פורום פסיכולוגיה קלינית
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
היי חברים, הכותרת סתם, כדי שלא ימחקו אותי מידית:-)))) מה שלומכם חברי היקרים? עכשיו הגעתי ואני מבינה שבוצעו מחיקות ללא רחם..... יוסי, הצצת - נפגעת, אפשר למחוק... שנהב, שלומי, ים מיכל כוכבית לילי וכל בליני הבוקר ה-י-י !!!!!!
הי נטע, קחי כמה כדורי ABCDEFG להתקף (זה במקרה ורוסמן נכנס לקרוא, אולי הוא יעצר בשורה הראשונה) מה שלומך ? שמח לשמוע ממך, אקוה שתספיקי לקרוא את זה עד המחיקה !!!!!!!!!!!!!!!!!! יום נעים
מהר, מהר, הכל בסדר... מצב רוח טוב , ואחלה. חשבתי שפרשת מבלי לומר שלום, וגם קצת דאגתי כמו כל אמא רומניה גאה.... היו לכם שיחות מרתקות הבוקר? שנהב באזור?
היי אני פה כותבת מהר מהר שלא יימחקקקקק..... ניסחתי מכתב חשוב לד"ר רוסמן... בראישת העמוד... טרי טרי.....אנא קראו והגיבו. אני מקווה שמילותיי יחדרו למקום הנכון.... שלכן ש נ ה ב
הי שנהב, כתבת לו יפה. אני מקוה שהוא ירגע. דרך אגב, איך עלית על המטורפת ההיא ואיך את יודעת שהיא לא תחזור ?? האם כוכבית חזרה ? להשתמע ביי
ש-נ-ה-ב-ו-ש..... ממש עורכת דין, מפולפלת, בהירה, מתנסחת מצוין.... מה עם קרירה שניה??? אהבתי את מה שכתבת ואם זה לא ישכנע אותו להשאיר מספר עצים לדוגמא, הרי ששום דבר אחר לא יעזור. אני שומרת לך מקום בסנגוריה הצבורית... מה שלום הדביבון? ואת יקירתי?
היי נטושקה מה שלומך חמודה? למה שימחקו אותך? יום טוב כוכבית
האם אני הוזה ? האם רק נדמה לי ששלחתי לכאן הבוקר הודעה ? האם מישהו השתגע ?
שלומי היי קודם מה שלומך ? התגעגענו אלייך, ברוך שובך אבל מה שיותר מטריד אותי הוא , שגם אני שלחתי הודעות הבוקר והם פשוט נעלמו , אתה קולט מה הולך פה, נראה לי שמשהו מסריח פה אה? אם תדע בדיוק מה קורה תעדכן אותי ואני מקווה שההודעה הזו לפחות תגיע אלייך לילי
צהריים טובים לילי יקירתי לאן נעלם העץ? כתבנו בו דברים "תרבותיים" אפשר להתחיל מחדש? יום נעים כוכבית
מנהל הפורומים הנכבד יוסי רוסמן, אמנם הודעת פה שתמחק כל מה שלא רלוונטי אבל יש גבול!!! לא העלבנו, לא השמצנו, לא ביקרנו וגם לא גידלנו עצים ארוכים. בסך הכל התעניינו בשלומם של חברינו. יוסי, קצת אבחנה בין מטרידים ועצים ארוכים להודעות אחרות, טוב?! תודה, מיכל.
16 שנה אני נשואה ולהגיד שאני מאושרת קצת קשה לי אכן יש לי 2 ילדות מקסימות....... אבל, שיתוף פעולה והבנה מלאה אף פעם לא היה לי עם בעלי גם לא חיי מין טובים לדעתי חיי המין לא היו טובים כי הקשר הנפשי היה רעוע ולדעתו זה בדיוק ההפך לא משנה, זה כאילו מה נולד קודם הביצה או התרנגולת בתקופה האחרונה הגיעו מים עד נפש כבר לא ניתן לסבול את הריחוק הנפשי והפיזי לי אין אפשרות כזו אני גם רואה שאמא שלו זה הדבר הכי מעניין שקרה לו בחייו וכל הזמן הוא מתעסק רק בלטפל בה ולרצות אותה עד כי שוכח שאנו קיימים. מעבר לזה הוא רק דואג לאושר האישי שלו כבר לא אכפת לו ממני בכלל !!!!!! אני בת 39 כעת ויש לי עוד מספר שנים לחיות הייתי רוצה מאוד לחיות אותם לצד בעל אוהב ותומך הייתי מאוד רוצה לאהוב בעל שידע לקבל את האהבה הזו... אני חושבת שאני צריכה להתגרש ממנו אבל אין לי מספיק אומץ מה עושים??????????????????????????. הוא כבר לא משתף פעולה בכלום הוא מאמין במוטו שכל אחד צריך לדאוג לעצמו אני לא מצליחה להשלים עם אמירה זו עצוב לי אחרי כברת דרך כזו שעברנו פתאום להגיע למסקנה שחיי בוזבזו ולא מיציתי אותם כפי שרציתי ותכננתי מה יהיה אני לא מצליחה לישון בוכה רע לי והוא בשיא האדישות מתגאה בעובדה שהוא מצליח להתעלם ממני ישן שנת תינוקים ונוחר בשקט....
בנות כמה הילדות? מה אם תקחי "חופשה קצרה" ממנו? גם אז הוא יתגאה?
שלום רב, טוב יהיה אם תשתפי את בעלך ברגשותייך אודות תחושת הכשל המתמשכת. במידה וישאר אדיש, נסי מעורבות וסיוע של איש/ת מקצוע. במידה ויסרב, התחילי לבדך. זו ההתחלה, לדעתי, להחלצות שלך ממצבך. אבל: צפי להארות והתבהרויות שאינן רק לגבי בעלך והתנהגותו. את גם בעסק. והנה ההסבר: סביר כי מקור ההתנהגות המתעלמת שלו אינו רק בו ובאימו, כי הרי את בסביבה ומשפיעה גם כן (ולא רק מושפעת ממנו). דוגמה: יתכן ותחושת התסכול של הבעל מהמיניות איתך, לאורך השנים, היא זו שמייצרת את ההתנהגות המרוחקת הנוכחית שלו, שכל כך מפריעה לך. בקיצור: ישנם הרבה מעגלים של סיבה ותוצאה. פרט ליעוץ זוגי, יש גם סדנאות שמאפשרות לחלוק ברגשות עם אחרים/ות, ובכך לברר את המתרחש באור יותר רב-צדדי. אם תרצי הפנייה - העבירי למייל האישי (הקלקה על שמי המוכחל) את מיקומך בארץ. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם
שלום אבישג, נדמה לי שכבר הבהרת את רגשותייך לבעלך שוב ושוב, אך אין עם מי לדבר. את מתארת מצב הרסני הן כלפייך והן כלפי ילדייך הקולטים את העוינות ההדדית ששוררת בינך ובין בעלך. ממה שאת כותבת (ייתכן שהרושם היה משתנה אילו הייתי מכיר אותך אישית) לא נראה לי שיש מנוס מגירושין. את כותבת שקשה לך לעשות את הצעד, ואכן לפעמים המוכר, והמאוד לא חביב, הוא נוח יותר מהחדש ובלתי מוכר. אינני יודע אם במצב כזה טיפול זוגי הוא הסביבה המתאימה לשינוי ואולי מה שיותר מתבקש הוא טיפול אינדבידואלי עבור עצמך כדי לגייס מתוך עצמך כוחות לפרידה או ללבן את האמביוולנציה שלך כלפיו שאינה מאפשרת לך לעזבו. ייתכן שעצם ההחלטה על גירושין היא זו שתשנה משהו ביחסו של בעלך כי הוא יפסיק להתייחס אלייך כמובנת מאלייך, אך לא הייתי בונה על כך. אם בכלל טיפול זוגי, הייתי מציע לך לפנות לטיפול זוגי עם אוריינטאציה של גישור בגירושין. שמות ופרטים של מטפלים שהוסמכו לכך תוכלי למצוא באגודה הישראלית לטיפול משפחתי בת"א. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין
אבישג שלום, הרשי נא לי להצטרף להמלצתו של ד"ר רובינשטיין באשר לאפשרות של טיפול משפחתי "בצרוף" האפשרות לגישור בגירושין. לידיעתך, טל האגודה הישראלית לטיפול במשפחה - 036480833. ועוד - ישנו אתר בשם "סולחה" , גלשי לשם וכנסי בבקשה לסולחה משפחתית - הפורום לגישור במשפחה {ולגילוי הנאות יש לי הכבוד להיות אחד ממנהליו} ניתן ללמוד רבות על ההליך של גישור בגירושין בהצלחה יוסי
שלום רב, אני בת 54 ולאחרונה אני נתקפת בחרדה כאשר אני נכנסת למעלית, אצל רופא שיניים ובכל מיני מצבים שונים ומשונים. שמעתי לאחרונה על טיפול שנקרא -PALM THERAPY האם השיטה מוכרת והאם אכן יכלה לעזור? ובכלל כיצד ניתן לטפל בבעיה?
שלום רב, לא שמאתי את השם שציינת. חרדות מהסוג שציינת עולות לפעמים על רקע כללי של מצוקות או חוסר בהירות לגבי דברים "גדולים", שאופייניים לגילך, כמו בעיות בריאות, פרנסה, משפחה, וכו'. לפעמים החרדות הללו "מקומיות", וניתן לטפל בהם, בקלות ובמהירות יחסית, בשיטות התנהגותניות וקוגניטיביות. אם תרצי הפנייה, פני למייל האישי (הקלקה על שמי המוכחל) עם ציון מיקומך בארץ. בענייני רופאי שיניים - התנסיתי פעמים רבות בצורך לשתף פעולה עם הרופא הספציפי. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם
שלום רב, אני חושד, חושש, שכתוצאה מסכסוך עם הקיבוץ בו אני גר עשה הקיבוץ מעשה נורא, ובאמצעות רופא הקיבוץ הפכו אותי ל - חולה נפש. הקיבוץ מתחמק מלהעסיק אותי בעבודה, וכאשר אני משיג עבודה מחוץ לקיבוץ מפטרים אותי לאחר זמן קצר, ולפעמים זורקים בפני "חולה נפש". בתחילה לא יחסתי לכך חשיבות אולם לאחר שהדברים חזרו על עצמם, ולאחר שנוכחתי פעם אחר פעם שיש לי פטור מתשלום לרופא מקצועי התחלתי לחשוד ברצינות שיש דברים בגו. היות והנושא מטריד אותי מאוד, ורק מעצם המחשבה ניתן לחלות במחלת נפש... הייתי רוצה לדעת פעם אחת ולתמיד בצורה הברורה ביותר האם יש משהוא בכך, כיצד אני בודק את העניין באורח יסודי וחד משמעי? תודה גיורא
גיורא יקר, איש אינו יכול להפוך אותך לחולה נפש. על פי החוק זכותך לראות את התיק הרפואי שלך, ואתה יכול לדרוש זאת במרפאת הקיבוץ. אני בטוח שבכך יוסרו החשדות הכבדים שמכבידים עליך כל-כך. אם תגלה בתיק הרפואי רישום כוזב כלשהו, אתה יכול להתלונן על כך בקופת-החולים שבה אתה חבר, במשרד הבריאות ובמשטרה. בהצלחה, דרור גרין
תודה על תשובתך הזריזה. אכן נעשו שינויים ונעלמו מסמכים מתיקי הרפואי, יותר מכך, אשתי חולה במחלה כרונית ומקבלת קיצבת נכות מביטוח לאומי. בבירור שערכתי בביטוח לאומי מסתבר שהיא מקבלת תוספת מכיוון שאני תלוי בה. גם הפטור מרופא מקצועי נראה תמוה לא כן?! שוב, מה אתה מציע? תודה גיורא
לאגודה לזכויות החולה , נראה שלהם יהיה המענה ויש להם גם אתר בהצלחה
שלום רב, בעבר טופלתי ע"י סרוקסט והתוצאות היו נפלאות. כבר שנתיים שלא נטלתי אותם וכעת אני מעוניינת להתחיל וליטול אותם שוב. בפנייה לרופא משפחה (שהמליץ לי בעבר ובחום על סרוקסט) הוא טען שסרוקסט לא נמצא כעת בקופה ורשם לי מרשם של פאקסט. האם יש הבדל ביניהם (תופעות לוואי, כל תופעה אחרת) ? תודה, אור
שלום אור, סרוקסאט ופאקסט הן תרופות דומות, אבל הפאקסט מיוצר בארץ ועלותו נמוכה יותר. הרופא סירב לתת לך סרוקסאט מטעמי חסכון של הקופה..... את יכולה להתעקש וזכותך להתעקש לקבל סרוקסאט בלבד!!!! הכדור נמצא וקיים!!! לפאקסט יש תופעות לואי שונות במקצת מהסרוקסאט ואין סיבה שתצטרכי להסתגל כעת לכדור הזה. אני עמדתי על דעתי וראי איזה פלא....... קבלתי סרוקסאט:-))))), רצו לשנות לי אותו עוד באמצע הטיפול.... חסכנים...
