פורום פסיכולוגיה קלינית

בני בן 10 ומאז ומתמיד הוא פוחד לישון לבד. גם כאשר הוא צריך ללכת לבד לחוג וכד' הוא מפחד. לדעתנו הוא חסר ביטחון עצמי למרות שאין לדעתנו כל סיבה לכך. אשמח לקבל חומר בנושא ביטחון עצמי אצל ילדים ומנסיונם של אחרים כיצד מחזקים אותו.

שלום ביטחון עצמי הוא מושג רחב מאוד ומושפע למעשה מכל החוויות בהסטוריה האישית של הילד. אני מתאר לעצמי שתדע הרבה יותר טוב ממני לנסות ולשער מה הביא את ילדך לחוש כך. השלב הראשון לפתרון, הוא לנסות ולהציב השערות אלו, ואף לבדוק אותם עם הילד באופן המתאים לגילו ולשלב ההתפתחותי בו הוא נמצא. כדאי לנסות ולמפות את כל התחומים בחייו כולל הלימודיים, החברתיים, היחסים בבית וכו'. לעיתים פעילויות שונות יכולות לחזק דימוי עצמי, למשל, חוג לקרב מגע או אומנות לחימה אחרת. לעיתים העניין אינו מצוי שם, וצריך להבין ברמה המאוד אישית במה מדובר ומה ההסטוריה שהובילה לכך. אני מציע לברר גם עם יועצת בית הספר כיצד הילד בא לביטוי שם והאם מה שמורגש בבית גם מורגש שם. במידת הצורך ובהתאם לחומרת הבעיה תוכלו להתייעץ עם פסיכולוג ילדים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לכולם! יש לי בעיה שלדעתי היא רצינית... קודם כל הציג את עצמי, אני נערה בת 15 וקצת הבעיה שלי היא שמאז שאני זוכרת את עצמי אני חיה בשני עולומות. זאת אומרת אני חיה רגיל יש לי חיים פשוטים. חיי החברה שלי מצוינים פה ושם אני רבה אם חברותי כמו כל נערה רגילה. בלימודים אני מסתדרת גם כן. בקיצור אני חיה יפה מאוד! אבל הבעיה שלי מתחילה כשאני לבד. כשאין לידי אנשים אני מתחילה להמציא לי עולם אחר עולם שבו הייתי רוצה לחיות, כלומר אני ממש משחקת כמו בסדרת טלויזיה ומדברת לעצמי יותר נכון לדמויות שאני ממציאה, אני מדברת לאוויר! בעולם הדימיוני שלי אני מדמיינת שאני חיה באחוזה ענקית ושאני ממש חכמה והציונים שלי גבוהים ושיש לי אחות תאומה ושההורים שלי עשירים ושהכל מושלם במבחינת החיים שלי. אני יודעת להבדיל בין העולם המציאותי שאני חיה לבין העולם הדימיוני. אך עדין זה מפריע לי שאני עושה את זה. ניסיתי להגמל אך זה לא הולך אני רק מדמיינת דברים יפים וטובים. אני לא חושבת שזה רע אבל אני בטוחה שאני לא נערה רגילה אלה נערה אם בעיות. אני חושבת שהבעיה מתחיל המי זה שמשפחתי ענייה ובעיות הכלכליות שלנו ממש חמורות. אך עדין זה מציק לי ומעיק עליי. הייתי רוצה מאוד שתעזרו לי ולא תתייחסו אלי כבת 15 אלה כמו מבוגרת כי זה חשוב לי.

הילה שלום את לא סובלת מפיצול אישיות. יש לך דמיון בריא שעשוי אף לעזור לך בעתיד בדברים רבים. בעזרת הדמיון את חושבת ומעבדת משאלות ונושאים שונים שמטרידים או מעסיקים אותך. מאחר ואת מודעת לחלוטין שמדובר בדמיון ותהליכי חשיבה הרי שמדובר בתהליך נורמלי לחלוטין. אינני רואה כל סיבה שתיגמלי מכך, אני בטוח שזה יכול להעשיר את עולמך ולפתור כל מיני בעיות. בסופו של דבר, פתרונות אינם תמיד בעולם החיצוני אלא במחשבות ובאופן בו את תופסת את עצמך. אם השיטה הזו טובה לך ועוזרת לך קצת לברוח מקשיים בעולם החיצוני אינני רואה כל רע בכך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, רציתי להיתייעץ איתך לגבי דילמה רצינית . הנושא הוא הנסיעה לפולין. אני תלמידת תיכון בכיתה י"א. השנה אנו נוסעות כל השכבה לפולין. אני מאוד מאוד רוצה לנסוע, אך יש בעיה קטנה, אמא שלי לא בדיוק רוצה. מאחר שאחותי נסעה לשם לפני 5 שנים במסגרת ביה"ס וחזרה במצב נפשי לא טוב, היא נזקקה לטיפול פסיכולוגי ופסיכאטרי במשך זמן ממושך. אמא שלי עברה יחד איתה את כל התקופה הארוכה לאחר פולין, וזו היתה תקופה בהחלט קשה לכל בני המשפחה. וכעת כשהגיע תורי לנסוע לפולין אימי ממש לא מסכימה, אני יכולה מאוד להבין אותה,אבל מצד שני אמא שלי לא מפחדת שיקרה לי את מה שקרה לאחותי אלא היא אומרת שהנסיעה תשפיע על אחותי לרעה או כל מיני סיבות לא מוגדרות. מה גם שאחותי עצמה נגד הנסיעה שלי אבל לה אין סיבה להתנגדותה. ממה שהבנתי ממנה היא פשוט לא רוצה שאני יחזור לפולין ואספר חוויות ואז היא תרגיש מפגרת וסוג ב' כי לי זה לא קרה ואיך זה שלה זה קרה. אז ככה, אמא שלי לא מסכימה אבל היא טיפוס כזה שאם אני אלחץ עליה ואנגס לה היא תסכים לי בסופו של דבר, אומנם לא בלב שלם, אבל היא תסכים. ושוב אדגיש שאני ממש ממש רוצה לנסוע. אפשרי לציין שאני ואחותי בדיוק אותו הטיפוס, אבל אניח יודעת בוודאות שלא יקרה לי כלום, מאחר ואחותי לא עברה הכנה לפני הנסיעה ואני יעבור, וומה גם שכעת אני ממש מודעת לכל מה שקרה ואני מכירה את עצמי ויודעת שלי זה לא יקרה. מה אתהנ ממליץ לי לעשות , לשכנע את אימי או פשוט לוותר על משהו שאני מאוד מאוד רוצה וזה יהיה הפסד גדול אם אני לא אצא. אני חושבת שהסיבות של אחותי ואימי לא רציניות ואני יודעת שזה לא יקרה לי. אשמח אם תענה לי בהקדם , תודה!

תהיי אצילית ותוותרי. יהיו לך עוד המון הזדמנויות ליסוע לחו"ל ולאירופה ומתי שיבוא לך תסעי באופן עצמאי לפולין - זה עדיף פי כמה מאשר עם הכיתה. בנתיים במקום זה תבקשי טיול או פיצוי נחמד. . .

סיגל שלום יתכן שאפשר בדרך כלשהי להגיע להסכמה של כל הגורמים. יתכן שאחותך לא קיבלה הכנה מתאימה כשנסעה, ולכן היתה מזועזעת מהדברים אליהם נחשפה והושפעה באופן קשה מהנסיעה. אין זה המצב לגביך. דווקא מה שקרה לאחותך גרם לך לחשוב במשך שנים רבות על פולין והנסיעה. זה לא חייב להיות תחרות בינך לאחותך, ואינני רואה סיבה שהיא תרגיש סוג ב' אלא אם את תדאגי להקרין לה זאת. אני חושב שכדאי לשבת כולם ביחד, ולהבין יותר טוב את מקורות הפחד. הנסיעה שלך יכולה לסגור מעגל עבור משפחתך ולא בהכרח להיות מקור לטראומה. צריך לדעתי לחשוב על כל העניין בצורה פתוחה ולהגדירו מחדש, תוך התחשבות כמובן בכל הגורמים שעל הפרק. אגב, אחת השיטות לטיפול בטראומה הוא סוג של שיחזור אבל בתנאים אחרים. צנחן שהמצנח שלו לא נפתח וצונח בעזרת המצנח הרזרבי מועלה מייד על מטוס חדש כדי למנוע קיבוע טראומה. לכן חזרה לפולין עשויה בסופו של דבר להיות גם חוויה מתקנת לא רק עבורך, אלא גם עבור אחותך ואולי אימך, ולא הייתי פוסל נסיעה משפחתית לשם, עם או בלי קשר לנסיעתך שלך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום שמי רונן אני בן 23 וחצי . יש לי בעיה: איני מצליח לחזק את הגוף שלי (שרירים) פיסית, מאמץ גופני גורם לי לכאבי פרקים. דוגמה: אני יכול להרים 5 קילו כ20 פעם אבל אי ירגיש כאבים בפרק, או אם אני הילך במשך שעה שעתיים או שלוש אני לא מרגיש שעשיתי פעילות גופנית אני מרגיש רק כאבים במרפק או בכפות רגליים. עשיתי בדיקות ראומטולוגיות ונוירולוגיות EMG SEPP מוח CT ונקבע שהכל תקין . ההייתה לי תקופה קשה בצבא , חולשה כללית קרעים במניסקוס בברכיים וקרע בלאברום אצטבלרום של פרק ירך שמאל. הייתי במתח רב ועצבני. כמו כן אני מנהל תביעה משפטית נגד צה"ל. לפני שהתגייסתי הייתי מתאמן באופן קבוע{ ריצה ,כדור סל, הרמת משקולות } ואז הייתי מרגיש את השרירים שלי אחרת אחרי אימון ריצה או הליכה של שעה. למעלה משנתיים, בגלל הבעיה שנוצרה איני יכול להתאמן. רציתי לדעת האם יכול להיות מצב שבו כל המתח שהייתי ואולי המתח שקיים היום { מתח שאני לא יודע עם קיים } יכול להביא למצב כזה והאם זה ניתן לטיפול? מקווה שתצליח להבין את מה שאני מנסה להסביר ותעזור לי. הבעיה שאני מנסה להסביר לך היא אכן קיימת{ אצלי בכל אופן } ולא פרי דימיוני! השאלה היא האם היא בעיה פסיכולוגית ,ואם כן האם אפשר תקן אותה? תודה רונן.

שלום רונן, עפ"י התאוריה של הרפואה הסינית מתח רב לאורך זמן עלול לגרום, לחולשה אשר יכולה להתבטא ברמה הנפשית, חרדות, סחרחורות וכד', או/ו לחולשה פיזית שבמקרה שלך מתבטאת בכאבי גידים, ופרקים, ניתן לטפל ע"י צמחי מרפא ודיקור ולהביא את הגוף למצב מאוזן, בהצלחה.

שלום אורנה רפואה סינית :) לגבי המתח שלטענתך הוא הגורם לחרדות וסחרחורות על פי הרפואה הסינית...האם הוא יכול לגרום גם לדריכות של הגוף? עירור של השרירים? כמו כן, רציתי לדעת עד כמה הדבר הפיך או בלתי הפיך? האם טיפולל בצמחי מרפא או דיקור יכול לגרום לתופעות הללו לחלוף לחלוטין או המתח עובר או פוחת? תודה על תשובתך

רונן שלום בהחלט יתכן שישנה אינטראקציה בין עובדות פיזיולוגיות לתגובות פסיכולוגיות. כאב למשל הוא חוויה פסיכולוגית ואם הגוף סבל מתח וכאב הוא עשוי להגיב בסוג של רפלקס שמונע ממך להגיע לעומס קיצוני על השרירים מחשש לחזור למצבי הפציעה שהגעת אליהם. אחד הפתרונות הוא ללמוד תרגילי הרפיה, אפשר גם להיעזר בהיפנוזה, ולבצע התקדמות איטית בהגברת העומס הגופני. יש לוודא שאינך מזיק לעצמך פיזית שכן אם יש סיכוי שאתה עושה משהו שמזיק הגוף שלך עשוי להגן עליך אפילו באופן לא מודע, ולמנוע ממך לעשות את הפעולות המסוכנות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב אני בן 27 בסוף לימודיו חי עם ההורים ומצוי מזה כ3 שנים בדיכאון קשה שמונע ממני לתפקד, אני בטיפול פסיבולוגי ולקחתי כדורים ובכל פעם אני מפסיק לקחת אותם משום שאני פוחד מכך שהם מוחקים את האישיות האמיתית, הכדורים אכן עוזרים אך מכניסים לאפטיות ולחוסר אמביציה לגבי העתיד. כיום אני אמור לעזוב סוף סוף את הבית ולחיות חיים עצמאיים אך הדיכאון הקשה והממושך מונע ממני לתפקד וואני בורח לשינה בכל הזדמנות. אני ממש מיואש לגבי התקווה שהמצב ישתנה והוא מחמיר מיום ליום עד למצב של רצון לבריחה טוטאלית מהיתמודדות עם הדבר הזה. אם שילוב כדורים וטיפול פסיכולוגי לא עוזר מה כבר יעזור לתשובתך אודה אלון

אלון שלום כדורים אינם מוחקים את האישיות, אלו המחשבות שלך. אם אתה מסרב להתמיד בטיפול זה לא כל כך מפתיע שאינך מצליח לצאת מהמצב. נשמע שאתה מתנגד מאוד לטיפול בצורה כזו או אחרת, אולי מתוך מחשבה שתצליח להתגבר בכוחות עצמך והטיפול הוא מעין הודאה שבאמת משהו לא בסדר. אין מה לעשות, אחרי 3 שנים הגיע הזמן לקבל את עצמך ואת מה שקורה לך ולהתמסר באמת הן לטיפול הפסיכולוגי והן לטיפול התרופתי. שינויים ממשיים צפויים לא בטווח המיידי. תצטרך לתת לעצמך את הזמן להשתקם ולקבל את החלק בך הפגוע. אחרי שתעשה זאת תוכל להתחיל גם לראות את הדברים החיוביים, וזה המפתח ליציאה מהדיכאון. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום. אני מעוניין במידע מקיף על פעילות גופנית והשפעתה על מצבי לחץ. מהי ההשפעה הפיזיולוגית של מצב לחץ(נפשי) על הגוף ואיך פעילות גופנית עוזרת להיתמודד עם מצבי לחץ (במובן הפיזיולוגי).

שלום לפעילות גופנית השפעה חיובית מאוד על מצבי לחץ ודיכאון. יש על זה די הרבה חומר כתוב וניתן לקרוא בכתבי עת מקצועיים המצויים בספריה של כל אוניברסיטה. בעיקרון הפעילות הגופנית גורמת בין היתר להפרשת חומרים שיוצרים הנאה ומצב רוח טוב וישנם דיווחים על טיפולים נפשיים בעזרת פעילות ספורטיבית ששיפרו באופן ניכר מצבי דיכאון וסטרס. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום שוב. אני אודה לך מאוד אם תוכל לתת לי שמות של ספרים בנושא או שמות של אתרים באינטרנט. המטרה היא לצורך עבודה אקדמית ואני זקוק לחומר מפורט בנושא. בתודה מראש.

דר' שלום רב, התלבטתי רבות אם לכתוב באתר או לא, מכיוון שמדובר במשהו מאד אישי, שאני לא יכולה לדבר אילו ודי מפחיד לכתוב אילו, אבל אני ממש מוטרדת ואני חייבת עצה מיקצועית איך להתמודד. אני אספר בקצרה, התחתנתי לפני חודש, חודש לחודש וחצי/ חודשיים לפפני החתונה , התחלתי לדבר עם משהו מהעבודה ואם הזמן התדירות עלתה ומצאתי את עצמי חושבת עילו יותר מסתם חבר לעבודה, משיחה לשיחה שלנו הרגתי יותר ויותר חזק ובסופו של דבר מצאתי את עצמי במצבים מאד אינטימים שחלקנו יחד (דבר שמעולם לא האמנתי שאני מסוגלת לעשות לבעלי, חבר שלי באותם ימים) אני בן אדם עם עקרונות מאד חזקים בנושא הזה, (לפחות הייתי) היתה לי התלבטות מאד קשה לפני החתונה, זה בילבל אותי, ועצם הבגידה שלי הביאה אותי לחשוב אם אני באמת אוהבת את בן זוג שלי שאיתו אני עומדת להתחתן (הרגשה נוראית להרגיש ככה חודש לפני החתונה) - בכל מיקרה בחרתי להתחתן, פירשתי את כל העניין הזה בכך שהוא נבע מלחץ שלפני החתונה (לא שזה מצדיק...) אבל עלו בי חששות שבעצם אין לי נסיון מיני מלבדו (החבר - הבעל היום) וכניראה שהשתלט עלי פחד שאני צריכה יותר ניסיון, והיה לי צורך עצום באותם ימים להיות לבד וחיפשתי רק לא להיות בבית, בסוף הבנתי שאני כן אוהבת אותו וכנראה שזה רק דאך טיפה ולכן אני מרגישה כך וזה בטח יחזור. ואכן התחתנו ומאותו רגע פתאום הכל נהיה מקסים והרגשתי שוב את אותה אהבה שהיתה לי ובירח דבר היה נהדר והרגשתי שאני חייבת לספר לו על מה שעשיתי כי הרגשתי אהבה עצומה, אבל לא סיפרתי כי אני לא מסוגלת לראות אותו ניפגע. הבעיה הנוכחית היא שהבן אדם הזה עובד איתי, וחשבתי שאחרי שאני אתחתן הכל יהיה בסדר, אבל זה מאד מאד קשה לי, אני לא יודעת מה לעשות, כי אני רואה אותו ואני מתגעגת אילו ואני מרגישה את הצורך להרגיש אותו שוב, אני לא מבינה איך זה יכול לקרות מעולם לא קרה לי דבר כזה, אני מרגישה מאד מדוכאת מזה, כי בבית אני חושבת עילו כל הזמן ואני לא יכולה לתת את כולי לבעלי (ולא מגיע לו) אותו אחד שהייתי איתו פלט לי פעם אחת שהוא מתגעגע אבל הוא מקרין כזה ריחוק וזה עוד יותר כואב לי, הוא אומר וגם צודר שזה רק יהרוס לשנינו אם אנחנו נסחף לזה שוב, הוא אמר לי שאני לא צריכה את זה על עצמי ושבסופו של דבר הוא זה שהולך לישון לבד. אני אשמח אם אקבל יעוץ איך להתמודד עם זה? האם לנתק כל קשר עם הבחור מהעבודה? (זה מאד קשה כי יש בי צורך לראות אותו כל הזמן ולהתקשר אילו) מה המעשה הנכון לעשות? תודה מראש.

דפנה שלום אין ספק שאת צודקת לגבי הקשר בין מועד החתונה לרומן שהתחיל חודשיים לפני כן. גם אם בעלך הוא הבחירה המושלמת מבחינה זוגית עדיין יש התלבטויות אישיות על משמעות החתונה שכנראה לא סיימת לעבד. כנ"ל לגבי אותו עמית לעבודה, גם אם באמת הוא דמות שיכלה למשוך אותך, הוא מייצג תפקיד מסויים במצב שנוצר ואינו עומד רק בפני עצמו. אני לא חושב שניתוק או אי ניתוק מאותו בחור הם הפתרון. העניין הוא להתמודד עם מה שקורה לך מבפנים כדי שהעניין יטופל לטווח הארוך. אני מציע לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי ולעשות את העבודה קודם כל עם עצמך ללא קבלת החלטות בעולם החיצוני בשלב זה. לא נראה שאת יכולה באמת לומר לעצמך באופן חד משמעי איך נכון ואפשרי לנהוג במצב שנוצר. בברכה ד"ר אורן קפלן

פסיכולוג ופסיכיאטר? תודה, פזית

לפסיכיאטר יש את הסמכות לתת מרשם לתרופות, הוא אינו נותן טיפול של שיחות "נפש", פסיכיאטר מאבחן את הבעיה ופותר אותה בתרופות, יש לו גם את הסמכות לאשפז את המטופל. להבדיל מפסיכולוג, שהטיפול נעשה באמצעות שיחות, הפסיכולוג מוביל את המטופל למודעות עצמית והכרה פנימית, והתמודדות עם מצבים שונים. עד כמה שידוע לי, פסיכולוג קליני יכול גם כן לתת תרופות.

פסיכולוג לא חייב לטפל באמצעות שיחות ישנן צורות טיפול שונות- התנהגותית, הומניסטית וכו'. התנהגותית - כוללת פחות שיחות . לעיתים, מעט מאד. פסיכיאטר הוא בוגר רפואה ואז מתמחה בפסיכיאטריה. פסיכולוג איננו רופא. כמו כן, פסיכיאטר יכול גם לעשות שיחות על מנת לאבחן את הפונה אליו.

פזית שלום פסיכולוג הוא מי שסיים לימודי תואר שני בפסיכולוגיה בתחום כלשהו של המקצוע. פסיכולוג קליני הוא מי שהוכשר בלימודיו למתן טיפול פסיכולוגי באנשים, עבר התמחות בתחום זה וקיבל רשיון מומחה ממשרד הבריאות. הטיפול הוא בעזרת שיחות ולא באמצעות תרופות. יש גישות פסיכולוגיות רבות לטיפול, דינמי, התנהגותי, קוגניטיבי ועוד. תוכלי לקרוא על הטיפול הפסיכולוגי בקישור הבא http://www.psychologia.co.il/facts1b.htm פסיכיאטר הוא רופא שהתמחה בתחום הנפש ומטפל בד"כ באמצעות תרופות. חלק מהפסיכיאטרים עברו גם הכשרה בפסיכותרפיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על התשובות פזית

ד"ר אורן קפלן שלום רב, הבעיה היא כזאת: לגיסי יש בעיה של דיכאון, שהמשפחה אינה יודעת כיצד להתמודד עימה. הוא אינו מוכן ללכת לטיפול, וטוען שפסיכולוג אינו יכול לעזור לו. הוא היה בחור דיכאוני עוד לפני שאחותי התחתנה איתו אבל זה לא היה מספיק ברור, משפחתו די ניסתה להסתיר זאת בטענה שלכל אחד יש מצבי רוח משתנים. אחותי ובעלה עברו משבר בחיים (לפני כשנתיים הם איבדו את התינוקת שלהם), בעקבות המשבר הנ"ל הוא החליט להתמודד עם העניין בעצמו ולא הלך לטיפול, לעומתו אחותי הלכה לטיפול פסיכולוגי דבר שטרם הרבה. במשך הזמן הוריו של גיסי התגרשו וגיסי לקח את העניין מאוד קשה (לאחר מס' חודשים שהוריו היו גרושים הם החליטו לחזור ולהתחתן שוב). בעקבות שני המשברים הנ"ל גיסי ניכנס לדיכאון עמוק יותר, הוא הסכים ללכת לטיפול פסיכיאטרי בלחץ המשפחה כי הוא התלונן שהוא לא חש בטוב, ושאין לו למה לקום בבוקר, הוא היה מסתגר בחדרו וסוגר את כל החלונות בבית כדי שיהיה חשוך והולך לישון. הוא היה טוען שהשינה מבריחה אותו מהמציאות שבה הוא חי. הפסיכיאטרית נתנה לו מס' כדורים שלא עזרו לפי תלונותיו. מה גם שהוא פחד להתמכר אליהם ולכן הוא שלל אותם מלכתחילה. בבדיקות דם שהוא ערך התברר שהכדורים אכן עלולים להזיק לכבד שלו והרופאה הורתה לו להפסיק מייד את הטיפול אבל להמשיך בטיפול פסיכולוגי. גיסי אינו מעוניין בטיפול הנ"ל, הוא כבר טוען מראש שזה לא יעזור לו. המצב מחמיר מאוד, הוא מסיים את עבודתו מוקדם בצהרים, מגיע הביתה וסוגר את כל חלונות הבית והולך לישון, הוא בקושי אוכל, הוא טוען שהכמות המועטה שהוא אוכל זה רק כדי לשרוד. לאחר המיקרה הראשון עם התינוקת אחותי ניכנסה שוב להיריון (שלדעתי זאת היתה טעות) וכרגע יש להם ילדה בת חודשיים. אני מפחדת מאוד על האחיינית שלי, שלא תיגדל בבית כזה עם הורה מדוכא ושלא תהפוך לאחת כזאת. אחותי עובדת עיצות גם כן ולא יודעת מה לעשות, כיצד לשכנע את בעלה ללכת לטיפול. הוא גם סובל כפי דעתי מהתנהגות כפייתית שגם תורמת לדיכאון שהוא עובר וזה מתבטא בכל מיני דברים קטנים ומטופשים שעליהם הוא מתעקש שיבוצעו ויתוקנו באותו הרגע (לדוגמא: הוא יכול להתעסק שעות שלמות עם מראות הרכב, בזמן שמראה אחת לא מתיישרת לו כמו שהוא רוצה, או נתיך של אחד הרמקולים בבית נישרף והוא יהפוך את כל הבית כדי לתקן בזה הרגע את הבעיה, כי אם לא הוא לא יישן כל הלילה.....ועוד כל מיני דברים שלא אוכל לפרט). מה אחותי יכולה לעשות בכדי לעזור לבעלה? (הוא מפנים את הבעיה ואומר שאם מצבו הכלכלי והכספי היה טוב יותר אז הוא לא היה מתנהג ככה) האם עלינו להתערב? האם עלינו לכפות עליו טיפול? (הפסיכיאטרית אמרה לאחותי שאם המצב יתדרדר, אז לאשפז אותו בכפייה). כרגע הוא עובד, אבל הוא מראה סימנים של רצון לעזוב את מקום העבודה. אנחנו מודעים לכך שהוא סובל וזקוק לעזרה. אודה לך מאוד על תשובתך.

רחל שלום יש בעיה רצינית לתת טיפול לאדם שלא מוכן לקבל טיפול. אישפוז כפוי איננו רלוונטי למקרה שאת מתארת, הוא יכול להתאים רק במצב פסיכוטי של ממש או בסכנה מוחשית ביותר לאדם או לסביבתו. עם כל הסבל שאתם עוברים, זה לא נשמע המצב. לא מדובר רק בבעיה אישית שלו אלא בבעיה שמשולבת במערכת המשפחתית שלו ושל אחותך. אין ספק שהאירועים במשפחה הם חלק ממה שהשפיע עליו, אבל אני מדבר על משהו רחב מכך, למשל מדוע הם מצאו זה את זה ונשארו ביחד. לכל אחד מהם יש חלק בזה, לא רק לגיסך. לכן נשמע שבכל מקרה טיפול זוגי עשוי לעזור לשניהם, ובוודאי יוכל לשמש גשר לקבלת טיפול עבורו. לכן זה הנתיב בו הייתי ממליץ ללכת. אם הוא מסרב שתבקש ממנו לבוא עבורה. במידה ועדיין הוא מסרב לטפל בעצמו ובזוגיות המשותפת שלהם היא צריכה לחשוב בעצמה האם זה הקשר הנכון עבורה לטווח הארוך, וכאן זה כבר הטיפול והעניין שלה. אני לא חושב שתוכלי להתערב הרבה יותר מזה. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה על תשובתך, אני באמת אייעץ לאחותי על טיפול ויעוץ זוגי, ובתקווה שזה יעזור לשניהם.

שלום רב, בני בן 10 אינו מבחין בין טוב לרע וקל מאוד להשפיע עליו וחבריו כמובן מנצלים זאת ונותנים לו לעשות את הדברים השליליים וכמובן שהאשמה נופלת תמיד על בני. דוגמה למעשה כזה: בני וחבריו ראו אוטו פתוח ובפנים היו ופלים והם שידלו אותו לקחת את הופלים מהאוטו כמובן שבני נתפס. הבעיה שלי שכמה שאני מסבירה לו שאלו מעשים שלא ייעשו לא נראה לי שהוא תופס במודעותו. אוליי עליי לציין כי לבני גם הפרעת קשב וריכוז אינני יודעת אם יש שייכות. הייתי מבקשת עיצה דחופה מה עליי לעשות ואם אפשר לעזור לי כאן בפורום או לכוון אותי לטיפול /כיוון מסוים שעליי לקחת את בני. תודה מראש

חלי שלום לא בטוח שאינו יודע להבחין בין טוב לרע. יתכן שהוא מגיב בצורה אימפולסיבית, שהוא זקוק להכרה מחבריו, ומוכן להשיג אותה בכל מחיר. הסבריך לא עוזרים כיוון שאת ההבנה יש לו, אבל הרצון אחר. כדאי מאוד לטפל בעניין כיוון שבהמשך זה יכול לגרום לו צרות רבות. אני מציע שתפנו לקבל ייעוץ פסיכולוגי להורים. יתכן שבהמשך יהיה מקום גם לשיחות איתו. יתכן שיש קשר להפרעת הריכוז, הן בנושא האימפולסיביות והן בדימוי עצמי נמוך שנוצר לעיתים לילדים אלו ועלול להשפיע על דפוס ההתקשרות החברתי בצורה שלילית. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, אני אמא לילד בן 12, ולאחרונה בעקבות המצב הבטחוני בעולם בכלל ובמדינה בפרט אני ערה לפחדים וחרדות אצל בני. הפחדים והחרדות מתבטאים בשאלות על המלחמה בעירק - חוסר ריכוז, חוסר שקט, הסתגרות בבית מדי פעם, שאלות על מוות, ואיך אפשר להשתחרר מהצבא בבוא העת ? מה עלי לעשות ? בברכה ותודה מראש

רורי שלום הבעיה אופיינית לאנשים רבים ובוודאי לילדים בתקופה הנוכחית. חשוב לספק את המידע, להרגיע, לומר שהסיכוי שיקרה משהו נמוך מאוד. רצוי ללוות ולהיות יותר ביחד, המשפחה הקרובה מספקת בד"כ את ההרגעה הטובה ביותר. אם את מזהה תופעות חרדה חריפות יש אפשרות לפנות לייעוץ פסיכולוגי למספר שיחות שיתמקדו בטכניקות הרפיה והרגעה. בברכה ד"ר אורן קפלן

למה לא כיף לי לשבת לבצ'ט עם אנשים ביום כמו שכיף לי בלילה...אני אוהב לגלוש רק בלילה להוסיף הודעות לפורמים השונים רק בלילה...מובן שאני לא עובד..גילי 20 אני אוהב להסתובב בבית רק בלילה...........הכל בלילה.............. כמובן שהשעון הביולגי שלי התחרפן ..אם לא ישנתי לילה שלם וגם ביום לא ישנתי שאחרי אז מתי שאני הולך לישון בלילה ב10 אני קם באמצע הלילה כמו 2 שלוש................ ניסיתי לשנות את זה.................אבל לא הלך לי...........................עכשיו השעה למשל 4:30 לפנות בוקר................................... וזה רק הבעיה הראשונה שלי..................................... ב' אני כל כך דפוקקקקקקק:((((((((( עוד לפני ששינתי את השעון הביולגי שלי.. דברים לא נקלטים לי במוח חלק......אני איטי להחריד......והפלא הוא שכולם אומרים שאני חכם......ואני יודע שהם לא משקרים............אז למה אני בטוח שאני כזה...אני לא יודע איך לבטות את עצמי .................................כשאני רוצה לומר משהו שאני חושב אני פשוט נתקע. לא בגלל שאני מפחד ממשהו ..אני לא דופק הרבה חשבון לאנשים...................... והקטע הוא כשהייתי ילד החזקתי את עצמי לחכם העולם................חחחחח:( וגם אז הייתי דפוק:(...............בגיל 16 הבנתי שאני מה שהעולם אומרים אהבל................... אנשים אומרים לי כל הזמן תחשוב חיובי.......מה לעזאזל הם רוצים ממני מה זה לחשוב חיובי יותר נכון מה זה '''לחשוב''' נראה לי שבחיים לא חשבתי..........................באמת באמת.............. פעם הייתי קולט אנשים מהר מאד הייתה לי אינטואיציה חזקה והיא נעלמה לי........... תמיד אני שוכח מילים שהם קצת יותר מידי מתוסבכות.......אז איך חושבים........אני תמיד סבלתי מחוסר ריכוז.................לא לא לא מה שאתם חושבים לא הייתי היפראקטיבי ההפך הייתי חלמן בצורה לא נורמלית יכולתי לשבת שעות בכיתה ולחלום.......................... וזה מה שהייתי עושה...אז ככה שאף פעם לא חשבתי באמת .................................... אבל מעצבן אותי איפה האנשים ראו שאני חכם ואני לא ראיתי....בגלל שלפעמים הייתי שואל משהו כדי להראות שאני בעיניינים אז הם מופתעים וואוו איזה הגיון יש לך................. (אגב בקשר למה שאמרתי שאני לא יודע איך לבטות את עצמי הצחוק שהרבה פעמים הייתי עוזר למורה כלומר המורה משתגע שעה איך להסביר משהו ואני פתאום מתעורר לי זורק לו איזה משפט אחד והוא מחייך בהקלה ואומר יש לך שכל ישר שתדע לך.......................) מה עוזר לי השכל הישר הזה??????זה לא עשה אותי חכם.........אולי אני לא אקח סמים אבל כבר שטויות באמת עשיתי..אבל שטויות כלום עושים טעויות:) אז זהו אני לא יודע למי יש בכלל עצבים לענות לי........................ואם הדוקטור לא יענה לי אז אני רוצה שכל חברי הפורום יחתמו על עצומה עד שיענה ליייייייייייייי דוקטור אם אתה רוצה לדעת עוד פרטים עלי אז תאמר לי ..אם תשאל מה קרה שפתאום הבנתי שאני אהבל אני לא זוכר מתי בדיוק ואיך זה קרה ...כלומר מה גרם לזה................ אני אנסה להזכר........................קיצר אני חי מיום ליום בסוף אני לא יודע איפה אני אמצא את עצמי.............כמובן לא מיליונר איך שאני רוצה להיות................................................ אז זהו זה מה שיש לי לספר לכם על עצמי ובאמת לא בא לי לסיים זה כיף לי כזה............. אז שאני אמשיך?אבל מה?.............................................................................הטוב הזה נכתב אחרי חמש דקות........אז יאללה בה ביי............... אם שאלתם את עצמכם איך זה שאני עדיין לא איבדתי את עצמי לדעת...אז התשובה היא שאני דתי ורוצה חלק בעולם הבא:)))))))צ'או....אוף הייתי צריך לכתוב לכם?אני לא מכיר אותכם בכלל ...בעצם זה מה שטובבבבבבבבבבבבבבבבבב טוב עכשיו אני לוחץ מרצון

הרבה דברים יש לי לומר ולשאול אותך. ראשית, התרשמתי שאתה אדם אינטילגנטי, שמחפש את הדרך שלו למשמעות ולביטוי האישי בעולם המורכב שלנו. סיגלת לעצמך סגנון חיים לילי, אולי כדי לשמור את עצמך במקום מוגן ובטוח בבית, ובחושך. נראה לי שאתה דווקא אדם שאפתן מאוד שאולי בגלל זה אתה מפחד לחשוף את עצמך לעולם. שאולי החברה תגלה מישהו אחר ולא את מי שאתה מנסה להציג עכשיו. אולי העולם הדתי שבו אתה מצוי שומר עליך אבל אולי הוא לא מאפשר לך לחיות חיים מלאים כמו שאתה חפץ. האישורים לחוכמתך מהסביבה לא מתקבלים אצלך כי בתוכך אינך מאמין בך ואולי יש צורך לחזק את האמונה הפנימית שלך בעצמך. לדעתי, כדאי לך לפנות לטיפול פסיכולוגי במכון אדלר על מנת לבדוק את העולם הפנימי שלך כך שיהיה לך יותר ברור מי אתה, מה אתה רוצה, מה אתה אוהב, איך אתה מרגיש בחברת אנשים .... יותר מכך, חשוב לי לציין כי מה שאתה מתאר הן חוויות שרבים חווים ולא אומרים, ולך יש את האומץ לעלות את התהיות. תפנה לטיפול מתוך מקום של רצון להבין את עצמך, תאמין לי מניסיון זה עולם מופלא.

.תודה יקח לי זמן להפנים את מה שכתבת אז אני חוזר על זה שוב ושוב....עד שאני יבדוק בהמשך היום אולי מחר אולי מחרתיים באיזה יום שלא יהיה ואני יראה אם יש קשר עכשיו זה לא נראה לי בדיוק ..אבל אני לא פוסל אין לי זכות לפסול כי אני לא יודע מה אני.. אז אני התבונן למשל לראות אם באמת פשוט אני סיגלתי לעצמי אורח חיים לילי כדי להיות מוגן ובטוח....צריכים לבדוק...בקשר לדת ברור שיש דברים שהדת לא נותנת לי לעשות אותם וגם אם אני חפץ אסור לי ........אז נוריד את הדת מהפרק.............אני לא מאמין בעצמי ואין פלא למה לא........................................... מכון אדלר אין לי כי אני בחו''ל ואין לי עצבים ללכת לפסיכולוגים אנגלים..כן אני בלונדון:) אני לא יבין טוב מה הם רוצים ממני..אז חבל הזמן וזהו תודה גליה.................מה שאמרת שהרבה חוו מה שאני חוויתי ...אני יודע שיש כזה דבר:) אני כנה זה הכל ........................ואני יודע שחיזקתי אותך איך שהו במכתב שלי.....טוב עכשיו אני לא יודע איך לבטות את עצמי אז אמרתי ככה חיזקתי בלה בלה בלה אבל משהו כזה .......................ואני מתאהב בקלות אז watch your step:))))

כדאי שתחליט קודם כל לטפל בשעון הביולוגי שלך ואם אינך יודע כיצד לעשות זאת, ישנה מרפאה לרפואת שינה שיכולה לעזור לך. יש שם גם פסיכולוג מקסים שיוכל לעזור לך ולהדריך אותך. ועיצה לי נוספת אלייך היא שכדאי שתתחיל לחשוב מה לעשות בחייך, לך תימצא עבודה שתתאים לך, או שתלך ללמוד מקצוע. צא ותכיר בחורות במקום להיתקע עם המחשב כל הלילה, המחשב לא יעניק לך פרנסה ולא יאכיל אותך. אז תוציא את השקע שתקוע לך במחשב ותתחיל לראות עולם. בהצלחה. נ.ב. המרכז לרפואת השינה בתל-אביב, ברחוב שנקין 80 5601341 - 03

בדוי שלום פתחת ואמרת שברור שאתה לא עובד ושהיום והלילה השתבשו. מכאן ברור שבלי קשר למה את חושב וחש, משהו בסדר החיים הרגיל משובש כעת. אני מתאר לעצמי שיש דברים בתוכך שגורמים למצב הנוכחי. השאלה האם אתה נותן מקום לטיפול בעצמך מבחינה נפשית ולהתארגנות הפרקטית לתפקוד סדיר, שעשוי להיות חלק מהפתרון. נשמע לי שאתה סובל אבל לא כל כך יודע מה לעשות עם מה שקורה לך. במצב המבולבל הזה אני חושב שכדאי לכך לפנות לטיפול ולברר בצורה רצינית מה קורה. למרות שכתבת די הרבה, קשה באמת להבין מה מתרחש אצלך, ואני לא בטוח שאתה עצמך מבין. כדאי להשקיע לבירור העניין, אני בהחלט מסכים עם מה שכתבת שאתה זקוק לעזרה לשם כך. בברכה ד"ר אורן קפלן

אז מה הועילו חכמים בתקנתם ..טוב אני עייף אין לי כח....יאללה ביי תודה בכל אופן

שלום רב. הייתי שמחה לקבל המלצה לפסיכולוג. חשוב לי שהוא יהיה גבר היות ואני מעונינת לעבוד על מערכות היחסיםץ יש לי עבר של "קורבנות" מסוימת ויחסים לא טובים עם אימי והנל בא לידי ביטוי במערכות יחסים שלי. בעבר חיפשתי גברים מאצואים וחזקים (למרות שהם כלל לא מתאימים לי) והכל מצורך של הגנה אודה לך

מיכל שלום שלחי אלי מייל ואפנה אותך לפסיכולוג. אני מכיר בעיקר באזור המרכז. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מעוניינת בפסיכולוג באיזור המרכז .אודה לך(אגב האי מייל שלי מקבל רק כתב באנגלית)

בתי בת 16 ומזה שנתיים אנו בטיפולים שונים , הגענו לבי"מש לנוער ע"מ לקבל צו השגחה כיון שהיא עושה הרבה בעיות , עשינו אבחון והתברר כי היא מאוד אינטלגנטית אך מצבה מבחינה רגשית מעורער מאוד היום היה צריך להיות דיון ראשון בעינינה וכיון שהיא נעלמה מתחילת השבוע, הדיון נדחה ואנו לא יודעים מה לעשות . קיויתי מאוד שהיא תגיע היום שלחתי הודעות sms אבל השעה חצות וחצי והיא לא עונה אני מיואשת, לקחתי ואבן להרגעה ואני ממש לא מוצאת את עצמי מרוב ייאוש בבקשה עזור לי.

שלום נשמע שישנה כאן בעיה סבוכה למדי ואני בספק אם אוכל במסגרת הפורום לעזור. אתם צריכים ליווי מקצוע קבוע ומסודר, גם כעת במצב האקוטי שנוצר. אני מקווה שהילדה תחזור במהרה ושתוכלו לחזור למסגרת טיפול כדי להתמודד עם הבעיות. אני מציע שתתייעצי מייד בבוקר עם הגורם עימו אתם נמצאים בקשר טיפולי קבוע שיידע לתת עזרה ממוקדת לאור היכרותו עמכם. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לד"ר קפלן אני "בחורה" בת 35 סיימתי לפני כשנה לימודים ברפואה סינית, לפני כ-7 שנים סבלתי בעקבות גירושין מהתקפי חרדה , הייתי מטופלת בסרוקסט ובנוסף בטיפול פסיכולוגי. היום אני נשואה בשנית כשנה ובתחילת הריון ראשון. מאז התקפי החרדה שפקדו אותי ולא שבו אני עדיין מחכה לרגע שאשוב להיות בעלת ביטחון עצמי כבעבר, אך הרג אינו מגיעה אני כאילו מרגישה כל הזמן חלשה, אשר לא מצליחה להשיג את מה שאני רוצה בחיים, בעיקר ברמה כלכלית, האם יש פתרון. תודה מראש

ליאת שלום בטחון עצמי הוא ביטוי כללי לתהליך ארוך המלווה אותך מתחילת חייך ומשתנה כל הזמן. לכן גם הפתרון אינו במונחים של שינוי חד אלא בתהליך של שינוי. עברת לא מעט טלטלות וכעת את מנסה להתייצב. תני לעצמך את הזמן לכך, זה בהחלט סביר שדברים כאלו יקרו במהלך שנים ולא תוך ימים. התחתנת שוב, סיימת הכשרה מקצועית, את בהריון, כל זה מצביע על המון דברים חדשים שיכולים להיות אופטמיים מאוד. לכן מעניין לקרוא את תחושתך שאינך מצליחה להשיג דברים בחיים, מהצד זה לא נשמע כך. יתכן שהחרדות נושפות בעורפך שוב, ואולי כדאי לך להיעזר בטיפול בו היית כדי להתחזק ובמיוחד בתקופת ההריון בה כל כך חשובה השלווה הנפשית. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן קפלן מודה על תשובתך, האם כוונתך היא לחזור לטיפול פסיכולוגי או לשוב וליטול תרופות, ההרגשה העיקרית היא חוסר שביעות רצון כללית והרגשת כישלון פינמית, למרות שחיצונית רואים את ההתקדמות, כמו איזה דיכאון פנימי, שמונע הנאה בסיסית מהחיים. ושוב ברמה המקצועית ההתפתחות היא מאוד איטית, ולא רווחית דבר אשר מאוד מתסכל, לאחר שהשקעתי כמאה אלך ש"ח בקירוב. תודה מראש ושבת שלום.

למה אנשים ביישנים? למה חלק מופנמים וביישנים וחלק לא? על מה זה מעיד? האם רמת הביישנות יכולה להשתנות עם הזמן? להשתפר או להתגרע? האם לחרדות יש השפעות על ביישנות? תודה על כל תשובה

רועי שלום ביישנות יכולה לנבוע מדברים רבים, זה מעיד בוודאי על הסטוריה אישית שהובילה לכך, וצריך לשאול בצורה מאוד אישית כל ביישן בנפרד. אפשר בהחלט להשתנות בתחום זה ולחרדות יש חלק בביישנות, חרדה חברתית באה לביטוי בסוג של ביישנות באינטראקציה חברתית. במידה והתכונה הזו מפריע לך בחיים כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי הן כדי להבין את מקורותיה והן כדי לטפל בה. יש אפשרות להיעזר גם בטפול קבוצתי עם או בלי הטיפול האישי. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום, סיימתי את לימודיי לתואר ראשון בפסיכולוגיה, וכיום אני עובדת בבית חולים פסיכיאטרי במחלקת ילדים. במחלקה אני פוגשת ילדים עם בעיות שונות. נדהמתי לגלות שגם ילדים מאובחנים כסובלים מסכיזופרניה או התקפים פסיכוטיים. רציתי להבין יותר מה מרגיש אדם החולה בסכיזופרניה, ולכן חשבתי לעצמי שאדמיין שאני רואה דמות המדברת אליי, אך לא עשיתי זאת כי אני חוששת שזה ימצא חן בעיניי, ואני אגלוש לפסיכוזה (האם אני מובנת?). יש עוד דבר אשר מטריד אותי. גדלתי בבית שבו לאימי היו אמונות טפלות שהיא אילצה אותנו לקחת בהם חלק. והיום לפעמים אני מפתחת לי אמונות טפלות משל עצמי, או חושבת מחשבות כמו שעליי לוודא כי כל הארונות בחדרי סגורים לפני שאני יוצאת מהבית כי אם לא משהו ישתבש (למשל אחלה בסכיזופרניה). המחשבות עצמן לא מטרידות אותי מאוד, אך עצם העובדה שאני חושבת אותן מטרידה אותי. אני שוקלת להמשיך את לימודיי לפסיכולוגיה קלינית, ומודאגת מההשפעה שתהייה לזה עליי. מה דעתך על הדברים שסיפרתי? תודה, איילה

איילה שלום נשמע שאכן יש מחשבות טורדניות שפוקדות אותך, ובהחלט יתכן שזה קשור גם לאימך. אני חושב שצריך לתת לדברים הללו מקום יותר מאשר כמה שורות בפורום, ולכן אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי, בוודאי אם כוונתך לפנות ללימודי פסיכולוגיה קלינית שדורשים בין היתר מודעות עצמית גבוהה לתהליכים שאת עוברת. אינני יודע איזו הדרכה את מקבלת במסגרת עבודתך, אבל אולי יש אפשרות להעלות את הנושא בפני אדם מקצועי שאת מרגישה אליו מספיק קרובה בעבודה. אם יש צורך להרגיע, אין למה שאת כותבת ולפסיכוזה דבר וחצי דבר. מדובר בחרדה שכדאי לעבד ולבדוק אותה. בברכה ד"ר אורן קפלן

בתי בת 3 חודשים. ניזונה מהנקה ופורמולה. לאחרונה מכניסה ידיים בקביעות לפה, וכשעייפה מוצצת את האגודל. ע"פ מה שקראתי עדיף שתינוק ימצוץ מוצץ מאשר אצבע (גמילה קלה יותר, הפרעה בצמיחת השיניים), אבל כשאני מנסה להוציא לה את האצבע מהפה היא כועסת בוכה, ובכל מקרה לא מוכנה לקחת מוצץ. נראה לי שאני מתסכלת אותה. האם להתעקש או להניח לה? תודה.

גלי שלום זה נושא שאין עליו הסכמה חד משמעית. כדאי לך להתייעץ עם חברות וקרובים מסביבך כיצד לנהוג, וחשוב גם להישאר עם אינטואיציה בריאה. אישית הייתי מניח לעניין ולא מתעקש איתה, אני לא רואה את היתרון של המוצץ על האצבע, בוודאי בגיל הזה. יהיה לכם עוד הרבה זמן להתמודד עם גמילה אם תרצו גם מהאצבע וגם מהמוצץ. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני נמצא בשנות העשרים הראשונות לחיי, ובשלוש שנים האחרונות אני חש בשינוי במצב הרוח התמידי,מין דכאון סמוי. (לא חזק) ראוי לציין שכל זה התחיל בהדרגה ברגע שגמרתי עם כל המסגרות של הנעורים וכביכול יצאתי לחפש את עתידי. בתחילה הסברתי לעצמי שזה חלק מהתרצנות החיים וכשאתחיל לעבוד או ללמוד כל היום בצורה קבועה וממושכת המצב יסתדר, אז אמנם חשתי בשינוי סבירלטובה במשך הזמן אך עדיין זה לא מה שהיה פעם. בנוסף לכך , מה שמטריד אותי במיוחד הוא קושי מסוים בחשיבה עמוקה ואולי קושי בריכוז גבוה שתמיד היה לי. בעבר הייתי חובב גדול של חידות הגיון קשות , וספרים אינטלקטואליים, אך היום אני לא מסוגל לחשוב בכלל באותו להט ויכולת ניתוח שהייתה לי לפני כ3 שנים. אני מרגיש איזשהו "מחסום" בחשיבה. (וגם את זה הסברתי לעצמי כמו משהו דימיוני ולא בטוח) בכל אופן אני רואה את הקושי בחשיבה כמשהו שמתלווה למצב האפרפר שאני נמצא (אולי בגלל חוסר מסגרת קבועה בתחום לימודים או עבודה) קראתי בכל מיני מקומות שסימפטומים כגון אלה(דיכאון+קושי בחשיבה) יכולים לעיתים להעיד על התפתחות סכיזופרניה, מה שנורא מפחיד אותי. כמובן אדגיש שמלבד הדברים שהזכרתי אני לא מזהה שום סימפטום נוסף ממכלול הסימפטומים הכתובים. לסיכום, החלטתי לאחרונה להיות יותר מודע לזה ולהיוועץ בשלב זה באנשי מקצוע ברשת ,ואני מאוד מעונין לדעת מה זה יכול ליהיות? האם זו הפרעה מוכרת אחרת? תודה רבה מראש

יוסי שלום אבחנות של ממש לא יכולות להיעשות באינטרנט ומאחר ואתה חושש ומרגיש שמשהו לא טוב קורה לך בשנים האחרונות יש מקום לפנות לייעוץ מקצועי. איכות חייך נפגעת ולכן בלי קשר לסוג האבחנה, כדאי לטפל בעניין ולנסות לשנות את המצב. צריך לזכור שחוץ שהבעיה שאת מתמודד איתה נוספת כעת חרדה מהשאלה מה קורה לך. פנייה לטפול עשוייה להפחית באופן מיידי לפחות את החרדה הזו. בברכה ד"ר אורן קפלן

קוראים לי רינת בת 25 ומתחתנת עוד 3 חודשים עם בחור מדהים שאני מאוהבת בו כבר 3 שנים מעל לראש. וכולנו יודעים ולא נהיה נאיבים שאין אנשים מושלמים !!! אבל... חברי עובד בחברה של מחשבים וכשהוא מגיע הביתה מסתבר שלא מספיק לו בעבודה הוא גם צריך לשבת שעות בבית מול המחשב. ולפני כמה חודשים גיליתי שהוא הרבה פעמים יושב וצופה בסרטים כחולים ובתמונות של נשים ערומות זה מכעיס ואין לי מושג למה אבל אני מאד כועסת עליו , דרך אגב היחסים שלנו פתוחים מאד וטובים מאד. מה לעשות? אני קוראת בהרבה פורומים על אותה בעייה של גברים שמכורים לאינטרנט וסקס באינטרנט. בבקשה אם תוכל לעזור אודה לך !!! רינת . נ.ב. כבר דיברתי איתו על זה וכלום לא עזר הוא פשוט מכור.

רינת שלום, לדעתי את לא צריכה לכעוס על העניין הנ"ל, בעלי היה יושב גם כן עם אתרי הסקס, ובהתחלה הרגשתי ניבגדת אך במשך הזמן הבנתי שעדיף שהוא יפנטז עם הבחורות שהוא רואה באתרי הסקס מאשר שיצא ויבגוד לי עם בחורות בחוץ. אני דיברתי איתו על הנושא הנ"ל, והסברתי לו שזה מטריד אותי והוא גרם לי להבין שזה "עניין של גברים", הוא וחבריו הטובים (ביניהם גם נשואים) מחליפים ביניהם תמונות של נשים עירומות, כמאין פנטזיה שהם חולמים עליה ושהם יודעים ומודעים שהיא לא תיתממש. בהתחלה זה היה בצורה מדאיגה מבחינתי אבל בשלב מסויים זה ירד לו, והצפייה באתרי סקס כבר הפכה לפחות מעניינת. אבל מה שכן, הסקס בינינו השתפר בצורה משמעותית. דברים שהוא ראה בסירטוני הסקס הוא היה מבקש לבצע אותם בחדר המיטות שלנו. דבר שגרם גם לי להרגיש טוב עם עצמי ועם המיניות של שנינו ופתיחות מינית טובה יותר. לדעתי את בעצמך יכולה להיכנס לאתרי הסקס ולקחת מישם רעיונות לבוש סקסי או כל רעיון אחר שאת מוצאת לנכון כדי לשפר את המיניות ביניכם ולגרום למין ביניכם להיות מעניין יותר, ותאמיני לי זה עובד. הגבר שלי בכל אופן מרוצה מאוד. בהצלחה וכנ"ל גם אני.

קודם כל תודה רבה על ההבנה וההזדהות, את בטח מבינה למה אני עצובה וכועסת אין טעם להסביר רק מה שמפחיד אותי ורשמתי לד"ר קפלן זה שבסוף הוא לא ימשך אליי יותר בגלל כל המושלמות באתרים האלו. תודה בכל אופן.

רינת שלום לפני שפונים לפתרון כדאי להבין מה מפריע לך במה שקורה, ואני לא בטוח שזה רק דבר אחד. אז על מה את כועסת ומה את מרגישה? נשמע שזה מתחיל בשעות העבודה ובזמן המועט שנשאר עבורך, ומסתיים בשאלה האם את לא מספיקה לו מבחינה מינית שהוא צריך מפלט באינטרנט, ועוד 3 חודשים לפני החתונה, מי יודע מה יקרה 30 שנה אחרי החתונה... אני מציב את הדברים בצורה די ישירה, אבל בד"כ זה סוג המחשבות שעולות בבירור ישיר. אני מציע לך לשים את כל הקלפים על השולחן מולו. יתכן שברמה הפרקטית הוא ימשיך לראות סרטים כחולים באינטרנט ואולי זה אפילו לא יפריע לך, אבל זה יכול לקרות רק כל עוד אתם על אותו גל ומספקים אחד לשני את הצרכים בזוגיות ולא שומרים כעסים בבטן. אני מציע לך לא להסתפק בתשובת ההתמכרות, בוודאי לא בשלב בו אתם מצויים בזוגיות. נשמע שיש כאן דיאלוג שאתם צריכים לעשות זה עם זה. בעיני סיפור האינטרנט הוא רק מניע להתדיינות האמיתית. אין אנשים מושלמים, את צודקת, וגם אין יחסים מושלמים. אבל יש אפשרות לשאוף לשלמות וזה יכול להיעשות רק בדיאלוג אמיתי, כנה והדדי. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום ותודה על תשובתך, אתה צודק זה לא מהיום אני כועסת וזה לא הדבר היחיד שמציק. הסיבה האמיתית לדבר זה כשדיברנו על כך ובכיתי במשך שעות (וכמובן שעכשיו הדמעות שוב פורצות החוצה)הוא גרם גם לי להבין שהוא אוהב להסתכל על הדברים הללו כבר המון שנים מאז היותו חייל צעיר בלי חברה. ופעם אחת תפסתי אותו על חם שהוא שלח מכתב לבחורה מהכרויות דיסקרטיות וזה שהיינו רק חצי שנה ביחד. אני לא ויתרתי לו וכמעט עזבתי אותו ומה שבטוח גרמתי לו להצטער על מה שעשה !!! והוא כמובן התנצל ואמר שזה מסקרנות והוא בחיים לא יעשה את זה שוב (ומזל שהיא לא ענתה לו). האמון נפל והעצב גבר עד שיום אחד החלטתי שהלב כבר לא עומד בזה, אז דיברנו המון ואגיד לך את האמת אותי מפחיד רק דבר אחד. והוא שבקיום יחסי מין הוא יחשוב על הנשים שהוא רואה ולא עליי. ואולי זה נוצר מחוסר ביטחון שאני לא מושכת אותו יותר. והדבר הכי חשוב שאני מאד מאד אוהבת אותו בכל ליבי ורוצה מאד שיהיה אבא לילדיי אני צריכה פשוט להבין שזה לא משהו אישי נגדי זה פשוט אולי עניין "של גברים". ועכשיו האמון בסדר וכבר לא כל כך עצוב אלא רק כשאני נזכרת וזהו תודה בכל אופן.

לד"ר אורן שלום רב, אני אם צעירה לשני ילדים. הבכור בכתה א. יש לי בעיה שגורמת לי למועקות ולחרדות שקיימות מס' שנים הקשורות לבני הבכור והתעצמו עם עלייתו לכתה א. בני ילד בריא,תלמיד מצטיין חביב וחברותי ונראה טוב ובכל זאת יש לי רגישות יתר בכל הנוגע לעניין החברתי שלו אני תמיד דואגת שיקרה מצב שלא ירצו לשחק איתו, שידחו אותו שיפגעו בו. כל יום אני מתחקרת אותו עם מי הוא שיחק ואם משהו נשמע לי מוזר או חריג אני מתחילה להלחץ,לדעתי אני עלולה לגרום נזק לילד ואין לי שליטה על כך. יש לי מן אובססיה לרצות שכל יום יהיה לו מפגש חברתי למרות שזה לא אפשרי שכן מדובר בכל זאת בילדים קטנים, יש מצבים בהם אני יכולה להתחיל לבכות ולרחם עליו אפילו בלי סיבה. ברצוני לציין שיש לו די הרבה חברים שהספיקו לבקרו בביתו במיוחד בתקופת הקיץ, אף פעם לא קרה מקרה שדחו אותו או שהוא נשאר בודד לדעתי אני חייבת טיפול דחוף. הייתי רוצה לדעת לאיזה סוג של פסיכולוג עליי לפנות והאם ניתן לקבל טיפול במסגרת קופ"ח. בתודה רונית

רונית שלום אני מסכים איתך שכדאי שתבררי מה קורה, וטוב שאת מסוגלת לעשות את ההפרדה ולהבין שלא מדובר בבעייה אובייקטיבית של הילד אלא בחרדה שלך. את יכולה לפנות לכל פסיכולוג קליני שנותן ייעוץ. ניתן לקבל טיפול דרך קופת החולים, התקשרי לסניף הקרוב לביתך לברר מה האפשרויות באזור מגוריך. כמו כן אפשר לפנות למרפאות משרד הבריאות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, קוראים לי מאיה ואני בת 17. רציתי להתייעץ בקשר לבעיה שמלווה אותי שנים רבות, ורק בזמן האחרון הבנתי את ההשלכות שלה על החיים שלי. אין לי ביטחון עצמי בכלל. חשבתי תמיד שאולי אני ביישנית מאוד, אבל הבנתי שהעסק יותר מורכב. אינני מסוגלת לדבר עם מוכרים בחנויות שאני אפילו לא מכירה, יש לי בעיה לדבר עם נהג אוטובוס ,ללכת לסופר וכד'. כמו כן, גם במערכות היחסים שלי אני נתקלת בדעות משונות עליי. נניח שהכרתי מישהו ..בפעם הבאה שאני אראה אותו יהיה נורא קשה לי לבוא לומר "שלום" והוא כמובן ישר חושב עליי שאני "מוזרה" . הרבה פעמים אני נתקלת במשפט "מה צריכים אומץ בשביל כזה דבר!?" ואני סבורה שכן. אני גם מאוד לא שלמה עם המראה החיצוני שלי למרות שכמט כל החברות והידידים שלי אומרים שאני יפה מאוד, ושיש לי גוף יפה. אני לא יודעת איך לטפל בזה, אשמח לקבל עצה בהקדם..תודה מאיה.

מאיה שלום את מגדירה את הבעיה כחוסר ביטחון עצמי ונשמע שהביטוי העיקרי שלו הוא בסוג של חרדה חברתית. מדובר בבעיה שנוצרת במשך זמן רב והסיבות שלה אישיות מאוד, את בוודאי מודעת לחלק מהן דרך ההסטוריה האישית שלך. אם את מעוניינת לטפל בזה את יכולה לפנות לפסיכולוג או פסיכולוגית ולהתחיל תהליך של טיפול. לא מדובר במשהו מהיר אלא בד"כ בתהליך שלוקח זמן, לפחות כמה חודשים, בהם תוכלי לפתח מודעות למקורות הבעיה ולהיעזר במפגשים כדי לשנות את המצב. אין ספק שחוויות חיוביות ומחמאות עשויות לשפר את הביטחון העצמי לאורך זמן, אבל לפעמים יש צורך בבירור יותר מעמיק כדי לגעת בשורש העניין. תוכלי לקרוא על טיפול פסיכולוגי בקישורים הבאים: http://www.psychologia.co.il/facts1b.htm http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום הייתי מעוניינת לדעת האם יש קשר בין הנפש למחלת האוסטיארטריטיס ואם יש קשר מה הוא? תודה

שפרית שלום עד כמה שאני יודע אין מקור סיבתי נפשי לאוסטאוארטריטיס, אולם יש אפשרות להיעזר בהיפנוזה כדי להתמודד עם תופעת הלוואי של אי הנוחות והכאב כתוצאה מהבעיה. בנוסף, מתח נפשי גורם להחמרה של הבעיה ולכן שיטות הרגעה מכל סוג עשויות לעזור בהתמודדות עם המחלה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום. יש לי חברה טובה ששרויה בדכאון כבר 5 חודשים. קשה לי לשים את האצבע על משהו ספציפי שגרם להתפרצות הדכאון ונראה לי שזה יותר אנדוגני ממצבי. באופן כללי, פשוט אין לה אנרגיות לכלום (כשיש לציין שמאז שאני מכירה אותה היא נתונה למצבי רוח קיצוניים המשתנים לסירוגין). היא נמצאת בטיפול בשיחה כבר שנה וחצי (לפני חצי שנה עברה מטפלת) ושאלתי היא, (א) האם נראה לך שמזובר בדכאון שמצריך טיפול תרופתי? (ב) האם זה אתי ומוסרי שאני אתקשר למטפלת רק על מנת לספר לה מה שאני רואה ???

שלום במקרה של דיכאון קליני יש צורך לפחות בבדיקה פסיכיאטרית, ובעיקרון טיפול תרופתי במקביל לטיפול הפסיכולוגי עשוי בהחלט לעזור. אני חושב שאחרי זמן רב ללא שיפור הכרחי לבדוק את האפשרות הזו גם אם יוחלט בהמשך לא להשתמש בנתיב התרופתי. אני חושב שכדאי לך לדבר עם חברתך באופן ישיר ולא להתערב בטיפול שלה, זה עלול להיות בעייתי ולפגוע במערכת היחסים שלכן. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני צריכה עצה... יש לי הרבה בעיות : הפרעת אכילה, הפרעות חרדה למיניהן וכנראה גם הפרעת אישיות גבולית... (לדעתי בכל אופן) אני נוהגת לפגוע בעצמי (לחתוך, לעשות פצעים עם הציפורניים בכפות הידיים, לתת לעצמי מכות בראש וכו'). ואני רוצה למות. אני שונאת את העובדה שנולדתי, ואת עצמי בכלל. יש לי גם חרדה חברתית מאוד מאוד גבוהה ולכן בעיקרון אפשר לומר שעד עכשיו לא קיבלתי עזרה גם כשאני הולכת לפסיכולוגים אני פשוט יושבת ושותקת אני מתביישת לדבר כי אני בטוחה שהפסיכולוגית צוחקת עליי וחושבת שאני מטומטמת אני מאוד שונאת את המצב בו אני נמצאת כרגע. אני בוכה כל יום ונמצדת בדיכאון. כלפי חוץ אני מתפקדת בסדר גמור (בגלל שאני מתביישת שיחשבו שמשהו איתי לא בסדר) אבל מבפנים אני מתפרקת. ניסיתי להתאבד לפני כשבוע. אם חבר שלי לא היה משגיח עליי עכשיו בכל זמן ודואג שאני לא אשאר אף פעם לבד בבית, סביר להניח שהייתי כבר מתה. ראוי לציין שאני בת 16, ושהמשפחה שלי לא יודעת מכלום. בהם מקור הבעיה והם חושבים שאני משוגעת וכו. אני מפחדת ומתביישת ולא מסוגלת לפנות אליהם... האם אשפוז זה הפתרון היחיד שלי ? אני לא רוצה להתאשפז, אני מפחדת, ומלא אנשים מספרים שקרובים שלהם שהתאשפזו או הם עצמם פשוט נדפק להם המוח פי 2 בעקבות האישפוז מה אני כן יכולה לעשות בשביל לשפר את מצבי ?

שלום אישפוז לא צריך להיות הפתרון היחיד אבל את צריכה להיות בטיפול פסיכולוגי קבוע ומסודר לפחות פעם פעמיים בשבוע. לא נורא שאת לא יכולה לדבר, עם הזמן תתרגלי ותצליחי לדבר. חשוב שתהיה לך מסגרת שבה תוכלי לבטא את עצמך, במיוחד אם המשפחה אינה מודעת למצבך. אני מבין שקשה לך להיות בטיפול, אבל אני חושב שאסור לך לוותר. נשמע שאת מתקשה לטפל בעצמך ואת זקוקה לזה. לפעמים זה גם עניין של מזל למצוא את האדם שאת מתחברת אליו ואז הדברים הולכים יותר בקלות. אני מציע שתנסי להיעזר בהורים לפחות כדי למצוא לעצמך טיפול מתאים. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

קודם כל תודה על התשובה... יש לי רעיון, שאני חושבת שיוכל לעזור לי. אבל ההורים שלי חושבים שהוא מטומטם וכו'. לכן אני צריכה עצה ממך אני עכשיו נקרעת בבי"ס... אני פרפקציוניסטית, ויש לי חרדה חברתית. כך שאני מקבלת ציון לא טוב (= בשבילי - נמוך מ-90...) אני פשוט נכנסת לדיכאון.. ומרגישה מאוד מאוד רע. עכשיו אני בכלל בתקופה גרועה, ואני לא מצליחה להתרכז וללמוד למבחנים ולכן אני גם כבר הברזתי מכמה, ואני עכשיו בכלל בדיכאון (ניסיתי להתאבד לפני שבוע) ואני לא יודעת מה לעשות עם עצמי. לכן עלה לי רעיון... חשבתי אולי אני אצא עכשיו מבי"ס. אשב בבית ואשקיע רק בעצמי (קשה לי לעשות את זה יחד עם הלחץ של בי"ס. כל יום נוסף לחץ חדש ואני לא יכולה להרשות לעצמי כלכלית יותר מפגישה אחת בשבוע עם פסיכולוגית, כך שכל שבוע נוספים מליון דברים ומליון בעיות ובקיצר, זה לא עובד...) אני רוצה לשבת בבית, לבנות אתר (אני מאוד אוהבת לבנות אתרים, זה גורם לי להרגיש טוב עם עצמי וגאה בעצמי בגלל התגובות), ולהשקיע בעצמי. להתחיל טיפול פסיכולוגי, וללמוד באופן עצמאי (אין לי בעיות עם זה, להיפך) כל מיני נושאים שבהם אני מתקשה כרגע - כמו מת', ואנגלית. הייתי עושה את זה בשמחה תוך כדי הליכה לבי"ס, אבל יש לי 2 או 3 מבחנים כל שבוע ולכן אני כל הזמן מזניחה מקצוע אחר... בקיצר, חשבתי שזה יהיה מאוד טוב אם אני אשאר בבית את החצי שנה שנותרה, אשקיע בעצמי, אטפל בחרדה החברתית וכ' ושנה הבאה אחזור על י"א בפנימיה כלשהי, רחוק מהבית ... אז גם אני אדע כבר חצי מהחומר ולכן הלימודים יבואו לי יותר בקלות ואני לא אלחץ ואהיה היסטרית כל הזמן... ההורים שלי צרחו עליי שאני מטומטמת, בגלל הרעיון מה אתה חושב ? רעיון טוב ? או לא ?

מאז שאני זוכרת את עצמי (כמעט) יש לי חרדה עצומה כאשר אני צריכה לדבר בפני קבוצה. אני כמעט חוטפת התקף לב, מסמיקה, דפיקות לב היסטריות, בלבול...... הייתי בטיפול פסיכולוגי בעבר וזה לא עזר, אני מודעת לעצמי מאד, אבל הדבר הזה פשוט מכשיל אותי לגמרי. רק מהמחשבה אפילו שעוד כמה חודשים אני אמורה ללכת למקום חדש ולהציג את עצמי בפני אנשים - אני לא ישנה בלילות. זאת ללא ספק פובייה ענקית והייתי רוצה לגרש אותה מחיי! האם יש אנשי מקצוע שמתעסקים במיוחד בדברים כאלו? איפה? והאם אפשר לטפל בזה ולעלים את זה לחלוטין?

אלמונית שלום כמה זמן היית בטיפול פסיכולוגי? האם את יודעת באיזו גישה טופלת? הפתרון תלוי בעד כמה הפוביה ממוקדת. אם מדובר במשהו שבאמת אופייני רק להופעה בפני קהל ניתן לטפל בבעיה בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי. ניתן גם להיעזר בהיפנוזה. אם מדובר בתופעה שאת פוגשת במקומות רבים בחייך סביר להניח שהטיפול יהיה ארוך יותר. בעיקרון אפשר להיעזר במקביל בטיפול תרופתי נוגד חרדה. תוכלי לקרוא בקישורים הבאים על חרדה, טיפול בהיפנוזה וטיפול ב EMDR שעשויה גם לעזור http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm http://www.psychologia.co.il/emdr.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

היי! אני בת 33 פרודה מחבר מזה כמה חודשים.כל פעם שאני צריכה לחשוב על להתחיל מערכות יחסים וללכת לפגישות עוורות כדי לפגוש את האחד ולשאוף להתחתן אני נכנסת לקטע של דחיינות, חוסר בטחון פחד מה שיגידו- שאני שמנה לא חכמה לא מספיק טובה!! ובמציאות החברה מאוד מעריכה אותי, יש לי עבודה חברים וחברות אני פעילה אני עושה ספורט רואה סרטים הצגות ובסה"כ חיה חיים שהלוואי על כולם אבל מה זה החוסר בטחון הזה. עברתי טיפול פסיכולוגי בחיי ומערכות יחסים שברובן היתה בעיתיות.המערכת האחורנה היתה עם בחור שסבל מדכאון ופתח תלות באהבה שלי אליו.החלטתי להיפרד ממנו בעקבות חוסר התאמה.הוא עצוב מדוכא לא מתפקד מינית וכנראה שלא אהב אותי מחוסר מסוגלות לאהבה.אני כל כך מודעת להכל אז למה כל הזמן רודף אותי הפחד? זה משתק אותי במערכות יחסים מה עליי לעשות? אני מנסה להיות אופטימית ולהגיד לעצמי שאני מספיק טובה אבל קשה לי. תודה על תשובה מהירה. נ.ב. יש לי פגישה עוורת היום בלילה.

זוהר שלום מודעות היא תהום אין סופי, ואולי אינך מודעת להכל. אחרי קשר כזה דיכאוני שווה לנסות ולהבין מה הביא אותך להיות בו, ואיזו כח עזר לך לצאת ממנו ולא לההרס עימו. את אומרת שיש דפוסים בעייתיים שאת חוזרת אליהם וחוסר ביטחון שמפריע לך. כל זה ביחד בהחלט מזמין בדיקה יותר מעמיקה. זה מסוג הדברים שכדאי לברר בטיפול פסיכולוגי והייתי מציע לך לשקול שוב האם זה לא בדיוק הזמן לפנות לייעוץ. בברכה ד"ר אורן קפלן

בני בן ה-11 סובל מכאבי בטן ממושכים. בבדיקה רפואית לא התגלה דבר אולי וירוס. אבי, סבו נפטר לפני 3 חדשים , הוא היה קשור אליו מאוד. גם אני סובלת מידי פעם מדיכאון ומתפרצת בבכי בבית. הוא לא מקשר בין הדברים וטוען שכואבת לא הבטן, הוא נעדר ימים רבים מביה"ס בעקבות זה, מה לעשות? האם כדאי לפנות לטיפול ? היכן? בתודה מראש

רוי שלום במידה ומדובר בחרדה שגורמת לכאבי הבטן בהחלט כדאי לפנות לטיפול. ככל שגיל הילד צעיר יותר יהיה קל יותר לטפל בעניין ולמנוע התפתחות דפוס פסיכוסומטי לבגרות. יש אפשרות להיעזר בהיפנוזה או בשיטת EMDR. להלן קישורים לחרדה ולשתי שיטות הטיפול האמורות שעשויות להיות יעילות מאוד בגיל של בנך. http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm http://www.psychologia.co.il/emdr.htm http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי ילדה בת 11.5 מקסימה וחכמה. היא נמצאת בחרדה מהמצב הבטחוני.(פיגוע, המלחמה בעירק?) היא חרדה על כל אחד מבני המשפחה . עד שלא כולם יהיו בבית היא לא תהיה רגועה ,גם אם זו שעת לילה מאוחרת,היא לא תצליח לישון. עקב זאת אנו ההורים לא יכולים לצאת לשום מקום. ואנו לא יודעים איך ניתן לעזור לה . היא קשובה לחדשות בכל אמצעי התקשורת ומבינה את כל שנאמר בהם. אודה לך אם תוכל להנחות אותי כדי לעזור לילדתי.

אביבית שלום כיום ילדים ומבוגרים רבים מבטאים חרדה בשל המצב. עם זאת, יש כאלה שמראים רגישות רבה יותר והכל שאלה של מינון ועוצמה. לפעמים שיחות וביטוי דרך ציור ומשחק עשויים להספיק כדי לעשות את השינוי. עם זאת, לפי מה שאת מתארת מדובר בעוצמה גדולה של חרדה שמשבשת את החיים בבית ולכן כדאי לחשוב איך לעזור לה ולמשפחה. אפשר לנסות ולהתייעץ עם פסיכולוג/ית ביה"ס, הפסיכולוגים בשירות הפסיכולוגי של העיריה יודעים פעמים רבות לייעץ בנושא הזה של מצבי חרום. השאלה האם באמת שם המוקד או שזה גורם שמגביר משהו שקיים גם כך ברקע. אם זה המצב אולי עדיף לפנות לייעוץ אצל פסיכולוג ילדים, לקבל הדרכה להורים ואולי פגישות עם הילדה עצמה. בברכה ד"ר אורן קפלן

וכעת, מאחר והיחסים עם מדינה זו בשלבי ניתוק.....האם......ימשיכו את יבוא כדורי הריספרדל לארץ? מה יעשו אנשים שנוטלים כדורים אלו? תודה על מענה....... אמא של....

מסתבר, אחרי בדיקה, שהכדורים מיובאים מאיטליה........ סליחה......על השאלה המיותרת......

שלום בלי קשר ליחסים הדיפלומטיים, יבוא סחורות אינו נפגע, גם אם היו הכדורים מבלגיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

לפסיכולוג שלום רב: אני אם לילד כמעט בן 5. אינני יודעת כיצד להתמודד עם הבעיה הנ"ל. הייתי איתו בהתפתחות הילד בבי"ח ולמען האמת לא כל כך עזרו לי למעט המלצה לריפוי בעיסוק . "הבעיה" היא למעשה שלא מצאו משהו לא תקין אצלו והרמה השכלית וההתפתחותית שלו הינם בגדר הנורמה כהגדרתם. אבל מבחינתי הבעיה קשה , הוא הולך וגדל ואני חוששת מבעיות חברתיות שייווצרו עקב התופעות הנל , שלא לדבר על הקושי שלי להתעסק בזה כבר 5 שנים. אני רוצה לציין שהוא נגמל מפיפי כבר בגיל שנתיים תוך שבוע ימים ( למעט לילה). אני מבקשת אולי עצה , עזרה למי לפנות בבקשה אני מדוכאת מאד מכל הסיפר. לתשובתך המהירה אודה. יפעת

יפעת שלום אני מציע לך לפנות עם הילד לטיפול פסיכולוגי וקבל במקביל הדרכה אישית. אני לא חושב שריפוי בעיסוק מספיק ונותן תשובה לבעיה. יש לבעיה זו קשר למרכיבים רגשיים ולא רק פיזיולוגיים. זה לא קשור לרמת התפתחות או אינטילגנציה. חששך מההמשך מוצדק ולכן יש צורך לטפל בבעיה כעת. בברכה ד"ר אורן קפלן

ליפעת שלום רב. יש לי ילדה בת 5.09 ולפי מה שקראתי במכתבך יש לנו בעייה דומה. אך מעולם לא שמעתי את השם "אנקופרזיס" מה זה בדיוק?אודה לך אם תחזרי אלי .

http://doctors.co.il/forums/read.php?f=6&i=399376&t=399376 שךוםן דר" פעם 2-אנא זה דחוף-הפנו אותי אליך!!!!!!!

שלום בהמשך להתכתבויות הקודמות בפורום אני חושב שכדאי לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי. הבעיה אינה בתמונות עם כל הצער על הפרידה המהירה שנוצרה, אלא בדימוי העצמי וביחסים הבינאישיים שאת יוצרת. בברכה ד"ר אורן קפלן

לדא" אני לא מבינה אם תוכל להסביר לי למה אתה מתכון "יחסים בינאישיים" וגו אני מאוד מאוד אשמח

כוונתי הן בדימוי העצמי שהוא ההתבוננות שלך כלפי פנים והן ביחסי הבינאישיים שהם יחסיך עם הסביבה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, בניי התאומים בני 9.5 חודשים. בעלי ואני מתכננים נסיעה לחופשה בת 3 ימים (סופשבוע) ללא הילדים. שאלתי היא - באיזה גיל אתה ממליץ לעשות זאת (חשבנו על גיל שנה בערך) ומה ההשלכה של זה על הילדים? תודה מראש חגית

חגית שלום אני לא חושב שיש הבדל רב כעת או בעוד שלושה חודשים. אינני רואה כל בעיה לנסיעתכם לסוף שבוע משותף כל עוד הילדים יהיו בהשגחה של דמויות מוכרות ובסביבתם הטבעית. לא יזיק שיקבלו חזרה מהחופשה הורים רעננים ומסופקים יותר. אני לא חושב שצריכה להיות לנסיעה קצרה כזו השפעה לטווח ארוך. אולי קצת יכעסו עליכם בדרכם שלהם, ואולי לא. אני בטוח שתוכלו להתמודד עם זה. חופשה נעימה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר אורן אני בת 39 , עובדת בעבודה די מכובדת ומכניסה ויש לציין שאני מאוד מקצועית בתחומי. לפני כמה חודשים פוטרתי ממקום עבודה באותו תחום לאחר שעבדתי שנתיים וזאת לאור סכסוכים ממושכים ביני לבין הממונה עליי שפשוט ירדה לחיי בצורה נוראית, הורידה לי את הבטחון,ויש לומר שממש התמוטטתי נפשית בגללה. את עבודתי זו מצאתי לאחר שבוע בלבד של חיפושים , יש לציין שזו חברה מאוד מצליחה בתחומה , אנשים נפלאים ,הצוות שאני עובדת בו נפלא ,אני נחשבת להכי מקצועית , אולם - שוב , אחראית הצוות שלי התנהגה אליי במשך החודשים הראשונים בסדר גמור , ופתאום לפני חודשיים היא החלה להתעלם משאלותיי, נותנת לי להרגיש במתכוון לא נוח לשאול שאלות ,אם אני עושה טעות , היא צועקת בפני כל החדר ומבליטה את הטעות,ויש לי את הרושם שזה מאוד מגמתי בייחס לעובדים אחרים. הבטחתי לעצמי שאני לא חוזרת על מה שקרה לי בעבודה הקודמת ויזמתי איתה שיחה שבה פשוט הבהרתי לה שאני לא מסוגלת לעבוד באוירה כזו ,ושאני לא מוכנה להמשיך לקבל יחס כזה ממנה,כמו כן ,מתוך מחשבה שאולי אני מהווה איום על מקומה , הבהרתי לה שאין זה כך,ושאני תמיד מתייצבת לצידה בכל מצב - גם בעתיד. יש לציין שהיא אישה הידועה כסובלת מהתקפי זעם נוראיים והיא פשוט לא צפויה , היא עושה את זה גם לאנשי ם אחרים , אם כי לא מהצוות. בימים שלאחר השיחה , היא קצת שינתה את עורה , אולם שאלתי היא - איך עליי להתמודד עם סוג כזה של בוסית אם בעתיד , גם אחרי ששוחחתי איתה היא תשוב ותנהג כפי שנהגה ?, אין לי עניין לבוא לעבודה ולחיות בתחושה של פחד כל הזמן . תודה על עצתך שירן

לשירן, כפי שאת מתארת את הבוסית את בטח מבינה שהבעייה היא אצלנ ולא אצליך.את בסדר גמור-אך לצערי לא תוכלי לשנות אותה.אני מציעה לחפש תפקיד אחר באותה חברה או פשוט לחפש עבודה אחרת. הבוסית שלך סובלת ואת כל הכעס מפנה אליכם.זה משהו שאת ואני לא מסוגלות לפתור.ולכן חבל על הזמן ועל האנרגיה שתבזבזי. שגב

שירן שלום מאחר והעניין חוזר על עצמו פעם שניה את צריכה להיות מודעת לשני דברים. האחד הוא שאולי את רגישה יותר בגלל חששך להיות מפוטרת שוב, ודבר שני שעשוי להיות גם קשור לראשון, שיתכן שיש משהו בתגובות שלך שמגביר את האינטראקציה וכדאי לבדוק אם זה אכן כך. שלא ישתמע מדברי שאני מאשים אותך על מה שקורה, לצערי פעמים רבות נתקלים במהלך החיים באנשים בעייתיים, וכאשר הם בעמדות מפתח זה יוצר סיבוך. מאחר ואת מספרת על צוות נהדר סביבך אולי תוכלי לחלוק את שאלותיך עם חבריך לצוות, הם יוכלו גם לתת לך פידבק לגבי האופן בו נתפסת התנהגותך. מובן שאין לך ענין להגיע עם תחושת פחד לעבודה, אבל אולי יש אפשרות גם לחסן את עצמך מפני הפחד והרגישות ולתת לדברים פחות לחדור אליך. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי ייתכן ואת מאיימת עליה או בולטת מאד בשטח שאלה אישית- האם את תופסת את עצמך כ"פה גדול"? או האם ייתכן שאת מעירה על שיפורים או עצות לבוסית ולא אומרת לה גם מה טוב בה? אני שואלת אותך כי הסיפור הזה מוכר לי ממישהוא שאני מכירה.:)

היי, תוך כדי שיחה עם בתי בת ה-9 היא סיפרה לי שיש לה חברה דמיונית.היא ניפגשת איתה בשירותים בבית הספר.היא מספרת לה שהילדים מציקים לה והחברה עוזרת לה.שאלתי אותה איך היא עוזרת והתשובה הייתה-"אמא-היא פשוט יוצאת מהשרותים ועוזרת לי להילחם ואני מנצחת". שאלתי איך היא נראית ואם יש לה שם-התשובה הייתה שאין לה שם וגם לא ממש ידעה לתאר אותה. למחרת ניסיתי להעלות שוב את הנושא ובתי אמרה לי-"אמא-את נכנסת לי יותר מידי לעניינים שלי".בזה הרגע הבנתי שצריך לעצור. בתי היא ילדה מאוד רגישה,ילדה שאוהבת לעזור וטובת לב. אני לא כך כך מבינה למה היא צריכה את החברה הדמיונית?לא עדיף חברה אמיתית? איך אני צריכה להתנהג עימה?האם היא מאותת לי? יש לציין שיש לי עוד בת בת 11 ותינוק בן שנה.ככה שהיא ילדת סנדוויץ-ואולי זה רק החמיר את המצב של הרגשנות שכבר הייתה בה? אשמח אם תסביר לי קצת יותר על הנושא. שרון

שרון שלום ידיד דמיוני הוא דבר נפוץ אצל ילדים ואם בתך מרגישה חולשה במצבים מסויימים זה בהחלט יכול לעזור שחלק בתוכה שהופך בדמיון לידיד עוזר להתמודדות. בד"כ ילדים בגילה מבינים שמדובר ביציר הדמיון ולא בידיד קונקרטי, וכל עוד ההבדל בין דמיון למציאות ברור אין כל בעיה בכך. מובן שעדיף גם חברים אמיתיים אבל לעיתים הם מאכזבים או לא מספקים את מה שצריך. אינני חושב שאת צריכה לעשות משהו מיוחד, היא אמרה לך בצורה ברורה שזה דבר פרטי שלה אותו היא מחלקת איתך בערבון מוגבל. את ההקשר המשפחתי שציינת אפשר לברר בלי קשר לידיד הדמיוני, אין צורך לקשר בין השניים באופן ישיר. בברכה ד"ר אורן קפלן

הייתי רוצה לקבל איזשהו מקור קריאה מקצועי לנושא החבר/ה הדמיוני . אודה לך אם תוכל להפנות אותי, או לחילופין לספר לי על הידע שלך בנושא.(בגילאי 6-10)

לפני כ-4 חודשים עברנו לבית חדש. במקביל נולדה לנו תינוקת חדשה. מאז המעבר לבית (או הולדת התינוקת) ביתי בת ה - 8 מסרבת לישון בחדרה (למרות שהיא עיצבה אותו ואף בחרה מיטה חדשה). היא טוענת שיש לה סיוטים ודורשת לישון עם אחיה בן ה - 10. לפני השינה היא אף מתעקשת לתת לו יד עד שתרדם. כאשר שוחחתי איתה היא טענה שהיא פוחדת מגנבים (זהו בית קרקע) הסברתי לה שאין ממה לפחד, שאנחנו בבית באותה קומה, שיש אזעקה ללא הועיל!!! ניסיתי לשכנעה לישון עם בובה שתבחר סיפור/שירים לפני השינה אך גם פתרון זה לא נראה לה. על האח ההסדר נמאס, אני מתחילה לחשוש משום שזו הפעם הראשונה שהיא נתקפה לפחדים ולתקופה כל כך ממושכת. מה עושים???? אנא תשובתך.

לאם שלום מה שברור שהילדה חרדה כעת, וחשוב להבין אותה ולתת לה תמיכה. יתכן שהחרדה קשורה למרכיב בודד או לאוסף דברים. לפי מה שאת מתארת חלו שני שינויים משמעותיים בבית, האחד הוא הולדת תינוקת חדשה והשני המעבר לדירה. סוג כזה של שינויים משפיע על כל אחד ויתכן שהילדה מבטאת חרדה שקשורה לכך. חשוב לדבר איתה ולהסביר שלא מדובר רק בפחד מהגנבים אלא בשינויים הרבים שקרו, שגם אם היו חיוביים, הם עדיין לא קלים. להסביר לה שהרבה ילדים מרגישים ככה אחרי שינויים כאלה, ושעכשיו אחרי שכבר עברו כמה חודשים היא בוודאי תתחיל גם להתרגל למציאות החדשה. הציעו דרך הדרגתית לחזרה לשגרה ואם תוך השבועיים הקרובים אין כל שינוי במצב אולי כדאי לפנות לייעוץ אצל פסיכולוג ילדים. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על תשובתך המהירה. האם תוכל לתת הצעות על דרך הדרגתית לחזרה לשיגרה כפי שהצעת. כיצד עושים זאת. ובמקביל האם תוכל להמליץ על פסיכולוג ילדים באיזור רחובות? שוב תודה. האם

אני בת 55 סובלת כבר המון שנים מדכאון, עצבנות וחרדות, ונדודי שינה. לפני כשנתיים התחלתי לקחת את התרופה "זיפרקסה", ונראה שמצבי השתפר פלאים עקב התרופה, מבחינת התפקוד והשקט הנפשי. לא מזמן שמעתי שתרופה דומה "רספידל" גורמת להעלאת הורמון הפרולקטין במוח, וגרימת גידולים. הדבר מדיר שינה מעיני, האם יש אפשרות שגם ה"זיפרקסה" עלולה לגרום לאותן תופעות, כמו כן הייתי רוצה לדעת מהם הסיכונים הכרוכים בלקיחת תרופה זו. ניסיתי להיגמל מהתרופה באופן הדרגתי , אך לא הצלחתי, כי חזרתי שוב לדכאון. שאלתי היא : אם אני יכולה להמשיך להשתמש בתרופה ללא פחד.

חנה שלום אנא פני לייעוץ באחד הפורומים הרפואיים. פורום זה עוסק בפסיכותרפיה בלבד. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם יש קשר בין מספר הילד - כלומר הראשון השני השלישי וכו... לבין איך שהוריו מגדלים אותו. כלומר על הראשון הם מקשים ודואגים ועושים טעויות ואז את השני הם מגדלים יותר טוב . או שההפך. והאם יש גם אבדל ביולוגי - כיצד גוף האישה מתייחס לכל אחד. אולי הוא מתרגל ומשתפר עם הזמן או משהו כזה. ? תודה רבה למי שיענה

רון, אני חושבת שכן. אני יודעת שלי (אני הבכורה) הורי יותר ויתרו ועשו טעויות, ואילו עם אחי הם היו הרבה יותר נוקשים ועשו הרבה פחות טעויות. עדי

רון שלום יש השפעה לסדר הילדים במשפחה, אולם זו אינה קבועה וקשורה בוודאי למערכת המשפחתית כולה. הראשון בוודאי סובל מטעויות אבל גם נהנה מבלעדיות בתשומת הלב, וכך הלאה, לכל אחד יש את היתרונות והחסרונות שלו. כדאי שתנסה לחשוב איך מקומך במשפחה משפיע עליך אישית, אין ספק שזו תופעה ייחודית לך ולא בהכרח משותפת לילדים במשפחות אחרות, גם אם מיקומם במשפחה דומה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני באמצע שנות השלושים, נשואה +2. בשנות העשרים שלנו כשרק נישאנו יצאנו לשליחות לחו"ל ל 5 שנים שם נולדו הבנות. נהננו מאד, הזמן עבר מהר והחויה היתה גדולה. חזרנו לארץ בעיקר כי התגעגענו לארץ, לאנשים והיתה חסרה לנו ולבנות המשפחתיות (את זה הרגשנו בעיקר בשבתות וחגים). כעת, 6 שנים לאחר החזרה לארץ קיבלנו שוב הצעה לנסיעה . ההצעה מפתה מאד (במיוחד לאור המצב בארץ אנו מרגישים שבא לנו שוב להתאורר, לנצל את ההזדמנות ולהמשיך ללמוד, ולשכוח מהלחץ שבארץ). הפעם קשה לי יותר לקום וללכת למרות שאני מאד רוצה. אני יודעת שהבנות שלי קשורות מאד למשפחה, סבא וסבתא, בני דודים וכו. וגם לי יש ייסורי מצפון כי ההורים בכל זאת הרבה יותר מבוגרים, כבר עברו אי אלו מחלות (לצערנו) שלא מבטיחות אריכות ימים ואני לא יודעת מה עלול להתרחש פה בחייהם בזמן שאני שם מכייפת וחיה לי חיים שלוים. אני מפחדת לפספס את ההורים, להיפרד לפני הזמן (הרי אי אפשר להיות על קו ת"א - ארה"ב בכל פעם שקורה משהו), וגם אם נבקר אחת לשנה עדיין לא נהייה איתם לכל אורך הדרך. לא יודעת איך להתמודד עם החרדות שלי. לא רוצה להיות נביאת שחורות אבל הרי אי אפשר לצפות את מהלך החיים?? מצד שני אנחנו מאד רוצים לנסוע. יש לך עצות?

ילי שלום ההתלבטות שלך מובנת וטבעית, ואני חושש שאין פתרון מושלם לבעיה שאת מציגה. יש לכל החלטה יתרונות ומחירים ותצטרכו לקבל החלטה קשה. אני מתאר לעצמי שנקיפות המצפון מול ההורים הם המרכיב העיקרי הבעייתי. כל השאר אלו דברים שיותר קל להתגבר עליהם. אולי כדאי לך לשוחח עם הוריך באופן ישיר ולראות מה הם חושבים על כך, האם יוכלו למרות מצבם הבריאותי לבקר אתכם בחו"ל וכו'. חשוב לקחת בחשבון את כל הגורמים במערכת כולל מצבכם כיום בארץ, האפשרות או אי האפשרות ליסוע באופן כזה גם בעתיד, ובסופו של דבר לקבל את ההחלטה הלא פשוטה הזו. כאמור, בסופו של דבר רק את תוכלי להחליט, ולפעמים נשארת עם ההחלטה גם החרטה על האלטרנטיבה עליה מוותרים. תיאורית הדיסוננס הקוגניטיבי מדברת על כך שכשיש החלטות מורכבות שאינן שקולות זו לזו, תמיד רכיב החרטה קיים והוא חלק מהמציאות. אולי הידיעה שאין כעת החלטה שלא תלווה בחרטה תקל עליך לקבל החלטה נכונה יותר עבורך. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני בן 21 אני סובל מבעיה קשה של דימוי עצמי אני מאמין שזה התחיל בעובדה שהייתי ילד שמן רוב חיי בצבא הורדתי במשקל והיום אני שוקל 70 ק"ג (גבווה 1.80) אך גם עם כל המחמאות שאני מקבל מהסביבה איני מצליח להיות מרוצה מעצמי תמיד אני מרגיש כישלון ואכזבה מעצמי בזמן האחרון הדיכאון חלחל לכל התחומים, אני לא אוכל כמו שצריך לא נהנה מדברים שבעבר הייתי נהנה מהם כל סדר היום שלי משובש אני נתון למצבי רוח קיצוניים משמחה ואופטימיות לדכאון ותחושת אובדן כללי איני יודע עוד מה לעשות...

אבי שלום המצב שאתה מתאר הוא חלק מתהליך שאתה עובר. יתכן בהחלט שהדימוי העצמי נפגע גם כתוצאה מדימוי הגוף שלך בצעירותך, אבל סביר להניח שמשתלבים עם זה דברים נוספים. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי ולהיכנס לתהליך של שינוי במגמה שכנראה מלווה אותך כבר כמה שנים, ומחמירה כעת. בברכה ד"ר אורן קפלן

לאחרונה הומלץ לי ללכת לטפול בתנועה רציתי לדעת קצת יותר פרטים בנושא מה עושים שם למה זה טוב ואם יש מישהו שיכול לכתוב לי מנסיונו האישי

שלום הטיפול בתנועה שם דגש יותר על הגוף, תפיסת הגוף, וטיפול שהוא פחות מילולי ויותר פיזי. עשוי לו להיות יתרונות במצבים שונים, לדוגמא, כאשר החלק המילולי בטיפול קשה, כאשר עולים נושאים הקשורים לתפיסת הגוף ועוד. ניתן אגב גם לשלב טיפול פסיכולוגי עם טיפול בתנועה כך שבמסגרת הטיפול הפסיכולוגי ניתן לעבד מילולית את מה שקורה בטיפול בתנועה ולהיפך. בברכה ד"ר אורן קפלן

למה כשנערים בבית הספר לא מצליחים בלימודים באיזה מבחן הם מרגישים חרדה ופחד גדול? כיאלו זה שאלה של חיים ומוות? זה חסר כל פרופורציה. ולמה זה גם כן קורה כשאנשים נדחים או מובכים על ידיי אחרים? והאם זה מתקשר לכל מיני חרדות בטרום הילדות שמתלבשות על הבגרות או משהו כזה?

ליאור שלום חרדה היא מנגנון הגנה בפני סכנות. יתכן שבמצבים מסויימים נדמה שהסכנה גדולה ממה שהיא באמת בצורה אובייקטיבית ולכן ישנה תגובת חרדה גם שאינה נדרשת. אולי זה המצב שאתה מדבר עליו בהקשר של בית ספר. תוכל לקרוא עוד על חרדה בקישור הבא: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

In your symptoms description you mentioned that schizophrenia can be the result of self-identification process. It occurs in a time when the baby is becoming separated from the mother, and building his/her identity. I learned that during this stage of self-identification the child develops an imaginary friend, meaning it is a part of a normal occurrence. My question is where do we draw the line. In other words, when the imaginary friend symptom is turning into a mental challenge?

הנדל שלום אינני זוכר התייחסות כזו שלי לסכיזופרניה. בכל מקרה, כל התנהגות בילדות אינה יכולה להוות אינדיקציה לסכיזופרניה. אבחנה זו ניתנת בד"כ מגיל ההתבגרות והלאה. חוסר הבחנה בין דמיון למציאות נפוץ מאוד בגיל הצעיר אם כי יש נורמות ברורות גם לגבי ההתפתחות הקוגניטיבית הנורמלית בילדים. קשה לי לתת לך הגדרה מדוייקת וקצרה מתי ידיד דמיוני הופך מתהליך טבעי לבעיה הדורשת טיפול, זה דורש היכרות והעמקה עם הפרטים הקטנים של הסיפור, הילד והמשפחה. במידה וישנה דאגה מומלץ להתייעץ עם פסיכולוג ילדים. בברכה ד"ר אורן קפלן

בן זוגי (26) מזה חצי שנה הולך לטיפול פסיכולוגי עקב חוסר יכולת שלו להתחבר לרגשות (כנראה עקב פטירתו של אביו בצעירותו). הוא בן אדם מקסים אבל אני לא מצליחה להסתדר עם העובדה שהוא לא רגיש להרבה דברים ובינהם כמובן אני... הדבר בא לידי ביטוי במגע שלו (מגע קר- לא אוהב ללטף לנשק ולחבק) ובחוסר רגישות כלפי דברים שמטרידים אותי. חבל לי לוותר עליו כי הוא אדם יקר לליבי אבל אני לא מסוגלת לחיות בסיטואציה הזאת מכיוון שאני זקוקה להרבה אהבה ותמיכה. מנסיונך האם בעיה כמו שמתוארת בקצרה כאן היא ברת פתרון או שיש דברים שאי אפשר לשנות?

אני חושבת שהתשובה לשאלה שאת שואלת היא מאד תלוית מקרה ספציפי, תלוית טיפול, ותלוית מוטבציה של האדם שניגש לטיופל. כלומר, של בן זוגך.

שלום יתכן שכדאי שתלכו יחדיו לכמה פגישות, אצל אותו מטפל או אצל מטפל אחר. מדובר באינטראקציה בין שני אנשים ולא בבעיה של אדם בודד. הוא מטפל בבעיה שלו, אבל השאלה האם זה באמת רק הסיפור שלו. כל אחד זקוק לתמיכה ואהבה וצריך לראות איך מצליחים לבנות ביחד חיי זוגיות בריאים. אם את אוהבת אותו כדאי להשקיע בקשר ולנסות להגיע למטרותיך. אינני מאמין שתשובה ישירה בת כמה שורות על שאלתך באמת תספק אותך. נניח שהייתי אומר שאין סיכוי, באמת היית מוותרת? קשה לי להאמין. בכל מקרה, למרות שאינני מכיר אותך ואת הזוגיות שלכם אני סבור שתמיד יש אפשרות לשינוי ושיפור וכדאי להשקיע בתהליך. כמו כן צריך להיערך גם לקבלת השני כפי שהוא ולהכיר במגבלות שלא תמיד ישתנו באופן מלא, גם אצלו, וגם אצלך. בברכה ד"ר אורן קפלן

הופתעתי לטובה מהתגובות המהירות והענייניות! תודה רבה לך...

איפה ניתן להשיג חומר על המחלה הזו, האם תוכלו להפנות לקישורים או אתרים מתאימים? תודה מראש, לילך

לילך שלום יש חומר רב באינטרנט וכמובן בספרים של פסיכולוגיה ופסיכיאטריה. היכנסי לכל מנוע חיפוש טוב והקלידי את המונח סכיזופרניה. תקבלי אין סוף קישורים. למשל www.google.co.il בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מעוניינת להתחיל טיפול פסיכולוגי בעקבות ארועים שעברתי בילדותי ולא מאפשרים לי לנהל חיים תקינים. שאלתי היא היכן ניתן לפנות על מנת לקבל טיפול מסובסד? הבנתי שיש אפשרות דרך קופות החולים- אני אשמח לקבל אינפורמציה בנושא...

שלום אכן אפשר דרך קופת החולים. התקשרי למשרד האזורי של קופת החולים שלך כדי לקבל פירוט של מרפאות או מטפלים, יש הבדלים בין הקופות השונות אך בכולן יש שירות כלשהו. בד"כ יש גם תור המתנה כזה או אחר בכולן. כמו כן ניתן לפנות למרפאות בריאות הנפש של משרד הבריאות. גם מידע זה תוכלי לקבל דרך סניף קופת החולים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לכולם, רציתי לדעת לגבי מחיר הטיפול הפסיכולוגי, איפה הכי כדאי מבחינה כלכלית, היות ואין לי הרבה כסף. תודה

שלום, ברוב הלילות, בשעה 4 בבוקר בערך אני מתעוררת עם דפיקות לב חזקות ומחשבות טורדניות ומפחידות, אני לא יכולה להמשיך לישון וכדי להרגיע את המחשבות הרעות שרצות לי בראש אני קוראת ספרים או רואה טלויזיה עד שאני נרגעת. חשבתי לקחת כדורי שינה אבל אני בת 24 ואני לא רוצה כבר בגיל זה להתמכר לכדורי שינה. לא תהיה לי אפשרות לראות איש מקצוע עד סוף השנה, איך אוכל להתגבר על בעיה זו לבד? (קריאת ספר באמצע הלילה אכן עוזרת לי מאוד אבל חייב להיות פתרון יותר מוצלח...) תודה, שחף

שחף שלום הפרעת שינה ניתן לבדוק במעבדת שינה, למשל בבי"ח תל השומר, אבל לא בטוח שאת סובלת מהפרעת שינה. התופעה נשמעת יותר כמו התקף חרדה. אני מציע לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי כדי לברר את העניין. תוכלי לקרוא את הקישור הבא על חרדה: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שחף שלום, למה כתבת שאינך יכולה לפנות לטיפול פסיכולוגי עד סוף השנה? נראה לי שזה חשוב ביותר שתיפני לטיפול על מנת לטפל בבעיה מהר ככל האפשר ולא להחמיר את המצב, חבל על הזמן היקר ועל איכות החיים שלך, תחשבי על זה. גליה.

היי אני לא יודעת כיצד להציג את המצב שאני נתונה בו. לאחרונה הכרתי בחור מסוים, ובתוך זמן קצר הרגשתי אהבה כלפיו. הקשר היה מוזר, מיוחד, מעניין ומצאנו שאנו מאוד דומים ושאנחנו חולקים חוויות זהות. (אלימות במשפחה, הרס עצמי, תחושות מסוימות, תגובות, מהלך חיים). הקשר הזה אינו רומנטי, אך נקשרתי מאוד לבחור. בעבר התחברתי והרגשתי אהבה עוצמתית לשני בחורים (רקע רומנטי), יש לציין שהקשרים מאוד דומים וכמעט ניתן להצביע על תבנית. הקשר האחרון גרם לי לסטות מהתכנית המקורית של התמודדות עם נסיבות קשות מאוד; משפחה כאוטית- אלימות במשפחה, חרדות, דפוסים של הרס עצמי. הקשר הזה גורם לי במקום מסוים להרגיש נחותה, אין בו רצף, ואני חשה תסכול מתמיד. הקשר מעורר בי חוסר בטחון ואני חשה חוסר נוחות בשיחות איתו, כאילו מאבדת מעצמי, נעלמת. הוא נותן לי תחושה שמה שאני עושה לא בסדר.. אני מרגישה שאיני יכולה לנתק את הקשר, אך בו בעת השיחות גורמות לי להרגיש כאילו אני מקבלת "סטירה" כל פעם מחדש. אני משחזרת את מערכות היחסים בבית עם אנשים מבחוץ? הקשר אינו הסחת דעת? אני מאזוכיסטית? אני לא מבינה מה מתרחש בחיי, ואיך אני שמה את עצמי במקומות כל כך איומים, שבהם אני מרגישה טיפשה, מגוחכת, לא מצליחה לתקשר ולהיות אני. מישל שמפחדת לאבד את עצמה.

מישל שלום מחקרים מראים שאנשים מחפשים בני זוג הדומים להם (וזאת בניגוד למיתוס שאנשים מחפשים מישהו הפוך מהם שישלים אותם). לא מפתיע שאת נמשכת לבחור בעל רקע או הסטוריה דומה. יש מקרים שרק מי שעבר דברים דומים באמת יצליח להבין, או כך לפחות נדמה. אני לא חושב שבמצב הנוכחי את צריכה בהכרח להתרחק בגלל הדמיון, אבל על רקע הסטוריה אישית קשה כדאי בכל מקרה לפנות לטיפול פסיכולוגי. עלולים להיות בכל מיני מקומות בדרך מכשולים שנובעים מההסטוריה האישית וכדאי לפתח מודעות כלפיהם וכלים להתמודדות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אורן, יש לי חבר טוב שמאז האסון הנורא של מעבורת החלל קולומביה לא מצליח לחזור לעצמו. כולנו, אני מניח, הזדעזענו מהטרגדיה שקרתה שם, אבל אני מניח גם שכולנו המשכנו הלאה בחיינו, למרות התחושות הקשות. העניין הוא- שלא כך קורה עם אותו חבר. מאז ההתפוצצות- זה פשוט לא אותו בנאדם: אי אפשר לדבר איתו; מסתובב כל היום עם פרצוף של תשעה באב, לא מתעניין בכלום, לא רוצה לבלות איתנו יותר, נסגר בעצמו. הוא גם ירד במשקל- כמה קילוגרמים טובים לפחות. רוב הזמן הוא נראה "על הפנים": תשוש, חסר אנרגיה וחסר רצון לעשות משהו עם עצמו - בקיצור- נראה פשוט מדוכא לאללה. שאלתי היא- האם אפשר ליפול לדכאון אמיתי (קליני) כתוצאה מאסון שבסופו של דבר אינו קשור אליך ישירות? ומה אפשר לעשות כדי להוציא אותו מזה? תודה, שחר

שחר שלום לפעמים יש אירועים שמכריעים מצבים נפשיים שנבנו לאורך זמן. סביר להניח שלא מדובר רק באירוע הטרגי של קולומביה אלא "בקש ששבר את גב הגמל". יתכן שהוא מודע לכך ויתכן שלא, אבל כנראה שהמצב התדרדר לאורך זמן והאירוע האחרון החמיר את הבעיה. אני מציע לעזור לחברך להגיע ולקבל עזרה פסיכולוגית כדי להבין מה קורה לו וכיצד לתמוך בו במשבר הנוכחי. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום ברצוני לברר אם קיים איזה שהוא קוד אתי לגבי הבעת רגשות מצד המטפל בטיפול. אני חשה שהמטפל שלי מאוד לא מביע רגשות, ואיני יודעת אם לפרש זאת כטקטיקה או כתכונת אופי שלו או שאולי משהו שקשור למקצוע. עד כמה לדעתך פסיכולוג יכול ללכת עם רגשותיו ולהפגינם?

הדעה האישית שלי שאם הפסיכולוג חם , הוא יראה את זה למטופל וצריך להראות אתזה. זה מאד מקדם את הטיפול. גם בונה קשר של אמון יותר מהר. חיבוק, חיוך וכו'. באמת השאלה מעניינית: האם כדאי לעזוב טיפול אם מגלים שאין מספיק הבעות רגשות מצד המטפל? מטופל רגיש ומחצין רגשות מאד יכול לסבול ממטפל מסוג זה. או האם לתת לטיפול לזרום ולהסתכל על מה שכן יש למטפל. על מה נח בו?

שלום לוחמת זו בעיה. המטפל עוזר לי בהרבה מובנים, אבל זה שלא מביע רגשות הורס לי המון ואינני יודעת מה לעשות, אם להחליף מטפל למרות העזרה בשאר התחומים, או לא.

סימונה שלום לשאלה שלך כמה היבטים, מצד המטפל שלך, מצידך כמטופלת, וכמובן מצד המקצוע באופן כללי. אין כמובן קוד אתי לגבי הבעת רגשות, אבל יש סגנונות עבודה. סגנונות אלו משתלבים כמובן גם עם סגנון האישיות ועם האמונה. בעיקרון ישנה גישה פסיכולוגית על כך שהפסיכולוג אמור להיות "לוח חלק" עליו אפשר להשליך מהעולם הפנימי. מצד שני יש גישות "אינטרסובייקטיביות" הדוגלות בקשר אישי ואוטנטי שיגביר את אפקטיביות הטיפול. לבסוף, הצורך שלך בטיפול מבטא גם חלקים שלך והשאלה אין הכל מתחבר ביחד. אי אפשר כמובן לומר לך מה בדיוק קורה אצלך בטיפול, אבל נשמע לי שזה נושא מאוד חשוב שכדאי לדבר עליו בטיפול, הן כדי לשמור על הטיפול, והן כדי להפיק מכך את המירב עבורך, כיוון שיתכן שהנושא הזה של הבעת רגשות והתמודדות עם רגש ביחסים בינאישיים קשור אליך גם בהקשרים שמחוץ לטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן