פורום פסיכולוגיה קלינית

בת 30, כבר מגיל 14 התחלתי להרגיש נורא עם המראה שלי. למרות שעוד בגיל צעיר בנים אהבה ורצו להיות בקרבתי, וזה נמשך עד היום, עדיין יש לי בעיה ממשית. אני לא רוצה אישה יפה במראה, מה שאני רואה זה שהפנים שלי מעוותות, שהרגליים שלי מאוד שמנות (כמה פעמים אנשים הראו לי תמונות של נשים לא אנורקסיות, וטענתי שהן לא שמנות, ולאחר מכן הסבירו לי שאני יותר רזה מהן, אבל משהו בתוכי אומר לי שהם לא רואים טוב). הרבה גברים מעוניינים בי, ככה שאני לא יודעת אם אני באמת לא נראת טוב, או שזו בעצם בעיה. עברתי ניתוח אף (הרבה טענו שלא היה צורך), עשיתי הגדלת חזה. רציתי לעשות עוד שינויים ורופאים פשוט אמרו לי שאין צורך בשום תיקון ולא הסכימו לטפל בי. אני סופרת קלוריות באופן אובססיבי (לא עושה צומות ולא מקיאה) בגלל שאני לא רוצה חס וחלילה לעבור את הצריכה היומית, כי גם ככה אני שמנה. אני מתביישת באיך שאני נראת ומרגישה שאנשים ברחוב מסתכלים עלי כי אני נראית ככה. אני לא יוצאת מהבית בגלל הבעיה הזאת כבר כמה שנים. מלבד ישיבה עם חברים, לא משהו שקורה הרבה בכלל. אני מרגישה שכולם נראים יפים ורק אני מכוערת שכולם מסתכלים עליה כי היא נראת מוזר. כל פעם מפריע לי משהו אחר, הרגליים, הבטן, האף, הסנטר, האוזניים, הכתפיים. אני כאילו לא מסוגלת להסתכל על עצמי במראה. אני חוסכת כסף בשביל ניתוחים שעוד ארצה לעשות אני בוחנת את הפנים שלי מקרוב בצורה אובססיבית, כי אני מרגישה שאני נראת מבוגרת, ורואה כבר קמטים. למרות שאני בת 30 ואנשים חושבים שאני בת 19-23. אני כבר לא מבינה אם אני באמת נראת כזאת דוחה כמה שאני רואה במראה או ששוב- זו בעיה בפני עצמה. אציין שאני סובלת מאישיות גבולית, אולי יש קשר ואני לא מודעת אליו. אשמח למענה תודה רבה

הידיעה תועיל בכך שאדע שיש לזה טיפול, שהשיעבוד שלי לא מוצדק, כי סך הכל אני סובלת ממנו. אתה חושב שזו התנהגות נורמלית?

תבוננו בגשם שיורד, תצאו החוצה,תרימו את הראש ,תפתחו את הפה ותטעמו את טיפות הגשם שמטפטפות לכם לפה.. תהנו..תריחו את האדמה שסופגת לתוכה את הגשם.. תחזרו הביתה ,תצמידו את האף לשמשת החלון ,תראו שהשימשה כוסתה בהבל..תציירו על השמשה ציורים אבסטרקטיים, תחזרו למיטה ותתכרבלו טוב טוב .. שבת שלום לכם אהובים

הי במבי, יצאתי לרוח (כמעט כתמיד). גמני אוהבת את הרוח. פורשת ידיים לשמיים. העולם שלי. מעט מידי גשם בארצנו וכל כך מחכה לו. לסופות הקטנות (ובכלל לא מפחידות) האלה. ובבית - החתולים ואני. תודה יקירתי, סוריקטה

שלום אני אמא ל 4 ילדים הילדה הקטנה בת 14 , היא מאוד מופנמת מרגישה שאני לא יכולה לחדור אליה ללב למרות שאנחנו אוהבות אחת את השניה מפרגנות ומתחבקות .יש מספר דברים שממש מפריעים לי 1.היא מסתירה במגירה בגדים מלוכלכים במקום לשים בכביסה. כמה פעמים דיברתי איתה ואמרתי לה שאין מה להתבייש אם התלכלך ושתשים בכביסה ואין טעם להסתיר כי באיזה שהוא שלב כבר לא יהיה לה מה ללבוש 2. יש לה חברות והיא הולכת לחברות אבל כמעט אף פעם לא מביאה חברות הביתה ,למרות שאני אומרת לה להזמין חברות היא טוענת שאין מה לעשות בבית וסתם משעמם . אני מרגישה שיש כאן בעיה עמוקה אבל אני לא מבינה למי לפנות לא ברור לי .ואיך מטפלים בנושא ,יש לי כאמור ילדים גדולים יותר ואף פעם לא נתקלתי בהתנהגויות מוזרות כאלה . אודה לתשובתך

זהו.... עברה שנה.... כבר עברנו את כל החגים ואפילו יום השנה כבר עבר... אז די...... רוצה להשתחרר, לשחרר את הגוף , להרפות , לנשום עמוק , לחזור לחיים , לשמוע שוב את ציוץ הציפורים, טוב בשבט מתקרב... יום של חג לאילנות... כבר ראיתי שקדיות שלבושות בוורוד,בלבן... כבר מתכוננת לחג... גם אני כמו האילנות... רוצה ללבוש וורוד...לראות את השמים הכחולים ,את השמש שמחייכת אלי ואומרת : מתוקה...העולם ממשיך להתקיים ,ואפילו בטוב... והכוכבים יקרצו לי קריצה שובבה ויאמרו: במבי .. יאללה..קומי..התעוררי... ראי אותנו ..מושיטים אנחנו לך ידיים.. בואי במבי..הצטרפי אלינו לריקוד משוחרר... רוצה להשתטות סתם.. לנסות "לצייר" עם אימוג'ים שונים ללא מחשבה כלשהי..סתם "מה שיוצא" 🌋🌋💐💐🍃🍂🍂🍂🍁🍁🍁🐦🐦🐦🙌🙌🙌👏👏✍✍🙆🍶🍶🍶🍶🍶🌋🌋

הי במבי אחותי האהובה, חירות. רעיון נהדר להשתגע עם הרגשונים: 🤗🤡😻👵👩‍🚀🙆‍♀️💞👒👓 לכו תדעו איך זה יראה במחשב... סוריקטה

סוריקטה אהובה 💜 יאללה... להשתטות..🎹🎶🎶🎵🎼🎻🎤 🏇🏇🏇🎓🎩 ☯⛄☃🔥❄🌈⛅⛈☔⛄☃🌠🌠 🍶🍶🍶🐝🐬🐦🐣🐣🐾🐾🐾

... ובמבי, אני הכי אוהבת את ט"ו בשבט. ואת גם מזכירה לי את געגועיי לאנליזה. שלך, ועל הדרך עוד חיבוק, סוריקטה

איזה רצון יפה. לכי על זה :)

רועש לי הראש. וחרדה. מרגישה לפנינפילה עמוקה לתהום הפעורה שמחכה לי שוב. לסיבוב הבא. לא מרגישה שיש איך למנוע

רוני, הי, לפעמים כן אפשר להצליח לעשות פניית פרסה. לפעמים כן. כשמתחילים הניחוחות. בואי נאמין? (וננסה לקחת אחריות?) שלך, סוריקטה

שזקוקה למילים נוגעות כאלה שירגיעו קצת את הרעש שיש לי בנשמה ... אמא ,שוב תזכורת כמה זה שביר וקרוב....אין לי מושג איך אתמודד ביום האמת .... היום התפרקתי .... 😢😢

אביב יקרה אני יודעת כמה שזה קשה גם זוכרת איך זה היה בשבילי וכמה בלאגן זה עשה בפנים מזל שאת לא לבד.. שאנחנו כאן איתך שולחת לך כוחות וחיבוק מחזק ומרגיע

אוי אביב יקירתי, גם לי אין מושג איך אתמודד ביום האמת, מפחיד ביותר. המטפל שלי נוהג לומר שקשה יותר להיפרד מאמא רעה. אוף. או שמא צעקה וזעקה. חיבוק מאגד וארוך, ועוד אחד, סוריקטה

אם אדם יגיד לך שאתה מטומטם או אדם יגיד לך שאתה נפלא - יש לזה השפעה שונה על ההרגשה נכון? מילים הן סוג של 'מזון אנרגטי' ויכולות להשפיע לטוב ולרע - מסכים איתי אודי?? ונכון שכאשר גדלים אז מתחסנים וזה פחות אמור להשפיע מה מישהו אחר אומר וחושב . צריכה להיות לנו יכולת לסנן ולברור מה מתאים לנו להכניס פנימה ומה לסלק. אבל אפילו כבוגרים למילים עדיין יש השפעה. בוודאי עבור אנשים רגישים יותר וגם עבור חזקים אם המסר השלילי מכוון לעברם בעקביות ותחת לחץ . אז אני אניח שאתה מסכים איתי אודי שלמילים יש השפעה אנרגטית על הנפש. לטוב ולרע. שמילה נושאת עמה מטען . גם ברמת התוכן וגם ברמת הטון שבו דברים נאמרים. אם ככה איך קורה שכאשר אני מדברת עם פסיכולוגית על הרגשה פנימית שלי ש'להביא ילדים זה יהיה להרוג אותם כי אני לא מרגישה שיש לי כלים לזה' היא מוצאת לנכון לשקף או לפרש או איך שאתם לא קוראים לזה.. ולומר בתגובה 'כמו שהמיתו חלקים בך' . מכל התגובות האפשריות שיכלה לומר היא בחרה בתגובה שדופקת לי מסמר בארון קבורה. עכשיו תקשיב אודי, בשום שלב בחיי לא תפסתי את עצמי כאדם ש'המיתו בו חלקים' . בחיים שלי לא התייחסתי אל עצמי ככה ואני לא מעוניינת להתייחס ככה. זאת אמירה שאין בה שום תקווה ושום בשורה. אז איך קורה שפסיכולוג שאמור לטפל בנפש מוציא מעצמו אמירה כזאת לאדם שיושב מולו? הרגשתי חלחלה באותו רגע. כי שאני אמרתי שלהביא ילדים יהיה להרוג אותם דיברתי על חשש שלי שלא אהיה אמא מספיק טובה. שאדפוק את הילדים, שלא אוכל לתת להם מה שהם צריכים. היה אפשר להתייחס לחשש או לתחושת המשאבים האנרגטיים המדולדלים שלי בהקשר הזה בלי לדבר על מיתות. אין שום סיבה טיפולית הגיונית לדבר מתוך טרמינולוגיית מוות . המטפל אמור להחזיק את התקווה. את החיים. את הסיכוי. ומטפל שלא פועל ככה כדאי לו מאד להחליף מקצוע ומהר!! ועובדה שהרגשתי חלחלה כאשר היא אמרה את זה. לא הרגשתי 'מובנת' ו'משוקפת' . הרגשתי שהיא פשוט אישה אטומה רגשית בצורה בלתי נסבלת. זה שאני מדברת על החשש שלי שלא אדע איך לתת לילדי מבטא מבחינתי רצון לקבל חיזוקים מעצימים ומסר של תקווה, לא תקיעת מסמר בארון קבורה. ולמילים יש השפעה. זה מזעזע. טרמינולוגית המוות מותרת לי אבל לא מותרת לה! היא הייתה אמורה לדעת איך להתייחס לקשיים ולהכיר בהם מצד אחד ואיך לא להכנע להם מצד שני. ולהשאיר בידי את ההחלטה אם לאחוז בתקווה או לא, אבל היא אמורה להציע תקווה בכל מקרה. לפחות לנסות. זה לא התפקיד שלה כמטפלת לדבר אליי מסרים 'ממיתי חלקים' וזה מזעזע שמטפל בכלל ידבר ככה אפילו אם הוא חושב ככה. לא כל דבר ראוי לומר ובטח שלא בשיח של טיפול.. ולגבי מילים בכלל אני באמת ובתמים מאמינה שהסביבה משפיעה. אבל אני גם רואה את המטרה שלי כיום כמי שאמורה ללמוד להתנגד ולהגן על עצמה כאשר מסרי הסביבה בעיני אינם לטובתי. נתקלתי בזה מלא פעמים ולא רק. גם מאנשים סתם. כאלה שמנסים לבקר להקטין לערער את הבטחון . להגביל. לקבע אדם בתוך החולשות שהוא מבטא כאילו זה מה שמגדיר אותו. הוא 'כזה'. במקום לשים את הדגש על הצוהר שדרכו אפשר גם ליצור שיהיה אחרת לעודד תמיכה ולהעצים. יש כל מיני סוגי אנשים. יש אנשים שמסתובבים בעולם עם אנרגיה מעצימה שמעצימים את עצמם וגם אחרים. ויש אנשים שהדרך שלהם לחוש עוצמה היא דרך הקטנת והגבלת אחרים . וזה דוחה. ויש אנשים שפשוט מנפנפים במילים בלי לחשוב על הרגשות בצד השני. והאם לא מוטב לחשוב לפני שמדברים? כי מילה היא יצירת מגע מטאפורי. מילים הם תשדורת. בא לי לעטוף את עצמי רק במילים טובות חיוביות מעצימות ומזינות ולהשאיר לכל האנשים הרעים שמצאו לנכון להגיד לי מילים מגבילות ומסרסות ושיפוטיות שישמרו לעצמם את המילים שלהם כי אני לא מעוניינת לקחת איתי את המסרים הנבובים שהם ניסוי להעביר אליי. שישפטו את עצמם ויגבילו לעצמם את הלשון התוקפנית שלהם, עדיף. חבל רק שהזכרון שלי בנוי בצורה כזאת שמסרים שליליים/דוחים נחרטים ולא מפסיקים להדהד. אני לא מצליחה לשכוח אותם. הראש זוכר. אין לי דרך להכריח את הזכרון לשכוח. אז אני פשוט מנסה להפעיל הרבה מסרים חיוביים אחרים שיצרו התנגדות להדהוד השלילי ויגברו עליו. יזינו בטוב.

הי מימה, כנראה שכן. אבל ככל שאנו גדלים לפחות, נראה לי, יש גם אחריות מסוימת לצד שסופג את המילים. מה הוא עושה איתן הלאה. וגם עד כמה הוא תלוי בהן. כמה אפשר להחזיק בפנים לבד. מניחה שהעניין גם תלוי היסטוריה ועבודה נפשית. מכירה את המקום שלך, מימה. מכירה. ושוב אומר, לכן יש לי בדרך כלל מילים עבורך. הנה מילים. מאמינה שמילים ממש טובות, ללא תמורה, שלמדתי במשך שנים ארוכות. ומה תבחרי לעשות איתן, עם מילותיי? שלך, סוריקטה

... ונראה לי שגם לשתיקה יש השפעה... וגם למילים שלך, שאת מוציאה מפיך את, מול אחרים. תלויי עיתוי, אני מניחה, וגם נימה ועוד. סוריקטה

רוצה לשתף אותך שבתוך הפגישה היה רגע כזה שכולם נורא נורא פחדו ורצו לברוח . אחד הדברים שעשיתי כדי לא לברוח שקצת הרגיעו ונתנו אויר היה הבטחה שלי לכולם שנכתוב לך . הפורום היה לרגע המקום הבטוח כשהחדר הפך למקום לא בטוח ...זה באמת מרגש ותודה לך ,על היותך עוגן בדרך ... ואודי.. הפעם לא נלחמתי בהם נתתי לרגשות להיות בחדר מבלי להתנגח מבלי להגיד מילים קשות פשוט להיות עם הרגשות שעלו ... הקשה הפעם שזאת הייתה חוויה גופנית ממש של כיווץ בפינת הכסא כי בהרגשה בגוף הרגשתי איך היד שלה עוד רגע מכה בי .. אני מבינה שזאת השלכה כתגובה לתספורת .אבל אני גם מבינה שעוצמת החוויה מעידה על פחד ממכות בעבר .. שאלוהים יעזור לי לסלוח להם ...ואולי להתחיל לכעוס עליהם קודם. באמת מהרגש ולא רק מהראש ...זה מפחיד אבל זה הכיוון ... אודי יקר שוב תודה אני כל כך אוהבת אותך ומאחלת לך רק טוב והרבה

תודה שקמתי תודה שלרגע הייתי צריכה לחשוב איזה יום היום תודה שיש מקום לכתוב תודות תודה למטפלת תודה על התהליך תודה שאני רואה דברים ומבינה תודה על יכולת ליצור קשרים תודה על תמיכה בדרך תודה שיש מי שאכפת לו ממני ושאני מרגישה את זה תודה על רשת הבטחון לכל מקרה תודה שאני יודעת לשים גבולות לעצמי תודה שאני מודעת לחלק האובססיבי ופורץ הגבולות שלי תודה שאני לומדת לעבוד בצוות עם חלקי תודה על שיח פנימי תודה אודי על היותך תודה על המקום הזה

תודה שתכף נגמר היום תודה שאפשרתי תודה שהסכמתי לרגע לסמוך תודה שאני כן מתקדמת תודה שהלכתי לרוץ תודה שיש דוביים שמרגיעים תודה על המקום הזה תודה

תודה שקמתי תודה לעזרה בדרך תודה שאני בונה רשת בטחון לכל מיני סיטואציות תודה שאני יודעת לבקש עזרה תודה על הבנות תודה על תהליך תודה על בית ומשפחה תודה על היש בחיי תודה שאני מבינה שהתגובות קיצוניות הם לא קשורות למציאות היום תודה על נסיון לשנות והבנה שלא הכל אפשרי לשנות תודה על מי שאני על כל חלקיי הנפלאים שעוזרים לי לחיות תודה על ספר שמזכיר לי שאני לא לבד תודה עליכם תודה אודי על האפשרות ועל המקום ... זה כל כך נעים בלב שיש פינה כזאת שמקבלת אותך כמו שאתה ...💜

תודה שקניתי לי אתמול חטיף אנרגיה שנקרא פוזיטיב. אני מה זה עצובה. אבל פניי לעתיד. השגתי תומכים רבים במציאות. סוריקטה

תודה למטפל שלי שעוזר לי לעשות סדר בראש. להבין איפה ההשלכות ואיך לתקן תפיסה. תודה שהוא עוזר לי להיות יותר חכמה. ורגועה. תודה שעזר לי להיפרד מהאמא. תודה למקום הזה שמאפשר לי להתבטא, בין אם לומר דברים חכמים יותר, או כאלה שמתבררים כשגויים יחסית בדיעבד, או שמא אפילו שטויות. לילה טוב וסופשבוע נעים, סוריקטה

הי כולם, מספרת לי, וכמה טוב שיש מקום כזה, מספרת לי, ולכם, שהיו רגעים בהם הצלחתי אתמול להרגיש, אולי, קצת כעס. ועדיין אני מבולבלת. ונזכרתי שכן הרגשתי כעס על מקום עבודתי, ועוד איך, ואז חשבתי שזה יותר מידי וגיל המעבר והזעם שעימו, ובחרתי/בחרנו ללכת על כיוון תרופתי. והתרופות - האפקט שלהן עליי הוא קצת להפוך אותי לסוג של אפטית. הכעס כובה, אבל ממש. ועדיין אני בוחרת להמשיך עם התרופות. כי כן סך הכל אני די בסדר. והשינה חשובה לי. המעט, יחסית, שיש - אבל יותר ממאום. עייפה, ולא בא לי לקום בבוקר לעוד יום מפרך כזה בתמורה נמוכה. אבל ממשיכה כרגיל. יום נעים, סוריקטה

סוריקיטה יקרה מאמינה שיקח זמן לעכל ולאבד בדיוק מה שהיה ולאט לאט גם לתת מקום לכל רגש שעולה. איתך בלב, ינשוף

הי ינשוף, מתחברת למילותייך. כרגע אני קצת לא מבינה מה הולך. נושא חשוב ובינתיים אני מרגישה בו קצת סתומה. המטפל שלי מנסה לעזור, כי, כנראה (או שיותר מכנראה) יש כאן גם אלמנטים של השלכות. והוא, המטפל, הוא יאמר לי היישר בפנים איך אני נראית ומה העצמתי והוספתי לו מרכיבים מעולמי שאינם קשורים למצב. לא קל לשמוע, אבל ככה עובדים. אכן לאט לאט, גם אני איתך בלב יקירתי, סוריקטה

הי סוריקיטה .. זה מובן וברור שתרגישי עייפות מעבר לעבודה שהיא קשה . עייפות נפשית שכזאת מול הסיטואציה . כמה זמן נתת להם עד שאת עוזבת ?? וכן מאמינה שקצת תהיי אחרי אז הכעס ירשה לעצמו לבוא ואיתו גם הכאב עם הרבה תובנות של קצת מעבר.....

הי אביב, ייתכן מאד. ימים יגידו. עוד כחודש. סוריקטה

שלום אני בן 29 מהנדס נשוי חתיך עשיר הכל חזק נפשית וגופנית. יש לי בעיה ישנם אנשים מסוימים כשאני מדבר עימם אני מתחיל לחייך וזה מלחיץ אותי ואותם כי הם הפכו להיות כאלה איתי...והקטע שזה רק עם כמה אנשים ספציפיים לאו דווקא מכרים קרובים. זה נמשך כבר שנים

שמתי לב שאתה לא עונה יותר מפעם בשרשור. אשמח אם אצא מהמקום הזה עם תשובה או הכוונה או עצה. לשאלתך, הבעיה עם החיוך הוא התזמון. למשל אם בשר לי אותו אדם ספציפי שאני צוחק מולו כשהוא מדבר על דבר עצוב כמו תאונה שקרתה למשהו אז אני מחייך בפניו ואני לא מצליח למחוק את החיוך ואז הוא מתחיל להלחץ ולהמנע מלהסתכל מפניי בפעמים הבאות

הי אודי מחר תהיה לי פגישה ראשונה עם מטפלת חדשה. החלטה שקיבלתי בשיתוף עם המטפלת שלי. פעם ראשונה שאני אלך למישהי שהיא פסיכולוגית קלינית ולא עובדת סוציאלית ( לא שזה משנה) . אני מאמינה שיהיה בסדר והיא גם נשמעת נחמדה :)

האם אפשר בחברה שלנו להיות בן אדם שלא עובד ולהתקבל חברתית בלי להתפס כנחות/נכות?

