פורום פסיכולוגיה קלינית

אתה יודע הכי שקט שאין קשר לאמא .. אבל אני לא יכולה לא להיות בקשר .. זה לא הוגן שגם היום אני עושה דברים שמרגישים כפויים בשביל ה"שקט של המשפחה הזו " המחיר פשוט גדול כל כך שוב חרדה לפני מפגש איתה .... אודי יש לך מילים שיעזרו לעבור את היום הזה... ותודה לך

אודי, יש בחורצ'יק חמד צעיר ואהוב שאני מכירה שהוא באגרוף תאילנדי (חייו אינם סילאן כל-כך, וזו הדרך המתאימה לו). הוא נוהג לומר, שאם יבוא מולו מישהו מעולם הקארטה - הוא מובס. :-) סוריקטה

הי אביב מתוקה, נדמה לי שניתן למצוא דימיון מסוים בינינו. גם אני עושה המון כדי לשמור על מצבים מקטיני אלמנט התוקפנות, כפי שהוא נתפס בעיניי. קצת מידי, כנראה. ומול כל אחד. חתיכת תפקיד בתוך המשפחה. כתבתי כאן כבר, נדמה לי, שהמטפל אמר, שעם הטיפול גם גידלתי את המשפחה (חלקה) שמסביבי. אמא לא ממש שם. לא מתעמתת איתה, אולי בחלומות, בהם יוצא קצת קול, וגם שם הדמות הזו, שבראש שלי, אדישה. סוריקטה

לא יודעת ואולי אני טועה במאבק הזה .... ןמורכב

היי אודי וכלם, תמיד כתוב לשאול שאלה את המומחה בפורום..וכמעט אף פעם זו לא שאלה של ממש מה לעשות..אלא שיתוף, הבנות, שיקוף וכו'....מה שיחודי לפה. אז תודה אודי, על כך שאתה מאפשר... אז... אמא, אצלי זה לא כזה דרמטי, פשוט היה רגיל כזה, פולני :) לא מחבקים, לא מכילים אבל כן מאכילים...מזווה עמוס ובישולים...והאמביוולנטיות חגגה, אוכל מול העיניים, חייב להיות מלא (אולי השואה? )אל תאכלי "את שמנה" "תראי איך את נראית" "מי ירצה אותך"ועוד כהנה "מחמאות"..מצד שני חייבים לגמור מהצלחת ולהעמיס אותה עד למעלה...עד היום אני חייבת להעמיס צלחת... אבל בעיקר האהבה =אוכל!!! בפרוש, רע לך= שבי תאכלי יעבור לך.. כל פעם שהמטפלת מזכירה לי ש"יעבור לי" זה מעצבן מחדש!!!!!! אוףףףףףףףףףף כבר הערתי לה על זה..היא משתדלת.. כשהיה לי רע אז אמא כעסה על כל הסביבה שרע לך, או זלזלה והמעיטה בזה....את כאילו אוויר, מדברים מעלייך....וכשלה רע וואווווו כלם צריכים להכיל אותה!!!!! פתאום זה בא מולי כשהבן שלי שצריך לשמור על המשקל, אומר משפטים כמו "אם את אוהבת אותי תקני לי (סוג של אוכל) "סופגנייה, המבורגר, לא משנה מה...כאילו זה בא לי הפוך על הפוך..ואני אומרת אני אוהבת אותך ולכן לא רוצה שתשמין או תאכל לא בריא :( אני מאוד מקפידה בשנים האחרונות על מזון בריא בבית..קשה בטרוף..ככל שאני אגיד לו לשמור הוא ירצה לאכול לא בריא ויותר פחמימות :( אוףףףףףףף מתבגרים....רעב כל הזמן בדיוק כמוני!!!!!!!! איך שוברים את השרשרת הזאת???????? דוגמא אישית יש לו ממני......וגם אם אני חוטאת או מתנפלת זה לעולם לא מולו.......קשה לי שהוא שמן...והאחים האחרים רזים...ההשוואה מול העיניים. ואמא- נו טוב, היא מבוגרת, חולה, צריכה אותנו...למרות שאני לא המטפלת הישירה שהיא פונה לעזרה..לא ממני..ויש אצלה המון נסיונות להתקרב דווקא, לא בטוח שהיא יודעת איך, מעט מידיי מאוחר מידיי :( עצוב וחבל. ואתמול הכל חזר על עצמו בגדולללללללללל, קחו סיטואציה: הדלקת נרות, כל המשפחה, אחיינים וכו'..מקסים נכון?? אז זהו שלא! כלם אמביוולנטים אצלנו...ואומרים לי "פעם אחת לא נורא לאכול סופגניה" "איך את לא נוגעת?" "רק תטעמי" והביאו מהכי יקרות ומושקעות!!!!!! שלא לדבר על הארוחה עצמה...מה אכפת לכם שאני לא אוכלת סופגניה?? כואב לכם שאתם אוכלים ואני לא! כלם מתערבים לי בצלחת.....דפוק...ואם אני הייתי אוכלת משהו לא בריא, מיד אמא מתנפלת עליי "את שומרת, חבל עלייך, הנה את הורסת הכל" אם זה לא אמביוולנטיות אני לא יודעת מה כן... וכן, שוב שומרת על עצמי לאכול בריא..עזבו אותי, מפחדת על הילד שלי :( סליחה שהוצאתי ופרקתי כעסים פה... חנוכה שמח!!!!!!! בכל זאת..

הי מיכל, המקום הזה של העלבון - אוף. התשובה שאני נותנת היא שעל פי הוראת רופא יש לי הנחיית הימנעות (וזו ממש אמת). ו*אני* לוקחת אחריות על החיים שלי, והפיתוי שהם מציעים מזיק לי מאד. לתפקודי כלי הדם, ללב, למערכות. לאיכות החיים. אז, לא! נחוש. ומשפט שאני אומרת המון - אני לא אוכלת דברים כאלה. ורואים. סוריקטה

באתי לאחל לכולם חנוכה שמח ומלא באור!🕯 Aya

הי איה, חנוכה שמח! טוב שאת. סוריקטה

גם לך יקרה!

חנוכה שמח😊

איה מתוקה אני כל כך לא מאוזנת שלא זוכרת אם כתבתי לך או לא .. אז חג שמח מלא באור וניסים ודברים טובים .....

גדלתי בנתק מעולם החיצון הורים שלנו הצליחו לגרום לנו לשאר מנותקים- פיזית וגם נפשית.. אני זוכרת בתור נערה בתיכון הייתי נפגשת עם האח הפוגע בהפסקות כי לא היו חברים. לא היה לי מושג איך להיות בקשר עם אחרים. אחרים הרגישו את זה ודחו אותי כך שכמעט תמיד לא הייתי "שייכת" . רק למשפחה הפוגעת, רק לאנשים שפגעו היינו "שייכים". הפגיעה נתק אותנו מכולם... כל המציאות שלנו היה נתק ופגיעה. היום שנים אחרי חיים בנתק כמעט מהעולם.. חוץ מהאנשים שאני פוגשת בעבודה אני כמעט לא בקשר עם אף אחת. אני מרגישה שאני לא מסוגלת.. פחד איימה מלווה אותנו תמיד שאותותו מישהו יפגע בנו.. וגם אני מרגישים שצריכה לשמור מרחק שאף אחד לא ידע ולא ישאל כי אולי אם יתקרבו אני אשבר ונדבר.. וברור ששום דבר רע לא קורה עכשיו ושאני לא חיה באותה מציאות של אז אבל אני לא מצליחה לגרום לעצמי להרגיש אחרת. המציאות הנוכחת למרות שהוא "בטוח" עצוב וכואבת ..אני מקווה עם טיפול דברים ישתנו ..רק אנחנו כל כך הרבה שנים בטיפול וגם נפגענו מינית בטיפול אז לסמוך על המטפלת הנוכחית קשה מאוד..

כל כך מבינה את הקושי את הלבד . אני חושבת שאחת הדרכים של הפוגעים לגרום לנו לשתוק ולעשות כרצונם זה הבידוד החברתי .. לאבא היה משפט קבוע שכאילו לא היה קשור אלי .. ונאמר ככה על המגורים המבודדים שלנו ...רק שזה מאוד מאוד חילחל ,ההבנה שגם אם נצעק אף אחד לא ישמע ... את יודעת שנים אני עובדת בעבודות שגם אין אינטרקציה בעבודה ... אחד הדברים שמפחידים אותי שאסיים ללמוד זה עבודה עם אנשים .. והפגיעה בטיפול עצוב כואב מקגיז ואין לי מילים פרט לזה שאת כבר לא שם ויש לך מטפלת מדהימה שלא תפגע בכם בחיים ... אוהבת אותך שימרי עלייך על כולך 😊❤💙💜💛💚

תודה אביב יקרה על ההבנה, על ההכלה והרבה מעבר..

הי ינשוף ההודעה שלך נגעה בי מאוד, רוצה למצוא מילים לרשום לך ומפחדת שהן לא יהיו מספיק מנחמות או מתאימות. איתך מכל הלב...

מיקה יקרה רגשת אותי עם הרגישות שלך.. תודה שאת כאן

יקירתי, אני חושבת שהיום את באמת במקום אחר לגמריי....את חזקה! קבלי חיבוק כזה שמתאים.

תודה מיכל😊

קראתי אותך, אודי, ונזכרתי במשפט מתוך 'חוקי מרפי' המורחבים: "אי אפשר ליפול מהרצפה; ולתינוקות לוקח שנתיים ללמוד את זה" לי לקח 15 שנה. סוריקטה

כן אודי... אני רוצה להאמין שזה יכול לקרות.. שאלמד לסמוך ושלא נפחד- תודה שאתה נותן תקווה

שוב המטפלת פגעה, בקטנה. אבל אני טוחנת חזק את הפגיעה ובשבילי היא כבר גדולה! אז החלטתי בתגובה לא לפגוש אותה גם ככה תיכף מסיימות. אז עוד פגישה יותר או פחות כבר לא משנה. קמתי עם כאב גרון.... אולי משהו צריך להאמר. בא לי לכתוב לה מייל, להגיד שפגעה אבל הבטחתי לעצמי שלא אכתוב לה מיילים יותר!!! התגובות שלה במייל מעצבנות אותי יותר!!! בקיצור.... חוזרת למקום המוכר והקבוע שלי!!! יהיה בסדר. אוףףףף.... בוקר יום ראשון!!!!

את יודעת, אם תבקשי ממנה לדבר על הפגיעה שלך את תרגישי יותר טוב (ואני יודעת, זה קשה) בעבר אני גם פחדתי לדבר, והפגנתי ניתוק. ובסופו של דבר אני היחידה שסבלתי. היא ממשיכה בחייה והיא לא מוטרדת כמוך. אז חבל שאת סתם סובלת, נסי לדבר איתה שהיא תבין שנפגעת, זה יעזור לך.... Aya

הי אוף, איה דייקה כל כך, בעיניי. מצטרפת אליה. סוריקטה

תודה איה. רק שזה כבר סינדרום כזה שנמשך ונמשך. יש לה פיוז קצר ומדי פעם היא פולטת משהו שפוגע. בגלל זה החלטתי להפרד ממנה. לא רוצה להפגע יותר!!!! כואב לפנות לעזרה ופעם אחר פעם להפגע!!!

תודה שקמתי תודה על סופש נפלא תודה על היש בחיי תודה על ההוד שיש בנוף סביבי עכשיו תודה על חיות וטבע תודה על תהליך וזוגיות תודה על מטפלת וטיפול תודה שאני לא מהמוותרים תודה על פרנסה תודה שאתם כאן שיהיה שבוע נפלא....

תודה שהצלחנו להציל את חתולי. הוא חוזר אליי להמשך טיפול. תודה שפגשתי בסופ"ש כמה וכמה אנשים צנועים ומבינים. תודה שאני גמישה. תודה שהצלחתי להיות אמיצה ולהיראות ולא לברוח. תודה לשמש. תודה לתקווה. תודה למשחקים. סוריקטה

תודה על מזג אוויר נעים תודה שקמתי למרות שרציתי לשאר במיטה תודה שיש לי עבודה שעוזרת לי להתמקד באחר ופחות עם הכאב הבלתי נסבלת תודה שיש לי מספיק כסף להיום תודה שאני לא מוותרת תודה שאני נלחמת תודה

בוקר ...תודה על יום חדש תודה על פעולות שעשיתי תודה שאני לא נופלת לתהום לפחות זה תודה על מים חמים בבוקר תודה על קפה של בוקר תודה על יום עמוס תודה על שמחה בלב תודה על שקט בנשמה כשאני נמנעת מקשר מסויים תודה שאיפשרתי לעצמי כמה ימים כאלה של נתק תודה שהיום מתחיל בטוב תודה על שיחות עומק תודה על הבנה תודה זה מוכיח שמחירים מסויימים היו שווים תודה שאני מרגישה אחרים תודה שאני פחות ופחות קרבן ושזה קורה אני יכולה לראות זאת תודה לטבע תודה לכם שאתם כאן שיהיה יום נעים טוב שלו וקל

תודה על פה ועל כל אחת ואחד מכם תודה שמבינים את הנוכחות השקטה שלי ומכבדים אותה כל כך. תודה על האהבה והרוגע שמציפים אותי כל פעם כשנכנסת לכאן תודה על ההבנה,הרכות,הקבלה.

