פורום פסיכולוגיה קלינית

אני נשואה פלוס 3 ילדים . לפני 4 ימים בעלי איבד את חברו הטוב בתאונת דרכים .יש לציין שזהו חברו השני שנהרג בצורה כזאת . מה לעשות איך אפשר לעזור לו . גם הילדים דואגים , ביתי בת ה12 אומרת שהיא מאד דואגת לא הייתי רוצה שזה ישפיע עליה אבל היא כבר גדולה.

גלי שלום בעלך ספג מכה כואבת וכעת כל מה שאתם יכולים לעשות זה לתמוך בו ולהיות לידו. האבל המיידי הוא טבעי וחשוב ואין צורך לעשות יותר מזה כעת. אי אפשר שדבר כזה לא ישפיע, במידה מסוימת זה יהיה אפילו לא טבעי. אני מציע לתת כעת לימים לעבור ולראות איך מחזירים את שיווי המשקל לחיים. אם תוך מספר שבועות תרגישי שישנה בעיה אפשר לשקול גם עזרה מקצועית. בכל מקרה, אם גם בטווח המיידי תהיה לך הרגשה שיש סכנה של חוסר יכולת להתמודד פנו לעזרה מיידית. אני מציע פשוט לשוחח עם בעלך, לתמוך בו, ולהציע לו את האפשרות לקבל עזרה פסיכולוגית במידת הצורך. בברכה ד"ר אורן קפלן

דר אורן קפלן ! תודה רבה על התשובה המרגיעה והענינית!!!

קראתי את ההודעה הנ"ל וראיתי צורך להוסיף פן אישי שאני חווה בתור אב. ביתי בת 18 ונראה לי כי יש לה נטייה לבולימיה אבל אני לא בטוח במאה אחוזים הייתי מעונין לדעת יותר על דרכים לזיהוי סימנים של המחלה הנ"ל ודרכים למנוע אותה.

ג'ורג', בולימיה, בניגוד לאנורקסיה, הרבה יותר קשה לזיהוי. בכל אופן, אני מצרפת לך קישורים עם מידע על בולימיה: http://www.macom.org.il/eating_disorder4.asp http://www.solgar.co.il/aviv/bolimia.html

שלום ג'ורג', הכי חשוב זה לפנות לעזרה מקצועית! עדי

ג'ורג' שלום אילו סימנים אתה רואה שמעוררים בך את החשש הזה? בברכה ד"ר אורן קפלן

לפני 4 שנים יתגלה לי שבעלי בגד בי. היה לו רומן עם אשה נשואה כ - 4 שנים. עלי לציין שאני גיליתי את הבגידה שנה לאחר שהרומן נגמר ביניהם. היה לי מאד קשה חשבתי תחילה להתגרש ולאחר מכן פניתי לפסיכולוג במשך 8 חודשים כדי שאוכל להתגבר על ההלם והכאב של הבגידה. לבסוף הצלחתנו להתגבר על המשבר ואף היחסים ביננו השתפרו מאד ואהבה פרחה בכל המובנים. לפני שלושה שבועות גיליתי במקרה שבעלי מנהל שיחות טלפון עם בחורה צעירה ממנו ב 25 שנה . שניהם טוענים שזה היה רק שיחות טלפון בלבד. בעלי מוכן להבדק בפוליגרף כדי לאמת זאת. הבעיה שאני פגועה מאד אפילו שהיו ביניהם רק שיחות טלפון. אני רואה זאת כפגיעה באמון . הוא מצידו טוען שעשה באמת טעות והקטע שבחורה צעירה חיזרה אחריו החמיא לו ולכן הוא המשיך לדבר איתה אבל טוען שלא היה סקס. קשה לי מאד לקבל זאת ומצד שני קשה לי מאד לפרק את הנישואין (יש לי שלושה ילדים בוגרים). שאלתי: האם המקרה מראה על דפוס מסויים בהתנהגותו והדבר עלול לשנות על אף כל הבטחותיו הקודמות והחדשות? האם עלי להבין פשוט שבעלי הוא טיפוס בוגדני וחלש ועלי להתגרש? הצעתי לו ללכת לייעוץ זוגי והוא לתדהמתי סירב. הוא טוען שלמד הרבה ממה שקרה ויותר זה לא יחזור על עצמו. לא מאמים ביעוץ זוגי. מה לעשות?

אני הייתי מציע לך לא לחפש תשובות אצל אחרים למרבה הפליאה אם תתעמקי אצלך תגלי שאת יודעת את התשובה יותר טוב מכל אחד אחר שייעץ לך מה שכן אני יכול לייעץ לך זה פשוט לעשות ניתוח של המצב ע"י רשימה של יתרונות מול חסרונות ולגלות אם את רוצה לפרק נישואים בגלל מניעים רגשיים שלך מבלי להתחשב בילדים שלך ובמשפחה שלך או שפשוט תגלי הבנה למצב ותמשיכי את הנישואים למענך ולמען הילדים שלך בכל דבר בחיים יש עליות וירידות צריך להתמודד מול קשיים ולא לברוח.

מי שמעד פעם אחת וכמעט (או אולי ) מעד גם פעם שנייה סביר להניח שימעד פעם שלישית ... זה האופי שלו. ככה זה בעלך. את מקבלת את זה? תשארי. לא מקובל עלייך? תעזבי.

שוש שלום קשה להתייחס למקרה הנוכחי כי העובדות עצמן לא מובנות עד הסוף. מה שברור שאת רגישה במיוחד אחרי הרומן הקודם שגילית, ונשמע ששניכם לא מעוניינים באמת לפרק את קשר הנישואין. השאלה מה קורה לגבי השיח ביניכם בלי קשר לטיפול זוגי. האם יש ביניכם שיחות, האם אפשר להבין מה התרחש אז וכעת, האם הוא יכול להיות רגיש לצרכיך ולתגובותיך. אני חושב שצריך להבין יותר את סירובו ללכת לטיפול זוגי והאם הוא מסוגל להעניק לך תחליף. אי אפשר להכריח מישהו לקבל ייעוץ, אבל אם את נכנסת ל"מלחמת עולם" כדאי לקחת בחשבון את כל הדרך שתעברי והאם את באמת מוכנה להיכנס לזה. לפי דבריך את מאוד כועסת, אבל אני בספק אם את רוצה באמת ללכת עם זה רחוק. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! שמי: משה(שם בדוי) אני מכיר משהו(לא חשוב מי) שלוקח אפקסור,קלונקס,רספרידל ופנרגן. ועכשיו הוא קיבל פרמין והוא באי שקט והוא מצעצבן מכלום(בלי סיבה חשובה!!!). והוא שואל עם זה בגלל הפרמין??????????????????????????????????? אנא שלח תשובה מהירה!!!!! תודה רבה! משה(שם בדוי).

שלום, כדאי שתשאל את השאלה בפורום פסיכיאטריה (נמצא ברשימת הפורומים).

שלום אני מציע לפנות לפורום לייעוץ רפואי. בפורום זה הייעוץ בנושא פסיכותרפיה בלבד. בברכה ד"ר אורן קפלן

לאבי התגלה סרטן לפני כשלושה חודשים, עקב גילוי המחלה נותח אבי פעמיים להוצאת הגידול וכרגע הוא מחלים מהניתוח השני. לאבי קיים קושי רב להרדם בלילה, השינה שלו אינה עמוקה והוא מתעורר פעמים רבות, לטענתו הוא הולך לישון כאשר מרגיש עייפות אך ברגע שהוא מנסה לישון הוא אינו מצליח ו"השינה בורחת", בנוסף, הוא מתחיל להילחץ כאשר מתקרבים ללילה. אבי היה פעיל קודם לכן ולא סבל משום בעיה, אי היכולת לישון מתסכלת אותו ומלחיצה אותו עוד יותר. האם הוא צריך ללכת לטיפול פסיכולוגי? במידה והתשובה חיובית, האם אתה יכול להמליץ על פסיכולוג אשר מתמחה בתועות חרדה כתוצאה מסרטן (אנחנו גרים באיזור חיפה). תודה רבה.

שרון, כדאי לברר במחלקה בה אביך מטופל אם הם מציעים סיוע ותמיכה נפשיים (בד"כ כן, אבל לא תמיד).

תודה רבה.

תשאלי בפורום פסיכיאטריה, דר הידש מקבל בחיפה.

תודה רבה.

שרון שלום אני מציע לפנות לייעוץ לפסיכולוג רפואי או שיקומי שנמצא בוודאי במוסד הרפואי בו אביך טופל וגם במסגרות נוספות. אפשר גם להתייעץ עם פסיכיאטר לגבי תרופות שירגיעו את המצב לפחות ברמה המיידית. תגובת החרדה טבעית אבל בהחלט כדאי לעזור לאביך להתאושש. אינני מכיר אנשי מקצוע בחיפה כך שלא אוכל להמליץ. כדאי להתחיל מבית החולים בו הוא טופל או להתייעץ עם צוות בריאות הנפש של קופת החולים שלכם. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה.

אני אמא לנערה בת כמעט 13. כבר יותר משנה ששמנו לב שבתנו מפתחת "תיקים" שונים ומשונים (תנועות ידיים, תנועות אצבעות, הנעת הראש לצדדים ועוד). כל פעם משהו חדש, כל פעם דברים מוזרים חדשים. היו תקופות של רגיעה יחסית (קלה) ועכשיו הגיעה שוב תקופה קשה של קומבינציה של כמה וכמה תנועות בלתי נשלטות, חוזרות ונשנות באותו סדר. אנחנו שבורים ומיואשים מפני שכואב הלב לראות את הילדה, נראה לנו שזה מאוד מתיש אותה (לפעמים קשה לה להרדם בגלל זה), ואנחנו חרדים מה קורה בחברה כשהיא מתחילה עם התנועות האלה והכי גרוע - אנחנו מיואשים ממה עוד מצפה לנו. מה יכול עוד לקרות. מה עושים? איך מטפלים בזה וממה זה בא? ראוי לציין שלבתנו לקויות למידה קשות אחרות. אנחנו זקוקים למידע דחוף בנושא ולהכוונה טובה ונכונה. ד"א, אנחנו גרים באזור חיפה והקריות. תודה.

היי נראה לי שיש לשלול בעיות נוירולוגיות שונות אצל נוירולוג טוב. לאחר מכן, לבדוק האם זה בא על רקע רגשי או מתח מסיטואציות מסוימות.

http://www.icallisrael.com/ (דר הידש, פורום פסיכיאטריה, אחלה רופא).