תודה לך נטע על שהארת את עיני . יום נעים לך, אור
הרשו לי להמליץ בפניכם על דרך למציאת איש מקצוע בטיפול זוגי {ובמידת הצורך גישור לגירושין} : האגודה הישראלית לטיפול במשפחה ובנישואין קהילת ומציה 17 ת"א . טל 036480833 האגודה הוקמה ב 1977 במטרה לקדם ולפתח את הטיפול בבעיות משפחה ונישואין בישראל . האגודה מהווה פורום בין מקצועי בארץ לנושא הטיפול המשפחתי. יו"ר האגודה הנה ד"ר אוה עינת ועל חבריה נמנים פסיכיאטרים ,פסיכולוגים ועובדים סוציאליים. . האגודה מסמיכה חבריה – המחויבים לקוד האתי - כמטפלים משפחתיים וכמגשרי משפחה לגירושין. רשימת החברים המעודכנת מתפרסמת אחת לשנה ובזמן הקרוב עתידה להתפרסם באינטרנט באתר האגודה.
איפה נמצא אתר האינטרנט של האגודה?
שילה שלום האתר ב"שיפוץ" לכשיחזור ויעלה לאויר האינטרנט אעדכן בשמחה יוסי
הי אם אתה הוא Y.F שהמלצת לי על שולי פלמור, אני רוצה להודות לך מאוד. התחלנו את הטיפול אצלה וכמו שאמרת היא מאוד סימפטית ואנושית. שוב תודה, מיכל.
מיכל שלום, מודה בהכנעה ומאחל לשניכם , לך ולאשך - הצלחה יוסי
שלום ד"ר רובינשטיין אני בחורה בת 25 וכמו רבים אחרים אני מחפשת בן זוג לקשר ולא מוצאת - הסיבות רבות ולא תמיד מובנות גם לי. בסוף הכתבה ציינת שהשינוי הוא בעצם קבלת עצמנו כמו שאנחנו. השאלה שלי היא איך עושים את זה? תמיד אומרים לי וגם אני מנסה לומר לעצמי שברגע שאני אהיה שלמה עם עצמי החיים שלי ייראו לי טובים יותר, גם בתחום האהבה (שהוא בעצם הדבר העיקרי שלא טוב לי בו וכמובן שזה משפיע על המצב רוח הכללי שלי) אשמח אם תוכל להשיב לי על השאלה . תודה מראש
שלום לי, הכתבה שלי אינה מרשם שטוב לכולם. אצל אדם שמתקשה לקבל את הזולת, לקבל את מי שמקבל אותו ונמשך אל מי שדוחה אותו צריכה להידלק נורה אדומה שתאותת לו שמא הוא אינו מקבל את עצמו. אם את מרגישה שמצב זה נכון לגבייך, דהינו, שמי שמקבל אותך אינך מוצאת בו עניין ואת נמשכת אל מי שמעוניין בך באופן שיטתי וחוזר על עצמו, אכן קיים מקום לחשוד שאינך מקבלת את עצמך ומשליכה את חוסר הקבלה העצמית הזו על הזולת. מה עושים? לצערי אני נאלץ לחזור על ההמלצה המקובלת במקרים כאלה והיא לפנות לטיפול כדי לגעת בשורשי חוסר הקבלה העצמית, ודרך חוויה מתקנת באמצעות קשר טוב עם המטפל, להגביר את הקבלה העצמית שלך כדי שתוכלי לקבל חלק מהאנשים שמקבלים אותך ותנסי לבנות עימם קשר. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין
שלום, יש לי שאלה לאחרונה אני נמצאת בחרדות קשות, במצב נפשי בלתי נסבל. אני מלאת חששות ומרגישה מאויימת בבית. ביומיים האחרונים אני מרגישה עקצוצים על העור ורצון לגרד את העור באופן ממש ממש טורדני הייתכן שזה נובע מהחרדה? מצפה לתשובתכם בהקדם. תודה
דלית שבת שלום, יתכן שהעקצוצים והגרד נובעים כתוצאה מחרדה. רצוי שתפני לרופא כדי לשלול בעיה גופנית. את יכולה למרוח אלואוורה או שמן עץ התה אשר יכולים להקל על הגרד. לגבי החרדות כדאי לפנות ליעוץ פסיכולוגי כדי לקבל איבחון. ניתן להעזר בשיחות ובטיפול תרופתי כדי להתמודד עם הקשיים. להרגעה ולהקלה מידית את יכולה להשתמש ברסקיו רמדי. מוצר טבעי שאינו מזיק וניתן לרכוש אותו בסופרפארם.
אבי חולה סרטן ריאות , גילינו זאת לפני כחודש ימים. הוא שואל אותי כל הזמן את השאלה הנשאלת : למה בעצם זה קרה לו ולמה זה מגיע לו ? הריי עשיתי רק טוב לאנשים הוא אומר.. אני מתקשה בלענות לו . אשמח לקבל ייעוץ. תודה סתו האמת היא שבתוך תוכי אני עדין לא מצליחה להבין למה זה בכלל קרה דווקא לנו?
סתו היקרה, שאלת שאלה קשה ולה מספר תשובות שאף הן אינן מספקות ומנחמות את האדם שחלה ואת בני משפחתו. קימים מדריכים רוחניים הסוברים שסרטן זו מחלה הנגרמת על ידי טינה עמוקה, המצטברת זמן רב עד שהיא "מעכלת" את הגוף, חולי סרטן הם בקורתיים מאוד כלפי עצמם ובעצם כל מה שהתרחש בילדות ובעבר הביא את האדם לתחושת אכזבה וחוסר אימון בעצמו. אותם מדריכים מאמינים שהדרך להקלה ולעצירת הסרטן היא דרך הריפוי הנפשי, שינוי הדפוס הנפשי ולקיחת אחריות מלאה לריפוי עצמי. אפשר להעזר בשיטות אלטרנטיביות כמו הילינג,שיאצו ותזונה שתטהר את הגוף מכל הרעלים שנאגרו בו. בעלי אמונה דתית יתנו לך תשובות אחרות , הם מאמינים שלכל דבר יש סיבה והכל בידי שמים. אמונה מחזקת ותומכת . אמי היתה חולה אף היא בסרטן ריאות שהיווה למעשה גרורה של סרטן אחר. אחרי שהתגלה הסרטן בריאות היא חיתה 10 שנים. היא היתה אשה שכולה נתינה אחת ענקית!!!! היא אף פעם לא שאלה "למה זה קרה דוקא לי", את השאלה הזו אני שאלתי. מכיוון שבמשפחה הקרובה יש מישהי שלמדה שנים רבות לימודים רוחניים, היו לה שיחות רבות איתה. היא אהבה מאוד את שיטת הריפוי של לואיז היי, "אתה יכול לרפא את גופך" והשתמשה בה. סתו, אני יודעת מה עובר עליכם, חששות פחד וכאב. ח.ס.ן - חולי סרטן נלחמים, זו אגודה נפלאה שאת הפרטים עליה במקום מגוריך, תוכלו לקבל בבית החולים, פועלת לעידוד ותמיכה בחולים ובבני משפחותיהם. מאחלת לאבא ולכולכם הרבה כח, תקוה ואהבה.
סתו, http://www.hosen.co.il/assists.html לפניך קישור לח.ס.ן, שם גם תוכלי למצוא פרטים על סדנאות של לואיז היי.
שלום רב, לאנשים יש נטייה לייחס תופעות למשהו "מוצק". חלקנו מאמין בכישורים ובעבודה קשה, חלקנו בקשרים, רובנו במזל, וכו' וכו'. כשיש חולי קשה, כדאי להפנות את המבט אל מגוון האפשרויות: לגינטיקה, לאפשרות של תופעה אקרעית-סטטיסטית שמתפזרת באוכלוסיה, וגם לנושאים שקשורים להתנהגות אישית, כמו עישון, אכילה שגורמת להשמנה, וכו'. עניין "צדיק ורע לו" מאד מקשה על ריפוי, כי אז יש ייחוס של החולי לאיזהשהו חטא, או פגם או כשל - אפוף תעלומה, שהאדם מתמקד בו, במקום בתקווה. לכן, כדאי "לטהר" את האפשרות הזו, ע"י סריקה מהירה בהסטוריה האישית, שכמובן תגלה כי שום מעשה אינו כל כך בעייתי עד כדי כך שיביא על האדם את גזר הדין המלא סבל כל כך. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם
תודה סתו
הרה שלום בגלל החרדות על רקע לאומני חזרתי בימים האחרונים למינון רגיל האירועים הקשים הזכירו לי את הצבעים של לפני פרוף הדיכאון היום אני רגוע יותר אני חושב שאני אחזור בקרוב למינון המופחת תודה שאול
שאול, האם אתה לא משתמש בסרוקסט כאמצעי בריחה? חזרת למינון רגיל על דעת הפסיכיאטר או על דעת עצמך?
הרה שלום 1. במצבים כל כך נוראים שהיו השבוע וכאן מדובר באירועים קשים באמת ולא בראיית צל הרים כהרים בריחה היא לא מילת גנאי 2. החזרה למינון היתה לפי הנחיית הפסיכיאטר שאמר לי שאם ארגיש רע אוכל לחזור למינון הקודם 3. גם אם יש לי את המספר של הפסיכיאטר בבית זה לא ראוי להתקשר אליו הביתה SOS בשביל להעלות סרוקסט מ 5 מג ל עשרה 4. להזכירך הפסיכיאטר נמצא במרפאה פעם בשבוע תודה שאול
הרה שלום יש עניין לציבור לדעת על הפגישה שהיתה לך עם המטפלת השבוע בנושאים שאין בהם עניין לציבור כדבאי מנהלי הפורומים באיזה צ'אט אני יכול לשוחח אתך תודה שאול
לילה טוב, אתה יודע שסוגרים תיקים במשטרה בתואנה של "חוסר עניין לציבור"... לי זה תמיד נראה עניין אינדבידואלי... אבל לא משנה. הפגישה עם הפסיכו' היתה בסדר, רק שהיא לא יודעת מה היא רוצה... מרוב לדבר על הטיפול, אפשר לשכוח מה אני רוצה... בפגישה הבאה, אם היא לא תגיד לי מה היא החליטה, אני אומר לה מה דעתי על ההססנות הזו... איך מתקדמת ה"גמילה" מהסרוקסט?
אני סובל מדיכאון מתמשך וחרדות שלא נותנות לי מנוח יום וליל... פניתי לפסיכולוג שהמליץ לי ליטול תרופת "פאקסט", אני לוקח את זה קרוב לחודש ובינתיים ללא כל השפעה. מה זמן ממוצע בהן תרופות כאלה אמורות להתחיל להשפיע? בברכה, אילן
אילן שלום, הזמן שלוקח לתרופות להשפיע נע בין 6 שבועות לבין 3 חודשים. לגבי ה"פאקסט" ספציפית אני לא יודעת להגיד לך... כרגע אין פסיכיאטר בפורום, אז אולי כדאי שתפנה את השאלה שלך לפסיכיאטר שרשם לך את התרופה. HERA.
אילן שלום פאקסט וסרוקסאט זה אותו דבר אתה יכול לחפש פרטים על התרופה ב infomed.co.il שאול
אני סובלת מדכאון וחרדות כבר הרבה זמן. אני חיה בחול ונמצאת ברשימת המתנה להתייעצות עם פסיכולוג. הייתי לוקחת כדורים טבעיים (לבנתיים, כי ניסיתי להכנס להריון) לרגיעה ושינה. לפני שבועיים גיליתי שאני בהריון ומיד הפסקתי מחשש לפגיעה בעובר. הדכאון והחרדות בתגברו ואני לא מסוגלת לעמוד בזה, אני חוששת לעובר בייחוד. האם יש תרופה שיכולה לעזור לי לבנתיים עד הפגישה עם המומחה? בבקשה עיזרו לי בהקדם, אני מותשת פיזית ונפשית. בתודה מראש
אני מכירה היטב את בעייתך מאחר וגם אני נכנסתי להריון והפסקתי את הטיפול התרופתי בפרוזאק מה שהפך את חיי לגיהנום. במקרה שלי פשוט פניתי למכון בירושלים לייעוץ לנשים הרות והם המליצו לי להמשיך לקחת את הפרוזאק, למרות ההריון. האם יש במקום מגורייך מכון כזה הנותן שירות בדיקת תרופות לנשים הרות? את יכולה להתקשר גם למכון בירושלים ממקום מגורייך בחו"ל, ופשוט להתייעץ טלפונית, הייעוץ לא עולה כסף והם בהחלט מומחים לנושא. המספר הוא: 02-6243669 בנוסף יש גם מרכז מידע בבית חולים רבין: 03-9377474 ומרכז מידע ארצי למידע על תרופות לנשים בהריון 08-9779309 מאחלת לך שתרגישי טוב ושתצליחי להינות מההריון כי זאת תקופה מופלאה.