תודה שלמרות שאמרו לי היום שאני טפשה ודפוקה (בגלל התנאים בהם אני עובדת והעול שאני לוקחת על עצמי) והעירו לי עוד כל מיני הערות, אני פה. תודה שנהג האוטובוס לא נזף בי שירדתי בתחנה שגויה ועליתי לרכב בחזרה, וקיבל את סליחתי. תודה שלמרות שהייתי היום מאד מבולבלת וטעיתי בדרך וכמעט אבד לי התיק החשוב שלי - הצלחתי להגיע הביתה. תודה לתרופות שמצילות אותי. תודה לתרופות שמצילות את חתולי. קשה לי היום. סוריקטה

והבוקר התחיל עם השיר אמא של אילי בוטנר .. והדמעות חונקות . שנים שלא חיבקת אותי שנים שלא נישקת אותי . ואני ,אני בדרך אלייך מלאה בחרדות ומחשבות עלייך עליינו ועוד לא מצאתי שם למלחמה בניינו עצוב , ורוצה לנסות לרגע לראות אותך באור חיובי לראות את היש .. ואודי ...תודה שזה מרגיש נוח כל כך גם שחופש כאן להאחז כאן בטוב.. אמא תודה שדאגת לכל צרכיי הגשמיים ... תודה שלמדת אותי דברים תודה שלמדת אותי עצמאות תודה שדאגת לבריאותי הפיזית תודה שעשית מה שיכולת לטפל בילדה שלא סבלת .. אני מניחה שזה לא היה פשוט . אוףףףף על מי אני עובדת זה עצוב כל כך

שבוע טוב, חג אורים שמח, זהו. הסיפור שלי בחוץ. לא כולו ולא על פרטיו, אבל הושמע בפני שני אנשים חדשים שנבחרו בקפידה. ובמציאות. הייתה הבנה. והתקרבות. חיבוק, סוריקטה

סוריקיטה יקרה את אמיצה! שמחה בשבילך שהיו תגובות מכילות ותומכות איתך, ינשוף

הי ינשוף, בחרתי לספר לאנשים שלא שפטו. ולא ברחו. שהבינו על מי צריך לכעוס פה, וזה לא עליי. יפה. שלך, סוריקטה

חג שמח סוריקטה יקרה וכולם.

שנשמח, שהאוויר יתנקה מרסיסי השמן, ומכמויות אדירות של אנשים דחוסים. ונתחזלש. סוריקטה

וואוו ועוד פעם וואוו זה לא פשוט ואני ממש ממש מעריכה אותך זה צעד ענק קדימה ... חיבוק של כוח

החברה שסיפרתי לה אמרה שתמיד היא ראתה בי את השובבות ושמחת החיים, אבל גם ראתה שמשהו מאד לא בסדר. מסתבר שהיה מישהו שראה. וגם היא גדלה. גם היא הייתה במקום אחר. זה יפה. חיבוק לך, אביב יקרה. סוריקטה

גיבורה!! מקווה שזה יהיה לטובה!

כל הכבוד לך! את אישה אמיצה. בטוחה שיש בכך הקלה.

וואו...יקירתי, את נהדרת!!! כל הכבוד!! קראתי אותך גם למטה..וואו, את ממש ממש נהדרת!!!!! אחרי כל מה שעברת..מדהימה!! איזה כייף שהייתה הבנה והתקרבות....אפילו המילים שלך פה נבחרות בקפידה :) אם אני הייתי מספרת זה היה עם המון רגש והתלהבות :) אז קבלי חיבוק, קרבה והבנה גם ממני. חנוכה שמח!!!

אני לא מרגישה שאני מצליחה יותר להתחבר לאף אדם בעולם הזה. וזה כואב להרגיש ולדעת את זה. מאחרי כל הרצון הטוב והכוונות הטובות הייחולים והניסיונות והתקוות... הכל הסתכם בסופו של דבר בחוויה גדולה אחת של כאב אכזבות ונתק.

זה עצוב וכואב עד מאוד... ויחד עם זאת מאמינה שאפשר . אולי אם תרשי לעצמך לנסות להיות איתנו בקשר להגיב אפילו רק שכותבים לך בתור התחלה ... קשר זה תהליך וזה דבר שנלמד ויש גם אפשרות לחונכת דרך הסל שיקום ולדעתי זה מאוד מאוד יכול לעזור .. כי זה תהליך למידה איטי של יצירת קשר ויציאה מהבדידות ... אבל זה תלוי בך תהליכים לא יווצרו בלי עזרתך .. בעדך ואתך

נשמע קשה...

שלום. יש משהו שמטריד אותי כבר שנה, ורק לאחרונה התחלתי לחשוש שמדובר בעניין פסיכולוגי עמוק ממש שאני מתארת לי. הכל התחל בפגישה ארעית עם בחור במסיבה של חברים, שם הוא פנה אלי והכרנו והוא מצא חן בעיני מאוד. מאז הספקנו לצאת יחד פעם אחתת אבל בגלל נסיבות המציאות וענייני דת לא יכולנו להמשיך להיפגש. אנחנו לומדים יחד, כך שראיתי אותו בכל יום ויום במדרונות ובכיתות והוא, משום שאני עזבתי אותו, לא בחל באמצעים לפגוע בי- מבטים עוינים, התעלמות וכדו'. אני מניחה שהוא בשוט לא ידע כמה עמוק זה ישפיע עלי. התחלתי להרגיש חסרת בטחון בסביבת הלימודים, תחושה פיזית ממש. להיות בנוכחות הרבה אנשים במסדרונות הוא משהו שהפך בלתי נסבל עבורי, מעין חרדה חברתית כזו. הכל בגלל המבטים שלו, ותו לא. הוא נכנס לי למחשבות באופן אובססיבי שהפריע לי בכל עיסוק אחר. לא מזמן התחדש הקשר קצת ורבנו נוראת מה שהוביל אותי להפנות לעצמי וגם כלפיו אצבעות מאשימות. אני לא אובססיבית כלפיו במובן של אהבה, אולי רק משיכה ומצד שני רתיעה היסטרית. הנוכחות שלו מקטינה אותי וגורמת לי להרגיש מאויימת באופן לא הגיוני. אני מנסה להוציא את המחשבה עליו מהראש ולהפסיק את הרתיעה והכתבת המעשים עפ"י מה שהוא עשוי לחשוב. מה זה יכול להיות שגורם לי להיות כזו אובססיבית? איך אפשר לשנות את זה? זה מפריע לי לנהל את שגרת חיי ולוקח חלק כ"כ מרכזי בחיי באופן שמדכא אותי ובלי כל סיבה הגיונית. תודה

היי כלם..זאת מיכל,מישהו פרץ לכאן..לא יכולה להשתמש בשם ובססמא. כתוב ששגוי...והמחשב לא נתן לי להכנס לכאן בקיצור..עזבו..שיהיה חנוכה שמח עד כמה שניתן...כרגע לא מצליחה לשמור על המשקל. בלי קשר לחנוכה..אצלי זה תלוי מצב..רזה לא אהיה לעולם. ישאר בגדר חלום ישן...חג שמח. שבת שלום ושלווה..מנוחה..זקוקה לכך.

יקרה אני מקווה שזה יסתדר ...תנסי לדבר עם הדס או מישהו אחר מהתמיכה ... אתך מיכל וחג שמח שימרי עלייך

שוב שתלו לי כאן חתול גוסס. כל כמה שבועות אותו סיפור. :-( לא כתבתי פתיחה ואפילו לא יכולה לחתום

אהובה....איזה כאב מחבקת אותך

הצלחתי בפורס פידינג ומים ומקום חמים. הוא שיתף פעולה. הוא רצה לחיות ולא ויתר. יצא מהאפטיות. עומד על הרגליים. חברותי מתלטף. בינתיים בלי אינפוזיות. לא תמיד זה מצליח. סוריקטה

(אפילו עבור עצמי) שמצבו של חתולי הדרדר מאד והכנסתי אותו לאשפוז. לפחות עכשיו אני רגועה שהוא באחריות של אנשים מקצועיים עם כלים. מגיע לו לחיות ובטוב חמודי כזה. סוריקטה

תשמרי עלייך יקרה ...את ממש מלאכית ...חיבוק של כוח

תופסת את הקצה של השבוע להגיד שאני אוהבת את המקום הזה ותודה עליו. שבת שלום!

תודה שאת מגיחה ומביאה אתך אותך ...

תודה, רוני, על האור שהבאת איתך. סוריקטה

תודה לכולכם. חיממתם את ליבי.

טוב אז כתבתי ארוכות והמחשב ניקה את הכל עוד לפני שסיימתי .... בעקבות מה שכתבו כאן על אמא , אני מאוד מבינה שזה מה שהיא יכולה .אבל זה לא משנה את הכאב של החסר . כן מאמינה שבסוף תהייה איזו השלמה עם המציאות בתהליך של אבל עם מקום לאכזבה ולתסכול .אולי בסוף גם אצליח להאחז ביש ולא באין . ובאמא שלי יש הרבה מהיש ,היא כן הייתה שם בהרבה צמתים של חיי היא כן הכינה אוכל דאגה ללבוש נקי ומסודר .. היא לא ראתה אותי היא לא ממש טיפלה בהפרעת האכילה שלי שהתחילה בגיל שש (בולימית בת 6 עצוב ) היא הכתה עם כל מיני אביזרים ואף פעם לא עם היד שלא יכאב לה ...ומה איתי לי לא כואב ... בעיקר זה האין ניראות היא פשוט לא ראתה אותי כמו עציץ שמאכילים ומשקים וכאילו עושים מה שצריך ... והאין ניראות הזו מביאה אותי למה שינשוף כתבה .לרצון שמי שעבר דבר דומה ישמע .. יש רצון עז לספר את הסיפור ככה גולמי , ויש קושי להביא אותו למקום שזה מרגיש אולי לא מותאם שלא יוכל להכיל ....אבל מסכימה אתך סוריקיטה שזה תהליך ,ודוקא כאן במקום הזה שאודי כל כך מאפשר . .אפשר לנסות לאט לאט להוציא מילים וכאב וסיפור.. וזה מביא אותי לטיפול ומטפלים ...אני 8 שנים בטיפול אבל עם שתי נשים .שתיהן בעיניי מטפלות מדהימות מיקצועיות...האחת רצה מהר ,ועשיתי איתה דרך מסויימת והשנייה העכשוית לאט לאט לאט וגם איתה אני עושה תהליך אחר.. מה שלמדתי זה שבעצם טיפול זה תהליך של שניים תוך גישוש וחיפוש אין מתכון מנצח אין מפה ...צועדים שתיים /שניים בשדה מוקשים ומתפללים שצועדים בדרך הנכונה מעצם ההליכה השרירים מתחזקים המיומניות גדלות הכלים מתרבים והמטען העודף נושר ...אבל זה תהליך .. ויש בו טעויות וכדאי ללמוד מהם ולצמוח .... אוהבת אתכם אתם חלק מהדרך שלי והיא לא פשוטה אז תודה לכם על היותכם ... חג של אור חג של אהבה.. שבת שלום וחיבוק ענק לכולם

אביב יקרה התחברתי מאוד למילים שלך: " מתפללים שאלוהים מוביל אותנו בדרך הנכונה" וכך אני מתפללת כל הזמן... רק שהוא יוביל אותנו בדרך הנכונה.. בדרך של ריפוי. מאחלת לך ולכולנו כאן שנרגיש שאלוהים מוביל אותנו לדרך הנכונה.. לדרך של ריפוי

הי אביב, האמא שלי - כן האכילה. אבל באוכל היו תוספים. בלי לדעת לא הסכמתי לאכול לא ממה שהיא מכינה ולא מהכלים שלה והפכתי להיות אשת המטבח בבית. כן. היא הלבישה, אבל בבגדים הכי לא תואמים ומבישים. היו לי הפרעות בדרכי העיכול, הנשימה והשלפוחית עוד מלפני שאני זוכרת את עצמי. מי כמוה היה לקחת אותי לבתי חולים, להמון זריקות, צילומי רנטגן, אינפוזיות, אנטיביוטיקות, ועוד כל מיני בדיקות חודרניות. היא לא הכתה. שלא יהיו סימנים. הנורא ביותר, אולי, הייתה האדישות שלה. והחבר שלה שהיא ידעה, ואומר שלחה, לכלות בי את זעמו. והוא גם נגע בי כמו שאסור. בצמתים בחיי היא נהגה לחבל בגדול ולהחזיר אותי להתכנס בבית. בתחומים שהייתי טובה בהם היא כנראה קינאה. היה מותר לי להראות, אבל רק בבית. את אהבתי לאבא לא הייתה מוכנה לקבל ותקפה. מתנות - בדרך כלל ממש לא תואמות. ובכל זאת - גרתי אצלה בבית. ולא יכולתי לפרח משם שנים. גם כן תסמונת שטוקהולם. ויש גם צימוקים. אישית, אני תמיד מתחברת יותר לגברים. כבר כתבתי. רופאים, מטפלים וחברים. אני יותר שנים בטיפול ממה שאת מציינת. חושבת שאולי רק אחרי שבע שנים התחילו לראות קצת. המון זמן. ומאד מאד לאט. נראה לי שהיום אני יותר חזקה מאשר בגיל שלושים נניח. כנראה שגם פיזית. וזה קצת מוזר, כי עם הגיל הגוף בדרך כלל נחלש. בכל אופן, כנראה שגם יש יותר כושר. צריכה תרגילים ייעודיים לגיל - לרגליים, בטן וכאלה. להיות שמורה יותר, יחסית. למרות ההרס שכבר התרחש. ואמרתי כבר - אני מאד שרירית. האחרונה בספורט בבית ספר. חג של אור, ולא חייבים לתת הרבה בשמן. סוריקטה

יקרה עצוב עד מאוד ...ואף הבנתי את זה בגלל מחלתה של אמך .אין לי מילים באמת .... ואת יודעת האמת שההתנהגות של אמא משאירה אותי מאוד מבולבלת וחסרת אונים ובכל פעם מתעוררת הציפייה וגם המחשבה שאני זאת דלא בסדר שאני חושבת עלייה דברים לא טובים שהיא בסדר בכלל... אין לי ספק שהנזק הוא עמוק ואנחנו משלמות את המחיר ...

היא אמרה שזה בסדר שכך אני מרגישה. שלכולם יש ימים קשים או כואבים לפעמים ואני חשבתי לעצמי אם כך אני בדרך הנכונה. אני כמו כולם לא שונה! יכולה לצמוח ולגדול לבד, בלי תמיכה ועזרה. וואו, אני כל כך שמחה! אז עוד מעט אלך בלי עזרה או תמיכה ויהיה בסדר, בטוחה.

אוף יקרה יהיה בסדר ואנחנו כאן ...ובכל זאת מקווה שאתם משאירות הזדמנות לדלת פתוחה אם תירצי לחזור..

לגיטימי שמטפל יתערב מעמדת סמכות לנפש המטופל ויורה לצאת לעבוד?? זה לגיטימי ככה? בצורה כזאת? אני חושבת שלא!! אז למה דחפו לי את זה ככה? כיום אין מצב שזה היה קורה לי שוב כמובן. יש לי את עצמי מספיק חזק כדי להתנגד וגם ממש לא עושה 'העברה אידאליזציה' יותר לאף אחד ולא שום סוג של העברה אחרת. חיה את חיי כרצוני ולפי יכולתי. וכל האנשים שמדגדג להם לדבר לאחרים מעמדת סמכות בכח, שילכו לחפש.