שלום הבעיה יכולה לנבוע ממספר נושאים ונדרש אבחון מדויק. רצוי לפנות לפסיכיאטר או נוירולוג המומחים לילדים כדי להתאים את הטיפול המתאים. אני מציע לפנות בהקדם ולא לחכות יותר. אינני מכיר אנשי מקצוע באזורך, אני מציע להתייעץ בסניף קופת החולים שלכם. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני אשמח לקבל הסבר לגבי שיטות טיפול פסיכולוגיות שדונות נפוצות וההבדל בינהן. במיוחד את השוני בין הגישה של אדלר לבין הגישה הבהביוריסטית תודה

מ. שלום אני מציע לקרוא על הגישות השונות, ההבדל העיקרי ביניהן הוא גם תיאורטי וגם פרקטי. לא תמיד הן נוגדות אחת את השניה. אדלר שייך לזרם ששם דגש על האמפתיה של המטפל למטופל. הגישה הבהוויוריסטית לא שמה כלל דגש על הקשר בין המטפל למטופל אלא ממוקדת בסימפטום. החיים בד"כ מורכבים יותר וגם אם למטפל גישה תיאורטית בד"כ הוא מתאים אותה לעצמו ולצורת עבודתו. לכן בפועל יש מאות ואולי אלפים של גישות טיפול. על גישה עם כיוונים יותר דינמיים תוכל לקרוא בקישור הבא, יש בה לא מעט משותף לגישתו של אדלר: http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm על גישה יותר קוגניטיבית-התנהגותית תוכל לקרוא בקישור הבא: http://www.psychologia.co.il/short.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

מחפש המלצה לפסיכולוג באזור חיפה שיעזור לי לעבד חויות קשות מן הילדות ולהתמודד עם חרדות אני מתכוון לפנות לטיפול פרטי תודה

שלום אינני מכיר פסיכולוגים בחיפה. אולי משתתפים אחרים יוכלו לעזור. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מלאה במחשבות טורדניות על מחלות סופניות. בדרך כלל אני מתגברת עליהן וממשיכה הלאה. בימים האחרונים חשתי שהדופק שלי לא סדיר (מחסיר פעימה) או מהיר, אני עצבנית, ללא תיאבון ועם קשיי עיכול. כיוון שזה לא עבר הלכתי לרופא כדי לעבור סדרת בדיקות כלליות. אני מפחדת נורא מהתוצאות ועברתי גם א.ק.ג שהצביע על דופק סדיר, אך מהיר ביותר, כיוון שהייתי כנראה לחוצה מאד בזמן הבדיקה. אני לא יודעת אם נהייתי לפתע חולת לב או לא, אבל ההתעסקות בזה לא נותנת לי מנוח. האם יכול להיות שכל זה רק מלחץ ולא משהו אמיתי?

אילנית שלום סביר להניח שאת סובלת מהפרעת חרדה כלשהי והבעיה איננה באמת בגוף אלא בדברים שמטרידים אותך מבפנים בנפש. אין ספק שצריך לעבור בדיקות רפואיות כדי לוודא שהכל תקין, אבל אחרי שביררת זאת כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי ואולי תרופתי מתאים. רצ"ב קישור למאמר בנושא חרדה, נסי לראות אם משהו משם מתאים למה שאת מרגישה: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רציתי לדעת האם היית מציע למטופל שלך לעבור גם טיפול פסיכיאטרי בנוסף לטיפול הפסיכולוגי?? קצת תמוה בעיני, שהרי אין זה אומר שהפסיכולוגיה או אולי הפסיכולוג עצמו אין להם את הכלים כדי לעזור למטופל? אם כך לשם מה הטיפול??? (ואיך תשכנע את המטופל בשילוב שתי השיטות?) ובכל זאת, לו היית מציע טיפול נוסף אחר מהו?? (לא תרופתי) אנא עזרתך

מאי, טיפול פסיכיאטרי בנוסף לטיפול פסיכולוגי נחוץ, רק כאשר יש צורך בהתערבות תרופתית. מהבחינה הזו, אכן אין לפסיכולוג את הכלים (התמודדות כימית עם המוח). טיפול נוסף יכול להיות פסיכודרמה, ריפוי באומנות וכן הלאה.

מאי שלום במקרים מסוימים יש בהחלט צורך בטיפול תרופתי במקביל לטיפול הפסיכולוגי. תופעות מסוימות מושפעות גם מתהליכים גופניים וחשוב להתייחס אליהם. מחקרים מוכיחים כי במקרים המתאימים השילוב בין הטיפול הפסיכולוגי והתרופתי יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. בסך הכל זה גם נשמע הגיוני. למשל, תרופות נוגדות חרדה עשויות להפחית את גלי החרדה ומאפשרות השקעת אנרגיה נפשית בטיפול הפסיכולוגי שנוגע בשורשים הנפשיים של החרדה. הטיפול התרופתי לבדו עלול לגרום לחזרת החרדה לאחר סיום לקיחת התרופה, הטיפול הפסיכולוגי לבדו עלול לקחת זמן רב יותר ולגבות סבל ארוך יותר. לכן לעיתים יש מקום לשילוב כוחות, וזה לא מעיד על חולשה של המטופל או של המטפל. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי, שאלה לד"ר קפלן- מטופל שמרגיש שהמטפל שלו איננו אמפתי לפעמים ולפעמים נוטה למתן פתרונות לאחר שהמטופל חושף את עצמו רגשית עם קשיים, התלבטויות, רגשות סוערים- האם עליו לעזוב את המטפל? המטפל טוען כילעיתים הוא נותן פתרונות ומבקש מהמטופל לתקן אותו, לומר לו וללמד אותו מה מתאים לו, איזו תגובה מתאימה לו. למטופל, קשה עם העובדה שהדבר חוזר על עצמו מדי פעם ואז הוא חש כי המטפל לא מכיל אותו מספיק וכי הוא לבד. פרט לכך, המטופל מרוצה אצל המטפל וקיים קשר ארוך וקשר עם המון חיבה ביניהם. השאלה היא, כמה שהדבר יכול להועיל למטופל שהוא ילמד אחרים איך להגיב אליו וילמד השני איזו תגובה טובה לו (גם בקשר עם המטפל וגם בקשרים מחוץ לטיפול), המטופל חש שאולי זוהי השקעה יוצאת דופן או שאולי המטפל לא מתאים לו. מה דעתך בנושא? ראוי לציין שהמטופל מתקשה להעזר ומתקשה לומר מה מתאים לו ומכאן ההתלבטות כי הוא חש שזה יכול לעזור לו בעתיד, אך מצד שני, הוא גם מתוסכל מתחושת חוסר ההכלה של המטפל ותחושתו שהמטפל לא עמוק אולי מספיק עבורו . תודה על תשובתך .

הלוחמת שלום אכן שאלה לא פשוטה כיוון שקיימת התלבטות של ממש האם העדר האמפתיה מצביע למעשה על ליקוי בטיפול. הבעיה לענות על שאלתך באופן מאוד כללי הוא שההגדרה מהי אמפתיה לא לגמרי ברורה. לפעמים אמפתיה היא לשים גבולות לצד השני ולעמת אותו עם דברים שהוא אינו רוצה לראות. החוויה עלולה להיות חוסר אמפתיה, כשלמעשה "מריחה" של המציאות תוך חיוך סימפטי היא דווקא חוסר האמפתיה בטווח הארוך. בסופו של דבר על המטופל להגיע להחלטה האם יש כאן העדר "כימיה" שפוגעת בטיפול ואז אפשר בהחלט לשקול החלפת מטפל, או שיש כאן עבודה מקצועית שלמרות שלפעמים לא נעים לקבל אותה, היא משמעותית ומקדמת. מאחר ואת כותבת שישנה הערכה ושביעות רצון באופן כללי הייתי ממליץ לחשוב היטב לפני נטישת הטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי אני אסביר את עצמי יותר בכוונה ל"אמפתיה" מצד המטפל. המטופל חש כי הוא מספר ומדבר ברמה רגשית מאד גבוהה והמטפל לעיתים עונה במתן פתרונות. המטפל מודה לחולשתו הזו, אך כאשר נוצר מצב והמטפל עונה כך, המטופל חש כי אין מכילים אותו או כי המטפל איננו מעוניין לשמוע על בעיותיו ורגשותיו. למרות שהמטפל טוען שלא כך הדבר. אלא שיש לו "נפילות". דוגמא- המטופל מספר על בעייה שלו שידועה למטפל בעקבותיה הוא חושש שלא יוכל לעבוד שעות רבות בעבודה בעתיד ושלא יודע במה יוכל לעסוק והמטפל אומר לו- תשמע, זו בעייה אוניברסלית בגילך, הרבה אנשים מתלבטים אחרי הלימודים מה יהיה הלאה. והמטופל חש שלא "היו" איתו. כי לו יש קושי ייחודי. או שהמטופל מדבר איתו על טראומה שעבר של אובדן ומעלה תחושה של חוסר אונים שקיימת לעיתים אצלו ועצב והמטפל עונה לו - אתה יודע, אם שכולה אמרה לי פעם שמה שעוזר לה זה שהיא חשה שצריך להמשיך הלאה. לא מדובר פה כלל על עניין של עימותים מול המטופל. עם אלו מתמודד המטופל בצורה טובה, כיוון שהוא מעריך סוג זה של סגנון . לי זה נראה כאילו למטפל יש קושי להיות עם רגש של חוסר אונים , או רגשות חזקים . מצד שני, אני הבנתי שישנה חיבה רבה בין השניים. האם "ללמד" את המטפל איך להיות יותר אמפתי ולקבל את חסרונו, למרות שזה חוסם את המטופל לעיתים, או להגיד למטפל "שלום"? באמת לא פשוט. אני יודעת שמטופל מרגיש לעיתים תחושת חוסר הכלה וזה כואב לו והוא מתלבט אם לחכות למטפל, או לנצל את זה שהמטפל מוגבל בקטע הזה וללמוד איך ללמד אדם שמוגבל באמפתיה והכלה איך להיות יותר אמפתי וכך יוכל גם להכליל לחייו האישיים. כלומר, ללמד את הצד השני מה הוא צריך. מה מתאים לו ומה לא. מקווה שאני יותר ברורה.

