פורום פסיכולוגיה קלינית

הייתי מעוניינת לדעת כיצד מוגדרת תופעה שבה אדם המתפקד בצורה נורמלית לחלוטין נכנס לפתע פתאום למצב שבו הוא למשך תקופה מסוימת (קצרה יחסית) מתנהג בצורה "לא רגילה" - הווה אומר - מדבר לא לעניין (ניתן לומר אפילו - מדבר שטויות), ולחלוטין לא מודע לעצמו ולמצב בו הוא שרוי, וכל זאת בעקבות טלטלה רגשית מסוימת שעבר (לאו דוקא בעקבות ארוע רגשי שנמשך על-פני פרק זמן ארוך, אלא בעקבות ארוע נקודתי, כגון פיטורין, ואשר כמה שעות אח"כ התרחשה התופעה שתיארתי). הייתי מעוניינת לדעת עפ"י הסממנים שהצגתי מהי התופעה, האם היא ניתנת לטיפול, וכיצד. תודה!

.

אדווה, האבחנה הטובה ביותר תעשה ע"י פגישה עם איש מקצוע. כל אדם מגיב אחרת לטלטלות בחיים - בין אם מדובר במשהו מתמשך ובין אם במשהו נקודתי. האם התופעה שאותה ציינת התרחשה יותר מפעם אחת? האם היא מתמשכת על פני תקופה ארוכה? HERA.

התופעה התרחשה כבר 3 פעמים על-פני פרק זמן של 5 שנים: פעם שנייה לאחר שנה, ופעם שלישית לאחר 3 שנים.

אדווה שלום כפי שהרה המליצה כדאי לפנות לייעוץ מקצועי. הסיבות יכולות להיות שונות ולא כדאי להיכנס לספקולציות במסגרת הפורום. נחוצה היכרות מעמיקה כדי לקבוע אבחנה ולהמליץ על הטיפול המתאים. בברכה ד"ר אורן קפלן

The Guardian: Antidepressant Seroxat tops table of drug withdrawal symptoms July 27, 2002 12:08pm Seroxat, the British-made antidepressant which outsells Prozac, causes more people distressing withdrawal problems when they try to stop taking it than any other drug in Britain. Advertisement: Explore Within This Space The committee on the safety of medicines (CSM) which receives reports of drug side-effects from doctors and pharmacists, has received an avalanche of complaints about Seroxat, one of the class of drugs known as SSRIs (selective serotonin reuptake inhibitors). The SSRIs, including Prozac, have always been marketed as safe medicines which are supposed not to cause the dependence problems that emerged with older drugs such as Valium and Ativan. Seroxat - known generically as paroxetine - leads the top 20 table of drugs causing withdrawal problems, with 1,281 complaints from doctors under the "yellow card" scheme set up for the reporting of medicines' side-effects. More reports have been filed about Seroxat than about the rest of the top 20 put together. In the top six, five of the drugs said to be causing withdrawal problems are SSRIs - second after Seroxat comes Efexor (venlafaxine), with 272 complaints. The figures were obtained from the medicines control agency, the regulatory authority which takes advice from the CSM, by the campaigning group Social Audit. Charles Medawar of Social Audit has complained to the MCA and the CSM about the patient information leaflet supplied with Seroxat which he says is misleading and wrong. "These tablets are not addictive," the leaflet states, adding that the withdrawal problems some patients experience "are not common and are not a sign of addiction". But many Britons have consulted lawyers over the unexpected problems the drug caused them when they wanted to stop taking it. Mr Medawar drew to the MCA's attention the hundreds of postings on the group's website from people who have suffered and continue to suffer distressing symptoms as a result of trying to give up Seroxat. They complain of sensations that feel like electric shocks in the head, dizziness, mood swings, upset stomachs and unpleasantly vivid dreams, all of which are only alleviated by going back on the drug. "I've been on Seroxat for about 10 years," wrote one woman in January, "and have tried to come off them on many occasions, only to find myself back to my original dose of 30mg because of the horrible withdrawals . . . I was assured when talked into taking antidepressants in the first place [that they] were one of the mildest and non addictive so-called 'wonder-drugs' in modern psychiatry!" The SSRIs are commonly prescribed by GPs - not psychiatrists - to people who consult them with mild depression and sometimes other conditions, such as ME, anxiety and phobias. Mr Medawar points out that the GPs are not warned of the withdrawal problems the drug can cause and often think the symptoms their patient suffers when stopping the medicine are just a return of their original ailment. In a letter to Keith Jones, director of the MCA, he said: "The categorical and repeated assurance that Seroxat/paroxetine is not addictive seems to me completely unwarranted and highly likely to mislead and confuse patients and doctors alike. My view is that the MCA and CSM have failed the public and continue to fail the public - a gross dereliction of duty and responsibility to users, I would say." In its response, the MCA acknowledges that the British yellow card data shows a similar pattern to that of the World Health Organisation adverse drug reaction monitoring centre in Uppsala, Sweden, which put paroxetine at the top of the list and venlafaxine second in a table of withdrawal problems. June Raine, who has responsibility at the MCA for the safety of licensed medicines, gave a clear indication that the agency might break with tradition and take into account complaints that come from patients as well as those from doctors and pharmacists. לינק: http://huknews.hoovers.com/fp.asp?layout=displaynews&doc_id=NR20020727670.4_be670017b7c02a54

אולי מישהו יכול לתרגם? זה מעניין

אולי אחד מדוברי האנגלית יכול לתרגם בבקשה, לא הבנתי כלום. תודה

האם התופעה של טיפול פסיכולוגי ע"י מטפלים בלתי מוסמכים היא תופעה הנפוצה בחו"ל? אם כן -באיזה היקף? ועניין נוסף: האם, לדעתך, פנייה למטפל בלתי מוסמך (בהנחה שהפונה יודע שהאדם אליו הוא הולך לטיפול הוא חסר הסמכה), האם זו תופעה ישראלית הנובעת מתרבות "הישראלי היודע כל", "חאפריות" וכיוצ"ב? שמא זה חלק מהשפעות העידן הפוסט מודרני? אשמח לתגובה ג.

גל שלום התופעה בחו"ל הטרוגנית מאוד, אבל ברוב המדינות המפותחות העניין מוסדר יותר מאשר בישראל. במדינות העולם השלישי המצב שונה לחלוטין מאחר והטיפול הנפשי מבוצע שם יותר באמצעות הממסד הדתי, כוהנים למיניהם, גורו, ועוד. הטיפול הפסיכולוגי בארץ דווקא מוסדר די טוב מאחר ויש חוק פסיכולוגים שמגדיר את הדברים בצורה די מוסדרת. הבעיה היא דווקא בתחום הטיפול הנפשי הרחב יותר שפעמים רבות כלל אינו מוגדר כך בצורה ישירה. לדוגמא, ייעוץ רוחני ואלטרנטיבי לסוגיו מסתיר תחתיו פעמים רבות טיפול פסיכולוגי לכל דבר. למעשה כל אדם ללא כל הכשרה יכול לתת ייעוץ בכל תחום נפשי ולרוב (אלא אם כן יתבע על נזק) לא ידרש ע"י רשויות החוק. אני לא יודע להסביר את התופעה, אני מתאר לעצמי שזה בעיקר שאלה של מודעות ציבורית. כיום נמצא בדיון חוק פסיכותרפיה שאמור לשפר את המצב הקיים. באופן כללי יש יותר ויותר מודעות לצורך בטיפול נפשי, וזה השינוי הרציני לדעתי. כמו בכל נושא לוקח זמן עד שהציבור לומד להשתמש נכון בשירותים הללו שלפני 10 או 15 שנה היו הרבה פחות פופולריים. בברכה ד"ר אורן קפלן

כדי להבהיר את תשובתי בעקבות מייל שקיבלתי אוסיף את הדברים הללו: אני חושב שזהותו של נותן הטיפול קריטית מאוד ואם נשמע אחרת מתשובתי, זו לא היתה הכוונה. אני חושב שמסוכן מאוד לקבל טיפול מגורם לא מקצועי. יש בזה חשש גם לאי קבלת העזרה הראויה וגם ליצירת נזק. התכוונתי בתשובתי שקיים תהליך של מיסוד הנושא ולכן אני אופטימי שהעניין ישתפר במהלך הזמן. במקומות שבהם נדרש טיפול פסיכולוגי יש חשיבות רבה לפניה לפסיכולוג מומחה (מוסמך) ולא לאנשים אחרים, מוכשרים ובעלי כוונות טובות ככל שיהיו. כמובן שניתן להיעזר במקרים רבים באנשי מקצוע מתחומים אחרים כמו עובדים סוציאלים, מטפלים משפחתיים, פסיכיאטרים ועוד. בכל אחד מהתחומים הללו יש מסלול הכשרה ברור ומובנה. במידה ויש עמימות לגבי זהותו המקצועית של המטפל כדאי לבקש לראות תעודות הסמכה, עם כל אי הנעימות הכרוכה בכך. בברכה ד"ר אורן קפלן

ברצוני לקבל את הנוסח המלא של "חוק הפסיכולוגים" 1977. אשמח אם תוכלו לסייע בידי בברכה

גל שלום תצטרך לפנות לספריה ציבורית או עו"ד המחזיקים את ספר החוקים או את התקליטור. תוכל להיעזר באתר הבא http://www.health.gov.il/units/plogic/pname.htm יש בו את ספר הפסיכולוגים ובצד יש קישורים לפרטים שונים בנושא הפסיכולוגים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב! האם יש באינטרנט אתר כלשהו שבו רשימה של כל הפסיכולוגים המורשים/מטפלים. תודה נדב

http://www.health.gov.il/units/plogic/pname.htm

תודה שאול -קרפיון

אני בת להורים גרושים מיזה 26 שנה. אבי בגד באימי היום אני נשואה אבל לדעתי בעלי סובל וזה ביגלל שני כל הזמן רוצה לדעת היכן הוא נימצא אני לא אוהבת שהוא הולך לחברים רווקים , אני כל הזמן חושבת מה הוא עושה , בקיצור אני בטוחה שאני חונקת אותו במחשבות שהוא כל הזמן מחפס מישהי אחרת ואני חייה בפחד של בגידה מתמדת יש לנו ילד מקסים ובעלי רוצה עוד ילד בבקשה תעזור לי להוציא את הפחדים האלה ממני אני מפחדת שהוא יברח בסוף

מאי שלום כמו כל סוג של פחד מתמיד, קיימת פגיעה באיכות החיים. בנוסף, יש השפעה שלילית על המערכת המשפחתית. מאחר ואת מודעת לעניין ואף יודעת לזהות את מקורות הבעיה כדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי כדי להתגבר על העניין ולשנותו. יש אפשרות לטפל בעניין באופן אישי או בטיפול זוגי. אני חושב שכדאי לשלב את שניהם ולכן כדאי לפנות למטפל שעובדת בגישה מערכתית משפחתית. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני סובלת מחרדה כבר די הרבה זמן ואני הולכת לטיפול כבר תקופה ארוכה, גם בגלל כל מיני עניינים אחרים ואני מרגישה, לעיתים, שהחרדה מחמירה. אמא שלי יעצה לי (מניסיון) לקחת תרופות בנוסף לטיפול. המטפלת שלי אמרה לי שהיא חושבת שאני לא צריכה תרופות. מי צודק? האם להישמע למטפלת או לאמא שלי?

שלום לך, מנסיון, תרופות מקלות במידת מה. נסי להתייעץ עם פסיכיאטר. חוץ מזה, בקשר לתרופות, נסי תרופות שאינן שייכות למשפחת תרופות ההרגעה, כגון: קלונקס, קסנקס, כיון שאלו גורמות לתלות ולתופעות גמילה קשות. ייתכן שתרופות ממשפחת ה- ssri יוכלו לעזור לך, בסיכון מופחת יותר. אבל כמובן, הפסיכיאטר הוא זה שצריך לקבוע בהתאם להתרשמותו. מאחלת לך רגיעה

אני שלום שאלת שילוב התרופות עם הטיפול הפסיכולוגי מצויה במחלוקת. היא נובעת בין היתר מגישות תיאורטיות לטיפול ונסיונו האישי של המטפל. אישית אני מאמין שפעמים רבות השילוב בין פסיכותרפיה ותרופות הוא שילוב מוצלח יותר מאשר כל אחת מהשיטות בנפרד. הדבר גם מגובה ע"י מחקר בתחום. עם זאת, הפתרון הזה אינו מתאים לכל אחד והמטפלת שלך בוודאי מכירה אותך באופן אישי. אני מציע לך להביא את הנושא לטיפול ולברר את גישתה לעניין. האם היא מתנגדת באופן כללי לתרופות או שמדובר בעמדה ספציפית לגביך. אין כאן תשובה חד משמעית והטיפול הנכון צריך להיות מותאם לך באופן אישי. תוכלי לקרוא מעט על הגישות המקובלות לטיפול בחרדה בקישור http://www.psychologia.co.il/anxiety2.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

אני כבן 40 ולאחרונה גילתה אישתי שהיה לי קשר עם אשה אחרת שגם נשואה שכעת גרה בחו"ל ולאחרונה הקשר היה רק של טלפונים מכתבים ממנה ופעמיים בשנה ניפגשים כשהפגישות לא למטרות סקס . רק פעמיים הי סקס איתה. כעת אישתי מאד ניפגעה וזאת לאחר 20 שנות נישואים וארבעה ילדים. הגענו להסכמה של פסק זמן עם פגישות יומיומיות ( יש נשיקות חיבוקים וגם סקס ) ולאחר מכן לחזור בחזרה היות והאהבה עדיין קיימת ואפילו מבחינתי יותר. השאלה שלי איך מתחילים לבנות אמון מחדש, האם אני צריך להיבדק כל שנייה על כל מה שאני עושה ? מה אישתי צריכה לעשות כדי שקודם תיתגבר על העבר ואיך תתחיל בבניית האמון ? אני מבחינתי אמרתי וכבר הבנתי שדברים כאלה לא יחזרו לעולם. והאם אישתי צריכה להיכנס לעבר ולשאול שאלות איך?מה?מתי? למה? כי אני מבחינתי אמרתי לה שזה לא יעשה לה טוב ולכן לא רוצה להיכנס לזה והיא כבר יודעת 98 אחוז ממה שהיה. נא עזרתכם, תודה.

