פורום פסיכולוגיה קלינית

חבר שלי עו"ד והוא עובד כבר כשנתיים כשכיר במשרד פרטי. המשכורת ההתחלתית שלו היתה 5,000 ש"ח נטו, וכך היא גם כיום. הבעיה, כבר למעלה מחצי שנה הוא לא מקבל משכורת. מידי כשלושה חודשים הוא מקבל שכר עבור חודש אחד, והבוס שלו אומר לו כל פעם שעוד יום-יומיים יקבל את השאר, אבל זה אף פעם לא קורה. חבר שלי שונא את העבודה שלו, והוא אפילו חולה בימים אלה, אבל הוא ממשיך להגיע כל יום לעבודה מ- 9:00 בבוקר עד 20:00 בערב, ולא מחסיר אפילו יום אחד, וגם לא נכנס לבוס שלו ומבקש את הכסף שמגיע לו על פי דין וצדק, כפי שהבוס "הנחמד" שלו יודע היטב. חבר שלי עומד להיות בעלי עוד כחמישה חודשים, אבל קשה לי להשלים עם הפרייראיות שלו. אני מסוגלת להסתדר עם העובדה שאני מרוויחה יותר ממנו, וייתכן שכך זה יהיה כל החיים, אך אינני מסוגלת להשלים עם הפאסיביות שלו ואוזלת היד שלו. ניסיתי להתערב ולאמר לו שהוא יכול להתפטר ושיהיה בסדר, שנסתדר.... אחר כך, ניסיתי לאמץ גישה של לא רואה-לא שומעת-לא יודעת.... ניסיתי לאמר וניסיתי לשתוק.... אבל כלום לא הולך... הבוס החוצפן שלו אפילו לא חשב להביא לו מקדמה לחגים (שלא לדבר על מתנת חג), אני מרגישה שבעלי לעתיד הוא יוצלח, וכמה שאני אוהבת אותו, אני חוששת מחיים משותפים ביחד...מה נעשה שנרצה להביא ילדים ובעלי היקר ימשיך לעבוד ללא שכר??? מה לעשות??? בבקשה, תעזרו לי!!

אנגל שלום אני מתאר לעצמי שלהתנהגותו יש הסבר יותר מאשר פסיביות או "פרייריות אישיותית". סביר להניח שהוא חושש מהעימות מסיבות כלשהן, יתכן שחלקן קשורות למעמדו ועתידו המקצועי וחלקן אולי לנטיותיו האישיות והאישיותיות. הייתי מציע לא להישאר עם הבעיה הפרקטית אלא לנסות לנתח ולהבין אותה ברמה הכללית יותר. זה גם יוכל לתת לך תשובה ורוגע לגבי העתיד המשותף. כדאי שתשתפי אותו בחששותיך ותדגישי שאין מדובר בכסף אלא במה שהעימות הזה מייצג. אולי הדיון הזה יעלה נושאים חשובים שעצם הדיבור עליהם יעזור לך לפתור את הבעיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

צדקת, לחבר שלי יש פחד עצום מעימותים. הוא לא מסוגל להתמודד עם כישלון והוא מפחד שיתפסו אותו כלוזר. ארוסי בא מבית מצרי והוא גדל וחונך לרצות את הוריו. עזיבת העבודה היא מבחינתו הודאה בכישלון ונראה לי שהאנשים שהוא הכי פוחד להתמודד איתם אלה הוריו, ולכן ניסיתי גם לפנות אל אמו וגם היא אמרה לו שיעזוב. לא עזר. נראה לי שהפחד שלו להתייצב מול הבוס שלו ולהתעמת איתו על השכר, נובע אולי מחוסר הביטחון העצמי שלו, והמחשבות שלו שאולי לא מגיע לו כלל שישלמו לו שכר, כי הוא אינו עובד טוב. ניסיתי לדבר איתו גם על זה.....חיזקתי אותו ותמכתי בו, אך גם זה ללא הואיל. תבין, מערכת היחסים שלנו מאד פתוחה, יש בה עליות ומורדות, אך תמיד אומרים מה שמרגישים. במקרה הזה, אני זו שאומרת, והוא כל הזמן מענען עם הראש, מבטיח שיעזוב, ונשאר... נראה לי שכרגע, לא נותרו לי עוד מילים או טקטיקות, האם יש משהו נוסף שאני יכולה לנסות? תודה מראש

בני בן השנתיים,ילד חברותי ושמח,נמצא במעון יום מזה שנה שניה. בשבוע האחרון הוא החל לבכות ללא הפסק במהלך כל השעות במעון ולא מוכן לאכול. הילד "נדבק" למטפלת אחת שלא יכולה לעבוד בגללו והיא מבקשת שנטפל בדחיפות בנושא. רופא המשפחה ממליץ לפנות לפסיכולוג. כיצד ניתן לעזור לבני?

היי, יכול להיות שהיה שינוי בגן או בבית? שווה לבדוק. בכל מקרה, אפשר לשאול בתחנה לשירותים חברתיים באיזור שלכם. עדי

לילך שלום קודם כל צריך סבלנות. אם התופעה התרחשה במשך שבוע בלבד לא כדאי להסיק כל כך מהר מסקנות לגבי העניין. נסו לבדוק מה מציק לו ואם יש הסבר להתנהגותו. אם יש אפשרות אולי אחד מכם יוכל ללוות אותו למעון ליותר זמן. הפניה לפסיכולוג נראית לי מוקדמת מידי בשלב הזה. בכל מקרה, במידה ותחליטו לפנות בסופו של דבר מדובר על תהליך שבו אתם תקבלו ייעוץ כהורים מה לעשות, אין שום טעם לקחת את הילד עצמו לטיפול בגילו הנוכחי. אני מודה שתגובתה של המטפלת קצת מטרידה אותי. אני מצפה ממעון שידע להתמודד עם בעיה כזו במשך שבוע בקצת יותר סבלנות ואם יש בעיה לערב את ההורים בצורה בונה עם תוכנית עבודה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר קפלן יש לי חברה שחשבתי שהיא "חברת נפש" שלי. אנחנו מכירות מעל 10 שנים, עברנו הרבה מאוד דברים ביחד. מאז שחברתי הכירה את בן זוגה (היום-בעלה), דברים קצת השתנו- דבר טבעי לחלוטין. אני ירדתי מדרגה, ועברתי להיות ממקום ראשון,בשבילה, למקום שני. למרות זאת, חשבתי והאמנתי שהיא עדיין חברתי הטובה ביותר. כשהתחלתי ללכת לטיפול, הרגשתי צורך לשתף מישהו, ובחרתי בה. בקשתי ממנה שלא תספר על כך לאף אחד, שכן אני עדיין לא מוכנה "לפרסם את זה". היא הבטיחה ונשבעה שממנה אף אחד לא ידע. ככל שחלף הזמן, כשדיברתי עם בעלה, התחלתי להרגיש מוזר. מדברים שהוא אמר לי, הרגשתי כאילו הוא יודע... כשאזרתי מספיק אומץ, שאלתי את חברתי אם היא סיפרה משהו לבעלה, ואז היא התוודתה. היא אמרה שהיא לא יכולה להמשיך לשקר לי.. והיא סיפרה לו הכל. אני לא אמרתי לה כלום, אבל האמת היא שמאוד נפגעתי ממנה. אני מבינה שהוא בעלה, אבל אני חושבת שיש דברים שהיא לא צריכה לשתף אותו בהם - כמו הידיעה שהחברה שלה הולכת לטיפול... באותו הרגע, הבנתי שהיא מספרת לו הכל- כל מה שסיפרתי לה, בכל מה ששיתפתי אותה, היא סיפרה לו. מאז המקרה אני כבר לא מספרת לה דברים אישיים. אני מרגישה שדווקא בזמן שהייתי צריכה אותה הכי הרבה, היא אכזבה אותי. אני מרגישה שאיבדתי חברה. האם אני מגזימה במה שאני מרגישה? האם זה טבעי שמישהי תספר הכל לבעלה- אני מתכוונת לדברים אישיים שחברה שלה מספרת לה? האם זה היה נורא מצידי לבקש ממנה שהדברים ישארו רק בינינו?

שרון, אני חושבת שאת צריכה להגיד לה מה את מרגישה. עדי

שרון שלום אני מתאר לעצמי שחברתך היתה בקונפליקט נאמנות. מצד אחד רצתה בוודאי לשמור על סודך אבל מצד שני אולי היה לה קשה לא לשתף את בעלה. המצב שהשתנה לאחר שהיא הכירה בן זוג השפיע בוודאי על מערכת היחסים שביניכן, אבל נשמע שבשורה התחתונה עדיין זה קשר אמיץ וחשוב לשתיכן. אני לא חושב שכדאי לשפוט אותה על המצב שאולי הפך לבלתי אפשרי עבורה. את יכולה להעריך אותה על כנותה שבסופו של דבר סיפרה לך את האמת. כדאי שתדברי איתה ותשתפי אותה בכך שנפגעת. עם זאת, לאור מה שאת מספרת לא נשמע שכדאי לאבד את החברות הזאת ואני מתאר לעצמי שבטווח הארוך תוכלו לשקם את היחסים והאמון. שווה לפחות לנסות. בברכה ד"ר אורן קפלן

ביתי בת 10 ,לא רוצה ללמוד,לא מכינה שעורים,מתחצפת כל הזמן,כל מה שמבקשים ממנה תמיד זה לא,וכל הזמן משחקת איתי משחקי כוחות.לא יודעת מה לעשות...

בתור ילדה שעשתה את זה להורים שלה: א. תעבירי את האחריות על השיעורים אליה, ותגידי גם למורים בבית הספר שמהיום הלימודים הם בתחום אחריותה הבלעדית. כשהיא תצטרך לתת הסברים למורה במקום לאימא, זה כבר יהיה פי 8 לא נעים, ואם היא תנסה להתחצף למורה, היא גם תלמד שאת מה שעושים בבית, לא עושים בחוץ. ב. אם את רוצה להעניש אותה: תמנעי ממנה דברים שהיא אוהבת! מניסיון, עוזר! עדי

שושנית, הבעיות שאת מתארת החלו לאחרונה, או שקיימות כבר הרבה זמן? בקשר לענייני לימודים אני מסכימה עם עדי - תעדכני את בי"ס שיש לך בעיות עם בתך, ויכול להיות שיש להם כלים כדי להתמודד עם הבעיות הללו. HERA.

שושנית שלום נשמע שאת לבד בעניין. אין עוד אנשים מעורבים? בעלך למשל? זה לא דבר שאת צריכה להיות בו לבדך. יתכן שאת צריכה קצת הכוונה מקצועית כיצד להתמודד איתה אחרת. אולי כדאי לפנות לפסיכולוג/ית ביה"ס בה לומדת הילדה ולבקש שיחה. תוכלי לקבל קצת טיפים מה לעשות, או לפחות הכוונה לאיזה כיוונים אפשר ללכת עם המציאות שנוצרה. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי, אני מתעניינת ב"תופעת הקנאה" - תהיתי ממה נובעת? האם זה משהו מולד? האם היא טובה (אני לא חושבת), כיצד ניתן להפחית את עוצמתה או להיפתר מעצם קיומה? אודה לתשובה סיגל

סיגל, מבחינה פסיכולוגית הקנאה נחשבת לסוג של חרדה. נהוג לעשות הפרדה בין jealousy (קנאה כללית) לבין envy (צרות עין). הראשונה נובעת מחוסר תחושת בטחון בקבלת חיבה מצד אדם אהוב, ובד"כ מופנית כלפי צד שלישי. השניה מתייחסת לרכוש; "הדשא של השכן ירוק יותר". ההבדל הוא, למעשה, במושא הקנאה; אדם או חפץ. קנאה יכולה להיות טובה, משום שכל זמן שהיא לא הופכת לאובססיה, היא יכולה לדרבן את האדם ולדחוף אותו להישגים. כמובן שיש גם קנאה שלילית, שמתבטאת גם בפשעי רכוש. הקנאה נרכשת ולא מולדת. אח-אפשר להיפטר ממנה, אבל אפשר להלחיש את עוצמתה ולהכניס אותה לפרופורציות הנכונות, וזאת בעזרתו של איש מקצוןע. HERA.

סיגל שלום הודעתך קצרה ולא ברור לי לגמרי האם זו התעניינות תיאורטית או שנוגעת במשהו שמטריד אותך. לקנאה מקורות רבים ולא ניתן לסווג אותה כל כך בכלליות. אולי תספרי יותר במה מדובר או מה מעניין אותך בדיוק ואשמח לענות תשובה שרלוונטית לנושא. בברכה ד"ר אורן קפלן

אסביר את כוונתי: אני נשואה מס' חודשים ומכירה את בן זוגי כחמש שנים. לא שמדובר בבעל שכל היום מתעסק בנשים אחרות אבל אני חשה קנאה כאשר ידוע לי שהוא נמצא בחברת נשים אחרות. מידת האמון שלי בו היתה גבוהה עד כדי נאיביות, עד אשר גיליתי יום אחד שהוא משוטט באתרים פורנוגרפיים, דבר שמאד פגע בי. אציין שמאז ומעולם הייתי קנאית אבל בעקבות המקרה איבדתי את התמימות / האמון. אני מודעת לעובדה שהקנאה אינה תורמת למערכת היחסים, נהפוכו, היא יוצרת מריבות ואוירה לא נעימה. פעמים רבות אני משתדלת להדחיק זאת ולהתעלם ממצב מסוים אך אני חשה שאין זה בשליטתי, הדבר מכרסם בתוכי ולכן בסופו של דבר מתפרץ. מערכת היחסים בסה"כ טובה - אנחנו מאד אוהבים ותומכים אחד בשני, ואני זוכה ליחס יפה מצידו, אולם עצם המחשבה שהוא נמצא עם מישהי אחרת מטריפה אותי. ברור לי שחלק ניכר מהבעיה הוא אצלי ואני אשמח לדעת על דרכים לפתרון. משיחות עם ברות קרובות עולה שהתחושה משותפת וקיימת אצל כולן. עולות לי כמה תהיות: ממה זה נובע - האם איבדנו את האמון בגברים ? האם הדבר נובע מהשפעה של מה שאנחנו רואות ושומעות מסביבנו? (בגידות, פורנו, גרושים), האם זה בסדר שגברים נשענים על האימרה ש"ככה זה אצל גברים, גבר לעולם יסתכל על נשים אחרות וימשך אליהן"? החשש הוא גם מפני נשים שכן אנו מודעות לכך שיש לא מעט נשים שמפתות ומתגרות בגברים על אף שהם נמצאים בקשר. אני יודעת ששאלתי המון שאלות אך הנושא מאד מטריד אותי (ואת חברותיי). תודה מראש, סיגל

האם עצירות נובעת מבעיה פסיכולוגית. אני סובלת מגיל ינקות ולא מתפטרת מיזה אודה אם תוכל לעזור לי

גליה, יכול להיות מצב של "עצירות פסיכולוגית". האם עברת בדיקות רפואיות ששללו בעיה רפואית? אם כן, אז כנראה שהמקור הוא נפשי, וכדאי לפנות לפסיכולוג. HERA.

