פורום פסיכולוגיה קלינית

בוקר טוב, יש לי שאלה על מושג פסיכולוגי : מה זה הטיה לטובת העצמי? ואם אפשר לתת לי דוגמא ברורה אני אשמח, ומה זה הטיית הצופה המשתתף וגם כן אני אשמח לדוגמא. תודה על העזרה ליאת

ליאת שלום המושגים שאת משתמשת לקוחים בוודאי ממקום ותחום מסויימים. אם תוסיפי מהיכן לקחת את המונחים הללו ועל איזה רקע אוכל לנסות להסביר לך במה מדובר. באופן שאת מציגה אותם יכולים להיות הרבה פירושים. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן בוקר טוב, המושגים הללו לקוחים מפסיכולוגיה חברתית. היות ואני לומד פסיכולוגיה באוניברסיטה שנה ג', אני מאד נהנית להשתתף בפורומים שמתנהלים בזכותך. - תודה. לגבי השאלה שלי אני אשמח לקבל הסבר, אם זה אפשרי כמובן, כי אני חושבת שאני קצת מבלבלת בין השנים. תודה, ליאת

ליאת שלום התחום מאוד פופולרי היום כיוון שזוכה פרס נובל לכלכלה השנה פרופ' כהנמן עוסק בתחום של הטיות בתפיסה. נטייה לעשות ייחוס אישי לאחרים וייחוס מצבי לעצמנו היא הטיית הצופה המשתתף. הטייה לטובת עצמי היא נטייתם של אנשים "לוותר" לעצמם יותר מאשר לאחרים, כלומר, לייחס לעצמי הצלחה בגלל יכולותי, אבל לא לייחס לעצמי את הכשלון בגלל חוסר יכולותי אלא יותר בגלל "שהרצפה עקומה". בשיפוט האחרים הקריטריון יהיה הפוך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לכולם בדיכאון מז'ורי גם אם הוא קל יש סבל נפשי רב שאי אפשר לשכוח אותו. אני יודע שהדיכאון המז'ורי דגר במשך שנים רבות עד שטריגר שיחרר אותו. ברור לי עובדתית שהייתי במה שקוראים "דיכי" דכדוך או דיסטימיה שנים לפני שנכנסתי להגדרה של הפרעה נפשית. התקופה שפרץ גל הדיכאון ,הסבל התמודדות וההחלמה נחשבת בעיני לתקופה הירואית כמו מלחמת עצמאות של אומה. היום שבו הגעתי חבול ומוכה לפסיכיאטר והשתחררתי מהאזיקים המאיימים של הדיכאון נחשב עבורי ללידה מחדש. בתקופה שהדיכאון דגר הגיוני שהיתה לי מצוקה נפשית והראיה שנעזרתי באלכוהול ושמעתי מוסיקת אבל נון סטופ. את התקופה טרם פרץ הדיכאון אני זוכר כתקופה רגילה שהיתה מלוה בקשיים. את הקשיים אז אני מפרש כהתמודדות עם בעיות קיומיות ולא כחוויה שצריך לייחס לה משמעות. חידה תודה שאול

שאול טוב שמצאת את הדרך לשינוי. זה לא מחסל את הבעיות אבל נותן תקווה ודרך להתמודד איתן אחרת. בברכה ד"ר אורן קפלן

לדר' קפלן שלום!!! שאלתי, האם יכול אדם להשתנות בעקבות טיפול פסיכולוגי ולשנות דפוסי חשיבה? במשך 4 שנים שבו הייתי בטיפו פסיכולוגי רוב דפוסי החשיבה נשארו ואפילו "נתקעו" מהו ההליך הבא? איך באמת אפשר להשתנות ובמה זה תלוי

דפנה שלום אינני יכול כמובן לתת לך תשובה אישית על תוצאות הטיפול מאחר ואינני מכיר אותך, אבל אחרי 4 שנות טיפול ישנה ציפיה שאיכות החיים תשתנה באופן משמעותי בנושאים הרלוונטיים לך שבגללם פנית לטיפול. לא מדובר בהכרח בדפוסי החשיבה, או רק בדפוסי החשיבה, אלא במצב הרגשי, תודעה, דפוס יחסים בינאישיים ועוד. יתכן שסוג הטיפול בו היית עד כה אינו מתאים לך כיום ואולי את זקוקה לגישה טיפולית אחרת לדברים שאיתם את מתמודדת. בברכה ד"ר אורן קפלן

איפה ניתן להשיג עזרה פסיכולוגית ללא תשלום או בתשלום סימלי?

פשוט פנה לקופ"ח והם יפנו אותך למרפאות איזוריות שישנן בכל עיר. האיכות שם שווה לתשלום האפסי. אם אתה גם טיפוס מעניין אתה אולי יכול לעניין תלמידי פסיכולוגיה לטיפול מזדמן.

יוני, פנה למרפאה לבריאות הנפש שבעיר מגוריך או שהכי קרובה. הטיפול שם ניתן בחינם. זה לא נכון שהטיפול לא שווה כלום, אבל יש בעיה - לעתים קרובות - של תורים. בד"כ לא יקבלו אותך מהיום למחר, ותאלץ להמתין. טפיול בתשלום נמוך יותר מהשוק הפרטי אפשר למצוא דרך קופת החולים בה אתה חבר (לא בכללית). HERA.

שנים לא דיברתי איתך. טוב את לא ממש מכירה אותי אני מחליף שמות בקצב של סאדם - בונקרים. רציתי רק לומר לך שהנזק שיכול להגרם מטיפול במרפאה איזורית הוא גדול הרמה שם נמוכה לא רצינית וצריך להיזהר . (גם על זילזול במטופלים דווח). לפחות 3 מקרים שאני באופן אישי הייתי מעורב בהם (לא ארחיב איך) ניתנו אבחנות מוטעות ובשניים מהם אף התחיל טיפול תרופתי שגוי ע"ס האבחנות הללו. אם אני פגשתי שלושה מקרים- בוודאי ישנם יותר. אני בטוח שלא היית רוצה להיות אחת משלוש המקרים הללו. מכיוון שאין דוחות מדוייקים ואין פידבק ראוי של המטופלים במרפאות הללו שהם בד"כ מחתך סוציואקונומי נמוך - ולכן הם פשוט לא יידעו לעולם שהאבחנה שגויה חלקם ימשיכו לסחוב את הבעיה וחלקם ידרדרו. אל תשכחי שאת אדם איטלגנטי שיודע לבטא את עצמו ובוודאי יש לך אופציות ומנגונני תיקון לטעויות. לא כולם כמוך. שוב: אסור לטפל במרפאות הללו - בוודאי שלא לאיבחון ראשוני. בחיבה. מי אני היום? אה תפרן.

יוני שלום השירות הציבורי כולל מסגרות טיפול שונות, ואינני מקבל שאיכות הטיפול חייב להיות פחות טוב מטיפול פרטי. עם זאת בהחלט עלולה להיות בעיה של בירוקרטיה בקבלת אישורים, תור המתנה, זמני קבלה נוקשים ועוד בעיות "סביבתיות", אבל כאשר תקבל טיפול הוא עשוי להיות איכותי בהחלט, וגם לא כל טיפול פרטי הינו הבטחה בלתי מסוייגת. תוכל להתקשר לצוות בריאות הנפש בקופת החולים אליה אתה שייך ולבקש המלצה לאן לפנות. כמו כן ניתן לפנות למרפאות לבריאות הנפש של משרד הבריאות. לבסוף, למרפאות חוץ פסיכיאטריות של בתי החולים הכלליים והפסיכיאטרים שנותנים טיפול פסיכולוגיים. ברוב המקרים מדובר בתשלום מוזל, בחלקם חינם לגמרי, בחלקם בתשלום מוזל יותר מהשוק הפרטי. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

שלום רב . אני מקווה שזה הפורום הנכון לשאלתי.! מדוע אנשים מדברים מתוך שינה? או מבצעים פעולות למיניהם?? אני שואל את השאלה מפני שחברתי עושה את זה לפעמים. קורה שזהו דיבור קצר ואז היא חוזרת לישון אך לפעמים היא קמה ועושה כל מיני דברים כך שיש צורך להעיר אותה ולהחזירה למיטה! יש לציין שהיא תמיד אינה זוכרת על מה היה החלום אך לפי דעתי ודעתה זה קשור לעבודתה האינטנסיבית. כשהייתה ילדה הדברים היו קורים בתדירויות יותר גבוהות. מדוע זה קורה והאם יש משהו שאפשר לעשות ע"מ שזה לא יקרה. תודה רבה ושבוע טוב!

איתי שלום יתכן שחברתך סובלת מהפרעה בשינה וכדאי להפנות אותה לבדיקה במעבדת שינה. יש מעבדה טובה בבי"ח תל השומר וכן בטכניון. רצוי לפנות לשם ולקבוע תור לייעוץ ראשוני. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, גרתי כל חיי בבית פרטי - על הקרקע. עכשיו אני לומדת שנה שנייה וגרה מחוץ לבית - במעונות (המעונות הם בנייני קומות).בשנה שעברה גרתי בקומה העליונה ביותר ולא היתה לי עם זה בעיה אבל השנה למרות בקשתי לקומה העליונה קיבלתי את הקומה האמצעית. למרות שאני יודעת שבעייתי טיפשית ומוזרה מלחיץ אותי שיש מעלי עוד קומה.אני לא יכולה להחליף דירה ואני לא יודעת מה לעשות עכשיו, אני לא רוצה להסתובב שנה שלמה בדירה שלי כשאני לחוצה ומרגישה אי נוחות. מה לעשות ? (בבקשה אל תפנה אותי לטיפול פסיכולוגי) תודה מראש

טל שלום אתחיל בבקשתך בסוגריים בסיום ההודעה. אם פנית לפורום לפסיכולוגיה קלינית קצת צפוי שתקבלי המלצה לפנות לטיפול פסיכולוגי בבעיה שדורשת טיפול כזה. את סובלת כנראה מסוג של חרדה ואי שקט שמזכירה קצת קלסטרופוביה. אם את יכולה להתמודד עם זה בעצמך אכן אין צורך בטיפול פסיכולוגי. אבל נראה שזה לא המצב ואני לא בטוח שהרגשת אי הנוחות נגמרת עם המעונות, סביר להניח שזה מספר בכל זאת עוד משהו על מצבי רוגע ואי שקט אצלך. טיפול פסיכולוגי לא חייב להיות סיפור ארוך, ודווקא במצבים כמו שאת מתארת יתכן שמספר פגישות מועט יפתור את הבעיה וישפר את איכות החיים. יתכן שתוכלי גם להיעזר בהיפנוזה. תוכלי לקרוא על כך בקישורים http://www.psychologia.co.il/short.htm http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm לאוניברסיטה יש שירות פסיכולוגי ואולי הם יוכלו להציע פתרון. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

מה הסיבות האפשריות להסתכלות אובססיבית במראות? אבל בהיסחפות!!! להוציא סיבות כמו מחסור בבטחון עצמי או צורך בחיזוקים חיצוניים שזה אני יודעת כבר ש"יש לי"

שלום אני מתאר לעצמי שאת תוכלי לתת לכך את התשובה המדוייקת ביותר. נסי לחשוב מה מושך אותך להתבונן ועל מה את מסתכלת בדיוק, מה את מנסה לראות, או מה את צריכה לוודא בזמן ההתבוננות. יש סיבות רבות אפשריות וכדאי להימנע מניחושים חסרי בסיס. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני לא יודעת לאן עליי לפנות יש לי ילד בן 4.5 גדול ועדיין לא נגמל מקקי יושב בבית שמוש עם חתול ובמידה ואני מתנגדת אז הוא שולט ביציאה יכול להיות שבוע בלי לעשות קיבה לציין יש לי תאומים בני 2.7 גמולים הוא ילד עם אחור שפה ואחור התפתחות מוטורית הוא בגן רגיל מה עושים כי אני אובדת עיצות ומה ההבדל בין סוגי הפסיכולוגיה תודה

