פורום פסיכולוגיה קלינית

חוסר המזל עם נשים אחת אחר השניה מוציאה את החשק וטעם לחיים. ממש מברש עזרה בנושא.

שלום פנייתך מאוד כללית ולכן קשה קצת לתת לך יעוץ בנושא. בסופו של דבר בחוסר המזל קשה לטפל בכלים פסיכולוגיים. השאלה האם יש כאן משהו שקשור לדעתך אליך ולהתמודדות שלך עם הנושא. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום, אני מחפשת פסיכולוג באיזור חיפה שיוכל לסייע לבני בן ה- 14 שיש לו טוראט סינדרום ועכשיו בגלל ניתוח רגיש נכנס למצב של חרדה, לחץ, ודיכאון עמוק. זאת, למרות שהניתוח הצליח. לאור נסיוני עם פסיכולוגים שאינם יודעים מה זה טוראט, למצוא פסיכולוג הבקיא בסינדרום המורכב הזה. בתודה מראש, yy

שלום לצערי אינני מכיר פסיכולוגים בחיפה. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי בעיה מנשים שגורמת לחשוב על שינוי טקטיקה ביחסים איתם. הגישה שלי היא שאני מכבד אותם נותן להן יחס רגשי ולעיתים אני עוזר להן לפתור כול מיני בעיות. הקשורות למוצרי חשמל או מחשבים. אני מסוג האנשים שיפתח את הדלת של הרכב לבחורה.(לא תמיד אני עושה זאת). אבל שזה מגיע לתחלס להיות בקשר רומנטי או לפחות מין. אני נדחה בצורה די אלגנטית מהן. שני נשים גרמו לי זאת בשנה שעברה. ואז הרגשה שלי שיצאתי מנוצל. ועוד משהו אני רואה חלק מאנשים שאני מכיר שמזלזלים בנשים ובמ שהן אומרות ומתנהגים אליהן די בגסות. יש לציין שאני לא מכוער שאז יש הסבר לתופעה. אותה בחורה אחרונה נמצאת באובססיה עמוקה למצוא חבר שלה לשעבר שניצל ופגע בה. לא מבין את זה. כמו כן חבר טוב שלי אמר לי שאני הופך לחברה שלהן ולא מתנהג כגבר. אולי הוא צודק ואני חייב לבדוק ולחקור רת דרכו בחיים כי לפחות הולך לו עם נשים יותר טוב ממני. אני שוכב עם נשים רק לעיתים נדירות ובדרך כלל אני מרגיש שאילו נשים שאני לא רוצה לראות.(מראה חיצוני רע או טיפשות) נשים שאין לקשר כזה עתיד ובדרך כלל ההרגשה היא כמו ללכת לזונה. אני רוצה קשר משמעותי עם מישהי אבל זה לא יוצא לי השאלה הנשאלת למה?

חוסר הצלחה שלי עם נשים ברצף של אחת אחרי השניה מוציאה את חשק וטעם לחיים. כי אכזבות אדם יכול לספוג. מבקש עזרה בנושא. אולי ממשהו שהייתה לו בעיה דומה והוא פטר אותה. יש לציין שגילי מבוגר יחסית 29 ואני מתחיל לפחד שאני ישאר כמו הרווקים הזקנים המסכנים.

שלום קראתי את הודעותיך והתרשמתי שיש בלבול מסוים שאתה נמצא בו. הדברים מציפים אותך ואינך מתמקד באמת בשורש הבעיה. מצד אחד ברור שאתה רוצה קשר ויש לך משאלה שתמצא אישה מתאימה ובמהרה. מצד שני ברמה הפרקטית קשה לך לקיים קשר צריף ותקין עם אשה ונשים מעוררות בך אפילו דחיה. השאלה האם יש לך קצה חוט המסביר את הקונפליקט הזה ויכול לכוון אותך למה בעצם עוצר אותך מקשר משמעותי עם אשה. האם יש סוג של חרדה שמרחיק אותך מקשרים שבאמת יכולים להתממש? בד"כ מצבים כאלה הן תוצר של שנים רבות וקשיים בקשרים שהתחילו לפני זמן רב. לכן בהחלט יש מקום לבירור רציני שלך עם עצמך או בעזרת איש מקצוע מתאים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני בת 21 וסובלת מאכילה כפייתית...אני חושבת. לאחרונה יותר מתמיד - אני אוכלת כמויות שפשוט מפחידות אותי.... אני נתקפת בבולמוסים האלה מדי יום. אני עושה את זה בסתר , בד"כ מחוץ לבית - כך שאני גם מבזבזת הרבה כסף עד שאני מסביאה את תאוותי הרגעית. ואז אני מתחרטת על כך כל כך...ומרגישה נורא... ולא בקושי יכולה לזוז - ובד"כ פשוט חוזרת הביתה ונרדמת. אני נורא רוצה לצאת מהמצב - אך אני כבר לא מאמינה לעצמי - מאחר וכל יום אני אומרת לעצמי שמחר אני מתחילה מחדש ולא נותנת לעצמי להיגרר להתקפים האלה. אך זה קורה שוב...ואין לי שליטה. האם יש לי סיכוי לצאת מהמצב בעצמי? או שאני חייבת איזושהי קבוצת תמיכה ? או מפגשים עם פסיכולוג? תודה מראש, שירה.

שירה, ניסית ללכת לאכלנים אנונימים? עדי

היי עדי, לא. לא ניסיתי. את מכירה את זה? זה עוזר? אני קצת מתקשה להאמין בטיפול קבוצתי. זה עולה כסף? שירה.

שירה שלום אני מתאר לעצמי שאת כבר מבינה שזה לא האוכל, ולכן לא תעזור כאן דיאטה כזו או אחרת. האכילה כמו מניעת אכילה הן דרכים להתמודדות עם משהו נפשי ופנימי. סגנון האכילה שלך קשור להתמודדויות שאת צריכה לעשות עם עצמך ועד שלא תטפלי בשורש העניין המשימה תהיה קשה ולא תעזורנה ההחלטות היפות שממחר הכל יהיה אחרת. אני בהחלט ממליץ לך לפנות לטיפול פסיכולוגי אישי, וניתן לשלב גם מסגרות קבוצתיות כדי במקביל להפחית את האכילה. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש מרכזים מיוחדים שמטפלים בכך כמו קבוצות תמיכה של OA אכלנים כפייתים תחפשי מידע ותגשי לקבוצות אין סיבה לסבול

היי יש לי בעיה רצינית מאוד מאחר והיא גם עקשנית וגם פוגעת בכל תחום בחיי בצורה עמוקה. אני לא אוהבת מחוייבות. זה התחוור לי לאחרונה לאחר שעשיתי חשבון נפש עמוק ונוקב עם עצמי לגבי חיי. לא מדובר על מחוייבות בסיסית לעבודה צבא לימודים וכ... כי אני עובדת בעבודה קבועה כבר 4 שנים ושירתתי שרות צבאי כשנתיים ללא בעיות מיוחדות ובימים אלה אני סטודנטית. אז היכן הבעיה? תמיד אבל תמיד מגיל קטן מאוד כשהיה צורך להגיע להחלטה או עשייה של משהו שמדבר מהנפש פנימה נמנעתי. למשל לצייר משהו בועדת קישוט בכיתה או להכין משהו יצירתי להצגת סיום, או לבחור מגמה או תפקיד בצבא או אפילו חוג לימודים באוניברסיטה- השתדלתי להתחמק עד כמה שאפשר מלהחליט, ואם החלטתי מה לעשות אז התחמקתי מביצוע. והיום כשאני מנסה להבין מהיכן זה נובע, אז יש איזשו שד קטן-גדול בתוכי שמפחד ממש מלתת דרור ליצירתיות. למשל, למה להתחיל לצייר , הרי ברגע שאני לוקחת את העיפרון ליד יש כל כך הרבה רעיונות והטוטאליות שבי כשהיא יוצאת אני כל כך טוטאלית למה שאני עוסקת בו- שאני מפחדת מכך שאותו יור יסחוף אותי לתוכו ולא יניח לי להנות מהחיים הפשוטים המשעממים. למשל ציור קיר שאני רוצה לעשות בחדר אני יודעת שברגע שאתחייב לו אני עלולה להיעלם למשך ימים ארוכים מהחיים- עד שאסיים אותו, וזה אומר כמעט לא לאכול לא לישון וכ... או השאיפה הכי גדולה שלי ועמוקה היא להיות שחקנית. אבל אני לא יפה, והביטחון שלי נמוך מאוד. אני משחקת יופי כי למדתי בנעוריי והשתתפתי בהצגות. אבל מתה מפחד לפתח את זה- כי ברגע שאגע בנפש באותוט מקום שרוצה לשחק- לא תהיה לי דרך חזרה ואהיה מחוייבת לעצמי- עד להצלחה ואם חלא תגיע ההצלחה- חיי לא יהיהו חיים. לכן אני בוחרת בלימודים אוניברסטיים, מחליפה חוג כל שנה, ולא מוצאת את עצמי. מסרבת להתחייב למשהו באקדמיה ומסרבת להתחייב למשהו באופן כללי בחיי. אם לא הייתי ברורה הדוגמא הכי מתאיהמ לתאור מצבי היא למשל, אם צעירה בתחילת הקריירה שלה, שרוצה להביא ילד לעולם עם בן זוגה. היא יודעת שהיא בשלה לכך ויש את כל התנאים, אך יש לה חשש שאולי בשל אהבתה הרבה לילדים- הבאת הילד כל כך תסחוף אותה שלאחר היוולדו- היא תזניח את הקריירה לא בשל קשיים כלכליים אלא בשל העובדה שהילד- נפשית יתפוס את כל עולמה. כך החשש שלי מפני מחוייבות- חשש שאם אתמסר ללימודים- זה יסחוף את כל עולמי כולל בילויים וכ...אם אתמסר ליצירה זה סוחף אותי. וביום יום- כאשר אני לומדת לבחינה- אני מחכה עד לדקה התשעים כי אני יודעת שברגע שאתחיל ללמוד בצורה עמוקה- לא אוכל להתנתק מהספרים וזה מלחיץ אותי לכן אני לומדת רק בלילה שלפני הבחינה. וכאשר אני צריכה להגיש עבודה- גם בדקה התשעים כי האובססיה בעשיית העבודה היא מטורפת וכל עוד מועד ההגשה רחוק- אני עלולה לשנות ולהוסיף רבות לעבודה- עד שאהיה מסופקת. לכן אני דוחה את עשייתה לדקה התשעים- שלא אסחף ואשתגע במשך ימים בגללה. בקיצור דווקא בגלל שברגע שאני מאפשרת למשהו שיוצא ממני מהנפש פנימה להתבטא- זה גורם לי לטוטאליות בהשקעה שלו- דווקא בשל כך אני נמנעת מראש מהכלא הזה של הטוטאליות וכך נמנעת ממחוייבות. איך יוצאים מהפלונטר הזה? תודה רבה רעות

רעות שלום לפי תיאורך נראה שישנה חרדה פנימית בתוכך שגורמת לך לנקוט בשיטה של הימנעות. ההימנעות אינה כרוכה רק במחוייבות אלא גם באיומים שונים, למשל, להיכשל. כל עוד אינך לוקחת את הדברים ברצינות עד סופם תמיד תוכלי לנחם את עצמך שלא באמת ניסית. כמה כואב זה יכול להיות אם באמת תשקיעי את כל כולך ותכשלי. את מספרת שיש לך בטחון עצמי נמוך וזה בהחלט משתלב עם התמונה שתיארת. בינתיים את משכנעת את עצמך שיש לך בעיה עם מחוייבות, למרות שבעצם את בהחלט נמצאת במסגרות שונות בצורה די מחייבת ורציפה. יש לי הרגשה שיש רובד נוסף שאת צריכה לחשוף בתוכך שיספר לך את הסיפור האמיתי ויוכל אולי גם לעשות את השינוי לו את מייחלת. בברכה ד"ר אורן קפלן

הי רעות העלית בעייה מעניינת וניתחת את הדברים בצורה מעניינת לא פחות מאוד יכולתי להזדהות איתך, אני מודה שאף פעם לא חשבתי על ההסבר שהעלית כאן. מצד שני קיים הסבר נוסף, שקרוב בעצם יותר למה שדר קפלן רשם לך, שאותו שמעתי באחד הטיפולים שבהם הייתי-, כל עוד אתה לא מחליט, אתה בעצם חי במעין פנטזיה , שאתה "כל יכול". אומניפוטנט. ברגע שאתה בוחר,- למעשה הכרעת בין האפשרויות, ואז אתה בהכרח מתייצב מול המגבלות של עצמך, מול המציאות, והפנטזיה התרסקה לה. מקווה שאני מובנת. מה דעתך? אני נוטה לקבל את דברין של דר קפלן לגבי ההימנעות. נראה שיש כאן הרבה פרפקציוניזם ואובססיביות, אגב יש הרבה כתבות באתר על נושאים אלה. טלי

היי אני בהחלט מסכימה עם התאוריות שהעליתם ומאמינה שיש יסוד של היתלות בפנטזיה ופחד מהמימוש ואולי מכישלון. אבל, ד"ר קפלן איך מטפלים בזה? אני כבר נוטלת סרוקסט וזה עוזר לי קלות, יותר בתחום של להיות קלילה בחיי היום יום אבל את הטיפול האמיתי זה לא עושה. לפסיכולוג אין לי כסף ודווקא בגלל שזה תובעני הטיפול הפסיכולוגי אני לא רוצה להתחיל ולהפסיק. ולמה התכוונת כשאמרת שיש רובד אחר בתוכי? מעבר לחרדה, יש עוד משהו? תודה רעות

מה ההבדל המדוייק בין השנים?

נתי שלום עובד סוציאלי למד עבודה סוציאלית ופסיכולוג למד פסיכולוגיה. אלו שתי מקצועות הקשורים לעולם הנפש ויש ביניהם דברים דומים, אולם שניהם שונים זה מזה. האורינטציה של עובדים סוציאלים היא יותר לכיוון החברה (סוציאלי) ואורינטציה של הפסיכולוגים היא יותר פנים נפשית (פסיכה). עם זאת אנשי מקצוע שונים מפתחים גם גישה אישית ולכן קשה להכליל את כולם תחת אותה מטריה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בת 31 נשואה אם לשתי בנות, בריאה בזמן הריון סבלתי מהתקפי חרדה כעת כעבור כמה שנים אני מרגישה עיפות, דופק מהיר, הרגשת מחנק התחושות האלו פוגעות בתפקוד ואני פוחדת שלא אוכל לטפל בבנותי...אני רוצה לדעת אם יש טיפול לא תרופתי ורצוי אלטרנטיבי.

שלום התופעות שאת מתארת מזכירות חרדה, רצ"ב קישור המתאר את אבחנות החרדה העיקריות. בהחלט אפשר לטפל בחרדה באמצעות טיפול פסיכולוגי. http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm ד"ר אורן קפלן

תודה על תשובתך האם ישנם טיפולים אלטרנטיביים פרט לטיפול פסיכולוגי? ומהם? הזכרה בפורום שיטת המדיטציה....אילו עוד שיטות נמצאו יעילות? ושוב תודה על תשומת הלב.

שלום עד אתמול עבדתי כשבועיים במקום חדש,העבודה נחמדה למרות שאין הרבה כי אני עדיין לא הספקתי להכיר את כולה ואתמול הבוס שלי פיטר אותי בגלל שהוא טוען שהוא לא צריך אותי בגלל המצב הוא היה ממש כנה איתי אך אני עדיין חשדנית ואני ממש טוחנת את הנושא כי זה פגע לי באגו ומשום מה כל העבודות שאני עובדת בהן הן ממש הופכות לזמניות כל פעם בגלל סיבה אחרת וזה משגע אותי. כשהגעתי לעבודה הזו השתדלתי כל כך בשבוע הראשון שכבר נעשיתי חסרת ביטחון ושפיתחתי מודעות לכך, הורדתי לחץ ועשיתי עבודה טובה. הבוס שלי לא מפרגן ולא מעביר ביקורת כך שלא ידעתי מה הוא חושב עליי באמת אבל שאלתי אותו מספר פעמים אם זה בגלל משהו שעשיתי לא בסדר והוא טוען שלא למרות שבתחילת השיחה הוא טען שהוא מחפש מישהי מבוגרת יותר ומנוסה לסוג משרה אחר לשיווק. אני ממש לקחתי את זה קשה וזה הוריד לי את הביטחון קשה לי להירדם ואני לא מסוגלת לחשוב על עצמי יוצאת שוב למירוץ המטורף של חיפוש עבודה מאיפה להביא את הכח והסבלנות לקבל ? תודה

שלום ליהי. אנחנו כיום נמצאים בתקופה קטסטרופלית מבחינה כלכלית. על כל מישרה פנויה יש יותר מועמדים מאי פעם והעובדה שקיבלו אותך לעבודה דווקא אומרת שעשית רושם טוב. מאחר שהבוס אומר לך שאין לו תלונות כלפיך, את יכולה בהחלט לקבל את דעתו. יכולות להיות מיליון סיבות מדוע נשכרת לעבודה ומדוע פוטרת ואין לזה בהכרח קשר אליך. לגבי התחושות הלא נעימות שלך הן די טיבעיות כי פיטורים מכל סיבה יכולות בהחלט לעורר תחושות כאלו. זה בהחלט פוגע באגו גם אם בדרך כלל אין לפגיעה באגו הצדקה רציונלית. אז חלילה מלהתיאש ופשוט לחזור ולחפש עבודה במהירות. הדבר הכי גרוע שאת יכולה לעשות לעצמך זה לחשוב שמשהו לא בסדר אצלך ובכך הבטחון שלך יורד, מה שלא יתרום לך ברעיון העבודה הבא שלך. מצד שני, זה גם תלוי בהכשרה שלך ובנחיצות שלך במקום העבודה. אלו שאינם מקצועים יהיה להם יותר קשה ומומלץ להם לרכוש מקצוע. לאלו שיש להם מקצוע ברור שככל שהם יחודיים יותר והמקצוע שלהם מבוקש יותר ווהתרומה שהם יכולים להביא למקום העבודה יחודית, ככה יהיה להם יותר קל.

ליהי שלום זו בוודאי תחושה לא נעימה לקבל דחיה, ולא משנה הסיבה. לקוח כמה זמן לעכל את זה, בוודאי אם זו כבר תקופה שאת מרגישה שדברים לא מסתדרים לך. כפי שכתב גם קודמי, המצב בשוק כיום גרוע וקשה למצוא מקומות עבודה. במידה ואת מזהה דפוס שחוזר על עצמו במקומות עבודה שונים ואולי במסגרות נוספות שווה לחשוב האם יש משהו שאת עושה שתורם לענין. במידה והרגשתך שאין מדובר במשהו שקשור בך אלא לביש המזל שליווה אותך לאחרונה עזבי את זה. תני לעצמך כמה ימים להרגע ממה שאירע והמשיכי הלאה לחפש מקום חדש. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי למה הכוונה בהגדרה אישיות עם סתירות פנימיות? תודה נעמה

נעמה. אני חושבת שלכל אדם יש סתירות פנימיות, לאו דווקא בהקשר לאישיות מסויימת. (קבלי זאת כהערה שעלתה אצלי לאור השאלה שלך ולאו דווקא כתשובה קונקרטית).

היי הרה לכל אדם גם יש תקופות של מצבי רוח עצובים במיוחד ובכל זאת הוא לא מקוטלג כאדם שסובל מדיכאון. לעומת אחרים שכן. דיינו, נכון שכל אדם חווה סתירות פנימיות אבל יש אנשים שזה קו דומיננטי באישיותם ורציתי לדעת ממה זה נובע והאם אפשר למגר את זה. ובכלל איך קובעים שאדם מסויים הוא באמת כזה שהתופעה אצלו היא רחבת היקף יותר מאצל אחרים. תודה נעמה

נעמה שלום אין הגדרה כזו בספרות. נשמע שזה משפט שנלקח מתוך הקשר רחב יותר ומבלי להבין את ההקשר הרחב אי אפשר להבין את ההגדרה הזו. במידה ונלקח את משמעותו המילולית של המשפט, אז בדיוק כפי שהוא אומר, מדובר באדם שיש בו צדדים שמאוד מנוגדים זה לזה. למשל, אושר גדול מול עצב עצום, תחושת הצלחה נפלאה מול תחושת כישלון צורבת וכו'. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני וחברתי הכרנו לפני חודש במקום עבודתנו,,באופן מסוים ובלתי מודע ונשלט תמיד שהיא בקרבתי ואנחנו בסביבת אנשים...[במקום עבודתנו..] אני נתקף בהסמקה עזה!!! חום בגופי,ולפעמים גם בבחילה וחוסר תאבון.,,,...למה זה קורה הרי טוב לי עם חברתי ולמה האי נוחות הדרסטית הזאת שאני נמצא איתה בקרבת אנשים מסוימים במקום עבודתי.....????[האם זה גם מצביע על פוביה..??] חזור למעלה

http://members.lycos.co.uk/bedeckt/Forum/viewforum.php?f=1 (פורום לחרדה חברתית).

יואל שלום ראשית חשוב להבין האם אתה נוטה באופן כללי להסמקה או שמדובר בתגובה שלא היכרת קודם. יש אנשים שבמצבי ריגוש נוטים להסמקה ויש כאלה שפחות. אני מתאר לעצמי שאתה היחידי שתוכל להשיב על שאלתך, מה קורה במצב הזה שמעורר תגובה כזו. זה יכול להיות לחץ, מבוכה או משהו אחר שמעורר מחשבות ותחושות לא נוחות. זה לא מצביע על פוביה. אי הנוחות לא קשורה בהכרח לחברתך אלא לקונטקסט החברתי בו זה קורה וסביר להניח שזה קשור למחשבות ותחושות שיש לך סביב המפגש הזה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לכולם, האם מישהו יכול להפנות אותי לפסיכולוג טוב שמטפל בבעיות צבא ומילואים

אלון שלום שלחתי אליך מייל תגובה לפני כמה ימים אבל הוא חזר עם הודעת שגיאה. אם זה עדיין רלוונטי כתוב אלי שוב. בברכה ד"ר אורן קפלן

כן זה עדיין רלוונטי, אם אתה יכול בבקשה לשלוח שוב תודה,אלון.

חברה טובה שלי עברה חוויות קשות בערך מגיל 13 כולל תקיפות מיניות ואונס,מערכת יחסים ברוטלית והרסנית והתמדדות עם מחלה קשה במשך השנים היו לה קשיים רגשיים רבים שהשפיעו על כל תחומי חייה.היום בגיל 24 היא נשואה אמא ובהריון ישנם קשיי פרנסה ,פחדים ישנים שצפים ונושאים לא פתורים רבים. לפני חודש היא סיפרה לי סוד- היא לא זוכרת כמעט כלום מלפני גיל 14-15. בכמעט כלום אני מתכוונת לזיכרונות בודדים (5!!!!) שצפים בזיכרון כתמונה בלבד. הנושא הטריד אותה שנים אך היא נימנעה מלעסוק בו מפחד מגודל הטראומה שצריך לדעתה לעבור כדי להגיע למצב כזה.בגלל ההריון והעיסוק בהורות החדשה שלה יצא לה לחשוב על הנושא יותר. היא לומדת במסגרת שיקומית והיתה לה עו"ס שנידנדה לה לבוא לשיחות, לבסוף היא הסכימה ופגישה אחת אחרי שהיא נפתחה אליה העו"ס הודיעה לה שהיא עוזבת ויש לה מחליפה שתהיה פנויה בשבילה. היא מסיימת את הלימודים ביולי ולא רואה טעם לנסות שוב בזמן הקצר שנישאר לבנות אמון עם המחליפה. כמישהי שעברה איתה הרבה היתי המומה לגלות דבר כזה. הסתבר לי שאני זוכרת אותה יותר טוב ממנה. ברטרוספקט אני יודעת שהיו סימנים אבל אני פרשתי אותם כקושי מובן להתעסק עם נושאים קשים. היא ביקשה עיצה ועזרה וחוץ מלהקשיב לא עשיתי הרבה- התעקשתי שהכתובת היא איש מקצוע ועם כול הכבוד לא עו"ס שחסרת יכולת מיקצועית אמיתית בנושא שהוא באמת מסובך ( לא מתוך זלזול או אירוניה). אין לה כסף לטיפול (גם לא בהנחה) והעצה שהיא קיבלה פשוט לא מיקצועית בעיני: לנסות לזכור כמה שיותר ולשאול את אמא שלה , צעד שנוסה חלקית ועורר עלבון וריחוק (אצל אמא שלה) והרגשת תסכול ובדידות (אצלה). האמת היא שלי יש חשדות משלי בנוגע לגורם אפשרי לאמנזיה מוזרה כזאת אצלה אבל לא רציתי לערער אותה יותר כשהיא בהריון וללא תמיכה מקצועית.הדברים הפכו לגרועים יותר לפני שבוע כשהתגלה אצלה מצב רפואי המסכן את העובר ואותה. היא מרגישה שהיא על סף שבירה,מפחדת מדיכאון אחרי לידה,סובלת ממצבי רוח,התקפי בכי (בעיקר כשהיא לבד ובכל מקרה לא ליד זרים),היא אומרת שאין לה סיבה להמשיך את החיים האלו ושהיא ממשיכה רק למען הילדים ומדובר על אישה שלא מבקשת עזרה אף פעם ולא נוטה להתנסח בדרמטיות.צריך לציין שהיא עדיין מתפקדת ואין לסביבה,פרט לבעלה, שום ידע על הקורה. יש לי כמה שאלות: האם אין שום אפשרות לקבל יעוץ מפסיכולוג ללא תשלום (היא ביקשה ונאמר לה שאין)? האם צדקתי שלא כדי לי לדבר איתה על מה שאני זוכרת כרגע(מדובר על חוויות שאני זוכרת כמשפילות וקשות לילדה אבל לא משהו שמצטייר עד כדי כך גדול במיוחד לא ליד הארועים הבאמת קשים שבאו לאחר מכן) אלא לחכות לזמן בו היא תהיה יותר מוכנה? האם זה הגיוני בכלל שמישהו ישכח דוקא את התקופה הסבירה יותר ויזכור את הרע יותר (הסתיגות: מהצד תמיד חשבתי שלפני גיל 14 היא שנאה את עצמה יותר והיתה חסרת בטחון ונוטה לביטול עצמי יותר מבגיל מאוחר)?מה היא צריכה לעשות עם הנושא של הזיכרון,שמפחיד אותה, ומה עם המצב הנפשי שלה היום?איך אני יכולה לעזור והאם אני צריכה דווקא להימנע מהנושא? היא נרתעת מלבקש סיוע וכל הזמן חושבת שהיא מציקה מדי או מנדנדת לי כשבפועל היא החברה הכי טובה שלי והיא מבקשת הכי פחות מכל החברות שלי.אני היחידה שהיא מדברת איתה על נושאים אישיים אני יודעת שהיא כבר לא מסתדרת לבד,גם לא בדרך הלא ממש טובה שהיתה לה ואין לי מושג מה לעשות. נ.ב: הבקשה לעזרה באה ממנה היא ביקשה שאני יעזור לה בחיפוש אחר מישהו שיידע מה לעשות או לפחות יתן לה כלים להתמודדות. תודה מראש כל עזרה תתקבל בברכה

קליאו שלום נשמע שחברתך זקוקה לטיפול פסיכולוגי. חוסר הזיכרון של אירועים מלפני גיל 14 אינו מקרי, והוא נפוץ אצל נפגעות תקיפה מינית בילדותן. אין ספק שהפיכתה של חברתך לאם היא צומת משמעותית מאוד שכן היא תפגיש אותה עם עברה ביתר שאת. בהחלט יתכן שנושאים רבים מזכרונותיה סמויים מפניה כיום, אבל המטרה הטיפולית אינה בהכרח לשחזר את הזכרון אלא להתמודד עם דפוסים שנוצרו עם השנים ואשר פוגמים באיכות חייה בצורה ניכרת. אחת השיטות המובילות כיום לטיפול בפוסט טראומה היא EMDR ואני מצרף קישור למאמר על השיטה: http://www.psychologia.co.il/emdr.htm לגבי הטיפול, יש מסגרות לקבל טיפול ללא תשלום וזה לא אמור להיות מחסום. לדוגמא, במרפאה הפסיכיאטרית של בי"ח איכילוב יש מומחים לסוג כזה של התמודדויות, הטיפול שם בחינם (טופס 17 של קופת חולים) אם כי עלול להיות תור המתנה. יש גם מסגרות נוספות ואולי אפשר גם לקבל עזרה דרך ארגוני נשים ולתמיכה בנפגעות תקיפה מינית. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם דיכאון לאחר לידה משפיע על התפתחות התינוק/הילד בהמשך? כמו-כן היכן ניתן למצוא חומר על הנושא. תודה מראש

כוכבית שלום דיכאון לאחר לידה של האם עלול להשפיע מבחינה נפשית על התינוק בשל העובדה שהקשר עם האם נפגע. יש חומר רב בנושא באינטרנט, פשוט הקלידי במנועי החיפוש את המונח דיכאון לאחר לידה, למשל ב www.google.co.il בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ותודה על תשובתך בעייתי היא שאני לא מוצאת חומר על ההשפעה של הדיכאון על התפתחות התינוק מצאתי רק חומר על דיכאון לאחר לידה וההשפעה על האם. האם תוכל לעזור לי?

שלום, שמי דלילה ואני מכורה לחבר וירטואלי שלי. נפגשנו לפני שנתיים בצאט היינו בקשר וירטואלי שנה. צברנו מאות שעות של "שיחה" . עברנו לשיחות טלפוניות ומזה כשנה אנחנו בקשר טלפוני. ההתחלה היתה מטריפה. זה היה נראה כמו אהבה של פעם בחיים. עכשיו זה הפך לסיוט. השיחות לא מובילות לשום מקום. ומלוות בהתעללות נפשית מצידו. אני לא יכולה להפסיק את הקשר . ואני מתקשרת אליו שוב שוב בלא שום יכולת לשלוט בעצמי. ובדרך כלל השיחות האלה מביאות לי רק השפלה וכאב. הוא , לפי ההסכם ביננו , לא מתקשר אלי. וברור לי שאם אני אפסיק את הטירוף הזה ,הקשר ביננו יפסק לתמיד. רוצה להתחיל את הגמילה מהיום. (היו לי 2 תקופות של גמילה אחת של 3 חודשים ואחת של חודש אך חזרתי אליו.). איך יוצאים מזה?

דלילה שלום הבעיה איננה בקשר עם הבחור או בבחור אלא במשהו מאוד אישי שקשור אליך. אם תביני את הצורך הבלתי נשלט להימצא איתו בקשר שכזה תוכלי אולי גם לנתק את הקשר, ויותר חשוב מכך, לטפל בגורם הנפשי הזה בתוכך כדי לשפר את איכות חייך. קיבלת רמזים מתוכך שאינך מסוגלת להפסיק את הקשר כי הוא מעניק לך דבר מה, גם אם הדבר הזה פתולוגי מבחינתך מבחינות רבות. חשבי כיצד את יכולה לטפל בעצמך ובצרכים הפנימיים שלך ואז תוכלי להתרחק גם מההתמכרות. בברכה ד"ר אורן קפלן

למה אתם לא נפגשים ומנסים להיות בקשר ממשי תנסו אולי כן תצליחו האם את לא רוצה להיפגש איתו או שיש משהו שמפריע לכם להיפגש

היי, קיבלתי את תגובתך לבעייתי (נמלים 13/5) והחלטתי לנסות את עצתך. אשמח אם תפנה אותי למקום בו אוכל לטפל בהיפנוזה, (בעדיפות לרופאים אשר עובדים עם קופ"ח לאומית). תודה רבה, צ'אנדרה.

צ'אנדרה אני מציע שתתקשרי לקופ"ח לאומית ותבררי איזה פסיכולוגים שלהם נותנים טיפול בהיפנוזה. במידה ולא תמצאי פני אלי במייל ואנסה להפנותך לפסיכולוג באופן פרטי. בברכה ד"ר אורן קפלן

בתימתעוררת כל לילה ב2 ובוכה עד שמביאים אותה אלינו למיטה, בזמן השינה היא גם בוכה האם זה דבר נורמלי או מעיד אל משהו לא תקין רציתי לציין שהיא רוצה רק את אמא שתטפל בה ולא את אבא,היא נמצאת במשפחתון עד 5 מבקשת עזרה תודה

ורד שלום אני יכול להבין שבאמצע הלילה אין כוח להתמודד ואתם מכניסים את הילדה למיטה. אולם זה פתרון שרק מחמיר באופן מעגלי את המצב וכדאי למצוא דרך סבירה שהילדה תמשיך לישון במיטתה. זה עלול לגרור התנגדות לכמה לילות אבל אח"כ השקט יגבר. לגבי השינה הלא שקטה, הכל עניין של מידה וקשה לי לומר לך אם זה נורמלי או לא לפי תיאורך. אם תרצי תוכלי לפנות לייעוץ למעבדת השינה לילדים ותינוקות במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת ת"א. יש כמה מקומות נוספים. בברכה ד"ר אורן קפלן

ערב טוב הייתי רוצה לדעת על תרופה שבארצות הברית נימכרת כבר הרבה זמן הניקראת קונצרתה ל adhd

פסיכיאטריה של הילד: http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-2216-12318,00.html נוירולוגיית ילדים: http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-2216-13143,00.html

רונית שלום אכן בנושא תרופות מומלץ לפנות לפורומים הרפואיים. בפורום זה אנו עוסקים בפסיכותרפיה בלבד. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם מניה דפרסיה היא מחלה תורשתית? מהן תופעות הלוואי של הליתיום + קלונקס האם המניה דפרסיה היא מחלה לכל החיים ?

רוני שלום למניה דפרסיה יש מרכיבים תורשתיים אבל זה בוודאי לא גורם בלעדי. המחלה היא כרונית, כלומר, צריך להיות מודעים לקיומה ולהיות בהשגחה כל החיים, יש אפשרות לקיום חיים תקינים ואיכותיים אם שומרים. לגבי הנושא התרופתי מומלץ להתייעץ עם הפורומים הרפואיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום,אני בת 21 וסובלת מחרדה/דיסתימיה,כאשר לא ברור לי מהי ההפרעה הראשית ומהי המשנית(ואולי זה גם וגם).אני נוטלת טיפול תרופתי כבר כשנה כמעט,לא באותו המינון-כלומר כל פעם המינון עולה עוד...כרגע זה 40 מ"ג סרוקסט ו-2 כדורי אדרונקס.אני מרגישה הטבה רבה יחסית לעבר אולם עדיין לא התאזנתי .ועכשיו נגיע לשאלה שרציתי לשאול(בתקווה שזהו אכן הפורום המתאים): אני מרגישה שכל דבר שקורה מוציא אותי משליטה נפשית.כמו למשל:היום נודע לי שלא אקבל החזר כספי משירות מסוים שלדעתי אני רשאית בהחלט לבטל.(החזר עבור הביטול).העניין הכספי לא כ"כ מרגיז אותי כמו הזלזול ,ההשפלה ותחושת הרמיסה שאני מרגישה מול אותו מנהל שחצן שהחליט על כך.ברור לי כי התחושה הזו סובייקטיבית,וכי אני צריכה להיות אסרטיבית ולדרוש לקבל את כספי בחזרה.כל הערב (מאזשנודע לי)אני בסערת רגשות ובחוסר שקט נפשי,מרגישה רע עם עצמי(איך התפתיתי)ומרגישה שה"חוץ " לא בטוח-שאנשים רעים ו"דורכים" אחד על השני ואילו אני אינני מסוגלת להיות כזו גם...התחושה הזו והפחד הזה מלווים אותי תמיד ברמה מסויימת וכשאירועים כאלו למשל(שלא חסרים..)קורים זה ממש מתפרץ אצלי-אני חושבת על זה ללא הפסקה! ומרגישה ממש פחד בגוף- מועקה בבטן ובאיזור הראש שמלווים בתחושות פיזיות של כאבי בטן קלים וכאבי ראש ומעין סחרחורות.מעין הרגשה של מחלה.וגם מועקה שהיא נפשית.אני יודעת על סמך ניסיון העבר שבשיחה עם אותו מנהל מחר אני עלולה לבכותו/או להתפרץ ולהרים את הקול והכי גרוע לראות את החוסר ביטחון והחוסר אסרטיביות שלי ובכך לגרום שאותו מנהל לא יתייחס אליי בצורה ממש הוגנת ו"ינפנף " אותי.ואח"כ אני שוב אקח ללב עוד יותר וחוזר חלילה.ואפחד מאירועים חוזרים כאלה. בקיצור-אני לא זקוקה או מבקשת פה עצה מעשית לגביי מחר אלא התייחסות כללית לתופעה שממנה אני סובלת עפ"י האמור לעיל.האם זה יכול להצביע על ליקוי נפשי אצלי(פחד מאנשים)? בתודה מראש, האלמונית

א. שלום לפי מה שאת מתארת באמת קשה לדעת מה הסיבה ומה התוצאה. המצב החרדתי בו את נמצאת יכול ליצור אצל מתח, דריכות ורגישות לכל דבר, ולהיפך, המצב הסביבתי יכול לייצר את החרדה. נשמע שבבסיס הדברים יש גם משהו אישי שלך שמלווה אותך בוודאי כבר שנים רבות. הדימוי והביטחון העצמי שלך נרמסים בכל אינטראקציה מכאיבה כזו, ואולי שם בעומק זהו המקום להתחיל את הטיפול המתאים. מן הסתם זה ישפיע על חוסנך הנפשי וההתמודדות עם מצבי לחץ וחרדה. הטיפול התרופתי בו התמקדת בהודעה זו אינו יכול לתת מענה להתמודדות הנפשית שאת עוברת. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר קפלן שלום אחותי-כבת 40 סבלה לפני מספר שנים מהתקף חרדה . בעקבותיו החלה ליטול תרופות לטיפול בבעיה. בסופו של דבר נוצרה אצלה תלות קשה בתרופות,ופחד מהחיים בלעדיהם. היא משיגה תרופות בכל דרך אפשרית,ונוטלת כמויות גדולות מכל הבא ליד. מצבה הנפשי בכי רע,היא בוכה לעיתים תכופות ומתקשה לתפקד. כיצד תוכל לעבור גמילה ? היא חסרת אונים,ופונה שוב ושוב לתרופות. נשמח לעצה. יש לציין שכיום היא מתגוררת באנגליה,אך פתרון בארץ או באנגליה יהיה מבורך. בתודה מראש.

עדנה שלום אחותך צריכה לפנות לרופא פסיכיאטר ולפעול בהתאם להנחיותיו. במקביל כדאי שתפנה לטיפול בשיחות שיעזור לה להתמודד עם מצבי המתח והחרדה באופן כללי, ועקב השינוי בשימוש בתרופות באופן ספציפי. פניה כזו יכולה להיעשות באנגליה או בארץ, אבל יש חשיבות לכך שאפשר יהיה להתמיד בטיפול ובמעקב לאורך זמן. בברכה ד"ר אורן קפלן

אם היא בבריטניה שתפנה למרפאה של פרופ' אשטון- היא הפסיכיאטרית הטובה ביותר שמבינה בהתמכרות לתרופות ובמיוחד לתרופות הרגעה ושינה (בנזודיאזפינים). זאת ההמלצה הטובה ביותר שאפשר לתת לה. Professor C Heather Ashton, DM, FRCP Emeritus Professor of Psychopharmacology School of Neurosciences, Division of Psychiatry, The Royal Victoria Infirmary, Queen Victoria Road, Newcastle upon Tyne NE1 4LP, England, UK

שלום יש לי בת בסביבות ה-30 נשואה שנה + בת מזה מס' חודשים. היחסים שלי (אם הבת) עם החתן היו מעולים עד הלידה. מאז הוא נפגע מכל דבר פעוט וממעיט לתת לנו להחזיק אותה ואף לעיתים לוקח אותה מידינו. למשל מעדיף לצאת איתה אפילו בלילה העיקר שלא נשמור עליה. האם תופעה זו מוכרת? האם זה בגדר הנורמה? תודה.

דליה שלום זו לא שאלה של תדירות התופעה אלא מה קורה אצליכם במשפחה. הסטטיסטיקה לצערי לא תעזור במאום לפתור את הבעיה או להתמודד איתה. ראשית יתכן שהעניין כלל לא קשור אליכם אלא למידת הדאגה של האב לבתו. יש הורים שלא מעוניינים שאנשים אחרים, אפילו קרובים, ישמרו על ילדיהם. מצד שני, כדאי לבדוק אתה העניינים בצורה ישירה, כנה ועדינה עם בתכם והחתן. יש לעניין סיבה וכדאי לברר אותה בלי הנחות יסוד מוקדמות. את ללא ספק מאוכזבת מכך שלא מתאפשר לך להיות בקשר מספיק עם נכדתך וזה משהו שכדאי להעביר גם לזוג הצעיר. בברכה ד"ר אורן קפלן

דר' קפלן שלום, האם ניתן לטפל בחרדת נטישה אצל בחור בן 27, שמקורותייה בגירושים קשים של ההורים בגיל צעיר? יש הצלחה בטיפול? מה הוא כולל? אולי ספר ממוקד לנושא? או בכלל.... תודה.

א. שלום האבחנה שעשית לגבי חרדת נטישה היא ביטוי כללי מאוד. אנשים הם יותר מורכבים מכך ולכן גם אם יש אירוע ספציפי שניתן להתמקד בו חשוב להכיר את אותו בחור יותר לעומק כדי להבין במה מדובר וכיצד לטפל בו, אם הוא בכלל מעוניין בכך. השאלה כיצד את מגדירה הצלחה. לא מדובר במחלה אלא בנטייה אישית ובהחלט אפשר דרך טיפול פסיכולוגי להתמודד עם נושאים כאלה. הדבר תלוי בעיקר ברמת המוטיבציה לפנות לטיפול. אפשר לקרוא ספרים, יש במדף הפסיכולוגיה בכל חנות ספרים. זו לא שיטת הטיפול המומלצת. רצ"ב מאמר על שיטת הטיפול הפסיכולוגית הדינמית שמקובלת במצבים אלו: http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm אדגיש שהבחור עצמו צריך לרצות בטיפול, וגם אם את מאוד תרצי בהצלחת הטיפול זה לא יעבוד כל עוד את אחראית על התהליך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום וברכה לכולם, אני פונה בשאלה נואשת לכל מי שיכול לסייע לי או להפנות אותי למישהו שכן יכול לסייע. יש לי אחות מכורה להוצאות כספים, הכסף הנכנס אינו עומד בפרופורציה לסכומי הכסף שהיא מוציאה, כל ההסברים הלוגיים והבכיות לא מועילות היא רק ממשיכה לבזבז כסף מבלי לשלוט על זה היום היא כבר אם ל 5 ילדים ועדיין היא בחובות שכבר קצרה ידי מלהושיע. בבקשה אם אפשר לכוון אותי, האם יש טיפול בבעיה... מה אני יכולה לעשות בכדי לעזור לה מלבד לפרנס אותי. תודה על העזרה

לי שלום זו התמכרות לכל דבר כמו סמים ואלכוהול. אם היא מודעת לבעייתה ומוכנה לטפל בה אפשר להפנותה למכון המתמחה בהתמכרויות. לצערי ברוב הפעמים הסביבה הסובלת והמכור אינו מוכן באמת לפנות לטיפול, אלא כמניפולציה כדי שירדו ממנו לתקופה מסוימת. כדאי לראות איך מצד אחד מכוונים אותה לטיפול ומצד שני מפחיתים למינימום את הנזק הסביבתי שהיא גורמת (למשל לא להלוות או לתת לה כסף) למרות הכעסים שזה יעורר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני אם לבן בן 5 חודשים, כאשר הוא נולד סידרנו את המיטה שלו בחדרנו וחשבתי ואחרי חודשיים שלושה נעביר אותו לחדרו, אולם להפתעתי עלו בי כל כך הרבה חששות ופחדים סביב הנושא שעדיין הוא ישן איתנו בחדר. רוב הפחדים עלו כאשר שמעתי על משפחה שפרצו לה לבית והפורץ הגיע לחדר הילדים, והאם שבדיוק קמה ומצאה אותו שם הצליחה להבריח אותו. אנחנו גרים בקומת קרקע אומנם יש לנו סורגים אבל הפחדים שלא תמיד הגיוניים עולים בי חוץ מזה אני מידי פעם מתעוררת ומעיפה מבט שהכל בסדר שהראש שלו לא לחוץ מידי על המגן ראש , הוא לידי ואני שומעת שהוא ישן רגוע ושום דבר לא מפריע לו. והפרדה שאני יודעת שחיבת להתרחש מתישהו וככל שתוגדם יטב לכולנו מאוד מפחידה אותי. האם ביכולתך לעזור לי בעצות שונות במסגרת זו? או שלדעתך זה יפתר רק בטיפול פסיכולוגי פרטני ארוך טווח? בתודה מראש דפנה.