שלום, יש לי בעיה שמאוד מציקה לי כבר בערך שנה , אני כבר לא מרבה לצאת וכבר אני מבלה במקומות עם הרבה אנשים אני ניתקפת לחץ בעיות נשימה ובליעת רוק , ואני לא רגועה מה אני יכולה לעשות כדי להיתמודד עם הבעיה שנוראה מציקה לי בגלל זה אני נימנעת מלצאת ניסיתי מדיטציות ושיטות הרפיה ומשום מה זה לא עוזר וגם כדורים טיבעיים להרגעה אני לא מרגישה רגושה אינ ניתקפת לחץ ללא סיבה בבקשה תעזרו לי אני אובדת עצות בתודה נטע-לי .

נטע-לי שלום את סובלת כנראה מסוג של חרדה וחשוב שתטפלי בעניין בצורה רצינית כיוון שנשמע שהעניין הולך ומחמיר עם הזמן. להלן קישור למאמר על חרדה, בדקי האם את מתחברת למשהו שכתוב שם. מומלץ לפנות לייעוץ פסיכולוגי ואולי אף להיעזר בתרופות נוגדות חרדה לאחר ייעוץ עם רופא. http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

נטע את חייבת לטפל בעצמך בשב הזה שזה נחשב מוקדם במידה ותירצי פרטים חיזרי אליי בפורום .

היי נטע גם לי היה הפחד הזה מלפני שנים זה נקרא אגרופוביה. זה מחייב טיפול אל תתני לזה להחמיר טפלי בזה בהקדם. זה בר טיפול. אני יכולה לספר מנסיוני שהיה לי גם את אותן תופעות כמו שציינת והיום עשר שנים אחרי כתוצאה מטיפול טוב. אני מתפקדת כרגיל. בהצלחה מאיה

שלום רב אני בת 27 רווקה סטודנטית. יש לי בעיה במתן צ'אנס לבנים עם "עבר". וכשאני מתכוונת לעבר אני מתכוונת לכאלה שיש להם עבר של חברויות ארוכות טווח עם בנות. מאחר ואני מעולם לא חוויתי קשר עמוק של אהבה ארוכה של מספר שנים, ומאחר ואני רומנטיקנית ללא תקנה אני מאמינה בתוך תוכי שבחור שיצא עם בחורה במשך מספר שנים החל משלוש שנים והלאה- כבר נקשר אליה כל כך שגם אם הקשר הסתיים- משהו ממנה תמיד ילווה אותו בחייו. מאחר ואני חסרת ביטחון אני מסרבת מראש להתמודד עם בנים שחוו כאלה קשרים. למשל עכשיו בחור שהכרתי באינטרנט, מקסים וכ... סיפר לי שהיתה לו חברה 5 שנים שהם התגוררו יחד וכ... וזה ( זה נגמר לפני 4 שנים), מאז כמובן היו לו קשרים נוספים. בשנייה ששמעתי זאת ידעתי שלא אוכל להתמודד עם עבר כזה. לחשוב שאם בינינו זה יתפתח לקשר עמוק- אז בזמן שלי זו תהיה הפעם הראשונה- אצלו זה כבר תהיה הפעם החמישית או השישית... ויש לי בעיה עם זה! אני מעדיפה להכיר בחור ללא עבר כזה, צוחקים עליי החברות שאומרות שאני מעדיפה בתול בן 30 מאשר בחור שכבר חווה משהו בחיים ולצערי זה נכון. הבעיה היא שקשה למצוא בחורים בלי עבר ואם יש כאלה לא תמיד יש קליק ועניין. איך מתמודדים עם בעיה כזו? אגב בעבר ניסיתי להיות חברה של מישהו עם עבר והייתי אומללה. לא יכולתי לראות תמונות של האקסיות שלו. תמיד ניסיתי להשוות ביני לבינן, שאלתי אותו שאלות נוקבות על מערכות היחסים שלהם וכ... בקיצור זה עושה רע לשנינו. האם כשבאמת אוהב ואהיה נאהבת כל חוסר הביטחון בהזה ייעלם ועל כן כן כדאי לי לנסות? או שמא אני צריכה להמשיך בדרכי ולפסול בחורים עם עבר...? ברור לי שחוסר ביטחון כזה מחייב טיפול פסיכולוגי אבל אין לי כוחות נפשיים וכסף להתמודד עם זה כרגע. אודה על כל עיצה והכונה. תודה נעמי

אני חושבת שטיפול כן היה עוזר לך. המינימום שאת יכולה, זה בקשר הבא שאת מתחילה , לומר לבחור את מה שאת כותבת כאן. לפתוח איתו את נושא הקנאה ואת זה שקשה לך עם זה שיש לו עבר.

כבר ניסיתי. זה נראה להם תמוה במיוחד עד כדי כבדות מיותרת.

נעמי שלום הבעיה ש"בחור בלי עבר" נעשה תופעה יותר ויותר נדירה, ואולי תהיה לו בעיה הפוכה של חוסר יכולת לתקשורת טובה. אולי שווה לנסות ולהתמודד עם מה שקורה לך מול עברו של הבחור מאחר ולא בהכרח שמדובר בתגובה שקשורה לבן הזוג אלא למשהו פנימי בך. לא פעם אנשים שסיימו קשר, כולל אנשים שהתגרשו, אינם סבורים שהקשר הקודם הוא הקשר האידיאלי והאם מחפשים דווקא דפוס אחר. ההכללה שאת עושה גם אינה נכונה מבחינה עובדתית וגם מזיקה לך שכן היא באמת מגבילה את האפשרויות שלך באופן ממשי. ועוד יריה אחת באויר, באמת בלי להכיר אותך, כך שאולי זה לחלוטין חסר בסיס, את צריכה לחשוב עם עצמך אם אין כאן סוג של תירוץ פשוט להימנע מקשר מחייב. אולי מישהו שהיה בקשר של 4 שנים עלול עוד להציע לך קשר ארוך טווח, ואז יתכן שתצטרכי להתמודד עם הבעיה העיקרית וזה המחויבות. איך שלא נסתכל על זה, כדאי להתמודד עם החלקים הפנימיים של ההתלבטות ולא בהכרח להפוך את זה להתמודדות מול הסביבה החיצונית ובני הזוג הפוטנציאלים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אשמח לקבל שמות של מומחים בארץ בשיטת טיפול זו. תודה, גלי

גלי שלום שלחי אלי מייל ע"י הקלקה על שמי וכתבי מהיכן את בארץ. אשמח להפנותך למטפלים מתאימים. רצ"ב קישור למאמר קצר על עקרונות הטיפול הדינמי בגישת העצמי. http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, הייתי רוצה לקבל עצה לגבי נושא שיש בכוח להשפיע על אושרי ומהלך חיי. אני התאהבתי בבחור אשר עזר לי רבות בעיקר בתחומים של הנפש.עם הזמן יצא לי להכיר אותו עוד ועוד וכעת אני מעוניינת להתוודות על אהבתי אליו. הבעיה היא שאינני יודעת כיצד לומר את הדברים וגם אינני יודעת איך אוכל להתמודד עם דחייתו(מקוה שלא תהיה אבל אם תהיה...)לאחר שאומר את הדברים. כאשר בונים כל כך הרבה אשליות לגבי אדם מסויים(ואני יודעת שדבר זה מוטעה ואינו נכון לגבי כל עיניין בחיים)אך בכל זאת,אני אוהבת אותו ומפחדת שידחה אותי. איך אוכל להתמודד עם זה מבלי לשבור את כל מהלך חיי,כי זה מה שאני מרגישה שיקרה במקרה של דחייה,כי הרי עצם התקווה שנהיה יחד נתנה לי כוח להמשיך קדימה למרות כל הקשיים ועכשיו,כשזה מתקרב אינני יודעת מה לעשות. אודה לך אם תוכל לייעץ לי.

ירדן שלום ההתמודדות עם הדחיה עלולה להיות קשה, אבל גם המחשבה שלא ניסית עלולה להיות קשה לא פחות. אולי תנסי לכתוב את הדברים על נייר ולתת לאותו בחור לקרוא. כך תדעי שניסחת את עצמך בצורה הטובה ביותר שאת רוצה. הצומת מתקרבת בכל מקרה וכל החלטה שתקחי יש בה סיכון. לכן עדיף לקחת את ההחלטה של לנסות ולבדוק עם אותו בחור שכן היא היחידה שכוללת בתוכה גם סיכוי ולא רק סיכון. בברכה ד"ר אורן קפלן

חבר טוב שלי עובר טיפול פסיכולוגי. 1) האם התערבות מצידי עלולה להזיק? 2) האם שיחותיו עם הפסיכולוג חייבות להשאר בניהם או שהוא יכול לספר לי מה היה? 3) האם אני יכול לנסות לעזור לו בנוסף לפסיכולוג לפי איך שאני רואה את הדברים. סה"כ מדובר באדם נורמלי ומתפקד. תודה רבה מראש, יוסי.

יוסי. 1) לאיזה סוג של התערבות אתה מתכוון? הרי לא תגיע איתו לפגישות, נכון? 2) הפסיכולוג מחוייב! לשמור את תוכן השיחות בסוד. חברך יכול לספר מה שהוא רוצה, אם הוא רוצה. הסודיות הרפואית תקפה כלפי אנשי המקצוע, ולא המטופלים. 3) למה לא? תמיכה ועזרה מצד חברים חשובה לא פחות, ולפעמים אף יותר.

יוסי שלום אני מציע לך לשוחח עם החבר באופן גלוי ולשאול אותו את השאלות הללו. תמיכתך חשובה ויכולה לתרום כל עוד נעשית בצורה המוקבלת על חברך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, הייתי מעוניין לדעת פרטים על מה שנקרא בשפה המקצועית "הפרעה נרקסיסטית"מה התופעות, ודרכי ההתמודדות.

