פורום פסיכולוגיה קלינית

חברי סובל מזה כ-4 שנים ממה שאני מרשה לעצמי להגדיר כדיכאון. הוא אינו עובד כל תקופה זו וסובל מבעיות רבות, בעיקר מאובססיות גבי מצבים מן היום יום, שעוברים על כולנו מבלי שכלל נרגיש... כבר 4 שנים כל שמעניין אותו זה יונג, ספריו, עבודותיו, תורתו. הוא קרא כל ספר שיש בנושאים אלו - חלומות, תת מודע וכו' - רק באנגלית, אגב... הבעיה - בשל הידע הכל-כך רחב שלו - הוא טוען כי אף פסיכולוג לא מספיק "שולט בחומר" וכי לא מצא אף אדם שיוכל לעזור לו בדרך שהוא מאמין שהיא הדרך בשבילו. אנחנו מיואשים מאוד. הייתי רוצה לעזור לו בכל דרך אפשרית - אבל מה שהוא רוצה זה רק יונגנאי מבריק, בכל מקום שבעולם - העיקר מומחה מס' 1. רעיונות? הצעות? המון תודה מראש על כל עצה!!

ליאור שלום אם חברך רוצה מטפל יונגיאני כדאי להפנות אותו למטפל כזה. ניתן לעיין באתר החברה היונגיאנית בישראל בה יש גם את רשימת החברים. אחד מהם בוודאי יתאים לחברך. אם הוא באמת רוצה טיפול הוא יוכל לפנות. אם הוא לא רוצה טיפול יתכן שסירובו הוא פשוט דרך אלגנטית להימנע מטיפול. http://www.israjung.co.il בברכה ד"ר אורן קפלן

אני אובססיבי לגבי זה זה מיצרך חיוני לי יותר מ 4 פעמים ליום קבוע בכל מקום לא משנה איפה מה ההשלכות ?

תמיר שלום אין בהכרח השלכות. אם זה לא מפריע לך, אינני רואה בעיה. אם זה מפריע או מבטא חסך בקשר זוגי או כל כיוון אחר, אז כדאי לחשוב איך לשנות את המצב, לא בהכרח את האוננות אלא את הסיבות האמיתיות שעומדות מאחוריה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום תמיר. אוננות זה דבר טבעי, גם אם זה מתרחש מספר פעמים ביום. אל תחשוב על זה כ"מחלה" או דבר שלילי. אני כבחורה עם בן זוג קבוע, מאוננת כשמתחשק לי וזה לא סותר. הלוואי והיינו מקבלים עוד מתנות כאלו. כל טוב לך.

את לא מבינה זה כפייתי אובססיבי אני מקבל סרוקסט וזה רק מעכב את האורגזמה

בזמן האחרון לא יוצא לי לאכול כמעט ועכשיו אני לא מצליחה ממש לאכול כל פעם שאני אוכלת בא לי להקיא את זה אח"כ ויש לי כאבים ובחילות מזה. כל הזמן כאבי ראש וסחרחורות, אני גם שוכחת לקחת את הויטמינים שלי (שאני חייבת כי אני צמחונית) ירדתי במשקל וזה ניראה נורא... אני לא יודעת מה לעשות, אני צריכה לאכול אבל לא מצליחה, רק המחשבה על אוכל גורמת לי להרגיש בחילה.

בלה.. היתי ממליצה לך לסדר את היום שלך כך שתאכלי שלוש ארוחות מסודרות ביום, אם את לא מרגישה רעב הכריחי את עצמך לאכול משהו קטן, התאבון שלך יחזור עם הזמן. לגבי הויטמינים הקפידי גם אותם לקחת בשעות קבועות הן חשובות לך מאוד. שרון.

בלה שלום ראשית כדאי שתערכי בדיקות רפואיות כמו בדיקות דם ואולי דברים נוספים כדי לראות מה קורה בהיבט הזה. האם את חושבת שיש בעיה פסיכולוגית סביב נושא האוכל? זו יכולה להיות במספר כיוונים, האחד בעיה ישירה הקשורה לאוכל (למשל חשש להשמין), השניה סוג של לחץ שתוקף אותך לאחרונה ועלול להשפיע על התיאבון. במידה ואת מזהה מרכיב פסיכולוגי במה שקורה לך כדאי לפנות לייעוץ מקצועי ללא דיחוי כדי למנוע התדרדרות במצב. מומלץ בכל מקרה לפנות גם לדיאטנית ולהיות בהשגחתה למספר חודשים עד שתחזרי למצב הרגיל. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב בחודשיים האחרונים חברתי נמצאת במצבי-רוח דיכאוניים.עד לפני כ-3 חודשים היא לקחה כדורים (שקיבלה מהפסיכיאטר שלה) במשך כשנה.כמובן שההפסקה נעשתה בהדרגה. בחודש הראשון היא היתה בסדר גמור למעט תופעות של צמרמורות שידענו שיעברו. בתקופה האחרונה היא נמצת בירידה כמובן והגיעה למצב שבו היא לא "אותה בחורה" שהיכרתי. יש לציין שבאותה תקופה בדיוק היא עברה תפקיד חדש בעבודה והיה לה לחץ נוראי.בנוסף יש לה בעיה עם משפחתה (הוריה גרושים) שמציק לה מאוד ונגרר הרבה זמן. יש לציין שהתופעות הדיכאוניות שיש לה עתה הן פחותות בהרבה מהמצב בו היתה נתונה לפני כשנה וחצי. אז היא לא אכלה וירדה למשקל של 40 קילו לא ישנה כמו שצריך ולא עבדה. כיום היא עובדת , אוכלת וישנה כמו שצריך. לפני כשבוע היא ביקשה לעשות הפסקה בקשר שלנו כי היא חושבת שהיא צריכה להיות לבד בתקופה הזו.(לדעתי זו טעות אבל אני מכבד את זה) היא טוענת שהיא קצת מבולבת ואכן בתקופה האחרונה היא נמנעת מלהגיד לי שהיא אוהבת אותי ,והסקס לא כמו פעם. היא אמורה להתחיל ייעוץ פסיכולוגי בשבוע הבא . אני יוצאים כ 10 חודשים ,מסתדרים מצוין אוהבים מאוד אחד את השני (למרות הדיכאון שלה היא אומרת שהיא אוהבת אותי אבל לא יכולה לאהוב את עצה לכן קשה לה להראות לי את אהבתה) כיצד עלי לנהוג?? למה התופעות חזרו??

ניר.. אני לא פסיכלוגית.. אבל אני עברתי תקופה דומה.. ללא התרופות. האם היא ממשיכה לראות את הפסיכאיטר?, האם הוא הפסיק מרצונו את הכדורים? חשוב שהיא תראה שוב את הפסיכאיטר. אני יודעת שהדבר שהיה הכי מחזק עבורי הוא שבן הזוג שלי היה שם לאורך כל הדרך, וכל הכבוד לך שאתה שם בשבילה. אני מחזקת אותך, ויודעת שזה לא קל אבל תהיה חזק בשבילה, ותתדאג שהיא תקבל את העזרה שהיא צריכה. בהצלחה. שרון

ניר שלום חברתך עברה כנראה מצבים די קשים ובהחלט יתכן שהמצב לא חזר לשגרה כפי שהיה נדמה ושהיא זקוקה לליווי פסיכולוגי ו/או פסיכיאטרי לאורך זמן. במידה והיא לא מעוניינת להיות בקשר אי אפשר לעשות דבר, אבל חשוב שתבהיר לה את רגשותיך ורצונך להישאר. אינני יודע לפרש את התנהגותה, אולי אפילו היא עצמה לא יודעת לעשות זאת. אם תרצה תוכל להציע לה לפנות איתה לייעוץ זוגי שבו תבררו מה קורה ביניכם. יתכן עם זאת שלא יהיו לה הכוחות לעשות זאת ותצטרך להחליט האם אתה ממשיך ומתעקש על הקשר או נותן לה לתפוס מרחק, לפחות לתקופה מסוימת. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני כותבת אליך ממעמקי שלשה טיפולים ארוכים (שלש שנים כל אחד) וטיפול קצר מועד אחד (שלשה חודשים), קבוצה טיפולית (שלש שנים). הטיפולים הארוכים באוריאנטציה של פסיכותרפיה פסיכודינאמית. אני בהחלט מיטיבה לראות כיצד תומכים בי הטיפולים לאורך השנים ואני מודה למטפלי עד כל שנתנו לי. השאלה שלי נוגעת לעובדה שלא הצלחתי במהלך כל השנים להגדיל את רפרטואר זכרונות הילדות שלי (המצומצם ביותר, וכמעט ולא קיים) ואני ממשיכה להסתובב בעולם נטולת עבר שיש בו זכרונות ברורים, פרטים, חוויות. יש לי מספר די מצומצם של תמונות מהילדות שגם לגביהם אני לא בטוחה שהם הזיכרון המקורי או משהו שסיפרו לי או צילום שראיתי. ראיתי שאנשים שואלים בפורום על היפנוזה. האם ההיפנוזה יכולה להעלות זכרונות מהעבר שטיפול דינאמי לא הצליח?

מירי שלום התשובה לשאלתך מורכבת. בעיקרון אפשר להעלות יותר זכרונות בהיפנוזה מאשר בטיפול רגיל, הבעיה שבהיפנוזה ישנה גם נטייה להשלים חורים חסרים בצורה אסוציאטיבית, ולכן עלולים לעלות גם זכרונות שלא באמת היו. בעיקרון אנשים רבים אינם זוכרים את ילדותם המוקדמת. אצל רובם זו תופעה התפתחותית טבעית, אולם לעיתים זהו ביטוי לאירועים שהנפש העדיפה להדחיק. השאלה היא האם את סבורה שמתחת מעטה השכחה יש זכרונות שעדיף היה לשכוח, או שאת פשוט מוטרדת מכך שאין לך זכרונות ילדות רבים. טכניקה של "רגרסיה בזמן" היא טכניקה היפנוטית מוכרת המנסה להעלות אסוציאציות וזכרונות מהעבר בצורה ממוקדת. תוכלי לעיין בכתבה שלי בנושא היפנוזה בקישור: http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

מהו בודק מבחן ה MMRI? עד כמה הוא מדויק והאם מודעות יתר לאופיין של השאלות יכולה לפגוע בתוצאות המבחן?

שביט שלום אני מתאר לעצמי שכוונתך היתה למבחן MMPI זהו מבחן פסיכולוגי מוכר הבודק פרופילים פסיכולוגיים שונים ונחשב לאחד מהמבחנים הפסיכולוגיים המתוקפים ביותר שיש. בעיקרון מודעות לסוג השאלות אינו משנה מאחר ואין מדובר בשאלות פסיכולוגיות ישירות. כמובן שפסיכולוג המכיר את תוכן השאלות לא יניב תוצאות תקפות. אבל הבנה כללית על אופי השאלות לא אמורה לשנות את התוצאות ניתן לקרוא על הנושא בהרחבה באינטרנט ע"י הקלדת שם המבחן בכל מנוע חיפוש. בברכה ד"ר אורן קפלן

ממש עכשיו התחלתי טיפול אצל פסיכולוגית, הפגישה הראשונה היתה סקירה וביוגרפיה שלי , במשך כל הזמן אני דיברתי והיא שאלה שאלות פורמליות בלבד, האמת היה מאכזב, אך הבנתי שהיא צריכה לדעת קודם על אירועים בחיי, שאלתי היא האם ככה אמור להראות טיפול ? אני מדברת והיא שותקת, האם כל הטיפול הוא מונולוג? או דיאלוג? חשוב לי לדעת מכיוון שאני הולכת לדבר איתה על נקודות רגישות האם גם בשלב הזה היא אמורה לשתוק או להנחות אותי או פשוט ללבן איתי את הענינים? עוד משהו נראה היה לי שהיא משתדלת להישאר "בדיסטנס " (לא ידעתי אין להגיד זאת אחרת) האם זו הגישה אצל הפסיכולוגים לא להיקשר למטופל , או שלא יווצר תלות? אשמח לתשובתך.

אור.. בפגישה הראשונה שלי עם הפסיכולוגית היתי בטוחה שלעולם לא אוכל להפתח אליה.. העניין הפורמלי אכן מאכז בהתחלה אבל אין הרבה ברירה על מנת להתחיל טיפול מחויב הפסיכולוג לדעת את הרקע שלך. הפגישות הבאות יראו יותר מאירות. בהצלחה שרון.