דפנה שלום איך שלא תסתכלי על זה זו בעיה שחייבים לפתור והילד צריך לצאת מחדר ההורים לטובתו ולטובתכם. בחרדות אפשר וצריך לטפל ויש גישות פסיכולוגיות שונות לכך. יתכן שאת צריכה פשוט כמה שיחות עם פסיכולוג בלי קשר לגישה הטיפולית, והמחשבות הטורדניות והחרדות יפחתו. לא בהכרח שמדובר בטיפול ארוך טווח, בהחלט יתכן שמדובר במשהו ממוקד סביב השינויים המשמעותיים הקורים לאחר הולדת ילד. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום. שמעתי שמשחקי מין אצל ילדים הם דבר נורמלי השאלה שלי היא עד איזה גיל זה נחשב נורמלי? תודה מראש

שרון שלום בכל הגילאים זה נורמלי ומתרחש. צריך לעקוב אחר זה ולשים גבולות במקומות המתאימים. צריך להסביר שכל אדם וילד צריך לכבד את הפרטיות של האדם האחר וגופו. אפשר לגעת בעצמך אבל לא תמיד זה בסדר לגעת באחר. יש כאן נושאים רגישים וצריך להגיב בהתאם למצב שנוצר. במקרים הקיצוניים קל להגיב, כי ברור שצריך להגיב. במקרים האפורים צריך להפעיל רגישות ושכל ישר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לך ד"ר קפלן שרתי בשירות סדיר מלא וקבלתי הערכות טובות מאוד בתעודת השיחרור , כיום אני סטודנט למחשבים לאחר שעברתי לשירות מילואים הוצבתי במטבח בעיקר לעבודות נוראיות , למרות כל בקשותי להעברה לתפקיד אחר נשארתי בהבטחה שאסיים את השירות באותו תפקיד נורא . ביאושי פניתי לקב"ן בפעם הראשונה בחיי ובקשתי שלא לשרת יותר בצה"ל ואכן הוצאתי מהשירות רציתי לשאול אותך מהן ההגדרות של אישיות סכיזואידית או גבולית או נרקיסטית והאם להגדרת הצבא היא בעצם נכות נפשית ?? או שכל פסיכולוג יחליט אחרת . מודה לך על תשומת לבך אלון

אני מניח שמה שמדאיג אותך זה האם ההאבחנה שבגינה שיחררו אותך משירות מילואים היא סוג של נכות נפשית שצריך להדאיג אותך בחיי היום יום. החוק הצבאי יכול לשחרר אדם משרות צבאי על סעיף נפשי, רק עבור פתלוגיות מוגדרות וחריפות יחסית כמו הפרעות אישיות מסוגים מסוימים או מחלות נפש. הרבה פעמים הצבא יעגל פינות וככה סרבני שירות או חרדים או אנשים אחרים מקבלים אבחנות נפשיות חריפות רק כי אין סעיף חוקי אחר אשר אמור לשחרר אותם. כמו שאתה מספר שירתה שירות סדיר ללא בעיות והתפקיד בשירות המילואים שבו שובצתה בהחלט יכול לשגע כל אדם. אז מי שיודע הכי אם תהיה לו בעיה בתפקוד בחיים האזרחיים זה בעיקר אתה ואין צורך לייחס יותר מידי משקל לאבחנה הפסיכיאטרית הצבאית. זו כמובן דעתי בלבד.

אלון שלום הפרעות אישיות אינן נכות, אך יכולות להיות כאלה, תלוי באיזה הקשר (בד"כ בהקשרים מוסדיים כמו צה"ל והביטוח הלאומי). מה שחשוב הוא לא איך הקב"ן הגדיר אותך אלא איך אתה מרגיש ומתמודד עם עצמך. כעת הוצאת מהשירות ובזה נסגר הפרק הזה. חשוב שתבדוק עם עצמך איך אתה מרגיש עכשיו והאם אתה עדיין סובל כתוצאה ממה שקרה. הפרעות האישיות הן הגדרות בעייתיות מאוד שמתייחסות לקשיים שונים בתפקוד התקין. בעייתיות ההגדרות היא שהן כוללות בתוכן מגוון רב של אנשים שהמכנה המשותף ביניהם בד"כ נמוך למדי למעט מספר סיפמטומים משותפים. בהחלט יתכן שכל איש מקצוע יאבחן קצת שונה וגם זו אחת מבעיות הפרעות האישיות. לפיכך, אני מציע לך לשכוח מהאבחנה ולהתמקד בבעיה ממנה אתה סובל, אם עדיין יש כזו. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אנא עיזרו לי! אישתי מתפקדת כאישה למופת עד אשר - היא עייפה / רעבה / מישהו העיר לה הערה כלשהי (במיוחד בנושא תיפקודה טיפול בילד בבית וכו') במקרה כזה היא ניכנסת למצב רוח קיצוני הכולל צעקות רמות במיוחד קללות זריקת חפצים מכות יריקות וכו'. היא מסרבת לפנות לכל עזרה פסיכולוגית תודה אורן

אורן שלום ראשית היית ממליץ לך לבדוק איתה אפשרות לייעוץ זוגי. בד"כ קל יותר לשכנע לנסות נתיב כזה כי הוא פחות "מאשים" את הצד השני ונתפס כמשהו משותף לשיפור הזוגיות. אם אשתך מסרבת לקבל טיפול מכל סוג יש לך רק שתי אפשרויות. לחיות עם זה כפי שזה או לבחון האם אתה רוצה להמשיך ולחיות בבית אחד עם תגובות שכאלה. אולי אם יהיה ברור שהמשך התגובות הללו עלול גם לגרום בטווח הקצר או הארוך גם לסיום הקשר, משהו ישתנה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אורןשלום שנים לקח לי עד שהצלחתי לפתור מה קורה כשאדם הקרוב אליך זועם זועק שובר והורס דברים. בהתחלה החזרתי כמו במילחמה,אחר היתי בוכה ניפגעת,אחר היתי חסרת אונים,וגם הלכתי לטיפול,הוא הלך לטיפול ,וכלום לא עזר. הוא המשיך בכל הזדמנות "קטנה" לעשות אותו דבר. עד שיום אחד אמרתי עד כאן.ושיכנעתי אותו שאני מאד רוצה להבין מה קורה לו באותו רגע קשה שהוא עובר .ואני עומדת על כך שמטרתי בחיים היא לשמוע ולהקשיב למצוקה שלו העמוקה ביותר ולעשות ככל שאוכל לשנות את תגובותיי ולהגמיש את עמדתי. לקח לי תקופה ארוכה. בכדי להשיג את אמונו בי בכוונות הכנות וכו' . לבסוף הסביר לי- שתגובותיי אליו משפילות.הוא הרגיש מושפל מההערות ומהתקשורת שלי אליו ומחוסר ההבנה .הכעס והשפלה =זעם ואלימות. תן הבנה כבוד =רגוע הוא היה חייב לצרוח כדי שאשנה את היתנהגותי. והיום כשנה בערך לאחר המון שיחות והמון "טעויות"מצידי, וכבוד והערכה אליו ,ודיבור בגובה העיניים . הוא הרבה יותר רגוע. בהצלחה

שלום , באחת ההודעות כאן קראתי על חרדת בחינות. בתשובתך אמרת שצריך לבדוק האם זה קורה רק בבחינות או שזו תופעה רחבת היקף. שאלתי היא - כיצד ניתן לאבחן? והאם אבחון פורמלי יכול לעזור לקבלת הקלות באוניברסיטאות? בברכת יום טוב, מנדי

מנדי שלום מי שסובל מחרדות גם במצבים שאינם בבחינה יודע זאת. אין צורך באבחון. אם הבעיה קוראת רק בבחינות אפשר להתמקד בבחינות בלבד. אם זה קורה במצבים נוספים נדרשת התייחסות רחבה יותר. בעיקרון ברוב מוסדות הלימוד האקדמאים יש סוג של שירות פסיכולוגי וניתן לקבל עליו פרטים במסגרת דיקן הסטודנטים. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בת 22 ויש לי בעיה חמורה: אין לי אמון בגברים אני חושבת שכל הגברים בוגדניים והדבר מפריע לי מפני שאני לא מאפשרת לעצמי לצאת עם בנים ואם כבר אני יוצאת איתם אני לא מאפשרת לעצמי "לזרום" איתם מחשש שהם רק רוצים לנצל אותי... אין לי מושג מה גרם לי למחשבות השליליות האלה על הגברים (זה לא שחוויתי בגידה בחיי זאת מאחר ועקב מצבי לא קיימתי מערכות יחסים ובקושי יצאתי עם בנים...) . אני מרגישה שעדיף לי להיות לבד מאשר לחוות בגידה אך ברור שמצד שני הייתי רוצה לצאת עם בנים (ועל אחת כמה וכמה לצאת עם כמה שיותר כ"פיצוי " על כל השנים .) ....אינני יודעת מה לעשות אני נואשת הדבר מכניס אותי לדכאונות של ממש .....אני מרגישה שכל הנעורים שלי חלפו בלי שעשיתי כלום , בלי שחויתי אהבה בלי שחוויתי ....נשיקה ראשונה..... בלי שחוויתי כלום הייתי מוכנה לשלם הון כדי לסלק את כל המחשבות האלה ואת חוסר האמון בגברים אבל הדבר חזק ממני (ככה אני מרגישה בכל אופן )........ האם פסיכולוג יוכל לעזור לי ..????!!!!!! :(

אני חוויתי דברים דומים, והלכתי לפסיכולוג, וזה מאוד עזר. הדברים פתירים, אך זה לוקח זמן בטיפול (לפחות שנה). אני ממליצה לך ללכת לפסיכולוג גבר, שיוכל לראות ולחוש את בעיותייך עם גברים באופן טוב יותר מפסיכולוגית אשה.

רווית שלום אני מסכים עם עינת שכדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי כדי להתמודד עם הבעיה. ברור שיש לעניין רקע אישי גם אם אינך מודעת כיום לקיומו. עם זאת, אני לא חושב שמשנה מין המטפל, גבר או אישה. את עדיין צעירה ויש עוד שנים רבות לכפר על מה שהפסדת. עם זאת, לא כדאי להמתין עוד כדי שלא תרגישי את ההפסד הזה לאורך שנים רבות. בברכה ד"ר אורן קפלן

ידוע שהרבה ממחלות הנפש עוברות בתורשה. האם הנטיה היא תמיד לאותה מחלה ? או יתכן שאדם סבל מדיכאון וילדיו יסבלו מחרדה כתוצאה מהתורשה.

דינה. תורשה, מעצם היותה תחום שעוסק בביולוגיה ובגנים, לא "מחליפה" דכאון בחרדה. אם איני טועה, וייתכן שאני כן, חרדות אינן תורשתיות בעוד דכאון יכול להיות תורשתי. במובן מסויים זה כאילו שאת אומרת, שאם אחד ההורים סובל מפרקינסון, אזי לבן/ בת יש סיכוי גבוה יותר ללקות בסכרת. אפשר להתייחס ל"תורשה סביבתית" - הדכאון של ההורה מעורר חרדה אצל הבן (או הבת).

דינה שלום יש נתונים סטטיסטיים המראים לגבי כל סוג של בעיה ומחלה כמה אחוזים מהאוכלוסיה לוקים באותה בעיה בה לקו גם קרובי משפחה אחרים. עם זאת, האחוזים הללו משתנים מאוד בין מחלות ובעיות שונות ואף פעם הם אינם הגורם היחידי שמסביר אותן. הנטייה לא תמיד לאותה מחלה בדיוק, אבל לכיוונים משותפים. בהחלט יתכן שנטייה לדיכאון תביא לחרדה, אבל בד"כ קשה להפריד בין הגורם הגנטי לבין גורם הלמידה והשהות המשותפת באותו בית. בברכה ד"ר אורן קפלן

אם במחלות גופניות הצטננות זה מספר אחת וסרטן מספר 10. איפה היית ממקם את מחלת הטורדנות הכפייתית בין מחלות הנפש. בדרוג בין 1 ל10? האם יתכן שהמחלה תופיע בגיל 14 לכמה חודשים ולא תחזור שוב?

רויטל קשה לעסוק בדירוגים כאלה והם בוודאי מאוד אישיים. בכל מקרה, לא הייתי קורא להפרעה טורדנית כפיייתית מחלה ולא הייתי מדרג אותה כלל בין המחלות שציינת. יתכן שמצב לחץ גרם להופעת סימפטומים כאלה בגיל 14 ואם ניתן טיפול מתאים והתמודדות טובה בהחלט יתכן שהבעיה לא תשוב. נדרשת מודעות ומעקב אישיים במיוחד על ובמצבי לחץ בחיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום יש לי חבר 3 שנים אנחנו מאוד מאוהבים אנחנו עומדים להתחתן עכשיו לפני שנה הוא ניצל מפיגוע ועשו לו השתלת עור בכל הגוף עכשיו יש לו מעין צלקות בכל הגוף אני נורא אוהבת אותו אבל לפעמיים אני מרגישה שאני נרתעת מלהתקרב אליו ואני מרגישה רע עם עצמי שאני מרגישה כך מה עליי לעשות איך אני אמורה להתמודד עם זה? תודה

א. שלום הבעיה לא פשוטה שמעמידה אותך בקונפליקט אישי ומוסרי. אפשר לדבר על אהבת האדם שבפנים ולא את מה שבחוץ, אבל ברגע המסוים בו את מתקרבת ומרגישה רתיעה זה לא ממש עוזר. יתכן שהדחיה היא דבר שאפשר לשנות בכלים פסיכולוגיים, אולי זו גם הדרך שלך להתמודד עם הטראומה וזו לא רק דחיה פיזית. הייתי ממליץ לנסות היפנוזה כדי לשנות את תפיסתך בנושא. רצ"ב קישור למאמר בנושא: http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

אני לא חושב שזה טוב לפתור בעיות כאלה בהיפנוזה. אם את אוהבת אותו, אל תשכחי שכל הגברים בסופו של דבר מזדקנים, ונעשים מכוערים. תסתכלי על האישיות ולא על העטיפה. יש טיפולים וניתוחים קוסמטיים שיכולים לשנות את מצבן של צלקות עור, ומי יודע אולי בעוד כמה שנים ימציאו פתרונות שיתקנו את המצב בשלמות, והוא יחזור להיות חתיך ויפה. אבל... אם בכל זאת את מרגישה נדחית ממנו, מנסה ומנסה לאורך זמן ובכל זאת את לא יכולה עם זה... אז כדי להיות כנים ולהפרד, אל תישארי איתו רק בגלל שאת מרחמת עליו.

אם אני לא רוצה לחיות יותר לא בגלל שמישהו או משהו קרה לי,אלה בגלל ששום דבר לא עושה אותי מאושר או מושך אותי במיוחד בחיים ואני מעדיף לסיימם.אני בשלב שאחרי הדכאון מעין יאוש תהומי.אני מתעורר כול בוקר עם מחשבות התאבדות מפחידות האם פרוזאק יכול לעזור או שמא טיפול פסיכולוגי או אפילו פסיכואנאליזה. מחכה לתשובה המיואש

אני מבינה אותך מאוד, הרגשתי הרבה פעמים שאני עייפה מדי לחיים. אבל תקופות עוברות, במיוחד אם תקח את הנושא ברצינות. אני חושב שטיפול פסיכולוגי מאוד עוזר, מנסיון. ואתה תגלה מה עושה אותך מאושר, זה לא שאין דבר כזה, אתה פשוט לא מודע או שקוע מדי בכל מיני דברים. מקווה שתרגיש יותר טוב... :-)

קודם כול תודה על הערותייך האמת שיש לי קושי לבטא רגשות במילים ולכן קשה לי לתאר את מצבי בדיוק אבל יש לי חיי חברה פעילים ואחרים אפילו מקנאים בי אבל עם כול זאת הלב שלי ריק אומרים שאהבה פותרת הרבה בעיות אבל אני לא מסכים עם הקביעה הנ"ל אני חושב שאושר צריך להיות כשאתה גם לבד והוא נובע מעצמך ולא קשור לזולת בכול מקרה גם בתקופות שטוב לי, עם אני יושב לבד עם עצמי וחושב על זה אני מוכן לוותר על החיים עם היתה ניתנת לי אפשרות זה נובע מתוך זה שאין בעיני משמעות לכלום ולמרות שיש דברים שמעניינים אותי אני עדיין במקום מסוים מוכן לוותר עליהם.ולזה אני לא בטוח שיש פתרון.אף אחד לא יתן לדברים משמעות עמוקה בשבילי.לכול אחד יש סיבה לקום בבוקר גם כשרע לו.לי אין סיבה לקום בבוקר גם כשטוב לי.אני סתם מעביר את הזמן בעולמנו המטורף. בכול אופן תודה על ההתעניינות ותשומת הלב. ג'וני

שלום כדאי בהחלט לפנות בהקדם לטיפול פסיכולוגי. לאחר ייעוץ ראשוני יהיה אפשר לדעת האם יש צורך גם בטיפול תרופתי. מחשבות התאבדות הם באמת דבר מפחיד ומסוכן. פנה בהקדם לקבלת טיפול. בהחלט אפשר להיעזר. בברכה ד"ר אורן קפלן

מדוע סכיזופרניה נקראת "הפרעת אישיות קיומית"?

מיה שלום אינני מכיר את ההגדרה הזו של סכיזופרניה. כמובן שאין מדובר בהפרעת אישיות ואולי מדובר בכינוי שקשור לכרוניות של המחלה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לך! יש לי מס' בעיות ואני מקווה שתוכל לעזור לי: 1) יש לי ביטחון עצמי מאוד נמוך שנובע מעצם העובדה שאני לא מרוצה מהמראה החיצוני שלי. 2) יש לי מצבי רוח שונים ואני נוטה להיות בדיכאון הרבה פעמים. 3)אני מזל דגים ולכן גם רגישה מאוד , העניין מאוד מפריע לי שכן אני נוטה לבכות המון וזה קורה לי די בקלות ואני בוכה כמעט מכל שטות. לפעמים זה פשוט מוגזם , אם משהו מפריע לי וכואב לי מאוד זה תמיד נגמר בבכי. 4)יש לי חוסר הבנה בהרבה דברים , קשה לי לפעמים לקלוט מה רוצים ממני בפעם הראשונה וצריכים להסביר לי שוב , העניין מתבטא בעבודה שלי ובכל מיני תחומים. אני חושבת שאני בן אדם די חכם אבל לפעמים אני מרגישה כזו "סתומה". אני מקווה שתוכל לעזור לי לפחות לחלק מהבעיות. ואני מבקשת שתומר לי האם לפי דעתך אני צריכה ללכת לפסיכולוג באופן פרטי לפי מה שכתבתי לך פה מאחר ואני חושבת להתחיל ללכת לטיפול. מה דעתך? אודה לתשובותיך המהירות-זה מאוד חשוב לי! תודה-רונית

רונית שלום מחשבותיך לגבי טיפול בהחלט מתאימות, נשמע שהביטחון העצמי הנמוך אותו ציינת בסעיף הראשון משפיע על הרבה דברים, אולי על כל שאר הפרטים שציינת. אין מדובר בבעיה מקומית שאפשר או רצוי לפתור בשלושה מפגשים, את צריכה להיות מוכנה לכך שזהו תהליך של שינוי הכולל בין היתר סוג של מסע אל העצמי. רצ"ב קישור למאמר קצר על הטיפול הדינמי שאני חושב שעשוי להתאים לך: http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לך ד"ר אני מרגישה בשבועיים האחרונים שהגוף שלי חלש , רוצה לישון , פחד להשאר לבד בבית וכן לצאת מהבית לבד , אני נתקפת בפאניקה כשאני לבד כאילו פוחדת לעשות לעצמי משהו רע אין לי את הכח להתמודד מול זה , אני לוקחת קלמנרבין משתדלת כמה שפחות להתעסק בכדורים , אני מרגישה את הצורך להסתגר בתוך עצמי , ממש לא טוב לי עם ההרגשה הזו הסיבה לכך אני משערת בגלל שנפרדתי מבן זוגי ואולי יש לי חרדת נטישה פחד מלהיות לבד . אני אשמח אם תייעצי לי מה עליי לעשות וכן טיפים ראשונים להתמודדות עם ההתקפים בתודה מראש גניפר

גניפר שלום בהחלט יתכן שאת סובלת כעת מהתקפי חרדה כתגובה לפרידה מבן זוגך או מדברים נוספים. בהחלט יש מקום להבין יותר טוב את מקור הבעיה, ובעיקר להתמודד איתה ולא לתת לתחושות הללו להשתלט על חייך. אם מדובר בתופעה שלא היכרת מעולם ונובעת רק מהפרידה סביר להניח שתוך כמה ימים תרגישי יותר טוב ואולי הדברים יעברו מאליהם. במידה ולא מומלץ לפנות לטיפול פסיכולוגי. רצ"ב קישור למאמר בנושא חרדה: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

היי ג'ניפר, אני ממליצה לך מעבר לטיפול פסיכודינמי, גם על ביו פידבק שיכול לעזור לך להתמודד עם תחושות חוסר אונים ופחד, במיוחד אם יש גם תגובות גופניות. מעבר לכך, קיימות תרופות נגד חרדה שניתן להיעזר בהן, זה כמובן תוך התייעצות עם איש מקצוע.

יש לי בעיה של מחשבות טורדניות שגורמות לי בזמן מבחן ולחץ להיות לא מרוכז. הדבר דופק לי את החיים לאט לאט ואני לא יודע מה לעשות כדי להפטר מזה. בבקשה עזור לי ותן לי טיפים כדי להיפטר ממחשבה טורדנית. אני רוצה טיפים! שתרשום לי טיפים! בתודה תומר המוטרד

תומר שלום סביר להניח שאתה סובל מחרדת בחינות. ראשית עליך להבין האם מדובר בתופעה הקוראת רק בבחינות או שמדובר בתופעה רחבה יותר שיש לטפל בה. הטיפ המרכזי שאני יכול לתת לך זה ללמוד שיטות להרפיה והרגעה. יש גם קלטות שאתה יכול לקנות בכל חנות ספרים. כמה דקות לפני הבחינה עשה את תרגילי ההרפיה שיעזרו לך להירגע. במידה והטיפול העצמי לא עוזר פנה לעזרה מקצועית. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי ילדה בת שנה וחודשיים, היא הולכת לישון מתי שהיא רוצה וזה מאוד מגביל אותנו לעשות דברים בבית משום שהיא כל הזמן רוצה שנשחק איתה ונהיה איתה. החלטנו לסים לה גבולות, חברים אמרו לנו שניתן לה לצרוח במיטה כמה לילות והיא תבין שאין לה ברירה. מחוסר רצון ניסו זאת, הילדה כל כך התמרדה ורצתה לצאת, כך שהיא פשוט דחפה אצבעות לפיה כדי להקיא, ובאמת הקיאה על המיטה, החלפנו לה סדינים... אבל לא החזרנו אותה יותר, נשברנו, הרגשנו שאנו פשוט עושים לה עוול, ממש טראומה. היא גם לא הסכימה לדבר עם אביה שהוא שהה איתה רוב הזמן בחדר בזמן שזה קרה ( לא רצינו שתרגיש שהיא לבד) היא פשוט הייתה איתו "בורגז" במשך כול היום, לא הסתכלה עליו ולא שחקה איתו. אנחנו מאוד רוצים להכניס אותה לסדרים, אבל לא רוצים לגרום לה לסיוטים, היינו שמחים לדעת כיצד ניתן לעשות זאת. בברכה יעל.

יעל שלום נשמע שמתחולל מאבק כוחות רציני אצלכם בבית ובסיבוב הראשון שני הצדדים הפסידו. זה לא אומר שאי אפשר להגיע לנצחון משותף בשלבים הבאים. הרעיון להציב גבולות ולהכניס את הילדה למיטה בשעה סבירה הוא רעיון מצוין וטוב לכולכם. במידה והילדה ישנה בצהרים קחו בחשבון שזה משפיע על שעת השינה בלילה. אין צורך למנוע שנת צהרים אבל אפשר להקדים אותה ולדאוג שתתעורר ממנה מוקדם כך שתהיה מספיק עייפה בערב. בשלב ראשון אפשר לנסות לשים את הילדה במיטה ולהשאיר אור דולק, לשיר שירים, לשים מוסיקה ולהיות איתה כחצי שעה לפני השינה. במהלך הזמן לכבות את האור, ובהחלט סביר שמתישהו תצטרכו גם להתמודד עם בכי ומחאות. סביר להניח שאחרי יומיים שלושה של מאבק העניין יכנס לשגרה ויהיה הרבה יותר קל. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני גרוש בן 42 ומקיים זה כשנה מערכת יחסים עם גרושה בגיל דומה. יחסינו מצויינים מעשירים ותומכים. הבעיה שלי הנה "העבר" של חברתי ואי היכולת שלי להתמודד עמו. לחברתי היו הרבה מערכות יחסים עם גברים (כ-30) ובכל פעם שהנושא עולה, או שאחד מחבריה לשעבר מתקשר, או שאנו נפגשים עמם במקרה - הדבר מצית אותי וגורם לי לכעוס. מערכת היחסים שביננו חשובה לי ואני מבקש לדעת האם אוכל אי פעם להשלים עם העבר של חברתי ולחיות עמו בשלום, וכיצד מגיעים לתובנה הזאת ? יש לציין שגם לי היו מערכות יחסים אם כי בגבולות הנורמה לגברים בגילי. בנוסף אני נותן אמון מלא בבת זוגי ויודע בוודאות כי באופן רציונאלי אין לי ממה לחשוש: בת-זוגי הנה אמינה, מלאת רגש ואהבה כלפיי, כך שנושא הבגידה אינו ריאלי. מה עושים ? ניר.

אני עונה לך את התשובה מנקודת מבטו של גבר. התנהגות חברתך והעבר המיני שלה הוא די נורמטיבי בימינו ואפילו קצת שמרני. יתכן שאתה לא מורגל בזה. זה ממש לא אומר שאם היו לה הרבה קשרים ואפילו סתם הרבה זיונים זה אומר שהיא לא תהיה נאמנה לך. ברור לי שזה מפריע לך ויש לך שני אפשרויות. א. לחפש מישהי אחרת שהיא שמרנית יותר ושעונה על הציפיות שלך מבת זוג. ב.לנסות לסגל את עצמך לימינו אלו ולדעת גם להנות מהיתרונות של הגישה המודרנית יותר. אני יכול להבין שזה מעצבן שהיא מכירה את כל העולם, אבל זה ללא קשר לעבר המיני שלה. זה יותר משהו באינטרקציה שלך איתה.

ניר, כגבר, אני בהחלט מבין ויכול להזדהות עם הסיפור שלך. בעיה מוכרת - פתאם אתה צריך לעמוד למבחן לפני סוללה של גברים (האם אני מספיק טוב בשבילה, ואולי האחרים היו יותר מוצלחים בכל מיני שטחים?) ובכן, אם היא איתך, משמע שאתה הוא הבחירה המועדפת. אחרת היא הייתה ממשיכה עם כל האחרים. וזה שהיא בחרה בך ומעדיפה אותך - דווקא אחרי כל כך הרבה אפשרויות שהיו לה, רק מוכיחה שאתה משהו מיוחד. אז ההיפך, הצא מזה ותתחיל להרגיש מוחמא.

ניר שלום הייתי מנסה לברר איתך קודם כל האם תגובתך מוכרת לך גם ממקומות אחרים או מהקשרים אחרים, כלומר, האם זו חלק ממשהו כללי יותר שאתה מתמודד איתו בחייך ובאישיותך או שזה חיבור יוצא דופן עימו אתה מתמודד לראשונה, ואז יותר קל לשנותו. קנאה עשויה להיות תגובה טבעית, השאלה גם מה עושה תגובת הכעס שלך וכמה זמן היא מציקה לך. כמו כן האם היא קשורה רק לבת זוגתך הנוכחית או גם להסטוריה האישית שלך. פעמים רבות קנאה כזו היא סוג של חשש להיפגע כתוצאה מפגיעות שקרו בעבר. מודעות רבה יותר עשויה לעזור לך להתמודד עם העניין ולהשלים עם עברה של בת זוגך. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על ההתייחסות. הדבר התרחש גם עם חברה נוספת לפני המון זמן. המשותף לשתיהן הן שתי עובודות: את שתיהן אהבתי/אוהב מאוד ולשתיהן באופו יחסי היו הרבה מערכות יחסים. לא נפגעתי בעבר, ואני משייך את הקנאה לאיזשהי נורמה שעל פיה גדלתי ,בה אשה שהיו לה הרבה מערכות יחסים שווה פחות. אני חושב שזה ניצת אצלי לאחר 4 חודשי חברות מצויינים כאשר חברתי קבלה טלפון וספרה לי שזה קרוב משפחה. לאחר מספר שעות היא התנצלה וספרה את האמת שזה היה חבר לשעבר שהתקשר לשאול בשלומה. היא טוענת שהיא "שיקרה" מאחר והיא פחדה מהתגובה שלי. אני מנסה להתמודד עם הכעס באמצעות שליטה עליו כבר ברגע/בסימפטום הראשון. לא תמיד יש לי את כוחות הנפש לזהות את הכעס ולעיתים באופן תת-מודע ופרדוקסלי, אני מאפשר לעצמי לכעוס. כלומר אני מדחיק מחשבות של שליטה על הכעס. (יש משהו מהנה בקנאה, ובכעס, משום מה). הכעס נמשך לעיתים שעה ולעיתים שעתיים. לא יותר מכך. תמיד זה מתרחש כתוצאה מאירוע שלא בשליטתי כגון טלפון מחבר לשעבר או פגישה מקרית של אחד מהם עמה ואיתי. מה עושים, כי היא חשובה לי. תודה ניר.

שלום רב מאז שאני זוכרת את עצמי סבלתי מחוסר ביטחון ואפילו סוג מסויים של חרדה חברתית... הדבר מאוד (אבל מאוד!) פוגע באיכות חיי ומתסכל אותי. התחלתי טיפול אצל פסיכולוגית לפני כחודש, אבל אין בינתיים תוצאות. האם יש משהו שניתן לעשות כדי לזרז את "ההחלמה"? אודה לך אם תוכל לעזור לי. תודה.

http://members.lycos.co.uk/bedeckt/Forum/viewforum.php?f=1

א. שלום טיפול פסיכולוגי אינו מביא בהכרח תוצאות מהירות ומיידיות. מדובר בתופעה ממנה את סובלת שנים רבות והיא כבר חלק ממך ואישיותך. לא סביר להניח שתוך חודש תצליחי לעשות שינוי דרמטי, סביר להניח שזה גם לא כדאי כיוון שאת צריכה לגלות שיווי משקל חדש. חרדה חברתית היא לא רק תגובה לחברה אלא גם תגובה והגנה פנימית מפני פגיעות. זו הגנה שאי אפשר לוותר עליה מיידית מבלי למצוא תחליף. אני מציע לשתף את הפסיכולוגית שלך בתחושותיך ולקחת את הזמן שנדרש. בברכה ד"ר אורן קפלן

אנונימית שלום, מספר דברים אליך. גם אני כמוך סובלת מחרדה חברתית. אינך יכולה לצפות שתוך חודש ימים דברים ישתנו. הצעה מתוך ניסיון, פני לטיפול פסיכולוגי אינטנסיבי, יום בשבוע לפחות, בנוסף לכך רצוי לשלב גם טיפול תרופתי שאותו ניתן לקבל מפסיכאטר המותאם אישית למטופל וזה מקל המון. בנוסף לכך את מוזמנת לפורום שלנו שנקרא, פורום החרדה החברתית באתר החרדה החברתית של רביד. הכנסי לשם , יש אנשים נהדרים. בהצלחה

לא נראה לי שאת מוסמכת להציע לי כדורים ואני גם לא חושבת שאני צריכה

בתי, בת 8, ומזה זמן מה סובלת מחרדות שונות בעיקר מכלבים - זה מתבטא בכניסה למצב היטרי. אומנם בעבר עברה מפגש לא סימפטי עם כלב קטן אך לדעתי לא רק בכך מדובר. היו תקופות בהם לא רצתה להשאר בחדר לבד - למרות שידעה שאנו, אחד ההורים נמצאים בבית. בעבר טופלה אצל פסיכולוג לחיזוק הביטחון העצמי והורדת התלות במבוגר... אך המצב חזר לקדמותו ואף החריף. שאלתי היא - האם טיפולים בעזרת היפנוזה או כפי שהוגדר האתר "טיפול ממוקד" יכולים לעזור? ואם התשובה חיובית האם ניתן לקבל רשימת פסיכולוגים המתמחים בתחום זה עם ילדים?

צביקה שלום אפשר לעשות טיפול קוגניטיבי התנהגותי לפוביה מכלבים, זה עובד מהר וסביר להניח שתוך פגישות ספורות הבעיה תעבור. היפנוזה יכולה להשתלב בעניין אבל העיקר הוא דווקא החשיפה המסודרת לכלבים בעזרת איש מקצוע מיומן וכלב מאולף המתאים למטרה זו בדיוק. שלח אלי מייל ואסביר לך את התהליך ודרך הטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

צביקה שלום יש לי עצה עבורך , טיפול הומאופתי אצל הומאופת קלאסי יטפל בכל המכלול של החרדות והביטחון העצמי, עדיף טיפול על כל מכלול הבעיה, במידה וזה מענין אותך להסבר נוסף [email protected]

שלום ד"ר קפלן: קודם כל אציג את עצמי, שמי שון ואני כבן 24+ מאיזור המרכז הסובל מגיל קטן מחוסק דיבור שוטף בפני אנשים במיוחד מבני משפחתי, כלומר אנמק את מהות הבעיה: שאני בחברת חברים, אנשים זרים אני עדיין לא מדבר שוטף אבל זה לא כמו שאני בחברת משפחתי, רצוי לציין כשאני לבד עם עצמי אני מדבר שוטף או שאני קורא בספר או מכל אמצעי כתוב ליד אנשים אני גם מדבר שוטף. רצוי לציין שאני עיינתי בכל מיני מאמרים וספרים בנושא "חרדה חברתית" ואני מודע לבעייתי והייתי מאוד רוצה להתגבר על בעייה זו. בתודה רבה שון.

שון שלום נשמע שמדובר בסוג של גמגום שעשוי להיות תגובתי לחרדה. יתכן שאפשר לעזור לך באמצעות היפנוזה. ראה את המאמר הרצ"ב: http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm בכל מקרה, נדרשת שיטה פסיכולוגית להרגעה עצמית, תוכל לנסות לעשות זאת אפילו בכוחות עצמך בעזרת תרגילי הרפיה ושליטה עצמית. בברכה ד"ר אורן קפלן

לכולם שלום אני נמצא במהלך תקופה מאוד לחוצה עם תוספת של מעט חרדה בקיצור לחץ קבוע לפני יומיים חשתי לשתי שניות מעין תיקתוקים או דפיקות בדיוק באיזור קנה הנשימה ממש לפרק זמן מועט כשאני חושב על זה אז אני מעריך שניתן לדמות את זה למעין תיקים שלפעמים הופיעו לי מל העין או בזרוע האם ייתכן כי התיקים הללו הופיעו כתוצאה ממתח נפשי ? לתשובתכם אודה

תום שלום כמובן שכדאי תמיד לעשות גם בדיקות רפואיות, אבל מה שאתה מתאר יכול להיות ביטוי של חרדה. להלן קישור למאמר בנושא: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

האם אתה יכול להפנות אותי לקב' תמיכה לנשים עם דכאון לאחר לידה כמו כן, האןם יש תרופות נוספות לטיפול חוץ מהפאקסט/סרוקסט שגורמות להעדר חשק מיני?

דגנית שלום אינני מכיר קבוצות תמיכה כאלו. אולי כדאי לברר במרפאות באזור מגוריך. לגבי תרופות, אני מציע להתייעץ עם הפורומים הרפואיים באתר, וכן עם הפסיכיאטר המטפל. פורום זה דן רק בנושאי פסיכותרפיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר קפלן שלום , יש לי בעיה להופיע מול קהל , אפילו להציג את עצמי בפורום מצומצם של אנשים זרים, אני מתחילה לרעוד בידים ומרגישה את כל התופעות של חרדה. אינני יודעת מה לעשות ,מאחר ואני אמורה להציג מול קהל במסגרת הלימודים . ( שמעתי על ביו פידבק , האם זה יכול לעזור לי) תודה רבה.

יפית שלום קצת קשה לתת לך עצה מהיום למחר למעט שתנסי להיות רגועה ככל הניתן, לנשום עמוק לפני ואולי לעשות כמה תרגילי הרפיה ולשמוע מוסיקה מרגיעה. לגבי הטיפול עצמו, הבעיה היא סוג של חרדה ויכולות להיות לה כמה סיבות, כיוון אחד הוא חרדת ביצוע כמו חרדת בחינות ופחד במה. כיוון אחר הוא פוביה חברתית. ככל שהחרדה ממוקדת יותר במצבים מסוימים כך קל יותר לטפל בה בצורה ממוקדת, ולהיפך, ככל שהיא מופיעה במקומות רבים יותר בחיים כך הטיפול הנדרש מעמיק וארוך יותר. ביופידבק יכול לעזור, כמו גם שיטות נוספות כמו EMDR, היפנוזה, טיפול קוגניטיבי התנהגותי ועוד. כל אלו הן שיטות ממוקדות יותר. לעיתים נדרש דווקא טיפול דינמי שהוא רחב היקף כי ביטוי החרדה אינו ממוקד דווקא במקום בו היא באה לביטוי אלא גם מנושאים אחרים בחיים ובהסטוריה האישית. רצ"ב מספר קישורים רלוונטים לחומר קריאה על הבעיה והשיטות השונות: http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm http://www.psychologia.co.il/emdr.htm http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

בשנה האחרונה גיליתי שאני מדברת אני גם יורקת, וזה הכניס אותי להסגר, לא מרבה לדבר, לא יכולה לדבר ישירות מול אנשים, כאשר אני מדברת או שאני מניחה את היד על הפה, או שאני מדברת לצד, מה בדיוק עובר עלי? איך יוצאים מי זה ? האם יש איזה טיפול בדיבור? , תודה מראש.

מ. שלום השאלה האם באמת יש בעיה אובייקטיבית באופן הדיבור שלך או שפשוט היה מצב בודד שעורר חרדה אצלך והוא טבעי כמו אצל אנשים אחרים. אם את סבורה שיש בעיה אוביקטיבית יש מקום לבדוק אותה אצל קלינאי/ת תקשורת ובד"כ יש אפשרות לטפל בבעיה. עם זאת, רוב הסיכויים שאין לך בעיה משמעותית בדיבור ושמדובר באירוע לא נעים שקרה לך ואת פשוט מוטרדת שזה יקרה שוב. זה קשור בעיקר לביטחון עצמי ולא לבעיה בדיבור עצמו. בזה אפשר לטפל בכלים פסיכולוגיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני כל הזמן עושה דברים בכוונה שפוגעים בעצמי. אני הייתי תלמיד מצטיין,מבריק,גאון ופתאום יום אחד עלו לי מחשבות בראש. לדוגמא: עכשיו אני ינסה בכל הכח לעשות מעצמי דיסלקט או עכשיו אני בכוונה לא ילמד, בכוונה לא יסתרק למה זה? אני כבר לא חש בטוב בגלל זה עזור לי

שלום אתה מספר כנראה על מחשבות טורדניות שתוקפות אותך. לא בהכרח שהנושאים שעולים במחשבות אלו הם העיקר, אלא דווקא עצם קיומן של המחשבות המטרידות. אם הן גם גורמות לך לעשות דברים כלשהן בוודאי שיש מקום לטפל בעניין. אני מציע לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי לבירור. בברכה ד"ר אורן קפלן

קרה לי מבחן אחד שקיבלתי בלאק אאווט ובחיים שלי לפני לא קיבלתי בלאק אז לא הסכמתי עם זה וחשבתי שיש לי מחלה אולי שאני עומד לשכוח לדבר. שנה אני כבר עם חרדה אדירה שאשכח לדבר למרות שאני זוכר כל יום בחיי. לכן, אני לא יכול לכתוב לפעמים בזמני מבחן ולעומת זאת לפני המבחן עם הבלאק אני הייתי אדם שאוהב לכתוב. אני מתחיל כל הזמן לחשוב מחשבות שאני לא אשכח איך רושמים מילים מסוימות למרות שמתי שאני רגוע ושליו וחוזר לעצמי אני זורם ולא פוחד. המבחן הזה דפק לי את הביטחון ואני כל הזמן נזכר בו ולא יכול להשים אותו בצד. בבקשה, עזור לי להיות שוב אני

אלון שלום יתכן שמדובר בחרדת בחינות וזה הנושא שיש לטפל בו. עם זאת, יתכן שהמבחן הוא נושא מקרי ולמעשה אתה עוסק במשהו פנימי עמוק יותר, ואם לא היה אותו מבחן היה משהו אחר שמעסיק אותך. האופן שאתה מתנסח אומר שאתה במצוקה ממה שמתרחש ואני מציע לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי כדי לברר את הענין. בברכה ד"ר אורן קפלן

הייתי גאון במתמתיקה ומחשבים- לא התאמצתי והצלחתי. הייתי יותר טוב מהמורים אפילו ומסביר להם מתי שלא הצליחו משהו. ופתאום עלה לי רעיון לראש שאני צריך לשנות את עצמי- כי אני גאון: כלומר, להפסיק לדבר בשפת סלנג, להפסיק לקלל, להיות מתנשא ולהפוך מאדם טמפרמנט לאדם חנון עם משקפיים. הדבר פוגע בי במאוד וזה מתבטא בכאבי ראש קטלניים במיוחד ובחוסר ריכוז- אני מרגיש שאני לא עצמי- מאבד את האינטליגנציה שלי לאט לאט כל עוד אני ממשיך לנסות לשנות את עצמי- הכל פתאום הופך לי להיות קשה והראש שלי נסתם! אני מרגיש כאילו אני אוהב לשחק לעצמי בראש. ועכשיו אני רוצה לחזור להיות מי שהייתי- בן אדם שזוכר כל יום בחייו ובעל דמיון עשיר מעל ומעבר ולעומת זאת היום אני לא מצליח לחשוב ולדמיין לפעמים- מרגיש רע מאוד. בבקשה עזור לי ותן לי טיפים לחזור לעצמי

תום שלום אני מציע לך לקרוא את ההודעות המצויות מעל הודעה זו שעליהן עניתי לפני מספר דקות. אני חושב שמה שאתה מתאר מתאים מאוד למה שנשאל בהם ותשובתי אליך דומה. סביר להניח שמשהו גורם לכך שתכשיל את עצמך ותשנה את אורחות חייך באופן שבו אתה מרגיש שאתה מאבד את מי שהיית קודם. לכל מה שקורה יש בוודאי סיבה טובה ואולי רצית להשתנות, בצורה מודעות, או באופן שאינו מודע. במידה ותרצה להבין יותר לעומק את המצב אולי כדאי להיעזר באיש מקצוע ובטיפול פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

משהו מפחיד קורה לי- יום אחד אני שמח, יום אחד אני עצוב ומתנהג באופן מוזר עם שריפה חזקה בקרקפת כתוצאה מכך אני מדבר שטויות רוב הזמן הזה ואז פתאום מגיע מצב שאני חוזר לעצמי- נפתח לי הראש אני חוזר להיות אני- לדבר מהר ולהרגיש טוב. מה קורה לי?

יניב שלום פיצול אישיות היא תופעה נדירה והלוקים בה אינם יודעים על הפיצול באישיותם. סביר להניח שקורה משהו שמעורר בך חרדה וקושי והוא זה שמביא למצבים הקשים. זה טוב שהמצבים הללו אינם תמידיים ושאתה מסוגל לצאת מהם ולהרגיש גם טוב. כעת נותר להבין מדוע המצבים השליליים קורים, ומה מביא אותך בכל פעם לצאת מהם. נסה אולי לשחזר את המצבים הללו ולראות מה מביא לתנודות החדות שאתה מתאר. בברכה ד"ר אורן קפלן