פורום פסיכולוגיה קלינית

הייתי רוצה לקבל המלצתך על תרופות שאפשר לרכוש ללא מרשם רופא אשר עוזרות לבעיות דיכאון-משפרות את ההרגשה הנפשית . ועוזרות לבעיות שינה שמאופינות ע"י שינה ביום וער בלילה עקב מחשבות טורדניות . ללכת לטיפול רפואי לא בא בחשבון כרגע כי אני מקווה שבעזרת תכשירים מתאימים שיעזרו לי כרגע אוכל להגבר בכוחות עצמי.

טעות גדולה. גדולה מאוד. אם שעות השינה התהפכו לך , סימן שאתה כבר בשלבים "מתקדמים". אין שום תרופות שיעזרו לך, גם אם ימליצו לך על תרופות מצמחים למיניהם - זה שטויות. אתה חייב לקחת תרופות וטיפול רגילים אצל פסיכאטר ופסיכולוג. אתה יכול רק להפסיד ולהדרדר למקומות שלא היית רוצה ומאמין שאפשר להגיע אליהם. אל תעשה את זה לעצמך.

נוקי שלום אינני יועץ בנושא תרופות ולא מומלץ לקחת תרופות ללא ייעוץ רפואי. אני מציע שבנושא זה תפנה לפורומים הדנים ברפואה ותרופות. בברכה ד"ר אורן קפלן

בסוף השבוע שעבר עברתי חוויה מאוד לא נעימה, שלא קל לי לשאת אותה או לקבל אותה כחוויה לגיטימית לאדם נורמלי. זה היה עקב חוסר הענות חיובית מצד אחי הבכור לדבר מה שביקשתי שיעשה בשבילי.. לאחר שסירב והתחמק ממני (כך אני הרגשתי), נעלבתי התחלתי לבכות טרקתי את דלת חדרי וצרחתי שנמאס לי מהבית הזה.. (איני מספרת כאן השתלשלות עניינים של שנים, מאגר רציני ודחיקה פנימה של מס' אירועים במס' שנים, לא ספציפית איתו, אלא מאבק לא קל עם ההורים). כאמור, נעלבתי, בכיתי, טרקתי את דלת חדרי, צרחתי כמו פסיכית שנמאס לי מהבית הזה.. ואז גם הפכתי כיסא, כשלא הבחנתי באותו הרגע שאיני שולטת בעצמי.. לאחר שנכנס אחי השני לחדר הבחנתי במעשיי וזה גרם לי לידיעה שאבדתי שליטה בלי שים לב בכך. האם מעשה זה הוא לגיטימי, או מוגזם? לדעתי יש דרכים אחרות לבטא כעס, אבל חוסר השליטה הוא זה שמפריע..

שלום אני לא חושב שאני יכול לשפוט את מה שקרה ולכן המוקד אינו האם זה לגיטימי. את הרגשת שאיבדת שליטה ושיצאת בהתקף זעם חזק. זו בוודאי חוויה קשה שהזעם הוא הביטוי שלה. הטיפול אינו צריך להיות בביטוי הזעם, או לפחות לא רק בו, אלא בגורמים שמביאים אותך להגיב בצורה כזו. אנחנו חוזרים בסופו של דבר לאותו נושא שעלה בשאלותיך הקודמות ובתשובות הקודמות שקיבלת. איך מוצאים דרך לטפל במכאובים. בברכה ד"ר אורן קפלן

או.קי.. אני מבינה, ומודעת שזו תגובה למאגר מכאובים, כמו שכבר כתבתי בהודעה הקודמת.. אני גם מודעת שהיתה עוד תגובה כזו בעבר, כל פעם לאורך תקופה מסויימת.. (לא ברורה). דבר ראשון - לצאת מהבית.. גם מרצון וגם כדי "להביא תרופה למכה". דבר שני - לגעת במכאובים ולרפא אותם.. דבר שלישי - שתהיה שנה טובה יותר..

ערב טוב אני ואשתי נשואים כ 8 שנים,והיחסים שלנו טובים מאוד.העניין הוא שאנחנו מנסים בכל מיני דרכים לשמור על הגחלת.בייחוד בכל הנוגע לתשוקה בינינו.הבעיה היא שכבר שנים שאין את ההתלהבות של פעם,אנחנו מנסים ומגוונים ועם ראש פתוח מאוד אבל זה לא מזכיר את התשוקה של פעם.חשבתי שלנו זה לא יקרה.האם זה נכון,שמה שהיה פעם שייך לעבר וכל מה שנשאר זה להסתפק עם גיוונים מעניינם ולא יותר מכך?אודה על עצות בעניין הזה. אריה

בפורום סקסולוגיה תקבל תשובות הוא נמצא ממול (בדף הראשי), בעצם מה שייעצו לך זה ללכת לייעוץ פסיכוסכסואלי. אז הנה.

ובגלל זה פניתי לפה,אני עוקב אחרי הפורומים ובפורום ההוא ממליצים ללכת לספרים או לטיפול.אני רוצה תשובה עקרונית,אני ואשתי בעלי ראש פתוח ואוהב,האם לנסות לחקות את מה שהיה פעם הוא ניסיון סרק ,והאם נצטרך להסתפק במה שיש שהוא לא רע אבל רחוק מלהזכיר את העבר? ובלי הפניות לטיפולים,הכל בסדר ויותר מכך בינינו.

אריה שלום לזמן שעובר יש איכויות שבהחלט עשויות לשמור על הגחלת והריגוש. נכון שמצד אחד יש שחיקה מסוימת בריגוש, בעיקר בכך שאין צורך כל כך "לכבוש" את בן הזוג שהוא כבר שלך בוודאות גבוהה. מצד שני זוגות רבים מדווחים שדווקא המוכרות הזו יוצרת נינוחות והנאה שלא היו בתחילת הקשר. צריך להתרגל לאיכות הזו של המגע והתשוקה, היא איננה זהה לזו שהיתה לפני שנים, אבל איכותה יכולה להיות לא פחות ואף יותר מעניינת ומרגשת. תוכלו ללכת ביחד לקורס יינות. תגלו שם ניחוחות מעניינים של יינות צעירים לעומת סגולתם של יינות ישנים ושמורים. אין ספק שלכל אחד מהם איכות אחרת והנאה מסוג אחר, והאחד לא גורע מהשני. אל תחפשו את התשוקה של פעם. גלו את התשוקה החדשה של עכשיו. בברכה ד"ר אורן קפלן

צהריים טובים מה שאתה אומר אורן קפלן,זה שצריך להרפות מהעבר ולבדוק את מה שיש כרגע.השאלה היא האם זה לא אמור לבוא טבעי כל האכויות שאתה מדבר עליהם?יכול להיות שהריגוש נבע רק מההיכרות הראשונית ואין יותר את מה שמניע אותה?הכל נראה כל כך שגרתי ומוכר ונכון שזה נח ולפעמים טוב לדעת שכל אחד יודע מה הוא אוהב ורוצה אבל הריגוש...נעלם! יש דרכים,סדנאות,אולי משהו שיכול לרמז למה זה לא בא באופן טבעי האכויות האלה שציינת(ואהבתי את ההשוואה ליינות). אריה

היי אני יודעת שזה לא הפורום אבל אין מי שיעזור לי. גם הפסיכיאטר שלי בחופש. אני לוקחת סרוקסט כבר חצי שנה, ועדיין יש לי את תופעות השרפה הנוראות האלו, והשבוע כמעט נתפסו לי כל שרירי הגוף כמעט כמו בהתחלה לפני חצי שנה, וכשזה קרה באמת נאמר לי שזה התקף חרדה.נראה לי שמאז כל הטיפולים ותרופות המצב רק הסתבך,יכול להיות? עכשיו הפסיכולוגית החדשה שלי אמרה לי שאולי זה תופעות לוואי של התרופה, כי דבר כזה לא היה לי בחיים. איך אוכל לדעת מה לעשות ?אני מפחדת לעזוב גם את הכדורים ,כי אם אני אפסיק אולי זה יקרה לי יותר חמור מכל הפעמים!!!!!!!!!!!!!!! אני מרגישה שמאז הכל השתנה אני לא אני. אני לא יודעת מי אני. הכל מבולבל. ובכלל הלכתי לטיפול בגלל תקופה נוראה שהרגשתי שהיא חוזרת אלי, ולאן הגעתי תופעות נוראות שלא הרגשתי בחיים החליטו לתקוף אותי, ולא לעזוב, למה????????????? מה כבר עשיתי??.אני נורא מיואשת ונמאס לי כבר מכל הקטע הפסיכולוגי הזה. זה פשוט משגע.לפעמים אני רוצה פשוט למות. אני חושבת שאולי אם לא הייתי הולכת לטיפול מההתחלה אז לא הייתי במצב כזה. יכול להיות? מה אני יכולה לעשות עם השרפות שלא עוזבות וכל כך כואבות? תודה רבה ושנה טובה!

עדי יקרה, בכדי שאולי נוכל לעזור לך ,אני לא מבינה מהן בדיוק השרפות שעליהן את מדברת-תוכלי להרחיב קצת?

זה פשוט שורף . הלב שלך מתחיל לדפוק חזק ואתה מרגיש שאתה מקבל התקף לב עוד רגע. ואז זה מגיע כל הגוף בוער פשוט נשרף אתה לא יודע מה לעשות.וכשאתה כנראה נלחץ מזה מגיע הרגע שבו נתפסו לי כל שרירי הגוף ומן עיוותים כאלה פשוט לא יכולתי לזוז,עד כדי כך שהזמינו לי אמבולנס, זה עבר אחרי חצי דקה בערך אבל לי זה נראה שזה נמשך לנצח. זה דבר שאפילו לשונאים שלי לא הייתי מאחלת.

מה יהיה? את שמה לב שכל כמה זמן ובמחזוריות את בבעיה וחווה "דאון" מה שמתמיה זה שאת לא מסיקה את המסקנות הנכונות. אולי את צריכה לתת לאדם אחר (לאו דווקא אמא) לנהל לך את כל העניין הזה של המחלה , הליכה לרופאים, פסיכולוגים ועו"סים - איזה כמה ומתי. את סובלת מכמה בעיות משולבות אחת בשניה. השריפות הללו שאת מכנה אותן הן התקפי חרדה הן לא תופעות לוואי של הכדורים אולי הפוך , תרופות לא מספיקות מבחינת כמות וסוג. בנוסף: הפרעות זהות מינית , שמיעת קולות בראש, פגיעה עצמית ועוד. את חייבת לטפל בעצמך ודחוף ולא יעזרו לך תכתובות ברשת. תהיי חזקה ובצעי!

עדי שלום בתקופה האחרונה קשה לך ומדי פעם את כותבת כאן בפורום. תהליך השינוי אינו מהיר וצפוי שיקח זמן מה. התופעות שאת מרגישה הן כנראה חלק מהתקפי החרדה שאת חווה. אם תקבלי את התרחשותם ברוגע רב יותר מתוך הבנה שהם מגיעים וחולפים, יהיה יותר קל לעבור את התקופה. לפעמים התיידדות עם מצב החרדה משפר אותו בצורה ניכרת. אם אינך יכולה להילחם בו, הצטרפי אליו, קבלי אותו כאורח זמני בחייך כעת, והיפרדי ממנו בבוא העת. בברכה ד"ר אורן קפלן

לכל המשתתפים שלום לאחר ראש השנה אצא לחופשה עד סוכות, בתקופה זו לא אוכל להשתתף בפורום. בימים הקרובים עד להפסקה אשמח לענות על הודעות. להתראות ד"ר אורן קפלן

זה לא בסדר אתם צריכים לדאוג לכך שיהיה פה מישהו מקצועי מחליף... ממש כמו מורה מחליפה... ומה עם מקרי חירום? זה לא מקצועי ככה. ותחשבו על זה.

אדווה שלום בעבר הפורום הזה פעל עם מספר יועצים ולכן תמיד היה גיבוי של היועצים השונים בתוך הפורום עצמו כשמישהו יצא לחופשה. כדי לשפר את יעילות הפורום הוא פוצל למספר פורומים אישיים שמנוהלים כאן באתר. לכן אין צורך במחליף לפורום האישי, באתר יש מספר אנשי מקצוע אליהם ניתן לפנות. כמובן שבמקביל יש פורומים דומים נוספים גם באתרים אחרים. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני רוצה לאחל שנה טובה ומתוקה לכולם שנה בריאה מאושרת מוצלחת שקטה טובה ו........................ בקיצור רק טוב לכלונו:)) @----)--- איתן

שנה טובה גם לך איתן ולכולם. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב רציתי לשאול שאלה קצת מוזרה לפעמים קורה לי מצב שאני מוכרח לומר משהו כמה פעמים או לעשות כל מיני טקסים כאלה של נגיד לחזור על מישפט כמה פעמים וזה מרגיע אותי יש לציין שאם אני מגיע למצב של לחץ בטקס אז אני נלחץ כאילו אני יודע שזה טיפשי אבל זה כל כך קשה לפעמים האם זה מעיד שמא אני לוקה בנפשי או שזה תהליך שקורה ואיך אני יכול להיגמל מהרגל זה .? בתודה מראש בובי

אתה לוקה בהתנהגות אובססיבית קומפולסיבית או טורדנות כפייתית, ישנם הרבה אנשים כמוך. עליך לגשת לרופא פסיכיאטר גם אם זה לא מפריע בצורה קשה זה יכול להתעצם. הנה קישור לפורום תפוז תוכל לשאול שם שאלות ולקרוא הרבה כתבות בנושא: http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/sp/anashim.asp?id=15&pass=1 הרבה בריאות!