לירן יקרה, ראשית, מזל טוב. אני מאחל לך הריון קל ונעים. שנית, אינני מציע לך ליטול תרופה כלשהי על דעת עצמך או לקבל עצה באינטרנט, אלא להמתין בסבלנות לפגישה עם הפסיכולוג. לפעילות פיסית (הליכה, ריצה, שחייה) יש השפעה חיובית ביותר במצבי דיכאון, ופעילות כזו היא תחליף מצוין לתרופות. אני מציע לך לנסות זאת לפני הפגישה, ואם התוצאה תהיה חיובית, אולי גם לחסוך את השימוש העתידי בתרופות. בברכה, דרור גרין
שלום לכולם. לצערי המצב בפורום הפך לאחרונה לבלתי אפשרי. לאחר תקופה ארוכה בה נמנעתי מלהתערב בנעשה בפורום, מתוך מחשבה שאנשים שהפורום חשוב להם ישכילו להבין מתי הודעות שלהם בפורום חשובות ומתי הם פשוט מציפות את הפורום ולא מאפשרות גישה לאנשים חדשים. אני מודה כי טעיתי. חשבתי שהפורום הזה באמת צריך להיות שונה משאר הפורומים באתר, שהוא לא צריך להיות רק במבנה של שאלה - תשובה, ושהתמיכה בו היא פן חשוב מאוד, אבל לא ככה. מעתה הודעות שמקומם לא בפורום ימחקו לאלתר. שבת שלום לכולם יוסי רוסמן מנהל הפורומים.
גם ד"ר עצבנים??? אולי באמת עברנו את הגבול סליחה אפשר לפתוח דף חדש? או שמא מאוחר מידיי?
הי. אפשר ורצוי לפתוח דף חדש. שבת שלום יוסי.
מי הד"ר העצבני/ת?
שלום יוסי! תגובתה של שנהב להודעתך זו משקפת, למעשה, כל מה שאפשר לומר בנושא. ובכל זאת, אני חשה צורך להוסיף מילה או שתיים כי דבריך אלה גורמים לי אי נוחות רבה: מה בעצם רלוונטי ומה לא רלוונטי? אין חולק על כך, שקללות וניבולי פה וגם הערות "טובות לב" בנוסח "מה אתם מתבכיינים" - מקומן לא יכירן כאן, ועליהן להימחק ובמהירות האפשרית. אבל גם חריגה קלה מה"מקובל", כביכול, היא בלתי נמנעת כאן. מיותר לומר שאין זה פורום שעוסק בבעיות גופניות מוגדרות. הנפש היא לא משהו מוחשי ומוגדר, ולכן באופן הטבעי ביותר גם מסביב לעיסוק בה אי אפשר לשים גדר. וכדי שהדברים יהיו יותר ברורים אתן דוגמה אחת: לאחרונה הופיעו כאן כמה הודעות הומוריסטיות, שאתה בוודאי תדביק עליהן את התווית של "לא רלוונטיות" (וכן, גם לי היה חלק נכבד בהן, ובפירוש לא כדי להפריע אלא ההיפך!) אבל מה יותר טוב ובריא ומשחרר מקצת הומור כשיש מועקות כל כך גדולות גם במישור האישי וגם במישור החברתי? והעובדה שאנשים בחרו את הפורום הזה כבמה להתבטאות הומוריסטית וחפשית רק מוכיחה שהם מרגישים כאן נוח, דבר שצריך להוות מחמאה לפורום ולמנהליו. גם אני, ממש כמו שנהב, רואה בשינוי מתכונת זו סתימת פיות וגורם מרתיע מלהיעזר ולעזור. אז אנא, הקדש מחשבה נוספת לנושא! תודה מראש, נזבורה
שלום ד"ר לא זאת הייתה כוונתי,התכוונתי לבחורה שניסתה להרוס את הפורום,למה כל השאר אשמים? אתה מעניש עונש קולקטיבי? בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה בכל הבקשות שאני יכולה לבקש,אולי תישקול שוב את המחיקות? תודה בכל אופן כוכבית
שלום לך כתבתי לך מכתב , אנא דפדף עמוד אחד קדימה. ליום 17 למרץ. תודה ש נ ה ב
כתב היד - כתב אישיות הבריאות הנפשית היא היכולת להיות מודע לעצמך ולסביבתך ולבחור את ההתנהגות באופן רציונלי. אפשר לאפיין דרגות שונות של אוטונומיה, שהינן דרגות שונות של בריאות נפשית, בהקבלה לזהויות שונות של האישיות. גרפולוגיה היא כלי אבחוני של אישיות האדם, המתבססת על כתב ידו של האדם, מעין ראי של הנפש המשתקפת בכתב היד יגאל ורדי, גרפולוג ופסיכולוג כתב היד - כתב אישיות כידוע, קל יותר לתאר מחלה מאשר לאפיין מצב של בריאות. גם כשאנו מתקשים להגדיר ולכמת במדויק את המצב האופטימלי של שיווי המשקל הגופני-נפשי ובהקבלה מצב של בריאות, אנו כן מסוגלים להבחין בסטייה ממנו, כלומר במחלה. אינני מומחה ברפואה, ולכן אקפיד לבסס את טיעוני בתחום ההתמחות שלי - נפש האדם או האישיות. השאלה הנשאלת היא מה מתחם בין בריאות לחולי נפשי. בתקופת המהפכה הצרפתית היה זה הפסיכיאטר פינל שגרס, כי חולי הנפש אינם נבדלים מיתר בני האדם, למעט בדבר אחד: "הם מנוכרים לטבע האדם". ומהו טבעו של האדם, על פי תפיסתו של פינל (בתקופת המהפכה הצרפתית)? - חרותו. כלומר, חולי הנפש פגומים בחרותם. מאות שנים לאחר מכן היה זה הפסיכיאטר הצרפתי בן-זמננו, הנריאיי, שטען כי מחלות הנפש הן מחלות החרות. חרות משמע היכולת לבחור. אך יותר מכך, חרותו של האדם באה לידי ביטוי ביכולתו להיות אוטונומי (אוטו - עצמי, נומוס - חוק), כלומר לחוקק את חייו. האוטונומיה של האדם מתאפיינת ביכולת "להכניס סדר" הן באשר לזיכרונות העבר, הן לגבי תכניות העתיד, המשפיעות על האדם בהווה, והן בעיבוד המידע העכשווי-נסיבתי. האישיות הינה "אורגנון תפקודי", שאמור להרגיש, לרצות, לחשוב, לחלום, לנוע ולתפקד. כדי לתפקד, כל אורגנון זקוק לתיאום תפקודי - מה שמכונה קואורדינציה. שלל המידע בו "מופצץ" המוח האנושי - הן מזיכרונות העבר, הן מן המידע הנסיבתי שהאדם נחשף אליו ביומיום, והן בחשיבה הרפלקסיבית לעבר העתיד - מצריך תיאום. שלל המידע המגוון וההטרוגני שבא ממקורות שונים וזרים אמור להתכנס באמצעות מערכת של ויסות עצמו (רגולציה). הוויסות העצמי דואג לנפות, לשנות ולהתאים את מקורות המידע הללו, כדי שיתפקדו בהתאמה - בקואורדינציה. מחלת הנפש מתאפיינת בפגיעה ביכולתו של האדם להיות אוטונומי. פגיעה באוטונומיה גוררת פגיעה בתיאום הפנימי, כלומר בקואורדינציה הנפשית, המשבשת את חרותו של האדם. חרות משמעה מודעות עצמית ומודעות לעולם החיצוני והרצון החופשי לבחור. החרות נבנית מתוך תפקודי האישיות השונים: ויטאליות, מזג, דחפים, רגשות, רצונות ומחשבות. תיאום ביניהם מאפשר את בניית המודעות; שיבוש התיאום יפרק את צלילות הדעת וחופש הרצון. ההנחה היא שבני אדם שונים אחד מן השני בדרגות של אוטונומיה. הבריאות הנפשית היא היכולת של האדם להיות מודע לעצמו ולסביבתו ולבחור את התנהגותו על פי רצייתו. הסתגלותו של האדם מבוססת גם על צרכיו החיצוניים והפנימיים כאחד. מחד - עליו להתאים את עצמו לדרישות החוץ, ומאידך עליו לשמור על זהותו. עליו להיות גמיש וסתגלני לעולם החיצוני המשתנה, אך הוא אינו יכול לנהוג כ"זיקית", אלא תמיד מאולץ להסתגל בהתאם לגבולות שהזהות שלו מאפשרת לו. אפשר לאפיין דרגות שונות של אוטונומיה (שהינן דרגות שונות של בריאות נפשית) בהקבלה לזהויות שונות של האישיות. כל זהות מייצגת מכלול שלם של רפרטואר התנהגותי. כל זהות מייצגת "סגנון אישיותי", מה שמכונה "אשכול של תכונות" במשמעות של "טיפוס". האדם נולד עם מטען גנטי ופוטנציאל ביולוגי המתממש ביחסי גומלין עם ההשפעה הסביבתית מיום היוולדו, כאשר הוא עובר תקופות קריטיות יותר של השפעות, לעומת תקופות יציבות יותר. ההשפעות הגנטיות והסביבתיות עשויות להיות שונות בעוצמה ובתוכן. יש שאדם נחשף לתקופה קשה, ותקופה מאוחרת יותר מפנקת ותומכת. האישיות הולכת ומתגבשת עם הזמן, בהתייחס למקורות המידע הפנימיים ו/או החיצוניים, שהם בדרך-כלל הטרוגניים - כלומר, מגוונים ושונים באיכותם. אותו מאמץ של האישיות כמערכת אוטונומית להכניס סדר ותיאום (קואורדינציה) - לא תמיד מצליח ליצור אישיות הומוגנית אחת (ממקור משותף). האישיות של כל אחד מאתנו נאלצת לתפקד במסגרת סבך של קונפליקטים, כלומר במגמות שונות, עד כדי מצב של שסע פנימי בתחומי החשיבה, הרגש, הרצון והדחף. הווה אומר, כיום אנו מנסים לתאר את האדם לא כבעל זהות אחת אחידה, אלא כרב-זהותי. במסגרת הזהות המרובה, האישיות נדרשת מכוח האוטונומיה והוויסות העצמי "לנפות" מה עיקר ומה טפל; מה הכרחי ומה פחות - לפי נסיבות חיים משתנות. לכן האדם משתנה בארגון הרב-זהותי שלו למצב דיכוטומי המכונה "דמות ורקע" (עיקר וטפל). בנסיבות חיים מסוימת זהות אחת היא הדומיננטית (הדמות), וכל היתר משניות (הרקע) ולהפך. אפשר להרחיב את הגדרת הבריאות הנפשית קודם כל בגמישות. ביכולתו של האדם להשתנות בהתאם לצרכים חיצוניים או פנימיים או רצוניים. מחלת-נפש מתאפיינת בקיבעון (פיקסציה), בלי יכולתו של האדם החולה לחזור למצב הקודם כלומר לרוורסיביליות ממצב זהותי אחד לשני. הגרפולוגיה היא כלי אבחוני של אישיות האדם בהתבסס על כתב ידו. הקשר (קורלציה) בין סימני כתב היד לבין תכונות פסיכולוגיות הוא מושא המחקר של מדע הגרפולוגיה. בספרי "כתב יש כראי הנפש - גרפולוגיה ומדעי ההתנהגות" (הוצאת ידיעות אחרונות, ספרי חמד, 2000) אני מציג בפני הקורא את יסודות הגרפולוגיה, הן במניית הסימנים והן בפרשנותם האנאליטית סימן-סימן. אך בהמשך מוצגת הגישה ההוליסטית המשלימה לגישה האנאליטית, בה מוצגים הקשרים בין טיפוסי אישיות לתסמונות כתיבתיות (קבוצות סימנים). בעזרת הגרפולוגיה אפשר להציג סגנונות אישיות שונים - טיפוסי אישיות, ולאפיין את האדם בתרכובת הייחודית שלו בהיותו רב-זהותי. להלן נכיר "על קצה המזלג" את טיפוסי האישיות המייצגים מצבים שונים של אוטונומיה, כלומר מצבים של ארגון תפקודי האישיות. למדנו להכיר שהסתגלותו של האדם מותנית ביכולתו להתאים את עצמו לאילוצי החוץ (המונח המוכר משדה הביולוגיה כ"אקומודציה") ולהטמיע את החוץ על פי סכמת הזהות שלו ("אסימילציה"). הסגנון ההסתגלותי המאפיין את מגמת ההתאמה מכונה הטיפוס "מופנה-החוץ - האקסטרוורטי". מנגד ישנו הטיפוס "מופנה-הפנים - האינטרווטי", המנסה להטמיע את החוץ על פיו. כתב היד מתאפיין בשלושה מרכיבים: התנועה, הצורה והארגון. שלושת מרכיבים אלה מתאפיינים בכ-30 סימני כתב יד (לחץ, מהירות, זווית כתיבה, גודל, רוחב, מרחק בין שורות, כיוון שורות וכו'). אישיות אקסטרוורטית מתאפיינת בתנועה דומיננטית חזקה. התנועה הדומיננטית מעוותת את עיצוב הצורה ומשבשת את הארגון. לעומת זאת, האישיות האינטרוורטית מתאפיינת בארגון דומיננטי, כאשר שליטת הארגון מעכבת את התנועה וממזערת את גודל הצורה. מצב ביניים בין שני הקטבים ההסתגלותיים, המופנה-חוץ לעומת המופנה-פנים, מתאפיין בהשתלטותה של הצורה ביחס לתנועה ולארגון. ההליכה עם הצורה - צורה באנגלית מכונה Form - משמע קונפורמי. מגמה זאת מתאפיינת בסגנון אישיות כפייתי. הכפייתיות באה לידי ביטוי ברצון ללכת במדויק בהתאם לעיצוב הצורה, דבר שמעכב את התנועה ומשבש את הארגון. ככל שמתחוללת התאמה - קואורדינציה גמישה יותר בין תנועה, צורה וארגון, כלומר בין סגנונות האישיות האינטרוורטי, הכפייתי והאקסטרוורטי, אנו עולים ברמת הגמישות שלנו, דהיינו ברמת האוטונומיה. אנו פחות מקובעים ויותר גמישים להשתנות בהתאם לאילוצי החוץ או לצרכים הפנימיים. האבחון הגרפולוגי מספק תמונה מדויקת של אישיותנו, המתאפיינת בריבוי מגמות וסגנונות, כלומר בריבוי זהויות, ומקנה לנו את התרכובת הספציפית של כל אדם ואדם. ההסתגלות שלנו, הן בחיי היומיום בתחום המקצועי, ביחסי האנוש, והן בעולמנו הנפשי - מתבססת ומושפעת על בסיס אותה תרכובת רב-זהותית, הניתנת להימדד ולהתפרש על בסיס האבחון הגרפולוגי.