היי. שם ההפרעה מרמז על מהותה. בסיפור המיתולוגי, נרקיס התאהב למעשה בבואה של עצמו, ואם נעביר את זה להווה הרי שמדובר באנשים שחייהם מונעים ע"י הדרך שבה הסביבה משקפת להם את עצמם. מצד אחד יש הרגשה מופרזת של ערך עצמי וגדלות, ומצד שני - אדישות כלפי טובתו של האחר. אדם עם הפרעת אישיות נרקיסיטית שקוע בפנטזיות על הצלחה, עושר, יופי, כוח וכו'. אך ברובד עמוק יותר מתקיים היפוך; הרגשת נחיתות, בושה, ריקנות. בשל הפנטזיות, הנרקיסיסט מצפה (ודורש) לתשומת לב והערצה, כאשר כשלון וביקורת יעוררו השפלה. קיים קושי ביחסים הבין-אישיים, בגלל הניגודים הנ"ל. מצד אחד, לנרקיסיסט אין את היכולת לחוש אמפתיה כלפי הזולת. התוצאה? פגיעה באחר וחוסר התחשבות ברגשותיו. מצד שני, הנטיה שלהם לציפיות מוגזמות גורמת להם להיפגע לעיתים קרובות מעצמם או מהסביבה. מלבד חוסר היכולת להיות אמפתי, אפשר לראות אצל הנרקיסיסט יהירות, ציניות, נצלנות (לפעמים תוך ויתור על כבודו העצמי) וקנאה. ההתמודדות היא בעזרת טיפול פסיכולוגי.

שלום אני מציע לחפש ולקרוא חומר בנושא באינטרנט. למשל, בקישור הבא: http://www.zarut.com/gidi/npd.asp אני מציע בכל מקרה להיזהר מהגדרות כוללניות של הפרעות אישיות שכן יכולתן לדייק לגבי אדם ספציפי מוגבלת. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן שלום, הנני מעוניין ללמוד פסכיאטריה בחו"ל והיתי מעוניין לקבל הכוונה בדבר המדינות בהם קיימים הלימודים הנ"ל. בנוסף אייך אוכל לקבל מידע על סוגים שונים של התמחויות במדע כגון:התפחות ניורו-פסכולוגית,פסיכיאטריה התפתחותית לילדים ונוער,תפקוד קוגנטיבי? תודה מראש לירן

לירן שלום אינני מתמצא במצב בפסיכיאטריה, נסה אולי להתייעץ באתר האגודה: http://www.mentalnet.org.il בברכה ד"ר אורן קפלן

ערב טוב לאחר מחשבות ותהיות החלטתי לפנות לטיפול פסיכולוגי השאלה שלי היא איפה עדיף לעשות את "ניקוי הארובות" אצל פסיכיאטר או פסיכולוג מה טיב הטיפול אצל כל אחד מהם ? והאם תוכל כמובן דרך המייל להמליץ לי על שמות תודה רבה תמי

תמי שלום ההחלטה על פסיכיאטר או פסיכולוג אינה חד משמעית. לא כל הפסיכיאטרים עוסקים בטיפול בשיחות אבל בין אלו שכן עוסקים בפסיכותרפיה ההעדפה בין המקצועות היא כבר אישית לדעתי בהקשר של הבן אדם ולא בהקשר של מקצועו. אשמח להפנותך לפסיכולוג/ית באזור המרכז, אינני מכיר פסיכיאטרים. אם תרצי תוכלי לשלוח אלי מייל ע"י הקלקה על שמי. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי ילדה מקסימה. חכמה,מוכשרת,יפה. אז מה הבעיה? יש לי עוד ילדה שגדולה ממנה קצת והיא יוצאת דופן ביכולות שלה. היא מחוננת ולומדת במסגרת מתאימה. היא מאוד יפה ומיוחדת במראה שלה. היא מוכשרת מאוד בהמון תחומים: בספורט,בריקוד,בשירה,בכתיבה,בשפות. היא זריזה כמו שד,בעלת יכולת קליטה מהירה,חוש הומור נהדר, תלמידה מעולה,מאוד חברותית,פעילה מאוד, תחרותית מאוד ומאוד לא צנועה. מה עושים? איך מגדלים את הקטנה בלי רגשי נחיתות? בלי ה"תיק" הזה לכל החיים? כבר אמרו לי להדגיש אצלה תחומים שהיא טובה בהם. אימצתי את ההמלצה אך אני מרגישה שזה לא מספיק. אני מכירה לא מעט מבוגרים שסוחבים על גבם עד היום את תסמונת האח הגדול והמוצלח . מה עושים?

שלום אין תשובה חד משמעית לשאלתך. נשמע שיש לך שתי בנות מאוד מוצלחות וכדאי להנות משתיהן עד כמה שניתן. האושר שלהן בחיים אינו תלוי רק במיצוי כשרונן אלא ביכולתן לחיות בשלום עם עצמן. לפעמים עודף הכשרונות עלול לגרום לביקורת עצמית גבוהה כי נוצרת דרישה עצמית להישגים מעולים תמיד, דרישה שאינה תמיד אפשרית. לכן לא בהכרח שרגשי הנחיתות מיועדים דווקא לקטנה. הגדולה עם כל חוסר צניעותה עלולה להיות רגישה מאוד לכל צל של כישלון, וגם עם זה לא קל לחיות. עצם מודעות להשוואה ביניהן היא המפתח למה שאת מחפשת. נסי להגיע למצב בו את רואה את שתיהן על מיוחדותן, כעומדות בזכות עצמן. אין הכרח שתתפתח "תסמונת אח מוצלח". בברכה ד"ר אורן קפלן

שמעתי מקרה מחבר, שהתלונן נגד פסיכולוג קליני על הפרת סודיות והפצת פרטים אישיים מחדר הטיפול, ולא מסיבות "טובות", כפי שמוגדרות בחוק (כלומר אפשרות של סכנה לעצמו או לאחרים, מחלה מדבקת וכו', וגם לא באישור מפורש מהמטופל). הטיעון שזיכה את המטפל היה: שחשיפת הפרטים לא נעשתה מתוך כוונת זדון, כלומר לא היתה כוונה לפגוע (לא זוכר בדיוק את הניסוח המשפטי, אך אוכל לברר זאת). האמנם? אם כך הדבר, הרי שכל הפרת סודיות תוכל תמיד עם עו"ד דין סביר, להיות מותרת.

אביב שלום חובת הסודיות היא עיקרון אתי חשוב והמטפל צריך להיות מודע לכך. לכן חוסר הזדון אינו פותר. אינני יודע מה הרקע המשפטי למה שתארת אבל חשוב להפריד בין הליכים משפטיים לבין הליכים משמעתיים. מעניין לדעת האם המקרה שתיארת היה בבית משפט או בדיון של ועדת האתיקה של הפסיכולוגים. נעשתה כאן עבירה אתית ללא ספק, אבל יתכן שהיא אינה מספיקה להרשעה בבית משפט. לגבי הדקויות המשפטיות אולי כדאי להתייעץ עם שני הפורומים שעוסקים ברפואה ומשפט באתר זה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לכולם. במיוחד לצוות האתר שמתאמץ לענות על שאלות אלה. לאחר קריאה ארוכה של שאלות על תואר שני רציתי להמשיך ולשאול האם מישהו יודע האם ניתן ללמוד תואר שני בפסיכולוגיה קלינית ואם כן האם תוכלו להמליץ על מדינה/אוניברסיטה מסוימת. הייתי מעונין לדעת איזו מסגרות חינוכיות נוספות קיימות בארץ שסיומן מאפשר קבלת רשיון לעסוק בפסיכותרפיה. תודה רבה. אורי

אורי שלום פסיכולוגיה קלינית נלמדת בישראל ובמדינות רבות בעולם. במידה ותבחר אוניברסיטה זרה כדאי לפנות מראש למועצת הפסיכולוגים במשרד הבריאות כדי לוודא שהתואר יוכר בישראל לאחר חזרתך. בישראל אין רשיון לעיסוק בפסיכותרפיה ולמעשה כמעט כל אחד יכול לטעון שהוא עוסק בתחום זה. בכנסת נדון חוק בנושא, אך לא נראה שבעתיד הקרוב הוא יעבור. בישראל מסגרות רבות ללימוד פסיכותרפיה בנוסף לפסיכולוגיה, כגון עבודה סוציאלית, תרפיה באומנויות שונות ועוד. חלקם לימודי תעודה וחלקם לתואר אקדמי. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן, תודה על התשובה. האם זאת אומרת שכל אדם בישראל לאחר הכשרה כלשהי, בין אם היא מקובלת על משרד הבריאות או שלא, יכול לתלות שלט "מטפל" ולפתוח עסק ? אני שוקל ללמוד Psychosynthesis באירופה, וחשוב לי לדעת אם אוכל לעסוק בכך בארץ. אני מאוד מודה לך על הקדשת הזמן ועל תשובותיך. אורי.

יש לי בעיה , אני עברתי טיפול פסיכותרפי והפסקתי , ומאז קצב דפיקות הלב בשמיים . אגב אין לי ממה להילחץ אוביקטבית ולכן אין לי מושג למה זה קורה לי!!!!

ד. שלום התיאור שכתבת קצר וקשה לענות לך תשובה מעמיקה. אני מתאר לעצמי שהיתה סיבה כלשהי לפניה מראש לטיפול, והשאלה האם היא נפתרה או שעדיין קיימת. דפיקות הלב יכולות להיות ביטוי לחרדה ואני מצרף קישור למאמר בנושא. בכל מקרה, תמיד כדאי גם לפנות לרופא לבדיקה רפואית שגרתית. http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב. האם מחלה נפשית(סכיזופרניה) יכולה להפריע בלמודי פסיכולוגיה? בתודה,עדי

רינה סכיזופרניה היא מחלה כרונית שעלולה להפריע לפעילויות רבות בחיים, לרבות לימודים אקדמיים ובינהם גם פסיכולוגיה. בתקופות של רגיעה במחלה יש חולי סכיזופרניה שמתפקדים בצורה טובה ויתכן שיוכלו גם ללמוד לימודים אקדמיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב. התכוונתי אם באוניברסיטה או במכללה יכולים לעשות לי בעיות בגלל שאני חולה במחלה נפשית ופסיכולוגיה זהו הרי תחום שבו מטפלים בבעיות נפשיות. פסיכולוג תעסוקתי אמר שאני יכולה להתקל בבעיות ;שמשרד הבריאות יכול לא לתת לי רשיון בכלל או לתת לי רשיון זמני שיוארך מדי פעם לאחר בדיקה, ושגם בועדת קבלה לתואר שני יש פסיכולוגים שעפ"י הערכת מצבו של המועמד יכולים להחליט אם לקבל או לדחות את המועמד. שאלתי: כפסיכולוג קליני -האם זה אכן המצב?

