פורום פסיכולוגיה קלינית

הייתי ילד בן 15- מוצלח בכל הבחינות, קיבלתי תעודת הצטיינות על ממוצע של 99 הרגשתי פשוט בשמיים. ואז פתאום, יום אחד, התחלתי לדפוק לעצמי את הראש. כל מיני שאלות: מה אם אני יעשה כך ומה אם אני יעשה כך, ומה אם אני יפסיק ללמוד בכוונה, חשוב לציין שהחלטתי באופן פתאומי ומוזר לנתק קשר עם החברים שלי- החלטתי להיות לבד, לא יצאתי מהבית בקושי וכל היום עסקתי במחשבות מטומטמות ולפעמים היו לי שגעונות מסויימים, אבל לא יחסתי לזה חשיבות מיוחדת. עוברת שנה ואני עדיין נושא את המחשבות בראשי, לדוגמא: אני משחק כדורסל ואז פתאום אני מאבד ריכוז וחושב על מה יקרה אם אני בכוונה לא יקלע( דברים מפחידים כאלה שבחיים לא חשבתי עליהם!). עוברת עוד שנה ואני ממשיך בשלי- ביטחון עצמי מתחיל לרדת לאט לאט ואני מתחיל להאמין במחשבות שהמצאתי- מרגיש לפעמים אי שפיות ( לא אי שפיות אמיתית אלא פשוט לא מרגיש עצמי) . שנה שלישית- המצב נהיה בכי רע- מתחילים לי כאבים בראש- מאין שריפות בקרקפת ואני עושה לפעמים דברים בניגוד לרצוני. לדוגמא אני בכוונה לא פותר שאלות במבחנים, בכוונה לא יוצא מהבית, בכוונה לא קולע לסל למרות שאני הכי טוב. עכשיו אני כבר לא מרגיש טוב מזה- מרגיש שהמוח שלי עייף, חושב שאנשים עושים לי דווקא. אני מנסה לצאת אבל אני לא מצליח כבר- זה נהיה חזק ממני. הדסר מתבטא בכך שיום אחד אני שמח יום אחד אני עצוב, יום אחד אני יפה, יום אחד אני מכוער, יום אחד אני מטומטם שלא יכול להוציא מילה מהפה ויום אחד אני מבריק שעל כל שאלה עונה . מה לעשות? אני מרגיש חסר אונים כבר וחוסר בשליטה עצמית. מה זה התסמונת הזו שיש לי? למה זה התחיל לי? למה עשיתי את זה לעצמי? אני בן אדם מאוד טוב לב ואני ללא ספק לא חולה נפש- אינטלקטואל ברמה לא נורמלית

מנחם שלום במקרה יש סדרת הודעות מעל להודעה זו שכדאי לך לקרוא, כמו גם את תשובותי להם. יש משהו משותף לכולם ולמה שאתה כותב, וזה התחושה שיש פוטנציאל לא מממוש ואיזו נטייה להרס עצמי שקשה למנוע אותו. כמו כן יש מחשבות טורדניות שמציקות כל הזמן. אין לי הצעה פרקטית מאחר שאתה מתאר בעיה שנפרסת על מספר שנים והטיפול בה צריך להיות רציני ומעמיק. בהחלט ממליץ לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מרגיש רע עם עצמית פעם הייתי בן אדם מאוד שמח ת מדבר מהר, ביטחון עצמי גבוהה ופתאום נהפכתי להיות אדיש בצורה בלתי נסבלת- לא מתאמץ בכלום ת לא איכפת מכלום ולא שלם עם עצמי. האם יש איזשהו פתרון לאדישות ? ממה בדרך כלל נובעת אדישות?

לצערי אתה לא לבד בסיטואציה הזו אני נמצאת בתוך בועה סגורה כזו כבר לא מעט זמן אין לי מושג מה הגורם לזה ואין לי מושג איך יוצאים מזה כלפי חוץ לא ממש רואים את זה עלי אבל בתוך תוכי אני מתה לשינוי או פריצת דרך ולא יודעת איך אולי נעזור אחד לשני

יורם שלום דבריך כלליים מאוד ולכן קשה לתת תשובה ספציפית. אדישות זו יכולה לנבוע מדברים רבים החל מדברים שקרו לך באופן אישי או בסביבתך, מחשבות, מימוש של רצונות, כשלונות ועוד. במקרים כאלה כדאי לנסות לבדוק את האירועים והדברים שהובילו למה שקרה ואם תבין את השינוי תוכל אולי גם לטפל במניעה ובהחזרתך למה שהיה קודם. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי למה יש כל כך הרבה בעיות לאדם הקטן. גדולות כל כך בלי גבולות.למה? לא נגמרות. למה?

שאלה טובה! אולי בגלל שהאדם הוא יצור מורכב, והחיים סביבו ( במיוחד בעידן המטורף שלנו) מורכבים אף יותר. וההתמודדות עם הבעיות היא לא פשוטה, אבל אפשרית בהחלט. הכל שאלה של כח-רצון... עדי, את/ה רוצה לפרט? ביי, יאיר.

עדי שלום מדי פעם את שואלת את השאלה הזו בצורה כזו או אחרת, ואני שומע הרבה ייאוש וחוסר אונים מדבריך. אני מקווה שלמרות הקשיים תצליחי בעזרת הטיפול והכוח האישי שלך להתגבר על הבעיות הללו ולהגיע למקום טוב יותר בחיים. בברכה ד"ר אורן קפלן [

שלום, האם מישהו מכיר קבוצת טיפול (תמיכה) המונחית ע"י פסיכולוג/ית או פסיכותראפיסט/ית, לגילאי 25-35 , באיזור ת"א? אודה מאד על כל אינפורמציה, שבת שלום, המתעניין.

שלום אני חושב שבמכון טריאסט שריג ישנה קבוצה כזו http://www.triest-sarig.co.il בברכה ד"ר אורן קפלן

לא מיזמן הכרתי בחורה נחמדה שלמרות כול השריטות שיש לי בקופסא. מקבלת אותי. ואני עושה הכול כדי שהיא תלך, היה קטע מביך שיום שתינו קצת ואני שתתי קצת יותר מדי. התחלתי לספר לה את הפנטזיות הי מוזרות שלי(לא מניות) כמו החלמות שלי לוןס לכוכבים ועוד כלומני הזיות. כמו כן אני אדם בסוף שנות העשרים שלי. ואני לא עושה כלום עם חיי לא עובד לא לומד. חי על חשבון הורי. ועוד משהו קטן. הקטע האינטימי מיני קשה לי. אני מתקשה בליזום מגע מיני וכאשר הבחורות שהיו יוזמות איתי מגע מיני הייתי מגיע לחרדות שבשביל להפיג אותם או לפחות להכהות אותם אני לוקח חומריים כימים כגון כדורי הרגעה או סמים מרגעים אחרים. וזה ממסתל אותי שאני מתקשה לתפקד. למעשה כול מגע עם אישה היה על הפנים. חוסר תיפקוד. למעשה היו נשים שהיו מבצעות בי מיו אוראלי וזה היה פוטר לי את הבעיה.(למעשה אני בטול) ולכן הלחץ שלי הוא שאני שוב פעם אפשל. ואז אני נוקט בכול הטקטיקטות שאני ישאר בודד. עובד ולא לומד לקח. מקווה שחמשהו פה יש רעיון איך לנהוג איתה. כמו כן אני מפחד לתת לרגש שלי לסחוף אותי כלפיה. כי אני חש פחד מדחייה בעוצמות די גדולות. אני די משתגע עם עצמי.

שלום לך אתה חייב לעשות משהוא עם עצמך. לא עובד, לא לומד - לדעתי זה מפריע לך מאד לא? אתה מחוץ למסגרת. אתה לוקח כל מיני כדורים/סמים כדי להקל על הכאב והקשיים. לא חבל?? אולי במקום כל זה ובמקום לחשוב איך להצליח עם בחורה זו או אחרת תעזור לעצמך? כפי הנראה הבעיה הרבה יותר גדולה מכפי שאתה מתאר או רואה בעיניים שלך. מה עם עזרה מקצועית? נראה לי שאתה זקוק למישהוא שיסדר לך את הראש ויעזור לך לעמוד על הרגליים. יעזור לך לחזק את האמונה שלך בעצמך וחיזוק הבטחון העצמי. אחרי כל זה גם יבוא הנושא הזוגי שלדעתי הוא תוצאה של כל המצב הזה. מקווה שעזרתי (וחלילה אין כאן דיעה שיפוטית רק רצון לעזור) בהצלחה

ב. שלום אני מתאר לעצמי שברור לך שהבעיה עם הבחורה היא אחת מהתוצאות של המצב בו אתה נמצא ושאתה זקוק לטיפול שילווה אותך לאורך זמן כדי להתמודד עם נושאים רבים בחיים. לגבי אותה בחורה, נסה להיות מודע לעצמך, הפחת שימוש בסמים ואלכוהול כדי לא לאבד שליטה (ולשמור על בריאותך באופן כללי) ולך לאט לאט עם העניין. מקווה שזה יצליח לך. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מודה למי שהגיב. ביום שבת האחרון הייתי אצלה שוב ועכשו אני יודע שהרסתי איתה כול סיכוי לקשר. אני אדם פסימי מטבעי וכן גם אני לא בוגר מספיק. אני מתמודד עם דברים שבדרך כלל נערים מתמודדים. כנראה שגיל התבגרות פסח עלי. אחרי שהייתי אצלה מספר שעות והצלחתי להגיד את כול הדברים הלא נכונים הלכתי לדפוק את הראש. לפחות הבאסה עובר יותר נחמד. אני שרוי במין הרס עצמי ואני מצליח בכשרון רב להרוס לעצמי כול סיכוי למשהו טוב בחיים. כמו כן ניסיתי לטפל בבעייות שלי באמצעות כמה דרכים בניהם קבוצות תמיכה טיפול פסיכולוגי ותרופתי. והכו ללא הצלחה. אני פשוט לא מצליח להשתנות. וכול התסכולים הללו גורמים לי להיות אפתי למצבי בחיים והיכולת להשתנות. חוסר אונים טוטאלי. למעשה עם היה קצת אומץ הייתי מסיים הכול בכבוד אבל מה לעשות שבנוסף אני גם פחדן אז מה שנשאר זה לסבול וקוות שהמצב ישתנה אי פעם.

שלום הבעיה שלי היא שאני מסתגר בבית ואין לי חברים. אני עובד ומתפקד ביום-יום אבל נורא קשה לי בלי חברה. כנראה שנפגעתי מאד מחברים בעבר ואני גם לא סומך על אנשים. אני מאד רוצה לצאת מהמצב הזה הנורא הזה ושוקל ללכת לפסיכולוג, אבל אני תוהה כיצד הוא יעזור לי? איך הוא יוציא אותי מהעסק ביש הזה? כל מה שאני יודע על השיטה היא שאתה מספר על עצמך והפסיכולוג מקשיב ומסכם את הדברים. אוקיי, אז איך זה עובד ב"בשטח"? איך אני אגיע למצב מעשי שאוכל לרכוש חברים ולחזק את בטחוני העצמי? תתודה.

לירן שלום העזרה של הפסיכולוג היא בכמה כיוונים. ראשית, סביר להניח שישנם גורמים שהביאו למצבך הנוכחי והבנתם כולל ההיבטים שאולי אינך מודע אליהם כיום יוכלו לקדם אותך. שנית, המפגש עם הפסיכולוג הוא מפגש בינאישי בעצמו ודרך המפגש הזה תוכל אולי להבין דברים ולהשתנות. רצ"ב קישור למאמר בנושא הטיפול הדינמי שהוא הכיוון שהייתי ממליץ לך. http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני בן 40, גרוש זה 3 שנים. נמצא רחוק מילדיי אבל רואה אותם בקביעות לפחות פעם בשבוע כולל שבתות שניות. אני ידוע כאבא "הכי טוב", משקיען, דאגן, אוהב, תומך. למרות היותי גרוש אידיאלי, אשתי לשעבר מתלוננת באופן תדיר, דורשת תמיד עוד, ואינה מעריכה את מאמציי להיות אבא טוב למרות הפרידה והמרחק. בעייתי היא שכאשר אני מגיע לראות את הילדים , כבר בערב לפני הנסיעה אני חולם חלומות שבו היא מאיימת עלי , ובחלום הפחד מאוד חזק, ואני נכנס לחרדות מעימות עימה. אני נורא פוחד שהיא תתבע אותי שוב בבית משפט. הפחד הזה מוציא אותי מדעתי, וברגע שאני מתחיל בנסיעה לכיוון הילדים - מתחילים לרוץ בראש שלי תרחישים של What If ואני מגיע סחוט מפוחד ועצבני. בימים שהיא מאיימת עלי בתביעות, או במיוחד כאשר אני מקבל מידע שמא התפקוד שלה כאם לקוי (לא מגיעה עם הילדים לחוגים, הילדים לבושים בבגדים ארוכים בקיץ ולהיפך, לא לוקחת את הילדים לרופא שיניים, לא דורשת/מזכירה/מבקשת מהילדים לצחצח שיניים בערב ועוד) - אז אני נכנס לטירוף ובד"כ גם נכנס לדיכאון ויוצא ממנו רק לאחר יום או יומיים. יש לי שני פחדים מאוד חזקים : פגיעה בילדים ותביעה שלה בבית משפט. ואני חושב שהיא מודעת ואולי משתמשת בכך. ניסיתי לפני כשנה להתמודד עם נושא לקיחת הילדים אלי באמצעות פסיכולוגית. אבל הפסיכולוגית חשבה שהתפקוד של האם גבולי, אבל לא כזה שבית המשפט יחליט על העברת הילדים אלי. הפחד שלי מתביעה כרוך בניסיוני בבית המשפט. שם למדתי כי האמת איננה הציווי לפיו בית המפשט פוסק אלא אוסף של דברים כגון מניפולציות, שקרים, עו"ד מפולפל קוצר זמן ועוד. מאז אינני מאמין בבית המשפט כמקום הצדק האולטימטיבי. פחדים אלו מאוד מחלישים אותי בכל התמודדות עמה וגם פוגעים בחיי היום-יום. שאלתי : מה אוכל לעשות כדי להתגבר על הפחדים ?

