פורום פסיכולוגיה קלינית

אני מדריכה למחשבים, נותנת שיעורים פרטיים לאנשים מבוגרים, ומשקיעה הרבה מאוד שעות במקצוע (אולי יותר מידי) ואוהבת את עבודתי. חלמתי חלום (בשנת הצהרים) שבו אני רואה שיש קצר חשמלי במחשב שלי, אני רואה להבה על המחשב, והמסך נעשה שחור. התעוררתי בבהלה. זהו (כנראה) חלום חוזר - יש איזו פרשנות שניתן לתת לו, ושאוכל ללמוד ממנה משהו (ברור שזו תהיה השערה בלתי מחייבת) תודה!

רוני שלום פירושו של חלום הוא דבר מאוד אישי. אם תנסי לזרום עם האסוציאציות שלך בעקבות החלום סביר להניח שתוכלי להבין את משמעותו. ברור שקורה משהוא מאוד חזק ודרמטי, אבל לאיזה מקום בחיים שלך הוא קשור אינני יכול לדעת מבלי להכיר אותך. האסוציאציה הראשונה שלך היתה על העבודה שלך, האנשים המבוגרים, עודף השעות, אהבת המקצוע, נסי לראות איך זה ממשיך משם. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על תשובתך. אבל..... בכל זאת.... כבר חשבתי על אסוציאציות אפשריות: האחת, שהחלום בא כאשר אין לי חשק לשיעור מסויים עם תלמיד זה או אחר, במיוחד בשעות אחר הצהרים. אפשרות שניה - שאני עוסקת במחשב ובתקשורת דואר אלקטרוני עם התלמידים (כולל פתרון בעיות שלהם) שעות רבות מדי. האם עלי לקחת את הפרושים והאסוציאציות כפשוטם, או שצריך לחפש משהו נוסף, איזשהו איתות שהחמצתי? תודה

היי, אני בן 26 ,בעל תואר ראשון.לפני כ-8 חודשים נפרדתי מבת זוגתי למשך שנתיים.הפרידה הייתה לי מאוד קשה למרות שידעתי והבנתי כי לא היה לי טוב. פעם אחר פעם נפרדתי ממנה כי פשוט לא היה לי טוב ובסופו של דבר לא קיבלתי ממנה מה שהייתי צריך בתור בת זוג .מאז אותה פרידה חיי האישיים פורחים חוץ מנושא אחד הזוגיות,פעם אחרי פעם אני מוצא את עצמי מתקשר אליה לבדוק האם היא עדיין אולי רוצה אותי,בזמנו פניתי לטיפול פסיכולגי גם מהסיבה הזו וגם מעוד מספר סיבות ,יחד הגענו למסקנה שהסיבה העיקרית לכך היא שאני מזהה בה בת זוג פוטנציאלית ומכך שאני מחפש למלא חלל רגשי כלשהו דרך החזרה אליה שתהיה מאוד מרגשת ותעורר אצלי התרגשות שלא קיימת בחיי היום יום,עצם הידיעה מאוד עזרה לי להתגבר על הצורך לנסות לחזור אליה גם ברגעים מאוד קשים (וישנם הרבה כאלו) מה שמטריד אותי זה שאני מסתכל סביבה ,אם זה לחבריי הטובים ביותר שרובם כבר נשואים או אם לסביבה היותר רחוקה ואני מרגיש שאני לא מסוגל לקיים סוג כזה של חיים .כל יום לקום לאותה עבודה לאותו בן זוג לאותם עיסוקים בכל יום ויום ואני מרגיש שלמעשה אני לא אגיע לשום מקום כך היו כל חיי ומסיבה זו לא התמדתי בשום מסגרת בחיי ,ברגע שמשהו מפסיק לרגש אותי אני עוזב או במקרה של חברתי לשעבר אני נשאר ועוזב נשאר ועוזב כי זה גרם לי לריגוש יוצא דופן וברגע שהיא זיהתה את זה היא לא הסכימה לחזור אליי.יש לציין שחיי האישיים פורחים מסיבה אחת ,אני מחליף עבודות בקצב מטורף ,ואני מדבר על עבודות זמניות בעיקר מלצרות למרות שיש לי כישורים מקצועיים גבוהים מאוד. האם ייתכן כי זו האישיות שלי ?שנועדתי לנדוד ממקום למקום בלי לקבל אחיזה בשום דבר,בת זוג ,מקום עבודה וכו'... יש לציין שאני עדיין ממשיך בטיפול פסיכולגי. תודה. תום.

תום שלום השאלה שאתה שואל לגבי האישיות שלך כנראה מבטאת את חששך כי למרות הטיפול הפסיכולוגי אתה נדון לחוסר יציבות תמידי. לא רק בבת זוגך אלא גם בעצמך אתה מזהה פוטנציאל, הן להצלחה והן לנפילות, וכנראה שאתה חושש מהצד השלילי ופחות מידי סומך על עצמך שתצליח למממש את הצד החיובי. אני מציע לך להביא את החששות והשאלות הללו לטיפול מאחר וזו המסגרת המתאימה והנכונה ביותר לדון, להבין ולטפל בהן. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, מאז שאני ילדה קטנה אני מפחדת מחושך. היום אני בת 23 ועדיין ביציאה מהבית לאוטו אני ממש בפאניקה ולעיתים אף מוותרת על יציאה בשל כך. המוזר הוא שעל אף היותי מודעת לעצמי ועל אף שהייתי בטיפול פסיכולוג בשל בעיה אחרת- אף פעם לא חשבתי על זה כעל בעיה כי זה כבר ממש נטמע בי ובחיי. מה יכול להיות ההסבר?

יעל שלום פחד מחושך נפוץ מאוד גם בקרב מבוגרים. החושך עצמו אינו מפחיד, אבל דברים שהוא מסמל עבורך כן מפחידים. אם תתמקדי באסוציאציות שעולות בחושך תראי שההתמודדות מול החושך היא טריגר להתמודדויות נפשיות אחרות עם מקומות חשוכים וסמויים. אפשר להתייחס לזה כפוביה פשוטה ואפשר להתייחס לזה כמקור דינמי ועמוק להבנה פנימית. אם את מרגישה שאיכות חייך נפגעת באופן משמעותי מכך יש אולי מקום לפנות לטיפול פסיכולוגי בנושא. יש אפשרות גם לעשות טיפול ממוקד בבעיה הזו, למשל באמצעות שיטה שנועדה לטיפול בחרדות ובפוסט טראומה, ועשויה לדעתי גם להתאים למקרה זה, EMDR. תוכלי לקרוא עליה עוד בקישור הבא: http://www.psychologia.co.il/emdr.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום! בחצי השנה האחרונה סבי נפל פעמיים: פעם בביתו ופעם ברחוב ולפני כחודש נפל שוב בביתו ופרק את הכתף. לפני הנפילה הוא נהג לבקר פעמיים בשבוע במועדון קשישים ו-3 פעמים בשבוע הלך לים. מאז הנפילה האחרונה הוא בקושי יוצא מביתו וטענתו לכך היא שהפעילויות פחות מעניינות אותו. יש לציין שסבי אלמן וגר בגפו. האם זהו דכאון? מה ניתן לעשות במצב זה (יש לציין שהוא הופנה למרפאה בעיסוק בקהילה להדרכת מניעת נפילות). באיזו ספרות אני יכולה למצוא עוד מידע בנושא? מקוה להיענות תודה מראש דורית

דורית שלום מה שאת מתארת דורשת תשומת לב רבה, פעמים רבות פגיעה פיזית בגיל המבוגר גוררת אחריה גם התדרדרות נפשית. חשוב להתייעץ עם רופא מומחה לגיל המבוגר או פסיכיאטר. ניתן לקבל ייעוץ בארגון אש"ל במסגרותיו השונות כולל ייעוץ טלפוני. כמו כן אולי תוכלו לקבל הכוונה במועדון בו ביקר סבך וכן בלשכת הרווחה עם עובדת סוציאלית התמחה בגיל המבוגר. אפשרות נוספת הן לשכות הייעוץ לנושא קשישים של הביטוח הלאומי המצויות בכל סניף של המוסד. הקישור לאש"ל הוא http://www.eshelinfo.org.il בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני נשואה ואמא טרייה. מאז ומתמיד הייתי טיפוס עצבני רק שלאחר הלידה המצב החמיר. אני מרגישה שאני נמצאת תחת לחץ רב ומספיקה מילה אחת מבעלי כדי שאני אתפרץ ופשוט אאבד שליטה מוחלטת על עצמי. כמו כן יש תופעה של דאגות ללא הפסקה אני מחפשת ממה להיות מודאת אם זה מבעלי, מהתינוק, מבגידה מצד בעלי למרות שהכל בסדר ואין שום סיבה לדאגות הללו. יש לי תחושה שאני לא מרוצה מכלום כשלמעשה הכל בסדר. מצב זה יוצר אצלי מתח רב ומשפיע גם על הזוגיות שלי. האם יש דרך למנוע את התפרצויותיי ואת איבוד השליטה על עצמי והאם יש דרך למנוע את הדאגות הללו שמפריעות לחיי היומיום שלי ומעסיקות את ראשי רוב היום? אודה לתשובתך המהירה.

יולי שלום התפרצויות הזעם הם כמו חום במחלה. הם הסימפטום החיצוני המעיד שיש בעיה פנימית. כנראה שאת עוברת תקופה קשה והלחץ גורם לך להגיב באופן כזה. הייתי מציע לך למצוא מקורות תמיכה שיקלו על הלחץ, החל ממציאת יותר זמן פנוי עבורך, עזרה פיזית בבית וכמובן ניתן לפנות לטיפול פסיכולוגי ולקבל ליווי מקצועי בתקופה הקרובה כדי להבין מה קורה ולראות איך אפשר להפחית את הלחצים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני בן 30 רווק לפי אבחון פסיכולוגי, יש לי קווים סכיזואידים כלומר קושי חמור בתיקשורת הבינאישית, שגם אני מודה בו. אני לא מצליח ליצור שום קשר רציני עם בנות המין השני היו לי כמה ניסיונות להיעזר בפסיכולוגים, אך ללא הועיל, אלה אינם עושים דבר מלבד למשוך את הזמן והאמור לי דברים שיכלתי להבין גם לבד. אני מחפש דרך אחרת להתגבר על בעייתי. האם תוכל להמליץ לי על ספרים פסיכולוגים, או שיטות ריפוי אחרות כמו היפנוזה, האם זו יכולה להועיל. תודה.