את יודעת מימה, בתקופה לא פשוטה של אשפוז, לקראת סיומו, מנהל המחלקה שידל אותי מאוד להתחיל לחזור באופן הדרגתי לעבודה, בהתחלה הרגשתי שזה בלתי אפשרי, איך אחזור אחרי אשפוז עם תחושת הבושה, חוסר הבטחון והפחד שכולם "רואים לי". הוא התעקש, ובסופו של דבר הקשבתי לו כבעל סמכות, כזה שרוצה בהחלמתי ולא כמי שמורה לי מה לעשות, כי תמיד יש גם מימד של בחירה. והוא צדק. כדי לנסות לצאת מגהינום הנפש, לחזור ולהתחבר לחוט דקיק של חיים, היתה בצעד הזה אמירה של התמודדות.

מימה, תראי, היה לי מטפל, לפני שלושים שנה, שניסה לדלג על שלבים (כך גם אמר, למיטב זכרוני), והוא שם לי אולטימטום שאם לא אמצא עבודה תוך שבועיים, יעבירו אותי לקיבוץ 200 ק"מ מהבית. לא היה לי סיכוי. כל כך אבודה הייתי. בכלל לא הייתי קרובה לזה. הוא גם בסוף אמר שחבל על הזמן והכסף, ואחר כך לא התקרבתי לטיפולים 15 שנה. מאידך, על מטפל שהולך בקצב שלך, מאד מאד לאט, מאד מאד מאד לאט, אפשר לומר איזה מין הוא שלא מנסה לדחוף קדימה ורק לוקח ימבה כסף. העניין הזה של מינונים ועיתויים מורכב לאללה. סוריקטה

שלום ד"ר בונשטיין, אני מתנצלת מראש על אורך השאלה. אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי מזה כארבעה חודשים. כרגע אחרי 11 מפגשים,כשרק 4 מתוכם נחשבים כטיפול פסיכולוגי. לפי החוק במדינה בה אני נמצאת 7 הפגישות הראשונות הן פגישות נסיון/ הכרות / אבחנה (למרות שאני לא חשתי בשום הבדל בין שני סוגי הפגישות). לאחר שלוש פגישות הפסיכולוג אבחן דיכאון F32.1 והמליץ על המשך טיפול. באותן פגישות ראשונות הסביר לי הפסיכולוג על הטיפול, בין השאר הסביר שאני אקבל משימות לביצוע במהלך השבוע וזה אמור לזרז את הטיפול. יש לי כימיה עם הפסיכולוג והוא מאוד מנסה לגרום לי להרגיש נוח עד כמה שאפשר בנסיבות האלו. יש לציין שהטיפול לא סדיר -למרות שהפסיכולוג אמר שהטיפול יהיה פעם בשבוע, הרבה פעמים נקבע לי תור כל שבועיים שלושה. כרגע נקבע לי תור לעוד חמישה שבועות עקב חג המולד והשנה החדשה, למרות שאני מאוד גמישה בזמנים ומציבה את הטיפול בעדיפות מאוד גבוהה. בנוסף, חוץ ממשימה אחת שקיבלתי, ושלבושתי לא עמדתי בה, הוא לא אמר לי לעשות שום דבר נוסף. העניין הוא שאני לא מרגישה שום שינוי וההרגשה שלי רעה כמו שהייתה בתחילת הטיפול, הגעתי לטיפול הזה כמוצא אחרון, אני אדם שתמיד התנגד לטיפולים פסיכולוגיים והחלטתי לנסות על מנת לשפר את ההרגשה שלי, כרגע לא נראה שזה עוזר בכלל. לפעמים זה מרגיש לי כבזבוז זמן מוחלט. אני לא רוצה להגיע למצב שבו אני נמצאת שנים בטיפול, אני מאוד רוצה שההרגשה שלי תשתפר כבר ואוכל לחיות טוב יותר וכרגע לא נראה שזה הכיוון. אני מתלבטת אם להפסיק את הטיפול או להמשיך ואשמח מאוד לעצתך. תודה רבה מראש! בברכה, אלני

קראתי אותכן שם למטה מודה לכן מאוד מאוד יודעת כמה רגיש ונפיץ הכתיבה על הנושא הזה גם עבורכן, מאוד מעריכה את המאמץ. יש לי הרבה מילים להגיב אבל הם מבולבלות וכואבות .... אז רק להגיד לכן תודה ושקראתי חיבוק לכן

המילים שצרבת בי, אמא המשיכו לחפש אהבה או מקום לאהבה או צל של רגעים בהם הייתי טובה וממבטך שהתרכך ידעתי שעלי להיות טובה עוד יותר כדי שהאהבה תוכל להשאר

חותך בבשר החי בדיוק ....כואב כל כך ומה שלומך יקרה , שמחה שהפצעת ואת כאן...

הי יקירתי, רק כשתוכלי. ואם וכאשר תרצי. ממש. 💗 סוריקטה

המון מחשבות אלייך ... כואב ועצוב לי איך שאת עובדת כל כך קשה....מגיע לך יותר המון שעות ועבודה לא קלה כבוד על הסבלנות .. יקרה אהובה ,זה שדיברת גם עם בשבילו זה נפלא . אני הלכתי ללמוד בשבילה והיא ידעה את זה ודחפה ואני מודה לה על כך כי זה היה חלום חיי.. יש משהו בדחיפה שלהם מאזור הנוחות . לפעמים אני ממש מבקשת מזו הנוכחית שתדחוף אותי לפחות בנוגע לגוף ...שלא אגיע למצב של אבוקדו ... ואני יודעת שזה קשה אבל קחי את העבודה הזו כתרגול להגיד להעז להיות ...ומאחלת לך שהאור והניסים של החג הזה יעטפו אותך ואולי בכלל תחשבי על שינוי כיוון למשהו מתגמל ומרחיב את הלב . אתך מכל הלב מחבקת ❤

מקווה שיעלה . חיבוק בנתיים 😊

לא קרה משהו מיוחד פרט לשינוי טכני שאמא צביה עשתה לגבי שעת הפגישה היום.. היא לא יכולה היום בשעה הרגילה... מקווה שהיא בטוב ולא בבדיקות וכאלו אצל רופאים....פחד... אמרתי לה כבר מס' פעמים שאם יקרה לה משהו אני אמות !!!!!! עד היום אני לא מצליחה להבין איך נרי ליבנה התאוששה ממותו של הפסיכואנליטיקאי שלה יורם חזן... ואולי היא לא התאוששה ????? אגב, השנה בחנוכה אבא שלי כבר איננו.... עוד חודש תהיה שנה למותו.... לא מרגישה כלום.... אודי... אני צריכה ממך... אני צריכה... לא יודעת אפילו מה ... אודי.... מה אני צריכה ממך ??? אודי... אני רוצה להיות אצלך בבית בגילון ושתיקח אותי ליער סביב הבית שלך ותלמד אותי מלא דברים ותספר לי סיפורים גם סיפורי גבורה של המכבים וגם שאחר כך תכין לי דייסת קווקר והתנור אצלך ידלק וישלח חום נעים ואחר כך אני אכנס למיטה שלי שסידרת ,תשב על ידי ותשיר לי בשקט בשקט שירי חנוכה..עד שארדם בשקט בלי להרגיש מתוך שינה שאני נופלת ונופלת ונופלת וזה לא נגמר ( הנפילה ) אודי... שלך-במבי. אההה... וגם תדליק נרות בחנוכיה ונתבונן ביחד בנרות המהבהבים ונדמה את השלהבות כל רגע למשהו אחר... באמת אודי אם תתבונן בשלהבות נרות חנוכה ותראה אותם מרצדים ממש ממש תוכל לראות בהם את המכבים צועדים בליל חשוך כשרק הכוכבים עדים למה שמתרחש...

קודם כל שמחה שחזרת אודי למרות נסיוני הרבים למצוא מקום כזו של אנשים שעברו דברים כמו שאנחנו עברנו זה משאיר אותי עם הרגשה של בדידות ותחושת לבד. יש בי רצון אדיר לשתף את הסיפור אבל המקום היחידי הוא בטיפול שזה המון אבל עדיין מרגישים לבד. אני זקוקה למקום כזה שמבינים אחד את השני כי עברנו אותו דבר.

את יודעת, נדמה לי שאני, לפחות, ואולי עוד כמה בחורות כאן מחפשות, למרות הדמיון המסויים בסיפורים, דווקא להיות ייחודיות. עם היסטוריה ואישיות מאד מסוימת ומובדלת מאחרים. מניחה שיש לכך קשר גם לתחושת השייכות. להיות חלק מ, אך לא מעורבב. סוריקטה

סוריקיטה יקרה למרות שיש דמיון בין הסיפורים האישיים שלנו... יש דברים שהם שונים ועל זה אני כותבת... הדברים האלה שמשאירים אותי עם תחושת "לבד" וכן "יחודית" אבל במחיר כבד..

המחיר כבד מאד. אני לא מכירה אף אחד / אחת עם אמא חולת MSBP. בדרך כלל לא כזה מספרים דברים כאלה. או ששמים קץ לחיי הנפש ועוד. גם רופא הנפש שלי לא הכיר, אבל מסתבר שאחד מוותיקי הפסיכואנליטיקאים, שהמטפל שלי סיפר לו את סיפורי, כן הכיר בימי חייו משהו עם מרכיבים דומים. יש מקומות שהם רק אני. ומה שרציתי לומר, שהייתי רוצה שכך יהיה. רק אני. איתך, סוריקטה

כן סוריקיטה גם אני מחפשת מקום כזה. את יודעת שאפילו המטפלת שלנו אף פעם לא טפלה במטופל עם רקע כמו שלנו. לא רק שאני לא מסוגלת לתת לזה כותרת ומדברים על דברים מסביב גם היא לא נתנה לזה שם וזה מפחיד אותי מאוד כי אני לא בטוחה שהיא יכולה להכיל את זה למרות שהיא אומרת שכן. קשה ...

סוריקיטה יקרה מכירה את MSBP- מצטערת מאוד שהיו לך התמודדויות קשות מול אימא

ינשוף הי, ואולי תשתפי פה אותנו בסיפור ..? ואולי אם תשתפי אותנו פה תרגישי שחרור היות והצורך האדיר בשיתוף יפחת מעט ובנוסף גם תרגישי שייכת לפה באופן עמוק יותר...? זה מה שאני מרגישה במקומות בם אני מרשה לעצמי לשתף... גם פה בפורום :)) איתך, במבי

היי במבי אני כל כך רוצה אבל אני יותר מדי מפחדת אפילו לתת לזה כותרת גם זה אני לא מסוגלת אפילו בטיפול.

הי ינשופי מתוקה, גם אני מאד פחדתי, שנים. (אני שנים פה בפורום, וחלפו גם שנים בטיפול עד ש). לוקח זמן. לאט לאט, אם בכלל, מאד לא פשוט לראות את הדברים אל מול עינייך, שם בחוץ. ודווקא מעניין, כי בדרך כלל המטפל שלי הולך איתי בקצב שלי, המאד מאד איטי, והפעם, בנושא השכר, הוא היכה בברזל בעודו חם, ודחף. מה שפעם היה עובד הפוך ומבריח מאד. בדיעבד זה הצליח, הפעם הרגשתי שלא יכולתי לאכזב אותו. את המטפל. רציתי להעניק לו את המתנה הזאת. להראות שאני מצליחה איכשהו להשתמש בטיפול לתנועה. קצת. סוריקטה

אשרייך סוריקיטה יקרה שאת נעזרת בטיפול לתנועה..

ינשופי אהובה.. הכי מבינה כל כך מוכר החיפוש הזה ... אחר המוכר והצורך לשתף את מי שמבין ויודע וחש כמוך... אוהבת אותך .... אתך תמיד תמיד

אביב יקרה תודה שאת מבינה

אתה יודע , לא אכפת לי כמה פעמים אמרתי לך את זה .... תודה על היותך בחיי תודה על מילים כל כך עוטפות ואוספות תודה שאתה מאפשר תודה שאתה מזמין לדבר גם את הכואב והבילתי נסבל תודה שאתה לא מבטל את מה שמרגישים תודה לך על הכל .... אתה פשוט מלאך שאלוהים שלח עבורי . תודה ....

תודה שקמתי ליום חדש תודה שאתמול קצת הרגשתי תזוזה לכיוון טוב תודהעל משאלת לב לשפר ולא להרוס תודה על מודעות שיש גם משאלה להרוס תודה שאני יודעת את מי מהם צריך להאכיל תודה ששיתפתי את המטפלת במשהו והתגובה שלה הייתה אמיתית של כאב וזעזוע וגם אם היה לי קשה מול התגובה הזו .זה אולי יעשה לי משהו לכיוון של להבין כמה מצבי חמור ורחוק מלהיות נורמטיבי או בריא. תודה על הטבע הוא כל כך מיוחד כאן תודה על בעלי החיים תודה על ארוחה שפוייה שהכנתי לי היום תודה על בית נקי ומסודר מאתמול כייף לקום ככה תודה על נסיעה נעימה למחוז חפצי תודה שעשיתי מעשה הבוקר שקשה לי אבל מתבקש .קצת הגמשתי עם עצמי גם אם באישור עדין היה לי קשה להחליט . האמת ההתבוננות בזה שווה להביא לטיפול --דפוסים תודה לך אודי שאתה כל כך מאפשר לי להיות אין לי מילים להסביר בכלל....❤ תודה למטפלת כל כך נכונה לי . תודה שבזכות הליך ארוך וקשה עם המטפלת הקודמת אני מצליחה להתרומם מהר יותר ולהרגיש את מי שאיתי תודה שאני מצליחה לראות את הדברים ... תודה לכם על היותכם ...אוהבת אותכם אנשים טובים ..זכיתי שאתם כאן איתי ❤💙❤💙

תודה שקמתי תודה שאני אני תודה שישנתי מה שישנתי תודה על חלום מוזר שבהרגשה הוא יותר מחלום תודהעל מים חמים תודה על מיטה תודה על תוכניות לסופש תודה על כל מה שבא תודה על פיתרונות לכל בעיה תודה על עוגנים בדרך תודה על קושי תודה שאני רואה את הקשיים תודה שאני עדין עצמאית תודה שאני מנסה לטפל בגוף גם אם רק כיבוי שרפות תודה עליכולות תיקשורת תודה שאני יודעת להעזר ותודה שאני שומרת לא להיות במקום תלותי מידי תודה על בגד חם ללבוש תודה על מכונת כביסה תודה על המקום הזה סופש קל נעים וטוב לכולם תעשו לכם נעים בלב 💜💛💚

תודה שהגיע סופשבוע, אני גמורה מעייפות... תודה שעבדתי אתמול רק תשע שעות וחצי ולא עשר. כבר לא היה לי כוח. תודה שהמתנתי לאוטובוס רק כמה דקות ולא הפקקים שהיו שלשום. הי, חנוכה, ועוד לא עשיתי כלום בהקשר... בעצם, הכנתי לביבות לתינוקי. סוריקטה

תודה שעבדנו חצי יום היום בגלל חנוכה תודה שאני לא מוותרת תודה שאני נלחמת תודה שלפעמים ישנים תודה

אז אחרי שדחיתי את זה כמה פגישות - סופסוף העזתי להגיד למטפל באופן ברור וחד משמעי שאני לא מעוניינת בטיפול התנהגותי. האמת היא שהייתי מוכנה למתקפה, חשבתי שהוא לא יסכים ויתעצבן. אבל למרבה ההפתעה הוא קיבל את זה. כלומר, הוא לא התווכח. ניסה להסביר לי למה הוא חושב שטיפול התנהגותי זה מה שמתאים לי כרגע. אבל אני נשארתי בשלי. והוא זורם איתי. האמת היא שקצת התאכזבתי. רציתי שהוא לא יסכים ושכך תהיה לי עילה להחליף מטפל. איזו מגעילה אני! אבל יש בו משהו שלא בא לי בטוב. כמובן שזה לא משהו שאהיה מסוגלת להעלות מולו. אבל הוא מעצבן אותי לאללה. אוף. בא לי טיפול טוב ומיטיב ועמוק ומכיל ושומר, ואני לא רואה איך זה הולך לקרות איתו. מאכזב.

