פורום פסיכולוגיה קלינית

הי אני פונה בבעיה קצת לא רגילה לגילי.אני בת 27.5יחסית בלי ניסיון במערכות יחסים.אבל עם רצון מאוד גדול לרכוש ולהנות מניסון כזה בייחוד מיני.אני רוצה חבר ,אבל בינתיים כשאין רוצה לחוות סקס.משהו בתוכי עוצר אותי.יש לי ידיד שאני יכולה לשכב איתו אם ארצה ויש בחור שפעם הייתי מאוהבת בו והיום לא ואני בכל זאת מרגישה תשוקה גדולה אליו ומספר פעמים כמעט והגענו למיטה אבל אני לא יכולתי להמשיך עד הסוף.קרו אפילו מקרים שיצאתי עם מישהו תקופה ולמרות שנימשכתי הרגשתי שאני לא מסוגלת להיפתח פיזית בלי להיפתח רגשית למרות שנוצר קשר רגשי כלשהו.אני מאוד רוצה להשתחרר מינית,לחוות אבל אני רואה רק פגיעה וכאב במין שלא עם חבר. יש שיטה להשתחרר בלי להצטער אח"כ? שלי

שלי, אני ממליצה לך לפנות בדברים אלה גם לפורום "טיפול מיני ומיניות" בתפוז. http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/forumpage.asp?id=385

לשלי תנסי כמה פעמים מקסימום ניסית- לא אהבת או ניפגעת לפחות תדעי שזה לא בשבילך ולא תרגישי פיספוס.מניסיוני גם לי היו דילמות בעניין,וניסיתי כמה פעמים,בהתחלה קצת הרגשתי לא טוב עם עצמי אבל אח"כ התמימות עוברת ומתחילים להנות מהמין כמו שצריך. בהצלחה רוית

שלי שלום כנראה שעבורך הדילמה קיימת, להשתחרר ולהיפגע, או, להישמר ולהישאר עם תסכול כלשהו. הפתרון אינו טכני שכן לדילמות שלך יש כנראה סיבות טובות ולא הייתי מנסה להילחם במשהו שקיים בך. יש כנראה קול פנימי ששומר עליך וכדאי להאזין לו. אולי פשוט היית רוצה מערכת יחסים משמעותית עם מין מוצלח, ולא את החלקים האלה בנפרד. בשורה התחתונה, אני לא חושב שיש שיטה להשתחרר בלי להצטער. כל עוד עד מרגישה מבפנים שיש על מה להצטער וממה להיפגע הרי שהתעלמות מהקול הפנימי רק תגרור כאב נוסף. במידה ואת מרגישה ואת משלמת מחיר גם עבור ההמנעות מקשר מיני תצטרכי לבחון את המחיר מול התועלת ולהחליט האם לעשות מעשה. במידה וכן עדיף אולי להיעזר ולהתייעץ בידידים המוכרים לך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לד"ר קפלן. האם אפשר בעזרת השיטה EMDR לטפל בחרדה חברתית או פחד במה או דיכאון? תודה שילה

שלום שילה שיטת ה EMDR מיעודת לטיפול בטרואמה יש המטפלים גם במה שקשור לכפיתיות. מחקרים אחרונים בנושא מערערים על יעילותה של השיטה. הדרך לטפל בחרדה היא בטיפול התנהגותי קוגנטיבי או טיפול דינמי. דרור

דרור שלום אני חולק על דעתך. דווקא מחקרים אחרונים בהחלט תומכים בשיטה, הן לטיפול בפוסט טראומה והן למגוון הפרעות חרדה נוספות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שילה שלום בהחלט אפשר. עם זאת ניתן לשלב טכניקות נוספות בטיפול הפסיכולוגי. חשוב לאבחן מה בדיוק הבעיה שכן את מציינת שלוש בעיות שונות. הן יכולות להופיע יחדיו אך בהחלט לא בהכרח. תוכלי לקרוא מעט על השיטה בכתבה http://www.psychologia.co.il/emdr.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

האם תוכל להסביר בקצרה מהן שיטות הטיפול הנ"ל?

מיקי שלום EMDR ו CBT הן קיצור ל Eye movement desensitization and reassessment Cognitive Behavioral therapy שתיהן מבוססות על שיטות פסיכולוגיות קוגניטיביות לטיפול, בעיקר בהפרעות חרדה. שתיהן נחשבות לשיטות המובילות כיום לטיפול בפוסט טראומה, שתיהן מנסות להתמודד עם מחשבות ורגשות שליליים הקשורים לעצמי ובהקשר לאירועים טראומתיים, ולשנותם. הגישות שונות מבחינת הפרוטוקול המבוצע בהן, אך דומות במובנים רבים. שתיהן מופעלות פעמים רבות בטיפולים קצרי מועד. מאמר שכתבתי על EMDR מצוי בקישור הבא http://www.psychologia.co.il/emdr.htm בקרוב אנסה לסיים מאמר גם על CBT בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לכל המשתתפים, אני מחפשת המלצה על מטפלים בהיפנוזה. אני יודעת שיש רשימה של משרד הבריאות של כל המורשים לעסוק בהיפנוזה, שמותיהם ופרטיהם. אני מחפשת המלצה אישית ממישהו שהתנסה בטיפול והיה מרוצה. תודה!

יעל שלום כדאי לבדוק קודם כל האם הבעיה מתאימה לטיפול בהיפנוזה. תוכלי לקרוא מעט במאמר בקישור הבא: http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm בכל מקרה, אכן יש רשימה בה ניתן להיעזר של האגודה הישראלית להיפנוזה. אשמח להפנות אותך למטפל בהיפנוזה באזור מגוריך במידה ותרצי (במידה ואכיר). במידה וכן שלחי אלי מייל, כתבי מהיכן את וכמה מילים על הבעיה שאת רוצה לפתור. בברכה ד"ר אורן קפלן

לפני כחודש בזמן נסיעה חזרה מהעבודה הרגשתי נימול בגוף שהתחיל בצורה חלשה בידיים ובבטן ותוך דקות התגבר ועבר ליתר חלקי הגוף.כמו כן הדופק שלי עלה מאוד.הזמנתי אמבולנס,ובבית החולים קיבלתי כדור דראלין וכדור הרגעה והתאוששתי.מאז חזרה התופעה כמה פעמים,תמיד בנהיגה או בנסיעה,כשלפעמים זה עובר לבד ולפעמים עם כדורים.עברתי בדיקות אקג כמה פעמים,בדיקת מאמץ,אקו לב,בדיקה אצל נוירולוג ובדיקות דם.כל הבדיקות יצאו תקינות,והרופאה שלי אומרת שכנראה מדובר במשהו פסיכולוגי ורשמה לי קסנקס כדי לקחת במקרים כאלה,אבל אני מפחד להתמכר.שאלותיי: 1)האם באמת מדובר במשהו פסיכולוגי? 2)אם כן,האם יש טיפןל אחר לתופעה?

התחלה של התקפי חרדה , שים לב לנשימות שלך שהן גורמות לנימול. כנס לאתר : www.panicdisorder.uo.co.il "אתר החרדה" גש לפסיכיאטר ותתחיל לקחת תרופה נגד דיכאון כמה שיותר מהר יותר טוב. עדיף ללא קסאנקס אלא אם אתה לא יכול לשלוט בהתקפים אלא רק בעזרת קסנקס. ובכל מקרה עדיף לך להחליף לקלונקס.

איקס שלום בהחלט יתכן שמדובר בהתקף חרדה, לאור העובדה שהבדיקות הרפואיות תקינות. החשש להתמכר מקסנקס מוצדק, רצוי להימנע מהתרופה לאורך זמן ובמידה ומדובר בחרדה לקחת תרופה נוגדת חרדה. כדאי לפנות לפסיכיאטר ולא להיסתפק ברופא המשפחה. בנוסף כדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי. להלן תקציר על הטיפול המקובל בחרדה http://www.psychologia.co.il/anxiety2.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

לחץ גופני/נפשי [עקה; סטרס] זה לא מה שחשבת. זה הרבה יותר גרוע. תוכנית להתמודדות וטכניקות לשימוש עצמי מאת ד"ר ארנון לוי * בוקר טוב מר ישראלי. אתה קם בבוקר ושומע בחדשות על הפצצת יעדי מחבלים בתגובה על הפיגוע של אתמול. אתה שומע על התרחבות האבטלה ופקקי תנועה בדרך למקום עבודתך. עליך לנסוע לעבודתך בזהירות שלא תפגע חלילה בתאונה ותגיע לאישפוז כיוון שבתי החולים הודיעו שמלאי התרופות מתקרב לקו האדום. בעבודה מודיעים על צימצומים והמנכ"ל כועס על כי לא עמדת ביעדים שנקבעו להצגת תוכנית העבודה. אין טעם להמשיך ולהעכיר את מצב רוחכם בתיאור מצבי הסטרס המצטברים לאורך היממה, הם מוכרים לכולנו. מהרגע בו התעורר מר ישראלי משנתו ועד שיניח את ראשו על יצועו יעברו עליו עשרות מצבי לחץ לעיתים קשים ולעיתים פחות. אין חולק על כך שאין כיום הרבה מקומות על הפלנטה שבהם רמת הסטרס משתווה לרמתה בארצנו. פיגועים, אינתיפדה, מיתון, אבטלה, חוסר וודאות כלכלית ואישית, בנוסף לאוירת אלימות בחברה, במשפחה, בכבישים, ובבתי הספר יוצרים רמת סטרס כמעט בלתי ניסבלת. בנוסף לכך, בחברה הישגית ומשתנה ללא הרף כמו שלנו, מצפים מכם, ואתם בוודאי מצפים מעצמכם, להצליח תמיד בהתמודדות עם בעיות בקריירה, בזוגיות, ובהורות וציפיות אלה כשלעצמן מייצרות סטרס ללא הרף. לזכותכם יאמר, שאם פניתם לקרוא מאמר זה סביר להניח שמדי פעם שאלתם את עצמכם "לאן נוליך את הלחץ הזה ?" אנשים אחרים, מרבית האוכלוסיה כפי שנמצא במחקרים רבים, אינם מודעים לעוצמת הלחץ המצטבר המופעל על המערכת הגופנית/נפשית שלהם. גם אלה שמחשיבים את עצמם לחזקים ובלתי פגיעים ללחץ (וזכורה אמרתו הידועה של ראש ממשלתנו הקודם ברק "אני אינני לחיץ") אינם מודעים לשמות שהסטרס עושה בהם מדי יום ביומו. עד לשנים האחרונות נהגו להתייחס לסטרס כאל מטרד חולף, מצב של מתח, עייפות, לחץ בראש או אי שקט פנימי. התייחסו לזה כאל סממן לחיים המודרניים, לתסמונת מנהלים, או בן הלוויה הבלתי נמנע של ההצלחה החברתית כפי שיאמרו או יתפארו למשל חלק ממכריכם: "איזה יום עמוס פגישות מתישות היה לי היום בהנהלה הראשית. אני שפוך מעייפות", או "עבדנו היום בחברה מסביב לשעון והגענו להישגים מעבר ליעדים שהציב חבר המנהלים". נכון אומנם שהסטרס הוא בן לוויה בלתי נמנע של החיים המודרניים אולם למעשה במקורו הוא תגובה ראשונית של מרכזים פרימיטיביים במוח שהופעלה אף אצל אבותינו הקדמונים. הסטרס הוא תגובה למצב שנתפס ע"י המערכת הגופנית/נפשית כמצב של איום קיומי ומופיע גם אצל בעלי חיים בטבע. למשל: זברה שבורחת מלביאה רעבה מצויה בסטרס גבוה ביותר שמאפשר לה לגייס כוחות עילאיים ובלתי שיגרתיים בכדי לשרוד. או אם תחשפו את חיית המחמד שלכם, חתול סיאמי למשל, לכלב דוברמן זועף תבחינו שהיא מנסה להעלם מהמקום ואם היא לכודה בפינה, שערותיה יסמרו, היא תנהם ותפעל בכל האמצעים הקיצוניים ביותר שהעניק לה הטבע להתמודד עם הגורל המר שמצפה לה משיניו חסרות הרחמים של הדוברמן. אם תבצעו בדיקה של המערכות הפנימיות תגלו אצלה, בדיוק כמו אצלנו, פעימות לב מהירות, עלייה בלחץ הדם והפרשת הורמוני סטרס: אדרנלין, נוראדרנלין, דופאמין, ובעיקר קורטיזול. הורמונים אלה גורמים לגיוס חירום של כל מערכות האורגניזם להתמודד עם סכנה קיומית. אנחנו רואים אם כן שהסטרס אינו סתם תגובה מרגיזה אלא פונקציה חיונית לשימור ולהתגוננות במצבי סכנה. איפה אם כן הבעיה ? הבעיה היא בכך שהאבולוציה והברירה הטבעית הכשירו אותנו להתקיים בטבע, בסוונה או בג'ונגל, בהם הסכנות הקיומיות הן אמיתיות. האדם יצר ציוויליזציה שמחליפה את החיים בטבע: ההתמודדות במקומות העבודה באוניברסיטאות, במערכות הפוליטיות והחברתיות, בחברות היי טק, בתוך המשפחה וכיו"ב מחליפים בחברה המודרנית את ההתמודדות הקיומית בטבע. האדם חי בג'ונגל סמלי שבו האגו שלו הופך להיות תחליף סמלי לאורגניזם הקיים בטבע. אדם שבחברה יוקיעו אותו כ"לוזר", ימתחו עליו ביקורת חריפה או ילגלגו עליו ירגיש מבוכה או בושה והאגו שלו המאויים יגרום לגוף להפעיל את אותן מערכות חירום כאילו הוא נמצא בסכנה קיומית ממשית. הבעיה היא של חוסר התאמה בין המערכות הביולוגיות שלנו לבין הצרכים של החיים בתרבות ובציוויליזציה. אדם המצוי בעיצומו של משבר בנישואיו זקוק למשאבים גופניים ונפשיים רבים אך הוא אינו זקוק לתגובות ההורמונליות, הנירולוגיות והמטבוליות שמתעוררות אצל אדם שנופל דרך חור בקרח לתוך הים הקפוא, למרות שאלה בדיוק התגובות שתתעוררנה. הפעלת מערכות החירום של גופנו פעמים רבות ביום גורמת לשחיקתנו הגופנית/נפשית. בנוסף לכך, לא זו בלבד שמערכת החירום שלנו אינה מסייעת לנו לשמור על תקינות המערכות הביולוגיות/פסיכולוגיות לאורך זמן אלא היא גם פוגעת בתפקודנו. הגברת קצב הלב שמיועדת להזרים דם רב יותר לשרירים מתאימה למצב של סכנה קיומית, אך כאשר נהיה בעימות עם עמית לעבודה היא תגרום לנו להתנהגות אימפולסיבית, ליותר דם בשרירים לפחות דם במוח, ולהורמונים שיפגעו בכושרנו להתמודד עם הסיטואציה בצורה אופטימלית. מה שגרוע יותר הוא שמצבים אלה שוחקים בהדרגה את גופנו ונפשנו וגורמים לנו להתבלות ולהזקין לפני הזמן. חוקרי לחץ מודרניים טוענים שהלחץ הוא כמו רעל שמטפטף בשיטתיות בתוך הגוף ופוגע בכל מערכותיו וגורם למקרי מוות פתאומיים (כמו התקף לב) או הדרגתיים (כמו התפתחות מחלות כרוניות, כיבי קיבה, זיהומים ויראליים או סרטן בעיקבות השחיקה במערכת החיסונית ובשאר מערכות הגוף). בנוסף לכך, קיים מחיר נפשי המתבטא בחוסר שקט, מצבי חרדה, וחוסר הנאה מהחיים. המנגנון הפנימי הבלתי מודע שלנו שנתקל בתגובות חירום של גופנו מפרש אותן כמצבים מסכני חיים וגורם לנו לפעול בהתאם אף גם אם בהכרה המודעת שלנו ברור לנו שאיננו פועלים נכון. בנוסף לכך, בד"כ אנשים נוטים לפעול בצורה פרדוכסלית במצבי לחץ. הם נוטים להוסיף חטא על פשע בכך שהם מעשנים, זוללים, שותים אלכוהול, קפה או מעשנים סמים להקל על הלחץ ובכך גורמים לעצמם נזק נוסף. בעיה נוספת הקשורה לסטרס היא שככל שאנו נתקלים יותר בסטרס איננו מתרגלים אליו כפי שיאמר לנו לכאורה השכל הישר אלא להיפך, ככל שניתקל יותר בסטרס נהיה פחות ופחות עמידים אליו והמערכת הגופנית-נפשית שלנו תישחק יותר ויותר מהר. נמצא גם במחקרים שנעשו לאחרונה שחלים שינויים בפעילות ובמבנה המוח אצל בעלי חיים שחשופים ללחץ מתמשך ושגורמים להחרפת תגובת הלחץ כאשר חל אירוע מלחיץ חדש. גם השכל הישר מסביר לנו תופעה זו: אנשים או בעלי חיים שנחשפו הרבה פעמים למצבים מאיימים ייעשו יותר "פחדנים" או בעלי סף גירוי נמוך יותר. מי שעבר טראומה ייעשה יותר קופצני ומפוחד עקב הפרשה גבוהה של הורמוני חירום. ההגיון האבולוציוני של תגובה זו הוא ברור: בע"ח כלשהו שמתקיים בסביבה בעלת איומים רבים חייב להפעיל את מערכות החירום שלו בכדי לשרוד. הוא חייב להיות יותר "פחדן" כלומר זהיר יותר בכדי לשרוד טוב יותר. האבולוציה הכשירה אותנו לשרוד במצבי חירום שאלמלא כן הוא לא היינו מגיעים הלום והיינו נכחדים במהלכה, אך להפעלת מנגוני החירום יש מחיר כבד. האבולוציה הביאה כביכול בחשבון שמצב סכנה הוא סביר פעם ביומיים שלשה ולכן "שווה" לבעל החיים לשלם מחיר עבור השרדותו. אך עדיין לא נוצרה חיה כזו שתוכל להתמודד בהצלחה עם מצבי לחץ רבים ויומיומיים מבלי שתשחק במהירות את המערכת הגופנית/נפשית שלה, גם לא האדם עם כל תחכומו. מה עושים אם כן להתמודדות טובה יותר עם מצבי הסטרס ? את השיטות המקובלות להפחתת לחץ ניתן לחלק לשלוש קטגוריות: 1. שיטות שיוצרות הרגעה: למשל מדיטציה לסוגיה, ובעיקר סוגי מדיטציה שממקדות התרכזות בגוף, סוגי הרפייה, הרפיית שרירים, הרפייה של ידי נשימות, עצירת הנשימה ושיחרור מבוקר שלה, נשימות עמוקות בשילוב מודעות לגוף ולנפש, נשימות מטהרות שמשחררות לחץ, יוגה ותנוחות גוף מרגיעות, או הדמייה מודרכת שבה ניתן לדמיין בעזרת מנחה מקומות מרגיעים. שיטה נוספת בקטגוריה זו היא משוב ביולוגי המאפשר בעזרת מערכת ממוחשבת וחיישנים המחוברים לגוף לבדוק את רמת הלחץ המופעלת על מערכת העצבים האוטונומית ולימוד עצמי של הפחתת רמת הלחץ. 2. שיטה נוספת היא טיפול פסיכולוגי קוגניטיבי המחנך את האדם להתייחס לגורמי הסטרס ב"פרופורציה" ולא להגזים בחשיבותם וכן להבין את משמעותם. 3. קטגוריה שלישית היא צרור של עצות "קומון סנס" פרקטיות שעל כל אדם להתאים לעצמו בהתאם לנטיותיו האישיות שמפחיתות אצלו את רמת הסטרס. "מלכת" קטגוריה זו היא הפעילות הספורטיבית שמסייעת בד"כ להפחתת הסטרס. שיטות נוספות הן: טיפולי שיאצו או מסג', מוזיקה שאוהבים, הליכה ברגל, ג'קוזי וכו' בהתאם לנטיה האישית של כל אחד. כך שניתן לסכם שיטות אלה במספר טיפים להתמודדות עם סטרס: 1. להאיט את הפעילות- לבצע פעולות לאט ומתוך ריכוז, לעשות הפסקות בפעילות מדי פעם. כשאנחנו בפעילות "אטרף" או "היפר" רמת הסטרס עולה בקצב מהיר. 2. דבר שני פשוט לבדוק מה מרגיע אתכם: ספורט, מסז'ים, מקלחת, שיחה עם חבר, וכו' 3. הרפיות, מדיטציה דמיון של מקום נעים וכו'. 4. מודעות עצמית וראיית הדברים בפרופורציה. 5. ראייה אופטימית של הדברים, הומור, תקווה ובכלל חשיבה חיובית. הדרך האידיאלית להתמודד עם סטרס היא שילוב כמה משיטות אלה עם ייעוץ או טיפול פסיכולוגי קצר. הערך המוסף של שילוב טיפול פסיכולוגי קצר במצבי סטרס הוא בכך שגורמי הסטרס העיקריים אינם גורמים חיצוניים כפי שניתן לחשוב אלא המשמעות הפנימית הבלתי מודעת שאנו נותנים להם. למשל: אשה המצויה בסכסוך משפחתי עם בעלה סובלת מסטרס גבוה, עצבנות ומתח. לכאורה הסטרס נובע מהמשבר הזוגי שנוצר בבית. למעשה בדרך כלל כאשר אנו מנתחים את הגורמים העמוקים יותר של הלחץ נמצא לעיתים קרובות שאוירת העוינות שנוצרה בבית מעוררת אצל האשה חרדה בלתי מודעת מאפשרות של תגובה אלימה מצד בעלה (גם כאשר הוא מעולם לא הגיב באלימות) או אצל אשה אחרת יכולה להתעורר למשל חרדת נטישה סמויה (למרות שעקב היחסים המעורערים ביניהם היא מעוניינת בפרידה). לעיתים קרובות נמצא במקרה הראשון אסוציאציות, חלומות, זכרונות או תמונות המתקשרים לגילויי אלימות וסכנת חיים או, במקרה השני, לדחייה רגשית ובדידות. משמעויות סמויות אלה שהנשים שבדוגמא נותנות למצבן גורמות לא רק לסטרס גבוה יותר אלא מעוותות את תהליכי החשיבה שלהן וגורמות להן לשיפוט מוטעה לגבי מצבן ולהחלטות שגויות. למשל האשה במקרה הראשון עלולה לערב גורמים נוספים שעלולים לפגוע בפתרון הבעיה ובמקרים קיצוניים לברוח מהבית ולאבד את זכויותיה והשניה עלולה להשאיר את המצב הקיים בלתי מטופל כיון שתחשוש שלעולם לא תהיה מסוגלת ליצור קשר משמעותי. על פי תפיסתנו, בטיפולי אנטי-סטרס מתקדמים, יש לנצל את המומנטום שנוצר בטיפול בכדי להפוך את האנרגיות של הלחץ לאנרגיות חיוביות. שינוי התפיסה הפנימית יוצר תובנה חדשה למצב שנתפס קודם לכן כבלתי ניסבל. במקום דרך ללא מוצא הפונה יוכל לראות דרך חדשה שתאפשר לו להפוך את האנרגיה המתוחה לאנרגיה רגועה ויצירתית. *הכותב הוא פסיכולוג קליני ופסיכואנתרופולוג מחבר הספר:,מעבר למראה הריקה" שהתמחה ופיתח טיפול במצבי סטרס בפגישה כפולה אחת. ד"ר ארנון לוי - טל. 6723670(03) טל/פקס 6720641(03) סלולרי 055466005 רח' בורוכוב 39 גבעתיים 53221 לפרטים נוספים עיין באתרנו: www.i-a-psychotherapy.org/ArnonLevy/index.html

