פורום פסיכולוגיה קלינית

יש לי אחות הקטנה ממני בחמש שנים והיא לא מפסיקה לקחת לי דברים אישיים ואישיים פחות וברגע שאני "תופסת" אותה היא משקרת ולא מודה ניסתי להסביר לה בצורה מאוד סבלנית ובקשתי שתפסיק אבל לשווא איך אפשר בצורה עדינה להאיר אותה בכדי שתדע שיש לה בעיה והיא צריכה טיפול

מיואשת שלום אינני יודע בנות כמה אתן אבל אם יש אפשרות רצוי לערב את ההורים בעניין במידה ויש להם השפעה, או כל גורם השפעה אחר בסביבה. אני לא בטוח שאת תוכלי לעשות משהו בעניין. במקרים כאלה אין תמיד מודעות ו/או מוטיבציה לשינוי ולכן הפניה לטיפול אינה יעילה. יתכן שתצטרכי לשמור על עצמך ועל רכושך ולתפוס מרחק מסויים של ביטחון מאחותך. בברכה ד"ר אורן קפלן

דבר ראשון תודה על עזרתך! אחותי בת 22 אני בת 26 עניין הגנבות הקטנות כיביכול נמשך מעל שלוש שנים יש בעיה עם אחותי היא מאוד רגישה ולא מוכנה להקשיב נסיתי לדבר אליה לעומקו של העניין והיא עדיין בשלה... גם הורי חסרי אונים! אני רוצה להביא אותה למצב שהיא תבין שיש לה בעיה... כי כל פעם כשאני או הורי מוצאים אצלה פרט מסוים היא לא מודה וזה מציב אותי מולה חסרת אונים. מה שיותר חמור לפי דעתי זה שזה עבר את גבולות המשפחה! אני לא יכולה לקחת מרחק ממנה כי היא די עדינה והיא תיפגע! מה עושים כדי שהיא תבין?

ד"ר קפלן, אני בטיפול מספר שנים , כ 5 שנים. האם זה ארוך מדי, האם יש הגדרה מסוימת לגבי אורך טיפול?, האם טיפול יכול להמשך שנים רבות והאם זה נורמלי?

סביון שלום טיפול בגישה דינמית אורך זמן ואין הגדרה למהו הזמן הנכון. מדובר בתהליך או מסע ארוך למדי של שינוי. את צריכה לשאול את עצמך לגבי מטרת הטיפול ומה הוא משרת עבורך. כל עוד המטרות קיימות ו/או הטיפול משרת צורך משמעותי איני רואה בעיה. אגב דבר זה נכון לכל טיפול, קצר או ארוך כאחד. בברכה ד"ר אורן קפלן

לדעתי , זו אכן בעיה, של המטופל, כשתלות בקשר מתרחשת, והקשר הופך להיות מוקד הטיפול מבחינתו.

זה בהמשך לתשובה של פסיכולוגית עמיתה לגבי תלות בקשר..

יעל שלום לפני כ 100 שנה התייחס פרויד לתלות שנוצרת בין מטפל למטופל כתופעת לוואי מיותרת ובלתי רצויה. הוא לא ידע כיצד להתמודד עם הרגשות שעלו ממטופליו ובעיקר ממטופלותיו כלפיו. בהמשך התפתחות התיאוריות הפסיכולוגיות עלה נושא התלות והרגשות כלפי הטיפול והמטפל בצורה מאוד שונה דרך מונח שנקרא "העברה". הנחת היסוד של תיאוריה מרכזית זו בפסיכולוגיה המודרנית גורסת שהרגשות של המטופל כלפי המטפל הם סוג של השלכה מעולמו הפנימי של המטופל שמייצגת לא רק את הקשר עם המטפל אלא גם את מערכות היחסים והקונפליקטים עימם הוא מתמודד ביחסים בינאישיים מחוץ לטיפול. לכן העבודה הטיפולית עם הרגשות שעולים בטיפול כלפי המטפל, כולל תחושת התלות, הופכים תחת גישה זו לכלי טיפולי כדי להבין ולעזור לשינוי ושיפור איכות החיים. בעיקרון אני בהחלט מקבל את הגישה הזו ולכן ממליץ שבמידה ועולות תחושות מטרידות כלפי הטיפול עצמו כדאי להביא אותם לחדר הטיפול ולבחון אותם. מנסיוני בד"כ עולים כתוצאה מכך דברים משמעותיים לא רק בהקשר למפגש הטיפולי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני בת 28+ ויש לי חרדות בנוגע לעתיד הכלכלי שלי ושל בןזוגי חרדות שלא מרפות : אני אמנם אקדמאית אבל מרוויחה 20ש"ח לשעה וכנ"ל בן זוגי אנו יוצאים 6 שנים ולא גרים יחד בגלל שמעדיפה אני לחסוך את הכסף לבית משלנו .הואגם עדיין לא סיים את לימודיו (פרוייקט במחשבים) הוא לומד להנדסאי מחשבים ומורח את הלימודים כבר 3 שנים ואני מודאגת . הוא אמנם עובד בתחום הקרןב אך מרוויח מעט מאד.(20 ש"ח לשעה) אני דואגת שכאשר נעבור לגור יחד או ליתר דיוק כשנרצה ילדים -עם משכורות כאלו נקלע למצוקה כלכלית אני כל הזמן מודאגת גם בגלל המשכורת שלי וגם בגלל משכורתו וזה שעדיין לא סיים את לימודיו .זה ממש מעיב על חיי היום יומיים. אני תמיד דאגתי מהעתיד גם כשלא הייתה סיבה ממשית אבל כעת אני ממש ממש מודאגת איך אתמודד עם המצב בו אני כל הזמן דואגת? אני אוהבת / רגילה לבן זוגי וקשה לי להפרד ממנו חשבתי להציב לו אולטימטום שאם לא יסיים את לימודייו אפרד ממנו מה דעתך ? אני כל הזמן חרדה ולא יודעת איך להתמודד עם המצב האובייקטיבי בו חברי לא סיים את לימודייו וגם עם חששותיי מהעתיד מבקשת את עצתך המקצועית. תודה.

חגית שלום אני בהחלט מבין ומזדהה עם המצוקה הכלכלית אבל קשה לי לקבל שהיא המקור הבלעדי והמדוייק לדאגותיך. טבעי שבתקופת לימודים השכר יהיה נמוך ובשלב מאוחר יותר המצב ישתפר. אם את אוהבת אותו ורואה את חייכם מתמזגים ביחד בעתיד הדאגה הכלכלית אינה קריטריון בלעדי להחלטה האם להישאר או לעזוב. אולטימטום אינו שיטת הדיאלוג המומלצת וכדאי לעשות דיון רציני ומשותף בעתידכם הכלכלי וכנראה לא רק הכלכלי. נשמע שמאחורי הדברים יש בדבריך סוג של משבר אמון בבן זוגך, את לא בוטחת ביכולתו לסיים את הלימודים ולהשתכר יותר, אינני יודע במה את עוסקת ומה צפוי לקרות למשכורתך, אבל אלו בהחלט לא נושאים שמסתיימים בדיון הכלכלי אלא יש להם השלכה על חיי הזוגיות באופן הרבה יותר רחב. לכן המלצתי ללכת בשני נתיבים. ברמה המעשית צריך לעשות תכנון כלכלי משותף. ברמה של היחסים הזוגיים צריך לבחון מה קורה לאמון ההדדי בינכם. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

שלום רב! בת 29 חרדה ממה שיהיה לא מקבלת דברים שלילים(מוות,מחלות וכו...)בפרופורציות הנכונות בעבר הייתי בכמה שיחות עם פסיכולוג. לא הרגשתי מחוברת ופשוט הפסקתי ללכת. אציין שאבי נפטר לפני חודשים וחשבתי שאחרי טראומה כזאת אני ימות. אבל לא, אני עובדת וממשיכה לחיות וזה מתסכל אותי שהכל ממשיך כרגיל גם אם אבי כבר איננו. אני רגישה ובוכה המון,עצבנית ומתוחה.אני לא רוצה אני לא דוגלת ולא רוצה כדורי הרגעה. האם עליי ללכת שוב לטיפול או זו תקופה שחולפת,מה שאני לא מאמינה . אנא יעץ לי אם באפשרותך. תודה דורית.

דורית שלום יתכן שזו תקופה שחולפת, אבל גם אם זה כך אין סיבה שתסבלי כל כך. יתכן שניתן לעזור לך להתמודד בצורה טובה יותר עם המצב. אבל והתמודדות עם מוות לוקח זמן וצריך לתת לזמן לעשות את שלו. עם זאת, ממה שאת מתארת נשמע שהאבל הוא חלק מאירועים והתמודדויות נוספות. קשר עם פסיכולוג, כמו עם כל אדם אחר, דורש באמת סוג של כימיה כדי להרגיש בנוח. העובדה שהמפגש הראשון לא הצליח אינה מחייבת שנתיב הטיפול הפסיכולוגי חסום בפניך. אני מציע לך לנסות ולפנות שוב, לפחות כדי להתייעץ לגבי הדברים שקורים לך. בברכה ד"ר אורן קפלן

קראתי באיזה מאמר שיש מה שנקרא ong sleepersו-short sleepers כלומר אנשים שביולוגית צורכים יותר שינה וכאלה שצורכים פחות רציתי לשאול בקשר לאילו שישנים יותר (כמוני) האם יש בזה יתרון? ?? מה בדיוק האבדלים ? ומה עדיף ?

סבאס שלום זו לא שאלה של יתרון או חיסרון. כמו בהרבה דברים אחרים המתיחסים להבדלים בין אישיים יש סגנון שינה, יש אנשי בוקר ואנשי ערב, וכך גם אנשים שרגילים לישון יותר ופחות. אדם צריך להכיר את סגנונו האישי ולנסות להתאים את סדר היום לסגנון זה. ניתן גם לנסות לשנות מעט את ההרגלים במידה והם מפריעים. במידה ויש בעיה של ממש בהרגלי השינה כדאי לפנות למעבדת שינה. בברכה ד"ר אורן קפלן

קראתי שאי שמירה על קשר עין נובעת מהסתרת אמת . האם זה בהכרך כך ? אם לא , מה עוד ניתן להסיק מכך ? מה לגבי אנשים שבאופן קבוע משוחחים עם מבט מושפל ? תודה מראש.

טל שלום הייתי נזהר במסקנות נחרצות מכל סימן שהוא. בכל מקרה, אי שמירת קשר עין יכול לנבוע מסיבות רבות מאוד ובוודאי אינו אינדיקציה לאי אמירת אמת. אין סיבה אחת בלבד. תתכן למשל ביישנות או כל מיני קשיים אחרים בקשר בינאישי ועוד אפשרויות. גם ההתנהגות עצמה אינה "שחור ולבן" ויש הרבה מאוד דרכים לביטוי שצריך להתייחס אליהם בכבוד ולהבין באופן מאוד אישי את הופעתם אצל האדם המסויים שאליו את מתכוונת. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר קפלן אחת לחודש במשך שבוע שבועיים אני מאוד לחוצה מרגישה מועקה בחזה יש לי חולשות אני לפעמים חושבת שכל הגוף נרדם לי והנשימה שלי כבדה. כל מי שרואה אותי כלפי חוץ חושב שאני ממש בסדר ואפילו מגדירים אותי כ- הבנאדם הכי אופטימי והכי מאושר שקיים. המצבים הללו מגיעם שבועיים לפני קבלת המחזור ובמשך המחזור זה נעלם וחוזו שבוע לאחר נטילת הגלולות . אני חייבת לציין שאני לוקחת את אותן הגלולות במשל 7-8 שנים.אני בת 24. המצב הזה מפריע לי ודי משבש לי את מהלך החים היומיומיים. אני מנסה לנבור ולגלות ממה זה נובע אך ללא הצלחה. אודה על העזרה והתשובה מזל

מזל שלום יתכן שמדובר בהתקפי חרדה. מאחר שאת מקשרת את זה להופעת המחזור יתכן שכדאי לבדוק קודם את ההקשר הרפואי של העניין, בשלב ראשון עם הגניקולוג שאולי ירצה לבדוק תפקודים הורמונליים. במידה ונשללת בעיה רפואית אחרת ניתן לבדוק את הענין מבחינה פסיכולוגית. אני מצרף תקציר על הטיפולים המקובלים בחרדה. בברכה ד"ר אורן קפלן חרדה הינה תגובת חרום טבעית של הגוף כדי להתגונן מפני סכנה. במצבים מסויימים החרדה הופכת לתופעה מעיקה וקיצונית שפוגעת באיכות החיים. כדי לטפל בחרדה צריך להבין את ההקשרים בה היא מופיעה, ללמוד להתמודד עם תגובות החרדה, ולבסוף, גם "להתיידד" עם החרדה, כלומר, לקבל שבמצבים מסויימים החרדה מופיעה כחלק טבעי של מהלך החיים. כל אלו יכולים להיעשות בטיפול פסיכולוגי. ישנן גישות שונות להבנה ולטיפול בחרדה. ניתן להכליל באופן כללי שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום ממוקד המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. על פי צורת חשיבה זו יש צורך בטיפול פסיכולוגי דינמי ארוך טווח כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים לא מודעים שיש לעבדם בטיפול. גישה פסיכולוגית אחרת טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי ממוקד וקצר מועד ולשפר על ידי כך את איכות החיים. במידה וישנה בעיה פסיכולוגית רחבה יותר ברקע רצוי לטפל בה, אבל ניתן במקביל או באופן בלתי תלוי לטפל בחרדה. גישה זו טוענת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. כמובן שהשיטות הפסיכולוגיות האמורות אינן מנוגדות וניתן לשלב ביניהן. הקריטריון העיקרי לבחירה בגישה טיפולית הוא היקף התופעות ומידת מיקודן וכן כמה זמן הן פעילות ומשפיעות על אורך ואיכות החיים. הגישה הרפואית-תרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. במצבי חרדה חריפים רצוי להיעזר בתרופות בשילוב עם הטיפול הפסיכולוגי. יש להדגיש שהטיפול התרופתי אינו משנה את מקור הבעיה ולכן הפסקת התרופות תחזיר פעמים רבות את החרדה. הטיפול הפסיכולוגי נועד לעשות שינויים בנטיות ובהרגלים האישיים כדי למנוע את תופעות החרדה הפוגעות באיכות החיים לטווח הארוך. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי חרדה חריפים יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. מומלץ להתייעץ עם פסיכולוג כדי להחליט על דרך הפעולה הנכונה ביותר. ד"ר אורן קפלן, פסיכולוג קליני

האמת שהעצות שלך הן די טובות אני סובלת בדיוק ממה שמזל סובלת הייתי בבדיקות אצל גניקולוג כמו כן גם עסיתי בדיקות דם מקיפות ולא נמצאו שום ממצאים כאלה או אחרים שהעידו על איזה שהיא בעיה. לכן החלטתי שאני עובדת ומתפלת בעצמי לבד ומה שאני עושה זה בכל פעם שאני מרגישה מתח נפשי או איזה שהיא הרגשה לא ברורה אני מיד מזהה את " הגעתו של התקף החרדה " אני ראשית כל חושבת על דברים חיוביים על כמה טוב לי ועל זה שאני נמצאת בחברה טובה ועוד ועוד כאלה דברים במידה וזה לא עוזר אני פשוט משכנעת את עצמי שהכל בסדר איתי ושאני פשוט לחוצה בסיבה כזאת או אחרת . בכל מקרה הצעתי למזל היא פשוט לנסות את מה שאני עושה זה עובד . בהצלחה

תנסי להשתמש בשמן נר הלילה זה על בסיס טבעי תוסף מזון זה עובד עליי

שלום, מה יכול לעורר אנורקסיה אצל אישה בת 27 ללא הפרעות אכילה קודמות? תודה, דנה

דנה, אותם גורמים שיכולים להשפיע על נערות.

דנה שלום אנורקסיה אינה קשורה ישירות לאוכל למרות שזו הפרעת אכילה. היא קשורה לבעיות שונות הן של האדם עם עצמו והן ליחסים בינאישיים. פתרון הבעיה לפיכך אינו רק טכני, מציאת הדרך לחזור ולאכול באופן שגרתי, אלא גם לטפל במקורות הבעיה. הדרך למצוא את הסיבה היא לפנות לטיפול פסיכולוגי הן כדי לטפל בבעיה, והן כדי להבין אותה ואת מקורותיה יותר טוב. אין סיבה אחת מוכרת, צריך להכיר אישית ולעבור דרך כדי להיכנס לעניין לעומק. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, אני בת 30 ומגיל 18 אני בולימית. אז הייתי מורידה המון במשקל כיום אני שמנה יחד עם המחלה, כל היום אני עסוקה בלאכול ולהקיא, כואבים לי כבר כל השרירים בגוף מלהקיא אני אמא ל 2 ונורא מפחדת מהתוצאות "הסופיות" שהמחלה יכולה להפיל עלי.כל בוקר אני אומרת היום אני לא יקיא וזה בדיוק מחזיק שעה. אני כבר מאבדת את עצמי ואת העשתונות אני מתוסכלת ונמצאת בלחץ(כל היום מה חושבת לאכול ולהקיא) בבקשה תעזור לי , תפנה אותי לטיפול שיסבירו מה עלול להיות לי .תודה

נתי שלום במצב שאת מתארת אינך יכולה לטפל לבדך. את חייבת לפנות לטיפול ולעזור לעצמך לשנות את המצב. להלן אתר הבית של אביב בנושא הפרעות אכילה http://www.solgar.co.il/aviv/index.html אני ממליץ לך לפנות ללא דיחוי לטיפול. הנזקים שאת עלולה לגרום לעצמך במצב הקיים קשים הן ברמה הפיזיולוגית והן ברמה הנפשית. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר קפלן, האם תוכל להפנות אותי בבקשה לחומר קריאה (גם באנגלית) העוסק באנורקסיה אצל נשים מעל גיל 25? האם התופעה בכלל קיימת? תודה, דנה

דנה שלום התופעה קיימת בהחלט ובשיעורים לא מבוטלים. בעיקרון אין אפיון מיוחד לנשים לפני ואחרי גיל 25 וכל חומר קריאה בנושא הפרעות אכילה ואנורקסיה מתאים גם לגיל זה. היכנסי לחנות ספרים וירטואלית כמו סטימצקי מיתוס וכדומה והקלידי מילת חיפוש "אנורקסיה", תקבלי לפחות 4 ספרים שונים בעברית. החומר באנגלית עצום, תוכלי לעשות את אותו תהליך בחנויות המקוונות בחו"ל כמו אמזון ודומיהן, או במנועי החיפוש הרגילים באינטרנט. בברכה ד"ר אורן קפלן

הי לכולם. אני בת 15 וחצי וסובלת מהטעללות קשה בבית עד לפני חצי שנה אבי היה מכה אותי קשות ועשיו אמא התחלי היא מכה אותי מקללת מילים זבאטיות. המצב היה תמיד ככה אבל הוא החמיר כאשר סיפרתי לה שאני שוכבת עם חבר שלי בן 21 וחצי. בלילות היא בא ומכניסה לי אצבעות לאיבר המין כל הגוף שלי בסריטת ובמכות. שבוע שלהם אף אחד מבני הבית לא מדבר איתה. אני כל היום בוכה. לפעמים לא רוצים להביא לי אוכל ואני הולכת לחבר לאכול. ד'ברים בססים כמו שמפו וממתקים אני לא מקבלת כי הכל מוחבא מימני יש לי עוד אח הקטן מימני והוא מקבל הכל. אני לאר יודעת מה לעשות אני כל היום בוכה ולפעמים אפילו בא לי למות. אני מרגישה שאני לא חיה הדבר היחיד שיש לי עכשיו זה את החבר שלי שתומך בי לכל הדרך. אני מיואשת. אני בדיכאון ואני לא מפסיקה לבכות בבקש תעזרו לי.

גלית שלום דבריך קשים מאוד ודורשים טיפול מיידי. את חייבת לפנות לעזרה. האפשרויות הן: א. פני מחר ליועצת בית הספר בו את לומדת וספרי לה את הדברים שכתבת כאן, היא כבר תדע כיצד להמשיך. ב. אפשרות אחרת לפנות לשירות הפסיכולוגי החינוכי של העיריה ולבקש לדבר עם הפסיכולוג/ית האחראים על ביה"ס שלך. בקשי את הטלפון במודיעין 144. ג. אפשרות נוספת לפנות ללשכת הרווחה באזור מגוריך ולבקש לדבר עם עובדת סוציאלית. ד. לבסוף, את יכולה לדבר עם החבר שלך שהוא כבר אדם בוגר ולבקש ממנו לעזור לך לפנות לגורם מתאים. אל תמתיני אפילו יום נוסף. פני מחר ובקשי עזרה. זה לא קל אבל את חייבת את זה לעצמך. בהצלחה. ד"ר אורן קפלן

אני חושבת שיש לי הפרעה של אישיות נמנעת ורציתי לשאול האם טיפול פסיכולוגי רגיל יעיל לטיפול בבעיה הזאת(או שיש צורך בטיפול פסיכיאטרי). אני גם מעונינת מאוד לקבל המלצה על מטפל טוב בקופ"ח מכבי באזור המרכז/הדרום או קרוב (אשמח לקבל המלצה לאי מייל).

מיכל שלום הפרעת אישיות נמנעת היא הגדרה פסיכיאטרית עם הרבה הכללות. אני מתאר לעצמי שמאחוריה עומד סיפור אישי שהוא מה שחשוב. ולגופו של עניין, בהחלט אפשר להיעזר בטיפול פסיכולוגי. לעיתים ניתן לשלב טיפול תרופתי שעשוי להקל על הבעיה אבל פתרונה הוא באמצעות נגישות לדברים שמטרידים אותך, ואת זה התרופה לא יכולה לעשות. לצערי אני לא מכיר מטפלים בקופת החולים. כדאי להתקשר לסניף המקומי ולבקש את צוות בריאות הנפש, הם יוכלו להמליץ לך על מטפל מתאים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, האחיין שלי , ילד מקסים ושובב בן 9, סובל מבעיות קשב וריכוז ולאור הפניית המורה בביה"ס הופנה לבירור ואבחון רפואי. (הילד הינו אח תאום, שנולד פג במשקל 1.5 ק"ג ) בעקבות סדרת ביקורים אצל הרופא, אובחן שהוא היפראקטיבי (גבולי) - הרופא ציין שהיפראקטיביות אצל פגים שכיחה פי כמה שאשר אצל ילדים שנולדו בזמן. הוריו כבר קנו את התרופה, אך בחשיבה נוספת ביניהם וכן מהתייעצות עם מכרים ,הם החליטו שלא להתחיל את הטיפול - על אף התוצאות המובטחות בנושא קשב וריכוז - הם נרתעים מאד מההשפעה החברתית/ נפשית על הילד ובעיקר מההתמכרות / תלות שעלולה להתפתח. הילד מביע נכונות לקבל טיפול כלשהו, שכן שובבותו היתרה מפריעה לו מאד בהישגיו הלימודיים ובעקבות זאת כנראה, גם בצד החברתי... שאלתי היא לגבי טיפול אלטרנטיבי לריטאלין : בין אם באמצעות הרפואה האלטרנטיבית ובין אם ע"י טיפול בעזרת בעלי חיים או כל דרך אחרת שאינה על בסיס תרופתי / כימי ?? בתודה מראש, הדודה המודאגת

ליאת שלום נושא הטיפול התרופתי הוא גם עניין של גישה. אישית אינני מכיר טיפול טבעי שיעיל כמו ריטלין אבל אפשר אולי להתייעץ עם מומחים בתחום. הטיפול הפסיכולוגי בילדים היפראקטיביים עשוי להביא לשיפור משמעותי אך הוא בד"כ אורך זמן רב. בינתיים הילד סובל מפגיעות נוספות בדימויו העצמי ומקשיים בביה"ס והדבר מחמיר את מצבו. ניתן לשלב את הטיפול בריטלין עם טיפול פסיכולוגי ותוך כמה חודשים כאשר הטיפול הפסיכולוגי יתחיל לתת את אותותיו ניתן יהיה אולי להוריד את מינון התרופה עד הפסקתה. אם מדובר אכן באבחון נכון התרופה עשויה להיות חיונית ובשיקולי הנזק והתועלת עדיף לקחת אותה מאשר לתת לילד להמשיך ולסבול מהתופעות הלוואי של בעית ההתנהגות. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן שלום, העלת נקודה מאד חשובה לגבי האבחון הנכון. אתמול שוחחה המורה של הילד עם אימו וטענה שהיא מכירה ילדים שנטלו ריטאלין וחל אצלם שיפור משמעותי, אך לגבי המקרה שלנו היא לא רואה את אותם סימפטומים שהיו אצל הילדים האחרים. כיוון שהשיקול העיקרי הינו התועלת לילד, כנראה שאכן הוא יתחיל את הטיפול , אך ראשית אנו מעוניינים לוודא שהאבחון אכן נכון ומדוייק ( בטרם התחלת הטיפול ) - האבחנה הנוכחית הינה של נוירולוג . למי מומלץ לפנות ?

יש לי רמת ליתיום ממש נמוכה- 0.1 מה זה אומר? מה הקשר להפרעות חרדה/הפרעות אכילה/דיאכון?

דלית שלום בנושאים תרופתיים אנא פני לאחד מהפורומים הרפואיים. פורום זה דן רק בנושאי פסיכותרפיה, טיפול באמצעות שיחות. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי אני בחור צעיר שזמן רב לא למד למבחנים. יש לי מבחנים חשובים בעוד כשבועיים במסגרת לימודים.מעולם לא היה לי בלייק אאוט או חרדת מבחנים למרות שהתרגשות ומתח סבירים זה כן. יש לי מבחן חשוב וגדול שמצריך ריכוז רב בזמן המבחן בעוד מספר ימים ואני לומד,ומפחד שביום הבחינה כוחי לא יעמוד לי. אני סומך על עצמי,שההתרגשות תחלוף מעצמה ברגע שאראה את המבחן ואתרכז בו,אך רק ליתר ביטחון,אם אתרגש מדיי,מה הדרך הטובה לצאת מזה?להילחם בזה ולומר לעצמי שאני מסוגל ושזה"קטן עליי",או לנסות להתרכז במשהו שונה מהבחינה עצמה גם אם זה יגזול זמן(יקר) ואז לחזור לבחינה? או שאולי להמשיך לפתור עד כמה שאני יכול ולצפות שזה ייעלם? יש לי חבר שאומר שהוא מתחיל לשרבט מחשבות על הנייר וזה עוזר לו... בבקשה אשמח לשמוע פיתרון אפשרי ,ובנוסף,איך אפשר להירדם בדרך טבעית בלילה שלפני,במידה ויהיו לי קשיים? תודה אייל

אייל שלום אם לא סבלת מתופעות של חרדת בחינות אין סיבה שתסבול מהן עכשיו. חרדה בעוצמה סבירה היא תגובה הגיונית וטבעית למבחן חשוב. תוכל לנסות לעשות תרגילי הרפיה ע"י עצימת עיניים והקשבה למוסיקה נעימה, אפשר להפעיל את השיטות של חברך וכל שיטה אחרת שתהיה יעילה עבורך. לגבי הלילה שלפני תוכל להיכנס לבית מרקחת ולבקש משהו טבעי לשינה. זה עשוי להרגיע ולשפר את השינה. נסה לקחת את זה כבר בלילה הקודם כדי לראות שזה משפיע טוב עליך. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מפחדת מאנשים, אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי , אך חסר לי תשובות מעשיות יותר כמו מה עושים, הפחד מתבטא בתופעות חרדה והתרגשות לפני המפגש או השיחה, האם יש לך טיפים מעשיים לטיפול בעניין? בתודה מראש

שיר שלום בנושא פחד וחרדה אין טיפים כלליים. צריך להכיר אותך ולהתאים את ההתמודדות אליך ולמה שאת חווה. אני מבין מדבריך שאת מרגישה שהטיפול אינו נותן לך כרגע תשובות ואני מציע לך להביא את התחושות הללו לתוך המפגש הטיפולי ולראות כיצד ניתן לעזור לך יותר. בכל מקרה, אני מצרף תקציר על שיטות מקובלות לטיפול בחרדה. בברכה ד"ר אורן קפלן חרדה הינה תגובת חרום טבעית של הגוף כדי להתגונן מפני סכנה. במצבים מסויימים החרדה הופכת לתופעה מעיקה וקיצונית שפוגעת באיכות החיים. כדי לטפל בחרדה צריך להבין את ההקשרים בה היא מופיעה, ללמוד להתמודד עם תגובות החרדה, ולבסוף, גם "להתיידד" עם החרדה, כלומר, לקבל שבמצבים מסויימים החרדה מופיעה כחלק טבעי של מהלך החיים. כל אלו יכולים להיעשות בטיפול פסיכולוגי. ישנן גישות שונות להבנה ולטיפול בחרדה. ניתן להכליל באופן כללי שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום ממוקד המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. על פי צורת חשיבה זו יש צורך בטיפול פסיכולוגי דינמי ארוך טווח כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים לא מודעים שיש לעבדם בטיפול. גישה פסיכולוגית אחרת טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי ממוקד וקצר מועד ולשפר על ידי כך את איכות החיים. במידה וישנה בעיה פסיכולוגית רחבה יותר ברקע רצוי לטפל בה, אבל ניתן במקביל או באופן בלתי תלוי לטפל בחרדה. גישה זו טוענת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. כמובן שהשיטות הפסיכולוגיות האמורות אינן מנוגדות וניתן לשלב ביניהן. הקריטריון העיקרי לבחירה בגישה טיפולית הוא היקף התופעות ומידת מיקודן וכן כמה זמן הן פעילות ומשפיעות על אורך ואיכות החיים. הגישה הרפואית-תרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. במצבי חרדה חריפים רצוי להיעזר בתרופות בשילוב עם הטיפול הפסיכולוגי. יש להדגיש שהטיפול התרופתי אינו משנה את מקור הבעיה ולכן הפסקת התרופות תחזיר פעמים רבות את החרדה. הטיפול הפסיכולוגי נועד לעשות שינויים בנטיות ובהרגלים האישיים כדי למנוע את תופעות החרדה הפוגעות באיכות החיים לטווח הארוך. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי חרדה חריפים יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. מומלץ להתייעץ עם פסיכולוג כדי להחליט על דרך הפעולה הנכונה ביותר. ד"ר אורן קפלן, פסיכולוג קליני

אז בימים האחרונים אני נורא מפוחד..אבא שלי השאיר בעיתון מקומי....הודעת הכרות...למה הוא לא יודע ...להכיר ככה...ברחוב...(עכשיו אני יודע ממי ירשתי את הפחדנות) כבר הספיקו להתקשר כמה.... אני מה זה מרגיש לא טוב בגלל כל זה..... קשה לי להסביר בדיוק מה אני מרגיש אך אני מרגיש נורא לחוץ ומפוחד.... כי קודם כל דמות חדשה בחיים שלי זה נורא מפחיד.... אני פוחד שאותה אחת.... לא תסתדר איתי....או לא תאהב אותי.... ובמקרה יותר גרוע תסיט את אבא שלי נגדי..... שתגיד לו שאני כבר "ילד" גדול ואני צריך לעזוב את הבית.... כרגע לא בא לי לעזוב את הבית שלי...את החדר שלי...את הפינה השקטה שלי.... ויותר גרוע שהיא תשחק עם אבא שלי....שהוא לא ממש אינטלגינט גדול...... תעשה כאילו היא אוהבת אותו או משהו כזה ותנצל אותו בלי שהוא ירגיש....תסחוט ממנו כספים הכוונה ואני בלי היכולת חיבור לאינטרנט מנותק מהחמצן שלי.... אז כבר לא ישאר לי כלום בחיים לפחות אחרי יום עבודה מעייף ומתסכל...יש לי את סגנון הבריחה שלי..... אני נורא חרד מי-זה.... אני פוחד שהיא תתן לו אשליה של אהבה... ואני פוחד כי אני לא מרוויח הרבה כולה 2200 בחודש... ואני רק מתחיל לחיות.... ואני פוחד שהכסף יתעופפ לו ברוח אצל איזה מישהי שלא הייתה לי כלום..... אני אמרתי לו שמה שהוא צריך זה מישהי למפגשים חברתיים! מישהי לשבת סתם ולדבר...לראות סרט בכבלים ולפצח גרעינים.... אני מקווה שהוא ימצא אחת כזו....! ואמיתית!! עד עכשיו יתקשרו איזה 3 ששמעו שאיין לנו מכונית..וישר ניתקו בפרצוף... ידעתי ידעתי....היום מחפשים באנשים רק אמצעי לבלות....ולא את האדם ומה שיש לו פנימה (זה אני אומר את זה על עצמי דווקא) כל הזמן קיוויתי שהוא לא ימצא...אבל עכשיו אני כן רוצה שימצא אבל רק אחת לידידיות לא בא לי שמישהי תבוא לגור איתי! יש דבר שמאוד מטריד אותי....אבא שלי רוצה לטוס לארצות הברית לעשות טיול .... זה צריך לעלות הון הוא אמר שהוא רק מחפש מישהי לעשות את זה איתה...(את הטיול) אני נורא כואב לי שכסף יעוף ככה שאני עדיין לא מבוסס בחיים אני מקווה שהיא תהייה עייפה בחיים (כמוני) ולא תסכים.... עד עכשיו לא יצאתי הרבה פעמים בשעות הערב...ולא יזמתי יציאות.... כי..פשוט אני הייתי החבר'ה של אבא שלי.... לא היה נעים לי וכאב לי להשאיר אותו לבד.... אני אפילו זה שעושה אוכל כל ערב... אני בכוונה לקחתי על עצמי תפקידים בבית כדי שהוא יהיה תלוי בי ..... וככה בחיים לא יוכל להגיד לי ....להתפנות.... אז לקחתי כמה תפקידים: קניות (והרבה) אוכל...הגשה... והכי לא טוב :החבר'ה שלו אז אם תהייה לו מישהי אני אוכל סוף סוף להיות פחות לחוץ..... כי גם לו יהיה חיי חברה ואני אוכל סוף סוף אולי לצאת יותר.... פניתי לעובדת הסוציאלית של השכונה לראות אם יש משהו שיתאים לו....מבחינה מועדון חברתי.. הבעייה שיש מועדון לקשישים מגיל 65 הוא רק בן 56 אנ יודע כמה קשה היא הבדידות.... ואני מקווה שלא יפול על אחת נצלנית.... שתשאיר אותנו .....במצב לא טוב הלוואי שימצא מישהי סימפטית וחברותית ..... ואז אוכל גם אני יותר לצאת מהבית כל החרדות שלי היא ממישהי רעה..או שלא תאהב אותי....או נצלנית שמשחקת אותה... למה אני כל הזמן פוחד לאבד את נכסיי??? מישהו יכול לומר לי אייך להירגע...אני לא מצליח למרות התרופות...

אולי הוא יכיר מישהי מקסימה שתהיה כמו חברה שלך וגם לך תיתן תשומת לב?????? שיהיה בהצלחה.........

כן אההה שתאהב אותי יותר משממנו! אולי אולי אולי... אולי יהיה טוב

שלום רב, אני רווקה בת31 , אקדמאית, עובדת. מזה זמן רב אני מנסה ליצור קשרים עם בני זוג דרךאתרי אינטרנט (אין לי דרךאחרתכיוון שרוב חברותי ומכרי נשואים ) . הפגישות לרובמאכזבות , פרט לקשרשל 3 חודשים שרק לאחר זמן זה הבחור גילה לי שהוא חולה ( לא משהו מסוכן אבל מאחר וזהתורשתי כעסתי על חוסר האמינות...) שאלותי: כיצד נחלצים ממצב אומלל זה ? אני מרגישה שנגזר עלי להשאר לבד ,ללא משפחה, לכל החיים. מעין תחושה שגברים בגילאים האלה כבר משהו "דפוק" אצלם האם תוכל לתת לי "טיפים" \ כלים שאוכל לדעת האם הבחור אמין והאם הוא מחפש קשר רציני??? אשמח גם לקבל חוותדעתך על בחור שמספר רק אחרי חודשיים שהוא נוטל באופן קבוע תרופות נגד אפילפסיה . סליחה על השאלותהמרובות , מיותר לציין כמה איכות חיי ואושרי נפגע מחוסר קשר זוגי\לחץ חברתי להתחתן ועוד. תודה מראש לתשובותיךהמפורטת, אודליה

מה שחשוב זה ילד בן זוג יכול להפריע

אודליה שלום נושא הזוגיות מטבעו הוא סיפור של שניים. לכן אפשר לנסות ולראות כיצד משפרים את שיטות האיתור והאבחון של הבחורים שאת פוגשת, אבל במקביל כדאי לראות גם איפה את נמצאת בסיפור הזה. אם מדובר רק בענייני טכניקה ומזל, כלומר, למצוא את האדם המתאים לך ולמצוא את המסגרת הנכונה להיכרות (אינטרנט וכדומה), אז סביר להניח שהפורום הזה לא מתאים, את העצות את בוודאי מכירה מצויין. אבל אם החלטת לשלוח לכאן הודעה כנראה שאת מרגישה שיש גם משהו שאת יכולה לעשות לגבי עצמך בעניין. אינני מכיר אותך אישית אבל אוכל לומר שפעמים רבות מודעת עצמית טובה יותר יכולה לעזור, הן בהפחתת הלחץ ושיפור איכות החיים והן ביכולת לזהות קשרים מתאימים ואמיתיים בצורה טובה יותר. בשני הנושאים הללו יש כנראה כיום בעיה. הלחץ להתחתן פוגע באיכות חייך בכלל ובאופן יצירת הקשרים בפרט. את עדיין צעירה וגם אם את מרגישה ששעון החול אוזל במהירות לא בהכרח שזה המצב האובייקטיבי. אולי גם כשנוצר הקשר אינך בטוחה ביכולתך להחליט האם זה הקשר הנכון עבורך בכל המובנים. בקיצור, למרות שזה לא הכיוון ממנו הגעת להודעה הזו, הייתי ממליץ לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי כדי להבין טוב יותר את התהליכים האישיים והזוגיים שעברת לאחרונה. את עשויה להיות מופתעת מדברים שהתרחשו כל כך קרוב ללא מודעותך. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בן 23, סטודנט. בקושי היו לי קשרים חברתיים עם בנות עד עתה. אני טיפוס ביישן, אבל עם זאת אנשים די אוהבים לדבר אותי בלימודים- בנות ובנים. אין לי בעייה לגשת לבת ולדבר איתה, אלא שאני יכול לדבר איתה על כל נושא שבעולם, רק לא לבקש ממנה את מספר הטלפון שלה. אני חושב שאני חש ברגשי נחיתות - משהו כמו "עם זאת מראש אין לי סיכוי" או משהו כזה. גם המצב הכלכלי בבית משפיע על רגשות הנחיתות האלה - אני גר באזור שנחשב עשיר. אני ממש לא - אבל חבריי הטובים שאיתם אני יוצא לבלות - כולם עשירים - עם מכוניות חדשות, והם יוצאים הרבה לחו"ל - אני לא מקנא בהם, אבל זה מתסכל אותי שלי אין מכונית, שהם יכולים לקפוץ לחו"ל , וזה שתמיד הם צריכים "לאסוף" אותי ולא הפוך. גם בלימודים, אני לומד במקום שבו רוב האנשים הם עשירים - גם הבנות. זה מגביר את תחושות הנחיתות שלי. אודה לך על כל התייחסות. תודה (וסליחה על אורך ההודעה).

יואב שלום הביישנות ורגש הנחיתות שאתה מספר עליו כנראה עוצרים מבעדך להתקדם. אין מדובר בהתבוננות אובייקטיבית על מצבך הכלכלי אלא פירוש אישי שאתה נותן לזה. כלומר, ברור שאין לך מכונית והיית שמח לו היתה לך מכונית, אבל מכאן ועד השלכה של המצב על "כמה את שווה" כבן אדם, הדרך עוד ארוכה. אין טעם לומר לך להפסיק לחשוב כך. המחשבות אינן נשלטות. עם זאת אולי כן תצליח להכריח את עצמך ליטול יותר יוזמה וסיכון בקשר עם בנות. יתכן שאתה צריך תנאים מתאימים לכך ושמצב שיחה רגיל בקפיטריה אינו מספיק נוח לך ליצירת קשר אינטימי. יתכן שתוכל להצליח יותר במצבים יותר מיוחדים כמו בטיול, בחוג, או אפילו במפגש אישי שניתן ליזום בצורה ספונטנית וידידותית מבלי להיכנס לתהליך פורמלי של לקיחת מספר טלפון כדי "לצאת". במידה ואתה מרגיש שזה לא ילך בשיטות התנהגותיות ישירות יתכן שכדאי ללכת לסדנה של יחסי אנוש שם תוכל לקבל גם פידבק ישיר מחברי הקבוצה על האופן בו אתה נתפס. ויש כמובן גם אפשרות לפנות לייעוץ פסיכולוגי, במיוחד לאור הדימוי העצמי הנמוך עליו אתה מספר. בכל האוניברסיטאות יש שירות פסיכולוגי מסובסד ותוכל לפנות אליהם בבקשה לייעוץ בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ושבת שלום. יש לי בעיה מאוד מאוד חמורה. כיצד ניתן לטפל בתלות של הילדה? יש לי ילדה חמודה בת 13 והיא מאוד תלותית אליי ואני לא יודע כיצד לטפל בזה. לפעמים אני לא בבית כל השבוע, והיא מסוגלת להיות חולה מרוב געגועים ודיכאון. השאלה היא כיצד אני צריך להתנהג אלייה כדי שלא תהיי תלותית? אני דואג לעתיד שלה, אני תמיד תומך בה, ומדבר איתה והכל... אבל הבעיה מתחילה כשאני לא איתה. מה לעשות בעניין? לישי.

לישי שלום צריך לנסות ולהבין קודם כל את מערכת היחסים שלך ושל הבת וכן את המערכת שמסביבכם. יתכן שהתלות הזו הגיונית מאוד במצבים מסויימים וצריך לבדוק מה קורה. השאלה מדוע אתה לא בבית לעיתים קרובות, כיצד הילדה מבינה את ההעדרות ומהבנות אלו אפשר יהיה גם להסיק מדוע היא כל כך תלותית ומה אפשר לעשות כדי לעזור לה. לא הזכרת את בני המשפחה האחרים, אבל בד"כ יש לדבר נגיעה גם אליהם והקשרים עימם. במידה ואתה מרגיש שקורה דבר מה שפוגע בה או/ו במערכת המשפחתית אולי כדאי לפנות לייעוץ אצל מטפל משפחתי. בברכה ד"ר אורן קפלן

אורן קפלן שלום, לפני כמה שבועות כתבתי לך אי מייל לאחר מקרה של אלימות במשפחה, תודה על תשובתך אז. עומדת בפני דילמה לא פשוטה ואני מעוניינת לשמוע את דעתך. לאחר שחרורי מהצבא פניתי לטיפול פסיכולוגי שכן הייתי שרויה בדיכאון, שנבע בין היתר מגילויי אלימות במשפחה כלפיי, הרגשתי שאני רוצה למות אבל לא ביטאתי רצונות אובדניים. הייתי בטיפול פסיכולוגי של קופ"ח כשנה ובנוסף התייעצתי עם פסיכיאטרית. אובחנו אצלי סימנים כפייתים דיכאוניים וחרדתיים. מעולם לא נאמרה לי מה הבחנתי. אני סובלת מחרדות, חרדה ספציפית ואו. סי. די שמוביל לעיתים לחוסר שליטה שיכול להתבטא באכילה כפייתית או תחושה של התמוטטות עצבים. לפני כ-שנה הייתי מעורבת בתאונת דרכים קשה שבה נפצעתי פיסית, וגם חוויתי טראומה קשה ואיבוד הכרה. חלקים מהתאונה איני זוכרת, אבל הרכב נמחץ לחלוטין , גם אני וגם הנהג האחר נמצאנו אשמים, הוא נהג במהירות גבוהה בהרבה מהמותר ואני" זחלתי" לתוך צומת. היום אני עומדת להגיש תביעה משפטית כנגד חברת הביטוח. לתאונה היו השלכות רבות, נפצעתי בפנים (חתך שנתפר) ומהבחינה הנפשית שקעתי בדיכאון לאחר מכן, מאז גיל הבגרות הייתי אובססיבית בנוגע למראה החיצוני שלי, ולא יכלתי לקבל את עצמי עם הצלקת שנותרה, זה פגע בדימוי העצמי שלי ובבטחון העצמי וגרם לי להרגיש מעוותת. החרדות שאפיינו אותי לפני כן הפכו לממשיות, לפני חלק מהתופעות שציינתי למעלה לא היו ואלה שכן היו חלשות מאות ולא מוגדרות. התאונה הפכה את החרדה לממשית ומאז אני 24 שעות ביממה בחרה מתמדית ובמצב של כוננות ודריכות, שכן החרדות לפי התפיסה שלי משקפות את המציאות המסוכנת. בין היתר חשבתי לתבוע את חברת הביטוח על נזק נפשי שנגרם לי בעקבות התאונה, אך בשיחה עם הפסיכולוגית הומלץ לי לשקול זאת לעומק. ע"פ הפסיכולוגית שלי כרוכים בכך סיכונים כגון איבוד רשיון נהיגה, כמו כן היא הבהירה לי שיתכן מאוד שאני לא אדע מה נאמר בנוגע אליי כלומר עם העו"ד שלי פונה לפסיכיאטרית שטיפלה בי לפני התאונה ובזמן היא יכולה להעביר לו סיכום "תחת אזהרה" שכן לי אסור לדעת מה כתוב שם, וגם לא מיידעים אותי שיש חומר "תחת אזהרה" . יש לציין שלאחר התאונה פניתי באופן פרטי לפסיכולוגית שמטפלת בי עד היום. בנוסף פניתי פעם אחת לפסיכיאטרית פרטית. ועוד פסיכולוג המטפל בגישה קוגנטיבית התנהגותית אך רק למס' קטן של פגישות. בשבועות שלפני התאונה, הייתי שרויה בדיכאון, שנאתי את עצמי והדבר נבע מסלידה מהמראה החיצוני שלי וחוסר יכולת לקבל את עצמי, באותו זמן גם הייתי בקשר לא בריא עם מישהו והרגשתי שאני לא מספיק יפה בשבילו.. ואז קרתה התאונה.. ולשאלותיי.. כרגע, עליי להחליט באם לתבוע בגין נזק נפשי, האם הסיכונים שציינתי אכן קיימים לפי דעתך? העו"ד שלי אומר שהפסיכולוגית שלי לא מבינה דבר בתחום המשפט ושהרשיון לנהיגה שלי לא נבחן מכיוון שאין קשר בין משפט אזרחי למשפט פלילי. איך אני יכולה לדעת לקראת מה אני הולכת שכל אחד אומר לי משהו אחר? אודה להתיחחסותך על מה שכתבתי. דלית

דלית שלום הנושא באמת מורכב. הבעיה הקשה ביותר אינה קשורה כלל למערכות המשפט אלא לתווית אישית שאת עלולה לשים על עצמך. משפט כזה עלול להימשך שנים בהם את צריכה "לשמור" על הסמפטומים הנפשיים הבעייתיים כדי לזכות במשפט. בלי המשפט ההחלמה הנפשית עשויה להיות מהירה יותר. זה דבר שבהחלט כדאי לדון בו במסגרת הטיפול הפסיכולוגי, גם אם את הולכת למשפט. לגבי המיתוסים: השפעה לגבי רשיון נהיגה היא אישית לכל מקרה, צריך לבדוק יותר לעומק עם מומחה. אין כאן תהליך אוטומטי ויתכן גם שלא ניתן באמת לדעת את ההשלכות לעתיד. לגבי הפסיכיאטרית, חוק זכויות החולה קובע שמותר לך לקרוא את תיקך האישי אלא אם יש בכך סכנה ממשית ואני לא רואה כזו לפי סיפורך. אני לא מכיר את הביטוי תחת אזהרה והוא נשמע לי מנוגד לחוק אלא אם יש במקרה מרכיבים ייחודיים שלא עלו בתיאורך. מעשית, השאלה היא איך ניתן לעזור לך להתמודד עם המשמעות הנפשית של חייך בכלל והאירוע הזה בפרט. חשוב שהמשפט לא יהפוך למרכז חייך ולא יביא לקיבעון העבר. צריך לבדוק את תוכלי להתייחס אליו כפיצוי כספי נטו ולהתרחק מהחלקים הנפשיים שהוא מעורר. אני חוזר על המלצתי לדון בנושא על כל מרכיביו בטיפול הפסיכולוגי בו את נמצאת כיום. בברכה ד"ר אורן קפלן

חברי, הוא בחור שחשובה לו התדמית העצמית שלו, ואינו יכול לסלוח לעצמו על כך שבקשר עם זריקות וחדירות פולשניות לגוף הוא נתקף זיעה קרה ובחילה קשה. הוא ניסה בשכנוע פנימי להשתנות, ואפילו הלך לתרום דם, ולמרות רצונו הכביר לאחר מספר דקות נאלץ להפסיק. ידוע לי שחרדות ניתנות לטיפול במספר פגישות, אך איני יודע לייעץ לו לאן לפנות. האם כל פסיכולוג מתאים? הנדרשת התמחות אשר רק חלקם רכשו, ואיך אוכל לאתר מי שכן ? להדרכתכם אודה.

חיים שלום אכן בד"כ ניתן לפתור את הבעיה באופן די מהיר בטיפול פסיכולוגי קוגניטיבי התנהגותי. במקרה הזה היפנוזה יכולה להיות יעילה ולהשתלב בטיפול. אוכל לנסות לכוון אותו לפסיכולוג מתאים, אני מכיר בעיקר באזור המרכז. במידה ותרצה שלח אלי מייל. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני סובלת מפחד לא מוסבר ללא שום סיבה מזה יומיים. אני בחודש התשיעי להריוני ולכן טיפול תרופתי אינו על הפרק כרגע. האם אני חווה התקף חדרה ? מה ההסתברות ש"הוריש " זאת לילדי? אך לנסות ולהסביר לבעלי התומך והאוהב מה אני חווה מבלי להפחידו כי אני "חולת נפש"? האם ילדות אלימה גורמת להתקפי חרדה?

לין שלום יתכן שאת חווה התקף חרדה וזו יכולה להיות תופעה מאוד טבעית בחודש תשיעי להריון. אין מדובר במחלת נפש אלא בתופעה מוכרת מאוד באוכלוסיה הכללית הבריאה. חשוב להבין האם מדובר בתופעה המוכרת לך גם מהעבר או חדשה. ילדות משפיעה על התפתחות כל אדם ומובן שיש מקום לחשוב ולעבד מצבים קשים מהילדות מאחר ובדרך כזו או אחרת הם השפיעו על מהלך החיים. עם זאת, אני לא בטוח שזה הזמן לעשות זאת, יש לך דברים אחרים להתמודד איתם. צריך לקחת בחשבון שדווקא דבר כזה עלול לעורר חרדה בתקופה בה את עומדת ללדת. בכל מקרה, במידה ויש לך אפשרות כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי קצר וממוקד בנושא, בעיקר ללמוד שיטות להרגעה עצמית והיפנוזה עצמית. שיטות אלו יקלו על ההתמודדות עם החרדה, וכתועלת משנית יעזרו להתמודד עם תהליך הלידה עצמו בנושא התמודדות עם כאב. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני סובלת ממיגרנות רבות,ובלי קשר בפעמים אחרות מבחילות וכמעט הקאות בבדיקות של הרופאים,אמרו לי שיש לי כיבים בקיבה ובראש הכל תקין. אומרים לי שיכול להיות שזה ממתח. הבחילות חזקות מאוד ומקשות עליי את החיים.והמיגרנות לפפעמים משתקות אותי. אני יחסית בתקופה רגועה בחיים.ותרופות רגילות לא עוזרות לי. מה יכול לעזור בתחום הנפשי?טיפול פסיכולוגי?זה בטח ארוך מאוד ולא נראה לי שיש לי בעיה גדולה שנראית לעין. האם יש משהו שעוזר,כדור טבעי,או כל דבר אחר? תודה על הייעוץ

א. שלום בנושא תרופות כדאי להתייעץ עם אחד מהפורומים הרפואיים. בכל מקרה לגבי הבחילות ובעיות הבטן, כדאי לנסות ולמצות את הענין הרפואי, אבל גם אם אין כל בעיה פסיכולוגית, ניתן להגיע לשיפור המצב בעזרת כלים פסיכולוגיים. היפנוזה עשויה להיות יעילה במיוחד במצבים כאלה, כאמור, בלי קשר האם הנושא הוא רפואי טהור או לא. ניתן בעזרתה להפחית את תדירות ההתקפים ולשפר את יכולת ההתמודדות עם ההתקפים בזמן התרחשותם. אני מציע לך לפנות לפסיכולוג רפואי או שיקומי במסגרת המוסד הרפואי בו את מטופלת ולהתייעץ. ברוב המוסדות יש גורמים שזה תפקידם. בברכה ד"ר אורן קפלן

הייתי בטיפול לא ארוך(6 חדשים). הרגשתי ממש טוב בטיפול,למרותשהרבה פעמים הייתי עסוקה בלחשוב מה הפסיכולוגית חושבת עליי ואם היא מעריכה אותי באמת ולא כי היא חייבת להראות שהיא כן. ואני חושבת שבגלל זה רציתי להפסיק את הטיפול,למרות שהפסיכולוגית שלי אמרה שיש עוד על מה לעבוד. ועכשיו אני מתגעגעת אליה,אבל רק המחשבה שאני אחזור אליה ועוד הפעם כל המחשבות על כמה היא מעריכה אותי וכ...יחזרו מונעות בעדי יכול להיות שהיא לא מתאימה לי? ואני יודעת שבטיפול הרגשתי טוב איתה הרגשתי קרובה אליה,אבל למרות זאת הייתי לא רגועה.

נועה, תחזרי אליה! יחד איתה תבררי את העניין הזה של "מה היא חושבת עליי" ולמה זה כל-כך חשוב לך. לא כתבת, שאת מרגישה שאכן סיימת עם הטיפול, ומצד שני הרגשת אצלה בטוחה.

נועה שלום המחשבות שהטרידו אותך אינן נפרדות מהטיפול. סביר להניח שמשהו בקשר הזה והמחשבות שמטרידות מייצג גם קשרים אחרים ומחשבות שקורות לך במקומות אחרים. לא בדיוק באותה צורה, אבל באופן שבהחלט יכול לספר עליך משהו. במידה והרגשת טוב בטיפול ואת מרגישה כעת בחסרונו אני ממליץ לך לשוב למסגרת הטיפולית ולהתמודד עם הקושי מתוך הטיפול ולא מחוצה לו. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום נועה, שלום גם לד"ר קפלן, לא פעם קורה שמטופל או מטופלת מסתלקים מהטיפול ממש בשלב מוקדם ביותר, ואני כפסיכולוגית יכולה לספר על תיסכול גדול. ברור לי שתוך זמן לא רב יחושו (חלקם, לא כולם) תחושת פיספוס והחמצה. יתביישו ויחששו לחזור (המטפל יכעס עלי? יסרב לקבל אותי? ירצה קודם כל להעמיד אותי במקום?). נסו לחזור. אתם לא מענישים איש באי העשיה שלכם, והמטפל גם לא יכעס (לרוב). עצם העזיבה והשיבה לטיפול יהוו חומר מצויין להמשך העבודה, אולי לעיצוב "חוזה" חדש ביניכם לבין המטפל.

אני סובלת מהפרעות אישיות סכיזוטיפלית ונרציסטית. ידוע לי שאנשים עם הפרעות כאלו לא מסוגלים ליצור קשרים תקינים - מצד אחד בגלל קשיי תקשורת ומצד שני בגלל חוסר יכולת להתייחס לצרכים של אחרים ולהימנע מלפגוע בהם. אני בת 32 ואף פעם לא היו לי קשרים חברתיים, עובדה שגורמת לי לחשוש שאצטרך להישאר לבד כל החיים, גם כדי לא להסתכן בפגיעה באחרים ומכיוון שאין לי מה לתת לאף אחד. האם קיים איזשהו סיכוי להשתנות? או שבמקרה הטוב אאלץ להמשיך להציג יכולת אמפתית, נורמליות ואנושיות תוך כדי שמירת מרחק מאנשים? תודה.

למיואשת שלום אישית אינני מקבל את האבחנות הפסיכיאטריות לאישיות כאמצעי להחליט על טיפול וסיכויים לשינוי. אלו אבחנות בעייתיות מאוד שלא מייצגות בהכרח אותך והייתי ממליץ לך לפנות לטיפול פסיכולוגי בשל הדברים שמטרידים אותך ולא בשל אבחנה כזו או אחרת. נפגשתי עם הרבה אנשים שהוגדרו בכל מיני צורות שונות ומשונות לפי ספר פסיכיאטריה והצליחו לעשות שינוי. אינני טוען שזה תהליך מהיר וקל. צפוי שידרש טיפול ארוך ומוטיבציה לשינוי, אבל אינני רואה כל סיבה שתיכנסי לתהליך כזה ותצליחי בו. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש נטיה ל הגיע ל HIGH שמצדיקה תרופות מייצבות מצבי רוח כמו טגרטול ברור לחלוטין שלא מדובר במאניה דיפרסיה נדמה לי שקוראים לזה ציקליות אין לזה בכלל התייחסות בספרות יש אתרים שמסבירים משהו בנושא ?

שאול שלום אני מציע לך לפנות לגורם המטפל ולבקש הסברים מדוייקים על האבחנה והבעיה. אין סיבה שתנסה לנחש מה יש לך ומדוע אתה מקבל טיפול תרופתי כזה או אחר. אין ספק שמי שמכיר אותך יוכל לתת לך הסבר הרבה יותר טוב ממני בתנאים האנונימיים של הפורום. במידה ותרצה לשאול עוד פרטים אחרי שתדע במדוייק את הפרטים אשמח לענות. בברכה ד"ר אורן קפלן

לפני כל טיפול הפריה' אני נמצאת במצב רוח עגום. אחרי הרבה אכזבות, לא יודעת עם נשארו לי עוד כוחות להמשיך לעבור עוד טיפול נוסף. בין טיפול לטיפול יש לי זמן להתאורר, ואני מחייכת ומתפקדת כמו שצריך, אך כשאנו נמצאים לפני טיפול אין לי חשק לעשות דבר.

ציפי שלום תגובתך טבעית ומוכרת. אני מציע לך להיעזר דווקא בטיפול פסיכולוגי כדי להמשיך בהצלחה בטיפולי הפריון. אני מצרף הסבר קצר לנושא שעולה מדי פעם בפורום. בברכה ד"ר אורן קפלן ניסיונות ההפריה מהווים חוויה מלחיצה ומתסכלת שמעוררת לא פעם חרדה, כמו גם תחושות אשמה ופגיעה בבטחון העצמי. הקושי להיכנס להריון, במיוחד אחרי מספר טיפולים, מביא בוודאי מפח נפש רב ומתח סביב הטיפולים הבאים. באופן פרדוקסלי, דבר זה בפני עצמו יכול להוות גורם משמעותי המפריע לכניסה להריון. יש עדויות לכך שמתח נפשי משפיע על מערכות פיסיולוגיות שונות, כולל על מערכת הפריון. מתח יכול לדוגמא לגרום לאיחור ביוץ, להפסקת או שיבוש המחזור החודשי ועוד. דברים דומים רלוונטיים גם לגבי פוריות הגבר. כאמור, יש כאן מצב פרדוקסלי. ככל שיש יותר קשיים בכניסה להריון נוצר מתח נפשי גדול יותר סביב זה, וככל שהמתח גובר, כך עלולה להיות בעיה קשה יותר בכניסה להריון. נתקלתי למשל בתופעה של הורים שהתייאשו מלהביא ילד לעולם לאחר שנים של טיפולים והחליטו לאמץ ילד. זמן קצר יחסית לאחר האימוץ נכנסה האם להריון טבעי ללא טיפולים. ההסבר שלי לתופעות מסוג זה הוא שלאחר הויתור ירד המתח סביב הנושא ולכן היה יותר קל להיכנס להריון. כל זאת ללא קשר לטיפול הרפואי ומעבר למה הרפואה יודעת ומעניקה.אני סבור שבאופן כללי, ולא רק במקרה שלך, חשוב לקבל במקביל לטיפולי הפריון גם עזרה בתחום הנפשי, מאחר וזהו תהליך קשה לכל אדם. לצערי, אין מספיק מודעות לכך, לא בציבור הרחב, ולא בקרב גורמי הטיפול הרפואיים. הטיפול הפסיכולוגי יכול ללכת בכמה נתיבים אפשריים (או בשילוב ביניהם). מחד, הבנה מעמיקה של ההסטוריה האישית, האישיות, צורת החיים, הזוגיות, משמעות הילדים בחיים וכדומה. כאן מדובר על ניסיון להתחקות אחר ההתפתחות האישית לאורך החיים שלעיתים מביאה לקשיים והתלבטויות שונות. נתיב אחר מגיע מתחום הפסיכולוגיה הקוגניטיבית והוא עוסק יותר בהווה ולא מתייחס בהכרח לעבר. טיפול זה מתמקד בלימוד של דרכים להרגעה עצמית, לחשיבה חיובית ולביטול מצב המתח. ככל שתהיו רגועים יותר כך הסיכוי להיכנס להריון גובר. ניתן להיעזר כאן בשיטות פסיכולוגיות שונות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה ועוד. באופן אישי אני מאמין בשילוב כלשהו בין שתי השיטות האמורות. בכל מקרה, העובדה שיש לך מקור נוסף לתמיכה חשוב בפני עצמו מעבר לסוג הטיפול המתאים. לעיתים רצוי לפנות לייעוץ זוגי לפחות לחלק מהתהליך שכן המתח יכול לנבוע גם ממערכת היחסים בתוך המערכת הזוגית ואין ספק ששני בני הזוג עלולים להרגיש במתח. ד"ר אורן קפלן, פסיכולוג קליני

שלום יש לי שאלה בנוגע לטיפול שקראתי עליו בעיתון והייתי מעונינת לקבל איזשהוא מידע ומי עוסק בטיפול אורטמולקולרי, היכן ניתן להשיג מידע על מטפלים בתחום זה? תודה.

אנונימית שלום לצערי אינני גורמים רפואיים בתחום. כדאי להתייעץ באחד מהפורומים הרפואיים. אם תרצי לקרוא עוד חומר ניתן לעיין באתר הבא http://www.orthomed.org בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אורן יש לי תחושות שלילדתי בת ה5 קשה קצת מבחינה חברתית בשיחה עם הגננת אי אישרה לי זאת בחצי פה ואמרה לי שהיא לא"מקובלת" על כל ילדי הגן. אני מבחינה בכך גם. לאחרונה היא גם קצת מרימה ידיים כאשר יש לה מריבות עם אחד הילדים בגן. כיצד אפשר לעזור לה? האם זו יכולה להיות תקופה שתחלוף? או אולי זה שייך גםקצת לגיל? תודה על תשובתך המהירה

שכחתי לציין כי הילדה בעלת בטחון עצמי גבוה ואינה סובלת מחוסר בטחון .

עמית שלום בשל גילה הצעיר של הילדה לא הייתי ממליץ לפנות איתה לייעוץ פסיכולוגי. מצד שני זהו גיל חשוב מבחינת התפתחות הקשרים החברתיים והדימוי העצמי. לכן הייתי ממליץ לכם ההורים לפנות לקבל קצת הכוונה ועצות בעצמכם. אפשר לפנות לפסיכולוג/ית השירות הפסיכולוגי של העיריה (אמור להיות פסיכולוג לכל גן חובה) או באופן פרטי. במידה והגורם המקצועי יחשוב שכדאי שיפגוש גם את הילדה ניתן יהיה לשקול את זה אז. על פי רוב במצב שאתה מתאר ניתן בעזרת מידע ממכם והכוונה להשפיע לטובה על המצב של הילדה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, בדר"כ אינני אוהבת לשתף את כל העולם בבעיותי,כי לקח לי זמן להבין שהן מענינות רק אותי. אך למרות זאת ,אני מבקשת להפנות שאלה. אני נשואה ואם ל 2 בנות קטנות,הבת הגדולה סובלת מדיכדוך, הבת הקטנה סובלת מהפרעות קשב ,ואני סובלת משתי הבעיות גם יחד. בעלי נקי. התחלתנו טיפול פסיכולוגי בגדולה,טיפול בריפוי בעיסוק בקטנה,וטיפול פסיכיאטרי בי. לצערי לא נוכל להמשיך לפרנס את כל הגורמים מבלי לשקוע בדיכאון שלאחר "טיפול" והמצב הכספי הולך ומעיק. בהנחה שכולם זקוקים לטיפול,האם מומלץ לאחד את כולם לטיפול משפחתי? יתרונות מול חסרונות? תודה

דפנה שלום אם יש קשר בין המצב של כולם יש אפשרות לעשות טיפול משפחתי. זה לפחות לא ישאיר את בעלך כל כך בחוץ, אני חושב שנוכחותו עשויה להיות חשובה מאוד להצלחת הטיפול של כולכם. כדאי להתייעץ עם מומחה לטיפול משפחתי ולראות אם זה יכול לפעול. מובן שיש יתרון לטיפול אישי לכל אחד, אולי אפילו במקביל לטיפול משפחתי, אבל מובן שיש קושי להקדיש כל כך הרבה זמן וכסף לטיפולים. צריך לנסות ולמצוא מוצא סביר והנכון ביותר שזה יעשה בשיתוף איש מקצוע שמכיר את התמונה המלאה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אלו תופעות ידועות כלולות בהתקף חרדה? האם קיימות מספר תופעות קבועות שאנשים סובלים מהם, או שהן משתנות?

דן שלום יש שונות רבה הן של התחושות הגופניות והן של הנפשיות. רבים מדווחים על שינויים בדופק, נשימה, הזעה, סוגים שונים של כאבים, לחץ בחזה, רעידות, טיקים ועוד. בברכה ד"ר אורן קפלן

לכולם שלום הייתי רוצ ה לדעת איך ניתן לטפל בהתקף חרדה שקיים אצלי כבר 6-7 שנים ומגיע כל חצי שנה בערך או לפעמים קצת יותר זה מתבטא בדופק מהיר , ראיה מטושטשת , זרמים בידיים

לכולם שלום הייתי רוצ ה לדעת איך ניתן לטפל בהתקף חרדה שקיים אצלי כבר 6-7 שנים ומגיע כל חצי שנה בערך או לפעמים קצת יותר זה מתבטא בדופק מהיר , ראיה מטושטשת , זרמים בידיים כאילו הן לא קיימות , לשפתיים יש תחושה שהן מתנפחות , ובקיצור הרגשה נוראית ,

לכולם שלום הייתי רוצ ה לדעת איך ניתן לטפל בהתקף חרדה שקיים אצלי כבר 6-7 שנים ומגיע כל חצי שנה בערך או לפעמים קצת יותר זה מתבטא בדופק מהיר , ראיה מטושטשת , זרמים בידיים כאילו הן לא קיימות , לשפתיים יש תחושה שהן מתנפחות , ובקיצור הרגשה נוראית , בקשתי היא שכל בעל מקצוע יענה לי ויתן לי תשובה כי לאחר כל הבדיקות שעשיתי עדיין

לכולם שלום הייתי רוצ ה לדעת איך ניתן לטפל בהתקף חרדה שקיים אצלי כבר 6-7 שנים ומגיע כל חצי שנה בערך או לפעמים קצת יותר זה מתבטא בדופק מהיר , ראיה מטושטשת , זרמים בידיים כאילו הן לא קיימות , לשפתיים יש תחושה שהן מתנפחות , ובקיצור הרגשה נוראית , בקשתי היא שכל בעל מקצוע יענה לי ויתן לי תשובה כי לאחר כל הבדיקות שעשיתי עדיין יש לי את הפחד שזה יקרה שנית וגם אני לא יודעת מהי הדרך הטובה ביותר לטפל בבעיה אנא ענו לי תודה מראש אורית גלר

היי בעבר כבר כתבתי כאן ( תחת שם אחר) וסיפרתי כי נכנסתי לעולם המין מאוחר ובלווי של חרדות כטבען של חרדות יצאו לי גם תסמינים פיזים בעיקר באיבר המין. חשבתי שהעסק נרגע אבל שוב זה קרא ואני בהחלט מצליחה לזהות את הפחד או אי הרצון ואז תסמין. השאלה עד מתי תאלוצנה בנות הפלישתין נמאס לי הבנתי את הקשר אני יכולה לומר שעברתי תהליך אני פחות חרדה ואפילו לעיתים נהנת אז מה הקטע מתי יהיה לזה סוף. זה התחיל מול פסיכולוג קוגנטיבי - יצאתי לפעולה וקרעתי את הבתילוין ממשיך מול פסיכתרפיסט הבנתי את התופעה את הפחד את ההקשר ראיתי את השקר/ קשר בין הפחד אי הבטחון לבין התסמין אבל לעזעזל מתי יבוא הסוף והאם עלי ללכת בדרך אחרת, טיפול אחר צמאה לתשובה כן במקרה הזה צמאה לקסם

רחל שלום לאור הטיפולים שעברת והנסיון שצברת אולי באמת הגיע הזמן לטפל בדבר עצמו. אני מציע לך לפנות לסקסולוג שמתמחה בבעיה שעימה את מתמודדת. במידה ואת מתגוררת באזור המרכז אמליץ לך לפנות למרפאה הגניקולוגית בבי"ס ליס ליולדות שנמצא בבי"ח איכילוב בת"א. הם מתמחים בטיפול בתפקוד מיני של נשים, ויש להם צוות מיומן כולל סקסולוג. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

שלום... בעוד מספר ימים יש לי טסט בנהיגה ואני ממממממש לחוצה לקראת זה. יש לי חלומות בהם אני שוכחת הכל וזה ממש מטריד אותי. אם אני אקח רגיעון זה יעזור לי?

לילית שלום, בהצלחה בטסט! ניסית פעם לקחת רגיעון? את יודעת אם זה משפיע עלייך? אם כן - שווה לך לקחת לפני הטסט; לא יועיל-לא יזיק. מיכאל.

לילית שלום אינני מתמחה בתרופות כך שלא אוכל לייעץ לך בנושא. נסי להתייעץ עם רופא המשפחה. בכל מקרה, יש גם שיטות פסיכולוגיות להרגעה, בעיקר באמצעות דמיון מודרך ותרגילי הרפיה, יש גם ספרים עם קלטות ללימוד עצמי. בהצלחה בטסט ד"ר אורן קפלן

שלום אני פונה לכב' ושואל מה אני יכול לעשות עם אשתי שהיא בזמן שתהיה עצבנית מרפיצה לתינוק שלנו שהוא בן שנה ושלוש חודשים . מה אני יכול לעשות איתה אפילו אם זה יהי משהו שיהי דרך משפטי. אני מקווה לתשובה שתעזור לי

היי, לדעתי יש מקום שתפנה לשירותי הרווחה במקום מגוריך. עדי

נאנא שלום זו אכן יכולה להיות בעיה שפוגעת בהתפתחות הנפשית התקינה של התינוק. אין ספק שאתם זקוקים לעזרה ותמיכה. כמו שעדי כתבה אחרי אני מציע שתתקשר ללשכת הרווחה ברשות המקומית שבה אתה מתגורר ובקש לקבוע פגישה דחופה עם עובדת סוציאלית. היא תנחה אותך כיצד להמשיך הלאה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אז היום לא הייתה לי ברירה הלכתי לבכות בשירותים בעבודה....כי איין מי שישמע אותי.... במפעל (המוגן) שאני עובד איין כרגע עובדת סוציאלית -ואת אלו שמחלקים את התפקידים בעבודה ממש לא מעניין מה קורה איתך... העיקר שאתה עובד....ואני צריך ללבוש מסכה של בן אדם בריא ושליו (מהמילה שלווה)...אבל הרגשתי לא במקום להתפרץ ולבכות ככה ליד כולם... אז ברחתי לשירותים..מקום לא נעים אבל ...שמה יכלתי לבכות בשקט.... הכל בגלל.. ניסיתי להשלים עם ידידה שלי הזאת....שאני הבנתי שהיה לה מין אוראלי עם מישהו בזמן טיול, ובגלל זה היא כמעט הקיאה... אבל זה ש"נפלט" לו את זה הסביר לי שזה היה רק נשיקה צרפתית והם היו שיכורים בגלל זה..... אז אני מעלים עין ואני כבר סולח....יש לי ברירה...אני מרגיש געגועים אליה בכל זאת... נכון שהיא רק ידידה שלי אבל אני בן אדם של בחורה אחת...איין לי ידידים וידידות..והיו לי ציפיות לגביה.... חיכיתי לה שבועיים ממקום אחר ששמה עשו לה אבחון תעסוקתי (בודקים במה היא תהייה טובה לעבוד) ושהיא מנסה לשמור על דיאטה ....לא הזכרתי לה את זה כל הזמן...כי אם הייתי מזכיר לה את זה זה כאילו שהייתי אומר לה :את שמנה...אז לא דיברתי איתה על זה ותמכתי בה... היום הלכתי ביקשתי סליחה שאני מצטער ...כי קצת התפרצתי עליה ביום ראשון....אמרתי לה בעצבנות: לכי לעזזל.... ביקשתי ס ל י ח ה אבל זה נראה לי מאוחר כי... כי באו למפעל 2 עובדים חדשים...(אחד מהם היא כבר מכירה-היה פעם בהוסטל שלה)... והיא כבר נדבקה אליהם ואליי היא לא מתייחסת בכלל....וזה מתסיס וזה מרגיז אייך היא זרקה את כל מה שהיה ביננו קודם... שוב פעם זעמתי עליה ואמרתי לעצמי עליה : כלבה בוגדנית... אני יושב בצד ...יושב ממורמר...המוח עפופ מחשבות .... חשבתי לעצמי :אוף מה היא מחייכת כל כך איתם, מה כל כך טוב לה איתם.... ראיתי עליהם חיוך שטני ומה שעבר להם בראש רק אני יודע..... כי אני מכיר כבר את טיב האנושות הזאת.....הרעה והשחצנית.... אני לא יכול יותר לחיות בלי ניצוצ של אהבה....בלי ניצוצ של חום אנושי....פשוט לא יכול.... הרגשתי לא טוב...פשוט הגוף שלי נחלש....אני כל הזמן מרגיש כאילו אני אחוז דיבוק .....כל הזמן מבוהל..ועצוב... כל הזמן חי בתחושה שמשהו רע עומד לקרות לי...שהנה היום אני הולך לאבד את הבית שלי או משהו כזה..... אני בן אדם שסובל מתסמיני חרדות....אני לא רגוע.... לקחתי כדור קלונקס ..כדור הרגעה.....ואני חושב שקצת נרגעתי... אבל שיש עומד בעבודה...אני תמיד שוב נכנס ללחץ ...שיו אני לא אספיק שיו כמה עבודה ואני כבר עייף רק מלראות את זה אותו "חבר" שנפלט לו על מה שקרה.. הזמין אותי לשבת לידם..לידו וליד העובדים החדשים... הם יותר נראים טוב...יותר מטופחים ממני (כך לפחות נראה לי ) אני תמיד מרגיש כאילו אני "לא משהו" ליד אחרים... והם כאלה נראים לי מצליחים...אבל בעיקר..יותר מאושרים!...יודעים לצחוק יודעים לחייך.....יודעים להנות.... לא רציתי לבוא לשבת לידם כי הם יותר פתוחים ממני בדיבור ....ויותר יכולים להצחיק ממני...אני כבר מכל המועקות של הימים האחרונים אני לא יכול להיות בדרן שהכל רקוב מכאב פנימה... זה נראה לי קרב אבוד מולם.... שאלתי את עצמי למה שאני אלך לשם:...שאני אראה במו עיניי אייך הם מנצחים אותי בקרב על הידידה האחרונה שנשארה ויש לי... חוץ מיזה אני מרגיש שונה ואחר מהם....אני כזה ביישן....אני לא מסוגל לקשקש על כל מה שהם מדברים בפומבי... אני כנראה ביישן ותמים...מין עוף מוזר... העדפתי לשבת ליד מישהו שיש לו פיגור שכלי מאשר לידם...לפחות לידו אני ארגיש בטוח....לא תהייה תחרות... (זהו מפעל מוגן לאנשים כמוני עם בעיות נפשיות וגם עם בעלי פיגור שכלי (שהם עושים עבודה הכי פשוטה) ) הוא גם בן אדם ללא יצרים מיניים (הוא לא חושב על זה) לכן לא אצטרך לשמוע ממנו דיבורים על תנוחות וזונות ודברים כאלה... כמו שהם מדברים....על זה בחופשיות...וגם על מריחאונה וכאלה בם גם מדברים ואני כבר מעדיף להתרחק מיזה בכלל.. מצטער אני לא צריך את זה גם ככה אני מסטול מכאב....אני לא צריך חומרים כדי להיות מסטול...אני כבר מרגיש כמו זומבי...(מת מהלך) לפעמים מרוב עייפות אני ממצמצ הרבה בעיניים -כבר שאלו אותי אם אני לוקח איזה סם.... אני מחפש חברים שהם כמוני....ביישנים כאלה ושקטים..... זה שהזמין אותי להצטרף אליהם לשבת ...הסברתי לו אייך אני מרגיש ....אמר לי : גם אני הייתי פעם כמוך...סגור וביישן.... בוא איתנו ....אתה נראה נורמלי בוא! כן אחרי 23 שנה אני מרגיש פתאום נורמלי...סוף סוף אני מרגיש אחד מכולם וזה עוזר לי לבנות בטחון עצמי עד ש... אני כן אוהב את עצמי במראה (ממש לרוב)....אבל עדיין הבטחון העצמי שלי מחוץ לחדרי המראות הוא יורד לריצפה... הוא קרא לי לבוא...לשבת קודם..לשמוע צחוקים לצחוק...ולאט להצטרף לשיחה... (חוץ מיזה הרגשתי שהם לא אוהבים אותי-מרגישים מרגישים מי אוהב ומי לא) אבל אני בן אדם ישר וכנה ואני לא יכול לצחוק צחוק מדומה....לא רוצה לשים עליי עוד מסכה של שקר לא אצחק שלא מצחיק לי.... אני נאמן לעקרונות שלי ואני כבר שונא את השניים האלה. עכשיו אני שוב חי בתחושה של אפר ואבק..... שוב אני מרגיש הכי בודד בעולם.. איין מי שינחם..איין מי שיתן לי חסות של רחמים.... העובדת הסוצאלית שלי נותנת לי השבוע 2 שיחות בריאות...יעני 2 שיחות שאני אוכל להוציא הכל....זה עוזר לי להוציא הכל מהבטן...את כל מה שאני סופג שבוע שלם....איזה כייף ביום שישי יש לי עוד פגישה של שיחת נפש.... אמרתי לה שאני אחוז דיבוק של חרדות....בגלל שאני תמיד הייתי תחת אחריות של אמא שלי....עכשיו כל הבית והחיים שלי...על כתפיי וזה נורא קשה....ומבהיל..אני לא הוכנתי לקראת זה...זה בא ככה בבום... אני פשוט מרגיש שאני לא יכול להנות כמעט מכלום בחיים....פשוט לא יכול...הכל נשרף אצלי מהר.... אומנם אינטרנט זה סוג של כייף....אבל גם סוג של בריחה שמשאירה אותי בבית ומכניסה אותי עוד יותר לעולם הבדידות.... כי גדול הצ'אט שיהיה...כולם שם לבד וכל אחד בחדר אפל משדר.... ואני לא יודע מה אני יכול לעשות עם עצמי...פוחד לנסות דברים חדשים.....מסמן את עצמי ככישלון ברור ובטוח....לא נותן לעצמי צ'אנס... המורה לנהיגה שלי לשעבר קרא לי לשוב ללמוד נהיגה...אמרתי לו בחיוך מזוייף: בהזדמנות.... את האמת שאני חרד לבוא ולנסות שוב לנהוג ...זה לא בשבילי אני איטי מדיי...צריך בכביש הרבה להיות פעיל ...ואני כזה סובל מעייפות.. ונראה לי שאני פשוט פוחד מיזה כבר....הכבישים נראים לי אלימים מדיי.... הם הזמינו אותי לבוא למכון כושר אבל לא נראה לי שבא לי ....לראות אייך אני שוב שותק שאחרים מצליחים (2 העובדים החדשים אותו ידיד שנפלט לו , הידידה שלי הזאת...ועוד כמה מאותו הוסטל) הוסטל= מקום שמאכלס אנשים עם בעיות נפשיות שמשתקמים או אנשים שהיו להם בעיות קשות בבית) היא אמרה שסלחה ....אבל זה לא נראה כך....היא בקושי מדברת איתי... שהיא בוגדת בי....אני צריך לבקש סליחה....(מוזר לא??) אני לא יודע מה יהיה מחר.... מקווה שמחר כבר לא יבוא כי איין לי כח לקום אליו.... אני מקווה שזה רק פרק זמני ויעברו הימים ואצליח לעלות על חוף מבטחים... חוף שבו הרבה ספינות של אנשים כמוני יגיעו אליו חוף של אהבה ותמיכה ללא קץ.... חוף של הבנה ורגיעה.... חוף של ביטחון "בסוף אני אמצא ת'חוף"

אתה לא עוף מוזר,אתה עוף החול. ואין הרבה כמוך. חיבווק גדול לילד שחושב שהוא מזדקן. מיקה

הי ישראל אני מקווה שיהיה לך היום יום יותר טוב, שתחפש ותמצא מישהו שיקשיב. כל טוב ד"ר אורן קפלן

שלום, האם יש ספרים בנושא Neural Languistic Programming (NLP) המתייחסים לשפה העברית ? בתודה, דוד

דוד שלום אינני מכיר ספרים בעברית בתחום. במידה ותמצא אשמח לשמוע על כך. בברכה ד"ר אורן קפלן

הי ד"ר כאשר אני נימצא במצב של לחץ כגון ראיון עבודה או שיחה חשובה אני ניתקף בהתקף של קוצר נשימה ודפיקות לב חזקות שאלתי היא: האם יש איזה כדור טבעי או רגיל שיוכל לעזור לי משום שיש לי ראיון עבודה מחר ואני די חושש תודה

אולי זה בגלל שאתה חושב שאתה פוחד אז אתה גורם לכך שיקרו לך כל מיני התקפים למיניהם כמו שציינת: דפיקות לב וקוצר נשימה. יכול מאוד להיות שהכל בראש שלך. אז העצה שלי היא כזאת: תנסה לחשוב ולענות על השאלות ששואלים אותך בדרך רגועה, כאילו אתה מדבר עם חבר. ואולי ככה בעצם תשכח מכל ההתקפים שלך. מקווה שיהיה לך רעיון נחמד. נ.ב: ב-ה-צ-ל-ח-ה !!!!

יריב שלום אני לא יודע אם אוכל לעזור לראיון העבודה הזה, אבל יש שיטות פסיכולוגיות להתמודדות עם לחץ וחרדה. אני מצרף תקציר בנושא. לגבי טיפול תרופתי, אינני יועץ בנושא, נסה לשאול את רופא המשפחה או רוקח. בברכה ד"ר אורן קפלן חרדה הינה תגובת חרום טבעית של הגוף כדי להתגונן מפני סכנה. במצבים מסויימים החרדה הופכת לתופעה מעיקה וקיצונית שפוגעת באיכות החיים. כדי לטפל בחרדה צריך להבין את ההקשרים בה היא מופיעה, ללמוד להתמודד עם תגובות החרדה, ולבסוף, גם "להתיידד" עם החרדה, כלומר, לקבל שבמצבים מסויימים החרדה מופיעה כחלק טבעי של מהלך החיים. כל אלו יכולים להיעשות בטיפול פסיכולוגי. ישנן גישות שונות להבנה ולטיפול בחרדה. ניתן להכליל באופן כללי שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום ממוקד המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. על פי צורת חשיבה זו יש צורך בטיפול פסיכולוגי דינמי ארוך טווח כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים לא מודעים שיש לעבדם בטיפול. גישה פסיכולוגית אחרת טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי ממוקד וקצר מועד ולשפר על ידי כך את איכות החיים. במידה וישנה בעיה פסיכולוגית רחבה יותר ברקע רצוי לטפל בה, אבל ניתן במקביל או באופן בלתי תלוי לטפל בחרדה. גישה זו טוענת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. כמובן שהשיטות הפסיכולוגיות האמורות אינן מנוגדות וניתן לשלב ביניהן. הקריטריון העיקרי לבחירה בגישה טיפולית הוא היקף התופעות ומידת מיקודן וכן כמה זמן הן פעילות ומשפיעות על אורך ואיכות החיים. הגישה הרפואית-תרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. במצבי חרדה חריפים רצוי להיעזר בתרופות בשילוב עם הטיפול הפסיכולוגי. יש להדגיש שהטיפול התרופתי אינו משנה את מקור הבעיה ולכן הפסקת התרופות תחזיר פעמים רבות את החרדה. הטיפול הפסיכולוגי נועד לעשות שינויים בנטיות ובהרגלים האישיים כדי למנוע את תופעות החרדה הפוגעות באיכות החיים לטווח הארוך. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי חרדה חריפים יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. מומלץ להתייעץ עם פסיכולוג כדי להחליט על דרך הפעולה הנכונה ביותר. ד"ר אורן קפלן, פסיכולוג קליני

אני חושבת שיש לי הפרעת אכילה. כשאני בבית, (ולא בעבודה או בלימודים) אני אוכלת בלי הפסקה, אפילו כשאני לא רעבה בכלל. אני עוברת ממתוק למלוח, שותה - עד אפס מקום. ואז מחכה שעה שעתיים ויכולה להתחיל את כל האכילה מהתחלה - למרות שקודם כבר ממש לא הרגשתי טוב. אני בת 21 וכל חיי לא הייתי בחורה רזה אבל בהחלט לא שמנה, (1.68 מ', 60 ק"ג). בחצי שנה האחרונה סבלתי מבעיות קשות בעיכול - שילשלתי כל הזמן וירדתי כ-5 ק"ג. הרופאים לא מצאו הסבר לבעיה ואני מאמינה שגרמתי את הנזק לעצמי. עכשיו הבטן מתחילה להחלים ואני שוב מתפרעת. אני לא מצליחה להפסיק. אני לא יודעת מה לעשות. איך יוצאים מזה? אני לא רוצה להיות שמנה. אני לא רוצה להיות חולה ושום דבר לא עוזר, אני פשוט מתנפלת על המקרר והארונות.

נורית שלום המקור לאכילת היתר הוא שילוב בין החלק הגופני לחלק הפסיכולוגי. בחלק הגופני כדאי לפנות לדיאטנית ולקבוצה של שומרי משקל או כל סוג אחר של קבוצת תמיכה והדרכה. לגבי החלק הפסיכולוגי, כדאי לנסות ולנהל יומן בו לרשום כל מה שאת אוכלת ומה את מרגישה וחושבת באותו רגע. זה יביא באופן מיידי לשליטה טובה יותר ויבהיר לך מה מקורות הבעיה. בקיצור, בשלב ראשון צריך להשקיע חשיבה רצינית על הסיבות להתנהגות ועם הממצאים יהיה אפשר לחשוב כיצד להביא שינוי. בברכה ד"ר אורן קפלן

הי, אני יכולה להמליץ לך לקרוא את הספר "להיות מושלמת" על-מנת שתביני שאת לא חייבת להכנס למעגל הזה ואת יכולה לאכול באופן מסודר.תקראי כי יעורר בך המון השראה ואמונה. בהצלחה.

שלום, אישתי ואני מעוניינים להביא ילד לעולם, ורצינו לברר האם קיימים מחקרים / נתונים / סטטיסטיקות או בדיקה כלשהיא שניתן לבצע בנוגע לסכיזופרניה על רקע גנטי. אימי היתה חולה בסכיזופרניה למעלה משלושים שנה וטופלה בתרופות רוב ימי חייה. בנוסף, בן דוד שלי מהצד שלה חולה בסכיזופרניה, ויש סיכוי סביר שגם סבתי (אמא של אמא) היתה חולה אף היא. אחי, אחותי ואני בריאים, אך רציתי לברר מה הסיכון בהבאת ילד, והאם יש נתונים או בדיקות. כל מידע בנושא יתקבל בברכה, דן.

דן שלום יש סטטיסטיקות בעניין אך מדובר בנושא מורכב שכן הם לא יגידו לך דבר של ממש לגבי עצמך. נהוג למשל לציין סיכוי של 16% לקרוב מדרגה ראשונה אולם אחוז זה אינו רלוונטי בהכרח לילדך וצריך לפנות ליועץ גנטי דרך קופת החולים כדי לקבל מידע מדוייק. אין בדיקות לזיהוי הבעיה, עצם העובדה שקיימת סכיזופרניה במשפחה מכניסה אותך לקבוצת סיכון. הנושא קשה לעיכול ולהתמודדות והייתי מציע לך לפנות עם אשתך לייעוץ זוגי בעניין במידה והוא עומד כעת על הפרק. זו החלטה משותפת שעליכם לקבל תוך בדיקת כל המשמעויות של הדבר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום דר. קפלן, האם תנועות לא רצוניות (טיקים?) , כמו משיכת כתף, רגל, כחכוח בגרון, ניתנות לטיפול ? בתודה מראש, נועה.

נועה שלום יש לבדוק תחילה את מקור התנועות. בדיקה נוירולוגית חשובה כדי לבחון האם יש גורם פיזיולוגי. במידה ולא ניתן לנסות להתמודד באמצעות טיפול פסיכולוגי, היפנוזה עשויה לעזור, לעיתים גם תרופות מסויימות משפרות את המצב. חשוב לראות מתי יש הגברה של התנועות והאם זה קשור למצבי חרדה. במידה וכן יתכן שכדאי לטפל במקור החרדה וזה יעזור באופן עקיף להפחתת הטיקים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום דוקטור הודה לך אם תענה לי על מספר שאלות... 1 ) האם הקלונקס הוא תרופה להרגעה מיידית?.. אם כן תוך כמה זמן היא משפיעה והופכת את המצב מחרדה ודכאון ורגיעה וכמה שעות נמשכת ההשפעה של התרופה מאז שלוקחים אותה האם יש בה סיכון?.. כמו עייפות?... הודה לך אם תענה לי ישראל

ישראל שלום אינני יועץ בתחום התרופות. אני מציע שתנסה לפנות לאחד מהפורומים הרפואיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

קלונקס?? לקחת לתקופה מקסימום שבוע אחרת מיתמכרים....חבל על הזמן יש תרופות יותר טובות "לדוגמא ,אפקסור

היי אני נמצאת בטיפול ומידי פעם כשיש לי איזה תובנה או התעסקות יתר בתהליכים שאני עוברת ומנסה להבין אני מוצאת את עצמי חופרת בספרים קוראת באינטרנט שואלת בפורום שאלות. השאלה האם זה מקדם או מעקב את הטיפול לפי תחושתי אם אני לא נמצאת בתהליך אני לא קולטת את הכתוב וכשאני כן בקריאה שניה לאחר תק' פתאום נופל לי אסימון. האם כך הוא האם להרשות לעצמי להתענין או לוותר ולהשאר אוטנטית לתחושות ולתובנות העצמיות שלי.

רחל שלום אישית אינני מאמין שידע מכל סוג שהוא אמור להפריע לטיפול. אם זו דרכך המשיכי לקרוא ולברר, אך נסי להיות גם מודעת לצורך שלך בהשגת הידע מחוץ לחדר הטיפול ונסי להביא את הנושא לתוך הטיפול עצמו שכן זהו בוודאי נושא משמעותי. בברכה ד"ר אורן קפלן

מה זה דיסגרפיה ואיך אפשר לעזור למי שסובל ממנה והאם אפשר לצאת מזה?

עדן שלום מדובר בסוג של לקות למידה שגורמת לקושי בתפיסה או/ו בהבעה גרפית. כדאי לפנות לייעוץ אצל גורמים המטפלים בליקויי למידה, לדוגמא, בניצ"ן. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם פנייה לפסיכיאטר מומחה תעזור ?

שלום רב, יש לי שאלה קצת מורכבת, ואני מקווה שזה המקום להעלות אותה. מדובר באחותי, כבת 31, אם לשני ילדים-בת שנתיים וחצי ובן 9 חודשים, אשר מתפרצת לעיתים קרובות ביותר במה שאני מכנה התקפי עצבים המלווים בקללות ולפעמים (לעיתים די רחוקות) גם באלימות פיזית (בעיטות,דחיפות ). למיטב ידיעתי, האלימות המילולית הזו מופנית בעיקר כלפי אמא שלי, ואולי גם כלפי בעלה. קל מאוד להצית את זעמה, וניתן לומר שכאשר היא נמצאת בקרבת אמא שלי, זה קורה הרבה (אמא שלי נוהגת להעיר לה על כל דבר קטן ולבקר אותה ללא הרף). הן לא גרות בסמיכות, אך מכיוון שאחותי לא עובדת, היא מגיעה אחת לכמה חודשים עם הילדים לביקורים אצל אמי, שאורכם בדר"כ בין שבוע לשבועיים. בכל ביקרו כזה מתחוללות כמה התפרצויות כאלו, וכשזה מתחיל- הקללות תמיד כוללות את כל המשפחה (למרות שאינם קשורים כלל לריב), ולעיתים הברוגז של אחותי שנגרר מהריב עם אמא שלי כולל גם אותי (לדבריה-אני לא שונה מאמא שלי-אז היא פשוט "מחרימה" גם אותי, ולא מדברת איתי למשך זמן מה עד שהרוחות נרגעות). המצב הזה איננו חדש, אבל הוא חורה לכולנו במיוחד כעת, כאשר יש ילדים בבית ששומעים את כל המריבות האיומות האלו, את הקללות ואת הצעקות. ממה שאני יודעת על המצב הרפואי של אחותי (אלו לא דברים שדיברו עלייהם בבית באופן גלוי), אני יודעת שהיה לה התקף אפילפסייה יחיד כשהיתה כבת 4 או 5, ובנוסף אני חושבת שיש לה גם סוג מסויים של דיסלקצייה. לא היה לה קל לא בלימודים ולא במציאת עבודה, עובדות שתמיד היו בולטות במיוחד על רקע ההצלחה היחסית שלי בתחומים הללו. (אנחנו רק שתי אחיות). כמו כן אחותי נתמכת כספית על יד הורי באופן מאסיבי, עובדה שלדעתי מנציחה את המצב הקיים- היא אפילו לא מחפשת עבודה. כפי שציינתי, בבית היו ריבים אלימים מילולית מאז שאני זוכרת את עצמי, ולפני כ- 7 שנים אחותי טופלה על ידי פסיכולוגית, טיפול שכלל מפגשים גם עם הורי וגם איתי. לא זכור לי שהיו לטיפולים האלו השפעות מרחיקות לכת על התנהגותה, אולי באופן זמני ביותר. אני מאוד רוצה לעזור לה, אבל לא רוצה להתערב באופן ישיר (עניין שאמי לוקחת על עצמה, לעיתים באופן מוקצן). רציתי לדעת האם לאור התמונה שניסיתי לצייר, ישנה אפשרות לקבל הכוונה כלשהי או המלצה על טיפול כלשהו שאיננו טיפול פסיכולוגי/פסיכיאטרי קונבנציונלי. תודה מראש

שירי שלום אני בספק אם התערבותך תועיל. מדובר כנראה בקשר מורכב בין אחותך לאמך וכל השאר אלו תוצרי לוואי. אינני חושב שזה קשור לדיסלקציה או אפילפסיה, בוודאי לא באופן ישיר. אם אמך אינה יכולה להציב את הגבולות התערבותך עלולה לסבך אותך ולהציב אותך במוקד העימות. עם כל הקושי הייתי מציע לך להישאר כצופה מן הצד, עם כל הקושי שבכך. את הדיאלוג תוכלי לנסות לעשות עם אמך, לעזור לה לקבל החלטות נכונות יותר. לא הייתי מציע לך לנסות ולהתערב באופן ישיר מול אחותך לאור המצב שתיארת. אדגיש כי זו תחושה מתוך מעט מאוד מידע שסיפקת, לכן הטוב ביותר הוא לנסות ולהתייעץ עם אנשים קרובים שמכירים את המצב מקרוב ולשמוע את דעתם. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר קפלן ותודה על התגובה המהירה, גם אני חושבת שאני לא צריכה להתערב באופן ישיר אבל בגלל שהמצב המתואר נמשך כבר שנים ולא משתנה גם בעקבות שיחות שלי עם אמי , רציתי לחדד ולשאול האם לדעתך, יש מקום להמליץ על תרופת הרגעה כלשהי. כפי שציינתי, קל מאוד לעורר את חמתה של אחותי, ולפעמים ההתנהגות העצבנית וחוסר הסבלנות מופנים גם כלפי הילדים. לפיכך אני חושבת שהבעייה איננה רק בקשר שלה עם אמא שלי, אלא מורכבת יותר. איך מניעים את המצב כלפי שיפור כלשהו?

אתמול, בעודי מסתכל בחלון, הגיעה חברה שלי ונעמדה מאחורי מבלי שארגיש ואז צעקה את שמי. ככל הנראה דבר זה הבהיל אותי מאד, משום שצרחתי שתי צרחות- די שקטות ואח"כ רעדתי ללא שליטה במשך 2 דקות לפחות. כל נסיונותיה להרגיע אותי לא צלחו. לקח לי זמן רב להתאושש מכך. ומיד אחרי האירוע הלכתי לנוח. מה קרה לי? האם זה יכל להשאיר נזק לעתיד? האם זו תגובה רציונלית וטבעית?

ליאור שלום כנראה שמאוד נבהלת והגבת בהתאם. התופעה מוכרת ומאפיינת תגובת חרדה למצב חרום. מדובר בתופעה השרדותית שמאפיינת לא רק בני אדם אלא את כל החיות בטבע. ניתן לראות בסרטים תגובה של למשל אנטילופה שכמעט נטרפה ע"י נמר רועדת כולה. רציונלית אתה יודע שלא היה שם נמר, אבל הגוף שלך הפעיל את המנגנונים הקדומים ביותר שלו בצורה רפלקסיבית. לאירוע עצמו לא צריכה להיות השפעה לטווח ארוך. במידה והוא משתלב עם דברים אחרים צריך לנסות להבין את התמונה הכוללת. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ליאור, המקרה שתיארת העלה בי זיכרון ישן ומאוד לא נעים. אני, למשל, מסוקרן לדעת מעט על מערכת היחסים בינך לבין החברה שלך, ולמה היא מצאה לנכון להבהיל אותך. להשתמע, אחד

במשך למעלה מ15 שנה סבלתי מהפרעת אכילה אינטגרטיבית[אנורקסיה ובולמיה]. לפני כחצי שנה התחלתי להשתמש בסרוקסאט ובמקביל אני בטיפול איכותי וייחודי אצל פסיכולוגית נהדרת .בעצה אחת עם הפסיכיאטר יעצו לי השניים להתחיל ולהוריד את מינון הכדור [כרגע אני לוקחת כדור ומחצה ליום] .במהלך תקופה זו חל שיפור אדיר באיכות חיי,לראשונה מזה זמן רב אני בזוגיות בריאה ומוקפת חום .התחלתי את לימודיי באוניברסיטה,אני עובדת ומתפקדת ,קשריי עם משפחתי קיבלו צביון רך ומקבל.תופעת הלוואי היחידה שפוגמת בהרמוניה זו היא העובדה שאין באפשרותי להגיע לסיפוק מיני מלא עם בן זוגי ,אשר מעוניין בכל לב להסב לי אושר.לכאורה כל האימפולסים השליליים התפוגגו ,ועימם גם המיניות המתפרצת שהייתה מנת חלקי בעבר. ברצוני לציין שבולמוסי האכילה נעלמו כליל,ואני עומדת על משקל יציב . האם לדעתך עלי להמשיך את נטילת התרופה ? במידה ואפסיק , איך יראו חיי ?אני מודעת לעובדה שלנצח אשאר "מועדת לפורענות" , אך אין בי שום רצון לחזור לאורח חיי הקודם שסבב את האוכל , צער ויגון .אשמח לתגובה .תודה.

נועה שלום את נמצאת בטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי אצל אנשי מקצוע שאת סומכת עליהם ואשר מכירים אותך היטב. אני חושב שזה יהיה לא נכון להמליץ לך כאן על סמך כמה משפטים כיצד לנהוג. אם יש לך התלבטויות אני מציע שתביאי אותם בצורה ישירה לגורמים המטפלים אשר ללא ספק יתנו לך תשובה המתאימה לך אישית. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום נועה וד"ר קפלן, אחותי סובלת מבולמיה מזה כ-5 שנים (בת 22 כיום). היו לה עליות וירידות רבטת במשקל במהלך השנים הללו. במשך כת התקופה היא "מסבנת" אותי ואת הורי לגבי רצונה ללכת לטיפול, משקרת וכמובן שיחסינו עמה מדרדרים מיום ליום. לאחרונה החלה להפגש על עובדת סוציאלית מאחד המרכזים להפרעות אכילה, אולם היא יצאה מבית הורי ואין ביכולתי לדעת אם היא עדיין הולכת. ברצוני לדעת מה היא אסטרטגיית הטיפול במחלה בכלל וכמובן האם ישנן עצות מסוימות שביכולציכם לתת. תודה מראש.

לדר' אורן שלום ביתי סובלת מחרדות ומחשבות טורדניות היא מטופלת ב- fluanxol בזריקה פעם בשלושה שבועות. רציתי לדעת האם הטיפול בתנודות עיניים יכול לעזור לה? ואם כן, היכן באזור הצפון יש פסיכולוג או מרפאה שיכולים לעזור לה? תודה ניקול

ניקול שלום בהחלט אפשר לנסות. צרי קשר עם אחד ממדריכי השיטה באזור מגוריך בכתובת האינטרנט הבאה: http://emdr-europe.net/israel בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום, אני נמצאת בטיפול נפשי מספר שנים, ולמרות שהכל בסדר, נשארתי עם בעיה אחת והיא הקושי להפרד... מה עושים? יעלי

יעל שלום להיפרד ממי? ומדוע זו בעיה? כתבי עוד קצת על השאלה ואשמח להגיב. בברכה ד"ר אורן קפלן

קושי להפרד מהפסיכולוגית. נוצר קשר עמוק, וזה קשה לעזוב את הטיפול ולהמשיך בלעדיו. בכלל , פרידה זה דבר לא קל, אבל כשמדובר במשהו כזה משמעותי, זה קשה ביותר. פתאום, להרגיש לבד, או פתאום , נורא להתגעגע. אז מצד אחד, זה נכון שאפשר להשאר בטיפול, אך השאלה היא עד מתי, כי נראה שלא יעזור כלום, תמיד זה יהיה קשה מאוד. תודה, יעלי