פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום, אני סובלת מהפרעת אישיות גבולית , אךבדר"כ אני מתפקדת נהדר (למרות התגובות הקיצוניות, מצבי הרוח, הראיה הקיצונית של שחור ולבן וכן') בנוסף לכך אני גם אמא לתינוקת נפלאה ורגועה בדר"כ בת כשנה. אני כבר יודעת שיש לה "התקשרות בטוחה" כך שמחבינה חברתית היא בסדר גמור, ולא אימצא אף אחת המבעיות שלי. אני נמצאת איתה בבית, ולרוב אני רגועה ומשדרת אליה רוגע, אהבה וקשב רב לצרכיה (והתוצאות פשוט מדהימות). אך לאיטים, כשהיא חסרת סבלנות/ נודניקית/ מתעקשת על דברים שמבחינתי צריך לשים עליהם דגש מיוחד אני מתפרצת.ההתפרצות אינה משהו עקבי בכל פעם שהיא עושה משהו מסויים, אלא פתאומית ומהילה (אפילו אותי) אני לא מרביצה לה ולא אוחזת בה באלימות אבל אני יכולה לצרוח בחוסר שליטה לאיטים אפילו מולה. הצרחות הם מילים כמו "די" מספיק" נמאס לי" וכו'. התנהגות זאת מבהילה אותה מאוד, ואולי גם מעליבה שכן היא עלולה לחשוב שאני צועקת עליה ו/או בגללה (כשאני צועקת מתוך מצוקה שלי שאני לא מצליחה להתמודד עם המצב המלחיץ באותו הרגע). כזה קורה היא פורצת בבכי היסטרי וממש קשה להרגיע אותה אחר"כ. אני רוצה לציין שזה לא קרה לי הרבה פעמים (3 - 4 פעמים) ובכולן בעלי לא היה בבית לפחות יום שלם ואף יותר. שאלתי היא: 1. האם ואיזה נזק התפרצויות אלו יכולות לגרום לה וליחסים בינינו (שהם טובים מאוד כרגע) 2. איך אני יכולה להימנע מהתפרצויות אלו? ומה לעשות כדי להוציא את הקיטור חסר השליטה?

ס. שלום השימוש שאת עושה באבחנות הפסיכיאטריות מעיד שכנראה הבעיה מוכרת לך מזה זמן ואולי גם היית בטיפול בעבר. אישית אינני חסיד של אבחנות האישיות כיוון שהן סל רחב מדי שאינו מספר את הסיפור המדוייק והאמיתי שלך, אולם לגופו של עניין ולשאלות ששאלת: הנזק לילדה וליחסים ביניכם בהחלט עלול לקרות אם התנהגותך כלפיה חריגה. קשה לשפוט לפי דבריך האם וכמה היא חריגה. כל הורה מתרגז לפעמים והשאלה האם התפרצויותיך הן חסרות פרופורציה ומזיקות או שהן חלק מיחסים נורמליים של הורה-ילד. אין פטנטים לעניין, אני מציע שתפני לייעוץ פסיכולוגי, בין אם אישי ובין עם אצל פסיכולוג ילדים במסגרת הדרכת הורים, כדי לאבחן ולהבין יותר טוב מה קורה וכיצד להתמודד. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם מה שנאמר בפגישה עם עובדת שיקום של ביטוח לאומי נשמר בסודיות או שהדברים נרשמים? האם היא רשאית לדווח לפסיכיאטר שהפנה לשיקום על תכנים כאלה? תודה.

כ. שלום עד כמה שאני מבין הסודיות תלויה בהקשר של הפגישה. אם הפסיכיאטר הוא חלק מהצוות סביר להניח שהיא יכולה לדווח לו. עם זאת, אינני מתמצא מספיק בנושא, אולי כדאי לפנות לפורום של רפואה ומשפטים באתר זה ובאתרים אחרים. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן, שלום רב. אני בת 18 וחצי וסובלת מג'נדר דיספוריה. רציתי לדעת לאיזה רופאים אני יכולה לפנות כדי לטפל בבעיה שלי, חוץ מפסיכולוג. אני נמצאת בפסיכותראפיה עם פסיכולוג כבר שנה ואני לא מרגישה התקדמות. מחכה לתשובה בדחיפות...

מה המשמעות של ג'נדר דיספוז'יה?

זאת אי התאמה בין המין הנפשי למין הפיזי

מחפשת שלום מקצועות הטיפול הנפשי הם הכיוון בד"כ. אני לא בטוח שזהותו המקצועית של פסיכולוג, עובד סוציאלי, פסיכיאטר וכו', משנה במקרה זה. סביר שיותר חשובה הכימיה האישית שאת יוצרת עם איש המקצוע. אם אינך מפיקה התקדמות מהטיפול כדאי לשוחח על כך עם המטפל ולהבין היכן הבעיה ומדוע אין התקדמות. במידת הצורך אפשר להחליף מטפל. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום יש לי בעיה של חוסר ביטחון אני לא מרוצה מאיך שאני נראית אני לא אוהבת את עצמי וזה די מפריע לי לתיפקוד אני מתפקדת כרגיל אבל החוסר ביטחון מונע ממני לעשות דברים מסויימים שאין לי אומץ לעשותם לדוגמה כמו להיות בקשר עם מישהו ניסיתי אבל זה לא הלך כי כל הזמן הרגשתי שאני לא שווה ושבטח הוא עוד מעט יעזוב אותי איזה טיפול יכול לעזור לי ואני מעדיפה טיפול בשיחות ולא ע"י תרופות האם זה אפשרי? תודה

אפרת,תמצאי חברה או ידי לא למטרת קירבה ותראי איך האינטרקצייה בניכם עובדת.כלומר תשימי לב אם אוהבים אותך ואיך את מיתנהגת אים האם את יכולה להרגיש נח וכייף לך. סימן שכשאת חשה נח עם עצמך החברה מגיבה בהתאם. ואם את מרגישה שאת לא שווה וכאילו שרוצים לזרוק אותך אז גם יזרקו. לכן הביטחון העצמי שלך הוא חשוב מאד ולפני שאת תגשי לטיפול תשתדלי למצא דרכים רגילות .כמו תבחרי תכונה שלך יפה וטובה ואדירי אותה בעינניך תתרכזי במשהו יפה ומולח ששיך רק לך תקני ספרים ותלמדי ,תסתכלי סביבך מה הית רוצה חוץ ולהרשים אחרים שיהיו הקירבתך ולא יברחו. תני להם סיבה טובה להישאר.! את משהו ,וכן את גם מיוחדת. כי כל אחד הוא מיוחד. ואני בטוחה שאת גם מקסימה וחכמה . כי את לא נירתעת מלקבל עזרה ומספרת בכנות על חולשות ,,, רק בריאות ר.

אפרת שלום אכן לפי דבריך אין סיבה לפנות לתרופות כנתיב ראשון. את יכולה לפנות לטיפול פסיכולוגי כדי להיעזר ולשנות את המצב. אם את רוצה הפניה ואת מאזור המרכז כתבי אלי למייל ואשמח להפנות אותך לאיש מקצוע מתאים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב!!! אני בת 16 וחצי. היה לי חבר במשך שנה וחצי בגיל 22 וחצי. ניפרדנו שילשום. הייתה בנינו אהבה והינו מסתדרים די טוב פעם בה ויכוחים פה ושם. אני ממוצא רוסי והוא פרסי. ההורים שלו לא אהבו את זה ותמיד היו מציקים ועושים בלגן. כמו שאמרתי ניפרדנו שילשום והוא הלך וניפגש עם מישהי מהמוצא שלו שההורים הכירו. בנתיים אני משתגעת אני בוכה בלי הפסקה לא אוכלת כלום לא יושנת לא לומדת וכל הזמן בדיכאון. סיבת הפרידה בנינו לא כל כך ברורה אבל ככל הנראה שזה שאני החברה הראשונה שלו והוא רוצה מישהי אחרת למרות שנוא אמר לי שהוא אוהב אותי. אני חושבת שהוא לא ממש שלם עם החלטתו מפני שבדיבור והנימוקים שלו כמו כן ככל הנראה סיבת הפרידה היא לחץ של ההורים. אני ממש אוהבת אותו וממש מתגעגת אליו בבקשה עצה מה לעשות? תודה מראש

היי שני, קודם כל, תני לעצמך זמן להתאבל על האהבה שהייתה!!!! בינתיים, תיתראי כן עם חברות שלך, ותראי שבסך הכול גם הן מתמודדות עם מצבים דומים. עדי

שני שלום תגובתך אינה חריגה בהתחשב בכך שעברו רק יומיים מפרידתכם. תני לעצמך להתאבל על הקשר שאבד וסביר להניח שתוך כמה ימים תתאוששי ותחזרי לעצמך. פרידה מאדם שאהבת היא דבר כואב ואם היית נפרדת ממנו ובכלל לא היה מפריע לך זה היה אומר משהו על הקשר שלכם. עם תרגישי אותו הדבר בעוד שבוע שבועיים כתבי אלי שוב, אז יהיה מקום אולי להפנות אותך לקבלת עזרה פסיכולוגית. בינתיים נסי להיעזר בקרובים לך מהמשפחה והחברים, אל תהיי לבד, נסי לחלק את רגשותיך עם האחרים ולהתגבר על התקופה הכואבת. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום זה יותר משנה אני הולך לפסיכולוגית ולמרות ההתקדמות ישנם מחסומים שלדעתי עשויים להיפטר בעיזרת היפנוזה (לפחות לפי מה שקראתי...) איך אפשר לקבוע אם אני "מתאים" להיפנוזה ושהיא עשוייה לעזור לי? האם ישנם מטפלים בהיפנוזה ב"מכבי"? והכי חשוב - איך בוחרים מטפל? אודה לתשובתך דני

דני שלום ראשית אני מציע שתתייעץ בנושא עם הפסיכולוגית המטפלת ותבדוק האם ההיפנוזה משתלבת בטיפול הנוכחי. כמעט אין אדם שלא מתאים להיפנוזה, יש אנשים שלא רוצים להתהפנט. אני מצרף קישור למאמר על היפנוזה שתוכל לקרוא: http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm אינני יודע האם יש מטפלי היפנוזה במכבי, תצטרך להתקשר לצוות בריאות הנפש במכבי באזור מגוריך ולברר עימם. צריך לבחור מטפל מוסמך, אפשר לבחור מתוך רשימת האיגוד הישראלי להיפנוזה http://www.hypno.co.il/members_list.asp בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום! יש לי תינוק בן 11 חודשים ולאחרונה הופיע לו התנהגות מוזרה: הוא משחק כמה דק' עם צעצוע ו פתאום מתפרץ בבכי שלחוארה אין לו שום סיבה,אני מרגיע אותו,הוא ממשיך לשחק ועוד פעם אותו דבר,כאילו הוא מתוסכל או מעצבן אותו משהו... או שהוא הולך בבית,שמח ומאושר ופתאום עוד פעם בכי,בלי שום סיבה,הוא בוכה מנפנף בידיים ונראה עצבני מה גורם לזה?

