פורום פסיכולוגיה קלינית

בני דן בן 13, לומד בכיתה ז' מואצת, תלמיד טוב מאוד, ללא לחץ של לימודים. דן הוא ילד בכור ולו אח הקטן ממנו בשנתים. כבר מבית הספר היסודי "גורר" דן בעיות התנהגות שמקורן בעיקר באי הסתגלות חברתית ובמלחמה מתמדת על מקומו בחברת הילדים. השנה, התחלה עבור דן טוב מאוד, עם מקובלות חברתית והשגים נעים בלימודים אולם עם בעיות קשות למורים........ ביום ההורים האחרון, אמרה המורה כי "נראה לה" שיש להפנות את דן לפסיכולוג בגלל בעיות התנהגות קשות. מה עלינו לעשות ? הילד מסרב לכך בכל תוקף, הוא טוען כי הוא "רק מפטפט" ויכול להתגבר על בעיותיו בעצמו, הוא החל להשתמש ביוזמתו במח' קשר ואינו מוכן לפנות לעזרה. בתעודה נרשמה לו הערה כי במידה ולא יחול שיפור בהתנהגותו יעבור ללמוד בכיתה רגילה. (חשוב לציין כי מקור הבעיות אינו לימודי !!!) מה לעשות ?

רוני שלום נשמע שדן יודע מה טוב בשבילו וקובע בצורה די נחרצת מה מקובל עליו ומה לא. אם זה היה תהליך הדדי, כלומר, גם היה מקבל את הגבולות של הסביבה, לא היתה כל בעיה. העובדה היא שהמציאות החיצונית עלולה להיכפות עליו בקרוב, בין אם ירצה ובין אם לא כיוון שבית הספר לא ירצה להמשיך ולקבל את התנהגותו. אני בספק אם דן מסוגל לפתור את בעיותיו בעצמו, אבל בוודאי שאין טעם לטיפול פסיכולוגי בכפייה. בשלב ראשון הייתי ממליץ לפיכך שתפנו לטיפול ביחד איתו. יש מקום רב להדרכת הורים במצב שנוצר, והוא לא יכול להישאר לבד במערכה. במסגרת פגישות משותפות להורים ולדן אפשר יהיה לברר מה קורה לדן בבית הספר. הדבר קשור לא פעם למרד מול סמכות, וזה מטבע הדברים קשור גם לקשר עם ההורים. במידה וזה יראה רלוונטי לפסיכולוג ולדן יוכלו אח"כ להיפגש לבד. זה בוודאי יכול להוריד את חששותיו ממפגש לבד עם פסיכולוג. לבעיה הזו השלכות על הסתגלותו של דן גם למסגרות שונות בעתיד וכדאי לטפל בעניין כעת ולא להשאיר את זה למזל או ליכולתו באמת לפתור בעצמו את הדברים. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה.........אבל............... האם זה חשוב לטפל כבר עכשיו או בכל זאת לתת לדן אפשרות אחרונה, מוגבלת בזמן, להתמודד לבד, על פי רצונו ?

http://www.geocities.com/funtofunto/bul.htm

רק דבר אחד לא הבנתי. למה במצבים רפואיים של ממש מותר לפנות לפסיכולוגים. אז דברי השטן הם כן בסדר?

ברצוני להתייעץ עמכם. אני עומדת בחודש הבא לחדש את בני. בני מאד משכיל וכמובן נכנס למשפחה מאד משכילה וחכמה מאד. כשאני נמצאת בחברתם או בכלל בחברת אנשים מאד משכילים אני נתפסת בשתיקה, עצורה, ומרגישה נחותה מאד . לציין , שיש לי השכלה תיכונית בלבד. אני משתדלת להימצא ומרגישה יותר טוב, נוח וביטחון בחברת אנשים שהם פחות אינטלגנטים ומשכילים ממני ובטחוני עולה. גם בעלי יותר זורם ויש לו יותר חוכמת חיים ממני ויותר מדבר בחברה ממני וכשהחברים המשכילים או הורי הכלה הולכים ממני אני נכנסת לדיכאון עצום כי אולי אני מצטיירת כטפשה בעיניהם. הם רק מדברים עם בעלי ומכוונים את מבטם אליו בלבד שיש לי את הרצון באותו רגע להיעלם מהעולם הזה , כאילו אני לא קיימת. אני חוששת שאתחיל לסבול בחברת המחותנים בעתיד בגלל חוסר ההשכלה הכללית שיש לי ובכך יורידו מערכי והתעלמו ממני לחלוטין ואז ארגיש פגועה ורצון למות מבושה וחסרת תועלת בעולם הזה. מה עושים בנידון בכדי שארגיש יותר טוב בנוכחות אנשים אינטלגנטים , משכילים יותר ממני? אני תמיד בארועים משותפים משתדלת להתבודד ולא להיות בחברתם כי לא יהיה לי שפה משותפת וארגיש מטופשת ו"לא שייכת" להם? - תמר הסובלת.

סליחה על הטעות לא לחדש אלא לחתן את בני.

תמר שלום את מספרת על חלק בך שנבוך ומאוד לא בטוח בעצמו. זה מוגבר כעת כשעליך להתעמת עם מציאות חיצונית חדשה, אבל מלווה אותך בוודאי כבר זמן רב. אני לא חושב שהשכלתך הפורמלית קובעת את יכולתך, ובסופו של דבר רגש הנחיתות שאת מדברת עליך הוא גם בשליטתך. אם תאמרי לעצמך שאת חכמה בזכות עצמך ושלא היתה לך הזדמנות הוגנת לקבל השכלה פורמלית, אולי תוכלי לרומם את הדימוי העצמי ולהתמודד יותר טוב עם המצבים החברתיים הקרובים. במידה ולא תצליחי לעשות שכנוע עצמי יתכן שתזדקקי לעזרה פסיכולוגית כדי לעשות את התהליך או פשוט להרשם ללימודים ולעשות משהו מעשי בנדון. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

האם ידוע לכם על בעיה של התת מודע- כאשר ישנים ובמהלך השינה התת מודע ער אך הגוף לא מתעורר חשים את הסביבה אך אין אפשרות להתעורר אלא בכח ...או ע"י מישהו איך קוראים לתופעה הזו ואיכן אפשר ללמוד עליה האם היא תורשתית כי יש לעוד בן מהמשפחה את אותה התופעה איך אפשר להתמודד איתה טוב יותר-אפשר להעלים אותה??? תודה מראש

שלום מה שאתה מתאר נשמע כמו סוג של הפרעה בשינה. אם מדובר במשהו חריג לאחרונה יתכן שנובע מחלומות ומצב רגשי סוער. אם התופעה מוכרת מזה זמן רב כדאי לפנות לייעוץ במעבדת שינה. יש כזו בטכניון בחיפה, בתל השומר ועוד. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום יש לי ילדה כבת 5 וחצי (משפחה חד הורית)והבעיה מתחילה כל בוקר מחדש היא לא יכולה להתעורר ולא משנה באיזה שעה היא הולכת לישון ומתחילה לבכות על כל דבר לדוגמא: הגרבים לא טובות,הנעלים לא נ וחות,החולצה לא בסדר,היא לא רוצה ללכת לגן אך מצד שני כאשר היא חוזרת הביתה ונשאלת איך היה בגן תגובתה היא כיף. השאלה איך להתנהג איתה בטוב זה לא עוזר ואם אני כועסת אז לי יש נקיפות מצפון שהיא יוצאת מהבית עצובה. מה עושים?

יעל שלום יתכן שתצטרכי פשוט לקבל שזה הטקס של הבוקר, להתייחס אליו יותר בשוויון נפש, וגם להקרין זאת לבתך. תוכלי לומר משפטים כמו, אנחנו יודעות שקשה לך לקום בבוקר, ואח"כ את תרגישי הרבה יותר טוב. תלבישי ותארגני אותה עם כל הקיטורים שלה, נסי להישאר רגועה ולא לכעוס. מצב רוח של בוקר לא אומר בהכרח שהיא עצובה. הפרידה ממך אולי קשה עליה, אבל זה תהליך טבעי וצריך להתייחס אליו כך. זה ישפר את המצב גם עבורך וגם עבורה. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי ילדה בת 15 מיוחדת ויצירתית מאד יש לה קליטה מהירה מאד וזכרון טוב וכך היא מצליחה בלימודים, גם אם אינה משקיעה בכל המקצועות בתחילת השנה, הסבו תשומת ליבנו בבית הספר שיתכן ויש לה בעיות קשב-ריכוז שמקשות עליה להתארגן ולעמוד במשימות. כתוצאה מכך היא לא מגיעה למיצוי הפוטנציאל הרב שיש לה, הדימוי העצמי שלה ירוד ביחס למצב האוביקטיבי שלה והיא נמצאת בלחץ. ניסינו טיפול קינסיולוגי, אשר מטעמים שונים הופסק לפני סיום. לטענת המורים היה שיפור בתקופת הטיפול. לאחרונה, חלה החמרה במצב הבאה לידי ביטוי שביתי, שבדרך כלל היא ילדה מאד מתחשבת ואוהבת ותומכת, מתחצפת ונקלעת לעימותים עם כל המורים, האהובים עליה גם כן, ואני יכולה לציין שגם בבית היא לא ממש נותנת לנו לסיים משפט...היא מרגישה צורך להתגונן כל הזמן, גם אם בכלל לא היתה כוונה לפגוע בה. הציעו לי בבית הספר לבדוק טיפול ברטאלין. רציתי לשאול- האם זה אופיני לבעיית קשב ריכוז שהיא מאובחנת רק בגיל 15, בכיתה ט'? מה האבחונים הקיימים ו/או המומלצים שלא דורשים השקעה כספית רבה מדי, ומשאבים נוספים? שמעתי גישה שאומרת, שמאחר וההשפעה של התרופה ניכרת מיד (תוך שבוע אפילו), אפשר פשוט לנסות (כמובן בליווי רופא) ולראות את ההשפעה ולחסוך ים של אבחונים. יחד עם זאת יתכן שבמקרה זה, לא יהיה ברור מה התמיכה הנוספת שיש לתת מעבר לתרופה. אשמח לקבל עצות, כיוון והמלצות אפשריות. תודה

סביון שלום אתם צריכים לקבל ייעוץ מקצועי רציני הן ברמה הפסיכולוגית והן ברמה הרפואית. אני לא חושב שזה נושא שתוכלי לפתור ע"י פעולה אחת. הפרעת קשב היא אחת הבעיות הרחבות ביותר שיש, כלומר ניתן לראות ילדים שונים מאוד זה מזה שמקבלים את אותה אבחנה. הפרעת הקשב יכולה להיות ראשונית ונובעת גם מבעיה פסיולוגיות, אבל יכולה להיות משנית ונובעת מקשיים רגשיים שגורמים כתופעת לוואי גם להפרעת קשב. אני מציע לך לפנות למומחים רציניים בתחום ולא להסתפק בעצות ובטיפולים לא מקובלים. תוכלו לקבל ייעוץ מהשירות הפסיכולוגי החינוכי של העיריה שבד"כ מכירים את הגורמים המקצועיים בקהילה שמתמחים בתחום לפי אזור מגוריכם. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי סביון, מעב רלמה שכתב ד"ר קפלן, אני חושבת שמה שהכי חשוב הוא לתת לילדה תמיכה רגשית. להראות לה שאתם איתה. תומכים בא ורוצים לעזור לה. קשובים לצרכים שלה. תמיכה היא מאד חשובה עבור ילדים עם קשיי למידה שהינם ילדים מוכשרים עם קשיים מאד מתסכלים.

ד"ר קפלן שלום וברכה תודה על התיחסותך חידדת את ההתלבטות שלי, האם הבעיה הרגשית נוצרת סביב בעיה פיסיולוגית קיימת, כפי שסבורים בבית הספר, או שמא הבעיה הרגשית מובילה לתופעות של חוסר קשב ורכוז. שאלת הביצה והתרנגולת, מן הסתם. הבעיה היא, שאבחונים מאד מאד יקרים ואין לי מושג איפה להתחיל. השירות הפסיכולוגי ממש לא מסייע בכיוון. אני הייתי סבורה עד עתה שמדובר באופי מסוים של הילדה, שאגב מאד דומה לאבא שלה, בעלי, בדפוסי ההתנהגות, עד כדי כך שהופתעתי לגלות כמה תכונות "עוברות בתורשה". תודה, סביון

שלום! ביתי בת שנה ושמונה חודשים. עד לפני חודש, היא היתה נרדמת בסלון ואנחנו העברנו אותה למיטתה. לאחרונה העברנו אותה למיטת נוער והרגלנו אותה ללכת לישון במיטתה לאחר הקראת סיפור. היא אינה מתנגדת לשהות במיטתה אך אנחנו חייבים להיות איתה עד שתרדם וזה תהליך ארוך, מעייף וקשה. יש צורך לשכב לידה עד שתרדם וזה לוקח בממוצע חצי שעה עד שעה. (היא אינה מוכנה להשאר בחדרה לבד). האם יש דרך לפתור את העניין או פשוט לנהוג בה בסובלנות ולתת לזמן לעשות את שלו? בתודה מיכל

מיכל שלום תהליך הפרידה לשינה עשוי לקחת בהחלט חצי שעה, זה מרחב ביניים כלשהו בין עירות לשינה וטוב שאתם נותנים לו דגש ותשומת לב. המעבר למיטה החדשה יוצר מצב שונה ואפשר להתחשב בקצב של הילדה ולתת לזה זמן. אין לי הגדרה מהו זמן סביר אבל אם אתם מרגישים שזה ארוך מדי אפשר להחליט שאחרי זמן מה של שהייה ביחד נפרדים עם כל הקושי ושמים שם את הגבול, תמיד קשה לשים אותו ולקבל אותו, אבל יש גם חשיבות לכך שהגבול הזה קיים. עצם העובדה שאפשר עוד ועוד למתוח אותו עלול ליצור חרדה בפני עצמה כי אף פעם לא ברור אם יהיה עוד רגע של חסד של הביחד. אם השינוי נעשה ממש לאחרונה הייתי נותן עוד זמן לתהליך באופן טבעי, אך גם מנסה באופן מודע לקצר את זמן הפרידה. בברכה ד"ר אורן קפלן

השאלה שלי נוגעת לקיום מגע (חיבוק) במסגרת טיפול פסיכולוגי. האם חיבוק לפני/אחרי הפגישה נחשב כהפרה של הגבול בטיפול, (או פתח לתלות מסויימת)? או שמא הוא יכול להוסיף בעצם הידיעה כי יש שם מישהו שמחבק אותך גם פיזית... תודה על תשובתך.

לטעמי, חיבוק הוא לגיטימי לחלוטין ואפילו הכרחי לאחר בניית קשר של אמון. האמת, גם לפני..

שלום אינני רוצה ויכול להיות שיפוטי לגבי כל מצב בהם נוצר מגע של חיבה כפי שאת מתארת. צריך להבין יותר את הקונטקסט ואפילו את אופי החיבוק. עם זאת, אציין את דעתי הכללית בנושא שהיא שמרנית למדי. אני חושב שעדיף להימנע ממגע גופני בין מטפל למטופל. אני לא רואה את הבעיה בתלות בהכרח כיוון שזו יכולה להיווצר גם ללא כל מגע פיזי מאופי הטיפול. החיבוק הנפשי עשוי לספק את מה שהחיבוק הפיזי נותן ללא הסיבוכים העלולים לנבוע מהמגע הפיזי. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש אנשים שהחיבוק הפיזי עושה עבורם את כל ההבדל. כל עוד זה לא מעבר לחיבוק, זה נראה לי לגיטימי. אני אל הייתי מסוגלת להיות אצל מטפל או מטפלת שלא מגיבים לרצון או צורך של מטול לקבל חיבוק בסוף פגישה. כך גם אני תופסת את עצמי בתור מטפלת בעתיד. כמובן אם זה לא צורך שלי אלא צורך של המטופל. אחרת, יש נה תחושת ריחוק ותחושת דיסטנס לטעמי וזה מקשה. דעה אישית שלי בלבד. ייתכן שמטפל עם מטופלת או מטפלת עם מטופל (כלומר, בחור ובחורה) יותר בעייתי ואולי דורש חוקים יותר נוקשים. אינני יודעת.

שלום, רציתי לקבל את דעתך על אופן ההתייחסות שלי לנושא. אבי בן 63, אימי בת 57. רוב הזמן שהם נמצאים יחד הם רבים. אני ואחי נשואים והם גרים לבד. אבי חוזר מהעבודה, רוצה להשאר בבית ולא ללכת לאף מקום. הוא רוצה לנוח ולישון. ואילו אימי אינה עובדת, במשך היום עוזרת לנו ואחר הצהריים והערב רוצה לצאת לדודים, לקניות או סתם לצאת. גם בשבתות אבי מוצא תרוצים להשאר בבית ואימי נשארת בבית מתוסכלת ובוכה. אין לו תחומי ענין פרט למעט ספורט ואימי יודעת להעסיק את עצמה , אך היא לא מצליחה להסתדר עם מצבה. ברצוני להוסיף כי בכל שנות נישואיהם אימי ויתרה לאבי בכל נושא, גם אם לא רצה לצאת, גם אם דרש כמו ילד קטן לקבל את סוג האוכל שרצה, אך מרגע שאחרון ילדיה עזב את הבית היא מנסה לקבל ממנו פינוק, התייחסות או אכפתיות והוא בשלו. קשה לקחת צד בענין כי שניהם חשובים לי, אך איני יודעת מה ליעץ לאימי שבכל דבר קטן שקורה ביניהם מתרחש פיצוץ ענק. אני אומרת לאימי שלא ניתן לעשות כרגע דבר אחרי כל השנים הללו שבהם ויתרה ולא דרשה את שלה, היא מצידה לא מסכימה לכך. גרושים לא באים בחשבון כי אחרת לא ימצאו את עצמם. (אין לה אפילו רשיון נהיגה) אודה לעצתך תודה

רונית שלום הוריך מתמודדים כעת עם מה שברחו ממנו כל השנים. הריבים התמידיים אינם תוצר של הזמן האחרון והשאלה האם יש להם כוח באמת לפתור את הדברים או שהם כבר חיים איתם כחלק מהחיים. אפילו בגיל כזה ניתן לקבל ייעוץ זוגי, אולי הדבר אינו נפוץ. אנשים פעמים רבות כבר נעולים בהרגליהם. הייתי מציע לאמך לנסות ולפתח כמה עיסוקים פרטיים שכן יתנו לה עצמאות. יש אפשרות למשל להתנדב במסגרת הביטוח הלאומי עם קשישים או במסגרות אחרות, ללכת לשמוע הרצאות ועוד. אם אביך לא מתענין בדברים אחרים זו זכותו, באותה מידה שזו זכותה לחפש דברים חדשים. אולי אם היא תתחיל להיות פעילה הוא גם יתחיל להתעניין. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לכולם , אני קורא מאמר בפסיכופתולוגיה .. וישנו מושג שאינו מוזן לי .. מה פירוש המילה " נואוגניים " ?! אגב, שם המאמר נוירוטיות פסיכוגנטיות ופתרונות נואוגניים. תודה ! שימי.

שימי שלום המונח אינו מוכר לי אבל משמו ניתן לשער שמדובר בהתנהגות המבוססת על תורשה או גנטיקה ומקבלת ביטוי חדש יחסית למקור. נאו=חדש, גני=גנטי. זה נשמע כמו תרגום של משהו למונח לא מקובל בעברית. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום. ידוע שכשאנחנו נמצאים בחברת אנשים אנחנו מתנהגים כמוהם. אם זה תנועות גוף או מילים... אבל מעניין אותי למה! במקרה שלי אני ממצמצת בעיניים (זה מגיע מלחץ נפשי ואי שקט ומתורגם על ידי גם כסוג של חרדה חברתית כי זה בעיקר עם אנשים) ופתאום כולם אחריי, ממצמצים גם. בגלל זה קשה להם להסתכל לי בעיניים. אני יודעת שהשקט שיגיע בקרוב, ישכיח לי את הבעייה שהיא בעצם פעולה טבעית - להסתכל למישהו בעיניים... כל טוב, נועה

נועה שלום יש תופעות כפי שאת מתארת, ואני לא בטוח שיש להן הסבר הגיוני. בכל מקרה, השאלה האם באמת התופעה הזו קוראת לך, מאחר ויש אפשרות נוספת, והיא שאת מאוד רגישה לעניין ובטוחה שכולם רואים שאת ממצמצת ומגיבים אליך. אינני יודע למה את מתכוונת במשפט הסיום. בכל מקרה, כדאי לטפל במקורות הלחץ הנפשי, ויש אפשרות גם להיעזר בכלים כמו היפנוזה להפחית את המצמוץ. בברכה ד"ר אורן קפלן

מאז שהייתי קטנה יש בי הרבה כאב וכעס היה לי דוד שנפטר ממחלה והוא היה כמו אבא בשבילי אני רואה אותו עומד לידי בלילות ואני משתגעת מזה.....אמא שלי נסתה להתאבד כשהייתי קטנה הייתי עדה לריבים בין ההורים שלי ולבגידה של אימי באבי שמאוד אוהב אותה היא היתה מכריחה אותי להגיד שאני רוצה לעזוב את אבא שלי אני משוגעת בגללה..........לפני שבועיים אמרתי לה שאני שונאת אותה היא לא יודעת מה עובר עליי אבל כואב לי מאוד אני מרגישה רע בבית , למרות שבחוץ אני הכי מאושרת שבעולם...... אני בת 14 הפסקתי כמעט לאכול ואני מקיאה הרבה אחרי ארוחות. אני מאוד מקובלת ויש לי הרבה חברים הם לא יודעים מה עובר עליי במשפחה אבל הם יודעים שאני מקיאה והם רוצים לעזור לי אבל איך אם אני עצמי לא יודעת מה יש לי????? מה לעשות אני רוצה להתאבד לפעמים לברוח מהכל כי נמאס לי מאוד מאוד!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! בבקשה עזרי לי להן כדי שאני יפנה????

שלום חשוב מאוד שתפני לטיפול פסיכולוגי ותקבלי עזרה. נשמע שאת בחורה עם עולם פנימי מאוד עשיר ותוכלי להיעזר, אבל מה שעברת ומה שקורה לך כיום פוגע בצורה קשה באיכות חייך ובריאותך. אני מציע לך לפנות בשלב ראשון לפסיכולוג/ית ביה"ס ולבקש הפניה. תוכלי להגיע דרך השירות הפסיכולוגי של העיריה, אינך צריכה לעבור דרך בית הספר, פשוט תתקשרי ותבקשי פגישה, את המספר של השירות הפסיכולוגי באזור מגוריך תוכלי לקבל במודיעין בזק. אל תמתיני ואל תשארי לבד עם המצוקה. בנוסף את יכולה להתקשר לקוי המצוקה, למשל של ער"ן. בתל אביב המספר הוא 5461111 או לקווי מצוקה אחרים המפורסמים בעיתוני סוף השבוע. במידה ויש אדם מבוגר סביבך שאת סומכת אליו פני אליו ובקשי את עזרתו במציאת פסיכולוג. זה יכול להיות קרוב משפחה, שכנה, יועצת או מחנכת ביה"ס וכדומה. כאמור, הכי חשוב שלא תשארי לבד עם עצמך עם התחושות הללו. לבסוף, גם על גבי האינטרנט יש גורמי סיוע, למשל סהר http://www.sahar.org.il בהצלחה ד"ר אורן קפלן

שלום רב אני בחורה בת 22 ואני סוחבת עם עצמי מטען שעם הזמן מכביד עלי. חברתי נפרדה מהחבר שלה לפני כמה חודשים-זה הסתיים באופן קשה. במהלך הפרידה החבר שלה פנה אלי בעיצות על סיום הקשר ועל הקושי שלו. נוצר בינינו קשר טלפוני הדוק וקירבה נפשית כל כך הדדית וטובה וכל זאת ללא ידיעתה כמובן. נפתחנו והודנו על ריגשותינו אחד לשני והתקרבנו לאט לאט. הבעיה שהקרבה קרתה ממש לפני נסיעתו לחו"ל וזה היה ברור שלא נפתח כאן משהו. בהתחלה היו לי ריגשות אשם כלפי חברתי אך הן התפוגגו להן כיוון שבאמת הרגשנו משהו. כואב לי כל כך כואב לי שהוא רחוק כבר 4 חודשים, אנחנו מתכתבים והוא כתב לי על אהבה חדשה וזה ממש שבר אותי אני חושבת עליו כל הזמן ובקושי ישנה בלילה. אני יודעת שהוא מעריך אותי דיברנו בטלפון והוא אמר לי שהוא מתגעגע ושמח לשמוע את קולי אבל זה מתגמד לעומת הקשר בו הוא נמצא. עד שיחתינו בטלפון עוד קיוויתי שיש לנו סיכוי אבל ניראה לי שהוא מאוהב אמרתי לו שאני שמחה בשבילו אבל בפנים אני נחנקת מצער ומניפוץ התיקווה הקטנה שגרמה לי לחייך. קשה לי אני חושבת שאני אוהבת אותו וזה טיפשי לאהוב אקס של חברתך שיש לו חברה חדשה ועוד נימצא בחו"ל. (זמנית) האם כדאי לי לקוות עוד. אני יודעת שצריך להמשיך בחיים ולהכיר אחרים אבל בתחום הזה אני די גרועה אף פעם לא היה לי חבר ולא היתה לי קירבה כזו מדהימה כמו שהיתה לי איתו. אני תמיד רוצה את הבחורים שאי אפשר להשיג ואני מתקשה להבין למה. יש לי כאן עוד בעיה בקשר לעצמי כפי שניתן לראות ואני מודעת להכל ובכל זאת לא יודעת מה לעשות בבקשה עזרה.

טל שלום את מה שאת מרגישה אף אחד אחר לא יכול להרגיש, אבל אולי היית יכולה לברר עם עצמך איך נקלעת למצב הבלתי אפשרי הזה. נראה כאילו ממש נמשכת אל האש. גם חבר של חברה, גם נוסע לחו"ל, כאילו את חייבת לסבול ולעבור תהליך קשה בדרך לזוגיות. אני מתאר לעצמי שיש דרכים יותר נעימות וקלות למצוא אהבה, ובד"כ דברים כאלה אינם מקריים. מבחינה פרקטית כמובן שכדאי לשכוח מהבחור ולהמשיך הלאה, אם את יכולה. במקביל הייתי ממליץ לך לא רק לשכוח את מה שקרה, אלא להבינו יותר טוב, כיוון שתוכלי אולי ללמוד ממנו משהו לעצמך ועל עצמך. בברכה ד"ר אורן קפלן

אינני יודעת אם פניתי לתחום הנכון, אך אני מקווה שאמצא כאן תשובה. יש לי ילדה בת 7 שבד"כ בשבת בבוקר כאשר היא מתעוררת מהשינה, קודם כל שואלת אם היא יכולה לקום ולבוא אלינו למיטת ההורים, ולאחר מכן היא מגיעה. בשבת האחרונה, בשעה מוקמת מאוד של הבוקר (שבדרך כלל אינה מתעוררת כ"כ מוקדם בבוקר), היא התעוררה והגיעה לחדרנו בשקט בשקט מבלי שנבחין. אני ובעלי היינו בעת קיום יחסי מין ולא שמנו לב מתי היא הגיעה, איננו יודעים כמה זמן היא נכחה בפתח הדלת, אך פתאום שמענו את קולה, היא לא נכנסה לחדר, עמדה רחוק מהפתח ושאלה אם היא יכולה לקום, היא לא שאלה אם היא יכולה לגשת אלינו למיטה כמו בד"כ. גם לאחר זמן מה, קראנו לה לבוא לחדר והיא באה וענתה על מה ששאלנו והיא לא רצתה להיות אתנו במיטה, היא רק ביקשה שנדליק לה את הטלויזיה וכך התנהגותה היתה מוזרה כשעה לאחר מכן. בהמשך היום היא חזרה לעצמה והענין עבר. אינני רוצה שהילדה תישאר עם טראומה וברצוני לדעת כיצד לטפל בנושא וכיצד והאם נכון לפתח שיחה בענין, היא ילדה מאוד נבונה ומאוד בוגרת, מה עלי לעשות???

ל שלום המבוכה לכולכם מובנת וטבעית, אולם לא צריך להתייחס לעניין כטראומה, הוא קורה בצורה כזו או אחרת כמעט בכל בית בשל אופי המגורים המשותפים. בגיל 7 ניתן להסביר במילים פשוטות שאמא ואבא ישנים באותה מיטה, וכשזוג אנשים מבוגרים אוהב זה את זה הם גם מתקרבים גופנית, מתחבקים ומתנשקים, ושביום שבת כשהיא נכנסה לחדר אתם הייתם עסוקים ולא שמתם לב שהיא נכנסה. את יכולה לומר לה שראית שהיא לא התנהגה כרגיל ושאולי לא ידעה מה לעשות, אבל שזה טבעי ובסדר. לא להיכנס ליותר מדי פרטים והסברים, אלא אם הילדה מגיבה. נדרשת התייחסות עניינית כדי לא להשאיר את הנושא באוויר, אבל אם היא לא מגיבה או שואלת, לסגור את העניין. בהמשך אפשר לשקול להציב מנעול דלת כדי לשמור על הפרטיות שלכם כשתרצו בכך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום קורה לפעמים שאחותי בת ה-15 ניגשת לאבא שלנו, ומתחילה פתאום ללטף את זיפי הזקן שלו, עומדת מאחוריו ועושה לו "נעים" בגב וכו', האם זה "נורמלי"? תודה רבה.

שואלת שלום מאחר ולא מדובר בעובדות יבשות אלא במשהו שקשור להקשר בו זה נעשה ולאווירה בבית באופן כללי, הייתי שואל אותך קודם כל מה נראה לך לא נורמלי בעניין, מאחר ומובן שלאור השאלה משהו צורם לך. בסופו של דבר, נורמלי או לא תלוי מאוד בתרבות ואווירה. קרבה וביטויי אהבה גם באמצעות מגע בין בני משפחה אינה דבר חריג והגבולות כאן הם לא תמיד שחור ולבן. יש מקומות בהם אפילו בלי כל מגע פיזי יש חצייה אסורה של גבולות, ולהפך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני בת 27 בחיפוש מתמיד אחרי אהבה אמיתית, בשנתיים האחרונות יצאתי לאין ספור פגישות עיוורות ועדיין לא מצאתי את הגבר המתאים לי, אני מרגישה שמה שהגברים רוצים ממני זה רק סקס, ואם לא הולך להם אחרי 2 פגישות, הם פשוט מוותרים .... אולי משהו לא בסדר אצלי ? הבדידות קשה מנשוא..... אודה לעיצה טובה יונית

יונית שלום את שואלת אם משהו לא בסדר אצלך או אולי יותר נכון האם יש בעיה שאת צריכה לפתור קודם כל עם עצמך. את התשובה לשאלה הזו אני מעריך שרק את תוכלי באמת לתת לעצמך. מה את חושבת על כך? ולגופם של דברים. ראשית לגבי השיטה. פגישות עיוורות הן שיטה לא פשוטה, הסיכוי להצליח אינו גבוה, למרות שהוא בהחלט אפשרי. בחיזור רגיל שאינו עיוור את יכולה לסמוך יותר על האינטואציה שלך, בפגישה עיוורת יכולת הבחירה מצומצמת בהרבה. לכן אולי כדאי להגיע מראש עם פחות ציפיות וכך גם פחות אכזבות. מאחר שיש לך כבר אכזבות לא מעטות יתכן בהחלט שאת גם מקרינה הסתייגות מסויימת מראש. הקרבה הגופנית היא תוצר טבעי של קשר זוגי ובאמת נדרש זמן והיכרות כדי להתקרב, ומדובר בדבר אישי למדי. השאלה האם הגבולות שלך שהם לגיטימיים לחלוטין אינם מביאים אותך גם לשדר ריחוק או מסר כלשהו שדוחה אינטימיות. לא בהכרח שמשהו לא בסדר אצלך או אצלם. מדובר על תהליך אינטראקטיבי. עם זאת, את בהחלט יכולה לנסות ולבחון את החלק שלך בתפיסת הקשר, הגברים, החיזור, וכל שאר הדברים שכרוכים בתהליך ההתקרבות. אם היית יכולה לקבל פידבק מאנשים קרובים לך או אף מגברים שיצאת עימם בעבר, יתכן שהיית מקבלת פיסת מידע חשובה על מה שקורה לך. ואולי כדאי גם למצוא דרכי היכרות נוספות בהן ניתן להתקרב דרך תהליך איטי ובטוח יותר מבחינתך. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מתכנת מחשבים 40+ נאה אוהב ספורט אופטימי ואוהב חברה ואנשים סובל ב10 השנים אחרונות מחרדות ללא סיבה ונעזר בקסנקס ולפעמים בסרוקסט מעונין לשוחח עם מישהו/י עם בעיה דומה המתפקד בצורה רגילה ללא אישפוזים או בעיה קשה מיגלאי 27 ומעלה אבקש להעביר תשובה לדואר האלקטרוני ולא דרך הפורום

היי סמי אשמח מאד לשוחח אתך אנו במצב די דומה - לא תאמין גם אני רציתי לכתוב למאן דהוא שנדבר על זה כתוב לי את הדואר אלקטרוני שלך ונדבר. מחכה!!!

היי סמי אשמח מאד לשוחח אתך אנו במצב די דומה - לא תאמין גם אני רציתי לכתוב למאן דהוא שנדבר על זה כתוב לי את הדואר אלקטרוני שלך ונדבר. מחכה!!!

הדואר האלקטרוני שלי הוא [email protected]

dear SAR MY E-MAIL [email protected] sami

שלום בתי מסרבת לקשר (ניכור ההורי) בית המשפט קבע "שהילדה סובלת מהסתה של האם" והיפנה אותנו לטיפול פסיכולוגי. בתי מסרבת לטיפול נחרצות .. האם טיפול בכפיה יעיל או שיש דרכים אחרות .. תודה מראש.

רן שלום בת כמה בתך? אני חושב שאם במצב הקיים בתך מסרבת לקשר עימך לא מפתיע שהיא גם מסרבת לטיפול. אולי המטפל יוכל לגשר על הפערים ויתכן שזו הדרך היחידה ליצור את הקשר ברמה המיידית. פעמים רבות לאחר שנים של התבגרות ילדים מתקרבים בעצמם, אבל ברמה המיידית נשמע שיש בעיה רצינית. כמובן שאם תוכל להיפגש איתה ולדבר איתה ללא פסיכולוג זה יכול להיות חיובי, אבל אני מתאר לעצמי שאת הגישה הזו ניסית והיא לא צלחה. אני מציע להתייעץ גם הגורמים המקצועיים וללכת לפי עצתם. אם תפנה לטיפול הפסיכולוגי מומלץ שתגיע קודם לבדך כדי להבין את התהליך ומה עומד לפניך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, אני שותה חצי סרוקסט ביום ואני כל היום מפהקת פיהוק לא של עייפות האם זה מהכדור או מהמצב בו אני נמצאת אציין שבהתחלה שתיתי שבוע קסנס חצי בלילה תודה דורית

דורית שלום אני מציע שתתייעצי עם הרופא המטפל. בפורום זה הדיונים הם בנושאי פסיכותרפיה בלבד. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בת 30 , נשואה (לאדם מקסים בן 33) בגיל 19 אימי נפטרה(סרטן) לפני שבעה חודשים ילדתי ולד מת (בשבוע 25 ,הפרדות שיליה) היום אני שוב בהריון(בנתיים כל הבדיקות תקינות) אני כל הזמן בחרדות, דואגת מדברים שאני יודעת שהם שוליים ושאין שום סיבה לדאגה אך לא מצליחה להפסיק לדאוג (בדיקות הריון, ענייני עבודה, ועוד...) למרות שאני אומרת לעצמי שאין שום סיבה לדאגה אני לא מצליחה "להוציא מהראש את הדאגה). אשמח לקבל את דעתך בעניין. תודה.

תמר שלום ההסטוריה האישית שלך סביב מחלה ומוות יוצרת בין אם תרצי או לא חוויה פוסט טראומתית. החרדות שאת מרגישה הן חלק מתוך החוויה הקשה הזו. הייתי מופתע אם היית מספרת שכעת הכל עובר בשלווה ובנחת אחרי האירועים הללו. מאחר והשקט הנפשי חשובים מאוד להריון התקין ולעובר המתפתח, וכמובן גם סתם לאיכות החיים, אני חושב שכדאי שתקבלי ליווי פסיכולוגי בחודשים הקרובים במהלך ההריון עד לסיומו המוצלח. תוכלי לקרוא מעט על נושא החרדה במאמר שלהלן. http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm תוכלי להיעזר בשיטות טיפול כגון היפנוזה ו EMDR הן כדי לפתח שיטות הרגעה והן כדי לעבד את החרדות, אבל בהחלט יתכן שמעבר לכך כדאי גם ליווי פסיכולוגי כמקום לביטוי עצמי ביום יום של ההריון הנוכחי. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום, אודה לך אם תאות לחוות את דעתך בעניין הבא: גישה פילוסופית מסויימת גורסת כי כל פעולה המבוצעת ע"י בני האנוש, מכוונת בין אם ביודעין או שלא ביודעין לקירובם להשגת האושר המוחלט שהוא למעשה טבעם האמיתי (והאל זמני) של בני האנוש (ושל כלל התופעות הנתפשות). שאלתי הינה האם לתפישתך, בהסתכלות פסיכולוגית, קיימת הקבלה לפרספקטיבה זו ואם כן מה רמת.. נאמר מובהקותה ? נניח שיש פסיכולוגים שיסכימו עם האמירה הכללית שכל דבר שבני אנוש עושים יכול להיות מוסבר בניסיון ל א ל ג ע ת ב ח ר ד ו ת ש ל ה ם שזו כשלעצמה אמירה לא מאוד רחוקה מהטענה הפילוסופית הנ"ל, האם אתה נוטה לקבל אמירה זו, והאם לדעתך ניתן ללכת איתה צעד אחד נוסף ולהחליף את ניסיון ההמנעות מהשלילי בכמיהה לחיובי ? קרי, להשגת שקט ושמחה פנימית ? אני מודה לך מראש על נכונותך, בברכה, נ

שלום אני יכול לקבל גישה שאומרת שאנשים שואפים לאושר, ומתקשה לקבל שהם מנסים לא לגעת בחרדה שלהם. בכל מקרה, אינני רואה את הקשר ההכרחי בין שני המשפטים. ההגעה לאושר צריכה כנראה לעבור גם דרך החרדות ולא יכולה להתכחש אליהם. האושר או המימוש העצמי הוא קבלה מלאה של העצמי על כל גווניו כולל החרדות שהן תופעה טבעית אצל כל אדם. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום ותודה, ברשותך אני אנסח את שאלתי באופן שונה: 1. האם לתפישתך ניתן להצביע על 'מניע על' העומד מאחורי פעולותיהם המודעות והלא מודעות של בני האדם ? 2. האם אתה יכול לקבל את האמירה שמאחורי כל פעולה גם אם הינה רעה ע"פ מוסכמות המוסר, ישנה כמיהה לטוב, כפי שזה (הטוב) נתפס ע"י אותו אינדבידואל ? שוב תודה, נ

בני בן 10 ומאז ומתמיד הוא פוחד לישון לבד. גם כאשר הוא צריך ללכת לבד לחוג וכד' הוא מפחד. לדעתנו הוא חסר ביטחון עצמי למרות שאין לדעתנו כל סיבה לכך. אשמח לקבל חומר בנושא ביטחון עצמי אצל ילדים ומנסיונם של אחרים כיצד מחזקים אותו.

שלום ביטחון עצמי הוא מושג רחב מאוד ומושפע למעשה מכל החוויות בהסטוריה האישית של הילד. אני מתאר לעצמי שתדע הרבה יותר טוב ממני לנסות ולשער מה הביא את ילדך לחוש כך. השלב הראשון לפתרון, הוא לנסות ולהציב השערות אלו, ואף לבדוק אותם עם הילד באופן המתאים לגילו ולשלב ההתפתחותי בו הוא נמצא. כדאי לנסות ולמפות את כל התחומים בחייו כולל הלימודיים, החברתיים, היחסים בבית וכו'. לעיתים פעילויות שונות יכולות לחזק דימוי עצמי, למשל, חוג לקרב מגע או אומנות לחימה אחרת. לעיתים העניין אינו מצוי שם, וצריך להבין ברמה המאוד אישית במה מדובר ומה ההסטוריה שהובילה לכך. אני מציע לברר גם עם יועצת בית הספר כיצד הילד בא לביטוי שם והאם מה שמורגש בבית גם מורגש שם. במידת הצורך ובהתאם לחומרת הבעיה תוכלו להתייעץ עם פסיכולוג ילדים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לכולם! יש לי בעיה שלדעתי היא רצינית... קודם כל הציג את עצמי, אני נערה בת 15 וקצת הבעיה שלי היא שמאז שאני זוכרת את עצמי אני חיה בשני עולומות. זאת אומרת אני חיה רגיל יש לי חיים פשוטים. חיי החברה שלי מצוינים פה ושם אני רבה אם חברותי כמו כל נערה רגילה. בלימודים אני מסתדרת גם כן. בקיצור אני חיה יפה מאוד! אבל הבעיה שלי מתחילה כשאני לבד. כשאין לידי אנשים אני מתחילה להמציא לי עולם אחר עולם שבו הייתי רוצה לחיות, כלומר אני ממש משחקת כמו בסדרת טלויזיה ומדברת לעצמי יותר נכון לדמויות שאני ממציאה, אני מדברת לאוויר! בעולם הדימיוני שלי אני מדמיינת שאני חיה באחוזה ענקית ושאני ממש חכמה והציונים שלי גבוהים ושיש לי אחות תאומה ושההורים שלי עשירים ושהכל מושלם במבחינת החיים שלי. אני יודעת להבדיל בין העולם המציאותי שאני חיה לבין העולם הדימיוני. אך עדין זה מפריע לי שאני עושה את זה. ניסיתי להגמל אך זה לא הולך אני רק מדמיינת דברים יפים וטובים. אני לא חושבת שזה רע אבל אני בטוחה שאני לא נערה רגילה אלה נערה אם בעיות. אני חושבת שהבעיה מתחיל המי זה שמשפחתי ענייה ובעיות הכלכליות שלנו ממש חמורות. אך עדין זה מציק לי ומעיק עליי. הייתי רוצה מאוד שתעזרו לי ולא תתייחסו אלי כבת 15 אלה כמו מבוגרת כי זה חשוב לי.

הילה שלום את לא סובלת מפיצול אישיות. יש לך דמיון בריא שעשוי אף לעזור לך בעתיד בדברים רבים. בעזרת הדמיון את חושבת ומעבדת משאלות ונושאים שונים שמטרידים או מעסיקים אותך. מאחר ואת מודעת לחלוטין שמדובר בדמיון ותהליכי חשיבה הרי שמדובר בתהליך נורמלי לחלוטין. אינני רואה כל סיבה שתיגמלי מכך, אני בטוח שזה יכול להעשיר את עולמך ולפתור כל מיני בעיות. בסופו של דבר, פתרונות אינם תמיד בעולם החיצוני אלא במחשבות ובאופן בו את תופסת את עצמך. אם השיטה הזו טובה לך ועוזרת לך קצת לברוח מקשיים בעולם החיצוני אינני רואה כל רע בכך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, רציתי להיתייעץ איתך לגבי דילמה רצינית . הנושא הוא הנסיעה לפולין. אני תלמידת תיכון בכיתה י"א. השנה אנו נוסעות כל השכבה לפולין. אני מאוד מאוד רוצה לנסוע, אך יש בעיה קטנה, אמא שלי לא בדיוק רוצה. מאחר שאחותי נסעה לשם לפני 5 שנים במסגרת ביה"ס וחזרה במצב נפשי לא טוב, היא נזקקה לטיפול פסיכולוגי ופסיכאטרי במשך זמן ממושך. אמא שלי עברה יחד איתה את כל התקופה הארוכה לאחר פולין, וזו היתה תקופה בהחלט קשה לכל בני המשפחה. וכעת כשהגיע תורי לנסוע לפולין אימי ממש לא מסכימה, אני יכולה מאוד להבין אותה,אבל מצד שני אמא שלי לא מפחדת שיקרה לי את מה שקרה לאחותי אלא היא אומרת שהנסיעה תשפיע על אחותי לרעה או כל מיני סיבות לא מוגדרות. מה גם שאחותי עצמה נגד הנסיעה שלי אבל לה אין סיבה להתנגדותה. ממה שהבנתי ממנה היא פשוט לא רוצה שאני יחזור לפולין ואספר חוויות ואז היא תרגיש מפגרת וסוג ב' כי לי זה לא קרה ואיך זה שלה זה קרה. אז ככה, אמא שלי לא מסכימה אבל היא טיפוס כזה שאם אני אלחץ עליה ואנגס לה היא תסכים לי בסופו של דבר, אומנם לא בלב שלם, אבל היא תסכים. ושוב אדגיש שאני ממש ממש רוצה לנסוע. אפשרי לציין שאני ואחותי בדיוק אותו הטיפוס, אבל אניח יודעת בוודאות שלא יקרה לי כלום, מאחר ואחותי לא עברה הכנה לפני הנסיעה ואני יעבור, וומה גם שכעת אני ממש מודעת לכל מה שקרה ואני מכירה את עצמי ויודעת שלי זה לא יקרה. מה אתהנ ממליץ לי לעשות , לשכנע את אימי או פשוט לוותר על משהו שאני מאוד מאוד רוצה וזה יהיה הפסד גדול אם אני לא אצא. אני חושבת שהסיבות של אחותי ואימי לא רציניות ואני יודעת שזה לא יקרה לי. אשמח אם תענה לי בהקדם , תודה!

תהיי אצילית ותוותרי. יהיו לך עוד המון הזדמנויות ליסוע לחו"ל ולאירופה ומתי שיבוא לך תסעי באופן עצמאי לפולין - זה עדיף פי כמה מאשר עם הכיתה. בנתיים במקום זה תבקשי טיול או פיצוי נחמד. . .

סיגל שלום יתכן שאפשר בדרך כלשהי להגיע להסכמה של כל הגורמים. יתכן שאחותך לא קיבלה הכנה מתאימה כשנסעה, ולכן היתה מזועזעת מהדברים אליהם נחשפה והושפעה באופן קשה מהנסיעה. אין זה המצב לגביך. דווקא מה שקרה לאחותך גרם לך לחשוב במשך שנים רבות על פולין והנסיעה. זה לא חייב להיות תחרות בינך לאחותך, ואינני רואה סיבה שהיא תרגיש סוג ב' אלא אם את תדאגי להקרין לה זאת. אני חושב שכדאי לשבת כולם ביחד, ולהבין יותר טוב את מקורות הפחד. הנסיעה שלך יכולה לסגור מעגל עבור משפחתך ולא בהכרח להיות מקור לטראומה. צריך לדעתי לחשוב על כל העניין בצורה פתוחה ולהגדירו מחדש, תוך התחשבות כמובן בכל הגורמים שעל הפרק. אגב, אחת השיטות לטיפול בטראומה הוא סוג של שיחזור אבל בתנאים אחרים. צנחן שהמצנח שלו לא נפתח וצונח בעזרת המצנח הרזרבי מועלה מייד על מטוס חדש כדי למנוע קיבוע טראומה. לכן חזרה לפולין עשויה בסופו של דבר להיות גם חוויה מתקנת לא רק עבורך, אלא גם עבור אחותך ואולי אימך, ולא הייתי פוסל נסיעה משפחתית לשם, עם או בלי קשר לנסיעתך שלך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום שמי רונן אני בן 23 וחצי . יש לי בעיה: איני מצליח לחזק את הגוף שלי (שרירים) פיסית, מאמץ גופני גורם לי לכאבי פרקים. דוגמה: אני יכול להרים 5 קילו כ20 פעם אבל אי ירגיש כאבים בפרק, או אם אני הילך במשך שעה שעתיים או שלוש אני לא מרגיש שעשיתי פעילות גופנית אני מרגיש רק כאבים במרפק או בכפות רגליים. עשיתי בדיקות ראומטולוגיות ונוירולוגיות EMG SEPP מוח CT ונקבע שהכל תקין . ההייתה לי תקופה קשה בצבא , חולשה כללית קרעים במניסקוס בברכיים וקרע בלאברום אצטבלרום של פרק ירך שמאל. הייתי במתח רב ועצבני. כמו כן אני מנהל תביעה משפטית נגד צה"ל. לפני שהתגייסתי הייתי מתאמן באופן קבוע{ ריצה ,כדור סל, הרמת משקולות } ואז הייתי מרגיש את השרירים שלי אחרת אחרי אימון ריצה או הליכה של שעה. למעלה משנתיים, בגלל הבעיה שנוצרה איני יכול להתאמן. רציתי לדעת האם יכול להיות מצב שבו כל המתח שהייתי ואולי המתח שקיים היום { מתח שאני לא יודע עם קיים } יכול להביא למצב כזה והאם זה ניתן לטיפול? מקווה שתצליח להבין את מה שאני מנסה להסביר ותעזור לי. הבעיה שאני מנסה להסביר לך היא אכן קיימת{ אצלי בכל אופן } ולא פרי דימיוני! השאלה היא האם היא בעיה פסיכולוגית ,ואם כן האם אפשר תקן אותה? תודה רונן.

שלום רונן, עפ"י התאוריה של הרפואה הסינית מתח רב לאורך זמן עלול לגרום, לחולשה אשר יכולה להתבטא ברמה הנפשית, חרדות, סחרחורות וכד', או/ו לחולשה פיזית שבמקרה שלך מתבטאת בכאבי גידים, ופרקים, ניתן לטפל ע"י צמחי מרפא ודיקור ולהביא את הגוף למצב מאוזן, בהצלחה.

שלום אורנה רפואה סינית :) לגבי המתח שלטענתך הוא הגורם לחרדות וסחרחורות על פי הרפואה הסינית...האם הוא יכול לגרום גם לדריכות של הגוף? עירור של השרירים? כמו כן, רציתי לדעת עד כמה הדבר הפיך או בלתי הפיך? האם טיפולל בצמחי מרפא או דיקור יכול לגרום לתופעות הללו לחלוף לחלוטין או המתח עובר או פוחת? תודה על תשובתך

רונן שלום בהחלט יתכן שישנה אינטראקציה בין עובדות פיזיולוגיות לתגובות פסיכולוגיות. כאב למשל הוא חוויה פסיכולוגית ואם הגוף סבל מתח וכאב הוא עשוי להגיב בסוג של רפלקס שמונע ממך להגיע לעומס קיצוני על השרירים מחשש לחזור למצבי הפציעה שהגעת אליהם. אחד הפתרונות הוא ללמוד תרגילי הרפיה, אפשר גם להיעזר בהיפנוזה, ולבצע התקדמות איטית בהגברת העומס הגופני. יש לוודא שאינך מזיק לעצמך פיזית שכן אם יש סיכוי שאתה עושה משהו שמזיק הגוף שלך עשוי להגן עליך אפילו באופן לא מודע, ולמנוע ממך לעשות את הפעולות המסוכנות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב אני בן 27 בסוף לימודיו חי עם ההורים ומצוי מזה כ3 שנים בדיכאון קשה שמונע ממני לתפקד, אני בטיפול פסיבולוגי ולקחתי כדורים ובכל פעם אני מפסיק לקחת אותם משום שאני פוחד מכך שהם מוחקים את האישיות האמיתית, הכדורים אכן עוזרים אך מכניסים לאפטיות ולחוסר אמביציה לגבי העתיד. כיום אני אמור לעזוב סוף סוף את הבית ולחיות חיים עצמאיים אך הדיכאון הקשה והממושך מונע ממני לתפקד וואני בורח לשינה בכל הזדמנות. אני ממש מיואש לגבי התקווה שהמצב ישתנה והוא מחמיר מיום ליום עד למצב של רצון לבריחה טוטאלית מהיתמודדות עם הדבר הזה. אם שילוב כדורים וטיפול פסיכולוגי לא עוזר מה כבר יעזור לתשובתך אודה אלון

אלון שלום כדורים אינם מוחקים את האישיות, אלו המחשבות שלך. אם אתה מסרב להתמיד בטיפול זה לא כל כך מפתיע שאינך מצליח לצאת מהמצב. נשמע שאתה מתנגד מאוד לטיפול בצורה כזו או אחרת, אולי מתוך מחשבה שתצליח להתגבר בכוחות עצמך והטיפול הוא מעין הודאה שבאמת משהו לא בסדר. אין מה לעשות, אחרי 3 שנים הגיע הזמן לקבל את עצמך ואת מה שקורה לך ולהתמסר באמת הן לטיפול הפסיכולוגי והן לטיפול התרופתי. שינויים ממשיים צפויים לא בטווח המיידי. תצטרך לתת לעצמך את הזמן להשתקם ולקבל את החלק בך הפגוע. אחרי שתעשה זאת תוכל להתחיל גם לראות את הדברים החיוביים, וזה המפתח ליציאה מהדיכאון. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום. אני מעוניין במידע מקיף על פעילות גופנית והשפעתה על מצבי לחץ. מהי ההשפעה הפיזיולוגית של מצב לחץ(נפשי) על הגוף ואיך פעילות גופנית עוזרת להיתמודד עם מצבי לחץ (במובן הפיזיולוגי).

שלום לפעילות גופנית השפעה חיובית מאוד על מצבי לחץ ודיכאון. יש על זה די הרבה חומר כתוב וניתן לקרוא בכתבי עת מקצועיים המצויים בספריה של כל אוניברסיטה. בעיקרון הפעילות הגופנית גורמת בין היתר להפרשת חומרים שיוצרים הנאה ומצב רוח טוב וישנם דיווחים על טיפולים נפשיים בעזרת פעילות ספורטיבית ששיפרו באופן ניכר מצבי דיכאון וסטרס. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום שוב. אני אודה לך מאוד אם תוכל לתת לי שמות של ספרים בנושא או שמות של אתרים באינטרנט. המטרה היא לצורך עבודה אקדמית ואני זקוק לחומר מפורט בנושא. בתודה מראש.

דר' שלום רב, התלבטתי רבות אם לכתוב באתר או לא, מכיוון שמדובר במשהו מאד אישי, שאני לא יכולה לדבר אילו ודי מפחיד לכתוב אילו, אבל אני ממש מוטרדת ואני חייבת עצה מיקצועית איך להתמודד. אני אספר בקצרה, התחתנתי לפני חודש, חודש לחודש וחצי/ חודשיים לפפני החתונה , התחלתי לדבר עם משהו מהעבודה ואם הזמן התדירות עלתה ומצאתי את עצמי חושבת עילו יותר מסתם חבר לעבודה, משיחה לשיחה שלנו הרגתי יותר ויותר חזק ובסופו של דבר מצאתי את עצמי במצבים מאד אינטימים שחלקנו יחד (דבר שמעולם לא האמנתי שאני מסוגלת לעשות לבעלי, חבר שלי באותם ימים) אני בן אדם עם עקרונות מאד חזקים בנושא הזה, (לפחות הייתי) היתה לי התלבטות מאד קשה לפני החתונה, זה בילבל אותי, ועצם הבגידה שלי הביאה אותי לחשוב אם אני באמת אוהבת את בן זוג שלי שאיתו אני עומדת להתחתן (הרגשה נוראית להרגיש ככה חודש לפני החתונה) - בכל מיקרה בחרתי להתחתן, פירשתי את כל העניין הזה בכך שהוא נבע מלחץ שלפני החתונה (לא שזה מצדיק...) אבל עלו בי חששות שבעצם אין לי נסיון מיני מלבדו (החבר - הבעל היום) וכניראה שהשתלט עלי פחד שאני צריכה יותר ניסיון, והיה לי צורך עצום באותם ימים להיות לבד וחיפשתי רק לא להיות בבית, בסוף הבנתי שאני כן אוהבת אותו וכנראה שזה רק דאך טיפה ולכן אני מרגישה כך וזה בטח יחזור. ואכן התחתנו ומאותו רגע פתאום הכל נהיה מקסים והרגשתי שוב את אותה אהבה שהיתה לי ובירח דבר היה נהדר והרגשתי שאני חייבת לספר לו על מה שעשיתי כי הרגשתי אהבה עצומה, אבל לא סיפרתי כי אני לא מסוגלת לראות אותו ניפגע. הבעיה הנוכחית היא שהבן אדם הזה עובד איתי, וחשבתי שאחרי שאני אתחתן הכל יהיה בסדר, אבל זה מאד מאד קשה לי, אני לא יודעת מה לעשות, כי אני רואה אותו ואני מתגעגת אילו ואני מרגישה את הצורך להרגיש אותו שוב, אני לא מבינה איך זה יכול לקרות מעולם לא קרה לי דבר כזה, אני מרגישה מאד מדוכאת מזה, כי בבית אני חושבת עילו כל הזמן ואני לא יכולה לתת את כולי לבעלי (ולא מגיע לו) אותו אחד שהייתי איתו פלט לי פעם אחת שהוא מתגעגע אבל הוא מקרין כזה ריחוק וזה עוד יותר כואב לי, הוא אומר וגם צודר שזה רק יהרוס לשנינו אם אנחנו נסחף לזה שוב, הוא אמר לי שאני לא צריכה את זה על עצמי ושבסופו של דבר הוא זה שהולך לישון לבד. אני אשמח אם אקבל יעוץ איך להתמודד עם זה? האם לנתק כל קשר עם הבחור מהעבודה? (זה מאד קשה כי יש בי צורך לראות אותו כל הזמן ולהתקשר אילו) מה המעשה הנכון לעשות? תודה מראש.

דפנה שלום אין ספק שאת צודקת לגבי הקשר בין מועד החתונה לרומן שהתחיל חודשיים לפני כן. גם אם בעלך הוא הבחירה המושלמת מבחינה זוגית עדיין יש התלבטויות אישיות על משמעות החתונה שכנראה לא סיימת לעבד. כנ"ל לגבי אותו עמית לעבודה, גם אם באמת הוא דמות שיכלה למשוך אותך, הוא מייצג תפקיד מסויים במצב שנוצר ואינו עומד רק בפני עצמו. אני לא חושב שניתוק או אי ניתוק מאותו בחור הם הפתרון. העניין הוא להתמודד עם מה שקורה לך מבפנים כדי שהעניין יטופל לטווח הארוך. אני מציע לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי ולעשות את העבודה קודם כל עם עצמך ללא קבלת החלטות בעולם החיצוני בשלב זה. לא נראה שאת יכולה באמת לומר לעצמך באופן חד משמעי איך נכון ואפשרי לנהוג במצב שנוצר. בברכה ד"ר אורן קפלן

פסיכולוג ופסיכיאטר? תודה, פזית

לפסיכיאטר יש את הסמכות לתת מרשם לתרופות, הוא אינו נותן טיפול של שיחות "נפש", פסיכיאטר מאבחן את הבעיה ופותר אותה בתרופות, יש לו גם את הסמכות לאשפז את המטופל. להבדיל מפסיכולוג, שהטיפול נעשה באמצעות שיחות, הפסיכולוג מוביל את המטופל למודעות עצמית והכרה פנימית, והתמודדות עם מצבים שונים. עד כמה שידוע לי, פסיכולוג קליני יכול גם כן לתת תרופות.

פסיכולוג לא חייב לטפל באמצעות שיחות ישנן צורות טיפול שונות- התנהגותית, הומניסטית וכו'. התנהגותית - כוללת פחות שיחות . לעיתים, מעט מאד. פסיכיאטר הוא בוגר רפואה ואז מתמחה בפסיכיאטריה. פסיכולוג איננו רופא. כמו כן, פסיכיאטר יכול גם לעשות שיחות על מנת לאבחן את הפונה אליו.

פזית שלום פסיכולוג הוא מי שסיים לימודי תואר שני בפסיכולוגיה בתחום כלשהו של המקצוע. פסיכולוג קליני הוא מי שהוכשר בלימודיו למתן טיפול פסיכולוגי באנשים, עבר התמחות בתחום זה וקיבל רשיון מומחה ממשרד הבריאות. הטיפול הוא בעזרת שיחות ולא באמצעות תרופות. יש גישות פסיכולוגיות רבות לטיפול, דינמי, התנהגותי, קוגניטיבי ועוד. תוכלי לקרוא על הטיפול הפסיכולוגי בקישור הבא http://www.psychologia.co.il/facts1b.htm פסיכיאטר הוא רופא שהתמחה בתחום הנפש ומטפל בד"כ באמצעות תרופות. חלק מהפסיכיאטרים עברו גם הכשרה בפסיכותרפיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על התשובות פזית

ד"ר אורן קפלן שלום רב, הבעיה היא כזאת: לגיסי יש בעיה של דיכאון, שהמשפחה אינה יודעת כיצד להתמודד עימה. הוא אינו מוכן ללכת לטיפול, וטוען שפסיכולוג אינו יכול לעזור לו. הוא היה בחור דיכאוני עוד לפני שאחותי התחתנה איתו אבל זה לא היה מספיק ברור, משפחתו די ניסתה להסתיר זאת בטענה שלכל אחד יש מצבי רוח משתנים. אחותי ובעלה עברו משבר בחיים (לפני כשנתיים הם איבדו את התינוקת שלהם), בעקבות המשבר הנ"ל הוא החליט להתמודד עם העניין בעצמו ולא הלך לטיפול, לעומתו אחותי הלכה לטיפול פסיכולוגי דבר שטרם הרבה. במשך הזמן הוריו של גיסי התגרשו וגיסי לקח את העניין מאוד קשה (לאחר מס' חודשים שהוריו היו גרושים הם החליטו לחזור ולהתחתן שוב). בעקבות שני המשברים הנ"ל גיסי ניכנס לדיכאון עמוק יותר, הוא הסכים ללכת לטיפול פסיכיאטרי בלחץ המשפחה כי הוא התלונן שהוא לא חש בטוב, ושאין לו למה לקום בבוקר, הוא היה מסתגר בחדרו וסוגר את כל החלונות בבית כדי שיהיה חשוך והולך לישון. הוא היה טוען שהשינה מבריחה אותו מהמציאות שבה הוא חי. הפסיכיאטרית נתנה לו מס' כדורים שלא עזרו לפי תלונותיו. מה גם שהוא פחד להתמכר אליהם ולכן הוא שלל אותם מלכתחילה. בבדיקות דם שהוא ערך התברר שהכדורים אכן עלולים להזיק לכבד שלו והרופאה הורתה לו להפסיק מייד את הטיפול אבל להמשיך בטיפול פסיכולוגי. גיסי אינו מעוניין בטיפול הנ"ל, הוא כבר טוען מראש שזה לא יעזור לו. המצב מחמיר מאוד, הוא מסיים את עבודתו מוקדם בצהרים, מגיע הביתה וסוגר את כל חלונות הבית והולך לישון, הוא בקושי אוכל, הוא טוען שהכמות המועטה שהוא אוכל זה רק כדי לשרוד. לאחר המיקרה הראשון עם התינוקת אחותי ניכנסה שוב להיריון (שלדעתי זאת היתה טעות) וכרגע יש להם ילדה בת חודשיים. אני מפחדת מאוד על האחיינית שלי, שלא תיגדל בבית כזה עם הורה מדוכא ושלא תהפוך לאחת כזאת. אחותי עובדת עיצות גם כן ולא יודעת מה לעשות, כיצד לשכנע את בעלה ללכת לטיפול. הוא גם סובל כפי דעתי מהתנהגות כפייתית שגם תורמת לדיכאון שהוא עובר וזה מתבטא בכל מיני דברים קטנים ומטופשים שעליהם הוא מתעקש שיבוצעו ויתוקנו באותו הרגע (לדוגמא: הוא יכול להתעסק שעות שלמות עם מראות הרכב, בזמן שמראה אחת לא מתיישרת לו כמו שהוא רוצה, או נתיך של אחד הרמקולים בבית נישרף והוא יהפוך את כל הבית כדי לתקן בזה הרגע את הבעיה, כי אם לא הוא לא יישן כל הלילה.....ועוד כל מיני דברים שלא אוכל לפרט). מה אחותי יכולה לעשות בכדי לעזור לבעלה? (הוא מפנים את הבעיה ואומר שאם מצבו הכלכלי והכספי היה טוב יותר אז הוא לא היה מתנהג ככה) האם עלינו להתערב? האם עלינו לכפות עליו טיפול? (הפסיכיאטרית אמרה לאחותי שאם המצב יתדרדר, אז לאשפז אותו בכפייה). כרגע הוא עובד, אבל הוא מראה סימנים של רצון לעזוב את מקום העבודה. אנחנו מודעים לכך שהוא סובל וזקוק לעזרה. אודה לך מאוד על תשובתך.

רחל שלום יש בעיה רצינית לתת טיפול לאדם שלא מוכן לקבל טיפול. אישפוז כפוי איננו רלוונטי למקרה שאת מתארת, הוא יכול להתאים רק במצב פסיכוטי של ממש או בסכנה מוחשית ביותר לאדם או לסביבתו. עם כל הסבל שאתם עוברים, זה לא נשמע המצב. לא מדובר רק בבעיה אישית שלו אלא בבעיה שמשולבת במערכת המשפחתית שלו ושל אחותך. אין ספק שהאירועים במשפחה הם חלק ממה שהשפיע עליו, אבל אני מדבר על משהו רחב מכך, למשל מדוע הם מצאו זה את זה ונשארו ביחד. לכל אחד מהם יש חלק בזה, לא רק לגיסך. לכן נשמע שבכל מקרה טיפול זוגי עשוי לעזור לשניהם, ובוודאי יוכל לשמש גשר לקבלת טיפול עבורו. לכן זה הנתיב בו הייתי ממליץ ללכת. אם הוא מסרב שתבקש ממנו לבוא עבורה. במידה ועדיין הוא מסרב לטפל בעצמו ובזוגיות המשותפת שלהם היא צריכה לחשוב בעצמה האם זה הקשר הנכון עבורה לטווח הארוך, וכאן זה כבר הטיפול והעניין שלה. אני לא חושב שתוכלי להתערב הרבה יותר מזה. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה על תשובתך, אני באמת אייעץ לאחותי על טיפול ויעוץ זוגי, ובתקווה שזה יעזור לשניהם.

שלום רב, בני בן 10 אינו מבחין בין טוב לרע וקל מאוד להשפיע עליו וחבריו כמובן מנצלים זאת ונותנים לו לעשות את הדברים השליליים וכמובן שהאשמה נופלת תמיד על בני. דוגמה למעשה כזה: בני וחבריו ראו אוטו פתוח ובפנים היו ופלים והם שידלו אותו לקחת את הופלים מהאוטו כמובן שבני נתפס. הבעיה שלי שכמה שאני מסבירה לו שאלו מעשים שלא ייעשו לא נראה לי שהוא תופס במודעותו. אוליי עליי לציין כי לבני גם הפרעת קשב וריכוז אינני יודעת אם יש שייכות. הייתי מבקשת עיצה דחופה מה עליי לעשות ואם אפשר לעזור לי כאן בפורום או לכוון אותי לטיפול /כיוון מסוים שעליי לקחת את בני. תודה מראש

חלי שלום לא בטוח שאינו יודע להבחין בין טוב לרע. יתכן שהוא מגיב בצורה אימפולסיבית, שהוא זקוק להכרה מחבריו, ומוכן להשיג אותה בכל מחיר. הסבריך לא עוזרים כיוון שאת ההבנה יש לו, אבל הרצון אחר. כדאי מאוד לטפל בעניין כיוון שבהמשך זה יכול לגרום לו צרות רבות. אני מציע שתפנו לקבל ייעוץ פסיכולוגי להורים. יתכן שבהמשך יהיה מקום גם לשיחות איתו. יתכן שיש קשר להפרעת הריכוז, הן בנושא האימפולסיביות והן בדימוי עצמי נמוך שנוצר לעיתים לילדים אלו ועלול להשפיע על דפוס ההתקשרות החברתי בצורה שלילית. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, אני אמא לילד בן 12, ולאחרונה בעקבות המצב הבטחוני בעולם בכלל ובמדינה בפרט אני ערה לפחדים וחרדות אצל בני. הפחדים והחרדות מתבטאים בשאלות על המלחמה בעירק - חוסר ריכוז, חוסר שקט, הסתגרות בבית מדי פעם, שאלות על מוות, ואיך אפשר להשתחרר מהצבא בבוא העת ? מה עלי לעשות ? בברכה ותודה מראש

רורי שלום הבעיה אופיינית לאנשים רבים ובוודאי לילדים בתקופה הנוכחית. חשוב לספק את המידע, להרגיע, לומר שהסיכוי שיקרה משהו נמוך מאוד. רצוי ללוות ולהיות יותר ביחד, המשפחה הקרובה מספקת בד"כ את ההרגעה הטובה ביותר. אם את מזהה תופעות חרדה חריפות יש אפשרות לפנות לייעוץ פסיכולוגי למספר שיחות שיתמקדו בטכניקות הרפיה והרגעה. בברכה ד"ר אורן קפלן

למה לא כיף לי לשבת לבצ'ט עם אנשים ביום כמו שכיף לי בלילה...אני אוהב לגלוש רק בלילה להוסיף הודעות לפורמים השונים רק בלילה...מובן שאני לא עובד..גילי 20 אני אוהב להסתובב בבית רק בלילה...........הכל בלילה.............. כמובן שהשעון הביולגי שלי התחרפן ..אם לא ישנתי לילה שלם וגם ביום לא ישנתי שאחרי אז מתי שאני הולך לישון בלילה ב10 אני קם באמצע הלילה כמו 2 שלוש................ ניסיתי לשנות את זה.................אבל לא הלך לי...........................עכשיו השעה למשל 4:30 לפנות בוקר................................... וזה רק הבעיה הראשונה שלי..................................... ב' אני כל כך דפוקקקקקקק:((((((((( עוד לפני ששינתי את השעון הביולגי שלי.. דברים לא נקלטים לי במוח חלק......אני איטי להחריד......והפלא הוא שכולם אומרים שאני חכם......ואני יודע שהם לא משקרים............אז למה אני בטוח שאני כזה...אני לא יודע איך לבטות את עצמי .................................כשאני רוצה לומר משהו שאני חושב אני פשוט נתקע. לא בגלל שאני מפחד ממשהו ..אני לא דופק הרבה חשבון לאנשים...................... והקטע הוא כשהייתי ילד החזקתי את עצמי לחכם העולם................חחחחח:( וגם אז הייתי דפוק:(...............בגיל 16 הבנתי שאני מה שהעולם אומרים אהבל................... אנשים אומרים לי כל הזמן תחשוב חיובי.......מה לעזאזל הם רוצים ממני מה זה לחשוב חיובי יותר נכון מה זה '''לחשוב''' נראה לי שבחיים לא חשבתי..........................באמת באמת.............. פעם הייתי קולט אנשים מהר מאד הייתה לי אינטואיציה חזקה והיא נעלמה לי........... תמיד אני שוכח מילים שהם קצת יותר מידי מתוסבכות.......אז איך חושבים........אני תמיד סבלתי מחוסר ריכוז.................לא לא לא מה שאתם חושבים לא הייתי היפראקטיבי ההפך הייתי חלמן בצורה לא נורמלית יכולתי לשבת שעות בכיתה ולחלום.......................... וזה מה שהייתי עושה...אז ככה שאף פעם לא חשבתי באמת .................................... אבל מעצבן אותי איפה האנשים ראו שאני חכם ואני לא ראיתי....בגלל שלפעמים הייתי שואל משהו כדי להראות שאני בעיניינים אז הם מופתעים וואוו איזה הגיון יש לך................. (אגב בקשר למה שאמרתי שאני לא יודע איך לבטות את עצמי הצחוק שהרבה פעמים הייתי עוזר למורה כלומר המורה משתגע שעה איך להסביר משהו ואני פתאום מתעורר לי זורק לו איזה משפט אחד והוא מחייך בהקלה ואומר יש לך שכל ישר שתדע לך.......................) מה עוזר לי השכל הישר הזה??????זה לא עשה אותי חכם.........אולי אני לא אקח סמים אבל כבר שטויות באמת עשיתי..אבל שטויות כלום עושים טעויות:) אז זהו אני לא יודע למי יש בכלל עצבים לענות לי........................ואם הדוקטור לא יענה לי אז אני רוצה שכל חברי הפורום יחתמו על עצומה עד שיענה ליייייייייייייי דוקטור אם אתה רוצה לדעת עוד פרטים עלי אז תאמר לי ..אם תשאל מה קרה שפתאום הבנתי שאני אהבל אני לא זוכר מתי בדיוק ואיך זה קרה ...כלומר מה גרם לזה................ אני אנסה להזכר........................קיצר אני חי מיום ליום בסוף אני לא יודע איפה אני אמצא את עצמי.............כמובן לא מיליונר איך שאני רוצה להיות................................................ אז זהו זה מה שיש לי לספר לכם על עצמי ובאמת לא בא לי לסיים זה כיף לי כזה............. אז שאני אמשיך?אבל מה?.............................................................................הטוב הזה נכתב אחרי חמש דקות........אז יאללה בה ביי............... אם שאלתם את עצמכם איך זה שאני עדיין לא איבדתי את עצמי לדעת...אז התשובה היא שאני דתי ורוצה חלק בעולם הבא:)))))))צ'או....אוף הייתי צריך לכתוב לכם?אני לא מכיר אותכם בכלל ...בעצם זה מה שטובבבבבבבבבבבבבבבבבב טוב עכשיו אני לוחץ מרצון

הרבה דברים יש לי לומר ולשאול אותך. ראשית, התרשמתי שאתה אדם אינטילגנטי, שמחפש את הדרך שלו למשמעות ולביטוי האישי בעולם המורכב שלנו. סיגלת לעצמך סגנון חיים לילי, אולי כדי לשמור את עצמך במקום מוגן ובטוח בבית, ובחושך. נראה לי שאתה דווקא אדם שאפתן מאוד שאולי בגלל זה אתה מפחד לחשוף את עצמך לעולם. שאולי החברה תגלה מישהו אחר ולא את מי שאתה מנסה להציג עכשיו. אולי העולם הדתי שבו אתה מצוי שומר עליך אבל אולי הוא לא מאפשר לך לחיות חיים מלאים כמו שאתה חפץ. האישורים לחוכמתך מהסביבה לא מתקבלים אצלך כי בתוכך אינך מאמין בך ואולי יש צורך לחזק את האמונה הפנימית שלך בעצמך. לדעתי, כדאי לך לפנות לטיפול פסיכולוגי במכון אדלר על מנת לבדוק את העולם הפנימי שלך כך שיהיה לך יותר ברור מי אתה, מה אתה רוצה, מה אתה אוהב, איך אתה מרגיש בחברת אנשים .... יותר מכך, חשוב לי לציין כי מה שאתה מתאר הן חוויות שרבים חווים ולא אומרים, ולך יש את האומץ לעלות את התהיות. תפנה לטיפול מתוך מקום של רצון להבין את עצמך, תאמין לי מניסיון זה עולם מופלא.

.תודה יקח לי זמן להפנים את מה שכתבת אז אני חוזר על זה שוב ושוב....עד שאני יבדוק בהמשך היום אולי מחר אולי מחרתיים באיזה יום שלא יהיה ואני יראה אם יש קשר עכשיו זה לא נראה לי בדיוק ..אבל אני לא פוסל אין לי זכות לפסול כי אני לא יודע מה אני.. אז אני התבונן למשל לראות אם באמת פשוט אני סיגלתי לעצמי אורח חיים לילי כדי להיות מוגן ובטוח....צריכים לבדוק...בקשר לדת ברור שיש דברים שהדת לא נותנת לי לעשות אותם וגם אם אני חפץ אסור לי ........אז נוריד את הדת מהפרק.............אני לא מאמין בעצמי ואין פלא למה לא........................................... מכון אדלר אין לי כי אני בחו''ל ואין לי עצבים ללכת לפסיכולוגים אנגלים..כן אני בלונדון:) אני לא יבין טוב מה הם רוצים ממני..אז חבל הזמן וזהו תודה גליה.................מה שאמרת שהרבה חוו מה שאני חוויתי ...אני יודע שיש כזה דבר:) אני כנה זה הכל ........................ואני יודע שחיזקתי אותך איך שהו במכתב שלי.....טוב עכשיו אני לא יודע איך לבטות את עצמי אז אמרתי ככה חיזקתי בלה בלה בלה אבל משהו כזה .......................ואני מתאהב בקלות אז watch your step:))))

כדאי שתחליט קודם כל לטפל בשעון הביולוגי שלך ואם אינך יודע כיצד לעשות זאת, ישנה מרפאה לרפואת שינה שיכולה לעזור לך. יש שם גם פסיכולוג מקסים שיוכל לעזור לך ולהדריך אותך. ועיצה לי נוספת אלייך היא שכדאי שתתחיל לחשוב מה לעשות בחייך, לך תימצא עבודה שתתאים לך, או שתלך ללמוד מקצוע. צא ותכיר בחורות במקום להיתקע עם המחשב כל הלילה, המחשב לא יעניק לך פרנסה ולא יאכיל אותך. אז תוציא את השקע שתקוע לך במחשב ותתחיל לראות עולם. בהצלחה. נ.ב. המרכז לרפואת השינה בתל-אביב, ברחוב שנקין 80 5601341 - 03

בדוי שלום פתחת ואמרת שברור שאתה לא עובד ושהיום והלילה השתבשו. מכאן ברור שבלי קשר למה את חושב וחש, משהו בסדר החיים הרגיל משובש כעת. אני מתאר לעצמי שיש דברים בתוכך שגורמים למצב הנוכחי. השאלה האם אתה נותן מקום לטיפול בעצמך מבחינה נפשית ולהתארגנות הפרקטית לתפקוד סדיר, שעשוי להיות חלק מהפתרון. נשמע לי שאתה סובל אבל לא כל כך יודע מה לעשות עם מה שקורה לך. במצב המבולבל הזה אני חושב שכדאי לכך לפנות לטיפול ולברר בצורה רצינית מה קורה. למרות שכתבת די הרבה, קשה באמת להבין מה מתרחש אצלך, ואני לא בטוח שאתה עצמך מבין. כדאי להשקיע לבירור העניין, אני בהחלט מסכים עם מה שכתבת שאתה זקוק לעזרה לשם כך. בברכה ד"ר אורן קפלן

אז מה הועילו חכמים בתקנתם ..טוב אני עייף אין לי כח....יאללה ביי תודה בכל אופן

שלום רב. הייתי שמחה לקבל המלצה לפסיכולוג. חשוב לי שהוא יהיה גבר היות ואני מעונינת לעבוד על מערכות היחסיםץ יש לי עבר של "קורבנות" מסוימת ויחסים לא טובים עם אימי והנל בא לידי ביטוי במערכות יחסים שלי. בעבר חיפשתי גברים מאצואים וחזקים (למרות שהם כלל לא מתאימים לי) והכל מצורך של הגנה אודה לך

מיכל שלום שלחי אלי מייל ואפנה אותך לפסיכולוג. אני מכיר בעיקר באזור המרכז. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מעוניינת בפסיכולוג באיזור המרכז .אודה לך(אגב האי מייל שלי מקבל רק כתב באנגלית)

בתי בת 16 ומזה שנתיים אנו בטיפולים שונים , הגענו לבי"מש לנוער ע"מ לקבל צו השגחה כיון שהיא עושה הרבה בעיות , עשינו אבחון והתברר כי היא מאוד אינטלגנטית אך מצבה מבחינה רגשית מעורער מאוד היום היה צריך להיות דיון ראשון בעינינה וכיון שהיא נעלמה מתחילת השבוע, הדיון נדחה ואנו לא יודעים מה לעשות . קיויתי מאוד שהיא תגיע היום שלחתי הודעות sms אבל השעה חצות וחצי והיא לא עונה אני מיואשת, לקחתי ואבן להרגעה ואני ממש לא מוצאת את עצמי מרוב ייאוש בבקשה עזור לי.

שלום נשמע שישנה כאן בעיה סבוכה למדי ואני בספק אם אוכל במסגרת הפורום לעזור. אתם צריכים ליווי מקצוע קבוע ומסודר, גם כעת במצב האקוטי שנוצר. אני מקווה שהילדה תחזור במהרה ושתוכלו לחזור למסגרת טיפול כדי להתמודד עם הבעיות. אני מציע שתתייעצי מייד בבוקר עם הגורם עימו אתם נמצאים בקשר טיפולי קבוע שיידע לתת עזרה ממוקדת לאור היכרותו עמכם. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לד"ר קפלן אני "בחורה" בת 35 סיימתי לפני כשנה לימודים ברפואה סינית, לפני כ-7 שנים סבלתי בעקבות גירושין מהתקפי חרדה , הייתי מטופלת בסרוקסט ובנוסף בטיפול פסיכולוגי. היום אני נשואה בשנית כשנה ובתחילת הריון ראשון. מאז התקפי החרדה שפקדו אותי ולא שבו אני עדיין מחכה לרגע שאשוב להיות בעלת ביטחון עצמי כבעבר, אך הרג אינו מגיעה אני כאילו מרגישה כל הזמן חלשה, אשר לא מצליחה להשיג את מה שאני רוצה בחיים, בעיקר ברמה כלכלית, האם יש פתרון. תודה מראש

ליאת שלום בטחון עצמי הוא ביטוי כללי לתהליך ארוך המלווה אותך מתחילת חייך ומשתנה כל הזמן. לכן גם הפתרון אינו במונחים של שינוי חד אלא בתהליך של שינוי. עברת לא מעט טלטלות וכעת את מנסה להתייצב. תני לעצמך את הזמן לכך, זה בהחלט סביר שדברים כאלו יקרו במהלך שנים ולא תוך ימים. התחתנת שוב, סיימת הכשרה מקצועית, את בהריון, כל זה מצביע על המון דברים חדשים שיכולים להיות אופטמיים מאוד. לכן מעניין לקרוא את תחושתך שאינך מצליחה להשיג דברים בחיים, מהצד זה לא נשמע כך. יתכן שהחרדות נושפות בעורפך שוב, ואולי כדאי לך להיעזר בטיפול בו היית כדי להתחזק ובמיוחד בתקופת ההריון בה כל כך חשובה השלווה הנפשית. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן קפלן מודה על תשובתך, האם כוונתך היא לחזור לטיפול פסיכולוגי או לשוב וליטול תרופות, ההרגשה העיקרית היא חוסר שביעות רצון כללית והרגשת כישלון פינמית, למרות שחיצונית רואים את ההתקדמות, כמו איזה דיכאון פנימי, שמונע הנאה בסיסית מהחיים. ושוב ברמה המקצועית ההתפתחות היא מאוד איטית, ולא רווחית דבר אשר מאוד מתסכל, לאחר שהשקעתי כמאה אלך ש"ח בקירוב. תודה מראש ושבת שלום.

למה אנשים ביישנים? למה חלק מופנמים וביישנים וחלק לא? על מה זה מעיד? האם רמת הביישנות יכולה להשתנות עם הזמן? להשתפר או להתגרע? האם לחרדות יש השפעות על ביישנות? תודה על כל תשובה

רועי שלום ביישנות יכולה לנבוע מדברים רבים, זה מעיד בוודאי על הסטוריה אישית שהובילה לכך, וצריך לשאול בצורה מאוד אישית כל ביישן בנפרד. אפשר בהחלט להשתנות בתחום זה ולחרדות יש חלק בביישנות, חרדה חברתית באה לביטוי בסוג של ביישנות באינטראקציה חברתית. במידה והתכונה הזו מפריע לך בחיים כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי הן כדי להבין את מקורותיה והן כדי לטפל בה. יש אפשרות להיעזר גם בטפול קבוצתי עם או בלי הטיפול האישי. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום, סיימתי את לימודיי לתואר ראשון בפסיכולוגיה, וכיום אני עובדת בבית חולים פסיכיאטרי במחלקת ילדים. במחלקה אני פוגשת ילדים עם בעיות שונות. נדהמתי לגלות שגם ילדים מאובחנים כסובלים מסכיזופרניה או התקפים פסיכוטיים. רציתי להבין יותר מה מרגיש אדם החולה בסכיזופרניה, ולכן חשבתי לעצמי שאדמיין שאני רואה דמות המדברת אליי, אך לא עשיתי זאת כי אני חוששת שזה ימצא חן בעיניי, ואני אגלוש לפסיכוזה (האם אני מובנת?). יש עוד דבר אשר מטריד אותי. גדלתי בבית שבו לאימי היו אמונות טפלות שהיא אילצה אותנו לקחת בהם חלק. והיום לפעמים אני מפתחת לי אמונות טפלות משל עצמי, או חושבת מחשבות כמו שעליי לוודא כי כל הארונות בחדרי סגורים לפני שאני יוצאת מהבית כי אם לא משהו ישתבש (למשל אחלה בסכיזופרניה). המחשבות עצמן לא מטרידות אותי מאוד, אך עצם העובדה שאני חושבת אותן מטרידה אותי. אני שוקלת להמשיך את לימודיי לפסיכולוגיה קלינית, ומודאגת מההשפעה שתהייה לזה עליי. מה דעתך על הדברים שסיפרתי? תודה, איילה

איילה שלום נשמע שאכן יש מחשבות טורדניות שפוקדות אותך, ובהחלט יתכן שזה קשור גם לאימך. אני חושב שצריך לתת לדברים הללו מקום יותר מאשר כמה שורות בפורום, ולכן אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי, בוודאי אם כוונתך לפנות ללימודי פסיכולוגיה קלינית שדורשים בין היתר מודעות עצמית גבוהה לתהליכים שאת עוברת. אינני יודע איזו הדרכה את מקבלת במסגרת עבודתך, אבל אולי יש אפשרות להעלות את הנושא בפני אדם מקצועי שאת מרגישה אליו מספיק קרובה בעבודה. אם יש צורך להרגיע, אין למה שאת כותבת ולפסיכוזה דבר וחצי דבר. מדובר בחרדה שכדאי לעבד ולבדוק אותה. בברכה ד"ר אורן קפלן

בתי בת 3 חודשים. ניזונה מהנקה ופורמולה. לאחרונה מכניסה ידיים בקביעות לפה, וכשעייפה מוצצת את האגודל. ע"פ מה שקראתי עדיף שתינוק ימצוץ מוצץ מאשר אצבע (גמילה קלה יותר, הפרעה בצמיחת השיניים), אבל כשאני מנסה להוציא לה את האצבע מהפה היא כועסת בוכה, ובכל מקרה לא מוכנה לקחת מוצץ. נראה לי שאני מתסכלת אותה. האם להתעקש או להניח לה? תודה.

גלי שלום זה נושא שאין עליו הסכמה חד משמעית. כדאי לך להתייעץ עם חברות וקרובים מסביבך כיצד לנהוג, וחשוב גם להישאר עם אינטואיציה בריאה. אישית הייתי מניח לעניין ולא מתעקש איתה, אני לא רואה את היתרון של המוצץ על האצבע, בוודאי בגיל הזה. יהיה לכם עוד הרבה זמן להתמודד עם גמילה אם תרצו גם מהאצבע וגם מהמוצץ. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני נמצא בשנות העשרים הראשונות לחיי, ובשלוש שנים האחרונות אני חש בשינוי במצב הרוח התמידי,מין דכאון סמוי. (לא חזק) ראוי לציין שכל זה התחיל בהדרגה ברגע שגמרתי עם כל המסגרות של הנעורים וכביכול יצאתי לחפש את עתידי. בתחילה הסברתי לעצמי שזה חלק מהתרצנות החיים וכשאתחיל לעבוד או ללמוד כל היום בצורה קבועה וממושכת המצב יסתדר, אז אמנם חשתי בשינוי סבירלטובה במשך הזמן אך עדיין זה לא מה שהיה פעם. בנוסף לכך , מה שמטריד אותי במיוחד הוא קושי מסוים בחשיבה עמוקה ואולי קושי בריכוז גבוה שתמיד היה לי. בעבר הייתי חובב גדול של חידות הגיון קשות , וספרים אינטלקטואליים, אך היום אני לא מסוגל לחשוב בכלל באותו להט ויכולת ניתוח שהייתה לי לפני כ3 שנים. אני מרגיש איזשהו "מחסום" בחשיבה. (וגם את זה הסברתי לעצמי כמו משהו דימיוני ולא בטוח) בכל אופן אני רואה את הקושי בחשיבה כמשהו שמתלווה למצב האפרפר שאני נמצא (אולי בגלל חוסר מסגרת קבועה בתחום לימודים או עבודה) קראתי בכל מיני מקומות שסימפטומים כגון אלה(דיכאון+קושי בחשיבה) יכולים לעיתים להעיד על התפתחות סכיזופרניה, מה שנורא מפחיד אותי. כמובן אדגיש שמלבד הדברים שהזכרתי אני לא מזהה שום סימפטום נוסף ממכלול הסימפטומים הכתובים. לסיכום, החלטתי לאחרונה להיות יותר מודע לזה ולהיוועץ בשלב זה באנשי מקצוע ברשת ,ואני מאוד מעונין לדעת מה זה יכול ליהיות? האם זו הפרעה מוכרת אחרת? תודה רבה מראש

יוסי שלום אבחנות של ממש לא יכולות להיעשות באינטרנט ומאחר ואתה חושש ומרגיש שמשהו לא טוב קורה לך בשנים האחרונות יש מקום לפנות לייעוץ מקצועי. איכות חייך נפגעת ולכן בלי קשר לסוג האבחנה, כדאי לטפל בעניין ולנסות לשנות את המצב. צריך לזכור שחוץ שהבעיה שאת מתמודד איתה נוספת כעת חרדה מהשאלה מה קורה לך. פנייה לטפול עשוייה להפחית באופן מיידי לפחות את החרדה הזו. בברכה ד"ר אורן קפלן

קוראים לי רינת בת 25 ומתחתנת עוד 3 חודשים עם בחור מדהים שאני מאוהבת בו כבר 3 שנים מעל לראש. וכולנו יודעים ולא נהיה נאיבים שאין אנשים מושלמים !!! אבל... חברי עובד בחברה של מחשבים וכשהוא מגיע הביתה מסתבר שלא מספיק לו בעבודה הוא גם צריך לשבת שעות בבית מול המחשב. ולפני כמה חודשים גיליתי שהוא הרבה פעמים יושב וצופה בסרטים כחולים ובתמונות של נשים ערומות זה מכעיס ואין לי מושג למה אבל אני מאד כועסת עליו , דרך אגב היחסים שלנו פתוחים מאד וטובים מאד. מה לעשות? אני קוראת בהרבה פורומים על אותה בעייה של גברים שמכורים לאינטרנט וסקס באינטרנט. בבקשה אם תוכל לעזור אודה לך !!! רינת . נ.ב. כבר דיברתי איתו על זה וכלום לא עזר הוא פשוט מכור.

רינת שלום, לדעתי את לא צריכה לכעוס על העניין הנ"ל, בעלי היה יושב גם כן עם אתרי הסקס, ובהתחלה הרגשתי ניבגדת אך במשך הזמן הבנתי שעדיף שהוא יפנטז עם הבחורות שהוא רואה באתרי הסקס מאשר שיצא ויבגוד לי עם בחורות בחוץ. אני דיברתי איתו על הנושא הנ"ל, והסברתי לו שזה מטריד אותי והוא גרם לי להבין שזה "עניין של גברים", הוא וחבריו הטובים (ביניהם גם נשואים) מחליפים ביניהם תמונות של נשים עירומות, כמאין פנטזיה שהם חולמים עליה ושהם יודעים ומודעים שהיא לא תיתממש. בהתחלה זה היה בצורה מדאיגה מבחינתי אבל בשלב מסויים זה ירד לו, והצפייה באתרי סקס כבר הפכה לפחות מעניינת. אבל מה שכן, הסקס בינינו השתפר בצורה משמעותית. דברים שהוא ראה בסירטוני הסקס הוא היה מבקש לבצע אותם בחדר המיטות שלנו. דבר שגרם גם לי להרגיש טוב עם עצמי ועם המיניות של שנינו ופתיחות מינית טובה יותר. לדעתי את בעצמך יכולה להיכנס לאתרי הסקס ולקחת מישם רעיונות לבוש סקסי או כל רעיון אחר שאת מוצאת לנכון כדי לשפר את המיניות ביניכם ולגרום למין ביניכם להיות מעניין יותר, ותאמיני לי זה עובד. הגבר שלי בכל אופן מרוצה מאוד. בהצלחה וכנ"ל גם אני.

קודם כל תודה רבה על ההבנה וההזדהות, את בטח מבינה למה אני עצובה וכועסת אין טעם להסביר רק מה שמפחיד אותי ורשמתי לד"ר קפלן זה שבסוף הוא לא ימשך אליי יותר בגלל כל המושלמות באתרים האלו. תודה בכל אופן.

רינת שלום לפני שפונים לפתרון כדאי להבין מה מפריע לך במה שקורה, ואני לא בטוח שזה רק דבר אחד. אז על מה את כועסת ומה את מרגישה? נשמע שזה מתחיל בשעות העבודה ובזמן המועט שנשאר עבורך, ומסתיים בשאלה האם את לא מספיקה לו מבחינה מינית שהוא צריך מפלט באינטרנט, ועוד 3 חודשים לפני החתונה, מי יודע מה יקרה 30 שנה אחרי החתונה... אני מציב את הדברים בצורה די ישירה, אבל בד"כ זה סוג המחשבות שעולות בבירור ישיר. אני מציע לך לשים את כל הקלפים על השולחן מולו. יתכן שברמה הפרקטית הוא ימשיך לראות סרטים כחולים באינטרנט ואולי זה אפילו לא יפריע לך, אבל זה יכול לקרות רק כל עוד אתם על אותו גל ומספקים אחד לשני את הצרכים בזוגיות ולא שומרים כעסים בבטן. אני מציע לך לא להסתפק בתשובת ההתמכרות, בוודאי לא בשלב בו אתם מצויים בזוגיות. נשמע שיש כאן דיאלוג שאתם צריכים לעשות זה עם זה. בעיני סיפור האינטרנט הוא רק מניע להתדיינות האמיתית. אין אנשים מושלמים, את צודקת, וגם אין יחסים מושלמים. אבל יש אפשרות לשאוף לשלמות וזה יכול להיעשות רק בדיאלוג אמיתי, כנה והדדי. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום ותודה על תשובתך, אתה צודק זה לא מהיום אני כועסת וזה לא הדבר היחיד שמציק. הסיבה האמיתית לדבר זה כשדיברנו על כך ובכיתי במשך שעות (וכמובן שעכשיו הדמעות שוב פורצות החוצה)הוא גרם גם לי להבין שהוא אוהב להסתכל על הדברים הללו כבר המון שנים מאז היותו חייל צעיר בלי חברה. ופעם אחת תפסתי אותו על חם שהוא שלח מכתב לבחורה מהכרויות דיסקרטיות וזה שהיינו רק חצי שנה ביחד. אני לא ויתרתי לו וכמעט עזבתי אותו ומה שבטוח גרמתי לו להצטער על מה שעשה !!! והוא כמובן התנצל ואמר שזה מסקרנות והוא בחיים לא יעשה את זה שוב (ומזל שהיא לא ענתה לו). האמון נפל והעצב גבר עד שיום אחד החלטתי שהלב כבר לא עומד בזה, אז דיברנו המון ואגיד לך את האמת אותי מפחיד רק דבר אחד. והוא שבקיום יחסי מין הוא יחשוב על הנשים שהוא רואה ולא עליי. ואולי זה נוצר מחוסר ביטחון שאני לא מושכת אותו יותר. והדבר הכי חשוב שאני מאד מאד אוהבת אותו בכל ליבי ורוצה מאד שיהיה אבא לילדיי אני צריכה פשוט להבין שזה לא משהו אישי נגדי זה פשוט אולי עניין "של גברים". ועכשיו האמון בסדר וכבר לא כל כך עצוב אלא רק כשאני נזכרת וזהו תודה בכל אופן.

לד"ר אורן שלום רב, אני אם צעירה לשני ילדים. הבכור בכתה א. יש לי בעיה שגורמת לי למועקות ולחרדות שקיימות מס' שנים הקשורות לבני הבכור והתעצמו עם עלייתו לכתה א. בני ילד בריא,תלמיד מצטיין חביב וחברותי ונראה טוב ובכל זאת יש לי רגישות יתר בכל הנוגע לעניין החברתי שלו אני תמיד דואגת שיקרה מצב שלא ירצו לשחק איתו, שידחו אותו שיפגעו בו. כל יום אני מתחקרת אותו עם מי הוא שיחק ואם משהו נשמע לי מוזר או חריג אני מתחילה להלחץ,לדעתי אני עלולה לגרום נזק לילד ואין לי שליטה על כך. יש לי מן אובססיה לרצות שכל יום יהיה לו מפגש חברתי למרות שזה לא אפשרי שכן מדובר בכל זאת בילדים קטנים, יש מצבים בהם אני יכולה להתחיל לבכות ולרחם עליו אפילו בלי סיבה. ברצוני לציין שיש לו די הרבה חברים שהספיקו לבקרו בביתו במיוחד בתקופת הקיץ, אף פעם לא קרה מקרה שדחו אותו או שהוא נשאר בודד לדעתי אני חייבת טיפול דחוף. הייתי רוצה לדעת לאיזה סוג של פסיכולוג עליי לפנות והאם ניתן לקבל טיפול במסגרת קופ"ח. בתודה רונית

רונית שלום אני מסכים איתך שכדאי שתבררי מה קורה, וטוב שאת מסוגלת לעשות את ההפרדה ולהבין שלא מדובר בבעייה אובייקטיבית של הילד אלא בחרדה שלך. את יכולה לפנות לכל פסיכולוג קליני שנותן ייעוץ. ניתן לקבל טיפול דרך קופת החולים, התקשרי לסניף הקרוב לביתך לברר מה האפשרויות באזור מגוריך. כמו כן אפשר לפנות למרפאות משרד הבריאות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, קוראים לי מאיה ואני בת 17. רציתי להתייעץ בקשר לבעיה שמלווה אותי שנים רבות, ורק בזמן האחרון הבנתי את ההשלכות שלה על החיים שלי. אין לי ביטחון עצמי בכלל. חשבתי תמיד שאולי אני ביישנית מאוד, אבל הבנתי שהעסק יותר מורכב. אינני מסוגלת לדבר עם מוכרים בחנויות שאני אפילו לא מכירה, יש לי בעיה לדבר עם נהג אוטובוס ,ללכת לסופר וכד'. כמו כן, גם במערכות היחסים שלי אני נתקלת בדעות משונות עליי. נניח שהכרתי מישהו ..בפעם הבאה שאני אראה אותו יהיה נורא קשה לי לבוא לומר "שלום" והוא כמובן ישר חושב עליי שאני "מוזרה" . הרבה פעמים אני נתקלת במשפט "מה צריכים אומץ בשביל כזה דבר!?" ואני סבורה שכן. אני גם מאוד לא שלמה עם המראה החיצוני שלי למרות שכמט כל החברות והידידים שלי אומרים שאני יפה מאוד, ושיש לי גוף יפה. אני לא יודעת איך לטפל בזה, אשמח לקבל עצה בהקדם..תודה מאיה.

מאיה שלום את מגדירה את הבעיה כחוסר ביטחון עצמי ונשמע שהביטוי העיקרי שלו הוא בסוג של חרדה חברתית. מדובר בבעיה שנוצרת במשך זמן רב והסיבות שלה אישיות מאוד, את בוודאי מודעת לחלק מהן דרך ההסטוריה האישית שלך. אם את מעוניינת לטפל בזה את יכולה לפנות לפסיכולוג או פסיכולוגית ולהתחיל תהליך של טיפול. לא מדובר במשהו מהיר אלא בד"כ בתהליך שלוקח זמן, לפחות כמה חודשים, בהם תוכלי לפתח מודעות למקורות הבעיה ולהיעזר במפגשים כדי לשנות את המצב. אין ספק שחוויות חיוביות ומחמאות עשויות לשפר את הביטחון העצמי לאורך זמן, אבל לפעמים יש צורך בבירור יותר מעמיק כדי לגעת בשורש העניין. תוכלי לקרוא על טיפול פסיכולוגי בקישורים הבאים: http://www.psychologia.co.il/facts1b.htm http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום הייתי מעוניינת לדעת האם יש קשר בין הנפש למחלת האוסטיארטריטיס ואם יש קשר מה הוא? תודה

שפרית שלום עד כמה שאני יודע אין מקור סיבתי נפשי לאוסטאוארטריטיס, אולם יש אפשרות להיעזר בהיפנוזה כדי להתמודד עם תופעת הלוואי של אי הנוחות והכאב כתוצאה מהבעיה. בנוסף, מתח נפשי גורם להחמרה של הבעיה ולכן שיטות הרגעה מכל סוג עשויות לעזור בהתמודדות עם המחלה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום. יש לי חברה טובה ששרויה בדכאון כבר 5 חודשים. קשה לי לשים את האצבע על משהו ספציפי שגרם להתפרצות הדכאון ונראה לי שזה יותר אנדוגני ממצבי. באופן כללי, פשוט אין לה אנרגיות לכלום (כשיש לציין שמאז שאני מכירה אותה היא נתונה למצבי רוח קיצוניים המשתנים לסירוגין). היא נמצאת בטיפול בשיחה כבר שנה וחצי (לפני חצי שנה עברה מטפלת) ושאלתי היא, (א) האם נראה לך שמזובר בדכאון שמצריך טיפול תרופתי? (ב) האם זה אתי ומוסרי שאני אתקשר למטפלת רק על מנת לספר לה מה שאני רואה ???

שלום במקרה של דיכאון קליני יש צורך לפחות בבדיקה פסיכיאטרית, ובעיקרון טיפול תרופתי במקביל לטיפול הפסיכולוגי עשוי בהחלט לעזור. אני חושב שאחרי זמן רב ללא שיפור הכרחי לבדוק את האפשרות הזו גם אם יוחלט בהמשך לא להשתמש בנתיב התרופתי. אני חושב שכדאי לך לדבר עם חברתך באופן ישיר ולא להתערב בטיפול שלה, זה עלול להיות בעייתי ולפגוע במערכת היחסים שלכן. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני צריכה עצה... יש לי הרבה בעיות : הפרעת אכילה, הפרעות חרדה למיניהן וכנראה גם הפרעת אישיות גבולית... (לדעתי בכל אופן) אני נוהגת לפגוע בעצמי (לחתוך, לעשות פצעים עם הציפורניים בכפות הידיים, לתת לעצמי מכות בראש וכו'). ואני רוצה למות. אני שונאת את העובדה שנולדתי, ואת עצמי בכלל. יש לי גם חרדה חברתית מאוד מאוד גבוהה ולכן בעיקרון אפשר לומר שעד עכשיו לא קיבלתי עזרה גם כשאני הולכת לפסיכולוגים אני פשוט יושבת ושותקת אני מתביישת לדבר כי אני בטוחה שהפסיכולוגית צוחקת עליי וחושבת שאני מטומטמת אני מאוד שונאת את המצב בו אני נמצאת כרגע. אני בוכה כל יום ונמצדת בדיכאון. כלפי חוץ אני מתפקדת בסדר גמור (בגלל שאני מתביישת שיחשבו שמשהו איתי לא בסדר) אבל מבפנים אני מתפרקת. ניסיתי להתאבד לפני כשבוע. אם חבר שלי לא היה משגיח עליי עכשיו בכל זמן ודואג שאני לא אשאר אף פעם לבד בבית, סביר להניח שהייתי כבר מתה. ראוי לציין שאני בת 16, ושהמשפחה שלי לא יודעת מכלום. בהם מקור הבעיה והם חושבים שאני משוגעת וכו. אני מפחדת ומתביישת ולא מסוגלת לפנות אליהם... האם אשפוז זה הפתרון היחיד שלי ? אני לא רוצה להתאשפז, אני מפחדת, ומלא אנשים מספרים שקרובים שלהם שהתאשפזו או הם עצמם פשוט נדפק להם המוח פי 2 בעקבות האישפוז מה אני כן יכולה לעשות בשביל לשפר את מצבי ?

שלום אישפוז לא צריך להיות הפתרון היחיד אבל את צריכה להיות בטיפול פסיכולוגי קבוע ומסודר לפחות פעם פעמיים בשבוע. לא נורא שאת לא יכולה לדבר, עם הזמן תתרגלי ותצליחי לדבר. חשוב שתהיה לך מסגרת שבה תוכלי לבטא את עצמך, במיוחד אם המשפחה אינה מודעת למצבך. אני מבין שקשה לך להיות בטיפול, אבל אני חושב שאסור לך לוותר. נשמע שאת מתקשה לטפל בעצמך ואת זקוקה לזה. לפעמים זה גם עניין של מזל למצוא את האדם שאת מתחברת אליו ואז הדברים הולכים יותר בקלות. אני מציע שתנסי להיעזר בהורים לפחות כדי למצוא לעצמך טיפול מתאים. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

קודם כל תודה על התשובה... יש לי רעיון, שאני חושבת שיוכל לעזור לי. אבל ההורים שלי חושבים שהוא מטומטם וכו'. לכן אני צריכה עצה ממך אני עכשיו נקרעת בבי"ס... אני פרפקציוניסטית, ויש לי חרדה חברתית. כך שאני מקבלת ציון לא טוב (= בשבילי - נמוך מ-90...) אני פשוט נכנסת לדיכאון.. ומרגישה מאוד מאוד רע. עכשיו אני בכלל בתקופה גרועה, ואני לא מצליחה להתרכז וללמוד למבחנים ולכן אני גם כבר הברזתי מכמה, ואני עכשיו בכלל בדיכאון (ניסיתי להתאבד לפני שבוע) ואני לא יודעת מה לעשות עם עצמי. לכן עלה לי רעיון... חשבתי אולי אני אצא עכשיו מבי"ס. אשב בבית ואשקיע רק בעצמי (קשה לי לעשות את זה יחד עם הלחץ של בי"ס. כל יום נוסף לחץ חדש ואני לא יכולה להרשות לעצמי כלכלית יותר מפגישה אחת בשבוע עם פסיכולוגית, כך שכל שבוע נוספים מליון דברים ומליון בעיות ובקיצר, זה לא עובד...) אני רוצה לשבת בבית, לבנות אתר (אני מאוד אוהבת לבנות אתרים, זה גורם לי להרגיש טוב עם עצמי וגאה בעצמי בגלל התגובות), ולהשקיע בעצמי. להתחיל טיפול פסיכולוגי, וללמוד באופן עצמאי (אין לי בעיות עם זה, להיפך) כל מיני נושאים שבהם אני מתקשה כרגע - כמו מת', ואנגלית. הייתי עושה את זה בשמחה תוך כדי הליכה לבי"ס, אבל יש לי 2 או 3 מבחנים כל שבוע ולכן אני כל הזמן מזניחה מקצוע אחר... בקיצר, חשבתי שזה יהיה מאוד טוב אם אני אשאר בבית את החצי שנה שנותרה, אשקיע בעצמי, אטפל בחרדה החברתית וכ' ושנה הבאה אחזור על י"א בפנימיה כלשהי, רחוק מהבית ... אז גם אני אדע כבר חצי מהחומר ולכן הלימודים יבואו לי יותר בקלות ואני לא אלחץ ואהיה היסטרית כל הזמן... ההורים שלי צרחו עליי שאני מטומטמת, בגלל הרעיון מה אתה חושב ? רעיון טוב ? או לא ?

מאז שאני זוכרת את עצמי (כמעט) יש לי חרדה עצומה כאשר אני צריכה לדבר בפני קבוצה. אני כמעט חוטפת התקף לב, מסמיקה, דפיקות לב היסטריות, בלבול...... הייתי בטיפול פסיכולוגי בעבר וזה לא עזר, אני מודעת לעצמי מאד, אבל הדבר הזה פשוט מכשיל אותי לגמרי. רק מהמחשבה אפילו שעוד כמה חודשים אני אמורה ללכת למקום חדש ולהציג את עצמי בפני אנשים - אני לא ישנה בלילות. זאת ללא ספק פובייה ענקית והייתי רוצה לגרש אותה מחיי! האם יש אנשי מקצוע שמתעסקים במיוחד בדברים כאלו? איפה? והאם אפשר לטפל בזה ולעלים את זה לחלוטין?

אלמונית שלום כמה זמן היית בטיפול פסיכולוגי? האם את יודעת באיזו גישה טופלת? הפתרון תלוי בעד כמה הפוביה ממוקדת. אם מדובר במשהו שבאמת אופייני רק להופעה בפני קהל ניתן לטפל בבעיה בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי. ניתן גם להיעזר בהיפנוזה. אם מדובר בתופעה שאת פוגשת במקומות רבים בחייך סביר להניח שהטיפול יהיה ארוך יותר. בעיקרון אפשר להיעזר במקביל בטיפול תרופתי נוגד חרדה. תוכלי לקרוא בקישורים הבאים על חרדה, טיפול בהיפנוזה וטיפול ב EMDR שעשויה גם לעזור http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm http://www.psychologia.co.il/emdr.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

היי! אני בת 33 פרודה מחבר מזה כמה חודשים.כל פעם שאני צריכה לחשוב על להתחיל מערכות יחסים וללכת לפגישות עוורות כדי לפגוש את האחד ולשאוף להתחתן אני נכנסת לקטע של דחיינות, חוסר בטחון פחד מה שיגידו- שאני שמנה לא חכמה לא מספיק טובה!! ובמציאות החברה מאוד מעריכה אותי, יש לי עבודה חברים וחברות אני פעילה אני עושה ספורט רואה סרטים הצגות ובסה"כ חיה חיים שהלוואי על כולם אבל מה זה החוסר בטחון הזה. עברתי טיפול פסיכולוגי בחיי ומערכות יחסים שברובן היתה בעיתיות.המערכת האחורנה היתה עם בחור שסבל מדכאון ופתח תלות באהבה שלי אליו.החלטתי להיפרד ממנו בעקבות חוסר התאמה.הוא עצוב מדוכא לא מתפקד מינית וכנראה שלא אהב אותי מחוסר מסוגלות לאהבה.אני כל כך מודעת להכל אז למה כל הזמן רודף אותי הפחד? זה משתק אותי במערכות יחסים מה עליי לעשות? אני מנסה להיות אופטימית ולהגיד לעצמי שאני מספיק טובה אבל קשה לי. תודה על תשובה מהירה. נ.ב. יש לי פגישה עוורת היום בלילה.

זוהר שלום מודעות היא תהום אין סופי, ואולי אינך מודעת להכל. אחרי קשר כזה דיכאוני שווה לנסות ולהבין מה הביא אותך להיות בו, ואיזו כח עזר לך לצאת ממנו ולא לההרס עימו. את אומרת שיש דפוסים בעייתיים שאת חוזרת אליהם וחוסר ביטחון שמפריע לך. כל זה ביחד בהחלט מזמין בדיקה יותר מעמיקה. זה מסוג הדברים שכדאי לברר בטיפול פסיכולוגי והייתי מציע לך לשקול שוב האם זה לא בדיוק הזמן לפנות לייעוץ. בברכה ד"ר אורן קפלן

בני בן ה-11 סובל מכאבי בטן ממושכים. בבדיקה רפואית לא התגלה דבר אולי וירוס. אבי, סבו נפטר לפני 3 חדשים , הוא היה קשור אליו מאוד. גם אני סובלת מידי פעם מדיכאון ומתפרצת בבכי בבית. הוא לא מקשר בין הדברים וטוען שכואבת לא הבטן, הוא נעדר ימים רבים מביה"ס בעקבות זה, מה לעשות? האם כדאי לפנות לטיפול ? היכן? בתודה מראש

רוי שלום במידה ומדובר בחרדה שגורמת לכאבי הבטן בהחלט כדאי לפנות לטיפול. ככל שגיל הילד צעיר יותר יהיה קל יותר לטפל בעניין ולמנוע התפתחות דפוס פסיכוסומטי לבגרות. יש אפשרות להיעזר בהיפנוזה או בשיטת EMDR. להלן קישורים לחרדה ולשתי שיטות הטיפול האמורות שעשויות להיות יעילות מאוד בגיל של בנך. http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm http://www.psychologia.co.il/emdr.htm http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי ילדה בת 11.5 מקסימה וחכמה. היא נמצאת בחרדה מהמצב הבטחוני.(פיגוע, המלחמה בעירק?) היא חרדה על כל אחד מבני המשפחה . עד שלא כולם יהיו בבית היא לא תהיה רגועה ,גם אם זו שעת לילה מאוחרת,היא לא תצליח לישון. עקב זאת אנו ההורים לא יכולים לצאת לשום מקום. ואנו לא יודעים איך ניתן לעזור לה . היא קשובה לחדשות בכל אמצעי התקשורת ומבינה את כל שנאמר בהם. אודה לך אם תוכל להנחות אותי כדי לעזור לילדתי.

אביבית שלום כיום ילדים ומבוגרים רבים מבטאים חרדה בשל המצב. עם זאת, יש כאלה שמראים רגישות רבה יותר והכל שאלה של מינון ועוצמה. לפעמים שיחות וביטוי דרך ציור ומשחק עשויים להספיק כדי לעשות את השינוי. עם זאת, לפי מה שאת מתארת מדובר בעוצמה גדולה של חרדה שמשבשת את החיים בבית ולכן כדאי לחשוב איך לעזור לה ולמשפחה. אפשר לנסות ולהתייעץ עם פסיכולוג/ית ביה"ס, הפסיכולוגים בשירות הפסיכולוגי של העיריה יודעים פעמים רבות לייעץ בנושא הזה של מצבי חרום. השאלה האם באמת שם המוקד או שזה גורם שמגביר משהו שקיים גם כך ברקע. אם זה המצב אולי עדיף לפנות לייעוץ אצל פסיכולוג ילדים, לקבל הדרכה להורים ואולי פגישות עם הילדה עצמה. בברכה ד"ר אורן קפלן