גליה שלום יתכן שתוכלי להיעזר בהיפנוזה, בין אם המקור פסיכולוגי ובין אם לא. לא מקובל כיום לראות בעיות מסוג זה כרק פסיכולוגיות או רק רפואיות. יש שילוב בין גוף לנפש וברור שאפשר להיעזר בטיפול פסיכולוגי לנושאים פיזיולוגיים. היפנוזה בשימוש ברפואה היא כלי בטוח ויעיל. יש גם רופאי גסטרו שמתמחים בהיפנוזה והייתי מנסה אולי להתחיל משם. תוכלי לבדוק באתר האגודה הישראלית להיפנוזה http://www.hypno.co.il/members_list.asp בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום כבר קראתי פה על טענות לגבי טיפולים פסיכולוגיים עד כמה הם יקרים, לא מועילים וכ... אני יכולה לומר דבר אחד מניסיוני. טופלתי, הייתי שם, הקצב של הטיפול הוא איטי מתוקף היותו כלי עמוק ורציני. בדר"כ לרוב הבעיות אי אפשר לטפל בפגישות בודדות, אלא במפגשים ארוכים על פני חודשים ושנים. אז למה לעזאזאל המחירים השערורייתיים הללו? בקופות החולים אין עם מי לדבר, התורים ארוכים, החסינות הרפואית מוטלת בספק, יש מבחר מאוד מצומצם של מטפלים שבדר"F מטפלים שם כי הם לא מספיק מוכשרים להחזיק מרפאות פרטיות וכ... למה למען השם, בתחום כל כך רגיש אין עם מי לדבר? והסכומים בשמיים. מילא תידרשו , מאתיים, מאתיים וקצת, שזה גם יוצא מינימום לחודש בן 800 לאלף ש"ח למפגש של פעם בשבוע לפחות משעה בדר"כ. אבל למה 300 פלוס? 400? חמש מאות? ומה על אנשים שמגיעים לטיפולים ארוכים וכעבור שנה אין להם כסף, הרי המצב הכלכלי משתנה, לפעמים גם לא יודעים שטיפול אמור להימשך הרבה זמן כשניכנסים אליו. להמ אין הנחות כלשהן? למה הפסיכולגים שאמנורים לדעת מקרוב את מצבו הנפשי והפיננסי של המטופל לא מגלים הבנה לכך שלפעמים מטופלים מלווים כספים ע"מ לממן טיפול? או מפסיקים טיפול כי אין כסף. לילה טוב קרן

קרן שלום גם אני חושב שאת צודקת לחלוטין, אבל אני לא מסכים לגבי הכתובת שבחרת. אני חושב שאי אפשר להטיל את האשמה בנושא על הפסיכולוגים באשר הם. בכל תחום השירות הפרטי יקר יותר מהשירות הציבורי ואנשים יכולים לבחור לאן לפנות. אדם שעשה מסלול הכשרה ארוך ומייגע מצפה לקבל תגמול הוגן על עבודתו ואינני רואה בעיה במערכת התעריפים בשוק הפרטי. זה שהמדינה הזניחה את תחום בריאות הנפש ולמעשה הפכה את השירות הציבורי לכמעט ריק מתוכן זו לא אשמת הפסיכולוגים. אגב זה מצב די חדש. עד לפני כ 4 שנים היה אפשר לקבל טיפול פסיכולוגי יחסית בקלות בשירות הציבורי ומאז כניסת חוק הבריאות לתוקף המצב נעשה בלתי נסבל. אישית אני מנסה לקדם כעת יוזמה של הקמת קבוצה של כמה פסיכולוגים שיפנו כל אחד כמה שעות לטיפול מוזל לסטודנטים ואנשים שאינם יכולים למממן טיפול פרטי. אני מתאר לעצמי שפתרונות כאלה יוכלו לעזור לקבוצה מצומצמת של אנשים אבל זה בוודאי לא יפתור את הבעיה ברמה המערכתית. כאן נדרשת מחאה ויוזמה של יותר אנשים כדי שהשירות הציבורי יתחיל לספק פתרונות אמיתיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום שוב שאני אבין, זה שהממשלה לא דואגת לספק טיפולים ציבוריים בתנאים סבירים זו בעיה והיא לא בעיה של הפסיכולוגים הפרטיים, אבל עובדה שכרגע זו הבעיה. כמו שיש עוני, אז נכון שהעמותות שעוזרות לחלק עוני עלניים הם לא הפיתרון האולטמטיבי, אבל העובדה שאנשים פרטיים לקחו על עצמם ועל כספם או זמנם או גם זה וגם זה, לעזור לעניים נבעה מכך שהמציאות שנוצרה הצדיקה זאת. השאלה מתי זה ייגע בפסיכולוגים הפרטיים, מתי גם הם יבינו שהמציאות הנוכחית זועקת לעזרה? ודבר שני, היוזמה שהעלית ברוכה מאוד בנוגע לשירותים של פסיכולוגים פרטיים במחיר מוזל לכאלה שאינם יכולים לממן טיפול במחיר מלא כולל סטודנטים. אבל למה צריך להתארגן מספר של פסיכולוגים? אי אפשר פשוט לקבל אנשים במחיר מוזל? מה צריך איזשהי עמותה מיוחדת? רק מה שזה יכול ליצור זו בעיה בהגדרת הקריטריון לאנשים כאלה... לילה טוב קרן

יש לי שיעור שאני לומדת במסגרת לימודי במנהל עסקים שבו יש אפשרות לבצע משחק תפקידים. אני מאוד אוהבת את השיעור הזה, אני משתתפת בו המון, תמיד יש לי מה להגיד ואני אפילו מתנדבת למשחק תפקידים עצמו, אבל הבעיה שלי היא אחרת... כאשר אני צריכה להכין מצגת מראש ולהופיע מול כולם נוצר מצב שבו אני מאבדת את המילים ולא זוכרת מה רציתי להגיד. אני די מסתמכת על הנייר שלי ולא מסוגלת לדבר. למעשה, הקול שלי כל כך רועד שזה ממש בולט. השאלה היא למה נובע ההבדלים בין שני המצבים ואיך אני יכולה להתפתר מהפחד הזה... כמו כן, חשוב לציין שיש לי בלק אאוט במבחנים במשך הדקות הראשונות בעיקר... אודה מראש על מתן עצות יעילות איך להתגבר על הדברים הנ"ל... אורלי

אורלי שלום מה שאת מתארת שייך למשפחה של חרדות ביצוע כמו חרדת בחינות וחרדת קהל. מדובר פעמים רבות בבעיה ממוקדת שניתן לטפל בה באמצעות טיפול פסיכולוגי התנהגותי קוגניטיבי ואפשר גם להיעזר בהיפנוזה. לעיתים הבעיה באה לביטוי בחרדת ביצוע אבל ברקע יש דברים אחרים שמפריעים והנפש מזרימה אותם לנתיבים מסויימים, כמו לבחינות ולעמידה מול קהל. אם הנושא מספיק משמעותי עבורך כדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי. בד"כ במסגרות אקדמאיות אפשר להיעזר בשירות פסיכולוגי מטעם המוסד, בררי בדיקן הסטודנטים. בברכה ד"ר אורן קפלן

נראה לי שאכן אבדוק את הנושא...

שלום יש לי לפעמים תחושה של לחץ בחזה ואני יודעת שזה נובע מלחץ נפשי אבל אין לי מושג מה הסיבה אני בת 24 אני לומדת ועובדת ורוב הזמן עסוקה אך ברגע שיש לי קצת זמן לעצמי אני שוקעת במחשבות ופתאום מרגישה לחצים זה אומנם לא כל יום אך לפחות אחת לחודש למה זה קורה ואיך אפשר לפתור זאת אני גם חייבת לציין שאני בריאה בדרכ כלל אודה על התשובה מזל

מזל שלום יתכן שאת חווה התקף חרדה. תוכלי לקרוא את המאמר הבא ולבדוק את הסימנים http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בעבר סבלתי מעאובססיות ממש חמורות שהשתלטו לי על חיי רוב הזמן זה היה בתקופה בה הייתי בדיכאון קשה! עכשו אני עברתי את הדיכאון והורידו לי את הכדורים האובססיות נגמרו לי כמעט מלבד מ,ס קטן, בכל זאת זה מציק לי מה אפשר לעשות ללא נטילת תרופות וכעט אני מודעת לזה שזה לא "טקס" אלה זה מן הרגל,מה עלי לעשות? אני מפחדת שעם זה עובר זה יערוב לי תמיד בצד ויפיל אותי שוב? איזה אפשרות ללא תרופות ישנן כדי להפתר מהסבל הזה?

שלום אני לא יודע אם העזרה שאת צריכה דחופה, כי בכל זאת את מתארת שיפור משמעותי במצבך. עם זאת, אני חושב שכדאי שיהיה לך ליווי ומעקב מקצועי, הן של פסיכיאטר והן של פסיכולוג בתקופת המעבר שאת כרגע חווה ממצב בו את מטופלת וסובלת מאוד למצב בו איכות חייך תלך ותשתפר. אין סיבה לחשוב שאם את מפסיקה את הטיפול התרופתי את חייבת לעשות הכל לבד. פני לטיפול לפחות בחודשים הקרובים. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בת 44 ומזה כעשרים שנה שאני תולשת את גבותיי ואת ריסיי. בתחילה זה היה מעט מאוד ועכשיו נוצר מצב שאין לי גבות בכלל. לפני כשנה עברתי טיפול בשיחות עם פסיכולוגית במקום מגוריי, והיא הפנתה אותי לפסיכאטר שנתן לי טיפול בסרוקט שעזר לי מאוד מבחינת הרגעות נפשית, אך גרם לנזקים אחרים כמו, חוסר ברצון לקיום יחסי מין, שינה מרובה, והדבר החשוב ביותר לא עזר לי בתלישת גבותיי. כרגע, אני במצב של חוסר רצון לפגוש באנשים כמו: ארועים משפחתיים, סיום קורסים של ילדיי בצבא ובבית ספר. נראה לי שהם מתביישים בי. אני לא מסוגלת לממן טיפול פסיכולוגי פרטי, ולכן נעזרתי בפסיכולוגית של העריה שיכול להיות שלא הייתה מי יודע מה. אני צריכה עזרה אנא עיזרו לי.

שושי שלום זו אכן בעיה עקשנית ולכן לא מפתיע אותי לשמוע שכבר 20 שנה אין שינוי. הכיוון של שילוב טיפול תרופתי עם טיפול פסיכולוגי עשוי להתאים. ניתן להשתמש גם בהיפנוזה. בעיקרון את זקוקה לטיפול פסיכולוגי בגישה התנהגותית קוגניטיבית כדי להיפתר מהסימפטום. אם את גרה באזור המרכז נסי את המרפאה לטיפול התנהגותי קוגניטיבי ברמת חן השייכת לקופת החולים הכללית. אם זה לא מתאים התקשרי לצוות בריאות הנפש בקופת החולים אליה את שייכת ובררי מי נותן שם סוג כזה של טיפולים. את צריכה הרבה סבלנות ונכונות להשקיע מוטיבציה רבה בפתרון, אבל הוא אפשרי. תוכלי לקרוא עוד על התופעה בקישור http://www.geocities.com/naamaled/index.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

האמת היא שמרוב שאני חיה עם הבעיה הזו מאז שאני זוכרת את עצמי, מעולם לא ממש דיברתי על זה כעל בעיה. אני אשתדל לא להאריך מדי, ולספר את הסיפור שלי בקצרה. אני מקווה שזה המקום הנכון, חרשתי את הרשת ולא מצאתי פורום שמתמחה בהפרעות בשינה לצערי. מאז שאני זוכרת את עצמי, היו לי קשיים בשינה. כילדה - מעולם לא הסכמתי לישון בגן בשעות הצהריים, וכשגדלתי אהבתי לישון בצהריים, ומצד שני, הייתי נרדמת הכי מאוחר בלילה, אחרי ההורים, ובכל הזדמנות חברתית (מסיבות שינה, מחנות של תנועת הנוער וכו'), מה שהיה יוצר תמיד בעיה ביום של אחרי - קשיים חמורים בהתעוררות וטשטוש מוחלט עד הצהריים. כבוגרת, אני חיה את חיי בצורה מתישה להפליא. אני מתקשה מאוד להירדם בלילה, לא עזרו מלטונין, מדיטציות או עבודה עצמית. גם כשהייתי בהודו, בשיא השקט הפשי שלי - תמיד היה לי קשה להירדם. אני יכולה להגיע למצבים שבהם אני לא מצליחה לישון בלילה, ישנה שעתיים, (מתפקדת איום ונורא), גוררת את כל היום בתקווה לזחול בחזרה מתחת לשמיכה, אבל הפלא ופלא - בלילה אני פתאום מתעוררת ולא עוזר כלום, אני נתקפת עירנות יתר, מין סוג של היפר. וככה אני חיה רוב הזמן בתחושה של "מתה מעייפות". אני חייבת לציין שגם כשאני מאוד מאוד מאוד עייפה, יש בי איזה דחף להתיש את עצמי עוד יותר, לראות עוד משהו בטלוויזיה, לקרוא עוד פרק בספר, עד שאני לא יכולה יותר על הגוף. חשוב להגיד שאני לא מאלה שיכולים לישון 4 שעות בלילה ולתפקד מעולה. ההיפך, אני איומה לעצמי ולסביבה, ובעבודה מתפקדת בצורה רובוטית להפליא. למען האמת הצרופה - בתקופות מתוחות יותר של שינויים בחיים שלי, התופעה מחמירה, אבל באופן טבעי אפשר להגיד ש-70% מהזמן שלי אני מותשת. אפשר להגיד שכל מתח הכי קטן שאני חווה מתבטא מיד בחוסר שינה, בשעון הפוך, נדודי שינה שהורסים את חיי. אני שונאת את ההרגשה הזו, ורוצה להיפטר ממנה. סליחה שהארכתי בדברים אבל אני מנסה לגבש את התמונה הכי מדויקת (ועגומה!) למצבי. לכל התייחסות אודה! (אה, אני בת 27, משקלי ממוצע). חשוב לציין שבעבר טיפלתי בעצמי במלטונין (5 מ"ג מדי ערב) כשחייתי בארה"ב, שם ניתן להשיג את התרופה ללא מרשם רופא, אך לשווא. מה עושים?

שלום קודם כל עושים בדיקה רצינית במעבדת שינה. באזור המרכז תוכלי לפנות למעבדה של ירון דגן בבי"ח תל השומר, בצפון יש את המעבדה בטכניון. אני מציע שתפני שם קודם כל לייעוץ, אפילו באופן פרטי, זה לא עולה הרבה, ואם יוחלט להזמין אותך לישון לילה במעבדה אפשר אולי יהיה לערב את קופת החולים במימון הבדיקה. אחרי שתבררי את העניין בצורה רצינית ותשללי הפרעת שינה פורמלית אפשר יהיה לבחון את האספקטים הפסיכולוגיים של השינה ולטפל בעניין בהתאם. לילה טוב ד"ר אורן קפלן

תודה על ההתייחסות, ולילה טוב :-)

בני הינו ילד בריא בן 16. הולך לחוגים, בעל חברים רבים וקשרים חברתיים טובים. בעיה אחת לי איתו. הוא מסרב לשבת ללמוד. הוא לא ילד מבריק במיוחד אך גם כלל לא טיפש. לדעתי הוא פשוט עצלן. אני רבה איתו רבות על הנושא והדבר גורם לי תסכול רב. אני בוכה בלילות ולא יודעת איך להסביר לו שהדבר קריטי לעתידו. ניסיתי לדבר איתו בטוב, ניסיתי אימוים.עונשים אך ללא הועיל. מה לעשות ? אני מיואשת !

קטי, יש לי אחות בגיל של בנך, וגם אצלה הלימודים לא נמצאים במקום הראשון. זה מן גיל כזה של מרד, של העדפות שנראות שגויות. מריבות לא יובילו לשום דבר - לא תשיגי בזה כלום מלבד תסכול משותף לו ולך. תנסי לערב את בי"ס בעניין, שהם ישבו לו על הראש. אגב, בינינו - זה לא ממש קריטי לעתיד. אפשר להשלים בגרויות אחרי (או תוך כדי) השירות הצבאי, ובד"כ משיגים גם ציונים טובים יותר. מה לעשות שבגיל 16 יש דברים "יותר חשובים"? מנקודת הראות שלך, כאדם בוגר, הלימודים חשובים מאוד. מבחינתו הם סתם טירחה. HERA.

אני אמא לילד בן 14.5 וגם לי יש את אותה בעיה. אני לא מנסה לדכדך אותך, אבל, לדעתי, ילדים אלו חכמים מידי עבור המורים, למורים אין את הכלים המתאימים לטפל בילדים אלו, ולכן הם נחשבים לילדים בעייתים, ומוציאים אותם מהכיתה, וזה מין גלגל כזה, ואז לילדים אין את המוטיבציה למהשיך ללמוד. לפי דעתי שום עונש לא יכול לעזור , אלא, להזיק. כי הרי גם בכיתה מענישים אותו בצורות שונות. חבל מאוד שאין משרד החינוך נותן את דעתו לילדים כאלו שהופכים עם הזמן לבעייתים מבחינת בית ספר.

שושי, את הצגת מצב שבו הילדים מוצעים מהכיתה, כלומר, כמישהי שהוצעה בעבר מהכיתה אני יכולה להגיד לך שהתחושה שקיבלתי היתה שהמורה לא אוהבת אותי... ברגע שזה קרה, זה מנע ממני לרצות להשקיע. קראתי ספר שהדגים איך אפשר לפתור בעיה כזו. (שם הספר הוא שינוי). בספר זה הציעו שהפתרון צריך להיות הפוך. במידה ואת יודעת שהילד לא אוהב את המורה תגידי לו שאותו מורה לא חושב שהוא יצליח לעמוד ברמת התלמידים האחרים וכך הוא צופה את כישלונו... סביר להניח שכדי לעשות מעין דווקא למורה הוא ילמד מרצונו כדי להוכיח למורה שהוא טועה. תנסי ותראי אולי זה יעבוד... אורלי

קטי שלום בדברים האלו קשה לפעול בכוח. אם אין לו את הרצון הפנימי ללמוד חבל להיכנס למאבקי כוח שלא יובילו לשום מקום. חשוב שיבין את עמדתך בנושא, חשוב להיות בקשר עם ביה"ס ולעקוב אחר השגיו, אבל זאת תוך מתן כבוד לרצונותיו. בגיל 16 כבר יותר קשה לכפות את רצונכם על הילד. אם תיווצר אוירה של כבוד הדדי בנושא בלי תסכול, בכי ומריבות, אולי יווצר סטטוס קוו בו הוא לומד בצורה מינימילית כדי לשמור על הישגים סבירים. בסופו של דבר יש באמת אפשרויות לשפר ציונים גם בשלבים מאוחרים יותר בחיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

תראי: את יכולה להגיד לו עשר פעמים שהוא טועה, אבל מי שצריך לעשות את הטעות שלו זה הוא בלבד. צדקה הרה כשאמרה שלימודים זה לא העניין בגיל הזה ואחר כך הם משלימים את הלימודים. עדי

אורן שלום, ניתן להגדיר פסיכוזה, באופן גס, כתפיסה מעוותת ולקויה של המציאות, נכון? איך נתפס העצמי במצב פסיכוטי? תודה, HERA.

הרה שלום בפסיכוזה אכן יש אובדן בוחן מציאות ולכן גם תפיסת העצמי עלולה להיות מעוותת. למשל אותם אנשים שרואים עצמם כמשיח וכו' מבטאים בכך שינוי בתפיסת העצמי לעומת המצב הרגיל. כלומר, עיוותי המציאות הם כלפי חוץ וכלפי פנים כאחד. בברכה ד"ר אורן קפלן

ויכול להיות מצב, שבו השינוי הוא רק פנימי; ז"א רק בתפיסת העצמי? אם כבר משיח - אם אדם טוען שהוא המשיח, אבל תפיסת הזמן והמרחב שלו רציונאלית, והוא תופס את המציאות החיצונית כפי שהיא באמת, מה זה אומר? זה גם סוג של פסיכוזה?

שלום, שמעתי שבמחקר חדש גילו את הגן האחראי לסכיזופרניה. שאלתי היא האם הדבר יאפשר פיתוח תרופות לפיתרון מוחלט של הבעיה (או עזרה רבה) וכמה זמן זה עוד יקח ?

גלעד, אני מקווה שאכן הצליחו לאתר את הגן הנ"ל. בעיקר משום שכבר חשבו שגילו אותו לפני כמה שנים (לא הרבה). הטענה היא, שלא כל אדם שנושא את הגן הנ"ל אכן יפתח סכיזופרניה, משום שיש גם "תרומה" סביבתית. לא חושבת שאפשר להתנבא בקשר לטיפול תרופתי. מרגע שמגלים גן כלשהו, ועד שמוצאים תרופה (לריפוי מלא או חלקי) יכול לעבור זמן רב. כמובן שככל שיקדימו למצוא תרופה כך יהיה טוב יותר, אבל נראה שהדרך עוד ארוכה, וגם זה מתוך נקודת הנחה, שאכן יצליחו לפתח תרופה. HERA.

אמי חולה במחלה, אך היא מטופלת בתרופות ובשיגרה (כשאין התקפה) מצבה טוב ויציב. רציתי לדעת אם יש מקומות בהם היא יכולה להתנדב (היא גמלאית צה"ל) כדי להעסיק את עצמה ? אנו גרים ברחובות.

שלום ד"ר קפלן הייתי בטיפול כשנה. המטפלת שלי יצאה לחופשה ואני החלטתי שזו הזדמנות בשבילי לעזוב את הטיפול. בהתחלה הרגשתי עם זה טוב, אבל עכשיו נורא קשה לי ואני כל הזמן חושבת על המטפלת שלי. מצד אחד אני לא רוצה לחזור לטיפול, ומצד שני אני לא מפסיקה לחשוב עליה. איך אני יכולה להפסיק את המחשבות האלה? זה בכלל אפשרי? ואולי אני לא מפסיקה לחשוב עליה בגלל שזה לא היה באמת הזמן המתאים בשבילי לסיים את הטיפול? איך זה שדווקא עכשיו, כש"אין לי אותה" עולים דברים שנראים לי כל כך קשים להתמודדות - ועוד לבד? אולי פשוט לוקח זמן עד שמתרגלים לכך שהמטפלת בעצם כבר לא איתי, ועם הזמן אני ארגיש פחות ופחות בחסרונה?

שיר, החלטת לעזוב את הטיפול משום שהמטפלת יצאה לחופש? דיברתן על הסיום, או שהחלטת "מיציתי את העניין" והפסקת להגיע? שאלת לדעתה בקשר לסיום הטיפול? הגיוני שתחשבי עליה, מכיוון שהיא היתה אדם שקרוב אלייך במשך שנה - זה לא משהו שאפשר למחוק או להפסיק לחשוב עליו, כי היא היתה חלק מהחיים שלך. HERA.

החלטתי לעזוב מפני שהיא יצאה לחופש, ומפני שאני קצת סגורה, וקשה לי עם הטיפול. היא חושבת שאני צריכה להמשיך עם הטיפול- אפילו לבוא אליה יותר מפעם בשבוע.. אני יודעת שהיא צודקת, אבל שוב- נורא קשה לי להיפתח, קשה לי עם הטיפול ולכן "ניצלתי" את היציאה שלה לחופש על מנת להפסיק את הטיפול.

לשיר ,HERA ולד"ר קפלן, הייתי בטיפול 3 שנים, במהלכו הגעתי לטיפול פעמיים בשבוע , היו תקופות בטיפול שהרגשתי שאני לא מתקדמת לשום מקום ואז בקשתי להפסיקו, למרות שהקשר עם מטפלת היה חם ונוצרה בחדר הטיפולים אינטימיות מאוד גדולה. כשהפסקתי את הטיפול פתאום התגעגעתי בטירוף למטפלת ואז חזרתי לטיפול. ויותר מזה ככל שהמשכתי בטיפול, במשך השבוע הרגשתי שאני מתגעגת אליה. הגעגועים הפכו לאובססבים ולא יכולתי להפסיק להתגעגע. זו היתה תקופה המלווה בסבל, כמו התאהבות חד צדדית. העליתי את תחושותי החזקות בטיפול, המטפלת אמרה שאני משליכה עליה תחושות שחשתי כלפי אנשים אחרים בחיי. כשחשבתי על זה היה משהו בדבריה. תחושת האהבה הזו הזכירה לי את התחושות שהרגשתי כלפי אמא שלי בתור ילדה. ומכיון שאנני יכולה לקבל את אותה התמיכה מהדמות המקורית, מצאתי לי דמות חלופית- את המטפלת. בנוסף המטפלת לא נבהלה מתחושת הגעגוע שהרגשתי ואמרה שטוב שיש למי להתגעגע. וכן אמרה שלהתגעגע זה חלק מרפרטואר הרגשות שלנו. לאחר 3 שנות טיפול נאלצתי לשנות מקום מגורים. בהתחלה האובססיה נמשכה, אבל כמו בהתאהבות, לאט, לאט היא נרגעת. והזכרונות הטובים והפחותת טובים נשארים איתי. הטיפול ממכר, אין לי ספק בכך. במהלכו, המטפלת איפשרה לי לראות את הדברים הטובים בחיי וללמוד להעריך אותם. למרות הדברים הטובים שהפקתי מהטיפול,אני לא יודעת אם הייתי חוזרת לטיפול ואם הייתי חוזרת אני לא יודעת עם הייתי נותנת את כול כולי כמו שנתתי בטיפול.

שלום לפסיכולוג הקליני, חוויתי בעבר התקף פסיכוטי ולעיתים אני נזכר באירועים מההתקף. ברצוני לשאול האם התעסקות בזיכרונות אלו עלול להזיק לי. אני מסוגל להצביע בכל הזיכרונות על הבעייה שבתפיסת המציאות אך לעתים אני מוצא בזיכרונות אלו, על אף חוסר היתכנות דברים מסוימים על פי ההגיון הבריא שעל פיו אדם מן השורה היה שופט, משהו שהיה נעים אם היה באמת ייתכן שיקרה במציאות. מה דעתך על כך. בתודה.

משה אי אפשר להילחם בזיכרון. הוא עולה אם רוצים או לא. כל עוד אתה שומר על עצמך ונמצא במעקב כלשהו מקצועי המצב ישמר יציב, ואם תרגיש שיש תנודות שמאיימות על שיווי המשקל התייעץ על כך עם הגורם המטפל. בכל מקרה, כמו אחרי כל מחלה או אירוע רפואי, גם אחרי התקף פסיכוטי יש תקופה של עיבוד האירועים, שיקום והשלמה, וכדאי שתלווה תהליכים אלו בטיפול פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום וברכה רציתי להתייעץ בנוגע לביתי הבכורה בת ה-10. ביתי היא ילדה חריפה חכמה ועצמאית. לפני כ-5 חודשים היא התחילה לקום בלילות - כל לילה - עם הבעה כזו על הפנים כאילו היא עומדת לבכות. כשאני שואלת אותה מה קרה ומנסה לדובב אותה היא ממלמלת כמה מילים לא ברורות. אחר כך היא מתעקשת לא לחזור למיטה שלה אלא רק למיטה שלי ושל בעלי או לסלון - אם שם אנחנו נמצאים או אם שם נמצא מישהו מבוגר כמו גיסי או בן דוד גדול. בבוקר היא לא זוכרת כלום וגם ניסיונות שלי לדובב אותה כשהיא ערה נתקלו בתמיהה מצידה. אני רוצה לציין שאחי הקטן סבל מהתופעה של הליכה בשינה. אבל הדבר לא דמה בכלל למה שהיא עוברת. הפרצוף של כמעט בכי. ההתעקשות הזו לא לחזור למיטה אלא להיות רק עם מישהו מבוגר. על מה זה יכול להצביע? ומה אוכל לעשות בנידון? תודה

דורית שלום מאחר והיא אינה זוכרת את אירועי הלילה צריך לבדוק אם אין מדובר בהפרעה בשינה, בעיקר על רקע הפרעה בשינה שאת מדווחת על אחיה. אני מציע להתקשר לחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת ת"א שם יש מעבדת שינה לילדים והם נותנים גם ייעוץ בנושא. בברכה ד"ר אורן קפלן

רציתי גם לציין שאם היא הולכת לישון ליד בת דודה או חברה, היא לא קמה בלילה... לשאלתי למה היא קמה בלילה כשאחיה לידה היא עונה שהוא קיר ושלידו היא לא מרגישה בטוחה (הוא קטן ממנה) ברב המקרים היא זוכרת שהיא קמה פיזית אבל לא יודעת להסביר למה

יש לי שאלה בזמן האחרון אני מרגישה דיכדוך ללא סיבה לכאורה יש לי כל דבר שרק אמור לשמח אותי חיתנתי ילדה נולד לי נכד ואפילו ילדתי בעצמי תינוק מתוק אבל למרות הכל אני מרגישה רוב הזמן עצובה ללא סיבה וגם כאב עמוק לא מובן וכל זה גורם לי לסימפטומים גופנים שונים שנישללו עיי רופאים ליפעמים אני חושבת שעשו לי כישוף או עין הרע וניכנסת ללחץ ומנסה לחשוב אך להוציא את זה אבל בתוך תוכי אני יודעת שזה שטות ורק לא יודעת אך ליפתור את מצוקתי בדרך הטובה ביותר אנא עוצו לי עצה שתעזור לי אני לוקחת לפעמים כדור הרגעה בשם לוריואן אבל אני יודעת שזה לא זה בבקשה תנו לי כוון לבעיתי ומה עליי לעשות תודה מראש שלי

