פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום אני אם לבן בן 5 חודשים, כאשר הוא נולד סידרנו את המיטה שלו בחדרנו וחשבתי ואחרי חודשיים שלושה נעביר אותו לחדרו, אולם להפתעתי עלו בי כל כך הרבה חששות ופחדים סביב הנושא שעדיין הוא ישן איתנו בחדר. רוב הפחדים עלו כאשר שמעתי על משפחה שפרצו לה לבית והפורץ הגיע לחדר הילדים, והאם שבדיוק קמה ומצאה אותו שם הצליחה להבריח אותו. אנחנו גרים בקומת קרקע אומנם יש לנו סורגים אבל הפחדים שלא תמיד הגיוניים עולים בי חוץ מזה אני מידי פעם מתעוררת ומעיפה מבט שהכל בסדר שהראש שלו לא לחוץ מידי על המגן ראש , הוא לידי ואני שומעת שהוא ישן רגוע ושום דבר לא מפריע לו. והפרדה שאני יודעת שחיבת להתרחש מתישהו וככל שתוגדם יטב לכולנו מאוד מפחידה אותי. האם ביכולתך לעזור לי בעצות שונות במסגרת זו? או שלדעתך זה יפתר רק בטיפול פסיכולוגי פרטני ארוך טווח? בתודה מראש דפנה.

דפנה שלום איך שלא תסתכלי על זה זו בעיה שחייבים לפתור והילד צריך לצאת מחדר ההורים לטובתו ולטובתכם. בחרדות אפשר וצריך לטפל ויש גישות פסיכולוגיות שונות לכך. יתכן שאת צריכה פשוט כמה שיחות עם פסיכולוג בלי קשר לגישה הטיפולית, והמחשבות הטורדניות והחרדות יפחתו. לא בהכרח שמדובר בטיפול ארוך טווח, בהחלט יתכן שמדובר במשהו ממוקד סביב השינויים המשמעותיים הקורים לאחר הולדת ילד. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום. שמעתי שמשחקי מין אצל ילדים הם דבר נורמלי השאלה שלי היא עד איזה גיל זה נחשב נורמלי? תודה מראש

שרון שלום בכל הגילאים זה נורמלי ומתרחש. צריך לעקוב אחר זה ולשים גבולות במקומות המתאימים. צריך להסביר שכל אדם וילד צריך לכבד את הפרטיות של האדם האחר וגופו. אפשר לגעת בעצמך אבל לא תמיד זה בסדר לגעת באחר. יש כאן נושאים רגישים וצריך להגיב בהתאם למצב שנוצר. במקרים הקיצוניים קל להגיב, כי ברור שצריך להגיב. במקרים האפורים צריך להפעיל רגישות ושכל ישר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לך ד"ר קפלן שרתי בשירות סדיר מלא וקבלתי הערכות טובות מאוד בתעודת השיחרור , כיום אני סטודנט למחשבים לאחר שעברתי לשירות מילואים הוצבתי במטבח בעיקר לעבודות נוראיות , למרות כל בקשותי להעברה לתפקיד אחר נשארתי בהבטחה שאסיים את השירות באותו תפקיד נורא . ביאושי פניתי לקב"ן בפעם הראשונה בחיי ובקשתי שלא לשרת יותר בצה"ל ואכן הוצאתי מהשירות רציתי לשאול אותך מהן ההגדרות של אישיות סכיזואידית או גבולית או נרקיסטית והאם להגדרת הצבא היא בעצם נכות נפשית ?? או שכל פסיכולוג יחליט אחרת . מודה לך על תשומת לבך אלון

אני מניח שמה שמדאיג אותך זה האם ההאבחנה שבגינה שיחררו אותך משירות מילואים היא סוג של נכות נפשית שצריך להדאיג אותך בחיי היום יום. החוק הצבאי יכול לשחרר אדם משרות צבאי על סעיף נפשי, רק עבור פתלוגיות מוגדרות וחריפות יחסית כמו הפרעות אישיות מסוגים מסוימים או מחלות נפש. הרבה פעמים הצבא יעגל פינות וככה סרבני שירות או חרדים או אנשים אחרים מקבלים אבחנות נפשיות חריפות רק כי אין סעיף חוקי אחר אשר אמור לשחרר אותם. כמו שאתה מספר שירתה שירות סדיר ללא בעיות והתפקיד בשירות המילואים שבו שובצתה בהחלט יכול לשגע כל אדם. אז מי שיודע הכי אם תהיה לו בעיה בתפקוד בחיים האזרחיים זה בעיקר אתה ואין צורך לייחס יותר מידי משקל לאבחנה הפסיכיאטרית הצבאית. זו כמובן דעתי בלבד.

אלון שלום הפרעות אישיות אינן נכות, אך יכולות להיות כאלה, תלוי באיזה הקשר (בד"כ בהקשרים מוסדיים כמו צה"ל והביטוח הלאומי). מה שחשוב הוא לא איך הקב"ן הגדיר אותך אלא איך אתה מרגיש ומתמודד עם עצמך. כעת הוצאת מהשירות ובזה נסגר הפרק הזה. חשוב שתבדוק עם עצמך איך אתה מרגיש עכשיו והאם אתה עדיין סובל כתוצאה ממה שקרה. הפרעות האישיות הן הגדרות בעייתיות מאוד שמתייחסות לקשיים שונים בתפקוד התקין. בעייתיות ההגדרות היא שהן כוללות בתוכן מגוון רב של אנשים שהמכנה המשותף ביניהם בד"כ נמוך למדי למעט מספר סיפמטומים משותפים. בהחלט יתכן שכל איש מקצוע יאבחן קצת שונה וגם זו אחת מבעיות הפרעות האישיות. לפיכך, אני מציע לך לשכוח מהאבחנה ולהתמקד בבעיה ממנה אתה סובל, אם עדיין יש כזו. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אנא עיזרו לי! אישתי מתפקדת כאישה למופת עד אשר - היא עייפה / רעבה / מישהו העיר לה הערה כלשהי (במיוחד בנושא תיפקודה טיפול בילד בבית וכו') במקרה כזה היא ניכנסת למצב רוח קיצוני הכולל צעקות רמות במיוחד קללות זריקת חפצים מכות יריקות וכו'. היא מסרבת לפנות לכל עזרה פסיכולוגית תודה אורן

אורן שלום ראשית היית ממליץ לך לבדוק איתה אפשרות לייעוץ זוגי. בד"כ קל יותר לשכנע לנסות נתיב כזה כי הוא פחות "מאשים" את הצד השני ונתפס כמשהו משותף לשיפור הזוגיות. אם אשתך מסרבת לקבל טיפול מכל סוג יש לך רק שתי אפשרויות. לחיות עם זה כפי שזה או לבחון האם אתה רוצה להמשיך ולחיות בבית אחד עם תגובות שכאלה. אולי אם יהיה ברור שהמשך התגובות הללו עלול גם לגרום בטווח הקצר או הארוך גם לסיום הקשר, משהו ישתנה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אורןשלום שנים לקח לי עד שהצלחתי לפתור מה קורה כשאדם הקרוב אליך זועם זועק שובר והורס דברים. בהתחלה החזרתי כמו במילחמה,אחר היתי בוכה ניפגעת,אחר היתי חסרת אונים,וגם הלכתי לטיפול,הוא הלך לטיפול ,וכלום לא עזר. הוא המשיך בכל הזדמנות "קטנה" לעשות אותו דבר. עד שיום אחד אמרתי עד כאן.ושיכנעתי אותו שאני מאד רוצה להבין מה קורה לו באותו רגע קשה שהוא עובר .ואני עומדת על כך שמטרתי בחיים היא לשמוע ולהקשיב למצוקה שלו העמוקה ביותר ולעשות ככל שאוכל לשנות את תגובותיי ולהגמיש את עמדתי. לקח לי תקופה ארוכה. בכדי להשיג את אמונו בי בכוונות הכנות וכו' . לבסוף הסביר לי- שתגובותיי אליו משפילות.הוא הרגיש מושפל מההערות ומהתקשורת שלי אליו ומחוסר ההבנה .הכעס והשפלה =זעם ואלימות. תן הבנה כבוד =רגוע הוא היה חייב לצרוח כדי שאשנה את היתנהגותי. והיום כשנה בערך לאחר המון שיחות והמון "טעויות"מצידי, וכבוד והערכה אליו ,ודיבור בגובה העיניים . הוא הרבה יותר רגוע. בהצלחה

שלום , באחת ההודעות כאן קראתי על חרדת בחינות. בתשובתך אמרת שצריך לבדוק האם זה קורה רק בבחינות או שזו תופעה רחבת היקף. שאלתי היא - כיצד ניתן לאבחן? והאם אבחון פורמלי יכול לעזור לקבלת הקלות באוניברסיטאות? בברכת יום טוב, מנדי

מנדי שלום מי שסובל מחרדות גם במצבים שאינם בבחינה יודע זאת. אין צורך באבחון. אם הבעיה קוראת רק בבחינות אפשר להתמקד בבחינות בלבד. אם זה קורה במצבים נוספים נדרשת התייחסות רחבה יותר. בעיקרון ברוב מוסדות הלימוד האקדמאים יש סוג של שירות פסיכולוגי וניתן לקבל עליו פרטים במסגרת דיקן הסטודנטים. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בת 22 ויש לי בעיה חמורה: אין לי אמון בגברים אני חושבת שכל הגברים בוגדניים והדבר מפריע לי מפני שאני לא מאפשרת לעצמי לצאת עם בנים ואם כבר אני יוצאת איתם אני לא מאפשרת לעצמי "לזרום" איתם מחשש שהם רק רוצים לנצל אותי... אין לי מושג מה גרם לי למחשבות השליליות האלה על הגברים (זה לא שחוויתי בגידה בחיי זאת מאחר ועקב מצבי לא קיימתי מערכות יחסים ובקושי יצאתי עם בנים...) . אני מרגישה שעדיף לי להיות לבד מאשר לחוות בגידה אך ברור שמצד שני הייתי רוצה לצאת עם בנים (ועל אחת כמה וכמה לצאת עם כמה שיותר כ"פיצוי " על כל השנים .) ....אינני יודעת מה לעשות אני נואשת הדבר מכניס אותי לדכאונות של ממש .....אני מרגישה שכל הנעורים שלי חלפו בלי שעשיתי כלום , בלי שחויתי אהבה בלי שחוויתי ....נשיקה ראשונה..... בלי שחוויתי כלום הייתי מוכנה לשלם הון כדי לסלק את כל המחשבות האלה ואת חוסר האמון בגברים אבל הדבר חזק ממני (ככה אני מרגישה בכל אופן )........ האם פסיכולוג יוכל לעזור לי ..????!!!!!! :(

אני חוויתי דברים דומים, והלכתי לפסיכולוג, וזה מאוד עזר. הדברים פתירים, אך זה לוקח זמן בטיפול (לפחות שנה). אני ממליצה לך ללכת לפסיכולוג גבר, שיוכל לראות ולחוש את בעיותייך עם גברים באופן טוב יותר מפסיכולוגית אשה.

רווית שלום אני מסכים עם עינת שכדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי כדי להתמודד עם הבעיה. ברור שיש לעניין רקע אישי גם אם אינך מודעת כיום לקיומו. עם זאת, אני לא חושב שמשנה מין המטפל, גבר או אישה. את עדיין צעירה ויש עוד שנים רבות לכפר על מה שהפסדת. עם זאת, לא כדאי להמתין עוד כדי שלא תרגישי את ההפסד הזה לאורך שנים רבות. בברכה ד"ר אורן קפלן

ידוע שהרבה ממחלות הנפש עוברות בתורשה. האם הנטיה היא תמיד לאותה מחלה ? או יתכן שאדם סבל מדיכאון וילדיו יסבלו מחרדה כתוצאה מהתורשה.

דינה. תורשה, מעצם היותה תחום שעוסק בביולוגיה ובגנים, לא "מחליפה" דכאון בחרדה. אם איני טועה, וייתכן שאני כן, חרדות אינן תורשתיות בעוד דכאון יכול להיות תורשתי. במובן מסויים זה כאילו שאת אומרת, שאם אחד ההורים סובל מפרקינסון, אזי לבן/ בת יש סיכוי גבוה יותר ללקות בסכרת. אפשר להתייחס ל"תורשה סביבתית" - הדכאון של ההורה מעורר חרדה אצל הבן (או הבת).

דינה שלום יש נתונים סטטיסטיים המראים לגבי כל סוג של בעיה ומחלה כמה אחוזים מהאוכלוסיה לוקים באותה בעיה בה לקו גם קרובי משפחה אחרים. עם זאת, האחוזים הללו משתנים מאוד בין מחלות ובעיות שונות ואף פעם הם אינם הגורם היחידי שמסביר אותן. הנטייה לא תמיד לאותה מחלה בדיוק, אבל לכיוונים משותפים. בהחלט יתכן שנטייה לדיכאון תביא לחרדה, אבל בד"כ קשה להפריד בין הגורם הגנטי לבין גורם הלמידה והשהות המשותפת באותו בית. בברכה ד"ר אורן קפלן

אם במחלות גופניות הצטננות זה מספר אחת וסרטן מספר 10. איפה היית ממקם את מחלת הטורדנות הכפייתית בין מחלות הנפש. בדרוג בין 1 ל10? האם יתכן שהמחלה תופיע בגיל 14 לכמה חודשים ולא תחזור שוב?

רויטל קשה לעסוק בדירוגים כאלה והם בוודאי מאוד אישיים. בכל מקרה, לא הייתי קורא להפרעה טורדנית כפיייתית מחלה ולא הייתי מדרג אותה כלל בין המחלות שציינת. יתכן שמצב לחץ גרם להופעת סימפטומים כאלה בגיל 14 ואם ניתן טיפול מתאים והתמודדות טובה בהחלט יתכן שהבעיה לא תשוב. נדרשת מודעות ומעקב אישיים במיוחד על ובמצבי לחץ בחיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום יש לי חבר 3 שנים אנחנו מאוד מאוהבים אנחנו עומדים להתחתן עכשיו לפני שנה הוא ניצל מפיגוע ועשו לו השתלת עור בכל הגוף עכשיו יש לו מעין צלקות בכל הגוף אני נורא אוהבת אותו אבל לפעמיים אני מרגישה שאני נרתעת מלהתקרב אליו ואני מרגישה רע עם עצמי שאני מרגישה כך מה עליי לעשות איך אני אמורה להתמודד עם זה? תודה

א. שלום הבעיה לא פשוטה שמעמידה אותך בקונפליקט אישי ומוסרי. אפשר לדבר על אהבת האדם שבפנים ולא את מה שבחוץ, אבל ברגע המסוים בו את מתקרבת ומרגישה רתיעה זה לא ממש עוזר. יתכן שהדחיה היא דבר שאפשר לשנות בכלים פסיכולוגיים, אולי זו גם הדרך שלך להתמודד עם הטראומה וזו לא רק דחיה פיזית. הייתי ממליץ לנסות היפנוזה כדי לשנות את תפיסתך בנושא. רצ"ב קישור למאמר בנושא: http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

אני לא חושב שזה טוב לפתור בעיות כאלה בהיפנוזה. אם את אוהבת אותו, אל תשכחי שכל הגברים בסופו של דבר מזדקנים, ונעשים מכוערים. תסתכלי על האישיות ולא על העטיפה. יש טיפולים וניתוחים קוסמטיים שיכולים לשנות את מצבן של צלקות עור, ומי יודע אולי בעוד כמה שנים ימציאו פתרונות שיתקנו את המצב בשלמות, והוא יחזור להיות חתיך ויפה. אבל... אם בכל זאת את מרגישה נדחית ממנו, מנסה ומנסה לאורך זמן ובכל זאת את לא יכולה עם זה... אז כדי להיות כנים ולהפרד, אל תישארי איתו רק בגלל שאת מרחמת עליו.

אם אני לא רוצה לחיות יותר לא בגלל שמישהו או משהו קרה לי,אלה בגלל ששום דבר לא עושה אותי מאושר או מושך אותי במיוחד בחיים ואני מעדיף לסיימם.אני בשלב שאחרי הדכאון מעין יאוש תהומי.אני מתעורר כול בוקר עם מחשבות התאבדות מפחידות האם פרוזאק יכול לעזור או שמא טיפול פסיכולוגי או אפילו פסיכואנאליזה. מחכה לתשובה המיואש

אני מבינה אותך מאוד, הרגשתי הרבה פעמים שאני עייפה מדי לחיים. אבל תקופות עוברות, במיוחד אם תקח את הנושא ברצינות. אני חושב שטיפול פסיכולוגי מאוד עוזר, מנסיון. ואתה תגלה מה עושה אותך מאושר, זה לא שאין דבר כזה, אתה פשוט לא מודע או שקוע מדי בכל מיני דברים. מקווה שתרגיש יותר טוב... :-)

קודם כול תודה על הערותייך האמת שיש לי קושי לבטא רגשות במילים ולכן קשה לי לתאר את מצבי בדיוק אבל יש לי חיי חברה פעילים ואחרים אפילו מקנאים בי אבל עם כול זאת הלב שלי ריק אומרים שאהבה פותרת הרבה בעיות אבל אני לא מסכים עם הקביעה הנ"ל אני חושב שאושר צריך להיות כשאתה גם לבד והוא נובע מעצמך ולא קשור לזולת בכול מקרה גם בתקופות שטוב לי, עם אני יושב לבד עם עצמי וחושב על זה אני מוכן לוותר על החיים עם היתה ניתנת לי אפשרות זה נובע מתוך זה שאין בעיני משמעות לכלום ולמרות שיש דברים שמעניינים אותי אני עדיין במקום מסוים מוכן לוותר עליהם.ולזה אני לא בטוח שיש פתרון.אף אחד לא יתן לדברים משמעות עמוקה בשבילי.לכול אחד יש סיבה לקום בבוקר גם כשרע לו.לי אין סיבה לקום בבוקר גם כשטוב לי.אני סתם מעביר את הזמן בעולמנו המטורף. בכול אופן תודה על ההתעניינות ותשומת הלב. ג'וני

שלום כדאי בהחלט לפנות בהקדם לטיפול פסיכולוגי. לאחר ייעוץ ראשוני יהיה אפשר לדעת האם יש צורך גם בטיפול תרופתי. מחשבות התאבדות הם באמת דבר מפחיד ומסוכן. פנה בהקדם לקבלת טיפול. בהחלט אפשר להיעזר. בברכה ד"ר אורן קפלן

מדוע סכיזופרניה נקראת "הפרעת אישיות קיומית"?

מיה שלום אינני מכיר את ההגדרה הזו של סכיזופרניה. כמובן שאין מדובר בהפרעת אישיות ואולי מדובר בכינוי שקשור לכרוניות של המחלה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לך! יש לי מס' בעיות ואני מקווה שתוכל לעזור לי: 1) יש לי ביטחון עצמי מאוד נמוך שנובע מעצם העובדה שאני לא מרוצה מהמראה החיצוני שלי. 2) יש לי מצבי רוח שונים ואני נוטה להיות בדיכאון הרבה פעמים. 3)אני מזל דגים ולכן גם רגישה מאוד , העניין מאוד מפריע לי שכן אני נוטה לבכות המון וזה קורה לי די בקלות ואני בוכה כמעט מכל שטות. לפעמים זה פשוט מוגזם , אם משהו מפריע לי וכואב לי מאוד זה תמיד נגמר בבכי. 4)יש לי חוסר הבנה בהרבה דברים , קשה לי לפעמים לקלוט מה רוצים ממני בפעם הראשונה וצריכים להסביר לי שוב , העניין מתבטא בעבודה שלי ובכל מיני תחומים. אני חושבת שאני בן אדם די חכם אבל לפעמים אני מרגישה כזו "סתומה". אני מקווה שתוכל לעזור לי לפחות לחלק מהבעיות. ואני מבקשת שתומר לי האם לפי דעתך אני צריכה ללכת לפסיכולוג באופן פרטי לפי מה שכתבתי לך פה מאחר ואני חושבת להתחיל ללכת לטיפול. מה דעתך? אודה לתשובותיך המהירות-זה מאוד חשוב לי! תודה-רונית

רונית שלום מחשבותיך לגבי טיפול בהחלט מתאימות, נשמע שהביטחון העצמי הנמוך אותו ציינת בסעיף הראשון משפיע על הרבה דברים, אולי על כל שאר הפרטים שציינת. אין מדובר בבעיה מקומית שאפשר או רצוי לפתור בשלושה מפגשים, את צריכה להיות מוכנה לכך שזהו תהליך של שינוי הכולל בין היתר סוג של מסע אל העצמי. רצ"ב קישור למאמר קצר על הטיפול הדינמי שאני חושב שעשוי להתאים לך: http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לך ד"ר אני מרגישה בשבועיים האחרונים שהגוף שלי חלש , רוצה לישון , פחד להשאר לבד בבית וכן לצאת מהבית לבד , אני נתקפת בפאניקה כשאני לבד כאילו פוחדת לעשות לעצמי משהו רע אין לי את הכח להתמודד מול זה , אני לוקחת קלמנרבין משתדלת כמה שפחות להתעסק בכדורים , אני מרגישה את הצורך להסתגר בתוך עצמי , ממש לא טוב לי עם ההרגשה הזו הסיבה לכך אני משערת בגלל שנפרדתי מבן זוגי ואולי יש לי חרדת נטישה פחד מלהיות לבד . אני אשמח אם תייעצי לי מה עליי לעשות וכן טיפים ראשונים להתמודדות עם ההתקפים בתודה מראש גניפר

גניפר שלום בהחלט יתכן שאת סובלת כעת מהתקפי חרדה כתגובה לפרידה מבן זוגך או מדברים נוספים. בהחלט יש מקום להבין יותר טוב את מקור הבעיה, ובעיקר להתמודד איתה ולא לתת לתחושות הללו להשתלט על חייך. אם מדובר בתופעה שלא היכרת מעולם ונובעת רק מהפרידה סביר להניח שתוך כמה ימים תרגישי יותר טוב ואולי הדברים יעברו מאליהם. במידה ולא מומלץ לפנות לטיפול פסיכולוגי. רצ"ב קישור למאמר בנושא חרדה: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

היי ג'ניפר, אני ממליצה לך מעבר לטיפול פסיכודינמי, גם על ביו פידבק שיכול לעזור לך להתמודד עם תחושות חוסר אונים ופחד, במיוחד אם יש גם תגובות גופניות. מעבר לכך, קיימות תרופות נגד חרדה שניתן להיעזר בהן, זה כמובן תוך התייעצות עם איש מקצוע.

יש לי בעיה של מחשבות טורדניות שגורמות לי בזמן מבחן ולחץ להיות לא מרוכז. הדבר דופק לי את החיים לאט לאט ואני לא יודע מה לעשות כדי להפטר מזה. בבקשה עזור לי ותן לי טיפים כדי להיפטר ממחשבה טורדנית. אני רוצה טיפים! שתרשום לי טיפים! בתודה תומר המוטרד

תומר שלום סביר להניח שאתה סובל מחרדת בחינות. ראשית עליך להבין האם מדובר בתופעה הקוראת רק בבחינות או שמדובר בתופעה רחבה יותר שיש לטפל בה. הטיפ המרכזי שאני יכול לתת לך זה ללמוד שיטות להרפיה והרגעה. יש גם קלטות שאתה יכול לקנות בכל חנות ספרים. כמה דקות לפני הבחינה עשה את תרגילי ההרפיה שיעזרו לך להירגע. במידה והטיפול העצמי לא עוזר פנה לעזרה מקצועית. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי ילדה בת שנה וחודשיים, היא הולכת לישון מתי שהיא רוצה וזה מאוד מגביל אותנו לעשות דברים בבית משום שהיא כל הזמן רוצה שנשחק איתה ונהיה איתה. החלטנו לסים לה גבולות, חברים אמרו לנו שניתן לה לצרוח במיטה כמה לילות והיא תבין שאין לה ברירה. מחוסר רצון ניסו זאת, הילדה כל כך התמרדה ורצתה לצאת, כך שהיא פשוט דחפה אצבעות לפיה כדי להקיא, ובאמת הקיאה על המיטה, החלפנו לה סדינים... אבל לא החזרנו אותה יותר, נשברנו, הרגשנו שאנו פשוט עושים לה עוול, ממש טראומה. היא גם לא הסכימה לדבר עם אביה שהוא שהה איתה רוב הזמן בחדר בזמן שזה קרה ( לא רצינו שתרגיש שהיא לבד) היא פשוט הייתה איתו "בורגז" במשך כול היום, לא הסתכלה עליו ולא שחקה איתו. אנחנו מאוד רוצים להכניס אותה לסדרים, אבל לא רוצים לגרום לה לסיוטים, היינו שמחים לדעת כיצד ניתן לעשות זאת. בברכה יעל.

יעל שלום נשמע שמתחולל מאבק כוחות רציני אצלכם בבית ובסיבוב הראשון שני הצדדים הפסידו. זה לא אומר שאי אפשר להגיע לנצחון משותף בשלבים הבאים. הרעיון להציב גבולות ולהכניס את הילדה למיטה בשעה סבירה הוא רעיון מצוין וטוב לכולכם. במידה והילדה ישנה בצהרים קחו בחשבון שזה משפיע על שעת השינה בלילה. אין צורך למנוע שנת צהרים אבל אפשר להקדים אותה ולדאוג שתתעורר ממנה מוקדם כך שתהיה מספיק עייפה בערב. בשלב ראשון אפשר לנסות לשים את הילדה במיטה ולהשאיר אור דולק, לשיר שירים, לשים מוסיקה ולהיות איתה כחצי שעה לפני השינה. במהלך הזמן לכבות את האור, ובהחלט סביר שמתישהו תצטרכו גם להתמודד עם בכי ומחאות. סביר להניח שאחרי יומיים שלושה של מאבק העניין יכנס לשגרה ויהיה הרבה יותר קל. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני גרוש בן 42 ומקיים זה כשנה מערכת יחסים עם גרושה בגיל דומה. יחסינו מצויינים מעשירים ותומכים. הבעיה שלי הנה "העבר" של חברתי ואי היכולת שלי להתמודד עמו. לחברתי היו הרבה מערכות יחסים עם גברים (כ-30) ובכל פעם שהנושא עולה, או שאחד מחבריה לשעבר מתקשר, או שאנו נפגשים עמם במקרה - הדבר מצית אותי וגורם לי לכעוס. מערכת היחסים שביננו חשובה לי ואני מבקש לדעת האם אוכל אי פעם להשלים עם העבר של חברתי ולחיות עמו בשלום, וכיצד מגיעים לתובנה הזאת ? יש לציין שגם לי היו מערכות יחסים אם כי בגבולות הנורמה לגברים בגילי. בנוסף אני נותן אמון מלא בבת זוגי ויודע בוודאות כי באופן רציונאלי אין לי ממה לחשוש: בת-זוגי הנה אמינה, מלאת רגש ואהבה כלפיי, כך שנושא הבגידה אינו ריאלי. מה עושים ? ניר.

אני עונה לך את התשובה מנקודת מבטו של גבר. התנהגות חברתך והעבר המיני שלה הוא די נורמטיבי בימינו ואפילו קצת שמרני. יתכן שאתה לא מורגל בזה. זה ממש לא אומר שאם היו לה הרבה קשרים ואפילו סתם הרבה זיונים זה אומר שהיא לא תהיה נאמנה לך. ברור לי שזה מפריע לך ויש לך שני אפשרויות. א. לחפש מישהי אחרת שהיא שמרנית יותר ושעונה על הציפיות שלך מבת זוג. ב.לנסות לסגל את עצמך לימינו אלו ולדעת גם להנות מהיתרונות של הגישה המודרנית יותר. אני יכול להבין שזה מעצבן שהיא מכירה את כל העולם, אבל זה ללא קשר לעבר המיני שלה. זה יותר משהו באינטרקציה שלך איתה.

ניר, כגבר, אני בהחלט מבין ויכול להזדהות עם הסיפור שלך. בעיה מוכרת - פתאם אתה צריך לעמוד למבחן לפני סוללה של גברים (האם אני מספיק טוב בשבילה, ואולי האחרים היו יותר מוצלחים בכל מיני שטחים?) ובכן, אם היא איתך, משמע שאתה הוא הבחירה המועדפת. אחרת היא הייתה ממשיכה עם כל האחרים. וזה שהיא בחרה בך ומעדיפה אותך - דווקא אחרי כל כך הרבה אפשרויות שהיו לה, רק מוכיחה שאתה משהו מיוחד. אז ההיפך, הצא מזה ותתחיל להרגיש מוחמא.

ניר שלום הייתי מנסה לברר איתך קודם כל האם תגובתך מוכרת לך גם ממקומות אחרים או מהקשרים אחרים, כלומר, האם זו חלק ממשהו כללי יותר שאתה מתמודד איתו בחייך ובאישיותך או שזה חיבור יוצא דופן עימו אתה מתמודד לראשונה, ואז יותר קל לשנותו. קנאה עשויה להיות תגובה טבעית, השאלה גם מה עושה תגובת הכעס שלך וכמה זמן היא מציקה לך. כמו כן האם היא קשורה רק לבת זוגתך הנוכחית או גם להסטוריה האישית שלך. פעמים רבות קנאה כזו היא סוג של חשש להיפגע כתוצאה מפגיעות שקרו בעבר. מודעות רבה יותר עשויה לעזור לך להתמודד עם העניין ולהשלים עם עברה של בת זוגך. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על ההתייחסות. הדבר התרחש גם עם חברה נוספת לפני המון זמן. המשותף לשתיהן הן שתי עובודות: את שתיהן אהבתי/אוהב מאוד ולשתיהן באופו יחסי היו הרבה מערכות יחסים. לא נפגעתי בעבר, ואני משייך את הקנאה לאיזשהי נורמה שעל פיה גדלתי ,בה אשה שהיו לה הרבה מערכות יחסים שווה פחות. אני חושב שזה ניצת אצלי לאחר 4 חודשי חברות מצויינים כאשר חברתי קבלה טלפון וספרה לי שזה קרוב משפחה. לאחר מספר שעות היא התנצלה וספרה את האמת שזה היה חבר לשעבר שהתקשר לשאול בשלומה. היא טוענת שהיא "שיקרה" מאחר והיא פחדה מהתגובה שלי. אני מנסה להתמודד עם הכעס באמצעות שליטה עליו כבר ברגע/בסימפטום הראשון. לא תמיד יש לי את כוחות הנפש לזהות את הכעס ולעיתים באופן תת-מודע ופרדוקסלי, אני מאפשר לעצמי לכעוס. כלומר אני מדחיק מחשבות של שליטה על הכעס. (יש משהו מהנה בקנאה, ובכעס, משום מה). הכעס נמשך לעיתים שעה ולעיתים שעתיים. לא יותר מכך. תמיד זה מתרחש כתוצאה מאירוע שלא בשליטתי כגון טלפון מחבר לשעבר או פגישה מקרית של אחד מהם עמה ואיתי. מה עושים, כי היא חשובה לי. תודה ניר.

שלום רב מאז שאני זוכרת את עצמי סבלתי מחוסר ביטחון ואפילו סוג מסויים של חרדה חברתית... הדבר מאוד (אבל מאוד!) פוגע באיכות חיי ומתסכל אותי. התחלתי טיפול אצל פסיכולוגית לפני כחודש, אבל אין בינתיים תוצאות. האם יש משהו שניתן לעשות כדי לזרז את "ההחלמה"? אודה לך אם תוכל לעזור לי. תודה.

http://members.lycos.co.uk/bedeckt/Forum/viewforum.php?f=1

א. שלום טיפול פסיכולוגי אינו מביא בהכרח תוצאות מהירות ומיידיות. מדובר בתופעה ממנה את סובלת שנים רבות והיא כבר חלק ממך ואישיותך. לא סביר להניח שתוך חודש תצליחי לעשות שינוי דרמטי, סביר להניח שזה גם לא כדאי כיוון שאת צריכה לגלות שיווי משקל חדש. חרדה חברתית היא לא רק תגובה לחברה אלא גם תגובה והגנה פנימית מפני פגיעות. זו הגנה שאי אפשר לוותר עליה מיידית מבלי למצוא תחליף. אני מציע לשתף את הפסיכולוגית שלך בתחושותיך ולקחת את הזמן שנדרש. בברכה ד"ר אורן קפלן

אנונימית שלום, מספר דברים אליך. גם אני כמוך סובלת מחרדה חברתית. אינך יכולה לצפות שתוך חודש ימים דברים ישתנו. הצעה מתוך ניסיון, פני לטיפול פסיכולוגי אינטנסיבי, יום בשבוע לפחות, בנוסף לכך רצוי לשלב גם טיפול תרופתי שאותו ניתן לקבל מפסיכאטר המותאם אישית למטופל וזה מקל המון. בנוסף לכך את מוזמנת לפורום שלנו שנקרא, פורום החרדה החברתית באתר החרדה החברתית של רביד. הכנסי לשם , יש אנשים נהדרים. בהצלחה

לא נראה לי שאת מוסמכת להציע לי כדורים ואני גם לא חושבת שאני צריכה

בתי, בת 8, ומזה זמן מה סובלת מחרדות שונות בעיקר מכלבים - זה מתבטא בכניסה למצב היטרי. אומנם בעבר עברה מפגש לא סימפטי עם כלב קטן אך לדעתי לא רק בכך מדובר. היו תקופות בהם לא רצתה להשאר בחדר לבד - למרות שידעה שאנו, אחד ההורים נמצאים בבית. בעבר טופלה אצל פסיכולוג לחיזוק הביטחון העצמי והורדת התלות במבוגר... אך המצב חזר לקדמותו ואף החריף. שאלתי היא - האם טיפולים בעזרת היפנוזה או כפי שהוגדר האתר "טיפול ממוקד" יכולים לעזור? ואם התשובה חיובית האם ניתן לקבל רשימת פסיכולוגים המתמחים בתחום זה עם ילדים?

צביקה שלום אפשר לעשות טיפול קוגניטיבי התנהגותי לפוביה מכלבים, זה עובד מהר וסביר להניח שתוך פגישות ספורות הבעיה תעבור. היפנוזה יכולה להשתלב בעניין אבל העיקר הוא דווקא החשיפה המסודרת לכלבים בעזרת איש מקצוע מיומן וכלב מאולף המתאים למטרה זו בדיוק. שלח אלי מייל ואסביר לך את התהליך ודרך הטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

צביקה שלום יש לי עצה עבורך , טיפול הומאופתי אצל הומאופת קלאסי יטפל בכל המכלול של החרדות והביטחון העצמי, עדיף טיפול על כל מכלול הבעיה, במידה וזה מענין אותך להסבר נוסף [email protected]

שלום ד"ר קפלן: קודם כל אציג את עצמי, שמי שון ואני כבן 24+ מאיזור המרכז הסובל מגיל קטן מחוסק דיבור שוטף בפני אנשים במיוחד מבני משפחתי, כלומר אנמק את מהות הבעיה: שאני בחברת חברים, אנשים זרים אני עדיין לא מדבר שוטף אבל זה לא כמו שאני בחברת משפחתי, רצוי לציין כשאני לבד עם עצמי אני מדבר שוטף או שאני קורא בספר או מכל אמצעי כתוב ליד אנשים אני גם מדבר שוטף. רצוי לציין שאני עיינתי בכל מיני מאמרים וספרים בנושא "חרדה חברתית" ואני מודע לבעייתי והייתי מאוד רוצה להתגבר על בעייה זו. בתודה רבה שון.

