פורום פסיכולוגיה קלינית

בס"ד לכבוד מר אורן קפלן. אני משה כבן 23 המצוי בתהליך איתי של כניסה לשידוכיםן משום שיש לי אח המבוגר ממני שגם הוא בשידוכים ולוקח זמן לשדך את שנינו במשך היום תורתי אומנותי ומבלה בקריאת ספרים הסבלנות מספקת ובעבר סבלתי רבות בחברה ועקב כך נוצר לי דימוי עצמי נמוך ותחושה שאיננני רצוי עברתי טיפול פסיכולוגי של כחצי שנה אצל פסיכולוג קליני ושיקומי נתן מידלר וכן אני לוקח תרופות סדיר שמספר פסיכיאטרים נתנו לי כ2 מיליגרם ליום וכן אני מקבל כסף באישורם מביטוח הלאומי והרי הבעיה לפניך. כשאני מדבר עם נשוי הוא מיד פונה לילדים או לאשתו, כשאני מדבר איתם הם תמיד הולכים לוטלןפון או עוברים לשיחת המתנה, כשאני בא לבית כנסת או ליששיבה מתחילים לדבר או ללכת לדבר עם השכן, גיסי תמיד שאני בא אליו הוא הולך מהבית בטוענה כלשהו, או שותק שאני מגיע והולך מיד וכן אבי שותק שמתחילים לשוחח ואני משתתף בשיחה. ואכן יש לי תחושה שאינני רצוי אמנם יש לציין שגם אותי רואים לפעמים בחברת משהו או בקבוצה. נ.ב. רציתי לקבל יעוץ האם זה קשור לטיפול פסיכולוגי או פסיכאטרי או סתם דבר לקבל הסבר על המצב . בכבוד רב משה.

משה שלום למעשה לא שאלת משהו באופן חד משמעי. לפי מה שאתה מתאר אתה מתמודד עם קשיים סביב דימוי עצמי וזוגיות וכנראה דברים נוספים בגללם אתה נוטל כדורים. מאחר ולעניין יש הסטוריה וכבר פנית בעבר לפסיכולוג ופסיכיאטר אני ממליץ לך לפנות לגורמים המטפלים המכירים אותך אישית ולהתייעץ איתם. אתה צריך סבלנות רבה שכן תהליכי השינוי הם איטיים. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

שלום בני בן השמונה מסרב להכניס תרופות דרך הפה מאז שהיה תינוק. כאשר נותנים לו סירופ בכוח דרך הפה הוא מקיא אותו , על כדורם אין בכלל מה לדבר. למזלנו עד כה הוא נזקק רק לאקמול אותו הוא מקבל בנרות למרות שגם לזה הוא מתחיל להתנגד. הוא נזקק לאקמול בדחיפות יחסית גבוהה והוא כבר די גדול בשביל נרות גם מבחינה רפואית אבל גם מבחינת ההשלכות הפסיכולגיות של קבלת הנרות. מה אתה מציע לנו לעשות ? איך ניתן לשכנע אותו לקחת תרופות ? שירי

שירי שלום ניתן לעזור לילד באמצעות היפנוזה ותרגילי הרפיה. הטיפול בד"כ קצר מאוד ויעיל. תוכלי לקרוא קצת בנושא בקישור http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm כדאי לעשות את הטיפול אצל מומחה להיפנוזה שהוא פסיכולוג ילדים או רופא. יש גם רופאי שיניים שמתמחים בתחום שכן בזמן הטיפול בשיניים יש הסובלים מרפלקס הקאה רגיש מידי ונעזרים בטיפול בהיפנוזה כדי להתגבר על הבעיה. בכל מקרה, נדרש שיתוף פעולה מהילד. כשהוא יפסיק לפחד מהקאה הוא יקח את התרופות ללא כל בעיה. לעיתים לנושא יש גם רקע פסיכולוגי ולא רק ביטוי לרפלקסים רגישים. הנושא של הכנסת דברים לגוף, החודרנות שזה מבטא ברמה הסימבולית ועוד, אלו דברים שצריכים להמצא ברקע, גם אם לא מדוברים ישירות. לכן יש יתרון מסויים לטיפול ע"י פסיכולוג. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לכולם! הייתי מאוד מעוניינת לדעת מהם הסממנים של התמוטטות עצבים? (כלומר - איך אדם שנמצא במצב זה מתנהג). האם התופעה תורשתית? האם היא חד-פעמית או יכולה לחזור על עצמה במהלך החיים? תודה!

גלי שלום התמוטטות עצבים היא מונח פופולרי ולא מקצועי. בד"כ הכוונה לסוג של משבר נפשי שיכול להגיע מכמה כיוונים, שונים מאוד זה מזה. לכן צריך לנסות ולהבין מה בדיוק הבעיה, דבר שאיש מקצוע אמור לעשות ולאבחן. לפי אופי הבעיה ניתן גם להבין האם מדובר על משהו חד פעמי והאם יש גורמים תורשתיים הקשורים אליה. המונח עצמו אינו אומר דבר, למעט העובדה שכנראה יש משבר. בברכה ד"ר אורן קפלן

אכן, המקרה אליו אני מתייחסת ואשר בעקבותיו רציתי מידע על התופעה נוצר בעקבות משבר נפשי. כתוצאה ממנו, אותו אדם אינו מתנהג בצורה טבעית - הוא מדבר לא לעניין, עושה מעשים שטותיים ואינו 'עצמו'. אני יודעת שתופעה כזו ארעה לו כבר בעבר, גם בעקבות משבר נפשי כלשהו, ולאחר מכן הוא חזר לעצמו. האם באופן היפותטי יתכן מצב שאותו אדם לא יחזור לעצמו כבפעמים קודמות? - כלומר, יתכן מצב בו האדם לא יתאושש וישאר במצב שבו הוא אינו 'עצמו' לתמיד? כיצד ניתן להגדיר את התופעה?

שמש, משמעותה - חמימות, אור, חיבוק של חיבה, תחושה של אושר האופפת אותך, בראייתך את קרני-השמש מפזזות בין עצי-התפוח המאדימים... שמש, משמותה- חיים, צמיחה, ייבוש שלולית-מיים דלוחה, צבעים בולטים, יום, עירנות, אך שמש יכולה להיות גם: מדבר צחיח, חולות צרובים ומכאיבים לכף הרגל המהלכת בהם.. התייבשות רירית הפה, צימאון, חום כבד, עייפות, צניחת הגוף אל האדמה בתשישות, שמש יכולה להיות גם: שריפה איומה בעיניים, עיוורון, ייאוש בחיפוש אחר מקור מיים קרירים, עייפות, נבילה של צמח האפונה העדין שטיפס אל-על לקומה ה-2 בבקשו להציץ למרפסת,\ דהייה של צבעים, ייאוש, אי-נוחות, עילפון ומוות. אתה ואני לא היינו כאן, לפני כמה עשרות שנים, -והשמש - הייתה. אתה ואני לא נהייה כאן, במאה הבאה. השמש תהייה... היא תמשיך ותאיר, תצרוב, תכה, אך אתה לא תראה אותה ממעמקי רגבי-הקרקע, שיכסוך, לאחר ההספד הרדוד.. לא תשמע עוד את קולות הילדים, ותנחש שעדיין יום.. לא תחוש עוד בשקט המשתרר עם שקיעתה לתוך הים... ולא תדע שהגיע הלילה... אתה לא תראה ולא תשמע מאומה מתוך הקבר הצר, החשוך והקר... ולא תדע... ואתה, כה רצית לחיות, לחוות, להנות, לחייך באושר... ולא הצלחת.... וכל כך התצטערת, שלא ידעת להעריך את עוצמתה ונפלאותיה של השמש הזו, כשזרחה כל בוקר, ועקבת כל ערב בשקיעתה האיטית לא האופק.. ולא ידעת לומר לה תודה.

באמת אנחנו לא יודעים להעריך משהו טוב שיש לנו. בשביל להעריך את החשמל אנחנו צריכים להשבית את החשמל ולהיות בחושך חודש. בשביל להעריך את זה שאנו הולכים, מזיזים יד ורגל ויכולים לאכול לבד אנחנו צריכים ללכת לבית-לוינשטין ברעננה ולראות את האנשים הנכים שם שמתמודדים ושמחים על כל תזוזה חדשה. ואת כנראה לא יודעת להעריך את זה, שאת בסדר ומחפשת את הדברים הרעים שהשמש עושה.

לדיקלה, האם כשלונך במבחן אחד, מרגיע אותך, מאחר ושכן שלך נכשל ב-4 מבחנים? האם כשלאדם נחתכה האצבע, הוא נרגע, כי בחדר הסמוך כורתים רגל שלמה? האם, אם מת אדם קרוב לך, והוא בן 70, את יכולה להתנחם, שיש אחרים שמתים בגיל צעיר יותר?.. העובדה, שלאחר כואב, לא מרגיעה את הכאב שלנו.. אולי בסה"כ, זה מאפשר לנו לראות קצת יותר פרופורציונלית את הכאב שלנו ולנסות לשכנע את עצמנו רציונאלית, שיש "יותר גרוע, ולכן ננסה להתגבר" אבל, הכאב נותר. והוא ממשיך לכאוב... לא?

לדיקלה, האם כשלונך במבחן אחד, מרגיע אותך, מאחר ושכן שלך נכשל ב-4 מבחנים? האם כשלאדם נחתכה האצבע, הוא נרגע, כי בחדר הסמוך כורתים רגל שלמה? האם, אם מת אדם קרוב לך, והוא בן 70, את יכולה להתנחם, שיש אחרים שמתים בגיל צעיר יותר?.. העובדה, שלאחר כואב, לא מרגיעה את הכאב שלנו.. אולי בסה"כ, זה מאפשר לנו לראות קצת יותר פרופורציונלית את הכאב שלנו ולנסות לשכנע את עצמנו רציונאלית, שיש "יותר גרוע, ולכן ננסה להתגבר" אבל, הכאב נותר. והוא ממשיך לכאוב... לא?

במקום לכתוב שטויות תגידי ישר מה את רוצה!!!!!!!!!! זה לא מקום לסיפורים על שמש וירח!!!!!!!!!! פה יש קהל, שאין לו סבלנות לזה.

אחד הדברים, שהפורום הזה מאפשר, זה לתת אפשרות ביטוי לכלם. גם לך וגם לה. צורת תגובתך נותנת לי הרגשה לא נוחה. יכולת להגיד את אותם הדברים, אבל בפחות תוקפנות מילולית וזלזול.

אז ישירות אומר: שאלוהים (אם קיים..) יברכך במעט יותר סובלנות, אמפטיה והתחשבות....

ישראלית שלום הכתיבה בגוף עתיד עבר, כלומר "הצטערת שלא ידעת להעריך את עוצמתה..." אם אני מבין נכון את כוונתך את מנבאת ויודעת לחזות את את הצער והפספוס. אמנם הכתיבה בגוף עבר, אבל תחושת הפספוס במלוא עוצמתה תקרה רק בעתיד. אם כך, אולי יש אפשרות לעשות את השינוי עכשיו, כדי למנוע את הנבואה מלהתגשם. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה לך על תגובתך. לא. אין לי מחשבות לגבי התאבדות. אבל כן שורות, שמבטאות עצבות, ייאוש וכאב רב. ההצעה לבצע שינוי, - היא , היא בעצם שורש העניין. השינוי המתבקש, איננו ל"עשות משהו באופן פיסי" אלא, פשוט: לא לעשות. לא לחבל בכל הצלחה שלי, לא להרוס כל דבר, שמוערך כטוב, בסביבה, לא למרוד בכל דבר, רק בשל העובדה, שהוא מקובל, לא לחיות בשבי אמירת ה"לא רוצה" .. והרבה הרבה לא..... אינני נערה, אני מבוגרת. אך יש דברים, שעלי ללמוד מהתחלה, כמו אותו ילד, הנכנס לכתה א לראשונה בחייו. ואני נמנעת גם מזאת. הליכה בשביל מלא מהמורות, ואבק דרכים נישא ברוח... אינה מובילה לשדה פרחים פורח... בדרך כלל... נכון?