הלן שלום קשה לענות ספציפית לסיבת הבכי כיוון שמה שאת מתארת אינו תופעה כללית ידועה. מובן שיש לכך סיבה ואני מבין מדבריך שאין לך בשלב זה קצה חוט לעניין. אני מציע לנסות ולערוך יומן מעקב אחרי התופעה הזו. בכל פעם שזה קורה נסו לשחזר מה אירע בדקות האחרונות, במה עסק התינוק, מי היה איתו, כיצד היתה התקשורת איתו, האם זה לפני/אחרי אוכל וכו'. תעדו את הדברים גם אם אינכם רואים מכנה משותף ותוך כמה ימים נסו לנתח את התוצאות. אם אינכם מגיעים לדבר והעניין מטריד אפשר להתייעץ עם פסיכולוג התפתחותי או פסיכולוג ילדים בנושא. בברכה ד"ר אורן קפלן

הייתי מבקשת לדעת מה זכויותיה של סבתי בת ה-80 כשבחודש האחרון הגיעה למצב שאינה מסוגלת לטפל בעצמה ובנוסף לכך ניראה כי אינה לחלוטין יציבה נפשית, כמו כן היא מאיימת בהתאבדות ובכך שתגרום נזק לעצמה, למי עלינו לפנות ובמה זה כרוך, נכון לרגע זה היא מוציאה את כל הסובבים אותה מדעתם. כמו כן היא מתגוררת בסוג של דיור שניתן לה מזמן מאחר והיא נחשבת עיוורת, זהו סוג של דיור מוגן אולם ללא השגחה רפואית ואנחנו דואגים אם נאשפז אותה לתקופה מסויימת האם היא עלולה לאבד את מקום מגוריה מאחר ואין לה כל נכס אחר ואנחנו יודעים שתמיד יש המתנה למגורים מסוג זה. למי ניתן לפנות בכדי לקבל את העזרה הדרושה תוך שמירת הכבוד העצמי שלה. אשמח מאוד לתשובה מקצועית מרופא מומחה כי אנחנו כבר לא יודעים איך לטפל בה וכבר לא מצליחים בעצמנו לנהל אורח חיים נורמלי בגללה. בתודה מראש, צופית נכדתה היחידה והמאוד מודאגת

היי צופית, תפני לפורום פסיכיאטריה, כי כאן אין רופא. עדי

צופית שלום אני מציע שתפנו לייעוץ טלפוני בקו הייעוץ של אש"ל עמותה שעוסקת בתחום הזיקנה. הקו מאויש על ידי עובדות סוציאליות שמתמחות בנושא זה ובמידת הצורך אפשר גם להיפגש עם הצוות. הקו מיועד במיוחד למשפחות שמחפשות עצה. http://www.eshelinfo.org.il בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום. אני בת 28, אמא לשני ילדים - ילדה בת 3 וחצי, ואת הבן ילדתי לפני 7 חודשים. לפני שנה עברתי לגור במרכז, בניגוד לרצוני, מכיוון שבעלי עובד באיזור. אני מרגישה שאני שוקעת לתוך דיכאון ואני לא יודעת מה לעשות! זה לא שאני לא מתפקדת - אני מטפלת בילדים, אני לומדת תוך כדי, אבל אני מוצאת את עצמי מותשת, בלי כוחות, בלי חשק לעשות שום דבר. לפעמים אני פתאום פורצת בבכי היסטרי, או סתם דמעות שזולגות להן מעצמן. זה מתסכל נורא! אני לא מצליחה לצאת מזה! אני יודעת שיש לי יותר מידי לחץ כרגע, אבל אין לי שום דרך להוריד מעליי חלק מהדברים, אין לי שום סיכוי לחזור לגור איפה שאני רוצה, ואני מרגישה תסכול נוראי! איך יוצאים מזה???

מיקי שלום חשוב מאוד שתטפלי בעצמך ולא תתני לדברים להתדרדר. יתכן שטיפול פסיכולוגי ממוקד יוכל לעזור, אך אם הדברים עמוקים צריך לקחת בחשבון שזה יכול גם להיות תהליך ממושך יותר. החיים זימנו לך מצב שכנראה אינו בר שינוי ברמה המעשית של מקום המגורים. צריך לראות כרגע כיצד מתמודדים עם המצב ומספקים לך כלים להתמודדות טובה יותר. במידת הצורך ניתן אפילו לקבל טיפול תרופתי, העיקר לא לתת לדיכאון להשתלט עליך. אם תרצי הכוונה לפסיכולוג באזור המרכז כתבי אלי מייל ע"י הקלקה על שמי ואנסה להפנות אותך. יש כמובן אפשרות גם לפנות לקופת חולים. בברכה ד"ר אורן קפלן

בוקר טוב לכולם. אני עומדת להתחתן עם אדם שאביו היה חולה בשיזופרניה. אשמח לקבל הסבר על המחלה. מהי? דרכי טיפול? והחשוב ביותר האם המחלה גנטית? ובמידה וכן מהן הבדיקות שצריכים לעבור ילדיו של אדם זה? אותו אדם היה מאושפז באברבנל ולפי הבחנת הרופא צרך תרופות בטארוקטיל 300 מ"ג וארטן 15 מ"ג היה מצויין שהוא סובל מתופעות של דפרסונאליזאציה. (אותו אדם נפטר בגיל 40 מדום לב) בתודה מראש!!!

שלום ראשית, רצ"ב קישור למאמר באינטרנט על סכיזופרניה. יש חומר רב באינטרנט וכדאי שתקראי על המחלה שהיא מחלת נפש כרונית. http://benafshenu.jerusalem.muni.il/psycology/sciz2.htm יש מרכיב גנטי במחלה אך הוא קשה לניבוי. הסטטיטיטיקה מדברת על 16% סיכויים להעברה גנטית לדור הבא. זה נושא לשיחה בינך לבין בן זוגך, השאלה מדוע העניין עולה כעת בעוצמה כזו. למעשה אי אפשר לעשות דבר אלא לקוות לטוב ולחשוב בצורה חיובית. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לכולם! אני בן 27 ויש לי 2 שאלות/בעיות שמטרידות אותי נורא ואני מאמין שיש קשר ביניהן והן: 1. אני חושב שאני מאוהב אך איני בטוח בכך. שאלתי היא איך אני אדע אם אני באמת מאוהב, הרי בהחלט יכול להיות שזו סתם תלות או פחד להיות לבד? הרגשתי פרפרים אך עדיין איני בטוח שזו אהבה. 2. אולי זה ישמע קצת שחצני אך אני אדם מאוד מוכשר, נראה טוב, אינטליגנטי, חברותי ומחוזר ע"י נשים רבות ובכ"ז, קשה לי למצוא מישהי שתשביע את רצוני במובן זה שגם היא צריכה לענות על כמה קריטריונים כגון יופי, אופי נח ואינטליגנציה. חשוב לי לציין שאני לא מחפש דוגמנית או גאון אלא מישהי שאהיה שלם איתה. לצערי הרב, עדיין לא מצאתי את אותה אחת. מה עושים? הרגשתי היא כרגע שלא השגתי את הטוב ביותר שאני יכול להשיג. איפשהו אני מתאכזב מעצמי כל פעם כאשר אני מסתכל על חברתי שלא נראית מדהימה במיוחד ולעומת זאת, אני שוב ושוב רואה כיצד אנשים שנראים פחות טוב ממני יוצאים בחורות הרבה יותר יפות וגם לא פחות חכמות. אני מודע לכך שהבעיה היא אצלי מה עושים?

עידן שלום מחלה אפשר לאבחן, אהבה אי אפשר. אין מדובר במשהו מוחשי אלא בתופעה מורכבת ורוחנית. סביר להניח שאתה חושש מהתאהבות, אולי מהתלות הכרוכה בה, אולי מדברים אחרים. לכן אולי כדאי להתחיל מפחות ציפיות, ללכת עם תחושותיך הבסיסיות מבלי לתייג את הקשר כאהבה או לא-אהבה. יתכן שהשאלות הרבות שאתה שואל את עצמך גוזלות את הספונטניות ואינך מספיק לחוות את הקשר עצמו. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי, אני מתעסקת כבר שנים בנושאי דירות, אנני מצליחה להגיע להחלטה בנושא זה, אני מסכמת ואחר כך מתחרטת או סתם לא מגיעה להחלטה. זה הורס לי את החיים מבחינת זמן ויעילות, כל החיים שלי מתנהלים ביעילות מופחתת בגלל זה. ואני גם חוששת ליצור קשר עם בחורים בגלל שאני לא "מסודרת" בנושא מגורים. יש לציין שאין כאן מגבלה כלכלית חמורה, מה שאני יכולה להרשות לעצמי מבחינה כלכלית בהחלט בגדר הסביר, כמו כן הייתה טראומה בנושא פעם ראשונה שלקחתי החלטה. בשבוע האחרון ההתעסקות בנושא גררה תחושת פחד ודפיקות לב, תחושות פיזיות אלו נעלמות שאני פונה להתעסק בנושאים אחרים. בתקופות שאנני מתעסקת בזה אכות החיים שלי משתפרת פלאים, אבל עכשיו אני חייבת לקחת החלטה בנושא (כל מיני דברים השתנו). מה יכול לעזור לי ? האם פסיכולוג או טיפול תרופתי ? תודה.

שלום השאלה האם הבעיה מתמקדת רק בנושא הדירות או שמדובר בביטוי לבעיה רחבה יותר. כנראה שזה ביטוי של חרדה מסוג כלשהי. אם זה ממוקד רק בנושא דירה היה טוב אם מישהו שאת סומכת עליו היה יכול ללוות אותך בהחלטות. בהיבט הנפשי של קבלת החלטות אפשר לפנות לטיפול פסיכולוגי. לא הייתי רץ מייד לתרופות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אין ספק שאני בררנית, או יודעת פחות או יותר מה אני רוצה. בהחלטות "גדולות" אחרות לוקח לי לפעמים זמן להחליט, אבל אני מחליטה בסופו של דבר. בדברים קטנים אני בהחלט לוקחת החלטות בגדר הסביר. אציין עוד שהיו ענינים במשפחתי לפני כמה חודשים שבהחלט יכולים לגרום לחרדה מסוג מסוים אצל כל אדם עם רגישות מסוימת. אבל הבעיתיות בנושא הזה היתה גם לפני. תודה

היי, האם אתה חושב ששיטת EMDR מתאימה במקרה כזה ? תודה

שלום רב, אני לא יודע אם זה הפורום הנכון לשאלה שלי, ואם לא אשמח אם תפנו אותי למקום הנכון. אני בן 31 והבעיה שלי היא מחסום ריגשי שהחריף עם השנים. כלומר, למרות שהאטיליגנציה הריגשית שלי טובה, ובתוכי אני מתרגש, אוהב, מתפעם וכו', קשה לא לבטא את זה החוצה. קשה לי להחצין רגשות בייחוד כלפי משפחה אבל גם כלפי רוב החברים. ולכן חושבים שאני קר וחסר רגישות. אבל זה ממש לא נכון! פעם המצב היה יותר טוב, אבל עם השנים המחסום הזה הלך והחריף... עכשיו אני יוצא עם מישהי ובקשר שלנו חסרה ההתלהבות, הריגשיות והחום ולכן גם הקשר הזה הולך להתפרק. חשבתי ללכת לטיפול בייחד איתה, משהו בסיגנון סדנה לפתיחות ריגשית, או משהו כזה, אני מעדיף את זה על פני טיפול פסיכולוגי או טיפול אחר. אשמח לקבל עצות והמלצות, אני לא מכיר סדנאות כאלה (אם יש דבר כזה בכלל), ואולי יש המלצות אחרות, אשמח לשמוע.

אני חושבת שהכי חשוב זה שתאמר לחברתך על הקושי שלך, שאתה כן רגיש רק מתקשה לבטא את זה. אם לא עשית זאת עד כה. יתכן וזה יאפר לה לאסוף את עצמה ולעזור לך לעזור לקשר שלכם. אם היא לא יודעת, באמת הקשר בוודאות יגמר. הנכונות שלך לעבוד על זה, והידיעה שאתה כן רגיש ומרגיש- חשוב שהיא תהיה מודעת לזה.

תודה לוחמת, אכן דיברנו על זה, הבעיה שגם היא סובלת בדיוק מאותה הבעיה, ולכן רצינו ללכת בייחד לטיפול.

דניאל שלום אינני מכיר סדנאות כאלה, אולם תוכלו לפנות ביחד לייעוץ פסיכולוגי זוגי. כדאי כמובן שתשוחחו ביניכם על הנושא ותחליטו מה המסגרת שהכי מתאימה לשניכם. בברכה ד"ר אורן קפלן

להוריי קשה שאני וחבר שלי סוגרים את הדלת למרות שאנו לא עושים דבר האם זה בסדר? איך מתמודדים עם זה? דנה

דנה, יושבים איתם ומדברים איתם גלוי!!!!! עדי

דנה שלום הוריך כנראה חוששים לך. כמו שעדי כותבת את יכולה לשוחח איתם על כך. בסופו של דבר זהו ביתם ואת בתם. אם אינכם מוצאים פתרון תצטרכו אולי להיפגש מחוץ לבית כדי לשבת במקום לבדכם. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי אני בת 20 וההורים שלי לא מסכימים לי עדיין לצאת עם בנים ... אני יוצאת עם מישהו שהתאהבתי בו והורים שללי עושים הכל כדאי להפריד ביננו בלי שהכירו אותו,והם לא מוכנים להכיר אותו הם שללו אותו בלי לראות אותו .

היי אני בת 20 וההורים שלי לא מסכימים לי עדיין לצאת עם בנים ... אני יוצאת עם מישהו שהתאהבתי בו והורים שללי עושים הכל כדאי להפריד ביננו בלי שהכירו אותו,והם לא מוכנים להכיר אותו הם שללו אותו בלי לראות אותו .

