פורום פסיכולוגיה קלינית
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
אני לא יודעת כבר מה קורה איתי השתחררתי מהצבא לפני שנה ואני במצב נוראי מבחינתי אני מרגישה משותרת,קשה לי לתפקד אני לא מצליחה לעשות כלום קשה לי לישון וכשאני קמה המועקה בחזה כל כך גדולה שאני רק רוצה לא להרגיש יותר כלום.. מי שאולי זוכר חבר שלי זרק אותי בצורה מאוד מכוערת לפני 5 חודשים אמנם התאוששתי בערך לאחר 3 חודשים(נעלמה המועקה התמידית המציקה) אך לאחרונה זה חזר מסיבה אחרת ואידיוטית לחלוטין.. החלטתי שאני רוצה ליסוע לטייל אך לא ידעתי שאשאר לבד כל כך התרחקתי מאוד מחברות שלי כי חלקן לא יכולות לשאת את הדכאון הזה שלי.. חלקן נסעו בלעדיי ועם חלקן פשוט אין לי כוח לדבר אין לי עם מי אך החלטתי בכל זאת ליסוע אבל כעת שההחלטה נראית ממשית ואני צריכה לעזוב את העבודה נכנסתי פתאום לחרדות הולכות וגוברות אני פשוט מבועתת אני לא מסוגלת ליסוע לבד אני בקושי נושמת מרוב פחד נפגשתי כבר עם אנשים המחפשים שותפים לא רוצה ליסוע איתם(האם זה אומר שאני לא רוצה ליסוע????) מצד שני אני לא מסוגלת להשאר כאן אין לי פה אף אחד אני סובלת לגור בבית אני גם אולי אלמד באוקטובר כך שזה הזמן אבל מה לעזאזל אני אעשה?????????????????????????? כואב לי הראש מרוב מחשבות כולם חושבים שהשתגעתי אני גם מרגיה משוגעת אני מרגישה כלכך רע נראה לי שהטיול הזה הוא רק תירוץ להכנז לדיכאון הלכתי כבר לייעוץ אצל "פסיכולוג" של קופ"ח הוא אידיוט לגמרי הוא רק גרם לי להרגיש עיותר מפגרת....... תעזרו לי בבקשה.............................אני לא מסוגלת יותר
אני שלום את מתארת תקופה קשה מזה זמן ארוך שבה את נמצאת בדכדוך כבד. היציאה לטיול היא בהחלט סוג של התמודדות, אבל נראה שדרך הדברים החיצוניים את לא מצליחה למצוא פתרון. הפניה לפסיכולוג קופת החולים לא עלתה יפה, אבל זה לא אומר שאינך יכולה להיעזר בטיפול. הייתי ממליץ לך לנסות ולפנות שוב לייעוץ פסיכולוגי. אם את נמצאת בדיכאון במובן הפורמלי-רפואי של המילה יתכן שאת זקוקה גם לטיפול בתרופות וכדאי לבדוק זאת עם פסיכיאטר. חבל על כל יום נוסף שאת סובלת במידה וניתן לעזור לך באמצעות טיפול. את מתארת שבאופק ממתינה תקופת לימודים חדשה ולעיתים דלתות חדשות שנפתחות מבטיחות שינוי ושיפור. מדובר על תקופה של חצי שנה עד אז שבה את צריכה להתארגן ולמצוא את עצמך וחייך מחדש. תוכלי להמשיך ולנסות לעשות זאת בכוחות עצמך ולארגן בכל זאת טיול או פעילות חדשה אחרת, או/ו לפנות לייעוץ מקצועי ולנסות לעשות את השינוי מבפנים. בברכה ד"ר אורן קפלן
הנה כמה דברי עידוד: כשהייתי שרוי במצב נפשי של חרדות וחשבתי שכבר אני הולך להשתגע, הד"ר שלי אמר לי שאין דבר כזה להשתגע - אלא זו רק תקופה קשה של משבר וצריך להאמין בעצמי. אחרי הכל, כך הוא אמר לי, ברגע שמישהו חושב שהוא משתגע - זה מעיד שהוא לא משוגע - כי הוא מכיר בכך שהוא מתנהג בצורה לא טבעית ונורמלית כבדרך כלל. לעומת זאת משוגע לרוב לא יהיה מודע למצבו. למרות שאינני רופא, אולי כדאי שתיפני למישהו בעצת ד"ר קפלן.
שלום לך אחי אובחן כסובל מהפרעה זו כבר לפני שנתיים: אני עדיין לא מבינה מה זה, אתה יכול להסביר בבקשה? מה יהיה בעתיד? שאלה אחת דחופה לפתרון: אחי לוקח כל בוקר 2 תרופות דקינט+פריזמה ובערב רספרדל הוא עושה זאת שנתיים בערך וכו. אחי עובד במשמרות וזה לא מסתדר לו עם התרופות אלא רק במשמרת הראשונה. לטענתו במשמרות שניה ושלישית הרספרידל פוגע בתפקודו והוא מפסיק לקח אבל אז אני רואה שזה לא טוב לו. אנא עזור לי (באם אתה פסיכיאטר) איך לקחת ומתי את התרופות במשמרות השונות. אני מעריץ את אחי על מאמציו אבל דיי קשה לו במיוחד בתקופות בהם הוא במשמרת שלישית. אציין שבמשמרות השניה והשלישת הוא הולך לישון ישר אחרי המשמרת וזה לא מסתדר כנראה עם תיזמון התרופות. תודה - אם אפשר להתיחס בפירוט כמה שיותר על מנת שאוכל להבין ןלהסביר לאחי
אינה שלום שאלותיך נוגעות בעיקר לטיפול התרופתי ואני מציע שתפני לפורום פסיכיאטריה הנמצא ברשימת הפורומים בקישור שנמצא בראש עמוד זה. בברכה ד"ר אורן קפלן
עברתי אחד אחד ולא מצאתי. אתה בטוח שכך קוראים לו? אנא תכוון אותי יותר תודה
שלום רב, אני בת 26 רווקה ויש לי אח נשוי בן 33. בימי שישי אני נפגשת עם אחי אצל אמי, ושמתי לב שהוא מתקיף אותי בכל הזדמנות ובצורה בוטה בעיקר בנושאים הקשורים לעזרה הכספית שאמי מעניקה לי מדי פעם (אני סטודנטית ומרוויחה שכר ממוצע מינוס, אחי מבוסס). בפעם האחרונה מאד נפגעתי מתגובתו. שאלתי היא- כיצד לנהוג? האם לשוחח איתו? להתעלם?
ויקטוריה שלום במידה ואת יכולה ליזום עימו שיחה בנושא זה בהחלט יכול להיות פתרון. יתכן שהוא אינו מודע לכך שהוא מתקיף אותך, או לחליפין יש לו "משהו בבטן" שאינו יכול לומר באופן ישיר באופן כזה הוא מבטא את זה. במידה והיחסים בינכם קרובים מספיק כדאי לנסות ולשוחח, אינני רואה סיבה להתעלם ולהניח את הדברים שמציקים לך בצד. בברכה ד"ר אורן קפלן
שלום לך ד"ר . רציתי לשאול האם הפרעת אישיות נרקיסטית או גבולית או סכיזואידית שבא אובחנתי בצבא - היא נכות נפשית לפי תקנות נכות של הביטוח הלאומי ?? ( בכנות אם יורשה לי , השתחררתי מהמילואים בשנת 1994 לאחר מסע של השפלות ותלאות שגם אני לא מאמין לחלק מהמצבים בהם הייתי . אין לי שום נקיפות מצפון על השחרור שלי אז בנסיבות ההן , אך היום כואב לי שאני לא תורם כמו כולם .) תודה על הייעוץ יגאל .
יגאל שלום אינני מתמצא בתקנות הביטוח הלאומי. תצטרך לפנות לגורם מוסמך בעניין, אולי דווקא לעורך דין שעובד עם תביעות מול הביטוח הלאומי. בברכה ד"ר אורן קפלן
שלום רב, אני בת 30 ופרודה מזה כשנה לאחר קשר שנמשך שנתיים, מאז ועד היום יצאתי למס' פגישות בודדות( בליינדטים). בתקופה האחרונה אני חשה שאיבדתי את טעם החיים. אני קמה בבוקר לעבודה, חוזרת בערב הביתה, לעיתים נפגשת עם חברים( היום הפגישות מעטות בגלל המצב, משתדלים לא לצאת לבתי קפה ), אני לא מאמינה שאצליח להכיר בן זוג ושאחזור להיות מאושרת. מעבר לזה אני לא בחורה שמסוגלת לעשות מין מזדמן, אני לא מסוגלת להכנס עם בחור למיטה אחרי פגישה של מס' שעות, אני חייבת רגש. והסקס זה גם משהו מפריע לי כבר שנה שאני בלי סקס וזה גם לא נראה באופק, כי אם לא יהיה לי בן זוג קבוע, לא אעשה זאת. ( ביומיום אני לא מרגישה שזה נחוץ, אך לעיתים אני נזכרת שכבר שנה אני לא ...) חוויתי אהבה, אהבה מאוד גדולה שנגמרה ועכשיו הכל נראה אפור, לא שחור, את התקופה השחורה עברתי. אני בודדה, הוספתי למשקלי תוך מס' חודשים 5 ק"ג, אני עצובה. אך יוצאים מהמצב הזה? אך מסתכלים קדימה בתקווה? אני לא בדיכאון, אוליי זה סוג של דיכאון אבל לא קשה, מצבי היום הרבה יותר טוב ממה שהיה. אין לי מצבי רוח, אני לא בוכה, אני פשוא לא מאושרת אולי זו ההגדרה הנכונה. רציתי לכתוב משהו אחד ויצא לי משהו שני, סלט, אני לא מצליחה להעביר את התחושות שלי. גם אני לא מבינה את עצמי, לא מבינה מה קורה לי. הייתי בטיפול פסיכולוגי בעבר, כרגע אני הולכת רק שאני מרגישה צורך (כל חודשיים בערך) וכל זאת בעיצת הפסיכולוגית שלי. אני מוכרחה לציין שאין לי יותר רגשות לאקס שלי, עם הפרידה השלמתי לחלוטין. הבעיה היא איתי. איבדתי את טעם החיים, אני לא מאושרת... תודה, צליל
צליל שלום נשמע שאת נמצאת בתקופה אפורה מאוד, הדברים נשמעים קודרים ופסימיים. את אומרת שאת לא בדיכאון של ממש, אבל המוסיקה שמתנגנת מדבריך בהחלט דיכאונית, לפחות במובן הקיומי של החיים. השאלה איך מחזירים את החיות לחייך עם או בלי בן זוג. הייתי ממליץ לך ליזום פגישה עם הפסיכולוגית שלך ולחשוב על תדירות פגישות גבוהה יותר. אני לא חושב שאת צריכה להגיע לתחתית כדי להיעזר בטיפול, ומה שאת מתארת משמעותי מספיק כדי לטפל בו באופן יותר אינטנסיבי. ככל שמצבך הרגשי והנפשי יהיה טוב יותר, כך האנרגיות שלך להתמודדות עם קשר כאשר יגיע, וליזום קשרים באופן כללי, יהיו יותר זמינות. אין ספק שבן זוג והקמת משפחה הם ערך ומטרה חשובים. עם זאת, הרבה אנשים החיים בזוגיות מרגישים אובדן של טעם החיים. השאלה האם הבעיה היא באמת בחוץ, כלומר שהאושר יגיע ע"י בן הזוג המתאים, או שנדרשת בדיקה דווקא כלפי פנים. כנראה שזה לא "או" אלא שילוב בין השניים. בכל מקרה, בבן הזוג הפוטנציאלי אינך יכולה לשלוט, אבל הפנים הוא שלך ותוכלי לשנותו אם תרצי. בברכה ד"ר אורן קפלן
