פורום פסיכולוגיה קלינית

יש לי בעיה שמאוד מתסכלת אותי מזה כמה חודשים,אני בן 23 עובד במקום עבודה מסוים,שלאחרונה הכרתי בו את חברתי,,,ומאז אני סובל מחרדה מסוימת בסיטאוציות חברתיות שהיא כביכול נמצאת איתי במסגרת העבודה בלבד!! אני נתקף הסמקה עזה,בלבול ,חוסר תאבון .....ידוע לי שזו פוביה חברתית מסוימת אך שאלתי היא למה היא נגרמת לי מחברתי ולמה אני חש את האי נוחות העצומה הזאת שהיא בנחוכתי ועם שאר החבר'ה.....................................,,,,,,????????

יצחק שלום אתה הכתובת הנכונה ביותר לשאול את השאלה הזו, המקורות לחרדה מצויים אצלך וצריך להבין מדוע אכן אתה נתקף בחרדה במצב זה. נסה לחשוב מה קורה לך, אין כאן כללים ברורים וכנראה שיש משהו שמלחיץ אותך בסיטואציה הזו או במשהו שהיא מזכירה לך מן העבר. אולי חברתך עצמה תוכל לעזור לך להבין יותר טוב מה קורה. בכל מקרה, במידה והדבר פוגע באיכות חייך יש מקום לפנות לייעוץ פסיכולוגי כדי לטפל בבעיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם הקלמרבין והרגיעון של הדס באמת מרגיע ומפיג מתחים ,[ועוזר גם לסוגי חרדות שונות..]??

רמי שלום בנושא תרופות אני מציע לפנות לייעוץ לפורומים הרפואיים או להתייעץ עם רוקח. פורום זה עוסק בפסיכותרפיה בלבד. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בן 29 אני אדם שמחפש בעצמו כל מיני בעיות ( מן היפוכנדר). לפעמים יש לי משהוא איזה שהוא סימפטום ואני מתחיל לחפש את שורש הבעיה ומכריז על עצמי כאל בעל בעיה, אפשר להגיד שה"דימיון" שלי מפתח איזו שהיא בעיה דימיונית שבסופו של דבר היא איך שהוא מקבלת רגליים, כלומר מתחילה להיות "הגיונית". למרות שאני יודע שאין שום בסיס הגיוני!! רציתי לדעת על איזו שהיא שיטה להוציא מחשבות "דימיוניות"-לא הגיוניות מהראש, איך להגיד לעצמי,מספיק זה לא הגיוני. אינני רוצה ללכת לפסיכולוג או לפסיכיאטר.

דני שלום חרדות אינן יכולות להיות הגיוניות אחרת הן לא יהיו חרדות אלא סוג של פחד מוגדר. החרדה היא מנגנון נפשי להגנה מפני סכנות צפויות, אולם הגוף מייצג חרדות לא תמיד בצורה מסודרת והגיונית מסכנות של ממש אלא לעיתים כתוצאה מכל מיני אירועי חיים ומצבי לחץ בעבר. אי אפשר להוציא באופן אקטיבי מחשבות, אפשר להכניס פנימה מחשבות חיוביות שאולי יאזנו את המחשבות השליליות ועם הזמן יפסיקו אותן. במידה ואתה יכול לעשות את התהליך של החשיבה החיובית ללא טיפול זה מצויין. ישנם מצבים בהם נדרשת ההנחיה המקצועית לתהליך זה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, עוד חודש אני בת 30, לפני 3 חודשים התחתנתי לפני חודש קניתי דירה, הדבר חייב אותי להתראות בתדירות רבה עם חמותי, שאותה אני אוהבת, אבל באופן לא מובן עשה לי רע, יש לציין שיש לי גם בעיה עם מחוייבות וגם נושא החתונה היה לי קשה, אך אני מאוד אוהבת את בעלי והוא אותי.כמו כן אני סובלת ממעי רגיז, בשנתיים האחרונות הייתי במעקב אצל מומחים בתחום, אך מצבי עם כדורים ובלי זהה, הדבר התגבר עוד יותר, וזה גורם לי להיות תקועה בבית עם הרבה חוסר אנרגיה, ולהיות במתח גבוהה כל פעם שאני יוצאת מפחד שיתקוף אותי שלשול ולא יהיו שרותים בקרבת מקום. אני פונה אליך הפסיכולוג הנכבד ולא לפורום מעי רגיז, מכוון שבחודש האחרון קורה לי משהו שלא קרה לי מימיי, אני מרגישה מועקה ענקית ואני כל יומיים בערך בוכה, והמצב רוח שלי ירוד, הכי מפחיד שאני לא שולטת במוח שלי אני עושה דברים ותוך כדי אני מוצאת את עצמי מנהלת בלב ריבים עם חברים ועם חמותי, והריבים מתפתחים והכול קורה בראש ואני ממש צריכה להגיד לעצמי די ולהפסיק. כאשר אני פוגשת חברות המצב רוח הרע עובר ונהיה לי בסדר אך אחרי הפגישה הוא חוזר להיות רע. הדבר היחידי שעוזר לי גם מבחינה נפשית וגם פיסית עם הבטן הוא סיגריה, יש לציין שאני לא אדם מעשן לעיתים רחוקות מאוד אני לוקחת סיגריה מחברה שמעשנת (מצטרפת אליה), פעם בחודש בערך, בעבר עישנתי כשנה ולפני שלוש שנים הפסקתי. לפני שבועיים עישנתי 2 סיגריות והיום אחת כי כבר לא יכולתי עם המועקה, אבל אני ממש לא רוצה את זה כפתרון. 1. האם יש לי דכאון? 2. האם סיגריה עוזרת לי מרמז שיש לי בעיה כימית בגוף? 3. מה לעשות כעזרה ראשונה ולטווח ארוך- האם יש כדורי הרגעה שכדאי להשתמש בהם. יש לציין שאני גם בעלת 2 תארים בתחום ההיטק ואני עובדת ברבע משרה בתור מזכירה, גם זה לא מרומם את רוחי למרות שנחמד לי בעבודה והיא מסתדרת לי טוב עם כאבי הבטן. תודה.

גלית שלום את מתארת סידרה של תופעות והתרחשויות ויתכן שהחיבור בין כולם יוצר מצב לחץ ומצוקה כעת. חתונה ורכישת דירה הם אירועים משמחים אבל כרוכים גם בלחץ נפשי רב. אינני יודע מהי ההסטוריה האישית שלך אבל יתכן שיש כאן חיבור של צמתים רבים בחייך וזה לא פשוט להתמודד עם זה. המעי הרגיז בהחלט מסבך את העניינים. אמנם מדובר בתופעה פיזיולוגית אולם יש לך טריגרים נפשיים ובוודאי השלכות חמורות על איכות חייך הפיזיים ובעקבות זאת גם הנפשיים. העובדה שהסגריה עוזרת לך לא אומרת דבר, זו יכולה גם להיות סוגסטיה נפשית נטו. כדורי הרגעה הם פתרון מאוד מקומי ולא מומלץ לטווח ארוך. בהחלט אפשר לשקול תרופות נוגדות חרדה ודיכאון בהתייעצות עם פסיכיאטר כיוון שעשוי להיות להם אפקט מרגיע על המעי הרגיז (יש על כך מחקרים שונים) ובאותה הזדמנות אולי יעזרו גם לדברים אחרים. לא בהכרח שאת סובלת מדיכאון כעת אבל לא הייתי נותן ליד המקרה להכריע. במצב הנוכחי יש מקום לפנות לייעוץ פסיכולוגי. אפשר אולי להיעזר בהיפנוזה לשיפור המצב של המעי הרגיז, מה שיכול להשתלב בטיפול פסיכולוגי כללי יותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן, אני רוצה לבקש את התייחסותך לתכתובת שלי עם עירית במהלך הימים של חופשתך. אם אוכל לבקש שתעבור לדף 801 ותקרא את ההודעות שמתחילות ב"תודה על הפורום הזה", ותגיב מה דעתך. תודה גילה

גילה שלום קראתי את ההתכתבות ואני חושב שנאמרו שם דברים כנים וחשובים על מה ששתיכן הרגשתן. קשה לי להביע דעה חד משמעית, אני מאמין שאת צריכה להתחבר לתחושותיך ולפעול לפיהן. נראה שכדאי שתחזרי למסגרת טיפולית, אבל לפי רוח הדברים נראה שכדאי שתפני למטפל או מטפלת אחרים ולו בשל החשש שלך שהמטפל הקודם לא יידע לעזור לך לצאת מן המצוקה אליה נקלעת. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני עומדת להתחתן עם אדם שאביו היה חולה במחלת נפש האם זה תורשתי? האם יש צורך בבדיקות? אמו לא ידעה על המחלה לכשהתחתנו (הוא צרך תרופות)

שלום תלוי באיזו מחלה מדובר. יש מחלות בהן יש גורם תורשתי ויש כאלה שלא. אין כיום בדיקות מספקות בנושא, וגם אלו שקיימות לא באמת מועילות לקבלת החלטות לגבי החיים. אני מציע לברר את העובדות המדוייקות, לשוחח על הנושא עם בן זוגך בלי לטייח את המציאות, ואולי אפילו להתייעץ עם מטפל זוגי לגבי החששות. את עומדת להתחתן ואת העובדה הזאת סביר להניח שלא תשני. בחששות צריך לטפל ולדעת גם את העובדות והמציאות. בברכה ד"ר אורן קפלן

למה עצלנות קשורה? לחוסר אנרגיה? להרגל רע? לעייפות כרונית? לחוסר פעילות גופנית?

אבי שלום עצלנות היא מילה שיפוטית מאוד. השאלה מה עומד בבסיס העניין, וכל האפשרויות שנתת אפשריות כמו עוד רבות אחרות. העניין הוא מה ההסטוריה של תחושתך בנושא וכיצד אתה משנה את הדברים כך שלא תתפוס עצמך כעצלן. ההתיחסות השיפוטית שלך כלפי עצמך יכולה להיות קצה חוט מרכזי להבנת הנושא. בברכה ד"ר אורן קפלן

קורא יקר שלום! לבני יש חרדה מפני השואה כבר זמן מה, החרדה החלה בערך בגיל 11 וממשיכה לחזור כל שנה לקראת יום השואה. בני אינו יכול לישון ולפעמים מאבד את התאבון. איני יודעת מה לעשות, כבר פנינו לטיפול פסיכולוגי אך ללא הועיל, הפחד עדיין חוזר בזמן זה של השנה. אנא אם מישהו יכול לעזור לי, שישאיר הודאה פה בפורום. בתודה מראש מילה.

תשקלי היפנוזה,מאוד יעיל

בשנה האחרונה עברתי טראומות קשות בנוסף להיותי אם שכולה. לאחר שנאבקתי בטראומות שאיימו על חיי וחיי בן זוגי הסכמתי לאחר לבטים רבים ולא לפני שניסיתי את כל הטיפולים האלטרנטיביים האפשריים לקבל יעוץ פסיכיאטרי שבעקבותיו אני מטופלת בסרוקסט אחד ליום וקסנקס xr 1 ליום. הפסיכיאטר קבע שאני סובלת מ-panic disorder ועלי ליטול את התרופות ובמקרה של sos גם לקחת לוריון מתחת ללשון. אני פוחדת לא לקחת את התרופות שמא אקבל התקף של המחלה שהוא מאוד לא נעים וכולל חולשה קשה כאבי בטן רעד לא נשלט בכל הגוף חום קשה המתפשט בכל הגוף ורעש באוזניים ובדרך כלל גם לחץ הדם משתולל. אלו התקפים קשים ביותר ולא אחת נחחתתי בחדר מיון עם הסימנים האלה עד שלמדתי לשלוט בהם באמצעות התרופות ושתיית מים. האם יש סיכוי שאגמל מהתרופות אי פעם? תודה גרדיניה

מילה שלום כדאי לשוחח עם הילד ולנסות להבין איתו אילו מחשבות עולות סביב נושא השואה. העובדה שהדבר חוזר על עצמו כל שנה מהווה כבר עניין בפני עצמו שדוחף את הבעיה בשנה הבאה. השאלה מה קורה לאורך כל השנה, האם התנהגותו ומצבו הרגשי רגילים. יתכן שיוכל להיעזר בשיטת EMDR להתמודדות ממוקדת עם הבעיה. רצ"ב קישור למאמר בנושא: http://www.psychologia.co.il/emdr.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