שלום אני מציע לפנות לפסיכיאטר ילדים להתייעצות מאחר ולנושא גם היבטים רפואיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב! שמי ניר ואני כבן 25 ,לפני כ-4 חודשים נפרדתי מחברתי ,אני מודע לכך שאנו לא מתאימים וכשאני רגוע אני שלם עם ההחלטה.אך יש מצבים (לעיתים קרובות) בהם אני נכנס למן טירוף ומתעסק בדברים שעושים לי רע ,כמו להיפגש איתה "במקרה" במחשבות שלא עושות לי טוב ובאובססיביות מחתרתית.... לפני שאני עושה דברים אלו אני מודע שהם יעשו לי רע ובכל זאת עושה אותם ובאיזה שהוא מקום אני נהנה מזה,לא סוג ההנאה המוכר אלא משהו שמאוד קשה לי להסביר. במעשים אלו אני כורה לעצמי בורות עמוקים שלוקח לי המון זמן לצאת מהם וכאני יוצא מהם אני שוב פעם עושה את אותם הדברים. איך ניתן להסביר תופעה זו? חשוב לי להדגיש שאני עדיין מאוד מאוד אוהב אותה,אבל יודע לעשות את ההבחנה (ושוב כשאני רגוע..) בין זה שאני אוהב אותה אך אנחנו לא מתאימים. ניר

ניר שלום אתה מסביר בצורה די פשוטה את הבעיה. אתה אוהב אותה עדיין, ואין קשר לידיעה הרציונלית שאתם לא מתאימים. מה לעשות, הרגש אינו משתכנע תמיד מטיעונים רציונליים. מכאן שזו לא הנאה מהרס עצמי אלא סיפוק הרגשות שעדיין יש לך כלפי אותה בחורה. יתכן שהזמן יעשה את שלו ואהבתך תפסיק וקשר אחר, אולי מתאים יותר, יתחיל במקומו. אם אתה מרגיש שאתה מסתבך עם עצמך אולי כדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי בעניין. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום. אני סטודנטית בת 22. בעבר למדתי אומנות ועזבתי את התחום משום שאיבדתי את המשיכה אליו. הנחתי שכשמדובר ביצירתיות, אז אי אפשר לכפות על עצמך... עזיבת הלימודים הייתה קשה עבורי. חוויתי משבר במהלכו פיתחתי בולימיה. לאחר כשנה, נרשמתי שוב ללימודים, עתה באוניברסיטה. תחושתי הייתה שאני בשלה ומוכנה להשקיע בכך את כל מרצי. לצערי, הסיפור מתגלה כחוזר על עצמו, ואין לי חשק ללמוד. זה עמוק יותר, אין לי חשק לחשוב על שום דבר. אין לי ספק שאם הייתי יכולה להתרכז, אז הייתי מצליחה להתמודד עם החומר, אך בניגוד לרצוני ממש, לא בא לי ללמוד, אפילו לא לפתוח את הספר... אני לא בחורה עצלנית, להיפך, אני חרוצה ופרפקציוניסטית ואף קפדנית מידי... אני מפחדת פחד מוות מכך שלא אעמוד בזה שוב ואעזוב את הלימודים. אני מרגישה שלא אוכל לסבול את עצמי. מה אפשר לעשות במקרה כמו שלי? האם תרופות יוכלו לעזור לי?

מישהי שלום אני לא חושב שתרופות הם הפתרון המיידי, וכדאי לבדוק אפשרויות אחרות לפני שמחליטים שמדובר בבעיה נפשית של דיכאון או חרדה (שכן התרופות שאת מתייחסת אליהם נותנות מענה לסוג כזה של בעיות). צריך לבדוק מה עוצר אותך בלימודים. לא תמיד מה שמדמיינים על לימודי מקצוע מסויים תואמים לאופן שבו המקצוע נלמד באוניברסיטה, ואגב, גם להיפך, הלימודים עשויים להיות מעניינים ואח"כ העבודה לא מתאימה. צריך לבדוק האם אכן זה הכיוון שמעניין אותך, ובמידה וכן האם יש קשיים בהרגלי הלמידה והריכוז. במידה ואת סבורה שברקע יש קשיים סביב חרדה או דיכאון והם המקור לבעית בלימודים, כיוון התרופות יכול להיות נתיב לבדיקה גם בשלב זה. אולי כדאי לפנות לייעוץ אצל פסיכולוג תעסוקתי, אם את סבורה שהמקור הוא במקצוע, או לפסיכולוג קליני אם מדובר על התמודדות פסיכולוגית עם מצב קיים. אגב, לאוניברסיטה שירות פסיכולוגי בו תוכלי בוודאי להיעזר לבדיקת העניין. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני נשואה כחצי שנה ובהריון בחודש רביעי. אני ובעלי רבים המון בעיקר בזמן האחרון. למרות שהייתי תקופה בשמירת הריון בעלי "התאמץ" מאד לגרור אותי לוויכוחים וכשאמרתי לו שאינני מעונינת להתווכח מפני שעלי להשתדל להיות רגועה בזמן ההריון הוא ממשיך להתעלל בי נפשית והמצב הגיע לידי כך שאני כבר לא יכולה להיות בבית איתו. חשבתי לעזוב את הבית אבל אינני בטוחה שזה הזמן. אנא ממך יעץ לי מה עלי לעשות.

ד.ג. מה שאת מתארת נשמע מדאיג ומעציב. אני לא בטוח שאת יכולה להתמודד עם המצב בעצמך ואני חושב שאת זקוקה לייעוץ הן של אנשים קרובים לכן והן של איש מקצוע, עו"ס או פסיכולוג. אני מציע לך לפנות מייד לעזרה שכן במצבך כל יום נוסף עלול לסכן את בריאותך ובריאות העובר. תוכלי להיעזר אולי באתר הבא העוסק באלימות מינית ואלימות בכלל. http://www.macom.org.il בברכה ד"ר אורן קפלן

האם תופעת החדרות (אובססיביות) עוברות בתורשה?

מ. שלום יש כיום טענה שכן, היא לא מוסכמת לחלוטין. קשה לדעת מה גנטי ומה נרכש מעצם החיים ביחד בבית, שכן רוב האנשים עשויים גם לקבל מטען גנטי, אבל גם להיות מושפעים מההורים. בכל מקרה, כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי ותרופתי. הסיבות חשובות, אבל לא כל כך משנות את העתיד. אפשר לטפל בבעיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

מהספר "סערת נפש", אשמח לשמוע את דעתך בענין. "...רבים, ואני ביניהם, סבורים שהיא תוצאה של מפגש הרסני: כשרגישות העוברת בתורשה - וקיימת בחלק מבני האדם מלידה - נפגשת עם חוויות טראומטיות של גיל הילדות, התוצאה עלולה להיות אישיות גבולית. במילים אחרות, אורנה לא נולדה גבולית. היא נולדה עם סיכון לגלוש לכיוון זה. לרוע מזלה היא עברה חוויות ילדות שהחריפו את הנטיות שהיו קיימות בה מלידה. חוויות העלולות להביא לאישיות גבולית כוללת ניצול מיני בילדות. אך גם חוויות חמורות פחות, הכרוכות בהפרעה כלשהי בקשר עם ההורים, עלולות לגרום להיווצרותה אצל אנשים רגישים. בהכללה ניתן לומר כי מי שילדותו היתה בריאה באמת ובתמים לא יפתח הפרעת אישיות גבולית".

ורוניקה שלום לגבי החלק הגנטי בהפרעת אישיות גבולית אין לי דעה. יש כיום דעה כזו בקרב חוקרים מסויימים וזו השערה ככל ההשערות שאין לה הוכחה חד משמעית. במצבים מסויימים זה כנראה נכון ובמצבים אחרים לא. לגבי השפעה של חוויות ילדות קשות על התפתחות של בעיות נפשיות בהמשך החיים, נשמע מן הסתם סביר. לגבי אבחנת הפרעת אישיות גבולית הבעתי לא פעם את הסתייגותי מנושא אבחנות האישיות הפסיכיאטריות ודעתי נותרה בעינה. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי 2 ילדים הבכורה בת 6 שנים והבן בן שנתיים ו-11 חודשים. הבן שלי מדבר בלשון נקבה ורוצה לעשות כל מה שאחותו עושה הוא רוצה קוקיות, רוצה חצאית ועוד מס' דברים שבנות עושות. כל דבר הוא מחקה אותה. לא רק בקטע של בנים בנות ממש כל דבר שהיא נוגעת גם הוא רוצה. כשהיא מתפנקת ומתקרבת אלי תמיד גם הוא מגיע ותופס את מקומו. כאשר זה בתחומים אחרים ולא קשור לזכר ונקבה אין לי בעיה שהוא יחקה אותה אבל לצאת מהבית עם קוקיות מהבית או ללבוש שמלה אני לא מרשה לו והוא ממש מתפרע ובוכה. כל הזמן אני אומרת לו שהוא בן והיא בת. מפריע לי שאני צריכה להגיד לו את המשפט הזה מס' פעמים רב ביום ואני פוחדת שבסופו של דבר הוא ירגיש שבן זה פחות מבת ולא יאהב את העובדה שהוא בן. יש לציין שהוא עושה גם דברים שבנים עושים הוא מתעניין בכדורגל ומשחק כדורגל, פיפי בשרותים הוא עושה בעמידה ברצוני לשאול מה עליי לעשות או איך להגיב כאשר אני נתקלת במצבים כגון אלו. תודה רבה אורלי

אורלי שלום בנך אכן מנסה לחקות את אחותו הגדולה, וזה דבר טבעי. אני חושב שאת עושה נכון בכך שאת שמה גבולות ולא נותנת לו לצאת מהבית עם קוקיות, בעיקר כיוון שהוא עלול להיתקל בתגובה לועגת בסביבה שתפריע לו. את לא צריכה לומר לו שהוא בן ולא בת, הוא יודע זאת היטב. את יכולה לומר שהוא... ולנקוב בשמו הפרטי, ולא ... ולנקוב בשם אחותו. הוא לא משחק בלהיות בת, אלא משחק בלהיות אחותו הגדולה, וזה הבדל משמעותי. את יכולה להסביר שבבית מותר לו לשחק, ושהוא בוודאי יגדל ויהיה גדול כמוה. מהבית את לא מרשה לו לצאת ככה כי הוא לא היא, וכפי שציינתי, את ההסבר לעשות בשימוש בשם הפרטי של הילדים ולא במונחי בן או בת. עם הזמן סביר להניח שהתופעה תחלוף מאליה ולא נראה לי שצריך לדאוג. בכל מקרה, מאחר ואינני מכיר אתכם, במידה ואת מרגישה שיש מקום לדאגה או אפילו אם את מרגישה אי נוחות עם המצב, תוכלי לפנות לפסיכולוג ילדים לייעוץ קצר בעניין. בברכה ד"ר אורן קפלן

מהו טיפול בפסיכותרפיה? מה ההבדל (אם יש) מטיפול אצל פסיכיאטר וטיפול אצל פסיכולוג?

שני, הנה קישור שיענה לך על השאלה לגבי ההבדלים בין פסיכולוג לפסיכיאטר:http://benafshenu.jerusalem.muni.il/psycology/who_is_psy.htm באופן עקרוני, פסיכיאטר הוא רופא שהתמחה בתחום הנפש, ורק הוא רשאי לתת מרשמים לתרופות. פסיכותרפיה הינו טיפול באמצעות שיחות בלבד. HERA.

קודם כל תודה לך. שנית, רציתי לשאול: האם זאת אומרת שגם פסיכולוג וגם פסיכיאטר עוסקים בפסיכותראפיה? אם אני הולכת לפסיכולוג, זה אומר שאני בטיפול פסיכותראפי?

אני עובד מעל 7 שנים יחד עם אישה בגיל 42 הבעיה היא כדלקמן: אני משמש מנהל שלה בפועל אבל יש בנינו ים של מריבות צעקות וכו, הגברת אינה יודעת לקבל מרות, חושבת שתמיד היא צודקת, מנהלת מאבקי כוח מולי בנוכחות עובדים אחרים, יודעת טוב יותר מכולם מה נכון וטוב להם! נקודות זכות: עובדת מעולה,נותנת הנשמה, לב טוב,מומחית בתחומה, מצליחה נקודות חובה: כעסנית, מצבי רוח משתנים,אינה שולטת על מוצא פיה,מתערבת בעניינים לא לה, מעליבה ולאחר בקושי מתנצלת ועוד.... שאלתי היא: האם ניתן לשקם או לתקן מערכת יחסים כזו במקום העבודה ע"י הליכה משותפת לייעוץ (הגברת מסכימה סוף סוף )? מי? פסיכולוג או פסיכיאטר או אולי "טיפול זוגי" עלי לציין שאנחנו מאד נהנים לעבוד יחד כאשר היא רגועה(זה די נדיר). אני רוצה לנסות הכל כדי לשפר המצב ליפני שאאלץ לפטר אותה. הערה: כתובת האי מייל מזוייפת למנוע זיהוי

צור בעיה מוכרת. השאלה היא - איך הגיעה הגברת הנ"ל למצב כזה שאין לה דין ודיין כלפי מנהלה הישיר? על מה היא מתלוננת? יש אפשרות לשנות משהו בעבודה על מנת להוסיף נקודות טובות למצב הרוח שלה? מה שאתה מחפש נקרא יועץ ארגוני אבל תיקח בחשבון שיש אנשים שאינם מסוגלים לקבל מרות ולא ישתנו אם סביבת העבודה חשובה לך, והרי זו המטרה שאתה רוצה להשיג - עבודה פוריה - לא יחסרו העובדים שיעבדו עבורך במסירות ובחשק ותוך כך יתנו כבוד הן למקום העבודה והן לעמיתים למקצוע כי הרי לכל אחד יש תחליף.

תודה פיטר פן זה לא כל כך פשוט. נכון שלכל אחד יש מחליף, אבל לדעתי עובד\ת שהלקוחות אוהבים אותו ,שולט בחומר, מוכיח תוצאות, חי את העסק כאילו הוא הבעל בית. לא בכל יום מנהל יכול להתברך בעובד כזה. תסכים איתי? הבעיה הרבה יותר "עמוקה" כנראה שמשהוא בהתנהגות שלי גם תורם להתנהגות של הגברת?! יכול להיות שהיא מפרשת ויתור מצידי כ"חולשה"? מי יודע? אולי כל התופעות שלה נובעות מחוסר איזון הורמונלי "בגיל העמידה" אפילו שהיא צעירה יחסית בכל מקרה לדעתי טיפול אירגוני לא יעזור. צור.

צור שלום אני לא בטוח שמדובר רק בבעיה ארגונית, בהחלט יתכן שה"פיצוצים" מתרחשים בגלל השילוב האישיותי והאישי של שניכם, ויתכן שאחד מכם אחראי יותר על כך, קשה לדעת ללא היכרות ממשית איתכם. כדאי לקבל ייעוץ מפסיכולוג שהוא גם יועץ ארגוני. אשמח להפנות אותך לגורם כזה אם תרצה, תוכל לפנות במייל ע"י הקלקה על שמי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב! בעייתי היא קצת מורכבת אבל אנסה לתמצת אותה.אני בן 25 עוד מעט ולפני שנתיים לערך עברתי משבר נפשי ביציאה לבילוי השתמשתי במריחואנה [גראס ]יש לציין שלא בפעם הראשונה ולפתע בעת נסיעה התחלתי להזיע דופק מואץ הכל נראה כזה כמו שקמים משינה כזה ממש תחושות של סוף העולם פחד מאיבוד שליטה רצון עז לברוח זה הייתה חוויה הכי קשה שידעתי בחיי אני זוכר רק שברחתי ורציתי להיות לבד זה היה כל כך קשה שמאז אני לא נוסע במכוניות ולא מרבה להתרחק מקום שבטוח לי בו נהפכתי לפאסיבי בחיי וזה מלווה אותי עד היום אין בכלל צורך לומר שאני לגראס לא יתקרב לעולם אבל אני חושש שאני לא אתפקד בעתיד כי עקב אותו היום השתנו חיי לרעה ואני ממש אובד עצות מה יש לי אני בטוח שאני נורמלי אבל עבר בי זעזוע ואני פשוט מנסה להבין מה קרה לי ולנסות לצאת לדרך חדשה אם תוכל לתת לי את דעתך המקצועית ואת התרשמותך על הסיפור הזה אני אודה לך מאוד אמנם אני טיפוס שלא אוהב לשטוח את בעיותיו אבל אני ממש אובד עצות ! בתודה מראש

בובי, יש לי חברה, שעברה את ההתנסות שחווית. בעקבות שימוש בגראס "נוצרו" אצלה חרדות והפרעה אובססיבית. הטיפול שהיא קיבלה היה משולב: שיחות אצל פסיכולוג וטיפול אצל פסיכיאטרית. בתור צופה מהצד, אני חייבת לציין שזה לקח קצת זמן, אבל אפשר היה לראות את ההתקדמות שלה. היא הפסיקה את הטיפול באמצע (וזה חבל), אבל עדיין היום מצבה יותר טוב ממה שהיה לפני. תנסה לפנות לפסיכיאטר, שיתרשם מהמצב, ויחליט אם יש צורך במתן טיפול תרופתי. כמו-כן, הוא יוכל לומר לך עם יש צורך גם בטיפול פסיכולוגי. HERA.

בובי שלום אני מסכים עם הרה שכדאי שתפנה לטיפול. לפי מה שתארת יתכן שעברת התקף חרדה (שמכונה התקף פניקה) ושכעת אתה סובל מתופעות הלוואי של הפרעת החרדה. יש אפשרות לטפל בבעיה, אבל צריך ליזום לשם כך פניה לטיפול. יתכן שתוכל להיעזר בתרופות ומומלץ לשלב טיפול בשיחות. בברכה ד"ר אורן קפלן

אם אני לוקחת תרופות פסיכיאטריות זה יכול להשפיע על ההיפנוזה? היפנוזה יכולה להתאים לי גם אם אני לוקחת הרבה תרופות?

יפית שלום תלוי איזה תרופות את לוקחת, ומה הבעיה ממנה את סובלת. כדאי להתייעץ עם הרופא המטפל. במקרים רבים הטיפול בהיפנוזה אינו מתאים לאנשים שלוקחים תרופות. בברכה ד"ר אורן קפלן

כאשר חיפשתי טיפול פסיכולוגי לפני מס' שנים התברר לי שאין הבדל במחירים ולמעשה אין טעם לעשות סקר שוק. גם לשאול בטלפון "כמה אתה לוקח?" מיותר בד"כ. ההפרש בין היקר ביותר לזול ביותר היה 50 ש"ח לפגישה וזה אחרי עשרות שיחות טלפון מאחד לשני. כולם גם דרשו להגיע פעם בשבוע לפחות. בסופו של דבר הלכתי למישהו פעם בשבועיים במשך שנתיים. היה לי מאד קשה להיפרד ממנו אבל השיקול הכלכלי הכריע והטיפול הסתיים. היום אני מוצא את עצמי מתלבט שוב -מכיוון שאין הבדלים משמעותיים בין אחד לשני אני שואל אם ליפול על השם הראשון שאני אמצא או בכל זאת להתחיל לברר בטלפון את כל הפרטים לפני שקובעים פגישה ולגבש לי רשימה של מועדפים. מה דעתכם?

מומלץ שתקבל שם של מישהו מוכר שיש עליו המלצות טובות ממטופלים אחרים (תנסה לשאול חברים , שכנים, גורמים מקצועיים וכו'). ובסך הכל כמו שאמרת בשביל הפרש של 50 ש"ח לא כדאי לעשות סקרים

חבר'ה, בלי כוונה לפגוע.. אני פשוט בשוק! הפואנטה זה לא ה- 50 ש"ח הפרש בין מטפל למטפל, למרות ש- 50 ש"ח לפגישה זה כ- 200 או יותר ש"ח לחודש, כך שזה דווקא נראה לי כן משמעותי.. אבל כאמור, לא זו הנקודה. חשוב מאד !!! למצא מטפל מנוסה, אחראי, מתאים שכמו שהמליצו לך, קיבלתם עליו המלצות, שמעתם עליו. אפשר גם לקבוע פגישה ראשונה אצל מטפל בידיעה שמדובר במעין ראיון הדדי.. אפשר להיפגש עם כמה מטפלים לפגישה חד-פעמים עד שתמצא את המתאים לך ביותר. זה ממש לא מצרך שקונים בסופרמרקט! מצרך הרבה יותר רגיש ומורכב, וגם חשוב!

סלע, אם הכסף אינו השיקול העיקרי, בכל זאת כדאי לעשות "סקר שווקים" קטן. ז"א לדבר עם אנשים אחרים שנמצאים בטיפול, להתמקד יותר בפסיכולוגים שעוסקים בתחום אותו אתה מחפש וכו'. מאידך, מכיוון שהשיקול הכלכלי כן קבע בסופו של דבר, אז כדאי לחפש את אלו שזולים יותר. 50 ש"ח לפגישה זה משמעותי בחשבון המצטבר. HERA.

סלע בטיפול פסיכולוגי ישנם שני מרכיבים א. מקצועיות ב.יחסים בין אישיים שניהם חשובים בדיוק באותה מידה. לא כל פסיכולוג שטיפל טוב באחד מידידיך יהיה טוב עבורך. כמוכן יכול להיות פסיכולוג מוערך מאד בתחומו אשר כתב הרבה מאמרים ובכל זאת לא יתאים עבורך. אך בד בבד חשוב שיהיה מודע לבעייתך ושיהיו לו הכלים לטפל בך אין "רשימת מועדפים" שתוכל לעשות מכיוון שלא תדע מה תעדיף אלא אחרי פגישה או שתיים ולפעמים יותר. הניסיון עושה את ההבדל

סלע שלום באמת לא קל לבחור פסיכולוג מבלי להכיר אף אחד. זה תחום בו רוצים לפנות עם המלצה למישהו. אתה יכול לנסות ליזום פגישה ולהתרשם מהמפגשים הראשונים האם זה מתאים. אם אתה מאזור המרכז אוכל לנסות להמליץ לך על כמה פסיכולוגים ותוכל לבחור מהם. במידה וכן שלח אלי מייל. בברכה ד"ר אורן קפלן

מטפלים פרטיים, לא פחות מ250 ש"ח ומאידך קיימת ביקורת רבה על השירות הציבורי והאפשרות לעבור טיפול ארוך שם קופ"ח מכבי ומאוחדת יתנו הנחה של עד 180 ש"ח לפגישה אך לתקופה מוגבלת ופגיעה בפרטיות וקופ"ח כללית להמתין בתור ולקבל טיפול מוגבל מכל הבחינות

מיואש שלום אנא קרא את תגובתי למעלה לנושא הטיפול בשירות הציבורי בברכה ד"ר אורן קפלן

אורן שלום, עד כמה מסכימים ביניהם אנשי המקצוע בקשר לקיומה של MPD? לפי מה שאני יודעת (ולא בטוחה שזה נכון) יש מחלוקת בנושא. זה נכון? אם כן, למה? תודה, HERA.

