פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום, אני נשואה זה כ - 4 חודשים. מאוד רוצה להביא ילד, אך מפחדת מכל התהליך אם בהתחלה, במהלך ובעיקר הסוף!!!! אני אדם מאוד ביישן מטופלת אצל רופאת נשים ובשום אופן לא אצל רופא. איך אני מתמודדת עם החלטה יפה כל כך של הריון ומהפחדים? אני לפעמים נוטה לשקוע (דכאונות). מה לעשות? תודה מראש.

סנדי שלום אני מציע שבשלב ראשון תקראי קצת ספרים על נושא ההריון. יש הרבה ספרים על התהליך ואם תפני לחנות ספרים גדולה יוכלו להמליץ לך. כדאי לקחת ספר שאינו רק טכני אלא מספר על החוויות השונות שקורות בהריון. בנוסף, אני מציע שתשוחחי עם חברות וקרובות משפחה שעברו הריון ותספרי להן על חששותיך. הידע שתצברי והטיפים שתקבלי בוודאי יעודדו אותך. לגבי הדיכאונות, חשוב שתקבלי תמיכה מהסביבה הקרובה לאורך זמן ההריון ובוודאי לאחר הלידה. אלו דברים שאת יכולה לדבר עליהם כעת ולשמוע ולתכנן כיצד הדברים יראו בהמשך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, שמעתי שיש שאלון התנהגות ילדים בשם קונרס או קורנס. רציתי לשמוע קצת פרטים עליו. מה משמעות הציון המתקבל מהשאלון? תודה יהודה. נ.ב. איך נקרא השאלון באנגלית?

יהודה שלום השאלון נועד לאבחון הפרעת קשב ו/או היפראקטיביות אצל ילדים CONNERS השאלון ממולא ע"י הורים או גננת/מורה ולמעשה סופר רשימה של התנהגויות וסימפטומים ולפי התוצאה ניתנת אבחנה. הבעייה שהוא סובייקטיבי, כלומר, ממלאים שונים עלולים לתת תוצאות שונות. יש כיום שאלון ממוחשב שנקרא טובה, תוכל לקבל פרטים בבי"ח שניידר http://www.schneider.org.il/InfoPage.asp?InfoPagesID=79 בברכה ד"ר אורן קפלן

אני אמא ל-3 ילדים הגדול בן 13 ילד חרוץ חברותי האמצעי בן 9+ ותנוקת בת שנה הבעיה היא עם הילד האמצעי שהחמירו השנה בעיקר , לדעתי זה אוסף של הרבה דברים כולל לידת הבת הקטנה , הוא ילד מאוד רגיש ופגיע השנה הוא קיבל מורה מאוד קשה והוא מאוד מפחד ממנה יצרנו שיחות איתה על הפחד שיש לו ממנה והיא לא תורמת הרבה ולא מבינה בכלל מה אנחנו רוצים ממנה ,אציין שבני השנה תלמיד ממוצע פחות לא מקפיד תמיד על שעורי הבית מבחינה חברתית הוא בסדר הוא אוהב לשלוט ומנסה תמיד להנהיג וישנם הרבה ויכוחים עם תלמידים מהכיתה במיוחד במסיבות,הבעיה הגדולה שלי איתו חוץ מהלימודים זו החוצפה שלו בבית וגם למבוגרים אחרים לא למורה (בגלל פחד כמובן) כל בוקר הוא מחפש על מה לבכות ומודיע כמה הוא שונא את המורה שלו והלואי ותהיה חולה היום אני יודעת הרבה פעמים שגם אני וגם בעלי אן הרבה סבלנות בשבילו הוא תמיד רוצה דברים זה בצעקות ותמיד יגיד את המילה האחרונה אנו משתדלים להיות סבלנים אבל זה קשה לנו מאוד . אשמח לקבל עזרה תודה

דנה שלום אני לא חושב שיש הרבה מה לעשות במסגרת הפורום, את צריכה לקבל ייעוץ מקצועי בעניין. אני מציע שתפני לפסיכולוג ילדים ותציגי את כל הסיפור. את יכולה לנסות לפנות לפסיכולוג בית הספר של הילד בשלב ראשון ולראות האם יש לו רעיונות. אינך חייבת את הסכמת ביה"ס לעניין, התקשרי ישירות לשירות הפסיכולוגי החינוכי של העיריה ובקשי לדבר עם הפסיכולוג שאחראי על בית הספר של בנך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, אינני יודעת אם הגעתי למקום הנכון אבל אודה על כל תשובה. בני בן 6 וחצי חודשים ומזה כ- שלושה שבועות כמעט ואינו ישן בלילה הוא מתעורר כל חצי שעה בבכי וברגע שאני מרימה ומחבקת אותו הוא נרדם שוב. אציין גם, שמאז ומתמיד אינו ישן רצוף יותר משעתיים וחצי (גם במשך היום). רציתי לדעת האם בגיל הזה הוא חולם? ואם כן איך זה נמשך כשלושה שבועות רצוף? תודה אמאל'ה

לאמאל'ה שלום כל הילדים והמבוגרים חולמים מגיל מאוד צעיר וכל לילה. את רוב החלומות שוכחים ובגילו כמובן שאי אפשר לברר מה חלם. בכל מקרה, מה שאת מתארת אינו נדיר בגיל הזה ויש ילדים רבים ששנתם אינה סדירה ללילה שלם עוד חודשים רבים. צריך לבדוק במה מדובר ובהחלט יתכן שיש מה לעשות בעניין. אני מציע לך בשלב ראשון לקרוא את ספרו של פרופ' אבי שדה "לישון כמו תינוק" המסביר על שנת תינוקות. יתכן שאת מנחמת אותו מהר מדי כך שהוא לא לומד להרדם שוב. מחזורי השינה גם אצל מבוגרים גורמים לכך שתהיה התעוררות טבעית כמעט כל שעה, אבל מנגנונים אוטומטיים גורמים לכך ששוקעים מייד למחזור השינה הבא. תינוקות שעדיין לא התרגלו לכך עלולים לאבד את השינה בין המחזורים. האם אתם קמים אליו מייד כשהוא מתעורר? במידה וכן אני מציע לקחת שעון ולמדוד 5 דקות לפני שניגשים אליו. זאת כדי לנתק את האסוציאציה של ההתעוררות מהחיבוק שבא בעקבותיה. נסו זאת כמה ימים, בד"כ זה עובד טוב. אם אתם רואים שכלום לא עוזר פנו לייעוץ במעבדת השינה של החוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל-אביב, יש כמה מעבדות נוספות בארץ. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב האם אפשר להפנות אותי לקבותות תמיכה לרווקות שמתלבטות בנושא החד הוריות?

מנסיון אני אומרת לך שאם יש לך התלבטות אל תכנסי לזה אלא רק כאשר תהיי שלמה וכמהה לילד גם במחיר של לגדל אותו לבד..בהצלחה

שלום אינני מכיר קבוצות כאלה. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום רב, אני בת 39 מנסה להכנס להריון מזה כ - 8 חודשים, לא נצפתה בשלב זה בעיה פיסית אצלי אולם היות שאני מתעתדת להיות אם חד הורית יש לי המון חששות ופחדים. יתרה מכך: עברתי חיים ממש לא קלים, אמנם היום אני בפסגת הצלחה בקריירה אולם גדלתי בבית קשה מאד עם אם חולה במניה דפרסיה, אב לא פשוט בפני עצמו, נזקקתי לטיפול פסיכולוג במשך כ - 12 שנים (ברוטו) וכעת כפי שאמרתי אני אדם שלם עצמאי ומצליח מאד אולם עם הרבה צלקות כואבות, פחדים וחרדות. האם תת המודע שלנו כל כך חזק שהוא "מונע" את ההפריה והכניסה להריון? אציין כי מבחינה הורמונלית התמונה מעודדת ביותר ובכל זאת............תודה מראש.

שרית שלום את צודקת, יש השפעה פסיכולוגית ניכרת בכניסה להריון. לחץ רגשי כללי או שממוקד בחשש לא להצליח להיכנס להריון עלול להפריע בכניסה להריון. יש לא מעט מקרים מדווחים על משפחות שאמצו ילד לאחר שהתייאשו מלהביא ילד ולאחר מכן הצליחו להביא ילד ביולוגי ללא כל טיפול. הסיבה היא שלאחר שהלחץ ירד, הדברים קרו באופן טבעי. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי. יש שני כיוונים שהייתי מדגיש. האחד הוא טיפול כללי כפי שאולי היית בו שעשוי להיות חשוב מאוד גם כליווי לאורך ההריון לאור ההסטוריה האישית שלך וחששותיך. הכיוון השני הוא מיקוד בהפחתת לחצים ותמיכה בגוף בתהליך שהוא צריך לעבור. אפשר להיעזר בהיפנוזה למטרה זו ואם אין כל בעייה פזיולוגית בכניסה להריון סוג כזה של טיפול עשוי בהחלט לעזור. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר אורן שלום אני עובד בבנק 28 שנה ,הציעו לי פרישה מוקדמת על פי תכנית פרישה שגובשה ואני בתוכה על פי הקריטריון של וותק.בכוונתי להמשיך לעבוד אבל...בבנק ישנה אוירה של איומים מצד ההנהלה (באופן כללי) איך לדעתך עליי להתמודד עם הלחצים שכניראה יופעלו בעתיד ולהישאר נינוח ושלו?

גיל שלום המצב שאתה נמצא בו מאופיין בלחץ נפשי בגלל כמה גורמים, גם עצם העובדה שהציעו לך לפרוש, גם האיומים, ובעיקר אי הוודאות שנוצרה. ברמה הפרקטית בבנק אתה צריך להתייעץ עם גורמים שמבינים בעניין, כמו למשל נציג ההסתדרות, הוועד, ואולי עורך דין. חשוב שהחלטותיך תתקבלנה לא רק על סמך תחושה אלא על סמך ידע והבנה ברורים של המצב. זה גם ישפר את המצב כי יפיג את אי הוודאות במידה מסויימת. כל עוד מצב אי הוודאות נמשך, סביר להניח שמצבך הרגשי עלול להיות רגיש. קשה לתת לך עצה כיצד להיות נינוח ושלו במצב שנוצר, זה כמעט לא טבעי להרגיש כך. נסה להקפיד על פעילות גופנית במיוחד בתקופה הקרובה כמו גם פעילויות נוספות של איכות חיים. שתף את קרוביך במה שקורה לך ונסה להיות מודע לתחושותיך. חשיבה חיובית במצבים כאלה חשובה, נסה לראות את ההיבט החיובי מכל תוצאה שלא תהיה וכיצד תוכל לצמוח ממנה הלאה. יש לקוות שאי הוודאות לא ימשך זמן רב ותוכל לחזור לחיי שגרה. בברכה ד"ר אורן קפלן

ערב טוב מתוק, תודה שחזרת אליי. אני עדיין מחכה לדעת איזה כדורים לקחת?כמה זמן?ולמה זה גרם לך? אני פה בשבילך ומוכנה לעזור לך,אבל אתה קודם צריך לרצות לעזור לעצמך,כי אחרת כלום לא יעזור. אני רוצה שיהיה לך טוב ואני בטוחה שאני יכולה לעזור לך-תקשיב לי,גילי כפול מגילך ואני אמא ל-3 ילדים מקסימים. אצלי הבלאגאן התחיל לאחר טראומת לידה-לאחר הלידה השלישית .לידה שהייתה קשה וטראומטית במיוחד.אבל יצאתי מהזבל הזה(כמעט לגמרי)והנה אני פה קצת יותר חזקה,ורוצה לעזור לך. ביחד אנחנו נצליח. תכתוב לי. שגב

אני לא רוצה כדורים כי הם ישגעו אותי יותר אני לא מניח לנפשי אני חושב שאני משוגע וחולה נפש וזוהי הדרך הנכונה אך כואב לי הראש והבטן אין לי כוח לא רוצה עזרה רוצה למות לא רוצה כדורים שתיתי כבר ואם לא עזרו לי אני חולה נפש אני יגיע לבית משועים אני רוצה למות נמאס לי אין לי כוח אני בדיוק כמו אמא שלי אבל למה לי זה בא בגיל כלכך צעיר למה בגיל 18

אני בת 21 וכאשר "התחלתי" לעבוד הייתי בערך בת 17. מעולם לא הצלחתי להחזיק עבודה ליותר מ-3 שבועות בהתחלה זה שעשע אותי שאני כביכול לא מתאימה לכלום אבל עם הזמן זה הפך למתסכל , לדוגמא עכשיו, התחלתי לעבוד בעבודה מועדפת ידעתי שיפטרו אותי מתישהו אבל לא שיערתי לעצמי שזה יקרה כ"כ מהר, כעבור שבוע וחצי בלבד!!!!!! התירוצים תמיד אותם תירוצים " את לא מתאימה לנו" וכו.... אני מניחה שזה בעיקר בגלל שהם חושבים שאני מרחפת, מה שבאמת נכון, או שאני תמיד ניראית בהלם כזה. לא יעזור כלום, כמה שאני משתדלת להיות בסדר ולעשות כל מה שאומרים לי כמו שצריך, לא עוזר כלום ובסוף תמיד מזמנים אותי לשיחה הגורלית. למה???? אני לא יכולה להתאים לשום עבודה??? בין עם זה מלצרות, משרד, עבודות פיזיות או לא פזיות... חשוב לציין שתמיד ראיתי את עצמי בתחום היצירתי יותר, כגון אומנות וכו.. אבל איפה אני יכולה למצוא עבודות כאלה עכשיו אין לי כישורים בשום דבר ולא ניסיון. בינתיין כל חטאי היה שרציתי להרוויח כסף ואני לא ילדה קטנה ואני לא רוצה לחיות ולהיות תלויה בחסדי ההורים. אבל מפטרים אותי!

