פורום פסיכולוגיה קלינית

ההתיחסות שלי לנשים היא מאוד גרפית ומלאה בהרבה כעס ומרירות. מצד אחד אני מפחד לדבר עם נשים ואנשים בכלל ומתרחק מהם, כתוצאה מזה אני מלא בפחדים וכעסים . הדבר פוגע בצורה רצינית בחיי . אני בן 30 עדיין רווק ועברתי מספר אפיזודות של דכאון בחיי. הרצף המחשבתי והזכרון שלי נפגעו ואני פשוט נאבק כדי לשרוד בחיי היום יום. אני חי בדירה שכורה עם עוד שותפה - בחורה מאד מושכת ואני מפחד ליצור איתה קשר ולהתקרב אליה. מה עושים? אני נמצא במצוקה .....

רפי שלום נשמע מדבריך שהבעיה אינה מתחילה ביכולת להתקרב לנשים אלא בהתמודדות שלך עם עצמך בראש ובראשונה. הכעס והמרירות כלפי נשים באופן כללי היא השלכה או ביטוי של עולמך הפנימי ולכן אני ממליץ לך לפנות לטיפול פסיכולוגי ולהתמודד ולעבד את הגורמים שהביאו אותך למצב הנוכחי, ולהביא שינוי, לא רק ביחסיך עם נשים אלא עם הדיכאון וההישרדות. במידה ויש בעיה כלכלית ניתן לפנות לאחת ממרפאות בריאות הנפש במחיר נמוך. אני לא חושב שהעניין הוא כיצד להתקרב אל הבחורה שאיתה אתה מתגורר אלא עם העצמי שלך שמתגורר בתוכך, גם איתו כנראה לא קל לך ליצור קשר ולהתקרב. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני לא יודע איך ךהציג את הבעיה . אבל לפעמים אני חושב שאני סוטה.

רפי קרא את תשובתי למעלה, אני חושב שהיא רלוונטית גם להודעתך זו. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב ! אני בת 22 . עוברת טיפול פסיכותרפי כ- 8 חודשים. את הטיפול התחלתי בעקבות הפרעת אכילה ממנה סבלתי. עם הזמן הסימפטומולוגיה "נרגעה", אך עלתה לפני השטח בעיה עמוקה יותר. מסתבר שאני כ"כ רגישה לדעותיהם ונוחיותם של אנשים אחרים עד שאני פשוט "מוחקת" את עצמי בפניהם בכל פעם שיש איזשהו קונפליקט בינינו. אני תמיד הצד שמוותר וש"לא עושה עניין" מהבעיות שלו. אני בוחרת בעמדה הזו רק משום שקשה לי לעמוד על שלי ולדרוש עבורי. בכלל קשה לי לפעול למען האינטרסים של עצמי. קשה לי אפילו לחשוב עליהם. אני תלמידה חרוצה ומוכשרת וגם פעילה ספורטיבית. כל הדברים הללו מתקבלים בעין יפה כלפי חוץ, אבל בתוך תוכי אני לא מאמינה שזה באמת מגיע לי. רק אני יודעת את האמת: שבכל רגע אני עלולה למעוד ולהכשל ואז כולם יגלו שאני לא שווה כלום. אז בטיפול אני מדברת על כל הדברים הללו, אבל שום דבר לא משתנה בפועל. בפגישה האחרונה אפילו העזתי וביקשתי מהמטפלת שתבוא לקראתי בתחום הכלכלי ותוריד קצת את המחיר. היא סירבה בתוקף. בכלל לא הייתה מוכנה לדון בכך. כמובן שלא התווכחתי ולא דרשתי שום דבר. פחדתי שהיא פשוט תאמר לי שאם אני לא מסוגלת לממן אותה אז מצדה אני יכולה ללכת... אני עובדת רק בשביל לממן אותה. אני מסרבת בתוקף שההורים שלי יהיו שותפים במימון הטיפול. הם מממנים לי את הלימודים וגם זה מספיק בכדי לגרום לי להרגיש רע. המטפלת שלי בחוצפתה העירה שהיא לא מבינה מה יש לי נגד זה שההורים שלי יעזרו במימון הטיפול. במקום לעזור לי, היא מנסה לעזור לעצמה. כשהצעתי לבוא לטיפול רק פעם בשבועיים במקום בשבוע, היא אמרה שהיא לא מוכנה לטפל במישהו בתדירות של פחות מפעם בשבוע, כי זה לא אפקטיבי. היא כל הזמן טוענת שהיא "לא דואגת" לגבי. אגב, היא גובה מעל ל-300 שקלים לפגישה. אני שוקלת לעזוב את הטיפול בגלל הנושא הזה ואין לי שום עניין ורצון להתחיל בטיפול נוסף... מה לדעתך ניתן לעשות במקרה כזה? אגב, מהם "הכללים" לגבי עלויות הטיפול בשוק הפרטי אצל מטפלים מורשים ? האם יש טווח מחירים שממנו אסור לחרוג? האם יתכן מצב שבו מטפל יגבה מחירים שונים ממטופליו? אודה לכך אם תענה לי בהקדם ואנא חווה דעתך בנושא מעבר למסירת תשובה כללית! תודה.

אנה שלום כסף הוא עניין רגיש וכנראה מייצג לא רק שאלות אובייקטיביות אלא מעורר שאלות במיוחד כשהעניין מעורב ביחסים אישיים. דרך עניין הכסף את שואלת גם האם הקשר עם הפסיכולוגית הוא אמיתי, האם את יכולה לסמוך עליה, האם היא פועלת משיקוליה האנוכיים או שבאמת אכפת לה ממך. עצם קיום השאלות הללו באויר הוא חוויה מכאיבה ולכן לא פעם טיפול פסיכולוגי עולה על שרטון דווקא בנושאי כסף. אין כללים לגבי עלויות בשוק הפרטי וטווח המחירים מגיע עד 500 ש"ח לפגישה, אם כי ברוב המקרים הסכום מתחת 400 ולעיתים גם מתחת 300 ש"ח. לכן נשמע שאת מטופלת במחירי השוק. ההצעה שתעזרי בהוריך אינה כל כך חריגה ולא באה לשרת רק את הפסיכולוגית. אם את באמת עובדת רק כדי למממן את הטיפול איכות חייך נפגעת, ואם זו רק אידיאלוגיה ולמעשה יש אפשרות ריאלית להיעזר בהוריך מבלי לפגוע באיכות חייהם, אני לא חושב שזו הצעה גרועה כל כך. את לוקחת את הדברים למקום של הפגיעה האישית, שווה לדבר על זה בטיפול, אבל גם לקחת בחשבון שיש זוית התבוננות אובייקטיבית על העניין. החלטתך לעזוב את הטיפול בגלל העניין נתונה כמובן רק לך. לפי מה שאת מתארת אני מציע לך להישאר לפחות בשלב הזה ולהמשיך לבדוק את העניין לעומקו. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

לאנה, מה זאת אומרת שהמטפלת סירבה בתוקף? איך היא הציגה את הדברים? מדוע הסירוב הכה תקיף? האם היא אמרה את הדברים באמפטיה? בהבנה לפחות? האם היא מנסה להבין את הצורך שלך לממן בעצמך את הטיפול? הייתי חושבת במקומך על הנקודות האלה כי הסירוב הזה,כפי שאני קוראת אותו בהודעתך,על פניו נראה לי מעט אנוכי ויחס לא רגיש כזה אני לא הייתי מוכנה לקבל.

שלום ד"ר קפלן, כמי שמעריכה בד"כ גם את תשובותיך וגם את תשובותיו של ד"ר רובינשטיין בפורום המקביל, מאוד הופתעתי/התאכזבתי מעמדתך כלפי התנהגותה של הפסיכולוגית שהציעה לאנה להיעזר בהוריה למימון הטיפול. אני רואה בהתנהגות הזו התנהגות מאוד לא אתית (לטעמי האישי כמובן), משום שזו עיצה כלכלית ולא עיצה פסיכולגית ועוד עיצה כלכלית איך לממן את הכנסתה. ובכלל, לא ברור שמתן עיצות הוא חלק מהטיפול הפסיכולוגי, אבל בוודאי שלא עיצות מסוג זה. זכותה, כמובן, לא לתת הנחה, אבל לא לייעץ למטופלת איך לממן את הטיפול, ואולי (אני לא מכירה את הסיטואציה) אף לעכב בכך את עצמאותה של המטופלת שחשוב לה לא להיות תלויה בהורים ולכבד את רצונה לא לקחת מהם כסף כדי לממן את הטיפול. ואולי אם ההורים יממנו את הטיפול הם גם ירגישו זכות להתערב בו? אני גם יודעת שפעם בשבוע זו הנורמה, אבל נשאלת השאלה אם כאשר המטופל אינו נמצא בתחילת הטיפול וקיים קושי כלכלי צריך להציב בפניו אולטימטום כל כך נוקשה של או הכל או לא כלום ולסרב לראות אותו פעם בשבועיים. אחד המסרים שמטופלים מקבלים ממטפלים הוא לפתח גמישות מסויימת וכאן יש דוגמא מובהקת לנוקשות של הפסיכולוגית. הצירוף של שתי ההתנהגויות הללו בהחלט היה מקומם גם אותי ובהחלט הייתי שוקלת עזיבה, גם אם הייתי צריכה לשלם אותו סכום בדיוק למטפל אחר. נכון, שכסף הוא נושא רגיש המבטא דברים אחרים, כמו שאתה כותב, וההתייחסות הזו של המטפלת אכן מבטאת תכונות מאוד לא סימפאטיות שלה, לדעתי. סליחה על הטון החריף.

אני חושבת שאת יכולה לבדוק אותה. להודיע שהורדת לפעם בשבועיים. ואני מבטיחה לך, איך היא מתקשרת אלייך ולא מרפה ממך שתחזרי. וחוץ מזה, תמיד תוכלי לחזור בך. - אין לך סיבה לפחד. זה לא הימור מסוכן מדיי. להיפך, לכל היותר תוכלי כך להינתק מן התלות בה, ולראות שלא קרה דבר. שיש עוד מטפלים בעולם, שחייך לא תלויים באותה גברת. הרי מכל משבר צומחים, ומה שלא הורג מחשל, ורק תצמחי מנסיון זה. כך שבכל מקרה תרוויחי ממנו, או את ההנחה שתשיגי, או את הצמיחה וההינתקות ממנה, חשוב לא פחות , אולי אף יותר. אולי הגיע הזמן. אני די בטוחה, שהיא תרוץ אחרייך.

שלום לכל המגיבים כפי שציינתי בהודעתי, נושא הכסף רגיש ומעלה פעמים רבות רגשות רבים. הוא אולי ממחיש בצורה שלא משתמעת לשתי פנים שהטיפול הפסיכולוגי מבוצע תמורת תשלום ולא רק מתוך רצון טוב ואהבה של המטפל. זה קשה להתמודד עם זה, הן למטופל, וכנראה גם לרוב המטפלים. שני הצדדים היו רוצים פעמים רבות לפצל את נושא הכסף מהטיפול כדי שתישאר התחושה של האינטימיות והקרבה. אבל אין מה לעשות, מתישהו זה עולה ומעלה שאלות של נאמנות, קרבה, אתיקה ועוד. לא שהשאלות הללו לא עולות גם עם אנשים אחרים וגם בנושאים אחרים, אבל כנראה שהכסף מציב אותן בצורה החדה והקשה ביותר. אגב, הן עולות לא פעם גם בתוך המשפחה ויוצרות געש לא פחות קשה. אני לא נכנס לסיפור האישי של אנה עם הפסיכולוגית שלה, וזאת לא מטעמים של אתיקה או הגנה על המטפלת של אנה. לא פעם ציינתי ביקורת בפורום על דברים שלא נראו לי, גם כלפי פסיכולוגים אחרים. אני חושב שבאמת חסר כאן מידע מספיק, לא כל כך על העובדות, אלא על הקונטקסט של הטיפול. את זה אנה צריכה כנראה לבדוק בינה לעצמה ובינה לפסיכולוגית שלה. לגבי הטיפול הפרטי מול הציבורי, המצב בארץ כיום מקומם מאוד, ולמעשה כמעט ואין שירות ציבורי. הבעיה אינה בחשיפה של המטופל אלא בעובדה שיש כיום קושי חמור לקבל טיפול בשירות הציבורי בכלל. אני לא חושב שמי שמקבל טיפול בשירות הציבורי זוכה ליחס פחות טוב, ואוכל להעיד מעצמי שכל עוד עבדתי במרפאה ציבורית אני לא חושב שנתתי טיפול פחות מוצלח למי שקיבלתי שם. אין ספק שגמישות השעות והתנאים הסביבתיים שונים. בנושא גובה התשלום אני לא מוצא כל כך מדד אובייקטיבי לקבוע מהו צודק או בלתי צודק. פסיכולוגים רבים עוסקים בהתנדבות או במחירים מגוחכים בטיפול בשירות הציבורי. השכר שקיבלתי בבי"ח איכילוב לשעת עבודה היה 12 ש"ח ברוטו לפני מיסים. אחרי הורדת מיסים כחוק נכנס לחשבון הבנק שלי 600 ש"ח בחודש על חצי משרה של 21 שעות עבודה. אחרי 25 שנות לימוד תסכימו איתי שזה קצת מקומם. היום המצב קצת יותר טוב ויש סיכוי שהייתי מרוויח "אפילו" סכום כפול. אז נכון שהמצב שנוצר הוא שאנשים לא רוצים להתנדב במשך שנים ארוכות. בסופו של דבר גם הפסיכולוגים עם כל הרצון הטוב לעבודה צריכים ללכת למכולת עם ארנק וכמות השעות שניתן לעבוד במקצוע הזה מצומצמות למדי יחסית למקצועות אחרים, אם רוצים לתת באמת טיפול טוב. בקיצור, אני לא מתלונן על המקצוע שבחרתי ואני מרוצה מאוד הן מאופי העבודה והן מגובה השכר, אבל צריך גם להבין שגם בתעריפים הגבוהים ביותר לא מדובר בשכר גבוה כל כך יחסית להשקעה במקצוע, בלימודים, בהכשרה מתמשכת גם לאחר קבלת המומחיות וכו'. בחרתי לחלק איתכם את העניין הזה כי אולי זה יוכל לתת לאנה ולשאר המשתתפים עוד מידע מזוית נוספת כדי להתמודד עם הסוגיות המורכבות שעלו בהודעות האחרונות בנושא. בברכה ד"ר אורן קפלן

הי אז ככה,בהחלט הארת את עיניי בנשוא זה,אבל עדיין. למה הכל צריך להיות שחור לבן?נניח שרופא מסרב להתנדב בשירות הציבורי כי כפי שציינת העלויות נמוכות.למה צריך לקבוע מחירים גבוהים שכאלה בטיפול הפרטי?ציינת אתה,שמדובר במקצוע שאי אפשר לעבוד בו שעות רבות אם רוצים לטפל באמת טוב. האם 8 שעות ביום כמו כל מקצוע אחר זה לא אפשרי?האם רופא יכול לנתח 8 שעות ביום ולא לקרוס תחת הנטל ופסיכולוג לא יכול להנתח אישיות 8 שעות ביום? ובתור בחורה שמטופלת כבר שנה,אני יכולה לומר שלא כל פגישה היא מאמץ סיזיפי למטפל.לא בכל פגישה המטפל נדרש לסבלנות עילאית ולמאמץ אינטלקטואלי חריף.לעיתים השיחות הן שיחות קלילות של מטופל במצב רוח טוב שבא לחלוק את שעבר עליו באותו שבוע.לא תמיד,בייחוד בטיפולים המתמשכים,לא תמיד המטופל שוטח בעיותיו ודורש הקשבה טוטאלית של המטפל.אצלי אני והמטפלת שלי לעיתים צוחקות כמעט שעה,ומגיעות פה ושם למסקנה כזו או אחרת.כמובן שאין לי ביקורת כלפי המאמץ המושקע בתפקיד זה.להיפך כולי הערכה למקצוע המיוחד הזה.אך עדיין. דווקא מתוקף היותו בא לסייע ויותר מכך מעצם העובדה שמדובר בדר"כ בטיפולים ארוכים שברובם מדובר בחיפוש ונבירה ואיתור הבעיות ואח"כ בפיתרונן-כלומר בתהליך ארוך שנדרש מראש להשקעה כספית עצומה מהמטופל,דווקא בגלל זה היה נכון יותר להוריד עלויות,המחירים מטורפים בייחוד במדינה כמו שלנו,שהמתח והחרדה הם עילאיים גם ככה. אתה לא חושב? דנידינית

שלום חברתי סובלת מדיכאון (היא מטופלת יותר משנה) ויש לה סיוטים בחלומותיה. חלק מתגובותיה לחלומות הם חרדה ולחץ (תוך כדי החלום). שאלתי היא : האם להעיר אותה כאשר זה קורה או לתת לה להתעורר בעצמה? כאשר היא מתעוררת מעצמה היא בחרדה.

דנידין אל תעיר אותה באופן אקטיבי. אתה יכול ללטף לה את הראש בעדינות וללחוש משהו מרגיע. פעמים רבות זה מפסיק את החלום. בברכה ד"ר אורן קפלן

אינני מקצועי וגם אינני יודע איך בדיוק לשאול יש אנשים שתכונת האופי שלהם היא להיות תמיד הנפגעים. אפילו מדבר קטן. ואז תמיד הם מגבים ב " אה אם אתה לא רוצה את חברתי אז לא צריך " ונראה שהם ממש נהנים מלהיות פגועים. הם שומרים טינה לאורך זמן ולכן גם אין להם חברים. קשה ךהתחבר עמם כי כל הזמן צריך להיות עם אצבע על הדופק כדי חס וחלילה שלא לפגוע בהם. אני חושב שזו בעיה נפשית מסוימת אולם אינני יודע את השם המקצועי שלה ואיפוא ניתן למצוא חומר כתוב על הבעיה באינטרנט. בתודה אורן

אורן שלום נטייה להיפגע בקלות קיימת במצבים רבים ואין לזה שם אחד ספציפי. צריך להכיר את אותו אדם באופן אישי ולהבין את ההסטוריה האישית ונטיותיו האישיותיות כדי להבין את הרקע למצב שאתה מתאר. בברכה ד"ר אורן קפלן

תסביך הקורבן.

יש לי בעיות של נדודי שינה כבר כמעט שנה. פניתי לפסיכאטר שכביכול מתמצא בנושא הנ"ל, אך ללא הצלחה. כבר חודש ימים, אני לוקחת באופן קבוע 1/2 כדור בנדורמין לפני השינה (וזה כבר לא כל כך עוזר). אני מחפשת נואשות מומחה/מרפאה שמתמחה בבעיות שינה. כי הבעיה מציקה לי מאד. (אני מאד רוצה להגמל גם מכדורי השינה, שאינם הפתרון). אנא עזרו לי

אא שלום פנה לד"ר ירון דגן מנהל מכון השינה בבית חולים תל השומר וקבע פגישה איתו או עם צוות המומחים שלו. יש מרפאה דומה בטכניון בחיפה. בברכה ד"ר אורן קפלן

בשנה האחרונה הייתי בטיפול. עכשיו המטפלת שלי יצאה לחופשה ארוכה- כחודשיים. אני מרגישה נורא, כאילו אני בתוך בור ואני לא מצליחה לטפס ולצאת, ולמעלה לא מחכה לי אף אחד כדי לעזור לי. פעם למעלה היתה המטפלת שלי, אבל היום היא כבר לא שם. לוקח לי הרבה מאוד זמן לתת אמון באנשים, ולכן אני לא חושבת שכדאי לי לפנות למטפל אחר למשך החודשיים הללו. אני מרגישה שאני הולכת לאיבוד. מה לעשות?

שירי שלום אם המטפלת זמינה תוכלי לבקש ממנה הפניה לתקופה עד חזרתה. אם את מרגישה צורך בתמיכה עד חזרתה אין כל רע בפניה לפסיכולוג אחר באופן זמני. בתום חופשתה תוכלי לחזור אל המטפלת שלך. בברכה ד"ר אורן קפלן

קשה להבין איך יצאה לחופשה ולא השאירה לך הפנייה למטפל אחר.

אני אשה כבת 30, אקדמאית , אם לשניים, מאז ומתמיד היתי אשה יפה, ולצערי היופי היה מרכז חיי, לאחר הלידה שמנתי 20 ק"ג, ועל פניי נוצרו כתמי הריון , פתאום הפכתי לאדם פשוט וחסר חן. לפתע נפשי התרוקנה מתוכן היופי ואת המקום הפנוי תפס התסכול וחוסר הבטחון. מה עליי לעשות????

נעמה שלום האינטראקציה בין פנים לחוץ מורכבת. פעמים רבות העיסוק ביופי החיצוני עוזר להתעלם מעיסוק ביופי הפנימי, וכשלפתע יש שינויים בחוץ, נוצרת ריקנות בפנים. במוקדם או במאוחר זו התמודדות שיש לעבור אותה כיוון שהגוף מתבגר ואינו נותר אותו דבר. אולי זה הזמן להתחיל לבדוק מה קורה בפנים בצורה יותר מעמיקה ומקצועית. במקביל אני מתאר לעצמי שתוכלי לצבור כוחות גם כדי לרזות ולטפל בחוץ, אבל לא באותה צורה אובססיבית כמו בעבר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, יש לי ילד בן שנתיים וחצי שהתחיל להרביץ לילדים בגן. הוא מהיר תפיסה, התחיל לדבר מאוד מוקדם, ובעל יכולות מוטוריות תקינות. הוא שמח, עליז, סקרן ואוהב מאוד חברת ילדים ומבוגרים. הגננת טוענת שלמכות אין שום סיבה ממשית, לא מתוך מאבק על חפץ או ריב. פשוט באות משום מקום. היא אומרת שצריך ללמד את הילד לתקשר במילים, ממש להגיד לו מה לומר בסיטואציות מסויימות. מה זה אומר? שיש לילד בעיות תקשורת??? בזמן האחרון חל שיפור וכמעט ואין מכות או נשיכות בגן אבל כשאנחנו בסביבת ילדים מחוץ לגן - גן משחקים, כשבאים אורחים - הוא שוב מתחיל להרביץ. הוא מודע לכך שאסור להרביץ ושאני כועסת על כך וגם מספר לי כשהוא מרביץ למישהו בגן. הוא נגמל מטיטולים כבר לפני מס' חודשים וכן עברנו דירה לפני חודש. הגן הוא גן חדש אך הסביבה והילדים מוכרים לו משנה שעברה. האם השינויים האלה יכולים להוות גורם להתנהגותו או שיש משהו נוסף? תודה רבה, רוני.

רוני שלום השינויים יכולים להיות הסיבה אבל לפי מה שאת מתארת הנטייה לפתרון דברים דרך אלימות החלה קודם. ואכן כשאין מילים לבטא את הרגשות פעמים רבות מבטאים אותם דרך הגוף והמעשה. טוב שהילד ימצא דרכים לביטוי מילולי של רגשותיו לא רק כדי להפסיק את האלימות אלא גם כדי שאיכות חייו תהיה טובה יותר. כדאי להתייעץ עם פסיכולוג ילדים שילווה אתכם. לפעמים עבודה טיפולית עם בעלי חיים עשויה לעזור במצבים כאלה ויש מספר מרכזים שעוסקים בתחום. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני ממש שונאת את עצמי, אני חושבת שאני בנאדם ממש משעמם וריקני וטיפש אני כל הזמן מנסה לשחק משחקים עם אנשים ולגרום להם להאמין שאני בנאדם ממש מעניין אבל זה לא ככה ובגלל זה ובגלל עוד הרבה סיבות אחרות כמו זה שאני רגשנית מידי ונפגעת מהכל וזה שאני סנטימנטלית מידי או וזה שלא מצליח לי כלום ושאני ממש לא מוכשרת גורמים לי לשנוא את עצמי יותר.

ובכל זאת, אם תעשי חושבים בטוח שתמצאי איזה תכונה אחת או שתיים שאת כן אוהבת. תני לזה צ'אנס. נורא כל לשנוא, וכל כך חשוב לאהוב. אז למה?

מורן שלום אני לא יודע מדבריך האם חווית העצמי שלך נראתה כך תמיד, אבל בוודאי מאוד קשה לחיות כך הן מבחינת הבטחון העצמי הנמוך שזה יוצר והן מבחינת ההרגשה שאת תמיד מציגה משהו לא אמיתי כלפי חוץ. זה מסוג הדברים שדורש תהליך כדי לשנות ואני ממליץ לך לפנות לטיפול פסיכולוגי בגישה דינמית. מדובר בד"כ על תהליך לא קצר, לפחות כמה חודשים ואף יותר, שבהם תוכלי לפתח מודעות רבה יותר לעצמך ולסיבות בגללן את מרגישה כך, ובעקבות זאת לשנות את חוויתך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, מחפשת חומר מידעי ומחקרים בעברית אודות טראומות ריגשיות אצל אנשים שחוו לידה קשה (פגים, ניתוחים וכ"ו).

מיכלי שלום אני מציע שתגשי לספריה אוניברסיטאית ותבקשי עזרה מיועצת חיפוש. יש על הנושא חומר מחקרי, רובו באנגלית. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לכולם שוחחתי ב ICQ עם אם לשנים בהליכי גירושין על דברים אישיים להוציא סקס. מאחר שכרגע יש לי הרבה זמן פנוי אבל לא בעיות כלכליות היא הציעה לי להתנדב למען הקהילה . אמרתי לה באופן כוללני שהצעתה תישקל ולאחר מספר ימים היא שאלה אותי במייל איפה העניין עומד דהינו היא הרחיקה לכת. ה ICQ שלי פתוח ואני חושש להתעמת אתה בנושא כאשר היא תדפוק לי בדלת. האם להסביר לה במייל שלא נאה שהיא תנהל לי את סדר היום וכיצד עושים זאת למרות שזאת שאלת "ורדה" התשובה חשובה לי תודה

שאול שלום בדיוק כפי שכתבת, הער לה בעדינות שהיא הרחיקה לכת מבחינתך. אין סיבה להתעמת איתה, וכדאי להציב גבולות גם כדי לשמור על הקשר הזה בעתיד במידה ותרצה בו. בברכה ד"ר אורן קפלן

והאם העיוורון הפסיכולוגי יכול להתרחש בעקבות מחשבה מרובה אליו ופחד של הבנאדם שהמצב הזה יקרה לו?, והאם זה כמו לדוגמה:עיוור אבל שלא נתקע בקירות, זאת אומרת שהוא בכל זאת רואה, אבל מעדיף להתעלם מפרטים מסויימים ע"י כך שהוא לא שם לב אליהם?

נ, מחשבות אובססיביות על מאורע מפחיד עלולות להוביל לתגובות כאלה ואחרות של הגוף, במקרים מסויימים. אם אדם מצליח לא להיתקע בקירות, הרי שהוא רואה אותם - משמע שהוא לא עיוור. או שהקירות מספיק גדולים, וחוסר ההבחנה הוא בדברים קטנים יותר (מה שיכול להעיד על מחלת עיניים שמתפתחת). מאידך, חוסר הבחנה בפרטים מתוך בחירה אינו מעיד על עיוורון אלא על נטייה מסויימת להכחשה. HERA.

אבל האם זה ככה בעיוורון פסיכולוגי, שלאדם יש ראייה סלקטיבית של דברים?

נ שלום ראיה סלקטיבית אינה עוורון. סביר יותר להניח שמדובר בפיזור או חוסר קשב. אם הפרטים מהם מתעלמים הם בעלי משמעות ספציפית אפשר לחשוב על מקור פסיכולוגי לעניין. בכל מקרה, במידה ויש רקע נפשי לתופעות התנהגותיות ופיזיולוגיות מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי. בברכה ד"ר אורן קפלן

לדר' קפלן שלום! קראתי שאחד התסמינים למחלת נפש היא שהאדם מתנתק מהמציאות , אתה יכול להסביר לי בהרחבה מה זה מתנתק מהמציאות? חגית

חגית, להתנתקות מהמציאות יש כמה וכמה מאפיינים: 1. כשהאדם שומע קולות, שאינם קיימים במציאות. 2. כשהאדם רואה דברים שאינם קיימים במציאות, או רואה דברים מציאותיים אבל בצורה מעוותת. 3. כשלאדם יש מחשבות, שאינן תואמות את המציאות (רודפים אחרי, מנסים להרוג אותי וכו' - וזה במקרה של פראנויה). 4. כשנראה, באופן כללי, שהאדם לא מותאם למה שקורה סביבו; מדברים איתו והוא לא עונה, או שעונה דברים שאינם קשורים וכו', לא מצליח לחבר רצף של משפטים הגיוניים (בד"כ בגלל חוסר קשר בין משפט למשפט). HERA.

חגית שלום הביטוי מחלת נפש אינו ביטוי מקצועי, והוא מתייחס באופן מאוד כללי ולא מדוייק לסוגים שונים של בעיות נפשיות. אני מתאר לעצמי שאת מתייחסת בדבריך בעיקר למצבים פסיכוטיים בהם אדם מאבד את בוחן המציאות, כלומר, מאבד את היכולת להבחין בין מציאות לדמיון. במצב פסיכוטי אדם אינו מודע למצבו ואינו יכול באמת לדעת שדמיונותיו אינם אמיתיים. זו בד"כ התשובה למי שחושש שהוא משתגע, כי עצם המודעות לבעיה מעידה בד"כ על חיבור למציאות ולא ניתוק ממנה. זה לא אומר שאין בעיה אחרת, כי גם חרדה, מתח, דיכאון ועוד הם בעיות נפשיות שצריך להתמודד איתם. בברכה ד"ר אורן קפלן

לדר' קפלן שלום! רבתי עם בני (בן 23)ריב גדול מאוד,אחרי הריב הוא נשכב על המיטה ,עשיתי הצגה שכאילו חטפתי התקף לב, אבל הוא לא הגיב,כאילו שלא איכפת לו מימני,האם זה נורמלי? הייתי מופתעת,אני חייבת לציין שבני אוהב אותי מאוד, ותמיד דאג לי. תודה דנה

דנה, משהו בדינמיקה ביניכם לקוי. גם הצורך שלך להעמיד פני חולה בשביל לקבל יחס, וגם ההתעלמות שלו מעצם המעשה שלך מעידים על איזשהו פער שנוצר ביניכם. ניסית לדבר איתו על כל הריב ומה שבעקבותיו לאחר שנרגעתם שניכם? HERA.

דנה שלום בד"כ הצגות גוררות הצגות נגדיות. בנך לא "קנה" את המניפולציה שניסית להפעיל ואיכזב אותך. אני מציע לך להמנע מדרכים כאלו לקבל תשומת לב וכן להימנע מלבחון את אהבתו. עדיף לדבר בצורה ישירה וכנה למען הקשר שלכם לטווח הארוך. כל טוב ד"ר אורן קפלן

ברצוני לשאול שאלה לגבי בחורה כבת 25. מתי שהיא שקועה בקריאת ספר היא חייבת להתעסק עם הפנים שלה, לפוצץ בכוח מספר פצעים שהופיעו לה וכל הזמן ממששת את הפנים , אם יש לה פצעון חייבת לפוצץ וזה גורם לכיעור , אדמומיות ולא מסוגלת להתפטר מהפצעים,איך אפשר למנוע ממנע שתתעסק עם פניה, הרי היא עומדת להינשא, מה הסיבה לכך ואם אפשר להיגמל מהרגל זה? פניתי לפורום "עור" והרופא אמר שהיא צריכה לפנות לפסיכולוג התנהגותי, מה דעתך? - תודה, טובה.

טובה שלום רופא העור צודק, מדובר בהתנהגות בעל אופי כפייתי וניתן לטפל בו באמצעות טיפול פסיכולוגי התנהגותי, אפשר להיעזר גם בהיפנוזה. כדאי לבדוק האם התופעות הכפייתיות נגמרות בעיסוק בפנים ולא מאפיינות מצבים נוספים בחיי היום יום. בברכה ד"ר אורן קפלן

לדר' אורן קפלן שלום! סיפרתי לפני כמה ימים על בחור בן 24 שאיים ואף ניסה להתאבד. בתשובתכם ציינתם שאם פסיכולוג מתרשם שיש סכנה אז יביאו אותו למצב של אישפוז בכפיה. אני מעונינת להראות את תשובתכם לבחור שניסה להתאבד בכדי להרתיע אותו אני בטוחה שאם הוא ידע על אישפוז בכפיה זה ירתיע אותו מאוד .האם כדאי לי להראות לו את תשובתכם? תשובתכם מאוד חשובה לי. ברור לי שבלי שום קשר אני חייבת לקחת אותו לטיפול. מודה לכם מאוד. ממתינה לתשובה בקוצר רוח. תודה מראש: סיגל

סיגל שלום אני לא חושב שצריך לנקוט באיומים, אני גם לא בטוח שאלו באמת עוזרים. אני לא מוצא את ההודעה הקודמת אבל את יכולה להראות לו הודעות מהפורום ואולי גם לבקש ממנו לכתוב הודעה בעצמו. הכי חשוב שהוא יהיה בטיפול ומעקב כדי לצאת ממצב המשבר. בברכה ד"ר אורן קפלן

בני בן ה-4 נגמל מטיטול ומצרכיו הקטנים לפני שנה אבל מצרכיו הגדולים הילד מסרב לעשות בשרותים וכתוצאה מכך הילד מתאפק 3-4 ימים עד שיוצא לו בתחתון אנו ההורים ניסינו את כל שיטות העידוד והפרסים אבל שום דבר לא עזר .השאלה שלי מה לעשות?

אריה, מומלץ להתייעץ עם פסיכולוג שהתמחה בעבודה עם ילדים. לבעיית גמילה יכולות להיות השלכות לטווח הרחוק, מעבר למאבקים והשכנועים היומיומיים. חבל שתגיעו למצבים של ייאוש ותיסכול, כי סביר להניח שהילד לא עושה בכוונה (או שכן, בשביל "להגיד" לכם משהו). HERA.

אריה שלום התופעה מוכרת ובד"כ נפתרת מאליה אם לא נכנסים למאבק עם הילד. בד"כ התעקשות מחמירה את המצב. אני מציע לנסות להפסיק להעיר לו לחלוטין. אפשר ורצוי להזכיר לו בדרך עקיפה, למשל כשאתם הולכים לשירותים הכריזו בקול רם על כך והוסיפו מעניין אם גם אתה צריך לשירותים. נסו כך במשך חודש שלם ותראו איך הדברים מתקדמים. על פי רוב לאחר הפסקת המאבק והמאמצים הענין נפתר לבד. במידה ולא קורה כלום בחודש חודשיים הקרובים תוכלו להתייעץ עם פסיכולוג ילדים. בברכה ד"ר אורן קפלן

דר' אורן שלום ראשית אני מודה מאוד על הקישור ששלחת אלי לגבי היפנוזה, עדיין אשמח אם תוכל לענות לי על מספר שאלות האם לאחר או ליתר דיוק במהלך טיפול פסיכולוגי כדאי לנסות היפנוזה או שיש דרכים אחרות ויעילות יותר להתמודדות עם בעיית "החרדה החברתית". איך ניתן לדעת מה טוב יותר עבורי? האם רצוי או כדאי להימנע עד כמה שאפשר מטיפול בתרופות ולנסות דברים אחרים (המטפלת שלי לא ממליצה תרופות)? ויותר מהכל הייתי רוצה לדעת האם יש סיכון של המטופל בהיפנוזה? האם יש סיכוי שאדם ישאר במצב היפנוטי לשאח חייו? כמה מפגשים "היפנוטיים" בערך יש לקיים? האם מספיק רק פעם אחת . הייתי רוצה לדעת פחות או יותר. אני מודה לך מאוד. בכבוד רב, קרן

קרן אציין תשובתי לפי שאלותיך: > > האם לאחר או ליתר דיוק במהלך טיפול פסיכולוגי כדאי לנסות היפנוזה > או שיש דרכים אחרות ויעילות יותר להתמודדות עם בעיית "החרדה > החברתית". ניתן לטפל בחרדה חברתית בשיטות שונות, בטיפול אישי וקבוצתי, דינמי, התנהגותי, קוגניטיבי ועוד, ובוודאי גם בעזרת היפנוזה. בד"כ מדובר בתהליך ולא במשהו חד פעמי ולכן ההיפנוזה משתלבת בתהליך טיפולי. > איך ניתן לדעת מה טוב יותר עבורי? קשה לדעת מראש. את צריכה לראות למה את נמשכת והאם הקשר הטיפולי בו את נמצאת נראה לך מתאים ברמה האישית והמקצועית. > האם רצוי או כדאי להימנע עד כמה שאפשר מטיפול בתרופות ולנסות > דברים אחרים (המטפלת שלי לא ממליצה תרופות)? זה עניין של דעה מקצועית. אני אינני מתנגד לתרופות ואיני תומך נלהב שלהם. לעיתים תרופות נוגדות חרדה עוזרות מאוד ותומכות בטיפול הפסיכולוגי בחרדה חברתית. בד"כ אינני רואה סיבה עקרונית שלא לנסות. > ויותר מהכל הייתי רוצה לדעת האם יש סיכון של המטופל בהיפנוזה? האם > יש סיכוי שאדם ישאר במצב היפנוטי לשאח חייו? אין כל סיכון בהיפנוזה. אין שום סיכוי להישאר בהיפנוזה, הטיפול בטוח מאוד. כמובן שצריך לפנות למטפל המורשה לטפל בשיטה. > > כמה מפגשים "היפנוטיים" בערך יש לקיים? האם מספיק רק פעם אחת . טיפול אחד לא יספיק. אין לזה חוק. תלוי במצבך ובצרכים שלך. בד"כ חרדה חברתית קשורה גם לנטיות אישיותיות ודברים שנמשכים זמן רב, לכן לא רצוי לעשות דברים קיצוניים, צריך למצוא שווי משקל חדש וטוב יותר, ואת זה צריך לעשות בשלבים. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן (ושאר הנוכחים) שלום, רציתי לדעת האם טיפול פסיכולוגי מתייחס לסוגיית הנשמה? ז"א האם בטיפול הפסיכולוגי יש איזה שהיא התייחסות לאלמנט הרוחני שבנו או שהפסיכולוגיה מתייחסת אך ורק לתפוסים ברי הוכחה? איך הפסיכולוגיה מגדירה תודעה? אם אין זה המקום לענות הייתי שמח אם היית מפנה אותי לאתרים רלוונטים המדברים על ההתיחסות של הפסיכולוגיה לתודעה/מודעות וכו'. תודה רבה מראש, ליאור

ליאור, יש, כיום, פסיכולוגים שמשלבים טיפול קונבנציונלי עם התורות הרוחניות, או במילים אחרות - פסיכולוגיה טרנספרסונלית. הטיפול מבוסס על עקרונות הפסיכותרפיה מצד אחד ועל שיטות של התפתחות רוחנית מצד שני. הפסיכולוגיה הקונבנציולית לא תמיד מכירה את המושג "נשמה" במובן הרוחני, ויש גם פסיכולוגים שמסתייגים מזה. HERA.

ליאור שלום פסיכולוגיה בהגדרתה עוסקת בתופעה רוחנית. יש תחומים בפסיכולוגיה שמנסים להסביר את הביטוי הנפשי (שבעיני הוא דומה מאוד למה שאתה קורה רוחני) של תופעות גופניות, אבל בסופו של דבר הכל סובב סביב נושאים שאינם גשמיים: תהליכי חשיבה, מודעות, רגשות וכו'. לכן קשה לי לכוון אותך לתחומים מסויימים כיוון שבעיני בקשתך מקיפה את כל הפסיכולוגיה כולה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, לאחרונה חלה אצלי תופעה של חוסר יכולת לזכור. מדובר על קושי רב. מה שמפתיע הוא שמעולם לא היו לי בעיות כאלה - להיפך, הזיכרון שלי היה אחד הדברים שתמיד התפארתי בו. מה קורה לי? מה עליי לעשות? למי לפנות? איך לטפל? אודה לתשובה, מיכל

מיכל, מכיוון שכתבת, שתופעת השכחה התעוררה רק לאחרונה, אני חושבת שכדאי שתבדקי אם קרה משהו... לאו דווקא בתחום הפיזיולוגי (מכה חזקה בראש לדוגמא), אלא שינויים - אפילו קטנים - שהתרחשו בסביבתך או בחיים האישיים שלך. בד"כ, זכרון שמתפקד כראוי לא "מתקלקל" סתם ככה. אגב, מדוע ציינת בכותרת שמדובר בבעיות לטווח הקצר? בכל מקרה, אם העניין מפריע לך באורח החיים ומטריד אותך מאוד, כדאי לפנות לפגישת ייעוץ עם איש מקצוע. HERA.

תודה על התשובה. האם ביטוי "גורם מקצועי" הכוונה לפסיכולוג או שמוטב לגשת לרופא משפחה לסדרת בדיקות וכו'?

מיכל שלום אני מתאר לעצמי שאת לא מתייחס למאגר הזיכרון שנקרא טווח קצר אלא לכך שאת שוכחת דברים בטווח זמן קצר. בכל מקרה זה לא ממש מהותי. סיבות לירידה ביכולת הזיכרון הן רבות. הנפוץ ביותר הם מצבי לחץ או/ו חרדה שפוגמים ביכולת הזיכרון. הבעיה אינה בהכרח בשליפת המידע אלא בחוסר קשב מספיק בזמן הכנסת המידע לזיכרון, ואז כשבאים לשלוף אותו מן הסתם הוא לא נמצא שם באופן זמין. כאמור יש סיבות רבות. במידה ואת סבורה שמדובר בבעיה שמקורה פסיכולוגי כדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי, לא כדי לטפל בזיכרון, אלא במקורות הנפשיים שבעקבותיהם הזיכרון פחות טוב. אם הבעי ממוקדת בזיכרון ואינך מצליחה לקשר זאת למשהו פסיכולוגי שאת חווה, יש ספרים רבים על זיכרון ושיפור זיכרון ותוכלי בוודאי להיעזר באחד מהם. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה על התשובה.

שלום רב ! בעיית י היא כזאת שעם המעבר לשעון החורף אני מרגיש שונה מעיין תחושת גט לג כזו אני מרגיש בקטע המנטלי לא טוב אני לא יודע מה לעשות האם יש איזה דברים שעליי לשעות בכדי להתרגל ביותר קלות לשעון החורף?בנוסף אני חושש להיכנס לדכאון בחודשי החורף אני לא מבין מה קורה לי בחורף אני פשוט מרגיש חרד ומדוכא לעיתים קרובות יותר בחורף מאשר בקיץ האם יש הסבר לזה ושוב אנא אם יש לך עיצות מעשיות בשבילי אני אודה לך מקרב לב איך לעבור את המשבר הזה ! בתודה מראש

בובי שלום שיעור הדיכאון בארצות סקנדינביה בהן יש חושך רב בחודשי החורף גדול במיוחד. כנראה שחושך אכן משפיע על נטיות דיכאון ויש אפילו שיטות טיפול בדיכאון באמצעות חשיפה לאור. תן לזמן לעשות קצת את שלו כדי להתרגל לשעון החורף. במידה ואתה מרגיש שאתה נכנס לדיכאון פנה לייעוץ פסיכיאטרי. נסה להיות פעיל ולעשות ספורט זה יכול להועיל. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי יש לי בעיה. בכל פעם שאני מתחילה קשר חדש עם בחור אני מאבדת את הביטחון מהר מאוד ובטוחה שבקרוב הוא לא יתעניין בי יותר ויזרוק אותי. בד"כ יש לי בטחון עצמי גבוה מאוד, (בעבודה, עם חברים) ובדרך כלל אני זו שמתחילה עם אותם בנים. אני נאה מאוד ואינטיליגנטית, והיו לי קשרים ארוכים מאוד (חמש שנים, שלוש) וכאלה שפחות (שנה וכו') אולם בכל אחד מהקשרים הללו (וגם זה הנוכחי שרק התחיל) היה לי את הפחד הזה... הפחד שאני לא שווה כלום ואותו אחד שאני יוצאת איתו לא יבין מה הוא עושה איתי ויזרוק אותי. יתרה מזאת, יש לי גם אפילו הרגשה שהפחד והחוסר ביטחון עצמי שלי הם גם הגורמים לסיום הקשר ברוב מערכות היחסים שהיו לי, כי אני פשוט לא מחכה שהם יזרקו אותי אלא זורקת אותם, ובד"כ מאוד מצטערת על כך כי הם מצאו חן בעיני (בד"כ הקשרים היותר קצרים). כרגע התחלתי מערכת יחסים חדשה עם מישהו שכ"כ מוצא חן בעיני שהחלטתי שהפעם אני לא אתן לו ללכת בגלל החוסר ביטחון שלי, אולם קשה לי ואני מרגישה שאני לא נהנית מהתחלת הקשר כמו כל אחד אחר, ואני ממש שרויה בדיכאון. אני בטוחה שהוא לא מעוניין לצאת איתי יותר וכל פעם שהוא מתקשר אני ממש המומה ובשוק שהוא התקשר, אני מפחדת להציע לו לצאת כי אני פוחדת שהוא יסרב ויוצא שהוא זה שצריך ליזום הכל אחרת אני לא אעשה כלום. הוא עדיין לא שם לב לכך (בכל אופן כך אני מאמינה) ואולי הוא חושב שאני אדם שצריך את המרחב שלו, כשלמעשה אני מאוד רוצה שמערכת היחסים הזאת תתפתח למשהו רציני יותר אבל אני לא נותנת מעצמי, כך שאני לא רואה מצב שהיא מתפתחת. אני מנסה לא לשדר לו את החוסר בטחון שלי, וכלפי חוץ אני נראית מלאת ביטחון ומשרה אוירה נוחה אבל בפנים אני מתפוצצת ובטוחה שהוא עוד רגע אומר לי את ה"ביי" שאני כנראה כ"כ מפחדת ממנו. אני לא יודעת למה החלטתי שהוא לא יתעניין בי (או כל אחד מאותם בנים שיצאתי איתם), ואם לשפוט אובייקטיבית, הוא מאוד מעוניין בי, אבל מגיע מצב שאני לוקחת ממנו מרחק ולא מתקשרת אליו רק כדי לבדוק אם הוא באמת רוצה אותי, ברמה של "אם הוא רוצה שיתאמץ" רק שלדעתי לא זו הדרך לבנות מערכת יחסים נכונה ותקינה, ובסופו של דבר אותו אדם יחשוב שאני לא מעוניינת בו, או פשוט מערכת היחסים לא תתקדם לשום מקום (כמו עכשיו) כי רק צד אחד עושה והצד השני (אני) יושבת וצופה... סליחה שהמכתב כ"כ ארוך, אולם זו בעיה כ"כ קשה וכ"כ הייתי רוצה לפתח את מערכת היחסים הזאת עם אותו בחור ואני מרגישה שאני ממש לא בדרך הנכונה, וההתנהגות שלי רק תבריח אותו במוקדם או מאוחר, או שפשוט אני לא אוכל לסבול את עצמי ואת ההתנהגות ואזרוק אותו (שזה טיפשי לא פחות) כדי לגמור עם זה ודי... מה לעשות? בינתיים אני מרגישה שאני שמתי את מערכת היחסים הזו על "המתן" כי אני לא יודעת להתמודד איתה. לא סיפרתי עליו אפילו לחברות שלי (לאף אחד) כי אני מפחדת שזה יגמר לפני שזה יתחיל.. עד כדי כך הבעיה שלי כ"כ קשה ופחד שלי כ"כ תהומי. אשמח אם תעזור לי בהקדם.. תודה רבה על תשומת הלב, מהמודאגת.

שרון שלום אם הקשר יתייצב ותרגישי בטוח יותר סביר להניח שהבעיה תפחת מאליה. עם זאת, נשמע שיש חשש שהקשר יפגע בעקבות החרדה בה את נמצאת והאופן בו את מנהלת את מערכת היחסים. זאת בנוסף לתחושה כללית של רגישות או חוסר ביטחון עצמי. נשמע שיש כאן משהו ששווה בירור יותר מעמיק הן עבור הקשר הנוכחי, והן בשביל שיפור איכות חייך שנפגעים כנראה מאוד בעקבות החרדות הללו. זה סוג הדברים שניתן לברר ולטפל בהם במסגרת טיפול פסיכולוגי ואולי זה הזמן לפנות. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

יש לי ידיד קרוב בגילאי השלושים. אדם בוגר ונורמלי. נושא בתפקיד בכיר, בעל משפחה וכו'. שגיליתי שהוא אוהב מפעם לפעם ללבוש חיתול.... (בבית, בלילה וכו' - לא בחוץ!!) ממה כזה דבר יכול לנבוע? יש סיכוי להגמל, ע"י טיפול כל שהוא? תוכל להפנות אותי לאתרים שמדברים על הנושא?(עברית?) תודה

ידיד שלום אני לא מכיר אתרים בנושא. במידה והדבר מטריד אותו הפנה אותו לייעוץ מקצועי. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם ישנה שיטה שבה אני אוכל לזכור את החלומות שלי יותר טוב, כלומר לזכור יותר חלומות מהלילה ולזכור פרטים קטנים? תודה.

קרן, אחת השיטות היא, להכין דפדפת וכלי כתיבה ליד המיטה וברגע שאת מתעוררת לכתוב את החלום... בלי להתאמץ ולנסח או לחפש מילים "נכונות", פשוט לכתוב את החלום כמו שהוא. מעבר לכך, את יכולה להיכנס לכל חנות ספרים ולרכוש ספר שעוסק בחלומות, ברובם יש שיטות לזכירת חלומות. HERA.

קרן שלום מסכים עם תשובתה של הרה. אגב, עצם מודעותך ורצונך לזכור את החלומות יגבירו את הזכירה. אפשר אפילו להזמין חלומות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, הורי טסו לחו"ל ואני שומרת על אחי הצעירים. קיבלנו מכתב שצריך להחליף את מסכת האב"כ של אחי בן השמונה ושהוא צריך לבוא גם למדידות. הבעיה היא שהוא מסרב להגיע למקום ההחלפה הוא אומר שלא תהיה מלחמה באזור שאנחנו גרים בו ושבכל מקרה הוא לא מוכן לגעת במסכה שלו (אפילו לא בזמן המדידה). הסברתי לו שלא בטוח שתהיה מלחמה ולא בטוח שיפלו טילים באזור הבית שלנו אבל בכל הארץ ילבשו מסכות והוא צריך גם אך גם זה לא עזר . מה לעשות ?

טל, עושה רושם שאחיך מכחיש לחלוטין את האפשרות שתהיה מלחמה. באופן עקרוני, כולם מקווים שלא תהיה מלחמה, ושלא ניאלץ להתמודד שוב עם אזעקות, טילים ומסיכות. ההתנהגות של אחיך נובעת מתוך חרדה, כנראה. האם יש לך אפשרות לשתף את היועצת בבי"ס או אם יש פסיכולוג חינוכי בבי"ס? כדאי שאדם מקצועי ידבר עם אחיך ויעזור לו להתמודד עם החרדה. HERA.

טל שלום מעבר להסבר הפסיכולוגי לעניין שהרה מציינת אותו נכון בתגובתה, יתכן שיש גם פתרון פרקטי. התקשרי לפיקוד העורף ובדקי האם יש צורך בהגעתו לתחנה. יתכן שיש פתרון אחר. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

שלום אני אישה בת 50 נשואה עם ילדים בוגרים מעורבת בקשר סאדו מזוכיסטי עם בן 39 מאז החל הקשר הזה לפני שנתיים חיי אינם חיים הוא מתעלל בי נפשית וגופנית ואין לי ראש לכלום כתוצאה מהיחסים האלה כאילו הכל מתאדה ומה שנותר הוא רק הקשר הרע הזה שלוקח ממני את כל האנרגיות כל בקשותי ממנו לסיים את הרוע הזה לא עוזרים הוא עושה ממני צחוק ויודע שברגע שיפנה אלי אני הופכת לרכיכה מה עושים פניתי לפורום אחר אולם ניראה לי כי פה יותר מתאים אפרת

אפרת, לא כתבת אם ניסית לסיים את הקשר הזה, שעושה לך כל-כך רע. אנשים מתעללים מוצאים את הקורבנות שלהם, הם קולטים שנמצא מולם אדם חלש שיהיה מוכן לשתף איתם פעולה (לא תמיד באופן מודע). רוב המתעללים אינם יציבים בנפשם והרבה מהם חוו התעללות על בשרם. את לא תוכלי לתקן אותו, למרות שזו פנטזיה נפוצה. הרבה מהם לא רוצים להשתנות, כי נוח להם להיות בעמדה כוחנית. בשבילך - תנתקי את הקשר הזה. בשבילך - תפני לטיפול כדי לנסות להבין למה נקלעת לקשר כזה מלכתחילה, ולמה את תקועה בקשר הזה כבר שנתיים. HERA.

שלום היום התחלתי טיפול אצל פסיכולוגית ניראה איך ילך השיחה לפחות קצת הרגיעה אותי לכמה שעות תודה לך אפרת

ד"ר קפלן שלום, בני בן 10, ומגלה חוסר רצון ללכת לבית הספר עקב הצקות מצד ילדים אחרים. הוא הולך לבית ספר ומיד חוזר הביתה. דיברנו עם מנהלת בית הספר והיא אומרת שהיא תעזור אבל גם אנחנו צריכים לעזור לילד. הילד נמוך ורזה לגילו ומרכיב משקפיים. הילד מפחד מהילדים בגלל ההצקות. איך אפשר לעזור לילד? לתת לו ביטחון עצמי וחיזוקים?

רוני, האם, מלבד המנהלת, דיברתם עם עוד גורמים בבי"ס כגון היועצת? לא צריך להיות מצב שבו ילד מפחד ללכת לבי"ס בגלל ילדים אחרים. בטחון עצמי אפשר לתת בבית; אפשר לשלוח את הילד לחוג קראטה/ ג'ודו וכו' - לא בשביל שיכה אחרים, אלא בשביל שיתחיל לבטוח ביכולות שלו. כדאי להגיע, אם הילד, לטיפול כדי להבין מאיפה נובע חוסר הבטחון, וכדי שאתם תקבלו כלים בשביל לתמוך בו בבית. HERA.

רוני שלום אכן צריך לערב גורמים טיפוליים בבית הספר ולא רק את ההנהלה. תוכלו גם ליצור קשר עם השירות הפסיכולוגי של העיריה ולדבר עם פסיכולוג/ית ביה"ס. אין צורך בהפניה וניתן ליצור איתם קשר ישיר. חוויית ההשפלה שעובר הילד מאוד לא נעימה. הוא זקוק להרבה תמיכה הן ברמה הפסיכולוגית והן ברמת ההגנה המעשית מול האלימות שהוא חווה. רצוי להפעיל את כל האמצעים האפשריים כדי שהוא יוכל לחזור ללימודים בבטחה בהקדם האפשרי, כל המתנה גרועה מאוד מבחינה התפתחותית. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני סובלת זמן רב מחוסר בטחון ואמונה בעצמי, מה שמוביל לחוסר שקט נפשי והתרוצצות חסרת תכלית -מעין פיזור. המצב מדכדך משום שקשה לי לצאת ממנו . זה יוצר אצל אנשים דחייה ממני ואני בודדה מאוד, למרות שאני מתנהגת בפתיחות לכולם. לאחרונה שמתי לב שהחרדה לא נעלמת עם שנת לילה ואני מתעוררת כל יום לאותו סיוט.... חשוב לי לצאת מזה כי אני מרגישה מצד שני שמאוד כדאי לי להגשים את עצמי ולהתבטא כלפי חוץ.

r, נראה שאת לכודה כרגע בתוך מעגל - חוסר בטחון שמוביל להתנהגות שדוחה אנשים, וזה כשלעצמו מזין את חוסר הבטחון. את כותבת שלא טוב לך עם המצב הזה, שאת לא מצליחה להגשים את עצמך... אם אינך מצליחה לפרוץ את המעגל השלילי בכוחות עצמך, מדוע שלא תעזרי באיש מקצוע? הוא יכול לעזור לך לראות את המעגל, אבל מבחוץ... ומבחוץ הדברים נראים אחרת. HERA.

שלום את מודעת לכך שאת סובלת מחוסר ביטחון עצמי. המצב גורם להתפשטות של הבעיה שלאט לאט מכרסמת את שגרת יומך ואיכות חייך. סביר להניח שלמה שקורה לך יש סיבה ומקור, וניתן לטפל בזה. לא מדובר בהכרח בתהליך מהיר ומיידי, אבל צריך להתחיל את השינוי היכן שהוא. אני מציע שתפני בשלב ראשון לייעוץ פסיכולוגי ותראי מה יעלה במפגשים. זה עשוי לתת לך קצה חוט לשינוי. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם יש דבר כזה עיוורון פסיכולוגי?, אם כן מתי הוא מתרחש?, האם לחץ וחרדה יכולים לגרום לזה

נ. "עיוורון פסיכולוגי" יכול להיות היסטריה, או במילים אחרות - כשמנגנון פיזיולוגי לא מתפקד, לכאורה ללא סיבה רפואית מוגדרת. היסטריה נחשבת להפרעת חרדה, ומתרחשת כאשר מבחינה פסיכולוגית אין אפשרות להתמודד עם מאורע מסויים. לעיתים ההיסטריה מתפרצת לאחר מאורע שולי יחסית, שמתחבר למשהו מהעבר הרחוק, ושהודחק עם השנים. HERA.

אבל מה קורה לבנאדם הלוקה בזה?, האם הוא באמת לא רואה(רואה שחור) או שהוא רק חושב שהוא לא רואה

שלום ד"ר, אח שלי בן 15 וחצי וכבר יותר משנה, הוא סיגל לעצמו סדר יום הפוך ולא נורמלי: הוא מתחיל לעשות את השיעורים בלילה, הולך לישון בין 2-4 בבוקר, למרות שהוא צריך לקום בין 6וחצי ל7 בבוקר, וכשהוא חוזר מהבית ספר ספר בסביבות 2-4 בצהריים, הוא הולך תוך חצי שעה לישון , לפעמים עד 6 בערב, לפעמים אפילו עד 9 בערב, וגם ישן לפעמים פעמיים באמצע היום, רציתי לדעת אם המצב הזה יכול לגרום לבעיות, ועד כמה הבעייה הזאת נפוצה אצל אנשים אחרים? לי אישית נראה שהוא היחיד שמתנהג ככה (בהשוואה לילדים אחרים מהשכבה שלו למשל) לפחות במשך כל כך הרבה זמן.... אני סיימתי בית ספר וזה נראה לי ממש טיפשי להכין שיעורים עד השעות המאוחרות של הלילה כל יום... כל פעם שמדברים איתו הוא רק עונה "עזבו אותי / בסדר בסדר" וממשיך ככה כבר יותר משנה, הוא גם אמר כמה פעמים שהוא לא ייעשה את זה יותר אבל הוא בכל זאת ממשיך..... גם החופשים הארוכים לא החזירו אותו לסדר יום נורמלי של להיות ער ביום ולישון בלילה... מה אפשר לעשות????? תודה!

שלומקו שלום מדובר בהרגלי למידה מצד אחד והרגלי שינה מצד שני. את נושא הרגלי הלמידה (ואולי גם של השינה) צריכים להכתיב ולכוון ההורים עד גיל מסויים. אחיך בגיל שקשה להכריח אותו לשנות הרגלים, אבל אם מדובר במשהו חריג יש מקום לדבר איתו על כך ואני לא בטוח שאתה האדם המתאים. את השיחות צריכים לעשות ההורים או גורמים טיפוליים בביה"ס כגון יועצת, מחנכת, פסיכולוגית. יש "טיפוסי" שינה, אנשים שפועלים יותר טוב ביום ואנשים שמתפקדים יותר טוב בשעות הלילה. כנראה שאחיך שייך לקבוצה השניה, אבל אם הוא צריך לקום מוקדם לביה"ס נטייה זו תתנגש עם אורח חייו. בהחלט כדאי לעזור לו לארגן את סדר יומו טוב יותר, אבל גם להבין מדוע אלו העדפותיו. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לי בת בת 6 - עלתה לכיתה א. כבר מהגן אין לה ממש חברים והיא לא מצליחה או לא רוצה להתחבר עם ילדים אחרים. מידי פעם היא משחקת עם ילדים אבל לא באופן קבוע. שוחחתי איתה והיא טוענת כל פעם משהו אחר.ש "לא בא לה" לשחק או ש"כולם כבר שיחקו" וכו. חשוב לציין שיש לה אחות בת 7 שהיא מאוד תלויה בה ואוהבת לשחק רק איתה ואפילו עם החברות שלה. שאלותי: האם המצב עניין של גיל והוא יכול להשתפר? האם כדאי להמשיך לנדנד לה ולהציע לה להזמין ילדים ו"לעשות מאמץ" או שהעניין לא בשליטתה. ? ממה הדבר נובע? היא ילדה יפה ותוססת ואפילו לא ביישנית אלא רק בפורומים גדולים. תודה

אמא חמודה, זוהי רק תחילת השנה , אם קשה לביתך ליצור קשר אולי את תנסי לעזור לה , נסי להזמין אליה חברה הביתה (מישהי שהיא תבחר) מידי פעם, או נסי לצרף אותה לפעילות כמו חוג או ללכת למרכז, גינה , סרט, הצגה או כל דבר שהוא בחברת חברה לכיתה (כמובן מישהי שהיא תבחר), מה שחשוב זה לא להציק לה בנושא אם תייחסי חשיבות רבה מידי אז את תעבירי לה מסר שיש לה בעיה תני לדברים לזרום לבד ואולי עם קצת נסיון מצידך , ובמידה ותראי שהדברים קיצוניים תמיד תוכלי לפנות לייעוץ, המון הצלחה.

לאמא שלום אני מסכים עם התגובה שקיבלת. חשוב מצד אחד לא להפוך את זה לעניין שנדון כל הזמן. במידה ותצליחי לעודד אותה לפגוש חברות, מה טוב. כדי להמתין עוד תקופה ולא ללחוץ, במיוחד אם היא לא משדרת סימני מצוקה. במידה ותראי שהתופעה ממשיכה עוד חודשים רבים תוכלי לפנות לייעוץ בביה"ס עם היועצת או פסיכולוג/ית ביה"ס או עם פסיכולוג ילדים במקום אחר. ילדים רבים בכיתה א' נקלטים לאט. אמנם מדובר בתהליך שמוכר לך מהגן, אבל צריך לתת לזמן לעשות את שלו. במידה ואת מרגישה כעת מצוקה אצל הילדה תוכלי לפנות לייעוץ כעת. בברכה ד"ר אורן קפלן

בני בן חודש וחצי ובימים האחרונים הוא מראה התנהגות מוזרה. כשהוא נמצא בעריסה ובוכה , הוא מושך בידו האחת בחוזקה בשיער ראשו. מה משמעות הדבר ?

ת שלום מריטת שיער אצל תינוקות אינה תופעה נדירה. היא מתרחשת גם אצל מבוגרים ואז בד"כ זה נחשב לבעיה. אחת ההשערות האפשריות לגבי התנהגותו הוא שמשיכת השיער שגם גורמת לכאב מסיטה את תשומת הלב לכאב אחר או משהו לא נעים בגללו התינוק בוכה. גוף האדם בנוי כך שאי אפשר להרגיש כאב בשני מקומות בעת ובעונה אחת. נסו להסיט את ידו בעדינות ולמלא אותה בכף ידכם או בדובי או בשמיכה כך שיוכל למשוך בהם ולא בשיערו. בד"כ התופעה נעלמת מאליה ואין מה לדאוג לעת עתה. בברכה ד"ר אורן קפלן

לא בטוחה למה אני כותבת אולי בגלל שאני מרגישה שאני משתגעת השתיקה הזאת יכולה לפעמים להקל יכולה לפעמים להמית. ואני מתה. כל כך מתה בפנים שזה מפחיד אותי. חוסר היכולת לדבר חוסר היכולת לעשות והכתיבה, שפעם באה כל כך בקלות, היום היא מכאיבה. וכואב לי. שורף לי בנשמה. ואני מקיאה וצמה ומקיאה והכל מסתחרר. ההקאות הפכו משלוש ביום לעשר ביום וזה מה שנותר לי זה מה שממלא, את הכלום הזה זה מה שמחליף את הכאב. וכל דבר שהיה פעם טוב כבר אין לו משמעות אין לחיים משמעות אין לי משמעות אין לי רצון יותר לחיות. כבר לא יודעת איך לצאת מהמצב הזה :(

ענבר שלום כפי שכבר כתבתי פעם, אני לא בטוח שאת יכולה לבד. לפחות לא עכשיו. אנא פני לטיפול. ההמתנה לא משפרת דבר. אורן

שלום רב רציתי לשאול לגבי ריטאלין- אומנם אני יודעת שאין זה פורום של תרופות ובכל זאת האם מישהו יכול לשתף אותי מהן התופעות השליליות שלו, ? וגם האם יש לקחתו ברצף או אפשר להפסיק מדי פעם. בתודה מראש אורלי.

אורלי שלום אכן הפורום הזה אינו עוסק בתרופות אלא אם אחד המשתתפים יוכל לחלק איתך את נסיונו. מומלץ לפנות לפורומים שעוסקים בתחום. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום בן של חברתי בן 24 ,מאז שחרורו מצה"ל הוא אינו עובד ולא מוצא עבודה לאחרונה הוא רב עם אימו בכדי שתעזור לו בנושא כל שהוא ומשסרבה ולא הסכימה איתו הוא איים להתאבד וחזר על זה כמה פעמים באותו היום . הוא איים גם בעבר להתאבד ואף ניסה בהיותו בן 16 משום שרצה שאימו תחתום לו בכדי שיוכל להוציא רשיון על אופנוע הוא בלע כדורים והובהל לבית חולים אימו מאוד מאוד מודאגת ומבקשת את עזרתכם באופן דחוף ביותר. תודה מראש cc

שלום אכן יש מקום לדאגה. יתכן שמדובר בבחור שלא לוקח ממש אחריות על חייו ומעשיו וכנראה גם משתמש בדרכים מניפולטיביות וילדותיות להשיג את מה שהוא רוצה. כמובן שבלי הסכמתו אי אפשר להפנותו לטיפול נפשי למרות שהוא בוודאי זקוק לו. אולי האם תוכל לקבל ייעוץ מקצועי מה לעשות. היא יכולה להיעזר בשירותי הרווחה העירוניים או עם פסיכולוג, רצוי בעל גישה והבנה לטיפול משפחתי. בברכה ד"ר אורן קפלן

(ההודעה הקודמת נשלחה טרם סיומה בטעות) אני סטודנטית ויכולה להתחיל לחפש עבודה בתחום אך זה יהיה קשה ,בינתיים אני עובדת במקום שאני מאוד סובלת בו זוהי עבודה תחת לחץ והיא כוללת הרבה נזיפות מהלקוחות מהבוסים (מדובר במוקד אזאקות) אין לי הרבה משמרות ואני מגיעה לכ-1500 בחודש אך זה נוח לי מבחינת הלימודים. לאחרונה אני רוצה לעזוב בגלל שהעבודה הורסת לי את כל השבוע או לפחות את היום שאחרי מבחינת מצב הרוח והמוטיבציה הכללית . השאלה שלי היא האם לעבוד בכל מחיר רק בשביל לעזור בכלכלה שלי (ההורים משלימים את החסר) למרות שאני נפגעת מבחינה מוראלית או שלקום ולעזוב ? תוך ניסיון למצוא עבודה בתחום הלימודים (משימה קשה ביותר בימים אלו ) תשובתכם חשובה לי מאוד מאוד , תודה

רציתי רק להגיד לך שאני אמנם עבדתי בעבודה פחות לחוצה ממך אבל גם לחוצה ולדעתי תעזבי, עם כל הצער והכאב והמחיר שמשלמים. אל תשכחי את בן אדם!!!!!!!!!!!!!!!!!! לא חמור של אף אחד. אני יודעת שאת בטח חשובת בליבך החיים לא קלים ואין מה לעשות, אבל יש קו אדום שברגע שעוברים אותו פשוט מתמוטטים אם את מבינה למה אני מתכוונת. זה כמו שאת לוקחת כוס כדי למלא במים הכוס יכולה לקבל מכסה מסויימת מעבר למכסה המים פשוט גולשים, אותו דבר את את בן-אדם לא רובוקופ. מקווה שעזרתי לך בהצעתי גלית (שם בדוי)

עירית שלום לפי מה שאת מתארת והסכום הנמוך אותו את מרוויחה אינני רואה כל סיבה שתישארי במקום העבודה הזה שאינו נעים לך. בתור סטודנטית תוכלי למצוא עבודות אחרות ללא ספק, בעיקר עם זו רמת השכר שמספקת אותך. נסי לפנות לג'וב טוב שהיא חברת כוח אדם לסטודנטים המצויה ברוב האוניברסיטאות וגם במכללות. תוכלי להתקשר אליהם אם אינם נמצאים במוסד בו את לומדת. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על תשובותיכם ,למרות שמצב השוק היום בכי רע (ואני לא צריכה לספר לכם על זה ) חשבתי על תשובותיכם ,היתייעצתי קצת עם אנשים סביבי ,והחלטתי באמת לעזוב את מקום העבודה הזה. כבר מסרתי את מרבים המשמרות שלי למוקדנים אחרים ואני מרגישה הקלה ,מחר אני אלך להתפטר רשמית. תודה.

שלום, אני מחפשת פסיכיאטר שהוא גם פסיכותרפיסט מנוסה, אבל אפשר גם פסיכולוג קליני. אינדיקציה (כללית ביותר): דיכאון מינורי של שנים, העדר אנרגיה, תפקוד לקוי, וחוסר קבלה עצמית מוחלט. אני מחפשת מישהו בעל ותק, מנוסה מאד, בעל שאר-רוח, אינטליגנט במיוחד, ופתוח מבחינה טיפולית (לא דינאמי קלאסי - אלא יותר משלב, ורצוי גם דברים פחות קונוונצונליים, כגון דמיון מודרך, היפנוזה, וכו´, אם יש צורך). בעיקר מחפשת מישהו שאוהב אתגרים ויהיה מוכן באמת להתמודד עם difficult patient. ו... רצוי שזאת תהיה אישה. למישהו יש המלצה? תודה מראש.

אני סובלת מאותן תופעות והייתי מאוד מאוד רוצה ליצור איתך קשר באינטרנט. מה דעתך? זה אפשרי? תודה ובהצלחה במשימה.

שלחי כאן את המייל, ואכתוב לך.

עינת שלום אוכל לתת לך כמה שמות של פסיכולוגיות קליניות טובות במידה ואת מתגוררת באזור תל-אביב. אני לא כל כך מכיר ממקומות אחרים. במידה וכן, שלחי מייל ע"י הקלקה על שמי. בברכה ד"ר אורן קפלן

ביתי בת 4 וכשאני נאלצת לכעוס עליה היא תמיד עונה לי בכעס וצעקת עלי "די, די.. אומרת לי אמא אני לא אוהבת אותך!! מה עונים?, יכול להיות שבאמת כך היא מרגישה? או שזה ביטוי לכעס שלה, היא הרבה פעמים שואלת אותי סתם, אמא את כועסת ? אולי אני כועסת עליה יותר מדי? אולי אני עושה לה נזק , פגיעה בבטחון עצמי או ערך עצמי? איך אני אדע שאני פועלת נכון כשהיא לא עושה מה שמבקשים ממנה כמו לאסוף צעצועים, להתקלח וכ'... אז לא לכעוס? אני כבר מבולבלת וחסרת אונים מצד אחד רוצה לחנך ולשים גבולות ומצד שני מרגישה שהכעסים שלי ממש פוגעים בה, בנפש מה עונים לילדה שאומרת לאמא אני לא אוהבת אותך או אני יעבור דירה ולא יקח אותך זה נשמע גרוע אולי אני אמא רעה? מה עושים? יש לציין כי מעולם לא הכתי אותה אני לא מאמינה שניתן לחנך עם מכות אני כן דואגת לה ורוצה שיהיה לה רק טוב אני מפחדת שמהמשפטים האלה עוד תחשוב שאני מתעללת בה..רגע אולי אני כן מתעללת בכעסים ובצעקות שלי? אנא עזור לי.

אמא יקרה. עד שיענה לך פה המומחה אני מרגישה חובה להרגיע אותך ולכתוב לך שאנחנו כולנו ההורים באותה סירה. נתקלים באותן בעיות של השמת גבולות, לבטים לגבי החינוך וכו' שלא תחשבי לרגע שמשהו אצלך לא בסדר. טוב שאת מתייעצת ומנסיוני פה תקבלי בטח כמה טיפים טובים אבל חשוב לי שתדעי שכולנו לפעמים מאבדים עשתונות במסע ההורות הארוך. הכנסי ב"תפוז" לפורומים של הורים לגילאים שונים ותזכי לאוזן קשובה ולעזרה מבעלי נסיון. אין לי שמץ של ספק שאת אוהבת את ביתך. שיהיה בהצלחה.

שלום אני מסכים עם התגובה של אמא אדמה. את מתמודדת עם שאלות טבעיות שעולות אצל הורים רבים, ושבאופן טבעי גם אין עליהן ממש תשובה. ילדים צעירים אינם שמים מחסומים לדבריהם כפי שמבוגרים נוהגים לעשות ולכן כעסם יוצא בצורה אימפולסיבית ופוגעת לעיתים. זה טבעי שאת תכעסי עליה ותציבי גבולות, וזה טבעי שהיא לא תהיה מאושרת מזה. אחד מהפסיכולוגים הגדולים של המאה וויניקוט אמר שהורה חייב לגרום תסכול לילדו אחרת הילד לא יידע לעולם להתמודד עם תסכול. לא צריך להכעיס את הילד בכוונה, אבל אם זה חלק מהחינוך והגבולות זה בסדר גמור. וויניקוט דיבר על "אם טובה דיה" כלומר, לא אם מושלמת אלא טובה במידה סבירה. המינון הסביר הוא המפתח להתפתחות תקינה. ובכל זאת, אם את מתמודדת עם שאלות ותרחישים שפוגעים בבטחונך, תוכלי לפנות לייעוץ קצר אצל פסיכולוג ילדים או מטפל משפחתי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום דוקטור. רציתי להתייעץ עימך לגבי מצב נוראי. לאחותי נולדה ילדה אחת והיא אובחנה כמפגרת. זה לא הפתיע אותנו במשפחה,ראינו שמשהו אצלה לא בסדר ממזמן. אחותי ובעלה הכחישו ולא ראו כלום. הם אנשים סופר אינטיליגנטים , בעלי השגים מרשימים ומצב כלכלי מצוין אבל כנראה שקבלת האמת כל-כך כואבת שהם לא עמדו בה. עכשיו אחרי שכמה מומחים אמרו את שלהם האסימון מתחיל לרדת והירידה הזאת מורידה אותם ביגון שאולה. הלב נשבר לכולנו במשפחה המורחבת והמלוכדת. המצב כיום הוא שהילדה בעצם לא מקבלת שום טיפול המותאם למצבה. מברורים שערכנו מצאנו שיש כל כך הרבה טיפולים שיכלו לעזור לה ולקדם אותה. מה עושים? איך משכנעים אותם להעניק לה את שהיא כל-כך צריכה? ניסינו כולנו לדבר, להסביר ,לשכנע וכלום לא עוזר. השנים עוברות והזמן הרי כל-כך קריטי במצבים כאלו. בעצם זו ממש הזנחה פושעת. מה עוד אנחנו יכולים לעשות? רוצים מאוד לקרוא את דעתך. תודה רבה.

נועם שלום מה שאתה מספר באמת עצוב מאוד. כל מה שתוכלו לעשות הוא להמשיך ולדבר על ליבם והגיונם כדי שיפנו את הילדה לאבחון מתאים ולטיפולים מתאימים. בסופו של דבר הם ההורים ועם כל הכאב לא תוכלו לעשות דבר ללא הסכמתם. הציעו להם לפנות למומחה בתחום שיתן ייעוץ על הטיפולים המתאימים ואולי דרך זה הם יסכימו. בברכה ד"ר אורן קפלן

ורדה רזיאל ברדיו? אתה ממליץ להעזר בה? תודה.

ש. שלום ההחלטה שלך. אין לי עמדה בנושא. בברכה ד"ר אורן קפלן

ס. שלום איך יודעים לגבי כל קשר אנושי שהוא מוצלח? ברוב המקרים יש אינטואיציה פנימית שאומרת האם יש כימיה או לא, האם המטפל מתאים לציפיות, האם אתה נעזר או יכול באופן פוטנציאלי להיעזר. יש גם מקום לדבר על כך בתוך מסגרת הטיפול כיוון שזו לא תמיד תשובה של כן ולא אלא דיאלוג משמעותי לתהליך הטיפולי. בברכה ד"ר אורן קפלן

אהרון היי. לא הבנתי למה התכוונת, תנסה להסביר לי במילים ברורות. קסנדרה.

