פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום ד"ר. בכל פעם כשאני נכנסת לפורום ולוחצת על שימך אני חוטפת תסכול נוראי. מה זה רשימת ההשגים הזאת? אתה בטוח שלא חלה שם שום טעות? זה כולל גם גלגולים קודמים? כל ההספק הזה כל-כך מדהים שיש תחושה שאתה בכלל וירטואלי. אולי תכניס תמונה כדי שנאמין שאתה בכלל קיים? במחשבה שניה-אם יסתבר מהתמונה שאתה גם ניראה טוב אזי תיסכולי רק יגבר. אז שתף קצת-מה הסוד שלך? השגיות יתר? פחד ממוות בגיל צעיר? היית ילד שמן? מתה לדעת! תודה.

דווקא היה נחמד אם לא היה מוסיף תמונה, ככה כל אחד יכול לדמיין אותו כפי שהוא היה רוצה שד"ר קפלן יראה. תמונה לדעתי יכולה להרוס ולאו דווקא אם הוא נראה טוב או לא (וחוץ מזה אני חושבת שהוא תפוס...). תשאירו את הפנטזיה לעצמכם. {ראיתם איך ד"ר רובינשטיין רזה?}

בננות יש כאן אנשים המחפשים מענה למצוקות שלהם. תפסיקו זה לא מכובד ולא לעניין.

"איך הוא נראה? שים תמונה? הייתה ילד שמן?" ח'ברה מה קרה לכם??? קצת כבוד,מה הוא חבר שלכם ,הוא איש מקצוע!!

בנות באם אתן מתחרמנות מפנטזיות מיניות על ד"ר קפלן אולי כדאי שתפנו לפורום הסקסולוגיה ותבררו את משמעות העניין . אנא עיזבו את הפורום לאנשים הזקוקים לעצה והכוונה.

למתוסכלת ולשאר הכותבים שלום אני לא בטוח מה לכתוב בתגובה, אולי אני פשוט אנסה לענות על השאלות. מהסוף, להתחלה. אז ככה. הישגיות יתר? בהחלט סביר. ילד שמן? לא ממש. פחד ממוות בגיל צעיר? מרגע שאנחנו נולדים אנחנו הולכים למות. יש רגעים שבהם אנחנו מודעים לזה יותר. ברוב הפעמים מכחישים. זו בהחלט אינטרפרטציה מעניינת ואני אחשוב עליה. תמונה? כנראה עדיף שאין. זה מאפשר אולי יותר מרחב. אני עדיין שוקל את זה. וירטואלי? כמו נושא התמונה, כניראה זה נותן מרחב גדול יותר. מישהו בסופו של דבר עונה כאן. דווקא האנונימיות מאפשרת לאנשים לפנות בצורה פתוחה, ואולי לי לענות, למשל עכשיו, בלי לעשות יותר מדי חשבונות. גלגולים קודמים? לא שאני יודע. טעות? לא שאני יודע. רשימת ההישגים? אחרי שלמדתי כלכלה ומינהל עסקים, מסלול די נורמלי, הלכתי לעבוד בתפקיד משעמם במיוחד באחד הבנקים. מרוב יאוש התפטרתי והלכתי ללמוד פסיכולוגיה. מאז זה מתגלגל איכשהו בכמה נתיבים. יש אנשים שמחליפים עבודה כל כמה שנים, אני עושה את זה כמה פעמים בשבוע ובסך הכל מרוצה. כל אחד מוצא לעצמו דרכים למנוע שחיקה. תסכול נוראי? כאן כבר הייתי שואל עליך. זה כבר לא שייך אלי ממש. בעצם זו גם לא היתה שאלה. כמו בכל מפגש פסיכולוגי או מפגש אחר יש משהו שמתעורר בתגובה ושייך בד"כ לא רק לתכונות של האדם אותו פוגשים אלא לחוויות ואנשים מהעבר המשמעותי האישי. מאחר ואנחנו לא ממש מכירים אני מתאר לעצמי שהתסכול הוא לא באמת ממני באופן אישי, אלא ממשהו שאני מייצג עבורך. אולי אפשר לעשות עם זה משהו פרודוקטיבי. כל טוב אורן

קודם כל ולפני הכל-תודה על שבכלל ענית לי. האמת? ענית כ"כ יפה שתסכולי רק הולך וגובר..... אבחנתך בנוגע אלי נגעה לליבי. אייך עושים עם זה משהו פרודוקטיבי?

שלום, לפני כחצי שנה סיימתי טיפול פסיכיאטרי (טיפולי ותרופתי) לטיפול בחרדות קלות יומיומית ובעיקר בטיסות ובמקומות סגורים. הטיפול התבסס על שיחות ועל נטילת SEROXAT על בסיס יומי. כמו כן - טיפות RIVOTRIL עפ"י הצורך במצבים נדירים. הטיפול הסתיים ומצבי טוב, כנ"ל הסתיים גם הטיפול התרופתי. בימים אלה אני מחדש את רישיון כלי הירי שלי (אקדח), ונדרשת שם הצהרת בריאות על טיפול נפשי/תרופתי. שאלתי היא האם ידוע לך כי רישוי כלי ירי יכול להמנע ממני עקב טיפול כזה. בתודה, דני.

דני שלום אינני מתמצא בנושא. כדאי אולי להתייעץ עם פסיכיאטר או עורך דין. בברכה ד"ר אורן קפלן

בני בן 28, לאחרונה סובל מכאבים שונים. בבטן, גב, גרון ועוד. בדיקות רפואיות שללו ממצאים. הוא חרד ממחלה ממארת ופוחד שהרופאים לא אבחנו נכון. החרדות משבשים את חייו וגורמים כמובן לירידה חמורה במצב הרוח. הוא רווק, אינטלגנטי ביותר, משכיל ובעל משרה טובה שאינה מאפשרת כרגע פניה ליעוץ פסיכילוגי. ואני מודאגת

אני ממליצה שהוא יילך להתייעץ עם רופא אין שום סיבה בעבודה שיידעו על זה הרי מידע רפואי הוא מידע חסוי לכל אלא עם החולה איפשר לרופא ליידע אדם זה או אחר, עד שהוא לא יקבל חוות דעת מקצועית הוא לא ירגע וחבל שהוא ימשיך לחיות בחרדות מיותרות. בהצלחה. אחת שאכפת לה.

אתי שלום רצוי בכל זאת שבנך יפנה לטיפול פסיכולוגי. יתכן גם שיוכל להיעזר בתרופות נוגדות חרדה, במקרה זה יש לפנות לייעוץ פסיכיאטרי. פניה לעזרה תלויה במידת הסבל. אם היה לו חום 40 מעלות הוא היה הולך לרופא למרות העבודה. לכן, אם הוא סובל, שיפנה לטיפול. אם הוא מוכן לספוג את הסבל, ניתן להמתין עד שהסבל יהיה בלתי נסבל כדי לפנות לטיפול. אני לא בטוח שזה שווה, אבל זה כבר תלוי בו. נשמע שהבעיה העיקרית היא שהוא לא מכיר בכך שהבעיה היא פסיכולוגית ועסוק עדיין ברופאים שלא מכירים במחלתו. לכן כדאי אולי שיטופל ע"י פסיכיאטר שהוא גם רופא במקצועו כך שאולי הוא יתן בו יותר אמון על רקע המיחושים. בברכה ד"ר אורן קפלן

אחותי, בשנות השישים של חייה, סובלת מזה 30 שנה מבעיה: מדי כמה ימים (בעבר זה קרה גם כמה פעמים ביום) כשהיא נוהגת ברכב, במקום מוכר לה, היא פתאום שוכחת את הדרך. דברים שלכל נהג באים אוטומטית, פתאום לא קורים לה. זה נמשך לא יותר מ 30 שניות, ואז הכל חוזר לקדמותו. היא פשוט לא זוכרת לאן צריך לפנות, גם אם זה בשכונה שלה. לא זוכרת את המפה. ואז היא נעצרת בצד, ותוך 30 שניות, לכל היותר, זה, כאמור, חוזר לה. אין לה שום בעיות נפשיות או מוחיות נוספות. היא בריאה באופן כללי ואף פעם לא היה לה זעזוע מוח או אירוע מוחי. נוירולוג בזמנו המליץ לה על הגדלת אחוז הברזל בגוף, אך זה לא עזר. אין לה כוח יותר ללכת לרופאים ואני צריכה איזשהו פתרון אמין. אולי מעבדת זיכרון? מה זה יכול להיות, לדעתך, ואיך ניתן לטפל בזה?

אלונה שלום הייתי ממליץ לפנות לנוירולוג אבל אני מבין שהנתיב הזה מוצה ללא ממצאים. צריך בכל זאת לוודא שאין כאן בעיה מוחית מסוג כלשהו. פגשתי בתופעות כאלה אצל אנשים שסבלו מאפילפסיה. התופעה אכן משונה ומעוררת שאלות. אין אפשרות להפעיל מעבדת זיכרון אבל אפשר לנסות לעבוד איתה עם היפנוזה ולראות מה יעלה. אם מדובר בתגובה נפשית סביר להניח שאפשר יהיה לעלות על זה. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה. 1) אצל מי עושים היפנוזה? מה התהליך? 2) אצל מי לבדוק סמנים לאפילפסיה? 3) מה עוד נוירולוג יכול לעשות כדי לבדוק אם יש בעיה מוחית?

לד"ר קפלן שלום חברי נוטל טופרניל. האם עליי להיות מודאגת מכך? האם מיועד לטיפול קצר /ארוך טווח? האם פסיכולוג קליני רשאי לתיתו? בתודה מראש

דנה שלום מומלץ לפנות לפורום העוסק ברפואה ותרופות. פסיכולוג קליני עוסק בפסיכותרפיה בלבד, כלומר טיפול באמצעות שיחות. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש תרופות חדישות וטובות בהרבה. למה טופרניל?

שלום אני בת 26 ובחודש האחרון אני מטופלת אצל פסיכיאטר בעקבות מחשבות בלתי פוסקות על מוות ושאלות קיומיות. הוא ממליץ להתחיל טיפול תרופתי במקביל בIMPRAMIN הבעיה שאני מפחדת להיכנס לסחררה הזאת של כדורים וכל הקשור לזה ושזה ישנה אותי ולא אוכל לחזור אחורה. (כמובן שכרגע אני גם לא מרגישה טוב) שאלתי :לחכות עם הטיפול התרופתי או ללכת על זה תודה מראש

מיקי שלום לעיתים הטיפול התרופתי הכרחי כדי להביא להתקדמות בטיפול. בכל מקרה, חשוב שתהיי במקביל גם במסגרת של פסיכותרפיה בין אם זה נעשה עם הפסיכיאטר המטפל או בין אם זה עם פסיכולוג. לגבי ההחלטה האם לקחת תרופה או לא, לא ניתן לתת לך המלצה באמצעות הפורום, נדרשת היכרות מעמיקה לפני המלצות כאלה. בברכה ד"ר אורן קפלן

בבקשה, בבקשה רק לא התרופה הזאת.

ערב טוב, מעניינת אותי תגובתך על שאלתי היום לגבי הנושא שפת הגוף. בתודה מראש - הסקרנית.