שלום,בעיה זו אולי לא קשורה לנושא אבל לא מצאתי פורום אחר אז אשאל זאת בכל מקרה ואני מקווה שיש באפשרותך לעזור לי. אני גרה עם אחותי בחדר(יחסינו לא ממש טובים...)עכשיו לפני חצי שנה בערך היא הביאה לחדר שעון שולחני נחמד עם מחוגים "תיק תק",בהתחלה זה כלל לא הפריע לי אך משום מה עם תחילת חופשת הפסח ולאחריה זה מציק לי ואף מפריע לי לישון-זה נורמלי? כלומר זה לא מוזר או משהו? אני לא מבינה למה זה לא הפריע לי לפניכ,אבל זה מציק לי,ולא אוכל לבקש מימנה שתוציא אותוו מהחדר כי זה ברור שהיא לא תסכים(יכול להיות שזה אפילו ייתן לה לגיטימציה להחזיק בו עוד מפני שזה התגלה כדבר שמפריע לי) רציתי לדעת אם אפשר להתרגל לתיק תק הזה,איך,ומה בעצם גורם לכך להפריע לי כל כך,אני רוצה להתרגל לכך,אבל כשאני בחדר,לילה והכל שקט זה נשמע,וכאילו איך שאני נכנסת לחדר זה פשוט כמו סוג של תקליט או משהו כאילו אני אמורה להאזין לזה,ואני פשוט לא רוצה. עד כמה שבעייה זו נשמעת פשוטה היא מציקה לי ומפריעה לי בלילה ולאיכות השינה. תודה על העזרה.

שלום תקתוקו של השעון מפריע לך וזה לגיטימי לחלוטין. אני מציע שתקני שעון חשמלי דיגיטלי שבד"כ אינו משמיע רעש ותפתרי את הענין. ליחסיך עם אחותך לא צריכה להיות השפעה על כך, למרות שאני מבין שאת חוששת מהסתבכות היחסים ביניכם אם תתנגדי לשעון. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לחברי הפורום, אשתי (בת 42) חסרת תעסוקה מזה כשנה והחלה לפתח לאחרונה דכאון. מזה כחודש מקבלת טיפול תרופתי ממשפחת הפרוזק אך עדיין סובלת לעיתים מהתקפי חרדה. חסרת בטחון עצמי במצבה הנוכחי (ואף פעם לא היה לה יותר מדי בכל מה שקשור לעבודה). היא מוכנה וכנראה זקוקה לטיפול פסיכולוגי, בתקווה שיסייע בנושאי החרדה, וכל הקשור לחיזוק הבטחון העצמי (ובהחלט אין לה מה להתבייש בכל הקשור לראש, ללב ולמראה). איננו יודעים היכן בכלל למצוא מישהו מתאים לטיפול ואני פונה לפורום בבקשה לקבל המלצות, בין אם ספציפיות (אפשר למייל) , כלליות, או כל דבר שיכול לסייע מתוך נסיונכם/ן. שבת שלום ותודה, עומר.

עומר שלום ראשית יש אפשרות לפנות לשירות הציבורי דרך קופת החולים אליה אתם משתייכים. במידה והינכם מתגוררים באזור המרכז אוכל להפנותכם לטיפול פרטי, תוכלי לשלוח אלי מייל ע"י הקלקה על שמי. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי בעיה- אני נמשכת לגברים מבוגרים ממני - מתאהבת במרצים שלי, בחברים של הורי ובשכנים. אני יודעת שזה רק בגלל הגיל אך לא מצליחה להפסיק. אני בת 23, נראית טוב ואיכותית- אך רק קשרים חסרי עתיד מעניינים אותי. מה עושים?

א ) פונים לטיפול. ב) במיידי נסי להמנע מלהכנס לקשר אינטימי עם אדם מבוגר במיוחד באם מדוב באדם שנוי. לא זו בלבד שמדובר קשרי חסרי סיכוי ( לטווח ארוך בדרך כלל ) אלא שגם מבלי להתכוון את תעמללי אדם נוסף ואת משפחתו. לא מדבר איתך על תאוריה ,אני מבוגר (43 )נראה די טוב , צעירות נמשכות אלי ואף מתחילות איתי. למרות הפיתוי, אני נמנע לחלוטין מלגעת בפרי האסור הזה הטומן בחובו בעיתיות מלכתחילה כל טוב

לפי דעתי משיכה למבוגרים באה מצורך להלשים חסכים. חיפוש אחר אב או אם. טיפול יכול מאד להועיל, אני מכירה את הבעייה שלך מקרוב מידי.... את צריכה להבין מאיפה זה נובע. ואל תכנסי לזה חבל על הזמן ועל ליבך.....

אם את פונה לטיפול, כדאי לפנות דווקא למטפל גבר, שיוכל להנחות אותך כיצד לקיים מערכת יחסים עם גבר מבוגר ממך, מבלי להתאהב בו.

נועה שלום קיבלת מספר תגובות עם עצות שנשמעות לי הגיוניות. כדאי בהחלט להבין את מקורות המשיכה שלך לקשרים בלתי אפשריים, כל עוד המשיכה איננה כרוכה במודעות קשה לשנות. המודעות היא לא סוף הדרך אבל היא בהחלט אבן דרך חשובה. כמו קודמי אני מציע לך לפנות לטיפול, זהו זמן מתאים שכן את צעירה מספיק שהדברים עוד פתוחים ולא מסובכים, בעוד כמה שנים זה עלול כבר לגבות מחיר יקר יותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לך ד"ר קפלן, בתי, בת ה-12,עלתה במהלך השנה במשקל.תוך כדי כך גם חלים שינויים פיזיולוגיים בגופה, אופיינים כמובן לגילה.שינויים אלה,אף שהם זרים לה מתקבלים על דעתה,אך היא מוטרדת מאוד ממשקלה. אנו מקשיבים,מסבירים ומעודדים. רופאת הילדים הסבירה לה, כי לאחר קבלת הוסת הראשונה גופה יתאזן ויתעצב. רציתי לשאול לדעתך: א. כיצד להגיב למשפט:"אני שמנה"(אנו עונים:"את לא שמנה"וכו.) ב.האם להעיר לה כאשר היא אוכלת יותר ממה שנראה נחוץ.(עד כה הערנו על משקל הצעה,לעיתים נדירות). בתודה ובברכה,עדיה.

היי עדיה, לעקוב אחריה ולראות שהיא לא מפתחת איזושהי הפרעת אכילה. גם בת דודתי החלה להתעסק עם זה לפני שנה (מדובר בילדה בת 11) ואני עוקבת אחריה. עדי

עדיה שלום אני מציע לך לשוחח עם בתך ולהציע לה לפנות ביחד איתה לדיאטנית. כיום לקופות החולים יש שירות דיאטני בתשלום מועט יחסית. ליווי קבוע של הדיאטנית יאפשר לה לפתח הרגלי אכילה בריאים וגם לעשות דיאטה המתאימה לה. במקביל רצוי לפתח גם פעילות גופנית. אני מציע להתחיל עם הדברים הפרקטיים הללו של נושא האכילה. במידה ואתם רואים שבמשך החודשים הקרובים אין שיפור במצב אפשר גם להתייעץ עם פסיכולוג. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני בת 23 ולאחרונ אני ממש מתחילה לפחד שלעולם לא אוכל להיות נאמנה. תמיד כשאני עם חבר גם כשאני הכי מאוהבת בו בעולם- אני מתאהבת בעוד מישהו. אני מרגישה שפעמים רבות אהבתי במקביל מס' אנשים. הדבר גורם לי לחשוב שאולי עלי להיות לבד, אך כשאני מכירה מישהו שמוצא חן בעיני אינני רטצה להימנע מקשר איתו. אך אני כבר יודעת שהוא יפגע ושאני אפרד ממנו כשאתאהב באדם אחר. מגיל 15 אני ככה. והדבר העצוב הוא שגם בגדתי, גם בחברי הטובים ביותר. אני מאמינה באלהים ומפחדת שאענש על כל זה ומרגישה רע מאוד באופן כללי עם זה. אבל שוב, כל פעם כשמגיעה אהבה חדשה אני מתרצת את הבגידה כנסיון או כמשהו אמיתי בלי חוקים. יש לציין שאני גם מפחדת הינשא כי חוששני שמהר מאוד אשתעמם ואז הפגיעה תהיה גדולה יותר ואינני רוצה אפחילו להגיע לזה

שאלתי כמובן היא- מה עושים?

איילת שלום סביר להניח שהנטייה והמחשבות שלך על בגידה היא תוצר של משהו שהוא חלק מההסטוריה האישית ושלך ובהחלט גם חלק מנטייה אישיותית. אני לא חושב שזו הבוגדנות לכשעצמה, בד"כ מדובר בצורך עצום בריגוש והתחושה הריקנית שנוצרת ללא הריגוש הזה. צורך זה מתגבר כנראה על רצונך בנאמנות ואינטימיות עם חבריך הטובים, גם אם לאחר מכן את מרגישה אשמה על כך. המפתח הוא לא להלקות את עצמך על בוגדנותך, אלא לנסות ולפתח מודעות רבה יותר לתהליכים שעוברים עליך מבחינה נפשית באינטראקציה של קשר. אם את מרגישה שזה מתאים, תוכלי להיעזר בטיפול פסיכולוגי כדי להתמודד עם העניין. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, 1. האם רמה גבוהה של יצירתיות נחשבת לגורם מנבא סכיזופרניה? 2. האם תנודות ברמת הסוכר בדם - מנבאות סכיזופרניה? תודה

גיא שלום אין כיום דרך מדעית לנבא סכיזופרניה, למעט הסתברות רבה יותר לחלות במחלה על בסיס תורשתי. הגורמים שציינת אינם מנבאים סכיזופרניה. בברכה ד"ר אורן קפלן

לדר' שלום רב יש לי בעיה אישית קשה ומקווה כי תוכל לעזור לי אני בת 45 נשואה + 3 מיזה כחצי שנה שאני ממש מכורה לצא'ט. יש גבר קבוע שאיתו אני משוחחת והדבר גורם לי בילבול ובעיות רבות בחיי הנישואין, (יש לציין כי בעלי ביקש ממני לחדול מכך) אני מאוד מנסה ומשתדלת אך זה שאני לא נכנסת לצא'ט גורם לי למצבי רוח קשים של עצבנות וכעס. לפעמים ממש כמו "גנב" אני נכנסת לצא'ט על מנת לשוחח איתו. אבקש את עזרתך איך אוכל להיגמל מהתופעה הזאת. חשוב לי לשמור על חיי משפחתי התקינים ואף אני יודעת שלא יצא לי כלום ואף לא מחפשת קשר מהשיחות הללו. מקווה כי תוכלי לייעץ לי ולתת לי כוון איך להגמל מכך. מודה לך מראש על תשובתך בברכת שבת שלום.

סיסי שלום הבעיה איננה הצ'אט אלא משהו שצ'אט ממלא אצלכם כיום וחסר לך בלעדיו. אני מציע לך לנסות ולברר עם עצמך איזה חלל בחיים שלך החיצוניים והפנימיים ממלא כיום הצ'אט ולטפל בבעיה האמיתית. כל עוד לא תדעי בוודאות שיש סיכוי למלא את החלל בדרך אחרת, אפשר להבין את נטיית ההתמכרות שלך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, אני בן 22.5 חי כרגע עם ההורים יש לי שני אחיות . הבעיה שלי היא בעיה טיפה מסובכת ומאוד מפריעה לי ואני מאמין שגם לבני משפחתי ההורים שלי הם יכולים להיות ההורים שיתנו לי את כל התמיכה והדאגה שיכולה להיות מצב זה כבר נהיה מסובך יותר אני עושה הרבה דברים בבית (עזרה) אבל נניח ועשיתי משהו לא במקום אבא שלי יעיר לי על זה לא פעם אחת ולא פעמים עד שזה פשוט יברח לו מהראש , אני סובל מתגובות אלה הרבה פעמים וזה כבר פשוט הפך להימאס עליי התחלתי לענות לו ולהתווכח שזה לא בסדר והוא עדיין בשלו, אני בתוכי מרגיש חרדה שאבי לא מבין שמספיק להעיר פעם אחת ודי . מה אני יכול לעשות? כמה בן אדם יכול לספוג????????? עד מתי זה ימשך??????

יניב שלום אני בספק אם תוכל לשנות את הוריך. אולי היה פשוט יותר לנסות ולשנות את צורת ההתיחסות שלך כך שדבריו של אביך יחדרו אליך פחות ויפריעו פחות. בסופו של דבר אתה כבר בחור בוגר ויש לך אפשרות גם לעזוב את הבית ולגור עם שותפים במקום אחר. תמיד יש נוחיות אבל גם מחיר למגורים המשותפים עם ההורים. נמאס לך להרגיש כמו ילד שמקבל הערות, ואתה באמת כבר לא ילד. עם זאת יתכן שלאביך קשה לראות את זה, מבחינתו לעולם תהיה הילד שלו. אם תבין ותקבל את זה יתכן שיהיה לך יותר קל ללא לקחת את הערותיו בצורה כל כך קשה. אם זה לא עובד אני מציע לך לשקול לעזוב את הבית ולגור לבד. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום דר' קפלן קודם כל רציתי להודות לך על קיום האתר אני בת 23, לפני 4 שנים (כן, כן 4 שנים) החבר הראשון שלי בגד בי אם החברה הכי טובה שלי (שביניהם גם קשר משפחתי) , אני לא כל כך זוכרת איך התמודדתי עם זה אז, כמובן שהיה כואב נורא, וכל הפרידה וההתנתקות היו ארוכים. 3 שנים (או יותר) אחרי זה לא יצאתי עם אף בחור אבל עד לא מזמן לא קישרתי בין הדברים אני גם לא יודעת אם אני באמת אמורה לקשר. היום אני מתחילה לשים לב שאני מאוד רגישה ליחסי חברות שלי עם בחורים שמוצאים חן בעיניי או שיש להם קשר רומנטי כלשהו איתי. ני לא יודעת אם זו קינאה רגילה (קצת מוגזמת) של בחורה רגילה או שזב איזה שהם השלכות מהטראומה. התגובות שלי מאוד מוזרות (אני לא כועסת, אני רק נסגרת בתוכי וכולם מפרשים את זה כסנוביזם שלי). איך אני אמורה לדעת אם אני צריכה טיפול או שאולי אני פשוט קנאית מטבעי? הדבר שהעלה לי חשד שאולי זה השלכות מהעבר הוא עובדה שאין לי שום בעיה לשמוע דברים או להזכר בחבר ההוא, אך איני מסוגלת לשמוע דבר על "החברה" . אם זה כן דורש טיפול, איזה סוג של טיפול? EMDA או טיפול ארוך טווח? או אולי לגשת לעובדת סוציאלית ? תודה מראש

לי שלום בין אם זו נטייה אישיותית ובין אם תוצר של טראומה יש אפשרות להיעזר בטיפול פסיכולוגי. ההחלטה נובעת לא מסוג הבעיה אלא מתחושה שיש בעיה ושאת רוצה עזרה מקצועית. סוג הטיפול יכול להיות EMDR כפי שאת מציעה, כמו גם טיפול דינמי. רצ"ב מאמרים על שתי הגישות: http://www.psychologia.co.il/emdr.htm http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm http://www.psychologia.co.il/facts1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

123 ניסיון

רק שתדעי שזה הכל תלוי רק בך אם תרצי למצוא לך חבר תוכלי לעשות בקלות תפעילי את הקסם האישי שלך ותאגרי כוחות להמשיך כי את פשוט מבזבזת זמן , כיף וחויה. אז אני מקווה בשבילך שיהיה בסדר בי בי חמודה

ד"ר אורן קפלן שלום רב. לא התייחסת לחששותי שתיארתי בהודעתי הקודמת: http://www.doctors.co.il/forums/read.php?f=6&i=408533&t=408533 האםאכן זוהי הדרך לשיגעון? האם אי-טיפול יכול להביא לידי הדרדרות במצבי ואיבוד שפיותי עם הזמן? במצבים שבהם החרדה רבה, אני מרגישה מאוד מוטרדת, במסיבות למשל, הרעשים מכניסים אותי עוד יותר לפאניקה ומשגעים אותי, ואני רוצה פשוט לברוח מעצמי כי אני לא מסוגלת לסבול את תחושות השיגעון שבי, אני גם מרגישה שעוד מעט המחשבות והפחדים יתממשו ואגרום לעצמי לאיזה סימפטום פיזי או התקף לב, והדבר מגביר עוד ועוד את הלחץ וחוסר היכולת להרגע. אני באמת מפחדת שאני משתגעת...לא במובן שאני לא מודעת למה שקורה סביבי, אלא במובן שאאבד את השליטה על עצמי ולא אוכל להרגע, ואכנס לאיזה סחרור שלא אוכל לצאת ממנו, ויצטרכו לאשפז אותי. מה דעתך? האם זה יכול לקרות? שאלה שנייה, איך בכל זאת אוכל לטפל בעצמי. האם כל ההרגשות הקשות והאפלות שהתפתחו עם הזמן (אם בגלל החרדות שלי ואם בגלל התופעות של התרופות, שבדיעבד כנראה לא התאימו לי) וכן החלומות הקשים והמתישים יעברו מתישהו? או שאני צריכה ללמוד לחיות חיים "על הקצה" (גבול השפיות-שיגעון). כאמור שיחות ותרופות לא עזרו לי. ניסיתי פעילות גופנית, דיקור וביופידבק אבל המצב לא השתנה. מה עוד ניתן לעשות, אם בכלל? אני עדיין צעירה והמצב משפיע מאוד על בטחוני העצמי והדימוי העצמי. אשמח לתשובה מפורטת, וכן להפנייה (שם וכתובת) לטיפול שריפא אנשים כמוני, אם קיים. תודה רבה על כל עזרה, נעמה

נעמה שלום למעשה התייחסתי לחששותיך. את מתארת מצוקה וחששותיך הם חלק מהתמונה הכללית. כפי שכתבתי גם קודם אני חושב שאת צריכה לפנות לטיפול פסיכולוגי בגישה דינמית, שילווה אותך במשך זמן ממושך עד שתווצר רגיעה של ממש. אין לצפות לשינוי מהיר. כל השיטות שאת מתארת שניסית הן שיטות קצרות מועד שמנסות להתמקד בבעיה ממוקדת. אני לא חושב שהבעיה שלך ממוקדת רק במשהו אחד אלא יש מצוקה כללית שנובעת כנראה ממקורות שונים. במידה ואת מאזור המרכז אשמח להפנות אותך לפסיכולוג או פסיכולוגית מתאימה. תוכלי לכתוב אלי מייל ע"י הקלקה על שמי. אם את ממקום אחר תצטרכי לברר עם גורמים מקצועיים באזורך. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על תגובתך, אבל לא קיבלתי תשובות לשאלותיי. לגבי טיפול דינמי ממושך התנסיתי בו במשך זמן ארוך טווח אך הוא לא סייע לי בעבר. עובדה שהרופא בכללית לא נענה לבקשותיי בעבר לנסות לחזור על הטיפול, כי גם הוא היה ער לעובדה שלא היתה שום התקדמות...

היי נעים לי לקרוא את התשובות שלך לפונים. אתה עונה לעניין,סבלן ורגיש בתגובותיך . הייתי חייבת לכתוב. במקום לשמור בפנים (זה לא בריא, דרך אגב).

הלוחמת שלום תודה על דבריך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, אודה לכם אם אם תוכלו לעזור לי בבעיה שיש לי ולחברתי. אני בן 27 וחברתי בת 22.5. אני מאוד אוהב אותה והיא אוהבת אותי. אנחנו מסתדרים מצוין ביחד ואנו מאוד רציניים לגבי המשך הקשר. הבעיה היא שהוריה מנסים כל הזמן להגביל אותה בזמן ובתחומי פעילותה. הם לא מוכנים שהיא תישן אצלי (למעט יום שישי), הם לא מוכנים שהיא תצא באמצע השבוע שלא לדבר על לגור איתי, שזה ממש מפחיד אותם. בכלל הם מתיחסים אליה קצת כאל ילדה קטנה. יש לציין כי הם מכירים אותי והם מחבבים אותי ובכל זאת הם מגבילים אותה. חברתי חוששת להתעמת איתם בנושא מכיוון שהם טוענים שאם היא לא עושה מה שהם אומרים לה אז היא לא מכבדת אותם. להערכתי החשש הגדול שלהם הוא שהיא תעזוב את הבית והם כאילו ייאבדו אותה. מה עושים? האם היא צריכה לפעול כפי רצונה או שמה היא צריכה לשמוע בקולם כדי לא לפגוע בהם?

חברתך כבר ילדה גדולה, בת 22. אבל עושה רושם שהיא לא מכירה בעובדה זו ועדיין נוהגת כמו ילדה,שצריכה לרצות את הוריה. חבל שהוריה לא מבינים שהיא כבר בוגרת עם חיים משלה, שעליה לחיות אותם ללא התערבות שלהם. לצערי, עד שהיא לא תבין את זה בעצמה, שהיא חופשייה לעשות מה שהיא רוצה , המצב לא ישתנה. אתה אולי רואה את השתלטותם, אבל היא לא. וההורים הם שלה, לא שלך. לטעמי, הדבר הכי טוב בשבילה היה לעבור לגור מחוץ לבית וכך להיות יותר עצמאית ולהחליט יותר עבור עצמה. להגיד- עד כאן, אלו הם חיי ואני קובעת לגביהם, אפילו לומר זאת להוריה, גם אם הם לא יבינו זאת, לעשות את הצעד הזה. אבל שוב, אדם צריך להיות בשל לעשות את הצעד הזה. ואם אומרים לה ומשוחחים איתה והיא במקום אחר, צריך לחכות שהיא תבשיל ותרצה לעשות שינוי בחייה. מה שלא נראה כך כרגע.

יניב שלום ניתן לפרש את הקשר עם ההורים כשתלטנות, אבל אז גם חברתך היתה מתייחסת לזה כך ואולי מורדת בשתלטנות זו. יש משפחות שחיות עם קודים תרבותיים מסורתיים יותר והפתיחות ליחסים זוגיים לפני הנישואין מוגבלת. אפשר בהחלט לכבד את המסורת ולא בהכרח שמדובר בשתלטנות. ההחלטה כיצד להתמודד היא שלך בת זוגך ושל שניכם ביחד. עליכם לדבר על הדברים ולהגיע להבנה והחלטות משותפות האם לעשות דבר מה כדי לשנות את המצב, מה לעשות, ומתי לעשות זאת. כמובן שצריך לקחת בחשבון את המחיר מול התועלת בהחלטות, שכן בהחלט יתכן שהן תהיינה כרוכות בעימות עם הוריך של חברתך. אחת האפשרויות היא ליזום שיחה כנה בינה לבינהם או אפילו ביניכם לבינם בנושא. מאחר ושניכם אנשים בוגרים ועל פי כל כלל וחוק רשאים לעשות כל העולה על רוחכם, הרי שהמצב הקיים הוא בסופו של דבר בחירה ולא רק כורח המציאות. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי ד"ר, אני בכיתה י',ואני חושבת שאני די שתלטנית. אני מרגישה מזה זמן רב שכאילו האישיות שלי מחולקת ל-2: צד אחד שלי הוא רגיש מדי וביישן כזה ששותק ליד אנשים ולפעמים גם עצוב וחובב ספרות, והצד השני הוא ממש ההפך! אני נעשית צינית ושנונה ורעשנית שעושה הכל לתשומת לב,ואוהבת להיות על הבמה וכאלה. הביישנות שלי התחילה בילדות,כי הייתי ילדה שמנה (ועדיין יש שרידים לזה,אבל זה כבר לפורום אחר... :),ופתאום זה השתנה.אמרו לי פעם שאולי בגלל שאני שמנה,אז הביישנות שלי נובעת מכך,וגם פתאום הרצון שלי להתבלט. בכל אופן,בגלל הצד היותר רועש שבי,אני נוטה להתחבר עם אנשים ביישנים,כי הם כאילו מאפשרים לי להיות הבולטת יותר בקלות,מבין? אז פעם הייתה לי חברה ממש טובה שהייתה ביישנית,ואז היא השתנתה והפכה להיות רועשת יותר ודומיננטית. הרגשתי אם זה די רע,אבל לא ראיתי בזה תבנית או משהו כזה. השנה הגעתי לבית ספר חדש והכרתי ילדה עוד יותר ביישנית.העניין הוא,שגם היא התחילה להשתנות פתאום ליותר רועשת,והיא אפילו ניסתה להשתיק אותי כשדיברנו עם מישהו אחר! זה משגע אותי,זה כאילו אני עוזרת לאנשים הביישנים לפרוח,ואני נשארת בלי כלום.הם כאילו יותר חברותיים פתאום,ואני שוב מאחורי הקלעים. מה לעשות?

היי ליאור קודם כל אני שמחה שאת מודעת לכך שאת בעלת מספר צדדים באישיות, באופי. יפה שאת מודעת בגיל צעיר. דבר שני, את שמה לב שאת בעצם משפיעה על אנשים, עוזרת להם להוציא את הצד הילדי, החי, השובבן שבהם. אחלה תכונה לדעתי. קבלי מחמאה זו. דבר שלישי, האם לא ייתכן ללמוד לחיות לצידן של החברות כל אחת עם האנרגיות שלה והביישנות שלה? שכל אחת תקבל את תשומת הלב שהיא ראויה לה.?

תודה לוחמת, אבל ניסתי לחיות אם זה בשקט ואני לא יכולה. נראה לי שרק דיעה מקצועית אולי תוכל לעזור לי... :)

ליאור שלום העובדה שיש לך שני חלקים כל כך מנוגדים מצביעים על כך שאת מתמודדת עם קונפליקט כלשהו בתוכך. כנראה שאת מתמודדת איתו כבר זמן רב, וההתמודדות החברתית יוצרת כל פעם הזדמנות או כורח להתמודד מחדש עם הקונפליקט. הדבר כרוך מן הסתם גם בכאב מסויים בכל פעם שהמציאות החיצונית מעמתת אותך עם מקורות הקונפליקט. קורה לך דפוס מסוים שפוגע בך וחוזר שוב ושוב ואשר משאיר אותך בסופו של דבר לבד. השאלה איך משנים את העניין. אם את רוצה לנסות ולהתמודד לבד את יכולה לנסות ולשרוד מצבים שבעבר היית פשוט בורחת מהם וכן לנסות לשוחח בצורה כנה וגלויה עם חברותיך על המצבים שנוצרים. במידה ואת לא מצליחה לעשות שינויים אלו יש אפשרות לפנות לטיפול פסיכולוגי בגישה דינמית. רצ"ב קישור למאמר המסביר גישה זו ועובדות שונות לגבי הטיפול הפסיכולוגי http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm http://www.psychologia.co.il/facts1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

אז אתה בעצם חושב שיש מקום לטיפול? אתה מדבר על כך שיש איזשהו קונפילט בתוכי מזה זמן רב,אבל איך אני בדיוק אמורה למצוא אותו? מה אמור לקרות אחרי שאני אתמודד איתו? כי אם לומר את האמת,אני ואנשים אחרים נוטים לאהוב יותר את הצד הרועש שבי,ואני לא יכולה לדמיין אותי בלעדיו,אז האם העובדה שהוא קיים נובעת ממצוקה נפשית או ממשהו לא טוב אחר? האם זו תופעה שכיחה?

לדר' קפלן שלום, יש לי בן בגיל 27 , סובל מהיפר אטקיביות ופיגור פסיכומוטורי מלידה, על רקע fragil x . בגיל 7 התחיל להשתמש בריטלין, למשך כ 6 שנים, תרופה זו עזרה לו יחסית טוב. לאחר מכן הופסק הטיפול בהתייעצות הרופא. כיום כאשר הבעיה צצה שוב הריטלין לא היה אפקטיבי עבורו. ניסינו טגרטול (אין לו אפילפסיה) ואחר כך קלונקס, הייתה תקופה שהיה באי שקט חמור, ניסו ריספרדל. תרופות אין סוף !!!. שאלתי: האם קיימת תרופה להיפראקטיביות בכלל? אנא ענה לשאלתי. בתודה סימון

סימון שלום פורום זה דן רק בנושאי פסיכותרפיה. בנושא תרופות אני מציע לפנות לפורומים הרפואיים השונים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום מדובר בשיטה גרפית לתאר קשרים בין אנשים, הסטוריה אישית וכו'. יש על זה די הרבה חומר באינטרנט חפשי למשל בגוגל www.google.co.il את הביטוי genogram, יש גם תוכנות לשימוש ולימוד. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בת 33 נשואה 10 שנים ואמא לשלושה ילדים. אני מאוד אוהבת את בעלי ויש לנו נישואים טובים ומאושרים. לפני שנה הכרתי גבר דרך האינטרנט, והיחסים שלנו נהפכו לרומן. בהתחלה וירטואלי, עד שהתחלנו להיפגש. לא היה ביננו שום מגע גופני (חוץ מלחיצת יד) ואנחנו מקפידים לא להגיע למצב של נגיעות... אני מרגישה שאני מאוהבת בו (והוא בי) וכמובן שאני גם מאוהבת בבעלי. מה שקשה לי זה החיים עם רגשות אשמה. בעלי לא יודע כמובן על הקשר ואני אדאג גם שהוא לא ידע. אבל בגלל שהוא כזה בעל נהדר ומקסים, אני מרגישה שאני "אישה רעה" שובגדת בו. האם זאת באמת בגידה? האם זה כ"כ נורא לאהוב שני גברים? ניסיתי כמה פעמים להפסיק את הקשר עם הגבר האחר (אגב, גם הוא נשוי ואבא לשלושה ילדים) אבל זה קשה לשנינו אנחנו תמיד חוזרים אחד לשני. יש לציין שמעולם לא חשבנו לעזוב את בני זוגנו! אשמח לשמוע את דעתך המקצועית ודעות נוספות... תודה מראש

לא ציינתי שבעלי מקבל ממני הרבה חום ואהבה. אני לא מחסירה ממנו כלום, וטוב לנו כמו תמיד. הסקס מצוין, והיחסים כיפים ומהנים... ובכ"ז, אני לא יכולה בלי הגבר האחר...

דורית שלום מאחר ורגשות האשם שלך כל כך חזקים הרי שאת מפרשת את הקשר שלך עם אותו גבר כבגידה בבעלך, למרות שאת נמנעת ממגע פיזי. כנראה שהרגשות שאת חשה כלפיו הם בגידה מבחינתך. העובדה שאת כותבת שאת לא יכולה בלעדיו מחזקת את הכיוון הזה. אפשרות אחת היא להתמקד בחוץ, כלומר, באותו גבר ובבעלך, לנסות להבין מה חסר לך בקשר עם בעלך אותו את חייבת להשלים עם הגבר האחר, אולי פשוט הריגוש שבוודאי נראה אחרת אחרי שנות נישואין רבות. אני בספק אם הנתיב הזה יתרום לך רבות, סביר להניח שהוא רק יגביר את רגשות האשמה וישאיר אותך תקועה באותו המקום. אפשרות אלטרנטיבית, ובעיני הרבה יותר מעשית, היא להתמקד פנימה בך. את מקבלת איתות ברור שישנה בעיה שאת צריכה להתמודד איתה. הבעיה איננה בבעלך או בזוגיות שלכם, את כותבת בעצמך שהקשר מצויין. יש כאן חלל כלשהו שנוצר אותו את מצליחה למלא כרגע בעזרת הקשר האחר. זה לא עדות בהכרח לחולשת הקשר שלך עם בעלך, אלא יותר לכך שאת בתקופה בחיים שמשהו חסר לך מבפנים. אם תצליחי להבין יותר את ההיבט הזה יתכן שתוכלי בעתיד למלא את החסך גם ללא הקשר הנוסף או לפחות ללא תחושת האשם הכבדה שאיתה את מסתובבת. בברכה ד"ר אורן קפלן

הקשר האחר הוא פיתוי ,ולפעמים טעם החיים ,מכוון שאת נישמעת לי אישה טובה את מפתחת ריגשי אשמה ואני בטוחה שהיו לך גם שרק דיברתם הנט. לעניות דעתי ואני לא מזלזלת באהבה שאת רוחשת לשניהם .תגיעי למצב שלא תאהבי את שניהם תהיי מרוכזת כל כך באהבה שהשני מעניק לך, ושאת לוקחת ממנו וגם באהבה שאת צריכה להיתאמץ לתיתה יותר לבעלך. בכדי להשקיט את המצפון שבך.. את תישארי ללא כוחות וקרחת מכאן מכאן. מה יהיה כשההוא ירצה לנתק מגע .את תהיה במשבר כי נפשך ניקשרה בנפשו ותתחילי להיתרחק מבעלך יותר. כבר לא תוכלי להרעיף עליו אהבה וחום .ואולי הוא ירגיש משהו. לדעתי עם מיצוי ההרגשה הטובה של הרומן הזה כדאי שתתנתקי כל עוד לא מאוחר ,תנצרי לך את זה כהרפתקה ביומנך האישי ותתרפקי עליה בלילות. אך המציאות היא הרבה יותר חשובה ולפרק מישפחות היום זה לא מישחק. מקווה שלא היגזמתי והערכתי בתשובתי החמה אליך,,, כל טוב והחלטה נבונה שתהיה רוניתי

שלום לחברי הפורון! אני סטודנטית למדעי החברה באונברסיטה העיברית אני מחפשת חומר כתוב או וירטואלי בנושא השפעת מצבי לחץ על נשים בהריון. כמו למשל: בעל במלואים, מצב של מלחמה, אובדן בעת הריון וכל מצב לחץ אחר. אודה לכם מאוד באם תפנו אותי למחקרים בנושא תודה חגית

חגית שלום אין מחקר שעולה כעת בזכרוני. אני מציע שתכנסי דרך ספרית האוניברסיטה למאגר המאמרים בעברית של אוניברסיטת חיפה בה תמצאי חומר רב. כמובן שיש חומר עצום באנגלית, גם הוא נגיש דרך המחשב באוניברסיטה, תוכלי לקבל הכוונה בייעץ של הספריה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום וברכה, רציתי לדעת מה זה נוירו פסיכולוג. וכן מה ההבדל בין פסיכולוג קליני לנוירו פסיכולוג. ומהי עבודת נוירופסיכולוג. תודה מראש בברכה, רחל

רחל שלום נוירופסיכולוג הוא פסיכולוג שמתמחה בקשר בין פסיכולוגיה לתופעות פיזיולוגיות שונות. חלקם עוסקים במחקר בלבד ואינם קשורים לטיפול נפשי. אלו שכן עוסקים בטיפול מתמחים בד"כ בתופעות נוירולוגיות הקשורות למשל לשיקום, לקויי למידה, מחלות שונות וכדומה. פסיכולוג קליני היא מומחיות בפסיכולוגיה והיא למעשה ההגדרה לפסיכולוג שעוסק בטיפול נפשי על כל תחומיו. יש פסיכולוגים קליניים שהתמחו גם בתחום הפיזיולוגי ועוסקים למשל באבחון נוירופסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה ד"ר קפלן על התשובה. האם לנוירופסיכולוג מותר לעסוק בכל טיפול נפשי כמו שמותר לפסיכולוג קליני? רחל

שלום ברצוני לשאול שאלה עבור האחיינית שלי בת ה-3. איך אפשר לגרום לילדה לאסוף את המשחקים שלה לאחר שהיא מסיימת, ולהותיר אחריה חדר מסודר בגדר הסביר ולא חדר שנראה אחרי סערת הוריקן??? כל נסיונותינו לשדלה עלו בתוהו. מדובר בילדה נבונה ובד"כ מאד ממושמעת, אך כשהיא מתבקשת לאסוף את המשחקים שלה היא מתחמקת מכך בעקשנות ואף הופכת להיות נירגנת. איני מאמינה בשיטות הסחיטה למיניהן לדוגמא שאם היא תאסוף את הצעצועים היא תקבל הפתעה וכו'. מכיוון שאין לכך סוף, וההשלכות של זה לעתיד מאד לא חינוכיות בעיניי ובעיני אמה. אשמח לקבל את עצתכם בעיניין. תודה הילה

הילה, מניסיון אישי מביאה לפנייך 2 עצות: לא להתרגש ופשוט להניח לה להשאיר את הצעצועים והמשחקים בבלאגן ואז למחרת כשהיא תשוב לשחק ותחפש למשל משחק ספציפי או חלק של צעצוע להסביר לה שאם הכל מונח במקום היא יכולה לראות את כל המשחקים ולבחור איזה בא לה וכך היה לה יותר כייף. או להציע לה לסדר את החדר ביחד (הצעצועים והמשחקים התעייפו וגם הם רוצים לישון, אז בואי ונחזיר אותם למקום לשנת לילה כדי נוכל לשחק איתם מחר...) וחוץ מזה, בעדינות, ברכות ולא ללחוץ (סה"כ היא רק בת 3)... שיהיה לכולכם בהנאה

הילה שלום גישתה של שיר בהחלט נראית לי ואין שיטה אחת שנכונה לכולם. צריך להתאים את הדברים לילדה, ולמשפחה ולמצב. אני מאמין שהצבת גבולות חשובה וגישות התנהגותיות של חיזוק חיובי ושלילי צריכות בסופו של דבר להשתלב בעניין. מדוע אינכם משאירים את החדר מבולגן? סביר להניח שזה פשוט מפריע לכם. במקרה כזה העובדה שהילדה לא מסדרת את החדר היא מקור לכעס. לא צריך להחביא את העניין. לא מדובר בחינוך בלבד אלא בקשר הבין אישי עם הילדה והעובדה שרוצים ממנה התחשבות בדעה וברגשות האחר. אין טעם להתמקד רק בצורך הטכני לסדר את החדר. אם אמא מרגישה "פריירית" או כעוסה כשהיא מסדרת את ההוריקן זה משהו שאם רוצים או לא רוצים בא לביטוי בקשר עם הילדה. אני ממליץ מצד אחד לחשוב עד כמה באמת חשוב ועד איזו רמה ותדירות רוצים שהילדה תסדר את המשחקים ואז כחלק מהמסר החינוכי להפגין גם את אי השביעות ואת הרוגז על אי שיתוף הפעולה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, בשנים האחרונות בחיי אני מרגישה תחושת חוסר טעם ועניין בכל. אני נוטה לעיתים להסתקרן בנושאים שונים, אך ההתלהבות פגה די מהר ואני שוב מוצאת את עצמי ריקה וחסרת מעש. את רוב יומי אני מבלה בשינה או בפעילות הכרחית כלשהי שמוטלת עליי, כגון עבודה או לימודים. אני מרגישה כבויה. הייתי בטיפולים רבים. מבניהם הייתי הכי פחות מרוצה דווקא מן הטיפול הפסיכולוגי ואין לי כוונה לחזור אליו. כרגע אני נוטלת פרוזק. זה עוזר לי לא לשקוע ליאוש אבל לא "מעיר" אותי. העיסוק היחידי שאני מבצעת מתוך רצון ויוזמה הוא עשיית דיאטות וספורט (יש לציין שהייתי בולימית בעבר)... רציתי לדעת האם ישנה דרך כלשהי לצאת ממצב הביש הזה? בבקשה, אל תציע טיפול פסיכולוגי. לא התרשמתי לטובה כלל!!!

אלמונית שלום את מתארת מצב שנמשך שנים רבות. ההסטוריה של בולימיה בעבר בהחלט מתאימה לתמונה הנוכחית ואני בספק אם מדובר רק בהיסטוריה. אני מסכים איתך שהפרוזק הוא לא פתרון מוחלט. את מבקשת שלא אציע טיפול פסיכולוגי אבל פונה לפורום לפסיכולוגיה קלינית. אם פנית לכאן כנראה שבכל זאת את חושבת שיש משהו בכיוון הפסיכולוגי שאת צריכה לעשות. אני מאמין שזה הכיוון שאת זקוקה לו, וסביר להניח שמדובר בתהליך לא קל וארוך. גם אם לא הצליח לך במפגש הקודם זה לא אומר על האפשרויות העתידיות. בכל מקרה, את צריכה להבין שהבולימיה כרוכה פעמים רבות בסוג של הרס עצמי והתנגדות לטיפול. זה חיבור לא פשוט כיוון שאת נשארת עם הדיכאון והריקנות אבל מתקשה לקבל עזרה. אולי תוכלי לקבל עזרה מפורומים הקשורים להפרעות אכילה, למשל אביב ושחף. יש להם קבוצות תמיכה, חלקן באינטרנט וחלקן פנים אל פנים. סביר להניח שמפגש עם נשים שעברו ועוברות דברים דומים לאלו שלך יוכלו לעזור לך http://www.solgar.co.il/aviv http://www.shahaf-ltd.co.il/index.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לכם אני לא יודעת מאיפה להתחיל ויש לי בלאגן אחד גדול בראש ובכלל בנשמה ובחיים אני מתקרבת לגיל 30 ומרגישה שהחיים שלי תקועים ועוברים סתם כך ללא מטרה כאילו עשו לי PUSE מתי שהו וזה נתקע שם, לא עושה עם עצמי כלום - ממש אדישה לעולם מאז שאני זוכרת את עצמי אני סובלת מדימוי עצמי מאוד מאוד ירוד אני מרגישה שאני בחורה משעממת ושאף פעם אין על מה לדבר איתה שאין לי דעה משל עצמי ושאני מתאימה את עצמי לאחרים. ואף פעם לא עושה את מה שאני באמת רוצה ולמען האמת אני לא ממש יודעת מה אני רוצה לעשות בחיים אני מחפשת שינוי ולא יודעת איך בנוסף אני סובלת מבעיית עור מאוד לא אסתטית ולא סימפטית שאין לה מרפא עדיין מה שלא מוסיף למצב הרוח הנוכחי אני חוששת שאני מפסידה את החיים האמיתיים ולא ממש יודעת איך להתמודד ואיך לצאת מכל המבוכים שאני נמצאת בהם. כל בוקר כשאני מתעוררת אני קמה במין חוסר חשק מה שכן, אף אחד בסביבה שלי לא מרגיש בזה כי אני יודעת להסתיר את זה אבל ההרגשה הרעה נשארת איתי בפנים ואני כל החיים מעמידה פנים

יש לציין שאני עם כח סבל מאוד חזק ולא כל כך נשברת בקלות שומרת המון בבטן אך מוציאה זאת בבכיות ארוכים בלילות בלי שאף אחד שומע לפעמים בוכה ללא סיבה

ממליץ לך לנסות את פורום תמיכה הדדית שם יש אנשים נחמדים בגילך שיודעים לעשות את זה טוב.

מבולבלת שלום אתחיל מזה שלרוב מחלות העור יש טריגרים נפשיים כך שמצבי לחץ ורוגע מחמירים או משפרים את המצב. הם לא גורמים למחלה אבל משפיעים על עוצמת ותדירות חומרתה. טיפולים פסיכולוגיים עשויים לעזור, לדוגמא טיפול בהיפנוזה. איכשהו קשה לי לנתק את מחלת העור ממה שקורה לך. תפיסת הגוף משתנה, הביטחון העצמי ועוד. העובדה שאת שומרת הכל בפנים עוזרת לך לשמור על כבודך, אבל בסופו של דבר גורמת לשחיקה. במצב שאת מתארת יש מרכיבים של דיכאון, גם אם לא בהכרח שמדובר בדיכאון קליני של ממש. חשוב שתטפלי בעניין ולא תתני לדברים להמשיך כך. חיפוש הדרך יכול להיעשות בדרכים שונות אבל במצב שנוצר כעת נשמע לי שתוכלי להיעזר בטיפול פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום! אשמח עם תענה לי לשאלתי...אני בטיפול מזה שנתיים,במהלך תקופה זו היו עליות וירידות אפשר לומר שהטיפול עזר לי להתמודד עם משבר שפקד אותי בעקבות גירושין...עכשיו אני בתקופה נהדרת ומרגישה שהדברים מתחילים להסתדר לי בחיים...שאלתי היא :קרה לי מקרה מוזר נקלעתי למין מבוך מסויים בימים האחרונים והרגשתי צורך לשוחח בטלפון עם הפסיכולוגית שלי ,אולם העדפתי לחכות בסבלנות לטיפול הקרוב...באותו לילה חלמתי שאני נמצאת בטיפול בקליניקה ומשוחחת עם המטפלת שלי על המקרה שהעסיק אותי מאד במהלך הטיפול בחלום אני לא הפסקתי לדבר והאמת היא שהיא ישבה שם ורק אני דברתי ובעצם אפשר לומר שבבוקר שקמתי היו לי את התשובות שכל כך חפשתי...מה זה אומר לגביי?האם הטיפול מעסיק אותי כל כך גם בחלומות שלי...או שפשוט בתת מודע שלי אני חושבת ומיישמת את התהליך הקוגנטיבי לבד?אשמח לתשובה תודה.

חולמת שלום כנראה שאת יודעת את התשובות כי גם בשאלה שלך את למעשה נותנת את התשובה שמתאימה לך. כל מה שנותר הוא שתסמכי יותר על עצמך ועל החושים שלך שאכן אלו התשובות הנכונות. אף אחד חיצוני לא יכול להבין כמוך את החלומות ואת פנימיותך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני סובלת מחרדה בכל מיני מצבים אך המצב העיקרי שאיתו זה התחיל זה כשאני נפגשת עם גבר שאני מעוניינת בו, ברגע שאני מסתכלת עליו ומתלהבת ממנו אני נתקפת התקף חרדה, זה התחיל אחרי שחוויתי קשר קשה עם גבר שמאוד אהבתי, רציתי לשאול אחרי 7 שנים שאני סובלת מזה האם היפנוזה יכולה לעזור במצב כזה (אני מטופלת כשבועיים בטיפול תרופתי בכדור רמרון, וטיפול פסיכוטרפיה).

שגית שלום היפנוזה עשויה לעזור לדברים וטיפולים רבים, אך היא אינה טיפול אלא כלי טיפולי. מאחר ואת נמצאת בשתי מסגרות טיפוליות, הן פסיכולוגית והן תרופתית אני מציע שתעלי את הנושא במפגשיך עם אנשי המקצוע שמכירים אותך בוודאי טוב ותתייעצי איתם לגבי הצורך בהיפנוזה. בכל מקרה, רצ"ב קישור למאמר בנושא היפנוזה http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

כשהייתי ילדה, מצאתי את אבי ללא רוח חיים-הוא התאבד בירייה. זה קרה מספר חודשים אחרי שעלינו ארצה מארה"ב. שם אבי עבד כמתרגם מעברית לאנגלית.למרות שידע עברית לא הצליח למצוא את מקומו בארץ. אני יודעת שכנראה שזה נכון,אבל הייתי רוצה לדעת מאיש מקצוע האם זהו השורש לבעיות שיש לי בשנים האחרונות? חרדה, קלסטרופוביה, פחד "מוות" ממוות, התקפי פאניקה ועוד.... האם "יש הצדקה" למצוקות שלי בגלל מה שקרה לי בילדות?

רוזמרי שלום הטרגדיה שקרתה לך בילדותך בוודאי השפיעה עליך ועל ההתפתחות שלך. אני לא יודע לומר האם זה שורש הבעיות שיש לך מאחר והחיים מורכבים ויש בהם מגוון רב של דברים שמשפיעים על התרחשויות. זה כלל לא שאלה של "הצדקה". את סובלת ולכן חשוב שתפני לטיפול כדי להתמודד כיום עם הדברים שמפריעים לך. סביר להניח שזכרונות טראומתיים של העבר יהיו חלק חשוב בתוך התהליך הטיפולי. בברכה ד"ר אורן קפלן

הנושא הוא: שאלה דחופה לדר' גיורא היידש

לאמא הדואגת שלום בנך עבר אבחונים מסודרים והומלץ טיפול מסוים. אינך בטוחה לא מה תוצאות האבחון ולא מה הטיפול המדויק שהומלץ לו. אין כל סיבה שתהיי בחוסר וודאות כזו ואת התשובות המדויקות לא תוכלי לקבל באינטרנט אלא ע"י הגורמים המקצועיים שביצעו את האבחון ומטפלים בילד באופן קבוע. בקשי פגישה עם הגורמים הללו ובקשי מהם הסבר מפורט לגבי תוצאות האבחון, מה שם הכדור שהומלץ, מדוע הוא עדיף על הקודם וכו'. זה יהיה לא רציני לתת לך תשובות על סמך מידע מעורפל כל כך. בכל מקרה, בנושא תרופות ניתן להתייעץ עם הפורומים הרפואיים, בפורום זה אוכל להתייחס רק להבטים הפסיכולוגיים של העניין. בברכה ד"ר אורן קפלן

בשנה האחרונה קרו לי כמה דברים מפתיעים ומפחידים בכל הנושא של לימודים. החלפתי מקצוע לימודים באוניברסיטה, חזרתי לגור בבית ההורים וכדי לנסות אם המקצוע החדש שהתחלתי ללמוד מתאים לי יותר מהקודם, לקחתי בו רק מספר קורסים בודדים. אני לא עובדת כרגע, כי חסכתי כסף לתקופת לימודים זו (שכאמור הייתי צריכה להתחיל השנה במתכונת מלאה). (אני לא רואה צורך לצאת לעבוד אלא אם כן אני חייבת). אפשר להגיד שזאת תקופה מאוד מפנקת בה אין לי הרבה ציפיות מעצמי וגם יש לי האפשרות לנוח,להרגע ולהכנס לקצב איטי יותר. הכל נראה טוב ויפה, וחשבתי שזאת שנת המנוחה שלי עד שראיתי שאני לא מרוצה מהמצב. היום יצאתי לאוניברסיטה והרגשתי תחושה חזקה של "ניתוק". בדרך לאוני' מצאתי את עצמי אומרת לעצמי: "מי את?"....ולרגע מאוד התפלאתי שהשאלה קפצה כי דווקא תחום הלימודים החדש כן מתאים לי, ואני כן מוצאת את עצמי יותר מחוברת אליו מהמקצוע הקודם, כך שההגדרה העצמית שאומרת לי "מי אני" כן קיימת עבורי. ואז ישבתי בהרצאה והרגשתי הרגשה חזקה של ריחוף, בעוצמה שעד היום לא חוויתי. היום שלי הסתיים לא מזמן, כשדילגתי על כמה שעות של לימודים וברחתי מהאוני' הביתה. לא רציתי לדבר, העיניים שלי בהו והיה לי מבט מיוסר בסובבים אותי, השמש סינוורה אותי, והרגשתי נורא עייפה וחלשה, הרגשתי שאיבדתי איזה מגע עם החיים, לא הרגשתי שאני חיה. אני יודעת שכל המצב נובע מכך שאני בקושי יוצאת מהבית, ולא מנהלת חיים תקניים, אם אפשר לקרוא לזה ככה. אבל היה נוח לי עם המצב עד עכשיו, אני לא רוצה שום דבר נוסף בחיים, אני מסתפקת במה שיש לי, ואם משהו חסר לי אני לא יודעת מהו. אם הייתי יודעת מה חסר לי הייתי משיגה אותו, לא הייתי יושבת ומתלוננת. הפניה שלי קצת לא ברורה, כי אין לי על מה להתלונן! מי שיקרא את ההודעה הזאת עלול לחשוב שמדובר בעוד בחורה בודדה. אבל אני לא חשה בדידות, ואני מעדיפה להיות לבד מאשר עם אנשים. אני לא יודעת לאיזה כיוון לפנות, כי אחרי שנתיים של טיפול פסיכולוגי ראיתי שטיפול ע"י שיחות לא מועיל לי, השיחות כאילו לא נוגעות אליי, גם בטיפול היתה אותה הרגשת ריחוף, והרגשתי שדברים נאמרים מסביבי אבל בלי שום קשר רגשי אליי. אני לא בשלה לטיפול פסיכולוגי, ואין את המוכנות לבטוח במטפל. אולי רק קמתי היום על צד שמאל, אני לא יודעת.

שני, את מתלוננת שכביכול טוב לך, יש לך את כל מה שאת צריכה, סביבה תומכת ומפנקת, בלי לחץ נפשי, לימודים בתחום שבחרת בו וכו' ואת אפילו משוכנעת שאינך בודדה - הלבד שלך הוא דבר שאת בחרת - אז מה בכל זאת חסר לך? לדעתי, מילת המפתח היא אחריות. בעצם, עד היום כנראה שלא חשת רצון אמיתי לקום ולקחת אחריות על עצמך בצורה רצינית. והראייה - את לומדת בשביל הכייף, את לא עובדת (אלא אם את מוכרחה) ובקושי יוצאת מהבית. אולי חסר לך "המשהו הזה" שכל מאיתנו תורם בדרך זו או אחרת לעצמו, למשפחתו, לסביבתו הקרובה, לקהילה ובכלל. האינטרקציה שלך עם הסביבה - צריכה להיות של נותנת ומקבלת. מה את נותנת (כמו שזה נראה כרגע את רק מקבלת). אולי חסר הדחף הזה של להרגיש שצריכים אותך, שאת יוצרת ומשנה דברים, שאת מחליטה באמת על דרך החיים שלך. צאי למסע אל עצמך ותופתעי מהתוצאות. בהצלחה

שני שלום אני מתאר לעצמי שאם הכל היה תקין לגמרי לא היית פונה לפורום לפסיכולוגיה. הריחוף בו את נמצאת יכול להיות תקופת ביניים בחיים עם היבט חיובי, או לחליפין סוג של התמודדות עם בעיה. אני מתאר לעצמי שאחרי שנתיים של טיפול, גם אם אינך מרגישה מחוברת, יש אפשרות לדון בעניין עם המטפל ולקבל את חוות דעתו מה קורה לך והאם יש מקום לדאגה. בברכה ד"ר אורן קפלן

מה ההבדל בינה לבין פסיכיאטריה,פסיכותראפיה ופסיכולוגיה?

רותם שלום פסיכיאטר הוא רופא שהתמחה לאחר סיום לימודי הרפואה הכללית בתחום הנפשי ובעיקר במתן תרופות פסיכיאטריות. חלקם גם עוברים התמחות בטיפול פסיכותרפי. פסיכולוג קליני הוא אדם שעבר מסלול הכשרה של תואר ראשון בפסיכולוגיה, תואר שני (ואפשר גם שלישי) בלימודים קליניים בתחום הטיפול ועבר התמחות במוסד מוכר בתחום פסיכותרפיה. פסיכותרפיסט הוא כל אדם מתחום בריאות הנפש שעוסק במתן טיפול נפשי, כולל פסיכיאטרים ופסיכולוגים אך גם אנשי מקצוע נוספים כגון עובדים סוציאליים, מטפלים באומנות ותנועה ועוד. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני בת בחורה בת 20, מזה 6 שנים אני סובלת מהתקפי פאניקה בתדירות של מספר התקפים בשנה. אך לא רק..... אני פוחדת להיות לכודה-למשל במעליות או בחדרים מסורגים. אני פוחדת להתרחק פיזית מהבית שלי. אני פוחדת מטיסות, מרכבות,ממנהרות. אני נמנעת ממפגשים חברתיים כי אני לא מרגישה בנוח-מין חרדה חברתית. מכל הדברים הנ"ל אני נמנעת. לאחרונה החלטתי "להילחם בתופעה" . נסעתי למקום רחוק מהבית (חיפה....) וירדתי קומה אחת במעלית. האם שיטת "טיפול" זו נכונה? האם פסיכולוגים מטפלים במקרים כמו שלי? תודה, טליה.

טליה שלום שיטת הטיפול העצמי שנקטת בהחלט יכולה לעזור, זו גישה התנהגותית. עם זאת, מומלץ שתעשי את התהליך בלווי פסיכולוגי. גישה קוניטיבית-התנהגותית בפסיכולוגיה מוכרת כיום במקומות רבים, את יכולה להיעזר גם בשיטות כמו היפנוזה ו EMDR. תוכלי לקרוא עוד על כל השיטות הללו בקישורים הבאים: http://www.psychologia.co.il/emdr.htm http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm http://www.psychologia.co.il/short.htm http://www.psychologia.co.il/facts1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

טליה בטח שמטפלים בזה!! וזה מאד יעיל כשישי מטופלת עם כל כך הרבה מוטיבציה להעביר את זה שהיא ממציאה לה שיטות עבודה:)) גם מה שד"ר קפלן כתב למעלה יעיל וגם אולי ביופידבק. כמובן, שעבודה עצמית גם יעילה. למשל, להסביר לעצמך כל פעם שפחד מגיע שזה רק פחד והוא מוכר והוא יעבור עוד כמה דקות . לדבר אל עצמך. אני מכירה אנשים שזה מאד יעיל עבורם. מחכה לך עבודה קשה אבל אני בטוחה שאת תוכלי לכל הפחות להפחית את מצבי המצוקה ואת עוצמתן.

שלום רב אני טופלתי לפני כמס. שנים ע"י שיחות ותרופות בהתקפי חרדה במשך זמן ממושך, מכיוון שהמצב לא השתנה והתרופות אף הגבירו את החרדה במהלך היום וגרמו לחלומות רעים ומבעיתים בלילות, ניסיתי להתמודד לבד ללא טיפול. הבעיה היא שעדיין גם לאחר מס. שנים אני חולמת בלילות חלומות שקשה לי לסבול אותם, חלומות לא ברורים, יותר תחושות קשות, ואז אני מתעוררת מפוחדת. אני מפחדת שעם הזמן אני הולכת ומשתגעת. מיד לאחר שאני מתעוררת, אני מפחדת להסתכל פנימה ולהבין על מה חלמתי בדיוק, אני כ"כ מפחדת שאני אחדור לאיזו שהוא מקום אפל ועמוק בנפש שאני לא אצליח לצאת ממנו שפוייה, ואם אני אנסה להתעמק בתחושות ובחלומות שחוויתי. מה דעתך? האם זהו תחילתו של שיגעון? מדוע התחושות הרעות האלו? לא עברתי טראומות יוצאות דופן במיוחד. גם במהלך היום אני סובלת מדי פעם מרגעים שאני מרגישה כל מיני תחושות, הרגשות, ומחשבות משוגעות, כאילו עולים מאיזה מודעות אחרת במוח..גם תחושות של דה-ריאליזציה...אני משתדלת לא להכנס לפאניקה. אבל אני חייבת להודות שזה לא משהו ששמעתי שאנשים חווים ביום יום...מצבי מפחיד אותי אבל אין סיכוי שאני אחזור לטיפול מפני שאין לי כסף לממן אותו, והרופא בכללית לא ממש שש בעבר לרצוני בפעמים קודמות שאולי כדאי לחזור על השיחות, אבל חוץ מזה,אני לא רוצה להתעסק עם הנפש יותר מידי, ולשחזר ולהנציח את התחושות שאני חווה. זה משגע אותי, אני הולכת יותר ויותר לאיבוד. מה עושים? אני,אגב, מרגישה די בודדה, אני בשנות העשרים לחיי אבל אני מנסה שנים לפתור את הבעייה, אבל בינתיים ללא הצלחה. אני גם מפחדת מאוד מאבדן הקרובים לי. פשוט כל הזמן יש לי מחשבות סופניות ורעות, אני משתדלת להתמודד עם הפחדים אבל זה לא ממש עוזר...

אולי בעצם הגיע הזמן להודות על האמת שאי אפשר ממש להרפא מהפרעה זו, וכל הטיפולים מנסים לעודד את האדם שסובל אבל לא ממש יעילים בריפוי? אם בכל זאת אני טועה, אשמח לקבל המלצה על דרך טיפול ומטפלים שבידיהם הצלחות מוכחות לטיפול בבעייתי. תודה מראש

חחלומות קשים פוקדים אותי מאז נפטרה אמי. לעתים אני מתעוררת בצעקות. נדמה לי כאילו לא נסגר חשבון ביני לבינה. בשבועות האחרונים לחייה טיפלתי בה במסירות והיא נפטרה בזרועותי. החלומות מופיעים מדי לילה . בנוסף לנושא החלומות יש לי חלומות חוזרים על ספינה שעלי להפליג בה וכשאני מגיעה אליה תמיד חסר לי או כרטיס או דרכון. חלום נוסף שחוזר על עצמו הוא שאני מתאמצת לעלות בעליה קשה מאוד או לחלופין לרדת כשאין מדרגות ועלי לקפוץ. עוד חלום חוזר הוא נסיעה לאין סוף עם מעלית וזה מפחיד מאוד. אשמח לקבל תשובות ולהשתתף בפורום. עלי להוסיף שלאחרונה עקב מועקת החלומות על אמי פניתי לאסטרולוגית קבלית לשם עזרה כי לא יכולתי לסבול יותר. תודה-גרדיניה

נעמה שלום מהודעתך בולט חששך מהטיפול מתוך אפשרות שאולי היתה ריאלית עבורך שהוא יחמיר את מצבך ולא יועיל. אינני יכול לבקר את גישתך, אבל אינני רואה באמת פתרון אחר להציע. אם הדברים היו נפתרים מאליהם כמובן שזה היה מצוין. אבל מאחר שזה לא קורה, אולי כדאי לנסות להשקיע את המאמצים להגיע לטיפול בו תרגישי בנוח עם המטפל. בשלב זה את לא חייבת מייד לבדוק שוב את נושא התרופות אבל הייעוץ הפסיכולוגי עשוי לעזור לך ולא להרע את מצבך. בברכה ד"ר אורן קפלן

אולי תוכלי להעזר בטיפול הומאופתי קלאסי באזור מגוריך או קימת בחיפה עם את בסביבה מרפאה הומאופתית המשלבת גם טיפולים פסיכולוגים על ידי פסיכולוג קליני ויחד הסיכוי לעזרה גבוה עם תרצי עזרה במציאת הומאופת טוב באזור מגוריך טלפון שלי 058-707443 חזק ואמץ.

שלום, אמא לילד בין 4 שנים. בהריון בחודש השמיני, התברר לי שהעובר מת. איך מספרים לילד בן ה-4 שכ"כ מצפה להולדת האחות?

פשוט אומרים לו את האמת ומסבירים שדברים כאלה קורים, ובעתיד אולי תכנסי שוב להריון ותהיה לו אחות או אח

היי, אני מסכימה עם עינת. עדי

כ שלום צר לי לשמוע על שארע. ההתמודדות היא בוודאי לא קלה לכל המשפחה, והילד בתוכה. ילד בן 4 מבין באופן מעורפל מהו מוות וצריך לקחת אותו לשיחה ולהסביר בצורה פשוטה ועדינה שקרה משהו לא בסדר עם ההריון של אמא ושלמרות שכולכם ציפיתם לאחות החדשה שתוולד זה לא יקרה, לפחות לא עכשיו. עקבו אחרי תגובותיו והתנהגותו לאחר מכן ונסו להגיב לשאלותיו והתנהגותו בהתאם להתפתחויות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, שמי ענבל ואני סטודנטית למדעי ההתנהגות וחינוך באוניברסיטת בן-גוריון. כחלק מעבודת בית שקיבלנו בקורס "פסיכולוגיה חינוכית" נתקלתי בשאלה שאין אני יודעת כיצב לענות עליה. אשמח לכל עזרה שאוכל לקבל בנידון (דחוף !!!). השאלה היא: נניח שאנו מתכננים רובוט ללא זיכרון סמנטי. הרובוט מסוגל לזכור דברים בדיוק כמו אדם ללא זיכרון סמנטי. כיצד מצב זה ישפיע על ביצועיו במטלות לטווח קצר (כולל צ'אנקינג) ולטווח הארוך?

ענבל שלום ענבל שלום. אני מציע קודם כל שתקראי שוב את החומר על הזיכרון כדי שתביני את הבעיה עימה את מתמודדת. כדי להמחיש זאת, נניח שיש מחשב שלא מסוגל לשמור קבצים של טקסט אלא רק שומר תמונות. נסי לראות את גודל הקובץ במחשב כאשר את שומרת עמוד של טקסט בוורד לעומת תמונה של אותו עמוד. תגלי בוודאי שעמוד גרפי תופס מקום פי מאות לעומת עמוד מקודד. הזיכרון הסמנטי מאפשר גם לזכור את משמעותם של הדברים במקום הדברים הגולמיים עצמם, וגם מאפשר קישורים אסוציאצטיביים שאינם אפשריים בין המידע הגולמי שמגיע לזיכרון. מאחר והזיכרון לטווח קצר קולט בעיקר גירויים גולמיים ולא מעבירם למשמעות סמנטית סביר להניח שהבעיה העיקרית עימה את צריכה להתמודד היא בזיכרון לטווח ארוך. במידה מסוימת, הבעיה מקבילה להתמודדות שלך עם המטלה הנוכחית. הבנת את המידע הגולמי המופיע בשאלה אבל לא הצלחת לעשות את הקישור האסוציאטיבית לגבי המשמעות הסמנטית של הבעיה. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום, תודה רבה על תשובתך המהירה והמקיפה. עזרת לי מאוד בעבודה, ויתרה מזאת - בהבנת החומר. שוב, תודה רבה ענבל

ענבל שלום, אני לא ממוחית בעניין זיכרון אבל לפי מיטב דעתי, זיכרון סמנטי הינו מאפיין של הLTM (זכרון לטווח ארוך) ולכן לרובות לא תהיה שום בעיה בקידוד ושליפה של חומר מה STM (זכרון לטווח קצר) - כמובן שהמגבלות של ה STM ישארו. שהם: מגבלה בכמות הפריטים 5+-2 ומשך זמן הזכירה הקצר. אך בגלל חוסר היכולת בעיבוד סמנטי, המידע שקודד טוב אצל הרובוט ב STM ידאך ולא ישאר. מה שאומר שהוא לא יוכל לשלוף שום מידע. למעשה, הרובוט יוכל להגיב ולמסור מידע מוגבל בפריטים ואך ורק זמן קצר לאחר שזה הוכנס לתןכו. אם זיכרון הרובוט עובד כמו אצל אדם רגיל, אפשר יהיה להגדיל את כמות הפריטים ע"י "קיבוץ" ולהעריך את משך זמן הזכירה ע"י שינון. מקווה שעזרתי, סנדרה

סנדרה שלום ברצוני להודות לך על תשובתך המהירה לפנייתי. תודה רבה ענבל

אני בת 31 עדיין בתולה - הייתי בטיפול פסיכולוגי שנתיים פלוס אבל לא התקדמתי לשום מקום אז זה הופסק, אני לוקחת פריזמה כשנה וחצי (עם הפסקות). במהלך הטיפול לא עלו שום סיבות טראומתיות לפחד ממין ולא ברור לי ממה זה נובע. אני יודעת שאני לא אעיז ללכת לסרוגייט. וכל עוד אני לא אפתןר את הבעיה הזו לא אמצא מנוח ואת האושר האמיתי. האם יש עוד דרכים לפתרון? היפנוזה?

שלום לפי דעתי אין לך בעיה נראה לי שפשוט עוד לא מצאת את הבחור הנכון שתירצי להיות איתו באמת ואז תשתררי כי גם לי היתה בעיה דומה הייתי בתולה עד גיל 29 והייתי גם בטיפול פסיכולוגי והייתי עם בחורים ותמיד נרתעתי ופחדתי מלשכב איתם עד שלא מזמן מצאתי את אהבת חיי וכל המחסומים נעלמו ושכבנו כי נורא רציתי זאת אני מאוד מקווה שתימצאי את אהבת חייך ובסוף את תשתחררי ולא תפחדי ממין יש לי שאלה האם יש לך חבר כרגע?

מעודד אותי לשמוע שאני לא היחידה בעולם....עם בעיה שכזו לשאלתך - לא אין לי חבר כרגע וכל הקשרים שלי הסתיימו מהר מאד בגלל הרתיעה שלי ואני לא מאפשרת לאף אחד להתקרב אליי מהסיבה הזאת

אנה שלום היפנוזה עשויה לעזור, יש גם שיטות נוספות, למשל EMDR. בכל מקרה, בהמשך להודעה הקודמת, חשוב להבין האם היו ויש לך קשרים זוגיים שבהם את נרתעת מהמגע המיני, או שהבעיה היא ליצור את הקשר הזוגי. אי אפשר לנתק את המגע המיני מהמשמעות הרגשית של מגע זה. המגע המיני אינו בהכרח רק החדירה, יש סוגים רבים של מגע שאולי יהיו לך יותר קלים בהתחלה. העניין הוא למצוא את בן הזוג שאותו את באמת רוצה ואיתו את רוצה לחלוק את האינטימיות הזו. האושר האמיתי הוא יעד חשוב, אבל יתכן שאת שמה על החלק הטכני של המיניות יותר מידי משקל. הייתי בודק יותר לעומק את הנושא של קשר אינטימי והרתיעה ממנו, בד"כ שם נמצאת הבעיה ולא במין עצמו שהוא תופעת לוואי בלבד. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על תשובתך! לשאלתך: הקשרים הזוגיים שהיו לי כמעט ואינם יכולים להקרא קשר או מערכת יחסים כי זה בד"כ קצר מאד ומתנתק מהר מאד בגללי וכנראה שיש לי בעיה עם אינטימיות שלא יחסתי לה חשיבות כי באמת את כל המשקל העברתי לעניין הטכני. אני אדם חברותי ונעים לסביבה!! אבל אני מרחיקה ממני כל קשר עם גברים ומאד סגורה עם כל אחד ואחת כשזה נוגע לעיניני האישיים אשמח לקבל פרטים מה זה EMDR?

היי אני מטופלת כשנה ע"י פסיכולוגית. לפני כמה זמן היא הציעה, העלתה רעיון שאולי כדאי להשתמש בהיפנותרפיה או בדמיון מודרך. כי לדבריה אני סובלת מחרדות שאינן ברורות,גלויות, למרות שאני מרגישה אותם טוב טוב על גופי. מאז לא עלה הנושא שוב. רציתי לדעת אם זו הדרך לגלות? האם יקרה לי משהו דרך צורת גילוי כזאת? מה זה בעצם היפנותרפיה? האם אני אזכור משהו ממה שאמרתי? בעצם מפחיד אותי מה שאני אגיד ולא אדע מה זה היה. מה אפשר לעשות אם בכלל? תודה מראש

עדי שלום רצ"ב קישור למאמר שכתבתי בנושא היפנוזה. אם הפסיכולוגית העלתה זאת את יכולה לחזור לדון בכך ולבדוק האם זה נראה לה עדיין מתאים ונחוץ. את תזכרי את מה שתרצי לזכור ותשכחי את מה שלא תרצי לזכור. הפחד מהיפנוזה נובע בעיקר ממיתוסים לא מבוססים בסרטים וסיפורים. השיטה בטוחה ובהחלט אינה מפחידה. http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן, שלום ילדתי לפני כשלושה חודשים זו הפעם השלישית ומצב הרוח אינו משתפר , נהפוך הוא. ברצוני לציין שאינני ישנה בלילות כי תנוקי מתעורר לרוב , ובנוסף חזרתי השבוע לעבודה. שאלתי היא האם דכדוך מתמשך בשלב בו אני נמצאת הוא עדיין בגדר הנורמה או שמא יש מקום לדאגה? ובנוסף האם העדר שינה עלול לפגוע בי רגשית בנוסף לפגיעה בזכרון ועוד . תודה.

אפי שלום דכדוך אחרי לידה הוא תופעה מוכרת אולם חומרת העניין אינה דבר שאפשר לנסח באופן כוללני. במידה וישנה בלבך דאגה מומלץ שתפני לייעוץ אצל פסיכולוג או פסיכיאטר. העדר השינה בפני עצמו מאפיין מן הסתם את השלב בו את נמצאת ואינו אמור לפגוע בך. עם זאת העדר השינה יוצר באופן טבעי פגיעה בחוסן הנפשי ואם גם כך את מרגישה פגיעה יותר כעת זה בוודאי לא מוסיף לך. החזרה לעבודה מקשה מן הסתם עוד יותר, אבל מאחר וחזרת רק השבוע אולי כדאי לחכות עוד כמה שבועות ולראות האם את מסתגלת למציאות החדשה. במידה ותוך החודש הקרוב לא תחושי שיפור בהחלט מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני לא יודע אם זה המקום לשאול אבל בכל זאת, תמיד היו לי בעיות להבחין בין ימין ושמאל אבל לא כל כך שמתי לב לזה.. חשבתי שאני מתבלבל.. אפילו אמרתי לעצמי היד שיש בה את השעון זה הצד הזה.. וכ' לאחרונה התחלתי שיעורי נהיגה ושמתי לב לטעויות שאני עושה יותר בתשומת לב.. כלומר כשהמורה אומר לי ימינה אני לוקח בטעות שמאלה בלי לשים לב.. זה יותר מסתם בלבול .. כאני אומר לו שאני מרחף היום.. אבל זה קורה לי תמיד.. לוקח לי גם מספר שניות לבדוק את עצמי.. יעני.. באיזה יד השעון.. איזה צד הוא אמר.. אני מרגיש שמשהו לא ממש בסדר אצלי =] אודה לך על תשובה ובאם לא אודה לך אם תפנה אותי לפורום המתאים.. בתודה.

נער שלום יש כמה כיוונים שאפשר לבדוק והראשון שבהם קשור ללקויות למידה שיתכן שיש לך. אנשים מוכשרים רבים לא מודעים כלל לכך שיש להם לקויות למידה מגיל צעיר כיוון שרכשו כל מיני "פטנטים" כדי לעקוף את הבעיה. מומלץ לעשות בדיקה, אפשר למשל בניצ"ן כדי לראות האם יש בעיה מזוהה, מה שעשוי גם להיות רלוונטי למבחנים בבית הספר ולא רק לטסט הנהיגה. כיוון נוסף יכול להיות קשור לקשב, הן בכיוון של הפרעת קשב וזו בוודאי תאותר באותם מבדקים ללקויות למידה, או על בסיס רגשי כזה כיוון אחר. אני מציע לבודד את המשתנים ולנסות קודם כל לבחון את נושא לקויות הלמידה במכון מוכר. תוכל להתייעץ עם פסיכולוג בית הספר בו אתה לומד. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, האם קיים בארץ בית חולים או בית מרפא פרטי לסובלים מדיכאון עמוק?

שלום אינני מכיר מוסד כזה. אולי אחד מהמשתתפים האחרים בפורום ידע או בפורומים מקבילים בנושא. בברכה ד"ר אורן קפלן