http://starmed.msn.co.il/Articles/Briut/83/Graphology
של "טיקים" או ריפלקסים של ילד בן 5? פנינו לנוירולוג שביצע EEG הבדיקה היתה מצוינת לא התגלו שום בעיות. אז מה עכשיו? האם עלינו להפנות את ילדינו לטיפול פסיכולוגי או רצוי להשאיר אותו עם הריפלקסים ובתקוה שבשלב מסוים זה יעבור?
שלום, סביר להניח שהילד ממש לא מאושר (בלשון המעטה) מה"טיקים". כדאי לפנות לפסיכולוג שהתמחה בעבודה עם ילדים, כדי לשמוע חוות דעת, האם ה"טיקים" נובעים מתוך לחץ/מתח נפשי.
מכיוון שהילד היה כבר באיבחון נוירולוגי אז את השאלה הזאת צריך היה לברר עם הנוירולוג שבדק אותו וכמובן עם הילד עצמו. האם הנוירולוג אמר לכם שהגורם לטיקים הוא נפשי ולא אורגני??? ככל הידוע טיפול פסיכולוגי לא מרפא טיקים, לכל היותר עוזר להתמודד עם הקשיים שהטיקים יוצרים, במידה ויש כאלה, ובתנאי שהילד מעוניין בכלל בטיפול .
תודה לכם וכמה חבל שאחד הפסיכולוגים לא טרח לענות לי על השאלה
הכתבה שלך ב -msn מהממת, קלעה בול לבעיה של בני שאני מנסה לעזור לו להתמודד אתה. לבני יש חברה, הוא אוהב אותה מאוד אבל כנראה שהוא נתן יותר מדי מעצמו והיא למדה לקחת הכל כך שלא נותר מה לתת. הבעיה המרכזית שהיא לא מוותרת על הידידים שלה (גברים) היא רוצה להפגש אתם אפילו בביתם לבד. וכן גם ללכת לבלות בדיסקו. היא טוענת שהוא מיושן ולא פתוח. בני מתנגד לקשרים כאלו בטענה שידידים לא ממלאים את חלל החיים. אפילו כשהם ביחד היא נוהגת לשוחח עמם שעות ארוכות בנוכחותו. בני אומר אם יש חברות ואהבה, והמטרה לבנות חיים ביחד, זה לא הולך עם ידידים, ובכך החל לאבד את האמון בה. (לא אמרה את האמת על הבלוי). אי לכך החליט לנתק את הקשר (למרות האהבה)עד שהיא תחליט מה היא בוחרת- בו או בחברים. הוא לא מעונין שיהיה לה קשר מסיבי אתם.(טוענת שהוא מיושן ולא פתוח) זה נוגד את הנורמה החברתית שבה כשיש אהבה , עיקר הנתינה הוא בין בני הזוג.ולהשאיר מעט לידידים, כי לאחר נשואין לא יתכן שהיא תבלה אותנהל שיחות ארוכות עם ידידים. השאלה שלי היא - האם עליו לחכות שהיא תשיב אם היא רוצה אותו או את הידידים, או שבהתנהגות שלה היא דיברה בעד עצמה וזה נועד לכישלון (ז,א שנצא מתוך הנחה שהיא תתקפל ותסכים לתנאים, אבל אח"כ יהיו לה משקעים על כך וזה ישוב אליו כבומרנג) לתשובתך האם הדואגת.
שלום הלנה, "ידיד" זו מילה מקובלת להגדיר קשר אפלטוני. עפ"י תיאורייך, שהם כבר תיאורים "מיד שלישית", שעברו מהבחורה אל בנך ומבנך אלייך, הבחורה מפלרטטת יותר מאשר מתיידדת. השאלה שבנך צריך לשאול את עצמו (ולא את צריכה לשאול בשמו) היא מה גורם לו להתאהב עם מישהי שאינה בטוחה ברגשותיה אליו ובעצם אומרת לו שהוא אינו מתאים לה ומיושן מדיי בשבילה. המשיכה אל מי שדוחה אותו היא של בנך ולא של הבחורה (לפחות אני מבין שבנך מעניין אותך ולא הבחורה). אם בנך רוצה לעבד את הדברים, מן הראוי שיפנה לייעוץ מקצועי, בייחוד אם זה דפוס החוזר על עצמו. ייתכן שהוא אינו מעריך את עצמו מספיק. אני לא חושב שהמתנה תעזור כאן. הוא עשה את הצעד הראשון בכיוון הנכון בכך שעזב אותה. הבחורה לא תשתנה. השאלה אם בנך רוצה להשתנות כדי להציע את עצמו כשותף שווה-ערך בקשריו הבאים. ידידויות של שני בני הזוג עם אנשים אחרים, אגב, הן מבורכות בתנאי שהן אכן ידידויות (=קשרים אפלטוניים). בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין
א.ג.נ, שלום, שמנו לביאה וליאור,ואנחנו כותבות עבודה על המחזה: בעלת הארמון\לאה גולדברג.. במחזה בעלת הארמון מסופר על איש בודד(מר זאברודסקי הגרמני) שהוא שומר הארמון. במהלך מלה"ע השנייה מגיעה לארמון, מבוהלת ומפוחדת נערה צעירה בשם לנה, ומר. זאברודסקי שומר עליה מכל משמר. יש לציין, כי היא נמצאת במקום מסתור חשוך ובודד. כשנתיים לאחר שהמלחמה הסתיימה, באים לביקור בארמון זאנד (סופר יהודי מארץ ישראל, שבא לראות את הספרים בארמון) ודורה ידידתו (שתפקידה לדאוג לילדים שעברו את השואה , ולנסות להביאם לא"י.) במהלך הביקור של זאנד ודורה בארמון,הם מגלים בטעות את לנה ונחרדים מהעובדה שהיא אינה יודעת שהמלחמה הסתיימה וחושדת בהם שהם נאצים. מטרת העבודה שלנו היא למצוא טענות בעד\נגד מר.זאברודסקי (מהפן הפסיכולוגי) לקראת המשפט שאנחנו עורכים עליו. (נגד ניצל אותה בכך שלא סיפר לה שהמלחמה נסתיימה בעד: הציל אותה ממוות ודאג לה) אנו מעוניינות לשמוע את חוות דעתכם בנושא, ונשמח ונודה לכם מ א ו ד על כך. בתודה מראש, לביאה וליאור.
שלום, זאברודסקי מיצג את האינטלקטואלים והאריסטוקרטים. יש לו מחויבות מוסרית כלפי המקופחים והנדכאים וכן נאמנות לערכים הישנים. בעיניו הנאציזם הוא חלאת המין האנושי. ההסתגרות שלו בארמון עם לנה מהווה נסיון להתעלם ממה שקורה בחוץ, מהגיל ומהזמן הכרונולוגי. הוא גם משכנע אותה שיש חיים לאחר המוות וגם מעניק משמעות לחייה. במחזה הזה רואים את הקשר המורכב בין מציל וניצול. בהתחלה כשהיא מגלה שהמלחמה הסתימה היא מרגישה מחויבות גדולה וקשר רגשי חזק לזאברודסקי.
עוד חומר כאן:http://www.amalnet.k12.il/meida/sifrut/sifshoa/maamarim/ssi00035.htm
שלום לכולכם אנא ראו תגובתי למיכל, בעמוד זה, הצגתי שם נושא , ואשמח אם נוכל לדון בו יחד. תודה ש נ ה ב
היי שנהבי, בוקר טוב אני "קטנה" מידיי לנושא רציני כזה, אבל אני אשמח לקרא את התגובות ואת הדיון. יום טוב כוכבית
היי סטארית.. את לא כל כך קטנה.... את בת 42, לא?? וחוץ מזה אני כן מבקשת ממך שתשתתפי, אחרי שתקראי ותביני מה אנשים חושבים מרגישים וחווים- כי ייפלו לך כל מיני אסימונים תקועים- הקשורים בזוגיות הלא מרנינה שלך עם בעלך- כפי ששיתפת אותנו בה לא פעם. אני מסכימה שהמקרה שלך מיוחד, אבל.... בואי נחכה עד אחר הצהריים, תראי איזה עץ סבוך ומעניין יצוץ ...... נ"ב- את חושבת שאני לא לומדת כל הזמן מדברים שמתרחשים פה?- ה-מ-ו-ן למדתי. ביי ש נ ה ב
היי, אכן חומר למחשבה. כשהכרתי את בעלי הוא איך נאמר היה בכיס שלי ואני לא כל כך. כל שבוע מחדש הייתי מגיעה להחלטה שזהו הוא לא בשבילי ואני עוזבת אותו ואכן ניסיתי לעזוב אותו ופעמיים הוא ממש בכה דמעות ואני מרחמים וקצת מאהבה חזרתי בי. יום אחד התעורר הבחור והחליט שהוא רוצה להפרד מכל מיני סיבות (חלק מהן היו המשחקים ששיחקתי איתו) ולי כל כך כאב איך הוא מסוגל לעולל לי את זה פתאום התחלתי להעריך מה היה לי בידיים ומאז אני תופסת חזק חזק. נכון לא אשקר לאחר כמעט 12 שנים יחד ו- 7.5 שנות נישואים היו עליות וירידות אבל כשאני רק מנסה לחשוב עליו עם מישהי אחרת אני מתחלחלת מה פתאום שיקחו לי אותו הוא שלי למרות שכבר אין את הריגושים שהיו בהתחלה גם המין כבר לא זה אבל יש אהבה אי אפשר להגיד שלא... אז מידי פעם מנסים להצית את האש אני מקווה שזה עובד והוא לא בוגד בי... (בראשי עוברות מדי פעם מחשבות זימה על בגידה (מצידי) אבל הן חולפות להן הלאה אני פשוט לא מסוגלת). יום נעים, ים
היי ,ים השאלה מה גובר על מה.. האם הרכושנות שלנו כלפי בן הזוג חזקה מאיתנו? האם לא נוותר עליו כדי שיהיה שייך לאחרת- למרות שלא הכי טוב לנו בעולם? או האם נחשוב שייתכן ויכול להיות לנו הרבה יותר טוב עם מישהו אחר- לכן אולי כדאי להיות "אמיצים" ולפרק את החבילה הקיימת?(גם אם קיים הסיכון שנישאר תקופה מסויימת ואולי ארוכה- ל-ב-ד???) אלה שאלות מעניינות, אני מניחה שהן מתקבלות אחרת אצל כל אחד, תלוי אם הוא טיפוס שיודע לחיות לבד, או מפחד להשאר לבד, שמחשבן "מה יגידו", ועוד... בעיות סבוכות... אהה?? ש נ ה ב
אני נשואה שלוש וחצי שנים ומכירה את בעלי שמונה שנים. היכרנו בפגישה עיוורת כך שאני האחוז הבודד בסטטיסטיקה שכנראה מצליח לו... כשחיפשתי בן זוג חיפשתי בראש ובראשונה יציבות ונאמנות והייתי מוכנה להתפשר על תכונות אחרות כמו תחומי עניין משותפים, ריגושים, הפתעות, שיחות נפש ועוד. כיום, אני מרגישה שהגעתי למצב בו אני לא יכולה יותר לעמוד בפשרה שלקחתי על עצמי . הוא בעל טוב ואבא מצויין וממלא את כל צרכינו החומריים והנפשיים (הנפשיים של הילד אך לא את שלי וזאת הבעיה). אני מרגישה שאני זקוקה ליותר ונמצאת כל הזמן, כבר יותר משלוש שנים, בחיפוש אחר הגבר "המושלם" עבורי. אני מודעת לזה שאין מושלם ובחיי נישואין אין הרבה ריגושים, בטח לא אלה של ההתחלה. עם זאת, ככל שאני מנסה לשחזר את מערכת היחסים שלנו בהתחלה, אני מוצאת שגם אז לא התרגשתי במיוחד. אהבתי אבל לא הייתי מאוהבת ולא נסחפתי בשיכרון חושים. הצבתי לי מטרה, למצוא חבר יציב ונאמן, לאחר שקשרים אחרים אכזבו בתחומים האלה, ולאחר שמצאתי, הייתי עיוורת לכל השאר, אם כי לאחר שהחלטנו על חתונה כבר הייתי יותר מודעת. וכך היום, יש לי בעל יציב, נאמן, אוהב, תומך, אך לי זה לא מספיק. אני מרגישה שאין לי עם מי לדבר וכשאני מוצאת לי פרטנרים אחרים לשיחה ומשתעשעת במחשבה שאולי מצאתי את האיש של חיי ומתחילה קצהה של התאהבות אני מתרחקת מבעלי פיזית ונפשית, הוא שואל שאלות, אני עונה, יש קנאה ואוירה לא טובה. וכך קורה כל כמה שנים בערך. לאחר שהמצב נעשה בלתי נסבל, לי נפשית ולו פיזית, כי אני קרה כלפיו, החלטנו לפנות לטיפול זוגי. הטיפול הוא רק בתחילתו ואני עדיין לא יודעת להגדיר לעצמי בוודאות אם אני רוצה לשמור על הקשר הזה או לא. לפעמים אני חושבת שאני מפחדת מפרידה רק בגלל שיקולים חומריים ואחר כך מגלה שגם משיקולים נפשיים, כי למרות הכל עדיין יש פה אהבה וילד, אותו אני מדי פעם מעמידה בראש סדר העדיפויות במקום את עצמי. המטפלת שאלה אותו אם אני החלום שלו והוא ענה שכן וכשהיא שאלה אותי לא ידעתי מה לענות...גמגמתי בשקט "לא"...אני כל הזמן מוטרדת בשאלה האם קיים אי שם מישהו שיותר מתאים לי. והוא כל כך נפגע ואני מבינה אותו. אם אני הייתי במצבו לא חושבת שהיו לי כוחות הנפש לעמוד בזה. לאחר שקראתי את המאמר שפרסמת על קבלה ואי קבלה של בני זוג, חשבתי לעצמי מה היה קורה אילו היינו נפרדים. איך הייתי מתנהגת אליו אז. ופתאום חשבתי לעצמי שבטח הייתי מחבקת אותו יותר או מנסה למשוך אותו אלי יותר... ואז הגעתי להארה, שאולי גם אני לא מקבלת את מי שרוצה אותי ורוצה את מי שלא מקבל אותי... מצד שני הייתי במצבים שהייתי מאוהבת במי שהיה מאוהב בי ללא שום בעיה, כך שהתאוריה הזו לא ממש תקפה לגבי... האם זה רק משבר קטן וזה חולף??? אבל אני יודעת שזה תהליך שמתרחש אצלי כבר כמה שנים, ולמעשה מהתחלה היו לי ספקות לגבי ההתאמה ביננו, ומצד שני גם אני זנחתי חברה איתה היו לי תוכניות לטיול במזרח לטובת חבר יציב ונאמן שידעתי שיהיה בעלי... מה קורה לי??? תודה, מיכל.