כל עוד יש אנשים שעובדים ומשלמים מסים ודמי בטוח לאומי שמהם נהנים כל מקבלי הקצבאות? אני מניחה שצריכה להיות סיבה טובה דיה כדי לתרום שליש עד חצי ממשכורתך עבור אנשים שאינם טורחים לעשות זאת.

הי אודי, אתה יודע שאני מרגישה אותך שונה כאן? יותר מילים ויותר קרוב ורך. ואולי גם אני ותפיסתי השתנו. מאידך, זה קצת מפחיד, כי הקנאה עלולה לצוץ. סופשבוע נעים, סוריקטה

צריכה עזרה .. מאוד מאוד לא כאן . המטפלת הסתפרה וכולם בהסטריה ...חרדה מטורפת ברמת הגוף .. שהיא רוצה לעשות לנו רע .. אודי אני מיואשת אין לזה סוף ... התעייפתי ממש .. כל כך תגובות לא תואמות מציאות . כל כך מבינה ועדין כמעט כל הפגישה לא יכולתי להאסף ..זה כל כך עצוב עכשיו מתחיל מחול שדים שלא רוצים ללכת אלייה יותר... אודי אפשר יד , מרגיש כל כך לא בטוח ... והכי עצוב ההבנה שתגובות כאלה זה אומר שעברתי דברים מוטרפים ונוראיים שהכל אמת . סליחה שאני כזאת 😢😢😢

הוי אביב מתוקה, נדמה לי שאני מכירה את זה. המטפלת שלי גבר, ויש גם עניין עם תספורות, אבל זה רק הבדלים קטנים, ובכל זאת מדהימים כל פעם מחדש. אבל, יש עניין עם משקפיים. כשהוא מחליף. וואו. זה כאילו לרגע (בעצם, ממש לא לרגע) מישהו אחר. מספיק שאני נכנסת לחדר כרגיל בלי שחל שינוי בקטע הזה ואני צריכה להתרגל אליו מחדש. ואדרבא, ברגע שיש כזה שינוי בפרצוף, הוא כאילו מישהו אחר. וממש מפחיד, ואולי זה לא הוא. לא אותה זהות. בקיצור, נראה לי שאני יכולה להבין ממש את רגשותייך ובעיקר חרדותייך. שלך, סוריקטה

תודה על ההבנה .את יודעת בהגיון זה מאוד ברור לי.התגובה משקפת לי דברים אחרים. בפועל למען האמת והמטפלת יודעת אני וכמובן החלקים הקטנים לא זוכרים תוי פנים .מה שאני זוכרת זה את השיער ואביזרים חיצוניים -משקפים עגילים כאלה .... כל שינוי בהם מבהיל אבל הפעם רמת החרדה הייתה פשוט גבוהה מאוד .. מקווה שבפגישה הבאה זה לא יהיה כי זה מעייף . ותשמרי עלייך יקרה ...ואת יודעת עכשיו חשבתי לי בעניין ההלם ..הוא מגן עלייך אל תמהרי לנפץ לאט לאט .. שלא כמו מימה לי ברור שכל התנסות שלנו לוקחת אותנו למקום שהרגו לנו חלקים מהנפש ...אז בזהירות אוהבת

הי כולם, אתמול, אתמול אמרתי שאני בהלם ממה שקורה ונשאלתי מדוע בהלם. בהיותי בהלם - לא מצאתי מילים. חיכיתי לבוקר. היום בבוקר מנסה למצוא למצוע לעצמי תשובה - והייתי אומרת שגם יש קשר לפרידה וגם משום שאיני יכולה להרגיש כעס (שאחרים מרגישים 'בשבילי') בנסיבות הנוכחיות. ואולי גם שאיני מאמינה על עצמי. שנחלצתי. כתבתי למטפל קצרות והוא השיב לי קצרות שההחלטה חשובה. מצאתי עידוד במילותיו. תודה על ההקשבה, תודה על החתול המקסים שהחזרנו לחיים. סוריקטה

הי אהובה לא פלא ...פרידה ובכלל עשייה למען עצמך קשה עד מאוד אבל חשוב ... מכירה את המצבים האלה שלא מרגישים כעס חושבת שזה מפחיד להרגיש כעס במצבים האלה של עמידה למען עצמי ...לא יודעת מחשבות במיוחד להרגיש כעס מול מישהו שפוגע בנו ...עצוב שולחת חיבוק וכוחות

הי אביב, את אומרת דברים כל כך חכמים ומעוררי מחשבה, כאלה שפותחים בפניי ענפים חדשים (כמו בעץ הזה, למשל). אז המון תודה יקירתי. שלך, סוריקטה

סוריקיטה יקרה שמחה שמצאת עידוד במילותיו של המטפל. מאמינה שיבוא מכלול של רגשות בעקבות הפרידה והכל ליגיטימי .. אפשר לתת מקום להכל... כאן יחד איתך, ינשוף

הי ינשופון, את פשוט מתוקה ועדינה כזאת. מחבקת, סוריקטה

הי אודי, מסכימה ומאמינה שתבואנה המילים אם ולכש אוכל להרגיש. מחכה כבר לפגישה הטיפולית, סקרנית לגבי המשכים. תודה רבה, סוריקטה

קשה לי להיות בתוך הגוף מרגישה שרוצים לפרוץ החוצה הראש מתפוצץ מתאמצת לשאר נוכחת.. לעשות.. לתפקד אבל בפנים יש לחץ.. מרגישה כמו בתוך סיר לחץ שעומד להתפוצץ אני כל הזמן צריכה להחזיק אותם בפנים ואין לי כוח יותר... אין לי כוח

ינשופי .. זה בסדר יקרה תני להם מקום איפה שנכון בבית מול חברות טובות בטיפול .. כן תשימי גבולות בעבודה אבל את תנסי להקשיב להם למה שהם רוצים אולי זה בעל פתרון . חיבוק ענק .. ומזכירה לך זה תהליך ארוך ואיטי ..

תודה שאת מבינה תודה שאת בחיי

הי ינשוף, קצת כזה, נראה לי: https://dlg7f0e93aole.cloudfront.net/wp-content/uploads/depression-1.jpg הלוואי שתגלי כוחות, על אף שנדמה שאוזלים, ותצליחי להיאסף, ככל שניתן, סוריקטה

תמונה שמשקף את מציאותי במדוייק. תודה שאת כאן ומבינה

תודה אודי על המילים שנותנים ליגיטימציה לכל רגש להיות..תודה

תודה שקמתי תודה שישנתי תודה שהגעתי למחוז חפצי תודה על ימים כאלה תודה על מריבות ופיוסים ולימוד תודה על חשיבה מחוץ לקופסא תודה על יכולת הבנה והכלה תודה על מי שסובב אותי תודה שאני רואה תודה שאני מצליחה להעזר תודה על צמיחה אישית תודה על תהליך תודה על המקום הזה עליכם כולכם... תודה אודי על היותך שיהיה שבוע טוב ונעים .....

תודה שאני כותבת תודות תודה על המקום שאני נמצאת בו תודה על יכולות תודה על עשייה תודה על נסייון לגעת בכעס והבטיו תודה על הבנת החרדות תודה על כאבים מצמיחים תודה על ספר שמראה לי את הדרך ומזכיר שאני לא לבד תודה על היותכם

תודה על המקום הזה תודה שיש מקום שמבינים תודה שעדיין לא וויתרתי תודה שאני נלחמת תודה

תודה שהיום אפנק את עצמי בערב בטיפול גופני של מגע. תודה למטפל שלי שעודד אותי במילים. תודה לתרופות, שעכשיו הזמן שלהן לסייע בהחזקה ובאיזון. תודה לגשם ולמזג האוויר. תודה לחתול שגסס וחזר לחיים והחזיר את ההרמוניה לבית שלי (אחלה משפט לעשות עליו אנליזה). תודה לך, אביב, שאת יודעת גם להיכנס ממש לאפשרויות עזרה קונקרטיות וחולקת אותן עימנו. סוריקטה

שלום רב, שמי יובל בת 32 ואני תוהה לגבי התנהגות של זוג מסויים. לבן זוגי יש חבר-ציון ולו בת זוג- ענת. ענת היא בחורה נורא ילדותית ומאוד מפונקת יש כאלה שיגידו עליה שהיא סנובית. מאז ומתמיד החברה' לא אהבו אותה כי לא אומרת שלום כשנכנסת לחדר וכד', מדברת בצורה בוטה ולפעמים גם נורא מניפולטיבית במיוחד כלפי הבן זוג שלה ציון. ציון לעומת זאת שונה ממנה ויותר רכרוכי איתה ומוכן לסבול כל דבר שהיא עושה גם אם היא תקרא לו מפגר/טיפש מול כולם. לאחרונה יצא לנו להיפגש עם הזוג הזה אצלנו בבית (חנוכת בית) וכאשר פתחתי את הדלת שניהם עברו לידי כאילו כלום בלי להגיד שלום אך אמרו לכל שאר החברים שישבו בסלון. אמרתי שלום בכוח והמשכתי לסלון. במפגש אחר של חברים שוב הזוג הזה מגיע אומר שלום לאחרים אך גם הפעם חלה התעלמות ממני ושוב אני זו שאומרת שלום אחרי שקולטת שהם לא אומרים (כאשר היא כן אומרת שלום בעצמה לאנשים בודדים בחבורה לרוב אלה גברים). באירוע האחרון שקרה הגענו אני ובן זוגי למסעדה שבה ישבו כל החברים כולל הזוג הזה התיישבתי לידם עם בן זוגי אך הפעם לא אמרתי שלום כלל (רק נופפתי מהכיסא לאחרים שישבו מולי). ובהתאם לכך הם גם לא הסתובבו לכיוון שלי וכל הערב היא ישבה עם הגב שמופנה כמעט במלואו אליי והתנהגה בהתעלמות מוחלטת ממני גם כאשר העברתי לה מים שביקשה ממישהו אחר לא אמרה תודה. ציון מדי פעם כן אומר שלום, לרוב כשהוא מגיע בלעדיה אך משום מה כל פעם שהיא נמצאת יש אווירה מאוד מתוחה ולא נעימה. יש לציין שאנחנו לא מכירות כלל וההיכרות הראשונית שלי עם הזוג הזה החלה כאשר התחלתי לצאת עם בן זוגי (לפני כמה שנים). אין לי שמץ של מושג מה עובר על הבחורה הזו ולמה היא מתנהגת כך. פעם אומרת שלום נורא מאולץ או לרוב מתעלמת מקיומי לגמרי ובכך כנראה גורמת גם לבן זוגה להתעלם. האם להחזיר לה באותו המטבע וגם לו ולהתעלם מהם לגמרי? או שלהגיד שלום מאולץ בכוח? בן זוגי אומר שכרנאה היא מרגישה "מאויימת"ליידי ובגלל זה מנסה "לשבור" אותי, אך אינני רואה שום סיבה. אני רגילה להיות מצטיינת בהכל והיא בחורה לא מוצלחת ונורא מוחצנת וכל מה שהשיגה זה בזכות המשפחה העמידה שלצידה. אני די חיבבתי אותה בהתחלה וחשבתי שהיא פשוט מעופפת אך עם הזמן מרגישה שהיא עושה את זה דווקא. תודה מראש