היי, מה שכתבת גרם לי לחשוב..ולהיזכר במשהו שקרה לפני כמה שנים שבכלל שכחתי ממנו. אני אספר לך.. הייתי ילדה ובקשבתי לתכנית רדיו בשם "מפתח הלב" הייתה שם בחורה שעלתה לשידור היא סיפרה שהיא חולת סרטן ונותרו לה ימים ספורים אולי יומיים, והיא בכתה וסיפרה על החוויות שהיא לא תחווה וכל מה שנלקח ממנה..היא כל כך רצתה לחיות אבל היא נאלצה להיפרד.. מה ששמעתי ריגש אותי וכאב לי והרגשתי בת מזל.. כיום, הרבה שנים אחרי, אני לא מרגישה שאני מאושרת ולפעמים אני מרגישה ריקנות נוראית. רק רציתי לספר לך את שהזכרת לי, ואני לא יודעת למה.. את כותבת בצורה יפה ומרגשת.. שירי

לשירי למה אי אפשר להמשיך להרגיש מוגנים וברי מזל ואהובים כפי שחשנו בילדות? למה זה היה חייב להשתנות עם התבגרותנו? האם יש כאלו שכן התבגרו בצורה טובה ובריאה? למה אנחנו לא אותם ילדים קטנים ומקסימים של פעם? למה העולם נראה כ"כ שונה מאז???? הרהורים... כמה חבל....

העובדה, שאדם אחר סובל מסרטן, מנחמת את כאב השיניים שלנו?... הדברים שכתבתי כאן, (ואנני יודעת מדוע.. שהרי אינני כותבת כלל...) העלו אצלך את הזיכרון העצוב ההוא. הוא מתחבר לך, להרגשות עצב, של היום. אשמח אם תכתבי עליהן כאן. אותה חולה בסרטן, שאת מזכירה, מעלה אצלי ואולי גם אצלך... הרגשה של חוסר- אונים. אי אפשר לעצור. לעזור. להושיט יד. היא יודעת את השביל המוביל את הסוף ואי אפשר לעזור לה. זה אומר לך, שירי, משהו על עצמך? על הרגשות של חוסר-אונים שלך? בכל אופן, אינני חולה במחלה קשה. בברכה, ישראלית

10 אנשים, יכולים לצפות במשהו, וכל אחד יתרשם אחרת. את הבאת את 2 הצדדים. שמש טובה ושמש רעה. לאיזה צד את יותר מחוברת?

השמש רק רעה מאד או טובה מאד? מה עם הערכות הביניים?

בהערכות הבינים יש שמש חמימה שמש של בינ הערביים שמש של שחר שמש של ערב שמש עמומה שמש של צל עצים שמש שלא צורבת אותנו ומכאיבה ולא מחממת אותנו כשקר לנו בשלג

יום אחד השמש כבר לא תהיה. ויהיה רק חושך. אני ממציאה את זה אבל זה יכול להתרחש.

האם מישהו מכיר פסיכיאטר שמטפל גם בעזרת תוספי מזון? מתנצלת מראש אם שאלה זו אינה מתאימה לפורום. תודה.

אני לא מכיר, אולי משתתפים אחרים כדאי אולי להציב הודעה בפורומים רפואיים בברכה ד"ר אורן קפלן

אני נמצאת במהלך טיפול פסיכולוגי, אך הייתי רוצה לשמוע עוד מומחה... יש לי בעיית של הדחקת רגש. אני בחורה מאוד רגישה אבל הרגש מודחק וקשה לי להביעו... אני רוצה לבצע כל מיני פעולות (מלבד שיחות עם פסיכולוג) כדי להתמודד עם הרגש. הציעו לי אף התנדבות כדי להתמודד עם הרגש... האם בדעתך עוד עצות ורעיונות להתמודדות עם הרגש החבוי?

מיכל שלום הדחקת הרגש היא תגובה למשהו. זה יכול להיות מנגנון הגנה, זה יכול להיות הרגל כתוצאה מאורח חיים מסויים ועוד. חשוב להגיע בטיפול הפסיכולוגי להבנה לגבי מקורות הבעיה. אכן לפעמים הדיבור אינו מספיק וצריך משהו משלים גם ברמת העשיה. יש אפשרויות רבות, התנדבות זו אפשרות אחת ויש בוודאי עוד רבות כמו קבוצות למיניהם, טיפולים בתנועה ודרך הגוף ועוד. עם זאת, כל הטכניקות הללו צריכות להביא בסופו של דבר לכך שתוכלי להתקדם בטיפול הפסיכולוגי להתמודדות רגשית טובה יותר. אני מציע שתמשיכי להתייעץ עם הפסיכולוג/ית שלך בנושא. בברכה ד"ר אורן קפלן

הי אורן, תודה רבה. האם פסיכודרמה יכולה לעזור לי. אשמח לקבל אינפורמציה על שיטה זו והיכן אוכל למצוא פרטים נוספים קורסים באיזור ת"א. שוב, תודה רבה

שלום! אני בן 20 ויש לי בעיה, אני לא מצליח לתקשר עם המין היפה בעבר היתה לי חברה וכיום אני בטוח שיש מספיק בנות שהיו מעוניינות בקשר איתי אבל אני לא מצליח לעשות את הצעדים הראשונים ולהתגבר על החששות: מה עלי לעשות???

שלום השאלה היכן הבעיה. אני מתאר לעצמי שאת העצות הפרקטיות אתה יודע (לשוחח, להשתתף בפעילויות חברתיות, לבקש מחברים שיכירו לך וכו'). העניין הוא להבין מהיכן מגיע הבעיה ומה קשה לך. האם אתה חושש מדחיה? האם אתה חושש לאכזב אחרי ההיכרות? וכו', יש סיבות רבות לחשש מהיכרות ואתה צריך לנסות ולהבין יותר מהיכן מגיע החשש שלך. יתכן שאח"כ יהיה לך יותר קל להתגבר על החשש ולהעיז יותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני אמא לילדה בת 12 אשר ניראה לי שיש לה פחד לבטא את עצמה בפורומים כמו חוג או כיתה. לדוגמא: כאשר המורה בכיתה או המדריכה בחוג פונות אליה היא מאוד נלחצת והדבר יכול להגיע לידי דמעות. היא מאוד מוכשרת וניראה לי שהדבר מפריע לה להתפתח ,כוון שהיא מוותרת לעצמה כדי לא להתמודד (תחרויות וכו).איך ניתן לעזור לה והאם כדי להכריח אותה לבצע דברים מסוימים כוון שלאחר שהיא מצליחה היא מאוד מרוצה.

יעלית שלום ראשית לא כדאי להכריח, זה עלול רק להחמיר את המצב. כדאי לנסות ולשוחח עם הילדה ולהבין קודם כל מה קורה לה, מה מקור הלחץ. במידה והיא מודעת לעניין ומוכנה לשתף פעולה יתכן שאפשר להפנות אותה לשיחות עם פסיכולוג. לעיתים אפילו מספר מצומצם של מפגשים עשוי לעשות שינוי משמעותי. הבעיה שדימויה העצמי מעוצב כעת והקושי עלול להשפיע עליה גם להמשך. זהו גיל שהדברים די גמישים עדיין ולכן רצוי לנסות ולעזור לה לעשות שינויים כעת. תוכלו אולי לפנות לשירות הפסיכולוגי החינוכי של העיריה ולהתייעץ עם פסיכולוג/ית ביה"ס. אפשר להתקשר ישירות גם ללא התערבות ביה"ס. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני נער בן 16 שקשה לו להתמודד עם דברים חדשים למשל לימודים בכתה חדשה . אני יודע שבהמשך דברים מסתדרים אבל עכשיו קשה לי להתמודד אני עצוב אין לי תיאבון ואין לי חשק לעשות כלום. אגב זה לא פעם ראשונה שאני מרגיש חרדה ופחדים למרות שיש לי משפחה תומכת שמקשיבה לי. רציתי לגשת לטיפול פסיכולוגי אבל אני פוחד שיפתח לי תיק ואז זה יפריע לי בהמשך החיים למשל בצה"ל שלא יגייסו אותי או בעבודה או בהוצאת רשיון נהיגה האם יש סיבה לחשש???

מושיקו שלום אני מבין את חששך מהטיפול הפסיכולוגי אבל לחשש הזה אין בסיס. בצה"ל ידעו על הטיפול רק אם אתה תאמר להם ישירות. כנ"ל לגבי משרד התחבורה. אין כל דרך לדעת שהיית בטיפול פסיכולוגי, אלא במקרים חמורים של אישפוזים ומצבים קיצוניים, ואתה ממש ממש לא שם. אני מציע שתפנה להוריך ותבקש את עזרתם במציאת פסיכולוג מתאים. תוכל גם להתקשר לפסיכולוג ביה"ס שלך שנמצא בשירות הפסיכולוגי של העיריה, תוכל לקבל את הטלפון במודיעין בזק, או דרך יועצת ביה"ס. כדאי לכל מקרה לערב את ההורים בעניין כי בסופו של דבר צריך את הסכמתם ואולי אפילו את מעורבותם בעזרה לך. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן תודה על התשובה

שלום רב, ברצוני להתייעץ לגבי ענין שחוזר אצלי תמיד ולא ברורה לי הסיבה. אני בת 30, נשואה ללא ילדים, החל מלאחר שהתחתנתי (לא יצאתי לבלות, טיולים וכו' לפני כן), בכל פעם שאני נוסעת לטיול, נופש, חו"ל אני חולה לפני כן בצורה קשה - חום, דלקות וכד' , תמיד עם סימפטומים שלא היו לי בעבר, עם חרדות איומות שהדבר נובע ממחלות קשות יותר. יש לציין שבטיול עצמו אני תמיד מרגישה לבסוף טוב ובריאה, אך לפני כן אני פשוט לא מתפקדת. גם כיום אני לפני טיול שאמור להתקיים בעוד כחודש ושוב אני עם סימפטומים בריאותיים שלא היו לי בעבר שגורמים לי לחרדות. ממה לדעתכם יכולה להיות הסיבה.

שלום יתכן שאת מדברת דרך הגוף. זו תופעה נפוצה למדי, שאצלך אולי באה לביטוי במצבי לחץ מסויימים. מעניין לבדוק האם גם בעבר, בילדותך למשל, ביטאת דרך הגוף חרדות או תחושות. במידה ואכן מדובר בתופעה נפשית ניתן לטפל בה כמו בכל סוג אחר של חרדה. את צריכה לפתח מודעות לסיבות שמעוררות את החרדה לקראת הנסיעות, וללמוד למנוע ולהתגבר על החרדה. אני מצרף קישור לתקציר על שיטות המקובלות לטיפול בחרדה http://www.psychologia.co.il/anxiety2.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

בני בן ה-11 סובל מבעיית רגישות יתר חושית בעיקר בחוש השמיעה. הוא רגיש לקולות ורעשים מסויימים, לתנועות מסויימות שאנשים עושים. כדי להתרכז הוא שם מוזיקה רועשת וסוגר את עצמו בחדר. הוא נמצא במצב של חרדה המביאה אותו למצב שהוא מפרש תגובות מסויימות כאילו מנסים לפגוע בו אז הוא מגיב בתוקפנות. הוא ילד מאוד רגיש לכל תגובה של הסובבים אותו. הוא שם לב לכל מבט, הבעה , מצב רוח של מי שעומד מולו. הוא שומע כל רחש ומוטרד ממנו. הוא מאד מתוח ולחוץ מה שמשפיע מדא על חוסר הריכוז והיכולת לשלוט בתגובות שלו. הייתי רוצה לקבל מידע בנושא זה וכן אילו אפשרויות טיפול קיימות .

