פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום אורן (אשמח לתגובות נוספות) אני בשנות השלושים לחיי. נשואה 11 שנים ואם לילדים. מבחינת הנתונים האובייקטיביים אין לי מה להתלונן: יש לי עבודה מעניינת ומגוונת (מקצוע טיפולי), ילדי מקסימים ואני נהנית לגדלם. בעלי הנו אדם טוב, משכיל, נאה מאד, אוהב ומסור. המשפחה בראש סדר העדיפויות שלו וכמעט שאין בינינו חיכוכים. אנחנו מתאימים זה לזו, ואני מרגישה שעשיתי בחירה נכונה כשנישאתי לו. כשהיכרתי אותו הייתי מאוהבת בו, מרוגשת ונמשכתי אליו מכל הבחינות. לאחרונה (בחודשים האחרונים) אני מרגישה ריקנות בחיי האהבה, והדבר גורם לי לדכדוך. ברור ומובן לי שבעלי אוהב אותי, ואיני חשה חסך באהבה ממנו. יחד עם זאת חסר לי ריגוש הדומה לתקופת החיזור. אני מאד מתגעגעת לתחושה של ההתאהבות הראשונית, דבר שלא יקרה לי כל עוד אני נשואה, ואין לי כרגע תחליף לתחושה הזו. (הדימוי העצמי שלי מאד חיובי. אני מודעת לכך שאני יפה, נעימה ומוכשרת). בשל התחושה שאני מתארת, אני מוצאת עצמי מנסה ליצור קשר עם חבר לשעבר- מתקופת נעורי. הנסיון הזה מעורר בי את זכרונות העבר ומכניס לתוכי תחושת התרגשות מסויימת שחסרה לי. מדובר בקשר טלפוני חד פעמי, ואין לי כוונה להיסחף. אני מאד נאמנה מיסודי. ברור לי שעלי למצוא פתרון מבפנים (מתוכי או בתוך משפחתי). איך אתה מתרשם מהדברים ומה עלי לעשות? תודה מראש על התיחסותך.

לכן אנשים מוצאים פתרונות . . . תארי לעצמך שאת אישה וללא דחפים מיניים חזקים כמו בעלך . . . אני בוחר עם מי לקום בבוקר. כל פעם זו בחירה מחדש - לא אוהב ? לא מסתדרים? להתראות. ללא ריגשי אשם על בגידה. וללא הבטחות ילדותיות על אהבת נצח,כפי שהוחדר לך למוח כילדה.

רווק שלום נראה לי שבין הבטחות ילדותיות על אהבת נצח, לבחירה בכל בוקר עם מי לקום, יש כמה מצבי ביניים. כל מיני סוגים של מחשבות עבר "מוחדרות למוח", חלקן על האהבה הנצחית, חלקן על הרס האהבה הנצחית. השאלה כיצד עוברים למימוש עצמי בחיים האישיים והזוגיים מבלי להפוך קורבן לאותן מחשבות ועם אפשרות בכל זאת לחלום ולהגשים חלומות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אחרי 11 שנים של נישואין זה טבעי שיש מידה של שחיקה בריגוש. אין זה אומר שאי אפשר לחדשו אבל זה דורש השקעה ומודעות לעניין. את צודקת שבסופו של דבר הפתרון יבוא מבפנים. אבל יתכן שאת זקוקה לתמיכה מבחוץ של בן זוגך לכך. חשוב לנסות ולבדוק עם עצמך מה קורה דווקא בתקופה הזו שמביא לתחושות הללו. בסופו של דבר גם אחרי 5 או 7 או 9 שנים יכולה השגרה להפריע פתאום ובכל זאת היא פורצת לה כעת בעוצמה רבה יותר. במקביל או לאחר מכן כדאי לשתף את בן זוגך בדרך כלשהי בתחושותיך ולבחון האם יש משהו ששניכם יכולים לעשות כדי להחזיר את הריגוש לחיי הזוגיות. בוודאי אפשר להיעזר גם בטיפול אישי או זוגי לתהליך כזה, הכל לפי תחושותיך והצרכים שעולים. בברכה ד"ר אורן קפלן

הסרטים בקולנוע מלמדים אותנו שחייבים לחוות אהבות סוערות. בחיים, אם הנישואים הם טובים ומתאימים אחד לשני, גם כשהאהבה אינה סוערת זה מצוין. אז אפשר להשקיע אנרגיה בדברים חשובים בחיים. ויש הרבה דברים חשובים ומהנים בחיים חוץ מאהבה.

היי בהמשך לשאלה הקודמת התכוונתי בקשר המיני. התעללות עצמית מינית. תודה.

עדי שלום סדו-מזוכיזם היא תופעה מוכרת ויכולה לבוא לביטוי בקשר מיני וזוגי או גם במה שבוודאי אפשר לכנות התעללות עצמית. כעת השאלה כיצד את מתחברת לזה. אני מתאר לעצמי שהשאלה לא מסתכמת בעניין העובדתי על קיום התופעה, כיוון שאם הכרת אותה מקרוב ידעת בוודאי שהיא קיימת. בברכה ד"ר אורן קפלן

מכר טוב שלי , טיפוס הנוטה להתרגז במהירות, רותח מכל שטות, ומגיב לכל דבר שמכעיס אותו בצעקות ובאופן לגמרי לא פרופורציוני למקרה. כמובן שהתנהגות לא סובלנית שכזו מפריעה לו ולסביבתו מאד. למרות שהבחור אינטליגנטי מאוד, לקח לו הרבה מאוד זמן להבין שהוא חייב לקבל עזרה מקצועית. הבעיה כרגע למי פונים? פסיכולוג? פסיכיאטר? האם יש למי מהחברים המלצה מתאימה? האם יש מי שנפגש עם טיפול בבעיה דומה ומוכן לשתף אותי בפתרון שעזר? אודה על כל עזרה .

רונן שלום התפרצויות זעם מגיעות פעמים רבות ממקומות כואבים ולא מתוך מקור של כוח. אין אפשרות לטפל בבעיה ללא מוטיבציה ומודעות, לפחות בסיסיים. במידה ואותו מכר הגיע לשלב בו הכיר במצב אפשר להפנות אותו לטיפול פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום תודה על התגובה, האם תוכל להמליץ על מטפל ? האם יש גם טיפול תרופתי כלשהו שיכול לעזור? בברכה רונן.

מישהו מכיר סרטים בנושא הפרעת אכילה? אשמח אם מישהו יוכל להמליץ לי על סרטים בנושא תודה

אנה, את מחפשת סרטים מקצועיים - רפואיים, או סרטים "הוליוודיים"? HERA.

לא משנה לי, כל סרט בנושא יכול לעזור לי. תודה!

שלום רב, בני בן ה-8 הוא ילד טוב אך בשנתיים האחרונות אני היא זו "המנהלת" מארגנת ודואגת לכך ששעוריו והתיק וכל מה שקשור בלימודיו יהיה תקין בעת האחרונה ניראה לי כי העניין מוגזם וכי עליו לקבל את האחריות הזו על עצמו למרות "שאיזה ילד אוהב ללמוד? ולכן בעת האחרונה אני לא עושה איתו שעורים אלא אם הוא פונה ולא מתערבת בעיניני הלימודים נותנת לו לארגן את התיק בבוקר ולהיכנס ללחץ.... האם אני נוהגת נכון או שזו יד קשה מידי אני לא כועסת עליו ואין הרעה במע' היחסים שלנו אלא שלכל שיחותי עימו לא העלו דבר ולכן חשבתי להמחיש העניין האם אני נוהגת נכון ? או שמא עלי להמשיך לסייע לו עד שיגיע לגיל ב וגר יותר (האם בכלל יגיע לגיל כזה אם אני עושה הכל?) אודה לתשובתכם.

נטע שלום אין לשאלתך תשובה של כן ולא. בהחלט יתכן שהגיע הזמן שהילד ייקח אחריות על ענייניו הלימודיים. אין הכרח לעשות את הדברים קיצוניים קח שאו שאת עושה הכל או שהוא עושה הכל. צריך למצוא מינון סביר שמצד אחד יעביר לו אחריות ומצד שני לא ישאיר אותו לבד. רק את או אנשים שמכירים את משפחתך יוכלו לייעץ לך כיצד לבחור את המינון הנכון. במידה ואת מרגישה קושי לקבל החלטות ניתן להתייעץ עם פסיכולוג בית הספר בפגישה או שתיים בנושא. בברכה ד"ר אורן קפלן

נטע, אני חושבת שאת עושה דבר מצוין. המלצה: תודיעי למורה שאת החלטת להעביר את אחריות עניין השיעורים אליו. אם בכל זאת את רוצה לדעת איך הוא בלימודים, אז את פשוט תצלצלי אליה. עדי

שלום רב, לאחרונה החמירו התקפי החרדה שלי והתרפיסטית המליצה לי להתייעץ עם פסיכאטרית לגבי תרופות הרגעה. אני כל כך פוחדת לקחת תרופות. פוחדת להתמכר לזה ופוחדת מהמחשבה שכאשר אטול את התרופה היא לא תשפיע עליי או תשפיע לרעה. מהם אחוזי ההצלחה בתרופות לחרדה? האם באמת מתחילים "לחיות" כמו שצריך? האם יש אפשרות ליטול תרופות רק לזמן קצר וזהו? אני מיואשת ומפחדת לפנות לפסיכאטר. מה עושים? יש ימים שהחרדות מוגזמות ואני משתגעת מעצמי. תודה על כל תשובה.

הי אין לך כל סיבה לחשוש התרופות הניתנות היום אינן ממכרות (ממשפחת SSRI) הן בהחלט מחוללות פלאים תופעות הלוואי זניחות וחולפות כעבור מספר ימים תעייני בפורום פסיכיאטריה, שם תוכלי לקרוא הרבה על השפעות התרופות. רק אתמול מישהו כתב שם על המהפך האדיר שזה חולל בחייו, וזה אכן ככה. לדעתי אם הגעת למצב שאינך יכולה לסבול עוד אל תחששי יש לך גם האפשרות ללכת על טיפול נקודתי כלומר בזמן התקף לקחת כדור אך זה לא מומלץ מאחר שהתרופות הללו כן ממכרות ואני מבינה שההתקפים אצלך נעשים שכיחים. אם זה משפיע מאוד על התיפקוד שלך לכי על זה, אינך מתחייבת לזה לכל החיים, ואין לך מה לדאוג- זה ישפיע- תרצי או לא. מאחר שאת מתחילה במינונים קטנים ורק אחכ מעלה, תוכלי להיות ערה להשפעות לא רצויות כיתבי איזו תרופה נתנו לך שאפשר יהיה לייעץ לך גם בהמשך הפני את שאלתך גם בפורום שהמלצתי לך עליו. מיכל.

שולה שלום תרופות נוגדות חרדה אינן בהכרח תרופות הרגעה מאותו סוג שגורם התמכרות. החשש מובן בעיקר כי עצם הפניה לפסיכיאטר כאילו אומר משהו עליך ועל חומרת המצב. חשוב לנסות להימנע מסטראוטיפים כאלה ולפנות לפסיכיאטר כמו שהיית פונה לכל רופא אחר לייעוץ. עצם הפניה עדיין לא מחייבת דבר ונראה לי שחשוב שתקבלי מידע נוסף ואמין על התרופות כדי להפיג את החשש. התרופות נוגדות החרדה נלקחות דווקא לטווח ארוך ולא קצר בגלל שאינן פועלות כמו תרופות הרגעה. הן מתחילות להיות אפקטיביות כעבור כמה שבועות ורצוי לקחת אותן ברציפות לפחות כמה חודשים כדי להנות מפעולתן. אני מציע כאמור, שתפני לפסיכיאטר לשיחה בנושא. בכל מקרה, זה בהחלט נושא לשיחה רצינית במסגרת הטיפול בו את נמצאת. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי בת בגיל 3. הילדה מקסימה, מדברת יחסית יפה, יודעת לספור עד 15!!!! מכירה כמובן את כל הצבעים. היא נגמלה מטיטולים בצורה נהדרת בגיל שנתיים ושלושה חודשים והיא קמה כל בוקר יבשה, ואינה מרטיבה כלל!!! (אין לה עדיין אחים ואחיות) הגננת בגן אומרת שהיא מקסימה. אבל יש שני דברים שמאד מטרידים אותי: לעיתים די קרובות, וזה יכול לקרות לפחות פעם ביומיים, היא מרביצה: היא יכולה להרביץ לי ולאבא שלה.!!! אנחנו כמובן אומרים לה שאסור להרביץ, ושזה כואב, אבל לדעתי היא לא מבינה את המשמעות. אנחנו מתעקשים שכאשר היא מרביצה, היא תבקש סליחה מיד לאחר מכן והיא עושה זאת. אם היא עוברת את הגבול אנחנו אומרים לה לעמוד בעונש בפינה, אבל קרה מקרה אחד, שערב אחד היא היתה כל כך רגועה וישבה לראות קלטת וידאו, ניגשה אלי ואמרה: אמא, רוצה לעמוד בפינה... הסברתי לה שעומדים בפינה רק כשעושים מעשה לא טוב אבל היא התעקשה. בכל המקרים היא מרביצה או אפילו נושכת כאשר אנחנו לא נותנים לה מה שהיא רוצה. ולמרות שהיא מרביצה, אנחנו לא נותנים לה, אם נראה לנו לנכון לא לתת, לדוגמה: היא לקחה משחק לגו ושיחקה בו. כמובן שכל החלקים היו מפוזרים... ביקשתי ממנה לאסוף. היא לא הסכימה. ביקשתי שוב והיא שוב סרבה. היא ביקשה ממני להראות לה קלטת וידאו, אז אמרתי לה, כאשר תסיימי לאסוף אראה לך את הקלטת. וכאן החל הבאלאגן. והדבר השני שמטריד אותי: השינה שלה בלילה מאד לא רגועה. היא הולכת לישון בסביבות תשע בערב ובמרבית המקרים נרדמת מיד, כי לרוב היא כבר לא ישנה הצהריים. לאחר כשעתיים-שלוש של שינה עמוקה מאד וכמעט ללא תזוזה היא מתחילה לדבר מתוך שינה, בוכה לעיתים קרובות ואפילו מרביצה תוך כדי שינה. הבוקר סיפרתי לגננת שלה את מה שקרה בלילה. היא אמרה לי שהיא מקסימה ומתנהגת כל כך יפה. יש לציין שהשנה זו הפעם הראשונה שהיא במסגרת של גן, ועוד גן עירייה: מגיל 11 חודשים ועד שנה וחצי היא היתה במשפחתון עם עוד 4 ילדים. ובשנת הלימודים האחרונה היא היתה אצל מטפלת, שטיפלה רק בבת שלי ובבן שלה, שקטן מבתי ב-9 חודשים. בין לבין אני טיפלתי בה כי לא עבדתי. בסוף יום הלימודים בגן אני לוקחת אותה לאמא שלי, שמטפלת בה עד שאני חוזרת מהעבודה. לאחר הסיפור הארוך שלי,... אשמח מאד לקבל את עצתך. בברכה, אמא של רעות.

אמא של רעות שלום בתך נמצאת בשלב בו היא בודקת ומגלה מהם יחסי גומלין בין אנשים, ובמיוחד בתוך המשפחה בינה לבינכם. בגיל הזה היכולת לשלוט בתסכול נמוכה למדי והאבחנה בין טוב ורע עדיין מעט מטושטשת. חשוב להיות סבלני ולהציב את הגבולות במידה סבירה וללא אלימות נגדית. זהו גיל מאוד מבלבל גם להורים כי מצד אחד הילד כבר יודע לדבר ולהתבטא ודרך זה נדמה שהוא מבין הכל. צריך להבין שגם אם ברמה הקוגניטיבית רעות יודעת לומר שהיא מרביצה או עושה מעשה לא טוב, היא לא בהכרח מפנימה מבחינה רגשית את משמעות הדבר. זהו גיל שבו נבנות ההפנמות שבעקבותיהם נבנה גם המצפון והמוסר הפנימי. חשוב להגיב אל הילדה ולהסביר, למרות שנדמה לפעמים שהיא לא מקשיבה או נענית אליכם. רצוי לנסות לנהוג בשימוש בעונשים במינימום הנחוץ ולהשקיע את רוב המאמצים בהסברים ומניעת אלימות בדרכים של דיאלוג. לגבי השינה בלילה אני מציע לעקוב במשך חודש אחרי שנתה של הילדה ואף לבצע רישום של שעות שינה והתעוררות. במידה ותתרשמו שמדובר בהתנהגות חריגה תוכלו לפנות לייעוץ למעבדת שינה של ילדים, לדוגמא בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת ת"א. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן שלום, רציתי להודות לך על תשובתך. הרגעת אותי בעניין המכות!!!!! בעניין השינה, באמת נשים לב לכך בתקופה הקרובה ובמידת הצורך נטפל בעניין. המון תודות, אמא של רעות.

ד"ר קפלן שלום, אדם שמדבר לעצמו, זה משהו שכיח וידוע אבל האם לחשוב ולדבר בוזמנית, ולעשות מזה הרגל, זה נחשב למשהו חריג! בעיה שצריכה טיפול??!! כבר 3-4 שנים אני עם אותו הרגל, מדברת לעצמי את כל מה שאני חושבת, אפילו מדמיינת לפעמים מצבים שונים והופכת אותם לסצנות, כלומר מדגימה את מה שאני חושבת, למשל אם קבעתי פגישה עם איש שמעוניינת כל כך למשוך את תשומת ליבו אני יושבת בחדרי לבד ומנסה לחשוב על המתרחש בפגישה, איך אני צריכה לדבר, ואפילו מתכננת לי לפעמים את המלים והמשפטים מראש. אולי במקרה הזה דברים נובעים מחרדה, אבל במקרים אחרים זה לא נראה לי אותו דבר. פעם למשל, דמינתי לעצמי שמולי נמצאת אחינתי, התינוקת ואני מדברת אליה בלשון תינוקות ,הדגמתי את המצב!!!!!!!!! :-))) אמנם שזה לפעמים מצחיק אבל גם מעצבן, ומוזר... דרך אגב, בעת שאני חושבת מקפידה להיות לבד בחדר או בבית בכלל, ולא נעים שמישהו יראה אותי במצב זה, הוא יחשוב שהשתגעתי........ מה אתה יכול לומר על זה?? בתודה דולה

דולה שלום מאחר ואת מדגישה שאת עושה זאת לבדך ונזהרת שאנשים אחרים לא יראו אותך, אינני רואה כל בעיה בהתנהגות זו. מה ההבדל בין לדבר לעצמך בקול רם לדיבור בקול דמיוני, כאשר כל הפעילות נעשית בינך לבין עצמך? זה בוודאי מספר משהו עלייך ועל הצורך שלך. אולי למשל עצם השמיעה הפיזית של דבריך נותן לך סוג של משוב וביטחון, מעין אימון לקראת הדיבור האמיתי עם האחר. במידה וזה מציק לך כמובן שתוכלי לפנות לטיפול. במידה ולא אני לא חושב שעצם ההתנהגות הזו מצביעה על בעיה שדורשת טיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

שמתם לב שבכל הטלנובלות,כולם מדברים עם עצמם?

רציתי להגיד לך, שמאוד הזדהתי עם מה שכתבת. גם אני עושה את זה... אני הייתי בטוחה שאני משוגעת...... שאני היחידה שמתנהגת ככה.... אפילו התביישתי לספר את זה... אז תודה לך על ששאלת, ותודה לד"ר קפלן, על שהפחית מחששותי שאני אכן משוגעת..

דולה... נתקלתי במקרה בהודעתך... אז ת'שמעי...אני סטודנטית לתכנות מורעלת... ותכנות כידוע זה להכיל בראש המון גורמים, משתנים, לולאות לוגיות, משפטי זרימה לוגים... ומה שאני עושה...אני לפעמים מתכנתת... והכי חשוב בתכנות זה הארגון של המשתנים...הארגון של התוכנית.. לפעמים אני חושבת בקול רם כדי לעשות סדר בראש...את מבינה? כי הראש שלי קטן מידי בכדי להכיל את כל המשפטים הלוגים של התכנות... אז לפעמים בקול רם אני חושבת היכן למקמם משתנה.. כיצד לבנות אובייקט...כיצד לארגן את התוכנית. מבחינתי זה כלי עזר בתכנות, ממש כמו המקמפל או כל כלי העזר של סביבת התכנות... שאני לא מוכנה לוותר עליו... הגם אסתכן בהגדרתי כ'משוגעת'... שלך... המתכנתת המורעלת

שלום רב אני נשוי שלוש שנים לאישתי והיא בהריון ראשון כרגע. אני מוצא שזה מאוד סקסי ההריון שלה בצורה בלתי רגילה. היא לעומת זאת חושבת שזה חולני להימשך אליה בצורה כזו כשהיא נושאת את ילדינו. היאע ד כדי כך לא מבינה את זה שהיא קוראת לי סוטה ומסרבת שאגע בה בלילה במיטה בכל צורה שהיא. זה נחשב סטייה? ומה נעשה עד סוף ההריון בלי מין? היחסים בינינו טובים מאוד אין כעסים וכ... רק סביב עניין המין בהריון.היא אומרת שיש לה חשק מיני אבל היא לא מסוגלת לשכב איתי בגלל ההתלהבות העצומה שלי מהמין כשהיא הרה. היא אומרת שאם ההתלהבות שלי היתה סבירה , כמו קודם להריון אז לא היתה לה בעיה. אבל העובדה שההריון מגרה אותי כל כך מבחילה אותה... אודה על עיצה אילן

אילן שלום גברים רבים נמשכים לנשותיהם בתקופת ההריון ואין בכך כל דבר סוטה. כמו כן במידה ואין בעיה בהריון ניתן להמשיך ולקיים יחסי מין לאורך כל תקופת ההריון. כדאי שתשוחח עם אשתך ותנסה להבין יותר מדוע היא מרגישה שהמשיכה אליה בתקופה זו נראית לה לא תואמת. למשל, האם היא מרגישה לא בנוח עם עצמה או גופה כעת ולא מבינה עד הסוף את תגובתך. תוכל אולי לתת לה לקרוא את תשובתי ותוכלו לחשוב ביחד על העניין. תוכלו גם להציב שאלה באחד מהפורומים לסקסולוגיה ואין לי ספק שגם שם תקבלו פידבק דומה על כך שאין כל סטיה בהתנהגותך והיה נחמד אם הייתם יכולים שניכם דווקא להנות מתקופת ההריון שיכולה להיות בהחלט תקופה של פריחה של הזוגיות והמשפחתיות הנבנית. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני מפחדת מקשר. אפילו התחלתי טיפול עם פסיכולוגית טובה מאוד והפסקתי אחרי מספר פגישות. עם בנים זה אותו דבר, רק שאני יוצאת עם בנים שמראש שום דבר לא יכול לאיים בקשר איתם. למשל בנים שבמילא אני לא מתאהבת בהם מעל לראש כי הם לא הטיפוסים שלי ואז במילא חוץ ממספר פגישות כלום לא ייצא. עם מעט הבנים שבאמת עושים לי את זה כלום לא יצא פעם בגלל פחד שלי ופעם בגלל שהם לא רצו.... אני חסרת אונים.

נטע שלום מדוע הפסקת את הטיפול עם הפסיכולוגית, ובמיוחד אם היא היתה טובה? אולי זה רעיון טוב לחזור לטיפול ולשמר לתקופה את הקשר עם הפסיכולוגית שבו תוכלי לבדוק את מה שקורה לך עם גברים. יתכן שעזיבת הטיפול קשורה למה שקורה לך גם לקשרים בחוץ ושווה לחשוב על זה יותר לעומק. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום עזבתי את הפסיכולוגית למרות שהיתה טובה כי הרגשתי שאני נקשרת אליה מדיי וזה גרם לי לתחושות לא טובות.ובגלל זה לא המשכתי. קשה לי לחזור, למרות שהיא שיכנעה אותי להישאר. זה קשה לי מדי. ובגלל זה אני חסרת אונים.

האם יש ספר או אתר אינטרנט בנושא?

אירה שלום אני לא מכיר ספר בעברית בנושא אבל יש הרבה חומר בנושא באינטרנט. היכנסי לאחד ממנועי החיפוש, למשל ל Google והקלידי דיכאון לאחר לידה. תקבלי אתרים וחומר רב, לדוגמא http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/assia/azvut-4.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

אני שונאת את עצמי כי אני לא מצליחה לעשות דיאטה ולהפסיק לאכול בצורה אובססיבית. ניסיתי הכל . אני מיואשת. למה אין לי כוח רצון. מה לעשות כדי לרזות? לא רוצה טיפול - רוצה דרך לשכנע את עצמי שזה חשוב יותר מאוכל ומההנאה הרגעית של האוכל. ד"ר תעזור לי. אני בת 40 נשואה + 2

רעיה, גם אני הייתי במצבך והלכתי לקבוצת תמיכה. מניסיון אישי שלי, זה מאוד עזר. עדי

רעיה שלום כפי שאת בוודאי כבר יודעת, הבעיה עם האוכל זה לא הרעב או מה שקשור ישירות לאוכל, אלא הצרכים הנפשיים שהוא משרת. האוכל ממלא כל מיני סוגים של צרכים וחללים, ולא רק פיזיולוגיים. נהוג לומר שאנשים מרגישים בבטן כל מיני דברים רגשיים. לא במקרה גם האוכל מגיע לשם. את לא תוכלי לשכנע את עצמך בצורה הגיונית שהרזיה חשובה יותר מהנאה רגעית, כיוון שמדובר כנראה במנגנון חשוב מידי עבורך. סביר להניח שכשתוכלי באמת לרזות יהיה משהו בחיים שלך שיאפשר לך לעשות את התהליך הזה. טיפול פסיכולוגי הוא נתיב אפשרי אחד, ואולי יש לך דרכים אחרות שאת מכירה כדי להתחבר לעצמך טוב יותר ולהבין את מקורות הצורך שלך. אל תצפי לקיצורי דרך. מדובר בדרך ארוכה ומלאת מכשולים, אבל זה אפשרי. אני לא בטוח שאת הדרך שעליה אני מדבר באמת ניסית עד כה. הדיאטה והספורט חשובים מאוד להרזיה אבל הם רק הכלי שמלווה את התהליך. ההתמודדות הנפשית היא החלק העיקרי שצריך לקבל תשומת לב. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום דר! אני בת 33 ויוצאת מזה כמה חודשים עם בחור שהקשר איתו החל לפני שנה מסיבות כלשהן לא יצא לפני שנה לפתח את הקשר.לאחר כמה חודשי ניתוק החלטנו שאנחנו מחדשים והיום אנחנו חברים כבר 5 חודשים.הרבה מאוד זמן חיכיתי לאהבה שתבוא ותליתי את האושר שלי באהבה.ידעתי שכשתבוא האהבה אני אהיה הבן אדם הכי מאושר עלי אדמות.היחסים שלנו מלווים בירידות ועליות ובאופן כללי די כיף לנו יחד.אבל אני לא מאושרת ואין לי מנוחה.אינני יודעת מה לעשות?אני כבר חושבת שלא משנה מה יקרה אני לא אהיה מאושרת לעולם!!!!! אנא תענה מה הצעתך.אני אגב בטיפול פסיכותרפי.זה עוזר ליום. תודה ליהי

ליהי שלום פעמים רבות יש ציפיה שיבוא אותו דבר חיצוני מדהים וישנה את עולמנו הפנימי ויהפוך אותו למלא אושר והרמוניה. זו יכולה להיות חוויה מאכזבת למדי לגלות שגם כאשר משאלותינו מתגשמות, לא תמיד נופל עלינו הר האושר וההתמודדויות הנפשיות נותרות בעינן. את כותבת שזמן רב חיכית לאהבה והנה כאשר נדמה שהיא מגיעה, את עדיין לא מאושרת. כמובן שאפשר לנסות ולתלות זאת בקשר ולחשוב האם הוא באמת הקשר לו ציפית. אבל יש בהחלט אפשרות נוספת והיא שיש תהליך נפשי שאת צריכה לעבור מבפנים ושום דבר חיצוני לא יעשה שם קיצורי דרך. טוב שאת נמצאת בטיפול, זה יוכל להיות קצה חוט שיעזור לך לעשות את השינוי. העזרה של הטיפול לא אמורה לשרת אותך ברמה המיידית, ונחמד שזה עוזר גם ליום אחד. המטרה היא להגיע לשינוי בטווח הארוך ולכך צריך סבלנות מאחר והתהליכים הללו שלא נוצרו ביום אחד דורשים את הזמן והקצב שלהם. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי התעללות עצמית בילדות? יכול להיות? תודה.

עדי, אכן כן - יכולה להיות התעללות עצמית בילדות.

עדי שלום למה את מתכוונת? אנא הסבירי יותר. יש מקרים של פגיעה עצמית כמו יצירת חתכים, תלישת שיער וכדומה. אלו נפוצים גם בילדות. האם לכך את מתכוונת? בברכה ד"ר אורן קפלן

אני לוקחת רסיטל ובזמן האחרון לא בקביעות האים יכול להגרם נזק כלשהוא?

נטע שלום לא מומלץ לקחת תרופות בשיטה כזו. אני מציע לפנות לפסיכיאטר ולהיות במעקב מסודר. בברכה ד"ר אורן קפלן

דלית שלום סכיזופרניה היא אבחנה מורכבת ולא תמיד גם כשמזהים זו אכן האבחנה הנכונה, ולהיפך. צריך לפנות לייעוץ פסיכיאטרי ופעמים רבות נדרש מעקב ממושך עד שמגיעים לאבחנה מדוייקת. בברכה ד"ר אורן קפלן

איך אדם יכול לחשוד שהוא עצמו סובל מזה.איזה תופעות יש כדי לחשוב שהמחלה נמצאת בתוכך.

היי האם אפשר לשפר אינטיליגנציה רגשית בגילאי ה20 פלוס? ואיך זה שיש אנשים עם אינטילגנציה כזו גבוהה באופן טבעי ואחרים שלא? נוגה

נוגה שלום אינטילגנציה רגשית היא שילוב יכולות קוגניטיביות ורגשיות שמביאות ביחד להצלחה רבה יותר בתחומי תפקוד שונים בחיים. בהחלט אפשר לשפר אינטליגנציה רגשית, למשל באמצעות פיתוח של מודעות עצמית. טיפול פסיכולוגי הוא נתיב אפשרי לשיפור יכולת רגשית להתמודד עם העולם. מטבע הדברים יש אנשים שיכולתם הרגשית נמוכה או גבוהה יותר. זה תלוי במגוון של סיבות החל מתנאים של סביבה וגדילה, נכונות להתבוננות פנימית, מוטיבציה, ואולי גם גורמים רגשיים מולדים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לכולם לא כל האנשים אוהבים אחד את השני והיתה גולשת וירטואלית ברשת שראתה בי אויב וירטואלי. היא קיללה אותי וגידפה אותי ובשל הענין שדבריה היו נסבלים במסגרת חופש הדיבור זה לא הפריע לי. לפני מספר ימים לא אגיד איזה היא הודיעה בפורום אחר על כך שביצעה חבלה בגופה שהיתה עלולה להביא למוות או לנזק בלתי הפיך למוח. בדרך שלא אפרט ידעתי מהי כתובתה ומספרי הטלפון בבית בו היא מתגוררת . מילאתי את חובתי והודעתי על העניין לאחד מבני ביתה שסיכל את כוונתה. בדרך לא דרך היא הבינה ששנוא נפשה הוא שהפריע לה לשלוח יד בנפשה. שלא מרצוני הפכתי לטוב או לרע לחלק מחייה ןאני מאוד לא מאושר מהעניין הזה. היא עלולה להתחרט על הגידופים שהפנתה כלפי ולחוש נקיפות מצפון בלי שיהיה לה אומץ לבקש ממני סליחה. היא עלולה לקלל אותי יום יום שגרמתי לה "תאונת עבודה" ושאני מאריך את סיבלה. היא עלולה לחשוב שאני השטינקר של משפחתה. האפשרות שיוצא כנגדה צו לאשפוז על ידי הפסיכיאטר המחוזי היא ריאלית ואם יקרה דבר כזה אפשר יהיה למכור לה את הסיפור שהאשם הוא בי. אני מפחד ממנה מה עושים ? שאול

שאול שלום הקשר הוירטואלי נותן אשליה של אנונימיות וריחוק. מסתבר שגם המפגש על גבי הרשת הוא בסופו של דבר אישי מאוד. מצאת את עצמך בקשר מורכב שלא תכננת מראש, אבל כנראה שהחיים מזמנים גם סוגים כאלה של קשרים. אני לא יודע ממה אתה בדיוק מפחד. אינך יכול לקחת אחריות לכל מה שישייכו אליך וגם אם היא תחשוב עליך כל מיני דברים אין זה אומר שאתה צריך לקחת על עצמך את האשמה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אם הצלת את חייה אז עשית את המעשה הנכון. כמו שכתוב במקורות: "מציל נפש אחת כאילו הציל עולם שלם". אם היא נחושה ברצון להתאבד אז היא תוכל לנסות פעם אחרת אבל עדיין כאשר יודעים על כזאת כוונה צריך לנסות בכל דרך למנוע התאבדות. החיים הם ערך עליון וחובה לשמור עליהם. מי שלא מסוגל לשמור על חייו בעצמו אולי הוא זקוק לעזרה- הכוונה כמובן לעזרה ממשית ולא להלשנות. אם אתה שלם עם מה שעשית כדאי דווקא להגיע להידברות איתה ולנסות לעזור מעבר לשיחת טלפון.

ערב טוב לשאול, פעם אחת השתתפתי בצ'ט אני חרד וגם לי כתבת- "את מפחידה אותי" למה התכוונת?? שגב

אני סטודנטית לפסיכולוגיה ולמדנו על כל מיני תופעות פסיכולוגיות כגון אובססיה . וגם אנשים נוירוטים (מחשבות חוזרות על דבר מסוים ספציפי). בעבודה הכרתי הכרות של שלום ופה ושם פעם בהרבה זמן דיבור סתמי של דקה. הענין הוא שכשהסתכלתי לבחור בעיניים עוד מהשניה הראשונה שפגשתי בו ראיתי משהוא, אני מרגישה שכל פעם שאני מסתכלת לו בעיניים אני רואה משהוא. עיניים היא ראי של הנשמה והבחור הזה מאד מצא חן בעיני. ואני בחורה שכמעט שום גבר לא נוגע לה בלב. אני בת 22 והוא השני שנגע לי בלב ואין לי הסבר לזה. אם יוצא מצב שהוא עולה למשרד אני יוצאת מריכוז ולוקח לי כמה דק' להירגע. השאלה היא - אם כל דבר כמעט מזכיר לי אותו זה מחייב שאני אובססיבית או נוירוטית (כי לדברי המרצה שלי כל אדם הוא נירוטי) ? זה לא יכול להיות סתם התאהבות? ואיך יוצאים מזה ?(עד עכשיו אני משתדלת לא להסתכל עלוי ובטח לא בעיניים אבל זה לא מעשי כ"כ כי אם אני מוצאת חן בעיניו אז הוא יחשוב שהוא לא מוצא חן בעיניי ואני לא רוצה להרוס כל סיכוי למשהוא. מה יש לי ? התאהבות? נוירוטיות? אובססביות? פרט חשוב- אני לא מטרידה ולא מציקה לו, אני חיה בשלי. בבקשה ענה לי תודה רבה

גלית שלום את מתחילה את ההודעה בתיאור כללים לאבחנה נפשית. אני מציע תחליף לכללים שציינת. הכלל שאני מציע הוא השאלה האם את במצוקה או מרגישה שיש התמודדות נפשית שעומדת כעת בפניך. במידה וכן חשוב איזו התמודדות חיצונית ופנימית את עוברת כעת וכיצד זה ישפיע על חייך הנפשיים והחיצוניים. זה לא כל כך משנה אם ספר מסויים יגדיר אותך כנוירוטית או אובססיבית. תיאורטית אפשר לתאר כל התאהבות כנטייה אובססיבית כיוון שהיא מעלה מחשבות חוזרות ונשנות על אדם אחר. עם זאת, כל נטייה נפשית יכולה להיות חיובית ובונה במינונים נכונים. לכן השאלה המרכזית אינה סוג הנטייה אלא עד כמה את חייה בשלום עם עצמך. בברכה ד"ר אורן קפלן

הייתי מעוניינת לקבל מידע בנושא "חרדת נטישה" מה הגורמים המניעים אדם לחוות תחושה זו ( גירושים , מוות של קרוב ) ואיך זה בא לידי ביטוי בהתנהלות היומיומית , בקשרים עם אנשים אחרים . האם אדם עם חרדת נטישה חזקה מהרגיל ינסה שלא במודע להרחיק מעליו אנשים שמנסים להתקרב אליו מתוך פחד לאבד אותם ?

שירי שלום חרדת נטישה היא שם כללי להרבה דברים. יש אמנם גם אבחנה פסיכיאטרית כזו אבל בד"כ אנשים מתייחסים בביטוי זה לחשש שמלווה את חייהם להינטש, מה שגורם להם לפעול בכל מיני דרכים לא הסתגלותיות, למשל, להישאר בקשר גם כשצריך ללכת, או להיפך, לנטוש קשרים לפני שיהיו משמעותיים מדי ומפחידים. אופי ההתמודדות עם החרדה הוא אישי ולא ניתן לקבוע התנהגות ברורה אחת. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם תוכל להפנות אותי למאמרים או מקורות מידע נוספים ?

האם קיימות קבוצות תמיכה בארץ לאנשיחם בבעיות של חרדה ודיכאון? אם כן , כיצד ניתן להגיע אליהן?

יש קבוצות תמיכה המתקיימות בבית חולים רמב"ם. אם את גרה באזור את יכולה לפנות למחלקה הפסיכיאטרית. המפגשים מתקיימים אחר הצהריים.