אני לבד, וכך היה תמיד, אני מתקרבת לגיל 40 ופוחדת שאשאר לבד. בכל מקום אני רואה את כולם זוגות זוגות, כמו בתיבה של נוח. כל יציאה שלי לרחוב, לעבודה רק מגדילה את הכאב, בכל מקום נשים בהריון, מלאות תקווה, יש להן למה לצפות ורק אצלי שום דבר לא משתנה. ואם אני פוגשת מכרים אז מייד שולפים תמונות של נכדים, כאילו אין עוד אנשים בודדים בעולם מלבדי. אני מכירה את כל הקלישאות - לא לשקוע ברחמים עצמיים, להסתכל על הכוס המלאה, ולא לחדול לקוות, אבל אני לא מצליחה להתגבר על הייאוש. אני מנסה להכיר אבל בגילי זה כבר קשה, מה גם שאני לא נראית נפלא, וגם אני וגם הגברים די בעייתיים. אני בטיפול פסיכולוגי שלא עוזר לי להרגיש טוב יותר או חזקה יותר. אני מאוד מתוסכלת ומלאה זעם - למה דווקא אצלי הדברים הסתבכו ככה? אני מטופלת גם בכדורים נגד דכאון וחרדה אבל גם זה לא עוזר, ואני מרגישה שבאמת החיים שלי לא שווים הרבה ואני רואה בהם רק כאב, ולא מפסיקה לקנא באחרים שחיים חיי רגש. זהו הטיפול הפסיכולוגי השלישי והארוך מכולם (שנה וחצי) שלי - האם גם הוא הגיע לקיצו? האם הפסיכולוג מפספס משהו או שזו אני שאיני רוצה לעזור לעצמי? אודה לך אם תתיחס להודעתי המבולבלת קצת

למה לברוח מכאב אי אפשר לברוח משום דבר צריך להיתמודד עם מה שיש ובצורה טובה כך אמר לי מישהו הושיט לי יד ויצאתי מהחור ששקעתי בו שנה שלמה. אם הפסיכולוג לא מצליח לגעת ולקדם אותך תגידי לו את זה תבררו איך ומה אפשר לעשות ואם הוא לא מתאים אפשר ורצוי להחליפו היצחקת אותי,,את בת 40 ומדברת כמו בת 70 את בשיא הפריחה שלך תקומי ותעשי משהו ,תהיה חיונית יצירתית ותעוזנית אל תרחמי על עצמך כולנו עם כדורים ותאמיני כל אחד והחבילה שלו מי שגרוש מי אלמן מי חולה ומי מבוגר וכו' תעשי את כל הממצים שאת יכולה ותנצלי את המשאבים שיש ברשותך תהפכי את הלימון לימונדה. זה אפשרי תצליחי אחותי. מ.

שירה שלום הודעתך מלאה בכאב ואין לי עצה פרקטית ומיידית לשינוי המצב. את נוקטת בכל הדרכים המתאימות, את הולכת לטיפול פסיכולוגי ותרופתי, אני מתאר לעצמי שאת מכירה את כל המסגרות להיכרויות, כך שברמה הקונקרטית אין לי משהו רציני שאני יכול לתרום. זה מסוג הדברים שבאמת אי אפשר לברוח מהם, את נמצאת עם הכאב וחווה אותו, עם תקווה שאני מקווה שלא נעלמה למרות הכאב, שהדברים יחייכו אליך יותר בהמשך. הנתיב היחידי הוא להמשיך ולטפל בעצמך בכל הדרכים שאת מכירה כדי שהדברים יהיו טובים יותר הלאה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אהבות בחיים שנותנים לנו תחושה של התרגשות אהבה יצירתיות ושייכות קוראים לנו בגיליים די מוקדמים ועם השנים הרצון שלנו לאחוז חזק יותר ויותר את ידו של בין זוגנו או לחילופין השותף של חיינו נוצר מהפחד שלנו להיות לבד. אין ספק שמה שהינך מתארת בסיפור חייך הוא מאין אכזבה ופחד מהיותך גלומה, שסובבת עשייה בודדה ומבודדת במשך שנים. נראה, שרוב חלומך וצורכי הסיפוק הפנימים שלך נבנו ונוצרו מתוך אמונה ויצירה של מחשבה כי זוגיות, בית, משפחה וילדים ישלימו את גורלך ויעודך בחיים הנוכחים. יש בראיה והשקפת חיים כזו המון עומק נפשי, פחד, רצון לנתינה, הקרבה עצמית, אמציונל ברמות גבוהות שלמעשה יוצר את התוצאה ההפוכה שהיא התקבעות במצב סטטי, אי יכולת ליצור קשריים מהותיים ואיכותים מפת חוסר ביטחון עצמי נמוך מאוד, שלמעשה הורס כל בניה עתידית. הנך, מודעת למצבך ואפילו מגיעה לעומקיים נפשיים , והתעלות ריגשית שלא מתירה לך ברירה אלא להישאר במקום ולהתחבר לתחושות סבל עצמית, דיכאון והקרבה עצמית במקום לחשוב וליצור בדרך הגיונית, פרקטית ומעשית של ראיה נכונה של החיים. נראה לי שבמצבך הנוכחי, הגישה המעשית ולף דווקא הטיפול הפסיכולוגי יתנו לך את המענה לבעיתך. עליך להתחיל לבנות וליצור תחומיי עניין חדשים בחיים כמו: להירשם ללימודים שלימודים רוחניים מומלצים ביותר, להתחבר ליצירה, לכתוב , חוגי ריקודי עם מומלץ לך ביותר או לחילופין מכון כושר או כל סוג של קנטרי קלאב. תנסי את הפעילויות שהמלצתי לך בחום ותראי פתאום איך אישיותך מתמלא ונבנית בצורה יותר אןפטימית ובריאה. כמו כן, אפשרויות כאלה יוכלו לתת לך את הרצון לצאת מהבבית, להגביר את תחושת הביטחון העצמי שלך ואולי לבסוף השתיכויות כאלה מצדך למסגרות כאלה יתנו לך את האפשרןת להכיר פרטנר או בן זוג ולהקים ולהגשים את יעודך שהנו משפחה. לסיכום: יש כן לאן לברוח מהכאב, אבל תעשי את זה.

שלום ד"ר קפלן. קודם כל תודה רבה רבה על תשובתך,אך יש בה מספר דברים שלא הבנתי. אני טוען כי אתה צודק בכך שיש צורך בטיפול משולב מאשר טיפול נקודתי בתופעות ובהרגשות,אך עם זאת אני גם טוען כי קודם כל יש צורך לקבל את הכח ואת היכולת להיות בטיפול פסיכולוגי,כי במצבי כעת עם כל התחושות הפיזיולוגיות(המתח,הבלבול,החוסר יציבות,הדיכאון,החרדות)אני די בספק שאני אוכל לשתף פעולה(ניסיתי גם במשך כיותר מחצי שנה),אני פשוט לא מרוכז ומאוד מדוכדך. וכעת לשאלתי: אתה לא חושב שאולי כדאי שהפעם אתן לכדורי ה"רמרון" את הזמן והקרדיט לדחוף אותי טיפה קדימה ולהעניק לי את הכח ללכת לטיפול פסיכולוגי ומאותו הרגע ,בעצם, לבנות את החיים שלי בחזרה שלב אחר שלב ואז זה יהיה לא רק עם רצון(דבר שיש לי כל הזמן),אלא גם עם יכולות,כי אני סוג של בן-אדם שאם יש לו את היכולת יכול לעשות כמעט הכל. אני חושב ,פשוט, שכל עוד אני במצבי הנוכחי אני לא רואה איך אני יכול לשקם את עצמי בלי יכולת,אני פשוט מרגיש חסר כל יכולת לעשות משהו,הריקנות והפער שהצטברו כל כך עמוקים ועצומים,עד כדי שאני מרגיש שאני רוצה אבל ממש אבל ממש לא יכול. עוד דבר,ברשותך,לא ענית לי,אבל מסיפורי הארוך למדי,מה אתה יכול להסיק?שאני תחת איזה קטגוריה?דכאון?חרדה?שניהם יחד? שוב תודה ומקווה שתשובתך תגיע בהקדם,ארז

ארז שלום אינני מתיימר לעשות אבחנות דרך האינטרנט ולכן אני אמנע ממתן תשובה ברורה לשאלתך מה ניתן להסיק מדבריך. הקושי להתמיד בטיפול הוא בוודאי חלק מחוסר האנרגיה והבעיה שממנה אתה סובל, אבל הטיפול הפסיכולוגי עשוי להיות המפתח לשנוי ולפתרון. השילוב בין טיפול תרופתי ופסיכולוגי עשוי להיות אופטימלי מבחינתך, יש לכך הרבה עדויות מחקריות, ואני מציע שתנסה להתמיד בשניהם. בברכה ד"ר אורן קפלן

והנה הבן שלנו סובל מהפרעת אישיות סכיזואידית, הוא כבר נשוי, אבל עדיין אין להם ילדים. מה אפשר לעשות? איך אפשר לעזור לו? כדאי שיתגרש? מה להגיד לאשתו הצעירה?

מנשה שלום הפרעת אישיות היא מונח מאוד מעורפל ויש לגבי חילוקי דיעות בספרות המקצועית. אני מציע לא להיצמד להגדרות פסיכיאטריות אלא לנסות ולהבין את הבן שלך, ממה הוא סובל, כיצד ניתן לעזור לו. אינני מבין את הקשר בין העובדה שאין להם ילדים לשאר הדברים ומדוע אתה צריך לומר משהו לאשתו או לומר לו להתגרש. אם הוא נשוי סביר להניח שבני הזוג נמשכו זה לזה והחליטו להתחתן מתוך מחשבה שכך יהיה להם טוב. תן לו לנהל את חייו כפי שהוא מבין ורוצה, ונסה לתת לו תמיכה מבלי להתערב בצורה חזקה מדי בחייו. בברכה ד"ר אורן קפלן

תראו, יש לי בעיה נפשית שהולכת ומתגברת ואני רק מדחיק אותה כל הזמן. אני לא יודע אם אנשים מתחילים לשים לב, אבל זה מדאיג אותי, לא אובחנתי אצל אף אחד כי אני פשוט מסתיר את זה, אבל אני בטוח כמעט שיש לי משהו, אנסה להסביר עד כמה שאוכל.... אני אתחיל בזה שמאז שאני זוכר את עצמי יש לי טיקים, כשאני בחברה של אנשים אני לא עושה אותם, אבל כשאני נמצא לבד אני משחרר הכל. יש לי פחדים, אני פוחד מהחושך בצורה כפיאתית, אני בקושי ישן בלילה משום שאני פוחד לעצום את העיניים. כשאני ממש נכנס להתקף של פחד, אני מתחיל לגעת בקירות, בוילונות, כל מיני דברים כאלה מוזרים שאני לא שולט בהם. יש לי כל מיני הרגלים כפיאתיים כאלה, אני לא יכול לתאר אותם.... שמעתי פעם שזה קשור גם לאיך שהייתי בלידה, ובכל אופן נולדתי כחול. אם אני נמצא לבד בחדר אני כל איזה דקה מסתכל לכיוון הדלת מרוב פחד, אני כל הזמן חושש שתבוא אליי איזה רוח רפאים, אני יודע בהיגיון שזה שטויות שאין כזה דבר, אבל אני לא יודע איך להסביר את זה אבל אני חייב לוודות כל הזמן שאין שם כלום, ואני כל כך מתאמץ בשביל זה פיזית... בגלל חוסר בשינה אני מדרדר בלימודים, נכנס לידכאונות... אם מישהו שמכיר אותי יראה את ההודעה הזאת הוא לא יאמין למה שהוא קורא, כי אני מחצין את הכל, אבל כמו שאמרתי כשאני לבד אני משחחר הכל. אני מבקש בבקשה חוות דעת מקצועית, אני לא יכול להמשיך לחיות ככה, בזמן האחרון זה רק הולך ומדרדר, אני מתחיל להיות חשדן נורא... מתחיל לאבד יכולת... בבקשה עזרה... בתודה ערן

היי ערן אחי סבל מזה בגיל התיכון היום הוא בן שלושים. בגלל שהסתיר ולא טיפל בעצמו ניגרם לו נזק מיותר כדאי לך לפנות למירפאה ולספר לרופאה או למישהו מהמישפחה שיפנה אותך לפסיכאטר ,הוא יאבחן יתמוך ויתן כדורים . הכדורים ישחררו אותך מהנטל של הפחדים והחרדות הקשות שתיארת. אי אפשר לאבחן דרך האינט'.למרות שכל מה שתיארת מתאים לאו.ס. ד.(ואני לא רופאה) ואתה תרגיש הקלה ויותר טוב. אל תפחד ,.תשתף מישהו מהיימן ותגיע לרופא הקרוב כמה שיותר מהר. כך יטב לך.אסור לעבור את זה לבד וגם בלתי אפשרי. אחי נעזר בי כל הזמן. תצליח. מאיה.

וואי, אני לא רואה את עצמי משתף את המשפחה שלי בזה, אני לא רואה שום סיכוי, אני צריך עזרה, אבל בחיים לא דרך המשפחה שלי, ואים לי גם מושג למי לפנות, או לאן ללכת בשביל ייעוץ, ואני רואה שהמצב רק הולך ומחמיר. תוכלי לתת לי את השם של המחלה של אחיך באנגלית?

