פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום, אני בן 24 וסובל מהזעת יתר בבית השחי האם יש איזה טיפול לכך? תודה יובל

יובל שלום אני מציע שבשלב ראשון תפנה לרופא ותעשה בדיקות כדי לבחון האם הבעיה אינה רפואית. לאחר מכן צריך לבחון מתי ההזעה קורית. אם זו תגובה פזיולוגית למאמץ אני לא חושב שהכיוון הפסיכולוגי מתאים. עם זאת, במידה ומדובר בתגובת חרדה אפשר לטפל בשורש החרדה וגם ההזעה תפחת בהמשך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, אני בת 28 ונורא מפחדת מג'וקים. הדבר מגביל אותי בחיי היומיום. האם יש דרך יעילה מהירה ולא יקרה להפטר מפוביה לג'וקים? תודה

שלום פובית מקקים כמו גם פוביות אחרות מחיות נפוצות מאוד. בד"כ ניתן להיפתר מהפוביה בטיפול קוגניטיבי התנהגותי שממוקד בבעיה. בנוסף ניתן להיעזר בהיפנוזה ובשיטות הרפיה והרגעה. אין בטחון שממש תאהבי אותם אחרי הטיפול, אבל הפוביה תעלם למימדים הגיוניים איתם תוכלי לחיות בשלום. בברכה ד"ר אורן קפלן

קשה לי להתמיד בדברים משעממים,כמו ניירת או לימודים וכ... מה אפשר לעשות?

תמי שלום אפשר להבין. דבר משעממים הם... משעממים. עם זאת, במידה וזה גורם לך להפסיד דברים שחשובים לך תצטרכי לנסות ולהעריך עד כמה חשובה המטרה, ואז כשמטרת ההתנהגות תהיה לא העניין הרגעי אלא התגמול בטווח הארוך אולי יהיה לך יותר קל להתמיד. בכיוון אחרים, לעיתים קושי בהתמדה בפעולות שגרה קשור לקשיי קשב והיפראקטיביות, או סיבות רגשיות אחרות. במידה ואת חושבת שחוסר ההתמדה שלך חריג יחסית לאנשים אחרים כדאי אולי לפנות לאבחון. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם ניתן להחזיר לאדם את הבטחון העצמי שאבד בעקבות אירוע מוחי שממנו השתקם?

ניצן שלום טראומה נפשית או גופנית משאירה צלקות ומשנה את תפיסת העצמי, הדימוי והביטחון העצמי. אינני יודע אם ניתן להשיב את הבטחון מאחר ולא מדובר לחזור לאחור, אלא ללכת קדימה. לאחר השתקמות פיזית בהחלט כדאי להשקיע בהשתקמות נפשית. פסיכולוגים שיקומיים ורפואיים מתמחים בטיפול בסוג כזה של התמודדויות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום החלטתי להפנות את השאלה לפורום פסיכולוגיה מאחר ובפורום פסיכיאטריה אין קול ואין עונה , אני מקווה שיהיה לך את הידע לעזור לי... אני בת 26 נשואה . זה שנה וחצי אני סובלת מחרדות שמקשות עלי לישון שינה סדירה בליילה וגורמות לי להיות ישנונית לאורך היום, בנוסף כתוצאה מהלחץ אני סובלת מכאבי בטן שילשולים ,בחילות, והקאות (כמעט כל יום) אני מטופלת אצל פסיכולוג זה חודש וקצת, ובמקביל הלכתי אל רופא המשפחה על מנת לטפל בבעיות הפיזיות, הרופא הציע לי ליטול קלונקס במינון התחלתי של 0.25 מ"ג ליום (בשעות הבוקר) והבטיח לי שלתרופה אין תופעות לוואי הוא טען שהיא לא ממכרת ,לא יוצרת תלות,לא מרדימה,ניתן לשתות איתה אלכוהול ושהיא כל כך בטוחה שאפילו ניתן להיכנס איתה להריון, קניתי את התרופה אך בעלון הסבר ראיתי אחרת... רציתי לדעת האם במינון ההתחלתי שציינתי יש תופעות לוואי? (אם כן איזה)? החל מאיזה מינון התופעות לוואי מתחילות להיות משמעותיות יותר? האם התרופה מרדימה- חשוב לציין שאני נוהגת מידי יום ומעבר לכך חשוב לי להיות עירנית ומפוקסת בעבודה. האם התרופה תשפיע לטובה או לרעה על הטיפול הפסיכולוגי? (כיצד היא תשפיע?) איך היא תשפיע על חיי היומיום, על היחסים שלי עם בעלי ועל חיי המין שלי? ובנוסף אשמח לקבל מידע על אתרים בעיברית שיוכלו להרחיב את הידע שלי על תרופה זאת. מקווה לקבל תשובה מאדם מוסמך,ומכל אדם שנטל תרופה זאת ומכיר אותה המון תודה האלמונית...

שלום לך, למשך תקופה ארוכה נטלתי קלונקס במינון של 0.25 פעם או פעמיים (בהמשך הטיפול שלי) ליום. צר לי לומר לך, אך המידע שהעביר לך הרופא הוא שגוי לחלוטין. קלונקס שייך לקבוצת הבנזודיאזפינים, והוא אכן ממכר ואף ממכר *מאוד*. כמו כן הוא אף יוצר תלות, מרדים מאוד (אין לשכוח שהוא עובד על מערכת העצבים המרכזית), ולא ניתן לשתות משקאות אלכוהולים איתה כפי שלא ניתן לשתות משקאות אלכוהולים עם שום תרופה אחרת. לגביי תופעות לוואי - הדבר הוא אינדיוידואלי לגביי כל אדם באשר הוא. ייתכן ותחווי תופעות לוואי שאני לא חוויתי כלל, וייתכן ואני חוויתי תופעות לוואי שאת כלל לא חווית. מה שכן, לפי מה שלימדו אותי, תופעות לוואי ייתכן ויעברו עם הזמן, וייתכן ויחמירו עם כל העלאת מינון. אין לדעת עד שלא מנסים. אני, באופן אישי, לא הצלחתי להתמודד עם תופעות הלוואי של הקלונקס והשפעתו עליי באופן כללי. בכל פעם שנטלתי את התרופה הרגשתי מסוממת לחלוטין - חסרת יכולת לזוז ולהתנועע, משותקת, עיניים דומעות ומסרבות להיפתח, שילשולים ובחילות, תחושה לא נעימה בבטן, משותקת מבחינה נפשית...העדפתי להפסיק ליטול את התרופה ולהתמודד עם התקפיי ההיסטריה והחרדה ולא להפוך לרובוט. כיום אני עושה ככל שביכולתי להתמודד, למרות שקשה לי מאוד. אנסה לדבר עם הפסיכיאטרית שלי, ואולי היא תרשום לי סם מרגיע אחר שאליו אגיב בצורה טובה יותר. בהצלחה לך, מיקי

לאלמונית שלום. לקחתי קלונקס במינון של 0.5 מ"ג. לאורך שנה, ואני ממש לא ממליצה לך להתחיל לקחת אותה בקביעות. היא כן ובהחלט נחשבת לתרופה ממכרת (וכדאי שהרופא משפחה יעבור השתלמות לריענון). פחות אולי מהקסנקס למשל אבל עדיין. כלומר לא במובן שצריך להעלות את המינון כל הזמן אבל עדיין קשה לרדת מזה אחר - כך. כך לפחות היה אצלי. היא כביכול נחשבת גם פחות מרדימה, אך היא לא בלתי מרדימה כלל. ממליצה לך להיעזר בתרופות ממשפחה אחרת אם את מתכוונת להתחיל טיפול קבוע. (ובטח לפני נהיגה וכאלה ). ובכלל תרופות מהסוג הזה עדיף להתייעץ לגביהן עם פסיכיאטר מומחה, לדעתי. טל.

ישנו איסור חמור לנהוג לפחות 13 עד חמש עשרה שעות לאחר נטילת הקלונקס, שכן הוא עלול לגרום לבלקאאוטים קצרים. לי זה אכן התרחש בעת נהיגה. מיקי

אלמונית שלום אני רואה שמשתתפים בפורום ענו לך. לצערי אינני יכול להשיב בתחום התרופות מאחר וזה אינו תחום התמחותי. אני מציע שתתיעצי עם פסיכיאטר בנושא ואל תסתפקי ברופא המשפחה. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש היום תרופות חדשות,,, הכי מתאים לבעיה זה "אפקסור" כדור מעולה שלוקחים לאורך זמן ,

מזה מספר חודשים אני מנסה להגמל מבנזודיאזפינים להם התמכרתי בשנת 1990 !!! ללא ספק לסמים האלה יש השפעה מטיבה לטווח הקצר בטיפול בחרדה. אני יורד באופן הדרגתי את המינון ואחסוך לכם את תאור יסורי. למרות ההצלחות לעתים ישנם נסיגות ועל כן אני מעלה את המינון בחזרה לרמה הקודמת. למישמתוכנן ליטול בנזודיאזפינים : קסנקס, ואליום, קלונקס....ראו הוזהרתם. מנקודת מבט אישית, סוביקטיבית לחלוטין נראה לי שמחד הקסנקס מעלים את החרדות (בשלב ראשון ) אבל מאידך פוגע בקליטה הסנסורית ( של גירוים פנימיים וחיצוניים ) וחבל על החויות שמפסידים בגלל נטילת כימיקאלים מזיקים. עם הפחתת המינון התחלתי לחוש שוב תחושה של חיות , יתר ערנות מחשבתית ועליה במצב הרוח ( עניין פארדוקסאלי בהתחשב בעובדה שהקסנקס אמור להשפיע לחיובהפשעה על מצב הרוח ) . מחקה לי תהליך ארוך ומייסר של גמילה אך כולי תקווה או בעצם אני בטוח שאנצח את הסם. מקווה שעדותי זו תהיה לעזר למישנמצא במצב דומה. למישצורך תרופות שלא ממשםחת הבנזודיאזפינים לא להכנס ללחץ התרופות החדשות הינן בטוחות יחסית. מתנצל מראש שלא אענה לתגובות להודעתי זו , בשלב זה עדיין לא מסוגל להרחיב מעבר לנאמר. לאור : תודה על היעוץ והתמיכה .כללית, קשה לי לדבר על הנושא . שאצה מהסיוט הזה גם אני אהיה מעוניין צתרופ מעצמי על מנת שאחרים לא יפלו למלכודת הזו. בהצלחה לכולם והלוואי ותרגישי טוב בכל המובנים. הערה: הודעה זו נכתבת ללא קשר להודעה שפורסמה על ידי הרוקח הסיינטולוג לפני מספר ימים.

http://www.lancernet.net/plaint/

אני משתמשת בקלונקס מזה חודש ימים עקב חרדות קשות מהמצב הבטחוני. אין ספק שכעת אני יותר רגועה - אבל אין פלא: רוב היום אני רק רוצה לישון ולא מעניין אותי כלום. אני לוקחת 0.5 מ"ג לפני השינה בלילה - נרדמת תוך מס דקות בלי שליטה (אין חיי מין) ועייפה כל היום אח"כ. אני מתכוונת לדבר עם הרופאה שלי בהקדם כדי לרדת מהתרופה הזו. יש בבי"ח אסף הרופא קו ייעוץ תרופתי. הם עונים על כל שאלה ובודקים כל דבר הקשור לתרופות. מס הטלפון שלהם הוא 9779152-08. בהצלחה

שלום לך התרופה קלונקס טובה מאוד לחרדה ולאי שקט, אומנם במינון גבוה אפשר להיתמכר אך כדיי שזה לא יקרה את צריכה להיות במעקב צמוד בהצלחה

אני סובלת מדיכאון והפרעות אישיות ומסתבכת בדלוזיות ופרנויה בתקופות לחץ. לאחרונה גיליתי שנטילת תרופה אנטי-דיכאונית מחזירה אותי למציאות ומונעת גלישה נוספת למצבים פסיכוטיים. מעניין אותי לדעת מה עלול להיות ההסבר לכך, שתרופה נגד דיכאון וחרדות "מתקנת" חשיבה פסיכוטית. לפסיכיאטרים ששאלתי לא היה הסבר. תודה מראש.

