פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום רציתי לשאול האם יש קשר חזק בין מצב נפשי לא יציב ומעורער ודכאוני לבין פעילות ספורטיבית? האם זה יכול להשפיע לרעה על אימוני ספורט וכושר ותזונה? אני סובל מדכאוןוחרדות ונפגש עם מטפל פעם לשבוע ומתאמן בחדר כושר ולא מצליח להעלות במשקל הקבוע שלי אולי בגלל שהרבה פעמים מצבי משפיע על תאבוני ואני סובל הרבה פעמים משלשולים אחרי התקפות דכאון בבוקר הרבה פעמים אחרי ארוחת בוקר הייתי מאד רוצה לשמוע את חוות דעתך תודה

מודאג שלום מצב דיכאוני גורם לתחושת חולשה ופאסיביות וגורם בין היתר קושי לבצע כל סוג של פעילות כולל פעילות גופנית. ולהיפך, הוכח שפעילות ספורטיבית עשויה לעזור כנגד מצבים דיכאוניים. יש אפילו שיטת טיפול פסיכולוגית שמשלבת אימון גופני כחלק מהטיפול נגד דיכאון. טוב שאתה נמצא במסגרת טיפולית, מומלץ שתפנה גם לייעוץ פסיכיאטרי ותשקול לקיחת תרופות נוגדות דיכאון, במידה ולא פנית עדיין. בברכה ד"ר אורן קפלן

דר' קפלן שלום, ברצוני לעבור טיפול פסיכולוגי שיכלול בתוכו גם היפנוזה. רציתי לדעת לאן עלי לפנות, היכן ניתן לקבל מידע על מהפנטים מומחים, והאם לדעתך כדאי שזה יהיה פסיכולוג שמהפנט או נוירולוג. בתודה רבה איריס

איריס שלום בישראל קיים חוק היפנוזה ומטפלים מורשים הם בעלי רשיון משרד הבריאות, פסיכולוגים, רופאים ורופאי שיניים, שעברו הכשרה מתאימה ועברו את בחינת הרישוי. אם תפרטי מעט על הבעיה שבגללה החלטת לפנות אוכל להמליץ לך האם הטיפול המתאים על ידי פסיכולוג או רופא. בעיקרון, בעיות שהן פסיכולוגיות במהותן מתאימות יותר לטיפול פסיכולוגי ובעיות שהן רפואיות במהותן מתאימות יותר לטיפול רפואי. לעיתים יש כמובן בעיות משולבות שלרוב שני סוגי המקצועות מטפלים בהם. בכל מקרה, אשמח להפנות אותך למהפנט מוסמך באזורך. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני צריך לבצע פגישת היכרות הנקראת "אינטייק מבוגרים" באחת התחנות הציבוריות-קהילתיות לבריאות הנפש של משרד הבריאות. מהי מטרת הפגישה? אילו נושאים ושאלות יעלו בה? מה כדאי להכין והלתכונן לפגישה זו? מה צריך להביא לפגישה זו? בתודה, גל

גל שלום אינטייק היא כינוי לפגישת היכרות שבה אתה תספר על עצמך והבעיה שבגללה החלטת לפנות והגורם המטפל ישאל בוודאי שאלות וינסה להגדיר את הבעיה ולהמליץ על הטיפול המתאים בה. אין צורך להביא דבר לפגישה חוץ מאת עצמך באופן מלא וישיר. ספר למטפל מה הביא אותך לפניה לטיפול וכן על ההסטוריה האישית שלך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני בת 23 ויש לי בעיה כבר שנים רבות. כשאני צריכה לספר למישהו משהו על עצמי (למשל לומר לרופא שיש לי חום וכאבי בטן) אני לא מסוגלת ומתחילה ישר לבכות. במשך השנים ניסיתי להתגבר בעצמי על הבעיה, ואכן היום אני לא בוכה, אבל אני כמעט בוכה (וקשה לי לדבר) ובגיל כזה זה ממש מפריע לי. אני בטח נראת כמו משוגעת. ניסיתי לחשוב על כך עם עצמי והגעתי למסקנה שאני פשוט מרחמת על עצמי במקרים כאלה, ולכן ניסיתי לחשוב בפעם הבאה כאילו אני מדברת על מישהו אחר לא עליי. זה לא ממש עוזר. האם יש פתרון אחר? אולי אני לא נורמלית? תודה.

שירי שלום הפתרון הוא בשני כיוונים אפשריים. האחד הוא באמת לנסות ולשנות את ההתנהגות שמפריעה לך. השני הוא לקבל את עצמך כמו שאת בלי להרגיש כזאת מבוכה. בעיקרון שני הכיוונים, כולל מינון מסויים משניהם, אפשרי בטיפול פסיכולוגי, במידה ואכן הבעיה מספיק מטרידה אותך כדי לפנות לעזרה. האם זה הדבר היחיד שמטריד אותך מבחינה רגשית, או שיש דברים נוספים מלבד התופעה שציינת? בעיקרון, אני לא מכיר בקיומו של המונח "נורמלי". מה שאת חווה הוא אישי וסובייקטיבי. אם הוא פוגע באיכות חייך כדאי לטפל בו כדי שתרגישי יותר טוב עם עצמך. בברכה ד"ר אורן קפלן

התופעה הזאת היא לא הצרה הכי גדולה שלי בחיים, אבל הייתי רוצה ללמוד לחיות טוב יותר, וזה מאוד מפריע לי. לא מדובר רק בסיפור לרופא, אלא עוד כל מיני סיטואציות, כשצריך לדבר עם בן אדם פנים אל פנים. אשמח אם יש איזו שיטה לחשוב אחרת בלי לקחת תרופות. תודה. שירי

אני זקוקה לעזרה נפשית, אין לי בכך ספק. ילדות כאובה וחולנית אשר לאחרונה נותנת אותותיה ביתר שאת, ומפריעה לי להשאיר מאחור את מה שחשבתי שאוכל להשאיר מאחור. כל הנורות האדומות פה מסביב נדלקות וצועקות "טיפול! טיפול!". הייתי צריכה לעשות את זה לפני שנים רבות גם כך. אני זקוקה לטיפול פסיכולוגי, אולם אין באפשרותי להרשות לעצמי אחד כזה כרגע, בשלב זה של חיי. השאלה היא אם עומדות בפני אפשרויות נוספות, מעבר לטיפול על ידי פסיכולוג פרטי, שיקשה עלי לממן. אני מטופלת בקופ"ח כללית, אולם הזהירו אותי מפני ההשלכות של קבלת טיפול דרך הקופה. האם החששות מפני הפרת הפרטיות מוצדקים? האם יש דרך אחרת כלשהי, לטיפול באזור השרון או גוש דן? תודה, טלילה

חששותיך מטיפול בשירות הציבורי מוצדקות בחלקן. החשש המוצדק בלבד הוא החשש מפני חשיפה-שאולי מכרים הגרים ליד המרפאה , ייראו אותי נכנסת למרפאה ויחשבו עליי כך וכך. הסודיות הרפואית היום בניגוד לעבר מוכתבת בכוח החוק "חוק זכויות החולה" וחל איסור חמור להשתמש במידע זה שלא לצרכים סטיסטים בלבד (מס' הפונים, כמות הלוקים בבעיה מסויימת וכו'), אך חוק עיסוק הפסיכולוגים,פסיכיאטרים ועובדים סוציאלים מפיל את האחריות הטיפולית עליהם , ובמידה שהנך , חלילה , מבטאת מצוקה שעלולה להתפרש כנטייה אובדנית , פגיעה בעצמך או/ו בסביבתך וכן, אם את מתוודאת בפני הגורם המטפל על רצוניך לרצוח מישהו, על הגורם המטפל אין במקרים אלו בלבד, סודיות רפואית כלפייך, והינו חייב מכח החוק לפנות לגורמים הרלוונטים (פסיכיאטר מחוזי,משטרה וכו') -חשוב להדגיש כי מדובר רק במקרים הקיצונים מעלה, ובכל עבירה פלילית אחרת הגורם הטיפולי מחוייב לשמור על סודיות רפואית ולא לדווח על העבירה -אלא אם יש צו ביהמ"ש המבטל סודיות רפואית. בכל מקרה , עלייך לאשר (מלבד צו ביהמ"ש) לגורם המטפל להתייעץ, להעביא חומר עם כל גורם אחר. ויתור סודיות רפואית תקפה כאן כמו לכל רופא אחר.

שהטיפול שאעבור בשירות הציבורי ישמש כנגדי. זכור לי בזמנו, כשמילאתי טפסים לגיוס, שנשאלתי אם אי פעם נזקקתי לטיפול נפשי. זו שאלה מטופשת לטעמי, כיוון שלא ברור איפה עובר הגבול בין "זקוקה" ל"רוצה" במקרים כאלה, והיא מרמזת על הדיעות הקדומות העומדות מאחוריה. אני חוששת שבעוד שטיפול פסיכולוגי פרטי יתפרש כמותרות יאפיות, טיפול בשירות הציבורי יתפרש כאילו אני לוקה בנפשי, ואיני שפויה. השאלה היא איפה זה יכול לשמש כנגדי. לצבא אני כבר לא אתגייס שוב, אבל מקומות עבודה ודאי עוד אחפש. האם כל עוד איני מביעה רצון להזיק לעצמי או לאחרים, אני נהנית מאותה הדיסקטיות? כלומר, אני לא מוכרחה לציין את זה, רק בגלל שזה לא באופן פרטי? חשש נוסף הוא מהעובדה שאינני יכולה לבחור את המטפל שלי, ואני מאוד סלקטיבית בבחירת האנשים שעימם אני יכולה לתקשר. זה אולי נשמע נורא, אבל עליהם להיות אינטליגנטיים ביותר. פה אולי אין איך לעזור, אני צריכה לנסות כדי לדעת. אולי רק להמליץ, או להזהיר, אם ידוע.

טלילה שלום כשכל הנורות נדלקות וזועקות טיפול טיפול, פונים לטיפול. נקודה. השירות הציבורי כמו השירות הפרטי, מחוייב לסודיות רפואית מלאה. אם ישאלו אותך האם היית בטיפול, את יכולה תמיד לומר שלא היית. פניה לטיפול פסיכולוגי מעוררת לעיתים רתיעה אבל ככל שהזמן חולף יש הבנה הולכת וגוברת בציבור שהטיפול הינו מסגרת לגיטימית ומקובלת. הנושא קיבל חשיפה רבה בשנים האחרונות, ובעיקר על רקע המתח הנפשי בו שרויה כל המדינה בשנתיים האחרונות קשה לי להאמין שמישהו יראה בזה כזה מצב חריג. לכן אני מציע לך לפנות לטיפול ולהיעזר בו ולעזוב את החששות בצד, הן לא מוצדקות. ובכל זאת, הייתי שואל אותך עוד דבר אחד. כל כך הרבה שנים את רוצה טיפול ולא פונה. האם אין כאן גם מרכיב של רתיעה שלך עם עצמך מהפניה לטיפול, ובהקשר הזה השלכות הטיפול הציבורי משרתות את החשש? כדאי לחשוב גם על האפשרות הזו ולדון עליה עם המטפל/ת בקופת החולים. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

על אף שאני יודעת שאני זקוקה לטיפול, ובגלל שאני יודעת עד כמה, אני חוששת מאוד מהתחושות שיעלו במהלכו. קל יותר להאמין שמה שהיה נשאר מאחורי, והיום הכל בסדר. ואני מניחה שכיוון שאני דוחה את העניין במשך זמן רב כל כך, התקוות נוסקות. וכשאני אעשה את זה כבר, לא בא לי למצוא את עצמי משוחחת עם עוד שרלטן על הבעיות הכי אינטימיות בחיי. זה דורש אנרגיות רבות, והייתי רוצה להאמין שזה יצליח כבר בנסיון הראשון. תודה.

שבוע טוב! שאלתי הוא כזאת, האם בעיות בהתפתחות ובעיות רגשיות ממושכות יכולות להשפיע על זיכרון הארוך טווח בצורה משמעותית? תודה מראש.

דני שלום שאלתך קצת כללית וקשה לי לענות עליה במדויק. על פי רוב פגיעה בזיכרון עצמו נובעת רק מנזק מוחי. הבעיה הרגשית משפיעה בד"כ על יכולת הריכוז והקשב. כדי לזכור משהו יש צורך לשנן ולהפנות אליו קודם כל קשב. במידה ומנגנון הקשב נפגע, מובן שגם איכות הזכירה נפגעת, אבל זה לא מנגנון הזיכרון עצמו אלא התוכן שמנסים לזכור שלא עובד כראוי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שבוע טוב! בשבוע שעבר , בתנו בת 3 היתה עדה לויכוח רציני ביננו. לאורך כל הויכוח הסברנו לה שזו אינה אשמתה, ושאנו אוהבים אותה. כמו כן אמרנו לה שאבא ואמא לעיתים מתווכחים ושזה בסדר ומותר לנו ואנחנו ממשיכים לאהוב. הילדה נראתה מוטרדת למדיי ושאלה את אביה אם הוא לא בורח , כאשר הוא ירד לשים משהו באוטו. כמו כן היא ראתה אותו בוכה. בשלב כלשהו היא ביקשה שנעשה שולם עם האצבעות ואכן עבורה עשינו זאת. אנו היינו בתוך הויכוח הקשה והיא עמדה מהצד וצפתה בו. אני מניחה שעד כמה שהיה לנו קשה עבורה הקושי רב יותר ומפחיד יותר. מאז הדברים הסתדרו. שאלתי היא האם יש מקום להעלות את הנושא שנית בפניה ולשוחח על כך כשאנו רגועים ולהסביר לה פעם נוספת שגם ההורים רבים לפעמים או שעדיף להמשיך הלאה ולא להזכיר את שהיה. האם עשינו לה נזק? היא אומנם בת 3 אך מאוד מודעת למה שקורה סביבה. תודה מראש על התשובות.