אור שלום אני מציע לך לומר לפסיכולוגית את כל מה שכתבת כאן, על האכזבה המסוימת, על רצונך שהיא תגיב יותר, על תחושת הדיסטאנס וכו'. אין גישה אחת בפסיכולוגיה ולכן אינני יודע לענות האם מה שקרה מבטא את גישתה או שזה היה מקרי. חשוב שלא תשמרי את המחשבות הללו בלב מאחר והם בסיס חשוב ליצירת הקשר והאמון ביניכן, במיוחד בשלב הנוכחי. בכל מקרה, גם אם זו גישתה, אין מדובר על רצון "לא להיקשר למטופל". הגישה היחסית "שותקת" בפסיכולוגיה מניחה שאין לכוון את המטופל אלא צריך לתת ללא מודע שלו לפעול ללא הפרעה. בצורה כזו את עשויה להשליך על הקשר בינכם דברים שלא היו עולים בדרך אחרת. למשל, כבר כעת, מעניין האם הרתיעה מהדיסטאנס והקושי עם השתיקה מאפיין משהו בנטייתך האישית והקשרים החברתיים שאת יוצרת, ואם כן אולי אפשר להיעזר בזה לקידום הטיפול והסיבה שבגללה הגעת. חשוב להדגיש שאין מדובר בגישה של שתיקה מוחלטת אלא בתגובות שמגיעות במקומות המתאימים לקידום הטיפול. בשורה התחתונה, דברי איתה על כך כבר בפגישה הקרובה ותראי מה יעלה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אור הי, קראתי את המיכתב שלך ומאוד הזדהתי ,גם אני התחלתי לא מזמן טיפול וחשתי כמוך, שייש מעט דיסטאנס, שאולי יש איזשהו "משחק" (היא הפסיכולוגית ואני המטופלת) וכל רגעי השתיקה קצת הביכו אותי, בפגישה הראשונה התישבתי על הספה וחשתי ריחוק צורם היא ישבה במרחק 2 מטר + ממני ולא הרגשתי נעים מהמרחק ,מהדיסטנס וכד' מאוד רציתי לדבר איתה על זה אבל לא כל כך היה לי נעים... בפגישה האחרונה החלטתי שאם אני אהיה כנה איתה עם רגשותי ואספר לה מה באמת יושב לי בלב, זה יעזור לה להבין אותי, ויעזור לי להתקדם בטיפול ולכן סיפרתי לה את כל מה שסיפרתי לך, האמת ,שהפגישה הזו לא כ"כ היתה נוחה ומעט מביכה,אבל אני לא מצטערת לרגע שדיברתי איתה , הדבר עזר ליצור אוירה יותר חמימה ונעימה, רציתי לחזק אותך ולאחל בהצלחה "המזדהה"

אור הי, קראתי את המיכתב שלך ומאוד הזדהתי ,גם אני התחלתי לא מזמן טיפול וחשתי כמוך, שייש מעט דיסטאנס, שאולי יש איזשהו "משחק" (היא הפסיכולוגית ואני המטופלת) וכל רגעי השתיקה קצת הביכו אותי, בפגישה הראשונה התישבתי על הספה וחשתי ריחוק צורם היא ישבה במרחק 2 מטר + ממני ולא הרגשתי נעים מהמרחק ,מהדיסטנס וכד' מאוד רציתי לדבר איתה על זה אבל לא כל כך היה לי נעים... בפגישה האחרונה החלטתי שאם אני אהיה כנה איתה עם רגשותי ואספר לה מה באמת יושב לי בלב, זה יעזור לה להבין אותי, ויעזור לי להתקדם בטיפול ולכן סיפרתי לה את כל מה שסיפרתי לך, האמת ,שהפגישה הזו לא כ"כ היתה נוחה ומעט מביכה,אבל אני לא מצטערת לרגע שדיברתי איתה , הדבר עזר ליצור אוירה יותר חמימה ונעימה, רציתי לחזק אותך ולאחל בהצלחה "המזדהה"

אני ביו 50 מטופל בתופעות דכאוניות ב efexor_75+perphenan_4 במשך כשנה וחצי פעמים ביממה,הטיפול התרופתי עוזר לי מאד.אך אליה וקוץ בה,אין לי שום תשוקה לנשים והדבר גורם תיסכול רב לאישתי.יש לציין שבמידה ונוצרת דינמיקה מינית ,כל הציוד עובד.שאלתי למומחים:מה ניתן לעשות בכדי לשנות את המצב ולהחזיר את התשוקה לחיי המניים?

יואל שלום מומלץ להתייעץ עם הפסיכיאטר המטפל ולבקש ממנו לבדוק האם ניתן לתת תרופה משלימה שתשפר את התשוקה המינית. כמו כן ניתן להיעזר ברופא או פסיכולוג המתמחים בסקסולוגיה, בין אם בייעוץ אישי עבורך, ובין אם בייעוץ זוגי. בהחלט ניתן להגיע לשיפור, עליך להיעזר במומחים בתחום. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני מחפשת אתרים שבהם אוכל לקבל מידע על פסיכולוגים קליניים תודה מאיה

http://www.health.gov.il/units/plogic/pname.htm

מאיה שלום האתר שצרף שאול הוא אתר משרד הבריאות בו תוכלי לברר את פרטיו של פסיכולוג שאת מכירה בהתאם לרישום בספר הפסיכולוגים. אם כוונתך היתה לאתר על פסיכולוגים מסוג של מאגר מידע הכי פשוט להיכנס לאתר דפי זהב באינטרנט ויש בו פסיכולוגים רבים, בוודאי גם באזור מגוריך. בברכה ד"ר אורן קפלן

כל הזמן אני מתעסקת בעודף משקל שלי. יש לי 15 קילו מיותרים וזה הורס אותי. רק על זה אני חושבת ומדברת. אבל לא מצליחה לעשות כלום בנדון. למה אני לא מצליחה לעשות דיאטה לאורך זמן ולמה אני רוצה תוצאות מיידיות? כל חודש אני עולה קילו. עד לפני שנתיים הייתי מלכת הדיאטות והייתי רזה. פתאום אני שמנה - אני לא קונה לעצמי בגדים- כי אני כבר יורדת במשקל. מה לעשות? אני בת 40

נדיה שלום הטיפול במשקל נראה פשוט אבל זה אחד הדברים המסובכים שיש. הוא כולל הרגלים שנוצרו במהלך שנים רבות, ומושפע מגורמים פסיכולוגיים רבים. אין טעם לעשות דיאטה אופנתית שתוריד כמה קילו שאח"כ יעלו. מדובר על תהליך איטי של חודשים ארוכים בו חשוב לאכול בצורה טובה, משביעה ומזינה. ירידה של עד 2 ק"ג בחודש תוך מעקב צמוד של דיאטנית, פעילות גופנית סבירה (הליכה כל יום יומיים לחצי שעה למשל) והרבה מודעות לעצמך ולתפקיד האוכל בחייך, יעשו את העבודה. טיפול פסיכולוגי עשוי בהחלט לתמוך בתהליך, שכאמור צריך להיות מתוכנן לטווח הארוך ולשינוי הרגלים לתמיד. בברכה ד"ר אורן קפלן

נדיה.. אמרו לי פעם שהמשקל זה הדבר שהכי מעסיק נשים.. אני החלטתי לשבור את המיתוס הזה.. לי יש 10 קילו מיותר.. ואני גאה במי שאני.. אני ארד בקצב שלי.. וגם את צריכה לחשוב כך.. קודם תהיי מרוצה ממה שאת רואה במראה ואח"כ כל דיאטה תהיה יותר קלה ומועילה. פרגני לעצמך קצת! שרון

בני בן ה-8, סובל תקופה ארוכה ממס' תופעות כמו: תופעות של "טיק" בראש, כאבי בטן, כאבי ראש תכופים, מצמוץ תכוף בעיניים, שיעול טורדני עם תחושות של חנק (לדבריו). אסטמה-(מגיל חודש ועד עתה) הילד עבר את כל הבדיקות האפשריות לשלילת התופעות הללו כבעיות רפואיות .כלומר, כל הבדיקות היו תקינות לחלוטין. כמו: בדיקת עיניים, בדיקה גאסטרואנטרולוגית נוירולוגית, דם, שתן, בדיקת רגישות ללקטוז. הילד מטופל כבר שנים במשאפים בגלל שהוא הוגדר כאסמטי. לאחרונה, הילד נבדק שוב(בגלל שקיבל התקף סטרידור או "שיעול נבחני") והרופאה הפנתה אותו לפסיכולוג ילדים, משום שלדעתה אלו סימפטומים המצביעים על חרדה ולחץ. הילד מטופל ב"מכבי". מאד אינטלגנטי(מחונן), חברתי , ( סובל גם מעודף משקל.) האם כל הסימפטומים שתארתי אכן מצביעים על חרדה? מה אופי הטיפול לתופעות אלו? האם יש פסיכולוג שתחום התמחותו ספציפי לטיפול בתופעות מסוג זה? אודה לך מאד על תשובתך.

רוני שלום התופעות שתיארת בהחלט מתקשרות פעמים רבות לגורמים פסיכולוגיים וניתן לטפל בהם לכן בכלים כאלו. לא הבנתי האם הטיפול במכבי הוא רפואי בלבד או גם פסיכולוגי. בכל מקרה, חשוב לפנות לפסיכולוג ילדים לצורך ייעוץ וטיפול במה שעשוי להיות תגובה ללחץ וחרדה, אבל דורש באמת היכרות אישית עם הילד ועימכם ולכן אני נזהר בהתייחסותי כאן. אני סבור שהוא יוכל להפיק תועלת מטיפול בהיפנוזה לגבי כמה מהסימפטומים הגופניים וכדאי לשקול פניה למטפל מתאים בתחום. בברכה ד"ר אורן קפלן

דוקטור נכבד לפני כמה שנים טופלתי במצב חרדה+ דיכאון ב Anafranil SR 75 כדור ליום.התוצאות היו טובות. מאז אני ממשיך לקחת חצי כדור כל יום . שאלתי: האם יכול להוצר נזק עם המשך לקיחת התרופה ?

דונלד שלום אנא פנה לפורום העוסק בטיפול תרופותי. הפורום הזה עוסק בטיפול פסיכולוגי בלבד. בברכה ד"ר אורן קפלן

מהיכן אני יכול להשיג חומר על סיעוד מוחין

איציק שלום אני לא מכיר את המונח. אולי התכוונת לסיעור מוחין Brain Storming שעליו יש חומר רב באינטרנט בעברית ובאנגלית. היכנס למנוע חיפוש גוגל והקלד את המונח בעברית ובאנגלית ותקבל מבחר אתרים: http://www.google.co.il בברכה ד"ר אורן קפלן

בת 25 נשואה כשנתיים לחברי הראשון כ 8 שנים לפני הנישואים. הבעיה שלי היא שאני מרגישה לא נאהבת. כמו שאני יודעת להעניק אני מצפה לקבל חום פירגון בילוי ביחד אנחנו מאוד עסוקים, אני עובדת בוקר בן זוגי עובד ערב ואנחנו בקושי מתראים. וגם בבקושי הזה אנחנו לא מתקשרים טוב. הוא טוען שהוא אוהב אותי אבל הוא קר כקרח. במיוחד שאנחנו בסביבת עוד אנשים. אני מרגשיה שאני לבד אני זאת שצריכה להיתקרב ולחבק וללטף (פעם זה לא היה ככה) אבל מאז החתונה המצב גרועה. הוא בכלל לא מתרגש ממני. לדוגמא עד שמגיע יום שבת, לאחר שכול השבוע אנחנו לא מתראים כמעט לא מדברים כמעט ואני רוצה לעשות משהו משותף הוא בדר"כ לא מעונין, ואפילו אומר לי לכי לבד. אני לא טיפוס לוחץ לו יש את התחביבים שלו ולי יש את שלי אבל אני לא מבינה אותו בכלל. לפני שבועים עשיתי פירסינג למרות שהוא לא אהוב את הרעיון. ומאז הוא לא מדבר איתי שבועים. אדיש אל העולם. נמאסססססססססס לי. אני לא יודעת מה לעשות. פרט נוסף: אנחנו גרים אצל ההורים שלו. כבר שנה שערב ערב עוברת בי המחשבה לקחת את הדברים ולהתחפף. פעם אחת שכבר דיברנו( הוא עקשן וקשה לנהל איתו שיחה בלי להתווכח) אז הוא השתפן ואמר אני אוהב ויהיה בסדר. מה שכמובן קרה בדיוק ליומים וחצי. כשאני שוקלת את הזמן הטוב לעומת הרע הרע כ"כ עולה על הטוב שאני לא מבינה????? התחתנו מאהבה הסקס תמיד היה טוב מאוד בנינו. אבל אני מרגישה שהוא כבר לא אוהב. כי אחרת איך אפשר להיות כזה אדיש ומרוחק. חסר לי המון מימנו שאני יודעת שמגיע לי. עדיין אין לנו ילדים, זה מתוך בחירה להיתבסס קודם כלכלית. אשמח לקבל עצה, אני ממש מיואשת. נ.ב- כבר אחרי השנה הראשונה התחלתי לצאת עם גבר נוסף מה שלא חשבתי שאני יעשה בחיים. אבל אני יודעת שזה רק בגלל שרע לי.

שאלה מאוד חשובה שיש לי שלאולבר הרציני הראשון שלך ואת שלו כי אם זה כך זה יכול להסביר את מצבכם

איך אומרים ראשון אך לא אחרון רציני היחיד. עד לפני חצי שנה.

Y שלום דבריך מתארים שחיקה בחיים הזוגיים אבל במקביל נשמע שאת עדיין אוהבת ורוצה לשקם את הקשר. המצב הנוכחי בו אתם גרים אצל ההורים בוודאי לא מקל על העניין, אבל זה לא נשמע הדבר היחיד. שמונה שנים של היכרות הם זמן ניכר וההתלהבות הראשונית עלולה לפעמים לדעוך. דברים שהיו מתאימים לפני שנים השתנו ואינם מתאימים יותר, וצריך לדעת איך ליצור נקודות איזון חדשות בתוך הזוגיות. הפתרון אינו מהיר ומיידי וחשוב קודם כל לחזור לדיאלוג שכנראה נפסק ביניכם. אני מציע שתנסי לתפוס איתו שיחה בזמן רגוע ובמקום שבו הפרטיות נשמרת, ותדברי על הדברים שקורים ביניכם. במידה ואתם מרגישים "תקועים" נסו לפנות לייעוץ באחת מתחנות הייעוץ למשפחה שמצויות כמעט בכל עיר. הכעס והשחיקה שעולים כיום עדיין ניתנים לטיפול, אבל ללא התייחסות מתאימה הם גוברים ועלולים להרוס את הקשר. אל תמתיני, אלא התחילי בשינוי כעת. בברכה ד"ר אורן קפלן

את נשמעת לי במצוקה . לא טוב לך ואת כבר מושקעת הרבה שנים בזוגיות הזו. השאלות שאת שואלת כנראה לא סתם מתעוררות היום, אולי הן קשורות לכך שלא הבאתם ילדים לעולם עד כה (נכון, גם התבססות כלכלית חשובה אבל לא תמיד זה מספיק) אני מוצאת שאת אמיצה מאד בתיאור רגשותיך והייתי מנסה לדבר עם בעלך שוב על מה שאת מרגישה בתוך הקשר. ...לפעמים סופשבוע רחוק מהבית מההורים יכול לעזור לשניכם. ואם הוא לא רוצה קחי חברה. צריך לדעת לקחת אויר לפעמים זה נותן פרספקטיבה.