הרה אין מחלוקת על כך שיש אנשים שסובלים מהפרעה דיסוציאטיבית. הפרעה זו בצורתה החמורה ביותר היא פיצול אישיות או ריבוי פנים. לגבי החלק החריף הזה יש מחלוקת האם הוא באמת קיים, ויש הסכמה שהופעתו כמו בסרטים, אם קיימת, היא נדירה ביותר. הפרעה דיסוציאטיבית איננה נדירה וקוראת לצערנו לאנשים רבים. מקובל לחשוב שהיא נובעת מטראומה מקומית או שנמשכה על פני זמן והתפתחות. היא גורמת לניתוק של חוויות מסויימות כך שהאדם אינו תופס או זוכר את כל הוויתו בכל זמן נתון, ומזמן לזמן זוכר מתנהג וחווה דברים אחרים, מה שיוצר תחושה של אישיות מרובת פנים. למעשה אפשר לומר שכל אדם מתנהג אחרת במצבים שונים, אך אצל אנשים שסובלים מהפרעה זו מדובר בתופעות חריפות, שפוגעות בסופו של דבר בתפקוד החיים התקין. בזמן טראומה הגוף כפעולה הגנתית צריך לנתק את החוויה מהתודעה כדי לשרוד. לדוגמא, אדם שאיבד רגל בפיגוע או אירוע מלחמה ובזמן ההתרחשות ער ומודע למה שקורה סביבו. כדי להתמודד עם הטראומה והכאב המוח יוצר דיסוציאציה, ניתוק, כנגד הכאב הגופני והנפשי במצב זה. אנשים רבים יעבדו אח"כ את האירועים הקשים וישלימו עימם. אחרים יפתחו תסמונת פוסט טראומתית, חלקם לכל חייהם. חלק מהאנשים, במיוחד הסובלים מתסמונת פוסט טראומתית עלולים לפתח הפרעה דיסוציאטיבית. התופעה נפוצה במיוחד אצל ילדים שעברו התעללות מינית בילדותם וקורבנות אלימות ואונס. מדובר בבעיה קשה שדורשת טיפול נפשי ממושך. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה. אז MPD היא למעשה הופעה חריפה יותר של הפרעה דיסוציאטיבית? מדוע אנשי מקצוע רבים לא מוכנים להכיר באישיות מרובת פנים? (אני לא מתייחסת כאן לסרטים, שבד"כ מציגים הכל בצורה מוגזמת) זה בגלל שאין מספיק תיעוד של ההפרעה? למה, בעצם, היא לא יכולה להתקיים? או מוטלת בספק?

שלום בזמן האחרון ביררתי את האפשרות לפסיכותרפיה במסגרת התחנה לבריאות הנפש. נאמר לי שלמרות הבירוקרטיה הדבר אפשרי אבל כרוך בפרידה מהפסיכיאטר הנוכחי שמלווה אותי כבר שנתיים וחצי. למרות שאני והרופא לא עוסקים בפסיכותרפיה יש לי חשש כבד מלהיכנס לחדר ולשוחח ב 4 עיניים עם פסיכיאטר אחר או פסיכותרפיסט אחר . האם זוהי תופעה מוכרת שאול

שאול שלום כל שינוי עלול גם לעורר מתח, בעיקר כשמדובר ביציבות הרגשית. שינוי הוא הזדמנות אבל אבל גם סיכון מסויים. זה טבעי שאחרי שנתיים וחצי של ליווי תרגיש חשש מהחלפת מטפל, גם אם לא עסקתם בפסיכותרפיה. אני מציע שתשתף את הפסיכיאטר הנוכחי שלך בחששותיך ולמרות שאתם לא עוסקים בפסיכותרפיה נסה לדבר איתו על כך ולקבל את עצתו. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר קפלן. אני בת 26. בשנתיים האחרונות ירדתי המון במשקל. כיום משקלי נע בין 45 - 47 כשגובהי הוא 163. היתה תקופה שבה כמעט ולא אכלתי, ועכשיו אני אוכלת (לא כמויות גדולות) אבל אחר- כך אני הולכת להקיא. אני יודעת שזה לא טוב, ובכל זאת איני מצליחה להפסיק. אני כל הזמן חושבת שהתקופה שבה לא הייתי אוכלת היתה יותר טובה מזו שבה אני אוכלת ומקיאה. כשלא הייתי אוכלת, היתה לי שליטה מלאה על מה שאני מכניסה לפה, ועכשיו אני מרגישה שאני לא שולטת במצב. אני לא יודעת מה לעשות. אני לא רוצה לפנות לרופא המשפחה.... למי אני יכולה לפנות? האם אני צריכה לכת לטיפול? כי לפעמים אני מרגישה שאני אוכל לפתור את זה לבד- אם אני באמת ארצה בכך..

רופא המשפחה ידע לאן להפנות אותך ואת צריכה לעשות את זה באופן מיידי.

חגית, את אכן נמצאת בתת-משקל, דסר שכרוך בסיכונים מרובים. הפרעות אכילה, בהרבה מקרים, כרוכות בצורך לשלוט במה שקורה מסביבך. רופא משפחה יכול לומר שיש לך בעיה, אבל הטיפול צריך להיעשות ע"י שילוב של אנשי מקצוע: דיאטנית, פסיכולוג ופסיכיאטר. את השילוב הזה אפשר להשיג בפניה לאחת מהמרפאות בארץ שמתמחות בהפרעות אכילה, או בעמותות כמו "שחף" או "אביב". המחשבה שתוכלי לפתור את זה לבד מובנת אך שגויה, מכיוון שבשלב מסויים ההפרעה משתלטת על האדם, ואין מוצא, אלא בפניה לטיפול מקצועי. אל תתמהמהי, חבל על כל יום שעובר בלי טיפול. HERA.

חגית שלום אכן כפי שכתבו לך כדאי לפנות בהקדם לטיפול. טוב שאת מודעת לכך שקיימת בעיה, אבל ברוב המקרים מודעות זו לא תעזור לך להשתלט על המצב לבדך. פני לטיפול בהקדם האפשרי כדי למנוע נזקים גופניים שאינם הפיכים. הפרעת אכילה שמחמירה עלולה להיות סכנת חיים של ממש ולא "סתם" דיאטה חריפה. תוכלי להיעזר אולי באתר של אביב http://www.solgar.co.il/aviv בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ! יש לי אחוזים מסוימים לדברי הרופאים 40% לחולות במחלה (או תופעה) שאמורה להפוך אותי מאדם לא מוגבל למוגבל. האם יש צורך בכלל לחשוב על זה כי יש סיכויים שלא יקרה לי כלום. השאלה נובעת מכך שלדעתי העבודה שאני עובדת היום לא תתאים לי במקרה והמחלה תתפרץ. האם יש ענין להכין את עצמי לדבר שאולי לא יקרה? ובמידה ויקרה יתכן שחשיבה ולמוד של תחום עבודה אחר היום שאני בריאה אכן תעזור לי בחיים. אני מסופקת מה דעתך? תודה מראש אנונימיצ

אנונימית שלום את לא יכולה להתעלם לחלוטין גם אם את רוצה. צריך ללמוד לחיות עם הידיעה הזו וכמובן לפתח חשיבה חיובית שהדברים יסתדרו. החרדה מפני העתיד קיימת ואי אפשר להתכחש לה. אולי כדאי דווקא לפתח כלים להתמודדות. פסיכולוגים רפואיים מתמחים בנושאים כאלה והייתי ממליץ לך לנסות ולפנות לטיפול אפילו למספר פגישות כדי להיערך להתמודדות הנפשית עם אי הוודאות. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום! ראשית תודה רבה על התשובה שמחזקת אותי שאין להתעלם מהמציאות שזה אולי יקרה ושאני חייבת לתת את הדעת על האולי.. אני מתמודדת לדעתי עם שני בעיות 1.הפחד וחןסר הוודאות להפוך מאדם רגיל למוגבל(אולי) ולהיות תלויה באנשים מבינה כספית ותעסוקתית ומתשובתך הבנתי שאין צורך להתעלם מזה לכן מאחר ויש לי עדין מרץ אני צריכה לחשוב על שלוב של לימודים בתחום עבודה נוסף למקרה הצורך(מה שמצריך ממני השקעה כספית שלמרות הספק היא שווה כי אני נהנית ללמוד דברים חדשים)ע"מ שלא אהיה תלויה באחרים. (עם בעיה זו אני מסוגלת להתמודד ולהנות ממנה) 2.מה שקשה לי יותר מכל מכל זה היחס של החברה הקרובה הסובבת אותי הקרובים ובעיקר הורי. הם אינם מוכנים לקבל אפילו לרגע אחד שמשהוא יכול להשתנות אצלי, למרות דברי הרופאים. לטענת הורי מאחר והרופאים טוענים" שאין להם מספיק מידע מדויק ,עקב נדירות המחלה אבל במצבי יש לי סיכויים גבוהים לחלות", אין להתיחס לדברי הרופאים ברצינות כי להרופאים אין מספיק מידע. לדעתי ההורים שלי מתעלמים מהמציאות כי קשה להם להשלים אם המציאות. הבעיה שהתנהגותם מקשה עלי כי אני לא מסוגלת לדבר עם האנשים שאני הכי אוהבת ולשתף ולהתיעץ אתם כמו שאני עושה בכל מקרה אחר.(ואני מרגישה שאני לא מסוגלת להתמודד לבד) אני לא רוצה לשתף חברות בדבר מחלתי , כי אין לי חשק לסתם רכילות וסתיגמה. אני מרגישה שבמקום להתמודד עם המחלה שלי אני צריכה להתמודד עם החברה הסובבת אותי וזה קשה לי יותר מכל מחלה.(וחבל שאני צריכה להשקיע את הכוחות שלי בדברים שכאלה) במידה ואני צריכה לפנות לפסיכולוג רפואי מאחר ואני לא מתמצאת בנושא אולי תוכל בבקה להפנות אותי היכן אני אמורה להתענין ולמי לפנות .(אין לי את מי לשאול) תודה על התשובה שכבר שלחת לי ותודה מראש על התשובה שתענה לי אנונימית

שלום אני בשנות העשרים במקרים של מבוכה יש לי בעיה שאני מחיכת ואנשים מפרשים זאת לא נכון כיצד ניתן להתמודד עם זה? מה ניתן לעשות עם הסמקה , אני סובלת מזה מאוד אפילו עם שואלים לשמי אני מסוגלת להסמיק, יש לצין שבעבר הייתי יותר רגישה ומסמיקה יותר והתגברתי על זה אבל עדין אני מסמיקה די מהר תודה

רחל שלום אפשר לנסות לטפל התנהגותית בבעיה באופן ישיר, למרות שלדעתי כדאי היה גם לטפל במה שעומד מאחור, וזה קשור פעמים רבות לביטחון עצמי, תפיסה עצמית וכדומה. ניתן לטפל באמצעות טיפול פסיכולוגי קוגניטיבי ובעזרת היפנוזה באופן ישיר בהתנהגותך בזמן מבוכה. אני חושב שבמקביל צריך לדבר גם על הגורמים הרגשיים שמביאים אותך למצבים מביכים או לתגובות במצבים מביכים, וכיצד את יכולה לקבל יותר את עצמך גם במצבים אלו כפי שאת. בברכה ד"ר אורן קפלן

בשימחה אודה לרופא באם אקבל תשובה מהירה?

