פורום פסיכולוגיה קלינית

אני לא יודעת אם היגעתי למקום הנכון אבל אני כבר אובדת עצות. אני בחורה צעירה בת 23 שסובלת מזה כשלוש שנים מלופוס ומזה כשנה מדיכאון. אני מטופלת תרופתית בדיכאון בכדור בשם רמרונד. אני גם נפגשת אחת לשבוע עם פסיכאטרית. סבלתי בעבר מתופעה מאוד מציקה והיא הרגשה של קוצר נשימה שמאוחר יותר הבנתי כי זה התקפי חרדה. עכשיו אני מרגישה יובש בפה וקושי בבליעה בעיקר בזמן אכילה ולאחריה. דבר זה מאוד מלחיץ אותי ואני לא יודעת מה לעשות. נראה כי כל פעם התקפי החרדה משנים פנים- פעם זה הנשימות, אחר כך רגישות לצלילים ועכשיו זה. אין לי כוח יותר להתמודד עם זה. זה מכניס אותי עוד יותר לדכאון. יש מוצא?

שירה שלום האם הפגישה עם הפסיכיאטרית הינה רק לצורך הטיפול התרופתי או שמדובר בפסיכותרפיה? חשוב מאוד שתהיי במסגרת של שיחות ולא רק בטיפול תרופתי, בין אם זה עם הפסיכיאטרית ובין אם במסגרת פסיכולוגית. זאת כדי לטפל קודם כל בדיכאון ובחרדה. מעבר לכך, עוצמת הסימפטומים של הלופוס מושפעים גם ממרכיבים נפשיים ולכן טיפול בשיחות ושיטות להרגעה עצמית עשויים להפחית את תופעות המחלה. אני מציע שתתייעצי עם הפסיכיאטרית כיצד לנהוג. יתכן שבתקופה הזו את זקוקה לטיפול והשגחה אינטנסיביים יותר, ולא רק באמצעות תרופות. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

מעבר לטיפול התרופתי אני אכן משוחחת אחת לשבוע עם הסיכאטרית ואני מעלה בפניה את התופעות. העניין הוא שגם שיש לי סמני חרדה הם משנים פנים כל הזמן ואז עד שאני לומדת " לחיות בשלום" עם תופעה מסוימת צצה לה תופעה חדשה. לפעמים בדרך הביתה מהאוטובוס אני נתקפת התקפי חרדה וממש מחזיקה את עצמי שאף אחד לא יראה. אני בחורה צעירה למה אני צריכה לסבול מזה? למה התכוונת שאמרת טיפול יותר אינטנסיבי? אני מרגישה שכבר אין לי תקווה ושאני אף פעם לא יצא מזה תודה על העזרה וההיתיחסות

ב30 לחודש תהייה אזכרת 11 חודש לאמא שלי! כבר הכנתי מודעות והלכתי להזמין מיניבוס.... כבר שנה עברה... ואייך נהייתי אחר... כבר שנה עברה בשדותיי ואני עומד בבצורת חיי ואיין בשדה ציפורים שחולפות ולא מים זורמים בו רק אבנים וטרשים ושיבולים רזים וחלפה לה שנה ואני עדיין לא מאמין וחושב הרבה על הקיום שאחריי... האם ישנו קיום עוד לאדם לאחר שעזב את העולם לפעמים אני פשוט נזכר בכל המראות הנוראים של לפני הלילה הנורא ההוא ואני נכנס לבהלה ... ועוברת בי חלחלה וכולי אחוז רעד וצמרמורת לי זה קרה?..אלוהים שם מסתכל שאני סובל אומרים שהוא ידו בכל אז למה עשה לי את זה? ל"ילד" הכי שקט ועדין הוא נותן עונשים כבדים ומראות הגסיסה קשים הם מנשוא הם עולים בכל פעם שנזכר אני במבטך שהיה מובן אמרו לי שאת ידעת ורק לי לא סיפרת כדי שלא לפגוע בגוזל ואני מרגיש כך כך בודד כבר שנה איין מי שילטף , או יאמר מילה טובה ואם לפתע לא ארגיש טוב מי על מצחי מגבת רטובה ישים ואני יושב מביט בשולחן (בהפסקת אוכל בעבודה) חושב על השנה הנוראית שכבר מהר עברה ואף אחד לא מבין ולהוא יש אותה ולה יש אותו ורק אני מחפש עדיין את החום האימהי והיום אני מלנכולי מאי פעם בור ללא תחתית שום דבר לא יוציא אותי מיזה כי משהו מאוד גדול חסר והחרדה מתפשטת ואני כל הזמן חי בתחושת מחנק של מה יהיה עליי ככה... אני רגיל למישהו שומר וזה לא מלאך אני מרגיש אבוד לנצח ולא יכול לשאת את כאב אבדונך רק חיי מרורים מחכים לי רק אבל ושכול יהיו כנראה החיים שלי שום דבר בחיים לא יצליח להחליף את תפקידך היית לי מקלט לברוח ועכשיו האימה גדולה הפחד סוגר עליי פשוט לא מבין אייך אני שורד ונשאר שפוי והכל נראה ריק פה פתאום שום דבר לא ממש מצליח להלהיב אותי שאני יודע שאני רק רוצה את אמא שלי בחזרה כמו ילד בתוך יריד שמחפש את אמא שלו אני בעולם הגדול והסבוך פשוט נשארתי לבד לעולם לא יתרפאו הפצעים

שיר מקסים. אפשר להבין את הכאב והמלכנכוליות. כעת הכל טרי,וזה טבעי מאוד להרגיש את הכאב שאתה מתאר,ותחושת הריקנות . אבל אני חושבת שאתה הוא מה שאימך זיכרונה לברכה הותירה מאחוריה,והיא בטח רוצה את טובתך ואת האושר שלך.וכן צפויים לך חיים טובים, אני מאמינה שאנשים שהלכו לעולמם-עברו לעולם אחר,והם שם מביטים עלינו מלמעלה,ודואגים לנו. אגב,יש בתפוז פורום שנקרא "אינטימיות-תמיכה",אנשים מספרים על דברים שונים בחייהם,כולל אובדן כל כך קשה ומקבליםתמיכה מאנשים רבים כל כך שעברו דברים דומים.תיכנס לשם -אני מאמינה שזו תמיכה מצויינת לך ולכל מי שרוצה תמיכה באשר היא.

שלום לך, השיר יפה פה, ונוגע ללב. אני מאמינה שהנשמה של אמא צופה עליך מלמעלה ורוצה ( לא רק רוצה, משתוקקת ) שיהיה לך טוב , שתהיה שמח ושתעשה משהו מועיל עם עצמך. אימי נפטר ה לאחר מחלה ממושכת כשהייתי בת 17 בלבד. הצלחתי להתאושש , ולבנות לי חיים שאני בטוחה שאימי תהיה גאה בי. תמשיך לכתוב שירים כ"כ יפים. שלך, סיסי.

שלום לך מה שלומך.?..אישה טובה.. אני מודה לך שהקדשת זמן בשבילי! אני מקווה מאוד שבהמשך יצפו לי חיים טובים לי קצת עדיין קשה להאמין שיש אנשים שמסתכלים עליי מלמעלה זה נשמע לי כמו ....אקמול כזה למחלה קשה... אל תיפגעי כן..זו רק דעתי אני אנסה ללכת לכתוב איפה שאמרת לי.... בתפוז תודה שלום!

ד"ר אורן שלום! לפני מס' שבועות יעצת לי ללמוד תואר שני בפסיכולוגיה קלינית בארה"ב, ויעצת לי לפנות למועצת הפסיכולוגים ביפו ולברר אילו אוניברסיטאות /קולגים מוכרים בארץ. בימים הקרובים ישלח לביתי מידע על קריטריונים מסוימים שאוניברסיטאות אלו חייבות לעמוד בהם כדי שיכירו בהם בארץ. אולם לא תינתן לי רשימה כלשהי. יש לי דודה שגרה בארה"ב בסאן- דייגו והיא אמרה לי שכדי להתקבל אצלם לאוניברסיטאות צריך לעבור מבחן קבלה שנקרא GRE , השאלה שלי היא האם ישנה אפשרות לעבור מבחן זה כבר בארץ ואז להגיש מועמדות לאוניברסיטה שבה בחרתי? שאלה נוספת! ישנם כל כך הרבה אוניברסיטאות !!! איך אדע באיזה מהן לבחור? האם תוכל להמליץ לי על אוניברסיטה/אות מסוימת ? מלבד מועצת הפסיכולוגים האם ישנו מוסד נוסף העוסק בלימודים בחו"ל? האם ישנו פורום של תלמידים ישראלים שלומדים בארה"ב שמהם אפשר לקבל מידע? שוב תודה, מיכל.

מיכל שלום ראשית, לימודי פסיכולוגיה קלינית בארה"ב הם לתואר שלישי ולא לתואר שני (לפחות הלימודים המוכרים לצורך רשיון שם). יש בארץ מרכז מידע השייך לשגרירות האמריקאית. הוא היה בבנין המגדלור בת"א ברחוב בן יהודה, כדאי לבדוק אם הוא עדיין שם. תוכלי לברר בשגרירות האמריקאית. שם תוכלי לקבל את כל המידע. את צריכה לעבור לא רק את ה GRE אלא גם את מבחן האנגלית לתלמידים זרים. את שניהם ניתן לעבור בארץ, והמידע, כנ"ל זמין במרכז המידע האמור. אכן המגוון הוא עצום. אם יש לך משפחה בסן דיאגו נסי שם. תמיד טוב לגור ליד משפחה. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

האם יש שלוחה של בית ספר קפלן בארץ, איזה בית ספר הכי מומלץ ללמידת מבחן טופל וgre ? אני רוצה ללמוד פסיכולוגיה לתואר שני או Phd בניו יורק, האם יש שני סוגים של מבחני gre לקבלה לפסיכולוגיה תואר שני?

שלום אחותי הקטנה אובחנה כסובלת מ-LD ו -ODD וייתכן שגם מ-ADHD. אני מעוניינת לקבל מידע על בעיות הנ"ל מידע ופרטים אשמח אם תעזרו לי ......!!!! בבקשה! יום טוב להית תודה וסליחה

חן שלום נסי להקליד את מילות הקוד באחד ממנועי החיפוש ותקבלי חומר רב. אנסה להפנות אותך למספר אתרים רלוונטיים: http://www.noya.co.il http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/sde_chem/keshev.htm http://www.dryang.co.il/articles.asp?table=art13&code=3 http://users.actcom.co.il/nitzan/homepage.htm http://www.scmci.org.il/comm/heb5.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום. אני בת 29, ולפני כחצי שנה עברתי משבר אישי קשה, בעקבותיו נכנסתי לפאזה של דיכאון שאובחן ע"י פסיכיאטרית. היא נתנה לי כדורים נוגדי דיכאון, על בסיס ההורמון מלאטונין. הטיפול הועיל במעט. יצאתי מהשלב המאז'ורי, אך נשארה דיסטמיה. בנוסף לכל הצרות, נוצר אי אמון ביני לבין הרופאה, והרגשתי שאני לא יכולה לסמוך עליה יותר. הפסקתי לקחת את התרופות, וכרגע אני שבוע ללא טיפול ולא מרגישה שום שינוי. אני מפחדת שמצבי יתדרדר אך אני לא בוטחת ברופאה, ולא ביעילות הכדורים. מה לעשות???

סיגל שלום אני מציע שתפני בהקדם האפשרי לרופא/ה פסיכיאטר/ית אחר/ת. לא טוב להפסיק את התרופות ללא ייעוץ, וכדאי לבדוק האם זהו הטיפול המתאים ביותר עבורך בשלב הזה. בנוסף, טיפול תרופתי אינו מספיק. אני מציע לך למצוא מסגרת של שיחות בנוסף לטיפול התרופתי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, אשמח לשמוע דיעה שלך, דר' קפלן, ושל המשתתפים. אני בחורה בת 26. לפני מספר ימים הכרתי בבלינד דייט בחור. הפגישה היתה מוצלחת והוא התעקש שאתקשר אליו למחרת בבוקר. החל מאותו יום הוא לא הפסיק להשאיר לי הודעות ולהתקשר פעמיים ביום, כאשר אני נענית בשמחה. משום מה לא הציע להפגש בסוף השבוע, וכשהצעתי לו להפגש ביום שבת, הוא אמר שהוא נוסע למשפחתו. ביום ראשון לא שמעתי ממנו (לאחר שהתרגלתי שהוא מתקשר כמה פעמים ביום), וכשהתקשרתי בערב הוא אמר שהוא חייב לצאת בענייני עבודה והוא יתקשר מאוחר יותר (והוא לא התקשר מאוחר יותר). הדבר נראה לי תמוה שכן עבודתו אינה בשעות הערב והוא לא נוהג להגיע ללקוחות, הגבתי בחשדנות, וכעת אני מרגישה נורא- מצד אחד הוא היה ממש מקסים, אבל מצד שני האינטואיציה שלי אמרה לי בצורה חזקה שהוא לא אמין, ולכן הגבתי בחשדנות (הוא שם לב לכך). השאלה שלי היא האם החשדנות שלי היתה מוגזמת, או האם היא היתה מוצדקת לאור התנהגותו?

לא פישלת. בכל זאת זה בליינד דייט ואין לך באמת מושג מיהו האדם שאיתו נפגשת רק פעם אחת. עצתי לך - היי זהירה. פעמים רבות אנשים יוצאים עם כמה במקביל בקטעים האלו של בליינד דייטס מהאינטרנט וכו. פשוט קחי את הדברים לאט, ראי איך הוא מתייחס אליך ואם אפשר לבטוח בו עם הזמן. מותר לך להיות קצת חשדנית. לטעמי האינטואיציה אומרת לנו המון דברים נכונים (אלא אם את טיפוס קנאי וחשדן תמיד ומטבעך) וזה לא סתם שעלו בך תחושות כאלו אלא יתכן שהוא נתן לך סיבה, נשמע משקר וכו. פקחי עיניים אך גם זיכרי כי הוא חף מפשע עד שלא הוכחה אשמתו... שאולי את טועה.

