פורום פסיכולוגיה קלינית

לדוקטור קפלן שלום רב , שמי יעל והותקפתי פיזית ע"י אדם שאינני כלל מכירה מסיבה מסוימת. בעת מתן עדותי (שנעשתה מיד לאחר אותו אירוע ) אמרתי דבר אחד , ולאחר שנתיים ! כשהייתי צריכה לתת את עדותיבבית המשפט הייתה סתירה בין הדברים שלי . הייתי מודעת לסתירה,אך אמרתי זאת בכול זאת - כי היה חשוב לי להגיד רק את האמת . היום כנראה לא יאשימו את אותו אדם שתקף אותי בגלל הסתירה הזאת - כיאלו אני נראית לא אמינה. הפרטים באמת לא חשובים , אבל מה שכן מעניין אותי לדעת האם מבחינה פסיכולוגית לאחר שאדם הותקף והוא נאלץ לספר את הסיפור - הוא אומר דבר ולאחר שהוא מנתח את הדברים אחרי שנתיים הוא רואה דברים קצת אחרת - והוא זוכר דברים באופן שונה ממה שהיה. העובדה היא שאותו אדם התקיף אותי - למרות הסתירות בין העדויות . אני מרגישה נורא! בית המשפט לא אמור להבין שאחרי שאדם הותקף הוא לא מאה אחוז בסדר??? והוא לא יכול לתת עדות "צלולה" אפילו ב- 100% וזה נורמלי ששהיה סתירה אחת. אשמח מאוד לתשובה , כנה ככול האפשר בתודה והמון הערכה , יעל

יעל שלום צר לי לשמוע על מה שעבר עליך. זה נורא שתהליך כזה יכול לקרות. אין ספק שזכרונך אינו מתעתע בך בנושא התקיפה שעברת ומה שאת זוכרת כיום מייצג את מה שעברת. עם זאת בהחלט יתכן שפרטים מסויימים, שוליים בד"כ, נשכחו או התווספו לאירועים. השכחה מובנת, הזמן משפיע. ההוספה היא תוצר מהעיבוד האינטנסיבי של האירועים הטראומתיים. קיימת נטייה לשחזר שוב ושוב את מה שקרה וברצף הזה בונים שוב ושוב את הסיפור, כשבמקביל עולות כל מיני מחשבות ותחושות. עם הזמן יתכן שחלק מהם "נדבק" לסיפור המקורי ונראה חלק ממנו. למשל, צבע חולצה, מבט עיניים, התחושה באצבעות ועוד כל מיני פרטים סנסוריים מסוג זה שלא נזכרו בצורה ברורה לגמרי. אדגיש שאין סיבה לחשוב שיהיה שינוי במהות של הדברים אם הם נזכרו היטב במקור. בית המשפט אינו פועל לפי כללים של אמת אבסולוטית. במשפט אזרחי צריך להוכיח באופן סביר את מה שקרה ואין ספק שבמשפט אזרחי האדם שתקף אותך היה מורשע. אולם במשפט הפלילי העיקרון הוא שהספק הקל ביותר באשמתו של אדם מונע את הרשאתו. הדוגמה הקיצונית ביותר שאני מכיר היא משפט סימפסון בארה"ב שבו נמצא זכאי מרצח אשתו במשפט הפלילי אבל נמצא אשם בתביעה האזרחית על פיצויים מטעם משפחתה של אשתו, זאת מאחר ועקרונות ההחלטה הם שונים. חשוב שתביני שחוסר הרשעתו של האדם שתקף אותך אינה מבטאת חוסר אמון בגירסתך המלאה אלא ביטוי לכך שמספיק אפילו ספק קל אצל השופט כדי למנוע הרשעה. זו שיטת משפט של העולם הדמוקרטי שמעדיפה לראות אדם אשם מסתובב חופשי מאשר אדם זכאי כלוא. אני מקווה שתצליחי להתאושש מהדברים. חשוב שתקבלי גם עזרה פסיכולוגית כדי להמשיך בדרך ולרפא את הפצעים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני אשמח לדעת פרטיים על המחלה (אם בכלל זאת מחלה ) ? תודה ליאת

ליאת שלום התחום שייך לרפואה ולא לפסיכולוגיה. אנא פני לפורום נוירולוגיה או לפורום רפואי אחר המתאים מהרשימת הפורומים אליה ניתן להגיע מראש העמוד. בברכה ד"ר אורן קפלן

לקחתי את עצתך ופניתי לקבילות חיילים, הם אישרו את האפשרות לקבילה... עכשיו אני מתלבטת... האם הנקמה היא פתרון? מה דעתך? שרון

שרון שלום לא ביקשת נקמה בהודעתך הקודמת אלא פתרון ראוי לצרכיך. אני לא חושב שנקמה תועיל במשהו, אבל זו את שיודעת מה נחוץ עבורך. מקווה שתמצאי מסגרת מתאימה ושהמצב שתיארת ישתפר בהצלחה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר. בימים האחרונים, עקב כאבי ראש שנמשכים יומיים ולעיתים כמעט שבוע באופן רצוף, ועוד תופעות שבהמשך אפרט עליהן, פניתי אל האינטרנט כדי למצוא סיבה או מרפא לכך. אני מאובחנת כסובלת מאגנזיה של קופוס קלוזום, בעבר - לפני שאובחנתי - סבלתי מתופעות של לפני עילפון, כמו עיוורון, זיעה קרה, וחירשות זמנית תוך כדי שאני שומעת רק את הנשימות שלי בלבד. לתופעות אלו קדמו כאבי ראש חזקים. לאחר שאובחנתי, באמצעות צילומי MRI, ע"י נוירולוג כבעלת אגנזיה של קופוס קולוזום, אמר לי הרופא, אחרי התייעצות על המקרה שלי בוועדה, שאין צורך בניתוח ניקוז נוזלים ועלי להמשיך וליטול נאמר- אופטלגין או אדויל, כשם שעשיתי עד אז. כך עשיתי, בכל פעם שחשתי שכאבי הראש מתחילים, נטלתי את הכדורים ולרוב לא היו חוזרות התופעות הנלוות אך כאבי הראש היו עוברים ממש לאט. לפני כשנה וחצי עשיתי שוב MRI משום שכאבי הראש והתופעות הנלוות חזרו, כמו גם תופעות חדשות כגון כאבי ראש שלא עברו עד שהקאתי את נשמתי...כאילו הלחץ על הראש עבר רק אחרי שדחפתי אצבע והקאתי{סליחה על התיאור והביטוי}.... בזמן האחרון, ובכלל- בשנים האחרונות, אני חשה שהדבר משפיע על אישיותי, שתחושות כמו אמפתיה כלפי אנשים הופכות לחוסר סבלנות שגורם לצביעות מצידי {לעיתים גם להתנהגות מזוייפת כלפי אנשים במשפחתי כדי שלא ישימו לב לשינוי}, או חוסר אפשרות להתרגשות מדברים שבעבר היו מפעימים אותי משמחה והתרגשות. גם כשבא לי לבכות- אני לא מצליחה, הכל תקוע, כאילו הילדה הקודמת שהייתי לפני ה"מחלה" כלואה בגוף של מישהי כהת חושים. בעקבות אירוע מסויים בחיי- שלא נגע אליי אלא למוות במשפחה, טופלתי תקופה מסויימת אצל יועצת וגם אצל פסיכולוג, לא השגתי התקדמות אצלם, אולם לפני שנתיים- טופלתי אצל מטפלת בפרחי באך, הילינג וקריסטלים, והמצב השתפר. אבל הפסקתי את הטיפול משום שהתחלתי לעבוד ולא הסתדר לי עם שעות הפגישה של המטפלת. ולאחר הכל- באינטרנט מצאתי מידע על תסמונות כמו דיפרסוניזציה- אינני בטוחה שזהו השם הנכון, שהתופעות שאני חווה אותן מופיעות גם במקרים של התסמונת הנ"ל... ולשאלה- מה עליי לעשות, איך, כמה ולמה.... מקווה שלא הטשתי אותך, מיטל.

מיטל שלום הנושאים שמהם את מוטרדת דורשים בראש ובראשונה התייחסות רפואית ולא פסיכולוגית. אני מציע שתתייעצי עם נוירולוג ופסיכיאטר לגבי התופעות. במידה ויש מרכיב פסיכולוגי בו ניתן יהיה להועיל בהמשך בהחלט ניתן לחשוב מה לעשות. עם זאת את מספרת שפנית כבר לייעוץ בשיחות שלא הועילו. התופעות המדאיגות שאת מציינת יכולות בהחלט להיות קשורות למרכיבים נוירולוגיים במוח וזה כיוון הבדיקה שכדאי להמשיך איתו. אם נעזרת בשיטות אלטרנטיביות נסי לחזור לזה. אישית אינני מכיר את התחום, אבל תמיד כדאי לחזור לנוסחאות מנצחות. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן, שלום איך ניתן להילחם על הדימוי עצמי שלי בעת שיש לי עקמת בגב המשפיעה על מראה החזה כך שצד גדול יותר מצד, ובמצב של תיסכול ובילבול וחשש של אי קבלת המין השני לבחורה כמוני שסובלת ממחסור בנשיותה דווקא בחזה..........., האלמנט הנשי הבולט ביותר אתה יודע כמה אני מתחשבת בחזה שזה סמל הנשיות......?

ג'ורג'י שלום תפיסת הגוף והדימוי העצמי אינם קשורים ישירות למראה האובייקטיבי. ישנם אנשים אטרקטיביים מאוד שתופסים את עצמם בצורה שלילית מאוד, ויש אנשים שאינם נראים טוב אבל מצליחים מאוד מבחינה חברתית ודימוים העצמי גבוה. העקמת וההשפעה שלה על החזה נוגעת אצלך במקום רגיש נפשית. יתכן שאת העקמת לא ניתן לשנות, אבל את דימויך העצמי אפשר, וחשוב לראות איך את משנה את צורת החשיבה, מקבלת את מה שאינו מושלם אצלך, ומדגישה את הדברים החיוביים שיש בך ואת יכולה להציע. כפי שציינתי בעבר, במצבים כאלה טיפול פסיכולוגי עשוי להועיל. בברכה ד"ר אורן קפלן

רופא יקר, הנני חיילת משוחררת מזמ כשנתיים, במהלך השנה האחרונה החלפתי את עיר מגוריי 3 פעמיים, הדבר היווה עבורי בעיה מאוד גדולה, וכעת אני מוצאת את עצמי בוכה ללא הרף כבר יומיים, אין לי חשק לכלום, והגרוע מכל זה שאיני מוצאת את הסיבה לכך. אני מנסה להצביע בנקודתיות על הדבר המסוים אשר גורם לילבכות אבל איני מצליחה. אין לי חשק לשום דבר, והתאבון שלי ממש גרוע. אני חוששת מכך שאני על סף משבר או כניסה לדיכאון?????????

מעיין שלום אכן התופעות שאת מתארת אופייניות למצב דיכאוני ולא כדאי להזניח את העניין. יתכן שהמעברים הרבים והצומת שבה את נמצאת בחייך היוו גורמים לחץ שגרמו לתנודות במצב הרוח שלך. אני מציע שתפני כבר מחר לייעוץ מקצועי. כדאי לפנות לפסיכיאטר כדי לבחון האם טיפול תרופתי נחוץ לשיפור המצב. כמו כן כדאי לפנות לשיחות עם פסיכולוג. נסי ליצור קשר עם האנשים הקרובים לך. במצב הזה חשובה התמיכה האישית והחברתית, לפחות עם אדם אחד קרוב שיכול גם לדאוג לך ולצרכיך למספר ימים עד שתתאוששי ותתחזקי. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן היקר, היני נמצאת עם חוג המשפחה המצומצם שלי. יש אנשים אשר דואגים לצרכי הבסיסיים, אך הדבר אשר יותר מכל מדאיג אותי, זו העובדה שאיני מצליחה להבין את הבכי אשר תוקף אותי. לא עוברות בראשי מחשבות מטרידות, ואז מתפרץ הבכי, אני פשוט בוכה ללא סיבה. ד"ר אורן היקר, אני מודה לך על הבעת הדאגה וההפניה לפסיכולוג בהקדם, אשתמש בעצתך, אך הייתי שמחה לו הייתי מרחיב את תשובתך קצת יותר, ומנסה להסביר לי, מדוע איני מצליחה להפסיק לבכות, או לפות להבין נקודתית את סיבת הבכי.????? שלך מעיין.

שלום אמי בת כ- 94. עד לאחרונה תיפקדה באופן עצמאי למדי (יחד עם אבי בן 89). לפני כחודש נפלה קשות ואושפזה עם חשש לשבר/סדק במפרק האגן. לאחר כשבוע שוחררה לביתה ומאז תנועתה מוגבלת ביותר (עם הליכון) והיא דורשת ליווי/עזרה 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. מאז חלה התדרדרות ביכולת הזכרון שלה בעיקר אובדן זכרון לטווח קצר. לכאורה הזכרון שלה "קפא" לנקודת הפציעה שלה והיא איננה זוכרת שהיא נפצעה ושיש לה מיגבלות תנועה. עקב כך היא מנסה לקום ולמרות ההשגחה הרציפה היא נפלה מספר פעמים ואף שברה את ידה באחת מהנפילות הללו. היא מקשה מאד על המטפלות עקב העובדה שהיא חוזרת על אותן שאלות/בקשות מספר רב של פעמים ושוכחת שכבר נענתה. מצד שני היא צלולה בחךק מהזמן וזוכרת אירועים מהעבר הרחוק. לפני הפציעה היה חשש שלקתה באלצהיימר והיא החלה לקבל MEMORIT. לפי התיאור המפורט לעיל האומנם המקרה הינו אופייני לאלצהיימר? האם אלצהיימר עשויה להחמיר עקב פציעה/מיגבלות תנועה? מה דרכי הטיפול במחלה זו? האם עדיף לטפל במחלה זו במסגרת ביתית (כולל מטפלת צמודה) או בבית חולים? האם יש בתי חולים המתמחים בסוג זה של מחלה? בתודה זוהר

זוהר שלום ראשית, לא בהכרח שהבעיה הנוכחית היא אלצהיימר מאחר ולפי דבריך המחלה לא היתה בשלבים מתקדמים לפני הפציעה וכעת חלה התדרדרות פתאומית. חשוב לבדוק אם לא היתה פציעת ראש במהלך הנפילה. גם אם לא היתה פגיעה כזו קורה לעיתים קרובות שפגיעת אגן כזו גורמת להתדרדרות קוגניטיבית בגיל מבוגר מסיבות רבות. אין אפשרות לתת תשובה ישירה ומעמיקה במסגרת הפורום. חשוב לפנות לרופאים המתמחים בגיל המבוגר שייעצו מה כדאי לעשות. שאלת המסגרת הביתית או בית החולים תלויה בעיקר ביכולתכם לשמור על אמך מאחר והיא אינה מסוגלת לשמור על עצמה כעת. לארגון אש"ל ולארגונים למען הקשיש בערים השונות יש מרכזי מידע למשפחות של קשישים, כדאי לפנות אליהם בטלפון. ניתן לברר את הטלפונים לעזרה בלשכה הרווח המקומית בעיריה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני עושה בנושא סרטן אצל ילדים. מהן צורות התמודדות של משפחה במצב כזה וכיצד אפשר להקל עלל העומס הנפשי?

מלכה שלום הודעתך לא היתה ברורה לגמרי, אני מניח שאת עושה עבודה בנושא. בעיקרון ישנם מודלים מערכתיים לטיפול אישי בחולה ובמשפחתו. הפסיכולוגיה השיקומית והרפואית עוסקת בנושא ויש ספרות ענפה בנושא. ברמה היישומית אני מציע לך לפנות לאגודה למלחמה בסרטן, הם יוכלו לספק לך מידע רב בנושא. http://cancer.org.il/newsite בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר אורן קפלן לפני כחצי שנה אני ובעלי הגענו ליעוץ זוגי. אבל הפסיכולוג הבחין שחלק גדול מהבעיות שלנו כזוג נובע מהבעיות הרגשיות שלי: כעס, מתח גבוהה ובכלל חוסר בשלות רגשית. בינתיים אנחנו הפסקנו את היעוץ הזוגי. כרגע אני מודעת שחייבת להמשיך את הטיפול האישי. השאלה היא האם אני חייבת לחזור לאותו פסיכולוג שהשיחות אצלו היו מאוד קשות בשבילי ואני קצת מפחדת להכנס לזה שוב, אבל הוא מכיר ומבין אותי היטב, או להמשיך את הטיפול אצל פסיכולוג/ית אחר/ת ושוב להתחיל מהתחלה. תודה מראש.

גלית שלום אם אני מבין נכון לא היית בטיפול אישי אלא בטיפול זוגי אצל אותו פסיכולוג. יש לשאלתך כמה היבטים. מצד אחד אולי כדאי לפנות לפסיכולוג אחר כדי שאם תחליטו את ובעלך לחזור שוב למסגרת של טיפול זוגי תוכלו לחזור אליו. במידה ותפני אליו לטיפול אישי יתכן ויהיה קושי בהמשך לפנות ביחד. לגבי ההתלבטות של היכרות מחד לעומת פחד מסויים מאידך, את צריכה לחשוב מה הכי נכון בשבילך במצב הזה. חשוב שתרגישי בנוח להיכנס לתהליך הטיפולי, אבל השאלה ממה הפחד נובע. יתכן שכל פסיכולוג שייגע בנקודות הרגישות שלך יגרום לך להרגיש שוב מפוחדת. במידה ותחליטי לפנות לפסיכולוג אחר תוכלי לבקש ממנו להתקשר לפסיכולוג שמכיר אותך ולשוחח עימו כך שחלק מהמידע יוכל להמשיך הלאה. בסופו של דבר אין כאן רק שיקול מקצועי אלא החלטה אישית שלך. חשוב שתפני ותמשיכי את תהליך הטיפול, ויהיה המקום אשר יהיה. אגב, את יכולה ליזום גם פגישה נוספת עם הפסיכולוג שמוכר לך ולהתייעץ עימו באופן הישיר ביותר על התלבטותך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר אורן תודה רבה על התשובה. אני מרגישה לא נוח עם שום טיפול פסיכולוגי, כניראה, ביגלל הפחד מהביקורת ודימוי עצמי נמוך גם ככה. בכל מקרא, מכיון שאני מודעת שצריכה להמשיך, רציתי לשאול האם אפשר לפנות עליך או אתה יכול להפנות אותי לפסיכולוג/ית מאיזור ת"א והמרכז. תודה רבה

דר' קפלן שלום, קודם כל תודה רבה על תשובתך המהירה. הבעיה שלי יותר קשורה לתחום הנפשי, ברצוני לפתור בעיות שמפריעות לי בחיי היום יום ויש לי הרגשה שהיפנוזה יכולה להיות חלק מהפתרון. אשמח באם תפנה אותי למהפנט באזור ת"א והמרכז. תודה רבה איריס

איריס שלום אנא שלחי אלי מייל ע"י הקלקה על שמי ואשלח אליך מספר שמות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום.אני במשבר חזק,וזקוק לעזרה מיידית.לפני מספר חודשים צפיתי בתוכניתו של דב אלבוים,"חוצה ישראל".התראיינה שם פסיכואנאליטיקנית ששכחתי את שמה.ברשות השידור הפקידה לא רצתה לשלוח לי את רשימת התוכניות או להקריא לי את השמות האפשריים. אם מישהו או מישהי במקרה ראו וזוכרים,אודה לכם מאוד. בתודה מראש משה.

אולי תנסה לפנות למכון הפסיכואנליטי.(יש קישור דרך אתר נענע)

שלום-אני בת 22 ואני היפוכונדרית, כל בליטה היא גידול וכל עייפות היא קריסת מערכות, כמובן שכל שינוי זה או אחר בגוף מכניס אותי לחרדות אבל איך אפשר שלא כאשר למשל תסמינים של התקפי חרדה זהים לתסמינים של טרשת נפוצה (עייפות, טשטוש ראיה, הרדמות האצבעות והפנים, וכו'...)על כל דבר נרוץ לעשות MRI? מתי ניתן להבדיל אם אכן מדובר במשהו בעייתי המצריך טיפול או סתם בפחדנות? תודה

עינב שלום, קודם כל רצוי שתפני לרופא על מנת לשלול בעיה גופנית. אחר כך פני ליעוץ פסיכולוגי. במידה ואת סובלת מהיפוכונדריה ומחרדות, יש טיפולים שיעזרו לך לצאת מזה. טפול תרופתי בשילוב טיפול פסיכולוגי. את נמצאת ב"חברה טובה", הרבה אנשים סובלים וחלקם מתבישים לשוחח על הנושא. גם אני. את יכולה לפנות לפורום תמיכה הדדית, ושם תוכלי לשמוע ולהשמיע. מצורף קישור לאתר מענין בו תוכלי למצוא פרטים על החרדה והטיפול בה. http://www22.brinkster.com/zarut/misc/forum.asp

עינב שלום אני בת 27, ואני סובלת מהפרעת חרדה, המתבטאת בעיקר בהיפוכונדריה. אני בודקת את הגוף מכל כיוון, בקיאה בכל המחלות האפשריות (וכמובן משוכנעת שיש לי אותן) אני מותשת ופוגעת באיכות החיים שלי. טיפול פסיכולוגי לא ממש עזר לי כיוון שהוא חייב להיות מגובה בטיפול תרופתי. לאחר התלבטויות רבות החלטתי ליטול כדור הנקרא סרוקסט (לא לפני שהתייעצתי עם הפסיכולוג ועם פסיכיאטר). חברה שנוטלת את הכדור מזה שנתיים מדווחת על שינוי קיצוני ברמות החרדה. מעודד לדעת שאני לא לבד ושיש לא מעט אנשים שסובלים מהיפוכונדריה.

אני אם לתאומים שאינם זהים, כבני שנה קשה להודות אולם אני אוהבת תאום אחד יותר. האם זה נורמלי? אני משתדלת שלא להפלות , אולם לעיתים זה חזק ממני

ורד שלום ראשית ברצוני לחזק אותך על יכולתך להודות בפני עצמך במשהו שאינו קל. אנשים רבים מדחיקים ולא מתמודדים עם תחושות מסוג זה, דבר שיוצר בהמשך סיבוכים במערכת המשפחתית. למרות רצונם של רוב ההורים להעניק יחס שווה לכל ילדיהם נוצרים באופן טבעי פערים והבדלים, כמו בכל מערכת חברתית אחרת. השאלה מה עושים עם התחושות הללו. חשוב לא להשאיר אותן לרגשות האשמה בלבד, אלא לנסות ולהבין את מקורן, וחשוב מכך, לחשוב כיצד להגיע למצב שישמור על יחסי המשפחה הטובים ובריאותם הנפשית של כולם לטווח הארוך. זו כלל אינה שאלה של נורמליות או לא. אלו תחושות סובייקטיביות שיכולות לעלות. אני מציע לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי בנושא. יתכן שזה יהיה מפגש קצר וממוקד, אבל חשוב שתנסי לעשות משהו עם תחושותיך ולא תישארי איתם לבדך. יתכן ששיחה עם איש מקצוע תבהיר לך דברים חדשים ואולי תשנה גם את תחושותיך. במידה ואינך מרגישה מוכנה לכך, כדאי לפחות לשוחח עם חברה טובה או בן/בת משפחה קרובים עליהם את סומכת ויכולה לספר את מה שאת מרגישה בצורה כנה ואמיתית. תחושת ההעדפה של האחד על השני נוצרה בוודאי בתהליך כלשהו וחשוב להבין אותו/אותך. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום, אני מודה לך על התיחסולך להודעות קודמות. הפעם שאלה מתחום אחר, יש לי אהבה ורצון גדולים בידע פסיכולוגי, אני בד"כ מנתחת ומנסה להסביר תופעות ומצבים ויחסים רבים שעוברים עליי של האנשים, אבל קראתי מעט בספרי פסיכולוגיה וכמעט כל תופעה שנתקלת בה בספר אומרת לעצמי אההה אני מרגישה אותו דבר כמו שמסבירים כאן, כמו למשל פרנויה ומחשבות שוא, האם כדאי לי להמשיך ולקרוא עוד פסיכולוגיה? בתודה נילי

נילי שלום אינני יודע אילו ספרי פסיכולוגיה בחרת לקרוא, אבל הייתי ממליץ לך לקרוא בשלב ראשון ספרים שמספרים על החלק האנושי והרגשי של הפסיכולוגיה ולא ספרים של אבחון. נסי למשל את ספרו של יורם יובל "סערת נפש" או ספרו של יאלום "תליין האהבה". סביר להניח שתוכלי להזדהות עם חלק מהסיפורים, אבל הדרך החיובית בה מתוארים הטיפולים מעורר באופן טבעי מחשבות חיוביות על ההתמודדות עם בעיות ולא הרגשה פתולוגית שמתעוררת כשקוראים ספר אבחנות. בספר נחמד שקראתי מספר הכותב על כך שכשהיה סטודנט לרפואה שייך לעצמו את כל המחלות שהופיעו בספר למעט מחלות שקשורות לרחם כי זה הדבר היחידי שידע בוודאות שאין לו בהיותו גבר. בהמשך הוא כותב שמרוב קריאה על הנזק שגורמות הסיגריות הוא החליט להפסיק לקרוא. בקיצור, אל תפסיקי לקרוא. יתכן אגב ששווה לחשוב מדוע מד החרדה קופץ כל כך מהר אצלך. סביר להניח שקריאה על הבעיות הנפשיות נוגעת אצלך במקום רגיש כלשהו, והפסקת הקריאה היא לא בהכרח הפתרון, כמו שהיא אינה הפתרון במקרה הנ"ל של העישון. בברכה ד"ר אורן קפלן

למנהל הפורום, שלום! אני מאד מעוניין לקבל ממך המלצה על: - אתרים רציניים שמפרטים על הפרעה באישיות "סכיזואיד". אני בעצמי מצאתי חומר דל ביותר, אתרים בעלי דף בקושי , דף פלוס. אפילו מאמר אחד באינטרנט , אך ארוך, ויסודי יספק אותי. - פורום של אנשים הסובלים מאישיות סכיזואידית. אני מצאתי בקושי 2-3 פורומים, אך כמעט לא פעילים. בגלל אופי הבעיה שמקשה על תקשורת, אולי זו בעיה, למצוא כזה פורום. אשמח אם אתה יודע בכל זאת על פורום שיש בו פעילות. - שם של ספר, מאמרים שניתן לרכוש בחנויות או בספריות, הדנים לעומק בבעיה. הערה: עדיף לי חומר בעברית, אבל באנגלית זה בהחלט גם יכול לבוא בחשבון. אני מודה לך מאד. דוראל

דוראל שלום יש די הרבה חומר באינטרנט בנושא, אך באמת לא בעברית. הייתי נזהר מאבחון עצמי בנושאים כל כך לא מוסכמים כמו הפרעות אישיות. נסה כאן: http://www22.brinkster.com/zarut/spd.asp כדאי אולי לעיין גם תחת הפרעת אישיות נמנעת http://www22.brinkster.com/zarut/apd.asp וכן תחת חרדה חברתית יש הרבה במשותף לכל האבחנות הללו. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום דוראל. נסה להיכנס ל- Google ולכתוב "schizoid personality disorder" כולל המרכאות. תקבל כמות גדולה של קישורים באנגלית בהם תוכל למצא אולי דברים מענינים

האם ניתן לטפל בוורקוהוליזם ואיזה טיפול הוכח כמתאים ביותר? תודה.

רציתי להוסיף ולשאול כיצד עלי להתנהג בבית עם האדם שסובל מהמחלה הזו וכן האם ישנם מאמרים שאוכל לקרוא שעוסקים בכך. ושוב תודה.

אנונימית שלום וורקוהוליזם אינה מחלה אלא נטייה אישית. במידה ואותו אדם אינו מודע לכך או מרוצה מנטייתו זו יהיה קשה מאוד לשנות את המצב, בוודאי שטיפול פסיכולוגי לא יהיה יעיל ללא מוטיבציה אישית. במידה ואת חשה שהדבר פוגע במערכת היחסים ביניכם תצטרכי לדבר על כך איתו ואולי לפנות ביחד לייעוץ זוגי. להלן קישור למאמר קצר בנושא: http://www.blazermag.co.il/Content/Subjects/Subjects.asp?Mid=4&Msid=40&Article=108 בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב! ברצוני לשאול האם יש קשר בין הומוסקסואליות לגנטיקה? אשמח לקבל הסבר בעיניין זה ואם תוכלו להפנות אותי למקורות באינטרנט בנושא-רצוי בעברית, נאמר לי שנעשו מחקרים בנושא זה, אשמח לשמוע על כך. תודה מראש ליבי

ליבי שלום ישנם נסיונות מחקריים לקשר בין השניים אולם הממצאים אינם חד משמעיים. רבים לפחות סבורים שמדובר בנטייה מולדת ואז יש אולי בסיס גם לקישור הגנטי. למעשה אין כיום תשובה ממשית המקובלת על חוקרים וקהילות. נסי להצליב במנועי החיפוש את המילים Homosexuality Genetic ותעלי על מספר לא מבוטל של אתרים בתחום בברכה ד"ר אורן קפלן

האם היפנוזה יכולה להזיק בכל צורה שהיא??? אובססיות ? תופעות לוואי? בנוסף לטיפול קצר שאני רוצה לעבור בעזרת ההיפנוזה - אני רוצה לרכוש את ההיפנוזה ככלי - כלומר ללמוד להיכנס על ידיי הטיפולים יותר בקלות כדי שאוכל לעשות זאת לבד בביתי מבלי מטפל? האם אתה ממליץ מחשבה כזאת? ממה שקראתי ושמעתי היפנוזה יכולה להיות כלי מצויין לחיים ....! מה אתה חושב בנידון? תודה רבה מראש!!

סבאס שלום היפנוזה המועברת ע"י גורם מקצועי אינה יכולה להזיק בכל דרך שהיא. כמובן שאיש המקצוע ייעץ לך האם היפנוזה מתאימה או לא למטרות הטיפול ולך באופן אישי. היפנוזה עצמית היא אכן כלי רב עוצמה שיכול לשפר את איכות החיים. הוא דורש כמו כל מיומנות אישית אחרת התמדה ואימון, וככל שאלו מתרבים, כך יתרונות השיטה באים יותר לידי ביטוי. יש גם כמה ספרים בנושא וחלקם מלווים בקלטות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני בן 30 ובשנים האחרונות סובל מדיכאון די קשה שנמשך מס' שבועות. למעט אשתי אף אחד לא יודע על הבעיה. לפני מספר שבועות חטפתי התקף פאניקה שכלל קשיי נשימה, הזעות ודפיקות לב, זוהי הפעם הראשונה שזה קורה וזה מאוד מפחיד. מה עושים, האם מומלץ לפנות לעזרה ואם כן למי?

אני פניתי לרופא המשפחה. אבל עדיף שתפנה לפסיכיאטר של קופ"ח. הוא יתן לך את הטיפול המקצועי הטוב ביותר והמהיר ביותר. מנסיון - קיבלתי סרוקסאט ו הדיכאון והחרדה עברו. למעשה תוך עשרה ימים התחלתי להרגיש יותר טוב. אתה עכשיו מרגיש שזה סוף העולם ושאי אפשר לחיות ככה, אבל לא כדאי לך לסבול. אפשר לצאת מזה. אני כבר מזמן הפסקתי בטיפול ואני מרגישה טוב. יש כדורים יותר חדישים עכשיו -ציפרומיל הם עם פחות תופעות לוואי. חזק ואמץ! תתנחם שמליוני אנשים עוברים את זה ושורדים.

שלום, חברי סובל מהתקפות חרדה ונוטל סרוקסאט הייתי רוצה לדעת יותר על תופעות הלוואי של התרופה ותופאות הפסקת התרופה ,

יש לך איזה פסיכיאטר מומלץ? כמה זמן נמשך טיפול וכמה זה עולה? כל כמה זמן צריך להיפגש עם הפסיכיאטר?

הסובל שלום כפי שהמליצו בהודעות הקודמות כדאי שתפנה לפסיכיאטר לייעוץ, לא רק בגלל החרדה אלא גם בגלל הדיכאון עליו אתה מדווח. במצב זה סביר להניח שתוכל להפיק תועלת מתרופות אנטי דיכאוניות הפועלות גם כנגד התקפי החרדה. במקביל, כדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי. השילוב בין הטיפול התרופתי לטיפול בשיחות נחשב ליעיל ביותר במצבים אלו מאשר כל אחד מהטיפולים בנפרד. הדיכאון והחרדות נובעים ממקום נפשי כלשהו, כך שגם אם התרופות יוכלו להקל על התחושה, חשוב לטפל גם בשורש הבעיה כדי שלאחר הפסקת התרופות הסימפטומים לא יחזרו. אני מצרף תמצית על הטיפולים המקובלים בחרדה, נושא שעולה פעמים רבות בפורום. בברכה ד"ר אורן קפלן תקציר על חרדה והטיפול בה חרדה הינה תגובת חרום טבעית של הגוף כדי להתגונן מפני סכנה. במצבים מסויימים החרדה הופכת לתופעה מעיקה וקיצונית שפוגעת באיכות החיים. כדי לטפל בחרדה צריך להבין את ההקשרים בה היא מופיעה, ללמוד להתמודד עם תגובות החרדה, ולבסוף, גם "להתיידד" עם החרדה, כלומר, לקבל שבמצבים מסויימים החרדה מופיעה כחלק טבעי של מהלך החיים. כל אלו יכולים להיעשות בטיפול פסיכולוגי. ישנן גישות שונות להבנה ולטיפול בחרדה. ניתן להכליל באופן כללי שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום ממוקד המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. על פי צורת חשיבה זו יש צורך בטיפול פסיכולוגי דינמי ארוך טווח כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים לא מודעים שיש לעבדם בטיפול. גישה פסיכולוגית אחרת טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי ממוקד וקצר מועד ולשפר על ידי כך את איכות החיים. במידה וישנה בעיה פסיכולוגית רחבה יותר ברקע רצוי לטפל בה, אבל ניתן במקביל או באופן בלתי תלוי לטפל בחרדה. גישה זו טוענת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. כמובן שהשיטות הפסיכולוגיות האמורות אינן מנוגדות וניתן לשלב ביניהן. הקריטריון העיקרי לבחירה בגישה טיפולית הוא היקף התופעות ומידת מיקודן וכן כמה זמן הן פעילות ומשפיעות על אורך ואיכות החיים. הגישה הרפואית-תרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. במצבי חרדה חריפים רצוי להיעזר בתרופות בשילוב עם הטיפול הפסיכולוגי. יש להדגיש שהטיפול התרופתי אינו משנה את מקור הבעיה ולכן הפסקת התרופות תחזיר פעמים רבות את החרדה. הטיפול הפסיכולוגי נועד לעשות שינויים בנטיות ובהרגלים האישיים כדי למנוע את תופעות החרדה הפוגעות באיכות החיים לטווח הארוך. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי חרדה חריפים יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. מומלץ להתייעץ עם פסיכולוג כדי להחליט על דרך הפעולה הנכונה ביותר. ד"ר אורן קפלן, פסיכולוג קליני

למה הליתיום משמין אותי?

רמה שלום פורום זה אינו עוסק בטיפול תרופתי ולכן לצערי לא אוכל לענות לשאלתך. אנא התייעצי עם הפסיכיאטר המטפל או עם פורום המארח רופא פסיכיאטר. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני לוקחת 2 כדורי ליתיום ביום כבר שנתיים. מרגישה מעולה. אבל - עליתי במשקל 15 קילו. האם זה בהכרח קשור לליתיום.? האם דיאטה דרסטית תעזור או שפשוט נשארים שמנים ולא יורדים גם אם צמים?

זיו שלום פורום זה אינו עוסק בטיפול תרופתי ולכן לצערי לא אוכל לענות לשאלתך. אנא התייעצי עם הפסיכיאטר המטפל או עם פורום המארח רופא פסיכיאטר. בברכה ד"ר אורן קפלן

בכל מקום מדיי פעם אליו אני פונה מישהו מתנכל לי...משפיל אותי...גורם לי להביט להביט למטה בעצב ומזכיר לי את המציאות העגומה... היום הייתי במספרה של מישהו שהיה איתי ביסודי...ומאז הוא מכיר אותי ... התוויות שהיו לי אז לא נשכחו ממנו...(התוויות של עצמי) הוא כנראה זוכר אותי בתור הסופר חנון -המתבודד- והחסר חיים ששיחק אז באולמות משחקי הטלווזיה -בזמן שהם התחילו אז להתמזמז בפעם הראשונה... אז באתי למספרה שלו בלית ברירה ידעתי שרק רע יצא מזה.... כי המספרה שאני הייתי מורגל להסתפר אצלה היה סגור כי באתי בן 2 ל4 אחרי העבודה.... ובקיצר באתי...והוא עשה ממני ממש צחוק אבל למה אני לא צחקתי מיזה באמת?.. שאני מרגיש מושפל אני תמיד נעשה אדום ומשתף פעולה בחיוך דבילי שמתחלף לפעמים בבכי אחרי שלא רואים אותי... אני לוקח כמעט הכל ללב ועכשיו אני לבד איין מי שינגב לי את הדמעות... אמא איננה כן אמא בקבר ישראל (אני אומר לעצמי) ועכשיו אתה צריך להיות חזק אבל אני לא יכול....זה חזק ממני... הם התייחסו אליי כמו אל הומו במספרה....(לא שחלילה יש לי משהו נגד הומואים) אבל אצל ...ארסים קטנים זה דבר של גנאי... והתייחסו אליי בצורה משפילה... שאלו אותי אם בא לי על אחד מהם...וכאלה ודיברו אליי בצורה מעליבה כזו... וגם לא הלכתי למועדון שלי המועדון החברתי... כי גם שם הרגשתי התנכלות לאחרונה...הרגשתי שלא מקשיבים לי בכלל מישהו אחר את מקומי תפס אני מרגיש באופן כללי שאיין לי למי לרוץ לספר..לדבר..לשתף...לבכות וקשה לי להחזיק מעמד העיקר שלאנשים ההם (במספרה) יש כיפות שהם לובשים מדיי פעם אבל איין להם כלל מוסר... וזו כיפה בשביל רושם.... הרב עובדיה יוסף...תחנך את התלמידים שלך ...המסורתיים....שזה לא יפה לרדת על אנשים עם בטחון עצמי נמוך... ו על "נחנחים"... חשבתי שגמרתי לשחק בארסים וכאלה.... אבל זה קיים אני שונא ארסים יעני מסורתיים כאלה... והייתה שם לקוחה ..אמא לילדים שסיפרה אותם... הם דיברו איתה בנחמדות... אבל שהיא הלכה....הם דיברו עליה...באופן מיני...ומה שעבר להם בראש רק אני יודע... מה שווה אצלה....איזה חלק בגוף.. אבל אפשר למספר אותה..אמר אחד מהם ואני רציתי להקיא כמה רוע יש בעולם.....חושבים רק על זה ....את מי רק אפשר להשכיב אמא לילדים ...אייך אתם מדברים.... הוא שאל אותי אם אני מרוצה מהתספורת.... גמגמתי כזה אני ממילא חושב שאני מכוער אז מה זה יעזור?... שום דבר לא יעזור לי פתאום נראתי לעצמי גדול כזה.ומכוער כן יש לי ממדים גדולים (אני לא שמן-אבל קצת יותר מגפרור) ועכשיו אני נראה כמו שמשון הגיבור הבריון בלי הרעמה של השיער ... ואני ממש לא בריון-אני בחור רך ושקט ולכל מצוקה בעולם עכשיו אני מקשיב במפעל שלי הרבה אנשים עם כאב... (מפעל מוגן-לאנשים פגועי נפש) לעולם לא אפגע בחלשים ממני שלא יכולים להשיב מלחמה.... כי אני יודע... אייך זה להיות בתוך... הסיוט של עצמך.. ואייך זה להיות מושפל עם מבט נפול מבט של כאב מבט של מישהו אנושי ועכשיו אני קשוב לכל כאב קטן של ילד שעכשיו גודל ומקובלים מהשכבה משאירים אותו בודד ופתאום נגלה אליי כאב של עוני באנשים בג'נין פתאום הבנתי שגם להם כואב ואני מתנצל בשם האנושיות.... עולם גדול ורע מתי תתפקח... שיהיה פה טוב לכולם ותיגמר ההשפלה שלכם ישראל סולינגר .....העצבובי...

ישראל שלום עצוב לשמוע את מה שאתה מתאר ומרגיש. יש משהו מאוד לא הוגן במה שאתה עובר ואני רוצה לחזק את ידיך ולקוות שתוכל לקחת נשימה עמוקה ולהמשיך הלאה. האם אתה משתתף או השתתפת בעבר במסגרת ספורטיבית כלשהי, ובמיוחד אומנויות לחימה למינהן (קרב מגע, ג'ודו, קראטה וכדומה)? במידה ולא הייתי ממליץ לך להשתלב במסגרת כזו. היא תוכל לחזק את ביטחונך העצמי ותשפר את תפיסת הגוף שלך. אולי תנסה לשוחח על כך עם המטפלת אותה אתה פוגש. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מודה לך על השיתוף שלך בהרגשתי הכללית! לצערי בכושר שלי מאוד לא טוב....כי אני מתעייף ממש מהר מכל דבר קטן אפילו בעבודה הבטיחו לי עבודה רק בישיבה כי בעמידה אני מתעייף מהר! אני חושב גם איין לי בטחון עצמי....לנסות ללמוד את זה זה יביך אותי שכולם הסתכלו עליי אני לא מסוגל תודה בכל מקרה

לישראל, אני נמצאת כרגע במצב נפשי מאוד, עדין, אך בזמן שאני ממתינה לתשובתו של ד"ר אורן, אני מוצאת את עצמי קוראת את שורותיך הכואבות. ליבי ידע את אותם רגעי השפלה בתור ילדה. הוריי שיבדלו לחיים ארוכים, בחרו לתת לי שם מוזר ומאוד לא נעים. כל ילדותי ספגתי והושפלתי. אני מצדיעה לך בכניעה - בשל מצבי הנפשי, אך דע לך יקירי, ליבי איתך, ומבינה אני לנפשך.

ילד חמוד, כמה שאתה מיוחד, רגיש ומלא אהבה. אני מזדהה איתך לא מזמן לפני כמה דקות התפרצתי בבכי בשיחה עם חברה, כי אני כל כך מלאה בפחדים ובחרדות ולפעמים גם שנאה לבני אדם כמו היום, היה לי מקרה מסוים עם אנשים דתיים הגבר חבש כיפה והאישה שכל כך התעלמו ממני והתייחסו אליי כמו אל אוויר לא משנה מה קרה בדיוק. כן אני מסכימה איתך העולם הזה מלא אבל מלא רוע, כל כך מכוער. עמדתי לי בקניון והסתכלתי בפינת החי הסגורה על הארנבים הם נראו כאלה חמודים ומתוקים וממש רציתי להיות איתם ולא עם בני האדם הבלתי נסבלים שאנחנו חיים איתם שם בחוץ. ילד אל תשכח שאתה אחד יחיד ומיוחד, מלא רגישות, מודעות עצמית והבנה. אותם אנשים שתיארת הם אנשים עלובים צרי אופקים מכוערים וטיפשים, לא אתה זה שאמור להיות מושפל. רק אנשים שראויים להערכה יעריכו אותך ומאנשים כמותם לא צריך לצפות לכלום ונשאר רק לרחם, אין להם עולם פנימי ואין בהם רגשות כנים. אוהבת ספיר יש בך המון יופי, והיופי הזה אמיתי והוא מגיע מבפנים..

אז אני מבין שגם את מתמלאת שנאה לפעמים בלית ברירה נכוח המקרה ... מתמלאת שנאה לבני האדם והעניין עם הארנבים..הם כל כך תמימים ובלתי מזיקים נכון?.. זה מה שאהבת בהם את השקט שלהם אבל תאמיני לי לכל זן של יצור בעולם הזה יש צרות.... אבל אני יודע שזה מהפנט להסתכל! דרך אגב בת כמה את ספיר יקרה? גם את כותבת בצורה מאוד מחממת את הלב ורגשנית בצורה שנעים לקרוא! לצערי כמה שאני אחשוב ..אני ואת עליהם שהם רעים וצרי אופק.... זה נראה ככה שהם חיים את החיים! ולא מתחבאים במחילות כמוני

מה שתיארת מזכיר לי הרבה מצבים דומים שעברתי אבל זה לא חייב להשאר כך וזה לא אמור להשאר כך יש בך כוח עצום שאולי אתה כן מרגיש בו ואני מרגיש את העוצמה הזו מהמילים שלך יש בך דברים שלרוב האנשים אין...פשוט אין ואתה סובל בטח כי הם הרוב,הרוב האטום והמםכן הזה "מכונות שטובות בלציית לעוד מכונות" אני יכול להגיד לך שאנשים שלעגו לי בעבר ופגעו בי היום אני יכול לעמוד מולם ולהסתכל להם בפנים בלי פחד ,כי פשוט מאד הם החלשים אתה מכיר את הסיפור על האריה הקטן שגדל בקבוצה של צבאים ו היה תמיד בסוף ו לא ידע שהוא אריה בכלל?? יש רגעים שאני חושב שזהו אין מה לעשות אני אבוד אבל הזמן והסבלנות ומחשבה חיובית משנים את זה חוסר בטחון לא אמור להיות קבוע וזה מתחיל מהחלטה שלך ,וזה מפחיד,שינוי אפילו לטובה מפחיד אבל החיים אף פעם לא יתנו לך לעבור דברים שאתה לא ימסוגל להם תחשוב על זה ואני מקווה לשמוע ממך אנחנו אף פעם לא לבד.....

לג'ק...החביב ונעים ההליכות אני מנסה לפעמים למצוא את הכח ...אצלי כמו שאתה מתאר את זה..כלומר מנסה להישאר חזק... לפעמים אני חש שאני עומד להתמוטט אבל נושם חזק ומדלג הלאה אני מודה לך על התשובה המעודדת! אני קורא ומודה לך על ...היחס! שלך ישראל

העולם אכזרי לאנשים הכי טובים בו.. החיים שלי לא קלים, עברתי המון.. אני שואבת את הכוח שלי מהגיבורים האמיתים של העולם- אנשים כמוך.. אנשים שעבורי הם עליונים, מלאי גאווה... לא יפגעו בשום אדם. אלה שסופגים וסופגים כמו ספוג ענק.. ובסוף אין איפה לסחוט את הכאב... אני רוצה שתדע שאתה לא לבד.. אני פה איתך מחזקת אותך. אני רוצה לשמוע שאתה בסדר.. אולי תשאב אתה ממני כוח... שרון

קראתי את הודעתך! ומה שכתבת עודד אותי מאוד שקראת לי גיבור של העולם...האמיתי! וההדמייה עם הספוג האנושי שסופג ממש יפה! באמת אני לבטח אזכור אותו ואשתמש בו להבא! בת כמה את שרוני?..בבקשה

שלום לכל המאושרים בעודי כותבת את המילים הללו אני תחת השפעה של אלכוהול החלטתי שזה המוצא היחיד שלי מהבעיה שלי בחיים, כל דקה שבה אני שוהה בבית לבד היא בשבילי כמו נצח, ואני לא יכולה לסבול את זה , הזמן פשוט לא עובר.... יש לי בעיה חמורה שלא ניתנת לפתרון.... אני מתביישת בבית שלי, והדבר גורם לי לסבל חמור ביותר. כל כך הרבה הזדמנויות היו לי לצאת עם אנשים, ואני תמיד דוחקת אותם , ומביעה חוסר רצון וחוסר התעניינות, למרות שבפנים עמוק אני מתה לקשר. נמאס לי להיות לבד, אבל אני מפחדת מהתגובה של המין השני. יש לכל בני משפחתי עבודה קבועה, ממש לא חסר לנו כסף, אני אפילו בזבזנית, ויש לנו חיות מחמד, אבל מה לעשות, הבית מגעיל, ובית קשה להחליף.... כתוצאה מכך יש לי רגשי נחיתות, אני לא ראוייה לאף אחד, ואני לא רוצה שאף אחד ירחם עליי או יחשוב שאני מסכנה, כי אני לא. אני פשוט מתעבת את הבית הזה. לפני כמה חודשים הכרתי מישהו בעבודה, הוא התחנן לצאת איתי, כל הזמן היה מציע , אני מראה התעניינות, אבל אני מפחדת להתקרב , אני מפחדת מהרגע הזה שבו הוא יראה את הבית שלי. אני לא מוכנה בשום אופן שזה יקרה. ולכן אני מסרבת, המישהו הזה כבר מזמן ויתר. ועכשיו שהכרתי מישהו חדש, גם הוא משוכנע שאני לא מעוניינת, למרות שאני מאוהבת בו עד הראש, אני פשוט משתגעת, נמאס לי להשאר על תקן ידידה, אני אוהבת אותו, אבל אף אחד לא יחכה לי שאני אחליט, הוא מצא מישהי אחרת, ולי עכשיו נשאר רק למות בייסורים........... הלוואי שאני אמות כבר, כל דקה וכל שנייה הם סבל אחד גדול, לפחות כשאני שותה אני מאבדת הכרה לכמה זמן ואז עובר הזמן בלי מחשבות. אני שוקלת גם כדורי שינה, כי קשה לי להרדם...........

שלום אינני יודע מדוע התקרבות ויצירת קשר מפחידה אותך כל כך אבל תהיה הסיבה אשר תהיה, את מבודדת את עצמך הן מבחינה חברתית ובעיקר מבחינה רגשית. בתוך הבדידות הזאת כנראה שהשתיה נותרת חברך הנאמן היחיד. אני מתאר לעצמי שעם הקושי להתקרב את תראי את הפניה לטיפול פסיכולוגי כקשה לא פחות. ובכל זאת, הייתי ממליץ לך לפנות בהקדם לעזרה וקבלת ייעוץ. אני מקווה שיהיה לך את הכוח לעשות שינוי בחייך שירחיק אותך מהאלכוהול ומהמחשבות האובדניות. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

מה אתה מציע לעשות כנגד חוסר ביטחון אני מרגישה נחותה מרוב האנשים, מה שמונע ממני ליצור איתם מגע וזה מקשה עלי מאוד, הדבר כבר נמשך הרבה שנים הייתי אצל עובדת סוציאלית, וזה עזר לי קצת, גם אצל פסיכולוגית אבל אני לא יודעת מה לעשות, לא נראה שהבעיה נפתרת.

שמרית שלום את כותבת שהטיפול האישי שעברת עזר מעט אבל לא מספיק. אם כך אולי כדאי לנסות מסגרות קצת שונות שיתנו לך התנסות חברתית ופידבק. זה יכול להיות קבוצה טיפולית, סדנאות לאסטרטיביות, או קורסים אחרים שרבים כמוהם מפורסמים בעתוני סוף השבוע המאפשרים התנסות קבוצתית. דימוי עצמי ניתן לשנות הן בעבודה עצמית כמו שעשית בטיפול האישי, ויתכן שהטיפול האישי בו היית לא הספיק או לא נגע בך מספיק, וניתן להיעזר גם במפגש חברתי שהצעתי. תזכרי שיש כן מרכיב מעגלי במה שקורה לך. ככל שיהיו לך יותר התנסויות חברתיות כך בטחונך יגבר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רציתי לשאול האם יש קשר חזק בין מצב נפשי לא יציב ומעורער ודכאוני לבין פעילות ספורטיבית? האם זה יכול להשפיע לרעה על אימוני ספורט וכושר ותזונה? אני סובל מדכאוןוחרדות ונפגש עם מטפל פעם לשבוע ומתאמן בחדר כושר ולא מצליח להעלות במשקל הקבוע שלי אולי בגלל שהרבה פעמים מצבי משפיע על תאבוני ואני סובל הרבה פעמים משלשולים אחרי התקפות דכאון בבוקר הרבה פעמים אחרי ארוחת בוקר הייתי מאד רוצה לשמוע את חוות דעתך תודה

מודאג שלום מצב דיכאוני גורם לתחושת חולשה ופאסיביות וגורם בין היתר קושי לבצע כל סוג של פעילות כולל פעילות גופנית. ולהיפך, הוכח שפעילות ספורטיבית עשויה לעזור כנגד מצבים דיכאוניים. יש אפילו שיטת טיפול פסיכולוגית שמשלבת אימון גופני כחלק מהטיפול נגד דיכאון. טוב שאתה נמצא במסגרת טיפולית, מומלץ שתפנה גם לייעוץ פסיכיאטרי ותשקול לקיחת תרופות נוגדות דיכאון, במידה ולא פנית עדיין. בברכה ד"ר אורן קפלן

דר' קפלן שלום, ברצוני לעבור טיפול פסיכולוגי שיכלול בתוכו גם היפנוזה. רציתי לדעת לאן עלי לפנות, היכן ניתן לקבל מידע על מהפנטים מומחים, והאם לדעתך כדאי שזה יהיה פסיכולוג שמהפנט או נוירולוג. בתודה רבה איריס

איריס שלום בישראל קיים חוק היפנוזה ומטפלים מורשים הם בעלי רשיון משרד הבריאות, פסיכולוגים, רופאים ורופאי שיניים, שעברו הכשרה מתאימה ועברו את בחינת הרישוי. אם תפרטי מעט על הבעיה שבגללה החלטת לפנות אוכל להמליץ לך האם הטיפול המתאים על ידי פסיכולוג או רופא. בעיקרון, בעיות שהן פסיכולוגיות במהותן מתאימות יותר לטיפול פסיכולוגי ובעיות שהן רפואיות במהותן מתאימות יותר לטיפול רפואי. לעיתים יש כמובן בעיות משולבות שלרוב שני סוגי המקצועות מטפלים בהם. בכל מקרה, אשמח להפנות אותך למהפנט מוסמך באזורך. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני צריך לבצע פגישת היכרות הנקראת "אינטייק מבוגרים" באחת התחנות הציבוריות-קהילתיות לבריאות הנפש של משרד הבריאות. מהי מטרת הפגישה? אילו נושאים ושאלות יעלו בה? מה כדאי להכין והלתכונן לפגישה זו? מה צריך להביא לפגישה זו? בתודה, גל

גל שלום אינטייק היא כינוי לפגישת היכרות שבה אתה תספר על עצמך והבעיה שבגללה החלטת לפנות והגורם המטפל ישאל בוודאי שאלות וינסה להגדיר את הבעיה ולהמליץ על הטיפול המתאים בה. אין צורך להביא דבר לפגישה חוץ מאת עצמך באופן מלא וישיר. ספר למטפל מה הביא אותך לפניה לטיפול וכן על ההסטוריה האישית שלך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני בת 23 ויש לי בעיה כבר שנים רבות. כשאני צריכה לספר למישהו משהו על עצמי (למשל לומר לרופא שיש לי חום וכאבי בטן) אני לא מסוגלת ומתחילה ישר לבכות. במשך השנים ניסיתי להתגבר בעצמי על הבעיה, ואכן היום אני לא בוכה, אבל אני כמעט בוכה (וקשה לי לדבר) ובגיל כזה זה ממש מפריע לי. אני בטח נראת כמו משוגעת. ניסיתי לחשוב על כך עם עצמי והגעתי למסקנה שאני פשוט מרחמת על עצמי במקרים כאלה, ולכן ניסיתי לחשוב בפעם הבאה כאילו אני מדברת על מישהו אחר לא עליי. זה לא ממש עוזר. האם יש פתרון אחר? אולי אני לא נורמלית? תודה.

שירי שלום הפתרון הוא בשני כיוונים אפשריים. האחד הוא באמת לנסות ולשנות את ההתנהגות שמפריעה לך. השני הוא לקבל את עצמך כמו שאת בלי להרגיש כזאת מבוכה. בעיקרון שני הכיוונים, כולל מינון מסויים משניהם, אפשרי בטיפול פסיכולוגי, במידה ואכן הבעיה מספיק מטרידה אותך כדי לפנות לעזרה. האם זה הדבר היחיד שמטריד אותך מבחינה רגשית, או שיש דברים נוספים מלבד התופעה שציינת? בעיקרון, אני לא מכיר בקיומו של המונח "נורמלי". מה שאת חווה הוא אישי וסובייקטיבי. אם הוא פוגע באיכות חייך כדאי לטפל בו כדי שתרגישי יותר טוב עם עצמך. בברכה ד"ר אורן קפלן

התופעה הזאת היא לא הצרה הכי גדולה שלי בחיים, אבל הייתי רוצה ללמוד לחיות טוב יותר, וזה מאוד מפריע לי. לא מדובר רק בסיפור לרופא, אלא עוד כל מיני סיטואציות, כשצריך לדבר עם בן אדם פנים אל פנים. אשמח אם יש איזו שיטה לחשוב אחרת בלי לקחת תרופות. תודה. שירי

אני זקוקה לעזרה נפשית, אין לי בכך ספק. ילדות כאובה וחולנית אשר לאחרונה נותנת אותותיה ביתר שאת, ומפריעה לי להשאיר מאחור את מה שחשבתי שאוכל להשאיר מאחור. כל הנורות האדומות פה מסביב נדלקות וצועקות "טיפול! טיפול!". הייתי צריכה לעשות את זה לפני שנים רבות גם כך. אני זקוקה לטיפול פסיכולוגי, אולם אין באפשרותי להרשות לעצמי אחד כזה כרגע, בשלב זה של חיי. השאלה היא אם עומדות בפני אפשרויות נוספות, מעבר לטיפול על ידי פסיכולוג פרטי, שיקשה עלי לממן. אני מטופלת בקופ"ח כללית, אולם הזהירו אותי מפני ההשלכות של קבלת טיפול דרך הקופה. האם החששות מפני הפרת הפרטיות מוצדקים? האם יש דרך אחרת כלשהי, לטיפול באזור השרון או גוש דן? תודה, טלילה

חששותיך מטיפול בשירות הציבורי מוצדקות בחלקן. החשש המוצדק בלבד הוא החשש מפני חשיפה-שאולי מכרים הגרים ליד המרפאה , ייראו אותי נכנסת למרפאה ויחשבו עליי כך וכך. הסודיות הרפואית היום בניגוד לעבר מוכתבת בכוח החוק "חוק זכויות החולה" וחל איסור חמור להשתמש במידע זה שלא לצרכים סטיסטים בלבד (מס' הפונים, כמות הלוקים בבעיה מסויימת וכו'), אך חוק עיסוק הפסיכולוגים,פסיכיאטרים ועובדים סוציאלים מפיל את האחריות הטיפולית עליהם , ובמידה שהנך , חלילה , מבטאת מצוקה שעלולה להתפרש כנטייה אובדנית , פגיעה בעצמך או/ו בסביבתך וכן, אם את מתוודאת בפני הגורם המטפל על רצוניך לרצוח מישהו, על הגורם המטפל אין במקרים אלו בלבד, סודיות רפואית כלפייך, והינו חייב מכח החוק לפנות לגורמים הרלוונטים (פסיכיאטר מחוזי,משטרה וכו') -חשוב להדגיש כי מדובר רק במקרים הקיצונים מעלה, ובכל עבירה פלילית אחרת הגורם הטיפולי מחוייב לשמור על סודיות רפואית ולא לדווח על העבירה -אלא אם יש צו ביהמ"ש המבטל סודיות רפואית. בכל מקרה , עלייך לאשר (מלבד צו ביהמ"ש) לגורם המטפל להתייעץ, להעביא חומר עם כל גורם אחר. ויתור סודיות רפואית תקפה כאן כמו לכל רופא אחר.

שהטיפול שאעבור בשירות הציבורי ישמש כנגדי. זכור לי בזמנו, כשמילאתי טפסים לגיוס, שנשאלתי אם אי פעם נזקקתי לטיפול נפשי. זו שאלה מטופשת לטעמי, כיוון שלא ברור איפה עובר הגבול בין "זקוקה" ל"רוצה" במקרים כאלה, והיא מרמזת על הדיעות הקדומות העומדות מאחוריה. אני חוששת שבעוד שטיפול פסיכולוגי פרטי יתפרש כמותרות יאפיות, טיפול בשירות הציבורי יתפרש כאילו אני לוקה בנפשי, ואיני שפויה. השאלה היא איפה זה יכול לשמש כנגדי. לצבא אני כבר לא אתגייס שוב, אבל מקומות עבודה ודאי עוד אחפש. האם כל עוד איני מביעה רצון להזיק לעצמי או לאחרים, אני נהנית מאותה הדיסקטיות? כלומר, אני לא מוכרחה לציין את זה, רק בגלל שזה לא באופן פרטי? חשש נוסף הוא מהעובדה שאינני יכולה לבחור את המטפל שלי, ואני מאוד סלקטיבית בבחירת האנשים שעימם אני יכולה לתקשר. זה אולי נשמע נורא, אבל עליהם להיות אינטליגנטיים ביותר. פה אולי אין איך לעזור, אני צריכה לנסות כדי לדעת. אולי רק להמליץ, או להזהיר, אם ידוע.

טלילה שלום כשכל הנורות נדלקות וזועקות טיפול טיפול, פונים לטיפול. נקודה. השירות הציבורי כמו השירות הפרטי, מחוייב לסודיות רפואית מלאה. אם ישאלו אותך האם היית בטיפול, את יכולה תמיד לומר שלא היית. פניה לטיפול פסיכולוגי מעוררת לעיתים רתיעה אבל ככל שהזמן חולף יש הבנה הולכת וגוברת בציבור שהטיפול הינו מסגרת לגיטימית ומקובלת. הנושא קיבל חשיפה רבה בשנים האחרונות, ובעיקר על רקע המתח הנפשי בו שרויה כל המדינה בשנתיים האחרונות קשה לי להאמין שמישהו יראה בזה כזה מצב חריג. לכן אני מציע לך לפנות לטיפול ולהיעזר בו ולעזוב את החששות בצד, הן לא מוצדקות. ובכל זאת, הייתי שואל אותך עוד דבר אחד. כל כך הרבה שנים את רוצה טיפול ולא פונה. האם אין כאן גם מרכיב של רתיעה שלך עם עצמך מהפניה לטיפול, ובהקשר הזה השלכות הטיפול הציבורי משרתות את החשש? כדאי לחשוב גם על האפשרות הזו ולדון עליה עם המטפל/ת בקופת החולים. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

על אף שאני יודעת שאני זקוקה לטיפול, ובגלל שאני יודעת עד כמה, אני חוששת מאוד מהתחושות שיעלו במהלכו. קל יותר להאמין שמה שהיה נשאר מאחורי, והיום הכל בסדר. ואני מניחה שכיוון שאני דוחה את העניין במשך זמן רב כל כך, התקוות נוסקות. וכשאני אעשה את זה כבר, לא בא לי למצוא את עצמי משוחחת עם עוד שרלטן על הבעיות הכי אינטימיות בחיי. זה דורש אנרגיות רבות, והייתי רוצה להאמין שזה יצליח כבר בנסיון הראשון. תודה.

שבוע טוב! שאלתי הוא כזאת, האם בעיות בהתפתחות ובעיות רגשיות ממושכות יכולות להשפיע על זיכרון הארוך טווח בצורה משמעותית? תודה מראש.

דני שלום שאלתך קצת כללית וקשה לי לענות עליה במדויק. על פי רוב פגיעה בזיכרון עצמו נובעת רק מנזק מוחי. הבעיה הרגשית משפיעה בד"כ על יכולת הריכוז והקשב. כדי לזכור משהו יש צורך לשנן ולהפנות אליו קודם כל קשב. במידה ומנגנון הקשב נפגע, מובן שגם איכות הזכירה נפגעת, אבל זה לא מנגנון הזיכרון עצמו אלא התוכן שמנסים לזכור שלא עובד כראוי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שבוע טוב! בשבוע שעבר , בתנו בת 3 היתה עדה לויכוח רציני ביננו. לאורך כל הויכוח הסברנו לה שזו אינה אשמתה, ושאנו אוהבים אותה. כמו כן אמרנו לה שאבא ואמא לעיתים מתווכחים ושזה בסדר ומותר לנו ואנחנו ממשיכים לאהוב. הילדה נראתה מוטרדת למדיי ושאלה את אביה אם הוא לא בורח , כאשר הוא ירד לשים משהו באוטו. כמו כן היא ראתה אותו בוכה. בשלב כלשהו היא ביקשה שנעשה שולם עם האצבעות ואכן עבורה עשינו זאת. אנו היינו בתוך הויכוח הקשה והיא עמדה מהצד וצפתה בו. אני מניחה שעד כמה שהיה לנו קשה עבורה הקושי רב יותר ומפחיד יותר. מאז הדברים הסתדרו. שאלתי היא האם יש מקום להעלות את הנושא שנית בפניה ולשוחח על כך כשאנו רגועים ולהסביר לה פעם נוספת שגם ההורים רבים לפעמים או שעדיף להמשיך הלאה ולא להזכיר את שהיה. האם עשינו לה נזק? היא אומנם בת 3 אך מאוד מודעת למה שקורה סביבה. תודה מראש על התשובות.

יעל שלום ילדים לא יכולים לגדול מרופדים בצמר גפן כיוון שהחיים מורכבים והם במוקדם או במאוחר יחשפו גם לקשיים שיש בהם, ורצוי שילמדו להתמודד עימם. הורים שרבים ביניהם זה חלק טבעי מן החיים. כל עוד הריב נשמר בפרופורציות המותרות ואחריו הדברים יכולים לחזור לשגרה, הרי שהוא מהווה גם מסר מלמד לילד, שאפשר ומותר לכעוס אחד על השני, שבזמן הריב יש עוצמות רגשיות שיכולות להביא גם לבכי, אבל שזה לא הורס ומפרק את הקשר, ואפשר להמשיך לאהוב. עכשיו השאלה היחידה אם גם את מרגישה שזה מה שקרה בינך לבעלך ושאכן הדברים כעת חזרו למסלולם ושהאהבה לא ניזוקה. אם את חושבת שהזוגיות שלכם לא ניזוקה, אלא אולי אפילו להיפך, שמשהו שהיה בינכם היה צריך דיון נוקב וכעת נרגע, אז סביר להניח שגם הילדה תוכל להפנים את המסר הזה. לעומת זאת אם הריבים ביניכם הם סכנה ממשית לזוגיות אז החשש מהנזק הוא לא לנפשה של הילדה, אלא קודם כל ליציבות הרגשית שלך ושל בעלך. בשורה התחתונה, בדקי קודם כל מה המצב בינך לבעלך. אם שם הדברים בסדר, הריב הוא לגיטימי ולא יעשה כל נזק לילדה. עשי מה שאת חושבת לגבי השיחה איתה. אם את מרגישה צורך לשוחח עימה דברי איתה על זה. במידה ולא, אפשר לעבור לסדר היום. כאמור, לא שם מרכז הדברים לדעתי. בברכה ד"ר אורן קפלן

לפני כמה שבועות העלתי בעיה בעניין טריכולמניה (עמוד 675) ולא קיבלתי תשובה. אחר כך שאלתי שוב למה אף אחד לא עונה לי וכמה אנשים כולל פרופ' רובינשטיין ענו לי אך לא ניתנה לי תשובה מקצועית מכוונת לשאלתי הספציפית (עמוד 677). האם יש מישהו כרגע שיכול לענות לי לשאלותי בבקשה? תודה שג

שג שלום לא ראיתי את הודעותיך הקודמות אבל קראתי אותן כעת ואנסה לענות. טריכוטילומניה, תלישת שיער, היא סוג של בעיה כפייתית ועלולה להיות עקשנית למדי לטיפול. היא דומה לתופעות כמו כסיסת ציפורניים אבל השפעותיה ומקורותיה בד"כ בעלות עוצמה חריפה יותר. התופעה נפוצה הרבה יותר ממה שנדמה, וכמו שאת התביישת לדבר עליה כך רבים אחרים סובלים ממנה בשקט עד שהקרחות מדברות בעד עצמן ולא ניתן להסתיר יותר. הבסיס הנפוץ לבעייה הוא סוג של חרדה ולחץ, ובהמשך פשוט כוחו של הרגל. פעמים רבות התופעה מתחילה בגיל צעיר ונמשכת לבגרות. הטיפול השכיח מתמקד בשלושה תחומים: טיפול פסיכולוגי התנהגותי קוגניטיבי (ניתן גם לשלב היפנוזה) בניסיון להתמודד עם התופעה ברמה המיידית, טיפול פסיכולוגי דינמי שאינו יעיל בד"כ להפסקת התלישה בטווח הקצר אך יכול לעזור לטפל בתשתית הנפשית שעומדת מתחת לבעיה במקרים רבים, וטיפול תרופתי, בד"כ בתרופות נוגדות חרדה או דיכאון. רצוי פעמים רבות לשלב בין שלושת סוגי הטיפול כדי להגיע לתוצאות מספקות. היכולת להפסיק לתלוש תלויה בין היתר גם במוטיבציה ובנכונות להתמסר לטיפול הפסיכולוגי. אתר מעניין בנושא הוא http://www.geocities.com/naamaled/index.htm אמנם אין הרבה על הטיפול הפסיכולוגי אבל יש מידע על הבעיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן שלום, אני סטודנטית לפסיכולוגיה ,לתואר ראשון. אני כרגע בסמסטר השני של השנה השלישית ללימודי, וממוצע הציונים שלי הוא 85 אני לומדת במכללת ר"ג והתואר הוא של האוניברסיטה הפתוחה. אני משקיעה את כל מאמצי כדי שממוצע הציונים שלי יהיה גבוה, יש לי חברה שלומדת ב"בר אילן" ואנו משוות את חומרי הלימוד הנלמדים ואת רמת הקושי שלהם. וכמעט בכל קורס שלמדנו עד היום אנו מגלות כי החומר הנלמד ב"פתוחה" יותר מעמיק (בהרבה אפילו) וכי המבחנים ב"פתוחה" יותר קשים, מכיוון שמחברי המבחנים אינם המרצים שלנו (בד"כ) , ורמת ההתעמקות בחומר היא גבוהה ביותר. ממוצעי הציונים בבר אילן בפסיכולוגיה הם יותר גבוהים כנראה בשל עובדות אלה. אני בחרתי ללמוד בפתוחה מכיוון שרק שם יכולתי ללמוד רק פסיכולוגיה בלי שילוב של נושא אחר כמו סוציולוגיה וקרימינולוגיה, וללא צורך בהשלמות לתואר השני. כידוע לך תנאי הקבלה לתואר השני הם קשים ביותר, ואני חוששת שממוצע הציונים שלי אינו מספיק, בעיקר כאשר באוניברסיטאות אחרות הממוצעים יותר גבוהים בשל רמת הקושי הנמוכה יותר. אחד המרצים אמר לנו שרמת הקושי הגבוהה בפתוחה היא אמצעי סינון, שכן תנאי הקבלה הם תעודת בגרות מלאה בלבד ואין צורך בפסיכומטרי. השאלה שלי, במידה ואתה מתמצא בנושא זה, היא האם לדעתך בקבלה לתואר שני מתחשבים במקום בו למדת או שעושים ממוצע יבש ? האם יש לי סיכוי בכלל להתקבל עם ממוצע שכזה? כיצד אני יכולה להגדיל את סיכויי להתקבל (בדרכים אחרות) , האם התנדבות לניסויים פסיכולוגיים תוסיף לרזומה שלי ? האם קיימות דרכים נוספות שאינני יודעת אודותם? אם ישנם אתרים בארץ שאפשר להתייעץ בנושאים אלו, התוכל ליצור עבורי קישור אליהם? מחכה לתשובתך מיכל.

מיכל שלום הודעתך עוסקת בנושא כאוב למדי. המרוץ לתואר השני נעשה קשה יותר ויותר עם השנים והמכשולים בדרך מתגברים ככל שהביקוש עולה, והוא בהחלט עולה. אני אהיה מאוד ישיר וכנה עימך. סיכוייך להתקבל במצב הנוכחי למגמות הקליניות נמוך ביותר. אמנם זהו ממוצע מעולה שבעקבותיו תסיימי את התואר בהצטיינות, אבל הוא מהווה כיום דרישת מינימום לעצם ההרשמה ובד"כ אינו מספיק. האוניברסיטאות מעדיפות דווקא סטודנטים שלמדו באוניברסיטאות ולא במכללות, אם כי כיום יש גם רבים שהתקבלו מהמכללות. התנדבות מכל סוג יכולה לעזור כיוון שאח"כ תוכלי לקבל המלצות. חשוב לזכור שאל הציון יתחברו בהמשך מבחן כללי שמועבר לכל המועמדים לתואר השני (בעבר נקרא מבחן מיכאל), חוות דעת מהמלצות אישיות שתקבלי וכן ראיון אישי, וכל אלו עשויים לשפר את הסיכויים. אם לימודי התואר השני בפסיכולוגיה הם משאת נפשך יש כמה דרכים בהן תוכלי לפעול: א. לשפר ציונים בעוד כמה נקודות לכיוון ה 90 ב. לנסות להתקבל למגמה פסיכולוגית מחקרית ולא טיפולית, ובהמשך יהיה יותר קל להתקבל למגמה טיפולית מתוך המעמד החדש ג. לפנות למקצוע טיפולי שדורש ציונים יותר סבירים, למשל עבודה סוציאלית שדרכה תוכלי להגיע לסוג דומה של מקצוע. אין אתרים שעוסקים בעניין, צריך להתייעץ עם אנשים שמכירים את המערכת. במידה ויש לך שאלות נוספות אשמח לענות. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן, אני מודה לך מקרב לב על כנותך, אני עושה ואמשיך לעשות כל מאמץ כדי לשפר את הממוצע. לפי תשובתך אני מבינה שבחירתי בתואר של האוניברסיטה הפתוחה היתה מוטעת ועדיף היה לי ללמוד תואר משולב באוניברסיטה אחרת, למרות השנה הנוספת של ההשלמות לתואר השני. שמעתי על אנשים שנסעו ללמוד בחו"ל תואר שני בפסיכולוגיה קלינית. האם יש לך מידע בנושא, האם תואר זה קביל בארצנו הקטנטונת? תודה שוב-מיכל.

מיכל שלום. אני סטודנטית למדעי ההתנהגות באוניברסיטת בן גוריון בב"ש. לפני זמן קצר המרצה שלנו ל"מבוא לפסיכולוגיה" הודיע כי כל האוניברסיטאות בארץ החליטו כי הממוצע הנדרש לקבלה לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית יהיה 87 ומעלה. לכן, אני מציעה לך לברר את הנושא ולוודא זאת, וכך תוכלי אף להינות מלימודייך בנוסף...

לי, תודה רבה לך על המידע החדש ! העניין הוא שגם אם יהיה לי את הממוצע 87 עדיין אני אהיה כנראה בעמדה נמוכה לעומת אלה שלמדו באוניברסיטאות, לפי מה שד"ר אורן כתב. וחוץ מזה שתמיד יהיו אותם אנשים שממוצע הציונים שלהם 90 ומעלה , והרי הביקוש הוא גדול מאוד . אני יודעת שמבחינתי אעשה את המיטב שלי, ומה שיהיה יהיה.... בכל מקרה אני מאוד נהנת מלימודי הפסיכולוגיה, אפילו שהמבחנים אצלנו מאוד קשים, אני בלחץ רק בתקופת המבחנים . תודה לך על ההתעניינות ואולי נפגש בתואר השני. מיכל.

ד"ר אורן שלום רב! האם אדם בן 70 שסובל ממחלה קשה וכתוצאה ממנה מחרדות יכול לקבל עזרה משמעותית מפסיכולוג?

לילך שלום גיל 70 הוא צעיר למדי כיום. הפסיכולוגיה עשויה לעזור לכל אחד, בלי קשר לגיל, כמו שהבעיות הפסיכולוגיות עלולות להטריד כל אחד בלי קשר לגיל. עם זאת, לגיל המבוגר יש לפעמים מאפיינים ייחודיים ולכן כדאי לפנות לאדם שמתמחה בתחום זה. כמו כן, רצוי להתייעץ קודם עם פסיכיאטר המתמחה בגיל המבוגר מאחר ויתכן שכדאי לשלב טיפול תרופתי מסויים במקרה הנוכחי על רקע המחלה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מטופלת אצל פסיכולוגית קלינית כבר 4 חודשים , אך לא חשה שהתופעות שלי של, לחץ ,התרגשות יתר, דיבור בישיבות גורם לתופעות של חרדה משתפרות, הפסיכולוגית טוענת שזו תחילת הדרך ושצריך לעלות את אינטיסיביות הטיפול, האם היא צודקת ? או שאני צריכה להחליף פסיכולוגית

שיר, הפסיכולוגית שלך צודקת. 4 חודשים הם אכן רק תחילת הדרך (שיכולה להימשך גם כמה שנים). אם את מרגישה איתה במוח, ויש ביניכן כימיה טובה, אין צורך להחליף אותה אלא פשוט להתאזר בסבלנות, ולתת לתהליך הטיפולי להתקדם בקצב שלו. הרה.

HERA כתב/ה: > > שיר, > > הפסיכולוגית שלך צודקת. 4 חודשים הם אכן רק תחילת הדרך (שיכולה > להימשך גם כמה שנים). אם את מרגישה איתה במוח, ויש ביניכן כימיה > טובה, אין צורך להחליף אותה אלא פשוט להתאזר בסבלנות, ולתת לתהליך > הטיפולי להתקדם בקצב שלו. > > הרה.

שיר שלום ישנן גישות שונות לטיפול במצבי חרדה, שהם כנראה הבעיה שממנה את סובלת. הגישה הנפוצה לטיפול פסיכולוגי היא הגישה הדינמית שבאופן עקרוני דורשת זמן וסבלנות מאחר והשינויים הם ברמת האישיות ותפיסת החיים הכללית. אלו דברים שנוצרים במשך שנים רבות וקשה לצפות שישתנו בזמן קצר מאוד. עם זאת, יש גישות פסיכולוגיות אחרות לטיפול קצר מועד. בראש העמוד יש כתבה שיועדה לצאט שנערך לפני מספר חודשים באתר ומפרטת את עקרונות הטיפול הקצר. כמו כן אני מצרף בהמשך תקציר של השיטות הנפוצות לטיפול בחרדה. הפסיכולוגית שלך צודקת וגם את צודקת. זו אכן תחילת הדרך, אבל מבחינתך, זה לא מספיק מהר. אני מציע שתדוני בנושאים הללו בתוך המפגש הטיפולי שכן מכאן ללא היכרות ממשית איתך קשה לדעת האם את עושה את התהליך הנכון או לא. מתוך השיחות בוודאי תגענה לדרך הנכונה עבורך. בברכה ד"ר אורן קפלן התקציר: חרדה הינה תגובת חרום טבעית של הגוף כדי להתגונן מפני סכנה. במצבים מסויימים החרדה הופכת לתופעה מעיקה וקיצונית שפוגעת באיכות החיים. כדי לטפל בחרדה צריך להבין את ההקשרים בה היא מופיעה, ללמוד להתמודד עם תגובות החרדה, ולבסוף, גם "להתיידד" עם החרדה, כלומר, לקבל שבמצבים מסויימים החרדה מופיעה כחלק טבעי של מהלך החיים. כל אלו יכולים להיעשות בטיפול פסיכולוגי. ישנן גישות שונות להבנה ולטיפול בחרדה. ניתן להכליל באופן כללי שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום ממוקד המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. על פי צורת חשיבה זו יש צורך בטיפול פסיכולוגי דינמי ארוך טווח כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים לא מודעים שיש לעבדם בטיפול. גישה פסיכולוגית אחרת טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי ממוקד וקצר מועד ולשפר על ידי כך את איכות החיים. במידה וישנה בעיה פסיכולוגית רחבה יותר ברקע רצוי לטפל בה, אבל ניתן במקביל או באופן בלתי תלוי לטפל בחרדה. גישה זו טוענת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. כמובן שהשיטות הפסיכולוגיות האמורות אינן מנוגדות וניתן לשלב ביניהן. הקריטריון העיקרי לבחירה בגישה טיפולית הוא היקף התופעות ומידת מיקודן וכן כמה זמן הן פעילות ומשפיעות על אורך ואיכות החיים. הגישה הרפואית-תרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. במצבי חרדה חריפים רצוי להיעזר בתרופות בשילוב עם הטיפול הפסיכולוגי. יש להדגיש שהטיפול התרופתי אינו משנה את מקור הבעיה ולכן הפסקת התרופות תחזיר פעמים רבות את החרדה. הטיפול הפסיכולוגי נועד לעשות שינויים בנטיות ובהרגלים האישיים כדי למנוע את תופעות החרדה הפוגעות באיכות החיים לטווח הארוך. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי חרדה חריפים יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. מומלץ להתייעץ עם פסיכולוג כדי להחליט על דרך הפעולה הנכונה ביותר. ד"ר אורן קפלן, פסיכולוג קליני

היי...!! רציתי לבקש ממכם עזרה דחופה...כל הנגע לכם בקשר לרפואה הפיזית והנפשית כאחד כתוצאה מ: א. אי חשיפה לאור השמש במשך 2-3 שנים. מה הם הנזקים הנגרמים כתוצאה מכך?(מבחינה פיזית) ב.כליאה של אדם ובידודו מהחברה, ניתוקו מהעולם. מהן ההשפעות הנפשיות? וכל אדם שקרא בעבר את המחזה "בעלת הארמון" ויכול להגיד לי מה הנזקים שגרם זאברודסקי ללנה? בבקשה עזרה דחוף!!!! או באי מייל שציינתי את כתובתו או פה בפורום בבקשה תעזרו לי כי אני ממש חייבת את התשובות הללו. *בנוסף לכך מהם הנזקים הנגרמים כתוצאה מקריאה בחושך במשך שנתיים? בתודה מראש טל

טל שלום הודעתך נשמעת באמת דחופה מאוד, אבל קצת קשה לענות עליה בלי פרטים יותר מדוייקים על אופי הבעיה שאת מציגה. מן הסתם ברור שבידוד וכליאה במשך שנים עלולים לפגוע פיזית ונפשית בכל אדם. אנשים שעברו חוויה כזו, לדוגמא שבויי מלחמה, מושפעים ממנה מאוד, אם כי יש הבדל רב בין אדם לאדם. במידה ויש לך מקרה מסויים שעליו את רוצה לבדוק, אנא פרטי במה מדובר. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר הלפרין שלום רציתי לשאול לגבי בעלי שיש לו תקופות ללא כל סיבה שהוא מסתגר עם עצמו מתנתק מכל העולם חברים , עבודה , טלפונים ישן המון וכשאני שואל מה יש לו הוא טוען שזה יעבור לו שזה לא שייך אליי. מאידך , מיד אחרי הוא פתאום מתחיל פשוט להשתגע בכיוון ההפוך נעדר מהבית עובד המון שעות הופך להיות פשוט בן אדם בלתי נסבל.מעשן הרבה וכו'. גם לפשר התנהגות זו אני לא מקבלת תשובה עיניינית. האם תופעות אלו הן מניה דיפרסי או סכיזופרניה? קשה לי לחיות כך ואיך מתמודדדים עם שינויי מצב רוח קיצוניים כאלה? איך אפשר להפנות אותו לטיפול ? תודה מראש סמדר

מצטערת על הטעות שאלתי מופנית לד"ר קפלן. תודה

סמדר שלום לא ניתן לבצע אבחנות קליניות באמצעות האינטרנט. מניה דפרסיה וסכיזופרניה הן אבחנות שנותנים רק על רקע של היכרות אישית מעמיקה. לפי מה שאת מתארת לבעלך יש גלים ברמת התפקוד ולתנודות חריפות כאלה יכולות להיות כל מיני סיבות. בעיקרון, ניתן להפנות אותו לטיפול אם הוא רוצה להיעזר בטיפול. במידה והוא מסרב ולא רואה צורך בטיפול הבעיה נותרת שלך ולא שלו. האם את יכולה לשוחח איתו באופן גלוי ולבקש שיפנה לטיפול? במידה ולא יתכן שהבעיה שאת מדברת עליה היא למעשה הביטוי הזוגי של מה שקורה לו (ולך). במצב כזה ניתן לפעמים להגיע לייעוץ זוגי ודרכו לברר מה בעצם קורה. זה גורר גם פחות התנגדות מבן הזוג. אפשרות נוספת שתפני את להתייעץ עם גורם מקצועי שיתן לך הכוונה כיצד להתמודד עם מה שקורה לו וכיצד לשכנע אותו לקבל עזרה. בברכה ד"ר אורן קפלן

איזה יום שישי שחור שוב הגילוי שאני יודע אותו שאיין לי ממי לקבל חיבוק חם-רק מחשב להתעסק איתו לשרוף את הזמן שוב מחפש חברים בצ'אטים למרות שאני יודע שזה חסר סיכוי שאני חוזר ביום חמישי אני מריח ריח של חופש אבל שאני מתעורר בבוקר ...חסר לי חבר'ה... (חוזר מהעבודה) אבל הבעייה שגם שמה זה לא ממש .......משהו תומך..... כמו שאני רוצה אלוהים אני פקעת עצבים הצילו.... קמתי בבוקר ב11 אבל המיטה ריקה ואיין מי שילטף לי את המצח שהוא חם וקודח מחום אני מתכווץ במיטה עם השמיכה הקרה חסרת הסדין ...כי זה מעצבן אותי הוא כל הזמן בורח אז השארתי ככה אני חושב על העבודה-אז זה משמעות חיי?.. להבריג ברגים?..אתמול ירד לי מברג על האצבע גמר לי על אחד הציפורניים האצבע כואבת לי שמתי פלסטר אני לא מתלהב יותר מהידידה החדשה שלי משעמם לי גם איתה אני מסתובב סחור סחור היא סיפרה לי שהיא אושפזה בעבר בגלל שלקחה יותר מדיי טריפים והתחילה לראות ולדמיין דברים אני לא יודע אייך להתייחס לזה אני מחבב אותה אבל עולם הסמים רחוק ממני....תמיד לא אהבתי משתמשים...הם נראו לי לא מוסריים בא לי על מישהי אחרת פתאום אני מרגיש גיבור גדול..... הבעייה שיש שם מישהי אחרת רק לה יש חבר.... והיא ממש בובת ברבי ואני לא יכול עכשיו להתרחק מ"חברה" שלי.... היא ממילא כל הזמן יושבת לידי בהפסקות ולא יהיה לי נעים פתאום לקום ללכת...ולנסות אפילו לדבר עם מישהי אחרת איזה באסה הייתי היום בעיר בבוקר בקניון עם החונך שלי הלכנו לחפש לחברה שלו מתנה ליוםהולדת כל כך הרבה אנשים כל כך הרבה ריקנות אני עומד בצד ורואה את כל היפים והיפות הללו כולם מחפשים/ות דברים למלאות בהם את הריקנות האין סופית... רוצים לעשות משהו כל הזמן אני מאוד עצבני הערב איין לי עם מי לדבר פשוט המחשב לא עונה ואבא שלי לא מרגיש את ההר געש של המתח והעצבים שיש בתוכי אני מת ליחס חם כבר ....ממישהו...הצילו ואני פוחד פוחד פוחד לא יודע ממש ממה כל פעם ממשהו אחר ...מעתיד קרוב לא ידוע מעתיד רחוק מלא סכנות..... אני לפעמים שוכב במיטה ואני מרגיש קודח...פשוט חולה..חולה: אני לא יכול בלי אמא לא יכול אני צריך את אמא שלי צריך עכשיו לא יכול לחיות בלעדיה יותר אני שבור לא מסוגל להמשיך ככה בקור הזה לא יכול להיות שזה קרה לא יכול להיות שזה קרה לא יכול להיות אני לבד אלוהים אני לבד אני לבד בעולם צריך להתמודד לא יכול איזה פחד רק המחשב מציל אותי מהלבד רק איתו אני פורש כנפיים ועף למחוזות רחוקים בחוץ כבר אף אחד לא מכיר אותי רק אנשים ששחכו ממני הם כבר אנשים גדולים יפים ויפות מחר צריך לתלות כביסה איין לי כוח אוף.....אוף...ידיי עייפות עיניי כואבות אני לפעמים מרגיש גוסס מחכה רק לאורנה בנאי שתציל אותי כמה נחת היא עושה לי בתוכנית שלה לא יכול יותר לשמוע עוד מוזיקה כואב הראש-משעמם ריק --- ראיתי בנות (כל כך יפות) קונות שמני גוף... רק זה מעניין אותן החיצוניות וכמה אני פצצתית כל מה שמעניין אותם זה הגוף אני מביט בכולם והם רצים ורצים אני עומד באמצע ההמולה ורואה את כולם רק צוחקים ונהנים אני מת לצעוק להם: סוף העולם בדרך, בקרוב לא תחייכו ואז אני אקח גיטרה ואנגן לי מצוק גבוה ויהיה לי כייף תמותו כולם אני שונא אותכם זה מה שרציתי לצעוק לכולם.... מחר עוד יום מנוחה אבל מתסכל ומשעמם ואז יום שבוע עבודה חדש-עוד תסכול -עוד עייפות-עוד כאבים בכל הגוף-עוד אני צריך חום ואהבה עכשיו אחרת אשתגע מי יתנני יד....?

היי ילד, אני מציעה שנדבר בצ'אט תגיד לי מתי ואיפה. אני אהיה שם.. ספיר

אני הרבה בצ'אט www.tapuz.co.il בחדר חדרה והסביבה אולי היום ב12 בלילה אולי... מודה לך על העזרה מי את?.. את פסיכולוגית? תודה!

היי ילד ,, מקווה שאתה מרגיש יותר מעודד ומלא במצברים יותר חיובים כעת. "לימור היתה מצויינת כרגיל כמו כל התוכנית שלה ושל ארז שמעון. מאחלת לך שבת נעימה והמון מחשבות חיוביות ,,, ויוי.

איזה יום שישי שחור שוב הגילוי שאני יודע אותו שאיין לי ממי לקבל חיבוק חם-רק מחשב להתעסק איתו לשרוף את הזמן שוב מחפש חברים בצ'אטים למרות שאני יודע שזה חסר סיכוי שאני חוזר ביום חמישי אני מריח ריח של חופש אבל שאני מתעורר בבוקר ...חסר לי חבר'ה... אבל הבעייה שגם שמה זה לא ממש .......משהו תומך..... כמו שאני רוצה אלוהים אני פקעת עצבים הצילו.... קמתי בבוקר ב11 אבל המיטה ריקה ואיין מי שילטף לי את המצח שהוא חם וקודח מחום אני מתכווץ במיטה עם השמיכה הקרה חסרת הסדין ...כי זה מעצבן אותי הוא כל הזמן בורח אז השארתי ככה אני חושב על העבודה-אז זה משמעות חיי?.. להבריג ברגים?..אתמול ירד לי מברג על האצבע גמר לי על אחד הציפורניים האצבע כואבת לי שמתי פלסטר אני לא מתלהב יותר מהידידה החדשה שלי משעמם לי גם איתה אני מסתובב סחור סחור היא סיפרה לי שהיא אושפזה בעבר בגלל שלקחה יותר מדיי טריפים והתחילה לראות ולדמיין דברים אני לא יודע אייך להתייחס לזה אני מחבב אותה אבל עולם הסמים רחוק ממני....תמיד לא אהבתי משתמשים...הם נראו לי לא מוסריים בא לי על מישהי אחרת פתאום אני מרגיש גיבור גדול..... הבעייה שיש שם מישהי אחרת רק לה יש חבר.... והיא ממש בובת ברבי ואני לא יכול עכשיו להתרחק מ"חברה" שלי.... היא ממילא כל הזמן יושבת לידי בהפסקות ולא יהיה לי נעים פתאום לקום ללכת...ולנסות אפילו לדבר עם מישהי אחרת איזה באסה הייתי היום בעיר בבוקר בקניון עם החונך שלי הלכנו לחפש לחברה שלו מתנה ליוםהולדת כל כך הרבה אנשים כל כך הרבה ריקנות אני עומד בצד ורואה את כל היפים והיפות הללו כולם מחפשים/ות דברים למלאות בהם את הריקנות האין סופית... רוצים לעשות משהו כל הזמן אני מאוד עצבני הערב איין לי עם מי לדבר פשוט המחשב לא עונה ואבא שלי לא מרגיש את ההר געש של המתח והעצבים שיש בתוכי אני מת ליחס חם כבר ....ממישהו...הצילו ואני פוחד פוחד פוחד לא יודע ממש ממה כל פעם ממשהו אחר ...מעתיד קרוב לא ידוע מעתיד רחוק מלא סכנות..... אני לפעמים שוכב במיטה ואני מרגיש קודח...פשוט חולה..חולה: אני לא יכול בלי אמא לא יכול אני צריך את אמא שלי צריך עכשיו לא יכול לחיות בלעדיה יותר אני שבור לא מסוגל להמשיך ככה בקור הזה לא יכול להיות שזה קרה לא יכול להיות שזה קרה לא יכול להיות אני לבד אלוהים אני לבד אני לבד בעולם צריך להתמודד לא יכול איזה פחד רק המחשב מציל אותי מהלבד רק איתו אני פורש כנפיים ועף למחוזות רחוקים בחוץ כבר אף אחד לא מכיר אותי רק אנשים ששחכו ממני הם כבר אנשים גדולים יפים ויפות מחר צריך לתלות כביסה איין לי כוח אוף.....אוף...ידיי עייפות עיניי כואבות אני לפעמים מרגיש גוסס מחכה רק לאורנה בנאי שתציל אותי כמה נחת היא עושה לי בתוכנית שלה לא יכול יותר לשמוע עוד מוזיקה כואב הראש-משעמם ריק --- ראיתי בנות (כל כך יפות) קונות שמני גוף... רק זה מעניין אותן החיצוניות וכמה אני פצצתית כל מה שמעניין אותם זה הגוף אני מביט בכולם והם רצים ורצים אני עומד באמצע ההמולה ורואה את כולם רק צוחקים ונהנים אני מת לצעוק להם: סוף העולם בדרך, בקרוב לא תחייכו ואז אני אקח גיטרה ואנגן לי מצוק גבוה ויהיה לי כייף תמותו כולם אני שונא אותכם זה מה שרציתי לצעוק לכולם.... מחר עוד יום מנוחה אבל מתסכל ומשעמם ואז יום שבוע עבודה חדש-עוד תסכול -עוד עייפות-עוד כאבים בכל הגוף-עוד אני צריך חום ואהבה עכשיו אחרת אשתגע מי יתנני יד....?

י. שלום מדי פעם את מבקר וזועק לעזרה, אם כי לא מבקש הכוונה מסויימת. האם אתה נמצא במסגרת כלשהי שנותנת עזרה באופן מסודר? אם לא אולי היה כדאי לנסות ולפנות לייעוץ מקצועי. שיהיה לך סוף שבוע מוצלח ד"ר אורן קפלן

אני מנהל שיחות נפש עם העובדת סוציאלית שלי אני פוגש אותה פעם אחת בשבוע אני עובד במפעל מוגן -זה לנפגעים בחבר'ה... זה יותר תעסוקה אני אכתוב בקרוב מה מפריע לי שם ובבית על איזה ...יעוץ בערך אתה מדבר דוקטור? הודה לך אם תשיב תודה! תודה על היחס

שלום לך. כתבתי לפני כמה ימים ולא התייחסת. אז נסיון שני.... שאלה קצת מוזרה. אני בת 40 נ + 2 וסובלת מכל מיני בעיות בריאותיות שמציקות מאוד אבל לא מסוכנות כבר 15 שנים. בשנים האחרונות יצא שחמתי סובלת מכל מיני בעיות בריאותיות. היא טיפוס מעצבן ומרגיזה את כולם. כל הזמן היא מתלוננת. בגלל זה אני מרגישה שאם אני אגיד לבעלי כל פעם אני לא מרגישה טוב , אני אהיה כמו אמא שלו. נוצר מצב של ריחוק. אני לא משתפת אותו בהרגשות שלי. אני גם רואה את עצמי באור לא טוב - אני נזכרת בה כל הזמן וזה נותן לי הרגשה רעה. אני לא נותנת לעצמי ליגיטימציה להרגיש לא טוב וגם לא נותנת שיעזרו לי. אני לא יכולה לשלוט בזה. אני ממש רחוקה מבעלי בגלל זה. נתקלת בדבר כזה? אני אפילו נרתעת מלהכין לעצמי כוס תה כי כשהיא נוחתת עלינו שישי שבת - היא מכינה לעצמה 20 פעם כוסות קפה או תה וזה יצר בי גם איזשהו גועל. מופרע לגמרי? תודה.

שיר שלום אכן ראיתי כעת שדילגתי בטעות על הודעתך הקודמת, והנה אני עונה עכשיו. מה שאת מתארת הוא שתיים או שלוש תופעות שאמנם מתקשרות באופן כלשהו, אבל בהחלט יכולות לקבל מענה בלתי תלוי. ראשית, חשוב שתקבלי מענה לבעיותיך הרפואיות, עם או בלי קשר לאסוציאציות שזה מעורר בך. המענה אינו רק הטיפול הרפואי הטוב ביותר אלא גם תמיכה שאת זכאית לקבל מהאנשים הקרובים לך. הסיפור השני הוא יחסיך עם בעלך שנפגעים בצורה כזו או אחרת, בגלל חמותך או בגלל סיבות אחרות. העניין השלישי הוא כמובן יחסיך עם חמותך והאופן שהם משפיעים עליך. כמו שציינתי, יש קשר מסויים בין שלושת הדברים, אבל בקשר הזה יש גם משהו מטעה. למשל, לטעון שאת מתרחקת מבעלך רק בגלל חמותך זה קצת התחמקות מלראות את המציאות המלאה. משהו כנראה חוסם את יחסיכם ומה שקורה עם אימו מגביר את החסימה, אחרת היית מסוגלת לדבר איתו. כנ"ל לגבי מיחושיך. יתכן שהם מציקים לך או פוגעים בדימויך העצמי בלי קשר לחמותך והאסוציאציה שלה מגבירה את המצוקה. לא, זה לא מופרע, אלא זה מטריד ופוגע באיכות חייך. אם אינך מסוגלת בשלב זה לפתור את הדברים ע"י שיחה פתוחה עם בעלך ואפילו עם חמותך אני מציע שתפני לייעוץ מקצועי כדי לקבל הנחיה. את אומרת שאת סובלת 15 שנה מבעיות רפואיות, בהחלט הגיע הזמן לקבל את המוגבלות שנכפתה עליך ולסדר את העניינים ברמת המערכת המשפחתית. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, האם תוכל להצביע על הקשר בין או.סי.די להפרעת אישיות גבולית? אני מחפשת מטפל המבצע היפנוזה בירושלים האם תוכל להמליץ לי? תודה

מילי שלום שתי האבחנות יכולות לדור זו עם זו אבל אינן בהכרח קשורות זו לזו. שלחי אלי מייל ע"י הקלקה על שמי, צייני מה הבעיה והאם את מעוניינת בפסיכולוג או רופא ואשלח אליך שם מתאים בירושלים. בברכה ד"ר אורן קפלן

אמא שלי שונאת אותי, זה בטוח.. כבר חמש שנים שהיא סופרת לאחור איך היא תעיף אותי מהבית כשאהיה בת 18, בגיל 18 היא החלה ל"צמצם" את הדברים שלי, והשאירה לי מיטה, נפתחת מתחת למיטה של אחותי בת ה7, אין לי פינה לעצמי בשביל ללמוד אני צריכה ללמוד במטבח, שהשולחן בו בלתי אפשר ללמידה. כשהתגיסיתי לצבא, שולבתי ביחידה לוחמת, אמא שלי שמחה אושר לא שפוי, וכשפחדתי מהמצב והכל היא צרחה עליי למה ויתרתי על הלחימה. מה שעוד אני פוחדת מהחושך אחרי שלפני שנה לערך עברתי הטרדה מינית, שלמזלי הספקתי לעצור בזמן. אח"כ, כשכבר לא יכולתי יותר, אמא שלי לא הסכימה לממן לי טיפול פסיכולוגי, אז חייתי עם הכאב.. בצבא בקשתי סיוע נפשי והפסיכאטר אחרי מפגש אחד הציע לשחרר אותי על פרופיל נפשי. היום הלב שלי גמור, והחיים שלי על סף התמוטטות, לא השתחררתי כי אני מכירה את עצמי, ואני שפויה שבס"הכ צריכה עזרה, ואחרי הכל באים אליי בטענות, למה אני לא עומדת בסטנדרטים של החברה. אולי פשוט כדאי שאמות... כי אין ברירה אחרת, רק כך אני ארצה את כולם.

שרון שלום אם אני מבין נכון אז את עדיין משרת בצבא. את מתארת סידרה של מצבים קשים שמשפיעים על מצבך הנפשי ואין ספק שכדאי שתפני לייעוץ מקצועי. צר לי לשמוע שהפסיכיאטר הצבאי הסתפק בהצעה לשחרר אותך ולא הפנה אותך לטיפול אצל קב"ן. תפקידם של קציני בריאות הנפש הוא בין היתר להעניק טיפול נפשי מקצועי לחיילים הזקוקים לכך. אני מציע שלא תתיאשי ותנסי לקבל טיפול הולם. זה מגיע לך. נסי להתקשר לקצינת פניות הציבור של צה"ל והסבירי את בעייתך, טלפון 5699000 - 03 כמו כן תוכלי לשלוח מייל לנציב קבילות חיילים [email protected] במידה ולא הבנתי נכון וכבר סיימת צבא חשוב למצוא מסגרת טיפולית אחרת. אני חושש שבאמצעות האינטרנט לא ניתן לתת לך תמיכה והכוונה מספיקה. את צריכה למצוא מסגרת טיפולית מסודרת כדי לעבד ולהתמודד עם הדברים שעברת. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

שבת שלום... תודה על התיחסותך, הבנת נכון, אני עדיין חיילת ואני לא מתכוונת לתת להם לנצח אותי פה, זה הכלי היחידי שלי לחיים נורמלים. האם לדעתך ישנה עילה, לפנות לקבילות החיילים? האם זה לא יכול לבוא לרעתי? אתה מבין באיזה מצב אני נמצאת, אני מגיעה לקב"ן, ואני לא מקבלת את העזרה כי אני לא נפתחת, אני מפחדת שכל מה שאגיד יבוא לרעתי, לכן אני לא יכולה לדבר עם אף אחד. אין לי כסף למיימון פסיכולוגי. האם יש מוצא אחר? שרון

לד"ר אורן שלום רב! אצל סבתי התגלה כבר לפני שנתיים מיאלופיברוזיס, דודתי (בתה) אינה יודעת על מחלתה, הסיבה שהחליטו לא לספר לה היא מכיוון שדודתי סובלת כל חייה מחרדות קשות ממוות של הוריה, היא מעולם לא טופלה אצל פסיכולוג, ואנו חוששים שאם יוודע לה הדבר היא תקבל את זה מאוד קשה ותכנס להתקפי חרדה עוד יותר קשים. בלי שתדע מכלום היא כל הזמן אומרת לסבתי שהיא פוחדת שיקרה לה (לאמא)משהו ושהיא תשאר לבדה בעולם,(היא בת 35 ואיננה נשואה). אני סטודנטית לפסיכולוגיה, ולפי מה שלמדתי עד כה עדיף בד"כ לאדם לדעת ולהכין את עצמו לגרוע ביותר, אבל אצל דודתי עלולה להיווצר תגובה לא מסתגלת ולכן משפחתי לא יודעת כיצד לפעול בנושא. מה לדעת עלינו לעשות ?

הלנה שלום הסתרת המחלה עלולה להגביר את חרדתה של דודתך בטווח ארוך. חרדה מוזנת מתחושות של אי וודאות וגם אדם שאינו רגיש מאוד עשוי להרגיש שמשהו לא בסדר, גם אם הגדרת הבעיה עצמה אינה ברורה לו. לא כל שכן אדם רגיש. חשוב שתשבו עם דודתך ותסבירו לה את המצב לאשורו ואל תתנו לה להישאר במצב של אי הידיעה שכן הוא בהחלט עלול לעורר תחושות קשות אצלה כאשר תדע את האמת ותבין שבמשך זמן רב לא היתה מודעת למחלת אימה. במידה והיא סובלת מחרדות רצוי לנסות ולהפנות אותה לטיפול מתאים. ישנם כיום טיפולי יעילים לחרדה הן בתחום הפסיכולוגי והן בתחום התרופתי וכדאי לספר לה על כך ולעזור לה להגיע לטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן שלום, אני לא מרגישה בחומרת המצב כמו שהערתה בהודעה שלך, האמת היא שאני לא רציתי להיות בררנית עוד יותר והייתי קצת לחוצה בזמן בעת שניסחתי את ההודעה, אז שפכתי את כל מה שיש לי במוח, אבל דבריך הפחידו אותי קצת, זה אומר שאני באמת צריכה טיפול פסיכולוגי. אההה, שכחתי להוסיף גם שהחלום הזה לא קורה בעת שינה, אלא שאני חושבת ומדמיינת לעצמי דברים ומצבים מסוימים ובונה מעין סיפורים שחוזרת לפעמים ומוצאת להם השלמות כשחוזרת למצב הזה שוב. כעת אולי תוכל לענות על שאר השאלות, הייתי רוצה לדעת מה לגבי ההימשכות לגברים מבוגרים ביותר, בעת שמתעסקת איתם ומתיחסים אליי טוב, האם יכול להיות שיש לי מעין אידיאה במוח של הגבר האידיאלי ומצאתי בהם קצת מזה אז קרה לי משקרה? אני יודעת שאני מכבידה עליך, אבל מזמן הייתי רוצה להתיעץ עם פסיכולוג. אני נמנעת מלפנות לפסיכולוג כי קודם כל הוריי מאמינים שביכולתו של האדם לעבור את הצרות בכח הרצון שלו, בנוסף לזה הם לא אותם אנשים משכילים שמאמינים בטיפול ובייעוץ פסיכולוגי וקשה להם להאמין שאני נזקקת לטיפול. כי זה לא נתקלו בזה מעולם. יתר על כך אני כל כך מרגישה מבוכה כשמדברת למישהו על דברים כאלה אולי כי אני מותחת ביקורת על עצמי. *הודעתי הקודמת מיום -18/4 בברכה נילי

נילי שלום ייעוץ באינטרנט מוגבל כמובן להודעה עצמה. תשובותי ניזונות במידע ובסגנון הדברים שאת מוסרת וכמובן שאין להסיק על חומרת או אי חומרת המצב ע"פ ייעוץ מסוג כזה. במידה ואת מוטרדת רצוי לפנות לייעוץ מקצועי אישי שיתבסס על היכרות פנים מול פנים מעמיקה. ההודעות כאן הן מתן קצה חוט והכוונה ראשונית. לצערי אינני יודע לענות על שאלתך בנושא הגברים. אין תשובה סטנדרטית לעניין והוא תלוי כמובן בסיפור האישי שלך. הפניה לטיפול פסיכולוגי קוראת בנקודה מסויימת בה אדם מחליט שהוא זקוק לעזרה חיצונית. כנראה שכיום את עדיין מנסה לפתור את הדברים בעצמך וזה בסדר גמור. סביר להניח שאם וכאשר תקבלי החלטה לפנות לייעוץ המבוכה או דעתם של הוריך לא יהיו המכשול בפני קבלת העזרה. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

יש לי בעיה אני סובלת מדיכאון וכנראה כתוצאה מזה אני נגררת: כל מי שמדבר על סמים גורם לי להיגרר אחריו(להשתמש)! אני מעשנת קבוע ביגלל שנגררתי! רציתי לברוח מהבית!!!! אני שותה! -מה אני עושה אני מאד אוהבת לעשות שטויות (בשבילי הם כמו הרפתקאות שמוציאות אותי מהעצב ומהדיכאון למשהו יותר טוב)!!? -אני לוקחת פארפנן סרוקסט ואפקסור מה קורה עם משתכרים או שותים קצת?

מרי שלום זה אכן נשמע כמו בעיה חמורה ביותר שעלולה להביא אותך לתהומות עמוקים. השאלה הפשוטה הינה האם יש לך כוח לעשות משהו כנגד זה. אני מציע שתפני לגורם מקצועי שמתמחה בהתמכרויות, גם את לא מרגישה מכורה לסמים או אלכוהול. כיוון הטיפול במקרה שאת מתארת דומה לגמילה. לגבי הערבובים בין כדורים, סמים ואלכוהול, זה נשמע רע, אבל אני לא מייעץ בנושא תרופות, כך שכדאי שתתיעצי בפורום המטפל בנושאים הללו. כל טוב ושמרי על עצמך ד"ר אורן קפלן

אני לא יודעת למה.. למה לפעמים אני מרגישה כל כך רע ריקנות איומה, חוסר יכולת להנות , אי נוחות עם עצמי , עם הנוכחות שלי בעולם עם האוייר שאני נושמת. מאידך יש רגעים שאני מסוגלת להנות מכל דבר קטן, מפרח מקסים מהעננים שמטיילים, שיר יכול לגרום לי לבכות ואני כל כך נהנית לשתות מילקשייק. מאידך משום מקום היום יכול להתחיל נפלא והכל משתנה ואני מרגישה שזה מגיע מבפנים וזו תעלומה, ששנים אני מנסה לגלות. מי אני ומה מתחולל שם בכלל בתוכי ובנשמתי. דיכאון? אולי...אנחנו יכולים לתאר את התחושות שלנו אבל אף אחד לא ממש יכול לגרום למישהו אחר להרגיש מה שהוא מרגיש למרות שאפשר לדמיין.. תמיד נפער לו חור עצום, הכל מתמלא ובבת אחת מתרוקן ונשאר ריק. זה אפילו לא שעון חול.. מה אני מתארת? יש גם כמה תוויות שהדבקתי לעצמי אבל זה לא מתאר באמת את מה שאני מרגישה. מישהו עם כוחות נסתרים? טל

טל שלום הדברים שלך נשמעים כמו שיר ואת מתארת עליות ומורדות למכביר. נשמע שאת נמצאת במסע כלשהו, רק לא כל כך ברור לאן. את יודעת לאן? את שואלת אותי משהו מסויים? בברכה ד"ר אורן קפלן

את צריכה לדעת לקבל את זה - גם את הטוב בחיים: את התקוות, האהבות, ההצלחות וגם את הרע בחיים: את האכזבות, הבושות, הצער(ובארץ שלנו זה לא חסר) כי הכל זה חלק מהמכלול של החיים שלנו(מקווה שזה לא נשמע פילוסופי ופלצני מדי). גם אני חש כך לעתים. אני יכול להיות במצב רוח מרומם ומלא בטחון עצמי וגם יכול להימצא במרה שחורה וזה בסדר. זה מעיד על כך שאנו אנושיים.

בתי בת חמש, ילדה מאוד חכמה ומפותחת שכלית. אבל היא עדיין שותה בבקבוק, אומנם רק בבית ולא בחוץ או בגן אבל שותה מבקבוק. גם בלילה היא לא הולכת לישון בלי בקבוק מים. העניין מטריד אותי. איך ניתן לגמול אותה מהבקבוק למרות שלפי דעתי היא עדיין לא מוכנה להיפרד ממנו? יש לציין שבגיל שלוש היא זרקה את המוצץ ולא שבה אליו. כמו כן היא כל הזמן מבקשת שאני אבוא איתה לשרותים כי היא מפחדת ללכת לבד. זה קורה גם ביום ולא רק בלילה. מה עובר על הבת שלי? האם זה נורמלי או שיש מקום לטיפול?

לאם שלום גם הבקבוק וגם נושא השירותים האם נושאים נפוצים בגיל 5. עם זאת, השאלה האם את מרגישה שמשהו עובר על הבת שלך וזאת לא בהכרח רק בגלל התופעות הללו, אלא בגלל משהו רגשי שהיא מעבירה אליך בין השורות. אם את חוששת שמשהו לא בסדר אינני רואה סיבה להימנע מייעוץ. את יכולה לקבוע אפילו פגישה אחת עם פסיכולוג/ית הגן שלה (במידה והיא בגן חובה עירוני) או גורם מקצועי אחר המתמחה בגיל הזה, לתאר את המצב ולשמוע עיצה. אין סיבה שתהיי את בלחץ וחוסר וודאות. מצד שני לא הייתי רץ לטפל בילדה כל כך מהר. ייעוץ להורים הוא פתרון עדיף במקרה זה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני אוהבת ונוהגת לפלרטט עם גבר נשוי. בעת שאנו נפגשים - אנו צוחקים, מצחיקים אחד את השני ולאחרונה אף מחמיאים אחד לשני. זה פשוט ממלא את ליבי ונפשי, חשבתי לתומי, אולי הוא משלים את החסר שיש לי בבית. עייפתי מ"לחנך" את בעלי, כי חבל על בריאותי להוציא לשווא אנרגיה - כי ניסיתי כבר את ה כ ל - ושום דבר לא עוזר. האם זה בריא, האם זה לא יכול להביא נזק בעתיד? מה שמעניין אותי לדעת , האם הצד השני שמגיב לחיוב לפלירטוט מצידי ומשתף פעולה - מראה שגם אני ממלאה את החסר עבורו, האם חושק בי באותו מידה כי עובדה הוא משתף פעולה יוצא מן הכלל,? - מהמפלרטטת עם הקבוע.

שלום דווקא הדבר שמעניין אותך מכל הוא הדבר האחרון שעליו אני באמת יכול להגיב: קשה לדעת מה הסיבה שהצד השני מגיב להתנהגותך, בהחלט סביר שהוא מוצא בך עניין, אבל את זה את בוודאי יודעת. האם זה יכול להביא לנזק? אני מתאר לעצמי שאת מודעת למה שאת עושה ולוקחת בחשבון את המשמעויות הנלוות. נשמע שעיקר העניין הוא לא בהכרח הגבר שאיתו את מפלרטטת, אלא החיים השגרתיים עם בעלך ובכלל. אפשר להבין שהרומן (או המיני-רומן בינתיים) ממלא אותך כפי שאת כותבת, והוא תמונת הראי שמשקפת את השחיקה שאת חווה עם בעלך. אם ניסית איתו ה כ ל ושום דבר לא עוזר, שווה אולי לעמוד מול עצמך ולשאול בצורה רצינית מה את בדיוק רוצה: מעצמך קודם כל, מבעלך וכמובן מהגבר הנשוי שאת פוגשת. בברכה ד"ר אורן קפלן

תחילה, תודה על התייחסותך למכתבי. והריני להשיב לשאלותיך: מבעלי - אינני רוצה כבר מאומה, רציתי בעבר ואני יכולה להישאר עם הרצון עד 120. אין לי שום ציפיות ממנו, השלמתי עם אופיו, עם יתרונותיו וחסרונותיו ואיתו אחייה כל חיי, יש לנו משפחה נהדרת, נוחיות כלכלית והשחיקה הרקיע שחקים. מהגבר - אני מקבלת חום ותשומת לב שאת זה אינני מקבלת בבית ולא קיבלתי מעולם מבעלי, כי הוא טוען שזה אופיו למרות שאוהב אותי מאד מאד. כמובן, אני מציבה לעצמי גבולות ומקווה מאד שחלילה לא אסחף בעתיד (כי באמת לא הייתי רוצה להרוס נישואי לא שלי ולא שלו), בתוך תוכי אני צמאה ומורעבת רק להזדמנות כדי לפגשו. הייתי יותר מאושרת אם היה יוצא לי לפגשו לעיתים קרובות יותר.אם אני מבינה נכון מדבריך, שזה לא אסון וטרגדיה איך שאני נוהגת למרות שלא הגדרת זאת במילים מפורשות.

אחי בן 40 וסובל לאחרונה מהפרעות חשיבה ( מנהל שיחה עם עצמו כשהוא חושב שמישהו -שכן- איתו כל הזמן . לפעמים השיחה כביכול מלווה באיומים וגידופים ולעיתים מחמאות יש לציין שמישהו חיצוני אינו יכול לשמוע . ( הוא בוהה לנקודה אחת ובמחשבות מדבר עם עצמו) . בהתחלה איכשהו היה משתכנע שזה רק במחשבות אבל עכשיו פחות מאמין. ב-16 שנים האחרונות היה משתמש בשני כדורים בשם מרוניל ורידזין. לפני כשבועיים בהמלצת רופא התחיל לקחת שני כדורים אחרים בשם רספירודל ודקינט. האם התופעה הזו ( הפרעות חשיבה ) יכולה להיות כתוצאה של שימוש ממושך בכדורי מרוניל ורידזין ? הוא לא מצליח לישון בכלל ( לא לילה ילא יום )ולעיתים נכנס לפחד וקשה לו להשתחרר מהמחשבות / שיחות אלו . תעזור לנו בבקשה בנושא .

ראובן שלום אנא פנה לייעוץ אצל הרופא המטפל. הפורום הזה עוסק בפסיכולוגיה בלבד ולצערי איני יכול לענות על שאלות הקשורות לטיפול תרופתי. אחיך צריך להיות ללא ספק במעקב רפואי וחשוב שתקבלו מידע אמין ואחיד מגורם מקצועי אחד שעליו אתם סומכים ומכיר את אחיך לאורך זמן. בברכה ד"ר אורן קפלן

פורום פסיכיאטריה סגור; האם ידוע לכם אם ניתן לאשפז באשפוז כפוי בחורה בת 30, חולת אנורקסיה במצב מתקדם? תודה!

שושי שלום אני מציע שתתקשרי למרפאה לטיפול בהפרעות אכילה בתל השומר ותתיעצי איתם. אין תשובות של כן ולא. בעיקרון יש נטייה להימנע מאישפוז כפוי באופן כללי ורצוי להגיע לאישפוז בהסכמה במידת הצורך. בברכה ד"ר אורן קפלן

טוב אז ככה אני בת 16 אושפזתי בכפייה ואם היא מעל גיל 18 היא רשאית לא לאתאשפז,וגם אף אחד אינו יכול לאשפז אותה מבלי רצונה...