מיכל, היי אמנם הפנת את השאלה לד"ר רובינשטיין, אך הרשי לי לאמר לך ,בקצרה, שאת כל כך נורמאלית בעיניי.... יוצא לי לשוחח עם אנשים הנשואים פרקי זמן ארוכים ממך, לכולם יש את התלונה הידועה בדבר שיגרה וחוסר ריגושים....כולם אוהבים את בני-בנות הזוג, אבל כבר חסר אותו משהו קסום.... והכל כזה רגיל...ולא כל כך מעניין. הנושא הזה יוצר חומר למחשבה....האם בן הזוג הנבחר על ידינו בגילאי העשרים/שלושים אמור לספק את צרכינו המשתנים(בהתאם לגיל,לרמה האישית,להתפתחות,לקידום,לקידמה) עד גיל שיבה? איך אפשר בכלל לצפות שבבחירתנו בבן אדם אחד יתגלמו כל חלומותינו בדבר היותו מעניין-מושך-מקסים-נאמן-אמין-אבא טוב- מאהב לאורך זמן-בקיא- ידען-חכם-וכו' וכו'??הרי זה ממש בלתי אפשרי..(הערה: בדבריי אני מתכוונת כמובן לשני המינים...) קראתי פעם ,במקום לא רציני, כתבה המדברת על הצורך בהחלפת בני זוג באופן רשמי אחת ל5-10 שנים, כדי שאנשים יעשירו את חייהם ויחוו ריגושים חידושים וחוויות, כל פעם עם פרטנר חדש-כך יימנעו מעצמם שחיקה+שיעמום+כעסים מיותרים הנובעים מחוסר עניין , ועוד. האם זה באמת הפתרון?? הייתי שמחה לדון בנושא זה עם חברי הפורום, ועם הד"ר הנכבדים. זה נושא שמעסיק כל גיל, כל בן אדם נשוי/גרוש, רווק, ובהחלט מעסיק גם אותי אישית....למרות שלא חוויתי נישואים מאוד ארוכים עם בעלי לשעבר, אך אני ערה לנושא. תודה לך מיכל שפתחת בנושא ,מתוך מצוקה אישית. אני מקווה שתמצאי את שביל הזהב, כי בסה"כ ניתן להבין מדברייך שיש לך פרטנר מוצלח. יום נעים ש נ ה ב
בוקר טוב שנהבוש קראתי את מה שרשמת ותשמעי..................מעניין מאוד, אך האמת היא שאני כנראה לא יוכל להשתתף , אלה רק להחכים וללמוד מפני שאני "עדיין" לא חוויתי , מצב של "מאס או הרגל מוגזם עם מישהו שאני אוהבת, יכול להיות שזה מצב שבא רק עם השנים ואני מתכוונת הרבה שנים, מכיוון שאמנם גרתי עם החבר שנתיים , ראיתי אותו בכל המצבים, לפעמים לא היה מה לעשות כל כך , מן תחושה של קצת שעמום , אבל לא יודעת למה תמיד הרגשתי את שיא האהבה ולא פיקפקתי בכך שניה אחת מכל התקופה שהיינו יחד, לא יודעת מה לענות , אבל באמת שההרגשה שלנו היתה שיא מבחינת הרגשות שאף פעם לא נמאס, כל יום וכל היום יחד, עושים דברים יחד ובכיף , גם אם זה לשבת ולצפות טלויזיה יחד, פשוט לא נמאס, ואם הייתי הולכת לקניון עם חברה , אחרי חצי שעה או שעה גג , הייתי רצה הביתה אליו , כאילו לא ראיתי אותו שנה , טוב זה מה שהיה לי בכל אופן ולכן אני לא יוכל להביע דעה על דבר שאני כלל לא שוללת , אבל לא משלימה איתו מלכתחילה (אולי אני טועה , אין לי נסיון של מאס) ושוב יכול להיות שההרגשה הזו והמצב הזה מגיע רק אחרי שנים , אני שומעת סיפורים אחרי הכל טוב תחזרי אליי ביי לילי
הי שנהב, תחילת המכתב שלך כל כך הזכירה לי את תגובתה של המטפלת הזוגית שלנו לאחר ששמעה את הסיפור: " אתם זוג מאוד נורמאלי. אי אפשר להגיד שהיפלתם אותי מהכיסא מרוב תדהמה. יש מקרים קשים יותר". הוא באמת פרטנר מוצלח, תמיד היה נחשב למוצלח בכל התחומים, אבל מה לעשות, בשבילי זה לא מספיק. מוכנה לוותר על כמה מה"מוצלחויות" שלו לטובת שיחת נפש טובה ומשיכת גוף ונפש אמיתיים. ובעניין הפתרון מהכתבה, אני לא חושבת שלהחליף בני זוג כל כמה שנים זה פתרון נכון. הפתרון הוא לדעת לעשות בחירה נכונה של בן הזוג ואפילו להתייעץ לפני זה עם איש מקצוע. אני יודעת שאין מושלם ושצריך להתפשר אבל השאלה היא על מה מתפשרים. על מראה חיצוני אולי כן אבל על דברים מהותיים באופי, כנראה שלא. הי לילי, זה לא שנמאס לי ממנו. פשוט דברים שהייתי מוכנה להתפשר עליהם בהתחלה, לא מתקבלים כעת. זה לא שאין אהבה. יש, אבל מצידי היא יותר חברית ופחות רומנטית ואילו הוא רוצה ממני יותר ובצדק. תודה לשתיכן, מיכל.
היי, אני שמחה בשבילך שהסכמת ללכת לטיפול זוגי, אני מאוד מקווה שהמשבר יחלוף ותשמרי על הזוגיות עם בעלך שנשמע כאדם נפלא. יש לי בשבילך הצעה תנסי לחשוב על בעלך עם מישהי אחרת האם תקנאי, אם תביני פתאום שהוא כבר לא כל כך אוהב אותך והוא כבר לא כל כך מובן מאליו האם יכאב עלייך מן מבחן קטן שאצלי תמיד הוא עובד ... הרבה הצלחה , ים
הי ים, דבר ראשון הוא באמת אדם נפלא ובגלל זה בעיקר אני כל כך מתלבטת ולא חד משמעית. כל הזמן חושבת שמצד אחד אין בו את זה אבל מצד שני יש בו המון מזה... ודבר שני כבר עשיתי את הניסוי הזה... המחשבות המעיקות הגיעו אחרי שהבנתי שלא בטוח שאני בכלל אקנא... שאולי זה מה שיביא לפתרון קל... אבל אין פתרונות קלים. כדי להגיע לדרך החלקה צריך, כנראה, לעבור בשדה קוצים. ביי ותודה, מיכל.
שלום מיכל, נדמה לי שאת יודעת היטב מה קורה לך. מאחר שאתם נמצאים בטיפול זוגי, ארשה לעצמי להתייחס לנושא פחות מבחינה פסיכולוגית ויותר מבחינה מציאותית. השאלות והתהיות שאת מעלה לגבי אם מישהו מחכה לך מציבו משוואה עם הרבה יותר מדיי נעלמים. אף אחד לא יוכל לומר לך אם מישהו מחכה לך ואם יש אדם יותר מתאים לך. מה שברור הוא שבפירוש יש לך מה להפסיד. העובדה שפה ושם היו לך תקופות קצרות בהן הייתה התאהבות הדדית עדיין אין בה כדי לשלול שאינך מקבלת את עצמך ומשליכה זאת על הצד השני, במקרה זה בעלך. ברור שהקשר אינו טוב, כי את גם תלויה בבעלך תלות כלכלית ובמקביל גם עויינת (ואולי אפילו "מסרסת") אותו על ההחמצות שאת מרגישה. זה בהחלט לא מצב בריא. אינני יודע עד כמה טיפול זוגי יכול לעזור כאן, ואולי קיים מקום לפנות אל המטפלת הזוגית ולבקש לדבר איתה באופן אינדיבידואלי כדי לבדוק יותר דברים לעומק בינך לבין עצמך. המציאות היא שבכל תהליך קבלת החלטות יש ויתור על אלטרנטיבות אחרות ולעולם לא נדע האם הוויתור היה שווה או לא שווה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין
גידי תודה רבה! אנחנו נמצאים ממש בתחילתו של הטיפול. היתה פגישה משותפת, ואז המטפלת ביקשה לראות אותנו בנפרד. בעלי כבר היה בפגישה אחת ואני אמורה להפגש איתה ביום ראשון. יש לי הרגשה, שמכיוון שהיא איתרה שאני היא זו המבולבלת והוא פחות, היא מתכוונת לעשות איתי יותר פגישות בנפרד מאשר איתו. בכל זאת הייתי רוצה לשמוע ממך גם את הצד הפסיכולוגי. מה גרם לי לבחור בחירה שכזו והאם היא נעשתה מהמניעים הלא נכונים או שדווקא כן... תודה, מיכל.