מיכל שלום קבוצות טיפוליות מתקיימות במקומות רבים. כדאי להתעניין במרפאות הציבוריות באזור מגורייך. הן לא תמיד מתמקדות דווקא בחרדה ודיכאון אלא משתתפים בהם אנשים שונים כחלק מתהליך טיפולי או תמיכה. בברכה ד"ר אורן קפלן

לפני כשנה וחצי הייתי מצוברחת מהעבודה שבה עסקתי בשנה הזאת , גם אבא שלי לא עבד ולקחתי את זה מאוד קשה , כל יום הייתי בוכה על העבודה שלי ושלו והייתי בת 24.5 , עם השכלה גבוהה וחבר נהדר. יום אחד קמתי והכל בחיי נהרס. התבוננתי בבן זוג שלי שהייתי מטורפת עלוי ולא הבנתי מה אני מרגישה , הכל השתנה אצלי , לא רציתי לצאת מבית הוריי , רציתי למות. לא הייתי מסוגלת להתמודד עם שום דבר , הייתי אמורה להתחתן עם בן זוגי אך את זה גם נאלצתי לבטל , לא הייתי מסוגלת לעזוב את מקום העבודה שהיה לי בו כלכך רע , משום שהייתי צריכה כסף ולא היה לי כח להתמודד עם מקום חדש . התחלתי לצרוך כדורים שעזרו במשך חודש עד ששוב נכנסתי לחרדות ולחצים . היום אני מנסה להתמודד עם כל יום בפני עצמו . אני בלי כדוריםכבר מספר חודשים {הם גם לא עזרו ממש} , אני לא רוצה ליטול כדורים , אני סובלת בין שבוע דיכאון וייאוש וחוסר תקווה לבין שבוןע שהוא קצת יותר נחמד ופחות מייאש. אני מנסה להיות כמה שיותר בחברת אנשים כי להיות לבד מאוד מאוד מדכא. אני כבר לא יודעת מה לעשות . אני בין הייאוש הגדול לתקווה הקטנה . אני אשמח לקבל עצות.

ענת שלום נשמע שעברת תקופה קשה. כדאי לצאת המצב צריך כוחות נפשיים והיערכות מחדש, אבל צריך גם ליווי מתאים. התרופות עשויות לעזור אולם לדעתי את צריכה גם ליווי פסיכולוגי מסודר וקבוע בחודשים הקרובים עד שדברים יתייצבו. טוב שאת מנסה להיות בחברת אנשים, חשוב להימצא במסגרת תמיכתית של קרובים וחברים ולא להישאר לבד. תמהיל נכון של טיפול פסיכולוגי, תרופתי והתארגנות בסביבה הקרובה שלך עשוי לשפר את המצב בעתיד הקרוב. בברכה ד"ר אורן קפלן

הבת שלי מטופלת בקלונקס כבר כ- 10 שנים בשל ממצאים נאורולוגיים חיוביים. בנוסף, לפני מס' שנים , לאחר תאונת דרכים , הוחל טיפול בבונדורמין לשינה ומאז היא מכורה !!. אמרו לי שהגוף כבר "התרגל" ואין חשש . א. יתכן והיא בהריון (בשנות ה-30 לחייה) מה יהיה עליה או על העובר? ב. האם היא תצליח לעבור גמילה עצמאית?. את הקלונקס הובהר לי ע"י מנהל מחלקה נאורולוגית היא לא תוכל להפסיק. מה באמת נכון לעשות? אנא ענו לי בדחיפות. תודה מקרב לב.

משה שלום אני מציע לפנות לייעוץ אצל הפסיכיאטר המטפל וכן אצל יועץ גנטי. הכוונה ראשונית ניתן לקבל דרך הטלפון במרכז לייעוץ תרופתי באסף הרופא 08-9779309 בברכה ד"ר אורן קפלן

בעלי הוא בן אדם כריזמטי ומוערץ על ידי הסביבה. חבריו מעריצים אותו. כלפי הוא מאוד אלים מילולית. הוא מתפרץ עלי ותמיד מאיים בגט. אני כבר לא עונה לו ומחכה עד יעבור זעם. הוא גם מאוד אגרסיבי מילולית בלבד להוריו ואחיותיו. כולם מפחדים להסתבך איתו. הוא אבא נהדר שמשקיע המון אהבה וזמן בילדינו. אך כשהוא כועס עליהם הם מבוהלים עד מוות. לפעמים אני פוחדת שתגרם להם הפרעה נפשי. הם נצמדים אלי בבהלה ומשתנקים בבכי. הם בני 6 ו-10. אין מה לדבר איתו = הוא תמיד צודק. מעולם לא ביקש סליחה. שהוא כועס אישוניו גדלים ועיניו מתרחבות. לעולם לא יסכים ללכת לטיפול או לקבל תרופות. אני מעולם לא הצלחתי לשוחח איתו על הנושא וגם בני משפחתו לא הצליחו. מה לעשות לגבי הילדים?

שוש שלום מאחר והוא מסרב לקחת אחריות על העניין את נשארת עם החלטה לא פשוטה. האם את ממשיכה לחיות בצל האיום התמידי או לוקחת אחריות על הדברים ומנסה ליזום שינוי. משמעותו של שינוי אינה בהכרח עימות, אבל יש לקחת בחשבון שזו תוצאה אפשרית. אני חושב שכדאי שתקבלי ייעוץ והדרכה בנושא. תוכלי לפנות לאחד מארגוני הנשים, למשל לנעמ"ת, או לעו"ס בעיריה, או לייעוץ פסיכולוגי פרטי או בשירות הציבורי. יש לי הרגשה שלא תוכלי ליזום בכוחות עצמך את השינוי ואת זקוקה לליווי המקצועי. ככל שהזמן יעבור יהיה קשה יותר לעשות את השינוי והסבל לא יהיה קל יותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

דר' קפלן שלום האם תוכל להסביר לי מהם eustress לעומת distress, והאם יש להם שמות בעברית? אני מתרגמת העוסקת כרגע בתרגום מספר מאמרים בפסיכולוגיה, ולא הצלחתי למצוא הסברים ברורים על שני המונחים הללו. המאמר, כפי שכבר ניחשת וודאי, עוסק בנושא של דחק ולחץ. תודה, דורית

דורית סטרס הוא לחץ. זו התוצאה. האותיות הראשונות מסמנות את מקור הלחץ: dis מרמז על מתח שלילי: למשל, כתוצאה מפיטורין, מצב ביטחוני, בעיות במשפחה וכדומה. eu מרמז על מתח מסוג חיובי: מעבר לדירה חדשה, עבודה מרתקת, אתגר מעניין וכדומה. שני סוגי הלחץ מצטברים יחדיו ויוצרים השפעה נפשית וגופנית. בברכה ד"ר אורן קפלן

המון המון תודה

הייתי שמחה לשמוע תגובה לגבי פחד מהריון, רצון חזק להיות אמא אך פחד וחרדות מהשפעות ההריון על הגוף, ופחד להיות במצב שלא ניתן לצאת ממנו מתי שרוצים, פחד מלידה ומכך שאקלע לחוסר כוחות נפשיים ופיסיים

אורנית שלום אני לא חושב שיש פחד אחד מהריון. מדובר על תגובה אישית מאוד. ההריון וההורות מעוררים חששות מסוגים שונים ואכן מנית כמה מהם. זו אכן התמודדות מורכבת ובמידה ואת מרגישה קושי והתלבטות כדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי בין אם באופן אישי ובין אם בצורה זוגית. בברכה ד"ר אורן קפלן

הי זאת אני מפעם. לפעמים אני חושבת לעזוב את הטיפול שאני נמצאת בו, לא כי רע לי ,אלא כי פשוט כבר נמאס לי נמאס מהכל .ומהסתכלות מהצד זה כמו בזבוז ,כאילו בזבוז לדבר איתי לעזור לי.עכשיו זה נראה לי מוזר שמשהו שותף לרגשות שלי ועוזר לי לעומת העבר שעברתי הכל לבד בלי אף אחד, לקח קצת זמן אבל זה עבר. אני רוצה לדבר על נושאים שיותר נוגעים לי רגשית אבל אני לא מצליחה כי נורא קשה לי אפילו רק לזרוק מילה. אני מפחדת שיבוא לי התקף חרדה. למה? למה כל זה קורה לי?

עדי שלום אני מתאר לעצמי שתחושת הייאוש והבזבוז אינם מאפיינים רק את הטיפול אלא אולי את ההתמודדויות שאת צריכה לעבור בחיים בכלל. אולי ההשתקפות של זה בטיפול מעוררת רצון לעזוב אותו וכאילו דרך זה להשליך את הייאוש מחייך. אני מתאר לעצמי שבסופו של דבר ההתמודדות הינה בתוכך ולא במקום מסויים בחוץ. הקושי לבטא את מה שאת באמת רוצה הוא חלק מהתהליך הטיפולי שאת עוברת וחשוב שתביאי את הקשיים הללו לשיחות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לך ד"ר האם ממולץ לטפל בסכיזופרניה רק אצל פסיכיאטר או שאפשר לחשוב גם על טיפול פסיכלוגי שיכול לעזור אשמח לתשובה

משה שלום מה שחשוב הוא שיהיה ליווי לא רק תרופתי אלא גם בשיחות. אלו יכולות להתקיים עם פסיכיאטר, פסיכולוג, עובד סוציאלי או גורמים טיפוליים נוספים. בברכה ד"ר אורן קפלן

חבר טוב שלי, עובר ימים קשים, והוא נפתח בפני ושיתף אותי בזיכרונות העבר שעלו אצלו בתקופה האחרונה. הוא ביקש שלא אספר לאף אחד וגם לא אברר מה כדאי לעשות הוא נזכר בדברים שעבר בעבר, מה שעשו לו ומה הוא עשה אני לא יודע אם כדאי שהוא יפתח את זה בפני הנוגעים בדבר שאולי אצלם לא עלו הזיכרונת אני לא יודע מה היא ההשפעה עליו היום בעיקבות זה וגם לא אים האנשים הקשורים לכך סובלים הוא לא מוכן לשמוע על עזרה מקצועית אני לא מרגיש בנוח לא לעשות כלום ולתת לדברים להישאר כפי שהם אני מרגיש שהוא תמיד היה עצור והיה בו כאב ומצד שני גם אגרסיה שלא הבנתי והיום הכל מתבהר לי ואני חושש שזה הזמן לעשות עם זה משהו העניין הוא שאני לא יודע איך מעורבים כאן כמה אנשים קרובים. ואני מבין את הרצון שלו להכניס שוב הכל עמוק עמוק פנימה וגם אני בפני עצמי לא ממש יודע מה לחשוב ואיך לסדר לי את הדברים

מודאג שלום רב הנסתר על הנגלה, לא כתבת בצורה ישירה במה דברים אמורים. השאלה מה אתה יכול לעשות מעבר להושטת יד ו"להיות שם" עבורו כעת. אם הוא מסרב לקבל עזרה מקצועית לא תוכל לקחת על עצמך את העיבוד הנפשי שהוא צריך לעשות. עצם היותך חברו הטוב בעת משבר חשוב מאוד. אל תיקח על עצמך אחריות לדברים שאינם בשליטתך. אולי בשלב מאוחר יותר הוא יוכל לפנות בכל זאת לקבל טיפול. אני מצרף קישור לשיטה פסיכולוגית חדשנית, EMDR, שמטרתה התמודדות עם זכרונות שעולים מתוך טראומות והתמודדויות עבר. http://www.psychologia.co.il/emdr.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על התגובה ואם הוא לא רק הקורבן? ואחרי שהיה קורבן, הפך אחרים לקרבן? מה אז? האם צריך לחכות עד שאם וביכלל הוא ירצה לגעת ולפתוח את הדברים האם ישנה חשיבות לכך או שאפשר לעזוב אותם כפי שהם?

אני מאד מבינה את התשובות של להמשיך הלאה לכתוב את הדברים ולזרוק וכו. אבל עמוק בפנים כפי שציינה טובי זה לא עובר. כל זיכרון מעלה כאב, ונטחן מחדש, ואם אני רוצה לסיים פרק זה בחיי , המטפלת היא היחידה שיכולה לעזור בזה. מלבד זאת, המטפלת הספציפית הנ"ל נחשבת לטובות במקצוע והמחשבה שעולה אם היא יכלה לפגוע בי בצורה כזאת אין בי שום רצון ויכולת לפנות למטפל אחר. הנזק הכי גדול של מצב זה הוא איבוד האמון בתחום. אין נזק חמור יותר מפגיעה של אדם שכביכול היה אמור לעזור למטופל.

מאי, גם המטפל הטוב בעולם יכול לטעות! אלא אם את מטופלת אצל משהו לא אנושי... (?) ככה שזו תהיה שגיאה להסיק מסקנות נמהרות על-סמך נסיון עם מטפלת אחת; מניסיון. אני מבינה את החוויה של משהו לא גמור. אי-אפשר "פשוט" להמשיך הלאה. אני חושבת שמגיע לך לסיים את הטיפול הזה בצורה נכונה ונאותה. חשבת על האפשרות של לכתוב לה מכתב ולשלוח לה אותו?