שלו רב ! האם את הטיפול בריטלין ניתן להפסיק באופן פתאומי, או שחובה להפסיקו בהדרגה? האם דווח על תופעות דכאוניות אצל כאלו שהפסיקו ליטול פתאומית?

עדי אני מציע להתייעץ עם רופא בנושא. בפורום זה הייעוץ הוא בנושאי פסיכותרפיה בלבד. בברכה ד"ר אורן קפלן

היכן אני יכולה לשמוע יותר על הרטבה של ילד, שנגמל ובגיל 5 חזר להרטיב ביום. הוא אינו מרטיב בלילה.מה שיטות הטיפול? מה הגורמים?

טל שלום לרוב מדובר על תגובה רגשית למשהו. שיטות הטיפול כרוכות מחד גיסא בהבנת הגורמים לשינוי ובטיפול בהם ומאידך גיסא בטיפול התנהגותי בהפסקת ההרטבה. לעיתים יש גם גורמים פיזיולוגיים, אבל אז סביר להניח שהרטבה תופיע גם בלילה. יש מכונים המתמחים בנושא, כמו כן אפשר להתייעץ עם פסיכולוגים התפתחותיים ולילדים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב אישתי בהריון ובאחת מבדיקות התקבלה חוות דעת כי העובר פגום בשלב זה אנו נמצאים במרוץ של בדיקות האורכות זמן ממושך, כוחה הנפשי אינו עומד בכך ומלווה בדברים די קיצונים. אבקש המלצה לפסיכיאטר אשר מטפל בחרדות רצויי דרך מכבי. בתודה מראש

יעקב שלום אני מציע להתקשר לצוות בריאות הנפש של מכבי בסניף של אזור מגוריכם ולבקש המלצה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני בא מהתחום של רפואה משלימה . קיימות בתחום מספר דרכים לעזור כמו למשל טיפול בפרחי באך וייעוץ דרך המודעות, דמיון מודרך שיאצו וכו'. בהצלחה

קודם כל לדעתי זה אחלה אתר וחשוב מאד לאגירת ידע בנושאים המעניינים אנשים. אני עושה עבודה בנושא אכילה כפייתי לפי שלבי ההתפתחות ורציתי טיפים וספרים מומלצים בנושא. תודה רבה!!

חני שלום יש מידע רב באינטרנט, כתבי את מילות המפתח בכל מנוע חיפוש, למשל בגוגל: www.google.co.il הנושא מאוד פופולרי ויש עליו כתיבה רבה בהיבטים שונים. אני מציע שתכנסי לספריה אוניברסיטאית או לחנות ספרים טובה כמו דיונון ותראי אילו ספרים נמצאים בנמצא, שוב לפי חיפוש מילות המפתח. אנימתקשה לתת לך המלצה מסוימת. בברכה ד"ר אורן קפלן

הבנתי שתסמונת add שונה מadhd בענין ההיפראקטיביות האם אפשר לטפל בתסמונת, האם זה "לכל החיים". מקוה לשמוע במהירות ותודה

רחלי שלום כיום ADHD מוגדרת כהפרעת קשב עם או בלי היפראקטיביות. תלוי במי מדובר. אצל מבוגרים בד"כ האבחנה לא כוללת היפראקטיביות. זה לא בהכרח לכל החיים, יש שינויים משמעותיים בהתאם לטיפול, לגיל, להתנסות ומרכיבים נוספים. בברכה ד"ר אורן קפלן

ילדה בת 7 וחצי, כל הסימנים מראים על תסמונת טווח הקשב הקצר. האם יש טיפול, ואם כן מהו. בתודה מראש

אוה שלום צריך לפנות לאבחון מסודר ואז אפשר יהיה לדעת במה מדובר ומה הטיפול הממולץ. בשלב ראשון אפשר לפנות לפסיכיאטר ילדים או נוירולוג ילדים לייעוץ, כמו כן אפשר לנסות את מערכת TOVA לאבחון במכונים שונים. תוכלי לקבל ייעוץ גם מפסיכולוג/ית ביה"ס של הילדה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, ברצוני לפנות אליך בקשר לבעייה שיש לי עם אחותי. אני בת 17 והיא בת 16. אני גרות יחד באותו חדר. הבעיה היא שהיא נורא שתלטנית ואני לא יודעת איך להתמודד איתה.אני נהגתי להיות זו שמוותרת רוב זמן-במריבות כמו:זמן כיבוי האורות בחדר ודברים דומים ואני לא יודעת מה לשות..לדבר אי אפשר איתה,ומה לגבי להתעמת? האם אני צריכה להתעמת איתה על כל דבר שמפריע לי כדי לבסס את דמותי גם כמו שהיא שתלטנית? ובכלל איך אפשר להתמודד עם אדם שתלטן? תודה על העזרה.

אריאל שלום אכן לא קל להתמודד עם אדם שתלטן, במיוחד אם האופי שלך שונה מאוד. היה יכול לעזור לערב אדם קרוב שמכיר את שתיכן ואולי יוכל להיות המפשר ביניכם, למשל ההורים או קרוב משפחה אחר. יש אנשים שאפשר לדבר איתם ולשפר את הדברים ויש כאלה שזה מצליח פחות. השאלה לאיזה קטגוריה כל אחת מכן שייכת. הדיאלוג הוא ללא ספק הפתרון הראשון המומלץ. בברכה ד"ר אורן קפלן

הבנתי. אך מה קורה כאשר אותו אדם מסרב לנהך דיאלוג הגיוני ובריא לצורך סידור העניינים? אני רוצה לדעת איך להתמודד איתה.אם בתקיפות או בוותרנות, מה יותר נכון?

שלום רב! הבן שלי נפגע בתאונת דרכים ונישלח לבדיקה קוגנטיבית,אודה לך אם תוכל לעזור לי לפרש את ממצאי הבדיקה. הנוירופסיכולוגית כתבה כך:ממצאי האיבחון הנוכחי מדגימים אינטיליגנציה תקינה (ממוצע -נמוך) שאינה באה לידי ביטוי הולם עקב חולשה ניכרת בפונקציות האקסקוטיביות, כולל קשב וריכוז וגורמים אמוציונליים. הילד מדגים לבליות רגשית מעברים מהירים בין מצבי רוח שונים והתנהגויות, צורך בולט בסיפוקים מידיים,ההתרשמות היא שהוא מדגים סממנים של הפרעת התנהגות עם קווים oppositional-defiant ואולם לפי הדיווחים היא באה לידי ביטוי סלקטיבי. פרופיל זה קוגנטיבי ובעיקר התנהגותי , המאופיין ע"י תנודות/חוסר עקביות/סלקטביות, אינו אופייני לפגיעות ראש. עם זאת בהחלט יתכן קשר בין הארוע של התאונה והשינויים ההתנהגותיים בעקבותיו וזה על רקע הטראומה עצמה. אודה לך אם תוכל להסביר לי מה לדעת הנוירופסיכולוגית נובע מהתאונה ומה לא. בתודה מראש!

ק. שלום קשה לדעת לאור מה שאת כותבת מה נובע מהתאונה ומה לא כי בעיקרון כל התיאור יכול להיות קשור לתאונה כמו גם לנטיות קודמות. אני מציע לפנות למאבחנת ולקבל הסבר מסודר לגבי משמעות הממצאים והטיפול המומלץ. במידה וזה לא מתאפשר יש לפנות לקבלת חוות דעת נוספת ולהציג את ממצאי הדו"ח ולקבל הסבר מסודר. לא תוכלי לקבל תשובה רצינית ללא בירור ושיחה רציניים עם איש המקצוע שגם פגש את בנך והתרשם מתפקודו בפועל. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום , מעוניין לדעת האם יש מומחים בתחום . גילו אצלי לא מזמן את הנ"ל. הטיפול עוזר מאוד - מרגיש שיש צורך בהשלמה פסיכוטרפוייטית. בברכה משה

משה שלום מדבריך אני מבין שקיבלת טיפול תרופתי ולא שיחות. בהחלט מומלץ לקבל במקביל לטיפול התרופתי גם פסיכותרפיה. הטיפול אינו דורש בהכרח מומחיות ספציפית בתחום זה, כל פסיכולוג קליני מורשה יתאים לטיפול כזה. מה שחשוב במיוחד זה שתרגיש בנוח, שישנה כימיה והבנה בינך לפסיכולוג. בברכה ד"ר אורן קפלן

מדובר בנערה שחרדה לישון מחוץ לבית. מבקשת המלצה לתרופה למקרים בהם חשוב לה לישון בחוץ (כמו טיולים) תודה מראש יעל

יעל שלום בתחום הטיפול התרופתי אני ממליץ להתייעץ עם הפורומים הרפואיים. בכל מקרה, יש התערבויות פסיכולוגיות אפשריות למקרים אלו שאפשר גם להפעיל בטווח קצר. לדוגמא, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, היפנוזה ו EMDR בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, יש לי שאלה, כיצד משתנה השפעתה של הסביבה המשמעותית(הורים, חברים וכו') על ההתפתחות אישית של האדם מהינקות עד הבשלות? ומהן ההשלכות שיש לסביבה החברתית על ההתפתחות האישית? תודה מראש ליאת

ליאת שאלות גדולות מאוד שאלת וכדי לענות עליהם ידרש פחות או יותר תואר אקדמי מלא. ההשפעה היא עצומה ורבה ואני מציע שבשלב ראשון תפתחי ספר בסיסי בפסיכולוגיה של ההתפתחות ותעייני בגישות השונות. לאוניברסיטה הפתוחה ספר מצוין. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום אני בהריון ומאוד מאושרת מכך, יחד עם זאת אני חרדה משהו (אני כבר אם לשלושה).שכנתי מרגע שנודע לה שאני בהריון מוצאת דרך בכל הזדמנות ממש להציק לי ולהבהיל אותי תוך כדי שהיא מספרת לי שאני צריכה לחשוב מה יקרה אם משהו לא יהיה בסדר.ממש נבואות זעם.הדבר מכניס אותי למתחים מיותרים ואף שהבהרתי לה זאת היא ממשיכה. בעלי מנסה להרגיע אותי ,לדעתו זה נובע מקנאה (למרות שיש לה שני ילדים).אני כלכך רוצה לשמוע את דעתך-האם לדעתך לכל הדיבורים שלה יש איזו שהיא השפעה? כיצד להתייחס לכך? אני יודעת שזה עשוי להשמע אוילי.... תודה,נטע

נטע שלום אינני יודע מה מהות הקשר בינך לשכנתך, אבל כנראה שדבריה נוגעים אצלך במקומות רגישים כעת. אני חושב שהבעיה איננה ברמה הפרקטית של ההריון אלא ברמה של היחסים ביניכם. לכן אינני רואה צורך להתייחס למהות הערותיה אלא לקשר ביניכן. את צריכה לחשוב מה משמעות החברות ביניכן ועד כמה את מוכנה לתת לה להיכנס לחייך מחד גיסא, או לאבד אותה כחברה מאידך גיסא. אם הקשר הזה אינו מתאים לך התרחקי ממנה. במידה ואת רוצה בו נסי לשוחח איתה שוב ולהסביר לה שדבריה אינם מועילים לך בשלב זה אלא רק מכניסים אותך לחרדה נוספת. סביר להניח שאלו חרדות מעולמה הפנימי ולא בהכרח ביטוי לקנאה, למרות שזו גם אפשרות קיימת. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום. דפדפתי וראיתי שפנייתי האחרונה אלייך היתה בתחילת ינואר. משמע שרק עכשיו אני קולטת שבקרוב ימלאו חמישה חודשים לקושי. קודם כל נתחיל עם העובדה שאני כרגע מאוד מאוד מיוסרת. וזה למה? לאחר חודשים ארוכים בהם הילד שלנו מרביץ, צובט ונושך את כל סביבתו (בבית ובגן, שם משאיר את חותמו לפחות על מספר ילדים בכל יום) מה שמוביל אותי ואת בעלי להיות פקעות עצבים - בכל פעם שהוא מרביץ ללא יכולת להכילו ולהיות חינוכיים. זה המקום להגיד שאני במקצועי עוסקת במקצוע טיפולי (כך שהחומר התיאורטי מוכר לי). הוא ילד מאוד פיקח (מלאו לו החודש שנתיים) והתגובות שלנו משעשעות אותו ורק גורמות לו להמשיך. לא עוזרות השיחות, תגובות רגועות ומרגיעות, ההסברים, הניסיונות להשליך כעסים על בובות, צעצועי נשיכה, holding. נראה שאין הפנמה ושיפור במצב. אני מרגישה מתוסכלת וזועמת. באחד הימים בעלי "החזיר" לו צביטה. ילדנו מאוד נעלב ואמר "אבא, אסור לצבוט. ככה אני לא משחק איתך" (כמו שרואים, גם הילד שולט בחומר התיאורטי...). אמרתי לבעלי שאינני מסכימה עם השיטה הזאת אבל, אנחנו באמת כבר במצב של ייאוש. אני מתקשה לקצר. מה שמוביל אותי לכתוב זה שהיום בעודי יושבת בסלון עם רגליים על השולחן, ילדנו המתוחכם אך הזדוני (ואני מצטערת שאני מייחסת לילד כה קטן כזה דבר אבל זו התחושה) מזדחל ומכניס לי ביס בבוהן... התגובה הספונטנית שלי היתה להסיט את פרצופו וזה יצא כסטירה (חלשה אומנם, אבל סטירה) בהתחלה שכנעתי את עצמי שזה היה המעשה הנכון אבל עכשיו אני ממש לא נרדמת מייסורים. תגובתו היתה לראשונה היעלבות ממני. אך הוא נרגע תוך חצי דקה (ההירגעות המהירה מאוד אופיינית לו)וחזר לשאול אותי אם יש לי פצע ברגל ורצה לתת לי נשיקה (לא אופייני). בגן אחת הגננות נותנת לי להבין שהתנהגותו חריגה בנוף הגן והשנייה כל הזמן שולחת מסרים מרגיעים שזה חלק משלב התפתחותי. אותה גננת מרגיעה, היום רמזה שנראה לה שהוא ילד עצבני "יותר ממה שילד בגילו צריך להיות". זה הרגיז אותי. אבל אני לא יכולה שלא לקשר את התגובה שלי לדבריה. וכמובן אני ממהרת להאשים את עצמנו כהורים שבתקופה האחרונה אנחנו עצבניים וזה עובר לילד ובעצם מה קדם למה? בכל אופן ילדנו הוא ילד עליז, שמח וסקרן שעצבנות היא תכונת האופי האחרונה שייחסתי לו. דפוסי ההתנהגות שלו למעט ההרבצות שכאמור התחזקו לאחרונה היו נוחים. והעקשנויות והתרגזויות שקרו גם בבית לאחרונה יוחסו אצלי לתקופת terible two, והם ממש במינונים נמוכים לעומת ילדים אחרים בסביבתנו. מקווה שאני מובנת. תודה.

מה דעתך לקחת אותו לנוירולוג ילדים? אולי עצבנות היתר נובעת מבעיה רפואית? אני בעד השיטה להחזיר לו מכה תחת מכה. מהר מאד הוא ילמד שזה כואב, ויפסיק.

גליה שלום מאחר ועבר זמן רב וניסיונתכם להפסיק את ההתנהגות האלימה לא עלו יפה זה בהחלט הזמן לפנות לייעוץ מקצועי מסודר. המשך ההתנהגות הנוכחית מזיקה לא רק באופן ישיר אלא גם באופן עקיף על היחסים בבית ועל דימויו העתידי של הילד. פנו לפסיכולוג ילדים שכן נשמע שהמצב מחמיר והסבלנות של הסביבה פוקעת. בברכה ד"ר אורן קפלן

26.5.03 שלום לדר' נכדי בן 3 וחצי גר באיזור ירושליים הוא בן יחיד להוריו (זה נכד מבני ), הביקורים אצלינו אינם תכופים ואנחנו לא מתראים לפעמים גם במשך מכה חודשים בגלל כל מיני בעיות, אבל אני משתדלת לדבר איתו בטלפון לפחות פעם בשבוע עם אני מצליחה לטפוס את הוריו בבית או בסלולרי בכל מיקרה אנחנו משתדלים לישמור איתו על קשר. לפני כחודשיים בני בא לבקר אותנו בשבת יחד עם הבן ללא אישתו, הילד קפץ עלינו בשמחה כאשר ניפגשנו הוא תמיד רץ אליי בחיבוקים ונשיקות גם לבעלי, בעלי יצא איתם לאחר זמן מה לטייל בפארק היפה שלנו וכאשר הם חזרו בעלי סיפר לי שהילד אמר לאביו " אבא אתה יכול ליסוע הבייתה אני נישאר אצל סבא וסבתא". כאשר הם התכוננו לעזוב לקראת הנסיעה הבייתה הוא שוב הזכיר את זאת והוסיף ואמר גם שהוא מאד אוהב אותי, עניתי לו כמובן שגם אני מאד אוהבת אותו וא ני מזמינה אותו להישאר אצלינו לכמה ימים בחופש שלו בהסכמת ועל דעת הוריו כמובן, בני אף הסכים והבטיח לו שכך יהייה. בפסח ניפגשנו שוב והדבר חזר על עצמו שוב, כמו כן ניפגשנו ביום העצמאות ערכנו פגישה משפחתית גדולה לכבוד יום הולדתו של בני הצעיר וכל המשפחה התאספה על ילדיהם,בני דודיו הצעירים שהם בערך בני גילו הם שיתקו והשתוללו, כאשר הגיע הזמן ליסוע הבייתה שוב חזר הדבר על עצמו. ביום שישי האחרון הם שוב היו אצלינו לאימו היה תור לרופא באיזורינו והשאירו את הילד איתנו כאשר ההגיע הזמן לזוז חזרה שוב אותה תופעה והפעם הילד ממש התחנן בפני אימו להישאר אצלינו, אימו דיברה איתו וזכירה לו את אשר הבטחנו לו אבל הוא בכה, והיא סיפרה שכך הוא גם אומר אצל הוריה או כאשר הוא מבקר אצל חברים שלו או שלהם. גידלתי 3 ילדים ויש לי אחי ואחות וגם להם ילדים ניפגשתי בחיי עם לא מעט ילדים, מוכרת לי תופעה כזו בגילאים יותר מאוחרים כמו גיל 8 ומעלה אבל האם אצל ילד בגיל זה זה נורמלי ? זה די תמוהה בעיני או אולי זה מצריך בדיקה. בתודה מהסבתא המודאגת

סבתא, לדעתי יש 2 אפשרויות: א. הוא רואה אתכם מעט. ב. אולי לא טוב לו בבית. האם גם בגן הוא עושה את זה? יש גם ב"תפוז" פורום לסבים וסבתות. עדי

28.5.03 לעד שלום! תודה על תשובתך,אך בינתיים קיבלתי את התשובה היום מבני, לצערי לילד לא טוב בבית ובני הודיע לנו היום על פירוק החבילה המשפחתית והגברת הציעה שהוא יגדל את הילד , אנחנו מאד תומכים בכך ונעזור לו עד כמה שנוכל. את האתר " בתפוז" אנני מכירה, האם תוכלי לתת לי את הכתובת המדויקת? תודה מהסבתא המודאגת.

הנני בוגרת שיטת אלבאום, העוסקת בטיפול של לקויות למידה ודיסלקציה. אשמח לקבל כתובת של מאבחן טוב המלמד אבחון על-פי כפות ידיים (מלבד ד"ר הולצמן) האבחון שאני מעוניינת ללמוד הוא דיאגנוסטי ואבחון דידקטי. אודה על תשובתכם

שלום אינני מכיר באופן אישי. יש פסיכולוגית שמאבחנת בשיטה זו ועובדת בבית לוינשטיין. כמו כן יש מרכז בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב אבל אין לי פרטים נוספים. בברכה ד"ר אורן קפלן

הי, גם אני מטפל ברפואה משלימה, ד"ר עזרא מור מלמד במכללת ג'נסיס בת"א. הוא ממש אלוף בתחום הכירולוגיה ומורפופסיכולוגיה, שווה לבדוק. טל': 03-5616944, 03-5616977. בהצלחה.

פניתי בשאלתי לפורום של בעיות בגב אבל הבעייה היא כנראה בראש... יש לי התמכרות מכוערת למתוח את הגב/ידיים/כתפיים/רגליים/צוואר\ עד ששומעים קליל וזה נותן מן הרגשת שחרור. 1. האם זה מזיק? 2. ממה זה נובע ואיך אפשר להגמל להמלצתכם? בתודה רבה , לילי.