ו. שלום אני מצטרף בסה"כ לדעתה של הכותבת הקודמת. קצת חשדנות אינה מזיקה ובהחלט כדאי להקשיב לתחושת הבטן. כמובן שלא ניתן לדעת מה קרה עד שהבחור לא יסביר. במידה והוא אינו מתקשר עוד יום יומיים זה כנראה רמז ברור שהוא אינו מעוניין בקשר. אם תרצי תוכלי אולי להתקשר ולומר משהו כמו שאין לך בעיה עם זה שהקשר יתנתק, במידה והוא רוצה בכך, אבל היית מעדיפה שהדברים יאמרו באופן ישיר וכנה. שוב, זאת במידה ויש לך את האנרגיה לסוג שיחות המוטיבציה של "יחסינו לאן". אם הקשר עימו לא היה מאוד חשוב עבורך הניחי לזה. הזמן יאמר את שלו. דבר אחרון, את שואלת האם את פישלת. כאן צריך קצת להתבונן אחורה. אם מה שקרה חריג בנוף המוכר לך, אז לא היתה לך השפעה על מה שקרה. תשכחי את הבליינד ושלום על ישראל. אבל אם את מרגישה את עצמך בד"כ כבחורה ש"לוחצת" יותר מידי, שווה לבדוק מה קורה במערכות היחסים שגורר אותך להרגיש בסופו של דבר רע עם עצמך. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

אני נשואה כבת 39. ידיד של בעלי כבן 45 (לא קרוב במיוחד) עבר לגור לא הרחק מביתנו. מזה מספר ימים כשאני הולכת ברחוב הוא החל לצפור לי מספר צפירות במכוניתו , אני מסובבת את הראש ולפתע אני רואה אותו מנופף לי לשלום, כמובן, מתוך נימוס החזרתי לו. שלום עם היד ,מדוע הוא נוהג כך ? באותו מידה הוא יכול להמשיך ולנסוע לביתו כי מימלא לא ראיתי אותו? לפני מספר ימים פגשתי אותו לפתע בסופר, ברגע שראה אותי הכריז בקול: "בוקר טוב גבירתי החמודה" - הייתי קפואה לחלוטין. מדוע הוא נוהג כך, האם הוא מנסה לחזר אחרי? כי מעולם לא קיבלתי תגובה כזאת מאף אדם , בטח לא מגבר. האם יש לי סיבה טובה לחשוד בו שהוא חושק בי, או החשדנות שלי היא לשווא,?

אילנה שלום את מסיימת בשאלה האם חשדנותך היא לשוא. כלומר, אני מבין שהתנהגותו של אותו גבר מביכה אותך. במקרה כזה כדאי שתבקשי ממנו להפסיק את התנהגותו בהזדמנות הראשונה שתפגשי אותו. במידה ותרצי תוכלי לספר את העניין לבעלך ולבקש ממנו לשוחח עם ידידו ולבקשו להפסיק להביך אותך בפומבי. האם הוא מחזר אחריך או פשוט מנסה להתיידד? קשה לי לדעת. גם כך וגם כך, במידה ותרצי תוכלי לבקשו להפסיק. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, רציתי לשאול כמה שאלות לגבי היפנוזה : א. כמה זמן טיפול כזה נמשך ? ב. מי עושה טיפול מסוג זה ? ג. מה בדיוק אפשר לגלות מטיפול זה?ולמה בדיוק הוא נועד? ד. האם ישנה סכנה בטיפול זה? תודה מראש, ליאת

ליאת שלום אורך הטיפול תלוי בסוג הבעיה. אין לכך כללים קבועים מראש. טיפול בהיפנוזה מבוצעים ע"י פסיכולוגים, רופאים ורופאי שיניים שעברו הכשרה מתאימה, עברו בחינת הסמכה וקיבלו רשיון משרד הבריאות. אין כל סכנה בטיפול המבוצע ע"י איש מקצוע מורשה. זהו אחד הטיפול הבטוחים שיש. תוכלי לקרוא כתבה בנושא בקישור הבא: http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

התגלה לאבא שלי סרטן הערמונית לפני כחודשיים והוא אמור לעבור ניתוח עוד כחודש. מאז שנתגלתה המחלה, אמא שלי שנטלה חלק מאוד פעיל בריצות בין רופאים לבדיקות, נהייתה מאוד עצבנית, מרירה וזה מאוד משפיע עליי. מאוד כואב לי לראות אותה ככה ומצד שני זה מאוד מקשה עליי להמשיך את חיי היומיום שלי. היחסים בינינו תמיד היו מצוינים, אבל לאחרונה אני מרגישה מועקה בכל פעם שאני צריכה לדבר איתה בטלפון או כשאני באה הבייתה. אני יודעת שמאוד קשה לה והיא דואגת לאבא שלי, אבל אי אפשר להיות 24 שעות ביממה בדיכאון מהמצב הזה, צריך לשמור על אופטימיות מסוימת, אחרת אפשר להשתגע. אני ממש לא יודעת מה לעשות. איך לעזור לה ולי

קרן שלום ההתמודדות עם מחלה של קרוב היא קשה ואפשר להבין את המתח והחרדה שעוברים כעת על משפחתך. ברוב בתי החולים ישנם פסיכולוגים ועובדים סוציאלים שמתמחים בעזרה למשפחות החולים שעוברים ניתוח. בררו בבית החולים בו מטופל אביך. תוכלו גם להיעזר באגודה למלחמה בסרטן, אני מצרף את הקישור לאתר: http://cancer.org.il/newsite חשוב לקבל תמיכה מגורמים שמכירים את תהליך הטיפול ואת אופי המחלה. כל טוב ד"ר אורן קפלן

רציתי לשאול האם יש קשר בין חלום האדם לבין חייו במציאות?

שלום שמי אורלי ואני רוצה לתת את תגובתי לקשר בין חלומות למציאות. ראשית עלי לציין כי אני בחורה שומרת דת. ולדת יש קשר עמוק בין חלומות למציאות, עובדה לכך ניתן לראות בספר בראשית על חלומות יוסף שבסופו של דבר מקבלים תרגום לחיים ומתגשמים. כך גם כיום ישנם חלומות שיכולים להתגשם לא במלואם, אך אפשר לתרגמם. לדוגמא, הרואה נחשים בחלומו יראה כסף, שלג לבן הוא גם סימן טוב לברכה. ישנם עוד הרבה פירושים מי שרוצה שיפנה לאורלי כהן.

שלום אורלי! ראשית אני רוצה להודות לך על תגובתך להודעתי. חברתי ואני עורכות עבודה על הקשר שבין חלום למציאות ואנו חוקרות על כך משני היבטים מרכזיים - יחס הדת לחלומות ( גם אני דתיה ומודעת ליחס היהדות והקבלה לחלומות ) ויחס המדע לחלומות. עלינו למצוא אתרים המראים קשר בין חלום למציאות, לכן נודה לך אם תודיעי לנו על אתרים העוסקים בנושא זה. שוב תודה וכל טוב! רויטל ויפעת.

יפעת שלום הפסיכולוגיה מאז ימי פרויד מתייחסת לחלום כביטוי לחלקים לא מודעים של העצמי היוצאים לאור. אפשר לנסות ולהבין את משמעות החלום על רקע חווית העצמי. עם זאת, צריך לזכור שמדובר בקוד מוצפן ולא במסר ישיר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לך! ברצונינו להודות לך על התייחסותך. קראנו את אתרך בנושא וברצונינו לדעת עוד אודות הקשר שבין חלומות האדם לבין חייו במציאות. אם יש לך או שידוע לך על אתרים נוספים העוסקים בנושא זה, נודה לך אם תיידע אותנו על כך. ברצוננו להתמקד ביחס של המדע ושל היהדות גם כן לנושא החלומות. תודה רבה רויטל ויפעת.

שלום ד"ר קפלן. הפנתי את שאלתי לטלי מפורום עבודה סוציאלית אך היא הנחתה אותי לפנות אליך. אני עובדת סוציאלית ביחידה לנערה, אחת הנערות שלי בת 17.5 אובחנה ע"י פסכאטרית כבעלת חרדה חברתית. הטיפול אשר הומלץ ע"י הפסכאטרית הוא שילוב של טיפול תרופתי(אם אני לא טועה היא קיבלה סרוקסט) + שיחות. הבנתי מהפסכאטרית כי הטיפול הממולץ הוא קוגנטיבי התנהגותי. 1. האם יש חומר בעברית על הנושא? (לגבי טיפול התנהגותי קוגנטיבי אבל ספציפי לחרדה חברתית)? 2. אני עובדת רק שנתיים וחצי ואין לי ניסיון בכלי טיפולי זה, מה עלי לעשות?(מדובר בשרותי הרווחה, אומנם אני מקבלת הדרכה אבל גם המדריכה שלי לא מיומנת בכלי זה)? 3. הקשר שלי עם הנערה מצויין והיא מגיעה לשיחות פעמיים בשבוע. (לאחר מספר חודשים של קשר כאשר אבחנתי כי רמת החרדה מציפה אותה, הפנתי וליוותי אותה לפסכאטרית כך שגם אם אצטרך להפנות אותה לגורם נוסף, היא תשתף פעולה) . 4. האם יש מטפלים פרטניים בחינם אשר מטפלים בכלי זה? (מדובר בנערה חסרת משאבים כספיים). 5. קראתי כי קיים טיפול קבוצתי בכלי זה, מה מומלץ? תודה סמדר.

סמדר שלום כתבי אלי מייל עם מספר טלפון או שאשלח אליך את מספר הטלפון שלי. יהיה לי יותר קל להסביר לך בע"פ את האפשרויות. להתראות אורן

שלום, אני בן 18 וסובל מהתרגשות יתר - יש לי לפעמים פרפרים בבטן במשך 10 20 דקות ויותר ולעיתים רחוקות אף הזעה כשאני עומד לפני מצבים שונים, למרות שאני רגוע ברוחי ולא מתרגש במחשבה כלפי אותם מצבים, הגוף שלי אינו רגוע בכלל - אני לא יודע מה לעשות לדוגמא שיעור נהיגה מספר שלושים ומשהו עדיין יש לי פרפרים בבטן כעשר דקות לפני רוב השיעורים, למרות שבעיקרון אין לי אף בעייה, ואני לא מתרגש כלל בשיעור עצמו, יש לי את הבעייה הזאת לפעמים אפילו כשאני עומד לקרוא הודעה שמיועדת אליי במחשב אם כי לא הרבה, ובכל זאת אני מרגיש שזה פוגע בתפקוד שלי ומבחינת מחשבה אני דווקא שומר על קור רוח מה אפשר לעשות?

מושיק שלום הפרפרים הללו הם כנראה סוג של חרדה אותה אתה חווה. במידה והדבר פוגע באיכות חייך ניתן לפנות לטיפול. אני מצרף תקציר על שיטות הטיפול המקובלות בחרדה. בברכה ד"ר אורן קפלן חרדה הינה תגובת חרום טבעית של הגוף כדי להתגונן מפני סכנה. במצבים מסויימים החרדה הופכת לתופעה מעיקה וקיצונית שפוגעת באיכות החיים. כדי לטפל בחרדה צריך להבין את ההקשרים בה היא מופיעה, ללמוד להתמודד עם תגובות החרדה, ולבסוף, גם "להתיידד" עם החרדה, כלומר, לקבל שבמצבים מסויימים החרדה מופיעה כחלק טבעי של מהלך החיים. כל אלו יכולים להיעשות בטיפול פסיכולוגי. ישנן גישות שונות להבנה ולטיפול בחרדה. ניתן להכליל באופן כללי שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום ממוקד המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. על פי צורת חשיבה זו יש צורך בטיפול פסיכולוגי דינמי ארוך טווח כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים לא מודעים שיש לעבדם בטיפול. גישה פסיכולוגית אחרת טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי ממוקד וקצר מועד ולשפר על ידי כך את איכות החיים. במידה וישנה בעיה פסיכולוגית רחבה יותר ברקע רצוי לטפל בה, אבל ניתן במקביל או באופן בלתי תלוי לטפל בחרדה. גישה זו טוענת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. כמובן שהשיטות הפסיכולוגיות האמורות אינן מנוגדות וניתן לשלב ביניהן. הקריטריון העיקרי לבחירה בגישה טיפולית הוא היקף התופעות ומידת מיקודן וכן כמה זמן הן פעילות ומשפיעות על אורך ואיכות החיים. הגישה הרפואית-תרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. במצבי חרדה חריפים רצוי להיעזר בתרופות בשילוב עם הטיפול הפסיכולוגי. יש להדגיש שהטיפול התרופתי אינו משנה את מקור הבעיה ולכן הפסקת התרופות תחזיר פעמים רבות את החרדה. הטיפול הפסיכולוגי נועד לעשות שינויים בנטיות ובהרגלים האישיים כדי למנוע את תופעות החרדה הפוגעות באיכות החיים לטווח הארוך. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי חרדה חריפים יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. מומלץ להתייעץ עם פסיכולוג כדי להחליט על דרך הפעולה הנכונה ביותר. ד"ר אורן קפלן, פסיכולוג קליני

אני בן 23. מאז שאני זוכר את עצמי, היה לי דחף מיני די חלש. גם רק מגיל 18 התחלתי בכלל לשים לב לבנות, קודם לכן הן בכלל לא עניינו אותי. למרות זאת, אין לי בעייה בזהות המינית וברור לי שרק בנות מעניינות אותי. ובכל זאת מיעטתי בכלל ביחסי מין ואפילו האוננות אצלי די חלשה- אני מעביר ללא קושי ובטבעיות שבועות ללא שום פעילות. וביחסי מין אין לי בעיה להעביר חודשים רבים. יש בנות שזה די מוזר ומפריע להן- שהן רוצות יותר ממני. האם כל זה נורמלי או שאני צריך לבדוק את עצמי? תודה.

יואב שלום במידה והדבר אינו מפריע לך אין צורך בטיפול. מצא בת זוג שמתאימה לקצב שלך. אם אתה רוצה לבדוק את העניין תוכל לפנות לסקסולוג לייעוץ. כמו כן ניתן לעשות בדיקה הורמונלית כדי לבדוק שהאיזונים הקשורים לעוררות המינית תקינים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר אורן קפלן לפני שנה קניתי ספר שמלמד היפנוזה עצמית בעזרת קלטת (לצורך הרזיה) בספר רשום שניתן להמשיך להיות במצב הזה גם לאחר שהקלטת מסתיימת, ולקום יותר מאוחר. בוקר אחד כשהייתי לבדי בבית והיה שקט הקשבתי לקלטת, ואח"כ המשכתי להיות במצב הזה בשקט. אחרי כמה דקות היה צילצול בדלת שההבהיל אותי מאד מאד, ממש "קפצתי", בשניה שהתעוררתי, ראיתי משהו שמאד הבהיל אותי , אח"כ מילמלתי "זה לא יכול להיות, זה לא יכול להיות" ורעדתי כולי, לקח לי בערך רבע שעה להרגע. מאז, העניין ההוא מטריד אותי, פתאם מופיעים חלומות שרומזים על אותו עניין, (לא רשמתי לפני כן חלומות, אז אני לא יודעת אם היו חלומות עם סמלים כאלה גם קודם). ובעקבות כל אלה גם מחשבות זכרונות וקישורים שאולי בכלל לא קשורים. אני מוטרדת מהאפשרות הזו ועוד יותר מוטרדת שאני מקשרת לא נכון. השאלה שלי היא: מה הסיכויים באחוזים שמדובר בדמיון שהתפתח , ומה הסיכוי שיש לזה בסיס? תודה מראש

שואלת שלום הדבר שהבהיל אותך כנראה באמת מאוד מאיים מאחר ואת נמנעת לציינו אפילו בהודעה האנונומית הזו באינטרנט. קשה לדעת האם ראית דבר אמיתי או דמיינת לאור ההודעה, אבל נשמע שאת מאמינה שדמיינת משהו שלא היה אמיתי. הדבר בהחלט אפשרי מאחר ובתהליך ההרפיה בהיפנוזה עצמית ניתן לעיתים לגלוש פשוט לשינה או למצב דמדומים. גם בחלומות אנו רואים דברים לא הגיוניים ולכן בהחלט יתכן שבמצב המבלבל בו הייתי שבו הצלצול בדלת העביר אותך ממצב של הרפיה עמוקה לעירות, ראית דבר מה בדמיונך שנתפס כמו במצב חלום, כאמיתי. בכל מקרה, כל דברי הם השערה שאינה ממש מבוססת. במידה ואת רוצה לבדוק את הדבר לעומק כדאי לפנות למהפנט מוסמך ולנסות לברר במה מדובר במדויק. יותר מכך, כדאי להבין ממה נבהלת כל כך ומדוע זה משפיע עליך עד היום. בברכה ד"ר אורן קפלן

ואם אפשר לשאול עוד שאלה: האם בעזרת איש מקצוע( פסיכולוג?, או פסיכולוג העוסק בהיפנוזה?) ניתן למצא את התשובה (האם זה דמיון או לא) ומה מידת הוודאות? שוב המון המון תודה

שלום, רציתי לשאול כמה שאלות בקשר להיפנוזה: האם ניתן להפסיק עישון כבד שנמשך שנים רבות בעזרת היפנוזה? אם כן, כמה זמן פחות או יותר זה אמור לקחת? תוך כמה זמן רואים תוצאות? והאם זה הדרגתי ? עד כמה זה יעיל? תודה מראש שירי

שירי שלום ניתן לטפל בהפסקת עישון באמצעות היפנוזה. במידה וזה עובד הטיפול קצר למדי (מספר בודד של מפגשים) ואולי כמה מפגשי מעקב. עם זאת כדאי להדגיש. הטיפול יעזור רק אם באמת הגעת להחלטה שאת רוצה להפסיק לעשן. אין מדובר בתרופת קסם ובלי מוטיבציה משמעותית מצידך זה פשוט לא יעבוד. העישון מבטא צורך כלשהו מעבר להרגל. לכן צריך, מעבר להפסקת העישון הטכנית, להבין מהו הצורך וכיצד אפשר למלא אותו בדרכים אחרות. בברכה ד"ר אורן קפלן

אמי התעללה בנו במשך כל ילדותנו, התעללות פיזית ונפשית קשה מאוד. אמי הייתה חולה בדיכאון קשה ואף פעם לא טיפלה בעצמה. אנחנו היינו עול. עד היום אנחנו עול. בבית אסור היה להרעיש, לדבר, להזמין חברים או לאכול.. שנים הייתי בטיפול פסיכולוגי, חשבתי שהצלחתי להתגבר. מצאתי אהבה גדולה שהצליחה למלא חללים ולהיות תחליף למה שמעולם לא היה לי. עכשיו אני בהריון והכל חוזר לי. אני כל-כך מפחדת להיות כמוה בלי לשים לב. רוב הזמן חרדה ובוכה ומרגישה כמו לפני הרבה שנים, אבודה בעולם. בעלי היקר והאהוב מנסה לתמוך אך אני כבר לא מוצאת נחמה. אין בי כוחות לעוד טיפול ארוך שנים ואני מרגישה בזמן האחרון שאולי איני יכולה להיות אם. מי יכול לעזור לי??

נעמה שלום הסיפור שלך עצוב ושמח כאחד. את מתארת כיצד למרות הילדות המורכבת שעברת הצלחת להתגבר ולהקים משפחה, וכעת את עומדת את מול צומת דרכים חדשה, ופוחדת לשחזר את מה שמוכר לך כל כך. אין סיבה שהדברים ישתחזרו. טראומת הילדות שלך נשארה חקוקה בנפשך וכנראה שתמשיך להיזכר לאורך השנים, אבל אין הכרח שהיא תהפוך לנבואה שמגשימה את עצמה. המודעות העצמית שבוודאי צברת עם שנות הטיפול והידיעה העמוקה שאת רוצה להעניק עתיד אחר לילדיך ינחו אותך בדרך הנכונה. בהחלט תוכלי להיעזר פה ושם בעזרה מקצועית גם לאורך שנות ההורות. אין בכך כל רע. את החרדות הנוכחיות כדאי להסיר בהקדם האפשרי. החשיבה השלילית שמלווה אותך כעת מפריעה להנאה שלך מתקופת ההריון ונוטעת בעיות לא הכרחיות. אנשים רבים שחוו טראומה בעברם נזכרים בטראומה במצבים מסויימים. הדבר גורם לעצב ולשחזור של רגשות חוסר האונים. זה כנראה מה שקורה לך כעת. יתכן שכדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי קצר וממוקד. תוכלי אולי להיעזר בשיטות ממוקדות לטיפול במצבים כאלה כמו היפנוזה ו EMDR. תוכלי לקרוא מעט על שתי השיטות בקישורים הבאים. כתוצר משני הן עשויות גם להקל על ההתמודדות הפיזית עם ההריון והלידה מאחר ובשתיהן לומדים הרפיה עצמית כבסיס להירגעות. http://www.psychologia.co.il/emdr.htm http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm בהצלחה ד"ר אורן קפלן

רציתי לספר לכם על אייך היה לי בל"ג בעומר... אני כותב רק עכשיו כי עכשיו סוף השבוע ואני בחופש ועברו כמה ימים! אז ידידה שלי הזמינה אותי לקומזיץ של ההוסטל שלה..שהיא נמצאת בו... אני מכיר שם כבר הרבה...מהמפעל המוגן שאני עובד בו... בקיצר באתי הבייתה ב4 בערך ....אוף...ואבא שלי לא אוהב שאני "עוזב אותו".. הוא בן אדם כזה מתבודד כמוני...לא כזה..זורם...לא כזה..פתוח כזה... ועכשיו אני החבר'ה היחידה שלו פחות או יותר ... וזה מתסכל נורא...הוא לא יודע להכיר אנשים אז אני צריך להיות לו ממש כמו ביביסיטר ...צריך לשבת לידו מדי יום כמה שעות...וזה מתסכל אותי... לא ידעתי אייך לומר לו שאני רוצה הערב לצאת...כי שאני "נעלם" יותר מדיי מהבית- הוא כזה עושה לי פרצופים או של כעס ועצבנות או של כאילו עלבון ואני בן אדם שלוקח כל דבר ללב-וזה עושה לי יסורי מצפון... אני מרגיש שנולדתי עכשיו להיות איתו...לבדר אותו...להאכיל אותו...(אני מארגן ארוחות מדיי יום בערב-ולפעמים גם זה מעייף אותי) את האמת אני פוחד ויש בי חרדה לריב איתו או להסתכסך איתו אני פוחד שלא יהיה לי בית לחזור אליו...אני אפילו מאוד פוחד מהאפשרות הזו... ואני מאוד לא אוהב שרע בבית..שיש מתחים ועצבים...זה גומר אותי אני צריך שקט נפשי..כדי להמשיך בשגרת העבודה שלי... בקיצר אמרתי לו...שהזמינו אותי...וידעתי שמה שיקרה זה שיתעקם לו האף... שיעשה פרצוף חמוץ... אז הוא אמר לי: מה אתה צריך ללכת בשביל תפוח אדמה?.. וזה הרגיז אותי מאוד מאוד: השיניים שלי חרקו מעצבים כי מה הוא מתערב לי בכלל בחיים... באיזה זכות הוא אומר לי דבר כזה... אני מרגיש שנולדתי להיות סגור בבית אבל אני רוצה לפרוש כנפיים .... אני רוצה לצאת מכלא הבדידות הזה... אני רוצה סוף סוף להתחיל בחיי חבר'ה שלא היו לי עד עכשיו... מגיע לי בסופו של דבר... הצעירות לא תימשך לנצח... אמרתי לו: זה לא בשביל בטטה..זה יותר בשביל החבר'ה... ו..מה אתה קובע בשבילי מה לעשות... מה אסור לי לצאת מהבית?... בשביל זה נולדתי נכון?....להיות לידך כל הזמן אני עובד כל השבוע..מותר לי לצאת להנות.... ואז הוא גימגם כזה..ועשה פרצוף עצבני אוף נשבר לי ממנו לפעמים....אני עצבני מאוד בגלל כל זה... הסיבה שאני נשאר בבית ולא עובר גם אני להוסטל...היא שאני מרחם עליו ....שלא ישאר לבד המצפון שלי יהיה מיוסר אם אני אשאיר אותו לבד.... אז לפחות שיתן לצאת .... בגלל זה אני פוחד מחיי חבר'ה תקינים.... זה יגרום לי לבעיות בבית... אמרתי לו שילך להתנדב...ששם גם הוא יכיר אנשים חדשים אבל הוא: לא.....עצלן.... חושב שאנשים יבואו אליו לבד.... אז בקיצר הלכתי לקומזיץ... ולא יכלתי לפתוח את דלתות ההוסטל...הייתי מה זה מפוחד כי בכל זאת ישנם שם אנשים שאני לא מכיר פתאום התמלאתי חרדה... אבל בסוף נכנסתי...פתחתי את השער ונכנסתי.... בהתחלה היה נחמד מאוד ישבנו ודיברנו... ואחר כך ישבנו ליד המדורה הקטנה... והידידה שהזמינה אותי פשוט הלכה לשבת ליד מישהו אחר די רחוק ממני... זה נורא פגע בי...הרי הזמנת אותי לא?.. הייתי בין אנשים לא מוכרים וזה היה מפחיד כזה.... היא ישבה איתו והם התגלגלו אחד על השני...ועשו מסז'ים ודברים כאלה... וזה יצר אצלי תחושת קנאה... והרגשתי שוב הכי בודד בעולם... הם נמרחו אחד על השני... אני לא מספיק פתוח לעשות דברים כאלה בפומבי.... וקינאתי.. קצת.. זה יותר העיינין ששוב קיבלתי הארה...פנימית... שבעצם אני עדיין לבד... ואיין לי אהובה...ממש..מישהי משלי... שאני עדיין בעצם חי לבד בעולם... הרגשתי הרגשה שבטח הרבה אנשים מכירים: שיש מסביבך מלא אנשים, אבל אתה מרגיש בודד ולבד בתוכם... כך הרגשתי...כי היו שם כמה זוגות מאוהבים..כמה רומנטי...והרגשתי תסכול של גם אני רוצה... וכולם צחקו וכולם שרו מסביב לאש... ואני לא מספיק פתוח לפני אנשים זרים כמעט ....לשיר ולספר בדיחות גסות... בעיקר דברים גסים: אני לא יכול לדבר על זה בחופשיות אני פשוט עצור מבפנים... וכולם התייסחו לכולם ורק אני בהיתי באש..... ולא שמעתי כבר את כולם...רק הבטתי לתוך האש הנעימה והמחממת לפחות היא חיממה את ליבי הקפוא.... פשוט הרגשתי שם מאוד בודד בתוך החגיגה.... והסתכלי לתוך השמים חסרי הכוכבים..מישהו שם לב שלא היו כוכבים?... ושאלתי עצמי: אז מה זה מה זה מה זה העולם הזה?... למה נבראנו...למה אני חי.... הכל נראה כל כך ....דהוי...ריקני...מיותר.... עוד סיבה למסיבה..ל"ג בעומר שבו כולם משתוללים ורק אני יושב בדממה אל מול הלהבה... וזה לא הזרדים שנשרפו אלא אני עצמי... וזה לא אש המדורה.... אלא אש האבדון שבערה בי.... אחר כך זה נגמר....ואני פרשתי ללכת... והרגשת הבדידות הייתה כה גדולה... הידידה שלי שאלה אותי: מה קרה למה אתה עצוב פתאום?... אמרתי לה שפתאום הרגשתי נורא לבד... ורציתי להתפרץ...: כיאת הזמנת אותי והלכת להתגלגל עם מישהו אחר על הדשא..... ובדרך הבייתה אני עובר מעל גשר... הסתכלתי למטה...אמרתי אני ממילא כה נטוש בעולם אולי כדאי?.. אבל זה נראה לי מפחיד מדיי ואני יודע שלמיואשים יש מחר! אז חזרתי הבייתה...ועשיתי 3 דברים שהקלו עליי את התחושה: ראיתי יצפאן...חצי מהתוכנית רואים מה זה...חזרתי כל כך מוקדם מהתסכול.... אכלתי קורנפלקס כריות יאמי אני חולה על זה עשיתי מקלחת חמה חמה.....זה היה כל כך טוב... והרגשתי די טוב... וכך נגמר לי ל"ג בעומר.... אבל ראיתי אנשים באמצע הדרך...כולם צבועים...רוקדים מסביב למדורות כמו לעגל הזהב... עוד סיבה לשמוח...עוד סיבה...להשתולל..ולאכול כמו חזירים...ולתקוע גרפסים... ואני רק חוזר אל החור שלי...אל התא שלי האפלולי...הבית! שיהיה לכולכם רק טוב

למה לעזזל אני לא רואה את ההודעה? בראש של הדפים?.. יש למישהו הסבר?

שוב שלום נשמע שכל מפגש חברתי מסתיים בסופו של דבר בתסכול. האם יש לך חבר או שניים באמת טובים שאיתם התסכול הזה אינו קורה? סביר להניח שהמפגש החברתי עם אנשים רבים יהיה תמיד יותר קשה. אולי כדאי לנסות ולחזק קשרים אישיים של אחד לאחד שיוכלו לתת לך סיפוק רב יותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר קפלן הנכבד! שלום רב! יש לי חבר אחד כזה שאני אוהב להיות איתו והוא החונך שלי.. זה "שירות" של לשכת הרווחה או משהו כזה זה מישהו שהצמידו לי שיפר את הבדידות! הוא "בא אליי" לפני שהתחלתי לעבוד אנו כבר מדברים על הכל ומשתפים הכל הוא גם מדבר על חייו הפרטיים ונורא כייף לי איתו לרוב רק הוא מסכן אני מדכא אותו עם הפלוסופיות שלי תודה איש יקר ד"ר קפלן

שלום רב פשוט כואב לי כשאני קורא את מה שאתה כותב אתה פשוט מזכיר לי הרבה מצבים דומים שהייתי בהם ו אולי עדיין מדי פעם אתה כותב בצורה כל כך מדוייקת וקולעת ונוגעת ללב מה שלא יזיז שערה להרבה אחרים שלא חוו כאבים כאלו אני עדיין מנסה להלחם למרות שבתקופה האחרונה אני חושב שאני משתגע לאט אני אפילו מתקשה לתאר את מה שאני עובר למטפל שלי.. אני יכול להגיע לשיאים מופלאים של סבל נפשי פשוט להרגיש כאב ולחשוב שלילי שלילי כל הזמן לקום כל יום בלחץ וחרדה , פחד מאנשים להתמודד ורוב מה שתיארת אני שואל את עצמי הרבה שאלות מהותיות על החיים... ורואה את עצמי כל כך בודד אין מה שינחם עוד אבל יש עוד שאריות שממשיכות... ומהשאריות הללו אנחנו יכולים להבעיר אש שתגרום להם להסתובב אחורה ..אבל בעיקר לנו ל התעורר מהדברים שאתה כותב אפשר להרגיש עוצמה כי זה בא מאמת עמוקה כשאני רואה שיש עוד אנשים שסובלים כך אני מתחיל קצת לא להרגיש בודד אלא שייך באופן מסוים מה אתך ?? מה יכול לרגש אותך בחיים? מצפה לשמוע ממך

אני מאחל לך שתצליח לנצח במאבק שלך תהיה חזק אל תישבר אנחנו פה איתך! אני "שמח" שיכלתי לעזור לך בדבריי שהרגשת איתי את תחושת השיתוף של הקשיים בחיים שנתתי לך הרגשה שלא רק אתה סובל מאותם דברים מה שיכול לרגש אותי בחיים: לא יודע אולי אהבה חדשה וטובה ממישהי קצת נחמדה ואולי הופעות חיות של זמרים שאני אוהב זהו נראה לי מאחל לך כל טוב! שתרגיש תמיד טוב ואתה מוזמן להמשיך לקרוא את מה שאני כותב שלך ישראל!

האם ניתן לרדת במשקל באמצעות היפנוזה? האם אתה עושה זאת?

דיאנה שלום אצטט את תשובתי בעבר בנושא. ניתן לנסות ולעזור לתהליך הרזיה גם באמצעות היפנוזה, כמו גם בכלים פסיכולוגים נוספים. אולם כמו בכל סוג אחר של טיפול בהרזיה, המוטיבציה שלך היא גורם המפתח להצליח בטיפול. היפנוזה אינה טיפול קסם ואם יש לך אשליה שטיפול אחד בהיפנוזה יפסיק את רצונך לאכול, הטיפול יהיה נדון לכשלון. זהו תהליך מתמשך שחלקו שינויים בהרגלי האכילה ונסיון להתחקות אחר הווצרות הרגלים אלו. תהליך אמיתי כזה לוקח חודשים ארוכים והוא הדרך היחידה להבטיח שמדובר בתהליך אמיתי ולא בעוד נסיון סרק שיכשל. בברכה ד"ר אורן קפלן

מדוע ליתיום גורם להשמנה?

רחל שלום הפורום הזה עוסק רק בנושאים פסיכולוגיים. אנא פני לפורום רפואי בתחום. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני חרדה להידבק במחלות אך כאשר אני חולה אני "נהנית" מהמצב (הנה, התחסנתי נגד עוד וירוס) וחוץ מזה, למה שרק אני אסבול, אולי שהאחרים גם ידבקו? האם אני היפוכונדרית או שאין שם ל"שיגעון" שלי?????????????

מימי שלום במידה ואת מרגישה שזה פוגע באיכות חייך אז זו בעיה. אם לא, תוכלי להניח לזה. נשמע שהעניין אינו רק "היפוכונדריה" כלומר, החשש להידבק, אלא קשור למערכות היחסים שלך עם הסביבה ואולי שם נמצאת השאלה המרכזית ולא בעניין המחלות. במידה ותחשבי שהדבר משמעותי לך מספיק תוכלי לפנות לייעוץ פסיכולוגי בנושא. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני עומדת להינשא עוד כחודש ואני נמצאת בחרדה איומה אני מתקשה לתפקד, לעבוד, להרדם וכול הסובבים אותי מגבירים בי את הלחץ מה עושים משום שהימים האחרוניםם עברו לי כסיוט בברכה יעל

יקרתי!!!! זה" צרות של עשירים" כמו שאומרים , אם את שלמה עם עצמך ואוהבת את הבעל המיועד תתחזקי ממנו , זה ההתגרשות שלך שמבלבת אותך אבל תאגרי כוחות ובוף הכל יסתד בהצלחה

יעל שלום את התשובה כדאי לחלק לשניים. הצד האחד הוא בירור מה את מרגישה לגבי החתונה. האם יש לבטים או שאת שלמה עם המהלך שעומד לקרות. החלק השני הוא ההתרגשות הטבעית לקראת אירוע מרגש שאצלך כנראה חזקה במיוחד. את כנראה חרדה ותגובותיך הנפשיות והפזיות הם ביטוי לחרדה הזו. לכן העזרה שתוכלי לקבל היא בשלושה נתיבים אפשריים: 1. נסי לקבל תמיכה מהיקרים והקרובים לך. הדגישי שאת בלחץ ובדקי כיצד הם יכולים להקל עליך. 2. תוכלי לפנות לייעוץ פסיכולוגי קצר. במידה ויש לבטים תוכלי לדבר עליהם ולנסות לסגור קצוות לפני החתונה. במיוחד חשוב ללמוד כלים להרגעה עצמית, אפשר למשל להיעזר בהיפנוזה. 3. תוכלי לפנות לרופא המשפחה ולבקש תרופת הרגעה קלה שתוכל לעזור לך ברגעי המתח. מזל טוב ובהצלחה ד"ר אורן קפלן

אני אשה בת 38 .התגרשתי לפני כ- 5 חודשים והבעיה שמציקה לי היא בני לאחר שעברנו דירה הילד יורק כל הזמן זה מאד מפריע לי ואני לא יודעת איך לעזור לו להפסיק לירוק לא עזר איומים ולא עזר אולתימטומים לאחרונה לקחתי אותו לפסיכולוגית 2 פגישות ושום דבר ללא עוזר אני יודעת שזה מצריך טיפול ממושך יותר אני מבקשת איזה טיפ או שיטה לגרום לו להפסיק עם התופעה הזו תודה המיואשת

ורד שלום השאלה מדוע הוא יורק. האם זה הרגל שאינו יכול להימנע ממנו, אבל היה רוצה, או שאולי מדובר בסוג של מחאה ומאבק. במקרה הראשון הפתרון יהיה קל יותר והמנהג יפסק בקרוב. במקרה השני המצב מורכב יותר מאחר וללא מוטיבציה מצידו להפסיק, או להיפך, עם מוטיבציה כלשהי להמשיך את המנהג, העבודה על שינוי ההרגל תהיה ארוכה יותר. בקיצור, צריך להבין מהיכן מגיעה התנהגותו וזאת כנראה קשה לדעת כעת. מאחר ופנית לייעוץ פסיכולוגי אני מציע שלא תסתפקי בכך שהילד יפגוש את הפסיכולוגית אלא קבעי עימה בעצמך פגישות כדי שתוכל להבין את מערכת היחסים בבית ולהנחות אותך כיצד לנהוג. בברכה ד"ר אורן קפלן

וגם מאוד חשוב להבין על מי הוא יורק

שלום אני בת 23 בערך ויש לי חבר כבר כמעט שנתיים בהתחלה יחסי המין ביננו היו פשוט מושלמים אך אחרי 3 חודשים הוא נסע לטיול בחו"ל וכשהצטרפתי אני לטיול כעבור חודשיים יחסי המין הידרדרו- מאז עד היום אני לא מצליחה להנות מחדירה וזה אפילו כואב לי במקצת השאלה שלי היא ממה יכול לנבוע השינוי הזה למרות שהיחסים ביני לבינו אפילו יותר טובים מפעם והיום אני אוהבת אותו יותר נכון להיום כל פעם שאנחנו מקיימים יחסי מין גם אני וגם הוא מרגישים מתוסכלים מהעיניין וזה גורם לנו (לי בעיקר) לדחות את הנושא הזה ולעשות זאת רק פעם או פעמיים בשבוע אני חוששת שלמרות שהוא אוהב אותי - הוא יהיה יותר מדיי מתוסכל מבחינה מינית ויתחיל להסתכל לכיוונים אחרים איך אפשר לטפל בכך?

ענת שלום ראשית הייתי מציע לך לעשות בדיקה רפואית כדי לראות האם אין מרכיב פיזיולוגי בעניין. אמנם רוב הסיכויים שלא תתגלה בעיה מאחר ואת מתארת מערכת טובה ללא בעיה קודם לכן, אבל לא כדאי להתעלם מכך. אני מתאר לעצמי שדרוש בירור מעמיק יותר כדי להבין את המקור הפסיכולוגי לשינוי שנוצר, אבל התוצר הינו די ברור, קשיים בקיום יחסי המין. בעיקרון מדובר בתופעה מוכרת למדי שבד"כ מבטאת סוג של לחץ. יתכן שמדובר במשהו שבינך לבינו, אך בהחלט שמדובר במשהו בינך לעצמך שעלה מסיבה כלשהי. ניתן לטפל בכך ע"י ייעוץ סקסולוגי. אפשרות נוספת באמצעות היפנוזה. במידה ואת מתגוררת במרכז הארץ אמליץ על מרפאה גניקולוגית בבי"ח ליס ליולדות בתוך בי"ח איכילוב אשר בין היתר מתמחים בעזרה לנשים בתפקוד מיני. אני מתאר לעצמי שיש מרפאות דומות במוסדות נוספים, וכמובן אנשי מקצוע במגזר הפרטי. לפי מה שאת מתארת רוב הסיכויים שמדובר בטיפול קצר מאחר ואין מדובר במצב בו מעולם לא נהנית ממין או שתמיד הרגשת כאב, אלא שחל שינוי פתאומי לאחרונה. במצבים אלו השינוי עשוי להיות מהיר ויעיל. בברכה ד"ר אורן קפלן

לעזאזל, בטעות לחצתי אנטר ואוטומטית זה שלח את הט'רד בלי שאני אכניס כלום בתוכן. לא חשוב. מה שרציתי להבין הוא, מה אני בעצם עושה כאן? אני לא מוצא כבר סיפוק בשום דבר, הכל כל כך חסר טעם ותועלת, ואין לי מושג מה הלאה, איך ממשיכים לסחוב בחוסר ידיעה הגועלי והנורא הזה. אני לא תלמיד מצטיין, אני אפילו לא תלמיד ממוצע. אני גרוע בלימודים למען האמת. וכל מה שרוצים ממני בבית, הוא שאני אלמד. "לא כל אחד צריך להיות פרופסור או דוקטור", אמא שלי מסכמת את מה שאני מנסה להגיד לה, אבל אין לזה קשר בכלל. הלימודים לא מעניינים אותי. הם מעולם לא עניינו אותי. ואיך מישהו בלי תעודת בגרות יכול להסתדר בעולם הזה? איך מישהו בלי תואר ראשון יכול להשיג עבודה במדינה הזו? ומה עושים? איך יוצאים מהבוץ החברתי הזה, שמחייב את כולם להכנס לתוך שבלונה ארורה, ומי שמסרב נידון לכלייה? ישנם שני דברים שמעסיקים אותי, סקס ומחשבים. לשמחתי בראשון אני עוד מוצא עניין, אבל בשני כבר מזמן לא. שעות של ישיבה מול המסך, בדיקה כל חמש דקות אם התעדכנו האתרים שמספרים מה חדש, חצי שנה של ציפייה חולנית לרגע שאני אסיים י"ב, אתחיל לעבוד ואקנה לי מחשב חזק יותר, גדול יותר, יפה יותר. ובשביל מה? למה זה טוב? למה להמשיךלהתעניין? למה להמשיך לבדוק? מה יוצא לי מזה בכלל? והחברים... ארבעה חודשים שאנחנו לא מסוגלים להיות אחד בחברת השני, חוץ מכאשר אנחנו תחת השפעת סמים. וגם זה כבר עבר הזנייה מלכותית. מסריח לי להיות עם האנשים היחידים שאני מסוגל לדבר איתם ולא להרגיש שאני מדבר עם קופים. או לפחות היחידים שאני מכיר שאני מסוגל לדבר איתם. כלום לא מתחדש, הכל מאבד צבע, מעלה עובש ומתחיל להצחין. אומרים לי לצאת מהבית, להתאוורר קצת, אבל למה? מה יש בחוץ? הספרים מתחילים להגמר מהר מדי, לא משאירים בכלל טעם של עוד. מה קרה לי? איפה הכל התחיל פתאום להשחק? והתקופה המחורבנת הזו, שאני אפילו לא מצליח לגבש את המחשבות בראש, כל כך הרבה רגשות אשם, כל כך הרבה תיעוב עצמי על מי שאני ומה שאני ומה שאני עושה או לא עושה, ואני לא מהטיפוסים המתאבדים, אז באמת קשה לי. עכשיו כשאני קצת משקיע מחשבה, אז אני לא ממש מוצא טעם בלפרסם את ההודעה הזו בכלל, הרי אף אחד מתושבי הפורום הזה לא מכיר אותי, והעצות תהיינה שטחיות בכל מקרה. אולי אני רק צריך את הבמה לשפוך את הכל, אני לא יודע. אבא שלי נפטר כשהייתי בן 4, ומאז אני עם אמא שלי. האחים שיש שלי הם גדולים ממני בהפרש גדול למדי, אז כשנארתי עם אמא, נשארתי איתה כמעט לבד. מאוחר יותר היא פגשה מישהו, וגם אמא כבר לא ממש הייתה לי. אני משער ששם הכל התחיל, והמסע הארוך והמייגע לזכות בתשומת לב העולם התחיל. כל דבר שאני עושה נעשה בשביל לקבל אישור מהחברה שאני כל כך מתעב, בשביל לקבל את החיזוק מהאנשים שאני בז להם. ושוב פעם, ה"למה" הבלתי נמנע הזה. למה אני פה? מישהו יכול לענות לי? לעזור לי? אולי לנטוע בי תקווה לעתיד טוב יותר? מספק יותר? כזה שיאפשר לי להנות מההווה? בתודה מראש, גם על התגובות (באם תהיינה כאלו), וגם על תשומת הלב והסבלנות למי שקרא את ההודעה שלי. אונטפישתים.

תשובה שיטחית ראשונה: תפסיק לדפוק ת'ראש עם סמים - כצעד ראשון. תשובה שיטחית שניה: עוד לא נולדת , אתה יכול לומר במה אין לך עניין-אבל לא במה יש לך עניין. לא נחשפת להרבה דברים - תתחיל לצאת ולהתנסות. תשובה שיטחית שלישית: אם לימודים עושים לך רע ומורידים לך את הערך העצמי - זרוק אותם. אפשר להשלים בגרות אחרי הצבא בשלושה חודשים ולהמשיך לאוניברסיטה בקלות. תשובה שיטחית ראשונה: (פעם שניה). אם לא תפסיק עם סמים לא תגלה לעולם מה באמת הקטע שלך. כשתגלה את העניין שמעניין אותך בחיים ושאליו נועדת- תאהב את החיים בטירוף. . שלך נקודה שטחית וחסרת מימד.

לאונטיפשתים: זה לא פייר זה לא פייר זה לא פייר! קראתי את הט'רד שלך וכ"כ הזדהתי וכ"כ הבנתי וכ"כ רציתי להגיד לך שאני נמצאת במצב דומה והעצה היחידה שיש לי אליך היא: שאין עצה ואין מוצא! אין דרך חזרה וגם אין דרך יציאה! אלו החיים המסריחים/מעניינים שלנו ושום דבר בעולם לא ישנה את דעותינו שלנו { המבינים עניין ויודעים הכל ולפעמים יותר מדי}. ומצד שני רציתי גם להגיד משהו שכן יעזור לך וכן יעודד וכן יפתח לך אשנב לאור, אבל אני פסימית שכמותי ,לא מסוגלת! ובכלל שפתאום באה הנקודה החסרת משמעות הזאת ופרצה לך פתח לחיים חדשים!אז בכלל הרגשתי לא יוצלחת בטירוף. וזה לא פיר מכיוון שאני זאתי שמבינה אותך ולא היא! אבל כנראה שאין כמו הנקודות החסרות משמעות האלה ,שבאות לנו מדרך לא דרך ופותחות לנו אשנב פרחוני. תודה לכם. ונחזור לעניינינו אונט': לדעתי האופטימית, שאין לי מושג מאיפה היא צצה ,המכתב הזה שכתבת לפורום רק יעשה לך טוב! ולדעתי הלא מוגדרת: באמת תפסיק אם הסמים כי זה בסה"כ מוציא אותך מהמציאות שאתה כ"כ שש לצאת ממנה , אבל מה שאתה לא יודע זה שכל פעם שאתה חוזר אליה לאחר מסע תעתועים קסום/הזוי/בזוי היא נוחתת עליך יותר ויותר חזק עם ריח של צחינה שאי אפשר לסבול, עד שבסוף אתה מגיע למצב שאני ואתה הגענו אליו. אני לא אומרת שזה לא נחמד לצאת למסע דמיוני מדי פעם, אבל כמה שזה לעיתים יותר רחוקות זה יותר כיף! אני חושבת שהפתרון האולטמיטיבי בשבילינו {האנשים שמבינים ויודעים הכל ולפעמים יותר מדי} הוא מאוד פשוט[בדמיון כמובן]. אנחנו צריכים להתאסף ולהפליג לניו זילנד, לגדל כבשים, לטייל ואחרי שנתיים להתאבד כי כבר ישעמם לנו. והנה דוגמא מצוינת אדוני ,לצ'ופי הפסימית! שבאמת מאמינה כי אין דרך חזרה מאז שלהורים שלנו היה משעמם והם החליטו להביא אותנו המבינים והיודעים הכל ולפעמים יותר מדי! אונט' אני יודעת שקצת גלשתי לנושאים לא נושאים ואפילו קצת זיינתי לך את השכל והתיימרתי להיות יו"ר אגודת המבינים והיודעים. אבל כזאת אני, אני כזאת. וזאת בעיה שלך כי לעולם לא תדע מי יעלה לך בצ'אט. שלך אם אופציה להפלגה לניו זילנד צ'ופי נ.ב: תשלך לי איזשהו מסר התייחסותי למכתב שהתפרץ לי כך פתאום.

אונט'. בדיוק עכשיו קראתי את ההודעת תשובה של ד"ר קפלן. ורציתי לציין שהוא אומר דברים אמיתיים ,נכונים ,וטובים מאוד ,ואפילו כדאי ליישם אותם. אבל שנינו יודעים שהפתרון שלו זה עוד חלק מהסטאטוס קוו העולמי שנברא יחד עם התפתחות הציוויליזציה והגלובליזציה והחראיזציה הזו שאנו שוקעים אליה. ללא כל זכות בחירה! נכון או לא?

א. שלום אלו כנראה החיים שלך היום, וכנראה שדרוש ריענון ושינוי כדי שהם יהיו אחרים. עכשיו השאלה מה אתה יכול לעשות כדי לעשות שינוי, והאם אתה באמת מסוגל לעשות את זה היום. יתכן שתגיד שבינתיים אין לך כוח לשנות וגם זה בסדר, תוכל לפחות להגיד לעצמך שהיום אתה נותן לעצמך להישאר נמוך ובעוד שנה למשל, תנסה ליצור את השינוי. שינוי יכול להיות גישה אחרת ללימודים. ללמוד אחרת. להתמקד במה שמעניין אותך ואולי להזניח את מה שלא מעניין לעכשיו. לקחת קורס או סדנה כלשהי שמעניינים אותך וכו'. עצם השינוי עשוי כבר להזיז משהו. אתה לא מאושר מהחיים החברתיים שלך. אולי תוכל לחשוב איך למצוא אנשים אחרים שיעניינו אותך יותר. אתה מסובך עם עצמך כרגע. מעלה הרבה שאלות קיומיות, נמצא בצומת די משמעותית בסך הכל של החיים. היה כדאי למצוא מישהו לחלוק ולהתייעץ עימו על המחשבות הללו. זה יכול להיות מישהו שאתה סומך עליו מקרב המשפחה והקרובים, או מישהו מקצועי מבחוץ. במוקדם או במאוחר בוודאי תדרש להיכנס לעומק הקורה ולחשוב איך משנים את המצב. אולי עדיף מוקדם מאשר מאוחר. יתכן שתוכל להפיק מטיפול פסיכולוגי דווקא בתקופה כזו. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

אני בן 21 אני סובל מ דכאון כבר 5-6 שנים והשנה זה החמיר מאד אני נפגש עם מטפל כבר שנה זה עזר קצת אבל אני כבר לא יכול יותר ו ממרגיש כבר נוח עם העובדה שאני יכול להתאבד בעתיד הקרוב מצבי פשוט גהנום ונמנעתי מלקיים קשרים עם בנות וקשרי עם אנשים קשים בדרך כלל אני סובל מחרדות ומצבי רוח איומים ו אני כבר לא מתפקד טוב אני כל כך מיואש מה אתה מצייע?

אומנם אני לא רופאה אבל אולי אני אוכל לעזור לך , אני חושבת שאתה צריך דבר ראשון לחשוב למה אתה ככה ומה גורם לך לרצות למות ולהכיר בבעיה אח"כ אתה צריך מישהו שיתמוך בך ויהיה נאמן ומבין ותרגיש קרוב אליו וככה אני בטוחה שתרגיש יותר טוב. דבר שני אני חושבת שכדאי לך למצוא דרך לתרום לדגמא: להתנדב בבית חולים ולהרגיש שאתה מועיל וזה יתרום להרגשה שלך.

שלום החמרת הדיכאון מלווה פעמים רבות גם במחשבות אובדניות. אתה נמצא בטיפול וכנראה שהוא לא מספיק לך כעת. חשוב שתפנה למטפל ותסביר לו את המצב ותספר על המחשבות האובדניות. יתכן שבתקופה הזו תדירות הפגישות צריכה להיות גבוהה יותר. כמו כן כדאי לעשות הערכה מחודשת על הטיפול התרופתי שאני מתאר לעצמי שאתה מקבל (ואם לא חשוב מאוד שתקבל). כאשר עוצמת הדיכאון תפחת יפחתו גם המחשבות על המוות והחיים יראו אופטימיים יותר. אל תתן לעצמך להתרסק. היעזר באנשים הקרובים לך בסביבה ובגורמים מקצועיים שיכולים לעזור לך, עד יעבור זעם. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

מזה מספר ימים ובעיקר לילות ילדתי מראה סימני פחד באופן מוגזם. זה התחיל בלילה שבו הלכתי אליה לחדר לתת לה מים ומפחד החלה לצרוח. מאז אם היא מתעוררת באמצע הלילה היא עלולה לא לישון וכל הזמן לשאול איפה אני כדי לוודא שאני לא הולך אליה. עד לקראת הבוקר שאני יוצא מהבית. ובשעות הערב מראה סימני חרדה ולא עוזבת אותי ואת האמא לרגע. כששאלנו אותה למה היא מפחדת מאבא - היא מגעבה שהיא לא רוצה שאני אשחק איתה משחקים למרות שמאז קרות המקרא הפסקתי עם המשחקים כדי לעזור לה לשכוח את הפחד. איך ניתן לעזור לה להקטין את פחדים ולחיות נורמלי כמו לפני כן?

אפי שלום אני מתקשה להבין מתיאורך את מקור הפחד של הילדה. נסו אולי לשחק איתה במהלך היום ולהיכנס לשיחה על פחדים דרך הבובות והמשחקים שלה. אולי היא תוכל דרכם להסביר מה מטריד אותה. ישנם כל מיני ספרים לילדים על פחדים והאופן שבו גיבורי הסיפור מתמודדים עם הפחד, החל מאימה ולאט לאט התיידדות עם הפחד. בכל זאת מטרידה השאלה מה הביא לכזו עוצמה של פחד. במידה וזה לא דועך תוך מספר ימים כדאי אולי להתייעץ עם פסיכולוג ילדים בנושא (אין צורך לערב את הילדה בייעוץ להורים). בברכה ד"ר אורן קפלן

חברי סובל מזה כ-4 שנים ממה שאני מרשה לעצמי להגדיר כדיכאון. הוא אינו עובד כל תקופה זו וסובל מבעיות רבות, בעיקר מאובססיות גבי מצבים מן היום יום, שעוברים על כולנו מבלי שכלל נרגיש... כבר 4 שנים כל שמעניין אותו זה יונג, ספריו, עבודותיו, תורתו. הוא קרא כל ספר שיש בנושאים אלו - חלומות, תת מודע וכו' - רק באנגלית, אגב... הבעיה - בשל הידע הכל-כך רחב שלו - הוא טוען כי אף פסיכולוג לא מספיק "שולט בחומר" וכי לא מצא אף אדם שיוכל לעזור לו בדרך שהוא מאמין שהיא הדרך בשבילו. אנחנו מיואשים מאוד. הייתי רוצה לעזור לו בכל דרך אפשרית - אבל מה שהוא רוצה זה רק יונגנאי מבריק, בכל מקום שבעולם - העיקר מומחה מס' 1. רעיונות? הצעות? המון תודה מראש על כל עצה!!

ליאור שלום אם חברך רוצה מטפל יונגיאני כדאי להפנות אותו למטפל כזה. ניתן לעיין באתר החברה היונגיאנית בישראל בה יש גם את רשימת החברים. אחד מהם בוודאי יתאים לחברך. אם הוא באמת רוצה טיפול הוא יוכל לפנות. אם הוא לא רוצה טיפול יתכן שסירובו הוא פשוט דרך אלגנטית להימנע מטיפול. http://www.israjung.co.il בברכה ד"ר אורן קפלן

אני אובססיבי לגבי זה זה מיצרך חיוני לי יותר מ 4 פעמים ליום קבוע בכל מקום לא משנה איפה מה ההשלכות ?

תמיר שלום אין בהכרח השלכות. אם זה לא מפריע לך, אינני רואה בעיה. אם זה מפריע או מבטא חסך בקשר זוגי או כל כיוון אחר, אז כדאי לחשוב איך לשנות את המצב, לא בהכרח את האוננות אלא את הסיבות האמיתיות שעומדות מאחוריה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום תמיר. אוננות זה דבר טבעי, גם אם זה מתרחש מספר פעמים ביום. אל תחשוב על זה כ"מחלה" או דבר שלילי. אני כבחורה עם בן זוג קבוע, מאוננת כשמתחשק לי וזה לא סותר. הלוואי והיינו מקבלים עוד מתנות כאלו. כל טוב לך.

את לא מבינה זה כפייתי אובססיבי אני מקבל סרוקסט וזה רק מעכב את האורגזמה

בזמן האחרון לא יוצא לי לאכול כמעט ועכשיו אני לא מצליחה ממש לאכול כל פעם שאני אוכלת בא לי להקיא את זה אח"כ ויש לי כאבים ובחילות מזה. כל הזמן כאבי ראש וסחרחורות, אני גם שוכחת לקחת את הויטמינים שלי (שאני חייבת כי אני צמחונית) ירדתי במשקל וזה ניראה נורא... אני לא יודעת מה לעשות, אני צריכה לאכול אבל לא מצליחה, רק המחשבה על אוכל גורמת לי להרגיש בחילה.

בלה.. היתי ממליצה לך לסדר את היום שלך כך שתאכלי שלוש ארוחות מסודרות ביום, אם את לא מרגישה רעב הכריחי את עצמך לאכול משהו קטן, התאבון שלך יחזור עם הזמן. לגבי הויטמינים הקפידי גם אותם לקחת בשעות קבועות הן חשובות לך מאוד. שרון.

בלה שלום ראשית כדאי שתערכי בדיקות רפואיות כמו בדיקות דם ואולי דברים נוספים כדי לראות מה קורה בהיבט הזה. האם את חושבת שיש בעיה פסיכולוגית סביב נושא האוכל? זו יכולה להיות במספר כיוונים, האחד בעיה ישירה הקשורה לאוכל (למשל חשש להשמין), השניה סוג של לחץ שתוקף אותך לאחרונה ועלול להשפיע על התיאבון. במידה ואת מזהה מרכיב פסיכולוגי במה שקורה לך כדאי לפנות לייעוץ מקצועי ללא דיחוי כדי למנוע התדרדרות במצב. מומלץ בכל מקרה לפנות גם לדיאטנית ולהיות בהשגחתה למספר חודשים עד שתחזרי למצב הרגיל. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב בחודשיים האחרונים חברתי נמצאת במצבי-רוח דיכאוניים.עד לפני כ-3 חודשים היא לקחה כדורים (שקיבלה מהפסיכיאטר שלה) במשך כשנה.כמובן שההפסקה נעשתה בהדרגה. בחודש הראשון היא היתה בסדר גמור למעט תופעות של צמרמורות שידענו שיעברו. בתקופה האחרונה היא נמצת בירידה כמובן והגיעה למצב שבו היא לא "אותה בחורה" שהיכרתי. יש לציין שבאותה תקופה בדיוק היא עברה תפקיד חדש בעבודה והיה לה לחץ נוראי.בנוסף יש לה בעיה עם משפחתה (הוריה גרושים) שמציק לה מאוד ונגרר הרבה זמן. יש לציין שהתופעות הדיכאוניות שיש לה עתה הן פחותות בהרבה מהמצב בו היתה נתונה לפני כשנה וחצי. אז היא לא אכלה וירדה למשקל של 40 קילו לא ישנה כמו שצריך ולא עבדה. כיום היא עובדת , אוכלת וישנה כמו שצריך. לפני כשבוע היא ביקשה לעשות הפסקה בקשר שלנו כי היא חושבת שהיא צריכה להיות לבד בתקופה הזו.(לדעתי זו טעות אבל אני מכבד את זה) היא טוענת שהיא קצת מבולבת ואכן בתקופה האחרונה היא נמנעת מלהגיד לי שהיא אוהבת אותי ,והסקס לא כמו פעם. היא אמורה להתחיל ייעוץ פסיכולוגי בשבוע הבא . אני יוצאים כ 10 חודשים ,מסתדרים מצוין אוהבים מאוד אחד את השני (למרות הדיכאון שלה היא אומרת שהיא אוהבת אותי אבל לא יכולה לאהוב את עצה לכן קשה לה להראות לי את אהבתה) כיצד עלי לנהוג?? למה התופעות חזרו??