בובי שלום ההרגל הכפייתי הוא ביטוי לחרדה, כך טוענת לפחות הספרות המקצועית. במידה וזה פוגע באיכות החיים שלך יש מקום לפנות לטיפול. חשוב גם לבדוק האם נושא החרדה מוכר לך מחייך והאם יש דברים נוספים שמטרידים אותך. תוכל לקרוא מעט בקישור הבא http://www.hadassah.org.il/hebrew/PUB/obses/1.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

לדר אורן קפלן שלום. שאלתי: האם לדעתך ניתן לצאת מחיים בתוך בועה אשר נמשכו מעל לעשרים שנה. ואם כן איך ניתן לעשות זאת. בתודה, אני.

טלי שלום הבועה היא סמל למציאות כלשהי ובוודאי מאחורי סיפור אישי משמעותי אותו אי אפשר לספר בכמה מילים בפורום. כדי להתמודד עם המציאות שעימה התמודדת מעל עשרים שנה בוודאי דרוש תהליך משמעותי ועמוק. אם יש לך את המוטיבציה והכוחות פני לטיפול פסיכולוגי ודרכו תוכלי לברר איזה שינוי את רוצה לעשות, איזה שינוי מתאים לך, וכיצד להמשיך הלאה בדרך טובה יותר עבורך. בברכה ד"ר אורן קפלן

סליחה שאני מנצלת את הפורום, מה זה משנה מה הסיבה למצוקה הנפשית, אך עובדה! אני במצוקה, ואשמח מאד מאד ואודה למי שתואיל בטובה לעזור לי.קניתי אתמול מגהץ קיטור ביתי בשם "כרומקס", אינני יודעת מדוע כשאני מגהצת ולוחצת על הכפתור של הקיטור יוצא לי מים מהחורים של המגהץ ומרטיב לי את הבד שאני מגהצת וגם לפעמים יוצא לי פירורים לבנים (יתכן וזה מהאבקת הכביסה של הבד בו אני מגהצת?), בקיצור, מי שיודעת להשתמש במגהץ קיטור ביתי אשמח באם תפרט לי איך השימוש בו, לא הכל כתוב בחוברת הוראות שימוש. בתודה מראש ושנה טובה לכם - יעל.

בהפעלה הראשונה יכול להיות שצריך לשים חומר שמנקה מצורף למכשיר. הפרורים שיוצאים לך הם לא מהבד , אלא אבנית. יכול להיות שבמפעל "מריצים" את המגהץ לניסיון ולכן ישנה אבנית קלה. גם יכול להיות שאת צריכה לקחת את המגהץ ולבדוק האם הוא באמת חדש מהקופסא. כי אבנית שיוצאת לך מגוף החימום יכולה להצטבר רק לאחר שימוש רב. אפשר גם לעשות למגהץ ניקוי אבל כמובן שמגיע לך מגהץ חדש ולא אחד שמיד פותחים אותו. אז פני למוכר. זה רק מגהץ - נקווה שאלו הבעיות הכי גדולות שיש לך בחיים.

יעל שלום את צודקת, מצוקה היא מצוקה, ואם זה הנושא שהטריד אני שמח שקיבלת תשובה. מאחר שהבקשה היא בלשון נקבה אני מתאר לעצמי שאת התשובה לא קיווית לקבל מהפסיכולוג, אבל התשובה נשמעה לי מאוד מקצועית בכל מקרה. מנסיוני המקצועי בגיהוץ נראה לי שהמים יוצאים כשהקיטור עוד לא רתח או כשפתחים אינם סגורים היטב. לגבי החומר הלבן זה באמת מוזר כי אבנית לא אמורה להיות במגהץ חדש. יש חומר שקונים בסופר לנקות אותה. בהצלחה עם הגיהוצים הבאים ואשמח לענות גם בנושאי קיטור אחרים במידת הצורך. ד"ר אורן קפלן

מי אתה הנקודה השניה? אני הופך בזאת לסימן קריאה !

הי ! אני בת,אז אנחנו לא ממש מתחרים :) לי יש חצאית,רק שאתה לא רואה אותה...

מצאתי למעונינים, מקום, שמטפל בפסיכותרפיה. אני לא יודע את מחיר הטיפולים אבל הם הבטיחו, שכל מחיר שפסיכולוג יתן לי, הם יתנו לי בפחות. http://www.tas-lab.com/firstpage.html

שלום נראה לך הגיוני לקבל טיפול נפשי במבצע?אולי אחד ועוד אחד?או חבר מביא חבר?אפילו טלויזיה לא קונים בסגנון"אנחנו נותנים את המחיר הנמוך ביותר".מה על איכות?תחום התמחות? טיפול נפשי זה דבר אישי,לא תמיד מי שגובה מעט יחסית הוא לא טוב וההיפך,אבל מניסיוני בדר"כ אלה שגובים יותר מבוקשים יותר ויש לכך סיבה-הם באמת טובים.ואולי במשך פרק זמן סביר יותר ניתן יהיה לפתור בעיות מורכבות מאוד ,דבר שיכול לקחת שנים אצל אלו הפחות טובים.כמובן שזה בדר"כ . אגב,הקישור שלך מוביל לטיפול ברפואה משלימה שזו תורה אחרת לגמריי ולכן אי אפשר להשוות אותה עם הטיפול הנפשי הרגיל. חג שמח .

כרטיס מועדון חברים?, מתנות לחגים?, תאמינו לי, לי זה עולה יותר

אני באמצע טיפול פסיכולוגי של שנה בערך,מטופלת אצל פסיכולוג רווק בן 34.אני יודעת שזה נשמע מוזר,אבל נדמה לי שהוא מפלרטט איתי,לא בצורה בוטה והוא לא ניסה שום דבר,אבל לפי המבטים שלו וגם ידוע לי שהוא נמשך אליי(לפחות פעמיים...). הוא רווק ואני מאוד קשורה אליו. מה כדאי לעשות?ואל תגיד לי שאני מדמיינת ושזה קורה,כי הייתי בטיפולים לפניו,ואני יודעת שאפשר להתאהב בפסיכולוג ולייחס לו תכונות שונות אבל זה לא המקרה. הוא באמת מפלרטט איתי,מבטים גנובים,רמזים,(וכבר ציינתי שהוא נמשך אליי). האם כדאי לדבר על זה?ובכלל זה אפשרי,זה הגיוני שפסיכולוג התאהב במטופלת?

קרן שלום לדבר על זה בהחלט אפשר, אולי אפילו הכרחי כדי להשתמש בזה מבחינה טיפולית, ואולי כדי למנוע את הרס הטיפול בהמשך. לעשות עם זה משהו קונקרטי יהיה מן הסתם הרבה יותר מסובך והרסני, לטיפול, לך, לפסיכולוג... זו בהחלט לא שאלה של "הגיון". קשר טיפולי כמו כל קשר עשוי להיות חם ואוהב. גבולות האתיקה מציבים קווים נוקשים מאוד בין זה לבין קשר זוגי. חציית הקווים הינה הרסנית בד"כ לטווח הארוך לכל הגורמים המעורבים. זה לא אומר שאת מדמיינת, בהחלט יתכן שהקשר בינכם מיוחד ואינטימי. זה יכול להיות מקור לכוח ועוצמה של הטיפול. עם זאת, מכאן ועד לקשר זוגי יש כמה שלבים שכנראה לא יקרו. כללי האתיקה הם בסך הכל חוק, ואפשר היה לומר שהאהבה תתגבר על כל חוק. זה רומנטי ומשכנע, אבל בפועל הכללים האלו מייצגים תופעות מוכרות מתוך עולם הפסיכותרפיה ובאים להגן על המטופל והמטפל משימוש הרסני בקשר הטיפולי. כדאי אולי לקרוא את ספריו של יאלום "על הספה" ו"תליין האהבה" שדנים בנושאים הללו. קישור לכללי האתיקה: http://www.psychology.org.il/public/ethics כנראה שגם התשובה שלי מצייגת קצת את תליין האהבה... בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על ההסבר שלך,ועדיין רציתי לשאול דבר נוסף,איך אני יכולה לדעת אם באמת זה מיוחד איתי,או שזהו ההרגשה שהוא נותן לכולם,כפסיכולוג,אתה מעניק לכולם את אותו יחס,מבטים וכ...או שזה משתנה?

הי בעבר הייתי מטופלת אצל פסיכיאטר והוא נתן לי כדורים מסוג פרוזאק ופלוטין הוא העריך שיש לי דכאון תת מודעי שמונע ממנו לבצע מטלות פשוטות כמו ללכת לבה"יס , לשון כל היום ובכלל להשקיע בדברים, בעצמי ושהייתי מאין סוג של מנוונת.. (לדעתי) אני מניחה שאני מסכימה איתו וכך גם ההורים שלי.. לאחר מכן התגייסתי והפסקתי את הטיפול "טיפלתי בעצמי" לבד.. מאוד השתדלתי למרות שהיו קצת נפילות לבסוף השתחררתי רגיל בתום השירות. אני מאוד בעיניין של לשפר את עצמי וההתנהגות שלי.. עכשיו נרשמתי לבגרויות כי אין לי תעודת בגרות כי לא היתי מגיעה לבהיס כי ישנתי כל היום, התחלתי ללמוד ולעבוד בו זמנית, אין לי זמן כמעט לכלום חוץ מלהגיע הביתה ולאכול, יש לי בעיות לימודיות קשות וסה"כ מאוד קשה לי אבל אני מרגישה כאילו אני רוצה להוכיח לעצמי למשפחה ולאחרים שהשתנתי.. אבל , כמובן שאמא שלי צרחה עליי למה אני לוקחת עבודה אם אני בקושי מסתדרת עם לימודים ואבא שלי מאידך לא נותן לי כסף יותר כי רבנו והוא גם לא יתן לי ואני גם לא רוצה לקחת וההורים שלי גרושים וכל אחד עם הצד שלו. אמא שלי רוצה לתת לי כסף אבל אין לי כוח להיות תלויה בזה כי תמיד הייתי תלויה בארנק שלה ורק בחצי שנה האחרונה מאז שהתחלתי לעבוד היה לי משל עצמי, עכשיו זה נגמר והיא אמרה שהיא תתן לי כסף אבל יש לה בעיות כספיות ואני לא רוצה לשמוע אותה אומרת שאין לה ובכל זאת היא מביאה לי. אני לא רוצה לשמוע , לריב או להרגיש דברים רעים כי אני מנסה להתקדם ולעזור לעצמי להגיע למעלה , ללמוד לקבל תעודת בגרות.. כל הריבים האלה עם אבא שלי על הכל אני מרגישה כמו נערה מתבגרת שההורים שלה לא מבינים אותה, אבל זה בולשיט כי הם כן מבינים רק אמא שלי תמיד מדחיקה אבל אבא שלי בסדר רק שלאחורנה אנחנו רבים כל הזמן על הכל הוא השתנה , ניהיו קטעים בלתי נסבלים והוא טוען שנהייתי אלימה- כלומר אני לא מרביצה!! הוא התכוון לכך ש"יש לי פה מלוכלך" ועוד דברים, אבל אני חושבת שגם הוא השתנה כנראה הגיל , לא יודעת מה, אבל גם אחותי הגדולה טוענת אותו הדבר ובגלל זה היא אמרה לי שהיא לא רצתה לגור פה, אני יכולה לריב איתו על דברים ממש קטנים ואח"כ להיות מצב רוח מחורבן כל היום (סליחה על השפה) טוב אני קצת גולשת יותר מידי וזה בכלל לא מה שרציתי לדבר עליו. רציתי לשאול שאלה, אני יודעת שאני מדחיקה דברים אני חושבת שהמצב שלי עדין, אני מפחדת שפתאום אני לא אעמוד בעומס ואדרדר למטה, נמאס לי שכולם אומרים לי שאני לא אצליח, זה רק הורס והורס אותי , הם טוענים שחבל על המאמץ ועל הכסף ויש לי כוונות יפות וטובות אבל לא ילך לי, זה הורס לי! אני מנסה לשים הכל בצד ולהגיד שהשתנתי אבל הם חושבים שאני אותה אחת כמו מלפני 3 שנים ונמאס לי מזה אני כל הזמן אומרת לי לעצמי דברים טובים (לפחות בשבוע האחרון) למרות שלפעמים אני ממש מדוכאת אני עושה את זה כדי להרים את עצמי מהקרשים אין לי בכלל בכלל זמן ללכת לטיפול כי אני בקושי יכולה לשבת על שיעורי בית. מצד אחד אני מרגישה שאני רוצה לעשות את זה לבד בלי כדורים יש לי הרגשה כאילו טובה רק שנהרסת לי כשאומרים לי שחבל על הזמן ושאני רבה עם כולם. אין לי גם סבלנות לכלום ואני מנסה לסדר את זה מצד שני אני מרגישה שאני צריכה טיפול תרופתי שיעזור לי להתרומם ולא לשקוע פתאום אולי בעוד איזה חודש שאני לא אעמוד בלחץ ובמעמס הנפשי של כל הדברים האלה, אני רוצה להיות בנאדם רגוע יותר ונמאס לי לריב עם כולם אני כל הזמן אומרת להם שישתקו. איך אני אוכל לקבל מרשם לתרופות? האם אני צריכה להביא את האיבחון מהפסיכיאטר הקודם למישהו חדש? אולי אפשר לסדר פגישה פעם בשבועיים אם אצליח לדחוס את איפושהוא אני מרגישה כאילו יש לי יותר מידי דברים על עצמי אבל מצד שני מרגישה עם זה טוב כי זה עדיף על כלום ולהיות במיטה כל היום ולהרגיש שאתה מבזבז תיום שלך. יכול להיות שאני משקרת לעצמי, אני אוהבת להדחיק הכל כדי שלא אפול כי זה עושה לי רע אבל די כמה אפשר??? איך אוכל להצליח במשהו? כשאני לא מדיחקה אני חושבת שאני צריכה את הכדורים כי אני צריכה להיות מאוזנת ואני ממש לא, וכל זה עוד בקצרה!!!

