פורום פסיכולוגיה קלינית

יש לי בעיה. התלבטתי אם לכתוב אותה על הנייר אבל אני רואה שהרוח כאן טובה ומתאימה. חבר שלי לשעבר (מלפני שבע שנים) ואני בקשר טוב עד היום. מדברים לפעמים ומתכתבים קצת במייל. עכשיו נודע לי מיהי החברה החדשה שלו שאותה הוא כל כך אוהב. אין לי שום בעיה עם זה שיש לו חברה, נהפוך הוא וגם לי יש חבר שאיתו אני עומדת להתחתן. וכאן הייתי רוצה לתת הקדמה. לפני כארבע שנים יצאתי עם בחור מהאוניברסיטה שאהבתי מאד מאד. יצאנו תקופה לא ארוכה ואז הוא סיים איתי את הקשר בטענה שהוא עוזב את הארץ בעוד מספר חודשים ולכן אין טעם להתחיל משהו שלא יוכל להמשיך. הפרידה מאד כאבה לי ולכן כתבתי לו מכתב פרידה (זו הדרך שלי לבטא מה שאני מרגישה) והשארתי לו בתיבת הדואר. לאחר שנפרדנו הוא התקשר אליי מספר פעמים וניסה לבוא אליי למטרות סקס אך אני הסברתי לו בכל פעם שאני מעוניינת בקשר רציני ולא בשום דבר אחר. לאחר שסיימתי ללמוד הסתבר לי שהוא סיפר באוניברסיטה שאני בחורה זולה שרודפת אחרי בחורים ורק אחר כך הבנתי כמה רמיזות שקיבלתי בלימודים מבחורים אחרים. כל כך אהבתי אותו והדימוי שהוא יצר לי כל כך לא מאפיין אותי ומאד מאד נפגעתי מכך ויתרה מזאת - עד לאותו רגע תמיד נזכרתי בו בגעגועים ובחיוך. עד עכשיו אני לא מצליחה להבין איך בן אדם יכול להיות כל כך רע. והמצחיק הוא שמי שהיה מתקשר כל הזמן זה הוא ולא אני. אבל היום לבחורה שמדביקים לה תווית כזו מאד קשה להפטר ממנה או להסביר אחרת. והחטא שלי היה בסך הכל שאהבתי אותו מאד. מסתבר שהחברה החדשה של האקס שלי, זו אחותו. והיא חושבת עליי בדיוק את אותם דברים שאחיה סיפר לה, כולם שקרים. אני מרגישה ממש רע עם כל זה ומאד לא רציתי לפגוע בחבר שלי לשעבר אותו אני אוהבת ורוצה שיהיה מאושר, אבל אני יודעת שאני לא אוכל לשאת את המחשבה עליה וכל פעם שאדבר איתו אני אחשוב על זה ולכן רמזתי לו בעדינות שאני מאד מצטערת אבל לא אוכל להמשיך להיות איתו בקשר כי את העובדה שהיא אחותו של אותו אחד שפגע בי בצורה כל כך קשה ושלקח לי הרבה זמן לנקות את שמי בגללו, אני לא יכולב לשכוח או לשנות. אשמח לשמוע דיעה של מישהו מהצד. תודה.

שלום סיגל, נקודתית, נראה לי שאת צריכה לדבר באופן הגלוי ביותר אך ורק עם החבר הנוכחי שלך, לספר לו באופן קצר, ענייני, קולע ובלי השתפכות ריגשית מיותרת על השמועות שהופצו עלייך ועל הנסיבות שהביאו לכך ולומר לו שאת רואה בו אדם מספיק חזק כדי לגבש עלייך דעה משלו. אם הוא בלאו הכי מעוניין להינשא לך, אולי גם צעד זה מיותר. יתר המעורבים בפרשה אינם רלוונטיים. מעבר לכך, אם מה שחושבים עלייך והתוויות שמדביקים לך כל כך פוגעות בך, אני ממליץ לך לפנות לטיפול, לעבוד על הדימוי העצמי שלך ולפתח חוסן נפשי שיעזור לך להתמודד עם תופעות מעין אלו בעתיד. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

ד"ר גידי. לא הבנת את מה שסיגל כתבה. אין לה בעיה אם החבר שאיתו היא נישאת. יש לה חבר(ידיד) מלפני 7 שנים שאיתו היא בקשר של מיילים והתברר לה שהחברה של אותו חבר, היא אחות של אחד שהיה חבר שלה באוניברסיטה לפני 4 שנים והפיץ עליה את השמועות הרעות. והיא חושבת בגלל זה לנתק את הקשר אם אותו חבר מלפני 7 שנים,בגלל האחות ש"מורעלת" ממה שאחיה סיפר לה על סיגל. תודה איתן

סיגל היקרה לא הבנתי מכל מה שכתבת אם סיפרת לחבר שלך ההוא את מה שסיפרת לנו על הבחור ועל העובדה שזאת אחותו של האקס מלפני 4 שנים. דבר שני את האמת את דיי במילכוד כאן. בואי נניח שאת תנסי לדבר איתה ואולי גם לשכנע אותה שהתווית שאחיה הדביק לך לא נכונה. בכל זאת היא תיהיה אישתו של החבר הזה. ואחיה ישאר אחיה. ככה שלא כל כך תצליחי להתחמק ממנו(מהאח) אבל אני חושב שכדי שהחבר הזה שלך יבין למה את מתחילה להעלם לו. כדאי שתסבירי לו. שתגידי לו את האמת. בכל מיקרה זאת שאיתה הוא עומד להתחתן לא עשתה לך כלום. היא רק "מורעלת" מהאח שלה. ותתני לו צ'אנס לראות ולבחון את הדברים. ואם עדיין לא יהיה לך נוח. אז תחליטי אם לנתק או לאו את הקשר. בכל מיקרה בהצלחה:) @-------)----- איתן

איתן, תודה שהסבת את תשומת-ליבי. סיגל, לאור ההבהרה של איתן - אם את הולכת להתחתן עם מישהו שבכלל לא קשור לעניין, אז אחלק את תשובתי לשניים: א. כאדם מן היישוב אענה לך - תעזבי את כל התרעלות הללו ותתמקדי בבעלך לעתיד. ב. אם את לא מסוגלת לעזוב את זה - פני לאיש מקצוע שיעזור לך לעזוב את זה. אני מתנצל על אי-ההבנה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

אני כבת 50 נשואה. לפני כשנה וחצי ניסיתי ליצור קשר חברי עם אשת ידידו של חבר של בעלי. אמרתי לי 3 פעמים שהיא מוזמנת מתי שהיא רוצה לבוא אלי הביתה לכוס קפה או בכלל. לציין, כשאנו נפגשות ברחוב, אנו מפטפטות, יש בינינו כימיה אדירה. היא הבטיחה מספר פעמים שתפתיע אותי ותבוא לביתי, פשוט היא טרודה בעבודה, בבית ובחיי היום יום. זה נכון, שהיא מאד מאד עסוקה, אך כשאוהבים משתדלים לרצות את הצד השני ומתעלים. האשה כל פעם שפוגשת אותי (לעיתים רחוקות) אומרת לי במפורש: אני מתה עליך, אני אוהבת אותך מאד ומראה לטיפה עדינה , ורואים שהיא אומרת לי עם כל הלב, לפני מספר ימים פגשה אותי, ונשבעה לי שבקרוב היא תמצא את הזמן ותבוא אלי. אני מאד מאד אוהבת אותה ואת בעלה, הם זוג מאד נחמד וכובש את ליבי מכל הבחינות. אינני יודעת ובטוחה מדוע כל פעם שהיא פוגשת אותי היא מדגישה שהיא באמת אוהבת אותי, אם היא אוהבת אותי מדוע היא לא דרכה בביתי? אני עם קונפליקט עם עצמי ולא בטוחה עם היא דוברת אמת. אולי סתם בשביל שיהיה לי טוב על הנשמה, היא ידועה בתור אשה מאד ישרה וישירה. אך לדעתי, כשאוהבים מישהו או מישהי משתדלים ועושים מאמץ לרצות אותו ולעשות דברים שהשני אוהב גם אם לא נוח לי,לא כן? שאלותי: למה היא מתכוונת באומרה שהיא אוהבת אותי, האם זה נכון (כי צריכים להוכיח זאת בביקור בביתי) ומעניין כשאנו נפגשות כיף לנו מאד יחד, אנו מראות חביבות ונחמדות אחת לשנייה, אני מרגישה שהיא "אחותי התאומה", יש לנו שפה משותפת (אני בד"כ הדברנית הראשית),. לגבי בעלה, הוא טיפוס שאוהב לפלרטט עם נשים ונמשך לנשים יפות. אני כבר לא יודעת מה לחשוב, יתכן ואני מהווה איום לגביה? הוא אוהב לדבר גם איתי בהתלהבות יתירה. אז, אחרי שקיבלת את כל הפרטים בכדי שתהיה לך תמונה כללית - הייתי מעוניינת לקבל תשובה לגבי כוונתה של האשה באמירתה, אם היא דוברת אמת בכלל? - בתודה, המתלבטת. אגב, אני יותר לא מזמינה אותה, לא צריכים לרדוף אחרי אדם ולהתחנן שיבוא, תבוא תבוא, לא תבוא- לא צריך, אך מדוע כל האמירות שלה הגורמות לי לפקפוק רב בקשר לרגשותיה אלי?

שלום לך, אני חושב שתפיסתך את המסר של חברתך היא חד ממדית ונוקשה משהו. יש כמה הנחות יסוד שנראות לך מובנות מאליהן והן אינן הכרחיות. למשל, כלל לא צריך להוכיח שאוהבים ע"י ביקור ביתי. יכול להיות שזה הסגנון של חברתך בכלל ויכול להיות שזה הסגנון שלה איתך ואם ידידותך איתה חשובה לך, לא נותר לך אלא לכבד את גבולותיה. נקודה אחרת למחשבה, העולה מתוך שאלותייך, היא שאת מזהה את המושג "שפה משותפת" עם העובדה שאת הדברנית הראשית. מכך ניתן להסיק שאת יותר מדברת והיא יותר מקשיבה. אולי היה רצוי להחליף את התפקידים. אדם מעניין הוא אדם מתעניין. ייתכן שהיא אכן נהנית להקשיב לך, אך עד גבול מסוים ואם את רוצה להעמיק את הקשר, טוב תעשי אם תתענייני בה ותאפשרי לה לדבר. ודבר אחרון, אמת הוא ערך שחונכנו עליו בצורה נוקשה: לפעמים אמירת כל האמת פוגעת בסתירה לקומוניקציה (למשל, אם חברתך תקנה שמלה יקרה ואת חושבת שהיא מזעזעת - אמירת האמת תחבל בתקשורת ביניכן). הייתי מציע לך במקום להפוך את הקשר לתחקיר של בית משפט בדבר מציאת האמת המוחלטת, לכבד את גבולותיה של חברתך, לאפשר לה את מרחב המחיה כפי שהיא מגדירה אותו ולהתעניין בה יותר, ייתכן שזה יקדם את הקשר וייתכן שתיאלצי להסתפק במה שיש, שגם זה לא מעט, אם לא שואפים ליותר. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

תחילה תודה. בהמשך לתגובתך הריני להוסיף: קלטתי באשה שהיא טיפוס סגור, חייכן ואוהבת להיות בתקן של מקשיבה, והיא מגלה שיודעת להקשיב עם סבלנות ועם התלהבות בזמן שאני מדברת איתה. לציין, שאני טיפוס ביישני, ויוצא בד"כ שהיא השואלת , מגלה התעניינות מירבה בי ואני זאת שעונה - ויודעת לענות עם כל הלב. ניסיתי פה ושם גם לשאול אותה לשם התעניינות - גיליתי שהיא מנסה להתחמק, מדברת יותר בכלליות ולא משתפת פעולה בלגלות את הכל . אני אוהבת תשובות מפורטות והיא מדברת בכלליות. ואני בד"כ אחת שאוהבת לפרט - והיא מראה התלהבות וסבלנות כשאני מדברת. בעלה פלט בעבר לעברי שאשתו טיפוס סגור מאד וביתי, אז אני עושה אחד ועוד אחד, אז אולי בגלל זה היא לא פטפטנית איתי?, כשהיא פוגשת אותי היא תמיד אוהבת להתעניין בי ובמשפחתי, אולי באמת אניי צריכה להשתנות ולהחליף " גם להרגיש שאוהבים להיות בחברתי. אך לא ענית לשאלתי, מדוע היא חזרה מספר פעמים שהיא אוהבת אותי, איך אדע עם זה נכון? ויתכן שבעלה אוהב לפלרטט עם נשים יפות , אני מהווה איום לגביה ועכב זה היא דוחה את ביקורי אלי? - ממתינה לתשובה ותודה לך מאד.-המתלבטת.

שלום! לפני כ 10 שנים התגלתה אצלי שחמת הכבד מסיבה לא ידועה. ,12 היום אני מרגיש במצב די טוב, נוטל פוסיד, אלדקטון, אביטול ו בי למעט הכדוריםן שאני נוטל והתחושה האיומה בעקבות המחלה, אני חי חיים רגילים ואיני חושב כלל על המחלה (כמובן, שאיני שותה אלכהוהול, ואני ממעט באכילת מלחים). לאחרונה הכרתי את מי שהייתי רוצה כבת זוגי לכל החיים. אני בן 31 והיא בת 23 , יש ביננו אהבה וכמיה הדדית ואמיתית. מאוד טוב לנו יחד, אנו חושבים אף בעתיד למסד את הקשר ביננו. ואותה מחלה ארורה שנמצאת בתוכי מהווה מחסום ומכשול לא פשוט. אני די אופטימי בגישתי לחיים, אך אין אני יכול להבטיח לה שמצבי ישאר כך לנצח. עם כל הכאב אני לא יכול להבטיח לה שהיא לא תשאר אלמנה עם שלושה ילדים בעוד כ 5 שנים. אני לא חושב על הדברים האלה, הם די רחוקים ממני, אך היא מעלה חששות מאין אלה. אני יודע שהיא אוהבת והיא נקרעת מבפנים. נקרעת בין האהבה העזה השוררת ביננו לבין החשש כי היא עלולה להוותר לבד בעולם בעוד כמה שנים. ואני לא מדבר כאן בכלל על הקריעה הנפשית שלי, על התסכולים שעוברים עלי, על ההרגשה הנוראית, אני חש כאילו עולמי חרב עלי, כאילו נגזר עלי מלמעלה לסבול, כאילו אין עוד טעם לחיי. השאלה היא איך מתמודדים עם המצב הזה, איזה תשובות אני יכול לספק לה, איך אני יכול להבטיח לה עתיד ורוד, איך אני יכול לחיות איתה חיים טובים ושקטים. אני מאוד קרוע מבפנים, ומרוב אהבה עזה אליה חושב אפילו על פרידה כדי למנוע ממנה את הסבל במחשבות איומות. אשמח לקבל תשובות ותגובות דוד

דוד שלום הדילמה היא אמנם גם מוסרית, אבל כפי שאתה כותב, קורעת מבפנים ברמה האישית ביותר. אני מבין מדבריך שבת זוגתך מודעת למחלתך. אני סבור שלא רצוי להתמודד לבד עם ההתלבטות הקשה הזו. הייתי מציע לך שני נתיבים אפשריים לייעוץ שבו תוכל להגיע להחלטה המתאימה ביותר, תחת הנסיבות המורכבות. האחד הוא פניה לפסיכולוג רפואי או שיקומי באופן אישי. פסיכולוגים אלה מכירים היטב את הדילמות והקשיים שאתה מתאר ויוכלו לתרום לך מנסיונם המקצועי. האלטרנטיבה השניה, שאולי כדאי שתשתלב עם הראשונה, היא לפנות לייעוץ זוגי עם בת זוגתך, אולי לאותו ענף בפסיכולוגיה. פסיכולוגים שיקומיים עובדים בכל בתי החולים, וניתן לפנות גם באופן פרטי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום דוד, אני מבין את הדילמה ומעריך את יושרך. האם שיתפת את חברתך בלבטיך? האם היא יודעת על מחלתך והשלכותיה? אתה אכן מעלה דילמה מוסרית, אך גם נוגע בכמה שאלות קיומיות על החיים ועל המוות. אינני ממעיט בחומרת המצב, אך ה"בריאים" שבינינו חיים באשליה ובהדחקה מתמדת של חרדת המוות. אף אחד לא יכול להבטיח לאף אחד אחר, וגם לא לעצמו אושר. המוות הוא חלק מקיומנו בעולם הזה. מחלתך הופכת אותך ליותר מודע לו. בייחוד בעידן הפיגועים והשיעור הגבוה של תאונות הדרכים, המוות רובץ לפתחנו כולנו כל הזמן. אם לא שיתפת את חברתך במחלתך ובהשלכותיה, אני מציע שתעשה כן ואז חלק גדול מהאחריות יעבור עליה. כמו כן, ביחידה בה אתה מטופל בביה"ח חייב להיות פסיכולוג או עו"ס שיכולים להעניק לך סעד נפשי ולכם ייעוץ זוגי בהתמודדות עם המחלה. אני ממליץ שתפנה אליהם לצורך כך. החרדה מפני המוות ומפני חוסר הוודאות שבעתיד היא חרדה קיומית בסיסית ואוניברסאלית, שאנשים "בריאים" נוהגים להדחיק וקל להם יותר להדחיק ולהכחיש. האם תוכל להבטיח לחברתך שלא תיפגע בתאונת דרכים או בפיגוע והאם היא יכולה להבטיח זאת לך? מה שברור הוא שאם לא סיפרת לה עדיין, עליך לספר לה ולהיעזר בשירותים הפסיכולוגיים הצמודים ליחידה בה אתה מקבל את הטיפול הרפואי הפיזיולוגי. האם הרופאים נתנו לך להבין שרובץ עליך גזר דין מוות? מהקישור שצירפתי בסוף תשובתי, הדברים אינם ברורים עד כדי כך. מעל לכל אתה נשמע כמי שמצוי בתהליך אבל על חייו ולכן אני מציע לך לפנות לטיפול ובהמשך לצרף אליו גם את בת זוגך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין להלן קישור לכתבה, לטובת הקוראים שאינם מכירים את המחלה: http://www.doctors.co.il/article-view/206/

אני מטופל בכדור סרוקסט ליום, בחור בן 25 בגלל שאני סובל מהפרעת פאניקה השבוע נגמר בבית מרקחת הסרוקסט והם הביאו לי פאקסט האם זה אותו דבר? שמתי לב שהפקסט משפיע ונכנס לגוף יותר מהר האם זה נכון? אני מטופל בתרופות כבר 4 שנים מאז ההתקף הראשון ויש לציין שמאז אין לי התקפים חזקים כמו ההתקף הראשון ( דרגה 10) אלא לפעמים יש התקפונים (דרגה 4-5)לפעמים האם זה יעבור מתי שהוא? יש מישהו שעבר את זה ויכול לספר לי תודה רבה דרך אגב ישר כח לכל הרופאים אתר פיצוץ................................................

שלום יניב, Paroxetine הוא החומר הפעיל בסרוקסט ובפקסט ועל כן אין כל הבדל בין השתיים פרט לשם. מבחינה זו אתה יכול להיות רגוע לחלוטין. התחושות השונות שיש לך הן סובייקטיביות לחלוטין ואין הבדל בין שתי התרופות מבחינה כימית. אני שמח לשמוע שעצמת ההתקפים ושכיחותם ירדה. אין ערבויות לכך שהם ייעלמו לחלוטין, אך אני מציע שאם אינך מטופל פסיכותרפויטית (כלומר, גם ע"י שיחות) תשקול זאת. זה ללא ספק יגביר את תחושת השליטה העצמית במצבך, ובייחוד בהתקפי פאניקה השילוב של טיפול תרופתי עם שיחות הוכח כיעיל יותר מאשר כל אחד משני הטיפול בנפרד. ערכו של טיפול כזה הוא בכך שגם אם לא יבטיח במאת האחוזים שהתקפי הפאניקה יחוסלו לחלוטין, תוכל לפתח דרכי התמודדות איתם ולנטרל את האלמנט הדומיננטי שבהם והוא הפחד מפני ההתקף הבא. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

אני מטופל גם בשיחות לכן ההתקפים כמעט נעלמו מומלץ תודה רבה לך וחג שמח אח שלי

שלום ד"ר רובינשטיין, אני לא יודעת אם זאת אכן הבעיה או שמא אין לי מספיק סבלנות לזרימת החיים, אבל האם זה יתכן שאני בת 21 ועדיין לא היה לי חבר רציני? אנילצא מדברת על יצירת קשרים או קשר של שבוע שבועיים כי מאלה יש לי בשפע. אני מדברת על קשר לטווח ארוך עם כוונות רציניות. אני נראית טוב ואין לי בעיית תקשורת עם גברים. רוב הגברים טוענים שאני מאוד מושכת אך אחרי מספר ימים או שבועות פשוט נעלמים לי. זאת תחושה מתסכלת ופוגעת בביטחוני העצמי, תחושה של ריקנות של אוי שוב פיספסתי, אך אני לא יודעת כיצד לעזור לעצמי. כיצד להשיג גבר שבאמת ירצה אותי? רקע כללי: ההורים שלי גרושים מזה 11 שנים. בתקופת ילדותי היה לאמי חבר שסלדתי ממנו בצורה חסרת פרופורציות, פשוט נגעלתי ממנו, אבל טופלתי אצל פסיכולוג, מערכת היחסים עם הוריי יחסית תקינה ופתוחה ומצבנו הכלכלי טוב מאוד. אודה לך מאוד אם תוכל לייעץ לי.

שלום לבת ה-21, בפנייתך את מדגישה מאוד את המראה החיצוני המושך שלך הן בעיני עצמך והן בעיני הגברים הנמשכים אלייך, אך ממהרים לנטוש אותך. את גם תוהה שמא אין לך מספיק סבלנות. אכן את רק בת 21 ואל לך להסיק מסקנותנמהרות מדי מהעובדה שעד כה לא היה לך חבר רציני. עם זאת, הצירוף שבין הדגש שאת שמה על המראה החיצוני שלך והקשרים הקצרים הרבים, שנגמרים כל כך מהר, מעורר תהיות שמא את מציגה את עצמך בפני גברים בצורה ממנה אפשר להבין, בקודים החברתיים תרבותיים של יחסים בין גברין ונשים, שמא כל מה שיש לך להציע בקשר הוא המראה החיצוני שלך, וזאת למרות שאת כותבת שיש לך כוונות רציניות. את גם אינך כותבת שום דבר אחר שאת מציעה, לבד מהמראה החיצוני המושך שלך. אני מאמין שיש לך להציע הרבה יותר בקשר מן הסוג אותו את מבקשת לעצמך. אם השדר אותו את מעבירה לבחורים שאיתם את יוצאת הוא המראה החיצוני שלך, הרושם שעלול להיווצר אצלם הוא של בחורה שאכן מתמסרת בקלות רבה מדיי. שבועיים הם אכן תקופת זמן קצרה מאוד: האם במהלך אותם שבועיים את נכנסת עם בחורים אלה למיטה? אין לי ספק שנטישות חוזרות ונשנות של בחורים אותך פוגעים בבטחונך העצמי. השאלה היא הפוכה: אולי העובדה ש"כרטיס הביקור" שלך כולל רק את המראה החיצוני שלך נובעת מחוסר ביטחון מלכתחילה? הארם הדגש החזק שאת שמה על המראה החיצוני המושך שלך אינו מבטא חוסר ביטחון מלכתחילה, חוסר ביטחון הגורם לך בעצם להציע רק את גופך לאותם בחורים, ואז זו כמובן אינה תשתית מתאימה לקשר משמעותי ומתמשך. מתיאורך את ילדותך מצטיירת תמונה קשה: היית בת 10 כשהורייך התגרשו ואת כותבת שסלדת ואף נגעלת מהחבר של אימך בצורה "חסרת פרופורציות". אני לא חושב שיש "פרופורציות לדברים אלה: מדברייך ניכר שנפגעת קשות מהקשר של אמך עם החבר שלה. זה לא "חסר פרופורציות", זה מאוד טבעי: בעיניים של ילדה בת עשר, אביך נטש אותך, אמך בחרה בגבר אחר תחתיו והתחושה, גם אם אינה מודעת, צריכה להיות תחושה קשה של נבגדות ע"י שני ההורים. את גם כותבת שהיית בטיפול פסיכולוגי, אך אינך מציינת מה היפקת ממנו. אני רואה קשר ישיר בין תמונת ילדותזו ובין הקשרים שאת יוצרת כעת עם בחורים. יש לי הרגשה שאת מחפשת כעת אהבה מהר ובכל מחיר. מיידית, הייתי מציע לך להאט את הקצב ובראש וראשונה לחשוב בינך לבין עצמך מה את יכולה להציע לבחום חוץ מאשר את המראה החיצוני שלך, שאכן עשוי לקדם אותך, אך כשמציעים אותו לבדו הוא מחבל ביצירת קשר. עניין זה הוא לא פשוט וכרוך בהתמודדות עם הדימוי העצמי שלך. לכן המלצתי היא להשלים את התהליך שהתחלת בו כילדה ולהמשיך את הטיפול הפסיכולוגי, שכנראה עזר לך בזמנו. אלא שכאשר מחפשים בן זוג לקשר רציני, הרבה מהבעיות שהציקו לנו בילדותנו מתעוררות מחדש ועל כן, לדעתי, יש צורך שאיש מקצוע מוסמך ילוה אותך בתהליך ההכרויות שלך עם גברים ויבדוק יחד איתך מה קורה לך באותם קשרים, מדוע גברים נוטשים אותך כל כך מהר ובעיקר כיצד את יכולה להציע את עצמך לזולת בצורה אחרת ממה שאת עושה היום. לשם כך אכן דרושה הרבה סבלנות ואני מציע לך להתאזר בה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

יש לי קושי בהחלטת החלטות ,דאגנות חזקה,כיצד אוכל להגמל מזה שאני לא מצליחה להחליט אף פעם ועד שאני מחליטה אני בוחנת את עצמי עם יסוריי מצפון האם החלטתי נכון או לא? נוסף לכל יש לי בעית זהות שהוגדרה על ידי פסיכולוגית אודה מאוד לשמוע איך אפשר לעזור לי נ,ב, אני בת 34 אמא לארבעה ילדים בריאים ושלמים אחת הדוגמאות לקושי בהחלטה זה לפעמים אני רוצה ילד נוסף ופעמים אני מתחרטת כיוון שגם הארבעה קשים ,אני לא באתי לשאול האם להכנס להריון או לא, זוהי רק דוגמא לקושי בקבלת החלטות ולהתלבטויות שיש לי .

שלום אביבית, מתיאורך לא ברור לי האם את נמצאת בטיפול פסיכולוגי או האם "בעיית הזהות" הוגדרה ע"י פסיכולוגית באקראי, מחוץ לטיפול מסודר. קבלת הכרעה בין אלטרנטיבות שונות מחייב בהכרח ויתור על האלטרנטיבות האחרות. ויתור זה קשור בתחושת החמצה שהיא מאוד מציאותית. התחושות הקשות המלוות אותך סביב הקושי להחליט נובעות, אולי, מתפיסה נוקשה כאילו יש רק דרך אחת נכונה שאם לא תבחרי בה תטעי, בעוד בדיוק ההפך נכון: כאשר יש פנים לכאן ולכאן, כל דרך שתבחרי בה תהייה הדרך הנכונה, שכן אם יש יתרונות וחסרונות לכל הדרכים האחרות, אין דרך נכונה אחת. מעבר לכך, יש צורך להכיר אותך ואת סיפור החיים האישי שלך. האם חונכת להיות פרפקציוניסטית? מה היה יחסם של הורייך לטעויות וכדומה. שאלות אלו מן הראוי שיידונו במסגרת טיפול שיחזק את הדימוי העצמי שלך באופן שיאפשר לך לסמוך יותר על שיפוטך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

לפני שנתיים התחלתי טיפול בסרוקסט. הטיפול מאוד יעיל. אני לוקחת 4 כדורים ביום. מאז שהתחלתי את הטיפול עליתי 15 קילו. האם זה קשור ומה אפשר לעשות.? אני רוצה לציין שאני מאוד מרוצה מהכדור ולא הייתי רוצה להחליפו

דנה, לרוב הכדורים יש תופעות לוואי... אצל כל אחד זה בא לידי ביטוי בצורה שונה... מכיוון שאת מרוצה מהסרוקסט, אולי כדאי לך להתייעץ עם דיאטנית, ובמקביל לעשות קצת פעילות גופנית. בהצלחה, HERA.

שלום דנה, לצערנו, אין עדיין רופא פסיכיאטר בפורום והוא הגורם המוסמך לענות לשאלתך. עלייה במשקל אינה תופעת-לוואי מוכרת של נוגדי דיכאון מסוג SSRI עליהם נמנה הסרוקסאט. להפך: בעיקר בתחילת הטיפול תרופות אלו גורמות לבלימת התיאבון. האם אכן העלייה במשקל היא תוצאה של תיאבון מוגבר? אם לא, כדאי לבדוק תת-פעילות של בלוטת המגן (בדיקת דם פשוטה אצל רופא המשפחה). אם הסרוקסאט עוזר לך, אינני רואה שום סיבה להפסיקו. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

שלום גידי, אנחנו רוצים להודות לך מעומק הלב על הקמת המשכן החדש למעננו ובשבילנו. למרות שבימים האחרונים נשמעו אקורדים צורמים ברחבי הפורום, אנו מעריכים את תרומתך הרבה למקום. תמיד אתה טורח לענות בסבלנות ובאיכפתיות לכל פונה. כנראה שהקצף יצא עליך בשל הקרבה שחשנו כלפיך, אתה היית זמין וקרוב. זאת היתה טעות, ובהחלט לא הגיע לך לשמש מטרה לחיצים שלנו. אנחנו מתנצלים על הפגיעה שפגענו בך. תחושות הכעס וחוסר האונים גרמו לכך. איננו רוצים להצדיק את מעשינו רק מבקשים שתקבל את ההתנצלות. רוצים שתמשיך איתנו, חברי הפורום החדש.

חן-חן. התנצלותכם מתקבלת. ד"ר קפלן ילווה את הפורום החדש עם חזרתו מחופשתו הקצרה. כל טוב, ד"ר גידי רובינשטיין

שלום ד"ר רובינשטיין, קראתי את תשובותיך הרגישות והחכמות ואני מעוניין להתייעץ איתך. אני סובל למעלה מ-10 שנים מדיכאון וחרדות קשים. לצערי, חלפו שנים רבות עד שקיבלתי סרוקסט עם השפעה מאוד טובה. כיום עדיין אינני מסוגל לעבוד במקצוע האקדמי שרכשתי לפני 10 שנים ואין לי בת זוג. אני גם גר עם הוריי, למרות שאני במצב רוח סביר, לא סובל מדיכאון ולא מחרדות. מאז שהתחלתי לקחת את התרופה שרשם לי פסיכיאטר מקופ"ח יש לי הרגשה שהשנים בהן הייתי שרוי בדיכאון ובחרדה עצרו את התפתחותי ויש משהו שבולם אותי מלהגשים את יכולתי הטובה מאוד (תמיד הייתי תלמיד מצטיין) בעבודה ובקשר. עשיתי מספר ניסיונות לפנות לטיפול פסיכולוגי בעבר, בין היתר לפסיכולוג שהפנה אותי לסרוגייט בגלל בעיות אימפוטנציה בזמן התקפי החרדה מלפני 10 שנים, ולפסיכולוג נוסף שאמר לי שאני סובל מפחד מהצלחה במשך 3 פגישות. בניסיונות נוספים לפנות לטיפול הופעל עליי לחץ ללכת לעבוד למרות שהעליתי בעיה בקשרים, תודה מראש על עצתך.

שלום לך, קודם כל, אני שמח לשמוע שמצב רוחך השתפר בעקבות הטיפול בסרוקסט. יחד עם זאת, נראה לי שלא בכדי בחרת בכינוי "דיכאוני". אכן הסרוקסט או כל תרופה אנטי-דיכאונית אחרת אמורה לטפל רק בסימפטומים של הדיכאון ולהקל עליו. אם אתה כותב שהדיכאון חלף או הוקל, ובגיל 35 אתה עדיין גר אצל הוריך, סמוך על שולחנם ואינך יכול למצוא בת זוג, אין ספק שהדיכאון היה רק חלק מהבעיה, אולי אותו חלק שהציק לך מאו דבזמנו ואף לא איפשר תפקוד תקין ואולי אף מנע טיפול פסיכולוגי. הניסיונות לטיפול פסיכולוגי שאתה רומז עליהם "על קצה המזלג" נשמעים מוזרים ביותר: במצב של חרדה ודיכאון קשים, עפ"י תיאוריך, הדבר הבוער ביותר היה להפנות אותך דווקא לסרוקייט (לציבור הקוראים: סרוגייט = בת זוג חלופית לעזרה בטיפול בהפרעות בתפקוד המיני במסגרת טיפול סקסולוגי ותחת פיקוחו הצמוד)?! בעית בתפקוד המיני מתלוות באופן טבעי ביותר לחרדה ולדיכאון קשים ומוזר מאוד שלא קיבלת טיפול להתמודדות עם הבעיות הבסיסיות יותר בחייך באותה תקופה. נושא כמו פחד מהצלחה גם הוא נושא נכבד הרבה יותר מדיי מכדי שיטופל בשלוש פגישות. למען האמת, אינני מכיר אף בעיה פסיכולוגית שניתנת לפתרון בשלוש פגישות. עפ"י תיאורך, לנראה לי שהעיכוב בהתפתחותך נובע מאותן שנים שהיית בדיכאון ולא טופלת תרופתית, אלא שהדיכאון שירות אותך באיזו צורה בלתי מודעת ומשהו "נלקח" ממך בעזרת התרופות, כאילו כעת אין לך "אליבי" בצורת הדיכאון. בחירת מטפל מתאים אינה עניין של מה בכך. זהו סוג של "דירוך". יכול להיות שעדיין לא היגעת אל האדם המתאים ויכול להיות שאינו מוכן לטיפול פסיכולוגי שצריך להיערך דרך עבודה על המוטיבציה שלך, על הקונפליקט שישנם בין רצונות שונים שלך - בקיצור, עבודה קשה ומפרכת בינך ובין עצמך כשהמטפל משמש רק קטליזטור, זרז, מתווך. משום מה, מתקבל הרושם, בלי להכירך כמובן, שבחרת בסוגי טיפול שנועדו מראש לכישלון (כמו הטיפול אצל הסרוגייט), או שעזבת את הטיפול בטרם עת. אינני רואה אלטרנטיבה לטיפול פסיכולוגי, אך אי אפשר לכפותו עליך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

שלום לכל המשתתפים בפורום אני עוקב בהתפעלות אחרי התפתחותו המרשימה של פורום התמיכה ההדדית תוך מספר שעות. אני מקווה שהוא אכן יענה על הציפיות ויסיים את הטונים הצורמים שעלו לאחרונה בפורום הטיפול הנפשי. בזמן האחרון לא יכולתי להשתתף בתדירות גבוהה באתר, אני מקווה שאחרי הפסח אוכל לחזור באופן יותר פעיל. להתראות וחג שמח לכולם. אורן

אכן חסרונך בפורום היה בולט, מקווים לראותך יותר. ובינתיים חג שמח.

אורן, אתה חמוד. נכון שאתה לעולם לא היית מוחק הודעות תמימות של אנשים תמימים ? אתה מוזמן לפורום החדש, להשתמע ביי

בני בן ה-17 אובחן כלוקה ב-asperger syndrom , האם יש הורים או רופאים המכירים נערים בעלי תסמונת זו לצורך החלפת אינפורמציה, תמיכה הדדית וכו' אשמח לקבל תשובות לדוא"ל נסים

שלום ניסים, ברשימת העמותות לעזרה עצמית של המרכז הישראלי לעזרה עצמית מופיע קישור לא פעיל (ר' בסוף ההודעה), אך אם קיימת קבוצה הם יידעו להפנות אותך: להלן מספרי הטלפון וכתובת הדואר האלקטרוני שלהם: 03-6200259 ,03-6299389 [email protected] : http://repertoire.ls.biu.ac.il/ asperger/amuta בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

נסה לפנות למחלקה לנאורולוגית ילדים ב בי"ח שערי צדק (ירושלים)עד כמה שידוע לי יש להם קבוצת תמיכה.