שלי שלום אני מציע לך לפנות לייעוץ אצל פסיכיאטר ופסיכולוג ולברר מה קורה. כדורי הרגעה נותנים פתרון מקומי אבל לא מטפלים בבעיה. יש לבחון האם יש גורמים פסיכולוגים שמשפיעים על המצב, גם אם את לא מודעת אליהם ברגע זה, וכן אולי יש צורך בטיפול תרופתי נוגד דיכאון. תוכלי לקבל תשובה על אבחון הבעיה בפגישה אחת או שתיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב ד"ר. אני כתבתי כאן לא מזמן על ה"תכנון" שלי לרזות מכיוון שקשה לי להתמודד עם הלימודים. במכתביי הקודמים די השתפכתי רגשית. עתה אני מדברת ממקום שקול יותר, עד כמה שניתן. עשיתי המון חושבים עם עצמי והבנתי שנכון להיום הכלי היחידי שבעזרתו אני מסוגלת להתמודד עם דברים מלחיצים ומאיימים זה הדיאטה. אני כמובן מודעת לעובדה שזהו כלי לקוי, אך הוא היחידי שאמתחתי כרגע. נורא חשוב לי להחזיק מעמד ולהצליח בלימודים מבלי לוותר. יש מאחורי היסטוריה של עזיבה קודמת של הלימודים (בתחום אחר) והדבר הנורא מכל שיכול לקרות מבחינתי הוא עזיבה נוספת. אני יודעת שהבעיה שלי קשורה להישגיות יתר, חוסר ביטחון וחוסר יכולת "לסבול" אנשים כאשר ישנם תנאי תחרות. מה שקורה זה שאני נעשית "משותקת". לא מסוגלת ללמוד. דוחה ודוחה עד לרגע האחרון וממש חרדה בעקבות אי הוודאות הזו-האם אני אצליח ללמוד או לא. בכל אופן, מצאתי לעצמי פתרון לקוי, אך כזה שמחזיק אותי עכשיו, והוא הדיאטה. אני ממש רוצה לרזות-יותר מידי ובמתכוון. אני מבינה שאני מקריבה את הגוף שלי והבריאות על מנת שאוכל להתמודד, אך זהו הכלי היחידי ש"מחזיק" אותי בזמנים קשים אלו. כל מטרתי היא לעבור את הסמסטר כמו שצריך- מדובר בחודשיים וחצי בלבד. גם אם ארד במשקל, בפרק זמן כזה לא מדובר בנזק בלתי ניתן לתיקון. בעבר השתתפתי בטיפול ממוקד בתל השומר בעקבות בולימיה ממנה סבלתי. אם אצטרך אז אפנה לשם שוב על מנת להחזיר את השליטה בהרגלי האכילה. הסברתי את כל זאת לפסיכולוגית שלי ואף להורים שלי. הפסיכולוגית אמרה שהיא מבינה את הצורך הנואש שלי בדיאטה עכשיו. היא לא התייחסה להיבטים הבריאותיים המזיקים. היא כאילו "קיבלה" אותם. כששאלתי מה יהיה עם ההורים שלי (הם דואגים ולחוצים נורא) היא אמרה לי שהיא לא תדבר איתם, אלא שאני אסביר להם את מה שהסברתי לה... אז תמונת המצב הנוכחית כוללת אותי- בחורה בת 21 שבנסיון נואש להחזיק מעמד ולהמשיך ללכת ללימודים מוכנה לפתוח בדיאטת הרעבה (כמה שזה נשמע מעוות, זה מעניק לי כח נפשי). המטפלת שלי- שטוענת שהיא מבינה אותי ולא מבטאת דאגת יתרה לכוונתי לרזות יתר על המידה. היא מבינה שאני זקוקה לכך, אך אינה מציעה פתרונות מעשיים אלטרנטיביים. היא רק מסבירה לי שאני רוצה שהיא תהיה שם בשביל להחזיק אותי. האם באמת זה חסר סיכוי ואין ביכולתה למנוע את "הנפילה"? אני יודעת שאין זה ביכולתי כרגע...אך מה איתה? האם תגובתה סבירה ונכונה למצב זה? וההורים שלי שכ"כ חרדים. אני מקיימת איתם "שיחות נפש" כל הזמן על מנת להרגיעם. אני מבטיחה לא להגזים ושאם אתדרדר אז אפנה לטיפול. אני מנסה להסביר להם שזהו ניסיון נואש מצידי לשמור על עצמי ולתפקד. רע לי מאוד על הצער שנגרם להורים שלי בעקבות קשיי. סימן שאלה גדול מתנוסס לגבי אופן התנהלותה של המטפלת. היא נחמדה וקשובה, אך אני בטיפול כבר 8 חודשים והמצב רק מחמיר. האם אין מישהו שיכול לעזור באמת ולאורך זמן ולמנוע את התדרדרותי. הרבה פעמים אני מחליטה שאקח את עצמי בידיים, אך גישה זו לא מחזיקה מעמד. צר לי על החרדה שבה נתונים הוריי. אני פונה בפניה נואשת למי שרק מקשיב- האם ישנן דרכים נוספות להתמודד עם הקושי? האם מוטב לעזוב את הלימודים או לרזות (המחשבה על עזיבה מחרידה בעיניי הרבה יותר). מה ניתן לעשות? אודה על התייחסותך, אני.

אבודה שלום הכותרת "דחוף" נראית לי מתאימה לפנייתך. את שואלת האם להרוס את עצמך בצורה חלקית או בצורה מלאה, אבל בכל מקרה, נשמע שאין אפשרות לצאת מהמצב הזה בצורה תקינה ובריאה. יש כל מיני אמרות פופולריות כמו עדיף להיות עני ובריא... (ללמוד ולרעוב). אני חושב דווקא שעדיף להיות עשיר ובריא מאשר עני וחולה. ובתרגום קצר, עדיף שתלמדי ותשמרי על עצמך מאשר להרוס את עצמך בכל דרך שתבחרי. סביר להניח שהחלטתך להתחיל בדיאטת הרעבה כדי להישאר בלימודים היא סוג של תירוץ שאת מנסה לתת לעצמך. סביר להניח שגם אם היית נושרת מהלימודים היית בוחרת להרעיב את עצמך בדיוק מהסיבה ההפוכה. אני לא חושב שיש טעם למצוא הסברים רציונליים לעניין. אני מקווה שהטיפול הפסיכולוגי יעזור לך עם הזמן לשמור על עצמך טוב יותר. קבלי לפחות את העובדה שאת לא יכולה "לקחת את עצמך בידיים" ותני לאחרים שאוהבים ודואגים לך לעשות את זה בשבילך, אבל בלי שיתוף פעולה מצידך זה לא יעבוד. בהצלחה בכל דרך שתבחרי ד"ר אורן קפלן

תשובתך נראית הולמת את מצבי מאוד. הלילה, אחרי שיחה ארוכה מאוד עם אבא שלי, החלטתי לקחת תרופות. רשמו לי בעבר פרוזק אך סירבתי לקחת. אני מקווה שזה יעזור. וזה נכון- לרזות זה לא הפתרון. עמוק בפנים תכננתי פשוט להעניש את עצמי, לחלות ו"לפרוש" בתקווה שאמצא מעט נחת סוף סוף. אגב, לא התייחסת לתגובתה של המטפלת. הרבה פעמים היא נוקטת בעמדה תמוהה בעיניי. אני לא מבינה את שיקוליה. לפעמים נראה לי שהיא בכלל לא מנסה לעזור לי. היא רק מחכה שאני אזום כל הזמן. אני מבינה את הרעיון מאחורי ההמתנה, אך לעיתים אני סובלת כ"כ שהייתי מצפה שתפעל בצורה אקטיבית יותר - אתה בטח מכיר את המצב שבו לאדם קשה להתייחס ולעזור לעצמו... אני נמצאת במצב הזה הרבה ויש לי תחושה שהיא לא מתאמצת במיוחד להוציא אותי ממנו... האם הגישה של "אמפתיה בכל מחיר" היא תמיד נכונה? מה דעתך? מדוע למשל לא אמרה לי משהו בסגנון שאתה כתבת? אני לא מבינה את המטפלת שלי ) :

שלום במשך יותר משבוע חוזר אותו חלום מדי לילה ואני לא יודעת מה הוא אומר בחלום בצורה זו או אחרת מחברים אותי לאינפוזיה. אני צריכה לציין שמימיי (ואני בת 25) לא שהיתי בבית חולים כך שאין לי "זכרונות" כלשהם ממקום כזה. מישהו יודע את משמעות החלום הזה?

שרון, בשביל לומר לך מה אומר החלום צריך להכיר אותך יותר טוב. אבל בין היתר, בשביל להבין יותר את החלום, כדאי שתשאלי את עצמך שאלות, כמו: * איך את מרגישה במהלך החלום וכשאת מתעוררת? * מה המשמעות של אינפוזיה מבחינתך? * את יודעת מה הסיבה, בחלום, שצריכים לחבר אותך לאינפוזיה? הפרשנות משתנה מאדם לאדם; אני יכולה להבין חלום כזה בצורה מסויימת, אך לך ההבנה שלי לא תגיד כלום כי עולם הדימויים שלנו שונה וכן החוויות הסובייקטיביות שהחיים מספקים. HERA.

שרון שלום כמו שהרה כותבת החלום הוא דבר אישי ופירושו אישי. הפרטים בחלום סימבוליים ולכן אין הכרח שיש לך זיכרון ספציפי מאינפוזיה. לי למשל אינפוזיה מזכירה בצורה אסוציאטיבית הזנה וחיבור למשאבים, שלפעמים חסרים ולפעמים נכפים בצורה לא טבעית ורצויה בקשרים בינאישיים. אני מתאר לעצמי שגם לך יכולות להיות אסוציאציות סביב החלום והן עשויות להוביל אותך לפירושו. בברכה ד"ר אורן קפלן

במהלך החלום בהתחלה אני לא מבינה למה אני צריכה את זה. כשאני מתעוררת זה נראה לי מאד מוזר אבל שגם היה לי טוב עם זה. אינפוזיה מבחינתי היא דבר שמחייה את האדם ושמחברים אליו אדם שכבר על הסף. אף פעם בחלומות האלה שלי אין סיבה למה. פשוט צריך ומה שהכי לא מסתדר זה שבחיים אדם שמחובר לאינפוזיה הוא לפי מה שאני מתארת לעצמי - אדם לא נייד. חולה ותלוי ובחלום זה כמו כדור. לוקחים וממשיכים הלאה. כאילו לא היה כלום. ואח"כ הזמן שהייתי מחוברת לזה היה קצר מדי מבחינתי. כאילו אני ממשיכה לחפש את זה עדיין. הבנתם? אני לא כל כך

ד"ר קפלן שלום רב, קראתי בעיון הודעות רבות בתחום, ועדין עלי לבוא ולהעלות על הכתב את הנושא הבא: חברתי סובלת ממחלת המאניה דיפרסיה במשך שנים רבות, היא נישאה לא מזמן ורוצה מאוד להרות. אולם, לדבריה, לא תוכל לעשות כן היות ועליה להמשיך ליטול תרופות (ליתיום) במהלך כל תקופת ההריון, דבר אשר יפגע בעובר. שאלתי: כיצד ניתן לטפל במחלה בזמן ההריון מבלי לשבש את התהליך ומבלי שתצטרך להתאשפז בעקבות הפסקה במינון התרופות? אולי על ידי טיפול הומאופתי? אלפי תודות, שלי

שלי שלום זוהי סוגיה מורכבת ואינני חושב שמסגרת הפורום מתאימה לתשובה של ממש. על חברתך לקבל ייעוץ והכוונה הן ע"י הפסיכיאטר המטפל בה והן ע"י יועץ גנטי. לייעוץ ראשוני בטלפון ניתן להתקשר למרכז לייעוץ תרופתי בהריון בבי"ח אסף הרופא בטלפון מספר 08-9779309 בברכה ד"ר אורן קפלן

הנני לוקחת רסיטל באופן קבוע פעם ביום 20 מ"ג ברצוני בזמן האחרון יוצא לי לקחת את הכדור פעמיים בשבוע ואני מרגישה טוב . האים אני יכולה להמשיך במינון הזה (אני סובלת מדיכאון לעיתים די קרובות)

נטע שלום מאחר ואינני נותן ייעוץ תרופתי מומלץ לפנות לאחד מהפורומים הרפואיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם זיהום אויר גורם לעליה בשכיחות הסובלים מדיכאון? אני בת 54 וסובלת מדיכאון קשה שהוריד לי את רמת ההנאה מהחיים כמעט ב-95%. לא שמחה, לא נלהבת, לא פוחדת, סובלת מחוסר תיאבון למזון, למין, לחיים בכלל. פניתי לפסיכיאטר שנתן לי סרוקסט. נטלתי (לפי הנחייתו) חצי כדור במשך 5 ימים ולא יכולתי יותר. כאבי הראש שפקדו אותי שיבשו עוד יותר את חיי. מה עושים? אנא תשובה בהקדם! תודה, לי

לי, עד כמה שידוע לי - וייתכן שאני טועה - אין קשר בדוק בין זיהום אוויר לדכאון. יכול להיות קשר בין בעיות בריאותיות שנוצרו כתוצאה מזיהום אוויר לבין דכאון, אבל שוב - לא משהו שאני יודעת בודאות. בקשר לסרוקסט; יש לך 2 אפשרויות: 1) להמשיך לקחת ולראות אולי כאבי הראש יחלפו, משום ששיפור איכות החיים שווה - לדעתי - תקופה מסויימת של כאבי ראש. 2) אם כאבי הראש בלתי נסבלים, פני שוב לפסיכיאטר ותבקשי ממנו משהו אחר. קחי בחשבון, שכל האנטי-דכאוניים למיניהם מתחילים להשפיע רק אחרי תקופה מינימלית של חודש ולעתים יותר, ככה שתצטרכי להתאזר בסבלנות. HERA.

לי שלום אני לא מכיר מחקרים בתחום זיהום האויר. לא יפתיע אותי לגלות שיש קשר כזה אבל בד"כ סוג כזה של מחקרים מסביר דברים ברמת ממוצע האוכלוסיה ולא באופן אישי. כפי שהרה כותבת השפעת תרופות נוגדות דיכאון מתחילה רק כעבור מספר שבועות. אני מציע שתהיי בקשר עם הפסיכיאטר המטפל. כדאי גם להיעזר בשיחות עימו או עם פסיכולוג. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, מישהו אמר לי שיש שיטה לטיפול בבעיות התנהגות של ילדים שנקראת "ביפס". אשמח לקבל פרטים לגבי השיטה הזו. תודה, יהודה.

יהודה שלום אני לא שמעתי על השיטה. אולי זה ראשי תיבות של משהו? אולי באנגלית? בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה. אני מנסה לברר את השם המדויק ולא מצליח...