שיק הי, את יודעת ? הרצון שהמטפל שלך לא יענה לבקשתך ופנטזיית החלפת מטפל כל כך מוכרת לי... לא יודעת אם את יודעת.. אני נמצאת בטיפול פסיכואנליטי אצל פסיכואנליטיקאית מנחה מהמכון הפסיכואנליטי כבר למעלה מ 8 שנים.. הגעתי אליה ובתחילה זה היה טיפול רגיל של פעם בשבוע ( בחודש/חודשיים ראשונים) בפגישות הראשונות ממש ממש לא סבלתי אותה (אני מכנה אותה אמא צביה) היא עצבנה אותי ברמות שאי אפשר לתאר.. כל הזמן הרגשתי שהיא לא מבינה כלום.. קראתי לה "בוקית" .. אני חושבת שנשארתי אצלה בהתחלה רק בגלל שבפגישות הראשונות היא כתבה במחברת מה שסיפרתי לה.. אולי היה לי לא נעים שאחרי המאמץ שהיא עושה אני אזרוק אותה... בהמשך השנה הראשונה אני חושבת שנשארתי אצלה רק בגלל שכבר לא היה לי כוח להתחיל ולספר מהתחלה למישהי חדשה.. המשכתי בגדול לא לסבול אותה וגם אמרתי לה את זה.. המשכתי לקרוא לה הרבה זמן "בוקית" וכשהיא שאלה למה? אמרתי לה שהיא לא מבינה כלום.. האמת היא שהאכלתי אותה הרבה קש... נשארתי אצלה ואני עדיין אצלה.. אנשים שמכירים אותי אומרים לי שמאוד מאוד השתניתי ..(הם לא יודעים על הטיפול) אם הוא מאכזב אותך אולי שווה להתעמת איתו ולדבר על זה דווקה איתו... ייתכן שבהמשך תגלי עד כמה שאת גדלה ... במבי.

מעניין! תמיד תהיתי איך זה טיפל פסיכואנליטי.... אין לי אומץ להגיד לו שהוא מעצבן אותי. אני לא רוצה לפגוע בו....

הי שיק .... ולי דווקא נשמע שיש אחלה טיפול מכיל ומקבל הייתי כן ועוד איך כן מעלה את ההתנגדויות האלה ...כי הם כר ענקי לצמיחה לדעתי ורק מימה שאת כותבת יש עם מי לעבוד ולדבר .. מה את אומרת?? שווה לנסות ....

יש בו משהו מרגיז!!! משהו בגישה שלו, הוא מבלבל את המוח ואני בכלל לא מבינה מה הוא רוצה ממני. אני לא רוצה לפגוע בו...

אז תעשי את זה בנועם ויפה ...סוג של תרגול .. אבל ,ככה את פוגעת בעצמך . וגם בו בדרך מסויימת כי הוא משקיע בטיפול ומתאמץ ולא מבין למה זה תקוע .. טיפול זה יחד לא כל אחד לחוד ... תנסי מה יש לך להפסיד

התגובות שלך חסרות לי...התפיסה, ההבנה...נפגשנו לפגישה ארוכה...אודי, אני מדברת גם על תקופה אחרת שילדתי את בני..מסתבר שהכל קשור. ואני היום הייתי שכלתנית כל כך ללא רגש. היא אמרה שזה כמו שהיה אז....אני לא אדם דכאוני טיפוסי...כשרע אני נראית הכי בסדר בעולם...יודעת שפה אני מתבכיינת..גם אצלה זה קורה. אבל כלפי חוץ אני חייכנית. מראה שהכל טוב..וככה הייתי היום כשדברתי על דברים ממש כואבים ועצובים...אוףףף מה קורה לי??? אודי, בבקשה תהיה נוכח בתגובותך..בבקשה

דבר נוסף..היא מדברת על כך שהייתי בדיכאון סמוי...מה זה אומר? סמוי גם מעצמי יכול להיןת??? אני מתפקדת תמיד ואפילו ברמה גבוהה וטובה כשרע..לוקחת פיקוד! אבל כמו רובוט קצת תפקדתי בתקופות קשות. לא מאלה שישנים בדיכאון או מתחפרים..להיפך, פועלת קמה, נמרצת ואוכלת בעיקר ולא יכולה לישןן...ככה. עכשיו מרגישה בודדה נורא...אולי כמו פעם..אודייייי...סליחה

המטפלת אומרת שאני בדיכאון ושהתחיל תהליך של הפנמה מול אמא .. ניפוץ הפנטזייה שהיא אי פעם תאהב אותי אודי אני לא רוצה שאמא תלך ,אני חייבת תיקון ... אמא צריכה לאהוב את הילדים שלה ...לא??????? איזה אמא לא אוהבת את הילדים שלה ... אתה יודע אודי לא עשינו לה כלום באמת באמת באמת שלא כל החיים שלי אני הכי מנסה אודי למה אמא לא אוהבת אותי ...למה ???????? זה כל כך כואבבב הנשמה יוצאת לי מהמקום . חשבתי שסיפרתי לה שאולי יהיה שינוי כלום...אני כמו אויר בשבילה פשוט ... המילים שהיא אמרה לי כל כך שורפות את הלב ... אני רוצה אמא שתאהב אותי .. לא מגיע לי אמא כזאת אוףףףףף עצוב לי כל כך וסליחה שבאה ככה . אודי אם זה קשה מידי לכאן אל תעלה אני אבין

אביבי...עברתי את זה גם...ההפנמה שאני קוראת לזה " אוהבת בדרכה" אולי אין לה את זה פשוט? איך היא מתייחסת לאחרים? איך האופי שלה? אולי זה בכלל לא "רק איתך"??? כל כך מובן..הרגע שאתה מבין שלא משנה מה תעשי וכמה טובה תהיי..זה לא אהבה שתלויה בך בכלל!! זה היא! זאת היא!! תפנימי בסוף...ואז באה ההשלמה. מניסיון. איתך.

הי אביב, בהמשך לדברייך - נדמה לי שאני מוצאת את עצמי מדקלמת שאמא לא אוהבת אותי. היא לא. ממש לא. היא כמעט הרגה אותי. חייתי שנים בסכנת מוות. ולכאורה אני אדישה לזה. בפגישה האחרונה רופא הנפש שלי אמר שייתכן שאני צריכה לוותר על הפנטזיה שתשאיר לי משהו מהירושה לאחר מותה. השתמשתי במילה - עונש. באיזה מקום אני לא בונה על המה שיישאר. בעיקר פוחדת שיישאר הרעל והבלגן. חיה לי ככה. בכלל לא הייתה לי אהבה אי פעם. ואולי אני במקום קצת אחר. מפנטזת שאולי תהיה אהבה. לא של אמא. של איש. ואפילו עכשיו, כשהעזתי לדבר, ועדיין לא קרה כלום בפועל, אני מרגישה יותר עשירה. גם לא רוויית קנאה. סוריקטה

ברוך שובך... התגעגעתי... ומה שלומי ? בגדול אני " ברחם" של אמא צביה אז התחושה היא שקט כזה .. מרגיש קצת כאילו אני מוקפת בבולם זעזועים מהעולם שבחוץ ... רוצה לחבק אותך אודי... גם את כולכם פה.. שלך-במבי 🌠

שמחה שבאת ואיך הוספת את הכוכב המנצנץ תשמרי עלייך ,בולם זעזועים זה טוב

אני קוראת את הודעותיך ולא כל כך יודעת מה לומר... שומעת את המצוקה והכאב העצום שאת חווה ומתחשק לי לעטוף גם אותך בבולם זעזועים ... חיבוק רך ועוטף.. במבי

את יודעת במבי ...זה מדהים ,פעם לא הייתי מעיזה לשלוח לך חיבוק כי ידעתי כמה קשה לך מול מגע .... אז חיבוק חזרה יקרה ... ואהבתי את המילים .. בולם זעזועים .. אוסיף אותו לכישורי המטפלת 😊

במבי, התגעגעתי. מחבקת אותך חיבוק רך בחזרה. יש לי פנטזיה שאת מספרת עליי לאמא צביה :-) שלך, :-* סוריקטה

הפנטזיה שלך מעניינת... קראתי גם את הפנטזיה שאמרת לאודי.. הפנטזיה שהוא יכיר אותך ממש גם בשמך .. אם אני מבינה נכון , הפנטזיה לקשר ממשי ..שלך בדמותך המלאה כולל שמך ומראך.. מעניין על איזה צורך עונה הפנטזיה לגבי אמא צביה...? אולי הצורך באבא ואמא ?... אגב, יותר מפעם אחת הזכרתי אותך והקראתי תגובות שכתבת לי... גם אמרתי לה שאת מה זה חכמה , עמוקה , רגישה, נדיבה ושאני מאוד מאוד אוהבת אותך... אגב , אמא צביה כבר מכירה ממני את אודי כבר למעלה משמונה שנים... נראה לי שהיא מאוד מאוד מעריכה אותו... וזהו לעכשיו .. חיבוק , במבי.

הי במבי, הפנטזיה היא שיגלו אותי וכישוריי ויגלו לעולם. החלק שחסר לי. נראה לי. אנ'לא בטוחה שאני זוכרת הרגשה של משפחה, אבא ואמא. סוריקטה

אודי שמחה שחזרת מקווה שהיה טוב ומיטיב ...התגעגענו מאוד ... שבוע קשה ביותר כל כך קשה אין לי מילים בכלל כלומר יש הרבה אבל אין להן יכולת לצאת אני כדור אש כתום אדום שעומד להתפוצץ לכאב אין יותר מקום עצוב כמה כאב יש בלב והלב דומה למת האמת שבחיים לא הייתי במקום כל כך מיואש שכלום לא אכפת לו ..... עצוב אודי יש לך אולי מילים שיחדרו את החומות ..

אביב, האסוציאציה לקחה אותי לחומה הזאת: https://www.youtube.com/watch?v=YR5ApYxkU-U&t=65s סוריקטה

תודה יקרה ....מעניין האוסציאציה ...אחלה שיר אחלה להקה 😊

היי אביב יקרה, מוכרות לי התחושות הכל כך כואבות הללו מתקופות שונות בעברי. שולחת לך חיבוק גדול והרבה תקווה.