תודה חגית מצאתי קבוצת תמיכה במרכז הארץ ונראה לי שהיא מתאימה יותר בגלל גיל ( בני בן 17)

קוראים לי הדר ואני בת 21 ורק השתחררתי מהצבא , כשהייתי ילדה מאוד האמנתי באלוהים וכול פעם שהיה לי קשה הייתי מבקשת את עזרתו - בצורה מפתיעה כמעט תמיד הוא לא היה עוזר לי והיה קורה ההפיך ממה שביקשתי . - אני זוכרת שאז חשבתי שאוליי קרה ההיפך אבל רק אלוהים יודע מה טוב בשבילי - ולכן קרה מה שקרה. למרות זאת - נורא הקל עליי להאמין באלוהים , רק בידיעה שהוא קיים , שיש מישהו ששומר עליי, שמשגיח , שאכפת לו . אבל בשנים האחרונות התבגרתי והתפקחתי ואני לא מאמינה באלוהים לחלוטין ! נורא קשה לי עם זה שאני לא מאמינה בו כי אין על מי להשען אבל אני לא יכולה להיות צבועה עם עצמי כמו רוב האנשים בעולם. מכירים את המשפט צדיק ורע לו ? אני רואה כול כך הרבה מיקרים וגם על עצמי שלא שווה להיות אדם טוב בעולם הזה - צריך לדאוג רק לעצמך. אני לא מצליחה להבין איך אנשים יכולים להיות כול כך צבועים שהם מאמינים באלוהים ?! אני יכולה להבין את זה רק מהצורך של האדם להרגיש שמישהו דואג לו שיש צדק ולמיששהו אכפת. מישום מה כולם שוכחים , כולנו רק בני אדם , ובן אדם הוא חיה , כמו כלב או חתול או עכביש או אפילו נמלה , רק הרבה יותר מפותחת . כשיש קן נמלים בביתי ואני "רוצחת " את כול הקן , בעצם הרגתי מיליונים של נמלים . זה באמת משנה אם זה נמלה או אדם ?! - כולנו בעלי חיים . ובגלל שהאדם הוא מפותח יותר מבחינה שיכלית זה לא אומר שהוא לא בעל חיים ! בשואה נהרגו מיליונים של בני אדם , לאלוהים היה אכפת ? אתם יודעים איזה סבל אנשים סבלו שם ?! - לאלוהים היה אכפת ?! כאדם אדם נאשם ברצח שלא ביצע ויושב כול חייו בכלא - לאלוהים אכפת ?! ולכול המכחישים למיניהם - היו מספיק מיקרים שכאלה. . העולם מלא סבל אדיר ועצום וכול אחד חיי בבועה שלו ומאמין שלו אלוהים יעזור - אבל הוא לא מבין שהוא לא שונה מאותה נמלה שנשרפה בקן בגלל שלמישהיא הפריעה שהיא מהלכת בביתה. אנשים כאלה מדהימים ויפים וחכמים וצעירים פתאום חולים בסרטן סופני - לאלוהים אכפת ? אני חושבת שהנקודה שלי ברורה . אנשים לא מאמינים באלוהים כי בתוך תוכם הם חושבים שהוא באמת קיים - בתת מודע שלהם הם יודעים שהוא לא קיים . פשוט נוח להם להאמין בו כמו שלי היה נוח להאמין בו שהייתי קטנה. הרבה יותר קל לשקר לעצמך מאשר לראות את האמת . אני באמת מאמינה שהאמונה באלוהים זאת איזושהיא מערכת התגוננות של הגוף . זה עוזר לאדם לשרוד . סה"כ כול מטרתו של האדם ושל כול בעל חיים בטבע זה להמשיך את התקיימותו . זאת רק דעתי , מה אתם אומרים ? מבקשת גם דעה של איש מקצוע ? - האם יתכן שהאמונה באלוהים זו איזושהיא מנגנון התגוננות של הגוף - על מנת שהיהיה לו קל יותר לשרוד ?

שלום הדר, את מעלה שאלה יותר פילוסופית-ערכית מאשר פסיכולוגית. פרויד עצמו היה לא רק אתאיסט אלא אנטי-דתי ועל כן פסיכולוגים חילוניים נוקשים יראו באמונה באלוהים מנגנון הגנה. בהקשר הטיפולי חשוב מאוד שהמטפל יתייחס לרקע שבו חי וגדל המטופל וכמובן שאין לשפוט באופן ערכי אדם שמאמין באלוהים, או אפילו את אותם אנשים שאת מכנה צבועים והם אינם באמת מאמינים באלוהים. אני מבין את ההתקוממות שלך, יש בה משהו מאוד אותנטי, אך לפעמים אותנטיות עומדת בסתירה לקומוניקציה ורצוי לאמץ גישה גמישה יותר ביחסים בין-אישיים. מניסיון אישי אני יכול להעיד שזה משהו שבא עם הגיל :-) בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

הדר, אם תשאלי את אותה שאלה אדם מסורתי או חרדי. התשובה שתקבלי היא "נסתרות דרכי האל". אישית, אני לא יכולה להשלים עם תשובה מתחמקת שכזו... אבל תחשבי על זה ככה - לא יותר פשוט כשיש אלוהים שאחראי לכל? אין עניין של אחריות אישית. היה פיגוע? זה בגלל שאנחנו חוטאים. שנת בצורת? שוב, אנחנו חוטאים. ומה שיפה זה, שאם רוצח יחזור בתשובה, אז אלוהים יסלח לו ויקבל אותו. אז לדעתי לא, אין פה עניין של מנגנון הגנה, אלא הסרת אחריות מוחלטת מהפרט! אגב, נכון שהמטרה של האדם ושל בעה"ח היא לשרוד - אבל המושג "אלוהים" הוא אנושי בלבד.

שלום לך אני אשה כפול מגילך, דור עשירי בארץ, סבא של סבא שלי היה חכם שכתב ספרים, וגדלתי על הדת. מאז שפגעו בי בבית הכנסת כאשר רציתי להעלות את בני יחידי לתורה, אבדתי את האמונה. אבל אני חושבת שלהאמין באלוהים או במשהו אחר זה דבר שאנו זקוקים לו לנפש. אני מאמינה שקיים כוח עליון שייצר את העולם, אם זה אחד או רבים, אם זה זכר או נקבה וכ"ו, אין לדעת. אבל במקום שאתחבט במחשבות אם הוא קיים אני מעדיפה לעשות מעשים שגורמים לי טוב על אותו משקל, כמו: עזרה לזולת, כבוד למבוגרים, כבוד אב ואם ועוד. הבעיה שיש כל כך הרבה כתות בדת היהודית וכל אחת רומזת שאת לא מספיק יהודיה, גורמת לי להתכחש לכל הממציאים המצאות של הלכה כדי להגביל אותנו במעשינו וכל זה בכדי שנהיה נשלטים על ידם, ובסוף זה מגיע לכסף, לא דת ולא בולשיט רק כסף. אז קחי לתשומת לבך. הלנה

הדר, מבינה אותך הרבה דברים קורים שאין לנו שליטה עליהם ואז אומרים..סטופ..אם יש מנהיג לעולם אז למה זה קורה? למה הטובים מתים והרעים נשארים? למה מתים אנשים מרשעות טהורה של זולתם ואין מציל? לא זכור לי איזה רב אמר פעם..שאלה שכועסים על אלוקים הם המאמינים הגדולים ביותר, כי הרי אתה כועס על מי שאתה מאמין שצריך להציל אותך... אז ככה... אם את מאמינה בכוח עליון..את מאמינה בשכר ועונש נכון? אם את מאמינה בשכר ועונש - אז יש גן עדן וגהינום אם יש גן עדן וגהינום אז ישנה נשמה שהיא נצחית אם הנשמה היא נצחית...אז מי יודע היכן היתה קודם ומה תיקונה? זאת אומרת... שיש סיבה מדוע נפטר תינוק בן כמה ימים יש סיבה מדוע אדם זה או אחר סובל הנשמה שצריכה תיקון - תעשה את זה כאן בעולם הזה בדרכים מאד נסתרות ותבוא לגלגולה הבא כשהיא כיפרה על חטאים שהכתימו אותה אז על מה יש כאן לכעוס? הבנת?

היי בוקר טוב לכם רציתי לכתוב להדר עכשיו הרצאה שלמה אך משום מה את תימצתת את הדברים בצורה מדהימה ואין לי מה להוסיף חוץ מלהסכים איתך, הדר תדעי לך שתמיד אחרי החושך בא האור ותמיד אחרי האור בא החושך , אלו החיים עם מורדות ועליות , תגידי לי אם לא נדע מהוא רע, מהוא לא טוב אז איך נעריך את הטוב שיש , תראי אני קצת יותר בוגרת ממך, ועברתי קצת יותר אפילו הרבה יותר , ואני מאמינה דגולה באלוהים, כשרע לי אני בוכה ואמרת למה ? אך יחד אם זה אני בהתלהבות מחכה לטוב כי אני יודעת שעכשיו הוא צריך להגיע , יתרה מכך נכון , נסתרות הם דרכי האל, את הטוב נקבל ממנו ואת הרע לא? אי אפשר לרצות רק טוב כמו שאת מקבלת ממנו את הטוב , את צריכה ללמוד לקבל גם את הרע, ותאמיני לי יהיה טוב, בסוף הכל יהיה טוב , ואם את מדברת על איזו אהבה נכזבת שכביכול אלוהים לא מחזיר לך אותה אז אם כל הכאב זה לטובתך ורק בעתיד תדעי להעריך את מעשהו ולדעת שזה לטובתך , עכשיו שאת מאוהבת ורצה רק אותו את לא תקבלי את מה שאני אומרת , אני יודעת גם לי זה קרה וקורה, אבל את תראי שאת עוד תודי יום אחד למעשה הזה , בכלל יש לך עוד הרבה ללמוד ולעבור את בסך הכל עוד צעירה מאוד , אז אל תתיאשי לי עכשיו כי יש לך עוד דרך לעבור תהיה חזקה , ותדעי שהחזק שורד , ויחד עם זאת תהיה בן אדם טוב, זה הכי חשוב, ולגבי החיות שאני כמוהם זה מוגזם ואני בכלל לא מסכימה עם מה שנאמר, השכל שיש לנו זו מעלה שמתקרבת לאל ואל לזלזל בה , יש הבדל בין החיות לבני אדם ללא ספק , אני רוצה לראות אותך ישנה ברחוב ואוכלת מהפך יום אחד לילה אחד, ונראה אז איך תגיבי לחיות זה לא משנה הם רגילות ואוהבות אלו החיים שלהם , בכל אופן אני מקווה שהצלחתי על קצה המזלג להחזיר לך את האמונה כי היא שווה וגדולה מהחיים, ולך אני מאחלת שיבוא לך האור מהר ושיהיה לך רק טוב לילי

שלום לך. לידיעתך אני מאמינה בכוח עליון, אלא שהכח הזה לא מתערב בנעשה על כדור הארץ. החיים מתנהלים לפי חוקי הטבע, ולכל דבר יש גורל, והגורל לא נישלט ע"י אף אחד. אם צריך לקרות משהו אזי הוא יקרה גם אם תנסי למנוע זאת. לא מאמינה בשכר ועונש ולא בגן עדן או גהינום. לא יכל להיות שדווקא האנשים שלא היית מאמינה שצריך לקרות להם משהו, קורה להם אם יש דבר כזה משהו שמנהל את הענינים אז אני אגיד שהוא שמאלני מובהק. אני אגיד לך , בכדי לשכנע אותי בדברים שאת אומרת צריך להביא לי הוכחות חותכות, ולהציג בפני משהו מגן עדן או גהינום שחזר כדי לומר לי שזה קיים, זה לא יעלה בידך. לכן עדיף לי ונוח לתובנה שלי להאמין בדברים שהם מתחברים להגיון ויש הוכחה לקיומם, מאשר דברים שמספרים לי כי היו, או כתובים באיזה שהוא מקום. משהו מוחשי . בינתיים, מקווה שהבהרתי את עצמי. תודה לך על התשובה וההתייחסות. מקווה להמשך. הלנה

הדר היקרה, להאמין או לא להאמין באלהים - זה עניין של בחירה שבאה מתוך חינוך, מבנה אישיות ובוודאי עוד גורמים, אבל לאו דווקא צביעות או אמיתיות. גם אני אפיקורסית גמורה, אבל נראה לי שלא זה מה שחשוב כרגע. השאלה היותר חשובה היא איך באמת מתמודדים עם התחושה הקשה של "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו". אני בהחלט מבינה את הכעס שלך. גם אני, כמי שחושבת את עצמה לאדם טוב, רותחת לא פעם מזעם כשאני רואה רשעות לשם רשעות בלבד וכפיות טובה. אבל אני מאמינה שעם הזמן תראי, ממש כמו שקרה לי ולאחרים, שלא הכל שחור, שיש גם אנשים טובים, גם אם מספרם לא ממש עצום ורב... אל תתיאשי, וכשבא לך רגע קשה - תנסי לחשוב על כל הדברים הטובים שקרו לך - ובוודאי היו כאלה - ואז כל התמונה תיראה פחות נוראה! כל טוב! נזבורה

הדר כמובן שיש אלוהים. אלוהים הוא דבר שמאמינים בו כפי שאמרת, כמנגנון הגנה. וברגע שמאמינים במשהו זה לא משנה אם הוא קיים פיזית או לא. אם האמונה גורמת להרגשה טובה ומוגנת אז למה לא. אלוהים לא חייב להיות במובן התנכי של המילה. אלא דבר פנימי המבדיל בין טוב לרע ומשפיע ושומר על המצפון. אלוהים זה בעצם אנחנו ואיך שאנו מתנהגים וחושבים. כל הויכוחים האלו הם מיותרים,כל אחד באמונתו יחיה. בסופו של דבר להכל אין משמעות, והכל שטויות , כולל מה שכתבתי. אלוהים קיים גם אם מכבי מנצחת בכדורסל או הפועל בכדורגל. הרי כל חיינו הן כעין וכאפס לעומת האינסופיות של היקום ומעבר לכך... בברכה ובאופטימיות קוסמית שי

לרופאים המומחים שלום. שמי יעל 19 ולפני שנה לערך נאנסתי . הגשתי תלונה במשטרה ולפני חודש היה המשפט . הנאשם העליל עליי עלילות והמציא גירסה ומניע שהם שטויות ודברים פשוט לא נכונים! ההגנה הכי טובה זו התקפה... אני באמת נאנסתי ! ועברתי טרואומה מאוד מאוד קשה . קיום אני חיה בפחד מוות! , גם מאותו אדם וגם מכך שהוא עלול להמשיך במעשי אונס. החיים שלי פשוט הפכו להיות בלתי-נסבלים מאז אותו אירוע והמשפחה שלי כמעט והתפרקה בגלל אותו אדם שפל שאנס אותי. בעת המשפט הייתי מאוד מאוד לחוצה למרות שהשופט ניסה להרגיע אותי. במשפט כנראה באים בגישה שאם את צועקת ולחוצה אז את לא דוברת אמת. דבר נוסף הוא שהיה הרבה סתירות בין הגירסה שנתתי במשטרה לבין מה שאמרתי במשפט. ידעתי לפני העדות שלי במשפט על הסתירות אך היה חשוב לי להגיד רק אמת! למרות הסתירות והאמנתי שיאמינו לי כי זה באמת מה שקרה. הסתירות נבעו מכך שלאחר האונס הרגשתי מאוד מאוד אשמה , וכשהגשתי את העדות במשטרה , שזה היה שלוש שעות אחרי האונס היה חשוב לי רק לחזור הביתה והרגשתי כול כך אשמה שאמרתי כמה דברים שהם לא נכונים , לא מתוך אינטרס לשקר אלה מהלחץ העצום שבו הייתי נתונה. היום לאחר שאני מפרשנת את הדברים , מה שקרה היה שונה מעט ממה שסיפרתי במשטרה. הנאשם זוכה !!!! ובמקום לסגור מעגל הוא נשאר פתוח לנצח !!! אני שוב מרגישה אשמה , הנאשם יצא עם חיוך מהמשפט!!! וזה חרוט לי בזכרוני . אני מקבלת טיפול פסיכולוגי בתדירות גבוהה מאז שהנאשם זוכה אך למרות זאת ההרגשה נוראית ואני חיה כול הזמן בפחד. זה דבר נורא לחיות בפחד :-( כול הבטחון העצמי שלי נעלם כלא היה . איך יוצאים מזה ????? בנוסף יש לי בעיות בריאות קשות (שלא נובעים ממצב נפשי ) והשילוב בין השניים הוא הרסני !!! אני לא רואה את עצמי מתאבדת או משהו כי החיים זה ערך עליון - אבל אני חושבת על זה הרבה מפנטזת מדמיינת - אבל סמוכה ובטוחה שזה ישאר בגדר דימיון. איך מתגברים על זה שהוא זוכה ??? איך מתגברים על הפחד ??? בתודות על תשובה מעודדת ומעשית , יעל נ.ב. אני חוזרת ומדגישה שאני נמצאת אצל טיפול פסיכולוגי קבוע. פסיכולוג עם קבלות בתדירות גבוהה - לפי עצתו.

שלום יעל, אכן קרה לך דבר נורא. טוב מאוד שאת בטיפול. שנה זה המון זמן בעיני בחורה בת 19 אבל גם נורא מעט זמן כדי להחלים מטראומה כזו. הפצעים עדיין פתוחים והמשפט גורם לא רק לך לחטט בהם אלא גם לאנשים זרים, כמו השופט, או גרוע מכך "פרקליטו של השטן". המפגש עם האנס בבית המשפט גם הוא מעין "אונס חוזר". חשוב מאוד שתעבדי את כל זה עם המטפל, מה שאני מניח שאת עושה. המשפט הוא חוויה קשה אך יש לו ערך עצום מבחינה טיפולית, כי הוא אינו מאפשר לך להדחיק את הטראומה. זה מאוד קשה כעת, אני יודע, אך זה מאוד משתלם לטווח רחוק. מהבחינה הזו, עשית את הדבר הנכון ותוצאות הטיפול הנכון בזמן הנכון, יש לקוות שיתנו את פירותיהם בשלב מאוחר יותר בחייך. כעת מוקדם מדיי להסיק מסקנות וכל הרגשה אחרת ממה שאת מתארת הייתה לא טבעית ולא נורמאלית. הרבה הצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

נתחיל בזה שאני בן 16, כיתה י'. בשלוש השנים האחרונות סבלתי מבעיות ריכוז פשוט נוראיות.. לא הצלחתי להתרכז בגרוש, בשום דבר. אל תשאלו אותי למה, אבל רק עכשיו קיבלתי שכל והלכתי לרופא, שרשם לי ריטאלין - 10 מ"ג (לארץ מייבאים רק 10 מ"ג לפי דבריו). אני לוקח שני כדורים במכה כדי להגיע ל-20 מ"ג. התרופה הזאת היא פשוט תרופת פלא. זה ממש לא יאומן. כרגע למדתי חומר הסטוריה. 3 שעות. חומר של חודשיים. הכל בתוך הראש!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! לפני שהתחלתי, לא הייתי מצליח להתרכז שנייה אחת. בשלוש השעות האחרונות לא הייתה שנייה אחת שלא הייתי מרוכז בה!!! אני על סף דמעות... לא האמנתי שאני אשיג בגרות מלאה ועכשיו זה נראה כ"כ קל... אולי בכל זאת יש אלוהים? בכל זאת יש לי שאלה קטנה... האם זה אפשרי לקחת יותר משתי מנות ביום? (כל מנה 2 כדורים של 10 מ"ג)

יש ריטלין SR של 20 מ"ג שהוא משתחרר יותר לאט אבל משפיע ליותר זמן והעליות והירידות ממנו פחות קיצוניות. בקיצור תאמין לי שהוא מציל חיים הרבה יותר מהריטלין הרגיל של ה-10 מ"ג. בהצלחה

נזכרתי עכשיו שהרופא כן דיבר על ה-20SR הזה... הוא אמר שמתחילים ב-10 מ"ג, ורואים איך הבן אדם מסתדר עם זה, ואחרי פרק זמן מסוים עוברים ל-20SR שמשפיע לשבע שעות (בעוד ה-10 מ"ג משפיע לארבע ברוב המקרים ולשלוש במקרה שלי). ועדיין לא קיבלתי תשובה.. האם מותר לקחת יותר משתי מנות ביום? והאם חובה לקחת את השנייה בדיוק אחרי שהראשונה מפסיקה להשפיע? או שמותר אחת בבוקר ואחת בערב?