שלום קסנדרה. אני לא מבין מה את רוצה להוכיח באותו קטע פיוטי שכתבת. איזה היקש לוגי בדיוק את מתכונת לעשות על מנת לסתור או להוכיח שעולמך הרוחני אינו מסתיים בחומר. חשבתי שהדברים שאני מנסה להעביר לך לא מסתדרים לך ולא מדברים אלייך וכנראה את צריכה זמן לעכל אותם וזה בסדר. מכול מקום אני אנסה לתמצת את דעתי לגבי המבנה של האישיות. 1.מוטיבציה ורגש. קיימים בתוכנו כוחות -דחפים ומניעים- הגורמים לפעולות ומשפיעים עליהם כוחות אלו נקראים רפלקסים ,אינסטינקטים . 2.שכל. את יכולה להבחין בתכונה רציונלית בתוכך שמאפשרת לנתח את העולם ולהרכיב יעדים לעצמך אולם השכל הוא כלי מעין מחשב שמזינים אותו בשאלה והוא מוציא תשובה אופטימלית לתנאים הרגעיים. 3.התנהגות והרגש הקשור בה. זה הוא הביטוי הברור של האישיות . 4.נשמה. נמצא בתוכנו מנגנון פיקוח שמאפשר להעריך את הפעולות שאת עושה ,להחליט החלטות עצמאיות. מנגנון זה עוזר לנו לרסן את הדחפים המתרוצצים בנו ,לשפוט דברים לפי אמות מידה שלא בהכרח הם נעימות לנו.דברים כמו יושר ,צדק, וכו.. יסודם פה. אדם בריא זה אדם שמבין את כול המרכיבים שמניתי ונותן לכול אחד מהם ביטוי מאוזן בחיים שלו. בברכה אהרן.

שלום רב ביתי בת שנה בדיוק, תינוקת חייכנית מאוד הולכת כמעט חופשי, מאוד מפותחת (בונה מגדל, מעינת בספר ומצביעה על הרבה פריטים שמבקשים ממנה: כלב, חתול.., שמבקשים ממנה להביא משהו היא מביאה - טלפון, כדור וכו' ) עד היום היא היתה עימי בבית ואני צריכה לשלוח אותה לפעוטון בבית היא היתה מסוגלת לשחק לבד גם חצי שעה (כמובן שבהשגחתי, אני הייתי במטבח והיא בסלון). תמיד אמרו לי שיש לי ילדה מאוד לא מפונקת ושיהיה לי קל לשלוח אותה לפעוטון אולם ההיפך הוא הנכון: מצאתי פעוטון נפלא (עם ילדים מגיל שנה) 12 ילדים עם 4 מטפלות חמות, שלא נותנות לילדים לבכות (מרימות אותם, מעניינות אותם עם ספר וכו'), יש פעילות רבה במעון - ציור, מוסיקה, משחקים וכו'- מעון המפוקח ע"י הגופים הנכונים. בהתחלה הייתי עם ביתי במעון שבועיים שלמים (משעה ועד כל היום) הילדה שיחקה, אבל שניסיתי לעזב אותה - היה בכי עד השמים. מאז עבר חודש ימים, ביתי לא מפסיקה לבכות, אמנם לסירוגין- שיש ספר מעניין או פעילות היא לא בוכה, אבל מייד אחר כך היא מחפשת אותי במעון וממשיכה בבכי היסטרי. יש לציין שגם הילדים האחרים בוכים, אבל ביתי בוכה היסטרית והמון. אגב, אני עושה לפעוטון ביקורי פתע ומציצה דרך חלון ההצצה (יש בדלת חלון להורים) ותמיד ביתי עם מטפלת צמודה, לא מוזנחת. ברורה לי גם האופצייה של מטפלת - אבל בשלב זה הענין לא בא בחשבון. מה דעתך? תודה

ש.ס. שלום הפרידה אינה קלה, לא לך ולא לבתך. זה טבעי וצריך לתת לתהליך הזה לקרות. הזמן יעשה את שלו ללא ספק, ובתך תתרגל למעון כמו הילדים האחרים. מאחר ואת מציינת שאין אפשרות למטפלת הרי שאין באמת אלטרנטיבה בשלב הזה (כי בגיל שנה באמת אפשר גם להישאר עם מטפלת ומעון אינו האלטרנטיבה היחידה). בכל מקרה, צריך ללמוד להיפרד, עם כל הקושי שבזה. עדיין לא עבר זמן כה רב, עבורך ועבורה. סביר להניח שחזרה מסופי שבוע יהיו יותר קשים אבל לאט לאט היא תסתגל. באמת לא קל להתרחק מהסינר של אמא, במיוחד אחרי טיפול כל כך מסור וקרוב במשך שנה. תני לה להשלים עם מציאות החיים בקצב שלה. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

לפסיכולוג שלום: אני אם לילד בן 4 וחצי . ילד רגיל לחלוטין קצת שובב. משהו שמטריד אותי לגבי הציורים שלו שאולי פסיכולוג יוכל לפענח אם בכלל כשהו מצייר דמויות של אנשים אמא אבא ילדים הראש תמיד תופס את כל הדף כולל עניים גדולות וענקיות מין משהו מיפלצתי ולמטה שני קווים קטנים מאד שזה רגליים ולמעלה ש ני קווים קטנים שזה אמור להיות ידיים , בקיצור משהו כמו חייזר . ואני שואל מה זה אומר לך כפסיכולוג קליני ולמה הציורים שלו בכלל לא ברורים ובדר"כ סתם קישקושים? האם בגיל כזה זה בסדר? או שאני סתם אמא לחוצה? תודה מראש מירי

מירי שלום אני נזהר מאבחונים פסיכולוגיים וירטואליים. בעיקרון גם כשמנתחים מבחנים פסיכולוגיים הם חייבים להיות על רקע כלשהו. אם את לא מודאגת מבעיה ממשית בעולם החיצוני אין צורך להיות מודאג מהציורים. זה אמור להיות להיפך, אם יש בעיה מנסים להבין את העולם הפנימי ע"י הציורים. במידה ואת באמת מודאגת פני לפסיכולוג ילדים. תוכלי להתייעץ בשירות הפסיכולוגי החינוכי של העיריה. בברכה ד"ר אורן קפלן

הני בחור בריא בן 26. לאחרונה מצאתי עצמי ער בבית. הקימה מהשינה היתה כמעט בלתי מודעת או מעורפלת בעליל. מצב העירפול נמשך לא יותר מדקה שתיים אולם במהלכם קמתי מהמיטה ועברתי לסלון תוך מחשבות הקשורות בחלום. אני חושש ממצבים מביכים אליהם אני עלול להיקלע עקב כך. האם תופעה זו נורמאלית? מה עלי לעשות בכדי לטפל בכך?

ארז שלום במידה ואתה סהרורי, כלומר הולך מתוך שינה, זו הפרעת שינה שדורשת בדיקה במעבדת שינה. אם מדובר על מצב ביניים בו התעוררת אבל עדין לא התאפסת לגמרי, זה מצב אפור יותר. נסה לחסום את המיטה במשהו שאם תיגע או תדרוך עליו מתוך מצב הערפול יזכיר לך שאתה באמת ער ואמור לעצמך זאת לפני השינה. במידה ויש ספק פנה לייעוץ במעבדת שינה. יש מעבדה טובה בתל השומר ובטכניון. בברכה ד"ר אורן קפלן

לי קרה אתמול שהתעוררתי מחלום מעיק ולא ידעתי להחליט האם אני ערה או עדיין ישנה. זה מאוד הלחיץ אותי. האם זה נורמלי? האם זו בעיה נפשית?

הי אני ובעלי נשואים 6 שנים.לאחרונה,אני מפנטזת בזמן שאנחנו שוכבים על גבר אחר במקומו,כאילו גבר אחר נמצא איתי ולא הוא.לא תמיד זה אותו גבר וגם לא תמיד מפנטזת.אבל לפעמים זה מגרה יותר.האם זה נחשב בגידה? ואגב אני מאוד אוהבת את בעלי ונמשכת אליו.וגם הוא אליי. קארין

קארין שלום האם זו בגידה או לא, זו שאלה כמעט פילוסופית. מה שנראה לי חשוב אלו רגשות אשמה שכנראה זה מעורר בך. התופעה לכשעצמה אינה נדירה, אבל אם היא קוראת לאחרונה או פעמים רבות יתכן שתרצי להבין אותה יותר טוב. לכאורה כל עוד את לא מממשת את הפנטזיה ולא מגלה לו, כלום לא קורה, אבל כנראה שלך בכל זאת קורה משהו. אם זה מספיק מטריד או במידה וזה מתחבר לך לדברים אחרים שמטרידים לגבי עצמך או הקשר הזוגי, כדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לכולם אני חושש כי אשתי סובלת מדיכאון לאחר לידה ורציתי לדעת האם ישנו פורום ברשת שמטפל בנושא או לחלופין היכן אני יכול לקבל מידע בנושא ? תודה

אסף שלום אני מציע שתשוחח איתה בעניין ותראה מה תגובתה. במידה וזה אכן דיכאון אחרי לידה חשוב לפנות לייעוץ פסיכולוגי או פסיכיאטרי כדי לטפל בעניין. יש הרבה חומר באינטרנט. היכנס למנוע חיפוש גוגל והקלד דיכאון אחרי לידה www.google.co.il בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לכם את האמת אני לא יודעת אם יש לי דיכאון או לא. אחרי הגרידה שעשיתי התחלתי לחלום שיש בן אדם שחור שמן אבל לא רואה אותו רק רואה חושך . וגן מפחדת בלילה ובאמצע השינה אני מתעוררת כאילו שיש משהו מפחיד. אני מודה לכם אם תעזרו לי

שלום, רציתי לדעת מה המשמעות של טיפול תרופתי - בכדור הנקרא "פריזמה" נניח "מישהו" עובר משבר. המשבר בא לידי ביטוי בסוג של מתח/דיכאון/לחץ שכזה והא מקבל- עם מרשם כמובן -את כדור הפריזמה. ונניח שהשישהו הזה מאמין/מקווה שמהמשבר הזה שהוא עובר הוא בסופו של דבר ייצמח ויגדל. האם הכדור מעמעם את היכולת לשמור על פוקוס על תהליך הצמיחה. האם הוא מעמעם מכהה את החושים על מנת להקל על הכאב הרגשי, אבל בכך מונע להתמקד בתהליך שצריך לעבור. הרי שום דבר לא קורא סתם וכל סיטואציה היא שיעור עבורינו אז אולי הכדור הוא סוג של התערבות לא טבעית. הייתי מאוד שמח אם היו עונים לי במהרה, ואנא - רק יודעי דבר. תודה רבה ולהתראות

ליאור שלום הפורום הזה אינו דן בנושא תרופות אלא רק בנושאי פסיכותרפיה. אני מציע שתפנה לאחד מהפורומים הרפואיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

לאהרון שלום. אתה רוצה לאמר לי שהצד הרוחני שלי מגיע אכן ממקור אוניברסאלי חיצוני ולא מתוכי בלבד. אז בוא נעמיד זאת למבחן. אנני מכירה אותך אישית, ולכן אנסה לכתוב משהו עליך ואתה תאמר לי מה דעתך על כך. והוא איש אשכולות, חשב לאמר דברים לאחרים, ואיה האשכול? וניחן הוא בראות חדה, אך איה הכיוון. וחשב האיש כי דרכו נבונה ותר וחיפש הבינה. ואנו הנוכחים ונאמר לו, סוב על עקביך כי את אשר חיפשת קדימה ,הותרת אחריך מימים ימימה. אני מצפה לתגובתך, קסנדרה.

קסנדרה שלום. בחייך אנחנו לא בשיעור לספרות והפיוט שלך לא יוביל אותך לשום מקום . במילים עדינות את לא מרגישה שזה מדבר אלייך. זה בסדר ,לפעמים אדם צריך לעבור איזשהוא תהליך על מנת להבין שהוא ישן מתחת לאוצר גדול. בברכה אהרן