שיק יקרה שימרי עלייך

למה הפסיכולוגית חיללה את מערכת ההקשרות שלי וניצלה את העובדה שפיתחתי קשר רגשי כלפיה והעברה כדי להורות לי מעמדת סמכות לצאת לעבוד ולחצה עליי בכיוון הזה - מעמדת סמכות. ממקום שאומר לך מה לעשות ולא מקשיב לקול האותנטי של עצמך שמנסה לדבר שם. והכניסה אותי למוד צייתני. למה לעשות דבר כזה? למה היא עשתה את זה??? למה כל מה שהיה חשוב לה ב'טיפול' ההוא היה להגיד לי 'צאי לעבוד' בלי בכלל לחשוב איתי ביחד איזה מן עבודה הייתי רוצה ולמה, ואיזה מן עבודה לא הייתי רוצה ולמה. ומהם הקשיים שלי וכ' למה ככה? למה בצורה כזאת? למה לחלל את נטיה של הנפש להקשר רק בשביל להורות לאנשים כיצד לחיות את חייהם ואפילו שזה בניגוד גמור לרצונם האמיתי האותנטי. איזה מן טיפול זה בנפש האדם. למה החילול הנפשע הזה נקרא 'טיפול' ?? ואם כבר היינו מגיעות יחד למסקנה ובהסכמה שמוטב לי לעבוד כי, לא יודעת, מוצאות סיבות.. אבל זה לא קרה ככה. זה קרה דרך הוראה מגבוה. דרך הפעלת לחץ תוך כדי ניצול ההעברה. ואכיפת הקול שלה על פני הקול שלי שהושתק ונקבר תחתיו. איך דבר כזה יכול להחשב טיפולי בכלל? זה הכי אנטיתזה לטיפול, לתהליך שאמור לחבר אנשים לאותנטיות של עצמם, לרצונות אמיתיים או לפחות לחפש איתם ולסייע להם להבהיר לעצמם מה הם רוצים ומה אינם רוצים. ממתי מטפל אמור לפלוש עם הוראות ? לא יודעת. עד היום אני מרגישה שהיא התערבה לי בנפש בדרך מאד פסולה . היא הייתה צריכה להקשיב לקול שלי ולדבר איתי ולא להתיימר לדחוף לי את הקול שלה והתפיסה שלה לגבי מה נכון לעשות. איזה מטפלת פושעת. איף. למה מטפלים ככה בכלל. סתם נזכרתי.זה היה נוראי אז נזכרתי. ואני בכלל רציתי חוויות טובות. רציתי למלא את עצמי בטוב.. וזה לא הוגן שאנשים ללא משברים זוכים להשקיע עשור שלם בחייהם בין שנות ה 20 ל30 כדי לצמוח ולהתקדם בחיים ואחרים חווים משבר התפתחותי ומן רגרסיה וסימפטומים סוטים מהמסלול ועסוקים עשור שלם לחפש את עצמם ולהדביק את החלקים מחדש ולנסות לגבש איזו זהות חברתית ראויה שלא התפתחה באופן טבעי מבית בגלל שהיו שטופים בחרדות חוסר מודעות ותסביכים. זה לא הוגן. זמן זה משאב בחיים ואני מרגישה שהתעוררתי למודעות רק בגיל 29 בעצם. זה כאילו התחלתי לחיות בפכחון לסביבה רק לפני איזה 8 שנים בלבד.. עכשיו אני רואה איזה ההבדל זה בין אלה שזכו לעשות לבנות להגיע למשהו בעשור השני ושלישי לחייהם ומשם המשיכו למשל להיות הורים ועד אז צברו משאבים חיצוניים ופנימיים שיהיה מה להעביר הלאה .. לבין אלה שנאלצו להאבק על גדילה שלא התרחשה כראוי בעיתה ומגיעים לגיל מתקדם עדיין לא בשלים להורות לא כלכלית ולא פנימית וזה פשוט לא פייר כי הם בחיים לא יקבלו את הזמן שהיה נגיש לאחרים באותה צורה. אני בגיל שכולם סביבי כבר נעשו/נעשים הורים. וזה לא פייר שנאלצת לוותר על זה רק כי לא הספקתי לבנות את עצמי כראוי מבחוץ ומבפנים עדיין כדי שאוכל לחוש שיש לי משאבים ראויים להעביר הלאה. ממש לא בא לי להוליד ילדים למציאות של חסכים במשאבים.. אז עדיף שלא. והפסיכולוגית? פשוט כלבה. היא בכלל לא הייתה בנעליים האלה מעולם אז מה היא מדברת בכלל עם כל ההישגים והבית הצפונבוני שלה... איף. אנשים פשוט כאלה צבועים ומלאים בבולשיט במקום להיות כנים לגבי פערים וגורלות התפתחותיים. כי עם כל הכבוד לזה שהפרט צריך ללמוד לקחת אחריות עדיין את הזמן האבוד ההוא שאיש לעולם לא ישיב לו כדי שיוכל להשקיע בהתקדמות כפי שאנשים ללא משברים התפתחותיים זוכים לזה . לרצף- רצף התפתחותי בחייהם. ללא נסיגות עיכובים, משברי זהות והכרח לעצור את הכל ולאסוף לעצמם את השברים ולחבר מחדש.. בא לי להיות 12 שנים אחורה עם המודעות של היום :/ נראה לי הייתי בגיל 36 (הנוכחי) במקום אחר לגמרי מכל בחינה. הרבה יותר עשירה פנימית וחוויתית ובשלה. בשלה להורות והכל.

הי מימה, זה לא פייר, מסכימה איתך. אז ...? מה עושים עם זה? מצאתי שיש, לפחות אצלי, קורלציה בין עומס המילים למצב רגשי רעוע. אודי הבריא כותב ישר ולעניין. מודעות - כן, זה בא עם השנים, לפעמים. תמיד יש עוד דברים לדעת. האם את בטוחה שאת מודעת מספיק? אמר פעם אחד המפורסמים שמשאלתו היא לחיות את החיים מהתחלה עם כל הידע שיש לו. ושנייה, הולכת לחפש איזה קטע של וודי אלן ואם אמצא אשלח גם אותו. סוריקטה

"In my next life I want to live my life backwards. You start out dead and get that out of the way. Then you wake up in an old people's home feeling better every day. You get kicked out for being too healthy, go collect your pension, and then when you start work, you get a gold watch and a party on your first day. You work for 40 years until you're young enough to enjoy your retirement. You party, drink alcohol, and are generally promiscuous, then you are ready for high school. You then go to primary school, you become a kid, you play. You have no responsibilities, you become a baby until you are born. And then you spend your last 9 months floating in luxurious spa-like conditions with central heating and room service on tap, larger quarters every day and then Voila! You finish off as an orgasm!"

קצת באיחור הבוקר ובכל זאת ...שבוע חדש בואו לזכור את הטוב והיש שהוא מביא איתו ... תודה אודי שאפשרת חופש פעולה גם בהעדרך , והכי תודה שאתה חוזר אלינו היום .. תודה על העץ הזה שמכריח אותי להביט מעבר לנקודה השחורה תודה שיש הרבה טוב סביב תודה לטבע תודה לחיות סביבי תודה שאני יודעת להעזר תודה שהשבוע נגמר ואחד חדש בא במקומו תודה שאני מנסה לשמור על האכילה שלי ולא כועסת על עצמי כשלא מצליחה תודה להורי שהביאוני לעולם דווקא אני שמחה להיות כאן - (רק חבל המחירים שאלו הם הורי ) תודה על עבודה ופרנסה תודה על חברות תודה על נתינה וקבלה תודה על מחשבות על הטיפול שנגמר על הרווח וההפסד ממנו תודה שרואה חלקיות בחיים גם אם עדין קשה לחלק ממני להשלים איתו תודה מימה על הגיגים שאת מביאה ומחשבות בעקבותיהם תודה לכולם על השיתופים וההתחלקויות על למידה ממכם תודה על היותכם תודה על המקום הזה ....

תודה אביב יקרה שאת מזכירה לנו להודות תודה שלקחתי אומץ והתחלתי לכתוב את הסיפור שלנו תודה שאני משתדלת ומנסה להמשיך הלאה תודה שרק להיום אני לא מוותרת תודה

תודה שקמתי תודה שהגעתי למקום חפצי תודה על נסיעת בוקר נעימה תודה לטבע מסביב תודה שיתחממם קצת אחר כך תודה להבנות תודה ליכולת להביט במעשים שלי תודה על שיח פנימי עד כמה שאפשר מכבד תודה שאני מתחילה להבין את הפיצול הזה תודה שאני מי שאני תודה על יכולות תודה על אחיזות בדברים קטנים תודה על מטפלת וטיפול תודה על התנגדות לטיפול תודה על חשש תודה על יכולת לדבר את הדברים תודה על העץ הזה שמחייב אותי להיות נוכחת כאן ולא לברוח תודה שאני יודעת שלברוח מעצמי אני מבקשת תודה שאני לא מרחיקה את כולם כמו פעם תודה שיש לי המון זמן לבד ען עצמי כדי לאזן את היחד תודה שאני מאפשרת למצמי כאן מקום גם שאני כל כך למטה תודה על המקום הזה שמאפשר להיות כמו שאני תודה אודי על היותך

נזכרת בדברים שנכתבו כאן לא מזמן בעד טיפול וחושבת כל הזמן אם אני עושה את הדבר הנכון. ואני מרגישה שצריכה לבדוק. מרגישה שזה מן הרגל כזה. ביום קבוע בשעה קבועה... יש פעמים שאני מחכה בקוצר רוח, יש פעמים שאני חושבת אולי אוותר ולא אלך. ויש פעמים שאני פגועה ממנה וממש לא בא לי לפגוש אותה. מרגישה שצריכה לנסות לבד, יודעת שאולי יהיה קשה בהתחלה. אז עוד מספר פגישות כניראה, אסגור אחרי את הדלת ואפלס לבד את דרכי.

הי אוף, ... או שעוד כמה פגישות תגלי שאת מסוגלת לעשות איזו עבודה תוך שימוש בטיפול ותהיה קפיצת מדרגה. סוריקטה

הי אודי, כולם, וגם לרופא הנפש שלי בדימיון, התגעגעתי. אז באתי. חסר לכם אידיוט. ניסיתי לנוח ולצבור כוחות. אודי, איך היה ומה שלומך? בהצלחה לכולנו. סוריקטה

סוריקיטה יקרה גם אנחנו התגעגענו.. קראתי מה שכתבת לאודי על המשאלה.. אני פעם חשבתי .. דמיינתי שכולנו כאן נפגשנו עם אודי ... כולנו יכלנו להכיר אחת את השניה באמת וכאילו שהיינו כמו משפחה... משאלה

אודי, שבוע טוב, ברוך השב, ותבורך, יודע, חשבתי לי מאד, שהייתי רוצה שיהיה לך מושג איך אני נראית. וגם איך קוראים לי באמת. ומאיזה אזור אני בארץ. הבנאדם שמאחורי המילים. ואני עומדת מאחוריהן. סוריקטה

דאגתי להיראות. בקבוצה אחרת. מציאותית. לא האמינו עליי :-) סוריקטה

אודי וכלם שלום, מה שלומך אודי? איך עבר השבוע? מקווה שמועיל וטוב. שוב תודה על העלאת הודעות..... חלמתי חלום קשה. בחלום אני יולדת תינוקת ,עובר שנולדה לפני הזמן, מחוברת בחבל הטבור אני מנסה לנתק ולא יכולה. יוצא ממני דם בלי הפסק אני על הרצפה עשויה מעץ ומעליי מנורות פלורוסנט..אני לבד צועקת אף אחד לא בא. אני לבד...סיפרתי לה היא אמרה להמציא סוף טוב...ממציאה שהצליחו לחתוך את חבל הטבור וניקו הכל ואני על מיטה ומטפלים בי..לא בטוחה אם התינוקת עליי או שהסוף יהיה שלקחו אותה ממני....לא יודעת מה קורה איתי...בפגישה ספרתי לה את זה הגב והבטן כאבו לי מאוד תוך כדי..האם קרה לכן שספרתן חלום או משהו והרגשתן כאבים פיזיים תוך כדי???? אוףףף.....האם אודי זה דברים שקורים ככה תוך כדי? והיא לא עובדת בהפנוזה אפילו לא אנליזה והכל כל כך מוחשי וחזק....האם היה מועיל לי היפנוזה? ואיך אפשר אם אני כבר בטיפול אצל מישהי שלא עושה? האם הולכים למישהו אחר באמצע טיפול? הרי אי אפשר....הפנוזה אולי הייתה קצת עוזרת...פעם זה נשמע לי מפחיד כל זה היום אני במצב שמרגישה שיש דברים שאני לא יודעת עליהם וזה ממש קשה.......כבר מתחילה להאמין בגלגולים אולי...או בשלב ללא מילים, עוברי וכו'...קבעתי עוד איתה..להמשיך ..פשוט נעשה יותר פגישות אבל גם זה קשה לקבוע כי אנחנו מוגבלות בימים וכו'..אני אוכלת המון גאנק פוד..חזרתי לאכול, אני לא מקיאה אף פעם גם לא פוגעת בעצמי אבל אוכלת וכמובן שמשמינה אחרי הורדה של 24 קילו ושמירה על כך כבר 3 שנים...אוףךךףף חבל!!! שתהיה שבת שלום, או שבוע טוב, תלוי מתי תעלה את ההודעה...

אפשר להתמקד בהם אבל הם נקודתיים וקטנים. וכאשר העדשה מתרחקת ועושה מבט רוחב שמראה לי 'את בת 37 ולזה הגעת בחיים שלך? אז זה מתסכל. הלוואי שלא היה דבר כזה גיל ושעון שמתקתק. יכולתי בקצב שלי להתפתח בלי מדידות השוואות ותסכולים. מנסה להיות יעילה אבל הרבה יותר מדי זמן נשרף לי על מחשבות זכרונות ותחושות... אלך לבצע פעולות עכשיו. אני פאקינג עוד לא יצאתי מהמיטה למרות שהתעוררתי בפועל כבר לפני שעה.. ככה החיים שלי נראים - מתנהלים בגרירה. אני לא מרגישה שבחרתי את זה. את העובדה שאיני אדם נמרץ עם אנרגיית עשייה גבוהה. ועכשיו בכלל קר בחוץ ואני מרגישה כמו דב שרוצה להכנס למערה שלו לשנת חורף ולצאת רק בקיץ... לא מבינה איך אנשים נמרצים קמים מהר מהר. מתארגנים. יוצאים עם הרכב לעבודה. עומדים בפקקים. מגיעים . עובדים. מתמודדים על מיליון משימות ומתקתקים.. בערב עוד נפגשים אחכ עם חבר'ה. עושים דברים. בלילה הולכים לישון. ולמחרת חוזר חלילה. הם ממש בתוך החיים. עושים. עשייה. עשייה עשייה לא מחשבות. עשייה. עשייההההההההההה גם אני צריכה ללכת לעשות. נו קומי כבר !