לילי שלום לגבי הנזק אני מציע להתייעץ עם אורטופד. לגבי ההרגל, יש אפשרות להיגמל ע"י מודעות רבה יותר למצבים שבהם ההרגל מבוצע, פעמים רבות רגע של שיעמום או מתח. רצוי לעשות יומן ולתעד לכמה ימים את הסיטואציות והמצב שהיה קודם לכן. לעיתים עצם המודעות מפחיתה את התופעה. במידה ולא יש אפשרות להיעזר בטיפול פסיכולוגי התנהגותי או/ו בהיפנוזה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר קפלן, אם הייתי צריך לנסח כלל שכמעט תמיד מוכיח את עצמו ביחסי אנוש שלי, אז גם בחיים האישיים וגם בחיי העבודה והקריירה - ככל שאני מתייחס יפה יותר לאנשים (ואני לא מתכוון לחנופה או להתנהגות דביקה), הם לוקחים אותי כמובן מאליו ומתייחסים אליי פחות יפה, מחזירים תשובה מאוחר יותר וכו' וככל שאני מתעלם מהם יותר, אין לי זמן אליהם, מתייחס בקרירות וכו', אני זוכה ליותר הערכה - וכאמור, זה יכול להיות בין חברים, בעבודה, עם נשים ועוד. האם יש הסבר לתופעה? האם היא מוכרת? הרגשתי היא, בייחוד בקשרים אישיים קרובים יותר, שבמקום להיות אמיתי עם הקרובים אליי, אני כל הזמן צריך לעשות מניפולציות כדי להיות מבוקש מצד אחד וכדי לשמור על כבודי העצמי מצד שני (הייתי בטיפול פסיכולוגי שנים רבות). תודה, גדי

וגם בקשר בין המינים זה כך.

זאת גם התחושה שלי גד.

היי גדי אתה בסדר גמור תמשיך להתנהג כמו שאתה זה שאנשים אחרים לא בסדר זה לא אומר שאתה צריך להתנהג אחרת אם אנשים כמובן מנצלים את טוב ליבך או את היחס היפה שלך כמובן אל תתייחס אליהם יפה ואל תתן לאנשים לנצל אותך תתנהג בהתאם אבל אני בטוחה שאתה מושך צומת לב מאנשים שאתה מתנהג בצורה יפה אל תתנהג בצורה אחרת מהאופי שלך רק כדי למשוך צומת לב מאנשים מי שיאהב אותךבאמת יאהב אותך כמו שאתה ולא רק שאתה מתייחס אליהם מגעיל עוד תמצא את האנשים שגם יתייחסו אלייך בצורה יפה כמו שאתה מתייחס אליהם בצורה יפה ויעריכו אותך בשל כך בקיצור הבעיה היא אצלהם ולא אצלך אל תשנה את אופייך תתנהג כרגיל כמו שאתה זה שהם מתנהגים אליך בצורה מגעילה שאתה מתייחס אליהם יפה הם לא בסדר הם כנראה אוהבים שמתייחסים אליהם מגעיל אז אל תהיה כזה אתה בסדר גמור

גם אני מרגישה כך...מאוד.

גדי שלום אינני יודע להסביר ממש את התופעה שאתה מתאר. מצד אחד זה ברור שלא כל הקשרים בעולם פועלים בהיפוך שכזה, גם את בוודאי רואה זאת בסביבתך. השאלה מה קורה שזה קורה לך שוב ושוב. אני מתאר לעצמי שזה נושא שעלה בטיפול הפסיכולוגי בו היית ובוודאי פיתחת הסבר או הבנה כלשהי לגבי מה שקורה או מורגש. זה בוודאי צריך להיות מאוד מעייף לחיות כל הזמן במאבק ובתחושה שאתה צריך להיות מניפולטיבי ולא כנה כפי שאתה. בניחוש מאוד לא מחייב אני מניח שיש כאן רכיב של חוסר אמון שלך שבאמת יכולים להיות קשרים כנים, בין אם כתוצאה מאכזבות העבר או מסיבות אחרות, ובהחלט יתכן שזה מניב מעין מעגל סגור. בסופו של דבר כדי לתת תשובה מדוייקת צריך כנראה להכיר אותך הרבה יותר לעומק. בברכה ד"ר אורן קפלן

אנא הסבר את המחלה והדרך לטיפולים..........

שלום גדי, גם אני מרגישה כך ודי סובלת מכך. הייתי שמחה להתכתב איתך בפרטיות. אלמונית

הנה לדוגמא אני התייחסתי אפילו הראשונה להודעתך זו ואף כתבתי משהו במייל פרטי ולא ענית. האם אינך מתנהג לאחרים כפי שאתה קובל עליהם שהם מתנהגים? חשוב על כך.

שלום טלי, לא קיבלתי ממך כל תגובה במייל הפרטי. אם הייתי מקבל הייתי עונה. בפורום לא הגבתי כי פניתי רק אל הפסיכולוג כדי לקבל את התרשמותו המקצועית מבעייתי. גדי

אני בחורה בת 22 יש לי בעיה מוזרה שאיני מצריכה למצוא לה פתרון עד גיל 18 הייתי ילדה ממושמעת מאוד, מצטיינת בכל אשר עשיתי, ואופיינתי ברדיפה רבה אחר הישגים והצלחה בלימודים ובתחומי עיניין שונים. בגיל 18 נקלעתי למעין משבר זהות ופיתחתי בולימיה שטופלה מהר מאוד. עם זאת אני מוצאת כיום כי נעשיתי להיפוך של אותה ילדה שהייתי. אין לי כח להשקיע בכלום, השאיפות מדוכאות. אני נמשכת להביא את עצמי למצבים של חוסר אונים ואיבוד שליטה הן באוכל והן במיניות. איני יודעת מה לעשות. אני מרגישה שיש כח חזק ממני שמדכא אותי ומוביל אותי לאפיקים הרסניים. מה ניתן לעשות??? חשוב לי לציין שהייתי בטיפול יותר משנה ואני נעזרת בתרופה אנטי דכאונית, למרות שאני לא דיכאונית ממש. איני מצליחה לשלוט ברצונותי ואני נמשכת למקומות שאינם מיטיבים עימי. כיצד אוכל לצאת מן הסחרור הזה? נואשת!!!

הי מאוד מזדהה עם כל דברייך אם תרצי להתכתב בפרטי, אשמח.

לדעתי אחרי שנים רבות שבהן לא היית את עצמך אלא ריצית אחרים (סביר להניח את הורייך ואת משפחתך הקרובה), "נשבר לך", ו"פרקת כל עול". לדעתי זו תחנה אומנם קשה אך שממנה תצמחי, לאחר שבעזרת טיפול ודברים שתעשי, תפגשי את עצמך האמיתית, את רצונותייך האמיתיים, תגלי את הכוחות שבך ותחיי את חייך החדשים, האמיתיים. חשוב שתטפלי בדברים נכון וכבר עכשו, שמא יידרדרו. אני.

שלום בהחלט סביר שהרדיפה אחרי ההישגים שהיתה לפני גיל 18 ובאופן כללי מה שקרה לפני פרוץ המשבר קשורים למשבר ואופיו. מדובר בתהליך מורכב שאין לא תשובה אחת פשוטה, יש כאן משהו שכבר משתלב לנטיותיך האישיות ודורש טיפול ומלחמה ארוכי טווח. הטיפול הנפשי במקרה כזה אינו קצר ויתכן שהשנה בה היית לא הספיקה או לא התאימה. אני ממליץ לך במקביל להמשך הטיפול התרופתי להמשיך ולהיות גם במסגרת טיפול פסיכולוגי. מה שקורה לך אינו רק ביולוגי ויש הרבה עבודה אישית שאת צריכה ויכולה לעשות עם עצמך כדי לעשות שינוי. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי בעיה... אני בת 35 נשואה באושר ואמא לילדים. אני מאוד אוהבת את בעלי. אבל גם מאוד אוהבת גבר אחר... אני מרגישה רגשות אשמה קשים כלפי בעלי, שהוא באמת בעל נהדר... אבל כל פעם כשאני מנתקת קשר עם האהוב שלי, אני משתגעת מגעגועים... בכל מצב אני מרגישה נורא. אני רוצה לסלוח לעצמי, לקבל את העובדה שאני אוהבת את בעלי אבל גם אוהבת גבר אחר אבל אני לא מצליחה... אולי בגלל שאני יודעת שבעלי חושב (לפי שיחות שהיו לנו בנושא זה, אבל באופן כללי) שגם אהבה לגבר אחר שלא מומשה, היא בגידה. אני לא יודעת מה לעשות האם אי פעם ארגיש שלווה? האם אני יכולה לסלוח לעצמי על זה? ובבקשה, אל תיתן לי תשובה של ללכת לטיפול... תודה

שלום השאלה מה קורה לך. אהבתך לשני גברים אינה תוצאה מקרית אלא נובעת מהצרכים הפנימיים שלך. נסי לחשוב מה מספקת לך האהבה לכל אחד מהם, ומה משמעות האהבה הכפולה הזו בעולמך הפרטי. פעמים רבות דפוסי קשר מעין אלה משחזרים חוויות עבר מורכבות. בשלב זה נשמע שאת רוצה להחזיק בשתי החתונות ולא לוותר על אף אחת מהן. אינני יודע מדוע את מבקשת כל כך שלא אמליץ על טיפול, אולי דווקא משם הייתי מתחיל לברר את העניין, מדוע זה כל כך קשה לקבל עזרה ותמיכה, זה בוודאי אומר משהו על האופן בו את יוצרת גם קשרים אישיים והאופן בו את שומרת על עצמך או לא מוכנה לאפשר לעצמך דברים מסוימים. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד" ר אורן קפלן שלום רב! שמי מיטל, אני בת 18 ורציתי לשתף אותך בחששותיי. לפני כ-חודשיים אושפזתי בביה"ח פסיכיאטרי עקב ניסיון התאבדות. אושפזתי לזמן קצר מאוד (5 ימים בלבד) . ביום לפני האחרון (יום שבת) הייתה חולה ששיחקנו יחד, כאילו אני חונקת אותה והיא מחזירה לי, אבל כשהיא התחילה לחנוק אותי בכאילו, אז פתאום זה הפך לאמיתי היא חנקה אותי עד שלא היה לי אוויר בכלל, ראיתי שחור בעיניים ולא ראיתי אף אחד עד שבאו להפריד בינינו האחים והאחות וזה מה שהציל אותי. מאז ששוחררתי מביה"ח יש לי חרדות ופחדים, גם בימים וגם בלילות, אני ממש עובדת עצות ולא יודעת מה לעשות. אשמח מאוד לקבל תשובה בהקדם האפשרי. בתודה מראש מיטל.

