פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום חוק זכויות החולה מאפשר לחולה לקבל מידע על מצבו. כאשר מדובר בהפרעה דו קוטבית הרי בלשון המקובלת ההפרעה מתפרשת בחיים במעגלים של בזבזנות או ריסוק מכוניות בקוטב אחד והתרסקות לדיכאון מאז'ורי בקוטב השני.לפי ICD-10 אני מאובחן כביפולרי משום שעברתי אפיזודה דיכאונית חד פעמית ובעיקבות שימוש בנוגדי דיכאון ללא מייצבים הגעתי לאפיזודה היפומנית. בפועל אני לא סובל מהמחלה אלא מאובחן בהפרעה. הרופא השתמש במילים חוסר יציבות במצב רוח ובמשך שנתיים וחצי מאז ש"שנתפסתי על חם" באפיזודה היפומנית הרופא דאג לא להשתמש במילה ביפולריות. בתחילת המפגשים כאשר שאלתי את הרופא לגבי ביפולריות הוא אמר שאין לי הפרעה ביפולרית. למרות שהרופא ניסה לערפל דברים אני חושב שבדיעבד הוא צדק כי נדרשת תקופה ארוכה להבין את ההבדל בין מחלה לאבחנה. ועכשיו לשאלה - אם לרופא מותר לפי החוק "לשקר" לשם מה נועד החוק ? שאול

שאול שקר ואמת הם שחור ולבן. במציאות לפעמים יש גוונים. אם אתה אומר בעצמך שנדרשת זהירות באבחנה כי צריך לתת לזמן לומר את שלו יתכן שהרופא לא שיקר. במידה וכן שיקר בכוונת תחילה מסיבה כלשהי יש כאן בעיה אותה גם ניתן לברר מול וועדת אתיקה. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר אורן קפלן שלום אני זקוקה ליעוץ דחוף ודיסקרטי וחשאי (ללא ידיעתו של בעלי)הסתבכתי באיזה רומן מרגישה אבודה לא יודעת למי לפנות!!!אני נתונה למצבי רוח משתנים מקצה לקצה מאבדת במשקל ... בבקשה דחוף

דקלה שלום אם את מאזור המרכז שלחי אלי מייל ואוכל להפנות אותך לפסיכולוג/ית לקביעת פגישה. בברכה ד"ר אורן קפלן

לא אני לא מאזור המרכז ...

ד"ר אורן קפלן שלום, רציתי לקבל את חוות דעתך בעניין מסוים. האם נראה לך נכון כי שתי חברות נפש קרובות יטופלו אצל אותה מטפלת ? הסיפור בקצרה, התחלתי טיפול פסיכולוגי חדש לאחר שני טיפולים לא מוצלחים. הגעתי למטפלת כלבבי. כחודש לאחר מכן, חברתי הטובה ביקשה ממני טלפון של מטפלת והמלצתי לה על המטפלת שלי. לאחר מכן חשתי כי הדבר קשה לי כיוון שהגעתי לטיפול במצב שפוף ביותר. שיתפתי בכך את חברתי והיא לא הלכה אליה. אך המטפלת שלי הביעה אי הסכמה באומרה כי אין קשר בין שני הטיפולים וכדי שדווקא נעבוד על כך שלא יהיה לי פחד מסוג זה, אח"כ אמרה כי נעזוב זאת עתה ונמשיך בטיפול. אשמח לשמוע את דעתך הכנה והאובייקטיבית.

מיכאלה שלום אני מבין מדבריך שאת העדפת בסופו של דבר שחברתך לא תפנה לפסיכולוגית שלך, והפסיכולוגית הביעה דווקא עניין בדבר. אני שומע מדבריך ביקורת או/ו פגיעה מצידך על התגובה שקיבלת, שזה אולי פוגע בטיפול מה שמטריד במיוחד לאור העובדה שעברת דברים קשים וטיפולים קודמים לא מוצלחים. את החוויה הזו כדאי להביא לטיפול הן כדי לשמור עליו והן כדי לעבד את העניין. הכותרת שלך מספרת הכל, משהו באמון שלך בטיפול נפגע. החיים גורמים לפעמים למפגשים בלתי צפויים, אבל כאשר ניתן לתכנן את העניין אני מעדיף אישית לנסות ולהפריד טיפולים של אנשים שמכירים טוב זה את זה. יש נסיבות בהן העבודה המקבילה חשובה, ואז בד"כ יש אפשרות לדבר על זה ולחשוב על זה בטיפול. בעיקרון, אם הנושא עלה וקיבל מקום בטיפול, ובסופו של דבר חברתך החליטה לא לפנות, נשארה באויר רק עמדתה של הפסיכולוגית שעשויה להיות קשורה לטיפול שלך ולצרכים שלך, ולא בהכרח קונקרטית לטיפול של חברתך. כדאי לך לברר את זה יותר לעומק. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן קפלן שלום, תודה על תשובתך הזריזה. נתת לי חומר למחשבה. רציתי לשאול אותך שאלה נוספת בעניין - אני מרגישה קצת לא נוח אם העובדה שאמנע מחברתי את הטיפול, אך יחד עם זאת אני מרגישה שאין הדבר נכון לי. חשבתי שאתחזק אז אסכים, אך הדבר לא מאפשר לי עתה להתרכז בטיפול שלי. (ראוי לציין שחברתי רצתה ללכת לטיפול קצר). האם לדעתך זה אגואיסטי וכן איך אתה ממליץ לי לנהל את רגשותיי בעניין? תודה!

אשאל בקצרה ולעניין: האם ייתכן שחוויתי את אימי כשתלטנית, ובגלל זה עכשיו אני חוזר על הדפוסים שלה ומתנהג בשתלטנות במערכות היחסים שלי?

כן, ייתכן.

מסכימה עם הלוחמת. עדי

אורן שלום אתה מאשים את אמך, זה מה שנראה לי משמעותי וחשוב. מן הסתם האפשרות שאתה מציע יכולה להתקיים, ואני מתאר לעצמי שגם אתה מבין זאת. יש לי הרגשה שאתה שואל משהו הרבה יותר רחב, וזה איך מתמודדים הן עם אמך והן עם היחסים הבינאישיים שלך. בברכה ד"ר אורן קפלן

ואם אוכל להוסיף, ד"ר קפלן, אומר בזהירות שאולי אורן גם שואל איך מתמודדים עם הכעס שהדבר מעורר אצלו. שהתובנה הזו מעוררת אצלו. האם אני צודקת, אורן?

שלום רב, אני אמא לילד בן שנה ותשעה חודשים. בחודשים האחרונים בעלי מבטא צורך עז בחופשה בלי הצאצא. עד כמה שקשה הדבר עבורי אני מרגישה שהזוגיות מחייבת. חשבתי להפתיעו בסופשבוע מאוד קצר (שנעדר מאחר הצהריים של יום אחד עד הצהריים שלמחרת) מבחינת הגיל שלו, זה בסדר? לא יהיו צלקות. נכון, יש לי יסורי מצפון שאני צריכה שישקיטו לי אותם. התלבטות נוספת היא האם לשמר את סביבתו הטבעית זאת אומרת, שהדודים המסורים ישנו אצלנו וישמרו פחות או יותר על סדר יומו הרגיל או שמא להחליף לגמרי את התפאורה אם ההורים נעדרים? תודה, אמא לבן יחיד (שעושה עניין מכל דבר?)

שלי שלום סעו לשלום ותהנו מסוף השבוע, לא יקרה כלום גם אם תוסיפי יום נוסף. גיבוש הורים חשוב מאוד, הילד יהנה מזה בסופו של דבר. בעיקרון עדיף לדעתי שהילד ישאר בסביבתו הטבעית אם זה אפשרי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ! ברצוני לשאול שאלה בחודשים האחרונים מדי פעם גם בעבודה וגם בבית ,אני מרגיש בדחף לא רצוני לבכי האם לחץ בעבודה ,לחץ בבית יכול לגרום לתחושת בי לא רצוני עם ממש דמעות (ללא תחושת דכאון ) לא צינית אני בן 36 נשוי +3 תודה מראש

אבישי שלום האם התחושה הזו מוכרת לך מעברך? האם אתה מזהה כעת גורמים חיצוניים שהביאו אותך ללחץ או עצב? אין לשאלתך תשובה כללית, צריך לנסות ולהבין מה קורה לך כעת שהתופעה הזו מתרחשת. בברכה ד"ר אורן קפלן

ידוע לי שהסיבות לתכונות אלו יכולות להיות מגוונות ותלויות בגורמים שונים, אבל בהנחה שהחינוך שקיבל מהאם גרם לאדם להיות כזה האם גם האם שתלטנית ומניפולטיבית? האם זה מרמז שאותו אדם יימשך לנשים שתלטניות או בדיוק להיפך יימשך לנשים חלשות? קשה לדבר על נושאים כאלה על רגל אחת אבל אשמח אם תוכל להתייחס לשאלתי או להפנות אותי לגורמים אחרים. תודה מראש- אורן

לעיתים מחפשים קשר עם בת זוג או בן זוג כמו שרואים בבית, לפעמים לא. זה מאד תלוי גם באדם עצמו. גם במודעות שלו. בקשרים בבית. מאד מגווון. שווה בדיקה. יכול מאד להיות שיימשך לנשים שתלטניות.

אורן שלום מאחר כפי שאתה כותב הנושא מורכב, כדאי להתחיל מהזוית האישית. אתה כותב בוודאי על אנשים מסויימים, על אם מסויימת ותגובה מסויימת. מאחר ובאמת אין אפשרות להכליל את העניין על פני אנשים שונים, אפשר לנסות לברר מהן המחשבות שיש במקרה הפרטי הזה. האם באמת יש אמא שתלטנית, האם ישנה נטייה לנשים דומות או הפוכות, וכו'. הבירור הפנימי עשוי לתת את התשובות הנכונות יותר. מובן שאין תשובות חד משמעיות, זה מסוג הדברים שטיפולים פסיכולוגיים עוסקים בהם תוך ניסיון לתפור ולהגיע לסיפור החיים האישי. אני מציע לנסות וללכת בכיוון הזה ולא דרך ספרים או הכללות אחרות. התשובה נמצאת בפנים, לא בחוץ. בברכה ד"ר אורן קפלן

בעלי הוא בן אדם חכם ומצליח כלפי חוץ הוא יודע להתנהג יפה מאוד וסופג הערכה רבה מהסביבה ,בבית הוא לא יודע להתנהג הוא נוהג להגזים בתגובות ומרים את קולו לעיתים קרובות, לי קשה עם זה ואני הייתי רוצה שידבר איתי בצורה הגיונית אבל הוא מפאת חוסר סבלנות ועקשנות תמיד בוחר להרים את הקול אני אומרת לו כל הזמן שהוא רק רוצה להטיל מורא על מנת שאני יעשה מה שהוא רוצה ורבה איתו על ההתנהגות שלו . אני חושבת שהוא בן אדם רגיש וטוב לב שפשוט לא יודע להתנהג בגלל שגדל בבית שבו נהגו לריב ולהרים את הקול ,הוא קוטבי בשני הכיוונים מצד אחד הוא חם ולבבי ומצד שני הוא הופך לדמות המחנך מה אני אמורה לעשות? אני חושבת שאנחנו מאוד מתאימים ואוהבים .

מעין שלום יתכן בהחלט שבעלך מגיב בבית מתוך המקומות האישיים שלו מהבית ממנו הוא בא. לפעמים אנשים בביתם נוהגים בצורה שונה מהאופן בו הם מגיבים בסביבה החיצונית, וזאת בשל כך שבבית משילים לעיתים שכבות הגנה מסויימות. מאחר ואת מרגישה התאמה ואהבה ביניכם כדאי להשקיע כדי להבין ולהתגבר על הבעיה. מאחר והוא כנראה אינו מאתר בעצמו את המקומות הללו אולי כדאי לכם לפנות ביחד לייעוץ זוגי. צריך להבין שבטווח הארוך יש מחיר שעלול להיות יקר לויתור ולהמשך המצב הקיים. גם הוא צריך להבין את הסיכון שבכך ואולי דרך גורם מקצועי ניטראלי אפשר יהיה להגיע לשיווי משקל חדש בבית. בברכה ד"ר אורן קפלן

בוקר טוב . אכתוב בקצרה בצורה תמציתית בכדי לא להכביד.... ובכן, אני בת 50 נשואה + . טיפוס חם מאד, רגיש מאד , לא סובלת מעודף ביטחון עצמי ,מאז ומשחר ילדותי. יש לי2 חברות נשואות בלבד. אינני מרגישה מאז ומתמיד בצורך להרחיב את כמות החברים. אני טיפוס ביתי , משקיעה בבית וביילדי. יש לי ויכוח עם בני הבכור כבן 25: יש לו הרבה חברים, אז האם זה מראה שיש לי בעייה? הוא טוען וזורק לי שאני סובלת מחרדה חברתית ואני סתם נחותה, על סמך מה קבע? אם יש לי חוג עצום של חברים זה מוכיח שאני חברותית? משהו חיובי? אם טוב לי ולא מפריע לבעלי שיש לי רק 2 חברות מדוע זה צריך להפריע לבני, או שמא בני צודק ואני צריכה בכוח לחפש חברים בכדי להוכיח לעולם שאני חברותית?!. . האמת היא שאני טיפוס מאד פגיע ומאד מאד חם ולבבי ומצד אחד אין לי הרצון להרחיב את כמות האנשים כי אני פוחדת להיפגע לכן אני מעדיפה כמה שפחות להתקרב לחברה.אני אלרגית לאנשים צבועים וסנובים, האםזה מוכיח שיש לי בעייה? אודה לך על תשובתך.

שרה, לדעתי, את לא צריכה להוכיח לעולם שום דבר. אני חושבת שאת צריכה לעשות את מה שאת חושבת שנכון לך. השאלה היא עד כמה זה באמת מפריע לך שיש לך רק שתי חברות. עדי

עדי, שלום רב!. אם הבנת נכון, כלל לא מפריע לי גם אם היתה לי חברה אחת בלבד. אך לבני, מוזר המקרה שלי שאין לי חוג חברים מורחב. אני מתלבטת אם הבעייה טמונה בי או בעצם אין לי שום בעייה, ומעניין אותי לקבל תגובה מקצועית בנידון. תודה לך.

שרה שלום אני לא חושב שמדובר במשהו שקורה לך אלא ביחסים שלך עם בנך. אינני יודע מהיכן הצורך לאבחן אותך, אבל ברור שיש משהו שמציק לו. מעניין להבין מה זה אומר בשבילו שיש לו אמא עם חרדה חברתית. מה זה אומר בשבילו שהיית למשל הולכת לטיפול ומשתנה כפי שהוא חושב שאת צריכה להשתנות. אין זה אומר כלל שאת צריכה לנהוג לפי דעותיו, שבהחלט יתכן שהן מוטות ולא מדוייקות, אבל שווה להבין את הסיפור המלא. גם אם היתה לך חרדה חברתית זה בהחלט העניין שלך, ומעורבותו בעניין נשמעת כביטוי להתמודדויות שלו בתוך המשפחה ולא רק כויכוח פסיכולוגי על האבחנה הנפשית שלך. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום רב!. במענה לתשובתך הריני להוסיף: בני טוען שאצל כל החברים שלו הוא רואה "משהו אחר", ז"א: כשהוא נכנס לביתם, הוא תמיד רואה שההורים של החברים שלו מזמינים חברים לבייתם. ואצלינו בבית לעיתים רחוקות מאד באים חברים, וזה רק 2 זוגות. גם 2 החברים שיש לי הם מזמינים אותי ואת בעלי לעיתים רחוקות. פשוט עייפים מהעבודה, המרחק, עצלנות לנסוע אליהם וכו'. אך, אני מקיימת באופן קבוע קשר טלפוני עם 2 החברות. זה לא מקובל עליו שאף פעם הוא לא רואה שבאים אלי הביתה חברים בניגוד אצל מה שהוא רואה אצל החברים שלו. הוא אומר שיש לי בעייה חברתית ועלי לטפל. אמרתי לו שלא יעשה השוואה ביני לבין חבריו וזה כלל לא מעניין אותי מה קורה אצל אחרים. לי טוב ככה וזהו זה. אני גם לעיתים רחוקות מאד יוצאת עם בעלי לבילוי כלשהו- וזה גם מפריע לו. וטוען:" אתם מתנהגים כמו זוג זקנים ומתנוונים, וזה לא נורמלי שלא באים לפה חברים ואתם כלל לא יוצאים מהבית" . מאד נפגעתי, צעקתי עליו ואמרתי שזה כלל לא עניינו. אם לא מפריע לי ולבעלי זה לא אמור להפריע לו ושלא התערב לי בחיים, אני מספיק ילדה גדולה. הוא פשוט עושה השוואה ביני לבין הסביבה, החברים שלו, שהבית תמיד שורץ חברים, ואצלינו הוא רואה שזה מוזר ושונה. אגב, אנחנו משפחה מאד חמה.ונגיד, שיש לי חרדה חברתית, אני חושבת שזה לא העסק שלו, אם אני מעדיפה להיות בודדה וטוב לי כך, מה פסול בכך? - סליחה על האריכות וממתינה לתגובה נוספת מהרופא, וחן חן לך על תשובתך.

שלום האם יכול רופא אורולוג (בצבא) לקבוע סעיף נפשי בעקבות בעיה רפואית שהיתה לי בעבר? לא הייתי אצל פסיכולוג או פסיכיאטר. בהיותי נער טופלתי אצל אורולוג ונרפאתי. למי מותר על פי האתיקה לקבוע סעיף נפשי?

שרי שלום זה בהחלט מוזר שרופא אורולוג יקבע סעיף נפשי. ניתן להגיש עירעור לוועדה רפואית ולברר במה מדובר בדיוק. זו לא שאלה של אתיקה. סעיף נפשי בצבא אמור להיקבע ע"י איש מקצוע של בריאות הנפש. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, יש לנו ילדה בת שלוש וחצי, אשר מזה מספר שבועות בגמילה ממוצץ (רק לפני השינה). תהליך הגמילה נעשה באופן הדרגתי ובשיתוף עימה, כאשר אנו דואגים להציב את הגבולות כאשר היא נשברת. לאחרונה היא החלה למצוץ אצבע. תגובתנו הראשונה היתה תקיפה והסברנו לה שאין להכניס אצבעות לפה ו/או חפצים לפה. רצינו לדעת אם תגובה זו נכונה, והאם יתכן שהיא איננה בשלה עדיין לגמילה ממוצץ ולכן היא מחפשת תחליף ?

מיטל שלום כל פעולה צריכה להיעשות תוך התחשבות ברגישותה של הילדה ובאמפתיה. יש חשיבות לגבולות אבל כאשר הם מוצבים באופן נוקשה מדי זה עלול להחוות לא טוב. אין אפשרות לתת לכם המלצה חד משמעית ללא היכרות עם הילדה ועמכם. תצטרכו להסתמך על האינטואציה שלכם. המוצץ כמו גם מציצת האצבע הם שיטות להרגעה. אתם יכולים לנסות ולעקוב אחר העיתוי ולנסות להבין מה ההתנהגות משרתת באותו רגע. לקיחת מקור ההרגעה אינו דבר פשוט בעיקר כאשר נעשה תוך הצבת גבולות תקיפים. נסו לראות כיצד הילדה מגיבה לגבולות ואם תראו תוך כמה ימים שעדיין קשה לה, כדאי לבדוק שוב האם ההתעקשות איתה כדאית. מאחר והתחלתם את התהליך לא כדאי לוותר כעת. נסו עוד שבוע ודונו ביניכם שוב מה המצב. נסו אולי לתעד בקצרה בכתב את האירועים כדי שתוכלו להתבונן אחורה מה קרה ואילו שינויים חלו. בברכה ד"ר אורן קפלן

בני בן השנתיים מאוד ביישן וחסר בטחון ליד אנשים אחרים במיוחד במצבים שיש התקהלות הוא אינו מוכן להכנס למקום , קראתי באחד המאמרים שזו תכונה נרכשת ולא תכונה גנטית (עיתון הורים וילדים) לא זכור לי שהראנו לו בושה מאנשים או חוסר בטחון ליד אנשים. מה עושים כדי שפחות יתבייש וירכוש יותר בטחון עצמי או איך להתנהג לידו במצבים אלו? והאם זו תכונה נרכשת או גנטית? תודה

בניגוד למה שקראת, לביישנות ישנו בסיס גנטי מוצק. כמובן שאין מדובר בתורשה פשוטה דוגמת צבע עיניים או שיער, אלא במרכיבים גנטיים רבים שתורמים לילד להפגין מידה כזו או אחרת של ביישנות. מצד שני, בדומה לתכונות אישיות רבות נוספות שגם להן בסיס גנטי, הגנים אינם חורצים גורל. ישנה השפעה גדולה מאד גם להורים ולסביבה בכללותה. השאלה היא כמובן איך להפעיל השפעה זו כראוי... לא בהכרח "נזיפה" בילד ביישן תסייע לו להיפתח יותר לסביבה... ברוב המקרים - ההפך הוא שיקרה. במקרים רבים מוטב להניח לו ובמקום לעודד אותו לצאת מביישנותו, לתת לו דוגמא אישית אמיתית (בתנאי שזה בא לכם באופן אמיתי) לתקשורת פתוחה עם אנשים בסביבתכם. זה אולי לא יעיל בטווח המיידי אולם בטווח הרחוק זו עשויה להיות ההשפעה הטובה ביותר. ולסיום שתי עובדות מרגיעות: ראשית, ביישנות בגיל שנתיים וקצת היא מאד מאד שכיחה ונורמטיבית. זהו גיל בו הילד כבר מודע היטב את מי הוא מכיר ואת מי לא, מי "משלנו" ומי בוחן אותו מהצד... איך מתנהגים בבית ואיך בחוץ... שנית, במחקרי אורך הוכח כי רוב הילדים הביישנים נוטים להיות הרבה פחות ביישנים בבגרותם. אם כך, למרות המרכיב הגנטי של התכונה, הצפי לעתיד הוא חיובי... ובינתיים כדאי פשוט לקבל שכך הוא הילד שלכם ולא לקטלג אותו ולתייג אותו באופן שיקשה עליו "לצאת מזה" בהמשך.

כוכי שלום רוב המחקרים על תורשה מול רכישה אינם מגיעים למסקנה חד משמעית כיוון שבמקרים רבים מדובר בשילוב של השניים. מה שחשוב זה המצב הקיים ולא הסיבות שלו. ביישנות בגיל שנתיים אינה מנבאת דבר לגבי העתיד ואי אפשר לדעת לאן הדברים יתפתחו. תמיכה ועידוד מצידכם, ביטויי אהבה ולפעמים גם דחיפה להיכנס למצבים החברתיים שמעוררים חרדה עשויים לעזור. התנסויות חברתיות בגן ועם חברים עשויות לשנות את הדברים בצורה משמעותית. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לכם! אני צריכה עזרה דחופה לאן אפשר להפנות חייל לטיפול נפשי בירושלים לאחי יש התפרציות אלימות כל כעס או תיסכול הוא מבטא באגרופים ובעיטות בדלתות ובקירות הוא עדיין לא הרביץ לאף אחד בבית אך הרים יד על אחיי בעבר מתוך רצון לפגוע בהם. לקב"ן הוא לא מוכן ללכת שלא יזרקו אותו מהצבא לעזרה נפשית טלפונית הוא לא מוכן ליפנות מירפאות לבריאות הנפש לא מוכנות לקבל אותו כי הוא חייל אמא שלי מובטלת ואין לא כסף לממן טיפול ואחי לא רוצה שאבא ידע שהוא ניגש לטיפול לכן לא ניתן לבקש מימנו כסף אני אובדת עצות מה ניתן לעשות דחוף דחוף דחוף....................

תנסי אולי לפנות ללשכת פסיכיאטר מחוזי האזורית (את יכולה למצוא את המספר תחת הערך "משרד הבריאות) ולשאול שם.

פו שלום אחיך צריך לרצות לקבל עזרה נפשית, ובמסגרת הצבא האפשרות היחידה היא דרך קב"ן. אין סיבה שיזרקו אותו מהצבא באופן אוטומטי ולצבא יש מסגרות לטיפול נפשי לחיילים. כמובן שאם מדובר בבעיה שמסכנת אותו במהלך השירות זה בהחלט יכול להשפיע גם על אופי השירות והפרופיל. אני בספק אם אחיך מעוניין בטיפול, גם אם לא היתה לו בעיה עם הקב"ן. הבעיה איננה רק של אחיך אלא של כל המשפחה שאיננה נמצאת בצבא. ביטויי האלימות הללו דורשים התייחסות רצינית וכאן יש אפשרות לקבל עזרה, למשל מלשכת הרווחה המקומית או כל מסגרת טיפולית ייעוצית שאמך מוכנה לפנות אליה. יתכן שאת תחילת הדרך צריכה לעשות דווקא המשפחה, ודרך הייעוץ שינתן גם ניתן יהיה לטפל באחיך. בברכה ד"ר אורן קפלן

אחי אכן מוכן לקבל סיוע נפשי אך לצערי יש לו פחד לא מוסבר( מבחינתי )לגבי אך אבא יתיחס אליו אם יפנה לטיפול. הסיבה שהוא מסרב לפנות לקב"ן היא אכן הסיכון העצמי שהוא מהווה עבור עצמו ועבור סביבתו בעיקר כנושא נשק. אני אכן אפנה את אמא לעובדת סוציאלית לראות האם ניתן לקבל איזושהי תמיכה בנושא מודה לכם על הקשבתכם ותגובתכם שבוע אוהב

שלום, אודה להתייחסותכם (למרות שמדובר בפניה קצת ארוכה). הילדה שלנו בת 3.5 (בת יחידה), מאושרת בולטת מפותחת לגילה מבחינת ידע, שפה עשירה, רגישות וכיוב'. באופיה היא שקטה, טובה וחברותית. כמו-כן, באופייה היא ילדה שאינה נוטה לעמוד תמיד על שלה או "להידחף" ולהביע את רצונותיה בפומבי או בפני אנשים זרים והיא זקוקה לעיתים לתמיכה או עידוד שלנו במקרים כאלה. לאחר שהיא מסתגלת לסביבה תכונה זו משתנה והיא הופכת להיות אסרטיבית. כיום היא נמצאת בגן "בוגרים", כאשר בשנה הבאה אמורה לעבור ל"טרום חובה". לצערנו מתחילת השנה היא נעדרה הרבה יחסית מפאת מחלות (אם כי לא באופן רצוף), וכיום היא יוצאת מתקופה זו. בשיחת משוב עם הגננת, היא ציינה כי הילדה מהוססת במסגרת הפעילות שלה בגן, ולאחר כל חזרה ממחלה לוקח לה זמן להסתגל, ולכן הביטחון העצמי שלה בתחום החברתי מתערער , ולמעשה המצב יצריך אותנו לשקול ברצינות השארתה באותו גן גם בשנה הבאה, על מנת לממש את הפוטנציאל הקיים בה ולתת לה תחושת ביטחון של ילדה "מובילה". היא הדגישה כי אין לה בעיות ברמת ידע או בעיות חברתיות ואחרות ביחס לילדים בגילה, אך היא רואה שקיים בה פוטנציאל אשר לא ימומש אם לא תישאר שנה נוספת בגן זה. לטענתה חשיפה לגן טרום חובה בשנה הבאה תפגע בהתפתחותה ובביטחונה העצמי, כיוון שמדובר בגנים בהם תשומת הלב לילדים פחותה יחסית והיא תיעלם שם. ההתרשמות שלנו ושל הגננת היא שאין לה בעיה בדימוי העצמי ו/או בביטחון עצמי בתחומים אחרים ו/או בסביבות אחרות מלבד הגן. יש לה חברים בגן, היא נראית מאושרת. עם זאת, משיחות איתה היא טוענת ש"משעמם לה בגן והיא היתה רוצה שנהיה איתה בגן על מנת שלא תשתעמם". אנו מתלבטים מכמה סיבות: 1. מדובר רק בחודשים הראשונים של השנה, והילדה תהיה בגן עד אוגוסט, ואנו מתרשמים כי המלצה כזאת היא מוקדמת, כל עוד לא נעשו צעדים משותפים ע"י צוות הגן ועל ידינו כהורים על מנת לעזור לה לשפר את הביטחון העצמי. 2. חשש נוסף הינו העתיד. קיימת אפשרות שלאחר השנה הזאת היא תדלג על טרום חובה ותיכנס לגן חובה או לחלופין תצבור פיגור של שנה ביחס לבני גילה. כיום איננו מסוגלים להעריך במלואן את ההשלכות של החלטה להשאירה שנה נוספת בגן הנוכחי. 3. האם בגילאי גן העדרות לתקופה של מספר שבועות עשויה אכן להשליך על מצב הילד לטווח הארוך, במידה כזאת שלא יוכל ל"הדביק" את הפער ולהסתגל. (התחושה שלנו היא שהגננת בחנה את המצב בפרספקטיבה צרה יחסית ממנה השליכה לטווח הארוך מבלי לתת הזדמנות לילדה להסתגל) 4. האם ביטחון עצמי בתחום החברתי עלול להשפיע לרעה בעתיד על הדימוי העצמי ו/או על הביטחון העצמי גם בתחומים אחרים. 5. אילו כלים יש לנו כהורים ולצוות הגן בכדי לשפר את הביטחון העצמי של הילדה בסביבת הגן. אודה כאמור לכל התייחסות בנושא

י שלום קבלת החלטות לגבי השארת הילדה בגן צריכה כמובן להיעשות באופן שיתאים לה באופן אישי ועל סמך היכרות. למרות שפרטת בהודעתך את הרקע אני חושב שלא כדאי להשאיר את ההחלטה רק לעמדת הגננת. יש אפשרות להתייעץ עם פסיכולוג השירות הפסיכולוגי של העיריה. הם מתמחים בנושא של בשלות לגן ויוכלו לתת עמדה על סמך פגישה אישית. יש כמובן אפשרות גם לפנות לייעוץ פרטי. בעיקרון חשוב להתייחס לכל החלטה שתתקבל כאופציה אפשרית ולא כ"סוף העולם". גם אם הילדה תעבור לטרום חובה וגם אם תשאר יש סיכוי טוב שהיא תסתדר בסופו של דבר, על בסיס האופן שתיארת אותה. השאלה מה יותר טוב משתי האופציות האפשריות. לפי מה שאת כותבת אתם נוטים יותר להשאירה שנה בגן. אני לא יודע מתי מועד ההחלטה האחרון, אבל אני מניח שיש עוד כמה חודשים לחשוב ולהתבונן על מצבה בגן. כדאי אולי גם לבדוק לאיזה גן תעבור במידה ותחליטו לא להשאירה, ללכת לבקר שם ולבדוק את התרשמותכם. מאחר ומדובר במצב גבולי יש לי הרגשה שכל החלטה שבסופו של דבר תקבלו לא תהיה חד משמעית ותצטרכו להחליט על סמך תחושת הבטן ואולי ייעוץ מקצועי נוסף. בברכה ד"ר אורן קפלן

דר' קפלן שלום, תודה על התשובה המהירה. האם לדעתך הביטחון העצמי בתחום החברתי עלול להשפיע לרעה בעתיד על הדימוי העצמי ו/או על הביטחון העצמי גם בתחומים אחרים ?. אילו כלים יש לנו כהורים ולצוות הגן בכדי לשפר את הביטחון העצמי של הילדה בסביבת הגן ?.

אני בת 20+ מזה עשר שנים שאני תולשת את שערותי בראש. לא זכור לי איך זה התחיל כנראה שהייתי במצוקה כלשהיא וכיום אני ממש מכורה לזה , זה כמובן לא כואב לי בכלל ואני עושה את זה כמעט כל יום ובסתר (יש לי קרחות ואני מסתירה זאת) זה מאוד מפריע לי ואני רוצה להפסיק עם זה . קרה שהפסקתי למספר ימים אך במצב של לחץ שוב חזרתי לזה בלי לשים לב. דבר זה מאוד מפריע לי ומעסיק אותי, זה נהפך להרגל שקשה לי להגמל ממנו. על מה זה מצביע ומדוע זה קרה לי ??? והכי חשוב זה מה לעשות???? חשוב לי לציין שחיי נורמלים ואף מוצלחים. תודה.

היי עד כמה שלי ידוע מדובר על הפרעה המדברת על תלישת שיער. הנושא איננו מוכר לי מספיק. אני מציעה לך להתייעץ עם איש מקצוע- פסיכולוג/ פסיכיאטר לגבי דרכי הטיפול.

סי שלום תלישת שיער היא סוג של התנהגות כפייתית (קומפולסיבית) ועלולה להיות עקשנית למדי. היא דומה לכסיסת ציפורניים אבל בד"כ חריפה יותר וגורמת לסבל רב יותר. הבסיס או המקור הנפוץ לבעייה הוא סוג של חרדה ולחץ, ובהמשך פשוט כוחו של הרגל. הטיפול השכיח מתמקד בשלושה תחומים: טיפול פסיכולוגי התנהגותי/קוגניטיבי (ניתן גם לשלב היפנוזה) בניסיון להתמודד עם התופעה ברמה המיידית, טיפול פסיכולוגי דינמי שאינו יעיל בד"כ להפסקת התלישה בטווח הקצר אך יכול לעזור לטפל בתשתית הנפשית שעומדת מתחת לבעיה במקרים רבים, וטיפול תרופתי, בד"כ בתרופות נוגדות חרדה או דיכאון. היכולת להפסיק תלויה בין היתר גם במוטיבציה והנכונות להתמסר לטיפול.אתר מעניין בנושא הוא http://www.geocities.com/naamaled/index.htm אמנם אין הרבה על הטיפול הפסיכולוגי אבל יש מידע על הבעיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

החבר שלי לשעבר בגד בי- ואני לא יודעת כמה פעמים, נפרדנו כאשר הוא סיפר לי. לאורך כל היחסים שלנו תפסתי אותו משקר לי על דברים קטנים- מכוון שהוא פחד לטענתו לספר לי את האמת , אני הבחנתי גם שאין לו שום בעיה לשקר לי (ולאחרים) בלי להניד עףעף, הוא יכול להישיר אלי מבט להסתכל לי בעיניים ולהמציא לי את הקר בצורה מושלמת, אפילו אם השקר לא מוביל אותו לשום מקום, והוא מיותר לגמרי, הוא יספר אותו ויטבל אותו, כשאני תופסת אותו על שקר הוא מנסה לחפות על עצמו בעוד שקר, כשהוא נדחק לפינה הוא פשוט אומר בשיא הכנות (?) שאין לו תשובה, שהוא לא יודע למה הוא משקר, ושהוא מבין שהוא רק הורס לעצמו ומפסיד מזה, לטענתו הוא רוצה להשתנות- הצעתי שילך לטיפול פסיכולוגי אבל הוא מפחד מזה וגם אין לו ממש תקציב- איך בכל זאת אפשר לעזור לו והאם זו בעיה פסיכולוגית מוכרת? תודה

עדי שלום אני מציע לך לא להיכנס למקום של העוזרת. נפרדת ממנו לשלום אחרי שהבנת שהוא משקר אותך באופן כרוני. הוא מכיר את עצמו ואם ירצה יפנה לטיפול. יכולתו להצליח תלויה רק במוטיבציה האישית שלו. אני מציע לך לשמור מרחק ולא לספוג פגיעה נוספת. בברכה ד"ר אורן קפלן

לפני שנתיים התחלתי לקחת סרוקסט בגלל דיכאון חריף וכן פחד חברתי, (שהולף מאוחר יותר לפקסט), לקחתי אותו שנה והעזרה שלו הייתה מבחינתי די שנויה במחלוקת, הפסקתי, בחודשים האחרונים הדיכאון החל להשתלט עליי לאט לאט שוב עד שלא יכולתי יותר והחלטתי לנסות הפעם את האפקסור, האם הכדור יכול לעזור גם לחרדה חברתית? אני לוקח אותו כרגע שבועיים, התופעת לוואי היחידה הרצינית שאני מרגיש היא חוסר היכולת להרדם, אני נרדם בעזרת בונדורמין וגם אז אני מצליח לישון הכי הרבה 3 שעות ומתעורר, אז אני לוקח עוד כדורי שינה ומנסה להרדם שוב, אני נמצא כרגע בהתלבטות קשה אם להפסיק את האפקסור עכשיו (לאחר שבועיים) ולחזור לפקסט או לתת לזה עוד זמן... אשמח לעזרה בבקשה.. תודה רבה לכל מי שעוזר ועונה לי..

אורי שלום בנושא טיפול תרופתי אני מציע לפנות לייעוץ פסיכיאטרי או לאחד הפורומים הרפואיים. במסגרת פורום זה העיסוק הוא רק בפסיכותרפיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

הי אורי. חוסר יכולת לישון זו תופעת לוואי בימים הראשונים של לקיחת האפקסור,- זה יעבור!! בדרך כלל ממליצים בימים הראשונים להיעזר לכן בקלונקס. אל תתייאש, לא כדאי לך לחזור, לדעתי, לסרוקסט , האפקסור טובה ממנה בהרבה שכן היא הרבה יותר מרגיעה ופועלת על חרדות.\ אם תרצה עוד מידע אשמח לכתוב לך .

אני צריכה עזרה.....אולצתי ללכת לפסיכולוג וכעת אני מחפשת..איך מוצאים ??למי הולכים?לאן איפה בבקשה תעזרו לי

אולצת? מה זאת אומרת אולצת? אני בכל אופן למדתי בחיים שכשמישהו הולך לטיפול בגלל שמכריחים אותו, חבל על הזמן ושום דבר לא ייצא מזה. בכל אופן, למצוא את יכולה דרך המלצות, דרך הפניה מרופא משפחה או דרך דפי זהב ובטח יש עוד גורמים שדרכם אפשר לפנות אבל זה מה שידוע לי..

אולצתי..הכוונה המנהלת של בית ספר..מכריחה אותי מאלצת אותי ללכת.... אני רוצה ללכת באופן פרטי..אז איך אני יכולה לבקש הפניה מרופא??

נטע שלום אני מסכים עם נטע שטיפול אליו מגיעים בלית ברירה גם נראה כך. אם אינך מרגישה שאת רוצה לקבל טיפול כדאי לדבר עם הוריך ולבקש את עזרתם בעמידה מול דרישות בית הספר. מצד שני, אם "אולצת" הכוונה שאת לא מאושרת מכך, אבל אולי מבינה שזה יכול לעזור לך, זה סיפור אחר. אני חושב שאם את בגיל בית הספר יש מקום לגייס את הוריך לצורך מציאת פסיכולוג מתאים. הם כמובן גם יוכלו לבדוק עלויות של טיפול פרטי מול אפשרויות בשירות הציבורי או קופת החולים. יש אפשרות גם להיעזר בשירות הפסיכולוגי של העיריה. אם תזדקקי להפניה פרטית באזור המרכז אוכל לנסות ולהפנות אותך. בכל מקרה, לטיפול בבני נוער נדרשת הסכמת הורים, כך שהם צריכים להיות מעורבים בעניין. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום! חברה שלי עזבה אותי בגלל מישהו אחר ואני עדיין בקשר איתה. אנחנו יוצאים לבלות ביחד, מקיימים יחסי מין וישנים ביחד ולה יש חבר אחר. כשהיא עזבה אותי הרגשתי בודד ובגלל זה אני עדיין בקשר איתה. היא בדגה בי ולכן לא נוכל להיות זוג יותר למרות שאני עדיין אוהב אותה. אני רוצה לשאול אותכם האם זה בסדר שאנחנו עדיין בקשר ואם הדבר הזה יכול להוביל למשהו רע? תודה.

איתן שלום אין כאן שאלה של טוב או רע. תלוי קודם כל מה אתה מרגיש כלפיה. אם הקשר הזה גורם לך להמנע מחיפוש קשר אחר ולכך שאתה ממשיך להיות קשור רגשית לחברתך לשעבר, זה בהחלט בעייתי. אני מבין את הקושי להיפרד, אבל סוג כזה של קשר עלול להיות כואב והרסני. מצד שני, אם אתה מרגיש שאתה מוגן ושמור, ופשוט נהנה מהמפגש איתה, לא בהכרח שיש בכך משהו רע. אתה כותב שאתה אוהב אותה, השאלה מה בדיוק עומד מאחורי זה. בעיקרון עובדה זו בפני עצמה מעידה על כך שהעניין מורכב ועלול להמשיך ולפגוע בך בהמשך. בברכה ד"ר אורן קפלן

לאחרונה אני במצב רוח רע,דאגה מן המצב הבטחוני,דאגה לפני ניתוח שעלי לעבור בעקבות פיגוע. הדבר מתבטא בסיוטי לילה כגון חלומות מפחידים.אך אני יכולה להקל מעל עצמי את המתח והחרדה?

היי רינה, את בוודאי עוברת תקופה לא קלה. במיוחד בהיותך פצועת פעולת איבה, אם הבנתי נכון. כל המצב עבור נכי צה"ל ונפגעי פעולות איבה הוא לא קל. אפילו יכול להיות קשה. אני מציעה לך לדבר עם מי שקרוב לך על איך את מרגישה, על הקשיים שלך, על הפחדים שלך. שיחות ותמיכה רגשית מצד אחרים קרובים יכולה להקל..לעיתים מספיק לדעת כי האחר הקרוב מבין או מקשיב או יודע ממה שעובר עלינו. את יכולה לגפ לפניות לעזרה מקצועית על מנת לבדוק יעילות של כדורים נגד חרדה במידת הצורך או טיפולים מסוגים אחרים להתמודדות עם המצב. בהצלחה

רינה שלום אני מבין מדבריך שעברת פציעה בפיגוע, ואם זה אכן כך את סובלת כפי הנראה מסוג של חרדה הקשור לפוסט טראומה. חשוב שתפני לטיפול פסיכולוגי ותקבלי עזרה הממוקדת באירוע שעברת ופעולות השיקום בעקבותיו. לא תמיד מעריכים מספיק את עוצמת הפגיעה בעקבות אירועים שכאלה. יש כיום מודעות ומומחיות רבה בתחום, את גם זכאית לקבל טיפול בתמיכת המדינה כנפגעת אירועי איבה, כדי לברר בביטוח הלאומי. תסמונת פוסט טראומתית עלולה להשפיע לטווח הארוך ולכן לא כדאי להניח שהזמן יעשה את שלו, כדאי לפנות לטיפול מתאים. באתר זה ישנו פורום שנקרא הלם קרב, בו ניתן להיעזר באנשים שעברו חוויות קשות דומות בנושא פעולות טרור ומלחמה. בברכה ד"ר אורן קפלן

למה כל המחשבות השחורות עולות לי לפנות בוקר בין ארבע לשש בבוקר בערך?כל לילה בין השעות האלה סתם דברים שוליים מטרדות היום יום נראים לי מפלצתיות בלי שום פרופורציה למציאות .ובבוקר כשאני קם לעבודה ובמשך היום הכל נראה באופן כללי תחת שליטה ופתיר.יש לי לפעמים טרדות מהיום יום שאני לא יכול לפתור באותו רגע או שזה לא תלוי רק בי אז אני מרגיש מין מתח קל שמלווה אותי עד שהבעיה נפתרת.וזה חוזר חלילה בקיצור לוקח ללב כל בעיה.שאלתי אייך אפשר להתמודד עם תופעה כזאת ?האמת שזה פוגע באיכות החיים שלי.האם קיימת תרופה לזה?

אני לא איש מקצוע. לעתים סובל מאותם תופעות בעתות לחץ ודכאון . נאמר לי שהפרעות שינה המתבטאות ביקיצה מוקדמת הינן סימפטום של דכאון. כשמצב רוחי משתפר התופעה חולפת. לאחרונה שמעתי ממספר אנשים במקום עבודתי שסובלים מאותם סמפטומים.

שלומי שלום השאלה מה מטריד אותך, מהם התכנים שעולים בשעות הבוקר המוקדמות, והאם אתה מתמודד איתם כראוי בשעות היום. הלילה דרך השינה והחלומות מביא לעיתים עיבוד של דברים שלא מקבלים תשומת לב מספיקה במהלך היום. לפני שבודקים איזו תרופה מתאימה לזה, כדאי קודם לבדוק מהו ה "זה" שמתקיף אותך בלילה. תוכל לפנות לייעוץ פסיכולוגי לבירור. עם יש מרכיב דיכאון אפשר יהיה להיעזר בתרופות נוגדות דיכאון, אבל כדאי לברר קודם כל במה בדיוק מדובר. אני מציע לך לשים מחברת ועט ליד המיטה ולתעד את המחשבות שעולות בשעות הבעייתיות. זה יוכל לעזור להבין יותר טוב את העניין. בברכה ד"ר אורן קפלן

דר' קפלן שלום רב, אני אם לבת שנה - תינוקת מקסימה אותה הנני אוהבת בכל ליבי!. יחד עם זאת, בתי נולדה עם בעיה קוסמטית קלה והדבר מדיר שינה מעיני. אני משוגעת על בתי ומעניקה לה את כל החום והאהבה שבעולם (לא מדובר כלל בדיכאון שלאחר לידה!) אך בד בבד איני חדלה להתייסר ולהאשים את עצמי בעינין.. אני מלאה במחשבות "טורדניות" וכל זאת בגלל אותו פגם קטנטן. אני מרגישה כואבת ומתוסכלת שבמקום לראות את נקודות האור (הרבות) שאצלה, איני חדלה להתעסק באותו פרט מציק. אני כל כך רוצה ללמוד "לקבל אותה" פשוטו כמשמעו לא בשביל עצמי כמו שלמענה!- איני רוצה שתגדל בתחושה שיש בה פגם וכמובן שברור לי שעד שלא אקבל אותה באמת כפי שהיא לא אצליח להנחיל לה בטחון עצמי. איני חדלה לכעוס על עצמי שבמקום ללכת עימה ולהתגאות בה, אני נבוכה בכל מפגש חברתי עימה. אין לי ספק כי שיחות עם פסיכולוג תעזורנה לי והינן הכרחיות למענה ולמעני, אולם כיון שאין כל סיכוי שאוכל לממש זאת בתקופה הקרובה, אודה לך אם תוכל לתת לי מעין "טיפים" ע"מ שאוכל סוף סוף להתחיל לעלות על הדרך הנכונה. אין דבר שאני רוצה יותר מאשר להיות עימה בחברת חברים, להישיר מבטי ולהיות האם הכי גאה בעולם וכואב לי(בשבילה) שבכל פעם אני נכשלת בכך מחדש, שלא לציין את קינאתי בחברותיי בעלות הילדים "המושלמים"..אני אדם מאד מאד פרפקציוניסט ורגיש ולכן לדעתי קשה לי ההתמודדות. האם יש איזשהי דרך לצאת מהמעגל הכואב הזה? אודה לך מאד על התיחסותך! בברכה, מיכל

מיכל שלום סביר להניח שמחשבותיך המטרידות אינן קשורות לילדה אלא לחלקים שלך עם עצמך. לפי מה שאת מתארת הילדה מקסימה ופגם קוסמטי קל לא אמור לשנות דבר בעתידה. לכל אחד יש פגם כלשהו, חיצוני או פנימי, ואם היא תהיה ילדה מאושרת ובטוחה בעצמה דברים רבים יכסו על אותו פגם קוסמטי. אם כך, כדאי לך לנסות ולהבין מהו השיקוף של אותו פגם קוסמטי של הילדה אצלך. יש נטייה פעמים רבות להזדהות עם הילד, כאילו הוא היה חלק או איבר נוסף של ההורה (ברמה סימבולית כמובן). הילד מגיע לעיתים גם כדי להשלים את אותם חלקים של ההורה שאינו יכול להשלים בעצמו, וישנה תקווה שדור הצעיר יהיה התשובה לכל מיני דברים. במידה ותצליחי לגעת בחלק הזה בתוכך שמקנא או נבוך גם בלי קשר לילדה. אינני יודע מדוע אינך יכולה לפנות לייעוץ, אבל אם מדובר בבעיה כספית אולי כדאי לפנות למרפאה לאם ולתינוק המצויה במרפאה הפסיכיאטרית של בי"ח איכילוב שם ניתן בוודאי לפנות גם במימון קופת החולים. יש בוודאי מסגרות נוספות מתאימות בשירות הציבורי. בברכה ד"ר אורן קפלן

היכן אפשר למצוא מטפל/ת בהפרעה זו אשר מתברר כי פסיכולוגים רבים אינם מכירים אותה? היכן אפשר למצוא מידע כתוב בנושא. מדובר על ילדה בת קרוב ל-5 שמתחילת שנת הלימודים סובלת מהפרעה זו. בתודה, אבי

אבי שלום כל פסיכולוג ילדים או פסיכולוג התפתחותי אמור להכיר את התופעה הנקראת גם מוטיזם אלקטיבי או באנגלית selective mutism (or elective mutism) תוכל למצוא חומר רב באנגלית בכל מנוע חיפוש ע"י הקלדת המונח הנ"ל, למשל ב www.google.co.il פניה לטיפול מתאים בכל תחנה לטיפול פסיכולוגי בילדים, תוכל להתייעץ בשירות הפסיכולוגי של העיריה או במכון להתפתחות הילד באזור מגוריך. בברכה ד"ר אורן קפלן

חשוב לדעת שלא קל לטפל במוטיזם סלקטיבי. ישנם משתנים רבים שקשורים להפרעה אותם חשוב לקחת בחשבון בבחירת הטיפול המתאים (והמטפל המתאים...) (דוגמת מועד תחילת הבעיה, הטריגר - אם ידוע כזה - לתחילת הבעיה, המערך המשפחתי ועוד). באופן כללי, הטיפולים שנחשבים יעילים הם טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, כאשר לעיתים יש צורך בשילוב של טיפול תרופתי נוגד חרדה (נתקלתי בילדה שטופלה משך שנים על-ידי מטפלים רבים ורק בשלב בו ההורים החליטו לבחון גם את הטיפול התרופתי חלה פריצת דרך משמעותית בטיפול). בנוסף מומלץ במקרים רבים מערך של טיפול משפחתי. בכל מקרה חשובה מאד הדרכה מלווה - הן להורים והן לצוות החינוכי בגן! (יש לדרוש זאת מהפסיכולוג המטפל). אגב, אם האילמות היא קיצונית ייתכן שכדאי לשקול להמשיך שנה נוספת בגן על-מנת שלא להתחיל כיתה א' עם קושי המשפיע מאד על ההסתגלות. שנה נוספת בגן יכולה להיות הזדמנות מצוינת לטיפול וכניסה ברגל ימין בשנה שאחרי. בכל מקרה צעד כזה חייבים לבחון יחד עם הפסיכולוג החינוכי שמלווה את הגן ולאחר עריכת אבחון מתאים.

אבי שלום, אני אם לילד בן 6 עם אותה תופעה של אילמות סלקטיבית.אכן כתוב מעט מאוד על התופעה ניתן לקרוא על הנושא באתר ערוץ המגזינים. מגזין משפחה טובה גליון 51 אייר תשס"ג. גם באתר זמן הורים שאלתי בעצת הפסכולוגית וקיימת תשובתה.אני עדיין בודקת בנושא . מקווה שעזרתי לך . אסתר

אני מטופל אצל פסיכיאטרית ופסיכופטרפיה בקשר לנדודי שינה ודיכאון שנגרמו לי עקב פגיעה בשמיעה וטנטון במהלך שירות צבאי אני מקבל מינון ליום 30 מ"ג : 2* recital 1*zodorm 1) האם מינון שכזה נותנים בד"כ או שזה חזק? 2) לאיזה טווח זמן נונתנים כדורים כאלה (משך טיפול ממוצע ?) 3) מנסיונך האם זה פוגע בתפקוד במהלך שירות מילואים קרבי בשטחים? 4) האם זה גורם להורדת פרופיל במילואים ? לכמה? אודה לך מאד על תשובתך

עמית שלום אני חושב שאת השאלות הללו כדאי להפנות לפסיכיאטר באחד מהפורומים הרפואיים. בפורום זה הדיון הוא רק בנושא פסיכותרפיה. אגב בטיניטוס ניתן להיעזר גם בביו פידבק ובהיפנוזה. מאחר ונפגעת במהלך השירות הצבאי יתכן שהתופעות הן חלק מתסמונת פוסט טראומתית וכדאי שתעבור אבחון מתאים, במידה ולא עברת עד כה. הפגיעה בשירות המילואים או בפרופיל תלויים בצורה מאוד ישירה במצבך וצריך לבחון זאת ברמה אישית, לא ניתן לתת תשובה כללית לכך. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני יודעים שאנשים עם הפרעת זו או אחרת עשויים להיות עם אינטלקט וכושר אנאליטי גבוהים אבל עם אינטלגנציה ריגשית נמוכה. האם יש כאלהכ שהוגדרו בעלי פיגור שיכלי שהאינטלגנציה הריגשית שלהם גבוהה. שאול

שאול שלום יש אנשים שהוגדרו בעלי פיגור שכלי ויכולתם לאהוב ולהעניק גבוהה, כמו גם המוטיבציה והכוחות שלהם בחיים. סביר להניח בכל זאת שתהיה להם מגבלה במימוש דברים שנחשבים הישגיים בחברה בגלל בעיית הפיגור. השאלות הללו יעלו בעיקר במצבים גבוליים של פיגור. אני מעריך שבמצבים קשים של פיגור גם היכולת הרגשית מוגבלת יותר במונחים של אינטליגנציה רגשית. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום! אני מעוניין לדעת על קבוצת תמיכה (עם עדיפות לקבוצה של דתיים ) לאנשים עם חוסר בטחון עצמי וחרדה חברתית.האם למישהו ידוע על משהו כזה?

גדי אינני מכיר. כדאי אולי להתקשר למכונים פרטיים ומרפאות באזור מגוריך. אולי ידעו לכוון אותך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב! בני בן השנתיים וחצי מתעורר מידי לילה בבכי ומיד מגיע למיטה שלנו. אני ובעלי איננו יודעים מה לעשות כבר. בהתחלה, ויתרנו לו והוא ישן איתנו אך מאחר שזה היה מאוד לא נוח החלטנו לשים לזה קץ. כל פעם שהילד מתעורר, או אני או בעלי קמים אליו ומחזירים אותו למיטה אך כעבור כמה דקות הוא שוב בוכה וחוזר חלילה. הילד רוצה לישון איתנו במיטה או שאחד מאיתנו ישב לידו במיטה שלו (מיטת נוער) ויתן לו יד כל הלילה. מה ניתן לעשות??? אנא, עזור לי!

איילת, תשבו איתו ואל תדברו איתו. כמה לילות וזה אמור לעבור. עדי

תודה אבל זה לא עוזר.

איילת שלום בגיל שנתיים וחצי קשה להסביר לילד מדוע לא לחזור למיטת הוריו, כאשר האפשרות קיימת. בגיל צעיר יותר מיטת התינוק לא מאפשרת יציאה וזה יוצר את הגבול הטבעי. מאחר והילד כבר ישן במיטת נוער, יש אפשרות לקנות מחסום כמו זה ששמים ליד מדרגות למניעת כניסת ילדים, לשים אותו בכניסה לחדר ולהגביל כך את יציאתו. גישה התנהגותית זו עלולה לגרום מחאות בימים הראשונים אך אולי תשים גבול ברור יותר בין חדרו לחדרכם. לפי מה שאת מתארת כל נסיון מילולי להסביר את העניין לא יצליח כיוון שהוא באמת רוצה בקרבתכם. ההכרה בגבולות עשויה לשפר את המצב בוודאי עבורכם, אך גם עבורו. אני ממליץ לכם לנסות את הגישה ההתנהגותית הזו. יש אפשרות לנסות גם שאחד מכם ישן איתו בחדר בימים הראשונים, גם זה לעיתים עוזר, במיוחד אם המעבר למיטת הנוער התרחש לאחרונה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב שמי יוסי ואני חייל מזה שנה וחצי. לפני שאני מתחיל רציתי לומר לך שאחי התאבד לפני 4 שנים הורי גרושים מזה 17 שנים. לאחר מותו של אחי, אבא שלי לפני שנתיים מת ממנת יתר אח שלי היה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים הוא אהב אותי בצורה שאי אפשר להסביר הוא היה אבא בשבילי אח וחבר יקר ואני מרגיש עקב נסיבות מותו האטרגי מאין נבגדות כלפי. שאלתי היא כזאת אני נורא עצוב סגור ודי בודד דרך אגב גם לפני מותו ההיתי סגור מופנם אני גדלתי עם אמא קשה מה זה אומר צעקנית מרביצה ועד היום אני לא כל כך מסתדר איתה ונורא כועס עליה על שהכניסה בי שנאה כלפי אבא שלי שגם מאוד אהבתי ואמא שלי סבלה עם אבא שלי אבל אני מנסה להסביר לה שאיתי הוא היה טוב אבל היא לא מבינה ואפילו מקללת אותו אחרי שהוא מת ואני מסביר לה שהיא מקללת אותו היא לא פוגעת בו כי הוא כבר מת הוא לא שומע אותה אלא היא פוגעת בי אודה לך עם תוכל לתת לי עצה על המשך חיי עוד דבר אף פעם לא היתה לי מערכת יחסים עם בחורה אני נורא בישן למרות שבנות כן רומזות לי ואפילו לפעמים משאירות לי טלפונים אבל אין לי ביטחון והדימוי העצמי שלי מאוד נמוך ואני נורה מפחד מן הדחייה בתודה רבה יוסי

יוסי שלום אתה מתאר סיפור חיים מורכב מאוד ואפשר להבין את ההתלבטויות שלך. מאחר ואתה בצבא יש לך אפשרות לקבל טיפול פסיכולוגי במסגרת הצבא. אני מציע לך לפנות לקצין בריאות הנפש ביחידתך ולבקש הפניה לטיפול. הדבר לא אמור לפגוע בשירות הצבאי שלך, כל איש מקצוע שישמע את הסיפור שלך יבין זאת ויאמר בוודאי שרצוי שתקבל ייעוץ פסיכולוגי לאור כל מה שעברת. שינוי בדימוי העצמי, עיבוד האובדנים וכל מה שקרה לך ויחסיך עם אמך, כל אלו נושאים רציניים שדורשים זמן ומקום רציניים. פנה לקבלת עזרה ואל תשאר עם הדברים הללו לבדך. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בטיפול מזה שנתיים,השתנתי מאד בעקבות הטיפול...פתחתי את העיניים,המודעות שלי לגבי עצמי ולגבי הסביבה גדלה מאד...לעתים עדיין יש את הנפילות ולאחר מכן מגיעה תקופה טובה יותר שם אני מצליחה לצמוח ולהתקדם...בהתקופה האחרונה אני מרגישה אי נוחות במהלך הטיפול ...כל פעם אני מקלפת עוד ועוד קליפות....העניין מתחיל להימאס עליי מכיון שכל הזמן אני מגלה צצדים חדשים באופיי שקשה לי לקבל ולהתמודד....אתמול במהלך הטיפול המטפלת כל כך הקפיצה אותי בשאלות שלה לגבי ההתנהגות שלי בדבר מסויים שפשוט אני חושבת שבשביל מה אני צריכה לדעת ולדעת כל הזמן לגביי עצמי אני מרגישה שלא כל דבר צריך לברר ולנתח...אין לי כוחות להמשיך לחטט ...אני רוצה לציין שקשר שלי עם המטפלות ממש טוב אני מרגישה שאני ממש סומכת ומרגישה אמון מלא....ואין לי ספק שהטיפול שינה אותי מקצה לקצה... שכחתי לציין שהגעתי לטיפול בעקבות גירושין ודיכאון שנכנסתי אליו בעיקבותם...השאלה שלי אליך מה אני עושה מכאן, להמשיך או לא בטיפול...מצד אחד אני לא רוצה לברוח עכשיו...ומצד שני הכל נהיה כבד לי....עזור לי תודה ומחכה לתשובה.

היי, טיפול הינו תהליך קשה ודורש הרבה אנרגיה, למרות התרומה הרבה שיכולה להיות לו למטופל. אני מסכימה איתך שלפעמים אין צורך להמשיך טיפול שנים על גבי שנים ולעיתים מגיעים לעומקים מסוימים, וניתן לומר- עד כאן. מספיק לי. התעסקתי בכך מספיק , עכשיו יאללה לדרך ולפעול. לחיות. ואז באמת מפסיקים את הטיפול. ניתן גם לקחת הפסקה לתקופה של כמה חודשים או אם זה מלחיץ אותך אז תקופה של חודש חודש וחצי על מנת להתאוורר קצת מכל העסק. זה תלוי בך. אולי כדאי ששתתייעצי עם המטפלת שלך. תאמרי לה איך את מרגישה. אני בטוחה שהיא תבין את זה.

מתבלטת שלום השאלה מה הסיבה האמיתית למשבר הטיפול הנוכחי. האם באמת מיצית את העניין ועכשיו הגיע זמן לצאת קצת בכוחות עצמך החוצה, או שאולי להיפך, הגעת לנקודה חשובה ואולי קשה ואת מנסה להתחמק איכשהו מההתמודדות איתה. אני מתאר לעצמי שאת התשובה המתאימה למצבך תוכלי לקבל תוך דיון אמיתי ומעמיק בטיפול עצמו. נשמע שהקשר שלך עם המטפלת טוב ואין כל סיבה לוותר על השאלות הללו בתוך מסגרת הטיפול. סביר להניח שעצם קיום השאלות מספר משהו חשוב מאוד עליך שבין אם תשארי ובין אם תעזבי שווה לברר אותן. בברכה ד"ר אורן קפלן

הבת שלי בת שנתיים ותשעה חודשים. לפני כשבוע היא התעוררה באמצע הלילה בצרחות שיש לה נמלה במיטה, מאז היא לא מוכנה לשכב במיטה שלה לבד וגם איתי היא מוכנה לשכב רק לאחר דיונים ממושכים. הבעיה קשה יותר כשהיא מתעוררת באמצע הלילה ולא מוכנה לחזור למיטה (גם כשאני שוכבת לידה) והיא לא מוכנה לשכב בשום מיטה בבית וגם לא על השטיח או על המיטה שלנו.היא אומרת שהיא רוצה לעמוד עד שיגיע הבוקר והיא תלך לגן. הבעיה נמשכת כבר שבוע ואנחנו ממש סחוטים. נראה לי שכל זה התחיל בגלל עכביש שהיה על המיטה שלנו והלך לקראת הבן שלי בן החצי שנה ואני צעקתי לבעלי שיקח אותו משם.זה קרה שבוע לפני שהתחילו אצלה החרדות. מה לעשות?

חגית שלום מאחר ואת מזהה אירוע ספציפי שבעקבותיו החלה החרדה, יתכן שכדאי לפתור את העניין דרך אותו מוקד. אם היא חוששת מנמלים, אולי כדאי לעשות חשיפה במהלך היום לנמלים. ישנו משחק שנקרא "עיר הנמלים" שניתן לרכוש בחנויות משחקים, והוא כולל חלקים שקופים דרכם אפשר להתבונן בהתנהגות של נמלים. אפשר להראות לה נמלים בחוץ, להחזיק אותן ביד, לראות שהן חיות נחמדות ולא מזיקות. אולי אפשר למצוא בובה של נמלה בחנות וכו'. בקיצור, צריך לחשוב איך לידד אותה עם החרדה שהתעוררה ולהכניס אותה חזרה למיטה. אם המצב אינו משתנה רצוי להתייעץ עם פסיכולוג ילדים בנושא. בדרך כלל גישה התנהגותית כזו פותרת את הבעיה, אלא אם יש ברקע סיפור אחר שבגללו התעוררה החרדה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני בת 48 ומוצאת את עצמי בוכה המון ללא סיבה הגיונית בפרט בתקופות שלפני מחזור,(עדיין די סדיר) אין לי חיוך על הפנים וכמעט כל הערה גורמת לדמעה בזווית העין, זה מביך מאוד ואין לי יכולת לשלוט על כך באותו הרגע אתמול תהיתי האם אני צריכה טיפול פסיכולוגי או שמא זה ענין של הורמונים וגיל בכל מיקרה מה עושים זה מאוד מביך ולא נעים להקרין חוסר שימחת חיים ופנים נוגות תודה

אם זה לפני מחזור בעיקר- מדובר אולי על תסמונת קדם וסתית. מה לעשות וההורמונים משפיעים על מצב הרוח. משפיעים די הרבה אפילו. אולי כדאי לך לגשת לרופאת נשים ולשקול גלולות אם את לא לוקחת או כדורים אחרים שתיקחי בזמן הזה.

דליה שלום אני חושב שכדאי לשחזר ממתי התופעה הזו קוראת, האם השינויים במצב הרוח מתרחשים גם במועדים אחרים ועוד. בכל מקרה, הייתי מציע לך לפנות לייעוץ רפואי ופסיכולוגי משולב, למשל במרפאה לגיל המעבר, יש כזו בבי"ח איכילוב, שם יש בדיקה משולבת של רופא נשים ופסיכולוגית ובמידת הצורך אפשר לשלב אנשי מקצוע אחרים. בברכה ד"ר אורן קפלן

בת 45, נשואה עם ילדים. אני מדוכאת ומלאה פחדים וחרדות. אני נלחצת מכל דבר. הגעתי למצב של מחשבות יומיומיות על מוות. כל דבר שמרגיז אותי או לא מסתדר לי , הדבר הראשון שקופץ לי לראש בלי שאני שולטת בזה, זה שאני רוצה כבר למות. כבר לא איכפת לי מכלום. שום דבר לא מצליח ממש לשמח אותי, אני מנסה למצוא סיבות להמשיך לחיות אבל קשה לי למצוא. הדבר היחיד שעוצר אותי זה הידע על הצער שזה יגרום למשפחתי, וגם עדיין לא החלטתי איך כדאי לי לעשות זאת.

אנני שלום אני חושב שאי אפשר לטעות במסר שאת כותבת. את נמצאת במצוקה וכנראה לא יכולה כרגע לפתור את המצב בכוחות עצמך. בדבריך יש סימנים לדיכאון ואת צריכה לפנות בהקדם האפשרי לייעוץ וטיפול פסיכולוגי, ובמידת הצורך גם טיפול בתרופות נוגדות דיכאון. לא ניתן לכוון אותך במסגרת הפורום אולם אני לא חושב שכדאי לחכות. אני חושב שכדאי גם לידע את אחד האנשים הקרובים לך, אולי בן זוגך, על המצב, ולקבל תמיכה, הן ברמה היומיומית והן בקבלת העזרה המקצועית הדרושה. במידה ונושא האובדנות נעשה מיידי אנא פני בטלפון לער"ן או דרך האינטרנט לאחד מאתרי הסיוע כגון סהר http://www.sahar.org.il כמו כן יש אפשרות לקחת מונית וליסוע לחדר מיון של אחד מבתי החולים, הם יוכלו לתת עזרה מיידית. חשוב מאוד לזכור זאת גם ברגעים הקשים ביותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני נערה בת 14 ויש לי אחות קטנה בת 5. כל הזמן היא מציקה לי ומוציאה את קו האינטרנט מהתקע ואז האינטרנט מתנתק ואני צריכה להתחבר מחדש. היא כל הזמן נוגעת לי בדברים ורוצה כל מיני דברים שיש לי היא גם שוברת לי אותם וזה ממש מעצבן!!! היא מרביצה לי ומקללת. אמרתי את זה להוריי והם צועקים עליה אבל זה לא עוזר והיא ממשיכה לעשות את זה. את כל הדברים שהיא עושה זה בצחוק והיא אפילו צוחקת. יש לי יחסים טובים איתה: אני קונה לה מתנות, משחקת איתה בכל מה שהיא רוצה,מוותרת לה אבל היא ממשיכה. מה עלי לעשות כדי ללמד את אחותי לקח?... תודה רבה לך!!!!! סתיו

היי, אם המחשב נמצא בחדר שלך, תנסי לבקש מפתח ולנעול אותו עם מנעול. עדי

סתיו שלום מצד אחד ברור שזה מעצבן שאחותך עושה לך דברים כאלה. מובן שמגיעה לך הפרטיות שלך ושלא יפריעו לך. מצד שני באופן טבעי ילדה בת 5 איננה יכולה להבין ולחשוב כמו נערה מבוגרת בת גילך. סביר להניח שאחותך הקטנה אינו מודעת לגמרי למה שהיא עושה. יש כמובן חשיבות לכך שיסבירו לה, אבל כנראה שאי אפשר לצפות שהיא תבין כמו ילדה גדולה. צריך לנסות ולראות איך אפשר לפתור דברים ברמה הטכנית, כמו, לשים שקע אינטרנט גבוה יותר מהשגתה, ולהסביר לה שוב ושוב. אני מקווה שבעזרת הוריך הדברים ישתפרו עם הזמן. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני כבר שלושה חודשים נמצא במצב של דיכאון עמוק מסיבה לא רלוונטית.... אני לא יוצא הרבה החוצה...עם אנשים ורוב הזמן אני בבית רואה טלוויזיה בשבוע האחרון התחיל ליהיות אצלי מצב שאולי נראה משעשע אבל זה פשוט איום וונרא אני לא חי רגיל...אני לא יכול לבצע פעולות פשוטות כי כאילו אני מרגיש בתוך סרט...כאילו הכל צפוי... אני רק רוצה לשאול עם זה הגיוני שבגלל שאני רואה הרבה טלוויזיה ב3 4 חודשים זה טבעי שייקרה כזה מצב... בתודה רבה מיכאל

מיכאל שלום אי אפשר לתת לך תשובה מנותקת מהתמונה הכללית של מה שקורה לך. אתה כותב שאתה בדיכאון עמוק ובמצב כזה אתה חייב לקבל טיפול מקצועי, פסיכולוגי ותרופתי. מטפל שיכיר אותך באופן אישי יידע בוודאי להנחות אותך וגם לתת הסברים רלוונטיים על מה שקורה לך בדיוק. במידה ואינך מצוי בטיפול כעת פנה בהקדם לקבלת טיפול וייעוץ. בברכה ד"ר אורן קפלן

אבקש לקבל חומר בנושא מחלת פברומילגיה דחוף דחוך בתודה ניקי

ניקי שלום חפש בכל מנוע חיפוש תחת שם זה ותגיע לחומר רב. למשל www.google.co.il בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה לד"ר אורן קפלן מצאתי בעזרתך את מה שביקשתי ישר כוח

שלום! הבנתי שישנם קבוצות תמיכה ( והתנסות) לאנשים עם חרדת קהל. אני סובלת מחרדה בעת שאני נדרשת לדבר מול קהל, להציג פרזנטציות וכו'. האם הינך יכול להמליץ לי על קבוצה כזו? שיש בה גם התנסות אולי? תודה.

רוני שלום אינני מכיר קבוצה פעילה כעת, אולם ניתן לנסות ולהתקשר למכונים המפעילים קבוצות. בעיקרון, גם טיפול אינדיבידואלי עשוי להיות אפקטיבי והוא הרבה יותר נפוץ, ניתן גם להיעזר בהיפנוזה. שיטות התנהגותיות-קוגניטיביות עשויות להיות יעילות בטווח קצר יחסית, במקרים חריפים ניתן גם להיעזר בתרופות נוגדות חרדה. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי, אילו קבוצות מפעילות כאלו יש? ניסיתי טיפול פרטני, וניסיתי טיפול קצר מועד(התנהגותי קוניטיבי) אבל גם הוא לא עזר. אני מרגישה שאני רוצה לפתור את זה, זה כמו להסמיק ולהרגיש נבוכה שכולם רואים... אבל מצד שני ההרגלים שלי הנטייה שלי לברוח מסיטואציות כאלו משתלטים. אני לא מעוניינת כדורים, אני רוצה להשתנות מבפנים. בנוסף, כדורים גם עוזרים רק לאורך התקופה שבהם הם נלקחים, לא? רוני.

כבר הרבה זמן שאני חושבת על התאבדות ההורים שלי לא מבינים אותי יש לי הרבה חברים ואני ילדה די מקובלת אבל אני כל הזמן חולה יש לי המעי הרגיז וגם לפני כמה ימים כמעט התעלפתי ואמא שלי חושבת שהיא רופא ואומרת לי שזה בגלל המחזור אבל היה לי את אותו המקרה בתקופה שלא היה לי בא מחזור ......באחד מן הימים ירדתי במדרגות והרגשתי שנהיה לי כהה בעיניים ולא היתה לי שליטה על הגוף ישבתי על המדרגה נהיתי חיוורת נורא הרגשתי צורך להקיא חשבתי שאני ימות וההורים שלי לא מתייחסים לזה בחשיבות ויש לי כל הזמן כאבי ראש חזקים מאוד ואני לא יודעת מה לעשות כי להורים שלי אין זמן בשביל הבעיות שלי ואני חושבת שצריכה להיות סיבה לכל הבעיות הבריאותיות שלי! מה עליי לעושת?? והאם לדעתך יש קשר בין מה שקרה לי למחזור??? למרות שאני מכירה את הגוף שלי והמחזור אצלי עובר בשקט

רונה, תגשי אולי לרופא המשפחה שלך. הוא יוכל להסביר להורים שלך. עדי

מה הבעיה פשוט לקבוע תור אצל רופא המשפחה??? תסמונת המעי המרגיז לא גורמת לתופעות שאת מתארת. ייתכן וקשר יש למחזור, אם את מאבדת הרבה דם, באופן יחסי - זה גורם לאנמיה שגורמת לכאבי ראש וחולשה. אבל למה לנחש סתם? לכי לרופא.

היי רונה, אני מציעה לך לעבור בדיקות רפואיות מקיפות על מנת לשלול חסר ברזל או בעיות אחרות, פיזיות . אני גם שומעת ממך שהורייך לא קשורבים לקשיים שלך ולטענות שלך ושאת די לבד בעסק. וזה חבל. האם כל הקושי הוא סביב העניין הרפואי או שמדובר על משהו מעבר?? משהו אחר?

רונה שלום אני חושב שאת צריכה לקבל עזרה מקצועית בכמה כיוונים אפשריים. תסמונת מעי גס מלווה בתופעות גופניות שניתן להקל עליהם גם באמצעים פסיכולוגיים, לדוגמא, בהיפנוזה. אני חושב שבאותה הזדמנות יהיה אפשר לבדוק האם מצבי לחץ מגבירים את התופעות, מה שקורה לעיתים קרובות. במידה וכן תוכלי ללמוד שיטות להרגעה עצמית והתמודדות עם כאב, מה שיכול להקל על התופעות הלא נעימות שאת חווה. מאחר ואת השיטות הללו מפעילים פסיכולוגיים זו תהיה גם אפשרות לבדוק את מערכת היחסים שלך עם הוריך ובאופן כללי לתת לך תמיכה כדי להתמודד עם המחשבות הקשות עליהם את כותבת. לגבי מחשבות ההתאבדות, אני מציע לקחת את הדברים מאוד ברצינות ולקבל עזרה. גם אם זו לא עזרה מקצועית מסודרת אפשר לפנות לער"ן ולדבר עם אחד המתנדבים או ליצור קשר עם אתר סהר http://www.sahar.org.il בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לנו ילד קטן בן שנה ושמונה חודשים, הילד מקסים חברותי שמח ומאושר. הבעיה היא שלפעמים הוא מכה ילדים בגן ומושך בשערות שלהם. בדבר מתרחש בעיקר כאשר מנסים לפעול בניגוד לרצונו או לקחת לו משהו שהוא מחזיק. היכן הוא למד להכות בבית לעולם הוא לא נחשף להתנהגות כזו וגם מעולם לא ראה כזו בטלביזיה. מה ניתן לעשות, הדבר מעציב אותי ואת אישתי מאוד

אבי שלום לא בהכרח שמדובר באלימות כפי שקוראת אצל ילדים גדולים יותר. כדאי להתייעץ עם הגננת ולנסות לעקוב אחר המצבים הבעייתיים, ולהגיב בהתאם. יש להשתמש גם בגישות התנהגותיות שמחזקות אותו על שיתוף והתנהגות טובה, ונוזפות על התנהגות אלימה. זה תהליך שצריך לעבור אותו, ואולי קודם כל לנסות ולעשות רישום מה קורה באותם רגעים בהם מגיעה ההתפרצות. במידה ותחשוב שמדובר בתופעה חמורה שדורשת טיפול ניתן לפנות לייעוץ אצל פסיכולוג ילדים. בברכה ד"ר אורן קפלן

למרות שאני אדם די חברותי ולמרות שהייתי בהרבה מסגרות בחיי (בי"ס, תנועת נוער, צבא, אוניברסיטה) איכשהו, כנראה בגלל הלימודים הקשים שדרשו השקעה רבה והעובדה שיש לי בן זוג (לא הרגשתי אף פעם ממש לבד והרשתי לעצמי לוותר על חברויות), הגעתי למצב שהתנתקו רוב הקשרים, ונותרתי כמעט ללא חברים, וחשוב מזה, חברות טובות. את רוב הקשרים שהיו כבר לא ניתן לחדש ולמצוא חברים אמיתיים וקרובים בגיל מבוגר זה כבר קשה. אני מרגישה כשלון מבחינה חברתית.

עינת שלום אינני יודע בת כמה את, אבל אולי מדובר גם בתהליך טבעי שקורה במהלך החיים לאנשים רבים. עם זאת, השאלה כיצד את תופסת באופן אישי את מצבך כעת והאם ישנו חסך כלשהו. לא פחות חשוב, מדוע דווקא כעת מתחזקת התחושה הזו ואולי במהלך השנים היתה פחות מורגשת. את אומרת שמעולם לא הרגשת לבד ובכל זאת היה חשוב לך לשמור על הקשרים. אולי הקשרים אינם רק מהווים פתרון לבדידות אלא מסמלים משהו נוסף, למשל, את הרצף והזמן שעובר, חברים וותיקים מזכירים דברים שחשוב לזכור ולשמר. נשמע לי שתחושת הכשלון החברתי אינה בהכרח מרכז העניין. אולי כדאי לנסות ולהבין מה המשמעות של החברים ומה המשמעות הפנימית של הניתוק מהם. מאחר ואני לא בטוח שמה שאת מחפשת הוא רק את הקשר החיצוני ברמה הקונקרטית כדאי לך לעשות בירור פנימי מה קורה בפנים ומה משמעות תחושת הכשלון שאת מרגישה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אם אני אוכל להוסיף, אז אומר כי ישנן תקופות בחיים בהן אנשים משתנים, מסגרות משתנות, וחברים משתנים. זהו באמת חלק טבעי. מציאת חברים חדשים, במידה ורוצים יש חסר, היא באמצעות מסגרות חדשות בהן נמצאים וכדומה.

שלום רב לפסיכולוג הקליני! יש לי בעיה מאד מטרידה ומעט מוזרה לדעתי, אני לא מבינה את פשרה ולא מצליחה לשייך אותה לתופעה פסיכולוגית מוגדרת. אז ככה, אני בחורה בת 20 וחצי, דתיה, במשך חיי היו לי פעמים רבות רגעים בהם הייתי ביישנית ואולי אף חסרת בטחון, ב"ה עברתי כמה תק' מאז ומאד עבדתי על עצמי בעזרת שינוי גישה לחיים ומחשבותי בכל רגע- ואפשר לומר שכל התופעות שמוגדרות כ"חרדה חברתית" בלי עין רעה, לא פוקדות אותי יותר ואני שולטת בהם. ובכל זאת.....יש לי בעיה של קשר עין בצורה ממש מעיקה! דווקא עם זרים הבעיה הזו לא ממש מציקה לי, אלא יותר עם אנשים שקרובים אליי או כאלו שאני מעוניינת להתקרב אליהם ודעתם עלי קצת חשובה לי. זה מתבטא בזה שאני כל הזמן מסיטה את מבטי מהאדם עימו אני מדברת, אני מנסה לשלוט בזה אך לשווא...! זה גורם לי לדחות מעלי אנשים או להרחיק(שאולי זה הפחד שלי..) ואני בעצם במין מעגל של הרס עצמי במובן מסוים. כי קשר עין זה דבר חשוב מאד מאד בתקשורת בין אנשים, הוא מקרב בין אנשים ומגביר אינטימיות. עלי לציין למשל, שבפגישות ראשונות עם בחורים אני ממש "תותחה", אני מתקשרת טוב מאד עם אנשים מבחינה מילולית ומוצאת מכנה משותף עם אנשים רבים והשיחות זורמות. אני חושבת שב"ה אני בנאדם סימפטי ונחמד ואני לא מתביישת לגלות חיבה למישהו, אני נראית טוב והכל נראה בסדר...אז למה זה קורה לי? הפגישה הראשונה-שניה עוברת מצוין עם התלהבות וכו' ואז מגיע הרגע בו צריך להיות יותר מרוכזים, ממוקדים, להסתכל בעיניים, להפתח יותר ובעיקר להיות שלווים ורגועים. אני לא אדם היפראקטיבי כלל, אבל אני מגלה חוסר שקט ולא מצליחה להתרכז בשיחה, בסופו של דבר זה גורם לבחור להגיע למסקנה שאני בחורה מאד נחמדה, היתה המון התלהבות ודברים משותפים אבל... ואני יכולה להבין למה, כי אני לא נותנת לקשר להעמיק כי אני לא רגועה ולא יציבה לאורך זמן וזה פוגע מאד באינטימיות של הקשר. חוץ מהעניין הזה ב"ה אין לי שום בעיה עם אינטימיות או משהו דומה. עליי לציין כי הדבר קרה לי בעבר גם עם בני משפחתי(יש לי 4 אחים). אני לא יודעת אם זה קשור אך טוענים כי יש לי עיניים יפות אבל מה הקשר??? הבחור שאיתו התפרק לי הקשר, יצאנו 5 חודשים אבל הקשר נתקע בגללי..וזה כ"כ מבעס ולא נעים! ממש פדיחה.. אני לא יודעת אם גם זה קשור..אבל לבחור הנ"ל היו עיניים משגעות, יתכן ואני מקנאת בו ולכן קשה לי להביט בו? נשמע לי מוזר אבל אני לא יודעת מה לעשות.. סליחה על האורך ובבקשה תעזור לי !!!! תודה מעומק ליבי מראש! שלומית.

רציתי גם להוסיף, שאני מאד רגישה ללטישות עיניים וזה מפריע לי אם נועצים בי מבטים, גם כשאני עולה לאוטובוס יש לי תחושה כזו. וגם- באוטובוס, אני יכולה שעה לשבת מול בנאדם ולא אוכל לומר לך איך הוא נראה, אני נמנעת מלהביט בו מחשש לקשר עין מתמשך. בע"ה הקב"ה יעזור לי.................!

שלומית שלום כדאי לך לנסות ולשים לב אילו מחשבות עוברות בראשך כאשר את מנסה להישיר מבט ונאלצת להוריד את העיניים. נסי אפילו לעשות בדיקות בהם תישירי מבט ולאחר שלא תוכלי לעמוד בכך הקשיבי למחשבותיך ואפילו רשמי אותם. אין מדובר בתופעה נדירה אבל לכל אחד סיבות משלו ולכן חשוב שתביני קודם כל בעצמך במה מדובר. פעמים רבות יש מחשבות מטרידות שיכולות להתלוות למבט. אולי זה מפריע לך בצורה כזו או אחרת והזזת המבט עדיפה מאשר התמודדות עם המחשבות שעולות בעקבות המבט הישיר. יתכן שהרגישות לכך שמתבוננים בך קשורה לעניין, אבל יתכן שזו תופעה נוספת. אינני יכול לתת לך תשובה חד משמעית ואם זה מטריד ופוגע בקשריך הבינאישיים כדאי אולי לפנות לייעוץ פסיכולוגי בעניין. נסי לעשות את הבדיקה עם עצמך, רשמי הכל, אולי מה שיהיה כתוב על הדף אחרי כמה ימים יספר לך משהו שלא חשבת עליו קודם לכן. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם תופעה קיימת ? האם מקבלים טיפול תרופתי כמו אצל נשים ? אודה על תשובתכם המהירה

גליה שלום לידה הוא אירוע משמעותי מאוד. מקובל לחשוב שלדיכאון אחרי לידה יש שני גורמים, האחד פיזיולוגי, בעיקר הורמונלי, והשני נפשי/רגשי שקשור לשינויים הרבים המתרחשים עם ולאחר ההריון. מאחר וגברים אינם מושפעים משינויים הורמונליים כמו נשים דיכאון שמגיע לאחר לידה אצל גברים יכול להיות קשור לגורם השני. התמודדות וטיפול דומים לכל מצב של דיכאון אחר, יש צורך באבחון וטיפול פסיכולוגי, ובמידת הצורך גם פסיכיאטרי בתרופות נוגדות דיכאון. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני אמא לבת ,הסובלת מאותן תופעות שאת מציינת שחושבת שגם אני הרסתי לה את החיים,בזה שתמכתי בה לאורך כל הדרך לצערי ,הצעירים שלנו לא מסופקים מכלום, לכן אני חושבת שהאשמות הן כלפי האנשים הקרובים אליהם. בעתיד כשתתבגרי אולי תסתכלי על כל הנתינה הזו בצורה שונה אולי יש לך מטען רגשי אחר שאת נושאת ולכן את מאשימה את אימך לשוא וכלמודת ניסיון ,זה מאוד עצוב.

הי תמר אני מציעה שתקראי את התגובה האחרונה שלי ובו סיפרתי יותר .אני לא שונאת את אימא שלי ואני יודעת להעריך גם את הדברים הטובים שהיא עשתה ועושה למעני אבל לצערי היא אף פעם לא תמכה בי נפשית בשום רגע בחיי, אני לא חושבת שאני מאשימה אותה לשווא. הייתי רוצה להתגבר על המכשול הזה ולהמשיך הלאה אבל זה לא פשוט. חוץ מזה אני לא יודעת בת כמה הבת שלך אבל אם היא צעירה כבחורה מאוד בוגרת וחכמה ותאמיני לי שאני מכל הסיפור הזה יצאתי מכושלת ולמדתי להתמודד עם החיים גם אם זה לקח לי יותר זמן אני מציעה לך לעשות חושבים עם עצמך אני בחרתי להיות חברה של הילדים שלי ואני חושבת שאני עושה זאת למופת. אם הבת שלך אומרת לך דברים קשים תקשיבי לה היא מדברת ממצוקה היא רוצה לשנות דברים. אני הייתי אומרת לה את יודעת מה ? נגיד שכל מה שאת אומרת הוא נכון ואני הרסתי לך את החיים בואי ננסה לפתוח דף חדש בואי נראה איך אני יכולה לשנות דברים? איך אנחנו יכולות להתקרב כמו שאמא ובת היו צריכות להיות

אני כל כך זורמת עם ביתי,היא בת בכורה והיא מקבלת מעל ומעבר לבחורה בגילה,היא הספיקה לעשות דברים שבני גילה אפילו לא חלמו, אני מאוד ערה לכל מה שהיא עוברת,אני פתוחה לשינויים, אנחנו משוחחות אך היא לא משתפת אותי בכל דבר , יש לי תחושה שהיא בוחרת בדרך שונה,היא מרגישה שכל מה שהיא עושה והוא נכשל יש אשמים ואלו ההורים שלה שנתנו לה מעל ומעבר והיא מקטרת שכל הזמן גוננתי עליה.... ופינקתי אותה מודה על זה אני משלמת מחיר כבד..אכן עטפתי אותה בהמון חום ואהבה וזה מה שהיא משדרת לחברה .היא עצמאית ובעלת בטחון עצום זו בחורה עם יכולות שהיגיע ונמצאת בעמדה מאוד בכירה אך כשרע לה היא בוחרת בהאשמות אינני יודעת מה הקשר בינך לבין אימך, אך זה הזכיר לי במעט את המקרה שלנו לכן כתבתי לך אני מאוד רוצה לשלוח אותה לפורום שלlandmark אם שמעת עליו פורום זה הוא אמצעי להשגת אבחנות חדשות המאירות את הנחות היסוד המעצבות והשולטות בחיינו-ולהשגת המבנים הקובעים את החשיבה ,את הפעולות,את הערכים שלנו ואת סוג בני האדם אשר אנו יכולים להיות שוב אני מציינת שאינני מכירה את אימך אולי היא לא שמה דגש על הנושא הרגשי שלך וזה חסר אך עדין זה לא מאוחר להגיד לה מה את מרגישה ושאת מעוניינת שהיא תשתנה...........כי את בכל זאת אוהבת אותה

אורן שלום ביום שני הייתי במעבדת שינה הצלחתי לישון אולי 3 שעות זאת היתה הרגשה מוזרה בשבילי לישון עם כל האלקטרודות ודרך אגב ישנתי עם אלקטרודות באף. אני אדע בעוד כשבוע וחצי את התוצאות. יש לך ד"ש מד"ר שצקר איתי הוא אמר לי שאתם מכירים. רציתי לשאול אותך האם יש דרך למחוק מהזיכרון תקופה מסוימת או אדם מסוים?? אני חייבת לדעת אני מרגישה שאני משתגעת.

אורן אני פונה אליך מפני שקראתי את המאמרים שלך ואני סומכת עליך .

אן שלום אי אפשר למחוק תקופות מהזכרון וגם לא היה רצוי לעשות זאת אם היה ניתן. חשוב לעבד זכרונות ולהתמודד איתם. דברים שעברת הם חלק ממך, לטוב ולרע. אפשר להגיע למצב שבו חוויות קשות פחות מפריעות להמשך החיים. את נמצאת בטיפול ובסדרה של בדיקות, אני חושב שכדאי להתמקד בזה כדי לשפר את המצב. חזרת גם בעבר על התחושה שאת משתגעת ממה שקורה לך. חשוב שבתקופה כזו תהיי בטיפול באופן קבוע ותנסי שם לקבל עזרה וייעוץ מתאימים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, שני ילדי בני הארבע והשנתיים, צמחו למציאות של גירושין. (התגרשתי בזמן ההריון השני). לעת עתה הם אינם מעלים את הנושא ואינם שואלים שאלות ישירות לגבי המצב. האם עלי ליזום שיחה ישירה או עקיפה (ע"י משחק וכד') לגבי הגירושין או שמא עלי לחכות ליום שבו הם יפנו כלפי את השאלה בצורה ישירה? אני בטוחה שהם חשים שיש משהו שונה בתא המשפחתי שלנו. הם ילדים מפותחים ואינטליגנטיים. תודה מראש!

כשהתגרשתי היה בני הצעיר בן שלוש וחצי. בכל הזדמנות בה שוחחתי איתם על הנושא, לעיתים גם בלא ששאלו שאלות, חזרתי ואמרתי את מה שאני מאמינה בו עד היום- "נכון, המשפחה שלנו שונה ממשפחות רבות, אבל "שונה" איננו "פחות טוב". הוא יכול להיות גם "יותר טוב", ובכל מקרה "שונה" איננו "רע". הייתי יוזמת איתם שיחות מפני שהנחתי שאולי הם אינם יודעים או חוששים מפני העלאת הנושא. לא בהכרח שיחות ארוכות,לפעמים רק הערה קצרה. אחרי 11 שנים של תפקוד, אני יודעת שהגישה הזו היתה נכונה עבורם,בנוסף לכל החום והאהבה שקיבלו,ועודם. רק טוב לך.

נועה 47 תודה על תשובתך, היא מדברת אלי. אולי תוכלי לתרום לי עוד מנסיונך ולהציע לי איך מתחילים. האם פתאום בלי קשר לכלום לזרוק לחלל את הנושא? ממש לא ברור לי איך ליזום? האם לחכות לסיטואציה ואיזו? אני ממש זקוקה למספר אלטרנטיבות לצורך ההתחלה. האם יש לך רעיון? תודה מראש, מצפה לתגובתך. אורית.

אמא שלי היא אישה טובה שתעשה הכל למעני,כבוגרת אני היום מבינה שהיא פשוט דפקה לי את החיים או יותר נכון שיבשה אצלי המון דברים שגררו אחריהם קשיים רבים. היום אני מוצאת את עצמי בכל מפגש איתה ממורמרת עליה צועקת עליה ומתנהגת אליה לא יפה למרות שהיא כביכול באה לעזור לי אך במקביל היא עדיין ממשיכה להציק לי ומצליחה לעורר אצלי פחדים ותחושות מאוד לא נעימות. מה שאף אחד אחר לא מצליח לעשות. היא מסוגלת להוציא אותי מהכלים. אחרי שהיא הולכת לוקח לי כמה ימים להתאושש ממנה. כמובן שהיא לא עושה זאת בכוונה יש לה את הבעיות שלה עם עצמה אין מה לדבר איתה על טיפול בעצמה זה מקרה אבוד היא לא תלך לטיפול אין סיכוי כזה בעולם. מה עושים? היא אמא שלי אני לא רוצה שיעונה לה כל רע מצד שני אני מאוד כועסת עליה על הדרך בה התנהגה אלי בילדותי ובנעורי

לא שמתי לב וההודעה שלי קפצה...........היא נמצאת בנושא חשיבה חיובית ואני מאוד מקווה שתנסי לקחת את החיים בצורה חיובית יותר בטח תגידי שזה המילים של אמא שלך...........יכול להיות שאנו האמהות רוצות שיהיה לכן רק טוב - אז שיהיה לך המשך יום נעים תמר

היי שירי, אני כמובן לא יודעת במה ואיך אמא שלך הקשתה עלייך בנעורייך, אבל אני יכולה להבין את הכוונה שלך. לצערניו, אין בית ספר שמלמד הורות. ןחבל שכך. כל הורה עושה טועיות, אבל בעיניי חשוב מצד ההורה תמיד לדבר עם הילד , לא לכפות עליו דברים ולראות איך הוא מגיב לדברים. ליצור תקשורת פתוחה מלאת אמון, שכאשר לילד רע, הו ירגיש טוב ובטוח לפנות להוריו ולומר להם כי רע לו. כי הוא רוצה משהו שונה. צריך תשומת לב ללא חשש לומר זאת, וכו'. וההורים צריכים להיות אמפטיים ולתת לילדים שלהם את המרחב הזה להם הם זקוקים מאד.

שירי שלום קראתי כעת את כל התגובות הרבות שקיבלת, ואני חושב שזה לא מקרה שהיו רבות כאלה. לא קל להתמודד עם ההבנה שההורים אינם מושלמים, או אף יותר מכך, שיש בהם משהו הרסני. החלק הקשה ביותר בד"כ הוא להבין שאותו דבר חיצוני שנמצא בהם נמצא גם בך, לטוב ולרע. יש לאמך את הבעיות שלה כפי שאת כותבת, אבל מסיבות כאלה ואחרות, המפגש ביניכן נכנס אצלך אל "מתחת לעור" וגורם לך קושי רב. כנראה שאת צודקת, שהיא לא תפנה לטיפול, אבל אולי יש מקום שאת תפני לטיפול. התחושה שמישהו "דפק" או שיבש לך את החיים קשה, לא רק בגלל שיש כזה אדם בחוץ, ועוד אחד האנשים הקרובים ביותר אליך, אלא בראש ובראשונה בגלל החוויה שהחיים שלך דפוקים ומשובשים. זו הרגשה קשה בלא קשר לסיבה לכך. גם בגיל 35 הדברים אינם מקובעים ללא אפשרות לשינוי. אולי אם הדברים המשובשים והדפוקים יקבלו מקום, תוכלי פחות לכעוס על אמך ותת יותר מקום לדברים החיוביים שהיו אצלך בבית, הן מצד אביך, אך גם מצד אמך. יש לי הרגשה שסיפור חייך כפי שאת מציגה אותו כאן אינו שלם, ואני לא בטוח שאת מתבוננת בצורה מודעת לגמרי על ההסטוריה האישית שלך ועל מצבך כיום. במידה ואינך במסגרת טיפולית נשמע לי שבהחלט כדאי לפנות ולעבד יותר את מה שקורה לך בחיים, בכלל, ועם אמך, בפרט. בברכה ד"ר אורן קפלן

לשירי היקרה אני אמא לילדים בת 42 אני לא פסיכולוגית אבל הייתי רוצה לאמר לך מספר מילים. קודם כל אני מבינה אותך ולא שופטת אותך אבל הייתי מציעה לך קודם כל לנסות לשוחח עם אימך ולאמר לה את מה שאת מרגישה בצורה שקטה ועם רגש בלי כעס ולא לשכוח לאמר לה כמה את אוהבת אותה. שנית לסלוח ולשכוח אף אחת מאיתנו לא מושלם וידוע שכש סולחים מכל הלב נותנים לכל רגשות הכעס השלילים לצאת מאיתנו מה שתרם לשקט הנפשי שלנו נסי לסלוח ולשכוח דברי עם אימך אפילו תיכתבי בדף מיכתב שבו את כותבת כל מה שאת מרגישה ושהמיכתב יהיה מיועד לאימך אך אל תיתני לה אותו וכשיעבור הזעם קירעי את המיכתב וזירקי אותו יחד עם כל הרגשות השלילים. בהצלחה קרן

ב"ה הנני חולה נכה בשעור של 50% רפואי נפשי ו-75% אי כושר עבודה. (ביטוח לאומי) הלינק של מחלתי מתחיל במלחמת שלום הגליל שם קיבלתי "סטרסר וואור". , אני מחפש מומחה בתחום "הלם קרב" לשם הכנת חוות דעת רפואית משפטית. בברכה.

צביקס שלום אולי כדאי לפנות לפורום הלם קרב באתר זה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב השבוע הודיעו לי שיש לי מחלה סופנית, וכפי הנראה נותרו לי כ: 6 חודשים לחיות. שאלתי: יש לי 2 בנות אמנם מבוגרות (21-25 ) הן קשורות אלי מאוד ואני לא יודע איך לנהוג איתן במקרה זה. אני מאוד חושש שלאחר מותי הן לא יוכלו להמשיך בחיי שגרה, ויעברו משבר. נכון להיום הן עדיין לא יודעות על המחלה שאלתי איך לנהוג איתן? בתודה מראש פלג

פלג שלום צר לי לשמוע על המחלה שנתגלתה. אני חושב שבמצב שנוצר כדאי לעשות את הדברים תוך כדי התייעצות של ממש, לא דרך האינטרנט, הן עם פסיכולוג והן עם עורך דין, כדי לתכנן בצורה מיטבית את צעדיך הבאים, באופן שבאמת יתאים לצרכיך ונטיותיך האישיות. בהחלט יש מקום לשתף את בני המשפחה הקרובים, אולם כדאי לתכנן את המהלך עד כמה שניתן בעזרת ייעוץ מקצועי. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר שלום רב תודה בעד התשובה. צוואה הכנתי אצל עורך-דין. והפנה ליעוץ אישי מכוון שהנושא חשוב מדי כדאי לענות עליו באינטרנט. ושוב תודה פלג

שלום אם תינוק מפתח סימנים ראשונים של "התקשרות נמנעת" האם ומה ניתן לעשות על מנת לתקן את המצב? זה מאוד חשוב לי, אז אשמח לתשובה מהירה ומדריכה ככל שניתן. תודה, סנדרה

סנדרה שלום את מדברת במונחים של אבחנה ולא בתיאור של ממש במצב. אני גם לא חושב שניתן יהיה לתת לך עזרה באינטרנט, כיוון שכדי לאבחן התנהגות חריגה של תינוק צריך לבדוק אותו באופן אישי ופיזי. אני מציע לך לפנות לקבלת ייעוץ מקצועי, ראשית אצל רופא הילדים ובטיפת חלב, אפשר גם במכון להתפתחות הילד. אחרי בדיקת הילד תוכלי לקבל הנחיות הרבה יותר מדוייקות במידה ואכן ישנה בעיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום הפניתי אליך בתחתית העמוד שאלה בנושא בחילות ותשובתך חסרה. אני אודה לך אם תגיב לשאלתי. תודה איתמר

אכן דילגתי בטעות. עניתי כעת.