פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום ד"ר קפלן. רציתי לשאול מס' שאלות, אשמח אם תוכל לענות לי או להפנות אותי למקור מידע בעברית. מהו בורדרליין? האם זוהי הפרעת אישיות? מהי הפרעה דו קוטבית? מהו DSM? תודה שירה

שירה, 1. בורדרליין = הפרעת אישיות גבולית. האבחנה די שנויה במחלוקת, מכיוון שהסימפטומים יכולים להעיד על הפרעות אחרות. 2. הפרעה דו-קוטבית זה שם נוסף למאניה-דיפרסיה שנקראת גם בי-פולרית. כעקרון, יש תתי סיווג להגדרה של הפרעה דו-קוטבית, והאבחנה נעשית לפי התרשמות של פסיכיאטר מן המטופל במצב נתון ולפי ההיסטוריה ההתנהגותית. 3. ה - DSM הוא המדריך לסיווג הפרעות/מחלות/בעיות נפשיות של האמריקאים. המקבילה הבינ"ל שלו נקראת ICD כשהמספרים המלווים את ראשי התיבות הנ"ל מצביעים על מספר המהדורה. HERA.

הרה תודה רבה על התשובה... עשית לי קצת סדר... שירה

שירה שלום בנוסף להסבריה של הרה תוכלי לקרוא מעט בקישורים הבאים. אם תציבי את המונחים במנועי חיפוש תקבלי חומר רב נוסף. בורדרליין היא אכן סוג של הפרעת אישיות http://benafshenu.jerusalem.muni.il/psycology/bpd-narrow.html דו קוטבית http://www.infomed.co.il/questions/q_120402_4.htm SDM Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders ספר האבחנות הפסיכיאטריות המקובל בארצות הברית ומדינות נוספות בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני כותבת פה וקוראת רבות על תגובותיך לבעיות שונות, ומאחר ואני הורה לשתי בנות, אני מוצאת עניין רב בייעוץ שלך בתחום ההורות. ומוצאת שבאמת העצות וההכוונה שלך אפקטיביות מאוד. רציתי לשאול שאלה קצת אישית שמסקרנת אותי. האם אתה הורה בעצמך? ואם כן אז מה הגיל או הגילאים של ילדיך? אם השאלה חטטנית מדי אני חוזרת בי. פשוט נחמד יהיה לדעת שאתה מדבר ממקום של פסיכולוג והורה גם יחד. ואם לא ,אז לא. תודה קרן

קרן שלום אחת הסוגיות הנפוצות בלימודי פסיכולוגיה היא כיצד להגיב לשאלות אישיות. בד"כ מקובל לחשוב שהפסיכולוג לא צריך לענות, או לפחות לא לענות מייד, ועליו להחזיר שאלה כגון, כיצד השאלה הזו מתחברת אליך. ההסבר התיאורטי קצת מורכב אבל בשורה התחתונה מדבר על כך שהתשובה הקונקרטית לא עונה על השאלה האמיתית ובעצם חוסמת את השאלה האמיתית והלא מודעת. אולי עומדת מאחורי זה גם התגוננות לא מודעת של הפסיכולוגים עצמם. כמובן שמסגרת הפורום הזה אינה טיפולית כך שהעניין לא מסובך עד כדי כך, אבל אני מוצא שמתן התשובה במקרה הזה אינו יוצא לי בצורה חלקה. אני כנראה עוד צריך לחשוב מדוע. בכל מקרה, כפי שאפשר להבין מתוך חלק מהתשובות שאני נותן בפורום, אני אכן גם הורה, ואני שמח לשמוע שאת נעזרת לעיתים בתשובות. בברכה ד"ר אורן קפלן

ילד שלעיתים טופס מעין התקפת עצבים כאשר לא מבצעים את מבוקשו. לא מדובר בכל פעם שתאמר לו "לא" אלא לעיתים הוא נכנס למעין כעס בלתי מוצדק. מדובר בילד בן 7 חרוץ נבון ילד חביב לכל הדעות , ההתפרציות האלה קורות רק בבית עם ההורים ומלוות בצעקות הרמת ידיים והמון עצבים לאחר מכן הוא נורא מצטער ומסביר כי לא שלט בעצמו. כיצד להגיב עימו? כיצד לעזור לו להגיב גם כשכועסים או נעלבים בצורה קצת שונה?

דקלה, תפני ליועצת בית הספר, מהר לפני שזה יחמיר. עדי

דקלה שלום את מציינת שזה קורה בבית עם ההורים ולא במקומות אחרים. חשוב לבדוק האם זה קורה אותו דבר אתך, עם בן זוגך, עם ילדים אחרים בבית, ומה הגורם להתפרצות. אין ספק שצריך להציב גבולות ולמנוע התפרצות אלימה, מצד שני, אסור לדכא את הילד וצריך לתת לו דרך לבטא את תחושותיו, אבל בדרך פחות הרסנית. במידה ואתם לא מוצאים את קצה החוט כדאי לאולי לפנות ביחד לייעוץ אצל מטפל משפחתי. אסור שתפחדו לזוז בבית או שתנהגו בו בכפפות של משי כי הילד יתחיל להתפרץ וזה לא נעים לאף אחד. עצם העובדה שהוא ירגיש שהוא הרסני היא שלילית מאוד עבורו ועבור דימיו העצמי. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני סובל מהבעיה שנים-אנא,מי יכול לעזור??????? הייתי בטיפול-ללא עזרה

הי יש קבוצות מיוחדות לדברים האלה, ראה באתר לחרדה חברתית

את יכולה למצוא מידע על פחד קהל/חרדה חברתית בכתובת הזאת: http://www.zarut.com/social בהצלחה

שלמה שלום אני לא יודע באיזה סוג טיפולים היית, אבל בנושא פחד קהל טיפול התנהגותי עשוי להיות יעיל. חשוב להבין האם החרדה מתמקדת רק בהופעה מול קהל או שזו תופעה רחבה יותר שקוראת במקומות נוספים. ככל שהיא ממוקדת יותר, כך יעילות הטיפול הממוקד עולה. אם מדובר בחרדה שמופיעה במצבים רבים נחוץ טיפול יותר ארוך טווח ואולי שימוש בתרופות נוגדות חרדה. ניתן לשלב בטיפול שיטות כגון היפנוזה ו EMDR. תוכל לקרוא עליהן בקישורים הבאים: http://www.psychologia.co.il/emdr.htm http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

לכל מי שיתן עצה טובה התודה והברכה. אני בשנות החמישים לחיי וילדי גדלו ופרחו מהקן. אמנם אני עסוקה בשעות היום וגם לא חסרים לי עיסוקים מפרים ומעניינים כמו קריאה, כתיבה, מוסיקה לימודים באוניברסיטה הפתוחה וכו'. אבל בן זוגי חוזר רק בשעות הערב ולמרות שהיחסים בינינו מצוינים בכל זאת אני מרגישה מאד בודדה בשעות הארוכות עד בואו. לא תעסוקה חסרה לי כי אם חברת בני אדם. אינני יכולה לעבוד במשרה מלאה מסיבות בריאותיות ועבודה בחצי משרה קשה לי למצוא גם בגלל גילי. איך אפשר ליצור קשרים עם אנשים כאלה שיתנו לי להרגיש שייכת אהובה ורצויה כמו שילדי נתנו לי בשעתו והשאירו חלל ריק וכואב היום?

הדס שלום חשוב שלא תישארי לבד ותמצאי לך עיסוקים שכוללים מפגש חברתי. מאחר ואת לא יכולה לעבוד אולי כדאי להתנדב. למשל, יש מסגרת התנדבותית של הביטוח הלאומי שמחפש אנשים לעזור לקשישים. תוכלי לקבל על כך מידע בסניף הביטוח הלאומי הקרוב לביתך. יש כמובן מסגרות רבות נוספות. אני חושב שעזרה לאנשים אחרים תוך כדי מפגש בין אישי עם צוות המתנדבים עשוי להשלים משהו שחסר לך. מחקרים מראים שאנשים שמתנדבים בעזרה לאנשים אחרים נהנים מאיכות חיים טובה יותר. מה דעתך? בברכה ד"ר אורן קפלן

חברי (בן 26) אובחן ע"י מאבחנתי דידקטית ועכשיו אמור לפנות לרופא,איזה רופא זה והאם יש אפשרות לפנות אליו דרך קופת חולים (כללית)? בתודה מראש

נוירולוג

שלום רצוי לפנות לנוירולוג או פסיכיאטר. יש בהחלט אפשרות לפנות דרך קופת החולים. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי, אני בן 26 ולפני כ-4 חודשים אני ובת זוגתי נפרדנו עקב מחלוקות על ראיית עולם .הפרידה הייתה לי מאוד קשה ומאוד רציתי לחזור למרות שאני זה שנפרדתי ולא בפעם הראשונה.לעומת זאת חברתי למרות שהיא מאוד אהבה אותי ידעה לומר לי לא וזהו.מניסיון חיי הקצר שצברתי עד כה מתקבל אצלי הרושם שנשים רואות דברים בצורה יותר "בריאה" להן ולסביבה כשהגברים/בנים רואים דברים בצורה מאוד אימפולסיבית וחיים יותר את הרגע ופתרון זמני לבעיות ארוכות טווח. הדבר בא לידי במיוחד בהפרדה וראיית היום יום בצורה הנכונה .שאלתי היא ,האם ייתכן כי יש פה הבדל מחשבתי בין נשים וגברים ? אם כן איך הדבר ייתכן? תודה. אדם

אדם, שאלה טובה. לא חושבת שמישהו עשה על זה מחקר, למרות שכל הזמן עושים מחקרים על ההבדלים בין גברים לנשים. אני לא יודעת אם המקרה הספציפי שלך מהווה תמונת מצב לחיים בכללותם. אתה רצית לסיים את הקשר פעם נוספת, ואח"כ לחזור פעם נוספת. אולי לחברתך לשעבר פשוט נמאס מכל ה"נפרדים-חוזשים" הזה? היא ראתה מה יותר טוב לה, כי למרות שהיא עדיין אהבה אותך (ואולי בגלל זה) היא חוותה בכך פעם מחדש תקווה ואח"כ אכזבה. ואם אפזר למנוע פעם נוספת - למה לא? אני מכירה בנות אימפולסיביות ובנים עם ראיה/מחשבה לטווח ארוך. הטענה הכללית היא, שבנות רגשניות יותר, ובנים הגיוניים - וזה בדיוק הפוך הפוך ממה שכתבת. אבל - גם לטענה הנ"ל יש הרבה סייגים = עובדות בשטח. בקיצור - לא ניתן לעשות הכללות. זה בלתי אפשרי. אגב, אני כן חושבת שנשים וגברים חושבים בצורה שונה. ממה זה נובע? ציפיות חברתיות, הבדלים הורמונליים וכו'. HERA.

אדם שלום יתכן שיש הבדלים בין נשים לגברים, אבל אני לא בטוח שבמקרה שלך זה העניין המרכזי. אני לא חושב שכדאי להכליל את כל הנשים או הגברים בסל אחד. אני חושב שהכללה כזו גם עלולה לפספס משהו אישי ומשמעותי. מה שקרה לך אינו תוצאה מכך שאתה גבר ובת זוגתך אישה, אלא קשור ליחסים שלכם ולאישיותכם. הגישות היום מתבוננות רבות על הצד הנשי בגבר והצד הגברי באישה וההתייחסות למינו של האדם הופכת יותר לאנלוגיה לתכונות שנתפסות לכאורה כיותר נשיות או גבריות. לכן סביר להניח שתוכל להתחבר (אם תרצה בכך) לחלקים הנשיים שבך ולראות יותר נכון את המציאות, כפי שאולי אתה מיחס לבת זוגתך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רציתי לדעת מה זה אומר על אדם שקל לו יותר לרכוש חברים בני המין השני דוקא? (בגן בבביה"ס)

חני שלום שאלתך כללית מדי. מדובר בוודאי במשהו אישי שצריך להבין אותו על רקע אישי ולא בהכללה. אם יש משהו מסויים שמטריד אותך בנושא אנא הסבירי במה מדובר ואשמח להשיב. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר קפלן שלום רב: מאחר ולא מצאתי אתר פסיכולוגיה קלינית לילדים אני אודה לך מאד באם תוכל ולתת לי קצת פרטים על הבעיה : אני אמא לילד בן 4 וחצי והגעתי איתו להתפתחות הילד עקב גמגום . בפגישה ארוכה עם פסיכולוגית קלינית ששוחחה איתו כמובן בנוכחותי הילד פשוט ערבב לחלוטין בין דימיון למציאות בכל מיני סיפורים על מפלצות אריות וזאבים , מעבר מנושא לנושא ללא כל שייכות וכו'. היא טענה שזה יותר מדאיג אותה מאשר הגמגום ( שהוא לא חריף במיוחד) האם התופעות שציינתי לילד בגיל הזה הן נורמליות? כלומר דימיון פורה ופרוע וערבוב של דימיון ומציאות יחד. הייתי מעונינת לקבל את דעתך והצעתך להמשך טיפול , אם בכלל צריך טיפול תודה רבה

לאם שלום דעתי היא שאם פסיכולוגית שפגשה את הילד היתה מודאגת, צריך להתייחס לעניין ברצינות. דמיון פורה אינו תכונה שלילית אבל יש חשיבות ליכולת להבחין בין מציאות לדמיון, וזו משתנה במהלך השנים. אני חושב שכדאי להמשיך את הבירור ואולי לעשות גם אבחון בעזרת מבחנים פסיכולוגיים. ההחלטה על טיפול צריכה להיעשות בידי איש מקצוע שמכיר את הילד והמשפחה ולא ניתן לתת המלצה כללית במסגרת הפורום. אני מציע לך להפגש עם הפסיכולוגית ללא נוכחות הילד ולהבין יותר לעומק מה דעתה. בברכה ד"ר אורן קפלן

לאם שלום דעתי היא שאם פסיכולוגית שפגשה את הילד היתה מודאגת, צריך להתייחס לעניין ברצינות. דמיון פורה אינו תכונה שלילית אבל יש חשיבות ליכולת להבחין בין מציאות לדמיון, וזו משתנה במהלך השנים. אני חושב שכדאי להמשיך את הבירור ואולי לעשות גם אבחון בעזרת מבחנים פסיכולוגיים. ההחלטה על טיפול צריכה להיעשות בידי איש מקצוע שמכיר את הילד והמשפחה ולא ניתן לתת המלצה כללית במסגרת הפורום. אני מציע לך להפגש עם הפסיכולוגית ללא נוכחות הילד ולהבין יותר לעומק מה דעתה. בברכה ד"ר אורן קפלן

כלומר האם ישנם אנשים שהמתח והלחץ והחרדות אצלם הם ביולוגיות גנטיות וטיפולים פסיכולוגים לא יכולים לעזור להם כי הם זמניים...

רון שלום תרופות שמטפלות בתת פעילות באיזורים במח שיפרו באופן דראמטי את איכות החיים. אני מניח למרות שלשמחתי כמעט ולא היה צורך שטיפול שיחתי לא היה עוזר לי. שמעתי אנשים שהיו בטיפול שיחתי שנים ושום דבר לא זז אצלם וטיפול ב SSRI שיפר את מצבם. לשם האיזון אגיד שגם אני בצורה זאת או אחרת נעזרתי בפסיכותרפיה. תודה שאול

רון שלום מתח וחרדה עשויים להיות תורשתיים, ועם זאת, הם מסבירים חלק קטן מתוך תופעת החרדה. בד"כ גם קשה להפריד בין החלק התורשתי הביולוגי לבין החלק הנלמד מעצם החיים ביחד עם הורה חרד. לכן גם אם יש רכיב בין דורי עדיין טיפול פסיכולוגי עשוי לעזור. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם ישנם תרופות שפותרות את הבעיה לא רק זמנית? שמורידות את רמת החרדה ויצור ההורמונים האלה שגורמים למתח ולחץ לכל החיים ולא רק לכמה זמן עד שהשפעת התרופה פגה?

שלום רב, בני בן חמש וחצי סובל מכאבי בטן איומים עקב עצירויות, היתה תקופה של עצירות מלווה בכאבי בטן וכשהיתה לו קיבה הוא עשה עם כאבים, מאז כבר מעל חודש ימים הוא בטראומה ויש לו מעצור מלעשות קיבה, במשך שלושה שבועות הוא עשה רק פעמיים, הוא בוכה באופן היסטרי מכאבים ואף הגננת קוראת לי לבוא לקחת אותו כי הילד פשוט סובל, נתנו לו את כל הדברים שאפשר על מנת לרכך את הקיבה אך ללא הועיל , הבעיה היא פסיכולוגית. אנא עזרו לי הילד סובל, והוא לא מוכן בכל דרך שהיא לעשות את צרכיו, הוא יושב בשירותים ופשוט בוכה איך ניתן להסיר ממנו את המעצור , אנא עזרו לי תודה

שימרית שלום התופעה מוכרת ואינה נדירה. אפשר להתייעץ בשלב ראשון עם רופא הילדים אבל מדובר כאן בבעיה המשלבת גוף ונפש ולכן במידה ואין פתרון מהיר אני מציע לפנות לפסיכיאטר ילדים לייעוץ. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם יש מי ליכול ליעץ לי כיצד לנהוג הילדתי בת -8 שהחלה בימים אלה ממש למצמץ העין (אנו ממתינים לתור את נירולוג אבל זה לוקח המון זמן . ) האם בינתים כדאי להעיר לה או פשוט להתעלם?

שלום מדובר בד"כ בתגובות לא רצוניות ולכן לא כדאי להציק לילדה. חשוב שהיא תהיה מודעת למה שקורה לה, אבל אין טעם להעיר בכל פעם שזה קורה. כדאי שתעשו מעקב מתי מוגבר המצמוץ ותעשו רישום בנושא. פעמים רבות מדובר בתגובה לחרדה או לחץ. הבדיקה אצל נוירולוג חשובה. ניתן גם להיבדק עם פסיכיאטר ילדים. אחרי שלילת ממצא נוירולוגי ניתן לנסות טיפול בהיפנוזה שעשוי להיות יעיל מאוד במקרים כאלה ובמיוחד בגיל זה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני זקוקה לעזרה, אבל לא יכולה להרשות לעצמי טיפול פסיכולוגי אצל מטפל פרטי (כלכלית). האם יש אפשרות לטיפול פסיכולוגי דרך הקופה או לפחות השתתפות בהוצאות? אני חברת קופ"ח כללית (עם ביטוח מושלם) תודה!

מדוכאת, אם איני טועה, קופ"ח כללית לא מספקת למבוטחיה טיפול פסיכולוגי, אלא עובדת בשיתוף עם המרפאות הציבוריות לבריאות הנפש, שנותנות טיפול חינם. כדאי שתרימי טלפון לקופ"ח ותבררי למה את זכאית. HERA.

יש לקופ"ח כללית פסיכולוגים אבל לפני זה את צריכה לעבור בדיקה פסיכיאטרית. נכון להיום הכללית היא הקופה היחידה שמספקת למבוטחים טיפול פסיכולוגי. בשאר הקופות אין בכלל פסיכולוגים והם מופנים למרפאות של משרד הבריאות. יש אפשרות לגשת לפסיכולוג פרטי ולבקש החזר על חלק מהסכום אך מדובר בבירוקרטיה פנימית של הקופה ואת יכולה לברר את הנושא טלפונית איתם.

כתבת בדיוק הפוך - כל קופות החולים מספקות שירות פסיכולוגי (בין אם בחינם או בהשתתפות עצמית) מלבד כללית. דווקא בקופות אחרות (מכבי לדוגמא) אין בירורקרטיה בכלל.

שלום אכן כפי שנאמר לך ניתן לפנות למרפאות לבריאות הנפש של משרד הבריאות ושל קופת החולים הכללית ולבקש טיפול. יש הבדלים בין המחוזות השונים וכדאי שתבררי בסניף אליו את שייכת מה הם ממליצים. בכל מקרה ניתן לפנות לשירות הציבורי של משרד הבריאות ולקבל טיפול בחינם או מוזל. קחי בחשבון שיש כיום מכשולים כגון תור המתנה ובירוקרטיה, אבל בסופו של דבר אפשר להגיע לטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר אורן קפלן. יש לי בעיה שמאד מטרידה אותי. אני בת 31 גרושה ואמא לשתי בנות בנות 9 ו-6. הבעייה שלי היא שהתחתנתי מאוד צעירה -בת 21 ובגיל 27 כבר הייתי גרושה . אני עובדת בעבודה מאוד מכובדת ,מפרנסת בכבוד את עצמי ואת הבנות,מחזירה משכנתא לבדי,דואגת מבחינה חומרית (ואני בכוונה מציינת חומרית)לבנות. אינני מחסירה מהן דבר - תמיד הבגדים הכי יפים,החוגים הכי טובים הבלויים הכי טובים שיש ולו רק בגלל הסיבה שלא ירגישו שונות מכיוון שהן בנות להורים גרושים. יש לציין שגם היחסים אם האב נפלאים והן רואות אותו המון . בקיצור הילדות מורעפות באהבה משני הכוונים. הבעייה שלי היא שעד לפני שנה בערך הייתי מאוד חזקה נפשית ,התמודדתי עם הכל אבל היום פשוט התמוטטתי - אין לי סבלנות לבנות, אין לי כוחות נפש ואנרגיות להשקיע בחינוך המנטלי - סתם לדוגמא - לקרוא להן ספור או להשקיע "זמן איכות" מה שנקרא... מהרגע שאני חוזרת מהעבודה - בערך ב17:00 אני כל הזמן לחוצה - לחוצה להספיק לבשל להן ארוחת ערב,לחוצה להספיק לקלח אותן,לחוצה שהכל ידפוק כמו שעון והן תהינה במיטות בשעה 21:00 לכל היותר,לחוצה לבדוק את השעורים של הגדולה ,לחוצה שהביית יהיה נקי ומצוחצח,לחוצה שלא יחסר אוכל ועוד ועוד ועוד,,, אני כל הזמן מוצאת את עצמי עצבנית ,צורחת עליהן ללא כל סיבה (הן מאוד תובעניות וזה פשוט מתיש אותי),הגעתי למצב - וזה מה שהכי מטריד אותי ואני חשה רגשי אשמה נוראיים שאני פשוט רואה בהן מטרד (אוי ואבוי לי על המחשבה הזו) אני כל הזמן חושבת רק על הרגע שהיום ייגמר והן יהיו במיטה ואני אתפנה קצת לעצמי. יש לציין שאין לי עזרה מאף אחד - לא מהוריי ,לא מחברות , ולא משום גורם,,, לפעמים אני פוחדת מהמחשבה שאני לא אוהבת אותן מספיק אם אני חושבת דברים כאלו ואני פשוט נחרדת מהרעיון,,, אני מחכה בכיליון עיניים לרגע שהן תגדלנה ותהינה קצת יותר עצמאיות וקצת פחות תלותיות , אין לי פשוט סבלנות אליהן בגלל כל בעיות הקיום היומיומיות האחרות. במקום להנות מהן אני פשוט כל הזמן מקטרת שקשה לי מנטלית וגם כמובן נפשית ופיסית. אני יודעת שהכי פשוט להפנות אותי לפסיכולוג אבל אני באמת מבקשת הכוונה ואני רוצה לדעת אם מה שאני מרגישה הוא נורמלי ? סליחה על האריכות ותודה על תשובתך . עירית

היי עירית, תנסי ב: http://msn.tapuz.co.il/chat/ForumMsn.asp?id=200 חוץ מזה, כדאי לנסות לקחת עוזרת לבית. עדי

עירית שלום המצב שאת מתארת אינו חריג, אבל אני לא בטוח שזה ינחם אותך. נשמע שאיכות החיים שלך נפגעת כיום וחוסר הסבלנות שלך כלפי הילדות מבטאת תחושת אי שקט פנימית שקשורה גם אליהן, אך בוודאי גם לדברים נוספים. השאלה המרכזית היא כיצד את משנה את המצב, ולצורך זה צריך לנסות ולהבין קודם כל את הבעיה. האם יש עליך יותר מדי לחץ, האם חסרה לך תמיכה, האם זה קשור לזוגיות, אולי אפילו לדברים שמחוץ לבית כגון עבודה וקשרים חברתיים. פניה לטיפול פסיכולוגי היא דרך לבחון את הדברים הללו, אבל יש גם דרכים אחרות. הייתי מציע לך לשוחח עם האנשים שקרובים לך ולנסות להבין מה קורה ומה השתנה. חבל לחכות לכך שהילדות תגדלנה כדי למצוא שקט. אני לא בטוח שהשקט ימצא רק בחוץ עם ירידת עומס החובות. אולי מציאת השקט הפנימי כיום תשפר את איכות חייך ולא תצריך המתנה רבת שנים בתוך תסכול. בברכה ד"ר אורן קפלן

עירית, אני ילדה (כבר מתבגרת) שיש לה את הבגדים הכי יפים החוגים הכי טובים אבל זה לא שווה כלום כי מה שבלב שלי זה בור עמוק וחלל גדול של חוסר תשומת לב מאמא, שתמיד דאגה שהבית יהיה נקי והאוכל יהיה מוכן... חסר לי את השעות של סתם לשבת ולדבר עם אמא חסר לי את הרגעים שאמא קוראת לי סיפור שאמא הולכת איתי לסרט והכי חסר לי זה אמא רגועה שכיף לעשות איתה שטויות ולצחוק איתה. את חייבת להבדיל בין העיקר לטפל , עצרי רגע קחי פסק זמן וחשבי מה באמת חשוב, נכון לפעמים דינמיקה של היום יום שוחקת ולוקחת את הכוחות לדברים שבאמת חשובים, הבנות שלך לא יכולות להבין את זה ולא צריכות, מה שהם מקבלות זה אמא רק צועקת ולחוצה. כדי לך כן לדבר עם מישהו (פסיכולוג) כי לפעמים מישהו מהצד יכול להכניס אותך לפרופורציה ויכול להראות לך את הצד הטוב של כל דבר מה שאת בשחיקתך לא מסוגלת לראות כרגע, לסיכום הבנות שלך זקוקות לאהבה שלך ולאמא שמחייכת ומשדרת חיוך גדול וחיבוק חזק, את מחכה שהם יגדלו אך זכרי שאי אפשר להחזיר את הימים אחורה וכל הילדות של הבנות תשאר עם חלל כמו שלי ואי אפשר בשום גיל פשוט אי אפשר למלא את זה בחזרה. יפה שאת מודעת לכך שחל בך שינוי אך זה לא מספיק עליך לטפל בזה. אז קחי לך עוזרת שתנקה וקחי לפעמים את הבנות לאכול איתך ביחד בחוץ ולא לבשל.. וכו'...אפשר להשתנות רק צריך לרצות ולקבל עזרה נפשית המון הצלחה. תמיד אשמח לעזור

האתר עוסק בפסיכולגיה אבל משלב גם נושאי התענינות דומים הנעים בקוי מחשבה דומים. מומלץ!!! מי שמכיר- האתר שייך לסופרת והפסיכולוגית אילת פורת שכתבה בין השאר את הספרים "אם אין אני לי מי לי?" ואת "מעבר להרים". תהנו.

שלום מה כתובת האתר?

www.ayeletp.up.co.il

מהם "העברה" ו"העברה נגדית"? תודה!

לד"ר אורן השארתי שאלה בנושא התאהבות בפסיכולוג איך מתמודדים עם זה והאם זה קשור להעברה? אני נמצאת בטיפול ממושך והנושא הזה מאוד מכביד עלי?

אחרת שלום מקובל לחשוב שהתאהבות בפסיכולוג בהחלט קשורה להעברה. ההתאהבות אינה קשורה בהכרח למי שהפסיכולוג באמת בחייו הפרטיים, כיוון שזה צד שקשה להתרשם ממנו בחדר הטיפול, אלא לגבי מה שהוא מייצג עבורך. העברה אינה רק נטל אלא גם דרך להבין יותר טוב דברים שקורים לך גם מחוץ לחדר הטיפולים. אני מציע לך לשתף את הפסיכולוג במה שקורה לך ודרך זה תוכלי להתמודד עם ההתאהבות ולהעביר אותה אולי למימד רגשי אחר, כמו חיבה והערכה, כשאת ההתאהבות האמיתית תייחדי לדמויות במציאות החיצונית לחדר הטיפולים. בברכה ד"ר אורן קפלן

הדר, שאלת על שני מושגים בסיסיים בפסיכולוגיה. התשובה יכולה להיות ארוכה מאוד. אני אשתדל לקצר. העברה - תהליך שבו המטופל מעביר אל המטפל התייחסויות ורגשות ש"מיועדים" לדמויות מן העבר. מטפל יכול להיות כל דמות מהעבר (הורה, אח/ות) וכו'. דרך ההעברה המטופל חוזר שוב על דפוסי התנהגות שאותם הוא חווה עם אובייקט זה או אחר - החזרה על ההתנהגויות הללו מאפשרת למטופל ולמטפל לראות ולהבין חוויות וזכרונות מודחקים ו/או לא מודעים. העברה נגדית - הרגשות וההתייחסויות הלא מודעות שהמטופל מעורר במטפל. לפעמים מטפל עלול לכעוס על מטופל, לחשוש ממנו וכו', וזה בלי הסבר רציונלי מוגדר. על המטפל לזהות בעצמו (או בהדרכתו של מדריך מוסמך) את ההעברה הנגדית, ואין לשתף בה את המטופל. HERA.

הדר שלום תשובתה של הרה מגדירה את המושגים הללו: העברה או טרנספרנס היא השלכה של המטופל על המטפל והטיפול דברים הקשורים לחוויות ומקומות אחרים. העברה נגדית או קאונטר טרנספרנס הוא המצב ההפוך בו מטופל מעורר במטפל תחושות הקשורות לעולמו הפרטי של המטפל ואינן קשורות בהכרח ישירות לטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם מישהו יודע האם ניתן לבקר מישהו המאושפז במחלקה סגורה! בבית חולים לחולי נפש אם אין קירבה משפחתית? או לפחות האם יש דרך לברר את מצבו? תודה על כל תשובה שלא תהיה.

רויטל שלום תוכלי פשוט להתקשר למחלקה ולברר. לפעמים ניתן ולפעמים לא, זה תלוי במצבו של המטופל. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני רוצה לצאת חוצץ נגד תופעה שמי שנפצע והוא חלש, יש נטייה אוטומטית (לפעמים, עפ"י אבחון של מישהו) לשלוח אותו לטיפול פסיכולוגי. לא תמיד זה עוזר ולא תמיד זה מתאים,אפילו שפסיכולוגים הם אקדמאים. הרי לא כל בני האדם שווים , נכון?

היי ליצוף, טיפול פסיכולוגי בעיניי הוא מומלץ לכל בנאדם ובמיוחד אנשים שחוו חוויות קשות בחייהם על מנת לעבדן. כמובן, שטיפול פסיכולוגי המבוסס על שיחות מתאים לאנשים מסויימים- בעלי יכולת ביטוי בסיסית, מוטיבציה מסוימת וכו'. אבל יש כל מיני צורות טיפול- פסיכודרמה, טיפול באמצעות אומנות , ביבליותרפיה וכו'. כל אחד עם מה שמתאים לו.

ליצוף שלום יש גם מצבים הפוכים שאנשים שנפגעים ויכולים להיעזר בטיפול פסיכולוגי לא פונים כי פוחדים שזה יאמר עליהם שהם חלשים. אני חושב שצריך לתת לאנשים את האפשרות לבחור, לפתוח אפשרויות שונות לפיתרון. כל אחד יבחר מן הסתם את מה שהכי נכון עבורו. בברכה ד"ר אורן קפלן

למה אי אפשר להתחשב באנשים שמעדיפים לטפל בעצמם בבעיות שלהם או לדבר עם אנשים שהם רוצים לדבר איתם ולאו דווקא עם פסיכולוגים, למה יש מוסכמה חברתית ששיחה עם מישהו מומחה לפסיכולוגיה יכולה רק לעזור? למה לא מקובל בכלל שלפעמים היא יכולה להזיק? ולמה את חושבת שלמי שלא רוצה לדבר איתם בהכרח יש בעיה בהתבטאות או במשהו אחר? אולי זה לא ככה? אולי הם סתם אנשים זרים ולא לכל אחד מתאים לדבר על העניינים שלו עם אנשים זרים , ואפילו הם פסיכולוגים?

שלום לכולם אני סובלת מחרדה כללית והתקפי פאניקה כבר בערך שש שנים. נשואה +2 בנות , עובדת , לומדת , מתאמנת בספורט כל החיים , אני בטיפול תרופתי כבר 4 שנים , שנתיים פרוזק , ושנתיים אפקסור , ישנו שיפור מסויים , אבל עדיין ישנם גם נפילות ארוכות (של חודשים שלמים) שבהם אני מרגישה תחושות חרדה כללית , חוסר שקט , ועוד כהנה וכהנה . התחלתי לפני כחודש טיפול פסיכולוגי , פסיכותרפיה רגילה , (לא טיפול קוגנטיבי התנהגותי) השאלה שלי היא , האם הטיפול הפסיכולוגי יכול להשפיע על האיזון הכימי שלי במוח , כי הרי מצבי חרדה הם חוסר בסרוטונין , אז מה יעזרו השיחות ? והאם מניסיונך אפשר לצאת מן הצרה הזו , או שזה עונש לכל החיים? בברכה יונית

אין לי מושג בקשר לבעיה הספציפית שלך אלא רק שפסיכולוגית אחת רשמה לי תרופות נגד חרדה, ואם יש לי חרדה בכלל, היא כנראה חרדה מפסיכולוגים. בהצלחה

יונית שלום אני לא מסכים איתך שמצבי חרדה הם רק חוסר בסרוטונין. אין אף מחקר שהוכיח זאת. טיפול תרופותי יכול לעזור ולאזן דברים מסויימים ולא פעם השפעתו הפסיכולוגית (עצם הידיעה שלוקחים תרופה) חזקה לא פחות מהשפעתו הפיזיולוגית. המחקרים דווקא תומכים בכך ששילוב בין פסיכותרפיה (טיפול בשיחות) ותרופות מביא לתוצאות מיטביות יחסית לכל אחת מהשיטות לבד. אני לא רואה הרבה ברירות, הטיפול התרופתי לבדו לא עוזר לך. כנראה שיש מתחת לפני השטח סיפור נוסף שאותו תצטרכי למצוא ולעבד בטיפול הפסיכולוגי. לחרדה יש מקורות פסיכולוגיים ולכן פסיכותרפיה עשויה לעזור לך. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי יונית, אני הייתי מאד ממליצה לך, בהמשך למה שכתב ד"ר קפלן, כן להתמיד בשיחות כי באמת שחרדות הרבה פעמים "יושבות" על קשיים רגשיים שונים. וברגע שמשחררים אותם ומדברים עליהם ולא שומרים בבטן, החרדה מופחתת. כדאי לנסות. מעבר לזה, אני ממליצה לך לבדוק טיפול בביופידבק. ללמוד לעשות הרפיות או מדיטציה. כך תוכלי יותר לשלוט בחרדות והן תפחתנה. אז יש גם פחות תלות בכדורים, לטעמי. הטיפול הזה יעיל בטיפול בחרדות ומתח.

אני אמנם "חדשה" בתחום ויודעת שאני סובלת מהפרעת חרדה רק מספר חודשים אך התחלתי טיפול פסיכולוגי ואני לא יודעת אם הוא אי פעם יפתור לי את בעיית האיזון הכימי וייתכן כי תמיד אני אהיה יותר חרדה מאנשים אחרים אבל הוא נותן לי כלים להתמודד עם החרדות האלו בצורה כזאת שהן לא יפריעו לי לנהל אורכ חיים תקין באופן קבוע.

לילית כתב/ה: > > אני אמנם "חדשה" בתחום ויודעת שאני סובלת מהפרעת חרדה רק מספר > חודשים אך התחלתי טיפול פסיכולוגי ואני לא יודעת אם הוא אי פעם > יפתור לי את בעיית האיזון הכימי וייתכן כי תמיד אני אהיה יותר > חרדה מאנשים אחרים אבל הוא נותן לי כלים להתמודד עם החרדות האלו > בצורה כזאת שהן לא יפריעו לי לנהל אורכ חיים תקין באופן קבוע. מעולה אולי אם יש לך חוסר איזון כימי את צריכה לשקול בנוסף טפול תרופתי ע"י איש מקצוע או לפחות לדבר על זה עפ הצטפל/ת הפסיכולוגי/ת אם לא עשית זאת קודם.

אילת שלום חפשי במנועי החיפוש תחת המונח Kleptomania אני לא מכיר מקורות מסודרים, אבל באנגלית יש הרבה חומר כתוב. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום וברכה! אני בת 24 בעלת תואר ראשון במדעי המחשב ועובדת בעבודה מכניסה בתחום המחשוב. הבעיה שלי היא זו : מאד נהניתי מהלימודים מבחינה אינטלקטואלית ובזמן הלימודים לא היה לי בעיה אם התחום שבחרתי. משהתחלתי לעבוד במשך כשנה וחצי אני מרגישה שהעבודה הזו מדכאת אותי. אני לא אוהבת לעבוד מול המחשב למרות שאני מגיעה להשגים גבוהים בעבודה ולמשכורת גבוהה. יש לי חלום לשנות כוון לעבודה יותר פעילה ברמה האנושית ומעורבת עם בני אדם. אין לי ספוק מהעבודה שלי והשאלה שלי היא : האם יש צורך לחשוב על לימודים נוספים לשנות כוון? או אם יש אפשרות למלאות את החסר בשעות הפנאי ז"א האם לא הרגיש מבוזבזת בשעות העבודה שהם די רבות לא מצאתי עדין דרך לכך. למרות שאני עובדת אני מרגישה כאילו אין אני עושה כלום. יש לציין שמקום העבודה שלי נחמד אין לי בעיה עם אנשי הצוות שלי פשוט בלי סיבה הגיונית אני לא מוצאת את עצמי שם. האופציה היחידה ללימודים שיש לי לדעתי זה מקצוע שיותר יכול להתאים לי אבל עדין זה לא מה שאני רוצה. המקצוע שאני רוצה פשוט אין לי אפשרות לילמוד מאחר ואני לא יכולה להפסיק את החיים שלי ללמודים לכמה שנים טובות ללימודים מכמה סיבות. האם כדאי ללמוד מקצוע שעדיף לי ממחשבים ועדין הוא לא חחחחלומי? תודה מראש אפרת

אפרת שלום אני לא חושב שיש רק פתרון אחד לבעיה. יתכן שהסבה מקצועית הוא פתרון, אבל יכול להיות שבתוך התחום בו את עוסקת יש פתרונות נוספים. לדוגמא, לעסוק יותר בניהול אנשים בתחום המחשבים, לעסוק בתחום מעניין שצריך בו מחשבים, למשל, בחינוך, למידה מרחוק. כמובן שיש אפשרות ללמוד משהו חדש ואולי בהמשך הדברים גם יתקשרו אחד לשני. אני מתקשה להאמין שהמקצוע שבחרת לחלוטין לא מתאים לאופייך, בכל זאת בחרת בו. הוא כנראה לא מספק לך את כל צרכיך וצריך לחשוב כיצד משלימים את מה שחסר. אולי כדאי להתייעץ עם פסיכולוג תעסוקתי על כיוונים אפשריים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני מחפשת מידע על טיפול בדמיון מודרך במחלות קשות, הפניה לספרים. ובנוסף האם יש מרכזים או מטפלים שתוכל להמליץ לי עליהם? תודה.

איריס שלום יש ספר שנקרא היפנוזה עצמית של אולמן ולמברו שתורגם לעברית. יש ספרים נוספים, לדוגמא ספר+קלטת של ד"ר ברוך אליצור. המטפלים בהיפנוזה עשויים להתאים גם לדמיון מודרך. אם תרצי הפניה תוכל לשלוח אלי מייל ע"י הקלקה על שמי. אני מכיר בעיקר באזור המרכז. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני סובלת מדיסטימיה כ7 שנים ומקבלת פרוזק כשנה וחצי. בעבר טופלתי ע"י פסיכולוגית שלאחר שנה וחצי טיפול עזבה את מקום העבודה. הומלץ לי על המשך אך באוניברסיטה מסרבים לקבל אותי. בקופ"ח כללית אין פסיכולוגים ולבריאות הנפש איני יכולה לפנות כי אני עובדת במערכת. אין לי יכולת לממן פרטי- מה ניתן לעשות ??? האם אתה מאמין בטיפול ברשת?

שלום אישית אינני מאמין שהטיפול ברשת מספיק וכדאי למצוא פסיכולוג מתאים. בקופת חולים כללית יש פסיכולוגים אבל יש בעיה עם תורים ארוכים. תוכלי לפנות למרפאות חוץ של בתי החולים הכלליים והפסיכיאטרים שמקבלים מטופלים. למשל במרכז, בי"ח איכילוב. הטיפול הוא בחינם עם טופס 17 מקופת החולים. בברכה ד"ר אורן קפלן

אורן שלום דבר ראשון רציתי להגיד שאני שמחה שהפורום הזה קיים. רציתי לדעת אם אתה מעוניין לדעת ממה התחילו לי התקפי החרדה ולמה. האם זה בסדר לשתף אותך בנושא?

בטוח שאורן מעוניין וגם אני אשמח לשמוע . . .

אן שלום הפורום פתוח לכל נושא שעולה ואת בוודאי מוזמנת לכתוב ולשתף. בברכה ד"ר אורן קפלן

אורן שלום הסיפור מתחיל כך... בגיל 15 (כיום אני בת 21) ,צפיתי בסרט אימה, בית קברות לחיות 2.,באותו שבוע הכלבה שלי חלתה ,בזמן שצפיתי בסרט יצאתי לבדוק מה קורה עם הכלבה ,היא הסתכלה אלי בצורה מוזרה כאילו מנסה להגיד לי שהיא עומדת למות . יום אחרי הסרט הכלבה שלי מתה ואבי קבר אותה ליד א חד העצים ,בזמן שתליתי כביסה ,הסתכלתי לכיוון העצים והיה נדמה לי שראיתי את הרוח של הכלב מהסרט אימה,פרווה ארוכה עיניים אדומות חושף אלי שיניים ברחתי מהחדר כביסה לסלון התישבתי על הספה והתכווצתי ,אחיותי התחילו להקניט אותי והתחילו להגיד מילים שקשורות למוות ,כמו: גולגולת קבר וכו, מאז אני נמנעת להכנס לחדר כביסה שמחשיך אני נמנעת גם להסתובב הרבה בחוץ. היו לי חלומות אימה מהסרט,ותמונות רודפות אות י ,אני נמנעת מללכת להלוויות(כמעט שלא באתי להלויות של הסבים שלי),אני פוחדת מבתי קברות ... לפעמים חושבים שאני עושה הצגות אבל אותי זה לא מצחיק. אם יש לך שאלות תכת וב . תודה אן

יש לי תינוק בן בן 4 חודשים וילד בן 5 אחרי חיפושים מייגעים אחר מטפלת מצאתי מישהיא טובה שמהווה מבחינתי גם קצת תחליף אם שאין לי. גם תומכת אך לא דומיננטית מידי. השבוע נודע לי שביתה שחיה איתה נשאית איידס. הדבר מעורר אצלי פחדים קמאיים. עשיתי ברור מעמיק לגבי סיכויי ההדבקה והתשובות זהות: אין סיכוי. מה עלי לעשות מצד אחד זהו עוול לפטר ואולי גם בלי סיבה וכמובן כל הטרטור של חיפוש מטפלת תוך כדי עבודה מצד שני אני פוחדת שאני חלשה מידי מכדי לןהיות חלק מהטרגדיה הזאת , אפילו אם היא תשתדל לא לערב אותי. דרך אגב, היא כמובן הסתירה זאת מאיתנו אנא עזרתך הדחופה!

תראי, תבדקי את התפקוד שלה, ואז תחליטי. עדי

שוש שלום את נמצאת בקונפליקט קשה ביותר. השכל אומר שהפחד אינו הגיוני אבל אני מתאר לעצמי שמאחר ומדובר במישהי שמטפלת בילדיך כולל נגיעה וטיפול קרוב החרדה מובנת. אני לא חושב שיש לי את הכלים לפתור את הקונפליקט במסגרת הפורום. אני חושב שאת צריכה לעשות איתה קודם כל שיחה כנה ולחלק את רגשותיך. בסופו של דבר היא הסתירה ממך משהו, אולי מתוך ידיעה שהמידע היה מונע מראש את העסקתה. זו טרגדיה נוראית לאותה אישה וכעת את מעורבת בה וזו המציאות. העזרי בקרובים לך כדי להגיע להחלטה מושכלת שתאפשר לך לחיות עם מצפונך בשלום. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום. היכן ניתן לקנות "בובות אנטומיות" (כאלו שנין לאבחן בעזרתן פגיעות מיניות/גופניות אצל ילדים? תודה, יערית.

http://www.mahmad.co.il/mini/mekorot.html

יערית שלום במידה ואינך מומחית בנושא אני מציע לא לנסות לעשות אבחון בכוחות עצמך. פני לקבלת עזרה וייעוץ. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני מאוהבת בפסיכולוג שלי. בעבר העזתי לומר לו שאני נמשכת אליו, והוא טפח לי על שכמי על האומץ שהיה לי לחשוף את רגשותיי. אך המצב מאז החמיר, אני פשוט מאוהבת בו. כך שנורא קשה לי להיחשף בפניו. והדבר מעכיר את פגישותינו, אני כל הזמן בודקת את האיכפתיות שלו... הדבר מתסכל אותי מאוד - באתי לטפל בבעיות קיימות והאבסורד הוא שכעת נולדה בעיה חדשה! אני מאמינה שהוא יודע, כי שפת גופי בטוח הפלילה אותי. אני נורא מפחדת שזה לא נורמלי, שאני נחשבת חריגה בעניין אני בדילמה אדירה - האם לחשוף את רגשותיי (אולי סוף סוף יוקל לי) או שמא להספיק את הטיפול ? (מה שיקשה עליי מאוד) מה עליי לעשות ?!

ולא האחרונה. מה שלא תחליטי - זה לא יגמר בטוב (לא אם הוא אדם הגון) נסי להפחית נזקים - את כבר יודעת איך.

זו תופעה נפוצה, המסגרת הטיפולית יוצרת מצב שמאפשר התאהבות כזאת. מדובר באדם שמקשיב לך ומתרכז כל כולו בך ובבעייותייך, מגלה אמפתיה, בד"כ לא מבקר וגם לא נחשף בעצמו,כך שנוח מאוד להשליך עליו את כל הפנטזיות ולראותו בעיני רוחך כפי שהיית רוצה - להתאהב בדמותו כפי שהיא נמצאת בדמיונך על מנת להקל על חששך תוכלי לקרוא על תופעת ההעברה transference באינטרנט ו/או בכל ספר בסיסי על טיפול, בעיקר בגישה פסיכודינמית/פסיכואנליטית - בה נהוג להתייחס להעברה ככלי להתפתחות הטיפול. במוקדם או במאוחר הנושא יעלה ויהווה ציר בטיפול דרכו תוכלי לבדוק קשרים בינאישיים שלך בקיצור, עם כל ההתרגשות - זה בסדר וקורה לכולם, בואריציה זו או אחרת מומלץ לקרוא הפרק "אחת אפס לבריאות הנפש" בספרה של גפי אמיר - שם יש סיפור נחמד והתייחסות להעברה, גם ב"סערת נפש" של ד"ר יורם יובל ובספרים של ארוין יאלום (למשל- פרק המבוא ל"על הספה" לוקח לזה זמן לעבור, אם בכלל וזה בסדר - זה משרת את התקדמות הטיפול כדאי לדון בכך עם המטפל, תתפלאי שהוא לא יופתע ובינך לבין עצמך - את חשה שאת מכירה אותו על מנת להתאהב ממש או שזו התאהבות בפנטסיה ובתפקידו? בהצלחה ושלא תסבלי כל כך, זה כואב, אני יודעת

שיין שלום כפי שאסתר כתבה זו אינה תופעה נדירה ויש מקום להעלות את הנושא בטיפול למרות המבוכה. הדבר יכול להוות מכשול לטיפול אך גם נושא שיקדם אותו ואת הבעיה עימה הגעת לטיפול. הפסקת הטיפול באופן מיידי אינה נראית לי רלוונטית כעת. יש צורך לעבד את העניין בתוך המסגרת הטיפולית. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה לכל העונים. שמחה לדעת שאני לא חריגה ושהתופעה נפוצה. בתקווה שלסיפור יהיה Happy End ברוכים תהיו, שיין

היי שיין בטח באת לפסיכולוג כדי לפתור בעיות מסוימות . האינטימיות והיחס המפרגן של הפסיכולוג הם מתכון מובן להתאהבות, ביחוד אם הוא גם נראה טוב, אבל לדעתי את צריכה לזכור את הסיבה המקורית שבגללה הגעת אליו, לזכור באיזה מצב משפחתי הפסיכולוג שלך. גם אני פעם הייתי צריכה ללכת ללכת לטיפול פסיכולוגי, ובדרך כלל זה לא ממש הצליח כי הקפדתי להפריד בין הרגשות שאולי קצת התחילו לפעמים להתפתח לבין המציאות הברורה מאליה. לדעתי חשוב להפריד ולדעת את המטרה של הטיפול הפסיכולוגי, ולהתמקד בה. אולי עדיפה לך פסיכולוגית אישה או שאת יכולה להמשיך עם הפסיכולוג הזה ולזכור את מה שכתבתי לך עכשיו. בכל מקרה,בהצלחה. :)

כן אלה כנראה השפעות הלוואי של צורת ריפוי זו. רק חבל שהפסיכולוג בתחילת הטיפול לא מציג את תופעות הלוואי של הטיפול. התאהבות, תלות וחוסר יכולת להתנתק. אשה שמתחילה טיפול פסיכולוגי לא יודעת על סכנה זו. וכשהיא בתוך זה לעיתים הנזק כבר נעשה ובמקום להתמקד בטיפול קיימת אובססייה לגבי הפסיכולוג. מה עושים עם פסיכולוג שמעודד מצב זה אולי זה מגביר אצלו את האגו ומה לגבי המטופלץ?

בני הוא ילד בגיל 11, אובחן לאחרונה כילד עם בעיות קשב ורכוז וזאת לאחר תלעות של אבחונים שכללו: אבחון דידקטי, אבחון פסיכולוגי, אבחון ניורולוגי. כשהגענו לבסוף לפרופ' תירוש שהוא מומחה להתפתחות ניורולוגית של ילדים, קיבלנו כותרת לבעיה שעד כה טיפלנו בתסמיניה בלבד ולא בבעיה עצמה. כמו טיפול בבעיה המוטורית והדיסגרפית שנתגלו כבר בצעירותו. בני גם טופל גם בשיטה הקינסולוגית לבעיות קשב ורכוז וביקר אצל פסיכולוג זמן רב. בנוסף כל משפחתינו עברה טיפול משפחתי אצל פסיכולוג, בכדי להתמודד עם בעית הקשב ורכוז של ילד בכור בין שלושה ילדים במשפחה. בני מטופל בתרופה שנקראת פרימוניל שהיא עוזרת לו כיום לעלות את הדימוי העצמי והבטחון העצמי שלו. עלה כמה רמות מבחינה חברתית ולימודית. באתרים רבים ממליצים הרבה על טיפול אלטרנטיבי שמאוד מצליח לצד אתרים שממליצים על טיפול תרופתי שלא פחות מצליח, המצב מאוד מבלבל ולא נותן מענה לשאלות במה כן לטפל בסופו של דבר. בברכה, מילה

מילה שלום אני מבין שאת מתייחסת לשאלה בנוגע לתרופות והאם לנסות גם בשיטות רפואיות אלטרנטיביות. מאחר ואינני יועץ בתחומים הללו אני חושב שכדאי להתייעץ בפורומים הרפואיים וכן באלו של רפואה אלטרנטיבית המצויים באתר זה. בברכה ד"ר אורן קפלן

בעיות קשב וריכוז יכולות לנבוע מכל כך הרבה סיבות.. תרופות אלטרנטיביות עוזרות רק בחלק מן המקרים וכך גם התרופות הכימיות - והסיכויים של כל אחת כמעט שווים.. ( בנוגע לתרופה אלטרנטיבית - את מתכוונת ל ST. JOHNS WART ?) ADD או ADHD לא תמיד מגיבים לתרופות רק משום שהסיבה לא תמיד נעוצה בכימיה של המוח. מניסיון, נוירולוג ילדים לא יהסס להוציא תרופות כמעט מייד... וזה כדי "להשתיק" את הבעיה. את חוששת שהילד לא מגיב לתרופות כימיות? תרופות אלטרנטיביות יעזרו אך ורק אם הגורם הפיזי יהיה שונה.. לא בגלל שהטבע עדיף על הכימיה. אם תקראי באתרים על הפרעות קשב, עדיין מנסים לעקוב אחר כל הגורמים מהם יכולה לנבוע הפרעת קשב - עודף סוכר, פחות מדי שעות שינה, וכו'. הילד נמצא בטיפול פסיכולוגי אישי? לדעתי כדאי.

שלום לכולם , הגעתי למסקנה כי יש לי מספר בעיות הדורשות טיפול מקצועי. שאלתי בעצת מספר חברים , ונותרתי מבולבל - לא הצלחתי להבין מהם ההבדלים בין טיפול פסיכולוגי ובין טיפול פסיכיאטרי . האם נכון שפסיכיאטר אינו רושם רק תרופות , אלא גם יכול להגיש טיפול פסיכולוגי ? האם ישנם מטפלים אשר הינם גם פסיכולוגים וגם פסיכיאטרים ? ואם כן - איך אני מוצא אותם ? אני מודע כי לחלק מהתשובות נדרשת יותר אינפורמציה לגבי הבעיות , אולם השאלות שלי הינם בבחינת אינפורמציה ראשונית כללית , על מנת להכיר קצת יותר טוב את העולם אליו אני נכנס. אני מניח כי לחלק מבאי הפורום ישנו ניסיון מה בענינים אלו , ואשמח לשמוע את דעותיכם. תודה לכולם , ג.

ג שלום פסיכיאטר הוא רופא שהתמחה בתחום הנפש ועוסק במתן תרופות כשיטת טיפול מרכזית. חלק מהפסיכיאטרים גם עברו הכשרה לפסיכותרפיה ועוסקים בטיפול באמצעות שיחות. פסיכולוגים קליניים אינם מטפלים באמצעות תרופות. שיטת הטיפול היחידה היא בשיחות. עם זאת יש גישות פסיכולוגיות רבות לטיפול, דינמי, התנהגותי, קוגניטיבי ועוד. צריך להתאים את הטיפול לבעיה שממנה אתה סובל, ולעיתים נדרש שילוב בין טיפול פסיכולוגי ותרופתי-פסיכיאטרי. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי, מה ההבדל בין סוגי הטיפולים (דינמי, התנהגותי ועוד) והאם גם עובד סוציאלי מוכשר לעסוק בטיפול בשיחות ?

שלום רב, אני אם לשלושה ילדים בת שנה בת שלוש ובן שמונה בני בן השמונה בעת האחרונה לא מסתדר עם אחותו בת השלוש וזאת מציקה ודורשת את תשומת ליבו ואף מבטאת אהבה רבה אליו אך הוא אינו מחזיר בתמורה. הוא מיתעקש איתה רוב הזמן ומתייחס אליה כאילו היא בת גילו על אף כל הסברי ונסיונותיי להסביר לו שאין מקום לעקרונות ולדווקא אין הוא מבין וכך מהרגע שהוא חוזר מביס' זה צעקות ובכיות והם לא מסתדרים מה עוד שלבתי הקטנה בת השנה הוא נותן תשומת לב...ובת השלוש מקנאה ומנסה להצטרף למשחק אך הוא לא משתפה ואומר עזבי אותה היא תיפול אל תיגעי וכו' שאלתי היא האם יתכן כי ילד בן שמונה לא מבין את הסיטואציה למרות כל הסבריי? הוא ילד נבון אך עקשן איך אוכל למצוא את הדרך להבין האם הוא מתנהג בעקשנות או שמא הוא באמת לא מבין עניין אודה לתשובתך.

אושר, הייתי מציעה לך לא להתערב. הם צריכים ללמוד להסתדר ביחד, וזה לא בריא למערכת היחסים בין הילדים שההורים מתערבים. עדי

אושר שלום אני לא חושב שמדובר בעקשנות. ילד בן 8 מבין בוודאי במה מדובר והבעיה אינה בהבנה הקוגינטיבית אלא בחוסר יכולתו הרגשית להשלים עם המצב ולהתגבר. אני מציע לנסות ולהבין מה מפריע לו ולעזור לו במקום שבו הוא מרגיש חלש ופגוע. במידה והעניין מתמשך אפשר להתייעץ עם פסיכולוג ילדים או משפחתי כיצד לתכנן שינוי התנהגותי. בברכה ד"ר אורן קפלן

בן השמונה רואה בתינוקת בת השנה צעצוע חמוד ואהוב שכיף לשמור עליו. בת השלוש כבר מהווה איזשהו סוג של איום - היא כבר לא סתם תינוקת קטנטנה, אלא ילדונת עם אישיות משלה. סביר להניח שזו הסיבה שדווקא אתה הוא לא רוצה לשתף פעולה - זה כבר הרבה יותר מחייב! אני משערת שהוא לא עושה שום דבר בכוונה כדי להרגיז, אלא שכרגע הוא לא מסוגל או לא רוצה להתאמץ ולהיות חבר של מי שנתפסת כעת כאיום. בד"כ אלה דברים תקופתיים שעוברים אחרי זמן מה. אצל בנותיי (4,7) יש כל מיני תקופות של עליות ומורדות - אני יודעת שזה לא אותו מצב - אבל זה ככה תמיד עם אחים. לא נראה לי שהוא "עקשן". הוא פשוט יותר ילד ממה שנדמה לך...

אני בדיכאון כבר המון זמן!!! מאז הצבא לא מצאתי את עצמי בכלום. כרגע אני לא עובדת ובכלל בכל העבודות שניסיתי להתקבל לא התקבלתי כי אני חסרת ביטחון ומשדרת את זה. בכל התקופה הזאת אני רק "אוכלת את עצמי" (וזה ע"י אוכל כמובן)ונמאס לי מהמצב! אין לי כוח לחיות בכלל והכל חסר משמעות בשבילי וכבר שום דבר לא מעניין אותי. בנוסף אין לי גם אפשרות לשיחות עם פסיכולוג כי אין לי תקציב לזה.ואין סיכוי שאפנה לבריאות הנפש כי אני נגד זה. כולם מסביבי מצליחים ועובדים ואני לא רוצה עזרה אבל איך?

את לא נותנת לעצמך סיכוי לעזרה- אם אין כסף לפסיכולוג ואת לא רוצה לפנות לבריאות הנפש-איך תעזרי לעצמך??ממליצה לך כן לפנות לבריאות הנפש,ובהקדם האפשרי כי זמן ההמתנה גם ככה ארוך.בנוסף, יש לך גם אפשרות לפנות לפסיכולוג שעובד עם אחת מקופות החולים במחיר מופחת לכל פגישה. שווה לברר בקופת החולים שאת משתייכת אליה.

אני מסכים עם יערה. כדי לשנות צריך גם מקור לעזרה ותמיכה. צריך קודם כל להבין לעומק במה העניין ואם את בדיכאון ממש יתכן שאת זקוקה גם לטיפול תרופתי מעבר לשיחות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב אני אישה בת 26 נשואה+ילדה בת 10 חודשים. אני ובעלי עובדים במשרה מלאה ובתי נמצאת במשפחתון במשך שעות היום. אני ובעלי רואים את בתנו אותו מספר שעות. הבעיה: לבתי יש העדפה חזקה להיות עם בעלי ועם הסבתא(אמי) ואינה מראה כל אהבה כלפי שמתבטא בכך שאינה רוצה לבוא אלי כשהיא אצלם ואינה מפסיקה לבכות התנהגות זאת של בתי פוגעת בי מאוד ומתסכלת. יש לציין כי אני מרעיפה עליה המון חום ואהבה. אז מדוע היא אינה מחזירה לי אהבה???????? אנא עזרו לי להבין.

נטע, לכולם יש העדפות, גם לי היו העדפות להיות יותר עם אבא שלי. בסופו של דבר זה עובר. עדי

נטע שלום גם לי היו העדפות כאלה עקב גירושים של הורי אולי את לא מתיחסת אליה מספיק (קיימת סדנא שבה לומדים איך להעניק לילד אהבה) יש הורים שפשוט חושבים שהם מעניקים לילד מספיק אהבה .אבל באופן מעשי זה לא כך. לכן אני ממליץ לך לעבור את הסדנא הזו. גם על פי התאור שלך לגבי ביתך - זה פשוט מתבקש(על פי ניסיון אישי) חשוב לציין שיש להסביר לילד על דברים שהוא לא עושה נכון. לא חייב לכעוס ואף להכות.

נטע שלום לכל ילד תגובות אחרות והתנהגותה אינה מסמנת את חוסר אהבתה. עם זאת היא כנראה מגיבה אליך לגבי משהו. למשל, לפעמים ילדים שמרגישים ש"נזנחו" בשעות היום מענישים את הוריהם ע"י תגובת בכי וחוסר היענות. אין קשר לכך שבעלך לא רואה אותה אותו מספר שעות, התגובה היא ספציפית ויתכן שזה נוגע בה בהקשר שלך אחרת. אני לא יודע כמה זמן נמשך המצב אבל מה שמדאיג בו הוא לא תגובתה של התינוקת אלא העלבון שלך מולה. אם תרגישי שזה ממשיך להעיק כדאי אולי לפנות למרפאה לאם ולתינוק, יש כזו למשל באיכילוב במרפאה הפסיכולוגית. בברכה ד"ר אורן קפלן

נטע שלום אני חייב לציין שהמקרה שלך גרם לי לחזור שלושים שנה אחורה. שבשבילי זאת תקופה מאוד קשה. לכן הייתי רוצה להיות יותר מהורה באיך שטיפלת במקרה הקשה הזה. כמו כן הייתי שמח אילו הייתי שומע שהצטרפת לסדנא. מחכה לעדכון.

תומר היקר שלום לא הצטרפתי לסדנא היות ששמעתי המון תגובות על אנשים במצב כזה ובכל הפעמים נאמר לי שזהו מצב זמני ויחלוף בקרוב, ואין מקום לדאגה. לפי מכתבך התרשמתי שהמצב שונה מאוד, ומה שאתה עברת בעייתי ומורכב יותר ( זה לא המצב אצלי) בכל אופן ההיתי מעונינת לשמוע יותר על מצבך בעבר ( כמובן אם אתה מעונין) יום טוב נטע .

ביתי בת שנה וחצי ועד היום, דיברנו איתה רק בשפה העיברית. אני רוצה ללמד אותה אנגלית כשפה נוספת. שפת האם שלי היא עיברית ואני מדברת אנגלית ברמה טובה ומסוגלת להקנות לה את השפה. השאלה היא איך עושים זאת. אבקש לקבל ייעוץ במס' אפיקים: 1. אבקש לקבל ייעוץ מקצועי בנוגע להשלכות הפסיכולוגיות של התהליך על הילדה. 2. אבקש לקבל הפנייה למקורות בעיברית/אנגלית אשר יכולים לכוון אותי בביצוע התהליך הלכה למעשה. 3. אשמח לקבל תגובות ועצות מהקהל הרחב בעל הניסיון בנושא. בברכה, מיכל

מיכל שלום כדאי לפני התחלת הלימוד להבין מה את רוצה להשיג בכך. קוגניטיבית אין בעיה בעניין, ילדים תופסים מהר שפה בגיל הזה, אבל צריך לראות האם אין כאן שאיפה למשהו שלא יועיל לה ויכניס מתח או אי שקט לבית. הפתרון הרציני היחיד הוא לדבר איתה באנגלית. צריך להיות עקבי ולתת חשיפה ממושכת, לא רק מול תוכנית טלביזיה כזו או אחרת: העברת שפת השיחה בבית לאנגלית, מטפלת דוברת אנגלית, וכדומה, יביאו לתוצאות. אם הכוונה רק ליצור תשתית לעתיד אפשר בהחלט לחכות עם זה כמה שנים, אלא אם אתם מוכנים באמת להעביר את התקשורת הבינאישית בבית לשפה האנגלית ולהיות מודעים לכך שהשימוש בשפה בכלל, האנגלית והעברית, תואט. בברכה ד"ר אורן קפלן

נעים מאוד וערב טוב. אני מחפש אחר נושא לניסוי הקשור בפסיכולוגיה היתפתחותית כלומר האם גורם סביבתי כלשהו (אימון, רקע תרבותי רקע סוציואקונומי וכ"ו), משפיע על התפתחות קוגנטיבית ואיך?(מיומנות מרחבית לדוגמא.) נשמח לקבל את עזרתך המיידית. תודה מראש D&M !

סטודנט שלום במצב הבטחוני הקיים חשוב ומעניין לבדוק כיצד החיים בצל המתח והטרור משפיעים על תפיסה בכמה היבטים: של האחר והזר, של הביטחון האישי, הביטחון העצמי, תפיסת המוות, ועוד. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי ילדה מתוקה, מדליקה ומצחיקה בת רבע לארבע. מאז לידתה היא חובבת מיני מתיקה, ובשנה האחרונה זה כבר ממש חמור. היא לא מפסיקה לחשוב על ממתקים, לדבר על ממתקים, לקשר דברים שונים בחייה עם ממתקים, לצפות לממתקים. מכיוון שהיא מעט שמנמונת, ומכיוון שאכילת ממתקים אינה בריאה לאף אחד, אנו נלחמים בבקשותיה הבלתי פוסקות. ניסינו דרכים שונות ומשונות, ומסקנתי היא כזו: אפשר אולי לטפל באכילה עצמה, אך לא בצורך! כלומר, אפשר לכפות עליה לאכול פחות ממתקים, אך בזאת עדיין לא טיפלנו בבעיה האמיתית והיא - למה היא כל כך אובססיבית לעניין הממתקים??? למותר לציין שזה עניין מביך ולא נעים: כשמגיעים אלינו חברים, כשאנו מתארחים אצל אנשים וכו' - תמיד היא מבקשת ממתקים, וגם לועסת במרץ כל ממתק או חטיף שמגיע אליה . אף פעם היא לא משאירה ממתק מותחל בצד, אלא מחסלת עד הסוף. זה מאוד מטריד!!! אני חושבת שיש צורך בבדיקה מעמיקה. בסה"כ היא כן ילדה סקרנית, מרוכזת למדי ופעילה, ואין לי כוח לחארטה הפסיכולוגית של חסכים בהנקה או פיצוי על יחסים עכורים עם האם. ייתכן שיש כאן עניין של פיצוי כלשהו, אבל מה עושים עם זה? איך מטפלים בצורך עצמו? ממה הוא יכול לנבוע ומה אפשר לעשות? אם עליי לפנות לייעוץ מקצועי אשמח לקבל שמות - באזור שבין חדרה לחיפה. תודה!

דובשנית שלום צריך למצוא דרך לתת לילדה סיפוקים מבלי לפגוע בבריאותה. בשלב ראשון אפשר להתייעץ עם דיאטנית שמתמחה בילדים. אולי יש ממתקים שמזיקים פחות מאחרים ואולי אפשר לעשות תהליך משותף עם הילדה בהגדרת הגבולות. ילדה בת 4 מסוגלת להבין בד"כ מגבלות וגבולות וזה לא מדוייק שאם תפסיק לאכול המחשבות ישארו. עצם העובדה שאין לה מסגרת ברורה מה מותר לה ומה אסור מגבירה את הרעב לממתקים. צריך למצוא דרך ביניים שאינה מלחמת חורמה בממתקים ונסבלת על כולכם. יש בהחלט אפשרות לפנות לייעוץ פסיכולוגי אצל פסיכולוג ילדים, אינני מכיר אנשים באזורך, כדאי לברר עם אנשים מהאזור, אולי עם רופא הילדים. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום. קודם כול תודה על תגובתך המהירה עד מאוד. מכיוון שעניין הגבולות ברור לי כבר הצבתי גבולות ברורים: ממתק אחד בבוקר (לפני הגן, בד"כ זה קורנפלקס מאחד המינים המתוקים), ועוד ממתק אחד כשחוזרים הביתה מהגן. היא משקיעה מחשבה רבה בבחירת הממתק של אחה"צ... אבל אם הולכים לחברים היא כבר קלטה שלא נעים לי להעיר לה כל הזמן, אז - הרסן משתחרר. כך גם כשמגיעים ילדים אלינו. היא מבינה שאלה הגבולות שלי, אך הם בהחלט לא הגבולות שלה... והיא מנסה שוב ושוב ושוב!!! ואני מתחרפנת לגמרי מהניסיונות הבלתי פוסקים, ומהשהות שלה ליד המקרר והמזווה בבית שלנו ובבתים אחרים. פירות למיניהם וחטיפי בריאות לא מסיחים את דעתה מהדבר האמיתי. גם בגן היא מציקה לעתים לגננות עם האובססיה הזו, לא באופן קבוע, אך מדי פעם זה צץ. בעיקר כשהיא משועממת, אך לפעמים גם באמצע משחק שכן גורם לה הנאה ועניין. משונה, הלא כן? רופא הילדים שלנו די פסל את תחושתי בעניין האובססיביות, ואמר לי לעזוב אותה בשקט. אני מעריכה את האינטואיציות שלו, אבל את שלי אני מעריכה יותר... איך אני משיגה בדרך אחרת שמות של מטפלים בבעיות מסוג זה???

שלום לך, אני יכולה להציע לך: תעיפי את דברי המתיקה מהבית!!! למעט הקורנפלקס, אין בממתקים שום דבר טוב. אם כבר חייבים דברים מתוקים, שזה יהיה לפחות עם כמה שפחות סוכר. כן, אפשר להציע גם פירות בתור כיבוד ולבקש לדבר עם ההורים אחרים שכך יציעו כשביתך מתארחת. עדי

ניסיתי גם את זה. איכשהוא, הם תמיד צצים בחזרה. חוץ מזה - החוסר הופך את הממתקים למשהו עוד יותר נשאף, ואז איני משיגה את המטרה. זו באמת בעיה!!! מטריד אותי על מה היא מפצה כאן את עצמה, ואיך אפשר להילחם עם הצורך ולא עם האכילה עצמה.

יש לי חברה שאני יוצא איתה 3 חודשים,בכול זמן שאיני נמצא עם חברתי אני חש רייקנות מסוימת,געגועים עזים כלפיה,אני שקוע כול הזמן במחשבות עליה,וכמעט אין לי חשק לעשות דבר,אני חש מין דיכאון כזה שגורם לי להרגיש מדוכדך....יש לציין שחברתי ואני אוהבים אחד תשני ואין פה מדובר בחשש לבגידה או משהו ,חושב אני כי יש פה מין קטע אובססי .[זכור לי כי בחברותיי הקודמות גם הייתי חש ככה שאייניי נמצא איתם...]למה זאת?......

רונן שלום אני לא יודע אם זה קטע אובססיבי אבל נשמע שאתה עסוק מאוד בקשר ומרגיש ריקנות בלעדיו. זה אולי מספר קצת משהו עליך ואיך אתה מרגיש לבד באופן כללי. יתכן בהחלט שבת הזוג ממלאת אצלך חלל פנימי ובאופן טבעי נוצרת חרדת נטישה או דיכאון בהעדרה. אני לא מכיר אותך באופן אישי כך שאתה בוודאי תוכל לחשוב מהי הסיבה האמיתית לעניין. השאלה האם בעוד תקופה כאשר הקשר יעמיק החרדה הזו תעלם ובנוסף, האם הכמיהה הגדולה לקשר לא דוחקת הצידה קצת את הקשר עצמו. בברכה ד"ר אורן קפלן

דר. אורן, שלום ! ישנה בעיה אישית שאני מתקשה לפתור בעצמי, ושחוששני שהיא מפריעה לי "להתקדם" במישור האישי בחיי. בשיחת ייעוץ יחידה שערכתי עם פסיכולוגית, היא הגדירה זאת כסוג של פחד (פירוש שאני כרגע לא מצליחה להתחבר אליו), והציע לי טיפול מאוד לא ריאלי עבורי הן מבחינה כספית, והן מבחינת האינטנסיביות וההתמדה הנדרשת (3 שנים, 4 פעמים בשבוע...). שאלתי היא, האם ישנן אסכולות נוספות שכדאי לי לנסות ולבחון אותם? היכן אוכל להוזיל את הטיפול? והאם היפנוזה הינה שיטה מקובלת, היכולה לאפשר פתרון מהיר יותר? תודה, רון (לשעבר סטודנטית שלך...)

רון שלום אני שמח לפגוש אותך גם במסגרת הזו ולענות לשאלתך למרות שברגע זה אני לא יודע מי את בדיוק בשל האנונימיות של הפורום. את צודקת שטיפול למשך 3 שנים 4 פעמים בשבוע הוא נטל גדול הן מבחינה כלכלית אך גם מבחינת משאבי זמן ואנרגיה נפשית. זו בהחלט לא האסכולה הנפוצה לטיפול, היא אופיינית לפסיכואנליזה שהוא אכן טיפול עמוק ומעניין, אבל דורש הרבה התמסרות ומוטיבציה. בנוסף, גם סוגים כאלה של טיפולים מתחילים בד"כ במינון קטן יותר של פעמיים בשבוע שלאחריהם מחליטים אם להרחיב את הטיפול. הבעיה שאת מציגה אינה ברורה לי מספיק כדי לייעץ לך איזה טיפול מתאים לך. עם זאת, גם טיפולים דינמיים ארוכי טווח מתנהלים ברוב הפעמים פעם עד פעמיים בשבוע. ישנם גם טיפולים ממוקדים יותר, והיפנוזה ככלי טיפולי יכולה להשתלב בסוגים שונים של טיפולים. תוכלי לקרוא מעט על השיטות הבאות שהן יותר ממוקדות בד"כ בבעיה, אבל כפי שציינתי, דרושה כאן היכרות מעמיקה יותר כדי להחליט מה מתאים לך: http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm http://www.psychologia.co.il/emdr.htm http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm אם יש לך עוד שאלות אשמח לענות. אם את עדיין סטודנטית תוכלי לפנות אלי בקמפוס. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בזמן האחרון לא חולמת בכלל! יותר נכון כנראה- לא זוכרת בכלל את חלומותיי. מדוע זה? בת 14

מיכל שלום את חולמת בוודאות מידי לילה, ואכן כפי שכתבת אינך זוכרת את החלומות. ניתן לזכור רק חלומות מהם מתעוררים בסופו של דבר. יש סיבות רבות לאי זכירת חלומות ותמיד לא זוכרים את רובם. שכחה מוחלטת אופיינית לתקופות מסויימות בחיים מסיבות רבות. באופן מפתיע אם תזמיני את החלומות, תניחי מחברת לכתיבת החלומות ליד המיטה, ותלכי לישון, רוב הסיכויים שתוך ימים מספר תזכרי בקלות חלומות רבים. בברכה ד"ר אורן קפלן

קראתי על זה פעם, ובכל פעם שאני חולמת.... החולם תמיד מרגיש לבד וחסר אונים בחלומו, גם אם מסביבו יש המון אנשים. בכל אופן, האמת היא ששתי הכתבות לא היו עם מספיק תוכן. התוכן נראה מתומצת וניתנו רק מעט דוגמאות. אולי לא יקשיבו לדעתי, אבל שיהיה בת 14

מיכל שלום יש חלומות מסוגים רבים, מה שאת מתארת הוא סוג אחד ואינו מתאר את הכלל. דווקא הערתך האחרונה שאולי לא יקשיבו לדעתך תפסה את עיני ומחשבותי. אולי היא יכולה להיות מפתח להבנה של דברים שקורים לך ושאולי לא רק בחלום האדם מרגיש לבד וחסר אונים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, הפסקת טיפול פסיכולוגי במרפאה לבריאות הנפש בשל הטענה "את לא בשלה לטיפול", יש בזה הגיון? וכן אמירה של הפסיכולוג " יש עוד הרבה אנשים שמחכים בתור לטיפול"... נכון, היה לי קשה להפתח, היה לי קשה לתת אימון וכל זה אחרי שנה של טיפול. בקשתי פסיכולוגית במקום פסיכולוג כי שערתי שהקשיים שלי נובעים מעצם היות המטפל גבר. אך הוא שכנע אותי שעדיף שגבר יהיה המטפל שלי על רקע הקשיים שלי בקשר עם אבי והשפעותיהם על מערכות היחסים שלי בהווה. מערכת הבריאות לא תתן לך טיפול חינם אם קשה לך ואם לא נוצרה כימיה בינך לבין הפסיכולוג הראשון שקבלת, אתה חייב להפתח מהר ולעשות את כל התהליך הקשה הזה בפרק זמן קצוב אחרת "אתה לא בשל לטיפול". ד"ר קפלן, מה דעתך? תודה ויום נעים.

האם את זו שכתבת גם בפורום פסיכיאטריה?

היא מעוניינת בעוד דעות. ואם אפשר להוסיף את דעתי הצנועה: עזבי את המרפאות הציבוריות , הרמה של הפסיכולוגים/פסיכיאטרים שם נמוכה מאוד . הם מרגישים שהם נחותים כשהם נאלצים לעבוד שם - והם משדרים סנוביות כלפי המטופלים. אם הם היו מספיק טובים הם היו בשוק הפרטי. הטענה כאילו דווקא פסיכולוג זכר ולא נקבה - זה מה שיועיל לך ועוד בגלל שהבעיה שלך היא עם האב - זוהי שטות שגובלת בשרלטנות. מי הוא שיחליט מה עדיף לך? מעולם לא נשמע כדבר הזה שהמטפל יבחר לפי הבעיה שברקע!!! ואם יש לך בעיות עם האימא, את אמורה לחפש דמות אימהית כפסיכולוגית?! אולי עדיף לראות את זה מפקספקטיבה נשית ודווקא ממרחק מכל דמות גברית וכך גם יהיה לך יותר קל להיפתח! ועוד דבר: אם הוא היה מטפל בך באופן פרטי הוא לא היה אומר לך לחפש פסיכולוגית אישה רק בגלל שהבעיה שלך היא עם דמות האם(נניח שהבעיה היא עם האם) נסי טיפולים של פסיכולוגים עם השתתפות של קופת חולים- תקבלי שם רמה יותר גבוהה ויחס נאות. בקיצור שמרי נפשך מפסיכולוגים שעובדים במקומות כאלו. את יכולה להדפיס לו את חוו"ד שאת מקבלת ולשלוח לו לדואר.

שירה שלום אני לא מכיר אנשים שאינם בשלים לטיפול. הטיפול איננו סיירת מטכ"ל או לימודים מתקדמים, הוא נועד לאנשים שמרגישים מצוקה או בעיה שאותה הם רוצים לפתור. עצם קיום הבעיה או רצונך בטיפול "מבשיל" אותך לטיפול, ואם לא היית רוצה, מטבע הדברים לא היית פונה. צר לי לשמוע על חילופי הדברים הללו. אני רק יכול לקוות שדבריו של הפסיכולוג הוצאו מהקשרם בשל תקלה בתקשורת ואולי בירור נוסף יעלה שלא לזה הוא התכוון. בהחלט שווה לברר כי מנסיוני יש פעמים רבות פספוסים מסוג זה. בכל מקרה, אם אכן זה מה שנאמר לך בכוונת תחילה כנראה שהמרפאה והפסיכולוג אינם בשלים לטפל בך. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני אם בת 26 גרושה +ילדה בת שנתיים וארבעה חודשים לאחרונה יש שינוי בהתנהגותה של בתי לרעה, ההתנהגות כוללת צעקות רמות, היא מרביצה בצורה רצינית, נושכת, צובטת. וכל זה כאשר אני מנסה להציב לה גבולות (לא עשיתי זאת קודם). אין מצב שהיא תכנע ותשמע בקולי, לאחרונה גם היא מגיבה לאבא שלה באותה התנהגות , מה שלא קרה קודם , וכשהוא בא לקחתה היא מסרבת בכל תוקף, יש לציין שהיא מאוד אוהבת אותו , שאלתי היא איך אוכל לשנות את התנהגותה ? (אני מוכנה לנסות כל דרך וגם כמובן ללכת ליעוץ שכמובן מתמחה אך ורק בנושא ילדים ותינוקות.) תודה מראש על תשובתך.

אלמונית שלום הצבת הגבולות על רקע חופש רב יותר קודם עשויה להיות לא פשוטה, אבל היא הכרחית לטובתה של בתך ולטובתכן שתיכן. צריך לחשוב איך לעשות זאת בצורה נכונה ואולי כדאי באמת לקבל ייעוץ. תוכלי לפנות לפסיכולוג השירות החינוכי של העיריה או למרפאה אחרת שמתמחה בילדים. זה יאפשר להבין את העניין לעומק כיוון שאני מתאר לעצמי שעל הפרק לא רק נושא הגבולות אלא גם נושאים נוספים, כמו לדוגמא הגירושין, גידול הילדה ללא אביה ועוד. הייעוץ במקרים כאלה ניתן כמובן להורים ואין צורך בטיפול ישיר בילדה. בברכה ד"ר אורן קפלן

בני בן ה-14.5 מזה מס' חודשים מעשן, מתחצף למוריו ולנו. לאחרונה גם נסע ללא רשות לחברים. בבסיס הוא ילד טוב עם נשמה זהב . היום יצא מהבית והודיע שלא יחזור,אני חרדה לו ובכלל אינני יודעת כיצד לעזור לו. הסביבה הינה תומכת.שאלנו אותו מה הוא רוצה?לדבריו מנסה ולא מצליח ,ללמוד ,להתנהג כיאות ,

מרי שלום גם אם לילד יש לב של זהב כנראה שיש כאן בעיה שצריך להתמודד איתה. להשאיר את הדברים כמו שהם זה לסמוך על המזל, והוא יכול לעזור, אבל גם יכול לדרדר את המצב עוד יותר. לפי מה שאת מתארת היה כדאי לפנות לייעוץ משפחתי אתם עימו יחדיו. אתם יכולים לפנות קודם ולקבל ייעוץ. חשוב לחשוב איך עוזרים לו ומקבלים אותו, אך מצד שני מצליחים להציב לו גבולות. יש לי הרגשה שתזדקקו לאדם חיצוני שיוכל לייעץ לכם. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני אישה בת 43 נשואה ואם לארבעה. בשנים האחרונות אני חווה בלילה בעת השינה סיוטים להם נלווים תגובות פיסיולוגיות קיצוניות. בחודשים האחרונים אותם סיוטים נחווים מדי לילה. ראשית אבהיר דבר: אותם מצבים, להם קראתי סיוטים, הם אינם מצבים בהם אני רואה חזיונות כבחלומות רגילים. במצבים אלה איני רואה תמונות כלל אלה רק חווה ומרגישה תחושות שליליות קיצוניות {פיסית}. בסיוטים אלה {אם כי אני מרגישה ערה בעת התרחשותם} אני מרגישה תחושת חנק ושיתוק - בעת ה"סיוטים" הללו אני מודעת להתרחשותם ומנסה להתעורר אך איני מצליחה. כמו כן כאשר אני מנסה להזיז את גופי לצורך "התגוננות" נדמה שגופי ואבריי אינם מצייתים לי - כמו שציינתי "שיתוק". כדי לתאר בצורה קצת יותר ברורה את תחושתיי אסביר: באומרי מחנק ושיתוק אני מרגישה שאני נשאבת למעין "סחרור שחור" שממנו איני מצליחה להינתק. כל נסיון שלי להתגבר על כך עולה בתוהו. אציין שוב שמקרים אלו נחווים כמעט מדי לילה, זאת בשלב בו שנתי עמוקה - אציין גם שבסוםו של "סיוט" זה אני תמיד - תמיד מתעוררת, וכשאני מתעוררת כמעט תמיד אני חשה כרגיל, ולעיתים כאשר אני חוזרת ומנסה להירדם שוב בשכנעי את עצמי ש"זהו רק חלום" ה"סיוט" חוזר על עצמו שוב. יש לציין שבכל המיקרים התחושות הן זהות. אודה לכם אם תשיבו בהקדם וברצינות. תודה

מירה שלום אני מציע לך לפנות למעבדת שינה לייעוץ. יש מעבדות טובות בתל השומר ובטכניון ובעוד מספר מקומות נוספים. הייעוץ הראשוני אינו יקר גם ללא מימון קופת החולים ואם יש צורך בבדיקה מקיפה הם ינחו אותך מה לעשות. יש כמובן היבטים פסיכולוגיים לחלומות סיוט, אבל צריך לבדוק קודם כל אם יש כאן בעיה פיזיולוגית שדורשת טיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

כיצד ניתן לשפר את היכולת שלנו להרגיש . לדוגמא שמציאים לאדם ללכת לסרט : הוא ישר מרגיש אם הוא רוצה ללכת או לא רוצה ללכת (אם זה תורם לו או לא) וזה לא שיקול רציונלי אלא רגשי... אני לפעמים מוצא שקשה לי להרגיש... קשה לי להחליט החלטות שלא קשורות לרציונל. כיצד אני משפר זאת?

חיליק שלום אין נוסחה חד משמעית ליצירת רגש. לכל אדם הסיפור האישי שלו ולא כל אחד רוצה בכלל להתחבר לרגש. עליך לנסות ולהבין מה הקושי שלך בחיבור לרגש, האם תמיד זה היה כך, האם היו שינויים לאורך החיים? בד"כ יש סיבה לדברים ולכן לקושי שלך לקבל החלטות על בסיס רגשי יש בוודאי רקע בהסטוריה האישית שלך. במידה ותרגיש שזה פוגע באיכות חייך יש מקום לפנות לייעוץ פסיכולוגי, למרות שגם פיתוח מודעות עצמית למצבים השונים איתם אתה מתמודד עשויה לעזור. בברכה ד"ר אורן קפלן

בת 47 ,אם חד הורית לארבעה,עובדת, חיה בירושלים. אובחנתי לפני כשלושה חודשים כסובלת מדכאון עם תסמונת חרדתית משמעותית. מטופלת,הן תרופתית והן אצל פסיכותיראפיסטית. (פגישה שבועית). יש שיפור בתפקודים השונים,אין כמעט התקפי חרדה, אלא שהחיים בירושלים בצל איומי הפיגועים והפיגועים עצמם-סוחטים אותי. ילדי נוסעים באוטובוסים,מנסים לבלות,לערוך קניות, בתי שהשתחררה מן הצבא לפני ארבעה ימים- מתחילה היום לעבוד במסעדה..שניים אחרים-תלמידי תיכון החשוף לפיגועים,הרביעי חייל.עצוב לי וקשה להתמודד עם החרדות היומיומיות, למרות הסיוע הרפואי והנפשי שאני מקבלת, למרות יכולות ההתמודדות שלי, הטובות בדרך כלל. היאוש גר בי דרך קבע. אני מתקשה להיות גם "אמא המשדרת בטחון",גם זו המאפשרת "חיים נורמלים" וגם להתמודד עם הדכאון ועם החרדות שלי, שיש להן בסיס עובדתי כל כך.אינני יכולה לעזוב את העיר,אם כי הייתי רוצה בכך מאד. חשבתי על קבוצת תמיכה. אולי אתה מכיר כזו, בירושלים? קבוצה שאוכל לבכות בה מבלי לחשוש שאני מכבידה על אחרים?

דפנה שלום אני חושב שקבוצת תמיכה היא רעיון מצויין למה שאת מתארת. לצערי אני לא מכיר מסגרות מתאימות, אבל אולי כדאי לפנות לתחנות לבריאות הנפש בירושלים ולשאול אם פועלות אצליהן קבוצות כאלה. מאחר ומצבך קשור למצב הבטחוני ניתן גם להתקשר לנט"ל ולהתייעץ איתם הקו הפתוח טלפון 1-800-363-363 או באינטרנט http://www.natal.org.il בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לך! אני בשבוע ה17 הריון (תודה לאל)תקין. אני מטבעי טיפוס דאגן כמו כן אני עוסקת בתחום החינוך המיוחד ( הקשה ), שילוב שני גורמים, מביאים אותי למצב של כל הזמן אני לחוצה ודואגת, דבר המשפיע על מצב רוחי . כדוגמה: 3 שבועות לקח לי להחליט אם לעשות מי שפיר או לא ולאחר שהחלטתי לו לעשות עברתי למחשבה הבאה : אני כועסת על עצמי שלא עשיתי את כל הבדיקות הגנטיות ועכשיו אני רוצה לעשות . בקיצור כל הזמן בחששות ואני יודעת שזה משפיע על העובר . מה אפשר לעשות כדי להרגע??. ברצוני לציין שלמדתי לעשות הרפיות ובעבר הצלחתי לעזור לעצמי בכוח חשיבה חיובי, אך כעת זה קשה אשמח אם אקבל תשובה מהירה . תודה

שיר שלום הדאגה מובנת וטבעית, בעיקר אם מדובר בהריון ראשון (לא ציינת במפורש אם הוא אכן ראשון). עבודתך בחינוך המיוחד מספקת בוודאי הרבה חומר למחשבות שליליות בתקופה רגישה זו. אם את מרגישה שהלחץ מפריע לך כדאי אולי לפנות לכמה פגישות עם פסיכולוג. אפשר לנצל את הידע שלך בהרפיה כדי לשלב אותו בחשיבה חיובית יותר. אולי כדאי לנסות היפנוזה, היא עשויה להיות שימושית גם בלידה עצמה להתמודדות עם הכאב. תוכלי לקרוא מעט בקישור הבא: http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

עוד מעט אני הולכת לקבל ריטלין במסגרת הטיפול, רציתי לדעת אם זה שילוב גרוע - לקחת גם ריטלין וגם פרוזאק. ועוד שאלה: האם "פריזמה" זה הגרסא ה"זולה" לפרוזאק? תודה וחג שמח לכולם!

לא נראה לי שאת מתעסק בזה

נכון. כדאי להתייעץ עם רופא בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום, אני בת 19, סובלת (בעיקר) ממניה דפרסיה, מהפרעת אישיות גבולית קשה, הפרעות אכילה והפרעות דיסוציאטיביות. עברתי אונס והתעללות מינית מצד אבי החל מגיל שמונה ועד גיל חמש עשרה, וכרגע נזכרתי בזכרון שעליו לא חשבתי מזה שנים: כאשר הייתי קטנה יותר, נהג אבי תמיד לנשוך אותי בחוזקה בשורש כף היד עד שנותר סימן שדמה לשעון - הוא תמיד אמר לי שעתה "יש לי שעון". הזכרונות האלו מעט מעורפלים, ואני לא כל כך זוכרת אם נהניתי מהנשיכות או שמא לא רציתי שינשוך אותי. בכל מקרה, האם גרימת נזק שכזה לילד היא בגדר התעללות בילד או נשארת חוקית ורציונלית במסגרת משחק עם הילד? האם אני מוציאה את העניין מכלל פרופורציה? מהי חשיבות העניין? אשמח אם תוכל לשפוך לי מעט אור על העניין. תודה רבה, מ.

מ. שלום את מעלה כאן נושא רציני וסדרה של תופעות נפשיות משמעותיות שמהם את סובלת. אני חושב שכדאי להעלות את השאלה במסגרת הטיפול שאני מקווה שאת נמצאת בו. בברכה ד"ר אורן קפלן

למה תמיד אחרי שלבנות יש חבר, הן שוכחות מהחברות, ומבלות אתו את כל שעות הפנאי, ורק כאשר הוא לא בסביבה או שהן נפרדות ממנו הן זוכרת לחזור לקשר? האם עלי לנתק את הקשר עם חברתי? או שאחכה לה שהיא תזכר בי שוב מתי שהו?

מיכל, אני חושבת שזה יותר תלוי באופי של האנשים ולא במין. עדי

מיכל שלום אני מתאר לעצמי שנפגעת מהתנהגותה של חברתך, למרות שאת כניראה מכירה את התופעה גם ממקומות אחרים. אכן אנשים נוטים להסתגר בתוך הזוגיות שלהם לעיתים קרובות ובמצבים הללו משתנה שיווי המשקל ביחסים האחרים עם הסביבה. במידה והיה לכן קשר טוב עד כה שווה לדבר על המצב החדש שנוצר ולבנות לאט לאט שיווי משקל חדש שבו מן הסתם יהיה לקשר שלכם פחות זמן אובייקטיבי, זה לא אומר בהכרח שעומק הקשר צריך להשתנות. בברכה ד"ר אורן קפלן

גם לי היתה חברה בדיוק כזאת, היא אפילו פגעה בי בגללו, אני כבר לא חברה שלה גם בגלל זה וגם בגלל סיבות אחרות.. כנראה שאני לא מספיק חשובה לה.... יש לה דברים יותר חשובים ממני

שלום הייתי רוצה לדעת איפה זה ביתן 7 (מקום לבריאות הנפש) באזור הצפון ועם לקבל עליו מידע. תודה

אנונימי שלום אישית אינני יודע במה מדובר. אולי משתתף אחר בפורום יוכל להסביר. בברכה ד"ר אורן קפלן