פורום פסיכולוגיה קלינית

ברצוני לדעת מהן הסימנים לדיכאון אצל בחור ששותה המון אלכוהול בצירוף קוקאין?

מיואשת שלום הבעיה של הבחור אינה הדיכאון אלא ההתמכרות. אי אפשר להגדיר סימפטומים של דיכאון במצב הזה כי הם לא מנותקים מההתמכרות. בהחלט יתכן שמצבו הנפשי הוביל להתמכרות ונדרש כאן טיפול משולב. אין צורך באבחון מתוחכם לפי התיאור של אלכוהול וקוקאין. הוא צריך לפנות לטיפול בנושא ההתמכרות, אם יש לו עדיין כח רצון במצב בו הוא נמצא. אם לא, אולי חבריו וקרובי משפחתו יוכלו לעזור לו לפנות לטיפול, אבל בשורה התחתונה אם הוא לא ירצה לעזור לעצמו, אף אחד לא יוכל לעשות זאת במקומו. בברכה ד"ר אורן קפלן

אנו לומדות בבית ספרו מחשבים ובנושא אנו צריכות חומר על שאלת המחקר:"מהו הקשר בין ניתוחים למצב הנפשי של האדם"? נשמח אם תוכל לשלוח לנו חומר על הנושא, (האיי מייל הוא של שירן)

שירן ורותם שלום אני מציע שתעשו חיפוש באינטרנט ותקלידו את המשפט אותו אתם מחפשות. נסו במנוע החיפוש של גוגל www.google.co.il בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן קפלן שלום, חיפשתי בקשל למה שאמרת לי באתר גוגל ולא מצאתי... יש לך אולי עוד איזשהי דרך לעזור לי? פשוט יש לי למצוא חומר עד סיומה של החופשה של פסח ואני ממש זקוקה לעזרתך! תודה, שירן

אני נגד תרופות בכלליות אני לא חושבת שלילד שלי יש בעיה שמחיבת כדור אלה לתת לילד יותר תשומת לב ולעורר אצלו חשק ללימודים רציתי גם לשאול אם כדאי ויעיל ללכת למבחני טובה?

סיגל שלום מבחן טובה נחשב אמין וכדאי לבצע אותו אם יש שאלה אבחונית. השימוש בתרופות נדרש כמובן רק כשהדבר הכרחי, אולם לא כדאי למנוע מהילד טיפול אם הוא באמת זקוק לו. החשק ללימודים יכול להיות סיבה או תוצאה. כמובן שאם יש בעית קשב הלימודים קשים ואין הרבה חשק אליהם. לכן לא צריך להתרשם רק מהסימפטום אלא לברר את סיבותיו. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מטופלת אצל מטפל והתאהבתי בו, יש לי מחשבות מיניות כלפיו בנוסף לאחרונה , אין לי מושג מה לעשות עם זה, זה גורם לי תסכול מאחר ואני לא יודעת אם אני כבר נמצאת בטיפול מכיוון שהוא טוב או בגלל המטפל עצמו.התאהבתי בו ממבט ראשון לפני שאפילו דיבר והוציא הגה, כבר בפגישה הראשונה ומאז זה רק התחזק, עם הזמן פיתחתי אליו רגשות הרבה יותר חזקים , אני לא רוצה שזה יפריע לטיפול, אני חוששת שזה יקרה.אני גם אוהבת אותו ממש בתור בן אדם ובתור מטפל, ז"א ההתנההגות שלו שונה מכל מטפל שהיתי אצלו בעבר, וזה עוד יותר מקשה עליי, כי ניראה לי שהוא יעזור לי, למרות זאת וההרגשה הזו...אני לא יכולה להפסיק לחשוב שאולי אני כבר לא אדע להבדיל בין הטיפול לבין המטפל עצמו כפי שכבר אמרתי,מה גם שאני מפחדת שהוא בעצמו יחוש אליי דברים, אני לא ממש בטוחה בזה ואולי זו אשליה שאני מפתחת, אבל זה מן פחד כזה. לצערי הרב, לא הלך לי עם גברים והוא הראשון שממש התאהבתי בו בצורה כזו שהוא נדמה לי הגבר היחידי עלי אדמות שיש לו לב ונשמה.היו לי עוד מטפלים גברים ולעולם לא התאהבתי, היו לי אמנם מחשבות מיניות אבל הן לא ממש השפיעו עליי או על הטיפול, והם לא משכו אותי אלא זה היה יותר פרי דמיוני,הפעם זה לגמרי שונה ממה שהיה לי בעבר. מה אוכל לעשות?

רותי שלום נושא ההתאהבות בטיפול עלה כאן בפורום במסגרות רבות אחרות ויש סביבו הרבה חילוקי דעות. יש הטוענים שזו תופעת לוואי פסולה של טיפול, יש הטוענים שזה המנוע החזק ביותר שקיים לטיפול. את יכולה לקרוא כמה ספרי פסיכולוגיה פופולרית המתארים מקרים כאלה ואולי הם יוסיפו משהו, למשל ספריו של יאלום. בכל מקרה, אני מציע לך לחלק את מה שקורה לך עם המטפל, עם כל המבוכה הכרוכה בכך. בסופו של דבר המטרה הטיפולית לשמה פנית עומד בראש סולם העדיפויות, ומה שקורה בטיפול הוא בד"כ חלק מהבעיה, גם אם לא רואים זאת במבט ראשון. דרך מה שיעלה לאחר מכן תוכלי בוודאי לדעת האם מה שקורה לך הוא חלק מהתהליך הטיפולי שאת עוברת או משהו זר שמפריע לטיפול. רוב הפסיכולוגים הדינמיים יאמרו בוודאי שמדובר בתהליך של העברה (טרנספרנס) כלומר, שאת משליכה על המטפל את רגשותיך מבלי שאת באמת מכירה אותו ואת אישיותיו בחיי היום יום. השלכה זו היא חלק מהתהליך הטיפולי הטבעי ולכן יש להתייחס אליה בתוך הטיפול. אני מציע לך לקחת את האפשרות הזו ברצינות, גם אם אינך שלמה איתה כעת, ולהביא את העניין לטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה על תשובתך. חיפשתי דווקא פה בפורומים..ולא מצאתי שום דבר .למרות שאני מבינה שיש,אולי המנוע חיפוש אינו עובד. בהקשר להשלכה...זו לא השלכה בדיוק, מאחר וכפי שאמרתי היו לי לפני כן מטפלים וזה לא קרה לי בעבר. אני חשבתי על מה שהצעת כבר לפני כן...אבל זה מפחיד, גם בגלל מה שכתבתי בפיסקה הקודמת, גם בגלל שאני מפחדת שזה יפריע למהלך הטיפול ויכול אפילו לעצור אותו, לתת הרגשה של מתח. אני גם ככה פחדנית אז לא בטוחה שאני יכולה לומר דבר כזה. מה גם שישנם דברים שאנו עוסקים בהם כרגע וזה לא ממש קשור ואם אני אתחיל לדון בזה אז לא יוותר לנו זמן לדברים האחרים. ..

שלום ד"ר לאחר שציינתי לפנייך לפני כמה ימים שיש לי בעיה בזיקפה מתי שצריך, ענית לי שאפשר להעיזר בהיפנוזה, בתור חבר קופ'ח למי אני צריך לפנות,והאם זה יעזור? תודה

מיכאל שלום אינני יודע אם בקופת חולים ישנם מטפלים בהיפנוזה אבל אפשר לנסות. התקשר לצוות בריאות הנפש בסניף קופת החולים באזור מגוריך וברר את הפרטים. כפי שציינתי, הבעיה אינה פיזיולוגית שכן אז לא היית חווה זיקפה כלל. טיפול פסיכולוגי עשוי לעזור, והטיפול בהיפנוזה בהחלט יכול להשתלב בו. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי אני בת 27 סטודנטית מתעניינת בפסיכולוגיה .קראתי בספר אחד של פסיכולוגיה בחינוך שיש אנשי שטח ואנשי עומק. כלומר אנשים שבאופו כללי לומדים חומר באופן שטחי וניגשים למבחנים עם ידע מינימלי "העיקר לעבור" ויש אנשי עומק שלומדים לעומק לקראת כל מבחן , הישגיים מאוד ומלאים בידע על כל חומר שהם נוגעים בו. הבעיה היא שאני לחלוטין אשת שטח, לומדת באופן חפיפנקי להפליא את החומר, לומדת את הבסיס, מבינה אותו לעומק תמיד, אבל לחלוטין לא מתעסקת עם הפרטים מסביב, ברוב הפעמים לומדת בערך רבע מהחומר הנדרש לא קוראת מאמרים וכ... ואיפה שאפשר למצוא קיצור דרך -אני הראשונה לזהות אותו. הרבה פעמים היכן שצריך לשנן פרטים- אני פשוט בורחת מתחמקת איכשהו. וכך יוצא שכמעט כל חומר שאני לומדת אותו- לא נשאר ממש חקוק במוחי- רק הבסיס ותו לאו, ואני מוצאת שזו תכונה גרועה ביותר. עכשיו, עד לפני כמה זמן לא היתה לי בעיה עם ההתנהגות הזו. כלומר הסתדרתי. לאחרונה התחלתי להיות הישגית מאוד בלימודים, איכשהו היו לי קורסים קלים והוצאתי ציונים מעולים בבחינות(ממוצע 99). אבל יש גם קורסים קשים שדורשים שינון ולמידה יומיומית- דבר שהוא בלתי אפשרי מבחינתי. אני בקושי מגיעה ללימודים לא לומדת בבית ולפני בחינה כבר הזכרתי- אני לומדת באופן שטחי. כל קורס שנדרשת בו נוכחות חובה- אני חוטפת על הראש מהמרצה בסוף הסימסטר וקרה כבר שסרבו לתת לגשת לבחינה כי לא עמדתי בחובה זו. אז זו בעיה אחת- סגנון הלמידה המעצבן שלי. מה אפשר לעשות בכדי לשפר את זה ברמה היומיומית? טיפול פסיכולוגי לא בא בחשבון כרגע. ובעיה שנייה- בחיים האמיתיים מחוץ לאקדמיה אני רוצה לעסוק בתפקיד שדורש התמודדות עם הרבה פרטים קטנים, למידה תמידית, לעומק, אבל עד עתה לא הוכחתי שאני מסוגלת לכך, האם זה יהיה נכון לזנוח את הרצון לעסוק בתפקיד זה שהוא חשוב לי ערכית מאוד, ולבחורבמשהו קליל יותר שלא מדבר אליי, או שיש מקום עוד להילחם בתכונה הכל כך שלילית הזו? תודה רבה טובי

אני מזדהה עם כל מילה שלך!אני גם סטודנטית ואני לומדת לפני מבחנים דיי טוב,אבל במהלך הלימודים אני לא משקיעה כמו כולם. אני גם לא עובדת כי חשבתי שבלי העבודה אני אתפנה יותר ללימודים אבל זה גם לא עזר. הציונים שלי דפוקים,אבל העיקר לגמור את התואר.אני חושבת שאי אפשר לשנות את זה.יש חרשנים ויש זרקנים ואנחנו שייכים לזרקנים.

טובי שלום החלוקה שקראת עליה בספר היא מאוד כללית. היא בוודאי אינה מספרת את הסיפור האמיתי והמלא שלך. אני לא חושב שבאמת אפשר לקבוע שאת אבודה מבחינת היכולת להשקיע וללמוד. סגנון הלמידה שלך לא התחיל אתמול ויש לו בוודאי את הסיבות שלחלקן את גם מודעת ללא ספק. יש בוודאי גם סיטואציות בהן את מסוגלת להשקיע הרבה למרות הנטייה הכללית "לחפף". אני מבין שהשאלה העיקרית כרגע היא דווקא לא בלימודים אלא בתפקיד החדש שמוצע לך. אינני יכול לומר לך מה לעשות, אבל ההמנעות מהתפקיד יש בה תסכול וסיכון לא פחות מקבלתו וההתמודדות עם הלחץ סביב זאת. בקיצור, אין אפשרות לעמוד במקום וכל החלטה שתקבלי היא החלטה שתשפיע על חייך ועל רמת התסכול שלך מעצמך. מאחר שכך, נשמע שקבלת התפקיד היא בכל זאת אופציה עדיפה, אבל באמת רק את יכולה לדעת זאת בוודאות. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי אני הייתי אומרת לחשוב על כמה נקודות, כיוון שהנושא מוכר לי קצת מעצמי- הקטע שדיברת על כך שאת לא זוכרת כלום. קודם כל, יש לך ציונים טובים,לא? אז יש לך מח. את לא צריכה ללמוד הרבה כדי לעבור ולהיות "חרשנית". דבר שני, ייתכן ויש לך קושי בריכוז או קשב ולכן קשה לך לשבת הרבה או שהמחשבה גורמת לך לבחילה. דבר שלישי, תחשבי האם את כן זוכרת דברים אחרים כגון: מה חברה או חבר קרוב אמרו לך. יש אנשים שהזיכרון שלהם מתחבר לפי הרגשות הרבה יותר. והם יזכרו גם דברים רגשיים יותר, יתחברו יותר לרגשות. ואם את בתחום הטיפולי ,לדוגמא, יתרון. דבר רביעי, חמור תיאורטי, לא כל אדם יכול לדקלם. יש אנציקלופדיות מהלכות, אבל יש גם אנשים שאינם כאלה. וכשנכנסים למקצוע, דברים מהתואר עולים ולומדים דברים חדשים.

שלום, מאז התיכון יש לי בעיה ביצירת קשרים (בעיקר עם בנות מיני). אני אוהבת אנשים ונהנית לבלות בקבוצה, אך אם חברה מזמינה אותי אליה ביחידות- אני נלחצת. אני תמיד מפחדת שלא יהיה חנו על מה לדבר ושהיא תחשוב עלןי דברים רעים, קשה לי לפתח שיחה ודווקא כשיש קבוצה אז אני נתפסת כמאוד מאוד חברותית ושמחה- ואז אנשים מופתעים כשבאחד על אחד אני פתאום שונה. הייתי בטיפול פסיכולוגי אך נמנעתי לדבר על זה משום מה. התחלתי לחשוב שאולי אני לסבית ומפחדת להימשך לבנות איתן אני נמצאת - אך מעולם לא התאהבתי בבת- ואני נוטה להימשך לבנים. המצב מעייף ומעציב. הבעיה היא לדוג' בחופש מביה"ס (אני באוני')- כשפוגשים יום יום את החבר'ה- אני מאושרת- אך כשחופש וצריך להתקשר כדי להיפגש ולא להיפגש כמה חברים יחד אלא רק אני ועוד מישהי- אז אני מייד מוותרת ומוצאת תירוצים. הפחד שלי הוא מחופשת הפסח הקרבה- אני מאוד רוצה להפסיק עם זה - יש לך עצה קוגניטיבית? (כן, אני יודעת שפשוט צריך ללכת נגד הפחד- אבל זה לא תמיד אפשרי) אמא שלי היא אשה בקורתית וגם ביתי הוא בית בלי אורחים- דברים שהיוו עבורי תירוצים תמיד לתופעה- ייתכן ויש בהם מן האמת. תודה רבה, ליבי

ליבי שלום המפגש האישי כרוך גם באינטימיות ובכך השוני העיקרי שלו מהמפגש הקבוצתי. החשש מאינטימיות עם נשים אינו מצביע כמובן על נטייה מינית, אלא על דפוסי יחסים בינאשיים שאת יוצרת. האם עם גברים הבעיה הזו נעלמת? הרקע של בית אמך יכול להיות קשור לעניין, אבל סביר להניח שזה כבר מעבר לזה ויש כאן מרכיב שהתפתח אצלך ומשפיע על חייך כיום. כנראה שבטיפול בו היית עדיין העניין לא היה בשל לעיבוד, אבל אם תחליטי להמשיך בטיפול אולי זה נושא משמעותי שכדאי לדון בו. אין לי עצה קוגניטיבית כי העניין נשמע מאוד רגשי ודינמי. קוגניטיבית אפשר אולי לפתח מודעות רבה יותר למחשבות ולמה שקורה לך במצבים הללו ואולי אפילו לנסות במכוון להגיע אליהם כדי להבינם יותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

Hi 3 years ago I got my first anxiety attack for 2 years I suffered until I started to take cipramil the first month wasnt easy but once I got used to it my life went back to95% normal I started doing stuff that I was scared of doing befor .3 weeks ago I went to the dentist and I was given a shot than is called novacain since then I started to be anxies and I wouldnt say that I am 95% any more I asked my dentist and she said that there was adrenelin in the shot. I feel like the shot disturbed the performance of the cipramil I still do everything but I am a little disturbed and wonder what should I do I used to take 30 ml 4 month ago I slowly went down to20 ml and felt great until the shot. just to let you know I had an operation where they had to put me to sleep 5 month ago and the doctors told me that because I take the cipramil they will give me a shot that wont react with me medication and after the surgery I felt great until the last incedent. please let me know what I should do thank you david

דוד שלום הפורום הזה אינו עוסק בתחום התרופתי אלא בפסיכותרפיה בלבד. אני מציע שתנסה לשאול בנושא פסיכיאטר באחד הפורומים הרפואיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם יש הבדל בין פסיכולוג פרטי שגובה בין 300-500 שקלים לבין הפסיכולוג שעובד עם הקופות חולים ,והטיפול עולה בערך 100 שקלים תודה רפאל

רפי שלום אין הבדל עקרוני כי אותו פסיכולוג ב 100 ש"ח בקופת החולים עובד בדרך כלל גם באופן פרטי וגובה את מחירי השוק. הבעיה בקופת החולים זה יכולת בחירה מצומצמת יותר, תקופת מימון מוגבלת ולעיתים תור המתנה. אין סיבה להבדל באיכות הטיפול עצמו. בברכה ד"ר אורן קפלן

Hi 3 years ago I got my first anxiety attack for 2 years I suffered until I started to take cipramil the first month wasnt easy but once I got used to it my life went back to95% normal I started doing stuff that I was scared of doing befor .3 weeks ago I went to the dentist and I was given a shot than is called novacain since then I started to be anxies and I wouldnt say that I am 95% any more I asked my dentist and she said that there was adrenelin in the shot. I feel like the shot disturbed the performance of the cipramil I still do everything but I am a little disturbed and wonder what should I do I used to take 30 ml 4 month ago I slowly went down to20 ml and felt great until the shot. just to let you know I had an operation where they had to put me to sleep 5 month ago and the doctors told me that because I take the cipramil they will give me a shot that wont react with me medication and after the surgery I felt great until the last incedent. please let me know what I should do thank you david

דוד שלום ראה תשובתי למעלה.

קוראים לי דניאל אני בן 18 שהייתי בגיל 17 סבלתי מדיכאון שבא לידי ביטוי בחוסר במוטיביציה וירידה בתיאבון לא פניתי לשום עזרה נפשית כי הצלחתי לצאת מזה לבד היום אני אני בן 18 סבלתי סובל וסבלתי חודשיים מדיכאון חולני הלכתי לפסיכיטרית פשוט רציתי למות מבושה זה היה כלכך מביך שאדם אם נפש כמו שלי יפנה לעזרה פסיכיטרית הרגשתי כמו משוגע בגלל זה פניתי לעזרה כיום אני סובל מכאב ראש שאני לא יודע לאיזה מחלה זה מתפתח יש לי הפרעה בשמיעה כאילו לא יודע כל דבר שאני שומע מפריע לי אני לא עושה את מה שאני אוהב לעשות אני לא חי עם הלב והדבר שהכי מטריד אותי זה הכאב ראש הזה לפעמיים אני לוקח מאמא שלי כדור שנקרא אסייול אם מישהו מבין מהז זה הכדור אני יודע שהוא מרגיע את העצבים פשוט נמאס לי כבר ורציתי לשאול אם אמא שלי סובלת ממחלת נפש בשם זסכרופניה יש סיכוי שאני גם יהיה לי את זה כי עכשו אני מרגיש שאני חי כמו משוגע אבל אני מעדיף להתאבד ולא להגיע לבית משוגעים מה לעשות זה לא עובר ????????

דניאל שלום חבל שאתה מתבייש כל כך על פנייתך לעזרה מקצועית. אין כל בושה בפניה לפסיכיאטר או פסיכולוג. נשמע שאתה מאוד מוטרד כעת ודווקא כעת חשוב שלא תנסה להתמודד לבד עם הכל אלא תקבל ייעוץ וטיפול מסודר. אני מציע שתפנה בהקדם לפסיכיאטר ותסביר את כל מה שכתבת כאן, ותבקש ממנו אבחון והמלצות לטיפול. העובדה שאמך חולה בהחלט אינה מחייבת שגם את תחלה. עם זאת המחשבות על אפשרות המחלה בוודאי מטרידות אותך ובהן דווקא צריך בהחלט לטפל כי הם פוגעים באיכות חייך. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי, הרבה פעמים ניכנסתי לפורום לחפש אותך,התגעגעתי ודאגתי לך. אני רחוזרת ואומרת שפנייה לפסיכיאטרית לא אומרת שאתה משוגע.ואם אמא שלך חולה זה לא אומר בוודאות שגם אתה תחלה באותה מחלה. לדעתי כל הכאבי ראש שלך הם פשוט בגלל שאתה מודאג כל הזמן והמוח שלך לא נח. אתה לא רגוע וזה משפיע על כל כולך. אני מציעה שתפנה לרופא המשפחה ותספר מה אתה מרגיש,יכול להיות שלא תצטרך לפנות לפסיכיאטר.אני מבינה את הפחד שלך,אבל אני יכולה להרגיע אותך,אנשים חכמים ואינטיליגנטים מאוד לפעמים צריכים גם עזרה נפשית.אניחנו בני אדם ולפעמים יש עליות וירידות,ואולי זה מה שמבדיל אותנו מרובוטים? דניאל,תהייה חזק ותטפל בעצמך,חבל לי שאתה סובל. תפנה לרופא משפחה. בהצלחה שגב

אורן שלום, אני בגיל ההתבגרות ומשקלי ממש גבוה.כל יום אני מחליטה להתחיל ולרזות,אבל זה אף פעם לא קורה באמת.רוב הפעמים אני לא אוכלת בגלל בטן מקרקרת,אלא סתם. אני קמה מהר בבוקר בשביל ארוחת בוקר,ואוהבת לאכול בימי שישי עם המשפחה... אני יודעת שאין שום דבר רע בלאהוב לאכול,אבל אני אוכלת הרבה ואני לא יכולה לשלוט על זה.ניסיתי כבר מיליון דיאטות,ואחת מהן אפילו הצליחה לי,אבל אני חושבת שעכשיו יש לי יותר בעיה בראש מאשר ממש בלרזות. אני יודעת שאיכות החיים שלי תשתפר בהרבה אם ארזה.אני מודעת עד כמה היופי חשוב,בעיקר בגילי,וחיבתי הרבה לבגדים לא מסופקת עקב מידותיי הנדיבות... הדבר כאילו מונע ממני להתפתח לאדם שאני רוצה להיות. מה לעשות? האם זו בעיה נפשית?

שירה שלום בעיה של אכילה וקושי לרזות נפוצה מאוד. כ 95% מהדיאטות נכשלות. אנשים לא אוכלים בגלל שהם רעבים אלא בגלל שהאוכל מספק צרכים נפשיים שונים. הוא ממלא לא רק פיזית אלא גם רגשית. חוץ מזה שזה גם הרגל משנים רבות. אני מציע לך לפנות לדיאטנית כדי לעצב דיאטה סבירה שמתאימה לך. אין טעם בדיאטות רצח להורדה מהירה כי הדיאטות הללו גורמות בטווח די מהיר להשמנה אף יותר ממשקל המוצא. דיאטה שנמשכת כמה חודשים, שלמעשה היא רק שינוי סביר בהרגלי אכילה, שבה שומרים על תזונה טובה ומאוזנת, היא הדרך הנכונה לרזות, בשילוב עם פעילות ספורטיבית. במקביל כדאי אולי לטפל במקורות הרגשיים לאכילה וזה בד"כ הדבר היעיל ביותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

יצאתי עם חברי בעיקר משום שרכש השכלה אקדמאית מצוינת, רופא שיניים וראיתי בכך יתרון. הייתי בטוחה כי אובה אותו ואכן יצאנו ושום דבר אחר לא הפריע לי בו. הבעיה היא שאני לא אוהבת אותו. החלטתי כי ניפרד. כעת אני לפני קשר חדש ושוב אני שמה לב כי מה שמענין אותי זה המקצוע של בן זוגי וחשוב לי שתהיה לו השכלה אקדמאית מכובדת ואני מוכנה להתפשר על אופי. למה? חשוב לציין כי אני אקדמאית בעצמי, מהנדסת חשמל. מדוע המקצוע כ"כ חשוב בעיני?

יובל שלום אל לך להתבלבל בין הערכתך השכלה גבוהה לבין אהבה. בהחלט יתכן שחלק מהקריטריונים שאת מציבה לבן זוג מתאים הוא השכלה. מדוע לא? את אקדמאית בעצמך וזה לא נראה לי כל כך בעייתי. מה שכן מפריע אולי הוא מה שקורה בהמשך, לאחר שהקריטריון הזה נמצא וקיים. כעת מן הסתם צריך להתחיל לדבר ולחשוב על הקשר עצמו. מדוע חשבת שתאהבי את בן זוגך ואח"כ הוא לא מצא חן בעיניך? מדוע את יודעת שמשהו לא בסדר עבורך ובכל זאת מוכנה להתפשר? בהחלט כדאי לחשוב על הנושאים הללו, בלי קשר לנושא המקצוע. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן, אתה צודק. מדוע אם אני שלבן זוגי יש תכונה מסוימת שיהיה לי קשה להסתדר איתה ובכל זאת אני מוכנה להתפשר? למה זה קורה.

לפני שנה ואולי יותר כתבתי לך שאני סובלת מרגשי אשמה כי אחותי יצאה עם בחור שאמלל אותה ואני עודדתי אותה לעזוב אותו אם היא לא מאושרת. (לא ידעתי עד כמה היא אוהבת אותו). אבל הבשורות הטובות היא שהיום היא מצאה בחור מדהים שהיא מאד אוהבת והיא מאושרת מאד. הבעיה היא שרגשות האשם שליוו אותי 3 שנים גרמו לי לפתח קשיחות מסוימת כלפי בנים וזאת כי לא חשבתי שיש לי "זכות" להתחתן לפני אחותי במיוחד לאור מה שקרה. פספסתי הזדמנות עם גבר שהוא כל מה שרציתי בבחור. היום, כשאחותי מאושרת ואני רוצה למצא אהבה בשבילי - אני מגלה שהקשיחות שנועדה להרחיק בחורים הצליחה יותר מדיי טוב. אני בחורה די יפה (לא לדעתי, אבל ככה בחורים אמרו לי) ועד עכשיו כל בחור שניסה להתחיל איתי (אזר אומץ למרות הקשיחות) נדחה ע"י גם אם הוא מאד מצא חן בעיניי. יש לך שיטות איך להתגבר על זה בלי טיפול פסיכולוגי? כי אני מאמינה שאם אני אעבוד על עצמי וזה ישתפר והשאלה איזה גישה לנקוט עם עצמי? תודה

רונית שלום אני שמח לשמוע שדברים מסתדרים לאחותך. לגבי עצמך, את אמורה להכיר את עצמך יותר טוב מכל אחד אחר. את רוצה לבחור גישה, השאלה האם חופש הבחירה אכן פתוח בפניך. נשמע שלא כל כך. שאת לא ממש בוחרת בהתנהגות שלך אלא נגררת לשם. אם תוכלי לתת יותר צ'אנסים לקשרים שמתחילים להיווצר אולי משהו ישתחרר ותוכלי לתת יותר אמון. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מעוניין להתחיל בטיפול פסיכולוגי כיצד כדאי לבחור את המטפל? מהם התעריפים המקובלים ומה בדיוק קורה בפגישות האלה?

אביתר שלום אני מצרך קישור למאמר שדן בנושא. מבחינת תעריפים, בשירות הציבורי זה נע בין חינם ל 200 ש"ח ומוגבל בד"כ בזמן. בשוק הפרטי זה נע בין 300 ל 500 ש"ח לפגישה. http://www.psychologia.co.il/facts1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

מעניין אותי לדעת מה אומרת הפסיכולוגיה על התופעה הזאת, הנקראת דז'ה וו. כלומר זה שאני נמצאת בסיטואציה מסויימת שנדמה לי שזה כבר קרה בעבר, ובדיוק אותו דבר. האם יש לכך הסבר?

נטע שלום יש המאמינים בהסברים פארה פסיכולוגיים, אולם אין לכך כל עדות מדעית, בוודאי שמדובר בחזיונות מדוייקים מאוד. אפשרות אחרת היא שהבזק מהמציאות נקלט ומאיזו סיבה לא עובר באופן מלא למודעות. לאחר מכן כשהמציאות נקלטת באופן מודע נדמה שהיא מוכרת, למעשה מרגע אחד קודם לכן. בברכה ד"ר אורן קפלן

בני בן ה-7 נוהג מדי פעם "לאמץ" דברים מבית הספר. פעם אחת חזר עם 8 קוביות משחק שכנראה אסף ממספר משחקים, ולאחרונה חזר עם 5-6 זוגות מספריים ועוד כל מיני חפצים שלקח מאחד מהחדרים. כששואלים אותו מאיפה הדברים הוא בהתחלה אומר "מצאתי" אבל אם לוחצים, הוא מודה שהוא לקח ומאיפה הוא לקח. כשמנסים להסביר לו שזה לא מקובל ולא עושים את זה הוא מתחיל להתעצבן, מפנה את ראשו ובוכה. מספר פעמים הלכתי אתו להחזיר דברים שלקח, אבל זה חוזר. הוא אף פעם לא לוקח מילד אחר אלא רק ציוד שכאילו "לא שייך לאף אחד". חשוב לציין שאין מחסור בבית, שיש לו לפחות 3 זוגות מספריים משלו, ואם הוא אומר שחסר לו משהו תוך זמן סביר הוא מקבל מה שהוא צריך. שאלתי: האם זו התנהגות "ידועה" בקרב בני גילו ? מה הגישה הרצויה כדי לגרום לו שיפסיק עם זה ?

שלום מצד אחד זו תופעה שקוראת, מצד שני יש הכרח לטפל ולהתייחס אליה. בד"כ בגיל הזה מדובר בצורה של תקשורת ותשומת לב, במיוחד אם אין רקע של מחסור והתנהגות אלימה או עבריינית. יש צורך להתייחס לתופעה עצמה אבל גם לנסות ולהבין את דפוסי היחסים הבינאישיים של הילד, בבית ובסביבה החברתית. בד"כ שם נמצאת הבעיה ואם מתייחסים אליה הבעיה עשויה להיפתר. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם יש קשר לעובדה שהוא לקוי שמיעה (משולב בחינוך הרגיל), או שזו פשוט "פזה" של התנהגות "דווקאית" באמת בשביל תשומת לב? הוא בן בכור, יש לו אחות בת 4, ועודף תשומת לב מסבא-סבתא משני הצדדים.

היתי מעוניין לדעת האם קיימים בארץ טיפולים (אפילו במסגרת ניסוי) במגנטים לדכאון ואם כן מה ידוע על הנושא, אפקטיביות, מרכזי טיפול, ביקורות וכו'?

מיק שלום אינני מכיר מקומות בארץ שעוסקים בכך, אבל בהחלט יתכן שיש. אני ממליץ לברר בפורומים רפואיים ושל המרכזים הרפואיים כמו איכילוב, או אפילו להתקשר למחלקות הרלוונטיות במוסדות השונים. הנושא קשור לפסיכיאטריה. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי ילדה בת 3. נגמלה מטיטולים לפני כשנה. הגמילה באה מיוזמתי ולא מיוזמת הילדה. בהתחלה הילדה שיתפה פעולה. עם הפיפי אין בעיה, אך עם הקקי בשלב מסויים התחילו בעיות. הילדה לא מוכנה לעשות קקי בכלל. לא מעט זמן יש לנו בעיה איתה בנושא זה. כאשר לילדתי יש צורך לעשות קקי היא מתאפקת, עומדת כולה דרוכה עם רגליים ישרות, צורחת שיעזוב אותה, שהיא לא רוצה את הקקי, שהוא לא חמוד, מה הוא רוצה ממנה, מה יש לה וכו'. היא כל כך דרוכה שהיא שמה ידיים על הפנים, צועקת וכולה מתעוותת מכאבים. נתתי לה אבילק חודש ימים. בהתחלה היא עשתה פעמים מס' ואז הצליחה להתאפק למרות שקיבלה אבילק. התחלתי שמן פרפין שבוע ימים וכלום לא השפיע. התחלתי טיפול אצל עובדת סוציאלית דרך קופת החולים הכללית, והיא טוענת שזה מעין משחק כוחות של אני השולטת. שזה הצורך שלה לשלוט, ושאנחנו צריכים להציב לה גבולות, אך יחד עם זאת לשתף אותה בקבלת החלטות כמו: האם את רוצה ללכת לחבר מהגן או ללכת לגן שעשועים? ושהיא תחליט. שהיא צריכה להבין שהקקי הוא שלה ויא מחליטה לגביו, שהוא המתנה שלה. יש לציין שהטוסיק שלה מאוד אדום ומלא בקיבים. היא לא נותנתשינקו לה את הטוסיק. היא צורחת מכאבים, כלומר בנוסף לזה שהיא פוחדת , זה גם מאוד כואב לה. מאתמול התחיל המקום לדמם, יש לה ממש פצעים ואודם רציני מאוד. היום אני יקח אותה למירפאה לקבל שוב אבילק, אך אני פשוט לא יודעת מה לעשות ואיך ניתן לפתור את הבעיה. בספטמבר הילדה צריכה ללכת לגן עירוני, והיא עדיין לא ניגמלה מטיטולים ( בקקי ), ובנוסף גם לא מוכנה לעשות. יש לציין שהיא יודעת שאני מרשה לה לעשות היכן שרק תירצה. אין לי בעיה שתעשה בטיטול. אבל גם בטיטול היא לא מוכנה. היא אומרת שהיא פוחדת מהקקי. אודה לך על עזרתך. תודה.

מורן שלום הפירוש הפסיכולוגי של המאבק נשמע מתאים. עם זאת הדברים כבר הסתבכו עבורכם ולא ניתן להפעיל שיטות שהיו טובות אולי לתחילת הגמילה. מאחר ואת מאתרת מצבים רפואיים קשים, של כאבים ודימום, אני ממליץ לפנות לייעוץ לפסיכיאטר המתמחה בגיל הרך. כמו כן ניתן אולי להיעזר במרפאה להתפתחות הילד. אינני חושב שיש לי פתרון מיידי להציע למצב הקיים וצריך כנראה היכרות אישית אתכם ועם הילדה כדי להתאים את השיטה הנכונה. בכל מקרה, אני מציע לך לא להסתכל על הגן העירוני כחרב מאיימת. כמה שיהיה יותר איום ברקע, כך העניין יסתבך יותר. לכל היותר הילדה תשאר בגן לא עירוני עוד שנה. סביר להניח שלא תצטרכו להגיע לזה, אבל לא כדאי שזה יכתיב את המהלכים שמשפיעים על מצבה הרגשי של בתכם. בברכה ד"ר אורן קפלן

איך זה שכדאי שאני אתחיל לדבר אנגלית ואפילו כדאי שאני יצליח לחשוב לעצמי באנגלית. לוקח לי איזה שעה שעתיים שבהם אני כיאלו מתאמנת ומתחממת ובעצם שוברת מאין מחסום כזה שבין המעבר מעברית לאנגלית. רק אחרי שעה שעתיים אני מגיעה לרמה טובה באנגלית מה זאת התופעה הזאת?

אדבה שלום המעבר בין שפות דורש אימון. אם תשהיי מספיק זמן בסביבה דוברת אנגלית המחסום יעלם. יש אנשים שהמעבר יותר קשה להם, זה קשור לעיתים לפרפקציוניזם שמונע דיבר מגומגם ואז עד שהם לא מרגישים רהוטים לגמרי הם שותקים. השונות הזו בולטת במיוחד בקרב ילדים שעוברים למדינה אחרת ולומדים שפה חדשה. בברכה ד"ר אורן קפלן

איך מספרים לילדים קטנים בני 7 ו-9 שאמא שלהם עומדת למות תוך שבועיים עד חודשיים מסרטן קשה? לשקר או לומר אמת? ומה לומר ואיך? עדיף לשקר ולומר שאמא עזבה (ברחה) ולא תחזור יותר? או מה?

חגית שלום אני מציע לפנות לפסיכולוג ילדים ולעשות את התהליך במשותף. מדובר בתהליך קשה מאוד. בוודאי לא לשקר לילדים. אינני יכול לתת לך עצה בכמה שורות בנושא כזה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אסור לשקר לילדים. הם לעולם לא יסלחו על זה. צריך להגיד להם את האמת, בשפה המובנת להם, ובשלבים. בהתחלה להסביר להם שאמא חולה מאד, ולא כל החולים מבריאים. תנסי לקרוא איתם ביחד סיפור ילדים העוסק בנושא. אפשר לדבר איתם על נושא המוות, מה זה, מה הם מרגישים כלפי זה.

היי חגית, ישנו הספר: "לא ילדה של אף אחד". מומלץ. עדי

שלום אורן, רציתי להתייעץ איתך בנושא משהו שמעסיק אותי כבר מזה זמן מה. אני תלמידת כיתה י',ולומדת איתי בשכבה ילדה נוספת בשם ליאור.שתינו מלאות,והיא די נואשת בתחום הגברי.אנחנו לא חברות ממש,אבל יש בינינו קשרי ידידות. בנוסף לכך,אני משתתפת בחוג בישוב קרוב.אני לומדת שם עם אנשים בעיקר מי"ב. העניין הוא כזה:פעם הלכתי עם שני ידידים מהחוג להופעה והיא הייתה שם גם.עזבתי לרגע אחד מהידידים והיא התחילה לדבר איתו.אותו הידיד,אגב,היה מעוניין בי יותר מוקדם במהלך השנה.לאחר מכן הקנטתי אותה ושאלתי אם היא רוצה לצאת איתו.היא שאלה אם אני שואלת או הוא.בכל אופן,היא התעקשה מספר פעמים שאני אתן לו את המספר שלה,והיא התחילה להתקשר אליו ואף הציעה לו לצאת. כעת הם די ידידים,אולי יותר מזה-אני יודעת שהם מדברים בטלפון.הבעיה היא שהיא רצתה להתחיל לבוא לחוג שלנו ואף רוצה להצטרף בשנה הבאה. אני לא רוצה שהיא תצטרף כי היא תמיד משחקת אותה חמודה ומעמידה פנים שכולם אוהבים אותה ושהיא חיה באוטופיה כשלמעשה זה לא כך. היא כבר התחילה לדבר עם ידידים אחרים מהחוג שלי ולהתחבר איתם,והיא די נחמדה בהתחלה.אני לא רוצה שהיא תבוא לחוג או תהיה בקשר עם החברים שלי מהחוג.אני לא חושבת שאכפת לי בדיוק אם היא תצא עם הבחור שספרתי עליו,אבל אני רוצה שהיא תתרחק משאר חבריי,כי החוג זה משהו שלי,ואני לא אוכל לסבול את זה אם היא תתחיל להתקרצץ סביבם ולהפוך לחברה טובה שלהם כמו שאני,ואף יותר... זו לא הפעם הראשונה שאני מרגישה כך,אבל זו הפעם הכי בולטת. מה לעשות???

ליהי שלום את שואלת מה לעשות. אני לא בטוח שזו שאלה בתחום התמחותי. את מרגישה רצון להרחיק את אותה ידידה. אני בספק אם יש לך שליטה של ממש על ההתרחשויות, אבל את יכולה לנהוג בצורה פאסיבית ולא לספק יותר מידי מידע. אולי מאחורי השאלה הזו יש כמה תהיות נוספות לגבי יחסיך עם חברים, על דימויך העצמי ואולי על רגשות האשמה שכל העניין מעורר בך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני בת 23 הבעיה שלי היא כזאת. אני טיפוס מחושב וריאלי לא הטיפוס שמביע את רגשותיו בחברה זרה. בחברה הראשונית הכוונה למשפחה וידידים.ות קרובים אני פתוחה אוהבת , ורגשנית. הבעיה שלי היא נקשרת לאנשים שרחוקים ממני לעיתים רחוקות , אבל כשזה קורה זה מאושד קשה לי לדוגמא היתה לי רופאה שמאד הערצתי לפני כמה ימים שרציתי לקבוע לי תור עבור בעיה רפואית אצלה אמרו לי שהיא נסעה לשנתים לחו"ל. כל היום היא היתה בראש שלי ולא הפסקתי לחשוב עליה. זה קרה לי אצל עוד כמה דמויות בחיים. כיצד אפשר לשלוט על המחשבות האלה? זה אנשים שלכאורה זרים לי אין לי שום קשר אתם מלבד זה שלעיתים רחוקות כשאני מגיעה בדוגמה זאת למרפאה אני רואה אותה והיחסים הם מאד עינינים ונורמלים. ברצור אני לא אוהבת את ההרשות האלה, אבל איך אפשר להתגבר עליהם. תודה, ענת

ענת שלום אפשר לבנות עוד חומה מעבר לחומה שכבר יש סביבך. אפשר גם להיפך, להשתמש ברגשות שמציפים אותך לפתע כדרך להבקיע את החומה גם במקומות אחרים. בכל מקרה, אינני מכיר דרך להילחם ברגשות מסוג כזה, או אולי בעצם אני פשוט חושב שהרגשות הללו הם חיוביים מאוד ומסמנים לך שיש גם דרכים אחרות להתמודד עם עולמך הפנימי. בברכה ד"ר אורן קפלן

לספרי עיון בנושא הקניית בטחון עצמי בחינוך וגידול ילדים. מודה מראש, לכל תגובה.

רונית שלום אינני מכיר ספר ספציפי כזה. אני מציע לך להיכנס לסטימצקי או חנות ספרים אחרת ולעיין בספרים שיש שם בנושאי משפחה ופסיכולוגיה, בוודאי תמצאי משהו שידבר אליך. בדיונון חנות הספרים של אוניברסיטת תל-אביב יש מבחר גדול בד"כ. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי ד"ר יש לי חברה ששותה המון אלכוהול בשביל לקבל תשומת לב (היא סיפרה לי את זה ) עד לא מזמן היתה עושה כוויות לעצמה גם בשביל תשומת לב נהנית להיות חולה... ובקיצור תעשה הכל כולל נסיון התאבדות (שכבר עשתה) בשביל תשומת לב. קראתי באחד האתרים על הפרעה נפשית היסטוריונית...יש מצב שמדובר בהפרעה הזאת? ואם כן..ממה זה נובע שאנשים מוכנים לפגוע בעצמם בשביל תשומת לב? איך מטפלים בזה? יש טיפול לזה? אשמח אם תענה לי על שאלותי...כדי שאוכל לעזור לחברתי... תודה מראש עינב

עינב שלום אני חושב שעניתי לשאלתך אתמול בפורום של מסע אל העצמי, אעתיק את תשובתי לכאן: חברתך נמצאת ללא ספק במצוקה וזקוקה לטיפול פסיכולוגי. אין טעם לנסותו לתת אבחנה מדויקת לבעיה באמצעות האינטרנט, אבל ללא ספק שזו בעיה רצינית הדורשת התייחסות וטיפול. עם זאת, ללא שיתוף פעולה ומוטיבציה מצידה אין סיכוי לעזור לה. בברכה ד"ר אורן קפלן פסיכולוג קליני

שלום האם יש כזה דבר "פסיכולוגיה על\של כלבים"? איפה אפשר לקרוא חומר בברכה אמיר

למיטב ידיעתי אין ספר מקיף, בעברית, בתחום שאתה מחפש. אבל הנה לך המלצה - תפנה לבי"ח הוטרינרי שבבית דגן, יש להם אנשים שהתמחו בבעיות התנהגות של בע"ח, והם מכונים "פסיכולוגים של חיות". תבקש שישלחו לך חומר כתוב בתחום. ועוד אפשרות: אם אין לך בעיה עם אנגלית, תנסה לחפש ספרים בחנויות מקוונות כמו "אמזון".

אמיר שלום ניתן לחלק לשניים את החומר. האחד הוא מחקרים בחיות כולל בכלבים שיעודם בסופו של דבר להבין יותר בני אדם. לדוגמא, מנגנון ההתניה הקלסית שמאפיין חיות רבות ובני אדם פותח ע"י פבלוב על כלבים. יש ספרות עצומה בנושא, רובה בשפות זרות. תחום שני הוא פסיכולוגיה של כלבים שמתמקדת בד"כ באילוף כלבים לצרכים שונים. בארה"ב התחום רחב יותר מכך ויש פסיכולוגים שמתמחים בנסיון להבנה נפשית של כלבים. יש כעת אפילו מכשיר יפני חדש שמתרגם מה שהכלב משמיע או מביע לאנגלית וכנראה שזו לא רק בדיחה אלא מבוסס על משהו אמיתי. אינני מכיר חומר בנושא זה, אני מתאר לעצמי שיש לא מעט ספרות באנגלית על כך ובוודאי תמצא לכך סימוכין באינטרנט או בחנויות כמו אמזון. אם תדבר עם מאלפי כלבים תשמע הרבה מאוד פסיכולוגיה של כלבים מתוך נסיונם. בברכה ד"ר אורן קפלן

לדוקטור אורן קפלן שלום. שמי דניאל ואני בת 20 ואני סובלת מחרדה כחצי ש אני בטיפול פסיכולוגי שדי. עוזר לי אני לא מוכנה לקחת תרופות כימיות לעזור למצבי. אני מפחדת מהרבה דברים מטיסות,ממקומות סגורים,בקומות רחוקים... ולמרות זאת אני משתדלת דווקה לעשות חלק מהדברים אבל, אני פיתאום מרגישה שאולי אין תקווה וגורלי ליחיות בחרדות, כל חיי אני רוצה להיות יותר חיובית ולחשוב שזה רק תקופה שתעבור.איך לשמור על גישה טובה ןחיובית? תודה מראש דניאל

דניאל שלום מאחר ואת נמצאת בטיפול פסיכולוגי ואף מרגישה שהוא מועיל לך אני חושב שאת השאלות הללו כדאי להעלות בטיפול ולנסות להבין אותן יותר טוב שם. בכל זאת, ההיכרות האישית הכרחית כדי לעשות תהליך של שינוי. בכל מקרה, אני מצרף קישור למאמר על נושא חרדה לעיונך http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר אורן קפלן תודה על תשובתך ועל אתר החרדה...

שלום הייתי מעונינת לשאול בתור אחות גדולה שיש מגרעה שמפריעה לה והיא- הגד לי בבקשה מה עושי םעם ילדה בת 10 עוד 3 חודשים שמקללת בלי סוף מתחצפת שוברת ושולטת על כל הבית כולל ההורים שלנו שנותנים ונותנים בלי סוף גם אם היא ראה ממתקים והכול טלויזיה ומחשב ללא הגבלות וקונים הכול וגו בבית זה כך-אצל סבתא היא לא מופרעת וגם לא בביהס" ובחודג הילדה היא ילדה טובה מבית טוב חרוצה חברמנית ברוך השם ועדינה מה עושים? זה התיחיל לא מזמן בהשפעת ביהס" שהוא על רמה נמוכה אין ברירה כי אין אחר בעיר העילדה התחילה לא ללמוד לקפוץ על הטלויזיה ישר ב 6 בבוקר שקמ הומיד אחרי הלימודים בלי שיעורים ולא בטיח סליחה על הביטוי וגו מתי שבא לה כן ולא לא לא שגם נותהים שם הרבה שיעורי בית ןג אנא עצה ממך בבקשה!!!!! בברכת לילה טוב-סיסי

סיסי שלום הבעיה איננה בהכרח בהתנהגותה של הילדה אלא בגבולות ששמים או לא שמים לה. זאת בעיקר על סמך העובדה שהתנהגותה שונה במקומות שונים. בתור אחות בוגרת זה בוודאי לא קל לראות שהוריך אינם שמים לאחותך הקטנה את הגבולות שהיית רוצה שישימו. נסי לדבר איתם על כך ואם הם מרגישים שהם לא מסוגלים לעשות דבר בעניין, יש מקום שיפנו לייעוץ. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלם אמי ואבי כראש אחד היו תמיד רגועים מאז שהנה שעברה שהיתה מצוקה כלכלית כל חחיי מצווים עלי צועקים ללא סיבה חסרי סבלנוץ אנטי הקשבה וגם נותנים לאחותי הכל ולי לא מה עושים??????? אי אפשר לדבר איתם וגם פיסיכולוג הם לא רוצים חלילה מחכה...................

לישון תודה

עניתי למטה.

בבוקר יש, בצהריים יש.מתי שלא צריך יש. כשנכנסים למיטה וצריך אותו הוא לא עומד,או כשאני מנסה לשימו בקונדום,גם אינו מתפקד. איך אני יכול לפתור את הבעיה בכוחות עצמי בלי לשתף בת זוג,כי אינני מעוניין בקשר זוגי??

מיכאל שלום מה שאתה מתאר מעיד שהבעיה היא פסיכולוגית ולא פיזיולוגית. בד"כ הבעיה קשורה ללחץ ותצטרך ללמוד כיצד להפחית לחץ. יש אפשרות להיעזר בטיפול פסיכולוגי, גם בהיפנוזה. בברכה ד"ר אורן קפלן

תוכל לפרט לי יותר? מפיך זה נשמע פשוט כל כך..

אנחנו מחפשים עכשיו מטפלת לילד - הבעל מצא עבודה - ל 4 חודשים ולאחר מכן חשבנו להעביר אותו לויצו. האם זה בעיתי לילד? יותר מידי מעברים? מה מומלץ לעשות או שזה רק בראש שלנו והילד יקבל את יותר טוב ממה שאנחנו חושבים?. ההורים המודאגים

ג שלום השאלה העיקרית היא איכות ההשגחה שתהיה על הילד, בין אם מדובר במטפלת ובין אם במעון. זאת יותר מכל שיקול אחר. מטפלת ל 4 חודשים בלבד זה לא אידיאלי, אבל אני מתאר לעצמי שההחלטה היא גם כלכלית ותצטרכו לעשות את ההסתכלות הכוללת על המצב. בברכה ד"ר אורן קפלן

איכות הטיפול אנחנו מקווים תהיה טובה נשקיע מאמצים לבחור מטפלת טובה ובויצו כבר היינו וזה נראה נחמד עם גננת נחמדה מאד אנחנו דואגים בעיקר מכל השינווים שיהיו לילד בטווח קצר עד היום היה עם הבעל עכשיו 4 חודשים מטפלת ואז ויצו הכי חשוב לנו להבין ממך כמה זה משמעותי לילד מבחינת שינויים למרות שמטפלת זה בבית שלנו וכמה זה יהיה משמעותי עבורו או שאולי זה יותר אצלנו בראש והוא יהיה בסדר עם זה??

שלום אורן, רציתי לשאול לגבי שאלה שנורא מטרידה אותי. האמת שכבר התייעצתי איתך בנושא הזה. אבל עכשיו השאלה היא אחרת. המקרה: אחותי יצאה לפולין לפני כ-5 שנים מטעם משלחת בני הנוער והיתה לה שם התמוטטות נפשית. כעת לפני צאתי לפולין עושים לי בעיות מביה"ס. הם טוענים שזה יכול להיות איזה משהו גנטי, ושאני נמצאת בקבוצת סיכון יותר מכל שאר הבנות. (מה שלדעתי ממש לא נכון). לפני כמה ימים נפגשתי לראשונה עם פסיכולוגית ביה"ס. היא עשתה לי כמה מבחנים. אני נורא נורא התרגשתי ,ונלחצתי. כי זו היתה הפעם הראשונה שלי שדיברתי עם פסיכולוגית, וגם לא ידעתי שהיא הולכת לבחון אותי. מאחר שידעתי שכל מילה שאני מוציאה מהפה היא מילה שיכולה להכריע את צאתי לפולין או לא. לכן חשבתי מאוד על כל מילה שאמרתי, ולא אמרתי דברים באופן ספונטני. לדוג' כשהיא שאלה אותי איזה חיה היתי אם כל בני האדם היו נהפכים לחיות? ואני לא ידעתי מה היא מצפה שאני יגיד. ככה יכולתי להמציא אלף ואחת חיות, אבל לא רציתי להגיד משהו לא במקום או משהו שהיא לא מצפה לשמוע, לכן פשוט אמרתי שאני לא יודעת א יזה חיה הייתי. היא עשתה לי עוד מבחנים נראה לי שקוראים להם THT ושם הייתי צריכה לצייר את מה שהיא מראה לי , אבל כמובן שמאחר שרציתי להיות מדויקת שאלתי כל הזמן שאלות, כגון: האם אני צריכה שזה יהיה בדיוק אותו דבר ,גם הפרטים הקטנים וכו'? טוב אחרי שיחה קצרה איתה שבאמת נורא התרגשתי ועניתי לא כל כך לעניין כתוצאה מכך, נפרדנו וקבענו פגישה למחרת לסיכום תוצאות המבחנים שלי. כמובן שהלכתי הביתה בהרגשה מאוד לא ברורה, כי לא הבנתי מה היא רוצה ממני עם כל השאלות והמשחקים הדפוקים שלה. ואיך דרכם היא יכולה להכיר אותי ולקבוע לי האם לצאת אוט לא. ולא ידעתי מה היא חושבת עלי. ובאמת שאני ילדה כל כך לא כזאת, אני ממש לא ביישנית או לחוצה יותר מידי. טוב, למחרת היא קבעה , קודם היא התחילה בכל הדברים הטובים שיש לה עלי, כמה שאני חכמה , נבונה , אינטילגנטית, מקובלת ילדה ערכית וכו" היא אמרה שהיא הבחינה מהמבחנים שקשה לי במצבים לא ברורים. ושאני מאוד לחוצה,ופולין זה מצב מלחיץ מאוד ולכן לא כדאי שאני אצא. וכעת אני לא יוצאת בגללה. עכשיו כל זה היה רקע: ועכשיו השאלה? אני יודעת בוודאות שמה שהיא אמרה לא נכון, ואני לא משכנעת את עצמי או משהו כזה. כי אני ממש לא כזאת . ולמה שיהיה לי קל במצבים לא ברורים , לכל אדם נורמלי יותר קשה יותר במצב לא ברור. יש לציין שלמחרת כבר לא התרגשתי כלל ודיברתי איתה ממש חופשי , מלב אל לב. ועוד יש לציין שעברתי את כל ההכנה לפולין וראיתי מראות זוועה ולא הגבתי בצורה חריגה. ( כמו הרבה מחברותי), האם יש משהו בדברי, והתוצאות הם תוצאות של מתח והתרגשות ואינן באמת משקפות אותי. (כי אני באמת מכירה את עצמי וכולם יכולים להעיד זאת). האם אתה בתור פסיכולוג היית ממליץ לי לא לצאת? אני מאוד מתוסכלת, כי אני כל כך רוצה לצאת. מה לעשות תודה רבה ומצפה לתשובה מהירה. סליחה שהמכתב ארוך מידי. (השתדלתי לקצר)

רינה שלום זה לא יהיה רציני ולא אחראי מצידי לומר שבכמה מילים באינטרנט אני מכיר אותך יותר טוב מפסיכולוגית שפגשה אותך באופן אישי והעבירה מבחנים פסיכולוגיים. אם את מרגישה שהמפגש עם הפסיכולוגית לא מייצג את המציאות בקשי לפגוש אותה שוב והסבירי את כל מה שכתבת לי. בברכה ד"ר אורן קפלן

מקווה שתוכל לעזור לי לגבי השאלה הזאת. הבנתי שבהרבה מקומות אפשר להתחיל התמחות קלינית רק לאחר סיום התיזה. גם אז, רוב המקומות הפנויים הם לטווח הרחוק, ולא המיידי. האם אפשר "לשריין" מקום עוד לפני סיום התיזה, ואם כן, כיצד עושים זאת? פשוט מביאים ק"ח? האם אתה ממליץ לעשות את תקופת ההתמחות במחלקה סגורה בתחילה או בסיום? אני מסיימת כרגע את השנה השנייה בפסיכולוגיה קלינית, ומניחה שאסיים את התיזה בנובמבר. אשמח ואודה לתשובתך. דבורי.

דבורי שלום אני מציע לך לעשות סבב טלפונים למקומות שונים ולשאול מה המצב ומתי מתפנים מקומות. במקומות הטובים זה יכול להיות חודשים ואפילו שנים קדימה והם לא נוטים להתחייב יותר מדי זמן מראש. כדי לקבל מלגת התמחות של משרד הבריאות חייבים לסיים את התזה, אך יש מקומות שאפשר להתקבל ללא המלגה ואז אפשר להיות בהתמחות עד שנתיים לפני סיום התזה. יש פחות ופחות מקומות כאלה כיום. לכן מעטים מהסטודנטים לתואר שני מצליחים להתשלב בהתמחות מייד אחרי הלימודים בגלל בעיית התזה. קודם כל אין הכרח כלל לעשות התמחות דווקא במחלקה סגורה. הדרישה היא למחלקה אישפוזית וזו קיימת במגוון של מסגרות. לגבי העיתוי זה עניין של העדפה אישית. אני העדפתי לעשות את החלק האישפוזי במחצית השניה של ההתמחות, אבל זה בהחלט לא מייצג עמדה שמחייבת מישהו אחר. תלוי גם היכן יש מקומות התמחות פנויים, בד"כ זה גורם חשוב בקבלת ההחלטה. בקיצור, כמה טלפונים לפסיכולוגים ראשיים של מרפאות ומוסדות באזור מגוריך יבהירו לך יותר טוב מהן האפשרויות העומדות בפניך. את יכולה להתייעץ גם עם הנציגים של מועצת הפסיכולוגים ביפו, למרות שלרוב המידע שלהם הוא לגבי מקומות שמקבלים מלגה. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה על עזרתך!

שלום ברצוני לשאול אמי עברה ארוע מוחי בת 74,היא בבית אבות משותקת היא מאוד בדיכאון,קשה לה להתרגל למצב שבו היא נמצאת שאלתי אם אפשר לתת לה כדורים נגד דיכאון,היא מקבלת כדורים לסוכרת ולשמונים בדם.

נאוה שלום אני מציע להתייעץ בנושא עם רופא המתמחה בנושא. פורום זה אינו עוסק בתחום התרופתי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום היה לי חלום מאוד מוזר במשך שלושה ימים שאני חולמת על אבי המנוח שהוא מביא אלי אדם אשר ניתק את הקשר בינינו לפני כשנה ברצוני לדעת את פזר החלום עוד ברצוני לצייין כי אבי ואדם זה אינם מכירים אחד את הזני כלל וכללץ אשמח מאוד לקבל פענוח של החלום

רחל יוסף כתב/ה: > > שלום היה לי חלום מאוד מוזר במשך שלושה ימים שאני חולמת על אבי > המנוח שהוא מביא אלי אדם אשר ניתק את הקשר בינינו לפני כשנה > ברצוני לדעת את פזר החלום עוד ברצוני לצייין כי אבי ואדם זה אינם > מכירים אחד את הזני כלל וכללץ אשמח מאוד לקבל פענוח של החלום

רחל שלום פירושם של חלומות הוא דבר מאוד אישי וקשור לאסוציאציות שלך על החלום. נסי לחשוב בצורה רחבה עד כמה שניתן על רעיונות ומחשבות. זכרי שהחלום אינו קונקרטי וכולל צופן עקיף בד"כ למציאות. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר שלום לאחר התכתבות איתך וקישור למאמר בנושא חרדה, הבנתי שחוויתי התקפי חרדה לפני כשנתיים וחצי. כיום אנימרגישה הרבה יותר טוב ואני רוצה להיכנס להריון. לפי הסבריך אחד מתופעות התקפי החרדה הוא הפחד שאחרי. האם התקף חרדה במהלך הריון יכול לפגוע בעובר אודה לך על תשובתך

עפרה שלום התקף חרדה אינו דבר נשלט. מצבה הנפשי היציב של האם חשוב מן הסתם הן לאיכות חייה והן להתפתחות העובר. לא הייתי מנסה להיכנס לשאלה מה הנזק כיוון שאין על זה תשובה, הריונות עוברים בשלום עם ובלי התקפי חרדה. מאחר ואת מודעת לרגישות מסוימת שלך אולי כדאי שתהיי בטיפול פסיכולוגי בתקופת הכניסה להריון ובהלכו כדי למנוע לחצים מיותרים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני בת 29 שלא אוהבת הרבה דברים במראה החצוני שלה. בכל פעם שאני הולכת לבקר את הוריי אני שמה לב שהרבה מה'דפקטים' החיצוניים ירשתי מאבי שהוא בן אדם על סף בילתי נסבל ( לא רק בעיניי). אני כמעט ולא יכולה לסבול את נוכחות אבי שגרם לי ולאחי הרבה נזק נפשי במהלך הילדות. הבעייה שלי היא שאני שונאת את עצמי כי אני חושבת שאני דומה לאבי ( למרות שאומרים לי שאני דומה לאימי). לפעמים אני לא יודעת אם אני שונאת אותו בגלל המראה שלו או בגלל שיש לו אופי מחורבן ושתלטן. האם שמעת על מקרה זהה ? ( לא הפוך, לאמור אמא ובן) ?

אחת שלום אני מבין שאת רוצה לדעת שאינך יחידה עם תחושות כאלה. עם זאת, ידיעה כזו לא תעלה ולא תוריד מעוצמת התחושות עצמן ומהצורך לטפל בהן כדי לשפר את איכות חייך. כן, פגשתי אנשים שדימוי הגוף שלהם פגוע ושהם מקשרים דברים רבים להוריהם. אני לא רואה דבר חריג בכך שתחושותיך מופנות כלפי אביך דווקא. עם זאת אני מעריך שזה פחות או יותר קצה הקרחון ולא הסיפור האמיתי והמלא. בברכה ד"ר אורן קפלן

לפני כשלוש שנים וחצי אמי נפטרה , עדיין קשה לי לעקל את זה שהיא איננה הייתי רוצה לדעת איך אפשר לצאת מזה? כי זה משפיע על חיי מאוד.

היי, אני גם עברתי את זה לפני כמעט 4 שנים. אימא זה אימא ולא משנה בת כמה היא, שהיא הייתה חולה מאוד. חשוב לתת לדמעות לצאת, אבל אני גם פיתחתי הומור שחור על המוות. עדי

שלום מות הורה הוא דבר שמלווה שנים רבות. אם את מרגישה שהאבל הארוך פוגע בחייך יתכן שכדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי שיעזור לך להתמודד עם המציאות שנוצרה. שיטה שאולי תתאים לך היא EMDR שעוזרת להתמודדות עם סוגים שונים של חוויות טראומטיות כולל אבל. להלן קישור למאמר שמסביר על השיטה: http://www.psychologia.co.il/emdr.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

זה היה בילדותי ע"י קרוב משפחה שאני מאוד אוהבת ובאיזשהו מקום אולי סולחת. כעת אני בת 20 , במשף כל השנים האחרונות הדחקתי את זה והכל היה בסדר אך מאז שיש לי חבר שנה וחצי (יחסי המין החלקיים שלנו נהדרים והכל טוב) אני נזכרת בכך לעיתים תכופות וזה מעצבן , אני פוחדת להעלות זאת על פני השטח ולדבר על זה כי היה נוח לי עם המצב הקודם של הפנמה - אולי אם אני אפתח את זה אני אכנס לדיכאון רציני....אולי אני אשתגע או לא יודעת מה.... יש לציין שאני די דכאונית , מתייאשת מהר , עייפה תמידית , ולא מרוצה מעצמי אף פעם - אלו דברים שאולי תוצאה מההטרדה ואולי מבעיות נוספות....

מוטרדת שלום את היחידה שיכולה באמת להחליט האם לעשות עם זה משהו או לנסות ולהמשיך להדחיק. מאחר וזה עולה גם ללא רצונך אני הייתי מציע לנסות ולטפל בזה עכשיו, יש כאן חלון הזדמנויות מסוים מבחינתך כשהענין רלוונטי ומעורר חששות מבחינת חייך והיחסים הזוגיים שלך, אולם מבלי שאת מסתכלת לאחור בזעם רב. עם זאת את רואה הרבה דברים שלא מוצאים חן בעיניך, ויתכן שהם קשורים בצורה כזו או אחרת למה שעברת. שיטת טיפול ממוקדת וחדשה יחסית בשם EMDR עשויה להתאים לך. תוכלי לקרוא עוד בקישור הבא http://www.psychologia.co.il/emdr.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, יש לי בעיה מודעת ואני כבר מיואש ממנה. אני בן 30 , נשוי, עובד, אך לא מצליח ללמוד לימודים אקדמאיים. אני מאוד אינטיליגנטי, מתחיל ללמודאבל מאבד את החשק מהר מאוד ואז פורש. עברתי כבר 4 תחומי לימוד ומוסדות וגם כעת אני לומד, אך בעצם בכלל לא. מה עושים?

פלוני שלום אחת האפשרויות היא לוותר על הלימודים האקדמיים וללכת לכיוונים אחרים. יש לקחת בחשבון שזה פשוט לא באמת מעניין אותך למרות הפוטנציאל שקיים בך. במידה וזה כן מעניין צריך לבדוק האם בחרת את המסלול הנכון במוסד הנכון וכן האם יש קושי עם אסטרטגיות הלמידה שלך. תצטרך לנסות ולנתח מה קרה ב 4 תחומי הלימוד הקודמים כדי ללמוד מהטעויות. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם אתה חש חוסר ריכוז? שעמום? במקרה כזה איבחון ממוקד לבעיות ריכוז עשוי להועיל, יתכן שאתה מתמודד עם היפראקטיביות (ADD) . למזלנו הרב כיום נהוג טיפול בבעיה זו גם למבוגרים. האיבחון יזהה האם זו הבעיה, והפתרונות כוללים ביו-פידבק ולעיתים תרופות. בכל מקרה, בהצלחה :-)

יש לי שילוב של חוסר ריכוז, היפראקטיביות וגם ילדותיות. בבית, אני לא מסוגל ללמוד כי דברים אחרים מסיחים את דעתי כמו טלויזיה ואינטרנט. בספריה, אני מבזבז את הזמן, משתעמם ולעיתים קרובות נרדם. אני כבר לא יודע מה מעניין אותי כי עברתי הרבה - גם קורסים וגם נסיונות אקדמאים. הבעיה היא שאני יודע שאם אוותר על האקדמיה, אתקע ולא אגיע לשום מקום. תודה

שלום ברצוני לשאול שאלה שאולי תישמע מוזרה ולא ענינית,אבל הנושא מאוד מסקרן ,ואני זקוק לדעת מומחה. ישנה אמירה שטוענת שכאשר אישה נמצאת בזמן המחזור החודשי,עוברים עליה תהליכים הורמונליים אשר משפיעים על מחשבתה והתנהגותה. רציתי לדעת כמה מזה נכון,או האם זה נכון,אשמח לשמוע פרוט באיך זה מתבטא, האם כולן סובלות מהסיידאפקט הזה,או שרק חלק. והאם גלולות למניעת הריון גורמות להקצנת התופעה או להשכחתה? אשמח לקרוא תשובה מפורטת וענינית. ויטלי

ויטלי שלום יש תנודות רגשיות שאופייניות לתקופת המחזור החודשי. פורום זה אינו עוסק בתחום התרופות. אני מציע שתפנה לאחד הפורומים הרפואיים בנושא. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר אינני מעוניין במרשם לתרופות. רק ללמוד את הנושא ולדעת כמה שיותר פרטים, כתבתי את שאלתי כאן,מכיוון ששאלתי אין לה מקום בתחום הפסיולוגי אלא הנפשי, ולכן אשמח לשמוע תשובה מפורטת יותר על התהליכים הנפשיים שעוברים על אישה בזמן מחזור חודשי,והאם זה יותר מסתם "תנודות רגשיות" אני סבור שגם אתה לא היית מעוניין לקבל תשובה שכזאת. תודה מראש.

אני סובל מאלרגיה לאבק. לאחרונה הציעו לי טיפול בשיטת N.L.P שיטה אשר מטפלת באלרגיה כמו בפוביה. הבטיחו לי שלאחר שעה וחצי של טיפול הגוף לא יגיב יותר לאלרגן. שאלותי הן 1.האים השיטה בטוחה(מבחינה של סיכון פסיכולוגי). 2.האים ידוע לך על הצלחות בטיפול באלרגיה בשיטה זו 3.האים ישנם דברים שההיתה ממליף לי ליבדוק ליפני הטיפול בתודה מקרב לב

ליאור שלום השיטה היא אחת מקרובות המשפחה של ההיפנוזה. השימוש בהיפנוזה נפוץ לטיפול בבעיות עור מסוגים שונים כולל באלרגיה. אין סכנה לשימוש בשיטה אם המטפל הוא רופא או פסיכולוג שהוכשרו לכך. בתחום ההיפנוזה נדרש רשיון של משרד הבריאות. בנושא NLP העניין נמצא בתחום האפור ולכן כדאי לברר את הכשרתו של המטפל. בברכה ד"ר אורן קפלן

היכן יש סדנאות שיכולות לעזור לאנשים מאד חסרי ביטחון. זה מאד חשוב תודה

גלית שלום יש סדנאות רבות ומסוגים שונים. עייני בעיתוני סוף השבוע, בד"כ יש הצעות רבות. כמו כן במכונים ומרפאות שונים יש קבוצות טיפוליות בנושא. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם תוכל להמליץ על מקומות מסויימים?

היי! אני עשיתי את סדנת הפורום של חברת לנדמרק אדיוקיישן 03-6882020 יתנו לך פרטים וכמה שאת רוצה אם תרצי/תרצה תשאירי טלפון ואני אצור איתך קשר.הסדנא הזאת שינתה לי את החיים מן הקצה אל הקצה. מכל הלב חניתה

תודה רבה רבה. הלוואי וזה יעזור לי כי העתיד שלי תלוי בזה. תודה!!!!

שלום רב, לפני כחודש ימים פגע רכב אחר ברכבי מאחור כאשר עמדתי ברמזור, תודה לאל הנזקים הם ברובם רק לרכב וגופנית רק כאבי צוואר וגב ללא ממצאים . לאחר כשבוע חזרתי לנהוג ברכבי ללא פחדים כלשהם, אך כאשר נהגתי עם נוסעים נוספים התלוננו אלו כי כאשר אני מאט לקראת רמזור אדום וכן כאשר אני כבר עומד ברמזור אדום אני מדבר לעצמי כאשר אני אומר כביכול לנהג הרכב שמגיע מאחור להאט ולעצור כבר וזה לא בדיוק נאמר בצורה עדינה. לאחר להאירו את תשומת הלב שלי לנושא זה רק נהייה יותר גרוע מאחר שאני שם לב לזה אני נהייה עצבני במשך כל הנסיעה ויותר מכך אני מדמיין את החבטה ברכבי מאחור כמעט בכל רמזור. אני מניח כי לא קיימת תרופה לכך חוץ מזמן אך אוליי יש איזה כלים אחרים להפחית את זה מאחר וזה מציק וגורם לעצבנות בחיי היום יום? אני מודה מראש על העצות או על הפנייה לרופא מסויים עם יש צורך בכך. יעקב

יעקב שלום יש לך כנראה תגובת חרדה בעקבות התאונה. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי קצר מועד בשיטת EMDR שנועד למצבים פוסט טראומטיים. לדעתי זה יוכל לעזור במהירות. תוכל לקרוא עוד על השיטה בקישור http://www.psychologia.co.il/emdr.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אורן, אני בחורה בת 27, ללא בעיות נפשיות מיוחדות- לכל הפחות לא כאלו שאובחנו... הסימן הראשון ל"חוסר איזון נפשי" אצלי הופיע ממש עכשיו, יחד עם חרושת השמועות על השפעת/דלקת הריאות מהונג קונג. בניגוד למה שאפשר היה לשער, בעייתי דווקא איננה חרדה. אפשר לומר שבדיוק להיפך... באיזשהו מקום אני רוצה להידבק בנגיף הזה, לחלות באופן רציני (אך לא למות). אני לא בטוחה שאני מבינה לגמרי את הרצון החבוי הזה. אין לי בעיות מיוחדות בחיים, אני לא סובלת מדיכאון ולא רוצה למות. בקרב האנשים המכירים אותי אני נחשבת בחורה חזקה ו"פייטרית" רצינית. ולמרות כל האמור לעיל, יש בי חלק שמייחל לעמדה של השברירית והנזקקת לטיפול. מה יכולה להיות הסיבה לרצון הבלתי נתפש הזה לחלות? האם יתכן שתדמית "הבחורה הבלתי פגיעה" היא למעשה כיסוי על רצון מאוד חזק (ומודחק היטב) להיות בעמדת "החלשה" ולקבל טיפול, רצון המתבטא בהזיות על מחלה קשה? או שפשוט "ירדתי מהפסים" לגמרי? האם כדאי לפנות לטיפול נפשי? אנא ענה לי בכנות, אני קצת לחוצה מזה... תודה על היענותך.

שלום נראה לי מאוד טבעי לרצות לקבל טיפול. יתכן שחזותך היציבה יוצרת אשליה ובתוך תוכך היית רוצה ליותר החזקה ותשומת לב מהסביבה. שאיפתך אינה באמת לחלות במחלה סופנית אלא להנות מתשומת הלב שהיתה ניתנת אילו חלית. נסי להתחבר לאותה משאלה ולחשוב מה משמעותה האמיתית כי החשש מפני הפנטזיה על המחלה מסיט אותך מן העיקר. אני לא חושב שירדת מהפסים אבל יתכן שכדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי דווקא בגלל הצורך הסמוי שלך לטיפול שמגיע דרך המחשבות על המחלה. אם נפשך מעבירה מסר כזה, אולי כדאי להענות לו בדרך חיובית, לא דרך מחלה גופנית, אלא דרך תשומת הלב הפסיכולוגית. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני בטיפול פסיכולוגי כבר 7 חודשים ומטופלת בסרוקסט. בפגישה האחרונה עם הפסיכולוגית לא רציתי לדבר. לא היה לי כוח בשביל זה. וזאת פעם ראשונה שזה קורה לי. למרות זאת איכשהו כן דיברתי אבל לא הרבה מידיי. סיפרתי לה איזה חלום מוזר שהיה לי ואז זה התחיל השרפה חזרה וגם הרגשת כבדות אמרתי לה שזה מה שקורה וניסיתי לקחת נשימות להרגע זה עזר לשנייה ובהמשך הסיפור זה חזר יותר ויותר חזק כל פעם. אני לא יודעת למה זה חזר דווקא עכשיו ? ובגלל מה? זה בסך הכל רק חלום! והרי הכדורים צריכים לשמור עלי לא? אני כבר אובדת עיצות? לא יודעת יותר מה לעשות!!!!!!!!!!!!!!!!!! זה משגע. וגם עכשיו אני מרגישה את זה בא ,בזמן הכתיבה, קשה לי לדבר על זה. תודה

עדי שלום נשמע שקיבלת התקף חרדה בתוך הפגישה בגלל השתיקה או שהשתיקה הגיעה עם ההתקף. הכדורים לא אמורים לחסל לחלוטין את החרדה, יש כנראה עדיין משהו שאת צריכה לעבד. אני מציע לך להעלות את הנושא בפגישה הבאה ולנסות לעבוד עם הפסיכולוגית על מה שקרה לך. בברכה ד"ר אורן קפלן

נודעתי לבעיה שלי עוד בימי בית הספר התיכון הייתי ילד שובב ובאותו זמן ביישן הייתי מפחד בעיקר מהמבטים של האנשים כל סוגי האנשים אם זה ילדים מבוגרים בחורות בחורים מורים מורות אבל מפני המשפחה שלי , לא פחדתי עד שהתבגרתי ופחדתי גם מהם נהייתי יותר ויותר עצבני ,חושב רק על דבר אחד והוא מתי אני אתחיל להזיע ומתי אסמיק ומתי יעלה לחץ הדם שלי , מתי יעלם הקול שלי באמצע שיחה כל מיני תופעות שעד היום הזה , אני בקושי שולט בהם , להיפך התופעות האלה שולטות בי מביכות אותי מונעות ממני להתקדם בחיים ,בפרנסה , עם החברה שלי .האלכוהול כבר לא עוזר ,הפסקתי לשתות מזמן הדבר היחיד שאני מצליח לעשות זה לברוח ולברוח ,אבל לפעמים אני נתקע ואין לאן לברוח ואז המבוכה הגדולה . מה שמחזק אותי הוא שאני בחור מוכשר ומאמין ביכולות שלי ומבצע אותם , אבל באותו זמן תקוע . אנא מכם הפנו אותי עזרו לי לקבל קצת רוגע . אני לא יודע כמה זמן אוכל להמשיך כך . החיים עוברים לי מול העיניים . רמי גיל 29 מצב משפחתי רווק תודה מראש

רמי שלום הכותרת שלך מדברת בעד עצמה. חרדה כרונית אותה הינך מכיר שנים רבות. בד"כ כשמדובר בתופעה שמתבשלת זמן רב וקשורה במידה כזו או אחרת לנטייה אישית או אישיותית יש צורך בבירור מעמיק. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי הן כדי להבין מה קורה לך עם אנשים וכיצד למצוא רוגע. אין סיבה שתראה את חייך עוברים מול העיניים מבלי לנקוט כל פעולה. הדברים לא עוברים מאליהם כמו שאולי קיווית שיקרה, כעת הגיע הזמן אולי לנקוט פעולה מצידך ולפנות לטפל בבעיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי רמי זה נשמע קשור לחרדה חברתית יש פורום חדש http://members.lycos.co.uk/bedeckt/Forum/viewforum.php?f=1 מוזמן להיכנס אליו. ביי.

בני בן 6.5. מרבה לשטוף ידיו עד כדי כך שיש לו פצעים, יובש וגרד. (רק בחורף) הוא שונא ללכת על דשא בגלל המגע. ולא אוהבת שיושבים לו על המיטה - אולי ריב עם אחיו. ילד נורמלי, חברותי, חכם.. בעקבות פניה של חברה שהיא גם קלינאית תקשורת החלטתי לבדוק, האם עלי לעשות משהו? האם יש חרדות או פחדים שאני לא יודעת עליהם ובאים כך לידי ביטוי?

ורד שלום בנך מגלה התנהגות כפייתית שהיא סוג של תגובת חרדה. כדאי לדעתי לפנות לייעוץ פסיכולוגי שכן שטיפת ידיים עד כדי פציעה היא התנהגות חריגה שמחביאה מאחוריה סבל רב. החרדה אינה בהכרח חרדה קונקרטית שאת או אפילו בנך יודע עליה. לעיתים מדובר בגורמים שאינם מודעים אבל גורמים לפגיעה באיכות החיים. אל תחפשי בהכרח את הריב עם אחיו יתכן שזה מגיע מכיוונים אחרים. בכל מקרה, כדי לפנות לייעוץ ולא להשאיר את הדברים כפי שהם. תוכלי לקרוא עוד על חרדה בקישור הבא: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שאלתי היא האם יש בעיה לקחת סרוקסט בהריון / לפני כניסה להריון לקחתי סרוקסט במשך שנה , כעת כחצי שני אינני נוטלת שום תרופה אך לאחרונה אני חווה דכאון , פחד מחברה וכו כמו לפני שנה וחצי, ואני מתלבטת האם לחזור חסרוקסט שהיה לי טוב איתו. החשש שלי הוא מה יקרה אם אכנס להריון , האם ישנם השפעות כלשהם על העובר, על תהליך ההריון וכו' אשמח מאוד לקבלת תשובה מהירה בתודה

צביה שלום הדעות בנושא אינן אחידות. אני מציע שתפני לרופא פסיכיאטר כדי לקבל ייעוץ בנושא. בכל מקרה, פורום זה אינו עוסק בתחום התרופתי וכדאי להתייעץ בפורומים רפואיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי בעיה, מאז שהייתי ילדה פחדתי מאנשים זרים, וכשגדלתי זה השתנה לאנשים בעבודה וכו', הפחד ברובו הוא מפני פגיעה ברגשותי וכשנפגעתי חשתי כאב, אז לימדתי את עצמי פשוט לא להרגיש כלום, היום זה מאוד מפריע לי בתפקוד. איך אני יכולה לשחרר את הרגשות שלי שוב, ולחזור לתפקוד רגיל?

ענת שלום ניתן לפנות לטיפול פסיכולוגי וכן ניתן לשלב טיפול תרופתי נוגד חרדה בבעיה. לעיתים מומלץ גם טיפול במסגרת קבוצתית. אין מדובר בתהליך קצר ומיידי אלא בתהליך שאת צריכה לעבור כדי לעשות שינוי בנטייתך שנובעת לפי דבריך מדברים עוד מעברך הרחוק. תוכלי לקרוא עוד על חרדה בקישור הבא. אני ממליץ לך לפנות לטיפול. http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן