פורום פסיכולוגיה קלינית

אני יודעים שאנשים עם הפרעת זו או אחרת עשויים להיות עם אינטלקט וכושר אנאליטי גבוהים אבל עם אינטלגנציה ריגשית נמוכה. האם יש כאלהכ שהוגדרו בעלי פיגור שיכלי שהאינטלגנציה הריגשית שלהם גבוהה. שאול

שאול שלום יש אנשים שהוגדרו בעלי פיגור שכלי ויכולתם לאהוב ולהעניק גבוהה, כמו גם המוטיבציה והכוחות שלהם בחיים. סביר להניח בכל זאת שתהיה להם מגבלה במימוש דברים שנחשבים הישגיים בחברה בגלל בעיית הפיגור. השאלות הללו יעלו בעיקר במצבים גבוליים של פיגור. אני מעריך שבמצבים קשים של פיגור גם היכולת הרגשית מוגבלת יותר במונחים של אינטליגנציה רגשית. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום! אני מעוניין לדעת על קבוצת תמיכה (עם עדיפות לקבוצה של דתיים ) לאנשים עם חוסר בטחון עצמי וחרדה חברתית.האם למישהו ידוע על משהו כזה?

גדי אינני מכיר. כדאי אולי להתקשר למכונים פרטיים ומרפאות באזור מגוריך. אולי ידעו לכוון אותך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב! בני בן השנתיים וחצי מתעורר מידי לילה בבכי ומיד מגיע למיטה שלנו. אני ובעלי איננו יודעים מה לעשות כבר. בהתחלה, ויתרנו לו והוא ישן איתנו אך מאחר שזה היה מאוד לא נוח החלטנו לשים לזה קץ. כל פעם שהילד מתעורר, או אני או בעלי קמים אליו ומחזירים אותו למיטה אך כעבור כמה דקות הוא שוב בוכה וחוזר חלילה. הילד רוצה לישון איתנו במיטה או שאחד מאיתנו ישב לידו במיטה שלו (מיטת נוער) ויתן לו יד כל הלילה. מה ניתן לעשות??? אנא, עזור לי!

איילת, תשבו איתו ואל תדברו איתו. כמה לילות וזה אמור לעבור. עדי

תודה אבל זה לא עוזר.

איילת שלום בגיל שנתיים וחצי קשה להסביר לילד מדוע לא לחזור למיטת הוריו, כאשר האפשרות קיימת. בגיל צעיר יותר מיטת התינוק לא מאפשרת יציאה וזה יוצר את הגבול הטבעי. מאחר והילד כבר ישן במיטת נוער, יש אפשרות לקנות מחסום כמו זה ששמים ליד מדרגות למניעת כניסת ילדים, לשים אותו בכניסה לחדר ולהגביל כך את יציאתו. גישה התנהגותית זו עלולה לגרום מחאות בימים הראשונים אך אולי תשים גבול ברור יותר בין חדרו לחדרכם. לפי מה שאת מתארת כל נסיון מילולי להסביר את העניין לא יצליח כיוון שהוא באמת רוצה בקרבתכם. ההכרה בגבולות עשויה לשפר את המצב בוודאי עבורכם, אך גם עבורו. אני ממליץ לכם לנסות את הגישה ההתנהגותית הזו. יש אפשרות לנסות גם שאחד מכם ישן איתו בחדר בימים הראשונים, גם זה לעיתים עוזר, במיוחד אם המעבר למיטת הנוער התרחש לאחרונה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב שמי יוסי ואני חייל מזה שנה וחצי. לפני שאני מתחיל רציתי לומר לך שאחי התאבד לפני 4 שנים הורי גרושים מזה 17 שנים. לאחר מותו של אחי, אבא שלי לפני שנתיים מת ממנת יתר אח שלי היה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים הוא אהב אותי בצורה שאי אפשר להסביר הוא היה אבא בשבילי אח וחבר יקר ואני מרגיש עקב נסיבות מותו האטרגי מאין נבגדות כלפי. שאלתי היא כזאת אני נורא עצוב סגור ודי בודד דרך אגב גם לפני מותו ההיתי סגור מופנם אני גדלתי עם אמא קשה מה זה אומר צעקנית מרביצה ועד היום אני לא כל כך מסתדר איתה ונורא כועס עליה על שהכניסה בי שנאה כלפי אבא שלי שגם מאוד אהבתי ואמא שלי סבלה עם אבא שלי אבל אני מנסה להסביר לה שאיתי הוא היה טוב אבל היא לא מבינה ואפילו מקללת אותו אחרי שהוא מת ואני מסביר לה שהיא מקללת אותו היא לא פוגעת בו כי הוא כבר מת הוא לא שומע אותה אלא היא פוגעת בי אודה לך עם תוכל לתת לי עצה על המשך חיי עוד דבר אף פעם לא היתה לי מערכת יחסים עם בחורה אני נורא בישן למרות שבנות כן רומזות לי ואפילו לפעמים משאירות לי טלפונים אבל אין לי ביטחון והדימוי העצמי שלי מאוד נמוך ואני נורה מפחד מן הדחייה בתודה רבה יוסי

יוסי שלום אתה מתאר סיפור חיים מורכב מאוד ואפשר להבין את ההתלבטויות שלך. מאחר ואתה בצבא יש לך אפשרות לקבל טיפול פסיכולוגי במסגרת הצבא. אני מציע לך לפנות לקצין בריאות הנפש ביחידתך ולבקש הפניה לטיפול. הדבר לא אמור לפגוע בשירות הצבאי שלך, כל איש מקצוע שישמע את הסיפור שלך יבין זאת ויאמר בוודאי שרצוי שתקבל ייעוץ פסיכולוגי לאור כל מה שעברת. שינוי בדימוי העצמי, עיבוד האובדנים וכל מה שקרה לך ויחסיך עם אמך, כל אלו נושאים רציניים שדורשים זמן ומקום רציניים. פנה לקבלת עזרה ואל תשאר עם הדברים הללו לבדך. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בטיפול מזה שנתיים,השתנתי מאד בעקבות הטיפול...פתחתי את העיניים,המודעות שלי לגבי עצמי ולגבי הסביבה גדלה מאד...לעתים עדיין יש את הנפילות ולאחר מכן מגיעה תקופה טובה יותר שם אני מצליחה לצמוח ולהתקדם...בהתקופה האחרונה אני מרגישה אי נוחות במהלך הטיפול ...כל פעם אני מקלפת עוד ועוד קליפות....העניין מתחיל להימאס עליי מכיון שכל הזמן אני מגלה צצדים חדשים באופיי שקשה לי לקבל ולהתמודד....אתמול במהלך הטיפול המטפלת כל כך הקפיצה אותי בשאלות שלה לגבי ההתנהגות שלי בדבר מסויים שפשוט אני חושבת שבשביל מה אני צריכה לדעת ולדעת כל הזמן לגביי עצמי אני מרגישה שלא כל דבר צריך לברר ולנתח...אין לי כוחות להמשיך לחטט ...אני רוצה לציין שקשר שלי עם המטפלות ממש טוב אני מרגישה שאני ממש סומכת ומרגישה אמון מלא....ואין לי ספק שהטיפול שינה אותי מקצה לקצה... שכחתי לציין שהגעתי לטיפול בעקבות גירושין ודיכאון שנכנסתי אליו בעיקבותם...השאלה שלי אליך מה אני עושה מכאן, להמשיך או לא בטיפול...מצד אחד אני לא רוצה לברוח עכשיו...ומצד שני הכל נהיה כבד לי....עזור לי תודה ומחכה לתשובה.

היי, טיפול הינו תהליך קשה ודורש הרבה אנרגיה, למרות התרומה הרבה שיכולה להיות לו למטופל. אני מסכימה איתך שלפעמים אין צורך להמשיך טיפול שנים על גבי שנים ולעיתים מגיעים לעומקים מסוימים, וניתן לומר- עד כאן. מספיק לי. התעסקתי בכך מספיק , עכשיו יאללה לדרך ולפעול. לחיות. ואז באמת מפסיקים את הטיפול. ניתן גם לקחת הפסקה לתקופה של כמה חודשים או אם זה מלחיץ אותך אז תקופה של חודש חודש וחצי על מנת להתאוורר קצת מכל העסק. זה תלוי בך. אולי כדאי ששתתייעצי עם המטפלת שלך. תאמרי לה איך את מרגישה. אני בטוחה שהיא תבין את זה.

מתבלטת שלום השאלה מה הסיבה האמיתית למשבר הטיפול הנוכחי. האם באמת מיצית את העניין ועכשיו הגיע זמן לצאת קצת בכוחות עצמך החוצה, או שאולי להיפך, הגעת לנקודה חשובה ואולי קשה ואת מנסה להתחמק איכשהו מההתמודדות איתה. אני מתאר לעצמי שאת התשובה המתאימה למצבך תוכלי לקבל תוך דיון אמיתי ומעמיק בטיפול עצמו. נשמע שהקשר שלך עם המטפלת טוב ואין כל סיבה לוותר על השאלות הללו בתוך מסגרת הטיפול. סביר להניח שעצם קיום השאלות מספר משהו חשוב מאוד עליך שבין אם תשארי ובין אם תעזבי שווה לברר אותן. בברכה ד"ר אורן קפלן

הבת שלי בת שנתיים ותשעה חודשים. לפני כשבוע היא התעוררה באמצע הלילה בצרחות שיש לה נמלה במיטה, מאז היא לא מוכנה לשכב במיטה שלה לבד וגם איתי היא מוכנה לשכב רק לאחר דיונים ממושכים. הבעיה קשה יותר כשהיא מתעוררת באמצע הלילה ולא מוכנה לחזור למיטה (גם כשאני שוכבת לידה) והיא לא מוכנה לשכב בשום מיטה בבית וגם לא על השטיח או על המיטה שלנו.היא אומרת שהיא רוצה לעמוד עד שיגיע הבוקר והיא תלך לגן. הבעיה נמשכת כבר שבוע ואנחנו ממש סחוטים. נראה לי שכל זה התחיל בגלל עכביש שהיה על המיטה שלנו והלך לקראת הבן שלי בן החצי שנה ואני צעקתי לבעלי שיקח אותו משם.זה קרה שבוע לפני שהתחילו אצלה החרדות. מה לעשות?

חגית שלום מאחר ואת מזהה אירוע ספציפי שבעקבותיו החלה החרדה, יתכן שכדאי לפתור את העניין דרך אותו מוקד. אם היא חוששת מנמלים, אולי כדאי לעשות חשיפה במהלך היום לנמלים. ישנו משחק שנקרא "עיר הנמלים" שניתן לרכוש בחנויות משחקים, והוא כולל חלקים שקופים דרכם אפשר להתבונן בהתנהגות של נמלים. אפשר להראות לה נמלים בחוץ, להחזיק אותן ביד, לראות שהן חיות נחמדות ולא מזיקות. אולי אפשר למצוא בובה של נמלה בחנות וכו'. בקיצור, צריך לחשוב איך לידד אותה עם החרדה שהתעוררה ולהכניס אותה חזרה למיטה. אם המצב אינו משתנה רצוי להתייעץ עם פסיכולוג ילדים בנושא. בדרך כלל גישה התנהגותית כזו פותרת את הבעיה, אלא אם יש ברקע סיפור אחר שבגללו התעוררה החרדה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני בת 48 ומוצאת את עצמי בוכה המון ללא סיבה הגיונית בפרט בתקופות שלפני מחזור,(עדיין די סדיר) אין לי חיוך על הפנים וכמעט כל הערה גורמת לדמעה בזווית העין, זה מביך מאוד ואין לי יכולת לשלוט על כך באותו הרגע אתמול תהיתי האם אני צריכה טיפול פסיכולוגי או שמא זה ענין של הורמונים וגיל בכל מיקרה מה עושים זה מאוד מביך ולא נעים להקרין חוסר שימחת חיים ופנים נוגות תודה

אם זה לפני מחזור בעיקר- מדובר אולי על תסמונת קדם וסתית. מה לעשות וההורמונים משפיעים על מצב הרוח. משפיעים די הרבה אפילו. אולי כדאי לך לגשת לרופאת נשים ולשקול גלולות אם את לא לוקחת או כדורים אחרים שתיקחי בזמן הזה.

דליה שלום אני חושב שכדאי לשחזר ממתי התופעה הזו קוראת, האם השינויים במצב הרוח מתרחשים גם במועדים אחרים ועוד. בכל מקרה, הייתי מציע לך לפנות לייעוץ רפואי ופסיכולוגי משולב, למשל במרפאה לגיל המעבר, יש כזו בבי"ח איכילוב, שם יש בדיקה משולבת של רופא נשים ופסיכולוגית ובמידת הצורך אפשר לשלב אנשי מקצוע אחרים. בברכה ד"ר אורן קפלן

בת 45, נשואה עם ילדים. אני מדוכאת ומלאה פחדים וחרדות. אני נלחצת מכל דבר. הגעתי למצב של מחשבות יומיומיות על מוות. כל דבר שמרגיז אותי או לא מסתדר לי , הדבר הראשון שקופץ לי לראש בלי שאני שולטת בזה, זה שאני רוצה כבר למות. כבר לא איכפת לי מכלום. שום דבר לא מצליח ממש לשמח אותי, אני מנסה למצוא סיבות להמשיך לחיות אבל קשה לי למצוא. הדבר היחיד שעוצר אותי זה הידע על הצער שזה יגרום למשפחתי, וגם עדיין לא החלטתי איך כדאי לי לעשות זאת.

אנני שלום אני חושב שאי אפשר לטעות במסר שאת כותבת. את נמצאת במצוקה וכנראה לא יכולה כרגע לפתור את המצב בכוחות עצמך. בדבריך יש סימנים לדיכאון ואת צריכה לפנות בהקדם האפשרי לייעוץ וטיפול פסיכולוגי, ובמידת הצורך גם טיפול בתרופות נוגדות דיכאון. לא ניתן לכוון אותך במסגרת הפורום אולם אני לא חושב שכדאי לחכות. אני חושב שכדאי גם לידע את אחד האנשים הקרובים לך, אולי בן זוגך, על המצב, ולקבל תמיכה, הן ברמה היומיומית והן בקבלת העזרה המקצועית הדרושה. במידה ונושא האובדנות נעשה מיידי אנא פני בטלפון לער"ן או דרך האינטרנט לאחד מאתרי הסיוע כגון סהר http://www.sahar.org.il כמו כן יש אפשרות לקחת מונית וליסוע לחדר מיון של אחד מבתי החולים, הם יוכלו לתת עזרה מיידית. חשוב מאוד לזכור זאת גם ברגעים הקשים ביותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני נערה בת 14 ויש לי אחות קטנה בת 5. כל הזמן היא מציקה לי ומוציאה את קו האינטרנט מהתקע ואז האינטרנט מתנתק ואני צריכה להתחבר מחדש. היא כל הזמן נוגעת לי בדברים ורוצה כל מיני דברים שיש לי היא גם שוברת לי אותם וזה ממש מעצבן!!! היא מרביצה לי ומקללת. אמרתי את זה להוריי והם צועקים עליה אבל זה לא עוזר והיא ממשיכה לעשות את זה. את כל הדברים שהיא עושה זה בצחוק והיא אפילו צוחקת. יש לי יחסים טובים איתה: אני קונה לה מתנות, משחקת איתה בכל מה שהיא רוצה,מוותרת לה אבל היא ממשיכה. מה עלי לעשות כדי ללמד את אחותי לקח?... תודה רבה לך!!!!! סתיו

היי, אם המחשב נמצא בחדר שלך, תנסי לבקש מפתח ולנעול אותו עם מנעול. עדי

סתיו שלום מצד אחד ברור שזה מעצבן שאחותך עושה לך דברים כאלה. מובן שמגיעה לך הפרטיות שלך ושלא יפריעו לך. מצד שני באופן טבעי ילדה בת 5 איננה יכולה להבין ולחשוב כמו נערה מבוגרת בת גילך. סביר להניח שאחותך הקטנה אינו מודעת לגמרי למה שהיא עושה. יש כמובן חשיבות לכך שיסבירו לה, אבל כנראה שאי אפשר לצפות שהיא תבין כמו ילדה גדולה. צריך לנסות ולראות איך אפשר לפתור דברים ברמה הטכנית, כמו, לשים שקע אינטרנט גבוה יותר מהשגתה, ולהסביר לה שוב ושוב. אני מקווה שבעזרת הוריך הדברים ישתפרו עם הזמן. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני כבר שלושה חודשים נמצא במצב של דיכאון עמוק מסיבה לא רלוונטית.... אני לא יוצא הרבה החוצה...עם אנשים ורוב הזמן אני בבית רואה טלוויזיה בשבוע האחרון התחיל ליהיות אצלי מצב שאולי נראה משעשע אבל זה פשוט איום וונרא אני לא חי רגיל...אני לא יכול לבצע פעולות פשוטות כי כאילו אני מרגיש בתוך סרט...כאילו הכל צפוי... אני רק רוצה לשאול עם זה הגיוני שבגלל שאני רואה הרבה טלוויזיה ב3 4 חודשים זה טבעי שייקרה כזה מצב... בתודה רבה מיכאל

מיכאל שלום אי אפשר לתת לך תשובה מנותקת מהתמונה הכללית של מה שקורה לך. אתה כותב שאתה בדיכאון עמוק ובמצב כזה אתה חייב לקבל טיפול מקצועי, פסיכולוגי ותרופתי. מטפל שיכיר אותך באופן אישי יידע בוודאי להנחות אותך וגם לתת הסברים רלוונטיים על מה שקורה לך בדיוק. במידה ואינך מצוי בטיפול כעת פנה בהקדם לקבלת טיפול וייעוץ. בברכה ד"ר אורן קפלן

אבקש לקבל חומר בנושא מחלת פברומילגיה דחוף דחוך בתודה ניקי

ניקי שלום חפש בכל מנוע חיפוש תחת שם זה ותגיע לחומר רב. למשל www.google.co.il בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה לד"ר אורן קפלן מצאתי בעזרתך את מה שביקשתי ישר כוח

שלום! הבנתי שישנם קבוצות תמיכה ( והתנסות) לאנשים עם חרדת קהל. אני סובלת מחרדה בעת שאני נדרשת לדבר מול קהל, להציג פרזנטציות וכו'. האם הינך יכול להמליץ לי על קבוצה כזו? שיש בה גם התנסות אולי? תודה.

רוני שלום אינני מכיר קבוצה פעילה כעת, אולם ניתן לנסות ולהתקשר למכונים המפעילים קבוצות. בעיקרון, גם טיפול אינדיבידואלי עשוי להיות אפקטיבי והוא הרבה יותר נפוץ, ניתן גם להיעזר בהיפנוזה. שיטות התנהגותיות-קוגניטיביות עשויות להיות יעילות בטווח קצר יחסית, במקרים חריפים ניתן גם להיעזר בתרופות נוגדות חרדה. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי, אילו קבוצות מפעילות כאלו יש? ניסיתי טיפול פרטני, וניסיתי טיפול קצר מועד(התנהגותי קוניטיבי) אבל גם הוא לא עזר. אני מרגישה שאני רוצה לפתור את זה, זה כמו להסמיק ולהרגיש נבוכה שכולם רואים... אבל מצד שני ההרגלים שלי הנטייה שלי לברוח מסיטואציות כאלו משתלטים. אני לא מעוניינת כדורים, אני רוצה להשתנות מבפנים. בנוסף, כדורים גם עוזרים רק לאורך התקופה שבהם הם נלקחים, לא? רוני.

כבר הרבה זמן שאני חושבת על התאבדות ההורים שלי לא מבינים אותי יש לי הרבה חברים ואני ילדה די מקובלת אבל אני כל הזמן חולה יש לי המעי הרגיז וגם לפני כמה ימים כמעט התעלפתי ואמא שלי חושבת שהיא רופא ואומרת לי שזה בגלל המחזור אבל היה לי את אותו המקרה בתקופה שלא היה לי בא מחזור ......באחד מן הימים ירדתי במדרגות והרגשתי שנהיה לי כהה בעיניים ולא היתה לי שליטה על הגוף ישבתי על המדרגה נהיתי חיוורת נורא הרגשתי צורך להקיא חשבתי שאני ימות וההורים שלי לא מתייחסים לזה בחשיבות ויש לי כל הזמן כאבי ראש חזקים מאוד ואני לא יודעת מה לעשות כי להורים שלי אין זמן בשביל הבעיות שלי ואני חושבת שצריכה להיות סיבה לכל הבעיות הבריאותיות שלי! מה עליי לעושת?? והאם לדעתך יש קשר בין מה שקרה לי למחזור??? למרות שאני מכירה את הגוף שלי והמחזור אצלי עובר בשקט

רונה, תגשי אולי לרופא המשפחה שלך. הוא יוכל להסביר להורים שלך. עדי

מה הבעיה פשוט לקבוע תור אצל רופא המשפחה??? תסמונת המעי המרגיז לא גורמת לתופעות שאת מתארת. ייתכן וקשר יש למחזור, אם את מאבדת הרבה דם, באופן יחסי - זה גורם לאנמיה שגורמת לכאבי ראש וחולשה. אבל למה לנחש סתם? לכי לרופא.

היי רונה, אני מציעה לך לעבור בדיקות רפואיות מקיפות על מנת לשלול חסר ברזל או בעיות אחרות, פיזיות . אני גם שומעת ממך שהורייך לא קשורבים לקשיים שלך ולטענות שלך ושאת די לבד בעסק. וזה חבל. האם כל הקושי הוא סביב העניין הרפואי או שמדובר על משהו מעבר?? משהו אחר?

רונה שלום אני חושב שאת צריכה לקבל עזרה מקצועית בכמה כיוונים אפשריים. תסמונת מעי גס מלווה בתופעות גופניות שניתן להקל עליהם גם באמצעים פסיכולוגיים, לדוגמא, בהיפנוזה. אני חושב שבאותה הזדמנות יהיה אפשר לבדוק האם מצבי לחץ מגבירים את התופעות, מה שקורה לעיתים קרובות. במידה וכן תוכלי ללמוד שיטות להרגעה עצמית והתמודדות עם כאב, מה שיכול להקל על התופעות הלא נעימות שאת חווה. מאחר ואת השיטות הללו מפעילים פסיכולוגיים זו תהיה גם אפשרות לבדוק את מערכת היחסים שלך עם הוריך ובאופן כללי לתת לך תמיכה כדי להתמודד עם המחשבות הקשות עליהם את כותבת. לגבי מחשבות ההתאבדות, אני מציע לקחת את הדברים מאוד ברצינות ולקבל עזרה. גם אם זו לא עזרה מקצועית מסודרת אפשר לפנות לער"ן ולדבר עם אחד המתנדבים או ליצור קשר עם אתר סהר http://www.sahar.org.il בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לנו ילד קטן בן שנה ושמונה חודשים, הילד מקסים חברותי שמח ומאושר. הבעיה היא שלפעמים הוא מכה ילדים בגן ומושך בשערות שלהם. בדבר מתרחש בעיקר כאשר מנסים לפעול בניגוד לרצונו או לקחת לו משהו שהוא מחזיק. היכן הוא למד להכות בבית לעולם הוא לא נחשף להתנהגות כזו וגם מעולם לא ראה כזו בטלביזיה. מה ניתן לעשות, הדבר מעציב אותי ואת אישתי מאוד

אבי שלום לא בהכרח שמדובר באלימות כפי שקוראת אצל ילדים גדולים יותר. כדאי להתייעץ עם הגננת ולנסות לעקוב אחר המצבים הבעייתיים, ולהגיב בהתאם. יש להשתמש גם בגישות התנהגותיות שמחזקות אותו על שיתוף והתנהגות טובה, ונוזפות על התנהגות אלימה. זה תהליך שצריך לעבור אותו, ואולי קודם כל לנסות ולעשות רישום מה קורה באותם רגעים בהם מגיעה ההתפרצות. במידה ותחשוב שמדובר בתופעה חמורה שדורשת טיפול ניתן לפנות לייעוץ אצל פסיכולוג ילדים. בברכה ד"ר אורן קפלן

למרות שאני אדם די חברותי ולמרות שהייתי בהרבה מסגרות בחיי (בי"ס, תנועת נוער, צבא, אוניברסיטה) איכשהו, כנראה בגלל הלימודים הקשים שדרשו השקעה רבה והעובדה שיש לי בן זוג (לא הרגשתי אף פעם ממש לבד והרשתי לעצמי לוותר על חברויות), הגעתי למצב שהתנתקו רוב הקשרים, ונותרתי כמעט ללא חברים, וחשוב מזה, חברות טובות. את רוב הקשרים שהיו כבר לא ניתן לחדש ולמצוא חברים אמיתיים וקרובים בגיל מבוגר זה כבר קשה. אני מרגישה כשלון מבחינה חברתית.

עינת שלום אינני יודע בת כמה את, אבל אולי מדובר גם בתהליך טבעי שקורה במהלך החיים לאנשים רבים. עם זאת, השאלה כיצד את תופסת באופן אישי את מצבך כעת והאם ישנו חסך כלשהו. לא פחות חשוב, מדוע דווקא כעת מתחזקת התחושה הזו ואולי במהלך השנים היתה פחות מורגשת. את אומרת שמעולם לא הרגשת לבד ובכל זאת היה חשוב לך לשמור על הקשרים. אולי הקשרים אינם רק מהווים פתרון לבדידות אלא מסמלים משהו נוסף, למשל, את הרצף והזמן שעובר, חברים וותיקים מזכירים דברים שחשוב לזכור ולשמר. נשמע לי שתחושת הכשלון החברתי אינה בהכרח מרכז העניין. אולי כדאי לנסות ולהבין מה המשמעות של החברים ומה המשמעות הפנימית של הניתוק מהם. מאחר ואני לא בטוח שמה שאת מחפשת הוא רק את הקשר החיצוני ברמה הקונקרטית כדאי לך לעשות בירור פנימי מה קורה בפנים ומה משמעות תחושת הכשלון שאת מרגישה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אם אני אוכל להוסיף, אז אומר כי ישנן תקופות בחיים בהן אנשים משתנים, מסגרות משתנות, וחברים משתנים. זהו באמת חלק טבעי. מציאת חברים חדשים, במידה ורוצים יש חסר, היא באמצעות מסגרות חדשות בהן נמצאים וכדומה.

שלום רב לפסיכולוג הקליני! יש לי בעיה מאד מטרידה ומעט מוזרה לדעתי, אני לא מבינה את פשרה ולא מצליחה לשייך אותה לתופעה פסיכולוגית מוגדרת. אז ככה, אני בחורה בת 20 וחצי, דתיה, במשך חיי היו לי פעמים רבות רגעים בהם הייתי ביישנית ואולי אף חסרת בטחון, ב"ה עברתי כמה תק' מאז ומאד עבדתי על עצמי בעזרת שינוי גישה לחיים ומחשבותי בכל רגע- ואפשר לומר שכל התופעות שמוגדרות כ"חרדה חברתית" בלי עין רעה, לא פוקדות אותי יותר ואני שולטת בהם. ובכל זאת.....יש לי בעיה של קשר עין בצורה ממש מעיקה! דווקא עם זרים הבעיה הזו לא ממש מציקה לי, אלא יותר עם אנשים שקרובים אליי או כאלו שאני מעוניינת להתקרב אליהם ודעתם עלי קצת חשובה לי. זה מתבטא בזה שאני כל הזמן מסיטה את מבטי מהאדם עימו אני מדברת, אני מנסה לשלוט בזה אך לשווא...! זה גורם לי לדחות מעלי אנשים או להרחיק(שאולי זה הפחד שלי..) ואני בעצם במין מעגל של הרס עצמי במובן מסוים. כי קשר עין זה דבר חשוב מאד מאד בתקשורת בין אנשים, הוא מקרב בין אנשים ומגביר אינטימיות. עלי לציין למשל, שבפגישות ראשונות עם בחורים אני ממש "תותחה", אני מתקשרת טוב מאד עם אנשים מבחינה מילולית ומוצאת מכנה משותף עם אנשים רבים והשיחות זורמות. אני חושבת שב"ה אני בנאדם סימפטי ונחמד ואני לא מתביישת לגלות חיבה למישהו, אני נראית טוב והכל נראה בסדר...אז למה זה קורה לי? הפגישה הראשונה-שניה עוברת מצוין עם התלהבות וכו' ואז מגיע הרגע בו צריך להיות יותר מרוכזים, ממוקדים, להסתכל בעיניים, להפתח יותר ובעיקר להיות שלווים ורגועים. אני לא אדם היפראקטיבי כלל, אבל אני מגלה חוסר שקט ולא מצליחה להתרכז בשיחה, בסופו של דבר זה גורם לבחור להגיע למסקנה שאני בחורה מאד נחמדה, היתה המון התלהבות ודברים משותפים אבל... ואני יכולה להבין למה, כי אני לא נותנת לקשר להעמיק כי אני לא רגועה ולא יציבה לאורך זמן וזה פוגע מאד באינטימיות של הקשר. חוץ מהעניין הזה ב"ה אין לי שום בעיה עם אינטימיות או משהו דומה. עליי לציין כי הדבר קרה לי בעבר גם עם בני משפחתי(יש לי 4 אחים). אני לא יודעת אם זה קשור אך טוענים כי יש לי עיניים יפות אבל מה הקשר??? הבחור שאיתו התפרק לי הקשר, יצאנו 5 חודשים אבל הקשר נתקע בגללי..וזה כ"כ מבעס ולא נעים! ממש פדיחה.. אני לא יודעת אם גם זה קשור..אבל לבחור הנ"ל היו עיניים משגעות, יתכן ואני מקנאת בו ולכן קשה לי להביט בו? נשמע לי מוזר אבל אני לא יודעת מה לעשות.. סליחה על האורך ובבקשה תעזור לי !!!! תודה מעומק ליבי מראש! שלומית.

רציתי גם להוסיף, שאני מאד רגישה ללטישות עיניים וזה מפריע לי אם נועצים בי מבטים, גם כשאני עולה לאוטובוס יש לי תחושה כזו. וגם- באוטובוס, אני יכולה שעה לשבת מול בנאדם ולא אוכל לומר לך איך הוא נראה, אני נמנעת מלהביט בו מחשש לקשר עין מתמשך. בע"ה הקב"ה יעזור לי.................!

שלומית שלום כדאי לך לנסות ולשים לב אילו מחשבות עוברות בראשך כאשר את מנסה להישיר מבט ונאלצת להוריד את העיניים. נסי אפילו לעשות בדיקות בהם תישירי מבט ולאחר שלא תוכלי לעמוד בכך הקשיבי למחשבותיך ואפילו רשמי אותם. אין מדובר בתופעה נדירה אבל לכל אחד סיבות משלו ולכן חשוב שתביני קודם כל בעצמך במה מדובר. פעמים רבות יש מחשבות מטרידות שיכולות להתלוות למבט. אולי זה מפריע לך בצורה כזו או אחרת והזזת המבט עדיפה מאשר התמודדות עם המחשבות שעולות בעקבות המבט הישיר. יתכן שהרגישות לכך שמתבוננים בך קשורה לעניין, אבל יתכן שזו תופעה נוספת. אינני יכול לתת לך תשובה חד משמעית ואם זה מטריד ופוגע בקשריך הבינאישיים כדאי אולי לפנות לייעוץ פסיכולוגי בעניין. נסי לעשות את הבדיקה עם עצמך, רשמי הכל, אולי מה שיהיה כתוב על הדף אחרי כמה ימים יספר לך משהו שלא חשבת עליו קודם לכן. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם תופעה קיימת ? האם מקבלים טיפול תרופתי כמו אצל נשים ? אודה על תשובתכם המהירה

גליה שלום לידה הוא אירוע משמעותי מאוד. מקובל לחשוב שלדיכאון אחרי לידה יש שני גורמים, האחד פיזיולוגי, בעיקר הורמונלי, והשני נפשי/רגשי שקשור לשינויים הרבים המתרחשים עם ולאחר ההריון. מאחר וגברים אינם מושפעים משינויים הורמונליים כמו נשים דיכאון שמגיע לאחר לידה אצל גברים יכול להיות קשור לגורם השני. התמודדות וטיפול דומים לכל מצב של דיכאון אחר, יש צורך באבחון וטיפול פסיכולוגי, ובמידת הצורך גם פסיכיאטרי בתרופות נוגדות דיכאון. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני אמא לבת ,הסובלת מאותן תופעות שאת מציינת שחושבת שגם אני הרסתי לה את החיים,בזה שתמכתי בה לאורך כל הדרך לצערי ,הצעירים שלנו לא מסופקים מכלום, לכן אני חושבת שהאשמות הן כלפי האנשים הקרובים אליהם. בעתיד כשתתבגרי אולי תסתכלי על כל הנתינה הזו בצורה שונה אולי יש לך מטען רגשי אחר שאת נושאת ולכן את מאשימה את אימך לשוא וכלמודת ניסיון ,זה מאוד עצוב.

