פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום, אני בן 32 ומכור לפורנוגרפיה מגיל 16, ניסיתי אלפי פעמים להיגמל לבד אבל תמיד התוצאה בסופו של דבר היתה הכישלון. אני מרגיש שהפורנגרופיה הורסת אותי לאט לאט. אני מחפש עזרה להיגמל, מי יכול לעזור לי ומה צריך לעשות ? תודה

אריה שלום הפורנוגרפיה היא הפתרון למשהו שנמצא בתוכך ואיתו אתה מתמודד. כל עוד לא תמצא תחליף שימלא אותך מבפנים תתקשה כנראה לוותר על הסיפוק המיידי שמביאה הפורנוגרפיה. מדבריך אני מבין שאתה חש שזה הורס אותך, אני לא בטוח שמה שהורס אותך היא הפורנוגרפיה לבדה, אלא שוב, המקור הפנימי לכך שאתה מאפשר לה להרוס אותך. אם הנושא מטריד אותך פנה לטיפול פסיכולוגי ונסה לברר עם עצמך מה דורש שינוי בחייך הפנימיים והחיצוניים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלוםץ ברצוני לספר דברים מסויימים לאדם מסויים שאני מרגישה איתו נוח מאוד. אין לי חרדות ובכל זאת לקחתי כדורים נגד חרדות ובוודאי שזה לא עזר לי משום שמשהו עוצר אותי יש לי שליטה חזקה מידי שאם רק יכולתי להפחית אותה אז הייתי מסוגלת לספר. האם יש דרכים שבהן אני יכולה להביא את עצמי לתנאים כאלה שבהן אספר את הדברים כאשר בתנאים רגילים אני לא הייתי מספרת לאותו אדם ? איך קוראים למצבים כאלה שבהן יש תנאים כאלה בפסיכולוגיה והאם יש שיטות שאני יכולה להביא את עצמי למצבים כאלה ?

היי אני חושבת שברגע שתדעי מדוע את כל כך חרדה לספר מה שאת רוצה לספר, או בכלל, לחלוק עם אדם שאת סומכת עליו דברים, יהיה לך יותר קל לעשות את הצעד הזה. אולי תנסי לחשוב עם עצמך מה מונע ממך לספר את מה שאת כל כך מעוניינת לומר, ואם זה לא עוזר, לפנות לאיש מקצוע. הרבה פעמים אנשים חרדים לספר דברים בגלל תחושה שהאדם השני יפגע בהם או לא יקבל אותם כי כך היה בעבר כשסיפרו משהו לאדם משמעותי . הייתי אומרת לך לחשוב עם עצמך, האם זה מדבר אלייך?

יסמין שלום יש לך כנראה צורך חזק מאוד להגן על עצמך, וכנראה שאת מרגישה שיש לכך סיבות טובות, או לפחות שחשת כך בעברך. היכולת להשתחרר מהשליטה קשורה גם לביטחון שלך בעולם ובעצמך. אם תביני יותר טוב מהיכן החששות אולי תצליחי גם להשתחרר מהן. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן, יש לי התלבטות די קשה לגבי החלטה העשוייה לקבוע את עתידי המקצועי והבין אישי. אני מעדיף, אם זה אפשרי, שלא לספר את הבעייה דרך כאן - אלא באופן אישי יותר, אם זה ניתן אז באמצעות אימייל... אני אמח מאוד לקבל את כתובת המייל שלך ואשלח לשם את הבעייה בגינה אני פונה אליך. תודה מראש, אלון

סליחה על ההתערבות, אבל כל מה שאתה צריך לעשות זה ללחוץ על שמו של ד"ר קפלן (שמופיע בכחול), יפתח לך חלון, שבסופו מופיע הדוא"ל של ד"ר קפלן. חג שמח.

אלון אכן כפי שהרה כותבת, הקלקה על שמי תוביל לכתובת הדואר שלי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני בת 43 נשואה +2 (16, 14 ) אינני מצליחה לתפקד בבית או בכל מה שקשור אלי (אני לא עובדת) לעומת זאת כל דבר שאדרש לעשות שהוא בשביל משהו אחר אני עושה הכי טוב אני מראה כלפי חוץ שהכל בסדר אבל בסך הכל אני בדיכאון רציני מה עושים?

עדי שלום דיכאון הוא דבר שדורש טיפול. לפי מה שאת מתארת יתכן שאת נמצאת במצב נפשי הדורש התערבות פסיכולוגית ואולי תרופתית. הכל תלוי ברמת חוסר התפקוד החיצוני וחוויתך הפנימית. אני מציע במקום להתלבט מה לעשות פשוט לפנות לייעוץ ראשוני, להציג את הדברים ולשמוע חוות דעת. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לך ראשית אני מעריכה את ההתייחסות הרצינית לשאלתי. להזכירך מדובר בנערה בת 14 שחרדה לישון מחוץ לבית. בתשובתך הצעת לי המלצה לפסיכולוגית מתאימה. אשמח מאד! ותודה מראש! אלונה.

אלונה כמדיניות, איננו מפרסמים שמות וטלפונים על גבי האתר. כתבי אלי למייל ע"י הקלקה על שמי ואשלח אליך שם והמלצה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב... מהי משמעות המחלה נפשית? כיצד משפיעה המחלה נפשית על המטופל? תודה מראש..

שלום, מחלת נפש מוגדרת בכמה וכמה אופנים. האם השאלה שלך מתמקדת במחלה מסויימת או באופן כללי? ההשפעה על המטופל משתנה בהתאם למחלה הספציפית ממנה הוא סובל. בד"כ, אם כי לא תמיד, משייכים למחלות נפש חלק מן הסימטומים הבאים: * עיוות בתפיסת המציאות. * מחשבות שווא. * הזיות שמיעתיות ו/או ויזואליות. * אמונות שווא. * תנודות קיצוניות במצב הרוח, עד כדי פגיעה בכושר השיפוט. ועוד ועוד. כל מחלה והמאפיינים שלה.

שלום האם את שואלת בהקשר לכותרת של כאבי הראש? לגבי מחלה נפשית, זהו ביטוי פופולרי, אבל אין לא כל בסיס של ממש. הנפש שהיא מושג פילוסופי כמעט, אינה חולה או בריאה, יש אבחנות לבעיות ספצפיות וצריך להבין במה המדובר. כל בעיה עומדת בפני עצמה, כמו שברפואה כללית מבחינים בין בעיות גופניות שונות וספציפיות ולא אומרים הגוף חולה. בברכה ד"ר אורן קפלן

לפני כשנה וחצי אשתי נכנסה לחרדות ועברה תופעות קשות במשך כשנה. כטיפול החלה לקחת לפני כ 8 חודשים סרוקסט. בנוסף טופלה אצל פסיכולוג במשך מספר חודשים כדי לחזק את אישיותה. בחודשים האחרונים התחוללה באישיותה שינויים מהותיים: במובן החיובי התגלתה בה אינטילגנציה, חדות וכושר הבחנה. ובמובן השלילי הפכה לתוקפנית, אגרסיבית, איגואטסיט ווכחנית. כבן זוגה המצב בלתי נסבל. הבלגה ופירגון שלי גוררים אגרסיביות מילולית ווכחנות. מאידך כל הליכה שלי לכיוון של הפרדות או גירושין גוררת התמוטטת נפשית ופיזית. אציין שאת הטיפול הפסיכולוגי הפסיקה באמצע. כמו כן אינה מוכנה להכיר בכך שהיא תוקפנית ועסוקה לאורך כל הדרך בלהיות צודקת. למרות שילדינו וחברנו רואים זאת היא היחידה שאינה מוכנה להכיר בכך. האם יכול להיות שהשינויים (השלילים) שבא נובעים מהטיפול בסרקופט, מהליך הפסיכולגי שעדיין לא הושלם, או מתקופת החרדות? איך אני אמור לנהוג כבן זוג?

אדם שלום מאופן ניסוח השאלה אני מבין שאתה מרגיש שלך אין כל חלק במה שקורה לאשתך וביניכם. הבעיה היא שלה באופן מלא והיא אינה מסוגלת להסתגל למציאות החיים. אם זה נכון ואתה מעוניין רק בפרידה יתכן שאתה צריך לחשוב על טובתך וללכת לך לדרכך. מצד שני, פעמים רבות מדובר באינטראקציה ולמרות שהקשיים ממוקדים באישתך יתכן שבכל זאת יש גם לך חלק בחוסר ההסתדרות שלכם לאחרונה ואני לא בטוח שאתה יכול לבדך לראות זאת. לפי תיאורך מתאים מאוד שתפנו יחדיו לייעוץ זוגי. המטפל יוכל להנחות אתכם ביחד וכל אחד בנפרד כיצד לנהוג. העניין מורכב ויש לו היבטים רבים, אישיים, זוגיים, משפחתיים, תרופותיים ועוד. צריך אולי איש מקצוע חיצוני שיעשה קצת סדר והגיון בדברים. בברכה ד"ר אורן קפלן

אדם האם אישתך הובחנה -ב-או.ס.ד. או סזיכו'? פשוט יש לי קרוב שגם אצלו אני הרגשתי את אותם סימפטומים רק שהוא חולה כבר המון שנים תודה..

שלום רב. אני עומדת לחתן את בני לבחורה מאד איכותית וחתיכה. אך יש לי בעייה ואינני יודעת איך להשלים ולקבל את מראה פניה למרות שלבן לא מפריע, הרי אני לא עוורת ורגישה מאד למראה חיצוני ולאסטטיות. יש לה אף נשרי ומאד בולט לעין. זה מכער את פניה. אני לא יעיז לומרלה לעשות ניתוח פלסטי - גם שזה עלול לפגוע בה וגם זה יקר. איך עלי לקבל ולהשלים , הרי אני לא עוורת וזה מאד מאד מפריע לי.??? - בתודה - יהודית

זאת לא בעיה פסיכולוגית שקשורה לפורום הזה אולי תמצאי את חבריך הבורים לשיחה בצ'ט של תפוז מקווה שתשלימי אם העובדה הזאת,ושאולי משהו יחלחל בתודעה המצומקת שלך ותביני שמראה זה פרט שולי מאוד.

ויכול להיות יהודית, שהיא מתביישת בצורת המחשבה שלך בתור אמא של בעלה. חבל מאד שזה מה שמעסיק אותך אם הבן שלך מאושר ועומד להתחתן עם מישהיא איכותית שעושה לו טוב.