שון שלום נשמע שמדובר בסוג של גמגום שעשוי להיות תגובתי לחרדה. יתכן שאפשר לעזור לך באמצעות היפנוזה. ראה את המאמר הרצ"ב: http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm בכל מקרה, נדרשת שיטה פסיכולוגית להרגעה עצמית, תוכל לנסות לעשות זאת אפילו בכוחות עצמך בעזרת תרגילי הרפיה ושליטה עצמית. בברכה ד"ר אורן קפלן

לכולם שלום אני נמצא במהלך תקופה מאוד לחוצה עם תוספת של מעט חרדה בקיצור לחץ קבוע לפני יומיים חשתי לשתי שניות מעין תיקתוקים או דפיקות בדיוק באיזור קנה הנשימה ממש לפרק זמן מועט כשאני חושב על זה אז אני מעריך שניתן לדמות את זה למעין תיקים שלפעמים הופיעו לי מל העין או בזרוע האם ייתכן כי התיקים הללו הופיעו כתוצאה ממתח נפשי ? לתשובתכם אודה

תום שלום כמובן שכדאי תמיד לעשות גם בדיקות רפואיות, אבל מה שאתה מתאר יכול להיות ביטוי של חרדה. להלן קישור למאמר בנושא: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

האם אתה יכול להפנות אותי לקב' תמיכה לנשים עם דכאון לאחר לידה כמו כן, האןם יש תרופות נוספות לטיפול חוץ מהפאקסט/סרוקסט שגורמות להעדר חשק מיני?

דגנית שלום אינני מכיר קבוצות תמיכה כאלו. אולי כדאי לברר במרפאות באזור מגוריך. לגבי תרופות, אני מציע להתייעץ עם הפורומים הרפואיים באתר, וכן עם הפסיכיאטר המטפל. פורום זה דן רק בנושאי פסיכותרפיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר קפלן שלום , יש לי בעיה להופיע מול קהל , אפילו להציג את עצמי בפורום מצומצם של אנשים זרים, אני מתחילה לרעוד בידים ומרגישה את כל התופעות של חרדה. אינני יודעת מה לעשות ,מאחר ואני אמורה להציג מול קהל במסגרת הלימודים . ( שמעתי על ביו פידבק , האם זה יכול לעזור לי) תודה רבה.

יפית שלום קצת קשה לתת לך עצה מהיום למחר למעט שתנסי להיות רגועה ככל הניתן, לנשום עמוק לפני ואולי לעשות כמה תרגילי הרפיה ולשמוע מוסיקה מרגיעה. לגבי הטיפול עצמו, הבעיה היא סוג של חרדה ויכולות להיות לה כמה סיבות, כיוון אחד הוא חרדת ביצוע כמו חרדת בחינות ופחד במה. כיוון אחר הוא פוביה חברתית. ככל שהחרדה ממוקדת יותר במצבים מסוימים כך קל יותר לטפל בה בצורה ממוקדת, ולהיפך, ככל שהיא מופיעה במקומות רבים יותר בחיים כך הטיפול הנדרש מעמיק וארוך יותר. ביופידבק יכול לעזור, כמו גם שיטות נוספות כמו EMDR, היפנוזה, טיפול קוגניטיבי התנהגותי ועוד. כל אלו הן שיטות ממוקדות יותר. לעיתים נדרש דווקא טיפול דינמי שהוא רחב היקף כי ביטוי החרדה אינו ממוקד דווקא במקום בו היא באה לביטוי אלא גם מנושאים אחרים בחיים ובהסטוריה האישית. רצ"ב מספר קישורים רלוונטים לחומר קריאה על הבעיה והשיטות השונות: http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm http://www.psychologia.co.il/emdr.htm http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

בשנה האחרונה גיליתי שאני מדברת אני גם יורקת, וזה הכניס אותי להסגר, לא מרבה לדבר, לא יכולה לדבר ישירות מול אנשים, כאשר אני מדברת או שאני מניחה את היד על הפה, או שאני מדברת לצד, מה בדיוק עובר עלי? איך יוצאים מי זה ? האם יש איזה טיפול בדיבור? , תודה מראש.

מ. שלום השאלה האם באמת יש בעיה אובייקטיבית באופן הדיבור שלך או שפשוט היה מצב בודד שעורר חרדה אצלך והוא טבעי כמו אצל אנשים אחרים. אם את סבורה שיש בעיה אוביקטיבית יש מקום לבדוק אותה אצל קלינאי/ת תקשורת ובד"כ יש אפשרות לטפל בבעיה. עם זאת, רוב הסיכויים שאין לך בעיה משמעותית בדיבור ושמדובר באירוע לא נעים שקרה לך ואת פשוט מוטרדת שזה יקרה שוב. זה קשור בעיקר לביטחון עצמי ולא לבעיה בדיבור עצמו. בזה אפשר לטפל בכלים פסיכולוגיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני כל הזמן עושה דברים בכוונה שפוגעים בעצמי. אני הייתי תלמיד מצטיין,מבריק,גאון ופתאום יום אחד עלו לי מחשבות בראש. לדוגמא: עכשיו אני ינסה בכל הכח לעשות מעצמי דיסלקט או עכשיו אני בכוונה לא ילמד, בכוונה לא יסתרק למה זה? אני כבר לא חש בטוב בגלל זה עזור לי

שלום אתה מספר כנראה על מחשבות טורדניות שתוקפות אותך. לא בהכרח שהנושאים שעולים במחשבות אלו הם העיקר, אלא דווקא עצם קיומן של המחשבות המטרידות. אם הן גם גורמות לך לעשות דברים כלשהן בוודאי שיש מקום לטפל בעניין. אני מציע לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי לבירור. בברכה ד"ר אורן קפלן

קרה לי מבחן אחד שקיבלתי בלאק אאווט ובחיים שלי לפני לא קיבלתי בלאק אז לא הסכמתי עם זה וחשבתי שיש לי מחלה אולי שאני עומד לשכוח לדבר. שנה אני כבר עם חרדה אדירה שאשכח לדבר למרות שאני זוכר כל יום בחיי. לכן, אני לא יכול לכתוב לפעמים בזמני מבחן ולעומת זאת לפני המבחן עם הבלאק אני הייתי אדם שאוהב לכתוב. אני מתחיל כל הזמן לחשוב מחשבות שאני לא אשכח איך רושמים מילים מסוימות למרות שמתי שאני רגוע ושליו וחוזר לעצמי אני זורם ולא פוחד. המבחן הזה דפק לי את הביטחון ואני כל הזמן נזכר בו ולא יכול להשים אותו בצד. בבקשה, עזור לי להיות שוב אני

אלון שלום יתכן שמדובר בחרדת בחינות וזה הנושא שיש לטפל בו. עם זאת, יתכן שהמבחן הוא נושא מקרי ולמעשה אתה עוסק במשהו פנימי עמוק יותר, ואם לא היה אותו מבחן היה משהו אחר שמעסיק אותך. האופן שאתה מתנסח אומר שאתה במצוקה ממה שמתרחש ואני מציע לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי כדי לברר את הענין. בברכה ד"ר אורן קפלן

הייתי גאון במתמתיקה ומחשבים- לא התאמצתי והצלחתי. הייתי יותר טוב מהמורים אפילו ומסביר להם מתי שלא הצליחו משהו. ופתאום עלה לי רעיון לראש שאני צריך לשנות את עצמי- כי אני גאון: כלומר, להפסיק לדבר בשפת סלנג, להפסיק לקלל, להיות מתנשא ולהפוך מאדם טמפרמנט לאדם חנון עם משקפיים. הדבר פוגע בי במאוד וזה מתבטא בכאבי ראש קטלניים במיוחד ובחוסר ריכוז- אני מרגיש שאני לא עצמי- מאבד את האינטליגנציה שלי לאט לאט כל עוד אני ממשיך לנסות לשנות את עצמי- הכל פתאום הופך לי להיות קשה והראש שלי נסתם! אני מרגיש כאילו אני אוהב לשחק לעצמי בראש. ועכשיו אני רוצה לחזור להיות מי שהייתי- בן אדם שזוכר כל יום בחייו ובעל דמיון עשיר מעל ומעבר ולעומת זאת היום אני לא מצליח לחשוב ולדמיין לפעמים- מרגיש רע מאוד. בבקשה עזור לי ותן לי טיפים לחזור לעצמי

תום שלום אני מציע לך לקרוא את ההודעות המצויות מעל הודעה זו שעליהן עניתי לפני מספר דקות. אני חושב שמה שאתה מתאר מתאים מאוד למה שנשאל בהם ותשובתי אליך דומה. סביר להניח שמשהו גורם לכך שתכשיל את עצמך ותשנה את אורחות חייך באופן שבו אתה מרגיש שאתה מאבד את מי שהיית קודם. לכל מה שקורה יש בוודאי סיבה טובה ואולי רצית להשתנות, בצורה מודעות, או באופן שאינו מודע. במידה ותרצה להבין יותר לעומק את המצב אולי כדאי להיעזר באיש מקצוע ובטיפול פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

משהו מפחיד קורה לי- יום אחד אני שמח, יום אחד אני עצוב ומתנהג באופן מוזר עם שריפה חזקה בקרקפת כתוצאה מכך אני מדבר שטויות רוב הזמן הזה ואז פתאום מגיע מצב שאני חוזר לעצמי- נפתח לי הראש אני חוזר להיות אני- לדבר מהר ולהרגיש טוב. מה קורה לי?

יניב שלום פיצול אישיות היא תופעה נדירה והלוקים בה אינם יודעים על הפיצול באישיותם. סביר להניח שקורה משהו שמעורר בך חרדה וקושי והוא זה שמביא למצבים הקשים. זה טוב שהמצבים הללו אינם תמידיים ושאתה מסוגל לצאת מהם ולהרגיש גם טוב. כעת נותר להבין מדוע המצבים השליליים קורים, ומה מביא אותך בכל פעם לצאת מהם. נסה אולי לשחזר את המצבים הללו ולראות מה מביא לתנודות החדות שאתה מתאר. בברכה ד"ר אורן קפלן

הייתי ילד בן 15- מוצלח בכל הבחינות, קיבלתי תעודת הצטיינות על ממוצע של 99 הרגשתי פשוט בשמיים. ואז פתאום, יום אחד, התחלתי לדפוק לעצמי את הראש. כל מיני שאלות: מה אם אני יעשה כך ומה אם אני יעשה כך, ומה אם אני יפסיק ללמוד בכוונה, חשוב לציין שהחלטתי באופן פתאומי ומוזר לנתק קשר עם החברים שלי- החלטתי להיות לבד, לא יצאתי מהבית בקושי וכל היום עסקתי במחשבות מטומטמות ולפעמים היו לי שגעונות מסויימים, אבל לא יחסתי לזה חשיבות מיוחדת. עוברת שנה ואני עדיין נושא את המחשבות בראשי, לדוגמא: אני משחק כדורסל ואז פתאום אני מאבד ריכוז וחושב על מה יקרה אם אני בכוונה לא יקלע( דברים מפחידים כאלה שבחיים לא חשבתי עליהם!). עוברת עוד שנה ואני ממשיך בשלי- ביטחון עצמי מתחיל לרדת לאט לאט ואני מתחיל להאמין במחשבות שהמצאתי- מרגיש לפעמים אי שפיות ( לא אי שפיות אמיתית אלא פשוט לא מרגיש עצמי) . שנה שלישית- המצב נהיה בכי רע- מתחילים לי כאבים בראש- מאין שריפות בקרקפת ואני עושה לפעמים דברים בניגוד לרצוני. לדוגמא אני בכוונה לא פותר שאלות במבחנים, בכוונה לא יוצא מהבית, בכוונה לא קולע לסל למרות שאני הכי טוב. עכשיו אני כבר לא מרגיש טוב מזה- מרגיש שהמוח שלי עייף, חושב שאנשים עושים לי דווקא. אני מנסה לצאת אבל אני לא מצליח כבר- זה נהיה חזק ממני. הדסר מתבטא בכך שיום אחד אני שמח יום אחד אני עצוב, יום אחד אני יפה, יום אחד אני מכוער, יום אחד אני מטומטם שלא יכול להוציא מילה מהפה ויום אחד אני מבריק שעל כל שאלה עונה . מה לעשות? אני מרגיש חסר אונים כבר וחוסר בשליטה עצמית. מה זה התסמונת הזו שיש לי? למה זה התחיל לי? למה עשיתי את זה לעצמי? אני בן אדם מאוד טוב לב ואני ללא ספק לא חולה נפש- אינטלקטואל ברמה לא נורמלית

מנחם שלום במקרה יש סדרת הודעות מעל להודעה זו שכדאי לך לקרוא, כמו גם את תשובותי להם. יש משהו משותף לכולם ולמה שאתה כותב, וזה התחושה שיש פוטנציאל לא מממוש ואיזו נטייה להרס עצמי שקשה למנוע אותו. כמו כן יש מחשבות טורדניות שמציקות כל הזמן. אין לי הצעה פרקטית מאחר שאתה מתאר בעיה שנפרסת על מספר שנים והטיפול בה צריך להיות רציני ומעמיק. בהחלט ממליץ לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מרגיש רע עם עצמית פעם הייתי בן אדם מאוד שמח ת מדבר מהר, ביטחון עצמי גבוהה ופתאום נהפכתי להיות אדיש בצורה בלתי נסבלת- לא מתאמץ בכלום ת לא איכפת מכלום ולא שלם עם עצמי. האם יש איזשהו פתרון לאדישות ? ממה בדרך כלל נובעת אדישות?

לצערי אתה לא לבד בסיטואציה הזו אני נמצאת בתוך בועה סגורה כזו כבר לא מעט זמן אין לי מושג מה הגורם לזה ואין לי מושג איך יוצאים מזה כלפי חוץ לא ממש רואים את זה עלי אבל בתוך תוכי אני מתה לשינוי או פריצת דרך ולא יודעת איך אולי נעזור אחד לשני

יורם שלום דבריך כלליים מאוד ולכן קשה לתת תשובה ספציפית. אדישות זו יכולה לנבוע מדברים רבים החל מדברים שקרו לך באופן אישי או בסביבתך, מחשבות, מימוש של רצונות, כשלונות ועוד. במקרים כאלה כדאי לנסות לבדוק את האירועים והדברים שהובילו למה שקרה ואם תבין את השינוי תוכל אולי גם לטפל במניעה ובהחזרתך למה שהיה קודם. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי למה יש כל כך הרבה בעיות לאדם הקטן. גדולות כל כך בלי גבולות.למה? לא נגמרות. למה?

שאלה טובה! אולי בגלל שהאדם הוא יצור מורכב, והחיים סביבו ( במיוחד בעידן המטורף שלנו) מורכבים אף יותר. וההתמודדות עם הבעיות היא לא פשוטה, אבל אפשרית בהחלט. הכל שאלה של כח-רצון... עדי, את/ה רוצה לפרט? ביי, יאיר.

עדי שלום מדי פעם את שואלת את השאלה הזו בצורה כזו או אחרת, ואני שומע הרבה ייאוש וחוסר אונים מדבריך. אני מקווה שלמרות הקשיים תצליחי בעזרת הטיפול והכוח האישי שלך להתגבר על הבעיות הללו ולהגיע למקום טוב יותר בחיים. בברכה ד"ר אורן קפלן [

שלום, האם מישהו מכיר קבוצת טיפול (תמיכה) המונחית ע"י פסיכולוג/ית או פסיכותראפיסט/ית, לגילאי 25-35 , באיזור ת"א? אודה מאד על כל אינפורמציה, שבת שלום, המתעניין.

שלום אני חושב שבמכון טריאסט שריג ישנה קבוצה כזו http://www.triest-sarig.co.il בברכה ד"ר אורן קפלן

לא מיזמן הכרתי בחורה נחמדה שלמרות כול השריטות שיש לי בקופסא. מקבלת אותי. ואני עושה הכול כדי שהיא תלך, היה קטע מביך שיום שתינו קצת ואני שתתי קצת יותר מדי. התחלתי לספר לה את הפנטזיות הי מוזרות שלי(לא מניות) כמו החלמות שלי לוןס לכוכבים ועוד כלומני הזיות. כמו כן אני אדם בסוף שנות העשרים שלי. ואני לא עושה כלום עם חיי לא עובד לא לומד. חי על חשבון הורי. ועוד משהו קטן. הקטע האינטימי מיני קשה לי. אני מתקשה בליזום מגע מיני וכאשר הבחורות שהיו יוזמות איתי מגע מיני הייתי מגיע לחרדות שבשביל להפיג אותם או לפחות להכהות אותם אני לוקח חומריים כימים כגון כדורי הרגעה או סמים מרגעים אחרים. וזה ממסתל אותי שאני מתקשה לתפקד. למעשה כול מגע עם אישה היה על הפנים. חוסר תיפקוד. למעשה היו נשים שהיו מבצעות בי מיו אוראלי וזה היה פוטר לי את הבעיה.(למעשה אני בטול) ולכן הלחץ שלי הוא שאני שוב פעם אפשל. ואז אני נוקט בכול הטקטיקטות שאני ישאר בודד. עובד ולא לומד לקח. מקווה שחמשהו פה יש רעיון איך לנהוג איתה. כמו כן אני מפחד לתת לרגש שלי לסחוף אותי כלפיה. כי אני חש פחד מדחייה בעוצמות די גדולות. אני די משתגע עם עצמי.

שלום לך אתה חייב לעשות משהוא עם עצמך. לא עובד, לא לומד - לדעתי זה מפריע לך מאד לא? אתה מחוץ למסגרת. אתה לוקח כל מיני כדורים/סמים כדי להקל על הכאב והקשיים. לא חבל?? אולי במקום כל זה ובמקום לחשוב איך להצליח עם בחורה זו או אחרת תעזור לעצמך? כפי הנראה הבעיה הרבה יותר גדולה מכפי שאתה מתאר או רואה בעיניים שלך. מה עם עזרה מקצועית? נראה לי שאתה זקוק למישהוא שיסדר לך את הראש ויעזור לך לעמוד על הרגליים. יעזור לך לחזק את האמונה שלך בעצמך וחיזוק הבטחון העצמי. אחרי כל זה גם יבוא הנושא הזוגי שלדעתי הוא תוצאה של כל המצב הזה. מקווה שעזרתי (וחלילה אין כאן דיעה שיפוטית רק רצון לעזור) בהצלחה

ב. שלום אני מתאר לעצמי שברור לך שהבעיה עם הבחורה היא אחת מהתוצאות של המצב בו אתה נמצא ושאתה זקוק לטיפול שילווה אותך לאורך זמן כדי להתמודד עם נושאים רבים בחיים. לגבי אותה בחורה, נסה להיות מודע לעצמך, הפחת שימוש בסמים ואלכוהול כדי לא לאבד שליטה (ולשמור על בריאותך באופן כללי) ולך לאט לאט עם העניין. מקווה שזה יצליח לך. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מודה למי שהגיב. ביום שבת האחרון הייתי אצלה שוב ועכשו אני יודע שהרסתי איתה כול סיכוי לקשר. אני אדם פסימי מטבעי וכן גם אני לא בוגר מספיק. אני מתמודד עם דברים שבדרך כלל נערים מתמודדים. כנראה שגיל התבגרות פסח עלי. אחרי שהייתי אצלה מספר שעות והצלחתי להגיד את כול הדברים הלא נכונים הלכתי לדפוק את הראש. לפחות הבאסה עובר יותר נחמד. אני שרוי במין הרס עצמי ואני מצליח בכשרון רב להרוס לעצמי כול סיכוי למשהו טוב בחיים. כמו כן ניסיתי לטפל בבעייות שלי באמצעות כמה דרכים בניהם קבוצות תמיכה טיפול פסיכולוגי ותרופתי. והכו ללא הצלחה. אני פשוט לא מצליח להשתנות. וכול התסכולים הללו גורמים לי להיות אפתי למצבי בחיים והיכולת להשתנות. חוסר אונים טוטאלי. למעשה עם היה קצת אומץ הייתי מסיים הכול בכבוד אבל מה לעשות שבנוסף אני גם פחדן אז מה שנשאר זה לסבול וקוות שהמצב ישתנה אי פעם.

שלום הבעיה שלי היא שאני מסתגר בבית ואין לי חברים. אני עובד ומתפקד ביום-יום אבל נורא קשה לי בלי חברה. כנראה שנפגעתי מאד מחברים בעבר ואני גם לא סומך על אנשים. אני מאד רוצה לצאת מהמצב הזה הנורא הזה ושוקל ללכת לפסיכולוג, אבל אני תוהה כיצד הוא יעזור לי? איך הוא יוציא אותי מהעסק ביש הזה? כל מה שאני יודע על השיטה היא שאתה מספר על עצמך והפסיכולוג מקשיב ומסכם את הדברים. אוקיי, אז איך זה עובד ב"בשטח"? איך אני אגיע למצב מעשי שאוכל לרכוש חברים ולחזק את בטחוני העצמי? תתודה.

לירן שלום העזרה של הפסיכולוג היא בכמה כיוונים. ראשית, סביר להניח שישנם גורמים שהביאו למצבך הנוכחי והבנתם כולל ההיבטים שאולי אינך מודע אליהם כיום יוכלו לקדם אותך. שנית, המפגש עם הפסיכולוג הוא מפגש בינאישי בעצמו ודרך המפגש הזה תוכל אולי להבין דברים ולהשתנות. רצ"ב קישור למאמר בנושא הטיפול הדינמי שהוא הכיוון שהייתי ממליץ לך. http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני בן 40, גרוש זה 3 שנים. נמצא רחוק מילדיי אבל רואה אותם בקביעות לפחות פעם בשבוע כולל שבתות שניות. אני ידוע כאבא "הכי טוב", משקיען, דאגן, אוהב, תומך. למרות היותי גרוש אידיאלי, אשתי לשעבר מתלוננת באופן תדיר, דורשת תמיד עוד, ואינה מעריכה את מאמציי להיות אבא טוב למרות הפרידה והמרחק. בעייתי היא שכאשר אני מגיע לראות את הילדים , כבר בערב לפני הנסיעה אני חולם חלומות שבו היא מאיימת עלי , ובחלום הפחד מאוד חזק, ואני נכנס לחרדות מעימות עימה. אני נורא פוחד שהיא תתבע אותי שוב בבית משפט. הפחד הזה מוציא אותי מדעתי, וברגע שאני מתחיל בנסיעה לכיוון הילדים - מתחילים לרוץ בראש שלי תרחישים של What If ואני מגיע סחוט מפוחד ועצבני. בימים שהיא מאיימת עלי בתביעות, או במיוחד כאשר אני מקבל מידע שמא התפקוד שלה כאם לקוי (לא מגיעה עם הילדים לחוגים, הילדים לבושים בבגדים ארוכים בקיץ ולהיפך, לא לוקחת את הילדים לרופא שיניים, לא דורשת/מזכירה/מבקשת מהילדים לצחצח שיניים בערב ועוד) - אז אני נכנס לטירוף ובד"כ גם נכנס לדיכאון ויוצא ממנו רק לאחר יום או יומיים. יש לי שני פחדים מאוד חזקים : פגיעה בילדים ותביעה שלה בבית משפט. ואני חושב שהיא מודעת ואולי משתמשת בכך. ניסיתי לפני כשנה להתמודד עם נושא לקיחת הילדים אלי באמצעות פסיכולוגית. אבל הפסיכולוגית חשבה שהתפקוד של האם גבולי, אבל לא כזה שבית המשפט יחליט על העברת הילדים אלי. הפחד שלי מתביעה כרוך בניסיוני בבית המשפט. שם למדתי כי האמת איננה הציווי לפיו בית המפשט פוסק אלא אוסף של דברים כגון מניפולציות, שקרים, עו"ד מפולפל קוצר זמן ועוד. מאז אינני מאמין בבית המשפט כמקום הצדק האולטימטיבי. פחדים אלו מאוד מחלישים אותי בכל התמודדות עמה וגם פוגעים בחיי היום-יום. שאלתי : מה אוכל לעשות כדי להתגבר על הפחדים ?

אלון שלום . גם אני גרושה ואם בת 31 ,ואני יכולה לומר לך שאכן ,ההתמודדות עם "הצד השני" כלל וכלל לא פשוטה. אין ספק שהנושא הזה גוזל מאתנו הרבה כוחות , שכן, למרות שיש נתק פיסי כביכול בין האב לאם , יש למעשה התחברות לאורך כל השנים שבהן הילדים קטנים ונמצאים ברשות אחד מהצדדים (בדרך כלל האם), ותמיד קיימת מערכת של רדיפות,קנאה,פחד, הצקות הדדיות וכו..... גם לי , כאם שמגדלת את שני ילדיה לבד , כל הזמן יש את הפחד שהוא יגש לבית המשפט ובאיזושהיא אמתלא יגיד שאינני ראויה לגדל את הילדים - למרות שאני יודעת שאני אם למופת , אבל כמו שאתה אומר - בית המשפט הוא גוף קונקרטי ,בוודאי שלא צודק ,ולא אמין. אני מצאתי לי שיטה - הבחור כבר 5 שנים לא מצמיד לי את המזונות למדד- למרות שכך כתוב בהסכם ,ולמרות שהוא תמיד משלם בזמן , אולם אין לי ספק שאם אתבע אותו רטרואקטיבית על כל השנים + ריבית והצמדה , או שאדרוש תביעה להגדלת מזונות ,הוא פשוט יירתע ,ואני גם דואגת להזכיר לו את זה מדי פעם. אני פשוט גורמת לו להבין שגם לו יש מה להפסיד אם הוא "יתעסק" איתי - בלשון העם,,, אתה מבין ? כנראה שאתה גם בפרוש משדר לה פחד בכל פעם שאתה מדבר איתה ,או נפגש איתה - אם זה בשפת הגוף ,או בדיבורך , היא קולטת את הפחד שלך ועושה מזה מטעמים. לכן אני אומרת לך , שבכל פעם שהיא מתחילה עם האיומים תגיד לה שבשלב הזה נסתיימה השיחה ואינך מעוניין לדבר על כך - ותסגור את הטלפון. תאמין לי שגם אני מעונינת לשמור על שקט יחסי מאשר להגרר לתביעות ולמריבות ומה לא... חוץ מזה , מי אמר שגירושין זו קיטנה מומלצת ? שתהיה לך שבת שלום והכי חשוב - שתתחזק . שירה

אלון שלום קראתי את הודעתך ואת תגובתה של שירה. המצב בו אתה נמצא בוודאי מזמין ומעורר חרדות והשאלה כיצד אתה מתכוון להתמודד עם זה. הפוטנציאל לתוצאות שליליות קיים ללא ספק ואתה מתמקד בו ובעקבות זאת נכנס לקשיים. למעשה אתה לא בהכרח מתבסס על המציאות אלא הולך על התסריט הגרוע, מה שבטוח בטוח. תצטרך ללמוד לחיות מצד אחד עם אי הוודאות הרב שקיים במצב בו אתה נמצא, ולהסתכל על החיים בצורה יותר חיובית. במידה ואתה מרגיש שאין לך כיום את הכלים והכוחות לעשות זאת, יש מקום שתפנה לעזרה מקצועית. הגירושין הם תהליך ממושך שגוזל הרבה כוחות נפש. חשוב שתתארגן כדי לעזור לעצמך לעבור את התהליכים הללו בצורה חיובית ככל הניתן. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר אורן . אני בת 32 גרושה +2 ילדים . מזה 4 אני בקשר עם אדם בן 47 , קשר שהתחיל כאהבה עצומה ,יפה ,הוא היה נשוי כשהכרתי אותו ועזב ביית למעני. כיום הוא כבר חי 4 שנים ללא גט מחוץ לביית. הוא פוטר לפני 3 שנים מעבודתו כמנהל בכיר בחברה מוכרת ופשוט השתנה ללא הכר. הוא התחיל לזלזל בי ,לפגוע בי ,באיזשהוא שלב הוא אף חזר הבייתה למשך חודש ושוב חזר אליי. מאדם שנתן לי את כל כולו - אוזן קשבת ,בטחון ,אהבה ,טיולים לחו"ל ,עזרה כספית כשצריך , (למרות שאינני צריכה עזרה זו), הוא הפך לאדם אחר לגמרי - מדוכא ,עצבני ,גס רוח , מזלזל בי ללא הרף,הוא כל הזמן טוען שאני כופה את עצמי עליו - ובכל זאת -אנחנו לא יכולים האחד בלי השני. אני חושבת שזו אני שיותר אוהבת בקשר והוא התקרר מזמן..., הוא אפילו הגיע לשלב שהוא הרים עליי ידיים (כן כן ,,,זה קורה במשפחות הכי טובות),ויש לו משפט בגין זה ,ובכל זאת ויתרתי לו וחזרתי אליו. מיותר לציין את המתח הנפשי הרב שבו אני נמצאת - הפחד שהוא יעזוב אותי,האובססיה שלי אליו. שאלתי היא כזו:כשאני נמצאת איתו - אני רגועה ושלווה ובכל זאת חושבת כמה הוא אדם דוחה ,וכמה שהוא קמצן וכמה שמגיע לי יותר ,ויש ימים שאני פשוט אומרת "מה אני עושה איתו? ,ואפילו הסקס שהיה בשמיים כבר לא קיים כי יש כל כך הרבה משקעים . וכשהוא עוזב אותי - כמו עכשיו שכבר שבוע הוא לא מתקשר וסגר את כל המכשירי טלפון (חוץ מזה שאתמול הוא התקשר לשאול מה ענינים ושיחקתי אותה קצת קשוחה,,), בקיצור כשאני לא לידו - אני פשוט משתגעת , אני לא מתפקדת עם הילדים ,לא בעבודה , יש לי דפיקות לב ואני לא מסוגלת לשון בלילה ,אני בוכה המון ,ורק רוצה שהוא יבוא וייתקשר ויאהב אותי . סליחה על אורך השאלה , אבל ,איך אתה מסביר את ההתנגשות הנוראית הזו בין ההגיון והרגש ? איך אתה מסביר את האובססיה הזו אליו.? אני פשוט לא רואה את חיי בלעדיו. יש לציין שניסיתי טיפול פסיכולוגי והמליצו לי גם על "סרוקסאט - אבל ללא הועיל . חן חן לך על תשובתך אדוה

אדוה שלום אכן קשה להסביר את הניגוד בין ההגיון לרגש. לפי תיאורך עליך לעזוב את אותו בן זוג, ומוקדם ככל הניתן. חסד נעוריו לפני שנים כאשר הכרתם כבר לא עומד כיום כאשר את מכירה את אישיותו האמיתית, אלא אם תיאורך אינו הסיפור המלא, ובהחלט יתכן שכך המצב. לאור זאת, החלק הרגשי עליו את מדברת והמשיכה אליו אינם קשורים באמת אליו אלא לחלקים פנימיים שלך. אולי את מרגישה שמגיע לך להיענש על משהו. אולי את זקוקה לכאב. אני לא אומר זאת בציניות או בכוונה לקנטר אותך, אלא ברצינות מלאה. מדובר פעמים רבות בתהליכים לא מודעים ויתכן שאינך מבינה באופן מלא את מקור המשיכה שלך אליו. אני מתאר לעצמי שיש גם מספיק דברים חיוביים באותו אדם כי אחרת לא היית נמשכת אליו מלכתחילה. עם זאת, כנראה שאת לא במצב מתאים לשפוט את כל התמונה ולצאת מהתרחיש הבעייתי שקורה לך כיום. במצב כזה בהחלט כדאי שתקבלי עזרה פסיכולוגית ולא רק תרופות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני בחורה בת 30+ סובלת מספר שנים מנוירוופיברומטוזיס - לצערי אין כיום פתרון לתופעה ואני חיה במסע עינויים קרוב ל-20 שנה. לא שמעתי על אנשים בארץ שסובלים מבעיה זו ברמת החומרה שלי - זו או אחרת אני לא יוצרת קשרים - פחד מדחייה הביטחון שלי גם ככה לא הכי בשמיים וזה לא ממש עוזר לי, להיפך זה גורם לי להרגיש עוד יותר מסוגרת. לאחרונה אני עוברת תקופה מאוד מוזרה אני קמה כל בוקר עצבנית ללא סיבה עם פרצוף חמוץ לכל העולם אין לי חשק לכלום ואני במן בועה כזו ללא מוצא אני לא רואה כל פיתרון ולא מצליחה לחשוב על כלום ממש על כלום כאילו המח עובד על ריק זה בטח נשמע מוזר החיים שלי תקועים ואני לא עושה איתם כלום אני יודעת שהזמן לא הולך לטובתי ואני מאוד רוצה להתקדם בחיים אבל לא יודעת איך אני פשוט תקועה השאלה שלי האם יש קשר לבעייה שיש לי, אולי זה יושב על איזה עצב בגוף שגורם לי להיות במתחים האלה ובחוסר סבלנות הזו. אנא עיזרו לי אם יש כאן מישהו עם בעיה דומה

שלום בעיות רפואיות אינן מנותקות ממצב נפשי. יתכן שבעייתך משפיעה על המצב הרגשי גם מבחינה פיזיולוגית ובוודאי שתוכלי לקבל על כך תשובה חד משמעית מהרופאים המטפלים. עם זאת, בלי קשר לעובדות אלו, עצם קיום המחלה, בעיקר אם מדובר במחלה כרונית, משפיע על מצב הרוח, הקשרים החברתיים, הביטחון העצמי ועוד. כל אלו משפיעים על החוסן של הגוף וכאן מגיע פעמים רבות שוב הצד הפיזיולוגי שכן נוצרות רגישיות רבות יותר וקושי עם התמודדות עם מחלות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, רציתי להעיר מספר דברים בקשר לכתבה על דיכאון חד קוטבי והתאבדות. בכתבה היה שימוש במילים בשפה גבוהה מאוד, היה אפשר לפחות לרשום מה פירושן בצד (קוגנטיבי, פיזי וגטאטיבי..) דבר שני, הכתבה עוסקת בנושא מאוד מעניין והייתי שמחה אם היה אפשר להרחיב טיפה יותר. לא הרגשתי שהכתבה מיצתה את עצמה מספיק.

מיכל שלום אינני יודע באיזו כתבה מדובר בברכה ד"ר אורן קפלן

אני סובלת מבעיות נפשיות שלעתים מתבטאות אולי בסימפטומים גופניים. אני לא יודעת להבדיל בין השניים ולעתים הסימפטומים יכולים להיות קשים. שאלתי היא: במצב כזה, כשחשים בסימפטומים קשים, איך אפשר לדעת מה קורה? לא נראה לי לבדוק את הדברים בכל פעם כי אני חוששת שאם פעם הבעיה תהיה גופנית יסיקו שזה גם נפשי. זה לא קורה לעתים קרובות אבל האם יש דרך לבדוק בעצמי אם סימפטומים ממושכים נובעים מהפרעה קונברסיבית או מבעיה גופנית, במיוחד כשמדובר במשהו חדש שהופיע לפני כמה חודשים אבל גם נראה מאד סמלי? תודה.

האם הסימפטומים משתנים? או כל פעם קיימים אותם סימפטומים כמו כאבי ראש, דריכות וכו'? אם הם אותם סימפטומים, אז בודקים יסודי פעם אחת ואז מניחים שזה פסיכוסומטי, כלומר, יעל רקע נפשי. עוד דבר שאת יכולה לעשות, זה לבדוק האם את חרדה או במתח ובאותו הזמן זה גורם לך להרגיש רע פיזית. ישנן אז שיטות להתמודד עם זה- ביופידבק למשל. וכמובן, שיחות עם איש מקצוע על הקשיים הרגשיים. ברגע שנותנים להם מקום בשיחות וכו', הם לא צריכים לבוא בצורה של כאב או בעיה רפואית, או לפחות בתדירות ובעוצמה חלשה יותר.

ענת שלום הודעתך די מעורפלת וקשה לי לתת לך תשובה רלוונטית. האם תוכלי להוסיף פרטים לגבי אופי הסימפטומים הגופניים והבעיות הנפשיות עליהן את מדברת. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, האם מישהו יכול להמליץ ולתת לי פרטים של פסיכולוג קליני טוב ולא יקר מידי (רצוי שעובד עם קופת חולים מאוחדת), באזור ראשון-תל אביב

אלון שלום שלח אלי מייל ואפנה אותך. הוסף כמה מילים על עצמך ועל הבעיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

בשנה שעברה התאהבתי במשהו שהייץי איתו במערכת יחסים לא מחייבת כאילו היינו ביחד רק בשביל ה"מעשים"... הכל היה טוב והבחור הזה השתמש הרבה בסמים וכל הזמן הוא טען שאני מתעללת בו ואני יודעת שעשיתי לו בושות ועשיתי אותו נמושה ליד כל החברים שלו זה היה נורא הבנתי את זה רק אחרי שהוא עשה את מה שעה הוא וחברים שלו הרביצו לי שהייתי שיכורה וזה היה ממש נורא ועד היום אני מרגישה שזו צלקת איומה שנחרטה לי בזיכרון לטווח ארוך מאוד מה אני צריכה לעשות איך לשכוח את הבחור הזה אני יודעת שאם אני מסתכלת עליו כבן האדם כמשהי מהצד הוא כזה בן אדם מגעיל שפל הוא לוזר לגמרי לא שווה שמשהו ייבכה עליו אבל עדיין.. אני לא משהי מהצד אני מעורבת איכשהו באמצע איך לשכוח אותו!?

סיון שלום את מתארת אירוע טראומתי שממנו את סובלת כנראה כיום. בהחלט מטרידה השאלה מה קרה וקורה לך. אני לא בטוח שאני מבין למה את מתכוונת כשאת כותבת שאת מעורבת איכשהו באמצע והאם את עדיין בקשר עם אותו בחור וחבריו והאם את רוצה בקשר הזה. מה שנשמע די ברור שאלו יחסים בעייתיים מאוד וחשוב שתנסי להבין עם עצמך מה משך אותך ליחסים הללו. העניין המיידי הוא לא לשכוח את הבחור אלא להבין מה בכלל מושך בו מבחינתך אחרי כל מה שקרה ביניכם. כשבאמת תביני, סביר להניח שכבר לא תהיה לך בעיה לבחור. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לאחרונה החלה תופעה מאוד מוזרה בשעת דיבור מול קבוצת אנשים קורה לי מצב ובו השפתים או הפה מתחילים לרטוט כאילו שאני רוצה לבכות אין ספק שאני לא במצב של דיכאון או תחושה מרה של בכי או סביבה של תחושה מסוג זה. הדבר קורה לי בעיקר כאשר אני נדרש לדבר מול מספר של אנשים דבר שלא קרה לי אף פעם בעבר כמדריך ומרצה בחוג מסויים בו אני עובד יש לי יכולת לרתק אנשים לפרקי זמן ארוכים כיום לא ברור לי למה זה קורה לי ? ברצוני לציין שאם מצב רטט זה קורה לי ואני מתאפק זמן קצר ולא מדבר כלל אלא מתחיל לאחר מספר דקות לדבר בשנית והנה פלא והתופעה נעלמה כליל יש פעמים ובמהלך השיחה אני חש שהתופעה מתחילה ואז אני שוב מאט את הדיבור עד לעצירה מוחלטת ושוב זה נעלם . כתוצאה ממצב זה אני לאחרונה משתדל לא לקחת על עצמי הרצאות או לדבר בפורום של אנשים אני בן 43 נשוי עם 3 ילדים מצב כלכלי איתן ויציב נכון לכתיבת שורות אלו טרם הצלחתי להבין מה הגורם לתופעה מבקש לקבל הכוונה על מנת לנסות ולהפטר ממצב זה תודה

דוד שלום יש שני כיוון אפשריים לבדיקה מיידית. האחת הוא בכיוון הפיזיולוגי, אני ממליץ לך לפנות לנוירולוג לבדיקה. במידה ולא יעלה דבר מבדיקה זו יתכן שמדובר בסוג של חרדת קהל. הכיוון לטיפול במקרה זה הוא כמובן פסיכולוגי, ובמידה ומדובר בתופעה חריפה אפשר גם להיעזר בטיפול תרופתי נוגד חרדה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מרגיש כל הזמן לחוץ ואני וכל הזמן עולות לי בראש מחשבות שאני לא רוצה לחשוב! לדוגמא אני מתכונן למבחן בלימודים ומבין את כל החומר אבל אז אני משנן את זה שוב ושוב בראש עד שאני מטמטם את הראש שלי לגמרי ולא זוכר כלום ומקבל כאב ראש . כתוצאה מכך אני מגיע למבחן בלי ביטחון (למרות שבתת מודע, כך אני חושב, אני יודע את החומר) ולא מצליח. רק ב3 החודשים האחרונים זה התחיל ולפני זה הציונים שלי היו גבוהים . אני מרגיש שהבטחון העצמי שלי נפגע (במיוחד בלימודים) , מתקשה להתרכז ובמקום זה מחפש נחמה בקשקושים אחרים. הגעתי למצב שאני פוחד שאני אשכח לדבר ! פחד עצום ואיבוד ביטחון העצמי בשאר תחומי החיים. אני מרגיש שאני בתקופה רעה כי לפני זה הייתי בן אדם שמח מחייך כל היום ובעל ביטחון עצמי גבוהה מאוד. מרגיש לא מאופס עם סחרחורות רציניות, מתקשה להרדם בלילות. לפני התקופה הזו הייתי לוקח את הלימודים בכיף לא לוקח אותם כל כך ברצינות ועכשיו אני מפחד מהם, מפחד במיוחד מהמבחנים. לדוגמא: אם אני יקרא כתבה בעיתון ויגידו לי שזה חלק מלימודים או יזרקו את המילה "לימודים" אני לא יצליח לקרוא את הכתבה מרוב הפחד ויקרא אותה שוב ושוב בלי הבנה מלאה אלא עם הבנה מינימלית, אני מרגיש עצבני, בלי מנוחה, אי שקט מוחלט. אבל אם הראש שלי לא ידע שזה קשור ללימודים- אני אשב ויקרא הכל יענה על השאלות ויעשה הכל נכון בלי שום טעות! זה מה שקורה לי בלימודים- במבחן אני מרגיש אי שקט, עצבנות, רגליים קופצות ולכן אני מרגיש אדיש בלי חשק להתאמץ ובכך אני מראה רק קמצוץ ממה שאני באמת יודע. מה לעשות???????????? אני משער שאתה רואה כמה לחוץ אני באמת לפי איך שאני כותב

אני מגיע למבחן אחרי שלמדתי טוב ולא עולה לי כלום בראש. אבל לאחר שהמבחן נגמר , חצי שעה אפילו!, אני מגיע הביתה עם הטופס יושב בשקט על הכסא ופותר את המבחן עם ראש שקט......, ועושה הכל נכון. הגעתי למצב שאני מבין שאין לי שליטה עצמית על עצמי אם חצי שעה אחרי המבחן אני פותר הכל נכון ובמבחן אני לא זוכר כלום. אני מרגיש רע- כי אני בן אדם מאוד חכם שסתם דופק לעצמו את החיים מבלי להבין למה למה אני עושה את זה לעצמי?

אורי שלום יתכן שאתה סובל מחרדת בחינות ושהעניין ממוקד בהן. עם זאת, יש אפשרות שהבעיה עם הבחינות היא מקרה פרטי של בעיה רחבה יותר של מחשבות טורדניות וחרדה ואולי כיוונים אחרים. מאחר ואתה מדווח על כך שאיכות חייך נפגעת באופן משמעותי כדאי שתפנה לייעוץ פסיכולוגי בעניין. אפשר אולי להתייעץ עם גורם מקצועי במוסד לימודיך. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי ילדה בת שלוש וחצי, נמצאת בגן ילדים בו לכל הילדים נוספו אחים בשנה האחרונה, למעט ילדתי שהיא עדיין ילדה יחידה. הדבר דיי מפריע לה ,זה בה לידי ביטוי כאשר היא מספרת בגן כי גם לאמה יש תינוק בבטן לפעמים אפילו יותר מאחד. הקושי הוא שלחברה הטובה ביותר שלה נולדו שני אחים תאומים. אותה חברה מקניטה אותה ולא נותנת לה להתקרב לאחים הרכים. הדבר גורם לילדתי עוגמת נפש רבה. אותן הקנטות חוזרות ונשנות מצד החברה כמעט בכל דבר, אמה של החברה ערה לכך ומדברת עם בתה על התנהגותה, אך אין הדבר מפריע לחברה לחזור על ההקנטות בהזדמנות שהן נפגשות. השאלה שלי היא האם להגביל את המפגשים בין השתיים? האם המפגשים ביניהן יכול לגרום לילדתי נזק? האם כדאי לצרף את ילדתי לצהרון אותו מנהלת אמה של החברה? בתודה נטע

נטע שלום מאחר שהבעיה אינה מתרחשת רק עם חברה אחת אלא עולה בהזדמנויות חברתיות שונות אני חושב שכדאי לנסות ולהתמודד עם הבעיה ישירות מול בתך ולא מול הסביבה החברתית. אם אותה חברה נראית לך שלילית אפשר להמעיט את המפגשים ביניהם בלי קשר לבעיה הנוכחית. לגבי הקנאה על העדר אחים, צריך להבין יותר לעומק מה מקור העניין. סביר להניח שזה קשור למשהו אחר שמטריד את הילדה. נסי להבין איתה מה היה קורה אם היה לה אח. מה היה שונה ממה שקורה היום. אם תביני את מהות המשאלה, תוכלי אולי לעזור לה לחשוב ולהרגיש אחרת בנושא ואז כמובן גם לשנות את האינטראקציה החברתית שלה סביב נושא זה. בברכה ד"ר אורן קפלן

מישהו יודע מה זה תסמונת או תופעת או האמא המתה....

רוית שלום אינני מכיר את הביטוי בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי בעיה של לחץ בלימודים. עד חפני כמה חודשים הייתי תלמיד מצטיין עם ציונים גבוהים במיוחד. אך משום מה קרתה לי תקלה במבחן אחד והדבר הכניס אותי ללחץ אטומי! בגלל התקלה אני לא מצליח פתאום במבחנים- איבדתי את הביטחון לגמרי, אני לומד למבחן טוב ויודע את החומר באופן מושלם אבל זה שוב ושוב קורה לי בזמן המבחן! אני מרגיש שמשהו נפגע באישיות שלי ואכזבה גדולה ובגלל זה גם פחד מבחינות הבגרות הקרבות- אני מרגיש כאילו כל מבחן קובע אם אני שווה או לא שווה ורוב הפעמים אני לא מצליח להרדם בלילות שלפני מבחן. הדבר גם משפיע על הצד החברתי שלי - אני מרגיש שהמוניטין שלי נפגע, לא מרגיש אותו אדם. חשוב לציין שעד לפני מספר חודשים הדבר לא היה קיים. אודה לך אם תתן לי טיפים או חומר לקריאה באתר מסויים שיכול לעזור לי לחזור לעצמי

אני מרגיש שהלחץ הזה נכנס לי גם לחיים- אני לפעמים לא יכול לדבר כמעט והדבר מלווה בכאבי ראש קטלניים וסחרחורות והזעה מרובה. אבל קורים מקרים כאשר אני לא חושב על הלימודים ואז אני מרגיש טוב- חזרה להיות אני עצמי שוב- מרגיש כאילו נפתח לי הראש. אבל אז אני פתאום חושב על משהו ונסגר לי הראש וכואב לי הראש. חשוב לציין שהלימודים באו לי בקלות לפני- לא הייתי מתאמץ ומקבל מאיות. אבל עכשיו בגלל הלחץ אני קורה דף אחד ב 5 דקות חוזר על שורות שוב ושוב והכל בא לי קשה וקשה עם כאבים בראש, במיוחד בקרקפת. בהתחלה חשבתי שאני אולי חולה באיזשהי מחלה אבל אחרי זה חשבתי שאולי הכל פסיכולוגי ואני נמצא בתסבוכת.

יוסי שלום נשמע שיש לך חרדת בחינות. חרדה מסוג כזה יכולה להיות ממוקדת בבחינות עצמן או/ו יכולה להיות קשורה לדברים אחרים לגמרי ומסיבה כלשהי לבוא לביטוי דווקא בבחינות. יש אפשרות לקבל טיפול פסיכולוגי בנושא. נסה לבדוק עם עצמך האם התרחשו לאחרונה דברים שהלחיצו אותך או השפיעו עליך מבחינה נפשית. יתכן ששם מקור הבעיה ובחוויות אלו יש לטפל. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם בעזרת טיפול ניתן לעודד מוטיבציה? האם קיים פתרון תרופתי לבעיה זו? תודה מראש

חנית שלום מוטיבציה היא מונח מאוד כללי וצריך להבין יותר לעומק מדוע אין מוטיבציה, האם העדר המוטיבציה היא בכל תחום או בנושא ספציפי וכמה זמן נמשכת התופעה. לאחר הבנת המקור לבעיה יש אפשרות לבדוק כיצד לטפל בה. התשובה באופן כללי לשאלתך היא כן, יש אפשרות לטפל בהעדר מוטיבציה, כל עוד יש מוטיבציה מספיקה לטיפול עצמו או לפחות לתחילתו. בברכה ד"ר אורן קפלן

על פי דעות של מספר מטפלים, - התשובה לשאלתך, היא- לא. כמובן כשלוקחים בחשבון אתכל ההסתייגויות שציין ד"ר קפלן.

שלום, תוכלו לומר לי מהי הפרעת אישיות NOS, מה פירוש ראשי התיבות ומהמ אפייני התופעה? ועוד שאלה - מהי הפרעת אישיות בלתי בשלה והאם קשורה ל-NOS?

טלי שלום Not other Specified מדובר בסוג אבחנה כשאין משהו אחר לומר. אבחנות האישיות הן בעייתיות גם שהן ספצפיות ולוקות בחוסר דיוק מבחינות שונות. אבחנה זו גרועה מכולן כי היא מכלילה מגוון רב של אנשים תחת אותה אבחנה, ובפועל יוצרת משהו חסר משמעות לחלוטין. בברכה ד"ר אורן קפלן

רב תודות. (-:

שלום רב, אני בן 23, חייל משוחרר (ההגדרה הזו תופסת עד גיל 30+, לא?). לפני כעשרה חודשים נפרדתי מאהבתי הגדולה והיחידה (עד כה), ולמרות שהייתי משוכנע כי טרם נולדה האשה שתוכל להכנס בנעליה העצומות של חברתי לשעבר - ניתקתי את כל קשרי עימה, ובמהלך השנה האחרונה, חרף סקרנותי העצומה, יצאתי עם קרוב ל-20 בנות, כולן איכותיות למדי בכל קנה מידה שהוא (ואגב - חשבון פשוט מלמד, שזה בערך בחורה חדשה כל שבועיים). אף שלא התגלתה בי כל התעוררות רגשית שתביא לאהבה חדשה - נדמה היה לי כי עלה בידי להתגבר על זו הקודמת. החלטתי לשלוח הודעת SMS לקונית לחלוטין לאהובתי לשעבר, ולברכה ליום הולדתה. בתגובה זכיתי לשיחת טלפון מצידה - והיא, מתנצלת ובוכיה אמרה כי היא עודנה אוהבת ומתגעגעת, ובכל יום אומרת להתקשר ולבסוף מחליטה ש"לא כדאי". בנוסף אמרה כי תשמח לפגוש אותי ולנסות שוב, ובאותה נשימה אמרה, שהיא טסה לחו"ל לארבעה חודשים תמימים - בעוד חודש. רגשותי עלו והציפו אותי מחדש, מפרים את שלוותי ומפריעים לי להתרכז בלימודי (וזו תק' בחינות!!!). האם כדאי לפגוש אותה? אני מרגיש כאילו שיחות הטלפון האחרונות החזירו אותי עשרה חודשים לאחור: כל הסימפטומים המאפיינים התאהבות מופיעים אצלי. אשמח לעצות גם ממשתתפים נוספים בפורום... (רק על תגידו לי שיש עוד בחורות בעולם וכל החרא הזה, כי כבר חיפשתי בכל מקום - ואין עוד אחת כמוה!).

היי הודעה תמוה ביותר! אין ספק אין שניה לה, וכך לכל אחד/אחת אחר/ת! כדי להתייחס להודעה כזאת עלינו לדעת מה הביא לפרידה ומה מונע ממך בעצם להיכנס/ לחדש את הקשר עם הבחורה שאתה מאוהב בה. לא ציינת על מה סובבת הבעייתיות. ובכלל העצה שניתנה לי בעבר בסיטואציה שונה אך עם עוצמות רגשיות היא "ללכת עם מה שמרגישים" וזו העצה הכי טובה שאפשר לקבל לדעתי.. ב ה צ ל ח ה שלי

לפי התאור שלך, נשמע שאתה עדיין מאוהב בה ולמרות שהכרת עוד 20 אחרות היא לא יוצאת לך מהראש. אתה צריך לשאול את עצמך מה יקרה בארבעת החודשים שהיא לא תהייה ועוד יותר מעניין לדעת מה יקרה כשהיא תחזור....אם בכלל. מוזר לי שהיא הצהירה בפנייך על אהבתה כשהיא יודעת מראש שהיא הולכת ממילא לעזוב אותך כאן ל-ב-ד לתקופה ארוכה יחסית ללא שום הבטחה שהיא תחזור. תשאל את עצמך אם הבחורה אכן אוהבת אותך או שהיא סתם מחפשת לתעתע בך ריגשית עד הנסיעה שלה......ואם אכן כך המצב אז כןןןןןןןןןן יש בחורות אחרות.....אתה רק צריך להיות מסוגל להרשות לעצמך להוציא אותה מהראש ולתת את הלב שלך למישהי אחרת.....

שלום ראשית, אין תשובה חד משמעית לשאלתך. גם נסיעה של 4 חודשים אינה מחסום בפני האהבה ואם זו אהבת חייך, לא זה מה שיעצור אותה. מצד שני, נפגעת מספיק מהסיפור הזה עד כה וצריך לראות איך אתה גם שומר על עצמך, ובמיוחד בתקופה הזו של הבחינות. יציאתך עם 20 בחורות שמתחלפות אחת לשבועיים בממוצע אינה מעידה בהכרח על כך שהן התאימו או לא, אלא בעיקר שאתה לא התאמת לקשר חדש בתקופה הזו. יתכן שזו האהבה הישנה ויתכן גם סיבות אחרות. נשמע בכל מקרה, שאתה מאוד ממוקד בבחורה הזו ואני בספק אם תעמוד בפיתוי לפגוש אותה בכל מקרה בלי קשר למה שיכתב כאן. צריך לראות גם אם אתה נפגש איתה איך אתה מפריד בין המיתוס של אותה בת זוג, לבין המציאות האמיתית. פרידות הן בסיס מוצק ליצירת מיתוס אהבה שלא תמיד עומד בקנה אחד עם המציאות. תצטרך להיות נחוש מול עצמך לבדוק את האמת ואיתה ללכת, בין אם בכיוון של אותה בחורה, ובין אם בכיוון שהיא לא מה שחשבת. בברכה ד"ר אורן קפלן

לכולם שלום בן 34 בריא בד"כ מקובל נראה טוב נשוי + עם חרדות בנושא בריאות מוצא את עצמי כל היום מחפש איפוא כואב בתוך מעגל קסמים אכזרי שאינו נותן מנוח לא לי ולא לסביבתי הקרובה כל כאב ניגש לכל פיסת מידע כולל הפורומים ומדלג איתם למחוזות רחוקים רוצה להיות פחות חכם פחות חושב ופחות יודע יש לציין כי גם אם מישהו קרוב או זר טוען לכאב או בדיקה אני מייד מסתער עם האינפורמצייה הכי עדכנית במלוא ההתלהבות איך יוצאים מזה כי אין לי כוח להמשיך כך!!!! לתשובה אודה

אלון, יש לך את כל הנתונים להיות הכי מאושר ולחיות אחלה חיים בכיף. והאמת לבחור כמוך צעיר, בריא, נשוי + הרי כמעט כל האופציות פתוחות בפניו והשמיים הם הגבול. אז מה הבעיה? לדעתי, כל החיפוש והחיטוט המיותר הזה אחר מחלות שאינן (היפוכונדריה) נובע בדרך כלל מהתעסקות יתר בעצמך. וכמו שקורא בחיים האמיתיים - בסוף עוד תפתח סימפטומים שיתאימו לאיזו מחלה. ובכלל, תגיד אין לך תחביבים? והאם אתה מקדיש זמן לחיי חברה (נפגש עם חברים וכו')? אלה דברים שיכולים לאוורר לך את המחשבות הטורדניות האלה. למה שלא תנסה ללכת לקיצוניות (מה שנקרא הפוך על הפוך) למשל להעז לבצע קפיצת בנג'י, לקחת קורס צלילה, דאייה וכו'. קצת הרפתקנות תעזור לך להיכנס לפרופורציות. וחוץ מזה, רבאק! חיים רק פעם אחת ואיך שלא תסתכל על זה (וגם כמה שלא תקרא על זה...) החיים זה עסק מבאס - בסוף אף אחד לא יוצא מזה בחיים... אז תנסה כל עוד אתה יכול, להינות כמה שיותר ולנצל כל רגע, יום, שבוע, חודש, שנה וכו' במקום להתאבל ולקטר - תתחיל לבלות ולהתלוצץ. כן, הכי חשוב זה חוש הומור, כי כמו שאמרנו - מהעולם הזה כולנו נפרדים בסוף... ובינתיים - זשא ברכה ועשה חיל!

אלון שלום החרדה שלך ממוקדת בגוף, חרדות של אחרים ממוקדות בדבר אחר. המכנה המשותף הוא שיש משהו פנימי שמטריד אותך ולא נותן מנוח. לפעמים הוא המקור לבעיה, לפעמים הוא הדרך להתחמק מלהתמודד עם הבעיה האמיתית. יש בעניין גם מרכיב של מחשבה טורדנית, גם היא שייכת למשפחת החרדה. מה שקורה לך הוא איתות שיש משהו נפשי שמטריד אותך ויש בהחלט מקום לבדוק מהו, מה ההסטוריה שלו, וכמובן, כיצד מטפלים ומפחיתים את הנזק לאיכות החיים. טיפול פסיכולוגי הוא נתיב אפשרי להתמודדות זאת. בברכה ד"ר אורן קפלן

לאלון שלום, אני מבינה בדיוק על מה אתה מדבר אני סובלת מאותה בעייה (היפוכונדריה) רק שאצלי המצב הרבה יותר חמור משלך מכיוון שאני כבר הצלחתי לפתח כל מיני כאבים סימפטומים ובעיות פסיכוסומטיות כפי שהרופאים קוראים לזה עצתי לך על תיתן לעצמך ליפול לתוך זה כי כמו שאתה אומר זה מעגל קסמים אכזרי מאד וקשה מאד לצאת ממנו קרוב ל- 4 שנים שאני סובלת מזה וגם האנשים שלצידי (במיוחד בעלי) ולמרות כל הנזקים שאני עושה (בעיקר לעצמי) קשה מאד לצאת מזה דבר ראשון שאני מציעה לך זה לזרוק את כל ספרי הרפואה שיש לך (במידה ויש ואני כמעט בטוחה שיש) ואם לא לזרוק אז לשים במקום בלתי נגיש ודבר שני כפי שדר' קפלן אמר לברר עם עצמך או בעזרת יעוץ כלשהו מה באמת מפריע לך שבגלל זה אתה מתעסק כל הזמן במחלות ולא בלפתור את הבעייה האמיתית שבגללה כל זה קורה אני יודעת כי זה לא קל אני מאחלת לך מכל הלב בהצלחה תמר