סקרנית שלום אינני מתמצא בנושא שפת גוף. בכל מקרה, שאלות דומות עלו בפורום בעבר ותוכלי להשתמש במנוע החיפוש של הפורום לעיין בדיונים אלו. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, לפני כחצי שנה עברתי הפלה טבעית בשבוע 12 עקב מות העובר(אני בת 27). עברתי תקופה קשה מאד מבחינה בריאותית עקב סיבוכים שונים ועלי להמתין תקופה ארוכה בטרם אוכל לנסות להרות שוב. אני חווה תקופה קשה מאד מבחינה ריגשית וחוששת כי פיתחתי הפרעות אכילה. רזיתי מאד, אינני מרשה לעצמי לאכול יותר מ-1000 קלוריות ליום ואני מעסיקה את עצמי מאד בנושאי אוכל ומשקל. יחסי עם בעלי (וגם עם הורי) מאז ההפלה קשים. אני מרגישה מרוחקת ולא מסוגלת לשאת שיחה כנה איתו. כל מגע שלו מרתיע אותי. מזה כשלושה חודשים אני נפגשת עם פסיכיאטר והתקשורת איתו טובה אך אני חשה רק החמרה במצבי. מה דעתך? תודה, דנה

דנה שלום דעתי שטוב שאת נמצאת בטיפול, השאלה האם המפגש עם הפסיכיאטר הוא על בסיס שבועי קבוע וכולל פסיכותרפיה, או שמדובר רק במעקב תרופתי ובירור מקומי. במצב שנוצר את זקוקה לטיפול בשיחות באופן קבוע לפחות פעם בשבוע עד התייצבות המצב. טיפול תרופתי עשוי להועיל בתרופות נוגדות דיכאון ואני מתאר לעצמי שהפסיכיאטר מטפל בנושא הזה. מאחר ואת מודעת להתדרדרות במצב חשוב שתקחי יוזמה לפחות לשמירת מסגרת טיפול קבועה ואינטנסיבי בתקופה הקשה שאת עוברת. אני מקווה שתוך מספר שבועות המצב ישתפר ולאט לאט המצב יחזור לקדמותו. בברכה ד"ר אורן קפלן

לדנה שלום. נסי להכנס בנענע ובתפוז לפורומים של פוריות ואובדן הריון. תמצאי שם הרבה בנות שיבינו לליבך והאנונימיות תאפשר לגעת במקומות הקשים ביותר. לי זה מאוד עוזר. בהצלחה.

במהלך שיטוטיי באינטרנט, ראיתי באתר YNET כי אביב גפן יתאר היום (יום שני ב-20:00 בערב) ב"קהילות" של האתר. זהו סתם חשבתי ליידע אותך, כי אני הבנתי שאתה מאוד אוהב את המוזיקה שלו. ביי

בקשר לשימוש שעשית בזמנו בשם "ילד מזדקן" רציתי לאמר לך שאפשר להזדקן בצלילות ובכבוד

מישהו מכיר את התרופה "מודל" ??? אני לוקחת את זה יחד עם 2 כדורי אפקסור וקלונקס. מישהו??? התחלתי רק אתמול!(את המודל)אני סובלת מחרדות ומעצבנות יתר!!! תודה מראש.

מיקי שלום מומלץ לפנות לאחד מהפורומים שעוסקים ברפואה ותרופות. בברכה ד"ר אורן קפלן

אומנם לא התייחסת לתשובתיהקודמת אך בכל זאת- מודאל היא אחלה תרופה, שלא מטפלים רבים מכירים, אולם זה נראה קצת הרבה יותר מדי, כל הסלט הזה.... ניסית אפקסור לבד, בפני עצמו? לא מספיק עוזר? קלונקס לאורך זמן אגב גם ממכר. אם דווקא נחוצה עוד תרופה אין ספק שמודל היא התרופה אולם תהיי מודעת לכך שאתעלולה לעלות במשקל וכן לכך שיש לה השפעה על שינויים הורמונאליים (הגברת ייצור פרולקטין שזה אומר הפרשת חלב)מה שלאורך זמן עלול להיות בעייתי אך ממש לא חייב. וחילוף חומרים מואט . לא אבל עם כל זה זו באמת תרופה טובה מאוד.

שלום ... אני בן 24 ויש לי בעייה מאז שאני מכיר את עצמי .. בכל פעם אני קצת מתבייש או למשל אני מסתיר משהו וחושב לעצמי ומרגיש נבוך לייד מישהו..אני מסמיק בצורה מאוד משמעותית ומרגיש ממש חם בפנים. בעייה זו ממש מפריעה לי מכיוון שישנם הרבה תפקידים שהייתי יכל לבצע ודבר זה פגע בי... למשל בצבא בתפקיד מפקד.. השאלה שלי היא האם הבעייה היא בעייה ידוע .. והאם ישנו טיפול לגבי תופעה זו... תודה רבה

דן שלום הסמקה היא קודם כל נטייה אישית, יש שמסמיקים יותר ויש שפחות. עם זאת ניתן לווסת את עוצמת ותדירות התופעה. מאחר שמדובר בתגובה למבוכה או מצב לחץ הרי שניתן לנסות ולזהות את המצבים הללו ולהתאמן בהפחתת ההסמקה. לדעתי תוכל להיעזר במיוחד בהיפנוזה מאחר ומדובר בתגובה פיזיולוגית אוטומטית וההיפנוזה היא הכלי הפסיכולוגי המתאים ביותר בטיפול בסוג כזה של מצבים. תוכל לעיין קצת על הטיפול בהיפנוזה במאמר שכתבתי בקישור שלהלן: http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, אני בת 39 גרושה 9 שנים אם לבת 14, עולה לכיתה ט'. לילדה יש חבר בפעם הראשונה והוא בן 16 בכיתה י'. אני מאוד מודאגת מה עושים? היא אומרת לי שהיא לא מתכוונת לשכב איתו גם לא בעוד שנתיים, אבל היא חזרה בשבוע הראשון עם "מציצה" בצוואר שהביכה גם אותי, תגובתי היתה שזה נראה כאילו היא "פרה משוגעת" "מסומנת". אודה על תשובתך בהקדם.

לאם המודאגת שלום אפשר להבין את הקושי של אם להתמודד עם בתה שגדלה, אבל את חייבת לתפוס קצת מרחק ולתת לה להתבגר בקצב שלה. את יכולה לשוחח איתה ולומר את דעתך, אבל בסופו של דבר היא תעשה מה שהיא רוצה ואת לא תוכלי לעצור. לכן עדיף שתהיי חברה לשיתוף מאשר מרגלת ששומרים ממנה מרחק וזהירות. תגובתך לבתך היתה תוקפנית למדי ואני מתאר לעצמי שאם מישהו היה אומר לך משפטים כאלה הוא היה משלם ביוקר. חשבי על בתך כאדם בוגר ולא ילדה קטנה. האופן שתתיחסי אליה יהיה האופן שבו היא תגיב אליך חזרה. תני לה קרדיט ונסי לפרגן לה על אהבתה הראשונה. את יכולה לשתף אותה בדאגתך, אבל הזהרי לא לחנוק אותה מרוב אהבה. כל טוב ד"ר אורן קפלן

הכותבת:שני תאריך: 22/6/02 שלום רב בזמן האחרון אבא שלי בן ה 52 החל לעבוד בעבודה אשר דורשת ממנו להגיע למשמרות לילה כמעט יומיומיות, אין הוא עוסק במקצועו אלא בעבודה שמחמת המצב במשק היה יכול לקבל. בזמן האחרון הוא נהיה מעט מבולבל ופחות מתמצא במציאות, הוא שוכח הרבה פעמים מאורעות חשובים שמתרחשים בחיי בני משפחתו, מדבר בצורה מעט מוזרה שמזכירה ילד קטן ומבולבל. רציתי לשאול על מה התנהגות שכזו יכולה להצביע והאם יש כתובת מסויימת שאליה אוכל להפנות את אבי והאם בכלל יש צורך.

שני שלום הייתי ממליץ לפנות לפסיכיאטר לבדיקה. במידה והוא יתנגד נסו לפנות לנוירולוג, לזה תהיה בוודאי פחות התנגדות. המצב בהחלט דורש בדיקה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני נשואה שנה+ חיי המין ביננו לא משהו, וזה אומר בערך פעמיים בחודש. בעלי לא ממש יוזם ולי אין בעיה ליזום אבל לפעמים אני מרגישה שהוא מתעלה על עצמו וזורם איתי . אנחנו רוצים להביא ילד וביום הביוץ אני מזכירה לו אז לפעמים אנחנו עושים זאת יום אחרי יום. וזהו לחודש זה. זה קצת מתסכל אותי. הבעיה היא שלפעמים הוא לא גומר אנחנו מנסים בכל מיני תנוחות והא לא גומר וזה דבר שמתסכל אותי שבעתיים) אם אנחנו לא עושים זאת הרבה זמן אז הפעם הראשונה מהנה והוא גם גומר מה לא בסדר? האם אני היא זאת שלא מלהיבה אותו מספיק? <או שיש איזשהי בעיה אחרת? <אודה לך מאוד על תשובתך

שירלי שלום נשמע שיש בעיה כלשהי בתפקוד המיני ביניכם. זו לא בהכרח שאלה של משיכה הדדית, יש כאן מרחב די גדול של אפשרויות לסיבה. זה יכול להיות קשור לזוגיות שלכם, ללחץ כללי, לבעיה ספציפית בתפקוד מיני, ועוד. במידה ויש פתיחות ביניכם הייתי מציע לשוחח על העניין ולראות קודם כל מה כל אחד מכם חושב. בהמשך כדאי אולי לפנות לייעוץ משותף אצל סקסולוג (רובם פסיכולוגים או פסיכיאטרים). בברכה ד"ר אורן קפלן

אין סיכוי ללכת לסקסולוג הוא בטוח לא ירצה ולדבר נראה לי ילחיץ אותו יותר בעבר דיברתי איתו על זה אבל מבחינתו הכל בסדר וזה נורמלי לחלוטין אז אני ממש לא יודעת מה לעשות?!!

http://health.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=item&path=18&id=205388&page=2 לד"ר אורן קפלן שלום! בני בן 25 והוא מגמגם מילדות , לאחרונה גילינו מאמר על מחקר בנושא הגמגום , ממאמר מצורף. אשמח לקבל אינפורמציה נוספת. תודה מראש s.c

שלום הבעיה בתרופה עליה קראת שהיא ממשפחה של תרופות אנטי פסיכוטיות ויש לה תופעות לוואי בלתי רצויות. השימוש בה למגמגמים מועט למדי, אבל בהחלט אפשר להתייעץ עם פסיכיאטר בנושא. גימגום הוא נושא שמוטפל מבחינה פסיכולוגית בכמה כיוונים. ראשית יש לבחון האם לגמגום יש בסיס פיזיולוגי או לא. ניתן לנסות ולטפל בגמגום בעזרת קלינאי תקשורת וזה בהחלט יכול לעזור. במידה והנושא אינו על בסיס פזיולוגי ניתן בד"כ להבחין בעיתוי הגמגום, כלומר, בד"כ תחת מצבי לחץ או מחשבות מלחיצות הגמגום גובר. לעיתים קיימת פגיעה בדימוי העצמי בשל הגמגום. הטיפול הפסיכולוגי צריך קודם כל לגעת בנושא זה ולאפשר למגמגם לקבל את עצמו. לאחר מכן ניתן לעבוד את נושא הלחץ ולבחון את מוקדי הלחץ בחיים, להפחיתם ולספק כלים להתמודדות טובה יותר עם לחץ. לבסוף ניתן להשתמש בהיפנוזה לטיפול ישיר בגמגום. במקרים רבים הגמגום נעלם תחת השפעת היפנוזה וזו גם דרך לגלות האם מדובר בתופעה על בסיס פסיכולוגי או פיזיולוגי. לעיתים דווקא תרופות נוגדות חרדה עשויות לשפר את הגמגום במצבים שבו הגמגום מוגבר בעת לחץ. בברכה ד"ר אורן קפלן

לאחרונה אובחן בני בן השלוש וחצי כלוקה בחוסר שקט מוטורי. אשמח לקבל קישורים לאתרים הדנים בנושא . כל אינפורמציה נוספת תתקבל בתודה. רמי

רמי שלום זו הגדרה רחבה מאוד לילד בן שלוש וחצי. הייתי מנסה קודם כל לקבל הסבר הרבה יותר מפורט על מה מדובר, וזאת מהגורמים המקצועיים אליהם פנית. רוב החומר המפורסם בנושא מתייחס בעיקר לתופעת היפראקטיביות. תוכל לדוגמא לקרוא באתר של בי"ח לילדים שניידר בפ"ת בו יש מחלקה המתמחה בנושא http://www.scmci.org.il/comm/heb5.htm כדאי אולי להתקשר אליהם ולהתייעץ. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, מזה כמה שנים שיש לי חרדה מכל הקשור באש או קשור לזה. אני לא מדליקה מצית, גפרורים, גז או כל דבר אחר. אני מתרחקת מכיריים של גז, מצתים בסביבתי וכול'. חשיפה בלתי צפויה לאש יכולה להכניס אותי להתקף פאניקה. אני לא יכולה לצפות בלהבה של אש ולכן אני לא רוצה שאנשים יציתו סיגריה לידי, ידליקו גז.. זה מאוד מגביל אותי בחיי היום יום , ויוצר מתיחות תמידית גם בבית וגם מחוץ לבית. בעבר המצב היה הרבה יותר קיצוני, התרחקתי מכל מקור חימום. אם לדוגמא מדליקים מצית במרחק מטרים ממני אני נכנסת למחשבות טורדניות וחישובים של מרחק, גובה.. חישובים מדעיים שגם לא משכנעים אותי אם אני רואה את הלהבה זה לא משנה באיזה מרחק אני לא יכולה לחשוב ולחשב בהגיון את הסכנה. אני בטיפול דינאמי למעלה משנה. בעבר ניסיתי טיפול תרופתי שלא הועיל. שאלותיי כאלה: 1. האם תוכל לתרום לי מידע בנוגע לפוביה זו? 2. עצות לטיפול 3. האם זה יכול להיכלל במסגרת ההפרעה או סי די ? תודה!

מיטל שלום התופעה נשמעת אכן כפוביה, בהחלט יכולה להיכלל כחלק מאו סי די. יתכן שבנוסף לטיפול הדינמי תזדקקי להתערבות התנהגותית קוגניטיבית, אולי ניתן להיעזר בהיפנוזה ובשיטת EMDR תוכלי לקרוא מעט על הנושאים הללו בקישורים הבאים: http://www.psychologia.co.il/emdr.htm http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm http://www.psychologia.co.il/anxiety2.htm http://www.psychologia.co.il/short.htm בכל מקרה, על כל שינוי במסגרת הטיפול חשוב להתייעץ עם הפסיכולוג המטפל ובמידה ואת פונה למסגרת טיפולית מקבילה הדבר צריך להיעשות בשיתוף פעולה בין המטפלים. בברכה ד"ר אורן קפלן

ישראל היתה לי תקופה מאוד ארוכה שאהבתי את אביב גפן,לא אהבתי- הערצתי אותו,ותמיד תיכננתי איך אני פוגשת אותו,ויוצרת איתו איזשהו קשר...פעם אפילו חיכיתי לו מחוץ לבית של סבא שלו...(זה היה מזמן,לפני שנים)אבל לא הצלחתי לפגוש אותו באופן אישי בשום צורה.ואתה כן! זו בטח התרגשות עצומה,ובכלל נשמע שהיה לך ערב מקסים,שהיה שווה את כל המאמץ של הנסיעה וההתמודדות עם כל המסביב. מי ייתן ויהיו לך עוד הרבה ימים כאלה. ואגב, ממה שהספקתי להכיר אותך,אתה מיוחד גם בלי אביב גפן ובלי הלחיצות ידיים. : ) מיקה

קודם כל אני מצטער שלא הצלחת להגשים פנטזיה של לראות את אביב מקרוב... אני מקווה שלא גרמתי לך לקנאה או טינה.... כי כמו שאביב אומר..אל תכעסו הם בני אדם... בת כמה את היום מיקה ספרי לי בבקשה... יכול להיות שלא הצלחת להגיע אל אביב כי זה לא היה יפה לחכות לו ליד הבית... אולי היית צריכה לשלוח מכתב...

ישראל כמובן שאין בליבי טינה או קנאה,אני רק מציינת את ההזדהות שלי עם הרצון להכיר מקרוב כוכב אהוב. ולשאלתך,אני בת 26.

(מיועד לפורום של אביב גפן) אז רציתי לספר לכם על האירוע שהלכתי אליו ...ההשקה של התקליט החדש של אביב גפן היה חשוב לי מאוד להגיע...מכיוון שתקליט זה לפי מה שידעתי לפני שיצא היה על נושא שכה קרוב אליי בשנה האחרונה... הנושא שבגללו חיי ירדו אל תוך מלתעות הגיהנום נושא המוות לצערי כמו שאתם מכירים אותי אמא שלי..היקר לי מכל נפטרה לפני כשנה וחדש... ומאז אני מבין שהחיים הם קודש מכיוון שאנחנו אורחים במסדרון הזה...שנקרא "עולמנו" מאז כמו שאתם מכירים אותי אני חש ריקנות מכל דבר שאני מנסה להנות ממנו כי אני חי וחייתי במחשבה: מה זה יתן לי אם אני יעשה את הדבר הזה?...(נגיד ללכת לים)...והיו לי מחשבות : הרי ממילא נמות ...אז מה זה יתן לי? עדיף כבר לשבת בבית ולחכות לבואו של מלאך האבדון ...מלאך המוות! הייתי ואני עדיין בשפל ובתהומות של דכאון ואני מאחל לעצמי שיום אחד בעוד מספר שנים אוכל שוב להנות מכל מיני חוויות בחיים בלי לחשוב על זה כל כ-ריק...הרי ממילא נמות..אז למה בכלל להתאמץ או לעשות משהו בשביל עצמך ... לכן תקליט זה כאילו מוקדש לי...תקליט שיעזור לי להתגבר ולהבין שאני לא לבד בסוגייה... שיש עוד מאות ואלפים שחייהם נקברו ביחד הם אהוב ליבם אז עכשיו ל"עניין" ההשקה... כמו שאתם מכירים אותי אני סובל מחרדות למינהם! במקרה הזה סבלתי מחרדות קודם כל של פיגועים...נסיעה באוטובוס במהלך שעה...כל תחנה מסתכלים לראות מי עולה... והתחנה המרכזית החדשה נראתה לי כמו מבוך..הרגשתי מחנק.. אבל הכל היה בסדר... ושירדתי בקירבה שאלתי בחורה איפה זה.... והיא הצביעה לי על זה... ואם כבר דיברתי על קדושת החיים ניסיתי להוציא את המקסימום מהנסיעה באוטובוס עד לתל אביב... נהנתי מהאור שעדיין זורח...מהנופים בדרך...(לך תדע מתי האור יכבה -אם בגלל עצימת עיניי שלי-אם בגלל מלחמה נוראה) התלהבתי כמו ילד קטן מרכבת אדומה 2 קומות...יהה הנה רכבת...(אמרתי לעצמי).... כל כך רציתי להיות נהג של רכבת שהייתי קטן אבל אמא שלי ז"ל אמרה שזה מקצוע שלא מרוויחים בו... הסתכלתי על העצים שלצדי הדרך....שאלתי את עצמי אם הם נושמים....כי אם כן..הם מסכנים...הם נושמים את כל אוויר הרעלים של המכוניות... כדור הארץ שלנו גם בדרך לגוויה... אז הגעתי לשם....ובהתחלה שוב תקף אותי הדכדוך הייתי לבד...שוב הרגשתי לא שייך...כי כולם באו עם חברים...וחברות...כבר נמאס לי להיות צל מהלך של עצמי.... אבל אחר כך נעשה ממש טוב.... אלה/ מלנכולייה (בחורה מהפורום) זיהתה אותי! לא יודע אייך...כנראה חתום לי על המצח....ישראל מהפורום.... והיא הייתה מאוד חברותית ונחמדה...פתאום הרגשתי לידה וליד חברות שלה.. פתאום הרגשתי נורמלי.... אני כנראה מכל הדחיות שחוויתי בעבר....כבר הוטבע אצלי אות קין של : בודד ואני לא יכול לקבל את זה שאוהבים אותי...שאני אהוב.. אלה ואני וחברות שלה...הלכנו לקנות לאביב גפן פרחים.... והיה לי מאוד כייף! ואני מודה לה מאוד מאוד אם היא קוראת! היא נתנה לי גם לדבר עם רון מהפורום! אז גם עוד אנשים ראו את פרצופי ... הייתי לפני זה בטוח שאשאר עם מסכה של מסך מחשב... כי שאני יושב מול המסך אני כאילו לובש מסיכה...של הסתתרות.... זה עושה לי טוב להוציא את כאבי החיים בכתב אל מול אנשים אחרים... שינסו לעזור או לעודד.... אז המסכה ירדה...ו...אולי למרות שנראיתי חייכני....ומאושר.. הרגשתי שבפנים נשארתי אותו ליצן עצוב.... פגשתי שם את ערד מהפורום ואהוד וקארין.ואן-הם קראו לי...השמועה התפשטה שאני ישראל... לחצתי את ידם והרגשתי שהם נותנים לי הרבה כבוד....! אז אחרי דחיפות ובליעת הרבה עשן של סיגריות.... נכנסתי.... באתי אל אביב ...אמרתי לו (לפי מיטב זכרוני) שלום אביב אני ישראל מהפורום.... התקשרת אליי לפני כשנה לנחם אותי... אז הוא אמר לי..זה אתה...?! הוא אמר נעים מאוד ולחצתי לו את היד בחמימות...זה היה מאוד מרגש...מאוד מאוד מרגש...היד שלי עדיין רועדת.... אמרתי לו שאני נעזור בשירים שלו בתוך התוהו ואבוהו הגדול...שהם עוזרים לי להירגע..... גמגמתי מרוב התרגשות...הלב דפק חזק מאוד.... הוא אמר לי שאני כותב מאוד יפה....והוא אמר לי : אני איתך! ונתתי לו נשיקה... פגשתי אחר כך את אן...מהפורום...ואמרה לי שלקח לי "הרבה זמן" יותר מאחרים... (אן ילדה/בחורה ממש נחמדה) באמת שאלתי את עצמי?.. הרגשתי לפתע מיוחד! והוא חתם לי על הדיסק: לישראל היקר תמשיך לכתוב באהבה אביב גפן ולסיכום: זה היה ערב מאוד מרגש....סוף סוף לבוא וללחוץ את היד של האומן שאני הכי אוהב.... זו תמיכה מאוד חזקה בשבילי...אפילו תמיכה אדירה... (אני אדבר עם הפסיכיאטר שלי שירשום ברצפט של התרופות שאני חייב להיפגש (כלומר לראות בהופעה) את אביב גפן!- כלומר שזה נחוץ לבריאותי הנפשית כדי להתחזק...) (לפחות פעם בחצי שנה) וגם הרגשתי שמי שהכיר אותי מהפורום באמת נתן לי כבוד...ונתן לי הרגשה של אחד מכולנו...כמו שתמיד אני מייחל לעצמי.... ואני מודה מקרב ל: "אלוהים" בפורום-שתמיד ניסה לעודד אותי בפורום, לDEVIL GIRL בפורום-ליאת..שניסתה לעזור לי לפני שנה כבר..., לאלה החמודה-שלקחה לי את החרדה של עיר זרה והייתה איתי, ולכל מי שלחצתי לו את היד...ונתן לי הרגשה של שווה ביין שווים!