יהודה שלום! אני מכיר את השיטה ושיטה זו מצויינת מדובר בדבר שמרגיע את הילדים עד כמה שאני זוכר החברה הזאת ביפס נמצאים ברח' הופטמן צמוד לבניין הסינימטק בתל אביב ובצדו השמאלי של בית מפעל הפיס בתל אביב

היי , יש לי בעיה: אני בת 15 וחצי,ובחודשיים האחרונים נכנסתי למין דכאון כזה. לפני כשנה וחצי עברנו לעיר חדשה אך המשכתי ללמוד בחטיבה הישנה.השנה,עברתי לתיכון חדש בעיר החדשה,ואני מרגישה מאד בודדה.אני יודעת שכל מי שישמע את זה יגיד לי שהזמן יעשה את שלו ושאני אמצא חברים,אבל אצלי זה טיפה שונה, הבית ספר החדש שלי הוא מאד גדול,ודווקא יצא לי להכיר די הרבה אנשים,אבל אני לא מצליחה למצוא איתם שפה משותפת,הם נחמדים,אבל הם משעממים מאד,ולפעמים אני מרגישה שאני נשארת בחוץ,הרגשה כזו שאם אני איעלם פתאום לא ישימו לב בכלל. חוץ מזה,יש לי בעיה של עודף צשקל,ובגלל זה אני ואחי הגדול (בן 20) בסכסוך רציני.אני בעצם לא יודעת אם זה בגלל זה,אבל הוא כל הזמן אומר לי שאני שמנה "בהמה",ושאף אחד לא ירצה אותי.גם כשאנחנו באירועים משפחתיים או משהו כזה,הוא מתחיל לספר עליי "בדיחות שמנים" וכל המשפחה צוחקת.זה מאד פוגע בי ולרוב זה נגמר בזה שאני עולה לחדר ובוכה. הוא יודע שזה פוגע בי אך לא אכפת לו במיוחד והוא ממשיך.אני חיה בפחד מתמיד שהוא יתחיל להעליב אותי בפני חברים ויביך אותי.כבר פעמיים הרבצנו אחד לשני אחרי שהוא העליב אותי.אני יודעת שזה לא הפתרון,אבל הוא פגע בי כל כך והתחלתי ממש להתעצבן. מה אתה חושב שעליי לעשות על מנת לצאת מהדיכאון הזה?

ח.ש. שלום את מקשרת את המצב שנוצר למעבר ולפי מה שאת מתארת אולי המעבר משתלב עם עוד דברים ש"מתבשלים" אצלך במקביל או אולי אפילו קודם למעבר. היחסים עם אחיך לדוגמא, בוודאי שייכים לדברים ארוכי טווח יותר ממעבר הדירה. יש לך היום שאלות שלא מתייחסות כנראה לקשרים החברתיים בפועל אלא למה היית רוצה, מה ומי מתאים לך. אפשר אולי לקרוא לזה שאלות של זהות, שאגב, מתאימות מאוד לשלב בו את נמצאת בחיים. כדאי שתוכלי לשוחח על הדברים עימם את מתמודדת עם אנשים קרובים לך ואולי כדאי לנסות גם בטיפול פסיכולוגי. בסופו של דבר אין סיבה שתשארי לבד עם המחשבות. כדאי אולי לשוחח עם ההורים אם את מרגישה מספיק נוח איתם ולבקש את הכוונתם. בברכה ד"ר אורן קפלן

ההורים שלי מודעים למצב עם אח שלי. למשל היום,נסענו כולנו באוטו,והוא אמר שהוא ממש שונא אותי,ואמר שהלוואי שאני איעלם באיזה פיגוע.ההורים שלי שמעו את זה,מן הסתם,אבל התגובות שלהם לא היו כל כך,לא יודעת איך להסביר את זה,הם פשוטאמרו לו :"די עומר...",וזהו. אני חושבת שבמובן מסויים הם מפחדים ממנו. הדבר מאד פוגע בי,ואני מפחדת שאולי בעתיד זה באמת ישפיע עליי,כל הדברים שהוא אומר, ויפגע לי בביטחון העצמי או משהו. יש לך אולי איזו עצה בקשר לאיך לגרום לזה להיגמר?להתעלם ממנו? תודה רבה על העזרה.אני באמת מעריכה את זה.

בן 24, קיבלתי את התרופה הזו השבוע לראשונה. לפניה נתנו לי טרנקסל 5 מ"ג בעת הצורך. הכל על רקע חרדות הכוללות דופק מהיר, הזעות, זרמים ברגליים וכו. כשעה לאחר שאני נוטל את התרופה אני חש בחולשה כללית בכל הגוף - עד לרמה של קושי ללכת. בנוסף הפנים שלי די התנפחו ביום האחרון. החולשה הזו עוברת לאחר כשעתיים ואז ההרגשה הכללית היא בסדר אך כוללת רצינות מאוד(לא קלילות) ועירנות . שאלתי היא האם מה שאני חווה אלה תופעות לוואי נורמליות כחלק מההסתגלות ומהטיפול של התרופה או שמא אלה תופעות המחייבות התייחסות מיידית. אני בנוסף גם בטיפול של שיחות. תודה.

אבי שלום מאחר ואיני נותן ייעוץ בתחום התרופתי אני מציע שתפנה לאחד מהפורומים הרפואיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני מחפשת מידע על פרוזק באינטרנט בשפה העברית. אני אודה מאד לכל מי שישתף אותי כיצד ותוך כמה זמן תרופה זו השפיע עליו במסגרת של חרדה וכפיתיות. תודה מראש.

נטלי שלום תמצאי חומר רב אם פשוט תקלידי את שם התרופה באחד ממנועי החיפוש. מקום טוב להתחיל הוא גוגל www.google.co.il בכל מקרה, כדאי להתייעץ עם הרופא המטפל שיכול לתת לך גם תשובה לאור היכרותו האישית איתך. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר שלום רב רציתי לשתף אותך בבעיה שיש לי אני יתום מאב אבי נפטר לפני שנתיים לערך ממנת יתר אחי ז"ל נפטר גם כן לפני4 כתוצאה מהתאבדות שאלתי היא כזו יש לי המון ויכוחים עם אמי על אבא שלי היא מקללת אותו וכדומה אני מאוד עצבני וקורה לי שאני יום אחד שונא מישהוא ולמחרת אוהב אותו קשה לי לקבל סמכות ועצם נסיבות מותו של אחי מאוד כואבים לי אני די בודד אני בצבא אני חוזר הביתה ולא עושה כלום בלי חברים אני אוהב את הבדידות רציתי לשאול אותך איך אני יכול לצאת מהמרה השחורה ולהיות פחות סגור עצבני ולנסות איך פחות להתפרץ בתודה עידן

עידן שלום סיפור חייך אינו פשוט ואתה צריך להתמודד עם עברך והמצב בהווה, ונשמע שכעת אין לך הרבה גורמי תמיכה. סביר להניח שאם יהיה לך מקום בו תוכל לעבד את הדברים הקשים שעברו עליך בשנים האחרונות משהו בפנים ירגע ותוכל להיות פחות עצבני ומתפרץ. בסופו של דבר ההתנהגות החיצונית מבטאת משהו באי שקט הפנימי. מאחר ואתה בצבא כדאי לנסות ולהיעזר בגורמים לטיפול פסיכולוגי שם. יש אפשרות לפנות לקב"ן ולבקש טיפול פסיכולוגי. יש כמה מרפאות אזוריות בצבא בהם נותנים טיפול לחיילים. חשוב בעיני שתמצא גורמים בסביבה אתם תוכל להתחלק ולדבר ושלא תשאר בבדידות הזו שלא עושה לך טוב. אלו יכולים להיות אנשי מקצוע, אבל גם חברים וקרובים איתם אתה מרגיש בנוח. בברכה ד"ר אורן קפלן

הי עידן, רציתי לשאול אותך אם כשאתה לבד אתה נהנה עם עצמך? אם יש איזן שהיא פעילות שאתה אוהב לעשות עם עצמך? לצייר, לכתוב, לשמוע מוסיקה, לנגן? משהו שלך שאתה אוהב. אני שואלת כי אני הרבה פעמים מרגישה שכשאני מסתובבת בתחושה שרק אנשים אחרים משפיעים על חיי, רק הם מעצבנים אותי, רק הם יכולים לשמח אותי, דווקא אז, אני לחוצה מהם, אני מתפרצת עליהם, אני מוטרדת מהם. יש תקופות שאני נהנת עם עצמי. אני נותנת לעצמי אנרגיה, ואז גם הכך הולך יותר טוב עם אנשים אחרים. ועוד שאלה - רציתי לדעת אם יצא לך לדבר עם מישהו על אבא שלך ועל אחיך. כי נשמע לי שמה שעברת זה ממש לא דבר פשוט. אני רק יכולה לדמיין כמה אתה כועס עליהם שעזבו אותך, ונשמע לי שיש לך סיבה טובה לכעוס על אנשים. אולי תלך לדבר על זה עם מישהו. (למרות שבשביל זה אתה צריך לסמוך על מישהו). בהצלחה, טלי

היי טלי שלום רב ראשית אני מודה לך על ההתיחסות. בנוגע לשאלתך, אני לא סובל מן הבדידודת נהפוכו טוב לי אני משחק במחשב, רואה טלויזיה ,קורא ספרים, לומד, ושומע מוזיקה אמרת שאנשים משפעים על חייך זה נכון אנו מושפעים מהסביבה ומהחברה הקרובה לנו ולפעמים גם משחקים משחק כפול, מה זה אומר שטוב לנו אנחנו לא מסתירים זאת אבל לעומת זאת שרע לנו אנו מסתירים זאת אבל לפעמים זה קשה ואנו לוקחים אדם מסוים כאוביקט וקורבן לזעמנו הרב ומוציאים הכל עליו. דבר נוסף אני מנסה לא לשתף אנשים בצרותי לא בגלל שאני לא סומך עליהם אלא אני לא רוצה לגרום להם לצער ןכאב ואני לא רוצה רחמים מהם. אני מדבר עם אמי כמה שאפשר על אחי ז"ל ועל נסיבות מותו. בנוגע לאבי אני לא מדבר איתה כי היא לא אוהבת אותו וכשאני מדבר איתה על זה היא מקניטה אותו ובעצם פוגעת בי קשות. ראוי לציין שהורי גרושים המון שנים, ולכן אמי כועסת על אבי כי השתמש בסמים פגע בה וזרק אותנו אני הייתי רק בן שנה. טלי אני מאחל לך רק טוב בריאות ושלווה על תהי לחוצה ועצבנית ודרך אגב הבדידות זה דבר מצוין בברכה והמון תודות עידן.

השבוע חויתי לראשונה 2 התקפי חרדה מתוך שינה!!! כאשר הקצתי משנתי כולי רועד ועומד להתעלף פניתי לאימי מיידית. אני חושב שמדובר בחרדה שמקורה עוד כתינוק (והמבין יבין)עתה אני חושש כבר ללכת לישון.... מה לעשות?

תנסה לפנות לפסיכולוג כדי לבדוק מאיפה זה מגיע. בטח חלום רע שיש לו פרוש. ואל תפחד לישון, הכי גרוע זה יקרה, תתעורר תשתה מים תנשום עמוק ותרדם...

שלום חרדה קוראת בד"כ במצב רגיעה. חרדה היא פעולת חרום הישרדותית של הגוף כתגובה לסכנה ממשית שאמורה להאיץ את הגוף לתגובת חרום. אולם במקרים של התקפי חרדה מדובר בהתרעת סרק שכן במציאות אין כל דבר מסוכן באמת. החוויה של הסכנה היא פנימית ולא מודעת ובהחלט יכולה להיות נזונה מהעבר, גם מהעבר הרחוק והילדות המוקדמת. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי ובמקרה שמדובר בתופעה חזקה אולי גם לשקול לקיחת תרופות נוגדות חרדה. תוכל לקרוא יותר על הנושא בקישור הבא http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום הייתי בטיפול פסיכולוגי למשך בערך 5 חודשים.והוא נגמר לפני 3 שבועות...... הגעתי לטיפול בגלל בעיה בתחום הרומנטי(אני לא מצליחה לבנות מערכת יחסים נורמלית עם בנים) הרגשתי שהטיפול לא עוזר לי,ושהפסיכולוגית שלי ואני לא באותו הראש,אבל עכשיו אחרי שגמרתי את הטיפול אני מתגעגעת אליה. אני לא רוצה לחזור עכשיו אליה,כי אנחנו לא באותו הראש ואם כבר אז כדאי לי להחליף.הבעיה היא איך אני בוחרת עכשיו מטפלת אחרת שכן תהיה בראש שלי, אין לי עצבים להתחיל עוד הפעם טיפול ולהפסיק אותו ואני צריכה עזרה רצינית בתחום הרומנטי, וגם איך נפטרים מהגעגועים למטפלת הקודמת?

אולי תנסי לחזור אלייה. אחרי הכל אם את מתגעגעת אלייה אז היא כן קצת עזרה לך. מה זה לא באותו ראש? אולי את לא משתפת פעולה ולכן אתן לא ניפגשות בעמק השווה? אולי תדברי איתה על זה...

עידית שלום אני לא מכיר אותך כך שאומר את הדברים בזהירות, אבל בחרת לפתוח בכך שהגעת לטיפול בגלל בעיה בתחום הרומנטי. אני אכליל את זה ואומר שזו בעיה בקשר בינאישי. אם לא היית מספרת שהבעיה הנוכחית היא עם המטפלת שלך הייתי עלול לחשוב בטעות שזו מערכת יחסים עליה סיפרת בטיפול: הגעת, היית כמה זמן, חשבת שזה לא מתאים ועזבת, עכשיו את מתגעגעת אבל מתלבטת אם זה באמת מתאים או לא. האם זה נשמע לך מוכר? יש לי הרגשה שדווקא בגלל חוסר הכימיה המושלמת עם המטפלת, אבל שבכל זאת את מתגעגעת, שהיא בדיוק מה שאת צריכה. את מתמודדת אצלה עם אותן שאלות בגללן פנית לטיפול. אם תפתרי איתה את הבעיה, אולי הבעיה תפתר גם מסביב. בכל זאת בתנאי המעבדה שם זה יותר קל ואפשר לבדוק כל הזמן את האינטראקציה. הייתי אומר לך לחזור לברר את העניין אפילו אם זה כדי לסגור את הטיפול סופית. וברמה הקונקרטית יותר אם תבחרי לפנות לטיפול אחר, אין לצערי קיצורי דרך בהיכרות, לא בקשר רומנטי, לא בבחירת פסיכולוג, וכנראה שגם לא באף מקום אחר. גם אם תבקשי המלצות חמות על פסיכולוגים בסופו של דבר ישנה כימיה מאוד סוביקטיבית בין בני אדם ותצטרכי כנראה להתמודד עם ההיכרות המחודשת וההתלבטות גם עם פסיכולוג חדש. בברכה ד"ר אורן קפלן

כבר שנה וחצי אני סובלת מבולמיה.כרגע אני בדיכאון כי שמנתי מאז הטיפול שקיבלתי. הייתי בטיפול ומה שעזר לי היה רק הטיפול פסיכולוגי שקיבלתי שם. אני רוצה לעזור לעצמי...אבל לבד קשה לי ואני תמיד נכשלת.בכל מצב רע אני נופלת לאוכל והוא ש"עוזר" לי ו"מעודד" אותי בכל מיני בעיות. אני לא יודעת איפה אוכל למצוא פסיכולוג טוב שמתמחה בבעיה שלי ומעבר לה וגם בתקציב לא יקר. כי אני רוצה להתרפא ולחיות נורמלי כבר.

לי, ניסית בתל השומר? חוץ מזה יש פורומים להפרעות אכילה בתפוז, ואללה, ולדעתי גם נענע. עדי

לי, אני מצטרפת להמלצה של עדי בקשר לפורומים. לא ציינת היכן היית בטיפול, האם יש לך אפשרות לחזור לאותה מסגרת (משום שציינת שהיא עזרה לך)? כדי להציע מטפל ספציפי כדאי שתכתבי על איזה איזור בארץ את מדברת. HERA.