נטלי שלום מהודעתך אפשר להרגיש את העומס שאת חווה כעת, ונשמע לי שדווקא בתקופה הזו הטיפול הפסיכולוגי עשוי לעזור לך. עם זאת יש לי הרגשה שאין לך ממש פנאי רגשי לטיפול, והשימוש בכדורים קורץ יותר כי הוא מהיר ופשוט. אינני מתנגד לכדורים אבל הם לא יפתרו את הבעיה שלך לטווח הארוך, אולי יחלישו מעט את הגלים. אם את רוצה תרופות עליך לפנות לפסיכיאטר, לקחת מרשם ולהמשיך משם. כשתרגישי יותר פנויה אני מציע שבכל זאת תפני לטיפול פסיכולוגי כדי "לעשות סדר אחת ולתמיד בבלאגן שמסביב". בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה אבל אם אני אלך לפסיכיאטר כדי לקבל מרשם הוא לא יכול לתת לי סתם מרשם הוא לא יתן לי זה בטוח ולקודם אני כבר לא יכולה ללכת כי הוא מתמחה בנוער ואני כבר לא נוער. איך מקבלים? >

רציתי לברר, - אם אתה פסיכולוג קליני, -אם אתה מקבל לטיפול פרטי, -אם המחיר מרקיע שחקים? -אם אתה מאמין, שאפשר לעשות שינויים בחיים, אם מאד רוצים -למה עצוב לי, ואין לי סיבה להיות עצוב? -

נקדימון שלום בנושאים הפרטיים תוכל לכתוב אלי למייל ואשמח לענות. בנושא השינוי, אני מאוד מאמין ביכולתו של אדם לעשות שינויים, בעיקר אם רוצים. עצוב לך כי כנראה בכל זאת יש לך סיבה להיות עצוב. אחרת היית שמח. זה די פשוט לכאורה, אבל כדי להבין את העובדה הזו ולשנותה נדרש כנראה מסע אל העצמי. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מודה על התשובה. אנילא מצליח לכתוב לדואר האלקטרוני שלך, כאשר אני לוחץ על הקישור. (אני גם צריך קודם להרשם ושתהיה לי כתובת של דואר א-מייל כדי לכתוב לך?) ובקשר לעצבות - אתה צודק.

מתי לעשות זאת? כמה פעמים? כיצד לשמוע? כיצד לבחור משפטים וכדומה

אלון שלום אם תקנה ספר וקלטת תמצא בתוכם את כל ההסברים. אני לא עוסק ישירות בתחום זה ולכן איני יכול לתת לך המלצות, בוודאי ללא היכרות איתך, יכולותיך ומטרותך. היכנס לחנות ספרים טובה למחלקת הספרים בפסיכולוגיה ותמצא בוודאי כמה אפשרויות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב! יש לי ילדה בת 7 שלומדת בכיתה ב'. ילדה נבונה , מתקדמת טוב בלימודים ( קיבלה בכיתה א תעודה היצטיינות על הקריאה, בגן חובה שלחו אותה לחוג המדע לילדים מחוננים),אך בשנה אחרונה הפכה להיות חסרת ביטחון ביטחון ומאוד לא מרוכזת. היא מאוד מרחפת למשל: פוטרת תרגיל בחשבון ,אך תשובה שלה כותבת בתרגיל הבאה, מתחילה לספר משהו ובאמצע נאצרת או שוכחת על מה סיפרה. בחוג של ריקודים מורה מדי פעם בוחר ילדים ,כדי שירקדו מקדימה ורוב ילדים מרימים ידים ומבקשים להצתרף ,אך היא להפך הולכת לאחור. בהתאמלות קרקע (היא בקבוצת ניבחרת)כל בנות לפני הופעה מתכוננות ועושות מתיחות ,אך היא לא. ניסיתי לדבר איתה הימלצתי לעזוב אחד החוגים או שניהם אם היא רוצה היסברתי לה שאם כבר נמצאים בחוגים אז צריך להשקיע ולהשתפר. אם אני מראה לה מישהי מקבוצה שלה ומחמיה לה אז היא כועסת. מה עלי לעשות ? האם לעזוב אותה בשקט? אך ללמד אותה להיות יותר מסודרת , שאפתנית ומרוכזת? האם אני מגזימה?

מירי שלום צריך לראות האם מדובר בחוסר ביטחון של הילדה או דאגה שלך שאינה ממש מטרידה את הילדה. במידה ואיכות חייה נפגעים אין ספק שכדאי לעזור לה. אולם אם את מרגישה שהיא מאושרת וטוב לה בדרכה, הניחי לה. בנושא הבלבול צריך לראות אם אין ליקוי אובייקטיבי בלמידה או בריכוז. על כך כדאי להתייעץ עם יועצת ביה"ס ואולי עם פסיכולוג ביה"ס. באותה הזדמנות תוכלי לשאול על שאר הדברים. היכרות אישית עם הילדה עשויה לעזור לקבל החלטה. במידה ותגיעי למסקנה שיש מקום לטיפול כדאי לפנות לפסיכולוג ילדים לייעוץ בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי קשיי תקשורת עם אנשים. אני סטודנט בשלהי שנות העשרים שלו,נשוי למעלה משנה, וכשאני צריך להיאבק על מקומי - בין עם זה עם אשתי בין עם זה עם סטודנטים אחרים - אני פשוט מעדיף לוותר ולא להיכנס למאבק. זה מביא לכך שלעיתים כשאני צריך משהו אני מוותר עליו לטובת אחרים גם כשזה עולה לי באי-הגשת עבודה עד כדי סיכון המשך הלימודים שלי. הכל כדי לא להיכנס למאבק. זה איננו דפוס חדש. מאז ומתמיד הייתי כזה. ניסיתי בעבר טיפול קבוצתי של "חרדה חברתית" אבל הבעיה לא חלפה. אשתי בעד טיפול תרופתי אבל לדעתי היא רק מנסה לשלוף פתרונות מהשרוול. מלבדה איש במשפחתי אינו יודע על הבעיות שלי. למעשה הבעיה מוליכה לבעיה אחרת גם-כן:המגע המתמיד עם בני-אדם והחרדה שלי מלחשוף את עצמי בפני אחרים גורמת לי גם להינעל בפני עצמי עד כדי כך שאני מתקשה על-פי-רוב לבטא את עצמי ואת תחושותי אפילו לעצמי מתוך חשש שאיכשהו זה יגיע לידיעתם של אחרים.הפחד שלי הוא שמה שאני חושב ימצא את דרכו במוקדם או במאוחר אל הכתב ומישהו "יעלה" על זה איכשהו. למעשה גם כאן אני חרד שמישהו יעלה על זהותי. בעבר החרדה הזו מאחרים גם פגעה ביכולתי לקיים דיאלוג טיפולי כלשהו. בעבר טופלתי גם פסיכותרפיה באמנות ובפסיכודרמה.וגם טיפול תרופתי. לאן עלי לפנות כעת?

נחשון שלום נשמע שאתה מודע לבעיתך ואף היית בעבר בטיפולים שונים. אין זה אומר שמה שהיה בעבר זהה למה שקורה היום, גם אם הוא המשכו של אותו סיפור. אני ממליץ לך לפנות כעת לייעוץ פסיכולוגי ולנסות לברר עם עצמך מה מוקד הבעיה. מאחר ואתה סטודנט תוכל לקבל טיפול בשירות הפסיכולוגי של המוסד בו אתה לומד במחיר מוזל, ברר את הפרטים בדיקן הסטודנטים. בברכה ד"ר אורן קפלן

איני לומד באוניברסיטה,כך שאצלנו אין דיקן סדוטנטים ובוודאי שלא שרות פסיכולוגי...לא משנה.

הי נחשון, תהיתי האם תרצה שאכתוב לך, אני חשה הזדהות די מדהימה עם התיאור שלך. אולי מכאן נוכל להיוושע? (אם כן רשום לי מה האי מייל שלך) מיכל

[email protected] זה האימייל שלי. נחשון

נאי כל הזמן חוששת ממחלות ואני מפחדת מכל אי הרגשה טובה ומפרשת כל כאב קטןלמחלה שאין לה מרפה אני אל יודעת מה לעשות כי זה מתחיל לשנות לי את החיים מה אתה מציע?..

שלום אני מציע קודם כל להבין מה גורם לחשש. יש אפשרויות רבות, למשל, חשש אוביקטיבי על סמך מחלה מהעבר, רגישות גופנית כלשהי, מצב חרדה כללי, תשומת לב שניתנת סביב מחלות, ועוד אפשרויות שונות. במידה ותהיה לך מודעות רבה יותר למקורות העניין תוכלי בוודאי לנסות ולהתמודד עם שינויו. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני נמצאת לדעתי בחרדה כללית וזה בעיקר מתבטא בכאביים קיצונים באוזן הימנית שהסברם הוא משרירים תפוסים של הפנים האם דבר זה נגרם מחרדה?..

היי שוב אני. רציתי לדעת אם כל הפסיכולוגים כאלה בלי רגשות? פשוט בפגישה הראשונה היא שאלה אותי כאלה שאלות קשות ודחקה אותי לפינה למרות שהיא ידעה את זה כי עובדה שהיא אמרה " אני יודעת שזה קשה" אז אם היא כזאת יודעת למה היא בכל זאת מכאיבה? האם היא יכולה לשלוח לאישפוז או שזאת החלטת פסיכיאטר?(מכיוון שהיא אמרה שאני מסוכנת לעצמי). תודה!

עדי שלום טיפול אינו בהכרח חוויה קלה. מודעות עלולה להכאיב אבל אולי היא חושבת שאת צריכה לעבור את הדרך הזאת. אני מציע שתאמרי לה מה הרגשת בפגישה הקודמת ושאת חוששת מכך שהיא תמליץ על אישפוזך. אינני יודע מה היא חושבת, את זה תצטרכי לברר בצורה ישירה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, אני מחפשת מידע מידע על התרופה קלופיקסול clopixol ולא מוצאת רוצה לבדוק את תופעות הלוואי ושאר אינפורמציה רלוונטית האם משיהו ליכול להפנות אותי למקור מידע בנושא אודה מאוד ס.א.

http://www.mentalhealth.com/fr00.html

תודה על ההפניה. יש שם כל מה שרציתי לדעת תודה וחג שמח ס.א.

שלום אני ממליץ לפנות לפורומים לפסיכיאטריה או תרופות. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה, כך אעשה

הנני מתעניינת בקשר לבחור בסביבות גיל ה-30 שגדל במשפחה הרוסה עם בעיות מבעיות שונות. במהלך חייו הוא נקלע לחבורות פשיעה וניצל על ידי אביו בעור שיניו. הבעיות הן כרגע: *התמכרות לחשיש/מריחואנה. פירוט: ללא השימוש ב"סם" הבחור הופך לדכאוני, תוקפני עד כדי אלימות. *חוסר יכולת (נפשית) לעמוד בפני עצמו ולפרנס את עצמו. פירוט: הוא אינו מוצא מסגרת מתאימה וכיוון מבחינה מקצועית ומבחינת ההשכלה. כל מסגרת שניסה להיכנס אליה נכשל אם מחוסר התמדה מצידו ואם בעקבות סילוקו הייזום מהמסגרת עקב בעיות האישיות שלו. כיום אביו הקשיש מפרנס אותו ונושא בעול, תוך שהוא אינו מוכן לפנות לעזרה מקצועית כלשהי (למרות שהוא סובל קשות: הילד מתנהג באלימות, שובר דברים בבית, צועק) מפאת רחמים לילד ואולי מפאת בושה. ייעצתי לאב לפנות לעזרה אך הוא אינו מוכן לשמוע, רחמי וליבי על האב הסובל, ההולך ודועך בעקבות המצב. שאלתי: כיצד עלי לנהוג על מנת לגרום לרשויות לנקוט בצעדים כנגד הבחור או לפחות להעריך את מצבו?? (וכדרך אגב, דאגתי נובעת מתוך שייכות למשפחה זו). לתשובתך המקצועית והמהירה, אודה.

גם אניכזה כמו הבחור שהוזכר ותאמני לי אני לא רוצה להיות כזה . הבחור סובל והוא לא יודע איך מתמודדים עם החיים. וכנראה צריך עזרה מקצועית. כך גם אני. חבר טוב שלי היה גם כזה, והוא נפטר ממנת יתר.

השאלה איך מגיעים לעזרה מקצועית שתקנה לו כישורי התמודדות עם החיים, ללא נכונות אמיתית מצידו ומצידו של האב. זאת בדיוק השאלה!!!

אגנס שלום אני מציע שהאבא יפנה ללשכת הרווחה המקומית ויתייעץ עם עובד/ת סוציאלי/ת. הם יוכלו לתת לו תמיכה ועצה מתאימה כיצד לנהוג, כולל הפעלת החוק אם יש צורך. בברכה ד"ר אורן קפלן

זה בדיוק מה שהאבא לא מעוניין לעשות עקב צורך להגן על הילד ומתוך תחושת אשם שתהיה חלק אנטגראלי מהפעולה, הוא לא יהיה מוכן לעשות זאת... הבעיה האמיתית היא ההכחשה של האב וחוסר נכונותו מצפונית לעשות משהו. האם תרופות (למרות שזה כבר בחלק של פסיכייאטריה) כגון: סרוקסט, ציפרמיל יכולים לעזור לילד במקרה כזה ולא יכולות לגרום לאינטראקציה שלילית עם הסם? כי אם כן, אולי זה הפיתרון, תרופות גם ללא הסכמתו המלאה של הילד. איך זה מסתדר מבחינה חוקית ואתית? משוועת לעזרה!! אגנס.

שלום, יש לי בן בן 3. מגיל קטן הוא שונא לחפוף את השיער. הוא אוהב מאוד להתקלח, אוהב לשחק באמבטיה, אבל החפיפה היא סיוט עבורו. הוא בוכה ממש בצורה היסטרית. אנחנו מקפידים לא להרטיב לו את העינים, מקפידים לחפוף עם שמפו לילדים. ניסינו כל מיני משחקים עם בובה, עם אח שלו, אבל זה לא עוזר. אני פונה אליך, כי אתמול בעת חפיפת השיער הוא בכה כל כך חזק עד שהקיא. ואחרי שהוצאתי אותו מהמקלחת, הוא רעד כרבע שעה. ממש נבהלתי. מה אפשר לעשות? כרמן

כרמן שלום בתשובתי בהמשך אני מניח שזו הבעיה היחידה שבמוקד. אם יש דברים נוספים, כדי להתייחס למכלול. נוצרה פה כנראה התניה שלילית מסיבה כלשהי, והבעיה כעת היא לעשות שינוי בדפוס. ראשית אפשר לנסות ללמד אותו לטבול ראש במים בבריכה. יש היום שיעורי שחיה לתינוקות בהרבה בריכות והם כוללות צלילה. אולי זה ירגיל אותו למגע המים. בעיקרון אני חושב שדווקא צריך להרגיל אותו למגע המים על העיניים ועל כל הפנים ואולי זהירות היתר מגבירה אצלו את תחושת הרתיעה. מאחר וניסיתם משחקים שונים סביב החפיפה קצת קשה לי להציע משהו מקורי מאוד נוסף. חפיפת ראש לבובה ולאח שלו הם באמת דרכים מתאימות לידד אותו עם החפיפה. את יכולה להיות בטוחה שהתופעה הזו לא תמשך לעד. אני יודע שזה לא מרגיע באותו רגע שאתם באמבטיה. אבל אם לא תיבהלו מזה ותנסו גם לשדר הרגעה כלפיו, סביר להניח שבמוקדם או מאוחר התופעה תיעלם מעצמה. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר אורן קפלן, תודה לך על התיחסותך. כרמן

האם מישהו מכיר ויכול להמליץ על ספר טוב המלמד שיטות קוגניטיביות-התנהגותיות(או כל דבר אחר בסגנון) להפחתת דיכאון וחרדה? אשמח מאוד לקבל המלצות בתודה,יערה.

היפנוזה עצמית של אולמן ולמברו אפשר להזמין בכל חנויות הספרים המקוונות. יש גם ספרים לעזרה עצמית עם קלטות, אפשר לעיין בחנויות הספרים על האפשרויות השונות. כמו כן יש מספר ספרים על חשיבה חיובית. צריך להיכנס לחנות רצינית ולעיין. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, רקע קצר על עצמי.... בן 40 , התגרשתי לפני שנה באופן מפתיע (לא מצידי) ותוך תקופה מאוד קצרה. אבד לי אימון לחלוטין באנשים וידעתי שלא ארצה בזוגיות נוספת. לאחר 7 חודשים נוצרה מערכת יחסים מדהימה וכעבור 3 חודשים של היכרות וחיים ביחד הגענו להחלטה שיש לנו רצון חזק להקים פרק ב' בחיים. שאלתי....... הכל קרה מהר. גירושין והכנות לחתונה. מאוד חשוב לי לדעת איך להסביר לילדה בת 10 בנושא של אבא עומד להתחתן. כמובן שהילדה מכירה את בת הזוג שלי ובסופי שבוע לפי ההסדר היא נמצאת עם אחותה בת 4 אצלנו. לבת הזוג שלי יש ילד בן 6. כל עיצה או רעיון יתקבל בשמחה ובברכה. תודה מראש, ארז

שלום ארז גם אני גרושה מזה 5 שנים ואני בת 31 - בתור עצה ידידותית (גם אם זה נשמע נורא ) איך זה שאתה אחרי גרושים כואבים ומפתיעים ואתה כבר רץ אחרי שלושה חודשים ?!!!!!! בלבד של הכרות להתחתן ? האם אתה בטוח שאתה מכיר את הבחורה או שמה אתה בלהט ההתלהבות ? אתה לא ילד קטן ואתה הרי יודע שכל ההתחלות יפות - ואח"כ מתגלעות הבעיות אל אחת כמה וכמה כשמעורבים בזה ילדים וגרים בבית משותף ,אז למה לרוץ ?? אבל ,לא אני אהיה זו שתעצור אותך - אני רק יכולה לקוות בשבילך שתצליחו -ובנושא הילדה ,יש להתייחס לעניין בצורה מאוד עדינה -אל אחת כמה וכמה שיש עוד ילד קטן שאישתך לעתיד תביא לנישואין אלו ואז בתך תתחיל להריץ סרטים בראשה "הנה אבא הולך לגור עם ילד אחר ואותי הוא כבר לא אוהב". פשוט -לתת לילדה את ההרגשה שביתך תמיד פתוח - שכשאבא מאושר גם את תהיי מאושרת ,שהאשה החדשה לא תהיה תחליף לאמא -אבל מאוד תשתדל להיות החברה הטובה שלך (ותתפלל שכך יהיה,,,) זה נושא מאוד עדין - מקווה שהועלתי במעט מזל טוב

שלום ארז גם אני גרושה מזה 5 שנים ואני בת 31 - בתור עצה ידידותית (גם אם זה נשמע נורא ) איך זה שאתה אחרי גרושים כואבים ומפתיעים ואתה כבר רץ אחרי שלושה חודשים ?!!!!!! בלבד של הכרות להתחתן ? האם אתה בטוח שאתה מכיר את הבחורה או שמה אתה בלהט ההתלהבות ? אתה לא ילד קטן ואתה הרי יודע שכל ההתחלות יפות - ואח"כ מתגלעות הבעיות אל אחת כמה וכמה כשמעורבים בזה ילדים וגרים בבית משותף ,אז למה לרוץ ?? אבל ,לא אני אהיה זו שתעצור אותך - אני רק יכולה לקוות בשבילך שתצליחו -ובנושא הילדה ,יש להתייחס לעניין בצורה מאוד עדינה -אל אחת כמה וכמה שיש עוד ילד קטן שאישתך לעתיד תביא לנישואין אלו ואז בתך תתחיל להריץ סרטים בראשה "הנה אבא הולך לגור עם ילד אחר ואותי הוא כבר לא אוהב". פשוט -לתת לילדה את ההרגשה שביתך תמיד פתוח - שכשאבא מאושר גם את תהיי מאושרת ,שהאשה החדשה לא תהיה תחליף לאמא -אבל מאוד תשתדל להיות החברה הטובה שלך (ותתפלל שכך יהיה,,,) זה נושא מאוד עדין - מקווה שהועלתי במעט מזל טוב

ארז שלום את הדברים צריך להסביר בצורה הישירה והכנה ביותר, כולל הסברים על הסדרי הפגישה ואיך החיים יראו אח"כ למולך. לאור היכרותך עם הילדה וסגנון החשיבה והרגש שלה רצוי להתאים את אופי השיחה. יתכן שיש מקום לפנות לייעוץ אצל פסיכולוג ילדים או מומחה בתחום משפחה. זה יכול לעזור גם לך בסגירה טובה יותר של האירועים המהירים שהתרחשו, והן בליווי הראשוני מול הילדים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד'ר אורן ברצוני לשאול האם מנגנון הגנה שהיתפרק ,בעיקבות טיפול פסיכולוגי מהיימן , ולאחר עיבודו בעבודה קשה גם באופן עצמאי .יכול לגרום נזק ? האדם נישאר חשוף , ביחוד עם בתור מנגנון שימש כהגנה מפני המציאות המרה וכעת האדם ניצב בפני אותה מציאות מרה רק 15 שנה קדימה . אין לו כלים להיתמודד אין לו מיומנויות רק אולי מטרה מעשית. אך אינו יכול להגשימה בגלל חוסר האונים מול פני המציאות הזו ואולי הפחד וכן חוסר כישורים חברתיים. איך זה עובד -האם תוך כדי הטיפול האדם צריך להיות פעיל בהווה לנהל חיים עצמאיים ולסמוך על עצמו פעם ראשונה בחיו כשבעצם הוא לא יכול ולא יודע לעשות זאת. האם האדם זקוק למנגנונים כל העת ,,ביחוד מי שחווה טראומה וכעת עומד להיפטר מזה. אולי,,, מקווה שלא סיבכתי אותך יותר מידי,,, אודה לך מאד על תשובתך ו.

ו. שלום מנגנון הגנה איננו משהו מוחשי אלא דימוי תיאורטי לתהליכים נפשיים מסויימים. לכן התפרקות מנגנון ההגנה גם הוא דימוי לתהליך נפשי כלשהו שעברת. אין מצב שבו אדם נשאר חשוף ללא הגנות, יש בהחלט מצבי משבר בחיים בהם מרגישים פגיעים יותר וזקוקים לעזרה. מאחר ואת התהליך עברת דרך טיפול פסיכולוגי נראה לי טבעי לחזור למסגרת טיפולית כדי להתמודד עם המצב הקיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

על זה באינטר' ?אודה אם ידוע לך על חומר בנושא בעברית האם סיפרה של אנה פרויד בנושא הוא עדיין רלוונטי או שיצאו תאוריות סותרות לה. מודה לך שוב מקרב לב על התשובות וחג שמח לך ד'ר אורן. ו.

שלום. האם הקלטת משפט על קלטת שחוזר על עצמו מלא פעמים יכולה להשפיעה אם בכלל עלינו.. כלומר אם מישהו הוא אדם עצבני והוא מקליט את המשפט: אני ניהיה רגוע מיום ליום, אני שולט בעצמי. והוא שומע אותו במשך השינה או במשך היום בעזרת אוזנייות.. מה אתה אומר על הפעולה הזאת?

בהחלט כן! (אם המשפט הזה לא יעצבן אותו עוד יותר בשלב ההתחלתי) אבל זו בהחלט "השאה" או דרך להכניס לתת מודע מידע "בדלת האחורית" שבהחלט יכול להשפיע. בעבר היו לפחות שני מהפנטים גדולים שהיו עושים זאת בתור טיפול פרטני לחוליהם. ב"חוות טיפול" משלהם. ישנן סטטיסיטקות שמראות בדיוק לאחר מספר פעמים מסויים מהי רמת ההטמעה של המשפטים באדם. רצוי עם זאת לברור משפטים אם איש מקצוע ולא לבחור סתם כך. וכן השמעת המשפטים בזמן מסויים יעילה יותר מאשר סתם כך .

לחול י o.c.d זה לא מומלץ

איפה אני מוצא על זה עוד חומר?

אלון שלום יש טענות שזה עובד. אין לזה הוכחות מדעיות מסודרות אבל יש הרבה מאוד קלטות כאלה בשוק. זה נמצא תחת המשפחה של "חשיפה תת סיפית", כלומר מסרים שמשודרים באופן לא מודע ומשפיעים על אופן חשיבה והתנהגות. כמו כן בהיפנוזה יש שימוש בשיטות דומות. בעיקרון, אם אדם אומר לעצמו דברים חיוביים בד"כ זה יוצר אוירה חיובית ואכן משפיע לחיוב. בברכה ד"ר אורן קפלן

מה עושים נגד גל העצב הנראה עצב מתוק בתחילה אך לאחר מכן בשלב שאני נושמת אותו והוא ממלא את יישותי,הוא מתברר כרעיל מאוד??? איך משנים את צורת המחשבה (אני מתכוונת חוץ מכדורים ומשיחות)? ולד"ר קפלן:קראתי פעם בספר("דור הפרוזק")שהעצב בדיכאון הוא בעצם לא אמיתי , כלומר-לא נובע מהחיים עצמם. ושמרגישים עצב כ"כ נורא רק כאשר לא מרגישים דבר כלפי החיים.ה-"mind " של האדם לא יכול לסבול את הריק הזה וכך מתחילים להרגיש עצב, כך נולדת מלנכוליה ,דיכאון. זה נכון?אתה יכול להרחיב קצת באופן תיאורטי על הנושא הזה?

שלום הבעיה בהגדרות הללו היא להפריד בין מרכיבים שונים של הנפש. הרי הכל מתערבב ביחד וקצת קשה לדעת מהיכן מגיע העצב. לנושאים רבים אנו גם לא מודעים, בוודאי לנושאים שארעו בילדות המוקדמת ואפילו לא זוכרים אותם, בוודאי לא מודעים למטען הגנטי ועוד דברים רבים. צריך לקבל את מורכבותה של הנפש ואת חוסר היכולת להגדיר בצורה מדוייקת מהיכן מגיעים הרגשות, התחושות, המחשבות. עם זאת, בהחלט אפשר לקבל תמונה כוללת של דברים ולגעת באירועים וגורמים משמעותיים להתפתחות הנפשית ולבעיה הנפשית. טיפול בשיחות או בכדורים הוא דרך התמודדות אחת. קריאת ספרים, חשיבה חיובית, ספורט, עשייה כללית של דברים ועוד, כל אלו הם דרכים לשיפור המצב. בנוסף, בד"כ יש קשר בין הדיכאון לתפיסת העצמי, ביטחון עצמי ועוד. לכן הטיפול הפסיכולוגי אינו בהכרח ממוקד בדיכאון אלא בישות הנפשית הכוללת של האדם וחייו. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני נערה בת 17 וכבר מאז שאני מכירה את עצמי אני נגעלת בצורה קיצונית מדגים, דבר זה מתבטא בדברים רבים כמו אי אכילת דגים ובדיקה קפדנית של כל שניצל שניכנס לי לפה שלא יהיה במקרה דג אי ישיבה במסעדות שמגישות דגים כשהורי מכינים דגים בבית אני לא נכנסת הביתה, אף פעם לא נכנסתי לים, אני לא נכנסת לחדרים שבהם מוצב אקווריום וכו... אם בטעות כבר יוצא לי לראות דגים אני ישר מתחילה לפרפר ומתנהגת בצורה שמתאימה לילדה קטנה(זה בלתי נשלט) כל שנה שעוברת זה מפריע לי יותר ומגביל אותי יותר הייתי רוצה לדעת מאיפה זה בא ואם שמעת על עוד מקרים כאלה?(והאם אפשר לטפל בזה איך שהוא?)

שלום ענבל, אמנם אני לא אשת מקצוע אבל זה נשמע כאילו שיש לך איזושהי פוביה שקשורה בדגים.... את פשוט נמנעת ממגע או קירבה לכל מה שקשור בדגים יכול להיות שהיה איזה אירוע שקשור בדגים שגרם לנהוג כך? או אולי הדגים מזכירים לך משהו מסויים או אולי איזו חוויה ולכן את נמנעת מכל מגע וקשר איתם? בכל מקרה אני בטוחה שד"ר קפלן ימצא לך תשובה טובה אבל אנימציעה שאולי תשקלי טיפול פסיכולוגי או משהו שיוכל לעזור לך להבין את הבעיה שלך להתקרב לדגים יתכן וזה מה שיעזור לך להקל על הקושי.... מקווה שעזרתי שלך, ~הילדה~

צריך להפריד בין הנטיה הטיבעית של הרבה אנשים להירתע ולהגעל מדגים בצורה של א ו כ ל . ישנו אחוז מסויים באוכלוסיה (בד"כ בתוך משפחות) שאינם אוכלים דגים ואינם אוהבים את הים ואת ריחותיו-זה בגדר הנורמלי. אנשים אלו אף מסוגלים להריח את ריחות של דגים מבושלים עולים ממטבח ולהיגעל ולאבד את התיאבון. בד"כ אנשים אלו לא נרתעים מליהנות מיופים של הדגים - אך בכל מקרה הם אינם פוחדים מדגים. כנראה שאת לקחת את כל העניין צעד אחד קדימה ,לא להכנס לחדרים אם אקווריומים זה כבר "קצת" פתולוגי. בהחלט אפשר לחיות עם זה ואם את לא רואה סיבה מיחדת אין טעם לדוש בזה אצל פסיכולוג אא"כ את חשה שיש עוד דברים שמסתתרים מאחורי .

ענבל שלום כפי שקודמי כתבו, נשמע שאין מדובר בסתם העדפה של אוכל אלא במשהו ברמה של פוביה. יש אנשים שלא אוכלים מאכלים מסויימים, אבל אם אני מבין נכון את מגיבה באופן קשה גם למראה דגים חיים ששטים להנאתם במים, לא נכנסת למים בים ועוד דברים שפוגעים בסופו של דבר באיכות החיים. פוביה היא סוג של תגובת חרדה וניתן לטפל בה בכלים פסיכולוגיים. פוביה מחיות נפוצה מאוד, לאנשים פוביות מכלבים, נחשים, מקקים, ובהחלט גם מדגים. בעיקרון טיפול קוגניטיבי התנהגותי הוא הפתרון, ואפשר לשלב שיטות כמו היפנוזה ו EMDR אני מצרף לינקים שתוכלי לקרוא קצת על שיטות אלו. בד"כ מדובר בתהליך קצר למדי, אבל צריך להכיר אותך באופן מעמיק יותר כדי לתת תשובה חד משמעית. http://www.psychologia.co.il/short.htm http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm http://www.psychologia.co.il/emdr.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום דר' אורן הנני בחורה כבת 37 .עקב בעיות חניכיים כרוניות איבדתי למעשה את כל שיניי ומועמדת להלבשת תותבות אשר יחייבות פרוק והלבשה מדיי לילה. הפגיעה הנפשית הינה חמורה קשה וחד משמעית, דכאון עמוק הלובש החמרה מדיי יום. ניתוק מכל עשייה ומעורבות חברתית כולל מגע עם בן זוג. אציין כי בן הזוג לא נרתע מעניין זה וגילה מעורבות תומכת בשעת מצוקה זו תוך נסיונות לדרבן אותי כי יש גם עתיד באופק. ובכל זאת הדכאון והשבר קשים. הדכאון נסוב סביב עניין גילי הצעיר ושניים תותבות בגילי - על כל השלכותיו החברתיות והאישיות. יש לך עיצה אשר תועיל במעט. תודה מראש יעל

יעל היקרה שלום אנשים רבים סובלים ממה שהם חווים כפגמים גופניים, חלקם ניתנים להסתרה וחלקם לא. חלקם חמורים וחלקם פחות. גברים רבים למשל נאלצים להתמודד כבר בגיל מוקדם עם תהליכי התקרחות. נשים רבות נאלצות להתמודד עם שינויים גופניים לאחר לידה. (וכל זאת מבלי להתיחס להתמודדויות קשות באמת של פגיעות בדימוי גוף כתוצאה מקטיעה למשל) איבוד שינים בגיל צעיר הוא בהחלט חוויה לא נעימה, ובהחלט דורש הסתגלות. אולי קצת מנחמות העובדות: שבן זוגך כבר התרגל לזה. שחוץ ממנו אולי, אף אחד לא באמת צריך לדעת את זה, שזה קורה להרבה אנשים, גם בגיל כזה צעיר, הרבה יותר ממה שאת יודעת, בגלל שאי אפשר לדעת על מישהו אחר. מלבד זאת תוכלי לברר לגבי השתלה חלקית של שיניים אחוריות שתאפשר לקבע את שאר השינים בגשר (ולהמנע מהוצאתן בלילה) אם כי זה תהליך יקר וכואב. אולי תוכלי גם לשתף את רופא השינים שלך והוא יספר לך כמה זה בעצם נפוץ. אם הפגיעה בתפקוד כל כך קשה, אולי שווה לנסות יעוץ מקצועי. מעיין

יעל שלום אני מסכים בהחלט עם מעיין. החוויה שלך של פגימות בעקבות אובדן השיניים משותפת לסוגים שונים של אובדנים גופניים שאנשים מתמודדים איתם. לא רק הגוף עובר שיקום אלא גם הנפש שצריכה להתמודד עם החוסר ואם החשש שמה שאבד לקח איתו גם את היופי, החיות ודברים חשובים אחרים. לא הייתי מפחית מחשיבות העניין ופונה לייעוץ פסיכולוגי בעניין. אולי תוכלי להתייעץ עם פסיכולוג רפואי או שיקומי מאחר והבעיה שעימה את מתמודדת שייכת לתחום עיסוקם היומיומי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לכם מזה זמן מה שאני מעוניינת להתחיל בטיפול, ואני מתלבטת איך לבחור פסיכולוג. מה ההסדל בין טיפול אצל פסיכולוג פרטי ואצל פסיכולוג שעובד בקו"פח מבחינת נסיון, הכשרה, מחיר טיפול, זמינות הפסיכולוג. אם אני חותמת כל ויתור חסינות רפואית (יש מקומות עבודה שדורשים את זה) האם תהייה להם גישה גם למידע הזה? ואם אני אבחר בטיפול פרטי, יש למקום העבודה אפשרות לדעת על הטיפול איכשהו? תודה מראש שנהב

אם יש לך כסף עדיף עשרת מונים "ללכת" על פסיכולוג פרטי. בהחלט כאשר תחתמי על וויתור סודיות יהיה לבעל הטופס גישה לעצם העובדה שאת מטופלת דרך קופ"ח אצל פסיכולוג- אך לא לפרטים אא"כ זה רלוונטי עבורם - כמו רישיון ירי וכ"ו - והם יקבלו את המידע "מעובד" לאחר תיווך של הרשויות. אבל טיפול דרך גוף שאינו פרטי כמו בתי חולים ,קופות חולים , ואף פסיכולוגים שמטפלים מביתם במסגרת השתתפות קופ"ח - כל הפרטים שאת נותנת להם עשויים להגיע לידים לא נכונות בשלב זה או אחר נוצר עלייך תיק רפואי שבו כל הפרטים והגישה אליו לאנשים הלא נכונים קלה. ראי הוזהרת!!! עובדי המדינה למינהם ועובדי קופות החולים - ת מ י מ י ם והם יגידו לך בכינות שהמידע עלייך חסוי אך אין זה כך . היום תמורת כמה שקלים , טוב נו דולרים , אפשר לקבל מידע על כל האזרחים בחתך הרצוי של המזמין. זה עצוב אבל זו עובדה. אם פרטיות אז רק בטיפול פרטי -ושם אין דרך לדעת על הטיפול לשום גוף שהוא. אבל אז צריך ורצוי לוודא שהמטפל אינו אאוט-סיידר מוחלט רצוי שיהיה בעל תואר רצוי מהארץ ו או אחד שהיה מועסק ע"י אחד מהמוסדות המוכרים בארץ - אז מובטחת איזושהי מינימום של איכות. .

שנהב שלום ההבדל בין טיפול פרטי לציבורי לא חייב להיות בנסיון הפסיכולוג, אבל אפשרות הבחירה כמובן מצומצמת יותר. כמעט כל הפסיכולוגים בשירות הציבורי עובדים גם באופן פרטי. הקושי העיקרי כיום הוא עם תור המתנה בשירות הציבורי, הגבלת משך הטיפול, זמנים פחות גמישים וכדומה. אני מכיר מרפאות ציבוריות מעולות שהטיפול בהן לא פחות טוב מטיפול פרטי. אישית עבדתי מספר שנים באיכילוב ואני לא חושב שעבודתי שם היתה שונה מאשר בקליניקה הפרטית. בעיקרון אם את לא מציינת היכן עברת את הטיפול הפסיכולוגי מקום העבודה לא יידע היכן לחפש ולכן לא תהיה להם גישה. בעיקרון, ויתור על סודיות רפואית מאפשר גישה למידע כשיודעים היכן הוא נמצא. זה נכון הן לגבי טיפול פרטי והן לגבי ציבורי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר פעם כשבני ניבדק אצל נאורולוג ניספרו אצלו 5 כתמי נס קפה .... מה משמעות המושג ? בתודה רוברט

רוברט שלום אנא פנה לפורום לנוירולוגיה כאן באתר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני סובל מדכאון כבר 8 שנים ובשנתיים האחרונות המצב מתדרד, התקפות דכאון עמוקות, ארוכות ותקופות, אני מטופל אצל פסיכיאטר של מכבי והוא נותן לי כדור "רסיטל" במינון של שניים ביום. במהלך השנתיים האחרונות כל פעם שהגעתי לשרות מילואים קיבלתי התקפת דיכאון ולא תיפקדתי, אין לי את הכוחות הנפשיים והיכולת להתמודד עם הצבא ולכך והחלטתי להשתחרר. ביקשתי הפניה לקב"ן ונאמר לי שעלי להביא אישור מהפסיכיאטר שלי, האחרון נתן לי אישור כדלקמן: "החולה נמצא במעקב פסיכיאטרי, האישור ניתן עפ"י בקשתו", הגעתי לקב"ן והסברתי לא את מצבי אך הוא הפנה אותי חזרה לפסיכיאטר על מנת שיפרט ובנוסף כתב בהפניה "אין אבחנה ברורה". ועכשיו השאלה- מה אני צריך לעשות, גם ככה אני סובל בטירוף, למי יש כוח לטירטורים ולבירוקרטיה, מה עושים? למה הפסיכיאטר שלי נתן לי אישור כזה? למה הקב"ן רשם שאין אבחנה ברורה? מה יותר ברור מדיכאון של כל כך הרבה שנים?

אלון אל תעשה עניין - הקב"ן צריך לעשות את העבודה שלו והוא לא יכול להפנות לוועדה רפואית ללא פרטים מדוייקים. המשפט: "... האישור ניתן לפי בקשתו" הוא סטנדרט שהרופאים מחוייבים בו . בקש מהפסיכיאטר שלך אישור מפורש , שכולל את משך הזמן שאתה בטיפול ואת העובדה שאתה נוטל תרופה X זמן ,כולל פירוט שם התרופה והמינון כמו"כ ציין במפורש את העובדה שאתה לא מסוגל לשרת במילואים. .

אלון שלום אל ייאוש. חזור לפסיכיאטר ובקש שיפרט. הסבר את המצב ובקש שימליץ מפורשות לשחרר אותך אם כך הוא חושב. אם הרקע שאתה מתאר מוכר לפסיכיאטר אני לא חושב שאמורה להיות בעיה. הצבא הוא גוף בירוקרטי, נסה להיות סבלני, זה לא אישי כלפיך. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי אלון. אני מטופל בפרוזאק כבר חצי שנה בעקבות בעיות דיכאון. האם בסוף קיבלת את השיחרור המיוחל? אני נמצא עכשיו בתחילת הדרך לשיחרור ממילואים. האם יש סיכוי?

אלון שלום. מני מטופל בפרוזאק כבר חצי שנה בעקבות בעיות דיכאון. האם בסוף קיבלת את השיחרור המיוחל? אני נמצא בתחילת הדרך של שחרור ממילואים. האם יש לי סיכוי לקבל שיחרור? בתודה מראש אני רורחישה תא תלביק ףוסב םאה .ןואכיד תויעב תובקעב הנש יצח רבכ קאזורפב לפוטמ ינא ?יוכיס שי םאה .םיאוליממ רורחישל ךרדה תליחתב וישכע אצמנ ינא ?לחוימה

שלום. הנני בת 32, אחות במקצועי . מזה מס' לא מועט של שנים אני סובלת מסוג מסוים של חרדה הבא לידי בטוי ברעד בידיים ,ובדופק מהיר(התרגשות קיצונית) כאשר עליי לבצע מטלה ספציפית כגון : שאיבת דם וכו'. חרדה זו באה לדי בטוי רק כאשר אני נצפית במהלך הביצוע עי' אדם נוסף. לציין כי חרדה זו אינה נובעת מחוסר ידע טכני בכל הקשור לפעילויות מסוג זה . ניסיתי בעבר לחשוף עצמי לגרוי המעורר חרדה ,דהיינו, לבצע את המטלות למרות התגובה שהן מעוררות,אך ללא הועיל. וכיום אני פשוט נמנעת לעסוק בעבודה אשר כוללות מטלות מסוג זה. שאלתי היא , האם ניתן לטפל בכך במרפאת חרדה,ואם כן היכן היא/הן קיימות ? תודה.