מה השאלה?

ביתי, בת 5 חודשים. עד גיל 4 חודשים הכל היה פחות או יותר בסדר. מאז, איננה מוכנה יותר לינוק בישיבה (כפי שהייתה עושה בד"כ), אלא רק בשכיבה, וגם היא עצבנית יותר. בבדיקות רפואיות לא נמצא כלום. היא עולה טוב במשקל, ולדעת הרופא לא צומחות לה עדיין שיניים. כל סדר היום שלה השתבש, וכעת התחברה האכילה לשינה (דבר שהשתדלתי לפני כן שלא יקרה), והיא נרדמת תוך כדי אכילה. היא איננה מוכנה יותר לקחת מוצץ, ונרדמת רק ע"י יניקה. לאחרונה היא החלה להתעורר פעמים רבות, גם ביום וגם בלילה (לאחר שכבר ישנה לילה מלא), והדרך היחידה להחזירה לישון היא לתת לה לינוק שוב. וכך חוזר חלילה. מאז לידתה היא ישנה איתנו בלילה במיטה (אך בעבר כאמור לא ביקשה לאכול כל הזמן), ניסינו להרדים אותה במיטתה שנמצאת בחדרנו, אך היא איננה מוכנה. האם קשורה התנהגותה לחרדה מפרידה (לאחרונה מרבה לשחק משחקי "קוקו")? האם יש מה לעשות, או שצריך לחכות שיחלוף מעצמו? תודה.

שרון שלום בגילאים הללו השינויים יכולים לקרות ללא הודעה מוקדמת וגם להשתנות שוב באותו אופן. ככל שהילדה גדלה היא מודעת יותר לסביבתה ומגיבה אליה. אני ממליץ לך להתחיל להוציא את הילדה ממיטתכם, זה רק יהיה יותר קשה בהמשך. אם מה שקורה משבש לך את הלילה או את החינוך שאת רוצה לתת תצטרכי לשקול לשים את הגבולות שלך לעניין. צפוי מאבק מצידה של הילדה אבל סביר להניח שאחרי זמן קצר החיים יחזרו למסלולם. לא כדאי להיות נוקשים מדי, אבל בהחלט כדאי להחליט מהם הגבולות שאתם רוצים לחיות איתם. בגיל 5 חודשים זה בהחלט משהו שאפשר להתחיל לפחות לחשוב ולתכנן אותו. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

אני פונה אליך בבעיה שמטרידה אותנו מזה שנה- בהיות בננו הבכור בן שלוש ושמונה חודשים לערך, הוא התחיל לסרב ללכת לשירותים, להתאפק זמן ממושך עד למעלה משבוע. שנה חלפה, הוא טופל למשך זמן מסוים בתכשיר משלשל שנתן תוצאות טובות, אבל הבעיה חזרה בכל פעם מחדש. כרגע המצב הוא כזה- כשהוא מרגיש צורך לשירותים, הוא מתחיל "לקפוץ", להתנדנד ורוצה לשכב במיטה או לפחות לשבת- כל הזמן. אין מה לדבר על לצאת מהבית, או לשחק או לעשות משהו. החיים פשוט משובשים לגמרי. בסוף כשקשה לו ממש, אני מכריחה אותו לגשת לשירותים, משאירה לבקשתו את הדלת פתוחה, והוא יכול להיות שם אפילו שעה שעתיים, ובסוף עושה מה שעושה. מה עושים?

לאם שלום התופעה מוכרת ובד"כ חולפת מאליה. תהליך הגמילה עלול להיות מלווה בתופעות של התאפקות ארוכה וככל שיש בבית מאבק ותשומת לב לעניין הוא מחמיר. אני מציע להמעיט לדבר עם הילד בנושא ולנסות לא להכריח אותו ולא להשתמש בתכשירים משלשלים. אם הנושא יירד מסדר היום גם המתח שסביבו יפתח ויש סיכוי שהילד יפתח בעצמו הרגלים אחרים. אפשר להדגיש שההליכה לשירותים היא דבר פרטי וכשהוא רוצה הוא יכול ללכת. אפשר לשאול אותו פעם פעמיים ביום כבדרך אגב אם כבר היה בשירותים, אבל לא לעשות מזה עניין. הערה: אני מניח שאין מדובר בבעיה רפואית או עצירות על רקע רפואי, שכן במקרה כזה צריך כמובן להתייעץ עם רופא. בברכה ד"ר אורן קפלן

נא הגדרתך ל" פסיכופט" ול " מגלומן " תודה

כרמל, נפוליאון היה מגלומן. מדובר באנשים עם שגעון גדלות = כשיש הערכה עצמית או תחושת ערך עצמי מופרזות. פסיכופט (או סוציופט) - מתייחס להפרעה נפשית אנטי-סוציאלית = חוסר מוסריות, חוסר רגש ומידה מצומצמתשל חרדה או אשמה הקשורה לביצוע עברות. מדובר באנשים שינצלו אחרים לתועלתם ללא טיפת חרטה או רגשות אשם. רובם עבריינים (הרבה צווארון לבן), ונדיר שאפשר לטפל בהם או לשקם אותם, משום שהם חשדניים במיוחד כלפיי כל אדם. HERA.

רציתי לברר קצת יותר לגביי טיפוסים סוציופטים. ומה התרופות שניתן להשתמש בהן לטיפול במחלה הזו?!

אני חושב שהגדרותיה של הרה מתאימות לבקשתך.

אני אם לתאומים בני שנה ושלושה חודשים,[בן ובת]. בני הרבה יותר חברותי מבתי,בשל היותו חברותי הוא גורף את מירב תשומת הלב. בתי אינה חברותית כלל [הם נולדו פגים ובתי עברה מס' ניתוחים והיתה במצב קשה]. היא מעדיפה לשחק עם צעצועיה ולהתייחס להוריה בלבד. בנוסף קולה שקט מאוד וכשאנו יוצאים למשפחה בני מקבל יחס מועדף. העניין מתסכל מאוד, אני מודעת לעובדה שלא ניתן לחלק את תשומת בצורה מדוייקת וסטרילית. * האם עלינו להעיר לקרובי משפחתינו להפנות תשומת ליבם גם אל הבת? * כיצד אנו ההורים נקל על בתנו ונווסת נכונה את היחס? תודה מראש

יפעת שלום במידה וקרובי המשפחה זמינים ומבינים בהחלט אפשר לשתף אותם בדאגתך. עם זאת, אי אפשר בכל סביבה לדאוג לכך, ולכן בינתיים תוכלו אתם ההורים להיות מודעים לכך ולהעניק יחס דומה לשניהם. הם עדיין צעירים מאוד ובוודאי ישתנו במהלך הזמן. אין צורך לדאוג כעת, הדברים עשויים להסתדר מאליהם בהמשך. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני סובל כשנה מדיכאון נוראי(אני יודע שזה דיכאון ע"ס שאלון וקריאה דרך האינטרנט לא ביקרתי אצל פסיכולוג בעבר) המצב שלי רק מידרדר ואני לא יכול לסבול יותר אני מוכרח לפנות לטיפול, כיצד אני עושה זאת מה התהליך אני מוכרח מישהו/י שיעזור לי אחרת ארגיש ששום דבר בעולם לא ירפא אותי כיצד אבחר במישהו/י המתאים?

גדי, ההחלטה לפנות לטיפול מעידה על הרצון לשנות, וזה טוב. איך מתחילים? שאלה טובה. מטפל אפשר לבחור ע"י חיפוש בדפי זהב, קבלת המלצות מחברים, פניה דרך קופ"ח או פניה לשירות הציבורי. אי-אפשר להגיד מראש, שאכן הפניה הראשונה היא זו שתוביל לדרך המלך. צריכה להיווצר כימיה בינך לבין המטפל. אתה צריך לבדוק את הפן הכלכלי, שעלה פה הרבה לאחרונה. היחידים שמורשים לעסוק בתחום, מטעם משרד הבריאות, הם פסיכיאטרים, פסיכולוגים קליניים ועוס"ים קליניים. HERA.

גדי שלום לפני שנתיים וחצי תקף אותי גל של דיכאון שהיה מלווה בסבל איום חולשה פיזית ובפעם הראשונה והיחידה הרגשתי חסר ישע בעיני עצמי. תוך שבועיים מפריצת הגל הדיכאוני פניתי לפסיכיאטר והתחלתי טיפול תרופתי. תוך חודשיים התאוששתי ובמשך שנה נעלמו התסמינים הדיכאונים באופן הדרגתי. צברתי ניסיון בשנתיים וחצי וזה מה שיש לי לאמר לך. 1. הכתובת הראשונה והיחידה הפוטנציאלית לפנייתך היא פסיכיאטר במסגרת קופת החולים . פניה לפסיכולוג גם במסגרת פרטית וגם במסגרת קופת חולים עלולה להיות בזבוז זמן כי לפסיכולוג אין רשות לרשום מירשמים וטיפול פסיכולוגי לבדו לא יכול להיות אפקטיבי במקרה של סבל נפשי קשה. 2. את האפשרות לפניה לפסיכיאטר או לגורם מאבחן אחר את צריכה לברר עם רופא המשפחה שלך. 3. באירוע דיכאוני יש מקום למספר מצומצם של שיחות עם פסיכולוג או עובד סוציאלי בתחילת האירוע הדיכאוני. 4. טיפול יסודי ומעמיק בשיחות שכרוך בהתמודדות לא פשוטה אפשר להתחיל בהרבה מקרים של דיכאון רק כאשר משתחררים מהדיכאון שלפעמים זה שנה אחרי שהארוע הדיכאוני פרץ. 5. חשוב להדגיש שמהות הטיפול היא לא רק התרופות אלא ליווי של איש מקצוע שעוקב אחרי המצב הריגשי של המטופל. 6. ישנו מיתוס שמי שזקוק לטיפול תרופתי מתמודד עם בעיות קשות יותר ממי שנזקק לטיפול בשיחות זהו מיתוס שאין לו אחיזה במציאות. יש הרבה מאוד מקרים של אנשים שהמענה שלהם הוא בטיפול שיחתי אבל בעיותיהם קשות בהרבה מאנשים שמספיק להם טיפול תרופתי בהצלחה שאול

גדי שלום קיבלת עצות רבות ומועילות. בשלב ראשון החלט האם אתה רוצה טיפול בשירות הציבורי או באופן פרטי. במידה ומדובר בדיכאון סביר להניח שתצטרך גם טיפול תרופתי אותו מקבלים ע"י רופא פסיכיאטר, אך גם במצב זה חשוב להיות במקביל במסגרת פסיכולוגית של שיחות כדי להבין את מקור הדיכאון והדרכים להתמודד בהמשך עם החיים. העצה החשובה ביותר לא להמתין ולפנות מייד לטיפול. לא מדובר בפתרונות קסם ומדובר בתהליך שלוקח זמן. חבל על כל רגע שאתה סובל. בברכה ד"ר אורן קפלן

ראשית אני מודה לך ד"ר ולאנשים הנפלאים על ההתייחסות. העניין הוא שהסיבה לדיכאון ידועה אני עדיין מאוהב במישהי שאיתה הייתי שנים, למרות שאני מודע לכך שזה לא יחזור אני לא יכול להתגבר על זה, אף פעם לא האמנתי שאני יכול ליפול כך אף פעם לא חשבתי שאפשר להגיע כ"כ למטה ממש אין יותר טעם לכלום. האם מומלץ שאפנה ישר לפסיכיאטר כיון שמצבי חמור ביותר (אני די חושש מזה, ייתכן בגלל הסטיגמות של מי שפונה לפסיכיאטר ואני מקווה שאתבדה, אני בסה"כ בנאדם שהיה כ"כ מאושר ויציב כך שאני חושש שאם אגש לפסיכיאטר זה יגרום לי לחשוב שמשהו לא בסדר איתי בעייה של מישהו לא נורמלי(ואני מצטער אם אני פוגע במישהו במחשבות אלו) של מישהו שלעולם לא יהיה יציב ,תוית שתדבק בו לעולם מישהו שהחברה רואה בו כחולה נפש( סליחה על הבורות אבל לפחות כך אני רואה זאת) . לסיכום אני מוכן לעשות הכל רק כדי לצאת מהמצב הנוראי הזה אולם אני נורא חושש מהסטיגמה שתדבק בי כאשר אפנה לטיפול( זה נשמע הרבה פחות נורא לגשת לפסיכולוג מאשר לקחת תרופות ולגשת לפסיכיאטר) אבל נראה לי שלא יהיה מנוס מלגשת לטיפול הקיצוני ביותר, אם רק תוכלו לגרום לי להבין שזה לא כ"כ נורא לגשת לפסיכיאטר אודה לכם כ"כ.