לי שלום הצעותיהן של עדי והרה נשמעות טובות וכדאי לפנות לטיפול ותמיכה. תוכלי לעיין גם בפורום של אביב. הם מציעים גם קבוצות תמיכה וטיפולים. http://www.solgar.co.il/aviv בברכה ד"ר אורן קפלן

בזמן האחרון אן לי מצב רוח ואני עצבנית נורא ומדוכדכת ובנוסף סובלת מחרדות קשות שמיתבטות בכך שכל הזמן אני חושבת שאני חולה ומכל כאב אני רצה לרופאים שונים שלא מפסיקים לשלוח אותי לבדיקות שברוך השם יוצאים תקינות אך הכל זאת אני לא רגועה וסובלת מלחצים באוזניים מכאבים בכל מיני קומות בגוף ובעיקר כאה בנשמתי . אני רוצה להיות שמחה ורגועה אבל לא מצליח לי יש לי ילדים קטנים בבית ואני מישתדלת לא להראות להם את המצב וזה כואב לי שאני סובלת ככה ובכן מה עלי לעשות על מנת שהרגיש טוב יותר ושמחה יותר אני מישתמשת בכדור הרגעה לוריון אבל הוא רק מרגיע זמנית ולא פותר לי את הבעיה אנא עיזרו לי בבקשה תודה רותי

רותי, מומלץ שתפני לפסיכיאטר, כדי שתוכלי לקבל מענה תרופתי יעיל יותר מהלוריואן, אשר מהווה יותר S.O.S מאשר טיפול לטווח ארוך. מעבר לטיפול תרופתי, אני חושבת שכדאי לך לפנות גם לטיפול פסיכולוגי. HERA.

יש לי בעיה קטנה ואני עובד עצות. לפני כחודשיים אני וחברתי נפרדנו מיוזמתה לאחר מערכת יחסים שנמשכה קרוב לחצי שנה. במערכת היחסים הזאת אני הייתי זה שמרצה ועושה בשבילה מעשים שונים.(מעשים שאפילו לא הייתי עושה לעצמי) אני פחות או יותר יודע למה הייתי זה שמרצה כול הזמן. הרבה זמן לא הייתה לי מערכת יחסים ואפילו גם לא לצורך מיני.אז רציתי לשמור על מה שיש לי בזהירות רבה ובאמת אהבתי אותה בכול הנשמה שלי. אני יודע שאני בחור רגיש וכול דבר יכול לגרום לי עצב או עצבנות או פחד.(בעיקר נטישה או דחייה) בעקבות הפרידה חזרתי להשתמש בסמים לאחר שנתיים וקצת של ניקיון וחיסלתי את מעט הכסף שהיה ברשותי. היום אני שוב נקי בשמך 10 ימים ואני כול הזמן חושב עלייה ואני לא יודע איך להרפות. למרות שדברתי עליה בקבוצות שאני משתתף בהם. בנוסף הבאתי לה ספרים וסרטי וידאו שאני רוצה אותם חזרה ואני לא יודע מה לעשות. האם להתקשר אליה ולדרוש אותם או לא. או שזה רק תירוץ לשוחח איתה. אני מבקש עצה כי אני לא יודע מה לעשות. תודה מראש.

מבקש עצה שלום אני שומע שאתה נמצא בקבוצות ויש לך קשר עם אנשים שמכירים אותך בצורה אישית. אני חושב שאת שאלותיך כדאי להפנות אליהם. יש לך הסטוריה אישית של עליות ונפילות וההחלטה מה לעשות אינה שאלה קונקרטית של "כן" או "לא". סביר להניח שאתה רוצה את חפציך בחזרה וגם רוצה לדבר איתה. זה לא סותר אחד את השני. תצטרך לבחון את המחיר מול התועלת של התנהגותך, ועדיף שזה יעשה, כאמור, מול מי שמכיר אותך או יכול לפחות לשמוע ממך יותר על ההתלבטויות ומצבך כעת. בברכה ד"ר אורן קפלן

הגעתי היום לתחנת בריאות הנפש (לאחר שחיכיתי חודש לתור) של משרד הבריאות לתדהמתי הרבה לאחר שעניתי על כל השאלות והטפסים הוסבר לי שהפגישות הראשונות יהיו עם סטודנטים!!!!!!! ורק לאחר מספר פגישות הטיפול בי יעלה לוועדת הפסיכולוגים ויוחלט שם מי יטפל בי בהמשך. אך לא רק זה הדהים אותי אלא עצם העוברדה שהסטודנטים שכביכול אמורים "לטפל ולעזור לי נפשית" הם סטודנטים ל ר פ ו א ה ! ! ! ! אני לא מצליחה להבין למה אדם שצריך עזרה נפשית צריך לעבור דרך סטודנט מתמחה? ולמה סטודנט לרפואה? האם מותר למשרד הבריאות לעשות דבר כזה ? ואם כן למה לפחות לא מיידעים את המטופל שקובע תור עוד בטלפון? כל תגובה או ניסיון דומה יתקבלו בברכה

שירה, אל תתני לאף אחד לזלזל בך. תידרשי עד כמה שאת יכולה מהם-רק פסיכולוג אפילו לא עובד סוציאלי. איתנו שיחקו כך ארבע שנים,,,, בהצלחה.

שירה שלום צריך לבדוק אם מדובר בסטודנטים לרפואה כללית או מתמחים בפסיכיאטריה שלהם בד"כ נסיון בתחום הנפשי. אם מדובר בסטודנטים לרפואה כללית זה בהחלט משונה. אם יש לך כוח למלחמות תוכלי לבקש שיחה עם מנהל המרפאה, ובמידה וזה יכשל תוכלי לשלוח תלונה למשרד מבקר המדינה. אני בספק אם הדבר יעזור לקבלת טיפול הולם ממוסדות המדינה, אבל לפחות תרגישי שעשית משהו. ברמה הפרקטית, כדאי לשקול לפנות למרפאה אחרת. למשל למרפאות החוץ של בתי החולים הכלליים והפסיכיאטרים. באזור המרכז אמליץ על המרפאה בבי"ח איכילוב. כמו כן ניתן לנסות ולפנות למטפלים דרך קופות החולים. קחי בחשבון שטיפול במרפאות ציבוריות כיום נעשה גם ע"י סטודנטים או מתמחים ואין ביטחון שמה שקרה לא יחזור על עצמו בצורה כזו או אחרת. זה מעציב מאוד, אבל אלו פני השירות הציבורי היום. אדגיש שעם זאת, במקרים רבים עדיין ניתן לקבל טיפול טוב ואיכותי גם במסגרות אלו. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

אם הפנו אותך לסטודנטים אז זה סימן שאין לך בעיה פסיכיאטרית את אנשי המקצוע המומחים הם שומרים ל"פסיכים" האמיתיים כל השאר מופנים לסטודנטים, מתמחים ושאר ירקות עקרונית הם לא חייבים לתת לך אפילו שיחות עם מתמחים אי אפשר לבוא בטענות קשות כלפי גוף שנותן שירות בחינם ובמקרה הזה כאמור בכלל לא חייבים לתת לך שירות כלשהו הטיפולים במרפאות לבריאות הנפש אינם מיועדים לאנשים שאין להם מחלה פסיכיאטרית

עדי שלום אני בהחלט חולק על עמדתך. מרפאות בריאות הנפש אמורות לתת שירות טוב ושווה לכל אדם שמרגיש קושי נפשי. מבחינה זו אין כל הגדרה בחוק מי זכאי או אינו זכאי לטיפול. מצוקה באשר היא מצדיקה מתן ייעוץ וטיפול. מחלה פסיכיאטרית היא הגדרה במחלוקת בפני עצמה, אין לה גבולות ברורים לחלוטין. אין אף גורם רפואי שמסרב לקבל אנשים לטיפול. המטופל הוא זה שמחליט אם הוא צריך ייעוץ ולא המערכת הרפואית. אחרי שפוגשים אותו בהחלט אפשר לומר חוות דעת ובמקרים מסויימים לטעון שאינו צריך טיפול. מאחר שהפניה לטיפול פסיכולוגי היא מאוד סובייקטיבית אני לא מכיר מקרים רבים שבהם מטופל נדחה על הסף כי מצבו טוב מדי לטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

עדי, משתמע ממה שכתבת, שסוף-סוף יש מקום שמוכן לטפל רק ב"פסיכים"; הללויה - זו התקדמות! אבל המציאות שונה. מי הוא "פסיכי" לפי הגדרתך? נכון - אף אחד לא חייב לתת שירות, אבל אז למה קיים הגוף של השרות הציבורי? הדירוג לא נעשה לפי חומרת הבעיה, אלא לפי הזמינות של אנשי המקצוע, שמתאימים לטפל בכל בעיה. האם אדם שסובל מחרדות "נחות" מאדם דכאוני? HERA.

שלום רב, ברצוני להתייעץ לגבי בתי בת השנה וחצי, בשל היותה פגית היא נולדה עם הרבה בעיות. כעת היא התגברה על מרביתן אולם נותר המראה הויזואלי שהוא שונה. אני מעוניינת לשלוח אותה למסגרת גן, אולם קראתי על יחסם של הגננות והילדים לילדים שנראים קצת שונה. אני גם למדה ממקרה של חברתי שבתה נולדה עם עפעף נפול, במקרה שלה הגננת נהגה להכות אותה והוגשה תלונה. ועתה לשאלתי - האם עליי לחכות ליום שבו המראה שלה לא יהיה שונה האם בכך לא תפגם התפתחותה

קרן שלום גננות רבות מודעות לנושא וצריך פשוט לבחור גן אחרי שבררתם אצל הורים בשכונה או בסביבה על איכות הגן והגננות שבו. אני רוצה להאמין שמה שתיארת הוא המיעוט שבמיעוט שאינו מעיד על הכלל. לפני הכניסה לגן רצוי לדבר עם הגננת מראש ולראות את תגובותיה, להסתמך עם תחושות הבטן שלכם מהשיחה. תמיד מפחיד לשלוח ילדים לגן, גם כשאין בעיה אובייקטיבית. צריך לזכור שאם המשימה תצליח, זה יעזור להתפתחות של הילדה וירגיע חלק מהחרדות שיש לכם בנושא ההתפתחות שלה. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

שלום רב! הייתי מעוניינת לדעת מהו התקף פסיכוטי (מבחינת הגדרתו), ומהם סממניו. תודה.

גלי, להלן קישור המכיל בתוכו הפניות למושגים רלוונטיים:http://www.infomed.co.il/glossary/g_3188.htm והנה עוד קישור: http://www.shachar.biu.ac.il/SOC/sw/shachar/meidah.htm

גלי שלום באופן כללי זהו מצב שבו אדם מאבד את בוחן המציאות, כלומר אינו יכול להבחין בין מציאות לדמיון. המצב דורש טיפול תרופתי פסיכיאטרי או לפחות מעקב פסיכיאטרי צמוד, ופעמים רבות כרוך גם באישפוז. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בת 24 ומעולם לא היה לי חבר... אתמול הייתי בפגישה עיוורת שלעומת פגישות עיוורות קודמות עשה רושם שעברה מצוין. אני מאוד נהניתי, כי גם הצלחתי להרגיש איך התפתחתי בתקופה האחרונה והצלחתי להיפתח אליו. הבעיה היתה שעצם העובדה שלא פגשתי אותו קודם לכן השפיעה וגרמה לי (ואני מניחה שגם לו) לחשוב על דברים אחרים תוך כדי. מבחינתו הוא לא יודע אם הוא רוצה המשך או לא כי בטלפון אנחנו די זורמים והוא נהנה לדבר איתי. אני די נמשכתי אליו וזה הפריע לי במהלך הפגישה. כעת הצלחתי לגרום לו להבין שההתנהגות היתה שונה מבטלפון בגלל המבוכה של הפגישה הראשונה ונראה לי שהצלחתי לשכנע אותו להיפגש פעם נוספת. הבעיה היא איך אני אוכל לעבור את הפגישה השניה מבלי שאני אתן למשיכה להשפיע? בתודה מראש המיואשת

היי יש לי אלייך שתי עצות: ראשית, הגיעי מסופקת מינית לפגישה(במילים אחרות-תאונני לפני). שנית, מי קבע שהפגישה נידפקה בגלל המשיכה? את לא מסוגלת להתרכז בגלל משיכתך אליו? נשמע מוזר. אבל גם אם ככה, תלכו למקום נייטראלי, שמשהו אחר יוכל להעסיק אותך מלבד ההורמונים. כמו מסעדה עם אנשים רבים(ואז תתרכזי גם בסובב אותך ולא רק בו), או לקניון, או לסרט שממש רצית לראות. כך או כך, את חייבת לא להיות בפאניקה. נשמע שמרוב רצון שהפגישה תצליח, את בלחץ אטומי. תיזכרי שהמטרה היא להנות, ואם משהו התפקשש או ייתפקשש, כנראה שמדובר ביותר מבעיה של היותך שונה בגלל המשיכה. לא ייתכן שאת תיצטרכי לשכנע את הבחור לצאת איתך פעם אחר פעם. תצאו, תבלו, יהיה המשך מה טוב. לא יהיה- יש עוד הרבה כמוהו ואפילו טובים יותר. בהצלחה דניאלה.

תודה על תגובתך... אבהיר מעט לעומק יותר את בעייתי... אני בת 24 ולא היה לי חבר מעולם. כשהייתי קטנה אבא שלי נפטר ומאז שמרתי על ריחוק מגברים. כעת לאחר עבודה רבה על עצמי אני מתחילה יותר להיפתח לאנשים וגם לבנים. למעשה, מי שהספיק להכיר אותי לפני כשנה וחצי ובאמת שם לב אליי ראה איך אני משתנה לאט לאט לנגד עיניו. עד לא מזמן כשחיבבתי בחור פשוט הייתי מטילה עליו את כל האחראיות של הפגישה - הוא זה שצריך לפתוח בשיחה, הוא זה שצריך לדובב אותי לספר דברים וכו'... כעת אני לא מטילה את האחראיות על הצד השני בלבד כי אם אני לוקחת גם אחראיות על הדברים. למעשה, רוב השיחה בפגישה איתו אני יזמתי, אבל עדיין אני לא בדיוק יודעת איך להתנהג לייד גברים, עדיין אני לא יודעת איך לא לתת למשיכה להשפיע. אני אכן אנסה לעשות את מה שהצעת בתקווה וזה יעזור. הסיבה שעשיתי רושם כאילו אני בפאניקה היא בגלל שזה פעם ראשונה שבאמת הרגשתי שהפגישה זרמה כמו שצריך והיתה צריכה להוביל לפגישה נוספת. הפעם היחידה שיצאתי עם מישהו היתה לפני כשלוש שנים והסיבה העיקרית שהוא יצא איתי היתה בגלל המשיכה שהיתה לו אליי. רוב הזמן ישבתי ושתקתי בקרבתו כך שזה בסופו של דבר לא הוביל לשום מקום. כעת, אני ניצבת עם אותה תחושת משיכה שהיתה לי רק שאני כבר לא שותקת. הבעיה היא שבטלפון אני מצליחה לזרום הרבה יותר טוב ואני לא מצליחה להביא את זה איתי לפגישה. אשמח לעצה איך לצאת מהמצב הזה... בתודה מראש המיואשת

לד"ר שלום רב, אני פונה אליך בעקבות תכתובת שלנו על בעיית נדודי שינה שלי, אתה הפנת אותי לד"ר דגן-מרפאת תל השומר. לצערי הרב, לאחר הבחנה שנעשתה ע"י אחת המומחים שלו, הובחן אצלי כי הבעיה שלי הינה אינסומניה פיסוכפיזיולוגית, והיא המליצה לי על טיפול התנהגותי-קוגנטיבי קצר טווח+ לקיחת תרופות. לצערי, הם לא מבצעים את הטיפול מסוג זה במרפאה והיא נתנה לי שם של פסיכולוגית שעובדת בשיטה קוגנטיבית. הבעיה היא שהפסיכולוגית עמוסה עד פברואר 03. שאלתי היא אולי אתה יכול להמליץ לי על פסיכולוג/ית שמטפל בנושא בעיות שינה בשיטה הקוגנטיבית מאזור ת"א. אודה על תשובתך כי בעיית נדודי השינה מפריעה לי מאד בתיפקוד היומ-יומי.