סיגל שלום אנא נסי בפורומים העוסקים ברפואה. הפורום הזה עוסק רק בפסיכותרפיה, כלומר, טיפולים פסיכולוגיים באמצעות שיחות. בברכה ד"ר אורן קפלן

איזה באסה ידידה שלי במפעל המוגן התעסוקתי עברה למקום אחר....למרכז אבחון ושיקום ..זה מקום ששם בוחנים כל משתקם איזה עבודה מתאימה לו... אני בעצמי הייתי שם שנה וחצי ולמדתי שם הנהלת חשבונות סוג 1 ואפילו הצלחתי... אז העבירו אותה לשם....המנהלת של ההוסטל שלה החליטה.... בנתיים אמרו לי שזה לשבוע....בלבד...אבל זה לא בטוח... אני נורא מדוכא בגלל זה היא נורא חסרה לי היום הייתי כמו צנון מיובש בעבודה לא היה לי חשק לעבוד והרגשתי עייפות הייתה לי שוב הרגשה של למה....למה אני עושה דברים....שאני מרגיש כה עייף פיזית ורגשית... היה כל כך כייף איתה להיות... צחקנו.. דיברנו..העברנו חוויות ..היה לי למי לספר...שרנו שירים ישראלים יפים .... פעם זה היה ארצי ופעם דרכנו ופעם גפן ולפעמים גם שרית חדד.... היא נתנה לי שימחת חיים הייתי גורר את עצמי למפעל בשבילה רק חבל שהיא לא עושה יותר דיאטה....יותר מתאמצת בקטע .... אבל אני פוחד שאם היא תרזה היא תעזוב אותי..לא היא לא... כי אני תמכתי בה והייתי איתה גם שלא נראתה הכי טוב.....וזה מה שבונה וקובע... לפעמים כמו היום אני מרגיש שאני צריך שיחות נפש כמו היום לצעוק למישהו יש בי איזה מועקה באוויר -ואף אחד לא שומע ואיין למי לספר.... במפעל איין כרגע עובדת סוצילאית.... אני חייב להשיג לי עוד שעה שיחות נפש עם העובדת סוציאלית שלי כל יום אני אומר לעצמי היום אני מתקשר לער"ן לדבר אבל....דוחה את זה כי שאני בבית אני יותר רגוע כי אני נח.... כל היום אני עושה דבר משעמם וזה מאוד נמאס לי..כמה אפשר להבריג ברגים כל היום?...אוף זה מאוד מתסכל אותי....הופך אותי לעצבני כזה רוצה את ידידה שלי מייד בחזרה שיהיה לי את מי להצחיק אני עושה לה חיקויים של יובב החתול מפינוקיו..(שמשון הנה פינוקיו בוא נרוץ אחריו וניקח לו את מטבעות הזהב) אני נורא פוחד שהיא תכיר שם ....אנשים חדשים שיהיו אליה טובים ...שהיא תשכח אותי ..ותישאר שם לאורך זמן במפעל שאני עובד איין לי יכולת להכיר מישהי חדשה ... כי כולן לא מתאימות לקשר.... ניסיתי לדבר עם מישהי....בת 34....ואני רק בן 23 אבל ראיתי שהיא כזו.....לא בשביל יחסים.... היא כזו עצבנית כזו כל הזמן הרגל שלה רועדת...ומעשנת כמו רכבת...וסיפרה לי שהיא סבלה מפרנויות....וזה מפחיד אותי אני לא רוצה גם את הצרות של אחרים... לא שחלילה יש לי משהו עם אנשים עם בעיות נפש קשות משלי פשוט אני לא רוצה למצוא את עצמי טובע עוד יותר בבוץ שאני נקשר למישהי עם בעיות נפשיות קשות מאוד יש לי במפעל חבר...(איזה יופי אני רומני והוא הודי-ככה מנצחים דעות קדומות וגזענות) שאני מאוד אוהב להיות איתו ... אבל יש לו חברה מה זה נראית טוב.... אני מה זה מתוסכל..תמיד אני ליד...ליד האושר כדאי לבקש ממנו....תלווה לי את חברה שלך?... לא כדאי נכון?.. עד עכשיו אני וידידה שלי היינו בקשרים ידידדותיים ..ועוד לא החלטנו על כלום...(היא גם בחורה שתלויה בתרופות להישאר מאוזנת) לפעמים היא נופלת לשינה בעבודה והיא אפשר להזיז אותה אבל אני מוותר זה כלום לסיום יש לי בעייה ל..בקר אותה.. מכיוון שאחרי יום עבודה אני רק מחפש את הכרית הנוחה והנעימה....ואיין לי כח לזוז אם היה לי רשיון אולי הייתי יכול לתת גז ולנסוע להוסטל שלה איין אוטובוס...בשביל להגיע לתחנה מתאימה אני צריך ללכת קצת ברגל והרבה פעמים יש לי כאבים ברגליים אחרי יום עבודה טוב זהו ואני לא יודמע מה יהיה אני רוצה לראות אותה אבל יהיה לי קשה אוף... אני חש מתסוכל ובודד מאוד שם בלעדיה

שוב שלום מקווה שתצליח להתגבר. לפעמים קורים שינויים שאינם נשלטים וצריך למצוא את הדרך להתמודד. כל טוב ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום, אבקש שתשיב, אם תוכל, על שתיי שאלות שמטרידות אותי. 1). מהו ההבדל בין (בהפרעה דו-קוטבית שעד לפני כמה שנים וגם היום נוהגים לקרוא לה מאניה דפרסיה) מאניה מעורבת (Mixed Mania) שבה, לפי מיטב הבנתי, מופיעים סימפטומים של אופוריה ודיכאון בו ביחד, למאניה דיכאונית (Depressive Mania), וכיצד ניתן להבדיל בין השתיים? רופא מהפורום השני שלל לחלוטין את קיומן של השתיים, ואני יודעת שלפחות *אחת* קיימת שכן ערכתי מחקר אונליין, ובין השאר ביקרתי באתר של אוניברסיטת הרווארד שמאמת את קיומה של מאניה מעורבת. במקומות אחרים קראתי על קיומה של מאניה דכאונית בנוסף למאניה מעורבת. אשמח אם תוכל לספר לי מעט על שתייהן. 2). כיצד ניתן לדעת אם אני עוברת התקף חרדתי או מאני (או מאני מעורב)? אני שואלת זאת כי אני סבורה כי רבים הם הסימפטומים שמשותפים לשניים - האדרנלין שזורם במהירות עצומה, ההלך המחשבתי המהיר, ריצוד עיניים, תזוזתיות בלתי נפסקת, שטף דיבור מהיר ובלתי נפסק, נשימה ודופק מהירים, מחשבות שנקטעות ע"י מחשבות אחרות, וכדומה...אני תוהה אם זהו התקף מאני מעורב כי אובחנתי לא פעם עם מאניה דפרסיה, וההתקף ששאני עוברת כבר יותר משבוע מאובחן בסימפטומים אלו בתוספת דיכאון קשה. אשמח אם תוכל לשפוך מעט אור על הנושא/ים בשבילי. תודה רבה, מיקי

מיקי שלום יתכן שיש הבדלים בין האבחנות שציינת, אני אינני מודע אליהם. בספרות מתייחסים פעמים רבות לדקויות, ולא תמיד לדבר משמעות רבה ברמה האישית ולא בטוח שסוג תת האבחנה המדוייק ממש משנה. השאלה מה קורה לך וכיצד ניתן לעזור. מבחינה תרופתית כדאי להתייעץ עם פסיכיאטר. מבחינת הטיפול בשיחות, אני לא חושב שלהבדלים בין האבחנות שציינת יש משמעות, אלא לחוויה האישית שלך. אם את רואה הבדל, נסי להגדיר לעצמך מהו, והשתמשי בהבנה זו בטיפול בו אני מקווה שאת נמצאת. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר שלום רב בני הצעיר בן ה-15 ילד נבון , בעל קישורים יוצאים מן הכלל, ילד טוב ירושלים כמו שאומרים. ולבעיה: לאחר שהתארחנו בחג השבועות אצל המשפחה, אחותי מתקשרת אלי , נסערת ונרגשת, ומודיע לי כי בני (בן ה- 15 ) נישק את ילדת בת ה- 14.5 ואף חיבק אותה , והוסיפה שהילדה היתה היסטרית ובוכיה . אני כמובן לא האמנתי למשמע אוזני , והבטחתי שאבדוק האם באמת כך היה. ואכן שאלתי את בני , האם הוא חיבק ונישק את בת דודתו , בתחילה הוא השיב בשלילה, ולאחר שאמרתי לו שאם לא יאמר את האמת נאלץ להביא חוקר הודה כי אכן נישק וחיבק את בת דודתו . הילד מצטער מאוד על מעשיו , ולא מבין איך זה קרה לו , הוא רוצה להתנצל בפני הילדה ובפני הוריה? כאמור הילד מוכשר מאוד ילד מצטיין בלימודיו, וילד שמחונך על כבוד האדם . מה לדעתך הסיבה למעידה זו? כיצד עלי לנהוג? האם אני צריכה להעניש אותו? האם כדאי לקחת אותו לפסיכולוג? אנא עזרו לי מודה מראש

זיו, קודם כל, הוא הבין שהוא עשה מעשה שאסור היה לו לעשות. אולי כדאי לנסות (בהתאם לגישה שלכם) לשוחח איתו ואולי אף עם הכיתה על יחסים שבינו לבינה ולהסביר יותר מה זה הטרדה מינית. עדי

זיו שלום אם הנער הודה והצטער, וגם ביקש להתנצל בפני הילדה והוריה, אינני רואה סיבה להעניש אותו. המבוכה שהדבר גרם היא בוודאי העונש החמור ביותר. צריך להסביר לו שהדבר אסור ושגבולות הגוף של הזולת הן קדושות ואסורות ללא הסכמה. (אני מבין מדבריך שהדבר נעשה ללא הסכמת הילדה, אחרת מדובר בסיפור אחר). נסו לברר איתו מה הוא חושב ומרגיש. אין צורך לרוץ מייד לפסיכולוג, אלא אם הוא או/ו אתם מרגישים מצוקה. אם מדובר במעידה חד פעמית אצל "ילד טוב ירושלים" לפי תיאורך, הייתי מנסה לחזור לשגרה בהקדם. כאמור, אל תוותרו על השיחה עימו בנושא, אבל מתוך מקום של כבוד ורצון אמיתי להבין מה בדיוק קרה. בברכה ד"ר אורן קפלן

בגיל של בנך רב הנסתר על הגלוי! את לא יודעת הכל על בנך. כדוגמה קיצונית אביא את הדוגמה של הנער רועי חורב שביצע רצח והוריו לא העלו בדעתם כי זה יתכן. הילד שלך תקף מינית את בת-דודתו. ראוי שאיש מקצוע יפגש עימו למס' שיחות באוירה מקבלת ותומכת ויגיע לעומק הבעיה. במידה ותתעלמי מכך את נוקטת מידניות של בת-יענה. הבן שלך זקוק לעזרה!!!!!

אני מרגישה כאילו אני עלה נידף ברוח. אני לא מצליחה לקבוע את גורלי שלי וניזונה מפחדים שיש לי באשר לגורלי. אני לוקחת ללב כל דבר, גם אסונות שקורים לאחרים, ולא מצליחה להתנער מהם. כשאני נכנסת למתחים ופחדים זה יכול להמשך ימים. אני עומדת לפני חתונה ואני חשה פאניקה ולא משום שאני לא אוהבת את בן זוגי אלא משום שכל צעד חדש בחיים, כל שינוי, מעוררים בי את אותה תחושה. אני מפחדת כבר שנים מהלידה למרות שעוד יש לי זמן וכך גם היה לפני הצבא, לפני מבחנים וכדומה. אני כל הזמן מודאגת, מבוהלת ומתוחה. מה עושים?

שלום לך, מאחר ולא ציינת את גילך וקצת רקע עלייך, קשה להתייחס. אבל בכל זאת, מסתבר שאת יכולה ומצליחה לקבוע את גורלך בכל זאת- עובדה שהחלטת להינשא ואת הולכת לעשות זאת, מה שמוכיח על רצון ונחישות בהשגת מטרותיך בחיים. הפחדים והחששות שלך נשמעים טבעיים לגמרי, הרי רובנו חוששים מהלא נודע והבלתי ידוע. הדרך הטובה ביותר לנסות ולהתמודד היא בשיטת הפוך על הפוך - לנסות כל הזמן דברים חדשים, כיוונים, רעיונות ודברים חדשים שגם יעוררו בך את הסקרנות הטבעית וגם ישכיחו ויטשטשו את הדאגנות. תחשבי חיובי, תנסי לצייר דימויים נעימים ולהתייחס לדברים בפחות רצינות וכבדות ויותר בפתיחות וקלילות, איפה שהוא גם המציאות המאיימת ביותר עדיין הרבה פחות מבהילה ומאיימת מאשר מצטייר במחשבותייך. שיחה עם חברות יכולה להוסיף המון לביטחון כמו גם להשלים לך אינפורמציה ולהרגיע אותך. עלי על הדרך המובילה לחיים חדשים עם ביטחון בעצמך, עם חיוך ועם המון אופטימיות ותקווה. בהצלחה!