שלום דני אני לפני קרוב ל 4 שנים גיליתי שבעלי בגד בי , מן כזה רומן שהוא מתעקש שלא היתה שום אהבה ולא משיכה. משהו כמו לברוח, להעניש או למצוא את עצמו. בקיצור בגידה זו בגידה. אני לא התגברתי על זה עד היום. אמנם מצבי הרוח פחות קשים. יש ביננו סקס נועז, מה שלא היה אף פעם. יש כימיה עצומה, ולכאורה נירא כאלו אנחנו זוג נאהבים צעירים. הוא מצידו עושה הרבה אבל כנראה שצריך מטפל מדריך שידע לכוון את הבוגד כיצד להקל על הנבגד וכיצד לגרום לו לבטוח בו שנית. אבל לצערי, כאשר אני נזכרת אני בדאון, וזה יוצר מצב של לחץ אצלו, אני יודעת שהוא חושב שאף פעם זה לא יעבור. אבל מה לעשות זה בתוך התת מודע שלי. יש לי הרבה מה לספר וגם הרבה להדריך אותך ואת אשתך, כיצד לימדתי את עצמי ללחוץ על כפתור כאשר מופיע הזכרון והכאב שבבגידה. אם אשתך יודעת שהעלית את הבעיה י. יהיה טוב לשנינו לנסות לעזור אחת לשניה. ואם לא. אז אולי אני מהצד הנבגד ואתה מהצד הבוגד, ננסה לעזור.

הלנה שלום, אני מאד שמח שענית לי, אבל גם מעניין אותי כמה זמן אתם נשואים ? וכמה ילדים יש לכם ? אנחנו מכירים מגיל צעיר מאד (מהתיכון) והתחתנו צעירים מאד. אשמח אם תוכלי לתת לי כמה טיפים לגבי קודם כל אישתי איך היא צריכה להתגבר על העבר? ומה אני צריך לעשות בשבילה שתתגבר ? אני מבחינתי אוהב אותה כל כך שאני ממש מוכן לעשות הכל . תודה

דני שלום אני מציע לכם לפנות לטיפול זוגי ולהיעזר באדם מקצועי ונטראלי. יש בעיה מתוך המקום שבו אתם נמצאים לפתור את הדברים לבד. האירועים שקרו לא ישכחו אבל צריך לזכור שגם הבגידה הגיע על רקע של הזוגיות שלכם ועד כמה שזה נשמע מוזר לפעמים, יש בעיה לקחת 100 אחוז אשמה על צד אחד וחשוב לראות מה החלק של שניכם בשחיקה מסויימת של הקשר, ואיך שניכם לוקחים חלק בשיקומו. מאחר שאתה בגדת האשמה נמצאת אצלך. אם אתה היחידי שצריך לעשות שינויים לגבי הקשר אני לא בטוח שתגיעו למקומות שאליהם אתם חפצים להגיע. המאמץ צריך להיות משותף (אם כי לא בהכרח סימטרי). לכן התחלתי את דברי בספק האם מתוך הקשר ללא מתווך חיצוני תוכלו לעשות את התהליך הנכון עבורכם, והמלצתי לנסות להיעזר, אפילו אם זה למספר מצומצם של מפגשים, במומחה לטיפול זוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר אורן , אני מאוד אודה לך באם תענה לי עכשיו לפני חצות - אני פשוט פוחדת. לפני כמה דקות חזרתי מקופת חולים לאחר שחוויתי התקף של קוצר נשימה. כל הבדיקות הרפואיות שעשה לי הרופא עכשיו היו תקינות והוא נתן ל "מודל" להרגעה, זה התחיל בערב - פתאום היה קשה לי לנשום - כשניסיתי לנשום עמוק יותר לא הצלחתי ואז נאבקתי בנשימתי עד שפשוט עשיתי לעצמי "היפר ונטילציה", ומרוב פחד שאין לי אוויר התחלתי לרעוד , הייתה לי סחרחורת נוראית מלווה בדפיקות לב וחולשה נוראית - כל מה שרציתי היה אוויר ופשוט התחלתי לרוץ ממקום למקום. מזל שאחי היה איתי כדי לנהוג לקופת חולים. לפני ארבעה חודשים התחילו לי התקפי חרדה - אבל מעולם !!! לא חוויתי דבר כזה ,,, אני לא מטופלת בכדורים , למרות שהפסיכיאטרית המליצה לקחת "סרוקסאט" אבל יש לציין שהתחלתי מאז לעבוד ומצבי השתפר , אני לא במתח ולא בעצבים , אז מה כל זאת קרה לי היום ?? אנא ממך - ענה לי תודה ולילה טוב

עירית שלום אני לא אוכל להסביר מדוע התקף החרדה היה היום חריף יותר, אבל ברור שאת צריכה לטפל בנושא הן באמצעות טיפול פסיכולוגי ורצוי גם בעזרת תרופות נוגדות חרדה. אם את עדיין באי שקט חריף הערב נסי לעשות תרגילי נשימה והרפיה ונסי להיעזר בתרופה שנתן הרופא או במרגיע טבעי שניתן להשיג בבית מרקחת תורן אפילו כעת ללא מרשם. להלן תמצית על שיטות מקובלות לטיפול בחרדה. אני ממליץ שתתחילי את הטיפול בהקדם. http://www.psychologia.co.il/anxiety2.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום דוקטור יש לי ילד בן 3.5 שיש לו כל מיני דימיונות ופחדיים בצורה מוגזמת לדוגמא : הוא לא מוכן להיות לבד בשום מקום בבית . לשירותיים הוא צריך ליווי . כל רעש קטן מפחיד אותו . למרות שהוא אוהב כל מיני דמויות וצעצועים מפחידיים. נ.ב היום קניתי לו רובוט שהולך ומדבר הוא בשום אופן לא היה מוכן לגעת בו שהוא מופעל בשום אופן אי אפשר להריים אותו לגובה . בירצוני לציין שהוא מאוד פעיל ושובב. תודה יוסי

יוסי שלום יש גילאים מסויימים שבהם ילדים פוחדים. כדאי לשים לב כמה זמן התופעה קיימת והאם היא קשורה לשינויים כלשהם שארעו בזמן האחרון בסביבת הילד. במידה ואתם מזהים את מקור הבעיה תוכלו לדבר עם הילד תוך משחק ולנסות לעזור לו. במידה ואינכם מצליחים להבין את הבעיה וכן אם היא נמשכת זמן רב כדאי לפנות להתייעצות עם פסיכולוג ילדים. ניתן להיעזר בשירות השירות הפסיכולוגי החינוכי של העיריה. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על התשובה המהירה

אני סובל מכאבים בחזה כתוצאה מחרדה בחודשים האחרונים ניסיתי מספר תרופות ציפרמיל לוסטרל ופריזמה ולא יכולתי לעמוד בתופעות הלוואי עכשיו אני מנסה את האפקסור כבר עשרה ימים עדיין לא עוזר אך אין לי תופעות לוואי אני מנסה להעזר בקסאנקס XR פעמיים ביום כדי להרגיע את הכאבים אבל זה לא עוזר קסאנקס רגיל 0.5 עוזר קלונקס עוזר למי יש מה להוסיף לעודד או לספר לי על מקרים דומים וכמו כן אשמח לשמוע על האפקסור אם יש מישהו שסבל מתופעות דומות אשמח לשמוע

תמיר אני מקווה שאתה מבין שצריך לעצור את הכאבים בחזה גם במחיר יקר יחסית של התמכרות מסויימת לקסאנקס או קלונקס. פשוט קח באישור ובהדרכת הרופא כל 4 שעות קלונקס או קסנאקס (עדיף קלונקס) וזה יבלום את החרדה ברמה הפיזיולוגית . בעיקבות זה הנשימות שלך יתייצבו והכאבים בחזה יעלמו - אם לא אתה צריך להגדיל את המינון. זה השלב הראשון. השלב השני הוא לקחת תרופות נוגדות חרדה ממשפחת ה SSRI"S זה אומר: פרוזק פבוקסיל ציפרמיל ודומותיהן. העיקר הוא להתמיד וההשפעה שלהן היא רק לאחר שלושה שבועות. השלב הבא תוכל להכנס אליו רק לאחר שתשיג רגיעה והוא טיפול פסיכולוגי לברר מהיכן צצה הבעיה. אין טעם לטיפול הפסיכולוגי ללא השגת רגיעה ורצוי לקבל גם הדרכה לגבי נשימה נכונה והתגברות על התקפים אם יש. שימוש בקסאנק פעמיים ביום זו טעות חמורה ושימוש לא נכון בתרופה אם זו הוראה של הרופא - עזוב אותו ומייד! עוד פרטים תוכל לקרוא "באתר החרדה" - לא זכור לי הכתובת שלו- אך חפש אותו במנועי החיפוש. לבריאות.

תמיר שלום בפורום הודעות רבות בנושא התרופות מניסיון משתתפי הפורום. אני איני יועץ בתחום התרופותי. תוכל לעיין בתמצית על הטיפולים המקובלים בחרדה ומומלץ שבמקביל לטיפול התרופתי תפנה לייעוץ פסיכולוגי. http://www.psychologia.co.il/anxiety2.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני מטופלת בטיפול פסיכולוגי בערך 16 מפגשים, כשהבעיה המרכזית שביגללה הגעתי היתה חרדה גדולה מגנבים, כשהתחלתי את הטיפול ביקשתי להתמקד בעיקר בבעיה זו ולטפל בה בימהירות משום שהיא פוגעת בתיפקוד היום יומי שלי ,בשינה שלי ,בעבודה שלי ובכל מהלך החיים, הפסיכולוגית התעקשה לדבר על מיכלול חיי ולטפל בכל דבר בנימצא, למרות שזה לא מצא חן בעיני הסכמתי, החרדות לא פסקו עד שהחלטתי שקשה לי להתמודד איתן ונטלתי קלונקס (במינון נמוך 0.25 מ"ג ליום.) כשנטלתי החרדות באמת פסקו,אבל ראיתי שבכדי שזה ימשיך להשפיע אני צריכה להגדיל את הכמות (דבר שלא רציתי) אז הפסקתי בהדרגה את הנטילה. והחרדות חזרו,היום אני לאחר 16 פגישות עם הפסיכולוגית ואם אני לא נוטלת את הכדורים אני סובלת מהחרדות... מה זה אומר? שהטיפול לא משפיע? שהדבר היחיד שעוזר לי זה הכדורים? מאוד עצוב לי לדעת שעל מנת להיות "בריאה" בנפשי אני צריכה ליטול כדורים, ושטיפול פסיכולוגי לא פותר את בעייתי בבקשה תענה לי... תודה נועה.

מניסיוני אני יודע שלפעמים צריך שילוב של שניהם. יכול להיות שעליך לנסות טיפול קוגנטיבי.

נועה שלום התרופות יכולות לעזור בטווח הקצר, אולם מנסיונך ראית שהפסקת התרופות ללא שינוי פסיכולוגי לא מביא לתוצאה הרצויה. תהליך הטיפול הפסיכולוגי עשוי להיות לעיתים ארוך. ישנם טיפולים פסיכולוגיים ארוכים יותר וקצרים יותר וצריך לראות מה מתאים יותר למקרה שלך. אם מדובר בבעיה ממוקדת יכול להיות שטיפול ממוקד יעזור מהר יותר. עם זאת, יתכן שהטיפול שאת עוברת ישפיע בטווח הארוך יותר. רצוי שתשוחחי על כך עם הפסיכולוגית שלך ותבררי איתה את הדברים. תוכלי לקרוא תמצית על הטיפולים המקובלים בחרדה http://www.psychologia.co.il/anxiety2.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

נתקלתי בתופעה של שינה מאוד לא רגועה בה נערה מרבה לבעוט ולזוז תוך כדי שינה. ברצוני לשאול על מה מעיד הדבר ומה אפשר לעשות בכדי למנוע את זה?? בתודה רבקה!