אלון שלום . גם אני גרושה ואם בת 31 ,ואני יכולה לומר לך שאכן ,ההתמודדות עם "הצד השני" כלל וכלל לא פשוטה. אין ספק שהנושא הזה גוזל מאתנו הרבה כוחות , שכן, למרות שיש נתק פיסי כביכול בין האב לאם , יש למעשה התחברות לאורך כל השנים שבהן הילדים קטנים ונמצאים ברשות אחד מהצדדים (בדרך כלל האם), ותמיד קיימת מערכת של רדיפות,קנאה,פחד, הצקות הדדיות וכו..... גם לי , כאם שמגדלת את שני ילדיה לבד , כל הזמן יש את הפחד שהוא יגש לבית המשפט ובאיזושהיא אמתלא יגיד שאינני ראויה לגדל את הילדים - למרות שאני יודעת שאני אם למופת , אבל כמו שאתה אומר - בית המשפט הוא גוף קונקרטי ,בוודאי שלא צודק ,ולא אמין. אני מצאתי לי שיטה - הבחור כבר 5 שנים לא מצמיד לי את המזונות למדד- למרות שכך כתוב בהסכם ,ולמרות שהוא תמיד משלם בזמן , אולם אין לי ספק שאם אתבע אותו רטרואקטיבית על כל השנים + ריבית והצמדה , או שאדרוש תביעה להגדלת מזונות ,הוא פשוט יירתע ,ואני גם דואגת להזכיר לו את זה מדי פעם. אני פשוט גורמת לו להבין שגם לו יש מה להפסיד אם הוא "יתעסק" איתי - בלשון העם,,, אתה מבין ? כנראה שאתה גם בפרוש משדר לה פחד בכל פעם שאתה מדבר איתה ,או נפגש איתה - אם זה בשפת הגוף ,או בדיבורך , היא קולטת את הפחד שלך ועושה מזה מטעמים. לכן אני אומרת לך , שבכל פעם שהיא מתחילה עם האיומים תגיד לה שבשלב הזה נסתיימה השיחה ואינך מעוניין לדבר על כך - ותסגור את הטלפון. תאמין לי שגם אני מעונינת לשמור על שקט יחסי מאשר להגרר לתביעות ולמריבות ומה לא... חוץ מזה , מי אמר שגירושין זו קיטנה מומלצת ? שתהיה לך שבת שלום והכי חשוב - שתתחזק . שירה

אלון שלום קראתי את הודעתך ואת תגובתה של שירה. המצב בו אתה נמצא בוודאי מזמין ומעורר חרדות והשאלה כיצד אתה מתכוון להתמודד עם זה. הפוטנציאל לתוצאות שליליות קיים ללא ספק ואתה מתמקד בו ובעקבות זאת נכנס לקשיים. למעשה אתה לא בהכרח מתבסס על המציאות אלא הולך על התסריט הגרוע, מה שבטוח בטוח. תצטרך ללמוד לחיות מצד אחד עם אי הוודאות הרב שקיים במצב בו אתה נמצא, ולהסתכל על החיים בצורה יותר חיובית. במידה ואתה מרגיש שאין לך כיום את הכלים והכוחות לעשות זאת, יש מקום שתפנה לעזרה מקצועית. הגירושין הם תהליך ממושך שגוזל הרבה כוחות נפש. חשוב שתתארגן כדי לעזור לעצמך לעבור את התהליכים הללו בצורה חיובית ככל הניתן. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר אורן . אני בת 32 גרושה +2 ילדים . מזה 4 אני בקשר עם אדם בן 47 , קשר שהתחיל כאהבה עצומה ,יפה ,הוא היה נשוי כשהכרתי אותו ועזב ביית למעני. כיום הוא כבר חי 4 שנים ללא גט מחוץ לביית. הוא פוטר לפני 3 שנים מעבודתו כמנהל בכיר בחברה מוכרת ופשוט השתנה ללא הכר. הוא התחיל לזלזל בי ,לפגוע בי ,באיזשהוא שלב הוא אף חזר הבייתה למשך חודש ושוב חזר אליי. מאדם שנתן לי את כל כולו - אוזן קשבת ,בטחון ,אהבה ,טיולים לחו"ל ,עזרה כספית כשצריך , (למרות שאינני צריכה עזרה זו), הוא הפך לאדם אחר לגמרי - מדוכא ,עצבני ,גס רוח , מזלזל בי ללא הרף,הוא כל הזמן טוען שאני כופה את עצמי עליו - ובכל זאת -אנחנו לא יכולים האחד בלי השני. אני חושבת שזו אני שיותר אוהבת בקשר והוא התקרר מזמן..., הוא אפילו הגיע לשלב שהוא הרים עליי ידיים (כן כן ,,,זה קורה במשפחות הכי טובות),ויש לו משפט בגין זה ,ובכל זאת ויתרתי לו וחזרתי אליו. מיותר לציין את המתח הנפשי הרב שבו אני נמצאת - הפחד שהוא יעזוב אותי,האובססיה שלי אליו. שאלתי היא כזו:כשאני נמצאת איתו - אני רגועה ושלווה ובכל זאת חושבת כמה הוא אדם דוחה ,וכמה שהוא קמצן וכמה שמגיע לי יותר ,ויש ימים שאני פשוט אומרת "מה אני עושה איתו? ,ואפילו הסקס שהיה בשמיים כבר לא קיים כי יש כל כך הרבה משקעים . וכשהוא עוזב אותי - כמו עכשיו שכבר שבוע הוא לא מתקשר וסגר את כל המכשירי טלפון (חוץ מזה שאתמול הוא התקשר לשאול מה ענינים ושיחקתי אותה קצת קשוחה,,), בקיצור כשאני לא לידו - אני פשוט משתגעת , אני לא מתפקדת עם הילדים ,לא בעבודה , יש לי דפיקות לב ואני לא מסוגלת לשון בלילה ,אני בוכה המון ,ורק רוצה שהוא יבוא וייתקשר ויאהב אותי . סליחה על אורך השאלה , אבל ,איך אתה מסביר את ההתנגשות הנוראית הזו בין ההגיון והרגש ? איך אתה מסביר את האובססיה הזו אליו.? אני פשוט לא רואה את חיי בלעדיו. יש לציין שניסיתי טיפול פסיכולוגי והמליצו לי גם על "סרוקסאט - אבל ללא הועיל . חן חן לך על תשובתך אדוה

אדוה שלום אכן קשה להסביר את הניגוד בין ההגיון לרגש. לפי תיאורך עליך לעזוב את אותו בן זוג, ומוקדם ככל הניתן. חסד נעוריו לפני שנים כאשר הכרתם כבר לא עומד כיום כאשר את מכירה את אישיותו האמיתית, אלא אם תיאורך אינו הסיפור המלא, ובהחלט יתכן שכך המצב. לאור זאת, החלק הרגשי עליו את מדברת והמשיכה אליו אינם קשורים באמת אליו אלא לחלקים פנימיים שלך. אולי את מרגישה שמגיע לך להיענש על משהו. אולי את זקוקה לכאב. אני לא אומר זאת בציניות או בכוונה לקנטר אותך, אלא ברצינות מלאה. מדובר פעמים רבות בתהליכים לא מודעים ויתכן שאינך מבינה באופן מלא את מקור המשיכה שלך אליו. אני מתאר לעצמי שיש גם מספיק דברים חיוביים באותו אדם כי אחרת לא היית נמשכת אליו מלכתחילה. עם זאת, כנראה שאת לא במצב מתאים לשפוט את כל התמונה ולצאת מהתרחיש הבעייתי שקורה לך כיום. במצב כזה בהחלט כדאי שתקבלי עזרה פסיכולוגית ולא רק תרופות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני בחורה בת 30+ סובלת מספר שנים מנוירוופיברומטוזיס - לצערי אין כיום פתרון לתופעה ואני חיה במסע עינויים קרוב ל-20 שנה. לא שמעתי על אנשים בארץ שסובלים מבעיה זו ברמת החומרה שלי - זו או אחרת אני לא יוצרת קשרים - פחד מדחייה הביטחון שלי גם ככה לא הכי בשמיים וזה לא ממש עוזר לי, להיפך זה גורם לי להרגיש עוד יותר מסוגרת. לאחרונה אני עוברת תקופה מאוד מוזרה אני קמה כל בוקר עצבנית ללא סיבה עם פרצוף חמוץ לכל העולם אין לי חשק לכלום ואני במן בועה כזו ללא מוצא אני לא רואה כל פיתרון ולא מצליחה לחשוב על כלום ממש על כלום כאילו המח עובד על ריק זה בטח נשמע מוזר החיים שלי תקועים ואני לא עושה איתם כלום אני יודעת שהזמן לא הולך לטובתי ואני מאוד רוצה להתקדם בחיים אבל לא יודעת איך אני פשוט תקועה השאלה שלי האם יש קשר לבעייה שיש לי, אולי זה יושב על איזה עצב בגוף שגורם לי להיות במתחים האלה ובחוסר סבלנות הזו. אנא עיזרו לי אם יש כאן מישהו עם בעיה דומה

שלום בעיות רפואיות אינן מנותקות ממצב נפשי. יתכן שבעייתך משפיעה על המצב הרגשי גם מבחינה פיזיולוגית ובוודאי שתוכלי לקבל על כך תשובה חד משמעית מהרופאים המטפלים. עם זאת, בלי קשר לעובדות אלו, עצם קיום המחלה, בעיקר אם מדובר במחלה כרונית, משפיע על מצב הרוח, הקשרים החברתיים, הביטחון העצמי ועוד. כל אלו משפיעים על החוסן של הגוף וכאן מגיע פעמים רבות שוב הצד הפיזיולוגי שכן נוצרות רגישיות רבות יותר וקושי עם התמודדות עם מחלות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, רציתי להעיר מספר דברים בקשר לכתבה על דיכאון חד קוטבי והתאבדות. בכתבה היה שימוש במילים בשפה גבוהה מאוד, היה אפשר לפחות לרשום מה פירושן בצד (קוגנטיבי, פיזי וגטאטיבי..) דבר שני, הכתבה עוסקת בנושא מאוד מעניין והייתי שמחה אם היה אפשר להרחיב טיפה יותר. לא הרגשתי שהכתבה מיצתה את עצמה מספיק.

מיכל שלום אינני יודע באיזו כתבה מדובר בברכה ד"ר אורן קפלן

אני סובלת מבעיות נפשיות שלעתים מתבטאות אולי בסימפטומים גופניים. אני לא יודעת להבדיל בין השניים ולעתים הסימפטומים יכולים להיות קשים. שאלתי היא: במצב כזה, כשחשים בסימפטומים קשים, איך אפשר לדעת מה קורה? לא נראה לי לבדוק את הדברים בכל פעם כי אני חוששת שאם פעם הבעיה תהיה גופנית יסיקו שזה גם נפשי. זה לא קורה לעתים קרובות אבל האם יש דרך לבדוק בעצמי אם סימפטומים ממושכים נובעים מהפרעה קונברסיבית או מבעיה גופנית, במיוחד כשמדובר במשהו חדש שהופיע לפני כמה חודשים אבל גם נראה מאד סמלי? תודה.

האם הסימפטומים משתנים? או כל פעם קיימים אותם סימפטומים כמו כאבי ראש, דריכות וכו'? אם הם אותם סימפטומים, אז בודקים יסודי פעם אחת ואז מניחים שזה פסיכוסומטי, כלומר, יעל רקע נפשי. עוד דבר שאת יכולה לעשות, זה לבדוק האם את חרדה או במתח ובאותו הזמן זה גורם לך להרגיש רע פיזית. ישנן אז שיטות להתמודד עם זה- ביופידבק למשל. וכמובן, שיחות עם איש מקצוע על הקשיים הרגשיים. ברגע שנותנים להם מקום בשיחות וכו', הם לא צריכים לבוא בצורה של כאב או בעיה רפואית, או לפחות בתדירות ובעוצמה חלשה יותר.

ענת שלום הודעתך די מעורפלת וקשה לי לתת לך תשובה רלוונטית. האם תוכלי להוסיף פרטים לגבי אופי הסימפטומים הגופניים והבעיות הנפשיות עליהן את מדברת. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, האם מישהו יכול להמליץ ולתת לי פרטים של פסיכולוג קליני טוב ולא יקר מידי (רצוי שעובד עם קופת חולים מאוחדת), באזור ראשון-תל אביב

אלון שלום שלח אלי מייל ואפנה אותך. הוסף כמה מילים על עצמך ועל הבעיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

בשנה שעברה התאהבתי במשהו שהייץי איתו במערכת יחסים לא מחייבת כאילו היינו ביחד רק בשביל ה"מעשים"... הכל היה טוב והבחור הזה השתמש הרבה בסמים וכל הזמן הוא טען שאני מתעללת בו ואני יודעת שעשיתי לו בושות ועשיתי אותו נמושה ליד כל החברים שלו זה היה נורא הבנתי את זה רק אחרי שהוא עשה את מה שעה הוא וחברים שלו הרביצו לי שהייתי שיכורה וזה היה ממש נורא ועד היום אני מרגישה שזו צלקת איומה שנחרטה לי בזיכרון לטווח ארוך מאוד מה אני צריכה לעשות איך לשכוח את הבחור הזה אני יודעת שאם אני מסתכלת עליו כבן האדם כמשהי מהצד הוא כזה בן אדם מגעיל שפל הוא לוזר לגמרי לא שווה שמשהו ייבכה עליו אבל עדיין.. אני לא משהי מהצד אני מעורבת איכשהו באמצע איך לשכוח אותו!?