מימה הכי אהבתי את הכותרת ובכלל.... אחלה אחיזה ברגעים הטובים וכן זאת הדרך לעודד את עצמך לעשייה ...יותר ממכירה את המקומות האלה מחזקת אותך ...להיות , בדרך שלך ,לאט לאט ולעשות

אם הייתי נולדת לא פג זעיר אלא תינוק ששהה ברחם 9 תשעה חודשים. אם אמא שלי הייתה אישה יותר מפותחת פסיכולוגית שיודעת להתייחס לרגש להכיל ולהתמיר אם אבא שלי היה יותר מעודד עצמאות בטחון ויוזמה במקום לגונן אם ההורים שלי היו פחות רבים ומבקרים זה את זה ויותר מתקשרים באהבה עם גילוי רגש וחום אם אחי היה פחות מציק לי בילדות האם הייתי כיום אדם אחר עם מבנה אישיות אחר וגורל תפקודי אחר? אני עייפה. הגוף שלי עייף. הנפש שלי עייפה. יש לי גוף בריא אבל נפש מאד עייפה. למה? למה הנפש שלי ככ עייפה? למה אני ככ לא אוהבת לפעול? לעשות? להתאמץ? למה כל הזמן יש לי מחשבות ועוד מחשבות ועוד מחשבות? זכרונות תקועים.. ולמה אין לי רצון חזק ותשוקה גדולה לחיים? לחוויות? ולפעמים כן יש לי. לפעמים יש! אבל אז אני מרגישה שאני צריכה מישהו לידי שישתתף איתי בהתרגשות, שיקח יחד איתי חלק במימוש התשוקה. שנצבור יחד חוויות טובות ואני אמלא את עצמי בזכרונות טובים והקערה תתהפך על פיה.. אבל אין מישהו כזה. ומגע עם אנשים קשה לי. ואני מתביישת ברמות התפקוד שלי כי אין לי איך להסביר את זה. למה אני עושה ככ מעט ולאט בזמן שאנשים עושים ככ הרבה ומהר באופן יחסי? אין לי איך להסביר את זה. למה אני ככ הרבה פחות נמרצת? אז טוב, פעם היו לי הפרעות אכילה וחתכתי את עצמי כדרך להתמודד עם רגש מציף, לא הייתי מודעת לטראומות נטישה או חוסר החזקה.. עברתי טיפול. בעצמו היה טראומטי. עכשיו אני מודעת. לא חותכת. לא מזדהה עם הפרעת האכילה בשום צורה. מנסה לבנות את עצמי. לעשות עם עצמי משהו כדי שתהיה לי זהות מקצועית וחברתית וכרטיס ביקור מול העולם שהוא לא רק 'גרה עם ההורים' אבל האמת ש.. אני מסתכלת על אנשים שהכרתי ורואה איך תוך שנה שנתיים שלוש הם זינקו קדימה- מצאו זוגיות, הקימו עסקים קטנים, הרחיבו את חייהם החברתיים. בונים לעצמם עתיד. בתוכה שעוד × שנים אראה אותם עם משפחות וילדים. ואני? לא הרבה הצליח לי ומה שכן נראה זניח בהשוואה. נראה כאילו אני נאבקת על כל פיסת תפקוד. ואני חווה את העולם כמו גירוי. למדתי כלפי חוץ קצת להסתיר אבל ... מה עם הכלפי פנים?? אמרה פסיכולוגית אחת שאני 'בלי עור'. לא יודעת. אני מתגעגעת למטפלת האחרונה שלי פתאום. אם הייתה לי יכולת כלכלית הייתי הולכת אליה בצורה מסודרת אבל לפעמים ה'פעם בשבוע' הזה ככ לא מספיק. לפעמים פתאום כשזה מגרה בי איזה יצר השענות ורצון בחיק של בטחון שאוכל סוף סוף לגדול לאורו. להרגיש שיש לי משענת בעולם הזה להרפות בה.... זה אף פעם לא באמת קרה שנתנו לי כזאת. רק חשפו אותי לחסר, לחור בהוויה שלי, לכאב שזה מייצר. כאב בלתי נגמר. הפסיכולוגית השנואה אמרה לי פעם שאני צריכה לעבור דרך הכאב. אחרי הכאב וכעס נוראיים וביזוי שחשתי בטיפול שלה אני מרגישה מאז שהיה עוד המון המון המון כאב ואכזבות. איך אפשר לומר לאדם כמוני שמה שהיא צריך זה 'להיות מוכן לעבור דרך הכאב'? זאת אמירה כמעט סדיסטית ואכזרית. כמה כאב ואכזבות עוד אפשר לנחול??? ככ הייתי רוצה שיגיע האדם שיאמר לי שאני צריכה לעבור דרך האהבה, השמחה, התקווה, ההתאוששות, האמונה, ההתפתחות ופריחה מחודשת. להבריא את עצמי. להבריא. להבריא את עצמי. אם רק ידעתי איך... זה לא הוגן שאף אחד לא מציע לי מה שבאמת אני זקוקה לו - אהבה. רק אהבה מרפאת אנשים כמוני. חיק של קבלה. חיק שיש לו ושיש בו. חיק כזה. חיק כזה שאוסף אותך והופך אותך לשייכת אליו. ואף סוף סוף ההזדהות שלך תוכל להתרחש עם מקומות טובים. כרטיס הביקור של מול העולם ישנה כי הזהות שלך תשתנה וההרגשה שלך תשתנה. את תצאי בגאווה לעולם ועם ראש מורם. תלחצי לאנשים ידיים ותציגי את עצמך בתחושת רווחה. כי באת מחיק של בטחון ואהבה ו.. בטחון! אבל אין לי חיק. אני צריכה לבנות את עצמי במו ידי מתוך הכלום וזה ככ איטי ומסורבל ומעייף לפעמים רק לחשוב, לא לדעת מאיפה להתחיל, לחוש שהכל גדול עליי ומכביד.. עצם העובדה שאני מתמודדת בכלל עם כאלה תחושות באופן די כרוני גורמת לי לחוש פגומה. יש לי צליעה בנפש. הראש שלי מבין הכל אבל ההבנה לא עוזרת. אם אדם צולע ברגל, האם זה שהוא מבין שהוא צולע ברגל כי..... יגרום לו לא לצלוע יותר??? לא אכפת לי להבין למה. אני רוצה להבין איך משנים את זה? איך משנים תפקוד נפשי? ואני יכולה להשבע באלוהים שאז כשעוד הייתי בטיפול פסיכולוגי אצל ההיא השנואה היה אפשר לעבוד איתי אחרת ולהביא אותי למקום אחר. זה כאילו הייתי אדם אחר אז. ככ תמימה. ככ מקווה. ככ מייחלת. אני כבר לא תמימה. אני בעיקר עייפה. ועכשיו אקום ואנסה לעמוד ברשימת המטלות הקטנטנה שלי להיום. כבר הגעתי למצב שאפילו להכנס להתקלח זה משהו שלוקח לי זמן להרים את עצמי אליו... ובעצם כל דבר ש'צריך' לעשות. אני תמיד עושה בסוף כמובן, אבל ההרגשה היא תמיד של סרבול ופעולה כנגד איזשהו כח משיכה כלפי מטה. כובד. איך משנים את זה? בא לי להרגיש קלילה. נמרצת. שמחה. בטוחה! בטוחה שאם האקס שלי במקום לזרוק אותי היה אומר את צמד המילים 'אוהב אותך' ו'רוצה אותך ואיתך". מציע לי לצאת איתו למסעות. מחבק אותי תוך כדי... הייתי יכולה להיות עכשיו המאושרת באדם. אין לי כח לחפש מישהו אחר, מועמד אחד שיאהב אותי. שיאמין בי. שיעודד אותי. למה העולם לא שולח לי מלאך שומר שיתקן וירפא אותי כבר?? למה מטילים את כל האחריות והכובד הזה עליי. רק עליי. לסחוב בעצמי הכל. מה הפלא שאני עייפה כל הזמן וכבדה לפני כל תפקוד. אני ככ לבד שזה כואב בנשמה. נסו אתם להיות בלי מעטפת של אהבה לנפש שלכם.

וגם אנחנו מזדהים מאד עם דברייך. מימה, כתבתי ברבים, היות שאני מניחה שאיני היחידה כאן. וקראתי את כל ההודעות שפתחת (אודי אולי יגיד שזה קרה בחופש). אני תוהה מי פה לא הרגיש כבדות אפילו בהחלטה לעשות פעולות שיגרתיות. אני תוהה מי פה לא הרגיש בדידות תהומית. אני תוהה למי פה לא היו פנטזיות דומות לשלך, עוצמתייות כאלה שתופסות הרבה נפח. כנראה שלרובנו, או אפילו כולנו כאן - כן. ובמידה רבה. גם אני אדם מאד מאד בודד, מימה. ועל בדידות מעידות פה בנות רבות. גם אני יצאתי מהרחם (וארשום - הרעיל) חודשיים לפני הזמן. אז נדמה לי, שאני מבינה. שאני יכולה להזדהות. אבל אולי אין זה תורם. ואולי את רוצה להיות ייחודית בכל אלה. לפחות חלק בך. הכי בהכל. מאחור. שאז יבוא המלאך ויציל. באסה. בזבזנו שנים וזה לא עובד ככה. להבנתי, מי שגדל עובר דרך הכאב. כל תינוק וגם הבריא והאהוב והעטוף שבהם. ואת יודעת - וכמובן שאני כותבת גם לכולם - אני מטפלת בתינוק. משקיעה בו את נשמתי. נמצאת איתו בשעות הערות שלו יותר מההורים שלו. ועדיין עשר שעות ביום לא ינצחו שנייה אחת עם אמא שלו. כזה כוח יש לקשר עם אמא, כנראה. גם בכיוון ההפוך. איזו עבודה אדירה ובלתי תיאמן צריכה להיות למטפלים מול הכוחות האלה. מחשבות לך ולכולם, וגם לי (אם בטעות קראתם) יש מחשבות על עשייה. סוריקטה

היי מימה, מזדהה עם הרבה מדברייך. ההשוואה לאחרים-הנמרצים, הפעילים, אלה שהספיקו כל כך הרבה בזמן שאני עשיתי כל כך מעט.... אני גם מבינה את הכמיהה הזו למישהו שיבוא ויטפל, וידאג וייקח את הכאב. שולחת לך, אם מתאים, חיבוק עוטף.

אני חיה בתוך מחשבות. חושבת המון ופועלת לאט. וכל פעם שצריכה לעבור לפעולות אז בא לי לדחות קצת, ולשבת ולחשוב ולחשוב.. בשביל מה אני חושבת ככ הרבה???? רשמתי לי מטרות להיום על דף. ואני צריכה לעשות. בשביל מה אני מושכת זמן? טוב הולכת לעשות.. תודה אודי על המרחב :) לך תחנוק את הפסיכולוגית שאני שונאת בשבילי. בטוחה שאתה מכיר את הקולגה היא מספיק 'בכירע'. הסתומה שאמרה לי 'עבדתי קשה' בשביל להצדיק פעמים... תראה לי קשה קשה לי תפקוד. אוף..על שטויות קשה לי.. זה לא מעצלנות!!!! טוב יאללה עפתי.

אינך עצלנית בעיניי, מימה. אבל אולי את, בין השאר, מתמקדת בפנטזיות בלתי ריאליות ואינך מוותרת עליהן. קשה לוותר. כואב לוותר. המשאלות בדימיון, הכעס והקנאה גוזלים המון אנרגיות. וחרדות מעכבות. ואולי הפעולות שאת בוחרת לעשות - צריך להיות בהן גם משהו חדש ולא עוד מאותו דבר. אולי משהו יצירתי? רעיונות. סוריקטה (והנה לכם - יודעים כמה זמן לקח לי להרים את עצמי חולה היום בבוקר כדי להתרחץ, להתלבש וללכת לקנות לי מצרכים. שש שעות. ויפה שזה בכלל קרה)

חבר טוב שלי הרגיש לאחרונה לא טוב, הוא חשב שהסובבים שלו רודפים אותו, אחרי טיפול עם כדורים פסיכיאטריים הוא מרגיש יותר טוב לגבי הפחדים. אבל הוא עדיין משוכנע שמישהו גרם לו להכנס לפרנויה והשתיל לו זכרונות שווא. האם הדבר אפשרי? מה ניתן לעשות בנידון?

קודם כל אודי, תודה רבה שאתה מעלה הודעות כשאתה לא פה!!!!!!!!!! וואו!!!! אני בשוק מזה שהחלטת להעלות כשאתה לא פה......משהו חדש???? תתחדש :) בגלל מה שכתבתי למיקה נו טוב, עולות בי מחשבות............. פעם חשבתי שזה לא בסדר פנטזיות..היום כבר לא, המטפלת אמרה שכל עוד זה לא מעשים זה בסדר...נו, שיהיה... היא לא יודעת ששוב אני חושבת עליה.......האם אלו פנטזיות? לא בטוחה, האם אלו מחשבות של אמא שמכסה אותי ואני נצמדת אליה ממש קרוב?????? וידעתי שיהיה כך שוב..הבלבול הזה של אמא? מחשבות אחרות?....אולי אני נמשכת אליה????? אוףףף האם גם אתם חושבים שאם רק במחשבות זה בסדר? ואם זה במעשים זה בעייתי? האם שוב אני בבלבול בין קרבה של אם לקרבה של בת זוג???? וואו....אולי בכלל אני אוהבת נשים?...אולי לא רק גברים? אולי גם וגם...יאללה......ובקלות אני יכולה לראות עצמי עם אישה...עם גבר זה שונה...אני אוהבת מאוד את בעלי שלא תבינו אחרת!!! ומיקה, בעלי ממש נגד זה גם!!! ממש יבהל אם אגיד בכלל משהו בכיוון.....