רבקה שלום כדאי להפנות את הנערה למעבדת שינה. יתכן שיש ברקע הפרעה בשינה. ניתן לנסות לקבל השתתפות קופת חולים בבדיקה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לפני כשבועיים היו לי כאבים באיזור החזה ... הייתי בבית חולים גילו שיש לי לב מעובה ...... החזירו אותי הבייתה ...הרגשתי טוב הדקירות בחזה....ככה אני מרגיש חזרו אני לא יודע ממה זה אם מהלב...או שזה צרבת בחזה בגלל שהאוכל לפעמים עולה לי לחזה... או שזה מלחץ נפשי...שאני סובל ממנו מאוד...לפני ההתאשפזות ואחריה ממה יכולים לנבוע דקירות בחזה?.. וגם כאבים קלים בבטן וגם הרגשת חנק קלה עד בינונית אני נורא מפוחד הכאבים חזרו יש לי כאבים /דקירות בחזה ובבטן לא יודע בגלל מה זה החום הרב... השהייה שלי בבית כמעט בלי לזוז מצב נפשי ירוד בעיות תפקוד לב?... אני פשוט מיואש ומפוחד מחשב מצליח להרגיע אותי רק שהוא מרגיע את החזה אבל צורב לי בעיניים יש לי בעיות צרבת גם....האוכל עולה לי לחזה למכאיב לי אז אני לא יודע מה הסיבה האמיתית מה אתם אומרים?.. (מופנה לפורום -קרדיולוגיה-גסטרולוגיה-בריאות הנפש) מתי שאני מתאמץ קצת פיזית אני מתחיל להתנשם בכבדות לא יכול לעשות פעולה פשוטה כמו לתלות כביסה אני במצוקה נוראה מיואש מאוד מה אתם אומרים המומחים? כמו כן יש לי הרבה פעמים גיהוקים והרגשת בחילות

היי ישראל ישראל מניסיוני,ולצערי גם אני סובלת מבעיות של צרבות בחילות וכ....אז מומלץ אחרי אוכל לפחות שעה לא לשכב מיד.אלא לשבת או לעשות הליכה קלה.באופן עקרוני אתה גם יודע מן הסתם ממה כדאי להימנע בתקופה הזו:מאכלים כבדים כגון בשרים,או מזון מטובל או שמן מאוד.הם גורמים לצרבת ולעיתים לתחושת מחנק. יש גם כדורים לטיפול בצרבות,כמו סיליאן ג'ל שאפר לקנות אותם ללא מרשם רופא.הם כדורים למציצה וללא תופעות לוואי(אבל בכל מקרה כדאי להתייעץ עם רופא המשפחה).יש גם כדור שנקרא לוסק,שנחשב מצויין לטיפול בבעיית צרבות.(למניעה). דבר שני שמקל על ההרגשה הרעה והמחנק,היא צעידה קלה באויר פתוח,למשך כעשרים דקות,אם קשה לך אז פחות. אגב,להרגיעך,הרבה מאוד אנשים סובלים מתחושות של מחנק באויר הלח הזה,בעיקר אם גם יש להם בעיות בקיבה,אחת כמה וכמה אם אתה לא מניע את עצמך הרבה.לכן,לגבי הלב כדאי לך לבדוק את זה עם הרופא שלך,גם כדי לטפל בבעיה אם קיימת וגם כדי להרגיע אותך במידה והבעיה לא קיימת.ואל תחשוש לנדנד לרופא,חלק מהתפקיד שלו זה לוודא שאתה בסדר גם לאחר שיחרור מהאישפוז. כדאי לך גם להימנע מפירות חומציים מדיי כמו תפוז קלמנטינה,ולהימנע לחלוטין מקולה,קפה ושוקולד,זה לא עושה טוב לקיבה רגישה ומעודד צרבות.תנסה נאמר שבוע להימנע מכל מה שכתבתי ותראה אם זה משפר את הרגשתך.אני בטוחה שכן. בכל מקרה אם אתה כל כך מפחד ממה שקורה לך או לא קורה לך ,אני במקומך הייתי מתייצבת אצל הרופא מחר בבוקר.אלא אם כבר תרגיש טוב יותר מקווה שעזרתי מיקה

היי מיקה קראתי את מה שכתבת לי ורשמתי לפניי את הלקחים אני מודה לך על היחס וההקדשה ישלחו לי את המועד למעקב קרדיולוגי בדואר זה בערך עוד חודש או חודש וחצי היתקשרתי לרופא משפחה וזה מה שהוא אמר לי שאני צריך לחכות ....לתור שלי למחלקה הקרדיולוגית היום עשיתי מעשה נמאס לי לשבת בבית..או לשכב במיטה כל היום החלטתי היום להילחם יצאתי לעירעשיתי הליכה ברגל אמרתי מה שיהיה יהיה... הלכתי להסתפר באמת...כל הדרך הרגשתי שמשהו באיזור הבטן תופס לי את הנשימה שהיא נתקעת לי עמוק בבטן אבל אחרי שעשיתי הליכה של חצי שעה למרות הפחד שלא ארגיש טוב עשיתי מקלחת במים קרים והרגשתי טוב ישנם שעות שאני מרגיש על הפנים וישנם שעות ביחוד בערב שקר...שטוב לי אני מרגיש מאוד לבד ומאוד מפוחד אבא שלי בן אדם עצבני ומאוד לא אוהב לבקר בבית חולים..ביחוד לא באישפוז..שהוא צריך לבוא לבקר אותי הוא לא תומך בי ולא מעודד אותי שזה בסדר להיות מאושפז ואני פוחד שוב לחזור לבית החולים אני משתמש בתרופות נגד צרבת בשם RENEE ומשקה כזה..סותר חומצות אני מת שתהיה לי יד תומכת ..שתלווה אותי ואיין בגלל זה אני נשאר בבית ונותן עוד צ'אנס ועוד צא'נס אני רוצה לקוות שכל הדקירות בחזה והכאבי בטן זה בגלל מצב נפשי ולא בעיות בלב או בחזה אני מאוד מתוח ומאוד מפוחד אני מצטער להגיד אבל אני חושב הרבה על המוות - אני כאילו מרגיש ששלי מתקרב זה ממש חלום בלהות הרופא משפחה אדיש כלפי בטלפון שאלתי אותו מה עושים הוא אמר עוד חודש.... מה שעשה לי טוב זה דווקא לצאת מהבית וללכת לאט לאט באוויר הצח ולעשות מקלחת קרה תתפללו בשבילי בבקשה כולם בקשו רחמים משמיים שזה יפסק וארגיש כמו מקודם אני מרגיש שמצבי הולך ונהיה רע ...פשוט היום בשעות הבוקר היו לי דקירות בחזה ובבטן...הרגשת בחילה והכי גרוע כאילו הנשימה נתקעת לי בתוך הבטן סיפרתי לעובדת סוציאלית שלי בטלפון על מצבי וזה ממש בא לי לבכות שהיא הפנתה אותי לדבר עם הרופא משפחה ולא באה אליי לראות אותי חיפשתי מישהו לבכות לידו... ובזה זה נגמר אני מרגיש לבד ונטוש מישהו יודע מה זה מיפוי לב?..

Where can I check to find which US degrees are aplicable in Israel (clinic psy. and social work) thanks

דפנה שלום בנושא פסיכולוגיה קלינית עליך לפנות למועצת הפסיכולוגים במשרד הבריאות הרבי מבכרך 5 ת"א טלפונים 03-5151100 03-5151186 אני לא מכיר את השיטה לגבי עבודה סוציאלית, נסי אולי בפורום של טלי פרידמן. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

אחי מתגייס מחר לצבא-ליחידה קרבית. כל הבית לחוץ מהענין (למרות שאף אחד לא ממש מודה בזה) . הורי כבר עכשיו ישנים לא טוב בלילה מדאגה , לי יש הרגשת מועקה שלא עוזבת אותי . לא יתכן שהמצב ימשך כך לפחות שלוש שנים עד שחרורו מהצבא . מה אפשר לעשות ??

הדר שלום אי השקט טבעי לחלוטין. זה גם השינוי בפני עצמו ובודאי גם הגיוס ליחידה קרבית. סביר להניח שהמצב לא ימשך כך שלוש שנים ותחול התייצבות. הדאגה בהחלט עלולה להמשיך לאורך התקופה. צריך לתת לעניינים לזרום מתוך הבנה למתח שיוצרים שינויים מסוג זה בחיים. בהצלחה לאחיך ולכולכם בהסתגלות ד"ר אורן קפלן

למה מיוחסת תופעת הרטבה שנמשכת אצל הילד בגיל 12, ומהו הטיפול לכך? בתודה, מיכל.

מיכל שלום סיבות שונות אפשריות, פיזיולוגיות, פסיכולוגיות או שילוב בין שניהם. אני מציע שתפנו לגורמים מקצועיים המטפלים בבעיה. אפשר לפנות לפסיכיאטר ילדים לצורך הכוונה. יש גם מספר מרפאות המתמחות בתחום. לדוגמא באינטרנט תוכלו להתרשם מ http://www.hartava.com http://www.kushnir.co.il ועוד בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי כמה בעיות, אחד ביחסים זוגיות, רק בגיל 28 הייתה לי החברה הראשונה. הביטחון העצמי שלי, דפק אותי אני ניראה טוב , אבל עדיין פוחד. היא עזבה אתוי אמרה שהיא לא אוהבת קשה לי עם זה, אבל אני אומר לעצמי אני נראה טוב ואדם מדהים היא הפסידה היא הפסידה אבל איך אני מחדיר את זה עמוק לתודעה, איך אני מוציא את הזבל הזו מהראש... אני כל הזמן חושב עלייה , הנה היא עם ההוא . והנה פה ושם.. כל הזמן אני רוצה לדעת איך להכניס יותר לתודעה להאמין יותר בעצמי כי כל הדברים האלו נכונים. ודבר שני אני רוצה לדעת איך לא להקשר כל כך מהר ולהפגע... לא להתלהב מהר להתאהב מהר כי אני ניפגע תודה

דודי שלום לצערי אין בתחום הזה קיצורי דרך ואין טריקים שעובדים מהיום למחר. כדי לשנות משהו שנוצר במהלך שנים רבות צריך תהליך והשקעה עמוקים. אני ממליץ לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי ולאפשר לעצמך תהליך של עיבוד ושינוי. כך בחשבון שטיפול מסוג כזה עשוי לארוך זמן ממושך שכן אתה נדרש בו לשינוי של דפוסי חשיבה ואישיות שנחקקו במהלך הזמן. להיפגעותך החוזרת ונשנית יש סיבה וכדי לשנות את הדברים צריך להתחקות אחר התהליך בו עוצבה אישיותך ודימויך העצמי ולעשות את השינוי הנכון המתאים לך. בברכה ד"ר אורן קפלן

ראשית אני לא חושבת שטיפול פסיכולוגי הוא הפתרון שלך כי אם כך היה מה היו עושים למעלה מ3/4 מהאנשים בעולם. כולם חווים פגיעה בחייהם, ודווקא צריכים להסתכל על זה כמשהו שמחשל אותך ומחזק אותך לדבר הבא שיהיה הרבה יותר טוב כי עכשיו אתה כבר תהיה בעל נסיון. כולנו מרגישים בדיוק כמוך לאחר שנפרדים ממשהו מן שמץ קטן של קנאה ומחשבות שמתרוצצות אבל זה עובר ויורד ואתה מגיע למסקנה שזהו... צריך להמשיך הלאה כי אם לא פשוט מבזבZים זמן... אני לא רואה שום דבר רע בלהיקשר מהר ולהתאהב...אלא אם כן זה מגיע לדרגה חולנית ומעיקה, מה שאני לא מאמינה שקורה פה. אם אתה תפגוש את האדם הנכון והכל יזרום בינכם בכיף אז למה להסתיר רגשות או להדחיק. מרבית הגבריםבעולם אוהבים משחקים בחייהם, להסתיר רגשות אמיתים כדי להשאר מאצ'ו וזה מיותר!!! כן התקשר לא התקשר.... מיותר!!!! ברור שחייב להיות משהו מסתורי אחרת לא יעניין אבל זה בהחלט יכול לבוא גם כשאתה נקשר והכי חשוב בטעם טוב! אז כשתפגוש את ה"זאת" שתעריך אותך באמת וזה רק לאחר שתכיר אותך באמת... תראה שהיה חבל על הכסף ששילמת לפסיכולוגים ... והלו, אל תשכח לקנות לה פרחים:)

האם קיימים מצבים נפשיים המצדיקים הפסקה זמנית בתפקוד במסגרת עבודה או לימודים (במידה והדבר מתאפשר ) על מנת לעבור תהליכים בטיפול שאחרת לא היו מתאפשרים בגלל החשש מהרעה זמנית במצב הנפשי, או מפני שלא ניתן בו זמנית להתרכז בשני הדברים? הכוונה היא לא למצבים פסיכוטיים או מצבים אקוטיים המצריכים טיפול תרופתי אלא בעיות מסובכות וממושכות המצריכות אירגון פנימי מחדש. תודה.

אתי שלום שאלתך מופיע בצורה של "רב הנסתר על הנגלה". קשה לי לענות ללא תיאור יותר ברור של הבעיה. אנסה לומר משהו כללי. בד"כ אין צורך בהפסקת התפקוד השוטף, ואף להיפך, בד"כ רצוי להמשיך את החיים מסביב לטיפול. במקרים מסויימים אין ברירה. לדוגמא, יש מקרים בהם הפרעת אכילה דורשת אשפוז לתקופה מסויימת כדי להחזיר את הגוף והנפש למסלול. סוגים כאלה של מקרים בהחלט מצדיקים הפסקה זמנית בשגרת החיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בן 30 ויש לי כנראה בעיה של בטחון עצמי אני לא ביישן בכלל ומאוד חברותי אני נראה טוב מאוד לפחות כך אומרים עליי הקשרים שלי עם חברותיי לשעבר היו נהדרים מבחינתי ומבחינתן אני מסתדר טוב מאוד כמעט בכל חברה אפילו "מתבלת" בנות שאי אפשר להתחבר איתן (נשובות להיות באות או חברות של חברים) מאוד אוה חברתי ולדבר אבל שאני מתחיל עם בחורות הן באות ופתאום יש כאילו משהו מפחיד בי שהן בורחות אני לא מצליח לדעת מה זה . אם הן נשארות איתי תקופה של מעל לשבועיים כמעט כולן מתאהבות כי מעבר לצורה החיצונית אני מאוד על הקרקע ומאוד תומך ועוזר רומנטיקן לא קטן ושמח תמיד למה הן בהתחלה בורחות? למה אני מפחד כבר להתחיל איתן? ד"א הרבה בנות עושות לי עניים ואני פתאום מפחד לדבר למה????