שלום אלון, אני שמח לשמוע שהתרופה עזרה לך. לפי תיאוריך אין כל צורך להעלות את המינון ובכל מקרה, הכתובת המתאימה לבירור העניין הוא הרופא שקבע את מינון התרופה. בפורום זה אין בשלב זה פסיכיאטר, אך גם לו היה, סביר שהיה מפנה אותך חזרה אל מי שרשם לך את התרופה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

ממש במקרה הגעתי לפורום זה,(סתם מתוך סקרנות) אך אני מרגישה צורך להגיב על נושא הריטאלין. אני מורה לחינוך מיוחד ואכן רואה שינויים קיצוניים אצל תלמידיי (חלק ניכר מהם צורכים ריטלין) השוני הוא עצום אצל תלמיד שבד"כ מקבל ריטלין ויום אחד שוכח לקחת, ביום כזה אני פשוט מרגישה שיש לי תלמיד אחר בכיתה וחבל. הריטלין ממקד אותם מאוד בתהליך הלמידה ומפחית באופן ניכר בעיות התנהגות. ממה שאני יודעת (וכמובן שאני מסייגת את דבריי כי אני לא רופאה, יש אכן תלמידים שמקבלים שני כדורים. בכל אופן אעני מאוד שמחה בשבילך, וכמובן בהצלחה בבגרויות.

מתי יודעים שטיפול נגמר, שאי אפשר יותר להיעזר? האם יש אנשים שלא יכולים להעזר בפסיכותרפיה בכלל או שיכולים להעזר במידה מסויימת ולא יותר? (אני לא מדברת על פסיכוטים). - האם יש אנשים "לא ברי טיפול"?

שלום לך, השאלה שאת שואלת מעניינת לא פחות מהאופן בו את מנסחת אותה, כאילו הייתה קשורה למישהו אחר, ועם זאת בחרת בכינוי כה קשה להגדיר את עצמך. ישנם אנשים (לא פסיכוטים) שאינם ברי-טיפול. בהחלט. כדי להיעזר בפסיכותרפיה דרוש צירוף של מספר תנאים: (א) מצוקה (איש אינו בא לטיפול מפני שהוא מאושר), (ב) מוטיבציה, שנובעת מתוך המצוקה, (ג) נכונות להכיר בחלקו של האדם עצמו במצב הבעייתי, כלומר, איזו שהיא יכולת לראות את עצמו מהצד ולא רק כקורבן של הנסיבות ו-(ד) נכונות לשתף במצוקה זו מישהו אחר. אנשים שתמיד רואים את מצוקתם כנסיבתית, או גרוע מכך, מאשימים אחרים במצבם לא יגיעו לטיפול ברוב המקרים, ואם יגיעו, התחזית אינה מעודדת. לגבי השאלה מתיי טיפול צריך להסתיים - קשה מאוד לענות על כך. מן הסתם כאשר חלה הקלה, או כאשר - וזה קורה הרבה וזה לגיטימי - כאשר המטופל מיצה את מה שמטפל מסוים יכול לתרום לו. קיימת גם גישה של טיפול קצר טווח, בו מוגדרות משימות ספציפיות מראש, ואז מועד סיום הטיפול ידוע מראש. ואחרי כל זה, ממה את מיואשת ואיך זה קשור לשאלתך? כל טוב, ד"ר גידי רובינשטיין

ד"ר רובינשטיין שלום, תודה על תשובתך המפורטת. עכשיו אני חושבת שאני לא רק מיואשת אלא גם מאוכזבת (מעצמי). לפי התשובה שלך אני "ממלאת" רק חלק מארבעת הסעיפים שציינת בכדי להיעזר בטיפול - קיימת מצוקה (גדולה ומהותית), המוטיבציה שלי נעה ונדה ממוטיבציה מלאה, עם אנרגיה רבה וזיק של תקווה לשינוי, ועד לחוסר מוטיבציה כמעט מוחלט הנובע מאותו ייאוש - "הרי שום דבר לא יעזור, למצבי אין פתרון". לגבי סעיף ג' הוא מורכב - אני לוקחת על עצמי אחריות מלאה, אני מלאה ברגשות של אשמה ובושה וברור לי שלא האחרים אחראים למצבי. אבל, אני לא בטוחה שאני מצליחה להסתכל על עצמי מהצד. דווקא בגלל שאני כל-כך אשמה, אני לא מצליחה להרפות ולנסות לראות שיש אנשים שרואים אותי אחרת ממני. והסעיף שכנראה הכי בעייתי מבחינתי הוא האחרון - היכולת שלי לשתף אדם אחר במצוקות שלי היא די נמוכה, למרות קשר טיפולי מעולה (והמטפלת שלי מצליחה ברוב הפעמים לדעת, להבין ולהרגיש בדיוק מה עובר עליי). כנראה מתוך כך נובע הייאוש, ומתווספת האשמה עצמית נוספת ואכזבה עצמית, בדיוק מחוסר היכולת הזו. אז מה עושים? האם הגעתי לנקודה שבעצם כדאי להפסיק/לשנות טיפול? (אני הרי רגילה להיות לבד עם התחושות והעצב ובכל מקרה אני מקשה על יכולת ההתקדמות בטיפול). תודה על ההשקעה בזמן ובמחשבה, מיואשת ומאוכזת.

ערב טוב לכולם. לאחר מחשבה הרבה החלטנו לפתוח באתר פורום תמיכה הדדית. בפורום תוכלו לדבר אחד עם השני לשתף ולייעץ, וזה לא יבוא על חשבון גולשים חדשים הרוצים תשובה של מומחה, או על חשבון קיום הפורום הזה. ד"ר רובינשטיין הסכים להציץ בפורום החדש ולסייע בעצה כאשר ימצא לנכון. אתם יכולים להגיע לפורום דרך הלינק הבא: http://doctors.co.il/forums/list.php?f=360 אני פונה כעת לכל מי ששלח לי מייל ביומיים האחרונים. מחיקת ההודעות בפורום נעשת ע"מ לשמור על קיום הפורום ולא במטרה לפגוע באף אחד. מטבע הדברים, אנשים נפגעו וצר לי על כך, אך לא זאת היתה הכוונה. אני מקווה כי תאמצו את הפורום החדש בתור מקום מפגש ודיבורים, ותחזרו אל הפורום הזה כאשר תרצו חוות דעת של מומחה. ערב טוב לכולם יוסי.

תודה

מחפשת ספרות ישראלית על הלם קרב. לא ספרות טיפולית, אלא חווייתית. ספרות שמשקפת את טראומת החייל במלחמה. כמו ג'וני שב משדה הקרב, אבל בהקשר מלחמות ישראל. אודה על כל עזרה.

שלום רווית, דרור גרין, המנהל באתר זה את פורום "הלם קרב" כתב רומן בנושא. שם הספר "צוות 4". כדאי לך להציב הודעה גם בפורום שלו. בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין

יש לי חברה ויש לה הפרעות אכילה - רציתי לדעת איזה מסרים מעבירה התקשורת שקשורים בגזרה, בגוף ובמראה?

שלום לך, אינך מציינת מאיזו הפרעת אכילה סובלת חברתך: אנורקסיה נברוזה (שסימניה פחד עז מעלייה במשקל, סירוב לשמור על תזונה מאותה, איבוד משקל הגוף ועוד) או אנורקסיה בולימיה (המאופיינת ע"י התקפי זלילה בלתי נשלטים מלווים בסודיות בושה אשמה והלקאה עצמית סביבם). הסיבה הפסיכולוגית לשתי התופעות תלויות במקרה האינדיבידואלי שבו מדובר, אך שאלתך נוגעת למסרים שמעבירה התקשורת בקשר לצורת הגוף הרצויה. ממחקרים שנערכו בנושא עולה ששככיחותן של שתי הפרעות האכילה הללו עלתה במידה ניכרת בארבעים השנים האחרונות כתוצאה מעיסוק היתר התרבותי של החברה בת זמננו ב\אידיאל הרזון. את העובדה שרובן המכירע של תסמונות אלה מופיע אצל בנות אפשר להסביר בלחץ הרב יותר המופעל על נשים להיראות רזות. גם במחקרים שנערכו בקרב נשים שאינן סובלות מהפרעות אכילה נמצא שרוב הנשים העריכו את גזרתן הנוכחית כעבה מדי, שרוב הגברים האמינו שנשים אוהבות גוף נשי שמן מכפי שהן אוהבות באמת ושרוב הנשים האמינו שגברים אוהבים גוף נשי רזה יותר מכפי שהם אוהבים באמת. ובאופן כללי, הגברים היו מרוצים והנשים היו לא מרוצות מגזרתן הנוכחית עפ"י הערכתן האישית. די להסתכל בערוץ האפנה כדי להבין ש"רזה" נחשב "יפה" עד כדי כך שאפילו בגדים שנועדו לנשים מודגמים על נערות רזות במיוחד המאופרות באיפור כבד כדי ליצור באופן מלאכותי דמות של אישה רזה. אין ספק שההשפעה התרבותית תורמת מאוד להפרעות אכילה, אך עדיין יש כאלו המושפעות יותר וכאלו המושפעות פחות, כאילו המפתחות את הפרעת האכילה וכאלו שלא. את ההבדל בין שתי הקבוצות יש לחפש בהיסטוריה האישית של האדם המסווים הסובל מההפרעה. בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין

מצד אחד - כולן רזות כי "רזהזה יפה". מצד שני - כל יום מתגלה סכנה בריאותית חדשה בעודף משקל, אשר מתפרסמת באמצעי התקשורת. כמו כן, כשיש פרסומים כמו "נמצאה גלולת הפלא להרזיה", או "אותר הגן שאחראי להשמנה" אז זה מדרבן לרזות, לפעמים בכל מחיר.

למשתתפי הפורום הקבועים שלום, בשיחה שקיימתי זה עתה עם מנהל הפורומים, הוחלט כי ייפתח ביום-יומיים הקרובים פורום מיוחד שייקרא "פורום תמיכה הדדית" רק עבורכם במסגרת אתר דוקטורס והוא יופיע ברשימת הפורומים. הפורום החדש יהיה מיועד להתכתבות הפנימית שלכם בלבד. מי שמעוניין להפנות שאלה אל אנשי המקצוע ולהגיב לפניות של משתתפים חדשים - הדלת פתוחה בפניו לעשות כן בפורום הטיפול הנפשי. בקשתנו היא שעד שייפתח הפורום החדש, תמשיכו את ההתכתבות ביניכם לבין עצמכם בעמוד 600 כדי לאפשר למשתתפים חדשים להפנות שאלות את אנשי המקצוע. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

אני סובלת מדיקונות יותר מ10 שנים. ההתקפים באים כל 2-3 שנים. ונמשכים בדרך כלל 6-10 חודשים - (אפילו עם תרופות). כל השנים אני בטיפול אצל אותו פסיכולוגית. לפני חודשיים זה התחיל שוב..... יש למישהו נסיון מוצלח עם תרופות או תרפיה כלשהו? (אני לוקחת סרוקסט,אפקזור וליטיום). הייתי מעוניינת לשמוע אך אתם מייתמודדים עם הילדים שלכם? יש ל 3 ילדים - בגיל 3,8,12. טינה

נושא כללי מדי לטעמי אבל ניחא... אוקיי, אז הסיפור שלי הולך ככה: יש לי חבר ואני ממש ממש ממש אוהבת אותו, אין לי שום ספק בכך. אתמול הייתי אצלו ודיברנו, הוא בן 17 וחצי והוא התחיל לספר לי על זה שהוא לא כמו כולם שהוא קורא ספרים ובסביבה שהוא היה אף אחד לא קרא ומעניינים אותו המון דברים והוא יודע מההוא רוצה לדעת פילוסופיה, עיצוב פנים הוא רוצה לקרוא המון ספרים ולדעת המון כי בשביל גיל 17 וחצי הוא טעם קמצוץ ממה שהעולם מציע אך קמצוץ די נכבד. ובכל הזמן שהוא דיבר אני חושבת לעצמי, אני טיפשה אני כלום, אני לא יודעת מה אני רוצה ולא מעניין אותי כלום. אני מרגישה שאני לא יכולה להמודד עם המערכת היחסים הזאת כי זה דורש המון, אוזן קשבת שאין לי כל בעיה לתת אך זה גורם לי לרגשי נחיתות מחרידים. ואני חושבת לעצמי אלוהים, ( ואני אפילו לא מאמינה בו) מה הוא עושה איתי? למה הוא אוהב אותי? אני לא יכולה לדבר איתו על כל זה כי זו בעיה שונה לגמרי שאני לא יכולה להפתח לאנשים וזה טבוע עמוק בעברי. אני אוהבת אותו ואני לא רוצה לוותר עליו ולא נראה לי שאני אפילו אוכל לוותר עליו. אחת שאלה אותי מה מעניין אותי? חשבתי חשבתי ואמרתי לה שפסיכולוגיה פרוייד חלומות תיאולוגיה... אבל בדיעבד, כשחשבתי על זה לעומק אמרתי למה אני צבועה.? זה הרי לא באמת מעניין אותי עד כדי כך שאני רוצה לדעת הכל כאן ועכשיו. אולי זה גם בגלל שאני רק בת 17 אבל חבר שלי הוא בן 17 והכל מעניין אותי האם קשר שבו אני מרגישה רגשי נחיתות הוא טוב בשבילי?

שלום מיכל, קראתי בצער את מכתבך. השאלה אינה אם קשר שבו את מרגישה נחותה טוב עבורך, אלא מה גורם לך להרגיש נחותה. תחושת הנחיתות, כל עוד לא תטופל כראוי, תיסחב איתך מקשר לקשר. אם את שואלת את עצמך מה הבחור מוצא בך מן הראוי שתקבלי מענה על כך בטיפול שיעזור לך לשקם את הדימוי העצמי שלך. בני אדם שונים מתעניינים בתחומים שונים. אינך בתחרות עם חבר שלך, את בחברות איתו. הצורך שלנו להעריך את עצמנו באופן השוואתי לאנשים אחרים ולא בזכות מה שאנחנו אינו צורך בריא. לפי תיאורייך, הערכתך העצמית נמוכה ויש לבנותה במסגרת טיפול אצל איש מקצוע. הסיכויים לשיפור טובים מאוד בגילך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

לפורום יש אתר מלווה , צ'אטים יוציים ורופא עור מומחה שמלווה אותו .. http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/ForumPage.asp?id=28

תודה על המידע!

אני נשואה כ-8 שנים, ובגדתי בבעלי עם חבר שלנו.לא הצלחתי לשמור בסוד על העניין כי מצפוני ייסר אותי מאוד וכי אינני רגילה לשקר ולהסתיר דברים (אני פתוחה מאוד). בעלי קיבל את הידיעה בצורה קשה מאוד, הוא נפגע מאוד ועד היום -5 חדשים לאחר הגילוי עדיין קשה לו להתגבר. הוא החליט להישאר איתי ואנחנו הולכים ליועצת זוגית שעוזרת לי אבל הוא אומר שלו היא אינה תורמת כלל. שאלותי הן: מה עלי לעשות כדי לבנות את אמונו בי שוב? כיצד לתת לו את הביטחון שאני אוהבת אותו ורוצה רק אותו? ובקיצור כיצד לשקם את חיינו? תודה.

שלום דנה, הייתי מחליף את המילה אשמה בנושא הודעתך לאחריות. לדעתי, את מגלה אחריות רבה בכך שיזמת את הפנייה לטיפול הזוגי. אם במשך הזמן בעלך לא ישתף פעולה עם הטיפול הזוגי, ניתן להפנותו לטיפול אינדיבידואלי בין אם אצל מטפל אחר ובין אם בשיחות נפרדות בינו ובין המטפלת הזוגית במקביל לשיחות המשותפות. טבעי מאוד שיש לו "בטן מלאה" עלייך והוא אינו יכול לתת לה ביטוי בשיחות המשותפות. את הנעשה אין להשיב, אך אנצל הזדמנות זו להערה קטנה על הגבול הדק שבין גילוי-לב ופגיעה בזולת. לעיתים קרובות אנו פוגעים בזולת בשם ערך ה"כנות", כאשר כל מה שאנו רוצים להשיג בכך באמת הוא לפרוק אשמה מעל עצמנו. במקרה של "בגידה" (יחסי מין מחוץ לנישואין) שבלאו הכי הסתיימה, הגילוי כלפי בן הזוג נראה על פניו מיותר ופוגע בלבד ואם קיים צורך "להתוודות" עדיף לעשות זאת בפני גורם חיצוני למערכת, רצוי איש מקצוע מוסמך שבעזרתו ניתן לעבד הן את הצורך הראשוני בבגידה והן את תחושת האשמה המלווה אותנו וכן להיעזר בו לאיחוי השבר. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

דנה שלום , מקובלת עלי הערתו של ד"ר רובינשטיין באשר למושגי אשמה ואחריות , אני ברשותך מבקש להתיחס לפן אחר - מימד הזמן : חמישה חודשים {רק חמישה חודשים !!!!!!!!!} חלפו מאז נחשף בעלך לבגידתך עם חברכם המשותף ואת תמהה הכיצד לא הגלידו הפצעים , הכיצד לתת לו הבטחון באהבתך , וכו'. ובכן , תהליך של שיקום מערכת יחסים הוא מורכב , ממושך, ויש להודות לעיתים אינו מצליח - וסופו בפרידה וגירושין. א ב ל דנה , אני בהחלט רואה מקום לאופטימיות , לקחת אחריות , ש נ י כ ם הולכים לטיפול {הגם שאישך אינו רואה טעם בכך} ושניכם מגלים רצון להבניית הזוגיות. באשר לאופיו של הטיפול , יתכן שיש מקום למספר שיחות נפרדות , יתכן שבאותה מסגרת בה הנכם מטופלים ישנו מטפל גבר {שאישך עשוי להרגיש בטוח ופתוח }. והעיקר- אם את באמת אוהבת ורוצה רק אותו - תני לו זמן, אל תלחצי ובקצב שלו - יסלח.

השאלה שלי אולי מעט שונה. רציתי לדעת האם ייתכן שמטפל ייעץ למטופל שלו כחלק מתהליך הריפוי לנתק כל קשר ממשפחתו. האם זו שיטת טיפול מקובלת במקרים של בעיות משפחתיות (לא אלימות ולא התעללות!), או שזה נחשב לא אתי והפסיכולוג עושה דבר שלא ייעשה?