רשמת בסוף 'אני רגילה להיות מצטיינת בהכל והיא סתם לא מוצלחת' .... פייר זאת התבוננות די מתנשאית על מישהו ואולי היא מרגישה את זה ולכן נמנעת. לא שאני מצדיקה להיות חסר נימוס בסיסי בגלל פערים בהישגיות אבל יכולה להבין איך זה יכול לייצר הרגשת רתיעה

אביב יקרה עד מאד שלי, את יודעת כמה קשה לי להישאר אדישה להזמנתך... אנחנו בדיוק עוסקות בקושי בשיתוף, אני בשלבי למידה שלא צריך לפחד לספר מחשבות והרגשות. מחמיא לי ומוזר לי שאת חושבת עלי. אוהבת אותך. גולם. (בא לי לחתום את שמי בשבילך.)

איזה כייף שנכנסת וצבעת קצת את עצמך גם אם בשבילי .. את יודעת כאן זה אחלה מקום לתרגל ...מה אכפת לך אף אחד לא באמת מכיר אותך ... תנסי 💜💛 והכי שימחת אותי שאת ממשיכה לעבוד למענך ...

ובגלל שאודי כל הזמן מדגיש 'הפורום יוצא לחופש' אז לא אכתוב מה שהתכוונתי... ועד יום ראשון בטח גם כבר לא ארגיש צורך בכלל לכתוב את זה.. והמילא כנראה יהיה משהו אחר שיצוץ עד אז.. אז. זהו. בכל זאת כתבתי בסוף אבל לא מה שהתכוונתי ;)

הי מימה, מה ההסבר שלך לדחף הכתיבה שנוצר בדיוק כשסגור כאן? כשאין מי שינסה לעזור בסמוך לרגעים האלה? סוריקטה

היא הביאה אותי למקום נטול הגנות. מזדעק. חשוף כולו. ולא עשתה כלום חוץ מלהשאיר אותי לבד אחרי קשר טיפול מצידה שהתחיל ביחס שמבזה אותי שעה שהיא מדגישה את חוזקותיה שלה מולי במקום להבין את קשיי ולעזור לי למלא בטוב דברים... אני נזכרת שוב . מזדעקת שוב. מה יש לי :/ אין לי שקט. זה היה טיפול קטוע בנקודה קריטית. זה היה נזק לנפש שלי. זה היה פשע שאין עליו הכרה משפטית. מרגישה שעברתי משהו ממש רע. אני אפילו לא יודעת מה. אני רק מרגישה תחושה מחליאה שמטילים עליי אחריות איפה שאסור. איפה שזה מגונה להשאיר אותי לבד ולהטיל את כל האחריות עליי במקום לעזור לי ואולי אמא שלי נטשה אותי כעולל בפאקינג עריסה.. וואטאבר.. העניין הוא שאין לי שקט. ושמטפלים לא עזרו. שככה חיי נראים. מפוצלת בין סערות פנימיות לתפקוד חיצוני וחזות נורמלית כלפי חוץ. ככה השאירו אותי. עם קצוות פרומים.זה איכות הטיפול או מערכות היחסים להן זכיתי בחיי. איש לא נשאר מספיק כדי לאחות באמת. וזה חייב להיות אדם חזק שמסוגל לתת בטחון מכל בחינה. אין לי אדם כזה בחיים. לבד הכל. עם כל הטלטלות האלה מבפנים... קשה. קשה ככה. איזה כיף לאנשים שהכל אצלם זורם קל. שאין התמודדויות פנימיות מיותרים אצלם. חוסן. בטחון. דבקות במטרה. חיי חברה וזוגיות מספקים. זהות חיובית הרגשת מסוגלות וערך. חופש שייכות. כיף להם. אצלי יש רק קליפה חיצונית של חלק קטן מהדברים האלה ומבפנים הכל ריקני ומתנדנד. אני מנסה למלא את המבפנים הזה אבל אין ככ איך. אין מישהו שמהדהד איתי יחד. בדיוק איתי יחד . מהדהד איתי אותי. כזה אני רוצה. מישהו שכולו איתי ובעדי ויחזיק אותי ברגעי קושי וידרבן אותי שאאמין בי. יאהב. ולא פחות חשוב- שיתן לי לבד ולא יהיה שם מתי שאין בו צורך. מישהו מאד וממש מותאם. שהוא בעצמו יכול ומסוגל. ושירצה בשבילי ויטפח אותי. ילווה ויעשיר את עולמי. בממשות. בקונקרטיות של העניין. מישהו לטייל איתו מסביב לעולם. בא לי.

אבל אולי כשיש זולת, זה אף פעם לא בדיוק, ולא זהות מוחלטת. התמזגות לאחד. ויש אכזבות ותסכולים וכשלים ו... אנחנו נפרדים. אבל המידה, המידה. ולא בטוח שאפשר שמישהו יקריב את עצמו ללא תמורה. להערכתי, הטיפול שלך נפל בנקודה הקריטית של הקנאה. סוריקטה

הנפש נסערת. אני הולכת ברחוב ומרגישה את הריקנות של עצמי. ושומעת את ההזדעקויות של עצמי מבפנים. ואין לי שקט. למה אף אחד לא עזר לי כשביקשתי? רציתי להיות בטוב. העולם לא משתף פעולה. אני לבד. מה ההרגשה הזאת?? אני מנסה להיות נורמלית ובפוקוס. מנסה שיהיה לי טוב והכל מבפנים ריק או לא שקט ונסער.. מה זה??? למה אין לי שקט מסופק מבפנים???

הי מימה, את אומרת שביקשת עזרה, אבל לעתים לכאורה זועקים עזרה, ובה בעת הודפים אותה ולא מזמינים. מרחיקים. כאילו משהו פה לא אמת. או משהו לא לוקח אחריות. או לא משתף פעולה. סוריקטה

זה שאני בגיל 37 גרה אצל ההורים. לא עובדת ומקבלת קצבה מביטוח לאומי? זה עושה אותי בן אדם נחות ופחות שווה חברתית? אודי תגיד את האמת. כי זה הפחד הכי גדול שלי והבושה הגדולה שלי. אני נחותה בגלל זה??? כי רוב המוחלט של האנשים כן עובדים ובכלל לא מבינים את החוויה שלי מול מסגרות תעסוקתיות. אני שונאת אותן ממש. אבל ממש. ברמה שהחושים שלי מתנגדים לזה. האם זה עושה אותי בן אדם נחות וראוי לגינוי? האם אסבול כל חיי מסטיגמה והוקעה בגלל זה? אני מתביישת לומר את לאנשים. אני חיה בהסתרה, בשקר. אני לא מספרת. ואחרי שאם במקרה כן סיפרתי למישהו אני מרגישה שחפשתי יותר מדי ועכשיו אני פגיעה... אודי למה פסיכולוגים לא מגנים על אנשים כמוני מפני סטיגמה שיפוטיות והוקעה?? למה לא עוזרים לאנשים כמוני להרגיש טוב עם עצמם בתוך החברה ? רצחתם אותי על עוול. רצחו בי הכל. את הזכות להיות. לנשום. להתגאות בי על עצמם הקיום ולא בגלל 'הישגים'. לא רוצה את הבושה הזאת יותר בא לי לכתוב פוסט יציאה מהארון בפייסבוק. אני מימה אני בת 37 גרה אצל ההורים ולא עובדת כרגע. מקבלת קצבה מביטוח לאומי ואני מלכה!!!!! אני מלכת העולם ומגיע לי רק טוב ולא להרגיש שום בושה בגלל זה!! אודי למה אני נענשת? הפוליטיקאים המושחתים שעושים ככ הרבה עברות לא מזיז להם ואני נענשת מעול הבושה הזה רק כי אני שונאת מסגרות תעסוקתיות? מה עשיתח רע למישהו? למה זה ככ מביש להיות קצת שונה ממה שמקובל? אפילו הומואים לא מתביישים לצאת מהארון כבר ברמות שאני מתביישת לומר 'אני מימה. יש לי קבצה כי שונאת לעבוד!! אבל ממש. החושים שלי שונאים הם זה כמו שאתם שונאים שיאנסו אתכם' למה ככ קשה ? על מה אני נענשת? למה החברה היא כזאת שמי שהאישיות שלו בנויה קצת אחרת צריך למות מבושה, להעמיד פנים, לשחק אותה, לשקר... רק בשביל להתקבל חברתית על ידי הרוב הנורמטיבי כביכול????? על מה אני נענשת אודי??? מה עשיתי רע??? למה אני לא יכולה להיות אני בלי שישפטו אותי?????? תמיד הפחד הזה שישפטו אותי... ותמיד שופטים!!! אומרים ללכת לעבוד ומנסים לשכנע אותי. אודי למה??? למה אי אפשר להניח לאדם כמוני להיות ולחיות את חייו בלי שישפטו אותי חברתית? אני רוצה חברים ואי אפשר. אנשים ישר שואלים 'אז מה אתה עושה' ואין לי תשובה. אני קיימת. זה מה שאני עושה. אפשר להפסיק להגדיר אנשים דרך עשיה????? אני מרגישה בעונש חברתי בלתי נגמר כי אנשים שלא עושים הם נחותים. הם מקולקלים. הם .. אי אפשר להבין אותם. אני חיה בעולם שלא מבין אותי ואת הצרכים שלי. פתאום זה מזכיר לי למה נהגתי לקחת סכין ולחתוך.. איך אתה היית מרגיש אם היית חי בתוך עולם חברתי שלא מבין אותך ואת הצרכים שלך בשום צורה ורק מנסה לכפות עליך תפיסות עולם אחרות שתהיה כמוהם?