לד"ר קפלן שלום האם טיפול בהיפנוזה יכול לרפא גמגום? תודה יפית

יפית שלום טיפול בהיפנוזה אכן עשוי לעזור לגמגום שאינו נובע מרקע פזיולוגי/נוירולוגי. במצב ההיפנוזה בד"כ נפסק הגמגום, ובטיפול צריך ללמוד להעביר את הניסיון הזה מתוך חדר הקליניקה לחוץ. לא מדובר בתהליך קצר, נדרשים כמה חודשים של עבודה ומודעות לכך שרגישות לגמגום במצבי לחץ תהיה תמיד, אבל שיש אפשרות טובה יותר לשלוט בזה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום. לפני כשנה סבלתי ממחלה מאוד קשה אשר הייתה מלווה בכאבים לא נסבלים. באותה תקופה, התחלתי לסבול מהתקפי פאניקה אשר נגרמו בשל הפחד מן הכאב. כיום, אחרי שהתגברתי על המחלה ועל הכאבים, קיים בגופי זכרון הכאב, ועדיין, בכל פעם שכאב הכי קל מתחיל להראות אותותיו באותו איזור בגוף, אני חשה כי התקף פאניקה עומד לקרות. עם הזמן למדתי להתגבר על כך וההתקף לא מתממש באמת, אבל רק ההרגשה הזו שהתקף כזה עומד להגיע, והפחד מפניו, גורם לי פעמים רבות לוותר על יציאה לטיולים או בילויים וכדומה. מה באפשרותי לעשות, למעט טיפול פסיכולוגי?

דנה, מלבד טיפול פסיכולוגי יש לך את האפשרות לפנות לפסיכיאטר, שיחליט אם מומלץ לתת טיפול תרופתי או לא. את יכולה לנסות דברים אחרים, כגון דמיון מודרך וכו'. HERA.

דנה שלום המצב שאת מתארת הינו של פוסט טראומה, וניתן לטפל בזה באמצעות כלים פסיכולוגיים. אני מציע להיעזר בשיטה חדשנית לטיפול בפוסט טראומה שמתאימה גם למצב שאת מתארת: EMDR תוכלי לקרוא מעט בקישור http://www.psychologia.co.il/emdr.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

נדהמתי לשמוע כי בני (8) שיחק עם בת דודתו (6) באונס. מלבד משחקי מחשב, אין רקע או סיבה. מה עושים?

היי טל, לשבת ולפתוח את העניין ולהסביר לו שיש דברים שלא עושים אותם גם במשחק ובהזדמנות הזו, להסביר לו את הכללים לשמירת בטיחותו (כגון: שמותר לסרב למגע שלא נעים, לא ללכת עם זרים(. עדי

טל תשובתה של עדי נכונה. צריך לשבת עם הילד ולהסביר שזה נושא רציני מאוד וחמור. אם אכן אין ברקע בעיות נוספות הייתי מסתפק בזה ונשאר קשוב בהמשך. בברכה ד"ר אורן קפלן

לדר'קפלן שלום בני בן 24 ניסה ואיים להתאבד האם הוא זקוק לטיפול פסיכיאטרי או פסיכולוגי? כמה טיפולים לפי דעתך הוא זקוק? האםיש גוף מסוים שיכול לטפל בו במחיר סביר?לא דרך קופ"ח. אני גרושה ומצבי הכספי אינו מאפשר לי

סיגל, ראשית כל, יש לך אפשרות לפנות למרפאה לבריאות הנפש שבאזור מגורייך - הטיפול ניתן ללא תשלום, אם כי קורה לעתים קרובות שצריך לחכות המון זמן בתור. קשה לומר אם בנך צריך טיפול פסיכולוגי, פסיכיאטרי או משולב, מכיוון שהערכה צריכה להתבצע ע"י איש מקצוע (פסיכולוג או פסיכיאטר) אשר ישוחח עם בנך ויחליט מה הטיפול הנכון עבורו. גם מס' הטיפולים (או הפגישות) אינו ידוע מראש. זה נקבע תוך כדי הטיפול, לאור התרשמותו של המטפל מתזוזות שחלות אצל בנך, ולאור הרגשתו של בנך, שהוא חזק יותר ויכול להתמודד בעצמו עם משברים. HERA.

סיגל שלום אני מציע שתפני לייעוץ פסיכיאטרי בשלב ראשון ובמקביל תבדקי אפשרויות לשיחות אצל פסיכולוג. מלבד קופות החולים ישנן מרפאות משרד הבריאות (בריאות הנפש) ומרפאות פסיכולוגיות בתוך בתי החולים הכלליים והפסיכיאטרים. אני מציע לא להמתין ולהתקשר כבר מחר לקבוע תור דחוף. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, לביתי בת ב-3 יש מנהג מוזר בתקופה האחרונה היא חוזרת על פעולות פעמיים. היא יכולה לצאת מחדר ושוב להכנס ולצאת ואותו הדבר לגבי ירידה במדרגות וכו' . האם יש מקום לדאגה ולטיפול? תודה.

שי, ההתנהגות של בתך, לפי הדברים הקצרים שכתבת, נשמעת מתאימה להפרעה אובססיבית קומפולסיבית (OCD). לצורך קביעה ברורה ונכונה יותר, כדאי לפנות איתה לאיש מקצוע. השאלה היא עד כמה ההתנהגויות שלה מפריעות לה ולכם? האם קרה משהו לאחרונה, שבעקבותיו היא החלה לחזור על פעולות? HERA.

שי שלום אדם מבוגר שיראה התנהגות כזו יחשב בוודאי לסובל מהפרעת כפייתית. אולם אצל ילדים התנהגות כזו יכולה להיות טבעית כחלק ממשחק, מחשבות מסויימות ועוד. נסו לראות מתי היא עושה את הפעולות הללו, האם היא מדברת עם עצמה תוך כדי ומה היא אומרת, וכן עד כמה זה תדיר. בשלב ראשון לא הייתי מייד מסיק שיש כאן בעיה, במיוחד אם חוץ מהתופעה הזו אינכם רואים שום דבר בעייתי אחר. בהמשך אם תרצו ייעוץ תוכלו לפנות בשירות הציבורי למרפאה להתפתחות הילד, השירות הפסיכולוגי של העיריה או באופן פרטי לפסיכולוג ילדים שמתמחה בגיל הצעיר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, אני מחפשת פסיכולוג מומלץ,שבאמת אפשר לדבר עימו העובד בתל אביב. אם משהו מכיר אחד כזה,אשמח לקבל שם,כתובת ומס' טלפון. בנוסף אשמח לדעת כמה עולה פחות או יותר מפגש עם בעל מקצוע מסוג זה. תודה רבה.

אלה שלום טיפול פסיכולוג פרטי עולה בין 250 ל 400 ש"ח, תלוי למי הולכים. אשמח להפנות אותך. תוכלי לכתוב למייל שלי ע"י הקלקה על שמי. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי מאיה את צודקת,לא מאוחר אף פעם להתחיל טיפול.אבל מה קורה אם את כבר נמצאת בידעה שבלי טיפול החיים שלך יילכו והתדרדרו עוד ועוד?ואם את בשנות העשרים,כשאת מתחילה את דרכך בחיים העצמאיים,לא כדאי להתחיל זאת בצורה בונה?מאשר לתקן בגילאים מאוחרים יותר מה שנהרס?למשל לא כדאי לבנות זוגיות טובה מאשר לטפל בזוגיות רקובה?ומה לעשות,בדר"כ רוב הדברים הללו,בניית קריירה, זוגיות,דרך חיים מתחילים להיבנות בגילאי העשרים. ושוב אף פעם לא מאוחר-רק מוטב מוקדם ככל האפשר,ובכך להקדים תרופה למכה. דנידינית

אני איתך. (בשני הנושאים) מוטב מאוחר- אך יפה שעה קודם. ביי.

לד"ר קפלן שלום. רציתי לשאול האם תוכל בבקשה להמליץ לי על ספר או על דרכים לשיפור דימוי העצמי, שכן לפעמים אני מרגישה שהדימוי העצמי שלי כל כך נמוך, עד שזה פוגע בי ביום יום. אשמח אם תשיב לשאלתי בברכה אורית .

אורית שלום אני לא חושב שקריאת ספר הוא הדרך המתאימה. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי ולהתמודד עם הסיבות שבגללן דימויך העצמי נמוך. קריאת ספרים היא דבר נפלא, אני לא מכיר ספר ספציפי להתמודדות עם דימוי עצמי. יש הרבה ספרים בהם המשתתפים בסיפור עוברים תהליך של שינוי ובוודאי אפשר ללמוד מזה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אפרופו מטפלת מאכזבת ונושאים קרובים שנדונו כאן, ברצוני לברר את הענין הזה של תדירות הטיפול. האם מישהו בדק שתדירות של פעם בשבוע הינו יעיל בעוד פעם בשבועיים אינו יעיל? אין ספק שטיפול יתקדם לאט יותר בתדירות של פעם בשבועיים, כשם שהוא יתקדם לאט יותר בתדירות של פעם בשבוע לעומת פעמיים בשבוע. האם סירובם של מטפלים לטפל במטופל המבקש להיפגש עמו בתדירות של פעם בשבועיים מחמת ההכבדה על תקציב המשפחה נובע משיקולי נוחות? גם אם נראה לך שהסוגיה דוסקסה וכו', אני מבקשת תגובתך. אני פניתי למישהו ששמעתי עליו טובות, וביקשתי להתחיל בטיפול פעם בשבועיים מחמת קושי כלכלי. אי-הסכמתו לעזור לי בפורמט הזה, גם אם הדבר נעשה באדיבות, מעורר אצלי תיסכול, כעס ודאגה לגבי מה יהיה הלאה. ואל תפנה אותי לציבורי. כבר הייתי בסרט הזה.