סמדר שלום הנושא דורש בדיקה וייעוץ. יתכן שמדובר בבעיה פיזיולוגית, קוגניטיבית או רגשית, או כמובן שילוב כלשהו ביניהם. אני מציע שתפנו בשלב ראשון לשני גורמים לייעוץ. האחד הוא פסיכולוג ילדים, והשני הוא נוירולוג ילדים. ספרו את מה שקורה ובקשו ייעוץ. לאחר שתקבלו תשובות ראשוניות תוכלו לחשוב לאן להמשיך. בברכה ד"ר אורן קפלן

בזה מסתיימת העזרה ?

סאם שלום הנושא שאתה מביא קצת גדול על עזרה וירטואלית. במסגרת הפורום אפשר לתת קצה חוט לעזרה שניתנת בשיטות טיפול מקובלות, פנים מול פנים, אצל איש מקצוע שמכיר אותך היטב ויכול לתת התייחסות רלוונטית אישית אליך. אתה מציג בעיה באופן די כללי, אבל מאחוריה יש הרבה דברים, ההסטוריה האישית שלך עם קשרים ובכלל, כיצד התגלגלו העניינים למצב הנוכחי, מה אתה עושה ועשית בחיים ועוד. אינני מציע לך פתרונות פרקטיים כי אין לי כל בסיס לענות לך דברים מוחלטים. אני מציע שתנסה לפנות לאנשים או חברים קרובים וכן ליועץ מקצועי כדי להגיע לפתרונות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, מה אפשר לעשות כאשר שמחת החיים נעלמה לה לאחר שהבנתי שהכל פה זה זיוף והמטריקס אוחזת בנו בחוזקה ?

סאם שלום אני מתאר לעצמי שנדרש חיפוש כלשהו אחר דרך חדשה, אוטנטית ולא מזוייפת. מהי הדרך הזו? תצטרכי כנראה לעשות מסע אישי בדרך לשם. אני לא בטוח שתשובה בת כמה שורות כאן תוכל לתרום לכך. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

נתחיל בזה שאני בחור, והדרך שאני צריך ללכת בה היא ארוכה ואני לא רואה את סופה. מה לעשות ? להתחיל להתנהג בזיוף כמו כולם ? להתחיל ולחפש אנשים כמוני ש"מנותקים" מהמציאות ?

שלום! האם טיפול פסיכולוגי יכול לעזור לי לרכוש תכונות אופי הנחוצות לי , ולהתפתר מהתכונות המפריעות לי להתקדם בקריירה?

ברוק שלום ראשית אין הסכמה חד משמעית מהו "אופי" בעיקרון טיפול פסיכולוגי בגישה דינמית נועד לשינויים בסגנון שתארת. צריך לקחת בחשבון שמדובר בתהליך ארוך טווח של חודשים ואולי שנים. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי הייתי רוצה לדעת כל מה שאפשר על התקפי חרדה. והאם אפשר גם לקבל "מיני" התקף חרדה- כלומר שהלב פועם מהר לרגע ואז נרגע, בלי כל השאר? זה נורא חשוב לי ואני אשמח לקבל תגובות כמה שיותר מהר.

שירז שלום אני מצרף תקציר על השיטות המקובלות בחרדה. יש אתרים רבים עם חומר בנושא. יתכן שיהיו התקפים קלים. לחרדה מקורות שמניעים אותה ואם הם עולים יכולה להיווצר חרדה בעוצמות שונות http://www.psychologia.co.il/anxiety2.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

המון אינפורמציה, קריא מאוד http://www30.brinkster.com/panicdisorder/default.htm בריאות.

שירז...יש המון המון חומר באינטרנט על הנושא הזה...פשוט תכנסי דרך מנועי חיפוש...כנסי לסטימצקי יש לך מספר ספרים טובים בנושא...אל תזניחי בעיה זו ולא אף ליום..תנסי לקרוא חומר על כך ..זוהי בעיה די נפוצה ואצל כל אחד היא מופיע בדרך שונה..בעצם כל אחד מגיב אחרת למצב מלחיץ..חשוב שתתיעצי עם פסיכולוגית בנושא אם את מרגישה שזה הגיע לשלב שזה מפריע לך בחייך (אך אפשר גם כבר עכשיו כדי למנוע הידרדרות)... את משש לא לבד בעניין זה יש המון אנשים שיש להם בעיה זו ולפני הכל תקראי חומר אני בטוחה שזה יעזור לך להבין דברים... הדבר הכי חשוב להבין בבעיה זו היא שהכל בא מהמוח...הכל זה המחשבות שלנו ולא שום דבר גופני/פיזי (אלא אם כן זוהי מחלה כלשהיא אך לרוב זה פסיכולוגי ולא גופני).. ב ה צ ל ח ה

מהי השיטה המומלצת לטיפול בביטול מנגנוני הגנה שהתקבעו אצל אדם בבגרותו בגלל ארועים טראומטיים בתקופת הילדות?

מירי שלום מנגנוני הגנה, כשמם, נועדו כשנוצרו להגנה על העצמי. לכן הסרתם אינה כה פשוטה, גם אם כיום הם מיותרים עבורך. תהליך של טיפול פסיכולוגי עשוי לעזור לך לגעת בנושאים הטרואמטיים, לעבד אותם, עד הגעה לחיים בשלום עימם. שיטה חדשנית לטיפול בטראומות היא EMDR תוכלי לקרוא עליה בקישור http://www.psychologia.co.il/emdr.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום הקשר עם בעלי אישיות גבולית קראתי מאמרים בנושא אישיות גבולית ואני מבולבל לגמרי אישיות גבולית לא מוגדרת כמחלה טוענים שמי שלוקה בהפרעה נוטה לפסיכוזות בגלל שההפרעה נמצאת בגבול בין נוירוזה לפסיכוזה אני מבין שעלולה להיות בעיה בצלילות שעלולה לגרום לשיטיון ולחיכוכים ביחסים בין אישיים יש הנוהגים להשתמש בהפרעה כמניפולציה להשגת תועלת המסקנה התקשורת עם מי שאובחן בהפרעה בעייתית האם יש מאמרים או אתרים המסבירים איך בונים את הגשר

באתר קולות תמצא מידע מפורט.

קראתי את הדברים בקולות ולא מצאתי שום דבר

שלום אני לא יודעת אם זה הפורום המתאים אבל ארצה לקבל עיצה. אני יוצאת עם בחור כשנה לערך,ויש לנו פער מבחינה מינית.אני רוצה יותר והוא פחות.אני לא מרגישה שהצרכים שלי הם לא נורמליים,כי עם חברים קודמים לא היתה בעיה.אבל אני תמיד יוזמת ויוצא שפעמים רבות הוא לא מעוניין,הוא אומר שהוא עייף ומותש ויש לו סיבות לכך,כי הוא עובד הרבה וישן מעט.אבל,גם אני עסוקה ומין בעיניי זה לא דבר שניתן לוותר עליו בקלות כזאת.אני לא חושבת שמדובר בבעיה כלשהי ביחסים בינינו,אבל עדיין איך פותרים את זה?אני יודעת שההמלצות הרווחות הם להתפשר על מינון מקובל על שנינו אבל הפשרה עלולה להכאיב לי מדיי,כי הפער הוא באמת גדול. ומאחר ואני אוהבת מין ונדמה שהוא פחות זה מתחיל להשפיע גם על היחסים בינינו באופן כללי. נילי

נילי כתב/ה: > > שלום > אני לא יודעת אם זה הפורום המתאים אבל ארצה לקבל עיצה. > אני יוצאת עם בחור כשנה לערך,ויש לנו פער מבחינה מינית.אני רוצה > יותר והוא פחות.אני לא מרגישה שהצרכים שלי הם לא נורמליים,כי עם > חברים קודמים לא היתה בעיה.אבל אני תמיד יוזמת ויוצא שפעמים רבות > הוא לא מעוניין,הוא אומר שהוא עייף ומותש ויש לו סיבות לכך,כי הוא > עובד הרבה וישן מעט.אבל,גם אני עסוקה ומין בעיניי זה לא דבר שניתן > לוותר עליו בקלות כזאת.אני לא חושבת שמדובר בבעיה כלשהי ביחסים > בינינו,אבל עדיין איך פותרים את זה?אני יודעת שההמלצות הרווחות הם > להתפשר על מינון מקובל על שנינו אבל הפשרה עלולה להכאיב לי > מדיי,כי הפער הוא באמת גדול. > ומאחר ואני אוהבת מין ונדמה שהוא פחות זה מתחיל להשפיע גם על > היחסים בינינו באופן כללי. > נילי

המלצה: תצמצמי את הפערים עם עוד חבר ו\או חברים !!!!

אין צדק בעולם. חבל שאת לא חברה שלי אצלי היית נופלת מהרגליים! החבר שלך לא מעריך מה יש לו בידיים! אל תוותרי!

שלום! אני בן 20 ויש לי בעיה, אני לא מצליח לתקשר עם המין היפה. בעבר היתה לי חברה ,וכיום אני מרגיש שיש הרבה בנות שיהיו מעונינות לצאת איתי אבל יש לי מעין חרדות שאני לא יכול להתגבר עליהן. מה עלי לעשות ???

נילי שלום פערים כאלה עלולים לחבל בקשר הזוגי בטווח הארוך. הפתרון בעיני אחרי תקופה של נסיונות, היא פשוט לדבר איתו בצורה ישירה על העניין. אם הקשר משמעותי לשניכם ניתן לפנות ביחד לייעוץ אצל פסיכולוג או פסיכיאטר שמתמחים בסקסולוגיה. בד"כ אפשר להגיע לפתרונות במספר מצומצם של פגישות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום! רציתי לברר פרטים בנושא פסיכודרמה. אני מעונין להשתתף בכזה חוג באיזור ירושלים.

אלמוג שלום אינני מכיר בירושלים. אולי אחד המשתתפים האחרים יידע. כמו כן כדאי להציב הודעה זו בפורומים נוספים בתחום. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, לבן-זוגי היסטוריה משפחתית של מחלות נפש, אחיו התאבד בעיקבות מחלת נפש קשה ודודו אושפז לסירוגין, אינני יודעת בדיוק ממה הם סבלו. שאלותי הן: מה הסיכויים שילדנו ילקו גם הם במחלות נפש? (עדיין אין לנו ילדים) האם יש סכנה מוגברת שבן-זוגי יחלה במחלת נפש בעתיד?

שחף שלום הסטטיסטיקה לא תועיל להרגעתך. יש בוודאי הסתברות לבעיות ויתכן שאפשר לחשב אותה בהתאם לסוג האבחנות שסבלו הקרובים. לכל סוג של בעיה סטטיסטיקה אחרת. הנקודה היא שצריך להכיר בכך שבעיה אפשרית וקיימת מחד, ואיך מתמודדים עם הפחד מאידך. צריך להבין שללא התמודדות בריאה עם הפחד מוכנס הרבה מתח למערכת והוא בפני עצמו אינו דבר בריא. במקרים כגון אלו אני ממליץ לפנות לייעוץ זוגי. קשה להתמודד עם השאלות הללו בתוך המערכת ונחוץ פעמים רבות אדם חיצוני שיידע לנתב את הדיון והתהליך. כדאי לעשות את התהליך כעת לפני שיש ילדים, כדי שבהמשך הקשר יהיה קל יותר להתמודד גם עם הדברים המפחידים. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום, יש לי שאלה בנושא סיום טיפול. אני מרגישה שאני בשלה לסיים טיפול פסיכולוגי, אבל קשה לי לעשות זאת, כי יש בטיפול משהו שנותן מקום לעצמך, ונוצר משהו שונה ומיוחד. איך יודעים שהגיע זמן לסיים טיפול? כי הרי תמיד אפשר להמשיך ולהנות ממנו, תודה

שני, יש מי שיגיד, שטיפול זה משהו שאפשר להמשיך איתו כל החיים, כי תמיד צצות ועולות בעיות חדשות. סיום טיפול זו החלטה שהמטופל צריך לקבל, אבל גם על זה רצוי לדבר עם המטפל - לבדוק האם השגת את המטרות שלך, איך המטפל רואה את ההחלטה לעזוב וכו'. גם סיום טיפול הוא חלק מהתהליך הטיפולי, ובד"כ מקדישים לעניין הזה כמה פגישות, זה לא זבנג וגמרנו. HERA.

שני שלום אני מסכים עם דבריה של הרה. זו שאלה שאין עליה תשובה חד משמעית. לפעמים זה די ברור, יש שלב מסויים שנראה שהגיע זמן להיפרד. לפעמים זה לא מגיע וכמו שכתבת זה יכול להיות נחמד להמשיך עוד ועוד. כדאי להבין מדוע המועד הנוכחי הוא המתאים וכיצד זה משתלב בתוך התהליך הטיפולי כולו. ולאחר שמגיעים למסקנה, ואכן כדאי להגיע לכך בשיתוף עם המטפל, יש תהליך של פרידה, שכמו כל פרידה יש בו חלק כואב, וחלק של צמיחה וציפיה לעתיד. בברכה ד"ר אורן קפלן

מאז שאני זוכרת את עצמי היה לי מצבי רוח ובשנה האחרונה הבנתי שזה דיכאון הלכתי לפסיכולוגים ושום דבר לא עזר עכשיו שאני נמצאת לבד בבית אני חושבת וזה מכניס אותי לדכאונות אבל כשאני יוצאת ונמצאת עם האנשים שאני אוהבת אני כבר לא חושבת על זה האם המצבי רוח יעלמו אי פעם????

שרונה שלום את מספרת שמדובר בתופעה מוכרת וארוכת טווח. אני מעריך שהישיבה בבית לא תועיל לשינוי המצב. גם אם לא מצאת את היום את המסגרת הטיפולית המתאימה, אין זה אומר שכך המצב ישאר לתמיד. אני ממליץ לך למצוא פסיכולוג ולהתחיל טיפול. במידה ומדובר בדיכאון באופן פורמלי סביר מאוד שאת זקוקה גם לטיפול תרופתי. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי זאת שוב אני. רציתי לעדכן אולי לא שמת לב אבל השבתי על התשובה שכתבת לי למטה בשם: הפרעה באישיות. אודה לך מאוד אם תתיחס.(מקווה שלא פגעתי). תודה מראש.

עדי שלום לא פגעת. עניתי למטה.

שלום רב, אני סובלת מצניחת המסתם המטרלי בלב. עבר עשיר של חרדות ,לקיחת תרופות וטיפולים נפשיים. לוקחת קלונקס 0.5 ליום. כבר שנים אני בטוחה שכל הבעיות שלי הן על רקע פיזי ,ולא על רקע נפשי,כפי שרב הרופאים טוענים.ורק כשיש נתון קליני אז מסכימים איתי שאולי יש קשר... בבדיקות האחרונות נמצא שיש לי תת פעילות בבלוטת המגן,ואני שואלת אולי זה מקור כל הצרות? היתכן קשר בין תיפקוד הבלוטה למצבי הרוח?ולתפקוד היומי? תודה על תשומת הלב.

דפנה שלום טעות נפוצה היא לחשוב שחרדה היא תגובה פסיכולוגית בלבד. אדם שסובל מבעיות פיזיולוגיות, אובייקטיביות לחלוטין ולא על רקע נפשי, צריך להתמודד פעמים רבות עם חרדות שעולות בהקשר לבעיה הגופנית, עם תחושה של אובדן שליטה, עם שינויים במצב הרוח כתוצאה משינויים פיזיולוגיים ועוד. בנוסף ידוע שמערכת החיסון של הגוף ויכולת ההתמודדות עם בעיות פיזיולוגיות קשורים באופן ישיר לחוסן נפשי. לכן צריך להתבונן על כל הענין בצורה הוליסטית ולא לנסות להפריד את הגוף והנפש. לאור מה שאת מתארת אז זקוקה לטיפול רפואי מסור בבעיות הפיזיולוגיות, אולם חשוב שתקבלי גם כלים פסיכולוגיים להתמודד עם מצבך. כדאי אולי לפנות לפסיכולוג רפואי או שיקומי מאחר ומקצוע זה מתמחה בהקשרים של רפואה ופסיכולוגיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני לא מצליח להבין מה ההבדל בן פסיכולוג קליני,לשיקומי לארגוני לחינוכי לרפואי. אשמח לקבל הסבר ו/או הפנייה למידע בעניין זה. אלי

אלי שלום כל הרשימה הינם פסיכולוגים שסיימו לפחות תואר שני, עברו התמחות מסוג כלשהו וקיבלו תואר מומחה. עם זאת יש הבדל מהותי בסוג התמחותם. פסיכולוג קליני מורשה לעסוק בטיפול פסיכולוגי בכל תחומי הנפש. פסיכולוג שיקומי ורפואי מתמחה בתחומים הרפואיים והתמודדות נפשית במצבים אלו. פסיכולוג חינוכי נותן ייעוץ למוסדות חינוך ועוסק בסוגיות טיפוליות וייעוציות של חינוך. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על ההסבר אז זה אומר שפסיכולוג קליני יכול לטפל בהכל ולמשל פסיכולוג רפואי יכול רק בתחום הרפואי?

דראליזציה הייתי מטופלת אצל פסיכיאטר כשנה אחרי שלקחתי ל.ס.ד כחצי שנה הוא טיפל בי באמצעות שיחות פרוזאק ופרפנאן כאשר לבסוף ביקשתי להפסיק את הטיפול כי חשתי בטוב הוא הסכים איתי והודיע לי שאני במעקב מזה החודש האחרון היום כשעברה שנה מאז סוף הטיפול יש לי התקפים של פעם בחודש אולי ממש חלשים של דראליזציה לעומת מה שחוויתי אז(גם דספרליזציה) בהתקף האחרון הרגשתי כמרחפת מחפשת על מה לחשוב הוא נמשך כשעה לאחריו הייתי עצבנית ודיכאונית כיומיים האם אתה חושב שהמצב הקריטי שהייתי בו עלול לחזור או שכל החיים אני אחווה התקפים קצרים? האם זה יפסק מתי שהוא? אני מפחדת להגיע למצב הגרוע שהייתי בו פעם למרות שאחרי התקף יש לי חשק שהוא יחזור כדי להתאתגר כדי להגיע לתובנה במשך ההתקף שאוכל להתגבר עליו. יש לציין שאני משכנעת את עצמי שזה דבר טבעי שאין מה לפחד השאלה העיקרית האם המצב יכול להחמיר שוב? אודה מראש על תשובה כנה.

דנה שלום הבעיה אינם עניין לניחושים. אני ממליץ לך לחזור ולהיפגש עם הפסיכיאטר שלך ולקבל ממנו ייעוץ אישי שמבוסס על היכרות מעמיקה. יתכן שזה כלום, ויתכן שצריך לחזור לטיפול. צריך לעשות את הבדיקה. בעיקרון, חרדות כמו גלים, יכולות לחזור במהלך החיים. חלק מהעניין הוא גם לקבל את קיומם (בעוצמה סבירה/נמוכה כמובן) ופחות להיבהל מכך. כמו כן יתכן שאחת לכמה זמן תזדקקי לחיזוק של הטיפול באמצעות מספר מצומצם של פגישות או אף התערבות תרופתית. כדי לדבר על כך עם המטפל ולהגיע להבנה והשלמה פנימית עם הנושא. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר אורן ברצוני להביע את תודתי מעל דפי הפורום , על הרצון המבורך להקים אתר זה ולעזור לאנשים כמוני הסובלים מ:PANIC DISORDER /התקפי חרדה, אני חושבת שאני מייצגת כאן את דעתם של רבים כמוני , שרוצים להודות לאתר על כל תשובה הניתנת מהלב - ועל ההבנה למצבנו. רק מי שסובל מהתופעה ,יכול להבין איזה סבל נפשי איום אנו עוברים , כשאנו מתחילים יום חדש בלי לדעת איך ייסתיים , איפה ייתפוס אותנו ההתקף הבא , האם בעבודה ? האם בלימודים ? האם תוך כדי שיחה אם מישהו ואז נתפוס את עצמנו מגוחכים ? אנו סובלים בשקט ,כביכול נראים ככל בני האדם אך נמצאים כל הזמן בחרדה מתמדת ורק מתפללים יום יום -דקה דקה לחזור ולהיות כמו שהיינו. ועל נכונותך לעזור לנו אני מודה מקרב לב

ענת שלום תודה על התודות, ואני מקווה שתמצאי את הדרך הטיפולית לפתור את הבעיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום האם ישנה אפשרות לערוך שינויים בפורום, כך שיוצגו כל השאלות והתשובות של אותה שאלה באותו הזמן? אני אמנם משתמשת ב"קבץ תגובות" אך כיוון שיש צורך ללחוץ כל הזמן על התגובה שאני רוצה לראות, המעבר ממסך למסך מעכב את הצפייה בעיקר במחשב איטי. אודה אם תעביר את פנייתי הלאה לרווחת כל המשתתפים בפורום ואשמח אם עוד פונים יצטרפו לבקשתי, כך שהדבר יטופל למען כולנו תודה.

דנה שלום אני לא מתמצא כל כך בחלקים הטכנולוגיים של האתר, אבל אשמח להעביר את בקשתך להנהלת האתר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לך! קראתי את אודותיך - כל התארים שלך מרשימים למדי. רציתי לשאול: אני בת 30 , מתחילה ללמוד פסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה, האם זה לא מאוחר מדי להתחיל, לפי דעתך? ומה אפשר לעשות עם תואר ראשון בפסיכולוגיה? ואם אפשר לשאול באיזה גיל אתה התחלת ללמוד ? תודה מראש

חלי שלום תלוי מה את רוצה לעשות "כשתהיי גדולה" בעיקר אחרי סיום התואר הראשון. התואר באוניברסיטה הפתוחה אינו קל. דווקא בגלל השיטה הדרישות גבוהות והתואר לוקח יותר זמן מאוניברסיטה רגילה, בעיקר אם את עובדת במקביל. בעיקרון אפשר להתקבל עם התואר לכל תואר שני בפסיכולוגיה בארץ ויש לכך תקדימים. זה לא מאוחר ורבים מתלמידי התואר השני הם בין גיל 30 ל 40. אני התחלתי בגיל מעט יותר צעיר אבל רוב הסטודנטים שלמדו איתי פסיכולוגיה קלינית היו בטווח הגילאים הזה. קחי בחשבון שמדובר במסלול ארוך שיסתיים בערך בעוד 10 עד 12 שנים אם ניקח בחשבון לימודי תואר ראשון, שני והתמחות. שלב ההתקבלות לתואר השני לפחות בתחום הפסיכולוגיה הקלינית מתיש מאוד ונדרש ממוצע ציונים של מעל 90. בקיצור, זו דרך ארוכה, אבל אם זה הנתיב שאת מחפשת בחיים הוא שווה את המאמץ. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