אמיר שלום היפנוזה היא כלי שיכול להשתלב בטיפול פסיכולוגי, היא לא מטה קסם לפתרון מיידי של בעיות. מה שאתה מתאר מלווה אותך שנים ולא יפתר במשהו מהיר ומיידי. כשלון הטיפול הפסיכולוגי אינו מקרי, הוא קשור ישירות לסוג האבחנה שאתה מתאר, קשיים בקשר בינאישי. במידה רבה, הצלחתך למצוא פסיכולוג שכן ידבר אליך ויצליח לעזור לך היא תהליך מקביל שדרכו גם תראה התקדמות אישית בבעיה בגללה אתה רוצה לפנות. ישנם ספרים רבים של היפנוזה עצמית, תוכל למצוא אותם בחיפוש באתרים למכירת ספרים כגון סטימצקי. ספרם של אולמן ולמברו מומלץ במיוחד. עם זאת, אני בספק אם הספר לבדו יספיק. בברכה ד"ר אורן קפלן

אנו זוג הנמצאים בהתלבטויות לגבי גירושין. יש לנו ילד בן 2 ואנו דואגים מאד כיצד גירושין אלו ישפיעו עליו . כמו כן קיים החשש מצידי כי בהמשך חיי אישתי כאשר היא תכיר מישהו חדש האם הוא ידאג לבני חשש ודאגה בעיקר לבני כי לא יקרה לו שום דבר רע !! כיצד אפשר להיוועץ בנושאים אלו או לרוא חומר כלשהו בנוגע להשפעת גירושין על ילדים ובעיקר יש לציין על ילד יחיד ועוד קטן אודה באם התייחסו תודה ארז

ארז שלום דאגתך לבנך מובנת וטבעית. עם זאת יש לזכור שההחלטה על המשך חיי הנישואין צריכה להיות קשורה להורים ולא רק לילדים. ילד שגדל בבית עם הורים שלא מסתדרים זה עם זה עלול להינזק לא פחות מילד שהוריו התגרשו. אני מציע לכם לפנות לייעוץ זוגי הן כדי להתלבט ביחד עם איש מקצוע על הצורך בפרידה או אפשרויות הגישור ביניכם. אם בסופו של דבר תחליטו להיפרד, תוכלו להיעזר ביועץ כדי לעשות זאת בצורה המיטבית גם עבור הילד. לגבי חומר קריאה, אין לי המלצה ספציפית, יש הרבה ספרים ומאמרים על גירושין וילדים, תמצא בוודאי גם באינטרנט. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, יש לנו שני בנים, אחד בן כמעט 8 ולפני כחודשיים הצטרף אלינו למשפחה תינוק חדש. כחומר רקע אספר שבננו הגדול הוא ילד מאד נבון (אובייקטבים...), בוגר , רגיש, מתעניין בסביבה, עירני, שם לב לכל דבר, מנהל שיחה ברמה גבוהה לגילו, ומתבטא ומתנהג כמו ילד גדול מאד , אבל מאז ומתמיד (בעצם מאז שנולד) הוא צריך כל הזמן גירויים חדשים והוא לא מסוגל להעסיק את עצמו לבד. עכשיו שהוא כבר גדול, "הסיכוי היחידי" לשקט תעשייתי הוא: שמי שנמצא בבית צריך לשחק איתו , חוג (יש לו שלושה ימים בשבוע) , חבר שבא אלינו, או שהוא הולך אליו. מבחינתו תמיד צריכה להיות איזשהי פעילות אפילו ביום חוגים, ה"שלום" שלו זה לאן הולכים, מי בא אלינו, ומה עושים היום (גם כשחצי יום בילינו מחוץ לבית..) בקיצור סבלנות ורוגע זה לא הצד החזק שלו ("קוצים בישבן") המוטו שלו הוא - חבל לפספס.... בעיקרון אין רגע דל... שיעורים הוא מסיים בדרך כלל בכיתה (הוא בכתה א'- יליד דצמבר). *רק לידיעה: הוא מגיע כל הביתה אחרי צהרון בשעה 16:00 הוא אמנם ילד מקסים ואנחנו נהנים ממנו מאד, אך מאז שנולד "בגדול" אנו כל הזמן במרתון מילוי צרכיו , פעם יותר ופעם פחות, בדרך כלל ההרגשה היא שכאשר אנחנו בבית, אין סיכוי ל"צלוח" את השבת או את אחה"צ במנוחה (לפרוטוקול יצויין ששנינו עובדים, אני עד 16, ובעלי עד הערב). הגדרה לא רעה שלנו היא של "שלושה מבוגרים" בבית...שכשגם מאד מאד אוהבים עדיין זה קשה, למדנו לחיות עם זה, כאשר יש ימים שהם מתישים וקשים יותר ויש פחות. התחושה שלנו היא שאנחנו לא מצליחים לספק אותו על אף שאנחנו ממש משתדלים ומנסים להעניק ולתת לו הכל גם מבחינה ריגשית וגם חומרית (יש לו "חנות" משחקים בחדר, מחשב, סוני), ועדיין זה לא תמיד מצליח לנו . אבל (ואבל גדול) עכשיו הצטרף אלינו האח הקטן (לו חיכינו כולם הרבה זמן), וידינו עמוסות בפעילות (גם הגוזל הקטן לא שמע על הספר שבגילו אפשר רק לאכול ולישון...). הגדול מאד מתרגש ומתלהב מהקטן, אבל מזה כשבוע וקצת, הוא מתחיל ל"פספס" ולעשות את צרכיו במכנסיים, זה לא קרה מאז הגמילה שלו בגיל שנתיים וחצי. כאשר אני מנסה לדבר איתו על זה הוא טוען שהוא לא הספיק, והוא לא מרגיש שברח לו... במסגרת הקוצים בטוסיק, גם שירותים מבחינתו זה ביזבוז זמן, והוא פשוט הוא עושה את זה בספיד (תוך שניות מהרגע שהוא נכנס לשירותים , הוא בחוץ), הכל בריצה ובלחץ. אני מתארת לעצמי שזו תגובה לתינוק החדש, איך להתמודד עם זה? ובכלל עם השאר? תודה מראש על תשובתך, וסליחה על ה"מגילה" שכתבתי לך, פשוט רציתי לתת לך את הרקע

גלית שלום עד היום בנך הבכור זכה למלוא תשומת הלב שבן בכור יכול לקבל, במיוחד שעברו די הרבה שנים מאז לידתו ועד הולדת אחיו התינוק. עד כה היה קשה לכם כנראה להציב גבולות, או אולי פשוט לא רציתם להציבם מתוך מחשבה מתוכננת. כעת כנראה שאין ברירה וזה מגיע. מובן שהשינוי בבית משפיע על הבן הבכור והרגרסיה אכן אינה דבר חריג. השאלה איך אתם מתארגנים עכשיו ומצד אחד לא מפסיקים לחלוטין את מתן תשומת הלב לבכור, ומצד שני מתחילים ללמד אותו קצת על עובדות החיים שבוודאי גם פוגשות אותו בסביבה החיצונית, והם שהוא אינו "בן יחיד". לא רק התינוק הצעיר זקוק לזמן שלו, גם אתם כהורים, כזוג וכפרטים זקוקים לזמן שלכם בין העבודה לשינה. אין לי דרך ספציפית להמליץ כיוון שניהול הבית והגבולות הוא משהו מאוד אישי שצריך להתאים הן לסדר היום הטכני שלכם והן לעמדותיכם. קחי בחשבון שבנך עבר שינויים רבים בשנה אחת, מעבר מגן לבי"ס, הריון ולידה, וכעת התמודדות עם אח חדש. סגנון חייו מאוד תזזיתי ולפי מה שאת מתארת הוא מתקשה להעסיק את עצמו לבד. כל אלו הם גורמים שחשוב להתמודד איתם כעת, גם אם בשנים הקודמות אפשר היה לחלוף על פניהם. מאחר והוא בוגר בוודאי אפשר לדבר איתו על כך. מה שחשוב הוא בעיקר שתדברו ביניכם ההורים ותתאמו עמדות כיצד לנהוג. במידת הצורך פנו לייעוץ לפסיכולוג ילדים למספר מפגשים. אורח החיים החדש אינו משליך רק על ילדיכם אלא גם עליכם ללא ספק. והכי חשוב, המשיכו להנות ממשפחתכם המתרחבת. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה על תשובתך, ואכן ניגש בקרוב לייעוץ. בכל זאת אודה לך אם תוכל לתת לי כמה "טיפים" לנושא הצבת הגבולות, ויותר חשוב איך להתייחס לעניין החדש והמלחיץ של "פיספוס" הצרכים שנוצר כנראה בעקבות לידת התינוק. מודה מראש לתשובתך ויום טוב, גלית

שלום רב לך קרוב משפחה שלנו נמצא במשבר נפשי, כולם בדעה אחת שהוא צריך עזרה של פסיכולוג. הוא מודע למצבו אבל לא מוכן בשום אופן ללכת לטיפול. הטענה שלו: שהוא יכול לעזור לעצמו, לצאת בכוחות עצמו מהמצב. אבל הצרה היא שהוא חושב כך כבר כמה שנים ולא מצליח להתקדם הלאה. הוא בכלל לא מאמין בכוחם של פסיכולוגים לעזור. אומר שאין לו צורך לבזבז זמן בדיבורים על הבעיות. איך משכנעים אותו ללכת לטיפול?

שחר שלום לצערי אין לי טיפ של ממש לתת לך חוץ מלחזור על הטיעונים שבוודאי כבר אמרתם לו. הבעיה העקרית היא שגם אם ישתכנע ללכת לא בטוח שיצליח באמת להפיק מהטיפול אם הוא מלא בהתנגדות. אדם יכול לעזור לעצמו וללא נכונות זאת אי אפשר לעשות דבר. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בחורה בת 20 חיילת לקראת שיחרור. לכל הדעות אני בחורה חכמה עם ראש על הכתפים שיש לה מוטיבציה חזקה להצליח ולהתקדם בחיים.במקבל לצבא בחרתי לשפר את הבגריות לקראת בית הספר לרפואה. תמיד היתי תלמידה טובה עם קליטה מהירה ותפיסה חזקה, תמיד שלטתי בנושאים והיתי מבין החזקים בכיתה, כשאר הגעתי לקורס לאחר שנה וחצי שלא למדתי, גליתי שאני כבר לא כמו פעם. אני לא קולטת כלום, אני לא מרוכזת, לא מסוגלת לשבת שיעור שלם ולהקשיב, רוב הזמן אני מיואשת, אני מדמה את יחסו של המורה לניכור כלפי, אני מדאיגה את עצמי מאוד, מעולם לא הייתי כך, (נרשמתי לקורס במטמתיקה 5 יחידות כאשר אני מגיעה מרקע של 3) . אני פוחדת שלעולם לא אחזור להיות מה שהיתי שלא אצליח שאאלץ לוותר על רפואה, מה קורה איתי? מה עליי לעשות? (עכשיו אני בבית לאחר ניתוח ויש לי ימי מחלה ואני לא מסוגלת ללמוד) אפרת

היי אפרת, יכול להיות שאת צכירה פשוט קצת מנוחה אחרי הצבא ובכלל? קצת זמן לנשום רגשית ופיזית?

אפרת שלום עבר זמן מה מאז שישבת בכיתה ולמדת וכניסה לתהליך של למידה הוא בהחלט תהליך. בנוסף את צריכה ללמוד שיטות לימוד חדשות ובסביבה פחות ידידותית יחסית למה שהיה בתיכון. יתכן גם שאת בחרדה כלשהי מעצם העובדה שאת נאלצת לשפר ציונים. אני מציע לך לנסות ולהרגיע את עצמך ולקחת את הזמן הקרוב בקלות. מאחר ואת לא מחכה אפילו לסיום השירות הצבאי כנראה שאת במסלול ריצה, וכשנמצאים על מסלול הריצה יש גם מעידות וחבלות. אם תצליחי לעבור למסלול הליכה משהו ירגע גם מבפנים. אפילו למסלול הלימודים הארוך של רפואה אפשר לגשת בקצב רגוע יותר. אולי באמת כמו הודעתה של הלוחמת את זקוקה גם לחופש? אם תראי שהעניינים לא מסתדרים יש אפשרות לנסות להיעזר בטיפול פסיכולוגי בתחום חרדת הבחינות שהוא מזכיר את מה שעובר עליך כעת. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום שמי מיטל אני אחרי ניתוח ואני בבית הכרתי מישהו בצאט ואנחנו כבר מדברים חודשיים בטלפון ואני לא נפגשת איתו עקב בעיות בריאותיות אנחנו נורא נהנים לדבר ביחד ובזמן האחרון אנחנו חולמים אחד על השני שאנחנו מתנשקים מה זה אומר? האם זה מעיד על משהו? האם אפשר להתאהב בבן אדם דרך הטלפון? אודה לך על תשובתך למרות שהשאלה קצת טיפשית

אל תקחי אותו ברצינות

מיטל שלום שאלתך אינה טפשית והיא מתעוררת רבות בשנים האחרונות מאז שהאינטרנט הפך לאמצעי תקשורת נפוץ. בעבר היו התאהבויות בין אנשים שהתכתבו במכתבים. כיום זה יותר אינטנסיבי בגלל היכולת להגיב מהר. עם זאת, כמו אז, כך גם כיום, ההתכתבות היא שלב אחד בלבד של ההיכרות. צריך כמובן גם להיות ריאלי כי במפגש פנים אל פנים הדברים נראים לפעמים אחרת. בשורה התחתונה, תמשיכי להנות מהקשר החדש ועקבי גם בצורה מושכלת אחר ההתפתחות. וכמובן הכי חשוב, תהיי בריאה. בברכה ד"ר אורן קפלן

את בן הזוג שלי הכרתי לפני 3 שנים בצאט, אם כיף לכם וטוב לכם אז אחלה, תהני מכל רגע, והכי חשוב יש הפתעות בחיים שיהיה בהצלחה

אפשר להתאהב דרך הטלפון ודרך האינטרנט, תפגשי איתו למרות הבעיה כדי לחסוך לך כאב, אם הוא אוהב אותך והוא נמשך אז הוא ימשך גם עם הבעיה הזו וגם בלעדיה, זה לא ישנה לו. אין מה לעשות, כאלו החיים ...אם לא מתמודדים וחיים באשליות אז אח"כ זה נהיה תסבוכת רצינית, כדאי שתפסיקי למשוך את זה, ככל שאת מושכת את העיניין כך יהיה יותר קשה. כל מה שאמרת טיבעי לגמרי.זה קורה להרבה אנשים.

דר נכבד שלום שמי שי ואני נתקף בדיכאונות לעיתים קרובות יש לציין שעברו עלי משברים קשים שהעומס הכלל גורם לי לשינוי במצב הרוח עד כדאי מלנכולית קשה ניסיתי טיפול פסיכולוגי עי שיחות יש לי קושי לתקשר עם פסיכולוג קראתי על צורת טיפול בריגרסיה אני מעוניין אשמח אם תמליץ על אדם או פסיכולוג שאוכל להיתיעץ עימו על שיטת טיפול זו בתודה מראש שי

שי שלום אני לא חושב שזו שיטת טיפול שמתאימה לך. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי בשנית, לא בהכרח שהקושי שהיה לך אז יחזור על עצמו גם כעת. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, מדובר בבחור כבן 24, במקרה בעודי גולשת הגעתי לאתר על add, התחלתי לקרוא וגיליתי כי תסמינים רבים מופיעים אצל בן זוגי, רציתי לדעת לאן יש לפנות לקבלת איבחון וטיפול בבעיה. בנוסף הוא סובל מהתקפי זעם - לאן פונים לקבלת עזרה? תודה מראש

ענת שלום כדאי לעשות הפרדה בין בעיות קשב להתפרצויות זעם, למרות שמקורות נפשיים דומים עשויים להיות לשניים. בן זוגך יכול לפנות לנוירולוג או למכון שעוסק באבחון ליקויי למידה שבד"כ גם מאבחנים ליקויי קשב. גם ניצ"ן עורך כיום מבחנים למבוגרים. עם זאת צריך לזכור שהפרעות קשב הם לפעמים הסיבה לבעיות אחרות, אבל לפעמים הם רק התוצאה לבעיות רגשיות. עם התקפי הזעם הם בעיקר הבעיה שלך, הסיכוי להצלחת הטיפול נמוך. אם ההתקפים גם מפריעים לו, כדאי להפנותו לטיפול פסיכולוגי, בלי קשר לבעיות הקשב. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר קפלן. אני סובלת מהפרעה בסיסית בשינה, שמחריפה או משתפרת בהתאם למצבי הנפשי. המדובר בשעון ביולוגי שלא מתאים לשעות ה"נורמליות" של שינה של אנשים רגילים. לפי השעון שלי, אני נרדמת קרוב לחמש בבוקר וקמה באחת. כמובן שהשעות האלה לא תואמות את סדר החיים שלי (אני עובדת בעבודה רגילה), ולכן אני נעזרת במלטונין שמאזן לי את שעות השינה. השאלה שלי היא כזו, לפני כמה ימים - אחרי חצי שנה של שימוש - החלטתי לנסות להירדם לבד - וכאילו כלום לא קרה. הרופא המליץ להמשיך וליטול את התרופה, אך אני קצת מהוססת לגבי זה. זה נכון שאני יכולה לשאול את כל השאלות שלי את הרופא, אבל רציתי לדעת מה דעתך.

דנית שלום הפורום הזה אינו דן בנושאים תרופתיים ורפואיים אלא רק בפסיכותרפיה. אני מציע שתתייעצי עם הרופא המטפל בנושא. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום . אני סטודנטית בת 28 . המצב הוא כזה: אני נמצאת בשלב בחיי בו אני מאד מוכנה לקשר זוגי אמיתי ,יציב ועם עתיד , עם כל מה שמשתמע מכך. הבעיה היא שכל קשר חדש שמבחינתי קיים בו פוטנציאל, גורם לי לציפיות גבוהות, חרדות, לחץ ולמעשה משתק אותי . אני כל כך מוטרדת מהאם זה ילך או לא, שאין באפשרותי להמשיך לתפקד כרגיל כמו שתיפקדתי לפני תחילת הקשר. אני לא מסוגלת ללמוד, לבלות, לעומת זאת פיזית אני מרגישה לחץ בחזה, מחשבות חוזרות ונשנות שמשחזרות דברים שאמרתי או לא אמרתי (בעיקבותן חרדה והסמקה) ומיותר לומר שכל סיכוי לקשר בלתי אפשרי כאן, שכן כנראה עם כל המודעות שלי למצב ועם כל הניסיון שלי להסתיר ולשמור לעצמי את תחושות החרדה, ההתנהגות שלי כנראה משתנה ואני מקרינה את הצדדים הפסימיים שלי ולא את החיוביים, מה שמרתיע את הצד השני. חשוב לי לציין 2 דברים : האחד,עם כל התחושות האלו, אני אדם שמאד מודע למצבו (ואולי זאת בעצם הבעיה) ואני יודעת להבחין איפה ההתנהגות שלי בגדר הנורמל ואיפה לא. דבר שני, כל התחושות האלו באות כשבאמת יש לי ציפיות בנוגע לקשר ואני משערת גם בגלל הצורך להיות כל הזמן עם האצבע על הדופק, שכן אני לא רוצה לבזבז זמן עם אדם לא נכון. יש לי הרגשה מאד חזקה שתגובות אלו מביאות את הקשר לסיומו, כיוון שבתחילת הקשר כשאני עדיין לא בטוחה אם הבחור מוצא חן בעיני, אני עדיין בשלב של רגיעה,זרימה ומשדרת חיוביות ומקבלת באותו השלב פידבקים חיוביים מהצד השני. שאלתי כזו: מה אני יכולה לעשות כדי לשפר את מצבי מעבר לעזרה תרופתית, טיפול פסיכולוגי כבר עברתי, הטיפול מאד עזר ושוב ,איני חושבת שהבעיה שלי זה חוסר מודעות לאיך נכון להתנהג ולחשוב, אלא חרדה שמשתלטת עלי ומונעת ממני לנהוג ולהרגיש כמו שהייתי רוצה. אשמח מאד לתשובה. לי

לי, קודם כל, למה הלחץ הזה ? יש לך את כל הזמן שבעולם, זמן לכל ועת לכל חפץ כמו שאומרים אז למה לא לתת למהלך העניינים לזרום לפי הקצב שלהם? שנית, יכול מאד להיות שלמרות שאת חושבת כרגע שאת כל כך בשלה ומוכנה לקשר יציב - אולי את בכלל עדיין לא מוכנה לזה נפשית (על אמת) וקשר זוגי רציני מלחיץ אותך. הרי כל הסימנים מצביעים על כך בבירור (החרדות, הלחץ בחזה, סימני חוסר הביטחון ). תנסי להקשיב לעצמך ולהבין מה את באמת צריכה ורוצה, דרך הלב ולא דרך הראש. תפסיקי להיות רס"רית של עצמך (עם כל הלחץ והציפיות). תרדי מהקטע הזה של "אין לי זמן לבזבז על האדם הלא נכון". כל חייך תכירי אנשים (בעבודה, בשכונה, באוניברסיטה וכו') שיפרו אותך ויעשירו אותך ויתרמו לעולמך (הרי מכל מלמדי השכלתי, נכון?). כל החיים לפנייך, והם שלך, ואף אחד לא יחיה אותם במקומך. לכי אחר משאלות ליבך ולא ניתוחים קרים וחישובים מלחיצים. תני לדברים לזרום ותופתעי לדעת לאן החיים יקחו אותך. כן, תרפי קצת שליטה ותחזרי לשלווה שכל כך חסרה לך. והעיקר שתהיי שלמה עם עצמך, בריאה ומאושרת.

לי שלום אנשים רבים חושבים בטעות שטיפול פסיכולוגי משמעו רק לפתח מודעות רבה יותר. המציאות מאוד שונה, כי הטיפול אמור לעזור את יכולות ההתמודדות עם החיים בצורה שונה, והמודעות יכולה להיות כלי חשוב לצורך כך. עם זאת, עצם קיומו של הכלי לא תורמת דבר אם את נותרת שבויה של חרדותיך. אני מעריך שהחרדה פוגעת באיכות חייך לא רק במציאת קשר זוגי, וגם אחרי מציאת קשר כזה עלולים להיות לחצים נוספים. האם הוא אוהב אותי? האם ירצה להתחתן איתי? האם אהיה אמא טובה, וכו' וכו'. לכן לא הייתי מציב את הזוגיות כמטרה ראשונית אלא את הטיפול בחרדה באיכות חייך באופן כללי. כתוצאה מהשינוי סביר להניח שגם תוכלי לקיים זוגיות בצורה טובה יותר. לאור תיאורך אני ממליץ לך לחזור למסגרת של טיפול פסיכולוגי. אם זה עזר לדברים מסוימים, זה בהחלט יכול לעזור גם הלאה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לד"ר אורן ולחברים בפורום! רציתי לדעת בכלליות כמובן האם משבר זהות יכול לגרום לדיכאון במשך של חצי שנה ויותר ובגדול, מה ה"סימפוטמים" של הדיכאון עצמו..איזה מחשבות..מצבים וכו' יכולים להגרם עקב הדיכאון... ראוי לציין שאני בן 17 אני הולך לפסיכולוג אבל הוא לא נותן לי תשובות ברורות בדדרך כלל ואני לא תמיד זוכר מה לשאול.. האם אפשר לטפל בדיכאון עצומ ובמשבר עצמו לצמיתות? ומהניסיון של ד"ר איך בדרך כלל מתחיל המשבר הזה? האם משבר זהות יכול לגרום לדיכאון כזה רציני שיכול לגרום לי להאמין שאני אבוד? בתודה מראש!!!! אלון

אלון שלום משבר זהות הוא ביטוי מאוד כללי, ובעיקרון התשובה כן, משבר זהות יכול לגרום לדיכאון. מאחר ואתה נמצא בטיפול אני מציע לנצל את המסגרת הזו ואם אתה מרגיש תקוע או שאינך זוכר לשאול אני מציע שתנהל פנקס ותרשום בו מחשבות ושאלות אותם תוכל להביא לטיפול. טוב שפנית לטיפול כי כך תוכל להתמודד עם המשבר אותו אתה חווה וגילך הצעיר יחסית מאפשר לבנות תשתית טובה יותר להתפתחות בעתיד. העניין הוא לא שחור ולבן, כלומר, זו לא מחלה שצריך להביס לצמיתות כי חלק מהעניין שאתה מתמודד איתו כנראה הוא גיבוש זהותך בצורה טובה יותר והתהליך הזה ישרת אותך בוודאי שנים רבות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר אורן,אני ובעלי צריכים פסיכולוג דחוף שיעזור לנו להציל את הזוגיות שלנו מבקשת ממך המלצה על מטפל זוגי באיזור באר שבע תודה

הלן שלום אני מאזור המרכז ולצערי אינני מכיר מטפלים באזור הדרום. נסי לברר בסניף קופת החולים המקומי האם יש להם מטפלים מתאימים, אולי גם חברים או קרובים שידעו להמליץ, ואם אין אולי להשתמש בדפי זהב. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי, קודם כל ברצוני לומר שזה פטוש מדהים שיש אתר מסוג זה שבו ניתן לשאול שאלות ולקבל מענה . ועכשיו לעיניינינו: אני אמא לילד בן שנתיים וחצי - ילד מקסים ושקט וכו"ל אבל... כשמגיעה שעת השינה בלילה מתחיל טקס : פתאום הוא רעב - אז הסברנו שאין אוכל בלילה ישנן פעמים שבהן הוא לא מוכן לישון בחדרו אלא בחדר שלנו אבל לבד וישנן מצבים שהם הוא הולך לישון בחדרו ומצפה שאני אשאר לידו עד שהוא יירדם כשהוא היה קטן היותר הוא פשוט היה נרדם בחדר לבד ללא כל בעיה - היום אין לי מושג מדוע זה כך - מה שבצעם קצת כובל אותנו ההורים - לא שיש לי בעיה להיות לידו עד שהוא יירדם אבל מה קורה בזמן שאנחנו רוצים לצאת? הוא לא נותן לזוז וזה קצת מקשה זה לא שחסר לילד תשומת לב או שהוא שהוא "סובל" מעודף תשומת לב מה לעשות?? איך מתמודדים עם זה ? האם זה לגיטימי וזה סביר ובשלב מאוחר יותר זה יעבור ? וזה שהוא לפעמים רוצה להירדם בחדר שלנו זה בסדר? אשמח על ההתייחסות המהירה. תודה.

שלום ההתמודדות שאת עוברת כעת אופיינית לגיל של בנך. יש גישות שונות לטיפול בעניין ואת צריכה להחליט מה מתאים לך ולמשפחתך. קצה אחד הוא גישה שמרנית שאומרת שהילד נכנס בשעה 8 או 9 למיטה וסוף פסוק. אפשר לשבת לידו עשרים דקות, לקרוא סיפור ושלום. קצה שני הוא לתת לילד לישון כשהוא עייף ורוצה לישון. בד"כ כשיש גן וצורך לקום ב 7 בבוקר וכן פעילות עמוסה העייפות מכריעה את רוב הילדים בשעות סבירות. עם זאת, בגיל הזה יש עדיין מצב ביניים שכוחותיהם של הילדים במותניהם בעיקר אם ישנו בשעות הצהרים ואכן תמצאי משפחות רבות בהן הילד ער עד 11 ו 12 בלילה ומסרב ללכת לישון במיטתו כשנדרש לכך. דרך הביניים נראית לי מתאימה. חשוב להכתיב גבולות ולמנוע מצב שכל ערב נכנסים מחדש למשא ומתן על התנאים. מצד שני אינני רואה טעם להיכנס למלחמת עולם בעניין. אחת הבעיות היא שההורים רוצים גם זמן עבור עצמם וכאן מתחילה בעצם התלבטות אחרת לגמרי שקשורה לדינמיקה המשפחתית ולא ישירות רק לילד. בקיצור, אין תשובות מוחלטות של "כן ולא" והייתי מציע להימנע מאמונה עיוורת בעמדות כאלה ואחרות אפילו אם הן נאמרות ע"י הורים וותיקים או ספרים. נסי להתחבר לאינטואיציה שלך וכמובן להתחשב גם ברצונותיך ותכניותיך לשעות הערב. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן היי, תודה על התייחסותך לשאלתי - אכן לא חשבתי לנהוג אחרת אלא כמו שכתבת לי רק רציתי לוודא שאכן אני פועלת נכון ואומר: שבעיקרון אם הילד מצליח להרגיע את עצמו לבד אבל במיטה שלא שלו כיאולי עצם השינה בחדר שלנו נותנת לו הרגשת ביטחון כלשהיא שאנו לא מוןדעים אליה - אין לי בעיה אני מניחה שבאיזה שהוא שלב זה יעבור זה לא ממש מפריע כיוון שלפחות אפשר להתנחם בעובדה שהוא נכנס לישון בשעות הסבירות 8:30-9:30 ונרדם שם לבד אולי וייתכן שהוא כבר צריך מיטת נוער אולי המיטת תינוק כבר " קטנה עליו" תודה רבה רבה ולהתראות

שלום רב, יש לי אחיינית בת 4 ולאחרונה היא מגלה פחד כמעט מכל דבר. במיוחד ממכשפות. אם היא רואה בטלויזיה תחפושת או איש עם איפור או מסכה היא נכנסת לפניקה ומתחילה לבכות ולצעוק בדרישה שנכבה את הטלויזיה. בפורים האחרון ילד מהגן שלה בא עם מסיכה והיא נכנסה להיסטריה עד שהגננת אילצה את הילד להוריד את המסכה. היא התחילה לפחד אפילו מההצגות שבקניון. אמה שלה ואני ישבנו ודיברנו איתה אם מישהו הפחיד אותה או שקרה לה משהו שונה לאחרונה אך היא כל שאלותינו נענו בשלילה. קצת רקע: הילדה היא מאוד חביבה ואהובה על כולם, מאוד ידידותית גם לזרים, אין לה בעיה לישון אצל דודים וחברים. יש לה אח קטן בן שנה והיא סובלת מקנאה "נורמלית" שיש לכל ילד. היא נרדמת בחושך ואין לה עם זה בעיה, היא אינה מרטיבה במיטה או במכנסיים מהיותה מאוד קטנה. היא לוקחת מוצץ כמעט כל היום (זה מרגיע אותה). בכל אופן שאלתנו איך להתמודד עם הבעיה החדשה? אנו לא מציחים בשום דרך להסביר לה שזה רק בטלויזיה,נראה לנו שהיא מבינה את זה ובל זאת היא מפחדת. תודה מראש,

טל שלום השאלה כמה זמן נמשך המצב הזה. יש שלבי התפתחות מסויימים בהם יש פחדים כולל סיוטים בלילה. בד"כ זה קשור גם לדברים שקורים בעולם החיצוני, אבל פעמים רבות זה עיבוד פנימי של הדברים הללו באופן שלא תמיד פרופורציונלי למשהו שמבוגרים חושבים שהוא משמעותי. האם יש לכם השערה כלשהי מה קורה לילדה כעת? בכל מקרה, במידה ואתם מזהים שהיא במצוקה מזה זמן אולי יש מקום להתייעץ עם פסיכולוג ילדים בנושא. בד"כ ייעוץ של ההורים עם הפסיכולוג עשוי להספיק ולמצוא דרך להרגיע את המצב. לעיתים יש צורך במפגשים עם הילדה עצמה. במידה והילדה בגן עירוני אפשר לנסות ולהתייעץ עם פסיכולוג הגן השייך לשירות הפסיכולוגי של העיריה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני לוקח מספר סוגי תרופות פסיכיאטריות ,כשהעיקריות הן:ליטיום ,בונסרין ,רזדין ,וקלונקס . אני מרגיש רע מאד ,ונראה לי כי נוצרו כאן תגובות בין תרופתיות ,אשר חוסמות אפשרות לאפקטיביות מלאה של כל תרופה ,הייתי רוצה לדעת מה לעשות ,האם יש מקום לניקוי תרופתי ,ולאן פונים ,אודה על התיחסותך המפורטת.

שלום פורום זה אינו עוסק בתרופות אלא בפסיכותרפיה בלבד. אני מציע שתפנה קודם כל לרופא המטפל שנותן לך את התרופות השונות. כמו כן ניתן להתייעץ בפורומים הרפואיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=118835

אמנון שלום בתחילת השנה התפרסמה סדרת כתבות בנושא. מדובר בגישה האינטרסובייקטיבית בפסיכולוגיה טיפולית שאכן תופסת תאוצה רבה בשנים האחרונות. בכתבה יש גם דוגמאות קיצוניות לשימוש בגישה, אבל באופן כללי זו גישה מעניינית וחדשנית שבעיני עושה רק טוב לפסיכותרפיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על התגובה. לדעתך לאיזה סוגי בעיות או סוגי אנשים הגישה הנ"ל הכי מתאימה?

ברצוני לדעת מהן הסימנים לדיכאון אצל בחור ששותה המון אלכוהול בצירוף קוקאין?

מיואשת שלום הבעיה של הבחור אינה הדיכאון אלא ההתמכרות. אי אפשר להגדיר סימפטומים של דיכאון במצב הזה כי הם לא מנותקים מההתמכרות. בהחלט יתכן שמצבו הנפשי הוביל להתמכרות ונדרש כאן טיפול משולב. אין צורך באבחון מתוחכם לפי התיאור של אלכוהול וקוקאין. הוא צריך לפנות לטיפול בנושא ההתמכרות, אם יש לו עדיין כח רצון במצב בו הוא נמצא. אם לא, אולי חבריו וקרובי משפחתו יוכלו לעזור לו לפנות לטיפול, אבל בשורה התחתונה אם הוא לא ירצה לעזור לעצמו, אף אחד לא יוכל לעשות זאת במקומו. בברכה ד"ר אורן קפלן

אנו לומדות בבית ספרו מחשבים ובנושא אנו צריכות חומר על שאלת המחקר:"מהו הקשר בין ניתוחים למצב הנפשי של האדם"? נשמח אם תוכל לשלוח לנו חומר על הנושא, (האיי מייל הוא של שירן)

שירן ורותם שלום אני מציע שתעשו חיפוש באינטרנט ותקלידו את המשפט אותו אתם מחפשות. נסו במנוע החיפוש של גוגל www.google.co.il בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן קפלן שלום, חיפשתי בקשל למה שאמרת לי באתר גוגל ולא מצאתי... יש לך אולי עוד איזשהי דרך לעזור לי? פשוט יש לי למצוא חומר עד סיומה של החופשה של פסח ואני ממש זקוקה לעזרתך! תודה, שירן

אני נגד תרופות בכלליות אני לא חושבת שלילד שלי יש בעיה שמחיבת כדור אלה לתת לילד יותר תשומת לב ולעורר אצלו חשק ללימודים רציתי גם לשאול אם כדאי ויעיל ללכת למבחני טובה?

סיגל שלום מבחן טובה נחשב אמין וכדאי לבצע אותו אם יש שאלה אבחונית. השימוש בתרופות נדרש כמובן רק כשהדבר הכרחי, אולם לא כדאי למנוע מהילד טיפול אם הוא באמת זקוק לו. החשק ללימודים יכול להיות סיבה או תוצאה. כמובן שאם יש בעית קשב הלימודים קשים ואין הרבה חשק אליהם. לכן לא צריך להתרשם רק מהסימפטום אלא לברר את סיבותיו. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מטופלת אצל מטפל והתאהבתי בו, יש לי מחשבות מיניות כלפיו בנוסף לאחרונה , אין לי מושג מה לעשות עם זה, זה גורם לי תסכול מאחר ואני לא יודעת אם אני כבר נמצאת בטיפול מכיוון שהוא טוב או בגלל המטפל עצמו.התאהבתי בו ממבט ראשון לפני שאפילו דיבר והוציא הגה, כבר בפגישה הראשונה ומאז זה רק התחזק, עם הזמן פיתחתי אליו רגשות הרבה יותר חזקים , אני לא רוצה שזה יפריע לטיפול, אני חוששת שזה יקרה.אני גם אוהבת אותו ממש בתור בן אדם ובתור מטפל, ז"א ההתנההגות שלו שונה מכל מטפל שהיתי אצלו בעבר, וזה עוד יותר מקשה עליי, כי ניראה לי שהוא יעזור לי, למרות זאת וההרגשה הזו...אני לא יכולה להפסיק לחשוב שאולי אני כבר לא אדע להבדיל בין הטיפול לבין המטפל עצמו כפי שכבר אמרתי,מה גם שאני מפחדת שהוא בעצמו יחוש אליי דברים, אני לא ממש בטוחה בזה ואולי זו אשליה שאני מפתחת, אבל זה מן פחד כזה. לצערי הרב, לא הלך לי עם גברים והוא הראשון שממש התאהבתי בו בצורה כזו שהוא נדמה לי הגבר היחידי עלי אדמות שיש לו לב ונשמה.היו לי עוד מטפלים גברים ולעולם לא התאהבתי, היו לי אמנם מחשבות מיניות אבל הן לא ממש השפיעו עליי או על הטיפול, והם לא משכו אותי אלא זה היה יותר פרי דמיוני,הפעם זה לגמרי שונה ממה שהיה לי בעבר. מה אוכל לעשות?

רותי שלום נושא ההתאהבות בטיפול עלה כאן בפורום במסגרות רבות אחרות ויש סביבו הרבה חילוקי דעות. יש הטוענים שזו תופעת לוואי פסולה של טיפול, יש הטוענים שזה המנוע החזק ביותר שקיים לטיפול. את יכולה לקרוא כמה ספרי פסיכולוגיה פופולרית המתארים מקרים כאלה ואולי הם יוסיפו משהו, למשל ספריו של יאלום. בכל מקרה, אני מציע לך לחלק את מה שקורה לך עם המטפל, עם כל המבוכה הכרוכה בכך. בסופו של דבר המטרה הטיפולית לשמה פנית עומד בראש סולם העדיפויות, ומה שקורה בטיפול הוא בד"כ חלק מהבעיה, גם אם לא רואים זאת במבט ראשון. דרך מה שיעלה לאחר מכן תוכלי בוודאי לדעת האם מה שקורה לך הוא חלק מהתהליך הטיפולי שאת עוברת או משהו זר שמפריע לטיפול. רוב הפסיכולוגים הדינמיים יאמרו בוודאי שמדובר בתהליך של העברה (טרנספרנס) כלומר, שאת משליכה על המטפל את רגשותיך מבלי שאת באמת מכירה אותו ואת אישיותיו בחיי היום יום. השלכה זו היא חלק מהתהליך הטיפולי הטבעי ולכן יש להתייחס אליה בתוך הטיפול. אני מציע לך לקחת את האפשרות הזו ברצינות, גם אם אינך שלמה איתה כעת, ולהביא את העניין לטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה על תשובתך. חיפשתי דווקא פה בפורומים..ולא מצאתי שום דבר .למרות שאני מבינה שיש,אולי המנוע חיפוש אינו עובד. בהקשר להשלכה...זו לא השלכה בדיוק, מאחר וכפי שאמרתי היו לי לפני כן מטפלים וזה לא קרה לי בעבר. אני חשבתי על מה שהצעת כבר לפני כן...אבל זה מפחיד, גם בגלל מה שכתבתי בפיסקה הקודמת, גם בגלל שאני מפחדת שזה יפריע למהלך הטיפול ויכול אפילו לעצור אותו, לתת הרגשה של מתח. אני גם ככה פחדנית אז לא בטוחה שאני יכולה לומר דבר כזה. מה גם שישנם דברים שאנו עוסקים בהם כרגע וזה לא ממש קשור ואם אני אתחיל לדון בזה אז לא יוותר לנו זמן לדברים האחרים. ..

שלום ד"ר לאחר שציינתי לפנייך לפני כמה ימים שיש לי בעיה בזיקפה מתי שצריך, ענית לי שאפשר להעיזר בהיפנוזה, בתור חבר קופ'ח למי אני צריך לפנות,והאם זה יעזור? תודה

מיכאל שלום אינני יודע אם בקופת חולים ישנם מטפלים בהיפנוזה אבל אפשר לנסות. התקשר לצוות בריאות הנפש בסניף קופת החולים באזור מגוריך וברר את הפרטים. כפי שציינתי, הבעיה אינה פיזיולוגית שכן אז לא היית חווה זיקפה כלל. טיפול פסיכולוגי עשוי לעזור, והטיפול בהיפנוזה בהחלט יכול להשתלב בו. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי אני בת 27 סטודנטית מתעניינת בפסיכולוגיה .קראתי בספר אחד של פסיכולוגיה בחינוך שיש אנשי שטח ואנשי עומק. כלומר אנשים שבאופו כללי לומדים חומר באופן שטחי וניגשים למבחנים עם ידע מינימלי "העיקר לעבור" ויש אנשי עומק שלומדים לעומק לקראת כל מבחן , הישגיים מאוד ומלאים בידע על כל חומר שהם נוגעים בו. הבעיה היא שאני לחלוטין אשת שטח, לומדת באופן חפיפנקי להפליא את החומר, לומדת את הבסיס, מבינה אותו לעומק תמיד, אבל לחלוטין לא מתעסקת עם הפרטים מסביב, ברוב הפעמים לומדת בערך רבע מהחומר הנדרש לא קוראת מאמרים וכ... ואיפה שאפשר למצוא קיצור דרך -אני הראשונה לזהות אותו. הרבה פעמים היכן שצריך לשנן פרטים- אני פשוט בורחת מתחמקת איכשהו. וכך יוצא שכמעט כל חומר שאני לומדת אותו- לא נשאר ממש חקוק במוחי- רק הבסיס ותו לאו, ואני מוצאת שזו תכונה גרועה ביותר. עכשיו, עד לפני כמה זמן לא היתה לי בעיה עם ההתנהגות הזו. כלומר הסתדרתי. לאחרונה התחלתי להיות הישגית מאוד בלימודים, איכשהו היו לי קורסים קלים והוצאתי ציונים מעולים בבחינות(ממוצע 99). אבל יש גם קורסים קשים שדורשים שינון ולמידה יומיומית- דבר שהוא בלתי אפשרי מבחינתי. אני בקושי מגיעה ללימודים לא לומדת בבית ולפני בחינה כבר הזכרתי- אני לומדת באופן שטחי. כל קורס שנדרשת בו נוכחות חובה- אני חוטפת על הראש מהמרצה בסוף הסימסטר וקרה כבר שסרבו לתת לגשת לבחינה כי לא עמדתי בחובה זו. אז זו בעיה אחת- סגנון הלמידה המעצבן שלי. מה אפשר לעשות בכדי לשפר את זה ברמה היומיומית? טיפול פסיכולוגי לא בא בחשבון כרגע. ובעיה שנייה- בחיים האמיתיים מחוץ לאקדמיה אני רוצה לעסוק בתפקיד שדורש התמודדות עם הרבה פרטים קטנים, למידה תמידית, לעומק, אבל עד עתה לא הוכחתי שאני מסוגלת לכך, האם זה יהיה נכון לזנוח את הרצון לעסוק בתפקיד זה שהוא חשוב לי ערכית מאוד, ולבחורבמשהו קליל יותר שלא מדבר אליי, או שיש מקום עוד להילחם בתכונה הכל כך שלילית הזו? תודה רבה טובי

אני מזדהה עם כל מילה שלך!אני גם סטודנטית ואני לומדת לפני מבחנים דיי טוב,אבל במהלך הלימודים אני לא משקיעה כמו כולם. אני גם לא עובדת כי חשבתי שבלי העבודה אני אתפנה יותר ללימודים אבל זה גם לא עזר. הציונים שלי דפוקים,אבל העיקר לגמור את התואר.אני חושבת שאי אפשר לשנות את זה.יש חרשנים ויש זרקנים ואנחנו שייכים לזרקנים.

טובי שלום החלוקה שקראת עליה בספר היא מאוד כללית. היא בוודאי אינה מספרת את הסיפור האמיתי והמלא שלך. אני לא חושב שבאמת אפשר לקבוע שאת אבודה מבחינת היכולת להשקיע וללמוד. סגנון הלמידה שלך לא התחיל אתמול ויש לו בוודאי את הסיבות שלחלקן את גם מודעת ללא ספק. יש בוודאי גם סיטואציות בהן את מסוגלת להשקיע הרבה למרות הנטייה הכללית "לחפף". אני מבין שהשאלה העיקרית כרגע היא דווקא לא בלימודים אלא בתפקיד החדש שמוצע לך. אינני יכול לומר לך מה לעשות, אבל ההמנעות מהתפקיד יש בה תסכול וסיכון לא פחות מקבלתו וההתמודדות עם הלחץ סביב זאת. בקיצור, אין אפשרות לעמוד במקום וכל החלטה שתקבלי היא החלטה שתשפיע על חייך ועל רמת התסכול שלך מעצמך. מאחר שכך, נשמע שקבלת התפקיד היא בכל זאת אופציה עדיפה, אבל באמת רק את יכולה לדעת זאת בוודאות. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי אני הייתי אומרת לחשוב על כמה נקודות, כיוון שהנושא מוכר לי קצת מעצמי- הקטע שדיברת על כך שאת לא זוכרת כלום. קודם כל, יש לך ציונים טובים,לא? אז יש לך מח. את לא צריכה ללמוד הרבה כדי לעבור ולהיות "חרשנית". דבר שני, ייתכן ויש לך קושי בריכוז או קשב ולכן קשה לך לשבת הרבה או שהמחשבה גורמת לך לבחילה. דבר שלישי, תחשבי האם את כן זוכרת דברים אחרים כגון: מה חברה או חבר קרוב אמרו לך. יש אנשים שהזיכרון שלהם מתחבר לפי הרגשות הרבה יותר. והם יזכרו גם דברים רגשיים יותר, יתחברו יותר לרגשות. ואם את בתחום הטיפולי ,לדוגמא, יתרון. דבר רביעי, חמור תיאורטי, לא כל אדם יכול לדקלם. יש אנציקלופדיות מהלכות, אבל יש גם אנשים שאינם כאלה. וכשנכנסים למקצוע, דברים מהתואר עולים ולומדים דברים חדשים.

שלום, מאז התיכון יש לי בעיה ביצירת קשרים (בעיקר עם בנות מיני). אני אוהבת אנשים ונהנית לבלות בקבוצה, אך אם חברה מזמינה אותי אליה ביחידות- אני נלחצת. אני תמיד מפחדת שלא יהיה חנו על מה לדבר ושהיא תחשוב עלןי דברים רעים, קשה לי לפתח שיחה ודווקא כשיש קבוצה אז אני נתפסת כמאוד מאוד חברותית ושמחה- ואז אנשים מופתעים כשבאחד על אחד אני פתאום שונה. הייתי בטיפול פסיכולוגי אך נמנעתי לדבר על זה משום מה. התחלתי לחשוב שאולי אני לסבית ומפחדת להימשך לבנות איתן אני נמצאת - אך מעולם לא התאהבתי בבת- ואני נוטה להימשך לבנים. המצב מעייף ומעציב. הבעיה היא לדוג' בחופש מביה"ס (אני באוני')- כשפוגשים יום יום את החבר'ה- אני מאושרת- אך כשחופש וצריך להתקשר כדי להיפגש ולא להיפגש כמה חברים יחד אלא רק אני ועוד מישהי- אז אני מייד מוותרת ומוצאת תירוצים. הפחד שלי הוא מחופשת הפסח הקרבה- אני מאוד רוצה להפסיק עם זה - יש לך עצה קוגניטיבית? (כן, אני יודעת שפשוט צריך ללכת נגד הפחד- אבל זה לא תמיד אפשרי) אמא שלי היא אשה בקורתית וגם ביתי הוא בית בלי אורחים- דברים שהיוו עבורי תירוצים תמיד לתופעה- ייתכן ויש בהם מן האמת. תודה רבה, ליבי

ליבי שלום המפגש האישי כרוך גם באינטימיות ובכך השוני העיקרי שלו מהמפגש הקבוצתי. החשש מאינטימיות עם נשים אינו מצביע כמובן על נטייה מינית, אלא על דפוסי יחסים בינאשיים שאת יוצרת. האם עם גברים הבעיה הזו נעלמת? הרקע של בית אמך יכול להיות קשור לעניין, אבל סביר להניח שזה כבר מעבר לזה ויש כאן מרכיב שהתפתח אצלך ומשפיע על חייך כיום. כנראה שבטיפול בו היית עדיין העניין לא היה בשל לעיבוד, אבל אם תחליטי להמשיך בטיפול אולי זה נושא משמעותי שכדאי לדון בו. אין לי עצה קוגניטיבית כי העניין נשמע מאוד רגשי ודינמי. קוגניטיבית אפשר אולי לפתח מודעות רבה יותר למחשבות ולמה שקורה לך במצבים הללו ואולי אפילו לנסות במכוון להגיע אליהם כדי להבינם יותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

Hi 3 years ago I got my first anxiety attack for 2 years I suffered until I started to take cipramil the first month wasnt easy but once I got used to it my life went back to95% normal I started doing stuff that I was scared of doing befor .3 weeks ago I went to the dentist and I was given a shot than is called novacain since then I started to be anxies and I wouldnt say that I am 95% any more I asked my dentist and she said that there was adrenelin in the shot. I feel like the shot disturbed the performance of the cipramil I still do everything but I am a little disturbed and wonder what should I do I used to take 30 ml 4 month ago I slowly went down to20 ml and felt great until the shot. just to let you know I had an operation where they had to put me to sleep 5 month ago and the doctors told me that because I take the cipramil they will give me a shot that wont react with me medication and after the surgery I felt great until the last incedent. please let me know what I should do thank you david

דוד שלום הפורום הזה אינו עוסק בתחום התרופתי אלא בפסיכותרפיה בלבד. אני מציע שתנסה לשאול בנושא פסיכיאטר באחד הפורומים הרפואיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם יש הבדל בין פסיכולוג פרטי שגובה בין 300-500 שקלים לבין הפסיכולוג שעובד עם הקופות חולים ,והטיפול עולה בערך 100 שקלים תודה רפאל

רפי שלום אין הבדל עקרוני כי אותו פסיכולוג ב 100 ש"ח בקופת החולים עובד בדרך כלל גם באופן פרטי וגובה את מחירי השוק. הבעיה בקופת החולים זה יכולת בחירה מצומצמת יותר, תקופת מימון מוגבלת ולעיתים תור המתנה. אין סיבה להבדל באיכות הטיפול עצמו. בברכה ד"ר אורן קפלן

Hi 3 years ago I got my first anxiety attack for 2 years I suffered until I started to take cipramil the first month wasnt easy but once I got used to it my life went back to95% normal I started doing stuff that I was scared of doing befor .3 weeks ago I went to the dentist and I was given a shot than is called novacain since then I started to be anxies and I wouldnt say that I am 95% any more I asked my dentist and she said that there was adrenelin in the shot. I feel like the shot disturbed the performance of the cipramil I still do everything but I am a little disturbed and wonder what should I do I used to take 30 ml 4 month ago I slowly went down to20 ml and felt great until the shot. just to let you know I had an operation where they had to put me to sleep 5 month ago and the doctors told me that because I take the cipramil they will give me a shot that wont react with me medication and after the surgery I felt great until the last incedent. please let me know what I should do thank you david

דוד שלום ראה תשובתי למעלה.

קוראים לי דניאל אני בן 18 שהייתי בגיל 17 סבלתי מדיכאון שבא לידי ביטוי בחוסר במוטיביציה וירידה בתיאבון לא פניתי לשום עזרה נפשית כי הצלחתי לצאת מזה לבד היום אני אני בן 18 סבלתי סובל וסבלתי חודשיים מדיכאון חולני הלכתי לפסיכיטרית פשוט רציתי למות מבושה זה היה כלכך מביך שאדם אם נפש כמו שלי יפנה לעזרה פסיכיטרית הרגשתי כמו משוגע בגלל זה פניתי לעזרה כיום אני סובל מכאב ראש שאני לא יודע לאיזה מחלה זה מתפתח יש לי הפרעה בשמיעה כאילו לא יודע כל דבר שאני שומע מפריע לי אני לא עושה את מה שאני אוהב לעשות אני לא חי עם הלב והדבר שהכי מטריד אותי זה הכאב ראש הזה לפעמיים אני לוקח מאמא שלי כדור שנקרא אסייול אם מישהו מבין מהז זה הכדור אני יודע שהוא מרגיע את העצבים פשוט נמאס לי כבר ורציתי לשאול אם אמא שלי סובלת ממחלת נפש בשם זסכרופניה יש סיכוי שאני גם יהיה לי את זה כי עכשו אני מרגיש שאני חי כמו משוגע אבל אני מעדיף להתאבד ולא להגיע לבית משוגעים מה לעשות זה לא עובר ????????

דניאל שלום חבל שאתה מתבייש כל כך על פנייתך לעזרה מקצועית. אין כל בושה בפניה לפסיכיאטר או פסיכולוג. נשמע שאתה מאוד מוטרד כעת ודווקא כעת חשוב שלא תנסה להתמודד לבד עם הכל אלא תקבל ייעוץ וטיפול מסודר. אני מציע שתפנה בהקדם לפסיכיאטר ותסביר את כל מה שכתבת כאן, ותבקש ממנו אבחון והמלצות לטיפול. העובדה שאמך חולה בהחלט אינה מחייבת שגם את תחלה. עם זאת המחשבות על אפשרות המחלה בוודאי מטרידות אותך ובהן דווקא צריך בהחלט לטפל כי הם פוגעים באיכות חייך. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי, הרבה פעמים ניכנסתי לפורום לחפש אותך,התגעגעתי ודאגתי לך. אני רחוזרת ואומרת שפנייה לפסיכיאטרית לא אומרת שאתה משוגע.ואם אמא שלך חולה זה לא אומר בוודאות שגם אתה תחלה באותה מחלה. לדעתי כל הכאבי ראש שלך הם פשוט בגלל שאתה מודאג כל הזמן והמוח שלך לא נח. אתה לא רגוע וזה משפיע על כל כולך. אני מציעה שתפנה לרופא המשפחה ותספר מה אתה מרגיש,יכול להיות שלא תצטרך לפנות לפסיכיאטר.אני מבינה את הפחד שלך,אבל אני יכולה להרגיע אותך,אנשים חכמים ואינטיליגנטים מאוד לפעמים צריכים גם עזרה נפשית.אניחנו בני אדם ולפעמים יש עליות וירידות,ואולי זה מה שמבדיל אותנו מרובוטים? דניאל,תהייה חזק ותטפל בעצמך,חבל לי שאתה סובל. תפנה לרופא משפחה. בהצלחה שגב

אורן שלום, אני בגיל ההתבגרות ומשקלי ממש גבוה.כל יום אני מחליטה להתחיל ולרזות,אבל זה אף פעם לא קורה באמת.רוב הפעמים אני לא אוכלת בגלל בטן מקרקרת,אלא סתם. אני קמה מהר בבוקר בשביל ארוחת בוקר,ואוהבת לאכול בימי שישי עם המשפחה... אני יודעת שאין שום דבר רע בלאהוב לאכול,אבל אני אוכלת הרבה ואני לא יכולה לשלוט על זה.ניסיתי כבר מיליון דיאטות,ואחת מהן אפילו הצליחה לי,אבל אני חושבת שעכשיו יש לי יותר בעיה בראש מאשר ממש בלרזות. אני יודעת שאיכות החיים שלי תשתפר בהרבה אם ארזה.אני מודעת עד כמה היופי חשוב,בעיקר בגילי,וחיבתי הרבה לבגדים לא מסופקת עקב מידותיי הנדיבות... הדבר כאילו מונע ממני להתפתח לאדם שאני רוצה להיות. מה לעשות? האם זו בעיה נפשית?

שירה שלום בעיה של אכילה וקושי לרזות נפוצה מאוד. כ 95% מהדיאטות נכשלות. אנשים לא אוכלים בגלל שהם רעבים אלא בגלל שהאוכל מספק צרכים נפשיים שונים. הוא ממלא לא רק פיזית אלא גם רגשית. חוץ מזה שזה גם הרגל משנים רבות. אני מציע לך לפנות לדיאטנית כדי לעצב דיאטה סבירה שמתאימה לך. אין טעם בדיאטות רצח להורדה מהירה כי הדיאטות הללו גורמות בטווח די מהיר להשמנה אף יותר ממשקל המוצא. דיאטה שנמשכת כמה חודשים, שלמעשה היא רק שינוי סביר בהרגלי אכילה, שבה שומרים על תזונה טובה ומאוזנת, היא הדרך הנכונה לרזות, בשילוב עם פעילות ספורטיבית. במקביל כדאי אולי לטפל במקורות הרגשיים לאכילה וזה בד"כ הדבר היעיל ביותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

יצאתי עם חברי בעיקר משום שרכש השכלה אקדמאית מצוינת, רופא שיניים וראיתי בכך יתרון. הייתי בטוחה כי אובה אותו ואכן יצאנו ושום דבר אחר לא הפריע לי בו. הבעיה היא שאני לא אוהבת אותו. החלטתי כי ניפרד. כעת אני לפני קשר חדש ושוב אני שמה לב כי מה שמענין אותי זה המקצוע של בן זוגי וחשוב לי שתהיה לו השכלה אקדמאית מכובדת ואני מוכנה להתפשר על אופי. למה? חשוב לציין כי אני אקדמאית בעצמי, מהנדסת חשמל. מדוע המקצוע כ"כ חשוב בעיני?

יובל שלום אל לך להתבלבל בין הערכתך השכלה גבוהה לבין אהבה. בהחלט יתכן שחלק מהקריטריונים שאת מציבה לבן זוג מתאים הוא השכלה. מדוע לא? את אקדמאית בעצמך וזה לא נראה לי כל כך בעייתי. מה שכן מפריע אולי הוא מה שקורה בהמשך, לאחר שהקריטריון הזה נמצא וקיים. כעת מן הסתם צריך להתחיל לדבר ולחשוב על הקשר עצמו. מדוע חשבת שתאהבי את בן זוגך ואח"כ הוא לא מצא חן בעיניך? מדוע את יודעת שמשהו לא בסדר עבורך ובכל זאת מוכנה להתפשר? בהחלט כדאי לחשוב על הנושאים הללו, בלי קשר לנושא המקצוע. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן, אתה צודק. מדוע אם אני שלבן זוגי יש תכונה מסוימת שיהיה לי קשה להסתדר איתה ובכל זאת אני מוכנה להתפשר? למה זה קורה.

לפני שנה ואולי יותר כתבתי לך שאני סובלת מרגשי אשמה כי אחותי יצאה עם בחור שאמלל אותה ואני עודדתי אותה לעזוב אותו אם היא לא מאושרת. (לא ידעתי עד כמה היא אוהבת אותו). אבל הבשורות הטובות היא שהיום היא מצאה בחור מדהים שהיא מאד אוהבת והיא מאושרת מאד. הבעיה היא שרגשות האשם שליוו אותי 3 שנים גרמו לי לפתח קשיחות מסוימת כלפי בנים וזאת כי לא חשבתי שיש לי "זכות" להתחתן לפני אחותי במיוחד לאור מה שקרה. פספסתי הזדמנות עם גבר שהוא כל מה שרציתי בבחור. היום, כשאחותי מאושרת ואני רוצה למצא אהבה בשבילי - אני מגלה שהקשיחות שנועדה להרחיק בחורים הצליחה יותר מדיי טוב. אני בחורה די יפה (לא לדעתי, אבל ככה בחורים אמרו לי) ועד עכשיו כל בחור שניסה להתחיל איתי (אזר אומץ למרות הקשיחות) נדחה ע"י גם אם הוא מאד מצא חן בעיניי. יש לך שיטות איך להתגבר על זה בלי טיפול פסיכולוגי? כי אני מאמינה שאם אני אעבוד על עצמי וזה ישתפר והשאלה איזה גישה לנקוט עם עצמי? תודה

רונית שלום אני שמח לשמוע שדברים מסתדרים לאחותך. לגבי עצמך, את אמורה להכיר את עצמך יותר טוב מכל אחד אחר. את רוצה לבחור גישה, השאלה האם חופש הבחירה אכן פתוח בפניך. נשמע שלא כל כך. שאת לא ממש בוחרת בהתנהגות שלך אלא נגררת לשם. אם תוכלי לתת יותר צ'אנסים לקשרים שמתחילים להיווצר אולי משהו ישתחרר ותוכלי לתת יותר אמון. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מעוניין להתחיל בטיפול פסיכולוגי כיצד כדאי לבחור את המטפל? מהם התעריפים המקובלים ומה בדיוק קורה בפגישות האלה?

אביתר שלום אני מצרך קישור למאמר שדן בנושא. מבחינת תעריפים, בשירות הציבורי זה נע בין חינם ל 200 ש"ח ומוגבל בד"כ בזמן. בשוק הפרטי זה נע בין 300 ל 500 ש"ח לפגישה. http://www.psychologia.co.il/facts1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

מעניין אותי לדעת מה אומרת הפסיכולוגיה על התופעה הזאת, הנקראת דז'ה וו. כלומר זה שאני נמצאת בסיטואציה מסויימת שנדמה לי שזה כבר קרה בעבר, ובדיוק אותו דבר. האם יש לכך הסבר?

נטע שלום יש המאמינים בהסברים פארה פסיכולוגיים, אולם אין לכך כל עדות מדעית, בוודאי שמדובר בחזיונות מדוייקים מאוד. אפשרות אחרת היא שהבזק מהמציאות נקלט ומאיזו סיבה לא עובר באופן מלא למודעות. לאחר מכן כשהמציאות נקלטת באופן מודע נדמה שהיא מוכרת, למעשה מרגע אחד קודם לכן. בברכה ד"ר אורן קפלן

בני בן ה-7 נוהג מדי פעם "לאמץ" דברים מבית הספר. פעם אחת חזר עם 8 קוביות משחק שכנראה אסף ממספר משחקים, ולאחרונה חזר עם 5-6 זוגות מספריים ועוד כל מיני חפצים שלקח מאחד מהחדרים. כששואלים אותו מאיפה הדברים הוא בהתחלה אומר "מצאתי" אבל אם לוחצים, הוא מודה שהוא לקח ומאיפה הוא לקח. כשמנסים להסביר לו שזה לא מקובל ולא עושים את זה הוא מתחיל להתעצבן, מפנה את ראשו ובוכה. מספר פעמים הלכתי אתו להחזיר דברים שלקח, אבל זה חוזר. הוא אף פעם לא לוקח מילד אחר אלא רק ציוד שכאילו "לא שייך לאף אחד". חשוב לציין שאין מחסור בבית, שיש לו לפחות 3 זוגות מספריים משלו, ואם הוא אומר שחסר לו משהו תוך זמן סביר הוא מקבל מה שהוא צריך. שאלתי: האם זו התנהגות "ידועה" בקרב בני גילו ? מה הגישה הרצויה כדי לגרום לו שיפסיק עם זה ?

שלום מצד אחד זו תופעה שקוראת, מצד שני יש הכרח לטפל ולהתייחס אליה. בד"כ בגיל הזה מדובר בצורה של תקשורת ותשומת לב, במיוחד אם אין רקע של מחסור והתנהגות אלימה או עבריינית. יש צורך להתייחס לתופעה עצמה אבל גם לנסות ולהבין את דפוסי היחסים הבינאישיים של הילד, בבית ובסביבה החברתית. בד"כ שם נמצאת הבעיה ואם מתייחסים אליה הבעיה עשויה להיפתר. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם יש קשר לעובדה שהוא לקוי שמיעה (משולב בחינוך הרגיל), או שזו פשוט "פזה" של התנהגות "דווקאית" באמת בשביל תשומת לב? הוא בן בכור, יש לו אחות בת 4, ועודף תשומת לב מסבא-סבתא משני הצדדים.

היתי מעוניין לדעת האם קיימים בארץ טיפולים (אפילו במסגרת ניסוי) במגנטים לדכאון ואם כן מה ידוע על הנושא, אפקטיביות, מרכזי טיפול, ביקורות וכו'?

מיק שלום אינני מכיר מקומות בארץ שעוסקים בכך, אבל בהחלט יתכן שיש. אני ממליץ לברר בפורומים רפואיים ושל המרכזים הרפואיים כמו איכילוב, או אפילו להתקשר למחלקות הרלוונטיות במוסדות השונים. הנושא קשור לפסיכיאטריה. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי ילדה בת 3. נגמלה מטיטולים לפני כשנה. הגמילה באה מיוזמתי ולא מיוזמת הילדה. בהתחלה הילדה שיתפה פעולה. עם הפיפי אין בעיה, אך עם הקקי בשלב מסויים התחילו בעיות. הילדה לא מוכנה לעשות קקי בכלל. לא מעט זמן יש לנו בעיה איתה בנושא זה. כאשר לילדתי יש צורך לעשות קקי היא מתאפקת, עומדת כולה דרוכה עם רגליים ישרות, צורחת שיעזוב אותה, שהיא לא רוצה את הקקי, שהוא לא חמוד, מה הוא רוצה ממנה, מה יש לה וכו'. היא כל כך דרוכה שהיא שמה ידיים על הפנים, צועקת וכולה מתעוותת מכאבים. נתתי לה אבילק חודש ימים. בהתחלה היא עשתה פעמים מס' ואז הצליחה להתאפק למרות שקיבלה אבילק. התחלתי שמן פרפין שבוע ימים וכלום לא השפיע. התחלתי טיפול אצל עובדת סוציאלית דרך קופת החולים הכללית, והיא טוענת שזה מעין משחק כוחות של אני השולטת. שזה הצורך שלה לשלוט, ושאנחנו צריכים להציב לה גבולות, אך יחד עם זאת לשתף אותה בקבלת החלטות כמו: האם את רוצה ללכת לחבר מהגן או ללכת לגן שעשועים? ושהיא תחליט. שהיא צריכה להבין שהקקי הוא שלה ויא מחליטה לגביו, שהוא המתנה שלה. יש לציין שהטוסיק שלה מאוד אדום ומלא בקיבים. היא לא נותנתשינקו לה את הטוסיק. היא צורחת מכאבים, כלומר בנוסף לזה שהיא פוחדת , זה גם מאוד כואב לה. מאתמול התחיל המקום לדמם, יש לה ממש פצעים ואודם רציני מאוד. היום אני יקח אותה למירפאה לקבל שוב אבילק, אך אני פשוט לא יודעת מה לעשות ואיך ניתן לפתור את הבעיה. בספטמבר הילדה צריכה ללכת לגן עירוני, והיא עדיין לא ניגמלה מטיטולים ( בקקי ), ובנוסף גם לא מוכנה לעשות. יש לציין שהיא יודעת שאני מרשה לה לעשות היכן שרק תירצה. אין לי בעיה שתעשה בטיטול. אבל גם בטיטול היא לא מוכנה. היא אומרת שהיא פוחדת מהקקי. אודה לך על עזרתך. תודה.

מורן שלום הפירוש הפסיכולוגי של המאבק נשמע מתאים. עם זאת הדברים כבר הסתבכו עבורכם ולא ניתן להפעיל שיטות שהיו טובות אולי לתחילת הגמילה. מאחר ואת מאתרת מצבים רפואיים קשים, של כאבים ודימום, אני ממליץ לפנות לייעוץ לפסיכיאטר המתמחה בגיל הרך. כמו כן ניתן אולי להיעזר במרפאה להתפתחות הילד. אינני חושב שיש לי פתרון מיידי להציע למצב הקיים וצריך כנראה היכרות אישית אתכם ועם הילדה כדי להתאים את השיטה הנכונה. בכל מקרה, אני מציע לך לא להסתכל על הגן העירוני כחרב מאיימת. כמה שיהיה יותר איום ברקע, כך העניין יסתבך יותר. לכל היותר הילדה תשאר בגן לא עירוני עוד שנה. סביר להניח שלא תצטרכו להגיע לזה, אבל לא כדאי שזה יכתיב את המהלכים שמשפיעים על מצבה הרגשי של בתכם. בברכה ד"ר אורן קפלן

איך זה שכדאי שאני אתחיל לדבר אנגלית ואפילו כדאי שאני יצליח לחשוב לעצמי באנגלית. לוקח לי איזה שעה שעתיים שבהם אני כיאלו מתאמנת ומתחממת ובעצם שוברת מאין מחסום כזה שבין המעבר מעברית לאנגלית. רק אחרי שעה שעתיים אני מגיעה לרמה טובה באנגלית מה זאת התופעה הזאת?

אדבה שלום המעבר בין שפות דורש אימון. אם תשהיי מספיק זמן בסביבה דוברת אנגלית המחסום יעלם. יש אנשים שהמעבר יותר קשה להם, זה קשור לעיתים לפרפקציוניזם שמונע דיבר מגומגם ואז עד שהם לא מרגישים רהוטים לגמרי הם שותקים. השונות הזו בולטת במיוחד בקרב ילדים שעוברים למדינה אחרת ולומדים שפה חדשה. בברכה ד"ר אורן קפלן

איך מספרים לילדים קטנים בני 7 ו-9 שאמא שלהם עומדת למות תוך שבועיים עד חודשיים מסרטן קשה? לשקר או לומר אמת? ומה לומר ואיך? עדיף לשקר ולומר שאמא עזבה (ברחה) ולא תחזור יותר? או מה?

חגית שלום אני מציע לפנות לפסיכולוג ילדים ולעשות את התהליך במשותף. מדובר בתהליך קשה מאוד. בוודאי לא לשקר לילדים. אינני יכול לתת לך עצה בכמה שורות בנושא כזה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אסור לשקר לילדים. הם לעולם לא יסלחו על זה. צריך להגיד להם את האמת, בשפה המובנת להם, ובשלבים. בהתחלה להסביר להם שאמא חולה מאד, ולא כל החולים מבריאים. תנסי לקרוא איתם ביחד סיפור ילדים העוסק בנושא. אפשר לדבר איתם על נושא המוות, מה זה, מה הם מרגישים כלפי זה.

היי חגית, ישנו הספר: "לא ילדה של אף אחד". מומלץ. עדי

שלום אורן, רציתי להתייעץ איתך בנושא משהו שמעסיק אותי כבר מזה זמן מה. אני תלמידת כיתה י',ולומדת איתי בשכבה ילדה נוספת בשם ליאור.שתינו מלאות,והיא די נואשת בתחום הגברי.אנחנו לא חברות ממש,אבל יש בינינו קשרי ידידות. בנוסף לכך,אני משתתפת בחוג בישוב קרוב.אני לומדת שם עם אנשים בעיקר מי"ב. העניין הוא כזה:פעם הלכתי עם שני ידידים מהחוג להופעה והיא הייתה שם גם.עזבתי לרגע אחד מהידידים והיא התחילה לדבר איתו.אותו הידיד,אגב,היה מעוניין בי יותר מוקדם במהלך השנה.לאחר מכן הקנטתי אותה ושאלתי אם היא רוצה לצאת איתו.היא שאלה אם אני שואלת או הוא.בכל אופן,היא התעקשה מספר פעמים שאני אתן לו את המספר שלה,והיא התחילה להתקשר אליו ואף הציעה לו לצאת. כעת הם די ידידים,אולי יותר מזה-אני יודעת שהם מדברים בטלפון.הבעיה היא שהיא רצתה להתחיל לבוא לחוג שלנו ואף רוצה להצטרף בשנה הבאה. אני לא רוצה שהיא תצטרף כי היא תמיד משחקת אותה חמודה ומעמידה פנים שכולם אוהבים אותה ושהיא חיה באוטופיה כשלמעשה זה לא כך. היא כבר התחילה לדבר עם ידידים אחרים מהחוג שלי ולהתחבר איתם,והיא די נחמדה בהתחלה.אני לא רוצה שהיא תבוא לחוג או תהיה בקשר עם החברים שלי מהחוג.אני לא חושבת שאכפת לי בדיוק אם היא תצא עם הבחור שספרתי עליו,אבל אני רוצה שהיא תתרחק משאר חבריי,כי החוג זה משהו שלי,ואני לא אוכל לסבול את זה אם היא תתחיל להתקרצץ סביבם ולהפוך לחברה טובה שלהם כמו שאני,ואף יותר... זו לא הפעם הראשונה שאני מרגישה כך,אבל זו הפעם הכי בולטת. מה לעשות???

ליהי שלום את שואלת מה לעשות. אני לא בטוח שזו שאלה בתחום התמחותי. את מרגישה רצון להרחיק את אותה ידידה. אני בספק אם יש לך שליטה של ממש על ההתרחשויות, אבל את יכולה לנהוג בצורה פאסיבית ולא לספק יותר מידי מידע. אולי מאחורי השאלה הזו יש כמה תהיות נוספות לגבי יחסיך עם חברים, על דימויך העצמי ואולי על רגשות האשמה שכל העניין מעורר בך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני בת 23 הבעיה שלי היא כזאת. אני טיפוס מחושב וריאלי לא הטיפוס שמביע את רגשותיו בחברה זרה. בחברה הראשונית הכוונה למשפחה וידידים.ות קרובים אני פתוחה אוהבת , ורגשנית. הבעיה שלי היא נקשרת לאנשים שרחוקים ממני לעיתים רחוקות , אבל כשזה קורה זה מאושד קשה לי לדוגמא היתה לי רופאה שמאד הערצתי לפני כמה ימים שרציתי לקבוע לי תור עבור בעיה רפואית אצלה אמרו לי שהיא נסעה לשנתים לחו"ל. כל היום היא היתה בראש שלי ולא הפסקתי לחשוב עליה. זה קרה לי אצל עוד כמה דמויות בחיים. כיצד אפשר לשלוט על המחשבות האלה? זה אנשים שלכאורה זרים לי אין לי שום קשר אתם מלבד זה שלעיתים רחוקות כשאני מגיעה בדוגמה זאת למרפאה אני רואה אותה והיחסים הם מאד עינינים ונורמלים. ברצור אני לא אוהבת את ההרשות האלה, אבל איך אפשר להתגבר עליהם. תודה, ענת

ענת שלום אפשר לבנות עוד חומה מעבר לחומה שכבר יש סביבך. אפשר גם להיפך, להשתמש ברגשות שמציפים אותך לפתע כדרך להבקיע את החומה גם במקומות אחרים. בכל מקרה, אינני מכיר דרך להילחם ברגשות מסוג כזה, או אולי בעצם אני פשוט חושב שהרגשות הללו הם חיוביים מאוד ומסמנים לך שיש גם דרכים אחרות להתמודד עם עולמך הפנימי. בברכה ד"ר אורן קפלן

לספרי עיון בנושא הקניית בטחון עצמי בחינוך וגידול ילדים. מודה מראש, לכל תגובה.

רונית שלום אינני מכיר ספר ספציפי כזה. אני מציע לך להיכנס לסטימצקי או חנות ספרים אחרת ולעיין בספרים שיש שם בנושאי משפחה ופסיכולוגיה, בוודאי תמצאי משהו שידבר אליך. בדיונון חנות הספרים של אוניברסיטת תל-אביב יש מבחר גדול בד"כ. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי ד"ר יש לי חברה ששותה המון אלכוהול בשביל לקבל תשומת לב (היא סיפרה לי את זה ) עד לא מזמן היתה עושה כוויות לעצמה גם בשביל תשומת לב נהנית להיות חולה... ובקיצור תעשה הכל כולל נסיון התאבדות (שכבר עשתה) בשביל תשומת לב. קראתי באחד האתרים על הפרעה נפשית היסטוריונית...יש מצב שמדובר בהפרעה הזאת? ואם כן..ממה זה נובע שאנשים מוכנים לפגוע בעצמם בשביל תשומת לב? איך מטפלים בזה? יש טיפול לזה? אשמח אם תענה לי על שאלותי...כדי שאוכל לעזור לחברתי... תודה מראש עינב

עינב שלום אני חושב שעניתי לשאלתך אתמול בפורום של מסע אל העצמי, אעתיק את תשובתי לכאן: חברתך נמצאת ללא ספק במצוקה וזקוקה לטיפול פסיכולוגי. אין טעם לנסותו לתת אבחנה מדויקת לבעיה באמצעות האינטרנט, אבל ללא ספק שזו בעיה רצינית הדורשת התייחסות וטיפול. עם זאת, ללא שיתוף פעולה ומוטיבציה מצידה אין סיכוי לעזור לה. בברכה ד"ר אורן קפלן פסיכולוג קליני

שלום האם יש כזה דבר "פסיכולוגיה על\של כלבים"? איפה אפשר לקרוא חומר בברכה אמיר

למיטב ידיעתי אין ספר מקיף, בעברית, בתחום שאתה מחפש. אבל הנה לך המלצה - תפנה לבי"ח הוטרינרי שבבית דגן, יש להם אנשים שהתמחו בבעיות התנהגות של בע"ח, והם מכונים "פסיכולוגים של חיות". תבקש שישלחו לך חומר כתוב בתחום. ועוד אפשרות: אם אין לך בעיה עם אנגלית, תנסה לחפש ספרים בחנויות מקוונות כמו "אמזון".

אמיר שלום ניתן לחלק לשניים את החומר. האחד הוא מחקרים בחיות כולל בכלבים שיעודם בסופו של דבר להבין יותר בני אדם. לדוגמא, מנגנון ההתניה הקלסית שמאפיין חיות רבות ובני אדם פותח ע"י פבלוב על כלבים. יש ספרות עצומה בנושא, רובה בשפות זרות. תחום שני הוא פסיכולוגיה של כלבים שמתמקדת בד"כ באילוף כלבים לצרכים שונים. בארה"ב התחום רחב יותר מכך ויש פסיכולוגים שמתמחים בנסיון להבנה נפשית של כלבים. יש כעת אפילו מכשיר יפני חדש שמתרגם מה שהכלב משמיע או מביע לאנגלית וכנראה שזו לא רק בדיחה אלא מבוסס על משהו אמיתי. אינני מכיר חומר בנושא זה, אני מתאר לעצמי שיש לא מעט ספרות באנגלית על כך ובוודאי תמצא לכך סימוכין באינטרנט או בחנויות כמו אמזון. אם תדבר עם מאלפי כלבים תשמע הרבה מאוד פסיכולוגיה של כלבים מתוך נסיונם. בברכה ד"ר אורן קפלן

לדוקטור אורן קפלן שלום. שמי דניאל ואני בת 20 ואני סובלת מחרדה כחצי ש אני בטיפול פסיכולוגי שדי. עוזר לי אני לא מוכנה לקחת תרופות כימיות לעזור למצבי. אני מפחדת מהרבה דברים מטיסות,ממקומות סגורים,בקומות רחוקים... ולמרות זאת אני משתדלת דווקה לעשות חלק מהדברים אבל, אני פיתאום מרגישה שאולי אין תקווה וגורלי ליחיות בחרדות, כל חיי אני רוצה להיות יותר חיובית ולחשוב שזה רק תקופה שתעבור.איך לשמור על גישה טובה ןחיובית? תודה מראש דניאל

דניאל שלום מאחר ואת נמצאת בטיפול פסיכולוגי ואף מרגישה שהוא מועיל לך אני חושב שאת השאלות הללו כדאי להעלות בטיפול ולנסות להבין אותן יותר טוב שם. בכל זאת, ההיכרות האישית הכרחית כדי לעשות תהליך של שינוי. בכל מקרה, אני מצרף קישור למאמר על נושא חרדה לעיונך http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר אורן קפלן תודה על תשובתך ועל אתר החרדה...

שלום הייתי מעונינת לשאול בתור אחות גדולה שיש מגרעה שמפריעה לה והיא- הגד לי בבקשה מה עושי םעם ילדה בת 10 עוד 3 חודשים שמקללת בלי סוף מתחצפת שוברת ושולטת על כל הבית כולל ההורים שלנו שנותנים ונותנים בלי סוף גם אם היא ראה ממתקים והכול טלויזיה ומחשב ללא הגבלות וקונים הכול וגו בבית זה כך-אצל סבתא היא לא מופרעת וגם לא בביהס" ובחודג הילדה היא ילדה טובה מבית טוב חרוצה חברמנית ברוך השם ועדינה מה עושים? זה התיחיל לא מזמן בהשפעת ביהס" שהוא על רמה נמוכה אין ברירה כי אין אחר בעיר העילדה התחילה לא ללמוד לקפוץ על הטלויזיה ישר ב 6 בבוקר שקמ הומיד אחרי הלימודים בלי שיעורים ולא בטיח סליחה על הביטוי וגו מתי שבא לה כן ולא לא לא שגם נותהים שם הרבה שיעורי בית ןג אנא עצה ממך בבקשה!!!!! בברכת לילה טוב-סיסי

סיסי שלום הבעיה איננה בהכרח בהתנהגותה של הילדה אלא בגבולות ששמים או לא שמים לה. זאת בעיקר על סמך העובדה שהתנהגותה שונה במקומות שונים. בתור אחות בוגרת זה בוודאי לא קל לראות שהוריך אינם שמים לאחותך הקטנה את הגבולות שהיית רוצה שישימו. נסי לדבר איתם על כך ואם הם מרגישים שהם לא מסוגלים לעשות דבר בעניין, יש מקום שיפנו לייעוץ. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלם אמי ואבי כראש אחד היו תמיד רגועים מאז שהנה שעברה שהיתה מצוקה כלכלית כל חחיי מצווים עלי צועקים ללא סיבה חסרי סבלנוץ אנטי הקשבה וגם נותנים לאחותי הכל ולי לא מה עושים??????? אי אפשר לדבר איתם וגם פיסיכולוג הם לא רוצים חלילה מחכה...................

לישון תודה

עניתי למטה.