יעל שלום ילדים לא יכולים לגדול מרופדים בצמר גפן כיוון שהחיים מורכבים והם במוקדם או במאוחר יחשפו גם לקשיים שיש בהם, ורצוי שילמדו להתמודד עימם. הורים שרבים ביניהם זה חלק טבעי מן החיים. כל עוד הריב נשמר בפרופורציות המותרות ואחריו הדברים יכולים לחזור לשגרה, הרי שהוא מהווה גם מסר מלמד לילד, שאפשר ומותר לכעוס אחד על השני, שבזמן הריב יש עוצמות רגשיות שיכולות להביא גם לבכי, אבל שזה לא הורס ומפרק את הקשר, ואפשר להמשיך לאהוב. עכשיו השאלה היחידה אם גם את מרגישה שזה מה שקרה בינך לבעלך ושאכן הדברים כעת חזרו למסלולם ושהאהבה לא ניזוקה. אם את חושבת שהזוגיות שלכם לא ניזוקה, אלא אולי אפילו להיפך, שמשהו שהיה בינכם היה צריך דיון נוקב וכעת נרגע, אז סביר להניח שגם הילדה תוכל להפנים את המסר הזה. לעומת זאת אם הריבים ביניכם הם סכנה ממשית לזוגיות אז החשש מהנזק הוא לא לנפשה של הילדה, אלא קודם כל ליציבות הרגשית שלך ושל בעלך. בשורה התחתונה, בדקי קודם כל מה המצב בינך לבעלך. אם שם הדברים בסדר, הריב הוא לגיטימי ולא יעשה כל נזק לילדה. עשי מה שאת חושבת לגבי השיחה איתה. אם את מרגישה צורך לשוחח עימה דברי איתה על זה. במידה ולא, אפשר לעבור לסדר היום. כאמור, לא שם מרכז הדברים לדעתי. בברכה ד"ר אורן קפלן

לפני כמה שבועות העלתי בעיה בעניין טריכולמניה (עמוד 675) ולא קיבלתי תשובה. אחר כך שאלתי שוב למה אף אחד לא עונה לי וכמה אנשים כולל פרופ' רובינשטיין ענו לי אך לא ניתנה לי תשובה מקצועית מכוונת לשאלתי הספציפית (עמוד 677). האם יש מישהו כרגע שיכול לענות לי לשאלותי בבקשה? תודה שג

שג שלום לא ראיתי את הודעותיך הקודמות אבל קראתי אותן כעת ואנסה לענות. טריכוטילומניה, תלישת שיער, היא סוג של בעיה כפייתית ועלולה להיות עקשנית למדי לטיפול. היא דומה לתופעות כמו כסיסת ציפורניים אבל השפעותיה ומקורותיה בד"כ בעלות עוצמה חריפה יותר. התופעה נפוצה הרבה יותר ממה שנדמה, וכמו שאת התביישת לדבר עליה כך רבים אחרים סובלים ממנה בשקט עד שהקרחות מדברות בעד עצמן ולא ניתן להסתיר יותר. הבסיס הנפוץ לבעייה הוא סוג של חרדה ולחץ, ובהמשך פשוט כוחו של הרגל. פעמים רבות התופעה מתחילה בגיל צעיר ונמשכת לבגרות. הטיפול השכיח מתמקד בשלושה תחומים: טיפול פסיכולוגי התנהגותי קוגניטיבי (ניתן גם לשלב היפנוזה) בניסיון להתמודד עם התופעה ברמה המיידית, טיפול פסיכולוגי דינמי שאינו יעיל בד"כ להפסקת התלישה בטווח הקצר אך יכול לעזור לטפל בתשתית הנפשית שעומדת מתחת לבעיה במקרים רבים, וטיפול תרופתי, בד"כ בתרופות נוגדות חרדה או דיכאון. רצוי פעמים רבות לשלב בין שלושת סוגי הטיפול כדי להגיע לתוצאות מספקות. היכולת להפסיק לתלוש תלויה בין היתר גם במוטיבציה ובנכונות להתמסר לטיפול הפסיכולוגי. אתר מעניין בנושא הוא http://www.geocities.com/naamaled/index.htm אמנם אין הרבה על הטיפול הפסיכולוגי אבל יש מידע על הבעיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן שלום, אני סטודנטית לפסיכולוגיה ,לתואר ראשון. אני כרגע בסמסטר השני של השנה השלישית ללימודי, וממוצע הציונים שלי הוא 85 אני לומדת במכללת ר"ג והתואר הוא של האוניברסיטה הפתוחה. אני משקיעה את כל מאמצי כדי שממוצע הציונים שלי יהיה גבוה, יש לי חברה שלומדת ב"בר אילן" ואנו משוות את חומרי הלימוד הנלמדים ואת רמת הקושי שלהם. וכמעט בכל קורס שלמדנו עד היום אנו מגלות כי החומר הנלמד ב"פתוחה" יותר מעמיק (בהרבה אפילו) וכי המבחנים ב"פתוחה" יותר קשים, מכיוון שמחברי המבחנים אינם המרצים שלנו (בד"כ) , ורמת ההתעמקות בחומר היא גבוהה ביותר. ממוצעי הציונים בבר אילן בפסיכולוגיה הם יותר גבוהים כנראה בשל עובדות אלה. אני בחרתי ללמוד בפתוחה מכיוון שרק שם יכולתי ללמוד רק פסיכולוגיה בלי שילוב של נושא אחר כמו סוציולוגיה וקרימינולוגיה, וללא צורך בהשלמות לתואר השני. כידוע לך תנאי הקבלה לתואר השני הם קשים ביותר, ואני חוששת שממוצע הציונים שלי אינו מספיק, בעיקר כאשר באוניברסיטאות אחרות הממוצעים יותר גבוהים בשל רמת הקושי הנמוכה יותר. אחד המרצים אמר לנו שרמת הקושי הגבוהה בפתוחה היא אמצעי סינון, שכן תנאי הקבלה הם תעודת בגרות מלאה בלבד ואין צורך בפסיכומטרי. השאלה שלי, במידה ואתה מתמצא בנושא זה, היא האם לדעתך בקבלה לתואר שני מתחשבים במקום בו למדת או שעושים ממוצע יבש ? האם יש לי סיכוי בכלל להתקבל עם ממוצע שכזה? כיצד אני יכולה להגדיל את סיכויי להתקבל (בדרכים אחרות) , האם התנדבות לניסויים פסיכולוגיים תוסיף לרזומה שלי ? האם קיימות דרכים נוספות שאינני יודעת אודותם? אם ישנם אתרים בארץ שאפשר להתייעץ בנושאים אלו, התוכל ליצור עבורי קישור אליהם? מחכה לתשובתך מיכל.

מיכל שלום הודעתך עוסקת בנושא כאוב למדי. המרוץ לתואר השני נעשה קשה יותר ויותר עם השנים והמכשולים בדרך מתגברים ככל שהביקוש עולה, והוא בהחלט עולה. אני אהיה מאוד ישיר וכנה עימך. סיכוייך להתקבל במצב הנוכחי למגמות הקליניות נמוך ביותר. אמנם זהו ממוצע מעולה שבעקבותיו תסיימי את התואר בהצטיינות, אבל הוא מהווה כיום דרישת מינימום לעצם ההרשמה ובד"כ אינו מספיק. האוניברסיטאות מעדיפות דווקא סטודנטים שלמדו באוניברסיטאות ולא במכללות, אם כי כיום יש גם רבים שהתקבלו מהמכללות. התנדבות מכל סוג יכולה לעזור כיוון שאח"כ תוכלי לקבל המלצות. חשוב לזכור שאל הציון יתחברו בהמשך מבחן כללי שמועבר לכל המועמדים לתואר השני (בעבר נקרא מבחן מיכאל), חוות דעת מהמלצות אישיות שתקבלי וכן ראיון אישי, וכל אלו עשויים לשפר את הסיכויים. אם לימודי התואר השני בפסיכולוגיה הם משאת נפשך יש כמה דרכים בהן תוכלי לפעול: א. לשפר ציונים בעוד כמה נקודות לכיוון ה 90 ב. לנסות להתקבל למגמה פסיכולוגית מחקרית ולא טיפולית, ובהמשך יהיה יותר קל להתקבל למגמה טיפולית מתוך המעמד החדש ג. לפנות למקצוע טיפולי שדורש ציונים יותר סבירים, למשל עבודה סוציאלית שדרכה תוכלי להגיע לסוג דומה של מקצוע. אין אתרים שעוסקים בעניין, צריך להתייעץ עם אנשים שמכירים את המערכת. במידה ויש לך שאלות נוספות אשמח לענות. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן, אני מודה לך מקרב לב על כנותך, אני עושה ואמשיך לעשות כל מאמץ כדי לשפר את הממוצע. לפי תשובתך אני מבינה שבחירתי בתואר של האוניברסיטה הפתוחה היתה מוטעת ועדיף היה לי ללמוד תואר משולב באוניברסיטה אחרת, למרות השנה הנוספת של ההשלמות לתואר השני. שמעתי על אנשים שנסעו ללמוד בחו"ל תואר שני בפסיכולוגיה קלינית. האם יש לך מידע בנושא, האם תואר זה קביל בארצנו הקטנטונת? תודה שוב-מיכל.

מיכל שלום. אני סטודנטית למדעי ההתנהגות באוניברסיטת בן גוריון בב"ש. לפני זמן קצר המרצה שלנו ל"מבוא לפסיכולוגיה" הודיע כי כל האוניברסיטאות בארץ החליטו כי הממוצע הנדרש לקבלה לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית יהיה 87 ומעלה. לכן, אני מציעה לך לברר את הנושא ולוודא זאת, וכך תוכלי אף להינות מלימודייך בנוסף...

לי, תודה רבה לך על המידע החדש ! העניין הוא שגם אם יהיה לי את הממוצע 87 עדיין אני אהיה כנראה בעמדה נמוכה לעומת אלה שלמדו באוניברסיטאות, לפי מה שד"ר אורן כתב. וחוץ מזה שתמיד יהיו אותם אנשים שממוצע הציונים שלהם 90 ומעלה , והרי הביקוש הוא גדול מאוד . אני יודעת שמבחינתי אעשה את המיטב שלי, ומה שיהיה יהיה.... בכל מקרה אני מאוד נהנת מלימודי הפסיכולוגיה, אפילו שהמבחנים אצלנו מאוד קשים, אני בלחץ רק בתקופת המבחנים . תודה לך על ההתעניינות ואולי נפגש בתואר השני. מיכל.

ד"ר אורן שלום רב! האם אדם בן 70 שסובל ממחלה קשה וכתוצאה ממנה מחרדות יכול לקבל עזרה משמעותית מפסיכולוג?

לילך שלום גיל 70 הוא צעיר למדי כיום. הפסיכולוגיה עשויה לעזור לכל אחד, בלי קשר לגיל, כמו שהבעיות הפסיכולוגיות עלולות להטריד כל אחד בלי קשר לגיל. עם זאת, לגיל המבוגר יש לפעמים מאפיינים ייחודיים ולכן כדאי לפנות לאדם שמתמחה בתחום זה. כמו כן, רצוי להתייעץ קודם עם פסיכיאטר המתמחה בגיל המבוגר מאחר ויתכן שכדאי לשלב טיפול תרופתי מסויים במקרה הנוכחי על רקע המחלה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מטופלת אצל פסיכולוגית קלינית כבר 4 חודשים , אך לא חשה שהתופעות שלי של, לחץ ,התרגשות יתר, דיבור בישיבות גורם לתופעות של חרדה משתפרות, הפסיכולוגית טוענת שזו תחילת הדרך ושצריך לעלות את אינטיסיביות הטיפול, האם היא צודקת ? או שאני צריכה להחליף פסיכולוגית

שיר, הפסיכולוגית שלך צודקת. 4 חודשים הם אכן רק תחילת הדרך (שיכולה להימשך גם כמה שנים). אם את מרגישה איתה במוח, ויש ביניכן כימיה טובה, אין צורך להחליף אותה אלא פשוט להתאזר בסבלנות, ולתת לתהליך הטיפולי להתקדם בקצב שלו. הרה.

HERA כתב/ה: > > שיר, > > הפסיכולוגית שלך צודקת. 4 חודשים הם אכן רק תחילת הדרך (שיכולה > להימשך גם כמה שנים). אם את מרגישה איתה במוח, ויש ביניכן כימיה > טובה, אין צורך להחליף אותה אלא פשוט להתאזר בסבלנות, ולתת לתהליך > הטיפולי להתקדם בקצב שלו. > > הרה.

שיר שלום ישנן גישות שונות לטיפול במצבי חרדה, שהם כנראה הבעיה שממנה את סובלת. הגישה הנפוצה לטיפול פסיכולוגי היא הגישה הדינמית שבאופן עקרוני דורשת זמן וסבלנות מאחר והשינויים הם ברמת האישיות ותפיסת החיים הכללית. אלו דברים שנוצרים במשך שנים רבות וקשה לצפות שישתנו בזמן קצר מאוד. עם זאת, יש גישות פסיכולוגיות אחרות לטיפול קצר מועד. בראש העמוד יש כתבה שיועדה לצאט שנערך לפני מספר חודשים באתר ומפרטת את עקרונות הטיפול הקצר. כמו כן אני מצרף בהמשך תקציר של השיטות הנפוצות לטיפול בחרדה. הפסיכולוגית שלך צודקת וגם את צודקת. זו אכן תחילת הדרך, אבל מבחינתך, זה לא מספיק מהר. אני מציע שתדוני בנושאים הללו בתוך המפגש הטיפולי שכן מכאן ללא היכרות ממשית איתך קשה לדעת האם את עושה את התהליך הנכון או לא. מתוך השיחות בוודאי תגענה לדרך הנכונה עבורך. בברכה ד"ר אורן קפלן התקציר: חרדה הינה תגובת חרום טבעית של הגוף כדי להתגונן מפני סכנה. במצבים מסויימים החרדה הופכת לתופעה מעיקה וקיצונית שפוגעת באיכות החיים. כדי לטפל בחרדה צריך להבין את ההקשרים בה היא מופיעה, ללמוד להתמודד עם תגובות החרדה, ולבסוף, גם "להתיידד" עם החרדה, כלומר, לקבל שבמצבים מסויימים החרדה מופיעה כחלק טבעי של מהלך החיים. כל אלו יכולים להיעשות בטיפול פסיכולוגי. ישנן גישות שונות להבנה ולטיפול בחרדה. ניתן להכליל באופן כללי שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום ממוקד המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. על פי צורת חשיבה זו יש צורך בטיפול פסיכולוגי דינמי ארוך טווח כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים לא מודעים שיש לעבדם בטיפול. גישה פסיכולוגית אחרת טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי ממוקד וקצר מועד ולשפר על ידי כך את איכות החיים. במידה וישנה בעיה פסיכולוגית רחבה יותר ברקע רצוי לטפל בה, אבל ניתן במקביל או באופן בלתי תלוי לטפל בחרדה. גישה זו טוענת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. כמובן שהשיטות הפסיכולוגיות האמורות אינן מנוגדות וניתן לשלב ביניהן. הקריטריון העיקרי לבחירה בגישה טיפולית הוא היקף התופעות ומידת מיקודן וכן כמה זמן הן פעילות ומשפיעות על אורך ואיכות החיים. הגישה הרפואית-תרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. במצבי חרדה חריפים רצוי להיעזר בתרופות בשילוב עם הטיפול הפסיכולוגי. יש להדגיש שהטיפול התרופתי אינו משנה את מקור הבעיה ולכן הפסקת התרופות תחזיר פעמים רבות את החרדה. הטיפול הפסיכולוגי נועד לעשות שינויים בנטיות ובהרגלים האישיים כדי למנוע את תופעות החרדה הפוגעות באיכות החיים לטווח הארוך. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי חרדה חריפים יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. מומלץ להתייעץ עם פסיכולוג כדי להחליט על דרך הפעולה הנכונה ביותר. ד"ר אורן קפלן, פסיכולוג קליני

היי...!! רציתי לבקש ממכם עזרה דחופה...כל הנגע לכם בקשר לרפואה הפיזית והנפשית כאחד כתוצאה מ: א. אי חשיפה לאור השמש במשך 2-3 שנים. מה הם הנזקים הנגרמים כתוצאה מכך?(מבחינה פיזית) ב.כליאה של אדם ובידודו מהחברה, ניתוקו מהעולם. מהן ההשפעות הנפשיות? וכל אדם שקרא בעבר את המחזה "בעלת הארמון" ויכול להגיד לי מה הנזקים שגרם זאברודסקי ללנה? בבקשה עזרה דחוף!!!! או באי מייל שציינתי את כתובתו או פה בפורום בבקשה תעזרו לי כי אני ממש חייבת את התשובות הללו. *בנוסף לכך מהם הנזקים הנגרמים כתוצאה מקריאה בחושך במשך שנתיים? בתודה מראש טל

טל שלום הודעתך נשמעת באמת דחופה מאוד, אבל קצת קשה לענות עליה בלי פרטים יותר מדוייקים על אופי הבעיה שאת מציגה. מן הסתם ברור שבידוד וכליאה במשך שנים עלולים לפגוע פיזית ונפשית בכל אדם. אנשים שעברו חוויה כזו, לדוגמא שבויי מלחמה, מושפעים ממנה מאוד, אם כי יש הבדל רב בין אדם לאדם. במידה ויש לך מקרה מסויים שעליו את רוצה לבדוק, אנא פרטי במה מדובר. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר הלפרין שלום רציתי לשאול לגבי בעלי שיש לו תקופות ללא כל סיבה שהוא מסתגר עם עצמו מתנתק מכל העולם חברים , עבודה , טלפונים ישן המון וכשאני שואל מה יש לו הוא טוען שזה יעבור לו שזה לא שייך אליי. מאידך , מיד אחרי הוא פתאום מתחיל פשוט להשתגע בכיוון ההפוך נעדר מהבית עובד המון שעות הופך להיות פשוט בן אדם בלתי נסבל.מעשן הרבה וכו'. גם לפשר התנהגות זו אני לא מקבלת תשובה עיניינית. האם תופעות אלו הן מניה דיפרסי או סכיזופרניה? קשה לי לחיות כך ואיך מתמודדדים עם שינויי מצב רוח קיצוניים כאלה? איך אפשר להפנות אותו לטיפול ? תודה מראש סמדר