סיון שלום את מתארת אירוע טראומתי שממנו את סובלת כנראה כיום. בהחלט מטרידה השאלה מה קרה וקורה לך. אני לא בטוח שאני מבין למה את מתכוונת כשאת כותבת שאת מעורבת איכשהו באמצע והאם את עדיין בקשר עם אותו בחור וחבריו והאם את רוצה בקשר הזה. מה שנשמע די ברור שאלו יחסים בעייתיים מאוד וחשוב שתנסי להבין עם עצמך מה משך אותך ליחסים הללו. העניין המיידי הוא לא לשכוח את הבחור אלא להבין מה בכלל מושך בו מבחינתך אחרי כל מה שקרה ביניכם. כשבאמת תביני, סביר להניח שכבר לא תהיה לך בעיה לבחור. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לאחרונה החלה תופעה מאוד מוזרה בשעת דיבור מול קבוצת אנשים קורה לי מצב ובו השפתים או הפה מתחילים לרטוט כאילו שאני רוצה לבכות אין ספק שאני לא במצב של דיכאון או תחושה מרה של בכי או סביבה של תחושה מסוג זה. הדבר קורה לי בעיקר כאשר אני נדרש לדבר מול מספר של אנשים דבר שלא קרה לי אף פעם בעבר כמדריך ומרצה בחוג מסויים בו אני עובד יש לי יכולת לרתק אנשים לפרקי זמן ארוכים כיום לא ברור לי למה זה קורה לי ? ברצוני לציין שאם מצב רטט זה קורה לי ואני מתאפק זמן קצר ולא מדבר כלל אלא מתחיל לאחר מספר דקות לדבר בשנית והנה פלא והתופעה נעלמה כליל יש פעמים ובמהלך השיחה אני חש שהתופעה מתחילה ואז אני שוב מאט את הדיבור עד לעצירה מוחלטת ושוב זה נעלם . כתוצאה ממצב זה אני לאחרונה משתדל לא לקחת על עצמי הרצאות או לדבר בפורום של אנשים אני בן 43 נשוי עם 3 ילדים מצב כלכלי איתן ויציב נכון לכתיבת שורות אלו טרם הצלחתי להבין מה הגורם לתופעה מבקש לקבל הכוונה על מנת לנסות ולהפטר ממצב זה תודה

דוד שלום יש שני כיוון אפשריים לבדיקה מיידית. האחת הוא בכיוון הפיזיולוגי, אני ממליץ לך לפנות לנוירולוג לבדיקה. במידה ולא יעלה דבר מבדיקה זו יתכן שמדובר בסוג של חרדת קהל. הכיוון לטיפול במקרה זה הוא כמובן פסיכולוגי, ובמידה ומדובר בתופעה חריפה אפשר גם להיעזר בטיפול תרופתי נוגד חרדה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מרגיש כל הזמן לחוץ ואני וכל הזמן עולות לי בראש מחשבות שאני לא רוצה לחשוב! לדוגמא אני מתכונן למבחן בלימודים ומבין את כל החומר אבל אז אני משנן את זה שוב ושוב בראש עד שאני מטמטם את הראש שלי לגמרי ולא זוכר כלום ומקבל כאב ראש . כתוצאה מכך אני מגיע למבחן בלי ביטחון (למרות שבתת מודע, כך אני חושב, אני יודע את החומר) ולא מצליח. רק ב3 החודשים האחרונים זה התחיל ולפני זה הציונים שלי היו גבוהים . אני מרגיש שהבטחון העצמי שלי נפגע (במיוחד בלימודים) , מתקשה להתרכז ובמקום זה מחפש נחמה בקשקושים אחרים. הגעתי למצב שאני פוחד שאני אשכח לדבר ! פחד עצום ואיבוד ביטחון העצמי בשאר תחומי החיים. אני מרגיש שאני בתקופה רעה כי לפני זה הייתי בן אדם שמח מחייך כל היום ובעל ביטחון עצמי גבוהה מאוד. מרגיש לא מאופס עם סחרחורות רציניות, מתקשה להרדם בלילות. לפני התקופה הזו הייתי לוקח את הלימודים בכיף לא לוקח אותם כל כך ברצינות ועכשיו אני מפחד מהם, מפחד במיוחד מהמבחנים. לדוגמא: אם אני יקרא כתבה בעיתון ויגידו לי שזה חלק מלימודים או יזרקו את המילה "לימודים" אני לא יצליח לקרוא את הכתבה מרוב הפחד ויקרא אותה שוב ושוב בלי הבנה מלאה אלא עם הבנה מינימלית, אני מרגיש עצבני, בלי מנוחה, אי שקט מוחלט. אבל אם הראש שלי לא ידע שזה קשור ללימודים- אני אשב ויקרא הכל יענה על השאלות ויעשה הכל נכון בלי שום טעות! זה מה שקורה לי בלימודים- במבחן אני מרגיש אי שקט, עצבנות, רגליים קופצות ולכן אני מרגיש אדיש בלי חשק להתאמץ ובכך אני מראה רק קמצוץ ממה שאני באמת יודע. מה לעשות???????????? אני משער שאתה רואה כמה לחוץ אני באמת לפי איך שאני כותב

אני מגיע למבחן אחרי שלמדתי טוב ולא עולה לי כלום בראש. אבל לאחר שהמבחן נגמר , חצי שעה אפילו!, אני מגיע הביתה עם הטופס יושב בשקט על הכסא ופותר את המבחן עם ראש שקט......, ועושה הכל נכון. הגעתי למצב שאני מבין שאין לי שליטה עצמית על עצמי אם חצי שעה אחרי המבחן אני פותר הכל נכון ובמבחן אני לא זוכר כלום. אני מרגיש רע- כי אני בן אדם מאוד חכם שסתם דופק לעצמו את החיים מבלי להבין למה למה אני עושה את זה לעצמי?

אורי שלום יתכן שאתה סובל מחרדת בחינות ושהעניין ממוקד בהן. עם זאת, יש אפשרות שהבעיה עם הבחינות היא מקרה פרטי של בעיה רחבה יותר של מחשבות טורדניות וחרדה ואולי כיוונים אחרים. מאחר ואתה מדווח על כך שאיכות חייך נפגעת באופן משמעותי כדאי שתפנה לייעוץ פסיכולוגי בעניין. אפשר אולי להתייעץ עם גורם מקצועי במוסד לימודיך. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי ילדה בת שלוש וחצי, נמצאת בגן ילדים בו לכל הילדים נוספו אחים בשנה האחרונה, למעט ילדתי שהיא עדיין ילדה יחידה. הדבר דיי מפריע לה ,זה בה לידי ביטוי כאשר היא מספרת בגן כי גם לאמה יש תינוק בבטן לפעמים אפילו יותר מאחד. הקושי הוא שלחברה הטובה ביותר שלה נולדו שני אחים תאומים. אותה חברה מקניטה אותה ולא נותנת לה להתקרב לאחים הרכים. הדבר גורם לילדתי עוגמת נפש רבה. אותן הקנטות חוזרות ונשנות מצד החברה כמעט בכל דבר, אמה של החברה ערה לכך ומדברת עם בתה על התנהגותה, אך אין הדבר מפריע לחברה לחזור על ההקנטות בהזדמנות שהן נפגשות. השאלה שלי היא האם להגביל את המפגשים בין השתיים? האם המפגשים ביניהן יכול לגרום לילדתי נזק? האם כדאי לצרף את ילדתי לצהרון אותו מנהלת אמה של החברה? בתודה נטע

נטע שלום מאחר שהבעיה אינה מתרחשת רק עם חברה אחת אלא עולה בהזדמנויות חברתיות שונות אני חושב שכדאי לנסות ולהתמודד עם הבעיה ישירות מול בתך ולא מול הסביבה החברתית. אם אותה חברה נראית לך שלילית אפשר להמעיט את המפגשים ביניהם בלי קשר לבעיה הנוכחית. לגבי הקנאה על העדר אחים, צריך להבין יותר לעומק מה מקור העניין. סביר להניח שזה קשור למשהו אחר שמטריד את הילדה. נסי להבין איתה מה היה קורה אם היה לה אח. מה היה שונה ממה שקורה היום. אם תביני את מהות המשאלה, תוכלי אולי לעזור לה לחשוב ולהרגיש אחרת בנושא ואז כמובן גם לשנות את האינטראקציה החברתית שלה סביב נושא זה. בברכה ד"ר אורן קפלן

מישהו יודע מה זה תסמונת או תופעת או האמא המתה....

רוית שלום אינני מכיר את הביטוי בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי בעיה של לחץ בלימודים. עד חפני כמה חודשים הייתי תלמיד מצטיין עם ציונים גבוהים במיוחד. אך משום מה קרתה לי תקלה במבחן אחד והדבר הכניס אותי ללחץ אטומי! בגלל התקלה אני לא מצליח פתאום במבחנים- איבדתי את הביטחון לגמרי, אני לומד למבחן טוב ויודע את החומר באופן מושלם אבל זה שוב ושוב קורה לי בזמן המבחן! אני מרגיש שמשהו נפגע באישיות שלי ואכזבה גדולה ובגלל זה גם פחד מבחינות הבגרות הקרבות- אני מרגיש כאילו כל מבחן קובע אם אני שווה או לא שווה ורוב הפעמים אני לא מצליח להרדם בלילות שלפני מבחן. הדבר גם משפיע על הצד החברתי שלי - אני מרגיש שהמוניטין שלי נפגע, לא מרגיש אותו אדם. חשוב לציין שעד לפני מספר חודשים הדבר לא היה קיים. אודה לך אם תתן לי טיפים או חומר לקריאה באתר מסויים שיכול לעזור לי לחזור לעצמי

אני מרגיש שהלחץ הזה נכנס לי גם לחיים- אני לפעמים לא יכול לדבר כמעט והדבר מלווה בכאבי ראש קטלניים וסחרחורות והזעה מרובה. אבל קורים מקרים כאשר אני לא חושב על הלימודים ואז אני מרגיש טוב- חזרה להיות אני עצמי שוב- מרגיש כאילו נפתח לי הראש. אבל אז אני פתאום חושב על משהו ונסגר לי הראש וכואב לי הראש. חשוב לציין שהלימודים באו לי בקלות לפני- לא הייתי מתאמץ ומקבל מאיות. אבל עכשיו בגלל הלחץ אני קורה דף אחד ב 5 דקות חוזר על שורות שוב ושוב והכל בא לי קשה וקשה עם כאבים בראש, במיוחד בקרקפת. בהתחלה חשבתי שאני אולי חולה באיזשהי מחלה אבל אחרי זה חשבתי שאולי הכל פסיכולוגי ואני נמצא בתסבוכת.

יוסי שלום נשמע שיש לך חרדת בחינות. חרדה מסוג כזה יכולה להיות ממוקדת בבחינות עצמן או/ו יכולה להיות קשורה לדברים אחרים לגמרי ומסיבה כלשהי לבוא לביטוי דווקא בבחינות. יש אפשרות לקבל טיפול פסיכולוגי בנושא. נסה לבדוק עם עצמך האם התרחשו לאחרונה דברים שהלחיצו אותך או השפיעו עליך מבחינה נפשית. יתכן ששם מקור הבעיה ובחוויות אלו יש לטפל. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם בעזרת טיפול ניתן לעודד מוטיבציה? האם קיים פתרון תרופתי לבעיה זו? תודה מראש

חנית שלום מוטיבציה היא מונח מאוד כללי וצריך להבין יותר לעומק מדוע אין מוטיבציה, האם העדר המוטיבציה היא בכל תחום או בנושא ספציפי וכמה זמן נמשכת התופעה. לאחר הבנת המקור לבעיה יש אפשרות לבדוק כיצד לטפל בה. התשובה באופן כללי לשאלתך היא כן, יש אפשרות לטפל בהעדר מוטיבציה, כל עוד יש מוטיבציה מספיקה לטיפול עצמו או לפחות לתחילתו. בברכה ד"ר אורן קפלן

על פי דעות של מספר מטפלים, - התשובה לשאלתך, היא- לא. כמובן כשלוקחים בחשבון אתכל ההסתייגויות שציין ד"ר קפלן.

שלום, תוכלו לומר לי מהי הפרעת אישיות NOS, מה פירוש ראשי התיבות ומהמ אפייני התופעה? ועוד שאלה - מהי הפרעת אישיות בלתי בשלה והאם קשורה ל-NOS?