הי תמר אני מציעה שתקראי את התגובה האחרונה שלי ובו סיפרתי יותר .אני לא שונאת את אימא שלי ואני יודעת להעריך גם את הדברים הטובים שהיא עשתה ועושה למעני אבל לצערי היא אף פעם לא תמכה בי נפשית בשום רגע בחיי, אני לא חושבת שאני מאשימה אותה לשווא. הייתי רוצה להתגבר על המכשול הזה ולהמשיך הלאה אבל זה לא פשוט. חוץ מזה אני לא יודעת בת כמה הבת שלך אבל אם היא צעירה כבחורה מאוד בוגרת וחכמה ותאמיני לי שאני מכל הסיפור הזה יצאתי מכושלת ולמדתי להתמודד עם החיים גם אם זה לקח לי יותר זמן אני מציעה לך לעשות חושבים עם עצמך אני בחרתי להיות חברה של הילדים שלי ואני חושבת שאני עושה זאת למופת. אם הבת שלך אומרת לך דברים קשים תקשיבי לה היא מדברת ממצוקה היא רוצה לשנות דברים. אני הייתי אומרת לה את יודעת מה ? נגיד שכל מה שאת אומרת הוא נכון ואני הרסתי לך את החיים בואי ננסה לפתוח דף חדש בואי נראה איך אני יכולה לשנות דברים? איך אנחנו יכולות להתקרב כמו שאמא ובת היו צריכות להיות

אני כל כך זורמת עם ביתי,היא בת בכורה והיא מקבלת מעל ומעבר לבחורה בגילה,היא הספיקה לעשות דברים שבני גילה אפילו לא חלמו, אני מאוד ערה לכל מה שהיא עוברת,אני פתוחה לשינויים, אנחנו משוחחות אך היא לא משתפת אותי בכל דבר , יש לי תחושה שהיא בוחרת בדרך שונה,היא מרגישה שכל מה שהיא עושה והוא נכשל יש אשמים ואלו ההורים שלה שנתנו לה מעל ומעבר והיא מקטרת שכל הזמן גוננתי עליה.... ופינקתי אותה מודה על זה אני משלמת מחיר כבד..אכן עטפתי אותה בהמון חום ואהבה וזה מה שהיא משדרת לחברה .היא עצמאית ובעלת בטחון עצום זו בחורה עם יכולות שהיגיע ונמצאת בעמדה מאוד בכירה אך כשרע לה היא בוחרת בהאשמות אינני יודעת מה הקשר בינך לבין אימך, אך זה הזכיר לי במעט את המקרה שלנו לכן כתבתי לך אני מאוד רוצה לשלוח אותה לפורום שלlandmark אם שמעת עליו פורום זה הוא אמצעי להשגת אבחנות חדשות המאירות את הנחות היסוד המעצבות והשולטות בחיינו-ולהשגת המבנים הקובעים את החשיבה ,את הפעולות,את הערכים שלנו ואת סוג בני האדם אשר אנו יכולים להיות שוב אני מציינת שאינני מכירה את אימך אולי היא לא שמה דגש על הנושא הרגשי שלך וזה חסר אך עדין זה לא מאוחר להגיד לה מה את מרגישה ושאת מעוניינת שהיא תשתנה...........כי את בכל זאת אוהבת אותה

אורן שלום ביום שני הייתי במעבדת שינה הצלחתי לישון אולי 3 שעות זאת היתה הרגשה מוזרה בשבילי לישון עם כל האלקטרודות ודרך אגב ישנתי עם אלקטרודות באף. אני אדע בעוד כשבוע וחצי את התוצאות. יש לך ד"ש מד"ר שצקר איתי הוא אמר לי שאתם מכירים. רציתי לשאול אותך האם יש דרך למחוק מהזיכרון תקופה מסוימת או אדם מסוים?? אני חייבת לדעת אני מרגישה שאני משתגעת.

אורן אני פונה אליך מפני שקראתי את המאמרים שלך ואני סומכת עליך .

אן שלום אי אפשר למחוק תקופות מהזכרון וגם לא היה רצוי לעשות זאת אם היה ניתן. חשוב לעבד זכרונות ולהתמודד איתם. דברים שעברת הם חלק ממך, לטוב ולרע. אפשר להגיע למצב שבו חוויות קשות פחות מפריעות להמשך החיים. את נמצאת בטיפול ובסדרה של בדיקות, אני חושב שכדאי להתמקד בזה כדי לשפר את המצב. חזרת גם בעבר על התחושה שאת משתגעת ממה שקורה לך. חשוב שבתקופה כזו תהיי בטיפול באופן קבוע ותנסי שם לקבל עזרה וייעוץ מתאימים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, שני ילדי בני הארבע והשנתיים, צמחו למציאות של גירושין. (התגרשתי בזמן ההריון השני). לעת עתה הם אינם מעלים את הנושא ואינם שואלים שאלות ישירות לגבי המצב. האם עלי ליזום שיחה ישירה או עקיפה (ע"י משחק וכד') לגבי הגירושין או שמא עלי לחכות ליום שבו הם יפנו כלפי את השאלה בצורה ישירה? אני בטוחה שהם חשים שיש משהו שונה בתא המשפחתי שלנו. הם ילדים מפותחים ואינטליגנטיים. תודה מראש!

כשהתגרשתי היה בני הצעיר בן שלוש וחצי. בכל הזדמנות בה שוחחתי איתם על הנושא, לעיתים גם בלא ששאלו שאלות, חזרתי ואמרתי את מה שאני מאמינה בו עד היום- "נכון, המשפחה שלנו שונה ממשפחות רבות, אבל "שונה" איננו "פחות טוב". הוא יכול להיות גם "יותר טוב", ובכל מקרה "שונה" איננו "רע". הייתי יוזמת איתם שיחות מפני שהנחתי שאולי הם אינם יודעים או חוששים מפני העלאת הנושא. לא בהכרח שיחות ארוכות,לפעמים רק הערה קצרה. אחרי 11 שנים של תפקוד, אני יודעת שהגישה הזו היתה נכונה עבורם,בנוסף לכל החום והאהבה שקיבלו,ועודם. רק טוב לך.

נועה 47 תודה על תשובתך, היא מדברת אלי. אולי תוכלי לתרום לי עוד מנסיונך ולהציע לי איך מתחילים. האם פתאום בלי קשר לכלום לזרוק לחלל את הנושא? ממש לא ברור לי איך ליזום? האם לחכות לסיטואציה ואיזו? אני ממש זקוקה למספר אלטרנטיבות לצורך ההתחלה. האם יש לך רעיון? תודה מראש, מצפה לתגובתך. אורית.

אמא שלי היא אישה טובה שתעשה הכל למעני,כבוגרת אני היום מבינה שהיא פשוט דפקה לי את החיים או יותר נכון שיבשה אצלי המון דברים שגררו אחריהם קשיים רבים. היום אני מוצאת את עצמי בכל מפגש איתה ממורמרת עליה צועקת עליה ומתנהגת אליה לא יפה למרות שהיא כביכול באה לעזור לי אך במקביל היא עדיין ממשיכה להציק לי ומצליחה לעורר אצלי פחדים ותחושות מאוד לא נעימות. מה שאף אחד אחר לא מצליח לעשות. היא מסוגלת להוציא אותי מהכלים. אחרי שהיא הולכת לוקח לי כמה ימים להתאושש ממנה. כמובן שהיא לא עושה זאת בכוונה יש לה את הבעיות שלה עם עצמה אין מה לדבר איתה על טיפול בעצמה זה מקרה אבוד היא לא תלך לטיפול אין סיכוי כזה בעולם. מה עושים? היא אמא שלי אני לא רוצה שיעונה לה כל רע מצד שני אני מאוד כועסת עליה על הדרך בה התנהגה אלי בילדותי ובנעורי

לא שמתי לב וההודעה שלי קפצה...........היא נמצאת בנושא חשיבה חיובית ואני מאוד מקווה שתנסי לקחת את החיים בצורה חיובית יותר בטח תגידי שזה המילים של אמא שלך...........יכול להיות שאנו האמהות רוצות שיהיה לכן רק טוב - אז שיהיה לך המשך יום נעים תמר

היי שירי, אני כמובן לא יודעת במה ואיך אמא שלך הקשתה עלייך בנעורייך, אבל אני יכולה להבין את הכוונה שלך. לצערניו, אין בית ספר שמלמד הורות. ןחבל שכך. כל הורה עושה טועיות, אבל בעיניי חשוב מצד ההורה תמיד לדבר עם הילד , לא לכפות עליו דברים ולראות איך הוא מגיב לדברים. ליצור תקשורת פתוחה מלאת אמון, שכאשר לילד רע, הו ירגיש טוב ובטוח לפנות להוריו ולומר להם כי רע לו. כי הוא רוצה משהו שונה. צריך תשומת לב ללא חשש לומר זאת, וכו'. וההורים צריכים להיות אמפטיים ולתת לילדים שלהם את המרחב הזה להם הם זקוקים מאד.

שירי שלום קראתי כעת את כל התגובות הרבות שקיבלת, ואני חושב שזה לא מקרה שהיו רבות כאלה. לא קל להתמודד עם ההבנה שההורים אינם מושלמים, או אף יותר מכך, שיש בהם משהו הרסני. החלק הקשה ביותר בד"כ הוא להבין שאותו דבר חיצוני שנמצא בהם נמצא גם בך, לטוב ולרע. יש לאמך את הבעיות שלה כפי שאת כותבת, אבל מסיבות כאלה ואחרות, המפגש ביניכן נכנס אצלך אל "מתחת לעור" וגורם לך קושי רב. כנראה שאת צודקת, שהיא לא תפנה לטיפול, אבל אולי יש מקום שאת תפני לטיפול. התחושה שמישהו "דפק" או שיבש לך את החיים קשה, לא רק בגלל שיש כזה אדם בחוץ, ועוד אחד האנשים הקרובים ביותר אליך, אלא בראש ובראשונה בגלל החוויה שהחיים שלך דפוקים ומשובשים. זו הרגשה קשה בלא קשר לסיבה לכך. גם בגיל 35 הדברים אינם מקובעים ללא אפשרות לשינוי. אולי אם הדברים המשובשים והדפוקים יקבלו מקום, תוכלי פחות לכעוס על אמך ותת יותר מקום לדברים החיוביים שהיו אצלך בבית, הן מצד אביך, אך גם מצד אמך. יש לי הרגשה שסיפור חייך כפי שאת מציגה אותו כאן אינו שלם, ואני לא בטוח שאת מתבוננת בצורה מודעת לגמרי על ההסטוריה האישית שלך ועל מצבך כיום. במידה ואינך במסגרת טיפולית נשמע לי שבהחלט כדאי לפנות ולעבד יותר את מה שקורה לך בחיים, בכלל, ועם אמך, בפרט. בברכה ד"ר אורן קפלן

לשירי היקרה אני אמא לילדים בת 42 אני לא פסיכולוגית אבל הייתי רוצה לאמר לך מספר מילים. קודם כל אני מבינה אותך ולא שופטת אותך אבל הייתי מציעה לך קודם כל לנסות לשוחח עם אימך ולאמר לה את מה שאת מרגישה בצורה שקטה ועם רגש בלי כעס ולא לשכוח לאמר לה כמה את אוהבת אותה. שנית לסלוח ולשכוח אף אחת מאיתנו לא מושלם וידוע שכש סולחים מכל הלב נותנים לכל רגשות הכעס השלילים לצאת מאיתנו מה שתרם לשקט הנפשי שלנו נסי לסלוח ולשכוח דברי עם אימך אפילו תיכתבי בדף מיכתב שבו את כותבת כל מה שאת מרגישה ושהמיכתב יהיה מיועד לאימך אך אל תיתני לה אותו וכשיעבור הזעם קירעי את המיכתב וזירקי אותו יחד עם כל הרגשות השלילים. בהצלחה קרן

ב"ה הנני חולה נכה בשעור של 50% רפואי נפשי ו-75% אי כושר עבודה. (ביטוח לאומי) הלינק של מחלתי מתחיל במלחמת שלום הגליל שם קיבלתי "סטרסר וואור". , אני מחפש מומחה בתחום "הלם קרב" לשם הכנת חוות דעת רפואית משפטית. בברכה.

צביקס שלום אולי כדאי לפנות לפורום הלם קרב באתר זה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב השבוע הודיעו לי שיש לי מחלה סופנית, וכפי הנראה נותרו לי כ: 6 חודשים לחיות. שאלתי: יש לי 2 בנות אמנם מבוגרות (21-25 ) הן קשורות אלי מאוד ואני לא יודע איך לנהוג איתן במקרה זה. אני מאוד חושש שלאחר מותי הן לא יוכלו להמשיך בחיי שגרה, ויעברו משבר. נכון להיום הן עדיין לא יודעות על המחלה שאלתי איך לנהוג איתן? בתודה מראש פלג

פלג שלום צר לי לשמוע על המחלה שנתגלתה. אני חושב שבמצב שנוצר כדאי לעשות את הדברים תוך כדי התייעצות של ממש, לא דרך האינטרנט, הן עם פסיכולוג והן עם עורך דין, כדי לתכנן בצורה מיטבית את צעדיך הבאים, באופן שבאמת יתאים לצרכיך ונטיותיך האישיות. בהחלט יש מקום לשתף את בני המשפחה הקרובים, אולם כדאי לתכנן את המהלך עד כמה שניתן בעזרת ייעוץ מקצועי. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר שלום רב תודה בעד התשובה. צוואה הכנתי אצל עורך-דין. והפנה ליעוץ אישי מכוון שהנושא חשוב מדי כדאי לענות עליו באינטרנט. ושוב תודה פלג

שלום אם תינוק מפתח סימנים ראשונים של "התקשרות נמנעת" האם ומה ניתן לעשות על מנת לתקן את המצב? זה מאוד חשוב לי, אז אשמח לתשובה מהירה ומדריכה ככל שניתן. תודה, סנדרה

סנדרה שלום את מדברת במונחים של אבחנה ולא בתיאור של ממש במצב. אני גם לא חושב שניתן יהיה לתת לך עזרה באינטרנט, כיוון שכדי לאבחן התנהגות חריגה של תינוק צריך לבדוק אותו באופן אישי ופיזי. אני מציע לך לפנות לקבלת ייעוץ מקצועי, ראשית אצל רופא הילדים ובטיפת חלב, אפשר גם במכון להתפתחות הילד. אחרי בדיקת הילד תוכלי לקבל הנחיות הרבה יותר מדוייקות במידה ואכן ישנה בעיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום הפניתי אליך בתחתית העמוד שאלה בנושא בחילות ותשובתך חסרה. אני אודה לך אם תגיב לשאלתי. תודה איתמר

אכן דילגתי בטעות. עניתי כעת.

אני מבקש לדעת יותר על הכדור...אם יש מישהו שהשתמש בהם ומכיר את תופעותיהם...

אני משתמשת בצפרמיל כבר יותר משנה. יש לי רק דברים טובים לומר על התרופה הזאת. חיי השתנו ללא הכר ולא חשתי בתופעות לואי. ממליצה!!

עדיף שתפנה את השאלה לפורום פסיכיאטריה-שם תקבל תשובה הן מד"ר הידש הפסיכיאטר המקסים והן מהמשתתפים(מקסימים לא פחות...)-בוא אלינו!

אייל שלום אני מציע לנסות ולפנות לפורומים רפואיים שעוסקים בתרופות. בברכה ד"ר אורן קפלן

אייל אני נוטלת ציפראמיל כחצי שנה ומאוד מרוצה. ההרגשה השתפרה פלאים. עם זאת החיסרון של התרופה הוא שלוקח בערך חודש עד שהיא מ-ת-ח-י-ל-ה להשפיע, ובהתחלה היו לי גם בחילות נוראיות. אם עוברים את השלב הראשוני הזה, אז התרופה משפרת את ההרגשה מאוד. בהצלחה

ישנה סברה הגורסת כי נטיה מינית הינה תכונה מולדת. האם העובדה כי תאום אחד בעל נטיה מינית אחת והשני בעל נטיה אחרת אינה סותרת סברה זו?

רחלי שלום אין כיום כל עדות רצינית וחותכת לכך שיש השפעה גנטית לגבי נטייה מינית, ועל כל עדות כזו יש בוודאי אחרות שנוגדות אותה. בכל מקרה, קשר בין תאומים זהים בנושא רפואי הרבה יותר חזק מאשר לגבי נטיות פסיכולוגיות או נפשיות ולכן בכל מקרה אני לא חושב שאלו עובדות שמספקות מידע משמעותי כלשהו. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר שלום, אני מנסה למצוא לבקשתו של מישהו שאני מכיר שם של פסיכולוג קליני או פסיכיאטר שיוכל לתת לו חוות דעת בשביל הצבא. מדובר בחייל בשירות סדיר. לפי מה שבדקתי מותר לחייל לקבל חוות דעת / ייעוץ אך לא טיפול. האימייל שלי הוא: [email protected] תודה,

אלון שלום בעקרון כל פסיכיאטר או פסיכולוג קליני מוסמכים יוכלו לתת חוות דעת כזו. אישית אינני עוסק בסוג כזה של אבחונים, אולם יש אנשי מקצוע רבים בתחום זה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לך. שמי טל ואני בת 30 בזמן האחרון אני נוטה להסמיק בסיטואציות שונות כשאני בחברת אנשים. ולפעמים אני גם מרגישה שקשה לי מאוד להמשיך לדבר ובזמן זה ליבי פועם בחוזקה. אציין שהקושי בדיבור והאצת פעימות הלב יכולות להתרחש גם שאני מדברת בטלפון עם אנשים מסוימים. אוסיף ואומר שתופעה זו התרחשה אצלי לפני הרבה שנים בערך בהיותי בת 16-17 . מה קורה לי שזה חוזר אליי?

היי, אין לי תשובות - אני מוצאת לנכון להגיב מתוך הזדהות לתופעה כיוון שגם אצלי מתרחשת תופעה זו פחות או יותר במרווחי הזמן שציינת. אני מניחה שמדובר בחרדות או במשהו שקשור בבטחון העצמי. גם אני "מתה" שזה ייעלם כבר..

טל שלום אני מתאר לעצמי שאת התשובה לגבי הסיבה מה קורה ומדוע ההסמקה חוזרת כעת ניתן יהיה לתת רק בצורה של דיאלוג איתך. אולי אינך מצליחה להגיע כעת לתשובה ברורה, אבל בבירור פסיכולוגי בוודאי אפשר יהיה להגיע לקצה חוט. בכל מקרה, עם ובלי הבנה מדוייקת, ניתן להגיע לשיפור במצב בעזרת כלים פסיכולוגיים שונים. לדוגמא, טיפול התנהגותי-קוגניטיבי והיפנוזה יעילים למיתון של הסמקה. במידה ואת מרגישה שזה חלק מסיפור רחב יותר יתכן שכדאי להיכנס למסגרת טיפול ממושכת יותר ולטפל במקורות הבעיה, ותוך כדי כך גם בהסמקה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר, קוראים לי יעל ואני בת 16 עוד מעט. לאחרונה היו לי 2 סיוטים בהם אבי,אליו אני מאד קשורה,חולה במחלה סופנית ונפטר. בחלום אני עוברת דרך העצב,אבל במובן מסויים אני לא עוברת אותובאופן מלא,אולי מפני שאני יודעת שאני חולמת. אני לא מבינה מדוע יש לי את הסיוטים האלו.הקשר ביני לבין אבי לא השתנה בזמן האחרון,וגם עם אימי המצב זהה,בלי בעיות מיוחדות. לפעמים כשאני הולכת ברחוב אני חושבת על דברים זהים,ואז אני מהר נושכת את הלשון,וטיפשי ככל שזה נשמע,אני מחפשת עץ לנקוש עליו 3 פעמים וממהרת לסלק את המחשבה מהראש כאילו עשיתי משהו רע. מה המקור למחשבות אלו?

יעל שלום פירושם של חלומות אינו קונקרטי. כלומר, גם אם חלמת דברים מסויימים על אביך הם לא בהכרח מתייחסים ספציפית למה שנראה, אלא יש חידה מוצפנת סביב החלום. יתכן שהוא קשור לקשר שלך עם אביך, ויתכן שאפילו לנושא אחר לגמרי. בטיפול פסיכולוגי עוסקים פעמים רבות בפיצוח החידה שבחלום. אני מבין שהוא מטריד אותך, ואולי כדאי לחשוב אסוציאטיבית במה עסקת רגשית בתקופה האחרונה באופן כללי, ואולי תעלי על ההקשר בו החלום הופיע. בכל מקרה את מספרת על מחשבות טורדניות שיש לך בתקופה האחרונה שהם ביטוי לסוג כלשהו של חרדה, וכנראה שאת עסוקה במשהו. מה זה בדיוק, רק את יכולה לדעת, ואם תרגישי שזה נחוץ תוכלי לפנות לטיפול פסיכולוגי כדי לשאול את השאלות הללו בצורה יותר מאורגנת. בברכה ד"ר אורן קפלן

בננו בן ה-7 מאובחן כאוטיסט סעלמ תפקוד גבוה ומטופל מזה כשנה בריספרדל. רציתי לקבל מידע על התרופה בהקשר זה - תופעות לוואי, יעילות, מינונים וכו'

רותי שלום אנא פני לאחד מהפורומים הרפואיים. כדאי להתייעץ עם פסיכיאטר בנושא. בפורום זה אנו עוסקים רק בטיפול פסיכולוגי באמצעות שיחות. בברכה ד"ר אורן קפלן

מקווה שזה המקום הנכון ושתוכלו לתת לי עצה מועילה. זה הסיפור: בחור בן 30, משתמש באופן יומי בחשיש וקוקאין הולך לעבודה אבל לא ממש מתמיד גר אצל ההורים וחי על חשבונם ההורים והאחות היו בפגישת יעוץ באל סם אבל בתכלס לא נתנו להם שום פתרון -אמרו שלהעיף אותו מהבית זה לא טוב ושכדאי ללכת לפסיכיאטר. הבחור כמובן מכחיש ואומר שהוא משתמש לעתים נדירות ולא מוכן ללכת לפסיכיאטר. מה עושים? האם יש אגודות נוספות שיכולות לתת עזרה או ייעוץ? פסיכולוגים שמתמחים בנושא?

היי גליה, אם הבחור לא מסכים שיעזרו לו, לא תוכלו לעשות הרבה. עדי

גליה שלום בהחלט כדאי לקבל ייעוץ בנושא. אם הבחור מכחיש ואינו משתף פעולה יש עדיין אפשרות שההורים יקבלו ייעוץ. מכון גרין של הפסיכולוג דוד גרין עוסק בתחום התמכרויות. אפשר גם לחפש באינטרנט אחר אגודות ותמיכה הדדית בתחומים הללו. בנושאים הללו הזמן אינו עושה את שלו, וכדאי לפנות בצורה אקטיבית לטיפול וקבלת עזרה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אחרי פסילת רשיון נהיגה ארוכה ניגשתי למבחן במשרד התחבורה "מכון הארבעה" לפי דרשית משרד הרישוי. שם נקבע כי לא יותר לי לנהוג יותר עקב "אי התאמה אישיותית" היתי שמח לקבל אינפורמציה על גופים שמיעצים.מטפלים בנושא הנ"ל תודה

שלום אינני מכיר מספיק את הנושא. מדובר במבחנים ואבחונים פסיכולוגיים שמועברים לפי קריטריונים מסויימים וכדאי לברר עם משרד התחבורה מה הסיבות להפניה לבחינות הללו ומי הגורמים שאליהם אפשר לפנות לערעור. אני מתאר לעצמי שיש גם גורמים משפטיים המתמחים בנושא. קצה החוט נמצא סביר להניח במידע שתקבל במשרד התחבורה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום בוקר טוב, יש לי שאלה, אני יודעת שזה לא קשור לפורום הנ"ל, אבל אני אשמח לקבל הסבר לגבי התהליך של שיבוט ילדים. מה זה אומר ? (פשוט בפורומים אחרים שכן קשורים, יש בעיה ,אף אח לא ממש ידע להסביר) תודה מראש, ויום טוב ליאת

ליאת שלום מדובר על תהליך המשתמש בעקרונות של הנדסה גנטית בו מפתחים תאים חדשים על סמך מבנה DNA הזהה להורה בודד. אין צורך בזיווג אלא בשכפול מלא של דמות האם, ולכן מתעוררות כאן סוגיות אתיות בעייתיות מאוד. יש לא מעט חומר על הנושא באינטרנט. היכנסי למנוע חיפוש כלשהי וכתבי שיבוט. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב אני סובל מבחילות במשך כל היום בלי שום קשר למה שאני אוכל למרות שלפעמים גם אוכל לא עושה לי טוב. עשיתי בדיקות רפואיות, ונמצאה לי בעיה קטנה שלא מסבירה את הבחילות הללו. זה מאוד מטריד, אף אחד לא מבין את הסבל הזה ולמה לא מתחשק לי לצאת, לעבוד. אני מיואש מאוד. כבר חשבתי לפנות לפסיכיאטר, כי שמעתי שלפעמים יש קשר לבעיות נפשיות, אבל אני בחור רגיל , או לפחות הייתי כזה עד לפני חצי שנה כשהתחלתי לסבול מהבחילות. יכול להיות קשר לבעיה נפשית למרות שהכל בסדר אצלי? ואיך מגיעים לפסיכיאטר? מקווה לעזרה איתמר

איתמר שלום יש אפשרות להתמודד עם הבחילות בכלים פסיכולוגיים בשני כיוונים אפשריים. האחת היא במידה ולבחילות יש רקע נפשי. הדבר נפוץ למדי, תופעות של חרדה לדוגמא מלוות פעמים רבות בתחושות לא נעימות בבטן. לא סתם קיים הבטוי "תחושת בטן" בהתייחס לרגשות מסויימים שעולים לעיתים. לפיכך טיפול פסיכולוגי בו יהיה מקום לעולמך הרגשי והפנימי עשוי לעזור. כיוון אחר הוא טיפול בהיפנוזה. כאן לא משנה האם המקור רפואי או נפשי, בכל מקרה הטיפול בהיפנוזה עשוי לעזור. תוכל לקרוא יותר בנושא בקישור הבא: http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

כבר יותר משנה אני הולכת לטיפול. רציתי להפסיק את הזלילות אבל זה לא עזר. כבר לא יכולתי להתאמן כ"כ הרבה כמו פעם בגלל הלימודים, אז התחלתי להקיא... וכל זה במהלך ה"טיפול"... שילמתי על הטיפול הזה במהלך השנה האחרונה יותר משעלתה לי שנת הלימודים באוניברסיטה... ובנתיים אני לא מצליחה להתגבר על הזלילות ומקיאה ומקיאה... חס ושלום רק לא להשמין. אני לא מבינה בכלל מה הטעם בטיפול רק מדברים ומבינים דברים אבל בפועל שום דבר לא מסתדר ולצערי במקרה שלי אף הסימפטומים התדרדרו... רק תסכול קיבלתי מהטיפול הזה והודעתי למטפלת שאני מפסיקה בשבוע הבא. היא כמובן מתנגדת... איך לכל הרוחות היא יכולה לטעון שזה יעזור אחרי שבשנה האחרונה הקאתי יותר מתמיד? היא לא עוזרת אבל היא שקרנית כשטוענת שכן תעשה זאת!!! עוד לא ראיתי דבר כזה- שילמתי כ"כ הרבה כסף עבור משהו שלא ברור לי מה נתן לי-"טיפול" ובסופו של דבר לא נפתרה בעייתי. זה ממש לא יאומן...

א. שלום השאלה לאן את ממשיכה מכאן ומדוע לדעתך שום דבר לא עוזר. האם יש משהו שעשוי לעזור לך, האם יש לך באמת מוטיבציה לעשות שינוי. בניגוד למודל רפואי אין כאן מצב שאת מקבלת תרופה והכל עובר. בסופו של דבר את תצטרכי לעשות את השינוי. טיפול פסיכולוגי שלא מועיל בדבר במשך שנה שלימה מעורר תהיות. השאלה האם באמת אין כל שינוי בחייך. יתכן למשל שאמנם נושא האכילה לא נפתר, אבל את נמצאת כיום במקום אחר מבחינת התובנה והמוכנות שלך לשינוי, ונדרש עוד זמן. תהליכים כאלה, במיוחד בנושא הפרעות אכילה, לוקחים זמן. עם זאת, אם הטיפול באמת לא תרם לך דבר במשך שנה שלימה יש מקום לחשיבה על שינוי במסגרת. נשמע שאת בהחלט זקוקה לטיפול וכדאי להמשיך בין אם במסגרת הנוכחית או בין אם במסגרת אחרת. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני מחפשת ללא הצלחה חומר על הפרעת אישיות הסטריונית (הדבר היחידי שכן מצאתי http://www.selfdiscovery.co.il/art-8.htm#6). אולי מישהו יודע איך מאייתים את זה באנגלית? או מישהו יכול להסביר לי על זה כאן בפורום, או להפנות אותי לקישורים מתאימים? תודה מראש (אני לא בטוחה שזה הפורום המתאים, אם לא אז סליחה)...

יש חומר רב באנגלית Histrionic Personality Disorder בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר יקר, בהמשך להתכתבויותנו מה-18/1, לאחר שהתברר שאין בעייה גופנית, כדי להתחיל טיפול מסוג כל שהוא בנושא חרדות, למי / לאן פונים?

ישי שלום פונים לפסיכולוג קליני, יש רבים שמטפלים בחרדה. ניתן לפנות דרך השירות הציבורי לקופת החולים או למרפאות בריאות הנפש, או באופן פרטי ע"י המלצות של חברים, מאגרי מידע כמו דפי זהב וכד'. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי נתקלתי אתמול בבן אדם שאני מכירה וקצת מעריכה את דעותיו. הבן אדם הזה אין לו שום השכלה בנושא בריאות הנפש אם כי הוא משכיל בנושא אחר וכנראה שהוא מתעניין בנושא. הוא גם מצא עבודה כאב בית באיזשהו מוסד. דיברנו על משהו והוא השתמש בטיעון הידוע: המחקרים מראים...... פעם כתבת לי:".....לפחות המחקרים מורים על כך שהצלחת או כשלון טפולים בפסיכולוגיה לא קשורים כל כך לשיטה אלא לתהליך שנוצר ול"כימיה" שישנה בין המטופל למטפל. זה באמת לא חייב להיות נכון לגביך." שאלתי היא: אם אכן המחקרים מורים על דברים שלפחות לפי מה שכתבת באמת לא חייבים להיות נכונים לגבי כל אחד, מדוע משתמשים בהם כבסיס לשיטה? גם הנסיון המקצועי של המאבחן בא אחרי שהוא קרא מחקרים שלא חייבים להורות על דברים שיהיו נכונים לגבי כולם. האם אין דברים יותר אמינים להתבסס עליהם פרט למחקרים שמראש לא חייבים להורות על דברים שנכונים לגבי כולם? יש לי עוד שאלות בנושא אבל אני אדחה אותן בשלב זה כדי לאפשר לך להתמקד בשאלה האת. תודה מראש על התשובה.

ל שלום העולם המודרני פועל בשיטה סטטיסטית. כמעט ואין נושא לגביו יש וודאות מלאה. המחקרים נותנים תשובה נכונה בהסתברות מסויימת. ככל שהיא גבוהה יותר, הסיכוי להצליח בכיוון הזה גבוה יותר, אבל לא וודאי. אם היתה שיטה יותר מדוייקת באופן אינדיבידואלי בוודאי שהיה כדאי להשתמש בה, אבל בינתיים אין אלטרנטיבה אחרת להכללה. אדם שמכיר את עצמו יכול לקבל החלטות לא רק על סמך מחקרים אלא גם ע"פ תחושותיו האישיות וכך לשלב בין ידע אוניברסלי ולהיבט אישי. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר קפלן שלום אתה לא קולט שההסתברות מפספסת את הפרט. כמו כן אתה לא קולט שבן אדם לא יכול תמיד לשלב בין ידע אוניברסלי להיבט האישי ולקבל החלטות ע"פ תחושותיו האישיות, כי פסיכולוג אחד שמאבחן אותו בצורה שטותית ומערכת שלמה שמקבלת החלטות עבורו , לא תמיד מתעניינים בתחושותיו האישיות. יש נהלים כתובים בספרים ומשום מה על סמך אני לא יודעת מה, אולי על סמך הנורמה שטיפול כזה לא יכול להזיק, מכניסים בן אדם המום שגם הגרון שלו קרוע, וקשה לו לדבר, לטיפול פסיכולוגי , בלי להתעניין במחשבות שעוברות לו בראש, בלי להתעניין ברצון שלו, בלי שהוא ידע למה הוא בדיוק נכנס. כנראה שפסיכולוגים קליניים רק יושבים ומהנהנים , אבל לך תדע במה התמחו פסיכולוגים אחרים ומה הם מכניסים לטיפול שלהם, בשונה מפסיכולוגים קליניים? נניח שלתת פסיכולוג שרק ישמע את הבן אדם ולא יחלוק על תחושותיו האישיות זה תקין. אבל למה זה לא תמיד מסתכם בזה? אתה מתאר לעצמך שהתחושה האישית של המטופל משתנה כשהוא בעימות עם עצמו , עם הפסיכולוג ועם הסביבה כשהוא צריך לבוא לטיפול שבעיקר מכאיב לו? האם לפסיכולוגיה יש כלים להתמודד עם פאשלות קטנות שהיא מייצרת? האם יש פסיכולוג (פרט לך אולי) שישאל את המטופל, אם הוא רוצה להפסיק את הטיפול? האם גם כאשר מטופל כנ"ל נמצא בטיפול בעקבות גורם ששלח אותו לשם,הוא נחשב כמי שבא לפסיכולוג מרצונו וכמי שיגיד כשהוא ירצה להפסיק? בברכה ל

שלום, אני בת 27, כבר שבע שנים בולימית. לא מצליחה להפסיק. זה התחיל בצבא, ומאז אני מקיאה כל יום, לפחות פעם אחת, למעט שתי הפסקות של כחודש ימים כל אחת, לא הפסקות רצוניות - זאת אומרת, פשוט הפסקתי להרגיש את הצורך לאכול ולהקיא בשתי הפעמים האלו, והלוואי ויכולתי למצוא את הסיבה לכך. המחלה הזו הורגת אותי ומשביתה כל דבר טוב אצלי. נמאס לי לשקר לכל העולם ונמאס לי למצוא את עצמי עם הראש באסלה כל הזמן, ונמאס לי מתחושת ה"סמרטוטיות" אחר כך. אני רוצה לחיות. אני חייבת עזרה. הבעיה היא שאין לי כסף ללכת לטיפול. אף אחד מהקרובים אלי לא יודע, אפילו לא החבר שלי, ואני לא מוכנה לספר בשום אופן לאף אחד... אפשר לקבל עצה? תודה שקד

שקד, אי אפשר לטפל בבולמיה בלי לטפל בבולמיה. מהנסיון שלי והייתי גם בולמית קשה במשך מספיק שנים חלק מהסימפטום של הבולמיה הם השקרים וההסוואות. כל ההפרעה הזאת מתבצעת מאחורי הדלת הסגורה, עם הראש באסלה ומשאירה אותך לבד בסופו של דבר עם הצחנה. את חייבת עזרה, אבל אין לך כסף לטיפול, אז כל מה שנותר זה לחשוף את המחלה ולתת לעצמך לקבל את התמיכה הן הכלכלית והן הנפשית כדי לנסות להילחם בהפרעה. גם אני שנים רבות לא הייתי מוכנה לספר לאף אחד, עד שהבנתי שבלי לספר אני בחיים לא ינצל. המחלה הזאת הורגת וגורמת לתחושת חולשה פיזית ונפשית, היא מעכלת כל חלקה טובה. העצה היחידה היא דווקא זאת שאת יודעת, אבל אולי עדיין לא מוכנה להשלים עימה, לספר, לחשוף ולקבל את היד שתושט לך ואת דרך היציאה שתפתח לך. אני יודעת שלפני שנחשפתי פחדתי, הייתי היסטרית ולא הבנתי, איך אני יכולה לגלות את הסוד הנורא, פתאום כולם ידעו עד כמה אני מגעילה, אוכלת ומקיאה ומאוד חולה. אבל כשעשיתי את זה הרגשתי הקלה, במילא כולם יודעים משהו בסביבה, מנחשים שמשהו לא בסדר אצל הקטנה. אין מצב שאת מקיאה 7 שנים ואף אחד לא יודע. אולי מטאטאים, אולי מסתירים, אולי לא אומרים, אבל יודעים וזה מקשה יותר על הענינים. תתפסי אומץ, תספרי, לא לכולם, למי שתבחרי ותשיגי לה עזרה, כי את ראויה. יש חיים מאחורי הבולמיה, הם מוסתרים מתחת הסוד הנורא, אבל הם עדיין שם, מחכים להתראה ולשעה הנכונה. אני כבר 9 חודשים נקיה ועוד היד נטויה, עם טיפול ותמיכה ועזרה נכונה. שיהיה לך בהצלחה.

שקד שלום את חייבת לפנות לטיפול ונושא הכסף אינו חייב להיות מחסום. יש טיפולים רבים במסגרות של השירות הציבורי. לדוגמא, מחלקה לטיפול בהפרעות אכילה בתל השומר. להלן כתובת האתר של אביב, היכנסי ואולי צרי עימם קשר להכוונה יותר מדוייקת. http://www.solgar.co.il/aviv בברכה ד"ר אורן קפלן

היי שקד את חייבת לטפל בעצמך כי המצב שלך מחמיר ובכל יום. אני גם הייתי במחלה הזאת ואני בריאה כבר 4 חודשים בערך. יש לי המון מצבים בחיים שאני כ"כ רוצה להקיא.ולא רק מפחד ההשמנה,הבעיה שלי זה המון מצביים נלווים כמו כעס פנימי,שנאה ,לחץ,דיכאון,אבל אני משתדלת להיות חזקה ולעצור את עצמי וזה מאד קשה,כך שאני ממש מבינה אותך. אבל את חייבת לטפל כי 7 שנים זה לא נגמר ביום אחד,זה תהליך...שע"מ להתרפא צריך גם תמיכה. יש את תל-השומר -הפרעת אכילה-מבוגרים. 03-5305101 תתקשרי תבררי מס' פקס ותשלחי פקס שבו תפרטי כי את סובלת מבולמיה כבר 7 שנים וגם תצייני את כל ההרגשה שמעבר...והכי חשוב שאת כן רוצה לטפל בעצמך. את חייבת לפחות להציל את עצמך עכשיו -אני סבלתי שנה וחצי ולמרות שאני צריכה טיפול פסיכולוגי ,אני משתדלת להיות חזקה וגם אם זה קשה,לבד.כי רק את תעזרי לעצמך,אבל שוב מאד חשוב התמיכה ואת בטוח לבד לא תוכלי.זה קשה מדיי.

האם בילבול הנובע מאשפוז ללא הכרה, או מארוע מוחי קל באדם כבן 70 יכול לחלוף לאחר טיפול בתרופות?

איסי שלום בעיקרון כן, אבל זה תלוי במקרה לגופו. כדאי להתייעץ עם הרופא המטפל. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי חברה ממש טובה, שמאוהבת בחבר שלה עד כדי עוורון. הוא הציע לי להצטרף אליהם בלי ידיעה שלה, אני מפחדת שאם אני אספר לה, היא תבחר לתמוך בו ולהוציא אותי מהתמונה, הדבר האחרון שאני רוצה זה פיצוץ ביני לבינה, אבל אני מרגישה שאני חייבת לספר לה... מה עושים?

דנה שלום אני לא בטוח למה את מתכוונת כשאת אומרת "להוציא אותי מהתמונה". בכל מקרה, יש לך קונפליקט נאמנות לא פשוט. היא עלולה לכעוס בין אם תשתפי אותה ובין אם לא. תצטרכי לחשוב מה את היית רוצה במקומה ולנסות לנהוג כך. התשובה ה"נכונה" קשורה לאישיות של כל אחד מכם ואני לא בטוח שיש כאן פתרון קסם ברור. נשמע שנטייתך לספר לך, חשבי כיצד לעשות זאת בצורה הכי טקטית. את יכולה אולי לברר בצורה עקיפה מה היתה עמדתה לסיפור כזה שקורה למישהי אחרת ולנהוג לפי מה שהיא תענה. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה, זה מה שאני מנסה לעשות. אני בטוחה שהיא הייתה רוצה לדעת, והיא דיי יודעת מה המחשבות והפנטזיות שלו, אלא שהיא עדיין מקווה שהן בגדר פנטזיות, למערכת יחסים שלהם יש המון בעייות זו רק אחת מהן, והיא מעדיפה להתעלם בגלל שהיא מאוהבת כל כך. אני לא מתערבת ומקבלת הכל, ואולי בגלל זה הוא גם הרגיש נוח להעמיד אותי במצב כזה מולה, קשה לי לשבור לה את הלב, ואני ממש לא רוצה להעלות אצלה אסוציאציות לא נחמדות בכל הקשור אלי ואליו, וגם לא מציאותיות, וברור שלא להרוס להם את המערכת יחסים. לא יודעת..... קשה נורא

אולי אני פשוט אדבר איתו, ואסביר לו שהוא העמיד אותי במצב ממש לו נעים מולה, ושאני מבקשת שהוא בעצמו יספר לה מה עובר לו בראש ושיוציאו אותי מהסיפור הזה, כי אני באמת לא רוצה להיות מעורבת במערכת יחסים שלהם?

מישהי שאינה ותיקה בתחום, כלומר שהחלה רק לאחרונה לטפל? תודה

גלעד שלום אני מתאר לעצמי שהבעיה היא כספית ולכן את מקווה שלמצוא מישהי לא מנוסה שאולי תקח פחות. השאלה אם לא כדאי שתפנה לקופת החולים או לאחת ממרפאות בריאות הנפש שם ניתן טיפול מוזל או אף בחינם. בברכה ד"ר אורן קפלן

הכסף הוא רק שיקול אחד ולא היחיד ולכן רוצה מישהי פרטית ולא במרפאה ציבורית לכן אודה אם מישהו יוכל להמליץ על מישהי שמטפלת פרטי ואינה ותיקה, כלומר סיימה את הכשרתה לא מזמן תודה

ד"ר אורן קפלן שלום, בעבר פנינו אלייך בהמלצה על פסיכולוג קליני בראשל"צ וסביבתה. תזכורת: בננו, מאז שאני זוכר, ניכר בו חשש מלהתמודד עם "מצבים" שאינם שגרתיים בחיי היום-יום. תמיד זה הסתיים בכך שנמנע ש"ברח", ניתן לציין שגם דברים שלכאורה פשוטים. תמיד חשש מילדים אחרים ולא הגיב לדבר. לא נתן/נותן ולא שיתף בבעיותיו כך שנוכל לעזור. הדבר החריף בתקופת חטיבת-הביניים, ממש ניכר שהוא חושש ללכת לביה"ס. השגיו בלימודים ממש מתחת לכל ביקורת, בהרבה מן המיקרים אינו מגיש את המבחנים. מתלונן שהוא "מבודד" חברתית, אכן אנחנו רואים שאין לו חברים. בהסכמתו ובשיתוף פעולה מלא של הבן נפגשנו עם פסיכולוג קליני בנס-ציונה. זוהתה בעיה, בעיקר דימוי עצמי מאוד נמוך. לאחר מספר פגישות, בהפתעה מלאה, הבן הודיעה לפסיכולוג שהוא מפסיק אתו. ההפתעה הייתה גם של הפסיכולוג, מהסיבה שמהדיווח וגם הרגשנו שיש שיתוף פעולה מלא בין הבן לפסיכולוג וכבר היינו בכיוון הנכון. היום, איננו רואים מוצא מהבעיה שלדעתנו מחריפה. מה עלנו לעשות במצב כזה, שאין הבן מוכן לעזור לעצמו (התיסכול בבית רב). בתודה מראש, אבי ג.

אבי שלום כעת לאחר שכבר פניתם לפסיכולוג אני מציע להתייעץ איתו. יש לו כבר נסיון והיכרות עם בנכם והוא בוודאי יידע להנחות אתכם יותר טוב ממני ללא כל רקע של ממש. מובן שללא שיתוף פעולה מצד הבן לא יהיה טיפול אפקטיבי. עם זאת אולי תוכלו אתם לקבל הדרכה. יתכן שתהיה העדפה שתפנו להדרכה אצל מטפל אחר מהמטפל האישי של בנכם. במידה ותרצו אוכל להפנות אתכם לפסיכולוג מתאים ברשל"צ. עם זאת, העדיפות להמשיך עם המטפל הקודם, הן עבור בנכם והן עבור הדרכתכם. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בת 25 -אין בעית מראה-ההפך -לא חסרים לי גברים אבל אני לא מצליחה לתת להם להתקרב.כרגע יש אדם שאני מאוד אוהבת והוא מנסה להתקרב ואני לא מסוגלת. אני לא יודעת למה אבל אני מרגישה ריקנית מבפנים-כאילו אני לא שווה אתו-והבעיה שזה לא רק איתו-יש משהו שאני יכולה לעשות חוץ מלפנות לטיפול פסיכולוגי-יש דרך שאני יכולה לעשות עם עצמי?

דנה, חסרים יותר פרטים עלייך. מה את עושה (לומדת, עובדת)? מהם התחומים שמעניינים אותך (ספרות, סרטים, טיולים, ספורט וכו'). יתכן שהרגשת הריקנות שלך נובעת מחוסר ביטחון ותחושה שאת פחות טובה מאחרים למרות שיכול מאד שאין לך סיבה להרגיש כך. תנסי לבדוק עם עצמך מהו בדיוק הדבר שמפריע לך (השכלה? כריזמה? יכולת לתקשר?) ברגע שתבודדי את הגורם או הגורמים יהיה לך קל לתקוף את הבעיה ולנסות לפתור אותה. הרבה פעמים חברה טובה יכולה לעזור המון. וחוץ מזה, אולי תתני קצת יותר אמון בעצמך?

דנה, מה יקרה אם תנסי? את פוחדת להיכוות? כל החיים הם מסלול של לימוד וטעייה. ואם לא לומדים מהניסיון איך מגיעים למטרה? תפסיקי לפחד ולחשוש. אין 100 אחוז הצלחה בשום תחום. נכשלים כמה פעמים ובפעם הנוספת תבוא ההצלחה. אז תתחילי לצאת מהבועה ותני לעצמך צ'אנס. חוץ מזה, למה את בכלל חושבת שאת לא שווה איתו? מאין לך שהוא יותר ממך? אוליאת הקרדיט הזה תתני לעצמך? שרק יהיה לך טוב

דנה, מה יקרה אם תנסי? את פוחדת להיכוות? כל החיים הם מסלול של לימוד וטעייה. ואם לא לומדים מהניסיון איך מגיעים למטרה? תפסיקי לפחד ולחשוש. אין 100 אחוז הצלחה בשום תחום. נכשלים כמה פעמים ובפעם הנוספת תבוא ההצלחה. אז תתחילי לצאת מהבועה ותני לעצמך צ'אנס. חוץ מזה, למה את בכלל חושבת שאת לא שווה איתו? מאין לך שהוא יותר ממך? אולי תחשבי הפוך? שהוא לא מספיק שווה בשבילך?

קודם תודה רבה לכם על ההתיחסות.הבעיה היא לא השכלה וכו-אני מרגישה כאילו מישהו יוצא איתי בגלל המראה שלי.אני מרגישה במצבים קרובים שהדבר היחיד שאני רוצה זה שאותו אדם יתרחק-לא משנה מה אני מרגישה כלפיו.אבל תודה מימי על העצה

אני בת 22 שסובלת מחרדה ודיכאון. אני מטופלת אצל פסיכיאטר כ-שנה יש לי חחבר 4 שנים שאוהב אותי ומשפחה שאוהבת אותי והם איתי לעורך כל הדרך.ליפני כ-שנה שיניתי גלולות למניעת הריון על דעת עצמי וביגלל השינוי באו הצרות. אני עובדת עם אנשים ואיני מתפקדת בעבודה ובלחץ של אנשים אני מרגישה סחרכורות ודפיקות לב מועצות,זעה קרה,ראייה מטושטשת ,חוסר תאבון,יובש בפה,פחד מדברים לא הגיוניים,לא יכולה ליהיות במקום עים הרבה אנשים.נימאס לי מהמצב הזה אני כבר לא מסוגלת לתפקד וליספוג אתזה יותר אני בת 22 וכל החיים עדין לפני ולא מוכנה שהם יהרסו. עכב המצב הזה אני פוגעת באנשים שמיסביבי שלהם לא מגיע,עם זה בזוגיות שבגדתי בו ביזמן שהיה במילואים ,איני יכולה לשקר וסיפרתי לו וזה היה עוד משבר גדול בישבילי הא סלך לי .ליפני ארבע חודשים עברתיהפלה מהחבר וגם זה היה משבר בישבילינו.אני מאוד אוהבת את החבר שלי ואנחנו ניתחתן שנה הבאה. אני מבקשת שתעזור לי בבקשה לצאת מהדיכאון והחרדה כי אני רוצוצה לחזור ליהיות כמו שהייתי ליפני שנה אותה בחורה שמחה ואנרגטית. תודה אורטל.

אורטל מה שאת מתארת הוא לא מסוג הדברים שניתן לפתור בכמה מילים. את צריכה לפנות לטיפול פסיכולוגי ולהשקיע אישית בתהליך שייקח בוודאי חודשים ארוכים. מה שקרה לך איננו פעוט והמשברים שאת עוברת ועברת נשמעים בהחלט רציניים ומשמעותיים. מעבר לטיפול התרופתי שאת מקבלת יש חשיבות רבה לעיסוק של ממש בבעיות ולא רק בהיבט הפיזיולוגי שלהם. למענך ולמען הקרובים לך, אל תזניחי את העניין ופני בהקדם לטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

אורטל מה הכוונה שכתוצאה מהשינוי בגלולות נכנסת לדיכאון , גם אני בת 22 ונכנסתי לדיכאון הייתי רוצה לדעת איזה תרופות פסיכאטריות את לוקחת ולמה זה עדיין לא עזר לך.

לד"ר אורן קפלן גדלתי בבית הרוס בלי קרבה או אהבה מצד ההורים,ביחוד מאמא שלי. אם השנים התחלתי להימשך לנשים . אז שאלתי היא כזאת- יכול להיות שהמשיכה שלי אם נשים היא כתוצאה מהעדר דמות נשית או קירבה לאמא שלי או שאני ממש לסבית ,אני גם נמשכת לגברים באותה מידה. תודה

אלמוג שלום השערתך יכולה להיות נכונה וכדאי לבדוק אותה. עם זאת, זהות ומשיכה מינית הם יותר מורכבים כך שלא בהכרח שגורם אחד בודד הוא הקריטי לעניין. מעבר לכך, הפירוש או הסיבה המדוייקים למה שאת מרגישה עלולים לא לעזור לך אפילו במעט כדי להתמודד עם החיים. נגיד שזו אכן הסיבה. האם זה באמת מוסיף לך משהו? האם זה משנה את זהותך המינית או גורמת לך יותר או פחות להימשך לנשים או לגברים? אני חושב שכדאי לך לבדוק מה באמת מטריד, לאן היית רוצה להוביל את חייך, כיצד תדעי מה באמת טוב עבורך. שם השאלות האמיתיות לדעתי. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם יש נסיון בשילוב חומצה אמינית ל - טירוזין בטיפול בדיכאון קליני ואם כן מהם התוצאות?

אוראל שלום אני מציע לפנות בנושא לאחד מהפורומים הרפואיים. בפורום זה הייעוץ והדיון הוא בפסיכותרפיה בלבד ולא בתרופות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר קפלן עוברת עלי תקופה די קשה, אני מנסה להתמודד עם דברים לא קלים. לאחרונה, קורה לי שאני מתעוררת בלילה כשאני מזיעה, כאילו יצאתי ממקלחת... אני לא זוכרת אם חלמתי או לא, לפעמים יש לי הרגשה מאוד לא טובה, כאילו היה חלום רע, אבל אני לא זוכרת כלום. האם יתכן וזה קשור למצב הנפשי שאני נמצאת בו -המתח, ההתמודדות עם הרבה בעיות (כנראה יותר ממה שיכולה להכיל)?

היי שיר, אם אני אוכל להתייחס גם אומר לך, כי נדודי שינה בפירוש יכולים לבוא בעקבות מתח על רקע רגשי. לעיתים, כשמתמודדים עם המתח הרגשי או מדברים עליו, נדודי השינה נעלמים או מופחתים. אני הייתי מציעה לך לחשוב עם עצמך מה מפריע לך, מה קשה לך. לדבר על זה. אני מכירה אנשים שמתעוריים בלילה עם קושר נשימה ויכולים לקשר את זה למתח רב בו הם נתונים.

שיר שלום שנת הלילה מעלה פעמים רבות את אירועי היום דרך חלומות ודרך איכות השינה. מאחר ואת מתארת מצב נפשי קשה לאחרונה הרי שבכל מקרה כדי לטפל בו, עם ובלי קשר ללילה. התמודדות עם בעיות רבות, יותר ממה שניתן להכיל, מזמינה כמעט באופן טבעי שהבעיות הללו יגלשו גם ללילה. כאשר תווצר רגיעה ביום, תגיע גם השלווה חזרה ללילה. במצב זה מומלץ לפנות לטיפול פסיכולוגי אם עדיין לא פנית. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר קפלן, אנסה לתמצת את סיפורי הארוך והסבוך לכמה שורות: בת 28, ברקע- היסטוריה ארוכה של הפרעת אכילה, כ- 13 שנים. כמתבקש, הצטרף לתמונה גם דכאון נלווה, המטופל תרופתית (לוסטרל)- עד לא מזמן בתוצאות מצוינות. בעייתי היא, שאני מרגישה ירידה דרסטית ביעילות התרופה (או שמא נגדיר זאת: במצבי הנפשי?). התחושות המוכרות- חוסר האנרגיה, הייאוש, הצבע השחור הצובע את החיים שרק לפני מס' שבועות נראו בהירים ויפים... כל אלו חוזרות עכשיו. שוב אני תוהה למה להתאמץ, מה בכלל אני עושה כאן... וכו' וכו'- אתה ודאי מכיר היטב את התמונה. שאלתי היא כזו: ידוע לי שלוסטרל אינה אמורה לגרום לפיתוח תלות פיסיולוגית. הייתכן שיעילותה אכן ירדה, כפי שנראה לי? האם הפתרון הוא הגדלת המינון? החלפת התרופה? ... בקצרה- איך אני מושכת את עצמי, רגע לפני הטביעה בביצה העכורה של הדכאון...?

ד. שלום בנושא התרופה לא אוכל לייעץ, אני מציע לפנות לרופא המטפל שגם בוודאי מכיר אותך באופן אישי ויידע לתת את התשובות הנכונות ביותר. בכל מקרה, במקביל לטיפול התרופתי אני מקווה שאת נמצאת גם בטיפול בשיחות. בברכה ד"ר אורן קפלן