פרח נדיר שלום התנודות הללו שאת מרגישה פעמים כה רבות מגיעות ממקום כלשהו והפכו עם הזמן לתכונה ונטייה אישית שמלווה אותך לאורך החיים. אינני יודע האם ניסית לטפל בנטייה הזו עד היום, אבל אינני רואה סיבה שתמשיכי לסבול ולהיות מבוהלת עוד ועוד. הדבר גם אינו בריא לטווח הארוך מכל זוית אפשרית. אני ממליץ לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי כבר כעת כדי להתמודד בצורה טובה יותר עם החתונה. חבל שלא תהני מרגעים מאושרים של חייך. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בת 26 אימא לילדה מקסימה בת שנה ו 8 חודשים. מיד לאחר הלידה פיתחתי הפרעת אכילה הידועה בשם - בולימיה. תחילה זה היה רק אחרי ארוחה ממש כבדה והיום כמעט כל יום אני מרוקנת את קבתי בדרך המאוד "מקורית" הזו. סביבתי כמובן לא מודעת לזה (אף על פי שאומרים שאני ממש רזה) הייתי מאוד רוצה להבריא (בעיקר מאחר שבעלי החל לחשוד ואף שאל אותי ישירות - וזה מה שהבהיל אותי!) התחלתי לקרוא ספרות בנושא, ואני חושבת שאני מתחילה להבין מאיפה זה בא. באופן כללי אני באה מבית מאוד חם ואוהב וגם היום יש לי בית חם שבו בעלי אוהב ומקבל אותי כמו שאני. אבל אני את עצמי ממש ממש שונאת ולא מבינה איך אפשר כל כך לאהוב אותי(בעבר הייתי 10 קילו יותר אולם אז זה ממש לא הטריד אותי-עניין האוכל- והייתי מאושרת יותר) . אני נגעלת מעצמי כל פעם מחדש. אי השליטה בלאכול ללא הבחנה ואח"כ תחושת הריקון והריקנות הנוראה...... אני לא רוצה להמשיך בזה ואני רוצה לצאת מזה - אבל קשה לי. הפחד להשמין והרצון להקיא חזקים ממני, מה שאומר שכבר ניסיתי מספר פעמים להפסיק. אף פעם לא חשבתי שאגיע למצב כזה- הרי יש לי כל מה שבחורה הייתה רוצה, אז מה עוד חסר??? האם יש דרך להבריא או לנסות לקבל עזרה מבלי שהדבר יתגלה לסביבתי? (שזה אומר אפילו בעלי) אתם יודעים זה מדהים שאני מחשיבה את בעלי לבנאדם שאני הכי אוהבת והכי בוטחת בו כאשר בזה אני מתביישת לשתף אותו, פשוט מתביישת להגיד את המילה הנוראה-בולימית! הרי אני כל כך מוצלחת ויפה - אז את כל זה להרוס בידיעה?? - אני מעדיפה שלא. הרי אני בעצמי לא מסוגלת לקבל אותי. זקוקה לעזרה, אני לא יודעת בדיוק למה כתבתי את כל זה, ומהי מטרתי, אני פשוט צריכה עזרה.

את יכולה (וצריכה) לפנות לטיפול פסיכולוגי, ואולי אפילו לפנות לפסיכיאטר (יש תרופות שעוזרות לדכאון שנילווה לבולימיה). אם לא תשתפי את בעלך בהליכה לטיפול, הוא לא יידע (אלא אם יש לכם חשבון משותף, ואז הוא יראה ש"נעלם" כסף אחת לזמן מה).

ליאת שלום טוב שאת מודעת למה שקורה לך ומעוניינת לשנות את הדפוס שנוצר. זו בהחלט התחלה נכונה. הבושה היא חלק מאפיין של מה שקורה לך, ואולי דווקא שיתופו של בעלך, במוקדם או במאוחר, יעזור לך להתגבר על הבעיה. אני ממליץ לך לפנות בהקדם לייעוץ פסיכולוגי. כמו שההודעה הקודמת של מיכאל מציינת, יש אפשרות להיעזר גם בטיפול תרופותי שעוזר במקרים הללו להביא לתוצאות מהירות יותר של הטיפול בשיחות. חשוב לעצור את התופעה מוקדם ככל הניתן ולכן אל תמתיני. במידה ואת חוששת לשתף את בעלך, בדקי האם יש מישהו אחר עימו תוכלי להתחלק במשפחה המורחבת והחברים. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

אני אם לתינוקת בת 7 חודשים. משמלאו לבתי 4 חודשים שבתי לעבודתי ומאז בתי נמצאת אצל מטפלת. הילדה נמצאת בביתה של המטפלת ביחד עם בנה של המטפלת שהוא בן שנה וחצי. המטפלת היא חברתי הטובה ביותר מזה 14 שנה. מספר ימים לפני הולדת בתי נפטרה בתה של המטפלת בגיל ארבע עקב מחלה ממנה סבלה מלידתה. לפני כחודש וחצי קרתה תקרית לא נעימה ביני ובין המטפלת (היא ביקשה יום חופש בהתראה קצרה מאד ואני סירבתי מהסיבה שלא יכולתי בעצמי לקחת יום חופש מעבודתי בהתראה כה קצרה) ומאז יש ביננו מתח. בנוסף לכך יצא שהילדה בכתה קצת יותר מהרגיל לאחר מכן והמטפלת איבדה קצת את סבלנותה והעירה לי הערות בסגנון של "יש לך ילדה קשה, לא רגועה" וכו'. בשבועיים האחרונים הכל עבר, הילדה שמחה וההערות התמעטו. היום בבוקר בשיחה טלפונית שלי איתה, היא אמרה לי שהיא מרגישה שמאז שהיא מטפלת בבתי אנחנו כבר לא חברות, שהיא לא רואה נכונות ממני להיפגש בסופי שבוע ושהיא לא מתכוונת לרדוף אחריי. אכן בתקופה האחרונה לא יצא לנו להפגש, גם מהסיבה שאחרי שהיא מעירה לי הערות בסגנון הנ"ל, מן הסתם אין לי חשק להפגש איתה. אבל אני חשבתי שמדובר בתקופה ושזה יעבור. מה לעשות? החברות חשובה לי ואני לא רוצה לסיימה, מה גם שאין סיבה ממשית לסיומה. אני רוצה לשוחח איתה שיחה מלב אל לב, אך השאלה באיזו גישה לנקוט וכיצד לתקוף את העניין. (אני בטוחה שיש קשר לסמיכות הזמנים בין מות ילדתה ללידת בתי, אף אם לא במודע, אבל אני לא יכולה בשום אופן לומר לה משהו על כך). אודה לתשובתך ועצתך. אני די נואשת !

יעל שלום המצב נשמע באמת די מסובך. עירוב של חברות עם יחסי עבודה עלול להיות תמיד מורכב, אבל במקרה הנוכחי הוא מסובך עוד יותר. אני מציע לך לנסות ולערוך שיחה כנה מלב אל לב עם חברתך ולשתף אותה בתחושתך שהחברות שלכם נפגעת. אינך צריכה להסביר יותר מדי או לקשר את זה לפטירת בתה, יש מספיק דוגמאות לתאר את הדברים. נסי לבדוק האם נכון להמשיך את הסידור שלכן עם התינוקת, הן עבור התינוקת, והן עבורכן. אין לי דיעה לכאן או לכאן אבל כדאי מאוד להשקיע בזה מחשבה, ואולי לשתף אנשים קרובים אחרים בהתלבטות. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בת 22 וחבר שלי בן 25 אנחנו עומדים להתחתן. אני יודעת שהוא ואני מתאימים. אני חושבת שהבעיה היא אצלי,אני קנאית אם הוא לא מתקשר כל שעתיים כבר עוברות לי מחשבות ממש אבסורדיות בראש או אם הוא לא עונה לטלפון או לא מגיע בזמן וכו, איך אני יכולה לפתור את הבעיה המעיקה הזאת הוא ממש ילד טוב אני יודעת שבאמת הוא ממש נאמן לי למה זה קורה לי האם זה יכול להיות השפעה של סרטים אני לא יודעת מה, בבקשה אני צריכה עזרה אני פוחדת שזה יהרוס לנו הכל תודה.

שושי שלום קנאות יכולה לנבוע מהרבה סיבות ואינני יודע לפרש אותה אצלך מבלי להכיר אותך. החשש שלך בהחלט מוצדק מאחר ואם את מוטרדת בצורה כל כך חזקה זה בהחלט יכול להאיב על הקשר, ובכלל, לא נעים להרגיש כך לאורך זמן. מאחר ומדובר בבעיה שאת ממקדת אצלך ולא אצלו, אולי כדאי לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי באופן אישי כדי להבין מה גורם לך לכזאת קנאה. יתכן שכדאי יהיה להגיע גם עם בן זוגך לאחד המפגשים. אני לא חושב שמדובר בהשפעה של סרטים. בד"כ זה דבר אישי יותר מכך. עכשיו בהחלט זמן טוב להיפתר מהתופעה המטרידה, עוד לפני החתונה. שיהיה במזל טוב ד"ר אורן קפלן

דר' אורן שלום כתבתי לך בדף הקודם על חרדות וכיצד להתמודד עמן. ברצוני לשאול כעת האם חרדה היא בעיה נפשית או מחלה? זה לפעמים מתריד אותי ואולי עוד אחרים שמתמודדים עם זה. זה נורא עוזר לי לחשוב שזו לא מחלה נפשית כי אם בעיה שאפשר להתמודד עמה ולחיות חיים רגילים לחלוטין ,אפשר להגיד שבמצבי אנשים אפילו לא יודעים שיש לי בעיה. מה אתה חושב על אנשים שיש להם חרדה בחברה. תודה קרן

קרן שלום חרדה היא אחת התופעות הנפוצות ביותר אצל אנשים בריאים בנפשם. זו תופעה טבעית ומינונים סבירים ממנה מגינים עלינו מפני מעשים בלתי שקולים. עם זאת, במידה והחרדה משתלטת על החיים רצוי לפנות לייעוץ פסיכולוגי ולעיתים אף להיעזר בתרופות, כדי להביאה לרמות שאינן פוגעות באיכות החיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה לך על כל התגובות המהירות והיחס האדיב קרן

ביתי בת ה-6 פוחדת מאד מתאילנדים ברגע שהיא רואה אותם היא נצמדת אלי או למישהו גדול ולא זזה היא גם מסתכלת עליהם בעיניים מלאות פחד היא מוכנה לוותר על משחקים והפתעות והעיקר שהיא לא תצטרך לעבור לידם יש לציין שהם מתגוררים בסמיכות אלינו . בנוסף כל הקטע הזה התחיל מאז שהיא עברה טראומה של טביעה בבריכה וניצלה בדרך נס ממש חזרה לחיים , האם זה קשור ואיך אפשר להוציא ואתה מזה ? תודה אמא מודאגת

אמא מודאגת שלום יתכן שבתך פיתחה סוג של פוביה. הקישור לטביעה אינו מובן לי כרגע, אבל אפשרי. אני מציע שתנסי להתייעץ עם פסיכולוג/ית השירות הפסיכולוגי החינוכי של העיריה, או פסיכולוג ילדים אחר לגבי מה שקרה. בלי קשר לפחד מתאילנדים, כדאי לברר האם נחוץ טיפול פסיכולוגי עקב הטראומה של הטביעה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מחפשת רופא פסיכיאטר לבני לאחר שפנינו לטיפול אצל פסיכולוגית קלינית והיא קבעה שאנו צריכים לעבור לטיפול אצל פסיכיאטר , אשמח אם תוכלו לתת לי כמה שמות של מומחים בעניין ואיפה יש להם מרפאות אם אפשר- באזור הדרום, כללית. תודה רבה mother

לאם שלום לצערי אינני מכיר פסיכיאטרים באזור הדרום. נסי אולי לפנות לצוות בריאות הנפש בקופת החולים, הם בוודאי ידעו להמליץ על שם באזור מגוריכם. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם לנתח שבר בעצם הירך לאבי בן ה-80 או שישכב חודשיים ?

בתו של שלום, עדיף שתשאלי אורתופד. בכל מקרה, צריך הרבה נתונים עליו לפני שמחליטים לנתח. עדי

לבת שלום אנא פני לאחד מהפורומים הרפואיים בנושא. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן, אני בשנות ה-20 ואמור לעבור מספר שינויים במקום מגורים, עבודה וכו' אני יודע שהם לטובתי ובכל זאת לא מצליח לבצע את השינויים שהם כ"כ הכרחיים במסגרת אינטרנט אני יוכל רק לפרט ולהוסיף שהשינויים הנ"ל (שינוי המגורים) עד כדי סכנת חיים (לא בהיבט פלילי חס וחלילה - משהו הפוגע בבריאותי במקום בו אני חי) ואני פשוט לא מצליח לקחת יוזמה ולבצע זאת... כלומר יש לי תחושה (שאני תוהה האם היא משותפת לעוד אנשים כאן?) סותרת: בלילה לפני השינה אני מבטיח לעצמי ואף חש תחושה של אופוריה אמיתית ולעומת זאת עם הקימה בבוקר כל המצב רוח נעכר ואני לא מצליח לעשות שום דבר!!! זה נורא! יש איזה פתרון? תודה מקרב לב.

שמיר שלום נשמע שיש סוג כלשהו של דחיינות, כלומר דחיה של דברים שצריך לעשות, וזו תופעה מוכרת אצל אנשים רבים. בד"כ יש לנטייה הזו סיבות, ולכן נסה לחשוב מה את מרויח מכך שאתה לא מחליט, או להיפך, מה כל כך מפחיד בשינוי. נסה לקבוע לעצמך מטרות קטנות וקצרות טווח להשגה. במידה ואינך מצליח יתכן שתוכל להיעזר באיש מקצוע. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לכולם. שאלה זו מנקרת לי לא פעם ואשמח באם תעזרו לי. אני נשואה +. בכדי לעזור לכם אפרט נתוני: יפה מאד, נחמדה, רגישה מאד, ביישנית מאד. מדוע כשאני פונה, מדברת, שואלת גבר או אשה - פניי תמיד רציניות ותמיד הזולת עונה לי בחיוך מפה לאוזן. גם כשאני מפעילה את חוש ההומור שלי ומצליחה להצחיק, אני מדברת ברצינות, קשה לי לחייך, ואנשים תמיד פונים אלי, גם גברים וגם נשים בחיוך תמידי. לפעמים יש לי הרגשה שאולי צוחקים ממני.וקשה לי לקבל זאת בחיוב, כי אינני יודעת אם זוהי תגובה חיובית, כי תמיד יש לי הרגשה שמחייכים אלי בגלל שלועגים לי. מה דעתכם על דעתי האם אני טועה? פני תמיד רציניות בו בזמן גברים ונשים מביטים בי בחיוך וגם עונים לי תמיד בחיוך, האם זה סתם רגשי נחיתות, ואם כן אינני יודעת מדוע? - תודה - שרה.

היי שרה, ובכן, כמאמר הפתגם המפורסם: מענה רך ישיב חימה. בדרך כלל, רוב האנשים שנתקלים באדם רציני מחייכים. גם כדי לשבור את הקרח וגם בניסיון להבקיע את הרצינות ולהגיע אליו. בהרבה מקרים לא ממש צריך לספר בדיחה כדי שאנשים יצחקו, לרוב מספיקה הכוונה, ההקשר, הטיימינג ושפת הגוף. וכן, אדם שיודע לצחוק על עצמו - בפירוש מצחיק. תנסי לחייך מול הראי ותראי כמה זה מוסיף לך, איך פתאום העיניים שלך זורחות והפנים מאירות. בהתחלה חיוך קטנטן, רמז של חיוכון ועם הזמן - ממש חיוך מאוזן לאוזן. חייכי - והעולם סביבך ישיב לך כפליים. והעיקר - שיהיה לך בכייף!

תודה, נהניתי לקרוא, למדתי משהו ממך. בשורה התחתונה: הבריות מחייכות אלי כי מצאתי חן בעיניהם אחרת היו מחמיצים לי פנים, לא כן? ואשתדל באמת לחייך אליהם חזרה, כי באמת (אל תצחקי) הבטתי במראה, ופתאום נוכחתי לראות עד כמה שמתאים לי. העינים אצלי צוחקות בזמן שאני מחייכת וגיליתי שיש לי גומות חן שעולמות אותי. תודה לך מאד - שרה.

שלום, אני יודע שהשאלה שלי היא אולי אמורה להיות בפורום דיאטה, אבל…. לא סתם היא כאן. אני בן 24 ולפני 4 שנים שקלתי 120 ק"ג. עשיתי דיאטה לאחר שמעולם לא עשיתי, ורזיתי פלאים, זה היה תהליך מבוקר עם פיקוח מקצועי של דיאטנית הפיקוח היה גם בפאן הפסיכולוגי. לאחר תקופה ירדתי מהתלות בדיאטנית והחזקתי מעמד 3 שנים עם אותו משקל בערך, תוך שמירה על תזונה נכונה ובריאה. היום, אני בבעיה, במהלך החצי שנה האחרונה, בגלל עוד ניסיון לא מובן שנכשל לרדת שוב במשקל, אני ירדתי מהפסים, אני מרגיש היום מכור אבל מכור למתוקים, לאוכל לא בריא, זה משתלט עלי במהלך כל החיים. ביום בעבודה, אני אוכל חבילה שלימה של וופלים, בבית אני ממש טורף מגש פיצה, והכל בלי לשים ממש לב לכך. אני ממש מרגיש מכור, קשה לי לתפקד, אני מהר מזיע, מכת הסוכרים שמגיה לגופי ממש עושה אותי עייף תוך מספר שעות, ואני לא יכול לתפקד בעבודה, נראה לי שזה גם משפיע על חיי המין שלי… האם טיפול פסיכולוגי יעזור? האם תרופה המטפלת בהתמכרויות מהסוג הזה תועיל? דיאטנית בפעם השנייה והשלישית לא עזרה ממש…. תודה, אבי- מכור מודאג

בתור עמית לצרה, אפילו המשקל ההתחלתי שלך דומה (אני מקווה שעכשיו אתה הרבה פחות) ואינני מומחה...אבל תובנה אחת בכל זאת פיתחתי. לצערנו...אצלנו האוכל הוא הכל כלומר ברגע "שירדת מהפסים" כדבריך - גופך מתפרע ודורש שינוי כלומר משהו לא טוב לך בחיים - נסה למצוא ובטוח שתצליח!

אבי שלום ההתמכרות לאוכל בהחלט קשורה להיבטים פסיכולוגיים. אין מדובר בסתם רעב, אלא בד"כ במילוי צרכים רגשיים דרך האוכל. לגבי תרופות תוכל להתייעץ עם פסיכיאטר, אבל בהחלט הייתי ממליץ לנסות ולפנות לייעוץ פסיכולוגי. קח בחשבון שתהליך השינוי הינו ארוך טווח, אין טעם להגיע לשתי פגישות, כמו שאין טעם לעשות דיאטת רצח של שבועיים. תהליך ארוך של חודשים (ומעלה) עשוי לעזור לך להתמודד עם עצמך בצורה שונה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אבי, מוכר לי. מוכר! גם אני מכורה לאוכל. עדי

אני חיה ע"פ אחרים מה שאחרים מצפים ממני אני עושה אני לא מסוגלת לאכזב אני מתלבשת ע"פ אחרים הכול לא מתחשבת ברגשות שלי רק לפי אחרים העיקר שלא ידברו עליי ולא ישפטו אותי העיקר שיגידו שאני בסדר מה אפשר לעשות אך להתמודד

אם יבקשו ממך 1000 שקל מתנה או שתנקי להם את הבית גם תעשי מה שאחרים מבקשים ?

לא

אפשר לקבל עזרה

הייתי קוראת לתופעה שאת מתארת "התמכרות לאישור חברתי " . הרי לא יתכן שתגובת הסביבה למעשיך תגרום למצב רוחך לעבור ממצב של שמחה וסיפוק למצב של עצב ותסכול ממעשיך . אני חושבת ששימת דגש על תגובת הזולת למעשיך יכולה להוביל להשתעבדות קיצונית לדעותיהם של אחרים ולסיפוקם- תחשבי על זה, זה מה שאת מחפשת? את מאבדת את זהותך העצמית ורצונותיך ויתכן שבעתיד תמצאי עצמך ממלא אחר דרישות בלתי מוצדקות של הזולת רק מפחד שלא יאהבו אותך או מפחד שיפסיקו להעריך אותך . העריכי את עצמך ודעותיך, הן לא שוות פחות מדעותיהן של אחרים ואין סיבה לבטל אותן . בהצלחה ! גלית

מאוכזבת שלום את מתארת את הבעיה בצורה חיצונית, כלומר, שאת נענית לסביבה. אבל בד"כ במצבים הללו הדיאלוג הוא קודם כל שלך עם עצמך. אולי את פשוט נורא רוצה שיאהבו אותך ושיחשבו עליך דברים טובים, וזה קודם אצלך לכל דבר אחר. בד"כ זה מגיע ממקום של דימוי ובטחון עצמי נמוך ועם החלקים הללו כדאי להתמודד. אחרי שהם ישתנו סביר להניח שהמפגש שלך עם הסביבה יהיה יותר אסרטיבי. השינוי הוא תהליך איטי וארוך, תצטרכי סבלנות וזמן, אבל זה אפשרי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, טופלתי אצל שתי פסיכולוגיות שונות על בעיה שמטרידה אותי זה שנים ואני לא מצליחה להפטר ממנה. כאשר אני בזוגיות (הייתי עד היום ב- 3 קשרים עם נשים וכיום אני מעוניינת לחיות עם בחור) אני נכנסת לכריזות הרסניות אני חשה שאני יכולה ל"רצוח" את הבנאדם שלצידי. בזוגיות הקודמת אף הרמתי יד על בת זוגתי...דבר שהפחיד אותי מאוד מאחר ואני גדלתי בבית כילדה מוכה ועל כך לא יכולתי לסבול את אבי ועד היום הוא יכול לעצבן אותי בשניה. במהלך טיפוליי..לא קיבלתי את התשובות לבעיותי כי א. יש לי קושי להפתח בפני פסיכולוגים.. ב.אני מרגישה בתפקיד "רישמי" כאשר אי מטופלת... ופשוט יכול להיות שהן לא היו מתאימות.. דרך אגב על האחרונה גם חטפתי כריזה. ונפרדו דרכנו (אני כועסת עליה כיום). אולי מתאימה לי דרך טיפול שונה... איך עלי להתמודד עם הבעיה? עשיתי ספורט, טופלתי...וכאילו כלום לא השתנה!!! חשוב לי לפני הזוגיות הבאה שלי לפתור זאת!! תודה

האם האלימות כלפי בת זוגתך היה המקרה היחיד בו הרמת יד ? האם הרמת עליה יד בגלל שידעת שהיא חלשה ממך פיזית ? כדאי לך לפנות גם לפסיכיאטר בנושא העצבנות.

גלי שלום ילדים מוכים מפתחים פעמים רבות כבוגרים דפוסים תוקפניים מאחר וזה הדבר הכל כך בסיסי שהם למדו בגיל צעיר. הדבר מחלחל לאישיות ולנטייה האוטומטית לפעול וכמובן מחמיר במצבי לחץ ועימות. לא מפתיע שזה פוגש אותך בזוגיות ובטיפול, וכמו עם בנות הזוג שלך כך גם עם הפסיכולוגים הזוגיות אינה פשוטה. אני לא חושב שיש פתרון קל וקצר לעניין. הייתי ממליץ לך לנסות ולפנות שוב לטיפול פסיכולוגי. כמו שנסיון העבר בזוגיות כך גם נסיון העבר בטיפול יוכל לעזור לך שהמפגש הבא יהיה מוצלח ופרודוקטיבי יותר. זה יהיה אולי גם הסימן שמשהו השתנה ושאת מוכנה גם לסוג אחר של קשר. בהצלחה בדרך הלא פשוטה שאת לוקחת על עצמך. זה שווה את המאמץ. ד"ר אורן קפלן

היום משפחתי עברה חוויה מפחידה ביותר. שתי בנותי בנות ארבע וחצי ושלוש הלכו עם בעלי לבית הכנסת במרחק עשר דקות הליכה מהבית. הבת הקטנה בת השלוש החליטה שבעלי והגדולה הלכו הביתה בלעדיה (הם היו בתוך הבית כנסת), והתחילה ללכת לכיוון הבית בוכה. היא התיישבה על המדרכה ובכתה עד שניגש אליה איש דתי. הוא הביא אותה הביתה. אני לא יודעת מי הוא היה, היא סיפרה לי שהיא הראתה לו את הדרך (אמרה לו שאנחנו גרים בבית נספר שש, ליד המכולת), והוא נתן לה יד, ואמר לה לנגב את הדמעות. היא תארה אותו כאיש עם שיער לבן, כיפה וטוב. היא הגיעה הביתה בוכה ואני מיד הרמתי אותה והרגעתי אותה. אני לא אלאה אתכם בשאר ההשתלשלות, מה שמטריד אותה זה הילדה. מה היא הרגישה? האם היא תסבול מחרדות? אולי היא לא תזכור את הארוע אבל בטח את ההרגשה... היא מתנהגת כרגיל, שמוחה וצוהלת, ואנחונ אורים לה שהיא גיבורה וחכמה. אבל איך צריך לנהוג איתה? האם היא תסבול מחרדות??? תודה

היי אימא, יכול להיות שכן, ויכול להיות שלא. רק העתיד יגיד. עדי

לאם המודאגת שלום נשמע שבתך היתה חרדה אבל בסך הכל הארוע הסתיים בטוב. אני מתאר לעצמי שבמצב הקיים הלחץ הוא דווקא אצלכם ההורים ואני לא בטוח שהילדה תזכור זאת בטווח הארוך. חשוב לא להלחיץ אותה ולא להעביר אליה את החרדה שהעניין מעורר (מה היה קורה אילו...). צריך לנסות ולקבוע נהלים ברורים מה קורה בעתיד כשהיא לא רואה אף אחד מוכר ולנסות לעבור כעת לסדר היום. במידה ותראו תגובות חריגות בימים הקרובים אפשר יהיה לחשוב מה לעשות הלאה, אבל דברים כאלה קורים לכל ילד, ובד"כ אינם נחווים כטראומה כל עוד באמת לא קרה שום דבר חריג. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על תשובתך, אני יש לי עוד שאלה. מסתבר שהבת הגדולה (שהיא קטנה בעצמה, רק בת ארבע וחצי), לוקחת את הארוע מאוד קשה. הלילה היא לא רוצה ללכת לישון, היא אמרה שהיא מפחדת לחלום על הדברים הרעים שקרו לאחותה (במילים אלו). היא כל הזמן מדברת על מה שקרה ושואלת למה הקטנה הלכה לבד ובכתה... היא ממש בחרדה מהעניין. מה לעשות??? ואני, יש לי כעס על בעלי שנתןלזה לקרות,אבל גם הוא חווה חוייה נוראית ולכן אני לא צורחת עליו כמו שבא לי... בקיצור אני לא יודעת מה לעשות תודה

אני בת 23,מתעתדת להשתחרר משירות בצבא קבא בקרוב[קצינת ת"ש]. אני מעוניינת ללמוד באונ' ,ולאחר מכן לעסוק בתחום הטיפולי-לטפל ולעזור ללאנשים בפתרון מצוקותיהם,לסייע להם לשפר ולשנות את איכות חייהם. אני מתלבטת בין עבודה סוציאלית לפסיכולוגיה. שאלתי מה ההבדל מבחינה טיפולית בין עבודת העו"ס לעבודת הפסיכולוג? בברכה ירדן

גלית/ירדן שלום תלוי לאיזה כיוון טיפולי לוקחים את המקצועות הללו. יש עובדים סוציאלים ופסיכולוגים שעושים את אותה עבודה, ויש שעושים עבודה מאוד שונה. בעיקרון ה"אידיאולוגיה" מאחורי המקצועות הללו נחשבת שונה. העבודה הסוציאלית מתייחסת יותר לסביבה החברתית והפסיכולוגיה יותר לאישיות ולעצמי. עם זאת, אלו מיתוסים סטראוטיפיים למדי וכאמור, אנשים שונים לוקחים את המקצועות הללו למקומות אחרים. לצורך המטרות שהגדרת שני הכוונים אפשריים. אני מציע לך לבקש בטופס הקבלה לאוניברסיטה את שניהם (יש שם 3 אפשרויות בחירה) ואם תתקבלי לשניהם תוכלי להחליט אז לאן ללכת. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן קפלן שלום רב! האם אתה גם מפרש חלומות עד כמה שניתן כאן באתר? ברור לי שבכדי לקבל פענוח מדויק עליך להכיר אותי אך האם קיימת אפשרות לפענוח בכל זאת דרך הפורום? תודה.

אנונימית שלום רק החולם יכול לפרש את חלומותיו. כך לפחות אני מאמין. הפסיכולוג יכול לסייע במהלך המפגש, וזה בד"כ כחלק מהיכרות מעמיקה יותר במסגרת הטיפולית. לכן אני חושש שלא אוכל לפענח את החלום שלך, אבל את יכולה לנסות לעשות זאת עם עצמך. חשבי אסוציאטיבית מה הוא מעורר בך, רוב הסיכויים שזה הכיוון. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני מעוניינת לקבל ייעוץ לגבי ידיד מאוד טוב שלי, הבחור בן 24 הוא חכם מאוד נראה מצויין וכו' ז"א שלמראית עין אין לו בעיות אבל הוא בדכאון הוא מאוד רגיש ומאוד מוסרי הוא כל הזמן שואף לפרפקציוניזם נפשי ורוחני כרגע הסיבה לדכאון שלו היא אלוהים הוא מתחבט קשות בשאלה הקיומית של האל וזה גורם לו למצבי רוח ,לעייפות , הוא כמו זומבי... החלטתי לצאת איתו למסע שבסופו אני מקווה שימצא את התשובה וימשיך ממנה. דבר חשוב נוסף הוא התחיל לקחת תרופה שבתכונותיה מזכירה את הפרוזק. אני באופן אישי אומרת לו כל הזמן שאם הוא היה לוקח את כל האנרגיה שהוא משקיע בשאלה הזו ומנתב אותה למקומות שיניבו תועלת הוא יוכל להיות ON TOP OF THE WORLD .... הוא יודע זאת אך אם זאת הוא שקוע אי שם במעמקיי הפילוסופיה.... אני חושבת שמשום מה יש לו חוש להרס עצמי . אני ממש מבקשת עצה או הדרכה לגבי הדרך שבה העזור לו אני חשבתי להפגיש אותו עם יועצים לקבלה אך אם זאת גם אם מדריכי מדיטציה שפילוסופיית החיים שלהם שונה זאת לחשוף אותו לכל הכיוונים ושבסופם יחליט על תשובה שתוציא אותו מהLOOP שהוא נכנס אליו. אני חייבת לציין שגם בעבר הוא סבל מדכאונות. מחכה לתשובה...

אנונימית שלום החוכמה אינה מונעת דיכאון, אולי אפילו להיפך. ידידך זקוק לעזרה מקצועית, ונשמע שאכן פנה לפחות לטיפול תרופתי. חשוב שיהיה גם בטיפול בשיחות, בעיקר אם הוא אדם שמוכן להיכנס לעומקים. החשיבה הפילוסופית מלווה לפעמים תקופות משבר ואינני מאמין שהיא מקור הבעיה, היא אולי תוצר לוואי. טוב שיש לו חברה תומכת שדואגת לו. במצבים כאלה התמיכה החברתית חשובה מאוד. אפשר לנסות תמיד שיטות טיפול משלימות אבל חשוב שהוא יהיה גם בהשגחה מקצועית קונבנציונלית. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי עוד מספר שאלות שאשמח אם תשיב לי עליהן, 1. האם זה מצב פתולוגי ,ז"א שבמשך כל חייו הוא יסבול ממנו או שיש פתרון לטווח הרחוק? 2.דיברת על אפשרויות אלטרנטיביות האם תוכל לפרט? 3.השיחות יתנו לו תשובות לשאלות או שאולי הן יעוררו בו עוד שאלות? 4.האם לתרופות כגון פרוזק או מאותה משפחה יש תופעות לוואי? 5. תקן אותי אם אני טועה אבל חשבתי שאם הוא כל הזמן יהיה עסוק זה יסית את מחשבותיו מהשאלות הקיומיות האלה אני מתכוונת שאולי ברגע שהוא ימצא מסלול שהוא יאהב כגון : מקום עבודה מאתגר יותר, או מסגרת לימודים שתעניין אותו ,לימודי נגינה וכו' הוא לא יעסוק " בטפל" אלה יתרכז בעיקר. תודה מראש

היום יום שבת ואני כבר משתגע ומרגיש שהולך להיות לי שבוע מה זה מעייף! וזה בגלל שאחרי העבודה אני כבר מרגיש עייף עייף....ידיי כואבות ועייני נוטות להיעצם... ומה שמחכה לי כל השבוע הזה בעצם כל שבוע הוא נורא מעייף ואני לא מבין ותוהה בתוך עצמי ...למה זה ככה....? הלנצח אוכל עייפות?... ** יום ראשון אחרי העבודה- אני צריך לעשות קניות...סל מלא מצרכים נורא כבד...אני הולך וכולי מזיע והמצח שלי חם אש.... לא כדאי לי לעלות על אוטבוס...מרחק הליכה מהבית 15 דקות אבל נורא מעייף אל תשכחו שאני אחרי יום עבודה ושעובדים שעות אפילו בעבודה לא ממש פיזית אתה כבר עייף ורוצה כרית רכה וקרירה לשים את הראש זה נורא כבד הסל והרגליים שלי אחר כך כואבות איין לי כח לזוז אחר כך...ולדברים חיוניים כמו לצחצח שיניים איין לי כח לקום ** יום שני באופן חד פעמי -אני צריך לחכות מ2 וחצי עד 4 לבנק שיפתח .... וזה מתסכל לחכות שעה וחצי....אני אסתובב בקניון..נראה לי...אקנה לי תרופות נגד צרבת.... (למרות שתיכננתי לקנות אותן שיהיה 23 בחודש יום המשכורת....600 שקל...לא הרבה כי זה מפעל מוגן) ואז אבוא הבייתה לבטח ב5 כולי סחוט ארצה להיכנס לגלוש אבל לא יהיה לי בטח כח .... ואז יגיע 11 בלילה זמן לישון בלי שהספקתי בכלל לקבל את רגיעת הנפש היומית שלי מהמחשב ואז אלך מתוסכל לעבודה ** יום שלישי פגישה ב3 אחרי צהריים עם העובדת סוצילאית -הפעם אדבר איתה על אבא שלי....שאולי אפשר ל"השיג" גם לו עובדת אחת... ככה זה לא יכול להימשך....כדאי שאני אוכל בלי רגשות אשם לצאת מהבית-גם הוא צריך...אבל הוא פנסיונר הוא לא ירצה לעבוד אז מה עושים איתו?.. כל היום הוא תקוע מול הטלווזיה! ואז אחזור הבייתה ב4 אוף אני רוצה יום אחד לחזור ב2 וללכת לישון! יש לי בעייה קשה מאוד לגבי האוכל והתזונה בעבודה.... אני לא אוכל בשעות העבודה כלום חוץ ממעדן חלב ותפוח ירוק וזה כי אם אני אוכל משהו גדול כמו בגט זה עושה לי צרבות וזה מקשה לי על הכח לעבוד אני מעדיף לעבוד על בטן ריקה... הבעייה אם נגיד אחרי העבודה אני צריך ללכת לקניות...ואז אני אוכל בעיר איזה משהו..אני אוהב לאכול ארוחה אחת גדולה פעם ביום בעיר....אורז+תפוחי אדמה+בשר...משהו כזה....אז אם אני אוכל מנה אחת גדולה...יש לי אחרי זה צרבת (צרבת= כאבים בחזה, ותחושת צריבה בגרון) ואז אני לא יכול ללכת לסופר למלא סל מצרכים כי זה קשה מדיי הסבירו לי כי שהכאבים בחזה נובעים מאיזה שהוא חלק שלוחץ לי על החזה שיש עומס של אוכל.....איזה מזל פעם הלכתי בגלל זה לרופא לב והוא אמר שהכל בסדר....! ** יום רביעי- לבטח יגמר לי מקצת האוכל-שוב ללכת אל הסופר....יש נגיד דברים כמו קופסת מיונז (מפלסטיק) שאני קונה מקסימום 1 אחת בקנייה וזה נגמר מהר כי שיהיה לי עוד מקום לדברים אחרים בסל וגם אני צריך לתלות מודעות לאזכרה ...לא החלטתי עדיין באיזה יום אוף אני עייף!!!!! איין לי כח אז ככה אני מרגיש נורא עייף בחיים שלי-ובגלל שאני בחיפושים עצמיים ואני בן אדם שמרגיש באבל אני כל הזמן תוהה .. האם אני עושה דברים ...עד שלא אוכל עוד לעשותם?.. עד שרגליי וגופי יבגדו בי?..יעני שאהיה חולה חלילה?... זה נורא קשה המחשבות האלו.... אני פשוט מרגיש שאני חי בלחץ....קם בכוח, עובד, נוסע, אפילו מה"תענוגות שלי" הם נראים לי דברי העסקה עד שאחדל להתקיים!!, אני פשוט יש לי סימן שאלה גדול על כל מהות חיי.......... ואני רק רוצה לקום קצת מאוחר ....לאכול משהו..לעשות אהבה אם אפשר....ולחכות ליום הבא...(וגם לשמוע איזה דיסק טוב) כל בוקר אני שואל את עצמי למה..אני ממשיך...את השיגרה המעצבנת והמתישה הזאת.. מישהו יכול להסביר לי?... שלכם ישראל

אני מבין ללבך ו ההרגשה הזו שאי אפשר עוד עם השגרה מוכרת לי מאד אבל יש לך כאן נקודת מפתח... אחרי תקופה נוראית כזאת אתה נמצא תמיד מול הצטלבות ואתה יכול לבחור בדברים אחרים כי הכוח טמון בך... אתה מסורתי דתי??? הזמן מרפא גם וזה תלוי בך גם אני איבדתי את אבי לפני 6 שנים ועברתי מאז המון והשגרה יכולה להשתנות תאמין לי אפילו באופן איטי נראה לי שאתה אוהב לכתוב ולהביע.. אם זה נכון אז אתה יכול לעבוד על הכשרון הזה החיים כל כך מדהימים האם יש לך שאיפות? יש הרבה בדידות בעולם ומה שאתה עובר , הרבה עוברים כי זאת תקופה קשה לכולם לכל האנשים בעולם זאת המלחמה עם הנפש.... האם יש לך דימוי עצמי נמוך כל כך גם? תמיד אשמח לשמוע ממך

היי ג'ק אמממ יש לי תמיד 2 אפשרויות אבל אם לא אמלא איזה שהוא....מטלה..זה יצור מצב...שלא עשיתי משהו חיוני אני לא מסורתי.....לא נאחז בדת אני לא יודע בעצמי מה השאיפות שלי..... מה אני רוצה או מאחל לעצמי יש לי דימוי עצמי נמוך ביותר לצערי מודה לך על הענות המהירה והעידודים אני קורה אבל קצת עייף לכן קשה לי לכתוב עוד מעט צריך ללכת לתלות כביסה.. אוף

בני בן 11 אושפז במחלקת ילדים פסיכולוגית עקב בעיות היתנהגות ושם נאמר לי שהוא סובל מבעיה אורגנית, והחל טיפול בתרופת "טריל" ושאלתי היא מהי בעיה "אורגנית"? ומהן ההשלכות של טיפול ב"טריל" לגבי ילד בן 11?? תודה

דנית שלום בעיה אורגנית היא כינוי לבעיה פיזיולוגית, בד"כ במוח, אולם ברוב המקרים אין מדובר בטענה מוכחת אלא בהשערה על סמך תופעות התנהגותיות. צריך להתייחס לטענות אלו בזהירות אלא אם יש אבחון ברור בעניין. לגבי טיפול תרופתי כדאי לפנות לפורומים רפואיים. הפורום הזה דן בנושאים פסיכולוגיים בלבד ובטיפול בשיחות. כל טוב ד"ר אורן קפלן

שלום אורן, אני עוקבת אחר תשובותיך בפורום ומרגישה חובה נעימה לפרגן על הנועם, האמפטיה ואי ההתנשאות שבתשובותיך. שלא לדבר על הידע. מברוק!

מצטרף לתגובתה של הפסיכולוגית העמיתה. ומרגיש חובה לציין שהן שהאתר של ד"ר אורן מצויין! ותגובותיו בפורום מדודות שקולות חכמות ולא מעוררות אנטיגוניזם כמו אצל מנהלי פורומים אחרים שביחס אליו נמצאים ברמה או שתים פחות ממנו. בהצלחה מכל הלב!

מצטרף לתגובתה של הפסיכולוגית העמיתה. ומרגיש חובה לציין שהן שהאתר של ד"ר אורן מצויין! והן תגובותיו בפורום מדודות, שקולות, חכמות ולא מעוררות אנטיגוניזם או קידום מכירו עצמי כמו אצל מנהלי פורומים אחרים. ושביחס לד"ר אורן נמצאים ברמה או שתים פחות ממנו. בהצלחה מכל הלב!

משתתפת בפורום

ההתיחסות למנהלי פורומים אחרים היא לא אתית ומיותרת

תודה על הפרגון מכולם. אני ממש מסמיק. לילה טוב אורן

שלום אורן, הפירגון - מכל הלב. הירווחת אותו ביושר

שלום, מזה כחודש אני נמצאת במצב של אי רוגע , אי שקט. אני מרגשיה שאני לחוצה וזה מתבטא בכל שעות היממה, אם זה בעבודה, בבית , בחדר הכושר וכו'. אני מרגישה שאני לא עומדת בלוח הזמנים, שאני לא מספיקה בזמן שבעצם שום דבר לא דחוף ושיש לי את כל הזמן שבעולם. בלילות אני לא נרדמת ואם כבר אני נרדמת זה קורה לפנות בוקר... חוסר השינה לא גורם לי לחוסר עירנות בשעות היום אלא להפך אני יותר מידי עירנית. מה גורם לתופעה זו? כתוצאה מהלחץ יש לי איחור במחזור החודשי (כעשרה ימים ואין חשש להריון ). אני רוצה לציין שהתחלתי להתעמל לפני כחודש בחדר כושר ותופעה זו החלה במקביל ( האי שקט , הלחץ) האם יש קשר בין השניים? בעבר הייתי מתעמלת בחדר כושר ולא היו לי תופעות מסוג זה. . אודה על תשובתך כרמית

כרמית שלום אני מתקשה להאמין שחדר הכושר הוא הגורם לאי השקט, למרות שאם את מוצאת קשר הגיוני בין השניים הוא וודאי אפשרי. בד"כ פעילות גופנית עשויה דווקא להרגיע אי שקט. בכל מקרה כדאי לוודא שמבחינה רפואית הפעילות בחדר הכושר תקינה שכן תפקוד פיזיולוגי לקוי עלול לגרום תופעות לוואי של אי שקט. האם יש לך איזשהו קצה חוט לגבי אי השקט? משהו מסויים שמטריד אותך בתקופה האחרונה? במידה וכן זה פשוט יותר, צריך למצוא דרך להתמודד עם הנושא המטריד, בעצמך או בעזרת ייעוץ מקצועי. במידה והחידה נשארת בלתי פתורה ישנם שני כיוונים אפשריים בתחום הפסיכולוגיה. האחד הוא לנסות ולמצוא גורמים לא מודעים שקיימים ברקע. השני הוא ללמוד שיטות להרגעה עצמית. בשני המקרים ניתן להיעזר בהיפנוזה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני סובלת מביישנות, חוסר בטחון ואולי אף פוביה חברתית. איני אוכלת בפומבי, איני מצליחה למצוא עבודה, דכאונות מובילים אותי לעיתים לחוסר תפקוד מוחלט. שאלתי היא לאיזה טיפול יש לפנות על-מנת לקבל עצות מעשיות? מה יש לישות כדי תכלס' לחיות? להבדיל מטיפול בו כל שעושים זה לנבור בעבר ולהאשים בעיקר את ההורים. עברתי טיפול כזה ללא הצלחה יתרה. תודה.

אלישבע שלום שילוב של חרדות ודכאון לאורך זמן בסגנון שאת מתארת משפיע על הדימוי והבטחון העצמיים, ומכאן זה סיפור מעגלי שחייבים לצאת ממנו. במידה ולא נעזרת מהטיפול בו היית אין זה אומר שבסוג אחר של טיפול גם לא תעזרי. אני ממליץ לך לנסות ולפנות שוב לפסיכולוג. יתכן שכדאי לך לנסות גם לפנות לפסיכיאטר ולהיעזר בתרופות נוגדות חרדה. מדובר בטיפול שעשוי לקדם אותך בשילוב עם השיחות. בברכה ד"ר אורן קפלן

רציתי לדעת בקשר לסיכזופרניה. לצערי אני מכיר טוב את המחלה. .אמנם זה לא פיצול אישיות , אבל אולי מישהו יוכל להסביר לי את עניין הפיצול במחלה, ההרגשה של שני אנשים (שני מצבים) שנמצאים בתוך החולה. אשמח אם מישהו יענה לי. תודה.

היי נדב, אני מכירה מישהו שחולה במחלה הזו. הבעיה היא, שכשהוא מפסיק לקחת את התרופות שלו, אז הוא מקבל התקף של המחלה. בהתקף הזה הוא עושה כל מיני דברים שפוגעים בזולת. עדי

היי, עדי.תודה שענית לי. אין ספק כשמפסיקים את התרופות המחלה חוזרת. זה משהו שאני בחיים לא אחשוב לעשות בכלל. ותמליצי את זה גם לזה שאת מכירה. נדב.

נדב שלום אכן אין מדובר בפיצול אישיות. מרכיב הפיצול מתייחס יותר להפרדה בין החלק הרגשי לחלק הקוגניטיבי, כלומר, אנשים עלולים להגיב בצורה לא תואמת למצב. דוגמא פשוטה, למשל, לפרוץ בבכי כשאין כל דבר עצוב, או לפרוץ בצחוק למרות שלא קרה כל דבר מצחיק. בכל מקרה, השם אינו מוצלח ולא מבטא את הקשיים המרכזיים של המחלה. אולי תתעניין לקרוא את המידע באתר ביחד http://www.beyachad.co.il בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אורן. תודה שענית לי על ההודעה. אני חולה בסכיזופרניה ומה שאני מרגיש בעיקר, מלבד מחשבות השווא והפרנויות, זו ההרגשה שאני משתנה ממצב מסוים אחד למצב מסוים אחר , כאשר כלפי חוץ אף אחד לא שם לב להבדל. רק אני מרגיש את זה. אני ממש מרגיש הבדלים בדיבור, במחשבות, בהרגשה הכללית, באופטימיות, במוטיבציה, ועוד. ההרגשה היא שיש בי שני אנשים -אחד טוב מאוד ואחד פחות טוב, כבד, אדיש. המעברים האלה מעייפים ומשגעים אותי ורציתי לדעת עוד בנושא הספציפי הזה, של הרגשת הפיצול של המחלה. או שזה דבר שנמצא רק אצלי , שכן אני יודע שמחלה מסויימת אצל כל בנאדם היא שונה. אשמח אם תענה לי.

אני בן 38 גובה 180 משקל 105 קג לא סובל מבעיןת מיוחדות אבל יש לי הסטוריה ארוכה של כאבי בטן ויציאות תכופות לשירותים לאחרונה לפני 3 חודשיים התגלה בבדיקת דם אצלי חיידק הליקופילורי קיבלתי טיפול משולש של אנטיביוטיקה לחודש אבל מאז לא ניגשתי לברור הצלחת הטיפול שמשמעו קטילת החיידק לאחרונה בנוסף ליציאות מרובות במשך היום התוסף סיפטום של עודף גזים לאחרונה אני סובל מסיוטים בלילה שאני קם בבוקר זה מאוד קשה האם יש קשר למחלה או שזה מצביע על בעיה גופנית אחרת תודה אריאל

אריאל שלום אני מציע שתפנה אל הרופא המטפל והתייעץ איתו. מדובר כאן בבעיה רפואית וכדאי קודם כל לבדוק אותה לפני שפונים לכוונים פסיכולוגיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום, מה עושים עם נער בן 17 שקרא איזהשהוא פרק ביחזקאל שמדבר על נוכחותם של עבמים ושדים ( במילים שלו זה מה שקרא שם) ומאז יש לו פחדים נוראיים מחושך ומשינה לבד בלילה? הוא ישן עם אחותו הגדולה כבר שבועיים (!!!) ולא נראה לי שהמצב הולך להשתנות בזמן הקרוב. האם יש לך רעיון מה לעשות כדי לעזור לו להתגבר על הפחד? האם זה נורמאלי שבגיל כזה יש עדיין פחדים מעבמים ומשדים ורוחות??? תודה וחג שבועות שמח.

שכחתי להוסיף פרט קטן אבל אולי חשוב, אנחנו משפחה חילונית לגמרי ולא ידוע לי איך בכלל הגיע אל הפרק ההוא בספר יחזקאל..:-(

שירה שלום נשמע שהנער נמצא במצוקה וזקוק לעזרה. אם היה מדובר בתגובה של יום יומיים אפשר היה לעבור לסדר היום. תופעה כזו שנמשכת שבועיים מעידה על רמת מצוקה גבוהה ודורשת התייחסות. השאלה גם איך הוא מתפקד במהלך היום והאם ניכרים שינויים בתהליכי החשיבה והביטוי הרגשי. אני מציע שתפנו אותו בהקדם לגורם מקצועי לייעוץ, הן כדי לעזור לו להשתחרר מהבעיה הנוכחית והן לצורך הערכה מה למעשה קרה לו. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב לד"ר אורן קפלן. למה אני מענישה אצ עצמי? סיבות לעונש: 1 לא הקשבתי לאנשים אחרים: רופא אמא וחברים (עומס ולחץ בלימודים). 2 ניסיונות התאבדות=לא להכאיב לאנשים אחרים(אמא). 3 מזל רע לאנשים אחרים! 4 שנאה עצמית=בעקבות תחושה שאנשים לא סובלים אותי. אני רעה- מזל רע לעצמי וגם לאנשים אחרים. אומרים עלי דברים טובים- אבל אני לא מאמינה להם. 5 לא מאמינה לאנשים אחרים וגם לעצמי. 6 חבל שנולדתי בכלל-(יותר גרוע משנת 00 עד יום.) יש איזשהו דרך לעבור את זה, להתמודד עם זה? אני רוצה למצוא שקט ושלווה בנפש שלי לגבי הבעיות האלה. רופא המטפל אומר על זה " פשוט תהיה עצמך!" איך זה להיות עצמי? תודה על טיפולך.

שום דבר לא מצליח להטריד אותי, מעין הסתגלות מושלמת לכל מצב, הייתי רוצה מדי פעם גם להתעצבן, איך עושים את זה? - אגב - לא מדובר במחסור באסרטיביות והפניה לפורום זה היא מתוך סקרנות, זה לא עד כדי כך מטריד אותי...

אדיש שלום אם אתה אדיש וזה לא מפריע, סביר להניח שלא היית פונה. כנראה שאתה חש שמשהו באדישות הזו פוגע באיכות חייך. פעמים רבות סוג כזה של תגובה הוא סוג של הגנה כדי לא להרגיש כאב. אם אדישים, לא נפגעים. אפילו בפניה האנונימית פה אתה מוסיף בסיום ליתר בטחון שזה רק סקרנות ולא באמת מטריד אותך. כנראה שצריך הרבה מרחק בטחון לפני שתחשוף את החלקים הפגיעים שלך. זה לא אומר שזו בעיה. אנשים רבים חיים כך זמן רב. הבעיה שכנראה שאתה לא שלם עם זה. כדי לעשות שינוי תצטרך מספיק מוטיבציה ומספיק כוחות שכן תהליך כזה של שינוי אורך זמן רב ודורש אנרגיה. טיפול פסיכולוגי העוסק בשינויים כאלה הוא בד"כ ארוך טווח, כלומר, לפחות כמה חודשים ואף יותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר קפלן כתבתי לך כבר על כמה סימפטומים שהיו לי וענית לי שכנראה היה לי התקף חרדה. אני מאוד רוצה לטפל בעיניין אבל אני לא יודעת לאיזה טיפול לפנות או יותר נכון איך אדע לאיזה פסיכולוג/ית לפנות. לא הייתי אף פעם בטיפול פסיכולוגי למרות שתמיד רציתי כי אני יודעת שזה עוזר וגם נחמד לפעמים לדבר ולהשפך בפני משהו שממש לא מכיר אותי אודה לך אם תוכל לענות לי על שאלתי תודה מזל

מזל שלום ראשית האם את פונה לשירות הציבורי או לטיפול פרטי. במידה ומדובר בשירות הציבורי כדאי להתעניין בצוות בריאות הנפש בסניף קופת חולים המקומי שלך והם ימליצו לך על הדרך המתאימה. אם מדובר בטיפול פרטי ואת גרה באזור המרכז אוכל לנסות ולהפנות אותך לפסיכולוג/ית שאני מכיר, במקרה זה שלחי אלי מייל. אני פחות מכיר באזורים אחרים וצריך להתעניין עם גורמים מתאימים בקהילה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לך , מה קורה כאן ???? אני שם לב שרוב השואלים מציגים בעיות מורכבות ומופשטות ומצפים ממך לתשובת בזק עזרה או פתרון. איך אתה מציע לכנות אותם : תמימים או טיפשים ? מן הצד השני , בעצם הסכמתך לנהל את הפורום הזה , לדעתי , וסלח לי מראש על הביקורת , אתה משתף פעולה עם האשלייה הזאת ! לא חבל על זמנך הפנוי? אני משוכנע שגם אתה יודע , שחוץ מהתשובה : " לך לטיפול \ ייעוץ אצל אנשי מקצוע ". כל שאר התשובות יועילו כקליפת השום. אני מתנצל מראש , אבל ייתכן שחסכתי ממך למספר ימים אי אילו שואלים.

מיכאל שלום לפני שנים התנדבתי באחד מקווי החרום שפועלים בארץ. בתחילה חשבתי שאנשים פונים רק במצבי חירום נואשים אבל גיליתי שרוב הפונים מתקשרים דווקא בהתלבטויות שאין עליהן תשובות חד משמעיות. מבחינה זו הפורום הזה דומה לכל קו מידע מקצועי אחר. מי שיודע שהוא צריך עזרה מקצועית פונה וזהו. אבל פעמים רבות הספק מנקר ואין תשובה חד משמעית. פנייה לפגישה עם איש מקצוע מחייבת ודורשת תכנון. לכן אנשים מהססים ולא פונים מייד ובכל נושא. לפעמים התשובה שניתנת כאן שכדאי לפנות לייעוץ מחזקת תחושה או ספק כזה, ואגב, לא תמיד צריך להפנות לייעוץ. אנשים עושים תהליכים רבים של טיפול ושינוי עצמי במסגרת טיפול ומחוצה לו. ייעוץ מסוגים שונים, כולל בפורום הזה, אמור לתת יד מכוונת, קצה חוט, במצב שאדם מתלבט. אין כוונה לתת טיפול אינסטנט ולכן לא נעשים כאן קסמים. אני לא חושב שאנשים תמימים, הם מבינים בד"כ את מגבלות המסגרת הזו. מי שנעזר, נעזר. ובזה אני בהחלט מסתפק. בברכה ד"ר אורן קפלן

היתה לי דיעה קדומה על מקצוע הפסיכולוגיה ועל פסיכולוגים קליניים עד שנכנסתי לפורום הזה. למרות שמעולם לא טופלתי ע"י פסיכולוג ( לדעתי הם שרלטנים), פגשתי בפורום הזה את ד"ר קפלן ששינה לחלוטין את דעתי . אכן, יש פה גם עצות וגם הכוונה והרבה פעמים ( תתפלאו ) גם פתרון של בעיות. הכותבים אינם תמימים או טפשים , נהפוך הוא הם נעזרים .

אתה בכלל יודע איך עזר לי הפורם הזה

בתור אחד שנמצא בטיפול ולא יודע בדיוק על איזה נושאים לדבר בטיפול ומה בכלל מהות הטיפול.... מאוד נעזרתי בתשובות מהפורום הזה להבין מעט על מהות הטיפול הפסיכולוגי ובכלל מעשיר אותך במושגים ובחשיבה

לד" אורן קפלן שלום אני בחורה בת 28 שסובלת מחרדות כבר הרבה זמן, מאז ילדותי הייתי ילדה פחדנית הפחדים היו "נורמלים" לילדה קטנה וכיום הפחדים שלי הם יותר מוזרים קצת ,כמו להיות לבד,לנהוג מחוץ לעיר, לצאת לנופש רחוק הייתי רוצה את דעתך על פחדיי מה אתה חושב. ואיך להתמודד עם זה בצורה הכי נכונה טופלתי בעבר שיחות עם פסיכולוג, וכרגע אני מטפלת באנרגיות כמו רייקי, פרחי באך, רפלקסולוגיה. בנתיים אין שום תוצאה שמקלה משמעותית על הבעיה אני ידעת שזה גם עבודה עצמית אבל זה לפעמים נורא מפחיד, ונורא קשה מה עליי לעשות עם התלות שלי באנשים. נ.ב כל זה התחיל מיום הנישואים בגיל 22 ומאז הספקתי להתגרש ואני נורא שלמה עם ההחלטה, כיום יש לי חבר ואני גם פוחדת לחשוב על קשר שמוביל לחתונה מה לעשות אשמח לשמוע תגובה תודה רבה

מה לעשות כשאני במצב של חרדה, אני נורא נילחצת מזה ולא יכולה לנשום יש לך עיצה? תודה קרן

קרן שלום את מתארת מצב שנמשך זמן רב ובעקבותיו פנית לטיפול. אישית אני מאמין בטיפול הפסיכולוגי וחושב שהיית יכולה להיעזר בו, לפחות במקביל לטיפולים המשלימים שאת עושה. בכל מקרה, חשוב שתתייעצי עם הגורמים המטפלים, הם מכירים אותך בוודאי יותר ממני. אני מצרף בכל מקרה תקציר על השיטות המקובלות לטיפול בחרדה. בנוגע להודעה השניה, תוכלי אולי להיעזר בלימוד שיטות של הרפיה עצמית למצבי החרום. בברכה ד"ר אורן קפלן חרדה הינה תגובת חרום טבעית של הגוף כדי להתגונן מפני סכנה. במצבים מסויימים החרדה הופכת לתופעה מעיקה וקיצונית שפוגעת באיכות החיים. כדי לטפל בחרדה צריך להבין את ההקשרים בה היא מופיעה, ללמוד להתמודד עם תגובות החרדה, ולבסוף, גם "להתיידד" עם החרדה, כלומר, לקבל שבמצבים מסויימים החרדה מופיעה כחלק טבעי של מהלך החיים. כל אלו יכולים להיעשות בטיפול פסיכולוגי. ישנן גישות שונות להבנה ולטיפול בחרדה. ניתן להכליל באופן כללי שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום ממוקד המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. על פי צורת חשיבה זו יש צורך בטיפול פסיכולוגי דינמי ארוך טווח כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים לא מודעים שיש לעבדם בטיפול. גישה פסיכולוגית אחרת טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי ממוקד וקצר מועד ולשפר על ידי כך את איכות החיים. במידה וישנה בעיה פסיכולוגית רחבה יותר ברקע רצוי לטפל בה, אבל ניתן במקביל או באופן בלתי תלוי לטפל בחרדה. גישה זו טוענת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. כמובן שהשיטות הפסיכולוגיות האמורות אינן מנוגדות וניתן לשלב ביניהן. הקריטריון העיקרי לבחירה בגישה טיפולית הוא היקף התופעות ומידת מיקודן וכן כמה זמן הן פעילות ומשפיעות על אורך ואיכות החיים. הגישה הרפואית-תרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. במצבי חרדה חריפים רצוי להיעזר בתרופות בשילוב עם הטיפול הפסיכולוגי. יש להדגיש שהטיפול התרופתי אינו משנה את מקור הבעיה ולכן הפסקת התרופות תחזיר פעמים רבות את החרדה. הטיפול הפסיכולוגי נועד לעשות שינויים בנטיות ובהרגלים האישיים כדי למנוע את תופעות החרדה הפוגעות באיכות החיים לטווח הארוך. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי חרדה חריפים יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. מומלץ להתייעץ עם פסיכולוג כדי להחליט על דרך הפעולה הנכונה ביותר. ד"ר אורן קפלן, פסיכולוג קליני

אשמח לדעת היכן ניתן לקבל פרטים אודות שיטות טיפול ואחוזי הצלחה, שימוש בסרוקסאט כקטליזטור לפיתוח דפוסים חדשים , הקשר בין הסיפטום ומבנה אישיות , חתך סוציואקונומי של הלוקים בהפרעה זו וחומר עדכני נוסף .

מוש שלום אני מתאר לעצמי שחיפוש במאגרי המידע באינטרנט ובספריות האוניברסיטה יניב חומר רב. במידה ויש לך שאלה ספציפית או אישית אוכל לנסות ולייעץ. בנושא הסרוקסט כדאי לפנות לפורומים הרפואיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

הלכתי לשיחת איבחון במרפאה לבריאות נפש בעירי ואמרו לי שאני סובלת ממשהו שנקרא עצבות ממושכת(לא זוכרת איך זה נקרא) וכן מהפרעת אישיות תלותית עם אלמנט פרנואידי ורציתי לדעת על זה קצת יותר ואם זה ניתן לטיפול

אלמונית שלום את זכאית לקבל שיחת משוב במקום בו אובחנת בה תבקשי הסבר מדוייק לגבי הבעיה שאיבחנו וסוג הטיפול המתאים. אישית אני נרתע מאבחנות אישיותיות כיוון שהן לא מדוייקות ולא נותנות באמת פתרון ברמה האישית. צריך לברר לא מה האבחנה אלא מה הבעיה שממנה את מוטרדת, ובה לטפל. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה על תשובתך. ראשית אני ביקשתי ממנה לתת שם לבעיה שלי ולכן היא אמרה לי והיא אמרה לי שטיפול של שיחות יעזור. רציתי גם לדעת כמה עולה טיפול פרטי ואם פסיכולוג קליני מוסמך לטפל בכאלו דברים. ושאלה נוספת היא האם זה ניתן לטיפול ההפרעת אישיות בד"כ או שזה בלתי הפיך.

רציתי לברר מה הסיבות לתלות שמתפתחת בין אדם למישהו שהוא בערך גרם ל"הצלתו" האם זה בריא וכיצד ניתן למנוע זאת (הסבר קצר לאחר מניעה של רצון להתאבדות התפתחה מעין תלות של זה שרצה להתאבד במונע אולי ניתן להגדיר זאת צורך בקירבה לאו דוקא פיזית צורך בלשתף בכל דבר וכו')

א. שלום אני יכול להבין מצב בו אדם שהרגיש הצלה ותמיכה פיתח רגשות עזים כלפי מי שמזוהה כמציל. אין פה שאלה האם זה בריא או לא. סביר להניח שאותו אדם שרצה להתאבד נמצא גם כעת במצב רגשי מורכב וזקוק לתמיכה, הן מהסביבה והן מגורם מקצועי. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום בזמן האחרון היתה לי התפרצות של עצבנות עקב אבטלה פניתי לרופא המשפחה וקיבלתי כדורי הרגעה שאני מפסיק את נטילתם בגלל שהמתח והעצבנות ירדו המתח ירד בגלל שאני מבין שצריך להסתגל לחיים ולא לתת לפאניקה לנהל את החיים כי קבלת החלטות שגויות במצב פאניקה זה מירשם בדוק להסתבכויות לאבי המנוח היו התפרצויות זעם בגלל שטויות (הזכוכית נשברה) מובן שהתפרצויות הזעם היו גובה למצב דחק יחד עם זאת למרות שלאבי היתה ביוגרפיה קשה וביקורים במחלקות אישפוז עקב אירועי לב קשים הוא הפך לאגדה ביכולת שלו להתמודד עם מצוקות וקשיים שנתייים לפני שהלך לעולמו כאשר עבר את גיל 90 הוא שבר את רגלו וכשעמדתי מולו בחדר מיון ראיתי בעיניו את הנחישות לא לוותר שנתייים היה מרותק לכיסא גלגלים צלול בדעתו בקיא בכל פרט ובמצב רוח מצויין עד שהלך לעולמו בגיל 92 איך מסבירים את החוסן הנפשי האדיר שהיה לו עם התפרצויות הזעם תודה שאול

שאול שלום אומרים שכל אדם הוא עולם ומלואו ולכן ניתן לגלות שבכל אדם יש תכונות ייחודיות והתנהגויות שהן תולדה של הסטוריה ארוכת שנים ונטיות אישיות, אולי גם מולדות. אינני רואה ניגוד בין חוסן אישי להתפרצויות זעם. חוסן אינו ביטוי לשלווה בהכרח אלא ליכולת להתגבר ולהמשיך הלאה למרות קשיים. ההתפרצויות הן ביטוי לסגנון התמודדות עם מצבים שונים וחלק משמעותי בהן זה סגנון של קשרים בין אישיים. אני שמח לשמוע שהצלחת להוריד את המתח שחשת באמצעות מודעות עצמית ומקווה שהדברים ילכו וישתפרו ככל שהזמן יחלוף. בברכה ד"ר אורן קפלן

אבקש לדעת איך מתמודדים עם מצבי דחק לאחר פיגועים ?

גל שלום דחק שאחרי פיגוע הוא תגובה טבעית של הגוף והנפש. חשוב להיעזר באנשים קרובים, לדבר על מה שקרה, ולא לפחוד מתחושות בלתי מוכרות שתוקפות במצבים כאלו. שני שליש מנפגעי טראומה יתמודדו עימה בהצלחה וימשיכו בחיי השגרה לאחר מכן גם ללא עזרה מקצועית. עם זאת, הסטטיסטיקה מורה שכשליש מנפגעי טראומה חווים ברמה כזו או אחרת תופעות דחק פוסט טראומתיות. במקרים הללו דרושה גם התערבות מקצועית, רצוי זמן קצר ככל הניתן לאחר האירוע, כלומר כבר בשבועות הראשונים, יש הטוענים שאפילו בשעות ובימים הראשונים אחרי האירוע. זו התשובה הכללית לעניין. האם יש לך שאלה אישית סביב תגובת דחק אחרי פיגוע? בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על תשובתך אבקש לדעת איך צוות סיעודי, אמור להתמודד עם מצב דחק לאחר פיגוע - למשל אחיות בחדר מיון אליו הגיעו פצועי פיגוע

לגידי שלום. פניתי השבוע לראשונה לפסיכולוגית לטיפול, הפגישה כללה בעיקר תאור שלי את מה שאני חושבת שהבעיה שלי וכ'ו הייתי במבוכה מאד גדולה, אבל התחושה הכללית שהיתה לי בפגישה היתה שהפסיכולוגית (שדוקא נראית לי מאד מתאימה) לא כל כך מעונינת בטיפול בי. אני לא יודעת אם זה קשור לאיך שהיא התרשמה ממני או מה שהיא חושבת שהבעיה (ואולי אין לה חשק להתעסק בזה) אבל התחושה הזו לא עוזבת אותי. הסיכום היה שנפגש עוד כמה פגישות כדי להכיר אחת את השניה יותר טוב ולהחליט איך להמשיך. מרוב שהייתי מודאגת מהאם היא תתאים לי, אפילו לא שקלתי לרגע את האפשרות שאני לא אתאים לה. אני לוקחת בחשבון שזוהי רק התרשמות שלי ואני מתכננת להמשיך המפגשים בחודש הקרוב לפי המלצתה אבל בכל זאת אני רוצה לדעת מה עושה הפסיכולוג כאשר מגיע אליו מטופל שהוא ממש לא מחבב או עם בעיה שהוא ממש לא מעונין להתעסק איתה (למרות שהוא יודע איך) האם יתכן שהפסיכולוגית תחשוב שאיננה מעונינת לטפל בי ותדחה אותי או תפנה אותי למישהו אחר? (יש לי חשש גדול מדחיה ואני מאד חוששת מכך) מצד שני, אם היא איננה מעונינת, בודאי שעדיף לי לחפש מישהי אחרת. איך אני יכולה לדעת? איך בכלל מתמודדים פסיכולוגים עם מטופלים שממש לא בא להם לטפל בהם (לא משנה מה הסיבה)? אני מאד אעריך תשובה כנה.

אחת שלום "לא בא" זה ביטוי לכל מיני דברים. לפעמים המטפל מרגיש שהוא לא האדם המתאים מבחינה מקצועית ואז בד"כ יאמר זאת בצורה ישירה. כאן השיקול הוא מקצועי טהור. אבל את מדברת דווקא על התחושה המאוד אישית שאין לך חשק לפגוש אדם מסויים. ראשית צריך לבדוק אם מה שקורה לך אינו השלכה מוחלטת שאינה קשורה כלל לפסיכולוגית. בסך הכל בקושי הכרתן. היה יכול להיות מעניין וחשוב לשתף אותה בתחושותיך מאחר והן בוודאי מספרות משהו על עצמך. ולגופו של עניין. פסיכולוגים כמו אנשים אחרים בוודאי יכולים להרגיש שמטופל מסויים אינו מעורר התלהבות (ולהיפך). בחיי היום יום התגובה תהיה התרחקות וסגירה של העניין. אבל במקרה של טיפול פסיכולוגי תחושות כאלו אמורות להיות כלי עבודה וכלי אבחוני. תחושות שאנשים מעוררים בך לא מעידים רק על עצמך אלא גם על האדם שמעורר את התחושות הללו. אנשים ש"לא בא" לעבוד איתם נושאים כנראה משהו בתוכם שמקרין לאחרים משהו שלרוב לא מקבל תשומת לב והתייחסות. פסיכולוג מיומן אמור לזהות את ההשלכה הזאת ולעבוד איתה. אחת האתגרים והתפניות המשמעותיות בטיפול כזה עשויה להיות הנקודה שפתאום כן "יבוא" לעבוד עם האדם הזה, שפתאום הוא הופך למעניין מגוון ורצוי. זה ישליך מן הסתם לא רק על היחסים בתוך הטיפול אלא גם על היחסים מחוץ לטיפול. העבודה הפסיכולוגית בניגוד לרוב העיסוקים האחרים היא עירוב של קשר מקצועי עם קשר אישי. תשומת לב לאופי הקשר האישי שנוצר והתחושות סביבו הם מרכיב משמעותי בעבודה הטיפולית מאחר והם בד"כ מדגם מייצג למה שקורה גם מחוץ לחדר הטיפולים ובעולם הפנימי של המטופל. אל תוותרי על החלק הזה, קשה ככל שיהיה. אם תצליחי להתמודד עם החששות שלך מול הפסיכולוגית יקרה לך שינוי שישפיע לטובה גם בעולם החיצוני, בגללו מן הסתם פנית לטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

לפי דעתי האישית, כדאי שתספרי לה על תחושותיך. כל ההתלבטות הזאת הרי גורמת לך המון סבל.....

שלום אורן, אני עוקבת אחר תשובותיך בפורום הזה ומרגישה חובה נעימה לפרגן על הנועם, האמפטיה והאופן הבלתי מתנשא שבו אתה משיב. שלא לדבר על הידע, כמובן. מברוק.

בתי לוקחת קפסולות של סט. ג'ון וורט שהומלץ לה ע"י הרופא . היא נוטלת קפסולה אחת ביום (500 מלג) מזה שלשה שבועות. למרות שתרופה זו נחשבת לתרופה צמחית, אינני שלמה עם נטילתה לאורך זמן ועל כן ברצוני לדעת את ההשלכות של לקיחת תרופה זו לאורך שלושה חודשים ואם יש לזה תופעות לוואי , והאם התרופה ממכרת. אודה למענה מהיר. תודה אמא

לאם שלום אני חושש שהגעת לפורום הלא מתאים. אנא נסי לפנות לפורום שמטפל בנושא תרופות. הפורום הזה עוסק רק בפסיכותרפיה, טיפול באמצעות שיחות. בברכה ד"ר אורן קפלן

התרופה הזו יותר מוכרת בארץ בשם הייפריקום (Hypericum). ניתן למצוא הרבה מידע (שיענה על שאלותייך) באתר http://www.hypericum.com - אורי

ד"ר שלום, אני חוששת שדילגת על השאלה שלי מתאריך 13.5. לתשובתך אודה.....

מירי, עניתי, אכן דילגתי בטעות.

אני מדבר זמן רב עם אדם בתוכנת ה-ICQ. יש לו שפה גבוהה, והוא מדקדק מעולה. הוא סיפר לי מהרגע הראשון ששמו הוא אנדריי בנדרס-זיטה כמובן בספרדית, בגאווה. לי ידוע מי זה שחקן זה, ומיד בהתלהבות דיברתי איתו. התחלנו להיות חברים טובים... אך הוא רוצה להזמין אותי לסט הסרט החדש שלו. מה לעשות?

יש חוזה ? מי ישלם את כרטיסי הטיסה ? ביקשת מקדמה ?

מדוע ישנה התלבטות?

ד"ר שלום. יש לי בעיה שדי מפריעה לי.. אינני מסוגל להשתין במשתנה ציבורית,או בקירבת אנשים,במקומות ציבוריים. לפעמים נוצרים מצבים שאני נאלצ להתאפק זמן רב וזה גורם לי לסבל. איני זוכר מתי זה התחיל להפריע בשיגרת היום יום,אך אני מאמין שתופעה זו מפריע לי כבר יותר מ 3 שנים.לדוגמה היום נכנסתילמשתנה ציבורית שהיתה כולה לבנה ומבריקה כבית מרקחת,(למזלי לא היה איש ולכן כן הצלחתי).אך בסיטואציה זו הרגשתי כאילו אני בתוך חלום בלעות(מטאפורה).בכדי להצליח להשתין אני צריך שיתקיימו כמה תנאים מסויימים(שלא תמיד זמינים)ואלו הם:*שרותים סגורים מהריצפה עד התיקרה עים מנעול תקין *שלא יהיו אנשים שראיתי שנכנסו למשתנה לפני\אחרי *שלא אשמע רעשים (דיבור,צחוק,דלתות,מים ,זורמים).ולא להיות מוטרד משום מחשבה אים לא ,אוכל לעמוד מול אסלה במשך מיספר דקות ללא הצלחה במסימה שהיא צורך טיבעי לכולם .לא משהו מיוחד והאבסורד הוא שבשבילי הוא דבר מאוד משמעותי ומאוד מפריע. אשמח אים תוכל לייעץ לי או לכוון אותי כיצד ליפתור את הבעיה הקטנה\גדולה שלי. תודה

ביישן שלום מדובר כנראה בסוג של מחשבות כפייתיות שעוצרות בעדך, בד"כ אלו באות מתוך דאגה בנושא ניקיון, אבל כנראה גם בהקשרים נוספים, אולי חברתיים. הלחץ שנוצר במצבים שאתה מתאר יוצר באופן טבעי התכווצות הסוגרים וקושי במתן שתן. השאלה האם הבעיה נגמרת כאן, או שיש בחייך עוד מצבים ונושאים שמטרידים אותך באופן שפוגע באיכות חייך. במידה והנושא מטריד אותך באופן שמצדיק טיפול תוכל לפנות לייעוץ פסיכולוגי כשהכיוון מתמקד כנראה בתחום של מחשבות כפייתיות. כמו כן תוכל ללמוד שיטות להרגעה עצמית והרפית שרירים שעשויות להקל על הבעיה באופן ישיר. בעיקרון תרופות אנטי חרדתיות מתאימות גם לסוג כזה של בעיות. צריך לשקול את עוצמת הקושי מול ההשקעה הנדרשת בטיפול המתאים. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר קפלן ערב טוב, אני יודעת שאולי אינני צריכה להפנות את שאלותי אלייך כפי שכבר ציינת אבל בכל זאת אני מעונינת להתייעץ איתך. אם אתה לא זוכר אז אני בחורה בת 23 שסובלת מלופוס ומדכאון ממושך שמטופל תרופתית בשלוב אם שיחות. שמתי לב שאני יכולה להיות מאוד מדוכאת עד כדי מחשבות מאוד לא חיוביות ואחרי זה שאני בסביבת אחרים מצב רוחי משתנה לחלוטין ופתאום הכל נראה לי ורוד ( אם כי לא תמיד) התופעה כשלעצמה מאוד מוזרה לי. רציתי לשאול עוד משהו אם אפשר. בעוד שלושה שבועות אני אמורה לצאת לחופש משנת הלימודים ואני מאוד חוששת למה? במקום לשמוח אני נכנסת לדיכאון, מה אני אעשה בזמני החופשי, הרי זה אבסורד. אני כל כך צריכה את החופש הזה אחרי השנה הקשה. ממה אני כל כך חוששת? אני פוחדת שזה רק יגביר את תחושת הדיכאון. אתה יכול לעזור לי?

שירה שלום יתכן שהמסגרת שומרת עליך ומעסיקה אותך ולכן החופשה מאיימת כי יוותר זמן רב פנוי למחשבות שליליות. כפי שציינתי בעבר, כדי להביא את התכנים הללו לטיפול בו את נמצאת. חופשה נעימה ד"ר אורן קפלן

שירה שלום, כתבתי לך לאי מייל ולא התייחסת. זו כמובן זכותך אם כי לדעתי זו טעות אולם אפשר לפחות לכתוב תודה.

מיכל אני החזרתי לך אימל. כנראה שזה לא הגיע אלייך. אני לא נוהגת להתעלם מאנשים. בכל אופן סליחה.

הבת שלי בת ה10 קמה כבר כ 10 ימים לילה לילה כמתוך סיוט. היא לא מתעוררת לגמרי ונראת מבוהלת מאד וסובלת. היא גם מדברת דברים לא ברורים . ומזיעה מאד. תופעות הדומות לילד הוזה מתוך חום גבוה אך היא ללא חום. רציתי לציין שללפני כן היא היתה חולה בשפעת כשבועיים. וגם שקיעת הדם היתה גבוהה אצלה. האם התופעות האלה מוכרות ? האם זו יכולה להיות בעיה פסיכולוגית ללא כל קשר למחלה? אודה לכם על תשובתכם

שני שלום אני מציע לפנות קודם כל לרופא הילדים ולבצע בדיקות. יתכן שיש עדיין תגובה למחלה שבאה לביטוי בתופעות הללו. בעיקרון יכולה להיות תגובה נפשית/רגשית למחלה. כדאי לשוחח עם הילדה ולראות איך היא מרגישה והאם יש משהו חריג גם במהלך היום. במידה ולא תתקבל תשובה לאחר הבירורים האמורים אפשר יהיה לחשוב הלאה. בברכה ד"ר אורן קפלן