אכן מאמר מצויין שפורסם לאחרונה בשער אתר דוקטורס.

למה האגרסיביות? אני נהנית מהפורום שד"ר קפלן מנהל ואני שמחה לשובו הצפוי, אסור?

אני בן 17.5 אני הומו שנמשך לשמנים וזקנים ואני מנוי לבריכה אבל לאחר הבריכה אני מפחד ללכת למקלחות מחשש שיעמוד לי אם יש אפשרות לשכוח זאת לזמן מה (שלא יעמוד לי בטעות)?

תתקלח בבית.

Q שלום תצטרך ללמוד להתמודד ולקבל את נטייתך המינית במובנים שונים, וגם בנושא זה. אין כאן מה לשכוח. יש בהחלט מה להבין ולעבד שכן כנראה שהמבוכה שלך לא מתחילה ולא מסתיימת במקלחת. בברכה ד"ר אורן קפלן

בני בן 13. מעולם לא היה פופולרי במיוחד. מאז שעברנו למושב, המצב החברתי שלו בולט יותר. הוא לא יצר קשר עם אף ילד במושב כמעט (פרט לילד אחד צעיר ממנו שמחלק את זמנו בין שני מושבים). הוא כבר חודש בחופש ואף ילד מהכיתה לא התקשר אליו, וכשהוא ניסה ליצור קשר עם אחרים זה לא הניב תוצאות. הוא כל היום על המחשב, לעיתים אני מנסה להוציא אותו מהבית אבל נראה לי מצחיק שאני צריכה לדאוג לפעילויות בילוי עבורו בגיל זה. הוא נמצא הרבה עם אחיו הצעיר ממנו בשנתיים, וזה המזל שלו, אך הופך להיות תלוי בו חברתית יותר מדי. לאח הצעיר יש די הרבה חברים במושב, וגם נפגש עם ילדים ממושבים אחרים. אני דואגת להתפתחותו התקינה, גם במהלך השנה לא נפגש הרבה עם חברים ולא מוזמן למסיבות אבל במהלך השנה פחות בולט כי יוצא לבית ספר. גם אני איני יוצרת קשרים בקלות ואני די בודדה חברתית, אז איני יודעת אם אני משליכה עליו את דאגותי ובעיותי האישיות שלא פתרתי אותן או שאני חרדה במיוחד כי אני רואה את חיי בשידור חוזר... אני מפעילה עליו לחץ מיותר כנראה כשאני שואלת אותו מה קורה ולמה הוא לא נפגשד, וכשאני מאוד כועסת אני נותנת ביטוי לחוסר שביעות הרצון שלי שהוא כל היום בבית. זה בטח לא מוסיף לדימוי העצמי שלו.

לאם המוטרדת צריך לבדוק איתו האם הוא מוטרד. פשוט לשבת ולשוחח איתו בנושא. במידה וכן כדאי לנסות למצוא מסגרות חברתיות מתאימות שקיימות באזורכם בתקופת החופשה כגון חוגים, קיטנות וכדומה. חשוב שתהיה לו פעילות, היא לא חייבת להיות עם בני גילו בהכרח. לכן האפשרויות רחבות כולל אפילו עבודה לקיץ, התנדבות כלשהי, פעילות ספורטיבית ועוד. עם פתיחת שנת הלימודים רצוי לעקוב אחר השתלבותו החברתית ובמידה ויש בעיה להתייעץ עם היועצת והמחנכת בביה"ס. טוב שאת מודעת לתחושותיך בנושא, זה יעזור להפריד בין מה שאת מרגישה לבין מה שהוא באמת מרגיש. בברכה ד"ר אורן קפלן

אנא ענו לשאלתי מ- 15/7 בנושא ילד הנמשך באופן קיצוני למים. תודה

עידית, יש הודעה מד"ר קפלן שהוא נעדר עד יום שבת. עדי

thanks....

היום כל היום..וכל אחר הצהריים אתמול לא הרגשתי טוב... . גם כרגע שאני כותב את זה אני עדיין לא מרגיש טוב כל כך.... אני כותב את זה ביום רביעי בשעה 5:29 אתמול כנראה בעבודה .....אכלתי סנדוו'יץ עם סלט מיונז וטונה..כנראה קצת מקולקל ואני בגלל התקפות הדיכאון שלי אוהב להטביע את יגוני באכילה מופרזת....ואחר כך ...מרגיש "חרא" בגלל זה (סליחה על הביטוי-אבל זה המילה הכי מתאימה)....והלחמניה של הסנדוויצ'ים האלה היא מאוד עבה...ושופעת...(אלה לחמניות כמו חלות כאלו קטנות) אחרי כל לחמנייה כזו הביטחון העצמי שלי יורד מאוד ..אני מרגיש כאילו שמנתי..בכמה קילו...אבל כדי לתקן את המעוות אני הולך ברגל כל יום כ20-25 דקות ...הולך בעלייה אז כנראה קיבלתי קלקול קיבה....יש לי כאבי לחץ בבטן, ושלשולים... נראה לי שהתקררתי גם קצת...אני מנוזל מאוד ...והמצח שלי כל הזמן מזיע.... לא יכלתי להירדם כל הלילה בגלל זה....והיום לא הלכתי לעבודה..... ואני מרגיש מפוחד גם בגלל זה...אני מרגיש כאילו לא יאמינו לי בעבודה שחליתי.... כי בדרך כלל אני מפגין נחישות שאני בעבודה... אני פוחד שיחשבו שעשיתי הצגות בשביל חופש.... אז יום ראשון לא באתי לעבודה, בגלל ההופעה שראיתי...וגם היום..כי לא חשתי בטוב יש לי מין חרדה כאילו מסמנים אותי לפטר אותי יש לי גם לחצים בחזה...מין לחצים קלים אומנם...לא קטסטרופלים ...אחרת הייתי במיון כבר.... אבל מדיי פעם יש גם אחד כזה חזק....וממנו אני פוחד...יש לי חרדה מדברים כאלה..אני לא רוצה לדעת באמת מה יש לי..... פוחד פוחד...כל הזמן אני פוחד...זה רק מגביר את הלחצים בחזה.... אני גם נורא פוחד ללכת לרופא כללי....כי לך תדע איפה זה הסתיים...בדיקות בדיקות....מייאשות נורא... אני גם צריך תמיכה נפשית שאני הולך לראות רופא....מישהו שילך איתי...ואיין לי את זה...אני פשוט לא יכול ללכת לרופא בלי תמיכה של מישהו שיאחוז ביידי ושירגיע אותי.... (ואתם יודעים מי חסר לי....שילווה אותי בכל "מסע" רפואי) יש גם כל מיני בדיקות חודרניות שמהם אני נורא פוחד....דרך הגרון ודרך....לא חשוב....אבל אני מה זה מפחד מי זה...כי כבר רצו לעשות לי בעבר וסירבתי מהפחד.... אני חושב שגמרתי עם הלחמניות שם... מהיום אני אקח לעבודה את התפריט הבא: עגבניה רגילה/ כמה עגבניות שרי קטנות מלפפון ירוק גדול טרי... פלפל צהוב/ירוק כמה זיתים... קופסת גבינה לבנה... ולחמית...(זה כאילו...במקום לחם) ולקינוח: תפוח עץ ירוק זה בטח יקל על דרכי העיכול שלי והנשימה שלי כי אחרי לחמנייה שופעת אני גם לפעמים...יש לי קשיי נשימה כיזה סותם לי שם הכל אני חייב להיגמל מיזה... אבל מה אני אעשה שאני אהיה עייף מהעבודה ואראה מישהו אוכל....לחמנייה שמנה וטעימה?.. האם אעמוד בפיתוי????? עזרו לי להגיד לזה לא! רציתי ללכת לבית חולים להיות שקט שהכל בסדר... אבל במקום זה החונך שלי...יבוא היום ונלך לעשות טיול באוויר על ספת הים האוויר שם אני מקווה ינקה לי את הריאות מהמיונז המקולקל במקום לללכת למקום ההזה בית חולים אני אלך לים אבל ביקשתי מהחונך שלי ....שילך לאט לאט כי אני פוחד כזה אני חייב להתגבר על הפחד שיקרה לי משהו כי אני לא מרגיש טוב ולצאת מהבית! כי אני יש לי לחצים כאלו בחזה.... רק זה יעשה לי באמת טוב אז אני ב7 אלך איתו לים אני מקווה שזה ישפר את מצבי... שלחתי את אבא שלי למכולת שיביא לי קולה קרה...זה בטח גם יעזור ואני אקח כל 4 שעות אקמול להתראות ובברכת חדשות טובות ישראל

היי ישראל מה שלומך היום? אני מקווה שיותר טוב.ובאמת טיולים באויר הפתוח עושים טוב בייחוד בזמן שחולים. אני מקווה שהשתפר מצבך תעדכן אותי מיקה

היום כל היום..וכל אחר הצהריים אתמול לא הרגשתי טוב.... גם כרגע שאני כותב את זה אני עדיין לא מרגיש טוב כל כך.... אני כותב את זה ביום רביעי בשעה 5:29 אתמול כנראה בעבודה .....אכלתי סנדוו'יץ עם סלט מיונז וטונה..כנראה קצת מקולקל ואני בגלל התקפות הדיכאון שלי אוהב להטביע את יגוני באכילה מופרזת....ואחר כך ...מרגיש "חרא" בגלל זה (סליחה על הביטוי-אבל זה המילה הכי מתאימה)....והלחמניה של הסנדוויצ'ים האלה היא מאוד עבה...ושופעת...(אלה לחמניות כמו חלות כאלו קטנות) אחרי כל לחמנייה כזו הביטחון העצמי שלי יורד מאוד ..אני מרגיש כאילו שמנתי..בכמה קילו...אבל כדי לתקן את המעוות אני הולך ברגל כל יום כ20-25 דקות ...הולך בעלייה אז כנראה קיבלתי קלקול קיבה....יש לי כאבי לחץ בבטן, ושלשולים... נראה לי שהתקררתי גם קצת...אני מנוזל מאוד ...והמצח שלי כל הזמן מזיע.... לא יכלתי להירדם כל הלילה בגלל זה....והיום לא הלכתי לעבודה..... ואני מרגיש מפוחד גם בגלל זה...אני מרגיש כאילו לא יאמינו לי בעבודה שחליתי.... כי בדרך כלל אני מפגין נחישות שאני בעבודה... אני פוחד שיחשבו שעשיתי הצגות בשביל חופש.... אז יום ראשון לא באתי לעבודה, בגלל ההופעה שראיתי...וגם היום..כי לא חשתי בטוב יש לי מין חרדה כאילו מסמנים אותי לפטר אותי יש לי גם לחצים בחזה...מין לחצים קלים אומנם...לא קטסטרופלים ...אחרת הייתי במיון כבר.... אבל מדיי פעם יש גם אחד כזה חזק....וממנו אני פוחד...יש לי חרדה מדברים כאלה..אני לא רוצה לדעת באמת מה יש לי..... פוחד פוחד...כל הזמן אני פוחד...זה רק מגביר את הלחצים בחזה.... אני גם נורא פוחד ללכת לרופא כללי....כי לך תדע איפה זה הסתיים...בדיקות בדיקות....מייאשות נורא... אני גם צריך תמיכה נפשית שאני הולך לראות רופא....מישהו שילך איתי...ואיין לי את זה...אני פשוט לא יכול ללכת לרופא בלי תמיכה של מישהו שיאחוז ביידי ושירגיע אותי.... (ואתם יודעים מי חסר לי....שיללוה אותי בכל "מסע" רפואי יש גם כל מיני בדיקות חודרניות שמהם אני נורא פוחד....דרך הגרון ודרך....לא חשוב....אבל אני מה זה מפחד מיזה...כי כבר רצו לעשות לי בעבר וסירבתי מהפחד.... אני חושב שגמרתי עם הלחמניות שם... מהיום אני אקח לעבודה את התפריט הבא: עגבניה רגילה/ כמה עגבניות שרי קטנות מלפפון ירוק גדול טרי... פלפל צהוב/ירוק כמה זיתים... קופסת גבינה לבנה... ולחמית...(זה כאילו...במקום לחם) ולקינוח: תפוח עץ ירוק זה בטח יקל על דרכי העיכול שלי והנשימה שלי כי אחרי לחמנייה שופעת אני גם לפעמים...יש לי קשיי נשימה כיזה סותם לי שם הכל אני חייב להיגמל מיזה... אבל מה אני אעשה שאני אהיה עייף מהעבודה ואראה מישהו אוכל....לחמנייה שמנה וטעימה?.. האם אעמוד בפיתוי????? עזרו לי להגיד לזה לא! רציתי ללכת לבית חולים להיות שקט שהכל בסדר... אבל במקום זה החונך שלי...יבוא היום ונלך לעשות טיול באוויר על ספת הים האוויר שם אני מקווה ינקה לי את הריאות מהמיונז המקולקל במקום לללכת למקום ההזה בית חולים אני אלך לים אבל ביקשתי מהחונך שלי ....שילך לאט לאט כי אני פוחד כזה אני חייב להתגבר על הפחד שיקרה לי משהו כי אני לא מרגיש טוב ולצאת מהבית! כי אני יש לי לחצים כאלו בחזה.... רק זה יעשה לי באמת טוב אז אני ב7 אלך איתו לים אני מקווה שזה ישפר את מצבי... שלחתי את אבא שלי למכולת שיביא לי קולה קרה...ה בטח גם יעזור ואני אקח כל 4 שעות אקמול להתראות ובברכת חדשות טובות ישראל

היה אצלי רופא פרטי ביקור בית בדק אותי אמר שהכל בסדר....חשד שאני לא שותה מספיק אמר לי לשתות הרבה.... נתן לי הפנייה לרופא גסטרו (מערכת העיכול) כנראה שיש לי כאבים בחזה בגלל שהסרעפת שלי משהו עולה... צריך לקחת כדורים לסדר את זה אבל עדיין כואב לי בחזה הוא אמר שזה יעבור.. אני רק צריך לשתות יותר היתכן?.. אני פוחד מבדיקה קשה של גסטרו רצו פעם להכניס לי צינור עם מצלמה לפה דרך הגרון לא עשיתי את זה...פחדתי אני מאוד מפוחד ומוטרד אני עדיין מתנשם בכבדות איזה מבאס

היי אני מקווה שתרגיש טוב ושזה יעבור לך מהר. אני עשיתי את הבדיקה עם הצינור(גסטרוסקופיה)וזה בכלל לא נורא,מטשטשים אותך ובודקים בלי שאתה מרגיש. ככה לפחות מוצאים מה יש לך או אין לך תהיה בריא אלי

16.7.02 שלום רב, אני אמא לילדה בת 11 ולילד בן 3, ברצוני לשאול שאלה לבגי בני. לבני ישנם "התקפות עצבים": הוא מגיב בצורה מאוד אגרסיבית מכה את כולם וזורק את עצמו או את החפץ שיש לוביד עד שהוא שובר אותו. במידה ומשהו לא מסתדר לו או שלא הבינו אותו או לא בצעו את מה שהוא מבקש הוא מגיב בצורה מאוד חריפה. מה שמטריד אותי מאוד הוא שגם במזן שהוא רואה סרט בצורה מאוד רגועה ומרוכזת, לפעמים הוא פשוט נתקף בצעקות בכי חזק זעה ומש נאבק לכמה דקות וכמו שזה בה כך זה עובר. גם לפי הגננת לילד אין בעייה התפתחותי יש לו זיכרון נהדר ויכולת ריכוז מאוד גבוהה ואררכה והמוטוריקה הגסה והעדינה שלו ממש טובה. פניתי לרופא שלו ושאלתי האם ההתקפות הם כתוצאה מבעיה פיזיולוגית של למשל חילוף חומרים או משהו אחר האם צרים לבצע צילום מוח. רופא הילדים אמר לי שלפי ההסבר שלי וההסתכלות שלו על הילד אין כל בעיה פיזיולוגית אלא רק פסיכולוגית והמליץ להגיע לטיפול פסיכולוגי. כמובן שאני פניתי לפסיכולוג בקרבת ביתי. אך בליבי אני עדיין חשה שהבעייה היא לא רק פסיכולוגית. הרי צריך להיות גורם כל שהוא שגורם לו להגיע למצב של עצבים כאלה. ברצוני לציין שמאוד קשה לטפל בו, או למשל ללכת לקניות או לקניון ולכל סידור או טיול אחר ואפילו לחברים . נ.ב. אינני יודעת אם יש קשר אך בני נולד כרוך בחבל התבור שלושה פעמים. ובגיל שנה וחצי עבר ניתוח כפתור בשני אוזניו והוצאת השקד השלישי עקב דלקות חריפות חוזרות. לתשובתך אודה !!!

21.7.02 בוקר טוב אבקש את תשובתך - מאוד דואגת zl כתב/ה: > > 16.7.02 שלום רב, אני אמא לילדה בת 11 ולילד בן 3, ברצוני לשאול > שאלה לבגי בני. > לבני ישנם "התקפות עצבים": הוא מגיב בצורה מאוד אגרסיבית מכה את > כולם וזורק את עצמו או את החפץ שיש לוביד עד שהוא שובר אותו. > במידה ומשהו לא מסתדר לו או שלא הבינו אותו או לא בצעו את מה שהוא > מבקש הוא מגיב בצורה מאוד חריפה. מה שמטריד אותי מאוד הוא שגם > במזן שהוא רואה סרט בצורה מאוד רגועה ומרוכזת, לפעמים הוא פשוט > נתקף בצעקות בכי חזק זעה ומש נאבק לכמה דקות וכמו שזה בה כך זה > עובר. גם לפי הגננת לילד אין בעייה התפתחותי יש לו זיכרון נהדר > ויכולת ריכוז מאוד גבוהה ואררכה והמוטוריקה הגסה והעדינה שלו ממש > טובה. פניתי לרופא שלו ושאלתי האם ההתקפות הם כתוצאה מבעיה > פיזיולוגית של למשל חילוף חומרים או משהו אחר האם צרים לבצע צילום > מוח. רופא הילדים אמר לי שלפי ההסבר שלי וההסתכלות שלו על הילד > אין כל בעיה פיזיולוגית אלא רק פסיכולוגית והמליץ להגיע לטיפול > פסיכולוגי. כמובן שאני פניתי לפסיכולוג בקרבת ביתי. אך בליבי > אני עדיין חשה שהבעייה היא לא רק פסיכולוגית. הרי צריך להיות גורם > כל שהוא שגורם לו להגיע למצב של עצבים כאלה. ברצוני לציין שמאוד > קשה לטפל בו, או למשל ללכת לקניות או לקניון ולכל סידור או טיול > אחר ואפילו לחברים . > נ.ב. אינני יודעת אם יש קשר אך בני נולד כרוך בחבל התבור שלושה > פעמים. ובגיל שנה וחצי > עבר ניתוח כפתור בשני אוזניו והוצאת השקד השלישי עקב דלקות חריפות > חוזרות. > לתשובתך אודה !!! >

ZL שלום לבנך הסטוריה רפואית שיתכן וקשורה (אך יתכן ולא) לעניין. כדי להיות בטוחה שבדקת את העניין לעומק מומלץ לפנות לנוירולוג ילדים מומחה וליחידה להתפתחות הילד. אבל גם אם הענין הרפואי לא השפיע באופן ישיר בהחלט יתכן שהיתה השפעה משנית, כלומר שהילד פיתח תגובות חרדה וזעם גם בהקשר לאירועים הרפואיים הקשים שעבר בגיל כל כך צעיר. כדאי שתדעי שגם לילדים שהוגדרו באופן פורמלי עם ליקויי למידה למינהם או היפראקטיביים ברוב המקרים לא מוצאים עדות רפואית נוירולוגית פורמלית, ובכל זאת משייכים את הסטורית הלידה וההתפתחות, לפחות בחלקה לבעיה. לכן בסופו של דבר הטיפול הפסיכולוגי הוא ברוב המקרים הדרך להתמודד עם הבעיה, גם אם זו פיזיולוגית במקורה. אישית אינני ממליץ על טיפול אישי לילד כה צעיר. אני ממליץ על ייעוץ והדרכה פסיכולוגיים להורים והם המטפלים הישירים עם הילד עצמו. אולם כאן יש גישות שונות וכדאי להתייעץ עם הגורם אליו פניתם. בברכה ד"ר אורן קפלן

22.7.02 דר' קפלן שלום רב, ראשית אני מודה לך על תשובתך המעמיקה והכוללת ע"פ הרופא המטפל (שהוא ממוחה ילדים) וע"פ הגננת הילד אינו היפראקטיבי או בעל ליקוי למידה. פניתי לפני כחודש וחצי למרפאה להתפתחות הילד ומסרתי דו"ח הורים ודו"ח גננת מנהל המרפאה קיים עימי שיחה טלפונית והבהיר לי שלבני אין שום בעייה התפתחותית או שכלית אלא רק רגשית שבטיפול אצל פסיכולוג (הדרכה להורים והסתכלות על הילד) אפשר בקלות לפתור את הבעייה. (מה שנראה לי מאוד לא בסדר להחליט לגבי ילד מבלי לראות אותו "רפואה דרך הטלפון") 2.8.02 תתקיים הפגישה הראשונה עם הפסיכולוג האם יש צורך לפנות לניורולוג לפני הביקור אצל הפסיכולוג ? לתשובתך אודה !

בת 39. רקע- לפני כ- 10 שנים , לאחר תאונת דרכים עם פגיעה בהיפופיזה והפרשת יתר של פרולקטין המטופל בפארילק . במהלך ההחלמה מהתאונה החלו הפרעות בשינה והוחל טיפול בבונדורמין עם שיפור. כמו כן הוחל טיפול בקלונקס. מאז העלתי את מינון הבונדורמין (על דעת עצמי ) וכן, שילבתי איתו תרופות נוספות. ב-4 השנים האחרונות הצלחתי בכוחות עצמי להוריד מינון ול"ותר" על חלק מהתרופות . כעת אני נוטלת 2 כדורי בונדורמין בלילה וקלונקס (במידת הצורך). לציין, הקלונקס ניתן בשל ממצאים נאורולוגיים וע"י נאורולוג מומחה. אני רוצה להכנס להריון, זמני אוזל, ובנוסף אני בחרדה גדולה. בן זוגי אינו מודע כלל לבעייתי . אני פוחדת מאוד ומתחננת לעזרה. מה יהיה עם הריון? האם יש סיכוי שאוכל להפסיק את התרופות? גמילה??????. (היפנוזה נכשלה). אין לי די כסף לטיפולים פרטיים ואני נואשת. אנא עזרו לי.

מי שיכול לעזור לך זה פסיכיאטר מומחה להתמכרויות. תבקשי מרופא משפחה הפניה למרפאה לבריאות הנפש או למרפאה להתמכרויות. גמילה מקלונקס ובנדורמין בכלל לא פשוטה ולפעמים יש צורך אפילו באישפוז.

דלית שלום כפי שעינת המליצה כדאי לפנות לפסיכיאטר ולקבל ייעוץ רפואי. הפורום הזה עוסק רק בייעוץ בתחום הטיפול בשיחות. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני נמצא בחרדות המלוות בכאבים בחזה מועקה במשך החודשים האחרונים בבדיקות הכל תקין קסאנקס וקלונקס עוזרים לי [ הפסיכאטר מנסה עליי תרופות אך אני לא מצליח להיסתגל לשום תרופה והתופעות לוואי קשות ניסיתי ציפרמיל לוסטראל פריזמה ועכשיו אחרי שלפני יומיים הפסקתי פריזמה אני אמור לנסות אפקסור אשמח לשמוע מאנשים שעברו מיקרים דומים

הי תמיר אפקסור היא אחלה תרופה, הכי טובה, הצילה אותי קסנקס תיזהר מאוד, ממכרת, ואתה לא יודע לאיזה ברוך אתה נכנס, שאחר כך קשה מאוד וממש לא נעים, לצאת מזה. עדיף להתרחק משימוש קבוע לאורך זמן כנ"ל קלונקס (אומנם קצת פחות אך גם ממכר)

אתר שעוסק בנושא בכתובת: www.panicdisorder.up.co.il השילוב של התרופות שעוזרות לך עם התרופות שהרופא מנסה להתאים לך הם הפיתרון. עצם ההחלפות של כל כך הרבה תרופות - יכול לגרום לבעיות. רק לאחר זמן ממושך של שימוש בתרופה תחליט אם היא בעייתית או לא לפעמים תופעות הלוואי נעלמות לאחר שהגוף מתרגל לתרופה. בהצלחה.

אני חוזרת ומזהירה אותך מהתרופות הממכרות. וחוזרת וממליצה על אפקסור, שאין לה כמעט כל תופעותלוואי בהתחלה, וגם אינה ממכרת, וגם יעילה מאוד.

איה תודה על תגובתך ספרי לי על המקרה שלך על התרופות שניסית אני לוקח חצי כדור בערב של אפקסור 37 למשך יומיים וממחר המינון עולה לפעמיים ביום חצי כדור יש לי כאבים בחזה רוב היום אני לוקח קלונקס להקלה אשמח לשמוע ממך יותר תודה ויום נעים

1. נסה גם אפרודיל. 2. נסה לטפל במקור הבעיה. בכל מקרה- הרפיה /מדיטציה סדירה, עוזרת לאורך זמן אך יש להתמיד וזה אכן לא נותן פתרון מיידי. אני אומרת זאת מניסיון אישי ואני בהחלט לא פריקית של תורות מזחיות וכד'.. פסיכולוג/פסיכיאטר יכולים לסייע בהכנת קלטת הרפייה שאיתה תיבוד בהמשך. יש גם שיטת סילבה ועוד רבות... לשיפור הבריאות בכלל ולהפחתת חרדות.

תמיר,גם אני התחלתי לקחת ציפראמיל ויש לי תופעות לוואי רבות כמו הזעת יתר ובחילות.אתה יכול לספר לי מה היה לך ובמשך כמה זמן זה נמשך?כי לי הרופא אמר שזה אמור לעבור בתחילת הטיפול. תודה

מדוע לא נקים קבוצת תמיכה בנושא חרדות ודכאון ? עברתי לפני כשמונה חודשים טראומה קשה מטופלת בתרופות, טרם מצאתי מזור. ידוע שבירושלים קיימת קבוצת תמיכה האם ידוע על קבוצת תמיכה הפועלת בתל אביב? מצפה לתגובות מהירות, תודה.

תמיר שלום שמחתי לראות את מגוון התשובות שקיבלת ואני מקווה שתוכל להיעזר בהם. בכל מקרה, כדאי שתתייעץ עם הפסיכיאטר המטפל ותברר איתו על הנסיונות השונים וההבדלים בין התרופות. אינך צריך להרגיש שהפסיכיאטר מנסה עליך כל מיני תרופות, המעורבות בטיפול עשויה בהחלט לעזור להצלחתו. בכל מקרה, אני ממליץ לך לשלב גם טיפול פסיכולוגי שכן לחרדה מקור נפשי כלשהו ולא רק היבט פיזיולוגי. תמצית קצרה בנושא תוכל לקרוא בקישור הבא http://www.psychologia.co.il/anxiety2.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, לפני כשנתיים עברתי תאונת דרכים. תאונה יחסית קלה, אבל כנראה שמאוד נבהלתי. אחר כחצי שנה עברתי עוד תאונה (שתיהן לא היו באשמתי, הייתי חייבת לציין). אני בד"כ מאוד שקולה, גם הבחור שפגע בי התנצל ואמרתי לו שבאמת לא קרה כלום ובמזל לקחתי את הפרטים שלו. כעבור כחצי שעה התחיל לכאוב לי הצוואר ומאז אני סובלת. הגעתי לרופאת המשפחה שלי כעבור כשבועיים אחרי התאונה הראשונה עם תלונות שאני מפחדת לצאת מהבית (גרתי אז על כביש ראשי), ולחוצה כל היום, מה שלא הכרתי בעבר, וכל פעם שאני נמצאת ליד כביש אני מפחדת שיקרה לי משהו למרות שברור שאין סיבה. קיבלתי כדורי הרגעה tranxal וזה מאוד עזר לי. הייתי אמורה לקחת כדור לפי צורך. אבל על דעת עצמי לא המשכתי טיפול כי חשבתי שאתגבר על זה לבד, וחבל להתחיל בגיל צעיר עם הכדורים האלה. אז הייתי בת-24. אחרי התאונה השנייה קיבלתי מהנוירולוג תרופות לשיכוך כאבים וזריקות בגב ובגפיים כי מאוד מאוד כאב לי ולא הייתי מסוגלת לתפקד כראוי, פשוט לא הייתי מסוגלת לצאת בבוקר מהמיטה מרוב כאבים. דיברתי עם הנוירולוג והוא אמר שזה יעבור. אז ביקשתי ממנו כדורי שינה בשביל שאוכל לקחת לפעמים כשקשה לי לישון, הכאבים בגב ובעורף מאוד הפריעו לי, ולקחתי כמה פעמים (לא יותר מכדור לשבוע) וישנתי עם זה ממש טוב. בינתיים החלפתי נוירולוג, והחדש שלח אותי למעבדת שינה ויצא בבדיקה שיש לי שינה משובשת rdi 6.1 וגם שלפי דעתם ה- apnea שלי ברובה נובעת ממתח חרדה ועוררות גבוהה ורק קצת מההתעורריויות נובעות מבעיות נשימה. איכות החיים שלי ירדה פלאים בשנתיים האחרונות,אני כל הזמן עצבנית, ו ממש מרגישה שאת השנים הכי טובות שלי אני מעבירה בלהתאושש או בלנסות להתאושש.... לאן כדאי לפנות? איזה טיפול מקבלים בד"כ לדבר כזה? אני מוכנה לקבל כל טיפול, אפילו טיפול תרופתי רק להמשיך את החיים שלי בצורה נורמאלית. יש לציין שאני עושה הכל כדי לחיות בצורה רגילה ככל שניתן, אני לומדת לתואר ראשון ועובדת קבוע במשרה חלקית. תודה!

לילה שלום אני מצטער על האיחור בתשובתי. חזרתי רק אתמול לפורום. תיאורך מעלה אפשרות שאת סובלת מתסמונת פוסט טראומתית. רבים אינם מודעים להשלכות של תאונת דרכים מבחינה נפשית. מדובר על מצב של סכנה מיידית לחיים, גם אם לא קרה דבר, בוודאי אם מדובר בטראומה סידרתית. פעמים רבות אחרי אירועים קריטיים שכאלה מתפתחות תופעות נפשיות של חרדה, דיכאון, מתח תמידי ופגיעה באיכות החיים. אני מציע שתפני לייעוץ פסיכולוגי. יתכן שתוכלי להיעזר גם בטיפול תרופתי אבל כל הסימפטומים שאת מתארת מתאימים בהחלט לתסמונת פוסט טרואמתית וכדאי לטפל בה בצורה הזו. אחת השיטות המומלצות היא EMDR ותוכלי לקרוא עליה בקישור הבא http://www.psychologia.co.il/emdr.htm אגב, במידה ואת סטודנטית תוכלי בוודאי להיעזר בשירות הפסיכולוגי המצוי בד"כ בכל המוסדות האקדמיים. נסי לברר אצל דיקאן הסטודנטים. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

בני בן 9 וחצי ויש לי הרגשה שהוא כל הזמן מרחף. לוקח לו זמן להתלבש כשהוא מתפלל הוא לא מרוכז ומתפזר לכל מני כיוונים. הוא לא יושב יציב על השולחן, כאילו שהוא חסר חוליות. בבית הספר יש לו ציונים מעולים אבל בבית הוא לא מרוכז בכלל. איך אפשר לפתור את הבעיה, וכיצד עלי להתמודד איתה?

רונית שלום אני מציע שתבקשי מהמורה בביה"ס לעקוב אחריו ולראות האם התופעות קורות גם בכיתה. במידה ולא קשה להניח שמדובר בבעית קשב שכן אז היא צפויה להופיע בכל מקום ובמיוחד בביה"ס. אם התופעות קורות גם בביה"ס צריך לפנות לאבחון, אפשר להתייעץ עם פסיכולוג/ית ביה"ס בנושא. כדאי לשוחח עם הילד ולברר האם הוא מודע למה שקורה לו, ולמה זה מתקשר. במידה וזה מפריע גם לו אפשר לבקש ממנו לנהל כמה ימים יומן קצר ולתעד את הרגעים שבהם פתאום התפזר אחרי שנעשה מודע לעניין. אם זה לא מפריע לו, כדאי שתחשבו מדוע זה מפריע לכם. בכל מקרה זה יעביר את הנושא לתחום המשפחתי ולא בהכרח האישי. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם ידוע תופעות לוואי של פאקסט וציפראמיל ? ומה ידוע לגבי יעילותו של הציפראמיל לטיפול באי יכולת לישון חרדות ודיכאון? האם יש נסיון לתקופה ארוכה בסטילנוקס לשינה ?

גי שלום אנא פנה לייעוץ פסיכיאטרי או לפורומים העוסקים ברפואה. בברכה ד"ר אורן קפלן

לפני 3 שנים בערך סבלתי מחרדות קשות שהיו מתבטות בעיקר בכאבים פיסיים קשים, לחצים בראש כאבי שרירים אי יכולת לתפקד, טופלתי וברוך השם הכל בסדר איתי, מידי פעם היו חוזרים לי הלחצים בראש אבל היו נעלמים מהר כי ידעתי למה זה קורה לי . בקיצור הייתי מובטלת 4 חודשיים וישבתי לי בבית בסתלבט, באמת שנהנתי מהאבטלה , לאחרונה התחלתי לעבוד , והעבודה קשה מאוד ויש המון תחרות וכדומה ואתמול התחלתי לחוש כאב בראש וככל שחשבתי על זה זה התגבר וככה גם השרירים התחילו לכאוב, האם ייתכן שזה קשור ללחץ, כי אני מאוד היפכונדרית ופחדנית זה לא מחלה נכון?

כוכי, שווה להיבדק שאכן אין מחלה. עדי

עדי צודקת בהחלט שווה להיבדק-זה נכון תמיד ולהיפוכונדרים זה חובה וגם כיף. . . אבל, אין ספק שלחצים , אפילו שלא היו מורגשים בעבר , אצל אדם שחווה בעבר טראומה או חרדה - יגרמו להרגשה רעה מהר יותר מבעבר האדם הופך לרגיש. הנקודה .

שלום. אני אימא לילד בן-13. לאחרונה הילד החל לפתח חרדות פנימיות, וכתוצאה מהן הוא פשוט מתעלף. אני התן מספר דוגמאות: כאשר קיבלו חיסונים בבית הספר, לאחר קבלת החיסון הילד התעלף. כאשר קיבל מכה יבשה במותן, וראה אותה רק אחרי מספר שעות שוב התעלף.והבוקר בזמן שהניח תפילין, הוא צנח על המיטה שלו והתעלף. הייתי איתו בבית חולים, עשו לו את כול הבדיקות והכול יצא תקין, חוץ מלחץ הדם שיצא קצת נמוך-98-57 .האם יתכן שהכל פסכולוגי? והאם כדי לקחת אותו ליעוץ?

תנסי גם לשאול בפורום מסע אל העצמי יש שם פסיכיאטר אולי יענה לך.

וגם תשאלי בפורום הסמוך, פסיכותרפיה (גידי רובינשטיין).

כמבוגרת שנטתה לאובדן הכרה בצעירותי, בגלל לחץ דם נמוך, אני מניחה שלפחות חלק קשור לעיניין. בציוחד במצבים של שינוי מצב פתאומי של הגוף (קימה פתאומית מכיפוף או מהמיטה, במהלך בדיקת דם וכד') לחץ הדם אך גם לחרדה, כנראה. בכל מקרה, כדאי שתלכי איתו גם לפיכולוג (אפשר גם דרך קופ"ח אך אז זה נשאר בתיק האישי והמידע ילווה אותו כל חייו... אם יש לכם אמצעים, אז עדיף איבחון טיפול פרטי)- כדי לשלול בעיה שעלולה להחמיר וגם לנוירולוג. מאחלת שיהיה בריא!

שלום רב, בתי בת הארבע וחצי מוצצת אצבע מזה מספר חודשים. שאלתי היא האם להציק לה ולמנוע את הנאתה מהפעולה... יש לציין שדבר זה מרגיע אותה... מה עלי לעשות ,להניח לה או לנסות לגמול אותה ובכלל מה המניעים לצורך זה ? תודה מראש אדווה

אישית אני מכירה אנשים שעשו זאת עד גיל מאוחר (14 למשל!), והם יצאו מוצלחים מאוד. וממה שידוע לי מתוך קריאת ספרות בפסיכולוגיה מדובר על צורך באהבה ובתשומת לב.

למה צריכים להכניס את אביב גפן לקטגוריה פסיכולוגיה קלינית ?? ? זה מעליב ופוגע, מה אתם רומזים שכול מי שמעריץ את אביב גפן הוא מטורף עם בעיה נפשית?? לא שאני רומזת שזה רע להתייעץ בכם , או שזה רע שיש אנשים עם בעיות , אבל לדעתי זה לא לעניין להכניס את אביב לקטגוריה הזאת ... זה לא נעים ולא לעניין !! ואני אכתוב לו על זה !!!!

פריקית שלום שתי עובדות שאולי כדאי שאכיר לך: א. לכל אדם יש בעיות בתחום הנפשי,באופן כללי בחיים,ולפעמים בתקופות מסוימות הבעיות מחריפות,ואני מדגישה ל כ ל א ד ם יש בעיות בתחום בנפשי כמו שכל אדם חשוף לבעיות פיזיות.יש כאלה שבוחרים להתייעץ כמו כאן בפורום ואולי יותר מכךבוחרים לטפל בבעיות(בעזרת פסיכולוג או פסיכיאטר)ויש שבוחרים להתעלם מהבעיות שלהם ולא למצוא להן פיתרון...נחשי לאיזה קטגוריה אנחנו משתייכים ולאיזה את... ב.לכל אדם באופן עקרוני(וחוקי) יש זכות להתבטא כפי שהוא רוצה איפה שהוא רוצה,בתנאי שזה לא פוגע בזולת.העובדה שאנשים פה מספרים על חוויה נפשית שנוגעת לאביב גפן ,רק מחמיאה לו ובטח לא פוגעת.באותה מידה זה יכל היה להיות זמר אחר,או הופעה אחרת.בפורום הזה מדברים על רגשות,וקירבה ועצב ושמחה,והתמודדות ואכזבה.והרי על הנושאים האלה בדיוק שר הזמר האהוב שלך... ביי מיקה

תגידי לי "פריקית" חביבה, משעמם לך בחיים?! מה את- השומר של אביב גפן? בתור מעריצה שלו (הבנתי את זה מהצורה בה הגבת), את אמורה לדעת שגם אביב גפן (כמו רבים וטובים אחרים) עבר משברים נפשיים (לא בהכרח קיצוניים), אני לא רואה בכך כל פסול (בתור אחת שסובלת מחרדות) לחוות את הדברים האלו... ואת חושבת שאת מפחידה מישהו כשאת אומרת " אני אדווח לו על זה" ואוו! אנחנו כולנו משקשקים פה...את רואה?!

שלום רב..! אני מודה לך על קרב ההגנה שפתחת בשבילי! זה היה מרגש לראות אייך כתבת מילים כדורבנות! אני חושב שזה רק יחמיא לאביב שבן אדם כמוני שלפעמים מרגיש על סף תהום- יכול להיעזר במוזיקה שלו בשביל להירגע ופשוט לשרוד! אני אומר לך : תודה תודה ושוב תודה רבה! על מה שכתבת ! לצערי אני צריך להילחם לא רק בחיים אלא גם באינטרנט! את רואה?..

ההופעה אתמול היה פיצוצ אנרגטי ! מבחינתי שלי ומבחינתו של אביב כמובן...! הוא היה עם המון אנרגיות של הופעה חיה לדעתי.... כל כך הרבה זמן לא נהנתי ככה כל כך הרבה זמן לא שחכתי קצת מהצרות האישיות! אבל לפני שזה התחיל שישבתי בדד עם הכיסא שלי.... שוב תקפו אותי המחשבות על החיים שאחרי הערב ה"קסום" הזה.... אוף...מחכה לי עוד שבוע מעייף בעבודה...! טוב אני לא אתחיל פה לפרט עוד על הדכאונות-ניתן גם להם מנוחה! הרגשתי כזה שאני שמח מדיי בהופעה...כלומר..מרוצה מעצמי.... אבל מותר לי קצת לא?.. גם לפעמים קורה שאני אצל העובדת הסוציאלית שלי..... ואנחנו מדברים על עינייני החיים אז לפעמים יש מצבים קומיים מהדברים שאני פוחד מהם כל כך... ואנחנו לפעמים גם מתפקעים מצחוק.... אז אני אומר לה שהמסר שלי בכך הפוך ממה שאני רוצה להציג באתי לספר לה על חיי הגיהנום שלי.... ואנחנו קצת מתבדחים- טוב היא סימפטית..וגם אני ..אז זה קורה... ואז אני אמרתי לה: אני לא מצליח להציג את מה שאני מרגיש בחיי היום יום שלי כי אני קצת מתבדח אבל היא תמיד אומרת: ישראל מותר לך גם לצחוק קצת! ואמרתי לה : רק אצלה זה קורה כי יש ביננו אווירה מאוד חברמנית בסך הכל אז היא אמרה שמותר לי...גם להנות או לחייך קצת לפעמים! שמחתי לפגוש באנשים שבאו לברך אותי מהפורום! סתיו-(עדי/שלכת) שהיה לי כייף להסתובב איתה והיה לי כואב לראות אותה מעשנת הרבה מגיל כזה... לירז-דמעה בים כאב...את בחורה חמודה אני חייב להגיד לך! ליאת DEVIL GIRL (פעם היא רצתה להכיר אותי ואני התביישתי-איזה פרייר אני) רון רון החמוד שנראה כמו לוחם שייטת לעתיד ! אני מאחל לו בהצלחה כי הוא באמת בחור טוב לב ונחמד!- בא לאחל לי ערב נעים! עטר- מישהי שיותר בפורום של אביבארכיב...(הארכיון של...) שאיתה ביליתי הרבה ליד הבמה...התחבקנו קלות שהוא שר את עכשיו מעונן-[ תיכננתי לתפוס אותה עם מישהו יעוף עליה שתתחיל ההשתללות במעונן..... ושלחנו כמה חיוכים.... ושלומי בטיש...שהיה נחמד גם להכיר אותו.! וארד....שעבר עם אחיו...הקטן ...והמתוק וליאור נ.. ואולגה...! ואלה (מלנכוליה ) שבהשקה ....נתנה לי יחס יפה והפעם באה לומר לי שלום! ורונן קולר הגדול! שעשה לי הרבה כבוד ומאז שנכנסתי לאתר הישן של אביב אני זוכר אותו כותב שם! הוא אמר לי שהוא ממש נגעל מגל תגובות השנאה נגדי שקיבלתי את הכרטיס חינם!~ פתאום הייתי מוקף חברים! והייתה לי אכזבה...שלא פגשתי את המשתמש בשם :"אלוהים"....כל כך רציתי לראות אותך! ועתר צילמה את כולנו חבל רק שירדתי לבמה רק חצי שעה לפני גמר ההופעה היה ממש כייף למטה ליד הבמה היה נדמה כאילו אביב מביט לתוך העיינים של כל אחד מאיתנו.... אפילו עשיתו לו שלום מקרוב כזה שהוא הודה לכל חלקי הבמה...לימין לשמאל...זוכרים?.. נראה לי שהוא השיב לי בנפנוף יד דומה-( לא יודע אם הוא זיהה אותי) האפקט של הופעה חיה הוא כל כך ....גרנדיוזי ממש ממש נהנתי ותודה לכל אוהביי שאמרו לי שלום.... חזרתי ב6 בבוקר! ולאביב תודה! שעשית לי ערב נפלא ! של השתחררות נפשית ואנרגטית... שלימדת אותי להיות סבלני ולא להתלהם-אני גם לומד מהמסרים שלו... שאף פעם..אבל אף פעם לא להפסיק לחלום! שיהיה טוב! שאיין מלאכים בגן עדן ואנחנו פה לתקופה קצרה! לכן לשים זין גדול על העולם הזה כמו שהוא תמיד אומר ולהיות חופשי ולא לשים על אף אחד שעושה לי רע... שגם אם בנתיים החיים קצת תקועים- אני ברוק'נרול חי! תמיד אפשר להיעזר עם רוקנרול וגם אני כן אני ...נולדתי לאהוב..כמה שאני לפעמים נשמע מדוכא...או משעמם ....או לא חתיך... (אם תשאלו את אביב גם אני כמו כל אחד שקורא את זה-נולד לאהוב) אביב נתן ביצועים מעולים לטעמי לכל השירים! היה כייף! קיבלתי אורגזמה נפשית תודדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדה לכולם תבורכו ילדי אור הירח וכל מי שכותב לי באימייל! ובפורומים השונים של הפסיכולוגיה! אני כל כך שמח היום היה לי כל כך כייף אתמול! אבל מחר חוזרים לשיגרעעעע שלכם ישראל

ישראל חשבתי עליך,זכרתי שההופעה ביום שבת וחיכיתי לראות האם תכתוב איך היתה ההופעה. היתה ההופעה. נשמע שאתה טיפוס של הופעות חיות,זה עושה לך כל כך טוב,שאפשר להרגיש את האנרגיות הטובות שיוצאות ממך כשקוראים את מה שכתבת.יש אנרגיה אנושית חזקה בהופעות,האנשים והמוזיקה משתלבים בהורמוניה,לפעמים יש הרגשה שלא צריך יותר מזה. מקווב שמשהו מהתחושות הטובות האלה ילווה אותך גם ברגעים המשעממים והא תמיד נעימים בשבוע הקרוב. ביי מיקה

שלום, אני סובלת מהפרעת חרדה ומדיכאון בינוני במשך זמן רב. התחלתי טיפול בשיחות אצל פסיכיאטר וטיפול תרופתי בפרוזק לפני 5 חודשים. מזה שישה שבועות אני על מינון 60 מ"ג ליום (3 כדורים) אבל עדיין סובלת מהדכאון ומהתקפי החרדה (שהם לא ממוקדים, אלא פשוט חרדות קיומיות). לגבי השיחות - כל מה שאני מפיקה מהן זה דרבון לאקטיביות אבל זה לא ממש מפיג את החרדות. האם כדאי לי לעבור לאפקסור או לסרוקסאט? אני מבינה שלסרוקסט תופעות לוואי מאוד לא נעימות (השמנה ועוד). האם אין תרופה שבמינימום תופעות לוואי מאפשרת הקלה משמעותית ויציבה בתחושות הפנימיות הקשות? לאור דברים שאני קוראת בפורומים השונים של בריאות הנפש מסתמנת אוזלת ידה של הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה במתן עזרה. רבים אומרים שלא מצאו תרופה שעזרה להם. אשמח לשמוע מכם דעות לגבי הטיפול הפסיכולוגי, שגם הוא לדעתי, הולך ומתגלה כלא יעיל. תודה, יעל

אני סבלתי מדיכאון בינוני ומחרדות, ניסיתי מספר תרופות, אפקסור (דומה לפרוזק), רמרון וכו' כולם עם תופעות לוואי ובלי תוצאות רצויות. עד שניסיתי (על דעת עצמי, כלומר אני ביקשתי מהרופאת משפחה) xanax (קסנקס, ובארץ xanagis) שזאת תרופה ממשפחה אחרת, הוא לטווח הקצר, לוקחים כדור או חצי כדור ביום. הכדור מאד עזר לי נגד חרדה ומתברר לי היום שהדיכאון הבינוני נבע בעיקר מהחרדה הזאת שגרמה לי להימנע ממצבים, ואז להרגשה רעה בעקבות זה וכו'. המצב שלי עם הקסנקס הוא טוב יותר ללא ספק. הבעיה שהוא עלול להיות ממכר, ושההשפעה שלו (כך אומרים) פוחתת עם הזמן. אבל בינתיים לא מצאתי כדור טוב יותר נגד חרדה. שווה לנסות לא?

בשום פנים ואופן לא קסנקס. את תיכנסי לצרה שאחר כך לא תדעי איך לצאת ממנה. ממכר מאוד. אפקסור בעיניי היא התרופה הטובה ביותר. לא ממכרת נעדרת תופעות לוואי השפעתה מהירה והיא מרגיעה ונוגדת חרדות. עדיפה מבחינה זו על הסרוקסט. לגבי הטיפול הפסיכולוגי - פסיכולוג טוב כידוע לי אינו עוסק בדירבון לאקטיביות, נהפוך הוא. ועל סמך פסיכולוג אחד להגיע להכללה לגבי יעילות הטיפול הפסיכולוגי נשמע לי קצת מוגזם. טיפול נכון לא מתבצע כך, ממש לא.

איה שלום תודה על התשובה. אז קודם כל, האם את לוקחת אפקסור? ואם כן, איזה מינון ואחרי כמה זמן הוא עזר נגד החרדות? הפסיכיאטר שלי טוען שהוא לא יהיה מוצלח לגבי יותר מהפרוזק. ולגבי הטיפול, הייתי בעבר אצל 2 פסיכולוגיות למשך תקופה ועכשיו אני אצל פסיכיאטר לטיפול תרופתי מלווה בשיחות. העניין אתי שאני נמנעת מלעשות דברים בשל חרדות ויש לי גם חרדה חברתית ולכן אני חושבת שהוא מנסה לדרבן אותי לאקטיביות. אני מרגישה שאני זקוקה לתרופה טובה שתעזור לי עם הדכאון והחרדות ואז אוכל באמת לשנות הרגלי חשיבה והתנהגות שיתרמו לבריאותי הנפשית. בכל מקרה, שוב תודה יובל

צודקת רואים שאת עברת הרבה ומבינה עיניין אשמח אם תספרי לי קצת על תלאותייך!

אשמח לקבל מידע על קבוצות תמיכה למינהם בנושא חרדות (ולא דווקא בגלל המצב כיום)....דחוף עדיף קבוצה באיזור המרכז...

ני מכיר מהמרכז את קבוצת מכבי תא

גם אני מעונין בקבוצה כזו ומי שמעונין אשמח למסור לו דואר או טלפון.

ד"ר אורן שלום רב, בן זוגי מזה מספר חודשים הוא בחור שהיו לו חיים לא קלים במיוחד בעניין יחס אימו כלפיו מתקופת ינקות ועד שהיה נער. אימו היתה מכה אותו ואת אחיו וגם מתעללת בהם באופן מילולי. היום הוא כבן 30 ויש לו חוסר ביטחון מוחלט שמתבטא בצורות שונות(כרקע אספר שהוא לא ישראלי, אחיו גר בארץ ובעקבות זה הוא מגיע לפה) : מצד אחד הוא מאוד מנומס ומצד שני הוא אוהב ללכת מכות . הוא גם מראה סימנים של פחד שמא אפרד ממנו . לפי הבנתי הוא לא מפותח ריגשית וזה נובע מחוסר הביטחון הכללי שלו שהתחיל מהעובדה שאימו היתה מכה ומתעללת בו ובאחיו. הדבר שמפחיד אותי הוא להיכנס לקשר עם בחור שאולי לא מסוגל לאהוב למשך זמן רב ובנוסף בחור שאין לו שליטה עצמית, וכמו שידוע-ביחסים צריך לפעמים להתפשר וגם לוותר. ברור לי שהוא צריך להיות תחת טיפול פסיכולוגי או דומה לזה, אך כרגע אין באפשרותנו להשקיע כסף בזה. רציתי לשאול אם ידוע לך על ספר (שקיים גם בשפה האנגלית) שיכול לכוון אותו ולפתח אותו מבחינה ריגשית, עד שיוכל לפנות לעזרה מקצועית? בנוסף רציתי גם לשאול איך אוכל אני ( בהתנהגות כלפיו ובמילים), לשפר את חוסר השליטה שיש לו בעצמו, את חוסר הבטחון וחוסר הערכה עצמית שלו. אולי תוכל גם להמליץ על ספר בשבילי , שיתן לי כלים איתם אוכל לעזור לו וגם אוכל להתמודד עם המצב טוב יותר (בעברית). תודה רבה, שרונה.

בלא להיכנס לניתוח המקרה אפשר דרך רופא המשפחה לפנות לפסיכיאטר דרך קופת חולים בעלות זעומה שיתכן שימליץ גם על טיפול תרופתי תודה שאול

הכימיה היא לא תמיד הפיתרון

שרונה, בן-זוגך זקוק מאוד לטיפול פסיכולוגי, וזה לא חייב להיות כרוך בהוצאות גדולות. אפשר לפנות למרפאה לבריאות הנפש הקרובה לאיזור מגוריכם. תקבלו שם ייעוץ פסיכולוגי ופסיכיאטרי כאחד. אין צורך לקחת סתם תרופות, אלא במקביל לשיחות ורק בהמלצת פסיכיאטר. ענבל

שרונה לידיעתך כשאני התענינתי בטיפול במרפאה לבריאות הנפש זה היה בפברואר 2001 והתור הקרוב היה ליולי 2001 אמרו לי שצריך לבוא עם הפניה ואז הרופא שלי אמר לי שהוא לא יכול לתת הפניה והפנה אותי לפסיכולוגים שעובדים עם מכבי שם יש מכסה של 30 פגישות ללא השתתפות הקופה

הי ענבל, תודה על ההתיחסות, בן זוגי לא ממש מוכן להודות שיש לו בעיה ולכן טיפול כלשהוא , בנתיים , לא בא בחשבון. בנוסף הוא לא אזרח ישראלי, הוא בארץ בסטטוס של תייר. מהסיבות הנ"ל שאלתי על ספר שיכול אולי לעזור לו להבין שקודם כל יש לו בעיה, כלומר שיהיה מודע לזה , בתור התחלה. תודה, שרונה

ספר זה יפה... ביבליותרפיה זה יעיל - אבל עד גבול מסוים כעזרה ראשונה מצידך (אם את רוצה ומסוגלת) - את יכולה לתת לו הרגשת ביטחון בחמימות במגע ובמילים נעימות, כך שיוריד לו את סף הפחד מנטישה הוא סבל קשות ודווקא מדמות האם שהתנהגה הפוך מהמקובל, לכן אל תצפי לניסים... טיפול פסיכולוגי הוא דבר הכרחי להמשך הקשר ביניכם אם את רוצה קשר בריא.

ליבי שלום, בנוגע לעצתך הראשונה: כמובן שאני מנסה לתת לו תחושה של ביטחון, אבל אני חושבת שסיפוק הפחדים שלו הוא לא פיתרון. כמובן שטיפול פסיכולוגי הוא הכרחי ואין לו תחליף, אבל דבר ראשון אני רוצה לגרום לו להבין יותר שיש לו בעיות אותם הוא צריך לפתור, כי הוא לא לגמרי מבין את זה, ובנוסף כרגע, לצערי, אין באפשרותנו להשקיע כסף בזה. תודה, שרונה.

נכתב בפורום של גפן אביב ביום שבת אני אגיע להופעה.... אני מקווה שנוכל ביחד להדליק ביחד אור גדול... אני בא כדי לספוג קצת אווירה של "כייף" זה ה"כייף" שלי... הופעות שלך... אני יודע שזה מוזר להגדיר את ההופעה של ממונטו...כמשהו כייפי.... כי זו אמורה להיות הופעה עצובה... ביחוד בתקופת האלבום הזה....זה אמור להיות אירוע שבעזרתו ארגיש טוב.... אני אבלע לתוך הקהל ותהייה אווירה של התרגשות.... לבטח לא אוכל לבכות כמו בבית משירייך! כי שאני בוכה זה רק שאני יושב לבד זרוק על מיטה ואני מקשיב מילה מילה לכל שורה.... אני מקווה שביחד נוכל לגרש לפחות לכמה שעות את החושך של חיינו לכמה שעות אני אתה...וילדי אור הירח.... לפעמים אני מעדיף להיות עיוור כי זה ממילא לבד, כי ממילא אני מגשש באפלה... כי אולי אז אפסיק לפחד שאנטש ומישהו כל הזמן ישגיח עליי אנחנו בחושך אם נרצה וגם אם לא.... אני בא להופעה לשכוח לכמה שעות מהקדרות שאופפת אותי לאחרונה ובכלל.. אני בא לקבל חיזוקים דרך הצעקה שלך אני כבר כמה שנים נסחב עם כל הכאבים ושום דבר עוד לא נמחק ושום דבר עוד לא נמחל.... לילדי אור הירח: ואם תראו ילד בקהל שפניו בוכיות ושיער לו תלתלי זהב... אז הושיטו לו יד ופנו את אבק מדבר החיים מעייניו בברכה ישראל!

ישראל מכתב יפה,מרגש.בייחוד הקטע האחרון.יש דרך להראות אותו לאביב ?

אני שולח את המכתב לאימייל של עורכי האתר של אביב אני מקווה שהם..מעבירים לו אבל אני בכלל לא בטוח שזה מגיע אליו בברכת סוף שבוע נעים ישראל!

שלום רב. אני סובלת מחרדה כ- 5 שנים, ניסיתי טיפול פסיכולוגי בנוסף לתרופות מעל שנה (סרוקסט וקלונס), אבל לאחר כשנה הפסקתי עם שניהם, הבעייה שהמצב ממש קשה עבורי, פניתי שוב למרפאה שבה טופלתי והרופא התעקש שכדאי שאחזור לקחת סרוקסט. אני לא מסוגלת להמשיך כך שאני נוטה להסכים עימו, (העיקר, שאהיה רגועה מתישהו...)אבל האם זהו הפתרון היחידי? כאמור שיחות לא ממש עוזרות, לא יודעת, סתם לדבר על מצבי לא ממש משפר משהו...ניסיתי גם ביופידפק וכמובן שהייתי רוב הזמן בפחד בטיפול והפסקתי גם את זה. מדברי הרופא נראה כאילו אין ממש פתרון לחרדה, כאילו רק התרופות יכולות לפתור את בעייתי. מנסיון העבר לא זכור לי שיפור משמעותי במצב. כנראה שכדור סרוקסט ביום לא הספיק? מפחיד! איך מטפלים בצרה הזו?! תודה מראש

שלום איילה מבחינת כדורים, ממליצה לך על אפקסור. הרבה יותר יעיל מסרוקסט. וחוץ מזה קלונקס ממכר, ובשביל מה שני כדורים אם יש כדור אחד שעושה את המלאכה.

לצערי וע"פ דעתי הלא מקצועית רק סרוקאט (או פאקסט.... :- ) לי זה עזר!! העיקר שתהי רגועה ותוכלי להעביר את חייך בצורה הנעימה ביותר. גיא

חוזרת שוב: אפקסור יעיל בהרבה.

איה, האם השתמשת פעם בפאקסט ואח"כ עברת לאפוקסר ונהיה לך יותר טוב? תודה, גיא

זה שטות מוחלטת שהרופא אמר לך שאין טיפול.....יש כיום כל כך הרבה סוגי טיפול את רק צריכה למצוא את הטיפול שמתאים רק לך...אסור לך בשום פנים ואופן להתייאש...את צריכה להשתחרר, להאמין בעצמך, להאמין בכוחות שיש לך לצאת מזה ואפשר לצאת מזה...אני מאמינה שכל אחד יכול להתגבר...זה תלי רק בך..בתל השומר יש מרפאה נפלאה שעוסקת בהפרעות חרדה ..גשי לשם , תבקשי שיעשו לך אבחון..זה נקרא מרפאה פסיכיאטרטית!!! יש המון ספרים בנושא..גשי לסטימצקי ושות' ותחפשי ספרים בנושא..תתחילי לחקור את הבעיה שלך קצת יותר לעומק...... תפסיקי לבכות ולרחם על עצמך...קחי את עצמך בידים..תפתחי חלון תראי איזה יופי של שמש יש בחוץ ותתחילי לעבוד על עצמך ברצינות ולעומק...תהני מהחיים!!חיים רק פעם אחת

זה בהחלט מעיד על כך שהרופא הזה אינו מבין כלום בתחום הזה, אני לצערי בעל נסיון רב בענין ויכול לומר לך בצורה חד משמעית שיש לכל אחד אפשרות אם לא להבריא לגמרי אז בהחלט הקלה משמעותית. אם יש לך ענין בפרטים יותר מפורטיםאשמח לעשות זאת באמצעות הדואר או טלפון.

שלום איילה קראתי את הודעתך ואני יכול לומר לך באופן חד משמעי שניתן לטפל בבעיות חרדה. חשוב מאוד למקד את התחומים לגביהם חשים חרדה. המיקוד עוזר להשיג שליטה על החרדה. כמובן שיש מקום לבחון בקפידה אם החרדה היא קשורה לתחומי חיים בהם ניתן ליצור שינויי שיעזור להפחית את החרדה. ניתן לטפל הן בטיפול ממוקד התנהגותי קוגניטיבי והן בטיפול דינמי. אשמח לספק לך מידע נוסף דרור

אפשר לטפל ולהקל כאחד שמכיר את זה 12 שנה...אני יוכל לעזור...דרך המייל....ותוך חודש את בחוץ ושרה ברחובות....עזבי אותך משרלטנים...חבל על הזמן ועל הכסף!!

למה דרך מייל ספר לכולנו איך?

תודה על הנכונות לעזור. הייתי מאוד שמחה אם תוכלו לכתוב לי (לאימייל) מניסיונכם כיצד לשפר את המצב... הכתובת היא: [email protected] ושוב תודה!!

שלום הדרך להתמודד עם תחושת חרדה היא באמצעות "פירוקה" לגורמים. אנחנו חשים חרדה מגורמים שונים, ופעמים רבות אין לנו מיקוד לגבי הנושא האמיתי ממנו אנו חרדים. ברוב המקרים "פירוקה" של תחושת החרדה לגורמים מסייעת לנו להתמודד טוב יותר עם מה שנראה לנו כמשהו שהוא גדול עלינו. תחושת החרדה גורמת לפתח מחשבות שליליות ואלה מביאות עמןהמנעות מעשייה ההמנעות מעשייה מגבירה את תחושת החרדה. בטיפול לומדים לזהות את מרכיבי תחושת החרדה ואת המחשבות השליליות קטסטרופליות ולומדים כיצד לחשוב באופן חיובי. בנוסף לכך לומדים תרגילי הרפייה באמצעות דימיון מודרך. אני משוכנע שניתן להתמודד עם כל מצב חרדה. אבל אל תצפי לכך שבאמצעות המייל ניתן לפתור את הבעיה. זו דרך שצריך לעבור במאמץ.

האם מישהו יכול להמליץ לי על פסיכולוגית טובה בפ"ת? תודה

מטפל מעולה בר"ג יכול לעזור לך..??? אם כן שלחי מייל למטפל שלי אני מקווה שהוא יוכל לעזור [email protected]

אני מעונין לקבל פרטים על פרויקט "דו שיח" של פרויקט "קולות",אילו אנשים משתתפים בפרויקט,מהי מטרת הפרויקט וכל מידע אחר על הפרויקט.

זה מה שהצלחתי למצוא עבורך באינטרנט: http://www.voices.co.il/act/ds.asp

קיבלתי כרטיס חינם להופעה של אביב כנסו לאתר www.avivgeffen.co.il קראו את פינת החדשות באתר זה מרגש אותי מאוד!

כל הכבוד למישהו פה יש מזל...יאללה גם אני אנסה

שלום לך שוב! מה שלומך?.. עם הגברת שהייתה אצלנו בבית זה לא הלך קשה מאוד כל העיניין הזה אבא שלי ...אני משכנע אותו שכדאי לו ללכת לאירגון התנדבותי ששמה אולי הוא ימצא לו חבר'ה...לכמה שעות ביום אני כרגע אוהב בעיקר רוק ישראלי ושירים ישראלים יפים: שלמה ארצי, שלום חנוך,גפן, חברים של נטאשה, קניתי גם את האחרון של שרית חדד כי יש בו הרבה שמחה..גם את זה צריך לפעמים...נכון? וגם שיר שנקרא..לראות את הכאב מאוד יפה ואופטימי מכירה?... זהו.... מה את אוהבת לשמוע?.. ומאיפה את?...

וואו!!! כמה שאני שמחה בשבילך על הזכייה! ראיתי את "החדשות" באתר של אביב גפן. איך אתה מתכוון להגיע? לבד? חברים? מקווה שתיהנה (בעצם אני בטוחה שתיהנה). טוב לגבי המוזיקה שאני שומעת,למעשה ה-כ-ל ושיהיה איכותי: ג'אז,רוק בריטי,קלאסי כל מיני. אני מאזור השרון (תסלח לי על החיסיון, אבל פה ברשת מעדיפה שלא לחשוף פרטים מזהים). נו- נרגעת לגבי הכרטיס אשראי? אני בטוחה שכן (הייתה איזושהי הודעה מרגיעה ממיקה אם אני לא טועה)... אז לילה טוב בינתיים ומחכה לתשובה :-)

לינוש עניתי היום על עשרות מודעות לכן אני מבטיח לך לרשום לך תשובה בתוך מספר ימים! תעקבי אני אשים מסר חדש למעלה בתוך מספר ימים!

שלום שלום להופעה אני אבוא לבד... מהתחנה המרכזית בתל אביב אני אקח מונית ספיישל להיכל אמממממ עדיין איין חדשות טובות לגביי הכרטיס שלי בנתיים הוא עוד לא דווח כ" נבלע" בבנק שלי אני מקווה שתוך כמה ימים זה הסתדר מה איתך מה שלומך?. מה ככה? מה את עושה בחיים?..תזכירי לי?.. באהבה ישראל

למשתתפי הפורום שלום אני עומד להשתתף בהשתלמות מקצועית למשך השבועיים הקרובים. לכן לא אוכל לענות בפורום בתקופה הזו. בתקופה זו מומלץ לפנות לפורומי הטיפול הנפשי העמיתים בדוקטורס ובאתרים נוספים. אני מקווה לחזור ולענות אחרי ה 20 ביולי. להתראות בקרוב ד"ר אורן קפלן

היי חברה אל תפסיקו לכתוב מישהו אחר יעזור עד ה 20 לחודש!

ד"ר אורן קפלן שלום! קראתי היום את הכתבה המצויה בראש הפורום בעניין טיפול קצר מועד והדבר מעניין אותי מאוד. אני בחורה בת 27. עזבתי את בית ההורים לפני שנתיים וחצי ועד אז סבלתי מהתעללות נפשית מצד אימי. היום קשה לי ליצור קשרים עם אנשים ובן זוג מעולם לא היה לי (קשרים עם המין השני קשים לי במיוחד). אני סובלת מאוד מבדידות ופחדים שמובילים לפעמים לדכאון קל. אני מנסה למצוא דרכים לעזור לעצמי אבל כרגע חושבת שכדאי לעשות זאת בעזרה מקצועית. הטיפול קצר המועד מעניין אותי מהשיקול הכלכלי, אין לי כרגע אפשרות לממן טיפול ארוך יותר ממה שקופת החולים מוכנה לסבסד. השאלה שלי היא האם טיפול קצר מועד עשוי לסייע לי בפתרון הבעיות שהעליתי? או שמא הכרחי טיפול ממושך יותר, בהתחשב בעובדה שהבעיות שמהן אני סובלת היום, המקור שלהן הוא בהתעללות שעברתי בילדותי? אשמח לקרוא את דעתך, ענת

ענת שלום טיפול קצר מועד יכול להתאים לכל אחד, אבל צריך גם להתאים את הציפיות המתאימות בהתאם לבעיה. לרוב טיפול קצר מועד מיועד לבעיות ממוקדות. ככל שהבעיה רחבה יותר ושייכת לתחומי חיים רבים יותר כך מקובל לחשוב שטיפול דינמי ארוך טווח נחוץ. עם זאת, גם אם מדובר בנושא רחב, ניתן לנסות ולהתמקד בנושא מסויים שמטריד במיוחד בטווח קצר. כיום יש גישות טיפוליות קצרות טווח לסוגים שונים של התמודדויות. ניתן לדוגמא להיעזר בהיפנוזה וב EMDR. תוכלי לקרוא מעט על השיטות במאמרים הבאים: http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm http://www.psychologia.co.il/emdr.htm יתכן שטיפול קצר יוכל לעזור לך להתמודד עם הדברים שחווית בעברך ושמהם את מוטרדת כיום. בעיקרון אלו נושאים שמזמינים טיפול ארוך יותר ודינמי. עם זאת אין לי ספק שאפשר לעשות תהליך יעיל בקטע מסויים שעשוי לשפר לך את איכות החיים. אני ממליץ לך לפנות לפגישת היכרות עם פסיכולוג שעובד בשיטות הללו ולאור היכרות קצת יותר מעמיקה לבחון את האפשרויות בברכה ד"ר אורן קפלן

היי בעקבות פרידה מגבר שאהבתי ומערכת היחסים לא הצליחה פניתי לטיפול פסיכולוגי,לא מזמן. אבל בזמן האחרון אני מתחילה להרגיש שאני מתאהבת בפסיכולוג שלי,זה גורם לי להיות נבוכה ממנו,ולפעמים אני מרגישה שאני לא יכולה להיות לגמרי כנה איתו לגבי דברים מסויימים,בחיי האישיים.אני לא בחורה שמתאהבת בקלות,וובגלל זה זה אפילו מפחיד יותר. מה עושים?כדאי אולי להחליף למטפלת?עיקר פנייתי אליו היתה בגלל בעיות בתחום בזוגי,וזה לא עלול לסבך זאת?או אולי לעזור איכשהו? נועה

נועה שלום אני מציע לך לשוחח עם הפסיכולוג על תחושותיך. הדבר קורה לא פעם ובאופן תיאורטי מייחסים לו תכונה של "העברה". מאחר ואת לא באמת מכירה את הפסיכולוג שלך סביר להניח שאת משליכה כלפיו דברים שלמרות שאת חשה אותם כמאוד אישיים הם נובעים ממה שהוא מייצג עבורך. זהו נושא שניתן ורצוי לדבר עליו בחדר הטיפולים ועשוי אולי להאיר דברים מסויימים בטיפול. אני לא חושב שנטישה תשרת כאן את מטרותיך הטיפוליות. בברכה ד"ר אורן קפלן

נועה, אני מבינה שיש לך רגשות כלפי המטפל שלך....המלצתי החמה היא שתהיי כנה עם עצמך ועם המטפל שלך...תדברי איתו על כל הנושא הזה....חשוב ביותר שתהיי כנה איתו אחרת הטיפול שלך יפגע ובסופו של דבר רק את תיפגעי... זה די טבעי שתרגישי כלפיו כך, משום שאת בתקופה קשה וזו תגובה שעשויה לקרות לאנשים שחוו פרידה. יש לזה פירוש פסיכולוגי הגיוני (משהו שנקרא העברה, אך אין זה חשוב מה המינוח מה שחשוב זה שתדברי איתו ותפרסי את קלפיך בפניו.......בהצלחה

היי זה מספר חודשים עקב סיבה לא ברורה התחילה אצלי בעיה שאני כל הזמן חושב שיש לי העיה בלב זה גורם לי לחרדות ולפחדים לא ברורים,כמובן שנבדקתי והכל תקין. האם זו בעיה נפוצה?

רון שלום אתה סובל כנראה מסוג של הפרעת חרדה. במידה והדבר פוגע באיכות חייך כדאי לפנות לייעוץ מקצועי. תוכל להיעזר בפסיכותרפיה, ופעמים רבות שילוב טיפול תרופתי נוגד חרדה עשוי להאיץ את התהליך. עוד על חרדה תוכל לקרוא בקישור הבא http://www.psychologia.co.il/anxiety2.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

כיצד מאבחנים הפרעות בלב?

יש לי חברה קרוב לחצי שנה התברר לי היום שלעיתים קרובות היא מפנטזת על אישה גם כשאנחנו ביחד. האם זה מרמז על כך שהיא לסבית? דו מינית? או שמא זה עניין טבעי? תודה מראש, גיא.

גיא שלום ראשית, כדאי שתשאל אותה על מה זה מרמז. היא בוודאי יודעת לענות. משיכה לבן אותו מין אינה מרמזת על דבר והיא קוראת לאנשים רבים, עם או בלי מודעות לכך. במידה ואדם מגדיר את עצמו בעל נטייה מינית מסויימת ונוקט צעדים לממש זאת, אז כדאי להאמין לו שכך הוא מרגיש. בברכה ד"ר אורן קפלן

בהצלחה בהשתלמות :)

שלום רב, האם הסוכרת יכולה להיות מחלה פסיכוסומטית? אני יודע שאחד הגורמים לפרוץ המחלה הוא לחץ, אולם בהעדר לחץ חריג האם יתכן שהסוכרת תיפרוץ כתוצאה מרובה של חשיבה עליה ודימיון של "איך אהיה אם תהיה לי סוכרת?" כיום אני סוכרתי צעיר ( 25 ) אולם אני כל הזמן חושש ומדמיין מה יקרה אם אתעוור או תיכרת לי רגל, האם מחשבות אלו עלולות לגרום להיווצרות המצבים הנ"ל ( מעין מצב של שיכנוע עצמי )? אגב, המחשבות אינן מפריעות לתיפקוד יומיומי תקין. אודה על ההתייחסות, דוד.

דוד שלום מחשבות שליליות יכולות לגרום אולי להתקפי חרדה ומחשבות טורדניות. עם זאת, כל תופעותיה הגופניות של הסכרת אינן מתעוררות רק בגלל מחשבה. מאחר ואתה סוכרתי החרדות הינן טבעיות ומומלץ שתפנה לפסיכולוג רפואי או שיקומי כדי להתמודד בצורה טובה יותר עם החרדות. זאת לא בגלל החשש שהן יגרמו להחמרה במצבך הרפואי, אלא כדי לשמור על איכות חיים נפשית תקינה. אם אתה מרגיש שהדבר לא מפריע לאורח חייך, תוכל כמובן להמשיך בדרכך גם ללא טיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני שורד שואה. סובל מאז מ ASTHENIE ועד היום. נודע לי השבוע, שבהיותי בן 3 שבועות הוכנסתי לבית יתימים אצל נזירות. יצאתי אחרי 3 חודשים במצב גופני ירוד בגלל כנמת קשה ביותר. נודע לי שהרופא היהודי בעיר ננסי שבצרפת המליץ לאמי לוותר עלי , " אין לו סכוי לשרוד! " כך אמר הרופא. שאלתי היא האם ילד בגיל כזה יכול היה לחוות טראומה מפחדים ( צלליות , קולות בלילה, ). אני מבקש לחפש את הפגישה הראשונה שלי בהיותי ילד עם הפחד? מאז גיל 3 חודשים עברתי הרבה פחדים בתקופת השואה כמובן הידועים לי וזכורים לי. אבל הארוע בגיל 3 שבועות בבית היתומים לא נותן לי מנוח. ואני חושב שמשם התחיל כל הספור שלי והפגישה עם הפחד. היתכן שכך הדבר? תדדה עבור התשובה וחופש נעים מישל

מישל שלום אין ספק שאירועים כה טראומתיים משפיעים על נפשו של ילד קטן. יתכן גם שהמצב הגופני הירוד בגיל הצעיר נרשם בגופך ומשפיע על מצבך הגופני כיום, הן ברמה הפיזיולוגית והן ברמה של זיכרון הגוף כפי שקורה פעמים רבות אחרי אירועים טראומתיים. את הפחד אותו אתה רוצה לשחזר אתה נושא בתוכך ופוגש אותו שוב ושוב. אני לא בטוח שתוכל לחזור בזיכרון את החוויה המקורית. אפשר לנסות לעבוד עם היפנוזה אבל אני לא בטוח שהדבר רצוי. יתכן שעדיף להישאר עם הזיכרון המעורפל מאשר לחפור את תוך המקורות. אדגיש כי אין כלל ביטחון שהזיכרון הזה נגיש גם בתוך היפנוזה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני עומדת להתחיל ללמוד באוניברסיטה וזה נורא מלחיץ אותי. עברתי משברים שונים בחיי ובעקבות דכדוכים מתמשכים ותופעה חזקה של דחיינות, החלטתי לפנות לטיפול פסיכותרפי. במגביל גם עברתי טיפול בתל-השומר בניסיון להפטר מהפרעת אכילה אליה נקלעתי (בולימיה מסוג"לא מסלק"). האוכל , הדיאטות וכל העיסוק הזה הוא נורא שולי בעיני. ההצלחה בלימודים היא הדבר שהכי מעסיק אותי עכשיו וחשוב לי להצטיין. עם זאת אני לפעמים מתמוטטת נפשית מרוב לחץ וספקות עצמיים ו"מתדרדרת" לפרץ של מחשבות שליליות שלא עוזבות אותי ויום למחרת הכל נשכח ונרגע. קשה מאוד להתרכז במשהו ולהאמין בעצמי כשבכל רגע אני מאויימת להתקף ברגשי נחיתות. אני חיה תחת איום: אם אני לא אהיה מצטיינת אז אני ארד במשקל. זו התניה שאני לא מוכנה להרפות ממנה. אני יודעת שאנורקסיה מזיקה לגוף והורסת אותו, אבל אם אני לא אהיה מצטיינת או לפחות "מעל הממוצע" אז גם ככה אני ארגיש שעדיף לי למות ושזה מה שמגיע לי אז מה כבר אכפת לי מהגוף? חיי נראים בערך כמו הטקסט הזה. איך נפטרים מתופעת הדחיינות? רוב האנשים עסוקים בחייהם ונוטים לדחות את הדיאטה למחר... אצלי זה הפוך: אני עסוקה בדיאטה ודוחה את החיים למחר...רע לי!

אנונימית שלום סדרת הדברים שתיארת אינם מנותקים זה מזה. המחשבות המציקות על ההכרח בהצלחה באים מאותו שורש של המחשבות המציקות על הרזיה או על הדברים שאת דוחה. מאחר וחווית משברים אני ממליץ לך לפנות לטיפול פסיכולוגי כעת שילווה אותך לפחות למשך השנה הקרובה. חבל שתחיי בלחץ מתמיד. ההסטוריה שלך מנבאת שללא תמיכה לתקופה הקרובה את עלולה לשחזר את הדפוסים המוכרים שגוררים בסופו של דבר להרס עצמי. אין מדובר בפגישה או שתיים אלא ליווי לאורך זמן במסגרת טיפולית. יש מקום גם להתייעץ על הצורך בטיפול תרופתי נוגד חרדה, הוא עשוי לחזק אותך בתהליך. בהצלחה בלימודים ובהתמודדויות שלפניך ד"ר אורן קפלן

שלום.. האם תוכלי להבהיר מה זו בולימיה מסוג לא מסלק? ולהרחיב קצת על הטיפול בתל השומר. זה יעזור לי מאוד. תודה רבה.

בספר האבחנות הנפשיות (DSM) מופיעים הקריטריונים לבולימיה ומתוארים 2 סוגים: 1)סוג הסילוק (נפטרים מהאוכל עצמו)- עקב זלילות בלתי נשלטות ישנו שימוש בהקאות או שימוש במשלשלים על מנת למנוע עלייה במשקל. 2)הסוג הלא מסלק (נפטרים מהקלוריות)-עקב זלילות בלתי נשלטות ישנה נקיטת התנהגות "בלתי הולמת" על מנת למנוע עלייה במשקל. בד"כ מדובר בספורט אובססיבי וצומות...

שלום לך. אנא קיראי מאמר זה: http://doctors.co.il/magazine/article-view/439/ ניראה לי שתמצאי שם כמה דברים מענינים על עצמך. יש לי תחושה שבעיות אכילה,דחיינות ומצבי -רוח,כל אלה קשורים אחד בשני ובאים מאותו מקור.

http://doctors.co.il/magazine/article-view/439

יש לנו במשפחה בעייה חמורה. לפני שבוע הייתי עם אחייניתי - (נשואה אמא ל-2 ילדים בת 28)בהרצאה האמת היא שחשבנו שזו הרצאה למודעות עצמית כך נאמר, מכשהיגענו הסתבר שזו הרצאה בנושא תיקשור דבר לא מובן לי בכלל. אך מתוך נימוס וסקרנות נשארנו עד תום ההרצאה , תוך כדי ההרצאה ערכו לנו מדיטציה והמרצה דיבר על קבוצת השבעה (קרה להם תוך כדי המדיטציה), אחייניתי טענה לאחר המדיטציה שהיא לא הצליחה לעצום עיניים ולהתרכז כל כך, אז בת המרצה קראה לה והשיבו אותה על כיסא ועשו לה אילינג במהלך ההילינג כניראה שהיא נרדמה, כי בסוף ההילינג היו צריכים להעיר אותה מה שהידהים אותי כמובן. ואז המרצה לקחה אותו לפינה ודיברו בינהם במשך 10 דק' אינני יודעת על מה . הבעייה היא שלמחרת היום אחייניתי השתנתה לחלוטין, היא הייתה כל כולה מרוכזת בנושא זה ואף היתגשרה מידי יום למרצה ושיתפה אותה בחוויותיה, מה שהוסתר מימני, כי בדרך כלל היא מספרת לי הכל. לאחר מס' ימים התפצלה אישיותה ואף הוזעקנו לביתה מכיון שבעלה הייה בבהלה למראה אישתו לא הבין על מה היא מדברת, כשהיגעתי היא סיפרה שראתה מלאכים וכל מיני אישים והיא מתקשרת איתם ואף הודיע שהיא תביא לנו את האושר כל מיני רמזים היו בה שנגנב מוחה, ומידי פעם הייתה בוכה ומתחננת שנעיר אותה הרושם שהיא עשתה כמו אישה מאופנטת ממש כך ועד היום אני חושבת כך, כבר באותו יום בערב הושפזה בב"ח באר יעקוב, עלי לציין כי מעולם לא הייה לה עבר פסיכיאטרי ואף לא חשש לזה, הייתה אישה חזקה נורמלית לחלוטין מוכשרת וכו' מזה 3 ימים שהיא מאושפזת ותחת השפעת כדורים מרדימים. הייתי רוצה לדעת מה זה הדבר הזה ואיך זה יכול לקרוא האים אפשר להעיר אותה מההיפנוט ובכלל האם זה איפנוט כי מאותו יום היא השתנתה, עלי לציין כי המרצה במקצוע לא מהפנטת היא בסך הכל עשתה לה אילינג וקרה מה שקרה ולאחר האסון כשנודע לה למרצה אז ביקשה שנביא אותה אליה והיא נסתה להוציא ממנה את הרוח הרעה (לדבריה) האם זו באמת רוח רעה שנדבקה בה? או שזה משהו פסכיוטי ניסתי את מזלי בשאלותי אצל יעל מפורום פסיכולוגיה באתר קהילות יונט והיא היפנתה אותי אליך. בבקשה תעזור לי ותענה לי על השאלות בהרחבה... מצפה לתשובתך בכליון עיניים... כי פשוט אני מרגישה אשמה שהצעתי לה לבוא איתי להרצאה הזו...

יפעת שלום אחייניתך היתה כנראה במצב רגיש וסביר להניח שגם ללא ההרצאה והטיפול שקיבלה היתה צריכה עזרה מקצועית. אין לך מה להאשים את עצמך כיוון שלא ידעת מה יקרה בהרצאה וגם לא ידעת עד כמה רעוע מצבה הנפשי של אחייניתך. לא מדובר כלל ברוח רעה אלא בסוג של משבר נפשי שנמשך כנראה כבר זמן. יתכן שזו פסיכוזה אך לא ניתן לדעת זאת בייעוץ מרחוק. צריך לבקש אבחנה מדוייקת מהצוות הטיפולי בבית החולים. אל תחזירו אותה למרצה בשום פנים. משהו חוויתי ומעניין לקהל הרחב עלול להיות הרסני לאדם במצב רגיש. נשמע שלא מדובר באדם עם רקע מקצועי בבריאות הנפש ולכן הוא לא יידע להתמודד בצורה נכונה ועלול להחמיר את המצב, כפי שעשה כבר קודם. תנו כעת לאנשי מקצוע מיומנים לטפל בה. בבאר יעקב יש צוות מצויין, תנו להם להחזיר אותה כעת לאיזון. התייעצו איתם על כל פעולה וקבלו הנחיות כיצד להתמודד. בתוך ביה"ח יש גם ייעוץ למשפחות של המאושפזים הן לזמן האישפוז והן להתמודדות שאחרי האשפוז. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני בן 23, אני מרגיש שאני מבזבז את התקופה הכי יפה של החיים שלי. במקום לצאת ולהסתובב, במקום לפגוש אנשים חדשים, במקום להכיר חברים חדשים. אני מסתגר בבית ובתוך עצמי בבדידות נוראית, מן התנתקות (כמעט או אולי אפילו) מכוונת. קשה לי ליצור קשרים עם אנשים, אני חש חוסר ביטחון מול אנשים – אך רק מול אנשים, איני חש חוסר ביטחון בנהיגה למשל או בדברים אחרים שאני עושה. בחברתם של אנשים אני מרגיש אפילו יותר בודד ממצבים שבהם אני לבד. הרבה פעמים אני מרגיש חוסר סבלנות ו"עצבים" כלפי אנשים, לפעמים דרושים רק 10 דקות בשביל שארגיש כך ולפעמים שבועיים. אין רצון ממשי להתחבר או לפתוח בדוח-שיח (ברוב הזמן זה כך) עם אנשים. מצב זה קיים גם כלפי ההורים. לצורך העניין, תמיד הייתי ביישן ורגיש ונולדתי עם מום חיצוני. המצב החמיר במיוחד לפני כארבע וחצי שנים בעקבות ניתוח אף כושל משתי בחינות, גם מתוצאה וגם מדרך התנהלות הניתוח ע"י הרופאים. לאחר הניתוח התחלתי להרגיש בהתנכרות שלי לחברה שסובבת אותי ו"ברצון שלי להיות לבד", מאין ניסיון למנוע איום כלשהו עלי – אך כאמור אין פה שלימות עם המצב. אני לא מחפש את המוות, אך אני מתקשה לראות איך אני שולף את עצמי מהמצב שאליו נקלעתי למצב טוב יותר או לפחות למצב שבו יהיה לי יותר קל להתחבר אל אנשים וסיכוי ליצירת קשר ולא לברוח כל הזמן.

עילם שלום לא ציינת האם ניסית לפנות לעזרה מקצועית, אבל לאור מה שאתה מתאר אני חושב שכדאי שתפנה לייעוץ פסיכולוגי. יתכן שמבפנים קשה לעזור את הכוח והפתרון. אתה מסתגר בעצמך וכנראה שדימויך העצמי פגוע. הדבר כבר יוצר סוג של מעגל סגור שכן ההסתגרות וההתרחקות החברתית מגבירה את התופעות הללו. לכן אני מציע לך לפנות לפסיכולוג כדי למצוא את הדרך לשבור את מעגל הקסמים הזה. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי, אני מצטערת שככה אתה מרגיש. אתה צריך למצוא דרך לעזור לעצמך. ראשית איזה משקל אתה נותן למה שאתה מרגיש? לכאב שלך? האם אתה מעריך את עצמך לפי המראה החיצוני? ואולי אתה חושב שגם החברה מעריכה אותך לפי המראה החיצוני שלך? מטפל טוב ואדם שאינו שטחי יתן משמעות אך ורק לאיך שאתה מרגיש. בנוגע לניתוח אף שהזכרת באם תחליט שזה מפריע לך ואתה לא יכול ללמוד לקבל ולאהוב את התוצאה שלל הניתוח אף אני אוכל להמליץ על פרופ' חגי צור הוא המומחה הגדול ביותר בארץ ואף בין הטוביםן ביותר בעולם לתיקונים של ניתוח אף. אבל יש אנשים שכל הזמן מרגישים צורך לתקן ולשנות משהו בעצמם והם די אומללים, בסופו של דבר הכי חשוב זה לקבל ולאהוב את עצמו כפי שאנחנו. דלית

שלום ד"ר, רק הערה קטנה, וייתכן שולית, אך בכל זאת הרשה לי לציין כי בתשובתך המלומדת אמרת "לעזור...כוח" כשאני מניח שהתכוונת ל- "לאזור... כוח". בברכה גיל

שלום! על אותו משקל כמו ההודעה הקודמת, רציתי לברר אם קיימת מניה חד-קוטבית במסגרת המחלה מניה-דיפרסיה? אם לא, אז מה זה יכול להיות? אני מדברת על להיות בהתרגשות ובעירור מתמיד, בשינה מועטה מאד, ללא רגיעה של ממש. ללא דאון ו/או שינת יתר. אודה לפורום!

לורן שלום מניה חד קוטבית קיימת לעיתים נדירות ביותר ולכן לא סביר שתאובחן בצורה כזו. ברוב המקרים זו תהיה טעות באבחנה או שהדיכאון יגיע מתישהו. צריך להדגיש שעוררות בפני עצמה אינה מחלה. זו נטייה אישית ואישיותית וכל עוד היא אינה מלווה בהפרעות בשיפוט התקין אין סיבה ליחס לה בעיה. אם תזזיתיות היתר מפריעה ברמה האישית אפשר לפנות לפסיכותרפיה ולעשות עבודה ברמה האישית, אבל אין צורך לקשר זאת בהכרח למחלה. בברכה ד"ר אורן קפלן

קראתי את כתבתו של שי קולין על דכאון חד קוטבי והתאבדות שבאתר. האם תוכל להסביר את ההבדל בין דכאון חד קוטבי לדו קוטבי, והאם קיימים סוגי דכאון נוספים? תודה.

רונית, כשמדברים על הפרעה דו-קוטבית מדברים למעשה על מאניה דיפרסיה. זה מצב, שבו האדם מטולטל בין 2 מצבים קיצוניים: דכאון עמוק או מאניה (שגעון בלשון העם). בדכאון חד-קוטבי לא פוגשים את המאניה, אלא יש מצב מתמשך של דכאון. ישנם דכאונות על רקע חיצוני (אובדן, פיטורים וכו'). ישנס דכאונות על בסיס ביולוגי. כל סוג של דכאון ניתן "לחלק" לתת - דכאון (דכאון אחרי לידה, דכאון בעקבות פציעה קשה). HERA.

רונית שלום יש אכן סוגים שונים של דיכאון. הדיכאון המוכר ביותר הוא סוג של עצב עמוק המלווה בתחושות של ירידה בערך עצמי וקשיים בתפקוד באכילה, שינה, ועוד. הוא יכול להגיע בצורה של דיכאון עמוק (מג'ורי) או בדרגות נמוכות יותר, בטווח קצר, או על פני זמן ממושך. כמו כן לעיתים ניתן לזהות קווים דיכאונים במצבים אחרים כך שהדכאון אינו הבעיה העיקרית אך היא נלוות לבעיות נוספות, לדוגמא, התקפי חרדה. הדכאון הדו קוטבי מאופיין בכך שיש גם תקופות של מניה, כלומר מצב סופר אנרגטי הכולל התנהגויות חסרות שיפוט כמו בזבזנות קיצונית, תחושת כל-יכול ועוד, שאחריו מגיע בד"כ הדיכאון. מדובר בבעיות מסוג שונה וגם הטיפול התרופתי בהם שונה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בן 80 ובהתאם לגילי די בריא, כמו שיעקב אבינו אמר "קצתי בחיי" כל החברים שהיו לי כבר עברו מן העולם, לצערי אני לא מוצא שפה משותפת עם אשתי, הנכדים גרים לא בקרבת מקום ואיני נוהג יותר, איבדתי את הענין ברוב הדברים שאהבתי בעבר, כגון מוסיקה קלסית, חזנות, אין לי כבר חשק ללכת לבית הכנסת ואין לי כבר סבלנות לקרוא או לשוטט באינטרנט, מה עושים?? תודה עבור תשובתך למפרע יעקובי

שלום. יש תרופות שניתן למצוא בבית מרקחת ולקנות בלי מרשם רופא שיכולות לעזור לדיכאון חד-קוטבי?

היי ישראל לפני שבועיים בערך גם לי נבלע כרטיס הויזה,בגלל שהקשתי מספר לא נכון,הייתי לא מרוכזת ושכחתי את המספר שלי .זה קצת מרגיז שהכספומט "בולע" לך את הכרטיס כל כך מהר...למרות שברור שזה ע"מ להגן על בעל החשבון,(כמו שלין ציינה ,מפני גנבים). ומאחר ואני מתגוררת רחוק מסניף הבנק שלי(בעיר אחרת)ואני גם עובדת שעות רבות,זו היתה ממש טירחה בשבילי לנסוע עד סניף הבנק שלי ולקת את הכרטיס.וגם היתה לי בעיה להסתדר כמה ימים בלי הויזה,אבל בסוף הלכתי לסניף וזה הסתדר,קיבלתי את הכרטיס,ועכשיו אני מעריכה אותו הרבה יותר... אגב,זה קרה לי כבר פעמיים בעבר,וזה כל פעם מחדש מתסכל ברגעים הראשונים ומעצבן,אבל כשחושבים על זה אחרי שנרגעים,זה חלק מכל הפעילות הזו שנקראית בנק,וכמו שהמשכורת ניכנסת לחשבון בצורה מסודרת ושומרים לנו עליה,וכמו שיש לנו אפשרות להוציא כסף בצורה מסודרת מתי שמתחשק לנו מהכספומט,ואין לנו צורך לעמוד בתור מול הפקידה,אז קורה שהכרטיס נבלע מתוך כוונה טובה של הבנק לשמור לנו על הכסף,וזה לא הכי נעים,אבל זה חלק בלתי נפרד וקטן שצריך לעבור כשמחוברים לבנק(זה קורה לרב האנשים,לא רק לי ולך). אני אפילו כבר יותר מדיי מיומנת בעניין... כתבת על ההרגשה הרעה,שאתה מרגיש לבד,מדוכא,שבכית ושקשה לך.אני בעד בכי,בכי משחרר,עוזר לי אישית להוציא מתוכי את כל ה"כובד" של הדברים.הוא לא פותר בעיות,אבל הוא עוזר להתמודד איתם.ככה שלפחות להתפרק אתה יודע,אתה יודע לעזור לעצמך להשתחרר וזה חשוב מאוד מאוד. כתבת שהאינטרנט הוא בועה שמתנפצת כל פעם מחדש.אז נכון שהמחשב הוא לא יצור חי ודומם והאינטרנט הוא עולם שיש בו הרבה דמיון,אבל גם הרבה מציאות. אתה מציאותי והרגשות שלך אמיתיים ומה שאתה מעורר בי אמיתי,וד"ר קפלן אמיתי ולין אמיתית,וכל מה שאנחנו כותבים האחד לשני הוא אמיתי לחלוטין. כשאני קוראת את מה שאתה כותב אני מתרגשת,אני מתעניינת,מרגישה לפעמים הזדהות,לפעמים אני ניכנסת לפורום הזה לראות אם השארת פה הודעה,מצפה לשמוע מה קורה איתך,אולי דברים טובים,אולי פחות.רגשות לא מוגבלים לרגע פתיחת המחשב וסגירתו. אני מבינה את כוונתך שהאינטרנט לא פותר בעיות,ולא מהווה תחליף למה שאתה מרגיש שאתה זקוק לו(חיבוק,קשר,תחושות חיוביות על החיים).זה לא תחליף,אבל זה סוג אחר של קשר ,וגם פה הקשר מעורר רגשות לא תמיד פחות מב"מציאות".אתה לא לבד. אני מקווה שאתה מרגיש את החיבוק שלי עכשיו. להתראות מיקה

היי שלום אני מודה לך שכתב לי כזו הודעה מפוארת! והיחס שלך אליי מאוד טוב...תודה! אז הבנתי שלא רק לי זה קרה....הקטע עם הכספומט המעצבן אבל.... מה שמפחיד אותי בקטע זה שהוא נבלע לי בקניון שהוא נמצא ליד מקום שיש שם מלא אנשים מסביב אני מקווה שהאיש שמטפל בזה הוא איש הגון וטוב! כסף תמיד גורם לי לחרדת יתר נכון בכי זה טוב לבריאות! זה משחרר מאוד כאילו מוציא את האבנים מהלב! ומאוד מחמיא לי דווקא שאני מצליח ליצור אצלך תחושת הזדהות! שאני מרגש ושעוד אנשים נסחפים איתי לתוך הבכי האישי שלי! אני בהחלט מרגיש את החיבוק שלך עכשיו! אפילו שהוא קצת וירטואלי! תודה! וזה מאוד מחמיא לי שאת (ועוד כמה אנשים) אוהבים מאוד לקרוא את מה שאני מספר/כותב בברכת שבוע טוב ישראל

בשביל קרובת משפחה האם מישהו מכיר מטפלת דתיה שאינה ותיקה מידי בתחום ומקבלת באופן פרטי? תודה

אל, למה לא ותיקה מדי? באיזה איזור בארץ? HERA.

תודה על התשובה לא ותיקה מידי כי יש העדפה לקבוצת גיל דומה, מכיוון שבעיקר מדובר בשיחות מאיזור המרכז תודה

אנא התקשרו למספר 262004-053 ונוכל לשוחח בנושא. בברכה, מנ

זמן רב שאני מתחבטת ורוצה לשאול על דברים שמציקים ולא יודעת למי כדאי לפנות, ועכשיו אחרי קריאת הודעות ותגובות בפורומים שונים החלטתי שאני מעוניינת לשמוע את תגובתך דר' קפלן. אבל את פני בפורום קבלו הודעות קשות הרבה יותר משלי ואני מרגישה קצת מגוחכת ובכל זאת אציג את הקושי שלי. אני כבר לא ילדה ואם לילדים בוגרים אקדמאית, משכילה ומושכלת. בעבודתי אני מרגישה שמעריכים אותי פחות מכפי שאני חושבת שמגיע לי, או אולי יותר מדוייק יהיה לומר שאני לא הפבוריט של חברי לעבודה או קצת מזה וקצת מזה. יש מקרים שזה מלווה בנתק עם אדם אחד (כל שנה והנתק שלה). חברים אומרים שאני חכמה מדי יש אחרים שאומרים שהם האחרים מקנאים וכל מיני כהנה וכהנה, לא זה לא נראה רציני. יש אנשים חכמים בסביבתי שהם גם אהובים וגם מוערכים. ויש כאלה שהם מעוררי קנאה וכבוד ואני לא מרגישה לא זאת גם לא זאת. פעמים אינספור אני אומרת לעצמי: נו טוב אי אפשר לספק את כולם תמיד. אי אפשר שכולם יאהבו אותך, כל הזמן, ואני יודעת שזה כך אבל ההרגשה שלא מספיק אוהבים ולא מספיק מעריכים כדי שאוכל לקבל את המגבלה של "לא תמיד ולא כולם". מה לדעתך ניתן לעשות אם בכלל?

נוני שלום נשמע שלענין יש (לפחות) שני הבטים. האחד הוא תחושתך שאינך מוערכת מספיק והשני שמערכות היחסים בעבודה עולים מדי פעם על שרטון. יש כאן התלבטות. מצד אחד, יתכן שמדובר פשוט בחוסר מזל. שמקום העבודה שלך לא מפרגן ולא ידידותי מספיק ושאם היית עובדת במקום אחר הכל היה נראה אחרת. זה קצה אחד. הקצה השני שהכל נובע ממך. שאת משליכה דימוי עצמי נמוך על הסביבה ושאת יוצרת את הקונפליקטים עם הסביבה. אז מה המציאות? הקצה הזה או הקצה הזה? פעמים רבות היא נמצאת בנקודה כלשהי בין שתי נקודות הקצה במינון כזה או אחר. אם נראה לך שהאפשרות הראשונה היא הבולטת יותר, אז אין מה לעשות. צריך לפתח שריון הגנה ולרוץ בין הטיפות, ולנסות לכפר על הקשיים בדברים אחרים. כאן צריך באמת ללמוד להפנים את מה שכתבת בסיום, שאי אפשר לרצות את כולם. מצד שני, אם נראה לך שיש לך חלק במה שקורה והתופעות הללו מוכרות לך איכשהו גם ממקומות אחרים, אז יתכן ששווה לעשות בדיקה יותר רצינית על העניין, לפנות לייעוץ פסיכולוגי למספר פגישות, ולמקד את הבעיה. לאחר מכן אפשר לחשוב איך אפשר להתמודד אחרת עם המצב. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני ממש מרגיש שאני צריך עזרה עכשיו.... יש לי כל כך הרבה דברים שלילים שקרו לי...ואני לא יודע מאיפה להתחיל נתחיל מהיום... אז באתי מהעבודה כנראה קצת עייף .... והכנסתי את הכרטיס ויזה שלי לכפסומט כדי להוציא כסף.... ובהתחלה היקשתי מספר שגוי ... ובנסיון השני החליקה לי האצבע לא הייתי מרוכז.... ואז המכשיר בלע לי את הכרטיס והיה כתוב שאני אקבל אותו שבוע הבא...... ואני לא מרגיש טוב בגלל זה אני בהלם ובחרדה....אייך נתתי לזה לקרות... אני מרגיש שוב נורא אשם.... מרגיש אשמה חזקה ...זה מוסיף עליי עוד דברים שבגללם הרגשתי שאני אשם... וזה נותן לי הרגשה שאיין לי זכות לחיות...כי אני אשם בדברים רעים שקורים לי ואני מרגיש לא יוצלח..עדיף כבר שאפסיק להתקיים אם אני רוצה להפסיק את התקלות שלמעשה הורסות את חיי ובגלל זה אני עכשיו חרד שמישהו יגהץ/ישתמש בכרטיס שלי איפה שהוא..... למרות שהתקשרתי לבנק.....והם אמרו שעוד שבוע אוכל לבוא לקחת אותו.... (ואיין לי מה לדאוג) ולמרות מה שהם אמרו אני פוחד נורא... אני נורא פוחד שהכרטיס שלי ביידים של מישהו אחר..... זה פשוט לא נראה לי....אווווווווווווווף כל דבר כזה שנראה קטן זה כמו עוד נפילה בחיים האלה ....אני מרגיש בחיים כמו שק חבטות שסופג וסופג אבל כמה אפשר? ויש עם זה בעייה....הבנק שלי עובד כל יום עד 12 ורק יומיים בשבוע מ4 עד 6... אני חוזר הבייתה מהעבודה ב2....ככה שאני לא יכול להתקשר לשאול אם הגיע הכרטיס....ואני רוצה מהר מאוד תשובות כי אני חרד לגבי הכרטיס הזה זה ממש מפחיד אותי שהוא יסתובב לו אי שם.... אני לא יודע אם אוכל לבקש מאבא שלי לשאול בשמי אם הכרטיס הגיע.....הוא לא מבין בכספומטים ודברים כאלה....שהוא מוציא כסף הוא הולך ישר לפקידה... עוד סיבה לדאגה....עוד סיבה לחרדה...עכשיו על הראש שלי כל העיינין הזה...... אני מכור ...בפרוש כך לכדורי הרגעה...איין יום שאני לא לוקח אחד בגלל שאני כל הזמן מרגיש דואג ודואב על מה יקרה מחר ובעתיד הקצת רחוק כל הזמן מחשבות פסימיות ושחורות....מאמין שיהיה רק רע...שלעולם לא אצא מהבית לחיים משלי .... שלעולם לא יהיה לי חיים משלי-דיור משלי.... בגלל האבא שלי הזה..שהוא לא מצליח עם נשים ...אז אני מסתבר החבר'ה שלו.....ויש לי לב רך מדיי ...ואני יודע שלא אוכל לצאת מהבית לחיים עצמאיים...אני החבר'ה שלו וגם פשוט מטפל בו....מבחינה של עצמאות...אני הפכתי להיות האמא של הבית.... אז בגלל זה אני בכלל לא מנסה להתקרב לבנות...כי אני יודע שממילא אני לא אצליח לצאת מהבית...אז אני נמנע מלנסות ליצור קשרים... אני פשוט נסוג אחורה אבל זה מאוד כואב לי ומכאיב לי עד כלות הנשמה....ואני בדכאון קליני כבר.... אני מצטער לומר את האמת: אני כל הזמן חושב על למה אני חי..בתופת הזו...אני מרגיש שבא לי לגמור עם זה.... אני מדמיין את עצמי תלוי על חבל כי אני לא יכול יותר....אני גמור...איין לי כלום בחיים..כך אני מרגיש מאותה סיבה שאני לא מנסה להתקרב אל בנות אני מתרחק גם מבנים שיהיו חברים שלי....אני מרגיש שאני לא יכול ליצור חברויות ....כי כבר ניסיתי בעבר ללכת למועדון חברתי ואבא שלי כל הזמן היה גוער בי ומוציא לי את הנשמה: מה אתה עוד פעם הולך ....מה אתה עוד פעם עוזב אותי (או משהו כזה)..... אני פשוט מרגיש שאיין לי כלום בחיים- פשוט חיי על כדורי הרגעה...כדורי שינה....תקליטים שאני אוהב להירגע איתם...והאינטרנט לצאת מהבידוד... זה כאילו נותן תחושה של לא לבד...אבל זה רק כתב רץ ושנסגר בצ'אט מקבלים את המכה ....שוב עולה ההבנה שאני בעצם מאוד בודד! ושחלום האינטרנט זו רק בועה שמתנפצת כל פעם מחדש.... ואני מרגיש שאם אני אלך כל הזמן אני אחייה בחרדה שהוא כועס עליי ושאני אבוא הבייתה הוא יהיה עצבני וזה נורא...שהוא עצבני.... (אם אני אלך הכוונה-אצא מהבית לטייל עם חברים באופן די קבוע) זה אפילו ממש מפחיד.....אני מרגיש שאם לא אזהר הוא יכול להיות אלים....כן אני פוחד..... כל הזמן מתנשף ונושם ...בגלל החרדה...שאני נמצא בחרדה...אני לא מרגיש טוב.... יש לי קשיי נשימה....וגלי חום כאלה בכל הגוף....ורעידות כאלו ביידים ובחזה....ולפעמים גם שקשוק שיניים.....וקשיי שינה הרבה... אז אני אשאר בודד....אמא שלי בתוך קבר נחה לה ...מתלאות החיים שעברה...מהמחלות שליוו אותה....עכשיו אני מתנחם שהיא נחה..אמרתי לה כמה דברים לא יפים לפני מותה מרוב כעס..שחלתה ואני מצטער על כך-דווקא הרגעים הטראומתיים נשארו אצלי בזכרון הכי חזק....וזה מאוד קשה לאן נעלמו על הרגעים היפים של החיוכים? (אני מתכוון לכתוב על הנושא הזה בקרוב בהרחבה על מה שאמרתי) אבל אני מרגיש שאני בתוך כלוב...לא יכול לצאת מהעולם הזה ....חייב כל הזמן להוכיח את עצמי שאני שווה משהו... לעבוד לעבוד..לרוץ..לרוץ...להתסער על הכלום הבא....כל הזמן חי במחזורים ....ומתעייף ומתעייף וזה הכי קשה... אני שואל את עצמי... החיים כל כך מעייפים ומייסרים ...אז למה אני צריך את זה?....אני רוצה לישון קצת..קצת יותר..כל בוקר...אבל אם לא אלך לעבוד יצביעו עליי... כמו שעשו לי...בטלן..חסר חיים..מי שלא עובד מת....אני פשוט מרגיש שאיין טעם בכל הניסיונות האלו להחיות את עצמי...כי אני מרגיש שאיין טעם לחיי הם רייקים וריקניים....מה זה כל השטויות מסביב מול המוות הגדול והנורא שחוויתי לא מזמן ...הכל מתגמד... ואני מרגיש שאני כלוא פה בעולם הזה ....בפלנטה הזו..ביקום הזה.....עד שאמות מוות כלשהו שלא באשמתי... או זיקנה....או תאונה...או פיגוע....או הנורא מכל: שגופי יבגוד בי...שאיזה חלק יתקלקל.... זה דבר שגורם לי גם לחרדה שלי לשלוט עליי..... פתאום אני שומע על בן אדם שהיה בריא רוב חייו עד גיל מסויים ופתאום הכבד, הכלייה, הריאות, הלב, או כל חלק חשוב אחר הפסיק להיות אצלו תקין... והוא מחכה להשתלה של האיבר הפגום .....וזה דבר נורא ואיום גם הציפייה...כל החרדות של ישאר חי או לא... או מריח את ריח המוות מתקרב אליו והוא מת מפחד.... וגם אני נורא חרד מיזה כל הזמן..... מה יהיה אם בריאותי תתקלקל....לא מספיק כל הגרעונות שיש לי....מה יהיה אם אני אהיה חולה...(בלי אמא שלי לידי בטח אמות קודם משברון לב) אני חושב על זה כי....אני לוקח כדורים ...שכתוב בהם שצריך מדי פעם לעשות בדיקות לראות אייך החומרים משפיעים על הכבד.... וזה נורא מפחיד אותי לחיות בחששות...שמשהו רע קורה אצלי בגוף ואני לא יודע עד שיהיה מאוחר.... אולי הרופאים מסתירים מאנשים שנוטלים כדורי הרגעה ...מסתירים מהם מידע שזה הורס להם ...חלקים חשובים בגוף...הכבד...או משהו אחר ש"מתעסק" עם החלפת הדם בגוף.... אמא שלי איננה איין לי ממי לקבל חיזוק בקשר לכרטיס שנעלם לי היום במכונה.... לפני שכתבתי את הדברים הללו פה בכיתי.... ישבתי ובכיתי....שמעתי את השיר "שיר עצוב"....והמילים : תודה שראית אייך כאב לי.... הביאו אותי לבכי תמרורים חזק.. כי אני נזכר אייך אמא שלי חיה בשבילי.... היא לא יצאה לבלות בכלל היה לה טוב לראות אותי כל יום וזהו זה היה השמחה שלה....היא לא הייתה צריכה בילויים.... אני פשוט מתגעגע אליה....החוסר שלה בבית ובחיים שלי חזק כל כך.... אני צריך חיבוק שהכל יהיה בסדר.... לא יכול להירגע בלי הלחיצת יד שלה......ואיין לי למי לפנות או להתקשר.... אולי לעובדת סוצאלית שלי....לא..אסור לי ...מותר רק בשעות הפגישה שלנו.... אולי לדודה שלי...לא לא...לא נעים לי להטריד אותה...חוץ מיזה לא סיפרתי לה באמת מה קורה איתי..... אי אפשר מעכשיו להתחיל לדבר.... עכשיו אולי לחונך שלי...ניסיתי....הוא היה עסוק...בעבודה....אחרת... אולי לער"ן .....קשה להסביר בקצרה כל מה שקורה לי...ובטלפון אני תמיד מתרגש ומתבלבל....וזה מאוד קר...תמיד יש להם אותם הצעות.. ולאבא שלי בטח שלא...כי הוא מאוד לא רגיש.... אז אני מוציא הכל פה הכי אחרי בכי....פשוט שכבתי במיטה והתחלתי להתפטל ולבכות.... שמתי יד על העיניים ועל הפנים כי ניסיתי לנחם את עצמי..... מישהו לפחות יכול להרגיע אותי לגביי הכרטיס אשראי שלי?... כרגע זה מאוד מטריד אותי תודה ישראל

ישראל, אני מצטערת שאני עונה לך רק עכשיו, פשוט התחברתי לאינטרנט רק לפני 10 דק' בערך... טוב כדי להרגיע אותך, דבר ראשון- אל תדאג לגבי הכרטיס אשראי שלך, ב-א-מ-ת אף אחד לא ישתמש לך בו. זה קרה גם לי ולעוד המון אנשים, ברגע שמקישים מס' שגוי כמה פעמים הכרטיס נבלע (מחשש שהכרטיס אכן נגנב וכך מי שגנב את הכרטיס לא יוכל להשתמש בו), אבל לך אין מה לדאוג כי הכרטיס שלך :-) ואתה יכול להתקשר מחר בבוקר, הם עובדים גם ביום שישי... עכשיו לגבי הבעיה השנייה- ייסורי המצפון, זה כ"כ מוכר לי. כן, גם אני חוויתי מוות של אדם קרוב שהתייחסתי אליו מגעיל קרוב מאוד לזמן מותו ועד היום אני אכולה רגשות אשמה. אבל ככל שאני מדברת על זה יותר, אני חשה הקלה. אז אולי תעלה את זה בפגישה הבאה עם העובדת הסוציאלית? אני מצטערת שאף אחד לא היה כאן מקודם בכדי להיות לך אוזן קשבת, מישהו שינחם... אני מקווה שעכשיו אתה מרגיש יותר טוב, שהבכי קצת נרגע...לפעמים זה משחרר מאוד, את כל המחשבות, המתחים, זה טוב לבכות לפעמים כזה בכי טוב. ולגבי החשש שלך ממחלות- למה שלא תלך לבדיקות תקופתיות? זה יכול מאוד להרגיע אותך...ותראה שאתה חושש לחינם. אז מקווה שעכשיו אתה מרגיש יותר טוב, ומחכה לתשובה ביי

שלום לין! מה שלומך?...מתוקה... אני מצטער לשמוע שהיה לך דברים לא יפים עם מישהו שאהבת ...לפני מותו... בא לך לספר לי מי זה היה ומה היחוס שלך אליו?. אני בהחלט יעלה את זה בקרוב עם העו"ס שלי.... נדבר על התחושות של מה עשיתי לפני הפרידה הכואבת.... הכרטיס שלי נבלע בכספומט בקניון! ולא מחוץ לבנק שלי....(לא בקיר החיצוני של הבנק) לכן זה מה שנראה לי מפחיד! שהוא שמה...איפה שמסתובבים מלא אנשים! אני מקווה שזה שמוציא את הכרטיסים ישמור עליו טוב.... ושהוא איש הגון וישר.... אני מנסה לא לתת לזה להשפיע עליי....אם כי לא תמיד זה עובד... אני עושה דברים שעושים לי טוב כדי שאשכח! אני מרבה לשתות ספרינג קר, היום דפקתי שינה טובה של כמה שעות, ובבוקר התקלחתי ויצאתי לטייל עם בגדים חדשים שקניתי לא מזמן, יצאתי להתאוורר! אחרי שאני אגמור לכתוב לך אני בטח אשמע איזה תקליט טוב אני פשוט בולע כדור הרגעה אחד כל יום וזהו מקווה לטוב שזה לא עושה נזקים! ומשתדל שלא לשאול שאלות כתבתי דברים קשים -אני תמיד כותב רק שאני מרגיע רע מאוד זה נותן לי את ה"כח" לכתוב אני מודה לך שאת איתי פה! בברכה ישראל! סוף שבוע טוב!

ישראל שלום קודם כל הכרטיס שמור במקום בטוח ואף אחד לא ישתמש בו. תוכל לקבל אותו חזרה בסניף שלך. קשה לשמוע כמה אתה סובל ועד כמה אתה מרגיש בודד וללא תמיכה. הדגשתי מספר פעמים בהודעות בעבר שחשוב שתהיה לך כתובת מקצועית ו/או תומכת אליה תוכל לפנות, אני מתאר לעצמי שאין משהו שנותן פתרון מיידי ומוחלט. אני מקווה שתתאושש מהר ותחזור לשגרה. סוף שבוע מוצלח ד"ר אורן קפלן

שלום ..מודה לך שענית לי! אז זהו איין לי כתובת מקצועית....ברוב הזמן אולי שיחה של שעה בשבוע ואיין לי אפשרות יותר! וזה נורא מקשה כדי לקרוא מה שמפחיד אותי יותר בקטע עם הכספומט תקרא בבקשה מה שכתבתי ללין! אוקיי?..תודה! אני משתדל להתאושש ולא לחשוב על זה יותר מדיי שלך ישראל

שלום, בתי בת 4 מפחדת מאד לישון בלילה. היא מדמיינת שחיות גדולות ייכנסו אלינו הביתה. היא נרדמת רק אם אחד ההורים מחזיק לה יד. שום הסבר רציונלי לא עוזר. כל לילה הכניסה למיטה היא ממש פולחן של כשעה. לפעמים היא מתעוררת מחלומות רעים ובאה למיטתנו. יש לציין שתי עובדות נוספות: אין לה בעיה לישון בצהריים. היא מאד אוהבת בעלי חיים (מלטפת ברצון חיות שונות בגן חיות ומגדלת כלב באהבה רבה) תודה, חגית

חגית שלום התופעה מוכרת מאוד ודורשת התמודדות בשני ערוצים, האחד תמיכתי והשני הצבת גבולות. מצד אחד צריך לעזור לילדה להתגבר על הפחדים. מצד שני הפולחן שנוצר צריך להיפסק ונדרשת אולי שיטה התנהגותית. אם השיטות הרגילות של סיפורי המפלצות בארון וכו' אינן עובדות ואתם מרגישים שהחרדה גבוהה יתכן שכדאי לכם לפנות לייעוץ אצל פסיכולוג ילדים למספר פגישות. אין צורך לערב את הילדה בעניין, תוכלו לקבל הנחיות וייעוץ שבעזרתן תשפיעו על המצב. צריך להבין שהפרידה בלילה מעוררת חרדה רבה אצל ילדים מסיבות שונות. לכן אין קשר בין חרדת הלילה לשנת הצהריים או לאהבת חיות. צריך לנסות ולהבין את מקור החרדה והאם יש משהו בזמן האחרון שמאיץ את החרדה הזו. סביר להניח שאם תמצאו את שורש העניין יהיה קל יותר לטפל בבעיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום, אני מודה לך מאד על התיחסותך. לאחרונה אכן נולדה אחות לבתי, אך החרדות בלילה הופיעו לפני כשנתיים, כשעברנו ממיטת תינוקות למיטת נוער (כשהיא היתה בת שנתיים). כשהיא ביקשה לחזור למיטת התינוקות, הבנו שמיהרנו מידי בהעברתה. החזרנו את מיטת התינוקות והשארנו את שתי המיטות בחדרה. בכל לילה היא בחרה לישון במיטת התינוקות, אך הפחדים לא הפסיקו. להפך, ככל שהיא גדלה יותר, היא פוחדת יותר. יש לציין שבהעברה בחזרה למיטת התינוקות היא החלה שוב להרטיב בלילה (אחרי שהיתה יבשה מספר חודשים), מצב שנמשך עד היום. כחודש לפני שנולדה אחותה היא ביקשה לישון במיטת הנוער, כדי לפנות את המיטה לתינוקת. האם תוכל להמליץ על פסיכולוגים לילדים באיזור הצפון? תודה מקרב לב חגית

יש לי בעיה קשה מאד : אמי בת 53 וסובלת מסימני דכאון קשים ביותר (בין היתר בגין גילה). הדבר המדאיג הוא שאמי תמיד היתה חזקה מאד וסחבה את כולם לכיון האופטימיות וכעת אני שומעת דיבורים כמו :"אולי עדיף לאבא שיחיה בלעדי. אני סתם נטל עליו והוא מסכן בגללי".. אני מאד מודאגת בפרט שמבחינה פיזית אמי במצב מעולה (עושה ספורט) ויכולה להנות מהחיים אם תחפוץ בכך. איך אני יכולה לעזור לה ? עם מי היא יכולה לדבר ? אני מפחדת שלפני שאשים לב היא תעשה משהו לפגוע בחייה - מתי יודעים שהדיבורים הם לא סתם דיבורים ? (כי בעבר היו לה קצת תקופות קשות, אבל הדיבורים היום הרבה יותר קיצוניים) בינתים אמרתי לה שתשמור על עצמה גם למעננו (כי בלעדיה באמת שאני לא אוכל...) אני מאד מפחדת - מה עושים ????????

א. שלום את צריכה להפנות את אמך בהקדם לבדיקה פסיכיאטרית. במידה והיא באמת בדיכאון קליני, כפי שנשמע מתיאורך, היא צריכה לקבל טיפול תרופתי, רצוי בשילוב עם שיחות. דיכאון הוא מחלה מוגדרת ביותר וניתנת לטיפול יעיל. עם זאת, התעלמות מהבעיה עלולה להחמיר את המצב. אין טעם להתלבט האם הדיבורים רציניים או לא. פנו לגורם מקצועי ותנו לו להחליט. בהצלחה ד"ר אורן קפלן