פורום פסיכולוגיה קלינית

לד"ר אורן קפלן שלום. אבקש את עזרתך בנושא דיאטה. ביתי החלה לפני מס ' חודשים בתוכנית מסודרת של דיאטה, לאחר שהצליחה להוריד ממשקלה מעל 10 % , כעת מה שקרה שהיא נשברה והחלה בפתאומיות בזלילה בלתי מובנת ומוסברת, וכמובן לאחר מכן הקאות. אני בלחץ גדול מאוד מזה, מאחר והיא נכנסה לדיכאון שכעת היא עלתה במס' ימים האחרונים במשקל והיא מצוורחת ואין לי תשובה אליה מה עליה לעשות. תשובתי הייתה שזה קורה וכל אחד באמצע תהליך קשה נשבר. בכל זאת זה מציק לי, ואינני מבינה מדוע אינה יכולה לחטוא בכמויות סבירות זל מזון? איך לעודד אותה? ואיך ממשיכים מכאן ?והאם הקאות חוזרות גרמו לה לנזק כלשהו במערכת הפנימית ? תןדה

שלום לאמא המודאגת; כמי שבעצמו הדיל בימי חייו כמה מאות קילוגרמים ( און ואוף) אני יכוך היום כשמן משוקם להגיד לך שהבולמוס של אכילה בלתי מבוקרת הוא בעיקר דחף נפשי לא נשלט, צורך לפצות את עצמך , רל לך אתה זולל -טוב לך אתה חוגג! רזה לא יבין זאת לעולם! אני רואה את אשתי שמסתפקת במעט אוכל ואיננה יכולה להבין את הבולמוס שלי. ילדים בגיל ההתבגרות ( וזה היום יכול להיות גם בגיל 20-25) שאינם יודעים איך לתעל את הפחדים,תסכולים, ןכו' מוצאים פורקן באוכל שהוא פורקן מיידי ומייד לאחר מכן כשהם מרגישים מלאים עד קבס , מתמלאים ברגשות אשמה קשים על אבדן שליטה וכו'. אין ברירה אלא ללכת לטיפול פסיכולוגי שיעזור לילדה למצוא את השיטות שלה לתעל את החרדות, תסכולים וכו ולהביא אותה לשליטה או לפחות להתבטא אחרת. זו לא בושה , כי המחיר של השמנה גדולה הוא גם דחייה חברתית שמביא עוד יותר להתכנסות וצורך בפיצוי ע"י עוד זלילות בלתי מבוקרות. צריך איש מקצוע ולא שרלטנים, אין פה סמי פלא להרזייה , ואין פה שום שאיבות שומן מסוכנות ןלא שום דיאטות פלא שמרזים 30 ק"ג מחודש ( ומעלים 50 אח"כ תןך שבועיים! ) שיהיה לך בהצלחה, אצל בנות זה הרבה יותר עדין בדימוי העצמי וזה מחייב סבלנות וריחוק מבוקר ממך( לא לנדנד לה היא פשוט לא אשמה זה גדול ממנה! ) למרות שזה יקרע לך את הלב. בהצלחה!

שלום לאמא המודאגת; כמי שבעצמו השיל בימי חייו כמה מאות קילוגרמים ( און ואוף) אני יכול היום כשמן משוקם להגיד לך שהבולמוס של אכילה בלתי מבוקרת הוא בעיקר דחף נפשי לא נשלט, צורך לפצות את עצמך , רע לך אתה זולל -טוב לך אתה חוגג! רזה לא יבין זאת לעולם! אני רואה את אשתי שמסתפקת במעט אוכל ואיננה יכולה להבין את הבולמוס שלי. ילדים בגיל ההתבגרות ( וזה היום יכול להיות גם בגיל 20-25) שאינם יודעים איך לתעל את הפחדים,תסכולים, ןכו' מוצאים פורקן באוכל שהוא פורקן מיידי ומייד לאחר מכן כשהם מרגישים מלאים עד קבס , מתמלאים ברגשות אשמה קשים על אבדן שליטה וכו'. אין ברירה אלא ללכת לטיפול פסיכולוגי שיעזור לילדה למצוא את השיטות שלה לתעל את החרדות, תסכולים וכו ולהביא אותה לשליטה או לפחות להתבטא אחרת. זו לא בושה , כי המחיר של השמנה גדולה הוא גם דחייה חברתית שמביא עוד יותר להתכנסות וצורך בפיצוי ע"י עוד זלילות בלתי מבוקרות. צריך איש מקצוע ולא שרלטנים, אין פה סמי פלא להרזייה , ואין פה שום שאיבות שומן מסוכנות ןלא שום דיאטות פלא שמרזים 30 ק"ג מחודש ( ומעלים 50 אח"כ תןך שבועיים! ) שיהיה לך בהצלחה, אצל בנות זה הרבה יותר עדין בדימוי העצמי וזה מחייב סבלנות וריחוק מבוקר ממך( לא לנדנד לה היא פשוט לא אשמה זה גדול ממנה! ) למרות שזה יקרע לך את הלב. בהצלחה!

שרון שלום בד"כ תגובות אכילה מופרזות לכל כיוון קשורות לתגובה רגשית ונפשית. במידה ובתך מוכנה לקבל את העובדה הזו אולי היא תהיה מוכנה לקבל עזרה פסיכולוגית או אחרת אצל איש מקצוע המתמחה בתחום האכילה. עליה וירידה קצוניים לא יועילו דבר לטווח הארוך ורק יחמירו את המצב. נדרש כאן תהליך פסיכולוגי שמלווה את תהליך הדיאטה, ומדובר בתהליך ארוך של חודשים ארוכים בלי שיטות של "זבנג וגמרנו". לאור תיאורך על ההקאות והתגובות יתכן בהחלט שבתך סובלת מהפרעת אכילה. יתכן שהבעיה קיימת זמן רב מחלק ממנה הוסתרה מכם. אין מדובר בתופעה נשלטת ויש צורך בטיפול הולם בבעיה שעלולה ליצור נזקים גופניים ונפשיים לאורך זמן. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום, אשמח לקבל המלצתך על מטפלת טובה בשפלה בנושא זה. כמו-כן לקבל אינפורמציה בנוגע לתמיכה במשפחות. תודה מראש.

נעה שלום שלחי אלי מייל ע"י הקלקה על שמי עם אזור יישוב יותר מדוייק ואנסה לכוון אתכם. בברכה ד"ר אורן קפלן

בתי בת 7, בכיתה א'. בעייתי היא שהילדה סגורה מאד ולא נוטה לשתף אותנו במידה ודברים מציקים לה אלא עלינו ממש לדובב אותה אם נראה לנו שיש משהו מטריד (ולא תמיד אנחנו יכולים להיות מודעים אם יש כזה). אחד הדברים שמקשים עלי משום היותה סגורה כל כך הוא שעניינים פעוטים לכאורה גורמים לה להתפרצויות זעם שמאד קשה לנו להבין ולהתמודד איתן מחד, ולהבין את הפרופורציה מאידך. כן, הילדה עדין משתינה מדי פעם בלילות ולדעתי יש קשר ישיר בין עניין זה לסגירותה. התקפי זעם אלה באים לידי ביטוי בכך שהיא מכה אותנו ואת אחותה והיא פשוט זועמת מאד. לאחר שהיא נרגעת לרוב היא לא מצליחה להסביר על מה היתה המהומה ומוצאת סיבות שנראות לנו לא רלוונטיות כדי להצדיק את זעמה. חשוב לציין כי אין מדובר בתופעה יומיומית אך זהו עניין מטריד ביותר. אנחנו מוצאים עצמינו נבוכים וחסרי כלים וידע להתמודד עם מצבים אלה.

לפי מה שאת מסבירה נראה לי שהילדה חווה התעללות מינית. בבקשה קחי אותה ליעוץ

אני לא מומחית גדולה אבל יש לי בת גם בת 6.5 ועם התנהגות דומה לזו שציינת ומה שעוזר לי באותם רגעים זה פשוט בניגוד לציפיית הילדה לחבק ולאהוב... אח"כ לנסות לברר את רגשותיה באותו זמן ולנסות לפענח יחד איתה למה ההתנהגות הזאת.. ולפעמים גם אני מוצאת לנכון להניח לה לכעוס ולהוציא את זעמה בתנאי כמובן שזה לא פוגע במישהו אחר.. ואני כבר מזהה כעס מניפולטיבי שאינו מזכה את תשומת ליבי ולא "עובד עלי" לעומת כעס מצוקה שחיבוק ונשיקה ממסים אותו בין רגע... ובאשר לסגירות שלה.. אני מצאתי שאם אני משתפת אותה במחשבותי/לבטי/הרגשותי פתאום יש תגובה ויש שיתוף במיוחד אני מספרת לה איך אני הרגשתי כשהייתי בגילה.. מקווה שקצת עזרתי במשהו.

תודה האמת היא שחיבוק ותשומת לב תמיד עוזרים איתה בעיקר כשיש קטנה בת 2.5 שנים שבדרכה המתוקה פשוט סוחבת את תשומת הלב, מה גם שבגילה היא עדיין לא עצמאית לגמרי וזקוקה לטפול ועזרה.

לאם המוטרדת שלום מאחר ואינך יודעת כנראה מה מקור הקושי כדאי לפנות לייעוץ מתאים. תוכלי לנסות בשלב ראשון עם פסיכולוגית ביה"ס של הילדה, ניתן ליצור קשר עימה באופן ישיר דרך השירות הפסיכולוגי של היישוב בו אתם גרים. כמו כן ניתן לפנות לצוות בריאות הנפש בקופת החולים אליה אתם שייכים ולבקש המלצה. לא הייתי נותן לעניינים להמשיך כך, נשמע שכולכם סובלים מהמצב וצריך לעשות משהו לשינוי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, הבן שלי בן ארבע וחצי, הוא מגמגם קרוב לשנתיים, לפעמים ממש נתקע ולפעמים ממש מגמגם. בחצי שנה האחרונה, הוא החל להתעקש על כל דבר והוא רוצה להחליט, וכל מה שנותנים לו לא טוב והוא לא רוצה לקבל החלטות שלי ושל בעלי. אנחנו מנסים כל מיני שיטות אבל אנחנו קצת מוותרים לו בגלל בעיית הדיבור שלו אנו לא רוצים להלחיץ אותו או לגרום לו למתח מיותר. אנו מטופלים במרפאת התפתחות הילד, אך עדיין אשמח לתשובתך מה ניתן לעשות והאם הדיבור משפיע גם על ההתנהגות ולהפך. כמו כן אשמח אם תמליץ לי על רופא מומחה בתחום הגימגום ... מירב

שלום מירב אני לא רופא או מומחה אלא אדם מהשורה ואני יכול לספר מניסיוני האישי בלבד. גם אני סבלתי מגמגום קשה שהחל עקב אירוע טראומתי בגיל שנתיים אך בגיל ההתבגרות 'למדתי לדבר מחדש' קרי ישנן מילים אותן אני לא מבטא, במקום לומר קוראים לי ... אני אומר: שמי .... כחלק מהלימוד לדבר מחדש דיברתי מאוד מהר אך גם על זה התגברתי על ידי שליטה עצמית (בגיל מבוגר). אני מקווה שזה יהיה המצב עם בנך אך בכל מקרה גדלי אותו כרגיל אל תתני לו לחשוב לרגע כי יש לו מגבלה... ואני מאמין שהיכולות שלו להתמודד עם קשים להתגבר עליהם תחשל אותו ותהפוך אותו לאדם עם יתרון על האחרים מנסיון ... (אני אדם מאוד מאוד משכיל אני לא סובל בלשון המעתה מהמצב הכלכלי הקשה במדינה !! אני מאמין שהשיכולת שלי להתגבר על בעיות קשות בגיל מוקדם נתנו לי את היתרון בגיל מבוגר. בהצלחה חצי הכוס המלאה

מירב שלום בגילו של בנך יש תופעות נורמטיביות של גמגום שעוברות עם הזמן. במידה ואתם מטופלים בהתפתחות הילד הם בוודאי יודעים להנחות אתכם. הטיפול בגמגום נעשה בכמה כיוונים, האחד הוא באמצעות קלינאי תקשורת, אחר באמצעות טיפול ממוקד בגמגום, היפנוזה למשל, וטיפול פסיכולוגי כללי יותר שמטרתו הפחתת סטרס (לחץ) שהוא גורם משמעותי בהתפתחות גמגום. בשל גילו הצעיר של הילד יתכן שכדאי שאתם תקבלו את הייעוץ הפסיכולוגי כיצד לעזור לו. אינני מכיר רופא מומחה בתחום הגמגום, אבל בהתפתחות הילד מכירים בד"כ את הגורמים המקצועיים בתחום. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, ברצוני לקבל חוות דעת על שיטה להרדמת תינוק הנקראת " שיטת חמש הדקות" . התינוק בן חצי שנה.

ליאת שלום אני מתאר לעצמי שכוונתך לשיטה בה נותנים לילד לבכות מספר דקות לפני שניגשים אליו. לילד בן חצי שנה השיטה עשויה להיות יעילה. הייתי מתחיל משתי דקות ועובר בהדרגה לזמן ארוך יותר. הרעיון הוא לעשות הפרדה בין החיבוק והתמיכה ההורית להתעוררות כדי למנוע חיזוק של ההתעוררות לצורך קבלת יחס חם. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי חמות טובה - הבעל שלי - בנה - מעריץ גדול שלה מוכן להפוך את העולם בשבילה - בן שכל אמא הייתה שמחה שיהיה שלה !!! לפעמים אותי זה קצת מלחיץ הקשר הזה שכן כל דבר הוא מספר לה ואני מרגישה מספר 2 בשיתוף הבעיות הרגשות והתחושות שלו אבל בכל מקרה וחובה לציין היא אשת שיחה טובה ונעימה ואוהבת לעזור. היא - בסדר !! והבעייה היא : אני זקוקה כרגע לטיפול שיניים יקר שקצת קשה לנו לממן כי גם נטלנו התחייבות כספית גדולה אחרת שקשורה לטיול בקיץ עבור הבת אז בעלי שוחח עם אימו וביחד עם הגיעו למסקנה שהיא תשלם זאת עבורי אני מאוד מעריכה ומוקירה את זה ובכל זאת מאוד מאוד קשה לי שכן יחסי עם בעלי עלו על שרטון ונכון שאנחנו כרגע בשלב של לתקן ונכון שהוא תומך בכל הרעיון ואומר שאני גם חלק מהמשפחה אך בגלל שעברנו טלטלה קשה מאוד בחיי נישואינו ובגלל שאני רוצה שהנפש תחבר בינניו ולא חלילה הכסף , אני רוצה אהבה רוחנית נפשית ולא גשמית אז קשה לי לקבל סכום זה ממנה ....... בעלי בסדר והוא שהציע את ההצעה חמותי בסדר שהיא הסכימה ורוצה לעזור ומי שלא בסדר זו אני כל הזמן יש לי מחשבות רעות בראש אני אומרת חבל שלא נתנו לה לשלם את הטיול של הבת ואנחנו היינו משלמים את הטיפול הרפואי אני חושבת מה יהיה במשך שנתיים כאשר כל חודש היא תראה בחשבון הויזה שלה הוצאה נכבדה שהיא עבורי.... בעלי תמיד אומר שהיא אוהבת אותי ובכל זאת קשה לי ( אז למה קשה לי ?????) ממש לא נעים לי וקשה לי מאוד והאמת היא שגם אין הרבה ברירות.... איך אני יוצאת מזה?????? איך אני מצליחה להרגיש שאני שווה וראויה לזה?????? ולמה נופל לי האסימון כשמאוחר כבר , אחרי שביצענו את התשלום ..... ): אם הייתי חושבת על זה לפני כן זה היה בסדר היינו מחלפים את התשלומים אבל עכשיו?.. מה אני עושה ?????? יש לי מועקה ענקית בחזה מהסיפור הזה !!!!!!!!!!!!!! עזרו לי בבקשה.....

אם תסבלי משיניים איומות המשפחה תוכל לתפקד ? פשוט תקצצו במותרות כמו נסיעות לחול ומסעדות ותקחו את הכסף כהלוואה

לבכות על חלב שנשפך, אינך יכולה. אך לעומת זאת את יכולה להשתדל לעתיד, להפחית את התלות בחמותך. הרגשתך מובנת, וטבעית בהחלט. מה שאני מציעה לך, זה לחשוב על הכסף שחמותך משלמת עבורך, כעל הלוואה, שברגע שמצבך ישתפר תוכלי להחזיר לה. ואם לא תוכלי להחזיר לה , לא קרה שום דבר. הכי חשוב שתרגישי טוב עם עצמך, כל החיים לומדים.

כלנית שלום קיבלת מתנה שאת זקוקה לה ואני מקווה שתצליחי להתגבר על התחושות הלא נעימות בעקבות זאת. הייתי מנסה להתמקד בקשר שלך עם בעלך וכיצד ניתן לשפר אותו. קל למקד את הדברים המטרידים בבעיה טכנית כמו כסף, אבל היא מסתירה התמודדות יותר רצינית הקשורה למערכת היחסים. שם האתגר האמיתי. בברכה ד"ר אורן קפלן

בתי בת ה- 3 מעולם לא היתה אכלנית גדולה, נכון להיום מזונה העיקרי הוא סימילאק גן ומידי פעם שמתמזל מזלנו היא מכניסה מעט אוכל מבושל שאנו אוכלים. הבעיה שצצה בזמן האחרון היא כזו: נועם מסרבת לקבל אוכל (גם את הבקבוק) מכל אחד אחר ודורשת שרק אני אכין ואגיש לה. יש לציין שהיא מטופלת כיום אצל אימי (ביחד עם בת אחותי בת השנה ו- 4 חודשים) וגם ממנה היא מסרבת לקבל אוכל בטענה ש"רק אמא מכינה אוכל טעים" (גם כשמדובר במים). יש לציין שתשומת לב לא חסרה לה מאף אחד מהסובבים אותה, היא בת יחידה (אני נמצאת כרגע בחודש השמיני), כמו כן, בספט' הקרוב היא מתחילה ללכת לגן ואני חוששת שגם בגן היא תסרב לאכול. מבקשת עצות כיצד להתמודד עם מצב זה.

לאם המודאגת שלום כדי לבדוק שהילדה נמצאת במצב פיזי טוב, כלומר במשקל נכון ושבדיקות הדם בסדר. במידה ומבחינה זו הכל בסדר לא הייתי עושה מלחמות גדולות בנושא האוכל. יתכן שהילדה מבטאת את עצמאותה ורצונה בשליטה דרך האוכל. צריך להעביר מסר לפיו כדאי לאכול שרעבים וכל אחד אוכל כמה שהוא רוצה. שימרו על מעקב כדי שהעניין לא יצא משליטה, אבל השתדלו להמנע ממאבקי כוח עם הילדה סביב האוכל. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לכל משתתפי הפורום בימים הקרובים לא אוכל לענות על הודעות בפורום. אשמח לשוב ולענות להודעותיכם תוך שבוע לכל היותר. ניתן לנסות ולפנות בינתיים לפורומים האחרים בתחום הפסיכותרפיה. להתראות ד"ר אורן קפלן

לפני כ-3 שנים התחלתי טיפול פסיכוטרפיה. בהתחלה היה לי קשה להפתח אך לאט לאט נפתחתי בטחתי בה ונקשרתי אליה. לאחר שנתיים הרגשתי שמיציתי את הטיפול בקשתי לעזוב ואכן עשיתי זאת אך לאחר העזיבה הרגשתי כאילו אין טעם לכלום, היא היתה חסרה לי ושוב חזרתי. לאחרונה לאחר השיחות הטיפוליות אני מרגישה צריבה נוראית בתוך הלב, לאחר מספר ימים התחושה מתפוגגת במקצת אך לאחר מפגש מחודש אני שוב מרגישה אותה תחושה לא נעימה. מה לעשות?

מכורה שלום השאלה מה הסיבה לצריבה ומדוע חזרת לטיפול. כנראה שיש צורך מסויים בחיים שלך כעת שאינו מקבל מענה, ובדרך כלשהי הטיפול נתן את המענה הזה. חשוב לזהות מהו אותו דבר שחסר לך בחיים מחוץ לטיפול וסביר להניח שהשינוי בנושא הזה הוא המטרה המרכזית של הטיפול כיום. יתכן שבתחילה פנית בגלל סיבה מסוימת וכעת היא השתנתה. חשוב מאוד שלא תמצאי בטיפול רק מתוך תחושה של איזו "התמכרות" שאינך יכולה בלעדיה. צריך למצוא מה עומד בבסיס התחושות הללו שהוא סביר להניח מקור הצריבה שאת מרגישה וכנראה הסיבה האמיתית שבגללה חזרת לטיפול. את כל התחושות הללו כדאי להביא למפגש הטיפולי שכן הן יוכלו לכוון אותך ואת הפסיכולוגית כיצד להתמודד איתן. בברכה ד"ר אורן קפלן

בטיפול נפתחתי רגשית, פתחתי סוד שלמעשה חוץ מבעלי אף אחד לא ידע ממנו. בטיפול המטפלת נסתה לשכנע אותי לנסות לספר לאנשים נוספים את הסוד ולבחון מה יקרה, כיצד הם יגיבו. בהתחלה ניסיתי והתחלתי לפתוח ולהביא אותו לכל מקום. המטפלת עצרה אותי, היא הבינה שעברתי לקיצוניות השניה ושוב חזרתי לשמור את סודי. מלבד המטפלת ובעלי קשה לי ליצור יחסים רגשיים אמיתיים, כשאני נמצאת בחברת אנשים אחרים למשל בעבודה אני רב הזמן מנסה לראות איך אני נראית בעינהם, כמובן שאני מגיעה הביתה אני מרגישה מותשת וזקוקה לזמן להתארגנות עם עצמי . קשה לי ליצור חברויות אמיתיות. שאוכל לבטוח, לקבל,לתת,להרגיש חופשיה. המטפלת יודעת שהתחושות שאני מרגישה בטיפול הן כלפיה ואני לא מסוגלת להעביר אותן הלאה אל מחוץ לחדר הטיפולים.

גם לי זה קרה אותו הדבר שהייתי בקבוצה אם שתי מטפלות שהיו ממש מעולות ולאחר שנתיים הם אמרו לי שמיציתי את הטיפול. לי במיוחד כאב העובדה ששאר הבנות כן המשיכו לקחתי את זה נורא קשה ובכיתי במשך הרבה לילות. כביכול התאבלתי עליהן. את צריכה לנסות להפיק את המירב ממנה ולזכור את הדברים הטובים שלכם. ולהפסיק להתאבל עליה אז שיהיה לך בהצלחה!

הי רציתי לשאול מה עושים אם עושים מעשה בלי לחשוב תחילה על ההשלכות. אז ככה לפני כשבוע גנבתי את התיק הרפואי שלי ממרפאת חוץ פסיכיאטרית בתל השומר. מחוץ לזה הלכתי לים ושרפתי אותו כי לא היסכמתי עם מה שכתוברציתי לדעת מה חושבים עלי ומה יש לי וחשבתי שאם אראה אז אדע כבר איך להתייחס בגלל שעברתי הרבה רופאים אבל מה שקרה זה שלא ה אבתי בכלל את מה שכתוב אז שרפתי את התיק כי חשבתי שבעיותי יעלמו וזה לא קרה בגלל שהבעיות הם בי ולא בתיק . מה העונש שאני יקבל האם אשב בכלא האם כדאי לספר לפסיכולוגית או להשאיר את זה כאילו התיק הלך לאיבוד והאמת אני די הייתי רוצה שהדבר הייה כך מה עושים?????

ל---------גרדום

חבל שלא גנבת גם את התיק שלי.. חחחחחחח

אתה ממש מצחיק אבל לא מתאים לכאן אני צריכה חיזוק למה שעשיתי כדי להרגיש טוב עם עצמי

שרון שלום אם הפסיכולוגית שלך מתל השומר תהיה לכן בעיה. אני מתאר לעצמי שהיא תצטרך לדווח על כך לממונים עליה. בכנות, אינני יודע מה להמליץ. מצד אחד גילוי האמת עשויה להוביל לדרך חדשה ואולי אפילו פריצה קדימה בטיפול. מצד שני היא מסכנת את הטיפול. אני לא חושב שמדובר בבעיה הפלילית, אני לא מתמצא בהיבטים החוקיים של העניין וסביר להניח שאם האמת מגיע ממך יתחשבו בעניין ולא יוציאו אותו מחוץ לכותלי המרפאה. עם זאת, אני באמת לא יודע לאן זה יוביל והאם בזה יגמר העניין. אולי כדאי להתייעץ בעניין עם אדם קרוב כמו הורה או כל אדם בוגר ושקול אחר שמכיר אותך ויוכל לייעץ מקרוב מה לעשות. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר קפלן שלום, ברצוני לשאול האם התדירות המקובלת בטיפול פסיכולוגי של שיחה בשבוע היא מעין "כלל בל יעבור"? פניתי לפסיכולוג, שעד כה אני די מרוצה ממנו, אך אינני מרגיש שאני זקוק לפגישה כל שבוע. מצבי הכלכלי אינו מאפשר זאת ופרט לכך, האירועים המתרחשים בשבוע אחד אינם מספקים להרגשתי מספיק תוכן לפגישות ובמשך שבועיים ולפעמים שלושה שבועות מצטבר בחיי האישיים מספיק חומר לפגישה. כשהפגישות הן שבועיות לפעמים אין לי על מה לדבר ואני מרגיש בזבוז זמן וכסף. הפסיכולוג די "מתעקש" על פעם בשבוע, אם כי "נכנע". האם טיפול פסיכולוגי הוא אכן חסר יעילות אם אינו מתקיים אחת לשבוע? תודה, בני

בני שלום תלוי באיזה סוג של טיפול מדובר. בעיקרון בטיפול דינמי שהוא הטיפול הפסיכולוגי המקובל ביותר, יש חשיבות רבה לתדירות הפגישות. אישית גם אני אינני מוכן לעבוד בטיפול מסוג כזה בתדירות נמוכה מפעם בשבוע. אם מדובר רק בסוג של "ונטילציה" שבה אתה בא לספר את האירועים שפקדו אותך בזמן האחרון וכתוצאה מכך מרגיש הקלה מסויימת, זה בסדר גמור, אבל בתוך מפגש כזה קשה להאמין שנוצר תהליך טיפולי שגם יביא לשינוי ותוצאות כלשהן. בקיצור, תמיכה והכלה הם חשובים ואותם אפשר לתת גם במפגש לא קבוע. אבל אם לטיפול יש מטרות של שינוי בטווח הארוך, זה לא מספיק. אגב, יש גם סוגים אחרים של טיפול שבמהותם הם קצרי מועד וממוקדים ושם התדירות פחות חשובה ומקבלת משמעות אחרת. בברכה ד"ר אורן קפלן

שוב שלום ד"ר קפלן מדובר בטיפול פסיכודינמי. במשך מספר שבועות היגעתי מדי שבוע, ועקב כך, חלה בהחלט התקדמות, כולל החלטה על חתונה וקביעת תאריך, אך בשבועות האחרונים אני מרגיש שאין לי כל כך על מה לדבר כל שבוע וגם קיימת בעיה כלכלית ובעיית זמן. למען האמת, אני מרגיש שהפקתי הרבה אך הטיפול מוצה פחות או יותר, אם כי ייתכן שארצה להתייעץ פה ושם. השאלה היא האם ההתייצבות השבועית חיונית. סליחה על ההטרדה. בני.

מישהו יודע היכן ניתן לעשות את המבחן הזה לילד עם ADD ? ( עדיף המצלה על גופים שהטיפולים אצלם ממומנים ע"י קופ"ח) . תודה

ליאת שלום פני לבי"ח שניידר בפ"ת רצ"ב הפרטים המלאים http://www.scmci.org.il/comm/heb5.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה (-:

בני אובחן כבעל adjustment disorder וטופל ע"י vaben בני סובל מחרדות לעבור לתפקיד חדש כמו כן ישנם גם בעיות רבות בבית בבדיקה נמצא מדבר בשטף דיבור,נראה בחרדה מאוד, עיניים אדומות, משתף פעולה אי שקט פסיכומיטורי לפי תשובתך הבנתי כי ישנן סוגים רבים של אבחנות ל a.d איזה לדעתך מאפיינת את בני והאם המצב קשה ונדרשת חופשה או חזרה לתפקיד למרות המצוקות לפי דעתך לאור מה שתיארתי לך מה הצב של בני אם חסרים לך פרטים אני ישמח להשלים הייתי שמחה אם יהיה אפשר לדבר איתך בטלפון תודיע לי אפילו אם התשובה שלילית תודה

רונה שלום אני חושש שאינני יכול לעזור הרבה במסגרת וירטואלית. אני מציע שתפני לגורם שאבחן את בנך ובקשי לקבל את כל הפרטים האפשריים. זו זכותך וזכותו. אם זה לא מצליח כדאי לפנות לקבל חוות דעת שניה. בכל מקרה הוא צריך להיות במסגרת טיפולית ולקבל עזרה. מה שאת כותבת שהוא נמצא בחרדה ואי שקט, ולכן לא משנה כלל האבחנה, הוא צריך לקבל עזרה במה שמציק לו כעת. לא ציינת היכן הוא נמצא ובן כמה הוא אבל בהחלט צריך לספק לו סביבה מתאימה ותומכת. אני יוצא מחר לכמה ימים כך שלא אהיה זמין להמשיך את הדיאלוג איתך. אני מציע שתפני עם בנך בהקדם לפסיכיאטר ו/או פסיכולוג להמשך טיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

אתה מכיר איש מקצוע שאפשר לדבר איתו בטלפון?

בתי בת 6.5 אף פעם לא אהבה במיוחד לישון במיטתה, אך בדרך כלל לא הייתי מוותרת לה ומחזירה אותה למיטה. לאחרונה, עקב המצב, היא לא מוכנה בכלל לישון לבד, היא טוענת שהיא מפחדת ממחבלים. מאחר ופחד זה הינו ממשי אינני יודעת איך לנהוג עכשיו. אני לא בטוחה שאני יכולה להחזיר אותה למיטתה בכל מחיר כמו שנהגתי לעשות בעבר. אני רוצה לציין שאני אמנם לחוצה מהמצב כמו כולם אך לדעתי בגבול הנורמה, כך שאיני מרגישה שזאת אני שמכניסה אותה ללחץ. בנוסף לכך אני נמנעת לראות חדשות בנוכחותה, כך שהיא לא רואה יותר מדי תמונות, אך בהחלט מודעת למצב. איך לנהוג במצב כשהפחד הוא ממשי???

א. שלום הפחד הוא ממשי בהחלט, אבל עדיין הבית והמיטה בטוחים כמו שהיו תמיד. צריך לראות איך לא לעשות מלחמות גדולות, אבל כן לשמור על מסגרת וגבולות. חשוב שהילדה תישן במיטתה. אחד הפתרונות המעניינים שהציע ד"ר אבי שדה שהוא מומחה לשינת ילדים, הוא שההורה יישן כמה ימים בחדרו של הילד (במיטה או מזרון נפרדים). מדובר על שהות פאסיבית ללא תשומת לב מיוחדת לילד במהלך הלילה. מסתבר שהדבר מחזק את ביטחונו של הילד ולאחר מספר ימים אפשר לחזור להרגלים הקודמים. עדיף לדעתי לנסות דבר כזה מאשר להכניס את הילדה למיטת ההורים. במקביל כדאי לשוחח עם הילדה במהלך היום ולראות כיצד ניתן להרגיע את החרדה. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר קפלן שלום, אני מקווה שתענה לי על השאלה: איך ניתן להגביר את רמת תשומת הלב ולרענן את הזיכרון ולגרום למוח להתאושש ממצבים של לחץ בלימודים אקדמיים ומחרדות( אבל לא ברמה גבוהה ) מבחינות סוף הסמסטר? למרות שאני לא רגילה למצבים של חרדה אבל קורה לי לפעמים. האם יש אזשהם דרכים ופעילות מיוחדת שתגרום לי להרגיש טוב בעת בחינות? אני מחקה לתשובה בקוצר רוח ומודה מראש ג'רוג'י

ג' שלום שיטות של הרפיה ודמיון מודרך בהחלט יכולים לעזור. תוכלי לרכוש ספר וקלטת לשימוש עצמי וללמוד את הטכניקה לבד. ד"ר ברוך אליצור פרסם כמה ספרים וקלטות כאלה וישנם סוגים נוספים. יש גם כמה ספרים בנושא של שיפור הזיכרון, למשל "סוד הזיכרון המצוין". בנוסף, חשוב לעשות פעילות גופנית ולא ללמוד עד שעה מאוחרת ערב הבחינה, רצוי לצאת לבלות וללכת לישון בשעה סבירה. בהצלחה בבחינות ד"ר אורן קפלן

קורה שהמטפל נקשר גם הוא למטופל ועובר תהליך של "געגוע"? בלי קשר ליחסים של המטפל מטופל,אלא יותר ברמה של האדם-האם נוצר מצב כזה?או שיש הפרדה מוחלטת בין העבודה לחשיבה "ידידותית" על המטופל?

א. שלום כשנוצר קשר משמעותי בין בני אדם יש בפרידה כאב וגעגוע. קשר בין פסיכולוג למטופל אינו שונה בהקשר זה. אינני מכיר את המושג "הפרדה מוחלטת" בשום דבר שקשור לרגשות. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם תוכל להמליץ על מטפל\יועץ באיזור באר שבע

מיכל שלום לצערי אינני מכיר מטפלים באזור הדרום. אולי אחד הקוראים בפורום במקרה יגיב. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר צחי בן ציון, פסיכיאטר וסקסלוג מבי"ח סורוקה. אני מאמין שהוא מטפל מצויין, ולא רק בתחום המיניות, או לפחות יגיד לך למי לפנות.

אני מטופלת אצל פסיכיאטר מאז ספטמבר האחרון , עברתי תקופה קשה מאוד ולדעתי גם מס' חרדות לא מבוטל. נכון להיום אני נוטלת תרופות (קלונקס לשעת הצורך ופאקסט באופן יומי קבוע) רציתי לשאול שני דברים : 1. האם הכדורים ממכרים ? 2. האם החרדות אותן עברתי מסתכמות למחלה או שמה נגרמו בגלל מצב מסויים וזוהי תגובתו של התת מודע ודרך ההתמודדות עם דברים לא מוכרים? תודה

דניאל שלום לגבי תופעות הלוואי של הכדורים אני מציע שתתיעצי עם הפסיכיאטר המטפל או בפורומי הרפואה. אני יועץ רק בנושאי פסיכותרפיה, כלומר טיפול בשיחות. לגבי השאלה השניה, חרדות אינה מחלה, זוהי תופעה המאפיינית אחוז ניכר מהאוכלוסיה הבריאה בעולם. מדובר בראש ובראשונה בתגובת חרום חיונית המגנה עלינו מפני סכנות, שלעיתים יוצאת מאיזון ומתריעה גם שאין צורך בכך. אני מתקשה לקבוע את הסיבה לחרדות אצלך, אין מדובר בתשובה כללית ונכונה לכולם, צריך להכיר אותך ואת ההסטוריה האישית שלך כדי להגיע למסקנה על מקורות החרדה. גם בנושא הזה הייתי ממליץ לך להתייעץ עם הפסיכיאטר המטפל שבוודאי מכיר אותך. את בהחלט זכאית לקבל תשובות לשאלות הללו. בברכה ד"ר אורן קפלן

מה בדיוק אומרת האבחנה adjustment disorder איך היא מתבטאת אצל אנשים ומה אופן הטיפול אצל מי היא מופיעה בד"כ ולמה

רונה שלום באופן כללי מדובר על קושי להסתגל, בעיקר למצבים חדשים ובלתי מוכרים. זהו שם נרחב ביותר למגוון עצום של בעיות ותחושות ולכן התשובה הכללית אינה רלוונטית. צריך להכיר את האדם באופן אישי ולהתאים טיפול המתאים לו אישית. קשיים בהסתגלות יכולים לנבוע מסיבות רבות, החל מנטיות אישיותיות, המשך במצבי חרדה ומצבים נפשיים נוספים, בעיות בקשרים בין אישיים ועוד. הייתי מציע לפנות לייעוץ מקצועי כדי לתת לתופעה כותרת יותר אישית ומדוייקת, הפרעת הסתגלות היא אחת ההגדרות הכוללניות ביותר שיש בפסיכיאטריה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב! אני בת 25 רווקה , ברצוני שתעזור לי ומקווה שתוכל לעזור. עברתי לפני 3 שנים ניתוח לב להוצאת קרישי דם בעורק וניתוח קשה ומסובך. שבאתי לבית חולים במצב של הרגשה לא טובה והייתי בריאה לחלוטין,וישר הייתי חיבת ניתוח בלב דחוף. כי הייתי במין סיכון לחיים ומוות,ויצאתי בשלום ובהצלחה מהניתוח שהרופאים באו ואמרו לי ישירות שאין לי סיכוי לצאת מהניתוח ומצבי מאוד מאוד לא טוב. אבל כמו שאמרתי עברתי את הניתוח בהצלחה עם הרבה כוח,תקווה,אמונה,ומחשבה חיובית. באותה תקופה היה לי חבר שאהבתי מאוד והיינו חברים 5 שנים וניפרדנו לפני שנה +. אבל אהבה שהיית לנו חיזקה אותי מאוד וגם משפחתי. היום נישארתי נכה שריאה לא מתפקדת לי כי יש לי שם קרישים דם שאין מה לעשות כי פה לא מבינים את הבעיה הזאת. אז לצערי נשארתי נכה ועם ריאה אחת שמתפקדת וקושיי בחיים כי זה מפריע לי ומתעייפת מאור מהר. עברתי תקופה מאוד קשה פיזי ונפשי אבל הייתי חיבת להיות אופטימית ולקוות רק לטוב. אחרי זה עברתי פרידה מהאקס שלי של 5 שנים ולקחתי את זה מאוד קשה חשבנו על חתונה. ואחרי חודש התברר לי שיש לו חברה שכבר הם ביחד שנה + וקיבלתי את זה מאוד מאוד קשה כי מאז לא הצלחתי להתאהב וקשה לי ואני ממשיכה בחיים כי אני אומרת לעצמי שהכול גורל. לא שוללת להכיר אנשים חדשים וחיבת להכיר ולצאת ולחשוב רק על טוב. אבל בכל זאת מאוד מאוד מאוד קשה לי גם הפרידה שקיבלתי הלם שיש לו בחורה חדשה . וגם הניתוח וכל המצב שלי וגם אין לי כרגע זוגיות ואהבה. ואהבה זה כוח , וקשה בלי אהבה. אבל אני למדתי בחיים הרבה וכל בן אדם צריך ללמוד גם טוב וגם רע לדעת לעבור את הכול. הלוואי שתוכל לעזור לי . איך אני עוזרת לעצמי להיות חזקה כי בגילי שאני צעירה עברתי ועוברת הרבה מאוד. אני חיבת להיות אופטימית ולחשוב רק חיובי ולפעמיים אני אומרת לעצמי שההמתנה לפעמים משתלמת ויש תקופות שטובות ויש פחות. אבל זה תקופה של כמה שנים הניתוח שהיה לי מאוד קשה פיזי ונפשי וגם היום שאני נשארתי נכה ולא מספרת על כך לגברים שאני יוצאת מספרת בכללי אם שואלים על הניתוח בלבד.(כי אני חושבת שלא הכול צריך לספר ישר). כמה כוח אני צריכה ולא רואה את הטוב בבקשה תעזור לי אולי החיזוק שלך יחזק אותי. יודעת שלא יהיה לך קל לעזור לי ככה בפורום אבל לפחות תנסה לחזק ולתת לי הרבה כוח להמשיך בתקווה וסבלנות לחיים. לא הייתי רוצה ללכת לשיחות ויעוץ אז אשמח אם תוכל לעזור לי כאן. תודה מראש קארין.

קארין שלום את מסיימת את הודעתך בכך שאת לא רוצה ללכת לשיחות ייעוץ ומאוד רוצה שאעזור לך כאן במסגרת הפורום. אני בהחלט יכול להבין את הרצון אבל אני חושש לאכזב אותך על האפשרות באמת לעזור בצורה יעילה מבלי לעשות תהליך. את מעידה על עצמך שלמדת הרבה דברים בחיים שלך ושאת יודעת להתמודד. אם כך יש לך כעת אתגר מסוג שלא הכרת קודם לכן. משהו השתנה בחייך ואת זה אי אפשר לשנות. השאלה האם את עומדת להכיר בשינוי שקרה, להבין אותו לעומק, ולהסתגל למצב החדש שנוצר, או לחליפין, שאת תחיי בסוג של הכחשה שתתנפץ בכל פעם שהמציאות תופיע שוב במלוא עוצמתה. לספר לגברים שאת יוצאת איתם על מצבך זה לא קל, אבל לספר לעצמך אולי זה אפילו יותר קשה. פתאום בגיל 25 בתקופה הכי זוהרת של החיים את צריכה להתמודד עם נכות, מצב פיזילוגי מורכב, והתמודדות חדשה מול הסביבה. תהליך כזה מאופיין בסוג של התאבלות על מה שאבד והשתנה ולאחר מכן שיקום והסתגלות לחיים. זהו תהליך מורכב ואני בהחלט ממליץ לך להיעזר באנשי מקצוע שזה התמחותם. בבתי החולים ובקופות החולים יש פסיכולוגים ועובדים סוציאלים שמתמחים בייעוץ ותמיכה באנשים שחלו ועוברים תהליך הבראה ושיקום פיזי ונפשי. אינני רואה סיבה מדוע לא תוכלי גם את להנות מסוג כזה של עזרה. את לא חייבת לעשות את הכל לבד, לפעמים עזרה מגורם חיצוני שמכיר את המצב שאת חווה מאנשים רבים ומידע מקצועי יכולה לעזור לעשות את השינוי בצורה טובה יותר. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

(אמממ קודם כל אני מצטער אם יאמרו פה דברים קשים ולא נעימים לקרוא אותם-אני הולך לכתוב שאני נושם בכבדות ואני כרגע בתוך חרדה ויאוש) הרגשתי היום יאוש טוטאלי.... בגלל שאני מרגיש חוסר תקווה לגבי העתיד אני רואה רק שחורות.... אני לא מצליח למצוא את עצמי .... לא בחבר'ה ולא בשום דבר... אני מאוכזב מעצמי שאני עד עכשיו...גיל 23 הצלחתי לעבוד רק במפעל מוגן.... מפעל ללוזרים כמוני... אני פשוט מתבייש בעצמי....מתבייש לספר לאנשים שאני עובד במפעל לאנשים עם פיגור שכלי......ושאני בקושי מרוויח איין לי שום דבר נגדם חלילה רק ש...אני לא מוצא את עצמי שם...ומרגיש שאני יכול יותר...רק איין לי סיכוי להתקבל לעבודה "נורמלית" ואני רואה אייך שכולם מסודרים מכל מיני בחינות.... רכב, חברויות...ובחיים בכלל.... יודעים לצאת..יודעים להתלבש.... יודעים לקחת דברים יותר בקלות אני כל היום עסוק בלקחת דברים ללב וזה מחליש אותי.... זה גורם לי להיחלשות פיזית.... המוח שלי לא מפסיק לחשוב על דאגות ועל מצבי הרע.... ואני מרגיש מועקה חזקה וזה גורם לי ללחצים כאלו בחלק האחורי של הראש הכל בגלל הלבד שלי...אם רק היה לי מישהו/י אחת לאהוב מישהי לבטוח בה... מישהי שלא מסתובבת עם כולם.....כמו הידידה הקודמת שלי... שעזבה את המפעל עכשיו אני ממש מרגיש שהלב שלי נשבר... כל כך קיוויתי למעננו...כל כך רציתי שיהיה לנו משהו יפה... אבל היא איכזבה אותי....היא יש לה כל מיני סטוצים עם כל מיני... "חבר" שלי אמר לי שזה נורמלי....וכולם ככה ...מסתובבים עם כולם... שואלים אם לעולם הזה יש תקנה....לפעמים נראה לי שכל העולם זה בית זונות אחד גדול... סדום ועמורה..(.יותר היה לי מתאים להיות נזיר איפה שהוא שם...) והסברתי לו את הנקודת מבט שלי.... לו כבר יש חברה " תחשוב על התקופה לפני שהצהרתם רשמית שאתם חברים, כמה רצית אותה שתהייה רק שלך, כמה היית נעלב ומתרגז לראות אותה...עם אחרים, איזה גועל נפש היה מעורר בך לדעת שהייתה עם מישהו שאתה מכיר..שעם כל חיוך שלו...היה כאילו מחייך לך: זיינתי את חברה שלך....." והוא בשלו: גם אני לא ארצה להיות עם חברה שלי לנצח ואנחנו לא יכולים להחזיק מעמד ....ותמיד יש לנו מהצד.... אז עכשיו אני כנראה לא בסדר ולא מתאים.....לדור הזה.... לדור הזיגזוגים האלה ואני לא אשרוד עוד הרבה זמן בגלל היאוש יום אחד אני אקבל סוף סוף את האומץ להשתחרר....ובלמי הפחד ישתחררו וסוף וסף אני אהיה מאושר...שם למעלה....או למטה..אני לא יודע איפה זה נגמר.. אבל בטח יותר טוב שם מפה... אני מרגיש שאף אחד לא מבין אותי.... הפנים שלי תמיד בהבעה של עצב ויאוש אבל איין מי שיראה... אפילו מי שכאילו מנסה לדבר איתי אני שונא אותו.... אני מת להגיד להרבה שמנסים לעזור לי: אני שונא אותכם כי כלום לא קורה ואני ממשיך לכאוב ו"הטיפול" שלכם זה כמו אקמול לחולה סרטן .... (אני לא מדבא על אנשים באינטרנט חלילה!!) אלא על אנשים שמנסים תמיד לעודד ונראים צבועים... אני עוד יותר רוצה לצעוק אני שונא אותכם לכל מיני אנשים שנראים לי רעים...וצוחקים על כל מיני אנשים מוגבלים שיכלית במפעל שלי אותם אני ממש רוצה להרוג הם הטיפוסים שכל החיים שלי רדפו גם אותי..... הם יודעים טוב מאוד לרדת על מישהו חלש...או שלא מודע למצבו....(כמו שאמרתי עם ...בעיות פיגור שכלי) ואני חושב שהפגם הכי גדול.... זה לא כיעור...וזה לא פגם גופני...וזה לא אנשים דכאוניים וממורמרים כמוני... אלא הפגם הכי גדול אצל בני האדם הוא: שיש בני אדם שתופסים מעצמם ובגלל שהם אפסים גדולים וטיפשים גדולים עם אגו מנופח אז הם מוצאים נקודות חולשה אצל אנשים חלשים ושקטים ויורדים עליהם הם אנשים שתמיד מיררו את חיי...ביחוד בתקופת התיכון מדינה של צ'חצ'חים! הייתי יורה בכולם! הם אנשים רעים מאוד.... הם אלו ש"לקחו " ממני את ידידה שלי היחידה....הם ישר נתנו לה הרגשה שהיא מקובלת...משהו שאני לא יכול לתת כי אני לא מופרע ...ואני שקט... וכל מה שנותר לי זה לראות אותם ....מנצחים.... תמיד אני נסוג אחורה מולם אני תמיד בלית ברירה אומר : נמשיך הלאה..נמשיך לחפש מישהי מתאימה וזה נשמע כל כך קל וזה בעצם ממש ממש קשה עכשיו לך תדע מתי תבוא אהבה/הכרות חדשה.... והנשימה שלי מקוצרת וכבדה...בגלל התיסכול ....בגלל החוסר תמיכה והחום האנושי.... אני לא מתאים לחברה...לתקופה הזו... כבר אמרתי שלום ולהתראות לרומנטיקה...בחור בן 23 ....ממש ממש בלי רקע...של התחום בחיים להתראות רומנטיקה,, אני עומד ללכת בשדות השנאה העצמית לנצח.... הלכתי היום אחרי העבודה שוב לאותו קניון מסריח למצוא אולי נחמה...שמה יש מזגן..ו"הרבה אהבה" אבל גם שם בתוך ההמון הרגשתי לבד.. מי שם עליי בכלל?... איין לי סיכוי... עולם קשוח אני לא יכול עליו.... אני מקווה שיום אחד אאבד את הנשימה ואפול באמצע הרחוב רק אז ישימו לב שאני קיים בכלל ויש לי מלא בעיות חרדתיות לכל הנושא הזה של אבא שלי. שיש לו כל מיני רעיונות שמפחידים אותי כי הוא לא מצליח להכיר מישהי בגלל ..שיש כמה בעיו בתחום.... יהיה רק רע ....רק רע...ככה אני חש...ככה נראה לי..... אנא הקיפו אותי באהבה פה! אתם כל מה שיש לי..... מבינים?.. מאין יבוא עזרי..

(אמממ קודם כל אני מצטער אם יאמרו פה דברים קשים ולא נעימים לקרוא אותם-אני הולך לכתוב שאני נושם בכבדות ואני כרגע בתוך חרדה ויאוש) הרגשתי היום יאוש טוטאלי.... בגלל שאני מרגיש חוסר תקווה לגבי העתיד אני רואה רק שחורות.... אני לא מצליח למצוא את עצמי .... לא בחבר'ה ולא בשום דבר... אני מאוכזב מעצמי שאני עד עכשיו...גיל 23 הצלחתי לעבוד רק במפעל מוגן.... מפעל ללוזרים כמוני... אני פשוט מתבייש בעצמי....מתבייש לספר לאנשים שאני עובד במפעל לאנשים עם פיגור שכלי......ושאני בקושי מרוויח איין לי שום דבר נגדם חלילה רק ש...אני לא מוצא את עצמי שם...ומרגיש שאני יכול יותר...רק איין לי סיכוי להתקבל לעבודה "נורמלית" ואני רואה אייך שכולם מסודרים מכל מיני בחינות.... רכב, חברויות...ובחיים בכלל.... יודעים לצאת..יודעים להתלבש.... יודעים לקחת דברים יותר בקלות אני כל היום עסוק בלקחת דברים ללב וזה מחליש אותי.... זה גורם לי להיחלשות פיזית.... המוח שלי לא מפסיק לחשוב על דאגות ועל מצבי הרע.... ואני מרגיש מועקה חזקה וזה גורם לי ללחצים כאלו בחלק האחורי של הראש הכל בגלל הלבד שלי...אם רק היה לי מישהו/י אחת לאהוב מישהי לבטוח בה... מישהי שלא מסתובבת עם כולם.....כמו הידידה הקודמת שלי... שעזבה את המפעל עכשיו אני ממש מרגיש שהלב שלי נשבר... כל כך קיוויתי למעננו...כל כך רציתי שיהיה לנו משהו יפה... אבל היא איכזבה אותי....היא יש לה כל מיני סטוצים עם כל מיני... "חבר" שלי אמר לי שזה נורמלי....וכולם ככה ...מסתובבים עם כולם... שואלים אם לעולם הזה יש תקנה....לפעמים נראה לי שכל העולם זה בית זונות אחד גדול... סדום ועמורה..(.יותר היה לי מתאים להיות נזיר איפה שהוא שם...) והסברתי לו את הנקודת מבט שלי.... לו כבר יש חברה " תחשוב על התקופה לפני שהצהרתם רשמית שאתם חברים, כמה רצית אותה שתהייה רק שלך, כמה היית נעלב ומתרגז לראות אותה...עם אחרים, איזה גועל נפש היה מעורר בך לדעת שהייתה עם מישהו שאתה מכיר..שעם כל חיוך שלו...היה כאילו מחייך לך: זיינתי את חברה שלך....." והוא בשלו: גם אני לא ארצה להיות עם חברה שלי לנצח ואנחנו לא יכולים להחזיק מעמד ....ותמיד יש לנו מהצד.... אז עכשיו אני כנראה לא בסדר ולא מתאים.....לדור הזה.... לדור הזיגזוגים האלה ואני לא אשרוד עוד הרבה זמן בגלל היאוש יום אחד אני אקבל סוף סוף את האומץ להשתחרר....ובלמי הפחד ישתחררו וסוף וסף אני אהיה מאושר...שם למעלה....או למטה..אני לא יודע איפה זה נגמר.. אבל בטח יותר טוב שם מפה... אני מרגיש שאף אחד לא מבין אותי.... הפנים שלי תמיד בהבעה של עצב ויאוש אבל איין מי שיראה... אפילו מי שכאילו מנסה לדבר איתי אני שונא אותו.... אני מת להגיד להרבה שמנסים לעזור לי: אני שונא אותכם כי כלום לא קורה ואני ממשיך לכאוב ו"הטיפול" שלכם זה כמו אקמול לחולה סרטן .... (אני לא מדבר על אנשים באינטרנט חלילה!!) אלא על אנשים שמנסים תמיד לעודד ונראים צבועים... אני עוד יותר רוצה לצעוק אני שונא אותכם לכל מיני אנשים שנראים לי רעים...וצוחקים על כל מיני אנשים מוגבלים שיכלית במפעל שלי אותם אני ממש רוצה להרוג הם הטיפוסים שכל החיים שלי רדפו גם אותי..... הם יודעים טוב מאוד לרדת על מישהו חלש...או שלא מודע למצבו....(כמו שאמרתי עם ...בעיות פיגור שכלי) ואני חושב שהפגם הכי גדול.... זה לא כיעור...וזה לא פגם גופני...וזה לא אנשים דכאוניים וממורמרים כמוני... אלא הפגם הכי גדול אצל בני האדם הוא: שיש בני אדם שתופסים מעצמם ובגלל שהם אפסים גדולים וטיפשים גדולים עם אגו מנופח אז הם מוצאים נקודות חולשה אצל אנשים חלשים ושקטים ויורדים עליהם הם אנשים שתמיד מיררו את חיי...ביחוד בתקופת התיכון מדינה של צ'חצ'חים! הייתי יורה בכולם! הם אנשים רעים מאוד.... הם אלו ש"לקחו " ממני את ידידה שלי היחידה....הם ישר נתנו לה הרגשה שהיא מקובלת...משהו שאני לא יכול לתת כי אני לא מופרע ...ואני שקט... וכל מה שנותר לי זה לראות אותם ....מנצחים.... תמיד אני נסוג אחורה מולם אני תמיד בלית ברירה אומר : נמשיך הלאה..נמשיך לחפש מישהי מתאימה וזה נשמע כל כך קל וזה בעצם ממש ממש קשה עכשיו לך תדע מתי תבוא אהבה/הכרות חדשה.... והנשימה שלי מקוצרת וכבדה...בגלל התיסכול ....בגלל החוסר תמיכה והחום האנושי.... אני לא מתאים לחברה...לתקופה הזו... כבר אמרתי שלום ולהתראות לרומנטיקה...בחור בן 23 ....ממש ממש בלי רקע...של התחום בחיים להתראות רומנטיקה,, אני עומד ללכת בשדות השנאה העצמית לנצח.... הלכתי היום אחרי העבודה שוב לאותו קניון מסריח למצוא אולי נחמה...שמה יש מזגן..ו"הרבה אהבה" אבל גם שם בתוך ההמון הרגשתי לבד.. מי שם עליי בכלל?... איין לי סיכוי... עולם קשוח אני לא יכול עליו.... אני מקווה שיום אחד אאבד את הנשימה ואפול באמצע הרחוב רק אז ישימו לב שאני קיים בכלל ויש לי מלא בעיות חרדתיות לכל הנושא הזה של אבא שלי. שיש לו כל מיני רעיונות שמפחידים אותי כי הוא לא מצליח להכיר מישהי בגלל ..שיש כמה בעיות בתחום.... יהיה רק רע ....רק רע...ככה אני חש...ככה נראה לי..... אנא הקיפו אותי באהבה פה! אתם כל מה שיש לי..... מבינים?.. מאין יבוא עזרי..

ישראל שלום אני מקווה שתצא במהירות ממצב החרדה. בזמן האחרון יש לך מחשבות ותחושות קשות. יש גם תקופות כאלה ואני בטוח שהזמן יעשה את שלו והדברים ישתנו. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי ישראל ולכל מי שקורא התקפי חרדה זה דבר נורא עד לפני שבוע וחצי הייתי בסרט הרע הזה. לקום בבוקר וולהרגיש שזה לילה דפיקות לב חזקות ומפחידות כאבים בראש ובחילות חוסר תיאבון אי אפשר לישון אפילו לא לעצום עיניים מה אני עושה פה ומה זה העולם הזה מתי זה כבר ייגמר אני רוצה שוב לחייך להפסיק לחיות בתוך סיוט לצאת מהמרירות הזאת מוסיקה כבר לא נעימה טלוויזיה משעממת ואז נכנסים לבועה של דיכאון אז תצאו מזה זה בידיים שלכם לא לחשוב על כלום לחיות את ההווה להיות עסוק לא לתת לפחדים האלה להשתלט עלינו לא לתת להם אני מחזיקה ידיים לכולכם ...

שלום לך.. כואב לי שאתה כל כך מיואש אבל אני מחייך כשאני מגלה כמה אמיץ אתה מתבטא בעוצמה כזאת כל כך אמיתי וחזק..כן חזא אין לך מושג כמה חזק אתה נאלץ לחיות במציאות כזאת שאתה רואה בה הרבה שקרים וכיעור אין פלא שאתה סובל כי אתה לא כמוהם.... אתה יודע מה הם? הם תיירים בחים האלו.. הולכים בדרכים המוכרים שהראו כמה הם מטעים ומזויפים ואנשים כמוך באו להראות ולגלות דרכים חדשים אתה לא תייר... אתה כבר רב-חובל בים של סערות ואופל.... ומגלה אמיתי מרגיש את קשיי ותלאות הדברים היפים החדשים שנשים שכחו והדחיקו והעדיפו שטויות.... כן אתה לבד בעצם כולנו לבד... אבל "ההם" מקיפים את עצמם בדברים ואנשים כי הם כל כך פוחדים מהלבד ולא יכולים להתמודד לבד תמשיך לגלות את האמת שלך תמשיך לכתוב... תן לעוצמה שלך לפרוח אפילו כשאתה עומד לבד בקניון מוקף אנשים זרים תחייך לעצמך ותזכור מי אתה והמיוחדות שלך אתה כבר חזק והכל נמצא בפנים רק צריך להשקות ...לטפח אני מאמין שאתה מלא בדברים טובים ואמיתיים ו תאמין לי אין מה שיעמוד דרכך תזכור שיש אהבה ...

היי ג'ק.... באמת אני מתבטא בצורה כה חזקה?..לא שמתי לב עד שאמרת לי.... אבל זה ממש מכאב אמיתי.....הלוואי שהייתי פחות כאוב...... ולא הייתי צריך לבוא ולספר פה מה שכואב לי! אני מודה לך על החיזוקים האלה....שאני זה שבסדר בעצם.!!! אבל במציאות שאני אחזור אליה מהר..לבטח אשכח את זה שאתה איתי והם שוב יראו לי ...הקובעים! ....קובעים גורלות! וקובעים דברים.... אני גם לא מרגיש רב חובל כי איין לי שליטה על ספינת חיי הטובעת.... אני לא ממש מרגיש חזק אם לאמר את האמת.... אני חלש כי איין לי מישהו שיאהב אותי..מישהו לרוץ אליו מין בית פתוח שאני מחפש שאני בDOWN אני מודה לך על היחס שלך ועל ההתיחסות שלך העוקבת אליי! תודה אני קורא הכל ולא תמיד יש בי הכח לכתבו הרבה כי אני עייף.... עבודה...כלים.תליית כביסה..קניות... עייפות! תודה מקרב לב

ישראל תראה יש הרבה אנשים במצב עמו שלך גם לי זה קורה לפעמים יש ימים כאלה שאני כלכך מיואש שלא בא לי לום בבוקר אבל זה עובר אחריי כמה זמן אצלך אני מבין שז נמשך לפי דעתי מה שאתה צריך לעשות זה למצוא לך עבודה חדשה ללמוד משהוא שיעזור לך להתקדם בחיים ולצאת מהמקום שאתה עובד בו ושם כבר יש לך תדמית של דפוק ... לפי דעתי תעבוד לגור בתל אביב בשכירות אתה תכיר אנשים חדשים תמצא עבוד אחרת כל עבודה לא משנה מה אתה יול לעבוד במלצרות בחוף תמיד מחפשים אנשים ככה תיהיה בשמש כל היום תכיר אנשים חדשים וזה לא חייב להיות בחורות תתחיל מחברים תראה שיהיה לך יותר קל לדבר עם גברים ואני לא מתכוון להומואים כי הרבה בחורות פה סנוביות אל תדפוק חשבון לאף אחד תתחיל דף חדש במקום אחר תראה שיהיה לך יותר טוב זה מה שאני הייתי עושה ! משנה מקום משנה מזל ! קח את החם בקלות הכל פתוח הכל לפניך אתה עוד צעיר במקרה הכי גרוע אתה חוזר לחדרה קח צ'אנס תיהיה גברררררררררררררררררררררררר בהצלחה יניב

שלום רב אני בן 25 וסובל מאוד מהסמקה . כאשר אני מדבר עם משהו או ששמי מוזכר או שהנושא נוגע אליי פניי מאדימות בצורה בולטת כך שלא ניתן להתעלם מימני, כימעט בכל מצב בו אני מרגיש נבוך אפילו שאין לי סיבה לכך אני הופך לאדום , הדבר פוגע בי מאוד בתיפקוד היום יומי. איני יודע מי יכול לעזור לי בנושא אנא עזרתכם חשובה מאוד!

עידו שלום הסמקה היא קודם כל נטייה אישית, יש שמסמיקים יותר ויש שפחות. עם זאת ניתן לווסת את עוצמת ותדירות התופעה. מאחר שמדובר בתגובה למבוכה או מצב לחץ הרי שניתן לנסות ולזהות את המצבים הללו ולהתאמן בהפחתת ההסמקה. לדעתי תוכל להיעזר במיוחד בהיפנוזה מאחר ומדובר בתגובה פיזיולוגית אוטומטית וההיפנוזה היא הכלי הפסיכולוגי המתאים ביותר בטיפול בסוג כזה של מצבים. תוכל לעיין קצת על הטיפול בהיפנוזה במאמר שכתבתי בקישור שלהלן: http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

,תודה על התגובה המהירה אך לא הבנתי מה עליי לעשות ,האם תוכל להמליץ לי על תרגיל מסוים?

יש לי אחות הקטנה ממני בחמש שנים והיא לא מפסיקה לקחת לי דברים אישיים ואישיים פחות וברגע שאני "תופסת" אותה היא משקרת ולא מודה ניסתי להסביר לה בצורה מאוד סבלנית ובקשתי שתפסיק אבל לשווא איך אפשר בצורה עדינה להאיר אותה בכדי שתדע שיש לה בעיה והיא צריכה טיפול

מיואשת שלום אינני יודע בנות כמה אתן אבל אם יש אפשרות רצוי לערב את ההורים בעניין במידה ויש להם השפעה, או כל גורם השפעה אחר בסביבה. אני לא בטוח שאת תוכלי לעשות משהו בעניין. במקרים כאלה אין תמיד מודעות ו/או מוטיבציה לשינוי ולכן הפניה לטיפול אינה יעילה. יתכן שתצטרכי לשמור על עצמך ועל רכושך ולתפוס מרחק מסויים של ביטחון מאחותך. בברכה ד"ר אורן קפלן

דבר ראשון תודה על עזרתך! אחותי בת 22 אני בת 26 עניין הגנבות הקטנות כיביכול נמשך מעל שלוש שנים יש בעיה עם אחותי היא מאוד רגישה ולא מוכנה להקשיב נסיתי לדבר אליה לעומקו של העניין והיא עדיין בשלה... גם הורי חסרי אונים! אני רוצה להביא אותה למצב שהיא תבין שיש לה בעיה... כי כל פעם כשאני או הורי מוצאים אצלה פרט מסוים היא לא מודה וזה מציב אותי מולה חסרת אונים. מה שיותר חמור לפי דעתי זה שזה עבר את גבולות המשפחה! אני לא יכולה לקחת מרחק ממנה כי היא די עדינה והיא תיפגע! מה עושים כדי שהיא תבין?

ד"ר קפלן, אני בטיפול מספר שנים , כ 5 שנים. האם זה ארוך מדי, האם יש הגדרה מסוימת לגבי אורך טיפול?, האם טיפול יכול להמשך שנים רבות והאם זה נורמלי?

סביון שלום טיפול בגישה דינמית אורך זמן ואין הגדרה למהו הזמן הנכון. מדובר בתהליך או מסע ארוך למדי של שינוי. את צריכה לשאול את עצמך לגבי מטרת הטיפול ומה הוא משרת עבורך. כל עוד המטרות קיימות ו/או הטיפול משרת צורך משמעותי איני רואה בעיה. אגב דבר זה נכון לכל טיפול, קצר או ארוך כאחד. בברכה ד"ר אורן קפלן

לדעתי , זו אכן בעיה, של המטופל, כשתלות בקשר מתרחשת, והקשר הופך להיות מוקד הטיפול מבחינתו.

זה בהמשך לתשובה של פסיכולוגית עמיתה לגבי תלות בקשר..

יעל שלום לפני כ 100 שנה התייחס פרויד לתלות שנוצרת בין מטפל למטופל כתופעת לוואי מיותרת ובלתי רצויה. הוא לא ידע כיצד להתמודד עם הרגשות שעלו ממטופליו ובעיקר ממטופלותיו כלפיו. בהמשך התפתחות התיאוריות הפסיכולוגיות עלה נושא התלות והרגשות כלפי הטיפול והמטפל בצורה מאוד שונה דרך מונח שנקרא "העברה". הנחת היסוד של תיאוריה מרכזית זו בפסיכולוגיה המודרנית גורסת שהרגשות של המטופל כלפי המטפל הם סוג של השלכה מעולמו הפנימי של המטופל שמייצגת לא רק את הקשר עם המטפל אלא גם את מערכות היחסים והקונפליקטים עימם הוא מתמודד ביחסים בינאישיים מחוץ לטיפול. לכן העבודה הטיפולית עם הרגשות שעולים בטיפול כלפי המטפל, כולל תחושת התלות, הופכים תחת גישה זו לכלי טיפולי כדי להבין ולעזור לשינוי ושיפור איכות החיים. בעיקרון אני בהחלט מקבל את הגישה הזו ולכן ממליץ שבמידה ועולות תחושות מטרידות כלפי הטיפול עצמו כדאי להביא אותם לחדר הטיפול ולבחון אותם. מנסיוני בד"כ עולים כתוצאה מכך דברים משמעותיים לא רק בהקשר למפגש הטיפולי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני בת 28+ ויש לי חרדות בנוגע לעתיד הכלכלי שלי ושל בןזוגי חרדות שלא מרפות : אני אמנם אקדמאית אבל מרוויחה 20ש"ח לשעה וכנ"ל בן זוגי אנו יוצאים 6 שנים ולא גרים יחד בגלל שמעדיפה אני לחסוך את הכסף לבית משלנו .הואגם עדיין לא סיים את לימודיו (פרוייקט במחשבים) הוא לומד להנדסאי מחשבים ומורח את הלימודים כבר 3 שנים ואני מודאגת . הוא אמנם עובד בתחום הקרןב אך מרוויח מעט מאד.(20 ש"ח לשעה) אני דואגת שכאשר נעבור לגור יחד או ליתר דיוק כשנרצה ילדים -עם משכורות כאלו נקלע למצוקה כלכלית אני כל הזמן מודאגת גם בגלל המשכורת שלי וגם בגלל משכורתו וזה שעדיין לא סיים את לימודיו .זה ממש מעיב על חיי היום יומיים. אני תמיד דאגתי מהעתיד גם כשלא הייתה סיבה ממשית אבל כעת אני ממש ממש מודאגת איך אתמודד עם המצב בו אני כל הזמן דואגת? אני אוהבת / רגילה לבן זוגי וקשה לי להפרד ממנו חשבתי להציב לו אולטימטום שאם לא יסיים את לימודייו אפרד ממנו מה דעתך ? אני כל הזמן חרדה ולא יודעת איך להתמודד עם המצב האובייקטיבי בו חברי לא סיים את לימודייו וגם עם חששותיי מהעתיד מבקשת את עצתך המקצועית. תודה.

חגית שלום אני בהחלט מבין ומזדהה עם המצוקה הכלכלית אבל קשה לי לקבל שהיא המקור הבלעדי והמדוייק לדאגותיך. טבעי שבתקופת לימודים השכר יהיה נמוך ובשלב מאוחר יותר המצב ישתפר. אם את אוהבת אותו ורואה את חייכם מתמזגים ביחד בעתיד הדאגה הכלכלית אינה קריטריון בלעדי להחלטה האם להישאר או לעזוב. אולטימטום אינו שיטת הדיאלוג המומלצת וכדאי לעשות דיון רציני ומשותף בעתידכם הכלכלי וכנראה לא רק הכלכלי. נשמע שמאחורי הדברים יש בדבריך סוג של משבר אמון בבן זוגך, את לא בוטחת ביכולתו לסיים את הלימודים ולהשתכר יותר, אינני יודע במה את עוסקת ומה צפוי לקרות למשכורתך, אבל אלו בהחלט לא נושאים שמסתיימים בדיון הכלכלי אלא יש להם השלכה על חיי הזוגיות באופן הרבה יותר רחב. לכן המלצתי ללכת בשני נתיבים. ברמה המעשית צריך לעשות תכנון כלכלי משותף. ברמה של היחסים הזוגיים צריך לבחון מה קורה לאמון ההדדי בינכם. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

שלום רב! בת 29 חרדה ממה שיהיה לא מקבלת דברים שלילים(מוות,מחלות וכו...)בפרופורציות הנכונות בעבר הייתי בכמה שיחות עם פסיכולוג. לא הרגשתי מחוברת ופשוט הפסקתי ללכת. אציין שאבי נפטר לפני חודשים וחשבתי שאחרי טראומה כזאת אני ימות. אבל לא, אני עובדת וממשיכה לחיות וזה מתסכל אותי שהכל ממשיך כרגיל גם אם אבי כבר איננו. אני רגישה ובוכה המון,עצבנית ומתוחה.אני לא רוצה אני לא דוגלת ולא רוצה כדורי הרגעה. האם עליי ללכת שוב לטיפול או זו תקופה שחולפת,מה שאני לא מאמינה . אנא יעץ לי אם באפשרותך. תודה דורית.

דורית שלום יתכן שזו תקופה שחולפת, אבל גם אם זה כך אין סיבה שתסבלי כל כך. יתכן שניתן לעזור לך להתמודד בצורה טובה יותר עם המצב. אבל והתמודדות עם מוות לוקח זמן וצריך לתת לזמן לעשות את שלו. עם זאת, ממה שאת מתארת נשמע שהאבל הוא חלק מאירועים והתמודדויות נוספות. קשר עם פסיכולוג, כמו עם כל אדם אחר, דורש באמת סוג של כימיה כדי להרגיש בנוח. העובדה שהמפגש הראשון לא הצליח אינה מחייבת שנתיב הטיפול הפסיכולוגי חסום בפניך. אני מציע לך לנסות ולפנות שוב, לפחות כדי להתייעץ לגבי הדברים שקורים לך. בברכה ד"ר אורן קפלן

קראתי באיזה מאמר שיש מה שנקרא ong sleepersו-short sleepers כלומר אנשים שביולוגית צורכים יותר שינה וכאלה שצורכים פחות רציתי לשאול בקשר לאילו שישנים יותר (כמוני) האם יש בזה יתרון? ?? מה בדיוק האבדלים ? ומה עדיף ?

סבאס שלום זו לא שאלה של יתרון או חיסרון. כמו בהרבה דברים אחרים המתיחסים להבדלים בין אישיים יש סגנון שינה, יש אנשי בוקר ואנשי ערב, וכך גם אנשים שרגילים לישון יותר ופחות. אדם צריך להכיר את סגנונו האישי ולנסות להתאים את סדר היום לסגנון זה. ניתן גם לנסות לשנות מעט את ההרגלים במידה והם מפריעים. במידה ויש בעיה של ממש בהרגלי השינה כדאי לפנות למעבדת שינה. בברכה ד"ר אורן קפלן

קראתי שאי שמירה על קשר עין נובעת מהסתרת אמת . האם זה בהכרך כך ? אם לא , מה עוד ניתן להסיק מכך ? מה לגבי אנשים שבאופן קבוע משוחחים עם מבט מושפל ? תודה מראש.

טל שלום הייתי נזהר במסקנות נחרצות מכל סימן שהוא. בכל מקרה, אי שמירת קשר עין יכול לנבוע מסיבות רבות מאוד ובוודאי אינו אינדיקציה לאי אמירת אמת. אין סיבה אחת בלבד. תתכן למשל ביישנות או כל מיני קשיים אחרים בקשר בינאישי ועוד אפשרויות. גם ההתנהגות עצמה אינה "שחור ולבן" ויש הרבה מאוד דרכים לביטוי שצריך להתייחס אליהם בכבוד ולהבין באופן מאוד אישי את הופעתם אצל האדם המסויים שאליו את מתכוונת. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר קפלן אחת לחודש במשך שבוע שבועיים אני מאוד לחוצה מרגישה מועקה בחזה יש לי חולשות אני לפעמים חושבת שכל הגוף נרדם לי והנשימה שלי כבדה. כל מי שרואה אותי כלפי חוץ חושב שאני ממש בסדר ואפילו מגדירים אותי כ- הבנאדם הכי אופטימי והכי מאושר שקיים. המצבים הללו מגיעם שבועיים לפני קבלת המחזור ובמשך המחזור זה נעלם וחוזו שבוע לאחר נטילת הגלולות . אני חייבת לציין שאני לוקחת את אותן הגלולות במשל 7-8 שנים.אני בת 24. המצב הזה מפריע לי ודי משבש לי את מהלך החים היומיומיים. אני מנסה לנבור ולגלות ממה זה נובע אך ללא הצלחה. אודה על העזרה והתשובה מזל

מזל שלום יתכן שמדובר בהתקפי חרדה. מאחר שאת מקשרת את זה להופעת המחזור יתכן שכדאי לבדוק קודם את ההקשר הרפואי של העניין, בשלב ראשון עם הגניקולוג שאולי ירצה לבדוק תפקודים הורמונליים. במידה ונשללת בעיה רפואית אחרת ניתן לבדוק את הענין מבחינה פסיכולוגית. אני מצרף תקציר על הטיפולים המקובלים בחרדה. בברכה ד"ר אורן קפלן חרדה הינה תגובת חרום טבעית של הגוף כדי להתגונן מפני סכנה. במצבים מסויימים החרדה הופכת לתופעה מעיקה וקיצונית שפוגעת באיכות החיים. כדי לטפל בחרדה צריך להבין את ההקשרים בה היא מופיעה, ללמוד להתמודד עם תגובות החרדה, ולבסוף, גם "להתיידד" עם החרדה, כלומר, לקבל שבמצבים מסויימים החרדה מופיעה כחלק טבעי של מהלך החיים. כל אלו יכולים להיעשות בטיפול פסיכולוגי. ישנן גישות שונות להבנה ולטיפול בחרדה. ניתן להכליל באופן כללי שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום ממוקד המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. על פי צורת חשיבה זו יש צורך בטיפול פסיכולוגי דינמי ארוך טווח כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים לא מודעים שיש לעבדם בטיפול. גישה פסיכולוגית אחרת טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי ממוקד וקצר מועד ולשפר על ידי כך את איכות החיים. במידה וישנה בעיה פסיכולוגית רחבה יותר ברקע רצוי לטפל בה, אבל ניתן במקביל או באופן בלתי תלוי לטפל בחרדה. גישה זו טוענת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. כמובן שהשיטות הפסיכולוגיות האמורות אינן מנוגדות וניתן לשלב ביניהן. הקריטריון העיקרי לבחירה בגישה טיפולית הוא היקף התופעות ומידת מיקודן וכן כמה זמן הן פעילות ומשפיעות על אורך ואיכות החיים. הגישה הרפואית-תרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. במצבי חרדה חריפים רצוי להיעזר בתרופות בשילוב עם הטיפול הפסיכולוגי. יש להדגיש שהטיפול התרופתי אינו משנה את מקור הבעיה ולכן הפסקת התרופות תחזיר פעמים רבות את החרדה. הטיפול הפסיכולוגי נועד לעשות שינויים בנטיות ובהרגלים האישיים כדי למנוע את תופעות החרדה הפוגעות באיכות החיים לטווח הארוך. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי חרדה חריפים יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. מומלץ להתייעץ עם פסיכולוג כדי להחליט על דרך הפעולה הנכונה ביותר. ד"ר אורן קפלן, פסיכולוג קליני

האמת שהעצות שלך הן די טובות אני סובלת בדיוק ממה שמזל סובלת הייתי בבדיקות אצל גניקולוג כמו כן גם עסיתי בדיקות דם מקיפות ולא נמצאו שום ממצאים כאלה או אחרים שהעידו על איזה שהיא בעיה. לכן החלטתי שאני עובדת ומתפלת בעצמי לבד ומה שאני עושה זה בכל פעם שאני מרגישה מתח נפשי או איזה שהיא הרגשה לא ברורה אני מיד מזהה את " הגעתו של התקף החרדה " אני ראשית כל חושבת על דברים חיוביים על כמה טוב לי ועל זה שאני נמצאת בחברה טובה ועוד ועוד כאלה דברים במידה וזה לא עוזר אני פשוט משכנעת את עצמי שהכל בסדר איתי ושאני פשוט לחוצה בסיבה כזאת או אחרת . בכל מקרה הצעתי למזל היא פשוט לנסות את מה שאני עושה זה עובד . בהצלחה

תנסי להשתמש בשמן נר הלילה זה על בסיס טבעי תוסף מזון זה עובד עליי

שלום, מה יכול לעורר אנורקסיה אצל אישה בת 27 ללא הפרעות אכילה קודמות? תודה, דנה

דנה, אותם גורמים שיכולים להשפיע על נערות.

דנה שלום אנורקסיה אינה קשורה ישירות לאוכל למרות שזו הפרעת אכילה. היא קשורה לבעיות שונות הן של האדם עם עצמו והן ליחסים בינאישיים. פתרון הבעיה לפיכך אינו רק טכני, מציאת הדרך לחזור ולאכול באופן שגרתי, אלא גם לטפל במקורות הבעיה. הדרך למצוא את הסיבה היא לפנות לטיפול פסיכולוגי הן כדי לטפל בבעיה, והן כדי להבין אותה ואת מקורותיה יותר טוב. אין סיבה אחת מוכרת, צריך להכיר אישית ולעבור דרך כדי להיכנס לעניין לעומק. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, אני בת 30 ומגיל 18 אני בולימית. אז הייתי מורידה המון במשקל כיום אני שמנה יחד עם המחלה, כל היום אני עסוקה בלאכול ולהקיא, כואבים לי כבר כל השרירים בגוף מלהקיא אני אמא ל 2 ונורא מפחדת מהתוצאות "הסופיות" שהמחלה יכולה להפיל עלי.כל בוקר אני אומרת היום אני לא יקיא וזה בדיוק מחזיק שעה. אני כבר מאבדת את עצמי ואת העשתונות אני מתוסכלת ונמצאת בלחץ(כל היום מה חושבת לאכול ולהקיא) בבקשה תעזור לי , תפנה אותי לטיפול שיסבירו מה עלול להיות לי .תודה

נתי שלום במצב שאת מתארת אינך יכולה לטפל לבדך. את חייבת לפנות לטיפול ולעזור לעצמך לשנות את המצב. להלן אתר הבית של אביב בנושא הפרעות אכילה http://www.solgar.co.il/aviv/index.html אני ממליץ לך לפנות ללא דיחוי לטיפול. הנזקים שאת עלולה לגרום לעצמך במצב הקיים קשים הן ברמה הפיזיולוגית והן ברמה הנפשית. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר קפלן, האם תוכל להפנות אותי בבקשה לחומר קריאה (גם באנגלית) העוסק באנורקסיה אצל נשים מעל גיל 25? האם התופעה בכלל קיימת? תודה, דנה

דנה שלום התופעה קיימת בהחלט ובשיעורים לא מבוטלים. בעיקרון אין אפיון מיוחד לנשים לפני ואחרי גיל 25 וכל חומר קריאה בנושא הפרעות אכילה ואנורקסיה מתאים גם לגיל זה. היכנסי לחנות ספרים וירטואלית כמו סטימצקי מיתוס וכדומה והקלידי מילת חיפוש "אנורקסיה", תקבלי לפחות 4 ספרים שונים בעברית. החומר באנגלית עצום, תוכלי לעשות את אותו תהליך בחנויות המקוונות בחו"ל כמו אמזון ודומיהן, או במנועי החיפוש הרגילים באינטרנט. בברכה ד"ר אורן קפלן

הי לכולם. אני בת 15 וחצי וסובלת מהטעללות קשה בבית עד לפני חצי שנה אבי היה מכה אותי קשות ועשיו אמא התחלי היא מכה אותי מקללת מילים זבאטיות. המצב היה תמיד ככה אבל הוא החמיר כאשר סיפרתי לה שאני שוכבת עם חבר שלי בן 21 וחצי. בלילות היא בא ומכניסה לי אצבעות לאיבר המין כל הגוף שלי בסריטת ובמכות. שבוע שלהם אף אחד מבני הבית לא מדבר איתה. אני כל היום בוכה. לפעמים לא רוצים להביא לי אוכל ואני הולכת לחבר לאכול. ד'ברים בססים כמו שמפו וממתקים אני לא מקבלת כי הכל מוחבא מימני יש לי עוד אח הקטן מימני והוא מקבל הכל. אני לאר יודעת מה לעשות אני כל היום בוכה ולפעמים אפילו בא לי למות. אני מרגישה שאני לא חיה הדבר היחיד שיש לי עכשיו זה את החבר שלי שתומך בי לכל הדרך. אני מיואשת. אני בדיכאון ואני לא מפסיקה לבכות בבקש תעזרו לי.

גלית שלום דבריך קשים מאוד ודורשים טיפול מיידי. את חייבת לפנות לעזרה. האפשרויות הן: א. פני מחר ליועצת בית הספר בו את לומדת וספרי לה את הדברים שכתבת כאן, היא כבר תדע כיצד להמשיך. ב. אפשרות אחרת לפנות לשירות הפסיכולוגי החינוכי של העיריה ולבקש לדבר עם הפסיכולוג/ית האחראים על ביה"ס שלך. בקשי את הטלפון במודיעין 144. ג. אפשרות נוספת לפנות ללשכת הרווחה באזור מגוריך ולבקש לדבר עם עובדת סוציאלית. ד. לבסוף, את יכולה לדבר עם החבר שלך שהוא כבר אדם בוגר ולבקש ממנו לעזור לך לפנות לגורם מתאים. אל תמתיני אפילו יום נוסף. פני מחר ובקשי עזרה. זה לא קל אבל את חייבת את זה לעצמך. בהצלחה. ד"ר אורן קפלן

אני חושבת שיש לי הפרעה של אישיות נמנעת ורציתי לשאול האם טיפול פסיכולוגי רגיל יעיל לטיפול בבעיה הזאת(או שיש צורך בטיפול פסיכיאטרי). אני גם מעונינת מאוד לקבל המלצה על מטפל טוב בקופ"ח מכבי באזור המרכז/הדרום או קרוב (אשמח לקבל המלצה לאי מייל).

מיכל שלום הפרעת אישיות נמנעת היא הגדרה פסיכיאטרית עם הרבה הכללות. אני מתאר לעצמי שמאחוריה עומד סיפור אישי שהוא מה שחשוב. ולגופו של עניין, בהחלט אפשר להיעזר בטיפול פסיכולוגי. לעיתים ניתן לשלב טיפול תרופתי שעשוי להקל על הבעיה אבל פתרונה הוא באמצעות נגישות לדברים שמטרידים אותך, ואת זה התרופה לא יכולה לעשות. לצערי אני לא מכיר מטפלים בקופת החולים. כדאי להתקשר לסניף המקומי ולבקש את צוות בריאות הנפש, הם יוכלו להמליץ לך על מטפל מתאים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, האחיין שלי , ילד מקסים ושובב בן 9, סובל מבעיות קשב וריכוז ולאור הפניית המורה בביה"ס הופנה לבירור ואבחון רפואי. (הילד הינו אח תאום, שנולד פג במשקל 1.5 ק"ג ) בעקבות סדרת ביקורים אצל הרופא, אובחן שהוא היפראקטיבי (גבולי) - הרופא ציין שהיפראקטיביות אצל פגים שכיחה פי כמה שאשר אצל ילדים שנולדו בזמן. הוריו כבר קנו את התרופה, אך בחשיבה נוספת ביניהם וכן מהתייעצות עם מכרים ,הם החליטו שלא להתחיל את הטיפול - על אף התוצאות המובטחות בנושא קשב וריכוז - הם נרתעים מאד מההשפעה החברתית/ נפשית על הילד ובעיקר מההתמכרות / תלות שעלולה להתפתח. הילד מביע נכונות לקבל טיפול כלשהו, שכן שובבותו היתרה מפריעה לו מאד בהישגיו הלימודיים ובעקבות זאת כנראה, גם בצד החברתי... שאלתי היא לגבי טיפול אלטרנטיבי לריטאלין : בין אם באמצעות הרפואה האלטרנטיבית ובין אם ע"י טיפול בעזרת בעלי חיים או כל דרך אחרת שאינה על בסיס תרופתי / כימי ?? בתודה מראש, הדודה המודאגת

ליאת שלום נושא הטיפול התרופתי הוא גם עניין של גישה. אישית אינני מכיר טיפול טבעי שיעיל כמו ריטלין אבל אפשר אולי להתייעץ עם מומחים בתחום. הטיפול הפסיכולוגי בילדים היפראקטיביים עשוי להביא לשיפור משמעותי אך הוא בד"כ אורך זמן רב. בינתיים הילד סובל מפגיעות נוספות בדימויו העצמי ומקשיים בביה"ס והדבר מחמיר את מצבו. ניתן לשלב את הטיפול בריטלין עם טיפול פסיכולוגי ותוך כמה חודשים כאשר הטיפול הפסיכולוגי יתחיל לתת את אותותיו ניתן יהיה אולי להוריד את מינון התרופה עד הפסקתה. אם מדובר אכן באבחון נכון התרופה עשויה להיות חיונית ובשיקולי הנזק והתועלת עדיף לקחת אותה מאשר לתת לילד להמשיך ולסבול מהתופעות הלוואי של בעית ההתנהגות. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן שלום, העלת נקודה מאד חשובה לגבי האבחון הנכון. אתמול שוחחה המורה של הילד עם אימו וטענה שהיא מכירה ילדים שנטלו ריטאלין וחל אצלם שיפור משמעותי, אך לגבי המקרה שלנו היא לא רואה את אותם סימפטומים שהיו אצל הילדים האחרים. כיוון שהשיקול העיקרי הינו התועלת לילד, כנראה שאכן הוא יתחיל את הטיפול , אך ראשית אנו מעוניינים לוודא שהאבחון אכן נכון ומדוייק ( בטרם התחלת הטיפול ) - האבחנה הנוכחית הינה של נוירולוג . למי מומלץ לפנות ?

יש לי רמת ליתיום ממש נמוכה- 0.1 מה זה אומר? מה הקשר להפרעות חרדה/הפרעות אכילה/דיאכון?

דלית שלום בנושאים תרופתיים אנא פני לאחד מהפורומים הרפואיים. פורום זה דן רק בנושאי פסיכותרפיה, טיפול באמצעות שיחות. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי אני בחור צעיר שזמן רב לא למד למבחנים. יש לי מבחנים חשובים בעוד כשבועיים במסגרת לימודים.מעולם לא היה לי בלייק אאוט או חרדת מבחנים למרות שהתרגשות ומתח סבירים זה כן. יש לי מבחן חשוב וגדול שמצריך ריכוז רב בזמן המבחן בעוד מספר ימים ואני לומד,ומפחד שביום הבחינה כוחי לא יעמוד לי. אני סומך על עצמי,שההתרגשות תחלוף מעצמה ברגע שאראה את המבחן ואתרכז בו,אך רק ליתר ביטחון,אם אתרגש מדיי,מה הדרך הטובה לצאת מזה?להילחם בזה ולומר לעצמי שאני מסוגל ושזה"קטן עליי",או לנסות להתרכז במשהו שונה מהבחינה עצמה גם אם זה יגזול זמן(יקר) ואז לחזור לבחינה? או שאולי להמשיך לפתור עד כמה שאני יכול ולצפות שזה ייעלם? יש לי חבר שאומר שהוא מתחיל לשרבט מחשבות על הנייר וזה עוזר לו... בבקשה אשמח לשמוע פיתרון אפשרי ,ובנוסף,איך אפשר להירדם בדרך טבעית בלילה שלפני,במידה ויהיו לי קשיים? תודה אייל

אייל שלום אם לא סבלת מתופעות של חרדת בחינות אין סיבה שתסבול מהן עכשיו. חרדה בעוצמה סבירה היא תגובה הגיונית וטבעית למבחן חשוב. תוכל לנסות לעשות תרגילי הרפיה ע"י עצימת עיניים והקשבה למוסיקה נעימה, אפשר להפעיל את השיטות של חברך וכל שיטה אחרת שתהיה יעילה עבורך. לגבי הלילה שלפני תוכל להיכנס לבית מרקחת ולבקש משהו טבעי לשינה. זה עשוי להרגיע ולשפר את השינה. נסה לקחת את זה כבר בלילה הקודם כדי לראות שזה משפיע טוב עליך. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מפחדת מאנשים, אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי , אך חסר לי תשובות מעשיות יותר כמו מה עושים, הפחד מתבטא בתופעות חרדה והתרגשות לפני המפגש או השיחה, האם יש לך טיפים מעשיים לטיפול בעניין? בתודה מראש

שיר שלום בנושא פחד וחרדה אין טיפים כלליים. צריך להכיר אותך ולהתאים את ההתמודדות אליך ולמה שאת חווה. אני מבין מדבריך שאת מרגישה שהטיפול אינו נותן לך כרגע תשובות ואני מציע לך להביא את התחושות הללו לתוך המפגש הטיפולי ולראות כיצד ניתן לעזור לך יותר. בכל מקרה, אני מצרף תקציר על שיטות מקובלות לטיפול בחרדה. בברכה ד"ר אורן קפלן חרדה הינה תגובת חרום טבעית של הגוף כדי להתגונן מפני סכנה. במצבים מסויימים החרדה הופכת לתופעה מעיקה וקיצונית שפוגעת באיכות החיים. כדי לטפל בחרדה צריך להבין את ההקשרים בה היא מופיעה, ללמוד להתמודד עם תגובות החרדה, ולבסוף, גם "להתיידד" עם החרדה, כלומר, לקבל שבמצבים מסויימים החרדה מופיעה כחלק טבעי של מהלך החיים. כל אלו יכולים להיעשות בטיפול פסיכולוגי. ישנן גישות שונות להבנה ולטיפול בחרדה. ניתן להכליל באופן כללי שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום ממוקד המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. על פי צורת חשיבה זו יש צורך בטיפול פסיכולוגי דינמי ארוך טווח כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים לא מודעים שיש לעבדם בטיפול. גישה פסיכולוגית אחרת טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי ממוקד וקצר מועד ולשפר על ידי כך את איכות החיים. במידה וישנה בעיה פסיכולוגית רחבה יותר ברקע רצוי לטפל בה, אבל ניתן במקביל או באופן בלתי תלוי לטפל בחרדה. גישה זו טוענת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. כמובן שהשיטות הפסיכולוגיות האמורות אינן מנוגדות וניתן לשלב ביניהן. הקריטריון העיקרי לבחירה בגישה טיפולית הוא היקף התופעות ומידת מיקודן וכן כמה זמן הן פעילות ומשפיעות על אורך ואיכות החיים. הגישה הרפואית-תרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. במצבי חרדה חריפים רצוי להיעזר בתרופות בשילוב עם הטיפול הפסיכולוגי. יש להדגיש שהטיפול התרופתי אינו משנה את מקור הבעיה ולכן הפסקת התרופות תחזיר פעמים רבות את החרדה. הטיפול הפסיכולוגי נועד לעשות שינויים בנטיות ובהרגלים האישיים כדי למנוע את תופעות החרדה הפוגעות באיכות החיים לטווח הארוך. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי חרדה חריפים יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. מומלץ להתייעץ עם פסיכולוג כדי להחליט על דרך הפעולה הנכונה ביותר. ד"ר אורן קפלן, פסיכולוג קליני

אז בימים האחרונים אני נורא מפוחד..אבא שלי השאיר בעיתון מקומי....הודעת הכרות...למה הוא לא יודע ...להכיר ככה...ברחוב...(עכשיו אני יודע ממי ירשתי את הפחדנות) כבר הספיקו להתקשר כמה.... אני מה זה מרגיש לא טוב בגלל כל זה..... קשה לי להסביר בדיוק מה אני מרגיש אך אני מרגיש נורא לחוץ ומפוחד.... כי קודם כל דמות חדשה בחיים שלי זה נורא מפחיד.... אני פוחד שאותה אחת.... לא תסתדר איתי....או לא תאהב אותי.... ובמקרה יותר גרוע תסיט את אבא שלי נגדי..... שתגיד לו שאני כבר "ילד" גדול ואני צריך לעזוב את הבית.... כרגע לא בא לי לעזוב את הבית שלי...את החדר שלי...את הפינה השקטה שלי.... ויותר גרוע שהיא תשחק עם אבא שלי....שהוא לא ממש אינטלגינט גדול...... תעשה כאילו היא אוהבת אותו או משהו כזה ותנצל אותו בלי שהוא ירגיש....תסחוט ממנו כספים הכוונה ואני בלי היכולת חיבור לאינטרנט מנותק מהחמצן שלי.... אז כבר לא ישאר לי כלום בחיים לפחות אחרי יום עבודה מעייף ומתסכל...יש לי את סגנון הבריחה שלי..... אני נורא חרד מי-זה.... אני פוחד שהיא תתן לו אשליה של אהבה... ואני פוחד כי אני לא מרוויח הרבה כולה 2200 בחודש... ואני רק מתחיל לחיות.... ואני פוחד שהכסף יתעופפ לו ברוח אצל איזה מישהי שלא הייתה לי כלום..... אני אמרתי לו שמה שהוא צריך זה מישהי למפגשים חברתיים! מישהי לשבת סתם ולדבר...לראות סרט בכבלים ולפצח גרעינים.... אני מקווה שהוא ימצא אחת כזו....! ואמיתית!! עד עכשיו יתקשרו איזה 3 ששמעו שאיין לנו מכונית..וישר ניתקו בפרצוף... ידעתי ידעתי....היום מחפשים באנשים רק אמצעי לבלות....ולא את האדם ומה שיש לו פנימה (זה אני אומר את זה על עצמי דווקא) כל הזמן קיוויתי שהוא לא ימצא...אבל עכשיו אני כן רוצה שימצא אבל רק אחת לידידיות לא בא לי שמישהי תבוא לגור איתי! יש דבר שמאוד מטריד אותי....אבא שלי רוצה לטוס לארצות הברית לעשות טיול .... זה צריך לעלות הון הוא אמר שהוא רק מחפש מישהי לעשות את זה איתה...(את הטיול) אני נורא כואב לי שכסף יעוף ככה שאני עדיין לא מבוסס בחיים אני מקווה שהיא תהייה עייפה בחיים (כמוני) ולא תסכים.... עד עכשיו לא יצאתי הרבה פעמים בשעות הערב...ולא יזמתי יציאות.... כי..פשוט אני הייתי החבר'ה של אבא שלי.... לא היה נעים לי וכאב לי להשאיר אותו לבד.... אני אפילו זה שעושה אוכל כל ערב... אני בכוונה לקחתי על עצמי תפקידים בבית כדי שהוא יהיה תלוי בי ..... וככה בחיים לא יוכל להגיד לי ....להתפנות.... אז לקחתי כמה תפקידים: קניות (והרבה) אוכל...הגשה... והכי לא טוב :החבר'ה שלו אז אם תהייה לו מישהי אני אוכל סוף סוף להיות פחות לחוץ..... כי גם לו יהיה חיי חברה ואני אוכל סוף סוף אולי לצאת יותר.... פניתי לעובדת הסוציאלית של השכונה לראות אם יש משהו שיתאים לו....מבחינה מועדון חברתי.. הבעייה שיש מועדון לקשישים מגיל 65 הוא רק בן 56 אנ יודע כמה קשה היא הבדידות.... ואני מקווה שלא יפול על אחת נצלנית.... שתשאיר אותנו .....במצב לא טוב הלוואי שימצא מישהי סימפטית וחברותית ..... ואז אוכל גם אני יותר לצאת מהבית כל החרדות שלי היא ממישהי רעה..או שלא תאהב אותי....או נצלנית שמשחקת אותה... למה אני כל הזמן פוחד לאבד את נכסיי??? מישהו יכול לומר לי אייך להירגע...אני לא מצליח למרות התרופות...

אולי הוא יכיר מישהי מקסימה שתהיה כמו חברה שלך וגם לך תיתן תשומת לב?????? שיהיה בהצלחה.........

כן אההה שתאהב אותי יותר משממנו! אולי אולי אולי... אולי יהיה טוב

שלום רב, אני רווקה בת31 , אקדמאית, עובדת. מזה זמן רב אני מנסה ליצור קשרים עם בני זוג דרךאתרי אינטרנט (אין לי דרךאחרתכיוון שרוב חברותי ומכרי נשואים ) . הפגישות לרובמאכזבות , פרט לקשרשל 3 חודשים שרק לאחר זמן זה הבחור גילה לי שהוא חולה ( לא משהו מסוכן אבל מאחר וזהתורשתי כעסתי על חוסר האמינות...) שאלותי: כיצד נחלצים ממצב אומלל זה ? אני מרגישה שנגזר עלי להשאר לבד ,ללא משפחה, לכל החיים. מעין תחושה שגברים בגילאים האלה כבר משהו "דפוק" אצלם האם תוכל לתת לי "טיפים" \ כלים שאוכל לדעת האם הבחור אמין והאם הוא מחפש קשר רציני??? אשמח גם לקבל חוותדעתך על בחור שמספר רק אחרי חודשיים שהוא נוטל באופן קבוע תרופות נגד אפילפסיה . סליחה על השאלותהמרובות , מיותר לציין כמה איכות חיי ואושרי נפגע מחוסר קשר זוגי\לחץ חברתי להתחתן ועוד. תודה מראש לתשובותיךהמפורטת, אודליה

מה שחשוב זה ילד בן זוג יכול להפריע

אודליה שלום נושא הזוגיות מטבעו הוא סיפור של שניים. לכן אפשר לנסות ולראות כיצד משפרים את שיטות האיתור והאבחון של הבחורים שאת פוגשת, אבל במקביל כדאי לראות גם איפה את נמצאת בסיפור הזה. אם מדובר רק בענייני טכניקה ומזל, כלומר, למצוא את האדם המתאים לך ולמצוא את המסגרת הנכונה להיכרות (אינטרנט וכדומה), אז סביר להניח שהפורום הזה לא מתאים, את העצות את בוודאי מכירה מצויין. אבל אם החלטת לשלוח לכאן הודעה כנראה שאת מרגישה שיש גם משהו שאת יכולה לעשות לגבי עצמך בעניין. אינני מכיר אותך אישית אבל אוכל לומר שפעמים רבות מודעת עצמית טובה יותר יכולה לעזור, הן בהפחתת הלחץ ושיפור איכות החיים והן ביכולת לזהות קשרים מתאימים ואמיתיים בצורה טובה יותר. בשני הנושאים הללו יש כנראה כיום בעיה. הלחץ להתחתן פוגע באיכות חייך בכלל ובאופן יצירת הקשרים בפרט. את עדיין צעירה וגם אם את מרגישה ששעון החול אוזל במהירות לא בהכרח שזה המצב האובייקטיבי. אולי גם כשנוצר הקשר אינך בטוחה ביכולתך להחליט האם זה הקשר הנכון עבורך בכל המובנים. בקיצור, למרות שזה לא הכיוון ממנו הגעת להודעה הזו, הייתי ממליץ לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי כדי להבין טוב יותר את התהליכים האישיים והזוגיים שעברת לאחרונה. את עשויה להיות מופתעת מדברים שהתרחשו כל כך קרוב ללא מודעותך. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בן 23, סטודנט. בקושי היו לי קשרים חברתיים עם בנות עד עתה. אני טיפוס ביישן, אבל עם זאת אנשים די אוהבים לדבר אותי בלימודים- בנות ובנים. אין לי בעייה לגשת לבת ולדבר איתה, אלא שאני יכול לדבר איתה על כל נושא שבעולם, רק לא לבקש ממנה את מספר הטלפון שלה. אני חושב שאני חש ברגשי נחיתות - משהו כמו "עם זאת מראש אין לי סיכוי" או משהו כזה. גם המצב הכלכלי בבית משפיע על רגשות הנחיתות האלה - אני גר באזור שנחשב עשיר. אני ממש לא - אבל חבריי הטובים שאיתם אני יוצא לבלות - כולם עשירים - עם מכוניות חדשות, והם יוצאים הרבה לחו"ל - אני לא מקנא בהם, אבל זה מתסכל אותי שלי אין מכונית, שהם יכולים לקפוץ לחו"ל , וזה שתמיד הם צריכים "לאסוף" אותי ולא הפוך. גם בלימודים, אני לומד במקום שבו רוב האנשים הם עשירים - גם הבנות. זה מגביר את תחושות הנחיתות שלי. אודה לך על כל התייחסות. תודה (וסליחה על אורך ההודעה).

יואב שלום הביישנות ורגש הנחיתות שאתה מספר עליו כנראה עוצרים מבעדך להתקדם. אין מדובר בהתבוננות אובייקטיבית על מצבך הכלכלי אלא פירוש אישי שאתה נותן לזה. כלומר, ברור שאין לך מכונית והיית שמח לו היתה לך מכונית, אבל מכאן ועד השלכה של המצב על "כמה את שווה" כבן אדם, הדרך עוד ארוכה. אין טעם לומר לך להפסיק לחשוב כך. המחשבות אינן נשלטות. עם זאת אולי כן תצליח להכריח את עצמך ליטול יותר יוזמה וסיכון בקשר עם בנות. יתכן שאתה צריך תנאים מתאימים לכך ושמצב שיחה רגיל בקפיטריה אינו מספיק נוח לך ליצירת קשר אינטימי. יתכן שתוכל להצליח יותר במצבים יותר מיוחדים כמו בטיול, בחוג, או אפילו במפגש אישי שניתן ליזום בצורה ספונטנית וידידותית מבלי להיכנס לתהליך פורמלי של לקיחת מספר טלפון כדי "לצאת". במידה ואתה מרגיש שזה לא ילך בשיטות התנהגותיות ישירות יתכן שכדאי ללכת לסדנה של יחסי אנוש שם תוכל לקבל גם פידבק ישיר מחברי הקבוצה על האופן בו אתה נתפס. ויש כמובן גם אפשרות לפנות לייעוץ פסיכולוגי, במיוחד לאור הדימוי העצמי הנמוך עליו אתה מספר. בכל האוניברסיטאות יש שירות פסיכולוגי מסובסד ותוכל לפנות אליהם בבקשה לייעוץ בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ושבת שלום. יש לי בעיה מאוד מאוד חמורה. כיצד ניתן לטפל בתלות של הילדה? יש לי ילדה חמודה בת 13 והיא מאוד תלותית אליי ואני לא יודע כיצד לטפל בזה. לפעמים אני לא בבית כל השבוע, והיא מסוגלת להיות חולה מרוב געגועים ודיכאון. השאלה היא כיצד אני צריך להתנהג אלייה כדי שלא תהיי תלותית? אני דואג לעתיד שלה, אני תמיד תומך בה, ומדבר איתה והכל... אבל הבעיה מתחילה כשאני לא איתה. מה לעשות בעניין? לישי.

לישי שלום צריך לנסות ולהבין קודם כל את מערכת היחסים שלך ושל הבת וכן את המערכת שמסביבכם. יתכן שהתלות הזו הגיונית מאוד במצבים מסויימים וצריך לבדוק מה קורה. השאלה מדוע אתה לא בבית לעיתים קרובות, כיצד הילדה מבינה את ההעדרות ומהבנות אלו אפשר יהיה גם להסיק מדוע היא כל כך תלותית ומה אפשר לעשות כדי לעזור לה. לא הזכרת את בני המשפחה האחרים, אבל בד"כ יש לדבר נגיעה גם אליהם והקשרים עימם. במידה ואתה מרגיש שקורה דבר מה שפוגע בה או/ו במערכת המשפחתית אולי כדאי לפנות לייעוץ אצל מטפל משפחתי. בברכה ד"ר אורן קפלן

אורן קפלן שלום, לפני כמה שבועות כתבתי לך אי מייל לאחר מקרה של אלימות במשפחה, תודה על תשובתך אז. עומדת בפני דילמה לא פשוטה ואני מעוניינת לשמוע את דעתך. לאחר שחרורי מהצבא פניתי לטיפול פסיכולוגי שכן הייתי שרויה בדיכאון, שנבע בין היתר מגילויי אלימות במשפחה כלפיי, הרגשתי שאני רוצה למות אבל לא ביטאתי רצונות אובדניים. הייתי בטיפול פסיכולוגי של קופ"ח כשנה ובנוסף התייעצתי עם פסיכיאטרית. אובחנו אצלי סימנים כפייתים דיכאוניים וחרדתיים. מעולם לא נאמרה לי מה הבחנתי. אני סובלת מחרדות, חרדה ספציפית ואו. סי. די שמוביל לעיתים לחוסר שליטה שיכול להתבטא באכילה כפייתית או תחושה של התמוטטות עצבים. לפני כ-שנה הייתי מעורבת בתאונת דרכים קשה שבה נפצעתי פיסית, וגם חוויתי טראומה קשה ואיבוד הכרה. חלקים מהתאונה איני זוכרת, אבל הרכב נמחץ לחלוטין , גם אני וגם הנהג האחר נמצאנו אשמים, הוא נהג במהירות גבוהה בהרבה מהמותר ואני" זחלתי" לתוך צומת. היום אני עומדת להגיש תביעה משפטית כנגד חברת הביטוח. לתאונה היו השלכות רבות, נפצעתי בפנים (חתך שנתפר) ומהבחינה הנפשית שקעתי בדיכאון לאחר מכן, מאז גיל הבגרות הייתי אובססיבית בנוגע למראה החיצוני שלי, ולא יכלתי לקבל את עצמי עם הצלקת שנותרה, זה פגע בדימוי העצמי שלי ובבטחון העצמי וגרם לי להרגיש מעוותת. החרדות שאפיינו אותי לפני כן הפכו לממשיות, לפני חלק מהתופעות שציינתי למעלה לא היו ואלה שכן היו חלשות מאות ולא מוגדרות. התאונה הפכה את החרדה לממשית ומאז אני 24 שעות ביממה בחרה מתמדית ובמצב של כוננות ודריכות, שכן החרדות לפי התפיסה שלי משקפות את המציאות המסוכנת. בין היתר חשבתי לתבוע את חברת הביטוח על נזק נפשי שנגרם לי בעקבות התאונה, אך בשיחה עם הפסיכולוגית הומלץ לי לשקול זאת לעומק. ע"פ הפסיכולוגית שלי כרוכים בכך סיכונים כגון איבוד רשיון נהיגה, כמו כן היא הבהירה לי שיתכן מאוד שאני לא אדע מה נאמר בנוגע אליי כלומר עם העו"ד שלי פונה לפסיכיאטרית שטיפלה בי לפני התאונה ובזמן היא יכולה להעביר לו סיכום "תחת אזהרה" שכן לי אסור לדעת מה כתוב שם, וגם לא מיידעים אותי שיש חומר "תחת אזהרה" . יש לציין שלאחר התאונה פניתי באופן פרטי לפסיכולוגית שמטפלת בי עד היום. בנוסף פניתי פעם אחת לפסיכיאטרית פרטית. ועוד פסיכולוג המטפל בגישה קוגנטיבית התנהגותית אך רק למס' קטן של פגישות. בשבועות שלפני התאונה, הייתי שרויה בדיכאון, שנאתי את עצמי והדבר נבע מסלידה מהמראה החיצוני שלי וחוסר יכולת לקבל את עצמי, באותו זמן גם הייתי בקשר לא בריא עם מישהו והרגשתי שאני לא מספיק יפה בשבילו.. ואז קרתה התאונה.. ולשאלותיי.. כרגע, עליי להחליט באם לתבוע בגין נזק נפשי, האם הסיכונים שציינתי אכן קיימים לפי דעתך? העו"ד שלי אומר שהפסיכולוגית שלי לא מבינה דבר בתחום המשפט ושהרשיון לנהיגה שלי לא נבחן מכיוון שאין קשר בין משפט אזרחי למשפט פלילי. איך אני יכולה לדעת לקראת מה אני הולכת שכל אחד אומר לי משהו אחר? אודה להתיחחסותך על מה שכתבתי. דלית

דלית שלום הנושא באמת מורכב. הבעיה הקשה ביותר אינה קשורה כלל למערכות המשפט אלא לתווית אישית שאת עלולה לשים על עצמך. משפט כזה עלול להימשך שנים בהם את צריכה "לשמור" על הסמפטומים הנפשיים הבעייתיים כדי לזכות במשפט. בלי המשפט ההחלמה הנפשית עשויה להיות מהירה יותר. זה דבר שבהחלט כדאי לדון בו במסגרת הטיפול הפסיכולוגי, גם אם את הולכת למשפט. לגבי המיתוסים: השפעה לגבי רשיון נהיגה היא אישית לכל מקרה, צריך לבדוק יותר לעומק עם מומחה. אין כאן תהליך אוטומטי ויתכן גם שלא ניתן באמת לדעת את ההשלכות לעתיד. לגבי הפסיכיאטרית, חוק זכויות החולה קובע שמותר לך לקרוא את תיקך האישי אלא אם יש בכך סכנה ממשית ואני לא רואה כזו לפי סיפורך. אני לא מכיר את הביטוי תחת אזהרה והוא נשמע לי מנוגד לחוק אלא אם יש במקרה מרכיבים ייחודיים שלא עלו בתיאורך. מעשית, השאלה היא איך ניתן לעזור לך להתמודד עם המשמעות הנפשית של חייך בכלל והאירוע הזה בפרט. חשוב שהמשפט לא יהפוך למרכז חייך ולא יביא לקיבעון העבר. צריך לבדוק את תוכלי להתייחס אליו כפיצוי כספי נטו ולהתרחק מהחלקים הנפשיים שהוא מעורר. אני חוזר על המלצתי לדון בנושא על כל מרכיביו בטיפול הפסיכולוגי בו את נמצאת כיום. בברכה ד"ר אורן קפלן

חברי, הוא בחור שחשובה לו התדמית העצמית שלו, ואינו יכול לסלוח לעצמו על כך שבקשר עם זריקות וחדירות פולשניות לגוף הוא נתקף זיעה קרה ובחילה קשה. הוא ניסה בשכנוע פנימי להשתנות, ואפילו הלך לתרום דם, ולמרות רצונו הכביר לאחר מספר דקות נאלץ להפסיק. ידוע לי שחרדות ניתנות לטיפול במספר פגישות, אך איני יודע לייעץ לו לאן לפנות. האם כל פסיכולוג מתאים? הנדרשת התמחות אשר רק חלקם רכשו, ואיך אוכל לאתר מי שכן ? להדרכתכם אודה.

חיים שלום אכן בד"כ ניתן לפתור את הבעיה באופן די מהיר בטיפול פסיכולוגי קוגניטיבי התנהגותי. במקרה הזה היפנוזה יכולה להיות יעילה ולהשתלב בטיפול. אוכל לנסות לכוון אותו לפסיכולוג מתאים, אני מכיר בעיקר באזור המרכז. במידה ותרצה שלח אלי מייל. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני סובלת מפחד לא מוסבר ללא שום סיבה מזה יומיים. אני בחודש התשיעי להריוני ולכן טיפול תרופתי אינו על הפרק כרגע. האם אני חווה התקף חדרה ? מה ההסתברות ש"הוריש " זאת לילדי? אך לנסות ולהסביר לבעלי התומך והאוהב מה אני חווה מבלי להפחידו כי אני "חולת נפש"? האם ילדות אלימה גורמת להתקפי חרדה?

לין שלום יתכן שאת חווה התקף חרדה וזו יכולה להיות תופעה מאוד טבעית בחודש תשיעי להריון. אין מדובר במחלת נפש אלא בתופעה מוכרת מאוד באוכלוסיה הכללית הבריאה. חשוב להבין האם מדובר בתופעה המוכרת לך גם מהעבר או חדשה. ילדות משפיעה על התפתחות כל אדם ומובן שיש מקום לחשוב ולעבד מצבים קשים מהילדות מאחר ובדרך כזו או אחרת הם השפיעו על מהלך החיים. עם זאת, אני לא בטוח שזה הזמן לעשות זאת, יש לך דברים אחרים להתמודד איתם. צריך לקחת בחשבון שדווקא דבר כזה עלול לעורר חרדה בתקופה בה את עומדת ללדת. בכל מקרה, במידה ויש לך אפשרות כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי קצר וממוקד בנושא, בעיקר ללמוד שיטות להרגעה עצמית והיפנוזה עצמית. שיטות אלו יקלו על ההתמודדות עם החרדה, וכתועלת משנית יעזרו להתמודד עם תהליך הלידה עצמו בנושא התמודדות עם כאב. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני סובלת ממיגרנות רבות,ובלי קשר בפעמים אחרות מבחילות וכמעט הקאות בבדיקות של הרופאים,אמרו לי שיש לי כיבים בקיבה ובראש הכל תקין. אומרים לי שיכול להיות שזה ממתח. הבחילות חזקות מאוד ומקשות עליי את החיים.והמיגרנות לפפעמים משתקות אותי. אני יחסית בתקופה רגועה בחיים.ותרופות רגילות לא עוזרות לי. מה יכול לעזור בתחום הנפשי?טיפול פסיכולוגי?זה בטח ארוך מאוד ולא נראה לי שיש לי בעיה גדולה שנראית לעין. האם יש משהו שעוזר,כדור טבעי,או כל דבר אחר? תודה על הייעוץ

א. שלום בנושא תרופות כדאי להתייעץ עם אחד מהפורומים הרפואיים. בכל מקרה לגבי הבחילות ובעיות הבטן, כדאי לנסות ולמצות את הענין הרפואי, אבל גם אם אין כל בעיה פסיכולוגית, ניתן להגיע לשיפור המצב בעזרת כלים פסיכולוגיים. היפנוזה עשויה להיות יעילה במיוחד במצבים כאלה, כאמור, בלי קשר האם הנושא הוא רפואי טהור או לא. ניתן בעזרתה להפחית את תדירות ההתקפים ולשפר את יכולת ההתמודדות עם ההתקפים בזמן התרחשותם. אני מציע לך לפנות לפסיכולוג רפואי או שיקומי במסגרת המוסד הרפואי בו את מטופלת ולהתייעץ. ברוב המוסדות יש גורמים שזה תפקידם. בברכה ד"ר אורן קפלן

הייתי בטיפול לא ארוך(6 חדשים). הרגשתי ממש טוב בטיפול,למרותשהרבה פעמים הייתי עסוקה בלחשוב מה הפסיכולוגית חושבת עליי ואם היא מעריכה אותי באמת ולא כי היא חייבת להראות שהיא כן. ואני חושבת שבגלל זה רציתי להפסיק את הטיפול,למרות שהפסיכולוגית שלי אמרה שיש עוד על מה לעבוד. ועכשיו אני מתגעגעת אליה,אבל רק המחשבה שאני אחזור אליה ועוד הפעם כל המחשבות על כמה היא מעריכה אותי וכ...יחזרו מונעות בעדי יכול להיות שהיא לא מתאימה לי? ואני יודעת שבטיפול הרגשתי טוב איתה הרגשתי קרובה אליה,אבל למרות זאת הייתי לא רגועה.

נועה, תחזרי אליה! יחד איתה תבררי את העניין הזה של "מה היא חושבת עליי" ולמה זה כל-כך חשוב לך. לא כתבת, שאת מרגישה שאכן סיימת עם הטיפול, ומצד שני הרגשת אצלה בטוחה.

נועה שלום המחשבות שהטרידו אותך אינן נפרדות מהטיפול. סביר להניח שמשהו בקשר הזה והמחשבות שמטרידות מייצג גם קשרים אחרים ומחשבות שקורות לך במקומות אחרים. לא בדיוק באותה צורה, אבל באופן שבהחלט יכול לספר עליך משהו. במידה והרגשת טוב בטיפול ואת מרגישה כעת בחסרונו אני ממליץ לך לשוב למסגרת הטיפולית ולהתמודד עם הקושי מתוך הטיפול ולא מחוצה לו. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום נועה, שלום גם לד"ר קפלן, לא פעם קורה שמטופל או מטופלת מסתלקים מהטיפול ממש בשלב מוקדם ביותר, ואני כפסיכולוגית יכולה לספר על תיסכול גדול. ברור לי שתוך זמן לא רב יחושו (חלקם, לא כולם) תחושת פיספוס והחמצה. יתביישו ויחששו לחזור (המטפל יכעס עלי? יסרב לקבל אותי? ירצה קודם כל להעמיד אותי במקום?). נסו לחזור. אתם לא מענישים איש באי העשיה שלכם, והמטפל גם לא יכעס (לרוב). עצם העזיבה והשיבה לטיפול יהוו חומר מצויין להמשך העבודה, אולי לעיצוב "חוזה" חדש ביניכם לבין המטפל.

אני סובלת מהפרעות אישיות סכיזוטיפלית ונרציסטית. ידוע לי שאנשים עם הפרעות כאלו לא מסוגלים ליצור קשרים תקינים - מצד אחד בגלל קשיי תקשורת ומצד שני בגלל חוסר יכולת להתייחס לצרכים של אחרים ולהימנע מלפגוע בהם. אני בת 32 ואף פעם לא היו לי קשרים חברתיים, עובדה שגורמת לי לחשוש שאצטרך להישאר לבד כל החיים, גם כדי לא להסתכן בפגיעה באחרים ומכיוון שאין לי מה לתת לאף אחד. האם קיים איזשהו סיכוי להשתנות? או שבמקרה הטוב אאלץ להמשיך להציג יכולת אמפתית, נורמליות ואנושיות תוך כדי שמירת מרחק מאנשים? תודה.

למיואשת שלום אישית אינני מקבל את האבחנות הפסיכיאטריות לאישיות כאמצעי להחליט על טיפול וסיכויים לשינוי. אלו אבחנות בעייתיות מאוד שלא מייצגות בהכרח אותך והייתי ממליץ לך לפנות לטיפול פסיכולוגי בשל הדברים שמטרידים אותך ולא בשל אבחנה כזו או אחרת. נפגשתי עם הרבה אנשים שהוגדרו בכל מיני צורות שונות ומשונות לפי ספר פסיכיאטריה והצליחו לעשות שינוי. אינני טוען שזה תהליך מהיר וקל. צפוי שידרש טיפול ארוך ומוטיבציה לשינוי, אבל אינני רואה כל סיבה שתיכנסי לתהליך כזה ותצליחי בו. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש נטיה ל הגיע ל HIGH שמצדיקה תרופות מייצבות מצבי רוח כמו טגרטול ברור לחלוטין שלא מדובר במאניה דיפרסיה נדמה לי שקוראים לזה ציקליות אין לזה בכלל התייחסות בספרות יש אתרים שמסבירים משהו בנושא ?

שאול שלום אני מציע לך לפנות לגורם המטפל ולבקש הסברים מדוייקים על האבחנה והבעיה. אין סיבה שתנסה לנחש מה יש לך ומדוע אתה מקבל טיפול תרופתי כזה או אחר. אין ספק שמי שמכיר אותך יוכל לתת לך הסבר הרבה יותר טוב ממני בתנאים האנונימיים של הפורום. במידה ותרצה לשאול עוד פרטים אחרי שתדע במדוייק את הפרטים אשמח לענות. בברכה ד"ר אורן קפלן