מיטל שלום בכל מקרה את זקוקה לטיפול וליווי פסיכולוגי אחרי אישפוז פסיכיאטרי עם נסיון אובדני. לכן הייתי מחפש באופן מיידי טיפול כזה ובו גם מציע להתמודד עם החוויה הקשה שעברת לפני השחרור. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני לומדת לתואר ראשון, (במשך כ4 שנים ,עם הפסקות באמצע...) ולמעשה אני מרגישה שאני נאבקת בעצמי. הלימודים מכבידים עליי, אני מתוחה ואפילו חרדה, אני לא ממש נהנית אבל מצד שני חשוב לי שיהיה לי תואר ראשון לפחות. אני רוצה לציין שמעולם לא היו לי בעיות ללמוד, להיפך, תמיד הייתי תלמידה טובה וזה היה טבעי בשבילי ללמוד באוניברסיטה. בעבר אפילו חשבתי שאלמד גם לתואר שני. אני לא מצליחה להבין למה זה קורה לי. תמיד כשאני חוזרת ללימודים אני מרגישה חסרת אנרגיה, ומדוכדכת, אני אפילו משמינה! טיפול פסיכולוגי לא עזר כאן...ניסיתי, והבנתי שיש לי איזו חרדה נרכשת.. אבל לא קיבלתי כלים להתמודד עם זה. האם עליי לוותר ודי? יש לי עוד 4 סמסטרים לסיום...

נוגה שלום את מזהה שיש לך סוג של חרדה והטיפול בו היית לא התאים לך. זה לא אומר שאף טיפול לא יתאים. נשמע שיש כאן בעיה שמעכבת אותך ולא כדאי לתת לדברים הללו לעצור את התקדמותך. יש אפשרות לקבל עזרה במסגרת פסיכולוגית ויש גם מסגרת ברוב המוסדות האקדמאים. אני מצרף מאמר על חרדה, בדקי האם את מזדהה עם אחת הקטגוריות http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm חשוב לזהות את מוקדי החרדה והסיבות להן. סביר להניח שלדברים יש הסבר הגיוני ושתוכלי לנצל את הסמסטרים לסיום כדי להתגבר על הבעיה. זה חשוב כי אחרת גם אם תסיימי את הלימודים, כל עוד לא נפתרה הבעיה את תשארי עם תחושה של הפסד כבר את רומזת שאת מוותרת על התואר השני. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מתעניין לגבי כנס שמתרחש בימים אלו בנושא פסיכולוגיה קלינית

אני אינני מכיר.

מישהו מכיר פסיכולוג טוב בחיפה שיש לו נסיון עם טוראט

אני יכול להציע לך אפשרות על קליניקה של פסיכולוג טוב בחיפה ששם גם משלבים הומאופתיה קלאסית לילדים ביחד הסיכוי לעזור הוא כפליים טוב לקשר [email protected]

איתן שלום, תודה ! הבן שלי קבל לאחרונה תרופות הומאופטיות אבל לא ראינו שום שינוי לטובה. להיפך, יש החמרה משמעותית. אבל אני מוכנה לקבל את שם הפסיכולוג. האם יש לו נסיון עם טוראט ? יעל

שלום לך אני מבקשת לדעת האם בחורה אשר התגייסה לצבא ומאחר שלא אכלה שם ירדה במשקל בצורה מחרידה.עזבה את הצבא ובכוחות עצמה עלתה במשקל אבל היא פעם עולה ופעם היא יורדת כשהיא עולה היא עולה בצורה לא נורמלית וכשהיא מרזה היא יורדת ויורדת אבת היא לא מקיאה כשהיא מרזה היא אוכלת אבל לא מאכלים שמנים והיא מרגישה טוב עם זה היום היא בת 26 עובדת ועוד מעט תואר שני כולם אוהבים אותה היא מאוד אוהבת לעזור לזולת ומאוד מעריכים אותה ,היא גרה אתנו שאנו הוריה ועכשיו שהיא עלתה במשקל מעל ומעבר היא כועסת עלינו על ההורים שלה היא אומרת שבגללנו היא ככה ואנחנו מב\פחידים אותה כנראה שאמרנו לה שנאשפז אותה אם היא לא תצליח לעלות במשקל זה היה בתקופת הצבא ועכשיו זה שוב חוזר אליה הסיפור הזה אני תמיד אומרת לה לטובתה לעזוב את הבית ולשכור דירה גם בגלל שהיא לא מרגישה טוב איתנו וגם בגלל שהיא לא ילדה ולדעתי היא צריכה להיות עצמאית ולקחת אחריות על עצמה אבל היא לא עושה שום צעד לעזוב .ואני אומרת לה שזה לטובתה אבל היא לא עושה שום צעד אולי בגלל הכסף המצב הכלכלי שהיא לא יכולה לשכור אבל היא אצלינו והיא ממשיכה לכעוס .זה בלתי ניסבל האם אני יכולה לייעץ ללכת לשומרי משקל או שלא כדאי לי לדבר על אוכל,? מה דעתך?

אסתר שלום הענין הוא לא לשומרי משקל, למרות שכמובן זה יכול בהחלט להשתלב במה שהיא כן צריכה, וזה טיפול פסיכולוגי לנושא הפרעת האכילה. הבעיה היא שכנראה קיימת התנגדות לקבלת הטיפול ומערכת היחסים המורכבת שאת מתארת היא חלק הבעיה הכללית יותר. אינני יכול לייעץ לך לא לדבר על מצבה שכן אם היא מסכנת את חייה צריך לדאוג לה. לפעמים במצבים הללו מאבדים את בוחן המציאות ועושים שטויות. במצבים אלו אתם חייבים לדבר איתה. מצד שני, אם היא נראית סביר אולי הדיבורים שלכם לא מועילים לה ומתן החופש יעזור לה להתמודד בעצמה. צריך לבחון את המקרה לגופו ולפעול בהתאם. בברכה ד"ר אורן קפלן

מחקר שנעשה בבריטניה ונכתב היום בחדשות האינטרנט מעלה טענה כי :סרוקסט ופרוזק גורמים להתאבדויות.

אדי שלום מעניין לקרוא אם יש לך את הלינק. בכל מקרה, כדאי לנהוג בחשדנות בכתבות מסוג זה ולקרוא את המאמרים במקור כדי לבדוק מה באמת בדקו. יש הרבה חומר סותר בעניין ובסה"כ רוב החומר המחקרי אינו מצביע על סכנה בטיפול ב SSRI בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, יש לי בעיה. אני בת 24 ועליי לעבור טיפולי פוריות בחודש הבא. הבעיה היא שברגע שרופא נשים נוגע בי אני נעשית היסטרית. אני מבינה כמובן שזה רק לדקה-שתים, אבל בגלל ב"התנגדות" הזאת שלי הבדיקה תמיד לוקחת המון זמן, ובסוף הרופא - עצבני (אפשר להבין אותו!) ואני - בוכה. איכשהו הצלחתי לעקוף בדיקות גינקולוגיות: שיקרתי שאני במחזור כל פעם, עד עכשיו לא עשיתי בדיקת פאפ (שצריך לעשות כל חצי שנה)! קיוויתי שזה יעבור לי לבד עם הזמן... כשהייתי בת 17 עברתי ארוע שאפשר להגדיר אותו כאונס. אחרי זה לא יכולתי לקיים יחסי מין עד אחרי החתונה... היה לי ואגיניסמוס (השרירים באותו מקום התכווצו בצורה בלתי רצונית ולא יכולתי לשחרר אותם גם כשרציתי) ולכן גם פעולות של רופאי נשים וגם של בעלי כאבו לי יותר ממה שהיו אמורות. ידעתי שאני זקוקה לטיפול פסיכולוגי, אבל הייתי סטודנטית ולא היה לי כסף. עכשיו אין לי בעיה עם מין - לא כואב ואני די שולטת בשרירים האלה. הבעיה היא שאצל רופא נשים אני "קופצת" כל הזמן ואיך הוא מצליח לבדוק אותי - אלוהים יודע. וטיפול שאני עומדת לעבור מצריך מנוחה מוחלטת, אחרת אלולה להיות פגיעה ברחם. זה מפחיד אותי מאוד כי מצד אחד ברור לי שאני חייבת לעשות את זה ומצד שני - אני מבינה שזאת משימה בלתי אפשרית. וכמה שאני מתקרבת לתאריך - אני מפחדת יותר ויותר. יש לציין שאני כבר לא סטודנטית אבל עדין מובטלת ולכן זה יקר לי ללכת לפסיכולוג פרטי (אלא אם כן זה חיוני לדעתכם). האם יש משהו שאני יכולה לעשות? האם יש תרופת הרגעה (חזקה) שתוכל לעזור לי להשתחרר, שאותה אוכל לקחת כל פעם לפני שאני הולכת לרופא (פעמיים בשבוע - בזמן הקרוב)? עיזרו לי בבקשה!

סבטלנה שלום יש כמה דברים שאת יכולה לעשות. ראשית לגשת ולהיעזר במרפאת הנשים בבי"ח ליולדות ליס שבבי"ח איכילוב. הם מתמחים בהפרעות בתפקוד מיני אצל אנשים ולאור ההסטוריה שאת מתארת תוכלי להיעזר בהם. שנית, יש מספר רופאי נשים שהתמחו גם בטיפול בהיפנוזה הכוללת טכניקות הרגעה שונות שמקלות על הטיפול. אולי תוכלי להיעזר באחד מהם, רצ"ב קישור לאתר האגודה הישראלית להיפנוזה ותוכלי לחפשם ברשימת החברים. יש אפשרות להיעזר בהיפנוזה ותרגילי הרפיה גם במסגרת פסיכולוגית, את הכלים שתרכשי תוכלי להפעיל בעת הטיפול הרפואי. לבסוף, בהחלט אפשר לבקש מהרופא המטפל תרופות להרגעה. את כל הטיפולים הנ"ל אפשר ולנסות לקבל דרך קופת החולים או המרפאות הציבוריות. בברכה ד"ר אורן קפלן