קראתי רק את הדברים שכתבת לאחרונה (אני דיי חדשה בפורום) ואני חייבת להגיד שאני ממש שמחה בשבילך שיצאת קצת מהשגרה והסתובבת וראית שיש חיים אחרים בחוץ. אתה רואה כמה חשוב להכיר אנשים אחרים , לשכוח קצת מהצרות והכאבים- אז רציתי לשאול, במפעל המוגן שאתה עובד בו אין לפחות מישהו אחד שאתה יכול להתחבר איתו? או אולי אנשים מהפורום של אביב גפן? כי זה מאוד חשוב שתצא מהבית שתסתובב עם אנשים בגילך, שתשמח קצת (זה מגיע לכולנו). אני מקווה שתמשיך בדרך הזו, של להתחבר עם אנשים אחרים ושתיהנה (הרי כל החיים עוד לפניך) ובאמת שמאחלת לך רק טוב. :-)

אני שמח בשבילך באמת... אפשר להרגיש את ההתלהבות שלך תמשיך כך למצוא את עצמך וזו רק ההתחלה... בהצלחה

לג'ק תודה תודה תודה על השתתפותך בשימחתי! שלך ישראל!

אני עוסקת במקצוע ,שאינו ממצא את יכולתי ואינו מפתה ומושך אותי. עובדה זו גורמת לי לתסכול רב ולמרמור ואף לעיתים לדכאון. במהלך היום אני מוטרדת מכך רבות דבר הגורם לי בעיות בריאותיות. יש לציין כי עבודה זו מאפשרת לי לשלב את תפקידי כאם , בעלת תנאים סוציאלים טובים ומשכורת סבירה. לערוך שינוי קיצוני כעת אין לי אפשרות כספית ויש לי אילוצים משפחתיים. מה עליי לעשות כדי לשכנע את עצמי לקבל את המציאות באופן זמני לטווח של השנים הקרובות בכדי להרגיש שמחת חיים וחדוות עשיה.

גלי שלום פעמים רבות אנשים נאלצים לעשות דברים שאינם אטרקטיביים עבורם, והשאלה האם דברים אחרים בחיים מפצים על כך. מאחר ומצב העבודה לפי תיאורך אינו בר שינוי צריך לראות איך שאר מרכיבי חייך אכן מספקים איכות שתכפר על החלק הפחות מהנה. בנוסף, צריך אולי לבדוק איך אפשר בכל זאת להפוך גם את העבודה לפחות מתסכלת. אדגיש שיתכן שנקלעת לתקופה שבה מכלול הדברים יחדיו יוצרים תסכול והמיקוד בעבודה עלול להטעות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני בת 27,בחורה מית שמרני,לא חוויתי סטוצים וכ...אף פעם,רק סקס ב מערכות יחסים. הבעיה שגם לא היו לי מערכות יחסים ממשיות וממושכות,ושאלתי היא,אני רוצה להתנסות מינית בכל מיני חוויות,אבל רק המחשבה שאשכב עם מישהו שלא יהיה מחוייב לי כהכל ייגמר עושה לי רע. מצד שני אני מרגישה שאני לא הולכת ונהיית צעירה ומתישהו אני בטח אתחתן,וכבר עכשיו אני מרגישה פיספוס על זה שאין לי ניסיון.ושאני לא חופשייה יותר .האם כדאי בכל זאת להתנסות אף על פי שזה עלול להכאיב לי ולפחות להרגיש שלא החמצתי? יש מספר בחורים שיצאתי איתם וברור לי שמבחינה מינית הם מושכים אבל מערכת יחסים איתם לא מלהיבה אותי(אין התאמה),ואני עוצרת את עצמי. מה עושים?

דניאל... מאחר שאת באה בגישה לחוויה מינית אך ורק בעקבות מחויבות אלייך כבר את לא יכולה להנות ולהפתח מספיק, לא רק זה שאת אומרת שגם ככה הקשרים והמערכות יחסים שהיו לך לא היו "ממושכות, ממשיות"... ליצור נסיון מיני, להכיר את האני ורק אז יהיה לך מערכת יחסים תקינה, ממושכת וסיפוק מיני גבוהה יותר. תנסי גברים, אף אחד לא צריך להיות חייב לך כדי לענג אותך מינית...

דניאל שלום אין תשובה חד משמעית לשאלתך. זו שאלה של העדפה אישית ואת צריכה לבחון את התועלת מול המחיר שנדרשים כדי לממש את הפנטזיה מחד ולא להיפגע מאידך. נראה לי שלא כדאי להיכנס למערכת מינית בלי כל תחושה רגשית, אבל אולי תצליחי למצוא מישהו שאת מחבבת ומושך אותך מינית, מבלי שתרצי בו ממש כבן זוג. זה אולי יהיה פתרון שתוכלי לחיות איתו בשלום. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על התשובות,אבל מה אם אני אקשר אליו? זה עלול לקרות כי מגע מיני מאוד מקשר אותי.האם כדאי לנסות בכל זאת או שזה רק יגרום לי להרגיש רע?

שלום, מיהו/מהו הפסיכולוג הרפואי/בריאותי ולאיזה מקרים אנו פונים אליו? תודה רבה!

רמי שלום פסיכולוג רפואי ופסיכולוג שיקומי מתמחים בתחום הטיפול בבעיות שקשורות למחלות, שיקום, נכות, בעיות פיזיולוגיות למיניהן וכו'. בד"כ זה המקרה המתאים לפנות לאנשי מקצוע אלו. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב האם אדם שסובל מפחד ממחלות/בריאות/מוות, אדם שלא מסוגל להתמודד עם בעיות בריאות מתאים לפסיכולוג זה, שלא יודע עם הוא בריא הוא חולה! תודה רבה!

שלום רב, יש לי תאומים בני שלוש וחצי, בן ובת. הבן הוא ילד חכם , נמצא במסגרת של גן עם אחותו. מבין הכל ויש לו חוש מדהים לדברים טכניים (הרכבות, פאזלים וכד') . הבחנתי אצלו (עוד כשהיה בן שנה), באובססיה לשלמות. זה התבטא בכמה דברים, לדוגמא: מפה עקומה על השולחן - הבעת חוסר שקט מצידו עד אשר המפה תסודר על-ידו. בקבוק שוכב על השולחן הוא חייב להרים אותו ולסדר. אם לא הצליח לגזור כמו שהוא רוצה הוא בוכה ומתעצבן וזונח את המלאכה מאחר וזה לא יוצא לו מושלם כמו שהוא רוצה. ישיבה על כיסא בצורה מסויימת - אם הוא לא מצליח (שהכיסא יעמוד בזוית מסויימת) שוב התגובות הנ"ל. דבר נוסף שהבעיה מתבטאת בחזרה על דברים שוא עשה באופן אובססיבי כגון: לחיצה על כפתור המעלית, אם מישהו לחץ לפניו הוא לא יכנס למעלית, אם הוא ישב במקום מסויים בשולחן אז הוא תמיד ישב באותו הכיסא ואין סיכוי שזה ישתנה. הייתי רוצה לדעת איזה טיפול עליו לקבל על-מנת למתן את התגובות הנ"ל. אני מודעת לכך שהדבר מפריע לו, איך עוזרים לו? בברכה מיכל

מיכל שלום בגיל הזה אינני ממליץ על טיפול ישיר לילד. אני מציע שתפני לפסיכולוג ילדים ותציגי את הבעיה. סביר להניח שבעזרת הנחיה מקצועית תוכלו להבין את מקור ההתנהגות של הילד ולטפל בה ללא מעורבות הילד עצמו. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני מבקשת שתמליצו לי על פסיכולוג מאזור הקריות שמומחה בטיפול בחרדות-דרך אגב אני בת 36. תודה עדי.

עדי שלום אינני מכיר אנשי מקצוע בצפון, אם אחד המשתתפים בפורום מכיר אולי יוכל להוסיף המלצה. בברכה ד"ר אורן קפלן

בני בן ה-12 מפחד באופן מתמיד מלהיות לבד בחדרו או בכלל בחדר אחר שבו לא נמצאים אנשים. בחוץ הוא אינו מפחד אלא רק בבית. יש לציין שאנחנו גרים בדירה עם שתי קומות. אף פעם לא השארנו אותו לבד ולמרות הכל הוא מפחד . בתקופה האחרונה המצב נהיה יותר גרוע הוא לא מסוגל להרדם בלילה מרוב פחד למרות שאני נמצאת בחדר סמוך אליו. הוא ממש בוכה ולא מצליח להרדם. הוא נמצא בטיפול פסיכולוגי כבר 3 שנים ואין שינוי במצב , ההיפך הוא מפחד יותר בתקופה האחרונה.

יעלי שלום השורה האחרונה נראית לי משמעותית מאוד. אם הילד נמצא שלוש שנים בטיפול פסיכולוגי יש לכך בוודאי סיבה ויותר מכך, יש לכם גורם מקצועי שאיתו צריך לדבר ולברר מה לעשות. אני מציע שתדברו עם הפסיכולוג המטפל ובקשו להיפגש עימו/ה בהקדם. במקרה כזה חשוב שגם אתם תקבלו הדרכה צמודה כיצד לנהוג כדי להרגיע את הילד. בברכה ד"ר אורן קפלן

אנחנו כל הזמן בקשר עם הפסיכולוגית כלומר כל שבוע. המצב ידוע לה. היא נותנת הסברים והדרכה אך כל אלה לא עוזרים. כמו כן היא החליטה לסיים את הטיפול ולתת לו להיות לפחות שנה ללא פסיכולוג אולי הוא יתבגר. אולי יש סגנון של טיפול אחר שיכול לעזור ולא הטיפול שהוא עבר שכלל שיחות עד כמה שהוא הסכים או לחילופין משחקים. אני כבר אובדת עצות. הזמנתי תור לפסכיאטר ילדים כי נותרתי ללא ברירה אך בעיקרון אני מתנגדת לתרופות. אודה לך אם תענה לי בהקדם על אפשרויות נוספות שקיימות בתחום הזה. כלומר פחדים לא מוסברים אצל ילדים. תודה יעלי

אני מתעניין בהיפנוזה ומחפש חומר קריאה בנושא. האם תוכל להמליץ על מקורות מידע בנושא זה? האם יש אפשרות לגרום לי לשכוח/למחוק מהמוח ארוע בעברי על ידי היפנוזה?