הי מימה, ערב, הראש שלי כמעט לא עובד, אנסה בכל זאת - עבודה זה חתיכת עניין. כפי שהבנתי - אצל לא מעט מטופלים בתחום הנפש. זה כנראה אומר תלות. זה כנראה אומר ויתור על פנטזיית פיצוי אינסופי על העבר מהגורמים הפוגעים. זה כנראה גם איכשהו אומר משהו על הגדרה עצמית, או הרגשת שלם עם עצמך. וחשבתי בכלל לשאול - מימה, איך את חושבת שאנחנו כאן בפורום יכולים לעזור לך? סוריקטה

מימה ..... קוראת אותך וכואב באמת ממליצה על קורס שנקרא סינגור עצמי במכללת אונו . שייך לבריאות הנפש תצטרכי אבל להיות מוכרת במשרד הבריאות. לדעתי לנסות. זה לא יפתור את הבעיה אבל זה ילמד אותך לחיות איתה . אתך באמת

הנפש שלי קצת גוססת. הרצון ההוא. בקשר. הכמיהות. התקוות. הפצע ההוא שפרץ בטיפול פסיכולוגי בצורה הכי מבזה שניתן. שאחרי שהיא ביזתה אותי והתנשאה עליי כמה היא עבדה קשה במקום לספק הכרה בקשיי התפקוד שלי אחכ היא כבר לא ידעה איך להתייחס לילדה המצוקתית הנטושה שפרצה שם.. פרצה לי גם אחרי שהאקס נפרד ממני. אף אחד לא מתייחס לילדה הזאת. היא בוכה כל בוקר כשהיא מתעוררת משינה. היא מתעוררת לתוך כאב רגשי שקיים. חושבת עליו קצת ומרגישה אותו כשהראש עוד על הכרית. ואחכ מתנערת מזה ומדחיקה כמיטב היכולת, מנסה לבנות שגרת יום מעשית כלשהי. ואלה הם חיי. כשהגעתי לטיפול הפסיכולוגי רציתי טוב. רציתי שמישהו ישתף אותי בטוב שלו ויעצים טוב אצלי. שארגיש שמגיע לי טוב גם. אבל הפסיכולוגית אנסה עליי בכח תהליך של תסכולים ואמרה לי שעליי לעבור דרך הכאב.... כמות הכאב הפנימי שחוויתי בחיי לפני הטיפול תוך כדי הטיפול ואחרי הטיפול... צריך להיות פסיכופת גמור כדי לומר לי שעלי לעבור דרך הכאב בתור תפיסה טיפולית שלה ... כמה כאב זה אמור להיות?? כמה זמן זה אמור להמשך?? למה להכאיב ולתסכל במקום להשקיע בליווי לפיתוח מיומנויות והעשרה? איפה הגאון שילמד אותי לעבור דרך השמחה?? אני רוצה לעבור דרך השמחה. אני רוצה להתעורר בבוקר משינה ושיהיה בי חיוך. שמחה אמיתית. באמת. איזה סיפוק ושביעות רצון פנימית. מישהו אהוב לצידי. למרות שלא חייב. נוח לי גם לבד. אבל שתהיה הרגשה טובה בתוכי. לא דמעות וריקנות. והרגע הזה שמתעוררים משינה או רגע לפני שנרדמים. אלה הרגעים הכי כנים ונטולי מסכות שיש. מה שמרגישים שם זה משהו שמקונן בתוכך באמת. ושם. במקום הזה - אני רוצה לרפא. למצוא דרך שירגיש לי מאושר שם. ולא כל מה שמרגיש עכשיו. ריקנות וכאב ואכזבה, שמודחקים דקה לאחר מכן לטובת התמודדות עם עוד יום חדש . לפחות אני מסוגלת להדחיק כשצריך. זה גם משהו!

הי אודי, אתה יודע - המטפל שלי אומר דברים דומים בהקשר הסבל. סוריקטה

מנסה לכתוב ואין להם מילים או שנראה לי לא מתאים לכאן אז רק להיות כאן לשאוב קצת כוחות ולהמשיך זה מוזר ,ואולי זה הגם וגם אני לא בסבל אני מתפקדת אבל יש בי כאב מלנכולי ועצב ...אין כעס .... אודי יקר תהנה הכי בעולם ושהשמש תחייך אלייך ... ושיהיה לכולנו סופש נעים וטוב

הי אביב, היום נזכרתי בדיוק ששאלתי אותך לגבי שם התואר שרשמת לי ( עצמאית) וגללתי למטה לראות אם הגבת. אז הגבת, ותודה רבה שכך. זה מעיק אם אבקש ממך להרחיב? מדוע את חשה כך איתי? כמובן שאני לא כותבת ממקום נפגע, אלא מתוך רצון להבין ולצמוח. מה באמת את חשה מולי וכלפי? (ואם זו שאלה מעיקה מדי אז כמובן שאת לא חייבת לענות)

אני לא יודעת איך להסביר לך זאת מן תחושה כזו שאת באה ואומרת בלי מילים .. וזה לא משהו רע זאת את ואת מקסימה בעיני ....

המטפלת אמרה שאני מרחיקה אותה עם הפחדים שלא מרפים פחדים להרפות וההחזקה ומאמץ אני מפעילה בטיפול כדי "להיות בשליטה" את הפחדים שאצטרך לשמוע דברים שלא אוכל לשאת וגם אולי הכי: אתמול נאמר בטיפול שמפחדים שתכניס מחשבות לראש.. שתכניס דברים רעים... אני כל כך מתוסכלת נסיתי לאומר למטפלת שאני עושה מיטבי להרגיש בטוחה .. כל כך עצוב לי

היי אודי לא בטוחה כמה שזה בסדר אנחנו כמה שנים ביחד ועדיין לא מרגישים בטוחים

שלום, אני בת 36 רווקה להורים גרושים(אחרי טיפול של כמה שנים ולפתור עניין הזוגיות,חוויות קשות בין ההורים עד לפני כמה שנים..) אני בדרך כלל לא זוכרת חלומות! בחלום ראיתי את (נורא קשה לי לכתוב זאת)שני ההורים שלי ערומים שניה אחרי שסיימו קיום יחסי המין ..יחסים בכפיה ורואים שאמא מתנגדת וקשה לה ולא רוצה ..רואים שזה אונס !! ואני עומדת ורואים אותי אבל לא יכולה לעזור לאמא בכלום!מחזה כואב ודוחה וקשה . לא חשבתי לעולם שאראה אותם בסיטואציה כזו!אמא חייתה עם אבא מחוסר ברירה כי הכריחו אותי להתחתן !והביאה לעלולם 5 ילדים נפלאים .. רוצה להבין מה המסר כאן ולמה אני ראיתי אותם ככה ?? אשמח להסבר.. תודה !

הרגשתי כעס כאב גועל חוסר אונים שלא יכולתי לעזור לאמא.. בנוסף יש לי כנראה עדיין חרדה מקשר זוגי ,עם כל הרצון ועשרות דייטים לא מצליחה עדיין למצוא אותו !(חוויתי המון אלימות מילולית בין שני ההורים למשל כמעט 20 שנים)מה ההמלצה שלך או כיוון על טיפול מסויים ? אשמח לעזרה !

הי אודי יקר, כולי שמחה לשמוע על טיולים כאלה. חופש והנאה גם לך. מתנת יומולדת. ברכותיי, סוריקטה

איזה כייף לקרוא שאתה לוקח לך פסק זמן בשבילך ....תהנה הכי בעולם ...

בכל זאת. מזל"ט

סליחה בנות כתבתי לכן במצב לא מחובר . אין לי מושג מה עבר עלי באמצע הכתיבה ולמה המשכתי לכתוב ...אז אם כתבתי שטויות אני מתנצלת מראש.

הכל בסדר אביב יקרה ברורררר שאנחנו מבינים אוהבת

הי אביב, בעיניי, לפחות, הצטייר שכתבת ממש בסדר. שלך, סוריקטה

היום אפשרתי שיח עם החלקים הקשים יותר ... היה קשה אודי קשה מאוד ...הם אמרו מילים .... בכלל היום הרבה מפחדים מעברים חדים בן אחד לשני והיה גם חלק חדש שלא מכיר אותי ולא את המטפלת .. אודי אני משתגעת או כבר משוגעת ...הקלטתי אותי בשיח עם כולם ....אודי כמה קולות ..כמה הרבה אני .. ואני הרבה יותר נוכחת ומאפשרת גם וגם .... אודי.... אני לא יודעת מה אני צריכה .. מה אני מבקשת .. אפשר יד ומילים מרגיעות ... אני יודעת שזאת התקדמות אבל זה כל כך מפחיד ולא נראה ולא נשמע אמיתי ...וגם מרגש .. כמה קולות כמו שחקן בהבימה וזאת אני באמת ... ואודי הם דווקא דיברו איתה יפה החלקים הקשים והיא לא נבהלה מהם ...אתה יודע אודי אני לא מפלצת ... ופתאום אני מבינה הם חיים שם ...בכלל לא כאן ועכשיו .. אני מבטיחה לעצמי שאשמור עלי היום ....כי מגיע לי טוב והרבה ...למרות הרצון להכאיב .. שולחת לי ולכולם.... https://youtu.be/pwNWWD6bBuQ כן, מגיע לנו טוב ......

אביב יקרה מבינה את הבהלה את הבלבול ואת האי שקט זה להכיר עוד חלקים... טוב שאפשרת... אני מאמינה יבוא הקלה שנתת להם מקום .. איתך בלב... לומדת ממך... מהאומץ והתמדה והאפשור בטיפול.. אוהבת

אוהבת אותך את כולך טוב שאת כאן ,ובכלל❤💙

שלא ממש הייתי פה, חוזרת להגיד שלום. כבר שבועיים לא היה בולמוס, זה חתיכת הישג. רק שזה לוקח ממני את כל הכוחות. המלחמה העיקשת הזאת... מתישה לגמרי. אני לא ישנה טוב בכלל, מתהפכת מצד לצד בלילות, למרות כדורי השינה.... נראה לי שאחרי הכל אלך למעבדת שינה (הפנו אותי כבר לפני תקופה ולא רציתי ללכת,זה די מלחיץ אותי), אני עייפה כ-ל הזמן, וזה משפיע על הכל. אני מתפקדת, אבל בכל הזדמנות שיש לי אני נכנסת למיטה, מתחפרת מתחת לפוך ומתקשה מאוד לצאת משם. עברתי כמה התקפי פאניקה לאחרונה, וזה אחרי שנים שלא היו. אני לא יודעת למה דווקא עכשיו הם באו, מה שבטוח זה שזה ממש לא סימפתי. אבל אני כבר מנוסה ויודעת מה לעשות כדי שלא יחריפו, וייגמרו יחסית מהר. מתבאסת נורא מהטיפול המעפן ולא מצליחה להגיד למטפל שאני רוצה להחליף אותו. איזו באסה.... אני מניחה שבסך הכל אני לא אומללה יותר מידי, פשוט-החיים. הם תמיד קשים. אבל ידעתי תקופות קשות בהרבה מזו הנוכחית. חיבוק לכולם.

הי שיק, לצד הסבל שאת מתארת, את נשמעת לי שלמה ומאורגנת. טוב לשמוע ממך. איתך, סוריקטה

שיק יקרה שמחה לשמוע שיש הקלה ומכירה את המחירים הנילווים ושימרי עלייך

הי אביב, בהמשך לתגובה שלך אליי: אני יודעת שהגזמתי עם הפתיחות שלי איתה, אבל מצד שני , כאב לי שמדברים עליי ככה. כי אני באמת מנסה לתקן ומשקיעה כל כך בלשפר את המצב שזה פשוט לא יפה שמדברים עליי ככה מאחורי הגב. בטח ובטח לא מישהו שאני מעריכה. אם היא בוחרת להתרחק, אז זה עניין שלה ואני אקבל את זה. אבל לפחות שתדע את הסיבה להתנהגות שלי.

מיקוש את בסדר .. ועדין מאוד ממליצה לקחת לטיפול ולעבוד שם לעומק על מערכות יחסים .... ובוקר טוב ושלום ...זאת התחלה נהדרת .....

משמעות גורמת לאושר?? זה נכון אודי? מה יגרום לי לא להרגיש כל כך חסרת משמעות?כל כך פחותת ערך מאחרים??? מוערכת מאוד בעבודה, ממש כמו שיחלתי לעצמי..הצלחה, שיעריכו. זה קורה..ואז מה? נפילה. מרגישה שאולי זה סתם..אולי אני מזוייפת שאני בכלל לא כזו חכמה ומוצלחת כמו שחושבים??? כלפי חוץ מפגינה ביטחון..ואפילו חושבת להגדיל את המשרה שלי ולעבוד גם אחר הצהריים במשהו שכרגע חסר ואני מתאימה ויכולה להציע עצמי..אבל פוחדת. למה אני פוחדת מלשווק את עצמי? אומרים שהתפקיד תפור עליי בול ובדיוק מחפשים...אבל אני פוחדת להציע את עצמי...זה יכול להוות שידרוג רציני למשכורת שלי שנמוכה למדיי.....מה יש לי? אודי...למה ערך העצמי שלי שואף לאפס? והאם אני מעבירה זאת גם לילדיי וגם הם חושבים שהם לא משהו? בגללי?? כי מתחילה לראות סימנים גם אצלם..והם כל כך מוצלחים ..אוף..לא יודעת מה לעשות ואיך לעזאזל אשווק ואציע את עצמי אם אני כל כך פוחדת ולא מאמינה שיכולה למרות שבסתר ליבי יודעת שהתפיד תפןר עליי וזה יכול ליצור עוד משמעות...לא יודעת....מוזר שרואים אותי כטובה כל כך..שמעריכים ופתאום אנשים אומרים לי לגשת לנסות תפקיד נוסף...האם זה יועיל עבורי לערך העצמי? או שזה לא משנה מה בפנים ארגיש נןרא???

הי מיכל ואודי, מכירים את סיפור הילדים של מאיר שלו "הגשם של סבא אהרון?" אז קצת ספוילר - מתואר בו סלע ענק שחוסם את העננים בפתח מערה בראש הר גבוה ותלול. ואחרי ניסיונות רבים הגיע, לבקשת הסבא החביב, המון כוח עזר של אלף ארנבות וחמש מאד פרות וכמו כן אביזרים, והם הצליחו להזיז רק קצת וכל זה שיחרר את העננים שהיו כלואים וירד הגשם המיוחל שמאן להגיע קודם לכן. מאיר שלו - כמובן סיפור עשיר בדימיון, ואיורים שובי לב של יוסי אבולעפיה. אז הרבה כאלה קטנים אולי יזיזו רק קצת וזה יספיק לשחרר, ובסוף לחבק ענן ולרכב עליו ולהגיע הביתה זריז ובשלום. אליי זה מדבר, לפחות בהקשר להתרחשויות בעולמי שלי בעת האחרונה. סוריקטה

... כך מרגישה. כאילו עשיתי סדר בעבר וחזרתי לזמנים של היום. שלכם, סוריקטה

https://www.youtube.com/watch?v=S1i5coU-0_Q :-)

הי כולם, אשתף שוב בהרגשתי - מדהים. פתאום מרגישה חכמה, חופשייה, לא אשמה, האגו קצת תפס נפח, אך מדוד ויציב. יפה, לא? שלכם, סוריקטה

מזל טוב אודי!! תודה שאתה כאן עוד שנה ועוד שנה. עד 120 שנות חיים מלאות ומשמחות! מעריכה עד אין קץ ואפילו אוהבת(וירטואלית...) רוני.

מצטרפת לברכות. וואו איך את זוכרת?? מזל טוב אודי יקר!!! שכל משאלותייך יתגשמו לטובה. תודה על הכל.

מצטרפת אודי .....שיהיה רק בטוב והרבה ... ותודה על היותך

אני נמצאת בצומת ויש לי 2 אופציות: 1) להכחיש את כל מה שאני "חושבת" שעברתי 2) לקבל ולרצות למות אומרים לי שאני יודעת את האמת אבל אינני יודעת.. לא ניתן להמשיך בטיפול ככל שאני חושבת ומאמינה שהכל שקר... וגם לא ניתן להמשיך טיפול אם אחשוב שזה אמיתי.. אני מרגישה במלכודת נתקתי את עצמי מכאן, מחברות שמאמינים כי לא רציתי שישפיעו עלי.. כן- בניתי לעצמי כלוב... כלוב מבודד מהעולם חיצון.. רציתי אני להיות לבד עם עצמי ולהרגיש בטוחים אבל הנתק לא עזר.. ואני לא יודעת לאן לפנות.. גם המטפלת מאמינה במה שאני לא מאמינה שעברתי כך ללכת לטיפול זה להסחף שוב לטראומות ולסיוטים.. לא יודעת אם אני מסבירה את עצמי נכון אני מרגישה מאוד מייואשת ומפחדת שאלוהים יענש אותי

הי ינשופי מתוקה, את יודעת, היום, אם ישאלו אותי מדוע בחרתי ללכת לטיפול פסיכואנליטי אומר - כי רציתי לדעת את האמת. ואני אדם אוהב אמת ומאד. זה מה שאני אומרת היום. אז, בימים ההם פניתי כי הבנתי שמשהו לא בסדר בכל הרמות. את מתארת תמיד במדויק את הנקודות הרגשיות, שהן כל כך קשות ובלתי נישאות. גם לי הייתה תקופה בה ניתקתי את עצמי מכל מקום אפשרי. וכמעט גם מהטיפול (זה הכי נורא וזו כנראה הייתה גם בריחה מתלות). גם אצלי, עד היום, יש חלק שאומר שהכל שקר. גם אני חשבתי כל כך על מוות כשגיליתי, פחדתי שיחשבו שאני פסיכוטית והכל הזייה. גם אני פחדתי שאענש. הקולות האלה קיימים גם היום, רק שהעוצמה והנפח שלהם תופסים פחות מקום אולי. טוב שחזרת. מאד טוב שחזרת. הסברת מצויין, יפה שלי. מותר לבחור בחיים (גם לי עצמי לא פשוט לשמוע את המשפט). ומספיק גם אם קראת רק את המשפטים הקצרים. סוריקטה

סוריקיטה יקרה רגשת אותי ממש כם המילים המחבקות.. תודה רבה

סוריקטה-כתבת כל כך יפה לינשוף. ריגשת. ינשוף יקרה - אני לא מכירה מקרוב את המצב הכל כך לא פשוט בו את נמצאת. רוצה לחזק אותך לבחור לחיות... יש לי קעקוע על הרגל שאומר ככה: the only way out is through אני באמת מאמינה בזה, אפילו שזה נורא נורא מפחיד. חיבוק מחזק.

שיק יקרה תודה על המילים הרכות ומבינות

יקירתי. אולי יש עוד אפשרויות?...קשה ממש! אל תקשי על עצמך יותר, שום עונש לא מגיע לך! איתך.

מיכל יקרה עונש הוא תופס מקום רב כרגע.. הוא מלווה אותי בכל מקום בכל שעה ובכל דקה ושניה שכמעט אי אפשר לנשום כי הוא חונק אותי..

ינשופי אהובה.....המוני המוני חיבוקים כל כך אוהבת אותך כל כך מבינה ויודעת עד כמה זה קשה . יודעת גם אני בדרכי ברחתי מהטיפול מאנשים להתבודד אבל .... מה שאת מתארת זה כוחות ההרס שלנו ,כל אחד והדרך שלו מה שאת עושה לעצמך מונעת מאנשים שמאמינים ועוזרים לך להתקרב אלייך זה בדיוק מה שהפוגעים עשו לך ... אל תתני בודדו אותך שהם יהיו היחידים שיש לך קשר איתם אני אוהבת אותך ומאמינה לך ואני כאן תמיד תמיד תמיד בשבילך ...ובשביל כולך ... מתגעגעת אלייך ומחכה לזמן שנכון לך חיבוק ענק

אביב יקרה אני זוכרת כאשר היינו קטנים שכך באמת זה היה... בדדו אותנו ... מנסה לשנות תפוס וזה ממש לא פשוט.. כל כך התרגלנו לחיות מבודדים מהעולם.. מאנשים.. תודה שעזרת לי לצאת מהכלוב .. אוהבת מאוד

הי אודי, בדיוק! סוריקטה

בטוחה שהכותרת גרמה לכן להיכנס ....אז אם אתן כאן אני מתגעגעת ..... שיק יקרה מה קורה אתך אל תשארי לבד עם הקושי של האכילה ובכלל ...כאן עבורך ינשופי שלי אני מתגעגעת כל כך .....בנית בונקר רציני והתחפרת בו .... חנה מליוני שנים לא היית כאן אם זה כי הכל טוב זה הכי נפלא ואם זה שוב כי את לא יודעת איך אז מושיטה יד יקירה ..... מיקה העצמאית ....מה שלומך , את חסרה כאן ....... במבוש את אמנם כאן לעיתים ובכל זאת מזכירה לך שבמיוחד השבוע אנחנו כאן חושבות עלייך בלב ועוטפות אותך בטוב הרבה הרבה טוב ורך .... וגולם שלי , עצוב לי שאת לא כאן ואני יודעת שלא פשוט לך ...עצוב שאפילו בוירטואלי את לא מאפשרת לך מקום .... אם שכחתי מישהי שמזמן לא כתבה אז יש כאן מלאאא פוכים רכים לנחות עליהם נחיתה רכה וטובה ולמי שכאן ....אוהבת אותכן מליוני מליונים ....שולחת לכולנו כאן הרבה תקווה ואמונה בדרך.... https://www.youtube.com/watch?v=6sRGD6jwroE

הי אביב יקרה, תודה הממ...מסקרן אותי למה בחרת בכינוי עצמאית? :-)

מיקוש גם אני שאלתי את עצמי כשזה מה שעלה בי ... אולי יקרה כי יש בך משהו ששומר מרחק מאיתנו ..לא ממש מתערבב ,כן חלק כן משתפת ותומכת ועדין אצלך זה בולט (בעיני)המרחק סוג של טפלון ... וכי את באה לבד ולא באמת צריכה הזמנה שתגרום לך לקחת מקום ....וזה נפלאאאאא יש בזה משהו שמשדר עצמאות ..גם אם אולי זה בא ממקום אחר עדין יש בזה המון כוח ... אתך ,ומקווה שתיקחי את זה למקום טוב ולא נעלב קשה להסביר דרך מילים וירטואליות

אביב יקרה תודה שהזמנת אותי..

💜

היי אביב יקרה... תודה שחשבת עליי...

תודה שקמתי תודה שישנתי תודה על פרנסה תודה שאני חושבת על העתיד תודה שמשתמשת בטכניקות מבריאות ולא נופלת לחרדות תודה שאני כותבת תודות תודה שיכולה תודה על געגועים למי שליווה אותי בעבר תודה על הערכה וכבוד למי שמלווה אותי היום תודה שאני יכולה לראות את ההבדלים לטוב לרע וללמוד מהם לעבודה שלי תודה על התפתחות ותהליך תודה על מפגשים עם אנשים שגורמים לי לחשוב תודה על ייצירתיות תודה על יכולת הכלה תודה על יכולת הקשבה תודה שלמדתי לבקש עזרה תודה שלמדתי לראות את הטוב והרע באנשים ולא להבהל מזה תודה על חיוך שיש לי על הפנים ככה סתם תודה על ציוצ הציפורים וקולות בעלי החיים סביבי .... תודה על החיים...... תודה שאתם כאן תודה לכם שאתם מלמדים אותי עוד ועוד תודה אודי על היותך , שיהיה לכם שבוע טוב , תעשו לכם אותו מועיל וטוב ...יש לנו אפשרות בחירה אני בוחרת להקשיב הבוקר לקורין אלאל שמזכירה לי כמה אני זן מיוחד .... ומה איתכם ... https://www.youtube.com/watch?v=Seabi2DEc6o

תודה, אביב, שאת איתי. איתנו. תודה לחיות ולטבע. תודה לאור המעודן. תודה שאני בכושר. תודה שאני בתנועה מתמדת. סוריקטה

תודה אביב שאת הזמנת אותי לכאן תודה שלא משנה מה אני מקבלת את עצמי גם בקבלה וגם בהכחשה תודה שאני מחפשת את האמת תודה שאני גם בסדר אם אברח תודה שאני עושה כל מה שאני מסוגלת תודה שיש בחירה תודה שיש לי אתכם תודה שאני מי שאני תודה שיש לי את הנתק שמציל תודה על הלבד תודה על הביחד תודה על המקום הזה תודה

לא שקט לי פתאום ... ובכל זאת תודה שקמתי תודה שישנתי תודה על המורכבות שלי תודה שאני יכולה לזהות את חוסר השקט תודה שאני מנסה לדבר עם הפנים ולהבין תודה על עשייה תודה על אוכל בריא לעיתים תודה שאני מנסה תודה שאני יודעת לזהות ולהבין דברים תודה על היותכם תודה אודי שאתה כאן

בוקר אור לכולם, טרם התרחש משהו בפועל. אך ישנן תוכניות. תוכניות פרידה ממקום עבודה שמרגיש מקפח מאד, וייתכן שבעקבותיה התחלות בגוון שונה. הכוונה - להתחזק. והנה, הנה אני שואלת את עצמי מהו צבע החופש. מה צבע החירות. פתאום, כאילו אני מוותרת על תפקיד סינדרלה. ולמדתי מהאחיין הקטנצ'יק שלי פטנט מצחיק. לחפש בגוגל. ומצאתי שיש ספר ילדים כזה באמת. צבע החופש. אז יש צבע. וסטורציה. וחשבתי על אור שינחה אותי הביתה כמו בשיר של קולדפליי. תומכיי ידומיינו כזבובים על הקיר ברקע. אין אני יודעת מה אצליח, מה תהיינה התגובות, לאן יובילו דברים. אבל, אולי יפה שיש דרך. בהצלחה לי. בוקר אור, שבוע טוב, סוריקטה

יפה לך צבע החופש ...והי זה לא טיפ מצחיק זה נפלא וגוגל יודע המון המון דברים ...ואהבתי את הכריכה של הספר ואת הרעיון סביבו ... צבע החופש ....ויש לו גם ריח כזה צלול ונקי כמו אחרי גשם בפארק ...מה דעתך ??

הי אביב, בשישי, במה שקראו לו פה סופה, יצאתי לרוח ולגשם ולנחל. הייתי לבד והכל הרגיש שלי. התמקדתי בירוק של העצים שגדלים על הסחף של המים. בלבן האפרפר של העננים. בטשטוש. בצלילות. בשקוף של הגשם. באדים שיוצאים בנשימות. ויש גם צלילים - רחשי הרוח עוצמת הגשם. ויש גם מישוש ומגע. פרשתי ידיים לשמיים. בריחות אני רגישה מידי לכאלו פחות טובים והם משתלטים לי כשאני חרדה. בעיר יש מלא הצפות ביוב בזמנים כאלה... באסה שקילקלתי, הא? כרגע אני בהלם. אולי מעצמי. אולי מהמצב. תוהה אם לשאת היום פיזית פחות דברים איתי. סמלי ממש. ממתינה לפגישה הטיפולית. תודה על התמיכה לאורך כל הדרך. סוריקטה

הי יקרה , כשנרשמתי ללימודים אודי נתן לי את השיר הזה ....מתנה כל כך מחזקת .. אז לא רק זבובים על הקיר גם השיר הזה שיתנגן לך בלב ... לי זה עזר .... https://www.youtube.com/watch?v=ADgbiBZ14o4

אהלן אביב שוב, אני קצת באופטימיות זהירה ומדודה וחרישית. וגם עצובה. וגם כמו שכתבתי קודם - בהלם. שומרת לי, סוריקטה

וכעת אין אני יודעת לאן פניי. מעניין שההתרחשות בחודש ינואר - האל יאנוס שפניו לעבר גם לעתיד. סוריקטה

החופש הוא מגוון של צבעים נהדרים! אפשרות הבחירה שיש לנו עצומה!! בהצלחה.

סוריקיטה יקרה תקופה לא פשוטה אבל מאמינה בשבילך שיהיה יותר טוב.. שתמצאי מקום בו שיעריכו אותך גם בתגמול הוגן וגם מקום בו תוכלי לממש את היחודיות שיש בך...את הלב הרחב.. איתך, ינשוף

גאה בך ממש ותמשיכי להעזר בנו ובמי שאפשר זה לא יהיה קל ופשוט זה מורכב.. ואני מכירה מה קורה לנו בדקה שעשינו עבוריינו בטוחה שיהיה בסדר ...שדרי טוב לעולם אם תהיי באמונה ותקוה דברים יסתדרו את יודעת זה הזמן לזמן לעצמך דברים טובים נשמע אולי מגוחך אבל זה עובד על המוח ועובד עליינו לראות ולעשות פעולות ממקום טוב יותר ....בטח מאשר חרדות מרגישה שכותבת די מבולבל אז ...מקווה שתביני אותי ...חיבוק

השתמשתי בכלי הזה. כלי אדיר. לא פלא שגם אנשי מקצוע משתמשים בו. תודה לכולם, סוריקטה

לפני שנה וחצי כשלמדתי באיזה מקום הייתה שם יצורה נרקיסיסטית מיניפולטיבית ורעה שנטפלה אליי וירדה לחיי וניסתה לסכסך ביני לבין אחרים. לצייר את עצמה כטובה ואותי כרעה.. לא ידעתי איך להתמודד איתה והיא הצליחה איכשהו לערער לי את הבטחון ולגרום לי להרגיש אשמה ו'לא בסדר' בזמן שהיא בעצמה בדרך מתוחכמת ורעילה מתנהגת בביריונות פסיכולוגית נגדי. ניסיתי להיות נחמדה ובדיעבד אני כועסת על עצמי שלא התעמתתי יותר ולא הצבתי לה גבולות יותר בנחישות ולא הבנתי יותר מהר שיש לי עסק עם רוע. עם בחורה שאין לה שום טיפת נטיה לאמפתיה רגשית והייתי צריכה להיות מאד ברורה איתה שההערות המרושעות והמסרסות שלה לעברי לא מקובלות עליי ולא לפחד להתעמת... אז זה לא קרה בזמנו ומאז הרצתי מיליון פעם בעיני רוחי דימיונות איך הייתי עונה אחרת וביטאתי כעס שגואה בי סביב הזכרון.. יכולה פתאום שנה אחרי להזכר ולכעוס ולדמיין שאני עונה לה בכעס תוקפני, מה שלא עשיתי בכזאת צורה במציאות כמובן ולפעמים אני מדברת עם אמא שלי על זה ורוצה לחזק אותי אז משהו בי נעשה רגשי כזה, טעון. כשאני מדברת על איך הייתי צריכה לענות לה או איך פעם הבאה הייתי מקווה לענות למישהו כמוה בסיטואציה כזו. להציב גבול נחוש. לסתום להם את הפה ולהבהיר שממש לא מקובל עליי שירשו לעצמם לומר מסרים שנועדו לפגוע בי להגביל אותי ולהשחיר את שמי וכוונותיי... ואני מדברת באותו רגע עם אמא במן טון דרמטי כי זה נושא שבוער, כי זה מקום טעון, כי זה מקום מאתגר, כי אני לא רוצה ליפול שוב לחולשה והתערערות שם.. ואני מדברת עם אמא שלי .. והיא לא מבינה את הווליום הרגשי שלי שם. היא מעירה לי על סגנון הדיבור. שארגע. אומרת 'בסדר. שמעתי.' שמעתי בסדר' . ואני משתגעת. כי היא לא איתי. היא לא איתי במאבק שלי שמבקש להתעצם ולהתחזק . היא לא נכנסת רגשית לשם, מתחברת אליי ואומרת משהו כמו 'את יקרה ומקסימה ואני מאד מקווה ומאמינה שלהבא תדעי להתנהל בצורה ששומרת עלייך ומציבה גבול לאנשים חצופים שרעים אלייך' . היא לא אומרת משהו כזה. ואז פתאום היא מן מגחכת בצחוק כשאני ממשיכה וחוזרת על עצמי. ואומרת 'בסדר. בסדר. שמעתי'. ואני מרגישה שהיא ככ לא איתי. ונמאס לי. אז דחפתי אותה בכתף והתעצבנתי 'אל תגידי לי 'בסדר' רק בשביל לסתום לי את הפה. את בכלל לא איתי' . והיא לא מבינה מה אני רוצה ממנה. ואז היא מרגישה מותקפת בעצמה ומתרחקת וגם אני מתרחקת וזהו. הולכות להצטנן באיזה פינה ואחכ כשנרגעות הקשר ממשיך רגיל. תסריט כזה באופנים שונים קורה בינינו מיליון פעם. ביני לבין אמא שלי. זה כאילו רגשית אני זקוקה לקבל משהו שאני לא מצליחה לקבל. משהו רגשי. וזה משתחזר לי המון עם אנשים, תחושת הנתק הזאת, שהם לא באמת איתי ברמה הרגשית. לא משתתפים איתי. לא מעצימים. לא מתחברים אליי. אני רוצה להבין - איפה הכשל? מה הצורך הרגשי הזה שלי שלא נענה שוב ושוב? האם באמת מדובר במשהו ראשוני כמו תינוק שרוצה להשתקף רגשית בפני בזולת? זה כזה? כי זה בלתי נסבל. אני רוצה להרגיש והעולם הזה הורג לי את הניצוץ שוב ושוב. אני רוצה הזנה והעולם הזה לא מספק אותה. אני רוצה להרגיש שמתחברים אליי ומזינים אותי. רגשית. להרגיש שמבינים אותי. שיש תמיכה וגב. כולל בקשיים והמאבקים הפנימיים ואין לי כזאת חוויה מאף גורם. אני כן לבד. ולגבי הפסיכולוגית שהייתה. הפושעת הקלינית הרשלנית הבכירע שביצעה נזקים בטיפול מרוב אטימות- יושבת מולי הכי אטומה ולא מחוברת ולא אמפתית שיכול להיות ושורטת ומבזה את נשמתי - אז לא. אל תציעו לי שוב טיפול אצל פסיכולוגים. תודה. ובכלל אני לא מחפשת קשרים בתשלום יותר. הזנה רגשית היא תוצר של אהבה. לא של 'שירות התייחסותי בתשלום' שבמקום לספק הזנה מספק לך הזדמנות לתרגל תסכולים בתנאים מטיבים יותר לכאורה.... קבעו לי מה אני צריכה ודחפו לי את זה לגרון בין אם אני מעוניינת או לא. רק אהבה. תגרמו לי להרגיש מחוברת לעולם הזה. שייכת. אהבה. ובכל מקרה מה הכשל ביני לבין אמא ברגעים האלה? מה אני מצפה ממנה ולא מקבלת ומה התסכול שהיא חווה ממני? אני מנסה להבין. לדעתי היא סתם חווה אותי כמטרד שמפריע לה להתרכז בדברים מעשיים יותר כמו טיפול בענייני הבית... היא לא ממש מבינה בצרכים רגשיים. השאלה מה הצורך שלי ממנה ברגעים כאלה? למה באמת הדיבור שלי נעשה דרמטי וטעון? מה אני מחפשת שם?? העצמה? לדעתי העצמה. מישהו שיהיה שותף להעצמה שלי.

מימה. זה נשמע כל כך קשה!! שולחת לך כוחות ואהבה.

הם לא יודעים במציאות למימה קשה מאד לכעוס גם במצבים שממש צריך לכעוס. כמו למשל אקס אידיוט שמיליון פעמים התנהג בצורה שבן אדם נורמלי היה כועס ומעיף אותו. אבל אני נשארתי ונשארתי ונשארתי מתוך תקווה שזה יתפתח לאהבה שרציתי... ואחרי שהוא נפרד ממני פתאום רק בדיעבד כעסתי המון עליו , על כל מה שהבלגתי בשקט וספגתי וויתרתי והתגמשתי מתוך התקווה לטוב.. וכן אין לי את מי להאשים במקום עצמי. הוא לא חייב לי כלום. יכולתי לקום וללכת בעצמי בכל שלב, אבל נשארתי וקיוויתי. רק שלדעתי הוא ידע. הוא ידע שאני תמימה ומקווה והוא משך את זה כי הסקס היה לו נוח ... הוא לא היה ישר איתי. הוא לא אמר את האמת, שהוא לא רציני. שהוא לא מתכוון לעולם לטוס איתי או לגור איתי. שרציתי לטוב אמר אוקי. ואז דחה את התאריך. עד שהגיע המועד החדש החליט לזרוק אותי. אני חושבת שמראש הוא ידע. הוא ידע שאין לו שום כוונה אמיתית. אבל הוא משך כל עוד הייתי תמימה ונוחה.. ורק בדיעבד כעסתי. רק בדיעבד התפוצצתי. הייתי צריכה הרבה קודם לכעוס ולעזוב מיוזמתי. מי שמתנהג כמו סמרטוט שלא מצליח להציב גבולות לאנשים שלא יתפלא שמנצלים את זה..... וכול הכעס שיוצא פה ממני. 99% כעס פנימי סמוי. מימה האמיתית מחייכת ונחמדה הרבה יותר מהממוצע... לפעמים אני צריכה לדעת לכעוס כצריך. ולהעמיד אנשים במקום כשצריך. אבל אני שונאת להרגיש את זה ביחסים. את האנרגיה של הכעס.

מימה, אנשים (כמוני, למשל) יודעים טוב מאד מה זה לא לזהות הרגשת כעס בזמן אמת מול זולת, וגם היטב מכירים זעם פנימי מעגלי. מה את חושבת, למה אני כותבת לך כל כך הרבה. אני באה משם ביסודות. ועדיין, כמדומני, ובמיוחד לאחרונה - לא אתם וגם לא המטפל שלי וגם לא אני חשים בכעס המכלה וההרסני. אני מציגה, ומקווה שרואים, את הצדדים הרכים והיפים, שאולי הוסתרו קודם. אולי גם את מסתירה אותם? ואם כן, חשבי מדוע? סוריקטה

אז הנה .. מילים? לא יודעת מה להגיד מלבד ללמוד להכיל את התחושה והחדשות הטובות לגבי 'כלום' זה שאפשר למלא אותו עם דברים לאט לאט. יש מקום פנוי בתוך 'כלום' . כלום זה הרבה יותר עדיף מאנשים שמלאים בהרבה בולשיט וזבל

הגבתי למישהי לפוסט ולא פורסם בשרשור שהתכוונתי כנראה ובמקום זה מופיע כהודעה חדשה נפרדת

הי כולם, כבר כתבתי ואני חוזרת: אני בסדר. מרגישים את זה, נכון? אני מרגישה. wish me luck? שלכם, סוריקטה

ברור שאת בסדר .... את מתכננת את צעדייך ...את מגיבה לפרידה , ואת עושה תהליך מדהים שמעיד על בגרות והבשלה .... סומכת עלייך וגאה בך ............ושולחת חיבוקים של כוחות

אומרים שאני מתחזקת וגדלה סוריקטה

סוריקטה אהובה, מאחלת לך המון הצלחה בדרך החדשה. את בסדר! שלך, שירה

הי שירה, תודה כל כך שאת איתי. ימים יגידו. אפילו בגיל מאוחר. שלך, סוריקטה

הכי בסדר שאת

סוריקיטה יקרה אני שמחה שאת בסדר אוהבים אותך גם כאשר את בסדר וגם כאשר את לא💗

הי אודי לפני כמה ימים שמעתי את הקולגה שלי מהעבודה זו שרבתי איתה אומרת לקולגה אחרת שבא לה להקיא עליי. החלטתי ליזום איתה שיחה דרך צד שלישי (זה הכעיס אותה אבל בסוף דיברנו אבל לא סיפרתי ששמעתי אותה מדברת ככה) הייתה לנו שיחה ארוכה עם כבוד הדדי . ונפתחתי אליה וסיפרתי שאני בטיפול ושזה דורש ממני רגשית ואני רוצה שנדבר ושקשה לי . ואז אמרתי כמה פרטים לגבי הפגיעה , אך היא אינה רצתה לשמוע ואמרה שאם היינו חברות אז הייתה מתעניינת יותר. אך הקשיבה לי באופן פסיבי וחיכתה שאסיים לדבר , אולי מתוך נימוס. פשוט הרגשתי שאני חייבת להסביר את הצד שלי כי נמאס לי שמכנים אותי לא נחמדה וילדותית, וגם רציתי לשתף אותה כי יש בי הערכה אלייה , גם החמאתי לה בשיחה ואמרתי שאני חושבת שהיא אדם עמוק ומכיל , למרות שלא בטוח שכך הדבר. כעת שאני חושבת על השיחה, אני מרגישה שהגזמתי בפתיחות שלי מולה ושזה בטח לא היה מתאים לפתוח את זה מולה . אני פוחדת שהיא תרחם עליי או תחוש מעמסה ותרצה להתרחק ממני יותר. לא יודעת, אני שמחה שסופסוף דיברתי איתה והצגתי את הצד שלי באופן יותר פתוח מבעבר, אני מרגישה שזה קידם אותי ושחרר בי משהו. היא אמרה שמבחינתה שלום בבוקר ולהתראות בסוף יום עבודה זה חובה. אבל לא התחייבה ליותר. אודי, אני לא חושבת שהיא רוצה להיות חברה שלי. אודי וגם הבנות בבקשה תכתבו מה אתם חושבים

מיקוש חמודה , כתבתי לך ארוכות ומחקתי , חושבת שהתהליך שאת עוברת איתה עם תיקחי אותו לטיפול תלמדי ממנו המון על קשרים שלך . זאת למידה נכונה של כמה ולמי לספר ואיך אנחנו מגיבים בקשר .... אתך

שאותי כבר אף אחד לא רוצה לשמוע..... לא פה ולא אצלה :( לא יודעת מה אמיתי או איך יודעים...לפחות יורד גשם שמנקה...ודמעות..

הי מיכל, אני רוצה לשמוע אותך, איתך... :-)

הי מיכלי , מקווה שמרגישה טוב יותר שולחת יד לצאת מהבוץ הטובעני שמכסה את העיניים ומזכירה לך כמה אוהבים אותך כאן ....

הי מיכל יקרה, ואני חושבת שאם כתבת את מה שאת חושבת, איכשהו את כן מצליחה להאמין שגם כאן יש אוזן קשבת. יורד גשם, מים מזוקקים, והמלחים המיותרים מחלחלים באדמה, נשטפים לעומק. https://www.youtube.com/watch?v=m83uOLMIwf4 שלך, סוריקטה

הי מיכל. אני פה. אשמח לשמוע

תודה לכלכן...מרגישה מעיקה כזו :( סליחה.

לא ברורה ללא מילים או צבע וצורה עצבות של בדידות של מחשבות של קולות והכל בפנים כלפי חוץ אף אחד לא רואה אני בתפקוד מלאאא לא יודעת משהו לא ברור עובר עלי כבר כמה ימים אולי זה האינטנסיביות שאני עושה פעולות מבריאות ... אולי אני דוחקת את הקושי הפנימי מבלי להבינו . לא יודעת ... מלנכוליה זמנית ויחד עם זה ....נשתדל שהשבת תהייה רכה טובה ונעימה לנו

הי אביב, לפעמים לא יודעים. לא רואים עלינו, הא? אני שמחה בגשם למרות כל ההפחדות, ונהנית מהבדיחות שרצות מסביב. ואפילו, היות שאיני מצויידת בבית במזון, כנראה אצא החוצה ואדאג לי. ובהזדמנות אראה את הנחלים גואים. והברווזים מגעגעים. איחוליי גם לך. סוריקטה