יהודית שלום עוררת הרבה כעס בפורום. אני מתנגד לתגובות אגרסיביות ובוטות כפי שקיבלת ואני מבקש שתנסי להבין את רוח הדברים ואת הכעס שכנראה דבריך עוררו ואני מתנצל בשם אותם משתתפי פורום שהתבטאו בצורה גסה. בכל מקרה, יש בוודאי משהו שאפשר ללמוד מהתגובות הללו, ואני משוכנע שבסופו של דבר את גם חושבת על כך בעצמך שיש משהו שכנראה נוגע לך במקום שהוא מאוד שלך ומאוד אישי לגבי כלתך לעתיד. זה לא שייך אליה, למראה שלה או לבנך. אם הוא אוהב אותה ואת מראיה כנראה שזה טוב בשבילו. לפעמים המראה החיצוני הוא סוג של תירוץ לדברים אחרים, ויכול להיות שלא קל לך עם נישואיו של בנך וההשלכות של הדבר. זה לא קל לראות את הבן גדל ופורס כנפיים, למרות כל האושר שבדבר. נסי לראות את החלקים החיוביים, וכמובן, אני מציע לך לשמור בליבך את מחשבותיך על מראיה של כלתך ולא לשתף בזה אותה או את בנך. אני בטוח שבתהליך חשיבה עם עצמך תוכלי לראות את מה שיפה בכלתך ולא את מה שמכוער בה. בברכה ד"ר אורן קפלן

לכל המתחסדות ! יהודית צודקת ! אם הבחורה כ"כ יפה- אז למה לא לעשות ניתוח פלסטי ? זה רק יועיל לה. אף נשרי- זה מכוער !! וזה רק יכער את הבחורה לכל החיים. דרך אגב- מזל טוב !

לד"ר אורן קפלן שלום, אני פשוט חושבת יותר מדי ותקועה במקום. אני בת 31 לא עובדת מתוך בחירה עקב טיפולי פוריות. פשוט רציתי לחכות ולראות איך אני מתפקדת אחרי טיפול וגם כי אני נלחצת בקלות בעבודה כל דבר שמבקשים ממני אני מאוד מתרגשת ולוקחת דברים ללב. מאחר ומתח והיריון לא הולכים כל-כך ביחד אז חשבתי שעבודה יכולה לחכות כרגע. אני לאחר טיפול ראשון (ואתמול מאוד התעייפתי מכל הריצות שהיו לי למרות שהייתי עם רכב) אני מרגישה טוב אך ראיתי כמה קשה לתמרן בין מעבדה לרופא ולפעמים צריך לחזור לרופא שוב ביום למחרת. ואם היתה לי משרה חלקית הייתי יותר רגועה. אני משתגעת איך בנות משלבות עבודה וטיפולים? קודם כל שלא נעים לשתף את הסובבים אותך בעבודה ואני לא מאמינה שבוס יסכים להעסיק אותי בצורה שכזו לצאת כל כמה זמן ואולי לחצאי ימים רצופים אני צריכה יעוץ כשאמצא עבודה באיזה שלב להגיד שאני צריכה לצאת לשם טיפולים ולפעמים גם אולי לא לחזור באותו היום (עקב כאבי בטן) מי יסכים לקבל אותי לעבודה? בנוסף בוס יכול לחשוב שלא שווה לא להעסיק אותי כי עוד מעט אולי אהיה בהיריון? מה שמבחינתי מאוד רחוק (כי ייתכן ואצטרך הפריית מבחנה) כשאני חושבת על זה אני נלחצת, מה אני לא מסוגלת לעבוד? זה סיפור שיכול לקחת שנים! יש אולי איזה כדור הרגעה שניתן לקחת עם הטיפולים? או פשוט לא לחשוב יותר מדי ו"לזרום" ומה שיהיה יהיה. תודה על עזרתך

שני שלום את צודקת בהחלט שהרוגע הנפשי שלך חשוב, כעת וכמובן גם אחרי הכניסה להריון. חשוב שתעסיקי את עצמך, לא בהכרח ע"י עבודה. אם את יכולה להרשות לעצמך לא לעבוד לתקופה מסוימת זה בהחלט משהו שתוכלי לפרגן לעצמך. עם זאת, העבודה היא גם עיסוק שממלא את הזמן וחשוב שלא תשבי בבית ותעסקי כל הזמן במחשבות שליליות. נראה שזה מה שקורה לך בסופו של דבר. אם לקחת על עצמך כעת את הטיפולים ברצינות ואת לא מרגישה שמתאים לך לעבוד, בסדר, אבל חשבי כיצד למלא את הזמן בצורה איכותית וחיובית בין הטיפולים. אפילו אם זה לפגוש חברות וללכת לסרטים באופן קבוע. צריך לקחת בחשבון שעצם הפסקת העבודה הופכת את כל הענין ליותר מלחיץ. האידיאלי הוא לנסות ולהגיע למצב בו מצד אחד עושים את הטיפולים ומצד שני מנסים לנהל את החיים כרגיל, כולל עבודה. עד כמה שזה נשמע מלחיץ זה דרך דוקא למנוע לחצים. לגבי הטיפול התרופתי אני מציע שתתייעצי עם הרופא המטפל בך. בכל מקרה, לעיתים נחוץ טיפול פסיכולוגי בתקופה כזו כחלק מנסיון ההתמודדות הנפשי עם הלחץ. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי אני בת 16 אני מרגישה שבאיזה שהוא שלב בחיים שלי החיים שלי ניתקעו, אני מוצאת עת עצמי מתרחקת יותר ויותר מכל הסובב אותי אין לי חברים,כנראה מרצון בלתי ברור שלי,ומצד שני אני מרגישה כלכך לבד ורוצה חברה. אני ממש מונעת מעצמי לחיות. פעם הייתי במצב ממש של הרס עצמי שנתתי לעצמי "לחיות",הייתי חסרת שליטה על עצמי ועכשיו אני מונעת גם את זה מימני,וממש לא מתנהגת כמו שילדה בגילי צריכה. למישהו יש עצה איך לצאת מהמעגל ההרסני הזה?

א שלום נשמע שאת מכירה מצבים של קצוות, חוסר שליטה וחיים חסרי מנוח מול תקיעות ודיכאון. סביר להניח שאלו שני צדדים של אותו מטבע. העצה היא למצוא את הסיבה למצבים שאליהם נקלעת ולא להתמקד בהכרח במצבים עצמם. יש משהו פנימי שאיתו את מתמודדת ועד שלא תביני במה מדובר תמשיכי להימשך למקומות שליליים עבורך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, תודה על התשובה, ונכון יש סיבה לכך שאני מגיעה למצבים האלה,ואני מודעת אליה הסיבה הזאת מושכת אותי לקצוות אבל אני לא יודעת איך להתגבר או לרפא אותה לפעמים נראה לי שדרוש כלכך הרבה בשביל לשנות את ההרגשה שלי,וסביר להניח שזה באמת כך. הייתי קמה ומשנה את החיים שלי אם הייתי יכולה,אבל כאן ההרגשה חוסמת מימני מלעשות את זה ופה המעגל ההרסני.

ביקשתי מחברה טובה להעזר במחברת שלה לקראת בחינה. בעודי לומדת מהמחברת, נחו עיני על מכתב אישי שהיא כתבה באחד הדפים. באחת ההרצאות המשעממות היא כתבה אותו, מכתב אינטימי לחבר שלה. קראתי והסמקתי. דברים מאד פרטיים, שאני בטוחה כי מעולם לא היתה מספרת לי. עכשיו, מה לעשות? לספר לה שראיתי את המכתב? או להחזיר לה את המחברת כאילו לא ראיתי את המכתב מעולם?

שלום ההתלבטות שלך היא מוסרית ואישית ואיך שלא תנהגי תשאר ההתלבטות האם נהגת נכון. נסי לראות למה את יותר מתחברת, מה נראה לך יותר נכון מבחינתך. אני חושב שההחלטה חייבת להיות שלך ומבוססת על היכרותך את חברתך ואת הקשר ביניכן, וכמובן מה קורה לך במצבים כאלה. לצערי אין לי המלצה חד משמעית שתעזור לך בקונפליקט הזה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום! אני בתחילת הריון שני. ביתי בת השנתיים לא עושה לי חיים קלים בשפת המעטה (שום דבר מיוחד, פשוט נודניקית מאוד ובכיינית לא קטנה). אני מאוד מאוד עצבנית ומפחדת מאוד שזה ישפיע על אופיו של העובר שאני נושאת. רציתי לדעת מה הן ההשפעות של העצבנות שלי על העובר ובאילו חלקים של ההריון ההשפעות הן קריטיות יותר. אשמח אם תוכל להפנות אותי למקורות מידע אשר מהם אוכל ללמוד כיצד אוכל להרגיע את עצמי. בברכה, נעמה

נעמה שלום אין ספק שחשוב להגיע לרוגע במהלך ההריון, זה טוב לאם וטוב לעובר. עם זאת החיים מזמינים לחצים, ואולי הם אפילו מתרבים בתקופת ההריון. את צריכה לראות איך את מתארגנת במצב החדש שנוצר ומביאה את עצמך לשיווי משקל חדש. השקט הנפשי חשוב לאורך כל ההריון (ובחיים בכלל). את יכולה לקנות קלטת וספר של הרפיה ולנסות לתרגל באופן אישי. השאלה האם מדובר במתח כללי שאפשר להרגיעו בהרפיה או משהו יותר עמוק שצריך לטפל בו בצורה יותר רצינית למשל ע"י טיפול פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

אם את חושבת שמקור העצבנות שלך הוא בעיקר תחושת חוסר השליטה שלך על בתך, אציע לך את מה שעזר לי מאוד במצב דומה: לאחר שהרגשתי שאיבדתי כל שליטה על בני בן השלוש, קיבלתי מספר עצות מעשיות ממטפלת בשיטה של מכון אדלר, כיצד לטפל בסיטואציות של נודניקיות ומלחמת כוחות מצד הילד, וכל מערכת היחסים שלנו השתנתה כל כך לטובה. החזרתי לי שליטה על הבית, ומאז אני הרבה פחות מתוחה, והאמת שגם הילד יותר מאושר.

נעמה פני אלי למייל לגבי שיטות לימוד להרגעה עצמית בתקופת הריון גיל-מטפלת בשיאצו ורייקי [email protected]

שלום לכולם אנו הורים לנערה בת 17 ושרוים במבוי סתום ,חוסר אונים מוחלט, הילדה לא מוכנה ללכת לבית הספר, לא מוכנה לחזור בלילה בשעות מתקבלות על הדעת מלאה פירסינג ולבושה בסגנון פריקי סמרטוטי מזעזע! כל השיחות (גם עם פסיכולוג)לא עזרו . כבר חשבנו להוציא אותה מהבית,האם קימת מסגרת של פנימיה שיכולה לעזור? אנא ענו לי מהר הבית ממש על גלגלים כל תשובה כל עצה כל המלצה תתקבל בתודה ! אמא מרוטת עצבים

גילה, זה עובר באיזשהו שלב. אצלי זה לפחות היה ככה. עדי

קודם כל להוציא אותה מהבית זה לא הפיתרון, אתם ההורים שלה והיא צריכה כרגע כמה שיותר תמיכה הבנה ואהבה מצידכם סביר להניח שזה שלב התמרדות שהיא עוברת,וזה יעבור שהיא תתבגר, או שעובר עליה משהו שמונע ממנה לתפקד, ואני מניחה שאם היחס המתאים מצידכם,היא תיפתח.

גילה שלום אני מציע לא לפנות למעשה אלא לחשוב קודם על משמעות מה שקורה ומה שיקרה במצבים שונים, למשל אם תוציאו את הילדה מהבית. אינני יודע אילו שיחות נערכו עם פסיכולוגים אבל נראה לי שהיה כדאי שאתם כהורים תקבל ייעוץ ממומחה לטיפול משפחתי כדי שתגיעו להחלטות נכונות שלא תתחרטו עליהם אח"כ. יתכן שהוא ירצה להזמין אח"כ גם את הילדה אבל נראה לי שהבעיה כעת היא שלכם וממוקדת כמובן בילדה. לא בטוח שהיא מרגישה את הבעיה או חווה אותה כמוכם ולכן טיפול פסיכולוגי עלול להיות לא יעיל כשהוא ממוקד בה. במידה ובייעוץ שתקבלו תחליטו לנקוט בצעד החריף של הוצאת הילדה מהבית, לפחות תדעו שהדבר נעשה מתוך מחשבה ולא מתוך דחף. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני נשוי 26 שנה. אינני יודע אם לאשתי יש בעייה פסיכולוגית. בבית - היא לבושה מרושל, אינה מתאפרת , טוענת שכך נוח לה. אך איך שהיא יוצאת מפתח הבית גם איתי או לבד - ישר לפני כן, היא מתאפרת, מתייפייפת, ולבושה בטוב טעם. שאלתי אותה מדוע היא משנה תדמית, היא טוענת שברגע שמביטים בה גברים נשואים ואפילו נשים נשואות - האנדרנלין שלה עולה. זה מחמיא לה. הרי הגברים אינם מחמיאים לה מחוץ לבית, מדוע היא בבית ככמו לכלוכית, ובחוץ היא פשוט מעוררת תשומת לב של הגברים וגם הנשים במראה החיצוני?. אני גם מחמיא לה בבית, אך היא ממשיכה בשלה, לובשת מרושל, ואינה מתאפרת כלל בטענה: שזה דורש מאמץ אנרגטי, ו"כך נוח לי". אך מדוע בחוץ היא ההיפך הגמור? האם אישה אמורה להיראות יפה בעיני גברים אחרים, ובבית מוזנחת? - דן, האם מתסתתרת בו בעייה פסיכולוגית או נפשית? - דן.

מה לעשות בגדים "מרושלים" הם יותר נוחים. חולצת טריקו, מכנסי התעמלות. תנסה להבין את הצד שלה.

דן שלום הסיבה למה שקורה בהחלט קיימת, אבל היא לא בהכרח בכיוונים שאתה חותר אליהם בהודעה. השאלה המרכזית בעיני היא מה אופי מערכת היחסים ביניכם מעבר לנושא הלבוש. האם אתם אוהבים אחד את השני, האם יש עניין בקשר, האם ישנה משיכה, יחסי מין, האם יש חיכוכים וסביב מה. לכל אחד מכם יש בוודאי צפיות ומשאלות לגבי החיים בכלל והזוגיות בפרט, אני לא חושב שאפשר לנתק את נושא ההשקעה וההזנחה מהתמונה הכללית של הזוגיות שלכם. במידה ואתה חושב שיש כאן משהו שפוגע באופן משמעותי באיכות החיים שלכם כזוג אולי כדאי לפנות לייעוץ זוגי. אני מאמין שהתפאורה עליה אתה מדבר קשורה גם למהות ולא רק לאיפור. בברכה ד"ר אורן קפלן

לדעתי אישתך נמצאת במשבר נישואין שכזה,שהיא אולי רוצה להיות בטוחה שהיא עדיין "צעירה" ומושכת.

ד"ר קפלן, תודה על תשובתך. אינני מעוניין בטיפול דרך שירות בריאות הנפש. תחושותי הן שתמיד טיפולים אלה נתונים למגבלות ואינטרסים כאלה או אחרים.. הטיפול בחרדות, כנראה תלוי במרכיבים רבים ושונים. אך האם ניתן לדעתך לטפל בתופעה בדרך כל שהיא, גם ללא כדורים פסיכיאטריים? ומהי הדרך היעילה ביותר לדעתך לטיפול בתופעה? אודה שוב על התייחסותך.

יובל שלום חרדה היא התופעה הנפשית הנפוצה ביותר בקרב האוכלוסיה הבריאה הכללית ולכן רוב הפסיכולוגים שאני מכיר מטפלים גם בנושא חרדה כחלק שגרתי של עבודתם בקליניקה. אפשר בהחלט לקבל טיפול פסיכולוגי ללא תרופות, וההחלטה האם כדאי להיעזר או לא צריכה להיות משותפת לאחר היכרות במסגרת הפסיכולוגית. בכל מקרה, תרופות אינן מחליפות טיפול פסיכולוגי. לעיתים השילוב משפר את יעילות הטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

ניתן לטפל בחרדות בצמוד לטיפול פסיכולוגי-ע"י הרפואה המשלימה דיקור ו/או צמחים בשילוב שיאצו-יכול להרגיע ולחזק את הנפש,כמו כן לאזן את הגוף מבפנים. גיל-מטפלת ברפואה משלימה

גבר שנמצא במערכת יחסים זוגית הרסנית (עד כדי סאדו-מזוכיזם) אישה אלימה, שתלטנית, צעקות משני בני הזוג, יחסים עכורים לחלוטין בד בבד עם "חברות" של שנים.(20 שנה) מה יכול לגרום לגבר כזה תקיעות לצאת מזוגיות כזאת כשברקע כבר אישה חדשה עם מערכת יחסים יציבה ובריאה במשך שנה? למה גבר כזה עוד תקוע בבית? (שלטענתו הוא לא מצליח לעשות את הקאט) מה יכול לעזור לו לצאת משם?

אורנה שלום אין כאן דפוס ידוע ומוכר מראש, אבל לפחות שני גורמים יכולים לעלות מהודעתך. האחד הוא שההרגל חזק פעמים רבות מכל דבר אחר ואחרי 20 שנה לא פשוט להיפרד. השני שלפעמים ישנה משיכה, הרסנית ככל שתהיה, למערכת אלימה. אפשר לחשוב על סיבותיה, אבל זו תופעה קיימת, ראי ערך נשים מוכות שממשיכות לחיות עם בני זוגן. אני מציע להתבונן גם על המערכת הבריאה החדשה בצורה מציאותית. ההיתקעות אחרי שנה של קשר במקביל לקשר נישואין של בן הזוג אינה בהכרח ביטוי ליציבות ויש כאן מקום לבדוק האם בסופו של דבר המערכת החדשה לא הופכת להרסנית לאותה אישה חדשה. בקלות העניינים יכולים להתהפך והגבר שהוא קורבן בבית המקורי עלול להיות מקור לסבל לבת זוגו החדשה אפילו מעצם שמירת המצב כפי שהוא. אם הוא לא מסוגל לעשות קאט כעת, מתי כן? ומתי צריך לעשות קאט ולהגיד עד כאן, שנמאס לחכות? יש שני צדדים למטבע ואני מציע להשקיע חלק מהרחמים שמופנים לצאת השני גם לרחמים עצמיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי, רציתי להתייעץ עם מישהו בנושא פרוזק - פריזמה, לאחרונה אני סובלת מדיכאון ומצבי חרדה קשים, אני מרגישה עייפה מההתעסקות בעצמי ובחרדות. החרדות הנם בעיקר חרדות נטישה קשות, וחוסר ביטחון אישי, אני חייה כבר שנה עם חבר וכל פעם שמשהו מתערער במערכת יחסים אני נופלת למחשבות קיצוניות של בגידה ונטישה, כמובן שחברי אינו יודע ואני לא מעוניינת שידע, בעבר שלי יש היסטוריה של הורים פרודים ואבא שבגד באמא, אני מאוד מודעת למחשבות ממש ערה לכך שזה מוקצן ולא רציונלי, אבל אין לי שליטה במחשבות וגם אם אני מזהה אתן אני נופלת לבורות שחורים, ותלות עצומה נפשית ופיזית. ברצוני לציין שגם עברתי תקופה של חודשיים שבה גם ביטלנו את החתונה עקב מתחים בחיי הזוגיות וגם הייתי מאושפזת בבית חולים לשבוע עקב חשש לקרע בטחול, וגם במקביל פוטרתי מהעבודה עקב קיצוצים (סגרו את כל הצחלקה שאליה השתייכתי) כרגע אני מחפשת עבודה מסויימת ולא כל דבר (כי אין ביכולתי לעשות עבודות שיגרתיות ובנאליות) עבדתי במקום נחמד עם עניין ודינמיות. הסביבה שלי הקרובה תומכת בי. קיבלתי (אני ביקשתי ) מרופאת המשפחה פרוזק פריזמה היא אמרה לי לקחת 1/2 כדור למשך שבוע - 3 שבועות בנוסף ברצוני לציין שאני נמצאת כבר שנה בשיחות עם פסיכולוגית רק שלאחרונה (בערך חודשיים) השיחות לא עיקביות . השאלה שלי האם הפרוזק יעזור לי לחזק את האישיות שלי ולראות את הדברים אחרת, ומה קורה כשמפסיקים עם הכדורים? מה יהיה לאורך כל החיים יש לי את המודעות העצמית להבין את החרדות ואת חוסר הבטחון שלי והפגיעות , אבל אין לי את היכולת להתחזק תעזרו לי אני באמת בתקופה קשה. על פניו הבן זוג שלי איש איניטיליגנט ונחמד אבל ברגעים של תלות וחוסר בטחון הוא לא ממש אומר לי את המילים שאני צריכה לשמוע כמו "יקירתי אני איתך בכל מצב, מאמין בך, אוהב אותך ולא יעזוב אותך" , זה מה שאני מרגישה שאני צריכה ממנו, אבל לאחר התייעצות עם חברים ומשפחה הבנתי שהדרידות שלי לא רציונליות, "אף" אחד - גבר לא ממש מסוגל לראות ולהתמודד עם הציפיות האלו שלך, ואני יודעת שאני כן הייתי מגיבה לחבר קרוב - בן זוגי כך אבל לא כולם כך, בהיסטוריה שלי עם מערכות יחסים הייתי נופלת גם לתלות ולחוסר בטחון, כל פעם שהיה מתח או מרחק או שלא הייתי שומעת את המשפט אני אוהב אותך.