מצטערת על הטעות שאלתי מופנית לד"ר קפלן. תודה

סמדר שלום לא ניתן לבצע אבחנות קליניות באמצעות האינטרנט. מניה דפרסיה וסכיזופרניה הן אבחנות שנותנים רק על רקע של היכרות אישית מעמיקה. לפי מה שאת מתארת לבעלך יש גלים ברמת התפקוד ולתנודות חריפות כאלה יכולות להיות כל מיני סיבות. בעיקרון, ניתן להפנות אותו לטיפול אם הוא רוצה להיעזר בטיפול. במידה והוא מסרב ולא רואה צורך בטיפול הבעיה נותרת שלך ולא שלו. האם את יכולה לשוחח איתו באופן גלוי ולבקש שיפנה לטיפול? במידה ולא יתכן שהבעיה שאת מדברת עליה היא למעשה הביטוי הזוגי של מה שקורה לו (ולך). במצב כזה ניתן לפעמים להגיע לייעוץ זוגי ודרכו לברר מה בעצם קורה. זה גורר גם פחות התנגדות מבן הזוג. אפשרות נוספת שתפני את להתייעץ עם גורם מקצועי שיתן לך הכוונה כיצד להתמודד עם מה שקורה לו וכיצד לשכנע אותו לקבל עזרה. בברכה ד"ר אורן קפלן

איזה יום שישי שחור שוב הגילוי שאני יודע אותו שאיין לי ממי לקבל חיבוק חם-רק מחשב להתעסק איתו לשרוף את הזמן שוב מחפש חברים בצ'אטים למרות שאני יודע שזה חסר סיכוי שאני חוזר ביום חמישי אני מריח ריח של חופש אבל שאני מתעורר בבוקר ...חסר לי חבר'ה... (חוזר מהעבודה) אבל הבעייה שגם שמה זה לא ממש .......משהו תומך..... כמו שאני רוצה אלוהים אני פקעת עצבים הצילו.... קמתי בבוקר ב11 אבל המיטה ריקה ואיין מי שילטף לי את המצח שהוא חם וקודח מחום אני מתכווץ במיטה עם השמיכה הקרה חסרת הסדין ...כי זה מעצבן אותי הוא כל הזמן בורח אז השארתי ככה אני חושב על העבודה-אז זה משמעות חיי?.. להבריג ברגים?..אתמול ירד לי מברג על האצבע גמר לי על אחד הציפורניים האצבע כואבת לי שמתי פלסטר אני לא מתלהב יותר מהידידה החדשה שלי משעמם לי גם איתה אני מסתובב סחור סחור היא סיפרה לי שהיא אושפזה בעבר בגלל שלקחה יותר מדיי טריפים והתחילה לראות ולדמיין דברים אני לא יודע אייך להתייחס לזה אני מחבב אותה אבל עולם הסמים רחוק ממני....תמיד לא אהבתי משתמשים...הם נראו לי לא מוסריים בא לי על מישהי אחרת פתאום אני מרגיש גיבור גדול..... הבעייה שיש שם מישהי אחרת רק לה יש חבר.... והיא ממש בובת ברבי ואני לא יכול עכשיו להתרחק מ"חברה" שלי.... היא ממילא כל הזמן יושבת לידי בהפסקות ולא יהיה לי נעים פתאום לקום ללכת...ולנסות אפילו לדבר עם מישהי אחרת איזה באסה הייתי היום בעיר בבוקר בקניון עם החונך שלי הלכנו לחפש לחברה שלו מתנה ליוםהולדת כל כך הרבה אנשים כל כך הרבה ריקנות אני עומד בצד ורואה את כל היפים והיפות הללו כולם מחפשים/ות דברים למלאות בהם את הריקנות האין סופית... רוצים לעשות משהו כל הזמן אני מאוד עצבני הערב איין לי עם מי לדבר פשוט המחשב לא עונה ואבא שלי לא מרגיש את ההר געש של המתח והעצבים שיש בתוכי אני מת ליחס חם כבר ....ממישהו...הצילו ואני פוחד פוחד פוחד לא יודע ממש ממה כל פעם ממשהו אחר ...מעתיד קרוב לא ידוע מעתיד רחוק מלא סכנות..... אני לפעמים שוכב במיטה ואני מרגיש קודח...פשוט חולה..חולה: אני לא יכול בלי אמא לא יכול אני צריך את אמא שלי צריך עכשיו לא יכול לחיות בלעדיה יותר אני שבור לא מסוגל להמשיך ככה בקור הזה לא יכול להיות שזה קרה לא יכול להיות שזה קרה לא יכול להיות אני לבד אלוהים אני לבד אני לבד בעולם צריך להתמודד לא יכול איזה פחד רק המחשב מציל אותי מהלבד רק איתו אני פורש כנפיים ועף למחוזות רחוקים בחוץ כבר אף אחד לא מכיר אותי רק אנשים ששחכו ממני הם כבר אנשים גדולים יפים ויפות מחר צריך לתלות כביסה איין לי כוח אוף.....אוף...ידיי עייפות עיניי כואבות אני לפעמים מרגיש גוסס מחכה רק לאורנה בנאי שתציל אותי כמה נחת היא עושה לי בתוכנית שלה לא יכול יותר לשמוע עוד מוזיקה כואב הראש-משעמם ריק --- ראיתי בנות (כל כך יפות) קונות שמני גוף... רק זה מעניין אותן החיצוניות וכמה אני פצצתית כל מה שמעניין אותם זה הגוף אני מביט בכולם והם רצים ורצים אני עומד באמצע ההמולה ורואה את כולם רק צוחקים ונהנים אני מת לצעוק להם: סוף העולם בדרך, בקרוב לא תחייכו ואז אני אקח גיטרה ואנגן לי מצוק גבוה ויהיה לי כייף תמותו כולם אני שונא אותכם זה מה שרציתי לצעוק לכולם.... מחר עוד יום מנוחה אבל מתסכל ומשעמם ואז יום שבוע עבודה חדש-עוד תסכול -עוד עייפות-עוד כאבים בכל הגוף-עוד אני צריך חום ואהבה עכשיו אחרת אשתגע מי יתנני יד....?

היי ילד, אני מציעה שנדבר בצ'אט תגיד לי מתי ואיפה. אני אהיה שם.. ספיר

אני הרבה בצ'אט www.tapuz.co.il בחדר חדרה והסביבה אולי היום ב12 בלילה אולי... מודה לך על העזרה מי את?.. את פסיכולוגית? תודה!

היי ילד ,, מקווה שאתה מרגיש יותר מעודד ומלא במצברים יותר חיובים כעת. "לימור היתה מצויינת כרגיל כמו כל התוכנית שלה ושל ארז שמעון. מאחלת לך שבת נעימה והמון מחשבות חיוביות ,,, ויוי.

איזה יום שישי שחור שוב הגילוי שאני יודע אותו שאיין לי ממי לקבל חיבוק חם-רק מחשב להתעסק איתו לשרוף את הזמן שוב מחפש חברים בצ'אטים למרות שאני יודע שזה חסר סיכוי שאני חוזר ביום חמישי אני מריח ריח של חופש אבל שאני מתעורר בבוקר ...חסר לי חבר'ה... אבל הבעייה שגם שמה זה לא ממש .......משהו תומך..... כמו שאני רוצה אלוהים אני פקעת עצבים הצילו.... קמתי בבוקר ב11 אבל המיטה ריקה ואיין מי שילטף לי את המצח שהוא חם וקודח מחום אני מתכווץ במיטה עם השמיכה הקרה חסרת הסדין ...כי זה מעצבן אותי הוא כל הזמן בורח אז השארתי ככה אני חושב על העבודה-אז זה משמעות חיי?.. להבריג ברגים?..אתמול ירד לי מברג על האצבע גמר לי על אחד הציפורניים האצבע כואבת לי שמתי פלסטר אני לא מתלהב יותר מהידידה החדשה שלי משעמם לי גם איתה אני מסתובב סחור סחור היא סיפרה לי שהיא אושפזה בעבר בגלל שלקחה יותר מדיי טריפים והתחילה לראות ולדמיין דברים אני לא יודע אייך להתייחס לזה אני מחבב אותה אבל עולם הסמים רחוק ממני....תמיד לא אהבתי משתמשים...הם נראו לי לא מוסריים בא לי על מישהי אחרת פתאום אני מרגיש גיבור גדול..... הבעייה שיש שם מישהי אחרת רק לה יש חבר.... והיא ממש בובת ברבי ואני לא יכול עכשיו להתרחק מ"חברה" שלי.... היא ממילא כל הזמן יושבת לידי בהפסקות ולא יהיה לי נעים פתאום לקום ללכת...ולנסות אפילו לדבר עם מישהי אחרת איזה באסה הייתי היום בעיר בבוקר בקניון עם החונך שלי הלכנו לחפש לחברה שלו מתנה ליוםהולדת כל כך הרבה אנשים כל כך הרבה ריקנות אני עומד בצד ורואה את כל היפים והיפות הללו כולם מחפשים/ות דברים למלאות בהם את הריקנות האין סופית... רוצים לעשות משהו כל הזמן אני מאוד עצבני הערב איין לי עם מי לדבר פשוט המחשב לא עונה ואבא שלי לא מרגיש את ההר געש של המתח והעצבים שיש בתוכי אני מת ליחס חם כבר ....ממישהו...הצילו ואני פוחד פוחד פוחד לא יודע ממש ממה כל פעם ממשהו אחר ...מעתיד קרוב לא ידוע מעתיד רחוק מלא סכנות..... אני לפעמים שוכב במיטה ואני מרגיש קודח...פשוט חולה..חולה: אני לא יכול בלי אמא לא יכול אני צריך את אמא שלי צריך עכשיו לא יכול לחיות בלעדיה יותר אני שבור לא מסוגל להמשיך ככה בקור הזה לא יכול להיות שזה קרה לא יכול להיות שזה קרה לא יכול להיות אני לבד אלוהים אני לבד אני לבד בעולם צריך להתמודד לא יכול איזה פחד רק המחשב מציל אותי מהלבד רק איתו אני פורש כנפיים ועף למחוזות רחוקים בחוץ כבר אף אחד לא מכיר אותי רק אנשים ששחכו ממני הם כבר אנשים גדולים יפים ויפות מחר צריך לתלות כביסה איין לי כוח אוף.....אוף...ידיי עייפות עיניי כואבות אני לפעמים מרגיש גוסס מחכה רק לאורנה בנאי שתציל אותי כמה נחת היא עושה לי בתוכנית שלה לא יכול יותר לשמוע עוד מוזיקה כואב הראש-משעמם ריק --- ראיתי בנות (כל כך יפות) קונות שמני גוף... רק זה מעניין אותן החיצוניות וכמה אני פצצתית כל מה שמעניין אותם זה הגוף אני מביט בכולם והם רצים ורצים אני עומד באמצע ההמולה ורואה את כולם רק צוחקים ונהנים אני מת לצעוק להם: סוף העולם בדרך, בקרוב לא תחייכו ואז אני אקח גיטרה ואנגן לי מצוק גבוה ויהיה לי כייף תמותו כולם אני שונא אותכם זה מה שרציתי לצעוק לכולם.... מחר עוד יום מנוחה אבל מתסכל ומשעמם ואז יום שבוע עבודה חדש-עוד תסכול -עוד עייפות-עוד כאבים בכל הגוף-עוד אני צריך חום ואהבה עכשיו אחרת אשתגע מי יתנני יד....?

י. שלום מדי פעם את מבקר וזועק לעזרה, אם כי לא מבקש הכוונה מסויימת. האם אתה נמצא במסגרת כלשהי שנותנת עזרה באופן מסודר? אם לא אולי היה כדאי לנסות ולפנות לייעוץ מקצועי. שיהיה לך סוף שבוע מוצלח ד"ר אורן קפלן

אני מנהל שיחות נפש עם העובדת סוציאלית שלי אני פוגש אותה פעם אחת בשבוע אני עובד במפעל מוגן -זה לנפגעים בחבר'ה... זה יותר תעסוקה אני אכתוב בקרוב מה מפריע לי שם ובבית על איזה ...יעוץ בערך אתה מדבר דוקטור? הודה לך אם תשיב תודה! תודה על היחס

שלום לך. כתבתי לפני כמה ימים ולא התייחסת. אז נסיון שני.... שאלה קצת מוזרה. אני בת 40 נ + 2 וסובלת מכל מיני בעיות בריאותיות שמציקות מאוד אבל לא מסוכנות כבר 15 שנים. בשנים האחרונות יצא שחמתי סובלת מכל מיני בעיות בריאותיות. היא טיפוס מעצבן ומרגיזה את כולם. כל הזמן היא מתלוננת. בגלל זה אני מרגישה שאם אני אגיד לבעלי כל פעם אני לא מרגישה טוב , אני אהיה כמו אמא שלו. נוצר מצב של ריחוק. אני לא משתפת אותו בהרגשות שלי. אני גם רואה את עצמי באור לא טוב - אני נזכרת בה כל הזמן וזה נותן לי הרגשה רעה. אני לא נותנת לעצמי ליגיטימציה להרגיש לא טוב וגם לא נותנת שיעזרו לי. אני לא יכולה לשלוט בזה. אני ממש רחוקה מבעלי בגלל זה. נתקלת בדבר כזה? אני אפילו נרתעת מלהכין לעצמי כוס תה כי כשהיא נוחתת עלינו שישי שבת - היא מכינה לעצמה 20 פעם כוסות קפה או תה וזה יצר בי גם איזשהו גועל. מופרע לגמרי? תודה.

שיר שלום אכן ראיתי כעת שדילגתי בטעות על הודעתך הקודמת, והנה אני עונה עכשיו. מה שאת מתארת הוא שתיים או שלוש תופעות שאמנם מתקשרות באופן כלשהו, אבל בהחלט יכולות לקבל מענה בלתי תלוי. ראשית, חשוב שתקבלי מענה לבעיותיך הרפואיות, עם או בלי קשר לאסוציאציות שזה מעורר בך. המענה אינו רק הטיפול הרפואי הטוב ביותר אלא גם תמיכה שאת זכאית לקבל מהאנשים הקרובים לך. הסיפור השני הוא יחסיך עם בעלך שנפגעים בצורה כזו או אחרת, בגלל חמותך או בגלל סיבות אחרות. העניין השלישי הוא כמובן יחסיך עם חמותך והאופן שהם משפיעים עליך. כמו שציינתי, יש קשר מסויים בין שלושת הדברים, אבל בקשר הזה יש גם משהו מטעה. למשל, לטעון שאת מתרחקת מבעלך רק בגלל חמותך זה קצת התחמקות מלראות את המציאות המלאה. משהו כנראה חוסם את יחסיכם ומה שקורה עם אימו מגביר את החסימה, אחרת היית מסוגלת לדבר איתו. כנ"ל לגבי מיחושיך. יתכן שהם מציקים לך או פוגעים בדימויך העצמי בלי קשר לחמותך והאסוציאציה שלה מגבירה את המצוקה. לא, זה לא מופרע, אלא זה מטריד ופוגע באיכות חייך. אם אינך מסוגלת בשלב זה לפתור את הדברים ע"י שיחה פתוחה עם בעלך ואפילו עם חמותך אני מציע שתפני לייעוץ מקצועי כדי לקבל הנחיה. את אומרת שאת סובלת 15 שנה מבעיות רפואיות, בהחלט הגיע הזמן לקבל את המוגבלות שנכפתה עליך ולסדר את העניינים ברמת המערכת המשפחתית. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, האם תוכל להצביע על הקשר בין או.סי.די להפרעת אישיות גבולית? אני מחפשת מטפל המבצע היפנוזה בירושלים האם תוכל להמליץ לי? תודה

מילי שלום שתי האבחנות יכולות לדור זו עם זו אבל אינן בהכרח קשורות זו לזו. שלחי אלי מייל ע"י הקלקה על שמי, צייני מה הבעיה והאם את מעוניינת בפסיכולוג או רופא ואשלח אליך שם מתאים בירושלים. בברכה ד"ר אורן קפלן

אמא שלי שונאת אותי, זה בטוח.. כבר חמש שנים שהיא סופרת לאחור איך היא תעיף אותי מהבית כשאהיה בת 18, בגיל 18 היא החלה ל"צמצם" את הדברים שלי, והשאירה לי מיטה, נפתחת מתחת למיטה של אחותי בת ה7, אין לי פינה לעצמי בשביל ללמוד אני צריכה ללמוד במטבח, שהשולחן בו בלתי אפשר ללמידה. כשהתגיסיתי לצבא, שולבתי ביחידה לוחמת, אמא שלי שמחה אושר לא שפוי, וכשפחדתי מהמצב והכל היא צרחה עליי למה ויתרתי על הלחימה. מה שעוד אני פוחדת מהחושך אחרי שלפני שנה לערך עברתי הטרדה מינית, שלמזלי הספקתי לעצור בזמן. אח"כ, כשכבר לא יכולתי יותר, אמא שלי לא הסכימה לממן לי טיפול פסיכולוגי, אז חייתי עם הכאב.. בצבא בקשתי סיוע נפשי והפסיכאטר אחרי מפגש אחד הציע לשחרר אותי על פרופיל נפשי. היום הלב שלי גמור, והחיים שלי על סף התמוטטות, לא השתחררתי כי אני מכירה את עצמי, ואני שפויה שבס"הכ צריכה עזרה, ואחרי הכל באים אליי בטענות, למה אני לא עומדת בסטנדרטים של החברה. אולי פשוט כדאי שאמות... כי אין ברירה אחרת, רק כך אני ארצה את כולם.

שרון שלום אם אני מבין נכון אז את עדיין משרת בצבא. את מתארת סידרה של מצבים קשים שמשפיעים על מצבך הנפשי ואין ספק שכדאי שתפני לייעוץ מקצועי. צר לי לשמוע שהפסיכיאטר הצבאי הסתפק בהצעה לשחרר אותך ולא הפנה אותך לטיפול אצל קב"ן. תפקידם של קציני בריאות הנפש הוא בין היתר להעניק טיפול נפשי מקצועי לחיילים הזקוקים לכך. אני מציע שלא תתיאשי ותנסי לקבל טיפול הולם. זה מגיע לך. נסי להתקשר לקצינת פניות הציבור של צה"ל והסבירי את בעייתך, טלפון 5699000 - 03 כמו כן תוכלי לשלוח מייל לנציב קבילות חיילים [email protected] במידה ולא הבנתי נכון וכבר סיימת צבא חשוב למצוא מסגרת טיפולית אחרת. אני חושש שבאמצעות האינטרנט לא ניתן לתת לך תמיכה והכוונה מספיקה. את צריכה למצוא מסגרת טיפולית מסודרת כדי לעבד ולהתמודד עם הדברים שעברת. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

שבת שלום... תודה על התיחסותך, הבנת נכון, אני עדיין חיילת ואני לא מתכוונת לתת להם לנצח אותי פה, זה הכלי היחידי שלי לחיים נורמלים. האם לדעתך ישנה עילה, לפנות לקבילות החיילים? האם זה לא יכול לבוא לרעתי? אתה מבין באיזה מצב אני נמצאת, אני מגיעה לקב"ן, ואני לא מקבלת את העזרה כי אני לא נפתחת, אני מפחדת שכל מה שאגיד יבוא לרעתי, לכן אני לא יכולה לדבר עם אף אחד. אין לי כסף למיימון פסיכולוגי. האם יש מוצא אחר? שרון

לד"ר אורן שלום רב! אצל סבתי התגלה כבר לפני שנתיים מיאלופיברוזיס, דודתי (בתה) אינה יודעת על מחלתה, הסיבה שהחליטו לא לספר לה היא מכיוון שדודתי סובלת כל חייה מחרדות קשות ממוות של הוריה, היא מעולם לא טופלה אצל פסיכולוג, ואנו חוששים שאם יוודע לה הדבר היא תקבל את זה מאוד קשה ותכנס להתקפי חרדה עוד יותר קשים. בלי שתדע מכלום היא כל הזמן אומרת לסבתי שהיא פוחדת שיקרה לה (לאמא)משהו ושהיא תשאר לבדה בעולם,(היא בת 35 ואיננה נשואה). אני סטודנטית לפסיכולוגיה, ולפי מה שלמדתי עד כה עדיף בד"כ לאדם לדעת ולהכין את עצמו לגרוע ביותר, אבל אצל דודתי עלולה להיווצר תגובה לא מסתגלת ולכן משפחתי לא יודעת כיצד לפעול בנושא. מה לדעת עלינו לעשות ?

הלנה שלום הסתרת המחלה עלולה להגביר את חרדתה של דודתך בטווח ארוך. חרדה מוזנת מתחושות של אי וודאות וגם אדם שאינו רגיש מאוד עשוי להרגיש שמשהו לא בסדר, גם אם הגדרת הבעיה עצמה אינה ברורה לו. לא כל שכן אדם רגיש. חשוב שתשבו עם דודתך ותסבירו לה את המצב לאשורו ואל תתנו לה להישאר במצב של אי הידיעה שכן הוא בהחלט עלול לעורר תחושות קשות אצלה כאשר תדע את האמת ותבין שבמשך זמן רב לא היתה מודעת למחלת אימה. במידה והיא סובלת מחרדות רצוי לנסות ולהפנות אותה לטיפול מתאים. ישנם כיום טיפולי יעילים לחרדה הן בתחום הפסיכולוגי והן בתחום התרופתי וכדאי לספר לה על כך ולעזור לה להגיע לטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן שלום, אני לא מרגישה בחומרת המצב כמו שהערתה בהודעה שלך, האמת היא שאני לא רציתי להיות בררנית עוד יותר והייתי קצת לחוצה בזמן בעת שניסחתי את ההודעה, אז שפכתי את כל מה שיש לי במוח, אבל דבריך הפחידו אותי קצת, זה אומר שאני באמת צריכה טיפול פסיכולוגי. אההה, שכחתי להוסיף גם שהחלום הזה לא קורה בעת שינה, אלא שאני חושבת ומדמיינת לעצמי דברים ומצבים מסוימים ובונה מעין סיפורים שחוזרת לפעמים ומוצאת להם השלמות כשחוזרת למצב הזה שוב. כעת אולי תוכל לענות על שאר השאלות, הייתי רוצה לדעת מה לגבי ההימשכות לגברים מבוגרים ביותר, בעת שמתעסקת איתם ומתיחסים אליי טוב, האם יכול להיות שיש לי מעין אידיאה במוח של הגבר האידיאלי ומצאתי בהם קצת מזה אז קרה לי משקרה? אני יודעת שאני מכבידה עליך, אבל מזמן הייתי רוצה להתיעץ עם פסיכולוג. אני נמנעת מלפנות לפסיכולוג כי קודם כל הוריי מאמינים שביכולתו של האדם לעבור את הצרות בכח הרצון שלו, בנוסף לזה הם לא אותם אנשים משכילים שמאמינים בטיפול ובייעוץ פסיכולוגי וקשה להם להאמין שאני נזקקת לטיפול. כי זה לא נתקלו בזה מעולם. יתר על כך אני כל כך מרגישה מבוכה כשמדברת למישהו על דברים כאלה אולי כי אני מותחת ביקורת על עצמי. *הודעתי הקודמת מיום -18/4 בברכה נילי

נילי שלום ייעוץ באינטרנט מוגבל כמובן להודעה עצמה. תשובותי ניזונות במידע ובסגנון הדברים שאת מוסרת וכמובן שאין להסיק על חומרת או אי חומרת המצב ע"פ ייעוץ מסוג כזה. במידה ואת מוטרדת רצוי לפנות לייעוץ מקצועי אישי שיתבסס על היכרות פנים מול פנים מעמיקה. ההודעות כאן הן מתן קצה חוט והכוונה ראשונית. לצערי אינני יודע לענות על שאלתך בנושא הגברים. אין תשובה סטנדרטית לעניין והוא תלוי כמובן בסיפור האישי שלך. הפניה לטיפול פסיכולוגי קוראת בנקודה מסויימת בה אדם מחליט שהוא זקוק לעזרה חיצונית. כנראה שכיום את עדיין מנסה לפתור את הדברים בעצמך וזה בסדר גמור. סביר להניח שאם וכאשר תקבלי החלטה לפנות לייעוץ המבוכה או דעתם של הוריך לא יהיו המכשול בפני קבלת העזרה. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

יש לי בעיה אני סובלת מדיכאון וכנראה כתוצאה מזה אני נגררת: כל מי שמדבר על סמים גורם לי להיגרר אחריו(להשתמש)! אני מעשנת קבוע ביגלל שנגררתי! רציתי לברוח מהבית!!!! אני שותה! -מה אני עושה אני מאד אוהבת לעשות שטויות (בשבילי הם כמו הרפתקאות שמוציאות אותי מהעצב ומהדיכאון למשהו יותר טוב)!!? -אני לוקחת פארפנן סרוקסט ואפקסור מה קורה עם משתכרים או שותים קצת?

מרי שלום זה אכן נשמע כמו בעיה חמורה ביותר שעלולה להביא אותך לתהומות עמוקים. השאלה הפשוטה הינה האם יש לך כוח לעשות משהו כנגד זה. אני מציע שתפני לגורם מקצועי שמתמחה בהתמכרויות, גם את לא מרגישה מכורה לסמים או אלכוהול. כיוון הטיפול במקרה שאת מתארת דומה לגמילה. לגבי הערבובים בין כדורים, סמים ואלכוהול, זה נשמע רע, אבל אני לא מייעץ בנושא תרופות, כך שכדאי שתתיעצי בפורום המטפל בנושאים הללו. כל טוב ושמרי על עצמך ד"ר אורן קפלן

אני לא יודעת למה.. למה לפעמים אני מרגישה כל כך רע ריקנות איומה, חוסר יכולת להנות , אי נוחות עם עצמי , עם הנוכחות שלי בעולם עם האוייר שאני נושמת. מאידך יש רגעים שאני מסוגלת להנות מכל דבר קטן, מפרח מקסים מהעננים שמטיילים, שיר יכול לגרום לי לבכות ואני כל כך נהנית לשתות מילקשייק. מאידך משום מקום היום יכול להתחיל נפלא והכל משתנה ואני מרגישה שזה מגיע מבפנים וזו תעלומה, ששנים אני מנסה לגלות. מי אני ומה מתחולל שם בכלל בתוכי ובנשמתי. דיכאון? אולי...אנחנו יכולים לתאר את התחושות שלנו אבל אף אחד לא ממש יכול לגרום למישהו אחר להרגיש מה שהוא מרגיש למרות שאפשר לדמיין.. תמיד נפער לו חור עצום, הכל מתמלא ובבת אחת מתרוקן ונשאר ריק. זה אפילו לא שעון חול.. מה אני מתארת? יש גם כמה תוויות שהדבקתי לעצמי אבל זה לא מתאר באמת את מה שאני מרגישה. מישהו עם כוחות נסתרים? טל

טל שלום הדברים שלך נשמעים כמו שיר ואת מתארת עליות ומורדות למכביר. נשמע שאת נמצאת במסע כלשהו, רק לא כל כך ברור לאן. את יודעת לאן? את שואלת אותי משהו מסויים? בברכה ד"ר אורן קפלן

את צריכה לדעת לקבל את זה - גם את הטוב בחיים: את התקוות, האהבות, ההצלחות וגם את הרע בחיים: את האכזבות, הבושות, הצער(ובארץ שלנו זה לא חסר) כי הכל זה חלק מהמכלול של החיים שלנו(מקווה שזה לא נשמע פילוסופי ופלצני מדי). גם אני חש כך לעתים. אני יכול להיות במצב רוח מרומם ומלא בטחון עצמי וגם יכול להימצא במרה שחורה וזה בסדר. זה מעיד על כך שאנו אנושיים.

בתי בת חמש, ילדה מאוד חכמה ומפותחת שכלית. אבל היא עדיין שותה בבקבוק, אומנם רק בבית ולא בחוץ או בגן אבל שותה מבקבוק. גם בלילה היא לא הולכת לישון בלי בקבוק מים. העניין מטריד אותי. איך ניתן לגמול אותה מהבקבוק למרות שלפי דעתי היא עדיין לא מוכנה להיפרד ממנו? יש לציין שבגיל שלוש היא זרקה את המוצץ ולא שבה אליו. כמו כן היא כל הזמן מבקשת שאני אבוא איתה לשרותים כי היא מפחדת ללכת לבד. זה קורה גם ביום ולא רק בלילה. מה עובר על הבת שלי? האם זה נורמלי או שיש מקום לטיפול?

לאם שלום גם הבקבוק וגם נושא השירותים האם נושאים נפוצים בגיל 5. עם זאת, השאלה האם את מרגישה שמשהו עובר על הבת שלך וזאת לא בהכרח רק בגלל התופעות הללו, אלא בגלל משהו רגשי שהיא מעבירה אליך בין השורות. אם את חוששת שמשהו לא בסדר אינני רואה סיבה להימנע מייעוץ. את יכולה לקבוע אפילו פגישה אחת עם פסיכולוג/ית הגן שלה (במידה והיא בגן חובה עירוני) או גורם מקצועי אחר המתמחה בגיל הזה, לתאר את המצב ולשמוע עיצה. אין סיבה שתהיי את בלחץ וחוסר וודאות. מצד שני לא הייתי רץ לטפל בילדה כל כך מהר. ייעוץ להורים הוא פתרון עדיף במקרה זה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני אוהבת ונוהגת לפלרטט עם גבר נשוי. בעת שאנו נפגשים - אנו צוחקים, מצחיקים אחד את השני ולאחרונה אף מחמיאים אחד לשני. זה פשוט ממלא את ליבי ונפשי, חשבתי לתומי, אולי הוא משלים את החסר שיש לי בבית. עייפתי מ"לחנך" את בעלי, כי חבל על בריאותי להוציא לשווא אנרגיה - כי ניסיתי כבר את ה כ ל - ושום דבר לא עוזר. האם זה בריא, האם זה לא יכול להביא נזק בעתיד? מה שמעניין אותי לדעת , האם הצד השני שמגיב לחיוב לפלירטוט מצידי ומשתף פעולה - מראה שגם אני ממלאה את החסר עבורו, האם חושק בי באותו מידה כי עובדה הוא משתף פעולה יוצא מן הכלל,? - מהמפלרטטת עם הקבוע.

שלום דווקא הדבר שמעניין אותך מכל הוא הדבר האחרון שעליו אני באמת יכול להגיב: קשה לדעת מה הסיבה שהצד השני מגיב להתנהגותך, בהחלט סביר שהוא מוצא בך עניין, אבל את זה את בוודאי יודעת. האם זה יכול להביא לנזק? אני מתאר לעצמי שאת מודעת למה שאת עושה ולוקחת בחשבון את המשמעויות הנלוות. נשמע שעיקר העניין הוא לא בהכרח הגבר שאיתו את מפלרטטת, אלא החיים השגרתיים עם בעלך ובכלל. אפשר להבין שהרומן (או המיני-רומן בינתיים) ממלא אותך כפי שאת כותבת, והוא תמונת הראי שמשקפת את השחיקה שאת חווה עם בעלך. אם ניסית איתו ה כ ל ושום דבר לא עוזר, שווה אולי לעמוד מול עצמך ולשאול בצורה רצינית מה את בדיוק רוצה: מעצמך קודם כל, מבעלך וכמובן מהגבר הנשוי שאת פוגשת. בברכה ד"ר אורן קפלן

תחילה, תודה על התייחסותך למכתבי. והריני להשיב לשאלותיך: מבעלי - אינני רוצה כבר מאומה, רציתי בעבר ואני יכולה להישאר עם הרצון עד 120. אין לי שום ציפיות ממנו, השלמתי עם אופיו, עם יתרונותיו וחסרונותיו ואיתו אחייה כל חיי, יש לנו משפחה נהדרת, נוחיות כלכלית והשחיקה הרקיע שחקים. מהגבר - אני מקבלת חום ותשומת לב שאת זה אינני מקבלת בבית ולא קיבלתי מעולם מבעלי, כי הוא טוען שזה אופיו למרות שאוהב אותי מאד מאד. כמובן, אני מציבה לעצמי גבולות ומקווה מאד שחלילה לא אסחף בעתיד (כי באמת לא הייתי רוצה להרוס נישואי לא שלי ולא שלו), בתוך תוכי אני צמאה ומורעבת רק להזדמנות כדי לפגשו. הייתי יותר מאושרת אם היה יוצא לי לפגשו לעיתים קרובות יותר.אם אני מבינה נכון מדבריך, שזה לא אסון וטרגדיה איך שאני נוהגת למרות שלא הגדרת זאת במילים מפורשות.

אחי בן 40 וסובל לאחרונה מהפרעות חשיבה ( מנהל שיחה עם עצמו כשהוא חושב שמישהו -שכן- איתו כל הזמן . לפעמים השיחה כביכול מלווה באיומים וגידופים ולעיתים מחמאות יש לציין שמישהו חיצוני אינו יכול לשמוע . ( הוא בוהה לנקודה אחת ובמחשבות מדבר עם עצמו) . בהתחלה איכשהו היה משתכנע שזה רק במחשבות אבל עכשיו פחות מאמין. ב-16 שנים האחרונות היה משתמש בשני כדורים בשם מרוניל ורידזין. לפני כשבועיים בהמלצת רופא התחיל לקחת שני כדורים אחרים בשם רספירודל ודקינט. האם התופעה הזו ( הפרעות חשיבה ) יכולה להיות כתוצאה של שימוש ממושך בכדורי מרוניל ורידזין ? הוא לא מצליח לישון בכלל ( לא לילה ילא יום )ולעיתים נכנס לפחד וקשה לו להשתחרר מהמחשבות / שיחות אלו . תעזור לנו בבקשה בנושא .

ראובן שלום אנא פנה לייעוץ אצל הרופא המטפל. הפורום הזה עוסק בפסיכולוגיה בלבד ולצערי איני יכול לענות על שאלות הקשורות לטיפול תרופתי. אחיך צריך להיות ללא ספק במעקב רפואי וחשוב שתקבלו מידע אמין ואחיד מגורם מקצועי אחד שעליו אתם סומכים ומכיר את אחיך לאורך זמן. בברכה ד"ר אורן קפלן

פורום פסיכיאטריה סגור; האם ידוע לכם אם ניתן לאשפז באשפוז כפוי בחורה בת 30, חולת אנורקסיה במצב מתקדם? תודה!

שושי שלום אני מציע שתתקשרי למרפאה לטיפול בהפרעות אכילה בתל השומר ותתיעצי איתם. אין תשובות של כן ולא. בעיקרון יש נטייה להימנע מאישפוז כפוי באופן כללי ורצוי להגיע לאישפוז בהסכמה במידת הצורך. בברכה ד"ר אורן קפלן

טוב אז ככה אני בת 16 אושפזתי בכפייה ואם היא מעל גיל 18 היא רשאית לא לאתאשפז,וגם אף אחד אינו יכול לאשפז אותה מבלי רצונה...

ד"ר אורן שלום, תודה רבה על התיחסותך להודעתי בנושא " שמרנות" מיום 14/2. קשה לי לידעך כי לא השתכנעתי בהצעתך על התמיכה והעזרה בעניין של הזוגיות, גם כן קשה לי להמשיך בחלומות האלה שבאים על חשבון הלימודים והמצוות! איך ניתן להתעלם מכל זה ולהמשיך את החלום בלי לבזבז זמן ? והאם זה הגיוני ומקובל שאני לפעמים מדברת לעצמי כמו פרנואים כשחושבת/חולמת, יעני בקול גבוה ובסתר?! והאם זה אומר שאני צריכה לשתף מישהו בידיעה על כל העניינים האלה ? בפני האנשים ובני משפחתי המקורבים ביותר אני נראת חכמה ומשכילה ובעלת חוש הומור גם יש לי כשרונות טובים לעסוק בהצגות ובדיבוב, אבל אם רואים אותי לרגע במצב הזה מדברת לעצמי היו מתפלאים לזה וחושבים "שהשתגעתי"! יש עוד שאלה מעניינת ומשגעת אותי, למה אני חושבת ונמשכת דווקא למבוגרים ממני בהרבה ולאלה שגילם כפול משלי? למה שאחלום על לילה אחת עם רופא המשפחה שלי שגילו כפול מגילי או אפילו על אהבת האופטימטריסט שהוא מעדה ומדת אחרים....?! למרות שלא גילו בפניי יחס מסוג אחר, אלא שהרגשתי את הימשכותם אליי דרך העיניים שלהם יתכן שזה היה בולט יותר אצל השני כי התיחסותו אליי היתה שונה משאר הקליינטים , כך אני... תמיד ההרגשות שלי מכבידות עלי ומשאירות אותי בדלמות ומתחילה להתעסק בכל מיני שלאלות על אירועים שאין להן כל בסיס של אמת וכך מתחיל מסע החלומות והפגישות במרחבים דמיוניים אצלי... האם עדיף לי כשאני מרגישה בזה לכתוב במפורש את כל משאני מרגישה וחולמת עליו? אני בד"כ כותבת. רוצה לחזור לרגע לעניין של האופטמטריסט, כבר שנה וחצי אני מטופלת אצלו בעדשות מגע בגלל מחלה בקרנית(קרטקונוס) אולי הוא נזכר באשתו שלעבר כשהוא מתעסק איתי כי אמר פעם:" אשתי שלעבר היה לה קרטקונוס", באותו זמן הסתכל אליי בעיניים של מבודד ומאוהב ומתיסר. ובעת שהיה עושה נסיון עם העדשות בעיניי, בגלל האלרגיה היו דמעות ואדמימות וגירויים, אמרו לי קודם שאני יפה עם דמעות! היה מסתכל אליי כמו מובהל ובתמימות ושקט, יכול להות שנמשך, אבל האם לדעתך התאהב... וכן אני התאהבתי? עד עתה אני לא יכולה להחליט אם זו סתם משיכה או באמת אהבה... אפילו הייתי לפעמים אומרת לעצמי שאהבה לא מבדילה בי גיל ודת ולאום. מה דעתך על כל זה? בתודה נילי

נילי שלום מהודעתך נשמע שקורים לך דברים מאוד מבלבלים ושאת לא יודעת כיצד להתמודד ולהכיל את הרגשות העזים שתוקפים אותך, בעירות ובשינה. אני כנראה לא אדע לענות על שאלותיך והיה יכול להיות טוב אם היית מוצאת גורם כלשהו שאינו וירטואלי, שבכל זאת היית יכולה להתייעץ עימו לספר לו את אשר על ליבך. אינני יודע אם את יכולה לפנות לייעוץ אצל פסיכולוגית או עובדת סוציאלית בסביבה שבה את נמצאת. בכל מקרה, העוצמות שבהן את מוצפת ומוטרדת חזקות והיה כדאי להיעזר בגורם מקצועי אובייקטיבי שיוכל לעזור לך לחקור את המציאות שבה את חיה כיום. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני נמצאת במצב כזה שכלום לא הולך לי, ממש כלום אני נורא פסימית לגבי העתיד ואין לי מושג מה לעשות יותר, אז מה לעשות ?

שרונה שלום הודעתך כללית מאוד וקשה לכוון אותך על פיה. אם תוסיפי מספר פרטים על עצמך, מה את מנסה לעשות ומה לא הולך לך, בת כמה את ובמה עוסקת וכדומה, אוכל אולי לנסות ולכוון אותך יותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום. האם ראית את ההתכתבות של יעקב בפורום תמיכה הדדית? לאחר התכתבות כאן הוא עשה כעצתך ופנה גם לפורום התמיכה ההדדית. הודעתו מהיום בבוקר (בשעה 05:00) מדאיגה מאד(כתב מכתבים וצוואה). האם יש דרך לעזור לו ולהגיע אליו (גם פיזית) לפני שיהיה מאוחר מדי?

מודאגת שלום פניתי כעת וקראתי את סדרת ההודעות. אני מודאג כמוך, אבל לצערי איננו יכולים לעשות דבר למעט לכתוב ליעקב ולנסות לעזור לו בצורה וירטואלית. אין כל אפשרות לאתר אותו באמצעות הודעותיו, וגם אם היה ניתן אני לא בטוח שזה היה מועיל או נכון עבורו. האינטרנט מטבעו הוא אנונימי ולכן פעמים רבות אנשים פונים באמצעותו. במידה ויעקב יחליט לפנות באופן לא אנונימי לגורם טיפולי הוא יוכל לקבל עזרה. כל שנשאר לעשות הוא להמתין ולראות האם ימשיך להתכתב עם הפורום ולקוות שיהיה לו את הכוח לפנות לקבל עזרה. תודה על ההודעה ועל האכפתיות. אורן

שלום דוקטור! אני בחורה בת 26, למעלה מחצי שנה סובלת מרותקת לביתי בשל מחלת "היאפים"- "העייפות המתמשכת" , לצערי נאלצתי לעזוב את לימודי עבודתי וחיי החברה, לאחר טיפול אצל הומאופט/רופא קונבנציונלי חל שיפור ניכר במצבי, אך במקביל החלו להופיע כאבים באיזור שלפוחית השתן, איזור המפשעה אשר מתבטא מתבטא בממצאים פיזים ממש כגון הופעת גידים מתוחים, כאבים באיזור הגב התחתון, מעין דלקתיות מסוימת , שריפה בשעת הנשימה ועיקצוצים בידים וברגליים, רופאי העלה את הנקודה של כאבים פסיכוסומטים, ונתן לי טיפול האם לדעתך אכן יכולים אלו להיות כאבים פסיכוסו' , האם לדעתך מעבר לטיפול תרופתי יש צורך בסוג מסוים של בעיה זו בטיפול פסיכולוגי? האם כאבים אלו יכולים לחזור לאחר שמביאים את הגוף לאיזון? אשמח לשמוע את דעתך בנושא? אשמח לקבל המלצה על סוג של פסיכולוגים המטפלים בנושא בברכה.

רותם שלום ראשית, אין ספק שאת צריכה להיות במעקב רפואי כיוון שגם אם ישנם מרכיבים פסיכולוגיים בבעייתך, הרי שהיא קודם כל בעיה רפואית. הנושא של כאבים "פסיכוסומטיים" הינו נושא בר מחלוקת. אין הסכמה על כך שגורמים פסיכולוגים מביאים ויוצרים את הבעיה הרפואית או הכאב. עם זאת, יש הסכמה נרחבת שמצבי לחץ (סטרס) וגורמים פסיכולוגיים שונים עלולים להאיץ או לעורר בעיות רפואיות שהיו כבר קיימות ברקע. יתכן שתוכלי להיעזר בהיפנוזה. זוהי אחת השיטות היעילות יותר להתמודדות עם כאב באמצעות כלים פסיכולוגיים. ישנם פסיכולוגים ורופאים שעוסקים בתחום, ואת מוזמנת לקרוא מאמר שכתבתי בנושא (כולל חלק על הטיפול בכאב): http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה, לפי הבנתי אתה מטפל גם במקרים כאלו, אשמח לדעת היכן להשיג אותך בתודה מראש.

אימי הינה פסיכולוגית במקצועה והנני ביתה בת ה21. אמי מאוד רותה שאני אלך לטיפול פסיכולוגי כי היא חושבת כי אינני מאושרת וכי רע לי בחיי ואני מאוד מבולבלת.אני מתנגדת ללכת לטיפול כזה כי אני מאוד מאוד מאושרת בחיי, טוב לי בכל התחומים, אני שלמה עם עצמי, נהנית מכל יום שעובר ויודעת מה אני רוצה מעצמי. ניסיתי להסביר לה זאת אך מכיוון שאני מתכננת לסוע לטיול למזרח ולא ישר להתחיל בלימודים אקדמאים , היא רואה זאת כפסול וכאיבוד מוצא. אינני מעוניינת ללכת לטיפול כי איננה מרגישה זקוקה לו. השאלה היא מה אני יכולה לעשות?

עינת, אם את מרגישה שטוב לך ושאת מאושרת, אז אל תפני לטיפול. סביר להניח, שאימך רואה את הדברים מזווית אחרת, אבל היא ואת שני בני-אדם שונים. מפריע לה, שלא בחרת ללכת בתלם "כמו כולם?" והרי היום זה מאוד נפוץ שצעירים יוצאים לטיול ארוך, לפני שהם נכנסים לשגרה ה"נורמלית"... היא הסבירה לך, מה בדיוק מפריע לה? מה נראה לה לא הסדר? הרה.

HERA כתב/ה: > > עינת, > > אם את מרגישה שטוב לך ושאת מאושרת, אז אל תפני לטיפול. > סביר להניח, שאימך רואה את הדברים מזווית אחרת, אבל היא ואת שני > בני-אדם שונים. > מפריע לה, שלא בחרת ללכת בתלם "כמו כולם?" והרי היום זה מאוד נפוץ > שצעירים יוצאים לטיול ארוך, לפני שהם נכנסים לשגרה ה"נורמלית"... > היא הסבירה לך, מה בדיוק מפריע לה? מה נראה לה לא הסדר? > > הרה.

עינת שלום התשובה מאוד ברורה. אם אינך מרגישה צורך בטיפול פסיכולוגי אל תפני. הפניה לטיפול אישי מתוך דחיפה של אדם אחר, הורה, בן זוג, חבר וכדומה, ללא צורך פנימי של הפונה עצמו, הינה בד"כ בזבוז מוחלט של זמן ומשאבים. ה"מנוע" של הטיפול הפסיכולוגי הוא הצורך או המצוקה שעולה. ללא מטרה ברורה לטיפול, הוא לא יכול להיות יעיל. סביר להניח שיש בינך לבין אמך חילוקי דעות על האופן בו את צריכה לנהוג כעת, הן לגבי הנסיעה, הן לגבי הלימודים, וכמובן לגבי הטיפול. יתכן מאוד שישנם גורמים נוספים, מדוברים ואשר אינם מדוברים, מודעים ואשר אינם מודעים, המצויים ביניכן. במידה ואינך רוצה להיכנס עימה לעימות בנושא אציע לכן פשרה שאמורה לפתור את הקונפליקט, לפחות לבינתיים. פנו שתיכן ביחד לייעוץ פסיכולוגי משפחתי. מדובר על תהליך קצר שבו תוכלנה להתמודד עם הקונפליקט ביניכן ולהבין יותר טוב אחת את השניה. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי שונאת את החיים, את העולם, אין לי מה לחפש כאן . רק רוצה למות, למות בשקט, להגיע לרגיעה לא להרגיש כלום!!! שונאת הכל, אנשים במיוחד, כלבים, חתולים או בקיצור הכל, ממש הכל! מה אני יכולה לעשות? רק לקבור את עצמי אני יכולה. חושבת לסיים את החיים רק לא יודעת איך!!!!!!!!!!!! עוד חושבת מה לעשות? אני מאובחנת ע"י פסיכיאטר שטען שאני בדיכאון קל ואני לוקחת כדורים(סרוקסט) כבר חודש בערך, ושאני צריכה לעשות שלום עם עצמי, עם הסביבה, ומבחינה אינטימית. אני בטיפול ע"י עו"ס כבר חודש וחצי בערך ויש לי התקפי חרדה שהיו נורא קשים וקטלנים בהתחלה. מה שניראה לי שזה החמיר את המצב. יכול להיות?????????..ומה אני יכולה לעשות כדי לצאת מזה אם אפשר בכלל? ואם כן איך אדע שזה לא יחזור יותר בחיים? כי אני סובלת ממש כל החיים רק סבל ועצבות, לא ראיתי ולא הרגשתי רגע אחד של אושר לא יודעת מה זה !!!!!!!!!!!! ועדיין חושבת למות! תודה.

היי עדי תתעודדי קצת, יש גם הרבה דברים טובים בחיים, קל מאוד לברוח לייאוש ולדיכאון. תסתכלי קצת סביבך ותפתחי את העיניים, תראי שיש גם דברים טובים. אני מניח שאת בסה"כ בת 26, אז מאיפה כל הפסימיות. מקווה לשמוע ממך בעתיד על שיפור במצב. להתראות

כאשר אני בדיכאון אני "אוספת " את עצמי ויוצאת לסרט או לבית קפה לבדי. לפעמים אני מוצאת אדם נחמד לשוחח איתו וזה מרים לי קצת את המצב רוח.

עדי שלום הודעתך באמת עמוסה מאוד מבחינה רגשית וניכר שאת עוברת תקופה קשה. עם זאת, את מספרת שאת בטיפול הן בשיחות והן בתרופות, ובמקרים הללו לוקח חודש עד חודשיים כדי שמשהו יתחיל לזוז ולהשתנות. אני מציע שתנסי להגביר את תדירות הפגישות עם העו"ס בתקופה הנוכחית כדי להיעזר יותר בטיפול. לפעמים כניסה לטיפול מגבירה את העוצמות הרגשיות וזה עלול להחוות כהרעה. עם זאת, זו עליה קלה לצורך ירידה, וסביר להניח שתוכלי לחוש בשיפור בהקדם. החזיקי מעמד ותני לעצמך את הזמן לחזור לאט לאט לאיכות חיים טובה יותר. בינתיים נסי להיעזר בסביבה הקרובה, בני משפחה וחברים, כמו גם בגורמי חוץ כמו פורומים לתמיכה הדדית באינטרנט, קווי טלפון למצוקה כמו ער"ן וכדומה, עד שהמצב ישתפר, בתקווה שבתקופה הקרובה. בברכה ד"ר אורן קפלן

גם אני נו מה יעזור?

יש לי חברה שפשוט ח-ו-ל-ה על משהו כבר שנתיים,אבל אין לה אומץ לגשת אליו. אני חושבת שיש לו פרצוף של ילד קטןולא של גבר בן 25, ולכן אני לא חושבת שהוא כזה חתיך כמו שהיא מתארת אותו. היתה לו חברה וכל פעם שהם היו ביחד חברה שלי היתה אומרת שהם מתאימים ושהם צריכים להיות ביחד. בהתחלה הבחור היה מאוד נחמד אל חברה שלי, אך לאחר שגילה שהיא מאוהבת בו הוא התעלם ממנה והתנהג אליה באכזריות, אבל היא לא הפסיקה לאהוב אותי. חברה שלי מאוד יפה ויש הרבה בחורים שהציעו לה לצאת אבל היא סרבה לכולם. אני לא רוצה שהיא תישאר רווקה לנצח בגללו. אני מאוד רוצה לעזור לה ולכן אני רוצה להבין מה היא מוצאת באותו בחור וכיצד לגרום לה להפסיק לאהוב אותו.

תמר שלום נפלאות דרכי האהבה ובאמת קשה לי לענות מה חברתך מוצאת בבחור. יתכן מאוד שמשיכתה אליו כבר אינה קשורה כלל אליו אישית אלא למשהו שהוא מייצג עבורה, ולכן קשה לה להיגמל. אני חושש שלא תוכלי לעשות את העבודה בשבילה. תוכלי לשוחח איתה ולהיות לה כתף, אבל היא זאת שצריכה לקחת את העניינים לידיים ולקדם את חייה למקום אחר. מאחר והבחור הגיב בצורה שלילית מאוד סביר שלא מדובר במישהו שבאמת כדאי להשיג. תוכלי לשאול אותה מדוע היא נמשכת לאדם שהתנהג אליה בצורה כזו. לפעמים המשיכה אל הרוע היא תגובה לא מודעת למקומות ויחסים בין אישיים אחרים בחיים. במצבים כאלה טיפול פסיכולוגי עשוי לעזור כדי לשנות את הדפוס הבעייתי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום. אני בת 25, ולכל הזמן אני חוששת ש"שעון החול אוזל". כדי להבהיר את הבעיה אספר קצת על עצמי. אני טכנאית מכונות, הייתי קצינה בצבא, יש לי תואר ראשון במדעי החברה והרוח אני מסיימת תואר שני בפילוסופיה ובקרוב יוצאת לחו"ל לתואר שני נוסף במנהל עסקים- אני כל הזמן עסוקה ב"להשיג" דברים בחיי כי אני מרגישה שעוד שניה כל החיים שלי יגמרו. אני חייבת להדגיש כי אין לי שום פחד מהמוות, להיפך. לפני כמה שנים איבדתי שני חברים בפיגוע (הם היו בני 14 ו-18) ומאז מצד אחד הבנתי כי לא משנה מה נעשה בסופו של דבר כולנו נמות (ידעתי את זה גם קודם אבל אז אני הבנתי את זה ולא רק ידעתי את זה) ומצד שני פתאום התחיל המירוץ. יותר מאשר אני רוצה להשיג דברים אני מודעת לסופיות החיים ולחוסר המשמעות של כל מה שעשיתי בחיים אם בסופו של דבר אני אמות. המחשבות האלה ממש ממש ממש מבלבלות אותי ומקשות עלי. מה לעשות?

אור שלום מרגע שאנחנו נולדים אנחנו הולכים למות. זו עובדת חיים קשה לעיכול ורובנו מצליחים להדחיק אותה רוב הזמן. לעיתים אירוע קשה שמפגיש עם המוות בצורה חזקה משנה את תפיסתנו על החיים והמוות, ובהחלט יתכן שהושפעת מאוד מהאירוע בו איבדת את חבריך. עם זאת, תחושת המרוץ וההישגיות אינה קשורה רק לתחושה שהזמן אוזל ויתכן שתכונה זו היתה בך עוד קודם ורק חוזקה עקב האירועים. השאלה מה את רוצה לעשות. את נמצאת בגיל שבו עוסקים להגדרת העצמי הבוגר וחיפוש אחר מקצוע והישגים. יש לך כנראה יכולת טובה להגיע להישגים, ונותרת השאלה למה באמת את רוצה להגיע והאם הדרך שבחרת מתאימה לך. בסרטים המצויירים רואים לפעמים דמות רצה ומגיעה לצוק וממשיכה לרוץ באויר עד אותה נקודה שבה היא קולטת שאין קרקע מתחת, ואז מגיעה הצניחה. בסרט מצוייר זה נראה מצחיק, אבל בחיים זה ממש לא מצחיק. כל עוד את רצה על קרקע בטוחה, זה טוב מאוד ויקדם אותך. אבל אולי את מרגישה לפעמים שאת רצה באויר ועוד מעט תבוא הנפילה. אם אכן יש לך התלבטויות יתכן שכדאי לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי כדי לברר עם עצמך כמה עניינים. בהצלחה בכל מקרה בדרכך ד"ר אורן קפלן

האם סרוקסט גורם להשמנה? ואם כן מה אפשר לעשות? אינני רוצה להליף את הכדור. הוא עושה לי טוב.

ריבי שלום אנא פני לרופא המטפל בך. הוא יידע בוודאי לענות על השאלה. כמו כן תוכלי לנסות לפנות לפורומים של פסיכיאטרים העונים בנושאי תרופות. הפורום הזה עוסק רק בנושאים פסיכולוגיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם קיים טיפול בהיפנוט למטרת הרזיה? אם קיים = האת אתה עושה את זה?

בני שלום קיים טיפול בהיפנוזה למטרת הרזיה, אבל כמו רוב הטיפולים להרזיה יעילותו אינה גבוהה. נושא ההרזיה קשה לטיפול באופן כללי. בניגוד להרגלים אחרים כמו למשל עישון שאותם אפשר להפסיק לגמרי, הרי את האכילה צריך לא להפסיק אלא למתן. מאחר ואכילה ושובע הם גורמים ראשוניים מאוד בנפש האדם עוד מהיותו תינוק, הרי שזה מסוג ההרגלים שקשה מאוד לשנות. הטיפול בהיפנוזה והטיפול הפסיכולוגי בכלל יוכלו לעזור לאדם עם מוטיבציה רבה להצלחה המגובה גם בתוכנית דיאטתית מתאימה ופעילות גופנית. ללא התנאים הללו לא הייתי מציע לאף אחד טיפול. המחשבה על היפנוזה מגיעה בד"כ מתוך המיתוסים על היפנוזה של מעין תרופת קסם. המיתוס הזה שגוי ולכן לא הייתי מנסה לפתח אשליות בכיוון הזה. אם ברצונך עזרה פסיכולוגית בהרזיה זה אפשרי, אבל עליך להתכונן לעבודה ומאמצים קשים עד להצלחה, ושינוי של ממש באורח החיים התזונתי. בברכה ד"ר אורן קפלן

מאז שההורים שלי התגרשו כשהייתי בתיכון ועד היום (6 שנים אחרי) , שבמהלך השנה האחרונה גם נפטר אבי, אין לי טעם לחיים ... כל דבר בחיים נראה לי חסר משמעות, איבדתי כל ערך לכסף, אני מסתובבת בחנויות צעצועים (למרות גילי) וקונה לעצמי כל מיני שטויות, פשוט לא אכפת לי כמה כסף יש לי בחשבון , אני קונה כל מה שאני רוצה באותו רגע. הכל נראה ליחסר ערך, ניסיתי ללמוד הרבה דברים אבל אני תמיד מפסיקה באמצע או לומדת אבל לא ניגשת לבחינות , קשה לי גם להתרכז , ואין לי כח לכלום. במצבים שאני נתקלת בדברים שמפריעים לי, כמו למשל נהגים אחרים בכביש או מכונית שנוסעת לפניי, או לקוח שאני חייבת לענות לו במסגרת העבודה ומפריע למהלך העבודה אני פשוט חוטפת כאלה עצבים אני מחזיקה את עצמי , מכווצת את כף היד מתחילה לקלל בשקט כמו משוגעת , אין לי סבלנות לכלום. וכשאני רוצה משהו ולא מקבלת אותו, אני מחפשת איך להזיק לאחרים בכוונה ואיך לספק את ההרגשה הטובה שלי. נמאס לי כבר מהחיים האלו , החיים שלי חסרי טעם , הסיבה היחידה שאני ממשיכה לעבוד בגללה , זה 3 הכלבים והחתול שלי , שאמא שלי לא מוכנה לממן בשום אופן. אם הם לא היו קיימים חס וחלילה, אני פשוט הייתי מתפטרת , מנתקת קשרים עם כולם ומסתגרת בבית הלוואי והייתי יכולה למות בשקט אבל גם את זה אני לא יכולה לעשות .

שלום לך הזעם שלך חזק ואי אפשר להתעלם ממנו, החל מהכותרת שנתת להודעתך ועד לתוכן עצמו. השאלה האם יש לך את הכוח לנסות ולשנות את המצב. הדכדוך המתמשך והכעס העצום שאת מפנה כלפי הסביבה מכלים אותך מבפנים, והשאלה איך ניתן לגייס כוח לשנות זאת. כל מה שאני יכול להציע לך במסגרת הפורום הזה הוא לפנות לייעוץ פסיכולוגי ולנסות דרכו להבין מה קורה לך ואיך משנים. לצערי, אני חושב שיהיה לך לא קל לפנות לייעוץ כזה, ואולי אף יותר קשה להישאר בו לאורך זמן. אבל אם תנסי ותצליחי אולי זה יוביל אותך לנתיב אחר מזה שבו את מהלכת כבר מספר שנים. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מנסיוני הייתי מציעה טיפול תרופתי. העולם שנראה לי איום ונורא בלי יכולת להנות מכלום השתנה בעזרת טיפול תרופתי נוגד דיכאון. תלכי לפסיכיאטר בקופת חולים ותראי איך העולם יראה ורוד. כמובן שאם בא לך את יכולה במקביל ללכת ליעוץ. אבל הטיפול התרופתי מהיר ותוך 10 ימים כבר יש שיפור במצב הרוח. זה ממש מדהים! אל תתיאשי. את תראי שזה היה שווה תרגישי טוב!

הוריי התגרשו מזמן - כשהייתי בן 11, אבי נפטר לאחר מחלה ארורה וקשה כשהייתי בן 17 ובכל זאת שרדתי ואני סטודנט למחשבים היום בן 23. כך שיש תקווה.

שלום אני בחורה בת 26,שאינה ידעת ליצור אינטימיות. אני מוקפת ידידים ידידות,יודעת לפתח קשרים,להכיר אנשים במהירות,ובדר"כ בצורה מרשימה.הבעיה נוצרת בהמשך,אנימרגישה שלאורך כל המסגרות שהייתי בהם נוצרו חברויות כאלה ואחרות,ויש לי קשרים מכל תקופה,אך מעולם לא היתה לי חברה טובה אחת כזו שברור שאת בשבילה והיא בשבילך,היו וישנן כאלו שיהיו שם בשבילי,אך בדר"כ הם משמעותיים לי יותר מאשר אני בשבילם. אותו כנ"ל לגבי בנים,היו לי 2 חברים,למרות שהיו אפשרויות להרבה יותר,ועם שניהםלא הרגשתי אינטימיות. אינטימיות זו התחושה הזו של שייכות,חיבה גדולה,עניין רב,ואצלי,אני מרגישה שאיפשהו זה מתפספס. בעבר הייתי בטוחה שזה בגלל שאני מדברת יותר מדיי,או תלותית מדיי,או...או...הדברים הללו נכונים,אך אני רואה סביבי אנשים רבים שיכולים להראות משעממים,מעייפים,נודניקים,תלותיים ובכל זאת אהודים מאוד ובעלי חברויות עמוקות לאורך שנים. האינטימיות זו בעיה אחת,יש עוד מספר בעיות,למשל,העובדה שאני חסרת ביטחון ולעיתים מפגש עם הורים של חבר או חברים שלו מלחיצים אותי מאוד,שלא לדבר על כך שדחיתי מחזרים רבים שנחשבו בעיניי מדהימים כל כך,שחששתי ממה שיקרה בפגישה-שהם יגלו שהעובדה שאני נראית בטוחה כל כך בעצמי,חייכנית משוחררת אינה נכונה,וכעבור מספר שעות הם יבינו שאני סתם אחת...ברור לי שאם בעייתי יצירת האינטימיות תיפתר,גם ארגיש חזקה יותר לטפל בפטפטנות שלי,ולעיתים בתלותיות שלי. הדבר גורם לי להחמצות רבות,וגם חברות נשית עמוקה חסרה לי-שוב,יש לי חברות רבות,עם האחת אני מטיילת ועם הנייה מרכלת ועם השלישית מספרת סודות כמוסים,אך אין אחת שאנחנו ביחד,מכל המובנים,למשל אם אני הולכת לבדיקה חשובה,מבחן חשוב לא בהכרח תהיה מי שתדע את הפרטים ותתקשר לשאול לשלומי. הייתי אצל פסיכולוגית למשך פגישות אחדות,היא אמרה שאינטימיות,קשר חברתי נוצר בבית,וכשדיברנו על ההורים שלי,התברר שאני אוהבת אותם מאוד(משוגעת עליהם)אבל לא זוכרת שאי פעם שיתפתי את אימי בחוויות שונות בהתבגרות שלי וכן כיום,הוריי הם אנשים מבוגרים שמרנים,רוב השיחות שלנו הם ברמה של מה אכלתי איך בעבודה ומתי אני מגיעה,שיחות שלצערי משעממות ואני מגיעה להוריי כי אני באמת דואגת ואוהבת אותם אך כפי שהגדירה זאת הפסיכולוגית ההיא,קיימת מערכת יחסים של דאגה לצרכים הבסיסיים ודאגה רבה,הוריי ידועים ברב חבריי כאנשים מאוד חמים וטוטאליים,אך מאידך,מעולם לא חלקתי עימם סיפורים מהווי בית הספר ,חברויות וכ... העניין הוא שאני כיום מאוד מודעת לסיבות של הבעיה שלי וכןיודעת להגדירה ,אין לי אפשרות לממן טיפול פסיכולוגי פרטי,ומאחר ואני עובדת במוסד ציבורי,אני ממאנת להיות מטופלת במגזר הציבורי. שאלית היא כיצד אפשר לפתור בעיה כזו?והאם יש טיפול קצר מועדבטווח של פגישות בודדות שיכול להעניק לי כלים לטפל בעצמי? מתנצלת על אורך המכתב,היה חשוב לי להבהיר את סדר גודל הבעיה. תודה מיקה. הייתי בטי

מיקה שלום אינטימיות ומערכות יחסים הם, כמו שאמרת, נושא שנוצר עם הזמן. אין ספק שהדבר קשור גם להיסטוריה האישית שלך, אולם לא בהכרח ליחסים הספציפיים שאת חווה היום עם הוריך, זה לא עובד בצורה כל כך ישירה ובהירה. אינני יודע לענות לך האם טיפול קצר מועד יעזור. בעיקרון אפשר לנסות ובהחלט יתכן שזה יוכל לקדם את העניינים אבל קשה לי לנבא מראש עד כמה. זה די תלוי בך ובמקורות הבעיה. אוסיף בכל זאת עוד דבר אחד. אני מבין את הבעיה הכספית, אבל השאלה האם גם פה אין שחזור של בעית האינטימיות, כלומר, חוסר נכונות להיכנס לתהליך פסיכולוגי ארוך יותר שכרוך בין היתר בחשיפה ואינטימיות. אני לא אומר שזה כך, אלא מעלה שאלה בנוגע לכך. בכל מקרה, אם את לא יכולה למממן טיפול פרטי ולא מוכנה לפנות לשירות הציבורי האפשרויות באמת מצטמצמות ואולי כדאי לנסות טיפול קצר מועד. אני מעריך שאפשר לנסות ולהגדיר תקופה של כחודשיים לעבודה ולראות לאן זה מוביל אותך. בברכה ד"ר אורן קפלן

מודה לך מקרב לב על תשובתך מהשעה 11:18. אני מבטיח שזו הפעם האחרונה שאטריד אותך בשאלה: אתח הבנות סובלת מחרדות קשות. היתכן שיש קשר בין הפרעתה והבעיה שלי (למרות שלי אין התקפי פניקה)? א. בשל חינוך ב. בשל תורשה מודה לך מקרב לב. דור

דור שלום אינך מטריד כלל. יש מרכיבים תורשתיים וסביבתיים להתנהגות ומחשבות כפייתיות, ובכל זאת, אין הכרח שיש קשר בין הבעיה שלך לבעיה של הבת. אני מציע שתפנה את הילדה לייעוץ אצל פסיכולוג המתמחה בטיפול בגילה ותקבל חוות דעת יותר מדוייקת על מקורות הבעיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום דר. אני בן 40 וסובל הרבה מחרדות למצב בריאותי. אבי נפטר לפני 8 שנים מדום לב ומאז אני חושש שזה יתקוף גם אותי. אני אדם בריא ופעיל וחרדות אלה פוגעות בי. אני מבקש לדעת באם טיפול בהפנוזה יעזור לי ולמי לפנות בנושא זה. תודה נ.ח.

נ.ח. שלום בעיקרון היפנוזה מתאימה לטיפול בחרדות ויכולה להשתלב היטב בטיפול הפסיכולוגי בנושא זה. ניתן לפנות לפסיכולוגים מורשים להיפנוט. אשמח להפנות אותך למטפל מתאים באזור מגוריך ואת הרשימה המלאה תוכל לראות באתר האגודה הישראלית להיפנוזה. אני מסיים בימים אלו כתיבה על מאמר בנושא ואני מאמין שאוריד אותו לאינטרנט בימים הקרובים. אני אוסיף קישור כאן בפורום למאמר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום דר. אני מודה לך על תשובתך ואשמח לקבל פרטים לגבי מטפלים מתאימים בהיפנוזה באיזור רחובות. תודה וחג שמח נ.ח. ד"ר אורן קפלן כתב/ה: > > נ.ח. שלום > בעיקרון היפנוזה מתאימה לטיפול בחרדות ויכולה להשתלב היטב בטיפול > הפסיכולוגי בנושא זה. ניתן לפנות לפסיכולוגים מורשים להיפנוט. > אשמח להפנות אותך למטפל מתאים באזור מגוריך ואת הרשימה המלאה תוכל > לראות באתר האגודה הישראלית להיפנוזה. > אני מסיים בימים אלו כתיבה על מאמר בנושא ואני מאמין שאוריד אותו > לאינטרנט בימים הקרובים. אני אוסיף קישור כאן בפורום למאמר. > בברכה > ד"ר אורן קפלן >

שלום, לפני כשלוש שנים, לאחר תקופה ארוכה של דכאון וחוסר יכולת לתפקד אובחנתי בדיכאון קליני. התחלתי בטיפול בפרוזאק ובפסיכוטרפיה. לפני כשנתיים וחצי עברתי למטפלת אחרת ואני עכשיו במהלך פסיכואנאליזה. טיפול קשה ובזמנים טובים יותר אף חשבתי כי הוא מועיל ביותר. לפני כשנתיים, כשמצבי נראה טוב יותר הפסקתי את הפרוזאק. למרות התקופה הקשה של ההפסקה יכלתי להחזיק מעמד עד ששוב תקף אותי השחור הזה, שוב מחשבות אובדניות וחוסר יכולת לתפקד. חצי שנה לאחר הפסקת הפרוזאק חזרתי לתרופה. שבועיים אחר כך (ביום הולדתי) ניסיתי להתאבד עם חבילת כדורי קסאנקס שהפסיכיאטר נתן לי לתקופת ההסתגלות, תפשו אותי ולקחו אותי לבית החולים (מחלקה פנימית, לא דובר על אשפוז פסיכיאטרי, הייתי באשפוז בית במשך שבועיים. ) כל זה קרה לפני כשנה וחצי. המשכתי מאז את הפרוזאק ואת האנאליזה (3 פעמים בשבוע) אני לא יכולה לאומר שהכל היה נפלא אבל הנפילות הטוטאליות פסקו והיו נפילות במצב הרוח ודכאונות קצרי טווח, חוצמזה מצב רוח ירוד כל הזמן. בזמן האחרון החלו שוב התקפים, שוב מחשבות על התאבדות, שוב שחור מסביב וערך עצמי כל כך נמוך שאני לא מסוגלת לחשוב ששום דבר שאני עושה (אני בן אדם יוצר) הוא בעל חשיבות. אני עייפה, הפסיכיאטר שלי שולח אותי לעשות בדיקות לליתיום, האנליטיקאית שלי מנסה לעזור אך אני מרגישה שאני לא יכולה לקבל את העזרה שלה. לחברים שלי (אלה שעוד יש לי אנרגיות להיות אתם בקשר) נמאס מהנ]ילות התכופות שלי ואני תשושה מזה. אנשים לא מבינים וגם שאני אומרת להם שזו מחלה (דיכאון קליני ודיסטמיה-דיכאון כרוני) הם עדיין מסתכלים עלי כאילו זה בידיים שלי ואני לא מסוגלת להתמודד אתם אני לא מסוגלת להתמודד עם כלום יותר. לפי חומר הקריאה שהשגתי (גם בנט) טיפול אנאליטי אינו עוזר במצבי ולמרות שאני מאמינה גדולה של סוג הטיפול וכל טיפול אחר נראה לי שטחי אני מתחילה לחשוב שאולי בגלל שאני בטיפול כל כך מעמיק שפותח כל כך הרבה פצעים מהעבר אני לא מצליחה לצאת מהמצב. אני לא מאמינה גדולה בטיפול הקוגניטיבי (יש בי ציניות מסויימת לסוג הטיפול שיכול להיות נובעת מדעות קדומות אך קיימת על כל מקרה) אני קצת אבודה ולא ממש יודעת מה השאלה, מה אני אמורה לעשות בין המטפלים השונים שלי שרוצם רק טוב אך משום מה לא מצליחים להוציא אותי מהמצב הבלתי אפשרי הזה. תודה

מ. שלום את מתארת מצב שבו את עטופה במטפלים מסורים וטובים שמנסים לעזור. במצב הזה קשה לי לראות כיצד אני יכול לעזור ממקום שבו אני ממש לא מכיר אותך. אני מבין את היאוש שבו המטפלים המוכרים לך לא תמיד עוזרים, אבל זה הנתיב היחידי שנראה לי סביר לעזרה. כמובן שתמיד חשוב להיעזר גם בסביבה הקרובה ואולי להשתלב בפורומים לעזרה הדדית באינטרנט, אחד מהם פועל גם באתר הזה. אני מציע שתחזרי עם השאלות וההתלבטויות לטיפול האינטנסיבי בו את נמצאת. זו בוודאי תקופת שפל, וכמו שקרה גם בעבר, תצאי ממנה עם הזמן. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום דוקטור! אני בשנות ה-50, נשוי עם ילדים, מהנדס מצליח מאד. אני עושה דברים וחושב בצורה שונה ממה שנהוג. זה מפריע לי קצת, אבל הבעיה היא שמשפחתי טוענת שאי-אפשר לחיות איתי. האמת שאני לא מסוגל לעשות אחרת. חייב לבדוק את כולם, מה עושים, מה יש להם בתיק, בודק שעון מים כי אשתי מבזבזת מים, קורא ניירות לא לי, עומד ליד העוזרת פן תזרוק שמרטוטים לשירותים העלולים להיסתם, וכו'. חייב לדעת מה חושבים, מה מתכננים, איפה היו, וכו'. רק לי גישה לחשבונות בנק כי צריך שיהיה מנהיג אחד בבית (אם ידעו כמה כסף יש בבנק, אז יבזבזו) קשה לי שלא יחשבו כמוני, לא יעשו לפי הראש שלי, כי אני מרגיש שרק אני צודק. איפה להניח דברים, אם אשתי תקנה תחתונים ואיזה, מה יוכלו פועלי השיפוצים, איפה יקנו, מה יקנו, מה ילבשו, איזה עוזרת, וכו'. לא מסוגל לתת לאשתי או לאחרים להחליט. הם עושים שטויות, לא מבינם כמוני. אני שונא להוציא כסף. אף פעם אין לי אוברדרפט ויהי מה. אני עסק ללא הרף בסיבובים בחנויות, משוה מחירים, קונה ממבצעים (לפעמים אפילו חפצים לא שימושיים), לא מוכן לבזבז כסף על יציאות, ופינוקים. הולך המון פעמים לחנויות עד שאני קונה משהו, לפעמים לוקח חודשים או שנה שנתיים עד לביצוע. כך אני בטוח שלא אטעה. אני חש קנאה עזה גם לגבי ידידות / ים של אשתי והילדים. אני מקנא באישתי מבחינת הילדים. לא סובל שהיא תצטרף כשאני יוצא עם הילדים. שיתרכזו רק בי, והיא לא תשפיע עליהם. אני מפחד שמשפחתי תושפע מאחרים. קשה לי לסבול את יחסיה של אשתי עם אחיה. פעולות כפיתיות: פרט ל-2 חלונות אני לא מרשה לבני משפחתי שיפתחו חלונות, כדי שלא ייכנס הפיח (ביתנו בצומת) אף לא ל-10 דקות. אם אני תופס אותם אני ממש משתולל. הלא, איפה ילך הפיח?; רוחץ היטב ולעיתים קרובות ידיים; מגעיל אותי לאכול במסעדות או בבתים אחרים (יותר נוח לי צלוי באש שהורגת חיידקים); אוכל רק על מפה; משתמש רק בסבון מסוג מסויים, בספוג כלים מסויים, כי אחרים לא מתנקים לעולם; לא סובל תיק על השולחן כי נגע ברצפה; בודק היטב אם נעלתי דלתות, וכו'; לגבי האוטו יש לי הרבה מנהגים: להחנות אותו בצורה שמגינה עליו; בודק כמה פעמים ובכמה צורות אם הנעילה האוטומטית פעלה; בודק גלגלים כל פעם; לא שם משקפיים מגינים משמש כדי שלא יחשבו שהאוטו נטוש וייגנב; לא סובל לשטוף אותו בפנים או בחוץ עם כל חומר כדי שלא יתקלקל המעטה; אני גולש למסלול נסיעה אחר מחשש שישתפשפו הגלגלים בשפת המדרכה (פעם זה קרה לי); קודם הולך למוסך לדבר, אח"כ רק לוקח אותו ולמוסך שמאפשר לי להיות נוכח בזמן התיקון; אם לא יוצא לי לבצע אחת הפעולות האלה, המחשבה על כך אינה מרפה ממני. למשל, אם בתי בת ה-30 נסעה באוטו שלי, אני חייבת לרדת מהבית כדי לבדוק שאכן נעלה את הדלת, למרות שהיא כועסת שאיני סומך עליה. מונע זריקת דברים, אפילו אם אין שימוש בהם והם חלודים או מקולקלים; טוב לי שהם בבית; קשה לי לסבול שהבת שלי בביתה זורקת חפצים, לכן בודק לה בזבל ולפעמים לוקח משם דברים; כוסס צפורניים; כל הזמן סופר (1, 2, 3, 4 בדר"כ פינות), דופק על השולחן בקצב מסויים חוזר שוב ושוב על אותם הסיפורים, כדי ללמד מוסר השכל. אומרים עליי בצחוק "לדרור קצת רעיונות אבל מקובעים היטב". מעצבן אותי שאומרים לי שיש לי "אידאות פיקס". קשה לי להתחיל משהו, אך משכבר התחלתי לא יכול לעצור. אני לפעמים יוצא מהכלים, וצועק, פוגע קשות. אבל אני צודק להתעצבן. אך לאלימות פיזית הגעתי רק מספר פעמים. למרות שלדעתי אני צודק באיך שאני חושב ופועל, אני מסתכל מסביב ומתחיל לחשוב שאולי אחרים יותר מאושרים. זה רק תימצות, אין מקום להרחבה. יכול להיות שיש לי בעיה פסיכיאטרית? יש שם למחלה / הפרעה הזו? אני בינתיים חושש ללכת לפסיכיאטר, האם לדעתך זה חשוב והאם תרופות עשויות לעזור לי? רופא המשפחה אמר שזו מחלה ושאלך לפסיכיאטר. גם רופא עיניים שהוא ידיד ונכנס אצלנו אמר שאיסוף החפצים זו מחלה שהוא בעצמו סובל ממנה. רב תודות

שלום לך מהנדס -לדעתי יש לך ocd=תסמונת טורדנית כפייתית,מחלה שבהחלט ניתנת לטיפול בתרופות כמו פריזמה או פרוזאק זה מעביר ומשכיח את רוב התופעות שציינת כי הם באמת לא נורמאליות ובשלב מסויים הם יפריעו לך יותר ויותר ביום יום ולא תוכל להיפטר מהם כי פשוט תתרגל וגם הראש יתרגל שאם לא תפעל ככה משהו יקרה או לא יודע מה.....זאת תופעה שכבר דיי נדירה תלך לפסיכיאטר והוא ישר יידע על מה אתה מדבר, אל תתעלם רופא המשפחה שלך צודק. אל תחשוש ללכת זה רק יעזור לך. נ.ב.-אם ראית את ''הכי טוב שיש''-גק ניקולסון מתמודד שם עם דברים דומים

דור, עושה רושם שמדובר ב - OCD... זו תופעה מוכרת וידועה שאפשר לטפל בה באחוזי הצלחה גדולים. אבל בשביל לקבל תשובה מדוייקת כדאי שתפנה לאיבחון מקצועי. תפנה לפסיכיאטר (יש תרופות מצויינות, שעושות עבודה טובה) ומקביל לטיפול פסיכולוגי. זו הפרעה שגורמת סבל רב לסובייקט ולסביבתו - כפי שאתה מתאר - ואם אפשר לטפל בזה, אז עדיף מאוחר מאשר לעולם לא. בהצלחה, הרה.

דור שלום קיבלת תגובות נכונות ממשתתפים נוספים בפורום. אתה סובל מתופעה מוכרת וכדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי ופסיכיאטרי כדי לפתור אותה. אני מצרף קישור המסביר קצת על התופעה. יש מקורות רבים נוספים באינטרנט. http://www.hadassah.org.il/hebrew/PUB/obses/1.htm אני מציע שתפנה לייעוץ מקצועי בהקדם ותפחית את הסבל והפגיעה באיכות החיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

חבר שלי הציע לי היום נישואין ונעניתי בחיוב. אין שום דבר בעולם שאני רוצה יותר מאשר לחיות את חיי איתו. הבעיה שמעיבה על האושר הזה היא שאין לנו מספיק כסף כדי להתחתן באולם, אפילו לא בחתונה צנועה יחסית. חבר שלי נאבק כבר חודשים במינוס בבנק ולא הצליח לקבל אפילו הלוואה ולאמו אין גרוש לעזור. אמי נפטרה ואבי מסרב לעזור. זה כל כך העציב אותי משום שללא עזרה הברירה האחרונה שנשארה לנו היא להתחתן ברבנות ואז המשמעות היא לוותר על חתונה החלום שלי. אני יודעת שכסף הוא לא הדבר המשמעותי ביותר אלא חיי הנישואין אבל בכל זאת...אני רוצה חתונה כמו כולם. למישהו יש מילת עידוד בשבילי? או אולי רעיון שיכול לעזור?

פרח נדיר שלום מצאת אהבה וחבר לחיים ואין ספק שזה הכי חשוב. מובן שהמועקה הכלכלית מפריעה להתגשמות החלום באופן מלא, אבל בהתבוננות על הדברים המהותיים אין ספק שזה רק סמל ורקע לדבר האמיתי, הקשר הזוגי. אין לי פתרונת פרקטיים כמובן לנושא החתונה באולם. אולי תצטרכו בשלב הזה לחגוג באופן צנוע בבית או אפילו באופן מקורי על חוף הים או במקום רומנטי אחר. תסכמו בינכם שיום אחד כשיהיה לכם יותר כסף, למשל ביום החתונה החמישי שלכם, תעשו את החתונה באולם כמו שתכננתם. כל רב יסכים ברצון להשיא אתכם פעם שניה. תהני מהאהבה שמצאת ואני מקווה שעם הזמן גם החלומות האחרים יוכלו להתגשם. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב. אני בשנות העשרים הראשונות לחיי וברצוני לדעת האם אני סובלת ממה שנקרא "זרות עצמית". בפעם הראשונה שהרגשתי את התופעה הייתי ילדה קטנה והרגשתי דבר מאד מוזר- עמדתי מול הראי והרגשתי כאילו יש הפרדה גמורה בין הגוף והנפש הרגשתי כאילו אני לא אותו אדם שמסתכל בראי אלא ישות אחרת כאילו לא הכרתי את עצמי. מאז התופעות האלה חוזרות ויכולות להופיע בכל רגע אלא שעל יד הסתת המחשבה אני בורחת מהן אבל אני יודעת שהתחושה שם. האם מדובר בזרות עצמית? התופעה ממש מפחידה אך האם מדובר במחלת נפש שדורשת טיפול? תודה

קרן שלום אני לא מכיר ביטוי מקצוע שנקרא זרות עצמית, אולי זה תרגום של מונח לועזי מוכר. בכל מקרה התופעה שאת מתארת מוכרת, מעין התבוננות על העצמי כאילו מן הצד. תופעה זו לכשעצמה איננה מקור הבעיה והשאלה האם מלבדה יש דברים נוספים בחייך שמטרידים אותך או שאליהם את מקשרת את התופעות שאת מתארת. יש לי הרגשה שמאחורי ההתנהגות עצמה, שהיא בסך הכל התנהגות ולא חייבת להטריד, יש מחשבות ורגשות שמטרידים אותך ובהם כדאי לטפל. יתכן למשל שההתנהגות להתבונן ולחשוב על עצמך מהצד היא דרך שסיגלת לעצמך להגן על עצמך בדרך כלשהי מהמחשבות הלא נעימות. שאלתך בסיום ההודעה כוללת שני מרכיבים שאינם תלויים בהכרח זה בזה, על מחלת נפש וטיפול. לגבי החלק הראשון, אני לא מכיר מחלות של הנפש, הנפש היא מונח תיאורטי שמתאר משהו כוללני שלא ניתן ממש לגעת בו ולדעת איפה הוא נמצא. לכן מטבע הדברים קשה לחשוב עליה כחולה או בריאה. אין ספק שנפשך מוטרדת כעת ממשהו, ולכן לגבי המחצית השניה של המשפט, כן הייתי ממליץ לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי בנושא. בברכה ד"ר אורן קפלן

בן 23, בימים האחרונים אני חש פיסית את כל התסמינים של חרדה - "טיקים", זרמים בכפות הידיים וכפות הרגליים, הרגשות חום בגוף מדי פעם, הזעה בכפות הידיים, לעתים רחוקות גם מעין החסרת פעימה, חוסר סבלנות, וחוסר יכולת להתרכז. אני משתדל להירגע ואפילו ממשיך ללכת לאוניברסיטה(אני סטודנט) אך מתקשה מאוד להתרכז. פניתי לרופא המשפחה והוא נתן לי תרופת אלפרליד 0.25 מ"ג לקחת פעם ביום. אך אני שם לב שזה עוזר רק במקצת. אין לי מחשבות רעות רק הרגשת לחץ. אודה לך אם תייעץ לי איך לחזור שוב לעניינים. תודה.

יוסי שלום אני לא בטוח שרופא המשפחה הוא הכתובת המתאימה במקרה זה. תיאורך מזמין שני כיוונים, האחד רפואי, והשני פסיכולוגי בכיוון של התקפי חרדה כפי שציינת. האם סבלת מסימפטומים כאלה בעבר? האם יש גורם לחץ ספציפי אליו את מקשר את התופעות? במידה והם מופיעים בפעם הראשונה רצוי לערוך את הבדיקות הרפואיות המתאימות כדי לשלול בעיה רפואית. כדאי להתיעץ בין היתר עם נוירולוג. מאחר ואתה סטודנט תוכל לפנות לשירותי הייעוץ של המוסד בו אתה לומד. לכל המוסדות האקדמים בארץ יש שירות פסיכולוגי או גורם חליפי אליו מפנים את הסטודנטים. במידה והבעיה היא אכן התקפי חרדה ומצבם חריף כדאי להתייעץ עם פסיכיאטר ולשקול לקיחת תרופות נוגדות חרדה. רצ"ב תיאור קצר של הטיפולים המקובלים בחרדה. חרדה הינה תגובת חרום טבעית של הגוף כדי להתגונן מפני סכנה. במצבים מסויימים החרדה הופכת לתופעה מעיקה וקיצונית שפוגעת באיכות החיים. כדי לטפל בחרדה צריך להבין את ההקשרים בה היא מופיעה, ללמוד להתמודד עם תגובות החרדה, ולבסוף, גם "להתיידד" עם החרדה, כלומר, לקבל שבמצבים מסויימים החרדה מופיעה כחלק טבעי של מהלך החיים. כל אלו יכולים להיעשות בטיפול פסיכולוגי. ישנן גישות שונות להבנה ולטיפול בחרדה. ניתן להכליל באופן כללי שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום ממוקד המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. על פי צורת חשיבה זו יש צורך בטיפול פסיכולוגי דינמי ארוך טווח כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים לא מודעים שיש לעבדם בטיפול. גישה פסיכולוגית אחרת טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי ממוקד וקצר מועד ולשפר על ידי כך את איכות החיים. במידה וישנה בעיה פסיכולוגית רחבה יותר ברקע רצוי לטפל בה, אבל ניתן במקביל או באופן בלתי תלוי לטפל בחרדה. גישה זו טוענת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. כמובן שהשיטות הפסיכולוגיות האמורות אינן מנוגדות וניתן לשלב ביניהן. הקריטריון העיקרי לבחירה בגישה טיפולית הוא היקף התופעות ומידת מיקודן וכן כמה זמן הן פעילות ומשפיעות על אורך ואיכות החיים. הגישה הרפואית-תרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. במצבי חרדה חריפים רצוי להיעזר בתרופות בשילוב עם הטיפול הפסיכולוגי. יש להדגיש שהטיפול התרופתי אינו משנה את מקור הבעיה ולכן הפסקת התרופות תחזיר פעמים רבות את החרדה. הטיפול הפסיכולוגי נועד לעשות שינויים בנטיות ובהרגלים האישיים כדי למנוע את תופעות החרדה הפוגעות באיכות החיים לטווח הארוך. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי חרדה חריפים יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. מומלץ להתייעץ עם פסיכולוג כדי להחליט על דרך הפעולה הנכונה ביותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בן 33 איבדתי רצון לחיות , זה אמיתי לגמריי אני מתחנן את מותי . אולי לא תתיחס להודעה ברצינות ,אבל אני באמת חושב לסיים את חיי . כצעד נועז במיוחד אני מנסה לקבל עזרה לפניי מעסה . אני לא מופנם , כך שאני יכול לדבר על הכול . יש לי עבר פסיכיאטרי שכלל אישפוז בגהה , אך אני חושב שלא היה ממש טיפול . מעולם לא קיבלתי תרופות לטיפול ואנני מעוניין בזה , יש לי שאלות כמו ילד שהחל לדבר אבל הבנתי שרק מטפל מקצועי יוכל לעזזור לי . הפחד הגדול שלי שכל הטיפול יהיה רשום בתיק רפואי ! אני בן 33 יש לי סכוי להנות קצת מהחיים ??? אודה לך מראש על היתיחסות כול שהיא נ . ב כול מי שמכיר אותי לא יאמין שאני במשבר נוראי , "חושב על מוות"

יעקב שלום הודעתך מעוררת בי דאגה רבה, ואין ספק שאתה זקוק לעזרה. אני שמח לשמוע שהבנת שאתה זקוק למטפל מקצועי ומוכן לפנות לטיפול. אני מסכים איתך ורוצה לעודד אותך לפנות בהקדם האפשרי לקבלת עזרה. אני מבין את חששך ממה שיהיה כתוב בתיק הרפואי שלך, אבל כיצד אפשר להשוות חשש זה לאובדן חייך? על התיק הרפואי חלה חובת סודיות רפואית ע"פ החוק ולאיש אין זכות להתבונן בו ללא הסכמתך, למעט מטפלך האישי. אנא פנה ביום חמישי אחרי החג לקבלת עזרה מקצועית דחופה. אם אינך מכיר אף גורם התקשר למרכז קופת חולים באזור מגוריך וברר להיכן תוכל לפנות. עד אז תוכל לנסות להיעזר בשירותי חרום טלפונים, כמו למשל ער"ן. 5461111 - 03 . http://www.eran.org שירותי חרום נוספים כתובים בעיתונים. אנא נסה לשוחח עם אדם קרוב ולספר לו על מצבך. חשוב שתוכל לקבל תמיכה בסביבתך הקרובה. ברצוני להדגיש משהו חשוב. במידה ורגע משבר חמור יגיע ותשקול לסיים את חייך באופן מיידי, אנא, קח מונית וסע מייד למיון גהה ובקש עזרה. אין דבר חשוב משמירת החיים, ובמקרה חרום תקבל שם עזרה. שמור על עצמך כל טוב ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן קפל תודה רבה על היתיחסותך !!! אני כנראה לא אוכל להמשעך עוד , לבקש עזרה ועוד בגהה זה מוות קליני עבורי ! אינני מוכן לעבור תהליך שעברתי בגיל 17 [אישפוז בכפיה ] זה הישאיר צלקת שלא מגלידה ! אני גם יודע שדרך האינטרנט אין טיפול למצבי . בחרתי בדרך קיצונית מדיי , אבל זה עדיף מאשר להעלות דברים ולפתוח פצעים מדממים . במילא חסרוני לא יורגש . לא נישאר לי אלא להודות לך מאוד זה היה ניוסיון לבקש עזרה תודה רבה ! ישראל BDIKA4E

פסיכולוגית אשר טיפלה בי בעבר המליצה לי לעבור טיפול בהיפנוזה אצל ד"ר חנה אלדר מהרצליה. האבחנה היתה שאני סובל מדיכאון אשר גורם ללחץ התעוררות מוקדמת בבוקר. אבקש לדעת האם טיפול כנ"ל מסוכן, האם ד"ר אלדר מוכרת למנהל הפורום והסבר על היפנוזה בכלל.תודה

דור שלום הטיפול בהיפנוזה אינו מסוכן כאשר הוא מבוצע ע"י אדם שהוכשר לכך ומחזיק רשיון משרד הבריאות לטיפול בהיפנוזה. הטיפול בדיכאון ע"י היפנוזה אינו נפוץ, אבל קיים. איני מכיר את ד"ר אלדר. אם תרצה לברר לגביה או לגבי מטפלים מוסמכים אחרים באזור מגוריך תוכל להיכנס לאתר האגודה הישראלית להיפנוזה בו מופיעים כל חברי האגודה וליד אלו שמוסמכים מופיע מספר רשיונם. ניתן לבחור חיתוך לפי אזור מגורים וסוג מקצוע, וכן לקבל מידע נוסף על היפנוזה. http://www.hypno.co.il/members_list.asp בהצלחה ד"ר אורן קפלן

שלום ! שאלה קטנה , רציתי לדעת מהי הפעילות התרופתית ולמי מיועד הכדור "קלונקס 0.5 "? תודה מראש

יוני שלום אנא פנה לפורום פסיכיאטריה בנושא תרופות http://doctors.co.il/forums/list.php?f=385 בברכה ד"ר אורן קפלן

כיצד עליי להחזיר את השליטה על החיים שלי. עד כה הייתי תלויה בבעלי כמעט בכל וסמכתי יותר מידי בעתידו ופחות התמקדתי בשלי וזאת כמעט בכל תחום החל בקריירה שלו והתמיכה בו וכלה בנושאים אשיים כמו ציפיות שהוא ישתנה. הייתי מעונינת לעשות קצת שינויים בחיי. כיצד? תודה.

אנונימית שלום כמו כל שינוי באורח חיים ובהרגלים ישנים ומוכרים, רצוי לעשות את השינוי לאט ובשיקול דעת. הנקודה אינה לעשות שינויים רק לצורך השינוי, אלא להביא שינוי שבאמת יהיה לך טוב איתו. חשוב להבין שתלותך בבעלך אינה רק בשליטתו. יש לך חלק שווה בשווה עימו, ופעמים רבות זה משקף תלות הדדית, לפחות במובן של שימור המצב. כמו כל שינוי של איזון, חשוב לראות מה משבצים במקום הדבר שמוחלף. פעמים רבות מומלץ להיעזר בגורם חיצוני שיעזור לך לבחור ולנתב את דרכך החדשה. כדברי השיר "מה שרואים משם לא רואים מכאן". זה יכול להתחיל בחברה טובה או בן משפחה קרוב, וקרוב לוודאי שתוכלי להיעזר בטיפול או ייעוץ פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

ישנו גבר הכפול מגילי ונשוי, כל פעם שרואה אותי אפילו מרחוק, מייד עיני תופסות אותו על חם החייב לגרד לשנייה במפשעה שלו ליד אשכיו. גם כשהוא מדבר איתי לאחר כמה דקות חייב לשנייה לגרד. מה זה צריך להיות???? האם זה מראה שהוא חולה מין, או מתגרה מיופיי-אני אמנם יפה אך די מלאה. האם זה רמז מצידו לגרות אותי כדי לקיים איתי יחסים? וזה כל הזמן קורה. וזה אדם חכם, משכיל ולא סוטה. האם הוא לא מתבייש שאנשים עלולים לראותו כך, וזה קורה ברחוב, האם יש גברים שנגמר להם הבושה, זה גורם לי לאי נוחות מירבית. אני מעולם לא יגרד בפומבי, האם לגברים מותר להתנהג כפי שרוצים ובגסות מבלי להתחשבן באנשים סביבו, בתגובת האנשים, זה הרי לא מנומס, מביך!!!!! אני כשנפגשת איתו מנסה להתעלם, אך בתוך תוכי זה מביך, וזה כל הזמן קורה, מה דעתכם על כך??????? - שני הרוטחת.

שני שלום את נתקלת בתגובה שמכעיסה ומביכה אותך, ולמעשה אם תמשיכי להתעלם לעולם לא תקבלי תשובה וכמובן שההתנהגות הגסה לא תפסק. אם זה אדם מוכר שעימו את יכולה לדבר, את יכולה לומר לו פעם בעדינות ובטקט שיש משהו שאת רוצה לומר, שמאוד מביך אותך לומר, אבל שזה מטריד אותך מזה זמן... ופשוט לומר ישירות ולבקש שימנע מכך בעתיד. כמו כן תוכלי לומר זאת לאדם שלישי שידבר איתו. אציין רק שתגובתך קצת אמביוולנטית וכנראה שאת בכל זאת גם עוסקת בשאלה האם הוא נמשך אליך, ואולי זה נוגע אצלך בשאלה של דימוייך העצמי. יתכן שזה מה שמגביר אצלך את כעסך עליו, כיוון שדרך נגיעתו הלא מכובדת בעצמו הוא פוגע במקום רגיש ואישי גם אצלך. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על התיחסותך למכתבי. דווקא אני קרובה אליו, אתגבר על הבושה ואומר לו חד וחלק בשיא העדינות, על החיים ועל המוות כמו שאומרים, למה שארגיש מבוכה, לא מגיע לי!.