מודה לך מאוד על התשובה המלאה והמעניינת. חלי

משתתף פסיבי הרבה זמן רוצה להיות אקטיבי. זהו ניסיון

נחליאלי שלום אתה מוזמן להשתתף יותר. בקצב שלך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לד"ר קפלן מה זה טיפול דינמי? מה זה טיפול קוגנטיבי? מה ההבדל ולמי או למה מיועדת כל שיטה? והאם ניתן לשלב בן שתיהן? תודה שלי

שלי שלום דינמי או פסיכודינמי מתייחס לדינמיקה בין המודע ללא מודע ובין האיד האגו והסופראגו. גישה זו שמקורה בפרויד שמה דגש על תהליכים לא מודעים המהווים בסיס לבעיות פסיכולוגיות שונות. גישה קוגניטיבית מתמקדת בתהליכי חשיבה ואינה מתייחסת בהכרח לתהליכים לא מודעים. אישית, אני משלב בין שתי הגישות, אני חושב שבטיפול נכון צריך את שתיהן. אבל כמובן שזו רק דעה פרטית. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום שוב והאם יש בשיטה אחת או בשתיהן זמן מינימום לטיפול? כלומר למשל בעניין הלא מודע בטח צריכים יותר זמן להבין "דברים עמוקים"מאשר דברים מודעים. אני רוצה להתחיל טיפול אבל לא ברור לי מה האורך שלו,הבעיה שלי היא של דימוי עצמי נמוך חוסר ביטחון אפילו דיכאון.האם לבעיה כזו טיפול יכול להיות קצר? תודה שלי

שלום רב! אני בת 21 , התחלתי לא מזמן בלימודיי באוניברסיטה. בעייתי היא שאני כל הזמן מרגישה טיפשה. זה לא עובר לי הראש שלי מלא במחשבות שליליות על עצמי ואני לא מצליחה להאמין שיכול "לצאת ממני משהו". בתיכון הייתי תלמידה מצטיינת ואילו עתה, באוניברסיטה, כולם נראים כ"כ חכמים ומוצלחים יותר. זה משגע אותי. אני מרגישה חסרת ערך וממש מפחדת לחשוב בכוחות עצמי ולא מסוגלת לבטוח ביכולות השכליות שלי. כיום, לאחר טראומה נפשית לא קלה שכללה נפילה למצב רוח דכאוני לפני כ-3 שנים ולאחר מכן התפתחות של בולימיה שעדיין לא התגברתי עליה לחלוטין, אני נמצאת בטיפול פסיכודינמי כבר חצי שנה - אבל הראש שלי נשאר שלילי. אני רזה יותר מאי פעם, לומדת באוניברסיטה, עובדת במקום נחמד, נמצאת בטיפול ולמרות הכל מתקיפות אותי מחשבות שליליות שגורמות לי להרגיש חסרת יכולת וטיפשה וזה לא עובר לי. הרבה פעמים החשיבה השלילית מתבטאת ב"התרפקות" על המחשבה שאני אפתח אנורקסיה ואז לפחות אוכל לנוח מכל העומס הזה שנקרא "חיים" לשמחתי/לצערי זה לא קורה...

אנונימית שלום השליליות, כפי שאת מכנה אותה, קשורה כנראה לתהליכים שאת עברת ועוברת, ובוודאי מנסה להתמודד עימם בטיפול הפסיכולוגי. זו אחת מתופעות הלוואי של דיכאון, כמו גם הפרעת האכילה. את כנראה צריכה מקום להתרפק עליו, ואני חושב שהטיפול הוא המקום עליו תוכלי להתרפק מחד (בלי להיכנס לאנורקסיה) ולעשות את השינוי מאידך. תצטרכי סבלנות, התהליכים הללו אינם תמיד מהירים. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי לאור מה שקראתי והבנתי ממה שכתבת. אז הפרעה באישיות יכולה להיות גם פיזיולוגית וגם פסיכולוגית (דברים רצים בראש) . אני מקווה שהבנתי נכון.? השאלה היא אם הפרעה פיזיולוגית היא התקפי חרדה שרפות בגוף וכאלה?? כל זה נובע מזה שהפסיכיאטר הגדיר אותי כסובלת מהפרעה באישיות.מה זה בדיוק? תודה.

שלום הפרעת אישיות היא הגדרה פסיכיאטרית למצבים בהם נטיות האישיות גורמות לפגיעה באיכות החיים או/ו בתפקוד התקין. מדובר בסל גדול של "מוצרים" וכמעט כל אדם מן היישוב עשוי לקבל בקלות תווית של הפרעת אישיות. אני לא מכיר אבחנה פסיכיאטרית של "אדם נורמאלי ללא כל בעיה". בקיצור, חשוב לראות מה מטריד אותך ומדוע פנית לעזרה מקצועית. לדעתי לא כל כך משנה האבחנה האישיותית שקיבלת. חשוב שתקבלי את הטיפול המתאים, כדי לשפר את מה שאת רוצה לשנות. התקפי חרדה מאופיינים בתחושות פסיכולוגיות וגופניות. הן יכולות להשתלב עם אבחנה של הפרעת אישיות, אבל לא בהכרח. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי תודה על התשובה המעניינת. פניתי לעזרה כי הרגשתי לפני כחצי שנה שחוזרת לי תקופה קשה מאוד כמו שהיה לי בעבר. והפעם אמרתי ננסה את שיטת הפסיכולוגיה שמשהו יעבור את זה איתי ושאני לא אצטרך לעבור את זה לבד. אבל עכשיו מסתבר שגם כשאני בטיפול התקופה שלא רציתי שתגיע, הגיע בסופו של דבר אבל הפעם שיתפתי משהו עם הרגשות הנוראות האלה, אבל הם עדיין לא נעלמו. אני יודעת שפעם התקופה הנוראה עברה לי רק אחרי כמה שנים. ועכשיו יש לי שותף. התקופה הנוראה מלווה במחשבות אובדניות ,וגם בהתקפי חרדה שזה דבר חדש לי ונורא מאוד. תודה.

היכן השמש, שכה רבים מספרים אודותיה? והכיצד אביט בשמיים העכורים, מעובי-העננים ולא אוכל לראותה? היכן הפרחים, שילדים מפזזים סביבם בסיפורי האגדות? והכיצד אבחן את משטח הקרקע החרוכה, ולא אוכל לראותם? ואתם רואים? ישראלית

הכל בסדר?

ישראלית שלום יש הרבה יאוש במילים הללו. אם את מרגישה שזה מתאים, תספרי קצת מהיכן. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני באותה סירה, אולי נוכל לעזור אחד לשניה ואחת לשני קצת אור והסתכלות אמיצה לאנשים בעיניים

אני מאוד ביקורתית, בעלת דעות קדומות. את התכונה הזו ירשתי מהבית (לצערי). הביקורתיות והדעות הקדומות מקשות עלי לקבל כל אחד- באשר הוא. זה התחיל מן הרגע שהבאתי חבר ראשון הביתה וחברות. חטפתי המון ביקורות בבית ואפילו נאסר עלי להפגש עם חלק מהחברים שלא "מצאו חן" בעינהם. היום, 7 שנים אחרי שיצאתי מבית הורי , אני מוצאת את עצמי סנובית, לא חברמנית, לא סובלנית לשונים ממני. הייתי מעוניינת לשמוע על רעיונות או דרכי התמודדות עם הבעיה הזו. יותר מזה, איך אפשר לשפר את מיומנות החברמניות ולנטל מראשי את הדעות הקדומות והמכוערות? תודה.

אני שלום עצם העובדה שאת מודעת ומוטרדת מכך זו בוודאי דרך התחלה לשינוי. יתכן שכדאי לך להצטרף לסדנה או קבוצה שבה תהיה לך אינטראקציה שתאפשר בחינת העניין מקרוב. לדוגמא, פעם בשנה בפברואר מתקיימת באופן קבוע סדנה ברמות מעל הכנרת שמועברת ע"י צוות פסיכולוגים ויועצים ארגוניים ממכון אפק הישראלי ומכון טויסטוק בלונדון. בשבוע הזה נעשית חקירה של תהליכים קבוצתיים ואישיים. תהליכים דומים מתקיימים במסגרות נוספות, כמו גם קבוצות טיפוליות וכמובן מסגרות של טיפול פסיכולוגי אישי, במידה והנושא נראה לך רלוונטי. במידה ואת מוטרדת מהעניין תצטרכי למצוא דרך ומסגרת בה תוכלי לעבד את החומרים הנפשיים מהם בנויים הרגליך ודפוסי החשיבה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בטיפול פסיכולוגי מזה 6 שנים כאשר רק לפני כ-חצי שנה התחלתי טיפול תרופתי של רמרון וסקוקסט. כתוצאה מהטיפול התרופתי התקדמתי מאוד,אך בשבוע וחצי האחרון נכנסתי למן "מרה שחורה" ואינני מצליח לצאת ממנה.האם בעזרת היפנוזה אני יכול לשחזר את את רגשותי וצורת החשיבה מלפני שבוע וחצי. אם תוכל לענות לי בהקדם אודה לך מאוד משום שאני במצב קשה!!

לדעתי השאלה שאתה צריך לשאול את עצמך היא מה קרה לך בשבוע וחצי האחרונים - איזו אכזבה או תיסכול עברת , מה גרם לך להרגיש ככה? אני לא אשת מקצוע אבל אוכל להגיד לך שתמיד יש ירידות , וצריך לדעת להתייחס לכל ירידה כ"ירידה לצורך עליה" מקווה שעזרתי במשהו לפחות.. תרגיש טוב!

גוש שלום על פניו היפנוזה אינה מתאימה למה שאתה מתאר, ובמיוחד אין מקום להכניס מטפל נוסף מעבר לשניים הקיימים. אני מציע לפנות לפסיכולוג/ית ולדון איתם במה שקורה. כמו כן רצוי להתייעץ עם הפסיכיאטר. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני נשואה מזה שלוש וחצי שנים לגרוש + ילד בן 13 וחצי אשר אובחן בגיל 5 כסובל מ- ADHD וטופל בריטלין. הילד הוצא מאימו בגיל זה עקב הזנחה והועבר למעון לילדים בסיכון גבוה ולאחר מכן היה 7 שנים בפנימיה. לפני כשנה בעלי קיבל משמורת עליו ומאז הילד גדל איתנו. לפני כחודשיים חל מפנה בהתנהגות הילד. הוא הפך לעצבני , חסר מנוחה, חוצפן בעל בטחון עצמי עודף אינו מקשיב לבעלי ולי , מציק לבני הקטן (בן שלוש) מבקש דברים ואם אינו מקבל מתמרד. שאלתי היא איך להתמודד עם המצב מאחר והוא נכנס לגיל ההתבגרות וגם הקו הדק בין ההתבגרות לבין ADHD . הילד מקבל ריטלין ופאקסט לחרדות (הוא תולש שערות מראשו ומריסיו). הוא מטופל גם אצל פסיכיאטרית אחת לשבוע. הקשר עם אימו חשוב לו אך כשהם נפגשים אחת לשבוע הוא חוזר סוער ממנה ולוקח יום יומיים עד שהוא חוזר לעצמו. יש לציין שאני מכירה את הילד מגיל 4 והוא מאוד קשור אלי ומכבד אותי ואת בעלי אך לאחרונה הבית הפך לבית עצבני עם צעקות והדבר מוביל לויכוחים ומריבות שמשפיעות על כולנו ובעיקר על בני הקטן.

רותי שלום נשמע שאת מצויה במצב מורכב. אני ממליץ לך לפנות עם בן זוגך לייעוץ אצל פסיכולוג ילדים או פסיכולוג משפחתי. אין צורך לערב את הילד, לפחות בשלב הראשון. חשוב שתקבלו הדרכה, ובשלב זה באופן תדיר וקבוע, כיצד להתמודד עם ילד בעל צרכים ייחודיים והסטוריה מורכבת. אולי תוכלו לקבל הכוונה מהפסיכיאטרית לאיש מקצוע מתאים. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מתנצלת על ההודעה, אבל רק פה יש סיכוי לקבל יחס... הפורום "שלנו" גדל ומתפתח, רק שהוא נתון - ביומיים האחרונים - להטרדות בלתי פוסקות. בפורום המקביל לזה שלך (פסיכותראפיה) מוחקים את ההודעות שלנו. פנייה ישירה למנהל הפורומים אינה מזכה אותנו בתגובה. אז אולי תוכל אתה לבקש, שיימחקו שם את כל ההודעות המופרעות? תודה מראש, הרה.

אני מצטרפת לבקשתה של הרה. פורום "תמיכה הדדית" גדל והתרחב, אך מספר הודעות מכוערות, בלשון המעטה, מעכירות את פניו. אפשר בבקשה למחוק אותן?

הרה ונטע שלום אשתדל לטפל בנושא אורן

שלום יש לי מיגרנות ארוכות ומופיעות לעיתים קרובות.אני מקבלת תרופות וכ...אבל כלום לא עוזר בזמן התקפת מיגרנה.אני סובלת מזה מגיל צעיר אבל בשנים האחרונות יותר.ובזמן האחרון אני מרגישה שאני נכנסת לדיכאון,ואין לי כח לעשות כלום בזמן מיגרנה ובכלל החיים נהרסים לי מזה. אני באמצע השתלמות מקצועית שמסתיימת עוד מעט,ואני צרכיה להתחיל לחפש עבודה.אין לי כוח ללכת לראיונות עבודה וכ...זה מתיש מדיי ואני מרגישה שאני מתחילה לאבד כיוון .מעולם לא אהבתי לדחוף את עצמי וראיונות וניסיונות להתקבל לעבודה זה חלק מזה. יש איזו דרך נפשית להתגבר על מיגרנה?לפחות לזמן קצר?ובכלל איך אני יכולה למלא את עצמי ביותר מוטיבציה? מרינת

רינת שלום ניתן לעזור למיגרנות ע"י היפנוזה וביו פידבק. למעשה מלמדים את הגוף לחמם ולקרר, להרחיב ולהצר, את כלי הדם, ובעזרת הטכניקה הזו לטפל במיגרנה. בתחום יש גם תרופות חדשניות וכדאי להתייעץ עם מומחה. בברכה ד"ר אורן קפלן

השיטות שהצעת נשמעות לי ארוכות מדיי והבנתי שלא כל אחד יכול להיכנס להיפנוזה,מה אפשר לעשות באופן מיידי או האם זה משפיע באופן מיידי?אני ממש זקוקה לעזרה!ומה זה ביו פידבק? תודה

שלום יש לי דיכאון לפני צבא אף אחד כאן לא מוכן לענות לי ובפעם המיליארד אשאל לפחות אתכם בתקווה שאתם תענו לי אני בת 17 בטרם גיויס בעקבות מאמר חריף בעיתון ארצה לדעת מספר דברים: 1- מדוע מתפשטים לפני 2 רופאים בצבא ממין זכר? לאילו צורך של בדיקות? האים מותר להשאר עם חזיה ותחתון? האים אכן זה כואב? 2- עוד חיילות יהיהו בחדר באותו הזמן? מגילי או סתם אחיות? 3- למה מי שנולדה בת והיא נטולדה בקיץ כלומר יולי אוגוסט מקבלת חיסון בעכוז והאים זה כואב? אני ממש פןחדת ולא יודעת מה לעשות 1 אומר שמותר עם חזייבה ותחתון הבשני אומר בשום פנים ואופן לא השלישי לא יודע רביעי נותן עצה שאשאר עם חוןלצה לבנה שהיא רחבה אך בלי תחתון מי יעזור לי? האים גיוס זה נורא כמו שאני מתארת לי? הורים גם באים? והאים אקבל עלון לצרכן קודם לכן בו יפרטו לי הכול? אדע מה אני יעבור מבחינת בדיוקת? ספרו לי קצת על חיי צו 1 2 טגיוס איני יודעת מה זה והורי לא מסכימים לספר לי כי לא זוכרים בתודה..... אגב- מה זה תירונות?

מימי שלום אנסה לענות על שאלותיך. > 1- מדוע מתפשטים לפני 2 רופאים בצבא ממין זכר? יש אפשרות לדרוש שאשה תהיה נוכחת בכל בדיקה רפואית. לאילו צורך של בדיקות? האים מותר להשאר עם חזיה ותחתון? > האים אכן זה כואב? הצבא נוהג לבדוק את המגוייסים מאחר והוא לוקח אחריות לאחר מכן על בריאותם. הבדיקות אינן כואבות. > 2- עוד חיילות יהיהו בחדר באותו הזמן? מגילי או סתם אחיות? בעיקרון בדיקה רפואית צריכה להיעשות בצניעות ולרוב כך קורה, וגם אם המצב שונה את רשאית לדרוש פרטיות. > 3- למה מי שנולדה בת והיא נטולדה בקיץ כלומר יולי אוגוסט מקבלת > חיסון בעכוז והאים זה כואב? חיסונים באופן כללי מעוררים חששות אצל אנשים רבים גם בלי קשר לגיוס הצבאי. במציאות החיסונים אינם כואבים או כואבים מעט יחסית אפילו למכה קטנה שמקבלים מבלי לשים אפילו לב. הכל עניין של חשיבה חיובית או שלילית. > אני ממש פןחדת ולא יודעת מה לעשות כדאי לשוחח עם אנשים שכבר התגייסו הן מהמחזור שלך או ממחזורים אחרים. אם אינך מכירה כדאי להתייעץ עם הורים, קרובים ומבוגרים אחרים שיעזרו לך לקבל מידע מתאים. > 1 אומר שמותר עם חזייבה ותחתון > הבשני אומר בשום פנים ואופן לא > השלישי לא יודע רביעי נותן עצה שאשאר עם חוןלצה לבנה שהיא רחבה אך > בלי תחתון > מי יעזור לי? > האים גיוס זה נורא כמו שאני מתארת לי? הפחד שלך מהגיוס טבעי, אבל הוא כנראה מועצם מאוד. צריך למצוא דרך כדי להרגיע את הפחד, וזה בעיקר ע"י מידע נכון ומדוייק. > הורים גם באים? בד"כ לא. חלק מהעניין בצבא הוא הפרידה מהבית, ואולי חלק מהחרדות שלך מתמקדות שם. > והאים אקבל עלון לצרכן קודם לכן בו יפרטו לי הכול? > אדע מה אני יעבור מבחינת בדיוקת? > ספרו לי קצת על חיי צו 1 2 טגיוס איני יודעת מה זה והורי לא > מסכימים לספר לי כי לא זוכרים הצבא מנסה לתת הסברים למתגייסים אולם פעמים רבות יש מצבי אי וודאות בצבא. סביר להניח שאחרי שתתגייסי ותתחילי להכיר אנשים חדשים החרדות ירדו מאחר וכבר תהיה לך וודאות מה קורה ובעקבות התיידדות עם אנשים שיכולים לתת תמיכה אחד לשני המצב בד"כ נרגע. > בתודה..... > אגב- מה זה תירונות? הטירונות היא השלב הראשון בצבא, היא קצרה למדי עבור בנות ונותנת את הכלים הראשוניים למתגייס הטרי לגבי הצבא והכישורים הדרושים. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

היי מימי לידיעתך כולם מאים בהתרגשות ופחדים מסוגים שונים בנוגע לצבא. לגבי הבדיקות אצל הרופא,אני לבשתי חולצה מכופתרת,מה שנקרא חולצה גברית ארוכה ארוכה שיכסתה את המפשעה וכך עשיתי את כל הבדיקות.כשתגיעי לזמן הזה את תביני שכולן מתרגשות והיחידים שלא מתרגשים זה הצוות הרפואי.הם רואים כמונו אלפים,לא מעניין אותם עד כמה איבר כזה או אחר אצלך יפה או לא,ושום דבר בולט או מיוחד לטוב או לרע,לא מוציא אותם משלוותם.לכן,אני לא יודעת עד כמה את פוחדת וממה בדיוק.אבל תהיי בטוחה שהם הרופאים ראו הרבה לפנייך ויראו אחרייך,והאופן שבו הבדיקות נעשות הוא כל כך מהיר וענייני שלא תרגישי אפילו אי נוחותואני מאוד הייתי נבוכה מהעניין הזה אבל לפני שאת שמה לב הכל נגמר. לגבי הגיוס עצמו והטירונות,הכי נכון כמו שד"ר קפלן אמר זה לשוחח עם חברות או אנשים בשכבת גיל גדולה מעלייך ולברר איתם איך היה בצבא.ובטירונות בפרט.אני בהתחלה קצת בכיתי מגעגועים וקושי להסתגל לחברות חדשות,ורחוק מהבית,אבל שוב בכל דבר יש טוב ורע,ובסה"כ עוברים את כל זה כל כך מהר שגם ברגעים קשים צריך לדעת שזה עובר מהר ולהנותמהרגעים הובים ויש הרבה כאלה. בהצלחה.ואולי כדאי לך ללכת עם מישהו מלווה לבדיקות ולטירונות לקחת ווקמן,עטים דפים פלאפון וכ...שיהיה לך קצת קשר עם הבית ועם הדברים שמוכרים לך.אגב לי יש שתי חברות טובות מאוד מהטירונות,ולמרות שבס"כ הגעתי מפוחדת ולחוצה,ובכיתי בהתחלה זה עבר ונשארו המון חוויות טובות מכל השירות הצבאי. בהצלחה טל

ככה מימי אני חיילת כבר 8 חודשיים בצהל, קודם כול טירונות נשמע נורא קשה מפחיד ומלחיץ אבל ממש ממש לא, ויודעת מה אפילו זה קצת כייף חברה חדשים צחוקים כמו מין טיול שנתי. זה לא טירונות בנים שרצים ותופסים אותם ממש קצר .. בנות טירונות כמעט ולא עושים כלום הרבה הרצאות היו לכם זה העיכר... ובדיקות רופא את נשארת אם תחתון ובלי חזייה אבל אחותיייייי שטויות מה אכפת לך את מכירה אותו אחרי זה ועוד מלא כמוך לפניך ואחריך יהיו אצלו. תבקשי שאיזה בת תהיה איתך בתוך הוילון. וכן בתוך החדר יש בנות פקידה רופא על דאגה אחותי הכול שטויות.. תבקשי קרוב לבית וזהן.. צבא זה כייף.. תזכיר משפט מה שלא הורג הוא מכשל........ ביי ובהצלחה לך חמודה....:)

תודה לך שירי בת כמה את? מאיפה את? אני לא יודעת אם זה קל ככך" לבקש קרוב לבית כי אני רוטצה לעשוק במדע הרפואה ובביולוגי ה וכימיה? במה את עוסקת?< זה כיף לך שם? מה את כל יום בבית? מה אעשה אם נגיד לא אכיר חברות? אגב- איך התנאים: נוחים? מה שאת עושה בצבא זה בהכרח מה שתעשי בעתיד? צועקים שם לפעמים בצבא? ואם טועים אז מה קורה? את הבדיקות אי אפשר לעשות דרך קופת חולים ברופאה שלי? מה הם המבחנים אצלם שקובעים את רמתך? האים הורים נכנסים גם? ואם למשל שוכחים להביא מסמכים לבקןם" או אין חשבון בנק וגו,? את יכולה לתת לי את הטלפון שלך? יש לי כמה שאלות ואני רוטצה לצלצל אלייך! באם לא- את יכולה להסביר לי מהתחלה ועד הסוף מה זה צבא מה זה בקןם" צו 1 צו 2 התחילות וגו? אני נורא סקרנית ואיש לא מסביר לי! אנא עזרי לי עני לי על כל 1 משאלותי +הסבר כללי! תודה. את מתוקה מאוד!

אני מתנצלת מראש על הבורות אבל- מה ההבדל בין פסיכולוג רגיל לפסיכולוג קליני? האם פסיכולוג קליני רשאי גם לתת תרופות? ומה ההבדל בין ען"ס רגיל ועו"ס קליני? תודה.

יערה שלום פסיכולוג הוא כל אדם שסיים תואר שני בפסיכולוגיה ונרשם בפנקס הפסיכולוגים. זה יכול להיות גם מוסמך שסיים פסיכולוגיה מחקרית, ביולוגית, חברתית וכו', ולא בהכרח איש טיפול. פסיכולוג קליני הוא תואר מומחה שמקבל אדם שלאחר סיום למודי פסיכולוגיה קלינית באוניברסיטה שאחריו הוא עבר תהליך התמחות במשך 4 שנים במוסדות מוכרים ועבר את בחינת ההסמכה של משרד הבריאות. ניתן לראות את סוג הרשיון באתר משרד הבריאות לפי שם הפסיכולוג: http://www.health.gov.il/units/plogic/pname.htm אני לא מכיר את תהליך ההכשרה והרישוי של העובדים הסוציאלים כך שאיני יודע אם דרושה גם שם התמחות. ניתן לשאול בפורום של טלי פרידמן, היא תדע בוודאי לענות. עד כמה שאני יודע עו"ס רגיל הוא אדם שסיים תואר ראשון בעבודה סוציאלית ועו"ס קליני הוא עו"ס שסיים תואר שני בעו"ס קלינית. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם לאחר נטילת ציפראמיל יש קשיים בגמילה מהכדור?מדובר על מינון של 20 מ"ג , מה ההבדל בין סרוקאסט לציפרמיל?

חן שלום אני מציע לפנות לאחד הפורומים הרפואיים בשאלה בנוגע לתרופות. בברכה ד"ר אורן קפלן

אנליזה - טיפול מעמיק יותר, ארוך יותר, לפחות 4 פעמים בשבוע, ומתבצע כשהחולה שוכב על הספה כדי לאפשר מקסימום של אסוציאציות חופשיות מבלי לצנזר בשל נוכחות המטפל. המטפל מגיב ומתערב פחות מטיפול רגיל, מייעץ פחות. בטיפול מגיעים באופן מעמיק לשורשי הבעיות (נוירוזות?) של המטופל. טיפול פסיכודינאמי רגיל (אנאליזה היא סוג של) - יכול להיות גם פעם עפמיים בשבוע, בישיבה על כורסא מול המטפל, כשרואים אותו, ועם יותר התערבות של המטפל ויותר יעוץ למטופל (תלוי ברמת המטופל, ככל שנמוכה יותר המטפל יותר ייעץ ופחות יעשו ניתוח שלו) ובאופן כללי יש יותר גמישות.

אני ופרויד שלום ההסבר של פרויד נכון ברמה העקרונית. עם זאת לגבי רמת ההתערבות של המטפל בטיפול, יש כיום אנליטיקאים רבים שמתערבים הרבה, ולהפך, מטפלים בטיפול רגיל שנוקטים בגישה שתקנית יותר. ההבדל בין טיפול פסיכולוגי דינמי "רגיל" לטיפול פסיכואנליטי עשוי להיות לעיתים מטושטש למדי. מקובל בהחלט שבאנליזה יש מפגשים מרובים יותר וכמובן השכיבה על הספה. צריך להדגיש שהטיפול הפסיכודינמי ה"רגיל" מגיע מעקרונות הפסיכואנליזה. כמו כן שיש טיפולים פסיכולוגים רבים שאינם דינמיים או אינם דינמיים לחלוטין. לדוגמא, טיפול קוגניטיבי, התנהגותי, ועוד. פסיכואנליזה היא שיטת טיפול נדירה למדי בסך הכל. ההכשרה ארוכה והיא דורשת משאבי זמן וכסף ניכרים מהמטופל. אפשר בהחלט להנות ממנה ולהגיע לעומקים ותהליכים חשובים. אבל בגלל מאפיני השיטה מעטים מגיעים אליה. רוב המטופלים באנליזה הם אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש שמעוניינים להעמיק את היכרותם הפנימית עם עצמם, כמו גם לרכוש מיומנויות טיפול נוספות. בברכה ד"ר אורן קפלן

בנינו בן ה10 הוא ילד עם הפרעות קשב וריכוז. במשך שנת הלימודים הוא מטופל ברטלין.וגם עברנו טיפול משפחתי. לפני כשנה סיימנו את הטיפול.אולם לאחרונה אנחנו מרגישים אובדי עצות בהתמודדות איתו. הוא אינו מקשיב .כל בקשה שלנו אליו נתקלת בסרוב.הוא מתחצף ללא גבול.מקלל ואומר את המילה האחרונה. איננו יודעים מה עוד אפשר לעשות ואיך אפשר לגרום לו לו שיידע את מקומו? אודה לך על העצה

עמית שלום אני חושש שאין מדובר במצב בו אני יכול לתת לכם עצה יעילה ישירה שתפתור את העניין. מדובר בתהליך ארוך, לעיתים מתסכל, של ליווי ארוך שנים. אני ממליץ שתמצאו כתובת טיפולית עימה תוכלו להיפגש באופן קבוע לטווח הארוך. לא צריך בהכרח מפגשים אינטנסיביים, אבל חשוב שתוכל לפנות בכל עת למישהו שכבר מכיר אתכם ואת הילד כדי להיעזר. החשיבה צריכה להיות לחודשים ושנים קדימה. יתכן שתפגשו אותו אפילו פעם בחצי שנה, אבל טוב שתהיה כתובת אחת של איש מקצוע עליו את סומכים, ואינו צריך לשמוע את כל הסיפור מהתחלה בכל פעם. אם המטפל המשפחתי זמין אולי כדאי ליזום מפגש משותף עימו (ללא הילד) כדי לחשוב את פתרון לטווח ארוך. בברכה ד"ר אורן קפלן

להלן התרגום: הגארדיין: התרופה נוגדת הדיכאון סרוקסאט מככבת בראש טבלת תופעות הגמילה של תרופות. סרוקסט, התרופה נגד דיכאון מתוצרת אנגלית שעולה במכירותיה על פרוזק, גורמת ליותר אנשים בעיות של תופעות גמילה מכאיבות כשהם מנסים להפסיק לקחת את זה מאשר כל תרופה אחרת בבריטניה. הוועדה לבטיחות תרופות – CSM- אשר מקבלת דוחות של תופעות לוואי של תרופות מרופאים ומרוקחים, קיבלה מפולת של תלונות לגבי סרוקסט, אחת מן התרופות הידועות כSSRI. הSSRI הכולל גם את פרוזק, שווקו תמיד כתרופות בטוחות שאמורות לא לגרום לבעיות התלות המתלוות לתרופות וותיקות יותר כגון ואליום ואטיוון. סרוקסט – הידועה לרוב כפארוקסטין נמצאת בראש טבלת 20 התרופות שגורמות לתופעות גמילה, עם כ-1,281 תלונות מרופאים לפי שיטת ה-"כרטיס הצהוב" שהוכנה למטרת דיווח על תופעות הלוואי של תרופות. יותר דוחות הוגשו לגבי סרוקסט מאשר לשאר התרופות שברשימת העשרים יחדיו. בין השישה התרופות העליונות, 5 מהתרופות שדווח כי הן גורמות לתופעות גמילה הן SSRIs. – שניה אחרי סרוקסט מופיעה אפקסור (ונלאפאקסין), עם 272 תלונות. מספרים אלו הושגו מן הלשכה לבקרת תרופות שהיא הסמכות המווסתת שמקבלת המלצות מהוועדה לבטיחות תרופות דרך קבוצה מבצעת ששמה "בקרה סוציאלית". צ'ארלס מדאוו'ר מ"ביקורת חברתית" התלונן בפני הלשכה לבקרת תרופות(CSA) ובפני הוועדה לבטיחות תרופות לגבי עלון המידע למטופל הניתן יחד עם הסרוקסט וטוען שהוא שגוי ומטעה. "טבליות אלו אינם ממכרות", נאמר בעלון, ומוסיף שבעיות הגמילה שחלק מהמטופלים חווים "אינן נפוצות ואינן סימנים של התמכרות". אך בריטים רבים התייעצו עם עורכי דין לגבי הבעיות הבלתי צפויות שהתרופה גרמה להם כשהם רצו להפסיק לקחת אותה. מר מדאוו'ר הפנה את תשומת ליבם של הלשכה לבקרת תרופות לעבר מאות השדרים שהגיע לאתר האינטרנט של הקבוצה (http://www.mca.gov.uk/) שהגיעו מאנשים שסבלו וממשיכים לסבול מתסמינים מכאיבים כתוצאה מהניסיון להפסיק ליטול את הסרוקסט. ה ם מתלוננים על תחושות המזכירות נזעים חשמליים העוברים בתוך הראש, סחרחורות, שינוי מצב רוח קיצוניים, בחילות וחלומות מוחשיים לא נעימים, אשר על כולם ניתן להקל רק בעזרת חזרה לתרופה. "הייתי על סרוקסט במשך 10 שנים ", כתבה אישה אחת בחודש ינואר, "ופעמים רבות ניסית לצאת מזה, אך זה תמיד הסתכם בחזרתי למנה הרגילה שלי של 30 מ"ג בגלל תופעות הגמילה המחרידות.... עוד בהתחלה הובטח לי כששכנעו אותי לקחת תרופות נוגדות דיכאון שהן כביכול "תרופות הפלא" המתונות והכי לא ממכרות בפסיכיאטריה המודרנית!" ה-SSRIs ניתנים בד"כ במרשם ע"י רופאים כלליים – לא פסיכיאטרים – לאנשים שמתייעצים איתם לגבי דיכאון קל ולפעמים מצבים אחרים, כגון ME ,(?) חרדות ופוביות. מר מדאוו'ר מדגיש שלא מזהירים רופאים כלליים לגבי בעיות הגמילה שהתרופה יכולה לגרום למטופליהם ולעיתים קרובות הם חושבים שהתסמינים שמהם המטופל שלהם סובל כאשר הוא מפסיק לקחת את התרופה אינם אלא שובו של החולי הראשוני שלהם. במכתב לקיית' גו'נס, מנכ"ל הלשכה לבקרת תרופות, הוא אומר: "ההבטחה הפסקנית והנשנית שסרוקסט/פארוקסטין אינו ממכר נראית לי לגמרי לא מוצדקת ויש סבירות גבוהה שהיא תטעה ותבלבל מטופלים ורופאים כאחד. כפי שאני רואה זאת, הלשכה לבקרת תרופות וכן הוועדה לבטיחות תרופות הכשילו את הציבור וממשיכים להכשיל את הציבור – הזנחה גסה של אחריות ושל החובה שלהם למשתמשים, הייתי אומר.” בתגובתה, הלשכה לבקרת תרופות מאשרת שהנתונים שמופיעים ב"כרטיס הצהוב" הבריטי משתקפים גם בנתונים של ה"מוסד למעקב אחר תגובות שליליות מתרופות" השייך לארגון הבריאות העולמי ויושב באפסאלה, שוויץ. מוסד זה הציב את הפרוקסטין בראש הרשימה ואת ונלאפאקסין שני בטבלת בעיות הגמילה. גו'ן ריין, שאחראי בלשכה לבקרת תרופות על הבטיחות של תרופות מורשות, נתן ציון ברור שהלשכה עשויה לשבור את המסורת ולקחת בחשבון תלונות המגיעות ממטופלים בנוסף לאלו המגיעות מרופאים ורוקחים הגארדיין, כל הזכויות שמורות 2002 http://huknews.hoovers.com/fp.asp?layout=displaynews&doc_id=NR20020727670.4_be670017b7c02a54

תודה על השרות החשוב של התרגום. אך כנראה אין הרבה ברירה לאלה שצורכים את הכדור,מה עדיף לקחת כדור של 20 מ"ג כל החיים או לסבול מעצב ומרירות???

סיכוי מול סיכון. הנתונים קיימים. כל אחד צריך לעשות את החושבים שלו.

ומה עם ציפרמיל? ניתן להסיק שהכתבה מתייחסת גם לציפרמיל?מישהו יודע?

אני בדיוק בדיוק עכשיו סובלת מכל הנ"ל - תופעות של חישמולים, סיוטים שלא ייאמנו בלילה, רעידות בחילות חזקות וסחרחורות - כייף גדול! כל זה כמובן בעקבות זה שהפסקתי לפני מספר ימים לקחת סרוקסט. מיותר לציין שאף רופא לא הזהיר אותי מכל זה כשקיבלתי את התרופה. מצויין, פשוט מצויין!!! אין לי מילים.

שלא יבואו פה המלומדים ויטענו שהכל פסיכולוגי. ק-ו-ד-ם היו לי התופעות. א-ח-ר כ-ך , כשחששתי שאולי יש קשר להפסקת הסרוקסט, חיפשתי באינטרנט וזה מה שמצאתי.

לאחר תאונת עבודה וזעזוע מח קשה, הנני סובלת מחרדות ודכאון מטופלת בתרופות, קסנקס ופקסט חל שיפור קל,. האם קיימת קבוצת תמיכה בתל אביב?

דרורה שלום אינני מכיר קבוצת תמיכה. כדאי לנסות במרפאות הציבוריות של בריאות הנפש, איכילוב וכד', יתכן שהם מתכוונים לפתוח אחרי החגים. נסי בפורומים נוספים, אולי אחד המשתתפים ידע על משהו מתאים. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי, מה בין הפרעת אישיות גבולית לבעיות פסיכוסמטיות? תודה רבה!

גילי, הפרעות פסיכוסומטיות הן בעיות גופניות שאין להן בסיס פיזיולוגי, ושמקורן נפשי. הפרעת אישיות גבולית היא הפרעה נפשית נטו, בד"כ בלי תסמינים פיזיולוגיים. הטיפול בשתיהן הוא פסיכולוגי, כשלפעמים נעזרים ברפואה כדי לטפל בבעיות פסיכוסומטיות (אסטמה, לדוגמא, נחשבת הרבה פעם לפסיכוסומטית). HERA.

מה מאפיין הפרעת אישיות גבולית - חוסר שליטה ברגשות? וכיצד טיפול פסיכולוגי עוזר? תודה

גילי הרה וקרני שלום למעשה אין ממש קשר בין הפרעת אישיות גבולית לבעיות פסיכוסומטיות. הן יכולות לדור יחדיו, אך אינן מהוות אינדיקציה אחת לשניה. בקיצור, התופעות די בלתי תלויות, אם כי אולי יש לבעלי הפרעת אישיות גבולית נטייה מסויימת לתסמינים פסיכוסומטיים. לגבי הגדרות, אומר בכלליות רבה שהפרעת אישיות גבולית הינה הגדרה אישיותית ולא מחלה ומצביעה על נטיות מסויימות כגון, אימפולסיביות, זעם, קושי בהתקשרות, דיכאון, מחשבות אובדניות או/ו נטיות להרס עצמי ועוד. ההגדרה רחבה מספיק להכיל הרבה מאוד אנשים שונים מאוד זה מזה. בעיות פסיכוסומטיות הן שם פופולרי לבעיות פיזיולוגיות שבהם מעורב מרכיב נפשי. רכיב זה יכול להיות קטן או גדול, גורם לבעיה או רק מאיץ. יש לנקוט זהירות גם בהגדרה זו מאחר ולרוב יש בסיס פיזילוגי לבעיה ולא רק נפשי. תופעות של התחזות רפואית או חסרות כל בסיס פיזיולוגי מכונות בד"כ בשמות אחרים. בברכה ד"ר אורן קפלן

לביתי בת ה-10 תופעה של תלישת שיער זה שנה לערך, עד כדי יצירת קרחות קטנות. ברצוני לקבל מידע על אפשרויות הטיפול כמו כן אם למשהו נסיון כמטפל או כמטופל או כהורה לילד שסבל מתופעה זו אשמח לקבל מידע. שיהיה יום טוב, ציפי

ציפי שלום תלישת שיער (טריכוטילומניה) היא סוג של הפרעה כפייתית ועלולה להיות עקשנית למדי. הבסיס הנפוץ לבעייה הוא סוג של חרדה ולחץ, ובהמשך פשוט כוחו של הרגל. הטיפול השכיח מתמקד בשלושה תחומים: טיפול פסיכולוגי התנהגותי/קוגניטיבי (ניתן גם לשלב היפנוזה) בניסיון להתמודד עם התופעה ברמה המיידית, טיפול פסיכולוגי דינמי שאינו יעיל בד"כ להפסקת התלישה בטווח הקצר אך יכול לעזור לטפל בתשתית הנפשית שעומדת מתחת לבעיה במקרים רבים, וטיפול תרופתי, בד"כ בתרופות נוגדות חרדה או דיכאון. אני מכיר מקרים שניתן טיפול תרופתי גם לילדים, צריך להתייעץ עם פסיכיאטר ילדים. היכולת להפסיק תלויה בין היתר גם במוטיבציה והנכונות להתמסר לטיפול. אתר מעניין בנושא הוא http://www.geocities.com/naamaled/index.htm אמנם אין הרבה על הטיפול הפסיכולוגי אבל יש מידע על הבעיה. התופעה הרבה יותר נפוצה ממה שנדמה, אבל בגלל הבושה שבעניין אין עליה דיווח רב. אני מציע לשוחח עם הילדה ולפנות איתה לייעוץ מקצועי. התופעה אינה עוברת מאליה רק כי אומרים לילד להפסיק ונדרשת התערבות מקצועית. הטיפול כעת עשוי להיות יעיל. השארת המצב כפי שהוא עלולה להפוך לבעיה כרונית לשנים רבות. המחקרים מראים שבגיל הילדות הטיפול הרבה יותר קל ומהיר מאשר אצל מבוגרים. בברכה ד"ר אורן קפלן

הייתי מעוניינת לדעת כיצד מוגדרת תופעה שבה אדם המתפקד בצורה נורמלית לחלוטין נכנס לפתע פתאום למצב שבו הוא למשך תקופה מסוימת (קצרה יחסית) מתנהג בצורה "לא רגילה" - הווה אומר - מדבר לא לעניין (ניתן לומר אפילו - מדבר שטויות), ולחלוטין לא מודע לעצמו ולמצב בו הוא שרוי, וכל זאת בעקבות טלטלה רגשית מסוימת שעבר (לאו דוקא בעקבות ארוע רגשי שנמשך על-פני פרק זמן ארוך, אלא בעקבות ארוע נקודתי, כגון פיטורין, ואשר כמה שעות אח"כ התרחשה התופעה שתיארתי). הייתי מעוניינת לדעת עפ"י הסממנים שהצגתי מהי התופעה, האם היא ניתנת לטיפול, וכיצד. תודה!

.

אדווה, האבחנה הטובה ביותר תעשה ע"י פגישה עם איש מקצוע. כל אדם מגיב אחרת לטלטלות בחיים - בין אם מדובר במשהו מתמשך ובין אם במשהו נקודתי. האם התופעה שאותה ציינת התרחשה יותר מפעם אחת? האם היא מתמשכת על פני תקופה ארוכה? HERA.

התופעה התרחשה כבר 3 פעמים על-פני פרק זמן של 5 שנים: פעם שנייה לאחר שנה, ופעם שלישית לאחר 3 שנים.

אדווה שלום כפי שהרה המליצה כדאי לפנות לייעוץ מקצועי. הסיבות יכולות להיות שונות ולא כדאי להיכנס לספקולציות במסגרת הפורום. נחוצה היכרות מעמיקה כדי לקבוע אבחנה ולהמליץ על הטיפול המתאים. בברכה ד"ר אורן קפלן

The Guardian: Antidepressant Seroxat tops table of drug withdrawal symptoms July 27, 2002 12:08pm Seroxat, the British-made antidepressant which outsells Prozac, causes more people distressing withdrawal problems when they try to stop taking it than any other drug in Britain. Advertisement: Explore Within This Space The committee on the safety of medicines (CSM) which receives reports of drug side-effects from doctors and pharmacists, has received an avalanche of complaints about Seroxat, one of the class of drugs known as SSRIs (selective serotonin reuptake inhibitors). The SSRIs, including Prozac, have always been marketed as safe medicines which are supposed not to cause the dependence problems that emerged with older drugs such as Valium and Ativan. Seroxat - known generically as paroxetine - leads the top 20 table of drugs causing withdrawal problems, with 1,281 complaints from doctors under the "yellow card" scheme set up for the reporting of medicines' side-effects. More reports have been filed about Seroxat than about the rest of the top 20 put together. In the top six, five of the drugs said to be causing withdrawal problems are SSRIs - second after Seroxat comes Efexor (venlafaxine), with 272 complaints. The figures were obtained from the medicines control agency, the regulatory authority which takes advice from the CSM, by the campaigning group Social Audit. Charles Medawar of Social Audit has complained to the MCA and the CSM about the patient information leaflet supplied with Seroxat which he says is misleading and wrong. "These tablets are not addictive," the leaflet states, adding that the withdrawal problems some patients experience "are not common and are not a sign of addiction". But many Britons have consulted lawyers over the unexpected problems the drug caused them when they wanted to stop taking it. Mr Medawar drew to the MCA's attention the hundreds of postings on the group's website from people who have suffered and continue to suffer distressing symptoms as a result of trying to give up Seroxat. They complain of sensations that feel like electric shocks in the head, dizziness, mood swings, upset stomachs and unpleasantly vivid dreams, all of which are only alleviated by going back on the drug. "I've been on Seroxat for about 10 years," wrote one woman in January, "and have tried to come off them on many occasions, only to find myself back to my original dose of 30mg because of the horrible withdrawals . . . I was assured when talked into taking antidepressants in the first place [that they] were one of the mildest and non addictive so-called 'wonder-drugs' in modern psychiatry!" The SSRIs are commonly prescribed by GPs - not psychiatrists - to people who consult them with mild depression and sometimes other conditions, such as ME, anxiety and phobias. Mr Medawar points out that the GPs are not warned of the withdrawal problems the drug can cause and often think the symptoms their patient suffers when stopping the medicine are just a return of their original ailment. In a letter to Keith Jones, director of the MCA, he said: "The categorical and repeated assurance that Seroxat/paroxetine is not addictive seems to me completely unwarranted and highly likely to mislead and confuse patients and doctors alike. My view is that the MCA and CSM have failed the public and continue to fail the public - a gross dereliction of duty and responsibility to users, I would say." In its response, the MCA acknowledges that the British yellow card data shows a similar pattern to that of the World Health Organisation adverse drug reaction monitoring centre in Uppsala, Sweden, which put paroxetine at the top of the list and venlafaxine second in a table of withdrawal problems. June Raine, who has responsibility at the MCA for the safety of licensed medicines, gave a clear indication that the agency might break with tradition and take into account complaints that come from patients as well as those from doctors and pharmacists. לינק: http://huknews.hoovers.com/fp.asp?layout=displaynews&doc_id=NR20020727670.4_be670017b7c02a54

אולי מישהו יכול לתרגם? זה מעניין

אולי אחד מדוברי האנגלית יכול לתרגם בבקשה, לא הבנתי כלום. תודה