פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום אבי נפטר לפני שנה מדום לב , כשהוא עדיין צעיר ומלא אנרגיות בנוסף לכאב העצום היום יומי שאני עדיין חווה , שאלתי היא לגבי בתי בת הארבע שהאהבה מאוד מאוד את סבה והייתה קשורה אליו מאוד, ועדיין לא מפסיקה לשאול שאלות כואבות. היא קשורה לסבתא , ושואלת אותה שאלות מאוד כואבות היא פותחת מגירות של אבי ,ארונות וכד" ורוצה לדעת למה הם ריקות השאלה היא: אני אומרת לה שסבא היה חולה מאוד (מה שלא נכון , והיא גם לא מבינה את זה כי סבא היה לוקח אותה תמיד לטייל , וקונה לה דברים=כל החדר שלה מלא במשחקים שהוא קנה ) היא יודעת שסבא בשמים , והוא שומר עלינו משם, ותמיד נזכור ונאהב אותו איך ממשיכים ? איך מגיבים נכון? אני מסתירה ממנה את הכאב העצום שלי אני צוחקת איתה ומביאה לה חברים= אבל זה לא אני האמיתיית כרגע -מה שכן משפיע על הזוגיות שלי בקיצור איך אני עוזרת לעצמי איך אני עוזרת לבת שלי ואיך אני עוזרת לאמא שלי תודה מראש-וסליחה על אורך השאלה אבל אני כואבת מאוד מאוד,וקשה לי.

KK שלום עברה שנה, מצד אחד זו לא תקופה ארוכה מאוד, אך זו בהחלט כבר תקופה משמעותית. זכרונו של אביך והכאב על מותו ישארו תמיד, אבל עוצמת הכאב והיכולת לחזור לשגרה אמורה לפחות ככל שהזמן עובר. נשמע שמשהו בתהליך הזה קורה לאט ואולי דרך בתך והשאלות הישירות שלה את רואה עד כמה זה עדיין כואב. בד"כ האבל הוא תהליך שיש לו את הדינמיקה והקצב שלו, וצריך לתת לו להתרחש. עם זאת, יש מצבים בהם האבל הופך למשהו שעוצר את החיים ודורש טיפול. מובן שכדי לעזור לאמך ולבתך את צריכה קודם כל לעזור לעצמך, לעבד את האובדן וללמד את עצמך לקבל את שארע, לשמר את הזיכרון לעד, אך להמשיך לחיות. אם זה לא יקרה באופן טבעי בחודשים הקרובים, אולי כדאי יהיה לפנות לטיפול פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

מה תרצי לשאול סתיו?

זאת סתיו מהפורום הקודם כשטלי היתה פה?

שלום רב ! אני וחברי עומדים להינשא בעוד כשבועיים, חברי חושש מעצם המעמד שבו כ - 350 איש ימקדו את תשומת הלב אלינו ומביע חשש מכשלון במהלך החופה (מעידה, שבירת כוס וכו'). יש לציין שבעבר הוא חווה התקפי חרדה עם כל המשתמע מכך: פוביה לצאת מהבית, הזעות, קשיי נשימה וכו', בעקבות ארוע טראומתי וכעת הוא חושש שהתקפי החרדה יחזרו על עצמם. האם אתה יכול להציע לו טיפול אלטרנטיבי תרופתי כלשהו (מלבד פסיכוטרפיה וכדומה) ואם לא מה הטיפול הקונבנציונלי שאתה מציע לו ?

שלום הזמן קצר ואין הרבה זמן לטפל בעניין. חברך יכול לנסות לפנות לטיפול פסיכולוגי ממוקד למשל ע"י היפנוזה. כמו כן אפשר להתייעץ עם פסיכיאטר לגבי אפשרות תרופתית שתשאיר אותו עירני אבל תפחית חרדה בעת הטקס. בברכה ד"ר אורן קפלן

תאריך: 10-05-2003 19:53 אחותי, חולת סכיזופרניה בעלת מאה אחוזי נכות. מאז ששוחררה מאשפוז כפוי לפני שנתיים אני היחיד המטפל בה, דואג לצרכיה. היא עצמאית חיה לבדה, ואני אינני אפוטרופוס שלה. בשנה הראשונה לאחר השחרור היא נשמעה לי ולקחה את תרופותיה כסדרן. בשנה האחרונה היא הפסיקה לקחת את תרופותיה והתדרדרה חזרה למצב פסיכוטי. הרופאה המטפלת שלה דווחה על ידי כל העת על שלבי ההתדרדרות, על ההזיות, שמיעת הקולות, התנהגות אלימה ועוד. בקשתי לאשפז אותה לא נענו. גם פניה שלי לפסיכיאטר המחוזי לטפל במצב לא נענתה. פשוט נתנו לאחותי להרקב בתוך הפסיכוזה, כשלי מנפנפים בדגל של זכויות החולה. בחול המועד של פסח אחותי הפתיעה אותי והודיע לי שהיא טסה לחו"ל. לא היה עם מי לדבר, וגם לי היא לא נשמעת. לפני יומים קבלתי טלפון מבית חולים בפריז שהיא אושפזה בו במצב פסיכוטי. זה היה מצבה גם לפני הנסיעה. כולם נפנפו לי כל העת בנושא זכויות החולה. הייתי רוצה לשם שינוי לדעת מה הם זכויותי כבן משפחה, שראה והתריע וביקש ולא זכה למינימום של התיחסות ראויה. האם בגלל כשלון המערכת אני צריך להמשיך להקריב את חיי הפרטיים למען חולה, ואפילו היא אחותי, שאינה מכירה במחלתה, אינה משתפת פעולה, אינה מודעת למחלתה. עצוב שכדי להשיג טיפול צריך חולה הנפש הישראלי להרחיק עד צרפת. מישהו יכול ליעץ לי. אודה על כל התיחסות.

יוסי שלום צר לי לשמוע על הסבל הרב שאתה עובר בתהליך הזה וכיצד אחותך ואתה נופלים בין הכסאות במערכת הרפואית. אני בספק אם גורם כלשהו ייקח אחריות על מה שקרה או על מה שיקרה הלאה. עם זאת, אולי כדאי שתתייעץ עם גורם משפטי המתמחה בתחום זה. באתר זה ישנם שני פורומים רלוונטיים, לרפואה ומשפט ולרשלנות רפואית. אני מציע שתנסה לברר עימם על האפשרויות שעומדות בפניך. בברכה ד"ר אורן קפלן

למה את חושבת כך ? בת כמה את ?

עדי שלום השאלה מאוד כללית וקשה לי לענות עליה באמת. חווית הבדידות יכולה להיות ביטוי למצב מציאותי חיצוני של חוסר בחברה, אולם ברוב המקרים היא נובעת בעיקר מחוויה פנימית שלא תמיד תלויה בכמות האנשים בסביבה. השאלה איזו סוג בדידות יש לך, האם ניסית לשנות את המצב, האם זה באמת תמיד או שיש זמנים שזה אחרת? בברכה ד"ר אורן קפלן

אורן שלום, אני לקויית למידה - קשיי קשב וריכוז. בנוסף לכל הצרות שלי ....(ממש בצחוק :-) אני גם תולשת שיערות פז"מניקית. בפורום פסיכותרפיה המליצו לי, בנוסף לטיפול בתלישת השיער, גם לקחת כדורים ממשפחת SSRI. השאלה שלי היא כזאת: האם יש כדורים אשר מתאימים לשתי הבעיות הללו וכן בהתחשב בעובדה שיש לי חוסר באינזים G6PD? כלומר אני רוצה באותה הזדמנות לטפל בשני הבעיות שלי וגם ככה יש לי בעיית קשב וריכוז ואני חוששת מתופעות הלוואי שיכולות להיגרם כתוצאה מלקיחת תרופה לתלישת השיער. תודה איריס

איריס שלום אני מציע שתפני לפורום פסיכיאטריה או פורום רפואי אחר בנושא התרופות. קצת מידע על הבעיה של תלישת השיער: תלישת שיער היא סוג של התנהגות כפייתית (קומפולסיבית) ועלולה להיות עקשנית למדי. היא דומה לכסיסת ציפורניים אבל בד"כ חריפה יותר וגורמת לסבל רב יותר. הבסיס או המקור הנפוץ לבעייה הוא סוג של חרדה ולחץ, ובהמשך פשוט כוחו של הרגל. הטיפול השכיח מתמקד בשלושה תחומים: טיפול פסיכולוגי התנהגותי/קוגניטיבי (ניתן גם לשלב היפנוזה) בניסיון להתמודד עם התופעה ברמה המיידית, טיפול פסיכולוגי דינמי שאינו יעיל בד"כ להפסקת התלישה בטווח הקצר אך יכול לעזור לטפל בתשתית הנפשית שעומדת מתחת לבעיה במקרים רבים, וטיפול תרופתי, בד"כ בתרופות נוגדות חרדה או דיכאון. היכולת להפסיק תלויה בין היתר גם במוטיבציה והנכונות להתמסר לטיפול.אתר מעניין בנושא הוא http://www.geocities.com/naamaled/index.htm אמנם אין הרבה על הטיפול הפסיכולוגי אבל יש מידע על הבעיה. הטיפול בתרופות נוגדות חרדה עשוי לעזור, אולם כאמור, יש להתייעץ עם רופא בנושא. בברכה ד"ר אורן קפלן

ובכן אני בחורה בת 30, לאחרונה החלטתי לפנות ליעוץ מקצועי בשל בעיות ריגשיות שלוו אותי משך כל חיי. אובחנתי לאחרונה ע"י היועצת כפובית חברתית. הפובייה נובעת מכך שאני מודעת לכך שאיני יודעת לשמור ולהגן על עצמי ועל כן אני נמנעת מסיטואציות חברתיות. שתי שאלות לי אליך: א. יש לי בעייה שאיני יכולה ויודעת לריב ולעמוד על זכויותי, פשוט נמנעת מלהתווכח מלכתחילה עם אנשים ומנווטת את המצב כך שלא נגיע לשלב כזה. האם זה ניתן לשיפור או טיפול ע"י פסיכולוג? ב. נאמר לי שלא ניתן לצאת כלל מהבעייה הזו שנקראת פובייה חברתית, למרות שאישית אני מרגישה שינוי לטובה לאחר מספר מפגשים. האם יש אמת בעניין זה? אודה לך מראש על הענות

שלום בעית העמידה על זכויותיך קשורה בוודאי למשהו פנימי, למשל, דימוי או/ו ביטחון עצמי נמוך. אלו דברים שניתן לטפל בהם באמצעות הפסיכולוגיה. ניתן בהחלט לטפל בפוביה חברתית והעובדה שאת חשה הטבה מעודדת ואולי מצביעה על יכולת לקחת את הדברים ולבצע את השינוי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, שמי לילך, אני בת 25 , נשואה שנה וחצי, בעלת תואר ראשון בספרות ובהוראה. עפ"י דעתם של הסובבים אותי, אני בחורה אינטיליגנטית, נבונה, חכמה, בעלת יוזמה. אבל... אני מעין שונאת את עצמי! אני מרגישה שיש לי אופי מגוחך, שכולם חושבים שאני מוזרה, אני לא מצליחה להתקדם במקום העבודה שלי (לא עובדת בתחום החינוך, אלא במפעל, בתחום הביקורת). מנהל המפעל הבטיח לי קידום ולא קיים, אמר שיש לי דרך מחשבה של ילדה והוא לא הספיק אפילו לנהל עמי שיחה בוגרת. עם זאת, הבעיה העיקרית היא שאני נורא עצבנית בשנתיים האחרונות. בעלי שם לב לשינוי שחל אצלי. הוא אומר שפעם הייתי רגועה ושלווה. היום אני מתעצבנת עליו בגלל דברים כל כך קטנים, הוא אפילו לא אשם! אני מאד רוצה לדעת מה לא בסדר בי שמונע ממני קידום בעבודה והייתי רוצה שתשתפו אותי במחשבותיכם: כיצד לשפר את הזוגיות שלי עם בעלי. אני כבר לא רואה אור בקצה המנהרה. תודה

היי לילך! אמנם אני לא מומחית, אך ניראה לי שהביטחון העצמי שלך נמוך, אני בטוחה שאת אדם נורמלי לחלוטין פשוט ליפעמים השיגרה שבחיינו גורמת לנו להיות לחוצים, מדוכאים וכד' ניראה לי שאת לא מרוצה מעבודתך בייחוד גם מפני שזה לא מתחום עיסוקך מה גם שמעבידך מתייחס אליך בזלזול, אולי בגלל זה את קצת מרגישה הרגשת תיסכול שמושלכת גם על יחסך עם בעלך. בכל אופן רציתי לספר לך שלא רק את מרגישה כך לכולנו ישנן תקופות שכאלה לעיתים קצרות ולעיתים ארוכות, תקופות בהם אנו מרגישים שלא אוהבים אותנו שמזלזלים בנו ושלא מעריכים אותנו, תקופות שבהם אנו מרגישים מתוסכלים ומדוכאים. עצתי אלייך (וזה גם מה שאני עושה בתקופות כאלו) היא פשוט לקחת פסק זמן, לצאת לחופשה, למצוא עיסוקים שמרגעים, לבלות הרבה עם בעלך וילדתך ולנסות דברים חדשים שקצת יוציאו אותך מהשיגרה. כמובן שלא יזיק גם להעמיד את מעבידך במקום ולהיות קצת אסרטיבית ולדרוש את מה שמגיע לך! אני גם למדתי שלפעמים צריך לדעת לפתוח את הפה ולעמוד על זכויותיי. הרבה הצלחה!

אפרת, שלום לך! אני מאד מודה לך שענית לי. הפזיכולוג של הפורום גם ענה לי אבל הוא יותר שאל אותי שאלות בחזרה מאשר סיפק לי תשובה. אני בהחלט אנסה לעשות את מה שאמרת. פשוט, עם הזמן, אני לומדת יותר ויותר על אנשים, על החיים ומתאכזבת מרגע לרגע. אני מרשה לעצמי לספר לך שאני ובעלי עברנו דירה לפני 3 חודשים והתחלנו את חיינו המשותפים יחד. הוא אומר שאני צריכה להיות מאושרת כי יש לנו דירה יפה, הוא אוהב אותי מאד, יש לי עבודה ויש לנו משפחה שאוהבת אותנו ועוזרת לנו בתחילת דרכנו, הלא קלה. אבל, אני במצב שנשמך כבר שנתיים לפחות: מתוסכלת, עצבנית, מדוכאת, כועסת וכו'. לא יודעת למה, לא יודעת כיצד הפכתי לכזו, לא הייתי כזאת נוראית... מאד קשה לי עם זה ואני בוכה המון. את קצת עודדת אותי. אני בהחלט אעסוק בדברים שאני אוהבת, אפגש יותר עם אנשים, עם חברותיי. תודה לך, מכל הלב, ושגם לך יהיה כל טוב והמון אושר ושמחה בחייך, לילך

לילך שלום האם תחושת השנאה העצמית וחוסר השקט שאת מתארת אלו דברים שמוכרים לך גם מן העבר הרחוק? לפי מה שאת מתארת בעלך חש בשינוי משמעותי לאחרונה. האם גם את סבורה כמוהו? במידה ואכן זה שינוי של החודשים האחרונים צריך לנסות ולהבין מה קורה לך. האם יש כאן תסכול מן העבודה? האם משהו שקשור ישירות לזוגיות ולנישואין הטריים? האם לתהליך פנימי אחר שאת עוברת? כמובן שיש שאלות רבות אותן צריך לברר. במידה ואת מרגישה שאיכות חייך נפגעת ואין מוצאת את קצה החוט בעצמך, יש אפשרות לפנות לטיפול פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי הרבה פעמים קורה לי שאני לפתע מאבדת את עצמי, האישיות שלי משתנה לגמרי,וכתוצאה מזה קשה לי לחזור לאני האמיתי. זה החל שהייתי בת 14,ולדעתי זה נובע מהריקנות והדיכאון שאני נמצאת בו. שהייתי בת 14 התגובות שלי היו יותר היסטריות לתופעה וממש הייתי בוכה ונלחצת כיום כשזה קורה אני פשוט מנסה ללכת לישון,או לעשות דברים שיזכירו את המחשבות שהיו לי שהייתי אני. האם זאת תופעה של פיצול אישיות? מה יש לי? תודה בת 16

ד שלום לא הייתי נכנס לאבחנות פסיכיאטריות דרך האינטרנט. מה שאת מרגישה מספיק משמעותי גם אם לא נכנה אותו בשם. ברור שאת מתארת מצוקה ובלבול שתוקפים אותך כבר זמן רב. במצב הזה מה שחשוב הוא שתטפלי בעצמך בצורה נכונה. אני מציע לך לשוחח עם הוריך ולבקש מהם להפגיש אותך עם איש מקצוע בתחום הטיפול כדי שתוכלי לברר יותר טוב עם עצמך מה קורה לך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לפסיכולוג ולפורום האם תוכל להגיד לי ממה העניין האמיתי הבא יכול לנבוע ואת דעתך האישית אני בן 17 וכשאני עם חברים אז נכנסת לי לשנייה המחשבה של-אני לא שייך לכאן ולא מתאים לי ליהיות כאן וכאלה והמחשבה הזאת מיד מוציאה אותי משיווי משקל מנטלי וגורמת לי ליהיות מנותק ואדיש יותר האם זה יכול לנבוע ממשבר? בתודה רבה איציק

איציק שלום הגדרה של משבר היא אישית מאוד. אם אתה מרגיש מבולבל ומנותק, מאבד שיווי משקל, סביר להניח שבמצבים אלו אתה חש משבר. השאלה אינה הגדרת המשבר אלא כיצד אתה מתכוון לטפל בעצמך כדי לצאת ממצבי המשבר האלה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום! ביום רביעי נפטרה אמא של חברתי בפתאומיות ובאופן לא צפוי. חברתי בת 14. קשה לי מאוד עם זה. אחרי שהודיעו לי את ההודעה אני נמצאת בדכאון ואני לא מתפקדת. כל יום אני נמצאת אצל חברתי כימעט כל היום וגם קשה לי לראות אותה עצובה ומדוכאת. אני חייבת שתעזור לי לצאת מהדיכאון, הזה אני חושבת יותר על העניין של המוות ואני ממש מפחדת שאולי זה יקרה לבני משפחתי. אני לא יודעת מה לעשות וגם אני חייבת לצאת מי זה שגם אני אעזור לחברתי. אני לא יודעת למי לפנות...בבקשה תעזור לי תודה רבה...

ליאור שלום המוות הוא הדבר הקשה ביותר להתמודדות. אמנם כולנו מרגע שנולדנו צפויים למות, אולם רוב הזמן אנו בורחים מהידיעה הזו ולא מוכנים להתמודד איתה. כאשר אדם קרוב נפטר בסביבה אי אפשר יותר לברוח ואז מרגישים את הדיכאון והאבל במלוא העוצמה. מה שאת מרגישה טבעי, ותני לעצמך לחוש תחושות אלו. סביר להניח שתוך ימים ספורים תהליך האבל גם יוביל אותך לאט בחזרה לחיים הרגילים ולירידת הפחד. זו תקופה שבה נדרשת עזרה הדדית, שוחחי על כך עם חברות וקרובי משפחה עימם את מרגישה בנוח. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני לא יודעת אם יש בבעיה זו מקום בפורום זה,אך אשאל זאת: אני נערה בת שבע עשרה,יחסית מופנמת,שקטה והבעייה שמטרידה אותי אצלי היא שאני אינני מסוגלת להביט לאנשים בעיניים בשעה שהם מדברים איתי.אני פשוט לא יכולה להסתכל עליהם ומרכינה את ראשי. אינני יודעת מימה נובעת בעייה זו אך אשמח אם תוכל לומר לי מה מקור תופעה לא נעימה זו ומימה יכולה לנבוע. -עניין זה חשבו לי ביותר מכיוון וזה משפיע על יחסי היום יום שלי עם אנשים שונים שמקבלים רושם מוטעה ואני מעוניינת להפסיק עם זה.

היי סיוון אני מכירה את התופעה הזאת,זה קרה לי תקופה מסוימת זה יכול להיות בגלל שאת ביישנית,וקשר עיין זה משהו מאוד פתוח, זה יכול להיות בגלל שאין לך ביטחון באנשים וקשר עיין נותן הרגשה של ביטחון ואמונה קשר עיין זה משהו מאוד חודר,כשמישהו מסתכל בעיניים זאת הרגשה שהוא חודר לתוכך ורואה מי את באמת,ואולי זאת החששות שלך והמניע להמנעות. אני מציעה שתעשי סוויץ' מסוים במוח כשאת מרגישה שאת צריכה ליצור קשר עיין אם מישהו ותחשבי שאת מעבר לכל זה ושהקשר עין מסמל לך משהו שיעזור לך,ולא כל הדברים הנ"ל. מקווה שעזרתי.

תודה על עזרתך,אך רבות היו פעמים בהן ניסיתי לעשות את ה"סוויץ'" הזה ולא הצלחתי,יפה תיארת את המצב בו מרגישים "שחודרים" לתוכך בעת שמביטים בעיני האחר,זה די קשור,אבל הייתי רוצה שיטה שתעזור לי להתגבר על זה איכשהו.

סיון שלום נסי לעקוב אחרי תחושותיך ומחשבותיך כאשר את מישירה מבט למישהו לעיניים וכן כאשר את מסיטה את המבט. נסי אפילו לרשום יומן ולתעד את המקרים הללו באופן שוטף. מקור הבעיה אינו תמיד אחיד. פעמים רבות יש מרכיב של חוסר ביטחון עצמי ומבוכה, אבל יש בודאי גם מרכיבים אישיים יותר שלך בעניין. אחרי שתעקבי אחרי התופעה ותחקרי אותה יותר תוכלי בוודאי להבין יותר במה מדובר, ואז אפשר יהיה גם אולי לטפל בבעיה בהתאם למה שיעלה, בין אם בעבודה עצמית שלך עם עצמך, ובין אם בטיפול פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, אני בחור בן 27 אשר יש לי חששות וחרדות ופחדים בכל פעם שאני מקבל צו מילואים , מהחשש להחזיק נשק וללכת ולמקומות מסוכנים. בקרוב יש לי תור אצל קב"ן האם להציג נושא זה? אני מטופל בנוסף בכדור בוספירול 10 מ"ג. נא עצתכם כיצד לנהוג, מאחר ואני סובל ביום יום תודה אלון

אלון, לדעתי (הלא מקצועית) אם כבר קבעת תור לקב"ן, אז תספר לו הכל, אחרת מה הטעם בפגישה איתו? HERA.

אלון שלום בהחלט הצג בפני הקב"ן את מה שאתה מרגיש, לצורך זה נועד המפגש עימו. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, אני סטודנטית לתקשורת אשר עושה עבודה בנושא "מאפייני הטיפול הפסיכולוגי באינטרנט". במסגרת עבודת החקר שאני עושה ,עליי למצוא כשני מחקרים שכבר נערכו בנושא. האם אפשר לקבל מידע אודות אתר / כתב עת ממחושב וכו' בו אוכל למצוא מחקר שכבר נעשה בנושא זה ?

איילת שלום רצ"ב קישור למאמר בנושא של דרור גרין. צריך לעשות חיפוש באינטרנט. אפשר גם במאגר המאמרים של אוניברסיטת חיפה. יש חומר רב של פרופ' עזי ברק מאונ' חיפה: http://construct.haifa.ac.il/~azy/azy.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה לך ויום טוב.

האם בגיל 5 שבועות יכולים להבחין בסימנים לאוטיזם? בני בן 5 שבועות והוא עדין לא מחייך אלי, ולא מסתכל במרוכז על חפץ, אלא בוהה האם בשלב זה זה עדיין נורמאלי?

איילת שלום בהחלט לא. אוטיזם לא ניתן לאבחון עד גיל הרבה יותר מבוגר. בנך צעיר מאוד והתנהגותו עשויה בהחלט להיות אופיינית לגילו. אני מציע לך ללכת עימו לאחות טיפת חלב ולספר לה על חששותיך. כמו כן אפשר להתייעץ עם רופא הילדים ועם המכון להתפתחות הילד. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום! אני מחפש פסיכולוג/פסיכולוגית מאזור פרדס חנה ,זכרון יעקב. אם יש לכם מישהו להמליץ לי עליו אני מאד אשמח,תספרו אם הוא באמת עזר תודה! ירון

ירון, אני מכירה מישהי בזכרון. מעדיפה לשלוח לך את הפרטים שלה למייל, זה בסדר מבחינתך? HERA.

לאחרונה אני מרגישה פתאום בלי הזהרה קודמת כאב כזה בלתי מוסבר. משהו מציק כזה שגורם לי להרגשה מגעילה כזו.שמציע מבפנים, ולא משנה כמה אני מנסה אני לא מצליחה להעיף את ההרגשה הזו. זה מציק לי מאוד. אני חייבת לציין שלאחרונה ניתקתי אם משפחתי את הקשרים באופן מוחלט. בבקשה עזרו לי! אפרת

אפרת. ייתכן וענית בעצמך על השאלה שלך; הניתוק המוחלט ממשפחתך, שנעשה מסיבות שידועות רק לך (ואולי להם). ייתכן וככל שהסיבות נראות לך מוצדקות למהלך שכזה, את לא שלמה לחלוטין עם הניתוק. לא כתבת מה הניע אותך לנתק עימם את הקשרים, אך האם אין אפשרות של הידברות? HERA.

אפרת שלום כמו שהרה כותבת, הנסיבות שאת מתארת בהודעתך על מה שמציק מהניתוק מהמשפחה מעורר שאלה האם יש קשר בין הדברים. בכל מקרה, ההרגשה שאת מתארת היא מאוד כללית ויכולה לנבוע מדברים שונים שעברו עליך בתקופה האחרונה. יתכן שלא ניתן "להעיף" את ההרגשה הזו כי יש משהו מטריד שצריך לטפל בו קודם שנפטרים מהבעיה. רק את יכולה באמת לדעת מאיפה זה בא. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני אמא לתאומים בן ובת בני 4 (שנים) . יש לי בעיה ורציתי את דעתכם עליה : הבעיה היא אצל הבן - אז ככה הבעיה היא פחדים וחרדות , אבל לדעתי הם קצת מוגזמים דוגמא: יושבים בסלון אני הולכת לחדר יוצאת מתווך הראיה של הילד , הוא מיד שואל בלחץ...אמא לאן את הולכת , למרות שאני אומרת אני הולכת רגע לחדר , או שאם הלכתי בלי להודיע ...הוא מיד נכנס ללחץ ....(הפנייה היא לא רק אליי אלא לכל מי ששומר עליו) עוד דוגמא ...יוצאים מהבית ונוסעים ברכב ...מיד הוא שואל אמא אחרי שאת חוגרת אותי לאן את הולכת את נכנסת לאוטו ...שאני כבר בתוך האותו הוא שואל אותי ...אמא שנגיע אני יכול לצאת מהצד שלך ? ...כמו כן הוא הראשון להוציא את החגורה כאשר מגיעים ומיד הוא כבר כמעט עליי עוד בטרם הספקתי להוריד את החגורה (כאילו לא סומך כאילו מפחד שינטשו אותו). בהקשר לחרדת הנטישה לפני כשנה היה סיפור "קטן" שהילדים היו אצל חמתי והיא עזבה אותם למשהו כמו חצי דקה להביא להם משהו שביקשו ממנה , הילדים נשארו משהו כמו חצי דקה לבד אפילו פחות , פתאום היא ..(חמתי) שומעת צעקות מהכיוון שלהם היתה בטוחה שקרה משהו ...הצעקות היו מפחידות ...סבתא למה עזבת אותנו ...כאשר הילדים חזרו הביתה , אמרו לי סבתא עזבה אותנו לבד ...אחרי האפיזודה הזאת התחיל כל עניין החרדה הקיצונית הזאת ...אני סומכת על חמתי שלא עזבה אותם ליותר מחצי דקה או אפילו פחות ...על הילד זה השפיע מאוד על הילדה בכלל לא .. העניין חלף אחרי תקופה של חודש אולי קצת יותר ...וחזר שוב לאחרונה עקב ארוע הרבה פחות "תראומטי" בעלי ירד איתם במדרגות והלך קצת יותר מהר כדי להספיק לשים את התיקים באוטו ...ונעלם בעינייהם לכמה שניות .. בלילה אין לו בעיות שינה הוא ישן עם אחותו באותו חדר ...כמו כן גם בגן הוא בסדר גמור , אין בעיות פרידה בבוקר. באופן כללי הילד מאוד רגיש מאוד לסביבה , ילד חכם מאוד , סקרן , שואל המון שאלות ...אבל המון ...צריך לדעת כמה צעדים קדימה תמיד ...מה ..למה...איך..מתי .. אין לי בעיה עם זה ..זה טוב זה נהדר שהוא שואל הרבה ככה בעצם צוברים ידע ..אבל לפעמים זה עובר קצת את הגבול ואתן דוגמא: למשל אמא אני יכול לקחת את המשחק או הבובה או כל דבר אחר שלא יהיה לסבתא ...אני עונה ...כן ....אחרי כמה שניות שוב אמא אני יכול לקחת ...שוב אני אומרת כן אחרי דקה שוב לפעמים הוא יכול לשאול אותי אפילו 4 פעמים - כאן אני מתחילה לאבד פיוז ואז אני אומרת לו "שאלת ??? עניתי???? וזהו ככה בד"כ זה מסתיים . מה דעתכם ??? האם הפחדים והחרדות מוגזמים??

שלום את שואלת האם הפחדים והחרדות מוגזמים. זו שאלה שדורשת שיפוט, כן ולא. אני לא בטוח שזה משנה האם זה מוגזם או לא, אלא חשוב לנסות להבין מה מקור הפחדים, כיצד הם כל כך שונים בין התאומים והכי חשוב, כיצד להגיב אל הילד כדי להרגיע את הפחד. אני מסכים איתך שקשה לשייך את הפחד דווקא לאותו רגע בודד שחמותך עזבה את הילדים. סביר להניח שהתגובה ההסטרית היא כבר חלק מהבעיה שעליה את מספרת כעת. אין לי מספיק רקע כדי להבין ממה נובע הפחד של בנך, אבל אני מציע לך לנסות ולשחזר מתי הוא התחיל עוד לפני האירוע עם חמותך, והאם היו אירועים כלשהם במשפחה שעשויים להסביר מה שקורה. כמו כן כדאי לעקוב ולתעד את תגובותיו של הילד בפנקס כך שתוכלי להתבונן בצורה יותר טובה על המתרחש, מתי הוא מגיב בחרדה, מה הוא אומר, מה קרה כמה דקות קודם, וכיצד הגבתם אליו. במקביל להרגיע, אין צורך לומר "אל תפחד" או משהו בסגנון זה, אלא להגיב קונקרטית, אני מייד חוזרת, אני נמצאת כאן לידך, אמא שומרת עליך, וכו'. במידה ואינך רואה שינוי תוכלי להתייעץ עם פסיכולוג ילדים, אולי אפילו פסיכולוג הגן של הילד מטעם העיריה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אורן שלום, אני בת 27 ואני תולשת את שיערות ראשי מזה 13 שנה. לפני כשלוש שנים סיימתי טיפול פסיכולוגי אשר נמשך כשנתיים. הטיפול לא עזר לי להתגבר על הדבר הנוראי הזה (אך עזר בתחומים אחרים בחיי). אני יודעת מכתבה שקראתי ששיטת טיפול זו יכולה לעזור על מנת להתמודד עם הבעיה. הייתי מעוניינת לדעת מה מאפייניה של שיטה זו והאם היא מתאימה לגילי? תודה איריס

איריס שלום ביופידבק עשויה לעזור ויש גם שיטות נוספות. טריכוטילומניה (תלישת שיער) היא סוג של התנהגות כפייתית (קומפולסיבית) ועלולה להיות עקשנית למדי. היא דומה לכסיסת ציפורניים אבל בד"כ חריפה יותר וגורמת לסבל רב יותר. הבסיס או המקור הנפוץ לבעייה הוא סוג של חרדה ולחץ, ובהמשך פשוט כוחו של הרגל. הטיפול השכיח מתמקד בשלושה תחומים: טיפול פסיכולוגי התנהגותי/קוגניטיבי (ניתן גם לשלב היפנוזה) בניסיון להתמודד עם התופעה ברמה המיידית, טיפול פסיכולוגי דינמי שאינו יעיל בד"כ להפסקת התלישה בטווח הקצר אך יכול לעזור לטפל בתשתית הנפשית שעומדת מתחת לבעיה במקרים רבים, וטיפול תרופתי, בד"כ בתרופות נוגדות חרדה או דיכאון. היכולת להפסיק תלויה בין היתר גם במוטיבציה והנכונות להתמסר לטיפול.אתר מעניין בנושא הוא http://www.geocities.com/naamaled/index.htm אמנם אין הרבה על הטיפול הפסיכולוגי אבל יש מידע על הבעיה. יתכן שהטיפול שעברת עזר כדי לשנות את התשתית הנפשית של החרדה וכעת את מוכנה יותר גם לשינוי ההתנהגות עצמה בעזרת שיטות פסיכולוגיות ממוקדות. אפשר לשקול ביופידבק כמו גם EMDR והיפנוזה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אורן שלום, חשוב לציין כי אני יודעת מה הסיבה לכך שהתחלתי לתלוש. במצב זה אין טעם לעשות היפנוזה, נכון? האם טיפול פסיכולוגי דינמי הינו טיפול במעין קבוצת תמיכה? לטיפול בשיטת ביו- פידבק, למי לפנות? שיטה: EMDR מהי? תודה איריס

שלום , אני בת 28 , עצמאית ,כרגע לומדת ועובדת. כרגע אני חייה בתחושה כי אני מאוד מאוד רוצה למצוא בן זוג לחיים ולהתחיל לבנות משהו עימו(אני אף מתחילה לחוש כי המילה להיות אמא לא מפחידה אותי כמו בעבר ) ,אך לתחושה הזאת תמיד מתלווה התחושה שלי כי אני עדיין רוצה לחחוות חויות של זוגיות שקשורות גם בניסיון המיני והרצון לפגוש עוד בני זוג ולחוות עוד . ברור כי שתי התחושות הנ"ל מנוגדות ולא מצליחות להביא אותי "לכיוון פעולה "ברור והחלטי . כמה פרטים חשובים על עצמי : -היו לי כבר לפחות כשני בני זוג רציניים ,עם אחד אף גרתי ,יצאתי עם די הרבה בנים. -מטבעי אני לא כ"כ בנויה לסטוצים וגם אם בראשי אני מאוד רוצה להיות משוחררת אני לא עושה זאת ולא מאפשרת לעצמי לחוות חויות מיניות חד פעמיות . למרות שהרצון לסערת חושים וניסיון מאוד חזקה בפנים ,המחשבה על מה יחשבו עלי וכן עצם היותי יחסית ביישנית בתחום זה לא מאפשרים לי לעבור את השלב של לחוות חויות חד פעמיות ולהגיע לשלב של בןזוג קבוע לכל החיים . יש לציין כי כשאני מתחילה מערכת יחסים ,היא נהפכת להיות רצינית( אם ברצוני בכך) ,אך לוקח לי זמן רב לבטוח בבן הזוג ותמיד יש לי את התחושה:" רגע לא ניסית מספיק" ,מצד שני ,כשאני לבד ,אני בכלל לא פועלת כדי לנסות את אותם חויות חד פעמיות שאני חולמת עליהן . - יש לציין כי התחושה של חוסר ניסיון לא נוצרה סתם אלה התפתחה מאחר שכל ההתבגרות המינית שלי התחילה מאוחר ויחסיי מין ממש התחלתי לקיים רק בגיל 26 (מאז שכבתי עם מספר בנים ),לפני זה יצאתי עם בנים אך לא הגעתי לשלב שרציתי לקיימם או שהיה לי חבר רציני . כיום אני חשה ביטחון ושחרור יחסי עם בנים,אני מרגישה טוב יחסית עם מראי וגופי וגם משדרת זאת ,אך יש לציין ששנים חשתי לא מרוצה ממראי החיצוני והייתי מאוד סגורה .

היי גילי, נהניתי לקרוא את מה שכתבת. ....:) איך שכתבת.... אני חושבת שזה מאד טבעי שכיוון שהתחלת הכל בגיל מבוגר יחסית, בא לך לא להתחייב עדיין ולהתנסות עוד ועוד. לטעמי, קחי את הזמן שאותו את צריכה עד שתרגישי מוכנה להתחייב למישהוא. מצד שני, את מדברת על הרצון כן להקים משפחה. אם באמת רצונך זה עולה על רצונך וצורכך השני אך קשה לך ליישם אותו, ייתכן וכדאי לך לחשוב מדוע קשה לך להתחייב ולנסות להצביע על הגורמים המעכבים. במידה ואת מתקשה לעשות את זה לבדך, כמה שיחות אצל איש מקצוע לטעמי ימקדו אותך ויעזרו לך להגיע לתובנה . בהצלחה והכי חשוב אל תילחצי מהנורמות שמסביבך של ילדים וכו, תלכי עם הרצונות שלך והצרכים שלך לאחר שאת יכולה לומר לעצמך מהם :)

אומנם תמיד אומרים לא להסתכל על הסביבה ולעשות מה שמתאים לך ,אך מה לעשות שבגיל 28 כאישה הזמן מתחיל לדחוק וגם הגברים הטובים שנשארים פנויים מתחיל לקטון -אני ממש לא מהבנות הלחוצות פשוט כשהתחלתי לחשוב על הדברים האלה קצת יותר ברצינות הבנתי שאולי האימרות הנדושות הנ"ל לא סתמיות וצריך לוותר על משהו ולהתחיל להיות קצת רציניים עם החיים.

גילי שלום לפי מה שאת מתארת נשמע שאת בכיוון הנכון. השנים שעברו לימדו אותך דברים שונים, את מתפתחת ומשתנה, מחזקת את בטחונך העצמי ורוכשת חוויות. זה טבעי שיהיו לך תהיות וחששות מקשר חדש, עם זאת, זה לא מנע כניסה לקשר. השאלה האם את מרגישה בעיה כלשהי כיום ביחסים הבינאשיים? לא נשמע שזה המצב לפי הדברים שאת כותבת. נראה לי מאוד טבעי שאת רוצה לחוות דברים חדשים, ובמקביל מתחילה לחשוב על מחוייבות וקשר ארוך טווח. אין סיבה לרוץ, קחי את הזמן שלך והדברים יסתדרו בקצב שלהם. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בת 27 בעלת תואר ראשון בתחום מדעי , לומדת כעת לימודי טראפיה ובעבר גם למדתי שנה מדעי המחשב. כפי שניתן להבין אני לא ממש יודעת לאן מועדות פני בתחום המקצועי ,כעת שהתחלתי ללמוד את לימודי הטראפיה ברור לי כי התחום הפסיכולוגי מאוד מדבר אלי ,יש לי הבחנות טובות (לטענת מכריי ) ,אך מצד שני אני מאוד רגישה וביקורתית כלפי עצמי ואולי גם כלפי אחרים (אף כי אני לא מראה זאת כלפי חוץ ) -דבר שיכול להקשות עלי לעבוד בתחום . כרגע אני חייה בתחושה שאני מאוכזבת מעצמי מאחר שתחום מקצועי עדיין לא מצאתי לעצמי כיוון ברור ,עבודה נאותה קשה למצוא מאחר שיש לי רק כיומיים בשבוע פנויים לעבודה ,כך שלעבוד בתחום המקצועי שלמדתי אין לי אפשרות וגם לא בתחום החינוך ולכן אני צריכה לעבוד בכל עבודה וזה משאיר בי תחושה של כישלון ...למה אני צריכה "לבזבז " את הזמן שלי בעבודות של "חברה אחרי צבא" אם התאמצתי כ"כ ויש לי תואר ואני בעלת השכלה ?! תחושת הכישלון גם נובעת מהעובדה שאני אומרת לעצמי שכדי להיות טובה במקצוע כלשהו ,צריך להתמחות בו ולצבור ניסיון ואני בנתיים רכשתי קצת ניסיון במחשבים ,קצת במדעים קצת בחינוך- התחושה הזאת כי אני מתפזרת ולא צוברת ניסיון בתחום אחד ומתפתחת איתו מאוד מחלישה אותי ומביאה אותי להרגיש כי אני מאכזבת את עצמי. אני רואה חברות שלי שסיימו משפטים והם עובדות בתחום כבר כמה שנים ומחזיקות את עצמן ואני אומרת לעצמי ,איך זה יכול להיות שאני ,לא מוכשרת פחות מהן (ואולי אף יותר ) עדיין צריכה לחפש את עצמי (על אף שאני לומדת מקצוע ומקווה לעבוד בו ) והכי גרוע להתמך עי הורי (שעושים זאת עם כל הלב, אך לטעמי בגילי הייתי צריכה להחזיק את עצמי קצת יותר ממה שאני עושה כרגע ) . אודה לכם אם תעזרו לי בסידור המחשבות ובתחושות המועקה ואולי אף תציאו הצעות פרקטיות ....

שלום גם אני כמוך עברתי תחומי לימוד מרגיש מבוזבז כישלון מאוכזב מעצמי , כי יש לי ציפיות גבוהות מעצמי וכישרונות רבים . אבל באופן מעשי כמעט ואין לי ממה לחיות . גם לא מרגיש הצלחה משמעותית מבחינה אקדמית או מקצועית . ובנוסף , אין לי ח?ב?ר?ה ולא הייתה לי אף פעם , אולי כי אני מרגיש כישלון . אין לי פתרון קסם בינתיים . כנראה שיש איזה משהו באישיות שלי שגורם לי לא להצליח וצריך למצוא אותו ולעבוד עליו . אני לא מומחה בפסיכולוגיה . גיליתי לגביי עצמי שאני מבזבז המון אנרגיות בכיוונים שלא מקדמים אותי אל המטרות שלי . ואני מפחד לפעמים לעשות צעדים נמרצים שאני צריך כדי להתקדם בחיים . נראה לי שצריך טיפול שורש פרטני כדי למצוא בעיות כאלה . בינתיים ממליץ לך למצוא זמן לחשיבה על כיוון וסדר עדיפויות בחיים שלך עם עצמך , אפילו חופשה . מעניין שאת מדברת רק על קריירה בהשוואה לאחרים . ולא על החיים האישיים והחברתיים שלך . יתכן שאת צריכה יותר להשקיע בתחום הזה כדי להיות מאושרת . בהצלחה .

אשמח מאוד גם להתיחסות של מנהל/ת הפורום. לעמית ,תודה על ההתיחסות, המשפט האחרון לגבי ההשקעה בחיים האישיים (הזוגיים ) היה מאוד קולע ,למרות התחושה שלי שצריך לבנות לעצמך חיים בלי קשר לבן הזוג וכאשר הוא מגיע מצליחים לשלב את החיים של שניכם ביחד -אך אולי שמגיע משהו כזה גם החיים המקצועיים משתפרים כי הכל קצת יותר טוב ....

שירי שלום בניגוד לחברותיך המשפטניות את בחרת בדרך יותר הטרוגנית ולמדת דברים מאוד שונים זה מזה. מטבע הדברים, כשהולכים לרוחב לוקח יותר זמן למצוא את המיקוד. עם זאת, מנסיוני מדובר בחוויה מעשירה שבהחלט משתלמת לטווח הארוך. אם תקחי את תוחלת החיים כיום תראי שיש לך עוד כל כך הרבה שנים להתמחות בתחום ספציפי שבאמת אין סיבה לרוץ. כנראה שעדיין לא הגעת למקום הנכון עבורך. את נמשכת כעת לתחום הטיפול ורצוי לכן שתמצאי את המסגרת הכי מתאימה כדי ליישם את המשיכה שלך ולראות האם זה באמת מתאים. יתכן שעם הזמן תגלי דרך אפילו לשלב בין לימודיך הקודמים לעיסוק הטיפולי. מן הסתם כל אחד מהתחומים הללו מבטא חלק מאישיותך ונטיותיך וכדאי לת לו מקום. הפיזור של לתחומים השונים הוא רק יתרון בעיני. אל תתני ללחץ "להיות גדולה" להפריע לך בהתפתחות האישית ובקצב שלך. אם הוריך יכולים לתמוך בך תהני מכך ונסי אולי להיות פחות שיפוטית כלפי עצמך. יש לך עוד שנים רבות לחובות ודברים ש"צריך" לעשות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום! אני אם לבת 12 וחצי אשר נמצאת בתקופת ההתבגרות. לאחרונה היא עשתה מעשה מסוים שקצת הבהיל אותה, היא לקחה את ידה של ילדה קטנה ( שהיא חברה של הבת הקטנה שלי) ושמה אותה באיבר מינה. היא סיפרה לי זאת ולא ידעתי מה לומר? האם זה מרמז על נטייה מינית הומוסקסואלית?

דניאלה, לא נראה לי. אבל כדאי להסביר לה שיש דברים שלא עושים למישהו אחר ולהגיד לה שאם קורה משהו לא נעים, אפילו אם היא הבטיחה לשמור "סוד", לבוא ולספר אותו בבית. תשמחי שהיא באה וסיפרה לך. עדי

דניאלה שלום ראשית הדבר אינו מרמז על נטייה הומוסקסואלית אלא על בלבול סביב הדחפים המיניים שמתעוררים והיא אינה יודעת מה לעשות איתם. היכולת שלך להסביר לה ולהרגיע אותה מאוד חשובה. את יכולה להסביר לה שהיא בגיל ההתבגרות ושיש תחושות מיניות שמתעוררות. זה טבעי שהיא תאונן כשהיא לבד עם עצמה וזה בסדר גמור שהיא תיגע בעצמה ותכיר את גופה. עם זאת, עליה לכבד את הגוף והפרטיות של האחרים, ובמיוחד אם מדובר בילדה קטנה ממנה שכלל לא מבינה במה מדובר, ולכן מה שעשתה לילדה אינו בסדר ואסור שיחזור על עצמו. נסי לומר שאת שמחה שהיא יכולה לבוא ולשוחח איתך בנושא ושאת תמיד תדברי ותהיי קשובה למה שמטריד אותה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אורן שלום, ברצוני לדעת מה ההבדל בין פסיכוטרפיה לבין פסיכולוגיה קלינית? תודה איריס

איריס שלום פסיכותרפיה היא ביטוי כללי לטיפול באמצעות שיחות. פסיכולוג קליני מטפל ע"י פסיכותרפיה, אך יש בעלי מקצוע נוספים שנותנים טיפול באמצעות שיחות, למשל, עובדים סוציאליים, פסיכיאטרים, מטפלים באומנות ועוד. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר נכבד שלום רב, ביתי בכתה ז' . לפני כשנה וחצי ביתי עברה לסי"ס אחר באזור שכונת מגורינו (כשאחת הסיבות הן עברנו דירה והכתה שלה מכתה א' ועד ו' עברה המון שינויים והרכבים שונים כולל יבטול כיתה אחת ומיקס של השתיים הנותרות וכו'..). בבית הספר החדש היא התקבלה די בחשש ואף סבלה מאחת הבנות (הכוחנית והשולטת) בכתה. ביתי מצאה לעצה את החברות שאיתן היה לה נעים. לאחר זמן מה אותה ילדה עם ילדה נוספת החלו להתחבר עם ביתי. ומתוך כך התפתחה לה חברות עם אחת הבנות וביתי היתה מסורה ונאמנה. במהלך הזמן ביתי הסתכסכה עם אותה חברה והנ"ל הקימה "גוש חוסם" אשר גורם לסבל רב. אותן בנות החלו לצאת עם שכבת הגיל מכל בתי הספר בעיר והפיצו שמה ברבים, הרסו לה את יחיסה הטובים עם שאר הבנות האחרות. ערבנו את בית הספר ואת היועצת אך, לצערי זה לא פוסק היא סובלת מאלימות מילולית, וא, הותקפה ע"י אחת החברות של אותן בנות (אף הגשנו תלונה במשטרה). ערבנו את ההורים אך, הדבר לא נפסק? מה עליי לעשות? איזה עזרה ביתי צריכה? ביתי משדרת חוזק ואף נותת לי להרגיש שכל ההצקות לא מפריעות לה והיא לא מתייחסת, אך לדאבוני לא כך הדבר, ביתי הצעירה יותר אמרה לי שהיא בוכה בליליה ומפסרת לה כמה היא סובלת , היא למא מבינה למה החברות "הטובות" שאיתן לא היה לה ויכוח הצטרפו למעגל הזה? אנא, עזרתכם הדחופה?

גיל המעבר לחטיבת הביניים יכול להיות גיל קשה. אני הייתי מציעה לך לפנות אל ביתך ולומר לה שאת רואה שקשה לה חברתית והיית רוצה לעזור לה והאם היא יכולה לקבל ממך סיוע, להיעזר בך. הכי חשוב זה לא לדחוף את הבת, לא להציק לה, אך לאפשר לה להיעזר בך ולאפשר תקשורת פתוחה.

לוחמת, א ני מסכימה!!!!!!!!!! עדי

רבי שלום את מתארת מסכת די מורכבת של יחסים חברתיים בין בתך לסביבה. הדברים נשמעים כמו קרב בין קבוצות עם התקפות והתקפות נגד, כולל אלימות ותלונות במשטרה. במצב כזה אני לא חושב שכמה שורות בפורום יתנו לך באמת פתרון, יש לי הרגשה שנדרשת כאן התערבות יותר עמוקה. אני מציע שתתקשרי לשירות הפסיכולוגי של העיריה ותבקשי להיפגש עם פסיכולוג/ית בית הספר. אני חושב שאת צריכה לקבל ייעוץ מקצועי ממי שמצד אחד מכיר את המערכת ואת העולם הנפשי של בני הגיל של בתך, ומצד שני יוכל לתת לך ייעוץ אובייקטיבי על המתרחש. אינך חייבת לערב את ביה"ס בפניתך. במידה וזה לא מסתדר תוכלי לפנות לייעוץ לפסיכולוג ילדים במסגרת אחרת. בברכה ד"ר אורן קפלן

מניסיון אישי, הכי טוב זה להעביר את הילדה ביה"ס. תתפלאי כמה עניין של משמעת יכול להיות שונה בין בתי ספר. יש בתי ספר ששם יש ילדים יותר מפונקים וכוחניים מבתי ספר אחרים, ונכון, ילדים יכולים להיות מאוד אכזריים, אבל זאת לא סיבה טובה להשאיר את בתך לסבול שם, היא מראה חוזק כי חושבת שהיא גורמת צרות להורים שלה, ורוצה שתתגאו בה ולא תדאגו לשלומה כל הזמן, היא מתביישת להראות את הסבל שלה.

ילדתי בת שמונה, ומזה כחמש שנים פוחדת באופן קיצוני מחרקים וממני מעופפים. איך אפשר ליצור קשר עם מטפל שיוכל לעזור לה (רצוי באזור חיפה - אך לא חובה). תודה מראש

שלום מדובר בפוביה מחרקים וזו בעיה מוכרת למדי. יש אפשרות לטפל בבעיה באמצעות טיפול פסיכולוגי ממוקד. אפשר להיעזר בשיטות כמו EMDR והיפנוזה. רצ"ב קישורים למאמרים בנושא: http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm http://www.psychologia.co.il/emdr.htm אינני מכיר מטפלים מתאימים באזור חיפה. הקרוב ביותר שאני מכיר בהרצליה, ונראה לי שעדיף לחפש מישהו מתאים באזור מגוריכם. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש בחיפה מקום המשלב הומאופתיה המשלבת טיפול פסיכולוגי על ידי פסיכולוגית קלינית ניתן ביחד או לחוד ,בהצלחה, אני חושבת שניתן למצוא את הטלפון בדפי זהב בהומאופתים תחת מרפאה הומאופתית לילדים .

אני לא יודעת איך להתחיל ולכתוב כי הסיפור שלי הוא ארוך מאוד ואני גם די מתביישת בו אבל אם אני אתמצט אותו אז אני פשוט אישה שמכורה לבעלה אשר פשוט שונא אותה במלוא מובן המילה.

האהבה עיוורת

שלום אכן כתבת מעט אבל ממה שכתבת אפשר להבין את הבושה והמצוקה בה את נמצאת. יתכן שכמו ברוב ההתמכרויות יש כאן מרכיבים של הרס עצמי ודימוי עצמי נמוך. אני מציע לך לנסות ולפנות לקבלת עזרה פסיכולוגית כדי לשנות את המצב העגום אותו את מתארת. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בחורה בת 22, ויש לי בעיה ממש אני סובלת כל חיי. נורא קשה לי להתחבר עם אנשים. בביה"ס, בצבא ובקורסים שעשיתי נורא קשה לי להתחבר עם אנשים. תמיד אני מתיישבת בפינה ומחכה שיגשו אליי. וגם אם מנסים לפתח איתי שיחה אני לא יודעת מה להגיד ואני מרגישה מטומטמת עם כל משפט שאני אומרת. שנה הבאה אני מתחילה ללמוד באוניברסיטה ומעשיו אני מתחילה לחשוש מכך ששוב אהיה בודדה. מה אפשר לעשות??????? ד"א - יש לי חבר וחברות, הבעיה היא עם אנשים חדשים שאני לא מכירה.

דורית שלום התחברות אל אנשים היא גם סוג של כישור שאפשר ללמוד. אני מציע לך לנסות להרשם לסדנא או חוג של יחסי אנוש בה תוכלי להתאמן על יצירת קשרים וכן לקבל משוב על התנהגותך בקבוצה. סוג כזה של מפגשים מפורסם בד"כ בעיתוני סוף השבוע, יש גם באינטרנט וכן במרכזים קהילתיים שונים. בברכה ד"ר אורן קפלן

כבר כמה חודשים טובים שבעלי מתוסכל מעבודתו (יותר נכון לימודים גבוהים), לא הולך לו והבוס שלו מדכא אותו עוד יותר, הוא כל הזמן ממורמר ולא חושב בצורה אופטימית. קשה לי נורא ורציתי לדעת מה אפשר לעשות?

אלמונית שלום אני לא בטוח שאת יכולה לעשות משהו למעט לתמוך ולנחם אותו. זהו תהליך שעליו לעבור עם עצמו, הן לשינוי המצב בפועל והן להתבוננות יותר אופטימית על המצב. אם את חושבת שיש מרכיב פסיכולוגי ובעלך גם מוכן לעשות עם עצמו תהליך של שינוי בכיוון זה, הוא יכול לפנות לטיפול פסיכולוגי. עם זאת, מדבריך נשמע שחלק מהקושי הוא שלך. יתכן שאם השינוי לא יכול לבוא ממנו את צריכה איכשהו להרגיע משהו בעצמך. הקושי הוא שלו, אלא אם את מספרת משהו על הזוגיות שלכם שנפגעת במצב שנוצר, ואז באמת הסיפור אחר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני בחור בן 29 שסובל כ 10 שנים מבעיה שהוגדרה בשם "מעי רגיז" מהות התופעה היא שהיא גורמת סבל נורא ולהתנתקות מחיי חברה כי לא ניתן להיות הכי פעיל בחברת אנשים עם התופעות שמביאה בעיה זאת. אני עובד ומתקשר עם אנשים אבל תמיד עד גבול מסויים, תמיד יש את הפחד הקיים שהבטן תכאב, ושאני לא אוכל לבצע פעולה כלשהי שארצה, ותמיד גם כאשר אני מעיז אני מגשים את הפחדים של עצמי. בעבר הייתי מאוד מקובל בין חברים והייתי יוצא ומבלה ונהנה מהחיים, אך כיום אני חי חיי שיגרא מאוד מוגדרים ומייאשים, יש לי תחביבים ואני עוסק בהם, אך מה שהכי מפריע לי, זה המצב שאין לי בת זוג, ולצערי לא נראה לי שיכולה להיות מישהי כאשר אני במצב זה, למרות שיש שיפור עצום במצבי (בעזרת כדורים) תמיד אני מפחד, לא יוצא עם אף אחת כי תמיד הבטן שלי תגרום לי למבוכה וללחץ ואז לא אהיה מי שאני באמת ואף בחורה לא מעוניינת במישהו שלא מסוגל אפילו לשבת ולנהל איתה שיחה בצורה נינוחה. אני ממש רוצה להכיר בחורה, ולהתאהב, ושיהיה לי עם מי לחלוק את החלק הטוב של החיים ולנסות אולי להתגבר על החלק הרע בערתה או לפחות בתמיכתה. אשמח לשמוע הצעות בנוגע למצב שבו אני תקוע כבר עשור ולא רואה שום דבר אופטימי בנוגע לעתיד. תודה על זמנכם/ן מחפש תשובה.

שלום מעי רגיז היא בעיה שגורמת לקשיים בקשרים בין אישיים. בנוסף, גם אם מקורה של המחלה פיזיולוגי, טריגרים נפשיים כגון לחץ וחרדה מגבירים את תדירות ההתקפים ועוצמתם. לכן יש אפשרות להיעזר בטיפול פסיכולוגי הן כדי להתמודד עם השלכות המחלה שלעיתים היא כרונית וצריך ללמוד לחיות איתה לאורך זמן, וכן כדי ללמוד כיצד להפחית את ההתקפים דרך שליטה טוב יותר בלחץ. אחת השיטות שניתן לשלב בטיפול היא היפנוזה שמתאימה במיוחד לבעיות המשלבות גוף ונפש. ניתן לקרוא יותר על השיטה בקישור הבא: http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm יש אפשרות להיעזר גם בתרופות נוגדות חרדה, יש מחקרים שמראים שיפור במצב של אנשים עם מעי רגיז גם עקב הקלה על החרדה, אבל גם הכאבים עצמם בשל הבעיה הפיזיולוגית מוקלים ע"י התרופה שיש לה מרכיב של אל-חוש. אני מציע לכן להתייעץ עם פסיכיאטר בנושא. בכל מקרה, אני לא חושב שגם אם תבחר בתרופות הן אינן מחליפות את הצורך בעזרה פסיכולוגית להתמודדות עם המימדים השונים של המחלה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר קפלן, בנוגע לכדורים שהזכרת, אני נמצא בטיפול של פסכיאטר, והוא רשם לי אפקסור, כדורים אלו עזרו בזמנו, אך לא עד לרמה שאוכל לתפקד בצורה הכי נורמאלית (הכל יחסי). אילו עוד כדורים יכולים לעזור? זה לא שאני לא מאמין ברופא שלי, אלא פשוט כי אני לא חושב שיזיק לי לדעת קצת בעצמי עוד פתרונות אפשריים. בנוסף, אשמח אם תוכל להמליץ על מישהו שעוסק בהיפנוזה, באיזור המרכז, ואולי זה מה שיביא את הישועה? תודה מחפש תשובה.

שלום מחפש, אני בודאי לא מומחה בתחום, אבל רציתי להציע לך את האפשרות לפנות לטיפול אלטרנטיבי - כדוגמת הרפואה הסינית, וזאת בהנחה שלא ניסית את הכיוון הזה. למיטב ידיעתי הרפואה הסינית מכירה בבעייה, ומטפלת בה דרך דיקור ושינויים משמעותיים בתזונה. בכל מקרה, בהצלחה. אורי

אני בן 28 וגם אני במצב שלך מאז שרותי הצבאי בלבנון במוצבים בשנת 1996 . לדעתי יש עוד אלפי צעירים בניי גילנו שנפגעו מלוחמה ביולוגית או מגפה כלשהי מהמים במוצבים . אבל אנחנו מתקשים לחיות וגם להודות בפומבי במחלה שלנו , ולכן לא התארגננו כדי לטבוע את המדינה וצהל שיודע באשמה להרס חיינו . פריירים לא מתים הם רק סובלים בשקט בבית מתסמונת המעי הרגיז לבד לבד . צריך להתארגן .

היי גימל, אם באמת אובחנת כסובל מ"מעי רגיז" ז"א שלא מצאו כלום בבדיקות רגילות ופיזיולוגיות, מאחר והרפואה כיום לא יודעת איך להתמודד עם הבעיה היא נותנת לתופעה של כללי, "מעי רגיז" כאשר לכל סובל יש את הסימפטומים האישיים שלו ולמרות זאת התופעה והמצב של הסובלים הוא דיי דומה. אני סובל מהתופעה עוד מלפני השירות הצבאי שלי, עברתי את כל השרות שלי איתה ומאוד סבלתי, אך לא וויתרתי וסיימתי את השירות כמו כל אחד מבלי שאף אחד ישע משהו על הסבל שלי. זה אך טבעי שמחפשים את האשם במחלה, אך לדעתי אתה טועה בנוגע למקורה, זה לא הגיוני שזאת לוחמה כימית כי אז כמות הסובלים הייתה בהרבה יותר גדולה. בהתחלה חשבתי שבודדים סובלים מהבעיה, עד שהגעתי לפורומים כגון זה וגיליתי שהמון אנשים סובלים מהתופעה הזאת בשלבים שונים בחייהם ולאו דווקא משלב הצבא, והעניין הוא שכולם סובלים מתופעות דומות, לכולם קשיים חברתיים בגלל התופעה, וכל הסבל. מצד אחד הרגשתי מן הקלה, וואו, אני לא לבד, אך מצד שני חשבתי, שאם כל כך הרבה אנשים סובלים מזה, איך זה שלא מצאו מזור עדיין??? מהתופעה הזאת סובלים בד"כ אנשים רגישים, שחשוב להם מה חושבים עליהם ואולי חסרי ביטחון? אף אחד לא יודע בדיוק מה קדם למה, התופעות של כאבי הבטן והריצות לשרותים, והרעשים, או העניין הנפשי שזה מלחיץ ואחרים יכולים לשמוע את הרעשים או שלא תוכל לתפקד , לא כך? אז מתחיל מן מעגל קסם, יש משהו שגורם לטריגר לתופעה אך היא ממשיכה מהזנה שלה עצמה, מהחרדה, והפחדים וזה נכנס לתת מודע שלנו, וזהוף אנחנו מתוכנתים, הפתרון הוא לשבור את מעגל ההזנה, אך זה בכלל לא פשוט. אצלך יכול להיות שהתחילה התופעה בזמן השירות בגלל הלחץ ממקום השרות ומה יכול לקרות לך (חס וחלילה) לא חושב שזה היה במים. בכל אופן, זה לא קל ולא פשוט בכלל ניסיתי המון סוגי טיפולים, ואף אחד לא עזר, אני נוטל כדורים בשם EFEXOR שדיי עוזרים, אך לא עד לרמה של פעילות מלאה, וכמה אפשר לחיות כך? שיהיה לך המון הצלחה מחפש תשובה.

לפי מידע ששמעתי בנושא יש סיכוי סביר שהבעיה היא כימית (מחסור בחומר מסויים במוח) וניתנת לריפוי בעזרת כדורים מסויימים. כדאי שתתייעץ עם פסיכיאטר בעניין הזה. (התופעה נקראת OCD - obssesive compulsive disorder).

למה שלא תתחברו ותעזרו אחד לשני? לפעמים תמיכה של חבר מאוד עוזרת תחשבו על זה

תודה לכל העונים, זה באמת מחמם את הלב לדעת שיש אנשים שעדיין איכפת להם.

תדע לך שיש גם הרבה בנות כאלה ובנות מבינות את הפחד הזה בד"כ יותר מגברים. "היתרון" במצבך הוא שהוא מעיד על רגישות רבה. ונשים רבות היו רוצות למצואמישהו עדין ורגיש

דר שלום האם השיטה מתאימה גם להתקפי חרדה שמשולבים עם פחדים מכאבים אמיתים אך אני לוקח את הכאבים הללו למחוזות רחוקים עד אשר הם עוברים . אם כן אבקש לדעת אם אתה ממליץ על טיפול זה אני בחור כבן 30 תודה

אלון שלום אינני יודע עם איזה סוג בעיה רפואית אתה מתמודד, אבל לפי המעט שכתבת יתכן שהשיטה תעזור. בנושא הטיפול בכאב השיטה היעילה ביותר בתחום הפסיכולוגיה היא היפנוזה. רצ"ב קישורים הן לכתבה על EMDR והן על היפנוזה, יש בתוכה חלק על הטיפול בכאב. http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm http://www.psychologia.co.il/emdr.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

בני בן 7 חש לאחרונה בפחדים .פוחד להיות בחדר עם דלת סגורה, פוחד שמא יש מפלצות פוחד מנחשים, וכו' אני מנסה להרגיע אותו שאין לו מה לפחד, אין מפלצות ונחשים אולם מסתבר שעדין פוחד. האם זו תופעה מוכרת? האם זה אמור לעורר בי דאגה? מה עלי לעשות?

יאנה שלום ילדים רבים פוחדים מחושך ומפלצות, בד"כ נובע מדברים שונים עליהם הם חושבים ואיתם הם מתמודדים. צריך לדבר עם הילד, לראות האם יש גורמי לחץ בתקופה האחרונה. יש אפשרות לקנות ספרים וסיפורים על חושך ומפלצות, יש רבים כאלה ותוכלי להתייעץ בכל חנות ספרים שמוכרים ספרים לילדים בגילו. אחרי שתבינו יותר את מקורות הפחד ותנסו להפחית את הפחד ע"י שיחה וסיפור תוכלי לחשוב שוב על העניין ולראות אם יש מקום להתערבות חיצונית. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר שלום בן 39 אב לארבעה מוצלח מכל בחינה שהיא בעל אינטלגנציה גבוהה לפני כשלושה חודשים נתקפתי חרדה לגבי יתר לחץ דם פיניתי את עצמי לבה"ח קיבלתי כדור ארגעה ומאז החל תהליך של לפי כל המודלים שייך להתמוטטות עצבים יש לציין כי אני נושא עמדה בכירה במשק ובתקופת המקרה הייתי נתון ללחצים כבדים שלא ידעתי קודם לכן. חוסר בתאבון בחילות סחרחורות ירידה במשקל והעקר פחדים לא ריציונאלים אפילו מחפצים דוממים רופאת המשפחה המליצה על כדורים נגד דיכאון אך סירבתי והחלטתי שאני חייב למעני ולמען המשפחה לצאת ללא טיפול תרופתי חודשיים של סיוטים לילות לבנים ולפני שלושה שבועות באופן פיתואמי הרגשתי שזה פשוט חלף לא היה גבול לאושרי . יש לציין כי בתקופה זו המשכתי בעבודתי למרות הפחדים בתעצומות נפש גבוהות. כיום אני נמצא במצב של תיפקוד למעט צניחות קלות מדי פעם שביעקר באים על רקע רפואי היינו למה כואב לי פה ?ולמה כואב לי שם מחשבות טורדניות על שינוים פיזיולוגים ולו הקלים . א.האם תוכל להסביר לי כיצד אוכל לצאת ממעגל מדפרס זה? ב.והאם זו תופעה שכיחה לאחר המשבר שבו הייתי נתון לתשובתך אודה .

דוד שלום חווית כנראה סוג של התקף חרדה והוא עדיין מלווה אותך מידי פעם. ההתמודדות היא בראש ובראשונה עם גורמי הלחץ. אתה שופט את עצמך מאוד לחומרה, כאילו אתה צריך להיות מושלם, אף פעם לא להרגיש מצוקה. אולי אם היית מקבל את החרדה שנפלה עליך בצורה פחות ביקורתית הכל היה עובר הרבה יותר בקלות. אינך צריך להיעזר בתרופות אם אינך רוצה, ואגב, תרופות נוגדות דיכאון הן בד"כ גם נגד חרדה, אבל אם אתה מצליח בלעדיהן בוודאי אין צורך בהן. במידה ואתה מרגיש שאתה תקוע עם דפוס שאינך מצליח להיפתר ממנו אולי יש בכל זאת מקום לפנות לייעוץ פסיכולוגי ולבדוק כיצד אפשר לזרז את התהליכים שהתחלת בעצמך לטיפול עצמי, וכיצד לשמר את ההישגים. לעיונך רצ"ב קישור למאמר על חרדה ועל טיפול קצר מועד. http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm http://www.psychologia.co.il/short.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר קפלן שלום, לא ידוע לי אם קבלתי את מכתבי הקודם, כך שברצוני להביא שוב את בעיתי, אני חולמת חלומות מאד קשים, אבי נפטר לפני כ-5 חודשים לאחר כאבים רבים , טפלתי בו יום ולילה ולצערי הוא נפטר בזרועותי, ברצוני לציין שאני מעולם לא ראיתי אדם מת, כך שהמצב גרם לי לטראומה כפולה. גם קודם הייתי טפוס חולם, אבל לא בצורה הנוכחית. אני חולמת עליו כל לילה,הוא מופיע לי בכל מיני צורות, קשה לי להוציא ממחשבותי את המראות שראיתי ואת מצבו בבית החולים. קשה לי מאד לחזור למצב שגרתי,כלומר אני הייתי אשה מאד פעילה בהרבה תחומים. ומאז אין לי כל חשק או סבלות לבצע דבר. אפילו לקרוא עתון או ספר אין רכוז מתאים. אני כל הזמן מרגישה שאני נמצאת בתוך האבל הכבד, וקשה לי להשתחרר ממנו. לאחרונה אני חלמתי את סבי וסבתי הורי אמי ז"ל - אני יושבת בחברתם ליד שולחן ולפתע דמות סבי משתנה לדמות אבי, הוא קם לקראתי ובגלל עצם הידיעה שהם לא חיים כבר, אני מתחילה לברוח, ובחלום לא מבינה למה אני בורחת מאבי, שהיה אהוב עלי מאד. אני אשה נשואה , וגם בעלי מאד היה קשור עליו, וגם לו יש אמא מאד מבוגרת, גם אמי מאד סובלת בגלל אובדן אבי. אני כל הזמן הולכת לבית הקברות לבקר אותו, ולא מבינה מדוע אמי לא מבקשת ממני גם לבוא לקברו, למרות שהיא אינה יודעת שאני הולכת לקברו. היא הייתה מאד קשורה לאבא, ממש יחד 24 שעות ביממה וזו לא הגזמה. אני כל הזמן חיה בדכאון עמוק, וחבל לי על בעלי כי הוא סובל יחד אתי. אנחנו לא יוצאים לשום מקום כי אני עדין בשנת האבל. המצב של שנינו בדכאון. והייתי מאד מבקשת לקבל הסבר לפשר החלום? ומה עושים לגבי הדכאון של שנינו. כי כמובן אני מספרת לו את חלומותי והמצב מביא להמשך הדכאון. מאד אבקש את עזרתך, בתודה מראש , החולמת המודאגת.

היי נראה לי שאת יכולה להיעזר בכמה שיחות עם איש מקצוע. את חווה את חווית האובדן על כל משמעותיותיו ויש צורך לעבד את זה.

לחולמת שלום ניכר מדבריך שהיית קשורה מאוד לאביך ואובדנו היה מכה קשה עבורך, במיוחד לאור הדרך שבה זה קרה. יש תקופה מסוימת שבה טבעי להתאבל והחלומות שמטרידים הם חלק מתהליך האבל. אינני יודע לפרש את חלומך, החלום הוא דבר מאוד אישי ופירושו המדויק נתון בידיך, עם זאת, החלום מצביע על רגישותך הרבה בתקופה הנוכחית והאימה שממלאת אותך נוכח מותו של אביך והשינויים שזה גורם בשיווי המשקל של חייך. חמישה חודשים אינו זמן רב, מצד שני הוא זמן שכבר יכול להיחשב ממושך מספיק כדי להתחיל ולחזור לחיי היום יום, עם כמובן הזכרונות שלעולם לא יעברו. במידה ואת מרגישה שחייך משתבשים ואת לא מצליחה לצאת מהאוירה הדיכאונית אולי כדאי לפנות ולקבל עזרה פסיכולוגית. מאחר ואת מתאר סוג של טראומה, הייתי ממליץ לנסות שיטת טיפול שנקראת EMDR שמתאימה לסוג הבעיה שאת מתארת. רצ"ב קישור למאמר בנושא: http://www.psychologia.co.il/emdr.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר אורן קפלן שלום רב, הרבה תודות על התשובה המהירה , כמו כן, ברצוני לשאול האם רצוי לקחת תרופה כל שהיא לצורך שינה טובה, היות ושנתי אינה שקטה, ואיני ישנה הרבה, מתעוררת לעיתים קרובות בלילה וגם במשך היום איני ישנה כלל. ובמידה ואני נחה בצהרים איני מסוגלת להרדם, איני דוגלת בלקיחת תרופות, אבל האם קיים משהו שיכול להשפיע לטובה ולא להזיק. בתודה, החולמת.

תמיד סבלתי מלקויות למידה שונות אבל לאחרונה - בשנה או חצי השנה האחרונה, אני "סובלת" מאיזו בעיה חדשה ולא מוסברת. קורה שלעיתים יותר קרובות אני קוראת משהו אבל אני קוראת אותה בצורה לא נכונה לדוגמא אני יכולה לקרוא מילה - כמו כהברה אחת מבלי שום חוקי לשון או ניקוד שאמור להיות ברור מילים שאמורות להיות ברורות מאליהן ואני קוראת אותן כאילו אני עדין לא יודעת לקרוא טוב זה ממש מוזר! אני קוראת משהו או לחברים או לעצמי וכשאני קוראת איזו מילה אני לפעמים עוד לא קולטת בטווח קצר שטעיתי!! ואני גם כותבת לאחרונה יותר ויותר עם שגיאות כתיב, נניח כוראת במקום קוראת וכד למה זה קורא לי? יש לי גם קצת קשיים בדיבור אבל זה מתבטא בעיקר בתחום הכתיבה והקריאה קשה לי להאמין שזו איזו "לקות חדשה" שצצה, אולי יש לכך הסבר פסיכולוגי אחר?

לידיה שלום קשה לי להסביר את התופעה מבלי להבין יותר את הרקע. האם יש משהו שהשתנה לאחרונה או גורם לחץ רב יותר מהרגיל? האם יש לך התמודדויות חדשות ומורכבות יותר בתחום הלמידה? אין להניח שזו לקות למידה חדשה כי מקור לקויות הלמידה מבחינה פזיולוגית הוא בד"כ כבר מהלידה, למעט תאונות במהלך החיים. בהחלט יתכן שטריגרים נפשיים בתקופות מסוימות מגבירות תופעות שונות. במידת הצורך אפשר לפנות לאבחון. בברכה ד"ר אורן קפלן

וכו כמו הפרעות למידה כמו דיסלקציה? אני מפנה תמיד את השאלות שלי בנוגע לכך גם לפורום פסיכיאטריה וגם לפורום פסיכולוגיה קלינית.. למה אי אפשר לעשות פורום מסודר ?

היי לידיה, שי פורום מעולה של ד"R וינקלר ב- YNET קהילות - הורים. פורום על ליקויי למידה. שם תשאלי מה שאת רוצה

לידיה שלום כמו שהלוחמת כותב, יש מספר מסגרות שדנות בנושא, חלקם פורומים לעזרה הדדית. עשי חיפוש באינטרנט ותמצאי חומר רב וקישורים למאמרים ולקבוצות דיון שונות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לכם אני רוצה לספר לכם סיפור חיים. טוב אז החיים שלי בן למשפחה חסרת אמצעים אמא חולה נפשית ואבא בלי מקצוע גדלתי ולמדתי בחיפה עד כיתה ז כיתה ז זה היתה התקופה הכי טובה בחיים שלי בלי דיכאונות בלי הפרעות בלי כלום הכל היה טוב הייתי ילד שכולם אהבו בתיכון הייתי הכי מצטיין בכדורגל הייתי הכי מקובל בחברה הייתי ילד מאוד חברתי שאהב להצחיק את החברה חכיין מעולה זה היתה השנה הכי טובה בחיים שלי לאחר מכן מתחילים השנים המגעילות אני מחליט החלטה ללכת לפנימיה בגלל שהייתי חוזר מבית ספר ולא היה לי אף פעם אוכל מוכם תמיד הייתי צריך להכין הכל לעצמי ולנקות כל הזמן אז החלטתי כמו אחים שלי ללכת לפנימיה כי טענו שטוב להם שמה אבא שלי שלח את אחיי לפנימיה טובה אני מצטער עד היום שלא הלכתי לשם זה היתה טעות חיי בקיבוץ הם עשו שם חיים והבנתי שפנימיה זה אז החלטתי ללכת לפנימיה כמובן שנכנסתי לדיכאון בגלל שנזכרתי כל הזמן בתקופה הטובה שלי ושמה היה כזה לא היתה אוירה כמו שהרגשתי בתיכון שהייתי היה לי חברים שם אבל לא הסדרתי עם כולם אז החלטתי אחרי שנה לעזוב הביתה באותה תקופה בעלה של סבתא שלי נפטר והוא לא היה בעלה אז אבא שלי שאל אותי רק מרצוני אם אני רוצה לעבור לגור איתה אז אמרתי למה לא יש חדר לבד סבבה טוב אז במקום להמשיך בתיכון רגיל שהייתי עשיתי עוד פעם את טעות חיי החלטתי לעבור לבית ספר מקצועי עמל לא למדתי שם כלום רק עובדים למדתי שנה אחת לחינם כי בהתחלה חשבתי מה תתן לי בגרות אני ילך ללמוד מקצוע אז עברה שנה ותכננתי לעזוב אבל ניפתחה בבית ספר מגמת מחשבים אז אמרתי יאללה אני ישאר מחשבים חבל על הזמן נשארתי כל היום ישבנו ליד המחשב לפעמיים למדנו לפעמיים לא גם באותה תקופה סבלתי מדיכאון ממושך שבסוף ניצחתי אותו בלי עזרה נפשית לבד עם עצמי יצאתי מזה זה היה הרגשה כלכך טובה והרבה הקלה הייתי באותה תקופה ילד מאוד מסוגר עם עצמי הלכתי לעבוד במפעל וקניתי מחשב חשבתי אני הולך ללמוד מחשבים לא אולי אני יהיה איש מחשבים אבל סתם בית ספר עלוב בקושי לומדים שם ולא לומדים שם לבגדות בכלל טוב דבר אחד טוב יצא באותה תקופה המגעילה שקניתי מחשב עבדתי חודשים בשביל זה וקניתי בכוחות עצמי שאני ילד בגיל 16 מחשב הכי טוב טוב הסתימה לה עוד תקופה שהלטתי לעזוב לבית ספר פרטי שאני לומד בו היום עבדתי כל החופש ומימנתי לי את הלימודים כי חשבתי הרבה על הנושא בגרות פתחתי את השנה בצורה מציונת עם מגמת מחשבים והקבצות של 5 יחידות של אנגלית ומטמתיקה אז עוד פעם נכנס בי השד הזה ההפרעות הנפשיות שגם היום אני סובל מהם ולא מוציא להם תרופה במשך כבר 4 חודשים אני סובל מהפרעות נפשיות חזקות ביותר פניתי לעזרה מקצועית הושיטו לי יד לעזרה ולא הסכמתי לקבל כדורים כי הפסיכיטרית אמרה לי כל מיני דברים טובים שגרמו לי לשנות את דעתי וללכת היא גרמה לי להרגיש טוב עם עצמי נתנה לי כדורים לא שתיתי בזמנים הנכונים רק מתי שהיית עצבני זה לא היה טוב המשכתי להרגיש רע ולא פניתי לעזרה שבוע שבועיים וזה לא עובר רציתי לבקש מאבי שיקח אותי אליה אבל הוא אמר תלך לבתי חולים לחולי רוח עכשו מה שהכי מסקרן אותי האם יש לי מחלת נפש כמו אמא שלי שסובלת גם מזה היא מאושפזת בבית חולים יכול להיות שזה בגנים שלי איתה כי אני ממש דומה לה אבל אני אומר לכם אני לא מצליח להיות רגוע בראש אני חושב על על דברים שלא נורמליים הכל מפריע לי אני מגזים במחשבות חושב הרבה כמעט כל היום אני מעסיק את המוח שלי במחשבות רעות בחיים לא חשבתי שזה יחזור אבל הפעם חזק שיגעון לא דיכאון נמאס לי כבר מהחיים האלה למה לי זה קורה אני לא נורמיל חשבתי ללכת לשייטת לעשות בגרות מלאה אבל כל חלומותי התנפצו בגלל שהמוח שלי נגנב וחושב רק על שטויות יש לי כאבים בראש כל יום חזקים כאבים בבטן כל דבר שאני רואה מתחילם לחרוץ לי שטיות בראש אני חושב על דברים שהם לא נורמליים נראה ילשאני חולה נפש מה לעשות?

ד שלום כתבת הודעה ארוכה עם פרטים רבים על עצמך והדבר העיקרי שבולט לי מההודעה שאתה מתלבט בהרבה דברים ושכנראה איך לך כתובת מספיקה כיום שתוכל לשוחח עימה ולפתור חלק מהשאלות שעימן אתה מתלבט. זה טבעי שאתה מוטרד משאלת מחלת הנפש לאור הרקע המשפחתי שתיארת. עם זאת, ברור שגורלך לא נחרץ רק בגלל שגדלת לאם חולה. חשוב שתהיה במסגרת ייעוצית כלשהי שבה תוכל לקבל חיזוק ומקום לעצמך ולרגשות ולמחשבות שעולות. מטבע הדברים המסגרת של האינטרנט לא יכולה להיות מקום כזה כי היא אינה מאפשרת היכרות של ממש. נסה לשוחח על כך עם מישהו שקרוב אליך או ליועץ מקצועי מסביב ובקש להגיע לטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

מה הסיבות לדיכאון אצל ילדים וכיצד להתייחס לילדה בת 9 שטוענת שהיא רוצה למות בגלל חוסר עניין בחיים איזה עניין בחיים צריכה למצוא ילדה בת 9? כלומר לדעתי גידלתי אותה בצורה נורמלית לחלוטין והיא תלמידה מצטיינת וילדה טובה וכל זה ופתאום העניין הזה שאני לא יודעת האם לקחת אותו ברצינות. ומה בעצם לעשות? היא לא מוכנה לדבר עם אף אחד ואף הזהירה אותי שהיא לא תלך לפסיכולוג.

מישהי שלום קודם כל אני מציע לקחת את הענין ברצינות מלאה. גם אם היא אינה מתכוונת לכך ברצינות, העובדה שהיא מגיעה למצב בו היא מצהירה על רצונה למות היא חמורה דייה. אין צורך בהכרח להפנות את הילדה לפסיכולוג. אני מציע שתפנו אתם ההורים לפסיכולוג כדי לקבל ייעוץ לגביה. במידה והיא תסכים לשתף פעולה בהמשך תוכל להגיע גם היא. אם לא, אתם תטפלו בה באמצעות הייעוץ המקצועי. בברכה ד"ר אורן קפלן

כשאתה אומר בעיה חמורה האם אתה מתכוון שזו יכולה להיות בעיה פסיכיאטרית?

הבן שלי בגיל 14 סבל ממשהו שנראה כמו OCD . הוא הירבה להתנצל, לבקש סליחה, ודייק בצורה מוגזמת מאד בדבריו. אלה לא התופעות הכי נפוצות של התופעה אך קראתי כי יש גם תופעות כאלה. אחרי תקופה של מספר חודשים התופעות האלה נעלמו. ברצוני לשאול מה הסכוי שזו היתה תופעה חד פעמית שלא תחזור?(עברו כבר 3 שנים) היום הוא מתפקד כרגיל ובעינים רגילות הוא ילד "נורמלי" לגמרי.( אותי כאמא מלווה כל הזמן הרגשה כי עדיין יש לו התנהגות קצת מוזרה. שאני לא יודעת אם היא קשורה לבעיה שהיתה לו. )

דנה שלום אין תשובה לשאלתך, הסיכוי תלוי במספר רב של גורמים מאוד אישיים לילד. מה יקרה בעתיד גם אינו מהווה לדעתי הנושא המרכזי. מה שקרה מעיד שהיתה לו תקופת לחץ מסוימת שבמצבי לחץ הוא עלול להגיב בתופעות של חרדה. כדאי ללוות אותו ואת התנהגותו ואם יש התנהגות מוזרה או מצוקה להפנותו לייעוץ פסיכולוגי. זה טבעי להיות מוטרד אבל זה לא משהו שיכול באמת לעזור. הליווי שלך לאורך זמן עם עין בוחנת בהחלט חשובה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום שמי קרן אני בת 18 בתקופה האחרונה יש לי המון פחדים, זה יכול להתפתח מהדברים הכי פשוטים.... היה לי פחד מחומרי ניקוי וכל פעם כשראיתי מלבין הייתי בורחת.... בסוף התגברתי על זה! זה עוד המון דברים וכל פעם זה משהו אחר! אני בתקופה מאד משמעותית בחיי ( בגרויות ועוד מעט צבא ) ואני לא רוצה שזה יהפך לדיכאון ויפגע בחיים שלי ובתיפקוד! אני מרגישה לפעמיים כאילו יש משהו בתוכי שמנסה לעשות לעצמו רע ומכניס סתם שטויות לראש! מצד שני אני מנסה להוציא את זה מימני....... בנתיים אני לוקחת רגעון! אני רוצה לחזור לקרן השמחה הבריאה והצחקנית!

קרן שלום נשמע שאת סובלת כעת מסוג של מחשבות טורדניות (אובססיביות) שהם סוג של בעיה ממשפחה של בעיות חרדה. כנראה שהלחץ בו את נתונה כעת משפיע עליך ואינו בא לביטוי רק בצורה ישירה על גורמי הלחץ אלא יוצא דרך התופעות שאת מתארת. תוכלי לקרוא יותר על הנושא בקישורים הבאים: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm http://www.hadassah.org.il/hebrew/PUB/obses/1.htm אני מציע שתפני לייעוץ פסיכולוגי כדי לטפל בעניין. במקרים מסויימים יש צורך גם בטיפול תרופתי נוגד חרדה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שמי צביה , אני מחפשת מאמרים מתורגמים לעברית של המרצה הכלל עולמית פטריסיה דיגן PATRICIA DEAGAN

צביה שלום אינני מכיר. נסי אולי במנועי החיפוש השונים. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן קפלן שלום אני במקצועי חונכת וזקוקה לחומר הדרכה בעברית בנושאי סיכזופרניה, בולמיה וכו' אשמח אם תוכל ליעץ לי איכן אני יכולה למצוא חומר כדי להרחיב את ידיעותי. כיצד לעזור למטופלי. בברכה צביה.

אני בטיפול פסיכולוגי עקב חרדות שהתבטאו כפחד מטיסה וממים ובמשך הטיפול התגלו עוד חרדות מהעבר. היתי רוצה בנוסף לטיפול לעבור גם טיפולי היפנוזה . נכנסתי לאתר של האגודה ויש כל כך הרבה מטפלים באיזור ירושלים ואין לי מושג איך לבחור ובמי? הפסיכולוגית שלי לא יכלה להמליץ לי כי איננה מכירה אף אחד מהם. איך אוכל לבחור?

שלום ראשית ניתן לקרוא את המאמר הבא על היפנוזה רק לשם ידע נוסף בתחום: http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm לגבי בחירת המטפל, כדאי לצמצם את האפשרויות לסוג הטיפול שנדרש, למשל, פסיכולוגים בלבד. לאחר מכן האפשרויות אינן כה רבות בירושלים. לחלק מהפסיכולוגים יש גם אתרי אינטרנט ואפשר להתרשם מעבודתם. אינני מכיר אישית מספיק טוב את המטפלים בהיפנוזה בירושלים כך שאני נמנע מלהמליץ על אחד מהם באופן ספציפי. בברכה ד"ר אורן קפלן

בכל תקופה בחיים שלי ראיתי את עצמי כמשהו אחור וזה די ארוך... עכשיו הגעתי לגיל ההתבגרות וכמובן שנוצרה עם זה בעיה שנקראת משבר זהות וזה משו קשה מאוד שאני עובר ואני אפילו לא יודע עם אני עובר אותו ומה קורה איתי כלכך העניין של לטפל בזה מובן לי אבל הייתי רוצה לדעת האם אפשר להחזיר אותי למצב הקודם(שלפני) שעכשיו חילחלתי לעצמי כמו שחשלחלתי לעצמי את כל הדברים האחרים עכשיו אני רואה את עצמי כמדוכא בלבד מה שהופך אותי למדוכא ומבולבל. אין לי שום סיבה ליהיות בדיכאון! איבדתי ביטחון בצורה דרסטית וכבר הוכחתי לעצמי כל יום מחדש שהעניין משפיע עליי מאוד וגורם לי ליהיות אפס! אני בן 17 וממש לא רוצה להתחיל לחיות עם פסיכולוג צמוד וכדורים כל שעה עגולה האם כל החיים שלי אני ייחיה עם השטויות האלה שהורסות אותי? אני יישמח עם תתן את דעתך על הכתוב! בתודה רבה וכבוד גדול על הפורום והאתר איילון

איילון שלום העניין הוא לא לחזור למה שהיית קודם, אלא להתפתח הלאה. המצב שנוצר אולי בחלקו נובע מכך שמי שהיית קודם כבר אינו מתאים לך יותר כיום ואתה מחפש שיווי משקל חדש. פניה לטיפול פסיכולוגי לא אומרת שאתה תחיה לעד עם פסיכולוג צמוד, כמו כן, אין בהכרח סיבה לקחת תרופות. במידה ואתה מרגיש שאין לך קצה חוט אין כל בושה בלקבל הנחיה מקצועית, כמו בכל תחום אחר בחיים, זאת כדי לעבור את התקופה הנוכחית טוב יותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום! יש לי בעיה-מיגרנות,אבל הם מופיעות רק כשאני הולכת ללימודים(פעם בשבוע) כנראה זה משהו פסיכוסומטי...כשיש חגים או חופשות אז התקף של מיגרנה מופיע בשבת או כשאני נושעת לנופש...בקיצור מחלה הזאת לקחת ממני כול מה שחשוב לי-לימודים,נופש,עבודה... נורולוגים נותנים רק כדורים האם טיפול פסיכולוגי יכול לעזור במיקרה שלי?

הילה שלום טיפול פסיכולוגי בהחלט יכול לעזור למצבים כאלה. אולי כדאי להיעזר בהיפנוזה. יש אפשרות גם בשיטה חדשנית שנקראת EMDR. כנראה שהלימודים מעוררים אצלך תגובה נפשית כלשהי והתוצר הוא המיגרנות. אפשר בעזרת טיפול פסיכולוגי לטפל הן בהיבט הנפשי במידה ויש כזה, ובעזרת ההיפנוזה אפשר לטפל גם ישירות במגרנה עצמה, בלי קשר להיבטים רגשיים שלה. רצ"ב קישור למאמרים בנושא: http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm http://www.psychologia.co.il/emdr.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מורה לחינוך גופני ויש לי ילדה באחת הכיתות שנעלבת מכל דבר, אפילו נגיעה הכי קטנה ללא כוונה תחילה. ילדה זו נעלבת ומתחילה לבכות ולא מפסיקה רק לאחר שעושים "וועדת חקירה" ומענישים את הילד הפוגע. מה לעשות? יש לי שאלה נוספת: יש לי ילד בכיתה ב' בזמן משחקי כדור כאשר הוא נפסל הוא מסרב בתוקף לצאת מהמשחק וממשיך להתעקש להשאר בו ואם לא הוא מפריע לילדים האחרים בזמן המשחק, מה לעשות?

אפרת, ב"תפוז" יש פורום למורים. תנסי להיעזר בו. עדי

אפרת שלום הרבה פעמים הקשר האישי מאפשר להתקרב אל הילד ולהבין יותר את עולמו. אני מציע לנסות ולהיפגש עם אותם ילדים בשקט ובלי הפרעה בזמן אחר ולנסות לדבר איתם על מה שקורה. לראות האם זה נובע מדברים שקורים בבית הספר, האם יש משהו שמטריד. בכל מקרה, אני ממליץ לקבל ייעוץ יותר ספציפי מפסיכולוג בית הספר שבוודאי מגיע אחת לתקופה לביקור. זה חלק מתפקידו במערכת הבית ספרית. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, בני בן ה- 15 חש מצוקה חברתית, חרדות , נדודי שינה ולחץ נפשי רב. כתוצאה מכך ירד מאד בלימודיו. האם שיטת ביופידבק מסוגלת לשפר את מצבו. בברכה

היי שגיא,בנך צריך אוזן קשבת והבנה קודם כל שלך ושל אימו ואם לא יכול להיפתח ,אז למישהו קרוב ידיד מישפחה ואז אם לא עוזר לגשת לאיש מיקצוע כי הסימפטומים האלה שהיזכרת הם נימצאים בתוכו וצריך לעשות הכל לפתור את הבעיה ביו פידבק יעזור לו רק להדחיק אותם .או ללמוד להיות עם זה. רק טוב,ר.

שגיא שלום ביופידבק היא כלי שיכול להשתלב בטיפול פסיכולוגי, כמו גם כלים אחרים של טיפול נפשי. הוא יכול לעזור להגביר שליטה בגוף וברגשות. עם זאת, חשוב שבנך יפתח מודעות רבה יותר למקורות הלחץ וידע להתמודד איתם טוב יותר רגשית וקוגניטיבית. לפיכך אני מציע להפנות אותו לפסיכולוג, אפשר להפנות למישהו שגם מטפל בעזרת ביופידבק, כדי לטפל בכל התמונה ולא רק בחלק מסוים שלה. בברכה ד"ר אורן קפלן

נפתח פורום חדש עבור מתמודדי הפרעת ה-OCD. המטרות שעמדו לנגד עיני בפתיחת פורום זה, הם: 1. עידוד פריצת חומות ההסגר, בה נמצאים חולי ההפרעה. 2. נסיון לתת זויות הבנה של הOCD מנקודת מבט אישית וחווייתית. 3. הנה כתובת הפורום: http://www.bsh.co.il/forums/AllMessages2.asp?Fnumber=98 אשמח לראותכם בין המבקרים והפעילים. רועי משגבי מנהל הפורום

אתה תורם ועוזר רבות -ויש להסיר בפניך את הכובע .רועי תמשיך ככה .אחי. ר.

בהצלחה

ד"ר אורן קפלן שלום, אני ממש מתחננת בפניך שתענה לי מהר ותעזור לי - אני על סף משבר עומדת להתפחלץ כבר ילדי בן שנתיים וארבעה חודשים, החלטנו בעלי ואני להכניס אותו לגן אפילו באמצע השנה על מנת שיקבל את תשומת הלב והוא יינסה להסתגל - לא יודעת אם יש קשר או לא אבל עד עכשיו הוא היה אצל מטפלת - וחשבנו שזה גיל אידיאלי הילד כבר שבוע בגן הוא בוכה , לא אוכל, וכועס איך אני יודעת שהילד שלי מוכן לגן? אולי כדאי לחכות לתחילת השנה החדשה? מה לעשות? הוא בוכה בגן אני בוכה בעבודה עכשיו את תהליך הגמילה עשיתי כך: במשך חמישה ימים הייתי איתו ביחד עד 12:00 מידי פעם יצאתי ונכנסתי ביום השישי עזבתי לבד עד 12:00 אתמול והיום גם לבד והוא לא מוכן לאכול ורוב הזמן בוכה בבקשה שמישהו יעזור לי תודה, תודה

שלום מבחינת גילו הכרונולוגי של הילד הוא מתאים לגן. השאלה האם מבחינה רגשית הוא מתאים והאם יש משהו ברקע שבאמת מקשה כל כך את הקליטה שלו. כמובן שקשה לי לענות לך על זאת מבלי להכיר אתכם. אני מציע להתייעץ עם הגננת, בד"כ לגננות נסיון רב בנושא הזה. דווקא התקופה הזו קלה יותר מאשר בספטמבר כי לגננות יותר זמן להשקיע בילד החדש לעומת בתחילת השנה אז יש הרבה ילדים חדשים. אני מציע לא להלחץ ולתת לעניין עוד כמה ימים. הקליטה בגן יכולה לעיתים לקחת זמן רב יותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן רציתי קודם כל להודות לך על התייחסותך , אז תודה רבה. באשר לתשובתך לבדוק עם הגננת אז מבחינתה היא אמרה שכולם בוכים והתייצתי עם כמה אימהות ולא הייתה אחת שאמרה שהילד/ה נכסו "חלק" אמא אחת אמרה לי שהילד שלה בכה עד כיתה א' מבחינת גילו גם אני חושבת שהוא כבר מוכן ואולי לדעתי עשיתי טעות שחיכיתי עד גיל כזה ולא הכנסתי אותו לפני כן תיראה, כשאני מוציאה את הילד מהגן לפעמים הוא מאוד רוצה את הגננת אבל הוא רוצה ללכת הביתה בכל זאת ניסיתי לראות דרך המשחק שלו איך הוא מתנהג ואם יש לו תגובות מוזרות - אז לא אין לו אבל ייצר חדש התעורר בו וזה יריקות - הוא כל הזמן רוצה לירוק על מי שמעצבן אותו או להרביץ למי שהוא מכיר ומעצבן אותו - אני מאמינה שאלו תגובות טיבעיות לאחר כמה זמן זה אינדיקציה בשבילי על מנת לדעת אם נעים בגן לו או לא???

שלום, שאלתי היא: באילו מקרים ניתן לקבל עזרה דרך קופת חולים ? והאם יש הבדל בין טיפול של פסיכוטרפיסט או פסיכולוג רגיל לבין מה שקופת חולים מציאה? האם במקרים של בעיות נעורים( כמו התמודדות עם בעיות בין בני זוג או קושי לפתח קשר בגלל פחדים שונים ) ניתן לקבל טיפול דרך קופת חולים? הבנתי שניתן לקבל יעוץ גם דרך אגף הרווחה של עיריה, האם זה נכון והאם רלוונתי לבעיות לעיל? תודה רבה

א. שלום הטיפול דרך קופת חולים זהה לטיפול הפרטי מבחינת אנשי המקצוע. מדובר בד"כ בפסיכולוגים פרטיים שהתקשרו עם הקופה ובד"כ מטפלים בקליניקה הפרטית שלהם. המגבלה היא על אורך הטיפול הממומן ע"י הקופה ולעיתים על תקופת המתנה שנדרשת. יש הבדלים רבים בין קופה לקופה ובין אזור לאזור. עובדים סוציאליים של העיריה יכולים לתת טיפול אולם עומס עצום המוטל עליהם מגביל את האפשרויות בעיקר מבחינת זמינות. אני מציע להתקשר לצוות בריאות הנפש של קופת החולים באזור מגוריך ולקבל מידע מלא על האפשרויות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני סובלת מהפרעת אישיות גבולית , אךבדר"כ אני מתפקדת נהדר (למרות התגובות הקיצוניות, מצבי הרוח, הראיה הקיצונית של שחור ולבן וכן') בנוסף לכך אני גם אמא לתינוקת נפלאה ורגועה בדר"כ בת כשנה. אני כבר יודעת שיש לה "התקשרות בטוחה" כך שמחבינה חברתית היא בסדר גמור, ולא אימצא אף אחת המבעיות שלי. אני נמצאת איתה בבית, ולרוב אני רגועה ומשדרת אליה רוגע, אהבה וקשב רב לצרכיה (והתוצאות פשוט מדהימות). אך לאיטים, כשהיא חסרת סבלנות/ נודניקית/ מתעקשת על דברים שמבחינתי צריך לשים עליהם דגש מיוחד אני מתפרצת.ההתפרצות אינה משהו עקבי בכל פעם שהיא עושה משהו מסויים, אלא פתאומית ומהילה (אפילו אותי) אני לא מרביצה לה ולא אוחזת בה באלימות אבל אני יכולה לצרוח בחוסר שליטה לאיטים אפילו מולה. הצרחות הם מילים כמו "די" מספיק" נמאס לי" וכו'. התנהגות זאת מבהילה אותה מאוד, ואולי גם מעליבה שכן היא עלולה לחשוב שאני צועקת עליה ו/או בגללה (כשאני צועקת מתוך מצוקה שלי שאני לא מצליחה להתמודד עם המצב המלחיץ באותו הרגע). כזה קורה היא פורצת בבכי היסטרי וממש קשה להרגיע אותה אחר"כ. אני רוצה לציין שזה לא קרה לי הרבה פעמים (3 - 4 פעמים) ובכולן בעלי לא היה בבית לפחות יום שלם ואף יותר. שאלתי היא: 1. האם ואיזה נזק התפרצויות אלו יכולות לגרום לה וליחסים בינינו (שהם טובים מאוד כרגע) 2. איך אני יכולה להימנע מהתפרצויות אלו? ומה לעשות כדי להוציא את הקיטור חסר השליטה?

ס. שלום השימוש שאת עושה באבחנות הפסיכיאטריות מעיד שכנראה הבעיה מוכרת לך מזה זמן ואולי גם היית בטיפול בעבר. אישית אינני חסיד של אבחנות האישיות כיוון שהן סל רחב מדי שאינו מספר את הסיפור המדוייק והאמיתי שלך, אולם לגופו של עניין ולשאלות ששאלת: הנזק לילדה וליחסים ביניכם בהחלט עלול לקרות אם התנהגותך כלפיה חריגה. קשה לשפוט לפי דבריך האם וכמה היא חריגה. כל הורה מתרגז לפעמים והשאלה האם התפרצויותיך הן חסרות פרופורציה ומזיקות או שהן חלק מיחסים נורמליים של הורה-ילד. אין פטנטים לעניין, אני מציע שתפני לייעוץ פסיכולוגי, בין אם אישי ובין עם אצל פסיכולוג ילדים במסגרת הדרכת הורים, כדי לאבחן ולהבין יותר טוב מה קורה וכיצד להתמודד. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם מה שנאמר בפגישה עם עובדת שיקום של ביטוח לאומי נשמר בסודיות או שהדברים נרשמים? האם היא רשאית לדווח לפסיכיאטר שהפנה לשיקום על תכנים כאלה? תודה.

כ. שלום עד כמה שאני מבין הסודיות תלויה בהקשר של הפגישה. אם הפסיכיאטר הוא חלק מהצוות סביר להניח שהיא יכולה לדווח לו. עם זאת, אינני מתמצא מספיק בנושא, אולי כדאי לפנות לפורום של רפואה ומשפטים באתר זה ובאתרים אחרים. בברכה ד"ר אורן קפלן