יש מרפאה בבי"ח גהה, את יכולה לקרוא על כך באתר חרדה חברתית הבעיה שם שההמתנה מאוד ארוכה. אפשר לחכות חודשים אפילו שנה. יש קבוצות לנושא במקומות שונים, אני בהמשך אבדוק וארשום לך היכן. סיגל

שיר שלום הטיפול אינו חייב להיות במרפאת חרדה, ניתן לפנות לפסיכולוגים רבים שעוסקים בתחום. ברוב המוסדות הרפואיים יש מרפאה פסיכולוגית ואולי תוכלי לקבל הפניה דרך מקום העבודה. אם מדובר בבעיה ממוקדת כפי שאת מתארת סביר להניח שבטיפול קוגניטיבי התנהגותי העניין יפתר במהירות. אפשר להיעזר גם בהיפנוזה. בברכה ד"ר אורן קפלן

זה הכימיה של המוח יש כדורים שמטפלים בזה לא צריך פסיכולוג שיבחן את העבר שלך ואיך הייתה כשההיתה קטן. זה לא קשור חרדה זה חוסר בסרטונין אבל לא כמו במחלות אחרות לא נותנים כדורי סרטונים נותים כדור שמשפר את החזרה שלו וזה לאורך זמן וזה מפסיק את ההתקפים

שלום זו בהחלט זכותך להאמין בכך ואם הדבר פתר את הבעיה, ניצחת, וזה מה שחשוב. עם זאת, ניסיוני המקצועי שמבוסס על מאות אנשים שפגשתי עם בעיות חרדה ועל ספרות מקצועית ענפה בתחום, אני משוכנע שהטיפול הפסיכולוגי חשוב מאוד בטיפול בחרדה. אינני נגד טיפול תרופתי ואכן פעמים רבות הוא חשוב בשילוב עם הטיפול הפסיכולוגי. אגב, בדיקת העבר איננה הענין העיקרי בטיפול הפסיכולוגי. מה שחשוב זה דווקא ההווה והאופן בו מתייחס האדם להתקפי החרדה שלו. רוב מכריע של אנשים שסובלים מהתקפי חרדה עסוקים בנושא של אובדן השליטה מול תחושת שליטה. זה בוודאי נושא שמושפע מהעבר אבל ההתמודדות בטיפול היא לא עם זכרונות העבר כי אותם אי אפשר לשנות, אלא עם ההווה, ובהחלט בגורמים שיצרו את המצב בהווה. הסוגסטיה שהכל ביולוגי ושלכן הטיפול התרופתי ייצור איזון חדש בגוף היא סוג של החזרת שליטה. למעשה אם אדם יכול לסמוך על הכדורים בצורה כל כך חזקה הוא עושה לעצמו מעין טיפול פסיכולוגי עצמי שבאמת יכול להחדיר תקווה וחשיבה חיובית. זה מצויין במקומות שזה עובד, הבעיה שלא לכולם זה מספיק. אגב, יש גם שיטות אחרות לחשיבה חיובית ושכנוע עצמי, גם ללא תרופות, והם עשויות לפעול ביעילות לא פחותה. בברכה ד"ר אורן קפלן

חאלללס הבנאדם צודק עזוב אותנו מפסיכולוגיה בגרוש זו בעיקר בעיה כימית

הבעיה עם מה שאתה כותב, שכשאדם סומך רק על התרופות ולא על עצמו, נוצרת תלות פסיכולוגית, ויש קושי רב מאוד להוריד את התרופות. (ולאחר ההורדה, הרי עליו גם לשוב ולסמוך על עצמו).

קרוב משפחה מאושפז בדיכאון קשה. חולה במניה דיפרסיה. כאשר התקפי הדיכאון שלו קשים. הטיפול התרופתי אכן עוזר לו לתפקד , אך הבעיה שלו שהוא מפסיק כדורים ונכנס שוב למעגל המחלה. באישפוז הנוכחי החליט הרופא לתת לו מכות חשמל. שאלתי היא האם אכן שיטת טיפול זו מסרסת את אופיו של האדם והופכת אותו למכונה נטולת רגשות?? תודה

מיד אחרי קבלת מכת החשמל או "ניזעי החשמל" שהם זרמים בוולט'ז נמוך מאוד, האדם נראה כמו חלול , ריק , והדבר יכול להראות מבהיל. אבל לאחר זמן מה תלוי באדם, לפעמים שעות או אף ימים, האדם חוזר לעצמו. הטיפול הזה מאוד מ א ו ד יעיל לדיכאון ואם הרופאים החליטו להשתמש בו סימן שזה הכרחי. .

גילי שלום אני מצטרף להסבר הנ"ל. אין הסבר מדעי רציני מדוע הטיפול בחשמל עוזר, אבל הוא נחשב לשיטה יעילה מאוד במקרים שהטיפול התרופתי חדל מלעבוד. הטיפול נעשה תחת הרדמה והשגחה רפואית צמודה. אחרי התאוששות האדם חוזר לעצמו. גם אם יש פגיעה מסוימת בזיכרון מייד לאחר הטיפול, הוא חוזר לקדמותו תוך מספר ימים או שבועות. לטיפול יצא שם רע בגלל השימוש בו בעבר ללא הרדמה. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם ניתן לשלב טיפול בסרקוסט במקביל לטיפול קוגנטיבי - חשיפתי בחרדה, והאם יש תופעות לוואי או התמכרות לתרופה

שלום בנושא תרופות אני מציע לפנות לרופא המטפל או פורומים רפואיים. בפורום זה הייעוץ הוא רק בנושאי פסיכותרפיה, טיפול באמצעות שיחות. בברכה ד"ר אורן קפלן

סרוקסט לא ממכר ואפשר להפסיק את הטיפול בו מתי שרוצים. תופעות הלוואי שלו שוליות וקלות אם בכלל. רצוי ואפשר לשלב את השימוש בו עם טיפולים פסיכולוגים ובוודאי בטיפול חשיפתי הוא רק יועיל. .

אני מכירה אשה שמטופלת בטיפול קוגנטיבי וסרוקסט במקביל אך כל מקרה לגופו..חשוב להבין שהטיפול התרופתי הוא לא היחיד וחשוב מאוד שתהיה עבודה פסיכולוגית במקביל..יש תופעות לוואי לסרוקסט לפי הידוטע לי ואני לא רופאה!!!! ידוע לי שזה גורם מעט להשמנה ויש תופעות לוואי בגמילה מהירה ולכן חשוב לעשות זאת בהדרגה ובייעוץ פסיכיאטרית יש המון דרכים לטפל בחרדה ויש ספרים מצויניםן בחנויות בנושא זה אז שיהיה בהצלחה

האם חרדה חברתית היא מחלה גנטית ? או המחלה הזאת נגרמת על ידי חוסר מזל בחיים? (נסיבות של חיים אומללים) פעם נתקלתי בספר שנקרא שיבה לילדות ושם דובר על בושה מרעילה. ושם דובר על סימטומים דומים לחרדה חברתית, בושה בעצם הקיום עצמו. ועם יש למחלה הארורה הזאת פתרון? ועם כן מהו? כי מנסיוני בחיים המחלה הזאת גורמת לשתוק מערכות כללי. תודה מראש.

שלום לך, אמנם אינני יכולה להתחיל לדון פה בהרחבה בנושא אבל אשמח להפנות אותך למספר אתרים בארץ מספקים מידע בהפרעות חרדה על כל סוגיהן, ביניהן חרדה חברתיתhttp://benafshenu.jerusalem.muni.il אתר שמספק מאמרים על הפרעות שונות ביניהן חרדה... http://www.sahar.org.il/anxiety-hebrew.asp קישורים מאתר סה"ר למאמרים בנושא חרדה.... מקווה שעזרתי שלך, ~הילדה~

שלום לחרדה חברתית מקורות רבים. לא מקובל לייחס גורמים גנטיים לבעיה, אבל בהחלט יתכן שגדילה עם הורים עם חרדים יוצרת ילדים חרדים. הקשר גם כאן אינו "אחד לאחד". נסיבות חיים קשות יכולות לגרום סוגים שונים של בעיות, ואגב, כך סוגים שונים של מקורות כוח. הפתרון הוא לפנות לטיפול פסיכולוגי ולהתחיל תהליך של הבנה וריפוי. הטיפול צריך להיות מותאם לאופי האישי של הדברים אצלך. אלטרנטיבות או שילוב עם טיפול פסיכולוגי אישי הם טיפול קבוצתי וטיפול תרופתי נוגד חרדה. בברכה ד"ר אורן קפלן

איפה או איך אני יכול למצוא את הטיפולים שהזכרת בהודעה שלך? כרגע המצב החומרי שלי מוגבל ולכן האפשריות שלי מצומצמות.

החבר שלי שיש לי קשר עמוק איתו סובל מדכאון עמוק מזה שבועיים הוא מאושפז ומטופל. לצערי הוא אינו רוצה לדבר איתי לעומת הוריו איתם הוא מתקשר. וכשאני שואלת אותו אם הוא רוצה לראות אותי הוא מסרב. האם זה קשור בי או בדיכאון. יש לציין שטיפלתי בו במסירות ובאהבה.

אשרה שלום אינני יודע להשיב מאחר וחסרה לי היכרות איתך ועם חברך, אבל במצב של דיכאון עמוק קורים כל מיני דברים לא פשוטים לגבי קשרים בין אישיים ולכן אני לא חושב שאת צריכה לקחת על עצמך אחריות למה שקורה. אני מתאר לעצמי שזה פוגע בכל מקרה, גם אם את יודעת שזה לא קשור אליך. כשמצבו ישתפר הוא בוודאי יתחיל לתקשר יותר עם הסביבה ואז תוכלי לבדוק מה קורה לו גם לגבי הקשר שלכם. בברכה ד"ר אורן קפלן

הי אשרה. כל התשובות יכולות להיות נכונות , את אמורה לדעת יותר טוב מכולם את התשובה הנכונה. אבל הנה סיבה הגיונית ללמה שאדם שנכנס לאישפוז לא ירצה לדבר עם חברה שלו-אפילו אם הקשר ביניהם מצליח ומוצלח. זה דבר נכון מבחינתו, כי המצב בו הוא שרוי - הוא לא הכי מושך בעולם כאשר בן אדם נמצא באישפוז פסיכיאטרי, שום דבר לא נראה טוב ,לא הסיטואציה , לא האנשים מסביב והוא בוודאי חושש לאבד אותך אם תראי אותו במצב הזה. זה רק צריך להחמיא לך. בתקוה שזו הסיבה ,והחלמה מהירה. . נקודה

שלום אשרה, אני חושבת שכנראה החבר שלך מרגיש שהוא לא במצב הכי טוב כרגע כמו שאמרו כבר בתגובות הקודמות.. במצב כזה שהוא נמצא תחת טיפול ואישפוז פסיכיאטרי ועד בתקופה של דיכאון כל כך קשה בדרך כלל הוא מוצף בהרבה תחושת של חוסר ביטחון, שלא דווקא קשורות אלייך ולאיך שאת פועלת או נוהגת כלפיו. סביא להניח שכרגע הוא מרגיש שהוא פשוט לא מספיק טוב בשבילך וחושש לדכא אותך עם הדיכאון שלו ולא נעים לו שתראי אותו במצב כזה .. דיכאון מתלווה חלק גדול מהזמן בתחושה של נחיתות וחוסר ביטחון ויתכן שהוא חש שהוא באמת לא מספיק טוב עבורך ולא מבין מה את מוצאת בו ולמה את כל כך משקיעה בקשר עימו. סביר להניח שעם הטיפול לאט לאט המצב ישתפר זה הכל עניין של זמן אל תאשימי את עצמך במה שקורה.. כנראה שהוא פשוט צריך את המרחב שלו להתגבר על הבעיות שלו עם עצמו כרגע.. את יכולה תמיד לנסות ולהמשיך לשמור על קשר גם אם זה יהיה דרך ההורים שלו וכו' מקוה שעזרתי שלך ~הילדה~

דוקטור אולי שאלתי נראית לך לא דחופה אבל לי היא כן וכל יום שעובר זה בזבוז זמן בשבילי וחיי.אני בחורה יפה בת 21. כל חיי הוריי נתנו לי הכל . בחיים שלי לא התאמצתי בשביל עצמי אפילו. אולי חשבתי שהעולם הוא דבר אחר לגמרי ולקחתי הכל כמובן מאליו אפילו את עצמי.במשך השנים ראיתי שהחיים הולכים ודורשים ממני ואני נעלמת. אתה מבין כל חיי סגרתי את עצמי בבועה. וכעת קשה לי לצאת ממנה. מה שמפריע לי שאני יודעת מה אני שווה וקשה לי לממש את זה. אני פוחדת לצאת לחיים האמיתיים עזור לי

נואשת שלום לפי דבריך הפוטנציאל קיים ואת רק צריכה את ההכוונה הנכונה כדי לצאת מהבועה ולהתחיל לחיות בצורה אפקטיבית. מאחר ואת מרגישה חסרת אונים לשנות את המצב, אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי ובעזרתו לבנות תהליך בריא ונכון בשבילך לצאת לחיים האמיתיים באופן שאת רוצה בו. בברכה ד"ר אורן קפלן

נו מה חשבת...שהוא ישלח אותך למכולת?? ככה הם כל התשובות "לגשת ליעוץ פסיכולוגי"

שלום לך, קודם כל רציתי להגיד שאני מאוד יכולה להזדהות עם המצב שבו את נמצאת.. את בת 21 את צריכה להתחיל את החיים שלך וזה טבעי לגמרי לחוש הרבה פחד סביב הנושא. זה נראה כאילו שאת צריכה להתחיל ולהחליט החלטות מאוד משמעותיות ולבנות לעצמך חיים כאשר את לא בטוחה לגמרי אם יש לך את כל הכלים המתאימים בכדי להתחיל ולבנות אותם.. אני עצמי במצב די דומה כרגע. מאוד יתכן שחלק גדול מהפחד שאת חשה נובע גם, כפי שאמרת, מהעובדה שכל חייך נתנו לך הכל לקחת את עצמך כמובן מאליו ולא היית צריכה להתאמץ וכעת כשהגיע הרגע להרים את עצמך בידיים ולפעול על פי שיקול דעתך את חוששת ליפול. אני בניגוד לתגובה של בה כן מסכימה הפעם עם ד"ר קפלן מנסיוני האישי בנושא וממליצה לנסות טיפול פסיכולוגי.. במקרה הזה טיפול פסיכולוגי כן יוכל לתת לך את ההכוונה, ההקשבה והמשענת לה את זקוקה כרגע ולאפשר לך להבין את עצמך ואת הרצונות שלך ולארגן לך בראש שורה של מטרות שיעזרו לך להתחיל ולסלול לך דרך כלשהי... שוב הכל מנסיון אישי כרגע... מקווה שעזרתי שלך, ~הילדה~

אני כבר כמה שנים יודעת שאני צריכה ללכת לפסיכולוג- אבל אני כל הזמן דוחה את זה כי אני לא יודעת איך למצוא פסיכולוג טוב ואין לי את מי לשאול. עכשיו זה כבר ממש דחוף, ורציתי לשאול את המששתפים כאן וגם את ד"ר קפלן אם הם יכולים להמליץ לי על פסיכולוגית(נראה לי עדיף) דרך קופ"ח מכבי באזור המרכז או אשקלון- אם אפשר לשלוח לי לאי מייל. חוץ מזה רציתי לשאול- אחרי שאני אקבל הפניה מקופ"ח , כל פעם שרופא בקופה יפתח את התיק שלי הוא יראה את ההפניה הזאת? כי זה לא נעים לי שכל הרופאים ידעו את זה.

האי מייל שלי [email protected]

עפרה שלום אני מציע לך להתקשר למרכז קופת חולים מכבי באזור מגורייך ולבקש לשוחח עם צוות בריאות הנפש. ראשית תוכלי לשאול אותם האם פרטיך יהיו גלויים גם לרופא. לדעתי לא, אבל כדאי לבדוק זאת. בנוסף בקשי מהם המלצה על פסיכולוג מתאים שגם פנוי. אחת הבעיות ברשימה של מכבי היא שיש לא פעם תור המתנה לפסיכולוג שתבחרי. אישית, אינני מכיר את הפסיכולוגים של מכבי וכדאי כאמור להתייעץ עם הקופה. יתכן שתוכלי להיפגש עם נציג מצוות בריאות הנפש ולברר איתו את האפשרויות העומדות לרשותך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לד"ר קפלן אני בן 23 ואני יוצא עם בחורה בת 27,היחסים טובים מאוד,אבל אני חושש שמדובר אולי לא באהבה אלא אולי באיזו בעיה פסיכולוגית שגורמת לי ולה להתחבר.למשל רוב האנשים יוצאים עם בנות גילם,או שקטנות מהם במעט.ואני מרגיש שאולי העובדה שהיא גדולה ממני מרמזת על נטייה לחפש את דמות האם(למרות שהיא לא דומה לה)כמו שאומרים,או שאצלה אולי שתלטנות ורצון להיות מבינה יותר ושולטת יותר כי היא מנוסה ממני בכל מה שקשור במערכות יחסים ובחיים. אני יצאתי עם בנות גילי וגם היא עם בניי גילה,אבל גם לי וגם לה תמיד היתה נטייה לחפש את הפער הזה של הגילאים בינינו.וכיף לנו ביחד,למרות שאני יודע שאני לא יכול להעניק לה את מה שבחור גדול ממנה יכול מבחינת ההבנה שלי שהיא מוגבלת,כי אני עדיין צעיר והיא לעומת זאת מעניקה לי את כל מה שהייתי מקבל מבחורה בת 23 ויותר מזה.היא בוגרת,גרה בדירה לבד,מסיימת תואר ראשון ואני רק מתחיל.לפעמים אני מרגיש שרק העובדה שאני יוצא עם גדולה ממני מנפחת לי את האגו,ומפחד שזו הסיבה שאני איתה.למרות שאני באמת אוהב אותה.בקיצור,זה באמת מסבך לי את העניינים אני מוטרד באמת מהדברים שכתבתי כאן ואודה אם תענה לי באמת עד כמה שאתה יכול,ולא לומר שאם יש אהבה אז הכל אפשרי,כי בכל זאת יש פערים ברמת הבגרות ואני לא רוצה להיכנס לעומק החברות ואח"כ לעזוב כשמישהו מאיתנו ייפגע.ומה דעתך כפסיכולוג על פערים כמו שציינתי בגיל,כאשר גם אני וגם היא מראש אוהבים לחפש את הפער הזה אצל בן המין השני(כלומר מראש היא אוהבת לצאת עם צעירים ממנה ואני עם מבוגרות ממני). עודד

עודד שלום פער הגילאים שלכם אינו נראה לי חריג ואם יש לכם יחסים טובים תהנו מהם. אתה מציין פערים שקשורים לשלבים האחרים בהם אתם נמצאים בחיים. יש לזה בוודאי משמעות, הן פרקטית ואולי פסיכולוגית. אם תדברו על זה ותהיו מודעים לכך אני לא רואה סיבה שזה יפגע בקשר, אלא להיפך יוכל גם לחזק אותו. אינני יודע האם פער הגילאים נובע מסיבה פסיכולוגית מסויימת, כמו למשל חיפוש דמות אם. בעיקרון בכל בני האדם יש רצון לחפש דמות אם, רק שכל אחד מבטא ומוצא זאת בדרך אחרת. הייתי נזהר מהדבקת סטראוטיפים ומנסה להישאר נאמן לקשר שלכם ומה שמתרחש בו. במידה ותהיו סבורים שיש מורכבות ששווה מחשבה, פנו ביחד לייעוץ זוגי למספר פגישות. בברכה ד"ר אורן קפלן

בפורום "רשלנות רפואית", התנהל דיון מעניין על נער קטין,שפנה לפסיכולוג לטיפול והפסיכולוג לא מצא לנכון לדווח על המצב להוריו. עתה - כשהנער התאבד ההורים נוטים לברר אפשרות של תביעה כנגד הפסיכולוג. נושא הסודיות של החומר העולה בחדר הטיפול הנפשי מעלה לא אחת חשש לפנייה לטיפול מחשש להעברת המידע. בדיון שם, העלו גולשים רבים ביקורת כלפי ההורים בראותם את ההורים כמבקשים להטיל אשמה מתוך כאבם וכעסם האישי על האסון שקרה להם. הייתי שמחה, לו היית יכול להקדיש מעט זמן לקרוא את הדיון ההוא ולהגיב על הנושא בהרחבה רבה יותר בגלל חשיבותו של הנושא. מקריאת תשובותיך בפורום, אני למדה לא מעט על דברים שונים הקשורים להתנהגותינו, חיינו וכו' ואשמח אם לעיתים תוכל לפרט קצת יותר בנושאים מסויימים לא רק כדי לענות ספציפית לפונה, אלא כדי שנוכל ללמוד מדבריך על נושאים שתמצא לנכון להרחיב. בברכה, ישראלית. http://doctors.nana.co.il/forums/read.php?f=17&i=11645&t=11645

ישראלית שלום ראשית הנושא היה בדיון כאן בפורום, תוכלי לראות את ההודעות הבאות: http://doctors.co.il/forums/read.php?f=6&i=372841&t=372730 http://doctors.co.il/forums/read.php?f=6&i=372016&t=372016 פסיכולוג מחוייב לקבל אישור מהורים כדי לטפל בקטין, ואני לא חושב שזו היתה הבעיה מבמקרה שמוצג שם. הבעיה היתה שהפסיכולוג לא דיווח על מחשבות אובדניות של הילד שהיה בטיפול, שזה בעיה כבר הרבה יותר מורכבת מבחינה אתית. מצד אחד, גילוי נאות עשוי להפוך את הסביבה לרגישה וקשובה יותר לילד. מצד שני עלול לפגוע באמון של הילד בפסיכולוג. במקרה של מבוגר זה עוד יותר מסובך מאחר ואז הדיווח גם פוגע בעקרון הסודיות הרפואית שלא קיים לגבי דיווח של מטפל להורים. לעניין הזה אין ממש פתרון ובכל מקרה צריך איש המקצוע להפעיל שיקול דעת נבון כיצד לפעול למען המטופל. ההחלטות הללו קשות ביותר ומציבות דילמות אתיות מורכבות שאין עליהם פתרון ידוע מראש. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בת 16 במשך חיי חוויתי לפחות שלושה התקפי חרדה רצניים אבל מאז אני במצב תמידי של דאגה לבאות וחשש ממחלות אני כל הזמן חושבת על המוות והמחלות שעלולות לבוא ואני גם בשגעונות שיש לי אותם אני הלכתי לפסיכיטר והוא נתן לי תרופה אבל אני לא רוצה להיות תלותית השאלה אם מצב זה יעבור או שזה משבר גיל ההתבגרות ואם זה משבר כמה זמן יקח לו לעבור

שלום אין סיבה לחשוב שהתקפי חרדה הם חלק הכרחי בגיל ההתבגרות. יש אפשרות לטפל בחרדה ולא רק באמצעות כדורים. לחרדה יש גם סיבות שאליהם יש להתייחס במהלך טיפול פסיכולוגי. אני מצרף תקציר על הטיפולים המקובלים בחרדה לעיונך. http://www.psychologia.co.il/anxiety2.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

יש מישהי במשפחתי שמצבה הנפשי מדאיג את כל בני המשפחה. זהו מצב דיכאוני שלפי דעתי מביא אותה לבריחה.לאלכוהול,וסקס עם כל מי שמזדמן...מדובר בבחורה רווקה בת 39 שמתחברת בני עשרים + היא איננה מודעת למצבה הדיכאוני.מתכחשת לכך. אני טיפוס די מודע ומחובר. יעצתי לה ללכת לטיפול פסיכולוגי/פסיכיאטרי אולם היא בבדעתה שזה לא יעזור אף אחד לא יכול לעזור.ואף אחד לא אוהב אותה.אלו הן תשובותיה!!! ושאלותי הן: א.האם ניתן להשפיע על אדם שנימצא במצב נפשי כפי שתארתי בקצרה.אם כן אז איך? ב.ניתן לכפות טיפול?(אני בדיעה שלא ניתן לעזור אלא אם אותו אדם מבין שהוא בבעיה)האם זו מחשבה נכונה או שישנה דרך אחרת? ג. איך אפשר להגיע לאדם במצב כזה.שאפילו מאיים בהתאבדויות????? אשמח לתגובה אנחנו בני המשפחה כואבים. וחסרי אונים תודה מראש על היעוץ בתיקווה שאקבל מינימום של כיוון חשיבה ו/או כוחות לעשיה.

הי זה נשמע כמו הפרעת אישיות גבולית חפשי חומר ברשת על כך. צבי

גליה שלום בד"כ אין אפשרות לכפות טיפול על אדם במצבה של בת משפחתך. נשמע שהיא אכן זקוקה לעזרה אבל אם היא לא מוכנה להיעזר, לא ניתן לעשות דבר. תוכלו להציע לה את האפשרויות, אולי אפילו לתת מספר טלפון של פסיכולוג. אבל אם היא מתעקשת להישאר במצבה, אפילו אם היה אפשר היה לכפות טיפול, הוא לא היה עוזר. זה באמת קשה לראות אדם קרוב שנמצא במלכודת סבוכה ואינו מצליח לצאת ממנה. אני מקווה שאם תמשיכו לדאוג לה ולדבר איתה היא תשתכנע לבסוף לשמוע את קול ההגיון בדברכם ותפנה לטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על תגובתך. זו המסקנה שהגענו איליה לצערי. ניסינו לשוחח להעביר את התרשמותינו. אולם אנו ניתקלים בקיר אטום...הצענו לה עזרה מקצועית עזרה פיננסית. היא החליטה להביא ילד ולא משנה לה איך. לא חשוב ממי... היא חזרה לגור עם ההורים בטענה שיעזרו לה להתקיים. בקיצור צרה שאין ביכולתינו לעזור. מה שחשוב שהשארנו בפניה אפשרות לעזרה בהמשך. ועוד מה שכואב שהיא התנתקה מכל מי שמוכן לעזור לה. מכל מי שואהב אותה.

לפני כמה דק' סיימתי לצפות בסרט שנקרא "היעלמות" סרט מתח(בערוץ סינמה בכבלים) , חבר מחפש את חברתו שנעדרה במשך 3 שנים. החוטף שמתברר כסוציופאט פונה לחבר ומציע לו לעבור מה שחברתו עברה כדי לגלות, ואז הוא מציע לחבר לשתות קפה עם סם שינה והבחור משתכנע כדי לגלות מה עלה בגורל חברתו..אחרי כמה זמן הוא מגלה שהסוציופאת קבר אותו חי ואז הוא משתגע רק בסוף הסרט הוא מגלה והוא מקבל התקף שגעון. אני פרצתי בבכי ואני בהלם, אחרי מה שראיתי אני לא יודעת איך להירגע זה זעזע אותי בצורה כזאת שאני בהלם מוחלט ומרגישה שאני נכנסת להתקף חרדה ופחד אימתני וגם זעזוע מהאנושות.

מירב שלום הסרט באמת קשה. ראיתי אותו לפני כמה שנים ואני עדיין זוכר אותו כמפגש לא נעים. אחד הדברים שקורים בסרט או בספר זה המפגש עם אותם פחדים אפלים שיש לכל אחד מאיתנו. ההיפרדות הפתאומית והמוות שמוצגים בסרט הזה בצורה כל כך ישירה מעוררים אי שקט, וזו מן הסתם מטרתו. נסי לחשוב היכן נגע הסרט בתוכך. האנושות אינה שלילית כולה ואירועים כמו בסרט נדירים. העניין הוא לא המציאות החיצונית אלא דווקא הפחדים הראשוניים הפנימיים שמתעוררים מהסיפור. זה בוודאי נותן לך חומר למחשבה שאולי תוכלי בהמשך להפוך אותו למקור לכוח ולמידה. לגבי ההתמודדות המיידית, זכרי שמדובר רק בסרט אמריקאי ולא במציאות, שמעי מוסיקה נעימה או צפי בסדרה קלילה בטלויזיה, ואני מקווה שתוכלי ללכת לישון במהרה. לילה טוב ד"ר אורן קפלן

אני מודה לך מקרב לב על תשובתך אולי רק בזכותך אני אוכל לישון הלילה דבר שנראה לי לפני עשר דק' כמשימה בלתי אפשרית. הלוואי ולא הייתי צופה בסרט הזה, אני מתחרטת על כך מעמקי נשמתי. (מה שאתה לא יודע לא פוגע בך..) למעשה לפני כמה שנים מישהו התחיל לספר לי על סרט שבו קוברים מישהו חי (חא ידעתי שמדובר בסרט הזה) ומאז ששמעתי את זה זה הפך לסיוט נורא בעיניי ואולי אפילו מה שגרם להתפרצות החרדות אצלי לפני הרבה שנים (רק עכשיו חשבתי על זה) . בכל אופן, אני לא יודעת איך להתגבר על זה, אני במצוקה מסוימת , אני לא יודעת אם אוכל לתפקד מחר, העולם והחיים נראים לי כל כך מפחידים בצורה שאני לא יכולה להסתגל. התמונות האחרונות של הסרט תקועים בראש שלי וכל פעם שאני משחזרת אותן אני נכנסת לבהלה פנימית כזאת.(גם יש לי בחילה נוראית) זה היה כל כך מיותר שאני אצפה בזה :((( למעשה כל כך פחדתי שהיא נעלמה באופן הזה, כל כך רציתי לגלות שזה לא זה.. מצטערת שהארכתי כל כך הייתי חייבת "לדבר" על זה או לפחות לכתוב.. שוב תודה, אני אהרהר במה שכתבת ואנסה להירדם. לילה טוב

אני כבן 40 בריא. לעיתים סובל ממצבי מתח וחרדה,אך מתגבר עליהם בעצמי. כיום אני לא בטיפול. בשנה האחרונה החלטתי להכניס לחיי פעילות גופנית. (הליכה, שחיה, ואפילו ריקודי עם) אני מתחיל את הפעילות באנרגיה חיובית, כשאני מרגיש טוב. אולם בסוף הפעילות גם אם היא לא מאומצת במיוחד, במקום להרגיש רעננות, אני מרגיש תשישות, רצון לישון, לפעמים לחץ בראש וכל מני תופעות לא נעימות. התופעות מתחילות כעשר דקות עם התחלת הפעילות, וזה מתחיל לגרום לי להמנעות מפעילות פיזית שהיא כל כך חשובה לי ובגילי לבראותי הפיזית והנפשית. אני כבר לא יודע אם הסימפטומים הם רק מסיבות פיזיולוגיות או גם נפשיות אבל התוצאה היא שהפעילות שאמורה לעשות פעולה של שיחרור מתחים מכניסה אותי למצבים פיזיים לא נעימים. יש לך אולי כיוון של מחשבה או חשיבה מה יכול להיות מקור התחושות האלה תודה אקי

אקי שלום אכן הפעילות הספורטיבית חשובה מאוד לגוף ולנפש. מאחר והגברת פעילות הלב והנשימה בזמן ספורט מזכיר התקף חרדה מבחינת התופעות הגופניות, יתכן שהגוף והמוח שלך מזהים בטעות את הפעילות הגופנית כהתקף חרדה ולכן ההרגשה הלא נעימה. זהו סוג של התניה והפתרון הוא להכחיד אותה בצורה התנהגותית. הפתרון הוא ביצירת הרגל. המשך את פעילות הספורט בהדרגה. צא להליכות ולשחיה והרגל את גופך לכך שתאוצת הגוף בספורט אינה מבשרת על התקף חרדה. תוכל גם לומר זאת לעצמך כשתתחיל להרגיש לא טוב. סביר להניח שתוך זמן קצר למדי העניינים יסתדרו ותוכל להמשיך ולהנות מהפעילות הספורטיבית ללא הפרעה. אגב, כדאי לערוך בדיקות רפואיות כדי אכן לוודא שמדובר בתופעה פסיכולוגית טהורה. בברכה ד"ר אורן קפלן

חברתי נפגעה מעט ממני וענתה לי: "או.קיי. אני טפשה, מטומטמת ומפגרת" כי פלטתי מהפה שחברתה נבונה, מה זה אומר עליה מכל ההיבטים כשהיא דיברה אלי במילים אלו? - בתודה - תמיר. נ.ב.: האם זה מראה שיש לה עודף בטחון עצמי ומחזיקה את עצמה כחכמה? כי אם היא היתה טפשה היא לא היתה אומרת אפילו מתוך כעס מילים אילו, האם אני צודק? אבקש ניתוח משפט זה שבחורה אמרה לי- מההיבט הפסיכולוגי. בתודה - תמיר.

תמיר שלום אין כללים שכתובים בספר לגבי משפטים של אנשים. חברתך נפגעה ממך וזה העניין העיקרי שכדאי להתייחס אליו ולברר איתה. זה לא אומר שזו אשמתך או אשמתה, אבל הייתי נזהר מלהסיק מכך על אישיותה. תוכל לומר לה את הפירוש שלך לדבריה ולבדוק האם הוא נראה לה. אף אחד לא יוכל לתת לך תשובה מדוייקת מסוג כזה של אירוע. בברכה ד"ר אורן קפלן

תחילה תודה על תשובתך. התכוונתי לגבי נסיונך הרב עם פציינטים, באם משפט זה אומר על אישיות בעלת בטחון עצמי, ז"א אם זה מוכיח דווקא על אישיות חיובית ( כי ברור לי שהיא נפגעה אין ספק) כי אדם שהוא באמת טפש ומרגיש את עצמו נחות לא יכריז זאת בקול על עצמו "מחמאה" כזאת, ברור? בתודה, תמיר.

היי תודה על התשובה הקודמת, אני חושבת שהיא נתנה לי מבט קצת אחר על כל הדברים. הפסיכולוגית שנשלחתי אליה (עדיין לא נפגשתי איתה ) ,הבנתי שהיא מטפלת בטיפול קצר מועד. איך אני אדע אם היא תעזור לי בכל כך מעט פגישות , כשיש לי כל כך הרבה בעיות? לעומת העו"ס שאני אצלו כחצי שנה בערך ועדיין לא סיפרתי לו הכל ולא הכל נפתר? האם אשפוז יכול לעזור לי? ומה זה בדיוק טיפול קצר מועד? מה עושים? ואיך אדע אם הטיפול הקצר טוב לי? בכמה פגישות כל הסיפור הזה מסתכם? הטיפול הקצר הוא גם עוסק פסיכוטרפיה? תודה רבה !

נ.ב הפסיכולוגית רוצה להפגש גם עם הורי בפגישה הראשונה , בשביל מה? אני יודעת שבמצב כזה אני לא אגיד כלום כמו תמיד.זה כדאי? האם אחרי פרידה מהעו"ס הסודיות נשמרת? האם אני יכולה לחזור אליו בעתיד?איך בעצם אני אמורה להפרד ממנו? מה להגיד?הרי אני בטלפון!!!!!! שוב תודה, וסליחה על ההטרדה.

עוד משהו! בטלתי את הפגישה עם המטפל שלי . אז למה ההרגשה שלי של באסה. פשוט לא טוב. הוא אמר לי שזאת זכותי לעשות מה שנראה לי אבל עדיין אני לא מרגישה עם זה טוב. למה?? ביטלתי רק פגישה אחת בינתים כדי לראות איך הפסיכולוגית .והוא ביקש שאני אחזור אליו להודיע בקשר להמשך. הוא שלח לפסיכיאטר שלי מכתב ודיבר איתו על המצב שלי ועל נושאי השיחות שלנו. פעם דיברנו על אישפוז, חשבתי על זה דיי ברצינות כי תופעות השרפות הקשות האלה לא עזבו אותי. והוא אמר לי שדיי חשוב לדבר איתו (פסיכיאטר) כי במקום אישפוז יש מוסד או משהו כזה שיכול לעזור.? יכול להיות ? אם כן מה זה? בקושי שמעתי אותו כי לא היה לי נעים לבטל את הפגישה והוא אפילו שאל למה אני מבטלת ואני ברוב טפשותי אמרתי. תודה רבה! וסליחה על הבלאגן!

עדי שלום אני רואה שאת מוצפת מאוד מהשינויים שקורים לך ומהמעבר בין המטפלים. אני מציע לך לעשות את הדיון הזה עם הפסיכולוגית ולא איתי. אני לא חושב שאני יכול לענות לך על מה שבאמת מטריד אותך. בדקי איתה האם היא מטפלת בשיטה קצרת מועד, ועד כמה קצר הוא המועד הזה בדיוק. פרידה אינה משנה את נושא הסודיות והמפגש עם הוריך קשור בוודאי לרצונה להכיר זויות שהם רואים אחרת ממך ואולי בשלב מאוחר יותר שכבר תכירו לא יהיה לך נוח שהוריך יגיעו שוב. אני באמת לא יודע לענות, תצטרכי לבדוק כל זאת בעצמך. נסי לקחת כמה נשימות עמוקות, להירגע מעט ולסמוך על הסביבה שתתמוך ותעזור לך. תני לפסיכולוגית את הצ'אנס הראשון, ואם כעבור מספר פגישות תרגישי הסתייגות תוכלי לקום וללכת. כל טוב ד"ר אורן קפלן

בעמוד שבע מאות עשרים ושבע במכתב: "מחפשים אשמים" כדאי לראות את מכתבה של איריס. תודה לך נירית http://doctors.nana.co.il/forums/read.php?f=6&i=372721&t=372016

נירית שלום לכל אדם יש מרחב אפשרויות והוא בוחר מה לעשות איתו. מי שרוצה לקבל עזרה ישיג אותה, ומי שמסרב לא יקבל גם אם יובל בכוח לחדר הטיפולים. אני מכבד את הקצב האישי של כל אחד ואת החששות. אין לי ספק שגם אותה בחורה עשויה להגיע לטיפול הפסיכולוגי, ואם היא אינה הולכת רק בשל הדיון בפורום, יתכן שלא היתה הולכת בכל מקרה. עדיין זו הבחירה האישית שלה, קשה ככל שתהיה. הצהרת האובדנות היא ללא ספק גם קריאה לעזרה. אני לא חושב שצריך להתעלם מקריאה כזו. מצד שני צריך למצוא את האיזון העדין כיצד לא להפוך את האיכפתיות לחייו של מישהו למלכודת שחונקת אותו. חובתו המקצועית של איש מקצוע לנקוט באמצעים שעומדים לרשותו כדי למנוע מוות. מצד שני בגידה באמון המטופל עשויה לגרום לאפקט הפוך שבו המטופל אינו יכול להיעזר יותר בטיפול ונותר לבד. בין טיפות הגשם הללו צריך ללכת בזהירות רבה, ואין תשובה חד משמעית כיצד צריך לנהוג. זה בוודאי קשור גם לגישות אישיות ומקצועיות שונות. בברכה ד"ר אורן קפלן

ענית לי תשובה מאד יפה ומעלה מחשבות.

אני בת 27, נשואה באושר כמעט שנה, בחודשים האחרונים אני סובלת קשות ממצבי רוח משתנים: לפתע שורה עלי עצבות ואני מתחילה לבכות , כל מילה קטנה גורמת לי לבכות ללא הרף, קשה לי להסביר לעצמי וגם לבעלי את המצב, מבחורה אופטימית ומאושרת הפכתי לדיכאונית למדי (יש לי כמובן גם ימים טובים, אבל תכיפות הימים הרעים הולכת וגדלה) יש לציין כי אני לא מסופקת ויש לי בעיות במקום עבודתי-אבל ייתכן וזו סיבה להפוך לנטולת שימחה?

רשף שלום מה שאת מתארת שווה בירור רציני ואני מציע לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי. יתכן שיש רקע סביבתי למה שקורה לך, יתכן שזה קשור לשינויים בחיים שלך בשנה האחרונה, אבל יש גם אפשרות שמדובר בתהליך דיכאוני שאינו בהכרח קשור ישירות למציאות האובייקטיבית. אבחון מקצועי חשוב מאוד כי במידה ויאובחן דיכאון יתכן שאת זקוקה גם לטיפול תרופתי. בכל מקרה, מספר שיחות עם פסיכולוג יוכלו להבהיר יותר טוב במה מדובר. בברכה ד"ר אורן קפלן