ערן שלום אתה סובל כנראה מסוג כלשהו של הפרעת חרדה. אני מצרף קישור למאמר בנושא דרכו תוכל להבין יותר טוב את הסיווגים השונים. http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm אני מציע שתפנה לקבל טיפול פסיכולוגי, ויתכן שנדרש גם טיפול תרופתי נוגד חרדה. חבל שתסבול כך, הדברים יכולים להיראות הרבה יותר טוב. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני תלמידה בת 17,שדווקא הולך לה לא רע בלימודים. הבעיה היא שאני נורא נורא לחוצה מהלימודים,אני מרגישה שזה סוחט אותי,כל פעם לאחר שאני חוזרת הביתה זה מעסיק לי את הראש,אני כל כך מפחדת שלא להצליח (למרות שיש לי מאיות)זה עומד לי על הלב,אני אפילו לא יודעת אם זה הפורום המתאים,אבל אני מרגישה כל כך נואשת,לפעמים עד מוות. אני כל הזמן רואה את האנשים העניים,המסכנים,הלא מוצלחים ורואה את עצמי כך בעתיד וכל כך מפחדת שזה יהיה עתידי.לעיתים אני מנסה לעודד את עצמי בכך שהלימודים זה לא הדבר החשוב ביותר,אני מוצאת לבסוף שזו רמייה עצמית.אני רוצה לדעת להתמודד עם הלחץ ולא לפחד ולחוש את המועקה הזו,אני מרגישה כאילו אין חיים מלבד הלימודים ושאם אני לא עוסקת בזה וסתם עושה משהו של "התבטלות" זה פשוט מבזבז לי את הזמן. אני לחוצה אפילו מההשפעות שיהיו לי מהמקום ישיבה שלי בכיתה,משנת הלילה,ועוד השפעות אחרות והכל מפחד שזה יפגע "באיכות" הלמידה שלי,אני מרגישה שאני חייבת להגיע כבר לימים של הבגרויות... וכן אני יודעת שזה נשמע כמו איזו סתם עוד נערה לחוצה ממבחנים אך אני מרגישה שאני לא יכולה יותר,אני לא רוצה למות,אני כן רוצה לחיות,אבל הלימודים מחניקים אותי,הפחד מחוסר הצלחה,הפחד מהעתיד הגרוע שמצפה לי...בעיקר בתקופה הלחוצה והקשה מבחינה כלכלית לכולם... אני אפילו דואגת שמתי שאצטרך ללמוד לא יהיה לי מקום הולם ללמוד בו,,ויהיו בו רעשים או הפרעות אחרות שיפריעו לי להתרכז... נמאס לי לפחד ולחשוש כל הזמן,אני רוצה לחיות ונמאס לי מזה... איך אני יכולה להתמודד ולהרגיש רגועה יותר ולהצליח מבלי להרגיש פחד כל הזמן??? בבקשה! כל מי שיכול לעזור לי מכל בחינה,כי אני כבר ממש ממש נואשת וצריכה עזרה. תודה.

לנואשת שלום החרדות שלך מהלימודים הן תופעה מוכרת, חלקן אפילו תוגדרנה כחרדת בחינות במובן הרחב של העניין. עם זאת, הסיבה לקיום החרדה היא משהו אישי, ולא בהכרח קשור ליכולת הלימודית שלך. המאיות שאת מקבלת אפילו עלולות להגביר את החרדה כי הן יוצרות עבורך רף מאוד גבוה שאליו את שואפת. סביר להניח שיש לך נטייה פרפקציוניסטית ושהלימודים וההצלחה בלימודים קשורים באופן כלשהו לדימוי העצמי שלך. החרדה אינה בהכרח מכשלון במבחן כזה או אחר, אלא שהכישלון במבחן מייצג עבורך באופן מודע או לא מודע כישלון של האישיות שלך, של מי שאת. במקרה כזה החרדה היא רבה כיוון שכל מבחן הופך למבחן לחיים, למשהו שיקבע האם את "שווה" או "לא-שווה". מאחר ורמת החרדה גבוהה כל כך אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי. אני מעריך שתוכלי להיעזר כדי להפחית את החרדה באופן קונקרטי לגבי הבחינות כמו גם להבין יותר לעומק מה עומד בשורשם. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני יודעת על קליניקה הומאופתית בחיפה המשלבת גם טיפול של פסיכולוגית קלינית וטיפול משולב או אחד מהם יכול לעזור לך מאוד, הטלפון של אחד המטפלים הוא 058-707443

שלום רב לכם ולך הד"ר שיקרא מכתב זה. שמי ארז ואני כשנה וחצי מסתובב עם בעיה שאין לי מושג מה היא? העובדות הן שלפני שנה וחצי חליתי במחת הנשיקה,כנראה, שהשאירה אחריה תופעות לוואי מאוד מתסכלות של תחושה כאילו אתה באנייה ושאינך יציב(אך רק תחושה ולא סחרחורת של ממש).לא ידעתי בהתחלה שזוהי כנראה מחלת הנשיקה וביקרתי מאז אצל אצל 3 פסיכיאטרים(טעות של החיים,צריך להתמיד עם אחד וזהו),הראשון אמר לי שזהון דכאון ונתן לי ציפרמיל,לא עזר אח"כ פניתי לנוירולוג שאמר לי שזוהי כנראה מחלת הנשיקה ואין תרופה לוירוס הזה(ושאנשים נוטים לחשוב שזהו משהו נפשי).אחרי תקופה של חצי שנה ואפילו יותר הבנתי שהתחושות לא עוזבות ומצב רוחי הגיע עד לקרקעית,אני רוב הזמן מדוכא ועצבני ורק רוצה לעצום עיניים ולישון.הייאוש הביא אותי לפנות לפסיכיאטר השני שקבע שאין לי כלום מלבד חרדות ושאין טיפול תרופתי לעניין אלא אך ורק פסיכולוגי.הייתי אצל פסיכולוג בשיטת הביופידבק כחצי שנה אך ללא הועיל.מצב רוחי נשאר רע מאוד ואני כל הזמן עצבני כמו סיר לחץ מדוכא.חזרתי לפסיכיאטר האחרון אותו ביקרתי ושוב הוא אמר לי שאים מה לעשות אבל אם אני מתעקש הוא יתן לי כדורים,ואז הוא נתן לי סרוקסט שגם לא עזרו(לקחתי אותם במשך כחודשיים),פניתי אליו שוב והוא אמר לי:"רואה אמרתי לך שאין לזה טיפול" ושילח אותי חזרה לביתי מיואש מאוד.מאז עברו 4 חודשים עד שהחלטתי שאין לי ברירה אלא לפנות שוב לפסיכיאטר אחר.פסיכיאטר זה שפניתי אליו לפני כשבועיים וחצי אמר לי שיש לי דכאון למרות שאני אוכל טוב(ואפילו טורף,עליתי 10 ק"ג בשנה האחרונה)ולמרות שאני ישן כמו תינוק(וגם פה יותר מהרגיל),הוא טען שסממני הדכאון שלי הם אולי לא שיגרתיים אך 20% עד 30% מאלו שסובלים מדכאון אוכלים וישנים יותר מהרגיל ונתן לי "רמרון".כיום אני כשבועיים וחצי אחרי תחילת לקיחתם והייתי רוצה לדעת 3 דברים: 1.האם לאור סיפורי ,האחרון במקצת, ניתן לאפיין אותי כאדם שנמצא בדכאון או בחרדה שאין לה טיפול כטענת הפסיכיאטר השני אותו ביקרתי? 2.האם יש בכלל טיפול תרופתי לחרדות? 3.כאחד שמבולבל מאוד ממה שנאמר לו הייתי רוצה לדעת האם יכול להיות שבן אדם כ"כ מלא בשמחת חיים כמו שהייתי לא מוצא שום דבר טוב בחיים ולא נהנה פשוט מכלום,ולא מרגיש כלום כאילו יש חומה ביני לבין העולם החיצוני ועם כל זה לא מאופיין בדכאון? לסיכום,אני יודע שאיפה שהוא נמצא האושר,אך אני לא מצליח לגעת בו.....

ארז שלום העובדה שאנשי מקצוע שונים נתנו אבחנה שונה אומרת שמה שקורה לך אינו בהכרח אופייני או ניתן בקלות לאבחנה. יתכן בהחלט שיש כאן שילוב של כמה גורמים שביחד יוצרים את האפקט שאתה חש. תופעות נפשיות רבות מתחילות במשהו פיזיולוגי טהור ומתגלגלות הלאה. לכן יתכן שאכן היתה לך מחלה שבעקבותיה התפתחה גם תופעת חרדה. סחרחורות יכולות להיות קשורות גם לתופעות פיזיולוגיות וגם לתופעות נפשיות. מה שבולט בעיקר הוא שהטיפול שאתה לוקח קצר יחסית וסימפטומטי, כלומר עונה ישירות על הבעיה המקורית. לעיתים תופעות נפשיות הן יותר עמוקות ולא בהכרח שהמטבע נמצאת מתחת לפנס. אני לא מקבל את טענת הפסיכיאטר שאי אפשר לעשות כלום כי איך שלא תסתכל על זה יש לך גם בעיה פסיכולוגית כרגע. החיפוש אחר האושר נשמע לי כמרכז העניין או כיעד מרכזי לטיפול פסיכולוגי. אפשר לללוות אותו גם בטיפול תרופתי נוגד חרדה ודיכאון והשילוב בהחלט עשוי להיות יעיל מאשר כל אחת משיטות בנפרד. עם זאת, המיקוד העיקרי אינו בהכרח התופעות הגופניות או האבחנה של דיכאון וחרדה, אלא דווקא טעם החיים אותו אתה מחפש. זו מטלה שלא מסתיימת בתהליך טיפולי קצר. אני מציע לך למצוא פסיכולוג עימו אתה מוצא שפה משותפת ואשר ילווה את התהליך שימשך כנראה כמה חודשים עד לשיפור משמעותי במצבך ובכל מקרה, איני רואה טעם בקפיצה מאיש מקצוע אחד לשני, הדבר רק מתסכל אותך יותר ולא מוביל לפתרונות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב לכם ולך הד"ר שיקרא מכתב זה. שמי ארז ואני כשנה וחצי מסתובב עם בעיה שאין לי מושג מה היא? העובדות הן שלפני שנה וחצי חליתי במחת הנשיקה,כנראה, שהשאירה אחריה תופעות לוואי מאוד מתסכלות של תחושה כאילו אתה באנייה ושאינך יציב(אך רק תחושה ולא סחרחורת של ממש).לא ידעתי בהתחלה שזוהי כנראה מחלת הנשיקה וביקרתי מאז אצל אצל 3 פסיכיאטרים(טעות של החיים,צריך להתמיד עם אחד וזהו),הראשון אמר לי שזהון דכאון ונתן לי ציפרמיל,לא עזר אח"כ פניתי לנוירולוג שאמר לי שזוהי כנראה מחלת הנשיקה ואין תרופה לוירוס הזה(ושאנשים נוטים לחשוב שזהו משהו נפשי).אחרי תקופה של חצי שנה ואפילו יותר הבנתי שהתחושות לא עוזבות ומצב רוחי הגיע עד לקרקעית,אני רוב הזמן מדוכא ועצבני ורק רוצה לעצום עיניים ולישון.הייאוש הביא אותי לפנות לפסיכיאטר השני שקבע שאין לי כלום מלבד חרדות ושאין טיפול תרופתי לעניין אלא אך ורק פסיכולוגי.הייתי אצל פסיכולוג בשיטת הביופידבק כחצי שנה אך ללא הועיל.מצב רוחי נשאר רע מאוד ואני כל הזמן עצבני כמו סיר לחץ מדוכא.חזרתי לפסיכיאטר האחרון אותו ביקרתי ושוב הוא אמר לי שאים מה לעשות אבל אם אני מתעקש הוא יתן לי כדורים,ואז הוא נתן לי סרוקסט שגם לא עזרו(לקחתי אותם במשך כחודשיים),פניתי אליו שוב והוא אמר לי:"רואה אמרתי לך שאין לזה טיפול" ושילח אותי חזרה לביתי מיואש מאוד.מאז עברו 4 חודשים עד שהחלטתי שאין לי ברירה אלא לפנות שוב לפסיכיאטר אחר.פסיכיאטר זה שפניתי אליו לפני כשבועיים וחצי אמר לי שיש לי דכאון למרות שאני אוכל טוב(ואפילו טורף,עליתי 10 ק"ג בשנה האחרונה)ולמרות שאני ישן כמו תינוק(וגם פה יותר מהרגיל),הוא טען שסממני הדכאון שלי הם אולי לא שיגרתיים אך 20% עד 30% מאלו שסובלים מדכאון אוכלים וישנים יותר מהרגיל ונתן לי "רמרון".כיום אני כשבועיים וחצי אחרי תחילת לקיחתם והייתי רוצה לדעת 3 דברים: 1.האם לאור סיפורי ,האחרון במקצת, ניתן לאפיין אותי כאדם שנמצא בדכאון או בחרדה שאין לה טיפול כטענת הפסיכיאטר השני אותו ביקרתי? 2.האם יש בכלל טיפול תרופתי לחרדות? 3.כאחד שמבולבל מאוד ממה שנאמר לו הייתי רוצה לדעת האם יכול להיות שבן אדם כ"כ מלא בשמחת חיים כמו שהייתי לא מוצא שום דבר טוב בחיים ולא נהנה פשוט מכלום,ולא מרגיש כלום כאילו יש חומה ביני לבין העולם החיצוני ועם כל זה לא מאופיין בדכאון? לסיכום,אני יודע שאיפה שהוא נמצא האושר,אך אני לא מצליח לגעת בו.....

למה אתה לא מבקר אצל פסיכולוג טוב ? אם הכדורים לא כל כך עוזרים,ויש לך אבחנה של מחלת הנשיקה יש סיכוי טוב בעבודתו של הפסיכולוג תהייה לך לעזר בחשיבה חיובית בעשיית סדר בבלאגן הנפשי,בתקווה לחזרה לחיים ולאושר שאתה מחפש. המון אנשים עברו את זה עם עזרה מיזערית של תרופות נגד דיכאון והיתמקדו במטרה חיובית ובעשייה שהצילה את חייהם. מה יש לך להפסיד , שיהיה לך כל טוב ואל תוותר.על הטיפול הנפשי.שיכול להיות יחסית קצר טווח. בברכה א.

שלום אני אם לידל בן 6 הגדל במשפחה חד הורית (האב לא בקשר) בעיתי היא שאני מרגישה שאני לא יכולה להתמודד יותר עם מצבי החרדות כל דבר מכניס אותי ללחץ מיותר וישר מוביל לסרט שלם שאני בונה מה יקרה לילד במידה ולי יקרה משהוא חס וחלילה. או במידה ויקרה לו משהוא רע איך אני יתמודד עם המצב ואז נתקפת בגלי חום והמצב יכול להוביל אותי עד לבכי אני מרגישה שהמתחים האלה לא נותנים לי לתפקד אני חיה בפחד מכל דבר ונכנסת למתח מיותר וגם כשאני מנסה לעבוד על עצמי ולהכניס לי לראש שזה רק המחשבות שלי ושאני יכולה לשלוט בזה. זה לא תמיד עוזר אני מנסה לתת את כולי לילד על מנת שלא יסבול וכמה שפחות ירגיש את הלבד שלנו אך עדין מאוד קשה להתמודד . תודה

יעל אני מבין מה עובר עליך,אך לא רשמת בסיפורך מה הוביל לכך ומתי. אינני רופא מומחה אך אני יכול לומר לך שאם הפחדים תוקפים רק במצבים מסויימים את במצב טוב יותר ממה שאת מפחדת,כי זה לא משתלט לך על היומיום אך אם זה כל הזמן ככה מהבוקר עד הערב,תקבלי תשובה ברורה יותר מהרופא המומחה

נשמה טובה אני לא יודע אם זה יעזור אבל אולי? קחי חיבוק בכל הכח וכתף להניח ראש את לא לבד את אף פעם לא לבד. תמיד יהא מי שיעזור (כאילו שאת צריכה) כי הנה הגעת עד כאן (ואפילו על הגחון) אבל עשית את זה ועוד תגדילי לעשות למה לדאוג כל כך? האלה, (הדאגות) כמה משתמשים בהם יותר ככה הם מעצימים יותר הזניחי אותם ותראי הם כלים מאליהם.

יעל שלום אני מבין מדבריך שהחרדות שלך מתמקדות בעיקר סביר הילד והקשר עימו. במידה וכך המצב יתכן שתוכלי לטפל בעניין בצורה ממוקדת שתפסיק את המחשבות הטורדניות בנושא. אחת השיטות היעילות היא EMDR שתוכלי לקרוא עליה בקישור הבא: http://www.psychologia.co.il/emdr.htm עם זאת אני רוצה להדגיש שיתכן שלמרות שאת מתארת משהו שמתמקד רק בקשר עם בנך, יתכן שמדובר בחרדה רחבה יותר שקשורה לחייך ומצבך באופן כללי. בכל מקרה, מטפל המוסמך לטיפול ב EMDR ידע לכוון אותך גם לאבחנה מתאימה בהקשר הזה. נשמע שאת זקוקה לתמיכה ועזרה, אולי גם בהקשרים אחרים, והפניה לטיפול פסיכולוגי בשלב זה נראית לי מתאימה וחיונית. אני מציע לך לנסות ולהיעזר באיש מקצוע מתאים. בברכה ד"ר אורן קפלן

תנסי גם טיפול פסיכולוגי משולב ביחד עם הומאופתיה זה נותן תוצאות את רוצה עוד פרטים בטלפון 058-707443 בהצלחה.

זקוק לשם של פסיכולוגית דתיה המטפלת בכפייתיות.

דודי שלום אינני מכיר. אולי מישהו ממשתתפי הפורום יידע לכוון אותך. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מכיר פסיכולוגית אחת מצוינת מחיפה היא לא דתיה אך מסורתית קוראים לה ענת כהן והקליניקה שלה ברחוב בורוכוב , תנסה להשיג אותה דרך דפי זהב אולי. בהצלחה.

יש לי ילדה בת 3.5 , נמצאת בגן פרטי. לאחרונה (כחודש) מתפרצת כאשר מרגישה חסרת אונים והדבר מתבטא באי יכולת לפתוח רוכסן או לחלוץ נעליה, ו\או לאכול מתוך צלחת שהיא מעט רטובה משטיפה הדבר מכעיס אותה וגורם לה לזרוק את החפץ על הרצפה וכמובן לשאוג. ילדה מאוד חברותית ודינמית אם כי מאוד רגישה לסביבתה. מביעה את כעסה ואת תחושת חוסר האונים בצרחות בבעיטות ובשפה בוטה. "מגעילים" וכדומה. למרות הכעס הנוראי שמתפרץ ממנה כאשר היא נרגעת וזה ע"י ליטוף חיבוק והרמה על הידיים יש בה יכולת לקבל ביקורת על התנהגותה ולפתח שיחה על מה שהתרחש. אך הדבר לא מונע ממנה בפעם הבאה בה תתקל בקושי להתפרץ שוב ושוב. הגננת המליצה לי לפנות ליעוץ. השאלה שלי האם בשלב זה יהיה נכון להפנות את הקושי לאבחון, ו/או להמשיך בשיחות והדרכה איתה כי זה שלב גדילה. אודה לכם באם תענו לי בהקדם.

אושרת שלום לא בהכרח שנדרש כאן אבחון מקיף. יתכן שכמה פגישות עם פסיכולוג ילדים יתנו לך מענה למה שקורה כעת. בהחלט יתכן שזה שלב בגדילה של הילדה ושהוא יעבור, עם זאת, חשוב "לתפוס" אותו בזמן כדי לא ליצור הרגלים בעייתיים בקשר הבינאישי איתה. השיחות וההסברים חשובים ובהחלט כדאי להמשיך איתם. אינני רואה סיבה עם זאת להמתין עם הייעוץ, זהו תהליך פשוט ועשוי להיות קצר ולעניין בשלב זה, מדוע לא לנסות את הנתיב הזה? בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום כולם. לא יודעת מאיפה להתחיל אני מרגישה שאני מתמוטטת וצריכה עזרה דחוףף אני מרגישה מתוסבכת ולא אמיתית מול עצמי , שעה אני שמחה ויודעת מה רוצה ושעה אחרת אני בדיכאון של החיים נפרדתי מבן זוגי שמאוד אהבתי לפני פחות משבועיים וכבר מרגישה לחץ למצוא אחר כל בוקר אני קמה עם תחושת חוסר אונים ןפחד מהלבד ממלא כל רגע פנוי עם אנשים כך שאין לי רגע לבד ואני דווקא כן מרגישה צורך להיות לבד הכל מזויף סביבי איך יוצאים מי זה

מור שלום כתבת על קצה של קרחון, ניכר שמאחורי הדברים שלך יש עוד הרבה מה לומר. קשה לכוון אותך יותר מאשר להמליץ לבדוק עם עצמך מה קורה. מה מתוסבך, למה הכל מזוייף, מאיפה הלחץ הזה למצוא בן זוג אחר כדי לא להיות לבד עם עצמך אפילו כמה ימים. אני מתאר לעצמי שלפחות לחלק מהדברים יש לך תשובות, אולי זה בדיוק הזמן המתאים לפנות לייעוץ פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

השאלות שאתה שואל הן בדיוק מה שאני שואלת את עצמי איך פונים ליעוץ פסיכולוגי? האם זה משהו שקופת חולים מממנת?

לד"ר קפלן שלום בני בן 16.5 ילד שלא יוצא הרבה מהבית ויש לו ידידה אחת יצא אלינו בהכרזה אתמול שהוא מאוהב בילד שהכיר לפני שבוע ושהוא הומו ובני אומר שהוא גם כזה. אנחנו קיבלנו הלם במיוחד שאצלנו בבית זה לא מקובל וניסינו לדבר אל ליבו ולהסביר לו שיכול להיות שאלו מחשבות רגעיות בגלל בלבול מיני וחוסר ידע והכרת עם בנות אבל הוא התעקש. מה עושים במצב כזה? האם אפשר לשנות זאת או שבאמת הוא כזה? למי פונים לעזרה וקבלת ייעוץ? אבקש עזרה דחוף ביותר אם מודאגת

אם שלום אני מציע לך לנסות ולקבל את בנך ולתת לו תמיכה למרות רתיעתך מהכרזותיו. גם אם את מקווה שהכל מקורו בטעות, השכנוע וההתנגדות שלך לא יועילו אלא רק יזיקו ליחסים שלכם וליכולתו לשתף אתכם במה שקורה לו. ייעוץ נדרש אם הילד מרגיש שהוא זקוק לייעוץ. כמובן שיתכן שאתם תרצו ייעוץ ואז אולי הכי מתאים טיפול משפחתי בהשתתפותו של בנך בו תוכלו לבדוק את התהליכים שקורים כרגע במשפחה, ובוודאי גם לבדוק את תחושותיו של בנך לגבי נטייתו המינית והתהליך שהוביל להודעתו. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מעונין בטיפול קוגניטיבי התנהגותי.אין לי אפשרות לפנות לטיפול פרטי,כי אני מובטל שנים רבות(מאז שהייתי בפיגוע טירור) .אני חבר ב"מכבי" ויש לי "מגן זהב".מי יכול לתת לי טיפול קוג' במסגרת מכבי?מי מהפסיכולוגים שם מטפל בשיטה זו? אני מתל אביב ואין לי רכב.

שלום אני מציע שתתקשר למרכז קופת חולים מכבי באזור מגוריך ובקש לשוחח עם צוות בריאות הנפש. הם ינחו אותך לגבי האפשרויות העומדות בפניך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, איך אפשר להרגיל ילדים להרדים את עצמם??? מדובר בשני ילדים: האחד בן 8 חודשים שנרדם רק בטיול בעגלה והשניה בת שנה וחודשיים שנרדמת רק עם בקבוק חלב... וכששניהם ביחד רוצים לישון זה פשוט לא מסתדר... איך עושים סדר בבלגן? האם נכון להניח את שניהם במיטה, להגיד לילה טוב, לסגור את הדלת ולתת להם לבכות עד שירדימו את עצמם? תודה!!!

דנה שלום למעשה את מתחילה את תיאור הדברים מהאמצע. כלומר, איך היו הרגלי השינה עד היום. לא פשוט לשנות הרגלי שינה ויתכן שתצטרכו לעבור כמה ימים של סערה בבית במידה ותחליטו לשנות את ההרגלים שבוודאי מעמיסים מאוד עליכם ההורים. אני לא חושב שצריך לשים את הילדים במיטה וללכת. אפשר לשים אותם במיטה, להשמיע מוזיקה בחדר, לספר סיפור, להיות 20-30 דקות בחדר ואז לצאת. סביר להניח שבימים הראשונים יהיה בכי ותצטרכו לעמוד בכך. אפשר לחזור לחדר כל 10 דקות ולומר שעכשיו לילה והולכים לישון. להגדיל ולהקטין את המרווחים של הכניסה לפי המצב. סביר להניח שאחרי שההרגלים החדשים יפעלו כשבוע הכל יהיה הרבה יותר רגוע. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום, אני רוצה להבין משהו. האם ההעברה בטיפול היא משהו מתוכנן שהמטפל מנסה להביא את המטופל להכנס למצב הזה? כלומר, הבנתי שפעם זה היה נחשב לתקלה בטיפול ושהיום מנצלים את זה לקידום הטיפול, אך האם יתכן מצב בו המטפל חושב שזו הדרך לעזור למטופל לתקן את חוויות העבר שלו בילדות, וינסה לגרום לכל התחושות של העברה לקרות באופן מכוון?

לדעתי ומן הידע שלי העברה אינה מצב מכוון כלל אך משקרה אכן ניתן להיעזר בו כפי שציינת

מהעברה בטיפול אפשר להפיק הרבה תובנות!

גילה שלום העברה אינה מתוכננת ולא ניתן לתכנון כיוון שהיא שייכת למטופל ולהסטוריה האישית שלו ממנה הוא יכול להשליך על דמותו של המטפל. בהחלט אפשר להיעזר בהשלכות הללו כדי להבין יותר טוב את המטרה הטיפולית והדברים עימם רוצים להתמודד דרך הטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לבאי הפורום. הבעיה שלי היא שלפני מספר חודשים הכרתי בחורה שהייתה בקשר לא מחייב עם חבר שלי. חבר שלי רצה שאני יבוא אליה כדי לתקן לה את הציוד שלה בבית(לתחזק). כדי שהיא תואהב אותו יותר.לאחר פרק זמן מסוים היא ניסתה לנפנף אותו כדי להתחיל איתי. אבל אני חשתי לא נוח והגעתי לחלוקי דעות אם החבר. במהלך הזמן היא הייתה יוצרת איתי קשר גם כדי לדבר איתי עם סתם דברים ובעיקר על הבעיות הרגשיות שלה. גם אני משתמש בה כדי לדבר על הקשיים שלי בחיים. בקיצור לאחר זמן מסוים היא נפרדה מהחבר שלי והיא הפנתה את המרץ של כלפי. תחילה לא שיתפתי פעולה איתה והייתי מתעלם ממנה. גם לצורך התחזוקה של הציוד שלה. (מחשבים) כי הייתה לה ציפייה שאני יעשה זאת ללא תמורה כספית.(היא ראתה את עצמה ידידה שלי) אבל לא יודע לאחר זמן מסויים התחלתי לשתף איתה פעולה והגעתי למצב שרציתי אותה. לא רק בקשר לציוד שלה אלה גם הייתי מעיין הפסיכולוג שלה. ובנוסף היא היא בקשה לעזור לי בהעיה מסויימת בחיים שלי. אבל בזמן האחרון הרגשתי שהיא ניצלה אותי ועדיין מנצלת אותי וסתם זורקת מילים חמות כדי שאני ישתף פעולה איתה. היא ניצלה אותי בשני דרכים אחת כדי להפתר מחבר שלי ושניה כדי לעזור לה במחשבים שלה. ומה שמצע אותי שאני שאשמה לא בה אל בי כי אני אפשרתי זאת. וזאת בגלל מצבי הנואש שלי בקשר עם נשים. בסתיו נפרדתי מקשר של מספר חודשים וגם שם מצאתי את עצמי מרצה. ולפני זה הייתי במדבר שומם מבחינת מערכות יחסים לפחות מספר שנים. ולכן מלין חמות יכולות לקנות אותי. אני בכלל מיואש שאי פעם יהיה לי קשר נורמלי ובריא מבלי להרגיש כמו כלי שזורקים לאחר השימוש. כי זה הרגשה שלי ממנה עכשיו. אבקש עצה.

אבי שלום למעשה יש בתוך הסיפור שלך שלושה מרכיבים מרכזיים. אחד הוא הקשר אם החבר שלך שעלול להיפגע בעקבות חיזוק הקשר עם אותה בחורה. השני הוא הקשר עצמו עם הבחורה, והשלישי כלל לא קשור אליך אלא לעובדה שאתה כעת במצב רגיש יחסית וזקוק אולי לתמיכה וחברות. בין שלושת הגורמים הללו אתה צריך לנווט וכנראה שהם גם עלולים להיות מנוגדים אחד לשני. אינני יכול לפתור לך את הקונפליקט אבל השאלה מה הבעיה הבוערת ביותר מבחינתך, מה יוצר לך בעיה חמורה יותר להמשך, ומה את חש שאתה הכי רוצה לעשות. בדוק עם עצמך האם באמת תחושת השימוש שעושה בך אותה בחורה נובעת מהתנהגותה או שזה חלק מהתקופה שאתה עובר כעת. השאלה גם אילו אלטרנטיבות עומדות בפניך כעת. האם אתה מרגיש שאתה יכול להינתק מאותה בחורה, או שאתה כבר כבול בצורה כזו או אחרת אליה. העניין המרכזי הוא תחושותיך לגבי עצמך והחשש שלא יהיה לך קשר נורמלי בעתיד. זה נושא שעומד בפני עצמו ולא קשור ישירות לאותה בחורה. זה אולי הנושא המרכזי שהייתי מציע לך להתמקד בו במחשבותיך ובהחלטותיך לגבי הקשר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רציתי לשאול האם בן אדם שלא מטפח את עצמו מבחינה חיצונית האם זה מעיד על חוסר ביטחון? האם כל מי שאוהב את עצמו יהיה חייב גם לטפח את עצמו מבחינה חיצונית תודה

הכוונה שלי היא שאני לא אוהבת להתאפר ולהתלבש יפה ואלגנטי כי אני לא מרגישה בנוח אני מעדיפה ללבוש גינס וחולצה ותמיד הסביבה אומרת לי שחבל שאני ילדה יפה ואם אני יתאפר ויתלבש אחרת אני יהיה יותר יפה וזה רק יוכל להוסיף לי אז השאלה שלי האם בשל כך שאני יכולה להיות יותר יפה ממה שאני אבל אני לא רוצה לעשות זאת האם זה אומר שאני לא מטפחת את עצמי? האם זה מראה על חוסר ביטחון או חוסר אהבה עצמית? תודה

ענבר שלום השאלה מה הסיבה האישית והאמיתית לחוסר הטיפוח. זה לא בהכרח מצביע על חוסר בטחון או אהבה עצמית, אבל אם את מרגישה שזה כך, זה בהחלט פירוש אפשרי. יש כאלה שלא אוהבים איפור וטיפוח כי מרגישים למשל שזה מזוייף. יש שחושבים שהמראה הטבעי יפה יותר. אחרים באמת מנסים לחבל במראה החיצוני כדי לא להראות מושכים וכאן מתחיל הסבר אחר לחלוטין שקשור יותר לקשרים בינאשיים ולתפיסת הגוף. בקיצור, אין כאן תשובה אחת ואת צריכה לבדוק עם עצמך מה הסיבה שאת מתחברת אליך ומדוע דווקא עכשיו הנושא הזה עולה. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר שלום רב, בשנתיים האחרונות התחלתי ללמוד באוניברסיטה.בערך מהזמן הזה אני סובל מבעיית ריח פה שמפריעה לי מאוד בכל התחומים.מכיוון שאני סובל מחוסר ביטחון ומכל הדברים שנלווים למצב חשבתי שהריח פה כנראה נגרם מגורם פסיכולוגי.עכשיו שאלתי היא האם תוכל לתת לי דרכים להתמודד עם הבעיה בתודה רבה מראש גיא

לא מדובר בעניין פסיכולוגי. קודם כל הייתי מציעה לבדוק את מצב השיניים זה יכול לנבוע מבבעיות הקשורות בהן או בחניכיים. (ללכת לשיננית למשל) אפשרות שנייה היא ביקור אצל גסטרואנטרולוג לבירור האם העניין לא נובע מקשיים במערכת העיכול אפשרות נוספת- ישנה מרפאה מיוחדת שמתמחה בעניין הזה על פי דגימות רוק. אלו פחות או יותר האפשרויות, מעולם לא שמעתי שזה קשור לעניין פסיכולוגי. נילי.

ובינתיים אתה יכול להשתמש בתרסיס פה בריח מנטה, או ללעוס מסטיק ריחני.

גיא שלום הריח עצמו אינו נובע מבעיה פסיכולוגית וההצעות שקיבלת לבדיקות ניראות לי בההחלט מתאימות. עם זאת לאחר שתבדוק את כל הדברים בצורה אובייקטיבית, במידה ותמצא שאין לך ריח רע מהפה יתכן שזו מחשבה טורדנית שקשורה לחוסר הביטחון שלך ולחשש שתרתיע אנשים בקשר בינאישי. במקרה כזה הטיפול אינו בריח מהפה אלא במחשבות על הריח. בברכה ד"ר אורןקפלן

אני חש דיכאון מאז מות אבי . סובל מהלם-קרב ,מחרדות ,פחד קהל . יוצא פחות ופחות מחוץ לבית . אני חש בנסיגה נפשית . בידידות והערכה אלן

אלן, לא נותר לי אלא לחבק אותך חזק. עדי

אלן יקר תוכל להיעזר בפורומים תמיכה כמו זה עם חבר'ה טובים http://www4.diburim.co.il/cgi-bin/forumsdb/intraforum_db.cgi?forum=a-1331&read=&alias=&redir_flag= בהוקרה ני.

אלן שלום אתה מתאר סידרה של בעיות שדורשות התייחסות רצינית ועמוקה. במידה ואינך מצוי במסגרת טיפולית אני ממליץ שתפנה בהקדם לפסיכולוג לטיפול מתאים. במידה ויש דיכאון ברקע יתכן שאתה זקוק גם לטיפול תרופתי נוגד דיכאון ו/או חרדה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, לפני תקופה מסויימת חלמתי שחלום שבשלב מסויים חשתי שאני שולט במתרחש בו...(אני שלטתי בדברים שאני עשיתי לא בדברים שהאנשים האחרים בחלום עשו...) לאחר שיחה עם חברים הם סיפרו לי שיש תופעה שנקראת "חלום צלול" שזה חלום שאתה שולט בו באופן מודע(כמו שקרה לי) ו... נזכרתי שכשהייתי ילד קטן היו לי המון המון חלומות כאלה.... ולשאלתי.... א. כיצד אני יכול לעודד חלומות כאלה? ומה הגורם להם? ב. אם המוח שלי שולט בחלום איך יכולתי באופן מודע לשלוט במעשי אך כשניסיתי לשלוט במעשי אחרים נכשלתי? מאיזה "מוח" הם חושבים? אם אני לא פרסמתי את שאלתי במקום הנכון אנא הפנו אותי לפורום המתאים... תודה!!!

וואלה? גם לי יש כאלה. אתה שולט להם במוח כי הרי הם נוצרים מהמוח שלך. בחלום התת מודע שולט והתת מודע זה אתה. בסה"F חלום זה מה שאנחנו יוצרים אך נדמה בחום שאין שליטה. אין לי מושג למה חלומות צלולים קורים וגם אותי זה מעניין.

אנא מישהו יודע את המענה? ודרך אגב התכוונתי שאני !לא! שולט במעשיהם של אחרים בחלומותי

קראתי את מה שרשמת אולי 10 פעמים, מנסה להבין מה עושים, אני מאד מאד תקועה בכלל העברה חזקה ועוצמתית, האם יש מייל שאוכל לכתוב לך ?? תודה

בעיקרון יש לי מייל. אבל יותר ממה שכתבתי לא נראה לי שאני יכולה להסביר יותר על מה שעברתי. לבטח יהיה לי קשה להסביר מהצד שלך מה עובר עלייך. דיברתי עם גילה בעיקר מתוך העולם שלי בתקווה שחלקים מזה ירגיעו. [email protected] אימייל סתמי בוואלה. אם את רוצה את יכולה לכתוב אבל לפי דעתי אל תצפי שאני אדע לעזור כמו שהמטפל/ת שלך תוכל עירית

ד"ר שלום, פתאום (בערך כמה שעות) אני מרגישה שאני מוכרחה לחרוק שיניים. גם לא מצליחה להירדם בגלל זה. לחרוק שיניים - הכוונה ממש ממש חזק, כאילו ליצור לחץ חזק על החניכיים. אני באמת בלחץ היום מכל מיני סיבות, אבל זה אף פעם לא קרה לי שהרגשתי ככה. זה משהו פסיכולוגי או שזה משהו רפואי? או אולי זה סתם ? אתה יודע על דרך להיפטר מזה? אני חוששת שישברו לי השיניים (עד כדי כך חזק אני חורקת אותן).

ישנו סד (מכשיר) מיוחד לשיניים, בדכ משמש בשינה ומיועד בדיוק לבעייה זו. (זה כמובן לא פותר את הבעייה מהשורש אבל לפחות באופן זמני יכול לסייע). זה בד"כ יכול לנבוע ממתח, ואין שום דבר שהוא סתם.

האם אדם ש"נגעל מבעלי חיים" - סובל מבעיות במיניות? שמעתי משהי שמתבטאת כך ושני ילדיה הבוגרים גם הם לא אוהבים בעלי חיים ונחרדים מה"לכלוך שלהם". האם היא העבירה להם את הבעיות שלה? בהנחה שזה רק עבר להם ממנה,האם ניתן להתגבר על כך? אני נשואה לאחד הבנים הללו ואוהבת מאד בעלי חיים ומפריע לי המצב הקיים.גם מוזר לי שמשהו נגעל מבעלי חיים.האם זה יכול להצביע על בעיות במיניות?

בעלי חיים זה הדבר הכי טוב בעולם אני מתה עליהם, איך אפשר לא לאהוב יצורים מתוקים וחביבים כאלו??? אני אישית נגעלת מאנשים שלא מכבדים את בעלי החיים וזכויותיהם. בבבבבבעעעעעעעע אני ממליצה לכולכם לאמץ כלב או חתול במיוחד!- מי שלא מעניק לעצמו את המתנה הנפלאה הזו ,פשוט מפסיד בגדול, אין מילים לתאר את האושר, והסיפוק שזה מביא, וגם עושים מצווה על הדרך- הרי אגודות צער בעלי חיים, תנו לחיות לחיות, האגודה למען החתול ודומיהם מפוצצים עד אפס מקום בחיות המקסימות האלו. ואם אין באפשרותכם לאמץ......אז לפחות האכילו את חתולי הרחוב חסרי האונים, מגיע להם! בברכה, סופיה (^-.-^)

שלום, אני נשואה מזה שלושה חודשים, חיי הנישואין שלי בסדר גמור , קיימים ויכוחים מידי פעם אבל אני מתארת לעצמי שזה טיבעי. הבעיה היא שהתפתח לי קשר עם משהו שעובד איתי שהתחיל ככל קשר אחר עם חברי לעבודה, רק שלאחרונה אני מוצאת את עצמי חושבת עילו בלי הפסקה, אנחנו מדברים בטלפון ואני ממש מרגישה את הרצון החזק לראות אותו כל הזמן, אני ממש מרשיגה שאני מתאהבת בו. דיברנו על זה והוא גם מרגיש רגש כלשהו כלפי, הוא לא מתשמש במילה אהבה כי הוא אומר לי כל הזמן שאני נשואה ושהוא לא רוצה להפגע, הוא מדבר איתי הרבה אבל מנסה להמנע מכל דבר אחר, אפילו אם זה חיבוק ידידותי, אין לו שום בעיה של מגע עם כל אחת אחרת מהעבודה אבל ממני הוא פשוט נרתע. חשוב לי לציין שלפני החתונה שלי היה ביננו מגע ואחר החתונה חלה רק התרחקות מהבחינה הזאת. אני לרגע לא שוכחת שאני נשואה ואני אוהבת את בעלי מאד ואני רוצה לחיות איתו ולהקים משפחה אבל אני ל מצליחה להפסי לחשוב על אותו אחד מהעבודה שלי. אני לא יודעת מה לעשות, איך קורה מצב כזה בכלל שאוהבים שני אנשים במקביל, ודווקא עכשו שאני אמורה להיות כל כולי מאושרת שרק התחתני. אשמח מאד לשמוע את דעתך לגבי הבעיה הזאת? ולדעת עם יש דרך כלשהי שאני יכולה לדעתך להתמודד עם זה? הדבר הקשה ביותר עבורי הוא שאני רואה אותו בעבודה מדבר עם בנות אחרות בצורה כל כך טיבעית ואני רוצה גם אבל זה לא אפשרי אודה מאד להתיחסותך בברכה, חג שמח

היי מיטל, אני נשואה כבר 4 שנים וקרה לי אותו הדבר ב-ד-י-ו-ק!!!!!! אבל את יודעת מה הבנתי (ואם מישהו במקומך, כמוני, כבר "עבר" את כל הדרך אז יש לך מזל ללמוד ממני- במקום לנסות ולטעות...) אז ככה, א' - כן! אפשר גם אפשר לאהוב שני אנשים (אין כאן חוקים!) ב' - אל תילחמי בהרגשות שלך ובתגובות שלך וככה הן יעברו לך הרבה יותר מהר ג' - אני גיליתי שההתאהבות שלי בחבר לעבודה הייתה רק בגלל שעבדנו ביחד (כנראה המתח הזה של שניים שעובדים יחד הגביר את התחושה ו.. בגלל שזה אסור ואנחנו, בני האדם, נמשכים יותר ל- 'אסור'), ברגע שהוא עזב את העבודה - פתאום, כבמטה קסם, הפסקתי "לחשוק" בו בהדרגה... תחשבי על זה ו... אל תילחצי זה הכי חשוב אם תרצי לשאול עוד... אשמח לענות שלך דניאלה

ד"ר קפלן שלום יש לי קרוב משפחה בן 11 שיש לו בעיית חרדה שמתבטאת באופן פיזי ( הזעה, הקאה ואפילו התעלפות...) כאשר שוחחתי איתו הוא אמר שהוא פוחד מאד מלראות סצינות של דם, ניתוחים, פצועי פיגועים וכו'.... אמא שלו מפחדת להשאיר אותו בבית כי הוא מתעלף לעיתים קרובות כאשר הוא רואה קטעים כאלה בטלוויזיה, הוא גם מקיא. ההורים שלו לקחו אותו למספר בדיקות דם, לב... האמת שלא ידוע לי מה בדיוק.. אך התוצאות היו תקינות וחד משמעיות: לילד אין בעיה פיסית, הוא לא חולה!! אני חושבת שהבעיה שלו היא פסיכולוגית בלבד, ידוע לי שחרדה ופחד אצל ילדים אופיינית עד גיל 9, יש לציין שהילד הזה היה מפחד מעוד כמה דברים כשהיה בן 6-8 כמו: צעצועים בצורת חיות מפחידות, נורה, כלבים, מסכות פורים מפחידות.... אז מה דעתך ד"ר? תודה וחג שמח

מיה, האמת? כולנו מפחדים מפיגועים וכאלה. אבל, אם אתם מרגישים שיש הפרעה בחיי היום יום, יש אפשרות לפנות לפסיכולוג של בית הספר. עדי

שלום עדי תודה על התגובה אבל הפחד הוא לא הבעיה, אלא הפחד המוגזם וההתעלפות או ההקאה אחרי זה ואכן זה מפריע על חיי היום יום ומדאיג את ההורים

שלום לך ביתי בת השש קריזיונרית מאוד לא מוותרת לאף אחד, רכושנית מאוד , מרבה לבכות על כל דבר קטן ,כאילו משהו עובר עליה החברים בגן לא חשים בנוח עם הקריזות שלה וטופסים מרחק הסברתי לה שאם תמשיך בהתנהגותה אף ילד לא ירצה בחברתה ושלעיתים רצוי לוותר אבל לא חייבים לוותר תמיד כיצד עליי לרכך את הילדה בהתנהגותה מבלי לפגוע בתכונות חיוביות כגון אסרטיביות מאבקי הכח שלה מול אחותה בת הארבע והרצון שלה להיות בילעדית על תשומת הלב שלנו גורמים לה לעצב רב מה עושים תודה א

יש עוד דרך להתמודד עם כך ישמרפאה של הומאופת בחיפה שמשלב גם פסיכולוגית וגם טיפול הומאופתי זה יכול לעזור מאוד הטלפון שלהם 058- 707443

שלום ביתי הבכורה בת חמש וחצי מגלה סימני השמנה ובעיות בהרגלי אכילה. כיצד לאמר לה בלי לגרום לה לבעיות עתידיות שעליה לשנות הרגלים אלו? אני מגביל לה את שתיית השוקו לפעם אחת ביום אני מתיר לה לאכול ממתק אחד בכל פעם ולא לחסל שקית ממתקים שלמה המיגבלות מלוות בהסבר על הצורך לאכול בריא האם מיגבלות במזון עלולות ליצור חסך לעתיד ? האם עדיף להתעלם? תודה מראש

היי, בתור אחת שסובלת מבעיות השמנה מגיל צעיר, אני יכולה להגיד לך שעכשיו אתה עובד איתה נכון!!!! יחד עם זאת, הרבה פעמים גם ההורים צריכים לשנות את הרגלי האכילה שלהם. עדי

שלום, תהיתי מס' שניות בהגדרת הנושא של הודעתי. לא כתבתי כאן זמן רב ואף לא ביקרתי, אך אולי תיזכר בסיפורי. בת 20+ שחוותה התעללות נפשית (ואלימות מסוימת) במשפחה, מדובר במשפחה כאוטית. השבוע האחרון מאוד קשה לי. מזה חודשים אני מחפשת דירה ולא מצליחה למצוא דירה סבירה בהתאם לתקציב ובאיזור שאני מעוניינת בו, וכאשר אני כן מוצאת משהו מתאים מסיבה שלא קשורה בי התהליך מתפקשש. ההורים שלי מחזיקים בשתי דירות בערים שונות ונוהרים מדירה אחת לאחרת. יש לי אח נוסף. אני לא יודעת לאילו פרטים להיכנס ולמה אני בעצם מצפה מהתשובה שאקבל. אני מניחה שאני רוצה זריקת אנרגיה, שמישהו יראה לי את הכיוון מחדש או לפחות יצביע עליו, אולי חיזוק ואולי שמישהו פשוט יגיד לי שאני אהיה בסדר. בשבוע האחרון הייתי בחרדה עצומה , פוביות (אחי משתמש בפוביות שלי כחולשות על מנת לפגוע בי) , התפרצויות זעם, עצבנות כתוצאה מהפרת איזון. הקרבה שלי להורים שמה אותי במקום רע, אפל, מפחיד שבו אני לא יכולה לזהות את עצמי. פאסיביות נוראית מאפיינת אותי כרגע ואני לא יכולה להמשיך לכתוב..

מירית יקרה.... קודם כל ברור (!!!) שאת תהיי בסדר את תהיי אפילו יותר מבסדר! תדעי לך שאנחנו בעלי הפוביות, הפחדים, החרדות והעצב - אנחנו החזקים האמיתיים!!! קראתי בספר שאנשים שמסוגלים לחוות מצב של דיכאון הם חזקים יותר מאלה שלא מסוגלים אחרת הם היו כל כך מפחדים, שלא היו נותנים לעצמם לשקוע - וזה לא נקרא אומץ ותחשבי על זה בעצמך ותראי שזה נכון. לפעמים צריך לעבור בתוך העצב גם אם זה לוקח תקופה... בשביל לעבור אותו ולא לעשות דרכי קיצור ולעקוף אותו - ותאמיני לי זה רק ייחזק אותך (אפילו בלי שתרצי... ( : אז... תחזיקי מעמד כי... יום חדש מגיע שלך, דניאלה

שלום רב, אחותי עומדת להינשא בעוד כחודש ימים עם בחור גרוש + שלושה ילדים היא רווקה. המשפחה ובעיקר אני לא כל כך מרוצים מהזיווג, אך ניסינו לקבל את ההחלטה. לאחרונה נודעו לי מספר דברים לגבי הבחור שאימתו את חששותי. נודע לי כי לבחור יש עבר פלילי ושהוא אפילו נהג להכות את אחותי. ברצוני לשאול מספר שאלות: 1. איך אוכל לבדוק באם אכן יש לבחור עבר פלילי ועל מה? 2. איך עלי לנהוג כדי לשכנע את אחותי לא להינשא או להמשיך את הקשר עם הבחור? בתודה מראש פרח

תראי פרח, לגבי שאלה ראשונה אפשר לשאול במשטרה. הכי חשוב לדבר עם אחותך, כי מניסיון, ההתנהגות שלו תהיה הרבה!!!!!!! יותר גרועה אחרי החתונה. עדי

היי. אני לא יודעת אם אני בפורום המתאים - אם לא בבקשה תפנו אותי לפורום המתאים. לראשונה בגיל 26 נוכחתי להבין שאני לא בן אדם כל כך חזק כמו שחשבתי וגם לא כל כך יציב .. נפרדתי מבן זוגי ומאז כל בוקר שאני קמה אני קמה עם תחושה של חוסר אונים ומעין פחד לא ברור ממה יהיה היום... חשוב לציין שאין לי ממה לחשוש .. אולי זה נובע מהעובדה שבשנים האחרונות תמיד ההיתי עם בן זוג ועכשיו כבר לא. אם חוסר שינה געגועים ניתוחים בראש של איך ולמה וציפייה לסימני חיים ממנו (שבאים בשפע) אני איך שהוא יכולה להתמודד, אבל אני פשוט מרגישה חוסר אונים ןמעין פחד בבקרים אני ממש מוציאה את עצמי בכוח מהמיטה מתקלחת מתלבשת הכל עם דמעות בעיניים ותחושת פחד... ואני לא יודעת עם פחד זו המילה חשוב לציין שברגע שאני יוצאת החוצה "לחיים" אני מצליחה לחשוב בהגיון ולהמשיך כרגיל מה עושים? איך מתמודדים? אם מוצאים פסיכולוג ללא תקציב?

את בפורום המתאים אולם הפסיכולוג כאן בחופשה (קצרה) את יכולה לשאול גם בפורום פסיכיאטריה (שם הדגש הוא על תרופות) וכן גם בפורום פסיכותראפיה אני מתארת לעצמי שההמלצה תהיה על טיפול אולי בשילוב תרופה. באופן כללי, יש טיפול גם דרך קופת חולים שהוא זול יותר זה נשמע כמו מצב שתרופות יכולות לעזור (דכאון, חרדות) אבל השאלה האם את רוצה להיכנס לזה, מה גם שכשאת יוצאת החוצה את אומרת שדברים מסתדרים.

למה כ"כ מהר תרופות???? אפשר להתמודד גם בלי, אלא אם המצב כזה חמור אבל נשמע שהיא לא הגיע למצב שהיא זקוקה לתרופות.

לפי דעתי המון עשייה וכמה שיותר לצאת ובלות ולא לשקוע במיטה. לפי דעתי את גם עושה דברים וזה חשוב. ואני מעריכה לאללה את היכולת שלך והכוח לצאת מהמיטה. יש כאלה שפשוט נישארים שם וזה הכי נורא. זה טבעי שתהי קצת חרדה אחרי הכל זוגיות זה בטחון , והבטחון הזה נילקח ממך ועכשיו את צריכה להמשיך בלעדיו ולבנות לך בטחון חדש גם כשלבד, ואני בטוחה שאת יכולה להיות בטוחה בעצמך. גם הכאב לפי דעתי מביא את החרדה וגם זה יעבור. אל תדאגי רק תהיי עסוקה הרבה - זה הכי חשוב.

לד"ר קפלן, רציתי לחלוק איתך ועם הקוראים תהליך שעברתי הרבה בזכות קריאת שאלות ותשובות בפורום זה. הייתי בטיפול פסיכותרפיה, והתאהבתי במטפל. אבל לא סתם התאהבות אלא אובססיה טוטאלית, שהשתלטה עלי לגמרי ופגעה לי בתפקוד. המטפל ששם לב למתרחש החל לדבר איתי על העברה, ותקופה ארוכה לא הצלחתי להבין את משמעות הדבר. לבסוף עזבתי את הטיפול כי הרגשתי שאינני יכולה להתמודד עם מה שמתרחש שם. עוצמת הרגשות שלי ממש פירקה אותי, ולא הצלחתי לראות איך אני יוצאת מזה עם חשיפה כה אינטנסיבית למושא האובססיה. לאחר שעשיתי חיפוש בפורום זה על המילה העברה, וקראתי שאלות ותשובות בנושא, הבנתי את המקור לתחושות שלי. היום אני יודעת ששיחזרתי עם המטפל דווקא את מערכת היחסים שלי עם אמא שלי. אך ההבנה שלי והמודעות אליה הגעתי לגבי העובדה שאני משחזרת מהעבר שלי ועוברת העברה, לא הפחיתה במאומה מהרגשות העזים שלי כלפי המטפל. כיצד עוברים את זה? מה השלב הבא אחרי המודעות? והשאלה הכי חשובה לי: מה אמור לעשות המטפל, במידה ואחזור לטיפול, כדי לעזור לי לעבור את מה שקורה לי? האם מומלץ לחזור לטיפול במצב כזה?

דבר ראשון זה מעודד אותי לקרוא את זה כי אני מגלה לאט לאט כמה התופעה שעברתי הייתה טבעית. לי הייתה מטפלת וכמוך הייתי מאוהבת בה עד עמקי נשמתי, אובססיה כמו שאת מתארת. בכל אופו הגעתי למודעות בידיוק כמוך ולקח עוד זמן עד שזה עבר לגמרי. אני חייבת לציין שהיא עזרה לי בזה יפה מאד. אבל חלק מהפתרון הוא לא רק המודעות . המודעות היא קרש קפיצה להמשך התהליך . את צריכה להבין משהו לגביי הפסיכולוג שלך ובכלל פסיכולוגים. יש להם נטייה כמו לכל אדם להראות בעבודה שלהם רק את הצדדים הטובים והדבר הזה גורם להם להראות מושלמים. אחרי הכל הוא אדם בידיוק כמוך עם חסרונות וחולשות אך את לא חשופה להם. אני פשוט הבנתי שההעברה לא מביאה אותי לשום מקום, אלא למקום שגורם לכל הטיפול שעברתי להעצר , מהמקום הזה אין התקדמות . הבנתי שאם אני רוצה שיהיה לי טוב אני צריכה לצאת מהתלות הזאתי. הבנתי גם שבחיים אני לא אקבל מהפסיכולוגית שלי את מה שאני רוצה, היא תשאר רק פסיכולוגית בשבילי גם אם אחשוק בה כאם או כמשפחה קרובה, או כחברה. בשבילה אני סתם מטופלת עוד מישהי, חלק מהעבודה ולא יותר מכך. ההבנה הזו היא פאקינג כואבת אבל אחרי הכאב בא אולי כעס או סוג של התחקות שתתפלאי אבל מה זה נותן לך כוח. זה רק חלק קטן מכל התהליך. האמת שפירטתי לך ככה את זה כי אני יודעת עד כמה זה קשה וכואב גם כי הלב נישבר וגם כי בהעברה יש המון חולשה וחסך ובעייה אמיתית פסיכולוגית ככה שזה נורא מסובך ונורא מתסכל. אני רק יכולה לעודד אותך שההתגברות על ההעברה מלמדת אותך דברים מדהימים לגבי העבר שלך בכלל והקיום שלך והחיים שלך, את פשט מגיעה עם עצמך לתובנות מקסימות. ההצעה שלי:תחזרי לפסיכולוג שלך אם את סומכת עליו שהוא יעזור לך, יעזור לך במובן של ינתק אותך ממנו ולא יחבר אותך יותר. אני בטוחה שהוא לא רואה בהתאהבות שלך משהו מוזר וזר והוא רגיל לזה. זה חלק טבעי בטפול, זה חלק מטיפול עמוק ואם את רוצה להתגבר על זה כמו שצריך תחזרי לשם ותתגברו על זה יחד... הייתי שם וגם זה עובר בסוף ואם הטיפול יעיל והפסיכולוג הוא אדם טוב אז כל מה שנישאר לך זה אהבה אדירה ותודה לא ניגמרת... בהצלחה עירית

תודה על התשובה שלך. אז זה העניין. אני לא סומכת עליו בכלל שהוא יעזור לי להשתחרר מזה. להפך. אני הרגשתי כל הזמן מההתחלה שהוא שואב אותי עוד ועוד פנימה, עד שזה השתלט עלי לגמרי. זה לא שהוא אדם רע, הוא פשוט מטפל גרוע שלא מבין מה הוא עושה לי, וגם אחרי שהסברתי לו, הוא ממשיך להתעקש למשוך אותי פנימה. ברחתי משם בכוחותי האחרונים. אני דווקא רואה את החסרונות שלו, וזה שהוא אנושי ועשה טעויות רק הופך אותו לעוד יותר מושך מבחינתי. הלב שלי אכן נשבר מזה שאני יודעת בודאות מוחלטת שאין לי שום סיכוי להיות בשבילו יותר מסתם עבודה. ומצד שני מזל שזה כך, כי הרי אני מנסה לברוח משם. אני בכלל לא מתפקדת. הפסקתי לישון הפסקתי לחיות, אני רק חושבת על הסיטואציה הזאת שאני נמצאת בה. ואני לא רואה את הסוף. אני אפילו לא בטוחה שאני בכלל רוצה לחזור לחיות ולצאת מזה. אני מצטערת שהתחלתי את הטיפול הזה מלכתחילה.

דבר ראשון זה מעודד אותי לקרוא את זה כי אני מגלה לאט לאט כמה התופעה שעברתי הייתה טבעית. לי הייתה מטפלת וכמוך הייתי מאוהבת בה עד עמקי נשמתי, אובססיה כמו שאת מתארת. בכל אופו הגעתי למודעות בידיוק כמוך ולקח עוד זמן עד שזה עבר לגמרי. אני חייבת לציין שהיא עזרה לי בזה יפה מאד. אבל חלק מהפתרון הוא לא רק המודעות . המודעות היא קרש קפיצה להמשך התהליך . את צריכה להבין משהו לגביי הפסיכולוג שלך ובכלל פסיכולוגים. יש להם נטייה כמו לכל אדם להראות בעבודה שלהם רק את הצדדים הטובים והדבר הזה גורם להם להראות מושלמים. אחרי הכל הוא אדם בידיוק כמוך עם חסרונות וחולשות אך את לא חשופה להם. אני פשוט הבנתי שההעברה לא מביאה אותי לשום מקום, אלא למקום שגורם לכל הטיפול שעברתי להעצר , מהמקום הזה אין התקדמות . הבנתי שאם אני רוצה שיהיה לי טוב אני צריכה לצאת מהתלות הזאתי. הבנתי גם שבחיים אני לא אקבל מהפסיכולוגית שלי את מה שאני רוצה, היא תשאר רק פסיכולוגית בשבילי גם אם אחשוק בה כאם או כמשפחה קרובה, או כחברה. בשבילה אני סתם מטופלת עוד מישהי, חלק מהעבודה ולא יותר מכך. ההבנה הזו היא פאקינג כואבת אבל אחרי הכאב בא אולי כעס או סוג של התחקות שתתפלאי אבל מה זה נותן לך כוח. זה רק חלק קטן מכל התהליך. האמת שפירטתי לך ככה את זה כי אני יודעת עד כמה זה קשה וכואב גם כי הלב נישבר וגם כי בהעברה יש המון חולשה וחסך ובעייה אמיתית פסיכולוגית ככה שזה נורא מסובך ונורא מתסכל. אני רק יכולה לעודד אותך שההתגברות על ההעברה מלמדת אותך דברים מדהימים לגבי העבר שלך בכלל והקיום שלך והחיים שלך, את פשט מגיעה עם עצמך לתובנות מקסימות. ההצעה שלי:תחזרי לפסיכולוג שלך אם את סומכת עליו שהוא יעזור לך, יעזור לך במובן של ינתק אותך ממנו ולא יחבר אותך יותר. אני בטוחה שהוא לא רואה בהתאהבות שלך משהו מוזר וזר והוא רגיל לזה. זה חלק טבעי בטפול, זה חלק מטיפול עמוק ואם את רוצה להתגבר על זה כמו שצריך תחזרי לשם ותתגברו על זה יחד... הייתי שם וגם זה עובר בסוף ואם הטיפול יעיל והפסיכולוג הוא אדם טוב אז כל מה שנישאר לך זה אהבה אדירה ותודה לא ניגמרת... בהצלחה עירית

שלום לפורום לפסיכולוג אני מאוד הייתי רוצה לדעת מה בדר"כ לפי ניסיונך...הסימפטומים או מה בדיוק מרגישים שמשבר דיכאון פורץ או מתרחש...הרי זה לא מתחיל ובהתחלה זה כמו כל התקופה עצמה...בבקשה תשובה ישירה ככל שתוכל זה חשוב! בתודה רבה מאור

מאור שלום התופעות לא תמיד זהות, יש סדרה של סימפטומים אפשריים, בעיקר עצב, שינויים בהרגלי השינה, שינויים בהרגלי האכילה, תחושה של חוסר דרך או עתיד, של ריקנות פנימית ועוד. אני מציע לא לנסות לעסוק באבחון עצמי ולפנות לייעוץ מקצועי. הרי אם השאלה עולה סביר להניח שיש מצוקה או אי נחת כלשהי ברקע וזו כבר סיבה מספקת לבדוק את העניין. בברכה ד"ר אורן קפלן

מבקש כתובות של אתרי אינטרנט העוסקים בדינמיקה קבוצת ית שנדרשת למבחני ניהול.

סער שלום אינני מכיר אתרים כאלה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, בעלי בן 31 ועדיין מוצץ אצבע. בעיקר כשצופה בטלויזיה או במחשב, או סתם כשנמצא בהרהורי ליבו... אימו לא ניסתה מעולם לגמול אותו, בגלל ש"לא היה לה סבלנות"... האם ניתן לטפל בנושא, איפה ואיך? תודה

אצלנו בבית היה פתרון פשוט: מורחים את האצבע בקצת סחוג... ופתרון קצת יותר מודרני יכול להיות פשוט למרוח משחה מרירה על האצבעות כך שלא יהיה לו טעים למצוץ את האצבע. עוד רעיון? ללבוש כפפות בבית לפני הצפיה בטלויזיה או במחשב... השאלה היא האם הוא מעוניין להגמל???

עדיף להשאיר את המצב איך שהוא, מאשר לגרום לו לחפש דרך או צורת הירגעות שעשויה להיות יותר ביזארית. בנוסף לעולם אין לדעת מה מסתתר "מתחת לשמיכה" ואלו בעיות או הפרעות הוא מדחיק.

רונה שלום אני לא חושב שזה קשור בהכרח לאימו של בעלך, אולם נוסח הדברים מרמז שהעניין לא מתחיל ומסתיים בהרגל של בעלך אלא יש בוודאי ברקע גם תחושות וכעסים ביניכם או בהקשר של המשפחה הרחבה. יתכן שהנושא הזה יותר דחוף לטיפול מאשר מציצת האצבע. בכל מקרה, בנוגע לשאלה עצמה, סביר להניח שזו תגובה שדומה לכסיסת ציפורניים או כל הרגל אחר שאופייני למצבים כאלה. במידה ובעלך סובל מכך ניתן לטפל בעניין בשיטה פסיכולוגית התנהגותית. בברכה ד"ר אורן קפלן

ממה עלולה לנבוע חרדת נטישה?? תודה

רוית שלום חרדת נטישה היא ביטוי כללי שבתוכו כבר יש הסבר. תחושת חרדה היא הבסיס ולומר שהיא נובעת מחשש לנטישה יש בכך הנחה סמויה שאותו אדם נפגע בעבר בצורה כזו או אחרת, מה שגורם לו להיות חרד מכל פוטנציאל עתידי לנטישה. מדובר בנושא אישי ואיך אפשרות להכלילו בצורה כל כך רחבה. צריך להבין יותר לעומק ממה את מוטרדת. רצ"ב קישור למאמר בנושא חרדה: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

לגבי התאהבות באנשים סמכותיים. אז יש לי שאלה קצת יותר עמוקה. אני כן גיליתי בטיפול מדוע גם לי יש נטייה שכזאתי. חלק מהגילוי היה כשהעברתי אל המטפל שלי רגשות מסויימים בגלל בעיות עם ההורים. חוויתי למטפל שלי העברה חזקה והגעתי למודעות לגבי העניין.. זה בהחלט השתפר פלאים. אבל הנטייה לא עזבה. העניין של ההעברה כן טופל ביסודיות. אבל בכל זאת הנטייה ל"הידלק" על סמכויות נשארה בי ואני גם מודעת למה הייתה בי מלכתחילה את הנטייה ובכל זאת לא חלף. השאלה שלי היא האם יכול להיות מצב שאני ארצה להיפטר מההעברה למטפל ואני אשליך את הרגש על סתם דמות סמכותית בצורה הרבה פחות עוצמתית? אשמח לתשובה איילת

איילת שלום אני לא בטוח שאפשר להיפטר מהנטייה הזו באופן אקטיבי. אפשר בהחלט לפתח מודעות לעניין כפי שאת עשית, וכאשר זה קורה לנסות ולנסח מחדש את המצב כך שהוא לא יפגע באיכות החיים שלך. עם זאת, בהחלט יתכן שגם עם כל המודעות שתהיה לך, משהו בתוכך יחזור לאותו דפוס ישן. הטיפול והמודעות בהחלט יגרמו לכך שהעוצמה עשויה להיות מופחתת. עם זאת יתכן גם שינוי יותר יסודי במצב. השינוי עשוי לקרות ממקומות שקשה לצפות אותם כעת, כאשר לפתע תמצאי את עצמך כמעט נכנסת שוב לאותו מצב, אבל פתאום מגלה שהוא לא מושך אותך יותר. אז תדעי אולי שהמקור או הפגיעות שבגללם הנטייה הזו התחילה, השתנה. תהליכים כאלה מלווים לא פעם בתוך התהליך הטיפולי. המודעות אינה המטרה הראשונית של הטיפול הפסיכולוגי, אלא היא משתמשת כלי לשינויים פסיכולוגים. בברכה ד"ר אורן קפלן

אהבתי את התשובה שלך. אני גם חושבת שמודעות זו רק נקודת התחלה לדרך חדשה. אני גם חושבת שעם הזמן הנטייה לזה תעלם. בעיקר כשאני אהיה יותר דמות סמכותית למישהו, ואתבגר ואראה דברים בצורה שונה. היום המצב בכל לא מסובך אלא סתם מוכר ונשלט. חופשה נעימה איילת

נתנאל שלום להתבגר זה כל כך הרבה דברים שאני בוודאי לא אוכל להסביר בכל כך מעט מקום. אני מתאר לעצמי שאתה שואל שאלה יותר ספציפית על משהו שמטריד אותך. אם תוכל לכוון קצת יותר מה אתה רוצה לדעת אנסה לענות. בכל מקרה, אני מצרף קישור למקור יעיל ותמציתי בנושא http://www.snunit.k12.il/green/mit1.html בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, לפני כשנה וחצי כשהתחלתי לעבוד הכרתי בחור מקסים שאני לא מפסיקה לחשוב עליו כל הזמן. אני בת 24 אז בזמנו הייתי בת 22 בפעם הראשונה הרגשתי שאני נמשכת אליו גם מבחינה פיזית. חשבתי שזה יעבור וזה לא עבר, מעבר לכך אני אוהבת מאד את האישיות שלו את ההתנהגות האופי את המראה החיצוני והפנימי בקצור את הכל הוא האדם הכי מושלם שראיתי בחיים. אני מגיעה מבית מסורתי הוא מבית חילוני הגענו מבתים מאוד שונים ולכן לא רציתי קשר איתו כי הייתי צריכה לוותר על הרבה דברים שמבחינה שכלית אני לא רוצה לוותר עליהם. לכן בקשתי ממנו שאם הוא יוכל להגיע כמה שפחות למקום העבודה שאני עובדת בזמן שאני שאני נמצאת עדיף, הוא לא הבין אולי מדוע אבל הוא הסכים מאז הוא כמעט לא הגיע(הוא מגיע למקום עבודתי לתת הדרכה וכו' הוא עובד בחברה אחרת ויש להם עוד בחורים שהם יכולים לשלוח כשצריך אותם) החלטתי שאני מנתקת כל קשר איתו כדי להוציא אותו מהראש ובכל זאת מידי חודשיים בערך אני מוצאת את עצמי מתקשרת אליו לשאול שאלה בנושא העבודה למרות שאני יכולה לשאול אנשים אחרים. הבעיה שלי: אני מרגישה שזה מפריע לי ליצור קשרים חדשים עם בחורים מרקע כמו שלי אף אחד לא מוצא חן בעיני ולא הבנתי למה, לאחרונה הגעתי למסקנה שפשוט אני משווה את כולם אליו וכמובן כולם נופלים ממנו בהרבה. השאלה שלי היא כיצד ניתן לא לחשוב אליו או להשוות אחרים אליו ? כי פשוט כך אני ליצור קשרים חדשים כי אף אחד לא שווה אותו. תודה מראש ענת(שם בדוי)

ענת שלום יש שני נתיבים שעולים לי כרגע ככיוון מחשבה. האחד הוא השאלה מדוע לא לנסות בכל זאת את הקשר אם הוא מוצלח כל כך עבורך. יש לפחות אפשרות לבדוק האם הפערים אינם ברי גישור. חילוניות ודתיות אינם תמיד שחור ולבן. כיוון אחר הוא במחשבות הטורדניות סביבו. השאלה כמה באמת הספקת להכיר אותו לעומק ועד כמה משיכתך אליו קשורה אכן אליו. יתכן שהוא מייצג עבורך משהו כאשר בפועל לא מדובר באמת בו עצמו. במקרה זה המחשבות עליו והקושי ליצור קשרים חדשים אינם באמת נובעים ממשיכתך אליו אלא מההתלבטויות שלך עם עצמך לגבי קשרים. אם זה הסיפור סביר להניח שתחסמי קשרים חדשים לא בכלל נחיתותם מול אותו בחור אלא בגלל רצונך להציב כעת מחסומים מסיבות שונות עליהן תוכלי בוודאי לחשוב. אני מתאר לעצמי שיש עוד דרכים לראות את מה שקורה לך. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי, אני בת 23, ולאחרונה סובלת מבעיות בזיכרון: אני לא מצליחה לזכור דברים שאנשים אומרים לי, שמות, פרצופים,ואירועים. אולם אני כן זוכרת דברים שקרו לפני כמה שנים. יש לציין, שבעייה זו נמשכת כבר כ-שנתיים. ממה זה נובע, ואיך אפשר לטפל בזה? תודה.

שכחנית שלום תלוי באיזה רמה השכחה, עד כמה זה פוגע באיכות החיים שלך. לפני שמחפשים היבטים פסיכולוגיים אני מציע להתייעץ עם רופא המשפחה ולברר עימו האם יש מקום לראות נוירולוג בנושא. אחרי שמורידים את הנושא הנוירולוגי אפשר לבדוק האם יש היבטים פסיכולוגיים שגורמים לבעיה. במידה ועברת תקופה מתוחה במיוחד או של שינויים יתכן שהשכחה היא סוג של תגובה רגשית לאירועים. גם כאן הייתי מציע לפנות לייעוץ בנושא, במיוחד אם זה פוגם באורח החיים שלך. בברכה ד"ר אורן קפלן

אניבן 29 , לא מצליח לישון כבר כמה חודשים , אני ישן 3-4 שעות בלילה מקסימום. אני מתרץ זאת בדאגות עבודה ולימודים, אבל נראה לי שזה יותר מזה, מה עליי לעשות?

שרון שלום עליך לפנות למעבדת שינה ולקבל ייעוץ בנושא. יש מעבדה טובה בבי"ח תל-השומר, בטכניון ובמקומות נוספים. יתכן שתוכל לקבל הפניה דרך קופת החולים. בכל מקרה, לא הייתי מעקב את הייעוץ הראשוני, הוא די זול ולא כדאי להמתין. בברכה ד"ר אורן קפלן

בתי בת 5 חודשים. לצערי מגיל צעיר ביותר איננה מוכנה לאכול מחוץ לבית (ניזונה מרמדיה בבקבוק). הדבר מאוד מתסכל אותי ומגביל אותי. כשאנו מחוץ לבית, היא בוכה מרעב אך לא מוכנה לאכול (לעיתים במשך כ-6 שעות). אני נאלצת לחזור הביתה ואז היא "בולעת" בקבוק. שאלתי אותך על זה בעבר ואמרת לי שזה יעבור, אך זה נעשה יותר גרוע. עוד שבוע וחצי אני חוזרת לעבודה ואני ממש חוששת. בבית התינוקות (בו כרגע אנו בתהליך הסתגלות), מנסה הגננת להאכילה אך ללא הצלחה. התינוקת בוכה ומסרבת (לעיתים אוכלת כמה שלוקים בודדים). בסופו של דבר אני חוזרת איתה הביתה, מוקדם מהמתוכנן, והיא אוכלת, אך מה יהיה שאעבוד?! כולם אומרים לי שיהיו כמה ימים קשים ושזה יעבור, ושאף ילד לא מת מרעב. אך אני לא רוצה "לשבור" את התינוקת שלי ובטח לא לתסכל אותה ולגרום לה לחוויות קשות ומתסכלות. ומצד שני... אני ממש מיואשת ובעיקר מודאגת. מה אתה מציע לי לעשות?! (דרך אגב משקלה לגילה תקין בהחלט, אפילו מעל לממוצע והיא ילדה בריאה, טפו טפו טפו). המון תודה על התיחסותך. ו... חג שמח!!!

גלי שלום ראשית כדאי להתייעץ עם מומחים באזורך בנושא התפתחות. לא הייתי רוצה לתת המלצות שאינם מבוססות על היכרות של ממש עם התינוקת ועימך. במידה ואין בעיה התפתחותית סביר להניח שנדרשת התערבות התנהגותית מצידך והסביבה כדי להרגיל את הילדה לאכול מחוץ לבית. במידה וימליצו לך להרגיל את הילדה למציאות, אל תחששי מכך. יש משהו התנהגותי בסיסי שאת עושה בכל פעם שאת נכנעת, את מחזקת את ידיעתה שאתה תשובי עימה הביתה ואז היא תשחזר את התנהגותה שוב. במאבק הזה היא בינתיים מובילה מכיוון שתמיד היתה לך ברירה. כעת את מתקרבת לרגע בו לא תהיה ברירה והתינוקת תלמד לאכול מחוץ לבית, דבר חיובי בהחלט מבחינתה בטווח הארוך, גם אם יהיה סבל מקומי. עם מבחינה בריאות, התפתחותית ופסיכולוגית הכל תקין, אין לך מה לדאוג ממאבק הכוחות הצפוי לך. להיפך, השארת המצב הנוכחי לאורך זמן עלולה לפגוע הרבה יותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום, האם תוכל לשלוח קישור לאתרים שבהם מידע עדכני בעיקר כתבי עת בתחום פסיכולוגיה קוגניטיבית? תודה מראש, מלי

מלי שלום אין לי המלצה ספציפית, והנושא הוא בכל מקרה עצום וכדאי להתמקד במה שבאמת מעניין אותך. כתבי העת הרציניים בתחום אינם זמינים באינטרנט למי שאינו מנוי. ישנה גישה חופשית אליהם דרך הספריות האוניברסיטאיות. בברכה ד"ר אורן קפלן