שלום לך, התשובה לשאלה כללית ומשמעותית זו תלויה מאוד בהקשר. בהחלט קיימים מצבים בהם ניתוק הקשר ממשפחת המוצא מומלץ. פעמים רבות במקרים של חוסר יכולת לעזוב את הבית ולצאת לחיים עצמאיים, כשברקע משפחה שאינה מאפשרת עצמאות, ניתוק מהבית מהווה מטרה טיפולית חשובה. דוגמא אחרת היא במצבים פסיכוטיים: מחקרים מצביעים על כך שכאשר חולה מתאשפז וחוזר אל משפחת המוצא שלו סיכוייו לחזור ולהתאשפז תוך זמן קצר גדולים הרבה יותר מסיכויו של חולה שבעזרה מתאימה נמצא לו סידור מתאים בקהילה, אם בצורת מגורים לבד או בהוסטל. המשפחה כשלעצמה אינה ערך עליון בטיפול נפשי, אלא טובת הפרט הסובל. לא אחת קורה שיש קונפליקט בין ערכים אלה. לעיתים ניתן לגשר עליהם בעזרת טיפול משפחתי, אך ברוב המקרים אנו מדברים על החשיבות שיש להיפרדות הפסיכולוגית (שלעיתים קרובות כרוכה גם בניתוק פיזי) של אדם מהוריו או מתחליף-הורה בדמות בן או בת זוג שעימו יש לו קשר לא בריא. בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין

מניסיון שלי, הדרך הכי טובה להתמודד עם המראות הקשים והזוועות שהמוח מסרב לשכוח היא לדבר ולספר מה ראית שוב ושוב ושוב ושוב.. צריך לדבר על זה , לא לשמור בבטן, להוציא הכל, למצוא אדם -הכי טוב איש מקצוע ,שיכול לספוג את תיאוריי הזוועה, את כל המראות הקשים של הגופות, חייבים לדבר על זה אחרת זה יכול להתפתח לבעייה מאד קשה. יש טיפולים מיוחדים לכל מי שעבר ארוע טראומטי, ולי זה עזר מאד. לא יודעת איך הייתי יכולה להמשיך הלאה לולא קיבלתי עזרה נפשית, ולולא סיפרתי " על היום ההוא" כמה וכמה פעמים. חשוב לזכור שלא קל לספר על זה, יש הרבה אנשים שלא יכולים ולא מסוגלים לשמוע, ולכן הכי טוב זה אנשי מקצוע, כמו עובדים סוציאליים או פסיכולוגים.

תודה לעיצה אבל לא יודעת משתדלת לא לחזור על זה. להמשיך הלאה בחיי. כמו שאומרים " ההצגה חייבת להמשיך" כולה הצגה אחת גדולה!!! יום (טוב) אורחת

אני בן 27, מאז שאני מכיר את עצמי כאשר אני רואה בחורה הדבר הראשון עליו אני מסתכל הוא כפות רגליה, גם כאשר אני במגע עם בחורה אני נוהג ל,התעסק' עם כפות רגליה, ללקק, ללטף, לנשק, לפעמים אפילו להגיע לגמירה מכך. יש לי פנטזיות מיניות שמורכבות אך ורק ונישוק כפות רגליים ללא אקט מיני. כמו כן אני נמשך לכל הקשור לעניין, גרביונים, נעלי עקב וכו'. לא עברתי בילדותי כל התעללות מינית או אחרת. מישהו יכול להוסיף על הנושא ? מה המקור ? וכיו"ב. תודה מראש

שלום אייל, באופן רישמי פטישיזם נמנה על רשימת הפאראפיליות והוא מאובחן רק כאשר מדובר במשיכה לחפץ דומם, כגון פריט לבוש במקרה שלך, אם כי מרבית חוקרי המין כוללים במונח זה גם התמקדות באיבר מסוים בגוף. כמעט כל הפרפילים הם גברים שסובלים לעיתים קרובות מיותר מפרפיליה אחת. במחקרים נמצא כי גירויים מיניים חזותיים חשובים לגברים הרבה יותר מלנשים. יתכן שהעוררות המינית אצל גברים תלויה במרכיבים של גירוי גופני במידה רבה יותר מאצל נשים, שעוררותן תלויה יותר בהקשר רגשי, ושגברים פגיעים יותר ליצירת אסוציאציות מיניות עם גירויים שאינם מיניים. החומר התיאורטי הרבה שנכתב על הנושא הוא בעל חשיבות ברמה העיונית ובעל חשיבות מעשית כשהפרפיליה נוגעת לפגיעה בבני אדם אחרים. במקרה שאתה מתאר, במידה שהדבר אינו פוגע ביצירת קשר רגשי עם בנות זוגך, עצתי היא לראות בכך פנטזיה שלמזלך הרב אין גם קושי גדול להגשימה. אם לעומת זאת הדבר פוגע ביכולתך ליצור קשר רגשי עם בת זוג, עצתי לך היא לפנות לטיפול פסיכותרפויטי אצל איש מקצוע מוסמך ולהתמקד בקושי למזג מין ברגש במקום בנושא הפטישיזם, שהוא במקרה שלך אינו מזיק אלא תבלין המוסיף עניין לחיי המין. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

ד"ר שלום, אני בחורה צעירה וכך גם בעלי (27) לפני כחודש אובחנתי כחולת סרטן, מאז אותה תקופה ואילך בעלי סובל מסיוטים בלילות,גלי חום פנימי באזורי הגפיים - בעיקר לקראת שעות הערב, לחצים בחזה, דאגנות יתר וחוסר מנוחה. בנוסף הוא נשלח לבדיקת הליקובקטר. האם הסימפטומים הנ"ל (אולי חוץ מהבטן - וגם זה בספק) מעידים על מצב של חרדה או שאלו יכולות להיות תגובות פיזיולוגיות המעידות על מחלות אמיתיות. ברצוני לציין כי בספירות דם הכל בסדר. אם אכן מדובר בתופעות חרדה לאן עלינו לפנות? בקשר אלי - אני מתמודדת יפה מאוד.

שלום ענת, דאגתך לבעלך נוגעת ללב,בייחוד נוכח מצבך הרפואי שלך. על בעלך לעבור סדרת בדיקות גופניות מקפת כדי לשלול סיבה אורגנית לתופעות אותן את מתארת ומתיאוריך נשמע כי הוא אכן בפיקוח רפואי. רק לאחר שלילת סיבה אורגנית, ניתן יהיה להסיק שמדובר בתופעה סומטופורמית (שמקורה נפשי וביטויה גופני) ואז קיים מקום להיוועץ בפסיכיאטר להתאמת טיפול תרופתי אנטי חרדתי. אם אכן מדובר בחרדה, שילוב של טיפול תרופתי ופסיכותרפיה (שיחות) הוכח כיעיל יותר מכל אחד ממרכיבים אלה בנפרד. הואיל ואת קושרת את התופעות של בעלך בהופעת מחלתך, בהחלט מומלץ לשקול טיפול זוגי. עצתי היא לנצל את המרכז הרפואי בו בעלך עובר את הבדיקות הגופניות (במידה וזהו מרכז רפואי) ולבקש להיוועץ בפסיכיאטר לאחר שלילת סיבה אורגנית ואולי להמשיך את הטיפול ביחידה הפסיכיאטרית של אותו מרכז רפואי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

שלום ענת, אני מחזיקה לך אצבעות ומאחלת לך רפואה שלמה!!!! אני לא מבינה בזה אבל ממה שאני כן יודעת, אז הגוף והנפש הולכים יפה מאוד ביחד. כלומר: מה שקורה לנפש (ולנפש שלו קורה המון בחודש האחרון) משפיע על הגוף. יש קבוצות תמיכה כמו של אגודת ח.ס.ן, ויש אפשרות לקבל סיוע נפשי בבית החולים. נסו לברר. עדי

ענת שלום ישנם גופים רבים התומכים במשפחות של חולי סרטן. תוכלי לברר בתוך בית החולים עם העובדת הסוציאלית של המחלקה בה את מטופלת או אף באגודה למלחמה בסרטן. ברוב בתי החולים פועלים פסיכולוגים שיקומיים ורפואיים שחלק משמעותי מנסיונם לעזור לחולים ובני משפחותיהם. למשל http://cancer.org.il/newsite/index.html בעיקרון, אם מדובר בתופעת חרדה, ובהחלט יתכן שזו התפתחה על רקע מחלתך, כדאי לפנות לייעוץ וטיפול מקצועיים בתחום. להלן סיכום קצר על הטיפולים הנפוצים בחרדה, נושא שעולה פעמים רבות בפורום בהקשרים שונים. חרדה הינה תגובת חרום טבעית של הגוף כדי להתגונן מפני סכנה. במצבים מסויימים החרדה הופכת לתופעה מעיקה וקיצונית שפוגעת באיכות החיים. כדי לטפל בחרדה צריך להבין את ההקשרים בה היא מופיעה, ללמוד להתמודד עם תגובות החרדה, ולבסוף, גם "להתיידד" עם החרדה, כלומר, לקבל שבמצבים מסויימים החרדה מופיעה כחלק טבעי של מהלך החיים. כל אלו יכולים להיעשות בטיפול פסיכולוגי. ישנן גישות שונות להבנה ולטיפול בחרדה. באופן כללי ישנן שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. נוקטי עמדה זו סבורים שיש צורך בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח ומעמיק כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים לא מודעים שיש לעבדם בטיפול. גישה פסיכולוגית אחרת טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי ממוקד וקצר מועד ולשפר על ידי כך את איכות החיים. במידה וישנה בעיה פסיכולוגית רחבה יותר ברקע רצוי לטפל בה, אבל ניתן במקביל או באופן בלתי תלוי לטפל בחרדה. גישה זו טוענת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. הגישה הרפואית-תרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי חרדה חריפים יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. בברכה ד"ר אורן קפלן

הייייי איפה כולם? אני צריכה עזרה, אני עוד מעט חייבת לצאת(בעלי בדרך) ו---ג---- בצרה, אני לא רוצה להשאיר אותו לבד... דחוף כוכבית

היי כוכבית, אני פה. מה קרה?

היי נטע מה שלומך??. בחור שמכנה את עצמו-ג- לא מרגיש כל-כך טוב, לא רציתי לעזוב אותו לבדו. בינתיים תפסתי אותו בטלפון(הוא נתן לי אותו באימייל), ואני אתקשר עליו שוב יותר מאוחר זה ההסכם שעשינו..תקראי מה הוא כתב, אני ניכנס בין המקלחת של בעלי (מנצלת כל רגע) אני ממש דואגת ל-ג-, מקווה לטוב כוכבית

האם נכון שנימצא קשר בין חידק סטרפטוקוקוס שלא טופל כראוי לאו סי די?

לא!

שלום רב, הנני בחור בן 21 מעוניין בידע , האם קיימת איזושהי גלולה/כדור שבבליעה וללא שום כאבים תביא למוות?

היי ג מה קרה? לא חבל?ספר ספר אנחנו נעזור לך, בסוף עוד תחייך אצליינו:-)))) מהמוות אתה לא פוחד, אבל מהכאב כן???? מה אני אעשה בלעדך? תחשוב שוב... כוכבית

זה לא המוות אבל גם לא החיים! זה לא הכאב והצער אבל גם לא השמחה והאושר! פשוט אפטי להכל, לא אכפת וכן אכפת, רוצה את הבניים לא את המוות אבל גם לא את החיים! אז אם יש איזה גלולה - אנא תגידו לי, כי אני מפחד אם אני אנסה ולבסוף אכשל ואשאר פה!

אתה שואל שאלה כזאת בימים מטורפים אלה, שאנשים מתפוצצים בבתי קפה, באוטובוסים, בקניונים וחוטפים צרור יריות באמצע הרחוב, אתה באמת חושב שאין כאן מספיק מוות והרג שצריך עוד להמציא כדור?

הייייייי מה את רוצה ממנו!!! במקום לנסות ולעודד אותו, את מנסה לגרום לו לרגשי אשמה?

היי אני כבר מתקשרת..

מסים איתך יש כאן יותר מדי מוות והרג של אנשים חפים מפשע ואנשים שחייהם יקרים להם, לא אצלי , ההבדל בני לבניך שאת אומרת מזל שלא היית בפיגוע ואני מקלל על שלא הייתי שם!

מצטערת לא אתן לך שם של גלולה אבל כן אתן לך שם של אתר שעוזר יתן לך אוזן קשבת ותמיכה www.sahar.org.il גם אני מרגישה חרא תאמין לי . המראות שאני ראיתי לא מאכלת לאף אחד

לפני שאתה עושה צעד שאין ממנו חזרה!!!!!!!!!!!1 אני הייתי במצבים דומים בגיל שלך ויצאתי מזה והיום אני מאושרת על כך שאני חיה. תחשוב על כך שאתה רק באמצע הסרט של ךך עכשיו, מה ככה לעזוב באמצע? הרי יש עוד הרבה דברים שמחכים בסרט הזה: הצלחות, אושר וגם... אהבה שאולי מחכה ממש מסביב לפינה. ככה זה היה אצלי. היום אני בת שלושים ושמחה כל כך על כך שבחרתי להמשיך. המוות אין מנוס ממנו וכולנו נגיע אליו מתישהו אז למה להקדים את המאוחר? אני יודעת שקשה להקשיב במצבים כאלה לאחרים (גם לי כשהייתי במצבים כאלה היה קשה להקשיב לעצות של אחרים שהתעצבנתי מהם), אבל תזכור כל הזמן שהסרט שלך רק מתחיל עכשיו. לגבי תחושת האפטיה, גם לזה וגם לדיכאון יש פתרונות מופלאים היום בתחום הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה, שווה לנסות לא? להזיק זה לא יכול. נקודה למחשבה. מאחלת לך מכל הלב שתרגיש טוב ושתחווה עוד הרבה מאוד ימים, חודשים ושנים של חיים מאושרים, אהבות גדולות ומיצוי עצמי.

שלום נ, לא ידוע לי על כדור כזה, אך אני מעוניין לדעת יותר מה עורר את השאלה. אנא, כתוב יותר על עצמך ועל מה שמציק לך. אני מצפה לשמוע ממך. בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין

אין לי כח למשחקי איכפת לי, תודה על הרצון הטוב אך החלטתי בעינה עומדת, הכל עניין של זמן הבעיה היא הדרך, לכן אם אין ברצונך לתת לי שם של כדור כזה, אז שיהיו לך חיים יפים ומאושרים ואני אמצה דרכי. תודה ג

אני בת 27 וסובלת מחרדה כשנתיים. עד היום לא עשיתי כלום בנידון ועכשיו רופא המשפחה שלי הפנה אותי לחוות דעת פסיכיאטרית. הציעו לי מכרים במקביל ללכת להומופט ולקבל טיפול טבעי כגון פרחי באך שאלתי היא האם זה עוזר? ( טיפול טבעי?) , האם זה עדיף על פסיכיאטר? כי רק המחשבה להתחיל בטיפול פסיכיאטרי מכניסה אותי לחרדה שאני לא אצא מהמעגל הזה ושאולי לא כדאי להתחיל בו. אשמח לעצות

היי דנה, פרחי באך יכולים להקל נקודתית כאשר מופיעה התחלת התקף חרדה, או פאניקה, אפשר לקחת רסקיו רמדי שהיא תמצית פרחי באך. אני ניסיתי את כל סוגי הטיפולים האלטרנטיביים לפני שפניתי לטיפול פסיכיאטרי. יש רגיעה מסוימת לאחר טיפול כמו הילינג או שיאצו, אבל ההקלה זמנית בלבד. לחרדה יש כיום טיפול תרופתי מהדור החדש . חבל שתסבלי תקופה כל כך ארוכה, גם לי היו התקפי חרדה משך שנה עד שהעזתי לפנות לפסיכיאטר. חששתי מהסטיגמה וכמובן מהתרופות, ואני לא נוטלת אפילו אקאמול. התרופה בשילוב טיפול פסיכולוגי שיפרה את חיי ללא הכר. אחרי הסבל הנורא חזרתי לשמחת חיים ולאיכות חיים, את לא צריכה לפחד, גשי לפסיכיאטר טוב ואנושי ותתחילי לחזור לחיים מלאי שמחה.

נטע, תודה רבה רבה רבה. את כל כך מעודדת אותי שאין לך מושג סוף סוף מישהו אומר שאפשר לחזור להיות מאושרים כי אני כמעט כבר לא מאמינה שזה יקרה

ורפואה שלמה.

שלום לכולם, אני נמצא בין שיעור לשיעור, אז כפתרון ביניים, במקום להטריד את יוסי רוזמן בשאלות חוזרות ונשנות - פתחתי עבורכם חדר צ'אט בתפוז. שם החדר "סיוע הדדי", ובו תוכלו לדבר ביניכם לבין עצמכם על ענייני דיומא ולהשאיר למתייעצים מקום לשאול שאלות את אנשי המקצוע במסגרת פורום הטיפול הנפשי של דוקטורס. הכניסה לחדר הצ'אט: http://www.tapuz.co.il/chat בחרו בכינוי, רצוי אותו כינוי בו אתם משתמשים כאן, חפשו את החדר סיוע הדדי ברשימת החדרים ושוחחו ביניכם להנאתכם. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

שלום ד"ר הכוונה שלך הייתה טובה, אבל אני זקוקה לתמיכה ולא לכל מיני הצעות מגונות שקיבלתי שם.. אני רוצה להישאר כאן, כאן נחמד ובטוח! תודה כוכבית

כוכבית, זהו פתרון ביניים. את לא חייבת לענות למי שפונה אלייך ואז יעזבו אותך מהר מאוד. בחדר הצ'אט תוכלו לדבר באופן פרטי זה עם זה בפרטי ע"י צביעת המשתתף עימו אתם רוצים לדבר, או בכללי ע"י כתיבת הודעה ללא צביעה. כדי למנוע הטרדות ממשתתפי יתר החדרים, אפעל למען פתיחת חדר שתהייה רק לכם גישה אליו, אך כרגע אני צריך להיכנס ללמד. בינתיים תסתפקו בכך, בסדר? יום טוב ושקט, ד"ר גידי רובינשטיין

ד"ר רובינשטייין, שלום רב! חיכיתי לתגובה זו הרבה זמן - ויותר טוב מאוחר מאשר אף פעם. סוף סוף הסקתם מסקנה נבונה וחכמה מצדכם, זוהי "מכה" לכל העונות בפורום , לא תהיה להם הזדמנות לפגוע בי ובכל החדשים בפורום, הן השתלטו על הפורום בצורה מלוכלכלת, מבקרות ללא הרף ולא נותנות זכות לאחרות ולי שמצאו בי שעיר לעזעזעל שאני כביכול "מתחזה" בפורום. האם אין לימה לעשות בחיים, מה זה יתן לי? אני פונה לפורום ויש לי את מלוא הזכות כמו לכל אחת ואחד לשאול לפי השכלתי, לפי נסיוני העני בחיים המיניים, הפרטיים והן כל הזמן מחפשות אותי ומנסות לפצוע - אך תאמין לי שהן לא מזיזות לי, אתה נתת לי תשובות בעבר ועזרת לי מאד ויישר כל לך ולכל הרופאים כולם. נתת פיתרון הולם, עכשיו יהיה לך את הזמן, את החישק והרצון לענות לכל הפונים בפורום, ואת הדו-שיח שלהם הן יכולות לפרוק דרך מכתבים באופן פרטי, אימייל או השיטה שבחרת - יישר כח לך ואני מודה לך מאד מאד על שעזרת לי בעברו אתה עושה עבודה לתפארת. אם תצוץ לי בעייה, אני שמחה שיש תמיד לאן לפנות ולא לחובבנים ויש הכאלה המתוסכלים המוציאים את הפורקן עלי - לא עשיתי להם שום רק בחיים ולא חייבת להם מאומה. מהיום והלאה, אני מצפה ואצפה רק אם תהיה לי באמת בעייה - מתגובתכם של בעלי המקצוע בלבד. כנראה זו הבעייה שלא הרבה פונים לפורום בגלל נטע שנהב ועוד הגוזלים והמוציאים את החישק לאחרים. תודה לך שוב וחג שמח וכשר לך לכל הרופאים ולמנהל הפורום שעושים עבודת קודש.

אתמול הייתי קרובה מאוד לאזור הפיגוע בכ"ס. מכיוון שהייתי באמצע קורס כלשהו לא שמעתי חדשות , וגם הסלולרי שלי היה סגור. בתי בת ה-25 נכנסה ללחץ וחרדה כאשר לא עניתי לסלולרי וגם מאוחר יותר כאשר התבהר שאני בריאה ושלמה לא הצליחה להירגע. גם היום היא נשארה עדיין בבית. מה עושים כדי להירגע??????.

גם אני באותה סירה - אין לי תשובה

היי, צריך לתת לזה לעבור, ולדבר על החרדה. והרבה!!!! עדי

אלמונית שלום המצב הבטחוני יוצר מצוקה ולחץ נפשי אצל אנשים רבים. אין פתרון של ממש למה שאת מתארת למעט תמיכה והכלה הדדית. חשוב לתת לה לדבר ולפרוק את אשר על ליבה. גם היא מעדיפה לא לחלק את רגשותיה חשוב להבהיר לה שאתם עומדים לרשותה ומחבקים אותה. בד"כ תוך יומיים שלושה מגיעה רגיעה. ניתן לפנות לרופא המשפחה ולבקש כדור הרגעה למצב הזמני שנוצר. במידה ולא חל שיפור ביומיים הקרובים כדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

לפעמים להתעלם זו הדרך הטובה ביותר

למשתתפי הפורום שלום, אנו נותנים משקל רב לפן של התמיכה ההדדית בין חברי הפורום, ואולם במצב שנוצר בשבוע שעבר היו 3 דפים לפחות בהם התכתבתם ביניכם לבין עצמכם (חלק גדול הוקדש גם למריבה עם מישהי) ואכן תהיתי מה הרושם שנוצר אצל אדם חדש המבקש להתייעץ עם אחד המומחים בפורום. השערתי היא שהדבר היה מרתיע אותו ואכן באותם ימים לא היו פניות של גולשים חדשים. שלושה עמודים שלמים, ללא כל פנייה אל אנשי המקצוע ובמילא גם ללא כל תגובה של אנשי המקצוע יוצרים רושם של פורום בלתי-מקצועי ואדם הנכנס לפורום ומבקש להתייעץ לא יבין להיכן נקלע. סימוכין להרגשה זו מובאים בהודעתה של תוהה שהדבקתי והעתקתי בסוף הודעתי זו. נא התחשבותכם. יום טוב, ד"ר גידי רובינשטיין מחבר: תוהה תאריך: 17-03-2002 20:32 ובכל זאת אם יורשה לי להעיר בעדינות, לחדשים קצת קשה ואולי גם לא נעים להצטרף לפורום בו יש מתכתבים קבועים בעצים קבועים (אני לא מדברת על כל אותם אנשים נפלאים העוזרים בקביעות אחד לשני ולכולם), התחושה היא של ללכת לאיבוד בתוך סבך היער. - גם קשה להשתלב וגם אם כבר העזת וניסית להשתלב, הרי לא פעם השאלות שלך הולכות לאיבוד ונעלמות בתוך ובין העצים ואין עונה. כשכל עץ תופס איזה חצי עמוד-עמוד, לא מפתיע ששאלות קטנטנות מתחבאות להן בין הענפים ואף אחד לא יידע עליהם. ואם מישהו חדש מנסה להעזר בפורום והוא לא נענה, לא בטוח שיהיה לו אומץ לשאול שוב והוא ינסה, אם בכלל, במקום אחר. גם אם העצים האלו עוזרים, הרי עץ שלם הנכתב באמצע הלילה ובכל ענף הודעה קטנה של "מה נשמע?", לדעתי ראוי שייכתב באי-מיילים, ולא בפורום עצמו, הרי העזרה תהיה זהה, לא? כשאני נכנסת לאתר, אני בפירוש נבהלת מהעצים העצומים ומרגישה מאד לא שייכת. מקווה שלא פגעתי באף אחד.

נכון, ישנם חדשים שרוצים להשתמש בפורום ונכון, ישנן הודעות שלא ממש ראויות להכתב פה אבל רוב רובן של ההודעות - ואני אומרת את זה כאחת שמשתתפת בכתיבת העצים הענפים כאן בפורום - מיועדות (אם כי במסווה - כי הרי אנחנו אנשים חושבים) לכולם, לכותב לזה שנכתבה אליו ההודעה ולכל מי שיוכל להפיק ממנה תועלת אנשים עוזרים אחד לשני מפני שהם חוו את אותם הדברים מי שלא רוצה להסתכל על עץ גדול שיעבור הלאה... אנשי מקצוע...(כמה באמת עונים כל יום להודעות?)..מתבלבלים מעץ?? תחושת אי שייכות היא תחושה שצריך לעבוד עליה. אבל גם שאלות הכי קטנות, מאנשים חדשים בפורום נענות. ד"ר רובינשטיין - קשה לך לזהות הודעות ולענות עליהן? לי לא. ולא בגלל שהעץ כביכול נעשה על ידי. כבר אמרתי אז, וכתבתי ליוסי רוסמן...לא תמיד כולם יבינו על מה ולמה צריך עץ שלם..לפעמים צריך "פינג פונג" של דברים כדי שמוסר ההשכל ייכנס טוב טוב לראש. ואני יכולה להגיד לך שחלק ממשתתפי הפורום בהלם על מה שנעשה. כי צדקתם, זה לא פורום רגיל, זה לא פורום של שאלות ותשובות...

ד"ר גידי שלום רב, רעיון הפורומים הנ"ל הוא נפלא בעיניי. מזה זמן לא רב, אני משתמשת במספר פורומים שלכם לשאלות והתייעצות וזו מכיוון שאני מאד מתעניינת בנושא בריאות עקב מחלות שונות במשפחתי, נפשיות ובריאותיות. בכל שאר הפורומים קיבלתי תשובות מהירות הן מרופאים והן מעוברים ושבים שסיפקו אינפורמציה. הפורום הזה הוא היחידי שנמצא במצב כל כך מזעזע. לצערי הרב גם "תוהה" אשר את מכתבה צרפת (אם תציץ בהמשך העץ הרלוונטי) - הצטרפה והשתכנה ע"י החבר'ה המקומיים להצטרף לחבר'ה. אני חייבת להודות שציפיתי לדברים כאלה גם בפורומים אחרים אך להפתעתי הם פועלים נהדר (כמובן שלפעמים עולה איזה מפריע אבל אחרי שלא עונים לו זה נגמר). אני לא יודעת מה ביכולתכם לעשות על מנת למגר את התופעה אך אני יכולה רק לומר שחבל ושרציתי להיעזר בכם אך לצערי זה כנראה לא אפשרי כרגע. אני אציץ מדי פעם לראות אם יש שיפור ואשמח לחזור. בהצלחה.

אני עם חושבת . גם אני נכנסת כל יום ,כמה פעמים ביום אפילו, אבל לאחרונה די מבלבל פה. רציתי גם אני להתיעץ אבל נראה לי שאני אחכה קצת לראות לאן ילכו כאן הדברים. מקווה לטוב אורחת

רק רציתי שתדעי שהמשך הדיון עם "תוהה" היה עם "תוהה" אחרת שגנבה לי את השם. איזו תחושה מוזרה שמשתמשים בשם שבחרת. ראי את ההודעה ששלחתי לנטע.

את צודקת במאה אחוזים - אני איתך. אם רוצים שהפורום יצליח ובגדול - חייבים לתת אפשרות רק לרופאים בלבד לענות ולא לתת אפשרות כניסה לשאר האנשים לענות- שהם יפתחו לעצמם אתר בנפרד ויפטפטו כל היום 24 שעות אחת עם השנייה. כשאנו הולכים לרופא כשכואב לנו - אנו רוצים את התייחסות של הרופא המקצועי בלבד ואנו לא נעזרים בכל מיני פציינטים היושבים והממתינים בקליניקה - הבעייה שהם זורים פצעים להרבה נשים בפורום, ולא נותנים את החישק לחדשים לפנות לרופאי הפורום כללף הם סתם מחבלים - וחבל. טוב שהרופאים ומנהל הפורום קיבלו שכל ויודעים היטב איך להגיב ולנהוג עם כל אחת ואחד, צריכים למגר לאלתר את ה"עץ" השפל והמשועמם המחפש לדרוס אנשים חלשים המתייעצים בפורום. כולם סובלים מהם, מעניין!.

יש לי שאלה : יש לי אח שעובר משבר , אשר בעקבותיו הוא מאוד עצבני. אני מאוד מודאגת היות ובזמן האחרון יש לו כאבים בכל הגוף, קרחת קטנה בזקן , לפעמים כאבים בחזה.... שאלתי היא- האם בגלל העצבים יכול להיגרם לו נזק כלשהו ? האם יכול להגרם לו נזק בילתי הפיך? איזה תופעות לוואי יש לעצבים ? האם יש תרופות לא ממכרות שיכולות לעזור לתקופה זו בלבד. אודה לכם מאוד אם תענו לי בדחיפות , היות ואני מאוד חרדה לבריאותו.

לאחות המודאגת שלומות. בצדק רב את מודאגת. הגוף והנפש שלנו קשורים זה בזה בקשר חזק מאד. שילוב של תזונה נכונה, פעילות גופנית ושמחת חיים היא הדרך הטובה ביותר לחיות חיים ארוכים ובריאים. עובדה היא שאנשים שהגיעו לסוף דרכם הצליחו להבריא ע"י רצון חזק לחיות ולהיפך, מחלות מגיעות אלינו דווקא כשאנחנו עצובים, עצבניים. אני עצמי עברתי כבת דרך ארוכה להגיע למקום שאני נמצאת בו היום. וזאת עשיתי אחרי שלמדתי להרגע, להיות פחות במתח, פחות עצבנית ולקחת את החיים יותר בקלות. אם את זקוקה לעיצות אשמח לעזור, בהצלחה!

לאחות המודאגת שלומות. בצדק רב את מודאגת. הגוף והנפש שלנו קשורים זה בזה בקשר חזק מאד. שילוב של תזונה נכונה, פעילות גופנית ושמחת חיים היא הדרך הטובה ביותר לחיות חיים ארוכים ובריאים. עובדה היא שאנשים שהגיעו לסוף דרכם הצליחו להבריא ע"י רצון חזק לחיות ולהיפך, מחלות מגיעות אלינו דווקא כשאנחנו עצובים, עצבניים. אני עצמי עברתי כבת דרך ארוכה להגיע למקום שאני נמצאת בו היום. וזאת עשיתי אחרי שלמדתי להרגע, להיות פחות במתח, פחות עצבנית ולקחת את החיים יותר בקלות. אם את זקוקה לעיצות אשמח לעזור, בהצלחה!

לאחות שלום במידה ואחיך אינו נמצא בטיפול כדאי להפנותו בהקדם. כל הסימפטומים שאת מתארת מאפיינים מצב של לחץ, ובלי לנסות ולאבחן את מקור בעייתו, מומלץ מאוד שהוא יקבל ייעוץ וטיפול מקצועי. יש מגוון טיפולים אפשרי, אולם רק איש מקצוע יוכל להמליץ על דרך הטיפול המתאימה. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי בוקר טוב עליי עבר יום מאוד קשה אתמול מכל הבחינות , אני ינסה לקצר ויאמר ש קמתי הפוכה בבוקר והחלטתי שאני עושה סוף להמון דברים שמטרידים אותי , שניראים לי באויר , לקחתי נשימה עמוקה ואמרתי לעצמי שאני מספיק בוגרת ועברתי מספיק בחיים כדי סוף סוף לקחת גם החלטות קשות , וההחלטה היתה לסיים איכשהו לגמרי את הקשר עם ה"יפני" שלי כי זה באיזה מקום הפריע לי כל הטלפונים כל מילות האהבה והגעגועים , זה היה סתם מטריף אותי , חשבתי לעצמי דבר אחד , שאם הוא באמת כל כך אוהב הוא צריך להיות איתי כאן ועכשיו ואני לא רוצה להבין ולשמוע שום תירוצים הייתי מספיק מבינה כל התקופה שלי איתו , וגם גיליתי שהוא שקרן , והוא משחק ברגשות שלי בזה שהוא משחק אותה מסכן כי הוא יודע שאני מאוד רגישה , אבל זה ניגמר , כי אתמול הייתי כל כך אחרת ממה שאני רגילה להיות איתו הוא היה בשוק הוא קפץ לשמיים מעצבים ,אמרתי לו דברים כמו , לא רוצה לשמוע אותך יותר ,אני משאיר ה את העבר שלי מאחורי קוברת אותו , ואם מדי פעם יצוצו לי ניצוצים של רגש אני ישכנע את עצמי שזה מת מזמן שהשארתי את זה באוסרליה לפני שנתיים, עוד אמרתי לו שהוא אנוכי ואגואיסטי, ושהוא חשב רק על עצמו כשהוא נסע , ואני כמו מטומטמת עוד הבנתי אותו, אמרתי לו שאני לעולם לא יסלח לו , על כל דימעה ועל כל כאב שעברתי אני לא יסלח לו , כל זה והוא צועק לי שהוא לא רוצה לשמוע אותי יותר שזה הספיק לו ושהוא מנתק ואני אמרתי לו שיזהר לעשות את זה והוא ישמע אותי עד הסוף , ואז הוספתי ואמרתי לו שאני מתפללת לאלוהים שישלח לי מישהו שיראה לי ויעשה לי רק טוב ויגרום לי רק לצחוק אחרי שנתיים של סבל איתך( זה לא בדיוק נכון אפילו בכלל לא נכון אבל הייתי כל כך עצבנית שרציתי לפגוע בו ) טוב , הוא היה בשוק לא ידע מה לעשות עם עצמו ואז הוא אמר לי את לא מתביישת . ואמרתי שלא שזה בדיוק כחה ושאני שונאת אותו שהוא גרם לי לשנוא אותו, בקיצור נאמרו הרבה מילים לא יפות וקשות וגם הוא לא טלית שכולה תכלת אבל הרגשתי שאני חייבת אחת ולתמיד לומר לו בדיוק מה שאני מרגישה , אני לא פריארית שלו והוא לא יכול לשים אותי על אש קטנה עד שהוא ידע מה קורה איתו , פשוט חוצפן גיליתי שהוא שקרן כמו כולם וזה ניפץ אצלי את כל המוסכמות שהיו לי לגביו , שהחזיקו אותי דבקה אליו עד עכשיו הוא הזין אותי שהוא כל כך אמיתי שגם דברים רעים הוא אומר , אבל זה שקר ותפסתי אותו על שקר שהוא יותר גרוע מכולם בישבילי ואני שונאת אותו ולא רוצה לשמוע עליו , כן נכון כואב לי , כואב לי שהייתי צריכה לדבר אליו בצורה כזו אבל די , מספיק זה מספיק ,, לפחות עכשיו אני יהיה בטוחה שאין שום קצה של חוט ולא יחיה ביזו אשליה , מה אתם חושבים שהגזמתי? שלא הייתי צריכה לדבר כך? הייתי שמחה לשמוע דעה בריאה , תודה ויום טוב , אני ממש באפיסת כוחות , אני יחדש אותם לאט לאט לילי

לילי חביבתי בוקר טוב:-))) בחריפות או לא בחריפות,עצם אםבאמת את חושבת כך? אם כן, אז בחריפות או שלא בחריפות, עצם העובדה שאמרת לו מה שאת חושבת!!! אני מעריצה אותך:-)))) באפיסת כוחות??? אני מוכנה לבוא לעזור לך, מאיפה את? יום של כוח וחיוך כוכבית

שלום! אני צורך כדורים,וכרגע אני לא בשיא אוני. האם רופא פסיכיאטר נותן מרשמים לכדורים אלו?או כל רופא יכול? תודה

שלום ליאו, כן, כל רופא יכול לתת מרשם לוויאגרה. אין התוויות נגד בין טיפול פסיכיאטרי תרופתי ובין ויאגרה. התוויית הנגד הרלוונטית היא תרופות מסויימות להורדת לחץ דם שהשילוב ביניהן ובין ויאגרה עלול להיות מסוכן מאוד. כמו כן, אם אתה מעל גיל 40, נניח, מומלץ לעבור בדיקת אק"ג במאמץ כדי לשלול הפרעות בקצב הלב לפני תחילת הטיפול בוויאגרה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

אבקש לדעת : 1. מהן הסיבות הגורמות לפרסברציה מילולית? 2. מהן דרכי הטיפול בבעיה זו? אילו תרופות יכולות לעזור? האם ניתן להעלים לחלוטין את התופעה? האם יש דרך לרפא? 3. מהו המינוח הלטיני לתופעה זו?

השם הלועזי הוא אקולאליה, מלשון ECHO - הד. אני סבורה שלא ניתן להעלים לחלוטין את התופעה אך ניתן להשתמש בה לצרכי תקשורת, כאשר יש בעיות בתקשורת (למשל באוטיזם).

אנו בשנות השלושים. נשואים. אינני בטוחה בסיבה: כשאני נפגשת עם ידידנו המשותפים כשהוא נמצא עם אשתו- הוא מדבר איתי מעט בקרירות ויחסו אינו חם, ומתי שהוא נפגש איתי ביחידות(בלעדי אשתו) - הוא יותר לבבי, אוהב לפלרטט איתי, לחייך מפה לאוזן ולהביט בי כמו איזה חרמן מכף רגל ועד הראש - הדבר מפריע לי, כי זה נראה לי צביעות. מדוע בנוכחות אשתו הוא מקרין מעט קשיחות אלי וקרירות, וכשהוא לידי - הוא מתנהג כאילו מתלהב ממני - האם אני צריכה להתעלם, כי זה פוגע בי אישית, אני מרגישה כאילו הוא משחק בשתי דמויות, האם לדעתכם זוהי לא צביעות? - דליה.

מי שרלוונטי לגביך זה בעלך ולא הוא לשם מה את נפגשת איתו ביחידות לשיחות על שקספיר ?

לא הבנת אותי. אני איני יוזמת פגישות, כשאני נפגשת איתו במקרה ברחוב, קשה להבין?, עכשיו תוכלו לתת תשובה יותר הגיונית...

שאול - לא שמת לב שזו שוב המטרידה הסידרתית? תראה איך היא שואלת ועונה לעצמה!!!

לא זו לא צביעות,זו פשוט חרמנות.

זה קרה בסתיו של השנה שעברה,הוא יורד כמו מ-כ-ה א-פ-ו-ר-ה על העיר ,אני זוכרת שהיא אמרה: " ערב טוב אני יערה ואני אהיה המלצרית שלך להערב",מאז ומתמיד אהבתי שמות בע' ובמיוחד את השם הזה ,רציתי להזמין אבל כאשר הסתכלתי עלייה איבדתי את ריכוזי לחלוטין מרוב יופיה, דיפדפתי בתפריט אבל לא יכלתי להתרכז,היא עמדה שם מחייכת לעברי ואמרה שתחזור בעוד מספר רגעיים כדי שאני אבחר מה להזמין,אבל לא יכלתי,הסתכלתי עליה,היא הייתה כל כך יפה,היא הייתה גבוהה רזה בעלת שיער שחור עד הכתפיים ,עיניים כחולות,משקפי ראייה לעינייה,היה לה חזה מושלם,עגול ויפייפה. ניסיתי להתרכז בתפריט אבל מחשבתי נדדה..לעברה, מצאתי את עצמי במצב לא נעים שאני פשוט לא מסוגלת להוריד ממנה את העיניים,כשהיא נעמדה מאחורי הדלפק ונשענה על מרפקייה היא קלטה אותי מתבוננת בה ,היא חייכה אלי ולא ממש הפריע לה שאני מסתכלת עלייה. אחרי מספר דקות החלטתי מה אני רוצה להזמין וקראתי לה,היא ניגשה אלי אם הפינקסון שלה והחלה לרשום" מיד אחזור אם ההזמנה" אמרה לי ואני חייכתי ואמרתי תודה,כעבור מספר דקות היא חזרה אם ההזמנה והגישה לי, לקחתי מספר ביסים וסתם שיחקתי אם האוכל וכמובן שהסתכלתי עליה ולהפתעתי היא הסתכלה עלי וחייכה חיוך מקסים שממש שבה אותי בו הרגע... החלטתי שאני אנסה את מזלי ושאלתי אותה אם היא תצטרף עלי לקינוח מתוק ולכוס קפה,"אני מצטערת אבל אסור לי באמצע העבודה" היא אמרה לי ונורא התאכזבתי. אבל הייתה לי הרגשה שאותה אני לא אשכח כל כך מהר,כשביקשתי את החשבון הוצאתי את ארנקי כדי לשלם ,השארתי לה טיפ ממש גדול שהיא אפילו הייתה בשוק כשראתה מה שהשארתי ,לאחר מספר שניות היא חזרה אם הקבלה ולהפתעתי היה רשום שם משהו מאחורי הדף,"תתקשרי אלי היום אחרי תשע וחצי" ומספר הפלאפון שלה...עלה לי חיוך על הפנים,באותו הערב הרמתי אלייה טלפון ודיברנו ,היא התגלתה בתור מישהי מאוד נחמדה ונהנתי לדבר איתה,דיברנו וכל כך שקענו בשיחה שלא שמנו לב שהשעה כבר 3 בבוקר,למחרת בבוקר כמו תמיד קמתי לבדמהמיטה הכנתי כוס קפה התקלחתי וזזתי לעבודה, ראשי היה שקוע באתמול בערב ולא הייתי מרוכזת כלל בעבודה,ואז החלטתי להתקשר אלייה, "צהריים טובים" היא ענתה לי ולמזלי היא הייתה בהפסקה ויצא לנו לדבר מספר דקות,"ההפסקה שלי נגמרה "היא אמרה לי,אבל הרגשתי שאני חייבת לעשות משהו אז שאלתי אותה אם היא פנוייה היום בערב,היא ענתה שכן אז שאלתי אותה אם יש אפשרות שנצא לאנשהו בערב, לשימחתי היא ענתה בתלהבות כן ושהיא נורא תשמח,סיכמנו שאני אבוא לאסוף אותה ליד המסעדה שהיא עבדה בה ובעצם איפה שלראשונה נפגשנו,חזרתי עייפה מהעבודה ,נכנסתי למיטה לתנומה קצרה של שעה ואחרי זה התעוררתי והלכתי להתקלח,התאפרתי אבל ממש קצת כדי שתוכל לראות אותי כמו שאני והתלבשתי ליציאה,לקחתי את המפתחות של האוטו ולרגע קט כשניכנסתי לאוטו ישבתי מספר דקות מחזיקה את ההגה מאושרת כולי ,היו לי פרפרים בבטן,מזמן לא יצאתי לפגישות ומזמן לא הייתי בקשר,אבל לא ידעתי שכל זה הולך להשתנות באותו הערב,כל הבדידות שהפכה כבר לשיגרה תעזוב אותי להרבה זמן... התנעתי את האוטו וייאלה לדרך, הגעתי בזמן לפגישה שלנו ,היא עמדה שם כל כך יפה, כל כך מושכת ובאותו הרגע ממש הרגשתי רטובה, היא ראתה אותי ונכנסה לאוטו ובשלום קצר ובנשיקה ידידותית על הלכי יצאנו לדרך,במשך כל הנסיעה רק דיברנו ונהנתי מכל רגע והרגשתי שגם היא נהנת כמוני,עצרנו ליד מסעדה שהייתה על חוף הים והחלטנו שניכנס,התיישבנו הזמנו קפה ומשהו מתוק ושקענו פעם נוספת בשיחה,היה זה יום שישי ולמחרת היה חופש אז חשבתי לעצמי שאין צורך להזדרז ולקחנו הכל באיזי,דיברנו כל כך הרבה ולא יכלנו להפסיק להסתכל אחת על השניה בעיניים,זה היה ממש רגע קסום ולא הייתי מוכנה להחליפו בעד דבר,אחרי כמה כוסות של קפה נמאס לנו והחלטנו לצאת, שילמתי את החשבון ויצאנו,השעה הייתה כבר 12וחצי בלילה ולא היה איש מלבדנו באיזור,החלטנו לטייל קצת לאורך החוף,חלצנו נעליים והלכנו לנו בשקט על החול הנעים שמזמן כבר שכחתי את ההרגשה שלו ברגלי, עצרנו לנו במקום מרוחק שהיה חשוך חוץ מאור הלבנה שהאירה עלינו,שרר שקט לרגע, הבטנו ביחד בירח ואז הסתכלנו אחת לשנייה בעיניים וחייכנו ,הבטתי בעינייה שהיו כל כך מהממות ולחשתי באוזנה שאני נורא שמחה שנפגשנו,לאט לאט כשהחזרתי את ראשי אחורה עצרתי ליד שפתייה החושניות והתקרבתי אלייה לנשיקה שכל כך רציתי לחוות עימה,שפתי נגעו בשלה,נשקתי לה קלות על השפתיים והיא שיתפה פעולה ונישקה אותי בחזרה,הכנסתי את לשוני לאט,בתנועות עדינות שיחקתי אם לשונה והיא עשתה את אותו הדבר,הרגשתי שאני ממש רטובה ומגורה , משחק הלשונות הפך ליותר מהיר וחושני,חיבקתי אותה וקירבתי אותה כמה שיותר אלי,היא ליטפה את שיערי ביד אחת והיד השניה הייתה על לכיי,היא הייתה כל כך חמה ונעימה שלא רציתי להפסיק אם זה לעולם,לאט לאט הורדתי את קצב הנשיקה והתחלתי לנשק קלות את שפתייה וללקק אותן,זה ממש שיגע אותה,נישקתי אותה לארוך עורפה הרך והעדין למגע,העברתי את לשוני על צווארה הענוג וירדתי מאט לכיוון השקע שבין הצוואר והכתפים ונישקתי אותה שמה ובחזרה עליתי אם לשוני על צווארה ונישקתי אותה ארוכות,הרגשתי את ידייה מתחת לחולצתי עוברות לאט לאט ומלטפות את גופי,לפתע היא תפסה את החולצה והרימה אותה בפרעות מעלי והורידה אותה ממני,תפסתי אותה חזק חזק כשגופה נוגע בשלי ומחמם אותי,לאט לאט הרפתי את אחיזתי אבל לא את נשיקתי,פתחתי לאט לאט כפתור אחר כפתור ופתחתי את חולצתה,הורדתי בעדינות ממנה את החולצה ופשוט עמדנו שם מחובקות ומתנשקות ללא הפסקה,פתאום היא דחפה אותי ממנה וחייכה אלי חיוך שובב שידעתי מה הוא אומר לגבי,נשכתי קלות את שפתיי רק מהמחשבה של מה שהולך להתרחש כאן הלילה בחוף הים השלוו... היא הסתכלה עלי בעיניים טורפות והחלה להוריד ממנה את הבגדים וכשנשארה ערומה לגמרי היא הסתכלה עלי במבטה השובב והמזמין ורצה למים,היא השתעשעה במים ונעמדה לרגע והסתכלה עלי במעין מבט של הזמנה,"אז אני מבינה שאת צריכה הזמנה כדי להכנס למים" היא אמרה לי בחיוך,התחלתי להתפשט לאט לאט ונכנסתי למים,להפתעתי, המים היו חמימים מאוד וכל כך נעימים,התקרבתי אלייה, היא התקרבה עלי וחיבקה אותי חזק אלייה ,היא החלה מלקקת את צווארי בתנועות כל כך נעימות, היא ירדה לאט לאט אם לשונה לעבר החזה והחלה מלקקת בקצה הלשון את פיטמותי שנעמדו מרוב ההנאה שהיא גרמה לי,היא ליקקה אותן קלות ומצצה אותן בכזאת הנאה ,אני ממש השתגעתי, תפסתי אותה והיא התיישבה על ברכי וחיבקה אותי,ראשי היה בתוך החזה המושלם שלה שכל כך רציתי לטעום, הרגשתי שהיא אוחזת בי חזק אם רגליה ויכלתי להרגיש את איברה החם משתכך ברגלי,היא אחזה בשיערי אם ידיה ואני נישקתי כל מ"מ בחזה שלה שכל כך גירה אותי,היא גנחה מספר פעמים מרוב הנאה כאשר שפתי עוברות על שדייה ולא מפספסות אף חלק,מדי פעם הייתה נועצת את ציפורניה בגבי ושורטת פה ושם ,אבל זה לא הפריע לי כלל, ידי החלו לטייל בגופה ולחקור אותו, ליטפתי את גבה וירדתי לאט לאט לכיוון ישבנה החטוב שכל כך רציתי לטעום ממנו,עיסתי אותו אם ידי והוא היה כל כך חטוב ומושלם,ירדתי לאט לאט אם ידי לכיוון איברה שהיה כל כך חם ומגורה , ליטפתי את דגדגנה והיא גנחה,שיחקתי קלות מסביב לחור וגירתי אותה קשות,שיחקתי אם אצבעותי בשפתייה החושניות והכנסתי שתי אצבעות לתוכה,היא נאנחה קלות ושרטה את גבי בשנית, לאט ובעדינות הכנסתי אותן כמה שיותר עמוק לתוכה והוצאתי אותן המשכתי כך והגברתי את הקצב, עצרתי לרגע והוספתי אצבע שלישית,היא גנחה בעוצמה ולמזלנו אף אחד לא היה באזור החוף בשעה מאוחרת זו,הגברתי את קצב החדרת האצבעות והיא גילגלה את עינייה מרוב הנאה,היא נעה בקצב של ההחדרה, הרגשתי שהיא עומדת לגמור והגברתי עוד יותר את הקצב,לפתע היא גמרה ונאנחה ,היא חיבקה את ראשי וישבנו מחובקות ככה מספר דקות,הרמתי את סנטרה בעדינות ונישקתי אותה ארוכות,לאט לאט התחלנו לצאת מהמים ונשכבנו על חול הלח בדיוק איפה שהגלים נעצרים,נשכבנו על החול הנעים,התחבקנו והתנשקנו ללא הרף,התחלנו להתגלגל לנו בחול וכל כך נהננו שלא יכלנו לעצור,היא שכבה על הגב ואני מעלייה, ליטפתי את גופה אם ידי ונישקתי אותה בלהט שרק התגבר והתגבר,נישקתי את צווארה וליקקתי אותו בהנאה רבה,ירדתי לאט לאט לכיוון שדייה המשגעים וליקקתי אותם ושיחקתי אם פיטמותייה שכל כך אהבתי,נשכתי אותן קלות והיא נאנחה ,המשכתי ללקק את בטנה ולנשק ,כל שיפוע ושיפוע נישקתי, היא כל כך נהנתה,המשכתי למטה לעבר איברה הרטוב וליקקתי את שפתייה התחתונות ושיחקתי בעדינות בקצה הלשון בדגדגנה ונשכתי אותו קלות,ליקקתי אותה וזה כל כך היה נעים שחשבתי לעצמי מה גרם לי כל הזמן הזה שהייתי לבד לא לעשות דבר בעניין,ירדתי אם לשוני תוך כדי ליקוק מתמיד לעבר החור שהיה כל כך רטוב ומזמין שפשוט חיכה לי שאני אבוא,הכנסתי את לשוני בהדרגה לתוכה, היא הייתה כל כך חמה ורטובה ,החדרתי את לשוני בקצב ,הגברתי כל פעם יותר ויותר והיא נעה אם כל גופה בקצב שלי,הוצאתי את לשוני, ותוכך כדי מלקקת את דגדגנה ומחדירה לתוכה שלוש אצבעות ,היא נאנחה מהנאה,החדרתי את אצבעותי בקצב מהיר והיא זזה איתי באותו הקצב כדי לחזק את ההחדרה,היא גמרה בשנית והרגשתי שהיא צריכה לפצות אותי ... עוד לפני שהפסקתי לחשוב על זה היא הפכה אותי על הגב ונשכבת מעלי מעסה את שדי ומלקקת את פטמותיי ואני כל כך נהנת שעיניי נעצמות מההנאה,אוץ' קטן נפלט מפי כאשר היא נשכה את אחת הפטמות אבל הכאב העביר לי זרם של הנאה בכל הגוף,היא המשיכה ללקק אותן בפרעות והחלה לרדת אם פיה לאורך בטני יורדת ומלקקת את כולי ומנשקת ולא מפספסת דבר בדרך, אני מרוב הנאה נאנחת ,היא יורדת לכיוון דגדגני ומלקקת אותו אם לשונה בפרעות מטריפת חושים, היא יורדת לעבר החור הלח שלי שמעוד מגורה ומחכה לה ,היא מחדירה את לשונה ומלקקת אותי מבפנים אני נמסה מאותה הרגשה ,היא מטריפה את חושי,אבל היא לא רוצה שאני אגמור לה עכשיו, לפני שאני קולטת מה היא רוצה היא הופכת אותי ל69 והיא מעלי ויורדת לי ואני לה והיא מתפתלת למגע לשוני שבתוכה,המשכנו ככה עד שיכרון חושים ואז נפלו באפיסת כוחות... בבוקר התעוררנו אם שחר כאשר אנחנו שוכבות ערומות ומחובקות ,קידמנו אחת את השניה אם נשיקת בוקר נפלאה,חייכנו אחת לשנייה וידענו שלא נשכח את הלילה ההוא כל כך מהר... התלבשנו ונסענו אלי לסיבוב שני... עדן.

היי זה חידוש מרענן!!!! מאיפה זה בא? (מאיפה זה מועתק??) אגב- סביר להניח שהיצירה וודאי תימחק- כי זה לא רלבנטי למי שמציץ במקרה- לפי הנוהלים החדשים. אני מאד מקווה שאנשים יספיקו לקרוא.... אבל תיסלם- יש עודדדדד?? ש נ ה ב

זאת באמת צביעות.תשאלי אותו מה בדיוק הבעיה שלו.

הרה ליבי נטע שלום האם קרציה שמוציאה אדם מדעתו לא יכולה לגרום להרגשה סובייקטיבית מבלבלת ? תודה שאול

הסבר....

לא. תנסה להסירה עם פינצטה. [ או שתנסה לשפוך עליה ליזול. איתן

מהן ולמה משמשות התרופות קסאנגיס ומודאל ? תודה

http://www.infomed.co.il/medIndex.asp

שירית שלום. ראשית אני לא רופא, אבל קצת יודע אז קסנגיס או בשמו ביותר מוכר "קסנאקס" מיועד להרגעה מיידית במצבי חרדה קשים, ובין היתר משרה שינה. לא מומלץ להשתמש בכדור זה לתקופות ממושכות משום שגורם לפיתוח תלות פיזית . מודאל הוא כדור " רב גוני" המשמש לטיפול במספר הפרעות כגון - דיכאון, מניה דפרסיה, וכיב עצבני. נראה כי מתן של שילוב שתי התרופות נועד לטיפול כנגד הפרעה משולבת חרדה-דיכאונית, כשהמרכיב החרדתי דומיננטי.

תודה

היי לכולם איך חלף לו הזמן במהירות, לא שמתי לב מה השעה, לצערי אני חייבת לזוז,(הבוס בדרך) אני מקווה שהכל יסתדר ולא ימחקו את מה שאנחנו כותבים. יום טוב לכולם כבר מתגעגעת כוכבית

ביי סולמית. איתן@

שלום אני פשוט לא מבינה מה קורה לי ...לפני כתשע שנים שילדתי את בתי הבכורה היו לה בעיות לאחר הלידה... אני הייתי מפוחדת עד מוות ומתוך מצוקה נדרתי נדר אני יותר לא מאוננת(זה אולי נשמע מצחיק אבל זה פשוט ככה). ניתן לומר שאכן (פרט לשתי "נפילות") עמדתי בנדר. לא מזמן היתה לי איזה בעיה ונשבעתי שאני משתדלת לשמור שבת מאוד (ברור שבעלי או כל אחד אחר לא יודעים אני באה ממשפחה סופר חילונית וזה יראה להם כמו טירוף הדעת). כיוון שאני לא ממש מצליחה כל השבת עוברת עליי בייסורים בפחדים ממחלות.. מאסונות... מה לכל הרוחות קורה לי ?? מה אני חוזרת בתשובה בלי לדעת אני משתגעת אולי תוכלו לתת לי כיוון?

שלום הייתי אומרת שאת עושה שימוש בנדרים מאוד קשים לביצוע.... במיוחד הראשון. אוףף..יש לי המון מה לכתוב, מעדיפה לקצר... במילא הנושא הזה עלול להימחק. ש נ ה ב

שלום לך, יש אנשים חילוניים המוצאים פתרון בחזרה בתשובה. זה עונה על הרבה בעיות קיומיות שכולנו מתמודדים איתן יום יום, כגון מסגרת העונה על צורך בהשתייכות, תשובות לפחדי המוות שלנו בדמות האמונה על העולם הבא, מענה חלקי אך ברור יותר מהמענה החילוני לחרדה המתמדת בדבר אי-הוודאות וכדומה. מה שאת מתארת הוא מנגנון דומה, אם כי שונה במקצת, הידוע בשפה הפסיכואנליטית כ"ביטול פעולה" (undoing) - כלומר, ע"י קיום מצוות או הימנעות מאוננות את מקווה למנוע אסונות. אני מבין שזה לא עוזר לך, אלא מחמיר את המצב, שכן את לא מצליחה לקיים את המצוות שייעדת לעצמך ואז החרדות מתגברות עוד יותר. לכן אני ממליץ לך לטיפול פסיכולוגי כדי ללבן את המשמעות שיש למחשבות האובססיביות שלך ואת ההתייחסות שלך אל מיניותך (הימנעות מאוננות כדי למנוע אסונות וכדומה). ייתכן שהמטפל ימצא צורך להפנותך גם לטיפול תרופתי. חלק מהתרופות האנטי-דיכאוניות מהדור החדש (ממשפחה של SSRI כמו פאבוקסיל, סרוקסאט) במינונים גבוהים מהמקובל לטיפול בדיכאון יעילים נגד מחשבות אובססיביות מן הסוג שאת מתארת, אך הייתי מנסה קודם את האופציה של טיפול פסיכותראפויטי בלבד (שיחות). בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

מאד מוזרה שלום, במקום לנדור נדרים משונים בכל פעם שקורה לך משהו לא טוב, משבר וכו', אולי תנסי לברר עם עצמך האם את באמת מעונינת לקבל עליך את עול המצוות (לא רק לשמור על השבת אלא את כל עסקת החבילה נגד אסונות ומשברים). אם תגיעי למסקנה שזה מתאים לך ועושה לך טוב ומביא לך שלווה, שקט ואושר פנימי, וזה מה שאת באמת רוצה וצריכה - על הכיפאק, לכי על זה. ומה תעשי במשבר/ים הבאים, חשבת על איזה נדר חדש לנדור? ומה יקרה לכשיגמרו הנדרים הקלים? (תהפכי לדוסית "שחורה"?) ככה, או ככה, באמונה שתהיי ברכה בעמלך.

מוזרה, מה שאת מתארת אלה פשוט אמונות תפלות את מאמינה שאם לא תאונני תמנעי אסונות עולמיים? תמנעי אסונות אישיים? ...אני אנחש ששמעת הרצאה דתית כזו או אחרת בזמן האחרון. קחי את זה ממני (ואני דתיה מלידה) - אוננות אינה בעיה לנשים מבחינה הלכתית. ההלכה אוסרת זאת רק לגברים. מה שאת צריכה זה פשוט להוציא לך את האמונות האלה (שנטעת את) מהראש.

היי נזבורה אולי תתקשרי אליי?

היי! אשתדל ליצור איתך קשר מחר. מקווה שהכל בסדר אצלך ושאת מרגישה טוב. ביי - ותחזיקי מעמד! נזבורה

לרופא שלום ! אודה לך אם תסביר לי מהם סימני ההלם למראה ארוע קשה - פיגוע. בתי בת ה-23 היתה עדה לפיגוע מחבל שהתאבד בצדו השני של הכביש. האם תיתכן תגובת הלם מאוחרת ? מיד לאחר הארוע התקשרה אלי וסיפרה לי מה שקרה לפרטיו. איך אדע אם היא זקוקה לעזרה ? בתודה שרה.

שרה שלום ניתן לחלק את תגובת ההלם לשני שלבים. השלב האקוטי מייד לאחר האירוע ותגובה פוסט טראומתית שעלולה להתפתח כעבור זמן (ימים, שבועות ואפילו שנים). בשלב המיידי חשוב לספק לבתך תמיכה ועידוד. חשוב שהיא תוכל לספר שוב ושוב את מה שקרה. באופן זה היא מעבדת את החוויה הטראומתית שלא עברה עיבוד מלא בעת התרחשותה בשל מנגנוני החרום של הגוף שפועלים במצב כזה ויוצרים מעין ניתוק מהחוויה. אין ספק שהיא תזכור לעד את מה שאירע, אולם אין הכרח שהדבר ישאר כצלקת הפוגעת באיכות החיים. הסטטיסטיקה מורה שכשליש מנפגעי טראומה עלולים לפתח תסמונת דחק פוסט טראומתית בעוצמה כזו או אחרת. הטיפול הפסיכולוגי עשוי להיות רלוונטי לכל אדם שעבר חוויה טראומתית. הטיפול המוקדם עשוי בהחלט להיות גורם מונע להתפתחות תסמונת פוסט טראומתית. זו לפחות השערה שעולה ממחקרים אחרונים בתחום. יש להדגיש שהטיפול צריך להיות ממוקד וקצר ומטרתו עיבוד של מה שקרה וניסיון ליצור רצף והמשכיות בין מה שהיה לפני האירוע למה שקורה אחריו. המודל נלקח מהמודל הצבאי לטיפול בנפגעי הלם קרב. השאלה האם להפנות את בתך לטיפול תלויה פשוט בנכונותה ורצונה לפנות לטיפול. אם היא מעוניינת בכך, הדבר מומלץ. אם היא אינה רוצה, אין צורך ללחוץ עליה. ספקו לה תמיכה וכתף ותנו לזמן לעשות את שלו. במידה והיא מעוניינת הייתי ממליץ על פניה לטיפול בטכניקה של EMDR שיעילה במיוחד לטיפול בפוסט טראומה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שכל פעם שהפסכולוג חברתי הלא הוא ד"ד בן אברהם עונה על פניותנו . הרפטואר קבוע :בתחילה "התיחסות" לבעיה לאחר מכן המלצה מחייבת לפנות ליעוץ או לסדנא ולבסוף הוראה להקליק על שמו המוכחל לשלוח לו אימל ........ובא לציון גואל. האם הד"ר הנכבד לא מנצל את מצוקתנו ומשתמש לרעה בפורם כדי לעשות נפשות ליעוציו לסדנאותיו ו.........לכיסו הפרטי שתופח מבעיה לבעיה. או שמא הנני טועה וחושד בכשרים???????

למה אתה מתחיל איתו???? אתה לא רואה שגם ככה אנחנו בבלאגן???

ממש לא. אני אורח די מזדמן שפעם בכמה זמן מגיח לפה . וקורא את הפניות את האמת מאוד אמפטי לחברה פה ומידי פעם גם מנסה לתרום "וליעץ"

שלום שמתי לב, ריטואל קבוע..... גם זו דרך. אבל- מן הראוי לא להדליק את הקוצים, כי ממילא החורשות כבר קרחות, והקוצים- רק חסר להם ניצוץ של אש ...... ואופססס.... אני - הייתי מתעלמת, וממשיכה בשלי. ש נ ה ב

צריך קונה...גאגוזי... נו מי משלם??? אשה צועקת רוצה גאגוזי ביזו....

אמי בת 53 סובלת מזה כשנתיים וחצי לסרוגין(כל חודש חודשיים בערך) מכאבים בחזה ודפיקות לב מואצות . כשזה קרה וקורה היא מיד הולכת למיון או לרופא המטפל . היא עשתה את כל הבדיקות הנדרשות מאקגה ועד אקו לב ובדיקת לב במאמץ , בדיקות דם ועוד ולא נמצא דבר. האם הכאבים יכולים לנבוע ממצב נפשי כלשהוא ? ולא מסיבה פיזיולוגית ? אם כן ממה ? ואיך אפשר להסביר לה את זה מפני שהיא ממש בטוחה שהיא חולת לב . תודה

שלום רזיה, אם אמך נבדקה ונשללה כל סיבה אורגנית (מה שסביר מאוד להניח משום שהיא סובלת מהתקפים אלה שנתיים וחצי), יש להתייחס אל העניין כהתקף פאניקה ולפנות לטיפול פסיכולוגי, אשר ייתכן שהוא יהיה משולב עם טיפול תרופתי אנטי-חרדתי. אני מבין שאמך מתקשה לקבל את העובדה שמדובר בתופעה פסיכולוגית ולכן הצעתי היא שאם יש לה קשר טוב עם רופא המשפחה שלה, תפני אליו כדי שיסביר לה את הדבר. ההיצמדות לסימפטום הפיזי היא הדרך הקלה יותר, אם כי היא ללא ספק לא נעימה, משום שהסימפטום הפיזי הוא ספציפי ויחיד, בעוד המצב הנפשי העומד מאחוריו הוא הרבה יותר מורכב. ייתכן מאוד שאמך "מרוויחה" מתשומת הלב הניתנת לה בחדרי מיון וכדומה ובטיפול הפסיכולוגי יש אולי מקום ללבן זאת ולחשוב יחד על דרכים נורמטיביות יותר להשגת אותה תשומת לב. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

היי שלומי איזה כייף לראות אותך כאן:-)))) המון בריאות כוכבית

הי כוכביתוש, שאלתי עלייך כמה פעמים. חשבתי שכבר השארת אותנו מאחור. נסעת לך עם הרובר שלך , כמו השיר: ואת בתוך הג'יפ שלך, מקשיבה לסטריאו , ואת אנשי הפורום הקטנים והבעייתיים, השארת אחורה אחורה ... והנה את כאן , מתוקה כרגיל, אז הרבה אושר לך בריאות ואני מקוה שתספיקי לקרוא את מה שאני כותב לפני שאיש אחד חמור סבר ימחק לי את ההודעה שנראית לו נורא לא חשובה אבל לי היא מאד מאד מאד חשובה . ביי (ומה שלום הבעל הצייתן שלנו ? )

היי שלומי:-)) מה שלומך? איך אתה מרגיש? קח כוס תה עם לימון/_\ לבריאות. אני לא עוזבת, איך אני יכולה בלעדיכם?? אתם החברים היחידים שאני מכירה, וגם כשאני אני אכיר עוד אנשים, תהייה לכם פינה מיוחדת אצלי בלב, עם בעלי יש התקדמות(תודה על התעניינות), אני מטפטפת לו דברים, ואני די אופטימית למרות הכל. למה מוחקים?אנחנו כבר לא חשובים? שיהיה לך אחלה יום שבעולם כוכבית

ברצוני לדעת מה ההבדל בן מחלת נפש לבן בעיה ריגשית? תודה

תוהה שלום בעיקרון אין "מחלת נפש". אין אפילו הסכמה רחבה מהי הנפש. איש לא איתר את מיקומה או ראה אותה בצילום רנטגן. מחלה מיוחסת בד"כ לאיבר בגוף. אין ספק שיש בעיות נפשיות שלהם ביטוי פיזיולוגי, בעיקר במוח. עם זאת, הביטוי מחלת נפש הינו רק ביטוי פופולרי ועממי למצבים נפשיים מסויימים, בד"כ חריפים. מן הסתם גם "בעיה רגשית" היא ביטוי עממי המיוחס גם לבעיות פחות חריפות. בכל מקרה, שני הביטויים אינם רפואיים או מדעיים. ומדוע את תוהה? בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן תודה על התשובה. אני תוהה עם אני חולת נפש.

בוקר טוב קראתי את הודעתך בדבר מחיקת נושאים לא רלבנטיים... מסכימה שיש מקרים בפורום זה, כשעצים סבוכים גדלים להם ותופסים דפים שלמים. אני משתתפת פעילה בפורום מאז חצי שנה, וחייבת להודות כי נהנית לקרוא ,להביע עמדה, לסייע, ללמוד מבעיות של אחרים, ולהעשיר את עצמי תוך כדי הפינג-פונג הזה של שאלות ותשובות בינינו חברי הפורום, ותגובותיהם של היועצים המקצועיים. ייתכן שעל פניו, למי שמציץ ומבקר מבחוץ, יכול להתקבל הרושם כי האנשים פה קצת "מתקשקשים"..... אבל יוסי, אין זה כך. בשבועיים האחרונים אותרה אשה שחיבלה במבנה הטוב והתומך של הפורום, אותה אשה התחפשה בתחפושות שונות ומשונות, ניבלה פה, ועירערה את האווירה הטובה והתומכת. ברצוני להעיר באופן אישי, כי בעיקר בגלל שבעצם איש מהנהלת הפורומים לא "עלה " על העובדה שהיא גורם "עוכר שלווה", אני לקחתי על עצמי את המטלה הלא נעימה הזו, ודאגתי לחשוף את פרצופה ברבים... היתה זו שערוריה וירטואלית לא נעימה, שהכניסה את הפורום לאנדרלמוסיה קטנה, לשמחתנו- נעלמה הגברת לא לפני שירקה אש ותמרות עשן.... אבל מעבר לזה, גם אם יש התכתבות אישית בין חבר כזה או אחר, מעל דפי הפורום, הרי כל כך פשוט להתעלם ולעבור לדף הבא..... לא כך?? דוקטור רוסמן, יש פה כל כך הרבה משתתפים שנעזרים אחד בשני, אם היית לוקח קצת זמן ומדפדף אחורה,(לא בזעם)..היית נוכח כמה אנחנו משתדלים האחד כלפי השני....מבוגרים לצעירים, גברים לנשים, בכל שעות היממה.... כל אחד מנסה לתרום מעצמו ולעזור לזולת. הרי זו גדולתו של הפורום הספציפי הזה ... כשבא מכתב ממך,מנהל הפורומים ,האומר שכל מה שלא ייראה רלבנטי יימחק- זה כמו, כמו לסתום פיות, בחלק מהמקרים, והרשה לי להסביר את עצמי:-. גם אם למשל תהיה לאלמוני בעיה, שאיננה קשורה לתרופות או לייעוץ פרופר פסיכולוגי, הכותב יחשוב פעמיים אם להתחיל להחשף...כי ייתכן מאוד שמילותיו יימחקו שרירותית, ....ואז- הלכו לאיבוד מאמצי הנפש שלו להחשף.הלוך יילך לאיבוד גם הרצון הטוב של מי שאכפת לו להתערב ולסייע- כי עלולה להיות אפשרות שדבריו יימחקו תוך זמן קצר- - - - - - אז למה להתאמץ מלכתחילה לענות ולסייע??? ד"ר יוסי רוסמן הנכבד- גרעין המשתתפים הקבועים קצת המום...אני פונה אליך, עזור לנו לפזר אי בהירויות עתידיות....בבקשה נסה להגדיר לנו אולי באופן יותר ברור, מה "יעבור" מה יימחק? תשובתך חשובה לנו. תודה ש נ ה ב

בוקר טוב רציתי שוב להודות לך על תגובתך. לשמחתי אותם הספקתי לקרוא לפני שהם נמחקו. בכל אופן מנסה לצבור כוחות ולהמשיך. ושוב תודה ר

היי ר לצערי, בגלל שהכל נמחק, קצת קשה לשחזר על מה כתבנו אחד לשני.... זה החסרון הגדול של מחיקת דברים באופן כל כך שרירותי....ולא הוגן. אני מאוד מקווה שהספקת לקרוא , לי קשה כרגע לשחזר מכיוון שעברו מספר ימים מאז, (וזה מרגיז לאללה.....). אשמח לשמוע ממך... ביי ש נ ה ב

היי שנהב, צהריים טובים מה שלומך? מה קרה? מי רב עם מי? למה את כועסת על ד"ר רוסמן? חוץ מהבלאגן מה קורה איתך? יום טוב כוכבית

היי כוכבית אני לא כועסת, אני רק מבקשת הבהרות מדוקטור רוסמן, שכתב לנו בעמוד הקודם, כי יימחקו מכתבים שאינם רלבנטיים, או עצים סבוכים. קראי את דבריו, ותביני אותי. אני לא רבה. אני אשת שלומות, נשבעת לך! וגם שלומי טוב מאוד. ושלך?? ביי ש נ ה ב

יפה כתבת, ובעיקר נכון וצודק.

כבר כתבתי כאן בעבר, הפורום הזה שונה משאר הפורומים בזה שהוא לא עובד על סימפטומים מסוימים שיכולים לעבור תוך טיול תרופתי ומוגדר. כלומר,יש בעיה, ומציעים פיתרון ע"י צעדים א' ב' וג'. בשיחות - שלפעמים נראות לא רלוונטיות - אפשר להשיג הרבה. הכותב ומי שכתבו לו מבינים את המסר ומתקשרים תוך כדי השיחה ה"סתמית" גם אם לא כולם מבינים את המסר. כבר כתבתי כאן קודם, כשאנשים אחרים התרעמו על הנטיעות שנעשו פה, שגם אם שיחה סתמית ועץ ענף של מסרים קצרים ו"לא חשובים" הועילה שלמישהו/י ולו רק במעט...דייני.

ובכל זאת אם יורשה לי להעיר בעדינות, לחדשים קצת קשה ואולי גם לא נעים להצטרף לפורום בו יש מתכתבים קבועים בעצים קבועים (אני לא מדברת על כל אותם אנשים נפלאים העוזרים בקביעות אחד לשני ולכולם), התחושה היא של ללכת לאיבוד בתוך סבך היער. - גם קשה להשתלב וגם אם כבר העזת וניסית להשתלב, הרי לא פעם השאלות שלך הולכות לאיבוד ונעלמות בתוך ובין העצים ואין עונה. כשכל עץ תופס איזה חצי עמוד-עמוד, לא מפתיע ששאלות קטנטנות מתחבאות להן בין הענפים ואף אחד לא יידע עליהם. ואם מישהו חדש מנסה להעזר בפורום והוא לא נענה, לא בטוח שיהיה לו אומץ לשאול שוב והוא ינסה, אם בכלל, במקום אחר. גם אם העצים האלו עוזרים, הרי עץ שלם הנכתב באמצע הלילה ובכל ענף הודעה קטנה של "מה נשמע?", לדעתי ראוי שייכתב באי-מיילים, ולא בפורום עצמו, הרי העזרה תהיה זהה, לא? כשאני נכנסת לאתר, אני בפירוש נבהלת מהעצים העצומים ומרגישה מאד לא שייכת. מקווה שלא פגעתי באף אחד.

רציתי להביע את תודתי על תגובתך שחיזקה אותי מאוד. לצערי שחיפשתי את ההתכתבות ראיתי שהיא נמחקה. מה שכן ציער אותי שד"ר גידי רובינשטין ענה לי ולא הספקתי לקרוא את תגובתו. בכל אופןאני עדיין מבולבלת ומפחדת. תודה ר

היי בוקר טוב אני מאוד מצטערת לגבי הבאלגן שקורה פה , הייתי שמחה אם הייתה מזכיר לי מה היתה הבעיה , ז"א לגבי מה מדובר , כי עם כל הבלאגן הזה אני כבר לא זוכרת במה מדובר אשמח לעזור או לפחות להקשיב , מחכה לתשובה לילי