שני שלום את מתארת מצב שבו במשך 4 שנים כל העבודות שלקחת נגמרות תוך זמן קצר ביותר. קשה להניח שמדובר במשהו מקרי, ואכן אין טעם לתירוצים. חשוב שתביני מה באמת גורם לפיטורין שוב ושוב. זה יכול להיות בכיוונים שונים. דיברת על ה"ריחוף" שלך, אולי יש משהו ביחסים הבין-אישיים שאת יוצרת בעבודה, ואולי בחרת באמת בדברים שלא מתאימים לך מראש. חשוב להבין האם מדובר בעשרות עבודות שלא צלחו, או בכמה בודדות בשנים הללו. את בכל זאת צעירה ואם נפלת בכמה פעמים בודדות בהחלט יתכן שעדיין לא "התאפסת" וקצת יותר פוקוס על עבודה מתאימה ובזמן העבודה ישפרו את המצב. בכל מקרה, אם את מזהה כאן בעייה מתמשכת שמציבה לך קשיים גם בהמשך, כדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

רציתי לדעת מה הכוונה במושג הפרעת אישיות. היכן ניתן לקרוא על הפרעות אישיות שונות?

ממקו שלום הפרעת אישיות היא הגדרה פסיכיאטרית לנטייה אישיותית בעייתית. יש מגוון של הגדרות כאלו, כל אחת מתייחסת לסוג אחר של בעיה. יש מחלוקות לא מעטות לגבי הגדרות אלו כיוון שרמת הדיוק בהן נמוכה יחסית, אנשי מקצוע שונים עלולים לסווג אותו אדם לקטגוריות אישיותיות שונות, ולהיפך, אנשים עם מאפיינים שלכאורה מאוד שונים, עלולים לקבל את אותה אבחנה. יש חומר רב בכל ספר בסיסי של פסיכיאטריה ובוודאי גם באינטרנט. הקלד את המונח בכל מנוע חיפוש. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי מערכת זוגית טובה עם חבר, אשר אין אנו מתגוררים יחד....אך נפגשים כמעט מדי יום ...לכל אחד מאיתנו ילד ממערכות יחסים קודמות....במהלך מפגש שגרתי ביננו בביתי ....קיימנו יחסי מין מלאים .....לצערנו...הופתענו ע"י אחד הילדים בן ה-6 אשר כנראה צפה בנו כדקה או שתיים בלא שנשים לב לנוכחותו.....הילד הצליח לראות כי מכנסי חברי מופשלים. ואף שאל על כך ....הילד טען כי הוא יודע מה עשינו וזה היה עיסוי ....אך שאל מדוע מכנסי חברי לחיים היו מופשלים...תשובתי היתה כי הוא יצא זה אתה מהמקלחת וטרם הספיק להתלבש.....בבוקר למחרת ציין הילד/ה כי ראה את ישבנו של חברי לחיים .......שאלתי היא כיצד עלינו לנהוג ???? מה עלינו לענות לו על שאלותיו בנושא ???....כאמור, הוא ע"פ הבנתינו לא הבין כי מדובר ביחסי מין ....אנו מוטרדים מכך ומבקשים את עצתך כיצד לנהוג.. נודה לתשובה מפורטת וענינית.... בתודה.....

שרון שלום אירועים כאלה קורים במשפחות רבות ולמרות המבוכה כדאי להתייחס אליהם באופן טבעי וישיר, אם כי בטאקט ובנוסח שמתאים לגיל הילד. אפשר לומר לו שכשאנשים מבוגרים אוהבים אחד את השני הם גם נוגעים אחד בשני ומתחבקים. עם זאת צריך להדגיש שזה משהו אישי ושלא ידעתם שהוא נמצא בסביבה. יתכן שבזה יגמר הענין מבחינתו, ויתכן שיהיו לו שאלות נוספות. נסו לענות מצד אחד בכנות, אבל באופן שתהיו שלמים עימו ובשפה פשוטה ומתאימה לילד בגילו. בברכה ד"ר אורן קפלן

רוצה למות נמאס לי לחיות לא יודע איזה מחלה יש לי אבל אני משתגע ורוצה להתאבד אף על פי שסבלתי מדיכאון נורמילי של חוסר בתיפקוד וחוסר במוטיבציה אבל עכשו אני סובל משיגעון אני רוצה למות אני חש כאבים נוראים בבטן אני מעשן הרבה כל דבר נורמלי מפריע לי אני לא מדבר לא צוחק כאב ראש כל הזמן אני שותה את הכדורים שהפסיכיטרית הביאה לי אבל עדיין אני לט מניח לעצמי עם דיכאון כרוני של הסתגרות וניתק מהחברה אני מת למצוא דרך למות כי עכשו זה שיגעון לא דיכאון אין לי כוח לחיות אני פשוט חושב שזה טוב אבל התחלתי לסבול מכאבים נוראים בגוף דרך אגף אמא שלי סובלת מזיסכרופניה אבל הפסיכיטרית שלי אמרה לי שיש לי דיכאון נתנה לי קלונקס הפסקתי לשתות אותו כי גורם לכאבים בבטן ובהורמונים זה זמן רב שאני לא מצליח להביא ביד או לפנק את הגוף שלי אני מתעסק עם שטויות הכאב ראש הזה בתוך הגולגולת משגע אותי אני לא רוצה לקבל עזרה כי אני לא רוצה שיגידו לי שאני משוגע תמיד המחשבה שלי ללכת נגד הרפואה ונגד הטבע ושאלוהים יוצא אוצי מהמצב הזה כי הוא עושה לי את זה הוא משלם לי על כל העברות שעשיתי על הזמן צחקתי וחיכיתי אנשים כדי להצחיק את החברה צחקתי על אנשים ועכשו אלוהים משלם לי אני כל היום מעשן אני רוצה למות להתאבד אנ י לא יודע איך אני פוחד להגיע לבית חולים לחולי נפש אני רוצה להתאבד כי אני יודע שהכדורים ישגעו אותי עוד יותר וכל הדיכון הזה במוח ורק אלוהים יכול לעזור אשמח אם תיתנו לי דרך להפטר מהעולם הזה

היי, אני יכולה להבין את הכאב שבך אבל דרך להתאבד אני בטח לא אתן כי אני לא רוצה לאבד אותך.אינני מכירה אותך אבל כשקראתי את המכתב התרגשתי מאוד ואני רוצה לעזור לך. עכשיו הכל ניראה לא טוב,הכל קשה אבל אחרי שאנחנו בזבל(הייתי שם)מחכה לנו רק עלייה. אני לא הצלחתי להבין מדוע הפסקת את הכדורים וכמה זמן לקחת אותם-אני מבקשת שתענה לי על מנת שאוכל לפחות לייעץ לך מניסיוני. אתה יודע,לפני שמונה חודשים הרגשתי שאני משתגעת וגם לי יש אמא שסובלת מפראנויה או ממשהו אחר אבל הבנתי להפריד .אמא זו אמא ואני זו אני. אני רוצה לחיות וגם אתה.אל תיתן לתקופה הקשה הזו להשתלט עלייך-מבטיחה לך זה עובר. אני מחכה לשמוע ממך וחסר לך שאתה לא תענה לי. תענה לי-בבקשה. שגב

תודה נשמה שלי על העידוד אבל המוח שלי מנצח את הלב ואני לא מצליח לצאת מזה אני מת לחזור בזמן אחורה כדי להוכיח איזה ילד באמת אני אבל אני רוצה למות לא יקלו אותי לצבא במצב הזה אין אני יהיה כמו אמא שלי כל החיים כדורים ואישפוזים אשמח אם תכתבי לי עוד דברים כל אופטמיים שנותנים לי עוד קצת לחיות אני רק בן 18 איזה באסה תעזרי לי נשמה

תודה נשמה שלי על העידוד אבל המוח שלי מנצח את הלב ואני לא מצליח לצאת מזה אני מת לחזור בזמן אחורה כדי להוכיח איזה ילד באמת אני אבל אני רוצה למות לא יקלו אותי לצבא במצב הזה אין אני יהיה כמו אמא שלי כל החיים כדורים ואישפוזים אשמח אם תכתבי לי עוד דברים כל אופטמיים שנותנים לי עוד קצת לחיות אני רק בן 18 איזה באסה תעזרי לי נשמה

דניאל, אתה קורא לעצמך חי, ולצורת החיים הזו לחיות? לפי איך שאתה נשמע - אתה כבר מת מזמן, אחי. נפשית, רוחנית ובכלל. ואם לא תיקח את עצמך ברצינות למומחה ותתחיל לעבוד על זה חזק כדי שתעלה על דרך המלך - אז בטוח שתמות מוות טבעי. מהר, ויפה שעה אחת קודם!

שלום היקר באדם, הייתי שם בדיוק במקום שאתה נמצא והנה יצאתי לגמרי מכל המחנק והגועל. תחילה לדעתי אסור היה לך להפסיק את התרופות במכה אחת - הפסקה כזו גורמת לכאבים ולחוסר איזון, לא נורא עכשיו אני אתך ושנינו נעשה הכל כדי שתעלה מעלה מעלה אני מבטיחה. אשמח לדעת שכבר אתה פונה לפסיכיאטרית שלך יש עוד סוגי כדורים שיכולים לפתור את הבעייה מיד רק תן לה אפשרות לסייע לך. אשמח עוד יותר שתפנה לפסיכולוג עדיף גבר - בשילוב עם התרופות אתה תגיע אל על אם אתה רוצה עזרה בפנייה אליהם ואפילו לקחת אותך כתוב לי. מי כמוני יודעת שאפשר לקום וללכת ואפילו לרוץ . אני כאן בשבילך.

דניאל שלום ההודעה שלך מלאה בכאב ואני מרגיש כדי חסר אונים מול הדברים שאתה מתאר. אתה זקוק למסגרת טיפולית מסודרת וקבועה לא רק עם הפסיכיאטרית אלא עם פסיכולוג או עובד סוציאלי. מקום אליו תוכל להגיע לפחות פעם בשבוע לשיחות. חוץ מזה חשוב לפתח גם תעסוקה, בין אם בעבודה מסודרת, בהתנדבות, בחוגים, במועדון, ועוד דברים שגם ימלאו את הזמן וגם יספקו לך חברים וחברה. חשוב שתתחלק עם מה שאתה מרגיש עם אנשים קרובים לך בתוך המשפחה. אני בטוח שיש לפחות אדם אחד שתוכל להתייעץ איתו בסביבתך ולספר את מה שעובר עליך. שמור על עצמך ואל תתן לדברים להתדרדר. בברכה ד"ר אורן קפלן

מחשבות אובדניות זה יכול להיות ביולוגי

היי דניאל, תשמע אני אמנם לא רופא, ולא מתיימר להיות רופא, אבל יש לי חבר שהוא במצבך ואני מצליח לעזור לו, תן לי את הטלפון שלך ואני מבטיח לעזור לך...

064654224

שלום אבקש את הצעתך בפתרון בעיותו של אחי. אחי בן 27 ובעיתו הגדולה שאין לו חברים/ות והוא כל הזמן לבד. סיפור רקע- כשאחי היה בן 13 אחותנו נפטרה, וכן אבי שהיה עצמי פשט את הרגל. מצב זה השפיע חזק על כל המשפחה שנפגעה מהסיפור ושעד היום עדין משפיעה. בבית ההורים לא מסתדרים בניהם (יש כל הזמן צעקות וקללות) אחי היחיד שנשאר לגור אצל ההורים. (יש לי עוד אח גדול שגר עם בת זוגתו). יש לציין שאחי היה קטן היו לו חברים וגם לא היה סגור כל כך. לי בעצמי לא חסרות בעיות, אבל תמיד מקשיבה לאחי, אבל לצערי אני לא יודעת איך לעזור לו. ניסינו להגיד לו ללכת לטיפול פסיכולוג אבל או אומר "שמה זה יעזור, הוא לא ימצא לי חברים". טוב זה הסיפור על רגל אחת, יש עוד כמה בעיות אבל אני מאוד אשמח עם תיתן לי תשובה או כיוון מה לעשות, כי אני די מיואשת כיוון שלפעמים נראה לי שהוא חושב להרים ידיים ולא אכפת לו מה יקרה איתו. תודה מקרב לב,

שולה שלום אחיך צריך קודם כל לרצות לעזור לעצמו. כל עיצה שתתני לו לא תוכל לעזור כל עוד הוא לא מחליט לקחת את עצמו בידיים ולשנות את המצב. יש כיום מסגרות רבות בהם ניתן להכיר חברים, חברות ולמצוא חברה. אפשר להגיע דרך פורומים באינטרנט, מועדונים שונים, מסגרות שיוצאים לטייל ולהיפגש ועוד. יתכן שטיפול פסיכולוגי יוכל לעזור אם ברקע יש קושי בהתחברות גם כשהמסגרת החברתית זמינה. את והוא בוודאי יודעים האם מדובר בבעיה פסיכולוגית כמו חרדה או דיכאון שנמצאים ברקע או פשוט חוסר מיומנות מספיקה בהתחברות. כל עוד לא יוצרים הזדמנויות, קשה לעשות את השינוי הרצוי. זה המסר העיקרי שכדאי להעביר לו. במידה והוא לא מעוניין, אני מציע שלא תקחי על עצמך את האחריות הזו. תוכלי לגייס לעזרה גם בני משפחה אחרים, השארי תומכת ומתעניינת, אבל תני לו להוביל את חייו כפי שהוא מבין. בברכה ד"ר אורן קפלן

לא בטוח שזו ההגדרה הקולעת - קשיי הסתגלות. מדובר בילד בן 13 מאוד חברותי, מתקשר בקלות לחברים. כשיש אירוע , יציאה למופע, הזמנה לדיסקו , ימי הולדת וכו' הילד מעדיף להכנס למיטה ולהתחפר בה. לפתע הוא מגלה סימני עייפות (סימטומים של חולה) , לפעמים מתלונן על בטן כואבת , מקיא ..העיקר לא לצאת. דקה אחרי שחלף המועד הקובע (של האירוע) הוא קם לתחיה. רכשנו כרטיסים למופע מארי לו . לפתע חש ברע , כאבי בטן . התעקש לא לצאת למופע (למרות שהוא אוהב מוסיקה ומכיר את השירים). אני מניח שזו תופעה ידועה ... השאלה איך להתמודד . אודה על התייחסות

נשמע כמו חרדה חברתית .. חכי לעוד תשובות ..אם זה נכון ואיך לטפל.. בהצלחה..

ראובן שלום יתכן שמדובר בחרדה חברתית. בכל מקרה, נשמע שהילד נכנס למצוקה קשה וצריך לעזור לו להתגבר עליה. אני מצרף קישור למאמר על חרדה הכולל התייחסות לחרדה חברתית וילדים. ניתן לטפל בבעיה בעזרת כלים פסיכולוגיים, ואני מציע לבדוק אם הילד מוכן לנסות. http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על האיבחון איך לטפל? ברמה הביתית משפחתית וברמה המקצועית. תודה

ערב טוב, אני אמא ל-2 ילדים מקסימים.אני בת 33 ובעלי בן 37. היחסים עם בעלי מאוד טובים חוץ מ........לאחרונה הוא רוצה שנעשה סקס כל ערב.(נישמע מצחיק אה?)אם היה אפשר גם בבוקר-אז בכלל הוא היה מבסוט. הבעייה היא שאני לא מסוגלת לעמוד בקצב וגם לא מעוניינת בסקס כל ערב.ניסיתי להסביר לו אבל זה מחזיק בדיוק יומיים ואז הלחץ מתחיל שוב.זה גורם למתחים ביננו ואין לי מושג מה עוד אני צריכה לעשות.הוא הציע לאחרונה שנוסיף עוד מישהי לסקס איתנו או זוג נוסף. על מנת לא לגרום למריבה ולמתחים אני חושבת שאסכים.אבל דבר אחד ברור לי-אם אעשה את זה תהייה לי טראומה לכל החיים.לא אוכל לסלוח לו וכניראה שזה ייפגע יותר במערכת שלנו. מה עושים?אין לי כבר כוחות. אנא עיזרו לי. עמית

עמית שלום את צריכה לשמור על עצמך ועל הקשר שלכם. לבעלך יש רצונות ופנטזיות מיניות שאינך מתחברת אליהם, וחשוב שלא תעשי משהו שאינך שלימה עימו. מין חייב להיות חוויה משותפת והדדית, ובוודאי כשמדובר בטווח הארוך. את כותבת שהשינוי קרה לאחרונה, והשאלה מה באמת קרה לאחרונה, לו ולכם. אני חושב שכדאי לברר את זה ביחד. פרץ מיניות משותף זה דבר נפלא אבל נשמע שקורה לכם משהו לא טוב עם זה, והמחיר עלול להיות יקר. אני מציע לא להישאר ברמה הקונקרטית של כן ולא אלא להבין יותר טוב מה קורה ביניכם והאם חציית הגבולות הזו מספרת משהו לכל אחד מכם בנפרד ולשניכם גם יחד. בברכה ד"ר אורן קפלן

ביתי בת ה-6 החלה לפחד בצורה היסטרית עד כדי כך שאפילו לשרותים אינה נותנת לי ללכת.אציין שעם שיחה עם ביתי היא סיפרה לי שחברתה מהגן סיפרה לה על ילדה שנחטפה מביתה כשאביה היה במקלחת,הילדה נחטפה ,נרצחה ונזרקה לחורשה. ביתי אינה מוכנה להיות עם אחד מבני המשפחה בבית אלה אם יש מישהו נוסף .וגם כך היא צמודה לאחד מבני הבית. שוחחתי עימה ואמרתי שאיני יודעת במה מדובר ולא שמעתי על מקרה כזה ( אציין שהתופעה הינה חדשה ביותר ) איני יודעת מה לעשות וכיצד להתמודד עם זה,אשמח לתשובה מהירה.

מימי שלום נשמע שביתך מגיבה לרצח של הודיה קדם על ידי אביה שהתרחש לפני זמן מה ופורסם בהרחבה. יתכן שאכן שמעה משהו מחברתה וכעת מגיבה לכך. חשוב להרגיע אותה ולהיות איתה, להסביר שמדובר במקרה מאוד חריג ושהיא והבית שלכם בטוח. לפעמים אירועים כאלה משתלבים עם מתח כללי בסביבה או מסיבות אחרות. במידה ואינכם רואים שיפור תוך מספר ימים אני מציע לגשת לייעוץ אצל פסיכולוג ילדים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אורן, כהמשך למה שהחזרת לי בתאריך ה-21 לחודש בנושא הנסיעה לפולין. מאוד שמחתי לראות שאתה בעד הנסיעה שלי. אפילו הצלחתי לשכנע את אימי והיא הסכימה שאסע. אך למחרת בביה"ס היועצת ניגשה אלי ושאלה אותי לגבי החלטתי בקשר לנסיעה. (היא ממש נגד נסיעה זו, היא טוענת שאני נמצאת בקבוצת סיכון, ואפילו אם יש סיכוי קטן שיקרה לי משהו , אני לא צריכה לצאת, היא גם הוסיפה שזה יכול להיות איזה גן מסויים שיחש אותם גם לי שגרם לאחותי את מה שקרה -- לדעתי אלו שטויות). לאחר שאמרתי לה שאני ואימי החלטנו שאני יוצאת, היא אמרה לי שאם אני רוצה לצאת אימי חייבת לחתום על מסמך שמבטל את כל האחריות עלי כל זמן שהותי בפולין. וגם אם קורה לי משהו לא נפשי כמו של אחותי, אין על הביה"ס שום אחריות והורי לא יכולים לתבוע אף אחד.- חשוב לציין שרק הורי נדרשים לחתום על מסמך זה. הורי לא מסכימים לחתום על מסמך זה ואני מבינה אותם. אך אני חושבת שזה ממש חוצפה מצד הביה"ס לעשות זאת. אז לביינתיים אני לא יוצאת. אבל מה דעתך , האם יש צדק בדברי הביה"ס ועלי לוותר אעל הנסיעה שאני כל כך רוצה בה, או שעלי להמשיך להילחם כדי לצאת ואף להגיע למשרד החינוך אם צריך כדי לבטל את הטופס המיוחד שהורי צרכים לחתום עליו?! ( אני חושבת שהביה"ס פשוט לא רוצה לקחת עלי סיכון) מחכה לתשובה......... תודה רבה.

סיגל שלום אינני יודע כיצד להגיב לדבריך. מדובר בבעיה משפטית ואינני יודע אם בית הספר שלך נוהג בצורה חוקית או לו. בלי קשר לכך, אם היועצת אכן אמרה לך שיתכן שיש לך בעיה גנטית כמו לאחותך, זה דבר חמור ביותר וחסר אחריות. יש דרכים אחרות להעביר מסר שבית הספר פוחד לקחת אחריות. אני מציע שתשוחחי עם הוריך ותבדקי את האפשרויות העומדות בפניכם לגבי הנסיעה. אגב, אינכם חייבים לבצע את הנסיעה עם בית הספר. יתכן שאפילו עדיף ליסוע בעתיד במסגרת משפחתית מצומצמת. בברכה ד"ר אורן קפלן

מה אני יכולה לעשות!?!? אני רוצה להפסיק אבל אני לא מצליחה כבר כואבת לי הבטן מרוב שוקולד וזה כבר פסיכולוגי הכל בראש אני סתם אוכלת שוקולד סתם .... בבקשה עזרהההה

ליאת, מה הבעיה? מה רע בלאכול שוקולד (גם אם זה נחשב לאכול "סתם"). כל עוד את לא סובלת מהשמנה, או מבעיות בשיניים, תהני ותפרגני לעצמך

ליאת שלום אכן זה נשמע פסיכולוגי, כמו רוב הדברים הקשורים לאכילת יתר. לעיתים נדירות בעית אכילה קשורה למשהו פיזיולוגי בלבד. ברמה המיידית, נסי להשאיר את השוקולד מחוץ לבית כדי שלא יהיו פיתויים. אם יש לך מספיק מוטיבציה לטפל במשמעות הנפשית של האכילה המוגברת, פני לטיפול פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

hello, can anybodfy hear me? i I really just want to die or disappear what is the easiest way to do it? and why should i not try again? yes i know, my family, but do they want to have a crazy mother?it is really hard for me to write now, , I am so tired and I am writing with so many mistakes and I don't know what to say but that life suc ks and anybody that says anything else is a lyar !! and I hate to be right now. please tell me what to do. .....I don't want to hurt anybody, but who can help me? no fucking psykiater........................... anyway...................... somebody say something ,expect bullsuhit............................... i need a real reason to live, and to know that i t will be better than now................................... I really want to disapear//////////////////////////////////////

I really want to write something that won't sound stupid to you...there are many good reasons to live but you can't beleive any of them because you are deprresed, you are very ill.this is why you feel so worthless,this is why you cant enjoy life.not because what you are-you are great and strong,not bacause what life is-life is beutifull. there is a beatiful life after deprresion.pleas take care of youself as you deserve and get a good treatment

שלום דבריך מעידים על מצוקה קשה ואני לא חושב שיהיה אפשר באמת לעזור במסגרת זו. אני מציע לפנות בהקדם האפשרי לטיפול. תמיכה מקצועית וסביבתית מאוד חשובה במצב זה. במקרה חרום אפשר להתקשר לער"ן או קווי מצוקה אחרים ולדבר ישירות עם מתנדב. כמו כן ניתן לפנות לאתר האינטרנט של סהר: http://www.sahar.org.il בברכה ד"ר אורן קפלן

למנהל הפורם שלום רב במסגרת לימודי לתואר לוגיסטיקה אני מבצע מחקר בקורס שיטות מחקר כאשר הנושא שבחרתי הינו: נושא המחקר: הקשר שבין הפרעות שינה אצל תינוקות וההשפעה של זה על תפקוד ההורים במהלך היום (מבחינת עירנות בעבודה, יחס לילדים, וכו') כנושא משני לעבודה זאת תיבחן ההשפעה של חוסר השינה והתנהגותם של ההורים על החלטת ההורים באם להוליד עוד ילדים? שאלתי אליך, מכיוון שאיני עוסק בתחום, הינה האם ניתקלת בסוגייה זאת, האם ידועה לך ספרות שעוסקת בנושא זה ודעתך האישית האם יש קשר בין שינה משובשת אצל ילדים לבין החלטת הורים להביא ילדים נוספים לעולם? תודה אהרוני

אהרוני שלום הנושא בהחלט מעניין וחשוב. סוגית שנתם של תינוקות והשפעה של גורם זה על ההורים בהחלט רלוונטית. אני לא מכיר ספרות רבה בנושא, אבל אני בטוח שיש. אני מציע לך להגיע איכשהו לפרופ' אבי שדה בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל-אביב, זה תחום התמחותו. תוכל גם לקרוא את הספר שלו על שנת תינוקות "לישון כמו תינוק". אני מתאר לעצמי שאם תיכנס למאגרי המידע באוניברסיטה תמצא דרך מילות אינדקס מתאימות בנושא מאמרים בתחום. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר שלום אני בחורה בת 24. לפני כשנתיים חוויתי (לאחר מוות של ידיד קרוב בתאונת דרכים) רעידות בגוף, דפיקות לב מהירות והזעה תוך כדי הנ"ל, שנמשך דקות ספורות אך חזר על עצמו מספר פעמים, הרגשתי כאילו אני חולמת וכל מה שקורה מסביבי הינו חלום. עברתי תקופה זו במשך כחודש, ושאבתי אנרגיות רבות מבני משפחתי אשר לא ידעו על הנ"ל. מאז אני פוחדת שסממנים אלה יחזרו במיוחד שהיום אני נשואה באושר וחושבת להיכנס להריון. אשמח לקבל תשובה

עופרה שלום מה שאת מתארת מאפיין התקפי חרדה. חלק משמעותי מחווית החרדה היא החרדה מפני ההתקף הבא, הדבר הופך למצוקה גדולה בהרבה מחווית התקף החרדה עצמו. יש אפשרות לטפל בנושא במסגרת של טיפול פסיכולוגי. להלן קישור למאמר בתחום החרדה. תוכלי לבדוק דרכו האם זה רלוונטי עבורך. http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר שלום לאחר שהבנתי כי עברתי התקפי חרדה ולא קיבלתי טיפול, כיום אני רוצה להיכנס להריון, האם התקף חרדה יכול לפגוע בעובר אודה לך על תשובתך

תודה.........אבל............... האם זה חשוב לטפל כבר עכשיו או בכל זאת לתת לדן אפשרות אחרונה, מוגבלת בזמן, להתמודד לבד, על פי רצונו ?

רוני שלום זו החלטה שלך, ונשמע שזה תלוי גם בנכונותו של בית הספר להמשיך ולקבל את התנהגותו לזמן נוסף. התייעצי עם הילד ואולי עם פסיכולוג בית הספר וקבלי החלטה כיצד להמשיך. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי משהו יכול להגיד לי איך פסיכולוג יכול כל כך להשפיע? (אני בטיפול ונדהמת כל פעם מחדש) אני לא מבינה איך אני מקשיבה ועושה את הכל, טוב כמעט הכל (בכל זאת צריך למרוד, לא?) אודה על ההתיחסות.

עדי שלום אני לא בטוח לאיזו התייחסות את מצפה, נשמע שאת גם מרוצה מכך שיש לך פסיכולוג שיכול להשפיע, כי זה בוודאי יכול גם לעזור, אבל שזה גם מעורר בך התנגדות כלשהי. בברכה ד"ר אורן קפלן

בני דן בן 13, לומד בכיתה ז' מואצת, תלמיד טוב מאוד, ללא לחץ של לימודים. דן הוא ילד בכור ולו אח הקטן ממנו בשנתים. כבר מבית הספר היסודי "גורר" דן בעיות התנהגות שמקורן בעיקר באי הסתגלות חברתית ובמלחמה מתמדת על מקומו בחברת הילדים. השנה, התחלה עבור דן טוב מאוד, עם מקובלות חברתית והשגים נעים בלימודים אולם עם בעיות קשות למורים........ ביום ההורים האחרון, אמרה המורה כי "נראה לה" שיש להפנות את דן לפסיכולוג בגלל בעיות התנהגות קשות. מה עלינו לעשות ? הילד מסרב לכך בכל תוקף, הוא טוען כי הוא "רק מפטפט" ויכול להתגבר על בעיותיו בעצמו, הוא החל להשתמש ביוזמתו במח' קשר ואינו מוכן לפנות לעזרה. בתעודה נרשמה לו הערה כי במידה ולא יחול שיפור בהתנהגותו יעבור ללמוד בכיתה רגילה. (חשוב לציין כי מקור הבעיות אינו לימודי !!!) מה לעשות ?

רוני שלום נשמע שדן יודע מה טוב בשבילו וקובע בצורה די נחרצת מה מקובל עליו ומה לא. אם זה היה תהליך הדדי, כלומר, גם היה מקבל את הגבולות של הסביבה, לא היתה כל בעיה. העובדה היא שהמציאות החיצונית עלולה להיכפות עליו בקרוב, בין אם ירצה ובין אם לא כיוון שבית הספר לא ירצה להמשיך ולקבל את התנהגותו. אני בספק אם דן מסוגל לפתור את בעיותיו בעצמו, אבל בוודאי שאין טעם לטיפול פסיכולוגי בכפייה. בשלב ראשון הייתי ממליץ לפיכך שתפנו לטיפול ביחד איתו. יש מקום רב להדרכת הורים במצב שנוצר, והוא לא יכול להישאר לבד במערכה. במסגרת פגישות משותפות להורים ולדן אפשר יהיה לברר מה קורה לדן בבית הספר. הדבר קשור לא פעם למרד מול סמכות, וזה מטבע הדברים קשור גם לקשר עם ההורים. במידה וזה יראה רלוונטי לפסיכולוג ולדן יוכלו אח"כ להיפגש לבד. זה בוודאי יכול להוריד את חששותיו ממפגש לבד עם פסיכולוג. לבעיה הזו השלכות על הסתגלותו של דן גם למסגרות שונות בעתיד וכדאי לטפל בעניין כעת ולא להשאיר את זה למזל או ליכולתו באמת לפתור בעצמו את הדברים. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה.........אבל............... האם זה חשוב לטפל כבר עכשיו או בכל זאת לתת לדן אפשרות אחרונה, מוגבלת בזמן, להתמודד לבד, על פי רצונו ?

http://www.geocities.com/funtofunto/bul.htm

רק דבר אחד לא הבנתי. למה במצבים רפואיים של ממש מותר לפנות לפסיכולוגים. אז דברי השטן הם כן בסדר?

ברצוני להתייעץ עמכם. אני עומדת בחודש הבא לחדש את בני. בני מאד משכיל וכמובן נכנס למשפחה מאד משכילה וחכמה מאד. כשאני נמצאת בחברתם או בכלל בחברת אנשים מאד משכילים אני נתפסת בשתיקה, עצורה, ומרגישה נחותה מאד . לציין , שיש לי השכלה תיכונית בלבד. אני משתדלת להימצא ומרגישה יותר טוב, נוח וביטחון בחברת אנשים שהם פחות אינטלגנטים ומשכילים ממני ובטחוני עולה. גם בעלי יותר זורם ויש לו יותר חוכמת חיים ממני ויותר מדבר בחברה ממני וכשהחברים המשכילים או הורי הכלה הולכים ממני אני נכנסת לדיכאון עצום כי אולי אני מצטיירת כטפשה בעיניהם. הם רק מדברים עם בעלי ומכוונים את מבטם אליו בלבד שיש לי את הרצון באותו רגע להיעלם מהעולם הזה , כאילו אני לא קיימת. אני חוששת שאתחיל לסבול בחברת המחותנים בעתיד בגלל חוסר ההשכלה הכללית שיש לי ובכך יורידו מערכי והתעלמו ממני לחלוטין ואז ארגיש פגועה ורצון למות מבושה וחסרת תועלת בעולם הזה. מה עושים בנידון בכדי שארגיש יותר טוב בנוכחות אנשים אינטלגנטים , משכילים יותר ממני? אני תמיד בארועים משותפים משתדלת להתבודד ולא להיות בחברתם כי לא יהיה לי שפה משותפת וארגיש מטופשת ו"לא שייכת" להם? - תמר הסובלת.

סליחה על הטעות לא לחדש אלא לחתן את בני.

תמר שלום את מספרת על חלק בך שנבוך ומאוד לא בטוח בעצמו. זה מוגבר כעת כשעליך להתעמת עם מציאות חיצונית חדשה, אבל מלווה אותך בוודאי כבר זמן רב. אני לא חושב שהשכלתך הפורמלית קובעת את יכולתך, ובסופו של דבר רגש הנחיתות שאת מדברת עליך הוא גם בשליטתך. אם תאמרי לעצמך שאת חכמה בזכות עצמך ושלא היתה לך הזדמנות הוגנת לקבל השכלה פורמלית, אולי תוכלי לרומם את הדימוי העצמי ולהתמודד יותר טוב עם המצבים החברתיים הקרובים. במידה ולא תצליחי לעשות שכנוע עצמי יתכן שתזדקקי לעזרה פסיכולוגית כדי לעשות את התהליך או פשוט להרשם ללימודים ולעשות משהו מעשי בנדון. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

האם ידוע לכם על בעיה של התת מודע- כאשר ישנים ובמהלך השינה התת מודע ער אך הגוף לא מתעורר חשים את הסביבה אך אין אפשרות להתעורר אלא בכח ...או ע"י מישהו איך קוראים לתופעה הזו ואיכן אפשר ללמוד עליה האם היא תורשתית כי יש לעוד בן מהמשפחה את אותה התופעה איך אפשר להתמודד איתה טוב יותר-אפשר להעלים אותה??? תודה מראש

שלום מה שאתה מתאר נשמע כמו סוג של הפרעה בשינה. אם מדובר במשהו חריג לאחרונה יתכן שנובע מחלומות ומצב רגשי סוער. אם התופעה מוכרת מזה זמן רב כדאי לפנות לייעוץ במעבדת שינה. יש כזו בטכניון בחיפה, בתל השומר ועוד. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום יש לי ילדה כבת 5 וחצי (משפחה חד הורית)והבעיה מתחילה כל בוקר מחדש היא לא יכולה להתעורר ולא משנה באיזה שעה היא הולכת לישון ומתחילה לבכות על כל דבר לדוגמא: הגרבים לא טובות,הנעלים לא נ וחות,החולצה לא בסדר,היא לא רוצה ללכת לגן אך מצד שני כאשר היא חוזרת הביתה ונשאלת איך היה בגן תגובתה היא כיף. השאלה איך להתנהג איתה בטוב זה לא עוזר ואם אני כועסת אז לי יש נקיפות מצפון שהיא יוצאת מהבית עצובה. מה עושים?

יעל שלום יתכן שתצטרכי פשוט לקבל שזה הטקס של הבוקר, להתייחס אליו יותר בשוויון נפש, וגם להקרין זאת לבתך. תוכלי לומר משפטים כמו, אנחנו יודעות שקשה לך לקום בבוקר, ואח"כ את תרגישי הרבה יותר טוב. תלבישי ותארגני אותה עם כל הקיטורים שלה, נסי להישאר רגועה ולא לכעוס. מצב רוח של בוקר לא אומר בהכרח שהיא עצובה. הפרידה ממך אולי קשה עליה, אבל זה תהליך טבעי וצריך להתייחס אליו כך. זה ישפר את המצב גם עבורך וגם עבורה. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי ילדה בת 15 מיוחדת ויצירתית מאד יש לה קליטה מהירה מאד וזכרון טוב וכך היא מצליחה בלימודים, גם אם אינה משקיעה בכל המקצועות בתחילת השנה, הסבו תשומת ליבנו בבית הספר שיתכן ויש לה בעיות קשב-ריכוז שמקשות עליה להתארגן ולעמוד במשימות. כתוצאה מכך היא לא מגיעה למיצוי הפוטנציאל הרב שיש לה, הדימוי העצמי שלה ירוד ביחס למצב האוביקטיבי שלה והיא נמצאת בלחץ. ניסינו טיפול קינסיולוגי, אשר מטעמים שונים הופסק לפני סיום. לטענת המורים היה שיפור בתקופת הטיפול. לאחרונה, חלה החמרה במצב הבאה לידי ביטוי שביתי, שבדרך כלל היא ילדה מאד מתחשבת ואוהבת ותומכת, מתחצפת ונקלעת לעימותים עם כל המורים, האהובים עליה גם כן, ואני יכולה לציין שגם בבית היא לא ממש נותנת לנו לסיים משפט...היא מרגישה צורך להתגונן כל הזמן, גם אם בכלל לא היתה כוונה לפגוע בה. הציעו לי בבית הספר לבדוק טיפול ברטאלין. רציתי לשאול- האם זה אופיני לבעיית קשב ריכוז שהיא מאובחנת רק בגיל 15, בכיתה ט'? מה האבחונים הקיימים ו/או המומלצים שלא דורשים השקעה כספית רבה מדי, ומשאבים נוספים? שמעתי גישה שאומרת, שמאחר וההשפעה של התרופה ניכרת מיד (תוך שבוע אפילו), אפשר פשוט לנסות (כמובן בליווי רופא) ולראות את ההשפעה ולחסוך ים של אבחונים. יחד עם זאת יתכן שבמקרה זה, לא יהיה ברור מה התמיכה הנוספת שיש לתת מעבר לתרופה. אשמח לקבל עצות, כיוון והמלצות אפשריות. תודה

סביון שלום אתם צריכים לקבל ייעוץ מקצועי רציני הן ברמה הפסיכולוגית והן ברמה הרפואית. אני לא חושב שזה נושא שתוכלי לפתור ע"י פעולה אחת. הפרעת קשב היא אחת הבעיות הרחבות ביותר שיש, כלומר ניתן לראות ילדים שונים מאוד זה מזה שמקבלים את אותה אבחנה. הפרעת הקשב יכולה להיות ראשונית ונובעת גם מבעיה פסיולוגיות, אבל יכולה להיות משנית ונובעת מקשיים רגשיים שגורמים כתופעת לוואי גם להפרעת קשב. אני מציע לך לפנות למומחים רציניים בתחום ולא להסתפק בעצות ובטיפולים לא מקובלים. תוכלו לקבל ייעוץ מהשירות הפסיכולוגי החינוכי של העיריה שבד"כ מכירים את הגורמים המקצועיים בקהילה שמתמחים בתחום לפי אזור מגוריכם. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי סביון, מעב רלמה שכתב ד"ר קפלן, אני חושבת שמה שהכי חשוב הוא לתת לילדה תמיכה רגשית. להראות לה שאתם איתה. תומכים בא ורוצים לעזור לה. קשובים לצרכים שלה. תמיכה היא מאד חשובה עבור ילדים עם קשיי למידה שהינם ילדים מוכשרים עם קשיים מאד מתסכלים.

ד"ר קפלן שלום וברכה תודה על התיחסותך חידדת את ההתלבטות שלי, האם הבעיה הרגשית נוצרת סביב בעיה פיסיולוגית קיימת, כפי שסבורים בבית הספר, או שמא הבעיה הרגשית מובילה לתופעות של חוסר קשב ורכוז. שאלת הביצה והתרנגולת, מן הסתם. הבעיה היא, שאבחונים מאד מאד יקרים ואין לי מושג איפה להתחיל. השירות הפסיכולוגי ממש לא מסייע בכיוון. אני הייתי סבורה עד עתה שמדובר באופי מסוים של הילדה, שאגב מאד דומה לאבא שלה, בעלי, בדפוסי ההתנהגות, עד כדי כך שהופתעתי לגלות כמה תכונות "עוברות בתורשה". תודה, סביון

שלום! ביתי בת שנה ושמונה חודשים. עד לפני חודש, היא היתה נרדמת בסלון ואנחנו העברנו אותה למיטתה. לאחרונה העברנו אותה למיטת נוער והרגלנו אותה ללכת לישון במיטתה לאחר הקראת סיפור. היא אינה מתנגדת לשהות במיטתה אך אנחנו חייבים להיות איתה עד שתרדם וזה תהליך ארוך, מעייף וקשה. יש צורך לשכב לידה עד שתרדם וזה לוקח בממוצע חצי שעה עד שעה. (היא אינה מוכנה להשאר בחדרה לבד). האם יש דרך לפתור את העניין או פשוט לנהוג בה בסובלנות ולתת לזמן לעשות את שלו? בתודה מיכל

מיכל שלום תהליך הפרידה לשינה עשוי לקחת בהחלט חצי שעה, זה מרחב ביניים כלשהו בין עירות לשינה וטוב שאתם נותנים לו דגש ותשומת לב. המעבר למיטה החדשה יוצר מצב שונה ואפשר להתחשב בקצב של הילדה ולתת לזה זמן. אין לי הגדרה מהו זמן סביר אבל אם אתם מרגישים שזה ארוך מדי אפשר להחליט שאחרי זמן מה של שהייה ביחד נפרדים עם כל הקושי ושמים שם את הגבול, תמיד קשה לשים אותו ולקבל אותו, אבל יש גם חשיבות לכך שהגבול הזה קיים. עצם העובדה שאפשר עוד ועוד למתוח אותו עלול ליצור חרדה בפני עצמה כי אף פעם לא ברור אם יהיה עוד רגע של חסד של הביחד. אם השינוי נעשה ממש לאחרונה הייתי נותן עוד זמן לתהליך באופן טבעי, אך גם מנסה באופן מודע לקצר את זמן הפרידה. בברכה ד"ר אורן קפלן

השאלה שלי נוגעת לקיום מגע (חיבוק) במסגרת טיפול פסיכולוגי. האם חיבוק לפני/אחרי הפגישה נחשב כהפרה של הגבול בטיפול, (או פתח לתלות מסויימת)? או שמא הוא יכול להוסיף בעצם הידיעה כי יש שם מישהו שמחבק אותך גם פיזית... תודה על תשובתך.

לטעמי, חיבוק הוא לגיטימי לחלוטין ואפילו הכרחי לאחר בניית קשר של אמון. האמת, גם לפני..

שלום אינני רוצה ויכול להיות שיפוטי לגבי כל מצב בהם נוצר מגע של חיבה כפי שאת מתארת. צריך להבין יותר את הקונטקסט ואפילו את אופי החיבוק. עם זאת, אציין את דעתי הכללית בנושא שהיא שמרנית למדי. אני חושב שעדיף להימנע ממגע גופני בין מטפל למטופל. אני לא רואה את הבעיה בתלות בהכרח כיוון שזו יכולה להיווצר גם ללא כל מגע פיזי מאופי הטיפול. החיבוק הנפשי עשוי לספק את מה שהחיבוק הפיזי נותן ללא הסיבוכים העלולים לנבוע מהמגע הפיזי. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש אנשים שהחיבוק הפיזי עושה עבורם את כל ההבדל. כל עוד זה לא מעבר לחיבוק, זה נראה לי לגיטימי. אני אל הייתי מסוגלת להיות אצל מטפל או מטפלת שלא מגיבים לרצון או צורך של מטול לקבל חיבוק בסוף פגישה. כך גם אני תופסת את עצמי בתור מטפלת בעתיד. כמובן אם זה לא צורך שלי אלא צורך של המטופל. אחרת, יש נה תחושת ריחוק ותחושת דיסטנס לטעמי וזה מקשה. דעה אישית שלי בלבד. ייתכן שמטפל עם מטופלת או מטפלת עם מטופל (כלומר, בחור ובחורה) יותר בעייתי ואולי דורש חוקים יותר נוקשים. אינני יודעת.

שלום, רציתי לקבל את דעתך על אופן ההתייחסות שלי לנושא. אבי בן 63, אימי בת 57. רוב הזמן שהם נמצאים יחד הם רבים. אני ואחי נשואים והם גרים לבד. אבי חוזר מהעבודה, רוצה להשאר בבית ולא ללכת לאף מקום. הוא רוצה לנוח ולישון. ואילו אימי אינה עובדת, במשך היום עוזרת לנו ואחר הצהריים והערב רוצה לצאת לדודים, לקניות או סתם לצאת. גם בשבתות אבי מוצא תרוצים להשאר בבית ואימי נשארת בבית מתוסכלת ובוכה. אין לו תחומי ענין פרט למעט ספורט ואימי יודעת להעסיק את עצמה , אך היא לא מצליחה להסתדר עם מצבה. ברצוני להוסיף כי בכל שנות נישואיהם אימי ויתרה לאבי בכל נושא, גם אם לא רצה לצאת, גם אם דרש כמו ילד קטן לקבל את סוג האוכל שרצה, אך מרגע שאחרון ילדיה עזב את הבית היא מנסה לקבל ממנו פינוק, התייחסות או אכפתיות והוא בשלו. קשה לקחת צד בענין כי שניהם חשובים לי, אך איני יודעת מה ליעץ לאימי שבכל דבר קטן שקורה ביניהם מתרחש פיצוץ ענק. אני אומרת לאימי שלא ניתן לעשות כרגע דבר אחרי כל השנים הללו שבהם ויתרה ולא דרשה את שלה, היא מצידה לא מסכימה לכך. גרושים לא באים בחשבון כי אחרת לא ימצאו את עצמם. (אין לה אפילו רשיון נהיגה) אודה לעצתך תודה

רונית שלום הוריך מתמודדים כעת עם מה שברחו ממנו כל השנים. הריבים התמידיים אינם תוצר של הזמן האחרון והשאלה האם יש להם כוח באמת לפתור את הדברים או שהם כבר חיים איתם כחלק מהחיים. אפילו בגיל כזה ניתן לקבל ייעוץ זוגי, אולי הדבר אינו נפוץ. אנשים פעמים רבות כבר נעולים בהרגליהם. הייתי מציע לאמך לנסות ולפתח כמה עיסוקים פרטיים שכן יתנו לה עצמאות. יש אפשרות למשל להתנדב במסגרת הביטוח הלאומי עם קשישים או במסגרות אחרות, ללכת לשמוע הרצאות ועוד. אם אביך לא מתענין בדברים אחרים זו זכותו, באותה מידה שזו זכותה לחפש דברים חדשים. אולי אם היא תתחיל להיות פעילה הוא גם יתחיל להתעניין. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לכולם , אני קורא מאמר בפסיכופתולוגיה .. וישנו מושג שאינו מוזן לי .. מה פירוש המילה " נואוגניים " ?! אגב, שם המאמר נוירוטיות פסיכוגנטיות ופתרונות נואוגניים. תודה ! שימי.

שימי שלום המונח אינו מוכר לי אבל משמו ניתן לשער שמדובר בהתנהגות המבוססת על תורשה או גנטיקה ומקבלת ביטוי חדש יחסית למקור. נאו=חדש, גני=גנטי. זה נשמע כמו תרגום של משהו למונח לא מקובל בעברית. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום. ידוע שכשאנחנו נמצאים בחברת אנשים אנחנו מתנהגים כמוהם. אם זה תנועות גוף או מילים... אבל מעניין אותי למה! במקרה שלי אני ממצמצת בעיניים (זה מגיע מלחץ נפשי ואי שקט ומתורגם על ידי גם כסוג של חרדה חברתית כי זה בעיקר עם אנשים) ופתאום כולם אחריי, ממצמצים גם. בגלל זה קשה להם להסתכל לי בעיניים. אני יודעת שהשקט שיגיע בקרוב, ישכיח לי את הבעייה שהיא בעצם פעולה טבעית - להסתכל למישהו בעיניים... כל טוב, נועה

נועה שלום יש תופעות כפי שאת מתארת, ואני לא בטוח שיש להן הסבר הגיוני. בכל מקרה, השאלה האם באמת התופעה הזו קוראת לך, מאחר ויש אפשרות נוספת, והיא שאת מאוד רגישה לעניין ובטוחה שכולם רואים שאת ממצמצת ומגיבים אליך. אינני יודע למה את מתכוונת במשפט הסיום. בכל מקרה, כדאי לטפל במקורות הלחץ הנפשי, ויש אפשרות גם להיעזר בכלים כמו היפנוזה להפחית את המצמוץ. בברכה ד"ר אורן קפלן

מאז שהייתי קטנה יש בי הרבה כאב וכעס היה לי דוד שנפטר ממחלה והוא היה כמו אבא בשבילי אני רואה אותו עומד לידי בלילות ואני משתגעת מזה.....אמא שלי נסתה להתאבד כשהייתי קטנה הייתי עדה לריבים בין ההורים שלי ולבגידה של אימי באבי שמאוד אוהב אותה היא היתה מכריחה אותי להגיד שאני רוצה לעזוב את אבא שלי אני משוגעת בגללה..........לפני שבועיים אמרתי לה שאני שונאת אותה היא לא יודעת מה עובר עליי אבל כואב לי מאוד אני מרגישה רע בבית , למרות שבחוץ אני הכי מאושרת שבעולם...... אני בת 14 הפסקתי כמעט לאכול ואני מקיאה הרבה אחרי ארוחות. אני מאוד מקובלת ויש לי הרבה חברים הם לא יודעים מה עובר עליי במשפחה אבל הם יודעים שאני מקיאה והם רוצים לעזור לי אבל איך אם אני עצמי לא יודעת מה יש לי????? מה לעשות אני רוצה להתאבד לפעמים לברוח מהכל כי נמאס לי מאוד מאוד!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! בבקשה עזרי לי להן כדי שאני יפנה????

שלום חשוב מאוד שתפני לטיפול פסיכולוגי ותקבלי עזרה. נשמע שאת בחורה עם עולם פנימי מאוד עשיר ותוכלי להיעזר, אבל מה שעברת ומה שקורה לך כיום פוגע בצורה קשה באיכות חייך ובריאותך. אני מציע לך לפנות בשלב ראשון לפסיכולוג/ית ביה"ס ולבקש הפניה. תוכלי להגיע דרך השירות הפסיכולוגי של העיריה, אינך צריכה לעבור דרך בית הספר, פשוט תתקשרי ותבקשי פגישה, את המספר של השירות הפסיכולוגי באזור מגוריך תוכלי לקבל במודיעין בזק. אל תמתיני ואל תשארי לבד עם המצוקה. בנוסף את יכולה להתקשר לקוי המצוקה, למשל של ער"ן. בתל אביב המספר הוא 5461111 או לקווי מצוקה אחרים המפורסמים בעיתוני סוף השבוע. במידה ויש אדם מבוגר סביבך שאת סומכת אליו פני אליו ובקשי את עזרתו במציאת פסיכולוג. זה יכול להיות קרוב משפחה, שכנה, יועצת או מחנכת ביה"ס וכדומה. כאמור, הכי חשוב שלא תשארי לבד עם עצמך עם התחושות הללו. לבסוף, גם על גבי האינטרנט יש גורמי סיוע, למשל סהר http://www.sahar.org.il בהצלחה ד"ר אורן קפלן

שלום רב אני בחורה בת 22 ואני סוחבת עם עצמי מטען שעם הזמן מכביד עלי. חברתי נפרדה מהחבר שלה לפני כמה חודשים-זה הסתיים באופן קשה. במהלך הפרידה החבר שלה פנה אלי בעיצות על סיום הקשר ועל הקושי שלו. נוצר בינינו קשר טלפוני הדוק וקירבה נפשית כל כך הדדית וטובה וכל זאת ללא ידיעתה כמובן. נפתחנו והודנו על ריגשותינו אחד לשני והתקרבנו לאט לאט. הבעיה שהקרבה קרתה ממש לפני נסיעתו לחו"ל וזה היה ברור שלא נפתח כאן משהו. בהתחלה היו לי ריגשות אשם כלפי חברתי אך הן התפוגגו להן כיוון שבאמת הרגשנו משהו. כואב לי כל כך כואב לי שהוא רחוק כבר 4 חודשים, אנחנו מתכתבים והוא כתב לי על אהבה חדשה וזה ממש שבר אותי אני חושבת עליו כל הזמן ובקושי ישנה בלילה. אני יודעת שהוא מעריך אותי דיברנו בטלפון והוא אמר לי שהוא מתגעגע ושמח לשמוע את קולי אבל זה מתגמד לעומת הקשר בו הוא נמצא. עד שיחתינו בטלפון עוד קיוויתי שיש לנו סיכוי אבל ניראה לי שהוא מאוהב אמרתי לו שאני שמחה בשבילו אבל בפנים אני נחנקת מצער ומניפוץ התיקווה הקטנה שגרמה לי לחייך. קשה לי אני חושבת שאני אוהבת אותו וזה טיפשי לאהוב אקס של חברתך שיש לו חברה חדשה ועוד נימצא בחו"ל. (זמנית) האם כדאי לי לקוות עוד. אני יודעת שצריך להמשיך בחיים ולהכיר אחרים אבל בתחום הזה אני די גרועה אף פעם לא היה לי חבר ולא היתה לי קירבה כזו מדהימה כמו שהיתה לי איתו. אני תמיד רוצה את הבחורים שאי אפשר להשיג ואני מתקשה להבין למה. יש לי כאן עוד בעיה בקשר לעצמי כפי שניתן לראות ואני מודעת להכל ובכל זאת לא יודעת מה לעשות בבקשה עזרה.

טל שלום את מה שאת מרגישה אף אחד אחר לא יכול להרגיש, אבל אולי היית יכולה לברר עם עצמך איך נקלעת למצב הבלתי אפשרי הזה. נראה כאילו ממש נמשכת אל האש. גם חבר של חברה, גם נוסע לחו"ל, כאילו את חייבת לסבול ולעבור תהליך קשה בדרך לזוגיות. אני מתאר לעצמי שיש דרכים יותר נעימות וקלות למצוא אהבה, ובד"כ דברים כאלה אינם מקריים. מבחינה פרקטית כמובן שכדאי לשכוח מהבחור ולהמשיך הלאה, אם את יכולה. במקביל הייתי ממליץ לך לא רק לשכוח את מה שקרה, אלא להבינו יותר טוב, כיוון שתוכלי אולי ללמוד ממנו משהו לעצמך ועל עצמך. בברכה ד"ר אורן קפלן

אינני יודעת אם פניתי לתחום הנכון, אך אני מקווה שאמצא כאן תשובה. יש לי ילדה בת 7 שבד"כ בשבת בבוקר כאשר היא מתעוררת מהשינה, קודם כל שואלת אם היא יכולה לקום ולבוא אלינו למיטת ההורים, ולאחר מכן היא מגיעה. בשבת האחרונה, בשעה מוקמת מאוד של הבוקר (שבדרך כלל אינה מתעוררת כ"כ מוקדם בבוקר), היא התעוררה והגיעה לחדרנו בשקט בשקט מבלי שנבחין. אני ובעלי היינו בעת קיום יחסי מין ולא שמנו לב מתי היא הגיעה, איננו יודעים כמה זמן היא נכחה בפתח הדלת, אך פתאום שמענו את קולה, היא לא נכנסה לחדר, עמדה רחוק מהפתח ושאלה אם היא יכולה לקום, היא לא שאלה אם היא יכולה לגשת אלינו למיטה כמו בד"כ. גם לאחר זמן מה, קראנו לה לבוא לחדר והיא באה וענתה על מה ששאלנו והיא לא רצתה להיות אתנו במיטה, היא רק ביקשה שנדליק לה את הטלויזיה וכך התנהגותה היתה מוזרה כשעה לאחר מכן. בהמשך היום היא חזרה לעצמה והענין עבר. אינני רוצה שהילדה תישאר עם טראומה וברצוני לדעת כיצד לטפל בנושא וכיצד והאם נכון לפתח שיחה בענין, היא ילדה מאוד נבונה ומאוד בוגרת, מה עלי לעשות???

ל שלום המבוכה לכולכם מובנת וטבעית, אולם לא צריך להתייחס לעניין כטראומה, הוא קורה בצורה כזו או אחרת כמעט בכל בית בשל אופי המגורים המשותפים. בגיל 7 ניתן להסביר במילים פשוטות שאמא ואבא ישנים באותה מיטה, וכשזוג אנשים מבוגרים אוהב זה את זה הם גם מתקרבים גופנית, מתחבקים ומתנשקים, ושביום שבת כשהיא נכנסה לחדר אתם הייתם עסוקים ולא שמתם לב שהיא נכנסה. את יכולה לומר לה שראית שהיא לא התנהגה כרגיל ושאולי לא ידעה מה לעשות, אבל שזה טבעי ובסדר. לא להיכנס ליותר מדי פרטים והסברים, אלא אם הילדה מגיבה. נדרשת התייחסות עניינית כדי לא להשאיר את הנושא באוויר, אבל אם היא לא מגיבה או שואלת, לסגור את העניין. בהמשך אפשר לשקול להציב מנעול דלת כדי לשמור על הפרטיות שלכם כשתרצו בכך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום קורה לפעמים שאחותי בת ה-15 ניגשת לאבא שלנו, ומתחילה פתאום ללטף את זיפי הזקן שלו, עומדת מאחוריו ועושה לו "נעים" בגב וכו', האם זה "נורמלי"? תודה רבה.

שואלת שלום מאחר ולא מדובר בעובדות יבשות אלא במשהו שקשור להקשר בו זה נעשה ולאווירה בבית באופן כללי, הייתי שואל אותך קודם כל מה נראה לך לא נורמלי בעניין, מאחר ומובן שלאור השאלה משהו צורם לך. בסופו של דבר, נורמלי או לא תלוי מאוד בתרבות ואווירה. קרבה וביטויי אהבה גם באמצעות מגע בין בני משפחה אינה דבר חריג והגבולות כאן הם לא תמיד שחור ולבן. יש מקומות בהם אפילו בלי כל מגע פיזי יש חצייה אסורה של גבולות, ולהפך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני בת 27 בחיפוש מתמיד אחרי אהבה אמיתית, בשנתיים האחרונות יצאתי לאין ספור פגישות עיוורות ועדיין לא מצאתי את הגבר המתאים לי, אני מרגישה שמה שהגברים רוצים ממני זה רק סקס, ואם לא הולך להם אחרי 2 פגישות, הם פשוט מוותרים .... אולי משהו לא בסדר אצלי ? הבדידות קשה מנשוא..... אודה לעיצה טובה יונית

יונית שלום את שואלת אם משהו לא בסדר אצלך או אולי יותר נכון האם יש בעיה שאת צריכה לפתור קודם כל עם עצמך. את התשובה לשאלה הזו אני מעריך שרק את תוכלי באמת לתת לעצמך. מה את חושבת על כך? ולגופם של דברים. ראשית לגבי השיטה. פגישות עיוורות הן שיטה לא פשוטה, הסיכוי להצליח אינו גבוה, למרות שהוא בהחלט אפשרי. בחיזור רגיל שאינו עיוור את יכולה לסמוך יותר על האינטואציה שלך, בפגישה עיוורת יכולת הבחירה מצומצמת בהרבה. לכן אולי כדאי להגיע מראש עם פחות ציפיות וכך גם פחות אכזבות. מאחר שיש לך כבר אכזבות לא מעטות יתכן בהחלט שאת גם מקרינה הסתייגות מסויימת מראש. הקרבה הגופנית היא תוצר טבעי של קשר זוגי ובאמת נדרש זמן והיכרות כדי להתקרב, ומדובר בדבר אישי למדי. השאלה האם הגבולות שלך שהם לגיטימיים לחלוטין אינם מביאים אותך גם לשדר ריחוק או מסר כלשהו שדוחה אינטימיות. לא בהכרח שמשהו לא בסדר אצלך או אצלם. מדובר על תהליך אינטראקטיבי. עם זאת, את בהחלט יכולה לנסות ולבחון את החלק שלך בתפיסת הקשר, הגברים, החיזור, וכל שאר הדברים שכרוכים בתהליך ההתקרבות. אם היית יכולה לקבל פידבק מאנשים קרובים לך או אף מגברים שיצאת עימם בעבר, יתכן שהיית מקבלת פיסת מידע חשובה על מה שקורה לך. ואולי כדאי גם למצוא דרכי היכרות נוספות בהן ניתן להתקרב דרך תהליך איטי ובטוח יותר מבחינתך. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מתכנת מחשבים 40+ נאה אוהב ספורט אופטימי ואוהב חברה ואנשים סובל ב10 השנים אחרונות מחרדות ללא סיבה ונעזר בקסנקס ולפעמים בסרוקסט מעונין לשוחח עם מישהו/י עם בעיה דומה המתפקד בצורה רגילה ללא אישפוזים או בעיה קשה מיגלאי 27 ומעלה אבקש להעביר תשובה לדואר האלקטרוני ולא דרך הפורום

היי סמי אשמח מאד לשוחח אתך אנו במצב די דומה - לא תאמין גם אני רציתי לכתוב למאן דהוא שנדבר על זה כתוב לי את הדואר אלקטרוני שלך ונדבר. מחכה!!!

היי סמי אשמח מאד לשוחח אתך אנו במצב די דומה - לא תאמין גם אני רציתי לכתוב למאן דהוא שנדבר על זה כתוב לי את הדואר אלקטרוני שלך ונדבר. מחכה!!!

הדואר האלקטרוני שלי הוא [email protected]

dear SAR MY E-MAIL [email protected] sami

שלום בתי מסרבת לקשר (ניכור ההורי) בית המשפט קבע "שהילדה סובלת מהסתה של האם" והיפנה אותנו לטיפול פסיכולוגי. בתי מסרבת לטיפול נחרצות .. האם טיפול בכפיה יעיל או שיש דרכים אחרות .. תודה מראש.

רן שלום בת כמה בתך? אני חושב שאם במצב הקיים בתך מסרבת לקשר עימך לא מפתיע שהיא גם מסרבת לטיפול. אולי המטפל יוכל לגשר על הפערים ויתכן שזו הדרך היחידה ליצור את הקשר ברמה המיידית. פעמים רבות לאחר שנים של התבגרות ילדים מתקרבים בעצמם, אבל ברמה המיידית נשמע שיש בעיה רצינית. כמובן שאם תוכל להיפגש איתה ולדבר איתה ללא פסיכולוג זה יכול להיות חיובי, אבל אני מתאר לעצמי שאת הגישה הזו ניסית והיא לא צלחה. אני מציע להתייעץ גם הגורמים המקצועיים וללכת לפי עצתם. אם תפנה לטיפול הפסיכולוגי מומלץ שתגיע קודם לבדך כדי להבין את התהליך ומה עומד לפניך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, אני שותה חצי סרוקסט ביום ואני כל היום מפהקת פיהוק לא של עייפות האם זה מהכדור או מהמצב בו אני נמצאת אציין שבהתחלה שתיתי שבוע קסנס חצי בלילה תודה דורית

דורית שלום אני מציע שתתייעצי עם הרופא המטפל. בפורום זה הדיונים הם בנושאי פסיכותרפיה בלבד. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בת 30 , נשואה (לאדם מקסים בן 33) בגיל 19 אימי נפטרה(סרטן) לפני שבעה חודשים ילדתי ולד מת (בשבוע 25 ,הפרדות שיליה) היום אני שוב בהריון(בנתיים כל הבדיקות תקינות) אני כל הזמן בחרדות, דואגת מדברים שאני יודעת שהם שוליים ושאין שום סיבה לדאגה אך לא מצליחה להפסיק לדאוג (בדיקות הריון, ענייני עבודה, ועוד...) למרות שאני אומרת לעצמי שאין שום סיבה לדאגה אני לא מצליחה "להוציא מהראש את הדאגה). אשמח לקבל את דעתך בעניין. תודה.

תמר שלום ההסטוריה האישית שלך סביב מחלה ומוות יוצרת בין אם תרצי או לא חוויה פוסט טראומתית. החרדות שאת מרגישה הן חלק מתוך החוויה הקשה הזו. הייתי מופתע אם היית מספרת שכעת הכל עובר בשלווה ובנחת אחרי האירועים הללו. מאחר והשקט הנפשי חשובים מאוד להריון התקין ולעובר המתפתח, וכמובן גם סתם לאיכות החיים, אני חושב שכדאי שתקבלי ליווי פסיכולוגי בחודשים הקרובים במהלך ההריון עד לסיומו המוצלח. תוכלי לקרוא מעט על נושא החרדה במאמר שלהלן. http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm תוכלי להיעזר בשיטות טיפול כגון היפנוזה ו EMDR הן כדי לפתח שיטות הרגעה והן כדי לעבד את החרדות, אבל בהחלט יתכן שמעבר לכך כדאי גם ליווי פסיכולוגי כמקום לביטוי עצמי ביום יום של ההריון הנוכחי. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום, אודה לך אם תאות לחוות את דעתך בעניין הבא: גישה פילוסופית מסויימת גורסת כי כל פעולה המבוצעת ע"י בני האנוש, מכוונת בין אם ביודעין או שלא ביודעין לקירובם להשגת האושר המוחלט שהוא למעשה טבעם האמיתי (והאל זמני) של בני האנוש (ושל כלל התופעות הנתפשות). שאלתי הינה האם לתפישתך, בהסתכלות פסיכולוגית, קיימת הקבלה לפרספקטיבה זו ואם כן מה רמת.. נאמר מובהקותה ? נניח שיש פסיכולוגים שיסכימו עם האמירה הכללית שכל דבר שבני אנוש עושים יכול להיות מוסבר בניסיון ל א ל ג ע ת ב ח ר ד ו ת ש ל ה ם שזו כשלעצמה אמירה לא מאוד רחוקה מהטענה הפילוסופית הנ"ל, האם אתה נוטה לקבל אמירה זו, והאם לדעתך ניתן ללכת איתה צעד אחד נוסף ולהחליף את ניסיון ההמנעות מהשלילי בכמיהה לחיובי ? קרי, להשגת שקט ושמחה פנימית ? אני מודה לך מראש על נכונותך, בברכה, נ

שלום אני יכול לקבל גישה שאומרת שאנשים שואפים לאושר, ומתקשה לקבל שהם מנסים לא לגעת בחרדה שלהם. בכל מקרה, אינני רואה את הקשר ההכרחי בין שני המשפטים. ההגעה לאושר צריכה כנראה לעבור גם דרך החרדות ולא יכולה להתכחש אליהם. האושר או המימוש העצמי הוא קבלה מלאה של העצמי על כל גווניו כולל החרדות שהן תופעה טבעית אצל כל אדם. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום ותודה, ברשותך אני אנסח את שאלתי באופן שונה: 1. האם לתפישתך ניתן להצביע על 'מניע על' העומד מאחורי פעולותיהם המודעות והלא מודעות של בני האדם ? 2. האם אתה יכול לקבל את האמירה שמאחורי כל פעולה גם אם הינה רעה ע"פ מוסכמות המוסר, ישנה כמיהה לטוב, כפי שזה (הטוב) נתפס ע"י אותו אינדבידואל ? שוב תודה, נ

בני בן 10 ומאז ומתמיד הוא פוחד לישון לבד. גם כאשר הוא צריך ללכת לבד לחוג וכד' הוא מפחד. לדעתנו הוא חסר ביטחון עצמי למרות שאין לדעתנו כל סיבה לכך. אשמח לקבל חומר בנושא ביטחון עצמי אצל ילדים ומנסיונם של אחרים כיצד מחזקים אותו.

שלום ביטחון עצמי הוא מושג רחב מאוד ומושפע למעשה מכל החוויות בהסטוריה האישית של הילד. אני מתאר לעצמי שתדע הרבה יותר טוב ממני לנסות ולשער מה הביא את ילדך לחוש כך. השלב הראשון לפתרון, הוא לנסות ולהציב השערות אלו, ואף לבדוק אותם עם הילד באופן המתאים לגילו ולשלב ההתפתחותי בו הוא נמצא. כדאי לנסות ולמפות את כל התחומים בחייו כולל הלימודיים, החברתיים, היחסים בבית וכו'. לעיתים פעילויות שונות יכולות לחזק דימוי עצמי, למשל, חוג לקרב מגע או אומנות לחימה אחרת. לעיתים העניין אינו מצוי שם, וצריך להבין ברמה המאוד אישית במה מדובר ומה ההסטוריה שהובילה לכך. אני מציע לברר גם עם יועצת בית הספר כיצד הילד בא לביטוי שם והאם מה שמורגש בבית גם מורגש שם. במידת הצורך ובהתאם לחומרת הבעיה תוכלו להתייעץ עם פסיכולוג ילדים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לכולם! יש לי בעיה שלדעתי היא רצינית... קודם כל הציג את עצמי, אני נערה בת 15 וקצת הבעיה שלי היא שמאז שאני זוכרת את עצמי אני חיה בשני עולומות. זאת אומרת אני חיה רגיל יש לי חיים פשוטים. חיי החברה שלי מצוינים פה ושם אני רבה אם חברותי כמו כל נערה רגילה. בלימודים אני מסתדרת גם כן. בקיצור אני חיה יפה מאוד! אבל הבעיה שלי מתחילה כשאני לבד. כשאין לידי אנשים אני מתחילה להמציא לי עולם אחר עולם שבו הייתי רוצה לחיות, כלומר אני ממש משחקת כמו בסדרת טלויזיה ומדברת לעצמי יותר נכון לדמויות שאני ממציאה, אני מדברת לאוויר! בעולם הדימיוני שלי אני מדמיינת שאני חיה באחוזה ענקית ושאני ממש חכמה והציונים שלי גבוהים ושיש לי אחות תאומה ושההורים שלי עשירים ושהכל מושלם במבחינת החיים שלי. אני יודעת להבדיל בין העולם המציאותי שאני חיה לבין העולם הדימיוני. אך עדין זה מפריע לי שאני עושה את זה. ניסיתי להגמל אך זה לא הולך אני רק מדמיינת דברים יפים וטובים. אני לא חושבת שזה רע אבל אני בטוחה שאני לא נערה רגילה אלה נערה אם בעיות. אני חושבת שהבעיה מתחיל המי זה שמשפחתי ענייה ובעיות הכלכליות שלנו ממש חמורות. אך עדין זה מציק לי ומעיק עליי. הייתי רוצה מאוד שתעזרו לי ולא תתייחסו אלי כבת 15 אלה כמו מבוגרת כי זה חשוב לי.

הילה שלום את לא סובלת מפיצול אישיות. יש לך דמיון בריא שעשוי אף לעזור לך בעתיד בדברים רבים. בעזרת הדמיון את חושבת ומעבדת משאלות ונושאים שונים שמטרידים או מעסיקים אותך. מאחר ואת מודעת לחלוטין שמדובר בדמיון ותהליכי חשיבה הרי שמדובר בתהליך נורמלי לחלוטין. אינני רואה כל סיבה שתיגמלי מכך, אני בטוח שזה יכול להעשיר את עולמך ולפתור כל מיני בעיות. בסופו של דבר, פתרונות אינם תמיד בעולם החיצוני אלא במחשבות ובאופן בו את תופסת את עצמך. אם השיטה הזו טובה לך ועוזרת לך קצת לברוח מקשיים בעולם החיצוני אינני רואה כל רע בכך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, רציתי להיתייעץ איתך לגבי דילמה רצינית . הנושא הוא הנסיעה לפולין. אני תלמידת תיכון בכיתה י"א. השנה אנו נוסעות כל השכבה לפולין. אני מאוד מאוד רוצה לנסוע, אך יש בעיה קטנה, אמא שלי לא בדיוק רוצה. מאחר שאחותי נסעה לשם לפני 5 שנים במסגרת ביה"ס וחזרה במצב נפשי לא טוב, היא נזקקה לטיפול פסיכולוגי ופסיכאטרי במשך זמן ממושך. אמא שלי עברה יחד איתה את כל התקופה הארוכה לאחר פולין, וזו היתה תקופה בהחלט קשה לכל בני המשפחה. וכעת כשהגיע תורי לנסוע לפולין אימי ממש לא מסכימה, אני יכולה מאוד להבין אותה,אבל מצד שני אמא שלי לא מפחדת שיקרה לי את מה שקרה לאחותי אלא היא אומרת שהנסיעה תשפיע על אחותי לרעה או כל מיני סיבות לא מוגדרות. מה גם שאחותי עצמה נגד הנסיעה שלי אבל לה אין סיבה להתנגדותה. ממה שהבנתי ממנה היא פשוט לא רוצה שאני יחזור לפולין ואספר חוויות ואז היא תרגיש מפגרת וסוג ב' כי לי זה לא קרה ואיך זה שלה זה קרה. אז ככה, אמא שלי לא מסכימה אבל היא טיפוס כזה שאם אני אלחץ עליה ואנגס לה היא תסכים לי בסופו של דבר, אומנם לא בלב שלם, אבל היא תסכים. ושוב אדגיש שאני ממש ממש רוצה לנסוע. אפשרי לציין שאני ואחותי בדיוק אותו הטיפוס, אבל אניח יודעת בוודאות שלא יקרה לי כלום, מאחר ואחותי לא עברה הכנה לפני הנסיעה ואני יעבור, וומה גם שכעת אני ממש מודעת לכל מה שקרה ואני מכירה את עצמי ויודעת שלי זה לא יקרה. מה אתהנ ממליץ לי לעשות , לשכנע את אימי או פשוט לוותר על משהו שאני מאוד מאוד רוצה וזה יהיה הפסד גדול אם אני לא אצא. אני חושבת שהסיבות של אחותי ואימי לא רציניות ואני יודעת שזה לא יקרה לי. אשמח אם תענה לי בהקדם , תודה!

תהיי אצילית ותוותרי. יהיו לך עוד המון הזדמנויות ליסוע לחו"ל ולאירופה ומתי שיבוא לך תסעי באופן עצמאי לפולין - זה עדיף פי כמה מאשר עם הכיתה. בנתיים במקום זה תבקשי טיול או פיצוי נחמד. . .

סיגל שלום יתכן שאפשר בדרך כלשהי להגיע להסכמה של כל הגורמים. יתכן שאחותך לא קיבלה הכנה מתאימה כשנסעה, ולכן היתה מזועזעת מהדברים אליהם נחשפה והושפעה באופן קשה מהנסיעה. אין זה המצב לגביך. דווקא מה שקרה לאחותך גרם לך לחשוב במשך שנים רבות על פולין והנסיעה. זה לא חייב להיות תחרות בינך לאחותך, ואינני רואה סיבה שהיא תרגיש סוג ב' אלא אם את תדאגי להקרין לה זאת. אני חושב שכדאי לשבת כולם ביחד, ולהבין יותר טוב את מקורות הפחד. הנסיעה שלך יכולה לסגור מעגל עבור משפחתך ולא בהכרח להיות מקור לטראומה. צריך לדעתי לחשוב על כל העניין בצורה פתוחה ולהגדירו מחדש, תוך התחשבות כמובן בכל הגורמים שעל הפרק. אגב, אחת השיטות לטיפול בטראומה הוא סוג של שיחזור אבל בתנאים אחרים. צנחן שהמצנח שלו לא נפתח וצונח בעזרת המצנח הרזרבי מועלה מייד על מטוס חדש כדי למנוע קיבוע טראומה. לכן חזרה לפולין עשויה בסופו של דבר להיות גם חוויה מתקנת לא רק עבורך, אלא גם עבור אחותך ואולי אימך, ולא הייתי פוסל נסיעה משפחתית לשם, עם או בלי קשר לנסיעתך שלך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום שמי רונן אני בן 23 וחצי . יש לי בעיה: איני מצליח לחזק את הגוף שלי (שרירים) פיסית, מאמץ גופני גורם לי לכאבי פרקים. דוגמה: אני יכול להרים 5 קילו כ20 פעם אבל אי ירגיש כאבים בפרק, או אם אני הילך במשך שעה שעתיים או שלוש אני לא מרגיש שעשיתי פעילות גופנית אני מרגיש רק כאבים במרפק או בכפות רגליים. עשיתי בדיקות ראומטולוגיות ונוירולוגיות EMG SEPP מוח CT ונקבע שהכל תקין . ההייתה לי תקופה קשה בצבא , חולשה כללית קרעים במניסקוס בברכיים וקרע בלאברום אצטבלרום של פרק ירך שמאל. הייתי במתח רב ועצבני. כמו כן אני מנהל תביעה משפטית נגד צה"ל. לפני שהתגייסתי הייתי מתאמן באופן קבוע{ ריצה ,כדור סל, הרמת משקולות } ואז הייתי מרגיש את השרירים שלי אחרת אחרי אימון ריצה או הליכה של שעה. למעלה משנתיים, בגלל הבעיה שנוצרה איני יכול להתאמן. רציתי לדעת האם יכול להיות מצב שבו כל המתח שהייתי ואולי המתח שקיים היום { מתח שאני לא יודע עם קיים } יכול להביא למצב כזה והאם זה ניתן לטיפול? מקווה שתצליח להבין את מה שאני מנסה להסביר ותעזור לי. הבעיה שאני מנסה להסביר לך היא אכן קיימת{ אצלי בכל אופן } ולא פרי דימיוני! השאלה היא האם היא בעיה פסיכולוגית ,ואם כן האם אפשר תקן אותה? תודה רונן.

שלום רונן, עפ"י התאוריה של הרפואה הסינית מתח רב לאורך זמן עלול לגרום, לחולשה אשר יכולה להתבטא ברמה הנפשית, חרדות, סחרחורות וכד', או/ו לחולשה פיזית שבמקרה שלך מתבטאת בכאבי גידים, ופרקים, ניתן לטפל ע"י צמחי מרפא ודיקור ולהביא את הגוף למצב מאוזן, בהצלחה.

שלום אורנה רפואה סינית :) לגבי המתח שלטענתך הוא הגורם לחרדות וסחרחורות על פי הרפואה הסינית...האם הוא יכול לגרום גם לדריכות של הגוף? עירור של השרירים? כמו כן, רציתי לדעת עד כמה הדבר הפיך או בלתי הפיך? האם טיפולל בצמחי מרפא או דיקור יכול לגרום לתופעות הללו לחלוף לחלוטין או המתח עובר או פוחת? תודה על תשובתך

רונן שלום בהחלט יתכן שישנה אינטראקציה בין עובדות פיזיולוגיות לתגובות פסיכולוגיות. כאב למשל הוא חוויה פסיכולוגית ואם הגוף סבל מתח וכאב הוא עשוי להגיב בסוג של רפלקס שמונע ממך להגיע לעומס קיצוני על השרירים מחשש לחזור למצבי הפציעה שהגעת אליהם. אחד הפתרונות הוא ללמוד תרגילי הרפיה, אפשר גם להיעזר בהיפנוזה, ולבצע התקדמות איטית בהגברת העומס הגופני. יש לוודא שאינך מזיק לעצמך פיזית שכן אם יש סיכוי שאתה עושה משהו שמזיק הגוף שלך עשוי להגן עליך אפילו באופן לא מודע, ולמנוע ממך לעשות את הפעולות המסוכנות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב אני בן 27 בסוף לימודיו חי עם ההורים ומצוי מזה כ3 שנים בדיכאון קשה שמונע ממני לתפקד, אני בטיפול פסיבולוגי ולקחתי כדורים ובכל פעם אני מפסיק לקחת אותם משום שאני פוחד מכך שהם מוחקים את האישיות האמיתית, הכדורים אכן עוזרים אך מכניסים לאפטיות ולחוסר אמביציה לגבי העתיד. כיום אני אמור לעזוב סוף סוף את הבית ולחיות חיים עצמאיים אך הדיכאון הקשה והממושך מונע ממני לתפקד וואני בורח לשינה בכל הזדמנות. אני ממש מיואש לגבי התקווה שהמצב ישתנה והוא מחמיר מיום ליום עד למצב של רצון לבריחה טוטאלית מהיתמודדות עם הדבר הזה. אם שילוב כדורים וטיפול פסיכולוגי לא עוזר מה כבר יעזור לתשובתך אודה אלון

אלון שלום כדורים אינם מוחקים את האישיות, אלו המחשבות שלך. אם אתה מסרב להתמיד בטיפול זה לא כל כך מפתיע שאינך מצליח לצאת מהמצב. נשמע שאתה מתנגד מאוד לטיפול בצורה כזו או אחרת, אולי מתוך מחשבה שתצליח להתגבר בכוחות עצמך והטיפול הוא מעין הודאה שבאמת משהו לא בסדר. אין מה לעשות, אחרי 3 שנים הגיע הזמן לקבל את עצמך ואת מה שקורה לך ולהתמסר באמת הן לטיפול הפסיכולוגי והן לטיפול התרופתי. שינויים ממשיים צפויים לא בטווח המיידי. תצטרך לתת לעצמך את הזמן להשתקם ולקבל את החלק בך הפגוע. אחרי שתעשה זאת תוכל להתחיל גם לראות את הדברים החיוביים, וזה המפתח ליציאה מהדיכאון. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום. אני מעוניין במידע מקיף על פעילות גופנית והשפעתה על מצבי לחץ. מהי ההשפעה הפיזיולוגית של מצב לחץ(נפשי) על הגוף ואיך פעילות גופנית עוזרת להיתמודד עם מצבי לחץ (במובן הפיזיולוגי).

שלום לפעילות גופנית השפעה חיובית מאוד על מצבי לחץ ודיכאון. יש על זה די הרבה חומר כתוב וניתן לקרוא בכתבי עת מקצועיים המצויים בספריה של כל אוניברסיטה. בעיקרון הפעילות הגופנית גורמת בין היתר להפרשת חומרים שיוצרים הנאה ומצב רוח טוב וישנם דיווחים על טיפולים נפשיים בעזרת פעילות ספורטיבית ששיפרו באופן ניכר מצבי דיכאון וסטרס. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום שוב. אני אודה לך מאוד אם תוכל לתת לי שמות של ספרים בנושא או שמות של אתרים באינטרנט. המטרה היא לצורך עבודה אקדמית ואני זקוק לחומר מפורט בנושא. בתודה מראש.