רמי שלום אין תשובה כללית לשאלתך וצריך לברר באופן מאוד אישי מה קורה. אם יש מישהי שהתרחקה לפני זמן והיית יכול לדבר איתה בכנות או דרך חבר/ה שלה לשמוע באופן אובייקטיבי מה קרה, אולי היית מקבל מידע ישיר. אבל יתכן שגם באופן עקיף תוכל לדעת באמצעות ייעוץ פסיכולוגי. חשוב לברר האם הן באמת בורחות או שזו החוויה שלך. לא כל קשר מצליח וטבעי שבתחילת הדרך קשרים מתנתקים. במידה ובאמת זה קשור אליך ישירות יתכן שקצה החוט מצוי אצלך ובשיחה מול פסיכולוג תוכל לעלות על הבעיה. מאחר ואתה מרגיש שבטחונך העצמי פגוע הייתי ממליץ לך לנסות ולפנות לייעוץ, הן כדי להבין ולעבד את מה שמטריד אותך בקשרים והן כדי לשפר את הביטחון העצמי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לד"ר קפלן. בעייתי היא כזאת: אני בן 25,לפחות פעם בשבוע אני מתעורר ואני מגלה שאין לי כוחות לכלום ,לא כי ישנתי לא טוב או כי אני עייף,אלא כי פשוט אני לא מוצא שום מטרה לחיי ,יש לי עבודה טובה,חברה אוהבת ולכאורה חיי בהחלט משביעי רצון,אך בכל זאת העניין מגיע למצב שבו אני לא מסוגל לקום מהמיטה ,הכל נראה לי סתמי ומיותר ואני חש עצבנות עם כל מי שאני מדבר ופשוט לא מסוגל לתפקד. חשוב לי לציין שאני גם סובל מחרדות בקשר לבעיה בליבי חרדות שמביאות למצב שבו אני בטוח שליבי פשוט יפסיק תכף לפעום.(למרות שרפואית הכל תקין) אני מעוניין לגשת לפסיכולוג אך אני מפחד "לייפול" על מישהו לא נכון,ועוד חשוב לי לומר שאני מפחד מטיפול תרופתי ולכן אני נרתע משהו מלגשת לפסיכולג. מצפה לעצתך. אלעד. נ.ב-אני חייב לציין שלמרות מצבי אני ישן כמו תינוק..

אלעד שלום. כנראה שהדיכאון אצלך עדיין בשלב קל יחסית טפל בו כמה שיותר מהר תרופתית כדי שהמצב לא ידרדר. היום ישנן תרופות מצויינות ללא תופעות לוואי. תרופות כמו פרוזק ממשפחת ה ssri's ,שאנשים לוקחים לפעמים סתם כי זה באופנה (בעיקר בארה"ב), וממש לא מזיקות וממולצות לאנשים עם נטיה לדיכאון. הפחד הלא רציונלי אצלך בקשר לבעיה בלב משולב עם חרדה מצביע על פוטנציאל גבוה של הידרדרות להתקפי חרדה. אתה בוודאי לא יודע מזה התקפי חרדה - וכדי שלא תקבל אחד כזה פנה לטיפול. פרטים על ההתקפים תוכל למצוא בכתובת: www.panicdisorder.up.co.il התרופות נוגדות הדיכאון יעזרו לך גם בנושא החרדה. גש לרופא פסיכיאטר כמה שיותר מהר - ולפסיכולוג רק לאחר מכן. ברור שזה ממש קשה ללכת לפסיכיאטר - אבל זה ממש חובה עבורך. בהצלחה.

אלעד שלום כותרת הודעתך דיכאון כך שאתה מודע לסימפטומים שעולים. לעיתים קרובות תחושות חרדה מתחברות לסימפטומים דיכאוניים כאלה. אני ממליץ לך להתגבר על החשש מהטיפול ולפנות ללא דיחוי. המצב יכול גם להחמיר וכדאי למנוע זאת כעת. עם כל ההתנגדות לטיפול תרופותי יתכן שתצטרך לשקול זאת. בכל מקרה, הגורם המקצועי אליו תפנה יוכל בוודאי לקבוע במדויק את סוג הטיפול המתאים לך. בברכה ד"ר אורן קפלן

אחותי היא בת 35 גרה אצל ההורים אבא ילד 26 אימא 28 היא עושה להם טרור אבא מתנהג כמו ילד מוכה ומפחד להרגיז אותה והיא רק מדרדרת בהתנהגות צועקת מחבה את חשמל של בית עדין לא הרביצה להם אך זה קרוב היא מתנהגת כמו ילדה בת 12-15 חסרת כל גבולות אשתי ע"ס חושבת שהיא אישיות גבולית אני חושב וזוכר שהיא התפתחה מאוחר יותר מחברים שלה ותמיד היתה קצת צפה אסרוניוטית מה אפשרויות לאבחון פסיכיאטרי כפוי פנינו לשירותי הרווחה, והיו כמה פגישות עם הע"ס בפורום משפחתי אני ושני אחיותי נוספות יחד עם ההורים ההמלצה אחרונה היא תקבע פגישה נוספת בפורום מלא להבהיר להורים כיאנו חוששים כי שי שני אפשרויות הזמנת הפסיאטר המחוז או פניה לבית מישפט אלו בחירות בין רע לרע מאוד

שלום סביר להניח שהפתרון אינו בממסד הפסיכיאטרי. אחותך בוגרת ולא נראה שפסיכיאטר המחוז יתערב אלא אם היא מהווה סכנה לעצמה או לסביבה. דרך בית המשפט ולשכת הרווחה אפשר להרחיק אותה מבית ההורים וזו כמובן אפשרות קיימת. בעיקרון הצבת הגבולות אפשרית פחות או יותר בכיוון הזה, כלומר, הוצאתה מהבית. רצוי להגיע להסכמה זו תוך דיאלוג ואני מאמין שהעובדת הסוציאלית מלשכת הרווחה תוכל להיות לעזר בנושא. לאש"ל ארגון שעוסק בקשישים בישראל יש מרכזי מידע לקשישים ולילדים להורים קשישים. המרכזים פועלים במספר ערים בארץ וכדאי להתייעץ גם איתם תוכלי לפנות לאתר הבא למידע http://www.eshelinfo.org.il בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על תשובה המירה

שלום יש לי חבר חדש ואני אוהבת בו כמעט הכל.העניין הוא שלאחרונה אני מגלה שהמזג של שנינו שונה מאוד.אני רגועה ושלווה רוב הזמן,קשה להוציא אותי מדעתי או לשמוע את קולי מורם והוא אחד שמתלהב לפעמים משטויות בקולי קולות.הוא גם נוטה להתלהב ולהתאכזב בקלות,ואני די מתונה בנוגע לרוב הדברים שאני נתקלת בהם.אני מתחילה לא לאהוב את המזג שלו,למרות שבדר"כ אני אוהבת להיות איתו,משהו במזג שלו נראה לי ילדותי מדיי ולא שקול.אני מוכרחה לציין שהוא בחור אינטיליגנטי שאינו נוטה להיכנס ללחץ ,וגם אם כן לפעמים הוא מתפקד כמו שצריך כלומר המזג שלו לא פוגע בתיפקוד שלו.אבל לי כבחורה שרואה דברים בצורה פחות מתלהבת ממנו לטוב ולרע אני מרגישה שזה ילדותי מדיי כל ההתלהבות שלו,וחוץ מבמיטה אני לא מעריכה את זה(גם במיטה לעיתים זה מוגזם).האם מזג יכול להשתנות?וגם האם אנשים נולדים ככה (כלומר זה בגנים?)או האם זה משהו נרכש ואני גם עלולה להפוך לכזו? נילי

נילי שלום ברמה התיאורטית, כן, המזג יכול להשתנות. אבל אני מניח שאת לא מתעניינת בתיאוריה אלא בבן זוגך. אני מציע לך לנסות ולשוחח איתו בצורה כנה על מה שמפריע לך ולראות כיצד הופכים את השאלות שיש לך לדיאלוג על אופי הקשר. תמיד יש דברים שעלולים להפריע בקשר הזוגי (ואם אין בד"כ פשוט מתעלמים ממשהו). אם הוא מוצא חן בעינך כדאי להשקיע בהתאמה של האחד לשני. הדיאלוג הזה יתרום גם לאמון ביניכם וגם במקביל ישמש תהליך לטיפול בבעיה שמטרידה אותך, במידה ויקבל התייחסות רצינית (עצם העובדה שהוא מסוגל להקשיב ולהגיב אליך בצורה רצינית). לא הייתי נשאר רק בהתבוננות עליו וכדאי לבחון היכן לך יש חלק בעניין והאם את מצפה שכל השינוי יבוא ממנו או שגם את חושבת שהיית רוצה או צריכה להשתנות ולהתגמש. בכל מקרה, בעתיד, אם הקשר הינו/יהיה משמעותי לשניכם ועדיין ימצאו פערים משמעותיים ניתן יהיה לפנות לייעוץ זוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, הנני סטודנט להנדסה באוניברסיטה. שמתי לב לתופעה מעניינת מאוד שהתעוררה בעיקר בתקופת הבחינות. ידוע כי זו תקופה שוחקת מנטלית עבור כל הסטודנטים ,ויכול להיות שאת הבעייה שאני מעלה עכשיו חווה סקטור רחב של סטודנטים,שכן לפני כתיבת שורות אלו שוחחתי לא מעט עם סטודנטים ואף עם מרצים בעניין, ורובם הינהנו לאות הכרת הבעייה. גיליתי שכמעט בכל מבחן אני זקוק לתוספת זמן , אפילו מזערי, על מנת למצות את הידע אותו אני נושא טרם המבחן. חצי שעה נוספת עד ש"ירד האסימון" ואז רמת הביצועים בזמן המבחן עולה פלאים. במקרים מסויימים ,תוספת מזערית של 10 דקות מתוך מבחן של 180 דקות יכולה לסייע לי לפתור שאלה שלא ידעתי בכלל כיצד לגשת אליה במסגרת הזמן הרגיל , וזו שאלה שהזמן הממוצע למענה עליה הוא 30 דק'. ההספק בזמן הבחינה, שבודאות לוקה בחסר, גורם מבחינה זו לתחושת תיסכול והחמצה. כנתונים רלוונטיים נוספים אציין כי אינני מרגיש לחץ או חרדה מיוחדים מבחינות יותר מהאחרים ,כנראה מהסיבה שיש לי ניסיון לא מצומצם איתן. כמו כן לא זכור לי שאי פעם סבלתי מליקוי למידה כלשהו , ומעולם לא אובחן אצלי סוג של דיסלקציה ,דיסגרפיה וכיו"ב. אולי בזמן ההכנה לבחינה הפסיכומטרית או בתקופת הבגרויות חשתי לעתים צורך לבדוק את העניין , אך לבסוף הנחתי לזה כי הרגשתי שזה לא מספיק חמור, ופשוט הנחתי כי אין כלל בעייה ,לפי תוצאות המבחנים.אינני איש מקצוע וסביר להניח שטעיתי בהנחה זו. מבחינת אופי הלמידה עצמו, אינני מתכונן אך ורק למבחנים. נהפוך הוא: את רוב האנרגיה אני משקיע בלימוד יסודי ומעמיק, מתוך שאיפה להבין מעבר לנושאים הרלוונטיים הנלמדים, פשוט מתוך עניין רב ו"צימאון לידע", וזה בלתי נשלט. לא מעט העירו לי מרצים כי אני "חופר תעלה עמוקה מדי" או מגיע למחוזות לא נחפצים שבכלל אין טעם להשקיע בהם אנרגיה,למרות שהידע שאני מציג הוא נכון(אבל לעתים לא רלוונטי,לצערי ). לאחר המבחן ,חלק מהמרצים ובעיקר סטודנטים שאני מכיר הביעו פליאה מחוסר הידע שהפגנתי במהלך הבחינה . ברור מה אני הרגשתי. ניסיתי לשנות את הרגליי בעניין , אך אינני יכול להתגבר על הרצון לדעת הכל. אינני יכול ללמוד מקצוע מסויים מבלי לחשוב במקביל על הקשר שלו למקצועות אחרים (מדובר בעיקר על הנושאים המעניינים בפיזיקה-מתמטיקה). באופיי אני רואה את עצמי כאדם מאוד תיאורטי ומאוד לא פרקטי , למרות שידוע לי עד כמה חשובה הפרקטיות להצלחה בלימודי ההנדסה. הכוונה כאן היא ששמתי לב שאחוז לא מבוטל של חבריי ללימודים נוחל הצלחה רבה במבחנים בכל המקצועות , למרות שהם לא מגלים רמת הבנה גבוהה במיוחד. כמו שפעם שמעתי את אחד מהם טוען:"כמה שאני יודע פחות כך אני מצליח יותר. זה פשוט לא ייאמן !".אני הגבתי: "איך אתה עושה זאת? הרי לפני המבחן לא הבנת דברים בסיסיים." הלה השיב כי פתר פשוט מבחנים בלי להבין כלל מה הוא עושה. הבעייה שלי היא שאני פשוט לא יכול לרמות את עצמי. אולי בסופו של דבר זה ישתלם אך נכון לעכשיו אני קורס במבחנים ורמת הידע שאני מציג בהם היא כמעט זניחה יחסית לרמה איתה אני מגיע לבחינה... יכול להיות מאוד כי בעיית חוסר ההתמקדות והריכוז שהעליתי היא בכלל לא בעייה , אלא סתם רמת תרגול נמוכה שלא מביאה אותי לחשיבה ותגובה מהירות בזמן בחינה ,אולם אני אכן משתדל לשמור על רמה טובה ולצמצם את הסיבה הזו. השאלה העיקרית בכל הסיפור הזה היא אילו אסטרטגיות כדאי לי לאמץ בניסיון להתגבר על הבעייה שהעליתי. אשמח לקבל בנוסף חוות דעת של מישהו שחווה את זה בעבר או בהווה. בתודה מראש ובתקווה שזה יעזור גם לסטודנטים אחרים , משה.

משה שלום אם תקרא את ההודעה שלך שוב תראה אולי קצה חוט לתשובה אפשרית. אמרת בעצמך שאתה נוטה לחפור תעלה עמוקה מדי, כלומר אולי יש לך נטיה לפרפקציוניזם שלא נותן מנוח. עד שלא תבהיר בצורה מדוייקת להפליא את כוונתך יהיה לך קשה לפנות להמשך הפתרון. זה אולי מה שקרה גם בהודעתך. הסברת את הדברים בצורה מאוד מפורטת ויצרת הודעה די ארוכה. מאחר שכאן אין מגבלת זמן זה לא יוצר בעיה, למרות שעדיין הקורא הממוצע בפורום עלול לדלג ולא להגיע לסוף ההודעה, והרי ביקשת תגובות מאנשים. הפתרון אם כן אינו בהכרח בתחום כתיבת הבחינות והתרגול. יתכן שמדובר בנטייה אישית שמופיעה בסוגים שונים של התנהגויות. במקרים מסויימים זה נכס ובמקרים אחרים נטל. יתכן שתצטרך ללמוד להיות פחות פרפקציוניסט, דבר שיתן לך מרחב וזמן רבים יותר לפעולה. לגבי הסטודנטים באופן כללי, הבעיה נכנסת לקטגוריה רחבה של חרדת בחינות שבה מסיבה כלשהי ההתארגנות נפגעת והביצוע התוצאתי נמוך מהמצופה. עם זאת הסיבות לבעיה מגוונות מאוד וכל סטודנט שסובל מהבעיה מקור אחר ויש להבין אישית במה מדובר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לד"ר אורן אני בן 31 ויש לי חברה בת 29.אנחנו מסתדרים לא רע ויש בינינו תשוקה רבה.הבעיה היא שלא נראה לי שהיא פתוחה מבחינה מינית כמוני.למשל ניסיתי לשתף אותה בפנטזיות שלי,כמו למשל משחקי תפקידים והיא בסירבה.ועוד לחשוב שרציתי להציע משחקי תפקידים שהיא משחקת את החברה שלה... בכל מקרה,גם חשבתי להציע לה להשתתף באורגיה בטווח הרחוק,ועכשיו נראה לי שהסיכוי שהיא תסכים הוא אפסי,ונראה לפי התגובה האחרונה שלה שהיא גם תיבהל.אני אוהב אותה ואנחנו מדברים על חתונה.אני לא יודע האם מה שיש לנו זו בעיה רצינית שבגללה כדאי לרדת מנושא החתונה או שזה ייפתר.אני גם אוהב מין בתדירות גבוהה(כל לילה)והיא פעמיים בשבוע.אנחנו איכשהו מסתדרים.אבל אני לא רוצה שחיי המין שלי יהיו אפרים ונראה לי שהיא לא בכיוון שלי בנושא הזה.אני בדילמה לגביה רק בגלל הנושא הזה.אשמח לעזרה. שרון

שרון שלום מימוש הפנטזיות יכול להיות מהנה, אבל הפנטזיות צריכות להיות משותפות לפחות במידה בסיסית. אני מתאר לעצמי שיותר פתיחות בנושא מין היא דבר חיובי וזה תהליך שאפשר לעבוד עליו בתוך הקשר הזוגי. דרושה הרבה אהבה, סבלנות ופתיחות. עם זאת, חלק מהפנטזיות עלולות להיות דבר שאינו בר גישור. לדוגמא, שבת זוגתך תשחק את חברתה או שתשתתף באורגיה. בהחלט יתכן שהיא תסרב, תיפגע או תיבהל מהפנטזיות הללו במידה והן נוגדות את נטיותיה הטבעיות ונכנסות למקומות שעלולים לפגוע באמון ובאינטימיות של הקשר הזוגי. אפשר באמת להבין את רצונך בחיי מין מגוונים ולא אפורים. אם אתה אוהב את בת זוגתך תצטרך לעבוד על הקשר המיני איתי כפי שמשקיעים בכל מרכיב אחר של הזוגיות. אם הפערים לדעתך גדולים יש אולי מקום לפנות ליעוץ סקסולוגי ולקבל עזרה מקצועית בתחום. מדובר בד"כ בפסיכולוגים ופסיכיאטרים מנוסים שידעו בוודאי לעזור לכם לגשר על הפערים וליצור מכנה משותף למימוש הפנטזיות שהן אנרגיה בהחלט חשובה למיניות וזוגיות בריאים. בברכה ד"ר אורן קפלן

כתבת,שיש דברים שאינם ניתנים לגישור בגלל שהם נוגדים את נטייתה הטבעית של בת זוגתי.השאלה היא מה זו נטייה טבעית?גם אני נרתעתי בהתחלה מאורגיות לפני שהכרתי אותה,אבל אחרי שהתנסיתי זה הלהיב אותי.האם אפשר לשנות את הנטייה הטבעית שאתה מדבר עליה? ושוב תודה על התשובה שרון

לד"ר קפלן שלום! שלחתי לך מייל עם פרטיה של הפיסכולוגית המטפלת באנקופרזיס. האם המייל עבר ? (היתה תקלה במחשב). בברכה אילן

אילן שלום הוא לא עבר. אנא שלח שוב. תודה ד"ר אורן קפלן

רציתי לדעת אילו תופעות לוואי יש לסרוקסט??? ואם אדם לוקח את זה מספר שנים עד כמה זה מזיק? ועד כמה שנים זה "טוב" ולא מזיק להשתמש בתרופה זו?? והאם יש תסמיני גמילה לתרופה זו??

לי שלום, מניסיון תופעות הלוואי של סרוקסאט הן (כפי שגם מתואר בדף המלווה לתרופה) בחילות ונימנום/תשישות בעיקר, התופעות חולפות או מתמתנות לאחר כשבועיים, היתרון של סרוקסט כמו תרופות נוספות מאותה משפחה הוא שלא מתמכרים אליהן אולם כן ישנם תופעות גמילה אך התקופה היא קצרה מאוד כשבועיים-שלושה, הסימנים הם מאוד אינדיווידואליים, אני למשל הרגשתי מעין זרמים בראש...אבל זה עבר. אם את מתכוונת לקחת סרוקסט (באישור רופא, כמובן), אני ממליצה להתחיל עם חצי כדור ואח"כ לעלות מינון עם צריך, אחרת התופעות לוואי הן בעוצמה רבה ובלתי נסבלת. כאשר זה נעשה בהדרגה, הגוף מתרגל והתופעות לוואי לא מפריעות. מאחלת לך רק בריאות

לי שלום הפורום הזה אינו עוסק בתחום התרופתי. מומלץ לפנות לייעוץ רפואי. בברכה ד"ר אורן קפלן

חפש שם באינדקס התרופות

רציתי לכתוב הרבה אבל אני עדיין חלש ...אז אני אכתוב בקצרה.... טוב אז הנה אני פה...ביום שני שוחררתי מבית חולים אחרי 5 ימים אישפוז.. ומאז אני נח בבית כמעט בלי לזוז וכל היום אני יושן זוכרים שכתבתי שאני חושב שאכלתי משהו מקולקל אז זה התחיל אז.... אגלה לכם משהו עליי שלא אמרתי עד עכשיו כי חשבתי שהוא ימעיט בערכי עוד יותר.... אצלי במשפחה יש בעיה שעוברת תורשתית... בעיה בלב...יש לי בלב פגם קטן....לפי מה שהבנתי מהאקו לב שעשו לי יש לי חלק בלב שהוא מעובה (כך נאמר לי) מעובה=גדול, גדול יותר מחלקו השני ...או משהו כזה לפחות..... הדוקטור בבית החולים אמר לי שאני יכול לחיות עם זה ....בתנאי שאני לא אתאמץ פיזית! הלכתי לרופא המשפחה לבקש תור לרופא מערכת העיכול כי שאני אוכל משהו ...בעיקר..בשרים ומטוגנים....זה עולה לי מין הקיבה לחזה וזה מכאיב לי והכי גרוע זה עושה לי לפעמים הרגשת חנק.../כאבים בחזה והרגשת מחנק אבל הרופא משפחה הקבוע שלי לא היה והייתה מחליפה אז היא עשתה לי א.ק.ג והתוצאות נראו כ-לא טובות/מוזרות אבל מתאימות לסוג הלב שלי מאז אני אוכל גבינות בעיקר וירקות תוך כמה דקות מצאתי את עצמי על אלונקה ובתוך אמבולנס עם אורות אדומים באמת לא הרגשתי טוב ואני היום עדיין חש חולשה כזאת....מפחד לצאת מהבית שלא ארגיש טוב הגעתי לבית חולים ....קבעו על אישפוז ...להמשך מעקב אחרי פעילות הלב.... הייתי שכוב על מיטה כ5 ימים וחוטים כאלה על החזה שמחוברים למוניטור שמשדר לבקרה שלהם מה קורה איתי... היה מותר לי להתנתק מהמכשיר רק כדי לרדת לשירותים....קיבלתי אישור מהרופאה הבכירה.... בהתחלה הם רצו שאני אעשה בסיר...ואמרתי לה שזה מאוד מביך אותי ..ואיין צורך.... זה היה קשה מאוד לשכב 5 ימים כמעט בלי לזוז וירדתי לשירותים כל 6 שעות..... גם שהתנתקתי מהמכונה....היא התחילה לצפצפ בקול רם.... והיו נוולות...מבקרים של אחרים שאמרו שזה מפריע להם... ואני כזה ...פחדתי משנאה כלפיי ...אז ירדתי לשירותים רק פעם ב6 שעות ופעם אחרונה בשעה 10 בערב כי באמצע הלילה לא רציתי להעיר את שאר החולים.... נתנו לי תרופות להרגעה...כי הייתי בחרדה...פחדתי שיש לי שם איזה משהו לא טוב... ערב לפני האקו לב ...שכבתי לבד כל הערב...ולפחדים הייתה הזדמנות לתקוף אותי במלוא העוצמה שאלתי למה האקו לב...(שזה כמו אולטרסאונד) אמרו לי: לראות אם יש ...סתימות בלב או בעורקים שבלב....או משהו כזה שנשמע מפחיד... מתתי מפחד ערב לפני על מה שיגידו לי מחר..... בהתחלה כל הבטן שלי כאבה וכל החזה ...הייתי כל כך מבוהל ...חשבתי שאני הולך למות... שכבתי באותה מחלקה שאמא שלי נפטרה שנה קודם לכן....(פנימית א') ביקר אותי גם פסיכיאטר וגם העובדת סוציאלית של המחלקה כי ביקשתי...דיברנו על מה שמפחיד אותי במצבי הבריאותי..... ודיברנו על האפשרות שאני אצטרך לעבור ניתוח כלשהו באיזור החזה...כמה שאני פחדתי מיזה ביקשתי שיבואו לבקר אותי כי לא הצלחתי בחיים ולא באו לבקר אותי חברים/חברות בגילי.... חוץ מאבא שלי וחוץ מאחות של אמא שלי אף אחד לא בא....לבקר אותי... אז נתנו לי להמשיך טיפול בבית אני לוקח כדור לריכוך פנימי של הקיבה וכדור לפעילות הלב אני מקווה שבקרוב אתחזק...(איין לי תאבון מה עושים) יש לי לפעמים כאבים קלים בחזה עדיין ...וקשיי נשימה קלים.... וגם היה קשה לי מאוד לכתוב כי אני חש עייפות אתם יכולים להשאיר הודעות אני אקרא אבל אל תכעסו אם לא אענה במהרה בברכת תקווה ישראל... עוד כמה דקות 2 אני אחזור לישון איזה חושך נעשה לי פתאום בחיים ודווקא שכאב לי פיזית הרגשתי כמה שאני רוצה לשרוד ולחזור להיות בריא

הצטערתי לשמוע על הבעיה ממנה אתה סובל, אני מקווה שאתה מחלים ומרגיש יותר טוב. יש לי שאלה- כמה זמן אתה לא אוכל בשר? אם רק בזמן האחרון (ובמידה ואין שום בעיה רפואית), אז אולי כדאי שתמשיך עם זה...גם אני צמחונית ואני לא סובלת מבעיות בריאותיות,להיפך אני אפילו מרגישה יותר טוב פיזית (אתה יודע, הבשר "כבד" מאוד על הגוף, מעייף-בשל הפעילות המאומצת של הגוף ע"מ לשרוף את הבשר), זה לא מזיק לגוף ויש ה-מ-ו-ן תחליפים לבשר ("טבעול" למיניו). ועוד שאלה-מה קבעו הרופאים? האם נשקפת איזושהי בעיה? (מאוד מקווה שלא). ותנסה להסתכל על הצד החיובי שבעניין, אתה יכול לראות את זה כחופשה-לראות יותר טלוויזיה, ,להסתובב קצת (כשתתחזק יותר),לגלוש באינטרנט,לשמוע מוזיקה ובכלל...לנוח!!! אתה תחזור לעבודה בכוחות מחודשים. אז מחכה לתגובה ביי ביי

שלום לך אז הנה התשובות לגבי מה ששאלת...אני רק אענה תשובות כי חוץ מיזה איין לי כרגע הרבה כוח לכתוב אמממ... אני כן אוכל בשר...רק שבשרים גורמים לי להרגשת צרבת.. ובחילות וגם אפילו לפעמים הרגשת מחנק לאכל שאני אוכל בשר...ביחוד שניצלים, וגולש ודברים כאלה נכון הבשר...מכביד על הגוף! בדיוק כך.. ומה זה טבעול יעני בשר שהוא לא בשר? אמממ הרופאים אמרו שאני צריך להיות במעקב קרדיולוגי אני אוכל לחיות עם זה בתנאי שלא ארים משאות כבדים היום אני חש קצת יותר טוב ובאמת בנתיים אני עושה פסק זמן מהכל רק נח זה גם התרגעות נפשית אני מודה לך על היחס באהבה ישראל!

שלום ישראל נשמע שעברת באמת תקופה לא קלה,בבית חולים,גם נפשית וגם פיזית.אבל מה שבטוח קיבלת ועדיין נשמע שאתה מקבל טיפול טוב.וזה הכי חשוב. אני מקווה שאתה מתאושש ומתחזק.ממש שמחתי לראות שוב הודעה שלך,גם אם סיפרת סיפור עצוב. עכשיו אתה בבית. ואנחנו פה איתך תרגיש טוב מיקה

שלום לך אני מתאושש בבית שלי לפעמים יש לי צרבות ובחילות וקשיי נשימה..מקווה שזה זמני.... הרופא אמר שאוכל לחיות עם זה בתנאי שלא ארים משאות כבדים בנתיים קשה לי לכתבו הרבה..אז מצטער תודה מקרב לב ישראל

ישראל שלום אני מקווה שתבריא ותרגיש טוב במהירות בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום! אני עולה חדשה ממוסקבה (רוסיה). בדיפלומה שלי כתוב שאני פסיכולוג התפתחותי. אבל אחרי אוניברסיטה עבדתי בתחום פסיכותרפיה משפחתית עם אנשים מבוגרים 5 שנים במוסקבה. שמתי אם בדיפלומה כתוב שאני פסיכולוג התפתחותי, אסור לי עושה פסיכותרפיה בישראל. זה נחון או לא? ו מה אני צריכה לעשות שלהמשיך לעבוד בתחום פסיכותרפיה משפחתית בישראל? תודה רבה! יוליה

יוליה שלום עליך לפנות למועצת הפסיכולוגים שהוא הגוף המוסמך ע"י משרד הבריאות להעניק רשיונות עבודה לפסיכולוגים בישראל. הם יושבים ביפו ותוכלי להתקשר לשם בטלפון 03-5151100 או 5151186 וכן להגיע לאתר האינטרנט שלהם http://www.health.gov.il/comp/meida/psy/index.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום! בני בן השנתיים, נמצא במסגרת -פעוטון מזה שנה. בהתחלה היה לו מאוד קשה להסתגל, אך לאחר תקופה מסויימת הוא התרגל והלך בשמחה כל יום לגן. כעת- בשבוע האחרון, הוא אינו רוצה ללכת לגן, הוא בוכה מאוד ומבקש לחזור למיטה. גם בבקר הוא אינו רוצה לצאת מהמיטה, התאבון שלו ירד והוא אינו אוכל כהלכה. כיוון שאיני מוותרת- אני שולחת אותו לגן אך הפרידה היא קשה מאוד! אני מאוד מודאגת, מדוע לדעתך זה קורה? שאלתי את הגננת אם קרה משהו בגן, והיא ענתה שהכל מתנהל כרגיל ובאמת מאוד קשה לו במשך היום. אודה לך אם תוכל לכוון אותי מה לעשות. תודה מראש.

יפעת שלום לא הייתי מתעלם מהסימנים המדאיגים. יתכן שזה דבר חולף אך יתכן שמשהו מטריד את הילד ובהתאם לגילו הוא אינו מסוגל לבטא זו. זה יכול להיות באירועים מטרידים בהקשר לגן או לסביבה או לדברים אחרים כמו קשר עימכם ופרידה שנעשים רגישים יותר בגיל הזה ועוד. ראשית, במידת האפשר כדאי להישאר עימו בגן כמה שעות כדי להתרשם כיצד הוא משתלב שם. הסבירו לגננת שאתם רואים שינוי בימים האחרונים ורוצים לעקוב אחר השתלבותו בגן. בנוסף תוכלו לפנות לייעוץ מקצועי. למשל, תוכל לנסות להתקשר לשירות הפסיכולוגי החינוכי של העיריה במקום מגוריכם ולבקש לקבוע פגישה עם אחד מאנשי הצוות המתמחה בילדי גן. כמו כן ניתן לפנות לפסיכולוגים המתמחים בילדים. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בן 27 אובחנתי בעבר כבעל אישיות סכיזואידית . כיום אני לא עובד , עזבתי לימודים אחרי 3 חודשים ואני לא יודע מה לעשות. רציתי לברר בקשר לאפשרויות טיפול לגבי אישיות סכיזואידית. איזה שיטות טיפול מומלצות יותר, יעילות יותר? האם לפנות לפסיכולוג או לפסיכיאטר?

ע שלום אני מציע שתפנה לטיפול פסיכולוגי. בעיקרון נטיות אישיות אינן דבר שניתן לשנות במהירות, יש צורך בסבלנות ובתהליך טיפול ושינוי איטי וממושך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני אם לילדה בת שנה ו-4 חודשים ,עד עכשיו הילדה היתה בבית עם מטפלת שעוזבת אותנו בפתאומיות עוד כחודש.בעקבות כך ביצעתי סבב לחיפוש לביתי מסגרת , האופציה שעומדת על הפרק הינה גן פרטי שקיבלתי עליו המלצות רבות אך הבעיה היא שהוא כולל 20 ילדים עם 4 מטפלות .החשש שלי נובע מכך שלפי סיטואציות שבהן ניתקלתי עם ביתי (חוגים וכו') ראיתי שאין היא משתלבת בחברת ילדים ואפילו פוחדת מהם וזקוקה שאהיה בסביבתה, שאלתי היא: האם מעבר כזה כדאי? קיימים בי פחדים רבים לגבי ההסתדרות שלה בגן לבדי , האם כדאי לעבור את השלב הזה כבר עכשיו או אולי לחכות עוד קצת או להפך עדיף לחשוף אותה כעת כדי שתתרגל להיות בחברת ילדים. אשמח מאד לתגובתך והמלצותיך בנידון אילנה

אילנה שלום אין תשובה חד משמעית, זה תלוי בילדה ובגן. אני מציע שתבקשי מהגננת להצטרף עם הילדה ליום בגן. שבי מהצד ותראי איך הילדה משתלבת. זו תהיה גם הזדמנות להתרשם מהגן ומהגננות. לאחר מכן תחליטי. בברכה ד"ר אורן קפלן

בני בן 35 אינו עובד ואין לו מקצוע. על פניו נראה שאין מקצוע מתאים עבורו. הסיבות הן: דימוי עצמי נמוך, חוסר בטחון, העדר יכולות טכניות, נסיון עבר רצוף כשלונות. כיצד ניתן לעזור לו?

ריטה שלום השאלה אינה רק המקצוע. צריך להבין את ההסטוריה של חייו עד גיל 35 שבהחלט הינו כבר גיל בו כיוון מקצועי מתבקש ונחוץ. כדאי להפנות אותו לייעוץ מקצועי. יש גופים שונים שעוסקים בכך והמוכר מכולם בארץ היא מכללת הדסה בירושלים. לאור תיאורך אין מדובר רק בהכוונה מקצועית אלא כנראה גם בעבודה עצמית על כישורים ויכולות אישיים ואישיותיים. השאלה האם הוא מודע לבעיה ויהיה מוכן לפנות לקבל עזרה וייעוץ. הוא היחידי שיוכל בסופו של דבר לעזור לעצמו. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם תוכל לומר לי להיכן לפנות כדי להשתתף בקבוצה של הפרעות חרדה (לא בגלל המצב הבטחוני אלא מסיבות אחרות) פניתי לתל השומר אך זה יפתח רק עוד חודשים וזה די דחוף לעכשיו. רצוי קבוצה באיזור המרכז...אשמח מאוד אם תפנה אותי ...בברכה

לי שלום קבוצות טיפוליות מסתיימות בד"כ בתקופת הקיץ ומתחילות בד"כ אחרי החגים. כך לפחות ברוב מרפאות השירות הציבורי. תוכלי לנסות לאחד המכונים הפרטיים כמו טריאסט-שריג, מכון רמת אביב, המכון לפסיכותרפיה בהרצליה ודומיהם, אולי יש שם עדיין קבוצות שרצות גם בקיץ. את הפרטים תמצאי בדפי זהב. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אחי , בן 20, סובל לעיתים דחופות מהתקפי חרדה שמתבטאים ברעידות בכל הגוף , הזעה וכד', רק כאשר הוא ניגש לרופא והרופא אומר לו שהכל בסדר אז הוא נרגע. לפני מס' שבועות הוא התחיל טיפול במרפאה פרטית שמתמחה בנושא זה. רציתי לדעת אם יש רופא מומלץ ביותר כדי שניתן לבצע אצלו את הטיפול. תודה מראש

ד"ר אורן קפלן שלום, בבקשה תתיחס לבקשה זו, אני נתקלת בקושי רב לקבל המלצות על מטפלים, משום שהנושא הוא מאוד מביש ולכן האנשים היחידים שאיתם אני יכולה להתיעץ הם רופא המשפחה והפסיכיאטר. לשניהם לא היתה תשובה...גם במוקד ער"ן לא ניתן היה להשיג המלצות, זו המדיניות שם...מה עושים? אני מעוניינת במטפלים בבעיות חרדה עם שיעור הצלחה גבוה בריפוי! אין לי עניין סתם בשיחות, זה לא עזר, לכן אני חושבת על טיפול התנהגותי-קוגנטיבי, אבל היכן יש? אולי אין לרופאים המלצות, כי לא ניתן להתרפא מבעיות חרדה קשות? ? ? זה הכל במוח? תודה מראש

חבל על כל יום שעד סובלת תגשי לפסיכיאטר שלך...ותבקשי ממנו או תישאליי אותו לגבי "אפקסור" תתחילי ותוך חודש את בחוץ!! עזבי אותך שיחות הכל חרטה חבל על הכסף

אל תדאגי גם אני סבלתי מיזה תבקשי סרוקסט זה עוזר

זה לא עניין של רופא זה עניין של תרופה

אני מאוד רוצה לקוות שיש עוד סיכוי להרפא מהמחלה הזו! (למרות שאי כבר בספק!) כי התרופות לא עוזרות לגמרי!! אני לוקחת סרוקסט, ועדיין יש לי התקפים מדי פעם! וכל התקף ואחריו מתערער לי הביטחון לגבי שפיותי!!!!!! מי יכול לעזור??????

רויטל ואיילה שלום כפי שראיתם לאנשים יש ניסיון אישי שונה בטיפולים פסיכולוגים ופסיכיאטרים. חשוב להדגיש שטיפול בחרדה הוא אישי וצריך להתאים את הטיפול לאדם. לא כל תרופה עוזרת לכל אדם בצורה זהה ולכן צריך להתייעץ עם פסיכיאטר ולעיתים לוקח כמה ניסיונות עד שמוצאים את התרופה המתאימה. מבחינת הטיפול הפסיכולוגי בחרדה, גם כאן קיימות שיטות שונות, דינמיות, קוגניטיביות, התנהגותיות ועוד. מומלץ לשלב את הטיפול השיחות עם הטיפול התרופתי. אני לא מקבל את עמדתו של אור לגבי הטיפול בשיחות. מנסיוני טיפול בחרדה בעזרת תרופות בלבד עשוי לעזור לטווח קצר, אבל אחרי הפסקת התרופה הסימפטומים החרדתיים עלולים לחזור. הטיפול הפסיכולוגי נועד להתמודד עם המקור לבעיה ולכן מאפשר לשנות את דפוס ההתמודדות עם החרדה בטווח הארוך. רצ"ב תמצית על שיטות הטיפול המקובלות בחרדה http://www.psychologia.co.il/anxiety2.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

בוקר טוב , תודה רבה על התשובה המפורטת . קראתי את המאמר שבו תיארת את סוגי הטיפולים אך האם דיקור הוא סוג של טיפול שעוזר במצבים אלו, מכיוון שישנה מרפאה פרטית בת"א שנקראת "רפואה חלופית" שמטפלים בבעיות מסוג זה בדיקור ? האם הינך ממליץ על זה

רציתי לדעת אם קבוצות תמכיה מסוג o.a עוזרות ?

אפרת שלום אם הכוונה לקבוצות תמיכה לנושא אכילה, הן עשויות לעזור, כמו קבוצות תמיכה נוספות בתחום. כדאי לנסות ולראות האם זה הכיוון שמתאים לך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום שמי יהודה שם בדוי אני בן 25וגובהי הוא 187 סמ אני מאוד מדוכא בגלל הגובה שלי ונכנס לדיכאון כל הזמן אני לא עושה כלום במשך היום וכל היום הולך יחף או עם נעלי בית בלי סוליה התחילו לי גם בעיות בגב בגלל שאני יושן גם כמעט כל היום ואני מאוד מדוכא אין לי חשק לכלום לא לעבוד לא ללמוד לא לצאת לא לראות אף אחד אני מזניח את עצמי אין לי חשק לעשות כלום ולעיתים קרובות כואב לי גם הראש הרבה נורא כואב לי בגלל הגובה שלי ואני כמעט ולא יוצא בחוץ כל הזמן גם אומרים לי ופוגעים בי ואני כואב לי מאוד בלב האם אצא מזה איי פעם ויהיה מאושר והאם אני יאהב את עצמי..מה עושים...איך משלימים עם זה נסיתי אבל הכאב ממשיך והייאוש לא עוזב אותי

אקנה לי תוכי ושמו יהיה יוסי עמו אשוחח עת איש לא ישמע אז אומר לו אומר העצבות כמו כוס היא ובה יין מר מענבי הנשמה התדע תוכי יוסי,אתה ילד לירי צפוי לך מוות שקט כה שקט ואז אנוכי בתוגת במאירי אלחש לקירות יוסי מת יוסי מת. וישוב אפרך מהכלוב למולדת מהכלוב הלבן לעפר הצהוב ערירי,בלי אישה תוכייה ויולדת לתוכי שכמוך אסור לאהוב אתה לא תאהב,יוסי,יוסי אף פעם כמוך נולדו להנעים פיטפוטים עם כל משורר שליבו אש וזעם בין לבבות אדישים וחוטאים כמוך הם רק צעצוע בבית למען יוכלו ילדים לשחק פטפט תוכי יוסי נחמני כזית ליבי היום ריק. הייתכן שיש אנשים שנולדו רק להנעים פיטפוטים? מרגישה שכן. תוכייה

תוכייה שלום מיהם אותם אנשים? את? אחרים? ומאיפה מגיע העצב הרב הזה?

זו אני. אני שחוץ מלהנעים פיטפוטים וגם זה בערבון מוגבל,לא חושבת שבנוייה ליותר מכך. העצב הרב הזה כלשונך נובע מפיכחון,מידיעה שזה כל מה שאני מסוגלת לו. ואולי כדאי להשלים עם זה ומוטב שעה אחת קודם. הסר דאגה מליבך,אינני מדוכאת או בעלת נטיות הרסניות.רק מפוכחת.וזה כבר משהו.

ואת כותבת. שמחי תוכייה. יש כאלו שם אתך והכתיבה אינה נחלתם.

היי כותבת?אני מקווה שלא הובן שאני יצרתי את השיר הזה.אלו המילים של אברהם חלפי.שיר בביצועו של אריק איינשטיין. ואם כוונתך לכך שכותבת כאן בפורום.אתה צודק,יש כאלו שגם לכתוב לא כותבים.ומה ביקשתי כשתבתי כאן?הרי את התשובה אני כבר יודעת.אולי רציתי אישור לכך שזה נכון.שיש שלא מסוגלים ליותר. תודה תוכייה

שלום, אני יכולה לכתוב לך משהו קצרצר לאי מייל? זאת אותה כתובת אי מייל מאז? ערב טוב, ענבר נסים

ענבר שלום אין צורך לשאול, הקלקה על שמי תכוון אותך למייל שמגיע אלי תמיד. סביר להניח שגם כתובת מייל מהעבר תעבוד. ערב מצוין

שלום לך ד"ר חמותי ז"ל הורישה לבנה ובתה הלא נשואים (קרוב ל60 )דירה וחסכונות,אבל הם עשירים כקורח, אבל בגלל שהם בלי משפחה היא החליטה בשרירות לב לדעתי לתת להם ,בעוד שבעלי לא עשיר ועובד די קשה למחייתנו,איך אפשר להבין את המצב הזה? הבת למשל לא ראתה את אימה 10 שנים וגרו באותה עיר ,האמא גססה לא באה לראות אותה שאלתי אותה למה את לא באה לבקר את אמא שלך?אין לי מה לבוא מי יעזור לי?היא השיבה ליבאותם המילים ,זה לא יאומן ,ירושה כבר לא נקבל אבל איך מתמודדים עם המצב הזה שחמותי לא חשבה על בעלי שבמושגים של המשפחה הזאת אנחנו עניים (יש משהו בזה)ומה דעתך על זה ? 0 0

יונה שלום פעמים רבות דווקא אחרי המוות חשבון הנפש קשה יותר. אולי בגלל שאין יותר אפשרות ממשית לדיאלוג והקונפליקטים חייבים להיפתר לבד. את שארע אכן לא ניתן להשיב. אני מתאר לעצמי שקיים הסבר כלשהו, הגיוני או שאינו, וכנראה שהיכרות ממשית עם המשפחה והמעורבים בעניין עשויה להאיר את הסיפור בצורה כלשהי. אני לא בטוח שהבנות אלו יעזרו לכאב הלב, שכנראה אינו נובע רק מהכסף אלא מהעובדה שנותרתם עם תחושה קשה של בגידה וחוסר הוגנות. כל טוב ד"ר אורן קפלן

שלום לך אני נשואה לבעלי 27 שנים ,אנחנו עובדים יש לנו ילדים בוגרים שגרים איתנו אבל לכל אחד יש חדר ,הבעיה שמציקה לי שאין לי אפשרות לעזור להם מבחינה כספית,כשיתחתנו או עזרה בדירה,משפחת בעלי עשירה מאוד אני חושבת שהם אחד העשירים בארץ,אבל הם מתנהגים כמו עניים כלפינו הם מסתירים הם לא בקשר איתנו רק כשמשהו מתחתן הם מזמינים אותנו,הם לא שואלים לשלומנו הם לא מתעניינים בנו אפילו שאנו גרים במקום רגיש לפיגועים והיה פיגועים הם אפילו לא התקשרו לשאול לשלומנו,כמו שאפשר לדעת הם אנשים לא נעימים,הבעייה שאני רוצה שבעלי יבקש מהם עזרה לילדי בדיור וכו' אבל הוא לא מעונין בטענה שאם הם רוצים אז הם יתנו,אני חושבת שמגיע לבעלי שיתנו לו מפני שהוא עזר5 להם בחתימות של קרקעות כדי שהם לא ישלמו מס הכנסה,והם אפילו לא אמרו לו תודה,איך נותנים לבהעלי בטחון שיבקש מפני שהוא גם נירתע מהם.אבל לדעתי בשביל לעזור לילדי אי אפשר כל הזמן להירתע או להתבייש,אני רוצה לראות שבעלי נילחם על שלו בכבוד הראוי ,נכון הם אנשים קשים מאוד ובעלי מאוד עדין אבל שלא יהיה במקרה הזה,איך מתמודדים עם המצב המעצבן הזה שאני סוחבת כל השנים אנחנו נשואים באושר ,אבל הדבר עם האחים שלו מוציא אותי מדעתי, מה עושים? תודה

אסתר שלום אני מתאר לעצמי שאם העניין משפיע עליך באופן עוצמתי כל כך אז בוודאי כבר שוחחת עליו עם בעלך שוב ושוב. את צורת מחשבתם של האחים לא תוכלי להבין או לשחזר. בכל מצב צריך לראות את המחיר מול התועלת. יתכן שעבור בעלך להילחם על שלו, התועלת שתתקבל אם תתקבל נמוכה מהמחיר שעליו לשלם מבחינה רגשית ונפשית. במקרים כאלה אין מדובר רק בפעולה טכנית אלא בהסטורית חיים שלמה שחבויה בתוך הסיפור והדיאלוג המשפחתי. נסי לשוחח איתו על תחושותיך ונסי להבין את זוית הראיה שלו. אולי תגלו משהו שלא חשבתם עליו קודם. במצבים כאלה אנשים רבים נוטים להשלים גם עם תוצאות לא אופטימליות מתוך רצון לשמור על אחידות המשפחה. צריך לראות האם בעלך לא נלכד לדרך ללא מוצא עד כה, אבל אם הדברים מגיעים מתוך בחירתו החופשית והמודעת, אולי כדאי להשלים עם המציאות כפי שהיא. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר קפלן, יש לי בעיה שמפריעה לי מאוד. אני בת 40, נשואה+3, סובלת מתופעות חמורות של חרדה בזמן טרום מחזור וביוץ. התופעות מתחילות כמה ימים לפני כן. הדבר מתבטא בדיכדוך, חרדה, מעין תחושה של "שרפה" בראש ולעיתים בגוף(מעין עיקצוץ), חוסר מנוחה. דיברתי על כך עם רופא המשפחה והוא יעץ לי להשתמש בכדור בשם SEROXAT במינון נמוך של כחצי ליום. ברצוני לשאול אותך, האם קיים טיפול הולם יותר,שיכול למנוע את התופעות הקדם וויסתיות (וגם קדם ביוץ) ??? תשובתך הדחופה תענה בברכה. רחל

תנסי, אומרים שקומפלקס וויטמין B (אבל המרכיבים שלו חייבים להיות במינונים מסויימים) כעשרה ימים לפני המחזור אמור לעזור. בגלל כמה ימים לעלות על תרופות כאלה? בעיקרון גם הורמונים (גלולות) מפחיתים את התופעות האלה.

חשוב מאוד שתבדקי את הנושא מכל הבחינות : רפואי-פיזיולוגי וגם מהפן הפסיכולוגי,,,תהיי עם ראש פתוח אולי יש עוד סיבות לתופעה זו...אני ממליצה לך לפנות לכמה מקורות לבדוק את הנושא ובטח שלא לרוץ ישר לתרופות.. אולי למקרה שלך תרופות כן יעזרו אך מאוד לא כדאי להשתמש בהם..זה תרופות שעוזרות לחרדה/דיכאון וגם להן יש תופעות לוואי ולכן תבדקי 1000000 פעם לפני שאת מתחילה תרופות.....בהצלחה ואל תזניחי נושא זה..

שלום ד"ר קפלן, יש לי בעיה שמפריעה לי מאוד. אני בת 40, נשואה+3, סובלת מתופעות חמורות של חרדה בזמן טרום מחזור וביוץ. התופעות מתחילות כמה ימים לפני כן. הדבר מתבטא בדיכדוך, חרדה, מעין תחושה של "שרפה" בראש ולעיתים בגוף(מעין עיקצוץ), חוסר מנוחה. דיברתי על כך עם רופא המשפחה והוא יעץ לי להשתמש בכדור בשם SEROXAT במינון נמוך של כחצי ליום. ברצוני לשאול אותך, האם קיים טיפול הולם יותר,שיכול למנוע את התופעות הקדם וויסתיות (וגם קדם ביוץ) ??? תשובתך הדחופה תענה בברכה. רחל

רחל שלום הטיפול התרופתי הוא פתרון אחד לעניין אבל בכל מקרה לא הייתי מסתפק בהמלצת רופא משפחה והייתי מעדיף חוות דעת של פסיכיאטר שיוכל להתאים את הטיפול הנכון ביותר. בכל מקרה, אני ממליץ לך לפנות במקביל לטיפול בשיחות שכן חרדה אינה רק נושא ביולוגי שניתן לפתרון בתרופה אלא נובעת מגורמים נפשיים. בטווח הארוך כדאי לשלב את הטיפול בשיחות עם התרופות כדי לסיים את שניהם מבלי שיחזרו הסימפטומים. אני מצרף קישור לתמצית על השיטות המקובלות לטיפול בחרדה. http://www.psychologia.co.il/anxiety2.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום שוב, רציתי רק לשאול, מדוע הבעיה כל כך חמורה דווקא בזמן שלפני המחזור והביוץ ? מדוע דווקא התקופה הזו מעצימה את כל התופעות שהזכרתי ? תודה שוב, רחל

אתה מיתיעץ אם פסיכולוג...הוא מאבחן שזו בעיה "פסיכולוגית"!! אתה מיתיעץ אם פסיכיאטר...וההוא מאבחן שזו בעיה נפשית!!! אתה מיתיעץ אם רופא משפחה..הוא אומר לך שזה וירוס!!! אולי ביכלל כדאי לשאול אינסטלטור??? כל אחד והאינטרס שלו!! תפקחו את העיניים...ותבדקו טוב טוב כל דבר!!!

אור שלום מטבע הדברים המציאות היא בעיני המסתכל. אדם ממליץ על מה שהוא חושב שמתאים מניסיונו המקצועי והאישי. אני מתאר לעצמי שזה גם מה שגורם לך להמליץ להיזהר מהמלצות. אני לא חושב שמדובר באינטרס אבל בהחלט בחוות דעת אישית שמושפעת מנסיונך. אני בהחלט מצטרף להמלצתך להקשיב לכמה דעות בכמה כיוונים ואז להחליט עם מירב המידע שיש. בשביל זה קיים האינטרנט בכלל והאתר הזה בפרט. בברכה ד"ר אורן קפלן

מעונין בקבוצת תמיכה בנושא חרדה באזור תל-אביב.

אריה שלום נסה להתקשר אולי למכונים הפסיכולוגים כמו טריאסט-שריג וכן למרפאות אזוריות כמו המרפאה הפסיכיאטרית בבי"ח איכילוב ובריאות הנפש ברחוב הארבעה. תוכל למצוא בדפי זהב רשימה מפורטת. אני מאמין שרוב הקבוצות יפתחו רק בשנה הבאה אחרי החגים. בברכה ד"ר אורן קפלן

אחיינית שלי, בת חמש וחצי - עולה לכיתה א' ולא שולטת בכלל ב"עשיית קקי". יכול להיות שהסיבה לכך הוא מותה של אמא לפני שנתיים בדיוק. כי עד כמה שאני זוכרת, היא הייתה בסדר לפני כן (ויכול להיות שאני לא זוכרת טוב). התחושה שלי שהסיבה היא פסיכולוגית ולא גופנית. דיברתי על העניין עם אביה אך הוא אומר שזה יסתדר והכל יהיה בסדר בסוף ולא צריך לעשות מזה עניין. שכחתי לציין שיש לה עוד חמישה אחים - 4 בנים גדולים ממנה (הגדול בן 12) ועוד תינוקת בת שנתיים וחצי שקטנה ממנה. האם יש דרכים שאוכל לשכנע את אביה לטפל בעניין? האם אפשר לעזור לה בדרכים אחרות? אשמח לשמוע תשובה בהקדם.

בת חי שלום תחושתך נכונה בהחלט. לאור גילה של הילדה וההסטוריה האישית מדובר על בעיה שדורשת טיפול. אין להשאיר את המצב ללא טיפול שכן יש נזק משני לדימויה העצמי של הילדה ולקשריה החברתיים. עליכם לפנות למרפאה פסיכולוגית של ילדים לקבלת ייעוץ. נסי לברר דרך קופת החולים שלכם או דרך פסיכולוג/ית השירות החינוכי של העיריה, אפשר להתקשר אליהם ישירות ולבקש לדבר עם הפסיכולוג שאחראי על הגן או על ביה"ס של הילדה. בברכה ד"ר אורן קפלן

מתנצל שאני מתערב עף אך העובדה שאני לט מומחה. בני סבל מהביעה הזו עד גיל 7 וכל הטיפולים של מטפלים מוכשרים לא הועילו. הבן עמד במצב קשה ואנחנו ההורים חסרי אונים. כל זה נמשך עד הגענו למומחית בתחום שהינה פסיכולוגיתקלינית התנהגותית שהתאימה שיטת טיפול התנהגותי לבעיה האנקופרזיס ( אי שליטה על יציאת צואה). באם את מעונינת בפרטים נוספים אשמח לעזור.

שלום רב, אני בת 22 ולא מזמן סיימתי קשר ראשון מיני ורגשי של שנה וחצי . אחת הסיבות לפרדה היא שאני לא נהנית מהמין והיו לי כאבים בחדירה. רופאת הנשים שלי אמרה לי שזו בעיה פסיכולוגית של כיווץ שרירי איבר המין בנסיון חדירה . מאחר וזהו הקשר המיני הראשון שלי ברצוני לדעת האם עם בחור אחר הבעיה יכולה להפתר, כלומר, האם יכול להיות שלא נמשכתי אליו מספיק ולכן התכווצתי או שמא בעיה זו הינה כללית לגבי כל מי שאבוא איתו במגע מיני ?

את לא הבעיה יבוא ההוא בזמן ובמקום הנכון

קרן שלום ראשית, אני מקווה שנושא המין לא היה הסיבה היחידה לפרידה שכן אם הקשר הרגשי היה טוב, אפשר לנסות למצוא פתרונות לבעיה המינית. בהחלט יתכן שהבעיה פסיכולוגית אבל מטבע הדברים זהו שילוב של בעיה פיזיולוגית עם פסיכולוגית (השריר המכווץ הוא מאוד פיזיולוגי). אני ממליץ לך לפנות לייעוץ סקסולוגי ולפתור את העניין. במידה ואת מתגוררת באזור המרכז אני ממליץ לפנות למרפאה הגניקולוגית של בי"ח ליולדות ליס באיכילוב. הם מתמחים בנושא תפקוד מיני של נשים ויוכלו בוודאי לעזור לך. הבעיה מוכרת מאוד ובד"כ אינה מסובכת לפתרון. אפשר להיעזר בשיטות הרפיה, בהיפנוזה ועוד. אם הקשר עם הבחור היה מורכב אולי מדובר בבעיה מקומית שתחלוף בקשר הזוגי הבא, אולם במידה ואת מרגישה שהדבר הוא מעבר לכך כדאי לקבל עזרה מקצועית. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן, ראשית, תודה רבה על הענותך המיידית, ברצוני לציין שהפרידה היתה כתוצאה מכמה בעיות שבראשן המין , ניסינו לפתור במשך שנה וחצי אך זה לא עזר והמצב הפך ליותר קשה. לפי דעתי, בכל מקרה היינו נפרדים מאחר וכמעט באף שלב בקשר לא הייתי בטוחה בו .

בשעה 3 היום חזרתי מ4 ימי אישפוז בבית החולים הלל יפה בחדרה נתנו לי הרבה משככי כאבים אני אכתוב שאתחזק על מה עבר עליי אני מאוד עייף בגלל האישפוז כרגע ביי בנתיים ישראל

ישראל- מה קרה? למה אשפוז? למה משככי כאבים? אני מקווה שאתה מרגיש יותר טוב עכשיו, באמת לא הבנתי לאן נעלמת...טוב גם אני לא הייתי פה כמה ימים. מחכה לתשובה - תרגיש טוב, באמת מכל הלב ביי :-)

לין הי מה קורה ,מזמן לא שמענו ממך בפורום פיסיכאטיריה,טוב כנראה שהכל בסדר והטיפול עובד!!! אני שמח בשבילך. בי, גיא

תרגיש טוב ישראל. ד"ר אורן קפלן

היי ישראל אני מקווה שאתה מתאושש. מאחלת לך רק טוב. מיקה

תרגיש טוב ישראל ושינה שקטה ובריאה לך

שאלה על ילד בן שלוש ורבע: הוא נמשך למים, ברזים, ממטרות וכלמה שקשור במים- בצורה יוצאת דופן פותח, נהנה מהזרימה, שופך, מתיז.. שוש ושוב. כ מו כן הוא מוכן להסתפק בדברים 'מושלמים' בלבד, כמו פרי שאין עליו שום פגם/סימן/רכות, ומסרב לשבת על אסלה שיש בה סימן לסדק . הוא ילד ערני, פיקח ותזזיתי... עם תוקפנות לא מבוטלת מדי פעם, כלפי אחותו בת השנה וחצי. הוא רגיש, נעלב וכועס ומגיב תכופות בתוקפנות כאשר 'קוראים לו לסדר'/ או מונעים ממנו לעשות דבר מה אסור. האם התופעות הן בגדר הנורמה? האם לפנות לטיפול? בתודה מראש

עידית שלום שאלת הנורמה אינה ממש רלוונטית. קשה לקבוע נורמה כזו ובוודאי ללא היכרות ממשית עם הילד והמשפחה. במידה שאת מרגישה לא בנוח או חוששת כדאי שתפני לייעוץ. בגיל הזה מומלץ שההורים יפנו לייעוץ ללא הילד ויקבלו הנחיות והדרכה כיצד לטפל בילד. פסיכולוג עשוי לראות את הילד לשם ההיכרות אך לדעתי ברוב המקרים זה לא גיל מתאים לטיפול ישיר בילד. לכן לא הייתי מציע להתלבט יותר מידי, קבעו פגישת ייעוץ אחת ותראו מה עולה. גם אם מדובר בתופעות נורמטיביות לחלוטין את מעלה שאלות חשובות לגבי גבולות מצד אחד מול חופש ועצמיות הילד מצד שני ושווה לחשוב עליהן בצורה רצינית ומקצועית. בברכה ד"ר אורן קפלן

מדובר בנכד ולכן הלבטים, איך להציע לזוג הצעיר (בן ןכלה), בלי שייפגעו... אם יש לך עצה בעיניין, אודה מאוד.

i wanted to ask you what i should do. i am 27 years old and live by myself. in the past year or two i have come to the realization that my mother, though financially providing and attentive, has caused me a lot of damage through the years. she makes me feel very bad about myself and i wonder - if she has always been doing that, how was i defending myself as a little girl when i cant do it now? she makes me feel bad about myself by sending me a msg that i dont have a right to feel things the way i do...that i should be different and that will be much better...very indirectly though (example: i am writing the Bar exams and if i talk to her and tell he that i am tired she will say "what do you have to be tired about , many people write the exams and they are not tired" this type of behavior has been going on since i was a small child. she was always taking me go to psychologists and i grew up thinking that there is something wrong with me. i still do - i feel like everyone else is better than me (and i am very accomplished)...i feel that i say the wrong things and that i am not interesting...that i have no right to feel feelings that i do and i think you get the picture. i am a beautiful woman with a loving boyfriend and many friends but i cant get over these dark feelings...i have began to take some steps by trying to not involve her so much in my life so that no criticsm will come at me and i talk to my father (they are married) more because he never questions my personality and makes me feel great. part of the problem is that she has began to notice lately that i dont call her directly and keep her involved...she has already asked about it and i dont want to hurt her by telling her - you make me feel horrible about myself - i have vivid memories of her treating me like this as a child example - i came to her with a good mark in second grade (kita bet)and it wasnt something i was getting everyday...she looked at me and said "well what do you want me to say...it should always be like that" i felt like nothing at that moment...) i am sorry for the long email but can you help me? what should i do about me and about my relationship with her? i am hurting so much...for so long...

שירה שלום אי אפשר שלא להרגיש את הכאב הרב שבו את כותבת את ההודעה. כנראה שההתרחקות מאמך בנסיון לא להיפגע אינה כה פשוטה. אני מתאר לעצמי שהמפגש הכואב עימה מעלה עוד סדרה של דברים כואבים אחרים, כמו העובדה שאת לבד ואולי מתלבטת בצמתים שונים של החיים. אינני יודע אם פנית בעבר לטיפול אבל ההמלצה שאוכל לתת לך היא לפנות לטיפול פסיכולוגי ולנסות לעבד את הדברים הכואבים כדי להגיע לצמיחה וגדילה מתוך הקושי. אני לא בטוח שתצליחי כעת להתמודד עם הקשר איתה ועם שאר הדברים בעצמך וחשוב שתקבלי הנחיה והכוונה מתאימים. כל טוב ד"ר אורן קפלן

שלום רע לי כל כך רע לי שזה בלתי נסבל כבר.לא מדובר בהרגשה זמנית.ולא מדובר בתחושה של סוף העולם.אבל רע לי בחיים באופן כללי.אני מטופלת אצל פסיכולוג די טוב כבר חצי שנה בערך .אבל אין התקדמות.אני גם חושבת שאני נהיית תלותית בו שאני מחכה בהיסטריה לשיחות שלי איתו,אולי אפילו אני מתיחסת אליו כמו אל חבר או משהו דומה להידלקות עליו. בקיצור לא טוב לי ואני גם חולה במחלה כרונית,קרוהן שזה בעיה במעיים בעיה רצינית בלתי הפיכה שדופקת לי את החיים. ועכשיו אני בתקופה לא קלה של המחלה. איך יוצאים מהדיכדוך הזה... שירה

שירה שלום ההתמודדות עם המחלה אינה פשוטה ואת כנראה בתהליך של התמודדות לא רק פיזית אלא גם נפשית עם משמעויותיה של המחלה. טוב שפנית לטיפול פסיכולוגי. חששותיך מפני התלות הנוצרת בטיפול טבעיות וכדאי שגם תשתפי את הפסיכולוג בהן. ההתקדמות אינה בהכרח מהירה שכן את מתמודדת עם בעיה שגם היא לא ברת שינוי מיידי. עם זאת בטווח הארוך תכיפות ההתקפים של המחלה עשויה בהחלט לרדת בעקבות מצב נפשי טוב ויכולת לשליטה טובה יותר בחיים שלך ובמצב הרוח. נדרשת הרבה סבלנות ונכונות להיאבק במחלה ובדכדוך שתוקף אותך. אני מקווה שהזמן והטיפול המתאים יעשו את שלהם. לאט לאט. בברכה ד"ר אורן קפלן

אוי שירה יקירתי אני מצטער לשמוע שקשה לך ביחוד משום שע"פ ההיכרות עימך כאן מעל דפי הרשת את נראית לי כאישה חזקה ונחושה להפתר מבעיותה הנפשית. אני יכול להגיד לך או להמליץ לך מנסיון לשלב טיפול תרופתי (שעד כמה שאני זוכר את מתנגדת לו...) או להחזיק עוד קצת מעמד כי עוד מעט הדכאון יעבור מעבר לפינה,לי זה גם קרה אני נכנסתי לדכאון לאחר טיפול שדי הוכיח את עצמו ולאחר מספר ימים קשים זה עבר וחזרתי להגיש טוב יותר (אם כי לא ישן בלילות ואת זה ניתן לראות ....)בקיצור יקירתי עוד יום יומיים זה יעבור,באמת. תעברי את זה בקלות, גיא

הי אני בחור במערכת יחסים של כשנתיים עם חברה שאני מאוד אוהב.שנינו בני עשרים ושש וטוב לנו ביחד.בכל התחומים.כרגע לא מדברים על חתונה כי זה מוקדם מדי לטעמי למרות שהחברה כבר רומזת פה ושם. הבעיה שלי זה שאין לי הרבה ניסיון עם בחורות.היא בערך החברה השנייה שלי.ויש לי דחף פנימי ולא רק מיני להתרגש עם אחרות,אין אחת ספציפית כרגע,אבל באופן כללי.רוצה להתנסות לחוש להנות. אל תאמר לי שמשהו לא בסדר במערכת היחסים שלי כי אני ממש אוהב את חברה שלי והכל אצלינו זורם מצויין.אבל יש לי רצון לנסות עוד.אבל מה אפשר לעשות?להפסיד אותה בשביל רצון להרפתקאות או אולי לבגוד? אני אשמח לתשובה

רביד שלום ראשית, אף אחד לא יוכל לתת לך את התשובה במקומך. אפשר לתת לך נקודות למחשבה ואיתן תצטרך להתמודד. הרצון לחוות התרגשות וניסיונות נוספים טבעי. עם זאת, גם לאדם שחווה הרבה מאוד קשרים זוגיים קשה לפעמים להתחייב. אז קודם כל השאלה האם זה רק העניין הטכני של התנסויות נוספות עם אחרות, או שזה גם המחויבות לזו האחת שאתה אוהב. לאחר מכן כדאי לחשוב על הזוגיות שלכם. האם את הפנטזיות שלך על האחרות אינך יכול לממש עם בת הזוג הנוכחית שלך? אולי לא ניסית מספיק לחלוק איתה את תשוקותיך. אתם שנתיים ביחד ואולי יש עבודה כלשהי משותפת שעליכם לעשות על הקשר כך שהוא יספק את שניכם באופן מלא ואולי אז לא תחוש בפיספוס. לגבי הבגידה וההרפתקאות עם בחורות אחרות, כמובן שיש את הסיכון שתפסיד את בת זוגתך הנוכחית, אבל מעבר לכך שווה לחשוב מה מפעיל אותך שם. אני לא בטוח שגם אחרי התנסויות נוספות התשוקה הזו תעלם ואז תרצה לתמיד את האחת והיחידה. בקיצור, יש כאן תהליך של גילוי עצמי שעליך לעשות. אל תשאר עם המרכיבים הטכניים או המיניים של השאלות, הן בד"כ הרבה יותר עמוקות מכך. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

עיצה נבונה אמנם אך יורשה לי לאמר מספר משפטים. כדאי לעיתים ללכת עם ההרגשה והדחף שלא תהיה לאחר מכן הרגשה של פספוס . ההרפתקאות חולפות ורק מחזקות את ההרגשה שבעצם החברה האהובה במקרה זה היא באמת זאת שאתה אתה רוצה לחלוק את חייך . הדחף הזה מגיע לרוויה ואז תהיה שלם עם עצמך יותר בקשר שלך . אין סיבה שהחברה תדע על מאווייך אתה אדון לעצמך גם אם אתה כבייכול "משתייך" לעוד חצי. אנשים לעיתים מאוד מקובעים במן מחשבה שאדם שכאשר הוא חלק מזוג הוא כבר לא שייך לעצמו בקטע . ובכן אני נשואה שנים והיו לי תקופות של חטאים קטנים לענות לעצמי על צרכי הראש והגוף כאחד ולא קרה דבר ההיפך הוא הנכון . לכן במקום להתלבט כל כך הרבה תנסה לעצמך ובזהירות ובדיסקרטיות וכך תהיה שלם יותר עם החלטותיך בעתיד. אדם צריך לחוות, במידה שהוא מרגיש שהוא רוצה בכך. במידה שהבסיס שלו יציב אין שום חשש ואם לאו מוטב לו לא להיכנס למסגרת . דרך אגב המילה בגידה היא קצת אקוטית לעניין אפשר לאמר סטוץ אלא אם כן בגדת במולדת. דבר נוסף גם הבן זוג שלי מקבל מרחב מחייה לעצמו בתור אינדיווידואל. ותחשבו על זה :=))) בהצלחה