מאי שלום ככל שאת כותבת יותר נראה שאת רוצה וזקוקה לדיאלוג עם המטפלת שלך. נסי ליצור את הקשר בין אם בכתב או בטלפון וקבעי פגישה. אני מקווה שהדברים יסתדרו עבורך, גם אם ההחלטה תהיה לסיים את הקשר בסופו של דבר. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר קפלן אני רוצה לציין שכבר חוויתי טיפולים כושלים בעבר. הייתי מטופלת אצל 5 פסיכולוגים. לכן חיפשתי מישהי טובה וחשבתי שכעת אני במקום הנכון אך התבדתי ולכן יש לי תחושה שהתחום הזה פרוץ ולפסיכולוגים יש את כל הזכות לעשות כרצונם. ותמיד למצוא צידוק שמדובר בטובת המטופל. כמו כן אני יצרתי קשר עם המטפלת , קשר טלפוני אך היא אינה מוכנה לנהל עימי שיחת הבהרה מפני שלטענתה מה שהיה בינינו לא היה טיפול ולכן אין טעם בשיחת סיכום. שיחת הבהרה אולי תיעשה באיזשהו שלב מאוחר יותר. נראה כאילו היא לקחה על עצמה להתעלל בי ולפגוע בי עד כמה שניתן. ולא ברור לי מהיכן נובע רוע לב כזה ולמה.

תודה לך ענת אין בכוונתי לוותר לה, אבל עברו כבר חודשיים וחצי. התקשרתי אליה השבוע היא הייתה בין פגישות- יש לה הפסקה של עשר דקות היא הקשיבה לי, ביקשתי שיחת סיכום היא לא נראתה נלהבת , היא אמרה שלא בשלב זה. בדיוק הגיע המטופל הבא והיא נאלצה להפסיק את השיחה כך ששום דבר לא נסגר בינינו. מאד קשה להשיג אותה מפני שעליה לסיים את השיחה מסיבה זו או אחרת. אני מאד מחוזקת היום מבחינה נפשית אך הפגיעה והשאלות שיש לי לא נותנות לי מנוח. אני אדם שמאד קשה לו עם דחיה ונטישה ואני לא מוצאת הסבר מניח את הדעת להתנהגות זו שלה. מפני שכל מה שאני עשיתי נבעו מבעיותיי. אני אדם אם היגיון בריא, אדם משכיל ולכן אינני מוכנה לעבור לסדר היום כשאני יודעת שהצדק עימי. יש פה עניין עקרוני.

תנסי לשלוח לה מכתב שמסביר את העמדה שלך. היא תוכל לקרוא אותו בזמנה החופשי, בלי לחץ של זמן. וטיפ בנושא הזה: אל תכתבי לה שאת צודקת והיא לא - זה רק יגביר את ההתנגדות שלה. תנסי להסביר לה, בפשטות, איך את מרגישה ושחסרה לך פגישת סיום מסודרת.

הי לדעתי חבל לך על הזמן להיפגש איתה תכתבי כל מה שיש לך כמכתב, ואחכ תזרקי אותו לפח ככה גם תשתחררי וגם תחסכי את הטירדה הכרוכה בלהגיע עליה זה ממילא לא ייתן לך כלום חוץ מאשר תלבי עוד יותר את הכעס ממילא לא תצאי רגועה משם אז תגידי לה, והיא תענה וכו'. עדיף לך לשפוך הכל על הכתב ולזרוק. חבל על הבול. נילי.

מאי שלום קראתי את כל ההודעות הקודמות והנוכחיות ואני מתלבט מה להמליץ לך. תחושת הבטן שלי דומה קצת לתגובתה האחרונה של נילי שקצת חבל על הזמן להשקיע כל כך הרבה אנרגיה במשהו שנראה משובש לחלוטין. אני לא חושב שממש משנה מי "אשם" במה שקרה, זה בוודאי איזושהי אינטראקציה ביניכן במינון כזה או אחר, אבל כעת השאלה איך ממשיכים קדימה. את זקוקה כעת לטיפול טוב שיקדם אותך. אני לא בטוח שחזרתך לטיפול הקודם הוא הדבר שאכן יחזק אותך כעת. אני רוצה להדגיש שאין ספק, שאם היית מצליחה לחזור אל המטפלת הקודמת, "להשלים" איתה, ולהמשיך מאותו מקום שהפסקתן למקום אחר וטוב יותר, זה הפתרון האידיאלי. היא כבר מכירה אותך ואת אותה והאפשרות לתיקון היא בדיוק מה שאת צריכה כעת. הבעיה שכדי ליצור תמונה אידאלית כזו צריך השקעה מצידך ונכונות מצידה. רק את מכירה את התמונה האמיתית ולא אף אחד מאיתנו שקוראים את הודעותיך. תצטרכי להגיע להחלטה מה את עושה, האם ממשיכה להילחם על הקשר איתה או להחליט לשים סוף לקשר ההוא ולהתחיל תהליך אחר עם פסיכולוג/ית חדש/ה, ממקום שבו את אולי גם חכמה ומנוסה יותר. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

היי אל תוותרי, זה מסוג הדברים שאתה עלול לטחון אותם אח"כ שנים. ועם כל הכבוד, היא ממש לא מקצועית הפסיכולוגית שלך אם היא לא מתעלה על עצמה כחודשיים וחצי מאז ולא מאפשרת לך לפחות שיחה אחת של בירור כל הנקודות המכאיבות שדיברת עליהן. אני במקומך הייתי כותבת לה מכתב רציני ומנוסח היטב, שבו את מפרטת בדיוק את מה שכתבת בהודעות שלך כאן. את העובדה שידעת שחצית גבולות, שהתפרצת עליה וכ.... שאת מודעת לבעייתיות של הקשר שלכן ושל אי הנוחות שניגרמה לה בעקבותו, ומצד שני כרגע המצב הוא שאת סובלת מהנתק הזה סבל קשה מנשוא, וכל שאת צריכה כרגע היא התייחסות שלה אלייך ,אולי אחרונה אבל התייחסות מסודרת בצורת פגישה של ליבון הדברים. בפגישה הזו תחליטו שאולי כדאי להמשיך חזקים יותר מכאן או להפסיק וללכת לאיש מקצוע אחר.אבל שאת באמת באמת חייבת את השיחה הזו איתה. את המכתב אני הייתי שולחת לה עם שליח לקליניקה בלבד בשעות הפעילות שלה, או בדואר רשום בלי איום על הפרטיות שלה ועל סדר היום שלה. עיצה קטנה, למרות שלכל מטבע שני צדדים ,בעיניי משהו שם מצידה של הפסיכולוגית לא מקצועי לחלוטין ולא חשוב מה היה הרקע לניתוק המוחלט . ובכל זאת אם את מנסה לשכנע אותה להיפגש איתך, עזבי את העניין ש" הצדק עמי" ושיש פה " עניין עקרוני" . יש פה מעל לתחושת חוסר הצדק עניין אישי ובשביל לשכנע אותה להיפגש איתך את צריכה לשכנע אותה ברמה האישית ותו לאו. בהצלחה טובי

ואני חוזרת ואומרת לך מנסיון, שאת מפגישה כזאת עלולה לצאת עוד יותר רע. אין לך הרבה מה להרוויח. כי לשחרר את זה את יכולה כאמור על דף. וזו שיטה ידועה. אני לא רואה מה תרוויחי. זה רק ילבה בך את הכעס.

שלום, בעייתי כזאת, אני סובלת מהרבה חרדות, שמשהו פיסי יקרה לי. אני חיה חיים "נורמליים" לומדת(בהיקף מצומצם מאוד ), עובדת, מתפקדת לכאורה. אבל אני לא חיה חיים משוחררים, כל הזמן צריכה להיות בשליטה, לעיתים קרובות החרדה ממשהו מסוים (חשיבה כפייתית) יכולה להוביל לאפיזודה דיכאונית. אני מתגוררת אצל משפחתי, שיש בה הרבה התעללות נפשית כלפי, כרגע במיוחד מצד אימי - התפרצויות זעם מצידה שמופנות אליי, קללות, התערבות בוטה והרסנית בחיי שמשפיעה עליי בצורה קשה מחלחלת לנפשי ומרעילה את נשמתי. התחושה היא מצב של מלכוד, אני מפחדת לשנות את חיי באמת, לקחת עמדה אקטיבית. החיים שלי בהילוך איטי, התנהגות כפייתית, הרס עצמי, המון עליות וירידות, דיכאונות, וחזרה תמיד לאותה נק'. נקלעתי לחובות מכיוון שאני נוהגת לפצות את עצמי בצורה חומרית והתנהגות אימפולסיבית. אני חיה במעגל אימים, של פחד וצורך של 24 שעות ביממה בשליטה, כשאני מרגישה שאני מאבדת שליטה הכל מתערפל לי, אני לא מכירה את עצמי ולא יכולה להרגיש שלווה ובהירות. אני בטיפול פסיכואנליטי למעלה משנה וחצי, אני בוטחת בפסיכולאנליטקאית אבל לעיתים קרובות אני חווה תסכול בקשר הזה כמו בשאר הקשרים הבינאישיים, שכמעט ואין לי כאלה. הטיפול מספק תמיכה לעיתים אך לא מקדם אותי. מעולם לא היה לי חבר רציני, לא ממש רציתי, קשרים גורמים לי להרגיש תסכול וריחוק מעצמי וטומעים בי חוסר שקט ואי נוחות. אני שואפת להיות לבד, בדירה משלי, מוגנת. אבל זה נראה כרגע כמו חלום מאוד מרוחק לאור הנסיבות. ניסיתי טיפול תרופתי, אבל התחושה הייתה שהגוף שלי דחה את זה, שלל תופעות לוואי והקצנה של החרדות. העמדות, התפיסות שלי והתחושות חזקות והתרופות אינן מסוגלות לעבור את המחסומים האלה. אשמח לשמוע את תגובותך. תודה קארין

השאלה אם ניסיתי תרופה אחת, ועשית הכללה כי מובן שזה לא אומר שאם תרופה אחת לא עבדה, יש לשלול לגמרי את הדרך. יש הרי ככ הרבה סוגים של תרופות. המשפט הזה ש התרופות לא עוברות את המחסומים של התחושות התפיסות וכו', נראה לי שאינו יכול להיות נכון. התרופות עובדות, זהו מן טיעון לכאורה הגיוני כזה, שלא עומד במבחן המציאות. תמיד אפשר לעלות מינון, אם הפסקת בשלב תופעות הלוואי אז אפילו לא הגעת למינון תראפוייטי התרופות עובדות, צריך למצוא את התרופה והמינון הנכון אולי אז תוכלי להגיע למצב שיאפשר לך לצאת מן הבית, ולהתחיל לראות אור.

קארין שלום נשמע שאת מתמודדת עם מצב מורכב ופתרונות במצבים כאלו אינם מהירים. אני לא חושב שיש דרכי קיצור, וזה שהדרך ארוכה אין זה אומר שהיא מבוי סתום. אני מבין שהמגורים ליד אימך הם כורח המציאות כעת, אבל ברור שהם אינם המצב האידיאלי עבורך. את כנראה צריכה להתרחק מעט מהבית ולבנות לעצמך עולם עצמאי יותר. הבעיה כמובן היא מעגלית כי אם היה לך כוחות לעשות את זה, כל המצב היה שונה מלכתחילה. אני מציע לך להמשיך להשקיע בטיפול שאת עוברת. טוב שיש לך פסיכולוגית שאת בוטחת בה. חשוב שתביאי את התחושות שאת מבטאת כאן גם לטיפול ואני מקווה שעם הזמן תמצאי את הדרך לצאת מתוך המבוי סתום אותו את חווה כעת. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני לא ממש בדכאון, בסה"כ החיים בסדר יש לי משפחה אוהבת ותומכת, הלימודים בסדר, אבל יש לי תחושה אפרורית ,אני נמצאת בקשר לא מחייב עם מישהו כבר יותר מ5 שנים, אני אוהבת אותו כחבר אבל לא כאהבה רצינית ואני מרגישה שאני לא רוצה לאבד אותו כידיד אבל אני מודעת לעובדה שזה ממש לא טוב לי סוג קשר כזה, מעבר לזה יש לי בעיית השמנה התחלתי דיאטה לפני למעלה מחצי שנה, ירדתי ל א ט ופתאום נגמרה לי המוטיבציה, אין לי כח להתאמץ, אני תקועה ואין לי דרך לצאת מזה, אני מרגישה שהבטחון העצמי שלי נמוך, למרות שחיצונית אני ממש לא מראה את זה, אני קצת בודדה... בא לי לדבר עם מישהו פסיכולוג יהיה יקר עבורי... אולי יש למישהו עצה?

יעל, נכון שטיפול יכול להיות יקר, אבל בשביל זה יש לך את האפשרות לפנות לטיפול דרך קופ"ח או לפנות למרפאה לבריאות הנפש הקרובה אלייך (טיפול חינם). אם את "סתם" רוצה לדבר ולחלוק דברים, את יכולה להיכנס לפורום "תמיכה הדדית"; שם תוכלי לכתוב מה שבא לך ולקבל תגובות ממשתתפים אחרים. תוכלי לייעץ ולהתייעץ. בכל דיאטה שהיא מגיע שלב של עצירה. זה נורמלי, וצריך להתמשיך כרגיל - אחרי זמן מה את תמשיכי לרדת במשקל. אגב - לאט זה בריא ובטוח. HERA.

יעל שלום כפי שהרה אמרה יש אפשרות לפנות לטיפול גם דרך השירות הציבורי. מכלול הדברים שאת מתארת מצביע על צומת דרכים משמעותית שבה את נמצאת. יתכן שהדכדוך אותו את מרגישה קשור לצומת הדרכים הזו ולתחושתך שאת קצת תקועה בה, וזמן לא מבוטל. את רוצה לעשות שינויים בחייך אבל קופאת מעצם המחשבה על השינוי הזה. לא משנה איזו דרך תבחרי לצאת מהקפאון, אבל חשוב שתקחי את החיים שלך בידיים ותובילי אותם למקום אותו תבחרי. עצם העובדה שאת יכולה להפוך לאקטיבית תאפשר לך גם לפזר את האפרוריות. לדעתי טוב לעשות את התהליך הזה בטיפול פסיכולוגי, אבל בוודאי התייעצות עם אנשים קרובים ואפילו פורומים באינטרנט וקבוצות תמיכה עשויים לעזור ולתת רעיונות וכח. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

יש ספר שנקרא "סערת הנפש" של ד"ר יורם יובל. ובפרק הראשון הוא מביא את הסיפור של פציינטית שלו שגם סובלת מבעיה כזאת והוא מסביר איך עבר איתה את הטיפול עד שדי הוציא אותה מהמצב. אני אישית, גם חשה לא ממש מאושרת ויש לי הכל. ועל זה הפרק הראשון מדבר. והוא נותן איזה שהיא פרספקטיבה איך לנסות לחפור בתוכך ואולי לגלות (אם יש לך כשרון לכך) את מקור הבעיה שלך. שווה לנסות - לכי לספרייה ואולי זה ייתן לך משהוא. שווה.

שלום לכולם תודה רבה על כל העצות , אני אנסה לקרוא את הספר שדנה המליצה עליו, אולי זה באמת צומת דרכים, אבל אני חושבת שבאיזה שהוא מקום אני מצפה לשינוי, לגאולה מהשגרה, אני לא יודעת אם זה נורמלי שבגיל 24 כמעט, אני עוד לא שלמה עם עצמי, ואני עוד לא כל כך יודעת מה אני רוצה להיות? יותר נכון מי?. וגם אם יש לי שאיפה הבעיה שאני מרגישה שאין לי מספיק כח רצון לשנות... האמת שגם המחשבה על טיפול מביכה אותי.....

שלום ביתי היום בת 9 כיתה ד. הבנת הנקרא אצלה גרועה.היא איננה רצה ללשבת ללמוד ביחד איתי.קבעתי עם המורה שהילדה תשב איתי בבית שנקרא והיא תבוא למורה ותראה כתיבת פיסקה ומשפטי מפתח בסיפור למורה.זה לקח בידיוק פעם אחת.אחר כך כבר לא רצתה ללמוד ולעשות שום דבר.שיעורי הבית של המורה היא תשב ותעשה.אך שאני אשב ואלמד אותה או התקן אותה אושנמלא יחד חוברות ונקרא תורה זה היא לא רוצה כל פעם היא דוחה אותי.מחר ומחר ושום דבר לא נעשה. כיום אני גם לא עובדת כך שאני יכולה לשבת איתה יותר. כשהיתה בכיתה א-ג אמרו להם המורים לא לשבת עם ההורים לא לתקן שגיאות .ולכן הילדה לא רצתה לשבת איתי.עכשיו המורה אומרת לשבת עם ההורים זה עוזר יום ולא יותר. מה עלי לעשות? המצב יכול ללכת ולהחריף אם לא נתקן את הבנת הנקרא שהוא פתח לכל דבר. עלי לצין שלביתי יש ראש ותפיסה לדעתי. מחכה לתשובה דחופה תודה מלכה

היי מלכה, הלכתם לאיבחון של אגודת ניצן? אולי אפשר עדיין לעזור לה בהבנת הנקרא. עדי

מלכה שלום הלמידה אינה רק דבר טכני והיא מושפעת גם מגורמים רגשיים, בעיקר על רקע הסטוריה של כשלונות או התמודדויות קשות בבית הספר. אני מציע לך לפנות לפסיכולוג/ית ביה"ס של הילדה ולקבל ממנה ייעוץ כיצד לנהוג. את יכולה לפנות ישירות בטלפון דרך השירות הפסיכולוגי של העיריה ולבקש לשוחח עם הפסיכולוג האחראי על ביה"ס של הילדה, או לחליפין, דרך המורה או יועצת ביה"ס. בברכה ד"ר אורן קפלן

...

מהן שיטות הטיפול בהפרעה זאת( ברור לי שמדובר בטיפול פסיכולוגי , אךמהן שיטות הטיפול?) בתודה מראש לHERA על ההסבר המפורט

שיר, תודה :-) את מתכוונת לאיזה מטפל מומלץ ללכת (מבחינת שיטת עבודה)? לדעתי טיפול קצר מועד לא יעיל במקרה של הפרעה נרקסיסטית, מכיוון שזו הפרעה עם שורשים עמוקים, וצריך זמן בשביל להגיע אליהם. ייתכן ואני טועה, אבל לדעתי פסיכולוג קליני הינו איש המקצוע המתאים. הטיפול הוא פסיכודינמי לטווח ארוך (ללא הגבלת זמן). בהצלחה.

שיר שלום המלצתה של הרה נראית גם לי נכונה. אין שיטה ספציפית לטיפול בהפרעה נרקיסיסטית, הגישה הפסיכולוגית הדינמית נראית לי מתאימה. במידה ותרצי לקרוא יותר רצ"ב קישור למאמר קצר על הטיפול הדינמי: http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

בזמן האחרון אני מרגישה בדידות, חברים התרחקו ממני ואני רוב הזמן לבד חוץ מהזמן בו אני עובדת. בעבודה אני מלאת חיים ,מרץ ושמחה אך כאשר אני חוזרת הביתה הבדידות ותחושת העצב חוזרת, אני בוכה הרבה גם עקב מקרה טרגי שקרה לי לא מזמן ,אין לי עם מי לדבר,לבלות , אני רואה טלוויזיה , עושה ספורט בחדר כושר, אבל נתקפת בהתקפי אכילה בעיקר בשעות הלילה, שבהן תחושת הבדידות מעצימה. אני נראת טוב, צעירה (22) ומשדרת אושר אף לא יכול להבחין בעצם בעצב ובבדידות האיומה שלי, אני לא יודעת מה לעשות, אני מרגישה שאני פשוט "משתגעת", לפני כמה זמן אפילו חתכתי את עצמי , כי היה לי כל כך רע ולא היה לי את מי לשתף, כולם פשוט התרחקו ממני ונשארתי ללא חברים. אני ממשיכה בחיי אך רע לי כל כך, אני אוהבת לבלות ולהנות אבל כבר אין לי עם מי, יש לי כל כך תאווה לחיים, אבל אין לי עם מי לשתף אותה, אני פשוט לא יודעת כבר איך להמשיך.... אני פוחדת שאפילו שבעבודה כבר לא אהנה והכנס לדיכאון והעזוב (כבר קרה לי בעבר), אני כל הזמן בחדרי או אוכלת, מה שגם יגרום לי להשמין ויהיה לי יותר רע מזה... מה הפיתרון לבדידות?

אולי תמצאי לך אהבה? ואז גם לא תהיי לבדך בבית.

נראה לי שהמקרה חמור, כיון שאת כותבת שאפילו חתכת את עצמך. פני באופן דחוף לטיפול פסיכולוגי

מעיין שלום המיקוד של הדברים הוא לכאורה בחוץ. את לבד ואין לך עם מי למממש את תאוותך לחיים. לפעמים החוויה הנפשית מבלבלת ויוצרת מעגל קסמים שבו משהו בחוץ לא מאפשר אושר פנימי, אבל אותו מקום פנימי לא מאפשר לצאת החוצה באופן שבאמת מאפשר מימוש. הדיכאון שאת מרגישה הוא פנימי ואולי כדאי לגעת בו באופן ישיר ולא להישאר רק עם המשאלה שמשהו חיצוני יקרה והכל יפתר. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי בגישה דינמית. זו אינו תהליך קצר בהכרח, אבל אני חושב שהוא עשוי לעזור לך, הן בהתארגנות המיידית כעת, ובמיוחד ליצירת שינוי מעמיק לטווח הארוך. תוכלי לקרוא מעט על הגישה הדינמית בקישור הבא: http://www.psychologia.co.il/dynamic1a.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

מעיין היקרה, אני מאוד מזדהה עם רגשותיך. אני עברתי ועוברת תקופה מאוד דומה לשלך. התקפי אכילה אין לי וגם לא חתכתי את עצמי. אבל הבדידות הזו שאת מדברת עליה היא גם משהו שאני חווה כבר תקופה לא קצרה. גם אני חוזרת לבית ריק וגם אצלי לבלות עם חברים זה ממש לא כמו פעם. ופגושים אותם פעם בשבועיים במקרה הטוב. אני חושבת שאת צריכה להבין שאי אפשר לצפות שחברים יהיו שם תמיד כשאנחנו צריכים ולכן צריך ללמוד גם להיות לבד. יש תקופות בחיים,שמה לעשות לא ממש בחרנו להיות בהם אם זה המצב החברתי,הכלכלי, הזוגיות וכדומה. אבל כדי שזה ישתפר ושבכל זאת נצליח להנות מהחיים אנחנו צריכים להיות שם גם בישביל עצמנו אם זה חוגים, קריאה טיולים בחיק הטבע ודברים שאנחנו אוהבים ויכולים לעשות גם לבד ולהנות לא פחות.צריך להנות מהדברים הקטנים והפשוטים בחיים כמו אוכל, טבע, שקיעה זריחה הרי אלה הרבה יותר חזקים מכל דבר בחיים שלנו ואנחנו שוכחים להנות מהם. אינני חושבת שגרוים חיצונים יפתרו את הבעיה בטוווח הארוך כי חברים באים והולכים כמו גם חבר וכמו שנאמר "אם אין אני לי מי לי "אולי את צריכה לעשות שינוי בחייך. אולי צריך לשנות מקום עבודה כך שתהיה אולי חברה יותר צעירה ותוכלי להכיר חברים חדשים ואולי דברים אחרים שאת צריכה לשנות ואולי להעשיר את עצמך בלימודים,חוגים... בתור התחלה זו צריכה להיות הגישה שלך, במקום להשלים עם הדברים תנסי לחשוב מה יגרו ם לך יותר אושר וכיף עם עצמך ותעשי אותם,חבל על כל יום שאת מעבירה בתחושות כאלה. אני יודעת שזה תהליך ארוך וגם אני בו, אבל אני נלחמת ומנסה למצוא את הדברים שעושים לי טוב ויש כאלה. אם זה מעודד אותך, אני למשל שיניתי מקום עבודה, לא שעכשיו כ"כ יותר טוב לי אבל זה שינוי. אני התחלתי לרקוד, עזבתי את הלימודים כי הם תיסכלו אותי ולא נהנתי מהמסגרת ומהלימודים עצמם. עם חברים הבנתי שזה עניין של תקופה ווואלה גם להם יש חיים ואני לא יכולה לצפות שהם יעמדו דום כל פעם שבא לי לראות אותם, הרי בסופו של דבר ניפגש ונבלה גם אם זה במתכונת מצומצמת. מי יודע מה יקרה לנו מחר, אולי נפגוש אז משהו מעניין שיכניס אוירה אופטימית לחיינו. חבל על כל דקה, שעה ויום שאנחנו מבזבזים בלחשוב כמה שרע לנו, הרי החיים כ"כ קצרים ומלאי הפתעות. שוב אני אומרת, אני מבינה איך את מרגישה ומותר גם להרגיש רע לפעמים אבל חשוב גם לקחת את הדברים בפרופורציה! אני מקווה שהצלחתי אפילו במעט לתת לך להרגיש שלא הכל סופני והכל בר שינוי ותלוי בך. אל תשכחי את הרצונות והחלומות שלך וממשי אותם אפילו במעט ותלמדי להצביע על דברים שמפריעים לך ולשנות אותם. כולי תקווה שדברי עזרו ויעזרו לך בעתיד. בהצלחה.

יש לי מנהג שבו אני נוהגת לתלוש שערות מהראש. רציתי לדעת האם זה קשור למצב נפשי שבו אני צריכה טיפול?

חמודה ברוכה הבאה לעולם ההפרעות הנפשיות. זה לא נורא כל כך: הנה מידע: טריכוטילומניה (Trichotillomania) - המאפיין עיקרי של הפרעה זו הוא דחף בלתי נשלט לתלוש את שיער הראש. האדם הסובל מהפרעה זו חש מתח גובר לפני שהוא מתחיל בפעילות זו, והקלה וסיפוק עם ביצוע תלישת השיער. ולהרחבה: http://www.infomed.co.il/questions/q_012101_7.htm ועוד אחד חשוב: http://www.geocities.com/naamaled/ ועכשיו להרים טלפון לפסיכיאטר. רק טוב.

פסיכאטר??? לא בשבילי אפשר לפתור הכל ללא תרופות.כי הכל בראש לא? חוץ מזה שאני תולשת שערות מתוך שיעמום. תודה על העזרה בכל זאת

ליאור שלום תלישת שיער היא סוג של התנהגות כפייתית (קומפולסיבית) ועלולה להיות עקשנית למדי. היא דומה לכסיסת ציפורניים אבל בד"כ חריפה יותר וגורמת לסבל רב יותר. הבסיס או המקור הנפוץ לבעייה הוא סוג של חרדה ולחץ, ובהמשך פשוט כוחו של הרגל. פעמים רבות הנטייה התחילה בגיל צעיר. הטיפול השכיח מתמקד בשלושה תחומים: טיפול פסיכולוגי התנהגותי/קוגניטיבי (ניתן גם לשלב היפנוזה) בניסיון להתמודד עם התופעה ברמה המיידית, טיפול פסיכולוגי דינמי שאינו יעיל בד"כ להפסקת התלישה בטווח הקצר אך יכול לעזור לטפל בתשתית הנפשית שעומדת מתחת לבעיה במקרים רבים, וטיפול תרופתי, בד"כ בתרופות נוגדות חרדה או דיכאון. היכולת להפסיק תלויה בין היתר גם במוטיבציה והנכונות להתמסר לטיפול. ראיתי שקצת נבהלת מהתשובה הקודמת שקיבלת כיוון שתייגה אותך בתוך משפחת ההפרעות הנפשיות. אני מציע לא להיכנס לחשיבה סטראוטיפית בעניין. אם הבעיה מטרידה אותך גשי לטיפול. אם זה לא פוגע באיכות החיים הניחי לזה או המתיני לזמן שזה יהיה יותר מתאים עבורך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר קפלן. אני נמצאת באמצע שנות העשרים לחיי. לאחרונה נפתחו אצלי דברים קשים מהילדות, הקשורים להתעללות מינית. אני מנסה להתמודד עם הדברים עד כמה שאני יכולה, אבל זה מאוד קשה, גם בגלל הנושא הרגיש וגם בגלל שאף אחד לא יודע מה עובר עלי - לא סיפרתי על כך לאף אחד. חשבתי ללכת לטיפול, אבל אני לא יודעת למי לפנות, ואיזה טיפול "מתאים" לי...אודה לך אם תוכל להמליץ לי איזה טיפול אני צריכה... תודה שירה

עם עוד בנות שהיו במצבך: הנה כאן בוואלה: http://community.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=f/index&forum_id=1136&cat_id=511 כנסי לפורומים בתפוז. בקשי ליווי ,במיוחד אם את מתכננת צעד דרסטי כלשהו. תזהרי !!! יש שם רבנים בחוץ. וקר מאוד בגללם ואת לא רוצה להיפגע פעמיים.

שירה שלום אני חושב שפניה לטיפול בהחלט נחוצה בשלב שבו את נמצאת. במקביל כדאי להיעזר בסביבה תומכת בכל מסגרת שמתאימה לך, בין אם קווי מצוקה, קבוצות תמיכה ופורומים באינטרנט. הטיפול שאני ממליץ הוא בשיטת EMDR שנועדה במקורה לטיפול באנשים שעברו טראומה. תוכלי לקרוא מעט בקישור הבא: http://www.psychologia.co.il/emdr.htm יש אפשרות לשלב גם היפנוזה. בכל מקרה, כל אלו הם כלים אשר יכולים להשתלב בכל גישה פסיכולוגית שהיא. מה שחשוב הוא למצוא פסיכולוג או פסיכולוגית שעימם תרגישי נוח ותוכלי לקחת את הזמן לעבד את מה שקרה, להתמודד לאט לאט עם זכרונות העבר, התרחשויות ההווה והתמודדויות בעתיד. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי, שמי אריאל ,אני בן 25 ומטופל זה חודשיים אצל פסיכולוג אחת לשבוע. אני משלם כ-250ש"ח לכל פגישה ,מחיר שהוא סביר לחלוטין לפי בירורים שעשיתי,אך עדיין המחיר יקר לי מדיי,אני סטודנט ואם הדבר היה תלוי בי הייתי הולך אליו גם פעמיים בשבוע מה שהיה גורם לטיפול להיות אפקטיבי בהרבה.שאלתי היא האם מקובל לדבר עם פסיכולוג על המחיר מכיוון שאני מרגיש שאיני יכול לעמוד בתשלום מהסוג הזה ואני אאלץ לשנות את התדירות לאחת לשבועיים מה שיפגע מאוד באיכות הטיפול. תודה. אריאל

אריאל שלום כדאי בכל מקרה להעלות את הנושא ולשמוע מה הפסיכולוג שלך חושב או מציע. הנושא משמעותי הן ברמה הפרקטית לגבי המשך הטיפול והן לגבי תחושותיך בתוך הטיפול שגם להם מקום משמעותי בתוך התהליך. בברכה ד"ר אורן קפלן

באופן יחסי הפסיכולוג שלך הוא זול אבל מעשית אני ממליץ להגביל מראש את הטיפול במס' הפגישות אם יש בעיה כלכלית. אם עברת איתו 8-10 פגישות אז אתה יכול להגיד לו עוד כמה פגישות אתה יכול כלכלית להרשות לעצמך. אולי עוד 10 ואולי עוד 50 אבל זאת האפשרות המועדפת לדעתי. יכול להיות שתיהיה לכך השפעה על שיטת הטיפול שלו בך וכדאי לבדוק איתו את העניין. טיפול פעם בשבועיים בד"כ לא מומלץ.

שלום רב, אני בן 19 , ויש לי בעיה שנמשכת כבר מספר שנים. אני הומו, ויש לי חבר שהוא גם הומו , לא בן זוג, אלא חבר טוב מהבית ספר. אנחנו מכירים כבר 4 שנים ואני מאוהב ונמשך אליו מאוד דבר המשפיע מאוד על החברות ביננו מפאת הקינאה הקשה שיש לי כלפיו ומכך שאיני יכול לפרגן על שום דבר שהוא עושה או על שום קשר שיש לו. איני יודע מה לעשות, ואני כמעט בטוח שאם אספר לו אנחנו לא נוכל להמשיך בקשר כי הרגשות אינם הדדים ואני לא רוצה לאבד אותו כחבר. אודה לך על עצתך ועזרתך עד כמה שתוכל. בתודה מראש אלון

אלון שלום קשר לא הדדי יוצר תמיד מורכבות. קודם כל חשוב שתברר עם עצמך האם באמת הקשר אינו הדדי כפי שאתה סבור, ואם אכן זה כך, מה מביא אותך להמשיך בהשקעה רגשית כה רבה באדם שאינו מחזיר לך אהבה במשך שנים. אתה צריך לוותר על משהו, וכנראה שקשה לך באמת לוותר. אם תשתף אותו אתה עלול לאבד אותו, ואם תוותר על אהבתו ותנסה לפתח קשר עם מישהו אחר, גם בכך יש שינוי או הפסד שאתה לא שלם עימו. במידה ואתה מרגיש שהמצב הקיים פוגע באיכות החיים שלך כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי. אני חושב שאת העבודה תצטרך לעשות קודם כל עם עצמך, ולאחר מכן תוכל לחשוב כיצד והאם לשתף מישהו מבחוץ בעניין. בברכה ד"ר אורן קפלן

ףלח ץיקה עודמ אמא םילעה םירשונ המל םלועה בבוס הז דציכ אמא םידלי םידלונ ךיא תומחלמ שי הז עודמ אמא םדא ינב םיבר המל םיהולא קתוש עודמ אמא םדעב רצוע אלו אמא וה ,אמא קזח יניקבח דרפנ אל םלועלו לכמ יתבהא ןה ךתוא אמא דע אוה ךל רישה אמא אמא וה אמא קזח יניקבח דרפנ אל םלועלו לכמ יתבהא ןה ךתוא אמא דע אוה ךל רישה אמא לכמ יתבהא ןה ךתוא אמא תורצ יתמרג םא םג רישב הפ ןכ לע ייתוכרב ילבק תודות יפלא ףלאו אמא וה ,אמא קזח יניקבח דרפנ אל םלועלו לכמ יתבהא ןה ךתוא ,אמא דע אוה ךל ריש אמא

הייתי מטופלת אצל פסיכולוגית כ-5 שנים. אני עם הפרעת אישיות גבולית. ונוצרה בעיה של תלות במטפלת וחוסר גבולות. המטפלת השאירה לי הודעה טלפונית שסיימנו את הטיפול באחת מהתפרצויות שלי ואי שמירה על הגבולות. עליי לציין שהיא הזהירה אותי אך לא ממש קלטתי. אני מאד מתקשה בלעדיה והיא אינה מוכנה לשוחח או להבהיר שאלות רבות שיש לי בנושא. וכמו כן אני מאד זקוקה לתהליך של פרידה שלא התקיים. האם מקובל לסיים כך קשר? אני חושבת שזה לא מקצועי ובעל מוטיב אישי מצד המטפלת. אבקש את תגובתך

מאי, זהו? הודעה טלפונית? לדעתי האישית (מאוד) זה ממש לא בסדר מצידה, ולא משנה כמה פעמים היא התריעה בפנייך שזה עלול לקרות. למה? כי טיפול לא צריך להסתיים ככה! צריך להיות תהליך של פרידה. את צריכה לעבד איתה או בעזרתה את המשמעות של הסיום. להבין ממנה למה היא החליטה להפסיק את הטיפול ( אולי היא לא מסוגלת לעזור לך יותר, אבל מפחדת לומר את זה?). זכותך לדעת וחובתה להסביר! HERA.

מאי שלום השארת את הדברים מאוד מעורפל. אם תספרי קצת מה זה אומר לך שאת "הפרעת אישיות גבולית", איזו בעית תלות נוצרה, ובמיוחד מה אופי ההתפרצות ואי שמירה על הגבולות מצידך שגרם לתגובה כל כך חריפה ובלתי שגרתית של הפסיכולוגית שלך, תהיה אפשרות לענות לך בצורה יותר עניינית. מובן שזו התנהגות חריגה מצד איש מקצוע אבל את מתארת אותה כמעט כמו תוצאה מובנת מאליה של תהליך כלשהו. מה הסיפור מלא? יתכן שבכל מקרה כדאי ליצור קשר עם המטפלת ולבקש לפחות פגישה נוספת אחת לבירור מה שקרה, בין אם לצורך חידוש הקשר או לפחות כדי לסיימו בדרך יותר טובה ולהבין מה קרה כדי ללמוד מזה לעתיד. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר אורן קפלן ההתפרציות התבטאו בצורת דיבור לא נאותה, חשבתי פעמים רבות שהיא משקרת לי, או לא אומרת לי את כל האמת והתעמתתי עימה על כך. כמו כן חיכיתי לה בן הפגישות לשוחח עימה מכיוון שלא הגיבה לטלפונים שלי ולא חזרה אליי כשהייתי במצוקה קשה ביותר. זה החוסר גבולות שלי, והטלפונים בין הפגישות כולל לביתה. אני חושבת שהייתי די אובססיבית אליה. אני מתמודדת עם בעיות קשות ביותר והיה לי קשה להחזיק מעמד בלעדיה. אני מאד קשורה אליה. זה מאד אופייני לבורדר ליין. הרגישות הגבוהה לכל מילה או מצב שהיה מערער אותי. התעסקתי בפגישות בה יותר מאשר בבעיות שלי. אך אלו הן בעיותי. מאד קשה להיות בורדר ליין. היום לאחר כחודשיים וחצי שאנו לא ביחד יש לי יותר מודעות ואני יותר מאופקת אך עדיין חושבת שהיא חייבת לי שיחת הבהרה והסברים , מפני שיש לי המון שאלות שרק היא יכולה לענות עליהם. נשארתי עם כאב רב וחוסר אונים . הרגשת דחיה ונטישה שלא מועילה לי. כמוכן התחלתי לחלות , פיזית כתוצאה מבעיה זו.

בת 39 נ+4 חיה חיים נורמטיבים עד כה , במהלך יעוץ לגבי טיפול בילד עם בעיות רפואיות עלתה האפשרות שעברתי התעללות מינית בילדות מוקדמת ואני מדחיקה האם היפנוזה יכולה לעזור

ר. שלום היפנוזה ושיטת EMDR עשויות לעזור. העניין הוא לא רק ההיזכרות אלא עיבוד החומר שעולה. יש לזכור שהשיטות אינן משחזרות במדוייק אירועים ועלולות אפילו ליצור זכרונות מדומים. השאלה מדוע עולה כעת אפשרות ההתעללות והאם זה מבוסס על השערה של מישהו חיצוני או רסיסי זכרונות שלך ממשהו. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה הפחד הוא שלי והועלה על ידי לא יודעת למה ולא זוכרת מאוד נבהלתי והייתי רוצה לדעת הכי מהר כדי לא למשיך לשלם את המחיר גם מפחדת שאם היתה פגיעה הפוגע הוא מהמשפחה ועדיין חי לידי הרעיון של להמציא זכרונות נראה לי מפחיד ומאיים ואולי כדאי לוותר על הנסיון לזכור

אני חשה כמוך הייתי רוצה בבקשה לדעת מה התופעות שגורמות לך לחוש שאולי התעללו בך בעבר....

תכנסי לאתר בשם מקום, תכתבי בחיפש וכבר תמצאי "מקום" אתר לנפגעי תקיפה מינית שם כתוב הכל בהצלחה

שלום רב. שמי אמיר.ד אני מודע לעניין שיש לי חוסר ביטחון עצמי רב ואיני יודע איך לטפל בעיניין שכזה, למרות שאומרים לי שהכל בראש שלי וכו' וכו'. דבר זה יכול לאגרם ממצב שצחקו עלי וירדו עלי בשמך כמה שנים טוב של בית-ספר(10 שנים לפחות).....? ההרגל שיש לי הוא שאני מקצץ ציפורניים ואני מנסה להפסיק עם זה ובלי שאני שם לב אני חוזר לזה... כן.. אני יודע שיש דבר כזה שנקרא מרה אבל זה גם כן כבר לא עוזר כי אני שוכח לשים את זה.....!!! בבקשה תעזור לי....!!! תודה רבה. אמיר.ד.

נראה לי שאלה 2 דברים נפרדים. חוסר בטחון נובע מדימוי עצמי נמוך. ההרגל של כסיסת צפורניים הוא אובססיה. לחוסר בטחון הייתי מציעה ללמוד להשכיל להתלבש יפה כל זה יכול להרים את המודעות העצמית. לצפורניים אין לי תשובה.

שלום רב יעל... אני מודעה לזה ששני הדברים אלה נפרדים לגמרה, זה פשוט שאני חסכתי לעצמי עוד כתיבת הודעה, אז רשמתי את שני אלה ביחד ואני מצטער שלא הבנת את כבנתי... את במקרא רשמת כמה דברים לשיפור הבטחון העצמי הנמוך שלי אחד מהם היה ללמוד להשכיל...!!!! למה היתה הכבנה שלך פה (שאני אלך ללמוד באוניברסיטה וכו' וכו').....!!!! הביטחון הזה ירד לי מכיוון שצחקו עלי בכל דברשהו שעשיתי עם זה לקרא משהו באנגלית או בעברית פשוט צחקו עלי וזה הרגיז אותי ולא יכלתי לעשות כלום, ומאז אני כבר חושש מלפתוח את הפה לפני מישהו או כיתה, אפילו עכשיו בגיל שלי שהוא 24.....!!! מצטער מאוד שלא הבנת אותי... או אני אותך.... בכול מקרה תודה רבה שאגבת להודעה שלי. בברכה אמיר.

אמיר שלום במידה והדברים שאתה מציין פוגעים באיכות החיים שלך יש אפשרות לפנות לטיפול פסיכולוגי כדי לשנות אותם. אני לא יודע אם כסיסת הציפורניים קשורה לבעית חוסר הביטחון, בעיקרון זו תגובה למתח ולכן יתכן שעיבוד של מה שאתה חווה יעזור לטפל בשתי הבעיות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב. הביטחון העצמי הנמוך שלי נובעה ממתח או שכסיסת הציפורנים נובעת ממתח? לא הבנתי בדיוק.... תודה רבה. בברכה אמיר.

שלום. בן זוגי (בן 26) הינו בעל הרגל שמרגיז אותי מאוד. לכולנו יש הרגלים מרגיזים, למשל: גם אני וגם הוא כוססים ציפורניים, או למשל: אני חייבת להירדם עם טלוויזיה. אך ההרגל שלו די דוחה. הוא נוהג לגרד פצעים שיש לו על הגוף, בין אם זה תוצאות של הגילוח או עקיצות על הגוף וכיוצ"ב. הוא מגרד אותם באופן שעושה לפצע רק רע, ואף עלול להשאיר צלקת. המצב שלו לא חולני והוא לא גורם לעצמו נזקים נוראיים, אלא זה פשוט די דוחה אותי ואני מניחה שגם אחרים אם הם שמו לב לזה. האם ישנם תרגילים שניתן לבצע על מנת להיפטר מזה ?(ניסיתי להזיז לו את היד כל פעם שהוא עושה זאת אבל לא תמיד אני לידו אז זה לא ממש עוזר). אלו שיטות אנו יכולים לנסות בעצמינו בלי עזרה של פסיכולוג התנהגותי על מנת להיפטר מהתופעה? בתודה מראש דנה

אני כל כך מבינה אותך ואני נימצאת באותה בעיה בעלי גם כן מפוצץ את הפצעים בגופו, הוא מגיע עד הגב, והוא לא רואה שהוא גורם נזקים, והפצעים מכערים את גופו כי הם כבר הופכים למוגלתיים. גם אני הערתי לו מס' פעמים ללא הועיל, והורדתי לו את היד. פעם ניסיתי לחטא את גבו באלכוהול, כדי שלא יצאו פצעים חדשים, אך ללא הועיל. הוא ממשיך עם ההתנהגות הדוחה הזאת. מה ניתן לעשות? האם זאת התנהגות כפייתית, אובססיבית? אודה לך גם כן על תשובתך - לי ולדנה.

דנה שלום מדובר בהתנהגות כפייתית בדומה לכסיסת ציפורניים ומריטת שיער. תופעות כאלו יכולות להיות עקשניות למדי ומאחר ואינן פוגעות בהכרח באיכות החיים אנשים לא הולכים לטפל בהם. בעיקרון טיפול התנהגותי עשוי לעזור, כמו כן שילוב היפנוזה. במקרים חריפים נדרש טיפול תרופתי נוגד חרדה שמינון מסויים שלו עוזר גם להתנהגויות כפייתיות. לבד אפשר לנסות ללמוד שיטות הרפיה למיניהן. בד"כ התגובה מתרחשת במצבי מתח, גם אם אינו מודע. ניתן לערוך יומן ולרשום בכל פעם שהגירוד מתחיל מה קרה באותו רגע. מודעות יכולה לעזור להתמודדות עם הבעיה שבסופו של דבר אינה התנהגותית בלבד אלא מהווה בד"כ תגובה לגורמים רגשיים או סגנון התמודדות עם מתח. בברכה ד"ר אורן קפלן

בני בן חודשיים ושבועים והימים האחרונים מכניס אצבע לפה כדי להרדם בשעות הלילה. הוא מסרב לקחת מוצץ מה לעשות ?

ת. שלום יש צילומי אולטראסאונד מהרחם שמראים עוברים מוצצים אצבע. זו התנהגות טבעית לחלוטין ולא כל ילד רוצה מוצץ. בברכה ד"ר אורן קפלן

מזה שנה וחצי אני סובלת מהפרעה כפייתית ניסיתי המון תרופות יש סיכויי שלא אמצא תשובה להפרעה ואצטרך לחיות איתה לעד?

שלום טיפול תרופתי אינו מספיק לטיפול. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי בשילוב עם הטיפול התרופתי. מחקרים רבים בדקו את הנושא והראו שהשילוב בין שיחות לתרופות נותן את האפקט הטוב ביותר בין בחירה רק באחת השיטות. יתכן שעם הנטייה הכפייתית תצטרכי ללמוד לחיות לטווח הארוך אבל צריך לבחון כיצד ניתן להפחית בצורה ניכרת את עוצמתה ולשפר את איכות החיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

אורן שלום. אני בת 21 ואני סובלת מהתקפים מגיל 15,זה התחיל מסרט אימה שראיתי. נכנסתי לאתר שלך והתסמינים שיש לי בד"כ זה סחרחורות, פחד מהמוות ורעידות. הייתי בטיפול פסיכולוגי ,ובהיפנוזה בשיטת EMDR ,וביו-פידבק,אני מנסה להשתמש במה שלמדו אותי ,נשימות,ודימיון מודרך,אבל עדיין יש לי תמונות מחלומות שחלמתי .

אן שלום טיפול אינו מסתיים תמיד במהירות. יתכן שאת זקוקה ליותר זמן ועיבוד של הדברים, כמו גם לא בהכרח בטיפול פסיכולוגי קוגניטיבי, אלא אולי דווקא בגישה שתתן לך יותר מרחב זמן. כמו כן כדאי להתייעץ עם פסיכיאטר לגבי אפשרויות לטיפול תרופותי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, יש לי בעיה קצת מביכה... לעיתים כשאני לבד ואני חושבת על ארועים שקרו לי בזמן האחרון או תקריות מביכות שהיו לי לאחרונה אני צועקת בלי שליטה מילה מסויימת (זה כל תקופה מילה אחרת), אינני יכולה לשלוט על זה ולמזלי זה קורה בד"כ באוטו אבל לפעמים זה קורה לי באמבטיה ואני מקווה שאף אחד מהבית לא שמע את זה. כמו כן לעיתים קורה שאדם פוגע בי בצורה כלשהי או מעיר הערה ואייני מגיבה ואחר כך אני משחזרת שוב ושוב מה הייתי אומרת לו חזרה או איך הייתי מגיבה למה שנאמר לי. אציין שאני סטודנטית מצטיינת בת 24, ואין לי שום בעיות חברתיות. ממה זה נובע? האם זה מעיד על מחלת נפש? איך נפטרים מזה? תודה, שחף

שחף שלום זה נשמע כמו סוג של התנהגות קומפולסיבית (כפייתית). מדובר בתופעה ששייכת למשפחת הפרעות החרדה וניתן לטפל בה הן בשיחות והן בטיפול תרופתי. סביר להניח שמתחת נמצאים גם מתח או מצוקה. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי יכול להיות שיש אנשים שלא חשוב כמה יהיהו מודעים לצמם, ויילכו לטיפול, וייטלו תרופות וכ... וכ... לעולם לא יוכלו לשנות את אישיותם? או במקרה קטן יותר, יש לי הרגשה, שאני לעולם לא אוכל למצוא מישהו שאני גם אוהבת גם מעריכה, ושגם יאהב אותי. כי האנשים שאני מעריכה בדר"כ שונים ממני מאוד ברמת הביטחון האישי שלהם, והיכולות שלהם. ואני רחוקהמהם. הייתכן שאאלץ להתפשר על משהו שתמיד ארגיש כי זה לא הדבר האמיתי? הייתכן שלעולם לא אוכל להשתנות וליצור קשר עם איש שבאמת מדבר אלייואו ללמוד להתפשר בלי להרגיש שאני משלמת מחיר כבד(דבר שלא נראה לי),? האם לפעמים קורה שיש אנשים שנידונו מראש להתייסר ולההסתפק במועט? שואלת

שואלת שלום אני שומע מהודעתך את האכזבה שיש לך והחשש מהעתיד. כמובן שהכל אפשרי וכמו שכל התחזיות השליליות יכולות להתממש כך גם תחזיות חיוביות בהרבה יכולות להתממש. חלק גדול תלוי גם בך ובנכונותך להמשיך ולהתעקש על חיים איכותיים ברוח הדברים שאת מחפשת. אני מאמין שאם אדם רוצה בשינוי הוא גם יקרה וזו השורה התחתונה של תשובתי. בברכה ד"ר אורן קפלן

לדר' קפלן שלום, האם אתה מכיר את הסמיואנאליזה? האם יכולה להועיל? אני קצת סקפטית

ורדה שלום אני לא מכיר את שיטות הטיפול המשתמשות בעקרונות הלמעשה פילוסופיים של הסמיואנליזה. יש בזה שימוש בטיפוליים יונגיאניים בפסיכולוגיה ובגישות של טיפולים אלטרנטיביים למיניהם. מאחר ואישית איני משתמש בשיטה איני יודע להעיד על יעילותה. בברכה ד"ר אורן קפלן