אא שלום שלח אלי מייל ע"י הקלקה על שמי ואפנה אותך לפסיכולוג מתאים. בברכה ד"ר אורן קפלן

מוזר גם אני הייתי בתל השומר והרופאה אמרה לי בדיוק את אותם דברים ....אבל בדיוק!!!! האם רשמו לך אימובן? נוקטורנו בשפה אחרת??? איך אתה מרגיש אם כדורי השינה המליצו לי על פסיכולוג שגובה 700 ש"ח לטיפול אז ירדתי מזה אשמח לקבל המלצות אחרות

שלום ! יש לי ילד בן חמש , לפני שבועה הגננת שאלה את כל הילדים בגן מה הם רוצים להיות שיהיו גדולים , וממה הם מפחדים . הילד שלי אמר לגננת שהוא מפחד למות. אני רוצה לציין שלפני שנה סבא שלי והסבתא של אשתי נפטרו ממחלות שונות. הילד שלי שאל כל הזמן אך ולמה הם מתים , ואנחנו ספרנו לו שהם היו זקנים וחולים , ועכשיו הם נחים להם בשמיים . השאלה שלי היא האם זה טבעי לילד בן חמש לומר שהוא מפחד למות ? בבקשה אם אפשר לקבל דרכים לטיפול . תודה מראש יניב .. אבא מודאג..

יניב, אני חושבת שזה יחסית נורמלי לפחד מהמוות גם בגילאים האלה כי: 1. הוא חווה את זה פעמיים בגיל כה צעיר. מה שהוא אומר לכם: "יום אחד זה ייקרה גם לכם, ואז מה יהיה איתי?" אפשר אולי להגיד לו: "בוא נקווה שזה יקרה לנו בעוד הרבה הרבה זמן". 2. בואו לא נשכח, שהוא רואה את כל מה שקורה במדינה גם אם הוא לא בדיוק מסתכל בטלוויזיה, כי הוא שומע מהגננת, הילדים בגן, הורים אחרים, וכו'. אפשר להגיד לו שגם אנחנו המבוגרים מפחדים, אבל אנחנו ממשיכים לחיות וזה המסר שצריך להיות. בכל מקרה, כדאי לשאול את הגננת, מה היא אומרת. עדי

יניב שלום קשה להורה לשמוע את ילדו מדבר כך על המוות, זה נוגע גם בנקודות הכי רגישות שלנו, הן כהורים והן כבני תמותה. ילדים מתחילים לדבר על מוות בערך בגיל הגן. הם מפתחים מודעות לעניין דרך קרוב משפחה שנפטר או אפילו חיית מחמד שמתה. כפי שכתבה גם עדי, במדינה שבה המוות מופיע יום יום בחדשות המודעות נוצרת גם בצורה כזו מתוך התקשורת. בעיקרון הנושא אינו צריך לעורר דאגה. צריך להסביר לילד את עובדות החיים בצורה שהם יכולים לקלוט בגיל הזה. במידה ואתם מרגישים שהוא במצוקה בהקשר אחר אז אפשר לנסות לחבר בין הדברים ולפנות לייעוץ. במידה ולא, קבלו זאת כתהליך התבגרות והתפתחות רגיל. בברכה ד"ר אורן קפלן

לא מבין למה הגננת אומרת שזה לא נורמלי בגיל הזה ?

יש לי ילדה בת 16 היא נכנסה לדיכאון לפני 5 שנים לערך מאז ניסתה להתאבד כמה פעמים אושפזה פעם אחת בבית חולים ונשלחה לבית חולים לשטיפת קיבה מטיול שנתי היא גוזרת את השיער שלה הרבה ואפילו עשתה קרחת ( דבר שמפריע לי מאוד ומפחיד אותי) אני ובעלי לקחנו אותה לפסיכיאטרית לאיבחון אך זה לא עזר כי שיקרה לה (דבר שמרבה לעשות) למרות זאת הפסיכיאטרית קבעה שיש לה הפרעה נפשית גבולית (בתי לא אמרה לה שניסתה להתאבד וחותכת את עצמה) אנחנו מאוד רחוקות עד לפני 8 שנים הייתה בת יחידה והכל התחיל כשהאחים שלה נולדו והמצב הלך והתדרדר . היא סבלה גם מהתעללות מינית מצד ילדים מהבית ספר שלה בזמן האחרון היא ישנה המון היא חוזרת מבית ספר, הולכת לישון ומתעוררת בבוקר ככה זה כל יום בחודש וחצי האחרון אני כבר לא יודעת מה לעשות אנא תיעצו לי בתודה ענבל (היא הייתה בטיפול פסיכולוגי במשך שלוש שנים אך זה לא עזר לה)

ענבל שלום את מתארת מצב מורכב והפתרון למצבים כאלה גם הוא בד"כ אינו יכול להיגמר בהמלצה של כמה שורות. העובדה שהילדה היתה בטיפול פסיכולוגי שלוש שנים אינה אומרת דבר על הנחיצות של ליווי וטיפול גם כיום. נשמע שהילדה במצוקה קשה ויתכן שתצטרך את הליווי הזה עוד שנים רבות. אני מציע לא לחפש פתרונות קסם מהירים. כדאי למצוא מסגרת טיפולית שהיא מוכנה לקבל וללכת אליה ולתכנן החזקה וליווי לתווך ארוך. אין ספק שצריך להשקיע מאמץ במציאת הגורם המתאים ביותר עבורה באופן אישי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, רציתי לדעת מה התסמינים להתקף חרדה? כיצד אני יכולה לדעת שמה שעברתי הוא אכן התקף חרדה? (בת 22)

איילת שלום תוכלי לקרוא את המאמר הבא. יש בו בין היתר הסברים לבחינה עצמית של תופעות חרדה. http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

מה עברת?

בתוך 4 שנים,קיבל בעלי 3 התקפים פסיכוטיים חריפים כשבאחרון שבהן אושפז בבאר-יעקוב. עכשיו חושדים כי ייתכן שזו בכלל בעייה של ציסטה פרונטלית בראש הלוחצת על מע"העצבים,וזה הגורם.הייתכן?(מנסים להשיג בדיקת mri?) או שבעצם קשה להודות,אבל בעלי חולה נפש?

מישהי שלום אני מציע שתציבי את השאלה בפורום לנוירולוגיה באתר זה. זו שאלה רפואית שכדאי לקבל עליה מענה מרופא שמסומך לנושא. בעיקרון זו אפשרות. העובדה שבעלך סובל מבעיה נפשית אינה תלויה במקור לבעיה. יש בה מרכיב פיזיולוגי בכל מקרה. ההתמודדות עם מחלת נפש היא מורכבת, בעיקר כשהדברים קורים בהפתעה. חשוב שבני משפחה יקבלו תמיכה וטיפול כדי להתמודד עם המצב. תוכלי אולי להתייעץ עם אנוש שמקיימים בין היתר פורומים לתמיכה במשפחות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב! אני בת 22. בעקבות חוסר ביטחון עצמי ומצב רוח מדוכדך פניתי לטיפול פרטי אצל עו"ס קלינית מורשית שעוסקת גם בפסיכותרפיה ובפסיכואנליזה. היא ניסתה לעודד אותי לעבור פסיכואנליזה אצלה, אך סרבתי. העדפתי את הטיפול הרגיל בשיחות פנים אל פנים. אני גם סובלת מבולמיה קלה ומחרדה כללית בחיי. כשהמליצה לי על תרופות בהתחלה סירבתי לקחת. לבסוף פניתי לפסיכיאטר שהיא הפנתה אותי אליו והוא אמר שאני יכולה לנסות פרוזק אבל לא חייבת... העדפתי להמנע מכך. בכל אופן, עמוק בפנים מצב רוחי אינו משתפר ואולי אף להיפך. איני מעוניינת כלל לעבור פסיכואנליזה. אני זקוקה לדבר פנים אל פנים (גם ככה אני מרגישה ש"לא רואים אותי"). המטפלת מצידה תמיד שואלת אותי האם אני חושבת על לשכב על הספה אצלה וכ'... אני לא חושבת על זה, אבל בכל פעם שהיא שואלת אני מרגישה שהיא רוצה בזה, כי זו השיטה היותר עדיפה בעיניה, כנראה... היא בעצמה מנסה לעלות את הנושא הזה- מדוע אני מתנגדת "לשכב על הספה". מה זה גורם לי להרגיש כשהיא מדברת על כך וכ'... בכל אופן, אני לא חושבת שזו הבעיה שבעקבותיה הגעתי אליה. יש לי תחושה שהיא מפספסת אותי. מה אפשר לעשות? אגב, האם טיפול פסיכולוגי ע"י פסיכולוג קליני שונה במשהו מהפסיכותרפיה שאני עוברת איתה? או שזה בדיוק אותו הדבר?

מורן שלום פסיכואנליזה היא סוג של טיפול פסיכולוגי ואת צריכה באמת לעשות את מה שהכי טוב עבורך. לכל מטפל גישה טיפולית משלו ויתכן שהמטפלת שלך מציעה לך משהו כי היא מרגישה שהשיטה מתאימה לך. בכל מקרה, אם את מרגישה לא נוח כדאי שתאמרי זאת בצורה ישירה ותוכלו לדבר על הנושא. ההבדל בין פסיכולוג לעובד סוציאלי הוא בהגדרה פורמלית, בעיקר בראיה יותר ממוקדת פנים של פסיכולוגים וראיה יותר ממוקדת חברה של עובדים סוציאלים. עם זאת, הבדל פורמלי זה אינו חייב להיות נכון במקרה של מטפל כזה או אחר ולפי מה שאת מתארת את מטופלת אצל עו"ס שגישתה אנליטית. שום דבר אינו "אותו הדבר" אבל זה בוודאי שייך לאותה משפחה של גישה טיפולית של פסיכולוגים ועובדים סוציאלים רבים. בברכה ד"ר אורן קפלן

קראתי את דבריך, כמו גם את תגובתו הזהירה של אורן. ועניין אותי במיוחד לראות כיצד הוא יתייחס לדברים שהבאת. בוודאי שאם משהו אינו נוח לך, חשוב שתאמרי זאת ותתעקשי לעשות רק מה שנוח לך. אלא שיש במה שאת מספרת, ובפרט באופן בו את מסגננת את הדברים.. (ואולי את מודעת לכך ברמה זו או אחרת) משהו מדאיג, לדעתי. משהו בלחץ הזה שהיא מפעילה, ובפרט סביב ה-'לשכב על הספה'. אין לי המלצות עבורך, שכן ייתכן והיא מטפלת טובה, והכל בדמיוני/דמיונך (שכן בחרת להציג את הדברים באופן מאד מסויים..). ובכל זאת..? בהצלחה!

כבר שנים רבות אני סובלת מבעיות ריכוז קשות וטיפול תרופתי לא עוזר. אני חוששת שריכוז כרוך באבדן שליטה ופרושו ללכת לאיבוד. האם מוכרת תופעה כזו? תודה.

מירב שלום הריכוז קשור לגורמים רבים. הקשב הוא משאב מוגבל ואם מאמצים מנטליים או רגשיים מופנים לדבר אחד, יש חוסר במשאבי קשב לדברים אחרים. צריך לכן לברר מה מקורות הקושי להתרכז. את מציינת שאת לוקחת תרופות וסביר להניח שתפקידן לטפל בבעיה כלשהי. צריך לברר האם בעיה זו מוכרת ככזו שגורמת לקשיים בקשב ובריכוז. אני מציע שתתייעצי עם הרופא המטפל שבוודאי מכיר אותך באופן אישי ויידע לתת תשובה יותר מדוייקת על הבעיה ממנה את סובלת. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני מצטרפת להודעה של לינט. גם אני הייתי שמחה לקבל המלצה. אוכל להקל עליך את התהליך ע"י שליחת שמות המטפלים עמם מכבי עובד באזור המגורים שלי. האם תסכים שאפנה לך במייל, או שיש בעיה עקרונית/אתית עם העניין? בתודה , אחת האדם

אחת שלום אין לי בעיה להמליץ אבל כמו שכתבתי גם ללינט אינני מכיר אישית פסיכולוגים שעובדים עם מכבי ולא לא אדע על מי להמליץ. אולי תוכלי להיעזר במשתתפים אחרים בפורום הזה או דומים לו. בברכה ד"ר אורן קפלן

קופ"ח מכבי עובדת עם פסיכולוגים? ברשימת הרופאים שלהם מצויינים רק פסיכיאטרים, במידה ויש רשימה של פסיכולוגים מעוניין שתפרסמו. עלות הטיפול אצל פסיכיאטר של קופ"ח זהה לעלות רופא מקצועי רגיל? האם נדרש מכתב הפניה מרופא משפחה? תודה.

קבל קישור: http://guide.maccabi-health.co.il/mcg/doa_iis.dll/mcg_service_html.main_search_screen/Hebrew?kind_in=3 זאת שהרגה את החתול

שואל שלום ראה בשירותים פארה רפואיים, רשומים פסיכולוגים ועובדים סוציאליים. תוכל להקשר לצוות בריאות הנפש במשרדי מכבי הקרובים אליך ולברר. בעיקרון פסיכיאטר של קופ"ח עולה כמו כל רופא מקצועי אחר של קופ"ח. אין צורך בהפנית רופא משפחה במכבי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, הנני גבר באמצע שנות השלושים נשוי +. הייתי מטופל אצל פסיכולוג כ 8 שנים בפגישות חד שבועיות, בנוסף כאשר רף החרדות שלי עלה נעזרתי בכדורים כגון לניטין להרגעה. הסיבה שאני כותב כאן היא משום שלמרות שעברתי טיפול אצל פסיכולוג ולמרות שעברתי גם ליווי פסיכיאטרי (הכדורים - בשנים האחרונות אני לא משתמש בכדורים ובכל מיקרה תמיד המינון היה הנמוך ביותר) עדיין בכל עת שניצב בפני אתגר אני נכנס למתח גבוה ביותר אשר מלווה בשרירים מתוחים קושי להרדם חשש משיפוט עצמי לקוי וחוסר בטחון משווע. אני חייב לציין שאני נאבק עם עצמי ללא הפסקה, המקצוע שלי הוא מרצה למרות שאחד החששות שלי הם פחד במה. אני לא מרפה מעצמי אבל אני כל הזמן משלם מחיר, אני די משוכנע שאים הייתי מוותר לעצמי אז המחיר היה כבד יותר יחד עם זאת אני מוצא את עצמי בשאלה מדוע למה והאים כדאי? אני תמיד גם מגיע לתשובה שאין ברירה. הפנייה שלי אליך היא האים ישנה ברירה? האים ישנם דרכי התמודדות נוספות? די קשה לי כל הזמן להיאבק ואחת הבעיות הם שאני מרגיש שבעת האחרונה אני נמנע מלהציב לעצמי אתגרים ואני נמצא בבלימה אישית ומקצועית. בתקופה הקרובה אני אמור להעביר יום עיון חשוב ואני מוצא את עצמי לא ישן בלילות ובחרדה ומתח גבוה מאוד. אני לא רוצה להפסיק לאתגר את עצמי, לכן אשמח לקבל ממך אופציות נוספות לטיפול עצמי. תודה מקרב לב אורון.

