פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום רב קרוב משפחה פנה אלי (הנני משמש כעו"ד במקצועי) בשאלה משפטית מסוימת שקשורה לתרופה זו הרקע: קרוב משפחה זה סובל מבעיית שינה של נדודי שינה כרוניים (אינסומניה כרונית) מזה כמה שנים שהחלו באופן פתאומי ללא כל סיבה. יצויין כי הנ"ל אינו סובל מדיכאון או חרדה וכי הינו מקובל בחברה ולא סובל משום תסמין או בעייה פסיכולוגי ת שהיא . הנ"ל עבר בירור במעבדת שינה ללא כל אבחנה בעניין למעט אינסומניה. הרופא המליץ לו מאוד על תרופה זו. קרוב משפחתי הפנה אותי למאמר בנוגע לתרופה שבו נאמר כי לתרופה השלכות הרסניות שמתבטאות בהרס עצמי וברצון נקם קיצוני כלפי הזולת (דובר שם על מס' מקרים של מטופלים שנטלו תרופה זו ואשר בהשפעתה ביצעו מעשי רצח, או אלימות קיצוניים כדוגמת רצח הודייה קדם) שאלתי היא: האם ידוע לך על תופעה זו והאם תרופה זו נחשבת למומלצת ובטוחה לאור העניין??? האם נראה לך כי תרופה פסכיאטרית שלמיטב הבנתי ניתנת לחולים מחרדה או מדיכאון יכולה לפתור בעייה זו ?? מהם תופעות הלוואי שיש לתרופה לטוח קצר ולטוח ארוך?? האם נבחנה יעילות התרופה לטווח ארוך והאם יכולה לגרום להתמכרות?? האם נטילת התרופה מקופת החולים יכולה לפגוע בו בצורה כלשהי מבחינת הקריירה בעתיד?? אודה על תשובה

בני שלום מאחר ואינני יועץ בתחום התרופות אני מציע לפנות לאחד מהפורומים הרפואיים באתר זו או באחרים שעוסקים בנושא. בברכה ד"ר אורן קפלן

היות וחקרתי תחום זה במשך שנים רבות ברצוני לספק לך בני מספר עובדות: הפסיאטריה איננה פותרת אף בעיה בתחום ההפרעות הנפשיות למינהן, היא מעולם לא תרמה לאיש ולעולם לא תצליח לקיים את מה שהיא מבטיחה. דע לך כי כל הפסיכיאטרים ואני חוזר כל הפסיכיאטרים חברים בארגון מאוד מסועף וחשאי שתפקידו הוא הפוך לגמרי מהרושם שמועבר לציבור. הפסיכיאטריה מנסה במשך 200 שנות פעילותה לשלוט על העולם ולנווט את בני האדם על פי דרכה האפלה. אולי זה מפתיע אותך במידה מסוימת אולם כל דברי הינם נכונים ומדויקים וזאת מתוך מחקר מעמיק וארוך במרתפי הפסיכיאטריה. לא קיים אדם שטופל ע"י הפסיכיאטריה ( אם זה בכדורים פסיכיטרים למינהם, שוקים חשמליים ועוד כהנה וכהנה שיטות "טיפול" אכזריות ביותר שאין זה המקום לפרט ) שנרפא בזכותה או זכה לשיפור במצבו, ההפך הוא הנכון - הפסיאטריה הורסת את האנשים שנפלו ברשתה והופכת אותם ל"זומבי". דרך אגב חלק מסוים של אנשים שטופלו ע"י הפסיכיאטריה נשלטים על ידה ללא מודעותם, כולל אנשים מפורסמים בעלי עמדות מפתח במספר מדינות אשר מנווטים לבצע את מדיניות הפסיכיאטריה, ושוב ברצוני לומר שאנשים אלה מבצעים את פקודתם מבלי להניד עפעף כמו רובוט המבצע את עבודתו על פי תיכנות פנימי. לא הכביד עליך בסיפורים, אני מניח שתדע למצוא חומר לקריאה בנושא זה במידה ותיהיה מעונין, בכל אופן - לבעיתך הספציפית - אני ממליץ מאוד לא לקחת כדורים פסיכיאטרים למינהם הרי זה מגוחך שהפסיכיאטריה מנסה לשכנע אותנו שבעיות נפשיות (שמקורן בנפש ורק בנפש) ניתן לרפא בעזרת חומרים כימיים קטלניים שגורמים לנזק בלתי הפיך ובילתי צפוי למוחותינו. הפיתרון לבעיה נפשית הוא בנישה של טיפול נפשי. נקודה.

בלה בלה בלה. זו דעתי על השטויות האלה.

שמחתי לקרוא במקרה את הודעתך זו. אבל אתה יודע שאם מישהו נמצא בטיפול נפשי אצל פסיכולוג נניח , והוא מאיים או שהוא מבצע נסיונות אובדניים, אוטומטית שולח אותו הפסיכולוג לפסיכיאטר? אני לא חקרתי את התחום שנים רבות , אבל אני רוצה לשאול לדעתך אם יתכן שגם הפסיכולוגים שייכים לארגון דומה, כי הרי רוב האנשים לא מנידים עפעף נגד פסיכולוגים, ואם פסיכולוג אחד או פסיכולוגית לא טובים, מייד הם יחפשו פסיכולוג/ית אחר/ת ולעולם הם לא יסכימו עם הנחה ששוללת את הפסיכולוגיה, ואולי גם לא עם הנחה שפסיכולוגים מסויימים יכולים להביא את הבן אדם למצבי קצה. אשמח לקבל את תשובתך ולדעת מה דעתך.

יש לי בעיה מאז שסבתא שלי נפטרה אני התחלתי לפחד על עצמי ועל הקרובים שלי מכל מני סיבות משונות, אני גם עומדת להתחתן בקרוב ואני מאוד מפחדת שאני לא אגיע או שיקרה משהו וזה לא יקרה מבחינה זוגית אני מאושרת ואין לי כל סיבה לפחד זה כל מני פחדים מכל דבר קטן שלא מייחסים לזה חשיבות מה לעשות?

פשוט להפסיק לפחד!!.

מאוד פשוט וקל!

אילן שלום את סובלת כנראה מחרדה. יתכן שזה מוגבר כעת בשל הצומת בה את נמצאת כעת בחייך. תוכלי לקרוא יותר על חרדה בקישור הבא: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm יתכן שאין לך הפרעת חרדה פורמלית, אבל שאת סובלת ממשהו מהמשפחה הזו. במידה ואת מרגישה שזה פוגע באיכות חייך יש מקום לפנות לטיפול פסיכולוגי, ואולי כדאי לעשות זאת כעת עוד לפני החתונה כדי שתגיעי רגועה לאירוע החשוב עבורך. בברכה ד"ר אורן קפלן

חדוה פסיכולוג קליני התמחה בתחום הטיפול הנפשי על כל גווניו. פסיכולוג רפואי עוסק בטיפול במצבים הקשורים לרפואה ושיקום כגון מחלות, תאונות, התמודדות עם כאב וכדומה. בברכה ד"ר אורן קפלן

ז"א שפסיכולוג קליני הוא גם פסיכולוג רפואי?

מה הפסיכולוג הרפואי עושה או לא עושה לעומת הפסיכולוג הקליני?

בתי, בת השלש מתעוררת מדי פעם באמצע הלילה בבכי היסטרי המלווה במלמולים בכוץ הגוף וברעידות, משהו המזכיר התקף אפילפטי , אינה מגיבה לנוכחות שלנו ולשאלות שלנו ( מה קרה? מה כואב? וכו'), הדבר נמשך כשלש דקות ולאחר מכן היא נרגעת בעצמה וחוזרת לישון. בבקר, כשאני שואלת אותה מה קרה בלילה ואם היא זוכרת שבכתה היא עונה שלא קרה לה כלום. אין משהו חריג בהתנהגותה מעבר לכך, היא ילדה שמחה ופעילה מאד, בעלת ביטחון עצמי גם בבית וגם בגן. מה עושים? והאם יש קשר לעייפות מוגברת( אם היא לא ישנה מספיק) ולמקרה?

נחמה שלום צריך לבדוק האם לבתך יש הפרעה בשינה. אני מציע להתייעץ עם מעבדת השינה של החוג לפסיכולוגיה של אוניברסיטת תל אביב. רצ"ב קישור למאמר על מנהל המעבדה http://images.maariv.co.il/cache/cachearchive/13112000/ART83461.html בברכה ד"ר אורן קפלן

מה באמת עושים עם התכונה המחורבנת הזו (סליחה על המילה), שנקראת קינאה. קורה לי הרבה, אני יודעת שזה הורס את חיי, ובמקום על היש, אני מסתכלת על האין ועל מה יש לאחרים. אני יודעת שזה נוגע לחוסר בטחון פנימי. האם אפשר להפתר מההרגל הנוראי הזה? טיפול? ספר? פסיכולוג התנהגותי, או ששווה להבין לעומק למה? האם אפשר לעבוד על זה לבד? תודה מקרב לב. שרה

שרה שלום קנאה אינה מחלה, היא תגובה רגשית ונפשית למשהו. לעיתים היא מעוגנת במסרים שמועברים מהסביבה, לפעמים כתוצאה מבטחון או דימוי עצמי, לפעמים מחשיבה טורדנית ועוד. יש אפשרות לפנות לטיפול פסיכולוגי, להבין את מקורות הקנאה ולהתמודד עם העניין בצורה שונה. בברכה ד"ר אורן קפלן

כאם ל2,בן 11 וחצי ובת 9 וחצי,אני רוצה להציג 2 בעיות שמציקות לי מאד. הבעיה האחת היא , המריבות הבלתי פוסקות ביניהם, ברובן מילוליות. העלבות ,הצקות, התבטאות צינית מאד,אין כמעט משפט נחמד בינהם, מעגל שלא נגמר אני משתדלת לא להתערב , עד שמגיע השלב של....די, לא מסוגלת לשמוע עוד מילה אחת,ואז בד"כ בלי לבחור צד, משתיקה את שניהם. הבעיה השניה,שמציקה לי הרבה יותר, הבן ממש לא מסתדר עם אביו, זה מורכב מאד, לא נראה לי שניתן לפרוס פה את מערכת היחסים בינהם. הם פשוט לא מסתדרים, ברמה כזו, שכשאני יוצאת והם נשארים יחד בבית, אני חשה ברגשות אשם כלפי הבן.כשאני נוסעת לחו"ל וזה קורה הרבה בגלל העבודה, הבן מעדיף להשאר אצל הסבתא. למי אני אמורה לפנות, אנחנו גרים בת"א אשמח לקבל המלצה.

עינת שלום בשני המקרים מדובר בבעיה בתוך המשפחה ולכן יש מקום לחשוב על הגורמים שמביאים למצבי המשבר הללו. יתכן שבשלב זה כדאי לפנות למטפל משפחתי, להתחיל להגיע את עם בעלך ובשלב מאוחר יותר אולי גם לצרף את שני הילדים. סביר להניח שכשדברים יתחילו לעלות בצורה ישירה על פני השטח יהיה אפשר להגיע לשיפור במצב. דינמיקה בתוך משפחה היא דבר מורכב, כפי שאכן ציינת, ואי אפשר תמיד לשייך את הדברים רק לדבר אחד. הזכרת למשל את נסיעותיך לחו"ל והיחסים בין בנך לכל אחד מבני המשפחה משחקים תפקיד במה שקורה לו בסופו של דבר עם אביו, אבל אי אפשר לנתק אותם מיחסיו עם אחותו ואיתך. לכן נחוצה התבוננות אינטגרטיבית ופסיכולוג או מטפל משפחתי יוכל בוודאי לעזור לכם להתמודד בצורה יותר טובה עם התנאים כדי לשפר את איכות החיים בבית. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על התייחסותך המהירה לבעייתי. אני יודעת שייעוץ בשלב הזה יעזור לנו, בעלי לא מאד בעד, לא מאמין גדול בפסכולוגיה, אשמח מאד לקבל המלצה על מטפל ספציפי, שיוכל לעזור לנו. רצוי מאזור ר"ג/גבעתיים/ת"א

שלום, בעייתי סבוכה ואינני מוצאת לה פתרון. אני בחורה בתחילת חייה (שנות העשרים). אני סובלת מחרדות רבות (פוביות). ייתכן שגם ישנן תכונות המויחסות לאישיות גבולית (כיוון מסוים). אני בטיפול פסיכואנליטי כשנה וחצי. משפחתי אינה בריאה, לאחרונה קראתי מאמר על אלימות במשפחה ששם הייתה חלוקה לסוגי משפחות ובניהן "משפחות כאוטיות", אני מניחה שזה יכול לתאר את משפחתי. הייתה אלימות רבה במשפחתי, אפיזודות אלימות. אנו משפחה של 4 נפשות שני הורים אח ואחות. קשה למצוא הגיון בהתנהגות הוריי, אבי אדם בור, אלים וחסר מודעות עצמית. אני ואחי מאוד שונים ומעבר לכך שאנו חיים באותו בית אין ביננו קשר מילולי. מעבר לאלימות פיסית הייתה התעללות נפשית שהופנתה אלי. גדלתי להיות בחורה חרדתית מאוד, חסרת זהות עצמית ובתחושת "קורבן". אני מניחה שמתוך מודעות עצמית גדולה ועקשנות חיפשתי מקורות עזרה. החרדות שאני מתמודדת איתן הופכות אותי לחלשה מאוד. אחי תמיד קינא בי מאוד והוא נחוש להרוס אותי, זה גורם לי לחוש אימה מתמדית. מדובר באדם אלים, תוקפני, מאיים, חסר בטחון ועם רגשי נחיתות. הוא מעביר רושם של אדם שלילי. לעומת זאת אני מאוד שונה ממנו ואנשים מכבדים אותי, מעריכים אותי. אני יודעת שיש לי כישורים רבים, אינטלגנציה, חוכמה, פוטנציאל רב, אך אני תקועה במצב הזה כל כך הרבה שנים. אחי מצידו מנצל את "החולשות" שלי - החרדות ונהנה להתעלל בי. יש לציין שאני עובדת ולאחרונה התחלתי ללמוד (אך ללא יכולת להתרכז). בעבר נהגתי לפגוע בעצמי והיו לי דפוסי הרס עצמי שהצלחתי להתגבר עליהם. אך השהות בבית שמה אותי "על הגבול" ולעיתים אני מרגישה שאני יוצאת משליטה. בבית כאמור ישנו כאוס תמידי ובתוך המצב הזה אני לא יכולה לבנות עמידה יציבה שתאפשר לי לבנות לעצמי חיים ולצאת מהמעגל הזה. אני לא מסוגלת כרגע לשכור דירה אך גם לא מצליחה לחסוך כסף. (אוכלת מחוץ לבית). בבית יש רעש תמידי, ובגלל מגוון חרדות אני מתקשה לשהות בו (ואולי נהנהית מרווחים משנים שמשמשים את אותם גורמים להתעלל בי). הפסיכואנליטקאית לא סבורה שאני זקוקה לתרופות, אבל אולי אני כן זקוקה להן כדי שהדברים האלו לא יחדרו אלי וימוטטו אותי כל פעם מחדש? אשמח לתגובתך ועצותייך אם יש כאלה לגבי המצב המתואר. תודה, ליילה

ליילה שלום אני מנסה לחשוב ולתהות על השאלה והתשובה שאת מצפה לקבל ממני לעומת התשובה שאת מקבלת מהמטפלת שלך שמכירה אותך בוודאי הרבה יותר לעומק ממה שאפשר לספר בכמה פסקאות. בכאוס שאת מתמודדת איתו נדרשת תמיכה עצומה וכוחות נפש רבים כדי לא להתפרק, והעובדה שאת חווה חרדה אינה מפתיעה כלל, אולי היא אפילו מה שמציל אותך כיוון שאני מאמין שהטיפול שאליו הגעת הוא הדרך הנכונה ביותר להתמודד עם העבר וההווה כדי שהעתיד יראה אחרת. יש בחוץ המון דברים להתמודד איתם, בעיקר מול המשפחה שאיתה את חיה. אני חושב שהתרופות הן אולי סוג של משאלה שיהיה משהו שיבוא מבחוץ ויבריא את הפנים. אינני מכיר אותך מספיק כדי לומר אם תרופות יעזרו או לא, אני חושב שזה דבר שאת צריכה לקרוא עליו ולדון עליו עם המטפלת שלך. אישית, אינני מתנגד לתרופות והן יכולות לדעתי לעזור במיוחד במקרים של התמודדות עם חרדה ודיכאון בשילוב עם הטיפול הפסיכולוגי. עם זאת, יש מטפלים שמתנגדים לשימוש בתרופות למעט מקרים הכרחיים. כדאי שתהיי בעניין הזה מתואמת עם המטפלת שלך. במידה ותרצי רצ"ב קישור למאמר על סוגי חרדה שונים: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

בעלי נפגע ע"י רכב לפני כחמישה חדשים. בגלל הפגיעה בראש (Diffuse axonal injury) הפנו אותו לשיקום בבית לוינשטיין ושם שהה כחודש. לפני התאונה היה בעלי אדם עצבני אולם כעת המצב פשוט החמיר. יש לנו תינוקת בת שנה ולפעמים הוא פשוט צועק עליה בעיקר כשהוא עייף. האם אפשר לטפל בכזה מצב. בתודה מראש.

שרון שלום אני חושב שכדאי שתפנו לייעוץ בבית לוינשטיין או במסגרת שיקומית אחרת. יתכן שבעלך צריך לעבור גם אבחון נוירופסיכולוגי. פגיעות ראש עלולות לגרום לשינויים בהתנהגות, לעיתים על בסיס נוירולוגי, ולעיתים כתגובה רגשית פוסט טראומתית לתאונה. אני לא חושב שכדאי לתת לזמן לעשות את שלו, יש כאן בעיה שכדאי להתמודד איתה באופן מיידי. הסבירי לבעלך שזה המידע שקיבלת ושחשוב שתפנו לייעוץ, בראש ובראשונה עבורו ואיכות חייו. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על תשובתך. בעלי מנסה להכנס למרכז שפיצר שבחיפה כבר מספט" אולם קופת החולים לא מאשרת את המימון. האם יש נוירופסיכולוגים שמטפלים באופן פרטי באזור חיפה? אני לא יודעת היכן להתחיל לחפש. מה אם ניתן לזמן לעשות את שלו? תודה

היי, מה ניתן לעשות כנגד קנאה אדירה בעובדה שבן הזוג שלך נמצא במגע (מקצועי) עם נשים אחרות? מה ניתן לעשות כאשר התחושה היא שהקשר עם אחת לדוגמה הוא קרוב בשל נושא העבודה המשותף, למשל עידוד שלה אותו לא לפרוש מהפרויקט בשל קושי...בעיני יש בזה מן החוצפה ואולי ניסיון שלה להתקרב ולזכות באינטימיות. שמישהו יגיד לי מה לעשות...

סיגלית שלום כדאי לחשוב קודם כל האם מדובר בתופעה שאת מכירה גם ממקודם. האם תמיד היית קנאית כל כך לגבי בני זוגך, ואף לגבי אנשים בכלל. במידה וכן יש מקום לטפל בעניין הזה באופן ממוקד כיוון שהוא פוגע במערכת היחסים הזוגית שלך ולא תמיד יתקבל בהבנה. במידה וזו תופעה חדשה שאינך מכירה יתכן שמדובר לא רק בך אלא משהו באינטראקציה שלך עם בן זוגך ויתכן שגם לו יש חלק בטיפוח הקנאה. מאחר ולבעלך מגע קבוע עם נשים וסביר להניח שכך גם ימשיך המצב בעתיד, את צריכה לחשוב מה את עושה כדי לשנות את עוצמת הקנאה שכן היא בוודאי פוגעת בך ובקשר הזוגי. קודם כל כדאי לנסות ולשוחח עם בן זוגך על העניין ולראות מה הוא מציע וחושב. במידה וזה לא מספיק אולי כדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי אישי או זוגי, בהתאם למה שנראה לך מתאים יותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום כל פעם שאני שרה צועקים עלי בבית מקלללים ועושים בלאגן וצרות לפי דעתי שירה זה שמחה ומאז שסבתי נפתרה ווממש היתה נוגעת לארץ מכל תחום והיתה זל" תושב ת קיבוץ השירה זה כל הלב שלי אני בישנית נורא לא אחת תאמינו לי שאוהבת במות כי יש לי פחד במה", הייתי עיכולה ללכת לל\הקת בית ספר או סתם חוג אך לא בא לי אני פשוט רוצה לשיר טברנה וגו מה יהיה ? מה אעשה בנידון הנל?" תוןדה רבה רבה רבה רבה!!!!!!

שירי שלום קללות בלאגן וצרות נשמעים כמשהו שלילי בכל דרך שלא נסתכל על זה. קשה לי להאמין שמדובר רק בשירה אלא במערכת היחסים בבית. אני מקווה שאת תוכלי להמשיך לשיר ולהנות מכך, לגבי היחסים בבית, שווה בשלב ראשון לנסות ולדבר עם בני הבית בנושא ולראות איך אפשר לשפר את האוירה. במידה ו"אין עם מי לדבר" תצטרכי ללמוד דרכים לשמור על עצמך ועל רצונותיך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום דר" אם כן צדקת מערכת היחסים לא מאה אחוז מושלמת יהי בסדר בעזרת השם אמא מובטלת אבא לא מרוויח מאה אחוז טוב ונקווה שאלוהים יתן לו עבודה קבועה ושאמא תמצא אחרי שנה של בבית" עבודה טובה אחותי ממש ילדה חרוצה רק בכתה ג אך ביהס" על רמה נמוכה מאוג כי בעירינו x לא אציין מהי כמובן מטעמים אישיים אי ן ככך" בתי ספר מעולים ואמא דואגת כמוובן שהכול היא ואבא מוציים עלי חייהם וחיי הםפכו לעצבים ולא לרוגע למן חוסר שלווה כזו שכל היום מצווים עלייך וצועקים וכזה זה ככך" לא נעים ואני מרגישה חידה בעולם אין אם מי לדבר חוףץ מסבי וסבתי שיבדו לחיים ארוכים עד 120 שנים המן! גם אחוית נגררת אחרי הורי להתעלם ממני אין תודה שלום סליחה וחוסר נימוס וחוסר יחס משותף לכל בני ביתי אלי אחותי לפעמים מרחמת- ילדה קטנה שרואה הכל ויש לה טפו טפו הרבה שכל אם כן מה בכל זאת עלי כן לעשותץ? בברכה...........

כל כמה חודשים מתפתח ביני לבין אישתי ריב על אותו נושא בו היא טוענת כנגדי (ובצדק) עד כמה אני מסוגר בעצמי לא משתף אותה לא מדבר לא יוזם ולא יוצר עניין כלשהו . ברוב המקרים יש הרבה בטענות אלו , אני מרגיש שזה נובע מחוסר עניין שהתפתח אצלי בשנים האחרונות מעין קשיחות נפשית מסוגרת המובילה אותי לחוסר יוזמה וחשק לעשות דברים אפילו לעצמי . וזה כולל פחד משינוי המסלול השיגרתי כמו קבלת יעוץ פסיכולוגי . היום אחרי הריב האחרון נשברתי והחלטתי לפנות ליעוץ . אך איני יודע איזה סוג יעוץ אני צריך (פגישות עם פסיכולוג , קבוצות תמיכה וכו') . אשמח לקבל עצה למי עלי לפנות .

לפי דעתי- אלת רוץ ליעוץ! נהג לפי עצתי-שמע לי! :כתוב לה מכתב יום 1 כשתילך לעבודה כתוב לה מה אתה מרגיש ותבטיח להשתפר תציע להכין אוכל לילדים לעזור בעניני הביצ תעה מה שברצונה ועזור לה להיות מרוצה 2-תשאל אותה איזה יום אחד בערב בעדינותץ רבה איך היא חושבת שאתה יכול להשתנות אוךלי תץלכו למסעדה יום 1 - תרצה אותה פשוט אוךלי תרקוד איתה בדיסקוטק ןגן נסה ללא פסיכולוג ורק אם אין ברירה לך מה אתה אומר? כצתוב לי............

רון שלום בעיקרון פתוחות בפניך שתי אפשרויות, ייעוץ אישי או/ו ייעוץ זוגי. במידה ואתה מרגיש שהבעיה ממוקדת בזוגיות שלכם יש מקום לפנות ביחד ליייעוץ זוגי. אם אתה מרגיש שיש כאן בעיה שבעיקר ממוקדת בך ומשפיעה גם על תחומי חיים נוספים שלך, עדיף אולי להתחיל ממפגש אישי, זאת גם אם המוטיבציה הראשונית החלה מטענותיה של אשתך. תמיד אפשר להתחיל במסגרת אחת ולעבור, אפילו עם אותו המטפל, למסגרת אחרת. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר שלום רב לפני כחודש חודשיים התחלתי להרגיש לחצים בחזה, דבר שמאוד מעיק עלי. יכול להיות שזה קשור לעצם היותי לחוצה ו\או עצבנית? אני גם לוקחת את כדורי הרואקוטן אז אולי זה קשור אליהם? אני בת 21 אודה לתשובה. תודה

שלםו בגיל כזה מסוכן להיות עצבנית! שאלה לי אלייך! 1- את מעשנת? 2 יש משהו שמציק לך מאוד מאוד בזמן האחרון ואת שומרת אותו בבטן? האים את לחוצה מאיזושהי סיבה או עצבנית? מהו מקצועך? אולי זה יעזור לי להבחין מה מקור הכאבים והלחץ!

שני שלום מעבר לבדיקות שגרה שכדאי לעשות בהתייעצות עם רופא המשפחה, יתכן שאת סובלת מהתקפי חרדה. תוכלי לקרוא יותר במאמר הרצ"ב: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

אחרי הרבה שנים של זילזול בעצמי, קיבלתי החלטה לגשת לטיפול כדי לאתר את המנגנון של הרס עצמי (ללא אובדנות) שגורם לי לאכול כשרע לי, שגורם לי להכשיל את עצמי, שגורם לי להשתמש בדיווליואציה כמנגנון הגנה עיקרי, שגורם לי להיות ביקורתית מאוד כלפי עצמי, ובעיקר - שגורם לי לא לאהוב ולא לכבד את עצמי. אני יודעת שעצם ההחלטה לטפל בזה היא התחלה טובה. על איזה סוג טיפול היית ממליץ כדי לטפל בבעיה? (פסיכואנליזה, התנהגותי, התנהגותי-קוגניטיבי וכו'). תודה, נילי

נילי שלום בעיקרון אני חושב שמתאים טיפול בגישה דינמית. אני לא חושב שטיפול התנהגותי מתאים לך לפי התיאור שנתת. תוכלי לקרוא על טיפול דינמי בקישור הבא: http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

אני סטודנטית לפסיכולוגיה, אני יודעת מה זה. תודה על ההמלצה.

שלום, אני תלמידת תיכון במגמת מדעי החברה. אני כותבת עבודת גמר בפסיכו' לבגרות. במהלך העבודה קראתי כמה מאמרים מדעיים, ובהם הופיעו שני מושגים שאיני מכירה אותם. אני אשמח מאוד אם תוכל לעזור לי ולהסביר לי "בעברית פשוטה" מה פירושם. המושגים הם: העברה ו-העברה נגדית. תודה רבה רבה, עלמה.

שלום לך ! אני שמחה לשמוע שאת כותבת עבודת גמר בתיכון גם אני כתבתי. לגבי המושגים ששאלת את יכולה לפנות לכל לקסיקון למושגי פסיכולוגיה והוא יסביר את המונחים. נראה לי שהפורום לא נועד לתרגם פרושים ולהקל עליך חיפוש, אם לא תמצאי זה משהו אחר , אך יש זה נמצא ואת האמת אני לא מתכוונת לעשותאת זה בשבילך לא מכוונת רעות אל מהעובדה שזה נמצא בחדר שלי ואין לי כל כך כוח ללכת ולהביא לך הגדרה שתוכלי לכתוב אם שם המחבר והמקום ממנו לקחת את ההגדרה. כל דבר שאת כותבת בעבודה והוא לא שלך חייב להיות מצויין בבילוגרפיה . שבת שלום

על קצה המזלג: כאשר מטופל מתחיל להתנהג כלפי המטפל כאילו הוא מקור הבעיה למשל: כאשר מטופלת מתחילה לכעוס על הפסיכולוגית שלה ולהתנהג כלפיה כאילו היא עצמה האימה שלה . העברה נגדית זה כאשר הפסיכולוגית גם נופלת באותו הפח , ומפתחת תגובות ריגשיות כלפי המטופל -כעס שינאה אהבה וכ"ו. בין השאר זו אחת הסיבות שעל פי חוק נאסר כל קשר מיני בין מטופל למטפל מפאת החולשה ובילבול הרגשות. הנה שני לינקים שמצאתי ברשת: http://sphere.haifa.ac.il/~narkis/Prob.htm http://www.livnay.ws/maamar1.htm שלך בטירוף קל הפסיכי.

עלמה שלום קיבלת כמה התייחסויות, מה שיש לי להוסיף הוא ששתי התופעות הינן דוגמא למצב בו בקשר בין שני אנשים מתערבים דברים שנובעים יותר מדברים חיצוניים לקשר מאשר בקשר עצמו. לדוגמא, בהעברה המטופל מתייחס למטפל ולסיטואצית הטיפול בדומה למקומות אחרים כגון עם הורים, מורים, או אנשים אחרים, ובהעברה נגדית המטפל מתייחס למטופל לא רק בשל מה שקורה בחדר אלא לדוגמא, בגלל שהמטופל מזכיר לו את הילד שלו. שני המונחים נתפסים כיום כדבר טבעי בתוך טיפול וקשרים בין אנשים. איננו חיים בואקום ולכן אנחנו משליכים על מסגרת אחת, דבר שקורים במסגרות אחרות. הטיפול הפסיכולוגי הוא מקום שבו תהליכים כאלה קורים בעוצמה גבוהה יותר ועל מטפל מיומן לזהות תהליכים כאלה אצל המטופל וכמובן אצלו עצמו, ולהיעזר בהם ככלי בטיפול. בהצלחה בעבודה ד"ר אורן קפלן

אורן שלום רציתי רק להודיע לך שקידמתי את הנושא של מעבדת השינה ,קבעתי תור לרופא משפחה בשביל הפנייה למעבדה ליום שני 24/12 אני אדווח לך איך זה מתקדם,אם זה בסדר .

בהצלחה אן

שלום[אנא למרות האורך קראו כל מילה זה חשוב לי ולמשפחתי! שמי נטלי כהן ואני בת 16 וחצי מגיל 15 בערך אני עוברת משבר בבית הבעיה היא כזו: אמא ללא עבודה- אחותי הקטנה לא ככך" לומדת- וחבל עליה כי יש לה פוטנצייל אני ברוך השם הגעתי לתיכון המצטיין ביותר בעיר ובו כל שנה זכיתי בתעודת הצטיינות אני ממש אוהבת ללמוד- מאוד שקדנית מסודרת ושואפת להיות רופאה בעתיד מה שקורה בביץת הוא דבר כזה: אמא- כל הזמן מתיחסת אלי לא יפה זה ל א שהיא לא אוהבת אותי כי היא מתה עלי ושנינו בשר ודם 1 של השנהי מה שהיא עושה זה דבר כזה: או שהיא מצווה עלי כל הזמן-או שהיא צורחת עלי בלי שום סיבה-"למה לא שתפת את הכילים שבעצם רק זזתי סמ" 1 לבית השימוש" וגו אם היא לא צועקת היא כל הזמן נותנת פקודות מעבירה ביקורת הוצאתי מאה אין תגובה ואפילו לא חיוך למרות שלמדתי חודשיפ למבחן בעמל רב ובאופן עצמי זה לא מה שמפריע אלא אם הוציא 80 נ וזה הכי גבוה בכתה היא תאמר" למה לא 100" וגו לא נעים לי בזמו האחרון בחברתה למרות שהיא אמי! אני חולה עליה ולא יכולה בלעדייה אך משהו מפריע לי בכל יום שאני לומדת משעת 0 עד 4 וחוזרת הבייתה עיפה ותשושה ללמוד להכין שיעורים וללמוד למבחן בקושי אוכלתןגו אין אפילו יחס- אין שלום אין סליחה תודה בתיאבון וגו(חוסר נימוס) היא כל הזמן מלחיצה אותי אומרת לי מה לעשות ואיך להתנהג עם חברי וחברותי וגורמת לי תחושת חוסר בטחון מחריכה להתקשר למורה מתוךל דאגה שלא ברור לי משהו ובעתם לא מביהנה שלא תמיד כל מורה הוא טיפוס נחמד וכה נחמד לצלצל אלין- אחכ" אני יחטוף הרי צעקות שוב אני חוזרת- אני ממש אוהבתץ אותה את אבי ואת משפחתי אך האוירה בבית היא מאוד לא נוחה ונעימה לי וגורמת לי לרדת גם בלימודים כי או שמלחיצים אותי עד מוות או שחוזרים מליון פעם על אותו דבר לגרום לי חוסר בטחון או צועקים או מקללים הורי גם רבים לפעמים אבא רוצה אותו ואמא חוסכת כי מובטלת שנה ויש מיתון אמא חוסכת שומרת ודואגת ואפילו סבתא מבשלת לנו במקומה והוא רוצה בית אתם מבינים(מישקורא) - מרוב שדואגים לי זה הופך לאוירה שלא טוב לי בביתץ מה אאשה? לאן לפנות? רק אלא תגידו לי ללכת למורה יועצת וגו כי איני מעויננת בדבר שלא יםפגע במניטין שלי תטודה ליליה טוב אנא עזו לי!

שלום יתכן שלפני שאת פונה לייעוץ חיצוני יש מקום לדבר עם אמא בצורה ישירה. במידה ואת חושבת שיהיה לך קשה לדבר איתה בעל פה, אפשר לכתוב לך מכתב ובו לפרט פחות או יותר את כל מה שכתבת לי. למעשה את יכולה אפילו להראות לה את ההתכתבות שלנו. יתכן שאמא טרודה בענייניה ולא שמה לב לכך שהיא מתנהגת אליך בצורה לא מכובדת. אולי אם תסבירי לה את הדברים בצורה יפה ורגועה היא תוכל להשתנות, כי בסך הכל, כפי שאת כותבת, אתן אוהבות אחת את השניה. במידה והכיוון הזה יכשל אולי אין ברירה וצריך לקבל ייעוץ מגורם חיצוני כמו היועצת או פסיכולוגית בית הספר. אגב, אין בכך כל בושה ואין סיבה שזה יפגע במוניטין שלך, להיפך, זו מאוד בוגר ורציני לנסות לפתור בעיות ולא לשמור אותן בבטן. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

שלום דר" תןדה רבה לך מכתבים,מתנות,שיחות וכדומנה לא עזרו מימים ימימה לעולם היא לךא השתנתה כנראה שזה מחינוך שגדלה בבית ב ו היה לחץ וגו אבל בבית סבי וסבתעי שיבדו לחיים ארוכים אין ולא נשמע כדבר הזהז בביתי וזה מציק לי ועוד דבר.... אם היועצת לא אחת שאפשר לדבר ןלהתייעץ איתה וג לא חברה טובה שלי מה אעשה כן? שבת שלום ותודה.... בברכה........

יכולה לקום ועדה שתקבע כללים חדשים במקום דברים פסיכולוגיים שמועדים לכשלון כמו כל מיני ועדות וכל מיני איבחונים שהם רק מכשילים. כל מיני בעלי תפקיד ענייניים שהם לא פסיכולוגים לא עיניניים .

עניתי לך גם בהודעה שמתחת לזו וגם בעץ שבעמוד האחורי. אבל אני רוצה לחלוק על משהו שכתבת פה - איבחונים שמכשילים. אני באמת לא יודעת מהם אותם איבחונים מכשילים בעינייך; אבל יש חשיבות מאוד גדולה לאיבחונים פסיכולוגיים; אני לא טוענת שצריך לקבל את התוצאה של כל איבחון כתורה מסיני, אבל לומר שהם מכשילים זו טעות.

שלום אני לא כתבתי שהאבחונים מכשילים אלא שהועדות מכשילות, וזה שאת לא טוענת שצריך לקבל את התוצאה של כל אבחון כתורה מסיני זה לא סותר את העובדה שאלה מבחנים שמסתמכים עליהם כמו על תורה מסיני. נ.ב. חוץ מזה שאבחונים שנבנו לפי קריטריונים של מישהו ולפי אלף מחקרים לא חייבים להתאים לבן אדם שהתאימו אליו את האבחון ולא חייבים לשקף אמת כלשהי מלבד האמת של מי שבנה אותם.

קבוצה של אנשים שהם לא פסיכולוגים ויש להם יכולת לממן איזו תנועה נגד ועדות פסיכולוגים שדנות פסיכולוגים אחרים/קולגות , וככה תהיה "רשות שופטת" לעניין הזה/ לאנשים-מקרים האלה , והצדק לא רק ידובר אלא גם יעשה!

ליצוף שלום אני מבין שהנושא ממשיך להטריד את מנוחתך. אני בספק אם הקמת גופים ציבוריים תרגיע באמת את מה שמפריע לך ואת תחושת העוול שאת מרגישה שנגרמה לך. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני לא מדברת על עצמי אלא על עשיית צדק ותיקון מצב קיים , בלי קשר לתחושות שלי. למה לא התייחסת באופן ענייני להודעה שלי?

אתה לא מבין שבאמת יש פה בעיה, בלי קשר לתחושות שלי?

אבל בואי ותראי לי אנשים שיהיו מוכנים לשבת בועדה כזו. למי שיש את היכולת למממן דברים, יש את סדרי העדיפויות שלו, ועוד לא ראיתי אף אחד מהח'ברה האלה, שמוכנים להשקיע דווקא בתחום הזה. אם יש להם מספיק כסף, הם ידאגו קודם כל לת.. שלהם - לא תראי שמאשפזים מי מהם בצורה כפויה, כי בדרך כלל בעל המאה הוא בעל הדעה; עצוב אבל נכון. למי שיש כסף יש קשרים, ומי שיש לו קשרים בד"כ מסודר גם מבחינת הטיפול הנפשי שהוא כן/לא מוכן לקבל. מאידך - איך אנשים שאינם פסיכולוגים ושלא מעורבים בצורה מקצועית בתחום של בריאות הנפש יכולים לשבת בועדה כזו? על-סמך מה הם יקבלו החלטות???

אנשים שאינם מעורבים מקצועית בתחום הנפש או כפסיכולוגים יכולים לבקר את מערכת בריאות הנפש בצורה עניינית (כמו מבקרת המדינה). את בעצמך מתארת מצב שמפלה לרעה מעוטי יכולת. לבטח ימצאו אנשים אינטלגנטים לועדה כזאת, כי במצב הקיים היום אין לזה לגיטימציה וצריך רק לעורר אותה ולהגיש את הרעיון בצורה אטרקטיבית.

שלום, אני בן 17.5 וסבלתי מהתקפי חרדה, כרגע אני מטופל בסרוקסאט ובאמת המצב יותר טוב. רציתי לדעת אם יש לי סיבה לחשוב שאני לא יצליח להתמודד עם השירות הצבאי? והאם הצבא הינו גוף שמקבל ועוזר במקרה שהבעיה ממשיכה לי במסגרת הצבא? נ.ב הודעתי לצבא על זה שאני מטופל בסרוקסאט, בכל מקרה, אני מאוד מאוד רוצה לשרת בצבא אבל חושש.

ג שלום מאחר והודעת בצבא על השימוש בתרופה הם בוודאי יבקשו חוות דעת מהפסיכיאטר ו/או הפסיכולוג שלך. דבר איתו לפני כן והסבר את רצונך לשרת בצבא. שאל אותו לדעתו האם יש בעיה בשירות. במידה ולא, אין מניעה לשרות וסביר להניח שבמצב הזה יעדיפו בצה"ל לשבץ אותך ביחידה שתאפשר לך להתמודד עם החרדה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אורן שלום אני לוקחת את הנושא של מעבדת השינה ברצינות, ומנסה לבדוק האם יש לי הנחה דרך קופ"ח. בזמן האחרון אני מרגישה שאני נכנסת לתוך עצמי,שאני מרגישה מטושטשת,ואז שמישהו קורא לי אני נבהלת,המצב רוח שלי משתנה כל הזמן ואני מרגישה שאני משתגעת.

אן שלום מה שאת מתארת יכול להשפיע גם על השינה, אבל נשמע שכדאי לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי כדי להבין מה קורה לך לאחרונה. עצם העובדה שאת מרגישה שאת משתגעת מספיק כדי לפנות לעזרה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אורן שלום אני מתה לחזור לטיפול אבל אני עדיין מבולבלת,לגבי מקום העבודה שאני נמצאת. כי אין כסף לממן את הטיפול,וללכת לשרות הפסיכולוגי בנהריה זה לא נראה לי הגיוני כי אני מתכננת לעזוב את העבודה בעוד 3 חודשים. זה מעודד אותי שאני יכולה לכתוב בפורום הזה.

שלום אן, איזה צירוף מקרים: בדיוק חזרתי הבוקר ממעבדת שינה מסיבות אחרות מאלו שאת מציינת. הבדיקה ממומנת, ללא כל השתתפות עצמית, ע"י כל קופות החולים, כמובן ע"י הפניה מהרופא המתאים (במקרה שלך פסיכיאטר ובמקרה שלי זה היה רופא אף אוזן גרון). מקבלים טופס 17 ולא מדובר בהשתתפות הקופה, אלא במימון של 100% - בימינו זו בדיקה שגרתית, אם כי אני מכין אותך שצריך להיות אדם מיוחד במינו כדי להירדם כש-17 אלקטרודות מחוברות לכל חלקי גופך, כולל לתוך האף. על כל פנים בהצלחה, אחד שלא הצליח להירדם שם והולך לישון במיטה הפרטית עכשיו

שלום לך תודה לך . אלקטרודות בתוך האף??????????????

שלום ד"ר, האם ידוע לך פסיכולוג/ית לילדים שעובד/ת בסביבות מודיעין. ממש מבקשת אם אפשר לקבל טלפון. תודה.

שלום לצערי אינני מכיר, אולי אחד המשתתפים בפורום ידע להמליץ בברכה ד"ר אורן קפלן

לי בת חריגה אני ובעלי ואחיה הגדול מאד אוהבים אותה לפעמים. מאד קשה הטיפול בה בבית היא נוגעת בדברים ומפילה בגלל תנועות אגרסיביות, שופכת דברים בלילה אינה ישנה טוב וכמובן מרטיבה בלילה. במשך היום היא נמצאת במסגרת טיפולית עד השעה 18:00 אך מהרגע שמגיעה הביתה משהו חייב להיות צמוד אליה בכל דקה. חשבנו על הוצאתה מהבית אך היא מאד מבינה ומבחינה רגשית היא מאד מתאימה לגילה בת 11. אנו מנסים לחשוב על טובתה וכמובן גם על טובתנו ואיננו מסוגלים להגיע להחלטה. האם אפשר לקבל כיוון מסוים מה אנו צריכים לקחת בהחלטה מסוג זה. התייעצנו עם הבן והוא אמר שהיא לא מפריעה בכלל והוא מאד אוהב אותה ואפילו נרתע קצת מהרעיון שרוצים להוציאה מן הבית. תודה

שלומית שלום הנושא שאת מעלה רציני מאוד ודורש תהליך מעמיק תוך לקיחת זמן מספיק להבין את ההשלכות של הוצאת הבת מהבית. אני מציע לך לפנות עם בעלך לטיפול וייעוץ משפחתי. יתכן שבהמשך תתבקשו להביא לפגישות גם את הבן והבת. זה מסוג הדברים שמעורר רגשות אשמה וקושי רגשי רב בכל דרך שתבחרו בה, חשוב להגיע למצב שתהיו שלמים עם החלטתכם לפחות בשלב הנוכחי אחרי שבחנתם את כל המשמעותיות של הדבר. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני אמא לשלושה ילדים קטנים בת בת 7 בן בן 4 ובן בן 3. הילדים אינם מוכנים תמיד להשמע ולהענות להוראות כמו בזמן ארוחה, לשבת ולא לקום מדי פעם מהשולחן ועוד כמו: אם אבקש לחלוץ נעלים בחוץ לפעמים הם יתעקשו דווקא בתוך הבית, פותחים את המקרר ללא סיבה למרות שאני מבקשת שלא וכו'. אני מנסה בדרך של שיחות והסברים. האם צריך להתנות את הבקשות האלה בבקשות שלהם או בקניית דברים שהבטחתי לקנות להם? לפעמים אני ממש מרגישה חוסר אונים, כי אני נגד מכות (ואני בטוחה שזה לא מה שיעזור) וגם לא מעוניינת לצעוק. מה עלי לעשות?

רונית שלום קודם כל אני שואל את עצמי האם את צריכה להתמודד לבדך עם שלושת הילדים. במידה ואב הילדים נמצא בתמונה יש לו גם חלק בהתמודדות והחינוך בבית, ולא נשמע לפי דבריך שיש לכך ביטוי. ובאופן יותר ישיר לשאלתך. חינוך הילדים לא יסתיים בקח ותן. הגישה ההתנהגותית יכולה ללוות תהליך חינוך, וחשוב מדי פעם להיעזר בה, אולם היא לא יכולה ליצור תשתית של אמון וכבוד הדדי. צריך לבחון האם דרישותיך מהילדים סבירות, שכן יש גם אפשרות שאת דורשת סדר שילדים בני גילם עדיין לא מסוגלים לקיים, ואם הן סבירות צריך לראות כיצד יוצרים בבית אוירה של כבוד הדדי. רק כאשר תשתית כזו קיימת העונש מקבל משמעות אמיתית. אם תשארי תלוייה בעונשים בלבד הם יאבדו מהאפקטיביות שלהם תוך זמן קצר, ואז תשארי באמת ללא כלים. במידה ואת מרגישה חסרת אונים ורוצה הכוונה יותר ממוקדת יתכן שכדאי לך לפנות לכמה פגישות הדרכה וייעוץ אצל פסיכולוג ילדים. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני אוהבת למשש את קצוות שערות ראשי, חברתי אמרה לי שלפי תורת פרויד הדבר מרמז על חסך מיני. האמנם? ברצוני לציין שבתור ילדה קטנה אהבתי למולל את החוטים של שמיכת הצמר

סנדרה שלום הייתי נזהר משימוש במיתוסים מסוג זה. מישוש קצות השיער אינו מרמז דווקא על חסך מיני, בד"כ מדובר על סוג של הרגל שקשור להרגעה של לחץ או חרדה. לעיתים ההרגל נותר למרות שמקורו כבר אינו רלוונטי. במידה ואת מרגישה שיש לך קונפליקט עם מיניות, כדאי לעסוק בנושא בצורה ישירה דרך טיפול פסיכולוגי. במידה ואינך "מחוברת" לתוכן המיני, לא הייתי מגיע למסקנות בגלל הרגל כזה או אחר. אגב, אם ההרגל מציק לך, יש אפשרות להפסיק אותו באמצעות טיפול פסיכולוגי התנהגותי, אפשר גם להיעזר בהיפנוזה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לאחרונה התחלתי לסבול מהתקפי חרדה נאמר לי שעליי לקחת תרופות ואני לא מוכן מפני שבעברי הייתי מכור לסמים קשים[הרואין] במשך 11 שנים היום .אני נקי כבר 5 שנים מכל סוג של סם ואלכוהול[אפילו סיגריות] האם יש איזשהו אלטרנטיבה אחרת טבעית אולי? בתודה מראש דוד שאוהב את החיים

דוד שלום גם אני סובלת מהתקפי חרדה. אני נגד תרופות,בחרתי ללכת לעשות אבחון לביו פידבק והמאבין המליץ על היפנוזה בשיטת EMDR, אני מאמינה בטיפול אלטנטיבי.

דוד שלום בהחלט אפשר לטפל בהתקפי חרדה באמצעות טיפול פסיכולוגי, ואכן לאור עברך בסמים רצוי להימנע כמה שאפשר מלקיחת תרופות (למרות שניתן לברר עם פסיכיאטר אם תרופות נוגדות החרדה בעייתיות מבחינתך). דווקא ההסטוריה של לקיחת סמים יכולה להיות קשורה להיווצרות התקף החרדה. זו תופעה מוכרת שכן הגוף "נבהל" ממה שקרה לו בעבר. החרדה היא ביטוי למצוקה נפשית ולא רק תגובה פיזיולוגית. להלן קישור למאמר על הטיפול בחרדה. אני מציע לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי. http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

אכן לא רק שאני לא מוכן לקחת יש לי חרדה מכל מה תרופה שנכנסת לי לגוף לדוגמא הייתי אצל רופא השיניים ואיך שהוא הזריק לי את ההרדמה קיבלתי התקף חרדה או למשל אפילו רגיעון של הדס גרם לי להרגיש לא טוב מצד אחד זה טוב הפסקתי לעשן סיגריות לשתות קפה התחלתי לעשות ספורט כנראה שרק שיחות זה האפשרות שנשארה לי תודה על העצות אפשר להכנס לפה מידי פעם נכון?

שלום רב אני כותב בפורום בשם בדוי על בעיה שיש לחבר, לחבר שלי יש אחות גלי (שם בדוי) שמצאה חבר אשר אינו עובד כלל וחי על חשבונה. המצב בבנק רע מאוד , ישנו מצב שהבחור שחיי איתה מצליח להשפיע עליה יותר מההורים. מה יכולים ההורים לעשות עם היא מעל גיל 18, איזה כלים יכולים ההורים להשתמש כדי להשפיע עליה לעזוב אותו ולחזור לגור אצל ההורים. מה אפשר לעשות ? תודה דן

דן שלום זה תלוי במערכת היחסים בין ההורים לנערה. אם יש להם השפעה רבה עליה סביר להניח שתושפע מדבריהם. כך גם אם היא עדיין תלויה בהם כלכלית, הרי הם אינם חייבים לממן את הבחור. אם גם קודם השפעתם היתה מועטה סביר להניח שלא יוכלו לעשות הרבה, ולהיפך, ככל שהם יביעו יותר התנגדות כך היא תתעקש לעמוד על דעתה. בד"כ אני מציע לתת לנערה "להתבשל במיץ של עצמה" ולנהל את חייה בעצמה. אם אותו בחור באמת שלילי היא כבר תגלה זאת לבדה וגם תלמד שיעור לחיים. ואם הוא לא כל כך שלילי כמו שנדמה להם כיום, אולי דווקא יצא משהו טוב מכל העניין. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב תודה על העזרה , קודם כל היא לא נערה היא ממנת את עצמה מבחינה כלכלית. היא כבר תקופה למעלה מי שנתיים עם אותו בחור וזה גורם להורים יותר ויותר להיות עובדי עצות. עם היא ממנת אותו כלכלית איך יכול להיות שהוא משפיע עליה יותר מההורים , יכול להיות שהוא מסמם אותה או משהוא ? בכל מקרה ההורים מאוד מאוד מודאגים לה ולשלומה היא עובדת עד השעות המאוחרות של הלילה כדי לממן אותו כלכלית. האם עליהם לקחת חוקר פרטי או בלש או ללכת לאיש מקצוע ? בתודה גדי

אני בת 26. מגיל 14-24 הייתי במערכת יחסים עם בחור שמבוגר ממני ב -8 שנים. מערכת היחסים הזו כללה סקס בלבד (מצדו), הוא אנס אותי פעמים רבות, רבות מאוד מאוד, מס' פעמים גם עם חבריו. אינני יודעת אם היה זה אונס, כי בכל פעם שנפגשנו ידעתי שזה משהו שיכול ואף סביר מאוד שיקרה. אני גם חולמת בכל לילה שאונסים אותי. האם אני סוטה כל כך? ענה לי בבקשה תשובה אמיתית. בתודה מראש מיה

מיה שלום את מתארת תקופה ארוכה של התעללות נפשית ומינית. מה שקורה לך כעת איננה סטיה אלא תגובה פוסט טרטאומתית לדבר קשה ביותר. את זקוקה לטיפול ועזרה נפשית כדי להתמודד בהמשך חייך עם עצמך וקשרים בינאישיים. תוכלי לפנות לקווי המצוקה לנפגעות תקיפה מינית. כמו כן באינטרנט באתר: http://www.macom.org.il אנא פני לקבל עזרה ואל תשארי לבד עם הזכרונות והצלקות. בברכה ד"ר אורן קפלן

התכתבות וירטואלית באינטרנט, מגבירה את בדידותי! נו! אתה מבין את זה לא, איזה פרומומים קבוצתיים יש למפגשים עם אנשים , אני זקוקה למגע אנושי חם, וגם אמפטי, ולא רק קולגות או חברים עם אינטרס. אלא קבוצות של אנשים, שמתכנסות, כמן אלכוהליסטים, לאנשים שנמצאים בבדידות מסויימת, בגלל שרב חבריהם נשואים, ולא התחתנו עדיין... תודה

טליה שלום אין לי כרגע מידע על קבוצות תמיכה ספציפיות שמתקיימות כעת. נסי אולי להתקשר למכונים לפסיכותרפיה כמו טריאסט שריג בת"א או המכון לפסיכותרפיה בהרצליה, וכן לתחנות לבריאות הנפש באזור, אני בטוח שישנן קבוצות שנפגשות סביב נושא זה. יש כמובן מסגרות שאינן טיפוליות, ברוב המקרים מדובר על פורומים של פנויים פנויות המבוססים בעיקר על אירועים חברתיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי ידידה מקסימה שהיא ואני מכירים כבר חצי שנה . במשך חצי השנה לא היה יום שלא נפגשנו אצלה או אצלי . אני מאוד אוהב אותה והיא יודעת את זה. והיא גם יודעת את כוונותי אליה. היא יודעת שאני מעוניין ביותר מידידות. היא בת 25 ואני בן 22. במשך החודש וחצי האחרונים התקרבנו יותר . וזה בגלל המצב הנפשי בו היא נמצאת. היא תמיד אומרת לי שאני הבן אדם הקרוב ביותר אליה , ושהיא מרגישה את הצורך לספר לי על מצבה. אני מאוד דואג לה. היא לא יושנת בלילות , היא מתקשרת אלי בכל שעה בלילה. כל זה התחיל לפני חודש וחצי . היא עשתה מיפוי עצמות בגלל כאבים בירך ...וזה בסדר גמור אני חושב... אבל איך שהוא מישהו הכניס לה לראש הצילום מסוכן , ושאפשר לחלות בכל מני מחלות שלא עלינו. ומאז לפי מה שהיא מתארת לי נראה לי שיש לה התקפות חרדה , או דיכאון...לא יודע בדיוק.. היא אומרת לי שקשה לה לנשום , שיש לה התכווצויות בבטן , היא כל פעם שואלת אותי אם זה מסוכן מה שהיא עשתה... אם אני חושב שהיא לא הייתה צריכה לעשות את הצילום... חשבתי לעצמי שאם אני ייקח אותה לרופה מומחה לרפוא גרעינית שיגיד לה שזה לא מזיק אז זה יעבור לה.. אבל טעיתי .. והיא התחילה גם לקחת תרופת הרגעה (משהו בשם לוריול נראה לי)... אני כל יום יושב איתה עד מאוחר עד שהיא נרדמת והולך הביתה ... אבל היא מתקשרת אחרי חצי שעה... עד שאתמול היה קצת שונה... בכל פעם שאנחנו נרדמים אנחנו נרדמים בסלון אצלה...אתמול היא הציע לי לעלות איתה למיטה ולהישאר איתה עד הבוקר.... והיא בקשה ממני לחבק אותה כל הלילה.. אני ממש לא מרגיש עם זה בנוח...זה לא שלא הייתי רוצה להיות איתה...פשוט לא בנסיבות האלו... אני מרגיש שאני מנצל את המצב בו היא נמצאת ... אבל אני באמת יותר דואג לה ...כי היא אמרה לי שהיא רוצה לשתות כדורי שינה.. בבקשה ממכם תייעצו לי מה עלי לעשות ...אני לא רוצה שהיא תתמכר לאיזה תרופה... ואני לא רוצה שהיא תרגיש ככה...האם להמליץ לה ללכת לפסיכולוג .. והאם זה בסדר שאני ככה מצל את המצב???????????????????????????????????????? תודה רבה ...

אושר, כל הכבוד לך על הנכונות לעזור. כמות הקרינה בצילומים היא מועטה ובן אדם בריא עושה מעט מאוד צילומים במהלך חייו. היא עשתה את הצילום כי הייתה לה סיבה! אולי כדאי לדבר עם איש מקצוע כי אני חושבת גם שהחרדה נובעת מזה שלא גילו גם ממה הכאבים. בכל מקרה לשוחח עם איש מקצוע. עדי

אושר שלום חברתך נמצאת במצב רגיש והיא זקוקה לעזרה מקצועית. יתכן שמדובר בחרדה או דיכאון, ויש עוד אפשרויות, את הבדיקה צריך לעשות פסיכולוג מיומן. כדורי ההרגעה אינם פתרון לבעיה. יש צורך לפנות לטיפול פסיכולוגי ואולי לקבלת טיפול תרופתי שמתאים יותר לבעיה. אני בהחלט הייתי ממליץ לה לפנות לייעוץ בהקדם. חבל על הסבל שהיא עוברת. אני לא חושב שאתה מנצל את המצב, נשמע שהיא זקוקה לך קרוב אליה כעת. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי, אני יכולה לספר לך שפעם הייתי במצב זהה למצב שבו חברתך שרויה. יכלתי לבצע בדיקה מסוימת ולהיות בפאניקה מזה במשך כמעט שנה. הסיבה לחרדות האלו הרבה יותר עמוקות ממה שנראה, טיפול פסיכולוגי שבו יקבלו אותה כמו שהיא יכול לעזור לה מאוד, הבעיה היא שהיא לא מקבלת את עצמה כמו שהיא ואולי אף שואפת למושלמות, נשמע שהיא במצוקה קשה. אם תאמר לי מאיזה איזור אתם אוכל לשאול את המטפלת שלי אם היא יכולה להמליץ על מטפל באיזור הזה. אני לא מציעה לך להיכנס לקשר אינטימי עם אותה בחורה, כי היא עכשיו בסערת רגשות והיא לא בדיוק מרגישה שלמה (אני מניחה). בעתיד זה יכול ליצור כעס כלפייך מצידה. אם תרצה אוכל להמליץ על מס' ספרים. שירה

שלום לאחרונה נפרדתי מחברתי לאחר 6 שנים בהם עברנו באמת הרבה חוויות,וקשיים. הטענה של חברתי לפרידה הזו היתה מפני שהיא לא סובלת את ההורים שלי(ולא בגללי) ,כיוון שהם לא מתנהגים יפה אך היא תסכים להמשיך איתי את הקשר אם אסכים להשכיר דירה איתה,או לעבור לביתה שלה. ניסיתי להסביר לה שאמנם יש אמת בדבריה אך הורים לא בוחרים ,ושפשוט תנסה להתעלם מהתנהגותם כאשר הם לא מדברים לעניין,וניסיתי לאמר לה שחוץ מזה ,שנינו סטודנטים ולא נוכל כעת להשכיר דירה בכוחות עצמנו. ולכן אינני יכול להשכיר דירה כעת ,כי אם רק בסוף לימודיי(הכל אפשרי אבל זה יהיה מאוד קשה) ,ושבנוסף אינני מוכן לקיים קשר חד-צדדי בו אנו מכבדים רק את הצד שלה . היא לא הסכימה לתשובה כיוון שטענה שהיא לא נהיית צעירה (25) והיא לא מתכוונת להעביר עוד שנה/שנה וחצי שבהם היא "תסבול" את הורי עד שאני אסכים לעבור דירה . מה עליי לעשות?? שנינו בני אותו גיל ,ואהבתי אליה גדולה מאוד למרות שגם לי היו סיבות להפסקת הקשר כיוון שקיויתי שמשהו ישתנה ואכן ישתפר בהתנהגותה.

קלינטון שלום אני לא מבין לגמרי מדוע הוריך מהווים גורם כל כך חשוב בקשר, אלא אם גרתם אצלם בדירה בתקופה הזו. במידה וכן אפשר להבין שאם אין קשר טוב בין חברתך לבינם שהיא תרצה לעבור לגור איתך אחרי 6 שנים של קשר. השאלה האם הדברים מתחילים ומסתיימים בעניין הזה (למרות שהוא נושא רציני ביותר בקשר בין בני זוג ובוודאי ישפיע גם בהמשך). סוג התקשורת והמסרים ביניכם כפי שאתה מתאר אינם מה שהייתי מצפה לשמוע אחרי 6 שנות קשר. אני מתאר לעצמי שגם היא מבינה את המצוקה הכלכלית והשאלה כיצד אתם יכולים להגיע למכנה משותף שיהיה טוב לשניכם. אם אינכם מסוגלים להגיע לכך זה באמת מעמיד באור לא טוב את הקשר כולו. אי אפשר "לשפוט" ביניכם בלי לראות את התמונה המלאה. אני מתאר לעצמי שלכל אחד מכם יש את הסיפור והצד שלו. נסה לשבת איתה ברצינות ולראות איך אפשר להגיע לתוצאה משותפת שבה אין צד שמפסיד הכל ואין צד שזוכה בהכל. זהו אתגר חשוב לקשר שלכם בכלל כמודל לפתרון בעיות בעתיד, וסביר להניח שזו לא תהיה ההתמודדות האחרונה שלכם. במידה ותרצו יש אפשרות לפנות לייעוץ זוגי למספר פגישות. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מחפשת מאמר בנושא "נרקסיזם", אודה על הפנייה למאמר או אתר העוסק בנושא זה. תודה, דנה.

דנה, לא ציינת אם אתרים באנגלית יכולים להועיל גם, לכן אני מצרפת לך רק קישור בעברית: http://www.geocities.com/simankria/MAGAZIN-6I.htm HERA.

דנה להלן קישור עם טקסט קצר ומעניין. רוב המידע אינו באינטרנט אלא בטקסטים בספרים ומאמרים אליהם ניתן להגיע בכל ספריה אוניברסיטאית למדעי החברה. http://pluto.huji.ac.il/~mskluger/narc.html בברכה ד"ר אורן קפלן

בעבודתי ישנה בחורה שלא מפסיקה לדבר בקול (ממלמלת) לעצמה במשך היום ! (שואלת/מתייעצת/מדווחת ומשיבה לעצמה על כל מה שהיא עושה) ברצוני לדעת ממה נובעת תופעה זו? וכיצד מטפלים בה?! תודה נורית

נורית שלום התופעה אינה מוסברת ע"י גורם אחד בלבד והיא קשורה למאפיינים האישיים של אותה בחורה. בעיקר מדובר בהתנהגות חריגה ועצם העובדה שאותה בחורה אינה מודעת למה שקורה לה מעידה על בעיה, בין אם באישיות או במבנה הנפשי ובין אם/ו בקשרים הבינאישיים שלה. כמו כן יכולה גם להיות בעיה נוירולוגית. אין אפשרות לטפל בכך ללא מודעות ושיתוף פעולה ממנה. אם יש אפשרות להתקרב אליה ולדבר איתה על הנושא ניתן יהיה לברר במה מדובר בדיוק. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני מחפסת שדנה לבן שלי בין 20 כדי לשפר את האסרטיביות (assertiveness) שלו. אני רוצה שזה יהיה שדנה (workshop) קבוצתית באזור כפר סבא / לוד / תל אביב. ,תודה מירב

מירב שלום איני מכיר סדנאות כאלה, אני מציע לעיין בעיתוני סוף השבוע באזור מגוריכם וכן בעיתון העיר בת"א, בד"כ מוצעות בהם סדנאות שונות. בברכה ד"ר אורן קפלן

עכבר העיר המקוון: http://www.citymouse.co.il

היי הכרתי בחור חמוד מאוד, "מתאים" לי מהרבה מובנים. רק שתי בעיות ישנן: ראשית אין בינינו ניצוצות ומאחר ואני כבר בת 27 אני לא רוצה לבזבז את הזמן...אני טיפוס שנדלק מהר כשיש ממה, ואם לא-אז ההידלקות הראשונית מאוד חסרה לי גם אם אחר כך מערכת היחסים טובה ועמוקה. בקיצור אני טיפוס שצריך את הניצוצות. אבל יש לי דילמה כי כמו שאמרתי -הבחור ממש מקסים ומתאים לי בהרבה מובנים. בעיה שנייה- היו לו לא מעט אהבות עמוקות בשלות אהבות גדולות ואילו לי- לא. בעבר יצאתי עם מישהו בעל היסטוריה של אהבות גדולות וקינאתי בסתר בו ובזיכרון האקסיות. כל הזמן ניסיתי לדלות מידע איך היה עם ההיא ואיך היה עם זו, ובכל פעם נצבט לי הלב כשראיתי את עיניו מתרגשות כשסיפר עליהן... מאז האמנתי שאם אני אתרחק מבנים עם היסטוריה מכאיבה מדיי לטעמי- יהיה לי טוב, אבל קשה למצוא בגילאים האלה בנים חסרי ניסיון רב... מה עושים? אני גם ככה פחדנית איומה, מערכות יחסים זו לא המומחיות שלי. האם להיכנס למשהו שאני עלולה להצטער עליו ובכלל האם זה נכון שאם אלך כנגד עצמי- כלומר אנסה להתעלם מהעובדה שהריגוש ההתחלתי של הניצוצו ייחסר לי וחסר- האם לא כדאי פשוט לוותר? תודה רבה נטע

היי נטע, לדעתי כדאי לך ללכת לפי העצה הישנה והטובה מוטב ציפור אחת ביד מעשר על העץ... ניצוצות זה דבר זמני ושיחלוף אין לך שום ביטחון שההמשך יהיה מבטיח. לכן, אם הבחור מקסים ומתאים לך מהרבה מובנים פשוט חבל שתחפשי ניצוצות ותפנטזי על מישהו דמיוני במקום לטפח את הקשר עם הבחור האמיתי שמוצא חן בעיניך. וחוץ מזה, תשתדלי להפסיק לחשוב על העבר הרי ממילא אין לך שליטה על העבר של החברים שלך אז במקום זה תתמקדי בהווה ויותר חשוב בעתיד. תני לעצמך יותר קרדיט ותפסיקי עם ההשוואות בינך לבין האקסיות. בהצלחה

נטע שלום כתבת שהבחור נחמד ומתאים לך בהרבה מובנים. זו כבר סיבה לא רעה להמשיך ולבדוק את הקשר. לגבי הניצוצות, יתכן שהם יגיעו בהמשך, לא תמיד הם מנצנצים מייד. צריך לקחת בחשבון שאת הניצוצות לא יוצר בהכרח הבחור, אלא דמיונך. יתכן שמה שאמור לנצנצץ נחסם מסיבה כזו או אחרת על ידך בעיקר אם את סבורה שמערכות יחסים זו לא המומחיות שלך. לפי מה שאת מתארת הבעיה אינה בהכרח בבחור ותכונותיו אליו בתפיסת העצמי שלך וקושי מסויים במערכות יחסים. יתכן שכדאי לך להיעזר בטיפול פסיכולוגי כדי להתמודד עם השאלות שאת מציגה. מהאופן בו את כותבת יש לי הרגשה שהעניין אינו מתחיל ונגמר בבחור הספציפי הזה ותכונותיו האישיות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב יש לנו ילדה בת שנה ובעלי רוצה שננסה להיכנס להריון בתקופה זו. הבעיה היא שאני חושבת שזה יהיה עוול אם אכנס להריון ואלד בעוד שנה לערך, לגדל שתי תינוקות... האם זה נכון פסיכולוגית לגדל ילדים בצפיפות כזו בגילאים? או שכדאי בעצם לחכות עוד מספר שנים על מנת לאפשר לכל אחד מהם את מלוא תשומת הלב? תודות יעל

יעל שלום, כאם לשלושה כאשר בין שני הבנים חש הפרש של 11 חודשים - אני יכולה להעיד שזה הרבה יותר קל ממה שחושבים בהתחלה. אז נכון שהכל אינדבידואלי ואת זו שצריכה להחליט אם מתאים לך בתקופה הקרובה לגדל שני תינוקות, אבל לדעתי היתרונות בעניין עולים על החסרונות. בשלב מסויים זה באמת קשה אבל יותר מאוחר כאשר הם מתחילים ליצור קשר ביניהם ולומדים אחד מהשני זה ממש כייף. פתאם הם פחות צריכים אותך כי יש להם את עצמם, המשחקים שלהם וההתעסקות בעולמם. מעבר לכך הרי במילא את קמה בלילה לחמם בקבוקים, להחליף וכו' אז למה לא לעשות את זה במכה ואחרי זה יש לך המון שנים לנוח... אצלי זה לא היה מתוכנן ולמרות זאת בהחלט הייתי עושה זאת בתכנון מוקדם. שוב, כמובן שאת צריכה לרצות ולהיות מוכנה ולא להרגיש חייבת או מוכרחה. ואם את לא שלמה עם זה תחכי כמה שנים, אבל השורה התחתונה היא יתרונות לילדים וגם להורים. אגבך את השלישית ילדתי בהפרש של 7 שנים וזה היה די מבאס (שכחתי מה זה...) ככה או ככה, שיהיה לך בהצלחה ובכייף.

יעל שלום כפי שאת רואה מתשובתה של שיר יש גישות שונות לעניין ובסופו של דבר זו החלטה אישית שלך ובעלך. אין כאן תשובות נכונות ושגויות, והשיקולים אינם רק של הפער בין הילדים אלא גם גיל ההורים וגישתם. אישית אני מעדיף להמליץ על פער של 3 שנים בין ילדים ובמידה והדבר אפשרי, אך זה בהחלט אינו משהו שאני עומד עליו או חושב שהוא ממש קריטי. הורים רבים מדווחים על יתרונות בקרבה רבה יותר בגילאים כפי ששירי מציינת, בעיקר לאחר כמה שנים שהילדים גדלים. זו צריכה להיות גם תחושתך האישית בנוגע לילד הנוכחי וכיצד הדבר ישפיע עליו. אם את לא בטוחה יש מקום להמתין שנה נוספת לפני הכניסה להריון, אך חשוב בכל מקרה שהדבר יבוצע תוך דיאלוג עם בעלך והסכמה. בברכה ד"ר אורן קפלן

לי ילדה בת 7 (שלישית מתוך 4) היא ילדה רגישה מאד ומאד צמודה אלי. מאד פרובקציונאלית אם מחליטה שהיא רוצה דבר מסוים היא מתרגזת מהר בוכה ומסרבת לאכול רק לאחר שיחות ארוכות ואבטחות שתקבל פעם אחרת את מה שביקשה מוכנה להרגע.היא מאד קנאית וכאשר סיבה מסוימת גורמת לה לקנא (אחד האחים או חברים היא מסוגלת מיד להיות ברוגז להרביץ לו או להעיף דבר מה שנמצא לידה) קורה מספר פעמים שהיא מזמינה חברה הביתה ואחרי כחצי שעה היא מחליטה שלא בא לה לשחק עם החברה (יש לציין כי היא חברותית ומקובלת מאד בכיתה) אני מאד מפחדת שיום אחד החברות יתעוררו ויפסיקו להגיע. היא בת אמצעית כאשר מעליה ילדה חריגה ומתחתיה תאומות בנות 3. יש לציין כי היא בעלת לקות למידה ומאד מתקשה בלימודים (כיתה א') היא מקבלת עזרה של הוראה מתקנת פעמיים בשבוע. היא אינה מוכנה לשבת איתי להכין שיעורים. היא אינה בעלת מוטיבציה לעבוד ולהכין את השעורים כך שהיא מאד מתוסכלת מזה. היא יודעת שקשה לה וגם שהיא חלשה בלימודים. אני מנסה להסביר לה את חשיבות הלימודים ומשתדלת להיות איתה רכה והכל בדחילו ורחימו. יש לציין שאני לא צועקת עליה גם כשהיא מתנהגת בצורה לא יפה. אודה להתייחסות המקצועית מה עלי לעשות?

שלומית שלום אינני יודע אם הדברים קשורים להיותה של בתך לקויית למידה, אבל ילדים רבים שסובלים מלקויות למידה זקוקים לעזרה גם ברמה הרגשית ולא רק בנושא הלימודים. לקות הלמידה מבטאת בד"כ התבוננות אחרת על העולם החל מגיל צעיר מאוד. כל הלמידה או החוויה האנושית נתפשת בצורה שונה החל מינקות, ולכן התוצאה אינה מתמקדת רק בלימודים. כמובן שגם התסכול בהווה, הן מהלימודים ואולי מדברים נוספים שלא מסתדרים בדיוק כמו שהיא רוצה. בנוסף, צריך לחשוב כיצד ההתמודדות שלה בתוך המשפחה משפיעה, מצד אחד עם אחות חריגה ומצד שני עם תאומות, זו מציאות מורכבת שמעוררת בוודאי רגשות שונים. אני מציע לך לפנות לייעוץ אצל פסיכולוג ילדים. במצב הקיים יש לי הרגשה שהילדה היתה יכולה להפיק הרבה מטיפול פסיכולוגי תומך. לא מדובר בטיפול אקוטי, לא במצב חרום, אלא בתהליך איטי שיאפשר לה להתבטא מבחינה רגשית ולעבד את מה שקורה לה בפנים בצורה יותר מאורגנת. בברכה ד"ר אורן קפלן

בתי בת החמש לומדת בן חובה. הגגנת מספרת להם "סיפורי תורה" והיא אומרת להם שהם אמיתיים. היום הם למדו על שרה אימנו ועל כך שהיא מתה, ונקברה. בתי לקחה את הסיפור מאוד קשה. היא מאוד מטרדת מנושא המוות, דבר שעשיתי כמיטב יכולתי לא לחשוף אותה אליו. היא שאלה אותי בבכי היסטרי, מה זה למות? אם אני אמות, אם היא תמות? מי ישמור עליה כשאני ואבא שלה נמות. ממש לא ידעתי איך לענות על השאלות המטרידות האלה, כשלי בעצמי אין תשובות לשאלות. היא שאלה אם כשמתים נושמים? ואם לא,אז נחנקים?? מה לענות לה? איך למנוע את החרדה שלה?? אני מודה שגם לי יש פחד מהנושא ואני לא רוצה להעביר אותו אליה... אשמח לתשובתך תודה

לאמא שלום נושא המוות מטריד את האדם באשר הוא אדם, אולם יש תקופות מסויימות בחיים בהן החרדה גבוהה יותר. גיל 5 הוא בערך התקופה הראשונה בה יש גל חרדה כזה. הדבר נובע מההתפתחות הקוגניטיבית שבשלה מספיק לקלוט משהו ממושג המוות. הגל הזה חולף ומתעורר שוב בד"כ בגיל ההתבגרות סביב גיל 14-15. חשוב לענות לבתך ולהכיל את החרדה שלה. הסבירי שטבע העולם הוא שאנשים נולדים ואנשים מתים, אבל ששרה אמנו נפטרה בגיל מאוד מבוגר אחרי שהיו לה חיים ארוכים ומלאים. הפחד מתעורר פעמים רבות סביב דאגה של הילד להוריו, תוכלי להסביר שבד"כ רק אנשים זקנים מתים ושאתם הוריה תחיו עוד שנים רבות. תני לה להתבטא וראי כיצד היא מגיבה. ציינת שגם את מפחדת מהנושא ואולי לפני הכל כדאי שתבררי עם עצמך במה בדיוק מדובר. כאמור, החרדה מפני המוות טבעית ואוניברסלית, אבל יתכן שיש כאן משהו שדורש עיבוד רציני יותר מכך, כדי, כפי שאמרת, שהילדה לא תפתח את החרדה שמוקרנת ממך. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי אמא, בת דודה שלי נכחה בהלוויה של אימא שלי (הילדה הייתה בת 7 כשהיא נפטרה( עדי

שלום ביתי היום בת 16.5 שנים לומדת בכיתה י"א.במגמה יחודית ביולגית כימית. היא אינינה ריאלית אלא יותר אומנותית.אך מאחר והיא אוהבת את מקצוע הביולגיה והכימיה רצתה ללמוד שם.היא תלמידה שקדנית ולומדת הרבה כדי להשיג ציונים גבוהים. אך בעיתי היא כזאת: מה שהמורה לכימיה הסביר היא הבינה כשהיא באה עכשיו לעשות מבחן היא טוענת שהיא לא מבינה את החומר הפטור.צועקת משתןללת קוראת לעזאזל כל הזמן.אמא אמא אני ניגשת איליה מה אוכל לעזור לך? היא בוכה צועקת.אח"כ שותקת ושוב צועקת.היא גם לא למדה מספיק כיוון שהיו לה מבחנים אחרקים. מה עושים? כיצד אפתור את הבעיה הזאת? היא לא מוכנה לרדת משני מגמות אילו? עכשיו היא שוב צועקת מה יהייה מה יהייה? מה אני יכולה לעשות? אנא חיזרו אילי בהקדם בתשובה. בברכה מלכה

מלכה, אולי כדאי לקחת לה מורה פרטי לתגבור לקראת המבחנים הללו? עדי

מלכה שלום אני מציע לנסות ולהיעזר בגורמים המקצועיים בבית הספר, עם המחנך/ת, יועצת בית הספר, פסיכולוג/ית ביה"ס מהשירות הפסיכולוגי של העיריה. יש להם נסיון רב והם יידעו להמליץ לך ולבתך מה לעשות, האם מדובר באסטרטגיות למידה, בהתאמה של המגמה וכדומה. התקשרי מחר לבית הספר ובקשי להיפגש עימם באופן מיידי. נשמע שבתך בלחץ גדול וזה בפני עצמו מתכון לכשלון. תגובותיה הרגשיות החזקות מעידות על כך שמשהו עובר עליה בעקבות הלחץ וחשוב לראות כיצד ניתן להקל עליה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום! אני בחורה רווקה בת 33, קשה לי מאוד ואני בטוחה שאני זקוקה לקבוצת תמיכה מלבד, טיפול פסיכולוגי, אנשים במצבי, שיכולים לעזור לי ואני להם , כמובן. אני מרגישה שאיני מצליחה בקשרים, מכיוון שאני באה עם ציפיות רגשיות גבוהות מאוד בקשרת וא כאשר זה לא מתמלא, אני הורסת את הקשר. אני לא מוצאת את מה שאני רוצה, בנוסף יש לי אקס מיתולוגי, אליו אני מנסה לרוץ עם כל משבר. הוא מצידו אינו פנוי אליי, ואז אני נשברת. אני בחורה, חכמה, מצליחה בעבודה, אבל רגישה מאוד, נפגעת בקלות, ולקחת ללב כל דבר, מאוד קשה לי, האם אתה מכיר איזו קבוצת תמיכה מתאימה, יכול להמליץ לי? תודה, טליה, אני גרה באזור השרון, ולא אכפת לי גם להגיע לתל-אביב.

טליה שלום ישנן קבוצות טיפוליות בחלק מהמכונים לפסיכותרפיה וכן במרפאות בריאות הנפש. קבוצות תמיכה אחרות מתמקדות בד"כ סביב נושא מסויים, לדוגמא, דיאטה, אלימות, וכדומה. דווקא באינטרנט יש מגוון רב של פורומים לתמיכה הדדית. באתר הזה יש פורום אחד כזה, וישנם רבים נוספים באתרים אחרים. הייתי ממליץ לך להתחיל דווקא כך, האנונימיות עשויה לעזור בשלב הראשון, ופעמים רבות נוצרים קשרים אמיצים בעקבות המפגשים הוירטואליים הללו. בברכה ד"ר אורן קפלן

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=241700

אמנון לצערי התופעה קיימת כבר מספר שנים ואולי כעת תופסת מעט כותרות שבוודאי יעלמו תוך כמה שעות. המערכת קורסת ולמעשה אינה מספקת טיפול נפשי בכמות מספקת לאוכלוסיה שזקוקה לטיפול. הדבר גורם לפגיעה באיכות הטיפול ובמשך הטיפול המבוצע במסגרות הציבורית. אם אדם צריך לחכות בתור 4 חודשים לטיפול ולאחר מכן מוקצבות לו 8 פגישות, יש משהו בסיסי לקוי בשיטות העבודה. אישית, אני מזמן הרמתי ידיים מאפשרות שינוי בתוך המסגרות הציבוריות שרוויות גם בלא מעט פוליטיקה פנימית ומלחמת כבוד בין מקצועות בתוך בריאות הנפש. כל עוד הטיפול הנפשי יחשב בן חורג למערכת הרפואית ולא יתוקצב כתחום משמעותי ונדרש לאיכות החיים בחברה, המצב לא ישתנה. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי חברה מאוד מאוד טובה, למעשה היה ביננו קשר רומנטי ומכשנפרדנו נשארנו בקשר קרוב מאוד במהלכו היו התרחקויות כי היה לה חבר והתקרבויות רגשיות, אבל היא לא מוכנה לחזור והחלטנו להישאר בקשר ידידותי מכיוון ששתינו עדיין מאוד אוהבות אחת את השנייה וקרובות. לאחרונה התחלנו להיפגש כל סוף שבוע, כמו שהיינו כהיינו זוג. אבל אני לא יודעת אם זה הדבר הנכון לעשות. שתינו לא מתכוונות לחזור אחת אל השנייה אבל בכל זאת אני נמצאת איתה כל הסו"ש ומוותרת על פגישות עם חברים ומבלה רק איתה ואני אוהבת את זה, אבל השאלה אם אני לא מקריבה יותר מדי? אם היא בסוף תעזוב אותי ואני אשאר בלעדיה ובלי חברים. איך אני אמורה לאזן את המצב?

חלי שלום ההתלבטות שלך היא בין ההנאה שיש לך כעת מהקשר לבין כאב הלב שמחכה לך בהמשך בשל הפרידה. השאלה הנצחית במצבים כאלה היא מה יש לך להפסיד כעת מעוד קצת הנאה, הרי את הכאב תחווי מתישהו בכל מקרה. כנראה שכעת אינך מוצאת פתרון מוצלח יותר ואת נשארת במצב העניינים הנוכחי. השאלה איננה רק ברמה הפרקטית האם הקשר ביניכן ימשיך או לא, אלא כיצד את רואה את חייך הרגשיים והחברתיים בהמשך. כמו כן לא ברור לי האם את יודעת בוודאות שאין לקשר סיכוי, או שיש לך תקווה שבכל זאת משהו יהפוך לקבוע יותר ביניכן. נשמע שכדאי לערוך שיחה גלויה עם חברתך ולנסות לברר את הדברים לעומק. חשוב שתדעי היכן את עומדת, ואז ההחלטות יהיו לפחות ממקום יותר וודאי. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר שלום אני לא חושבת שהבנת את כוונתי. לא, אין סיכוי שמשהו יחזור להיות ביננו רציני, אני גם לא בונה על זה. ההתלבטות שלי היתה, איך לאזן בין הפגישות איתה לבין החיים החברתים שיש לי חוץ ממנה (למרות שאנחנו לא ביחד, עדיין מתראות לעיתים קרובות מאוד)

היי, אני לא יודעת אם זה המקום, אבל אני מקווה שתהיה לי לעזר: יש לי סלידה ואפילו יותר מזה מעכבישים, זה פשוט לא יאומן, בכל פעם שאני רואה עכביש, ולא משנה באיזה גודל או צורה אני מתחילה לרעוד ולהזיע. ולאחר מכן שמשהו "מטפל" בו אני לא מפסיקה לחשוב מה היה קורה אילו... אני רוצה לומר שאין לי שום בעיה לגבי חרקים אחרים. זה מאוד מפריע לי, עכשיו יש לי תינוק בבית ואני ממש לא רוצה לחשוב על זה שאני אראה עכביש ובעלי לא יהיה בבית. אם יש איזושהיא דרך לטפל בזה אני אשמח לשמוע על כך. תודה, אורית

זה פשוט מאד. יש לך פוביה מעכבישים ויש דבר כזה גם בלי לפחד משאר החרקים ויש לזה גם שם אם אינני טועה אקורונופוביה או משהו דומה. החדשות הטובות יש לזה טיפול והוא בדרך כלל מצליח. תרגישי טוב

אורית שלום פוביה מעכבישים ובעלי חיים אחרים אינה דבר נדיר. יש אפשרות לטפל בפוביה באמצעות טיפול פסיכולוגי קוגניטיבי-התנהגותי, אפשר להיעזר בשיטות כגון היפנוזה ו EMDR. בד"כ הטיפול אינו ארוך, אבל צריך להכיר אותך יותר לעומק כדי לקבוע את השיטה במדוייק. תוכלי לקרוא יותר בקישורים הבאים: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm (ראי על פוביה) http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm http://www.psychologia.co.il/emdr.htm http://www.psychologia.co.il/short.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה לכם :-) אני אעיין בחומר, ואטפל בזה בהקדם, לגבי תוצאות אני אודיע לכם (מקווה שיהיו טובות) יום מקסים אורית

ביתי בת חמש וחצי ומתנהגת בשתלטנות כלפי בני גילה. הגננת אמרה לי שגם בגן היא לוקחת לעצמה את תפקיד הגננת ומנסה להשליט סדר בילדים אחרים בעוד היא לא תמיד נשמעת לגננת. כיצד עלי לטפל בנושא בטרם ילדים יסלדו ממנה?

שרה שלום יש דינמיקה קבוצתית אותה אפשר לשנות דרך הקבוצה עצמה ובזמן הפעילות. בנושא הזה בד"כ לא כל כך יעיל להטיף מוסר או לומר שאסור או מותר לעשות כך או אחרת, כי הצורך בתגובות נובע מבפנים. לבתך כנראה צורך לארגן את הדברים בדרכה שלה, וחשוב לראות כיצד ניתן לעזור לה במסגרות חברתיות. אפשר לנסות לשוחח איתה על מצבים שראית כיצד היא נעשתה שתלטנית עם בני גילה. יתכן שהיא מרגישה שהיא מקבל חיזוקים על התנהגות זו ולכן יהיה לה קשה להשתנות. ניתן להיעזר בגננת ובנסיונה ואפשר גם לבקש שיחה עם פסיכולוג/ית הגן מטעם השירות הפסיכולוגי החינוכי של העיריה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני אם לילד בן 10.לאחרונה אנו נתקלים בחוסר כבוד של הילד אלינו,חוצפה בילתי פוסקת ותמיד הוא צריך להיות זה שאומר את המילה האחרונה.אנחנו ממש מרגישים כאילו אנו כבר אפילו לא מהווים לגביו איזהשהו גורם הרתעה. שקלנו כתוצאה מהתנהגותו לבטל לו חוג שהוא מאוד אוהב,כיוון שהוא אינו מעריך כלום. באיזה שיטות ניתן לטפל בבעיה והאם עונש כמו ביטול חוג הוא סביר? תודה

יעל, אני חושבת שהוא מתחיל את גיל ההתבגרות שלו. אני הייתי משהו קצת יותר קיצוני מזה. בסופו של דבר עברתי את זה. עדי

יעל שלום השימוש בעונשים אפשרי, אבל צריך לקחת בחשבון שאתם נכנסים למלחמה, ובמצבים כאלה אתם יודעים רק לאן אתם נכנסים, אבל לא כיצד זה יתפתח. לפני השימוש בעונשים כדאי למצות קודם את הדיבור עם הילד, תוך הצבת האפשרות להפעלת עונשים כאופציה שעומדת להתממש אם לא יחול שינוי במצב. לא כדאי להשתמש בעונשים ככלי ראשון כיוון שאתם עלולים לאבד נקודות אם הצעד יכשל. יתכן שכדאי לכם להתייעץ עם מטפל משפחתי או פסיכולוג ילדים מאחר ובד"כ מדובר בדינמיקה ש"מתבשלת" לאט בתוך המשפחה ולפתע נעשים מודעים לעוצמתה, אבל אפשר אולי להבין אותה יותר לעומק בעזרת גורם חיצוני. בהחלט עולה השאלה מה קורה לבנכם מבחינה רגשית שכך הוא מתנהג. הוא הרי מגיב למשהו, לצורך או רגש פנימי. זה לא אומר שאתם חייבים לקבל את זה, להיפך, בהחלט צריך להציב גבולות ברורים לילדים, זה טוב למשפחה וזה טוב עבורם. מצד שני צריך לראות כיצד לא מגזימים לצד השני ומאבדים את האמון ההדדי בבית. זהו איזון לא פשוט ואתם מתבלטים כעת היכן להציב את הקו האדום. עונש כמו ביטול חוג יכול לבוא בחשבון, אבל צריך קודם כל לבדוק כמה דברים לפני שפונים לפתרונות מסוג זה. בברכה ד"ר אורן קפלן

לפני שבוע קבלתי התמוטטות לחץ מה הטיפול

חיים שלום התמוטטות לחץ היא שם כללי להרבה תופעות והשאלה מה בדיוק קרה לך. בכל מקרה, התמוטטות היא דבר שדורש עזרה, ולכן אני מציע שתפנה לייעוץ מקצועי אצל פסיכולוג או פסיכיאטר. כמו כן כדאי בתקופה הקרובה להפחית גורמי לחץ במידת האפשר, לעבוד פחות ולהשאיר יותר זמן למנוחה. רצוי לדבר עם הקרובים לך ולנסות לקבל תמיכה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, מזה 8 שנים אח שלי ( היום בן 29 ) חולה בסכיזופרניה. 8 שנים אני ומשפחתי סובלים ממנו. אבי נפטר לפני כ 7 שנים ואני ואמא שלי מטפלות בו. הסכיזופרניה שלו מתבטאת המון באלימות מילולית ואיומים לרצח. מזה 8 שנים הוא התאשפז בבי"ח הרבה פעמים על סכנה לציבור ולעצמו. בי"ח כל פעם משחרר אותו וטוען שהוא במצב תקין להיות בבית . הבחור לוקח סמים לפעמים כבדים ושימוש יום יומי בגראס. אחי הקטן בצבא עכשיו לא אוהב אותו ואף לא מעניין אותו שהוא חולה רק שלא יתקרב אליו. אחי הגדול מציק לו כל הזמן ואף מאיים עליו מכיוון שהוא לא רואה שום תשומת לב ממנו. בשבוע האחרון אחי הגדול ניסה לרצוח את אחי הקטן תוך כדי שינה. למזלינו אחי הקטן נפגע קלות ואת אחי הגדול לקחו לאישפוז בבי"ח לחולי נפש. אמא שלי הגישה תביעה במשטרה נגדו ואף הוציאה צו הרחקה מהבית נגדו. מצד אחד אנחנו לא מוכנות שדבר כזה יחזור על עצמו אבל מצד שני ידוע לנו שהבחור חולה ואנחנו רוצים לעזור כמה שיותר. אחי הגדול עדיין נחוש לרצוח את אחי והדיבורים שלו מזוויעים. האם זה היה נכון להגיש נגדו תביעה הפעם ולהוציא צו הרחקה מהבית?? הבנו שאנחנו כבר לא יכולות ולא יודעות לטפל בבחור ואנחנו בעד ויתור אפוטרופסות. האם כדאי?? האם זה יפגע בו . מה אנחנו יכולות לעשות כדי שהטיפול בו יהיה הכי טוב???

נעמה שלום את מתארת סיפור חיים קשה ומורכב, ואני לא חושב שבמסגרת הפורום יש ביכולתי להמליץ לך על פתרון רציני. על פניו נשמע שאין אפשרות להחזיק את אחיך בבית ושהשארת המצב הנוכחי היא חומר נפץ שרק הזמן יקבע מתי הוא יתפוצץ. כנראה שעדיף לכם ולו למצוא מסגרת שיקומית שתוכל להכיל אותו, ואולי דווקא כך הקשר ביניכם יוכל להשתפר בטווח הארוך, גם אם יעורר את זעמו של אחיך כעת. אני מציע שתפנו לקבלת ייעוץ אצל מטפל משפחתי כיוון שההחלטות אינן רק פרקטיות אלא, כפי שאת מתארת, כרוכות בהתמודדות רגשית קשה עם המציאות. יתכן שגם בית החולים בו אחיך מאושפז כעת יכול לתרום בנושא זה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, רציתי לדעת היכן (ספרים, מאמרים, חוגים) ניתן למצוא מידע על חינוך והתמודדות עם ילדים בגילאים שבין שנה לשלוש שנים (מה עושים עם ילד שנושך, איך יודעים אם הילד בשל ללכת לגן ולאיזו קבוצת גילאים להכניס אותו, איך להתמודד עם בחינת הגבולות של הילד וכיו"ב).

שחר שלום יש בתחום ספרים רבים ואני בוודאי לא מודע לכולם. כדאי להיכנס לחנות רצינית כמו דיונון עם ספרים רבים בפסיכולוגיה ולהתייעץ לגבי הספרים הפופולריים בתחום. אחד הכותבים המעניינים לדעתי בתחום הוא פסיכולוג בריטי ידוע בשם ויניקוט. יש כמה ספרים שתורגמו לעברית, אחד מהם "הילד משפחתו וסביבתו". כמו כן יצאו בשנים האחרונות כמה ספרים טובים של פסיכולוגיה התפתחותית, למשל של האוניברסיטה הפתוחה. יש שם אמנם התייחסות לנושאים רבים, אבל גם להיבטים שמעניינים אותך. לבסוף, יש מספר ספרים ספציפיים להורים. הם נמצאים במדפים הקשורים לפסיכולוגיה ו/או חינוך, ושוב כדאי להיעזר במוכרים כיוון שאלו ספרים שאוזלים ומוחלפים ע"י אחרים. לדוגמא, "פסיכולוגיה להורים" וספרים דומים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שאלה, מקרה הודיה קדם. איך קוראים לתופעה זו ? בגל"צ רואיין פסיכולוג שסיפר כי ישנה תופעה פסיכולוגית ידועה הלקוחה מהמיטולוגיה\טרגדיה יוונית שמספרת על אחד מבני הזוג שנעזב ונוקם ע"י רציחת שני ילדיו. תומר

תומר שלום שימוש במיתולוגיה היוונית יכול לשמש אנלוגיה למה שקרה, הוא לא ההסבר. אני לא חושב שיש אפשרות להסביר בצורה מדוייקת מה קרה. סביר להניח שמדובר בתגובה נפשית שמשלבת מבנה אישיות חולה מאוד ואולי מרכיבים נוספים. המקרה מעורר חרדה רבה ולכן ישנה התעסקות רבה בציבור כיצד זה היה יכול להתרחש והאם אפשר היה לנבא ולמנוע זאת מראש. מקרה כזה גורם לאובדן הביטחון האישי שכן מתערער משהו שהוא חוק טבע, שההורה וקשר הדם הוא הדבר הבטוח ביותר שקיים עלי אדמה. אני הייתי נמנע מלרוץ ולחפש אבחנה פסיכיאטרית שתתן מענה קלוש לשאלות האמיתיות שמתעוררת בעקבות המקרה הטרגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר קפלן, לא היה בי רצון חלילה לאבחן או להסביר תופעה פסיכולוגית (בהעדר השכלה מתאימה) אלא לשאול האם ישנו מקרה דומה במיתולוגיה היוונית בו הורה רצח את ילדיו (אולי - כנקמה בבן\בת הזוג). ומה שם המקרה ? בברכה תומר

אני אמא לילדה בת שנתייים וחצי וכעת אני בהריון בחודש שישי ומצפה לעוד בת. הבעיה שלי התחילה עוד הרבה לפני שהילדה ידעה שאני בהריון (לפני שיצאה בטן) : לילדה יש תופעה של "רק אמא" ! כל פעולה ביום ובלילה היא רוצה אתי בלבד ולא עם אבא - כולל: לאכול, להתלבש, להתקלח, ללכת לגן...הכל !! וזה מאד קשה לי (גם פיזית היא כבר 13 ק"ג ולהרים אותה זה די קשה). למותר לציין כי בעלי הוא בעל ואבא מדהים (אין הרבה כאלו..) ורוצה מאד לעזור לי כי רואה שאני לא מרגישה הכי טוב בהריון, אבל היא לא מאפשרת לו... אם אני לא באה והוא בא אז היא צורחת ובוכה ונורא קשה להרגיע אותה...היא גם אומרת לו כל הזמן "אני לא מדברת אתך אבא...אני רוצה רק את אמא...רק עם אמא..." אני חייבת להוסיף לעובדות המתוארות לעיל שהילדה אוהבת מאד את אבא שלה, אבל לאחרונה יצא לו לטוס הרבה לחו"ל מטעמי עבודה והיא מאד התגעגעה אליו כשהוא לא היה...אם כי כשהוא חזר לקח לה יום אחד ושוב היא חזרה לתופעת ה"רק אמא"... שאלתי - האם זה קשור לכך שהיא מרגישה זאבא "נעלם" לה כל פעם ואמא מקנה הרבה יותר תחושת בטחון (אני לא "עזבתי" אותה אפילו ליום אחד עד היום...) ? מה ניתן לעשות ? (במיוחד לאור העובדה שעוד מעט אצטרך "להתחלק" בין שתי בנות ??? בבקשה עזור לי.... תודה מראש

אסנת שלום בגיל שנתיים וחצי התופעות שאת מתארת נפוצות גם ללא ההריון. אין ספק שההריון עשוי להגביר את החרדה, ואין צורך בעדות הפיזית של הבטן, עצם העובדה שאת ידעת על ההריון בודאי הקרינה החוצה משהו לילדה. אני לא חושב שאת צריכה לעשות משהו חריג ממה שאת עושה כיום. ביטויי ההתנהגות של הילדה נובעים מחרדה ורצון עז בקשר ומגע. חשוב להמשיך ולתת לה את היחס האוהב, ובהחלט ניתן להציב גבולות. את לא צריכה להרים אותה ולהרגיש שאת עושה משהו אסור להריון. חלק משמעותי ממה שיקרה לך קשור ליכולתך להכיל את התסכול שלך עצמך ולא רק של הילדה, על כך שאין הורה "מושלם" ואי אפשר להעניק 100% תשומת לב לילדה. זו מציאות חיים שבסופו של דבר מועילה גם לילד עצמו שלומד להתמודד עם תסכולים וקשיים שנמצאים שם בחוץ. בתקופה הזו נסיעות אביה בוודאי לא קלות עבורה, היא עוסקת בשאלות של קביעות הקשר, אבל אם זו עבודתו וזו המציאות, אין מה לעשות. אמנם את זו שבהריון אבל כל המשפחה מצפה לשינוי שעומד להתחולל בבית. נסי לקבל תמיכה מבעלך, הורים וחברים הן בהתמודדות הפיזית מול הילדה והן בהתייעצות על האירועים שקורים בבית, ובסך הכל מאוד נורמטיביים ואופיינים לגיל ולתקופה הנוכחית. בברכה ד"ר אורן קפלן

עדיף שזה יהיה במייל את יכולה גם לפתוח תיבת דואר חינמית חד פעמית