הי מיכל היקרה, מחשבות זה בסדר, מאוד קשה גם לשלוט על מחשבות וגם לא צריך. הממ, אני לא חושבת עליה כשאני עם בעלי, אולי הלוואי והייתי, אבל זה מרגיש לי מוזר. אני גם לא ממש חושבת שהייתי מסוגלת ממש להיות איתה ביחד כמו שאני עם בעלי. בטח הייתי ממש ממש נבוכה. עזבי, הייתי מתעלפת אחרי שנייה. זה ממש מעורר בי חרדה אפילו. לא יודעת, אני פשוט רוצה להיות קרובה אליה. אפילו מגע של יד ביד (לא חושבת שמסוגלת ליותר כרגע) . אבל זה לא יקרה (אוווווף...) . אולי יש בזה סוג של רגרסיה וגם אני מבלבלת בין כמיהה ילדית למעשים מיניים. אין לי מושג. המטפלת אמרה לי גם שלדעתה כרגע אני לא בנויה לקשר עם אישה גם אם לא הייתי נשואה. ולגבי נטיות היא גם אמרה שיש סקאלה וכולנו איפה שהוא על הסקאלה. הכל בסדר, ולא חייב להיות או או ,. כנראה שיש לי עוד דרך (ארוכה ) לעבור. מה שכן, אני פוחדת לחיות את החיים שלי בלי הידיעה שניסיתי לממש. אבל מצד שני לא מסוגלת. אולי החוסר בשלות שלי שומר עליי במובן הזה. אני גם באמת לא יכולה כל הכבוד לך שאת מצליחה לשמור ולא לממש!! אוף, בא לי לצבוע את בעלה בכחול ולזרוק אותו לים בא לי להיתקע איתה על אי בודד בא לי להקשיב לה ולשמח אותה בא לי להכין לה שוקו חם וקוראסון שוקולד שקדים!!! בא לי שהיא לא תכיר את הפורום הזה בחיים וכל פעם שהיא תיכנס לאינטרנט החיבור שלה יקרוס. אמן ואמן :-))))

אודי סליחה שמנצלת ככה את טוב ליבך ופותחת אחד חדש .מרגישה שחייבת איזון ואחיזה .. ותודה שאתה מאפשר כל כך ונותן הרגשה בטוחה להעיז ולהיות .. תודה שקמתי תודה שישנתי תודה שמצליחה לתפקד עצמאי תודה שהנחתי עניין בריאותי קצת בצד ככה שזה פחות מנהל אותי תודה שאני יודעת שאני צריכה לעשות כמה בדיקות חשובות וזה לפחות בתודעה - מקווה גם לעשות לא רק לדעת תודה שאני לא מראה פחד לאנשים שמנסים להפחיד תודה על שיחה אתמול שמאוד טילטלה את כולם בפנים תודה שהקשבתי ופעלתי כמה שיכולתי להרגעת המערכת תודה שלא הידהדו החרדות החוצה תודה על יום מאתגר היום תודה על אוטובוס שלוקח אותי מוקדם בבוקר תודה על נהג שגם אם לא היה נעים ונחמד נסע בצורה נעימה תודה שיכולתי להתבונן בתגובה שלי לנוכח אי הנחמדות שלו תודה שאני אני תודה למורכבות ולפרוק שלי תודה לכולי על היותי תודה לכם שאתם כאן תודה על אפשרות לאזן גם כשאתה אודי לא כאן . תודה שלמרות הפחד זה מרגיש בטוח ..להיות שיהיה לך אודי המשך כנס נעים ולכולם שבוע נפלא

תודה שאפשר לכתוב כאן תודה שאני פחות חרדתי לגבי הספקות האם זה קרה כן או לא תודה שאני גדולה תודה שאני לא מוותרת תודה שרק להיום אני מקבלת אותי איך שאני תודה על הכאבים בגוף שמספרים סיפור תודה שאני מצליחה לתת למרות הכאב בפנים תודה על השמש תודה על כתיבה תודה

הי אביב, אומרים שהכי טוב לדעת. גם אם הכל בסדר, וגם אם יש בעייה. גם אם ניתן לטפל, או להקל, או רק להחזיק את היד. טוב שאת בכיוון של מחשבה על בדיקות אובייקטיביות. הבדיקה אצלי עברה בסדר גמור. למדים ממנה מה מחוללות השנים. זה צפוי וניתן לנסות להאט את הדינמיקה. אנטיאייג'ינג :-) סוריקטה

היום מצטרפת..כי קשה בטיפול...אז ננסה, אומרים שצריך להתמיד לפחות 21 יום ברצף לומר תודה ואז זה עובד... תודה על משפחה, ילדים, בעל. תודה על קורת גג תודה שיש מה לאכול תודה שיש סרטים אפילו מידי פעם תודה על הכח והבריאות הפיזית ללכת לעבוד תודה על עבודה כיפית וטובה עבורי. תודה שיש למי להודות ועל מה תודה לאודי על המקום הנפלא הזה תודה לחברות הפורום שמגיבות תודה על מי שהנכן, מיוחדות ומקסימות שמוכנות לשתף. תודה, מיכל שיכולה לכתוב מיכל ולא מיכ...

יום שלישי חופש כאן אודי השארת פירצה לגנב ....אז חוגגת כאן בשקט בהעדרך .. ותודה שאתה מאפשר כל כך זקוקה לאיזונים משתדלת לא ליפול קרבן למקומות של מניפולציה וקירבון של המשפחה שלי ועדין זה קשה כל כך ...הכל כל כך רגיש ונפיץ ... אז מנסה בכל זאת להיאחז ביש ... תודה לתהליכים שאני עושה ויוצרת תודה על יכולת לנשום שקשה תודה על הבנה של כל המערכת תודה על ראייה של צעדים קדימה תודה על חיבוק שאני מחבקת את כל חלקיי תודה שלפעמים זה מספיק בלי המבוגר האחראי תודה שאני מנסה לא ליפול למתוק המסמם כל כך תודה שרואה את ההרס העצמי ממש את בקשת החידלון ויכולה לו תודה על מי שאני על המורכבות שלי תודה על המקום הזה שמאפשר כל כך להיות כמה שיותר אני

אז אתמול לא הצלחתי להביא את עצמי לכתוב . גם כי סגור כאן ובעיקר כי הרשאתי לעצמי להיות אני בחלקים כואבים דכאוניים כועסים משהו . תודה שקמתי תודה שישנתי תודה על מי שעוטף אותי תודה שמזהה שאני קיפוד שזקוק להגנה תודה על דרך ותהליך תודה שאני מאפשרת לעצמי לרדת מהעץ שחחק ממני טיפז עליו תודה שזה נעשה בשיח פנימי עמוק מבלי לבטל את הרגשות של אף חלק ממני תודה שהיה הרס וגם אם לא עצרתי אותו יכולתי להביט בו ולנסות לדבר אל ליבו תודה שמנסה לעשות תיקון עם עצמי רגע לפני .. תודה על המקום הזה שמאפשר האמתשהיה שבוע נוראי אחד מהקשים אז מאחלת לעצמי ולכולם שבוע שקט מלא בכוחות של טוב ובנייה

תודה למטפל האהוב שלי שסוף סוף ערך איתי שיחה חשובה שאמנם הוציאה אותי מאזור הנוחות שלי, הבהילה, ואני חולה עכשיו באופן צפוי למדי, אך עוררה בי מחשבות. תודה לחברות שהגיבו בעץ שפתחתי - מייד אעבור אליו. תודה שאני חולה קצת (אבל באמת בס"ה בסדר) - הווה אומר שמשהו מבחוץ נגע בי וחדר פנימה. חיבוק לכולם סוריקטה

תודה שאירגנתי לי ספל יפה לי לתה, וספל יפה לי לקפה. נותנים לי תחושה של מכילות (נקבה בכוונה) כאלה. הריוניות. סוריקטה

מבולבלת, כועסת (על עצמי), מחשבות לא נותנות לי מנוח. אין לי כוחות להפרעת האכילה הזו יותר. אני מותשת. ואני בלי טיפול נורמלי. אני לבד.

שיק יקרה עצוב לי כל כך לקרוא וכל כך מבינה חיבוק

הי שיק, עד שיהיה טיפול שירגיש לך נורמלי (כולי תקווה) אנחנו פה לתמוך. בעידוד למצוא כזה. הטיפול שלי, ארוך השנים, ובדיעבד, עזר מאד לסדר את הקשור לנושא המשקל והתזונה והעיכול. וגם הנשימה, אגב. שלך, סוריקטה

שוב יום ראשון ושוב מדשדשת במקום! אין עבודה! יש מקצוע אבל הוא כניראה לא תואם את היכולות והכישורים. אני פרי לאנס כרגע אבל, יותר פרי. ואי אפשר יותר ככה!!! צריכה הכנסה קבועה ומסודרת ולא לסמוך על האולי. ואין לי רעיון! כל כך .....

הי כולם, חשבתי לפתוח בעץ בריאות, שוב תזונה וכושר וכאלה, ואז, המשכתי לחשוב לי שאולי שוב אני בעוד מאותו דבר, מתחמקת מהדבר האמיתי ואחד המפחידים בעולם בשבילי. כן אשתף שהמטפל שלי מעודד אותי מאד לדרוש תמורה הולמת עבור העבודה שלי. כי העזתי גם לברר מה התעריפים המקומיים, וגם הזכויות, וגם לספר לו, למטפל. ואלה כשלעצמם אינם מובנים מאליהם. בחורות אחרות ששיתפתי - חלקן מגחכות על מה שאני מקבלת, חלק מהתגובות הן שלא יעלה על הדעת מצב כזה, המטפל אומר - מצב חירום, ולא להתחבר למזוכיזם, מציאה - גם זה אומרים עליי. שומעת גם כעסים. אנשים רואים אותי בחדר המדרגות עולה ארבע קומות מפותלות עם עגלה ותינוק כבד משקל (אין מעלית) ואומרים שבחיים לא היו מסכימים לזה. הנסיעה באוטובוסים הצפופים קטלנית. אין לי חיים. ואני מקשיבה לכל הקולות. הביצוע נראה לי רחוק כל כך. אני מזהה את החרדות והמשאלות. תגובתי בימים האחרונים הייתה היעדר תיאבון, סחרחורות, לא מפוקסת, לא מעכלת, לא מאמינה. בקיצור, אני לא יודעת. אבל משתפת. אחת האפשרויות המדוברות הייתה גם לקום ולעזוב, או באם אין הסכמה לעזוב תוך פרק זמן קצר, כי נראה שאני מן כזאת מבוקשת במשרה מהסוג הזה. משקיענית. מסורה. פה נמצאת נקודה עליה יש לי קושי גדול להתבונן בה בפרספקטיבה. אני פוחדת לאכזב, את המטפל, אבל נראה לי כרגע שאיני מסוגלת ואמשיך כך בדרכי ואשתוק. אשמח למחשבות. סוריקטה

אוף יקרה מכירה את הפחד את ההשרדות זה תהליך ואני מאמינה שאת כבר במקום טוב שיכול להעיז.. תתפלאי לפעמים התגובות אחרות ממה שאת מצפה . ואת יודעת יקרה כשאת מעריכה את עצמך מעריכים גם אותך ... ו.. הכי קלצלדבר והכי קשה לבצע ... תגידי לעצמך מליוני פעמים שמגיע לך ואת טובה ואת יכולה מחזיקה לך אצבעות ושולחת חיבוק עוטףףףף

הי אביב יקרה, מחפשת את המילים שלי שהכי נכונות לי, משהו שארגיש ברגע האמת שהוא אמת, שלי, ולא של מישהו אחר. צודקת שהתגובות עשויות להיות שונות מהציפיות (המוכרות לי מעולמי). ובכל אופן כשמבררים אז באמת יודעים. לא מנחשים ובאמת מנהלים דו שיח עם הזולת ולא בתוך הראש. תודה חביבתי, חיבוק לך, סוריקטה

יקירתי! את יודעת שאת משקיענית ומסורה!! מדוע שלא תקבלי שכר הולם?? תדרשי את שלך וכן, תציבי אולטימטום! תמיד צריך עזרה עם ילדים! זה מאוד מאוד מבוקש והמחירים בהתאם..חבל שכך. חבל עלייך..אל תהיי מזוכיסטית..כשהילד שלי היה תינוק והזדקקתי לעזרה באה מטפלת מסורה אבל דברה בעברית כל כך לא תיקנית שנחרדתי...ואת כל כך חכמה ויש לך המון מה להעניק ולתת לקטנטנים הללו. בבקשה עשי טובה לעצמך ודרשי את המגיע. מה כבר יקרה??? הם בחיים לא ימצאו מטפלת שתטפס מדרגות עם עגלה ותינוק!!! מקסימום תמצאי תינוק אחר. תמיד צריך מישהי טובה שאפשר לסמוך עליה וקשה למצוא!!!!!! תעלי את המחיר אבל עדיין שיהיה אטרקטיבי כך תהנו משני העולמות. גם את משכר הולם וגם הם מטיפול מסור ועדיין לא מאוד יקר..דעתך??? בהצלחה

הי מיכל, תשמעי - אני חייבת לומר שוב ושוב שאת חכמה. ולומר לך, יא דבילית (בחיבה כמובן) תראי כמה את חכמה. כמה את מבינה מה הולך בעולם. כמה את מחוברת לעניינים. הארת את עיניי בקשר לביקוש. אמרו לי שבאמת קשה למצוא מטפלות טובות. אני רואה גם מה קורה בשטח. כן, עברית רהוטה הם סופגים אצלי, וגם כלים של אנליזה, וגם שיגועים של תנועות גוף. מזוכיסטית - מילה ממש מתאימה. זה נכון. וכאמור, מתחיל להתגבש אצלי בפנים ניסוח ועיתוי שיתאימו לי. עד כה לא יצאו מילים מהפה. אך ייתכן. ימים יגידו. שלך, סוריקטה

הי, חלפו כמה ימים ומה שאומר הוא שאני מרגישה ש אנ'לא מבינה כלום, ואני לא יודעת מה האמת שלי... ומה שרשמתי קודם תקף גם כן. סוריקטה

יקרה הייתי בטוחה שכתבתי לך עוד הגיגים ואני מבינה שהם נשארו אצלי בראש.. אז תיראי אני הכי מבינה את העבודות האלה שמשאירות אותנו שקופות . את האי יכולת לקחת מקום ראוי לדרוש ולקבל משהו ..בטח שווה ערך למה שאני .. הרי אני לימדוני לא שווה כל כך אז בתפישה הפנימית בכלל עושים לי טובה שמקבלים אותי לעבוד וגם מאוד מחמיא וממלא התחושה שצריכים אותך שזקוקים לך ויש חשש שאם נדרוש יותר אז לא יצטרכו אותנו יותר . בנוסף ואולי הכי הכי זה העבודות האלה נותנות לנו מסתור מהעולם בתוך העולם .. את והתינוקי שלא מזיק גם לא ממש מדבר בלי יותר מידי אינטרקציה עם האחר .... אולי זה המקום שהכי מפחיד לאבד ... זה עצוב , תתבונני בזה מהצד תיראי אותי בסיטואציה דומה ותחשבי ללא הרגש בהגיון מה היית אומרת לי לעשות ... יודעת שאת יכולה מאמינה בך ויודעת עד כמה זה קשה סוג של לחתוך את חבל התבור ולקבל מקום משלך .. את בתהליך טוב והרבה פחות נסתרת כאן למשל... שיהיה כבר שבוע טוב וחיבוק

וחלף לו לילה. לילה מיוסר למדי, וקמתי חולה. אבל חלה איזו פעולה במוח ואולי משהו מתחיל להתגבש. יפים בעיניי העדכונים עם הזמן במיוחד שחצי חופש שכאן. אז תודה בינתיים לכולם, שלכם, סוריקטה

הצלחתי לדבר! כבוד לי סוריקטה

גאה בך פשוט גאה בך ... את נפלאה ..אוהבת חיבוק

:-)