שלומי שלום תוכל לקרוא מאמר שכתבתי על היפנוזה בקישור הבא: http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm לשאלתך, לא ניתן ולא רצוי להשכיח או למחוק אירועים. ניתן לעזור לאנשים שעברו אירועים טראומתיים להתמודד טוב יותר עם הזכרונות הקשים. אפשר להיעזר גם בשיטת EMDR ועליה תוכל לקרוא בקישור הבא http://www.psychologia.co.il/emdr.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

היי! אני וחבר שלי כבר חצי שנה ביחד, לפני יומיים חגגנו והוא כתב לי מכתב כל כך יפה, ואני כל כך מאושרת. היום דיברנו והכל היה כרגיל, עד שלפני כמה שעות הוא התקשר אליי ואמר לי שהוא לא בטוח שהוא רוצה להיות איתי. אז נפגשנו ודיברנו ואמרתי לו שאני אוהבת אותו וטוב לי איתו ואני לא רוצה שזה יגמר, עדיין לא. הוא אמר לי שגם הוא אוהב אותי והוא הכי נהנה איתי בעולם, אבל הוא מרגיש שמן הסתם קשר מצריך מחוייבות: להתקשר בשעה זו וזו להפגש וכו וכו. אמרתי לו, ואני באמת חושבת ככה, שזה לא חייב להיות ככה. אפשר לצמצם וכבר אמרתי לו שיקח את כל הספייס שהוא צריך. עכשיו זה לא נראה לי הגיוני שאני לא אשמע ממנו כמה ימים ולא אראה אותו שבוע, אבל מצד שני זה יכול להיות הרבה יותר טוב. אני אוכל לחזור לחברותיי ולחזור לשגרת החיים הקודמת, לפני שנכנסתי לקשר. זו לא הקרבה גדולה מדיי? שאני צריכה להיות בקשר לפי הצרכים שלו נטו?. אני לא כל כך חושבת שזה ככה זה יכול להיות אפילו יותר טוב, וזה מתאים לו וגם לי איכשהו כי אנחנו אוהבים אחד את השני. אני חושבת שזו רק תקופה כזאת אצלו, אולי זה יעבור, ואם לא אז אפשר להסתגל לצב חדש, כי אני אוהבת אותו ואני רוצה לדעת שאנחנו יחד, כי טוב לי ממש ממש ממש טוב לי תעזרו לי בבקשה

לילית שלום את צריכה לראות מה הכי טוב עבורך. מצד אחד אפשר להבין את הצורך שלו בספייס, אבל רק את יכולה לומר האם באמת זה סביר או שזו דרך אלגנטית להתרחק ולא להיות מחוייב. את צודקת שזה לא סביר שהוא יעלם לשבוע. השאלה האם את חווה את עצמך "לוחצת" ובאמת לא משאירה לו ספייס, או שאולי את רואה קשר בצורה שונה ממה שהוא חווה, ואז עדיף לפעמים לתפוס מרחק ואולי אפילו לחפש קשר אחר שבו הצרכים ההדדיים ניתנים למילוי בצורה יותר טובה. לפעמים דווקא מרחק זמני והחרדה לאבד אחד את השני מחזירים את הפרופורציות לדרישות אחד מהשני. בברכה ד"ר אורן קפלן

הכל דחוף פה בפורום אבל בכל זאת אשמח לתשובה מהירה. בתי (עוד מעט בת 7) התעוררה בלילה מחלום בלהות. בבוקר היא אמרה שהיא חלמה חלום נורא והיא מפחדת לספר לי. בסוף הצלחתי לשכנע אותה לספר ונדהמתי מהחלום. היא חלמה שמישהו ניסה להרוג אותה ושיצא לה כל הדם מהגוף, אבל היא לא מתה. אח"כ היא הלכה למסיבה ואני נתתי לה כוס פטל אבל כשהיא שתתה היא הרגישה שזה לא פטל, זה הדם שלה ומיד אחרי שהיא שתתה כל מי שהיה מסביבה מת, והיא רצה הביתה לראות אם אני חיה וההמשך לא ברור. אני חייבת לציין שהיא לא מודעת לפיגועים שקורים מסביבנו, היא לא רואה בטלויזיה וגם לא שומעת כמעט כלום על הפיגועים (גם לא בבית הספר) ובודאי שלא בצורה שתתקרב להיות כל כך ציורית (!) בצהריים (אחרי שחזרה מבית הספר) היא אמרה בבכי שהיא לא מצליחה להירגע והיא חשבה על זה כל היום. אינני יודעת כיצד לנהוג . האם לפנות למישהו, לומר משהו או להתעלם ולעבור לסדר היום. אשמח לקבל את עצתך, דחוף אם אפשר. תודה רבה.

כדאי לפנות לפסיכולוג שעובד עם ילדים. ברור שהילדה חרדה ומוטרדת ממשהו.

את מתארת ילדה שחוותה אירוע טראומתי. במידה והתלונות וההתנהגות שלה לא פסקו את חייבת באופן דחוף לפנות לייעוץ פסיכולוגי לילדים.

יעל שלום ראשית הייתי נזהר מלקבל החלטות רק על סמך חלום, גרוע ככל שיהיה. החלומות הם דרך ביטוי של חלקים לא מודעים בנפשנו והם מוציאים מידע בצורה מסווגת וממודרת. לכן מה שנראה לך מאוד ברור יכול להתפרש כדבר שונה לגמרי. את צריכה להתרשם ממצבה של הילדה באופן כללי. אם היא מוטרדת מדברים נוספים יש מקום לעשות בירור, אפשר להתחיל עם פסיכולוג/ית ביה"ס למשל. במידה והתנהגותה רגילה והדבר החריג היחידי זה החלום הייתי מנסה להרגיע אותה ולומר שחלום הוא לא מציאות ולא מפתח מזה נושא נרחב. הערת אגב, גם אם הילדה לא רואה טלויזיה אין אפשרות שהיא מבודדת ממה שקורה. הפיגועים מדוברים ונראים לא רק בטלויזיה, הם נראים בעיתונים הזרוקים ברחוב, מדוברים ע"י הילדים בביה"ס כך שזו אשליה לחשוב שהיא מבודדת. והדמיון, הוא יכול להיות ציורי הרבה יותר מכל מציאות. בברכה ד"ר אורן קפלן

Dear Dr. Sorry for not being able to write in Hebrew. I'm an Israeli, living in Europe. six months ago I met an Israeli who work in the same city I live in the same city. At the begining, things were great but later on I discovered there are things that bother me. Now I've reached a point that I think about it all the time, when I go to bad when I wake up in the morning and even when I wake up at night. Nevertheless, I do not find the courgae to end this relationshop totaly (I've done that 3 times and got back to him). I'm 31-divorced- and I know I do not want to leave with him for the rest of my life. but life here can be very lonely and sad. Can you advise? Sivan

סיוון שלום אינני יכול לומר לך ישירות האם להיפרד ממנו או לא מאחר ואינני מכיר אותך ואת הקשר בינכם. אני יכול בהחלט להבין את ההתלבטות ואולי אם היית נמצאת במקום פחות בודד בחייך ההתלבטות הזו היתה פשוטה יותר. השאלה מדוע את מרגישה את הצורך להחליט היום. אם את נמצאת לבד והקשר הזה נחמד לך מדוע את צריכה להיפרד ממנו כעת? את מדבר על הקשר בטווח הארוך ונראה לך שזה לא מתאים. אם את לא נהנית מהקשר תפרדי ממנו כי זה לא מתאים. אבל אם בינתיים טוב לך לא ברור לי מדוע הצורך לקבל החלטות חותכות במהירות. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם אפשר לאבחן לבד חרדת נטישה והאם הטיפול המומלץ הוא פנייה לפסיכלוגו או פסיכיאטר? (כאשר המחלה משתלטת על החיים, עבודה וזוגיות)?

במידה והאישיות הבסיסית מתחילה להתריד ולגרום לבעיות תפקוד צריך להתגבר על ההתנגדות ולפנות לטיפול פסיכולוגי.

בלה שלום חרדת נטישה היא ביטוי ולא אבחנה מקצועית. לכן אם את מרגישה חרדה מנטישה סביר להניח שזו הרגשתך ולא צריך איש מקצוע לצורך אבחנה. חשוב להדגיש שזו הגדרה כללית מאוד לדברים שונים בין אנשים, ולכן צריך להבין למה בדיוק את מתכוונת ב"חרדת נטישה". הטיפול המתאים הינו בד"כ באמצעות שיחות ולכן מתאים יותר פניה לפסיכולוג. אפשר גם לפנות לפסיכיאטר שהתמחה בפסיכותרפיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני נורא מפחד ובעקבות כך אין לי זיקפה. אשתי מאוד כועסת עלי ובעקבות כך יש הרבה לחץ בבית.

ל. שלום ראשית כדאי להתמודד עם הפחד. אני מתאר לעצמי שאיכות החיים שלך נפגעת לא רק בגלל העדר זקפה. בנושא התפקוד המיני מומלץ לפנות לסקסולוג ולקבל עזרה, אולי גם תרופתית בעניין. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מבקשת לקבל פרטים לגבי התרופה הנ"ל. כמו לאיזה אוכלוסיה התרופה ניתנת והאם יש לה תופעות לוואי. התשובה אינה תחליף לייעוץ מקצועי. בתודה מראש.

לא קיימת תרופה ללא תופעות לוואי. את השאילה שלך צריך להפנות ישירות אל הרופא שהמליץ על הטיפול ואליו בלבד.

טלי שלום בתחום התרופות מומלץ לפנות לפורום העוסקים בתחומי הרפואה בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר אורן קפלן שלום סליחה על הבורות אבל האם תוכל בקצרה להסביר לי מה ההבדל בין פסיכלוג קליני לפסיכאטר? בני אינו בריא בנפשו ( מגיל 3 עד גיל 13 הלכנו לכל מיני פסיכולגים , וללא הצלחה....) היום הוא בן 20 והחיים בבית אינם חיים...בעיותיו רבות ומסובכות מאד. אין לי כבר מושג ממי לבקש עזרה: מפסיכולוג? מפסיכיאטר? מפסיכולוג קליני?... הרי כל פניה עולה כסף - חייבים להתחשב גם בנקודה זו. אנא תשובתך. בתודה, פ.ש.

שלום לך ! ההבדל בין פסיכולוג קליני ופסכיאטר : פסיכיאטר יכול לתת מרשם לתרופות בנוסף לטיפול כמו פרוזאק , פריזמה וכדומה פסיכולוג קליני לא יכול , אלא טיפול רגיל בהביוריסטי, התנהגותי.וכו ...אם את לא יודעת מה לעשות עם בנך , תפני לרופא משפחה הוא כבר יפנה אותך עם הפניה לטיפול המתאים ואם אתם חברים בקופת חולים זה לא אמור לעלות כמעט . בהצלחה !

שלום, אני מקווה שהקישור יעבוד. יש שם הסבר על ההבדלים שבין פסיכיאטר לפסיכולוג:http://benafshenu.jerusalem.muni.il/psycology/who_is_psy.htm HERA.

שלום רב. מאחר שדר אורן קפלן נמצא בחופשה אני מייעצת לך לפנות לפורום הסמוך פסיכותרפיה, ואז תוכלי לקבל תשובה מהירה - את טוענת שבעייתך דחופה. פסיכיאטר מטפל גם באמצעות תרופות - בדרך כלל כדורים נוגדי דיכאון וחרדה. פסיכולוג מטפל בדכ באמצעות שיחות (פסיכותרפיה), תהליך שיכול להיות ממושך ולארך שנים. (פגישה או שתיים בשבוע, בדכ)., או בטיפול ביהייביוריסטי שיכול להיות מוגבל בזמן ומבוסס על שיטות התנהגותיות - לימוד טכניקות הרפייה, שינוי דרכי חשיבה וכד', חשיפה לגורמים מעורר חרדה במידה וקיימים. השאלה היא מה אופי הבעיה,- מאחר שפירטת מעט מאוד, קשה לדעתי יהיה לייעץ לך בדיוק. לדעתי השאלה היא עד כמה בנך עצמו סובל מן המצב- האם למשל אינו מתפקד, האם הוא שרוי בדיכאון וכו'. במצבים חריפים כאלה ואחרים, יש טעם לדעתי לשקול היעזרות בתרופות, ולשם כך תוכלי לפנות לפסיכיאטר. אם לאוו - פנייה לפסיכולוג קליני נראית מתאימה. בהצלחה מיכל.

פ.ש. שלום אני חושב שהתשובות הנ"ל בהחלט ממצות. בהחלט יתכן שהטיפול שנדרש לבנך הוא משולב, גם פסיכולוגי וגם פסיכיאטרי. מאחר ומדובר בתהליך ארוך שנים וגם הנושא הכלכלי עלה, הייתי ממליץ לך לפנות למרפאה רב תחומית שבה יש מגוון של בעלי מקצוע בתחום בריאות הנפש. ברוב בתי החולים בארץ יש מרפאות פסיכולוגיות מסוג זה ולאחר ראיון קבלה יתאימו לבנך את הטיפול המתאים. עלול להיות תור המתנה אבל דווקא בגלל שהתהליך נמשך גם זמן רב אולי שווה להמתין. במידה והדבר דחוף תוכלו לפנות לאיש מקצוע, אני לא בטוח שזה משנה מהיכן תתחילו, פסיכולוג או פסיכיאטר, חשוב שזה יהיה איש מקצוע טוב שיידע לאבחן את הבעיה ולהמליץ על טיפול מתאים. בברכה ד"ר אורן קפלן

בני בן ה9.5 מסתגר כל הזמן בבית מול המחשב ו/או הטלביזיה. אנו מנסים לומר לו שירד למטה או יזמין חברים אליו אך הוא מסרב. בתקופה האחרונה הפסיקו הטלפונים מחברים ואיש לא מזמין אותו. האם לעזוב אותו או להפנות אותו לטיפול נפשי?

אמא של טל שלום השאלה היא האם בנך מרוצה ממצבו או שהוא מוטרד. במידה ומדובר בתגובת הימנעות מקשרים חברתיים בגלל בעיות כדי לפנות לייעוץ. במידה וכך פשוט טוב לו עכשיו ואין לא חשק לחיי חברה, המחשב יותר מעניין אותו, הייתי מניח לו ועוקב אחר התפתחות המצב. אם הייתם מוצאים מסגרת חברתית מובנה כמו חוג או קבוצה שעשויה לעניין אותו, יתכן שהדבר יתן מענה הן למה שמטריד אתכם והן לצרכיו. אגב, לפעמים האינטרנט הוא מדייה מאוד חברתית וצריך גם לראות מה הוא עושה עם המחשב. יתכן שהוא יושב כל היום ומנהל צאטים עם חברים באינטרנט... אם לא, אפשר לנסות ללמד אותו את דרך התקשורת הזו. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר קפלן שלום רב! אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי לאחר שאובחנה אצלי הפרעת חרדה . הרופא לימד אותי טכניקות של חשיבה עצמית עם שכנוע לא לקשר מצבים ואירועים להתקפים .כמו כן הוא לימד אותי איך לנשום ולהרגע . חשוב לציין ששללתי טיפול תרופתי ב"פריזמה".האם זה בסדר כל הטיפול שלי וזה ששללתי טיפול תרופתי , יש לציין שאני מתפקדת טוב עכשיו ויש שיפור משמעותי בין לפני הטיפול ועכשיו. אשמח לחוות דעת ממך

מורן שלום חוות דעת מקצועית אי אפשר לתת כמובן באמצעות האינטרנט שכן צריך להכיר אותך. אבל אם את מרגישה שיפור זו העדות להצלחת הטיפול. תרגילי הרפיה הם שיטה מקובלת לטיפול בחרדה ואם הסתדרת בלי תרופות אינני רואה בעיה בכך. במידה ותרגישי בעתיד שאת זקוקה להמשך טיפול תוכלי לפנות לרופא ולהתייעץ איתו שוב. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם יש מישהי\מישהו שמוכן לדבר על הנושא הנ"ל בטלפון או בשיחה אישית , ישנם פעמים שאני מרגיש ממש צורך לדבר על מה שעובר עליי וגם להקשיב לאחרים על מקרים דומים של התקפות חרדה ודרכי התמודדות תודה רן

רן, אתה מוזמן להשאיר את ההודעה שלך בפורום "תמיכה הדדית". יש שם אנשים שיכולים לדבר איתך בעניין חרדות. http://doctors.co.il/forums/list.php?f=360 HERA.

אבקש לדעת מה ההבדל בין סוגי הפסיכולוגים , הכוונה להבדל בין פסיכולוג התנהגותי, לקליני, לחינוכי,תעסוקתי וכו... תודה ראש נ.ב. האם אני כמטופלת יכולה לבקש מהפסיכולוג את הרזומה שלו, האם זה מקובל?

שלום פסיכולוג קליני הוא פסיכולוג מומחה שמורשה לבצע טיפול נפשי. שאר תחומי ההתמחות הפסיכולוגיים עוסקים בייעוץ ייעודי בתחום חינוכי, רפואי וכו' לפי סוג ההתמחות והבעיה. פסיכולוג התנהגותי הוא כינוי שמי שגישתו לייעוץ פסיכולוגי הינה התנהגותית ובאותו אופן יש גישות קוגניטיביות, דינמיות וכדומה. לרוב הגישה היא עירוב של מספר גישות. כמטופלת את יכולה לבקש מהמטפל רקע מקצועי ורשיונות. השאלה אינה האם זה מקובל או לא, אם זה מטריד אותך יש מקום לשאול ולברר. תוכלי לראות את המומחיות שלו גם בלי לשאול באתר משרד הבריאות http://www.health.gov.il/units/plogic/pname.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני בן 22 הישתחררתי ליפני כשנה ואני חולה במחלת עור קשה שמיתפתחת עקב לחץ נפשי , המחלה פרצה לי במהלך השירות הצבאי והחמירה בכול פעם שהייתי נתון ללחץ ומתח הייתי במערבים ובפעולות קשות הייתי נתון להפגזות ופינוי פצועים מחזות קשים , בלבנון ובשטחים כרגע לאחר כשנה מהשחרור וטיפול רפואי קשה וארוך כימעט ו אני לא חולה במחלה אני לא נתון ללחצים שהייתי בהם בצבא אבל אני מלא חשש שיחזורו אלי הכתמים הנוראים ואני יאבד שוב את צבע עורי , חיי יהיו שונים לגמרי אם המחלה תיפרוץ לי שוב , המצב הביטחוני בארץ לא עוזר לי ואני בחששות רבות יומיומית , אני מיסתדר לבד בחיים הורי לא איתי ואני לחוץ ובפחדים שמה המחלה תחזור כי יש כבר סימנים להיתפתחות חדשה , אני רוצה תמיכה נפשית מישהו שאני יכול לדבר איתו ,בצבא הבטיחו לי טיפולים לנפש והרפיות אבל בימקום זה העדיפו לשחרר אותי על סעיף נפשי ולא קיבלתי שום טיפול שכזה .

לי, בעצם כתבת בעצמך מה נכון מבחינתך; לפנות לטיפול. מכיוון שברור שבעיית העור מתפרצת על רקע נפשי, ומכיוון שהחשש שהבעיה תחזור מגביר את הלחץ שלך, הרי שנלכדת במעין מעגל. תנסה לברר במשרד הבטחון מה הזכאות שלך לטיפול (אם יש), ואם לא, תפנה טיפול בכל מקרה. אם העניין הכלכלי לא מסתדר, אתה יכול לפנות לפסיכולוג של קופ"ח בה אתה חבר. HERA.

לי שלום במידה והבעיה התפתחה על רקע השירות הצבאי אתה זכאי לתמיכה במימון הטיפול ע"י אגף השיקום במשרד הבטחון. לגבי בעית העור והתגובות הנפשיות. מדובר במצב שדורש טיפולי פסיכולוגי בשילוב כמה מרכיבים. ראשית, בסיס תמיכתי, שנית התמודדות עם פוסט טראומה, ולבסוף טיפול ייעודי לבעיה העור, מתאים במיוחד שימוש בהיפנוזה. אני מציע שתתייעץ עם ההורים או גורם אחר מנוסה שיודע כיצד לפנות לגורמים רשמיים כמו משרד הביטחון כדי להסדיר את זכאותך למימון הטיפול. במקביל כדאי לפנות לייעוץ מקצועי ולהתחיל ללא דיחוי תהליך טיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני נערה בת 18, נמצאת בתקופת הבגרויות, תקופת הכניסה לצבא, כאשר העתיד לא ברור. הוריי החליטו להתגרש כפני חודשיים ואבא כבר לא חיי איתנו בבית בנוסף לכל זה יש לי חבר שמבוגר ממני בשלוש שנים אשר לא מצליח להבין אותי ודורש תמיכה מצידי בשל הלחץ הרב המופנה כלפיי מצד ההורים, החבר, החברים, הצבא, בית הספר, העבודה (אני ממלצרת מכיוון שההורים שלי לא יכולים לאפשר לעצמם לתת לי כסף), הרצונות והמרכים שלי אני נתקפת התקפות זעם בהם אי לא שולטת על עצמי ואף מגיעה לאלימות פיזית כלפי הסובבים אותי. הייתי רוצה שתגיד לי כיצד אני יכולה ללמוד לשלוט בעצמי בייחוד בתקופות קשות כאלו וכמו כן האם טיפול עם פסיכולוג מומלץ? תודה מראש נערה מתבגרת

שלום, את בהחלט נמצאת בתקופה עמוסה עכשיו, ולא הכל נמצא בשליטתך. אני חושבת, שאכן כדאי לך לפנות לטיפול פסיכולוגי, בעיקר כי את לפני גיוס, והכניסה לצבא יכולה להיות חוויה מלחיצה בפני עצמה. אומנם אין לך שליטה על ההחלטה של הורייך, אבל בעזרת טיפול תוכלי להתמודד עם זה יותר טוב. HERA.

נערה שלום אוסף הלחצים בהם את נמצאת מכריעים אותך כנראה וגוררים תגובות קשות. אינני חושב שיש פטנט אותו אוכל לתת לך לשליטה טובה יותר. מדובר בתהליך של פיתוח מודעות עצמית וכלים להתמודדות. בהחלט מומלץ לפנות לעזרה מקצועית. הייתי ממליץ לך להתקשר לצוות בריאות הנפש בקופת החולים באזור מגוריך ולבקש הפניה. את יכולה גם להתייעץ עם עובדת רווחה בלשכה המקומית באזור מגוריך. העיקר שתוכלי לקבל ייעוץ והכוונה באופן מהיר ומיידי. בברכה ד"ר אורן קפלן

תשמעו אנשים נמאס לי המחשב שלי עושה בעיות החברה לא מתייחסת והערבים לא נדבר עליהם בכלל אז מה יש לי לחפש פה אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה

רוצה לבוא לים?

הנני שנה אחרי לעדה, עדיין לא עובדת( טרם מצאתי עבודה שתתאים לי ולביתי שנולדה) -הנני גרה בעיר חדשה, אין לי כאן ממש אף אחד , אין לי עם מי לדבר כלל. כרגע גם אינני עובדת- מחפשת זה 4 חודשים., מתעתדת ללמוד להסבה בתחום החינוך באוקטובר, עד אז הבדידות והריקנות הרגו אותי. כמצויין אני אמא חדשה ללא תמיכת משפחה או חברים באזור כלל, בעלי עובד ולומד, וגם כשבבית הוא אינו יודע מהו פרגון, עידוד וחיזוק( אין עם מי לדבר),אני מנסה לרצות למרות התיסכול כל הזמן אותו קודם כל( עושה מין בכוח ואין לי חשק כלל- הוא דוחה אותי בהתעלמות שלו ממני וצרכיי, הוא כ"כ ילדותי( אני הראשונה שלו בגיל 36 שלו, הריקנות הרגה אותי. לצערי אני מפצה את עצמי באוכל כמעט כל ערב, אין לי את האנרגיות לקום ולעשות מעשה- לצאת את הבית לעשיית דברים לעצמי- אני כל הזמן עייפה. מה לעשות??. לעיתים אני כ"כ רוצה מאהב כדי לקבל חום ואהבה שאין ליח כלל בסביבה ובטח לא מבעלי. כמו כן- קשה לי מאוד גם עם העובדה שלא רק שבעלי אינו תומך בי כלל, משפחתו תמיד חייבת להעיר על דברים שאני עושה עם הילדה בהקשר שלי לחינוכה- ובעיניי לגבי תחום האמהות, זה המקום היחידי בו אני מרגישה מצויין ושלמה, עד ההערות המעליבות וההתנהגות הפוגעת של חמותי אותי.

ליעל הכי חשוב זה, שתרגישי טוב עם עצמך. תשתדלי להתעלם מהערות שמעירים לך, בקשר לחינוך של ילדתך, כי לכל אחד יש נקודת ראות שונה בקשר לחינוך, וזכותך כאם לחנך כפי שאת מבינה. עד שתמצאי עבודה, תנסי להתענין על חוג, או לעסוק בתחביב שמענין אותך, לפחות שעה שעתים ביום. ככה לפחות תהיה ' לך אפשרות להתאוורר, את יכולה לטייל עם הילדה. ותדעי דבר אחד, שברגע שתרגישי טוב עם עצמך, ושלמה עם עצמך הרבה דברים יראו אחרת אני מאחלת לך רק טוב.

נראה כי חיי הזוגיות שלך פגומים גם במישור התקשורת עם בן הזוג וגם בתחום המיני. ההתעלמות מהמציאות בסופו של הדבר תהיה הרסנית ולכן אתם זקוקים לטיפול זוגי בהקדדם האפשרי. למענך, למען הילדה ולמען משפחתך אסור לך לבטל את עצמך כאדם. לא מספיק לשאוף להגשמה כרעיה וכאימה.

יעל שלום נשמע שהבעיה העיקרית כיום היא העדר תמיכה מוחלטת מהסביבה בכלל ומבעלך בפרט. צורת החיים הנוכחית היא מרשם בטוח לחיים מלאי טינה ותסכולים. לטובתך ולטובת בתך הצעירה כדאי למצוא דרכים מיידיות לשינוי המצב. האם בתוך הבדידות הזו יש בכל זאת חבר, חברה, קרוב, קרובה שאת יכולה לשבת ולהתייעץ עימם? במידה ולא (וגם אם כן) הייתי ממליץ לך לפנות לייעוץ מקצועי. את זקוקה להכוונה ואני לא חושב שבמצב הקיים תצליחי לעשות את השינוי לבדך. תוכלי לפנות לעובדת סוציאלית בלשכת הרווחה, לפסיכולוג או עו"ס בקופת החולים, ללשכת ייעוץ של נעמ"ת ועוד גורמים בקהילה. במידה ואת חווה אלימות כדאי אולי לפנות לגורמים המתמחים בנושא זה. בכל מקרה, כאן קרוב, כדאי אולי להתייעץ עם חברי הפורום לתמיכה הדדית כאן באתר בכתובת http://doctors.co.il/forums/list.php?f=360 בברכה ד"ר אורן קפלן

אני אמא לבן 18 שעבר משבר נפשי קשה, כשהיה בן 13 עברנו דירה לעיר אחרת , בהתחלה הוא די התחבר למעבר אך מהר מאוד חזר למצב רוחו העגמומי. אנחנו לא כל כך הבנו שזהיא תחילתו של דיכאון ותהינו לגבי הירידה בהשגיו הלימודיים. כעבור שנה, התחילו גם בעיות התנהות, בעצת יועצת ביה"ס פנינו לפסיכולוג של העוריה אשר שלח אותנו לסדנא של דר חיים עומר "שיקום הסמכות ההריות" אשר עיקרה נקיטת יד קשה והמסר הוא אנחנו לא פוחדים ולא מתאדים. שיטה זו יצרה קרע נוסף ביננו ,והחרפה בבעיות ההתנהות שהפכה להיות אנטי סוציאלית. לפי בקשת הבן העברנו אותו לבית ספר בעירנו הקודמת,שם הוא בחר להתחבר עם חבורה בני נוער שהפכו להיות למשפחתו כלשנו וביחד הם גילו את הגרס . וזה תוך מריבות בלתי פוסקות ופרובוקציות מצידו, כל בקשה שלנו ואפילו תחנונים לטיפול פסיכולוגי נדחו על הסף.עד אשר בחר לגור אצל אימי, (יועצת לבני הנעורים שפנינו אליה יחד עודדה אותנו להסכים ולתת לו דמי כיס נדיבים) המעבר מגרס אקסטזי וטריפים היה קצר.כל נסיון התקרבות שלנו זכה לתגובה של אני לא סומך על אף אחד. בדרך לא דרך הגענו לטיפול פסיכאטרי,ובעזרה של רופאה סובלנית אנושית ואמיצה חל שיפור משמעותי. העויינות והפרעות ההתנהגות נעלמו כמעט מייד עם התחלת הטיפול התרופתי. אבל עברה תקופה של כמעט שנה עד שהוא הצליח להתחיל לתפקד באופן רגיל לגמרי. הפסיכולוגית סבורה שמאחר ולקח לו זמן כל כך ממושך ייתכן שההתקף יחזור ואילו האופאה הרבה יותר אופטימית. בני קיבל אינטומין 20 מלגרם ליום במשך חודשיים, ובגלל תופעות הלוואי הוחלפה התרופה לרספרידל 3 מג ביום ובהדרגה ירד המינון ל1 מג. אגב, בעקבות השימוש ברספרידל (ואולי לא בגלל זה )אחרי כחודש מיום השימוש ברספרידל הוא היה מדוכא מאוד ומאז מקבל גם פברוקסיל. היום מצבו הרבה הרבה יותר טוב. אני נאלצתי לספר את הדברים בצורה יבשה, אבל הרבה כאב לב מתח וחרדה ליוו את כל התהליך. אני מבקשת לשאול האם יתכן שהוא לא יסבול מהתקפים חוזרים. או למי להאמין לפסיכאטרית או לפסיכולוגית? כמה זמן צריך לעבור באופן שקט כדי שנדע? תודה מראש ממני אמא של..........

פסיכיאטר מיומן לקבוע האם מדובר בהתקפים פסיכוטיים על רקע שימוש ב"גראס" (מריחואנה) או קיומה של מחלת סכיזופרניה. במידה ויש לך ספקות ניתן לקבל חוות דעת מקצועית נוספת בתחנה לבריאות הנפש האיזורית הקרובה לביתך או ע"י כל פסיכיאטר אחר .

אמא של, שלום עברת כל כך הרבה אירועים כאב ואנשי מקצוע, כך שאני הייתי נזהר מאוד מלהבטיח לך משהו על בסיס כל כך מועט של היכרות. אינני יודע למי צריך להאמין, ואף אחד אינו חוזה עתידות. אני בטוח שלצורך השקט הנפשי היית רוצה לדעת מה יקרה בעתיד, אבל לצורך ההחזקה הנוכחית של בנך זה פחות חשוב, יותר חשוב שיקבל טיפול מקצועי וקונסיסטנטי. חשוב שיהיה גורם אחד שעליו את סומכת והוא זה שילווה את תהליך הטיפול. הרקע אומר שמדובר במצב רגיש שמחייב להיות קשובים לאורך זמן ולהתאים את התגובה למצב. במצבים כאלו חשוב שגם ההורים יקבלו ייעוץ והדרכה, כמו גם תמיכה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מעסיקה עובדת בביתי, ואיני מרוצה ממנה , איני מסוגלת לומר לה שלום וללכת לדרכה ,אני מפחדת ממנה, וכך אני נשארת במעגל ולא יוצאת ממנו רק מתוסכלת

שלום לך זכותך המלאה לקבל תמורה מלאה עבור כספך ולהרגיש עם זה בסדר גמור . זה לא "רע" ולא אנוכי לדרוש את המגיע לך זו חובתך לעצמך וזכותך המלאה וזה לא עושה אותך בנאדם פחות טוב או פחות נחמד. עם מחשבה זו את יכולה קודם כל להבהיר לה בשיחה נעימה את ציפיותיך ממנה מה בדיוק את רוצה שתעשה וכיצד ולרמוז שאם היא חושבת שהיא לא יכולה לעמוד בציפיותיך אז דרככם יפרדו והיה נחמד מאוד אבל זה לא זה. אז קחי נשימה עמוקה ותחליטי שאת עושה זאת ותראי שהשד לא נורא כלכך והפיל הפך לזבוב ואני בטוחה שתעריכי את עצמך יותר וגם אחרים יעריכו יותר כשאת עומדת על זכויותייך את מכירה את הבדיחה שמישהו אומר "אבל לא נעים לי..." אז אומרים" הנה הנה אופס נעים לי יצא /מת מזמן..." בהצלחה.

שלום אם את מפחדת מעובדת בביתך סביר להניח שזה לא המקום היחידי בחייך שבו את לא מצליחה לממש באסטרטיביות את מה שאת רוצה. אינני יודע עד כמה רחבה הבעיה אבל הייתי הופך את המשימה לפטר את העובדת גם למשימה של בנית האסרטיביות שלך באופן כללי. יש בנושא סדנאות יעודיות ואולי כדאי לך לעבור סדנה כזו, לא רק בשביל פיטורי העובדת אלא כמיומנות חשובה כללית לחיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

לדר' קפלן שלום בעלי כבר זמן רב לוחץ עליי לעזוב את הארץ בגלל בעיות כלכליות וביטחוניות מאחר ומשפחתי כולה בארץ ושורשי פה קשה לי להתנתק משפחתו של בעלי לעומת זאת חיה בחול ורוצה אותו בעסק המשפחתי שהיא מנסה קצת לנווט את חיינו ולהתערב בכל דבר וזה מאד מלחיץ אותי על מנת לא להכנס לעימותים מיותרים הסכמתי לנסוע איתו ואז... התחילו אצלי חרדות נדודי שינה חוסר רצון לאכול רעידות בגוף בקיצור פחד מפני עזיבה שכחתי להזכיר כי יש לי שתי בנות שאני באיזה מקום יהיה אחראית על ניתוקם מהחברה המוכרת להם ומהבית שלהם איך ניתן להתגבר על חרדות משינויים?

ענת היקרה! לדעתי את צודקת בתגובה שלך, כלומר, השינוי שאת צריכה לעבור הינו מאד משמעותי ואינך רוצה בו. נסי לדבר עם בעלך ולשנות את דעתו.גם לך צריכה להיות דעה משל עצמך לא??? בהצלחה

ענת שלום זו התלבטות לא פשוטה, בעיקר מאחר ומשפחותיכם גרים במדינות שונות כך שעבור כל אחד מכם חיים במדינה אחת משמעותה ניתוק ממשפחת המקור. תגובת החרדה שלך טבעית לנוכח השינוי הרב שצפוי וההתלבטות סביר מהות השינוי. מאחר ומדובר בהחלטה כבדת משקל שאת לא שלמה עימה כדאי אולי להשקיע בה מחשבה רצינית ועמוקה נוספת. רצוי להתייעץ עם האנשים הקרובים לך בסביבה. במידה וזה אפשר הייתי ממליץ להתייעץ עם פסיכולוג לגביך באופן אישי ואולי בהמשך גם באופן זוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום יש לי בעיה, ואני יודעת שזו בעיה.. כשרע לי אני חותכת את עצמי עם מספריים.. כאילו, לא ממש לורידים אלא יותר כמו חתכים שטחיים שרק משאירים צלקות. אני יודעת שזו בעיה, הציעו לי לראות פסיכולוג אבל אני לא אוהבת פסיכולוגים - אני פשוט לא הטיפוס שישב על ספה וידבר זה לא הסגנון שלי להיפתח לאנשים.. הרחקתי את כל המספריים מהאזור שלי אבל זה ממשיך להטריד אותי בראש.. עצה? תודה

יש תרופות שעוזרות פני לרופא משפחה שישלח אותך לפסיכיאטר דרך קופת חולים

ניצן, שלום. את מתארת בעיה מסוימת שהנה למעשה גל קטן המייצג סערה גדולה המתחוללת בנפשך. מה שמיוחד אצלך שאת מבינה את זה ומבקשת עזרה. התרופות יכולות לתת מענה חלקי בלבד. העיקר שאת חייבת לדבר עם פסיכולוג\ית כדי שיעזרו לך להבין את עצמך ואת הסובבים אותך כך שלא תצטרכי לפגוע בעצמך. לצורך טיפול זה דרוש כוח רצון לדבר על עצמך. הדברים שאת עלולה לחשוף על עצמך מפחידים אותך כרגע ולא ספת הפסיכולוג.

ניצן שלום ללא רצון ממשי בשינוי הוא לא יקרה. נשמע שאת מוכנה להימנע מטיפול כמעט בכל טיעון אפשרי. פציעה עצמית היא בהחלט בעיה שדורשת טיפול ומשתלבת פעמים רבות בביטויים נוספים של הרס עצמי, בין אם בהפרעות אכילה ובעיקר בביטוי פנימי נפשי שתרגומו הוא הפציעה העצמית שהוא קצה הקרחון אותו אפשר לראות מבחוץ. כאשר את תחליטי שאת לוקחת את הדברים לידיים אי אהבת הפסיכולוגים והתרופות כבר לא יהיה בעיה. אני לא פוסל את האפשרות שבעבר לא היה לך מזל ולא מצאת גורם טיפולי מתאים. בעניין הזה צריך לקוות שהנסיון הבא יהיה מוצלח יותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

מאז שילדתי את ביתי בת ה-10 חודשים. אני מתקשה להרדם בלילות וחרדה לה כ"כ. מתבטא בחיי היום יום קשה לי להתרכז, אני כל הזמן חושבת שקרה לה משהו. אני סוגרת את כל חלונות ותריסי הבית בלילה שמה מישהו יכנס ויחטוף אותה. מה קורה לי???

יכול להיות שמה שקורה לך הוא דבר הורמונלי, שקורה להרבה נשים לאחר לידה. יש כאלה שלא סובלות מזה או שזה עובר להן מהר. בכל אופן, אני רוצה שתדעי שאת לא היחידה וזה דבר נורמלי לחלוטין. הייתי מציעה לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי, כי הבעיה יכולה להיות קשורה גם לחרדה נפשית וגם לחוסר איזון הורמונלי. להורמונים יש תרופות, אך זה נתון להחלטתו של מומחה. בכל אופן אסור לך לסבול לבד, ועצם זה שתפני למישהו שזה המקצוע שלך, יקל על מצבך.

יכול להיות שבעברך חבויה טרואמה אישית . מכאן שישנו אצלך חשש שגם לילדך עורבת סכנה. את זה ניתן לברר עם איש מקצוע בתחנת בריאות הנפש הקרובה לביתך.

טל שלום קודם כל השאלה האם זו החרדה היחידה שאת חווה. במידה ויש עוד דברים צריך להסתכל על המכלול. אם מדובר בבעיה ממוקדת ניתן גם לטפל בה בצורה ממוקדת בעזרת טיפול פסיכולוגי, הייתי ממליץ על היפנוזה ו/או EMDR סביר להניח שאם הבעיה ממוקדת אפשר לטפל בעניין במספר פגישות מועט. תוכלי לקרוא מעט במאמרים שכתבתי בנושא: http://www.psychologia.co.il/emdr.htm http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm http://www.psychologia.co.il/short.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

בעלי ואני נשואים כ-6 שנים לפני מס' חודשים ילדתי תאומים זהים בחודש השישי להריון בעלי תמך בי ובהם-כששהו בפגייה, תמיכה מלאה אולם לא הסכים בשום פנים לביקורי קרובי משפחתי: אמי,אבי,אחותי. כששבתי הביתה עימם לא הסכים לעזרתה של אמי { בטענה שהוא שונא אותה} וכעת כשהם כבר גדולים- בני שנה , כאשר אני מטיילת אתם למשפחתי הוא רותח מזעם מאיים שנפתח חשבונות בנק נפרדים , אני אקדמאית, אולם כרגע איני עובדת בשל משקלם הנמוך של התאומים בעלי עו"ד במקצועו אולם מתנהג בצורה קטנונית להפליא הוא אינו מסכים לתת מתנות או ללכת לארועים משפחתיים מהצד שלי ואילו את הצד שלו אנו מכבדים מה עליי לעשות????

למה חושבת שזה קשור ללידה????

דלית שלום התנהגותו של בעלך מוזרה ואני אהיה די מופתע לשמוע שמדובר בבעיה הקשורה אך ורק לייחסו אל אימך ומשפחתך. לחיות באיומים זה לא בדיוק איכות חיים והחלקת העניין מצידך רק תוביל להחמרה עתידית של מצבך ושל חיי הנישואין. אינני יודע מה יחסיך שלך עם משפחתך אבל הפרדתך ושל ילדיך מהם אינה בדיוק דרך ביטוי לזוגיות טובה. הייתי מציע בשלב ראשון לנסות ולדבר איתו על הדברים הללו בצורה הגיונית ורגועה. אם את חושבת שהדברים אבודים מראש כדאי אולי לפנות לייעוץ זוגי ואם גם כאן אין שיתוף פעולה לייעוץ אישי. כל טוב ד"ר אורן קפלן

Dear Ms Kaplan, I am wondering what the psychological effects of epilepsy can be and if it can be a result of mental supression (as oppose to a phisical one Thank you Dana, London

דנה שלום אפשר להפריד את הטיפולים לשני סוגים. האחד אלו נסיונות להתמודד עם התופעות הפיזיולוגיות של המחלה ולהפחתת ההתקפים. האלו נעשים בעיקר בשיטות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה וביו פידבק. ההצלחה של הטיפולים הללו שנויה במחלוקת. הכיוון השני הוא הטיפול התמיכתי שרלוונטי לכל סוג של חולים במחלה עימה צריך להתמודד בטווח הארוך. אני לא חושב שיש כאן התמחות ספציפית בכך שמדובר באפילפסיה. אני מתאר לעצמי שניתן למצוא במוסדות רפואיים בלונדון (במידה ואת נמצאת שם על בסיס קבוע) פסיכולוגים רפואיים או שיקומיים המתמחים בתחומים אלו וכדאי לנסות ולקבל ייעוץ. תוכלי בוודאי לקרוא חומר רב באינטרנט בעזרת מנועי החיפוש השונים. הקלידי מילות קוד כגון psychological epilepsy בברכה ד"ר אורן קפלן

קראתי את תשובתך והייתי רוצה לנקות את עצמי מאשמה ומהמעשה הנורא שעשיתי(גנבתי ושרפתי את התיק) אך מה לעשות האם אני יספר לפסיכולוגית שלי היא תהייה חייבת לספר למישהו או שניתן לסמוך עליה של תספר לאף אחד . אולם האם זה מחובתה לספר אם היא יודעת על מקרה שכזה מה אתה בתור פסיכולוג ההית עושה מספר למישהו . אגב אני לא מגיבה נורא אלא רוצה שיבינו וייסלחו.

שרון שלום אינני יודע לענות על שאלתך. זו החלטה אישית של הפסיכולוגית שלך, את צריכה לקחת בחשבון שבהחלט יתכן שהיא תצטרך לדווח על העניין. לא בהכרח שזה יגרום להפסקת הטיפול אבל זה בהחלט כרוך באי נעימות. יתכן ששווה לעבור אותה כדי להרגיש יותר טוב, הרי הטיפול לכך נועד מלכתחילה. בברכה ד"ר אורן קפלן

בוקר טוב, בתי בת השנה וחודשים ומיום היולדה היא הולכת לישון בלילה לאחר שאני מניחה אותה במיטה עם נשיקה ולילה טוב אני יוצאת מהחדר וכך היא נרדמת. במשך היומים האחרונים היא לא מוכנה להכנס לחדר,לשינה, מחזיקה בי בכל הכח ובכי-צרחות עד לב שמים, היא לא מוכנה שאני יעזוב אותה ורק להיות בידים. וכך היא נרדמת. ואותו סיפור שהיא מתעוררת באמצע הלילה, אף פעם לא נתנו לה לישון איתנו בלילה וזה מה שקורה בלילות האחרונים. רק לציין אתמול מרוב בכי היא הקיאה, היא אוכלת מעט מאוד לאחרונהת ולפני כ-3 שבועות נסענו בעלי ואני לחופש של 4 ימים,היא נשארה בטיפול אוהב של אמי.. אני לא יודעת מה הסיבה לכל השינוי הזה ?כלום לא שונה אצלה בחדר,האם יש צורך בבדיקה רפואית?האם פחדים? נא תן לי כיוון בתודה

עינת שלום קודם כל בהחלט כדאי לעשות בדיקה רפואית. לפעמים כשילד צעיר מרגיש לא טוב ישנם תגובות חרדה ובכי בהקשר לשינה. ולגופו של עניין, יתכן שתצטרכו לבלות יותר זמן בחדרה בזמן הקרוב הן בעת ההשכבה לישון ואולי גם באמצע הלילה. צריך לראות איך מצד אחד לא הופכים את השינה עימכם להרגל לא רצוי, אבל מצד שני לתת לילדה בטחון ושקט. תבדקי האם יש אפשרות במקום להרדים אותה על הידיים לשים אותה במיטתה ולשבת צמוד למיטה, לשיר משהו, ללטף אותה ולנסות להרגיע עד שתירדם. לא הייתי מנסה להיות נוקשה באף אחת מהשיטות. תנו לעניין עוד שבוע ותראו איך הדברים מסתדרים. אם עדיין העניין נותר בעינו צריך לחשוב מה לעשות. אגב, כדאי לקרוא את ספרו של ד"ר אבי שדה על שנת תינוקות והטיפול בהם בתחום זה. בברכה ד"ר אורן קפלן