דר' אורן קפלן, אני, ורחלה היקרים. תודה רבה על העצות. אני רוצה לספר לכם שאתמול בלילה כאשר בן זוגי הגיעה מהעבודה בשעה 10:00 בלילה, לא ויתרתי ואמרתי לו אנחנו מדברים או שאני מחר לא פה. דיברנו והיתווכחנו ושפכנו את הלב, נאמרו גם דברים לא נעימים לשמיעה. איך אומרים האמת כואבת. בסופו של דבר הוא טען שפגעתי בו כשעשיתי דבר שידעתי שהוא לא אוהב ואני שסליחה לא עולה לי כסף ולא מורידה מכבודי. אמרתי לו שאני מתנצלת אם פגעתי בו. הוא כמובן אמר לי שבזה מבחינתו עכשיו הכול בסדר. אני לא ויתרתי ואמרתי לו שבזה זה רק מתחיל ולי יש ציפיות כלפי היחס שלו אלי ואם לו יש צפיות אז שיגיד ואני ישמח קודם לדעת מהם ואח"כ אולי לשפר שהרי אף אחד לא מושלם. ורק לאחר כ - 3 שעות קשות בהם נזלו לי 2 וחצי דמעות עשינו סקס מדהים של עוד חצי שעה ופתחנו דף חדש. כולי תיקווה שמעכשיו דברים יראו אחרת. אז עד הפיצוץ הבא. תודה תודה ושוב תודה.

YYY שלום אני שמח לשמוע שהמצב יותר טוב כעת. אני ממליץ שלא תחכי לפיצוץ הבא כפי שכתבת אלא תמשיכי לעבוד על הקשר בהתמדה. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

בני בן 5. מגיל 4 (הזמן בו אחותו בת ה-3 נגמלה ) לערך חלה נסיגה במתן הצואה בשרותים. בתחילה הגבנו בכעס לאחר מכן ניסינו את שיטת התגמול אך דבר לא עזר לטווח ארוך. בעזרת טיפול רפלקסולוגי הילד הגיע למצב של יציאה פעם ביום. אך לאחרונה הוא שוב החל בהתאפקויות שגורמות לו לפיספוסים. פניתי לפסיכולוגית קלינית שמטפלת גם בפרחי- באך והיא ניקזה אותנו לכיוון של טיפול בפרחי- באך. לאחר טיפול של חודשיים לא נראה לי שינוי. כעת אני מחפשת מוצא מהבעיה חשוב לציין כי איני רוצה לחשוף את הילד לעוד המון גורמים מטפלים אלא ל"מושיע" האחרון ע"מ לא ליצור אצלו בלבול. מה היית ממליץ? (אנו מתגוררים בראש"לצ). תודה

שולי שלום אני מציע שתפנו לפסיכיאטר ילדים. נחוצה כאן קודם כל בדיקת רופא ולאחר מכן חשיבה מחדש על ההיבט הפסיכולוגי. אינקופרזיס עלולה להיות לעיתים בעיה עקשנית ומלחמה חזיתית עלולה רק להחמיר את המצב. הספרות הפסיכולוגית רואה בתופעה סוג של מאבק לא מודע של הילד אל מול הכללים והחוקים של עולם המבוגרים, ולכן המלחמה רק מזינה את הסימפטומים. חשוב שתקבלו ייעוץ כהורים כיצד לנהוג בילד ואיך מורידים את הנושא מסדר היום. את מזכירה את המערכת המשפחתית בתחילת דבריך ולכן בתוך הטיפול או הייעוץ חשוב להבין האם וכיצד הסימפטום של הילד מושפע מהיחסים שלו במשפחה, מולכם ומול אחותו. כאשר הצורך הפנימי שלו יקבל מענה, הוא גם יוותר על הסימפטום. כל זאת כאמור, אחרי ששללתם השפעות רפואיות לעניין. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום.. אני בחורה בת 19 .ומזה כבר די הרבה זמן שאני בוכה ולא כל כך טוב לי .....אני יודעת שאני כבר גדולה מידי בשביל הדברים האלה אבל יש לי פחדים כאלה שאני לא יוכל לחיות בלי אמא שלי כי אני מאוד קשורה לאמא שלי וגם לסבתא שלי ומאוד קשה לי המחשבה שמשהו יקרה להם ואני לא יודעת מה לעשות, אני חייבת לציין שאני בחורה מאוד רגישה ואני בוכה די הרבה וחושבת מידי פעם על המוות ועל איך שאני לא יוכל לחיות בלי אמא שלי .....מה אני יכולה לעשות? איך אני יכולה להיתמודד עם המצב?

את לבטח בחורה גם קצת לא עצמאית בגלל הקשר העמוק שלך עם סבתא ואמא... אני מתאר את זה כי אני בכל אופן הייתי כזה את נורא פוחדת שיקרה להם משהו כי את מאוד בוטחת בהם.... ומוצאת בהם תמיד מקלט מבעיות העולם הזה אני מבין אותך אמא שלי נפטרה לפני כשנה ומאז אני עץ שעומד בשלכת אני רוצה לסיום לאחל לך כל טוב ושתרגישי טוב! ושתמיד יהיה לך מישהו שיתמוך בך! גם עכשיו וגם עוד 30 שנה בברכה ישראל

נטלי שלום הפחד להישאר לבד הוא אוניברסלי ואין גיל שבו זה מבוגר מדי. עם זאת נשמע שאת מתארת מצב שבו איכות החיים שלך נפגעת כתוצאה מהפחדים, ושאת לא מצליחה לעבור לסדר היום ולשכוח. ראשית כדאי אולי להתייעץ עם אמא עצמה בנושא. שתפי אותה ואולי היא תוכל לעזור לך למצוא מוצא. אפשרות אחרת לפנות לייעוץ מקצועי ולנסות לחשוב בצורה מעמיקה יותר מה מביא אותך לעוצמות כל כך גבוהות של חרדה. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

שלום לכולם.....

זה קשור לפחד איכשהוא?

בשבועות האחרונים אני חולמת המון חלומות, אני לא זוכרת שאני מתעוררת באמצע הלילה אבל בבוקר עם השעון המעורר אני זוכרת המון. החלומות כמעט על כל דבר: עבודה משפחה לימודים וכ'ו. בימים האחרונים גם כל פעם מת לי קרוב משפחה (בעיקר אימי) או חולה ומתאשפז (אחים, בעלי). הכל בחלום הבעיה היא שאני קמה נורא עייפה, למרות שאני ישנה יותר שעות מבדרך כלל ואפילו אם אני מצליחה, מוסיפה שנת צהריים, אני בקושי מצליחה לצאת מהמיטה. בחיים שלי הכל כרגיל, חוץ מזה שאולי זו תקופה לחוצה במיוחד בעבודה, ובלימודים (אולי אפילו תקופת מבחן לעתיד הקרירה שלי) מה כל החלומות האילו אומרים ומדוע אני כל כך עיפה? בתודה מראש אורלי.

אורלי שלום אינני נכנס לתוכן החלומות מאחר וזה נושא אישי שאותו יש להבין מתוך העולם הפנימי של החולם. אישית אינני מאמין במשמעות אוניברסלית וכללית של חלומות. חלומות לא גורמים לעייפות ולא בטוח כלל שכמות החלומות שאת חולמת אכן שונה ממקודם. שנת חלום היא חלק מחזורי וקבוע בשינה, ולרוב איננו זוכרים את החלומות. אנחנו מצליחים להיזכר בחלומות אם אנו מתעוררים באמצעם. סביר להניח שהעייפות נגרמת מכך ששנתך קלה בתקופה האחרונה ולכן את מתעוררת יותר בקלות וזוכרת יותר חלומות. השינה מושפעת מתנודות במצבי לחץ ומתח ולכן השאלה האם בשעות היום דווקא את מרגישה או מודעת לגורמים נפשיים שמשפיעים לאחרונה על חייך. את מספרת על צומת משמעותית המתרחשת כעת. אולי עיבוד של הדברים שמטרידים אותך בעירות תעזור לך לישון יותר בנחת. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בחורה באמצע שנות העשרים לחייה. מאז שאני זוכרת את עצמי לא אהבתי את האופי שלי,הסיגנון שלי וכ.... כמובן שזה קשור לחוסר ביטחון,אך גם מבחינה אובייקטיבית,אני מוצאת שאני פטפטנית יתר על המידה,תלותית לעיתים קרובות מדיי,מסתגרת,מעדיפה חברה מינימלית של אנשים מאשרארועים מרוביי משתתפים,ובכלל אני חושבת שזה מהבית,כל ההתייחסות המאוד לא טבעית ליצירת קשר. אני מאוד מצחיקה ,דעתנית,מעניינת-אני מודעת לכך.אך מה שקורה זה שהתכונות שציינתי בהתחלה גורמות למערכות היחסים שלי עם אנשים לא להיות אינטימיות,יש לי ידידים וידידות רבים אך לא חברים של ממש. אני יודעת שזה טבוע בי,אני מצליחה לזמן קצר להחניק את התלותיות שלי,אואת הפטפנות,אני מצליחה לזמן קצר להרגיש שאני כן אוהבת חברת אנשים,ומרגישה בנח איתם,אך עד מהרה אני חוזרת לפטפטנות המעצבנת הזו,לתחושה שאני רוצה לבד-בלי אף אחד בבית. האם טיפול יכול לגרום לתכונות ולאופי הזה להיעלם?או לפחות לפחות בצורה משמעותית? אני רוצה להפוך את עצמי לאותם האנשים שאני כל כך מעריכה,אלו,שתמיד נעים לשוחח עימם,שמרגישים נינוחים בחברת אנשים,כאלו שחזקים רגשית,לא תלותיים. ויש לי מוטיבציה רבה לעשות כך. אני גם רוצה לטפל בתכונות רבות אחרות שלי-אי יכולת להתמיד ,פחד במה,נטייה לדיכדוך,ועצלנות מרובה מדיי בשנים האחרונות(שהיתה קיימת תמיד). האם טיפול יכול לעזור לי בכל הנ"ל? ואם כן,יש מישהו שמתמחה בנושאים הללו? תודה על תשובה. מזו שתוהה

תוהה שלום בעיקרון טיפול פסיכולוגי עוסק במה שמטריד את הפונה. אין קריטריונים או מגבלות לגבי מה לא ניתן להביא, וכל אדם מביא את עצמו עם המטען האישי שהוא נושא בחייו. את ניסית לפרק את חווית העצמי שלך למרכיבים, וזה בהחלט טבעי. עם זאת, כל מה שאת מתארת שייך בסופו של דבר לזהות העצמית שלך ולהתלבטויות שלך כיצד את רוצה להיראות ולהיתפס בעיני עצמך והסביבה. הטיפול הפסיכולוגי הוא מסגרת מתאימה לסוג התלבטויות כזה. רוב הפסיכולוגים הקליניים מתאימים לסוג כזה של טיפול. זהו בד"כ טיפול בגישה "דינמית" ודרושה תקופה של לפחות כמה חודשים של תהליך כדי להגיע לתוצאות משביעות רצון. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני רק רוצה להגיד לך שאני חושב שמצאתי את הנפש התאומה שלי !!!! קראתי את המכתב שלך וכל משפט אני נגנב יותר ויותר עד כמה שאנחנו דומים אני באותו מצב כמו שלך, הפתרון הוא מסתורי ואם קיבלת תשובה אנא ממך תעבירי לי אותה !! בינתיים כל מה שאני יכול להגיד לך זה, תזרמי עם מה שאת, אל תשתני כדי להצטייר בפניי אחרים כבן אדם אחר !!! שיקבלו אותך כמו שאת בבקשה תשיבי לי הודעה

יש לי בשורות בשבילך. יש רבים רבים "כמונו". חסרי ביטחון,בעלי מודעות גדולה מדיי לכל מיני תכונות אופי שלהם,שבמקרה הן גם לא חיוביות במיוחד. אני מכירה כמה וכמה כאלה,זה מתחיל בגיל ההתבגרות,או בעצם ממתי שאנחנו זוכירם את עצמינו ונמשך הלאה. אני חושבת שבגילאי העשרים אנחנו מתחילים להתמודד עם כל המטענים שלנו,ואני רוצה להתמודד! אני לא מאמינה שאני אוכל להפוך לאדם שונה לחלוטין,חיית מסיבות,מלאת ביטחון כריזמה וכ...אבל אני רוצה לפחות להיות מוערכת יותר,להיות "בעלת אופי",אחת עם עמוד שידרה חזק,מתמידנית משקיענית מצליחנית ואני מאמינה שכך כולנו. הפיתרון שאני חושבת לנסות אותו-הוא טיפול,אין דרך אחרת,ניסיתי ספרי פסיכולוגיה למיניהם,שיחות נפש עם חברותניסיונו ביני לבין עצמי להשתנות.זה לא הולך זה טבוע בי. ולכן טיפול פסיכולוגי נראה לי הפיתרון הכי הגיוני. זה קשה מבחינה כלכלית,אבל הבעיה הזו שלנו כבר מזמן אינה בעיה משנית,היא משתלטת לי על החיים ופוגעת בכל תחום מחיי. אני מאחלת לך בהצלחה בהתמודדות שלך תהיה הדרך אשר תבחר בה! מזו שתוהה

ד"ר שלום, יש לי בעיה (די נפוצה, אני מניחה) היא בעיית החמות ומשפחת הבעל. עד לפני שנתיים שנולדה ביתנו הבכורה, הכל היה טוב ויפה ולא היו בעיות. מאז שנולדה הבת, המשפחה של בעלי פשוט לא מפסיקים להטריד אותי, בשבועות הראשונים ספגתי ביקורות על ההנקה (החלב שלי לא היה מספיק טוב לדעתם) והערות שונות אחרות. מאז הלידה אני פשוט "אלרגית" אליהם וטענותיהם התמקדו בכך שהשתניתי, שנהיתי קרה אליהם וכו' . הם לא כיבדו את בקשותיי שלא להגיע אלינו בימים הראשונים לאחר הלידה, הגיעו לא תמיד בריאים לגמרי והתנוקת נידבקה אחרי כל ביקור שלהם. אמו של בעלי "מנווטת" את כל המשפחה ובעלי קשור אליה מאוד ומושפע ממנה. היחסים ביננו ידעו מורדות ועליות במשך השנתיים האחרונות (סה"כ אנחנו בירידה). לאחרונה נולד תנוק חדש לאחותו של בעלי וה"לחץ" ירד ממני, אבל החזיר אותי להתמודד שוב עם הרגשות הטעונים שלי כלפיהם כי היולדת והתנוק זוכים ליחס של סלחנות, מכבדים את הפרטיות שלהם ואפילו מבקשים להגיע בריאים לגמרי לביקורים.(!) לאחרונה יחסי עם חמותי השתפרו אך שמעתי אותה מרכלת מאחורי גבי שאני "נודניקית". אני חושבת שלא ארצה להביא ילד נוסף לעולם, (לפחות לא עם בעלי) רק כדי שלא לעבור שוב את כל התהליך מחדש איתם. מה לעשות? איך להתמודד?

רחל שלום הבעיה עם חמותך היא בראש ובראשונה בעיה עם בעלך. חמותך היא רכיב אחד במערכת המשפחתית ומה שאני שומע מהודעתך זו בעיקר האכזבה והכעס מבעלך והעובדה שלא עמד ועומד לצידך. הערתך האחרונה מדגישה זאת במיוחד, על כך שלא תרצי להביא עוד ילד לעולם עימו. את חמותך יהיה יותר קשה לשנות. אמנם זה נחמד עם היחסים איתה ישתפרו אבל את עיקר המאמץ כדאי לכוון לבעלך. הוא צריך להבין עד כמה נפגעת מהעדר התמיכה שקיבלת ממנו. מתיאורך נשמע שקיים כיום משבר אמון משמעותי ביניכם ואם אתם רוצים לשמר את הקשר ביניכם לטווח הארוך חשוב שתתארגנו ותעשו משהו בנושא. משברים בשנה שנתיים לאחר הילד הראשון הם תופעה נפוצה וידועה. הילד "פורץ" לאינטימיות הזוגיות שהיתה קודם ויוצר שינויים במאזן. כמובן שזו גם שמחה והנאה רבה, אבל לא כדאי להתכחש גם לקשיים שהיא מביאה למערכת המשפחתית. התעלמות תביא לפגיעה מתמשכת בקשר ואולי אפילו לקריסתו. אני ממליץ שתנסי לשוחח עם בעלך בצורה ישירה אולם בזמן ואוירה שיאפשרו פתיחות ושיחה ללא תוקפנות והאשמות. יתכן שכדאי להיעזר בייעוץ זוגי לפחות לכמה מפגשים. במידה ואת מרגישה שאין לך פרטנר בשלב הזה כדאי אולי לפנות לייעוץ אישי כדי שתחליטי לאן לנתב את חייך. עם כל הכבוד לחמותך, היא לא מרכז העניין, היא רק טריגר ליחסים עם בעלך. בברכה ד"ר אורן קפלן

בתי בת 18 . בשנתיים אחרונות עלתה משמעותית מאוד במשקל . רוב הזמן היא בבית בלי חברות ולא יוצאת כאין לה עם מי. אוכלת הרבה וכל הזמן סביב האוכל . אני רואה שלא טוב לה. היא היתה בטיפול פסיכולוגי שהפנתה אותה לטיפול תרופתי ב SEROXAT . מזה מספר חודשים היא תחת התרופה ואין כל שינוי. אתמול היא השאירה לנו מכתב בו היא כותבת על הבעיה של אכילת יתר בלי שיש לה רצון לכך. בנתיים אין לה הקאות היא לא משתמשת בכדורים משלשלים. יש לי פחד שהיא מפתחת BULIMIA .מה דעתך ? מה הצעתך ומי המומחה בתחום זה בתודה מראש

חיים שלום אני מבין מהודעתך שבתך אינה נמצאת כיום בטיפול פסיכולוגי אלא בטיפול תרופתי בלבד. במצב שאתה מתאר יש חשיבות רבה לטיפול בשיחות. אינני רוצה לעסוק באבחנה ללא היכרות משמעותית ולכן רצוי שתפנו לגורם מקצועי המתמחה בהפרעות אכילה. במידה ובתך לא תשתף פעולה יש מקום שתפנו אתם לייעוץ. תוכלו לקבל רעיונות והצעות כיצד לנהוג עימה כדי לעזור לה לצאת ממצבה. אולי תתעניין לעיין באתר שלהלן: http://www.solgar.co.il/aviv בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, הייתי רוצה להתייעץ לגבי קבלת טיפול. בעבר, קיבלתי טיפול בפסיכותרפיה (במשך שנה וחצי), עם מטפלת מצויינת. הטיפול סייע לי להבין ולהתמודד עם תחומים רבים בחיי-הייתה זו אחת ההשקעות הכי חשובות שעשיתי בעצמי עד היום. העניין הוא שאני סובלת מזה כשנתיים , ממחלה כרונית, אשר גורמה לשינוי משמעותי באורח החיים שלי ואשר השפיעה על מצבי הכלכלי, החברתי, והנפשי. ההתמודדות היומיומית עם מצב פיזי הפכפך , ובעקבותיו מצבי רוח משתנים קשה לי מאוד ואני זקוקה לטיפול אשר יסייע לי להתמודד ספציפית עם המחלה. לא ציינתי שאני בת 23 והמחלה שאני סובלת ממנה היא מחלת מעיים שנקראת כוליטיס. אני מעוניינת לדעת האם יש מטפלים המתמחים בנושא זה ואם כן-כיצד אוכל להגיע אליהם (אולי קבוצת תמיכה?). תודה מראש, גל

גל שלום ראשית, אם היית בטיפול מוצלח אולי כדאי לחזור למטפלת המוכרת ולהתייעץ איתה, ואולי אפילו לחזור לטיפול אצלה. לגבי הטיפול עצמו יש שני כיוונים עיקריים. אחד טיפול פסיכולוגי בסגנון שעברת שנוגע באופן כללי במצב הנפשי ובהתמודדות עם החיים בכלל והמחלה בפרט. טיפול מסוג אחר יכול להתמקד במחלה עצמה. כאן אחת השיטות הנפוצות היא היפנוזה, תוכלי לקרוא קצת על הנושא במאמר שכתבתי בקישור הבא: http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm כוליטיס מושפעת ממצבי לחץ ולכן חשוב שתהיי בטיפול פסיכולוגי שעשוי להפחית את השפעות המחלה בצורה ניכרת. אינני יודע היכן יש קבוצות תמיכה בנושא, נסי לגלוש בקהילות ופורומים רלוונטיים ובוודאי תמצאי המלצות מהגולשים. בברכה ד"ר אורן קפלן

כשכתבתי בפעם הראשונה על בעית השינה שלי הרגשתי די מיואשת ותשובתך גרמה לכך שהתחלתי להרגיש קצת יותר טוב. פשוט עצם העובדה שהקשבת וענית תרמה להרגשתי הכללית. האמת היא שכבר היתי במעבדת השינה והם אמרו לי שאין שום בעיה פיזיולוגית ושלחו אותי חזרה לפסיכיאטרית שלי. אני נמצאת עכשיו בטיפול פסיכולוגי, אבל הוא יסתיים באוגוסט כי הפסיכולוג שלי עוזב ואז אני היתי רוצה לפנות לטיפול אצל נחי אלון. מאוד התרשמתי ממה ששמעתי עליו ואני מאוד מקווה שהוא יצליח לעזור לי. אני מקווה שזה בסדר מבחינתך שאני כותבת לך למרות שאני נמצאת בטיפול אצל פסיכולוג אחר. פשוט כנראה משהו חסר שם או שפשוט קל לי יותר "לדבר" בכתב עם מישהו שאני לא מכירה...

רוני שלום הפניה להיפנוזה עשויה באמת לעזור לבעיית השינה ונחי אלון אכן מטפל מצוין. עם זאת, נשמע שהעניין רחב יותר ובעיית השינה היא רק הסימפטום שמאחוריו סיפור מורכב יותר. גם אם תחזרי לישון טוב יותר לא בהכרח שתפתרי את יחסיך עם עצמך, בעלך והסביבה. נסי להיעזר במפגש הטיפולי עד סיומו באוגוסט, לא בהכרח עבור בעיית השינה, אלא למה שקורה לך עם עצמך. בברכה ד"ר אורן קפלן

ערב טוב, מדי פעם אני נתקלת במונח "פסיכולוג קליני בכיר" (גם באתרי אינטרנט של פסיכולוגים או על שלטים) ורציתי לשאול האם יש תואר רישמי כזה שמעניק איזה גוף מוסמך כמו משרד הבריאות (אם כן, מה נדרש כדי להפוך ל"בכיר" באופן רישמי?), או שזו תוספת של מילה שפסיכולוגים מסוימים מוסיפים מיוזמתם. תודה, שולה.

שולה שלום בד"כ הכוונה לפסיכולוגים שעברו תהליך של הסמכה להדרכה, כלומר, שהם מדריכים פסיכולוגים מתמחים בתהליך הכשרתם. עם זאת כיום אין למיטב ידיעתי מונח רשמי כזה והוא נובע משימוש הסטורי בביטוי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר קפלן, הסטטוס של מדריך מוכר וידוע לי ובד"כ אנשים אינם מתביישים בו ומפרסמים אותו. האם יש איזה תוקף להוספת המילה "בכיר" מעבר להתפארות עצמית של הפסיכולוג? תודה, מירי

שלום. אני בת חמשים .לפני כשנה התחלתי להיות רגישה לקור, לחום ולבגדים סינטטיים, וכתוצאה מכך יש לי גירודים ושריפות בגב,ידיים רגלים וכו". יש לציין שאני כבר מספר שנים סובלת מכאבי גב.לאחר בדיקות כלליות ,בדיקות תפקודי כבד,בדיקות גניקולוגיות התברר לי, שאין לי בעיה רפואית פרט לכאבי גב. אורטופד מבחינתו סבור ששריפות וגרד אצלי הם אינם כתוצאה מבעיות בגב. ראופת משפחה המליצה לי לקבל "אסיוול" על-מנת להרגע ,אבל זה כלל לא עוזר לי. האם זה בעיה פסיכולוגית או אלרגית? למי לפנות? אודה לך על תשובתך. בברכה, דלי

דלי שלום ראשית עליך למצות את הבדיקות הפיזיולוגיות והם אשר יאמרו לך האם את אלרגית או לא. יש מחלקות מתאימות בבתי חולים לבדיקת העניין, לדוגמא מרפאת אלרגיה בבי"ח איכילוב. בנושא תרופות לא אוכל להמליץ מאחר והפורום עוסק רק בנושאים פסיכולוגיים. תופעות עור שונות מושפעות מגורמים פסיכולוגיים. הדבר נובע כנראה מהעובדה שבשלב מוקדם של התפתחות העובר העור ומערכת העצבים צומחים מאותה רקמה בסיסית. טיפול בהיפנוזה עשוי לעזור לבעיות עור כאשר לא נמצאו גורמים רפואיים לבעיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

היכן אוכל למצוא חומר מפורט על המחלה האם המחלה פוגעת בזכרון ? אשמח לקבל תשובה

שרון שלום בכל ספר בסיסי בפסיכיאטריה תוכלי למצוא חומר רב על הנושא. נסי בספריה הקרובה לביתך או ע"י חיפוש באינטרנט. אין בהכרח פגיעה בזיכרון אצל החולים. בברכה ד"ר אורן קפלן

יצאתי עםבחור מזה שנתיים שסבל ממאניה דפרסיה בחומרה רבה הייתי מאוד רוצה לדעת האם המחלה מתפרצת אצל אנשים שעברו טראומה מאוד גדולה כאשר הם היו קטנים (אונס, מכות וכו') והאם החולים בעת התקף פסיכוטי הופכים לאנשים "שקרנים" או שהרוב הינו פרי דימונם? תודה

מיכאלה שלום אין כללים לגבי החולים במאניה דיפרסיה ולכן שאלותיך שהן כנראה ספציפיות לגבי האדם שהכרת, אינן ברות תשובה בהכללה. אין הכרח שתהיה טראומה, אולם יכולה להיות. חולים בעת התקף פסיכוטי אינם משקרים במודע אלא סובלים מאובדן בוחן המציאות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, יש לי ילד בן 4 שמכה הרבה. בהרבה מקרים הוא "פותר" את בעיותיו ע"י שימוש במכות - לאחים, לחברים ולסובבים אותו. מדובר בילד מבריק ביותר שלהערכתי רמת הבגרות שלו כשל ילד בן 7. (כמו כן כוחו הפיזי רב) יש לו אחות בת 6 ואח בן 3. ניסינו כל מיני שיטות: בכוח, בעדינות, בכעס, בהבלגה ויש שיפור מסויים, אבל, עדיין הוא מכה. אודה לך מאוד אם תוכל לייעץ על דרך טיפול בבעיה. אנחנו מעדיפים עדיין לנסות בעצמנו להתגבר לפני שנפנה לייעוץ מקצועי. תודה, יהודה

יהודה, על פניו נראה שיש לו בעייה רצינית יותר. שווה להתייעץ עם הגננת לגבי איש מקצוע ולהבהיר לו חד משמעי, שלא מרביצים!!!! עדי

יהודה שלום ילד שמכה עושה זאת מתוך סיבה כלשהי. החידה היא כמובן מדוע הוא עושה זאת וכנראה שעד כה לא מצאתם את התשובה המדוייקת. מאחר וניסיתם שיטות רבות אינני רואה כיצד אוכל לעזור לכם במספר מילים. אינכם חייבים לקחת אותו לייעוץ, אבל אינני רואה סיבה מדוע לא תיעזרו אתם בשירות הפסיכולוגי העירוני לפחות לפגישה או שתיים של ייעוץ להורים. השירות חינם ואפשר להגיע אליו ע"י שיחה ישירה לשירות הפסיכולוגי שבו נמצא/ת פסיכולוג/ית ביה"ס. כמובן שניתן להתייעץ גם עם כל גורם מקצועי אחר שאתם מכירים. לפעמים אדם חיצוני אובייקטיבי יכול להאיר דבר מה שלא חשבתם עליו. אבל לצורך זאת דרושה היכרות מסויימת וזו אפשרית רק במפגש אישי. בברכה ד"ר אורן קפלן

ראשית תודה ד"ר קפלן. אנחנו מעדיפים להתייעץ באופן פרטי ולא דרך עיריה/בי"ס/גן וכדו' עם איזה איש מקצוע עלינו להתייעץ? פסיכולוג קליני? יועץ חינוכי? כלומר תחת איזה כותרת לחפש בדפי זהב? האם תוכל להמליץ על מישהו ספציפי? תודה רבה, יהודה

שלום רב אכן הבעיה המרכזית שלנו היא שהבן שלנו , הוא אינו ילד רגיל אלא סובל מבעיה התפתחותית רצינית ומטופל בחינוך מיוחד . יתכן ואישתי כועסת על הבת הנורמלית כאילו היא , היא הסיבה לבעיתיות של הבן או אולי כי חושבת שאני אוהבת את הבת יותר , שלצערי יש בזה משהו . בכל מקרה אנו חייבים לדאג גם לילדה ולא יתכן שהילדה תפגע בגלל האח . שוחחתי עם אישתי ואנו כן הולכים כבר זמן רב ליעוץ בשירותי רווחה , העובדת הסוציאלית המליצה לה לגשת לפסיכיאטור , היא הייתה אצלו והוא רשם לה כדורי טגריטול , אך היא כמעט ולא לקחה אותם . מה לעשות הלאה?

מקסי שלום אני ממליץ לך לחזור אל היועצת בשירותי הרווחה ולשאול בעצתה. היא כבר מכירה אתכם ותוכל לתת לך עצות נכונות יותר ממה שאני יכול לתת בפורום מבלי להכירך. אתה בוודאי מבין שהמערכת הזו מורכבת ואין פתרון קסם מיידי כדי לשנות את הדברים. נדרש תהליך של ייעוץ, שיחות והבנה כדי להביא לשינוי המיוחל. לצורך כך נדרש בסופו של דבר שיתוף פעולה מצד אשתך, ואם אין מצדה נכונות, דבר לא יעזור. בשורה התחתונה, פנה ליועצת וקבע עמה פגישה, עם אשתך או בלעדיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני בת 24 ובזמן האחרון אני מרגישה מועקה ולחץ בחזה עד כדי כך שלפעמים קשה לי להרדם ואז אני עוד יותר נלחצת כי אני לא מבינה מדוע אני מרגישה כך ואז כבר אני מרגידה לחץ לידיים ברדליים כמו מן חולשה כזו. אני בדרך כלל בנאדם אופטימי ואני תמיד משתדלת לחייך ולצחוק גם כשלא ממש כיף לי.אני מאוד נלחצת ומפחדת מתופעות הנפש והדיפרסיות הללו ומנסה תמיד למצא את הסיבה כי אני חושבת שכך יהיה לי יותר קל להתמודד.אני חייבת לציין שאני לא מרגישה כך כל הזמן אך בחודש האחרון הרגשתי כך הרבה ועדיין מרגישה. חשבתי אפילו לקחת איזו תרופה מרגיעה מחומרים טבעיים אבל לא לקחתי. אודה לכם אם תענו לי

מזל שלום יתכן שאת סובלת מהתקפי חרדה. לא תמיד ניתן לקשר אותם לאירוע ספציפי. במידה והתופעה אינה חולפת מאליה כדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי כדי לטפל בעניין. להלן תקציר על שיטות הטיפול הנפוצות בחרדה, נושא שעולה רבות בפורום. בברכה ד"ר אורן קפלן חרדה הינה תגובת חרום טבעית של הגוף כדי להתגונן מפני סכנה. במצבים מסויימים החרדה הופכת לתופעה מעיקה וקיצונית שפוגעת באיכות החיים. כדי לטפל בחרדה צריך להבין את ההקשרים בה היא מופיעה, ללמוד להתמודד עם תגובות החרדה, ולבסוף, גם "להתיידד" עם החרדה, כלומר, לקבל שבמצבים מסויימים החרדה מופיעה כחלק טבעי של מהלך החיים. כל אלו יכולים להיעשות בטיפול פסיכולוגי. ישנן גישות שונות להבנה ולטיפול בחרדה. ניתן להכליל באופן כללי שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום ממוקד המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. על פי צורת חשיבה זו יש צורך בטיפול פסיכולוגי דינמי ארוך טווח כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים לא מודעים שיש לעבדם בטיפול. גישה פסיכולוגית אחרת טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי ממוקד וקצר מועד ולשפר על ידי כך את איכות החיים. במידה וישנה בעיה פסיכולוגית רחבה יותר ברקע רצוי לטפל בה, אבל ניתן במקביל או באופן בלתי תלוי לטפל בחרדה. גישה זו טוענת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. כמובן שהשיטות הפסיכולוגיות האמורות אינן מנוגדות וניתן לשלב ביניהן. הקריטריון העיקרי לבחירה בגישה טיפולית הוא היקף התופעות ומידת מיקודן וכן כמה זמן הן פעילות ומשפיעות על אורך ואיכות החיים. הגישה הרפואית-תרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. במצבי חרדה חריפים רצוי להיעזר בתרופות בשילוב עם הטיפול הפסיכולוגי. יש להדגיש שהטיפול התרופתי אינו משנה את מקור הבעיה ולכן הפסקת התרופות תחזיר פעמים רבות את החרדה. הטיפול הפסיכולוגי נועד לעשות שינויים בנטיות ובהרגלים האישיים כדי למנוע את תופעות החרדה הפוגעות באיכות החיים לטווח הארוך. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי חרדה חריפים יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. מומלץ להתייעץ עם פסיכולוג כדי להחליט על דרך הפעולה הנכונה ביותר. ד"ר אורן קפלן, פסיכולוג קליני

300 מ"ג ליתיום יגרמו להשמנה? לפגיעה בבלוטת התריס?

היידי אנא פני לפורומים העוסקים בתרופות. הפורום הזה עוסק בפסיכולוגיה בלבד. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר שלום, יש לי בעיה : אני כל הזמן נוגע בעצמי. רוב הזמן הנגיעות זה בשיער הראש ולפעמים אני עובר לאזור הבטן. רוב הפעמים הנגיעות זה כשאני מדבר בטלפון או כשאני עושה שעורי בית. זה לא במודע כי כשמעירים לי אני מפסיק לשניה ואחרי דקה חוזר לזה. שאלותיי הן : מה זה אומר? האם יש דרך לטפל בזה? ואיך? כי זה נמאס לא רק לי אלא גם לסביבה הקרובה אליי תודה מראש!

אור שלום התופעה נשמעת כמו סוג של התנהגות כפייתית, בדומה לכסיסת ציפורניים ותלישת שיער. במידה והבעיה מטרידה ניתן להיעזר בטיפול פסיכולוגי התנהגותי-קוגניטיבי, ניתן לשלב היפנוזה להגברת יעילות הטיפול. במצבים חריפים משלבים תרופות נוגדות חרדה מאחר שההתנהגות נוצרה במקור כדרך התמודדות עם לחץ. לעיתים כבר אינה משתמשת באותו אופן וההרגל נשאר, ולעיתים זו עדיין תגובה ללחץ. נסה לבדוק מתי זה קורה והאם היה משהו שעורר את התגובה הזו. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם כל הפסיכולוגים הקלינים והפסיכיאטרים העוסקים בהיפנוזה רשומים באגודה הישראלית להיפנוזה או שישנם כאלה שאינם רשומים שם? תודה.

ותוספת לשאלה - האם על הרשומים לשלם חברות כלשהי? ובמילים אחרות, היתכן שפסיכולוג קליני עבר את ההכשרה להיפנוזה אך לא רשום כי אינו משלם כפי שנדרש?

שלום אתר האגודה הישראלית להיפנוזה כולל את רשימת המורשים להיפנוזה אך גם חברי אגודה אחרים. עד כמה שאני יודע נכללים ברשימות גם אנשים שלא שילמו דמי חבר אבל אינני בטוח בכך. החברות באגודה אינה תנאי לעסוק בהיפנוזה ולהיפך: רשיון ההיפנוט ניתן בעקבות הכשרה מתאימה ומבחן של משרד הבריאות וההצטרפות לאגודה היא זכות ולא חובה. מצד שני כל איש מקצוע יכול להצטרף לאגודה ולפעילויותיה גם אם אינו מורשה להיפנוזה ורק מתעניין בתחום. בסוף השבוע האחרון השתתפתי בכנס השנתי של האגודה וחלק משמעותי מן המשתתפים לא היו בעלי רשיון, אלא אנשי מקצוע המתעניינים בתחום. בשורה התחתונה: א. לבעל רשיון הפנוט יש תעודה ממשרד הבריאות. אפשר פשוט לבקש ממנו להציג את רשיונו. ב. ניתן ליצור קשר ישיר עם האגודה הישראלית להיפנוזה במייל ולשאול: [email protected] בברכה ד"ר אורן קפלן

האם תת משקל עלול לגרום לקמטים (דקים) בפנים, כבר בגילאי ה-20? אם כן - מה עושים?

היידי שלום אינני מתמצא בנושא. נסי אולי לפנות לפורום של רופא עור. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם ניתן לטפל בהיפנוזה במצב שהובחן כפוביות שנגרמו כתוצאה משישמוש ממושך בגרס והובחנו כ-c/p/ ניתן רספידל במינון של 2 מ"ג אבל הבחור בן 24 בוחר לקחת רק 1 מ"מ אנא עיזרו לי במהרה האם החרדה

לאם החרדה שלום השימוש בהיפנוזה מתאים לפוביות, אבל על רקע השימוש בסמים והטיפול התרופתי אותו את מציינת שהוא מקבל נשמע שאינו מתאים לבנך. בכל מקרה, הדבר דורש היכרות אישית עם הבן. בנך בוגר ואם הוא מתעקש לא לעזור לעצמו חוששני שלא תוכלי לעשות דבר. אני מבין את הדאגה ורצונך לעזור לו, אבל לחץ עלול לעיתים לעשות את ההיפך. אם תרצי תוכלי לפנות בעצמך לגורם מקצועי כדי לקבל ייעוץ באופן עקיף כיצד לנהוג עם בנך באופן הנכון ביותר. ספציפית בנושא תרופות איני יכול לייעץ ורצוי לפנות לפסיכיאטר המטפל. בברכה ד"ר אורן קפלן

בתי בת שלוש ורבע ילדה נבונה מאד נולדה בשבוע 26 להריון במשקל 0.750 גר' כיום אינה יכולה לשבת בשקת ליותר מדקה היא צועקת מרביצה ואינה מקשיבה לנאמר לה חשוב לציין כי היא התפתחה יפה מאד לגילה ומדברת אפילו מעבר למצופה בגילה . ברצוני לדעת האם יש קשר בין היפראקטיביות ופגים ומהם הסימנים שצריכים להדליק אצלנו נורה אדומה כסימנים להיפראקטיביות. תודה.

שיר שלום אחוז הילדים ההיפראקטיביים בקרב אלו שעברו לידה מסובכת מסוגים שונים גבוה מהממוצע הכללי באוכלוסיה. עם זאת אין קשר ישיר בין השניים. אני מציע שבשלב ראשון תפנו לייעוץ אצל נוירולוג או פסיכיאטר ילדים מאחר ועל רקע משקל הלידה הנמוך חשוב להתייחס גם למרכיב הרפואי בבדיקה. בברכה ד"ר אורן קפלן

ראשית,בן זוגי הוא עובד סוציאלי,ולילות על גבי לילות הוא חושב על מטופלים שלו,מנסה לבדוק איך לתת להם מוצא מהמצב שלהם! הוא נותן את נישמתו ואת ליבו גם אם לפעמים נראה שרק 40 דקות של הקשבה זה מה שאתה מקבל-זה לא כך! יש שם הרבה יותר-אתה מדבר אל אדים בשר ודם שמקשיב לך וחושב עליך ובחר במקצוע הזה בדיוק בשביל לעזור לאנשים כמוך,אז אולי תפגין קצת רצון לעזור לעצמך,כי בלי רצון כזה-כלום לא שווה. גם לא"צי של עובדים סוציאלים" אלא רק אתה,אתה שם לדבר ,לומר כמה קשה ורע לך ושאין איפה לדבר על כך חוץ מבבית-אבל תפגין קצת רצון לעזור לעצמך!!!! דבר שני,אתה כותב נפלא,אני עוקבת אחריך מספר פעמים ואתה כותב נפלא! בצורה מרתקת ממש-מאחורי כתיבה כזו בטוח מסתתר כישרון,ואיש בעל רגישות ויכולת לעניין את הסביבה שלו! אבל אתה קודם צריך לעניין את עצמך! ואם אתה בזמן של מצוקה יש את האתר של סהר,יש חיבור אליו דרך הפורומים של תפוז,או: www.sahar.org.il יש שם שעות קבועות כל ערב,נדמה לי בן 22:00 ל -24:00 ושם אתה יכול לשמוע אוזן קשבת יומיומית! בנוסף יש פורומים של מצוקה ועזרה הדדית,זה כיף לנסות להקשיב לאחרים,לתת קצת טיפים שעזרו לך למישהו אחר,גם אם הם קטנים.למשל אם אתה אומר למישהו שלא אוהב לעבוד,שגם אתה לא סובל את העבודה שלך,אבל מצליח לקום כל בוקר לשם,כי אתה מזכיר לעצמך שזה הדבר הכי יעיל כרגע בחיים שלך-להרוויח כסף ולממן למשל את האינטרנט-זו עיצה שיכולה לעזור למישהו מלבדך וזה עושה טוב,אגב ככה גם אפשר לרכוש חברים נאמנים ושיהיו שם בשבילך! ולסיום,אתה בחור בריא,עם עבודה ומצב נפשי רע-טפל בצד הזה-בצעדים קטנים,תתחיל לאמץ חוקים קטנים כל יום,למשל,לעשות הליכה סביב השכונה,או ליד הים עם ווקמן!זה כל כך עוזר למצב רוח שזה מדהים,וכ...ככה תאמץ הרגלים,לא קיצוניים אלא שיידרשו ממך מינימום מאמץ-אבל הרבה תגמול! והכי חשוב,אניהייתי במצב שלך ואפילו יותר גרוע והיום-בלי חברים,תקועה בעבודה מחורבנת(אני עדיין באותה עבודה),בלי בן זוג,בלי מישהו לדבר איתו,ולא סמכתי על אנשי מקצוע,אך לאט לאט,התחלתי לאמץ הרגלים טובים,ולנשות להקשיב לעצות של אחרים,ולייעץ-זה נתן לי הרגשה טובה. והיום-טוב לי מאוד,יש לי רגעים קשים,אך בסה"כ טוב לי,אני עובדת ברוב הימים בכיף,ולפעמים קצת לא בכיף,אבל איכשהו מעבירה את זה.יש לי בן זוג אוהב,ואפילו חברה אחת סבירה והדרך עוד ארוכה! אז שיהיה בהצלחה! ואל תשכח,אתה נשמע בחור מוכשר,מרתק,סיגנון כתיבה מיוחד,נסה אולי לכתוב על דברים אחירם,טובים לכל מיני פורומים,אה?יכול להיות נחמד!אני בטוח אהיה מעריצה נלהבת!

כולם אומרים אל תפחד כל כך אנחנו איתך.... אבל אני מרגיש עזוב עדיין... כאילו כל המילים שלהם לא אמיתיות... כאילו לצאת לדיי חובה... היו לי כבר צי של עובדות סוצאליות .... "ישראל-יש לנו שעה שבועית להיפגש..." "אסור לך לבוא מתיי שבא לך..." אני עסוקה היא אומרת... אבל אני צריך עזרה עכשיו הנשמה שלי פצועה אני צריך לשתף מישהו עכשיו את יודעת שבבית שלי איין למי לספר... אני עסוקה.......! תלעס את עצמך בצד אבל את יודעת שבתי הקברות מלאים אנשים שחשבו לפני מותם שלא מקשיבים להם באמת ---- רציתי לומר לה שעיניי מדממות...אבל לא היה לי אומץ...שאני אשמע מאיים.... לאחרים מותר יותר: כי הם פחות ביישנים ויותר נוקשים ממני כנראה... אז בתי הקברות מלאים אנשים (בעיקר ילדים וילדים בנפשם) שחשבו והרגישו לפני מותם שלא מקשיבים להם באמת ולא באמת מנסים לעזור להם והם כמו עלה נידף ברוח עוברים ממקום למקום והם ממשיכים רק עוד קצת.. בחיפוש אחרי חום אנושי מזדמן וגם יש לי פגישה אחת אצל העובדת סוצילאית שלי בתחנה....(לבריאות הנפש) מחר... ויש לי איתה רק 40 דקות שיחה ואני מרגיש שיש לי עוד הרבה מה להגיד ולספר...ולהוציא מהלב בעיקר... אבל הפגישה עוברת מהר... ואני מנסה להשיג הרגשה ששיתפתי ומישהו אחר מעורב במצב שלי ואני מרגיש שהם לא עוזרים -אבל מה כבר הם יכולים לעשות זה אני שצריך להישאר רגוע...ולדעת שבכל מצב יהיה מי שיעזור לי... אבל לא יכול פוחד מדיי-כי ברגע נתון מסוים לא תמיד יהיה מישהו לידי וזו האמת! אבל אני צריך להמשיך בשיגרה העגומה מפעל -בית-מפעל-בית כמו מכונה מתוכנתת קם כל יום ועוד מעט אלך לישון -נהיה קצת מאוחר ושוב מחר יהיה אותו דבר.. אז לאן לברוח?... איין לאן לברוח

שלום בהודעותיך עולה כמה אתה מרגיש לבד ורוצה קשר עם אנשים שיקשיבו לך. מובן שכשהרצון כל כך גדול 40 דקות שבועיות של שיחה עם עובדת סוציאלית אינם מספיקים. ראיתי שפעמים רבות משיבים לך בפורום על הודעותיך כך שכנראה שיש לך משהו שגורם לאנשים להגיב אליך. זו תכונה שאולי תוכל להקל עליך למצוא קשרים חברתיים שיפיגו את הבדידות ויתנו ערוץ לתקשורת ופורקן. חשוב שתנסה ליצור קשרים כאלו ולא תישאר לבד. אין צריך בהכרח את הקשר המקצועי. הקשבה ותמיכה יכולה להינתן בכל סוג של מפגש חברתי וחברי בברכה ד"ר אורן קפלן

לדוקטור-אני מדכא אנשים שאני בקשר דיבורים עם אנשים לרוב נוחתת עליי רוח דכאון ואז אני מאבד עניין ומשתף אותם בתהומות הדכאון שלי.... ואז הם כבר רואים בי מוזר ומתחרקים ממני אבל זו האמת שלי! תודה על ההקדש לי... בברכה ישראל

אני מודה לך שהקדשת לי זמן מזמנך לרושם לי אני מודה לך על כל העיצות לחיים! קראתי אותם בהנאה...! ואני תמיד מנסה ללמוד ממה שכותבים לי פה.... ותודה על המחמאה של כשרון הכתיבה שלי... לפעמים אני כה לא אוהב את עצמי שאני לא מאמין שיש לי כל כישרון... אני פשוט קצת מאוכזב מהמצב שלי לכן אני מוצא לי קורבן את העובדים הסוציאלים... כי אני כה מתוסכל ושם דבר לא עוזר לי למצוא עניין ממושך בחיים אני מודה לך שוב על המכתב המעודד מאוד נהנתי לקרוא אותו שלך ילד מזדקן!

הוא שאמרתי,אתה נשמע בחור רגיש,שכרגע לא מרגיש טוב עם עצמו בחייו,אבל לרגישות יש צד אחר-כשאתה רגיש,לא רק לעצמך אלא גם לאחרים-יש לך יכולת מופלאה ליצור קשר ולצאת מהבדידות. וזה כל הקסם,לנסות עם כל החרא,לצאת מלראות רק את החרא של עצמך,אלא לראות גם את הדברים הטובים בך ובאחרים! לראות מעבר לעצמינו- לראות את האחר. ומאוד שמחתי לראות את תגובתך,מאוד! מאחלת לך המון כוחות להתמודד כפי שציינתי למעלה,ואני פה ומתברר שגם רבים אחרים! ביי דניאלה

אני מכיר את ההרגשה שלך אבל העניין הוא בגלל שיש צורך עז שמישהו יקשיב. העובדה שזה לא קורה כמו שדוצים אז זה כואב כמו שאמרה מישהי כולם צריכים שיקשיבו להם ו מדבר אתך מישהו שעובר המון... אבל אני אומר עוד פעם שיש לך כשרון ואתה מושך אנשים ו זה יתרון גדול תגיד לי...יש לך חלומות ושאיפות . דברים שאתה חושב שיכוחים להוציא אותך משיגרתך? האמת תמיד קשה ובמיוחד לאנשים שכבר מאוכזבים וסובלים אבל אתה שורד ויש משמעות לכל... אפילו לרגעים הכי סתמיים אשמח תמיד לשמוע אותך....

לג'ק תחביבי הם: אממממ אני חושב שאני די אוהב ללכת להופעות של זמרים ישראלים.. אבל קצת חרד מיזה כי זה תמיד רחוק מהבית ואני פוחד נורא להסתובב לבד ולהרגיש בודד בתוך המון הקהל... ואני אוהב לשמוע תקליטים של אותם אומנים! זהו בערך תודה לך

שלום אובחן אצלי שאני סובל מ OCD קשה. אני לא בטוח שמה שאני סובל זה OCD כי אני מסוגל לתפקד די טוב. הדברים שאני סובל בעיקר הם שאני קבר הרבה זמן לא יודע עים קרה משהו למישהו יקר לי. והדבר השני שאני עובד עים הידים בצורה שמטרית וגם עים מישהו נוגעה לי ביד שמול אני מרגיש כמו קוצים ועז אני צריך לירחוץ את יד שמול עים מים וזה עובר ליפעמים מישהו מיתקרב אלי ועז אני ניבהל וזורק את יד שמול קדימה. ביגלל הבעיה הזות אני ליפעמים לוא עובד בצורה שווה עים שני הידים. אנשים מישתקלים עלי שונה אני יודעה שהבעיה הי נפשית. נישיתי שרוקסת ואפקסור וזה לא עזר לי. מה לעשות? מחקה לתשובה?

שלום בנושא התרופתי איני יכול לייעץ מאחר וזהו פורום פסיכולוגיה. תוכל לנסות ולברר בפורום רפואי, אך הפשוט והנכון ביותר לפנות לפסיכיאטר המטפל שדרכו קיבלת את התרופות. בד"כ דרוש לא רק טיפול בתרופות אלא שילוב של טיפול בשיחות עם טיפול תרופתי. הייתי ממליץ לך לנסות ולפנות לשילוב כזה. תוכל לקרוא עוד על הבעיה באתר הבא: http://www.hadassah.org.il/hebrew/PUB/obses/1.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר קפלן שלום רב, אזרתי אומץ לכתוב לך. אני נשואה לבחור צ'כי כמעט 3 שנים. לאחר חצי שנה של נישואין הריתי וילדתי בת (כיום בת שנה ושבעה חודשים). כיום יש לי בן בן חודש וחצי (ההפרש בין הילדים: שנה וחצי כמעט). בעלי, יוצא מזרח אירופה, הכיר אותי באמצעות האינטרנט. הכרנו כשעבד בתחום ההיי-טק בישראל. לאחר חיזורים נמרצים ותקופה יפה (5 חודשים) התחתנתי בגיל 29 עם הבחור בנישואין אזרחיים בארץ-מולדתו, שכן הבחור לא התגייר וקיבלתי אותו כמו שהוא. כיום אני נשואה לו 3 שנים. בעלי הוא אדם שלא אוהב חיי חברה כמעט. לאירועים משפחתיים הוא מסרב לצאת כמעט כדרך קבע. הוא מעדיף לשבת מול המחשב, בבית, ולעיתים רק כדי לשחק. אל הילדים הוא כמעט ולא מתוודע.. יש לציין שהטיפול בילדים כולו (100%) "נופל" עליי, ללא כל שת"פ מצידו. הוא טוען שהוא "מפחד לגעת בתינוק" (בבן החדש) ולכן הוא לא רוצה להאכיל אותו, או להחליף טיטולים ודברים מעין אלו.. קיבלתי את טענתו, שכן תינוק קטן מפחיד רבים באופן מסוים, ולכן רציתי שיתוודע יותר אל הבת הגדולה.. אך לשווא. הכל חזר לקדמותו: כשהוא חוזר מהעבודה, ישר לחדר-המחשבים... קיבלתי את הדין, כשהתופעות האלה כבר החלו עם ביתי הראשונה... גידלתי אותה בגפי ממש, כולל הצורך שלי לחברה וליציאה מהבית... אני מבלה בחגים לבד אצל המשפחה, וכמובן שבני המשפחה מדברים, אך התעלמתי מכך, כי למרות שניסיתי לדבר עם בעלי, הכל עלה בתוהו. הדברים השתפרו לזמן קצר, אך "חזרו לסורם" מהר מאד.. אני אדם מאד חברותי, ולפני נישואיי הייתי הולכת לחוגים חברתיים, לריקודים, וגם הייתי עוסקת בבידור וגם בתחום ההוראה. כיום אני לא עובדת (בשל גילו הקטן של בני), אך מרגישה "כבולה" לבית, שכן גם לטווח זמן קצר של 20-30 דקות, בעלי לא מוכן "להחליף" אותי ולהישאר עם הילדים בבית.. אני מרגישה כלואה ולעיתים אבודה, אך מחזיקה את עצמי ומטיפה כל הזמן לעצמי להיות חזקה, "בשביל הילדים".. בעלי הוא המפרנס היחידי כעת, ולכן אני לא מעיזה לעשות "צעדים קיצוניים" כמו פרידה. אני כמעט 3 שנים תמימות בבית, בלי יכולת לצאת כמעט, שכן בעלי "מפחד להיות לבד בבית עם הילדים". אני מרגישה כאילו "נגמרו לי החיים" כי בעצם "אין לי זמן לעצמי". ההורים שלי מהר מאד "קלטו" את המצב והם עוזרים המון, אבל אני מרגישה כאילו אני "כובלת את זמנם שלהם בזמני שלי" וזה עושה לי ייסורי-מצפון. הפסקתי לרקוד, הפסקתי לעסוק בבידור (בתחום המוסיקה, דבר שעשיתי כל חיי) ובעצם הפסקתי לעשות את כל מה שעשיתי ועתה אני 100% בבית עם גידול הילדים.. אני מפחדת מ"אובדן זהות עצמית" שלי בגלל העובדה, שאני כבר בעצם לא אותה אחת... אני יודעת שהמצב לא נורמלי, אבל מה הן אפשרויות הפעולה שלי, אם דיבורים עם בן-הזוג והסברים בלתי פוסקים, חוזרים ונשנים, לא עוזרים? השיפור הוא לזמן קצר, אך... חוזר חלילה. הכל חוזר לקדמותו, וההשקעה מצד בן-הזוג בחיי המשפחה שואפת למינימום! כשאני משתפת מקורבים אליי בבעיה אז מתחילות "ההערות השיפוטיות" של: "התחתנת מוקדם מדיי", ו"מה פתאום את מתחתנת עם לא יהודי?", ו"לא ידעת שהוא כזה?", ו"האירופאים קרים" וכו' וכו'.. לעניות דעתי, אין מה "להתרפק על רחמים עצמיים בשל ההחלטה להינשא". הדבר נעשה ויש לי ילדים מקסימים ואני לא מצטערת על מימוש האימהות שלי.. אבל, איך מחזירים לעצמי את שמחת החיים ואת הזהות האמיתית שאבדה לי? בתודה לך שהקדשת מזמנך לקרוא מכתב זה, מירב

מירב שלום לא התייחס בהודעתך לסוגיה משמעותית. האם את עדיין אוהבת אותו? במידה והתרחקת עד כדי כך שהקשר אינו מעניין אותך יותר ולמעשה רק הפחד להיפרד מחזיק אותך, כדאי לפנות ולקבל עזרה מקצועית ולהיעזר בתמיכה המשפחתית והחברתית שסיפרת עליה. תצטרכי לאסוף כוחות ולהיפרד ממנו. במידה והקשר עדיין משמעותי עבורך כיום ואת מעוניינת לשקם אותו תצטרכי לעשות משהו בכיוון הזה. המשך הדברים במצבם הקיים נשמע בלתי אפשרי כמעט, אכן חוויה ממיתה. תצטרכי לשתף אותו בכל הרגשותיך ולבדוק האם יש לו נכונות לעשות שינויים או לפחות לפנות איתך לייעוץ זוגי כדי למצוא מכנה משותף. סיפור האירופאים הקרים וכו' הוא תירוץ כדי לא להתמודד עם הקשר הספציפי ביניכם. אולי יש לכך מרכיב כלשהו בעניין, אבל מדובר על דבר אישי ביותר שיכול היה לקרות גם עם בחור ישראלי. ככל שהזמן יעבור העניינים רק יסתבכו יותר ותחושת היאוש תגבר. אני מציע לך לפנות כעת לייעוץ פסיכולוגי ולחשוב שם מה נכון ביותר עבורך מבחינה נפשית כרגע. אני בספק אם תוכלי לקבל כעת החלטות משמעותיות ללא תמיכה חיצונית. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי קרובת משפחה שחולה בבולמיה כבר שנתיים. ההורים שלה לא מודעים לחומרת המצב (היא כבר התמוטטה פעם אחת) או מדחיקים את זה. אני ואחותה מנסים כבר ברה זמן לשכנע אותה ללכת לטיפול אבל היא לא עושה כלום בנידון. היא מקיאה כמעט אחרי כל ארוחה. היא מסוגרת מאוד. תוקפנית ובדכ מתעלמת ומנסה להעביר נושא או הולכת. היא מזלזלת בהורים שלה ועושה להם דברים דווקא. אבא שלה חושב שצריך לאט לאט לשכנע אותה. אני ואחותה לא מאמינים בזה כי כבר שנתים מנסים לאט וזה לא עוזר ומצבה רק מחמיר גם הנפשי וגם הגופני. אנו זקוקים לעזרה למצא דרך לגרום לה לפחות להתחיל ללכת לטיפול כלשהו.

רוב, קשה לי להאמין שתצליחו לשכנע אותה. עדי

אני חושבת שאתם צריכים לאיים עליה באישפוז בבית חולים פסיכיאטרי או שהיא תלך לטיפול... עליי זה עבד! אבל בדרך כלל בולמיות רוצות ללכת לטיפול ורוצות לקבל עזרה הם רק לא מוכנות להראות את זה שיש להם צורך בעזרה לכן ברגע שתכריחו אותה(בת כמה היא?) היא תבוא גם אם לא מרצונה האישי... לאן אתם מתכוונות לקחת אותה?

היא בת 20 אי אפשר להכריח אותה

בני בן 14 - ילד בכור שלא מסכים ללמוד, בהתחלה היו מלחמות כל ערב לבדוק את המחברות והספרים עד שהבנתי (לצערי) שאם הוא לא ירצה ללמוד אז שו דבר לא יעזור אז הפחתתי את הלחץ יותר נכון ויתרתי , לפני שהחלטתי שזוהי החלטה שלו והעתיד שלו. נפגשתי עם היועצת המורה ועם הילד, וניסיתי לומר לו שזהו עתידו ולמה יהיה בתיכון? מקווה שעשיתי נכון (הכל בהתייעצות)אבל אני לא שקטה, מאחר וזה עתידו.

איילת שלום את צודקת בכך שבלי הסכמתו של הילד הוא לא ילמד. עם זאת, אין זה אומר שאתם חייבים להרים ידיים. אין מדובר פה רק בהחלטה שלו אלא גם בסוג של ביטוי אישי במערכת היחסים ביניכם. יתכן למשל שזה האופן שבו הוא מבטא את עצמו ואת אישיותו הייחודית מול הוריו, וישנן כמובן סיבות אפשריות רבות אחרות. מאחר ואת מוטרדת לא כדאי להסתפק בשיחה שערכת עם היועצת והמורה. אני מציע לך להתקשר לפסיכולוג/ית ביה"ס ולבקש ליזום עימה שיחה אישית בלי נוכחות הילד בשלב ראשון. תוכלי ליצור איתה קשר דרך היועצת או אף בשיחה ישירה אל השירות הפסיכולוגי של היישוב בו את מתגוררת. אולי דרך השיחה איתה תוכלי להבין משהו חדש שלא עלה קודם. בברכה ד"ר אורן קפלן

מאיזה גיל ניתן לאבחן היפראקטיביות ומהם הסימנים החיצונייםבהם כל אחד יכול לאבחן ילד כהיפראקטיבי

שיר שלום בעיקרון אין ממש הגבלה בגיל אבל האבחון נעשה בד"כ החל מגיל הגן שבו ניתן להתחיל להבחין בהתנהגות חריגה של הילד לעומת ילדי הגן האחרים. רוב האבחנות מגיעות בגיל ביה"ס בו נדרש כמובן יותר קשב ומשמעת. עם זאת, חוקרים רבים סבורים שבעית הקשב היתה במקרים רבים מולדת ורק התגלתה באופן ממשי במסגרות החינוך. עם זאת חשוב לזכור שמדובר בתופעה מאוד הטרוגנית והסיבות לה מגוונות מאוד, החל מהסברים פיזיולוגיים ועד סיבות פסיכולוגיות דינמיות. האבחון הפורמלי נעשה בד"כ ע"י פסיכולוג, פסיכיאטר או נוירולוג. תוכלי לקרוא את שני המאמרים הבאים שישלימו את התמונה http://www.dryang.co.il/articles.asp?table=art13&code=3 http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/sde_chem/keshev.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שבת שלום אני נשוי לאישתי כבר 10 שנים , יש לנו 2 ילדים בת 9 , ובן 7 לאישתי בעיה עם לשון רעה , ברגע שהבת שלנו מרגיזה אותה , אישתי מקללת אותה עם קללות נוראיות , כמו כן לעתים נוהגת לתת לה מכה או צביטה. אני נמצא במצב לא קל , בעבר עסקתי במוזיקה והיום בביתי מושמעות קללות קשות כיצד ניתן לטפל בתוקפנות של אישתי ? תודה מקסי

מקסי שלום האם התוקפנות מצד אשתך מופנית אך ורק כלפי הילדה או שזו תכונה כללית המופיעה גם כלפי אנשים אחרים, כלפי הבן וכלפיך? האם זו תופעה חדשה או משהו שאת מכיר זמן רב? אתה מתארת את מה שקורה במנותק מאירועים אחרים. כאילו חל שינוי פתאומי ובלתי צפוי ואתה כעת המום ולא מבין מהיכן זה הגיע. השאלה האם באמת אי אפשר להבין את המקורות להתנהגות התוקפנית. אני לא יודע אם תוכל לטפל בתוקפנות של אשתך באופן ישיר. לא בטוח שהיא תביע נכונות לכך במידה ואינה מודעת לכך או אינה שולטת בכך. טיפול דורש בראש ובראשונה שיתוף פעולה. הבעיה יכולה להיות גם בעיה של המערכת המשפחתית ולא רק בעיה אישית ולכן יתכן שהטיפול צריך להעשות ברמה הזו. במידה ותצליח לשכנע את אשתך תוכלו לפנות לתחנה לייעוץ למשפחה באזור מגוריכם ולהתייעץ עם הצוות המקצועי לגבי מה שמתרחש. אינני יודע האם הנושא מדובר בבית, אבל רצוי שתנסה קודם כל ליזום שיחה רצינית וכנה איתה בנושא. אל תעשה זאת בשעת כעס אלא נסה דווקא למצוא זמן שבו אתם לבדכם במצב רגוע יחסית שבו ניתן לחשוב על הדברים יחד. נסה לחשוב האם מדובר בדבר ספציפי המנותק ממערכת היחסים בינכם או שאולי התוקפנות קשורה בין היתר למערכת היחסים בבית. חלק איתה את מחשבותיך ואת המידה בה זה מטריד אותך, ותראה מהי תגובתה וכיצד היא מסבירה את הדברים מנקודת המבט שלה. בברכה ד"ר אורן קפלן

תגובה שלי מופיעה בטעות כמכתב חדש בראש הרשימה ממתין לתגובתך מקסי

לד"ר קפלן שלום, ברצוני להתייעץ אתך בקשר ליחסיי עם מישהי שהיום כבר אינני נמצאת בקשר איתה, שתינו נשים בשנות הארבעים, רווקות. ההכרות נוצרה לפני מספר שנים. בתחילה היה עניין רב מצדה, אך היא תמיד הייתה עסוקה מאוד הן בעבודתה, בה היא מצליחה מאוד, והן בקשריה החברתיים ובקשריה האינטימיים (תמיד יש איזה מאהב צעיר וטוב-מראה בסביבה). בעקבות מספר אפיזודות לא נעימות החלטתי בסופו של דבר לנתק את הקשר לפני כשנה. דוגמא אחת לאירוע כזה: שבת בבוקר, מצאתי קונצרט שלדעתי מתאים לשתינו, התקשרתי, ניסיתי לקבוע, כרגיל היא פירטה לי את שלל המשימות האקדמיות החשובות (גם אני אשת אקדמיה) העומדות בפניה באותו יום והיה ברור לי שלא נלך, אך אז היא שאלה: עם מי תלכי? ועניתי בפשטות לבד. בתגובה היא החלה לשאול מדוע אני לא יכולה ללכת עם X Y Z ואני כמו מטומטמת עניתי לגופו של עניין. בסוף, למורת רוחי, קבענו וברגע האחרון היא ביטלה. ניסיונות שונים שלי להסביר לה שהקשר במתכונתו הנוכחית אינו מתאים לי לא הניבו פרי, גם לא כשהייתי כנה איתה ואפילו אמרתי שעם אחרים מוכנים לשאת יחס כזה ממנה, זה בסדר לגמרי מצידי, אך לי זה לא מתאים. יש לציין שכשהלכנו כבר לקונצרט או לסרט, הנוהל היה שהכרטיסים מחכים לנו בקופה, כי היא תמיד הייתה יכולה להגיע רק ברגע האחרון, ולכל היותר היא "הקדישה" לי מעט מזמנה היקר לאחר הסרט, אך עד מהרה ויתרתי גם על כך. משנואשתי להסביר, השתמשתי בשירות הטוב של השיחה המזוהה בטלפון שלי וחדלתי לענות לשיחותיה ולהחזיר צלצולים. בליל הסדר האחרון, שאכן אין לי עם מי לחגוג ומאוד קשה לי בו בלאו הכי, היא התקשרה לאחר תקופה ארוכה, לא זיהיתי את המספר והיא "נחרדה" מהרעיון שאשאר לבד בליל הסדר, אך מייד הוסיפה התנצלות על כך שאינה יכולה להזמין אותי כי הוזמנה (לא שהמצב היה שונה אשתקד כשהיא לא הוזמנה ולא הזמינה). שיחה זו נגעה בנקודה כואבת באמת. ברור שמאז מספר הטלפון שלה חקוק על לוח ליבי באופן טראומאטי ביותר, היא ממשיכה לצלצל אך אני אפילו כבר יודעת את המספר בע"פ כדי לא לענות לה בטעות. הייתי מבקשת שתתייחס לעניין נקודתית ככל האפשר, משום שהייתי בטיפול שנים רבות, הפסקתי אותו בהסכמה מוחלטת של המטפלת (התייעצתי עימה חד-פעמית שוב לפני מספר חודשים והיא לא חשבה שיש ערך לחזרה לטיפול), אני מודעת לעצמי היטב ואני מעוניינת להתייעץ נקודתית דווקא עם מישהו שאינו מכיר את כל סיפור חיי, אם כי אין לי כל בעיה שתחליט לגעת בהיבטים אחרים. תודה מראש, מאיה

מאיה שלום שמתי לב שלמעשה לא ממש שאלת דבר. תיארת את האירועים ואת ההתנתקות שיזמת, אבל מה בעצם היית רוצה לשאול אותי? אני אנסה לומר מה שעולה לי מהסיפור שלך, ובמידה וזה לא הכיוון תקני אותי. על פניו נשמע שזה קשר שלא עושה לך טוב ומשהו בריא מתוכך זיהה את זה ופועל בהתאם. הייתי ממליץ לך לפעול באחת משתי דרכים. האחת ללכת עם מה שהחלטת ולנתק את הקשר. אני נוטה בד"כ לסמוך על "תחושות בטן" וכנראה שמשהו אמר לך לנתק מגע. דרך שניה שדווקא עדיפה בעיני במידה ואת מסוגלת לעשותה, זה להיפגש עם אותה חברה לשיחה ולומר לה באופן הישיר ביותר את כל מה שכתבת כאן. במידה ואת חוששת שלא תוכל להתבטא כראוי את יכולה לכתוב לה את זה במכתב. היתרון בכך הוא שתוכלי אולי להבין יותר טוב את מה שקרה ביניכן וללמוד מזה משהו על עצמך והקשרים שאת נמצאת בהם. תוכלי למשל להבין האם זה משהו שבאמת נובע מתכונותיה או נטיותיה האישיות או שהיה כאן משהו שגם את תרמת לו את חלקך. יתכן שהגישה הישירה והשיחה הכנה תוכל לחזק אותך. לגבי הקשר עצמו, קשה לדעת להיכן הוא ימשיך משם. את יכולה גם להחליט מראש שזו "שיחת פרידה" אבל לפחות תפיקי משהו ללימוד עצמי מכל מה שקרה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר קפלן, תודה על תשובתך. אתה צודק: אין שאלה. לפחות אין משפט שמסתיים בסימן שאלה. אשר להצעתך, בשיחה איתה הייתי מאוד לא אסרטיבית וראיתי שהיא בכלל לא מבינה על מה מדובר. לאחר אירוע הקונצרט שתיארת, שבעקבותיו גמלה בי ההחלטה לסיים את הקשר, היא הוסיפה והתקשרה בלי שאני לה, והתחלתי להרגיש לא נוח. עקב כך, אכן שלחתי לה מכתב המבהיר את עמדתי. בתגובה היא השאירה לי הודעה נוספת בתא הקולי ובו היא אומרת שהיא מצטערת אם היא פגעה בי (רק לשם הנימוס). נדמה לי שבאותו מכתב כתבתי לה ש"ברז" שה הקו האדום שלי ובתגובה היא אמרה שהיא לא עושה אף פעם ברזים והיא מצטערת אם הבנתי זאת כך (ביטול יציאה משותפת 5 דקות לפני התרחשותה המתכוננת נראית לי בהחלט "ברז", שכן לא יכולתי ללכת לקונצרט לבד כבר). אני אכן תוהה אם המסר הרווח בטיפול פסיכולוגי לקיים שיחות הבהרה הוא יעיל. זה בוודאי קשור לאישיותי המסוימת, אך שיחות ההבהרה שאני ניסיתי לקיים לאורך החיים רק גרמו לצד השני להתבצר בעמדתו, למרות שעשיתי זאת בצורה נינוחה תוך התמקדות במה שאני הרגשתי. החברה, אגב, ממשיכה להתקשר ואני ממשיכה לא לענות לטלפונים, מה שלא נוח לי אך גם לא סוף העולם. התהייה שלי היא איך יש לה חיי חברה עשירים כל כך? הרי לא ייתכן שאנשים מוכנים ליחסים מהסוג שהיה לה איתי. מסקנתי היא שמשהו בי או בהתנהגותי איפשר את ההתנהגות הזו רק איתי, אך על כך בוודאי לא תוכל להגיב בלי להכיר אותי. תודה על תשומת הלב, מאיה

שלום! אני בטיפול פסיכולוגי שממנו הבנתי שנישאתי לאדם כפייתי הייתי רוצה לבין את המושג יותר לעומק האם תוכל להסביר לי או אם תוכל להפנות אותי לאתרים ממולצים או ספרים שעוסקים בנושא תודה

יעל שלום אני חושב שכדאי לחזור את הטיפול הפסיכולוגי ולעבד את הדברים שם קודם כל. כפייתיות הוא מושג נרחב מאוד שיכול להתייחס למגוון עצום של תכונות והתנהגויות. את הפירוש המילולי את בוודאי מבינה ללא הסבר נוסף, אפשר אולי להגדיר זאת כנטייה להתמקד בנושאים, עיסוקים או מחשבות מסויימות באופן מאוד אינטנסיבי עם קושי להשתחרר מהעיסוק בהם. מידה סבירה של "כפייתיות" יכולה להיות לעיתים חיובית כמייצגת מסירות, רצינות ונטייה לשלמות, אך במינונים מוגזמים עלולה להיות נטל עז לאדם וסביבתו. אני מבין מדבריך שאת מוטרדת ממשהו בהתנהגותו של בעלך ומעוניינת להבין זאת יותר לעומק. חשוב שתנסי לדבר על כך עם הפסיכולוגית שלך, נסי לומר לה מה הבנת מהדברים, ובקשי ממנה להסביר למה היא התכוונה. אין כל טעם לקרוא על הנושא באופן כללי לפני שאת מבינה בדיוק מדוע המונח הזה עלה ובאיזה הקשר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני לא יודעת אם זה המקום לשאול בוא את השאלה אבל אנסה בכל זאת. אני נשואה מזה שנתיים, יכולה להגדיר את היחסיי עם בעלי כתקינים עם עליות ומורדות. אלא שמאז שהוא הכיר אותי , כשהייתי בת 21 ( היום בת 25) הייתי כ- 7 קילו פחות. כאן מתחילה הבעיה. בעלי טוען בפניי כי עליי לעשות דיאטה. ומאחר והשמנתי יחסו ירד כלפיי, הוא לא מתעניין בי בגלל שהשמנתי, אהבתו ירדה והוא דורש שארד במשקל. תגובתי לבעלי הייתה כי אני לא מתכוונת לרדת במשקל משום שהוא דורש את זה. הוא לא יכול לבוא ולהתנות את יחסו כלפיי בגלל עניין זה. לפי דעתי, טענתו חוצפית. אם אוהבים אדם אוהבים אותו בגלל אופיו ולא רק בגלל מראהו החיצוני ובטח שלא מתנים את היחס תשומת הלב והאהבה בגלל עניים טפשי שכזה. תגובתכם בבקשה.

לא להכנע! אני לא מכירה אותך ולא את בעלך אבל אם לך נוח לך עם עצמך אז הוא צריך לקבל ולאהוב אותך כמו שאת. אל תכנעי לו ואל תעשי דברים כאלו רק כי הוא מבקש. אם יש לו בעיה עם המשקל שלך.... אולי באמת כדאי שלא תהיו יחד. אני חושבת שזה מעליב, גם לי היה חבר שביקש שארד במשקל ואני בחורה מלאה... ואמרתי לו שזו איך שאני או כלום. האם הוא "מציק", לך רק לגביי ההשמנה? שרון

העניין שלו בך יהיה זמני. זו רק סיבה - ולא שורש הבעיה. אנשים לא נועדו להיות מאוהבים ואפילו אוהבים לפרקי זמן ארוכים שכאלו. השאלה היא מה האינטרסים שלכם להשאר ביחד - ותו לא. אם זה מנחם אותך את לא היחידה בעולם אלא שותפות לך מליוני ילדות בעולם שהחדירו להם למוח שזו צורת החיים האידאלית. התפקחות קלה.

בכדי לעודד אותך אספר לך שהשמנת יתר בחברה הישראלית היא בעיה נפוצה- תגידי לבעלך שיפקח את עיניו. אך צרת רבים נחמת טיפשים. לכן, לפנייתך - גופך הוא בלעדי שלך. אמנם קילוגרמים מיותרים אינם מחמיאים לו אך אם דבר זה אינו מעיק עליך וטוב לך אז כל העולם יכול לקפץ. אני לא חושבת שבעייתכם היא בעיית עודף משקל אלא דברים אחרים שאולי אינך מודעת אליהם. נסי להעזר בתמיכת בעליך "המושלם" על מנת להרזות אם זה מפריע לך ואם לא אז תמשיכי לאהוב את עצמך כפי שאת. בהצלחה , אדוה

היי לך, מסכימה עם כל הכותבים והכותבות. מוכר לי, יותר מידי מוכר לי. עדי

זה שהתחתנת זה לא אומר שאת צריכה להשמין בטירוף, את חייבת גם לשמור על הצורה החיצונית שלך אם את רוצה שהקרובים אליך ובמיוחד בעלך יסכימו לקיים איתך יחסים. אני יודע שהאמת כואבת בהצלחה

נכון את צריכה לעשות דיאטה... אבל דיאטת השמנה!! לדעתי אישה מלאה או טיפה שמינה...סבבה יש יותר מה לאהוב בעלך דפוק מה הוא חושב שהיתחתן אם דוגמנית??? שילך יחפש מי ינענע לו

.

זהו... שהעניין הוא שלא השמנתי בטרוף ואני עדיין סקסית שמבטים מופנים אחריה ושגברים מתחילים איתה. יכול להיות באמת מהתגובות של שאר האנשים ושל ד"ר אורן קפלן אכן צודקות ויש משהו עמוק יותר אם כי אני לא מצליחה לעלות עליו..

למוטרדת שלום שאלתך עוררה תגובות רבות ורגשיות וכנראה זה לא מקרי. הפניה שלך מביעה את ההפתעה והאכזבה שלך מתגובתו של בעלך, והעונים כנראה חשו זאת היטב והגיבו בהתאם. אני לא נוטה לומר לך תשובה חד משמעית מכיוון שמערכת יחסים הינה רשת סבוכה וצריך להבין מהיכן הגיעה דרישתו זו של בעלך הן מהזוית האישית שלו, הן בקונטקסט של מערכת היחסים כולה, והן מהמקום שזה נוגע בך. מנסיוני לפעמים כשמתחילים לברר מה קורה בין שני הצדדים מגלים תמונה מורכבת כאשר לשני הצדדים יש בה תפקיד. התפקיד הזה אינו בהכרח סימטרי אבל לא הייתי נשאר במונולוג. למען היחסים שלכם חשוב להפוך את מה שאירע לדיאלוג שממנו אפשר יהיה ללמוד מספר דברים על עצמכם, על הדברים שחשובים לכל אחד מכם במערכת היחסים ואולי לא מספיק בוררו עד היום, והיכן הקווים האדומים שעלולים לסכן את הקשר אצל כל אחד מכם. אני לא חושב שמדובר במראה או במשקל אלא בדברים עמוקים בהרבה. אינני יודע מאיזה מקום בעלך פעל. יתכן שזה סתם חוסר רגישות, יתכן שזה כעס סמוי או גלוי עליך שיוצא כך, ועוד אפשרויות רבות. עד שלא תגיעו לשיחה כנה המתייחסת לכל מרכיבי ומשמעויות האירוע לא באמת תבינו אחד את השני. בד"כ גירושין אינם מגיעים כל כך מהר ואני מקווה שתוכלו לעבור את האירוע הזה ולהשתמש בו ככלי לימוד לזוגיות שלכם. במידה ואת מרגישה שהתקשורת בינכם בנושא ובכלל אינה זורמת ושאינך מצליחה להגיע להסכמה והשלמה, בהחלט כדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי זוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

אמי בת 67,מזה 17 שנה סובלת מ,מחשבות פרנואידיות",כך איבחן פסיכיאטר. אמי כמובן התנגה לאיבחון ולטיפול אז ועד היום אינה מטופלת. היא חושדת בכל הסובבים אותה,כולל אבי ,ובנו,ילדיה. היא אינה מתפקדת,אינה יוצאת מהבית,ומדברת ללא הרף על כך שאינה ישנה ,רוצים לרצוח אותה,שולחים אליה גלי אלקטרו-מגנט שמחממים אותה,כל צפירה מהרחוב מכוונת נגדה וכד, כיצד ניתן לעזור לה? אנו לא מעוניינים באישפוז כפוי.

מודאגת שלום אימך זקוקה כמובן לטיפול או לפחות לייעוץ. עם זאת, במידה ואינה מסוכנת לעצמה ולסביבתה לא ניתן להכריח אותה לקבל טיפול או לפגוש רופא. ישנם פסיכיאטרים שעורכים ביקורי בית ואולי תצליחו לשכנע אותה להיפגש איתו בצורה כזו לפחות לצורך הערכה. במידה ואתם סבורים שיש סכנה במצבה פנו בעצמך לפסיכיאטר כדי להתייעץ, והוא ינחה אתכם כיצד לנהוג. בברכה ד"ר אורן קפלן

כבר יותר משנתיים יש לי בעיות עם השינה. זה התחיל מאז שנכנסתי לדכאון, ועדיין לא נאלם למרות אני כבר לא בדכאון. אני מתקשה להירדם בלילות וזקוקה בערך ל-12 שעות שינה. לא טיפול פסיכולוגי ולא טרופות פסיכאטריות אינם עוזרים. אני לא רואה לזה סוף... אני עייפה מזה!

רוני שלום נסי לפנות למעבדת שינה. יש כמה כאלו בארץ. הם יעשו בדיקה מקיפה וימליצו מה לעשות. נסי לברר דרך רופא המשפחה כיצד לקבל הפניה. כדי לחסוך זמן תוכלי לנסות להתקשר גם ישירות למעבדה, למשל בתל השומר ולקבוע פגישת ייעוץ באופן פרטי, העלות אינה גבוהה לפגישה זו ומשם ינחו אותך כיצד להמשיך. לפי דבריך כבר ניסית ייעוץ פסיכולוגי ופסיכיאטרי אולם כדאי להתייעץ שוב ואולי עם גורם שלא ראה אותך בעבר, כדי לעשות הערכה מחדש על הטיפול המתאים. בברכה ד"ר אורן קפלן

ערב טוב לכולם אני חייבת להגיד לכם משהו שנימאס לי מהחיים הנוראים שלי קשה לי בחיים הכל הולך על הפנים ודי אני עיפה מהכל. יש לי ילד בן 8 שמאושפז בבית חולים בנס ציונה ביגלל הרבה בעיות ילדה בת 4 אם בעיות אסתמה . אני בהליכי גרושים רק בהתחלה ולי הכל ניראה רע יבש ואני כל הזמן רק כועסת עיפה נפשית רו

רו שלום.. את מראה פה הרבה דברים שנופלים עלייך בבת אחת, גרושין, ילד בבי"ח וילדה חולת אסתמה.. עצם העובדה שאת ממשיכה לתפקד מראה עד כמה את אדם חזק וראוי להערצה. אני מאמינה שהתקופה הקשה תעבור, הגירושים יסתימו (האם התהליך עצמו "מלוכלך", האם אחד ממכם לא רוצה בגט??). הילד יבריא בעזרת השם.. ובקשר לבת עם האסתמה אני יכולה לומר לך בלי להכיר את ביתך ורמת האסתמה שלה, שהרבה אנשים חיים חיים שלמים עם האסתמה ומתפקדים כמו כולם באופן נורמלי. תרגישי טוב שרון.

ר. שלום אני מצטרף לדבריה של שרון ומקווה שהדברים ישתפרו. כדי שתנסי לקבל גם תמיכה מקצועית, ניתן להיעזר בצוות של ביה"ח או בגורמים אחרים בקהילה, בין אם פסיכולוגים, עו"ס, מחלקת הרווחה, השירות הפסיכולוגי החינוכי ועוד. אל תשארי לבד עם הדברים. בברכה ד"ר אורן קפלן