ניר.. אני לא פסיכלוגית.. אבל אני עברתי תקופה דומה.. ללא התרופות. האם היא ממשיכה לראות את הפסיכאיטר?, האם הוא הפסיק מרצונו את הכדורים? חשוב שהיא תראה שוב את הפסיכאיטר. אני יודעת שהדבר שהיה הכי מחזק עבורי הוא שבן הזוג שלי היה שם לאורך כל הדרך, וכל הכבוד לך שאתה שם בשבילה. אני מחזקת אותך, ויודעת שזה לא קל אבל תהיה חזק בשבילה, ותתדאג שהיא תקבל את העזרה שהיא צריכה. בהצלחה. שרון

ניר שלום חברתך עברה כנראה מצבים די קשים ובהחלט יתכן שהמצב לא חזר לשגרה כפי שהיה נדמה ושהיא זקוקה לליווי פסיכולוגי ו/או פסיכיאטרי לאורך זמן. במידה והיא לא מעוניינת להיות בקשר אי אפשר לעשות דבר, אבל חשוב שתבהיר לה את רגשותיך ורצונך להישאר. אינני יודע לפרש את התנהגותה, אולי אפילו היא עצמה לא יודעת לעשות זאת. אם תרצה תוכל להציע לה לפנות איתה לייעוץ זוגי שבו תבררו מה קורה ביניכם. יתכן עם זאת שלא יהיו לה הכוחות לעשות זאת ותצטרך להחליט האם אתה ממשיך ומתעקש על הקשר או נותן לה לתפוס מרחק, לפחות לתקופה מסוימת. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני כותבת אליך ממעמקי שלשה טיפולים ארוכים (שלש שנים כל אחד) וטיפול קצר מועד אחד (שלשה חודשים), קבוצה טיפולית (שלש שנים). הטיפולים הארוכים באוריאנטציה של פסיכותרפיה פסיכודינאמית. אני בהחלט מיטיבה לראות כיצד תומכים בי הטיפולים לאורך השנים ואני מודה למטפלי עד כל שנתנו לי. השאלה שלי נוגעת לעובדה שלא הצלחתי במהלך כל השנים להגדיל את רפרטואר זכרונות הילדות שלי (המצומצם ביותר, וכמעט ולא קיים) ואני ממשיכה להסתובב בעולם נטולת עבר שיש בו זכרונות ברורים, פרטים, חוויות. יש לי מספר די מצומצם של תמונות מהילדות שגם לגביהם אני לא בטוחה שהם הזיכרון המקורי או משהו שסיפרו לי או צילום שראיתי. ראיתי שאנשים שואלים בפורום על היפנוזה. האם ההיפנוזה יכולה להעלות זכרונות מהעבר שטיפול דינאמי לא הצליח?

מירי שלום התשובה לשאלתך מורכבת. בעיקרון אפשר להעלות יותר זכרונות בהיפנוזה מאשר בטיפול רגיל, הבעיה שבהיפנוזה ישנה גם נטייה להשלים חורים חסרים בצורה אסוציאטיבית, ולכן עלולים לעלות גם זכרונות שלא באמת היו. בעיקרון אנשים רבים אינם זוכרים את ילדותם המוקדמת. אצל רובם זו תופעה התפתחותית טבעית, אולם לעיתים זהו ביטוי לאירועים שהנפש העדיפה להדחיק. השאלה היא האם את סבורה שמתחת מעטה השכחה יש זכרונות שעדיף היה לשכוח, או שאת פשוט מוטרדת מכך שאין לך זכרונות ילדות רבים. טכניקה של "רגרסיה בזמן" היא טכניקה היפנוטית מוכרת המנסה להעלות אסוציאציות וזכרונות מהעבר בצורה ממוקדת. תוכלי לעיין בכתבה שלי בנושא היפנוזה בקישור: http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

מהו בודק מבחן ה MMRI? עד כמה הוא מדויק והאם מודעות יתר לאופיין של השאלות יכולה לפגוע בתוצאות המבחן?

שביט שלום אני מתאר לעצמי שכוונתך היתה למבחן MMPI זהו מבחן פסיכולוגי מוכר הבודק פרופילים פסיכולוגיים שונים ונחשב לאחד מהמבחנים הפסיכולוגיים המתוקפים ביותר שיש. בעיקרון מודעות לסוג השאלות אינו משנה מאחר ואין מדובר בשאלות פסיכולוגיות ישירות. כמובן שפסיכולוג המכיר את תוכן השאלות לא יניב תוצאות תקפות. אבל הבנה כללית על אופי השאלות לא אמורה לשנות את התוצאות ניתן לקרוא על הנושא בהרחבה באינטרנט ע"י הקלדת שם המבחן בכל מנוע חיפוש. בברכה ד"ר אורן קפלן

ממש עכשיו התחלתי טיפול אצל פסיכולוגית, הפגישה הראשונה היתה סקירה וביוגרפיה שלי , במשך כל הזמן אני דיברתי והיא שאלה שאלות פורמליות בלבד, האמת היה מאכזב, אך הבנתי שהיא צריכה לדעת קודם על אירועים בחיי, שאלתי היא האם ככה אמור להראות טיפול ? אני מדברת והיא שותקת, האם כל הטיפול הוא מונולוג? או דיאלוג? חשוב לי לדעת מכיוון שאני הולכת לדבר איתה על נקודות רגישות האם גם בשלב הזה היא אמורה לשתוק או להנחות אותי או פשוט ללבן איתי את הענינים? עוד משהו נראה היה לי שהיא משתדלת להישאר "בדיסטנס " (לא ידעתי אין להגיד זאת אחרת) האם זו הגישה אצל הפסיכולוגים לא להיקשר למטופל , או שלא יווצר תלות? אשמח לתשובתך.

אור.. בפגישה הראשונה שלי עם הפסיכולוגית היתי בטוחה שלעולם לא אוכל להפתח אליה.. העניין הפורמלי אכן מאכז בהתחלה אבל אין הרבה ברירה על מנת להתחיל טיפול מחויב הפסיכולוג לדעת את הרקע שלך. הפגישות הבאות יראו יותר מאירות. בהצלחה שרון.

אור שלום אני מציע לך לומר לפסיכולוגית את כל מה שכתבת כאן, על האכזבה המסוימת, על רצונך שהיא תגיב יותר, על תחושת הדיסטאנס וכו'. אין גישה אחת בפסיכולוגיה ולכן אינני יודע לענות האם מה שקרה מבטא את גישתה או שזה היה מקרי. חשוב שלא תשמרי את המחשבות הללו בלב מאחר והם בסיס חשוב ליצירת הקשר והאמון ביניכן, במיוחד בשלב הנוכחי. בכל מקרה, גם אם זו גישתה, אין מדובר על רצון "לא להיקשר למטופל". הגישה היחסית "שותקת" בפסיכולוגיה מניחה שאין לכוון את המטופל אלא צריך לתת ללא מודע שלו לפעול ללא הפרעה. בצורה כזו את עשויה להשליך על הקשר בינכם דברים שלא היו עולים בדרך אחרת. למשל, כבר כעת, מעניין האם הרתיעה מהדיסטאנס והקושי עם השתיקה מאפיין משהו בנטייתך האישית והקשרים החברתיים שאת יוצרת, ואם כן אולי אפשר להיעזר בזה לקידום הטיפול והסיבה שבגללה הגעת. חשוב להדגיש שאין מדובר בגישה של שתיקה מוחלטת אלא בתגובות שמגיעות במקומות המתאימים לקידום הטיפול. בשורה התחתונה, דברי איתה על כך כבר בפגישה הקרובה ותראי מה יעלה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אור הי, קראתי את המיכתב שלך ומאוד הזדהתי ,גם אני התחלתי לא מזמן טיפול וחשתי כמוך, שייש מעט דיסטאנס, שאולי יש איזשהו "משחק" (היא הפסיכולוגית ואני המטופלת) וכל רגעי השתיקה קצת הביכו אותי, בפגישה הראשונה התישבתי על הספה וחשתי ריחוק צורם היא ישבה במרחק 2 מטר + ממני ולא הרגשתי נעים מהמרחק ,מהדיסטנס וכד' מאוד רציתי לדבר איתה על זה אבל לא כל כך היה לי נעים... בפגישה האחרונה החלטתי שאם אני אהיה כנה איתה עם רגשותי ואספר לה מה באמת יושב לי בלב, זה יעזור לה להבין אותי, ויעזור לי להתקדם בטיפול ולכן סיפרתי לה את כל מה שסיפרתי לך, האמת ,שהפגישה הזו לא כ"כ היתה נוחה ומעט מביכה,אבל אני לא מצטערת לרגע שדיברתי איתה , הדבר עזר ליצור אוירה יותר חמימה ונעימה, רציתי לחזק אותך ולאחל בהצלחה "המזדהה"

אור הי, קראתי את המיכתב שלך ומאוד הזדהתי ,גם אני התחלתי לא מזמן טיפול וחשתי כמוך, שייש מעט דיסטאנס, שאולי יש איזשהו "משחק" (היא הפסיכולוגית ואני המטופלת) וכל רגעי השתיקה קצת הביכו אותי, בפגישה הראשונה התישבתי על הספה וחשתי ריחוק צורם היא ישבה במרחק 2 מטר + ממני ולא הרגשתי נעים מהמרחק ,מהדיסטנס וכד' מאוד רציתי לדבר איתה על זה אבל לא כל כך היה לי נעים... בפגישה האחרונה החלטתי שאם אני אהיה כנה איתה עם רגשותי ואספר לה מה באמת יושב לי בלב, זה יעזור לה להבין אותי, ויעזור לי להתקדם בטיפול ולכן סיפרתי לה את כל מה שסיפרתי לך, האמת ,שהפגישה הזו לא כ"כ היתה נוחה ומעט מביכה,אבל אני לא מצטערת לרגע שדיברתי איתה , הדבר עזר ליצור אוירה יותר חמימה ונעימה, רציתי לחזק אותך ולאחל בהצלחה "המזדהה"

אני ביו 50 מטופל בתופעות דכאוניות ב efexor_75+perphenan_4 במשך כשנה וחצי פעמים ביממה,הטיפול התרופתי עוזר לי מאד.אך אליה וקוץ בה,אין לי שום תשוקה לנשים והדבר גורם תיסכול רב לאישתי.יש לציין שבמידה ונוצרת דינמיקה מינית ,כל הציוד עובד.שאלתי למומחים:מה ניתן לעשות בכדי לשנות את המצב ולהחזיר את התשוקה לחיי המניים?

יואל שלום מומלץ להתייעץ עם הפסיכיאטר המטפל ולבקש ממנו לבדוק האם ניתן לתת תרופה משלימה שתשפר את התשוקה המינית. כמו כן ניתן להיעזר ברופא או פסיכולוג המתמחים בסקסולוגיה, בין אם בייעוץ אישי עבורך, ובין אם בייעוץ זוגי. בהחלט ניתן להגיע לשיפור, עליך להיעזר במומחים בתחום. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני מחפשת אתרים שבהם אוכל לקבל מידע על פסיכולוגים קליניים תודה מאיה

http://www.health.gov.il/units/plogic/pname.htm

מאיה שלום האתר שצרף שאול הוא אתר משרד הבריאות בו תוכלי לברר את פרטיו של פסיכולוג שאת מכירה בהתאם לרישום בספר הפסיכולוגים. אם כוונתך היתה לאתר על פסיכולוגים מסוג של מאגר מידע הכי פשוט להיכנס לאתר דפי זהב באינטרנט ויש בו פסיכולוגים רבים, בוודאי גם באזור מגוריך. בברכה ד"ר אורן קפלן

כל הזמן אני מתעסקת בעודף משקל שלי. יש לי 15 קילו מיותרים וזה הורס אותי. רק על זה אני חושבת ומדברת. אבל לא מצליחה לעשות כלום בנדון. למה אני לא מצליחה לעשות דיאטה לאורך זמן ולמה אני רוצה תוצאות מיידיות? כל חודש אני עולה קילו. עד לפני שנתיים הייתי מלכת הדיאטות והייתי רזה. פתאום אני שמנה - אני לא קונה לעצמי בגדים- כי אני כבר יורדת במשקל. מה לעשות? אני בת 40

נדיה שלום הטיפול במשקל נראה פשוט אבל זה אחד הדברים המסובכים שיש. הוא כולל הרגלים שנוצרו במהלך שנים רבות, ומושפע מגורמים פסיכולוגיים רבים. אין טעם לעשות דיאטה אופנתית שתוריד כמה קילו שאח"כ יעלו. מדובר על תהליך איטי של חודשים ארוכים בו חשוב לאכול בצורה טובה, משביעה ומזינה. ירידה של עד 2 ק"ג בחודש תוך מעקב צמוד של דיאטנית, פעילות גופנית סבירה (הליכה כל יום יומיים לחצי שעה למשל) והרבה מודעות לעצמך ולתפקיד האוכל בחייך, יעשו את העבודה. טיפול פסיכולוגי עשוי בהחלט לתמוך בתהליך, שכאמור צריך להיות מתוכנן לטווח הארוך ולשינוי הרגלים לתמיד. בברכה ד"ר אורן קפלן

נדיה.. אמרו לי פעם שהמשקל זה הדבר שהכי מעסיק נשים.. אני החלטתי לשבור את המיתוס הזה.. לי יש 10 קילו מיותר.. ואני גאה במי שאני.. אני ארד בקצב שלי.. וגם את צריכה לחשוב כך.. קודם תהיי מרוצה ממה שאת רואה במראה ואח"כ כל דיאטה תהיה יותר קלה ומועילה. פרגני לעצמך קצת! שרון

בני בן ה-8, סובל תקופה ארוכה ממס' תופעות כמו: תופעות של "טיק" בראש, כאבי בטן, כאבי ראש תכופים, מצמוץ תכוף בעיניים, שיעול טורדני עם תחושות של חנק (לדבריו). אסטמה-(מגיל חודש ועד עתה) הילד עבר את כל הבדיקות האפשריות לשלילת התופעות הללו כבעיות רפואיות .כלומר, כל הבדיקות היו תקינות לחלוטין. כמו: בדיקת עיניים, בדיקה גאסטרואנטרולוגית נוירולוגית, דם, שתן, בדיקת רגישות ללקטוז. הילד מטופל כבר שנים במשאפים בגלל שהוא הוגדר כאסמטי. לאחרונה, הילד נבדק שוב(בגלל שקיבל התקף סטרידור או "שיעול נבחני") והרופאה הפנתה אותו לפסיכולוג ילדים, משום שלדעתה אלו סימפטומים המצביעים על חרדה ולחץ. הילד מטופל ב"מכבי". מאד אינטלגנטי(מחונן), חברתי , ( סובל גם מעודף משקל.) האם כל הסימפטומים שתארתי אכן מצביעים על חרדה? מה אופי הטיפול לתופעות אלו? האם יש פסיכולוג שתחום התמחותו ספציפי לטיפול בתופעות מסוג זה? אודה לך מאד על תשובתך.

רוני שלום התופעות שתיארת בהחלט מתקשרות פעמים רבות לגורמים פסיכולוגיים וניתן לטפל בהם לכן בכלים כאלו. לא הבנתי האם הטיפול במכבי הוא רפואי בלבד או גם פסיכולוגי. בכל מקרה, חשוב לפנות לפסיכולוג ילדים לצורך ייעוץ וטיפול במה שעשוי להיות תגובה ללחץ וחרדה, אבל דורש באמת היכרות אישית עם הילד ועימכם ולכן אני נזהר בהתייחסותי כאן. אני סבור שהוא יוכל להפיק תועלת מטיפול בהיפנוזה לגבי כמה מהסימפטומים הגופניים וכדאי לשקול פניה למטפל מתאים בתחום. בברכה ד"ר אורן קפלן

דוקטור נכבד לפני כמה שנים טופלתי במצב חרדה+ דיכאון ב Anafranil SR 75 כדור ליום.התוצאות היו טובות. מאז אני ממשיך לקחת חצי כדור כל יום . שאלתי: האם יכול להוצר נזק עם המשך לקיחת התרופה ?

דונלד שלום אנא פנה לפורום העוסק בטיפול תרופותי. הפורום הזה עוסק בטיפול פסיכולוגי בלבד. בברכה ד"ר אורן קפלן

מהיכן אני יכול להשיג חומר על סיעוד מוחין

איציק שלום אני לא מכיר את המונח. אולי התכוונת לסיעור מוחין Brain Storming שעליו יש חומר רב באינטרנט בעברית ובאנגלית. היכנס למנוע חיפוש גוגל והקלד את המונח בעברית ובאנגלית ותקבל מבחר אתרים: http://www.google.co.il בברכה ד"ר אורן קפלן

בת 25 נשואה כשנתיים לחברי הראשון כ 8 שנים לפני הנישואים. הבעיה שלי היא שאני מרגישה לא נאהבת. כמו שאני יודעת להעניק אני מצפה לקבל חום פירגון בילוי ביחד אנחנו מאוד עסוקים, אני עובדת בוקר בן זוגי עובד ערב ואנחנו בקושי מתראים. וגם בבקושי הזה אנחנו לא מתקשרים טוב. הוא טוען שהוא אוהב אותי אבל הוא קר כקרח. במיוחד שאנחנו בסביבת עוד אנשים. אני מרגשיה שאני לבד אני זאת שצריכה להיתקרב ולחבק וללטף (פעם זה לא היה ככה) אבל מאז החתונה המצב גרועה. הוא בכלל לא מתרגש ממני. לדוגמא עד שמגיע יום שבת, לאחר שכול השבוע אנחנו לא מתראים כמעט לא מדברים כמעט ואני רוצה לעשות משהו משותף הוא בדר"כ לא מעונין, ואפילו אומר לי לכי לבד. אני לא טיפוס לוחץ לו יש את התחביבים שלו ולי יש את שלי אבל אני לא מבינה אותו בכלל. לפני שבועים עשיתי פירסינג למרות שהוא לא אהוב את הרעיון. ומאז הוא לא מדבר איתי שבועים. אדיש אל העולם. נמאסססססססססס לי. אני לא יודעת מה לעשות. פרט נוסף: אנחנו גרים אצל ההורים שלו. כבר שנה שערב ערב עוברת בי המחשבה לקחת את הדברים ולהתחפף. פעם אחת שכבר דיברנו( הוא עקשן וקשה לנהל איתו שיחה בלי להתווכח) אז הוא השתפן ואמר אני אוהב ויהיה בסדר. מה שכמובן קרה בדיוק ליומים וחצי. כשאני שוקלת את הזמן הטוב לעומת הרע הרע כ"כ עולה על הטוב שאני לא מבינה????? התחתנו מאהבה הסקס תמיד היה טוב מאוד בנינו. אבל אני מרגישה שהוא כבר לא אוהב. כי אחרת איך אפשר להיות כזה אדיש ומרוחק. חסר לי המון מימנו שאני יודעת שמגיע לי. עדיין אין לנו ילדים, זה מתוך בחירה להיתבסס קודם כלכלית. אשמח לקבל עצה, אני ממש מיואשת. נ.ב- כבר אחרי השנה הראשונה התחלתי לצאת עם גבר נוסף מה שלא חשבתי שאני יעשה בחיים. אבל אני יודעת שזה רק בגלל שרע לי.

שאלה מאוד חשובה שיש לי שלאולבר הרציני הראשון שלך ואת שלו כי אם זה כך זה יכול להסביר את מצבכם

איך אומרים ראשון אך לא אחרון רציני היחיד. עד לפני חצי שנה.

Y שלום דבריך מתארים שחיקה בחיים הזוגיים אבל במקביל נשמע שאת עדיין אוהבת ורוצה לשקם את הקשר. המצב הנוכחי בו אתם גרים אצל ההורים בוודאי לא מקל על העניין, אבל זה לא נשמע הדבר היחיד. שמונה שנים של היכרות הם זמן ניכר וההתלהבות הראשונית עלולה לפעמים לדעוך. דברים שהיו מתאימים לפני שנים השתנו ואינם מתאימים יותר, וצריך לדעת איך ליצור נקודות איזון חדשות בתוך הזוגיות. הפתרון אינו מהיר ומיידי וחשוב קודם כל לחזור לדיאלוג שכנראה נפסק ביניכם. אני מציע שתנסי לתפוס איתו שיחה בזמן רגוע ובמקום שבו הפרטיות נשמרת, ותדברי על הדברים שקורים ביניכם. במידה ואתם מרגישים "תקועים" נסו לפנות לייעוץ באחת מתחנות הייעוץ למשפחה שמצויות כמעט בכל עיר. הכעס והשחיקה שעולים כיום עדיין ניתנים לטיפול, אבל ללא התייחסות מתאימה הם גוברים ועלולים להרוס את הקשר. אל תמתיני, אלא התחילי בשינוי כעת. בברכה ד"ר אורן קפלן

את נשמעת לי במצוקה . לא טוב לך ואת כבר מושקעת הרבה שנים בזוגיות הזו. השאלות שאת שואלת כנראה לא סתם מתעוררות היום, אולי הן קשורות לכך שלא הבאתם ילדים לעולם עד כה (נכון, גם התבססות כלכלית חשובה אבל לא תמיד זה מספיק) אני מוצאת שאת אמיצה מאד בתיאור רגשותיך והייתי מנסה לדבר עם בעלך שוב על מה שאת מרגישה בתוך הקשר. ...לפעמים סופשבוע רחוק מהבית מההורים יכול לעזור לשניכם. ואם הוא לא רוצה קחי חברה. צריך לדעת לקחת אויר לפעמים זה נותן פרספקטיבה.

דר' אורן קפלן, אני, ורחלה היקרים. תודה רבה על העצות. אני רוצה לספר לכם שאתמול בלילה כאשר בן זוגי הגיעה מהעבודה בשעה 10:00 בלילה, לא ויתרתי ואמרתי לו אנחנו מדברים או שאני מחר לא פה. דיברנו והיתווכחנו ושפכנו את הלב, נאמרו גם דברים לא נעימים לשמיעה. איך אומרים האמת כואבת. בסופו של דבר הוא טען שפגעתי בו כשעשיתי דבר שידעתי שהוא לא אוהב ואני שסליחה לא עולה לי כסף ולא מורידה מכבודי. אמרתי לו שאני מתנצלת אם פגעתי בו. הוא כמובן אמר לי שבזה מבחינתו עכשיו הכול בסדר. אני לא ויתרתי ואמרתי לו שבזה זה רק מתחיל ולי יש ציפיות כלפי היחס שלו אלי ואם לו יש צפיות אז שיגיד ואני ישמח קודם לדעת מהם ואח"כ אולי לשפר שהרי אף אחד לא מושלם. ורק לאחר כ - 3 שעות קשות בהם נזלו לי 2 וחצי דמעות עשינו סקס מדהים של עוד חצי שעה ופתחנו דף חדש. כולי תיקווה שמעכשיו דברים יראו אחרת. אז עד הפיצוץ הבא. תודה תודה ושוב תודה.

YYY שלום אני שמח לשמוע שהמצב יותר טוב כעת. אני ממליץ שלא תחכי לפיצוץ הבא כפי שכתבת אלא תמשיכי לעבוד על הקשר בהתמדה. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

בני בן 5. מגיל 4 (הזמן בו אחותו בת ה-3 נגמלה ) לערך חלה נסיגה במתן הצואה בשרותים. בתחילה הגבנו בכעס לאחר מכן ניסינו את שיטת התגמול אך דבר לא עזר לטווח ארוך. בעזרת טיפול רפלקסולוגי הילד הגיע למצב של יציאה פעם ביום. אך לאחרונה הוא שוב החל בהתאפקויות שגורמות לו לפיספוסים. פניתי לפסיכולוגית קלינית שמטפלת גם בפרחי- באך והיא ניקזה אותנו לכיוון של טיפול בפרחי- באך. לאחר טיפול של חודשיים לא נראה לי שינוי. כעת אני מחפשת מוצא מהבעיה חשוב לציין כי איני רוצה לחשוף את הילד לעוד המון גורמים מטפלים אלא ל"מושיע" האחרון ע"מ לא ליצור אצלו בלבול. מה היית ממליץ? (אנו מתגוררים בראש"לצ). תודה

שולי שלום אני מציע שתפנו לפסיכיאטר ילדים. נחוצה כאן קודם כל בדיקת רופא ולאחר מכן חשיבה מחדש על ההיבט הפסיכולוגי. אינקופרזיס עלולה להיות לעיתים בעיה עקשנית ומלחמה חזיתית עלולה רק להחמיר את המצב. הספרות הפסיכולוגית רואה בתופעה סוג של מאבק לא מודע של הילד אל מול הכללים והחוקים של עולם המבוגרים, ולכן המלחמה רק מזינה את הסימפטומים. חשוב שתקבלו ייעוץ כהורים כיצד לנהוג בילד ואיך מורידים את הנושא מסדר היום. את מזכירה את המערכת המשפחתית בתחילת דבריך ולכן בתוך הטיפול או הייעוץ חשוב להבין האם וכיצד הסימפטום של הילד מושפע מהיחסים שלו במשפחה, מולכם ומול אחותו. כאשר הצורך הפנימי שלו יקבל מענה, הוא גם יוותר על הסימפטום. כל זאת כאמור, אחרי ששללתם השפעות רפואיות לעניין. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום.. אני בחורה בת 19 .ומזה כבר די הרבה זמן שאני בוכה ולא כל כך טוב לי .....אני יודעת שאני כבר גדולה מידי בשביל הדברים האלה אבל יש לי פחדים כאלה שאני לא יוכל לחיות בלי אמא שלי כי אני מאוד קשורה לאמא שלי וגם לסבתא שלי ומאוד קשה לי המחשבה שמשהו יקרה להם ואני לא יודעת מה לעשות, אני חייבת לציין שאני בחורה מאוד רגישה ואני בוכה די הרבה וחושבת מידי פעם על המוות ועל איך שאני לא יוכל לחיות בלי אמא שלי .....מה אני יכולה לעשות? איך אני יכולה להיתמודד עם המצב?

את לבטח בחורה גם קצת לא עצמאית בגלל הקשר העמוק שלך עם סבתא ואמא... אני מתאר את זה כי אני בכל אופן הייתי כזה את נורא פוחדת שיקרה להם משהו כי את מאוד בוטחת בהם.... ומוצאת בהם תמיד מקלט מבעיות העולם הזה אני מבין אותך אמא שלי נפטרה לפני כשנה ומאז אני עץ שעומד בשלכת אני רוצה לסיום לאחל לך כל טוב ושתרגישי טוב! ושתמיד יהיה לך מישהו שיתמוך בך! גם עכשיו וגם עוד 30 שנה בברכה ישראל

נטלי שלום הפחד להישאר לבד הוא אוניברסלי ואין גיל שבו זה מבוגר מדי. עם זאת נשמע שאת מתארת מצב שבו איכות החיים שלך נפגעת כתוצאה מהפחדים, ושאת לא מצליחה לעבור לסדר היום ולשכוח. ראשית כדאי אולי להתייעץ עם אמא עצמה בנושא. שתפי אותה ואולי היא תוכל לעזור לך למצוא מוצא. אפשרות אחרת לפנות לייעוץ מקצועי ולנסות לחשוב בצורה מעמיקה יותר מה מביא אותך לעוצמות כל כך גבוהות של חרדה. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

שלום לכולם.....

זה קשור לפחד איכשהוא?

בשבועות האחרונים אני חולמת המון חלומות, אני לא זוכרת שאני מתעוררת באמצע הלילה אבל בבוקר עם השעון המעורר אני זוכרת המון. החלומות כמעט על כל דבר: עבודה משפחה לימודים וכ'ו. בימים האחרונים גם כל פעם מת לי קרוב משפחה (בעיקר אימי) או חולה ומתאשפז (אחים, בעלי). הכל בחלום הבעיה היא שאני קמה נורא עייפה, למרות שאני ישנה יותר שעות מבדרך כלל ואפילו אם אני מצליחה, מוסיפה שנת צהריים, אני בקושי מצליחה לצאת מהמיטה. בחיים שלי הכל כרגיל, חוץ מזה שאולי זו תקופה לחוצה במיוחד בעבודה, ובלימודים (אולי אפילו תקופת מבחן לעתיד הקרירה שלי) מה כל החלומות האילו אומרים ומדוע אני כל כך עיפה? בתודה מראש אורלי.

אורלי שלום אינני נכנס לתוכן החלומות מאחר וזה נושא אישי שאותו יש להבין מתוך העולם הפנימי של החולם. אישית אינני מאמין במשמעות אוניברסלית וכללית של חלומות. חלומות לא גורמים לעייפות ולא בטוח כלל שכמות החלומות שאת חולמת אכן שונה ממקודם. שנת חלום היא חלק מחזורי וקבוע בשינה, ולרוב איננו זוכרים את החלומות. אנחנו מצליחים להיזכר בחלומות אם אנו מתעוררים באמצעם. סביר להניח שהעייפות נגרמת מכך ששנתך קלה בתקופה האחרונה ולכן את מתעוררת יותר בקלות וזוכרת יותר חלומות. השינה מושפעת מתנודות במצבי לחץ ומתח ולכן השאלה האם בשעות היום דווקא את מרגישה או מודעת לגורמים נפשיים שמשפיעים לאחרונה על חייך. את מספרת על צומת משמעותית המתרחשת כעת. אולי עיבוד של הדברים שמטרידים אותך בעירות תעזור לך לישון יותר בנחת. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בחורה באמצע שנות העשרים לחייה. מאז שאני זוכרת את עצמי לא אהבתי את האופי שלי,הסיגנון שלי וכ.... כמובן שזה קשור לחוסר ביטחון,אך גם מבחינה אובייקטיבית,אני מוצאת שאני פטפטנית יתר על המידה,תלותית לעיתים קרובות מדיי,מסתגרת,מעדיפה חברה מינימלית של אנשים מאשרארועים מרוביי משתתפים,ובכלל אני חושבת שזה מהבית,כל ההתייחסות המאוד לא טבעית ליצירת קשר. אני מאוד מצחיקה ,דעתנית,מעניינת-אני מודעת לכך.אך מה שקורה זה שהתכונות שציינתי בהתחלה גורמות למערכות היחסים שלי עם אנשים לא להיות אינטימיות,יש לי ידידים וידידות רבים אך לא חברים של ממש. אני יודעת שזה טבוע בי,אני מצליחה לזמן קצר להחניק את התלותיות שלי,אואת הפטפנות,אני מצליחה לזמן קצר להרגיש שאני כן אוהבת חברת אנשים,ומרגישה בנח איתם,אך עד מהרה אני חוזרת לפטפטנות המעצבנת הזו,לתחושה שאני רוצה לבד-בלי אף אחד בבית. האם טיפול יכול לגרום לתכונות ולאופי הזה להיעלם?או לפחות לפחות בצורה משמעותית? אני רוצה להפוך את עצמי לאותם האנשים שאני כל כך מעריכה,אלו,שתמיד נעים לשוחח עימם,שמרגישים נינוחים בחברת אנשים,כאלו שחזקים רגשית,לא תלותיים. ויש לי מוטיבציה רבה לעשות כך. אני גם רוצה לטפל בתכונות רבות אחרות שלי-אי יכולת להתמיד ,פחד במה,נטייה לדיכדוך,ועצלנות מרובה מדיי בשנים האחרונות(שהיתה קיימת תמיד). האם טיפול יכול לעזור לי בכל הנ"ל? ואם כן,יש מישהו שמתמחה בנושאים הללו? תודה על תשובה. מזו שתוהה

תוהה שלום בעיקרון טיפול פסיכולוגי עוסק במה שמטריד את הפונה. אין קריטריונים או מגבלות לגבי מה לא ניתן להביא, וכל אדם מביא את עצמו עם המטען האישי שהוא נושא בחייו. את ניסית לפרק את חווית העצמי שלך למרכיבים, וזה בהחלט טבעי. עם זאת, כל מה שאת מתארת שייך בסופו של דבר לזהות העצמית שלך ולהתלבטויות שלך כיצד את רוצה להיראות ולהיתפס בעיני עצמך והסביבה. הטיפול הפסיכולוגי הוא מסגרת מתאימה לסוג התלבטויות כזה. רוב הפסיכולוגים הקליניים מתאימים לסוג כזה של טיפול. זהו בד"כ טיפול בגישה "דינמית" ודרושה תקופה של לפחות כמה חודשים של תהליך כדי להגיע לתוצאות משביעות רצון. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני רק רוצה להגיד לך שאני חושב שמצאתי את הנפש התאומה שלי !!!! קראתי את המכתב שלך וכל משפט אני נגנב יותר ויותר עד כמה שאנחנו דומים אני באותו מצב כמו שלך, הפתרון הוא מסתורי ואם קיבלת תשובה אנא ממך תעבירי לי אותה !! בינתיים כל מה שאני יכול להגיד לך זה, תזרמי עם מה שאת, אל תשתני כדי להצטייר בפניי אחרים כבן אדם אחר !!! שיקבלו אותך כמו שאת בבקשה תשיבי לי הודעה

יש לי בשורות בשבילך. יש רבים רבים "כמונו". חסרי ביטחון,בעלי מודעות גדולה מדיי לכל מיני תכונות אופי שלהם,שבמקרה הן גם לא חיוביות במיוחד. אני מכירה כמה וכמה כאלה,זה מתחיל בגיל ההתבגרות,או בעצם ממתי שאנחנו זוכירם את עצמינו ונמשך הלאה. אני חושבת שבגילאי העשרים אנחנו מתחילים להתמודד עם כל המטענים שלנו,ואני רוצה להתמודד! אני לא מאמינה שאני אוכל להפוך לאדם שונה לחלוטין,חיית מסיבות,מלאת ביטחון כריזמה וכ...אבל אני רוצה לפחות להיות מוערכת יותר,להיות "בעלת אופי",אחת עם עמוד שידרה חזק,מתמידנית משקיענית מצליחנית ואני מאמינה שכך כולנו. הפיתרון שאני חושבת לנסות אותו-הוא טיפול,אין דרך אחרת,ניסיתי ספרי פסיכולוגיה למיניהם,שיחות נפש עם חברותניסיונו ביני לבין עצמי להשתנות.זה לא הולך זה טבוע בי. ולכן טיפול פסיכולוגי נראה לי הפיתרון הכי הגיוני. זה קשה מבחינה כלכלית,אבל הבעיה הזו שלנו כבר מזמן אינה בעיה משנית,היא משתלטת לי על החיים ופוגעת בכל תחום מחיי. אני מאחלת לך בהצלחה בהתמודדות שלך תהיה הדרך אשר תבחר בה! מזו שתוהה

ד"ר שלום, יש לי בעיה (די נפוצה, אני מניחה) היא בעיית החמות ומשפחת הבעל. עד לפני שנתיים שנולדה ביתנו הבכורה, הכל היה טוב ויפה ולא היו בעיות. מאז שנולדה הבת, המשפחה של בעלי פשוט לא מפסיקים להטריד אותי, בשבועות הראשונים ספגתי ביקורות על ההנקה (החלב שלי לא היה מספיק טוב לדעתם) והערות שונות אחרות. מאז הלידה אני פשוט "אלרגית" אליהם וטענותיהם התמקדו בכך שהשתניתי, שנהיתי קרה אליהם וכו' . הם לא כיבדו את בקשותיי שלא להגיע אלינו בימים הראשונים לאחר הלידה, הגיעו לא תמיד בריאים לגמרי והתנוקת נידבקה אחרי כל ביקור שלהם. אמו של בעלי "מנווטת" את כל המשפחה ובעלי קשור אליה מאוד ומושפע ממנה. היחסים ביננו ידעו מורדות ועליות במשך השנתיים האחרונות (סה"כ אנחנו בירידה). לאחרונה נולד תנוק חדש לאחותו של בעלי וה"לחץ" ירד ממני, אבל החזיר אותי להתמודד שוב עם הרגשות הטעונים שלי כלפיהם כי היולדת והתנוק זוכים ליחס של סלחנות, מכבדים את הפרטיות שלהם ואפילו מבקשים להגיע בריאים לגמרי לביקורים.(!) לאחרונה יחסי עם חמותי השתפרו אך שמעתי אותה מרכלת מאחורי גבי שאני "נודניקית". אני חושבת שלא ארצה להביא ילד נוסף לעולם, (לפחות לא עם בעלי) רק כדי שלא לעבור שוב את כל התהליך מחדש איתם. מה לעשות? איך להתמודד?

רחל שלום הבעיה עם חמותך היא בראש ובראשונה בעיה עם בעלך. חמותך היא רכיב אחד במערכת המשפחתית ומה שאני שומע מהודעתך זו בעיקר האכזבה והכעס מבעלך והעובדה שלא עמד ועומד לצידך. הערתך האחרונה מדגישה זאת במיוחד, על כך שלא תרצי להביא עוד ילד לעולם עימו. את חמותך יהיה יותר קשה לשנות. אמנם זה נחמד עם היחסים איתה ישתפרו אבל את עיקר המאמץ כדאי לכוון לבעלך. הוא צריך להבין עד כמה נפגעת מהעדר התמיכה שקיבלת ממנו. מתיאורך נשמע שקיים כיום משבר אמון משמעותי ביניכם ואם אתם רוצים לשמר את הקשר ביניכם לטווח הארוך חשוב שתתארגנו ותעשו משהו בנושא. משברים בשנה שנתיים לאחר הילד הראשון הם תופעה נפוצה וידועה. הילד "פורץ" לאינטימיות הזוגיות שהיתה קודם ויוצר שינויים במאזן. כמובן שזו גם שמחה והנאה רבה, אבל לא כדאי להתכחש גם לקשיים שהיא מביאה למערכת המשפחתית. התעלמות תביא לפגיעה מתמשכת בקשר ואולי אפילו לקריסתו. אני ממליץ שתנסי לשוחח עם בעלך בצורה ישירה אולם בזמן ואוירה שיאפשרו פתיחות ושיחה ללא תוקפנות והאשמות. יתכן שכדאי להיעזר בייעוץ זוגי לפחות לכמה מפגשים. במידה ואת מרגישה שאין לך פרטנר בשלב הזה כדאי אולי לפנות לייעוץ אישי כדי שתחליטי לאן לנתב את חייך. עם כל הכבוד לחמותך, היא לא מרכז העניין, היא רק טריגר ליחסים עם בעלך. בברכה ד"ר אורן קפלן

בתי בת 18 . בשנתיים אחרונות עלתה משמעותית מאוד במשקל . רוב הזמן היא בבית בלי חברות ולא יוצאת כאין לה עם מי. אוכלת הרבה וכל הזמן סביב האוכל . אני רואה שלא טוב לה. היא היתה בטיפול פסיכולוגי שהפנתה אותה לטיפול תרופתי ב SEROXAT . מזה מספר חודשים היא תחת התרופה ואין כל שינוי. אתמול היא השאירה לנו מכתב בו היא כותבת על הבעיה של אכילת יתר בלי שיש לה רצון לכך. בנתיים אין לה הקאות היא לא משתמשת בכדורים משלשלים. יש לי פחד שהיא מפתחת BULIMIA .מה דעתך ? מה הצעתך ומי המומחה בתחום זה בתודה מראש

חיים שלום אני מבין מהודעתך שבתך אינה נמצאת כיום בטיפול פסיכולוגי אלא בטיפול תרופתי בלבד. במצב שאתה מתאר יש חשיבות רבה לטיפול בשיחות. אינני רוצה לעסוק באבחנה ללא היכרות משמעותית ולכן רצוי שתפנו לגורם מקצועי המתמחה בהפרעות אכילה. במידה ובתך לא תשתף פעולה יש מקום שתפנו אתם לייעוץ. תוכלו לקבל רעיונות והצעות כיצד לנהוג עימה כדי לעזור לה לצאת ממצבה. אולי תתעניין לעיין באתר שלהלן: http://www.solgar.co.il/aviv בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, הייתי רוצה להתייעץ לגבי קבלת טיפול. בעבר, קיבלתי טיפול בפסיכותרפיה (במשך שנה וחצי), עם מטפלת מצויינת. הטיפול סייע לי להבין ולהתמודד עם תחומים רבים בחיי-הייתה זו אחת ההשקעות הכי חשובות שעשיתי בעצמי עד היום. העניין הוא שאני סובלת מזה כשנתיים , ממחלה כרונית, אשר גורמה לשינוי משמעותי באורח החיים שלי ואשר השפיעה על מצבי הכלכלי, החברתי, והנפשי. ההתמודדות היומיומית עם מצב פיזי הפכפך , ובעקבותיו מצבי רוח משתנים קשה לי מאוד ואני זקוקה לטיפול אשר יסייע לי להתמודד ספציפית עם המחלה. לא ציינתי שאני בת 23 והמחלה שאני סובלת ממנה היא מחלת מעיים שנקראת כוליטיס. אני מעוניינת לדעת האם יש מטפלים המתמחים בנושא זה ואם כן-כיצד אוכל להגיע אליהם (אולי קבוצת תמיכה?). תודה מראש, גל

גל שלום ראשית, אם היית בטיפול מוצלח אולי כדאי לחזור למטפלת המוכרת ולהתייעץ איתה, ואולי אפילו לחזור לטיפול אצלה. לגבי הטיפול עצמו יש שני כיוונים עיקריים. אחד טיפול פסיכולוגי בסגנון שעברת שנוגע באופן כללי במצב הנפשי ובהתמודדות עם החיים בכלל והמחלה בפרט. טיפול מסוג אחר יכול להתמקד במחלה עצמה. כאן אחת השיטות הנפוצות היא היפנוזה, תוכלי לקרוא קצת על הנושא במאמר שכתבתי בקישור הבא: http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm כוליטיס מושפעת ממצבי לחץ ולכן חשוב שתהיי בטיפול פסיכולוגי שעשוי להפחית את השפעות המחלה בצורה ניכרת. אינני יודע היכן יש קבוצות תמיכה בנושא, נסי לגלוש בקהילות ופורומים רלוונטיים ובוודאי תמצאי המלצות מהגולשים. בברכה ד"ר אורן קפלן

כשכתבתי בפעם הראשונה על בעית השינה שלי הרגשתי די מיואשת ותשובתך גרמה לכך שהתחלתי להרגיש קצת יותר טוב. פשוט עצם העובדה שהקשבת וענית תרמה להרגשתי הכללית. האמת היא שכבר היתי במעבדת השינה והם אמרו לי שאין שום בעיה פיזיולוגית ושלחו אותי חזרה לפסיכיאטרית שלי. אני נמצאת עכשיו בטיפול פסיכולוגי, אבל הוא יסתיים באוגוסט כי הפסיכולוג שלי עוזב ואז אני היתי רוצה לפנות לטיפול אצל נחי אלון. מאוד התרשמתי ממה ששמעתי עליו ואני מאוד מקווה שהוא יצליח לעזור לי. אני מקווה שזה בסדר מבחינתך שאני כותבת לך למרות שאני נמצאת בטיפול אצל פסיכולוג אחר. פשוט כנראה משהו חסר שם או שפשוט קל לי יותר "לדבר" בכתב עם מישהו שאני לא מכירה...

רוני שלום הפניה להיפנוזה עשויה באמת לעזור לבעיית השינה ונחי אלון אכן מטפל מצוין. עם זאת, נשמע שהעניין רחב יותר ובעיית השינה היא רק הסימפטום שמאחוריו סיפור מורכב יותר. גם אם תחזרי לישון טוב יותר לא בהכרח שתפתרי את יחסיך עם עצמך, בעלך והסביבה. נסי להיעזר במפגש הטיפולי עד סיומו באוגוסט, לא בהכרח עבור בעיית השינה, אלא למה שקורה לך עם עצמך. בברכה ד"ר אורן קפלן

ערב טוב, מדי פעם אני נתקלת במונח "פסיכולוג קליני בכיר" (גם באתרי אינטרנט של פסיכולוגים או על שלטים) ורציתי לשאול האם יש תואר רישמי כזה שמעניק איזה גוף מוסמך כמו משרד הבריאות (אם כן, מה נדרש כדי להפוך ל"בכיר" באופן רישמי?), או שזו תוספת של מילה שפסיכולוגים מסוימים מוסיפים מיוזמתם. תודה, שולה.

שולה שלום בד"כ הכוונה לפסיכולוגים שעברו תהליך של הסמכה להדרכה, כלומר, שהם מדריכים פסיכולוגים מתמחים בתהליך הכשרתם. עם זאת כיום אין למיטב ידיעתי מונח רשמי כזה והוא נובע משימוש הסטורי בביטוי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר קפלן, הסטטוס של מדריך מוכר וידוע לי ובד"כ אנשים אינם מתביישים בו ומפרסמים אותו. האם יש איזה תוקף להוספת המילה "בכיר" מעבר להתפארות עצמית של הפסיכולוג? תודה, מירי