פורום פסיכולוגיה קלינית

אני סובל מדימינות שווא שכולם משקרים לי .כשאני מדהר בטלפון עם חבר פתאום אני בטוח שזאת מישהי שמנסה לעבוד עלי או להתחיל איתי .באם אני צריך טיפול ?

אדי שלום השאלה למה בדיוק אתה מתכוון בדמיונות שווא וכמה התופעה רחבה. אם היא מתרחשת רק בהקשר מסוים צריך לבדוק מה קורה לך בהקשר הזה. למשל, האם שיחת הטלפון גורמת לך היסוסים או פגיעה בביטחון העצמי. אם זה קורה בהקשרים רבים ושונים צריך לראות האם אין כאן תהליך יותר מורכב שאותו אתה עובר בתקופה הזו. ההחלטה אם אתה צריך טיפול היא שלך. במידה ואתה מרגיש שאיכות חייך נפגעת ממה שקורה בהחלט כדאי לפנות לטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום. אני בת 21. מאז שאני זוכרת את עצמי , אני לא מסוגלת לראות שיירות נמלים או מקבץ נק' שחורות, ובמקרה שאני כן נחשפת לתופעה, גופי מתחיל לגרד ונזלת נוזלת מאפי, ואני גם מרגישה שאני פחות בשליטה עצמית. רק לאחרונה גיליתי שהבעיה שלי לא מופיעה אצל כולם. בזמן האחרון זה נהייה גרוע יותר , וזה התחיל לקרות גם כשאני רואה חלודה, כביש פתוח (כשהוא בשיפוץ). גם בזמן שאני מתארת לכם את התופעה נוזל אפי וגופי מגרד. האם נתקלתם בדבר כזה בעבר? האם ידוע ממה זה נובע? מקווה שתעזרו לי בהקדם.

צ'אנדרה שלום מה שאת מתארת נשמע כמו סוג של פוביה שהביטוי שלה אצלך דומה לתגובה אלרגית. אני ממליץ לך לפנות לטיפול בהיפנוזה בתופעה כחלק מטיפול פסיכולוגי בגישה קוגניטיבית התנהגותית. רצ"ב קישור למאמר בנושא היפנוזה. http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר. קודם כל, תודה על העזרה. אני מבוטחת בקופ"ח לאומית. האם אתה יכול להמליץ לי על מטפל היפנוטי/פסיכולוג שיכול לעזור לי במקרה שלי? תודה.

לד"ר שלום! בן 30 עובד בעבודה משרדית - ומזה שנים רבות נוהג לכסוס צפורניים ועור האצבעות לפעמים עד כדי זוב דם. (כאשר נתון בבמצב בו נדרש לחשוב ולתכס פתרון) מודע למעשיי אך הדחף לא ניתן לשליטה מה גם שאני מרגיש אף הנאה מביצוע הפעולה. מה אפשר לעשות? התופעה גורמת לפגם אסטטי וזה המקור לפניתי. תודה. אורי.

אורי שלום מדובר בהתנהגות כפייתית (קומפולסיבית) שבדרך כלל מוגברת במצבי חרדה ושעמום והפכה מן הסתם עם השנים להרגל שקשה להפסיקו. התופעה עקשנית למדי ולא פשוט להפסיקה. במידה ויש תופעות קומפולסיביות נוספות יש מקום לטיפול פסיכולוגי ואולי אפילו תרופתי. אם העניין מתחיל ונגמר בכסיסת הציפורניים אפשר לנסות כמה נתיבים בעיקר בכיוונים התנהגותיים. ראשית כדאי לעשות יומן כסיסה ולעקוב אחרי ההתנהגות. לנסות ולכתוב כל פעם מה קרה ברקע ולהבין באיזה מצבים זה קורה. מודעות לעניין היא גורם מפתח בפתרון. במקביל אפשר לשים מרה או חומר אחר שיזכיר בכל פעם שתיגע באצבעות על הבעיה. לעיתים הפחתת לחצים בשיטות שונות מרגיעה את העניין בכל מקרה. את כל התהליכים הנ"ל אפשר לעשות לבד ואפשר להיעזר בטיפול פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

לדר' קפלן, יש לי שאלה, מדי פעם עולות לי מחשבות רעות.. כמו תאונות שיכולות לקרות לי ולבני משפחתי, או סבל או עינוי שיכולים אנו לעבור. ואני לא יודעת למה אני לא מפסיקה לחשוב על זה. אני בעיקרון בנאדם שמח אבל לפעמים אני חושבת על זה וזה מאוד מטריד אותי. לדעתי זה לא קשור לשום דבר שעברתי או שעשו לי פשוט דימיון מפותח לכיוון השלילי. איך אפשר לשנות את זה..?

כריסה שלום מדובר במחשבות טורדניות (אובססיביות) שזו צורה של חרדה. במידה וזה פוגע באיכות חייך יש אפשרות לפנות לטיפול פסיכולוגי ואפילו תרופתי בנושא. רצ"ב קישורים בנושא: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm http://www.hadassah.org.il/hebrew/PUB/obses/1.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן קפלן שלום, רציתי לשאול את דעתך בשאלה שאולי תשמע טריווילית וטיפשית אך מאחורי שאלתי עומד דבר מה. רציתי לשאול מדוע לדעתך בביקור אצל פסיכולוג יש קו מנחה שכל מטופל לא יראה את המטופלים הבאים אחריו. אפילו שהמטופל נניח יודע שיש אחריו עוד מטופל, יש שמירה על כך שהאחד לא יראה את השני. מה עומד לפי דעתך מאחורי רעיון זה?

מיכל. בתור מטופלת חשובה לי הפרטיות שלי. נניח ואני הולכת לטיפול, ואף-אחד לא יודע? הסיכוי שאני מכירה את מי שמגיע אחרי/לפני קיים, לא? העניין הוא שמירה על פרטיותו של המטופל. ומתן אפשרות להרגיש נוח יותר בעת הגעה לפגישה או בסופה של פגישה. ככה אני רואה את זה מזווית של מטופלת. אם יש עוד אלמנטים מהצד של המטפל - יהיה נחמד להכיר אותם.

מתוך תשובתך הבנתי שחשובה למטופל הפרטיות וזו אני מניחה הסיבה לרעיון. אם היית רואה מטופל אחר במקרה לאחר שעת הטיפול שלך, האם זה היה מפריע לך? כמו כן, אם חבר/מכר שלך היה פונה לאותו מטפל שלך האם זה היה מפריע לך? אם כן ו/או לא מה הסיבה לכך (כמובן תשובה כנה)?

מיכל שלום ראשית זה לא עיקרון המשותף לכל המטפלים. אישית אני משתדל לקיים את העיקרון הזו משתי סיבות. האחת היא כדי לשמור על הפרטיות של המטופלים שלי. שנית זה מאפשר לי שהות מספיקה למנוחה ומחשבה בין הטיפולים כדי שאוכל להגיע רענן לפגישה הבאה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני חושבת שיש רגישות גדולה במיוחד כאשר מדובר בטיפול.. אין לי כל ספק שאותה 'זוהרת' תעורר אצלי אותו רגש רדום או רדום למחצה, או גם ער, שאני לא שווה, ושבטח המטפל מתבעס לקבל אותי לטיפול. אולי מסריחה. אולי דוחה. אולי מגעילה. בעצם, אם אני חושבת על זה עכשו, אני גם נוטה להרגיש מגעילה ומלוכלכת סתם ליד נשים מאד אלגנטיות... דפוקה כבר אמרתי?

נכון. טיפול מהווה איזושהי פינה קצת שונה עבור המטופלים. עולם בתוך עולם. עכשיו אמרת... :-) וזה העלה אצלי עוד שאלה (ואת ממש ממש לא חייבת לענות) - את מביאה את המחשבות האלה לטיפול? יש משהו אנוכי בלהיות מטופל, לא? כולנו פספסנו את הזווית הנוספת שהעלה ד"ר קפלן.

לכ' ד''ר קפלן אני בחור בן 40 שעוסק בתחום השיווק המון שנים המצחיק הוא שהעבודה שלי היא בהצגת המוצרים לפני כל מיני סוגי אנשים היו לי אפילו תקופות שעשיתי הדרכות לפני קבוצות אנשים ומעולם לא הרגשתי כל חרדה שהיא.למעשה הבעיה שלי היום נמשכת למעלה מ-10 שנים בכל ישיבות צוות אני נכנס לחרדה אשר מתחילה מתחילת היום עם כל הסימפטומים המתלווים לחרדה ואם קיימת אפשרות להשטמת ההיתי מיד מנצל זאת . כיום כאשר אני מגיע לראיונות עבודה בסגנון ראיון קבוצתי זה שוב חוזר הדבר על עצמו ולצערי הדבר הזה פוגע לי באפשרות להתקבל למקומות עבודה למרות היכולות השיווק שלי אשמח מאוד לקבלת עזרה אפילו יעוץ בתחום . אציין שבמפגש עם אנשים ביום יום בזמן מכירה ואפילו עם מספר אנשים בו זמני איני חש שום חרדה אני מאוד נינוח ושולט בניהול המכירה.אגב האם ניתן להשיג בחברת סולגר טיפול על בסיס צמחים טבעיים

אמנם אתה בודאי מצפה לתשובה מדר' קפלן, אולם לדעתי ברונו אולי מה שאתה חש זה מידה מסויימת של פוביה חברתית. איני בטוחה במאה אחוזים בדברי. בכל אופן ישנן תרופות להפגת מתחים. לגבי תרופות צימחיות אני קצת סקפטית בעניין, אישית בעבר ניסתי והן לא ממש עשו עבודתן נאמנה. מה שכן שמעתי על טיפות הרסקיו. בנוסף ניתן לעבוד על הצד הזה בעזרת עבודה עצמאית ע"י דפי מחשבות מתקנות או ע"י קבלת יעוץ מקצועי שידגיש עבודה על הבעייה הספציפית הזו. כמובן זה תלוי במידת מצוקתך וחשיבות העניין. באם העניין אכן חשוב לך, אז אני ממליצה לך את הנ"ל. תודה,

אהלן פובית החברתית היקרה ראשית תודה לך על המענה, לפי מה שאת כותבת אני מבין שאת בבעיה או שהצלחת להתגבר על הבעיה ואם כן אשמח מאוד לקבל ממך פרטיים . למעשה זו הפעם הראשונה שלי בכלל לדבר על הנושא להתראות ברונו

ברונו שלום אתה סובל אכן מסוג של חרדה, זו לא בהכרח פוביה חברתית, בוודאי יש בה מרכיבים של חרדת ביצוע בדומה לחרדת בחינות ופחד במה כמו שקראת לזאת. סוג הטיפול המתאים תלוי במידה בה התופעה מוכרת לך גם בתחומים אחרים של החיים. ככל שהבעיה ממוקדת יותר ומשפיעה פחות על תחומי חיים אחרים ניתן לטפל בה בצורה מהירה וממוקדת יותר, ולהיפך. לא תמיד במקום שהבעיה מופיע דווקא שם מוצאים את הפתרון או את המקור לבעיה. טיפול קצר מועד הינו בד"כ בגישה קוגנטיבית התנהגותית. אפשר להיעזר גם בשיטות כמו EMDR והיפנוזה. תוכל לקרוא עוד בקישור הבא: http://www.psychologia.co.il/short.htm במידה והתופעה רחבה יותר והחרדה משפיעה גם על תחומי חיים אחרים יתכן שיש מקום לטיפול דינמי שהוא בד"כ גם ממושך יותר ומגיע מטבע הדברים גם למקומות עמוקים יותר. עליו ניתן לקרוא עוד בקישור הבא: http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm ואפשר גם להיעזר בתרופות, בין אם נוגדות חרדה ויתכן שיש כפי שאתה מציע גם אופציות טבעיות. אני מציע בנושאים הללו להתייעץ עם הפורומים הרפואיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד''ר קפלן ראשית תודה על המענה המהיר,אכן הסבר שלך הוא די נכון ולמעשה החרדה נובעת בעיקרבמעמד מסוים או בעיתוי מסוים ולמעשה ברוב המקרים שבהם אני נתקף בחרדה הם במעמד הראשוני או בפרק ההתחלתי של הישיבה או בראיון שבהם אני צריך להציג את עצמי או לשאת דברים בפני קבוצת אנשים ולצערי הפרק הזה הוא לרוב משאיר רושם מאוד לא חיובי , מיותר לציין שלאחר מכן במהלך הישיבה או הראיון אני די רגוע וניחוח. אגב אני עדין עובד בתחום השיווק כמובן בחברה אחרת ואילו בחברה הקודמת עבדתי המון שנים ועברתי עשרות רבות של כל מיני סוגי ישיבות ומעמדים שונים ועדין איני מצליח להתגבר על החרדה כמו שצינתי .אשמח אם תוכל לכוון אותי לסוג של טיפול על בסיס צמחים שאינו נדרש ביום יום אלא ביום שבו אני במעמד המתאים.קיבלתי הצעה של הרסיקיו מה זה? תודה ברונו

אני משתוקקת לטפל בחרדות שיש לי בעזרת פסיכולוג, אבל הטיפול כ"כ יקר! אני לא יכולה להרשות לעצמי להוציא 300-400 ש"ח לכל פגישה. האם קיימת אפשרות לקבל עזרה במחיר סביר? בקופ"ח שלי יש רק פסיכיאטרים ואני לא מעוניינת ללכת לפסיכיאטר.

טליה. ישנה אפשרות לקבל טיפול (פסיכולוגי ופסיכיאטרי) במרפאות הציבוריות לבריאות הנפש, ללא תשלום. החיסרון הוא, שלעיתים יש צורך להמתין בתור תקופה שיכולה להימשך גם חודשיים-שלושה.

יש עוד אפשרות ביניים ללכת לפסיכולוג שעובד בקליניקה הפרטית שלו דרך הקופת חולים ואז בדרך כלל אין תור וגם הטיפול יותר מקצועי ואישי וגם המחיר הוא ביניים סביב ה220 ש"ח, אני מכיר בחיפה כמה פסיכולוגיות כאלה שעובדות כך עם זה מענין אותך את יכולה לשלוח לי אימל [email protected]

טליה שלום ברוב קופות החולים נפתחות היום אפשרויות חדשות לקבל טיפול ע"י פסיכולוגים. אני מציע שתצרי קשר עם הקופה באזור מגוריך ותבררי שוב את האפשרויות. במידה וזה לא רלוונטי ואת מאזור המרכז יתכן שאוכל להפנות אותך לפסיכולוגים שיהיו מוכנים לקחת פחות באופן פרטי. גם כאן זה לא יפחת בד"כ מ 250 ש"ח. אם תרצי כתבי אלי מייל ואתן לך הפניה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני לא יודעת מאיזה איזור את בארץ , תחפשי דרך האינטרנט ב 144 " יעוץ לאישה" או תקלידי אפילו "לאישה" יש ארגון כזה (לפחות באיזור ירושלים) והם נותנים לך מחיר לפי המצב הסוציואקונומי שלך בהצלחה

אני אשה נשואה המתקרבת לגיל 50. תמיד כשגברים או נשים פוזלים לעברי, תמיד אני חושבת שזה סיבה שלילית לגבי למרות שבעלי אומר שאני מאד יפה ומושכת. וכשנשים עומדות ומדברות ומחייכות אחת לשנייה ופתאום מעיפים לי מבט - תמיד אני חושבת שיתכן וזה עלי, ולועגים לי, לכן אני משתדלת להתרחק מאנשים ואז חוזרת רגועה הביתה. וכשאנשים מסובבים את ראשם גם ברחוב או בארועים שיש לנו בבית לעברי - אני משתדלת לסובב את הראש ומתחילה לשנוא את כולם בהרגשה שלועגים לי. ועד כמה שאני זוכרת אני סוחבת את זה מילדות. מדוע זה קורה , חלום חיי להרגיש פתוחה וכיפית ולהרגיש שדווקא מתלהבים ממני בחברה, רק בעלי פתוח ודברן ואני שתקנית מדופלמת שתמיד חושבת שאנשים לועגים לי ואינני יודעת מדוע את מרגישה תמיד רע בנוכחות אנשים ואיך להתפטר מזה? - תודה-ליאת.

ליאת שלום דווקא לאור התקופה הארוכה בה את סובלת מהבעיה נראה לי שהמקור אינו דווקא בחוץ אלא בתוכך. בד"כ תחושה כזו נובעת מביטחון ודימוי עצמי נמוך. יתכן שבעבר באמת סבלת מילדים או אנשים שהציקו או לעגו לך, ולפעמים הידיעה שזה עומד לקרות שוב אפילו מזמינה אינטראקציה כזו שוב. אבל קשה להניח שבאמת תמיד הסביבה לועגת לך ויותר סביר שאת מפרשת דברים שונים פשוט בצורה שלילית. מעניין לשמוע שבחרת בן זוג שהוא הפוך ממך ואולי זו היתה דרכך להתמודד. במידה ויש לך מוטיבציה לטפל בעניין את יכולה לפנות לטיפול פסיכולוגי ולהבין יותר לעומק במה מדובר וכיצד ניתן לשנות את פני הדברים. בברכה ד"ר אורן קפלן

ליאת, היי, אני הייתי מציעה לך לבדוק עם עצמך בכל סיטואציה ומול האנשים הללו שנראה לך שלועגים עלייך, האם הם באמת לועגים לך או שזו תחושה שלך. הייתי מתחילה באנשים כמו חברים וכו' וממש שואלת- רגע, לעגת לי עכשיו? שאלות כאלו. אני מניחה כי היית מגלה דברים מפתיעים.

אני במקצועי חונכת ואני מעוניינת להרחיב את ידיעותי במחלות השונות בתחום הפסיכולוגי כדי לדעת כיצד לעזור למטופלי. האם תוכל להפנות אותי למנועי חיפוש למאמרים מתורגמים? בברכה צביה

צביה. תנסי לחפש ב - google ישראל. פשוט תכתבי בחלון את שם הבעיה/ מחלה/ הפרעה שבה את מעוניינת. או לחילופין, אם תוכלי לציין כאן במה בדיוק את מתמקדת יהיה קל יותר להפנות אותך לאתרים ספציפיים.

HERA תודה על העזרה עזרת לי מאוד. בברכה צביה.

צביה שלום לפני שפונים למאמרים אני מציע לפנות לספרים בסיסייים שאפשר להשיג בכל ספריה מקצועית ובחנויות הספרים. ישנם ספרי מבואות לפסיכולוגיה ופסיכיאטריה בעברית. אם תיכנסי לדיונון או אקדמון, החנויות האוניברסיטאיות לספרים, תמצאי אפשרויות רבות. בברכה ד"ר אורן קפלן

ילדי בן שנה וחצי ובזמן האחרון הוא דופק את ראשו בקיר בעוצמה ולא בוכה מכך. יש לציין שמכל מכה אחרת הוא כן בוכה ובדרך כלל הוא ילד עצבני וחסר שקט. אשמח לקבל יעוץ מה עליי לעשות.

אוסנת שלום חשוב לעקוב אחרי התנהגותו זו של הילד, לנסות ולתעד מתי הדבר קורה, האם התרחש דבר מה קודם לכן וכד'. רצוי כמובן להפסיק את ההתנהגות הזו בצורה אמפתית ולברר אם הילד עצמו מבין מה קורה לו (בהתאם לרמת התקשורת שלו). אם מדובר בתופעה תדירה והפעולה מבוצעת עם עוצמה כמו שאת כותבת מומלץ לפנות בהקדם למכון להתפתחות הילד או לנוירולוג או פסיכיאטר ילדים כדי לבדוק את העניין לעומק. התופעה קשורה לפעמים לבעיות שונות, לדוגמא, יש הפרעה בשינה שבה קיימת תופעה כזו. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום! ביתי בת שנתיים ואנחנו מתחילים בד"כ את תהליך ההשכבה (לאחר המקלחת) בין השעות 20:00 ל- 20:30. היא התרגלה שאנחנו (אני/בעלי) שוכבים לידה עד שהיא נרדמת. בהתחלה, כאשר היא היתה קטנה יותר זה היה הגיוני. אבל עכשו זה הפך למטרד אמיתי. היא עושה המון "הצגות", בוכה ועד שהיא נרדמת, השעה לפחות 21:15. היא בשום אופן לא מוכנה להשאר לבד בחדרה עם אור "קטן" (לא עם דובי ולא עם שום דבר דומה). זה מקשה עלינו מאוד ומנטרל את הערב. יש לציין שהיא ילדה בוגרת מאוד, מבינה ומקשיבה ומקסימה במשך היום. מה לעשות? בתודה מיכל

מיכל, אפשר להקריא לה ספרים בנושא. העניין הוא שאתם צריכים להיות עיקביים בנושא, ואם החלטתם שהיא צריכה לישון אז זהו!!!! לא מיץ, ולא ... לשבת לידה ולא לדבר וכשהיא נרדמת, אז ללכת בשקט!!!! עדי (שבצעירותה טיפלה בילדים קטנים ויודעת מה זה).

מיכל שלום בתך צודקת. זה מאוד נעים שההורים נמצאים לידה עד שהיא נרדמת. שינוי ההרגל הזו ידרוש מכם מידה רבה של אסטרטיביות ונכונות גם למאבק. עם זאת, יתכן שתמצאו דרך נעימה לעשות זאת. למשל, אם התפתחות השפה של בתך מתאימה אפשר לקנות ספר סיפורים או שירים וכל ערב לקרוא לה סיפור לפני השינה. אפשר גם להקליט את הסיפורים הללו על קלטת ולתת לה לשמוע אתכם בקלטת, או להשמיע מוסיקה בסיום הסיפור כשהיא הולכת לישון לבד בחדר. בהחלט סביר שתשבו לידה עד עשרים דקות לטקס השכבה, אבל הילדה צריכה ללמוד להרגיע את עצמה ולהירדם לבד גם כחלק מהמשימות ההתפתחותיות שלה. זה תלוי לא מעט ביכולותיכם להיות מצד אחד ברורים מבחינת הגבולות ומצד שני אמפתיים וסובלניים לעצב הטבעי הקיים עם הפרידה מהיום הקודם ומההורים. בברכה ד"ר אורן קפלן

אם הכלב שלי לא פוגש כלבים אחרים האם הוא הופך להיות יותר עוין כלפיהם כאשר הוא כן פוגש אותם? אין לי כ"כ הרבה זמן לצאת איתו כדי שישתובב עם כלבים אחרים , אני יוצאת איתו רק כדי שיעשה את צרכיו באם זה פוגע בו? אני מבינה שזה פורום פסיכולוגיה של אנשים אבל חשבתי אולי תוכלו להבין גם פסיכולוגיה של כלבים :)

הכל תלוי באופי הבסיסי של הכלב שלך. הוא גזעי או מעורב? אם גזעי - מאיזה גזע? אם מעורב - ידוע לך במה?

אה הוא מעורב עם 2 גזעים.... פודל צרפתי עם טרייר נראה לי... יש אנשים שאומרים שהוא בכלל פודל צרפתי "טהור" ... כן אני יודעת שפודלים לא נחמדים, אבל הוא קצת שונה.... מישהו סיפר לי שיש לו גם כן פודל צרפתי ממש נחמד... בכל אופן, הוא דווקא אוהב כלבים, מן הסתם נקבות בעיקר כי הוא זכר, אבל יש איזה כלב זכר אחד שהוא ממש אוהב... הוא די סנוב במהותו... :) (הכלב שלי) אבל אני בטוחה שלפעמים נורא בא לו לשחק איתם וגם לאחרונהוא התחיל לנבוח על כל דבר שזז וזה די מציק , אבל סה"כ הוא כלב מקסים והוא מאוד אוהב לשחק איתנו ויש אנשים שהוא גם מאוד אוהב כך שאני לא יכולה להגיד לך איך האופי שלו במקביל לגזע שלו... אני פשוט חשבתי שאולי הוא התחיל לנבוח יותר בגלל שהוא לא כ"כ מקבל זמן של ריצה ומשחק עם כלבים אחרים כי אין לי זמן..

ח שלום השאלות מעניינות אבל אני באמת לא מספיק מתמצא בעניין. נסה אולי לשאול בקישור הבא: http://www.dservicedogs.com בברכה ד"ר אורן קפלן

מה פירוש "קווי אישיות נרציסטיים?"

אנונימי שלום מדובר על נטייה אישיותית. להלן קישור לתיאור של הפרעת אישיות נרציסטית. אדם עם קווים אישיותיים כאלה אינו בהכרח בעלת הפרעת אישיות, אבל יש לו קווים מאפיינים, חזקים יותר או פחות, מתוך התיאור שלהלן http://www.zarut.com/gidi/npd.asp בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, רציתי לשאול: מה היא מחלה זו, מה הם סימניה, כיצד ניתן לטפל בה? תודה.

ורדית. השם "מאניה-דיפרסיה" למעשה כולל את המרכיבים של המחלה. המחלה מאופיינת בתנודות קיצוניות בין דכאון לבין מצבים של מאניה. הדכאון מאופיין, בין היתר, ב: שינויים בתאבון, הפרעות שינה, מחשבות של חוסר תכלית ותועלת וכן הלאה. המאניה מאופיינת, בין היתר, ב: פעילות יתר, כמעט ואין צורך בשינה, בזבזנות מופרזת, תחשות מגלומניות וכן הלאה. את מרבית הסימנים ניתן לראות על החולה ולכן, גם אם לא יודעים לומר מה בדיוק הבעיה, אפשר לראות שמשהו לא בסדר. בעיקר משום שהתנודות קיצוניות כ"כ. הטיפול משלב שיחות עם טיפול תרופתי. בכל אופן, אני מצרפת לך קטע מתוך אחד מאתרי האינטרנט: "מאניה דפרסיה - המונח הקודם להפרעה הנקראת כיום "הפרעה דו-קוטבית" (bi-polar disorder) המציינת מעבר חד בין תקופות של דיכאון, לרוב עמוק ולרוב פסיכוטי, לבין פעלתנות-יתר מלווה במצב-רוח מרומם, תחושה של אומניפוטנציה (הרגשה של כל-יכול), שתלטנות, פיזור כספים וקושי גדול להתייחס לזולת ולהכיר במגבלות. קיימות צורות שונות של ההפרעה והיא נחשבת הפרעה פסיכוטית, בה קיימת הפרעה בשיפוט ועיוות המציאות. מבין ההפרעות הנפשיות, הפרעה זו נחשבת לבעלת הבסיס הביולוגי המוצק ביותר וניתן להגיע לתוצאות משביעות-רצון למדיי ע"י שימוש בליתיום או בתחליפים סינתטיים שלו כדי ליצור איזון, בתנאי שהמטופל משתף פעולה ומכיר בצורך שלו להשתמש בתרופה. רצוי מאוד להשלים את הטיפול ע"י פסיכותרפיה (שיחות). יש לציין כי אנשים רבים הסובלים מההפרעה יכולים להגיע לרמת תפקוד גבוהה בעבודה ובמשפחה, אם הם מוכנים להתמיד בטיפול התרופתי. " --------------------------------------------------------------------------------

ורדית שלום אני חושב שתיאורה של הרה מתאים. יש בנושא חומר רב באינטרנט וכדאי לחפש ולקרוא עוד. בברכה ד"ר אורן קפלן

רציתי לדעת באיזה גיל מתגבשת הזהות המינית. בני בן 3, עד לפני כשלושה חודשים שיחק רק במכוניות. פתאום הוא החל להתעניין בבובות. הוא עדיין משחק במכוניות אבל לא באותה תדירות.קניתי לו חיילים אולם הוא לא מתעניין בהם ומעדיף בובות ודובונים למינהם. בנוסף, הוא לא מתלהב ממשחקי מלחמה פאואר רינג'ס וכדומה. שמתי לב שהוא משחק יפה יותר עם בנות, בעוד שעם בנים הוא רב הרבה ולא מצליח לשחק איתם לאורך זמן. עליי לציין שהוא יודע שהוא בן ולא בת ומבין את ההבחנה בין בנים ובנות. האם עליי לעשות משהו בנדון? האם ההתנהגויות הללו מעידות על בעיה?

אימא, אני לא חושבת שאת צריכה לעשות משהו. הוא פשוט גם מגלה את המין השני. עדי

גיל 3 עדיין מאד מוקדם לקבוע את הזהות המינית. מה רע שהוא מתעניין בבובות ? אולי תעדיפי שהוא יעשה זאת עכשיו מאשר בגיל 20...

יש אגב אנשים בעולם, שמעדיפים להקנות לילדהם חינוך ליברלי יותר ולכן הם לא עושים את המנהגים המקובלים כמו לקנות לילדה ורוד ולילד כחול, כי הם רוצים שבעתיד הבן לא יפתח אולי דיעות שובינסטיות או סקסיסטיות, הם גם רוצים שהילד יבין מהו שיוויון וכו (הם עצמם מאמינים בזה) לכן הם קונים בכוונה תחילה לבן בובות אך גם חיילים כדי שיהנה מכל העולמות - וכנ"ל גם לבנות....

אמא מודאגת שלום הסירי דאגה מליבך, או לפחות דחי אותה בכמה שנים טובות. זה בהחלט חיובי שבנך מתעניין בבובות ובנות ולא רק בחיילים ומכוניות. בגיל 3 כל האפשרויות פתוחות וכדאי להניח לו לבחור את הדברים שמעניינים אותו. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה לכולכם

אני סטודנטית לעבודה סוציאלית. הבעיה היא שאני לא מצליחה להתחבר לרגשות שלי. העניין הוא שכולם כ"כ מחוברים לרגשות שלהם ועל כל דבר הם "שופכים" מה הם מרגישים ואני- כלום. לא יודעת מה אני מרגישה. בעבר עבדתי בקופ"ח ונחשפתי להמון מקרים לא נעימים: אנשים שהכרתי במהלך העבודה התגלו כחולה סרטן סופניים, עבריין איים עליי, נרקומנים השתוללו כשהייתי לבד, חטפתי מלא צעקות, ראיתי המון חולי נפש, אנשים שהכרתי נפטרו מהיום למחר, ילדה קטנה שהכרתי (בת 6 ) נדרסה למוות ועוד. כשכל זה קרה הייתי חוזרת הביתה בוכה. כמעט יום יום הייתי חוזרת בוכה. כשעזבתי את העבודה חליתי לאחר מכן בנוירודרמטיטיס שידוע לי שזה מלחץ. דוד שלי נפטר מסרטן לפני 7 שנים, דודה שלי נפטרה לפני שבוע מסרטן והשאירה יתומים קטנים, קרוב שלי נפטר לפני חודשיים מסרטן בקיבה ועוד יש לי את הצרות שלי שהם לא מועטות. האם יש סיכוי שכל זה חיסן אותי באופן שכבר אין לי רגשות? תמיד הייתי רגישה לזולת ורחמנית ביותר אך כעת כמעט ואיני מרגישה כלום. הגעתי לשלב שבו אני מצטערת כמעט רק על עצמי. האם זה איזשהוא מנגנון הגנה כידי שלא אמשיך להפגע יותר?

אני חושב שדרך העבודה הסוציאלית תוכלי למצוא סיפוק ולהתחבר לרגשותיך בכך שאת עוזרת לאחרים.

גלית שלום הדברים שאת מתארת ואשר קרו לך לאחרונה אולי אפילו הזמינו סוג של התכנסות רגשית כדי להגן עליך. זה בהחלט לא אומר שאין לך רגשות או שאינך מתחברת אליהם. העדר החיבור לעצמי ולרגשות, אם קיים, הוא בוודאי משהו שמלווה אותך לא רק בעבודה אלא גם ביחסים בינאישיים, בהתלהבות מדברים, מתחושה של חיים וחיות. מה שאת מספרת זה אולי על משאלה שאופי החיים הרגשיים שלך יהיה אחר. מבחינות רבות זו עשויה להיות מטרה של טיפול דינמי, ובמידה ואינך נמצאת במסגרת כזו, ודווקא לאור המקצוע שבחרת, כדאי אולי שתנסי לחוות תהליך טיפולי. רצ"ב קישור למאמר על טיפול פסיכולוגי דינמי: http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

הייתי מוסיפה גם שלימודי עבודה סוציאלית אינם לימודים פשוטים. ישנם הרבה תכנים כואבים שפותחים לאנשים שלומדים אותם פצעים ישנים ונוגעים במקומות רגישים. וזה כנראה מה שעובר עלייך תוך כדי הלימודים. אני מציעה לך באמת לקבל תמיכה של איש מקצוע על מנת שלא שתחקי לחלוטין ותקבלי כלים איך להתמודד עם מנגנוני ההגנה שלך. ובכלל, מקום לעבד את שעבר עלייך בחודשים האחרונים.

אני כותבת כאן מתוך ייאוש, למרות שאני יודעת שאי אפשר למצוא פתרון בדרך זו...ובכל זאת, אני בת 25 ואני תקועה בחיי. כבר כמה שנים אני מחפשת את מקומי (מבחינה מקצועית), אני לא יודעת מה אני רוצה לעשות בחיי, אני רק יודעת שאני לא רוצה שהם יהיו ריקים מתוכן. אני רוצה להיות פרודוקטיבית ולממש את היכולות שלי. חשוב לי לציין שניסיתי כל מיני דברים, אבל מעולם לא הצלחתי לגייס את עצמי לסיים ולהשיג משהו. אני חוששת שאני סובלת מפחד מכישלון, כי שמתי לב שתמיד לפני שאני מתחילה משהו - אני פוחדת שלא אצליח בו, ולפעמים מוותרת לפני שהתחלתי או פורשת ללא מאמץ. גם טיפול פסיכולוגי ניסיתי (מסוגים שונים)וזה לא עזר. בבקשה, ייעץ לי איך להיפטר מהדפוס הזה..אני מרגישה שזה שואב ממני הכל..

היי חמודה! מה שכתבת מאוד נוגע לליבי.אני בת 33 ולפני שנה וחצי שאלתי את עצמי את אותן שאלות. אגב אל תחששי לרגע שאת לבד למרות שזה לא "צרת רבים נחמת טפשים" - יש כל כך הרבה אנשים בעולם וכמעט כולנו מסתובבים עם תחושות כמו שלך.ואני חוזרת ללפני שנה וחצי ואז פגשתי בחורה מדהימה שהזמינה אותי לערב אורחים של חברת לנדמררק אדיוקיישן שעושה סדנאות לאנשים שמרגישים שהם רוצים לחיות חיים יותר טובים האמת שהסתכלתי עליה כמו משוגעת ולא הבנתי על מה כל החיוכים והשמחה שלה ובעצם שפטתי אותה שלא בצדק ואז הלכתי לערב מבוא של ה"פורום" כך זה נקרא והחלטתי שאני נרשמת לסדנא הזו. אני בחורה מאוד סקפטית מטבעי אבל גם סקרנית ואני רוצה להגיד לך שישבתי בסדנא 3 ימים והתחברתי מאוד לכל הסיפורים של כולם שלא לדבר על כך שפתאום נראה לך שהצרות שלך הם הכי קטנות בעולם.אני מזמינה אותך ליצור איתי קשר - אני אשמח לספר לך עוד דברים.החיים שלי השתנו מן הקצה אל הקצה ואני חיה חיים שאני אוהבת עם המון עוצמה.אם את מעונינת הטלפון שלי הוא:053677009 אל תוותרי לעצמך הכל יכול להיות יותר טוב.אני חושבת שהייתי במקומות הכי נמוכים והיום טפו טפו ...בהצלחה עם כל החלטה שתעשי.

טל שלום השאלה מה תקוע. למעשה אינך יודעת מה מקור הריקנות או הפחד מהריקנות, והתחושה המרכזית שאני שומע ממך היא על התלבטות לא פשוטה לגבי זהותך בהקשרים רבים, מקצועית, אבל במיוחד אישית. על פניו טיפול פסיכולוגי בגישה דינמית הוא הדרך הטיפולית המתאימה למה שאת מתארת. אינני יודע איזה סוגי טיפולים עברת וכמה זמן היית בהם, אולם מטבע הדברים זה אינו תהליך קצר ומהיר, כיוון שסביר להניח שמדובר בתשתית הראשונית ביותר של אישיותך ונטיותיך לגביהם את שואלת ותוהה. כפסיכולוג הכיוון שנראה לי מתאים הוא הטיפול הפסיכולוגי. עם זאת, בהחלט יתכן שיש מסגרות אחרות מתאימות ושאיני מכיר אותן או בהן. בברכה ד"ר אורן קפלן

במשך שנים "בניתי" לעצמי חומות הגנה רבות כ"כ שכיום (עד שסוף סוף פגשתי בחור שאני מעונינת בו) החומות הללו מונעות ממני ליצור אינטימיות וקשר בכלל, אני כבר לא יודעת אם בכלל אני יכולה להפטר מהן וליצור אינטימיות בקשר????

עדי היקרה! בלי לחשוב פעמיים לרוץ לקנות את הספר "האל הרוכב על ארלי דוידסון".הסיפור על אישה אחות במקצועה שכל מה שתוקע את חייה הוא חומות ההגנה שלה.את לא תאמיני אבל הספר הזה לי שינה את החיים.הספר מסופר בצורת ספור ויש בו המון אלמנטים פסיכולוגים שנותנים לך להבין כיצד להוריד את חומות ההגנה.תאמיני לי לא תצטערי אחרי קריאת הספר ופשוט חבל שתפספסי אהבה גדולה עם גבר שאולי הוא בעצם גבר חייך. שיהיה לך המון בהצלחה.עדי

הדרך קשה וארוכה, אבל אל תתייאשי, ניתן ליצור שינוי. איך את מרגישה את החומות הללו באות לידי ביטוי? ניתן באמצעות טיפול, או סדנאות או באמצעות פידבק מהבן זוג אם את יכולה .....השאלה אם את מגיעה למצב של להיות עם מישהוא. בכל אופן, עם עבודה, כמובן שניתן לשנות.

דנה שלום מודעותך לעניין היא בהחלט צעד חשוב ראשון בדרך לפתרון והתמודדות. יתכן שתצטרכי גם להיות כנה ולשתף את בן זוגך בקשייך ולהכין אותו שקשה לך לתת אמון ולהיכנס לקשר. סביר להניח שסבלנותו היא משתנה מפתח לעזור לך להפטר מהחומות הללו. עם זאת, ברור שהמטלה העיקרית היא על כתפיך. את צריכה להיות כל הזמן מודעת ובקשר עם רגשותיך כדי לראות היכן את נתקעת והיכן את עלולה לפגוע בקשר בגלל הפגיעות. כמו שהלוחמת כתבה, יש אפשרות גם להיעזר במסגרות של טיפול או סדנאות. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה לכם, מקווה שטיפול יעזור לי היכן שלא הצלחתי לעזור לעצמי, קבעתי פגישה אצל פסיכולוג היום.

בשנה האחרונה עברתי 2 תאונות דרכים בהפרש של 10 חודשים, פגיעות גוף יחסית קלות. מאחר ואחרי התאונה האחרונה קיימת אצלי עצבנות יתר, דריכות ושיחזור של התאונה בזמן שאני נוהג ומתקרב לרמזור נשלחתי ע"י רופא המשפחה לאבחון פסיכאטרי. והרופא רשם במכתב התשובה כי האבחנה היא PTSD ואין צורך בהמשך טיפול. האם אין כל דרך לטפל ורק הזמן יעשה את זה? האם זה נורמלי כי חודשיים וחצי לאחר התאונה עדיין יהיו לי ההבזקים של התאונה?

שלום יעקב, תנסה ב: http://doctors.msn.co.il/forums/list.php?f=66 לדעתי האישית, זה מצוין שחזרת לנהוג!!!!! עדי

היי אני מציעה לך לפנות ל EMDR או ביופידבק לטיפול בדריכות. ניתן להקל. איך באה לידי ביטוי הדריכות? אפשר לשקול גם שיחות לעיבוד הזכרונות אצל פסיכולוג קליני או עובדת סוציאלית.

יעקב שלום תסמונת פוסט טראומתית אינה נדירה במצב שאתה מתאר והזמן שחלף בהחלט מתאים לסימפטומים שאתה מתאר. לעיתים זה עובר מאליו, עם זאת, במקרים רבים לא. מאחר ואובחנת כ PTSD יש מקום לטיפול בעניין אחרת מדוע האבחנה? אני מציע לך לפנות לטיפול בשיטת EMDR המיועדת במיוחד לבעיה כזו. דווקא הטיפול המיידי כעת עשוי להיות אפקטיבי במיוחד. להלן קישור להסבר על השיטה: http://www.psychologia.co.il/emdr.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום דר' קפלן! הייתי בשישי-שבת האחרון בקורס תקשורת שנתן לי לחשוב על מערכות היחסים שהיו לי בחיי עם אנשים בכלל ועם גברים בפרט.מהחבר האחרון נפרדתי לפני 5 חודשים עקב דכאונות שהוא סבל מהם והבחור פשוט לא היה מסוגל לנהל קשר חברות.אגב אני בת 33. ביום שבת בלילה אחרי השישי-שבת העמוס נפשית רגשית ופיזית חלמתי שאני נוסעת לבקר את הוריו בבית שלהם (אציין שהם מאוד רצו שנתחתן) ושהוא עובר לידי ולא מתייחס אליי.ברקע יש שם בחורה אבל היא לא חברה שלו.זהו יותר אני לא זוכרת. התגברתי יפה על הפרידה שבאה ביוזמתי אבל מאז יום ראשון בבוקר אני מצוברחת. ובא לי רק לישון. אשמח לתשובה עצה מכם תודה

שלום קורס מרוכז כפי שעברת משפיע בוודאי לטובה וגם לשלילה. זה טבעי שיש עוררות רגשית לאחר סדנא כזו והמחשבות שבאו בעקבותיה. נסי לנצל את התובנות שקיבלת בעקבות הקורס כמו גם הרמזים שאולי קיבלת מנפשך דרך החלומות, המחשבות ואפילו מצב הרוח. סביר להניח שתוך כמה ימים עוצמת הדברים תפחת, ובהחלט היה כדאי להמשיך ולהשתמש בתובנות שנוצרות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב! אמא שלי התאלמנה מאבא שלי לפני 6 שנים וכבר אז החליטה שהיא לא תרצה להכיר אף גבר.במשך השנים היא הבינה כי הבדידות לפעמים משתלטת על חייה אבל היא מילאה את זמנה בטיולים שונים לחו"ל ובעזרה עם הנכדים.בשנה האחרונה חלה תפנית בחשיבה שלה והיא יותר נפתחה לנושא ההכרות.לפני 3 חודשים הכירו לה מישהו מארצות הברית - אדם שחי שם כבר 30 שנה אבל טוען שאם הוא ימצא אישה נחמדה הוא יחזור ארצה. הם דיברו בטלפון חודשים והוא הגיע לארץ לפני 3 שבועות.כנראה שאימי עשתה שרשרת טעויות בנוסף לכך שאולי היא פשוט לא מצאה חן בעיניו.כנראה שהוא כן מצאה חן בעיניה. אציין כי ה"בחור" בן 70 גרוש כבר פעם שלישית עם המון נסיון בקשרים עם נשים.מתברר שהוא מאוד השמיץ את התנהגותה והיא כרגע חיה במין תחושה של דכאון, ריקנות.זה מדאיג אותי מאוד למרות שאימי אישה חזקה מאוד שאיבדה בעל ב-4 ימים ממחלה קשה.המלצתי לה לנסוע לטיול לחו"ל ולחשוב על אפשרות של עיסוקים.אבל היא טענה לדבר אחד "החיים שלי ריקים".אני הולכת לעשות לה שיחה מאוד רצינית בנושא אבל חסר לי מילים על-מנת שאוכל לשכנע אותה אפילו לפנות לכמה שיחות.אציין שהיא אישה מאוד בריאה נפשית. אבקשכם תשובה מהירה.תודה ילי

ילי שלום ראשית צריך לקבל את הדיכאון והאכזבה של אמך. היתה לה כנראה תקווה שמשהו ישתנה בחייה ומסתבר שהתקווה היתה לשוא. זה טבעי שהיא תגיב בצורה קשה וצריך לתת לה כמה ימים או שבועות לחזור לעצמה. אני חושב שאת נוהגת נכון בכך שאת מעודדת אותה לפעילות ולהמשך החיים. מצד שני אל תבהלי מתקופה של שפל, אלא אם את רואה שהדברים מתדרדרים באמת לדיכאון קליני ואז יש להפנותה לטיפול מתאים. בתקופה זו חשובה מאוד התמיכה המשפחתית. כמו שאת כותבת אמך בריאה מאוד נפשית ואם זה כך היא תתאושש ותעמוד בחזרה על הרגליים. בכל מקרה, במידה ואתם מודאגים או שהיא מוכנה לכך, אפשר להציע לה לפנות לכמה פגישות עם פסיכולוג. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, בני בן החמש וחצי הוא ילד בעל כשרון מילולי מפותח מאוד. יודע להביע את רצונותיו ותחושותיו, הוא ילד בעל בטחון עצמי רב בהתנהלותו ועם זאת זקוק לחיזוקים תכופים ביחס לחכמתו. הוא קורא וכותב ונהנה לפתור תרגילים בחשבון. לעומת זאת בכל הנוגע לאומנות (ובמידה מסויימת גם לספורט) - הוא חלש מאוד. ציוריו דלים, שמים - קו כחול, אדמה - קו חום וכיוב'. הכל מינימליסטי - הוא לא נמנע מלצייר, פעמים רבות הוא אף בוחר לעשות זאת בעצמו, אבל נושאי הציור מוגבלים מאוד (אם כי לכל ציור יש סיפור מעניין מאחוריו - ובגן הוא נוהג לכתוב סיפורים במילים). כך גם ביצירות אחרות כמו חימר. האם מדובר רק בכשרון אומנותי מוגבל או שיש אפשרות שזהו ביטוי לדברים אחרים ?

שלום יעל, איני אב לילדים וגם לא פסיכולוג, אבל אוכל רק לומר כי נראה שצד אחד אצל בנך יותר מפותח מצד אחר. כלומר-זה נורמלי לחלוטין כאשר לילד יש כשרון בתחום אחד יותר מאשר בתחומים אחרים. נצלי את כשרונו המילולי המיוחד ואת אהבתו לתרגילי חשבון-ופתחו תחומים אצלו אלה כבר עכשיו.(יתכן והוא אף מוכשר יותר מן הרגיל בתחומים אלה...) כל עוד הוא מביע את עצמו בדרך זו או אחרת, אז אין כל בעייה. ואם את בכל זאת מוטרדת , קחי את הציורים שצייר לפסיכולוג או יועץ, ודונו בתוכן הפנימי שלהם. דהיינו-ניתוח הציור. כל-טוב, מיכאל.

יעל שלום לא הייתי מנסה לנתח את ציוריו של בנך לצורך אבחון בעיות. הציור הוא דרך משחק ואני חושב שעדיף לתת לו להנות מן המשחק מבלי להיכנס כלל לשאלות הללו בזוית הזו. מצד שני, יש אפשרות להעלות את השאלה לגבי עולמו הרגשי של הילד בהקשרים רחבים יותר. האם את מרגישה בעיה כלשהי בתחומי חייו של בנך? ביחסים בינאישיים? בהבנה קוגניטיבית של שפה? בלמידה של דברים חדשים? אם אכן יש בעיה של ממש בחיים עצמם יש מקום לבדוק במה מדובר, ואז פסיכולוג מיומן יוכל להיעזר גם בציורים לצורך אבחנה. במידה ואינך מרגישה באויר כל בעיה, נסי להתבונן בציורים בעיניים ניטראליות מבלי לייחס להם משמעות רגשית. נטיותיו אלו עשויות להשתנות עוד פעמים רבות לאורך השנים. בברכה ד"ר אורן קפלן

ביתי,כיום בת 19, נמשכה תמיד, במוצהר ובפועל אל ה"חריג לרעה" :התיידדה (גם) עם חברה' על סף העבריינות,העיזה וגנבה כסף מסבתה בגיל 17,ואף רכשה ניסיון מיני ראשון עם בחור שלא היה חבר שלה או שאהבה במיוחד אבל הודתה שהעובדה שהיה חבר של אחרת באותו זמן בנוסף לחלקות לשונו, פיתו אותה להענות לו. במקביל לנ"ל, היתה תלמידה מצטיינת,מתנדבת במד"א, כיום היא חיילת מצטיינת, מוכשרת, חברותית באופן יוצא דופן לחיוב, מצודדת למראה ומעוררת התפעלות בהתנהגותה ובהישגיה בכל מקום אליו היא מגיעה.תוכניותיה לעתיד הם...ללמוד פסיכולוגיה ולהתמחות בקרמינולוגיה - איך לא??... כשהתחילה להתידד עם חברה' מפוקפקים (בגיל 15)דאגתי וניגשתי לפסיכולוג שייעץ לי לא להתערב ורק להמשיך ולעקוב...ואכן לא פעלתי כי היא לא חצתה את הגבולות שבעיני- נראו "אדומים"(למעט מקרה סילוק הכסף שלגביו כן התערבתי והיא הבטיחה שהיה חד פעמי ואכן לא חזרה עליו)וכיום היא כבר מידי בוגרת כדי שאגביל אותה בנושא החברים אז אני מסתפקת בשיחות ובדוגמאות שעשויות להרתיע אבל התשוקה הזו שלה לעבור עבירות מפחידה אותי. האם יש עדיין מה לעשות? איך נכון לדבר איתה?

עדן שלום לפי תיאורך בתך אינטיליגנטית ומוכשרת, מובילה את עצמה בדרכים שהיא חושבת לנכון וכנראה גם מצליחה מכל היבט שהוא. אתה יכול לשתף אותה בדאגותיך ופחדיך אם היחסים שלכם פתוחים והדבר מתאפשר. אינני רואה דרך של ממש בה תוכל לעשות דבר משמעותי אחר וכנראה שההצעה שקיבלת מאותו פסיכולוג היתה בסך הכל נכונה, וכנראה שהיא עדיין בתוקף. בברכה ד"ר אורן קפלן

אמא שלי בת 80 סובלת מזה שלוש שנים מכאבים שונים בכל חלקי הגוף. הבדיקות הכלליות שנעשו לה הראו שאין לה מחלה ספיצפית, פשוט אשה מבוגרת עם מחלות זיקנה, כמו בריחת סידן, דלקת פרקים. היא מטופלת בקורטיזון 10 מיליגרם כדורים להורדת לחץ דם. אנחנו 7 אחים ואחיות וכולם דואגים ולוקחים אחריות חוץ מזה שיש לה מטפלת צמודה למשך כל השבוע. כל האחים שלי עומדים דום כשאמא מתלוננת לוקחים אותה לרופאים מביאים רופאים הביתה והרופאה שולחת לסיטי לצילומי רנגטן , בקיצור המקסימום שאפשר וכל הבדיקות מראות שאין שום דבר חריג פשוט תופעות של זיקנה. הרופאה החליטה לטפל בסימפטום של דיכאון בכדור סרוקסט אחד בבוקר ואחד בצהרים, עדין אין לה שום מוטיבציה לצאת מהבית ועם מקסימום שיכנוע כלום, אבל לבדיקות כמו צילום או בדיקה אחרת במכון היא מוכנה לצאת לא לבדיקות דם שיגרתיות מפני ששולחים אליה אחות שלוקחת את בדיקות הדם. בשביל לא להלאות ביותר מלל אני מיואשת וטוענת שצריך לקחת אותה לפסיכולוג שמטפל בנושא דיכאון בגיל הזה. היא לא יוצאת מהבית, כאשר שואלים אתה מה שלומך תמיד רע תמיד כואב לא טוב ושאף אחד לא מבין את הכאב שהיא חווה, היא שוכבת כל היום. בערב היא עולה לקומה של חדר השינה שלה, כמו אריה, עשרים מדרגות . מה לעשות?

מל שלום ברמת חוסר המוטיבציה שאת מתארת לא בטוח שאמך תסכים להגיע לפסיכולוג, אבל בהחלט אפשר לנסות. אני מציע להתייעץ בקו הייעוץ של אש"ל שהיא עמותה לקשישים ובני משפחותיהם, יש להם קו בו מייעצות עובדות סוציאליות המתמחות בגיל המבוגר. מידע נוסף תוכלי לקבל דרך אתר אש"ל. כמו כן ניתן לפנות לייעוץ אצל פסיכוגריאטר. http://www.eshelinfo.org.il בברכה ד"ר אורן קפלן

רציתי לדעת אם יש ביסוס מדעי לקשר שבין מחלת האפלילפסיה לבין הפרעות נפשיות? האם מספיקה ההתמודדות עם המחלה בכדי לגרום לבעיות נפשיות/פסיכיאטריות או שמא יש קשר רפואי בין השניים? אם חיובי, האם יש דרך לטפל בבעיות? האם המחלה הינה תורשתית? סליחה שאני שואלת יותר על עצם המחלה אך אשמח כמה שיותר הבהרות בנושא!!

גילי שלום אפילפסיה אינה מחלה נפשית, זו המחלה הנוירולוגית הכרונית הנפוצה ביותר. עם זאת, לחלק מחולי אפילפסיה יש גם הפרעות נפשיות כאלה או אחרות, אולם יש להדגיש שרבים אחרים לא לוקים בכל בעיה נפשית כלל, למעט עצם ההתמודדות עם המחלה. לכן אין להכליל ויש לבדוק כל מקרה לגופו. לגבי המחלה עצמה ומאפייניה אני מציע לפנות לייעוץ בפורום לנוירולוגיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, אני בת 32, רווקה עם חבר + הריון מתחיל. יש לי בעיקר תחושות שליליות וחרדות אינסופיות בנוגע לאימהות. יש לציין כי ההריון אינו מתוכנן לחלוטין וכי מעולם לא חשבתי על להפוך לאמא. אולי אשמע חריגה ולא מציאותית אך הרגשתי היא שאני לא מיועדת ומתאימה לגדל ילדים וע"כ כל הפחדים והחששות המרובים שמקננים בתוכי. על מנת להבהיר יותר, אני אפילו במצב של דכאון שנמשך כבר חודשיים (הפרעות שינה קשות, התרחקות חברתית, הזנחה עצמית, חוסר תיאבון). רציתי לדעת אם כל החששות יתבדו לאחר הלידה או שמא קיים סיכוי כי הן ריאליות?? האם יש משקל כבר לשינויים ההורמונליים החלים בגופי ליצירת ההרגשה הנוראה שבה אני שרויה? והאם יתכן מצב שאצטער על הנעשה לאחר הלידה ??? אני פשוט מוטרפת הפחד להיכנס למצב אל-חזור לא רצוי !!!!!!!!!!

שרון שלום מה שאת מתארת מדאיג ואני חושב שכדאי שתפני לטיפול פסיכולוגי בהקדם. תקופת ההריון היא תקופה שיש בה רגישיות נפשיות ואלו כמובן מתגברות במצבים כמו שאת מתארת בהם ההריון לא רצוי או לא מתוכנן. מאחר ויש כל כך הרבה לבטים יש חשש שאחרי הלידה החששות והדיכאון דווקא יגברו ואני לא חושב שזה משהו שכדאי לבדוק אותו. רוגע ואיכות חיים בתקופת ההריון חשובים הן לאם והן לעובר. הסימפטומים הדיכאוניים שאת מתארת דורשים התייחסות וטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

ראשית, תודה על המענה המקצועי והברור. ברצוני להוסיף כי הייתי בטיפול אצל פסיכולוגית קלינית שאכן הביעה חשש ממצבי אך לא נאמר לי מפורשות כי צפוי לי טוב או רע. היא טענה כי אמנם אני שרויה במצב לא בריא אך יתכן והכל קשור לפחדים טבעיים לקראת אימהות וכי רוב הזמן "עם האוכל בא התיאבון" וכשאלד אז אמצא את ההנאה הטמונה בהבאת ילד לעולם. כפי שטענת, אני חוששת לקחת את הסיכון אך מה יהא אם גם בעוד שנה, שנתיים או חמש אהיה בסיטואציה דומה וארגיש אותו הדבר? אשאר אנמית כל חיי? האם העובדה שיחסיי עם בן זוגי אינם מבוססים (רווקה) משפיעה על היווצרות החששות? בן זוגי אמנם מביע רצון לתמוך לאורך כל הדרך אך חיינו אינו גן של שושנים. האם במצב כזה עלי להסתכן בהפסקת הריון מאשר לנסות "ליזרום" עם ההריון? אודה לתגובה נוספת (לאחר הטיפול המקצועי שקיבלתי נותרתי ללא תשובות לצערי). תודה מראש!!!

שלום לאחרונה הופיעו אצלי הרבה פוביות בעקבות מקרה שבו נבהלתי נורא, אני גם משחזרת ארועים לא נעימים מילדותי וגורמת לעצמי לחוש רע ולא שפויה. איך מתגברים על זה ונפטרים מכל הפחדים פשוט אני לא מצליחה לישון בלילה

קרן שלום לא כתבת הרבה על מה קרה לך בדיוק, אבל כנראה שהזדעזעת וכעת את חווה את ההשפעה הנפשית של מה שקרה. בהחלט יתכן שחוויה מבהילה עוררה גם שדים חבויים מן העבר. ההחלטה לפנות לטיפול תלויה בעוצמת הסימפטומים, בסוג הטראומה, ובכמה זמן העניין נמשך. מאחר ונשמע שאיכות חייך נפגעה באופן ניכר כדאי שתפני לייעוץ פסיכולוגי לטפל בעניין. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אבי נפטר לפני שנה מדום לב , כשהוא עדיין צעיר ומלא אנרגיות בנוסף לכאב העצום היום יומי שאני עדיין חווה , שאלתי היא לגבי בתי בת הארבע שהאהבה מאוד מאוד את סבה והייתה קשורה אליו מאוד, ועדיין לא מפסיקה לשאול שאלות כואבות. היא קשורה לסבתא , ושואלת אותה שאלות מאוד כואבות היא פותחת מגירות של אבי ,ארונות וכד" ורוצה לדעת למה הם ריקות השאלה היא: אני אומרת לה שסבא היה חולה מאוד (מה שלא נכון , והיא גם לא מבינה את זה כי סבא היה לוקח אותה תמיד לטייל , וקונה לה דברים=כל החדר שלה מלא במשחקים שהוא קנה ) היא יודעת שסבא בשמים , והוא שומר עלינו משם, ותמיד נזכור ונאהב אותו איך ממשיכים ? איך מגיבים נכון? אני מסתירה ממנה את הכאב העצום שלי אני צוחקת איתה ומביאה לה חברים= אבל זה לא אני האמיתיית כרגע -מה שכן משפיע על הזוגיות שלי בקיצור איך אני עוזרת לעצמי איך אני עוזרת לבת שלי ואיך אני עוזרת לאמא שלי תודה מראש-וסליחה על אורך השאלה אבל אני כואבת מאוד מאוד,וקשה לי.

KK שלום עברה שנה, מצד אחד זו לא תקופה ארוכה מאוד, אך זו בהחלט כבר תקופה משמעותית. זכרונו של אביך והכאב על מותו ישארו תמיד, אבל עוצמת הכאב והיכולת לחזור לשגרה אמורה לפחות ככל שהזמן עובר. נשמע שמשהו בתהליך הזה קורה לאט ואולי דרך בתך והשאלות הישירות שלה את רואה עד כמה זה עדיין כואב. בד"כ האבל הוא תהליך שיש לו את הדינמיקה והקצב שלו, וצריך לתת לו להתרחש. עם זאת, יש מצבים בהם האבל הופך למשהו שעוצר את החיים ודורש טיפול. מובן שכדי לעזור לאמך ולבתך את צריכה קודם כל לעזור לעצמך, לעבד את האובדן וללמד את עצמך לקבל את שארע, לשמר את הזיכרון לעד, אך להמשיך לחיות. אם זה לא יקרה באופן טבעי בחודשים הקרובים, אולי כדאי יהיה לפנות לטיפול פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

מה תרצי לשאול סתיו?

זאת סתיו מהפורום הקודם כשטלי היתה פה?

שלום רב ! אני וחברי עומדים להינשא בעוד כשבועיים, חברי חושש מעצם המעמד שבו כ - 350 איש ימקדו את תשומת הלב אלינו ומביע חשש מכשלון במהלך החופה (מעידה, שבירת כוס וכו'). יש לציין שבעבר הוא חווה התקפי חרדה עם כל המשתמע מכך: פוביה לצאת מהבית, הזעות, קשיי נשימה וכו', בעקבות ארוע טראומתי וכעת הוא חושש שהתקפי החרדה יחזרו על עצמם. האם אתה יכול להציע לו טיפול אלטרנטיבי תרופתי כלשהו (מלבד פסיכוטרפיה וכדומה) ואם לא מה הטיפול הקונבנציונלי שאתה מציע לו ?

שלום הזמן קצר ואין הרבה זמן לטפל בעניין. חברך יכול לנסות לפנות לטיפול פסיכולוגי ממוקד למשל ע"י היפנוזה. כמו כן אפשר להתייעץ עם פסיכיאטר לגבי אפשרות תרופתית שתשאיר אותו עירני אבל תפחית חרדה בעת הטקס. בברכה ד"ר אורן קפלן

תאריך: 10-05-2003 19:53 אחותי, חולת סכיזופרניה בעלת מאה אחוזי נכות. מאז ששוחררה מאשפוז כפוי לפני שנתיים אני היחיד המטפל בה, דואג לצרכיה. היא עצמאית חיה לבדה, ואני אינני אפוטרופוס שלה. בשנה הראשונה לאחר השחרור היא נשמעה לי ולקחה את תרופותיה כסדרן. בשנה האחרונה היא הפסיקה לקחת את תרופותיה והתדרדרה חזרה למצב פסיכוטי. הרופאה המטפלת שלה דווחה על ידי כל העת על שלבי ההתדרדרות, על ההזיות, שמיעת הקולות, התנהגות אלימה ועוד. בקשתי לאשפז אותה לא נענו. גם פניה שלי לפסיכיאטר המחוזי לטפל במצב לא נענתה. פשוט נתנו לאחותי להרקב בתוך הפסיכוזה, כשלי מנפנפים בדגל של זכויות החולה. בחול המועד של פסח אחותי הפתיעה אותי והודיע לי שהיא טסה לחו"ל. לא היה עם מי לדבר, וגם לי היא לא נשמעת. לפני יומים קבלתי טלפון מבית חולים בפריז שהיא אושפזה בו במצב פסיכוטי. זה היה מצבה גם לפני הנסיעה. כולם נפנפו לי כל העת בנושא זכויות החולה. הייתי רוצה לשם שינוי לדעת מה הם זכויותי כבן משפחה, שראה והתריע וביקש ולא זכה למינימום של התיחסות ראויה. האם בגלל כשלון המערכת אני צריך להמשיך להקריב את חיי הפרטיים למען חולה, ואפילו היא אחותי, שאינה מכירה במחלתה, אינה משתפת פעולה, אינה מודעת למחלתה. עצוב שכדי להשיג טיפול צריך חולה הנפש הישראלי להרחיק עד צרפת. מישהו יכול ליעץ לי. אודה על כל התיחסות.

יוסי שלום צר לי לשמוע על הסבל הרב שאתה עובר בתהליך הזה וכיצד אחותך ואתה נופלים בין הכסאות במערכת הרפואית. אני בספק אם גורם כלשהו ייקח אחריות על מה שקרה או על מה שיקרה הלאה. עם זאת, אולי כדאי שתתייעץ עם גורם משפטי המתמחה בתחום זה. באתר זה ישנם שני פורומים רלוונטיים, לרפואה ומשפט ולרשלנות רפואית. אני מציע שתנסה לברר עימם על האפשרויות שעומדות בפניך. בברכה ד"ר אורן קפלן

למה את חושבת כך ? בת כמה את ?

עדי שלום השאלה מאוד כללית וקשה לי לענות עליה באמת. חווית הבדידות יכולה להיות ביטוי למצב מציאותי חיצוני של חוסר בחברה, אולם ברוב המקרים היא נובעת בעיקר מחוויה פנימית שלא תמיד תלויה בכמות האנשים בסביבה. השאלה איזו סוג בדידות יש לך, האם ניסית לשנות את המצב, האם זה באמת תמיד או שיש זמנים שזה אחרת? בברכה ד"ר אורן קפלן

אורן שלום, אני לקויית למידה - קשיי קשב וריכוז. בנוסף לכל הצרות שלי ....(ממש בצחוק :-) אני גם תולשת שיערות פז"מניקית. בפורום פסיכותרפיה המליצו לי, בנוסף לטיפול בתלישת השיער, גם לקחת כדורים ממשפחת SSRI. השאלה שלי היא כזאת: האם יש כדורים אשר מתאימים לשתי הבעיות הללו וכן בהתחשב בעובדה שיש לי חוסר באינזים G6PD? כלומר אני רוצה באותה הזדמנות לטפל בשני הבעיות שלי וגם ככה יש לי בעיית קשב וריכוז ואני חוששת מתופעות הלוואי שיכולות להיגרם כתוצאה מלקיחת תרופה לתלישת השיער. תודה איריס

איריס שלום אני מציע שתפני לפורום פסיכיאטריה או פורום רפואי אחר בנושא התרופות. קצת מידע על הבעיה של תלישת השיער: תלישת שיער היא סוג של התנהגות כפייתית (קומפולסיבית) ועלולה להיות עקשנית למדי. היא דומה לכסיסת ציפורניים אבל בד"כ חריפה יותר וגורמת לסבל רב יותר. הבסיס או המקור הנפוץ לבעייה הוא סוג של חרדה ולחץ, ובהמשך פשוט כוחו של הרגל. הטיפול השכיח מתמקד בשלושה תחומים: טיפול פסיכולוגי התנהגותי/קוגניטיבי (ניתן גם לשלב היפנוזה) בניסיון להתמודד עם התופעה ברמה המיידית, טיפול פסיכולוגי דינמי שאינו יעיל בד"כ להפסקת התלישה בטווח הקצר אך יכול לעזור לטפל בתשתית הנפשית שעומדת מתחת לבעיה במקרים רבים, וטיפול תרופתי, בד"כ בתרופות נוגדות חרדה או דיכאון. היכולת להפסיק תלויה בין היתר גם במוטיבציה והנכונות להתמסר לטיפול.אתר מעניין בנושא הוא http://www.geocities.com/naamaled/index.htm אמנם אין הרבה על הטיפול הפסיכולוגי אבל יש מידע על הבעיה. הטיפול בתרופות נוגדות חרדה עשוי לעזור, אולם כאמור, יש להתייעץ עם רופא בנושא. בברכה ד"ר אורן קפלן

ובכן אני בחורה בת 30, לאחרונה החלטתי לפנות ליעוץ מקצועי בשל בעיות ריגשיות שלוו אותי משך כל חיי. אובחנתי לאחרונה ע"י היועצת כפובית חברתית. הפובייה נובעת מכך שאני מודעת לכך שאיני יודעת לשמור ולהגן על עצמי ועל כן אני נמנעת מסיטואציות חברתיות. שתי שאלות לי אליך: א. יש לי בעייה שאיני יכולה ויודעת לריב ולעמוד על זכויותי, פשוט נמנעת מלהתווכח מלכתחילה עם אנשים ומנווטת את המצב כך שלא נגיע לשלב כזה. האם זה ניתן לשיפור או טיפול ע"י פסיכולוג? ב. נאמר לי שלא ניתן לצאת כלל מהבעייה הזו שנקראת פובייה חברתית, למרות שאישית אני מרגישה שינוי לטובה לאחר מספר מפגשים. האם יש אמת בעניין זה? אודה לך מראש על הענות

שלום בעית העמידה על זכויותיך קשורה בוודאי למשהו פנימי, למשל, דימוי או/ו ביטחון עצמי נמוך. אלו דברים שניתן לטפל בהם באמצעות הפסיכולוגיה. ניתן בהחלט לטפל בפוביה חברתית והעובדה שאת חשה הטבה מעודדת ואולי מצביעה על יכולת לקחת את הדברים ולבצע את השינוי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, שמי לילך, אני בת 25 , נשואה שנה וחצי, בעלת תואר ראשון בספרות ובהוראה. עפ"י דעתם של הסובבים אותי, אני בחורה אינטיליגנטית, נבונה, חכמה, בעלת יוזמה. אבל... אני מעין שונאת את עצמי! אני מרגישה שיש לי אופי מגוחך, שכולם חושבים שאני מוזרה, אני לא מצליחה להתקדם במקום העבודה שלי (לא עובדת בתחום החינוך, אלא במפעל, בתחום הביקורת). מנהל המפעל הבטיח לי קידום ולא קיים, אמר שיש לי דרך מחשבה של ילדה והוא לא הספיק אפילו לנהל עמי שיחה בוגרת. עם זאת, הבעיה העיקרית היא שאני נורא עצבנית בשנתיים האחרונות. בעלי שם לב לשינוי שחל אצלי. הוא אומר שפעם הייתי רגועה ושלווה. היום אני מתעצבנת עליו בגלל דברים כל כך קטנים, הוא אפילו לא אשם! אני מאד רוצה לדעת מה לא בסדר בי שמונע ממני קידום בעבודה והייתי רוצה שתשתפו אותי במחשבותיכם: כיצד לשפר את הזוגיות שלי עם בעלי. אני כבר לא רואה אור בקצה המנהרה. תודה

היי לילך! אמנם אני לא מומחית, אך ניראה לי שהביטחון העצמי שלך נמוך, אני בטוחה שאת אדם נורמלי לחלוטין פשוט ליפעמים השיגרה שבחיינו גורמת לנו להיות לחוצים, מדוכאים וכד' ניראה לי שאת לא מרוצה מעבודתך בייחוד גם מפני שזה לא מתחום עיסוקך מה גם שמעבידך מתייחס אליך בזלזול, אולי בגלל זה את קצת מרגישה הרגשת תיסכול שמושלכת גם על יחסך עם בעלך. בכל אופן רציתי לספר לך שלא רק את מרגישה כך לכולנו ישנן תקופות שכאלה לעיתים קצרות ולעיתים ארוכות, תקופות בהם אנו מרגישים שלא אוהבים אותנו שמזלזלים בנו ושלא מעריכים אותנו, תקופות שבהם אנו מרגישים מתוסכלים ומדוכאים. עצתי אלייך (וזה גם מה שאני עושה בתקופות כאלו) היא פשוט לקחת פסק זמן, לצאת לחופשה, למצוא עיסוקים שמרגעים, לבלות הרבה עם בעלך וילדתך ולנסות דברים חדשים שקצת יוציאו אותך מהשיגרה. כמובן שלא יזיק גם להעמיד את מעבידך במקום ולהיות קצת אסרטיבית ולדרוש את מה שמגיע לך! אני גם למדתי שלפעמים צריך לדעת לפתוח את הפה ולעמוד על זכויותיי. הרבה הצלחה!

אפרת, שלום לך! אני מאד מודה לך שענית לי. הפזיכולוג של הפורום גם ענה לי אבל הוא יותר שאל אותי שאלות בחזרה מאשר סיפק לי תשובה. אני בהחלט אנסה לעשות את מה שאמרת. פשוט, עם הזמן, אני לומדת יותר ויותר על אנשים, על החיים ומתאכזבת מרגע לרגע. אני מרשה לעצמי לספר לך שאני ובעלי עברנו דירה לפני 3 חודשים והתחלנו את חיינו המשותפים יחד. הוא אומר שאני צריכה להיות מאושרת כי יש לנו דירה יפה, הוא אוהב אותי מאד, יש לי עבודה ויש לנו משפחה שאוהבת אותנו ועוזרת לנו בתחילת דרכנו, הלא קלה. אבל, אני במצב שנשמך כבר שנתיים לפחות: מתוסכלת, עצבנית, מדוכאת, כועסת וכו'. לא יודעת למה, לא יודעת כיצד הפכתי לכזו, לא הייתי כזאת נוראית... מאד קשה לי עם זה ואני בוכה המון. את קצת עודדת אותי. אני בהחלט אעסוק בדברים שאני אוהבת, אפגש יותר עם אנשים, עם חברותיי. תודה לך, מכל הלב, ושגם לך יהיה כל טוב והמון אושר ושמחה בחייך, לילך

לילך שלום האם תחושת השנאה העצמית וחוסר השקט שאת מתארת אלו דברים שמוכרים לך גם מן העבר הרחוק? לפי מה שאת מתארת בעלך חש בשינוי משמעותי לאחרונה. האם גם את סבורה כמוהו? במידה ואכן זה שינוי של החודשים האחרונים צריך לנסות ולהבין מה קורה לך. האם יש כאן תסכול מן העבודה? האם משהו שקשור ישירות לזוגיות ולנישואין הטריים? האם לתהליך פנימי אחר שאת עוברת? כמובן שיש שאלות רבות אותן צריך לברר. במידה ואת מרגישה שאיכות חייך נפגעת ואין מוצאת את קצה החוט בעצמך, יש אפשרות לפנות לטיפול פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי הרבה פעמים קורה לי שאני לפתע מאבדת את עצמי, האישיות שלי משתנה לגמרי,וכתוצאה מזה קשה לי לחזור לאני האמיתי. זה החל שהייתי בת 14,ולדעתי זה נובע מהריקנות והדיכאון שאני נמצאת בו. שהייתי בת 14 התגובות שלי היו יותר היסטריות לתופעה וממש הייתי בוכה ונלחצת כיום כשזה קורה אני פשוט מנסה ללכת לישון,או לעשות דברים שיזכירו את המחשבות שהיו לי שהייתי אני. האם זאת תופעה של פיצול אישיות? מה יש לי? תודה בת 16

ד שלום לא הייתי נכנס לאבחנות פסיכיאטריות דרך האינטרנט. מה שאת מרגישה מספיק משמעותי גם אם לא נכנה אותו בשם. ברור שאת מתארת מצוקה ובלבול שתוקפים אותך כבר זמן רב. במצב הזה מה שחשוב הוא שתטפלי בעצמך בצורה נכונה. אני מציע לך לשוחח עם הוריך ולבקש מהם להפגיש אותך עם איש מקצוע בתחום הטיפול כדי שתוכלי לברר יותר טוב עם עצמך מה קורה לך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לפסיכולוג ולפורום האם תוכל להגיד לי ממה העניין האמיתי הבא יכול לנבוע ואת דעתך האישית אני בן 17 וכשאני עם חברים אז נכנסת לי לשנייה המחשבה של-אני לא שייך לכאן ולא מתאים לי ליהיות כאן וכאלה והמחשבה הזאת מיד מוציאה אותי משיווי משקל מנטלי וגורמת לי ליהיות מנותק ואדיש יותר האם זה יכול לנבוע ממשבר? בתודה רבה איציק

איציק שלום הגדרה של משבר היא אישית מאוד. אם אתה מרגיש מבולבל ומנותק, מאבד שיווי משקל, סביר להניח שבמצבים אלו אתה חש משבר. השאלה אינה הגדרת המשבר אלא כיצד אתה מתכוון לטפל בעצמך כדי לצאת ממצבי המשבר האלה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום! ביום רביעי נפטרה אמא של חברתי בפתאומיות ובאופן לא צפוי. חברתי בת 14. קשה לי מאוד עם זה. אחרי שהודיעו לי את ההודעה אני נמצאת בדכאון ואני לא מתפקדת. כל יום אני נמצאת אצל חברתי כימעט כל היום וגם קשה לי לראות אותה עצובה ומדוכאת. אני חייבת שתעזור לי לצאת מהדיכאון, הזה אני חושבת יותר על העניין של המוות ואני ממש מפחדת שאולי זה יקרה לבני משפחתי. אני לא יודעת מה לעשות וגם אני חייבת לצאת מי זה שגם אני אעזור לחברתי. אני לא יודעת למי לפנות...בבקשה תעזור לי תודה רבה...

ליאור שלום המוות הוא הדבר הקשה ביותר להתמודדות. אמנם כולנו מרגע שנולדנו צפויים למות, אולם רוב הזמן אנו בורחים מהידיעה הזו ולא מוכנים להתמודד איתה. כאשר אדם קרוב נפטר בסביבה אי אפשר יותר לברוח ואז מרגישים את הדיכאון והאבל במלוא העוצמה. מה שאת מרגישה טבעי, ותני לעצמך לחוש תחושות אלו. סביר להניח שתוך ימים ספורים תהליך האבל גם יוביל אותך לאט בחזרה לחיים הרגילים ולירידת הפחד. זו תקופה שבה נדרשת עזרה הדדית, שוחחי על כך עם חברות וקרובי משפחה עימם את מרגישה בנוח. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני לא יודעת אם יש בבעיה זו מקום בפורום זה,אך אשאל זאת: אני נערה בת שבע עשרה,יחסית מופנמת,שקטה והבעייה שמטרידה אותי אצלי היא שאני אינני מסוגלת להביט לאנשים בעיניים בשעה שהם מדברים איתי.אני פשוט לא יכולה להסתכל עליהם ומרכינה את ראשי. אינני יודעת מימה נובעת בעייה זו אך אשמח אם תוכל לומר לי מה מקור תופעה לא נעימה זו ומימה יכולה לנבוע. -עניין זה חשבו לי ביותר מכיוון וזה משפיע על יחסי היום יום שלי עם אנשים שונים שמקבלים רושם מוטעה ואני מעוניינת להפסיק עם זה.

היי סיוון אני מכירה את התופעה הזאת,זה קרה לי תקופה מסוימת זה יכול להיות בגלל שאת ביישנית,וקשר עיין זה משהו מאוד פתוח, זה יכול להיות בגלל שאין לך ביטחון באנשים וקשר עיין נותן הרגשה של ביטחון ואמונה קשר עיין זה משהו מאוד חודר,כשמישהו מסתכל בעיניים זאת הרגשה שהוא חודר לתוכך ורואה מי את באמת,ואולי זאת החששות שלך והמניע להמנעות. אני מציעה שתעשי סוויץ' מסוים במוח כשאת מרגישה שאת צריכה ליצור קשר עיין אם מישהו ותחשבי שאת מעבר לכל זה ושהקשר עין מסמל לך משהו שיעזור לך,ולא כל הדברים הנ"ל. מקווה שעזרתי.

תודה על עזרתך,אך רבות היו פעמים בהן ניסיתי לעשות את ה"סוויץ'" הזה ולא הצלחתי,יפה תיארת את המצב בו מרגישים "שחודרים" לתוכך בעת שמביטים בעיני האחר,זה די קשור,אבל הייתי רוצה שיטה שתעזור לי להתגבר על זה איכשהו.

סיון שלום נסי לעקוב אחרי תחושותיך ומחשבותיך כאשר את מישירה מבט למישהו לעיניים וכן כאשר את מסיטה את המבט. נסי אפילו לרשום יומן ולתעד את המקרים הללו באופן שוטף. מקור הבעיה אינו תמיד אחיד. פעמים רבות יש מרכיב של חוסר ביטחון עצמי ומבוכה, אבל יש בודאי גם מרכיבים אישיים יותר שלך בעניין. אחרי שתעקבי אחרי התופעה ותחקרי אותה יותר תוכלי בוודאי להבין יותר במה מדובר, ואז אפשר יהיה גם אולי לטפל בבעיה בהתאם למה שיעלה, בין אם בעבודה עצמית שלך עם עצמך, ובין אם בטיפול פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, אני בחור בן 27 אשר יש לי חששות וחרדות ופחדים בכל פעם שאני מקבל צו מילואים , מהחשש להחזיק נשק וללכת ולמקומות מסוכנים. בקרוב יש לי תור אצל קב"ן האם להציג נושא זה? אני מטופל בנוסף בכדור בוספירול 10 מ"ג. נא עצתכם כיצד לנהוג, מאחר ואני סובל ביום יום תודה אלון

אלון, לדעתי (הלא מקצועית) אם כבר קבעת תור לקב"ן, אז תספר לו הכל, אחרת מה הטעם בפגישה איתו? HERA.

אלון שלום בהחלט הצג בפני הקב"ן את מה שאתה מרגיש, לצורך זה נועד המפגש עימו. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, אני סטודנטית לתקשורת אשר עושה עבודה בנושא "מאפייני הטיפול הפסיכולוגי באינטרנט". במסגרת עבודת החקר שאני עושה ,עליי למצוא כשני מחקרים שכבר נערכו בנושא. האם אפשר לקבל מידע אודות אתר / כתב עת ממחושב וכו' בו אוכל למצוא מחקר שכבר נעשה בנושא זה ?

איילת שלום רצ"ב קישור למאמר בנושא של דרור גרין. צריך לעשות חיפוש באינטרנט. אפשר גם במאגר המאמרים של אוניברסיטת חיפה. יש חומר רב של פרופ' עזי ברק מאונ' חיפה: http://construct.haifa.ac.il/~azy/azy.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה לך ויום טוב.

האם בגיל 5 שבועות יכולים להבחין בסימנים לאוטיזם? בני בן 5 שבועות והוא עדין לא מחייך אלי, ולא מסתכל במרוכז על חפץ, אלא בוהה האם בשלב זה זה עדיין נורמאלי?

איילת שלום בהחלט לא. אוטיזם לא ניתן לאבחון עד גיל הרבה יותר מבוגר. בנך צעיר מאוד והתנהגותו עשויה בהחלט להיות אופיינית לגילו. אני מציע לך ללכת עימו לאחות טיפת חלב ולספר לה על חששותיך. כמו כן אפשר להתייעץ עם רופא הילדים ועם המכון להתפתחות הילד. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום! אני מחפש פסיכולוג/פסיכולוגית מאזור פרדס חנה ,זכרון יעקב. אם יש לכם מישהו להמליץ לי עליו אני מאד אשמח,תספרו אם הוא באמת עזר תודה! ירון

ירון, אני מכירה מישהי בזכרון. מעדיפה לשלוח לך את הפרטים שלה למייל, זה בסדר מבחינתך? HERA.

לאחרונה אני מרגישה פתאום בלי הזהרה קודמת כאב כזה בלתי מוסבר. משהו מציק כזה שגורם לי להרגשה מגעילה כזו.שמציע מבפנים, ולא משנה כמה אני מנסה אני לא מצליחה להעיף את ההרגשה הזו. זה מציק לי מאוד. אני חייבת לציין שלאחרונה ניתקתי אם משפחתי את הקשרים באופן מוחלט. בבקשה עזרו לי! אפרת

אפרת. ייתכן וענית בעצמך על השאלה שלך; הניתוק המוחלט ממשפחתך, שנעשה מסיבות שידועות רק לך (ואולי להם). ייתכן וככל שהסיבות נראות לך מוצדקות למהלך שכזה, את לא שלמה לחלוטין עם הניתוק. לא כתבת מה הניע אותך לנתק עימם את הקשרים, אך האם אין אפשרות של הידברות? HERA.

אפרת שלום כמו שהרה כותבת, הנסיבות שאת מתארת בהודעתך על מה שמציק מהניתוק מהמשפחה מעורר שאלה האם יש קשר בין הדברים. בכל מקרה, ההרגשה שאת מתארת היא מאוד כללית ויכולה לנבוע מדברים שונים שעברו עליך בתקופה האחרונה. יתכן שלא ניתן "להעיף" את ההרגשה הזו כי יש משהו מטריד שצריך לטפל בו קודם שנפטרים מהבעיה. רק את יכולה באמת לדעת מאיפה זה בא. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני אמא לתאומים בן ובת בני 4 (שנים) . יש לי בעיה ורציתי את דעתכם עליה : הבעיה היא אצל הבן - אז ככה הבעיה היא פחדים וחרדות , אבל לדעתי הם קצת מוגזמים דוגמא: יושבים בסלון אני הולכת לחדר יוצאת מתווך הראיה של הילד , הוא מיד שואל בלחץ...אמא לאן את הולכת , למרות שאני אומרת אני הולכת רגע לחדר , או שאם הלכתי בלי להודיע ...הוא מיד נכנס ללחץ ....(הפנייה היא לא רק אליי אלא לכל מי ששומר עליו) עוד דוגמא ...יוצאים מהבית ונוסעים ברכב ...מיד הוא שואל אמא אחרי שאת חוגרת אותי לאן את הולכת את נכנסת לאוטו ...שאני כבר בתוך האותו הוא שואל אותי ...אמא שנגיע אני יכול לצאת מהצד שלך ? ...כמו כן הוא הראשון להוציא את החגורה כאשר מגיעים ומיד הוא כבר כמעט עליי עוד בטרם הספקתי להוריד את החגורה (כאילו לא סומך כאילו מפחד שינטשו אותו). בהקשר לחרדת הנטישה לפני כשנה היה סיפור "קטן" שהילדים היו אצל חמתי והיא עזבה אותם למשהו כמו חצי דקה להביא להם משהו שביקשו ממנה , הילדים נשארו משהו כמו חצי דקה לבד אפילו פחות , פתאום היא ..(חמתי) שומעת צעקות מהכיוון שלהם היתה בטוחה שקרה משהו ...הצעקות היו מפחידות ...סבתא למה עזבת אותנו ...כאשר הילדים חזרו הביתה , אמרו לי סבתא עזבה אותנו לבד ...אחרי האפיזודה הזאת התחיל כל עניין החרדה הקיצונית הזאת ...אני סומכת על חמתי שלא עזבה אותם ליותר מחצי דקה או אפילו פחות ...על הילד זה השפיע מאוד על הילדה בכלל לא .. העניין חלף אחרי תקופה של חודש אולי קצת יותר ...וחזר שוב לאחרונה עקב ארוע הרבה פחות "תראומטי" בעלי ירד איתם במדרגות והלך קצת יותר מהר כדי להספיק לשים את התיקים באוטו ...ונעלם בעינייהם לכמה שניות .. בלילה אין לו בעיות שינה הוא ישן עם אחותו באותו חדר ...כמו כן גם בגן הוא בסדר גמור , אין בעיות פרידה בבוקר. באופן כללי הילד מאוד רגיש מאוד לסביבה , ילד חכם מאוד , סקרן , שואל המון שאלות ...אבל המון ...צריך לדעת כמה צעדים קדימה תמיד ...מה ..למה...איך..מתי .. אין לי בעיה עם זה ..זה טוב זה נהדר שהוא שואל הרבה ככה בעצם צוברים ידע ..אבל לפעמים זה עובר קצת את הגבול ואתן דוגמא: למשל אמא אני יכול לקחת את המשחק או הבובה או כל דבר אחר שלא יהיה לסבתא ...אני עונה ...כן ....אחרי כמה שניות שוב אמא אני יכול לקחת ...שוב אני אומרת כן אחרי דקה שוב לפעמים הוא יכול לשאול אותי אפילו 4 פעמים - כאן אני מתחילה לאבד פיוז ואז אני אומרת לו "שאלת ??? עניתי???? וזהו ככה בד"כ זה מסתיים . מה דעתכם ??? האם הפחדים והחרדות מוגזמים??

שלום את שואלת האם הפחדים והחרדות מוגזמים. זו שאלה שדורשת שיפוט, כן ולא. אני לא בטוח שזה משנה האם זה מוגזם או לא, אלא חשוב לנסות להבין מה מקור הפחדים, כיצד הם כל כך שונים בין התאומים והכי חשוב, כיצד להגיב אל הילד כדי להרגיע את הפחד. אני מסכים איתך שקשה לשייך את הפחד דווקא לאותו רגע בודד שחמותך עזבה את הילדים. סביר להניח שהתגובה ההסטרית היא כבר חלק מהבעיה שעליה את מספרת כעת. אין לי מספיק רקע כדי להבין ממה נובע הפחד של בנך, אבל אני מציע לך לנסות ולשחזר מתי הוא התחיל עוד לפני האירוע עם חמותך, והאם היו אירועים כלשהם במשפחה שעשויים להסביר מה שקורה. כמו כן כדאי לעקוב ולתעד את תגובותיו של הילד בפנקס כך שתוכלי להתבונן בצורה יותר טובה על המתרחש, מתי הוא מגיב בחרדה, מה הוא אומר, מה קרה כמה דקות קודם, וכיצד הגבתם אליו. במקביל להרגיע, אין צורך לומר "אל תפחד" או משהו בסגנון זה, אלא להגיב קונקרטית, אני מייד חוזרת, אני נמצאת כאן לידך, אמא שומרת עליך, וכו'. במידה ואינך רואה שינוי תוכלי להתייעץ עם פסיכולוג ילדים, אולי אפילו פסיכולוג הגן של הילד מטעם העיריה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אורן שלום, אני בת 27 ואני תולשת את שיערות ראשי מזה 13 שנה. לפני כשלוש שנים סיימתי טיפול פסיכולוגי אשר נמשך כשנתיים. הטיפול לא עזר לי להתגבר על הדבר הנוראי הזה (אך עזר בתחומים אחרים בחיי). אני יודעת מכתבה שקראתי ששיטת טיפול זו יכולה לעזור על מנת להתמודד עם הבעיה. הייתי מעוניינת לדעת מה מאפייניה של שיטה זו והאם היא מתאימה לגילי? תודה איריס

איריס שלום ביופידבק עשויה לעזור ויש גם שיטות נוספות. טריכוטילומניה (תלישת שיער) היא סוג של התנהגות כפייתית (קומפולסיבית) ועלולה להיות עקשנית למדי. היא דומה לכסיסת ציפורניים אבל בד"כ חריפה יותר וגורמת לסבל רב יותר. הבסיס או המקור הנפוץ לבעייה הוא סוג של חרדה ולחץ, ובהמשך פשוט כוחו של הרגל. הטיפול השכיח מתמקד בשלושה תחומים: טיפול פסיכולוגי התנהגותי/קוגניטיבי (ניתן גם לשלב היפנוזה) בניסיון להתמודד עם התופעה ברמה המיידית, טיפול פסיכולוגי דינמי שאינו יעיל בד"כ להפסקת התלישה בטווח הקצר אך יכול לעזור לטפל בתשתית הנפשית שעומדת מתחת לבעיה במקרים רבים, וטיפול תרופתי, בד"כ בתרופות נוגדות חרדה או דיכאון. היכולת להפסיק תלויה בין היתר גם במוטיבציה והנכונות להתמסר לטיפול.אתר מעניין בנושא הוא http://www.geocities.com/naamaled/index.htm אמנם אין הרבה על הטיפול הפסיכולוגי אבל יש מידע על הבעיה. יתכן שהטיפול שעברת עזר כדי לשנות את התשתית הנפשית של החרדה וכעת את מוכנה יותר גם לשינוי ההתנהגות עצמה בעזרת שיטות פסיכולוגיות ממוקדות. אפשר לשקול ביופידבק כמו גם EMDR והיפנוזה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אורן שלום, חשוב לציין כי אני יודעת מה הסיבה לכך שהתחלתי לתלוש. במצב זה אין טעם לעשות היפנוזה, נכון? האם טיפול פסיכולוגי דינמי הינו טיפול במעין קבוצת תמיכה? לטיפול בשיטת ביו- פידבק, למי לפנות? שיטה: EMDR מהי? תודה איריס

שלום , אני בת 28 , עצמאית ,כרגע לומדת ועובדת. כרגע אני חייה בתחושה כי אני מאוד מאוד רוצה למצוא בן זוג לחיים ולהתחיל לבנות משהו עימו(אני אף מתחילה לחוש כי המילה להיות אמא לא מפחידה אותי כמו בעבר ) ,אך לתחושה הזאת תמיד מתלווה התחושה שלי כי אני עדיין רוצה לחחוות חויות של זוגיות שקשורות גם בניסיון המיני והרצון לפגוש עוד בני זוג ולחוות עוד . ברור כי שתי התחושות הנ"ל מנוגדות ולא מצליחות להביא אותי "לכיוון פעולה "ברור והחלטי . כמה פרטים חשובים על עצמי : -היו לי כבר לפחות כשני בני זוג רציניים ,עם אחד אף גרתי ,יצאתי עם די הרבה בנים. -מטבעי אני לא כ"כ בנויה לסטוצים וגם אם בראשי אני מאוד רוצה להיות משוחררת אני לא עושה זאת ולא מאפשרת לעצמי לחוות חויות מיניות חד פעמיות . למרות שהרצון לסערת חושים וניסיון מאוד חזקה בפנים ,המחשבה על מה יחשבו עלי וכן עצם היותי יחסית ביישנית בתחום זה לא מאפשרים לי לעבור את השלב של לחוות חויות חד פעמיות ולהגיע לשלב של בןזוג קבוע לכל החיים . יש לציין כי כשאני מתחילה מערכת יחסים ,היא נהפכת להיות רצינית( אם ברצוני בכך) ,אך לוקח לי זמן רב לבטוח בבן הזוג ותמיד יש לי את התחושה:" רגע לא ניסית מספיק" ,מצד שני ,כשאני לבד ,אני בכלל לא פועלת כדי לנסות את אותם חויות חד פעמיות שאני חולמת עליהן . - יש לציין כי התחושה של חוסר ניסיון לא נוצרה סתם אלה התפתחה מאחר שכל ההתבגרות המינית שלי התחילה מאוחר ויחסיי מין ממש התחלתי לקיים רק בגיל 26 (מאז שכבתי עם מספר בנים ),לפני זה יצאתי עם בנים אך לא הגעתי לשלב שרציתי לקיימם או שהיה לי חבר רציני . כיום אני חשה ביטחון ושחרור יחסי עם בנים,אני מרגישה טוב יחסית עם מראי וגופי וגם משדרת זאת ,אך יש לציין ששנים חשתי לא מרוצה ממראי החיצוני והייתי מאוד סגורה .

היי גילי, נהניתי לקרוא את מה שכתבת. ....:) איך שכתבת.... אני חושבת שזה מאד טבעי שכיוון שהתחלת הכל בגיל מבוגר יחסית, בא לך לא להתחייב עדיין ולהתנסות עוד ועוד. לטעמי, קחי את הזמן שאותו את צריכה עד שתרגישי מוכנה להתחייב למישהוא. מצד שני, את מדברת על הרצון כן להקים משפחה. אם באמת רצונך זה עולה על רצונך וצורכך השני אך קשה לך ליישם אותו, ייתכן וכדאי לך לחשוב מדוע קשה לך להתחייב ולנסות להצביע על הגורמים המעכבים. במידה ואת מתקשה לעשות את זה לבדך, כמה שיחות אצל איש מקצוע לטעמי ימקדו אותך ויעזרו לך להגיע לתובנה . בהצלחה והכי חשוב אל תילחצי מהנורמות שמסביבך של ילדים וכו, תלכי עם הרצונות שלך והצרכים שלך לאחר שאת יכולה לומר לעצמך מהם :)

אומנם תמיד אומרים לא להסתכל על הסביבה ולעשות מה שמתאים לך ,אך מה לעשות שבגיל 28 כאישה הזמן מתחיל לדחוק וגם הגברים הטובים שנשארים פנויים מתחיל לקטון -אני ממש לא מהבנות הלחוצות פשוט כשהתחלתי לחשוב על הדברים האלה קצת יותר ברצינות הבנתי שאולי האימרות הנדושות הנ"ל לא סתמיות וצריך לוותר על משהו ולהתחיל להיות קצת רציניים עם החיים.

גילי שלום לפי מה שאת מתארת נשמע שאת בכיוון הנכון. השנים שעברו לימדו אותך דברים שונים, את מתפתחת ומשתנה, מחזקת את בטחונך העצמי ורוכשת חוויות. זה טבעי שיהיו לך תהיות וחששות מקשר חדש, עם זאת, זה לא מנע כניסה לקשר. השאלה האם את מרגישה בעיה כלשהי כיום ביחסים הבינאשיים? לא נשמע שזה המצב לפי הדברים שאת כותבת. נראה לי מאוד טבעי שאת רוצה לחוות דברים חדשים, ובמקביל מתחילה לחשוב על מחוייבות וקשר ארוך טווח. אין סיבה לרוץ, קחי את הזמן שלך והדברים יסתדרו בקצב שלהם. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בת 27 בעלת תואר ראשון בתחום מדעי , לומדת כעת לימודי טראפיה ובעבר גם למדתי שנה מדעי המחשב. כפי שניתן להבין אני לא ממש יודעת לאן מועדות פני בתחום המקצועי ,כעת שהתחלתי ללמוד את לימודי הטראפיה ברור לי כי התחום הפסיכולוגי מאוד מדבר אלי ,יש לי הבחנות טובות (לטענת מכריי ) ,אך מצד שני אני מאוד רגישה וביקורתית כלפי עצמי ואולי גם כלפי אחרים (אף כי אני לא מראה זאת כלפי חוץ ) -דבר שיכול להקשות עלי לעבוד בתחום . כרגע אני חייה בתחושה שאני מאוכזבת מעצמי מאחר שתחום מקצועי עדיין לא מצאתי לעצמי כיוון ברור ,עבודה נאותה קשה למצוא מאחר שיש לי רק כיומיים בשבוע פנויים לעבודה ,כך שלעבוד בתחום המקצועי שלמדתי אין לי אפשרות וגם לא בתחום החינוך ולכן אני צריכה לעבוד בכל עבודה וזה משאיר בי תחושה של כישלון ...למה אני צריכה "לבזבז " את הזמן שלי בעבודות של "חברה אחרי צבא" אם התאמצתי כ"כ ויש לי תואר ואני בעלת השכלה ?! תחושת הכישלון גם נובעת מהעובדה שאני אומרת לעצמי שכדי להיות טובה במקצוע כלשהו ,צריך להתמחות בו ולצבור ניסיון ואני בנתיים רכשתי קצת ניסיון במחשבים ,קצת במדעים קצת בחינוך- התחושה הזאת כי אני מתפזרת ולא צוברת ניסיון בתחום אחד ומתפתחת איתו מאוד מחלישה אותי ומביאה אותי להרגיש כי אני מאכזבת את עצמי. אני רואה חברות שלי שסיימו משפטים והם עובדות בתחום כבר כמה שנים ומחזיקות את עצמן ואני אומרת לעצמי ,איך זה יכול להיות שאני ,לא מוכשרת פחות מהן (ואולי אף יותר ) עדיין צריכה לחפש את עצמי (על אף שאני לומדת מקצוע ומקווה לעבוד בו ) והכי גרוע להתמך עי הורי (שעושים זאת עם כל הלב, אך לטעמי בגילי הייתי צריכה להחזיק את עצמי קצת יותר ממה שאני עושה כרגע ) . אודה לכם אם תעזרו לי בסידור המחשבות ובתחושות המועקה ואולי אף תציאו הצעות פרקטיות ....

שלום גם אני כמוך עברתי תחומי לימוד מרגיש מבוזבז כישלון מאוכזב מעצמי , כי יש לי ציפיות גבוהות מעצמי וכישרונות רבים . אבל באופן מעשי כמעט ואין לי ממה לחיות . גם לא מרגיש הצלחה משמעותית מבחינה אקדמית או מקצועית . ובנוסף , אין לי ח?ב?ר?ה ולא הייתה לי אף פעם , אולי כי אני מרגיש כישלון . אין לי פתרון קסם בינתיים . כנראה שיש איזה משהו באישיות שלי שגורם לי לא להצליח וצריך למצוא אותו ולעבוד עליו . אני לא מומחה בפסיכולוגיה . גיליתי לגביי עצמי שאני מבזבז המון אנרגיות בכיוונים שלא מקדמים אותי אל המטרות שלי . ואני מפחד לפעמים לעשות צעדים נמרצים שאני צריך כדי להתקדם בחיים . נראה לי שצריך טיפול שורש פרטני כדי למצוא בעיות כאלה . בינתיים ממליץ לך למצוא זמן לחשיבה על כיוון וסדר עדיפויות בחיים שלך עם עצמך , אפילו חופשה . מעניין שאת מדברת רק על קריירה בהשוואה לאחרים . ולא על החיים האישיים והחברתיים שלך . יתכן שאת צריכה יותר להשקיע בתחום הזה כדי להיות מאושרת . בהצלחה .

אשמח מאוד גם להתיחסות של מנהל/ת הפורום. לעמית ,תודה על ההתיחסות, המשפט האחרון לגבי ההשקעה בחיים האישיים (הזוגיים ) היה מאוד קולע ,למרות התחושה שלי שצריך לבנות לעצמך חיים בלי קשר לבן הזוג וכאשר הוא מגיע מצליחים לשלב את החיים של שניכם ביחד -אך אולי שמגיע משהו כזה גם החיים המקצועיים משתפרים כי הכל קצת יותר טוב ....

שירי שלום בניגוד לחברותיך המשפטניות את בחרת בדרך יותר הטרוגנית ולמדת דברים מאוד שונים זה מזה. מטבע הדברים, כשהולכים לרוחב לוקח יותר זמן למצוא את המיקוד. עם זאת, מנסיוני מדובר בחוויה מעשירה שבהחלט משתלמת לטווח הארוך. אם תקחי את תוחלת החיים כיום תראי שיש לך עוד כל כך הרבה שנים להתמחות בתחום ספציפי שבאמת אין סיבה לרוץ. כנראה שעדיין לא הגעת למקום הנכון עבורך. את נמשכת כעת לתחום הטיפול ורצוי לכן שתמצאי את המסגרת הכי מתאימה כדי ליישם את המשיכה שלך ולראות האם זה באמת מתאים. יתכן שעם הזמן תגלי דרך אפילו לשלב בין לימודיך הקודמים לעיסוק הטיפולי. מן הסתם כל אחד מהתחומים הללו מבטא חלק מאישיותך ונטיותיך וכדאי לת לו מקום. הפיזור של לתחומים השונים הוא רק יתרון בעיני. אל תתני ללחץ "להיות גדולה" להפריע לך בהתפתחות האישית ובקצב שלך. אם הוריך יכולים לתמוך בך תהני מכך ונסי אולי להיות פחות שיפוטית כלפי עצמך. יש לך עוד שנים רבות לחובות ודברים ש"צריך" לעשות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום! אני אם לבת 12 וחצי אשר נמצאת בתקופת ההתבגרות. לאחרונה היא עשתה מעשה מסוים שקצת הבהיל אותה, היא לקחה את ידה של ילדה קטנה ( שהיא חברה של הבת הקטנה שלי) ושמה אותה באיבר מינה. היא סיפרה לי זאת ולא ידעתי מה לומר? האם זה מרמז על נטייה מינית הומוסקסואלית?

דניאלה, לא נראה לי. אבל כדאי להסביר לה שיש דברים שלא עושים למישהו אחר ולהגיד לה שאם קורה משהו לא נעים, אפילו אם היא הבטיחה לשמור "סוד", לבוא ולספר אותו בבית. תשמחי שהיא באה וסיפרה לך. עדי

דניאלה שלום ראשית הדבר אינו מרמז על נטייה הומוסקסואלית אלא על בלבול סביב הדחפים המיניים שמתעוררים והיא אינה יודעת מה לעשות איתם. היכולת שלך להסביר לה ולהרגיע אותה מאוד חשובה. את יכולה להסביר לה שהיא בגיל ההתבגרות ושיש תחושות מיניות שמתעוררות. זה טבעי שהיא תאונן כשהיא לבד עם עצמה וזה בסדר גמור שהיא תיגע בעצמה ותכיר את גופה. עם זאת, עליה לכבד את הגוף והפרטיות של האחרים, ובמיוחד אם מדובר בילדה קטנה ממנה שכלל לא מבינה במה מדובר, ולכן מה שעשתה לילדה אינו בסדר ואסור שיחזור על עצמו. נסי לומר שאת שמחה שהיא יכולה לבוא ולשוחח איתך בנושא ושאת תמיד תדברי ותהיי קשובה למה שמטריד אותה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אורן שלום, ברצוני לדעת מה ההבדל בין פסיכוטרפיה לבין פסיכולוגיה קלינית? תודה איריס

איריס שלום פסיכותרפיה היא ביטוי כללי לטיפול באמצעות שיחות. פסיכולוג קליני מטפל ע"י פסיכותרפיה, אך יש בעלי מקצוע נוספים שנותנים טיפול באמצעות שיחות, למשל, עובדים סוציאליים, פסיכיאטרים, מטפלים באומנות ועוד. בברכה ד"ר אורן קפלן