אורון שלום עברת טיפול ארוך ואתה מרגיש שעדיין אתה סובל ממתח, כנראה באופן כללי, וסביב אתגרים מסויימים בפרט. לא הייתי מציע לך לכן להיכנס לתוך תהליך פסיכולוגי ארוך נוסף אלא לנסות גישה טיפולית אחרת המתמקדת בחרדה עצמה. אפשר לנסות בשיטות כגון היפנוזה, EMDR ועוד. תוכל לקרוא מעט על השיטות הללו בקישורים הבאים: http://www.psychologia.co.il/emdr.htm http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm http://www.psychologia.co.il/short.htm http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לכולם, אני בת 30, ועוברת שנה קשה מאוד, אישית מקצועית כלכלית וכו'.... בעלת מודעות עצמית מאוד גבוהה ולכןהחלטתי סוף סוף לעשות משהו ולפנות לאיש מקצוע. עקב התעריפים הגבוהים חשבתי לפנות לעזרה מקצועית דרך קופת החולים - מכבי. רציתי לדעת (אם בכלל זה נהוג???) אם יש מישהו שתוכלו להמליץ עליו. אם אסור לפרסם שמות כנ"ל אז ניתן לשלוח לי לאי-מייל [email protected] אודה מאוד לכל המלצה. להתראות

לינט, אין לי מושג באיזה אזור את גרה. אני מכירה אנשי מקצוע של מכבי, אבל רק באזור רחובות-נ"צ. אם זה מתאים לך, את יכולה לשלוח לי מייל, אם לא, אז אולי מישהו אחר כאן יוכל לעזור. בהצלחה.

לינט שלום עברתי לאחרונה על הרשימה של מכבי ואני לא מכיר אנשים ברמה אישית מספיק כדי להמליץ עליהם. אולי משתתפי הפורום האחרים יוכלו לעזור. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום. אני החלטתי לכתוב כאן את מה שעובר לי בראש. קשה לי לסבול את הריקנות הזו. זה כבר יותר מדי. אני בחורה צעירה, סטודנטית. רק התחלתי ללמוד. יש לי אבא נפלא שדואג לי ואוהב אותי, וכשהיה לי קשה הוא מצא לי מטפלת פרטית שתעזור לי. אני גם עובדת במקום נחמד עם אנשים נחמדים. לכאורה הכל נפלא... אבל בפנים אני לא בן אדם. אני יצור מת! אני מתה כבר שנים! החיוכים שלי משטים בכולם, אפילו במטפלת. אני כבר לא מרגישה את עצמי בכלל. לא טוב לי ולא רע לי - אדישות מוחלטת. זה כאילו שהתנתקתי מעצמי על מנת לא לסבול יותר. אני לא אוכלת כבר יומיים וזה עוזר לא להרגיש . אני מתכוונת להמשיך עם העניין הזה עד שהגוף שלי "ידבר" ויגיד שלא הכל בסדר. אין לי תירוצים. אסור לי לעזוב את הלימודים אסור לי לעזוב את העבודה אסור לי לעזוב את הטיפול אסור לי לפגוע באנשים שתלו בי תקוות. אני נורא מצטערת אבל אני לא מצליחה לעמוד בדרישות של העולם הזה. אני לא מצליחה להשקיע במה שחשוב. אני יכולה רק להרוס. אני מאוד עצלנית ואגוצנטרית. לא מוכנה להתאמץ קצת בשביל לעזור לעצמי ולעשות נחת להורים שלי. אני מצטערת אבל אני שונאת את עצמי יותר מדי. אני אמשיך לחייך ולתפקד כלפי חוץ- הדבר באחרון שאני רוצה זה שיגלו שאני עצלנית וחסרת ערך. שהגוף ידבר... גם ככה אין לאף אחד סבלנות בשביל כלום כמוני... אני עונש להורים שלי. למה אבא אוהב אותי? רע לי! אני שונאת את עצמי!!! אין דרך לעזור לי. אף אחד לא מאמין לי... כשאני אומרת למטפלת שלי שזה מה שאני מרגישה אז היא "לא דואגת". אני יודעת למה היא לא דואגת. זה משום שאני מתבדחת ומחייכת תוך כדי... אני לא מסוגלת להתייחס לסבל שלי ברצינות. זה לא מגיע לי. אני סתם עצלנית ומפונקת לא שווה שום דבר. אני לא מתכוונת לאכול! אני לא יאכל! אני ארצח את עצמי אם אעיז להיות חזירה בנוסף לכל. לא מגיע לי לאכול אני לא צריכה לאכול. אני יודעת היטב את ההשלכות של זה אני מתלבטת כבר חודשים בנושא ניסיתי וניסיתי. אבל אין תקווה. אני שונאת את עצמי יותר מדי. כבר לא אכפת לי מכלום... אני מאחלת לעצמי למות ברעב! חזירה שכמוני...

הי, את אומרת שאת לא מסוגלת לעמוד בדרישות של העולם הזה. ואם לא היו דרישות, היה משהו שכן היית רוצה לעמוד בו? אם לא היית צריכה לתת דין וחשבון לאף אחד, לא לר?צות אף אחד, פשוט להיות את לעצמך. מה אז היית רוצה לעשות? מה לדעתך יביא לך את האושר האמיתי?

יש דרישות ואני צריכה לתת דיו וחשבון ואני עצמי כבר מזמן מתה. הלוואי והעולם היה ורוד כפי שמשתמע משאלתך...

אבודה, את שואלת: "למה אבא אוהב אותי?" את לא יודעת את התשובה. הוא יודע את התשובה. אנשים לא אוהבים אנשים אחרים ככה סתם. אנשים צריכים סיבות בשביל לאהוב. את בטיפול. לא יודעת עד כמה הקשר שלך עם המטפלת טוב, אבל את יכולה להשתמש בו בשבילך - בשביל הדרישות שיש לך מעצמך. זה יתרון שנמצא בתוך הטיפול; לעשות קודם כל בשביל עצמך ואח"כ בשביל העולם. אגב, אני מקווה שאני לא הורסת לך אשליה, אבל היי סמוכה ובטוחה שהמטפלת מרגישה ויודעת מה עובר עלייך, לא את כל הפרטים את ה"דבר" הכללי. למה היא "לא דואגת"? לא יודעת, אולי היא כן ואת לא מרגישה את זה? אולי היא מחכה שאת תעלי את העניינים הללו? אוכל. דווקא האכילה נעשתה לאויב הכי גדול. ואת יודעת משהו - את צריכה ומונעת מעצמך... סמלי מאוד, ולא בכדי בחרת להשתמש דווקא באוכל כנשק נגד עצמך. כמה זמן את נפגשת עם המטפלת? חודשיים, חצי שנה?

אבודה שלום בחרת כנראה בשם מתאים ובכותרת מתאימה: "קריאה לעזרה". פנית לעזרה לטיפול פסיכולוגי אבל את לא מאמינה שבאמת אפשר לעזור לך. את מנסה לחבל בגופך בסתר בתקווה שמישהו ישים לב לפני שיקרה לך משהו חמור באמת. כמו ילד שעומד מאחורי דלת סגורה אבל לא באמת דופק אלא רוצה שינחשו שהוא שם ויפתחו לו. אבל זו החלטה שלך בלבד. גם מי שאוהב אותך לא יכול לנחש את נוכחותך מאחורי דלת סגורה. אם תנקשי עליה, אפילו חלש, יש סיכוי טוב שאנשים סביבך יוכלו לתת יד ולעזור. אבל את צריכה לתת להם תנאים בסיסיים כדי לעשות זאת. אם תצליחי שתפי מישהו מהקרובים לך ורצוי גם את המטפלת שלך במה שקורה ובמה שאת מרגישה. אולי אפילו הדפיסי את הודעתך ותני אותה לפסיכולוגית לקריאה. יותר חשוב שהיא תדע עכשיו מה קורה לך מאשר לחכות להבנה המושלמת שקוראת באופן ספונטני, שלעולם לא תגיע כמו שהיית רוצה שתהיה. קראת לעזרה כאן וכולנו שמענו את הקריאה שמאוד נוגעת ומעציבה. עכשיו הזמן לקרוא אותה גם בקול רם ליד מי שיכול לשמוע בסביבה שלך. שמרי על עצמך וגופך, מי יעשה זאת במקומך? ד"ר אורן קפלן

הבעיה שלי היא לא האנשים שמנסים לעזור לי. הם ממש בסדר. גם אבא וגם המטפלת וגם החברים מהעבודה. הבעיה שלי היא "אנשים" באופן כללי. אני מסתובבת באוניברסיטה ויש מסביבי המון סטודנטים. אני לא מכירה אף אחד. אני לא רוצה להכיר אף אחד. אבל נוכחותם מפריעה לי. מאות אנשים מסביב ואני מרגישה שלאף אחד לא מהם אכפת ממני. והאמת- שזה נכון, אבל עצם הידיעה מפריעה לי (מה שלא אמור להיות אילו הייתי אדם בריא שמסוגל לדאוג לעצמו). אני רק דואגת מכך שכולם עלולים לעבור אותי ולהיות תלמידים יותר טובים. קשה לי להתרכז בלימודים וזה מפריע לי. בכלל אנשים מפריעים לי לחיות עם עצמי. אני מבינה שזה לא רציונלי ואני אפילו יודעת למה זה קורה אבל זה חזק ממני זה כאילו שבא לי לעזוב את הלימודים ולברוח מהעולם הזה... אבל כל התחושות הללו לא קשורות ללימודים אלא לחיים "בעולם הגדול" עם אנשים מסביב. אני מרגישה שאין דרך אחרת אלא "לנתק את עצמי מהזרם". אני לא יכולה להרשות לעצמי לעזוב את הלימודים. זה כבר קרה בעבר וההורים שלי די התאכזבו ממני כי זרקתי להם את הכסף (עשרות אלפי שקלים). אחרי הטיפול הפסיכולוגי והרבה "הטפות" ממני הם הבינו שלא כ"כ ידעו איך להגיב נכון במקרים רבים... הם נורא דואגים לי. אבל ברגע שאני מחייכת הם נרגעים. כאילו שהכל חזר להיות בסדר. לצערי אף אחד לא מבין את המצוקה שלי באמת. אפילו אני לא מבינה למה כ"כ קשה לי להתקרב לאנשים- כאילו שכולם חושבים רק על עצמם כל הזמן- זה כל מה שאני מרגישה שאנשים עושים. בכל מקרה, אשליתי את עצמי שאני כבר בסדר ויכולה להתמודד. נרשמתי ללימודים באוניברסיטה תוך עידוד של המטפלת שלי (רק אחרי שהתעקשתי שזה מה שאני באמת רוצה). עכשיו אני מפחדת לאכזב אפילו אותה... קשה לי, שוב מאותן סיבות. אני רק רוצה להפריד את עצמי "מההמון" וללמוד בשקט בלי "שיציקו" לי. הדבר האחרון שאני מתכוונת לעשות זה לעזוב את הלימודים. זה כמו להקריב את כל העתיד שלי כי לא נוח לי עם זה שיש אנשים מסביבי. הרי שתמיד יהיו אנשים- העולם הוא מקום חברתי וככה זה. אני מעדיפה להקריב את הגוף בתקווה שמישהו יעזור לי להתמודד טוב יותר אח"כ. אני מכירה את נטיותיי היטב- אם אעזוב את הלימודים אז אני סתם אשב בבית ואשנא את עצמי. ארגיש כמו כשלון חרוץ. אני לא מוכנה לזרוק את הסיכויים שלי לעתיד שוב.. איך אפשר להסביר את המצוקה הזו במילים? זה בלתי אפשרי! גם עכשיו אני קוראת את מה שכתבתי וזה לא "זה"... רק רזון יכול לבטא את הריקנות הקיומית הזו שלי. וזה לא אלים כמו שזה נשמע. הרעב מרגיע. בעצם, אני לא ממש מרגישה משהו... קראתי כ"כ הרבה ספרים על אנורקסיה שאפשר לומר שאימצתי לעצמי את ה"פתרון" הזה. ומניסיוני העגום: לזלול בלי סוף לא עוזר! להקיא לא עוזר! לחייך לא עוזר! לבכות לא עוזר! לדבר לא עוזר! להאמין בעצמי... כבר התייאשתי... כשאני בעולם בחוץ לבד עם אנשים - רע לי! זה כאילו שהבטיחו לי בילדותי משהו שלא קיימו "וזרקו" אותי החוצה, לעולם של כולם. אני מרגישה חסרת אונים. עכשיו כולם יוכלו לראות את זה. וגם זה לא בטוח שיעזור... אבל הפעם אני מתכוונת לנסות ולא רק "לאיים"... די החלטתי- אני לא מתכוונת לחזור בי... זה כמו תרופת הרגעה בשבילי.

בני בן 7 ויש לו בעיית ריכוז אשר מטופלת , הפנו אותי לאיבחון דידקטי אך אני מעונינת לדעת מהי הבחינה מה בודקים ואם ניתן לפתור את הבעיה, כל מידע מפורט יתקבל בברכה. תודה רבה.

דורית שלום הבחינה בודקת היבטים קוגניטיביים שונים ומקובל לעשות אותה לאבחון של ליקויי למידה. אני מציע שתפני לפסיכולוג/ית ביה"ס בו לומד בנך והתייעצי על האבחון והשיטות לטפל בבעיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שאלה לי אליכם. אשה כבת 40 נשואה ואני כבן גילה נשוי אף כן. אנו נמצאים במועדון ריקודים ומשתתפים בארועים משותפים. מתי כשהיא יושבת על כיסא היא מנענעת את ישבנה לקצב המוזיקה, אך להדגיש, שהיא עושה זאת רק כשאני בקרבתה, כשאני נעלם מעיניה היא מפסיקה. מה דעתכם על התנהגותה זו מה זה בא להוכיח עליה?- תודה.

זה בא להוכיח שאת דפוקה בראש. עכשיו הפכת לגבר ? נשבר הזין ממך ! אולי תרדי כבר מהפורומים עם האובססיה של למה הוא או היא מתנהגים כך !!!!!!!

היי, חבר. ראשית: אני גבר ומרוצה מהיותי גבר הנשוי לאשה. אני רואה שאתה מסוכסך עם עצמך לכן הכתובת היא לא כלפי, תפנה נא לפורום המתאים ותפנה לרופא עם בעייתך ומקווה שיעזור לך. החלמה מהירה - אבי.