פורום פסיכולוגיה קלינית

ד"ר קפלן שלום! יש לי ילדה בת שנה ועשרה חודשים. כיום היא בפעוטון ברעננה, ממנו אני מרוצה מאוד. אנו אמורים לעבור דירה בנובמבר הקרוב לקרית אונו, אך ייתכן מאוד והמעבר יידחה ב- עד 3 חודשים. התלבטותי היא בהרשמה לגן לספטמבר הקרוב: האם לרשום אותה לגן בו היא נמצאת היום, ברעננה ולהשאירה שם כל השנה ולאחר שנעבור דירה, לנסוע כל יום מקרית אונו לרעננה וחזרה? או לרשום אותה לגן בקרית אונו ובחודשים הראשונים לעשות את הנסיעות, מרעננה לקרית אונו כל בוקר וחזרה? או לבחור באפשרות השלישית, בה אני פחות בעד, להעביר אותה באמצע השנה לגן בקרית אונו? אודה לך על תשובתך המהירה, ד'.

ד' שלום בגיל בו נמצאת בתך אין בעיה לעשות את השינויים בגן גם באמצע השנה. אני לא חושב שזה כדאי לעשות נסיעות מייגעות מקרית אונו לרעננה או להיפך. אני מציע לך לבקר בגנים בקרית אונו להתרשם מהאפשרויות השונות וכמובן לברר את זמינותם במועדים השונים. הטוב ביותר הוא שהילדה תהיה בגן קרוב לבית, בסופו של דבר המעבר חייב להיעשות ואין טעם לדחות את הקץ. חשוב כמובן למצוא גן איכותי ממנו תהי מרוצה גם במקום החדש. דווקא האפשרות השלישית שפחות מוצאת חן בעינך, נראית לי הסבירה ביותר בהתחשב בגילה הצעיר של הילדה. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר אורן שלום רב! יש לי ילד בן 7, לומד בכיתה א'. ילד חיובי מאוד, מסתדר עם הלימודים בכיתה א'. היו לו לאחרונה מלחמות כוח בתחום החברתי עם חברים בכיתה. בשבוע שעבר גיליתי שלקח ממני בלי רשות קלפים של כדורגל ונתן לילדים איתם היו לו בעיות. כמובן שניסה להסתיר ולקח זמן עד שהודה. היום גיליתי בילקוטו חפץ שלא שייך לא והוא טוען שחבר הכניס לו את זה לתיק. כעסתי מאוד ואמרתי לו שזו גניבה והוא חייב להחזיר את זה. אני מאוד מודאגת ונסערת מזה ומתארת לעצמי שאני מעבירה לו את התחושה הזו אני צריכה לדעת אם זה חמור ומראה משהו ומה לעשות? תודה מראש מזל

מזל שלום חשוב שתדברי עם הילד על מה שאת מרגישה וכן על כך שאסור לגנוב. עם זאת צריך להבין שזו לא בהכרח גניבה מהסוג ה"פלילי" שקורה בגילאים מבוגרים יותר אלא ביטוי לצורך בתשומת לב וקושי עם הדימוי העצמי. טיפול נכון בבעיה האמיתית תעלים בד"כ את בעיית הגנבות לחלוטין, ולהיפך, גם אם בעיית הגנבות תעלם לחלוטין, כדאי עדיין לעזור לילד עם תחושותיו. בברכה ד"ר אורן קפלן

רציתי לדעת מה קורה לאדם כאשר הוא גם הולך לטיפול פסיכולוגי וגם לוקח תרופות פסיכאטריות במקביל, הרי לא יהיה קשה לו לדעת בין אם ההשפעה של הטיפול היא המטיבה עימו או שאלו בעצם התרופות...? האם זה אתי לפסיכולוג לבקש ממטופל לקחת תרופות גם אם בעודו מסרב לכך? האם יש לפיכולוג את הסמכות הזו להחליט אם זו בעיה פיזיולוגית או לא? איך בעצם הוא יכול לקבוע קביעה כזו, שהבעיה היא בטסטרון הנמוך, הרי אין לכך בדיקה רפואית, וגם אם כן הוא לא עוסק ברפואה כזו...איך הוא בעצם קובע זאת? ושאלה אחרונה היא האם אפשר ללא תרופות פסיכאטריות, האם זה כה נחוץ? הרי אנשים חיו לפני כן בלי למה שעכשיו לא יוכלו להתגבר על חרדות ודכאונות, הרי אלו הם לא לכל החיים, הכל פתיר, תודה מראש על התשובות

תמי שלום, אענה לך לפי שאלותיך > רציתי לדעת מה קורה לאדם כאשר הוא גם הולך לטיפול פסיכולוגי וגם > לוקח תרופות פסיכאטריות במקביל, הרי לא יהיה קשה לו לדעת בין אם > ההשפעה של הטיפול היא המטיבה עימו או שאלו בעצם התרופות...? מאוד מקובל לקבל טיפול משולב של פסיכולוג ופסיכיאטר. פעמים רבות יש צורך בשילוב כזה, תלוי בסוג הבעיה. לדוגמא, במקרים רבים של דיכאון או חרדה הטיפול הטוב ביותר הוא השילוב בין השניים, ושימוש רק באחת השיטות לא מפיק את המיטב. > > האם זה אתי לפסיכולוג לבקש ממטופל לקחת תרופות גם אם בעודו מסרב > לכך? האם יש לפיכולוג את הסמכות הזו להחליט אם זו בעיה פיזיולוגית > או לא? הטיפול בתרופות נקבעות ע"י הרופא הפסיכיאטר. לפסיכולוג בהחלט אחריות לומר למטופל שהוא צריך תרופות ולהפנות אותו לרופא, כמובן במידת הצורך. לפסיכולוג יש אחריות מקצועית להחליט על כך, והמצב אפילו הפוך ממה שנדמה לך, פסיכולוג שלא יאמר לך ללכת לרופא לבדיקת הצורך בתרופות עלול להחשב רשלן על פי החוק. כמובן שהפסיכולוג מציע בדיקה ולא קובע האם הטיפול הכרחי או איזה טיפול תרופתי ינתן בסופו של דבר. > > איך בעצם הוא יכול לקבוע קביעה כזו, שהבעיה היא בטסטרון הנמוך, > הרי אין לכך בדיקה רפואית, וגם אם כן הוא לא עוסק ברפואה > כזו...איך הוא בעצם קובע זאת? את כבר נכנסת כאן לאופי הבעיה עצמה. אני מציע שאת השאלה הזו תפני אל הפסיכולוג עצמו. > > ושאלה אחרונה היא האם אפשר ללא תרופות פסיכאטריות, האם זה כה > נחוץ? הרי אנשים חיו לפני כן בלי למה שעכשיו לא יוכלו להתגבר על > חרדות ודכאונות, הרי אלו הם לא לכל החיים, הכל פתיר, הכל אפשרי, ועם זאת, יש ידע ונסיון מקצועי שמכוונים לטיפול הנכון. במידה ואיש המקצוע אליו פנית מציע לך לקבל ייעוץ פסיכיאטרי הייתי מייעץ לך לשמוע בקולו וללכת לשמוע מה יש לרופא להגיד. מקסימום תחליטי שאת לא מקבלת את דבריו ולא מתחילה טיפול תרופתי. את הייעוץ כדאי לקבל. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני אשה בת 40 נשואה עם ילדים. פיזית - אני בגילי. נפשית - יש לי תשוקה עזה פנימית להיות תינוקת ולזכות בחום כנראה מהחוסך שאני סבלתי מילדות ועד היום, הרצון להיות תינוקת או הבת הקטנה של: אדם גבוה, שרמנטי, נאה בעל תפקיד בכיר , בעל בטחון עצמי עם כוח דיבור, להרגיש שהוא הגב שלי, שיפנק אותי, בקיצור שהתנהג כאילו אני ביתו וזה יכול להיות: רופא גדול, מנהל בכיר, עו"ד. האם זה נורמלי? - בתודה - שני

שני שלום הפנטזיה נורמלית לגמרי. השאלה מה את עושה עם זה. כל עוד את מבינה את מקורות המשאלה שלך ומסוגלת להבחין בין דמיון למציאות גם לגבי האנשים שאת פוגשת, אין בזה כל רע. אם זה משבש לך את החיים וגורם לך להסתבך עם עצמך ועם סביבתך הקרובה אז מתחילה בעיה שכדאי לטפל בה. בברכה ד"ר אורן קפלן

הייתי מעוניינת לדעת אם יש לכם מידע כלשהו עם התמודדות של בנים בגילאיים מבוגרים עם מוות של הורים קשישים בעקבות מחלה ממארת. המקרה שבו מדובר הוא על גבר בגיל 48 שחי עם אימו, הוא אינו נשוי, אין לו כרגע מערכת יחסים והוא מהווה את המטפל העיקרי עבור אימו שנמצאת כרגע באיום לחייה בעקבות מחלה ממארת. כרגע היא מאושפזת בבית החולים והוא מבלה את רוב זמנו בבית החולים יחד עמה. כמו כן הייתי מעוניינת לדעת גם אם יש לכם מידע כלשהו בנושא התמודדות עם חזרה של מחלה ממארת. האישה הינה גברת בת 77 שהייתה בעברה חולה אונקולוגית כתוצאה מסרטן השד וכיום היא אובחנה שוב בסרטן קיבה. אודה לכם אם תעזרו לי

ר שלום שני הנושאים רציניים ואין מדובר רק במידע אלא גם בשאלות מאוד פרקטיות כיצד להתמודד ולהתנהג. במצבים הללו העניין המרכזי הוא מקורות התמיכה להתמודדות. במידה ויש קושי עם נושא זה, הבעיה קשה עוד יותר ומצטרפת להתמודדות עם המחלה והמוות שהיא קשה מיסודה. אני מציע לפנות למרכזי המידע של אש"ל שעוסקים בקשישים ומשפחותיהם ולבקש לקבל ייעוץ ספציפי מעובדת סוציאלית המתמחה בגיל המבוגר ובטיפול במשפחות. http://www.eshelinfo.org.il בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על המענה

האם יכול להיות מצב שבו לאחר תקופה ממושכת שילד נוטל ריטלין יש תופעות לוואי פסיכוטיות

אלונה שלום לא כדאי אפיל להתלבט בשאלה. אני מציע לגשת מייד לפסיכיאטר ילדים לבדיקה. אני מתאר לעצמי שהתרופה ניתנת ע"י איש מקצוע מיומן וצריך לברר איתו את העניין. ברמה התיאורטית - יתכן. בברכה ד"ר אורן קפלן

אלונה שלום, על אילו תופעות את מדברת? ובן כמה הילד אם מותר לדעת?

יש לי בת בגיל 10 שפשוט מסרבת להתקלח ובכל פעם נוצרים ויכוחים סביב נושא זה. (לרקע כללי לילדה יש בעיות של קשב וריכוז) והבעייה השנייה היא שהיא מסרבת ללכת לבית הספר ומאיימת שאף תברח משם היא מאוד מקובלת חברתית ובזמן האחרון גם השתפרה המון בלימודים עקב מורה פרטית שלקחנו בשבילה.

יואל, תנו לה כמה ימים לישון מסריחה, אז היא תבין (אצלי זה עבד). בעניין בית הספר, נסו להבין ממנה מה מציק לה. עדי

יואל שלום צריך להסתכל על התמונה המלאה, ויתכן שהמקלחת ובית הספר הם חלק מסיפור רחב יותר שאתה מזכיר אותו לגבי בעיות קשב וריכוז. מקובלות חברתית והצלחה בלימודים הם דבר אחד, אבל הילדה אומרת בכל זאת שרוצה לברוח מבית הספר. יתכן לפיכך שיש כאן מצוקה שלא נובעת מעובדות חיצוניות אלא מחוויה פנימית. אפשרות נוספת שמרכז העניין הוא מאבק הכוח בתוך הבית ולכן יש ויכוחים על המסגרת שכלל לא משמעותיים ברמת התוכן של אמבטיה או בי"ס אלא בעצם העובדה שאפשר להתווכח על משהו. אם זה המצב הטיפול צריך להיעשות ברמת היחסים של הילדה בתוך המשפחה. בשורה התחתונה, צריך להבין מה מקורות הבעיה כדי לדעת במה לטפל. ילדים עם בעיות קשב מוצאים עצמם לעיתים בבעיות נוספות הקשורות גם לביטחון ודימוי עצמי. על רקע זה יתכן שכדאי להתייעץ עם פסיכולוג ילדים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לכם אני מחפש בדחיפות הפניות למאגרי מידע בעברית על מחלת הנפש ocdc אודה לכם מאד מאד על מידע בסיסי ועל הפניות המון תודה ובריאות ocdc

שלום OCD אינה מחלת נפש. מדובר בהפרעה אובססיביות קומפולסיביות או בעברית טורדנית כפייתית. היא משוייכת למשפחת הפרעות החרדה. רצ"ב שני קישורים http://www.hadassah.org.il/hebrew/PUB/obses/1.htm http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

חברי, בן 35,מעשן40 סיגריות ביום,מעשן מגיל 11,עולה חדש ועדיין בקשיים כלכליים.הביע רצון להתחיל בתהליך גמילה ואף ביקר אצל רופאת המשפחה והתעניין בתרופות שתעזורנה.העניין משתהה ואני רוצה לקדמו בשום שכל .אין לי ידע מקצועי פסיכולגי אבל רצון,אהבה ונכונות ללמוד כדי לעזור לו.מה נכון לעשות במגבלות התקציב ומבלי לעורר בו "אנטי".אני ממש מוטרדת בעניין בריאותו.

עדן שלום גמילה מסיגריות זה אחד מהדברים שדורשים מקסימום מוטיבציה אישית. אפשר לעזור לאדם בתמיכה נפשית שכן לחץ נפשי גורם לעיתים להחמרת העישון. אבל לא ניתן באמת לעזור בגמילה אם האדם לא רוצה במאת האחוזים להפסיק. כדי לא לעורר אנטי ספרי כמה את מודאגת ונסי לעזור לו לפתח מודעות למקורות העישון והלחץ. ההמתנה שלו אינה מקרית ונובעת מהתהליך אותו הוא עובר, יתכן שאינו בשל עדיין לגמילה. בברכה ד"ר אורן קפלן

הייתי מעוניין לדעת האם נתקלת בתופעה שיטות טיפול פסיכולוגי תרופתי היפנוזה ואילו תופעות באישיות הם כתוצאה מהבעיה תודה

איש שלום תלישת שיער היא סוג של התנהגות כפייתית (קומפולסיבית) ועלולה להיות עקשנית למדי. היא דומה לכסיסת ציפורניים אבל בד"כ חריפה יותר וגורמת לסבל רב יותר. הבסיס או המקור הנפוץ לבעייה הוא סוג של חרדה ולחץ, ובהמשך פשוט כוחו של הרגל. הטיפול השכיח מתמקד בשלושה תחומים: טיפול פסיכולוגי התנהגותי/קוגניטיבי (ניתן גם לשלב היפנוזה) בניסיון להתמודד עם התופעה ברמה המיידית, טיפול פסיכולוגי דינמי שאינו יעיל בד"כ להפסקת התלישה בטווח הקצר אך יכול לעזור לטפל בתשתית הנפשית שעומדת מתחת לבעיה במקרים רבים, וטיפול תרופתי, בד"כ בתרופות נוגדות חרדה או דיכאון. היכולת להפסיק תלויה בין היתר גם במוטיבציה והנכונות להתמסר לטיפול.אתר מעניין בנושא הוא http://www.geocities.com/naamaled/index.htm אמנם אין הרבה על הטיפול הפסיכולוגי אבל יש מידע על הבעיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני אמא לנער היפראטיבי מתבגר בן 13 . לאחרונה אנחנו במלחמה בלתי פוסקת על רקע התנהגות ומשמעת. האם קיימות תרופות הומופאטיות בלבד העשויות להרגיע, לווסת או להוות תחליף לפעולת הריטלין?. ברצוני לציין שהיה לנו ניסיון קצר (של שבוע בגיל 6)בעבר עם ריטלין והתגובה היתה הפוכה ולכן הפסקנו.

שלי שלום בנושא תרופות אני מציע לפנות לפורומים הרפואיים באתר. יש גם בנושא רפואה משלימה. בברכה ד"ר אורן קפלן

,םולש .יתקוצמו ימצע תא ףושחל יל השק דואמ יכ ,הז אשונב ץועייל הנופ ינאש הנושאר םעפ וז רקיע ןיב ןיימל תלגוסמ אל ינא יכ ,םיטרפב הברא םאב שארמ תלצנתמ .רבכ תקנחנ שממ ינא .הלועפ ףתשל חמשא - תוחנמ תולאש ךל הנייהת םא .םיקרפ ישארל תוצמל לדתשא ,לפתל תב םידלי 2 ונל שיו 55 ןב ילעב 50 תב ינא .םיאושינ תונש 16 ןכותמ םינש 19 דחיב ונא .ל"וחב םיררוגתמ וירוה .םינש 23 ינפל ץראל הלע ילעב .12 ליגב ןבו 15 ליגב זאמ .תיבטוק וד ןואכד תערפה לעבו ידיאונרפ ןרפוזיכסכ ןחבוא ילעב םינש 13 כ ינפל ,םירודכ לטנו תוחיש לש לופטב היה אוה הפוקת .הינמו ןואכד לש תופוקת ול שי םילגב ויה ורבעבש יתנבה .סיזאירוספה תלחמ העיפוה ךשמהב .ול קיזמ הזש הנעטב קיספה כ"חא ררבתה ,ףסונב .הנחבא התיה אל הארנכ ןכלו ,הרזעל הנפ אל אוהש אלא ,ןואכד לש תופוקת .ידליל תששוח דואמ ינא .וללה תולחמב הקול ויבא םגש יל םינשב .רתוי םינטק ויה םידליהשכ ,דואמ תיבל םרת אוהש ,ןייצל שי תידוקפת הניחבמ .ותוריסמו ותמורת לע תונייטצה יסרפל הכוזו ,הדובעב ולוכ עוקש אוה תונורחאה תורוקמ תא יתנבה אלש ,ןבומכ .הביבסלו םדאל השק וזה הלחמה המכ דע יתנבה אל ונמזב ררבתה לכהו - היגולוכיספ דומלל יתטלחהש דע .םיתיעל ולש הכיבמהו הרזומה תוגהנתהה .יתרפס אל וליפא יחאל .הלחמה לע םיעדוי (ותחפשמו ימא) הבורקה הביבסה קר .ירעצל .יכותב תרצוא ינא לכהש ךכ .התוא רעצל אל ידכ ,טעמ תרפסמ ינא ימאל ('וכו ,יפתכ לע תיבה - םירודס ,תדמול ,תדבוע) תיביטקא דואמ ינא :םיכפה יפואב ונחנא .(תבחס הנשי ולש םיישיא םירודסב םג .אל ותו תיב-הדובע) יביספ דואמ ילעבו ןכא איהש ,החוטב יניא ןורחאה עגרה דע ,יהשלכ האיצי תמזוי ינאשכ םג ,תיתרבח הניחבמ .םידליה םע וא דבל דימת םיאצוי ונחנא .הרבח ונל ןיא .אשונב יתרתיו טעמכו ,עצבתת וילא תכשמנ אלו ותוא תבהוא יניאש תבשוח ינא .אל ינאו יביטקא דואמ ילעב תינימ הניחבמ .הגצה וזש ,יל המדנ םימעפל .הברקל ןוצרו הבהא ןומה ףיערמ ודיצמ אוה .רתוי ידימ התלע "םישוריג" הלימהו תודרומו תוילע (? תויגוז) ונלש תויגוזב ויה םינשה ךלהמב .ףוסה דע הז םע תכלל ,הארנכ ,ץמואה היה אל דחא ףאל םלוא .ידיצמ בורל ,םעפ יפכ הלחמה לש םוטפמיס - יארונ ןזבזב אוה .יפסכה (1 :םיאשונה ביבס רקיעב םה םיכוכיחה (3 .ל"וחל תופוקתל עוסנל שרדנ אוה הדובעה תרגסמב .תיבה לע הדובעה תפדעה (2 .יתנבהש .וב תכמות אלו ,קיפסמ ותוא תבהוא יניאש יפלכ ותנעט דובעל חלשנ ילעבש הנידמב ,ל"וחב ירלופופ תוריית רתא לש םוסרפ ליימ ונלבק עובשכ ינפל תא הל ריבעה אוהו ,הדובעה םוקממ םשמ יהשימ ילעבל ריכזה ליימה .םינש 3 כ ינפל הב ךילע תבשוח ינא ... דואמ ךילא יתעגעגתה" זע תושגר ץרפב הבישה איהה .הזה ליימה התיא בורק רשק לע רמש אל אוהש" המוד חורב הז ליימל בישה ילעב ."'וכו ,תובורק םיתיעל שפח אוהש , הדותה אוה ףסונב .דימתל םירבח םה םירבח .רתוימ דרטימ תויהל הצר אלש ללגב ."תאז שממל ונממ רצבנ (הנידמה לש) תוימוקמ תולבגמ ללגב לבא ,הילא בורק תויהל הדובע ךיראת :ומכ םיישיא םיטרפל ותוא הלאשו ,ןכ םג ותוא הצור איהש" הריהצה איה ךשמהב הומת תצק ."הצור וניא םאב היתולאשל תונעל בייח וניאש הפיסוהו ,'וכו בוהא עבצ ,הדיל םיחרפ רז הל חלש אוה הבהאה גחל ... םאב ,הל םיעודי םניא ולא םיטרפש ,יניעב ילוא ,יהשלכ הברק םהיניב התיהש החינמ ינא ,רומאה רואל .הדובעה םוקמל םידלוקושו .התדובע םוקמל קר עצבתמ רשקהש ,הדבועה םצעמ ,התניחבמ םג הרוסא יתרמאו יתממתה .םיחרפה תרבח לש רורשא ליימ הרקמב יתחתפש רחאל ,תובתכתהה לע יתילע הפי" ול יתרמא ."יהשימל - ןכ" הנע אוה "םדעיל ועיגה םה - םיחרפ תחלש ימל" ילעבל ."? ןיינע השוע תא המ" התיה ותבוגת ."ומצע דעב רבדמ השעמה ? הבהאה גחב םיחרפ - דואמ ותבושת ."עובשה ףוס דע תיבה תא בוזעו אשונל תוירחא חק ,תעכ" התיה תינטנופסה יתבוגת המ לע קר םירבדמ ונחנא זאמ .אשונב רבד ףיסוה אל אוהו - יתבגה אל ."תמאב ונ" התיה .תיבה תרגסמב יחרכהש .ןומאב הליעמ לש השוחת ףיסוה יתניחבמ ןורחאה הרקמה ינאו ,יתוא םינעמ ףא ילואו יתוא םינהמ אלש ,וללה םיאושינה תא םייסל ילעש תעדוי ינא ןמזה לכ יל סאמנ .הרוראה הלחמה ינימסת םע דדומתהל רבכ חוכ יל ןיא .םתוא תכשומ םתס .הלחמהמ תעבונ איהש וא הנווכב תישענ איה םאב - כ"דב היופצ יתלבה ותוגהנתה תא חתנל .תששוח ,תששוח ינא לבא (3 .השיטנ תשוחת םג - הלוחה ילעב םע (2 .הדירפה ךילהת (1 :םע תודדומתההמ תששוח ינא ילוכ .םינש הברה דועל יב םייולת ויהי םה תילכלכ .םיריעצ תיסחי םידלי 2 םע דבל תויהל .הלחמה תא תיטנג םיאשונ אל ידליש הוקת ןאכ רבודמ אל ,ןכש .הרזעל תונפל ןאל הצלמה ילואו ,תיעוצקמה ךתעד תוח תא עומשל חמשא תוכלשהה לכ םע ,עקרב השקה הלחמה אשונ תא םג שי אלא ,תעלוצ תויגוז לש יסאלק הרקמ לע .הלש .הדות

כפי שראית הפניה שלך הודפסה הפוך והיא בלתי קריאה. שמא כדאי שתכתבי שוב ותבררי מדוע זה הודפס כך.

שלום לכם. אומנם הקריאה הגיעה הפוכה, אבל אין טעם שתכתבי בחזרה את הכל. פשוט, לחיצה ימנית בעכבר, בחירה ב,ENCONDING" (יעני קידוד), וHEBREW(WINDOWS וזה הופך את הטקטסט . בהצלחה שרון

דנה שלום הבעיה שאת מציגה רצינית מאוד ודורשת התייחסות מעמיקה. אני לא חושב שמסגרת הפורום עשויה לתרום בעניין זה. את צריכה לדעתי לפנות לייעוץ פסיכולוגי אישי ולהיכנס לעומק העניין. יתכן שתגובותיו הפזיזות של בעלך הם חלק מהמחלה, יתכן שהם חלק מבעיות הזוגיות אבל העיקר הוא מה קורה איתך לאורך כל השנים הללו, הדאגה לילדיך, וכיצד את ממשיכה מכאן הלאה. אני חושב שזה דורש תהליך עבודה ולא תשובות קונקרטיות. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

מודה לתשובתך, אומנם קצת באחור (לא הייתי פה). אשמח אם תוכל להמליץ לי על פסיכולוג מתאים, כי האלטרנטיבה היא להעזר בדפי זהב, ואני מעדיפה להמנע מכך. ושוב תודה.

אנחנו משפחה בת 5 ילדים מתוכם ארבעה בנות ובן אחד שהגיע לאחר 3 בנות חשוב היה לפתוח בדרך הנל מאחר וברצוני לציין עד כמה הבן חשוב להורים ובמיוחד לאמא. כל מה שהילד הזה מבקש מגיל אפס ועד היום הוא מקבל : אוטו, רשיון כסף לביזבוזים פשוט הכל הכל מעולם לילד לא הוצבו גבולות . כיום לאחר 18 שנה לאמא מאוד קשה להתמודד איתו מאחר והוא לא יודע מה זה לא הוא חושב שהוא אליל והכל מגיע לו ואם לא נותנים לו אז הוא לוקח בכח. אם הוא לא בא לו ללכת ללמוד אז הוא הולך יום אחד וזהו כי ככה הוא החליט וקבע והיום בגיל הנוכחי מאוד קשה ל"תפוס אותו" הילד ישן בימים ויוצא בלילות נ.ב. רציתי להוסיף שהבחור חסר סבלנות וסגור ולא נותן לכל אחד להתקרב ולדבר איתו הוא ישר "מתנפל " וצועק אף אחד לא מסוגל לדבר איתו זהו פחות או יותר התיאור שאלתי היא ? איך להתודד איתו ואיך לתקשר איתו? כיצד ניתן לתקשר איתו

שלום, לדעתי יש לקיים שיחה עם הנער ולא לקשור זאת לשום ארוע.לדבר באופן כללי על הצורך להתחשב בסביבה על מנת שהסביבה תתחשב בך,שאין לראות שום דבר כמובן מאליו, שיחס הוגן הוא לדעת להגיד תודה שמקבלים משהו,וגם לדעת לקבל שמה שביקשת לא מתקבל.כמו שלו יש סיבה לבקשה,למאשר או ללא מאשר יש סיבה לאישור או לדחיה. להסביר לו ששום מערכת לא תתיתן לו באופן מוחלט כל מה שהוא מבקש,ואם הוא לא יתרגל לקבל סירוב בנועם,הבעיה תחמיר במיוחד כשילך לצבא. חשוב לדבר עם הנער דווקא ביום רגוע,לא כתגובה לבקשה שלו.

בתגובה לתשובתך... קודם תודה שהפנת את תשומת ליבך אבל אם היית שמה לב למה שכתבתי היית מבינה שגם במצב של "רגוע" לא ניתן לדבר עם הבחור - הוא דיי מכונס בעצמו ואל מוכן להקשיב לכלום ....

אחות שלום נשמע שישנה בעיה רצינית של גבולות כבר שנים רבות ובגיל 18 קצת קשה לשנות אישיות של אדם ואת מערכת יחסיו עם המשפחה. מאחר והבעיה העיקרית היא של הוריך הרי שיכולתך להשפיע בסיפור הזה מעטה מאוד. אני יכול להבין את התסכול שזה מעורר ואולי זה הסיפור המרכזי איתו את צריכה להתמודד, ולא עם אחיך. אולי מרכז העניין הוא יחסיך עם הוריך שהפכו אותו לאליל שעושה מה שהוא רוצה. יתכן שכעת לא תוכלי לתקשר איתו כיוון שהתנהגותו אנוכית וחסרת התחשבות. את לא חייבת לקבל אותו כפי שהוא, כמו הוריך. אולי דווקא אם ירגיש שיש מחיר להתנהגותו ישקול כיצד לשנות אותה. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר תודה רבה על תגובתך בנושא אבל השאלה שלי היא לא כיצד אני אומרה להתמודד מולו אלא הורי הם אלה שאפסו כוחם מולו וזה הגיע אפילו לעזיבת הבית מצידו והם כל הזמן מנסים לנהוג בו בכפפות של משי וזה ממש לא עוזר בין כך או בצעקות ומריבות מה עושים? לתת לו להתבייש מעצמו ? - לא בא בחשבון לבחור אין בושה לעזוב אותו? - הוא בקלות יכול להדרדר ומשם כבר אין חזרה מה ?

שלום שמי מירי אני נשואה כשלוש שנים ובערך מחודשיים אחרי החתונה התאהבתי בגיסי ממש הייתי חושבת אליו כל היום וחולמת אליו הרבה והרגשתי שגם הוא אוהב אותי ובאמת אני מאד קשור אליו .יש לנו מערכת יחסים מוזרה כזה אנחנו מדברים המון ולפעמים מתנשקים כזה נשיקה פשוטה למרות שזה לא מקובל אצלינו אבל יש לנו דבר משותף שגם הוא וגם אני התחתנו בגלל האבהות החליתו שזה השידוך וזהו אני לא אוהבת בעלי הוא לא מושך אותי בכלל אני לא מרגישה בעל שאני יכולה לספר לו מה כואב לי-או להסתכל לו בעיניים ולהגיד לו אני אוהבת אותך כי זה שקר מעולם לא אהבתי אותו למרות שאני נסיתי לבנות קשר אבל זה לא הולך לא בגלל שהוא בן אדם רע הפוך הוא בן אדם טוב ומסור הוא מאד אוהב אותיאבל פשוט הוא לא מתאים ליאני בא מבית יותר פתוח והוא זה שהוא התחתן אם אשה זה מספיק הוא לא צריך דברים צדדים -הוא יותר גדול ממני ב8 שנים וזה מאד אומר כי אני עוד צעירה אוהבת טיולים להשתולל והוא תמיד אומר עברתי את הגיל בקיצור בכלל לא הסיגנון שלי,אבל מה גיסי אני מאד אוהבת אותו אני יכולה לספר לו הכל מה שכואב לי הוא מבין אותיב כמוני אנחנו מתאימים בול רק פשוט לא התחתנו עכשיו ככה 3 שנים בערך אני ילדתי תינוק בינתיים ואם בעלי חוץ מהילד והחובות לא מדברים כלום ואם גיסי אני יכולה לדבר שעות ולאחרונה אני ממש מקנא בגיסתי שיש לה כזה בעל כל דבר אני חושבת חבל שלי אין כזה בעל הלואי שהוא היה עושה משגיסי עושה אני רצית להפסיק איתו אבל אני מרגישה אם ני ינתק את הקשר אין לי מה לחפש במשפחה הזו מה שמפריע לי שכל פעם שאני חושבת יוה אם היה לי כזה בעל אני מתחילה אם כל מיני מחשבות למה חתנו אותי ככה ולמה לא נתנו לי עוד צנסים וזה ממש מדכא אותי מה עושים?

אני בכלל לא בטוחה שאת אוהבת את גיסך. זה שאת לא אוהבת את בעלך זה בטוח, ואולי לכן את מפנטזת על גיסך. פרידה מבעלך לא תקרב אותך אל גיסך אלא רק תרחיק אותך ממנו. גיסך גם נשוי ולא ירצה להרוס את חיי הנישואים שלו וגם יתמוך באחיו מן הסתם. החישוב שלך צריך להיות קר האם את מוכנה להמשיך בחיים כמו שהם היום או להתגרש ולחפש את מי שתואהבי מה שבטוח שזה לא יהיה גיסך , גיסך הוא אדם נשוי. להאשים אנשים למה הם לא שאלו אותך לא יעזור לך היום כלום ההחלטה צריכה להיות האם להמשיך אותם או לא. מה גם שאת צריכה לקחת שיקוליים אחרים כמו מצב כלכלי מי יתמוך בך האם את יכולה להסתדר לבד, מן הסתם אם משפחתך לא שאלה אותך הרבה לםני שיתחנת משפחתך עלולה גם לא לתמוך בך,בקצור המצב מסובך ויש ללך הרבה שיקוליים לעשות מקווה שתבחרי נכון ותתגברי. מה שבטוח שבכל בחירה את צריכה להיות חזקה כי המצב לא קל מה שלא יהיה בהצלחה יעל

מירי שלום אני מסכים עם דבריה של יעל. הבעיה המרכזית היא יחסיך עם בעלך ולא אהבתך לגיסך שהיא מעין מפלט שאליה הולכות משאלותיך. מבחינה מעשית אם היית נפרדת מבעלך היית מחפשת בן זוג אחר וגיסך לא היה יעד מציאותי לזוגיות חדשה. לכן הייתי מנסה להתמקד בשאלה כיצד את מתמודדת עם מה שיש לך בבית, ומבינה שמה שקורה עם גיסך הוא סמפטום לבעיה המרכזית שלך. הפתרון הוא או ביצירת זוגיות משמעותית יותר עם בעלך או בדיקת אלטרנטיבה לפרידה עם כל הכרוך בכך. בכל אחד מהמקרים את צריכה לעבור תהליך רציני של מודעות וחשיבה מה קורה לך באמת. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לך, אני מקוה שיש לך עוד כח לענות לכל כך הרבה פונים.......טוב זה היה סתם מבוא. בתי בת 9 ילדה מצטיינת ובולטת באישיותה בכל התחומים. הבעיה היא שהיא "משלמת", מחיר על היותה כזו,מחיר של תגובות היסטריה,התפרצויות כעס,ורגישות יתר שבאים לידי ביטוי רק בבית כביטוי לחשש שלה לכישלון ניסיתי להוריד אותה מרמת הלחץ שהיא מפעילה על עצמה אך לשווא...בזמן האחרון המצב מחריף,ואני מזהה מצוקה ודיכדוך. לקחתי אותה לפסיכולוגית שצפתה בה במהלך 6 מפגשים ,ללא שיחה,רק צפיה והיא טענה שהילדה מתרגמת תהליכים נפשיים למצבים גופניים כלומר,כסיסת ציפורנים,והיפוכנדריות בקיצור כל מה שקשור לגוף ולחולי. מה הדרך שלי לעזור לה ......מבלי ללכת לשיחות או כל טיפול אחר,שסביר להניח שזו המלצתך אך אין לי תקציב לכך. אני מאמינה שלפני שהיו בעולם פסיכולוגים גם פתרו בעיות,מהסוג הזה...או שאני טועה רב תודות לך

יעלי שלום מהפגישה הפסיכולוגית קיבלת אבחנה לגבי הסימפטום, הסבת גורמים רגשיים לגוף. עדיין חסר כאן חלק משמעותי וזה האופן שהדברים נוצרו, ובאיזה מצבים במיוחד נוצרים הלחצים. השאלה האם בתך מוכנה לשתף אתך פעולה בנושא הלחצים שלה והאם היא מודעת וסובלת מהם. במידה וכן, תוכלו לעשות ניסוי. קחו מחברת ובכל יום יומים שבו ביחד וכתבו אירוע שקרה סביב תגובות הלחץ והכעס. נסו לחשוב ביחד האם העוצמות הרגשיות היו מוצדקות והאם היה אפשר להימנע מהלחץ. עצם הדיבור והעיבוד של האירועים הללו מאפשר להתמודד עם האירוע הבא בצורה שונה. אפשר לפתור בעיות לבד ללא פסיכולוגים במקרים רבים. כך רוב הדברים נתפתרים. עם זאת, לא תמיד ניתן לעשות את כל השינויים לבד, צריך לעיתים את הדמות החיצונית שתלווה את השינוי. אין בהכרח צורך בתקציב לטיפול פסיכולוגי, יש מסגרות שונות שאינן עולות כסף, לדוגמא, מרפאות בריאות הנפש של משרד הבריאות. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מבינה את כל מה שאתה אומר,אך יש בי משהו שרוצה אותה עדין,אני יודעת שאולי אם נחזור להיות ביחד,דבר שקשה לי להאמין בקיומו,אולי זה לא יהיה אותו הדבר,אך אני עדין קשורה אליה במין אובססיה שאנני יכולה להסביר ולהגיד למה ואני ולמה דווקא איתה,ניסתי אנשים אחרים ויצאתי,אך אני מנסה למצוא את הדימיון שלה בהם, אני יודעת שזה טעות,אך אנני מסוגלת להתשחחר מזה,קשה לי עם התחושה שאני חושבת עליה כל הזמן,בזמן שהיא גרה עם חבר שלה כבר שנתים,ולא דיברנו קרוב לשנה וחצי,אני רוצה ללכת לטיפול פסיכולוגי אך אני לא חושבת שיש לו מה להגיד לי,שאני כבר לא יודעת,אני מודעת לבעיה,אך בשום פנים ואופן לא מסוגלת להשתחחר מזה,אני מתחילה משהו שלא קשור אליה ומוצאת קצת אושר ונחת,ופתאום הכל נופל לי כאילו לא היה קיים,קשה לי עם זה אני לא מצליחה לפתח שום דבר, אני לא יודעת מה לעשות,ניסתי המון דברים אך אנני מצליחה,לא מגיע לה שאני אמשיך לחשוב עליה ולאהוב אותה,היא שיקרה לי ורימתה אותי כל כך הרבה,אז למה אני לא שונאת אותה?,היא האדם הראשון שגרם לי לאהוב ולהבין את מהות החיים,היא הכירה לי את האושר את הצחוק,ואת החיוך הדבילי,היא הכירה לי את הפרפרים בבטן,היא הכירה לי את השמש,היא נתנה לי ביטחון,אהבה עצמי,היא נתנה לי רצון לקום כל בוקר לפתוח את החלון ולשמוע את הציפורים המציצות,נהנתי מהשלווה שהיתה בתוכי כאשר היתי לצידה,וכאשר היא הלכה היא לקחה איתה את אותם דברים שהיא הכירה לי ונתנה לי עד כה,ואני נהיתי אדם עצבני מתוסכל,אני לא יודעת לפרגן אני מקנאת בכל דבר שהוא,אני סגורה אני לא יודעת אייך לאהוב,אני לא החלטית,אין לי שאיפות,אני אדם רדוד היום,אני יודעת בתוכי מה אני צריכה לעשות אני שומעת את זה בלחש,אך אני מפחדת להשמיע את זה בקול רם,אולי אני מפחדת שאם אני אפסיק לחשוב עליה או לאהוב אותה,אני יהיה יותר לבד,רק המחשבה לאבד אותה במחשבותי ברגשותיי,מפחידות אותי,אני במצוקה אחרי שלוש שנים הגיע הזמן להפסיק עם זה ולהשאיר זאת בעבר,אך אני לא יכולה ולא מצליחה,תן לי את הכלים הנכונות להמשיך הלאה,אני רוצה לנסות אני חיבת ,לעצמי ורק לעצמי.. תודה לך על המענה שרשמת לי אני מודה לך,מודה לך מקרב לך, בתודה מראש נושה..

נושה שלום אין לי הרבה להוסיף מעבר למה שאמרתי לך. "היא" זו כבר מזמן לא אותה בחורה שבאמת היתה. את עסוקה בעצמך ובמחשבה שמטרידה את מנוחתך. אולי את אפילו פוחדת לוותר על האובססיה אליה, כי אחרי שתצליחי יתכן שתצטרכי להתמודד באמת עם הדיכאון של הריקנות. כל עוד היא ממלאת אותך, גם אם את יודעת שאין לזה סיכוי, את מוגנת מבפני הדיכאון. לכן אני חושב שטיפול פסיכולוגי חשוב, כי הוא יוכל ללוות אותך לא רק בדרך להשתחררות מהאובבסיה אליה, אלא בהתמודדות עם הדיכאון שאחרי ובמילויך במשהו חדש וטוב יותר לאחר מכן. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני בת 40 וחצי. במהלך השנים עברתי אירועים די קשים במהלך חיי שהתמודדתי בהם באומץ לב ובחוזק . נפלתי אך נעמדתי שוב עם שתי רגליים על הקרקע וגם חיזקתי את הקרובים לי שנשברו . יש לציין כי למדתי להתגבר על הקשיים באמצעות הצחוק . פשוט הצחקתי את עצמי ואת הסובבים אותי. לאחרונה אני חשה בעצבות נוראית . כאילו איבדתי את שמחת החיים שהייתה לי. אינני מסוגלת לצחוק או להצחיק יותר כפי שהייתי. אני מרגישה שהחיים קשים לי. אני מאד עייפה ואין לי את אותו החוסן להתמודד עם דברים שקורים לי. אני בוכה לעיתים קרובות . מאד שמנתי (כ- 20 קילוגרם ) וגם זה לא מוסיף למצב הרוח הכללי. אני מרגישה בדידות. אני חרדה מפני העתיד בעיקר בתחום הכלכלי. אני מרגישה שמקום עבודתי אינו מספק אותי מבחינה מקצועית . אני מרגישה לא מחוזרת (לא הייתה לי מערכת יחסים מזה כ-3 שנים) בקיצור , אני מרגישה : "תעצרו את העולם, אני יורדת עכשיו". האם אני בדיכאון? האם אני זקוקה לטיפול? האם המצב בו אני נתונה מצריך טיפול תרופתי? אני באמת מרגישה מאד לא טוב עם עצמי לאחרונה. אשמח לקבל עצה . תודה

רוית הי, קראתי את הודעתך, ואת נראית לי בן אדם מדהים שפשוט לקח על עצמו בשיטתיות את הצרות של כל העולם ושל עצמו, אבל בדרך המשיך לשמור על איזון נפשי שלא נראה לי שכל אחד מסוגל לזה. אני צעירה ממך כמעט ב- 10 שנים, ואת יודעת, כל אחד בחיים עבר ועוד יעבור דברים קשים, וכשאני יושבת בפורום וסתם קוראת הודעות של אנשים אני מחייכת לעצמי ואומרת שהאסון שלי הוא לא כזה נורא. אני חושבת שהעובדה שהפסקת פתאם לצחוק, זה פשוט הדרך של הנפש והגוף להגיד בעצם: די, תני לי קצת לנוח. וזה נראה לי הדבר הכי טוב שקרה לך, כאילו משהו בתוכך אותת לך לחדול מעט, להרפות. אני באמת חושבת שמפעם לפעם אנחנו צריכים להרפות מעצמנו ולהניח לדברים להתרחש גם מבלי שנשלוט בהם במאה אחוז. קחי הפסקה, לכי ללמוד יוגה, תעשי לבד מדיטציות בערב עם עצמך, תתחברי קצת לעצמך, ארגני מחדש את החיים בשלווה ותראי התוצאות לא תאחרנה להגיע, והצחוק המתגלגל שלך יחזור אליך במהרה.

לפי מה שאת מתארת כדאי לך ללכת לרופא המשפחה ולשאול אם הצטברות כזו של בעיות לא מחייבת פניה לפסיכולוג או פסיכיאטר לשם קבלת עזרה יותר רצינית ומקצועית.

תודה רבה על העצה, אני באמת מעריכה זאת!!!

הילה איפה נעלמת לי ?? מחכה לך בקוצר רוח במקום הקבוע נירוש. :-)

רוית שלום אתחיל משאלותיך בסוף הודעתך. אבחון פורמלי של דיכאון דורשת היכרות אישית וכך גם ההחלטה על תרופות. מאחר שהשאלות עולות נראה לי בהחלט רלוונטי לפנות לטיפול פסיכולוגי לצורך בירור, וזאת גם אם אינך בדיכאון. את נמצאת בפרשת דרכים כלשהי. את כבר מנוסה מצד אחד, עשית כמה דברים בחיים, מצד שני צעירה למדי לפתוח דפים חדשים בחיים ולתכנן הרבה שנים קדימה. זה מכניס הרבה לחץ למערכת כי זה מציב עליך אחריות רבה לגורלך. את לא יכולה להמשיך כרגיל כאילו הכל בסדר ולחכות, מצד שני, אילו אפשרויות קיימות כיום והאם את מרגישה שאת בכלל יכולה לשלוט בשינויים הדרושים? הדברים הללו רציניים ומשמעותיים ולכן אני מציע לך לגשת לייעוץ פסיכולוגי, בלי קשר לאבחנה הספציפית עליה שאלת. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, מזה שנתיים אני מטופלת אצל פסיכולוג. אני באה ומספרת על הבעיות שלי והוא נותן לי עצות (לא רעות על פי רב). כל פעם ששואלים אותי איך היה אצלו אני אומרת ש"בסדר גמור", אבל אני לא יודעת אם הוא טוב? אני לא יודעת אם הוא טוב עבורי.איך יודעים שהפסיכולוג שלך טוב לך? מה אמור לקרות בטיפול טוב?

בטיפול טוב את צריכה לשאול את עצמך האם הבעיות שבגללן באת לטיפול נפתרו או לא? האם קל לך יותר עכשיו? האם יש "כימיה" בינך לבין המטפל? כלומר האם את מרגישה טוב איתו ועם הטיפול, או שלפעמים את שואלת את עצמך, מה אני עושה פה בכלל.

לאלמונימי שלום, אפשר לומר שהבעיות שבגינן באתי אליו נפתרו ויש כימיה מאוד טובה ביננו. לפעמים זה בזבוז זמן, אבל על פי רב - לא . אז כנראה שהוא כן טוב לי. תודה על תגובתך.

אם את מסוגלת לדבר בחופשיות עם הפסיכולוג, זה טוב. אם את יוצאת מהפגישות בהרגשה שדברים זזים, זה טוב. בטיפול טוב את אמורה לצמוח = להיות מסוגלת להתמודד עם הקשיים, ולצאת מהתקיעות שמלכתחילה גרמה לך לפנות לטיפול.

ראשית, תודה! אני מדברת איתו בחופשיות ואכן כמה דברים עגומים הסתדרו לי במהלך הטיפול. יחד עם זאת, אחי למשל, הפך לאדם אחר. הוא יותר אסרטיבי, יותר בוטח בעצמו, יותר עצמאי. אני לא השתניתי עד כדי כך. לא השתניתי מהותית. ובכלל, לצאת מ"תקיעות", כמו שקראת לזה, לוקח לי חודשים על גבי חודשים. כך שאני עדיין מתלבטת בנוגע למה שנקרא "הצלחת" הטיפול.

שלום. הייתי רוצה לדעת האם קיים קשר בין היוולדות ילד בחודשי החורף ובין התפתחות סכיזופרניה באותו ילד במהלך חייו? ואם לא, אז האם קיים קשר כלשהו בין סכיזופרניה והתפרצות התקפיה ובין עונות מסויימות בשנה?

אין שום קשר בין הדברים שציינת ובין סכיזופרניה. יש מרכיב גנטי בסיבות למחלה וכנראה גם מרכיב סביבתי.

לירית שלום מועד הלידה אינו קשור לסכיזופרניה. עם זאת יש השערות הנוגעות לעונות ופרוץ ההתקפים. ממה שאני מכיר אין תוצאות חד משמעיות על כך אבל לדוגמא יש עדויות על ריבוי התקפים בעונות מעבר בעיקר בין החורף לקיץ. לא הייתי מייחס לעניין זה חשיבות רבה מדי, יש גורמים הרבה יותר משמעותיים מכך וההתיחסות לעונות היא גם אישית. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, יש לי ילד בן שלוש ושמונה חודשים שמדבר מעט מאוד וגם הדברים שאומר לא כל כך ברורים. שאר הדברים אצלו בסדר כלומר הוא מפותח נורמאלי, משחק עם ילדים, בונה לגו ופאזלים, משחק במחשב, עצמאי ובעל יכולת ריכוז ומוטוריקה טובים. הדיבור שלו אמנם מתפתח לאורך הזמן אבל בקצב מאוד מאוד איטי. יש לו אח שגדול ממנו בשנה ואחות בת 8. האם יכול להיות שהקשיים בדיבור נובעים מכך שהוא פוחד מאחיו, שבמקרים רבים הרביץ לו (כנראה מתוך קנאה)? האם האלימות של אחיו גרמה לו לטראומה כלשהיא שתוצאתה היא יכולת דיבור נמוכה? תודה, גילי

גילי שלום אני מציע שתפני לייעוץ בעניין ולא תשארי רק עם ההשערות והשאלות. איש המקצוע הראשון שמתאים הוא קלינאי תקשורת. אפשר גם להתייעץ עם המכון להתפתחות הילד שכולל צוות רב מקצועי שיוכל לתת לך גם תשובות לגבי ההיבטים הנפשיים של התופעה. לגבי האלימות של אחיו, בלי קשר לבעית הדיבור כדאי להשקיע בה מחשבה וטיפול, אלא אם מדובר בחיכוכים שגרתיים בין אחים ואז כמובן גם השפעתה זניחה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום. אני בת 29 ונמצאת בהריון (חודש שישי). לפני גם חצי שנה התחתנתי, ושחזרתי מירח הדבש, גיליתי שאני בהריון. אני נשואה לאדם נפלא ואנחנו אוהבים אחד את השני - שום דבר לא מושלם, אבל אף אדם לא מושלם, אבל רוב הזמן , אני מאושרת במערכת היחסים הזאת. הבעיה התחילה, מהרגע שגיליתי שאני בהריון, ההריון הצליח להפתיע אותי, למרות שהוא היה מתוכנן. לא הספקנו לחוות את חויית הנישואין נטו. נכון שלא נזהרנו והגיוני היה שלהכנס להריון היה רק עניין של זמן. אבל למרות הכל שגיליתי שאני בהריון, הייתי בשוק. פתאום, כל תוכניות העתיד המקצועי שלי קרסו בפניי, במיוחד שפוטרתי מעבודה יום אחרי שחזרנו מהירח דבש. במצב הקיים לא היה סיכוי שאמצא עבודה וגם מי ייקבל אשה בהריון לעבודה? כך שמצאתי את עצמי בבית, משועממת, יחד עם זה הפסקתי לעשן, עם עליות ומורדות הורמונאליות קשות, בכי כעס, עייפות, בחילות.... החיים קרסו בפניי. לא ידעתי מה לעזעזל אני עושה עם עצמי, וגם לא הייתי כמובן מרוצה מההריון וכל הזמן הייתי בדילמות, האם אני רוצה בזה או לא?! הייתי מבולבלת , עצובה...... ולבד. במשך הזמן ועם ההתאזנות ההורמונאלית, השלמתי ואהבתי את המצב החדש... אבל. פתאם כל כמעט כל החברים שלי, נעלמו לי. רבתי עם החברים הכי קרובים אליי. פתאם "נפתחו לי העיניים", וראיתי דברים שלפני כן לא ראיתי לפני כן.... בגלל השינוי העצום שחל בי. פתאם חברים שהקשר שלי איתם היה, שאני זאת שיוזמת ונותנת יותר.... התנתקו. אלו שהיו על בסיס בילויים, שתייה ו"סבבה"....התנתקו. פתאום שנהיה לי קשה יותר לצאת מהבית, או רציתי שיתנו לי קצת יותר, לא היה שם משיהו לעשות זאת. (אני עדיין מוכנה לטרוח המון בשביל החברים, וגם לא מתעצלת בכלל לצאת מהבית) אבל יש לי הרגשה, שאני לא ממש מעניינת אותם. כמעט כל חברותיי, הן רווקות, בלי ילדים ובכלל נמצאות "בסרט אחר". (וגם עברו ,למרכז, אני גרה בצפון) אין לאף אחד כוח לשמוע את צרות והגיגיי ההריוניים. אני הרבה יותר מתעייפת מהר, זקוקה ליחס אחר ובכלל השתנתי. לאחר שקיבלתי את עצמי החדשה, כמעט לגמרי, אין לי כמעט חברים. מה שמפחיד אותי, שאני אתרגל למצב ועם הזמן לא אצטרך אנשים סביבי, רק על מנת לא להיפגע יותר מאנשים, או שעם הזמן יכול להיות שהכיר אנשים חברים, שמתאימים לי יותר. בנתיים אני די לבד. וקצת עצובה שאין לי עם מי לחלוק את החויות, חוץ מבן זוגי. ואני מתגעגעת לשיחוות ולשטויות, שעושים רק עם חברות. מה עושים? אם בכלל? אני פיטרית לא קטנה, עם המון אופטימיות ושמחת חיים ואני אוהבת את החיים, ואנשים. אבל אני מאבדת קצת את הכל - ואני לא רוצה.

שרון שלום הכל קרה כל כך מהר, גם החתונה וגם ההריון, ואולי עוד לא הספקת באמת לעכל את כל הדברים. הכניסה לזוגיות עושה שינוי ואולי ההתרחקות שלך מחברותיך הרווקות אינה כל כך יוצאת דופן, זו תופעה שמדווחת על ידי אנשים רבים לאחר נישואיהם. אנשים מחפשים את הקרוב ובוודאי תגלי שעם הזמן תרכשי חברות חדשות שיהיו במצב דומה לזה בו את נמצאת. לפי מה שאת מספרת "נפתחו לך העיניים" כך שאולי התהליכים הללו חיוביים. המצוקה היא הבדידות הנוכחית ובה בהחלט אפשר לנסות ולטפל. ראשית דרך הזוגיות שלך עם בעלך, ואולי גם במסגרות חברתיות אחרות. קורס הכנה ללידה למשל, עשוי ליצור מסגרת מתאימה לתקופה הנוכחית. יש קורסים בהם שני בני הזוג הולכים ביחד, וישנם קורסים שהם גם מעין קבוצת תמיכה לאמהות. שווה לברר מה יש באזורך ולהצטרף. העניין הוא כיצד לוקחים את כל השינויים החיוביים שקרו לך בחיים והופכים גם את הרגשתך לחיובית. כמובן שעם השינוי יש גם אובדן מסויים על הדברים שהסתיימו ולא יחזרו כמו ימי הרווקות, החברות הקודמות ועוד. בברכה ד"ר אורן קפלן

I have a problem. (Don't we all...) When I was a little girl, my parents didn't take me to "ma'akav", to watch over my hight status, even though I was the lowest in my class al the time. Now I'm 21 Years old, 1.48 cm. There's nothing to do now. I know. But It makes me so depressed, everybody around me are so tall and I'm always the little one. I have a boyfriend, which is tall. His former girlfriend was 1.70cm so he had to "adjust" but now he sais he has no problem with that. But I feel he has, and it makes me have a problem with myself. Of insecurity, like everyone is better than me or more beautifull than me or smarter than me. Even when we have sex I think It's bothering him. And when we go in the street, and he wants to give me a kiss he has to get lower. I feel uncomfortable with that. I would anything I mean anything to make me taller. I'm so depressed, I know there are worst things in life, but... why me? And all the time I am jelous about his ex girlfriend because she was tall and Beautiful. I don't know what to do, I hate myself. I don't look bad, but I hate myself. Because I'm small. Thanks 4 listening. If you have something to say other than "Klishaot" please do.

I don't know why the words has mixed up. But it just shows you how much everything I touch breaks, and how everything is against me. I have a problem. ) Don't we all...) over my hight status, even though I was the lowest in my class al the time. When I was a little girl, my parents didn't take me to "ma'akav", to watch Now I'm 21 Years old, 1.48 cm. There's nothing to do now. I know. IIhave a boyfriend, His former girlfriend was 1.70cm so he had to "adjust" but now he sais he has no problem with that. But I feel he has, and it makes me have a problem with tall. when we go in the street, and he wants to give me a kiss he has to get lower. me or smarter than me. Even when we have sex I think It's bothering him. And myself. I feel insecurity, like everyone is better than me or more beautifull than me are so tall and I'm always the little one. But It makes me so depressed, everybody around uncomfortable with that. I would do anything I mean anything to make myself taller. I feel I'm so depressed, I know there are worst things in life, but... why me? the time I am jelous about his ex girlfriend because she was tall and Beautiful. And all I don't know what to do, I hate myself. I don't look bad, but I hate myself. Because I'm small. 4 listening. If you have something to say other than "Klishaot" please do .Thanks

שלום אני חושב שסוף דבריך מספרים את תמצית העניין. את שונאת את מראיך ואת עצמך. העניין הוא לא הגובה. אין אף אחד מושלם ולכל אחד פגם אחר שאפשר למצוא, בחיצוניות ובפנימיות. את צריכה להתמודד עם העובדה שאת נמוכה באופן יחסי ועם ההשלכות של זה שמשפיעות עליך כבר שנים רבות. כמו שכתבתי, את הגובה אי אפשר לשנות, אבל את גובה הדימוי העצמי שלך יש אפשרות לשנות. מאחר ואני מתאר לעצמי שהסיפור לא התחיל מאתמול וממערכת היחסים הנוכחית כך גם הפתרון אינו אפשרי בצורה מהירה מאוד. אחת הדרכים לעבד ולהבין יותר את העניין ולטפל בו הוא באמצעות טיפול פסיכולוגי, ואם את מרגישה שהדברים פוגעים לך באיכות החיים הייתי מציע לך לפנות. בברכה ד"ר אורן קפלן

רציתי לברר האם ישנן קבוצות תמיכה לאנשים הסובלים מהתקפי חרדה ( רק בת"א)? וכיצד אפשר ליצור איתן קשר ולהצטרף?

זואי שלום אישית אינני מכיר. אני מציע לך להרים טלפונים למכונים ומרפאות לטיפול פסיכולוגי באזור המרכז ולשאול. גם אם אין להם אולי ידעו להמליץ. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני אמא לילד בן שנתיים וחודשים, כיום הוא אצל מטפלת ובחודש ספטמבר הוא ייכנס לגן בשבוע האחרון יש לנו "בעיה". פתאום הילד בוכה שאני הולכת מידי בוקר - כמובן שלאחר זמן מה הוא נרגע והכל תקין אבל לעבור את הבכי מידי בוקר זה קצת קורע לבבות ונותן הרגשה מאוד לא נעימה אני מודעת לכך שצריך "להראות" לילד אסטרטביות ולהיות חד משמעים וגם את תהליך הפרידה אני עושה קצר ונותנת לו הרגשה טובה אעפ"י שבתוך תוכי מאוד קשה לי ואפילו כשאני יוצאת נוזלת דימעה מעיני איך להתמודד עם הנושא? תודה על ההתיחסות לכשתהייה נ.ב. שאלה נוספת כפי שכבר ציינתי הילד בן שנתיים ואני מאוד מעוניינת להכניס אותו לגן האם זה בסדר להכניס לגן באמצע שנה - בפסח או שעדיף להמתין לתחילת השנה עם כול הילדים השאלה היא מביחנת הילדים כידוע ילדים זה עם מאוד לא קל וכולם כבר מכירים אחד את השני ולכל ילד יש את הטריטוריה שלו ופתאום מגיע ילד חדש - איך הם ייקבלו אתו ? או שיתנכלו אליו והוא ירגיש מנוכר וזר או שיקבלו אותו בברכה? תודה

לאם שלום הפרידה לא קלה לילד ועבורך. זה טבעי ואכן לוקח זמן להתרגל. אגב, יתכן שקשיי הפרידה ימשיכו גם לאורך זמן, והשאלה כמה זמן לוקח אחרי הפרידה להתאפס ולחזור לשגרה. זה החלק החשוב ביותר אותו צריך לברר. דברי עם המטפלת ונסי לברר איתה מה קורה אחרי שאת הולכת. לגבי הגן, יש דווקא יתרון להכנסת הילד באפריל. דווקא היותו חדש בגן בתקופה זו תביא לתשומת לב מיוחדת מצד הגננות שבספטמבר כאשר יש כיתה שלימה של ילדים חדשים פחות מסוגלות לתת תשומת לב מלאה לכל אחד ואחד. במידה וזה בא בחשבון בהחלט הייתי שוקל לעשות זאת וכך להגיע לקליטה קלה יותר בספטמבר. אצל ילדים בגיל הזה חשיבות ההתחלה עם כל הכיתה אינה כה משמעותית כפי שזה קורה אח"כ בגיל בית הספר. בברכה ד"ר אורן קפלן

לדר' קפלן שלום, בני בן שנה ובימים אלו הנני מחפשת עבורו גן בו ישהה החל מבעוד 7 חודשים. עד היום בני היה עימי בבית ובשל היותו בן ראשון שצמוד אליי ומקבל אינסוף חום ואהבה .. הוא מאד מפונק ומאד קשור אלי. אין לי ספק כי נכון לו משבר כשיצטרך ללכת לגן ואשמח לשמוע את דעתך בנוגע לסוג המסגרת המתאימה: האם מעון (בו מס' מועט של מטפלות ביחס למס' הילדים) שהפך להיות למסגרת כ"כ מקובלת כיום אין בו משום פגיעה בהתפתחותו הנפשית של הילד?, האם לילדים חסרי בטחון עדיף למצוא מסגרת קטנה יותר או שלהיפך: המצאותם בחברת ילדים רבים עם יחס פחות אישי עשויה לעזור בבנית בטחונם העצמי?, ולבסוף מה אומרים המחקרים בתחום? תודה מראש על התיחסותך, בברכה, מרב.

מרב שלום מה שחשוב הוא איכות הגן או המעון. צריך להתרשם מהצוות, מהתנאים במקום, לשוחח עם הורים אחרים של ילדים וכדומה. אני לא חשוב שגודל המסגרת הוא בהכרח המשתנה החשוב ביותר, אם כי מובן שמסגרת לא המונית עדיפה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני רוצה למות נמאס לי מהחיים אני לא רוצה עזרה הפעם אני לא יכול זה אני לא יודע איזה מחלה יש לי בבקשה תגידו לי מה זה נפש זה מוח או לב ולמה יש לי מחשבות של שיגעון האם זה חלק מהדיכאון אבל לא היה לי את זה היה לי דיכאון הרגשתי אותו וניצחתי אותו בכוחות עצמי עכשו זה חזר אבל אני לא יודע מה זה זה שיגעון או דיכאון למה אני הולך נגד הטבע אני מרגיש מגעיל אני לומד בהקבצות של 5 יחידות מטמתיקה ואנגלית אני לומד מחשבים רציתי להצליח בחיים המגעילים האלה היה לי למה לקום בבוקר אבל רציתי לשאול אם אמא שלי חולה במחלת נפש ויש לה בדיוק מה שיש לי יש לה זסכרופניה היא אומרת שהיא סגורה בתוך עצמה ומנותקת מהמציאות זה מה שאני מרגיש עכשו האם זה עובר בגנים מחלה נפשית הפסיכיטרית אמרה לי יש לי דיכאון אבל אני מתעקש איתה שיש לי מחלת נפש כי תראו במצב שאני נמצא זה לא דיכאון כי מדיכאון הצלחתי לצאת לבד בלי כדורים ובלי עזרה אני חושב שהשתגעתי והמחשבות המשוגעות שיש לי בראש הם תגידו שאני משוגע כדורים אני לא ישתה אני רוצה למות לא רוצה לחיות כי אני משוגע למה לי זה קורה יש לי כל כך הרבה כישרונות בכדורגל במוסיקה אני יודע לחכות אנשים זמרים בקיצור הייתי אישיות מושלמת עד שנכנס בי השיגעון אף פעם לא הייתי ילד סגור כאילא היה לי דיכאון אבל לא שיגעון המחשבות שלי הם ללכת נגד הטבע והרפואה ורק אלוהים ירפא אותי כי אני יודע למה זה קורה לי בגלל שצחקתי על המון אנשים אין בדיוק כמו אמא שלי שצחקה על אנשים וכיום היא אישה מסכנה שחולה במחלת נפש שנקרת זסכרופניה אני חושב שיש לי את המחלה הזאת אין תזכרו דבר אחד שאסור לצחוק על אנשים כי אלוהים ישגע אותך חבל עלי כל מה שתיכננתי אני הורס עם מחשבות משוגעות אני לא מבין איזה נזק אני גורם לעצמי תגידו לי אם אני חולה נפש או בנאדם נורמלי כל היום חושב סגור בתוך עצמו לא מדבר ןחושב שאני ינצח את הטבע אבל אני מת אני מרגיש מת אני מאמין באלוהים ואני יודע שהוא משלם לכל מי שרשע ועכשו אני צריך לסבול את החיים המזדיינים האלה כדורים,אישפוזים,אני הולך למות אם יה יה לי חייםנ כאלה אין לי כוח בקרוב אני חושב למות כי אין לי כוח לחיים האלה אין לי כוח לכאב ראש הזה לכאב בטן הזה אני מתכננן להפטר מעולם הזה כי איך זה קורה לטובים היום הייתי אצל הפסיכיטרית שלי הציעה לי עזרה אני לא רומה לקחת אני לא רוצה שיחשבו ויסתכלו עלי כמו משוגע חולה נפש לא יודע למה אני עושה את זה לעצמי אני רוצה למות שיהיה לי קצת שקט כי אני משוגע זהו השתגעתי תעזרו לי אבל בלי כדורים

שלום לך יקירי, קודם כל אתה לא משוגע וגם אם יש לך מחשבות כאלה,אז הם רק בגלל שיש לך אמא שסובלת ואתה חושב שזה עובר בגנים. אז תבין דבר אחד ותכניס לראש-אתה בסדר גמור,פשוט יש תקופות קשות לכל אחד מאיתנו וכרגע אתה בתקופה קשה.תטפל בעצמך וזה יעבור לאט לאט אבל בטוח. גם אני לוקחת כדורים ואם אתה חושב שאני נהנית מזה-אז אתה טועה. גם אני מאוד מצליחה בעבודה.אני אחראית על צוות עובדים והעבודה היא מול ארה"ב.אני בטוחה שאף אחד מהעובדים שלי וגם האנשים שאני עובדת מולם לא חושב שאני לוקחת כדורים.אני הרבה יותר חכמה מרובם ומצליחה ובגדול.אז מה אתה רוצה שאני יעשה בקשר לכדורים?שאני אחליט כמוך לא לקחת?לא ,אני אקח ואני אהייה בריאה וגם אתה. תחשוב שזה מצב זמני וזה עובר. מה שקורה לאמא שלך לא בהכרח קורה לך ותפסיק עם המחשבות השליליות-זה עושה רע יותר. ואין לך שום שיגעון-זוהי חרדה שצריכה טיפול ויפה שעה אחת קודם. אני מחבקת אותך חזק חזק ומאחלת לך בהצלחה. תכתוב לי כל פעם שרע לך. תרגיש טוב שגב

נשמה שלי זה מה זה מעודד אבל אני רק בן 18 ואני מרגיש מת שאין סיכוי לצאת מזה כי זה שיגעון ולא דיכאון אני רוצה לירות לעצמי כדור בראש איזה חיים יש לי של חולה נפש יש לי מחשבות שליליות שמשגעות אותי ואם אני ימשיך אם זה אני יגיע לבית משוגעים אין סיכוי אני יהיה משוגע אני רוצה למות כי נמאס ואני אחראי על המצב הרוח אם אני רוצה לצחוק אני יצחק אם לא לא לא צריך שום כדורים לזה זה הכל פסיכולוגי ונפשי אני פשוט לא חי עם הנשמה אני מרגיש שאין לי נפש ואין לי נשמה עכשו אני כותב לך ויש לי כאב ראש די נמאס לי מהחיים האלה למה אני צריך לחשוב כחה ללכת נגד הרפואה ונגד הטבע יש לי כאב ראש פסיכוטי אני רוצה לחזור אחורה אני הולך להתאבד כי אין לי כוח להמשיך לסבול את לא מבינה שאם האדם רוצה להיות חולה הוא יהיה חולה שום כדור שבעולם לא יציל אותי זה הכל בראש אבל הראש שלי ישתגע אני משוגע אני עושה את זה לעצמי והבעיה הכי גדולה שבמקום שאני יעזור לעצמי אני מענה את עצמי אני סובל וחושב ללכת נגד ואני פשוט סובל אני הולך למות נמאס לי לחיות אני בשיגעון לא בדיכאון למה אני גורם לעצמי אני משתגע שום כדור לא יעזור לי אם אני לא יעזור לעצמי שום כדור לא יעזור לעצמי תעזרי לי למות

דניאל שלום בוודאי ראית כמה פניותיך לפורום נגעו לאנשים רבים שהגיבו אליך. אני לא חושב שניתן לעזור לך במסגרת הפורום, אתה צריך לפנות לטיפול ולקבל עזרה. שוב, במקרה חרום אני מציע שתפנה לקווי המצוקה של ער"ן, לאתר סהר שקישורו להלן, או אפילו לחדר מיון. www.sahar.org.il בברכה ד"ר אורן קפלן

לדניאל היקר אני מאוד מבינה ללבך וחושבת שגיל 18 זהו גיל קשה, בנוסף להיות בן לאמא סכיזופרנית זה בהחלט לא מקל ואין קסמים להתמודדות עם המצב, יש לי הרגשה שמדובר בילד מתבגר מאוד מאוד מאוד מוכשר (שיודע שהוא מוכשר)רק מפחד להתמודד עם מציאות של אמא סכיזופרנית בפני החברה. אז רק שתדע שגם אימי היא חולה סכיזופרנית פרנואידית שהייתה מאושפזת בביה"ח טירה מאז שהייתי בת 4. וכך כל השנים הייתי צריכה להתמודד בפני החברה עם העובדה של אמא חולת נפש, הייתה לי התבגרות מאוד קשה עם המון שאלות ותהיות על מהות החיים "ולמה לי זה קורה" אני לא חושבת שקיבלת עונש כי צחקת על אנשים, כולם צוחקים לפעמים על חולשות של אחרים כל עוד לא פגעת במישהו לא חטאת, אני חושבת שאתה בהחלט צריך בשלב זה עזרה ואין זה אומר שתיכנס לבית משוגעים לכל החיים לעומת זו אם לא תבקש את העזרה בזמן (עכשיו, עכשיו) זה יכול רק להחמיר ולהחמיר ולהחמיר, ואם יתברר כי אתה זקוק בשלב זה לכדורים אין בכך שום קללה אולי ההרגשה לא הכי מדהימה בעולם אבל אף אחד לא צריך לדעת על כך. אני מחזיקה לך אצבעות ומזכירה לך שעברתי את אותה הדרך שלך לפני 10 שנים והיום אני מאושרת מאוד, נורמלית מאוד, חברותית מאוד ללא טיפול, ללא כדורים, וללא מחשבות הרסניות. מקווה שתהיה מספיק אמיץ לפנות לייעוץ ולעזרה בהמון אהבה נשתמע

שלום לנשמה כמוך אני מודה על ההבנה שלך נשמה שלי אבל אני לא רוצה להתמכר לכדורים כי אני יודע שכדורים לא יכולים לעזור כי רק האדם אחראי על מצב רוחו אם רוצה להיות בדיכאון או לא אני לא חושב שכדורים עוזרים לצאת מזה הם רק ממכרים ומשגעים עוד יותר אולי יש לי מחלה היתי אצל פסיכיטרית חשבתי שיש לי מחלת נפש היא אמרה לי שיש לי רק דיכאון אבל אני חודב שכל אדם שיש לו דיכאון יכול לצאת מזה בעזרת עצמו תלוי מה חושב אם הוא חושב רע הכל יהיה רע במה הם יעזרו לי כבר שתיתי קלונקס וסרוקסקט לא הרגשתי שום שינוי כל הדיכאון הזה בראש לדעתי רק האדם קובע על מצב רוחו מחליט פסיכולוגית אם להיות בדיכאון או לא אני יודע שאם אני ישתה כדורים זה לא יעזור לי כי אני לא רוצה לעזור לעצמי זה הכל בראש

אני בחורה בת 25, לעולם לא היה לי חבר,לפני 4 וחצי שנים הכרתי בחורה,שעבדה איתי באותו מקום עבודה,לה היה חבר ושתינו נקשרנו אחת לשניה, היא נפרדה מהחבר שלה ואז היינו ביחד,בפעם הראשונה שישנתי אצלה היא נישקה אותי,ואני נישקתי אותה חזרה,אך מיד עצרתי את עצמי,והתחלתי לבכות לא בכיתי בגלל סיבה מיוחדת,פשוט הרגשתי עם הנשיקה הזאת כל כך אני,אך בכיתי בכדי שלא תחשוב שטוב לי עם זה,אהבתנו הלכה וצמחה והיינו כל היום ביחד מנסות לגלות את האהבה שמצאנו אחת בשניה,לא רצינו לוותר על מה שהיה לנו ביחד,זה היה יפה וכל כך טהור ונכון,היינו ביחד קרוב לשנה בסתר ואף אחד לא ידע עלינו, אני סיפרתי לחברות שלי והיא שמרה הכל לעצמה,ההורים שלה גילו אותנו בגלל טעות קטנה ומטופשת,מכתב שהם מצאו וקראו אותו,ומאז הכל הלך והסתבך לנו,כולם ניסו להרוס לנו, ואנחנו ניסינו לשמור על הביחד, משהו שהוא שלנו ולא רצינו שמישהו יקח לנו אותו,אך לצערי היו יותר מידי חומות לעבור שכבר לאט לאט התעיפנו,במקום לחוות את אותה האהבה המדהימה,יתעסקנו במריבות והאמון יתערער,היא שיקרה לי המון ולאט לאט התרחקנו, הכל נגמר אך הוא אף פעם לא נסגר, מבחינתי היא האהבה של החיים שלי,עברו להם 3 וחצי שנים ואני עדין חולמת עליה,מנסה לחפש אותה,אני מורחת על עצמי לעיתים את הבושם שלה וכך אני ישנה בתחושה שהיא עוד איתי,אני חולמת בעודי ערה על כל מיני מצבים שהיא באה אלי,וכך אני חולמנית רוב היום,אני ממציאה לעצמי עולם שלו קיים,עולם שלי ושלה,אני סגורה ריגשית מאז אני חסרת ביטחון,אין לי שום מחשבות על להתאבד,אני לא מסוגלת להכאיב לעצמי,אך יש לי מחשבות על מוות,שאולי אני אלך לישון ולא אתעורר,או שיהיה לי מחלה סופנית וכדומה,אני עצבנית נורא אני לא שקטה,אין לי שליטה על חיי,אני מאבדת את עצמי בין מציאות לדמיון,כבר קשה לי להבחין מה מציאות ומה דימיון,יש לי נדנודי שינה, אני לא מצליחה להפסיק לחשוב עליה שאולי היא תבוא והכל יכול להיות אחרת אם לא היו מוצאים את המכתב,אני צריכה עזרה,אני יודעת אך אף פעם לא היה לי את האומץ להודות בזה, אני מאוד מקווה שתוכלו לעזור לי,ותתנו לי כלים לחזור לאותה מציאות שהכרתי לפני שהיא היתה חלק מחיי,אני מודה לכם מקרב לב,בתודה מראש ,,נושה..

נושה שלום אהבה נכזבת היא חוויה כואבת ואת עדיין מתאבלת על האובדן. עם זאת, אחרי שלוש וחצי שנים קשה להניח שאת רק עוסקת בה, ודרך האבל והאובססיה את עוסקת בעולמך הפנימי ובשאיפותיך שמיוצגות על ידי דמותה של חברתך לשעבר. את צריכה לעשות משהו עם עצמך כדי להתקדם הלאה. את צריכה להבין שכבר מזמן לא מדובר בה באופן קונקרטי אלא במשהו אחר. די סביר אפילו שאם הייתן חוזרות להיות ביחד היום לא בהכרח שהיא היתה עדיין מוצאת חן בעיניך. במידה ואת מרגישה שאינך מצליחה לצאת מהתקיעות הזו בעצמך פני לטיפול פסיכולוגי. במקביל נסי להכיר בני או בנות זוג חדשים בצורות שונות, יש גם פורומים שונים באינטרנט בנושא. מצאי לך את הדרך המתאימה לך ואל תשארי יותר במקום התקוע הזה. בברכה ד"ר אורן קפלן

הגעתי לתובנה שאני כל כך מפחדת להפגע שוב (לא שהייתה לי חוויה יוצאת דופן מבחינה זו) שאני פשוט לא נותנת לעצמי להתאהב ולהקשר למישהו. כל איתות של משהו שעשוי לרמוז על אינטימיות (לאו דווקא פיזית) גורם לי לרצות לברוח. אני לא מצליחה להנות מהדייט. אני יודעת את הבעיה, וזה כבר לפחות התחלה, אמנם, אבל זה לא עוזר לי ליישם וכל פעם אני עושה את אותן השטויות. אולי יש לך או למישהו רעיון איך להשאר בקשר ולתת לו הזדמנות אמיתית. אני אציין כי בפעמים בהן נפגעתי, התמודדתי והמשכתי הלאה בחיים. לא נכנסתי למצבים מאוד קשים ובכל זאת זה השאיר בי כנראה ממש צלקות.. מקווה לשמוע מכם בקרוב (לפני שאני אצליח להרוס גם את הקשר הנוכחי..)

אלכס שלום אולי מה שאת מתארת זה סוג של חרדה. בד"כ מדובר בחרדת נטישה שאחד הביטויים האופיינים שלה זה פשוט לא להיקשר לאף אחד כדי לא לפחד אח"כ מהפרידה האפשרית. את אומרת שלא היתה לך חוויה יוצאת דופן כזו, אבל אני לא בטוח שאת מודעת באופן מלא לכל מה שקרה לך. למשל, חרדות נטישה יכולות לנבוע גם מגילאים מאוד צעירים ומחוויות אותן מתרגם הילד הצעיר או התינוק כנטישה. צריך להדגיש שלא מדובר בהכרח על חוויה קונקרטית אובייקטיבית של נטישה אלא בחוויה סובייקטיבית. את מחפשת את התשובות במקומות צפויים מידי, ואולי הן נמצאות במקומות אחרים. בכל מקרה, אם את מזהה דפוס קבוע שאינך מצליחה לשנותו אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי ולהבין יותר מה בעצם קורה לך. בברכה ד"ר אורן קפלן

פחד מנטישה לא חייב להיות באמת גם חוויה פיזית של נטישה מהעבר. יתככן וחווית חוויה של נטישה רגשית ולכן, את חוששת להיקשר, פן תחווי חוויה רגשית שוב. לדוגמא, כשהיית צריכה ש"יראו" אותך , את צרכייך הרגשיים ולא ראו. וכו'. מה דעתך על מה שאני אומרת פה ד"ר קפלן? אשמח לשמוע את דעתך.

שלום, אני נשואה זה כ - 4 חודשים. מאוד רוצה להביא ילד, אך מפחדת מכל התהליך אם בהתחלה, במהלך ובעיקר הסוף!!!! אני אדם מאוד ביישן מטופלת אצל רופאת נשים ובשום אופן לא אצל רופא. איך אני מתמודדת עם החלטה יפה כל כך של הריון ומהפחדים? אני לפעמים נוטה לשקוע (דכאונות). מה לעשות? תודה מראש.

סנדי שלום אני מציע שבשלב ראשון תקראי קצת ספרים על נושא ההריון. יש הרבה ספרים על התהליך ואם תפני לחנות ספרים גדולה יוכלו להמליץ לך. כדאי לקחת ספר שאינו רק טכני אלא מספר על החוויות השונות שקורות בהריון. בנוסף, אני מציע שתשוחחי עם חברות וקרובות משפחה שעברו הריון ותספרי להן על חששותיך. הידע שתצברי והטיפים שתקבלי בוודאי יעודדו אותך. לגבי הדיכאונות, חשוב שתקבלי תמיכה מהסביבה הקרובה לאורך זמן ההריון ובוודאי לאחר הלידה. אלו דברים שאת יכולה לדבר עליהם כעת ולשמוע ולתכנן כיצד הדברים יראו בהמשך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, שמעתי שיש שאלון התנהגות ילדים בשם קונרס או קורנס. רציתי לשמוע קצת פרטים עליו. מה משמעות הציון המתקבל מהשאלון? תודה יהודה. נ.ב. איך נקרא השאלון באנגלית?

יהודה שלום השאלון נועד לאבחון הפרעת קשב ו/או היפראקטיביות אצל ילדים CONNERS השאלון ממולא ע"י הורים או גננת/מורה ולמעשה סופר רשימה של התנהגויות וסימפטומים ולפי התוצאה ניתנת אבחנה. הבעייה שהוא סובייקטיבי, כלומר, ממלאים שונים עלולים לתת תוצאות שונות. יש כיום שאלון ממוחשב שנקרא טובה, תוכל לקבל פרטים בבי"ח שניידר http://www.schneider.org.il/InfoPage.asp?InfoPagesID=79 בברכה ד"ר אורן קפלן

אני אמא ל-3 ילדים הגדול בן 13 ילד חרוץ חברותי האמצעי בן 9+ ותנוקת בת שנה הבעיה היא עם הילד האמצעי שהחמירו השנה בעיקר , לדעתי זה אוסף של הרבה דברים כולל לידת הבת הקטנה , הוא ילד מאוד רגיש ופגיע השנה הוא קיבל מורה מאוד קשה והוא מאוד מפחד ממנה יצרנו שיחות איתה על הפחד שיש לו ממנה והיא לא תורמת הרבה ולא מבינה בכלל מה אנחנו רוצים ממנה ,אציין שבני השנה תלמיד ממוצע פחות לא מקפיד תמיד על שעורי הבית מבחינה חברתית הוא בסדר הוא אוהב לשלוט ומנסה תמיד להנהיג וישנם הרבה ויכוחים עם תלמידים מהכיתה במיוחד במסיבות,הבעיה הגדולה שלי איתו חוץ מהלימודים זו החוצפה שלו בבית וגם למבוגרים אחרים לא למורה (בגלל פחד כמובן) כל בוקר הוא מחפש על מה לבכות ומודיע כמה הוא שונא את המורה שלו והלואי ותהיה חולה היום אני יודעת הרבה פעמים שגם אני וגם בעלי אן הרבה סבלנות בשבילו הוא תמיד רוצה דברים זה בצעקות ותמיד יגיד את המילה האחרונה אנו משתדלים להיות סבלנים אבל זה קשה לנו מאוד . אשמח לקבל עזרה תודה

דנה שלום אני לא חושב שיש הרבה מה לעשות במסגרת הפורום, את צריכה לקבל ייעוץ מקצועי בעניין. אני מציע שתפני לפסיכולוג ילדים ותציגי את כל הסיפור. את יכולה לנסות לפנות לפסיכולוג בית הספר של הילד בשלב ראשון ולראות האם יש לו רעיונות. אינך חייבת את הסכמת ביה"ס לעניין, התקשרי ישירות לשירות הפסיכולוגי החינוכי של העיריה ובקשי לדבר עם הפסיכולוג שאחראי על בית הספר של בנך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, אינני יודעת אם הגעתי למקום הנכון אבל אודה על כל תשובה. בני בן 6 וחצי חודשים ומזה כ- שלושה שבועות כמעט ואינו ישן בלילה הוא מתעורר כל חצי שעה בבכי וברגע שאני מרימה ומחבקת אותו הוא נרדם שוב. אציין גם, שמאז ומתמיד אינו ישן רצוף יותר משעתיים וחצי (גם במשך היום). רציתי לדעת האם בגיל הזה הוא חולם? ואם כן איך זה נמשך כשלושה שבועות רצוף? תודה אמאל'ה

לאמאל'ה שלום כל הילדים והמבוגרים חולמים מגיל מאוד צעיר וכל לילה. את רוב החלומות שוכחים ובגילו כמובן שאי אפשר לברר מה חלם. בכל מקרה, מה שאת מתארת אינו נדיר בגיל הזה ויש ילדים רבים ששנתם אינה סדירה ללילה שלם עוד חודשים רבים. צריך לבדוק במה מדובר ובהחלט יתכן שיש מה לעשות בעניין. אני מציע לך בשלב ראשון לקרוא את ספרו של פרופ' אבי שדה "לישון כמו תינוק" המסביר על שנת תינוקות. יתכן שאת מנחמת אותו מהר מדי כך שהוא לא לומד להרדם שוב. מחזורי השינה גם אצל מבוגרים גורמים לכך שתהיה התעוררות טבעית כמעט כל שעה, אבל מנגנונים אוטומטיים גורמים לכך ששוקעים מייד למחזור השינה הבא. תינוקות שעדיין לא התרגלו לכך עלולים לאבד את השינה בין המחזורים. האם אתם קמים אליו מייד כשהוא מתעורר? במידה וכן אני מציע לקחת שעון ולמדוד 5 דקות לפני שניגשים אליו. זאת כדי לנתק את האסוציאציה של ההתעוררות מהחיבוק שבא בעקבותיה. נסו זאת כמה ימים, בד"כ זה עובד טוב. אם אתם רואים שכלום לא עוזר פנו לייעוץ במעבדת השינה של החוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל-אביב, יש כמה מעבדות נוספות בארץ. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב האם אפשר להפנות אותי לקבותות תמיכה לרווקות שמתלבטות בנושא החד הוריות?

מנסיון אני אומרת לך שאם יש לך התלבטות אל תכנסי לזה אלא רק כאשר תהיי שלמה וכמהה לילד גם במחיר של לגדל אותו לבד..בהצלחה

שלום אינני מכיר קבוצות כאלה. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום רב, אני בת 39 מנסה להכנס להריון מזה כ - 8 חודשים, לא נצפתה בשלב זה בעיה פיסית אצלי אולם היות שאני מתעתדת להיות אם חד הורית יש לי המון חששות ופחדים. יתרה מכך: עברתי חיים ממש לא קלים, אמנם היום אני בפסגת הצלחה בקריירה אולם גדלתי בבית קשה מאד עם אם חולה במניה דפרסיה, אב לא פשוט בפני עצמו, נזקקתי לטיפול פסיכולוג במשך כ - 12 שנים (ברוטו) וכעת כפי שאמרתי אני אדם שלם עצמאי ומצליח מאד אולם עם הרבה צלקות כואבות, פחדים וחרדות. האם תת המודע שלנו כל כך חזק שהוא "מונע" את ההפריה והכניסה להריון? אציין כי מבחינה הורמונלית התמונה מעודדת ביותר ובכל זאת............תודה מראש.

שרית שלום את צודקת, יש השפעה פסיכולוגית ניכרת בכניסה להריון. לחץ רגשי כללי או שממוקד בחשש לא להצליח להיכנס להריון עלול להפריע בכניסה להריון. יש לא מעט מקרים מדווחים על משפחות שאמצו ילד לאחר שהתייאשו מלהביא ילד ולאחר מכן הצליחו להביא ילד ביולוגי ללא כל טיפול. הסיבה היא שלאחר שהלחץ ירד, הדברים קרו באופן טבעי. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי. יש שני כיוונים שהייתי מדגיש. האחד הוא טיפול כללי כפי שאולי היית בו שעשוי להיות חשוב מאוד גם כליווי לאורך ההריון לאור ההסטוריה האישית שלך וחששותיך. הכיוון השני הוא מיקוד בהפחתת לחצים ותמיכה בגוף בתהליך שהוא צריך לעבור. אפשר להיעזר בהיפנוזה למטרה זו ואם אין כל בעייה פזיולוגית בכניסה להריון סוג כזה של טיפול עשוי בהחלט לעזור. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר אורן שלום אני עובד בבנק 28 שנה ,הציעו לי פרישה מוקדמת על פי תכנית פרישה שגובשה ואני בתוכה על פי הקריטריון של וותק.בכוונתי להמשיך לעבוד אבל...בבנק ישנה אוירה של איומים מצד ההנהלה (באופן כללי) איך לדעתך עליי להתמודד עם הלחצים שכניראה יופעלו בעתיד ולהישאר נינוח ושלו?

גיל שלום המצב שאתה נמצא בו מאופיין בלחץ נפשי בגלל כמה גורמים, גם עצם העובדה שהציעו לך לפרוש, גם האיומים, ובעיקר אי הוודאות שנוצרה. ברמה הפרקטית בבנק אתה צריך להתייעץ עם גורמים שמבינים בעניין, כמו למשל נציג ההסתדרות, הוועד, ואולי עורך דין. חשוב שהחלטותיך תתקבלנה לא רק על סמך תחושה אלא על סמך ידע והבנה ברורים של המצב. זה גם ישפר את המצב כי יפיג את אי הוודאות במידה מסויימת. כל עוד מצב אי הוודאות נמשך, סביר להניח שמצבך הרגשי עלול להיות רגיש. קשה לתת לך עצה כיצד להיות נינוח ושלו במצב שנוצר, זה כמעט לא טבעי להרגיש כך. נסה להקפיד על פעילות גופנית במיוחד בתקופה הקרובה כמו גם פעילויות נוספות של איכות חיים. שתף את קרוביך במה שקורה לך ונסה להיות מודע לתחושותיך. חשיבה חיובית במצבים כאלה חשובה, נסה לראות את ההיבט החיובי מכל תוצאה שלא תהיה וכיצד תוכל לצמוח ממנה הלאה. יש לקוות שאי הוודאות לא ימשך זמן רב ותוכל לחזור לחיי שגרה. בברכה ד"ר אורן קפלן

ערב טוב מתוק, תודה שחזרת אליי. אני עדיין מחכה לדעת איזה כדורים לקחת?כמה זמן?ולמה זה גרם לך? אני פה בשבילך ומוכנה לעזור לך,אבל אתה קודם צריך לרצות לעזור לעצמך,כי אחרת כלום לא יעזור. אני רוצה שיהיה לך טוב ואני בטוחה שאני יכולה לעזור לך-תקשיב לי,גילי כפול מגילך ואני אמא ל-3 ילדים מקסימים. אצלי הבלאגאן התחיל לאחר טראומת לידה-לאחר הלידה השלישית .לידה שהייתה קשה וטראומטית במיוחד.אבל יצאתי מהזבל הזה(כמעט לגמרי)והנה אני פה קצת יותר חזקה,ורוצה לעזור לך. ביחד אנחנו נצליח. תכתוב לי. שגב

אני לא רוצה כדורים כי הם ישגעו אותי יותר אני לא מניח לנפשי אני חושב שאני משוגע וחולה נפש וזוהי הדרך הנכונה אך כואב לי הראש והבטן אין לי כוח לא רוצה עזרה רוצה למות לא רוצה כדורים שתיתי כבר ואם לא עזרו לי אני חולה נפש אני יגיע לבית משועים אני רוצה למות נמאס לי אין לי כוח אני בדיוק כמו אמא שלי אבל למה לי זה בא בגיל כלכך צעיר למה בגיל 18

אני בת 21 וכאשר "התחלתי" לעבוד הייתי בערך בת 17. מעולם לא הצלחתי להחזיק עבודה ליותר מ-3 שבועות בהתחלה זה שעשע אותי שאני כביכול לא מתאימה לכלום אבל עם הזמן זה הפך למתסכל , לדוגמא עכשיו, התחלתי לעבוד בעבודה מועדפת ידעתי שיפטרו אותי מתישהו אבל לא שיערתי לעצמי שזה יקרה כ"כ מהר, כעבור שבוע וחצי בלבד!!!!!! התירוצים תמיד אותם תירוצים " את לא מתאימה לנו" וכו.... אני מניחה שזה בעיקר בגלל שהם חושבים שאני מרחפת, מה שבאמת נכון, או שאני תמיד ניראית בהלם כזה. לא יעזור כלום, כמה שאני משתדלת להיות בסדר ולעשות כל מה שאומרים לי כמו שצריך, לא עוזר כלום ובסוף תמיד מזמנים אותי לשיחה הגורלית. למה???? אני לא יכולה להתאים לשום עבודה??? בין עם זה מלצרות, משרד, עבודות פיזיות או לא פזיות... חשוב לציין שתמיד ראיתי את עצמי בתחום היצירתי יותר, כגון אומנות וכו.. אבל איפה אני יכולה למצוא עבודות כאלה עכשיו אין לי כישורים בשום דבר ולא ניסיון. בינתיין כל חטאי היה שרציתי להרוויח כסף ואני לא ילדה קטנה ואני לא רוצה לחיות ולהיות תלויה בחסדי ההורים. אבל מפטרים אותי!

שני שלום את מתארת מצב שבו במשך 4 שנים כל העבודות שלקחת נגמרות תוך זמן קצר ביותר. קשה להניח שמדובר במשהו מקרי, ואכן אין טעם לתירוצים. חשוב שתביני מה באמת גורם לפיטורין שוב ושוב. זה יכול להיות בכיוונים שונים. דיברת על ה"ריחוף" שלך, אולי יש משהו ביחסים הבין-אישיים שאת יוצרת בעבודה, ואולי בחרת באמת בדברים שלא מתאימים לך מראש. חשוב להבין האם מדובר בעשרות עבודות שלא צלחו, או בכמה בודדות בשנים הללו. את בכל זאת צעירה ואם נפלת בכמה פעמים בודדות בהחלט יתכן שעדיין לא "התאפסת" וקצת יותר פוקוס על עבודה מתאימה ובזמן העבודה ישפרו את המצב. בכל מקרה, אם את מזהה כאן בעייה מתמשכת שמציבה לך קשיים גם בהמשך, כדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

רציתי לדעת מה הכוונה במושג הפרעת אישיות. היכן ניתן לקרוא על הפרעות אישיות שונות?

ממקו שלום הפרעת אישיות היא הגדרה פסיכיאטרית לנטייה אישיותית בעייתית. יש מגוון של הגדרות כאלו, כל אחת מתייחסת לסוג אחר של בעיה. יש מחלוקות לא מעטות לגבי הגדרות אלו כיוון שרמת הדיוק בהן נמוכה יחסית, אנשי מקצוע שונים עלולים לסווג אותו אדם לקטגוריות אישיותיות שונות, ולהיפך, אנשים עם מאפיינים שלכאורה מאוד שונים, עלולים לקבל את אותה אבחנה. יש חומר רב בכל ספר בסיסי של פסיכיאטריה ובוודאי גם באינטרנט. הקלד את המונח בכל מנוע חיפוש. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי מערכת זוגית טובה עם חבר, אשר אין אנו מתגוררים יחד....אך נפגשים כמעט מדי יום ...לכל אחד מאיתנו ילד ממערכות יחסים קודמות....במהלך מפגש שגרתי ביננו בביתי ....קיימנו יחסי מין מלאים .....לצערנו...הופתענו ע"י אחד הילדים בן ה-6 אשר כנראה צפה בנו כדקה או שתיים בלא שנשים לב לנוכחותו.....הילד הצליח לראות כי מכנסי חברי מופשלים. ואף שאל על כך ....הילד טען כי הוא יודע מה עשינו וזה היה עיסוי ....אך שאל מדוע מכנסי חברי לחיים היו מופשלים...תשובתי היתה כי הוא יצא זה אתה מהמקלחת וטרם הספיק להתלבש.....בבוקר למחרת ציין הילד/ה כי ראה את ישבנו של חברי לחיים .......שאלתי היא כיצד עלינו לנהוג ???? מה עלינו לענות לו על שאלותיו בנושא ???....כאמור, הוא ע"פ הבנתינו לא הבין כי מדובר ביחסי מין ....אנו מוטרדים מכך ומבקשים את עצתך כיצד לנהוג.. נודה לתשובה מפורטת וענינית.... בתודה.....

שרון שלום אירועים כאלה קורים במשפחות רבות ולמרות המבוכה כדאי להתייחס אליהם באופן טבעי וישיר, אם כי בטאקט ובנוסח שמתאים לגיל הילד. אפשר לומר לו שכשאנשים מבוגרים אוהבים אחד את השני הם גם נוגעים אחד בשני ומתחבקים. עם זאת צריך להדגיש שזה משהו אישי ושלא ידעתם שהוא נמצא בסביבה. יתכן שבזה יגמר הענין מבחינתו, ויתכן שיהיו לו שאלות נוספות. נסו לענות מצד אחד בכנות, אבל באופן שתהיו שלמים עימו ובשפה פשוטה ומתאימה לילד בגילו. בברכה ד"ר אורן קפלן

רוצה למות נמאס לי לחיות לא יודע איזה מחלה יש לי אבל אני משתגע ורוצה להתאבד אף על פי שסבלתי מדיכאון נורמילי של חוסר בתיפקוד וחוסר במוטיבציה אבל עכשו אני סובל משיגעון אני רוצה למות אני חש כאבים נוראים בבטן אני מעשן הרבה כל דבר נורמלי מפריע לי אני לא מדבר לא צוחק כאב ראש כל הזמן אני שותה את הכדורים שהפסיכיטרית הביאה לי אבל עדיין אני לט מניח לעצמי עם דיכאון כרוני של הסתגרות וניתק מהחברה אני מת למצוא דרך למות כי עכשו זה שיגעון לא דיכאון אין לי כוח לחיות אני פשוט חושב שזה טוב אבל התחלתי לסבול מכאבים נוראים בגוף דרך אגף אמא שלי סובלת מזיסכרופניה אבל הפסיכיטרית שלי אמרה לי שיש לי דיכאון נתנה לי קלונקס הפסקתי לשתות אותו כי גורם לכאבים בבטן ובהורמונים זה זמן רב שאני לא מצליח להביא ביד או לפנק את הגוף שלי אני מתעסק עם שטויות הכאב ראש הזה בתוך הגולגולת משגע אותי אני לא רוצה לקבל עזרה כי אני לא רוצה שיגידו לי שאני משוגע תמיד המחשבה שלי ללכת נגד הרפואה ונגד הטבע ושאלוהים יוצא אוצי מהמצב הזה כי הוא עושה לי את זה הוא משלם לי על כל העברות שעשיתי על הזמן צחקתי וחיכיתי אנשים כדי להצחיק את החברה צחקתי על אנשים ועכשו אלוהים משלם לי אני כל היום מעשן אני רוצה למות להתאבד אנ י לא יודע איך אני פוחד להגיע לבית חולים לחולי נפש אני רוצה להתאבד כי אני יודע שהכדורים ישגעו אותי עוד יותר וכל הדיכון הזה במוח ורק אלוהים יכול לעזור אשמח אם תיתנו לי דרך להפטר מהעולם הזה

היי, אני יכולה להבין את הכאב שבך אבל דרך להתאבד אני בטח לא אתן כי אני לא רוצה לאבד אותך.אינני מכירה אותך אבל כשקראתי את המכתב התרגשתי מאוד ואני רוצה לעזור לך. עכשיו הכל ניראה לא טוב,הכל קשה אבל אחרי שאנחנו בזבל(הייתי שם)מחכה לנו רק עלייה. אני לא הצלחתי להבין מדוע הפסקת את הכדורים וכמה זמן לקחת אותם-אני מבקשת שתענה לי על מנת שאוכל לפחות לייעץ לך מניסיוני. אתה יודע,לפני שמונה חודשים הרגשתי שאני משתגעת וגם לי יש אמא שסובלת מפראנויה או ממשהו אחר אבל הבנתי להפריד .אמא זו אמא ואני זו אני. אני רוצה לחיות וגם אתה.אל תיתן לתקופה הקשה הזו להשתלט עלייך-מבטיחה לך זה עובר. אני מחכה לשמוע ממך וחסר לך שאתה לא תענה לי. תענה לי-בבקשה. שגב

תודה נשמה שלי על העידוד אבל המוח שלי מנצח את הלב ואני לא מצליח לצאת מזה אני מת לחזור בזמן אחורה כדי להוכיח איזה ילד באמת אני אבל אני רוצה למות לא יקלו אותי לצבא במצב הזה אין אני יהיה כמו אמא שלי כל החיים כדורים ואישפוזים אשמח אם תכתבי לי עוד דברים כל אופטמיים שנותנים לי עוד קצת לחיות אני רק בן 18 איזה באסה תעזרי לי נשמה

תודה נשמה שלי על העידוד אבל המוח שלי מנצח את הלב ואני לא מצליח לצאת מזה אני מת לחזור בזמן אחורה כדי להוכיח איזה ילד באמת אני אבל אני רוצה למות לא יקלו אותי לצבא במצב הזה אין אני יהיה כמו אמא שלי כל החיים כדורים ואישפוזים אשמח אם תכתבי לי עוד דברים כל אופטמיים שנותנים לי עוד קצת לחיות אני רק בן 18 איזה באסה תעזרי לי נשמה

דניאל, אתה קורא לעצמך חי, ולצורת החיים הזו לחיות? לפי איך שאתה נשמע - אתה כבר מת מזמן, אחי. נפשית, רוחנית ובכלל. ואם לא תיקח את עצמך ברצינות למומחה ותתחיל לעבוד על זה חזק כדי שתעלה על דרך המלך - אז בטוח שתמות מוות טבעי. מהר, ויפה שעה אחת קודם!

שלום היקר באדם, הייתי שם בדיוק במקום שאתה נמצא והנה יצאתי לגמרי מכל המחנק והגועל. תחילה לדעתי אסור היה לך להפסיק את התרופות במכה אחת - הפסקה כזו גורמת לכאבים ולחוסר איזון, לא נורא עכשיו אני אתך ושנינו נעשה הכל כדי שתעלה מעלה מעלה אני מבטיחה. אשמח לדעת שכבר אתה פונה לפסיכיאטרית שלך יש עוד סוגי כדורים שיכולים לפתור את הבעייה מיד רק תן לה אפשרות לסייע לך. אשמח עוד יותר שתפנה לפסיכולוג עדיף גבר - בשילוב עם התרופות אתה תגיע אל על אם אתה רוצה עזרה בפנייה אליהם ואפילו לקחת אותך כתוב לי. מי כמוני יודעת שאפשר לקום וללכת ואפילו לרוץ . אני כאן בשבילך.

דניאל שלום ההודעה שלך מלאה בכאב ואני מרגיש כדי חסר אונים מול הדברים שאתה מתאר. אתה זקוק למסגרת טיפולית מסודרת וקבועה לא רק עם הפסיכיאטרית אלא עם פסיכולוג או עובד סוציאלי. מקום אליו תוכל להגיע לפחות פעם בשבוע לשיחות. חוץ מזה חשוב לפתח גם תעסוקה, בין אם בעבודה מסודרת, בהתנדבות, בחוגים, במועדון, ועוד דברים שגם ימלאו את הזמן וגם יספקו לך חברים וחברה. חשוב שתתחלק עם מה שאתה מרגיש עם אנשים קרובים לך בתוך המשפחה. אני בטוח שיש לפחות אדם אחד שתוכל להתייעץ איתו בסביבתך ולספר את מה שעובר עליך. שמור על עצמך ואל תתן לדברים להתדרדר. בברכה ד"ר אורן קפלן

מחשבות אובדניות זה יכול להיות ביולוגי

היי דניאל, תשמע אני אמנם לא רופא, ולא מתיימר להיות רופא, אבל יש לי חבר שהוא במצבך ואני מצליח לעזור לו, תן לי את הטלפון שלך ואני מבטיח לעזור לך...

064654224

שלום אבקש את הצעתך בפתרון בעיותו של אחי. אחי בן 27 ובעיתו הגדולה שאין לו חברים/ות והוא כל הזמן לבד. סיפור רקע- כשאחי היה בן 13 אחותנו נפטרה, וכן אבי שהיה עצמי פשט את הרגל. מצב זה השפיע חזק על כל המשפחה שנפגעה מהסיפור ושעד היום עדין משפיעה. בבית ההורים לא מסתדרים בניהם (יש כל הזמן צעקות וקללות) אחי היחיד שנשאר לגור אצל ההורים. (יש לי עוד אח גדול שגר עם בת זוגתו). יש לציין שאחי היה קטן היו לו חברים וגם לא היה סגור כל כך. לי בעצמי לא חסרות בעיות, אבל תמיד מקשיבה לאחי, אבל לצערי אני לא יודעת איך לעזור לו. ניסינו להגיד לו ללכת לטיפול פסיכולוג אבל או אומר "שמה זה יעזור, הוא לא ימצא לי חברים". טוב זה הסיפור על רגל אחת, יש עוד כמה בעיות אבל אני מאוד אשמח עם תיתן לי תשובה או כיוון מה לעשות, כי אני די מיואשת כיוון שלפעמים נראה לי שהוא חושב להרים ידיים ולא אכפת לו מה יקרה איתו. תודה מקרב לב,

שולה שלום אחיך צריך קודם כל לרצות לעזור לעצמו. כל עיצה שתתני לו לא תוכל לעזור כל עוד הוא לא מחליט לקחת את עצמו בידיים ולשנות את המצב. יש כיום מסגרות רבות בהם ניתן להכיר חברים, חברות ולמצוא חברה. אפשר להגיע דרך פורומים באינטרנט, מועדונים שונים, מסגרות שיוצאים לטייל ולהיפגש ועוד. יתכן שטיפול פסיכולוגי יוכל לעזור אם ברקע יש קושי בהתחברות גם כשהמסגרת החברתית זמינה. את והוא בוודאי יודעים האם מדובר בבעיה פסיכולוגית כמו חרדה או דיכאון שנמצאים ברקע או פשוט חוסר מיומנות מספיקה בהתחברות. כל עוד לא יוצרים הזדמנויות, קשה לעשות את השינוי הרצוי. זה המסר העיקרי שכדאי להעביר לו. במידה והוא לא מעוניין, אני מציע שלא תקחי על עצמך את האחריות הזו. תוכלי לגייס לעזרה גם בני משפחה אחרים, השארי תומכת ומתעניינת, אבל תני לו להוביל את חייו כפי שהוא מבין. בברכה ד"ר אורן קפלן

לא בטוח שזו ההגדרה הקולעת - קשיי הסתגלות. מדובר בילד בן 13 מאוד חברותי, מתקשר בקלות לחברים. כשיש אירוע , יציאה למופע, הזמנה לדיסקו , ימי הולדת וכו' הילד מעדיף להכנס למיטה ולהתחפר בה. לפתע הוא מגלה סימני עייפות (סימטומים של חולה) , לפעמים מתלונן על בטן כואבת , מקיא ..העיקר לא לצאת. דקה אחרי שחלף המועד הקובע (של האירוע) הוא קם לתחיה. רכשנו כרטיסים למופע מארי לו . לפתע חש ברע , כאבי בטן . התעקש לא לצאת למופע (למרות שהוא אוהב מוסיקה ומכיר את השירים). אני מניח שזו תופעה ידועה ... השאלה איך להתמודד . אודה על התייחסות

נשמע כמו חרדה חברתית .. חכי לעוד תשובות ..אם זה נכון ואיך לטפל.. בהצלחה..

ראובן שלום יתכן שמדובר בחרדה חברתית. בכל מקרה, נשמע שהילד נכנס למצוקה קשה וצריך לעזור לו להתגבר עליה. אני מצרף קישור למאמר על חרדה הכולל התייחסות לחרדה חברתית וילדים. ניתן לטפל בבעיה בעזרת כלים פסיכולוגיים, ואני מציע לבדוק אם הילד מוכן לנסות. http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על האיבחון איך לטפל? ברמה הביתית משפחתית וברמה המקצועית. תודה

ערב טוב, אני אמא ל-2 ילדים מקסימים.אני בת 33 ובעלי בן 37. היחסים עם בעלי מאוד טובים חוץ מ........לאחרונה הוא רוצה שנעשה סקס כל ערב.(נישמע מצחיק אה?)אם היה אפשר גם בבוקר-אז בכלל הוא היה מבסוט. הבעייה היא שאני לא מסוגלת לעמוד בקצב וגם לא מעוניינת בסקס כל ערב.ניסיתי להסביר לו אבל זה מחזיק בדיוק יומיים ואז הלחץ מתחיל שוב.זה גורם למתחים ביננו ואין לי מושג מה עוד אני צריכה לעשות.הוא הציע לאחרונה שנוסיף עוד מישהי לסקס איתנו או זוג נוסף. על מנת לא לגרום למריבה ולמתחים אני חושבת שאסכים.אבל דבר אחד ברור לי-אם אעשה את זה תהייה לי טראומה לכל החיים.לא אוכל לסלוח לו וכניראה שזה ייפגע יותר במערכת שלנו. מה עושים?אין לי כבר כוחות. אנא עיזרו לי. עמית

עמית שלום את צריכה לשמור על עצמך ועל הקשר שלכם. לבעלך יש רצונות ופנטזיות מיניות שאינך מתחברת אליהם, וחשוב שלא תעשי משהו שאינך שלימה עימו. מין חייב להיות חוויה משותפת והדדית, ובוודאי כשמדובר בטווח הארוך. את כותבת שהשינוי קרה לאחרונה, והשאלה מה באמת קרה לאחרונה, לו ולכם. אני חושב שכדאי לברר את זה ביחד. פרץ מיניות משותף זה דבר נפלא אבל נשמע שקורה לכם משהו לא טוב עם זה, והמחיר עלול להיות יקר. אני מציע לא להישאר ברמה הקונקרטית של כן ולא אלא להבין יותר טוב מה קורה ביניכם והאם חציית הגבולות הזו מספרת משהו לכל אחד מכם בנפרד ולשניכם גם יחד. בברכה ד"ר אורן קפלן

ביתי בת ה-6 החלה לפחד בצורה היסטרית עד כדי כך שאפילו לשרותים אינה נותנת לי ללכת.אציין שעם שיחה עם ביתי היא סיפרה לי שחברתה מהגן סיפרה לה על ילדה שנחטפה מביתה כשאביה היה במקלחת,הילדה נחטפה ,נרצחה ונזרקה לחורשה. ביתי אינה מוכנה להיות עם אחד מבני המשפחה בבית אלה אם יש מישהו נוסף .וגם כך היא צמודה לאחד מבני הבית. שוחחתי עימה ואמרתי שאיני יודעת במה מדובר ולא שמעתי על מקרה כזה ( אציין שהתופעה הינה חדשה ביותר ) איני יודעת מה לעשות וכיצד להתמודד עם זה,אשמח לתשובה מהירה.

מימי שלום נשמע שביתך מגיבה לרצח של הודיה קדם על ידי אביה שהתרחש לפני זמן מה ופורסם בהרחבה. יתכן שאכן שמעה משהו מחברתה וכעת מגיבה לכך. חשוב להרגיע אותה ולהיות איתה, להסביר שמדובר במקרה מאוד חריג ושהיא והבית שלכם בטוח. לפעמים אירועים כאלה משתלבים עם מתח כללי בסביבה או מסיבות אחרות. במידה ואינכם רואים שיפור תוך מספר ימים אני מציע לגשת לייעוץ אצל פסיכולוג ילדים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אורן, כהמשך למה שהחזרת לי בתאריך ה-21 לחודש בנושא הנסיעה לפולין. מאוד שמחתי לראות שאתה בעד הנסיעה שלי. אפילו הצלחתי לשכנע את אימי והיא הסכימה שאסע. אך למחרת בביה"ס היועצת ניגשה אלי ושאלה אותי לגבי החלטתי בקשר לנסיעה. (היא ממש נגד נסיעה זו, היא טוענת שאני נמצאת בקבוצת סיכון, ואפילו אם יש סיכוי קטן שיקרה לי משהו , אני לא צריכה לצאת, היא גם הוסיפה שזה יכול להיות איזה גן מסויים שיחש אותם גם לי שגרם לאחותי את מה שקרה -- לדעתי אלו שטויות). לאחר שאמרתי לה שאני ואימי החלטנו שאני יוצאת, היא אמרה לי שאם אני רוצה לצאת אימי חייבת לחתום על מסמך שמבטל את כל האחריות עלי כל זמן שהותי בפולין. וגם אם קורה לי משהו לא נפשי כמו של אחותי, אין על הביה"ס שום אחריות והורי לא יכולים לתבוע אף אחד.- חשוב לציין שרק הורי נדרשים לחתום על מסמך זה. הורי לא מסכימים לחתום על מסמך זה ואני מבינה אותם. אך אני חושבת שזה ממש חוצפה מצד הביה"ס לעשות זאת. אז לביינתיים אני לא יוצאת. אבל מה דעתך , האם יש צדק בדברי הביה"ס ועלי לוותר אעל הנסיעה שאני כל כך רוצה בה, או שעלי להמשיך להילחם כדי לצאת ואף להגיע למשרד החינוך אם צריך כדי לבטל את הטופס המיוחד שהורי צרכים לחתום עליו?! ( אני חושבת שהביה"ס פשוט לא רוצה לקחת עלי סיכון) מחכה לתשובה......... תודה רבה.

סיגל שלום אינני יודע כיצד להגיב לדבריך. מדובר בבעיה משפטית ואינני יודע אם בית הספר שלך נוהג בצורה חוקית או לו. בלי קשר לכך, אם היועצת אכן אמרה לך שיתכן שיש לך בעיה גנטית כמו לאחותך, זה דבר חמור ביותר וחסר אחריות. יש דרכים אחרות להעביר מסר שבית הספר פוחד לקחת אחריות. אני מציע שתשוחחי עם הוריך ותבדקי את האפשרויות העומדות בפניכם לגבי הנסיעה. אגב, אינכם חייבים לבצע את הנסיעה עם בית הספר. יתכן שאפילו עדיף ליסוע בעתיד במסגרת משפחתית מצומצמת. בברכה ד"ר אורן קפלן

מה אני יכולה לעשות!?!? אני רוצה להפסיק אבל אני לא מצליחה כבר כואבת לי הבטן מרוב שוקולד וזה כבר פסיכולוגי הכל בראש אני סתם אוכלת שוקולד סתם .... בבקשה עזרהההה

ליאת, מה הבעיה? מה רע בלאכול שוקולד (גם אם זה נחשב לאכול "סתם"). כל עוד את לא סובלת מהשמנה, או מבעיות בשיניים, תהני ותפרגני לעצמך

ליאת שלום אכן זה נשמע פסיכולוגי, כמו רוב הדברים הקשורים לאכילת יתר. לעיתים נדירות בעית אכילה קשורה למשהו פיזיולוגי בלבד. ברמה המיידית, נסי להשאיר את השוקולד מחוץ לבית כדי שלא יהיו פיתויים. אם יש לך מספיק מוטיבציה לטפל במשמעות הנפשית של האכילה המוגברת, פני לטיפול פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

hello, can anybodfy hear me? i I really just want to die or disappear what is the easiest way to do it? and why should i not try again? yes i know, my family, but do they want to have a crazy mother?it is really hard for me to write now, , I am so tired and I am writing with so many mistakes and I don't know what to say but that life suc ks and anybody that says anything else is a lyar !! and I hate to be right now. please tell me what to do. .....I don't want to hurt anybody, but who can help me? no fucking psykiater........................... anyway...................... somebody say something ,expect bullsuhit............................... i need a real reason to live, and to know that i t will be better than now................................... I really want to disapear//////////////////////////////////////

I really want to write something that won't sound stupid to you...there are many good reasons to live but you can't beleive any of them because you are deprresed, you are very ill.this is why you feel so worthless,this is why you cant enjoy life.not because what you are-you are great and strong,not bacause what life is-life is beutifull. there is a beatiful life after deprresion.pleas take care of youself as you deserve and get a good treatment

שלום דבריך מעידים על מצוקה קשה ואני לא חושב שיהיה אפשר באמת לעזור במסגרת זו. אני מציע לפנות בהקדם האפשרי לטיפול. תמיכה מקצועית וסביבתית מאוד חשובה במצב זה. במקרה חרום אפשר להתקשר לער"ן או קווי מצוקה אחרים ולדבר ישירות עם מתנדב. כמו כן ניתן לפנות לאתר האינטרנט של סהר: http://www.sahar.org.il בברכה ד"ר אורן קפלן

למנהל הפורם שלום רב במסגרת לימודי לתואר לוגיסטיקה אני מבצע מחקר בקורס שיטות מחקר כאשר הנושא שבחרתי הינו: נושא המחקר: הקשר שבין הפרעות שינה אצל תינוקות וההשפעה של זה על תפקוד ההורים במהלך היום (מבחינת עירנות בעבודה, יחס לילדים, וכו') כנושא משני לעבודה זאת תיבחן ההשפעה של חוסר השינה והתנהגותם של ההורים על החלטת ההורים באם להוליד עוד ילדים? שאלתי אליך, מכיוון שאיני עוסק בתחום, הינה האם ניתקלת בסוגייה זאת, האם ידועה לך ספרות שעוסקת בנושא זה ודעתך האישית האם יש קשר בין שינה משובשת אצל ילדים לבין החלטת הורים להביא ילדים נוספים לעולם? תודה אהרוני

אהרוני שלום הנושא בהחלט מעניין וחשוב. סוגית שנתם של תינוקות והשפעה של גורם זה על ההורים בהחלט רלוונטית. אני לא מכיר ספרות רבה בנושא, אבל אני בטוח שיש. אני מציע לך להגיע איכשהו לפרופ' אבי שדה בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל-אביב, זה תחום התמחותו. תוכל גם לקרוא את הספר שלו על שנת תינוקות "לישון כמו תינוק". אני מתאר לעצמי שאם תיכנס למאגרי המידע באוניברסיטה תמצא דרך מילות אינדקס מתאימות בנושא מאמרים בתחום. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר שלום אני בחורה בת 24. לפני כשנתיים חוויתי (לאחר מוות של ידיד קרוב בתאונת דרכים) רעידות בגוף, דפיקות לב מהירות והזעה תוך כדי הנ"ל, שנמשך דקות ספורות אך חזר על עצמו מספר פעמים, הרגשתי כאילו אני חולמת וכל מה שקורה מסביבי הינו חלום. עברתי תקופה זו במשך כחודש, ושאבתי אנרגיות רבות מבני משפחתי אשר לא ידעו על הנ"ל. מאז אני פוחדת שסממנים אלה יחזרו במיוחד שהיום אני נשואה באושר וחושבת להיכנס להריון. אשמח לקבל תשובה

עופרה שלום מה שאת מתארת מאפיין התקפי חרדה. חלק משמעותי מחווית החרדה היא החרדה מפני ההתקף הבא, הדבר הופך למצוקה גדולה בהרבה מחווית התקף החרדה עצמו. יש אפשרות לטפל בנושא במסגרת של טיפול פסיכולוגי. להלן קישור למאמר בתחום החרדה. תוכלי לבדוק דרכו האם זה רלוונטי עבורך. http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר שלום לאחר שהבנתי כי עברתי התקפי חרדה ולא קיבלתי טיפול, כיום אני רוצה להיכנס להריון, האם התקף חרדה יכול לפגוע בעובר אודה לך על תשובתך

תודה.........אבל............... האם זה חשוב לטפל כבר עכשיו או בכל זאת לתת לדן אפשרות אחרונה, מוגבלת בזמן, להתמודד לבד, על פי רצונו ?

רוני שלום זו החלטה שלך, ונשמע שזה תלוי גם בנכונותו של בית הספר להמשיך ולקבל את התנהגותו לזמן נוסף. התייעצי עם הילד ואולי עם פסיכולוג בית הספר וקבלי החלטה כיצד להמשיך. בברכה ד"ר אורן קפלן