טלי שלום Not other Specified מדובר בסוג אבחנה כשאין משהו אחר לומר. אבחנות האישיות הן בעייתיות גם שהן ספצפיות ולוקות בחוסר דיוק מבחינות שונות. אבחנה זו גרועה מכולן כי היא מכלילה מגוון רב של אנשים תחת אותה אבחנה, ובפועל יוצרת משהו חסר משמעות לחלוטין. בברכה ד"ר אורן קפלן

רב תודות. (-:

שלום רב, אני בן 23, חייל משוחרר (ההגדרה הזו תופסת עד גיל 30+, לא?). לפני כעשרה חודשים נפרדתי מאהבתי הגדולה והיחידה (עד כה), ולמרות שהייתי משוכנע כי טרם נולדה האשה שתוכל להכנס בנעליה העצומות של חברתי לשעבר - ניתקתי את כל קשרי עימה, ובמהלך השנה האחרונה, חרף סקרנותי העצומה, יצאתי עם קרוב ל-20 בנות, כולן איכותיות למדי בכל קנה מידה שהוא (ואגב - חשבון פשוט מלמד, שזה בערך בחורה חדשה כל שבועיים). אף שלא התגלתה בי כל התעוררות רגשית שתביא לאהבה חדשה - נדמה היה לי כי עלה בידי להתגבר על זו הקודמת. החלטתי לשלוח הודעת SMS לקונית לחלוטין לאהובתי לשעבר, ולברכה ליום הולדתה. בתגובה זכיתי לשיחת טלפון מצידה - והיא, מתנצלת ובוכיה אמרה כי היא עודנה אוהבת ומתגעגעת, ובכל יום אומרת להתקשר ולבסוף מחליטה ש"לא כדאי". בנוסף אמרה כי תשמח לפגוש אותי ולנסות שוב, ובאותה נשימה אמרה, שהיא טסה לחו"ל לארבעה חודשים תמימים - בעוד חודש. רגשותי עלו והציפו אותי מחדש, מפרים את שלוותי ומפריעים לי להתרכז בלימודי (וזו תק' בחינות!!!). האם כדאי לפגוש אותה? אני מרגיש כאילו שיחות הטלפון האחרונות החזירו אותי עשרה חודשים לאחור: כל הסימפטומים המאפיינים התאהבות מופיעים אצלי. אשמח לעצות גם ממשתתפים נוספים בפורום... (רק על תגידו לי שיש עוד בחורות בעולם וכל החרא הזה, כי כבר חיפשתי בכל מקום - ואין עוד אחת כמוה!).

היי הודעה תמוה ביותר! אין ספק אין שניה לה, וכך לכל אחד/אחת אחר/ת! כדי להתייחס להודעה כזאת עלינו לדעת מה הביא לפרידה ומה מונע ממך בעצם להיכנס/ לחדש את הקשר עם הבחורה שאתה מאוהב בה. לא ציינת על מה סובבת הבעייתיות. ובכלל העצה שניתנה לי בעבר בסיטואציה שונה אך עם עוצמות רגשיות היא "ללכת עם מה שמרגישים" וזו העצה הכי טובה שאפשר לקבל לדעתי.. ב ה צ ל ח ה שלי

לפי התאור שלך, נשמע שאתה עדיין מאוהב בה ולמרות שהכרת עוד 20 אחרות היא לא יוצאת לך מהראש. אתה צריך לשאול את עצמך מה יקרה בארבעת החודשים שהיא לא תהייה ועוד יותר מעניין לדעת מה יקרה כשהיא תחזור....אם בכלל. מוזר לי שהיא הצהירה בפנייך על אהבתה כשהיא יודעת מראש שהיא הולכת ממילא לעזוב אותך כאן ל-ב-ד לתקופה ארוכה יחסית ללא שום הבטחה שהיא תחזור. תשאל את עצמך אם הבחורה אכן אוהבת אותך או שהיא סתם מחפשת לתעתע בך ריגשית עד הנסיעה שלה......ואם אכן כך המצב אז כןןןןןןןןןן יש בחורות אחרות.....אתה רק צריך להיות מסוגל להרשות לעצמך להוציא אותה מהראש ולתת את הלב שלך למישהי אחרת.....

שלום ראשית, אין תשובה חד משמעית לשאלתך. גם נסיעה של 4 חודשים אינה מחסום בפני האהבה ואם זו אהבת חייך, לא זה מה שיעצור אותה. מצד שני, נפגעת מספיק מהסיפור הזה עד כה וצריך לראות איך אתה גם שומר על עצמך, ובמיוחד בתקופה הזו של הבחינות. יציאתך עם 20 בחורות שמתחלפות אחת לשבועיים בממוצע אינה מעידה בהכרח על כך שהן התאימו או לא, אלא בעיקר שאתה לא התאמת לקשר חדש בתקופה הזו. יתכן שזו האהבה הישנה ויתכן גם סיבות אחרות. נשמע בכל מקרה, שאתה מאוד ממוקד בבחורה הזו ואני בספק אם תעמוד בפיתוי לפגוש אותה בכל מקרה בלי קשר למה שיכתב כאן. צריך לראות גם אם אתה נפגש איתה איך אתה מפריד בין המיתוס של אותה בת זוג, לבין המציאות האמיתית. פרידות הן בסיס מוצק ליצירת מיתוס אהבה שלא תמיד עומד בקנה אחד עם המציאות. תצטרך להיות נחוש מול עצמך לבדוק את האמת ואיתה ללכת, בין אם בכיוון של אותה בחורה, ובין אם בכיוון שהיא לא מה שחשבת. בברכה ד"ר אורן קפלן

לכולם שלום בן 34 בריא בד"כ מקובל נראה טוב נשוי + עם חרדות בנושא בריאות מוצא את עצמי כל היום מחפש איפוא כואב בתוך מעגל קסמים אכזרי שאינו נותן מנוח לא לי ולא לסביבתי הקרובה כל כאב ניגש לכל פיסת מידע כולל הפורומים ומדלג איתם למחוזות רחוקים רוצה להיות פחות חכם פחות חושב ופחות יודע יש לציין כי גם אם מישהו קרוב או זר טוען לכאב או בדיקה אני מייד מסתער עם האינפורמצייה הכי עדכנית במלוא ההתלהבות איך יוצאים מזה כי אין לי כוח להמשיך כך!!!! לתשובה אודה

אלון, יש לך את כל הנתונים להיות הכי מאושר ולחיות אחלה חיים בכיף. והאמת לבחור כמוך צעיר, בריא, נשוי + הרי כמעט כל האופציות פתוחות בפניו והשמיים הם הגבול. אז מה הבעיה? לדעתי, כל החיפוש והחיטוט המיותר הזה אחר מחלות שאינן (היפוכונדריה) נובע בדרך כלל מהתעסקות יתר בעצמך. וכמו שקורא בחיים האמיתיים - בסוף עוד תפתח סימפטומים שיתאימו לאיזו מחלה. ובכלל, תגיד אין לך תחביבים? והאם אתה מקדיש זמן לחיי חברה (נפגש עם חברים וכו')? אלה דברים שיכולים לאוורר לך את המחשבות הטורדניות האלה. למה שלא תנסה ללכת לקיצוניות (מה שנקרא הפוך על הפוך) למשל להעז לבצע קפיצת בנג'י, לקחת קורס צלילה, דאייה וכו'. קצת הרפתקנות תעזור לך להיכנס לפרופורציות. וחוץ מזה, רבאק! חיים רק פעם אחת ואיך שלא תסתכל על זה (וגם כמה שלא תקרא על זה...) החיים זה עסק מבאס - בסוף אף אחד לא יוצא מזה בחיים... אז תנסה כל עוד אתה יכול, להינות כמה שיותר ולנצל כל רגע, יום, שבוע, חודש, שנה וכו' במקום להתאבל ולקטר - תתחיל לבלות ולהתלוצץ. כן, הכי חשוב זה חוש הומור, כי כמו שאמרנו - מהעולם הזה כולנו נפרדים בסוף... ובינתיים - זשא ברכה ועשה חיל!

אלון שלום החרדה שלך ממוקדת בגוף, חרדות של אחרים ממוקדות בדבר אחר. המכנה המשותף הוא שיש משהו פנימי שמטריד אותך ולא נותן מנוח. לפעמים הוא המקור לבעיה, לפעמים הוא הדרך להתחמק מלהתמודד עם הבעיה האמיתית. יש בעניין גם מרכיב של מחשבה טורדנית, גם היא שייכת למשפחת החרדה. מה שקורה לך הוא איתות שיש משהו נפשי שמטריד אותך ויש בהחלט מקום לבדוק מהו, מה ההסטוריה שלו, וכמובן, כיצד מטפלים ומפחיתים את הנזק לאיכות החיים. טיפול פסיכולוגי הוא נתיב אפשרי להתמודדות זאת. בברכה ד"ר אורן קפלן

לאלון שלום, אני מבינה בדיוק על מה אתה מדבר אני סובלת מאותה בעייה (היפוכונדריה) רק שאצלי המצב הרבה יותר חמור משלך מכיוון שאני כבר הצלחתי לפתח כל מיני כאבים סימפטומים ובעיות פסיכוסומטיות כפי שהרופאים קוראים לזה עצתי לך על תיתן לעצמך ליפול לתוך זה כי כמו שאתה אומר זה מעגל קסמים אכזרי מאד וקשה מאד לצאת ממנו קרוב ל- 4 שנים שאני סובלת מזה וגם האנשים שלצידי (במיוחד בעלי) ולמרות כל הנזקים שאני עושה (בעיקר לעצמי) קשה מאד לצאת מזה דבר ראשון שאני מציעה לך זה לזרוק את כל ספרי הרפואה שיש לך (במידה ויש ואני כמעט בטוחה שיש) ואם לא לזרוק אז לשים במקום בלתי נגיש ודבר שני כפי שדר' קפלן אמר לברר עם עצמך או בעזרת יעוץ כלשהו מה באמת מפריע לך שבגלל זה אתה מתעסק כל הזמן במחלות ולא בלפתור את הבעייה האמיתית שבגללה כל זה קורה אני יודעת כי זה לא קל אני מאחלת לך מכל הלב בהצלחה תמר

אני סובל מדימינות שווא שכולם משקרים לי .כשאני מדהר בטלפון עם חבר פתאום אני בטוח שזאת מישהי שמנסה לעבוד עלי או להתחיל איתי .באם אני צריך טיפול ?

אדי שלום השאלה למה בדיוק אתה מתכוון בדמיונות שווא וכמה התופעה רחבה. אם היא מתרחשת רק בהקשר מסוים צריך לבדוק מה קורה לך בהקשר הזה. למשל, האם שיחת הטלפון גורמת לך היסוסים או פגיעה בביטחון העצמי. אם זה קורה בהקשרים רבים ושונים צריך לראות האם אין כאן תהליך יותר מורכב שאותו אתה עובר בתקופה הזו. ההחלטה אם אתה צריך טיפול היא שלך. במידה ואתה מרגיש שאיכות חייך נפגעת ממה שקורה בהחלט כדאי לפנות לטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום. אני בת 21. מאז שאני זוכרת את עצמי , אני לא מסוגלת לראות שיירות נמלים או מקבץ נק' שחורות, ובמקרה שאני כן נחשפת לתופעה, גופי מתחיל לגרד ונזלת נוזלת מאפי, ואני גם מרגישה שאני פחות בשליטה עצמית. רק לאחרונה גיליתי שהבעיה שלי לא מופיעה אצל כולם. בזמן האחרון זה נהייה גרוע יותר , וזה התחיל לקרות גם כשאני רואה חלודה, כביש פתוח (כשהוא בשיפוץ). גם בזמן שאני מתארת לכם את התופעה נוזל אפי וגופי מגרד. האם נתקלתם בדבר כזה בעבר? האם ידוע ממה זה נובע? מקווה שתעזרו לי בהקדם.

צ'אנדרה שלום מה שאת מתארת נשמע כמו סוג של פוביה שהביטוי שלה אצלך דומה לתגובה אלרגית. אני ממליץ לך לפנות לטיפול בהיפנוזה בתופעה כחלק מטיפול פסיכולוגי בגישה קוגניטיבית התנהגותית. רצ"ב קישור למאמר בנושא היפנוזה. http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר. קודם כל, תודה על העזרה. אני מבוטחת בקופ"ח לאומית. האם אתה יכול להמליץ לי על מטפל היפנוטי/פסיכולוג שיכול לעזור לי במקרה שלי? תודה.

לד"ר שלום! בן 30 עובד בעבודה משרדית - ומזה שנים רבות נוהג לכסוס צפורניים ועור האצבעות לפעמים עד כדי זוב דם. (כאשר נתון בבמצב בו נדרש לחשוב ולתכס פתרון) מודע למעשיי אך הדחף לא ניתן לשליטה מה גם שאני מרגיש אף הנאה מביצוע הפעולה. מה אפשר לעשות? התופעה גורמת לפגם אסטטי וזה המקור לפניתי. תודה. אורי.

אורי שלום מדובר בהתנהגות כפייתית (קומפולסיבית) שבדרך כלל מוגברת במצבי חרדה ושעמום והפכה מן הסתם עם השנים להרגל שקשה להפסיקו. התופעה עקשנית למדי ולא פשוט להפסיקה. במידה ויש תופעות קומפולסיביות נוספות יש מקום לטיפול פסיכולוגי ואולי אפילו תרופתי. אם העניין מתחיל ונגמר בכסיסת הציפורניים אפשר לנסות כמה נתיבים בעיקר בכיוונים התנהגותיים. ראשית כדאי לעשות יומן כסיסה ולעקוב אחרי ההתנהגות. לנסות ולכתוב כל פעם מה קרה ברקע ולהבין באיזה מצבים זה קורה. מודעות לעניין היא גורם מפתח בפתרון. במקביל אפשר לשים מרה או חומר אחר שיזכיר בכל פעם שתיגע באצבעות על הבעיה. לעיתים הפחתת לחצים בשיטות שונות מרגיעה את העניין בכל מקרה. את כל התהליכים הנ"ל אפשר לעשות לבד ואפשר להיעזר בטיפול פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

לדר' קפלן, יש לי שאלה, מדי פעם עולות לי מחשבות רעות.. כמו תאונות שיכולות לקרות לי ולבני משפחתי, או סבל או עינוי שיכולים אנו לעבור. ואני לא יודעת למה אני לא מפסיקה לחשוב על זה. אני בעיקרון בנאדם שמח אבל לפעמים אני חושבת על זה וזה מאוד מטריד אותי. לדעתי זה לא קשור לשום דבר שעברתי או שעשו לי פשוט דימיון מפותח לכיוון השלילי. איך אפשר לשנות את זה..?