אני מסכימה עם כל מילה... כשהפסיכולוגית שלי אמרה שיקח לה הרבה זמן להבין "מה הבעיה שלי" אם אני אבוא לטיפול פעם בשבועיים, אמרתי לה שאני לא ממהרת לשום מקום, אני לא מחפשת טיפול "אינסטנט" אבל זה כמובן לא עזר. פעם בשבוע או בכלל לא!! הרגשה נהדרת... אין על מי לסמוך...

היי לשרון ולבאותו עניין אני דווקא חושבת שפעם בשבוע זה לא להיט,שלא לדבר על פעם בשבועיים.הרי מדובר בבקושי שעה של פגישה.פעם בשבועיים עלולים לבלוע את כל הנושאים שדוברו בפעם הקודמת,שלא לדבר על כך שקירבה אי אפשר לבנות מפעם בשבועיים...לפחות לא בהתחלה. לפי דעתי זה לגיטימי שמטפל יציע את דרך הטיפול שהוא לוייאלי אליה,ונדמה לי שזה מוגזם לומר שמטפלים מחליטים על פעם בשבוע-כי זה מטעמי נוחות,זה מאוד הגיוני שמטפל יאמר שזו הדרך שהוא מאמין בה ולא ירצה לסטות ממנה.אם כבר,לפי דעתי פעם בשבוע זה מעט מדיי,אם אתה מגיע ע"מ להתמודד עם בעיות, לעלות אותם לנתח, לטפל, נדרשת עבודה רצינית שפעם בשבועיים יכולים להיות מוקדשים רק לעידכון של מה שקרה לך בכל השבועיים עוד לפני שתגיעו לבעיה עצמה..מדובר ביחסים בין שני אנשים,שצריכים להיבנות בהדרגה,פעם בשבוע לדעתי זה גבולי, פעם בשבועיים זה כמעט לא רציני,זה גובל בביזבוז כסף.אבל זו דעתי,ותאמינו לי שגם אני באותה סירה,לא יכולה להרשות לעצמי מבחינה כלכלית טיפול פעם בשבוע לאורך זמן.ואני יותר מכך יכולה להבין את הרצון להתחיל איכשהו טיפול ולא חשוב באיזו תדירות-אלא רק להתחיל ולהרגיש שכבר אנחנו עושים משהו בכיוון הזה.אבל בכל זאת, מניסיוני זה לא משרת את המטרה התחלתית. אני מאמינה שכדאי לחסוך כסף למטרה הזו-של טיפול ולהתחיל אותו בצורה תדירה של פעם בשבוע,בצורה רציפה ,מאשר מיד למשך פעם בשבועיים. אלמונית

היי, הרבה פעמים הטיפול מעלה דברים כואבים שיכולים לגרום סבל למטופל, ורק פגישות קרובות - יחסית - יכולות להוות תמיכה טובה ולאפשר למטפל להכיל את המטופל על הצד הטוב ביותר, ולמטופל להתמודד עם כל מה שצף על פני השטח. אני יודעת, מניסיון אישי, שפעם בשבוע לא מספיקה לי. אז למרות ההוצאה הכלכלית (שלמזלי היא "צנועה" יותר משום שאיני גרה באזור המרכז), אני נפגשת עם המטפלת פעמיים בשבוע, כשבמקרים דחופים או בתקופות קשות יש לי את האופציה להוסיף גם פעם שלישית. הרבה מזה תלוי במה מצפים להפיק מהטיפול. לדעתי טיפול, שמבוסס על פגישה פעם בשבועיים, אינו אפקטיבי. אם כי, זה תלוי מה מנסים להשיג. ומה עם האחריות של המטפל כלפי המטופל? אם המטפל חושב, שפעם בשבועיים משולה לטחינת מים, הרי שזו שאיבת כסף לשווא. אפשר למצוא, אני משערת, מטפלים שיגידו "כן" לכל קפריזה או משאלה של המטופל, אבל אז מתפספס משהו חשוב מאוד מהמהות של הטיפול. נכון, העניין הכלכלי בכלל לא פשוט, אבל מדובר בסדרי עדיפויות.

שלום אין לי הרבה להוסיף על מה שכבר אמרתי ומה שכתבו כאן משתתפות הפורום. ברוב הטיפולים נדרש רצף מסויים כדי לבנות תהליך. ניסיתי את כל האופציות האפשריות החל ממפגש יומי ועד מפגש חודשי ואף פחות. לא שאין אפקט טיפולי, אבל מפגש חד שבועי הוא בד"כ מינימום כדי ליצור תהליך של עבודה ושינוי ופחות מזה אינו מספיק לטעמי. אם המצב הכלכלי לא טוב צריך לדעתי בכל זאת לפנות למרפאה ציבורית ולקבל טיפול במינון מתאים. זה שהיית בסרט הזה לא אומר שההקרנה הבאה תהיה באותה איכות. בברכה ד"ר אורן קפלן

לדר' קפלן שלום הנני בחורה בת 45 ,נפגעת ונעלבת בקלות,קשה לי להבליג ולהעלים עין.מה עלי לעשות תודה יפית

יפית שלום אני לא חושב שצריך לעשות. קודם כל צריך לחשוב ולהבין ממה את נפגעת ומדוע. אח"כ אולי אפשר יהיה להתפנות לעשיה, אבל שתהיה נכונה. טיפול פסיכולוגי עשוי לעזור בתהליך הזה. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי חבר (בן 27) (אני יודע שזה נשמע מצוץ, אבל זה באמת לא אני), שהיה אצלי אתמול וסיפר לי את הסיפור הבא: לפני כ- 4 חודשים הוא חזר משירות מילואים של כחודש בשטחים. הוא היה מוצב במרכז חברון, בדירה מפונה של פלסטינאים. המקום היה מפחיד מאוד ככל הנראה, הוא ציין כי היה הולך לישון, וכל רחש היה מקפיץ אותו, משום שהיה חשש אמיתי לחייו. חברו לפלוגה נהרג בזמן שירותו שם. מאז שחזר הוא אינו מצליח לישון בלילה. סיוטים חוזרים ונישנים, הוא מתעורר כל הזמן בפחד, כשאישתו מתקרבת אליו בלילה הוא מבועת ומפוחד ומסוגל אפילו לצעוק ולתקוף אותה מתוך שינה. גם אם היא מדליקה את האור, ומזהירה אותו כי היא נכנסת לחדר הוא עדיין מאוד נבהל מכך. הפרעות אלו גורמות לנדודי שינה חריפים ומפריעות לו בתפקוד היום-יומי ומטרידות מאוד את הזוג הצעיר. אשמח לשמוע כל רעיון בכל כיוון שהוא מה לעשות? למי לפנות? איך מטפלים בדבר כזה?? תודה מראש....

תפנה אותו לפסיכיאטר,

מכיוון שהוא מאוד מתנגד לכך, האם תוכל לתת לי עוד קצת פרטים? במה טיפול כזה יכול להועיל? האם יש תרופות לכך? מהי התסמונות אותה הזכרת ומה הם הסימפטומים שלה? תודה מראש...

סמי שלום חברך סובל מתסמונת דחק פוסט טראומתית PTSD חשוב להפנות אותו לטיפול פסיכולוגי מתאים. תוכל לפנות לפורום הלם קרב כאן באתר. רצ"ב שני קישורים עם חומר רלוונטי: http://www.psychologia.co.il/emdr.htm http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אובחנתי בגיל 16 כבעל ADD -H והתחלתי טיפול בריטלין. נעזרתי בריטלין למשך תקופה של כשנתיים ולא רק שזכור לי שלא אהבתי את תגובתי לתרופה ( צורך בסטימולציות,hyperfocus וגם הcrash בסוף זמן השפעת התרופה) גם אינני בטוח עד כמה היא עזרה. מעבר לזה האבחנה היתה לצד אבחנה של דיכאון קליני ומתוך כל הנ"ל איני בטוח בנכונות האבחנה. כיום אני עדיין סובל מדיכאון (אני בן 21) אשר מקשה בצורה ניכרת על התפקוד, יצירת קשרים עם אנשים, וכד', וכמו כן, ברוב הזמן, יש לי קשיים בריכוז למטרת לימוד או כל דבר למעשה שאינו אינטראקטיבי.. האם יש סיכוי סביר להאמין שהאבחנה המקורית לא נכונה? האם יכול להיות שהמצב נגרם כולו כתוצאה מהדיכאון? איך ניתן לוודא את האבחנה, ואילו תרופות קיימות לטיפול בבעיות ריכוז אשר אין להם השפעה קשה כמו ריטלין? בתודה מראש, דניאל.

דניאל שלום אין קשר בין אבחנה של הפרעת קשב לדיכאון. הן יכולות להופיע ביחד או בנפרד. אבחון צריך להיעשות ע"י אנשי מקצוע מתאימים וצריך לקחת בחשבון שלא מדובר בתחום מתמטי ולכן יש בהחלט גם תחומים אפורים. אני מציע לך לפנות לפסיכיאטר ולברר איתו את השאלות הללו. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום בני הבכור בן 8.5 אובחן בכיתה א כסובל מבפרעת קשב וריכוז. ביצענו בדיקות רבות ושונות אשר כללו נויירולוג ומעקב צמוד של רופאת התפתחות. כמו כן שיחות ואיבחון על ידי פסיכולוג. במבחנים אשר עבר בהיותו בן 6 אובחן כבעל I.Q. של למעלה מ150 . ויכולת חשיבה מופשטת גבוהה ביותר. כיום הילד בכיתה ד' ( צעיר לגילו) אך אינו מתקשה בחומר הנלמד וניראה כי אינו משקיע מאמץ רב בהבנת החומר הנילמד. פותר בקלות תרגילי חשבון מורכבים. אך יחד עם זאת מדווחות המורות על קושי בריכוז וביצוע משימות בכיתה(מוסח ביתר קלות). ומבקשות התערבות חיצונית( ריטלין) דבר אשר התנגדנו לו לאורך כל הדרך. ביקשנו להעניק לו כלים להתמודד עם הפרעה זו. את המחיר "משלם" הילד בצד החברתי והרגשי כאשר מתקשה הוא לפענח סיטואציות חברתיות כגון טוב לב או רוע . הילד סובל מדימוי עצמי נמוך שלדעתנו כהורים דרך האדרת שמו בעיני עצמו תפתור חלק גדול מהבעיה. אשמח לשמוע עצות. תודה א.

א שלום אני לא חושב שיש עיצה אחת שמתאימה לכולם. אני מציע שתפנו לייעוץ הורים אצל פסיכולוג ילדים שיכיר אתכם ואת הילד מקרוב ויוכל לתת לכם עצות וליווי מקצועי. נושא הריטלין שנוי במחלוקת. אישית אני חושב שמגזימים בהתנגדות לו ובמידה ויש הפרעת קשב מאובחנת וקשיי הסתגלות ממשיים בבית הספר השימוש בתרופה עשוי להיות מועיל. הנזק החברתי ובדימוי בעצמי לא פחות מזיק ואם אפשר למנוע אותו בלי מחיר יקר מדי זה דבר שצריך לבדוק. בכל מקרה, ייעוץ בנושא צריך לקבל מפסיכיאטר ילדים שמכיר היטב את הילד והמצב. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר קפלן. אתמול שאלתי שאלה על שימוש במניאטורות במהלך טיפול. רציתי לדעת אם תוכל לענות לי. תודה שירלי.

עניתי למטה.