שלום רב, אולי שאלה קצת מוזרה אבל הנושא מטריד אותי. בני בן ה- 9 ילד מאד מפותח ונבון. מאז שאני זוכרת הוא "מתלהב" מגוף נשי, ציצים וכו'. לאחרונה הוא אמר לי שכאשר הוא רואה בטלויזיה או בפרסומת ציצי של אישה או ישבן איבר מינו עומד (הוא כמובן השתמש במילה "בולבול") האם זה נורמאלי בגיל כזה? תודה
שירה שלום גיל ההתבגרות נעשה מוקדם יותר ויותר וילד בן 9 עשוי להיות בוגר מספיק להיות בתחילת גיל ההתבגרות. החשיפה לתכנים מיניים בטלויזיה ובאינטרנט גורמת להתבגרות המינית להגיע מוקדם יותר ויותר. לכן שאלת הנורמליות אינה רלוונטית, אלא כיצד תוכלו לשוחח עימו באופן כנה מצד אחד, אך המציב גבולות לאינטימיות האישית שבמיניות מצד שני. בברכה ד"ר אורן קפלן
שלום רב, אני סטודנטית בת 21, בתקופה האחרונה אני מרגישה צורך להיות קשורה למישהו, אבל אין בידי לעשות כלום מפני שלפי הנורמות בחורים הם שיוזמים בפעולה הזו. הסיבה להרגשה הזו הוא הצורך ליצור קשר מיני שאי אפשר לקימו לפני נישואין בגלל היותי מחברה שמרנית ודתית וגם לא מקבלת על עצמי חריגה משלל חוקי הדת והחברה. לעתים מסוימים טוב לי להיות לבד ולחשוב על רגעים ויחסים אירוטיים רומנטיים עם אנשים שהיה להם קשר איתי או שחלמתי עליהם( לא אוסיף עוד פרטים מכיון שאתה מודע לכל הנלווה לתופעה הזו), וזה בא לפעמים על חשבון הלימודים לקראת הבחינות, ומתעוררת מהחלום מאוחר מדי, דבר שגורם לי להילחץ ולהישאר עד לשחר לומדת לקראת הבחינות, זה לא טוב לי כי יש לי מחלה בעיניים ועלול להחמיר את המצב. ניסיתי הרבה מאד להתעלם ממחשבות שוא אלה אבל כנראה שההנאה מחלישה את הרצון, כאילו שעובדת על עצמי וכך מפסידה זמן והופכת יותר נאיבית ועצלנית גם מפסידה הזמן של התפילות ומצוות אחרות דבר שגורם לי תיסכול ותחושת אי נוחיות. מה לעשות.......?! ברור שאי אפשר לחפש סתם מישהו ואז יהיה נס ויתגשם החלום, לכן אהיה מודה לך אם תציע לי פתרון לבעיה... בברכה, נילי
נילי שלום השמרנות החברתית מכתיבה בד"כ מה מותר לעשות ומה אסור לעשות. היא איננה יכולה להכתיב על מה מותר לפנטז ולחשוב ועל מה אסור. לפי דבריך נשמע שאת מתייסרת קודם כל בשל המחשבות "האסורות" שלך. רצונך בבן זוג הוא טבעי ולא תוכלי להילחם בחלומותיך. כל עוד את שומרת על גבולות ההתנהגות בהם את מאמינה, אינך פוגעת בכללי המוסר אותם את רוצה לקיים. אם תוכלי להקל על עצמך בכך שמותר וטבעי לחלום, גם אם החלומות אינם מותרים למימוש, אזי תרגישי נוח יותר עם עצמך. לגבי חיפוש בן הזוג, הדבר באמת תלוי בתרבות שממנה את מגיעה וההזדמנויות שעומדות בפניך להיכרות. האם את יכולה להתייעץ בנושא עם חברה טובה או בת משפחה הקרובה אליך? השיתוף עם אדם בו את מאמינה ואשר מכיר אותך מקרוב עשוי לעזור. במידה ולא אני ממליץ לך להיכנס לפורום תמיכה הדדית בקישור הבא, אולי תוכלי לקבל עזרה ממשתתפי הפורום הזה. http://doctors.co.il/forums/list.php?f=360 בברכה ד"ר אורן קפלן
אני כבת 26 נשואה טרייה, דווקא חיי מספקים את בעלי. לאחרונה, יש לי משום מה משיכה עזה ובלתי נשלטת בגבר הנשוי + כבן 40 הגר לא הרחק מביתי. היכן שיש לו הזדמנות הוא מעיף מבטו לעברי. מאחורי ביתי המשתקף לגינה ציבורית גדולה, הצצתי מהחלון לשמע הרעש שעשו הילדים בגינה, והופתעתי לראות שהאיש נמצא עם כלבו (בכדי שכלבו יעשה את צרכיו ) כרבע שעה ליד ביתי. האיש החליט להתמקד ולעמוד בשדה ראייה נוח דווקא בקו ישיר מול חלון ביתי. מידי פעם מביט לכלבו ומידי פעם מעיף מבט לחלון ביתי. הגינה די גדולה יחסית. הדבר מחמיא לי חשבתי אולי הוא מקווה לראותני?? מדוע בחר דווקא לעמוד סמוך לבניין שבו אני גרה ולהשקיף לעבר חלוני הרי לא חסר מקום בגינה לעמוד עם כלבו. מה יוצא לו מזה, הרי אני לא יוזמת מאומה בנידון... - מהאלמונית. ולציין, שזה קורה בעיקר בשעה מאוחרת בלילה ובשעה קבועה.
עושה רושם שהאיש דלוק עליך, ועורך מעכב אחריך רק בכדי לראותך. היזהרי מהגברים בגיל הזה הם חרמנים, כנראה שאת שווה, והוא אוהב להביט בך בכל דרך שלא תהיה. היזהרי , ואם כל-כך טוב לך עם בעלך מדוע את כותבת שאת מפטזת עליו? נראה דווקא, שאת מינית מאד ולא מסתפקת בבעלך בלבד. כדאי שכבר תלכו לייעוץ כי רק נישאת ומה יהיה בעתיד? בהצלחה, וחישבי על זה היטב - אור.
אלמונית שלום אני מתקשה לענות לשאלת הגבר שמחזר או לא מחזר אחריך מאחר וזו שאלה של עובדות ופירושים. מה שרלוונטי בעיני הוא דווקא השאלה מדוע כעת חיזורו משמעותי עבורך ומה קורה ביחסיך עם בעלך. כנראה שמעין פליטת קולמוס הביאה אותך לכתוב שחייך "מספקים את בעלך" (ולא עם בעלך) ואולי המשפט השגוי מבטא משהו אמיתי שאת חשה מבפנים. אני מאמין שיחסיך עם בעלך באמת מספקים את שניכם, אבל תהליכים נפשיים מורכבים עשויים לקרות דווקא בשלבים הראשונים של הנישואין וכדאי לשים אליהם לב. זה בעיני העניין המרכזי, ולא האדם עם הכלב שהוא רק אינדיקציה למשהו שקורה לך עם עצמך ועם בעלך. בברכה ד"ר אורן קפלן
שלום רב, אני בת 21, לפני כמה שנים התאבד מישהו קרוב מאד ממשפחתי. לא הצלחתי מאז להתנתק מרגשות האשמה אך מעבר לכך אני מאמינה כי מה שהוא עשה היה צודק ואפילו אמיץ-רק לאחר שהוא התאבד האמת התגלתה לכולם. הבעיה שלי היא שכאשר קורה משהו רע החיי, בעיקר כאשר אני מרגישה שאני אשמה בכך , בצורה לא מודעת ואפילו בלתי נשלטת אני מרגישה (ולפעמים מעבר לכך) שאני יכולה לפגוע בעצמי. האם יכולת הפגיעה העצמית היא תורשתית? כרגע אני בסדר אבל אני פוחדת מהפעם הבאה שדברים ישתבשו ואני לא יודעת כיצד אני אגיב. הדבר היחיד שמונע בעדי להתאבד הוא הידיעה שאם אני לא אטפל בדברים מסוימים הדברים רק יחמירו. ההרגשה כאשר אני עומדת לפגוע בעצמי ממש מפחידה אותי כי אין לי שליטה עליה. מה לעשות?
קרן, אין לך מה לחשוש- הבעיה שלך מוכרת, וכן- לנטייה להתאבדות יש גם גורמים גנטיים. עצתי לך- פני לייעוץ פסיכיאטרי.
קרן, התאבדות נטו אינה תורשתית! הגורמים יכולים להיות תורשתיים (דכאון לדוגמא). מה גם שהחיים כפי שאת מתארת אותם יכולים לדחוף למצבים אובדניים - תחושת האשמה שאת נושאת, ההצדקה שלך את המעשה. ברגע שאת מצדיקה את ההתאבדות מצד אחד, ו"סוחבת" רגשות אשם מצד שני הרי שהשליטה על המחשבות האובדניות חומקת לך מבין האצבעות. את חוששת שהדברים יחמירו. כתבת שיש לך דברים לטפל בהם - אני מקווה שהתכוונת לעצמך - לטפל ברגשות האשם שלך, ולהתמודד (סוף-סוף, כמו שצריך) עם האובדן. הרה.
קרן שלום התאבדות אינה תורשתית. עצם העובדה שמישהו שקרוב לך התאבד הופכת את ההתאבדות שבד"כ נתפסת כמשהו רחוק ובלתי אפשרי, לאפשרית. כאשר הדבר מלווה ברגשי אשמה זה מגביר את המחשבות על ההתאבדות כדרך התמודדות (או יותר נכון אי התמודדות) עם החיים. אינני יודע אם הייתי בטיפול פסיכולוגי אחרי התאבדות הקרוב שלך, אבל אני ממליץ לך לפנות לטיפול ללא דיחוי. ראשית חשוב שתוכלי לחלוק את המחשבות הקשות עם איש מקצוע ולא פחות חשוב, תוכלי לעשות איבוד כלשהו הן לרגשות האשמה והן לתהליך האבל. לא כדאי להישאר לבד עם התחושות הקשות והמפחידות עליהן את מספרת. בברכה ד"ר אורן קפלן
היי אני בת 22 ורציתי לשאול ממה יכול לנבוע שינוי מצבי רוח קיצוניים? אני חווה המון פעמים לפעמים בתקופות מסויימות או למשך זמן רב שינויי מצבי רוח קיצוניים שזה בא לידי ביטוי במצב רוח ירוד רגע אחרי זה אני צוחקת אחר גך בוכה ושוב פעם בלי מצב רוח וכל הזמן זה נע בין צחוק לבכי ולחוסר מצב רוח מאוד ירוד רציתי לדעת ממה זה יכול להיגרם ומה אפשר לעשות כדי שזה לא יקרה..????
שלום הסיבות הן פחות או יותר אין סופיות. מצב הרוח הוא אוירה רגשית בה אנחנו נמצאים והוא מושפע ממכלול האירועים, המחשבות, הרגשות וכו' שבהם אנו נמצאים, כמו גם ממבנה האישיות, ההרגלים ודפוסי החשיבה. לעיתים מרכיבים ביולוגיים משפיעים על מצב הרוח ואז משתמשים בתרופות פסיכיאטריות מתאימות. במידה ואת סובלת מהתנודות במצב הרוח כדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי כדי להבין יותר לעומק את מקור הבעיה והדרך להתמודד איתה. בברכה ד"ר אורן קפלן
ערב טוב, מתנצל על השאלה אבל היא מאוד חשובה לי. האם אישונים מכווצים בקטר של 1 מ"מ בערך אשר אינם מגיבים כמעט לאור מצביעים על בעיה פסיכוטית או מצב היפנוטי. נשללה בעיה של לחץ תוך עיני ע"י רופא עיניים. ה"בעיה" אצל אשתי. תודה
חיים שלום מאחר ומדובר בשאלה רפואית אנא פנה לפורום פסיכיאטריה. בעיקרון אינני מכיר אינדיקציות כאלה לאבחון מצב פסיכוטי. הדבר בוודאי אינו מצביע על מצב היפנוטי כיוון שבהגדרתו הוא מוגבל לזמן. בברכה ד"ר אורן קפלן
שלום, שמי דנה, אני בת 27, נשואה ליואב. לפני כשלושה חודשים עברתי גרידה עקב מות העובר. הייתי בשבוע ה-11 להריוני. תוצאות המעבדה הצביעו על התפתחות בלתי תקינה של סיסי השיליה. עלינו להמתין כעת שישה חודשים לפני נסיון להרות שוב בגלל החשש שהתאים המסוכנים יחזרו לשגשג ויתפתחו לסרטן בגופי. בנוסף מתברר שהחלמת הרחם מהגרידה קשה. רירית החרם דקה ובמצבה הנוכחי אינה מאפשרת הריון נוסף. אני מודעת לכך שהרפואה כיום נותנת פתרונות רבים, אך הפחד שלא אהיה אמא לעולם (לילד שלנו) מבהילה ובלתי נסבלת. הכאב והפחד מלווים אותי כמעט כל הזמן. אני מבלה זמן רב בגלישה באיטרנט, בחיפוש אחר מידע, קשה לי לדבר עם חברות שהן אמהות או בהריון, קשה לי אפילו לראות אשה הרה בטלויזיה. אני פסימית מאד וקשה לי לאגור כוחות ולקוות. אשמח לקבל חוות דעת. תודה, דנה
דנה שלום עברת אירוע טראומתי לפי כל קריטריון אפשרי, והמצב הרפואי הנוכחי מגביר את עוצמתו. מה שקורה לך כיום מאפיין תגובות פוסט טראומתיות ועלול להפריע לאיכות חייך בעתיד. בעיה חמורה מכך היא העובדה שלחץ הוא גורם משמעותי בבעיה לכניסה להריון. כלומר, כאשר תוכלי להיכנס שוב להריון, עצם הלחץ מכך שיש בעיה בכניסה להריון או בהתפתחות עובר עלולים להפחית את יכולתך להרות. הפחתת הלחץ לכשעצמה היא הדרך לטפל בעניין כיום, ואולי את צריכה ללמוד מספר כלים להרפיה ורגיעה עצמית. אני מציע לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי הממוקד במה שקרה ובפיתוח הכלים האמורים, ראשית כדי לעבד ולהתמודד עם הדבר הקשה שעברת ולהתארגן מחדש לקראת המשך חיי השגרה, ובהמשך לתמיכה בכניסה מחודשת להריון. אל תפחיתי מעוצמת הטראומה שקרתה לך, תני לה מקום וכך תוכלי להתרחק ממנה בצורה יעילה יותר בהמשך. בברכה ד"ר אורן קפלן
שלום לא יודעת איך להתחיל... לא באמת מאמינה שתוכל לפתור לי את הבעיה אבל אני כל כך מיואשת... אני בת 25 ומעולם לא היתה לי אהבה. אני רומנטיקנית, אני אדם חם שאוהב להעניק ולפנק את מי שאני אוהבת, אני חושבת שאני די טובה ובעלת לב רחום. אני לומדת מקצוע יוקרתי, אני נראית טוב, באמת יפה, . ובכל זאת - אף פעם לא זכיתי לאהוב ולהיות נאהבת. בגיל 21 ויתרתי על החלומות הרומנטיים היפים ואיבדתי את בתולי לידיד קרוב. זה נמשך שנה וחצי של קשר חלקי וכביכול רק מיני ונגמר בשברון לב קשה מצידי, אך במידה רבה באשמתי על שלא נתתי צ'אנס לקשר להיות יותר, כי חשבתי שהוא לא "בן אדם", לא מישהו שאפשר לבטוח בו ושבאמת יודע להיות חבר. ואכן, הוא מתקפל ונעלם לחבריו תמיד כשהם הכי צריכים אותו, ואני לא היחידה שאומרת את זה. בכל מקרה, זה עבר וכיום אנחנו לא בקשר. אני יודעת שאני בררנית מאוד, מגיל 16 ועד היום יצאתי עם מעל 40 בחורים, רובם בליינד דייטס, כשלרוב זה נמשך בדיוק פגישה אחת או שתיים ואין למעשה כלום. ארבעה או חמישה שכן רציתי לא רצו אותי. עם שניים היה רומן קצרצר של שבועיים ושל חודש, האחד פשוט לא התאים לי, בשני התאהבתי אבל הוא היה מתוסבך מאוד וסיים את זה בתרוצים ובהתחמקות ממני, ניסיתי לשכנע אותו לתת צ'אנס, הוא כביכול הסכים אבל למעשה ניתק קשר בלי לטרוח אפילו להגיד לי שזה נגמר. פשוט הפסיק להתקשר, ואני לא רדפתי אחריו כמובן. לא יודעת מה גורם לקשיים כאלו אצלי. יש לי חברים, אני מנהלת חיים כביכול נורמאליים, מצליחה בלימודים וכו. כשאני כבר רוצה מישהו אני מאוד אמיצה ומעיזה להתחיל איתו, אם הוא לא מבין רמיזות אני בפרוש מעיזה לתת טלפון או להציע לו להפגש... ולפעמים הם מסכימים אבל תמיד זה לא עובד. כשמישהו כבר מפלרטט איתי - הוא בדרך כלל לא יממש את זה, כך למשל מישהו שהתחיל איתי וממש התאהבתי בו ובבת אחת הפסיק להתיחס אלי. לבסוף העזתי לשאול אותו מה קרה והוא סיפר שיש לו ילד והוא פנוי לקשר וכו' וכו'. (הוא לא היה נשוי). אז מדוע הוא חיזר אחרי לפני כן? אני בטיפול פסיכולוגי כבר שנתיים ולמרות שמצאנו דברים שנוגעים לבעיה, עדיין גם אני וגם הפסיכולוגית בדיעה שבעצם אין סיבה מספיק טובה לזה שאני לבד. אני לא אדם לא נעים. אני לא מכוערת. אני לא טפשה. אני לא משעממת... והתסבוכים שהיו בתת מודע ואלו שעדיין שם לא מספיקים להסביר את הבעיה. כן, יש איזשהו פחד מגברים שקשור בתקיפה מינית שחוויתי בילדות. אך בכל זאת התאהבתי בגברים והיו לי מערכות יחסים מיניות עם שלושה. יש בעיות בקשר עם ההורים, פחד מנטישה, תחושת הזנחה, אולם כל זה לא מספיק להסביר ועבדתי על זה כל כך הרבה בטיפול... שגם אני וגם הפסיכולוגית שהיא אגב פסיכאנליטיקאית מוכרת וטובה, די מסכימות שזה מתמצה בסופו של דבר באופי בררני ובמזל רע מאוד. אז מה - לקוות למזל ואו שזה קרה או שלא? ומדוע זוגיות נראת לי כמו זכיה בלוטו (ואם היו נותנים לי לבחור בין לזכות בלוטו ללמצוא את בן זוגי לחיים, הייתי בוחרת באפשרות השניה בלי לחשוב פעמיים!) וכן אני בררנית. אינני יוכלה לשנות זאת. בכל פעם שניסיתי להשקיט את הביקורת בתוכי ולהתעלם ממה שהאינטואיציה החזקה מאוד שלי אמרה, נכוותי קשות מגבר שהייתי צריכה להקשיב להזהרה שבי ולראות מראש שאין טעם להתקרב אליו. כמו כן, אינני מסוגלת להיות עם גבר שאינו חכם מאוד, משכיל, מעניין, שהוא אדם טוב ומתחשב ורגיש ושיש לי איזשהי משיכה פיזית מינימלית אליו וכו. ומה לעשות שרוב אלו שיצאתי איתם לא עמדו בקריטריונים הללו? זה נשמע כאילו אני מחפשת שלמות, ולא כך הוא. אני דורשת המון, זה נכון, אם לרצות אדם איכותי ונבון זה המון, אך כשמישהו מוצא חן בעיני, ארצה אותו ואוהב אותו עם המגרעות ועם החולשות שלו. זה כבר קרה, ואפילו הייתי סלחנית וותרנית מידי...מבינה מידי...ותמיד כשאני כבר רוצה ואוהבת או כמעט אוהבת, הבחור בסוף לא ירצה אותי. אינני יודעת מה הסיבה שאיני מוצאת. אני כל כך נואשת וכל כך סובלת מזה כבר. האם זה יותר מידי לבקש מהחיים? לאהוב ולהיות נאהבת? להיות מסוגלת לנהל חיים נורמאלים - לחיות עם בן זוג, לישון עם מישהו בלילה, שיהיה לי חבר אינטימי וקרוב להתמך בו ולתמוך בו? אינני יודעת איך אוכל לסבול את חיי אם זה ימשיך ככה, ללא בן זוג, ללא חיי מין, ללא ילדים משלי... ואני משתוקקת לילדים. ואני אשה יצרית שזקוקה למין יודעת להנות מזה וגם אוהבת להעניק הנאה לבן הזוג במין, אך נדיר מאוד שאני רוצה מישהו...ורוב הזמן יוצא שאני מתנזרת. אני לא מבינה למה אני לא מסוגלת. אנשים הרבה יותר מתוסבכים ממני מוצאים... בחורות שבעיני הן מכשפות שתלטניות ואנוכיות מוצאות את הטובים שבבחורים שמעריצים אותן...ואני, שכל כך יודעת לאהוב ולהתחשב ולתת, שחושבת שאני מספיק בשלה לנהל מערכת יחסים יציבה וטובה (וכן, יודעת גם לצפות לקבל ולא רק מקריבה את עצמי...למרות שבסופו של דבר אני חסרת בטחון. כן, אני חסרת בטחון, למרות המעלות שידעתי למנות לגבי עצמי). למה אני לא יכולה שיהיה לי מישהו שיאהב אותי ושאני אותו? שיתן לי הרגשה שאני רצויה ונאהבת ואני אוכל לנסות לעשותו מאושר? אני רואה את החברות מסביב נישאות, חלקן כבר בהריון וכל כך קשה לי עם זה. ללכת לטיפול היה גלגל ההצלה האחרון שיכלתי לחשוב עליו. אני עייפה מלהילחם בזה, עייפה מלהתאכזב, עייפה מלצאת לעוד פגישה שנראית בדיוק כמו הקודמת ולספר שוב ושוב על עצמי. אני שחוקה. אני כואבת. אני בודדה. קר לי בנשמה. איךיוצאים מזה? האם יש לך רעיון? מה לא בסדר בי? מה אני עושה לא בסדר? האם זה רק מזל רע? ואל תגיד שזה ענין של לחכות שיופיע האיש הנכון... אני עלולה לחכות לשווא לנצח! איזה גורל נורא זה יהיה. כבר הגעתי למצב שנכנסתי לדכאון מאג'ורי והתחלתי גם לקחת אנטי-דפרסנטיים, שעוזרים, אך לא מספיק. עדיין יש רגעי שבירה. כל כך קשה לבד. כל כך מתסכל ומיאש להתאכזב או להפגע כל פעם מחדש. כל כך קשה לראות את כולם חיים חיים נורמאלים, מתחתנים, יולדים, נאהבים, בשעה שהחיים פוסחים על פני ואני לבד. הולכת לחתונות של חברים לבד. הולכת לישון לבד. אף חלום ואף צורך אנושי שלי לא מתגשם ולא מסופק. זה נורא לחיות ככה! וכל פעם שאני מצליחה איכשהו להיות אופטימית ויוצאת עם מישהו ולפעמים אפיל ומקווה שזה יעבוד וכמעט מאמינה שזה יעבוד - תמיד המציאות טופחת על פני. הדברים האנושיים הבסיסיים הללו, שלי נראים כמו הורודים בחלומות, אני לא זוכה שיהיו שלי. ואני יודעת שזה לא באמת חלום ורוד ושיש קשיים וכאבים ואכזבות גם בקשר. אבל אני מוכנה להתמודד עם זה ואברך על הקשיים האלו, ורק לא לסבול את הריק של הבדידות המסוייטת. אני מנסה, אני יוצאת, אני חיה בגוש דן וניסיתי הכל - פבים, דיסקוטקים, לשבת בבתי קפה... פגישות עיוורות ו... כלום! בבקשה, האם תוכל לעזור לי? וסליחה על אורכו של המכתב.
אם זה עוזר. . . את נשמעת מקסימה וחכמה. התאהבתי. זוגיות מאושרת היא אפילו פחות שכיחה מזכייה בלוטו - את רואה הרבה זוגות שכ א י ל ו מאושרים. אם תתפשרי- אז לא תהיה לך בעיה להיות :נשואה ולא מאושרת ובהריון כמו שאר חברותייך. לעומת זאת אני כן הייתי ממליץ לך לחוות את החיים יותר . זה אומר לצאת ליותר דייטים ל ל א כוונת נישואין מראש! רק בשביל הכיף "להשתמש בגברים" ולזרוק אותם. זה יתן לך פרספקטיבה שונה על כל התחום ועל הגברים. ובו בזמן את לא תפחידי אותם עם הרצינות שלך (כך אני "מריח" ממך). אז יבוא קשר ספונטאני יותר וטיבעי. כך גם לאחר שתנשאי, לא תרגישי תחושת אכזבה מבעלך "שתפילי" עליו בכל מקרה. דוד.
שלום קראתי בעיון את הודעתך וניסיתי לחשוב איך אוכל להגיב ולעזור לך. משפט הפתיחה שלך נכון, אין סיכוי שאפתור את החידה בתשובתי, וזאת הבנתי ככל שהמשכתי לקרוא. את נמצאת בטיפול מזה זמן אצל פסיכולוגית מנוסה שמכירה אותך באופן אישי, כך שבאופן טבעי כפסיכולוג שלא מכיר אותך כלל באמת קשה לתת ממש פיתרון לנושא שתופס מקום כל כך מרכזי בחייך. אני יכול לשקף לך כמה דברים שבולטים לי מפנייתך ואולי בזה אוכל לעזור במשהו. ראשית, העיסוק האינטנסיבי שלך בנושא הזוגיות. מובן שזוגיות היא דבר חשוב ומרכזי בחיים. את מתארת שיצאת עד היום עם יותר מ 40 גברים, כך שיש לך יכולת לפגוש בני זוג פונטציאליים ומן הסתם יתכן שאחד מהם יתאים. אני לא ארחיב על השיטות הטכניות להיכרות כיוון שאת מכירה אותן בוודאי, בהערת אגב אציין שהאינטרנט ומאגרי מידע אקדמאים להיכרות הם שיטות חדשניות יחסית ומהשמועות הן יעילות יותר משיטות הבליינד דייט המסורתיות, אבל אם אני חוזר לעניין עצמו, אני צופה שאם תפגשי אחד שמאוד מתאים את תהיי כל כך בלחץ לגבי זה שהקשר יחזיק ולא יתפרק שאני לא בטוח שתוכלי ממש להתמודד איתו ולהיות בו. תגובתך לזוגיות דומה לאדם ששכח שם של מישהו ומנסה בכוח להיזכר בשם. אין כל סיכוי להצליח בכוח. אם הוא פונה לעיסוקיו פתאום השם צץ באופן ספונטני. באותו אופן אם תוכלי להשקיע עצמך בפיתוח מקצועי ואישי ותצליחי בדרך כלשהי להפחית את עוצמת הלחץ מנושא הזוגיות, יש סיכוי טוב יותר להצליח. את עדיין צעירה למדי ונראה לי שרמת הלחץ שלך והעיסוק האינטנסיבי בנושא הם חלק מהבעיה. דבר נוסף, הדגשת כמה פעמים שאת לא מחפשת בן זוג מושלם אבל שאת בררנית. זו לא בושה להיות בעלת דרישות גבוהות ולא להתפשר, זה לגיטימי לחלוטין. אבל את צריכה לקבל את זה שבמידה מסויימת את כן מחפשת שלמות. החיפוש לשלמות בך, בבן זוגך וכנראה באורח החיים שלך באופן כללי הוא מקור מוכר ומקובל ללחץ והוא כנראה הסיבה שנזקקת לטיפול התרופתי, ולא אי מציאת בן הזוג. אם היית מצליחה לשנות את דפוסי הלחץ בחייך ובחשיבתך איכות חייך היתה משתפרת, עם ובלי בן זוג. לפי האופן שאת מתארת את עצמך את תמצאי לבסוף בן זוג. השאלה הגדולה היא איך תחיי איתו ואיך תהיה איכות חייך באופן כללי. מרכיב הלחץ ודפוסי החשיבה משפיעים על כל דבר ועלולים להשפיע על איכות חייך גם אחרי מציאת בן זוג. דבר אחרון, את מתארת בן זוג שהפסיק להתקשר ואת "לא רדפת אחריו כמובן". ה"כמובן" הזה אינו מובן מאליו ומייצג צורת חשיבה מסויימת ששווה לחשוב עליה. אני לא מתייחס להיבט הטכני של תגובתך, כלומר, יתכן בהחלט שהיה נכון לא להתקשר, אבל הוא מספר בוודאי משהו על האינטראקציה שאת מחפשת בשלבים הראשונים של הקשר. כמובן שאת העבודה רצוי לעשות במסגרת הטיפולית ופורום הפסיכולוגיה יכול לתת מקסימום נתיב נוסף לחשיבה ופעולה. בברכה ד"ר אורן קפלן
אין לי מילים להודות לשניכם, ד"ר קפלן ודוד על התגובה והזמן שהשקעתם לענות לי. אמנם פתרון קסמים אין, וגם אם בסתר ליבי קיוויתי לכזה, בכל זאת לא באמת ציפיתי שיהיה, אבל בכל זאת נתתם לי כיוון למחשבה ויותר מהכל קצת עידוד וכוח. תודה.
שלום רב. יש לי שאלה בקשר לבתי, בת 5. לפעמים אני רואה כי היא עצובה וכשאני שואלת מה קרה היא מספרת לי סיפור כזה: לפני כחצי שנה היא הסתכלה בראי (כפי שרבים עושים בגילה) ופתאום היא החליטה להסתכל זמן רב יותר מהרגיל ופתאום עלו בראשה מחשבות שהיא מנסחת כך: "אמנם העיניים רואות אבל מי בתוכי רואה?" ו-"כשאני מסתכלת במראה אני רואה אותי אבל אני מרגישה שמישהו מבפנים עושה הכל, גם רואה גם שומע וגם מבין מה קורה ממה שהוא רואה", כאילו היא עושה הפרדה בין הגוף והנפש. אני כמעט בטוחה שאין לה בעיות של ביטחון עצמי וגם דימוי הגוף שלה בריא (לדעתי). היא ממש נכנסת לדכאון וחרדה מהמחשבות האלה. יש לי עוד שני ילדים גדולים יותר מעולם הם לא שאלו אותי כאלה דברים. האם יש חשש לפגיעה בבריאותה הנפשית, האם יש צורך באבחון וטיפול? תודה מראש
כרמל שלום אני מתקשה לומר מהדברים שאת מתארת האם ישנה בעיה. זהו גיל של התפתחות קוגניטיבית והבנות חדשות לגבי העצמי. עצם המשפטים הללו אינו סיבה לפניה לייעוץ מקצועי. השאלה היא כיצד את מרגישה אותה. את מתארת למשל שהיא עצובה לעיתים. במידה ואת מרגישה שהילדה במצוקה או בהתלבטות מורכבת בהחלט הייתי פונה לייעוץ. אם את מתלבטת תוכלי לפנות בשלב ראשון לפסיכולוג/ית הגן שאליה שייכת הילדה (במידה והיא בגן חובה). את יכולה להתקשר ישירות לשירות הפסיכולוגי העירוני ולברר מי הפסיכולוגית של הגן ולבקש להיפגש איתה לצורך בירור וייעוץ. בברכה ד"ר אורן קפלן
שלום לך, הבנתי שיש לך בעיות הקשורות לנפש, ולכן אתה עובד במקום מוגן ולא יכול לחיות לבד. אני מציעה לך להיכנס לפורום תמיכה שם תוכל לקבל את התמיכה הדרושה לך. להתראות - סיסי.
על איזה פורום בדיוק את מדברת.. באיזה אתר?
על איזה פורום בדיוק את מדברת.. באיזה אתר?
שלום, מתחת לכותרת: פסיכיאטריה, פסיכולוגיה ותמיכה יש אתר בשם "תמיכה הדדית" ולשם תיכנס. לילה טוב.
שלום ד"ר קפלן. רציתי לדעת מה דעתך על טיפול בהיפנוזה כתוספת מקבילה לפסיכותרפיה כאשר מדובר בשני מטפלים שונים (המוכנים להיות בקשר טלפוני). תודה מראש על ההתייחסות ושבת שלום.
מ. שלום במידה והמטפלים מתואמים ביניהם זה נראה לי בסדר גמור. לעיתים קורה שהטיפול "השוטף" אינו מגיע לנושא ממוקד מסויים שמטריד ואז יש צורך בעזרה ממוקדת ממטפל אחר, למשל באמצעות היפנוזה. הדבר נפוץ בעיקר לגבי פוביות וחרדות ממוקדות כגון חרדות טיסה, בחינות וכדומה. בברכה ד"ר אורן קפלן
תודה על תשובתך. ומה לגבי דימוי גוף, חוסר באהבה עצמית והפרעות אכילה?
אז הלכתי אליה וניגשתי לעיניין לא רציתי למשוך יותר מדי את זה.... שאלתי :אם אפשר לבוא לבקר אצלה...בחדר.. וראיתי אותה חושבת..ולא מחייכת והבנתי שיש איזה שהוא קצר (מהמילה קצר חשמלי) ושמשהו שוב מוביל עכשיו לתסכול.. היא אמרה ..עזוב לא היום אולי שבוע הבא... ו"פתאום".... ממש פתאום נזכרה שיש לה איזה מכר.. שהספיקה להכיר לפני שהכירה אותי... רק שהיא כל הזמן כנראה מתלבטת.. והיא קיבלה אומץ להגיד לי... שוב היו לי תקוות... שוב היה לי רצון ל... שוב עלו המשאלות שוב היו לי כוונות אז למה אני ממשיך לשאול שאלות? על אייך ומתי ומדוע... אני ממשיך לצעוד לבדי עם הרוח.... (שלמה ארצי...) והמאזניים נטו לצד של ההוא... ואני ישאר רק ידיד... טוב זה החלטה שלה מה כבר יש לי להגיד? אני שוב מרגיש רק מספר שתיים שוב צל של מישהו אחר מין חלק חילוף רזרווי שוב תחושה של עצבנות באוויר ושאלות שאלות-מקיר לקיר.. למה אני צריך לאסוף את עצמי כל בוקר... ואני צריך להעביר את זה הלאה... כאילו שזה קל אולי פעם הבאה אינשאללה
אינשאללה. ואם תרצה שאענה על משהו ספציפי, תשאל. בהצלחה ד"ר אורן קפלן
אוקיי תודה דוקטור
אני מרגישה מזה שבוע בקצות האצבעות ביד שמאל, ולפעמים גם בחלקי גוף אחרים עקצוצים כמו נמלים שמטיילים לי בגוף או הרגשה שקצות האצבעות נרדמים לי אבקש לדעת ממה תופעה זו נובעת
ברטה שלום, מה שאת מתארת נשמע כמו בעיה אורטופדית. מומלץ לפנות לרופא כללי ו/או לאורטופד כדי לאתר או לשלול בעיה גופנית. הרה.
ברטה שלום מומלץ לפנות לבדיקה רפואית. התחילי מרופא המשפחה ובקשי ממנו המלצות. יתכן שכדאי לראות נוירולוג. להלן קישור לפורום נוירולוגיה http://doctors.co.il/forums/list.php?f=26 לאחר שלילה של כל ממצא רפואי ניתן לשקול שוב האם יש מרכיב פסיכולוגי בעניין. בברכה ד"ר אורן קפלן
ברטה שלום. נשמע שמתפתחת אצלך תסמונת לחץ על עצבי כף היד. השם הלועזי הוא carpal tanel syndrome מומלץ לפנות לכירורג כף יד או אורטופד המתמחה בכף היד.
אבקש לקבל תשובה על שאלותי בנושא העניין דחוף תודה
לפי קריאתי בספרי רפואה, המקרה נפוץ, כדאי לך להתייעץ עם אורטופד - זה בעייה בעמוד השדרה, לחץ על העצבים. זה יכול להיות גם בעייה בכלי הדם. כדאי להתייעץ עם רופא מקצועי בהתאם. תהיי בריאה - האלמונית.
שלום רב, אני בחורה (סטודנטית) בת 21 שסבלתי מאז היותי בת 12 מבעיות בעמוד השדרה, בעצם היתה לי עקמת scoliosis שזאת סטיה של עמוד השדרה לאחד הצדדים שגורמת לבליטה בבית החזה בגב. עברתי ניתוח, היה מורכב וקשה שרק מפסיק את תזוזת עמוד השדרה אך אין מטרתו לישר אותו, כתוצאה מהבליטה היתה גם בליטה בחזה ששינתה לי את מראהו של החזה גם ומזה אני מאד מתוסכלת ומרגישה מחסור בנשיות שלי ! אי אפשר ללבוש בגדים צמודים לגוף או חושפים אותו בנוסף להמון מוגבליות שמונעות ממני להרגיש כמו שאר הבחורות. לא רק זה, בפברואר הייתי שבוע מאושפזת בביה"ח בגלל דלקת ברשתית (toxoplasmosis) וזה גם החמיר לי את המצב. הרבה פחדים וחששים משפיעים על נוהל החיים שלי ומשרים אותי במצבים של דיכאון והרהורים רבים והגרוע מכולם הרגעים האלה של פגישתי בבן זוגי וחשיפתי לכל הדברים האלה (אגב, אני לא קשורה לבן זוג!) , הרי לא ניתן לעבור עליהם בקלות או להתעלם מהם. בנוסף לכך אני תמיד ברגעים מסויימים מעדיפה להיות לבד בחדרי ולדמיין לעצמי את הפגישה או פגישות אחורות עם אנשים שמעניינים אותי ולפעמים מרגישה שיש צורך לבכות ובוכה במרירות רבה. האם זו תופעה רגילה או שיש לי בעיה נפשית כלשהי שמצרכת טיפול נפשי ? ומה ניתן לעשות בשביל להתעלם ממחשבות שוא אלה ושלא תהייה כל בעיה שתשבש לי את מצב הרוח בעת הלימודים?! אני מחכה בקוצר רוח לתשובה, ומודה מראש. בברכה, ג'ורג'י
ג'ורג'י שלום אנשים רבים שסובלים מבעיות רפואיות כרוניות חווים את הבעיה כפגם או אף נכות. הדבר משפיע באופן ישיר על הדימוי והביטחון העצמי, ונראה שדבר דומה קורה לך. התגובה שלך למחלה או לבעיה הגופנית אינה ברירת מחדל הכרחית וניתן להילחם על דימויך העצמי. הייתי מציע שתי דרכים להיעזר. האחת היא למצוא קבוצת תמיכה. זו יכול להיות דרך פורומים באינטרנט או בקבוצה המתגבשת במקום אחר. השניה היא לפנות לטיפול פסיכולוגי אצל אדם שמתמחה בנושא של רפואה ופסיכולוגיה. פסיכולוגים שיקומיים ורפואיים מתמחים בנושא, וכן פסיכולוגים קליניים מסויימים. אולי תוכלי לפנות לשירותי הייעוץ במוסד שבו את לומדת לפחות לצורך ייעוץ ראשוני. מובן שיש מגבלות אובייקטיביות אבל רוב המגבלות שאת חשה הן סובייקטיביות. יש אנשים שלא עברו כל בעיה רפואית שמרגישים "לא מושלמים" ובוודאי שכאשר יש בעיה אמיתית עלולה התחושה השלילית להתחזק. ניתן לשנות זאת. בהצלחה ד"ר אורן קפלן
אני בת 23 וסובלת מבעיה הנמשכת כ-16 שנים. בעיה זו היא הרפלקסים ואי יכולת להשתלט על מע' העצבים בגופי. תופעה זו היא מלווה ברעידות בגופי ובטיקים. האם הדבר נובע מהמוח? או שמא היא מעצבים. משום שאני אדם הסובל מבעיה התפתחותית גם כן מגיל זה , האם יכול להיות שיש בינהם קשר? אודה לך מאוד אם תייעץ לי ותמליץ לי על דרכי טיפול בנושא. בתודה טלי.
טלי שלום אני מציע שתפני לייעוץ נוירולוגי. התופעות שאת מתארת חייבות בבדיקה רפואית קודם כל. רק אחרי בירור מקיף בתחום זה אפשר לעשות בירור בתחום הפסיכולוגי. להלן קישור לפורום נוירולוגיה בדוקטורס http://doctors.co.il/forums/list.php?f=26 בברכה ד"ר אורן קפלן
צריכה עזרה במציאת מקומות שעושים אבחונים לבעיית ריכוז מגיל קטן ועד היום.
ש. שלום הריכוז הוא מערכת קוגניטיבית רגישה מאוד. בעיקרון, בעיית ריכוז יכולה לנבוע מגורמים שונים, אבל אפשר להכליל שנים עיקריים: א. מקור פיזיולוגי- לדוגמא נהוג לחשוב שילדים עם הפרעות קשב סובלים מחוסר איזון כלשהו במערכת כימית או נוירולוגית בגוף ולכן לחלקם ניתן טיפול תרופתי. ב. מקור רגשי - במצבי לחץ או מצבים של תנודות רגשיות חזקות יש תופעה משנית של קשיים בריכוז ובקשב. כמובן שפעמים רבות יש אינטראקציה בין שני הגורמים האמורים. אחד המוסדות המוכרים שעוסקים באבחונים בתחום הוא ניצ"ן. אמנם רוב האבחונים נעשים לילדים אולם קיימת תופעה הולכת וגוברת של אבחונים גם למבוגרים. אני מציע שתצרי קשר עם המרכז הקרוב לביתך. תוכלי לקבל את הטלפון במודיעין 144. בברכה ד"ר אורן קפלן
אני כבן 23, סטודנט שנה שלישית למחשבים. תמיד חשתי מעט לחוץ במהלך שיעורים והרצאות, אך לא ייחסתי זאת כבעיה של ממש גם כי תמיד היו לי הישגים טובים. בימים האחרונים מישהו שישב לידי בשיעור אמר לי שכדאי שאבדוק מה קורה כי יתכן שמדובר בחרדה חברתית. כשניגשתי להסברים באינטרנט על חרדה חברתית נדהמתי ממש! זה הלם בשבילי כי כשקראתי את התיאורים אמרתי לעצמי שזה ממש מה שאני חש. מה עליי לעשות? מקווה להתייחסויות גם מהדוקטור וגם מגולשים. תודה.
דן שלום חרדה חברתית היא אחת התופעות הפסיכולוגיות הנפוצות יותר והיא יכולה להגיע ברמות עוצמה שונות, מהפרעה קלה לאיכות החיים עד שיתוק מוחלט של החיים החברתיים. בעיקרון הטיפול הפסיכולוגי בה דומה לטיפול בכל חרדה אחרת ואני מצרף בהמשך הסבר על טיפולים מקובלים בחרדה. לעיתים משתמשים בטיפול קבוצתי שעשוי להיות יעיל, אבל הקבוצות הללו נדירות יותר מאשר טיפול אישי. בעיקרון בכל האוניברסיטאות פועל שירות ייעוץ פסיכולוגי לסטודנט. כדאי שתפנה ותבקש פגישה לייעוץ ראשוני ובה תוכל לתאר את מה שקורה לך ולבקש פידבק מקצועי על הבעיה. להלן התמצית על הטיפולים המקובלים בחרדה, נושא שעולה לעיתים קרובות בפורום. חרדה הינה תגובת חרום טבעית של הגוף כדי להתגונן מפני סכנה. במצבים מסויימים החרדה הופכת לתופעה מעיקה וקיצונית שפוגעת באיכות החיים. כדי לטפל בחרדה צריך להבין את ההקשרים בה היא מופיעה, ללמוד להתמודד עם תגובות החרדה, ולבסוף, גם "להתיידד" עם החרדה, כלומר, לקבל שבמצבים מסויימים החרדה מופיעה כחלק טבעי של מהלך החיים. כל אלו יכולים להיעשות בטיפול פסיכולוגי. ישנן גישות שונות להבנה ולטיפול בחרדה. ניתן להכליל באופן כללי שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום ממוקד המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. על פי צורת חשיבה זו יש צורך בטיפול פסיכולוגי דינמי ארוך טווח כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים לא מודעים שיש לעבדם בטיפול. גישה פסיכולוגית אחרת טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי ממוקד וקצר מועד ולשפר על ידי כך את איכות החיים. במידה וישנה בעיה פסיכולוגית רחבה יותר ברקע רצוי לטפל בה, אבל ניתן במקביל או באופן בלתי תלוי לטפל בחרדה. גישה זו טוענת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. כמובן שהשיטות הפסיכולוגיות האמורות אינן מנוגדות וניתן לשלב ביניהן. הקריטריון העיקרי לבחירה בגישה טיפולית הוא היקף התופעות ומידת מיקודן וכן כמה זמן הן פעילות ומשפיעות על אורך ואיכות החיים. הגישה הרפואית-תרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. במצבי חרדה חריפים רצוי להיעזר בתרופות בשילוב עם הטיפול הפסיכולוגי. יש להדגיש שהטיפול התרופתי אינו משנה את מקור הבעיה ולכן הפסקת התרופות תחזיר פעמים רבות את החרדה. הטיפול הפסיכולוגי נועד לעשות שינויים בנטיות ובהרגלים האישיים כדי למנוע את תופעות החרדה הפוגעות באיכות החיים לטווח הארוך. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי חרדה חריפים יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. מומלץ להתייעץ עם פסיכולוג כדי להחליט על דרך הפעולה הנכונה ביותר. בברכה ד"ר אורן קפלן
שלום רב, מזה כמה שבועות אני משתמשת בפרוזק, לפני כשבוע הורדתי את המינון מכדור לחצי כדור ואני מתכוונת להפסיק ליטול אותה לחלוטין בזמן הקרוב. הטיפול מיועד לחרדה ואו סי די. שאלתי לא מתייחסת ישירות לתרופות. אלא זה רקע בלבד. מזה כמה זמן אני נבהלת בקלות, כלומר כשאני במשרד לדוגמא הדלת פתוחה וכשמישהו נכנס או פונה אליי אני נבהלת, תגובה של בהלה "הלב נופל" זה לא שאני נכנסת לפאניקה אני פשוט מופתעת ונבהלת ואנשים שואלים אותי "ממה נבהלת כל כך" ממה הדבר נובע? אולי בגלל שאני שקועה במחשבות? או בגלל חרדות? תודה
מיטל שלום אני מתקשה לתת הסבר מדוייק למה שקורה לך. בהחלט יתכן שזה קשור לתופעות שבגללן החלטת לקחת תרופות, ואולי משהו בתקופה האחרונה, אולי אפילו המצב הבטחוני, השתלב ויצר את תגובת הבהלה. את אומרת שאת רוצה להפסיק את התרופות. האם את נמצאת בטיפול בשיחות חוץ מהטיפול התרופתי? האם לאור הדברים שאת מתארת לא כדאי להמשיך ולקחת את הטיפול התרופתי לתקופה נוספת עד שבאמת תרגישי הקלה במצב? הייתי ממליץ לא לקחת החלטות על דעת עצמך ולהתייעץ עם אנשי מקצוע מתאימים. בברכה ד"ר אורן קפלן
שלום ד"ר קפלן, עיינתי במכתב הפתיחה שלך, בו אתה מפריד, בגדול, בין טיפולים פסיכודינאמיים שהם בד"כ ארוכים ומעמיקים, ובין טיפולים התנהגותיים-קוגניטיביים, שהם בד"כ ממוקדים בבעיה ספציפית וקצרי מועד. מדי פעם אני נתקל במושג "פסיכותרפיה דינמית קצרת מועד" - למשל, יש פרק על כך בספר "פסיכותרפיה קצרת מועד" שיצא בהוצאת מאגנס. למה הכוונה? האם תוכל להסביר כיצד אפשר לשלב טיפול פסיכודינמי, שאני מבין שהוא גרסה כלשהי של הטיפול האנאליטי, עם העובדה שהוא גם קצר מועד? תודה, שלמה.
שלמה שלום מדובר בגישה שאחד ממייסדיה הוא מאן שיצר מודל של טיפול דינמי ב 12 מפגשים. הפרידה שהולכת ומתקרבת במהירות מהווה נושא מרכזי בדינמיקה של הטיפול הזה. בעיקרון אלו שיטות שנוצרו במרפאות הציבוריות שלא עמדו בעומס המטופלים ומטרתן היה לאפשר מתן טיפול לאנשים רבים יותר. כלומר, המקור היה כלכלי-ציבורי טהור. עם זאת, המודל נמצא יעיל במקרים רבים הסתבר שגם נושאים מאוד לא ממוקדים יכולים לקבל מענה בטיפול קצר של מספר פגישות. נסיוני המקצועי בהחלט תומך במצבים כאלה. לעיתים אנשים מגיעים עם בעיה מורכבת מאוד ואחרי מספר מצומצם של פגישות מרגישים שמנקודה זו והילך הם רוצים ויכולים להמשיך לבד. חשוב להבין שהבעיה אינה נפתרת אלא ממשיכה לקבל התייחסות ב"עבודה עצמית". אדגיש שהדבר אינו מתאים תמיד. גם מאן וממשיכיו הדגישו שיש לבחון היטב מי מתאים לסוג כזה של טיפול ומי ינזק ממנו יותר מאשר יקבל. כאן חוזר העיקרון שציינתי במאמר. ככל שהבעיה נרחבת ומשפיעה על תחומי חיים רבים יותר ובעלת הסטוריה ארוכה יותר כך יהיה יותר קשה לטפל בה באופן ממוקד. בברכה ד"ר אורן קפלן
לאורן שלום, התחלתי טיפול לפני שנה בערך (זהו הטיפול השלישי שלי). המשותף לכל הטיפולים הוא שכל הזמן אני בספק אם אני יושבת מול האדם הנכון לי. (לא מספיק חכם, מנוסה, מעמיק, לא עבר בעצמו דברים קשים וכו'..)הבעיה שלי שאני לא עוזבת כי כשאני מעלה את הנושאים זה חוזר אלי שזה חלק מהבעיה שלי ואז אני בפלונטר. האם אני מכשילה את עצמי אם אקום ואעזוב כי אני משחזרת דפוס. או האם אני נשארת וובזה משחזרת דפוס של היתקעות במקום הלא נכון.
עדי שלום השאלה שלך מורכבת ואין עליה תשובה ישירה של ממש. ההתבלטות היא בתוכך ולכן חומרי הגלם שמסרת לי בשאלתך מעבירים גם אלי את חוסר הידיעה. האם את באמת צריכה לעזוב, כלומר שהתחושות שלך אוטנטיות ונכונות, או שבעצם את רוצה לעזוב כי, למשל, את לא מוכנה למחוייבות שבקשר ותמצאי תמיד ליקויים באדם שיושב מולך כדי לא להחשף לאמת ולעבודה הטיפולית המצפה לך? אכן התלבטות מייסרת. קודם כל חשוב לבדוק האם הדפוס הזה מאפיין קשרים נוספים מחוץ לטיפול או רק את הקשרים הטיפוליים שלך. האם בכל הטיפול זה קרה אותו דבר, או שיש הבדלים. מה היו אורכי הטיפולים הקודמים שלך? ואיך החלטת להפסיק את הקודמים? אני לא בטוח שיש פתרון של שחור ולבן אבל אולי עיבוד נושא חוסר הידיעה וחוסר היכולת להחליט יקדם אותך למקום אחר. בברכה ד"ר אורן קפלן
תודה על התיחסותך. לשאלותיך- בקשרים לא טיפוליים, כלומר בנישואין, בעבודה, חברויות אני מרגישה פעמים רבות הפוך מאשר מול המטפל. אני מעריכה את חכמתם של שותפי וחברי לחיים אין לי ספק לגבי התאמה. (למרות שלפעמים אני חוןה את כולם יותר חכמים ממני ולא ברור לי למה הם בחרו בי). בטיפולים הדפוס של הספק חוזר על עצמו ולמרות זאת אני נשארת ( שלש שנים כל טיפול, הראשון בתחילת שנות העשרים והשני באמצע שנות השלושים שלי). את הטיפול הראשון סיימתי עם סיום לימודי באוניברסיטה כי הוא היה מטעם שירותי הבריאות. את השני סיימתי בגלל שלא יכולתי לשאת את חוסר העמדה של המטפלת שלי מול החלטה שהייתי צרכה לקבל. הגישה האנליטית גמרה אותי. ואכן להיות במקום בו אני מרגישה שאין לי ידיעה או שאיני מסוגלת להחליט - אלה מקומות מאד מתסכלים עבורי.
אני בחורה בת 21 שממש פוחדת וחרדה מהמצב וממוות בכלל. לפני 7 שנים סבא שלי נפטר ובמשך חצי שנה הייתי בוכה כל יום, הלכתי לפסיכולוגית שאמרה לי להדחיק את העניין (שכל פעם שאני חושבת על מוות ועל סבא אז שאני אחשוב על דברים אחרים....). הרבה פעמים אני לא יוצאת או נפגשת עם חברים בגלל המצב. אבל העניין הוא שאני גם מדמיינת (בעצב) על אנשים שיקרים לי שקורה להם משהו (בין פציעה לבין מוות!), ואני נהיית ממש ממש עצובה (למרות שזה לא קרה), ואפילו מתחילה לבכות. אני נוסעת בכבישים ומדמיינת שמשהו קורה לי, ומי יגלה אותי, ומי יבוא לבקר אותי בביח', ואיזה מסכנים יהיו ההורים שלי...וכו'. האם הדחקה זה הפתרון???
ח. שלום הדחקה הוא תהליך אוטומטי ולא מודע ולכן אי אפשר לייצר אותו לבד. הנפש איננה מכירה את המילה "לא". אי אפשר לדרוש ממישהו לא לחשוב על משהו. אם את מוטרדת מנושא המוות ומוצפת חרדה לא תוכלי להיעזר בהזזה הצידה של הדברים. אני מציע שתפני שוב לטיפול פסיכולוגי בניסיון לא להדחיק אלא להתמודד עם החרדה פנים מול פנים, ולהפחית את השפעתה על חייך. אם יציעו לך שוב להדחיק, אמרי שאת השיטה הזו ניסית והיא לא מצליחה. אנא קראי את תשובתי לדן כמה שורות מעל הודעה זו בה תיארתי שיטות מקובלות לטיפול בחרדה. בהצלחה ד"ר אורן קפלן
שלום לך, בתי בת ה8 נוטה לדיכדוך,והיפוכונדריות. באהבה רבה היא "מתחננת שניקח אותה לחדר מיון" כי כואבת לה הבטן,אך תמיד אלו הן התרעות שווא,ואין ממצא פתלוגי מאחורי הפניה.(ברקע יש בעיה אורולוגית,שהיא נמצאת במעקב בית חולים,כך שהילדה מכירה את המערכת טוב). נוסף על כך היא ממררת בבכי שקשה לה לחיות עם אחותה,שקשה לה לשבת בכיתה מבלי להתגרד ולזוז,והכאב שיש לה מתחיל מהרגל..עובר אל הבטן..ומשם אל הראש. אציין שהיא ילדה מצליחה ,יפה, אינטליגנטית ומאד מצטיינת כמעט בכל התחומים,כולל שירה והופעה בפני קהל ללא חשש. הלילה היא שאלה אותי האם יכול להיות שהיא חולת נפש? נדהמתי מהשאלה...והיא המשיכה שקראה על שלט בבית החולים "בריאות הנפ,ש"ומכאן היא מבינה שיש מחלות שכאלה...אבא שלה הסביר לה שיש במחלות האלו דברים שונים ממחלות שאנחנו מכירים,והיא מודאגת שיש לה מחלה שכזו. איך עלי להתמודד עם כל ההתעסקות שלה בבריאות בכלל,ובנפש בפרט? והאם עלי ללכת איתה בכל הזנקה לבית חולים?..היא מציגה כאילו אין לה שליטה על הכאב.. תודה
דפנה שלום אני מציע להתייחס במלוא הרצינות לתלונותיה של הילדה, אבל לא בהכרח במובן של לקחת אותה לבי"ח לטיפול רפואי. לעיתים דרך הגוף ילדים (ומבוגרים) מבטאים תחושות ומחשבות. מובן שאם הילדה מגיבה כך משהו מטריד אותה וכדאי לעזור לה. היא צעירה מאוד ואי התייחסות לדבריה עלול להפוך את תלונותיה לדרך ביטוי קבועה ולא מוצלחת של תחושות נפשיו למיחושים גופניים. הבעיה האורולוגית שציינת כדרך אגב עלולה להיות טריגר לתופעות כאלה וכדאי לבדוק זאת. מקור הבעיה יכול ללכת למספר כיוונים. ראשית יש לבדוק את הבעיה הרפואית אחת ולתמיד ולשלול את קיומה. לאחר מכן יתכן שיש לה חרדה ממחלה גופנית, אולי בשל היכרותה הקודמת עם ביה"ח. אפשרות נוספת היא נסיון לקבל תשומת לב דרך בעיה רפואית. יש בוודאי עוד והכיוון צריך להיות מבוסס על היכרות אישית איתה. במידה ואתם מוטרדים והבעיה נותרת בעינה הייתי מציע לכם לפנות לייעוץ מקצועי. תוכלו להתחיל מביה"ח בו הילדה מטופלת. בד"כ יש שם עובדים סוציאלים ופסיכולוגים שיוכלו לתת לכם הכוונה ראשונית. אפשר להתייעץ גם עם פסיכולוג רפואי או פסיכולוג ילדים. אפשרות נוספת היא לפנות לפסיכולוגית ביה"ס של הילדה. מתקשרים לשירות הפסיכולוגי של העיריה ומבקשים לדבר עם הפסיכולוגית שאחראית על ביה"ס של הילדה, אין צורך אפילו לערב את ביה"ס בנושא. בברכה ד"ר אורן קפלן
לפני כמה שנים נתקלתי במאמר על מחקר שנעשה על ילדי משרד החוץ. המאמר התייחס להבטים הנפשיים הקשורים במעברים התכופים בין ארצות. האם מישהו מכיר חומר כתוב בנושא?
רנתה שלום לצערי אינני מכיר. נסי לגשת באמצעות אחת האוניברסיטאות למאגר המאמרים בעברית של אוניברסיטת חיפה וכן למאגר המאמרים של מכון סולד. אם המאמר פורסם בכתב עת בעברית הוא צריך לעלות בחיפוש. בהצלחה ד"ר אורן קפלן
אני מטופלת מזה כחצי שנה אצל פסיכולוגית, איך אפשר לדעת אם הטיפול עוזר לי? תודה.
אור, לא ציינת מדוע פנית מלכתחילה לטיפול. השינוי לא בא בבת-אחת. מדובר בסך של דברים קטנים, שבסופו של דבר מהווים מכלול. אז איך יודעים אם הטיפול עוזר? לפי ההתמודדות היום-יומית, זווית הראיה של החיים וכו' (שוב, תלוי למה פנית לטיפול). צריך גם לקחת בחשבון, שלפעמים אפשר להבחין בשינוי/ים רק אחרי תקופה ארוכה יותר מחצי שנה. הרה.
אור שלום אני מסכים עם דבריה של הרה, בעיקרון לא תמיד ניתן להרגיש שינוי בבת אחת, בעיקר כשהנושא שבגללו פנית אינו ממוקד בבעיה מאוד ספציפית. לדוגמא, פניה בשל קשיים ביצירת קשרים בין אישיים, זהות, דימוי עצמי וכדומה, הם נושאים מורכבים מאוד והשינויים לוקחים זמן. לעומת זאת יש נושאים ממוקדים שבהם נצפה לשינוי מהיר יותר, ואין יותר מתאימה ממך לדעת האם השינוי הזה קורה או לא. תשאלי את עצמך בנוסף האם לפי "תחושת הבטן" שלך היחסים עם הפסיכולוגית טובים והאם את סבורה שהיא תוכל לעזור לך. בכל מקרה, הנושאים הללו חשובים מאוד וכדאי לדון עליהם בצורה ישירה בטיפול. בהצלחה ד"ר אורן קפלן
קלט, תני לעצמך זמן! את אבלה על משהו שנגמר. עדי
קלט שלום אני לא יודע מה הרקע של הגירושין אבל מהאופן שאת שואלת אני מבין שאת בסך הכל מרוצה מהגירושין ולכן את מופתעת מכך שאת בתהליך אבל. בעיקרון כל שינוי של הרגלים גורר תגובה מסויימת של הסתגלות. גם שינויים שנחווים כחיוביים עלולים לגרום קשיי הסתגלות. מעבר לכך, לעיתים קרובות במהלך הליך הגירושין אנשים עסוקים במאבק ובמחשבות מה יקרה אח"כ. אחרי הגירושין צריך להתמודד לפתע עם העצמי, עם הבדידות, המחשבות והתקוות החדשות לעתיד, וזה לא בהכרח תהליך פשוט. אני מקווה שתהליך השינוי יוביל אותך למקומות אליהם את חפצה להגיע. בברכה ד"ר אורן קפלן
ד"ר אורן שלום. שאלתי שאלה מאוד חשובה ומחקו לי אותה!! אני שואלת שוב: על מה מדברים בפגישה הראשונה עם פסיכולוג? איך מתחילים את השיחה? תודה מראש בתקווה שלא ימחקו שוב כוכבית
סליחה-סליחה מסתבר שטעיתי ולא מחקו. סליחה-סליחה כוכבית
אני מתארת לעצמי שאת חוששת מפגישה ראשונה ואני יכולה לדמיין שכל פגישה ראשונה עם אדם לא מוכר עלולה לעורר חששות. אני מציעה שפשוט תקבעי פגישה ותגידי שאת לא יודעת ממה להתחיל. אם הפסיכולוג\ית מקצועית היא כבר תעזור לך משם. הכי חשוב שתקשיבי לתחושות הבטן שלך ותבחני אם האדם מולך מוצא חן בעיניך, האם יש לך תחושה שאת יכולה להעזר בו|בה. בהצלחה
כוכבית שלום עניתי על שאלתך למטה. בעיקרון לא מוחקים הודעות בפורום אלא אם הן פוגעות בכללי הדיון של הפורום. אם הדבר קורה בשנית נסי לעשות "רענון" באייקון המתאים לכך למעלה. בברכה ד"ר אורן קפלן
ד"ר שלום כשהולכים לפגישה ראשונה אצל פסיכולוג, איך מתחילים את השיחה? על מה מדברים? תודה כוכבית
כוכבית שלום ההתחלה כוללת בד"כ היכרות ראשונית הן איתך באופן אישי והן עם הבעיה המרכזית שבגללה החלטת לפנות. את יכולה לתכנן מראש מה את רוצה לומר, או פשוט להגיע עם ראש פתוח ולתת לדברים לזרום מאליהם. בהצלחה ד"ר אורן קפלן
ד"ר אורן תודה רבה רבה,נירגעתי כוכבית
ברצוני לדעת מה זה גישור טוב - להמשך נישואים וגישור רע- לפירוק נישואים ואיך אני מגיעה אליהם? מי הגורם המטפל בהם? תודה
שוקולד שלום גישור הוא תהליך שבו מנסים לפתור סכסוכים בעזרת אדם ניטראלי שנקרא מגשר. המגשרים באים ממגוון של מקצועות. הדרישה בד"כ שיהיה להם תואר ראשון בתחום כלשהו. הרעיון הוא לנסות להתמודד עם הקונפליקט בדרך מיושבת ורציונלית. הדבר טוב גם לבעיות של זוגיות וגירושין, אבל גם לסכסוכים משפטיים בין גופים ופרטים בכל מקום וסוג. במצבים מסויימים הייעוץ של המגשר לא מספיק, וזה בד"כ היכן שזקוקים לאיש מקצוע בתחום מסוייים, למשל, פסיכולוג, עו"ד. לפעמים אפשר למצוא מגשר שמגיע מהתחום הספציפי שנחוץ ואז השילוב מתאים עוד יותר. בקיצור הבחירה בשיטה תלויה בסוג הבעיה ובנכונות המתעמתים לגשת לסוג כזה של משא ומתן. יש הרבה חומר באינטרנט בנושא, למשל הקישור הבא http://www.sulcha.co.il ויש עוד רבים נוספים, רשמי את המילה גישור בכל אחת מפורטלי הכניסה וואלה ודומיהם. בברכה ד"ר אורן קפלן
שלום לכולם הפורום לטיפול נפשי עובר מהיום לפורמט חדש. לכל אחד מהיועצים עומד פורום נפרד משלו. הגולשים מוזמנים לבקר בפורום המתאים לצרכיהם ולהציב שאלות: פורום עבודה סוציאלית וריפוי באומניות – טלי פרידמן פורום פסיכיאטריה: ד"ר עמי אבני פורום תרפיה פסיכודינאמית: ד"ר עמי אבי פורום פסיכותראפיה: ד"ר גידי רובינשטיין פורום זוגיות חברה ותעסוקה: ד"ר יוסי אברהם פורום הלם-קרב: דרור גרין פורום תמיכה הדדית: פורום פתוח לשיחה ודיון ללא מנחה פורום פסיכולוגיה קלינית – יועבר על ידי. בפורום זה מרוכזות גם כל השאלות והתשובות שניתנו בעבר בפורום הטיפול הנפשי. מאחר שמדובר במאגר מידע עצום וחשוב הוחלט לשמרו בתוך אחד הפורומים החדשים כדי שישמש לעזר באמצעות מנוע החיפוש שבו. בהמשך להודעה זו מופיעים קישורים לכל הפורומים הנ"ל בהצלחה לכולנו ד"ר אורן קפלן מנהל הפורום לפסיכולוגיה קלינית
לד"ר אורן שלום, זה טוב ויפה אבל.... איך אנשים ידעו לאיזוה פורום להפנות את שאלותיהם??? הרי מי שאינו מקצועי לא יודע ממש את ההבדל בין קלינית לפסיכודינאמית לפסיכותרפיה וכו'... כך יצא שאנשים יפנו את שאלותיהם לכל הפורומים החדשים , דבר שיסרבל עבורם מאוד את כל העניין - כל יום לחפש תשובות בשמונה מקומות! המיוחד בפורום טיפול נפשי הוא המקבץ המגוון של בעלי המקצוע שנותן תשובות מזוויות שונות. אודה לך עם תחשבו על כך שוב, מיכל.
הי מיכל. אני מרשה לעצמי לענות לך במקומו של ד"ר קפלן כמי שתומך מאוד בהפרדה שנעשתה. אני חושב שהמתקונת שבו פורום טיפול נפשי היה קיים עד היום לא נתן ביטוי ממשי למגוון הדעות והגישות שיש בתחום. הרבה פעמים ליועץ לא נעים לענות במקום בו יועץ אחר כבר ענה, גם אם יש לו משהו אחר להציע. במתקונת החדשה, כל גולש יכול לבחור דעה של מי הוא רוצה - פסיכיאטר, פסיכולוג, פסיכותראפיסט וכו'. כמובן, שכל גולש רשאי לשאול את שאלתו במספר פורומים ולהנות ממספר גישות, אני לא מוצא את זה בעיתי בכלל. בימים הקרובים נוסיף לכל פורום "מכתב פתיחה" בו מפרט מנהל הפורום במה הפורום יעסוק. אני מקווה כי תמצאי את החלוקה מועילה. גלישה נעימה יוסי רוסמן מנהל הפורומים.
http://doctors.co.il/forums/list.php?f=66 או מהעמוד הראשי של הפורומים
דר גרין היתאדה....נעלם...כוחותינו מחפשים אחריו
http://doctors.co.il/forums/list.php?f=402 או מהעמוד הראשי של הפורומים
לד"ר קפלן, תודה על ההפניה ובהצלחה בפורום לפסיכולוגיה קלינית. בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין
שלום ד"ר אני בן 28 מידי פעם קורה שאני לא מצליח להרדם לילה שלם לדעתי הדבר קורה מכיוון שאני בתקופה לא קלה ונמצא לעיתים בחרדות חבר המליץ לי על כדור קלונקס שיכול לסייע לי לישון את הלילה מכיוון שאנני נוטל כדורים לפי עצת חברי רציתי בבקשה לדעת מהי דעתך ?
ניסו שלום אנא פנה לפורום פסיכיאטריה שיותר מתאים לשאלתך בנושא תרופות בברכה ד"ר אורן קפלן
שלום למומחים. יש לכם פסיכולוג טוב שאתם מליצים עליו? כתבתי לכם מס' פעמים לגבי הבעיות שלי, ואתם חושבים שכדאי לי ללכת לייעוץ.
היי לילך, שאלה את מעונינת בפסיכולוג פרטי או דרך קופת החולים ? ליאת
כמובן שעדיף ד"כ קופת חולים אם זה מסופסד. אני בלאומית. אבל זה לא משנה, העיקר שיעזור. מכירים פסיגולוג טוב?
תשאלי רק מי שאת סומכת עליו
שמעתי בתוכנית רדיו לפני שבוע על חרדות היתה פסיכולוגית ברשת ב יש עם מי לדבר היתה פסיכולוגית אם אני לא טועה ממרכז על שם הרצוג מהיחידה לפוסט טראומה שאמרה שיש טיפול להיפר ונטלציה נשימת יתר במצבי חרדה אשמח מאוד לדעת על טיפול כזה או על מקום שאפשר לברר על טיפול כזה . אשמח לקבל תשובה כאן או בפלאפון 055 -532900 אודה לכם מאוד על תשובה בעניין.
אני לא בטוח שיש טיפול , (כמו שאין טיפול לגירוד - כשהוא מגיע צריך לדעת איך לטפל בו)מה שכן יש- זה ללמוד איך לנשום נכון בזמן התקף מה שיעצור את ההיפרוונטילציה ויאט אותה עד להפסקתה. את התרגילים הללו אתה בטח מכיר. נשימה קצבית לא עמוקה מידי ולא שיטחית מידי כאשר שמים תשומת לב לכל שלב משלבי הנשימה : שאיפה המתנה נשיפה המתנה - כל שלב 4 שניות. .
אני שמעתי כמו שכתבתי שיש דרך לתרגל את זה ואשמח לדעת איך פסיכולוגית ממרכז על שם הרצוג אמרה שיש דרך לתרגל את זה למיטב זיכרוני מהמרכז לפוסט טראומה הפסיכולוגית לצערי שכחתי את שמה. אשמח לתגובה של רופא
אני עובדת כמורה בבית הספר היסודי ולאור המצב הבטחוני נתקלת בתקופה האחרונה בתופעות חרדה אצל הילדים שאינן מוכרות לי. פסיכולוגית ביה"ס והיועצת אינן עוזרות הרבה כל שהן מציעות לתת לילדים לבטא עצמם בע"פ בכתב בציור וכד' ניסיתי זאת אך התוצאות לא מראות הטבה כלשהיא. אתן דוגמא אחת: תלמיד הגיע לאחר ההפסקה וסיפר בבהלה כי ראה מחבל בסביבת בית הספר כל תלמידי הכתה הגיבו בחרדה רבה חלקם התחילו לבכות התחבאו מאחורי ארונות ומתחת לשולחנות ומשך שעה ארוכה לא הסכימו לצאת ממחבואם! למחרת מחצית מילדי הכתה לא הגיעו לבית הספר ומברור עם ההורים התברר כי הילדים פשוט מפחדים להגיע. יש ילדים שמסרבים לצאת לחצר בהפסקות או להשתתף בשעורי ספורט המתקיימים גם הם בחצר. מספר ילדים דורשים מהוריהם כי יביאו אותם בבוקר לבית הספר ויבואו לקחתם בשעות הצהרים. אחד הילדים, למשל, שאימו לא הגיע בצהרים פרץ בבכי מר ואמר כי אימו כנראה נפגעה בפיגוע. נאלצתי להביאו הביתה וכשנוכח שאימו אינה בבית אחז בי בחוזקה ולא הירפה ממני עד שהאם חזרה ( מקניות ושכחה כי הבטיחה לבוא לקחת אותו בצהרים) אני חשה כי המתח הנפשי אצל ילדי כיתתי הגיע לשיאו ולמרות שאני משתדלת להיות רגועה ולהרגיע אין הדבר משפיע עלהם וזאת מאחר והם חשופים לכל כלי התקשורת. אגב מדובר בילדים גילאי 12 אך שמעתי ממורות בכתות נמוכות יותר כי גם שם המצב לא יותר טוב. יש שתי מורות שהן עצמן נמצאות בחרדה רבה וכל מפגש איתן בחדר המורים בהפסקה מלווה במשפטים מאוד פסימיים ולעיתים אף בבכי גלוי. אני מניחה כי הצלחתי במידה רבה להסביר את המצב ואני משוכנעת כי גם מחנכים רבים אחרים בארץ נתקלים במצבים דומים. משרד החינוך שלנו משאיר את שיקול הדעת כיצד לנהוג בידי המורים. הם עסוקים שם בגיוס מורות חיילות שיעמדו בשערים! ואנו המורות כורעות תחת הנטל. אודה מאוד אם תואילו לסייע ולו במעט. המון תודות מראש!
שלום רב, נראה לי שטוב תעשה המנהלת אם תחפש מקורות ייעוץ, כי מדובר בתהליך כוללני ומערכתי שביה"ס צריך. - -היא - צריכה לתמוך במורות החוששות, אבל בו-זמנית לנסוך ביטחון בשאר. לא כדאי להרבות במלל כאן לגבי איך ומה לעשות. זהו תהליך של יעוץ אישי, בדיוק כפי שמפקדים בצה"ל מקבלים. - - וועד ההורים המרכזי של ביה"ס צריך לשלוח נציגים לשיחה לכ כיתה, ולהבהיר כללי "כן" ו"לא" לגבי אופן חזרה הביתה. את זה צריך ללות בהודעה כתובה להורים. - - וועד התלמידים המרכזי של ביה"ס צריך לארגן פעילות תומכת, של ילדים גדולים - לקטנים, מאלו שרוציםבכך. - - המורות צריכות לתת לידים תחושה של וודאות - ע"י הסבר אודות סידורי הביטחון. - - מנהל מחלקת החינוך צריך לעשות את אותו הדבר עם המורות. ואחרון חביב: הילדים. חלקם, היותר מפוחדים, צריך לקבל תמיכה בנוסח שהיועצת והפסיכולוגית הציעו. מאלו המלבים את אווירת ההסטרייה - יש לאתר את המניפולטיביים, שרוצים לזכות ב"שעת חייהם", ע"י גילוי מחבלים, וכו' - ולרתום את עירנותם אל תוך ביה"ס: שיסייעו לאתר תלמידים חלשים ומפוחדים, ויהיו לעזר לצוות. ולכל הילדים יש להציע "קבוצות דיון" שבהם יציעו לעירייה פתרונות. את מסקנות הצוותים השונים יש להעביר, במשותף עם נציגי התלמידים, למשטרה ולעירייה. תוכלי את, ושאר צוות ביה"ס, להמשיך את ההוועצות ישירות, למייל האישי שלי. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם
שלומית שוב שלום, נזכרתי בעוד פעילות, שמאד מועילה לילדים: למצוא כאלו שבמילואים, מתוך המשפחות של הילדים, ולשלוח להם מכתבים, תפילות, וכו'. ושוב כל טוב, יוסי אברהם
פסיכולוגית אשר בעבר היתי אצלה בטיפול המליצה על טיפול בהיפנוזה נגד דיכאוןוחרדות אשר מלווה בהתעוררות מוקדם בבוקר.הומלצה פסיכולוגית בשם חנה אלדר.האם משהו מכיר את הפסיכולוגית הנ"ל מהות השיטה סיכונים. תודה
יעילות נמוכה . אל תבנה על זה. .
לי אישית לא עזרה קצת יקרה בקשר לחרדות יש אתרים שונים האינטרנט על חרדות ועל חרדה חברתית
פיסיכוליגית אשר טופלתי אצלה בעבר נפגשה עימי לאחרונה עקב חרדות והתעוררות מוקדמת בבוקר. אבחנתה היתה שאני סובל מדיכאון. המלצתה היתה לפנות לד"ר חנה אלדר מהרצליה פסיכולוגית אשר עוסקת בהיפנוזה. האם הנ"ל מוכרת למנהל הפורום? מה הם הסיכונים בהיפנוזה? נאמר לי ע"י מכרים כי המדובר בשיטה מאוד חודרנית ? אבקש חוות דעת לגבי הגברת והשיטה בדחיפות תודה.
פסיכולוגית אשר טופלתי אצלה בעבר, נפגשה עימי עקב בעיות של חוסר עניין לחץ והתעוררות מוקדם בבוקר. המלצתה היתה על טיפול בהיפנוזה אצל פסיכולוגית בשם ד"ר חנה אלדר בהרצליה. אבקש לדעת האם טיפול בהיפנוזה מסוכן משך הטיפול והאם ד"ר אלדר מוכרת ע"י מנהל הפורוטם תודה
היום היא תפסה לי מקום באוטובוס שנסענו הבייתה מהמפעל זה היה כל כך נחמד... אמרתי אם היא הולכת לשבת ליד מישהו אחר מההוסל שלה אז אני לא מיוחד בעיניה אז ישבנו כל הדרך והייתי מת מעייפות והרגשתי כבד ולא דיברתי הרבה אני מקווה שזה לא יפריע לי...הכובד שלי...(לא במשקל) אלא בלעניין... לפעמים אני חש משעמם אז אולי יום שלישי אני אלך לבקר אותה בהוסטל...איזה כייף...סוף סוף נשב ונדבר איזה שעתיי בלי הוראות של מה לעשות ובמה לעבוד וזה יהיה כל כך נחמד... טוב אז היום אני נתתי לה נשיקה קטנה (וראשונה) ליד האוזן לפני שהיא ירדה מהאוטובוס וזה גם היה כל כך נחמד אני מקווה שזה ימשיך ללכת בצורה טובה אני מאוהב?....אני פשוט לא מאמין כבר כמה שנים לא הייתי מאוהב.... אני פשוט לא מאמין שמצאתי... אחרי כל השנאה העצמית שלי וראיית השחורות זה נראה לי נס...
שעתיים-נסענו-הוסטל..תיקוני כתיב
ילד, לא הבנתי למה אתה גר בהוסטל ולמה עובד במפעל מוגן ? אני מבינה שאתה יודע להפעיל מחשב לבד וגם להקליד ?? ספר בבקשה על עצמך ומה הבעיה שלך.
אמנם אני לא מכיר אותך אבל שמחתי בשבילך אני מזדהה עם מה שכתבת....
ישראל שלום אני מבין למה אתה מתכוון בקשר לאבא שלך. אתה בן יחיד??? אתה נמצא במסגרת טיפולית???(פסיכולוג וכד') לא הבנתי בקשר אליך. יש לך או היתה לך בעיה כלשהיא שמונעת/מנעה ממך ליהיות עצמאי??? משהו פיזי?? בקשר לבחורה שאתה מחפש, החיבוק. אני מבין אותך. אבל לצערי את זה לא מזמינים. זה בא לבד. קשר רציני לא אמור לפחות להתחיל בסקס. קודם ניפגשים מכירים. ועם זה בסדר אז מתנשקים ומתחבקים וזה לא קורה מעכשיו לעכשיו. זה לוקח זמן. ועם יש כימיה טובה והזוג מרגיש טוב ובנוח אחד עם השניה ואחת עם השני אז מגיעים לסקס. וסקס זה לא מגעיל. זה דווקא כיף. אתה ראית סרטים כחולים שהם סרטים סוטים לרוב. ולא משקפים את המציאות. ומה שראית שם לרוב לא תראה במציאות. אז אין לך סיבה להלחץ. בזוגיות צריך להרגיש בנוח צריך ששתי הצדדים יהיו שותפים. וכל אחד צריך שלשני יהיה נוח. זאת זוגיות טובה. חוץ מזה אני מאחל לך למצוא מישהי טובה שתאהב אותך ותחבק אותך. אבל תדע שזה לא מתחיל מזה, צריך קודם להכיר ושהיא תיהיה מעוניינת בך כמו שאתה בה. בהצלחה:) איתן
שלום שנית איתן! מה שלומך איש?.. אני אכן בן יחיד אני במעקב מדי חודש על ידי פסיכיאטר ואני מנהל שיחה אחת לשבוע...שיחת נפש הכוונה שלא הייתי עצמאי היא...שלא הרגילו אותי לחיות כמו גדול אמא שלי שמרה עליי יותר מדיי ופינקה אותי עד שגדלתי והיה בי פחד עצום לעשות כל מיני דברים ... אז סקס זה כייף?... אני לא יודע אני לא מנוסה ממש אני מה זה חרד .... שלא הכל יפעל כמו שצריך...אם אתה מבין.... שיהיה לי פדיחות בקטע ואני באמת לאט לאט מתקדם לא רץ לשום מקום
ישראל. עכשיו הבנתי:) זאת באמת בעיה לחיות בצמר גפן ולפתע בלי הכנה מוקדמת. החיים האמיתיים. שהם חסרי רחמים והם קשים. ופתאום נותנים לך לשחות. זה בטח לא קל. אבל אני מבין שאתה עושה עבודה טובה??:))) תראה מוות זה מפחיד. אבל בכל זאת החיים נמשכים גם אחרי המוות יש חיים. נכון יש זכרונות. ויש כאב. אבל צריך להמשיך לחיות. אתה יודע מה אומרים??? החיים חזקים מכל דימיון. וזה נכון. צריך להכנס למסלול ולהמשיך עם כל המטענים של החיים. זה לא קל וזה לא מיידי. אבל זאת המציאות. ועם זה צריך לחיות. כן סקס זה כיף:)) אבל אתה צריך לקחת את הזמן שלך. אתה צריך להרגיש מוכן לזה, שזה מה שאתה והיא רוצים. תראה לא תמיד זה הולך בפעם הראשונה ולא תמיד גם בפעם השניה.וגם יותר מאוחר בחיים זה יכול לקרות:))) יש לו את השגעונות שלו:))) אבל אתה צריך להשתחרר לאט לאט מהמתח. וזה קורה אחרי כמה פעמים שמנסים. ואז הדברים מסתדרים לבד. אל תבהל עם זה לא הולך לך מהתחלה. זה קורה. בהצלחה:) @-----)--- איתן
תוכל אולי להסביר לי לאיזה בעיות (אם בכלל) יכול לגרום שימוש חד פעמי בגראס? אני אוכל אז להשוות בין כך לבין התחושה שאני מרגישה...
הי מלי . גראס לרוב האנשים בפעם הראשונה לא משפיע בכלל , וכמעט לא מרגישים את ההשפעה שלו. בקצה הסקאלה ישנם אנשים שמרגישים ובחוזקה תחושות . התחושות הללו באות לא כתוצאה ישירה מהגראס , הוא שמהווה כ"מעצים רגשות". לכן אם היית או את באופייך דיכאונית/ עליזה/במצב פחד/אושר ועוד - זה מה שתרגישי. אם למשל את אדם עם נטיה לפחד או לחץ את תרגישי סיפטומים של פחד שלא היכרת לפני כן, ואז מתחיל גלגל של פחדים להזין את כל העניין שוב ושוב. אבל הגראס בפני עמצו כבר לו נמצא בגוף או משפיע. .
באמת תודה, אני חושב שעכשיו אני מבינה שאותה תחושה שהרגשתי מאז ואני עדיין מרגישה היא פסיכולוגית... תמיד הייתי בן-אדם לחוץ, ודווקא לפני עישון הגראס יצאתי מזה והרגשתי מעולה ואמרתי לעצמי שזה מסוג הדברים שאני לא צריכה. ואז, במהלך ה"נסיון" שלי, נבהלתי רק מעצם המחשבה של הגראס... עדיין קיימת אצלי התחושה, אבל אני אנסה לשחרר אותי. מישהו יכול להפנות אותי לקישור בנושא? תודה רבה, מלי
מלי שלום רב, בעבר נדון כאן בפורום באופן נרחב ומעניין, כל הנושא של שימוש בגראס, חשיש וסמים נוספים. אני מציעה לך לערוך חיפוש...ואני משוכנעת שתמצאי תשובה מהיימנה ורחבה. כאמור, באופן גורף, שימוש בסמים (ללא קשר לרמת "חוזקם") אינו מומלץ, אינו טוב ובוודאי שאינו חוקי. ראיתי לא אחת אנשים שנגרם להם סבל רב ביותר, אפילו מ"רק טעימה" חד פעמית. במידה ואת חשה בשינויים קיצוניים במצברוח, ו/או תחושות פיזיות לא מוסברות - אנא פני לרופא על מנת לבדוק את תלונותייך. בברכה, טלי פרידמן
אני השתמשתי פעם אחת ואחרי כמחצית השעה חשתי זרמים בכל הגוף, רעד בידיים והתכוצות מפחידה שעברה מהראש לאורך כל הגוף ועד לכפות הרגלים. התחושת נמשכו באופן סדיר למשך שעתיים, ועד שיצאתי מזה חשבתי שאני הולכת למות. ההתכוצויות היו מאוד חזקות והידיים רעדו. הכל עבר. מאז לא נגעתי ולא אגע יותר בזבל הזה!
קראתי כתבה באתר וואלה שבה כתוב על תרופה בשם אולאנזאפין - העשויה להפחית את תסמיני הגימגום. מה היא תרופה זו? האם יש לה תופעות לוואי? היכן אפשר להשיגה?
http://infomed.msn.co.il/drug1.asp?dID=2
ערן שלום רב, לצערי, כעת אין פסיכיאטר זמין בצוות היועצים בפורום. התשובה המוסמכת לשאלתך אמורה להיות אצל פסיכיאטר. כמו כן, זוהי תרופה הניתנת במרשם ע"י פסיכיאטר, כך שאנו מגיעים תמיד לאותה התשובה... בהצלחה, טלי פרידמן
שלום רציתי לדעת איך מתחילים בשיחה ראשונה עם פסיכולוג? ועל מה מדברים בפגישות הראשונות? שבוע טוב כוכבית
כוכבית יקרה, אין לך מה לחשוש מפגישה עם פסיכולוג. כל הכיף הוא שאת לא צריכה להתכונן. מי שמוביל את הטיפול זה הוא - או יותר נכון מי שגורם לך להוביל את הטיפול זה הוא. מתחילים בהכרות עמוקה לאורך השנים ולאט לאט מגיעים לכל הבעיות ולאני האמיתי. אני הייתי שנה אצל פסיכולוג נהדר ואני ממליצה בחום לכל מי שמרגיש שהוא זקוק לאחד.
היי אני סובלת מהתקפי חרדה שהיו די קשים ונוראים בהתחלה, כאילו אני נשרפת ,ועכשיו אני די שולטת במצב אני נמצאת בטיפול בערך כ-6 פגישות שם למדתי תרגילי הרפיה שעזרו לי מאוד. אני מטופלת ע"י כדורי סרוקסט 20 מל' שאותם אני לוקחת כשלושה שבועות בערך. חוץ מזה יש לי עוד הרבה בעיות כמו שנוכחתם לקרוא בדפים הקודמים.(דיכאון קל, חוסר תקשור עם אנשים, חוסר תקשורבתחום האינטימי, ואני צריכה לעשות שלום עם עצמי.בעיקרון הפסיכיאטר שלי אמר לי את כל התופעות האלו כנראה שהתכחשתי עד עכשיו. ) השאלה היא אם ע"וס יכול לעזור לי באותה המידה כמו פסיכולוג בכל אותם הבעיות??
עדי שלום רב, השאלה העיקרית היא מה מטרת הפגישות עם העו"ס או הפסיכולוג. באופן עקרוני, עו"ס קליני (בעיקר אלו שגם עברו הכשרה בפסיכותרפיה, אבל לא בהכרח) כמו גם פסיכולוג, שמטפלים טיפול קליני, טובים למטרת טיפול. אם מטרתך הינה טיפול, ועבודה על התופעות שמהן את סובלת...שני היישויות מתאימות. הדבר העיקרי הוא התחושה שלך בקשר עם המטפל/ת, האם נוצר קשר טוב, האם המטפל נראה לך מתאים כאדם שאיתו תוכלי לחלוק רגשות ותכנים אישיים וכדומה. שיהיה בהצלחה בכל מקרה, טלי פרידמן
קורס המיועד לאנשים המתמודדים עם בעיה נפשית יפתח כנראה במאי , בירושלים . הקורס נקרא קורס 'הפעל' והוא יתקיים באוניברסיטה העברית במכון 'מגיד' . מטרת הקורס היא ללמד על זכויות, חוקים , מערכת בריאות הנפש בארץ ועוד ולהכשיר אנשים להיות פעילים בתחום . הקורס הוא חינם ויתקיים יום בשבוע למשך שלשה חודשים . הקורס כולל סדנאות חוויתיות לפיתוח המודעות העצמית . מי שמעוניין יכול להתקשר למכון מגיד לקבלת פרטים נוספים ולהרשמה . טלפון 5881708-02 . נשמח לראות אתכם אתנו .
אולי אפשר לפתוח קורס כזה באזור המרכז או השפלה?
שלום רציתי לשאול מה ההבדל בין פסיכולוג לפסיכיאטר? תודה מראש שני
שני שלום פסיכולוג עוסק בפסיכותרפיה בלבד, כלומר, טיפול דרך שיחות ללא מתן תרופות. פסיכיאטר הוא רופא, וטיפולו בד"כ כולל תרופות. יש פסיכיאטרים רבים שעברו הכשרה בפסיכותרפיה ומטפלים גם בשיחות, בשילוב או בלי תרופות. בברכה ד"ר אורן קפלן
היי, אני מקווה שהקישור הבא יענה לך על השאלה: http://benafshenu.jerusalem.muni.il/psycology/who_is_psy.htm
היי רציתי לדעת למה אני נמשכת לגברים מבוגרים ממני בהרבה שנים? גבר שאפילו יכול להיות אבא שלי. או שאני נמשכת לנשים, מבוגרות ממני.אפילו פעם חשבתי שאני מאוהבת במשהי. איך אדע מה הסיבה? זה מפריע לי . רציתי לציין שעד עכשיו יצאתי עם גברים בערך בגילי. וכרגע אני לבד, מי יודע עד מתי...... תודה רבה.
עדי שלום למעשה לא ניתן לתת לך תשובה רצינית מבלי להכירך באמת. יש כמובן כל מיני אסוציאציות שיכולות לעלות סביב מה שאת מתארת, למשל, יחסים לא פתורים על הוריך שמשליכים על היחסים שאת יוצרת. אבל כמו שציינתי, התשובה האמיתי היא לא משהו שאפשר לענות עליו כך. אינני יודע אם את נמצאת במסגרת של טיפול פסיכולוגי, אבל במידה ולא, זה נושא שבהחלט מתאים למסגרת כזו. בברכה ד"ר אורן קפלן
עדי כאחת שיש לה יחסים קרובים מאד עם גברים בני 40 + אני אגיד לך משהו: זה טוב ויפה לקבל תמיכה מ"אבא" גדול אבל מה קורה כשהעסק מתחיל להתחמם? לגברים האלה יש נשים, יש ילדים ויש רצונות מוגדרים מאד כל עוד שאת יודעת מה את עושה זה טוב כל עוד שאת יודעת ממה זה נובע....ואת זה צריך לברר