כריסה שלום מדובר במחשבות טורדניות (אובססיביות) שזו צורה של חרדה. במידה וזה פוגע באיכות חייך יש אפשרות לפנות לטיפול פסיכולוגי ואפילו תרופתי בנושא. רצ"ב קישורים בנושא: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm http://www.hadassah.org.il/hebrew/PUB/obses/1.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן קפלן שלום, רציתי לשאול את דעתך בשאלה שאולי תשמע טריווילית וטיפשית אך מאחורי שאלתי עומד דבר מה. רציתי לשאול מדוע לדעתך בביקור אצל פסיכולוג יש קו מנחה שכל מטופל לא יראה את המטופלים הבאים אחריו. אפילו שהמטופל נניח יודע שיש אחריו עוד מטופל, יש שמירה על כך שהאחד לא יראה את השני. מה עומד לפי דעתך מאחורי רעיון זה?

מיכל. בתור מטופלת חשובה לי הפרטיות שלי. נניח ואני הולכת לטיפול, ואף-אחד לא יודע? הסיכוי שאני מכירה את מי שמגיע אחרי/לפני קיים, לא? העניין הוא שמירה על פרטיותו של המטופל. ומתן אפשרות להרגיש נוח יותר בעת הגעה לפגישה או בסופה של פגישה. ככה אני רואה את זה מזווית של מטופלת. אם יש עוד אלמנטים מהצד של המטפל - יהיה נחמד להכיר אותם.

מתוך תשובתך הבנתי שחשובה למטופל הפרטיות וזו אני מניחה הסיבה לרעיון. אם היית רואה מטופל אחר במקרה לאחר שעת הטיפול שלך, האם זה היה מפריע לך? כמו כן, אם חבר/מכר שלך היה פונה לאותו מטפל שלך האם זה היה מפריע לך? אם כן ו/או לא מה הסיבה לכך (כמובן תשובה כנה)?

מיכל שלום ראשית זה לא עיקרון המשותף לכל המטפלים. אישית אני משתדל לקיים את העיקרון הזו משתי סיבות. האחת היא כדי לשמור על הפרטיות של המטופלים שלי. שנית זה מאפשר לי שהות מספיקה למנוחה ומחשבה בין הטיפולים כדי שאוכל להגיע רענן לפגישה הבאה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני חושבת שיש רגישות גדולה במיוחד כאשר מדובר בטיפול.. אין לי כל ספק שאותה 'זוהרת' תעורר אצלי אותו רגש רדום או רדום למחצה, או גם ער, שאני לא שווה, ושבטח המטפל מתבעס לקבל אותי לטיפול. אולי מסריחה. אולי דוחה. אולי מגעילה. בעצם, אם אני חושבת על זה עכשו, אני גם נוטה להרגיש מגעילה ומלוכלכת סתם ליד נשים מאד אלגנטיות... דפוקה כבר אמרתי?

נכון. טיפול מהווה איזושהי פינה קצת שונה עבור המטופלים. עולם בתוך עולם. עכשיו אמרת... :-) וזה העלה אצלי עוד שאלה (ואת ממש ממש לא חייבת לענות) - את מביאה את המחשבות האלה לטיפול? יש משהו אנוכי בלהיות מטופל, לא? כולנו פספסנו את הזווית הנוספת שהעלה ד"ר קפלן.

לכ' ד''ר קפלן אני בחור בן 40 שעוסק בתחום השיווק המון שנים המצחיק הוא שהעבודה שלי היא בהצגת המוצרים לפני כל מיני סוגי אנשים היו לי אפילו תקופות שעשיתי הדרכות לפני קבוצות אנשים ומעולם לא הרגשתי כל חרדה שהיא.למעשה הבעיה שלי היום נמשכת למעלה מ-10 שנים בכל ישיבות צוות אני נכנס לחרדה אשר מתחילה מתחילת היום עם כל הסימפטומים המתלווים לחרדה ואם קיימת אפשרות להשטמת ההיתי מיד מנצל זאת . כיום כאשר אני מגיע לראיונות עבודה בסגנון ראיון קבוצתי זה שוב חוזר הדבר על עצמו ולצערי הדבר הזה פוגע לי באפשרות להתקבל למקומות עבודה למרות היכולות השיווק שלי אשמח מאוד לקבלת עזרה אפילו יעוץ בתחום . אציין שבמפגש עם אנשים ביום יום בזמן מכירה ואפילו עם מספר אנשים בו זמני איני חש שום חרדה אני מאוד נינוח ושולט בניהול המכירה.אגב האם ניתן להשיג בחברת סולגר טיפול על בסיס צמחים טבעיים

אמנם אתה בודאי מצפה לתשובה מדר' קפלן, אולם לדעתי ברונו אולי מה שאתה חש זה מידה מסויימת של פוביה חברתית. איני בטוחה במאה אחוזים בדברי. בכל אופן ישנן תרופות להפגת מתחים. לגבי תרופות צימחיות אני קצת סקפטית בעניין, אישית בעבר ניסתי והן לא ממש עשו עבודתן נאמנה. מה שכן שמעתי על טיפות הרסקיו. בנוסף ניתן לעבוד על הצד הזה בעזרת עבודה עצמאית ע"י דפי מחשבות מתקנות או ע"י קבלת יעוץ מקצועי שידגיש עבודה על הבעייה הספציפית הזו. כמובן זה תלוי במידת מצוקתך וחשיבות העניין. באם העניין אכן חשוב לך, אז אני ממליצה לך את הנ"ל. תודה,

אהלן פובית החברתית היקרה ראשית תודה לך על המענה, לפי מה שאת כותבת אני מבין שאת בבעיה או שהצלחת להתגבר על הבעיה ואם כן אשמח מאוד לקבל ממך פרטיים . למעשה זו הפעם הראשונה שלי בכלל לדבר על הנושא להתראות ברונו

ברונו שלום אתה סובל אכן מסוג של חרדה, זו לא בהכרח פוביה חברתית, בוודאי יש בה מרכיבים של חרדת ביצוע בדומה לחרדת בחינות ופחד במה כמו שקראת לזאת. סוג הטיפול המתאים תלוי במידה בה התופעה מוכרת לך גם בתחומים אחרים של החיים. ככל שהבעיה ממוקדת יותר ומשפיעה פחות על תחומי חיים אחרים ניתן לטפל בה בצורה מהירה וממוקדת יותר, ולהיפך. לא תמיד במקום שהבעיה מופיע דווקא שם מוצאים את הפתרון או את המקור לבעיה. טיפול קצר מועד הינו בד"כ בגישה קוגנטיבית התנהגותית. אפשר להיעזר גם בשיטות כמו EMDR והיפנוזה. תוכל לקרוא עוד בקישור הבא: http://www.psychologia.co.il/short.htm במידה והתופעה רחבה יותר והחרדה משפיעה גם על תחומי חיים אחרים יתכן שיש מקום לטיפול דינמי שהוא בד"כ גם ממושך יותר ומגיע מטבע הדברים גם למקומות עמוקים יותר. עליו ניתן לקרוא עוד בקישור הבא: http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm ואפשר גם להיעזר בתרופות, בין אם נוגדות חרדה ויתכן שיש כפי שאתה מציע גם אופציות טבעיות. אני מציע בנושאים הללו להתייעץ עם הפורומים הרפואיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד''ר קפלן ראשית תודה על המענה המהיר,אכן הסבר שלך הוא די נכון ולמעשה החרדה נובעת בעיקרבמעמד מסוים או בעיתוי מסוים ולמעשה ברוב המקרים שבהם אני נתקף בחרדה הם במעמד הראשוני או בפרק ההתחלתי של הישיבה או בראיון שבהם אני צריך להציג את עצמי או לשאת דברים בפני קבוצת אנשים ולצערי הפרק הזה הוא לרוב משאיר רושם מאוד לא חיובי , מיותר לציין שלאחר מכן במהלך הישיבה או הראיון אני די רגוע וניחוח. אגב אני עדין עובד בתחום השיווק כמובן בחברה אחרת ואילו בחברה הקודמת עבדתי המון שנים ועברתי עשרות רבות של כל מיני סוגי ישיבות ומעמדים שונים ועדין איני מצליח להתגבר על החרדה כמו שצינתי .אשמח אם תוכל לכוון אותי לסוג של טיפול על בסיס צמחים שאינו נדרש ביום יום אלא ביום שבו אני במעמד המתאים.קיבלתי הצעה של הרסיקיו מה זה? תודה ברונו

אני משתוקקת לטפל בחרדות שיש לי בעזרת פסיכולוג, אבל הטיפול כ"כ יקר! אני לא יכולה להרשות לעצמי להוציא 300-400 ש"ח לכל פגישה. האם קיימת אפשרות לקבל עזרה במחיר סביר? בקופ"ח שלי יש רק פסיכיאטרים ואני לא מעוניינת ללכת לפסיכיאטר.

טליה. ישנה אפשרות לקבל טיפול (פסיכולוגי ופסיכיאטרי) במרפאות הציבוריות לבריאות הנפש, ללא תשלום. החיסרון הוא, שלעיתים יש צורך להמתין בתור תקופה שיכולה להימשך גם חודשיים-שלושה.

יש עוד אפשרות ביניים ללכת לפסיכולוג שעובד בקליניקה הפרטית שלו דרך הקופת חולים ואז בדרך כלל אין תור וגם הטיפול יותר מקצועי ואישי וגם המחיר הוא ביניים סביב ה220 ש"ח, אני מכיר בחיפה כמה פסיכולוגיות כאלה שעובדות כך עם זה מענין אותך את יכולה לשלוח לי אימל [email protected]

טליה שלום ברוב קופות החולים נפתחות היום אפשרויות חדשות לקבל טיפול ע"י פסיכולוגים. אני מציע שתצרי קשר עם הקופה באזור מגוריך ותבררי שוב את האפשרויות. במידה וזה לא רלוונטי ואת מאזור המרכז יתכן שאוכל להפנות אותך לפסיכולוגים שיהיו מוכנים לקחת פחות באופן פרטי. גם כאן זה לא יפחת בד"כ מ 250 ש"ח. אם תרצי כתבי אלי מייל ואתן לך הפניה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני לא יודעת מאיזה איזור את בארץ , תחפשי דרך האינטרנט ב 144 " יעוץ לאישה" או תקלידי אפילו "לאישה" יש ארגון כזה (לפחות באיזור ירושלים) והם נותנים לך מחיר לפי המצב הסוציואקונומי שלך בהצלחה

אני אשה נשואה המתקרבת לגיל 50. תמיד כשגברים או נשים פוזלים לעברי, תמיד אני חושבת שזה סיבה שלילית לגבי למרות שבעלי אומר שאני מאד יפה ומושכת. וכשנשים עומדות ומדברות ומחייכות אחת לשנייה ופתאום מעיפים לי מבט - תמיד אני חושבת שיתכן וזה עלי, ולועגים לי, לכן אני משתדלת להתרחק מאנשים ואז חוזרת רגועה הביתה. וכשאנשים מסובבים את ראשם גם ברחוב או בארועים שיש לנו בבית לעברי - אני משתדלת לסובב את הראש ומתחילה לשנוא את כולם בהרגשה שלועגים לי. ועד כמה שאני זוכרת אני סוחבת את זה מילדות. מדוע זה קורה , חלום חיי להרגיש פתוחה וכיפית ולהרגיש שדווקא מתלהבים ממני בחברה, רק בעלי פתוח ודברן ואני שתקנית מדופלמת שתמיד חושבת שאנשים לועגים לי ואינני יודעת מדוע את מרגישה תמיד רע בנוכחות אנשים ואיך להתפטר מזה? - תודה-ליאת.

ליאת שלום דווקא לאור התקופה הארוכה בה את סובלת מהבעיה נראה לי שהמקור אינו דווקא בחוץ אלא בתוכך. בד"כ תחושה כזו נובעת מביטחון ודימוי עצמי נמוך. יתכן שבעבר באמת סבלת מילדים או אנשים שהציקו או לעגו לך, ולפעמים הידיעה שזה עומד לקרות שוב אפילו מזמינה אינטראקציה כזו שוב. אבל קשה להניח שבאמת תמיד הסביבה לועגת לך ויותר סביר שאת מפרשת דברים שונים פשוט בצורה שלילית. מעניין לשמוע שבחרת בן זוג שהוא הפוך ממך ואולי זו היתה דרכך להתמודד. במידה ויש לך מוטיבציה לטפל בעניין את יכולה לפנות לטיפול פסיכולוגי ולהבין יותר לעומק במה מדובר וכיצד ניתן לשנות את פני הדברים. בברכה ד"ר אורן קפלן

ליאת, היי, אני הייתי מציעה לך לבדוק עם עצמך בכל סיטואציה ומול האנשים הללו שנראה לך שלועגים עלייך, האם הם באמת לועגים לך או שזו תחושה שלך. הייתי מתחילה באנשים כמו חברים וכו' וממש שואלת- רגע, לעגת לי עכשיו? שאלות כאלו. אני מניחה כי היית מגלה דברים מפתיעים.