שלום ד"ר קפלן, אדם שאני נמצא איתו בקשר וירטואלי הדהים אותי בתכונות המדוייקות של תמונות פנים ששלחתי לו דרך הרשת של מספר אנשים שאני מכיר היטב והוא אינו מכיר כלל. רציתי לדעת האם מדובר בתורה מבוססת בעלת תוקף ומהימנות (אני עצמי סטודנט לפסיכולוגיה)? האם היא קבילה על הקהילה המדעית? תודה, איתי

מקסימום מדובר באינטואיציות חזקות . למדתי את הנושא לעומק כולל כמה שיטות - אין קשר למציאות. גם הקהיליה המדעית חושבת כך. במאה ה19 היה נפוץ לבדוק לפי צורת הגולגולת - שזה כבר יותר הגיוני אבל גם לא שייך.

איתי שלום אני לא מכיר שיטת אבחון כזו בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר רובינשטיין שלום בני בן 24 נמצא במשבר, איים להתאבד, ואף ניסה להתאבד גם בגיל 16 . בתשובתך כתבת לי שאם פסיכולוג יתרשם שהוא נמצא בסכנה ,"יכפו עליו אישפוז" למה כוונתך "בסכנה" אתה יכול לדבר על זה בצורה יותר מורחבת? מודה לך מאוד סיגל

לד"ר קפלן שלום! בני בן 24 נמצא במשבר, איים להתאבד, ואף ניסה להתאבד גם בגיל 16 . בתשובתך כתבת לי שאם פסיכולוג יתרשם שהוא נמצא בסכנה ,"יכפו עליו אישפוז" למה כוונתך "בסכנה" אתה יכול לדבר על זה בצורה יותר מורחבת? מודה לך מאוד סיגל

סיגל שלום אני לא חושב שכתבתי דבר כזה. בשלב זה צריך למצוא טיפול מתאים לבנך. אני לא חושב שהדיון על אשפוז כפוי רלוונטי כעת והוא עלול רק להחריף את מצבו אלא אם הוא נמצא במצב שבו איבד את כושר השיפוט. אני מציע שתנסי לפנות עימו לטיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי ואם הוא מסרב פני בעצמך כדי לקבל ייעוץ והכוונה. בברכה ד"ר אורן קפלן

לדר' קפלן שלום! מצבי הכספי לא מאפשר לי לטפל בו באופן פרטי, האם יש גוף כל שהוא שיכול לעזור לי תמורת סכום סביר? לא דרך קופ"ח

מצבי הכספי אינו מאפשר לי לטפל בו באופן פרטי, האם יש גוף כל שהוא, שיכול לטפל בו תמורת סכום סביר? ולא דרך קופ"ח מודה לך מאוד סיגל

יש לי בעיה והייתי רוצה להתייעץ. התחלתי טיפול פסיכולוגי אצל פסיכולוגית שטיפלה בחברה שלי. קיבלתי עליה המלצות חמות. כבר אחרי הפעם הראשונה הרגשתי שהיה ביננו "קליק" ואולי באמת היא יכולה לעזור לי. הבעיה היא שהיא גובה 250 ש"ח לפגישה. לפי הבנתי זה יחסית טוב לעומת המחירים בשוק אבל כל שבוע זה יוצא 1000 ש"ח בחודש. ביקשתי ממנה לבוא פעם בשבועיים מפני שמואד קשה לי לעמוד בהוצאה של 1000 ש"ח בחודש. היא סרבה!! היא אמרה שכדי שהטיפול "יצליח" אני צריכה לבוא פעם בשבוע. היא אמרה שהיא מאוד רוצה לעזור לי אבל רק אם אני אבוא פעם בשבוע. אם אני מתעקשת על פעם בשבועיים אז היא לא מעונינת לטפל בי!! זה לא יהיה לה "נכון" לפגוש אותי פעם בשבועיים. האם מבחינה "אתית" מותר לה לעשות את זה? האם מותר לה לסרב לטפל בי רק בגלל שאני רוצה פעם בשבועיים?? תודה

למה את לא מנסה דרך פסיכולוגים של קופת חולים ? כמו מכבי למשל ... כל טיפול - עד הטיפול ה- 15 עולה רק 95 ש"ח , ומהטיפול ה -16 -150 ש"ח (בתקווה שלא תצטרכי להגיע לשם). תבדקי ותראי - יש שם פסיכולוגים מעולים תודה - שירן

לד"ר קפלן שלום האם יש אפשרות גם דרך קופת חולים כללית? סיון

האם את יכולה להמליץ לי בבקשה על פסיכולוג/ית מאזור המרכז

שרון שלום גם הפסיכולוגית שלך רוצה להצליח בטיפול ולא רק את. אם זו גישתה הטיפולית יהיה זה חוסר אחריות מקצועי ממנה להסכים לטפל בך בשיטה שאיננה מאמינה בה. אישית אני עובד בגישה זהה. אינני מאמין שטיפול פסיכולוגי יעיל במפגש של פחות מפעם בשבוע אלא אם מדובר בשיחות מעקב לקראת סיום טיפול. זה הופך לסוג של תמיכה ושיחת חולין, שזה חשוב וטוב, אבל זה לא עושה שינוי אמיתי במצב וזה לא "טיפול". יש מצבים מסויימים של טיפול ממוקד בבעיות מסויימות שמאפשר לעבוד אחרת עם הזמן, למשל חרדת טיסות או פוביות מסויימות, אבל לא נשמע שזה המצב שלך. במידה וגישתה התיאורטית של הפסיכולוגית שלך אינה מתאימה לך את יכולה לעזוב ולמצוא מטפל אחר שעובד בגישה אחרת, אבל מניסיוני אני יכול לייעץ לך להישאר במסגרת של פעם בשבוע. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם למשל פסיכולוג כמוך שמצפה מהמטופלים שלו להגיע (ולשלם) פעם בשבוע גם דורש מעצמו להיות שם בשבילם פעם בשבוע בחזרה? מביקורים פה בפורום נראה שאתה מבלה הרבה בח"ול. האם זה לא פוגע ביעילות הטיפול שאתה מציע? איך זה שתמיד הגישה התאורטית תומכת באנטרסים של הפסיכולוג?

שלום, אני מחפשת מישהו שיכול לענות לי ולתת לי יותר פרטים על תסביך אלקטרה. איזה חלק בהיתפתחות הילדות הוא מפספס שזה המצב? איך ניתן לצאת מזה? למה זה קורה? האם זה נשאר לתמיד? האם יש אתר שניתן ליקרוא בו חמומר ברור ובדוק בנושא? מקווה לקבל תשובות בהקדם!!! תודה.

דיקשה, תסביך אלקטרה הוא המקבילה של תסביך אדיפוס. בתסביך אלקטרה מדובר על ילדה, שמגלה שאין לה אבר מין זכרי, ולכן היא מעדיפה את אביה עד כדי כך שהיא כועסת על האם ואפילו מוכנה לסלק אותה מהדרך, מכיוון שהיא רואה בה מתחרה על אהבת האב. רוב הילדים והילדות עוברים את השלב הזה כחלק מההתפתחות הנורמלית. תסביכי אדיפוס/אלקטרה שייכים לשלב האדיפלי בהתפתחות (שמתחיל בגיל 3 בערך). הטענה היא, שהקונפליקט שנוצר אצל הילדה [משיכה לאב מול קשר ניסיון לחזור אל קשר ראשוני (האם)] מוריד את הסופר אגו. התפתחות תקינה לא תפגע בסופראגו לטווח ארוך, מכיוון שהקונפליקט ייפתר בצורה נכונה התפתחותית (ע"י הבנה של ההורים וסיוע לילדה בדרכים נכונות - לא טיפוליות בהכרח). מצאתי, ברשת, הסבר מקצועי יותר בנושא: "תסביך אלקטרה: הילדה רוצה שאביה יחדור אליה ויפרה אותה, נמשכת אליו, וכתוצאה מכך חשה מאוימת ע"י האם. הילדה סובלת גם מקנאת הפין - היא מקנאה בכך שלאב יש איבר שחסר לה. הפתרון: הפנמת האם לתוכה. כך נעלם הפחד ממנה, יש הזדהות עם האם ועם רגשותיה כלפי האב. דבר שגורם לילדה לאסור על עצמה את הקרבה המינית לאב וליהנות מחומה של האם ומתחושת הביחד עם האב. תוצאות אפשריות: · תוצאות שליליות - קיבעון אדיפלי - אם ההורים היו מאיימים ונוקשים, ראו בילד אובייקט לקשה ותחרות, הוא יפתח בעיות בהתקשרות עם המין השני או אפילו מניעה מוחלטת מקשר כזה ויהיו לו בעיות בזהות המינית, · תוצאות חיובית - אם ההורים יתייחסו ברגישות למצב הנפשי בו נתון הילד ולא יחושו מאוימים מכך, יאפשרו לו לעבור את השלב בצורה סבירה. " HERA.

היום כבר רבים מאוד חולקים על התיאוריה הזאת של פרוייד לגבי נושא קינאת הפין והיא הפכה ללא מקובלת. ועדיין קיים נושא משיכה לאב אבל לא זה מקורה.

דיקשה שלום אני חושב שהרה תיארה בצורה טובה את ההגדרה התיאורטית של תסביך אלקטרה. בעיקרון מדובר בתהליך טבעי בהתפתחות כחלק מהפנמת ה"חוקים" לקשרים בינאשיים בכלל ובין אשה לגבר בפרט. חשוב לא לקרוא את החומר כפשוטו, אלא להבין שמדובר בתהליך של גילוי ולמידה על העולם. זה לא תהליך של שחור ולבן ולכן פתרון התסביך אינו פתרון של כן או לא אלא דפוס למידה מסויים של החיים והקשרים הבינאישיים שנוצרים בהם. עיוותים בתפיסתם של קשרים בינאישיים גורמת מן הסתם לבעיות שונות במהלך החיים הבוגרים. אני יכול להרגיע אותך שאין צורך להגדיר את התהליך הזה במונחים של תסביך אדיפוס. להביא ילד קטן ללמוד מהו קשר בין אישי ומהם הקשרים בין גברים לנשים זוהי מטלה מסובכת דייה גם בלי להיכנס לניתוח מעמיק של כתבי פרויד. בכל מקרה, יש הרבה מאוד ספרות בנושא ותוכלי לקרוא ולהעמיק אם הנושא מעניין אותך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום. רציתי לשאול על שיטות לטיפול. אני אדם שקשה לו להיפתח, ולמרות שאני בטיפול כבר כמעט שנה- עדיין קשה לי לדבר חופשי עם המטפל שלי. מספר פעמים המטפל הציע לי לנסות ולהשתמש בדברים אחרים (במקום לדבר), כמו ציור, שימוש בחומר, ומשחק במניאטורות. יש לו חדר מלא מניאטורות.... רציתי לדעת איך בדיוק עובד הטיפול במניאטורות? מה אני אמורה לעשות איתם? והאם המטפל יכול לגלות ולהבין דברים רק מעצם כך שאני אשתמש בהם? עד עכשיו סרבתי להשתמש בדרכים אלו. למרות שהמניאטורות דווקא מושכות אותי, אני די חוששת מלהשתמש בהם.

שירלי שלום בעיקרון שימוש בטכניקות של יצירה ומשחק נפוצות כחלק מטיפולים שונים ומאפשרים ביטוי לא מילולי של העולם הפנימי. אני מתאר לעצמי שאפילו הבחירה של מיניאטורות מסויימות ולא אחרות תוכל להיות משהו שיספר לך משהו על עצמך והעדפותיך בחיים. אני מציע לך לנסות ולדבר על זה עם המטפל למרות שאני מבין שזו בדיוק הבעיה שקשה לך לדבר. בברכה ד"ר אורן קפלן