שלום מאחר ואינני רופא אני מציע לפנות להתייעצות עם פסיכיאטר בנושא התרופות והשפעתן. זה לא עניין לרופאת המשפחה, לפחות להתחלת הטיפול והתאמת תרופה מתאימה רצוי לקבל ייעוץ מפסיכיאטר. למיטב ידיעתי פריזמה הוא כדור לטווח ארוך של חודשים ולא מפיק דבר למשך שבוע שבועיים. אני מציע שתתייעצי עם הפסיכולוגית שלך על מה שקורה לך ועל הצורך בתרופות. בתקופה כזו עדיף לדעתי שתהיי במפגש קבוע ומסודר כל שבוע. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום. אני בחור רווק בן26 שנמצא בערך חודשיים בטיפול אצל פסיכולוגית. הסיבה שבגללה החלטתי על הטיפול (ממש על קצה המזלג) היא:יאוש ממש רציני ממצבי הנוכחי,השיכול לרדת מהארץ כמו רבים וטובים שלא מוצאים את דרכם ועתידם פה,והעובדה המכאיבה שלעולם לא היתה לי מערכת יחסים עם מישהי כשחלק גדול מהסיבה הוא שאף פעם לא השלמתי עם המראה החיצוני ובעיקר עם הגובה שלי. זה ממש היה על קצה המזלג וכמובן שישנם עוד לפחות 100 סיבות,אבל לעניין: כמו כל אדם שחש מצוקה ופונה למטפל אני מצפה לעזרה ובעיקר לתשובות ואני לא מקבל אותן. הספקתי להפגש איתה שש פעמים ואחרי ש"שפכתי" כל כך הרבה כבר אחרי שניים-שלושה מפגשים אני לא מקבל שום עצת ייעול או דרך מחשבה שאליהם אני כל כך צמא.מהרגע שאני מתיישב על הכורסא היא מסתכלת עליי ומחכה שאני יפתח בשיחה על איזשהו נושא.לאורך המסע שנערך 50 דקות אחורה בזמן היא שואלת שתיים-שלוש שאלות שקשורות ואולי אחת מהן נותנת לי לחשוב קצת יותר לעומק על סיבה או השלכה לאותו הקשר. שאלותי הן: האם זוהיא שיטת פסיכוטרפיה מקובלת? שאני לא מקבל בעצם שום עצה או איזשהי דרך אחרת לחשיבה בכדי לשנות דברים? -הלא לשם כך הגעתי. האם אני צריך לחפש פסיכולוג/ית אחר שיעזור לי בצורה יותר טובה? אני יודע שאולי שישה מפגשים זה מעט בכדי לראות איזשהו אור בקצה המנהרה אבל אני מרגיש שגם אחרי עשרה מפגשים ויותר אני אהיה באותה נקודה. אז אחרי הכל אם זה באמת הולך להמשך כך חבל לי על הזמן ועל הכסף שאני מבזבז. אשמח ואפילו רוצה לקבל עצה מקצועית,תודה.

אמנם אני לא מקצועית, אך עברתי כבר כמה טיפולים ואני שמחה לשתף אותך בנסיון שלי: אם אתה מרגיש שאתה לא מקבל פידבק, ולמעשה כל תחושה אחרת שעולה לך בטיפול, אנא ספר זאת למטפלת שלך. אין לה דרך לדעת שזה מה שאתה מצפה ממנה, אם לא תגיד לה. זה שהיא פסיכולוגית לא עושה אותה קוראת מחשבות. יש מטופלים שלא אוהבים שמובילים אותם יותר מידי בשאלות, אלא נותנים להם "לשפוך" ויש שזקוקים להמון התייחסות. מהנסיון שלי, כל התחושות שלך לגבי מערכת היחסים שלך עם המטפלת, הן הן הטיפול עצמו, ועל זה כדאי לך לדון איתה. אם תפתח את הנושא איתה, ותראה שהיא לא משתנה בתגובותיה כדי להתאים לך, סימן שהיא לא מתאימה לך, וחפש לך מישהי אחרת, אבל קודם תן לה הזדמנות. בהצלחה

אני מצרפת לך קישור למאמר שמאוד עזר לי לבחון את הטיפול שלי, ולהגיע להכרעה להישאר. http://www.macom.org.il/choose_therapy.asp

אורלי. תודה רבה רבה.עוד לא הספקתי לקרוא את המאמר אבל יש לי התחושה שאת צודקת.

זיו שלום אני מסכים עם דבריה של אורלי ובאמת מציע לך להעלות את הנושא בטיפול. לפעמים נדרשת תקופת היכרות והתאמה אישית, יש כאלה שקשה להם להתחיל, יש שהכל זורם מייד. גם הפסיכולוגית צריכה להכיר את סגנונך האישי ומה מתאים לך. נסה לבדוק האם זו גישת הטיפול שלה ולומר מה היה מתאים לך. במידה ובסופו של דבר תראה שהדברים לא מסתדרים יש מקום גם להחליף טיפול. כמו כל קשר אנושי נדרשת כימיה אישית וגם בטיפול פסיכולוגי זה נכון. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי. תודה רבה על זמנך,אני מאד מקווה ששניכם צודקים.

מה מבדיל בין דיכאון קליני לדכדוך או הרגשת עצב? מהו הגבול בו צריך לבקש עזרה מקצועית?

נועה שלום לדיכאון קליני יש סדרה של סימפטומים שהצטברותם הופכת את הדיכאון למשהו פורמלי. את יכולה לעיין למשל באבחנות הפסיכיאטריות של DSM לדיכאון בקישור http://www.behavenet.com/capsules/disorders/mjrdepep.htm ההחלטה לפנות לטפול פסיכולוגי לא צריכה להיות קשורה ישירות לאבחנה. במידה ויש פגיעה באיכות החיים והתפקוד השוטף יש מקום לפנות לטיפול. מדוע לסבול גם אם זה לא כתוב בספר הפסיכיאטרי? בברכה ד"ר אורן קפלן

שאלתי בקשר לנערה שמתקשה לישון מחוץ לבית. יש מצבים שזה חשוב לה אך נראה לה שהיא לא מסוגלת לזה הצעת לי היפנוזה או טיפול קוגנטיבי התנהגותי או EMDR האם תוכל לפרט ולהסביר הנערה רוצה לצאת לטיול וחשוב לה למצוא פתרון בהקדם תודה רבה

אלונה רצ"ב קישורים למאמרים בנושא: http://www.psychologia.co.il/emdr.htm http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm אם תרצי ואת מאזור המרכז אוכל להפנותך לפסיכולוגית מתאימה בגישה זו. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום. רציתי לקבל עצה , מה עושים עם דודה קמצנית שהקמצנות שלה מטריפה אותי, היא גורמת למריבות במשפחה ואף אחד לא לוקח יוזמה לפתור את הבעיה. תודה

נ. שלום אני לא בטוח שיש פתרון מעשי לבעיה מבחינה זו שאת רוב הדודות מהסוג הזה קשה בד"כ לשנות. מה שאפשר לשנות הוא את מערכת היחסים בתוך המשפחה, אבל גם לזה צריך רצון טוב ומודעות לבעיה. אולי ללקיחת היוזמה יש מחיר כלשהו שאף אחד לא רוצה לשאת. אפשר להתחיל בזה שתתחילו לדבר על הבעיות ותכירו בקיומם. הרבה פעמים בעיות סביב כסף הם כיסוי בלבד לבעיות המהותיות באמת. בברכה ד"ר אורן קפלן

חברתי מבוגרת, בת 58, אימצה ילדה בת 6, היום הילדה בת 8. יש להם בעיות קשות ביותר, החל משקרים דרך גניבות ועד מכות (הילדה מכה את אימה המאמצת). חברתי פנתה לכל המקומות האפשרים וכל טיפול הוא מאד יקר במיוחד לאם חד הורית, מורה שפוטרה רק בשבוע שעבר. האם ישנם מאמרים שאתם יכולים להמליץ לי למצא באינטרנט (לחברתי אין אינטרנט) על מנת שאוכל לעזור לה? בתודה רבה מראש דניאלה

דניאלה שלום אני לא חושב שהקריאה תספיק. זה לא עניין תיאורטי. הנושא הוא מורכב והיא צריכה לקבל עזרה מקצועית וכנראה באופן די דחוף. ישנן די הרבה מסגרות שאינן עולות כסף והיא תוכל לקבל עזרה. למשל, מרפאת ילדים ונוער בבתי חולים ממשלתיים כמו איכילוב נותנים טיפול חינוך במימון מלא של קופת חולים. כמו כן אפשר לנסות ולהיעזר בשירותי הרווחה העירוניים. את יכולה לעשות חיפוש סביב מילות קוד מתאימות כמו אימוץ במנועי החיפוש כמו למשל www.google.co.il וסביר להניח שתקבלי קישורים רלוונטיים שונים. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה

שלום אני בשליש הראשון להריון וסובלת מפחדים וחששות של מה יקרה אחרי הלידה? מפחדת שיהיה לי דכאון לידה? שאולי לא אוכל לתפקד. או גרוע מזה שאפגע ביקר לי. האם זה נורמלי? כיצד ניתן לדעת האם יש לפנות לפסיכולוג או לפסיכיאטר? בתודה מראש מאיה נ.ב. מעולם לא סבלתי מהפרעות נפשיות כלשהן.

מאיה שלום החרדה טבעית אבל ההחלטה מתי זה דורש טיפול היא בידיך. אם את מרגישה שהמחשבות הופכות לטורדניות ופוגעות באיכות חייך, שהיא חשובה במיוחד בתקופה הזו, יש מקום לפנות לייעוץ פסיכולוגי. אין צורך לפנות לפסיכיאטר, במיוחד מאחר וסביר שלא יתנו לך תרופות נוגדות חרדה בתקופת ההריון בכל מקרה. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר אורן שלום, תודה על התשובה המהירה. רציתי רק לשאול שאלה נוספת. כיצד אדע איזה פסיכולוג לבחור(פרטי)?. הרי כל פסיכולוג יש לו את תחום ההתמחות שלו . שוב תודה מאיה

פניתי אליך גם בעבר... רציתי לדעת האם טיפול בהיפנוזה יעיל גם בטיפול בחרדות קשות. ז"א שהתופעות הפסיכוסומטיות מאוד קשות. ומה אורכו (בערך) של תהליך כזה. האם ניתן לעשותו ללא שימוש בתרופות פסיכיאטריות. והיכן אפשר למצוא מטפלים טובים (באמת!). בזמנו הפנת אותי לגב' יעל דורון, אך היא מחזירה אותי לטיפול התרופתי מה שאינני רוצה. האם יש דרך נוספת שיכולה להקל ולעזור?

יובל שלום אין טיפול שעובד כמטה קסם, גם לא בהיפנוזה. אורך הטיפול אינו ידוע מראש ותלוי מאוד בסוג הבעיות וההסטוריה האישית שלך. תצטרך למצוא מטפל שתרגיש בנוח איתו, ואין לי כרגע הפניה רלוונטית נוספת. נסה אולי ליצור קשר עם צוות בריאות הנפש בקופת החולים שלך וברר אילו אפשרויות יש להם להציע לך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, האם מישהו מכיר במקרה סדנת תמיכה לסובלים מדכאון? יש דבר כזה? בתודה סיגלית.

סיגלית שלום במכון ומרפאות שונים יש קבוצות טיפוליות, לא בהכרח ייעודיות לדיכאון, אך הן עשויות לעזור. נסי להתקשר למקומות כאלה באזור מגוריך. אני חושב למשל שבמכון טריאסט שריג בתל אביב יש קבוצות טיפוליות. בברכה ד"ר אורן קפלן

מחפש ספרות מקצועית (כולל דרכי טיפול) בנושא חסך משמעותי בתשומת לב לילד מצד ההורים בגיל צעיר (הורים שמרוכזים בעצמם, גירושין וכדו'), מה שמוביל את הילד בגיל מבוגר להתמודד עם חרדת נטישה ואי יכולת להתמודד עם מצבים מסויימים בחיים היומיומיים. דר' קפלן, יש לך אולי המלצה על ספר ממוקד לנושא??? תודה!!

איתי אני לא בטוח שיש לי המלצה התואמת לבקשתך באופן מלא, אבל תנסה אולי לקרוא את ספרה של זהבה אוסטרויל, פתרונות פתוחים, שעוסק על טיפול ותיאוריה בגישת העצמי בהקשר של ילדים. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה!

איך אפשר ללמוד להתעלם מאנשים שמזיקים לנו? תקופה ארוכה ניסיתי לקחת בפרופורציה דברים קשים שנאמרו לי ודי הצלחתי עד היום שכשהדברים נאמרו לי שוב בפעם המיליון כבר הרגשתי שאני לא מסוגלת להתמודד עם זה ופשוט נשברתי. כבר אין לי כח , נמאס לי. אני לא מרגישה שיש לי כוחות להלחם ומעדיפה פשוט להכנע וזהו. לא להאבק על מה שאני מאמינה ורוצה אלא פשוט לתת לאנשים "הרעים" שרוצים להרוס לי את החיים להחליט בשבילי החלטה שאני יודעת שרק תזיק לי. נמאס לי. איך יוצאים מהטירוף הזה???

את מדברת בצורה מאד כללית, ללא דוגמאות וזה קשה...:) על אלו דברים קשים את מדברת? אלו החלטות? האם קשה להתרחק פיזית ורגשית מאותם האנשים?

דניאלה שלום לפעמים צריך פשוט לחתוך את הקשר ולהתרחק, לפעמים זה לא האנשים שבחוץ אלא כל מיני דברים שהם פנימיים לגמרי שלך, וההתרחקות מאדם כזה או אחר לא עוזרת כי תמיד את פוגשת את אותו דבר פנימי שלך במפגש הבינאישי עם הסביבה. כל שינוי שתרצי לנקוט דורש ללא ספק כוחות, אותם את כותבת שאיבדת. האם טיפול פסיכולוגי יכול לבוא בחשבון? יתכן שדרכו תוכלי לעשות סדר בדברים ולפחות לדעת מה שייך אליך ומה לסביבה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני נשואה פלוס 3 ילדים . לפני 4 ימים בעלי איבד את חברו הטוב בתאונת דרכים .יש לציין שזהו חברו השני שנהרג בצורה כזאת . מה לעשות איך אפשר לעזור לו . גם הילדים דואגים , ביתי בת ה12 אומרת שהיא מאד דואגת לא הייתי רוצה שזה ישפיע עליה אבל היא כבר גדולה.

גלי שלום בעלך ספג מכה כואבת וכעת כל מה שאתם יכולים לעשות זה לתמוך בו ולהיות לידו. האבל המיידי הוא טבעי וחשוב ואין צורך לעשות יותר מזה כעת. אי אפשר שדבר כזה לא ישפיע, במידה מסוימת זה יהיה אפילו לא טבעי. אני מציע לתת כעת לימים לעבור ולראות איך מחזירים את שיווי המשקל לחיים. אם תוך מספר שבועות תרגישי שישנה בעיה אפשר לשקול גם עזרה מקצועית. בכל מקרה, אם גם בטווח המיידי תהיה לך הרגשה שיש סכנה של חוסר יכולת להתמודד פנו לעזרה מיידית. אני מציע פשוט לשוחח עם בעלך, לתמוך בו, ולהציע לו את האפשרות לקבל עזרה פסיכולוגית במידת הצורך. בברכה ד"ר אורן קפלן

דר אורן קפלן ! תודה רבה על התשובה המרגיעה והענינית!!!

קראתי את ההודעה הנ"ל וראיתי צורך להוסיף פן אישי שאני חווה בתור אב. ביתי בת 18 ונראה לי כי יש לה נטייה לבולימיה אבל אני לא בטוח במאה אחוזים הייתי מעונין לדעת יותר על דרכים לזיהוי סימנים של המחלה הנ"ל ודרכים למנוע אותה.

ג'ורג', בולימיה, בניגוד לאנורקסיה, הרבה יותר קשה לזיהוי. בכל אופן, אני מצרפת לך קישורים עם מידע על בולימיה: http://www.macom.org.il/eating_disorder4.asp http://www.solgar.co.il/aviv/bolimia.html

שלום ג'ורג', הכי חשוב זה לפנות לעזרה מקצועית! עדי

ג'ורג' שלום אילו סימנים אתה רואה שמעוררים בך את החשש הזה? בברכה ד"ר אורן קפלן

לפני 4 שנים יתגלה לי שבעלי בגד בי. היה לו רומן עם אשה נשואה כ - 4 שנים. עלי לציין שאני גיליתי את הבגידה שנה לאחר שהרומן נגמר ביניהם. היה לי מאד קשה חשבתי תחילה להתגרש ולאחר מכן פניתי לפסיכולוג במשך 8 חודשים כדי שאוכל להתגבר על ההלם והכאב של הבגידה. לבסוף הצלחתנו להתגבר על המשבר ואף היחסים ביננו השתפרו מאד ואהבה פרחה בכל המובנים. לפני שלושה שבועות גיליתי במקרה שבעלי מנהל שיחות טלפון עם בחורה צעירה ממנו ב 25 שנה . שניהם טוענים שזה היה רק שיחות טלפון בלבד. בעלי מוכן להבדק בפוליגרף כדי לאמת זאת. הבעיה שאני פגועה מאד אפילו שהיו ביניהם רק שיחות טלפון. אני רואה זאת כפגיעה באמון . הוא מצידו טוען שעשה באמת טעות והקטע שבחורה צעירה חיזרה אחריו החמיא לו ולכן הוא המשיך לדבר איתה אבל טוען שלא היה סקס. קשה לי מאד לקבל זאת ומצד שני קשה לי מאד לפרק את הנישואין (יש לי שלושה ילדים בוגרים). שאלתי: האם המקרה מראה על דפוס מסויים בהתנהגותו והדבר עלול לשנות על אף כל הבטחותיו הקודמות והחדשות? האם עלי להבין פשוט שבעלי הוא טיפוס בוגדני וחלש ועלי להתגרש? הצעתי לו ללכת לייעוץ זוגי והוא לתדהמתי סירב. הוא טוען שלמד הרבה ממה שקרה ויותר זה לא יחזור על עצמו. לא מאמים ביעוץ זוגי. מה לעשות?

אני הייתי מציע לך לא לחפש תשובות אצל אחרים למרבה הפליאה אם תתעמקי אצלך תגלי שאת יודעת את התשובה יותר טוב מכל אחד אחר שייעץ לך מה שכן אני יכול לייעץ לך זה פשוט לעשות ניתוח של המצב ע"י רשימה של יתרונות מול חסרונות ולגלות אם את רוצה לפרק נישואים בגלל מניעים רגשיים שלך מבלי להתחשב בילדים שלך ובמשפחה שלך או שפשוט תגלי הבנה למצב ותמשיכי את הנישואים למענך ולמען הילדים שלך בכל דבר בחיים יש עליות וירידות צריך להתמודד מול קשיים ולא לברוח.

מי שמעד פעם אחת וכמעט (או אולי ) מעד גם פעם שנייה סביר להניח שימעד פעם שלישית ... זה האופי שלו. ככה זה בעלך. את מקבלת את זה? תשארי. לא מקובל עלייך? תעזבי.

שוש שלום קשה להתייחס למקרה הנוכחי כי העובדות עצמן לא מובנות עד הסוף. מה שברור שאת רגישה במיוחד אחרי הרומן הקודם שגילית, ונשמע ששניכם לא מעוניינים באמת לפרק את קשר הנישואין. השאלה מה קורה לגבי השיח ביניכם בלי קשר לטיפול זוגי. האם יש ביניכם שיחות, האם אפשר להבין מה התרחש אז וכעת, האם הוא יכול להיות רגיש לצרכיך ולתגובותיך. אני חושב שצריך להבין יותר את סירובו ללכת לטיפול זוגי והאם הוא מסוגל להעניק לך תחליף. אי אפשר להכריח מישהו לקבל ייעוץ, אבל אם את נכנסת ל"מלחמת עולם" כדאי לקחת בחשבון את כל הדרך שתעברי והאם את באמת מוכנה להיכנס לזה. לפי דבריך את מאוד כועסת, אבל אני בספק אם את רוצה באמת ללכת עם זה רחוק. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! שמי: משה(שם בדוי) אני מכיר משהו(לא חשוב מי) שלוקח אפקסור,קלונקס,רספרידל ופנרגן. ועכשיו הוא קיבל פרמין והוא באי שקט והוא מצעצבן מכלום(בלי סיבה חשובה!!!). והוא שואל עם זה בגלל הפרמין??????????????????????????????????? אנא שלח תשובה מהירה!!!!! תודה רבה! משה(שם בדוי).

שלום, כדאי שתשאל את השאלה בפורום פסיכיאטריה (נמצא ברשימת הפורומים).

שלום אני מציע לפנות לפורום לייעוץ רפואי. בפורום זה הייעוץ בנושא פסיכותרפיה בלבד. בברכה ד"ר אורן קפלן

לאבי התגלה סרטן לפני כשלושה חודשים, עקב גילוי המחלה נותח אבי פעמיים להוצאת הגידול וכרגע הוא מחלים מהניתוח השני. לאבי קיים קושי רב להרדם בלילה, השינה שלו אינה עמוקה והוא מתעורר פעמים רבות, לטענתו הוא הולך לישון כאשר מרגיש עייפות אך ברגע שהוא מנסה לישון הוא אינו מצליח ו"השינה בורחת", בנוסף, הוא מתחיל להילחץ כאשר מתקרבים ללילה. אבי היה פעיל קודם לכן ולא סבל משום בעיה, אי היכולת לישון מתסכלת אותו ומלחיצה אותו עוד יותר. האם הוא צריך ללכת לטיפול פסיכולוגי? במידה והתשובה חיובית, האם אתה יכול להמליץ על פסיכולוג אשר מתמחה בתועות חרדה כתוצאה מסרטן (אנחנו גרים באיזור חיפה). תודה רבה.

שרון, כדאי לברר במחלקה בה אביך מטופל אם הם מציעים סיוע ותמיכה נפשיים (בד"כ כן, אבל לא תמיד).

תודה רבה.

תשאלי בפורום פסיכיאטריה, דר הידש מקבל בחיפה.

תודה רבה.

שרון שלום אני מציע לפנות לייעוץ לפסיכולוג רפואי או שיקומי שנמצא בוודאי במוסד הרפואי בו אביך טופל וגם במסגרות נוספות. אפשר גם להתייעץ עם פסיכיאטר לגבי תרופות שירגיעו את המצב לפחות ברמה המיידית. תגובת החרדה טבעית אבל בהחלט כדאי לעזור לאביך להתאושש. אינני מכיר אנשי מקצוע בחיפה כך שלא אוכל להמליץ. כדאי להתחיל מבית החולים בו הוא טופל או להתייעץ עם צוות בריאות הנפש של קופת החולים שלכם. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה.

אני אמא לנערה בת כמעט 13. כבר יותר משנה ששמנו לב שבתנו מפתחת "תיקים" שונים ומשונים (תנועות ידיים, תנועות אצבעות, הנעת הראש לצדדים ועוד). כל פעם משהו חדש, כל פעם דברים מוזרים חדשים. היו תקופות של רגיעה יחסית (קלה) ועכשיו הגיעה שוב תקופה קשה של קומבינציה של כמה וכמה תנועות בלתי נשלטות, חוזרות ונשנות באותו סדר. אנחנו שבורים ומיואשים מפני שכואב הלב לראות את הילדה, נראה לנו שזה מאוד מתיש אותה (לפעמים קשה לה להרדם בגלל זה), ואנחנו חרדים מה קורה בחברה כשהיא מתחילה עם התנועות האלה והכי גרוע - אנחנו מיואשים ממה עוד מצפה לנו. מה יכול עוד לקרות. מה עושים? איך מטפלים בזה וממה זה בא? ראוי לציין שלבתנו לקויות למידה קשות אחרות. אנחנו זקוקים למידע דחוף בנושא ולהכוונה טובה ונכונה. ד"א, אנחנו גרים באזור חיפה והקריות. תודה.

היי נראה לי שיש לשלול בעיות נוירולוגיות שונות אצל נוירולוג טוב. לאחר מכן, לבדוק האם זה בא על רקע רגשי או מתח מסיטואציות מסוימות.

http://www.icallisrael.com/ (דר הידש, פורום פסיכיאטריה, אחלה רופא).

שלום הבעיה יכולה לנבוע ממספר נושאים ונדרש אבחון מדויק. רצוי לפנות לפסיכיאטר או נוירולוג המומחים לילדים כדי להתאים את הטיפול המתאים. אני מציע לפנות בהקדם ולא לחכות יותר. אינני מכיר אנשי מקצוע באזורך, אני מציע להתייעץ בסניף קופת החולים שלכם. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני אשמח לקבל הסבר לגבי שיטות טיפול פסיכולוגיות שדונות נפוצות וההבדל בינהן. במיוחד את השוני בין הגישה של אדלר לבין הגישה הבהביוריסטית תודה

מ. שלום אני מציע לקרוא על הגישות השונות, ההבדל העיקרי ביניהן הוא גם תיאורטי וגם פרקטי. לא תמיד הן נוגדות אחת את השניה. אדלר שייך לזרם ששם דגש על האמפתיה של המטפל למטופל. הגישה הבהוויוריסטית לא שמה כלל דגש על הקשר בין המטפל למטופל אלא ממוקדת בסימפטום. החיים בד"כ מורכבים יותר וגם אם למטפל גישה תיאורטית בד"כ הוא מתאים אותה לעצמו ולצורת עבודתו. לכן בפועל יש מאות ואולי אלפים של גישות טיפול. על גישה עם כיוונים יותר דינמיים תוכל לקרוא בקישור הבא, יש בה לא מעט משותף לגישתו של אדלר: http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm על גישה יותר קוגניטיבית-התנהגותית תוכל לקרוא בקישור הבא: http://www.psychologia.co.il/short.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

מחפש המלצה לפסיכולוג באזור חיפה שיעזור לי לעבד חויות קשות מן הילדות ולהתמודד עם חרדות אני מתכוון לפנות לטיפול פרטי תודה

שלום אינני מכיר פסיכולוגים בחיפה. אולי משתתפים אחרים יוכלו לעזור. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מלאה במחשבות טורדניות על מחלות סופניות. בדרך כלל אני מתגברת עליהן וממשיכה הלאה. בימים האחרונים חשתי שהדופק שלי לא סדיר (מחסיר פעימה) או מהיר, אני עצבנית, ללא תיאבון ועם קשיי עיכול. כיוון שזה לא עבר הלכתי לרופא כדי לעבור סדרת בדיקות כלליות. אני מפחדת נורא מהתוצאות ועברתי גם א.ק.ג שהצביע על דופק סדיר, אך מהיר ביותר, כיוון שהייתי כנראה לחוצה מאד בזמן הבדיקה. אני לא יודעת אם נהייתי לפתע חולת לב או לא, אבל ההתעסקות בזה לא נותנת לי מנוח. האם יכול להיות שכל זה רק מלחץ ולא משהו אמיתי?

אילנית שלום סביר להניח שאת סובלת מהפרעת חרדה כלשהי והבעיה איננה באמת בגוף אלא בדברים שמטרידים אותך מבפנים בנפש. אין ספק שצריך לעבור בדיקות רפואיות כדי לוודא שהכל תקין, אבל אחרי שביררת זאת כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי ואולי תרופתי מתאים. רצ"ב קישור למאמר בנושא חרדה, נסי לראות אם משהו משם מתאים למה שאת מרגישה: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רציתי לדעת האם היית מציע למטופל שלך לעבור גם טיפול פסיכיאטרי בנוסף לטיפול הפסיכולוגי?? קצת תמוה בעיני, שהרי אין זה אומר שהפסיכולוגיה או אולי הפסיכולוג עצמו אין להם את הכלים כדי לעזור למטופל? אם כך לשם מה הטיפול??? (ואיך תשכנע את המטופל בשילוב שתי השיטות?) ובכל זאת, לו היית מציע טיפול נוסף אחר מהו?? (לא תרופתי) אנא עזרתך

מאי, טיפול פסיכיאטרי בנוסף לטיפול פסיכולוגי נחוץ, רק כאשר יש צורך בהתערבות תרופתית. מהבחינה הזו, אכן אין לפסיכולוג את הכלים (התמודדות כימית עם המוח). טיפול נוסף יכול להיות פסיכודרמה, ריפוי באומנות וכן הלאה.

מאי שלום במקרים מסוימים יש בהחלט צורך בטיפול תרופתי במקביל לטיפול הפסיכולוגי. תופעות מסוימות מושפעות גם מתהליכים גופניים וחשוב להתייחס אליהם. מחקרים מוכיחים כי במקרים המתאימים השילוב בין הטיפול הפסיכולוגי והתרופתי יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. בסך הכל זה גם נשמע הגיוני. למשל, תרופות נוגדות חרדה עשויות להפחית את גלי החרדה ומאפשרות השקעת אנרגיה נפשית בטיפול הפסיכולוגי שנוגע בשורשים הנפשיים של החרדה. הטיפול התרופתי לבדו עלול לגרום לחזרת החרדה לאחר סיום לקיחת התרופה, הטיפול הפסיכולוגי לבדו עלול לקחת זמן רב יותר ולגבות סבל ארוך יותר. לכן לעיתים יש מקום לשילוב כוחות, וזה לא מעיד על חולשה של המטופל או של המטפל. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי, שאלה לד"ר קפלן- מטופל שמרגיש שהמטפל שלו איננו אמפתי לפעמים ולפעמים נוטה למתן פתרונות לאחר שהמטופל חושף את עצמו רגשית עם קשיים, התלבטויות, רגשות סוערים- האם עליו לעזוב את המטפל? המטפל טוען כילעיתים הוא נותן פתרונות ומבקש מהמטופל לתקן אותו, לומר לו וללמד אותו מה מתאים לו, איזו תגובה מתאימה לו. למטופל, קשה עם העובדה שהדבר חוזר על עצמו מדי פעם ואז הוא חש כי המטפל לא מכיל אותו מספיק וכי הוא לבד. פרט לכך, המטופל מרוצה אצל המטפל וקיים קשר ארוך וקשר עם המון חיבה ביניהם. השאלה היא, כמה שהדבר יכול להועיל למטופל שהוא ילמד אחרים איך להגיב אליו וילמד השני איזו תגובה טובה לו (גם בקשר עם המטפל וגם בקשרים מחוץ לטיפול), המטופל חש שאולי זוהי השקעה יוצאת דופן או שאולי המטפל לא מתאים לו. מה דעתך בנושא? ראוי לציין שהמטופל מתקשה להעזר ומתקשה לומר מה מתאים לו ומכאן ההתלבטות כי הוא חש שזה יכול לעזור לו בעתיד, אך מצד שני, הוא גם מתוסכל מתחושת חוסר ההכלה של המטפל ותחושתו שהמטפל לא עמוק אולי מספיק עבורו . תודה על תשובתך .

הלוחמת שלום אכן שאלה לא פשוטה כיוון שקיימת התלבטות של ממש האם העדר האמפתיה מצביע למעשה על ליקוי בטיפול. הבעיה לענות על שאלתך באופן מאוד כללי הוא שההגדרה מהי אמפתיה לא לגמרי ברורה. לפעמים אמפתיה היא לשים גבולות לצד השני ולעמת אותו עם דברים שהוא אינו רוצה לראות. החוויה עלולה להיות חוסר אמפתיה, כשלמעשה "מריחה" של המציאות תוך חיוך סימפטי היא דווקא חוסר האמפתיה בטווח הארוך. בסופו של דבר על המטופל להגיע להחלטה האם יש כאן העדר "כימיה" שפוגעת בטיפול ואז אפשר בהחלט לשקול החלפת מטפל, או שיש כאן עבודה מקצועית שלמרות שלפעמים לא נעים לקבל אותה, היא משמעותית ומקדמת. מאחר ואת כותבת שישנה הערכה ושביעות רצון באופן כללי הייתי ממליץ לחשוב היטב לפני נטישת הטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי אני אסביר את עצמי יותר בכוונה ל"אמפתיה" מצד המטפל. המטופל חש כי הוא מספר ומדבר ברמה רגשית מאד גבוהה והמטפל לעיתים עונה במתן פתרונות. המטפל מודה לחולשתו הזו, אך כאשר נוצר מצב והמטפל עונה כך, המטופל חש כי אין מכילים אותו או כי המטפל איננו מעוניין לשמוע על בעיותיו ורגשותיו. למרות שהמטפל טוען שלא כך הדבר. אלא שיש לו "נפילות". דוגמא- המטופל מספר על בעייה שלו שידועה למטפל בעקבותיה הוא חושש שלא יוכל לעבוד שעות רבות בעבודה בעתיד ושלא יודע במה יוכל לעסוק והמטפל אומר לו- תשמע, זו בעייה אוניברסלית בגילך, הרבה אנשים מתלבטים אחרי הלימודים מה יהיה הלאה. והמטופל חש שלא "היו" איתו. כי לו יש קושי ייחודי. או שהמטופל מדבר איתו על טראומה שעבר של אובדן ומעלה תחושה של חוסר אונים שקיימת לעיתים אצלו ועצב והמטפל עונה לו - אתה יודע, אם שכולה אמרה לי פעם שמה שעוזר לה זה שהיא חשה שצריך להמשיך הלאה. לא מדובר פה כלל על עניין של עימותים מול המטופל. עם אלו מתמודד המטופל בצורה טובה, כיוון שהוא מעריך סוג זה של סגנון . לי זה נראה כאילו למטפל יש קושי להיות עם רגש של חוסר אונים , או רגשות חזקים . מצד שני, אני הבנתי שישנה חיבה רבה בין השניים. האם "ללמד" את המטפל איך להיות יותר אמפתי ולקבל את חסרונו, למרות שזה חוסם את המטופל לעיתים, או להגיד למטפל "שלום"? באמת לא פשוט. אני יודעת שמטופל מרגיש לעיתים תחושת חוסר הכלה וזה כואב לו והוא מתלבט אם לחכות למטפל, או לנצל את זה שהמטפל מוגבל בקטע הזה וללמוד איך ללמד אדם שמוגבל באמפתיה והכלה איך להיות יותר אמפתי וכך יוכל גם להכליל לחייו האישיים. כלומר, ללמד את הצד השני מה הוא צריך. מה מתאים לו ומה לא. מקווה שאני יותר ברורה.

שלום, יש לי בעיה שמאוד מציקה לי כבר בערך שנה , אני כבר לא מרבה לצאת וכבר אני מבלה במקומות עם הרבה אנשים אני ניתקפת לחץ בעיות נשימה ובליעת רוק , ואני לא רגועה מה אני יכולה לעשות כדי להיתמודד עם הבעיה שנוראה מציקה לי בגלל זה אני נימנעת מלצאת ניסיתי מדיטציות ושיטות הרפיה ומשום מה זה לא עוזר וגם כדורים טיבעיים להרגעה אני לא מרגישה רגושה אינ ניתקפת לחץ ללא סיבה בבקשה תעזרו לי אני אובדת עצות בתודה נטע-לי .

נטע-לי שלום את סובלת כנראה מסוג של חרדה וחשוב שתטפלי בעניין בצורה רצינית כיוון שנשמע שהעניין הולך ומחמיר עם הזמן. להלן קישור למאמר על חרדה, בדקי האם את מתחברת למשהו שכתוב שם. מומלץ לפנות לייעוץ פסיכולוגי ואולי אף להיעזר בתרופות נוגדות חרדה לאחר ייעוץ עם רופא. http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

נטע את חייבת לטפל בעצמך בשב הזה שזה נחשב מוקדם במידה ותירצי פרטים חיזרי אליי בפורום .

היי נטע גם לי היה הפחד הזה מלפני שנים זה נקרא אגרופוביה. זה מחייב טיפול אל תתני לזה להחמיר טפלי בזה בהקדם. זה בר טיפול. אני יכולה לספר מנסיוני שהיה לי גם את אותן תופעות כמו שציינת והיום עשר שנים אחרי כתוצאה מטיפול טוב. אני מתפקדת כרגיל. בהצלחה מאיה

שלום רב אני בת 27 רווקה סטודנטית. יש לי בעיה במתן צ'אנס לבנים עם "עבר". וכשאני מתכוונת לעבר אני מתכוונת לכאלה שיש להם עבר של חברויות ארוכות טווח עם בנות. מאחר ואני מעולם לא חוויתי קשר עמוק של אהבה ארוכה של מספר שנים, ומאחר ואני רומנטיקנית ללא תקנה אני מאמינה בתוך תוכי שבחור שיצא עם בחורה במשך מספר שנים החל משלוש שנים והלאה- כבר נקשר אליה כל כך שגם אם הקשר הסתיים- משהו ממנה תמיד ילווה אותו בחייו. מאחר ואני חסרת ביטחון אני מסרבת מראש להתמודד עם בנים שחוו כאלה קשרים. למשל עכשיו בחור שהכרתי באינטרנט, מקסים וכ... סיפר לי שהיתה לו חברה 5 שנים שהם התגוררו יחד וכ... וזה ( זה נגמר לפני 4 שנים), מאז כמובן היו לו קשרים נוספים. בשנייה ששמעתי זאת ידעתי שלא אוכל להתמודד עם עבר כזה. לחשוב שאם בינינו זה יתפתח לקשר עמוק- אז בזמן שלי זו תהיה הפעם הראשונה- אצלו זה כבר תהיה הפעם החמישית או השישית... ויש לי בעיה עם זה! אני מעדיפה להכיר בחור ללא עבר כזה, צוחקים עליי החברות שאומרות שאני מעדיפה בתול בן 30 מאשר בחור שכבר חווה משהו בחיים ולצערי זה נכון. הבעיה היא שקשה למצוא בחורים בלי עבר ואם יש כאלה לא תמיד יש קליק ועניין. איך מתמודדים עם בעיה כזו? אגב בעבר ניסיתי להיות חברה של מישהו עם עבר והייתי אומללה. לא יכולתי לראות תמונות של האקסיות שלו. תמיד ניסיתי להשוות ביני לבינן, שאלתי אותו שאלות נוקבות על מערכות היחסים שלהם וכ... בקיצור זה עושה רע לשנינו. האם כשבאמת אוהב ואהיה נאהבת כל חוסר הביטחון בהזה ייעלם ועל כן כן כדאי לי לנסות? או שמא אני צריכה להמשיך בדרכי ולפסול בחורים עם עבר...? ברור לי שחוסר ביטחון כזה מחייב טיפול פסיכולוגי אבל אין לי כוחות נפשיים וכסף להתמודד עם זה כרגע. אודה על כל עיצה והכונה. תודה נעמי

אני חושבת שטיפול כן היה עוזר לך. המינימום שאת יכולה, זה בקשר הבא שאת מתחילה , לומר לבחור את מה שאת כותבת כאן. לפתוח איתו את נושא הקנאה ואת זה שקשה לך עם זה שיש לו עבר.

כבר ניסיתי. זה נראה להם תמוה במיוחד עד כדי כבדות מיותרת.

נעמי שלום הבעיה ש"בחור בלי עבר" נעשה תופעה יותר ויותר נדירה, ואולי תהיה לו בעיה הפוכה של חוסר יכולת לתקשורת טובה. אולי שווה לנסות ולהתמודד עם מה שקורה לך מול עברו של הבחור מאחר ולא בהכרח שמדובר בתגובה שקשורה לבן הזוג אלא למשהו פנימי בך. לא פעם אנשים שסיימו קשר, כולל אנשים שהתגרשו, אינם סבורים שהקשר הקודם הוא הקשר האידיאלי והאם מחפשים דווקא דפוס אחר. ההכללה שאת עושה גם אינה נכונה מבחינה עובדתית וגם מזיקה לך שכן היא באמת מגבילה את האפשרויות שלך באופן ממשי. ועוד יריה אחת באויר, באמת בלי להכיר אותך, כך שאולי זה לחלוטין חסר בסיס, את צריכה לחשוב עם עצמך אם אין כאן סוג של תירוץ פשוט להימנע מקשר מחייב. אולי מישהו שהיה בקשר של 4 שנים עלול עוד להציע לך קשר ארוך טווח, ואז יתכן שתצטרכי להתמודד עם הבעיה העיקרית וזה המחויבות. איך שלא נסתכל על זה, כדאי להתמודד עם החלקים הפנימיים של ההתלבטות ולא בהכרח להפוך את זה להתמודדות מול הסביבה החיצונית ובני הזוג הפוטנציאלים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אשמח לקבל שמות של מומחים בארץ בשיטת טיפול זו. תודה, גלי

גלי שלום שלחי אלי מייל ע"י הקלקה על שמי וכתבי מהיכן את בארץ. אשמח להפנותך למטפלים מתאימים. רצ"ב קישור למאמר קצר על עקרונות הטיפול הדינמי בגישת העצמי. http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, הייתי רוצה לקבל עצה לגבי נושא שיש בכוח להשפיע על אושרי ומהלך חיי. אני התאהבתי בבחור אשר עזר לי רבות בעיקר בתחומים של הנפש.עם הזמן יצא לי להכיר אותו עוד ועוד וכעת אני מעוניינת להתוודות על אהבתי אליו. הבעיה היא שאינני יודעת כיצד לומר את הדברים וגם אינני יודעת איך אוכל להתמודד עם דחייתו(מקוה שלא תהיה אבל אם תהיה...)לאחר שאומר את הדברים. כאשר בונים כל כך הרבה אשליות לגבי אדם מסויים(ואני יודעת שדבר זה מוטעה ואינו נכון לגבי כל עיניין בחיים)אך בכל זאת,אני אוהבת אותו ומפחדת שידחה אותי. איך אוכל להתמודד עם זה מבלי לשבור את כל מהלך חיי,כי זה מה שאני מרגישה שיקרה במקרה של דחייה,כי הרי עצם התקווה שנהיה יחד נתנה לי כוח להמשיך קדימה למרות כל הקשיים ועכשיו,כשזה מתקרב אינני יודעת מה לעשות. אודה לך אם תוכל לייעץ לי.

ירדן שלום ההתמודדות עם הדחיה עלולה להיות קשה, אבל גם המחשבה שלא ניסית עלולה להיות קשה לא פחות. אולי תנסי לכתוב את הדברים על נייר ולתת לאותו בחור לקרוא. כך תדעי שניסחת את עצמך בצורה הטובה ביותר שאת רוצה. הצומת מתקרבת בכל מקרה וכל החלטה שתקחי יש בה סיכון. לכן עדיף לקחת את ההחלטה של לנסות ולבדוק עם אותו בחור שכן היא היחידה שכוללת בתוכה גם סיכוי ולא רק סיכון. בברכה ד"ר אורן קפלן

חבר טוב שלי עובר טיפול פסיכולוגי. 1) האם התערבות מצידי עלולה להזיק? 2) האם שיחותיו עם הפסיכולוג חייבות להשאר בניהם או שהוא יכול לספר לי מה היה? 3) האם אני יכול לנסות לעזור לו בנוסף לפסיכולוג לפי איך שאני רואה את הדברים. סה"כ מדובר באדם נורמלי ומתפקד. תודה רבה מראש, יוסי.