אני במקצועי חונכת ואני מעוניינת להרחיב את ידיעותי במחלות השונות בתחום הפסיכולוגי כדי לדעת כיצד לעזור למטופלי. האם תוכל להפנות אותי למנועי חיפוש למאמרים מתורגמים? בברכה צביה

צביה. תנסי לחפש ב - google ישראל. פשוט תכתבי בחלון את שם הבעיה/ מחלה/ הפרעה שבה את מעוניינת. או לחילופין, אם תוכלי לציין כאן במה בדיוק את מתמקדת יהיה קל יותר להפנות אותך לאתרים ספציפיים.

HERA תודה על העזרה עזרת לי מאוד. בברכה צביה.

צביה שלום לפני שפונים למאמרים אני מציע לפנות לספרים בסיסייים שאפשר להשיג בכל ספריה מקצועית ובחנויות הספרים. ישנם ספרי מבואות לפסיכולוגיה ופסיכיאטריה בעברית. אם תיכנסי לדיונון או אקדמון, החנויות האוניברסיטאיות לספרים, תמצאי אפשרויות רבות. בברכה ד"ר אורן קפלן

ילדי בן שנה וחצי ובזמן האחרון הוא דופק את ראשו בקיר בעוצמה ולא בוכה מכך. יש לציין שמכל מכה אחרת הוא כן בוכה ובדרך כלל הוא ילד עצבני וחסר שקט. אשמח לקבל יעוץ מה עליי לעשות.

אוסנת שלום חשוב לעקוב אחרי התנהגותו זו של הילד, לנסות ולתעד מתי הדבר קורה, האם התרחש דבר מה קודם לכן וכד'. רצוי כמובן להפסיק את ההתנהגות הזו בצורה אמפתית ולברר אם הילד עצמו מבין מה קורה לו (בהתאם לרמת התקשורת שלו). אם מדובר בתופעה תדירה והפעולה מבוצעת עם עוצמה כמו שאת כותבת מומלץ לפנות בהקדם למכון להתפתחות הילד או לנוירולוג או פסיכיאטר ילדים כדי לבדוק את העניין לעומק. התופעה קשורה לפעמים לבעיות שונות, לדוגמא, יש הפרעה בשינה שבה קיימת תופעה כזו. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום! ביתי בת שנתיים ואנחנו מתחילים בד"כ את תהליך ההשכבה (לאחר המקלחת) בין השעות 20:00 ל- 20:30. היא התרגלה שאנחנו (אני/בעלי) שוכבים לידה עד שהיא נרדמת. בהתחלה, כאשר היא היתה קטנה יותר זה היה הגיוני. אבל עכשו זה הפך למטרד אמיתי. היא עושה המון "הצגות", בוכה ועד שהיא נרדמת, השעה לפחות 21:15. היא בשום אופן לא מוכנה להשאר לבד בחדרה עם אור "קטן" (לא עם דובי ולא עם שום דבר דומה). זה מקשה עלינו מאוד ומנטרל את הערב. יש לציין שהיא ילדה בוגרת מאוד, מבינה ומקשיבה ומקסימה במשך היום. מה לעשות? בתודה מיכל

מיכל, אפשר להקריא לה ספרים בנושא. העניין הוא שאתם צריכים להיות עיקביים בנושא, ואם החלטתם שהיא צריכה לישון אז זהו!!!! לא מיץ, ולא ... לשבת לידה ולא לדבר וכשהיא נרדמת, אז ללכת בשקט!!!! עדי (שבצעירותה טיפלה בילדים קטנים ויודעת מה זה).

מיכל שלום בתך צודקת. זה מאוד נעים שההורים נמצאים לידה עד שהיא נרדמת. שינוי ההרגל הזו ידרוש מכם מידה רבה של אסטרטיביות ונכונות גם למאבק. עם זאת, יתכן שתמצאו דרך נעימה לעשות זאת. למשל, אם התפתחות השפה של בתך מתאימה אפשר לקנות ספר סיפורים או שירים וכל ערב לקרוא לה סיפור לפני השינה. אפשר גם להקליט את הסיפורים הללו על קלטת ולתת לה לשמוע אתכם בקלטת, או להשמיע מוסיקה בסיום הסיפור כשהיא הולכת לישון לבד בחדר. בהחלט סביר שתשבו לידה עד עשרים דקות לטקס השכבה, אבל הילדה צריכה ללמוד להרגיע את עצמה ולהירדם לבד גם כחלק מהמשימות ההתפתחותיות שלה. זה תלוי לא מעט ביכולותיכם להיות מצד אחד ברורים מבחינת הגבולות ומצד שני אמפתיים וסובלניים לעצב הטבעי הקיים עם הפרידה מהיום הקודם ומההורים. בברכה ד"ר אורן קפלן

אם הכלב שלי לא פוגש כלבים אחרים האם הוא הופך להיות יותר עוין כלפיהם כאשר הוא כן פוגש אותם? אין לי כ"כ הרבה זמן לצאת איתו כדי שישתובב עם כלבים אחרים , אני יוצאת איתו רק כדי שיעשה את צרכיו באם זה פוגע בו? אני מבינה שזה פורום פסיכולוגיה של אנשים אבל חשבתי אולי תוכלו להבין גם פסיכולוגיה של כלבים :)

הכל תלוי באופי הבסיסי של הכלב שלך. הוא גזעי או מעורב? אם גזעי - מאיזה גזע? אם מעורב - ידוע לך במה?

אה הוא מעורב עם 2 גזעים.... פודל צרפתי עם טרייר נראה לי... יש אנשים שאומרים שהוא בכלל פודל צרפתי "טהור" ... כן אני יודעת שפודלים לא נחמדים, אבל הוא קצת שונה.... מישהו סיפר לי שיש לו גם כן פודל צרפתי ממש נחמד... בכל אופן, הוא דווקא אוהב כלבים, מן הסתם נקבות בעיקר כי הוא זכר, אבל יש איזה כלב זכר אחד שהוא ממש אוהב... הוא די סנוב במהותו... :) (הכלב שלי) אבל אני בטוחה שלפעמים נורא בא לו לשחק איתם וגם לאחרונהוא התחיל לנבוח על כל דבר שזז וזה די מציק , אבל סה"כ הוא כלב מקסים והוא מאוד אוהב לשחק איתנו ויש אנשים שהוא גם מאוד אוהב כך שאני לא יכולה להגיד לך איך האופי שלו במקביל לגזע שלו... אני פשוט חשבתי שאולי הוא התחיל לנבוח יותר בגלל שהוא לא כ"כ מקבל זמן של ריצה ומשחק עם כלבים אחרים כי אין לי זמן..

ח שלום השאלות מעניינות אבל אני באמת לא מספיק מתמצא בעניין. נסה אולי לשאול בקישור הבא: http://www.dservicedogs.com בברכה ד"ר אורן קפלן

מה פירוש "קווי אישיות נרציסטיים?"

אנונימי שלום מדובר על נטייה אישיותית. להלן קישור לתיאור של הפרעת אישיות נרציסטית. אדם עם קווים אישיותיים כאלה אינו בהכרח בעלת הפרעת אישיות, אבל יש לו קווים מאפיינים, חזקים יותר או פחות, מתוך התיאור שלהלן http://www.zarut.com/gidi/npd.asp בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, רציתי לשאול: מה היא מחלה זו, מה הם סימניה, כיצד ניתן לטפל בה? תודה.

ורדית. השם "מאניה-דיפרסיה" למעשה כולל את המרכיבים של המחלה. המחלה מאופיינת בתנודות קיצוניות בין דכאון לבין מצבים של מאניה. הדכאון מאופיין, בין היתר, ב: שינויים בתאבון, הפרעות שינה, מחשבות של חוסר תכלית ותועלת וכן הלאה. המאניה מאופיינת, בין היתר, ב: פעילות יתר, כמעט ואין צורך בשינה, בזבזנות מופרזת, תחשות מגלומניות וכן הלאה. את מרבית הסימנים ניתן לראות על החולה ולכן, גם אם לא יודעים לומר מה בדיוק הבעיה, אפשר לראות שמשהו לא בסדר. בעיקר משום שהתנודות קיצוניות כ"כ. הטיפול משלב שיחות עם טיפול תרופתי. בכל אופן, אני מצרפת לך קטע מתוך אחד מאתרי האינטרנט: "מאניה דפרסיה - המונח הקודם להפרעה הנקראת כיום "הפרעה דו-קוטבית" (bi-polar disorder) המציינת מעבר חד בין תקופות של דיכאון, לרוב עמוק ולרוב פסיכוטי, לבין פעלתנות-יתר מלווה במצב-רוח מרומם, תחושה של אומניפוטנציה (הרגשה של כל-יכול), שתלטנות, פיזור כספים וקושי גדול להתייחס לזולת ולהכיר במגבלות. קיימות צורות שונות של ההפרעה והיא נחשבת הפרעה פסיכוטית, בה קיימת הפרעה בשיפוט ועיוות המציאות. מבין ההפרעות הנפשיות, הפרעה זו נחשבת לבעלת הבסיס הביולוגי המוצק ביותר וניתן להגיע לתוצאות משביעות-רצון למדיי ע"י שימוש בליתיום או בתחליפים סינתטיים שלו כדי ליצור איזון, בתנאי שהמטופל משתף פעולה ומכיר בצורך שלו להשתמש בתרופה. רצוי מאוד להשלים את הטיפול ע"י פסיכותרפיה (שיחות). יש לציין כי אנשים רבים הסובלים מההפרעה יכולים להגיע לרמת תפקוד גבוהה בעבודה ובמשפחה, אם הם מוכנים להתמיד בטיפול התרופתי. " --------------------------------------------------------------------------------

ורדית שלום אני חושב שתיאורה של הרה מתאים. יש בנושא חומר רב באינטרנט וכדאי לחפש ולקרוא עוד. בברכה ד"ר אורן קפלן

רציתי לדעת באיזה גיל מתגבשת הזהות המינית. בני בן 3, עד לפני כשלושה חודשים שיחק רק במכוניות. פתאום הוא החל להתעניין בבובות. הוא עדיין משחק במכוניות אבל לא באותה תדירות.קניתי לו חיילים אולם הוא לא מתעניין בהם ומעדיף בובות ודובונים למינהם. בנוסף, הוא לא מתלהב ממשחקי מלחמה פאואר רינג'ס וכדומה. שמתי לב שהוא משחק יפה יותר עם בנות, בעוד שעם בנים הוא רב הרבה ולא מצליח לשחק איתם לאורך זמן. עליי לציין שהוא יודע שהוא בן ולא בת ומבין את ההבחנה בין בנים ובנות. האם עליי לעשות משהו בנדון? האם ההתנהגויות הללו מעידות על בעיה?

אימא, אני לא חושבת שאת צריכה לעשות משהו. הוא פשוט גם מגלה את המין השני. עדי

גיל 3 עדיין מאד מוקדם לקבוע את הזהות המינית. מה רע שהוא מתעניין בבובות ? אולי תעדיפי שהוא יעשה זאת עכשיו מאשר בגיל 20...

יש אגב אנשים בעולם, שמעדיפים להקנות לילדהם חינוך ליברלי יותר ולכן הם לא עושים את המנהגים המקובלים כמו לקנות לילדה ורוד ולילד כחול, כי הם רוצים שבעתיד הבן לא יפתח אולי דיעות שובינסטיות או סקסיסטיות, הם גם רוצים שהילד יבין מהו שיוויון וכו (הם עצמם מאמינים בזה) לכן הם קונים בכוונה תחילה לבן בובות אך גם חיילים כדי שיהנה מכל העולמות - וכנ"ל גם לבנות....

אמא מודאגת שלום הסירי דאגה מליבך, או לפחות דחי אותה בכמה שנים טובות. זה בהחלט חיובי שבנך מתעניין בבובות ובנות ולא רק בחיילים ומכוניות. בגיל 3 כל האפשרויות פתוחות וכדאי להניח לו לבחור את הדברים שמעניינים אותו. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה לכולכם

אני סטודנטית לעבודה סוציאלית. הבעיה היא שאני לא מצליחה להתחבר לרגשות שלי. העניין הוא שכולם כ"כ מחוברים לרגשות שלהם ועל כל דבר הם "שופכים" מה הם מרגישים ואני- כלום. לא יודעת מה אני מרגישה. בעבר עבדתי בקופ"ח ונחשפתי להמון מקרים לא נעימים: אנשים שהכרתי במהלך העבודה התגלו כחולה סרטן סופניים, עבריין איים עליי, נרקומנים השתוללו כשהייתי לבד, חטפתי מלא צעקות, ראיתי המון חולי נפש, אנשים שהכרתי נפטרו מהיום למחר, ילדה קטנה שהכרתי (בת 6 ) נדרסה למוות ועוד. כשכל זה קרה הייתי חוזרת הביתה בוכה. כמעט יום יום הייתי חוזרת בוכה. כשעזבתי את העבודה חליתי לאחר מכן בנוירודרמטיטיס שידוע לי שזה מלחץ. דוד שלי נפטר מסרטן לפני 7 שנים, דודה שלי נפטרה לפני שבוע מסרטן והשאירה יתומים קטנים, קרוב שלי נפטר לפני חודשיים מסרטן בקיבה ועוד יש לי את הצרות שלי שהם לא מועטות. האם יש סיכוי שכל זה חיסן אותי באופן שכבר אין לי רגשות? תמיד הייתי רגישה לזולת ורחמנית ביותר אך כעת כמעט ואיני מרגישה כלום. הגעתי לשלב שבו אני מצטערת כמעט רק על עצמי. האם זה איזשהוא מנגנון הגנה כידי שלא אמשיך להפגע יותר?

אני חושב שדרך העבודה הסוציאלית תוכלי למצוא סיפוק ולהתחבר לרגשותיך בכך שאת עוזרת לאחרים.

גלית שלום הדברים שאת מתארת ואשר קרו לך לאחרונה אולי אפילו הזמינו סוג של התכנסות רגשית כדי להגן עליך. זה בהחלט לא אומר שאין לך רגשות או שאינך מתחברת אליהם. העדר החיבור לעצמי ולרגשות, אם קיים, הוא בוודאי משהו שמלווה אותך לא רק בעבודה אלא גם ביחסים בינאישיים, בהתלהבות מדברים, מתחושה של חיים וחיות. מה שאת מספרת זה אולי על משאלה שאופי החיים הרגשיים שלך יהיה אחר. מבחינות רבות זו עשויה להיות מטרה של טיפול דינמי, ובמידה ואינך נמצאת במסגרת כזו, ודווקא לאור המקצוע שבחרת, כדאי אולי שתנסי לחוות תהליך טיפולי. רצ"ב קישור למאמר על טיפול פסיכולוגי דינמי: http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

הייתי מוסיפה גם שלימודי עבודה סוציאלית אינם לימודים פשוטים. ישנם הרבה תכנים כואבים שפותחים לאנשים שלומדים אותם פצעים ישנים ונוגעים במקומות רגישים. וזה כנראה מה שעובר עלייך תוך כדי הלימודים. אני מציעה לך באמת לקבל תמיכה של איש מקצוע על מנת שלא שתחקי לחלוטין ותקבלי כלים איך להתמודד עם מנגנוני ההגנה שלך. ובכלל, מקום לעבד את שעבר עלייך בחודשים האחרונים.

אני כותבת כאן מתוך ייאוש, למרות שאני יודעת שאי אפשר למצוא פתרון בדרך זו...ובכל זאת, אני בת 25 ואני תקועה בחיי. כבר כמה שנים אני מחפשת את מקומי (מבחינה מקצועית), אני לא יודעת מה אני רוצה לעשות בחיי, אני רק יודעת שאני לא רוצה שהם יהיו ריקים מתוכן. אני רוצה להיות פרודוקטיבית ולממש את היכולות שלי. חשוב לי לציין שניסיתי כל מיני דברים, אבל מעולם לא הצלחתי לגייס את עצמי לסיים ולהשיג משהו. אני חוששת שאני סובלת מפחד מכישלון, כי שמתי לב שתמיד לפני שאני מתחילה משהו - אני פוחדת שלא אצליח בו, ולפעמים מוותרת לפני שהתחלתי או פורשת ללא מאמץ. גם טיפול פסיכולוגי ניסיתי (מסוגים שונים)וזה לא עזר. בבקשה, ייעץ לי איך להיפטר מהדפוס הזה..אני מרגישה שזה שואב ממני הכל..

היי חמודה! מה שכתבת מאוד נוגע לליבי.אני בת 33 ולפני שנה וחצי שאלתי את עצמי את אותן שאלות. אגב אל תחששי לרגע שאת לבד למרות שזה לא "צרת רבים נחמת טפשים" - יש כל כך הרבה אנשים בעולם וכמעט כולנו מסתובבים עם תחושות כמו שלך.ואני חוזרת ללפני שנה וחצי ואז פגשתי בחורה מדהימה שהזמינה אותי לערב אורחים של חברת לנדמררק אדיוקיישן שעושה סדנאות לאנשים שמרגישים שהם רוצים לחיות חיים יותר טובים האמת שהסתכלתי עליה כמו משוגעת ולא הבנתי על מה כל החיוכים והשמחה שלה ובעצם שפטתי אותה שלא בצדק ואז הלכתי לערב מבוא של ה"פורום" כך זה נקרא והחלטתי שאני נרשמת לסדנא הזו. אני בחורה מאוד סקפטית מטבעי אבל גם סקרנית ואני רוצה להגיד לך שישבתי בסדנא 3 ימים והתחברתי מאוד לכל הסיפורים של כולם שלא לדבר על כך שפתאום נראה לך שהצרות שלך הם הכי קטנות בעולם.אני מזמינה אותך ליצור איתי קשר - אני אשמח לספר לך עוד דברים.החיים שלי השתנו מן הקצה אל הקצה ואני חיה חיים שאני אוהבת עם המון עוצמה.אם את מעונינת הטלפון שלי הוא:053677009 אל תוותרי לעצמך הכל יכול להיות יותר טוב.אני חושבת שהייתי במקומות הכי נמוכים והיום טפו טפו ...בהצלחה עם כל החלטה שתעשי.

טל שלום השאלה מה תקוע. למעשה אינך יודעת מה מקור הריקנות או הפחד מהריקנות, והתחושה המרכזית שאני שומע ממך היא על התלבטות לא פשוטה לגבי זהותך בהקשרים רבים, מקצועית, אבל במיוחד אישית. על פניו טיפול פסיכולוגי בגישה דינמית הוא הדרך הטיפולית המתאימה למה שאת מתארת. אינני יודע איזה סוגי טיפולים עברת וכמה זמן היית בהם, אולם מטבע הדברים זה אינו תהליך קצר ומהיר, כיוון שסביר להניח שמדובר בתשתית הראשונית ביותר של אישיותך ונטיותיך לגביהם את שואלת ותוהה. כפסיכולוג הכיוון שנראה לי מתאים הוא הטיפול הפסיכולוגי. עם זאת, בהחלט יתכן שיש מסגרות אחרות מתאימות ושאיני מכיר אותן או בהן. בברכה ד"ר אורן קפלן

במשך שנים "בניתי" לעצמי חומות הגנה רבות כ"כ שכיום (עד שסוף סוף פגשתי בחור שאני מעונינת בו) החומות הללו מונעות ממני ליצור אינטימיות וקשר בכלל, אני כבר לא יודעת אם בכלל אני יכולה להפטר מהן וליצור אינטימיות בקשר????

עדי היקרה! בלי לחשוב פעמיים לרוץ לקנות את הספר "האל הרוכב על ארלי דוידסון".הסיפור על אישה אחות במקצועה שכל מה שתוקע את חייה הוא חומות ההגנה שלה.את לא תאמיני אבל הספר הזה לי שינה את החיים.הספר מסופר בצורת ספור ויש בו המון אלמנטים פסיכולוגים שנותנים לך להבין כיצד להוריד את חומות ההגנה.תאמיני לי לא תצטערי אחרי קריאת הספר ופשוט חבל שתפספסי אהבה גדולה עם גבר שאולי הוא בעצם גבר חייך. שיהיה לך המון בהצלחה.עדי

הדרך קשה וארוכה, אבל אל תתייאשי, ניתן ליצור שינוי. איך את מרגישה את החומות הללו באות לידי ביטוי? ניתן באמצעות טיפול, או סדנאות או באמצעות פידבק מהבן זוג אם את יכולה .....השאלה אם את מגיעה למצב של להיות עם מישהוא. בכל אופן, עם עבודה, כמובן שניתן לשנות.

דנה שלום מודעותך לעניין היא בהחלט צעד חשוב ראשון בדרך לפתרון והתמודדות. יתכן שתצטרכי גם להיות כנה ולשתף את בן זוגך בקשייך ולהכין אותו שקשה לך לתת אמון ולהיכנס לקשר. סביר להניח שסבלנותו היא משתנה מפתח לעזור לך להפטר מהחומות הללו. עם זאת, ברור שהמטלה העיקרית היא על כתפיך. את צריכה להיות כל הזמן מודעת ובקשר עם רגשותיך כדי לראות היכן את נתקעת והיכן את עלולה לפגוע בקשר בגלל הפגיעות. כמו שהלוחמת כתבה, יש אפשרות גם להיעזר במסגרות של טיפול או סדנאות. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה לכם, מקווה שטיפול יעזור לי היכן שלא הצלחתי לעזור לעצמי, קבעתי פגישה אצל פסיכולוג היום.

בשנה האחרונה עברתי 2 תאונות דרכים בהפרש של 10 חודשים, פגיעות גוף יחסית קלות. מאחר ואחרי התאונה האחרונה קיימת אצלי עצבנות יתר, דריכות ושיחזור של התאונה בזמן שאני נוהג ומתקרב לרמזור נשלחתי ע"י רופא המשפחה לאבחון פסיכאטרי. והרופא רשם במכתב התשובה כי האבחנה היא PTSD ואין צורך בהמשך טיפול. האם אין כל דרך לטפל ורק הזמן יעשה את זה? האם זה נורמלי כי חודשיים וחצי לאחר התאונה עדיין יהיו לי ההבזקים של התאונה?

שלום יעקב, תנסה ב: http://doctors.msn.co.il/forums/list.php?f=66 לדעתי האישית, זה מצוין שחזרת לנהוג!!!!! עדי

היי אני מציעה לך לפנות ל EMDR או ביופידבק לטיפול בדריכות. ניתן להקל. איך באה לידי ביטוי הדריכות? אפשר לשקול גם שיחות לעיבוד הזכרונות אצל פסיכולוג קליני או עובדת סוציאלית.

יעקב שלום תסמונת פוסט טראומתית אינה נדירה במצב שאתה מתאר והזמן שחלף בהחלט מתאים לסימפטומים שאתה מתאר. לעיתים זה עובר מאליו, עם זאת, במקרים רבים לא. מאחר ואובחנת כ PTSD יש מקום לטיפול בעניין אחרת מדוע האבחנה? אני מציע לך לפנות לטיפול בשיטת EMDR המיועדת במיוחד לבעיה כזו. דווקא הטיפול המיידי כעת עשוי להיות אפקטיבי במיוחד. להלן קישור להסבר על השיטה: http://www.psychologia.co.il/emdr.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום דר' קפלן! הייתי בשישי-שבת האחרון בקורס תקשורת שנתן לי לחשוב על מערכות היחסים שהיו לי בחיי עם אנשים בכלל ועם גברים בפרט.מהחבר האחרון נפרדתי לפני 5 חודשים עקב דכאונות שהוא סבל מהם והבחור פשוט לא היה מסוגל לנהל קשר חברות.אגב אני בת 33. ביום שבת בלילה אחרי השישי-שבת העמוס נפשית רגשית ופיזית חלמתי שאני נוסעת לבקר את הוריו בבית שלהם (אציין שהם מאוד רצו שנתחתן) ושהוא עובר לידי ולא מתייחס אליי.ברקע יש שם בחורה אבל היא לא חברה שלו.זהו יותר אני לא זוכרת. התגברתי יפה על הפרידה שבאה ביוזמתי אבל מאז יום ראשון בבוקר אני מצוברחת. ובא לי רק לישון. אשמח לתשובה עצה מכם תודה

שלום קורס מרוכז כפי שעברת משפיע בוודאי לטובה וגם לשלילה. זה טבעי שיש עוררות רגשית לאחר סדנא כזו והמחשבות שבאו בעקבותיה. נסי לנצל את התובנות שקיבלת בעקבות הקורס כמו גם הרמזים שאולי קיבלת מנפשך דרך החלומות, המחשבות ואפילו מצב הרוח. סביר להניח שתוך כמה ימים עוצמת הדברים תפחת, ובהחלט היה כדאי להמשיך ולהשתמש בתובנות שנוצרות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב! אמא שלי התאלמנה מאבא שלי לפני 6 שנים וכבר אז החליטה שהיא לא תרצה להכיר אף גבר.במשך השנים היא הבינה כי הבדידות לפעמים משתלטת על חייה אבל היא מילאה את זמנה בטיולים שונים לחו"ל ובעזרה עם הנכדים.בשנה האחרונה חלה תפנית בחשיבה שלה והיא יותר נפתחה לנושא ההכרות.לפני 3 חודשים הכירו לה מישהו מארצות הברית - אדם שחי שם כבר 30 שנה אבל טוען שאם הוא ימצא אישה נחמדה הוא יחזור ארצה. הם דיברו בטלפון חודשים והוא הגיע לארץ לפני 3 שבועות.כנראה שאימי עשתה שרשרת טעויות בנוסף לכך שאולי היא פשוט לא מצאה חן בעיניו.כנראה שהוא כן מצאה חן בעיניה. אציין כי ה"בחור" בן 70 גרוש כבר פעם שלישית עם המון נסיון בקשרים עם נשים.מתברר שהוא מאוד השמיץ את התנהגותה והיא כרגע חיה במין תחושה של דכאון, ריקנות.זה מדאיג אותי מאוד למרות שאימי אישה חזקה מאוד שאיבדה בעל ב-4 ימים ממחלה קשה.המלצתי לה לנסוע לטיול לחו"ל ולחשוב על אפשרות של עיסוקים.אבל היא טענה לדבר אחד "החיים שלי ריקים".אני הולכת לעשות לה שיחה מאוד רצינית בנושא אבל חסר לי מילים על-מנת שאוכל לשכנע אותה אפילו לפנות לכמה שיחות.אציין שהיא אישה מאוד בריאה נפשית. אבקשכם תשובה מהירה.תודה ילי

ילי שלום ראשית צריך לקבל את הדיכאון והאכזבה של אמך. היתה לה כנראה תקווה שמשהו ישתנה בחייה ומסתבר שהתקווה היתה לשוא. זה טבעי שהיא תגיב בצורה קשה וצריך לתת לה כמה ימים או שבועות לחזור לעצמה. אני חושב שאת נוהגת נכון בכך שאת מעודדת אותה לפעילות ולהמשך החיים. מצד שני אל תבהלי מתקופה של שפל, אלא אם את רואה שהדברים מתדרדרים באמת לדיכאון קליני ואז יש להפנותה לטיפול מתאים. בתקופה זו חשובה מאוד התמיכה המשפחתית. כמו שאת כותבת אמך בריאה מאוד נפשית ואם זה כך היא תתאושש ותעמוד בחזרה על הרגליים. בכל מקרה, במידה ואתם מודאגים או שהיא מוכנה לכך, אפשר להציע לה לפנות לכמה פגישות עם פסיכולוג. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, בני בן החמש וחצי הוא ילד בעל כשרון מילולי מפותח מאוד. יודע להביע את רצונותיו ותחושותיו, הוא ילד בעל בטחון עצמי רב בהתנהלותו ועם זאת זקוק לחיזוקים תכופים ביחס לחכמתו. הוא קורא וכותב ונהנה לפתור תרגילים בחשבון. לעומת זאת בכל הנוגע לאומנות (ובמידה מסויימת גם לספורט) - הוא חלש מאוד. ציוריו דלים, שמים - קו כחול, אדמה - קו חום וכיוב'. הכל מינימליסטי - הוא לא נמנע מלצייר, פעמים רבות הוא אף בוחר לעשות זאת בעצמו, אבל נושאי הציור מוגבלים מאוד (אם כי לכל ציור יש סיפור מעניין מאחוריו - ובגן הוא נוהג לכתוב סיפורים במילים). כך גם ביצירות אחרות כמו חימר. האם מדובר רק בכשרון אומנותי מוגבל או שיש אפשרות שזהו ביטוי לדברים אחרים ?