תודה אודי שאתה מאפשר נטיעת עצים גם שאתה בחופש תודה שקמתי תודה שישנתי מה שישנתי תודה על כוחות בבוקר תודה על מים חמים תודה על קפה של בוקר תודה על אוטובוסים שלוקחים אותי לאן שצריך תודה על בעלי החיים תוסה לאבע תודה על המוזיקה שבחיי תודה שאני יכולה להניע את גופי עצמטאי תודה על תנור שמחמם תודה על הבנה ממישהו זה היה ממש חשוב לי תודה אם כל הכאב שזה היה מאוד מציאותי ולא בגלל מי שאני תודה שלמישהו אחד היה אומץ לבוא ולהגיד כן את צודקת ולא אבל תביני .. תודה שאני לא נקמנית תודה על מטפלת וטיפול תודה על כל מה שיש לי תודה על המקום הזה שמאפשר תודה על כל אחת מכן כאן שיהיה לכולם שבוע נפלא וטוב שימרו עליכן ....חיבוק

תודה שהמטפל שלי רוצה בטובתי; תודה שאני מבינה זאת גם אם לא מספיק; חבל שאי אפשר להשתיל לי אותו, המטפל, במוח, ככה ממש, עם הביטחון, ובכל זאת חלק הוטמע. ויש עוד עבודה; תודה לי שהורדתי משקאות קלים מוגזים מהתפריט; תודה שאני אוזרת יותר אומץ וגם נחשפת לעולם, אם כי לא מספיק, אבל יחסי; בוודאי שתודה לך אודי על החופש להתבטא כאן גם בימים של כנס. בינתיים, סוריקטה

הי מיכל, הצחקת אותי קצת, שרשמת שהיה ברור שארגיש כך כלפי אישה..האם כזו שקופה אני? הממ..אני יודעת שכן. לא יודעת, עם בנות תמיד מרגיש לי יותר עמוק ורגשי, ואז במקום להיות במים רדודים אני צוללת בכיף במים הכי עמוקים שיש. אולי אם לא הייתי נשואה, הייתי מנסה משהו פיזי (לא עם ההיא) סתם בשביל לדעת מה מרגישים. האמת , ממש לא אכפת לי מההלכה ואם מותר או אסור עם נשים. גם אם היה אסור הייתי מנסה. מרתיעה רק הידיעה שאני נשואה, אבל גם יודעת שעמוק בלב בעלי מרגיש ויודע. והוא מאוד מאוד נגעל מדברים כאלה, הוא נגד כל הליברליות הזאת וחושב שזו נכות. בטיפול הקודם המטפלת הקודמת שאלה אותי אם יש לי איזשהן מחשבות מיניות (לאו דווקא על נשים) ואמרתי שלא, כי באמת לא היה לי. ופתאום יש! הלוואי והיה לי על בעלי, הייתי אדם הרבה יותר מאושר.

מעניין, אני, למשל, מסתדרת כל החיים בעיקר עם בנים. יש לי מטפל גבר ורופא שיניים גבר ורופא נשים גבר וחברים בנים. בעיקר הומואים. סוריקטה

טוב שיש מחשבות כאלה...גם אם הן פנטזיות. יש לי דמיונות ופנטזיות גם...וזה כייף להשתולל בדמיון, בזכות המטפלת שאמרה שמחשבות זה בסדר כל עוד זה לא מעשים :) אילו רק הייתה יודעת ששוב יש לי עליה מחשבות..אוףףףףף לא בטוחה כל כך עליה הן שונות...לא יודעת אם הן בכלל מיניות או פשוט מהרגרסיה הזאת בכלל היא סוג של אמא???? האם כשאת איתו את חושבת על מישהי אחרת? סבבה, שטויות!! אז לפחות תהני :) אגלה לך שלי זה קורה לפעמים..חחח הוא לא צריך לדעת. יש לי מחשבות על איך זה עם אישה, מעולם לא התנסתי אבל זה נראה לי ממש כייף. אם פעם תרצי לנסות תדעי שיש לך פרטנרית ;) יאללה אני מדברת שטויות...תהני ממחשבות כל עוד הן לא מעשים של בגידה. זאת מחשבתי...

יצאתי עם מישהי שהכרתי בקבוצת בנות להליכה ליד איפה שאני גרה. היא באה במיוחד לאיזור שלי. היה נחמד אבל אז היא קבעה במן התלהבות 'יאללה עושות הליכה קבוע כל שבוע'.. היססתי והיא אומרת 'לא אתן לך להתחמק. אני יוציא אותך'. באמצע השבוע היא התקשרה . לא התחשק לי שום מגע עם האנושות אז סיננתי. ועכשיו היא התקשרה שוב. הרגשתי קצת לא נעים אז עניתי וקבענו להפגש מחר להליכה שוב... יותר נכון היא קבעה ואני זרמתי... אבל פתאום משהו בתוכי מתנגד. לא רוצה להרגיש שאני נגררת להשפעות שלה . ואם לא בא לי ללכת?? אני מרגישה שאני מאבדת הרגשה של עצמי שם... מצד שני זאת הליכה. משהו בריא שרק מועיל לנו..לא יודעת. זה שיצאתי איתה פעם אחת לא אומר שתכננתי לחתום קבע על יציאות קבועות.. אוף. אני מרגישה שהשליטה נלקחת ממני והעולם החיצוני מכתיב לי מה לעשות.. נשמע מטומטם אני יודעת אבל ככה הנפש שלי מגיבה. מוציאה הכל מפרופורציה. אז מחר יש לי הליכה עם מישהי שקבעה לי שאנחנו יוצאות ואני לא התנגדתי לקביעה, נגיד ככה... זה מפריע לחוש אם הרצון שייך גם לי או לא. אבל לא סביר שהייתי טורחת ללכת אלמלא היוזמה שלה.. אז זה כאילו לטובה. לא יודעת. אני כבר לא יודעת מה לחשוב. הכל מתערבב לי. העיקר הפסיכולוגית הכלבה פלשה לתוך המרחב הפסיכולוגי שלי מעמדת הסמכות שלה והורתה לי מה לעשות. לצאת לעבוד וכ. ורק עשתה לי נזקים עצומים בדיעבד כשמצאתי את עצמי עושה משהו בניגוד לרצון שלי. בדיעבד הרגשתי נפלשת מחוללת ומרומה. במקום שהיא תסייע לי למצוא את הקול והרצון האוטנטיים שלי היא דחפה לי את שלה. והיא פאקינג פסיכולוגית!! קשה לי כל ענייני הויסות החוץ-פנים האלה. קשה ליייי. קשה לי. נמאס לי. דברים ככ פשוטים מערבבים אותי. איפה הרצון שלי??? למה הוא לא ברור לי?? יכולתי להתנגד נכון? להגיד לה 'אני לא רוצה/יכולה לצאת איתך מחר להליכה מצטערת. תצאי בלעדי'. היא לא הייתה יכולה להכריח אותי נכון????? לפעמים בא לי לתרגל את כושר ההתנגדות שלי. רק בשביל להרגיש בטחון ביכולת שלי להציב גבולות. לא לתת לאנשים לחדור ולפלוש ולהכתיב לי.. בא לי לתרגל את זה. עדיף בתוך יחסים במקום לוותר על היחסים עצמם. All together אבל בגלל שיש לי נטיה לרצות אז בתוך יחסים לא תמיד ברור לי מה הרצון האמיתי שלי. לא תמיד אני קשובה אליו ומציבה ומבטאת אותו. משהו בי מתכוונן לצד השני, רגיש להשפעות. לא תמיד אבל הרבה פעמים. במיוחד אם האדם השני יותר דומיננטי. אודי איך הופכים יותר ברורה לעצמי, איך מחדדים את הרצון ואיך לומדים להשפיע החוצה? דווקא בפעמים שהתחלתי ליזום חברתית להפגין נוכחות ולנסות להשפיע החוצה נתקלתי ב 2 כלבות מהגהנום שעשו הכל כדי להפגין ולהראות לי שהן לא סופרות אותי בכלל. בלי שהזיז להן אם אני נפגעת וכמה. ערערו לי את כל הבטחון הכלבות האלה. שוב התקפל לי הקול אחכ. למה דווקא אני יצאתי רגישה כזאת ונטולת חוסן ועוצמה אישיותית?? אני לא מבינה. אודי מה יכול לעזור לי להפוך להיות אדם יותר חזק ומשפיע וגם כזה שמסוגל להציב גבולות להשפעות מבחוץ כאשר בא לי להתנגד או להגן על עצמי או סתם לתסכל אחרים כי לא בזין שלי להענות להם באותו זמן? איך עושים את זה ועדיין שורדים את היחסים בלי לפוצץ הכל וליצור יריבויות וריבים?

הי מימה, קראתיך בכלליות אמנם אך חשבתי לי על שני מושגי מפתח - תלות, והקושי איתה; ומרחב מעבר; ומאמינה שיותר מאשר תשובה קונקרטית, חשוב אולי להבין יותר מהי החרדה / משאלה שמציירת את השאלה. סוריקטה

היי, וסליחה ... כל כך קשה אצלו... אוףףף הוא כל כך לוחץ ומלחיץ עם השאלות המעצבנות... כל כך הרבה שאלות. למען האמת הגעתי לפגישה כעוסה ועצבנית בגלל משהו שקרה השבוע. ולא היה לי כוח לכל החפירות והנבירות שלו, כך שלא שיתפתי פעולה וכמעט שלא עניתי לשאלות. ובמקום להרפות הוא רק לחץ יותר ויותר. הוא מאוד לא אהב שלא שיתפתי פעולה וכעס. נפגעתי ממנו, שוב הוא לא נהג בעידון. הוא עדיין לא השכיל להבין שכשלוחצים עליי אני עושה בדיוק להיפך. אני מאוד לא אוהבת כשדוחקים אותי לפינה. לא רציתי להיות שם, רציתי לחזור הבייתה. הוא לא מוכן שיותר לא אשתף פעולה. הוא הבהיר זאת באופן שהעליב ופגע בי. אני לא יודעת אם אני מסוגלת לחזור לשם שוב... אני פגועה וכועסת. ונמאס לי. לא קבעתי פגישה נוספת דווקא כי הוא הפעיל עליי לחץ מאוד גדול במהלך הפגישה, ואני הרי עושה בדיוק להיפך כשלוחצים עליי. קבענו שאם ארצה פגישה נוספת שאודיע לו. אני לא מבינה למה הגישה שלו הפכה להיות כל כך תקיפה, היכן הרוך והעידון. הוא לא היה כזה פעם... לא מבינה מה גרם לשינוי... סליחה שאני מעמיסה....

תהנה אודי...שיהיה מועיל. תודה שהודעת...כלנו מתקשות כנראה השבוע...מצטערת שמכבידה גם...שבת שלווה..

אוףףףף....למה נשארתי? בשביל להיות תינוקת חסרת אונים מולה?? שתספק צרכים ראשוניים??? בשביל להרגיש כל כך קטנה...עד כדי דרגת עובר?? כי זה מה שקורה.....מרגיש מוזר רגרסיה האם היא הכרחית כדי לקבל צרכים ראשוניים? כדי להרגיש מוגנת? שיש רשת בטחון????? יודעת שהיא מכילה....קשה התחושה..ומרגישה מוזר ו...בפגישה יודעים מה? היא אמרה שזה שהיא דברה ואני שכבתי בשקט היה כמו מצב עוברי..שהעובר שומע את אימו ולא רואה אותה כי לא הבטתי..והכל היה שקט בקול כזה שלה......הצילו..איזה צד בריא זה בדיוק???? חולה..פשוט חולה אני.....

הי מיכל, איני בטוחה שמקבלים צרכים ראשוניים כמבוגרים כמו שתינוקות. אנחנו, למשל, לא יונקים מהציצי של אמא, ולא מנגבים לנו ת'טוסיק כבוגרים עצמאיים. יש דרכים אחרות שאנחנו כמבוגרים אמורים לפצות את עצמנו. ואני כותבת זאת, גם, משום שבשיחתנו האחרונה בטיפול הועלה נושא התמורה שאני מקבלת לעבודתי, שמסתבר שהיא מאד אנטרפייד באזור בו אני עובדת. ופעם נאמר לי דבר בנושא הפיצוי שמבוגרים יכולים להשיג לעצמם בהקשר. תודה שכתבת. עלו בי מחשבות חשובות. ואיני יכולה שלא להזכר בבמבי (נעלמת במבי מתוקה) ופנטזיית האמא המחבקת. בכל מקרה, בעייה שאני עוד צמודה לפנטזיות ישנות בלתי ריאליות כנראה. סוריקטה

הידיעה שיש כאן מקום לשתף ולהרגיש בטוחים הוא משמעותית ומקל למרות שכתבת שתקרא ותעלה הודעות עדיין עצוב קצת שלא תוכל להגיב(בלי שיפוט ועם הבנה) נתגעגע ומאחלת לך כנס מועיל

בוחרת לא להכנס בשיח שלך עם אודי .. את יודעת גם אני חווה שינוי כאן ובהתנהלות של אודי . ומן הסתם השינוי שקורה בפורום לטובה משפיע גם על אודי וזה היופי בתהליך . בתהליך טוב כל הגורמים מרוויחים .. אישית מאוד אוהבת את התהליך שאני חווה על עצמי כאן . אוהבת את מה שאת מביאה אתך חיבוק של שבת טובה

הי אביב, נחמדי שיש שותפים להרגשתי. אמתין לתגובות המשך, ומעניין שפיספסתי את ההודעה של אודי (שלך, אודי) בדבר הכנס. ככה לא מחוברת. תודה שכתבתם גלוי. סוריקטה

אודי, אני מאוד מאוד מתביישת כאן בעצמי. מאוד ואתמול בלילה חשבתי שאני רוצה לברוח מכאן ולא לחזור אבל הנה, אני כאן... אתמול בעבודה וגם שלשום בנות הרשו לעצמן להעיר לי על הבגדים. אמרו שאני מתלבשת ילדותי . שזה מצחיק ואולי גם הזוי. בהתחלה נפגעתי, ואז חשבתי לשנות את הלבוש שלי, אבל אז החלטתי ללבוש מה שבא לי . לא יודעת, אולי כשהייתי ילדה הייתה חסרה לי החירות להתלבש כך ועכשיו אני משלימה פערים, ואולי מתישהו אני ארגיש שמיציתי ואעבור להתלבש יותר בוגר. אני חושבת שאני מתלבשת בסדר. והבגדים שלי זה אני וככה אני מרגישה נוח. ואני יכולה גם ללבוש לפעמים בוגר ולפעמים יותר ילדותי...לפי מה שמתחשק לי באותו הבוקר.

הי מיקה, וגם אהבתי את תשובתך למטה, ותבורכי שנשארת. אבל ממש. שלך, סוריקטה