יוסי. 1) לאיזה סוג של התערבות אתה מתכוון? הרי לא תגיע איתו לפגישות, נכון? 2) הפסיכולוג מחוייב! לשמור את תוכן השיחות בסוד. חברך יכול לספר מה שהוא רוצה, אם הוא רוצה. הסודיות הרפואית תקפה כלפי אנשי המקצוע, ולא המטופלים. 3) למה לא? תמיכה ועזרה מצד חברים חשובה לא פחות, ולפעמים אף יותר.

יוסי שלום אני מציע לך לשוחח עם החבר באופן גלוי ולשאול אותו את השאלות הללו. תמיכתך חשובה ויכולה לתרום כל עוד נעשית בצורה המוקבלת על חברך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, הייתי מעוניין לדעת פרטים על מה שנקרא בשפה המקצועית "הפרעה נרקסיסטית"מה התופעות, ודרכי ההתמודדות.

היי. שם ההפרעה מרמז על מהותה. בסיפור המיתולוגי, נרקיס התאהב למעשה בבואה של עצמו, ואם נעביר את זה להווה הרי שמדובר באנשים שחייהם מונעים ע"י הדרך שבה הסביבה משקפת להם את עצמם. מצד אחד יש הרגשה מופרזת של ערך עצמי וגדלות, ומצד שני - אדישות כלפי טובתו של האחר. אדם עם הפרעת אישיות נרקיסיטית שקוע בפנטזיות על הצלחה, עושר, יופי, כוח וכו'. אך ברובד עמוק יותר מתקיים היפוך; הרגשת נחיתות, בושה, ריקנות. בשל הפנטזיות, הנרקיסיסט מצפה (ודורש) לתשומת לב והערצה, כאשר כשלון וביקורת יעוררו השפלה. קיים קושי ביחסים הבין-אישיים, בגלל הניגודים הנ"ל. מצד אחד, לנרקיסיסט אין את היכולת לחוש אמפתיה כלפי הזולת. התוצאה? פגיעה באחר וחוסר התחשבות ברגשותיו. מצד שני, הנטיה שלהם לציפיות מוגזמות גורמת להם להיפגע לעיתים קרובות מעצמם או מהסביבה. מלבד חוסר היכולת להיות אמפתי, אפשר לראות אצל הנרקיסיסט יהירות, ציניות, נצלנות (לפעמים תוך ויתור על כבודו העצמי) וקנאה. ההתמודדות היא בעזרת טיפול פסיכולוגי.

שלום אני מציע לחפש ולקרוא חומר בנושא באינטרנט. למשל, בקישור הבא: http://www.zarut.com/gidi/npd.asp אני מציע בכל מקרה להיזהר מהגדרות כוללניות של הפרעות אישיות שכן יכולתן לדייק לגבי אדם ספציפי מוגבלת. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן שלום, הנני מעוניין ללמוד פסכיאטריה בחו"ל והיתי מעוניין לקבל הכוונה בדבר המדינות בהם קיימים הלימודים הנ"ל. בנוסף אייך אוכל לקבל מידע על סוגים שונים של התמחויות במדע כגון:התפחות ניורו-פסכולוגית,פסיכיאטריה התפתחותית לילדים ונוער,תפקוד קוגנטיבי? תודה מראש לירן

לירן שלום אינני מתמצא במצב בפסיכיאטריה, נסה אולי להתייעץ באתר האגודה: http://www.mentalnet.org.il בברכה ד"ר אורן קפלן

ערב טוב לאחר מחשבות ותהיות החלטתי לפנות לטיפול פסיכולוגי השאלה שלי היא איפה עדיף לעשות את "ניקוי הארובות" אצל פסיכיאטר או פסיכולוג מה טיב הטיפול אצל כל אחד מהם ? והאם תוכל כמובן דרך המייל להמליץ לי על שמות תודה רבה תמי

תמי שלום ההחלטה על פסיכיאטר או פסיכולוג אינה חד משמעית. לא כל הפסיכיאטרים עוסקים בטיפול בשיחות אבל בין אלו שכן עוסקים בפסיכותרפיה ההעדפה בין המקצועות היא כבר אישית לדעתי בהקשר של הבן אדם ולא בהקשר של מקצועו. אשמח להפנותך לפסיכולוג/ית באזור המרכז, אינני מכיר פסיכיאטרים. אם תרצי תוכלי לשלוח אלי מייל ע"י הקלקה על שמי. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי ילדה מקסימה. חכמה,מוכשרת,יפה. אז מה הבעיה? יש לי עוד ילדה שגדולה ממנה קצת והיא יוצאת דופן ביכולות שלה. היא מחוננת ולומדת במסגרת מתאימה. היא מאוד יפה ומיוחדת במראה שלה. היא מוכשרת מאוד בהמון תחומים: בספורט,בריקוד,בשירה,בכתיבה,בשפות. היא זריזה כמו שד,בעלת יכולת קליטה מהירה,חוש הומור נהדר, תלמידה מעולה,מאוד חברותית,פעילה מאוד, תחרותית מאוד ומאוד לא צנועה. מה עושים? איך מגדלים את הקטנה בלי רגשי נחיתות? בלי ה"תיק" הזה לכל החיים? כבר אמרו לי להדגיש אצלה תחומים שהיא טובה בהם. אימצתי את ההמלצה אך אני מרגישה שזה לא מספיק. אני מכירה לא מעט מבוגרים שסוחבים על גבם עד היום את תסמונת האח הגדול והמוצלח . מה עושים?

שלום אין תשובה חד משמעית לשאלתך. נשמע שיש לך שתי בנות מאוד מוצלחות וכדאי להנות משתיהן עד כמה שניתן. האושר שלהן בחיים אינו תלוי רק במיצוי כשרונן אלא ביכולתן לחיות בשלום עם עצמן. לפעמים עודף הכשרונות עלול לגרום לביקורת עצמית גבוהה כי נוצרת דרישה עצמית להישגים מעולים תמיד, דרישה שאינה תמיד אפשרית. לכן לא בהכרח שרגשי הנחיתות מיועדים דווקא לקטנה. הגדולה עם כל חוסר צניעותה עלולה להיות רגישה מאוד לכל צל של כישלון, וגם עם זה לא קל לחיות. עצם מודעות להשוואה ביניהן היא המפתח למה שאת מחפשת. נסי להגיע למצב בו את רואה את שתיהן על מיוחדותן, כעומדות בזכות עצמן. אין הכרח שתתפתח "תסמונת אח מוצלח". בברכה ד"ר אורן קפלן

שמעתי מקרה מחבר, שהתלונן נגד פסיכולוג קליני על הפרת סודיות והפצת פרטים אישיים מחדר הטיפול, ולא מסיבות "טובות", כפי שמוגדרות בחוק (כלומר אפשרות של סכנה לעצמו או לאחרים, מחלה מדבקת וכו', וגם לא באישור מפורש מהמטופל). הטיעון שזיכה את המטפל היה: שחשיפת הפרטים לא נעשתה מתוך כוונת זדון, כלומר לא היתה כוונה לפגוע (לא זוכר בדיוק את הניסוח המשפטי, אך אוכל לברר זאת). האמנם? אם כך הדבר, הרי שכל הפרת סודיות תוכל תמיד עם עו"ד דין סביר, להיות מותרת.

אביב שלום חובת הסודיות היא עיקרון אתי חשוב והמטפל צריך להיות מודע לכך. לכן חוסר הזדון אינו פותר. אינני יודע מה הרקע המשפטי למה שתארת אבל חשוב להפריד בין הליכים משפטיים לבין הליכים משמעתיים. מעניין לדעת האם המקרה שתיארת היה בבית משפט או בדיון של ועדת האתיקה של הפסיכולוגים. נעשתה כאן עבירה אתית ללא ספק, אבל יתכן שהיא אינה מספיקה להרשעה בבית משפט. לגבי הדקויות המשפטיות אולי כדאי להתייעץ עם שני הפורומים שעוסקים ברפואה ומשפט באתר זה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לכולם. במיוחד לצוות האתר שמתאמץ לענות על שאלות אלה. לאחר קריאה ארוכה של שאלות על תואר שני רציתי להמשיך ולשאול האם מישהו יודע האם ניתן ללמוד תואר שני בפסיכולוגיה קלינית ואם כן האם תוכלו להמליץ על מדינה/אוניברסיטה מסוימת. הייתי מעונין לדעת איזו מסגרות חינוכיות נוספות קיימות בארץ שסיומן מאפשר קבלת רשיון לעסוק בפסיכותרפיה. תודה רבה. אורי

אורי שלום פסיכולוגיה קלינית נלמדת בישראל ובמדינות רבות בעולם. במידה ותבחר אוניברסיטה זרה כדאי לפנות מראש למועצת הפסיכולוגים במשרד הבריאות כדי לוודא שהתואר יוכר בישראל לאחר חזרתך. בישראל אין רשיון לעיסוק בפסיכותרפיה ולמעשה כמעט כל אחד יכול לטעון שהוא עוסק בתחום זה. בכנסת נדון חוק בנושא, אך לא נראה שבעתיד הקרוב הוא יעבור. בישראל מסגרות רבות ללימוד פסיכותרפיה בנוסף לפסיכולוגיה, כגון עבודה סוציאלית, תרפיה באומנויות שונות ועוד. חלקם לימודי תעודה וחלקם לתואר אקדמי. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן, תודה על התשובה. האם זאת אומרת שכל אדם בישראל לאחר הכשרה כלשהי, בין אם היא מקובלת על משרד הבריאות או שלא, יכול לתלות שלט "מטפל" ולפתוח עסק ? אני שוקל ללמוד Psychosynthesis באירופה, וחשוב לי לדעת אם אוכל לעסוק בכך בארץ. אני מאוד מודה לך על הקדשת הזמן ועל תשובותיך. אורי.

יש לי בעיה , אני עברתי טיפול פסיכותרפי והפסקתי , ומאז קצב דפיקות הלב בשמיים . אגב אין לי ממה להילחץ אוביקטבית ולכן אין לי מושג למה זה קורה לי!!!!

ד. שלום התיאור שכתבת קצר וקשה לענות לך תשובה מעמיקה. אני מתאר לעצמי שהיתה סיבה כלשהי לפניה מראש לטיפול, והשאלה האם היא נפתרה או שעדיין קיימת. דפיקות הלב יכולות להיות ביטוי לחרדה ואני מצרף קישור למאמר בנושא. בכל מקרה, תמיד כדאי גם לפנות לרופא לבדיקה רפואית שגרתית. http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן