פורום פסיכולוגיה קלינית

וכעת, מאחר והיחסים עם מדינה זו בשלבי ניתוק.....האם......ימשיכו את יבוא כדורי הריספרדל לארץ? מה יעשו אנשים שנוטלים כדורים אלו? תודה על מענה....... אמא של....

מסתבר, אחרי בדיקה, שהכדורים מיובאים מאיטליה........ סליחה......על השאלה המיותרת......

שלום בלי קשר ליחסים הדיפלומטיים, יבוא סחורות אינו נפגע, גם אם היו הכדורים מבלגיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

לפסיכולוג שלום רב: אני אם לילד כמעט בן 5. אינני יודעת כיצד להתמודד עם הבעיה הנ"ל. הייתי איתו בהתפתחות הילד בבי"ח ולמען האמת לא כל כך עזרו לי למעט המלצה לריפוי בעיסוק . "הבעיה" היא למעשה שלא מצאו משהו לא תקין אצלו והרמה השכלית וההתפתחותית שלו הינם בגדר הנורמה כהגדרתם. אבל מבחינתי הבעיה קשה , הוא הולך וגדל ואני חוששת מבעיות חברתיות שייווצרו עקב התופעות הנל , שלא לדבר על הקושי שלי להתעסק בזה כבר 5 שנים. אני רוצה לציין שהוא נגמל מפיפי כבר בגיל שנתיים תוך שבוע ימים ( למעט לילה). אני מבקשת אולי עצה , עזרה למי לפנות בבקשה אני מדוכאת מאד מכל הסיפר. לתשובתך המהירה אודה. יפעת

יפעת שלום אני מציע לך לפנות עם הילד לטיפול פסיכולוגי וקבל במקביל הדרכה אישית. אני לא חושב שריפוי בעיסוק מספיק ונותן תשובה לבעיה. יש לבעיה זו קשר למרכיבים רגשיים ולא רק פיזיולוגיים. זה לא קשור לרמת התפתחות או אינטילגנציה. חששך מההמשך מוצדק ולכן יש צורך לטפל בבעיה כעת. בברכה ד"ר אורן קפלן

ליפעת שלום רב. יש לי ילדה בת 5.09 ולפי מה שקראתי במכתבך יש לנו בעייה דומה. אך מעולם לא שמעתי את השם "אנקופרזיס" מה זה בדיוק?אודה לך אם תחזרי אלי .

http://doctors.co.il/forums/read.php?f=6&i=399376&t=399376 שךוםן דר" פעם 2-אנא זה דחוף-הפנו אותי אליך!!!!!!!

שלום בהמשך להתכתבויות הקודמות בפורום אני חושב שכדאי לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי. הבעיה אינה בתמונות עם כל הצער על הפרידה המהירה שנוצרה, אלא בדימוי העצמי וביחסים הבינאישיים שאת יוצרת. בברכה ד"ר אורן קפלן

לדא" אני לא מבינה אם תוכל להסביר לי למה אתה מתכון "יחסים בינאישיים" וגו אני מאוד מאוד אשמח

כוונתי הן בדימוי העצמי שהוא ההתבוננות שלך כלפי פנים והן ביחסי הבינאישיים שהם יחסיך עם הסביבה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, בניי התאומים בני 9.5 חודשים. בעלי ואני מתכננים נסיעה לחופשה בת 3 ימים (סופשבוע) ללא הילדים. שאלתי היא - באיזה גיל אתה ממליץ לעשות זאת (חשבנו על גיל שנה בערך) ומה ההשלכה של זה על הילדים? תודה מראש חגית

חגית שלום אני לא חושב שיש הבדל רב כעת או בעוד שלושה חודשים. אינני רואה כל בעיה לנסיעתכם לסוף שבוע משותף כל עוד הילדים יהיו בהשגחה של דמויות מוכרות ובסביבתם הטבעית. לא יזיק שיקבלו חזרה מהחופשה הורים רעננים ומסופקים יותר. אני לא חושב שצריכה להיות לנסיעה קצרה כזו השפעה לטווח ארוך. אולי קצת יכעסו עליכם בדרכם שלהם, ואולי לא. אני בטוח שתוכלו להתמודד עם זה. חופשה נעימה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר אורן אני בת 39 , עובדת בעבודה די מכובדת ומכניסה ויש לציין שאני מאוד מקצועית בתחומי. לפני כמה חודשים פוטרתי ממקום עבודה באותו תחום לאחר שעבדתי שנתיים וזאת לאור סכסוכים ממושכים ביני לבין הממונה עליי שפשוט ירדה לחיי בצורה נוראית, הורידה לי את הבטחון,ויש לומר שממש התמוטטתי נפשית בגללה. את עבודתי זו מצאתי לאחר שבוע בלבד של חיפושים , יש לציין שזו חברה מאוד מצליחה בתחומה , אנשים נפלאים ,הצוות שאני עובדת בו נפלא ,אני נחשבת להכי מקצועית , אולם - שוב , אחראית הצוות שלי התנהגה אליי במשך החודשים הראשונים בסדר גמור , ופתאום לפני חודשיים היא החלה להתעלם משאלותיי, נותנת לי להרגיש במתכוון לא נוח לשאול שאלות ,אם אני עושה טעות , היא צועקת בפני כל החדר ומבליטה את הטעות,ויש לי את הרושם שזה מאוד מגמתי בייחס לעובדים אחרים. הבטחתי לעצמי שאני לא חוזרת על מה שקרה לי בעבודה הקודמת ויזמתי איתה שיחה שבה פשוט הבהרתי לה שאני לא מסוגלת לעבוד באוירה כזו ,ושאני לא מוכנה להמשיך לקבל יחס כזה ממנה,כמו כן ,מתוך מחשבה שאולי אני מהווה איום על מקומה , הבהרתי לה שאין זה כך,ושאני תמיד מתייצבת לצידה בכל מצב - גם בעתיד. יש לציין שהיא אישה הידועה כסובלת מהתקפי זעם נוראיים והיא פשוט לא צפויה , היא עושה את זה גם לאנשי ם אחרים , אם כי לא מהצוות. בימים שלאחר השיחה , היא קצת שינתה את עורה , אולם שאלתי היא - איך עליי להתמודד עם סוג כזה של בוסית אם בעתיד , גם אחרי ששוחחתי איתה היא תשוב ותנהג כפי שנהגה ?, אין לי עניין לבוא לעבודה ולחיות בתחושה של פחד כל הזמן . תודה על עצתך שירן

לשירן, כפי שאת מתארת את הבוסית את בטח מבינה שהבעייה היא אצלנ ולא אצליך.את בסדר גמור-אך לצערי לא תוכלי לשנות אותה.אני מציעה לחפש תפקיד אחר באותה חברה או פשוט לחפש עבודה אחרת. הבוסית שלך סובלת ואת כל הכעס מפנה אליכם.זה משהו שאת ואני לא מסוגלות לפתור.ולכן חבל על הזמן ועל האנרגיה שתבזבזי. שגב

שירן שלום מאחר והעניין חוזר על עצמו פעם שניה את צריכה להיות מודעת לשני דברים. האחד הוא שאולי את רגישה יותר בגלל חששך להיות מפוטרת שוב, ודבר שני שעשוי להיות גם קשור לראשון, שיתכן שיש משהו בתגובות שלך שמגביר את האינטראקציה וכדאי לבדוק אם זה אכן כך. שלא ישתמע מדברי שאני מאשים אותך על מה שקורה, לצערי פעמים רבות נתקלים במהלך החיים באנשים בעייתיים, וכאשר הם בעמדות מפתח זה יוצר סיבוך. מאחר ואת מספרת על צוות נהדר סביבך אולי תוכלי לחלוק את שאלותיך עם חבריך לצוות, הם יוכלו גם לתת לך פידבק לגבי האופן בו נתפסת התנהגותך. מובן שאין לך ענין להגיע עם תחושת פחד לעבודה, אבל אולי יש אפשרות גם לחסן את עצמך מפני הפחד והרגישות ולתת לדברים פחות לחדור אליך. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי ייתכן ואת מאיימת עליה או בולטת מאד בשטח שאלה אישית- האם את תופסת את עצמך כ"פה גדול"? או האם ייתכן שאת מעירה על שיפורים או עצות לבוסית ולא אומרת לה גם מה טוב בה? אני שואלת אותך כי הסיפור הזה מוכר לי ממישהוא שאני מכירה.:)

היי, תוך כדי שיחה עם בתי בת ה-9 היא סיפרה לי שיש לה חברה דמיונית.היא ניפגשת איתה בשירותים בבית הספר.היא מספרת לה שהילדים מציקים לה והחברה עוזרת לה.שאלתי אותה איך היא עוזרת והתשובה הייתה-"אמא-היא פשוט יוצאת מהשרותים ועוזרת לי להילחם ואני מנצחת". שאלתי איך היא נראית ואם יש לה שם-התשובה הייתה שאין לה שם וגם לא ממש ידעה לתאר אותה. למחרת ניסיתי להעלות שוב את הנושא ובתי אמרה לי-"אמא-את נכנסת לי יותר מידי לעניינים שלי".בזה הרגע הבנתי שצריך לעצור. בתי היא ילדה מאוד רגישה,ילדה שאוהבת לעזור וטובת לב. אני לא כך כך מבינה למה היא צריכה את החברה הדמיונית?לא עדיף חברה אמיתית? איך אני צריכה להתנהג עימה?האם היא מאותת לי? יש לציין שיש לי עוד בת בת 11 ותינוק בן שנה.ככה שהיא ילדת סנדוויץ-ואולי זה רק החמיר את המצב של הרגשנות שכבר הייתה בה? אשמח אם תסביר לי קצת יותר על הנושא. שרון

שרון שלום ידיד דמיוני הוא דבר נפוץ אצל ילדים ואם בתך מרגישה חולשה במצבים מסויימים זה בהחלט יכול לעזור שחלק בתוכה שהופך בדמיון לידיד עוזר להתמודדות. בד"כ ילדים בגילה מבינים שמדובר ביציר הדמיון ולא בידיד קונקרטי, וכל עוד ההבדל בין דמיון למציאות ברור אין כל בעיה בכך. מובן שעדיף גם חברים אמיתיים אבל לעיתים הם מאכזבים או לא מספקים את מה שצריך. אינני חושב שאת צריכה לעשות משהו מיוחד, היא אמרה לך בצורה ברורה שזה דבר פרטי שלה אותו היא מחלקת איתך בערבון מוגבל. את ההקשר המשפחתי שציינת אפשר לברר בלי קשר לידיד הדמיוני, אין צורך לקשר בין השניים באופן ישיר. בברכה ד"ר אורן קפלן

הייתי רוצה לקבל איזשהו מקור קריאה מקצועי לנושא החבר/ה הדמיוני . אודה לך אם תוכל להפנות אותי, או לחילופין לספר לי על הידע שלך בנושא.(בגילאי 6-10)

לפני כ-4 חודשים עברנו לבית חדש. במקביל נולדה לנו תינוקת חדשה. מאז המעבר לבית (או הולדת התינוקת) ביתי בת ה - 8 מסרבת לישון בחדרה (למרות שהיא עיצבה אותו ואף בחרה מיטה חדשה). היא טוענת שיש לה סיוטים ודורשת לישון עם אחיה בן ה - 10. לפני השינה היא אף מתעקשת לתת לו יד עד שתרדם. כאשר שוחחתי איתה היא טענה שהיא פוחדת מגנבים (זהו בית קרקע) הסברתי לה שאין ממה לפחד, שאנחנו בבית באותה קומה, שיש אזעקה ללא הועיל!!! ניסיתי לשכנעה לישון עם בובה שתבחר סיפור/שירים לפני השינה אך גם פתרון זה לא נראה לה. על האח ההסדר נמאס, אני מתחילה לחשוש משום שזו הפעם הראשונה שהיא נתקפה לפחדים ולתקופה כל כך ממושכת. מה עושים???? אנא תשובתך.

לאם שלום מה שברור שהילדה חרדה כעת, וחשוב להבין אותה ולתת לה תמיכה. יתכן שהחרדה קשורה למרכיב בודד או לאוסף דברים. לפי מה שאת מתארת חלו שני שינויים משמעותיים בבית, האחד הוא הולדת תינוקת חדשה והשני המעבר לדירה. סוג כזה של שינויים משפיע על כל אחד ויתכן שהילדה מבטאת חרדה שקשורה לכך. חשוב לדבר איתה ולהסביר שלא מדובר רק בפחד מהגנבים אלא בשינויים הרבים שקרו, שגם אם היו חיוביים, הם עדיין לא קלים. להסביר לה שהרבה ילדים מרגישים ככה אחרי שינויים כאלה, ושעכשיו אחרי שכבר עברו כמה חודשים היא בוודאי תתחיל גם להתרגל למציאות החדשה. הציעו דרך הדרגתית לחזרה לשגרה ואם תוך השבועיים הקרובים אין כל שינוי במצב אולי כדאי לפנות לייעוץ אצל פסיכולוג ילדים. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על תשובתך המהירה. האם תוכל לתת הצעות על דרך הדרגתית לחזרה לשיגרה כפי שהצעת. כיצד עושים זאת. ובמקביל האם תוכל להמליץ על פסיכולוג ילדים באיזור רחובות? שוב תודה. האם

אני בת 55 סובלת כבר המון שנים מדכאון, עצבנות וחרדות, ונדודי שינה. לפני כשנתיים התחלתי לקחת את התרופה "זיפרקסה", ונראה שמצבי השתפר פלאים עקב התרופה, מבחינת התפקוד והשקט הנפשי. לא מזמן שמעתי שתרופה דומה "רספידל" גורמת להעלאת הורמון הפרולקטין במוח, וגרימת גידולים. הדבר מדיר שינה מעיני, האם יש אפשרות שגם ה"זיפרקסה" עלולה לגרום לאותן תופעות, כמו כן הייתי רוצה לדעת מהם הסיכונים הכרוכים בלקיחת תרופה זו. ניסיתי להיגמל מהתרופה באופן הדרגתי , אך לא הצלחתי, כי חזרתי שוב לדכאון. שאלתי היא : אם אני יכולה להמשיך להשתמש בתרופה ללא פחד.

חנה שלום אנא פני לייעוץ באחד הפורומים הרפואיים. פורום זה עוסק בפסיכותרפיה בלבד. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם יש קשר בין מספר הילד - כלומר הראשון השני השלישי וכו... לבין איך שהוריו מגדלים אותו. כלומר על הראשון הם מקשים ודואגים ועושים טעויות ואז את השני הם מגדלים יותר טוב . או שההפך. והאם יש גם אבדל ביולוגי - כיצד גוף האישה מתייחס לכל אחד. אולי הוא מתרגל ומשתפר עם הזמן או משהו כזה. ? תודה רבה למי שיענה

רון, אני חושבת שכן. אני יודעת שלי (אני הבכורה) הורי יותר ויתרו ועשו טעויות, ואילו עם אחי הם היו הרבה יותר נוקשים ועשו הרבה פחות טעויות. עדי

רון שלום יש השפעה לסדר הילדים במשפחה, אולם זו אינה קבועה וקשורה בוודאי למערכת המשפחתית כולה. הראשון בוודאי סובל מטעויות אבל גם נהנה מבלעדיות בתשומת הלב, וכך הלאה, לכל אחד יש את היתרונות והחסרונות שלו. כדאי שתנסה לחשוב איך מקומך במשפחה משפיע עליך אישית, אין ספק שזו תופעה ייחודית לך ולא בהכרח משותפת לילדים במשפחות אחרות, גם אם מיקומם במשפחה דומה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני באמצע שנות השלושים, נשואה +2. בשנות העשרים שלנו כשרק נישאנו יצאנו לשליחות לחו"ל ל 5 שנים שם נולדו הבנות. נהננו מאד, הזמן עבר מהר והחויה היתה גדולה. חזרנו לארץ בעיקר כי התגעגענו לארץ, לאנשים והיתה חסרה לנו ולבנות המשפחתיות (את זה הרגשנו בעיקר בשבתות וחגים). כעת, 6 שנים לאחר החזרה לארץ קיבלנו שוב הצעה לנסיעה . ההצעה מפתה מאד (במיוחד לאור המצב בארץ אנו מרגישים שבא לנו שוב להתאורר, לנצל את ההזדמנות ולהמשיך ללמוד, ולשכוח מהלחץ שבארץ). הפעם קשה לי יותר לקום וללכת למרות שאני מאד רוצה. אני יודעת שהבנות שלי קשורות מאד למשפחה, סבא וסבתא, בני דודים וכו. וגם לי יש ייסורי מצפון כי ההורים בכל זאת הרבה יותר מבוגרים, כבר עברו אי אלו מחלות (לצערנו) שלא מבטיחות אריכות ימים ואני לא יודעת מה עלול להתרחש פה בחייהם בזמן שאני שם מכייפת וחיה לי חיים שלוים. אני מפחדת לפספס את ההורים, להיפרד לפני הזמן (הרי אי אפשר להיות על קו ת"א - ארה"ב בכל פעם שקורה משהו), וגם אם נבקר אחת לשנה עדיין לא נהייה איתם לכל אורך הדרך. לא יודעת איך להתמודד עם החרדות שלי. לא רוצה להיות נביאת שחורות אבל הרי אי אפשר לצפות את מהלך החיים?? מצד שני אנחנו מאד רוצים לנסוע. יש לך עצות?

ילי שלום ההתלבטות שלך מובנת וטבעית, ואני חושש שאין פתרון מושלם לבעיה שאת מציגה. יש לכל החלטה יתרונות ומחירים ותצטרכו לקבל החלטה קשה. אני מתאר לעצמי שנקיפות המצפון מול ההורים הם המרכיב העיקרי הבעייתי. כל השאר אלו דברים שיותר קל להתגבר עליהם. אולי כדאי לך לשוחח עם הוריך באופן ישיר ולראות מה הם חושבים על כך, האם יוכלו למרות מצבם הבריאותי לבקר אתכם בחו"ל וכו'. חשוב לקחת בחשבון את כל הגורמים במערכת כולל מצבכם כיום בארץ, האפשרות או אי האפשרות ליסוע באופן כזה גם בעתיד, ובסופו של דבר לקבל את ההחלטה הלא פשוטה הזו. כאמור, בסופו של דבר רק את תוכלי להחליט, ולפעמים נשארת עם ההחלטה גם החרטה על האלטרנטיבה עליה מוותרים. תיאורית הדיסוננס הקוגניטיבי מדברת על כך שכשיש החלטות מורכבות שאינן שקולות זו לזו, תמיד רכיב החרטה קיים והוא חלק מהמציאות. אולי הידיעה שאין כעת החלטה שלא תלווה בחרטה תקל עליך לקבל החלטה נכונה יותר עבורך. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני בן 21 אני סובל מבעיה קשה של דימוי עצמי אני מאמין שזה התחיל בעובדה שהייתי ילד שמן רוב חיי בצבא הורדתי במשקל והיום אני שוקל 70 ק"ג (גבווה 1.80) אך גם עם כל המחמאות שאני מקבל מהסביבה איני מצליח להיות מרוצה מעצמי תמיד אני מרגיש כישלון ואכזבה מעצמי בזמן האחרון הדיכאון חלחל לכל התחומים, אני לא אוכל כמו שצריך לא נהנה מדברים שבעבר הייתי נהנה מהם כל סדר היום שלי משובש אני נתון למצבי רוח קיצוניים משמחה ואופטימיות לדכאון ותחושת אובדן כללי איני יודע עוד מה לעשות...

אבי שלום המצב שאתה מתאר הוא חלק מתהליך שאתה עובר. יתכן בהחלט שהדימוי העצמי נפגע גם כתוצאה מדימוי הגוף שלך בצעירותך, אבל סביר להניח שמשתלבים עם זה דברים נוספים. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי ולהיכנס לתהליך של שינוי במגמה שכנראה מלווה אותך כבר כמה שנים, ומחמירה כעת. בברכה ד"ר אורן קפלן

לאחרונה הומלץ לי ללכת לטפול בתנועה רציתי לדעת קצת יותר פרטים בנושא מה עושים שם למה זה טוב ואם יש מישהו שיכול לכתוב לי מנסיונו האישי

שלום הטיפול בתנועה שם דגש יותר על הגוף, תפיסת הגוף, וטיפול שהוא פחות מילולי ויותר פיזי. עשוי לו להיות יתרונות במצבים שונים, לדוגמא, כאשר החלק המילולי בטיפול קשה, כאשר עולים נושאים הקשורים לתפיסת הגוף ועוד. ניתן אגב גם לשלב טיפול פסיכולוגי עם טיפול בתנועה כך שבמסגרת הטיפול הפסיכולוגי ניתן לעבד מילולית את מה שקורה בטיפול בתנועה ולהיפך. בברכה ד"ר אורן קפלן

למה כשנערים בבית הספר לא מצליחים בלימודים באיזה מבחן הם מרגישים חרדה ופחד גדול? כיאלו זה שאלה של חיים ומוות? זה חסר כל פרופורציה. ולמה זה גם כן קורה כשאנשים נדחים או מובכים על ידיי אחרים? והאם זה מתקשר לכל מיני חרדות בטרום הילדות שמתלבשות על הבגרות או משהו כזה?

ליאור שלום חרדה היא מנגנון הגנה בפני סכנות. יתכן שבמצבים מסויימים נדמה שהסכנה גדולה ממה שהיא באמת בצורה אובייקטיבית ולכן ישנה תגובת חרדה גם שאינה נדרשת. אולי זה המצב שאתה מדבר עליו בהקשר של בית ספר. תוכל לקרוא עוד על חרדה בקישור הבא: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

In your symptoms description you mentioned that schizophrenia can be the result of self-identification process. It occurs in a time when the baby is becoming separated from the mother, and building his/her identity. I learned that during this stage of self-identification the child develops an imaginary friend, meaning it is a part of a normal occurrence. My question is where do we draw the line. In other words, when the imaginary friend symptom is turning into a mental challenge?

הנדל שלום אינני זוכר התייחסות כזו שלי לסכיזופרניה. בכל מקרה, כל התנהגות בילדות אינה יכולה להוות אינדיקציה לסכיזופרניה. אבחנה זו ניתנת בד"כ מגיל ההתבגרות והלאה. חוסר הבחנה בין דמיון למציאות נפוץ מאוד בגיל הצעיר אם כי יש נורמות ברורות גם לגבי ההתפתחות הקוגניטיבית הנורמלית בילדים. קשה לי לתת לך הגדרה מדוייקת וקצרה מתי ידיד דמיוני הופך מתהליך טבעי לבעיה הדורשת טיפול, זה דורש היכרות והעמקה עם הפרטים הקטנים של הסיפור, הילד והמשפחה. במידה וישנה דאגה מומלץ להתייעץ עם פסיכולוג ילדים. בברכה ד"ר אורן קפלן

בן זוגי (26) מזה חצי שנה הולך לטיפול פסיכולוגי עקב חוסר יכולת שלו להתחבר לרגשות (כנראה עקב פטירתו של אביו בצעירותו). הוא בן אדם מקסים אבל אני לא מצליחה להסתדר עם העובדה שהוא לא רגיש להרבה דברים ובינהם כמובן אני... הדבר בא לידי ביטוי במגע שלו (מגע קר- לא אוהב ללטף לנשק ולחבק) ובחוסר רגישות כלפי דברים שמטרידים אותי. חבל לי לוותר עליו כי הוא אדם יקר לליבי אבל אני לא מסוגלת לחיות בסיטואציה הזאת מכיוון שאני זקוקה להרבה אהבה ותמיכה. מנסיונך האם בעיה כמו שמתוארת בקצרה כאן היא ברת פתרון או שיש דברים שאי אפשר לשנות?

אני חושבת שהתשובה לשאלה שאת שואלת היא מאד תלוית מקרה ספציפי, תלוית טיפול, ותלוית מוטבציה של האדם שניגש לטיופל. כלומר, של בן זוגך.

שלום יתכן שכדאי שתלכו יחדיו לכמה פגישות, אצל אותו מטפל או אצל מטפל אחר. מדובר באינטראקציה בין שני אנשים ולא בבעיה של אדם בודד. הוא מטפל בבעיה שלו, אבל השאלה האם זה באמת רק הסיפור שלו. כל אחד זקוק לתמיכה ואהבה וצריך לראות איך מצליחים לבנות ביחד חיי זוגיות בריאים. אם את אוהבת אותו כדאי להשקיע בקשר ולנסות להגיע למטרותיך. אינני מאמין שתשובה ישירה בת כמה שורות על שאלתך באמת תספק אותך. נניח שהייתי אומר שאין סיכוי, באמת היית מוותרת? קשה לי להאמין. בכל מקרה, למרות שאינני מכיר אותך ואת הזוגיות שלכם אני סבור שתמיד יש אפשרות לשינוי ושיפור וכדאי להשקיע בתהליך. כמו כן צריך להיערך גם לקבלת השני כפי שהוא ולהכיר במגבלות שלא תמיד ישתנו באופן מלא, גם אצלו, וגם אצלך. בברכה ד"ר אורן קפלן

הופתעתי לטובה מהתגובות המהירות והענייניות! תודה רבה לך...

איפה ניתן להשיג חומר על המחלה הזו, האם תוכלו להפנות לקישורים או אתרים מתאימים? תודה מראש, לילך

לילך שלום יש חומר רב באינטרנט וכמובן בספרים של פסיכולוגיה ופסיכיאטריה. היכנסי לכל מנוע חיפוש טוב והקלידי את המונח סכיזופרניה. תקבלי אין סוף קישורים. למשל www.google.co.il בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מעוניינת להתחיל טיפול פסיכולוגי בעקבות ארועים שעברתי בילדותי ולא מאפשרים לי לנהל חיים תקינים. שאלתי היא היכן ניתן לפנות על מנת לקבל טיפול מסובסד? הבנתי שיש אפשרות דרך קופות החולים- אני אשמח לקבל אינפורמציה בנושא...

שלום אכן אפשר דרך קופת החולים. התקשרי למשרד האזורי של קופת החולים שלך כדי לקבל פירוט של מרפאות או מטפלים, יש הבדלים בין הקופות השונות אך בכולן יש שירות כלשהו. בד"כ יש גם תור המתנה כזה או אחר בכולן. כמו כן ניתן לפנות למרפאות בריאות הנפש של משרד הבריאות. גם מידע זה תוכלי לקבל דרך סניף קופת החולים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לכולם, רציתי לדעת לגבי מחיר הטיפול הפסיכולוגי, איפה הכי כדאי מבחינה כלכלית, היות ואין לי הרבה כסף. תודה

שלום, ברוב הלילות, בשעה 4 בבוקר בערך אני מתעוררת עם דפיקות לב חזקות ומחשבות טורדניות ומפחידות, אני לא יכולה להמשיך לישון וכדי להרגיע את המחשבות הרעות שרצות לי בראש אני קוראת ספרים או רואה טלויזיה עד שאני נרגעת. חשבתי לקחת כדורי שינה אבל אני בת 24 ואני לא רוצה כבר בגיל זה להתמכר לכדורי שינה. לא תהיה לי אפשרות לראות איש מקצוע עד סוף השנה, איך אוכל להתגבר על בעיה זו לבד? (קריאת ספר באמצע הלילה אכן עוזרת לי מאוד אבל חייב להיות פתרון יותר מוצלח...) תודה, שחף

שחף שלום הפרעת שינה ניתן לבדוק במעבדת שינה, למשל בבי"ח תל השומר, אבל לא בטוח שאת סובלת מהפרעת שינה. התופעה נשמעת יותר כמו התקף חרדה. אני מציע לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי כדי לברר את העניין. תוכלי לקרוא את הקישור הבא על חרדה: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שחף שלום, למה כתבת שאינך יכולה לפנות לטיפול פסיכולוגי עד סוף השנה? נראה לי שזה חשוב ביותר שתיפני לטיפול על מנת לטפל בבעיה מהר ככל האפשר ולא להחמיר את המצב, חבל על הזמן היקר ועל איכות החיים שלך, תחשבי על זה. גליה.

היי אני לא יודעת כיצד להציג את המצב שאני נתונה בו. לאחרונה הכרתי בחור מסוים, ובתוך זמן קצר הרגשתי אהבה כלפיו. הקשר היה מוזר, מיוחד, מעניין ומצאנו שאנו מאוד דומים ושאנחנו חולקים חוויות זהות. (אלימות במשפחה, הרס עצמי, תחושות מסוימות, תגובות, מהלך חיים). הקשר הזה אינו רומנטי, אך נקשרתי מאוד לבחור. בעבר התחברתי והרגשתי אהבה עוצמתית לשני בחורים (רקע רומנטי), יש לציין שהקשרים מאוד דומים וכמעט ניתן להצביע על תבנית. הקשר האחרון גרם לי לסטות מהתכנית המקורית של התמודדות עם נסיבות קשות מאוד; משפחה כאוטית- אלימות במשפחה, חרדות, דפוסים של הרס עצמי. הקשר הזה גורם לי במקום מסוים להרגיש נחותה, אין בו רצף, ואני חשה תסכול מתמיד. הקשר מעורר בי חוסר בטחון ואני חשה חוסר נוחות בשיחות איתו, כאילו מאבדת מעצמי, נעלמת. הוא נותן לי תחושה שמה שאני עושה לא בסדר.. אני מרגישה שאיני יכולה לנתק את הקשר, אך בו בעת השיחות גורמות לי להרגיש כאילו אני מקבלת "סטירה" כל פעם מחדש. אני משחזרת את מערכות היחסים בבית עם אנשים מבחוץ? הקשר אינו הסחת דעת? אני מאזוכיסטית? אני לא מבינה מה מתרחש בחיי, ואיך אני שמה את עצמי במקומות כל כך איומים, שבהם אני מרגישה טיפשה, מגוחכת, לא מצליחה לתקשר ולהיות אני. מישל שמפחדת לאבד את עצמה.

מישל שלום מחקרים מראים שאנשים מחפשים בני זוג הדומים להם (וזאת בניגוד למיתוס שאנשים מחפשים מישהו הפוך מהם שישלים אותם). לא מפתיע שאת נמשכת לבחור בעל רקע או הסטוריה דומה. יש מקרים שרק מי שעבר דברים דומים באמת יצליח להבין, או כך לפחות נדמה. אני לא חושב שבמצב הנוכחי את צריכה בהכרח להתרחק בגלל הדמיון, אבל על רקע הסטוריה אישית קשה כדאי בכל מקרה לפנות לטיפול פסיכולוגי. עלולים להיות בכל מיני מקומות בדרך מכשולים שנובעים מההסטוריה האישית וכדאי לפתח מודעות כלפיהם וכלים להתמודדות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אורן, יש לי חבר טוב שמאז האסון הנורא של מעבורת החלל קולומביה לא מצליח לחזור לעצמו. כולנו, אני מניח, הזדעזענו מהטרגדיה שקרתה שם, אבל אני מניח גם שכולנו המשכנו הלאה בחיינו, למרות התחושות הקשות. העניין הוא- שלא כך קורה עם אותו חבר. מאז ההתפוצצות- זה פשוט לא אותו בנאדם: אי אפשר לדבר איתו; מסתובב כל היום עם פרצוף של תשעה באב, לא מתעניין בכלום, לא רוצה לבלות איתנו יותר, נסגר בעצמו. הוא גם ירד במשקל- כמה קילוגרמים טובים לפחות. רוב הזמן הוא נראה "על הפנים": תשוש, חסר אנרגיה וחסר רצון לעשות משהו עם עצמו - בקיצור- נראה פשוט מדוכא לאללה. שאלתי היא- האם אפשר ליפול לדכאון אמיתי (קליני) כתוצאה מאסון שבסופו של דבר אינו קשור אליך ישירות? ומה אפשר לעשות כדי להוציא אותו מזה? תודה, שחר

שחר שלום לפעמים יש אירועים שמכריעים מצבים נפשיים שנבנו לאורך זמן. סביר להניח שלא מדובר רק באירוע הטרגי של קולומביה אלא "בקש ששבר את גב הגמל". יתכן שהוא מודע לכך ויתכן שלא, אבל כנראה שהמצב התדרדר לאורך זמן והאירוע האחרון החמיר את הבעיה. אני מציע לעזור לחברך להגיע ולקבל עזרה פסיכולוגית כדי להבין מה קורה לו וכיצד לתמוך בו במשבר הנוכחי. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום ברצוני לברר אם קיים איזה שהוא קוד אתי לגבי הבעת רגשות מצד המטפל בטיפול. אני חשה שהמטפל שלי מאוד לא מביע רגשות, ואיני יודעת אם לפרש זאת כטקטיקה או כתכונת אופי שלו או שאולי משהו שקשור למקצוע. עד כמה לדעתך פסיכולוג יכול ללכת עם רגשותיו ולהפגינם?

הדעה האישית שלי שאם הפסיכולוג חם , הוא יראה את זה למטופל וצריך להראות אתזה. זה מאד מקדם את הטיפול. גם בונה קשר של אמון יותר מהר. חיבוק, חיוך וכו'. באמת השאלה מעניינית: האם כדאי לעזוב טיפול אם מגלים שאין מספיק הבעות רגשות מצד המטפל? מטופל רגיש ומחצין רגשות מאד יכול לסבול ממטפל מסוג זה. או האם לתת לטיפול לזרום ולהסתכל על מה שכן יש למטפל. על מה נח בו?

שלום לוחמת זו בעיה. המטפל עוזר לי בהרבה מובנים, אבל זה שלא מביע רגשות הורס לי המון ואינני יודעת מה לעשות, אם להחליף מטפל למרות העזרה בשאר התחומים, או לא.

סימונה שלום לשאלה שלך כמה היבטים, מצד המטפל שלך, מצידך כמטופלת, וכמובן מצד המקצוע באופן כללי. אין כמובן קוד אתי לגבי הבעת רגשות, אבל יש סגנונות עבודה. סגנונות אלו משתלבים כמובן גם עם סגנון האישיות ועם האמונה. בעיקרון ישנה גישה פסיכולוגית על כך שהפסיכולוג אמור להיות "לוח חלק" עליו אפשר להשליך מהעולם הפנימי. מצד שני יש גישות "אינטרסובייקטיביות" הדוגלות בקשר אישי ואוטנטי שיגביר את אפקטיביות הטיפול. לבסוף, הצורך שלך בטיפול מבטא גם חלקים שלך והשאלה אין הכל מתחבר ביחד. אי אפשר כמובן לומר לך מה בדיוק קורה אצלך בטיפול, אבל נשמע לי שזה נושא מאוד חשוב שכדאי לדבר עליו בטיפול, הן כדי לשמור על הטיפול, והן כדי להפיק מכך את המירב עבורך, כיוון שיתכן שהנושא הזה של הבעת רגשות והתמודדות עם רגש ביחסים בינאישיים קשור אליך גם בהקשרים שמחוץ לטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

למרות המלצתם של מספר גורמים בבית הספר של בננו אנו חוששים לאשר ביצוע איבחון פסיכולוגי. החשש נובע מהאפשרות של תיוג ויצירת סטיגמה, שתפגע בתפקוד המערכת סביב הבן ואולי גם בנקודת המבט המאוד אופטימית שלנו. מבדיקות שעשינו גילינו שזה קורה לא מעט, ויש אכן סכנה ממשית.

היי דינור, נושא לקויות למידה מוכר לי לא מעט וקרוב לליבי. אם אכן מדובר על אבחון של לקות למידה אצל ילד , אני כן הייתי ממליצה על אבחון. נכון, ייתכן וילדך יאובחן כבעל לקות למידה- אם זה בעיית קשב וריכוז , אם זו דילקציה, דיסגרפיה, אבל הוא יאובחן. הדבר חשוב מאד במיוחד עקב היותו תלמיד. ילדים שהינם לקויי למידה ואינם מאובחנים ככאלה לא יקבלו עזרה לימודית , לא יבינו מדוע הם מתקשים בקריאה בכתיבה, בריכוז. מדוע טוענים שהם עצלנים, מדוע לא הולך להם בלימודים. הם יתחילו להעריך את עצמם פחות, לחשוב שהם טיפשים,וכו' וכו'. אבחון של איש מקצוע רציני, יאפשר לילד לדעת שמדובר על לקות למידה. יאפשר לו ולהוריו לדעת, שלא מדובר פה על אינטיליגנציה נמוכה, והכי חשוב יאפשר לו להבין כי יש סיבה למה הוא מתקשה בלימודים. ילד כזה זקוק לתמיכה של ההורים שלו ואבחון יאפשר לשים את האצבע על הקושי וסיבתו האמיתית. היום ישנה מודעות רבה יותר מבעבר ללקויות למידה והרבה ילדים מאובחנים ככאלה. ישנם היום דרכי התמודדות עם הקשיים המדוברים- למשל- לבעיית קשב וריכוז ניתן לקחת שיעורי עזר עם מורה מוסמכת ללקויות למידה. ניתן להשתמש ברטלין. ישנן עזרים טכניים להתמודדות בעיות כתיבה, קריאה. בקיצור, לטעמי האבחון חשוב. אני מציעה לך להתייעץ עם מומחה בתחום ב- Y NET , תחת קהילות- הורים- ליקויי למידה. שם תקבלי וודאי תשובות לכל שאלותיי והתלבטויותייך.

דינור שלום אם יש צורך באבחון מומלץ מאוד לערוך אותו. במידה ואתם חושש מהאבחון במערכת הציבורית תוכלו לערוך את האבחון באופן פרטי ולאחר שתקבלו את כל הממצאים וההמלצות תוכלו להיעזר בגורם המאבחן כיצד ומה להביא את הדברים לידיעת המערכת החינוכית. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מאובחנת כסובלת מדיכאון כבר כמה חודשים. מנסה מאד להתמודד,בבית ובעבודה-כמורה בחטי"ב. המנהלת שלי מציקה לי בשאלות כמו:"מתי ז ה יגמר כבר? מה אומר הרופא שלך?", או שהיא פשוט מפגינה עויינות ואיננה מדברת אתי כלל. אינני מסוגלת לגשת אליה ולהסביר לה מה עובר עלי, אחרי שעשיתי כך בעבר,אחרי שהרופא שלי שוחח איתה, כל זה לשווא. התייחסותה רק מקשה עלי עוד יותר. בפעם האחרונה קיבלתי התקף חרדה באמצע שיעור,מול כיתה, אבל הצלחתי להסתירו והמשכתי לקרוא סיפור. יצאתי מהכיתה בדמעות ובעייפות נוראה. מאז ספטמבר נעדרתי מן העבודה 20 יום לסירוגין, רק כשהרגשתי מאד רע. אני לא מצליחה שלא לחרוד בגללה. אני פוחדת שהיא "מחפשת אותי" ותשמח למצוא משהו הכי קטן כדי להוכיח שאינני בסדר כמורה. זה מפחיד אותי כלכלית (אני מפרנסת יחידה של 4 ילדים). האם יש לי לדעתך איזשהן זכויות בנושא? האם מותר לה להציק לי באופן הזה? תודה.

נועה שלום למנהלת אין זכות להציק לך בשל מצבך הנפשי, להיפך, מצופה ממנהלת שתתמוך בצוות. בעיקרון עדיף לסיים את העניין בתוך בית הספר אם את יכולה. אולי יש מורה אחרת שיכולה לתווך ביניכם. אם העניין אינו נפתר באופן ישיר אני מציע שתפני להסתדרות המורים לקבלת סיוע. בברכה ד"ר אורן קפלן

בזמן האחרון רע לי.... אין סיבה נראית לעין. החיים שלי דווקא פורחים, מצאתי דירה חדשה, קיבלתי קידום בעבודה והכל "על הדף" ממש טוב... אבל בפנים לא טוב לי. קשה לי להסביר את זה. אני עצובה תמידית. יש לי בחילות קבועות וכאבי בטן לא מוסברים המלווים אותי כל היום, אין לי כוח לעשות שום דבר חוץ מלישון (ואני כל הזמן עייפה). חשבתי ללכת לפסיכולוג אבל זה דיי יקר לי ואני לא יודעת אם בכלל הוא יוכל לעזור לי. אני מודעת לתופעת "הדיכאון" ואני תוהה אם זה מה שאני..."בדיכאון"... מה לעשות? אני מותשת.

ללי שלום התופעות שאת מתארת יכולות להיות קשורות לדיכאון, גם לחרדה. דווקא הצלחות יכולות לעורר לעיתים חרדה כך שאין ניגוד בין הפריחה למצב שקורה. אני מציע לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי, במידה ואת מתקשה למממן את הטיפול מבחינה כלכלית תוכלי לנסות למצוא מסגרת טיפולית דרך קופת החולים או מרפאות של משרד הבריאות. להלן מאמר על חרדה, נסי לראות האם משהו מההגדרות שם מדבר אליך. http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, הייתי רוצה לשאל האם מי מהמשתתפים בפורום נתקל בסיטואציה בה המטפל/ת ענה לטלפונים במהלך פגישה טיפולית. הייתי רוצה לברר האם מדובר בהתנהגות רווחת, ובמיוחד - כיצד הרגיש המטופל, כיצד הגיב (אם בכלל), ומה דעתו על כך. אשמח גם לשמוע ממנחה הפורום האם הדבר הוא נורמטיבי והאם הנושא של קבלת שיחות במהלך טיפול מעוגן/מאוזכר איפהשהו בקוד האתיקה של הפסיכולוגים. כמובן שהשאלה נשאלת ממקום אישי.. תודה. מטופלת.

מאוד לא מקובל לענות לטלפונים. אני בטוחה שמדובר בטיפול בקופת חולים, אם זהו טיפול פרטי, המלצתי היא שתעיר לפסיכולוג, או שתחפשי מישהו יותר מנומס.

ועדיין הפסכיולוגית שלי עונה לטלפונים. so what? שתענה, אולי יש מצב בבית שמצריך את זה אולי יש לה תינוק בבית ((: אני לא חושבת שזה כזה ביג דיל. זה כ"כ דבילי כל החוקים האלה, אם הפסיכולוגית שלי עונה לי על הצרכים מצידי שתענה על טלפונים כל עוד היא לא מדברת יותר מידי זמן אלא מקדישה דקה לשיחה. אני גם חושבת שפסיכולוגים עובדים בעבודה שדורשת מהם לענות ולהשאיר פלאפון פתוח כי אם למשל מטופל נכנס למצוקה רגשית וחייב דחוף את המטפל והוא בידיוק עם מישהו אחר וסוגר את הפלאפון אז זה גם בעייה וצריך לחשוב על זה.

צדף שלום לא מדובר בהתנהגות מקובלת, אלא אם מדובר באירוע חד פעמי שקשור למשהו דחוף. כדאי להעלות את זה בטיפול ולברר את העניין. אני לא חושב שזה מופיע קונקרטית בקוד האתי, אבל זה נשמע לי די בסיסי. בברכה ד"ר אורן קפלן

השאלה מה באמת עושים אם מטפל צריך להיות זמין לשיחות חשובות. אני מכירה מטפל שאומר למטופל שלו שיכול להיות שיקבל שיחה חשובה. וזה קורה אחת לכמה שיחות שהוא עונה לטלפון כשהשיחה נכנסת אבל הוא מדבר מספר שניות ומסיים את השיחה מהר. אני חושבת שזה די תלוי גם בעד כמה זה מפריע למטופל . אם זה מפריע, חשוב להגיד. אני , דרך אגב, בעד לכבות את הסלולרי או לנתק את הטלפון.

המטפל שעונה לטלפונים בזמן הטיפול הוא לא מקצועי וחוצפן גדול. אני בטיפול ואני מכירה הרבה שנמצאים בטיפול והדבר לא שכיח ואיננו מקובל כלל. מטפלים עונים לטלפונים במקרים חריגים בלבד. לדעתי את צריכה להסב את שימת ליבו לדבר ולעובדה שזה מפריע למהלך הטיפול.

למה המטפל הוא לא בן אדם????? המטפלת שלי היא שיא המקצועיות עזרה לי בצורה אדירה !!!! והיא כן עונה על טלפונים. חשבת פעם לעומק על המטפל עצמו שהוא גם בן אדם עם חיים משלו. את אף פעם לא יכולה לדעת את הסיבה האמיתית שהוא משאיר פלאפון פתוח... ועוד דבר שכבר כתבתי אם מטופל אחר (כי את לא היחידה ((: ) במצוקה גדולה מה יהיה אם הוא יתקשר והטלפון של המטפל סגור??? אני יודעת כי לא פעם ניזקקתי למטפלת שלי ואם הטלפון שלה היה סגור זה היה בשבילי אבסורד. אז לא למהר לשפוט!

הפסיכולוגית שלי עונה לטלפונים. אבל לא מפריע לי. את אף פעם לא יכולה לדעת למה היא משאירה אותו פתוח. מלבד לעובדה שהיא פסיכולךוגית היא גם אשת משפחה ואת לא יודעת מה המצב שלה בבית ועם הילדים ואולי יש לה ילדים קטנים או מצב בבית שמחייב שהפלאפון ישאר פתוח. לי אין בעייה בכלל עם זה שהיא עונה, אני יודעת ששאני חשובה לה וזה לא מפחית מהחשיבות.

http://images.maariv.co.il/cache/cachearchive/14072000/ART57535.html האם הצעירים ששלחו יד בנפשם בגלל קריאת הספר מתו ממחלה או מתו מאהבה ?

אולי מכאב לב וצער.

אני מציע לך להכנס לתפוז www.tapuz.co.il ושם להכנס לקהילות, תקבלי רשימת אותיות מא' ועד תו. תוכלי להכנס לכל אות ולראות את רשימת הפורומים. גם אם לא תמצאי פורום בדיוק כמו שאת מחפשת, בפורוםכל שהוא הדן בעזרה הדדית בעניני מחלות, אם תפני שאלה, יהיה מי שיפנה אותך לפורום מתאים. בהצלחה.

http://www.tapuz.co.il/forums/main/forumpage.asp?id=484

שלום חוק זכויות החולה מאפשר לחולה לקבל מידע על מצבו. כאשר מדובר בהפרעה דו קוטבית הרי בלשון המקובלת ההפרעה מתפרשת בחיים במעגלים של בזבזנות או ריסוק מכוניות בקוטב אחד והתרסקות לדיכאון מאז'ורי בקוטב השני.לפי ICD-10 אני מאובחן כביפולרי משום שעברתי אפיזודה דיכאונית חד פעמית ובעיקבות שימוש בנוגדי דיכאון ללא מייצבים הגעתי לאפיזודה היפומנית. בפועל אני לא סובל מהמחלה אלא מאובחן בהפרעה. הרופא השתמש במילים חוסר יציבות במצב רוח ובמשך שנתיים וחצי מאז ש"שנתפסתי על חם" באפיזודה היפומנית הרופא דאג לא להשתמש במילה ביפולריות. בתחילת המפגשים כאשר שאלתי את הרופא לגבי ביפולריות הוא אמר שאין לי הפרעה ביפולרית. למרות שהרופא ניסה לערפל דברים אני חושב שבדיעבד הוא צדק כי נדרשת תקופה ארוכה להבין את ההבדל בין מחלה לאבחנה. ועכשיו לשאלה - אם לרופא מותר לפי החוק "לשקר" לשם מה נועד החוק ? שאול

שאול שקר ואמת הם שחור ולבן. במציאות לפעמים יש גוונים. אם אתה אומר בעצמך שנדרשת זהירות באבחנה כי צריך לתת לזמן לומר את שלו יתכן שהרופא לא שיקר. במידה וכן שיקר בכוונת תחילה מסיבה כלשהי יש כאן בעיה אותה גם ניתן לברר מול וועדת אתיקה. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר אורן קפלן שלום אני זקוקה ליעוץ דחוף ודיסקרטי וחשאי (ללא ידיעתו של בעלי)הסתבכתי באיזה רומן מרגישה אבודה לא יודעת למי לפנות!!!אני נתונה למצבי רוח משתנים מקצה לקצה מאבדת במשקל ... בבקשה דחוף

דקלה שלום אם את מאזור המרכז שלחי אלי מייל ואוכל להפנות אותך לפסיכולוג/ית לקביעת פגישה. בברכה ד"ר אורן קפלן

לא אני לא מאזור המרכז ...

ד"ר אורן קפלן שלום, רציתי לקבל את חוות דעתך בעניין מסוים. האם נראה לך נכון כי שתי חברות נפש קרובות יטופלו אצל אותה מטפלת ? הסיפור בקצרה, התחלתי טיפול פסיכולוגי חדש לאחר שני טיפולים לא מוצלחים. הגעתי למטפלת כלבבי. כחודש לאחר מכן, חברתי הטובה ביקשה ממני טלפון של מטפלת והמלצתי לה על המטפלת שלי. לאחר מכן חשתי כי הדבר קשה לי כיוון שהגעתי לטיפול במצב שפוף ביותר. שיתפתי בכך את חברתי והיא לא הלכה אליה. אך המטפלת שלי הביעה אי הסכמה באומרה כי אין קשר בין שני הטיפולים וכדי שדווקא נעבוד על כך שלא יהיה לי פחד מסוג זה, אח"כ אמרה כי נעזוב זאת עתה ונמשיך בטיפול. אשמח לשמוע את דעתך הכנה והאובייקטיבית.

מיכאלה שלום אני מבין מדבריך שאת העדפת בסופו של דבר שחברתך לא תפנה לפסיכולוגית שלך, והפסיכולוגית הביעה דווקא עניין בדבר. אני שומע מדבריך ביקורת או/ו פגיעה מצידך על התגובה שקיבלת, שזה אולי פוגע בטיפול מה שמטריד במיוחד לאור העובדה שעברת דברים קשים וטיפולים קודמים לא מוצלחים. את החוויה הזו כדאי להביא לטיפול הן כדי לשמור עליו והן כדי לעבד את העניין. הכותרת שלך מספרת הכל, משהו באמון שלך בטיפול נפגע. החיים גורמים לפעמים למפגשים בלתי צפויים, אבל כאשר ניתן לתכנן את העניין אני מעדיף אישית לנסות ולהפריד טיפולים של אנשים שמכירים טוב זה את זה. יש נסיבות בהן העבודה המקבילה חשובה, ואז בד"כ יש אפשרות לדבר על זה ולחשוב על זה בטיפול. בעיקרון, אם הנושא עלה וקיבל מקום בטיפול, ובסופו של דבר חברתך החליטה לא לפנות, נשארה באויר רק עמדתה של הפסיכולוגית שעשויה להיות קשורה לטיפול שלך ולצרכים שלך, ולא בהכרח קונקרטית לטיפול של חברתך. כדאי לך לברר את זה יותר לעומק. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן קפלן שלום, תודה על תשובתך הזריזה. נתת לי חומר למחשבה. רציתי לשאול אותך שאלה נוספת בעניין - אני מרגישה קצת לא נוח אם העובדה שאמנע מחברתי את הטיפול, אך יחד עם זאת אני מרגישה שאין הדבר נכון לי. חשבתי שאתחזק אז אסכים, אך הדבר לא מאפשר לי עתה להתרכז בטיפול שלי. (ראוי לציין שחברתי רצתה ללכת לטיפול קצר). האם לדעתך זה אגואיסטי וכן איך אתה ממליץ לי לנהל את רגשותיי בעניין? תודה!

אשאל בקצרה ולעניין: האם ייתכן שחוויתי את אימי כשתלטנית, ובגלל זה עכשיו אני חוזר על הדפוסים שלה ומתנהג בשתלטנות במערכות היחסים שלי?

כן, ייתכן.

מסכימה עם הלוחמת. עדי

אורן שלום אתה מאשים את אמך, זה מה שנראה לי משמעותי וחשוב. מן הסתם האפשרות שאתה מציע יכולה להתקיים, ואני מתאר לעצמי שגם אתה מבין זאת. יש לי הרגשה שאתה שואל משהו הרבה יותר רחב, וזה איך מתמודדים הן עם אמך והן עם היחסים הבינאישיים שלך. בברכה ד"ר אורן קפלן

ואם אוכל להוסיף, ד"ר קפלן, אומר בזהירות שאולי אורן גם שואל איך מתמודדים עם הכעס שהדבר מעורר אצלו. שהתובנה הזו מעוררת אצלו. האם אני צודקת, אורן?

שלום רב, אני אמא לילד בן שנה ותשעה חודשים. בחודשים האחרונים בעלי מבטא צורך עז בחופשה בלי הצאצא. עד כמה שקשה הדבר עבורי אני מרגישה שהזוגיות מחייבת. חשבתי להפתיעו בסופשבוע מאוד קצר (שנעדר מאחר הצהריים של יום אחד עד הצהריים שלמחרת) מבחינת הגיל שלו, זה בסדר? לא יהיו צלקות. נכון, יש לי יסורי מצפון שאני צריכה שישקיטו לי אותם. התלבטות נוספת היא האם לשמר את סביבתו הטבעית זאת אומרת, שהדודים המסורים ישנו אצלנו וישמרו פחות או יותר על סדר יומו הרגיל או שמא להחליף לגמרי את התפאורה אם ההורים נעדרים? תודה, אמא לבן יחיד (שעושה עניין מכל דבר?)

שלי שלום סעו לשלום ותהנו מסוף השבוע, לא יקרה כלום גם אם תוסיפי יום נוסף. גיבוש הורים חשוב מאוד, הילד יהנה מזה בסופו של דבר. בעיקרון עדיף לדעתי שהילד ישאר בסביבתו הטבעית אם זה אפשרי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ! ברצוני לשאול שאלה בחודשים האחרונים מדי פעם גם בעבודה וגם בבית ,אני מרגיש בדחף לא רצוני לבכי האם לחץ בעבודה ,לחץ בבית יכול לגרום לתחושת בי לא רצוני עם ממש דמעות (ללא תחושת דכאון ) לא צינית אני בן 36 נשוי +3 תודה מראש

אבישי שלום האם התחושה הזו מוכרת לך מעברך? האם אתה מזהה כעת גורמים חיצוניים שהביאו אותך ללחץ או עצב? אין לשאלתך תשובה כללית, צריך לנסות ולהבין מה קורה לך כעת שהתופעה הזו מתרחשת. בברכה ד"ר אורן קפלן

ידוע לי שהסיבות לתכונות אלו יכולות להיות מגוונות ותלויות בגורמים שונים, אבל בהנחה שהחינוך שקיבל מהאם גרם לאדם להיות כזה האם גם האם שתלטנית ומניפולטיבית? האם זה מרמז שאותו אדם יימשך לנשים שתלטניות או בדיוק להיפך יימשך לנשים חלשות? קשה לדבר על נושאים כאלה על רגל אחת אבל אשמח אם תוכל להתייחס לשאלתי או להפנות אותי לגורמים אחרים. תודה מראש- אורן

לעיתים מחפשים קשר עם בת זוג או בן זוג כמו שרואים בבית, לפעמים לא. זה מאד תלוי גם באדם עצמו. גם במודעות שלו. בקשרים בבית. מאד מגווון. שווה בדיקה. יכול מאד להיות שיימשך לנשים שתלטניות.

אורן שלום מאחר כפי שאתה כותב הנושא מורכב, כדאי להתחיל מהזוית האישית. אתה כותב בוודאי על אנשים מסויימים, על אם מסויימת ותגובה מסויימת. מאחר ובאמת אין אפשרות להכליל את העניין על פני אנשים שונים, אפשר לנסות לברר מהן המחשבות שיש במקרה הפרטי הזה. האם באמת יש אמא שתלטנית, האם ישנה נטייה לנשים דומות או הפוכות, וכו'. הבירור הפנימי עשוי לתת את התשובות הנכונות יותר. מובן שאין תשובות חד משמעיות, זה מסוג הדברים שטיפולים פסיכולוגיים עוסקים בהם תוך ניסיון לתפור ולהגיע לסיפור החיים האישי. אני מציע לנסות וללכת בכיוון הזה ולא דרך ספרים או הכללות אחרות. התשובה נמצאת בפנים, לא בחוץ. בברכה ד"ר אורן קפלן

בעלי הוא בן אדם חכם ומצליח כלפי חוץ הוא יודע להתנהג יפה מאוד וסופג הערכה רבה מהסביבה ,בבית הוא לא יודע להתנהג הוא נוהג להגזים בתגובות ומרים את קולו לעיתים קרובות, לי קשה עם זה ואני הייתי רוצה שידבר איתי בצורה הגיונית אבל הוא מפאת חוסר סבלנות ועקשנות תמיד בוחר להרים את הקול אני אומרת לו כל הזמן שהוא רק רוצה להטיל מורא על מנת שאני יעשה מה שהוא רוצה ורבה איתו על ההתנהגות שלו . אני חושבת שהוא בן אדם רגיש וטוב לב שפשוט לא יודע להתנהג בגלל שגדל בבית שבו נהגו לריב ולהרים את הקול ,הוא קוטבי בשני הכיוונים מצד אחד הוא חם ולבבי ומצד שני הוא הופך לדמות המחנך מה אני אמורה לעשות? אני חושבת שאנחנו מאוד מתאימים ואוהבים .

מעין שלום יתכן בהחלט שבעלך מגיב בבית מתוך המקומות האישיים שלו מהבית ממנו הוא בא. לפעמים אנשים בביתם נוהגים בצורה שונה מהאופן בו הם מגיבים בסביבה החיצונית, וזאת בשל כך שבבית משילים לעיתים שכבות הגנה מסויימות. מאחר ואת מרגישה התאמה ואהבה ביניכם כדאי להשקיע כדי להבין ולהתגבר על הבעיה. מאחר והוא כנראה אינו מאתר בעצמו את המקומות הללו אולי כדאי לכם לפנות ביחד לייעוץ זוגי. צריך להבין שבטווח הארוך יש מחיר שעלול להיות יקר לויתור ולהמשך המצב הקיים. גם הוא צריך להבין את הסיכון שבכך ואולי דרך גורם מקצועי ניטראלי אפשר יהיה להגיע לשיווי משקל חדש בבית. בברכה ד"ר אורן קפלן

בוקר טוב . אכתוב בקצרה בצורה תמציתית בכדי לא להכביד.... ובכן, אני בת 50 נשואה + . טיפוס חם מאד, רגיש מאד , לא סובלת מעודף ביטחון עצמי ,מאז ומשחר ילדותי. יש לי2 חברות נשואות בלבד. אינני מרגישה מאז ומתמיד בצורך להרחיב את כמות החברים. אני טיפוס ביתי , משקיעה בבית וביילדי. יש לי ויכוח עם בני הבכור כבן 25: יש לו הרבה חברים, אז האם זה מראה שיש לי בעייה? הוא טוען וזורק לי שאני סובלת מחרדה חברתית ואני סתם נחותה, על סמך מה קבע? אם יש לי חוג עצום של חברים זה מוכיח שאני חברותית? משהו חיובי? אם טוב לי ולא מפריע לבעלי שיש לי רק 2 חברות מדוע זה צריך להפריע לבני, או שמא בני צודק ואני צריכה בכוח לחפש חברים בכדי להוכיח לעולם שאני חברותית?!. . האמת היא שאני טיפוס מאד פגיע ומאד מאד חם ולבבי ומצד אחד אין לי הרצון להרחיב את כמות האנשים כי אני פוחדת להיפגע לכן אני מעדיפה כמה שפחות להתקרב לחברה.אני אלרגית לאנשים צבועים וסנובים, האםזה מוכיח שיש לי בעייה? אודה לך על תשובתך.

שרה, לדעתי, את לא צריכה להוכיח לעולם שום דבר. אני חושבת שאת צריכה לעשות את מה שאת חושבת שנכון לך. השאלה היא עד כמה זה באמת מפריע לך שיש לך רק שתי חברות. עדי

עדי, שלום רב!. אם הבנת נכון, כלל לא מפריע לי גם אם היתה לי חברה אחת בלבד. אך לבני, מוזר המקרה שלי שאין לי חוג חברים מורחב. אני מתלבטת אם הבעייה טמונה בי או בעצם אין לי שום בעייה, ומעניין אותי לקבל תגובה מקצועית בנידון. תודה לך.

שרה שלום אני לא חושב שמדובר במשהו שקורה לך אלא ביחסים שלך עם בנך. אינני יודע מהיכן הצורך לאבחן אותך, אבל ברור שיש משהו שמציק לו. מעניין להבין מה זה אומר בשבילו שיש לו אמא עם חרדה חברתית. מה זה אומר בשבילו שהיית למשל הולכת לטיפול ומשתנה כפי שהוא חושב שאת צריכה להשתנות. אין זה אומר כלל שאת צריכה לנהוג לפי דעותיו, שבהחלט יתכן שהן מוטות ולא מדוייקות, אבל שווה להבין את הסיפור המלא. גם אם היתה לך חרדה חברתית זה בהחלט העניין שלך, ומעורבותו בעניין נשמעת כביטוי להתמודדויות שלו בתוך המשפחה ולא רק כויכוח פסיכולוגי על האבחנה הנפשית שלך. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום רב!. במענה לתשובתך הריני להוסיף: בני טוען שאצל כל החברים שלו הוא רואה "משהו אחר", ז"א: כשהוא נכנס לביתם, הוא תמיד רואה שההורים של החברים שלו מזמינים חברים לבייתם. ואצלינו בבית לעיתים רחוקות מאד באים חברים, וזה רק 2 זוגות. גם 2 החברים שיש לי הם מזמינים אותי ואת בעלי לעיתים רחוקות. פשוט עייפים מהעבודה, המרחק, עצלנות לנסוע אליהם וכו'. אך, אני מקיימת באופן קבוע קשר טלפוני עם 2 החברות. זה לא מקובל עליו שאף פעם הוא לא רואה שבאים אלי הביתה חברים בניגוד אצל מה שהוא רואה אצל החברים שלו. הוא אומר שיש לי בעייה חברתית ועלי לטפל. אמרתי לו שלא יעשה השוואה ביני לבין חבריו וזה כלל לא מעניין אותי מה קורה אצל אחרים. לי טוב ככה וזהו זה. אני גם לעיתים רחוקות מאד יוצאת עם בעלי לבילוי כלשהו- וזה גם מפריע לו. וטוען:" אתם מתנהגים כמו זוג זקנים ומתנוונים, וזה לא נורמלי שלא באים לפה חברים ואתם כלל לא יוצאים מהבית" . מאד נפגעתי, צעקתי עליו ואמרתי שזה כלל לא עניינו. אם לא מפריע לי ולבעלי זה לא אמור להפריע לו ושלא התערב לי בחיים, אני מספיק ילדה גדולה. הוא פשוט עושה השוואה ביני לבין הסביבה, החברים שלו, שהבית תמיד שורץ חברים, ואצלינו הוא רואה שזה מוזר ושונה. אגב, אנחנו משפחה מאד חמה.ונגיד, שיש לי חרדה חברתית, אני חושבת שזה לא העסק שלו, אם אני מעדיפה להיות בודדה וטוב לי כך, מה פסול בכך? - סליחה על האריכות וממתינה לתגובה נוספת מהרופא, וחן חן לך על תשובתך.

שלום האם יכול רופא אורולוג (בצבא) לקבוע סעיף נפשי בעקבות בעיה רפואית שהיתה לי בעבר? לא הייתי אצל פסיכולוג או פסיכיאטר. בהיותי נער טופלתי אצל אורולוג ונרפאתי. למי מותר על פי האתיקה לקבוע סעיף נפשי?

שרי שלום זה בהחלט מוזר שרופא אורולוג יקבע סעיף נפשי. ניתן להגיש עירעור לוועדה רפואית ולברר במה מדובר בדיוק. זו לא שאלה של אתיקה. סעיף נפשי בצבא אמור להיקבע ע"י איש מקצוע של בריאות הנפש. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, יש לנו ילדה בת שלוש וחצי, אשר מזה מספר שבועות בגמילה ממוצץ (רק לפני השינה). תהליך הגמילה נעשה באופן הדרגתי ובשיתוף עימה, כאשר אנו דואגים להציב את הגבולות כאשר היא נשברת. לאחרונה היא החלה למצוץ אצבע. תגובתנו הראשונה היתה תקיפה והסברנו לה שאין להכניס אצבעות לפה ו/או חפצים לפה. רצינו לדעת אם תגובה זו נכונה, והאם יתכן שהיא איננה בשלה עדיין לגמילה ממוצץ ולכן היא מחפשת תחליף ?

מיטל שלום כל פעולה צריכה להיעשות תוך התחשבות ברגישותה של הילדה ובאמפתיה. יש חשיבות לגבולות אבל כאשר הם מוצבים באופן נוקשה מדי זה עלול להחוות לא טוב. אין אפשרות לתת לכם המלצה חד משמעית ללא היכרות עם הילדה ועמכם. תצטרכו להסתמך על האינטואציה שלכם. המוצץ כמו גם מציצת האצבע הם שיטות להרגעה. אתם יכולים לנסות ולעקוב אחר העיתוי ולנסות להבין מה ההתנהגות משרתת באותו רגע. לקיחת מקור ההרגעה אינו דבר פשוט בעיקר כאשר נעשה תוך הצבת גבולות תקיפים. נסו לראות כיצד הילדה מגיבה לגבולות ואם תראו תוך כמה ימים שעדיין קשה לה, כדאי לבדוק שוב האם ההתעקשות איתה כדאית. מאחר והתחלתם את התהליך לא כדאי לוותר כעת. נסו עוד שבוע ודונו ביניכם שוב מה המצב. נסו אולי לתעד בקצרה בכתב את האירועים כדי שתוכלו להתבונן אחורה מה קרה ואילו שינויים חלו. בברכה ד"ר אורן קפלן

בני בן השנתיים מאוד ביישן וחסר בטחון ליד אנשים אחרים במיוחד במצבים שיש התקהלות הוא אינו מוכן להכנס למקום , קראתי באחד המאמרים שזו תכונה נרכשת ולא תכונה גנטית (עיתון הורים וילדים) לא זכור לי שהראנו לו בושה מאנשים או חוסר בטחון ליד אנשים. מה עושים כדי שפחות יתבייש וירכוש יותר בטחון עצמי או איך להתנהג לידו במצבים אלו? והאם זו תכונה נרכשת או גנטית? תודה

בניגוד למה שקראת, לביישנות ישנו בסיס גנטי מוצק. כמובן שאין מדובר בתורשה פשוטה דוגמת צבע עיניים או שיער, אלא במרכיבים גנטיים רבים שתורמים לילד להפגין מידה כזו או אחרת של ביישנות. מצד שני, בדומה לתכונות אישיות רבות נוספות שגם להן בסיס גנטי, הגנים אינם חורצים גורל. ישנה השפעה גדולה מאד גם להורים ולסביבה בכללותה. השאלה היא כמובן איך להפעיל השפעה זו כראוי... לא בהכרח "נזיפה" בילד ביישן תסייע לו להיפתח יותר לסביבה... ברוב המקרים - ההפך הוא שיקרה. במקרים רבים מוטב להניח לו ובמקום לעודד אותו לצאת מביישנותו, לתת לו דוגמא אישית אמיתית (בתנאי שזה בא לכם באופן אמיתי) לתקשורת פתוחה עם אנשים בסביבתכם. זה אולי לא יעיל בטווח המיידי אולם בטווח הרחוק זו עשויה להיות ההשפעה הטובה ביותר. ולסיום שתי עובדות מרגיעות: ראשית, ביישנות בגיל שנתיים וקצת היא מאד מאד שכיחה ונורמטיבית. זהו גיל בו הילד כבר מודע היטב את מי הוא מכיר ואת מי לא, מי "משלנו" ומי בוחן אותו מהצד... איך מתנהגים בבית ואיך בחוץ... שנית, במחקרי אורך הוכח כי רוב הילדים הביישנים נוטים להיות הרבה פחות ביישנים בבגרותם. אם כך, למרות המרכיב הגנטי של התכונה, הצפי לעתיד הוא חיובי... ובינתיים כדאי פשוט לקבל שכך הוא הילד שלכם ולא לקטלג אותו ולתייג אותו באופן שיקשה עליו "לצאת מזה" בהמשך.

כוכי שלום רוב המחקרים על תורשה מול רכישה אינם מגיעים למסקנה חד משמעית כיוון שבמקרים רבים מדובר בשילוב של השניים. מה שחשוב זה המצב הקיים ולא הסיבות שלו. ביישנות בגיל שנתיים אינה מנבאת דבר לגבי העתיד ואי אפשר לדעת לאן הדברים יתפתחו. תמיכה ועידוד מצידכם, ביטויי אהבה ולפעמים גם דחיפה להיכנס למצבים החברתיים שמעוררים חרדה עשויים לעזור. התנסויות חברתיות בגן ועם חברים עשויות לשנות את הדברים בצורה משמעותית. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לכם! אני צריכה עזרה דחופה לאן אפשר להפנות חייל לטיפול נפשי בירושלים לאחי יש התפרציות אלימות כל כעס או תיסכול הוא מבטא באגרופים ובעיטות בדלתות ובקירות הוא עדיין לא הרביץ לאף אחד בבית אך הרים יד על אחיי בעבר מתוך רצון לפגוע בהם. לקב"ן הוא לא מוכן ללכת שלא יזרקו אותו מהצבא לעזרה נפשית טלפונית הוא לא מוכן ליפנות מירפאות לבריאות הנפש לא מוכנות לקבל אותו כי הוא חייל אמא שלי מובטלת ואין לא כסף לממן טיפול ואחי לא רוצה שאבא ידע שהוא ניגש לטיפול לכן לא ניתן לבקש מימנו כסף אני אובדת עצות מה ניתן לעשות דחוף דחוף דחוף....................

תנסי אולי לפנות ללשכת פסיכיאטר מחוזי האזורית (את יכולה למצוא את המספר תחת הערך "משרד הבריאות) ולשאול שם.

פו שלום אחיך צריך לרצות לקבל עזרה נפשית, ובמסגרת הצבא האפשרות היחידה היא דרך קב"ן. אין סיבה שיזרקו אותו מהצבא באופן אוטומטי ולצבא יש מסגרות לטיפול נפשי לחיילים. כמובן שאם מדובר בבעיה שמסכנת אותו במהלך השירות זה בהחלט יכול להשפיע גם על אופי השירות והפרופיל. אני בספק אם אחיך מעוניין בטיפול, גם אם לא היתה לו בעיה עם הקב"ן. הבעיה איננה רק של אחיך אלא של כל המשפחה שאיננה נמצאת בצבא. ביטויי האלימות הללו דורשים התייחסות רצינית וכאן יש אפשרות לקבל עזרה, למשל מלשכת הרווחה המקומית או כל מסגרת טיפולית ייעוצית שאמך מוכנה לפנות אליה. יתכן שאת תחילת הדרך צריכה לעשות דווקא המשפחה, ודרך הייעוץ שינתן גם ניתן יהיה לטפל באחיך. בברכה ד"ר אורן קפלן

אחי אכן מוכן לקבל סיוע נפשי אך לצערי יש לו פחד לא מוסבר( מבחינתי )לגבי אך אבא יתיחס אליו אם יפנה לטיפול. הסיבה שהוא מסרב לפנות לקב"ן היא אכן הסיכון העצמי שהוא מהווה עבור עצמו ועבור סביבתו בעיקר כנושא נשק. אני אכן אפנה את אמא לעובדת סוציאלית לראות האם ניתן לקבל איזושהי תמיכה בנושא מודה לכם על הקשבתכם ותגובתכם שבוע אוהב

שלום, אודה להתייחסותכם (למרות שמדובר בפניה קצת ארוכה). הילדה שלנו בת 3.5 (בת יחידה), מאושרת בולטת מפותחת לגילה מבחינת ידע, שפה עשירה, רגישות וכיוב'. באופיה היא שקטה, טובה וחברותית. כמו-כן, באופייה היא ילדה שאינה נוטה לעמוד תמיד על שלה או "להידחף" ולהביע את רצונותיה בפומבי או בפני אנשים זרים והיא זקוקה לעיתים לתמיכה או עידוד שלנו במקרים כאלה. לאחר שהיא מסתגלת לסביבה תכונה זו משתנה והיא הופכת להיות אסרטיבית. כיום היא נמצאת בגן "בוגרים", כאשר בשנה הבאה אמורה לעבור ל"טרום חובה". לצערנו מתחילת השנה היא נעדרה הרבה יחסית מפאת מחלות (אם כי לא באופן רצוף), וכיום היא יוצאת מתקופה זו. בשיחת משוב עם הגננת, היא ציינה כי הילדה מהוססת במסגרת הפעילות שלה בגן, ולאחר כל חזרה ממחלה לוקח לה זמן להסתגל, ולכן הביטחון העצמי שלה בתחום החברתי מתערער , ולמעשה המצב יצריך אותנו לשקול ברצינות השארתה באותו גן גם בשנה הבאה, על מנת לממש את הפוטנציאל הקיים בה ולתת לה תחושת ביטחון של ילדה "מובילה". היא הדגישה כי אין לה בעיות ברמת ידע או בעיות חברתיות ואחרות ביחס לילדים בגילה, אך היא רואה שקיים בה פוטנציאל אשר לא ימומש אם לא תישאר שנה נוספת בגן זה. לטענתה חשיפה לגן טרום חובה בשנה הבאה תפגע בהתפתחותה ובביטחונה העצמי, כיוון שמדובר בגנים בהם תשומת הלב לילדים פחותה יחסית והיא תיעלם שם. ההתרשמות שלנו ושל הגננת היא שאין לה בעיה בדימוי העצמי ו/או בביטחון עצמי בתחומים אחרים ו/או בסביבות אחרות מלבד הגן. יש לה חברים בגן, היא נראית מאושרת. עם זאת, משיחות איתה היא טוענת ש"משעמם לה בגן והיא היתה רוצה שנהיה איתה בגן על מנת שלא תשתעמם". אנו מתלבטים מכמה סיבות: 1. מדובר רק בחודשים הראשונים של השנה, והילדה תהיה בגן עד אוגוסט, ואנו מתרשמים כי המלצה כזאת היא מוקדמת, כל עוד לא נעשו צעדים משותפים ע"י צוות הגן ועל ידינו כהורים על מנת לעזור לה לשפר את הביטחון העצמי. 2. חשש נוסף הינו העתיד. קיימת אפשרות שלאחר השנה הזאת היא תדלג על טרום חובה ותיכנס לגן חובה או לחלופין תצבור פיגור של שנה ביחס לבני גילה. כיום איננו מסוגלים להעריך במלואן את ההשלכות של החלטה להשאירה שנה נוספת בגן הנוכחי. 3. האם בגילאי גן העדרות לתקופה של מספר שבועות עשויה אכן להשליך על מצב הילד לטווח הארוך, במידה כזאת שלא יוכל ל"הדביק" את הפער ולהסתגל. (התחושה שלנו היא שהגננת בחנה את המצב בפרספקטיבה צרה יחסית ממנה השליכה לטווח הארוך מבלי לתת הזדמנות לילדה להסתגל) 4. האם ביטחון עצמי בתחום החברתי עלול להשפיע לרעה בעתיד על הדימוי העצמי ו/או על הביטחון העצמי גם בתחומים אחרים. 5. אילו כלים יש לנו כהורים ולצוות הגן בכדי לשפר את הביטחון העצמי של הילדה בסביבת הגן. אודה כאמור לכל התייחסות בנושא

י שלום קבלת החלטות לגבי השארת הילדה בגן צריכה כמובן להיעשות באופן שיתאים לה באופן אישי ועל סמך היכרות. למרות שפרטת בהודעתך את הרקע אני חושב שלא כדאי להשאיר את ההחלטה רק לעמדת הגננת. יש אפשרות להתייעץ עם פסיכולוג השירות הפסיכולוגי של העיריה. הם מתמחים בנושא של בשלות לגן ויוכלו לתת עמדה על סמך פגישה אישית. יש כמובן אפשרות גם לפנות לייעוץ פרטי. בעיקרון חשוב להתייחס לכל החלטה שתתקבל כאופציה אפשרית ולא כ"סוף העולם". גם אם הילדה תעבור לטרום חובה וגם אם תשאר יש סיכוי טוב שהיא תסתדר בסופו של דבר, על בסיס האופן שתיארת אותה. השאלה מה יותר טוב משתי האופציות האפשריות. לפי מה שאת כותבת אתם נוטים יותר להשאירה שנה בגן. אני לא יודע מתי מועד ההחלטה האחרון, אבל אני מניח שיש עוד כמה חודשים לחשוב ולהתבונן על מצבה בגן. כדאי אולי גם לבדוק לאיזה גן תעבור במידה ותחליטו לא להשאירה, ללכת לבקר שם ולבדוק את התרשמותכם. מאחר ומדובר במצב גבולי יש לי הרגשה שכל החלטה שבסופו של דבר תקבלו לא תהיה חד משמעית ותצטרכו להחליט על סמך תחושת הבטן ואולי ייעוץ מקצועי נוסף. בברכה ד"ר אורן קפלן

דר' קפלן שלום, תודה על התשובה המהירה. האם לדעתך הביטחון העצמי בתחום החברתי עלול להשפיע לרעה בעתיד על הדימוי העצמי ו/או על הביטחון העצמי גם בתחומים אחרים ?. אילו כלים יש לנו כהורים ולצוות הגן בכדי לשפר את הביטחון העצמי של הילדה בסביבת הגן ?.

אני בת 20+ מזה עשר שנים שאני תולשת את שערותי בראש. לא זכור לי איך זה התחיל כנראה שהייתי במצוקה כלשהיא וכיום אני ממש מכורה לזה , זה כמובן לא כואב לי בכלל ואני עושה את זה כמעט כל יום ובסתר (יש לי קרחות ואני מסתירה זאת) זה מאוד מפריע לי ואני רוצה להפסיק עם זה . קרה שהפסקתי למספר ימים אך במצב של לחץ שוב חזרתי לזה בלי לשים לב. דבר זה מאוד מפריע לי ומעסיק אותי, זה נהפך להרגל שקשה לי להגמל ממנו. על מה זה מצביע ומדוע זה קרה לי ??? והכי חשוב זה מה לעשות???? חשוב לי לציין שחיי נורמלים ואף מוצלחים. תודה.

היי עד כמה שלי ידוע מדובר על הפרעה המדברת על תלישת שיער. הנושא איננו מוכר לי מספיק. אני מציעה לך להתייעץ עם איש מקצוע- פסיכולוג/ פסיכיאטר לגבי דרכי הטיפול.

סי שלום תלישת שיער היא סוג של התנהגות כפייתית (קומפולסיבית) ועלולה להיות עקשנית למדי. היא דומה לכסיסת ציפורניים אבל בד"כ חריפה יותר וגורמת לסבל רב יותר. הבסיס או המקור הנפוץ לבעייה הוא סוג של חרדה ולחץ, ובהמשך פשוט כוחו של הרגל. הטיפול השכיח מתמקד בשלושה תחומים: טיפול פסיכולוגי התנהגותי/קוגניטיבי (ניתן גם לשלב היפנוזה) בניסיון להתמודד עם התופעה ברמה המיידית, טיפול פסיכולוגי דינמי שאינו יעיל בד"כ להפסקת התלישה בטווח הקצר אך יכול לעזור לטפל בתשתית הנפשית שעומדת מתחת לבעיה במקרים רבים, וטיפול תרופתי, בד"כ בתרופות נוגדות חרדה או דיכאון. היכולת להפסיק תלויה בין היתר גם במוטיבציה והנכונות להתמסר לטיפול.אתר מעניין בנושא הוא http://www.geocities.com/naamaled/index.htm אמנם אין הרבה על הטיפול הפסיכולוגי אבל יש מידע על הבעיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

החבר שלי לשעבר בגד בי- ואני לא יודעת כמה פעמים, נפרדנו כאשר הוא סיפר לי. לאורך כל היחסים שלנו תפסתי אותו משקר לי על דברים קטנים- מכוון שהוא פחד לטענתו לספר לי את האמת , אני הבחנתי גם שאין לו שום בעיה לשקר לי (ולאחרים) בלי להניד עףעף, הוא יכול להישיר אלי מבט להסתכל לי בעיניים ולהמציא לי את הקר בצורה מושלמת, אפילו אם השקר לא מוביל אותו לשום מקום, והוא מיותר לגמרי, הוא יספר אותו ויטבל אותו, כשאני תופסת אותו על שקר הוא מנסה לחפות על עצמו בעוד שקר, כשהוא נדחק לפינה הוא פשוט אומר בשיא הכנות (?) שאין לו תשובה, שהוא לא יודע למה הוא משקר, ושהוא מבין שהוא רק הורס לעצמו ומפסיד מזה, לטענתו הוא רוצה להשתנות- הצעתי שילך לטיפול פסיכולוגי אבל הוא מפחד מזה וגם אין לו ממש תקציב- איך בכל זאת אפשר לעזור לו והאם זו בעיה פסיכולוגית מוכרת? תודה

עדי שלום אני מציע לך לא להיכנס למקום של העוזרת. נפרדת ממנו לשלום אחרי שהבנת שהוא משקר אותך באופן כרוני. הוא מכיר את עצמו ואם ירצה יפנה לטיפול. יכולתו להצליח תלויה רק במוטיבציה האישית שלו. אני מציע לך לשמור מרחק ולא לספוג פגיעה נוספת. בברכה ד"ר אורן קפלן

לפני שנתיים התחלתי לקחת סרוקסט בגלל דיכאון חריף וכן פחד חברתי, (שהולף מאוחר יותר לפקסט), לקחתי אותו שנה והעזרה שלו הייתה מבחינתי די שנויה במחלוקת, הפסקתי, בחודשים האחרונים הדיכאון החל להשתלט עליי לאט לאט שוב עד שלא יכולתי יותר והחלטתי לנסות הפעם את האפקסור, האם הכדור יכול לעזור גם לחרדה חברתית? אני לוקח אותו כרגע שבועיים, התופעת לוואי היחידה הרצינית שאני מרגיש היא חוסר היכולת להרדם, אני נרדם בעזרת בונדורמין וגם אז אני מצליח לישון הכי הרבה 3 שעות ומתעורר, אז אני לוקח עוד כדורי שינה ומנסה להרדם שוב, אני נמצא כרגע בהתלבטות קשה אם להפסיק את האפקסור עכשיו (לאחר שבועיים) ולחזור לפקסט או לתת לזה עוד זמן... אשמח לעזרה בבקשה.. תודה רבה לכל מי שעוזר ועונה לי..

אורי שלום בנושא טיפול תרופתי אני מציע לפנות לייעוץ פסיכיאטרי או לאחד הפורומים הרפואיים. במסגרת פורום זה העיסוק הוא רק בפסיכותרפיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

הי אורי. חוסר יכולת לישון זו תופעת לוואי בימים הראשונים של לקיחת האפקסור,- זה יעבור!! בדרך כלל ממליצים בימים הראשונים להיעזר לכן בקלונקס. אל תתייאש, לא כדאי לך לחזור, לדעתי, לסרוקסט , האפקסור טובה ממנה בהרבה שכן היא הרבה יותר מרגיעה ופועלת על חרדות.\ אם תרצה עוד מידע אשמח לכתוב לך .

אני צריכה עזרה.....אולצתי ללכת לפסיכולוג וכעת אני מחפשת..איך מוצאים ??למי הולכים?לאן איפה בבקשה תעזרו לי

אולצת? מה זאת אומרת אולצת? אני בכל אופן למדתי בחיים שכשמישהו הולך לטיפול בגלל שמכריחים אותו, חבל על הזמן ושום דבר לא ייצא מזה. בכל אופן, למצוא את יכולה דרך המלצות, דרך הפניה מרופא משפחה או דרך דפי זהב ובטח יש עוד גורמים שדרכם אפשר לפנות אבל זה מה שידוע לי..

אולצתי..הכוונה המנהלת של בית ספר..מכריחה אותי מאלצת אותי ללכת.... אני רוצה ללכת באופן פרטי..אז איך אני יכולה לבקש הפניה מרופא??

נטע שלום אני מסכים עם נטע שטיפול אליו מגיעים בלית ברירה גם נראה כך. אם אינך מרגישה שאת רוצה לקבל טיפול כדאי לדבר עם הוריך ולבקש את עזרתם בעמידה מול דרישות בית הספר. מצד שני, אם "אולצת" הכוונה שאת לא מאושרת מכך, אבל אולי מבינה שזה יכול לעזור לך, זה סיפור אחר. אני חושב שאם את בגיל בית הספר יש מקום לגייס את הוריך לצורך מציאת פסיכולוג מתאים. הם כמובן גם יוכלו לבדוק עלויות של טיפול פרטי מול אפשרויות בשירות הציבורי או קופת החולים. יש אפשרות גם להיעזר בשירות הפסיכולוגי של העיריה. אם תזדקקי להפניה פרטית באזור המרכז אוכל לנסות ולהפנות אותך. בכל מקרה, לטיפול בבני נוער נדרשת הסכמת הורים, כך שהם צריכים להיות מעורבים בעניין. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום! חברה שלי עזבה אותי בגלל מישהו אחר ואני עדיין בקשר איתה. אנחנו יוצאים לבלות ביחד, מקיימים יחסי מין וישנים ביחד ולה יש חבר אחר. כשהיא עזבה אותי הרגשתי בודד ובגלל זה אני עדיין בקשר איתה. היא בדגה בי ולכן לא נוכל להיות זוג יותר למרות שאני עדיין אוהב אותה. אני רוצה לשאול אותכם האם זה בסדר שאנחנו עדיין בקשר ואם הדבר הזה יכול להוביל למשהו רע? תודה.

איתן שלום אין כאן שאלה של טוב או רע. תלוי קודם כל מה אתה מרגיש כלפיה. אם הקשר הזה גורם לך להמנע מחיפוש קשר אחר ולכך שאתה ממשיך להיות קשור רגשית לחברתך לשעבר, זה בהחלט בעייתי. אני מבין את הקושי להיפרד, אבל סוג כזה של קשר עלול להיות כואב והרסני. מצד שני, אם אתה מרגיש שאתה מוגן ושמור, ופשוט נהנה מהמפגש איתה, לא בהכרח שיש בכך משהו רע. אתה כותב שאתה אוהב אותה, השאלה מה בדיוק עומד מאחורי זה. בעיקרון עובדה זו בפני עצמה מעידה על כך שהעניין מורכב ועלול להמשיך ולפגוע בך בהמשך. בברכה ד"ר אורן קפלן

לאחרונה אני במצב רוח רע,דאגה מן המצב הבטחוני,דאגה לפני ניתוח שעלי לעבור בעקבות פיגוע. הדבר מתבטא בסיוטי לילה כגון חלומות מפחידים.אך אני יכולה להקל מעל עצמי את המתח והחרדה?

היי רינה, את בוודאי עוברת תקופה לא קלה. במיוחד בהיותך פצועת פעולת איבה, אם הבנתי נכון. כל המצב עבור נכי צה"ל ונפגעי פעולות איבה הוא לא קל. אפילו יכול להיות קשה. אני מציעה לך לדבר עם מי שקרוב לך על איך את מרגישה, על הקשיים שלך, על הפחדים שלך. שיחות ותמיכה רגשית מצד אחרים קרובים יכולה להקל..לעיתים מספיק לדעת כי האחר הקרוב מבין או מקשיב או יודע ממה שעובר עלינו. את יכולה לגפ לפניות לעזרה מקצועית על מנת לבדוק יעילות של כדורים נגד חרדה במידת הצורך או טיפולים מסוגים אחרים להתמודדות עם המצב. בהצלחה

רינה שלום אני מבין מדבריך שעברת פציעה בפיגוע, ואם זה אכן כך את סובלת כפי הנראה מסוג של חרדה הקשור לפוסט טראומה. חשוב שתפני לטיפול פסיכולוגי ותקבלי עזרה הממוקדת באירוע שעברת ופעולות השיקום בעקבותיו. לא תמיד מעריכים מספיק את עוצמת הפגיעה בעקבות אירועים שכאלה. יש כיום מודעות ומומחיות רבה בתחום, את גם זכאית לקבל טיפול בתמיכת המדינה כנפגעת אירועי איבה, כדי לברר בביטוח הלאומי. תסמונת פוסט טראומתית עלולה להשפיע לטווח הארוך ולכן לא כדאי להניח שהזמן יעשה את שלו, כדאי לפנות לטיפול מתאים. באתר זה ישנו פורום שנקרא הלם קרב, בו ניתן להיעזר באנשים שעברו חוויות קשות דומות בנושא פעולות טרור ומלחמה. בברכה ד"ר אורן קפלן

למה כל המחשבות השחורות עולות לי לפנות בוקר בין ארבע לשש בבוקר בערך?כל לילה בין השעות האלה סתם דברים שוליים מטרדות היום יום נראים לי מפלצתיות בלי שום פרופורציה למציאות .ובבוקר כשאני קם לעבודה ובמשך היום הכל נראה באופן כללי תחת שליטה ופתיר.יש לי לפעמים טרדות מהיום יום שאני לא יכול לפתור באותו רגע או שזה לא תלוי רק בי אז אני מרגיש מין מתח קל שמלווה אותי עד שהבעיה נפתרת.וזה חוזר חלילה בקיצור לוקח ללב כל בעיה.שאלתי אייך אפשר להתמודד עם תופעה כזאת ?האמת שזה פוגע באיכות החיים שלי.האם קיימת תרופה לזה?

אני לא איש מקצוע. לעתים סובל מאותם תופעות בעתות לחץ ודכאון . נאמר לי שהפרעות שינה המתבטאות ביקיצה מוקדמת הינן סימפטום של דכאון. כשמצב רוחי משתפר התופעה חולפת. לאחרונה שמעתי ממספר אנשים במקום עבודתי שסובלים מאותם סמפטומים.

שלומי שלום השאלה מה מטריד אותך, מהם התכנים שעולים בשעות הבוקר המוקדמות, והאם אתה מתמודד איתם כראוי בשעות היום. הלילה דרך השינה והחלומות מביא לעיתים עיבוד של דברים שלא מקבלים תשומת לב מספיקה במהלך היום. לפני שבודקים איזו תרופה מתאימה לזה, כדאי קודם לבדוק מהו ה "זה" שמתקיף אותך בלילה. תוכל לפנות לייעוץ פסיכולוגי לבירור. עם יש מרכיב דיכאון אפשר יהיה להיעזר בתרופות נוגדות דיכאון, אבל כדאי לברר קודם כל במה בדיוק מדובר. אני מציע לך לשים מחברת ועט ליד המיטה ולתעד את המחשבות שעולות בשעות הבעייתיות. זה יוכל לעזור להבין יותר טוב את העניין. בברכה ד"ר אורן קפלן

דר' קפלן שלום רב, אני אם לבת שנה - תינוקת מקסימה אותה הנני אוהבת בכל ליבי!. יחד עם זאת, בתי נולדה עם בעיה קוסמטית קלה והדבר מדיר שינה מעיני. אני משוגעת על בתי ומעניקה לה את כל החום והאהבה שבעולם (לא מדובר כלל בדיכאון שלאחר לידה!) אך בד בבד איני חדלה להתייסר ולהאשים את עצמי בעינין.. אני מלאה במחשבות "טורדניות" וכל זאת בגלל אותו פגם קטנטן. אני מרגישה כואבת ומתוסכלת שבמקום לראות את נקודות האור (הרבות) שאצלה, איני חדלה להתעסק באותו פרט מציק. אני כל כך רוצה ללמוד "לקבל אותה" פשוטו כמשמעו לא בשביל עצמי כמו שלמענה!- איני רוצה שתגדל בתחושה שיש בה פגם וכמובן שברור לי שעד שלא אקבל אותה באמת כפי שהיא לא אצליח להנחיל לה בטחון עצמי. איני חדלה לכעוס על עצמי שבמקום ללכת עימה ולהתגאות בה, אני נבוכה בכל מפגש חברתי עימה. אין לי ספק כי שיחות עם פסיכולוג תעזורנה לי והינן הכרחיות למענה ולמעני, אולם כיון שאין כל סיכוי שאוכל לממש זאת בתקופה הקרובה, אודה לך אם תוכל לתת לי מעין "טיפים" ע"מ שאוכל סוף סוף להתחיל לעלות על הדרך הנכונה. אין דבר שאני רוצה יותר מאשר להיות עימה בחברת חברים, להישיר מבטי ולהיות האם הכי גאה בעולם וכואב לי(בשבילה) שבכל פעם אני נכשלת בכך מחדש, שלא לציין את קינאתי בחברותיי בעלות הילדים "המושלמים"..אני אדם מאד מאד פרפקציוניסט ורגיש ולכן לדעתי קשה לי ההתמודדות. האם יש איזשהי דרך לצאת מהמעגל הכואב הזה? אודה לך מאד על התיחסותך! בברכה, מיכל

מיכל שלום סביר להניח שמחשבותיך המטרידות אינן קשורות לילדה אלא לחלקים שלך עם עצמך. לפי מה שאת מתארת הילדה מקסימה ופגם קוסמטי קל לא אמור לשנות דבר בעתידה. לכל אחד יש פגם כלשהו, חיצוני או פנימי, ואם היא תהיה ילדה מאושרת ובטוחה בעצמה דברים רבים יכסו על אותו פגם קוסמטי. אם כך, כדאי לך לנסות ולהבין מהו השיקוף של אותו פגם קוסמטי של הילדה אצלך. יש נטייה פעמים רבות להזדהות עם הילד, כאילו הוא היה חלק או איבר נוסף של ההורה (ברמה סימבולית כמובן). הילד מגיע לעיתים גם כדי להשלים את אותם חלקים של ההורה שאינו יכול להשלים בעצמו, וישנה תקווה שדור הצעיר יהיה התשובה לכל מיני דברים. במידה ותצליחי לגעת בחלק הזה בתוכך שמקנא או נבוך גם בלי קשר לילדה. אינני יודע מדוע אינך יכולה לפנות לייעוץ, אבל אם מדובר בבעיה כספית אולי כדאי לפנות למרפאה לאם ולתינוק המצויה במרפאה הפסיכיאטרית של בי"ח איכילוב שם ניתן בוודאי לפנות גם במימון קופת החולים. יש בוודאי מסגרות נוספות מתאימות בשירות הציבורי. בברכה ד"ר אורן קפלן

היכן אפשר למצוא מטפל/ת בהפרעה זו אשר מתברר כי פסיכולוגים רבים אינם מכירים אותה? היכן אפשר למצוא מידע כתוב בנושא. מדובר על ילדה בת קרוב ל-5 שמתחילת שנת הלימודים סובלת מהפרעה זו. בתודה, אבי

אבי שלום כל פסיכולוג ילדים או פסיכולוג התפתחותי אמור להכיר את התופעה הנקראת גם מוטיזם אלקטיבי או באנגלית selective mutism (or elective mutism) תוכל למצוא חומר רב באנגלית בכל מנוע חיפוש ע"י הקלדת המונח הנ"ל, למשל ב www.google.co.il פניה לטיפול מתאים בכל תחנה לטיפול פסיכולוגי בילדים, תוכל להתייעץ בשירות הפסיכולוגי של העיריה או במכון להתפתחות הילד באזור מגוריך. בברכה ד"ר אורן קפלן

חשוב לדעת שלא קל לטפל במוטיזם סלקטיבי. ישנם משתנים רבים שקשורים להפרעה אותם חשוב לקחת בחשבון בבחירת הטיפול המתאים (והמטפל המתאים...) (דוגמת מועד תחילת הבעיה, הטריגר - אם ידוע כזה - לתחילת הבעיה, המערך המשפחתי ועוד). באופן כללי, הטיפולים שנחשבים יעילים הם טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, כאשר לעיתים יש צורך בשילוב של טיפול תרופתי נוגד חרדה (נתקלתי בילדה שטופלה משך שנים על-ידי מטפלים רבים ורק בשלב בו ההורים החליטו לבחון גם את הטיפול התרופתי חלה פריצת דרך משמעותית בטיפול). בנוסף מומלץ במקרים רבים מערך של טיפול משפחתי. בכל מקרה חשובה מאד הדרכה מלווה - הן להורים והן לצוות החינוכי בגן! (יש לדרוש זאת מהפסיכולוג המטפל). אגב, אם האילמות היא קיצונית ייתכן שכדאי לשקול להמשיך שנה נוספת בגן על-מנת שלא להתחיל כיתה א' עם קושי המשפיע מאד על ההסתגלות. שנה נוספת בגן יכולה להיות הזדמנות מצוינת לטיפול וכניסה ברגל ימין בשנה שאחרי. בכל מקרה צעד כזה חייבים לבחון יחד עם הפסיכולוג החינוכי שמלווה את הגן ולאחר עריכת אבחון מתאים.

אבי שלום, אני אם לילד בן 6 עם אותה תופעה של אילמות סלקטיבית.אכן כתוב מעט מאוד על התופעה ניתן לקרוא על הנושא באתר ערוץ המגזינים. מגזין משפחה טובה גליון 51 אייר תשס"ג. גם באתר זמן הורים שאלתי בעצת הפסכולוגית וקיימת תשובתה.אני עדיין בודקת בנושא . מקווה שעזרתי לך . אסתר