שלום יעל, איני אב לילדים וגם לא פסיכולוג, אבל אוכל רק לומר כי נראה שצד אחד אצל בנך יותר מפותח מצד אחר. כלומר-זה נורמלי לחלוטין כאשר לילד יש כשרון בתחום אחד יותר מאשר בתחומים אחרים. נצלי את כשרונו המילולי המיוחד ואת אהבתו לתרגילי חשבון-ופתחו תחומים אצלו אלה כבר עכשיו.(יתכן והוא אף מוכשר יותר מן הרגיל בתחומים אלה...) כל עוד הוא מביע את עצמו בדרך זו או אחרת, אז אין כל בעייה. ואם את בכל זאת מוטרדת , קחי את הציורים שצייר לפסיכולוג או יועץ, ודונו בתוכן הפנימי שלהם. דהיינו-ניתוח הציור. כל-טוב, מיכאל.

יעל שלום לא הייתי מנסה לנתח את ציוריו של בנך לצורך אבחון בעיות. הציור הוא דרך משחק ואני חושב שעדיף לתת לו להנות מן המשחק מבלי להיכנס כלל לשאלות הללו בזוית הזו. מצד שני, יש אפשרות להעלות את השאלה לגבי עולמו הרגשי של הילד בהקשרים רחבים יותר. האם את מרגישה בעיה כלשהי בתחומי חייו של בנך? ביחסים בינאישיים? בהבנה קוגניטיבית של שפה? בלמידה של דברים חדשים? אם אכן יש בעיה של ממש בחיים עצמם יש מקום לבדוק במה מדובר, ואז פסיכולוג מיומן יוכל להיעזר גם בציורים לצורך אבחנה. במידה ואינך מרגישה באויר כל בעיה, נסי להתבונן בציורים בעיניים ניטראליות מבלי לייחס להם משמעות רגשית. נטיותיו אלו עשויות להשתנות עוד פעמים רבות לאורך השנים. בברכה ד"ר אורן קפלן

ביתי,כיום בת 19, נמשכה תמיד, במוצהר ובפועל אל ה"חריג לרעה" :התיידדה (גם) עם חברה' על סף העבריינות,העיזה וגנבה כסף מסבתה בגיל 17,ואף רכשה ניסיון מיני ראשון עם בחור שלא היה חבר שלה או שאהבה במיוחד אבל הודתה שהעובדה שהיה חבר של אחרת באותו זמן בנוסף לחלקות לשונו, פיתו אותה להענות לו. במקביל לנ"ל, היתה תלמידה מצטיינת,מתנדבת במד"א, כיום היא חיילת מצטיינת, מוכשרת, חברותית באופן יוצא דופן לחיוב, מצודדת למראה ומעוררת התפעלות בהתנהגותה ובהישגיה בכל מקום אליו היא מגיעה.תוכניותיה לעתיד הם...ללמוד פסיכולוגיה ולהתמחות בקרמינולוגיה - איך לא??... כשהתחילה להתידד עם חברה' מפוקפקים (בגיל 15)דאגתי וניגשתי לפסיכולוג שייעץ לי לא להתערב ורק להמשיך ולעקוב...ואכן לא פעלתי כי היא לא חצתה את הגבולות שבעיני- נראו "אדומים"(למעט מקרה סילוק הכסף שלגביו כן התערבתי והיא הבטיחה שהיה חד פעמי ואכן לא חזרה עליו)וכיום היא כבר מידי בוגרת כדי שאגביל אותה בנושא החברים אז אני מסתפקת בשיחות ובדוגמאות שעשויות להרתיע אבל התשוקה הזו שלה לעבור עבירות מפחידה אותי. האם יש עדיין מה לעשות? איך נכון לדבר איתה?

עדן שלום לפי תיאורך בתך אינטיליגנטית ומוכשרת, מובילה את עצמה בדרכים שהיא חושבת לנכון וכנראה גם מצליחה מכל היבט שהוא. אתה יכול לשתף אותה בדאגותיך ופחדיך אם היחסים שלכם פתוחים והדבר מתאפשר. אינני רואה דרך של ממש בה תוכל לעשות דבר משמעותי אחר וכנראה שההצעה שקיבלת מאותו פסיכולוג היתה בסך הכל נכונה, וכנראה שהיא עדיין בתוקף. בברכה ד"ר אורן קפלן

אמא שלי בת 80 סובלת מזה שלוש שנים מכאבים שונים בכל חלקי הגוף. הבדיקות הכלליות שנעשו לה הראו שאין לה מחלה ספיצפית, פשוט אשה מבוגרת עם מחלות זיקנה, כמו בריחת סידן, דלקת פרקים. היא מטופלת בקורטיזון 10 מיליגרם כדורים להורדת לחץ דם. אנחנו 7 אחים ואחיות וכולם דואגים ולוקחים אחריות חוץ מזה שיש לה מטפלת צמודה למשך כל השבוע. כל האחים שלי עומדים דום כשאמא מתלוננת לוקחים אותה לרופאים מביאים רופאים הביתה והרופאה שולחת לסיטי לצילומי רנגטן , בקיצור המקסימום שאפשר וכל הבדיקות מראות שאין שום דבר חריג פשוט תופעות של זיקנה. הרופאה החליטה לטפל בסימפטום של דיכאון בכדור סרוקסט אחד בבוקר ואחד בצהרים, עדין אין לה שום מוטיבציה לצאת מהבית ועם מקסימום שיכנוע כלום, אבל לבדיקות כמו צילום או בדיקה אחרת במכון היא מוכנה לצאת לא לבדיקות דם שיגרתיות מפני ששולחים אליה אחות שלוקחת את בדיקות הדם. בשביל לא להלאות ביותר מלל אני מיואשת וטוענת שצריך לקחת אותה לפסיכולוג שמטפל בנושא דיכאון בגיל הזה. היא לא יוצאת מהבית, כאשר שואלים אתה מה שלומך תמיד רע תמיד כואב לא טוב ושאף אחד לא מבין את הכאב שהיא חווה, היא שוכבת כל היום. בערב היא עולה לקומה של חדר השינה שלה, כמו אריה, עשרים מדרגות . מה לעשות?

מל שלום ברמת חוסר המוטיבציה שאת מתארת לא בטוח שאמך תסכים להגיע לפסיכולוג, אבל בהחלט אפשר לנסות. אני מציע להתייעץ בקו הייעוץ של אש"ל שהיא עמותה לקשישים ובני משפחותיהם, יש להם קו בו מייעצות עובדות סוציאליות המתמחות בגיל המבוגר. מידע נוסף תוכלי לקבל דרך אתר אש"ל. כמו כן ניתן לפנות לייעוץ אצל פסיכוגריאטר. http://www.eshelinfo.org.il בברכה ד"ר אורן קפלן

רציתי לדעת אם יש ביסוס מדעי לקשר שבין מחלת האפלילפסיה לבין הפרעות נפשיות? האם מספיקה ההתמודדות עם המחלה בכדי לגרום לבעיות נפשיות/פסיכיאטריות או שמא יש קשר רפואי בין השניים? אם חיובי, האם יש דרך לטפל בבעיות? האם המחלה הינה תורשתית? סליחה שאני שואלת יותר על עצם המחלה אך אשמח כמה שיותר הבהרות בנושא!!

גילי שלום אפילפסיה אינה מחלה נפשית, זו המחלה הנוירולוגית הכרונית הנפוצה ביותר. עם זאת, לחלק מחולי אפילפסיה יש גם הפרעות נפשיות כאלה או אחרות, אולם יש להדגיש שרבים אחרים לא לוקים בכל בעיה נפשית כלל, למעט עצם ההתמודדות עם המחלה. לכן אין להכליל ויש לבדוק כל מקרה לגופו. לגבי המחלה עצמה ומאפייניה אני מציע לפנות לייעוץ בפורום לנוירולוגיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, אני בת 32, רווקה עם חבר + הריון מתחיל. יש לי בעיקר תחושות שליליות וחרדות אינסופיות בנוגע לאימהות. יש לציין כי ההריון אינו מתוכנן לחלוטין וכי מעולם לא חשבתי על להפוך לאמא. אולי אשמע חריגה ולא מציאותית אך הרגשתי היא שאני לא מיועדת ומתאימה לגדל ילדים וע"כ כל הפחדים והחששות המרובים שמקננים בתוכי. על מנת להבהיר יותר, אני אפילו במצב של דכאון שנמשך כבר חודשיים (הפרעות שינה קשות, התרחקות חברתית, הזנחה עצמית, חוסר תיאבון). רציתי לדעת אם כל החששות יתבדו לאחר הלידה או שמא קיים סיכוי כי הן ריאליות?? האם יש משקל כבר לשינויים ההורמונליים החלים בגופי ליצירת ההרגשה הנוראה שבה אני שרויה? והאם יתכן מצב שאצטער על הנעשה לאחר הלידה ??? אני פשוט מוטרפת הפחד להיכנס למצב אל-חזור לא רצוי !!!!!!!!!!

שרון שלום מה שאת מתארת מדאיג ואני חושב שכדאי שתפני לטיפול פסיכולוגי בהקדם. תקופת ההריון היא תקופה שיש בה רגישיות נפשיות ואלו כמובן מתגברות במצבים כמו שאת מתארת בהם ההריון לא רצוי או לא מתוכנן. מאחר ויש כל כך הרבה לבטים יש חשש שאחרי הלידה החששות והדיכאון דווקא יגברו ואני לא חושב שזה משהו שכדאי לבדוק אותו. רוגע ואיכות חיים בתקופת ההריון חשובים הן לאם והן לעובר. הסימפטומים הדיכאוניים שאת מתארת דורשים התייחסות וטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

ראשית, תודה על המענה המקצועי והברור. ברצוני להוסיף כי הייתי בטיפול אצל פסיכולוגית קלינית שאכן הביעה חשש ממצבי אך לא נאמר לי מפורשות כי צפוי לי טוב או רע. היא טענה כי אמנם אני שרויה במצב לא בריא אך יתכן והכל קשור לפחדים טבעיים לקראת אימהות וכי רוב הזמן "עם האוכל בא התיאבון" וכשאלד אז אמצא את ההנאה הטמונה בהבאת ילד לעולם. כפי שטענת, אני חוששת לקחת את הסיכון אך מה יהא אם גם בעוד שנה, שנתיים או חמש אהיה בסיטואציה דומה וארגיש אותו הדבר? אשאר אנמית כל חיי? האם העובדה שיחסיי עם בן זוגי אינם מבוססים (רווקה) משפיעה על היווצרות החששות? בן זוגי אמנם מביע רצון לתמוך לאורך כל הדרך אך חיינו אינו גן של שושנים. האם במצב כזה עלי להסתכן בהפסקת הריון מאשר לנסות "ליזרום" עם ההריון? אודה לתגובה נוספת (לאחר הטיפול המקצועי שקיבלתי נותרתי ללא תשובות לצערי). תודה מראש!!!

שלום לאחרונה הופיעו אצלי הרבה פוביות בעקבות מקרה שבו נבהלתי נורא, אני גם משחזרת ארועים לא נעימים מילדותי וגורמת לעצמי לחוש רע ולא שפויה. איך מתגברים על זה ונפטרים מכל הפחדים פשוט אני לא מצליחה לישון בלילה

קרן שלום לא כתבת הרבה על מה קרה לך בדיוק, אבל כנראה שהזדעזעת וכעת את חווה את ההשפעה הנפשית של מה שקרה. בהחלט יתכן שחוויה מבהילה עוררה גם שדים חבויים מן העבר. ההחלטה לפנות לטיפול תלויה בעוצמת הסימפטומים, בסוג הטראומה, ובכמה זמן העניין נמשך. מאחר ונשמע שאיכות חייך נפגעה באופן ניכר כדאי שתפני לייעוץ פסיכולוגי לטפל בעניין. בברכה ד"ר אורן קפלן