היי סיפרתי לפסיכיאטר מה קרה לי ( החויה הנוראה). והוא אמר שזה התקף חרדה. הוא אמר לי להפסיק עם הכדורים (סרוקסט 20 מל') ליומיים ואז לחזור אליו לראות איך אני מרגישה ואז להתחיל לקחת חצי כדור.(התחלתי לקחת את הכדורים רק לפני כמה ימים). אני לא יודעת ממה זה קרה לי, ההתקף, אני חושבת שמאז שהתחלתי ללכת לטיפול אצל עו"ס הכל מתחיל להשפיע עלי בצורה שונה, יכול להיות? נראה לי שאני יותר לחוצה ממה שהייתי, ואני כבר מתחילה לחשוב לעזוב את הטיפול. השאלה אם כדאי לעשות זאת? כי אני מרגישה שבכל זאת איכשהו זה כן טוב לי לדבר (למרות שאף פעם לא דיברתי , בכלל, ועלי בפרט) זה נורא קשה לי, ואני לא יודעת מה לעשות נראה לי שזה רק הולך ומסתבך, ולא נהיה יותר קל. כל פעם שאני חושבת על מה שקרה או על החיים בכלל אני מרגישה סחרחורת וחום חזק מאוד בלב ומסביבו, ואני מפחדת שהתקף החדה יחזור, ואז אני פשוט מנסה להנתק מאותם המחשבות כדי שהתחושה הנוראה לא תחזור יותר. אני כבר לא יודעת מה לעשות, זקוקה לעזרה!!!!!!!!!!!!! אני לא רוצה לברוח מזה יותר, אני חושבת שעד היום פשוט הכחשתי את המצב לא חשבתי על זה כל הזמן ,למרות שאותם המחשבות היו לי כל הזמן בראש. במשך שנים. היו לי גם מחשבות התאבדתויות בעבר,למרות שגם היום אני מעדיפה לא להיות, כי אני פשוט מתה בחיים. רציתי גם לדעת אם התקף חרדה, נגרם מאותה חוויה של הרגע או משהו שמתמשך ופתאום הוא מתפרץ. מצטערת אם זה ארוך מדי. תודה .
אם את חכמה אז: 1)לכי מחר לחוו"ד אצל עוד פסיכיאטר - באופן פרטי-לא משנה העלות. 2)תשתדלי לא לדבר על ההתקפים והחרדות עם פסיכולוגים כל עוד העניין אצלך טרי, השיחות רק יכולות לעורר עוד התקפים -למרות שהם עוזרים במידה מסוימת. 3)אם אכן אלו התקפי חרדה , יתכן שלא תהיה לך ברירה אלא לקחת בנזודיזיאינים קסאנקס קלונקס וכו' - הם הפיתרון המהיר והטוב שיפסיקו באחת את ההתקפים.
עדי, ה"בעיה" עם התקפי חרדה היא, שהפחד מהתקפים נוספים מביא אותם... ייתכן ובמהלך השיחות עם העו"ס עולים תכנים שמפחידים אותך, כאלה שאת לא מודעת אליהם, ואפילו לא מדברת עליהם... יכול להיות שאת נתונה בחרדה ממה שתגלי על עצמך במהלך השיחות... עדי - אל תעזבי את הטיפול... בין אם הוא הגורם להתקף החרדה ובין אם לא... כי אם ההתקף הגיע בעקבות תחילת הטיפול, זה אומר שיש דברים ש"מתים" לצאת החוצה, וכדאי לאפשר להם לצאת. ואם אין קשר בין תחילת הטיפול לבין ההתקף - אז זה בכל מקרה לא ישנה כלום.
עדי בוקר טוב, גם אני נמצאת באותה סירה, סובלת מחרדה. אבל בדרך להחלמה, כמעט ואין לי "התקפי פאניקה". אם תרצי - את יכולה לכתוב לי לאימייל, אשמח לעזור לך כדי שתוכלי לצאת מהתקופה הקשה הזו. שיהיה לך יום יפה ורגוע
לד"ר גדי רובנשטין שלום רב לפני כשנתיים נפלו קטיושות על ביתי מאז קיבלתי טיפול ע"י פסיכיאטר ושיחות ע"י פסיכיוטראפיסט וכדורי פרוזק במשק כשנה ולעט לעט חזרתי לעצמי והיום אני אותה בן אדם כמו שהייתי לפני המקרה .אך יש בעיה אך שיש מתיחות באזור או אני שומעת בומים או יש מטוסים או כל אירוע שיכול להשמע שיש חשש לקטיושות אני מקבלת לחץ בראש ואני חושבת שאני הולכת או השתגע או למות לכן אבקש את התייחסותך בתודה ש.ב.
למקורות הצבאיים של תיקדבקה את התקפת הטרור על הגליל,ח ביצעו אנשי אל קעידה וחיזבאללה.ח את ההתקפה הצבאית, ביום ג' 12.3, בגליל המערבי, בכביש מצובה-כברי, בה חנרצחו 6 ישראליםחח ח ו-7 נפצעו, ביצעה ח חולייה המורכבת מאנשי אל-קעידה,ח הנמצאים עתה בלבנון, ביחד עם אנשי חיזבאללה, כנראה אנשי חיזבאללה הקשורים עם עימד מורנייה. כך מוסרים בידיעה בלעדית המקורות הצבאיים והמודיעיניים של תיקדבקה, כך מתברר מהתנהגותם המבצעית של התוקפים בשטח, ומחלקי לבוש וציוד שהם השאירו מאחוריהם.ח המילה "השאירו" אינה מקרית, מאחר וכוחות הביטחון,ח במקרה זה גם הצבא וגם המשטרה, סבורים, אבל אינם אומרים, כי הערכה היא שבשטח מסתובבות חוליות נוספות, דוגמת זו שפעלה ביום ג'.ח כבר בערב יום ג', כמה שעות לאחר ההתקפה השתמשו גורמי ביטחון במושג כי התוקפים השאירו אחריהם "טביעת אצבעות של חיזבאללה", אולם הם לא פירטו.ח המקורות הצבאיים של תיקדבקה מוסרים כי בדברים אלה התכוונו גורמי הביטחון לחמש נקודות עיקריות.ח א. בחירת מיקום ההתקפה- ההתקפה והירי בוצעו חכקילומטר אחד דרומית לשלומי, ממערב לכביש 70,ח שהוא הכביש מכברי לשלומי, מעל גבעה החולשת על הכביש.ח גבעה זו מצויה בדיוק מול שכונת שלומית, שהיא שכונה צפונית של שלומי והיא נמצאת מצדו השני הצפוני יותר של הכביש. בדיוק מעל שכונת שלומית, מתנשא רכס ראש הנקרה, הנמצא צפונית מערבית לישובים כברי וחניתה.ח על הרכס הנמצא בתחום לבנון נמצא אחד המוצבים המרכזיים של חיזבאללה, הפזורים לכל אורך גבול לבנון ישראל.ח במוצב הזה מוצבים כבר חודשים רבים צופי מודיעין של חיזבאללה ואנשי מודיעין של משמרות המהפכה האירניים, העוקבים 24 שעות ביממה אחר הסידורים והתנהגות הישובים הישראלים בשטח בעת אירועי ביטחון. מהיכן יוצאים ומגיעים הכוחות הישראלים המצויים בשטח וכמה זמן לוקח להם להגיע מנקודה אחת לשניה. אנשי החיזבאללה ברכס ראש הנקרה יודעים בדיוק את דרך ושיטות עבודת הצבא והמשטרה, את מיקום החפ"ק באזור ואת הדרך בה פועלים המסוקים של חיל האוויר.ח בחודש שעבר הביאו אנשי משמרות המהפכה האירניים לרכס ראש הנקרה ציוד מעקב אלקטרוני חדש ומצלמות אלקטרוניות מסתובבות אשר קלטו את כל המתרחש באזור שמתחתם גם בשעות הלילה. למרות כל זאת המשיכו כוחות הביטחון הישראלים באזור לנוע בחופשיות כאילו הם אינם יודעים שאנשי חיזבאללה והאירניים עוקבים אחר כל תנועה וזיע שלהם.ח אחת הדוגמאות לכך, היא שרשתות הקשר הישראליות באזור פעלו עד ההתקפה ביום ג', בגלוי ללא בטחון קשר וכל הרכבים הביטחוניים נעו בלילה באורות מלאים.ח ב. ההכנות למתקפה- מצורת המארב שהתוקפים הניחו מול הכביש ומדרך הפעולה שלהם תוך כדי הקרב, עולה כי הם הכירו היטב כל פרט ופרט המצוי בשטח, כמו המטעים, תעלות, שיחים, או קפלי קרקע, והשתמשו בהם לשם השגת מטרתם הצבאית. אין ספק כי התוקפים שהו תקופה ארוכה במוצב חיזבאללה ברכס ראש הנקרה ולמדו היטב את כל הפרטים האלה. יתרה מזאת.ח החקירה הראשונית, מהציוד שנשאר בשטח מראה כי התוקפים שהו בשטח לפחות 36 שעות ואולי יותר לפני ההתקפה. ישנם סימנים כי, לאחר חדירתם לשטח ישראל, הם עמדו בקשר עם מפקדים ששהו במוצב, באמצעות סימנים שונים שהם הציבו בשטח, כמו חלק של בגד שהם שמו על אחד העצים, או איתות במראות שמבהיקות מול אור השמש ובפנסים שהם הפעילו בשעות הלילה.ח גם צורת ההליכה ללא היסוס וההתנהגות הבוטחת של שניים מהתוקפים, שאחד מחברי מושב בצת פגש אותם בבוקר ההתקפה, מצביעה כי התוקפים חשו בשטח ישראל, כאילו הם נעים בשטח המצוי בשליטתם.ח ג. חציית הגבול- המקורות הצבאיים של תיקדבקה מוסרים כי נראה שגם חיזבאללה וגם הפלסטינים פיתחו שיטה בעזרתה הם יכולים לעבור את הגדרות האלקטרוניות הישראליות מבלי לפרוץ אותן ומבלי שהמערב יתגלה. למרות שהשיטה היא פשוטה ביותר, תיקדבקה, אינו יכול למסור פרטים עליה. אולם הפלסטינים כבר השתמשו בגרסה פרימיטיבית של שיטה זו, כאשר הם עברו לפני כמה ימים את הגדר האלקטרונית הישראלית ליד מחסום כיסופים ברצועה.ח ג. צורת ההתקפה- התוקפים התנהגו בצורה צבאית מקצועית. הם לא הסתפקו בשכיבה פסיבית וצליפה מהמארב. לאחר שפתחו באש על המכוניות הנעות בכביש פגעו בהן והן נעצרו, הסתערו חלק מהתוקפים לכיוון הכביש כשהם זורקים לעברו ולעבר המכוניות הפגועות רימונים.ח על הגבעה מאחוריהם, נשארו מחבל אחד או אולי אפילו שניים או שלושה שחיפו עליהם באש ארוכת טווח, שמנעה מכלי רכב אחרים להתקרב לאזור ההסתערות. מכאן ההנחה, שמלבד שני המחבלים שחוסלו, היו בחולייה לפחות עוד שני מחבלים נוספים. לאחר שהמחבלים התוקפים הגיעו לכביש הם השתלטו עליו למשך כמה דקות ארוכות, וכשהם עוברים ממכונית למכונית מקורבן לקורבן וביצעו ווידוא הריגה באקדחים שהיו מורכבים עליהם משתיקי קול.ח יתכן מאוד כי כמה מששת הרוגי הפיגוע, נפצעו בגל הראשון של הפיגוע, ונרצחו לאחר מכן בדם קר, כאשר התוקפים המרצחים הגיעו לכביש.ח השימוש באקדחים עם משתיקי קול מעיד כי המחבלים התכוונו לחלץ את עצמם לאחר הפיגוע מהאזור ולבצע פיגועים נוספים במקומות אחרים, מבלי להשאיר אחריהם עקבות.ח מאחר והתוקפים ידעו מראש כמה זמן ייקח לכוחות הביטחון להגיע למקום הם נסוגו בדיוק כאשר כוחות הביטחון הישראלים הגיעו למרחק כמה מאות מטרים מהמקום.ח בשלב זה, המחבלים התוקפים ירדו מהכביש ועדיין עוד לא חזרו לגבעה ממנה הם יצאו. הם המתינו לכוחות הישראלים הבאים כשהם מסתתרים בתעלה.ח כאשר הכוחות הישראלים הגיעו הם נתקלו מאש שנורתה מעליהם מעל הגבעה ואילו המחבלים שהסתתרו בתעלה,ח תחת חיפוי האש, זרקו עליהם רימונים.ח המקורות של תיקדבקה מוסרים כי זה כבר שלושה שבועות שבידי גורמי מודיעין הלוחמים בטרור אמריקנים וישראלים יש ידיעות המדברות על מתקפת טרור משולבת שעומדת להיות מונחתת על ישראל בימים האחרונים של חודש מרס. מתקפה זו כבר זכתה לכינויו,חח אופנסיבת הפסח.חח בסוף החודש ישנו צירוף של שלושה תאריכים. ערב פסח וליל הסדר ב-27 למרס. פתיחת כינוס וועידת הפסגה הערבית באותו ערב. יום האדמה של ערביי ישראל, ח חח ביום ראשון, 31 למרס.ח ההערכה המודיעינית מדברת על תקיפות משולבות, של חוליות טרור משותפות לאל קעידה, חיזבאללה וגורמים פלסטינים בתנועות הפת"ח והג'יהאד האיסלמי הפועלים בדרום לבנון, שכבר מוחדרות בימים האחרונים לישראל,ח דוגמת החוליה שפעלה בכביש שלומי-כברי. חוליות אלה מגיעות למקומות מחבוא הממתינים להם מראש בגדה המערבית ואצל ערביי ישראל. חוליות טרור פלסטיניות,ח המורכבות מאנשי גדודי אל אקצא והתנזים. אחת הסיבות לאופנסיבה הישראלית האחרונה בגדה נגד מטרות אלה,ח היא המידע המצוי על אופנסיבת הפסח. הגורם השלישי הן חוליות טרור שיבואו מערביי ישראל. הכוונה של מתכנני ומארגני אופנסיבת טרור זו היא להביא להתעצמות ולהעלאת היקף וחומרת ההתקפות, בכל גל מחודש. השיא של המתקפה צריך להתקיים ביום האדמה.ח ההערכה הישראלית היא כי האופנסיבה החלה למעשה כבר בהתקפות על שורה של מחסומים בערי הגדה, בייחוד שתי המתקפות הגדולות, האחת ליד הכפר עין עריק, דרום- מערבית לרמאללה, ב-19 לפברואר, ח והשניה ליד וואדי חראמייה צפונית לירושלים, שתי התקפות בהן נהרגו 16 חיילים ישראלים. שירותי המודיעין הישראליים הגיעו למסקנה כי בהתקפות אלה לקחו חלק אנשי טרור שאינן פלסטינים, אלה לוחמים מקצועיים בעלי מיומנות קרבית גבוהה ביותר.ח ההערכה בצמרת הצבא היא עתה כי המטרה העירקית של שתי התקפות אלה לא הייתה הרג של חיילים בלבד,ח כי אם פעולות שתרגלו את פתיחתה של אופנסיבת פסח.ח הפעולה על עמדות ומחסום הצבא בעין עריק באמצע פברואר, שאחריה באו שורה של ניסיונות לפרוץ את מחסום מכבים, באו לבדוק את האפשרות של פריצת חוליות טרור מאזור רמאללה לעבר העיר מודיעין ושדה התעופה הבינלאומי היחיד של ישראל לוד.ח אפשרות אחרת, שמדאיגה ביותר את צמרת צה"ל היא כי ההערכות אלה מצטלבות עם מידע מודיעיני אחר המגיע לידיהם והמדבר על התקפת טרור גדולה שתונחת על ידי ארגון אל קעידה על ישראל בממדים דומים להתקפת ח 9.11 בניו יורק ובוושינגטון. הישראלים חוששים ח כי הניסיונות להנחתת מכות הטרור הן מתואמות והן תתרחשנה סימולטנית.ח ח ( יום רביעי, 13 למרס 2002, 16:00)ח _______________________________
היה לי התקף חרדה בשנת 97 מאז 1988 אני מטופל בכדור סרוקסט ליום יש לציין שאני מתפקד טוב והכל בסדר אך לפעמים באים כמין הרגשה של לפני התקף ואני לוקח כדור לוריוון והכל עובר. האם זה יעבור לי אי פעם?
נאור שלום, האם ניסית גם להיעזר בטיפול פסיכולוגי? זה יכול להועיל מאוד ו-כן, בהחלט יש סיכוי שההתקפים יעברו - מניסיון! תרגיש טוב! נזבורה
שלום נאור, מתיאורך נשמע שאתה מוכן לקראת ההתקף ונוקט בצעדים הנכונים. אם אינך נמצא בטיפול פסיכותרפויטי (שיחות) הייתי ממליץ לך להוסיף זאת על הטיפול התרופתי. השילוב שבין השניים הוכח במחקרים כיעיל מאוד למצב שאתה מתאר. בממוצע, אין ערבויות לכך, אך הטיפול המשולב יכין אותך להתמודד טוב יותר עם הפחד מפני ההתקף ולא תחיה כל הזמן עם הפחד מפני הפחד. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין
איך מגיעים לפסיכולוגים שמתמחים בנושאי חרדה?
אני סובלת מזה זמן מה מדיכאון חרדות ועצבנות לקחתי במשך שבועיים לוסטראל ולא הגבתי טוב לתרופה וכעת קיבלתי מירשם חדש המשלב שתי תרופות חדשות האם השילוב בין CIPRAMIL ו EDRONAX יעיל ביחד או שעלי לנסות כל אחת מהן בנפרד במשך תקופה של שבועיים כדי לבדוק איזו מהן מתאימה לי יותר?
אקמול הכי טוב
הדס, א. אין כרגע פסיכיאטר בפורום. ב. האם את לא סומכת על הפסיכיאטר שרשם לך את את התרופות? אני מניחה, שהוא יודע מה הוא עושה, ואם יש לך ספקות, את יכולה לשאול אותו.
שלום, אמי, ניצולת שואה בת 79 , סובלת שנים רבות מדיכאון קל, שתסמיניו מצב רוח רע, בכי בקלות, דיבורים על התאבדות ולאחרונה גם עייפות כללית ואי חשק לעשות דברים. עם זאת, היא כן מכריחה עצמה "לצאת" ממצב הרוח המדכא ולעשות דברים חיוביים כמו לשחק ברידג'. ניסיתי להציע לה שתיקח פרוזאק (כמובן לאחר שתתייעץ עם רופא), אבל היא לא מוכנה לשמוע על כך. בנוסף, היא מקפידה לשמור כלפי חוץ על תדמית חיובית ונמרצת ולמיטב הבנתי, מעולם לא דיברה על מצבה הנפשי עם רופא כל שהוא, כך שרופא המשפחה כלל אינו מודע למצב. על פסיכולוג/פסיכיאטר אין בכלל מה לדבר. חבל לי שאת שנותיה האחרונות תעבור בתחושות כל כך לא טובות כשכיום יש פתרונות קלים יחסית למצב. 1. האם אכן פרוזאק הוא הפתרון? וכיצד אפשר להשפיע עליה לקחת את התרופה? האם יש לכדור תופעות לוואי כמו אפטיה, חוסר מרץ או תופעות אחרות? 2. אם אינה מסכימה לטיפול כזה, היש משהו אחר שניתן לעשות שיעזור לה? 3. האם כדאי שאדבר בלי ידיעתה עם רופא המשפחה שלה ואתאר בפניו את מצבה כפי שאני רואה אותו? בתודה ויוי
היי ויוי לדעתי אמך היא בגיל שאי אפשר כל כך להשפיע עליה, היא רוצה להיות השולטת במצבה ולא להיות תלויה בכדורים ,היא עברה דברים קשים ,ואין ספק שבאיזשהו שלב הם נותנים את אותותהם עליה . כל האימהות הן בעצם סופר וו'מניות כאלה ,לשלי , אני לא יכולה להוציא מילה מפי מבלי לקבל הרצאה שוטפת . מניסיון אוכל ליעץ לך ,שפרוזק לא הכי מתאימה ,,יש תרופה אחרת שיכולה מאד להתאים ולהביא את החיוך והאופטימיות שוב אל חיי אימך ,,והיא "אפקסור. אבי שהוא באותו גיל לוקח זאת ,,וכן אנשים בסביבתי הקרובה שהם גם מבוגרים ולמודי שואה נהנים מחיים שקטים מהתרופה. את כמובן צריכה להיות בקירבתה בימים הקרובים,,ו"לתפוס אותה ברגעים כאלה "מביכים ולא להתבייש וליעיץ לה לקחת כדור שיעזור לה להרגיש מצוין.אז...לא תהיה לה ברירה והיא תבין, שאת שותפה למצבה , לא מוכנה להמשיך ולראותה סובלת כך. את התרופה נותן פסיכאטר ,,מקופת חולים. עוד משהו ,,אם תוכלי לשנות את כינוייך או להוסיף לו אות ,כיוון ששמי הוא גם ויוי. תודה לך ובהצלחה ויוי
שלום ויוי, אני מעריך את דאגתך לאימך, אך בגילים מבוגרים דפוסים שהיו קיימים לאורך כל החיים מתחזקים וקשה להאמין שאמך תרצה להתייעץ ולהיעזר בטיפול תרופתי דווקא עכשיו. את יכולה לנסות לדבר עם רופא המשפחה והוא אולי יוכל להציע לה עזרה בצורה טאקטית - תלוי מה טיב הקשר ביניהם. בגילים מבוגרים קיימת יותר רגישות לתופעות לוואי של תרופות אנטי דיכאוניות בכלל ובלית ברירה נותנים אותם במינונים נמוכים יותר. במצב שאת מתארת נראה לי שזה רעיון לא רע להציג את הבעיה בפני רופא המשפחה והוא יכול לשאול אותה איך היא מרגישה. אך כאמור אמך חיה כך כל חייה ויש לכבד את ניסיונותיה לעזור לעצמה בדרכה שלה כפי שעשתה עד כה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין
אני מטופל בערך חודש בטריפטל וקסנגס ועובד סוציאלי הפנה אותי לתחנה לבריאות נפש עם מכתב שלו אבל אני מפחד ללכת לשם כי אני פוחד שזה יגרום לי נזק לאחרונה אני מרגיש רע יותר אבל עדיין חושש למי אני יכול לפנות באופן דסקרטי? תודה
מודאג שלום, איזה נזק יכול להיגרם לך מפניה לתחנה לבריאות הנפש? טופלתי בתחנה לבריאות הנפש בעיר מגוריי, לפני 8 שנים בערך; אף-אחד לא יודע מזה... בכלל עם הבלאגן שיש להם, התיקים גם ככה אובדים להם...
הרה את מצחיקה.... ((-: ואגב, את מזכירה לי בית-חולים מסויים, ידוע וגדול, שלא אנקוב בשמו... בכל אופן כל תיק/תוצאות בדיקה/צילום שלא הולך שם לאיבוד - זה פשוט נס, נס רפואי... ((-: ביי! נזבורה
שלום מודאג, אם אתה חבר באחת מקופות החולים הקטנות (מכבי, מאוחדת ולאומית), תוכל לבחור מטפל מתוך רשימה ומובטח לך טיפול ברמה נאותה ותוך שמירה על דיסקרטיות. במרפאות ציבוריות לבריאות הנפש ייתכן שתופנה למתמחה ואם התחנה היא תחנה של משרד הבריאות ותרצה להתקבל לעבודה בשירות הציבורי בעתיד, הדבר עלול לפעול נגדך. אמנם החוק שונה ואינו מאפשר זאת, אך ייתכן שתיאלץ לחתום על טופס ויתור סודיות רפואית ואז הגישה לתיקך במרפאה ציבורית תתאפשר. אם אינך חבר באחת מקופות החולים הקטנות ואתה יכול להרשות זאת לעצמך, עדיף לפנות לטיפול פרטי מבחינה זו. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין
גם אצל הפסכולוגים שעובדים עם הקופות ( לפחות במכבי ) אתה תצטרך לחתום על וויתור סודיות כדי שהפסכולוג יעביר את המידע הרפואי לקופה ) בקווים כללים) בעצם מה כ"כ מפחיד אותך ? ואיזה נזק יותר ממה שאתה שרוי בו עכשיו יכול להגרם לך אם תלך למרפאת הראות הנפש.???!!! לאף אחד איןזכות לפגוע בך. גם לא בשירות הציבורי
אני מאוהבת בבחור שהוא ידיד קרוב שלי. אני יודעת שהוא כרגע אינו מעוניין ביותר ומעדיף להשאיר את הקשר כמו שהוא. הבחור לדעתי עדיין מאוהב בחברתו לשעבר שממנה הוא פרוד כבר 3 חודשים ומאז הוא בקשר עימי. אני יודעת שהדבר הטוב ביותר הוא לסים את הקשר איתו אבל הוא באמת חשוב לי וקשה לי המחשבה מלהיות בלעדיו. מה אני צריכה לעשות על מנת להישאר איתו בקשר בלי שאני יפגע ממנו?
שלום אני חושבת שבתקופה של שלושה חודשים אחרי פרידה מבת זוג- הלב עדיין לא פנוי. זה עיתוי גרוע מבחינתך לנסות להיות איתו בקשר של יותר מסתם ידידות .. מאוד ייתכן שידידך אמנם נפרד מחברתו, אך לא "סגר את העסק " איתה.. יתכן וזו פרידה שנועדה לאפשר לשניהם לבדוק מה כל אחד מרגיש... ולך אין שם מקום כרגע...אפילו שאת מקסימה... תהיי חכמה-תני לו זמן ומרחב, כשהוא יהיה בשל ופנוי, הוא ישדר לך עיניין. עצתי- עבדי על עצמך, שכנעי את עצמך שעדיף שתישארו ידידים לזמן ארוך, גם אם הידידות הזו איננה הדבר האמיתי אותו את מייחלת לעצמך..... רק את יכולה לקבוע לעצמך אם את היא זו שנפגעת. ידידך איננו אשם. כל טוב ש נ ה ב
תודה רבה..... הלואי וזה היה פשוט כלכך. לצערי כרגע דיי קשה לי לשלוט במה שאני מרגישה אליו ובכל פעם שאנחנו מדברים אנחנו רבים או שאנחנו כבר נפגשים אני נפגעת, ובוכה אחרי שהוא הולך. אני מפחדת שאחרי שהוא כן יהיה מוכן להיות עם מישהי הוא ישכח שאני קיימת. אני לא מצליחה לשכוח אותו והידידות הזאת זה משהו שלא מספק אותי ואין לי מושג עם אני יכולה להמשיך להיות על אש קטנה.
אני סובלת מחרדה כללית ומהתקפי חרדות במשך חמש שנים, מטופלת ב 2.5 כדורי אפקסור ליום, ולפעמים גם כרבע כדור קסנקס (בעת התקף רציני), עם הכדורים כל כמה חודשים יש לי שוב תקופה של התקפי חרדות שמאד מקשים על התיפקוד, למרות שיש לציין כי רמת החרדה וההתקפים ירדה מאד במשך השנים וקל לי יותר להתמודד לתפקד בעבודה בלימודים ובבית. רציתי לשאול האם יש סיכוי שזה יעלם או יחלש עוד יותר במשך השנים , והאם ישנם סטטיסטיקות המראות כי בגיליים מסויימים המצבים הללו חולפים ואפשר לחיות ללא תרופות כלל וכלל ? או שזה משהו שמלווה בד"כ את כל החיים ?
כתבת את שאלתך במיקום לא נכון. כמה תשובות תמצאי כאן: http://www.panicdisorder.up.co.il ומשהו לא מעודד: אם את מעל חמש שנים חולה הסיכויים לצאת מהמחלה הם אפסיים אבל הסימפטומים דועכים בצורה דרמטית בגיל מתקדם. . .
שלום ר איך נאמר? התשובה בתוך השאלה. את כותבת שאת יודעת שהדבר הכי טוב זה לנתק את הקשר ואני נוטה להסכים איתך. אך למרות מה שאת יודעת את נשארת. את מנתחת יפה את הסיטואציה, את הפרידה מחברתו, את העובדה שהוא מעוניין להיות רק ידיד, אך את מעוניינת ביותר - ועדיין את שם. והשאלה היא מה משאיר אותך שם? והשאלה הנוספת האם היית מעוניינת בו באותה מידה אם הוא היה זמין לקשר ומעוניין בך? כשהתשובות כל כך ברורות לך, וכללת אותן, בפנייתך, נדמה לי שברור לך מה את צריכה לעשות.מוטב קצת כאב לב עכשיו מאשר הרבה יותר אח"כ. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין
שלום לך חמודה אז כך קראתי את מה שרשמת, ואני מבינה לליבך, אבל אנחנו חייבות להיות יותר חזקות ממה שאנחנו חושבות , ואין להישאר ידידה בלי להיפגע , זו עובדה ואת אמורה לדעת את זה או יותר נכון את יודעת אבל קשה לך להיות ריאלית כי את מאוהבת טוב, לגיטימי, את צריכה עם כל הקושי לנתק קשר איתו כי הקשר הזה כרגע לא בריא לך בכלל , תשמעי לי תרוויחי, תני לו קודם להירפא מהפצע הישן ולא להפך ואני מתכוונת שאת לא תהיה סתם איזה תחבושת זמנית שעוזרת לפצע להגליד ואח"כ היא מתלכלכת ויש לזרוק אותה לפח לא! תשחררי אותו שיעשה מה שהוא מרגיש , ואחרי תקופה אפילו קצרה אם באמת את חשובה לו , את תשמעי ממנו , אם באמת תניחי לו אני מבטיחה לך שזה מה שיקרה אפילו אם את לא מאמינה בזה , תני למישהי אחרת להיות הגשר שלו כרגע , כי עם מי שהוא ילך עכשיו לא בהכרח יהיה לזה המשך, אני אומרת לך מנסיון , ת ש ח ר ר י זה הסוד , וכמה שיותר מהר, אני מבינה שקשה , ושאת רוצה אותו לידך , רוצה לגעת בו , רוצה לנשק אותו בקיצור רוצה את כולו מולך כל היום אבל את חייבת בכל הכוח שנישאר לך להתגבר על זה , ולהציב לעצמך עובדות ומגבלות שאת בחורה עם כבוד שלא חסר לה כלום, והוא כרגע הפצע והוא עוד יצטרך אותך, ואם לא , אז תדעי שמההתחלה חבל לסחוב את זה , כי זה לא זה , ובטח כבר תשכחי מזה עם הזמן, למרות שלי נראה שאם תשחררי , אבל באמת לא סתם , פשוט תסבירי לו פעם אחת יפה, ואם הוא היתקשר או משהו, פשוט תאמרי לו שוב ושוב שאת לא רוצה , אני מבטיחה לך שהוא ירצה אותך, תהיי חזקה וחכמה ,ואני מאחלת לך רק טוב, בהצלחה לילי
נטוש, נו הכל בסדר עם החבר של הבת ??? ו... את צודקת במקום מגוריי גם אני כבר קלטתי היכן את גרה ... חשבנו שלאזורינו זה לא יגיע אבל מסתבר שהנבלות הללו לא שוכחים אף אחד... יום טוב ים
היי, כן, הכל בסדר. גם אני חשבתי כמוך שהאזור שלנו שקט ורגוע, ופתאום כשהרוצחים האלו מגיעים קרוב קרוב אנחנו קולטים שבעצם הכל יכול להתרחש. פוחדים ללכת לאירועים ומסיבות, ומסתכלים לצדדים בכל מקום. מדינה בפארנויה... יום נעים
מציעה לך ואשמח באם יתאפשר, שרק הפסיכולוגים והפסיכיאטרים וכל הבעלי המקצוע בלבד תהיה להם גישה ורק להם לענות בפורום. הם אנשים מקצוענים, יודעים לתת פתרונות, אינם מורחים, ואין אפשרות למטרידים להיכנס לפורום, מה גם התרשמתי, שגם אלה העונים הקבועים בפורום מנהלים שיחות פרטיות שזה מייגע את הקוראים, לא מעניין ולא צריך לעניין את כולם, פטפוטי סרק במקום שינהלו באופן פרטי דרך האימייל הן מייגעות את הפורום. אין לאנשים השונים הקבועים בפורום ניסיון עשיר עם בעיות היומיומיות של זוגות בני 40+ ומעלה, הן לא נותנות ולא תורמות לדעתי בפורום. היחידים שתורמים בלבד הם: הפסיכולוגים, והפסיכיאטרים, ברגע, שתהיה רק להם גישה לענות בפורום - יהיה לפורום הזה ריטינג גבוה ביותר, ותראה עד כמה שיהיה פיצוץ של אנשים היפנו בפורום- הפורום יקרוס מרוב אנשים מגילאי 30 ומעלה. ככל שהגיל עולה הבעיות מורכבות, התשובות הכי נורמליות וההגיוניות שקיבלתי בפורום זה של הבעלי המקצוע בלבד!!, מבלי לפגוע באנשים המשתדלים לענות - כך דעתי בכל אופן. עובדה, שלא הרבה אנשים פונים לפורום, יש כמה המכתבים אחד עם השני בצ'ט, זכותם, אך תחשוב על זה היטב, שלא תאפשר גישה לכל אחד לענות בפורום רק לבעלי המקצוע בלבד - תחשוב על זה היטב, ותראה שאני צודקת, הפורום יעלה מעלה מעלה.אני בטוחה שאני מייצגת הרבה אנשים בגיליי ה-30,40 וה-50 +. תודה - הכותבת.
שלום לך, את יודעת, את באמת יכולה לדלג על התשובות של חברי הפורום, ולקרוא רק את התשובות של הצוות. פתחת פה באיזושהי מלחמה נגד כל העולם... למה? רק את יודעת (וגם זה בספק)... מה כואב לך לראות אחרים משוחחים פה? כן, אפילו "פטפוטי סרק"... אולי לאחרים זה מועיל? זה שאת לא מרגישה "נעזרת" לא משפיע על כולם... אגב, מעולם לא ציינת מה בעצם את מלפשת כאן, חוץ מלכתוב נגד כולם כל הזמן. אז מה דעתך לכתוב פה מה מפריע לך...?
שלום לך, את בהחלט לא מייצגת את הרוב. נכון שפה ושם יש התכתבויות פרטיות לפעמים קצת מוגזמות, אבל ברוב המקרים האנשים כאן לא מקשקשים סתם. אותם האנשים העונים לשאלות, גם אם הם לא אנשי מקצוע, יכולים לתרום הרבה מתוך התנסות אישית בבעיה דומה לזו שהשואל מעלה. ובכלל, תמיכה ועידוד בשעה קשה - עוד לא הזיקו לאף אחד. נהפוך הוא, בתנאי שאומרים את המילה הנכונה במקום הנכון. ויש כאן הרבה-הרבה אנשים נפלאים שאכן עושים את זה! וגם אם מדי פעם קצת מגזימים בהתכתבויות האישיות (ואני מודה, אני עושה את זה לפעמים) או צוחקים קצת - מה רע בזה, אם זה עוזר קצת לפרוק את המועקה שהיא משותפת לכולנו בימים אלה? תחשבי על זה! כל טוב! נזבורה
מתוך כל התשובות שקיבלתי בפורום, ראיתי לנכון שרק אתה יכול ויש לך את הידע הרב לעזור ולתת תשובות ענייניות. הייתי מייעצת לך, בטוחה שהרבה ישמחו על-כך, ובטוחה אני שהפורום יהיה מפוצץ, שרק אתה תוכל לענות בפורום ולא תהיה לאף אחת גישה לענות, אם זה אפשרי- אשמח מאד. כי התשובות שלך הן מקצועיות ביותר, ושאר הפורום חסר ניסיון, משעמם, נשים מנהלות שיחות פרטיות ושזה מתיש לקרוא ולא מעניין את כולם. אתה עונה קצר ולעניין, יש גם תתי-רמה של אנשים העונים בפורום, פשוט חבל על הזמן. הייתי שמחה שרק הפסיכולוגים והפסיכיאטרים יענו- ותאמינו לי, תהיה לכם הצלחה ורייטינג גבוה מאד, והצלחה בפרנסה האישית שלכם (מקווה שהבנתם את הרמז). בתודה , ואגב, עזרת לי מאד -הכותבת.
שלום לך, תודה על המילים החמות. התנסיתי בפורום משלי ויחסית אליו אני מרגיש כאן טוב מאוד. לתשובות של היועצים האחרים ערך לא פחות מלתשובות שלי. אני גם חושב שיש חשיבות רבה לאינטראקציה בין המשתתפים בפורום זה. מה שאת מציעה הוא בעצם מדור של שאלות ותשובות. אם את מרגישה יותר נוח עם הצורה הזו, את יכולה לפנות למדור כזה שאני מקיים ב-http://www.yofi.co.il. ואשר להצעתך לגייס לקוחות פרטיים דרך הפורום - מניסיוני אנשים הפונים לייעוץ דרך אמצעי התקשורת, בעיקר בנושאי בריאות הנפש, אינם מגיעים לטיפול (הם יותר נוקטים בגישת "הכה את המומחה" וזה מנוגד לדרך בה נערך טיפול נפשי) ואנשים הנמצאים בטיפול, ברובם הגדול אינם מתייעצים באמצעי התקשורת, כי הם מבינים שמדובר בתהליך הרבה יותר מורכב. תודה על תמיכתך בכל מקרה. בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין
http://www.yofi.co.il/health
שלום לכולם, בעקבות הרצה אוטומאטית של הודעה בכל חדרי הצ'אט של תפוז על הצ'אט של אמש הייתה הצפה של משתתפים בלתי-רצויים. צר לי אם עקב כך לא הייתי קשוב לכל הפניות. הפקנו לקחים מהעניין ובפעם הבאה נסתפק במשתתפי הפורום ובאנשים שיגיעו בעקבות הכתבה המקדימה, שיהיו מן הסתם אנשים בעלי כוונות רציניות יותר. בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין
בוקר טוב ד"ר גידי אולי גם תשקלו את שעת הצ'אט? אולי אפשר לפחות פעם אחת לקיים צ'אט בשעות היום?? יום טוב כוכבית
לא כל אחד יכול בשעות היום (עבודה היא חיינו) צודקים בקשר לצ'ט אחת כמו בדויה למשל יכולה לקחת הרבה זמן ועל סתם...ריק
זה באמת היה המוני מידי והיו די הרבה מציקנים למינהם. אולי באמת ראוי לחשוב על כניסה נפרדת ולא גלוייה לכל, כך שרק מי שיודע על קיום הצ'אט יוכל להיכנס אליו ולקחת בו חלק.
לצערי פספסתי את הצ'אט אבל קראתי את מאמרך בעיון רב אני בהחלט מסכימה ומבינה שהקושי שלי במציאת בן זוג טמון בחוסר הקבלה שלי את עצמי וברור לי שעד שלא אקבל את עצמי ואוהב את עצמי מספיק לא אהיה מסוגלת לאהוב ולהיות נאהבת. אך אם כך הוא האם עלי להשאר בהמתנה לרגע שבו אהיה מספיק אהובה על עצמי. האמת שחיכתי עד גיל מאוחר מאוד לקיום יחסי מין כי חיכיתי לבשלות לקבלה עצמית ולאדם הנכון. בסוף הבנתי שזה יקח זמן והחלטתי לא לחכות ולצאת למשימה. אח"כ שנאתי את עצמי יותר ויצאתי מידי פעם לתק' ארוכות, שנים של נזירות. השאלה איך אפשר במקביל לתהליך הקבלה העצמית לפעול למען זוגיות
שלום מ' להישאר בהמתנה ולחכות לרגע שבו תקבלי את עצמך זה מאוד לא מומלץ, כי קבלה עצמית אינה דבר שנוחת מהשמיים, כך שלא יופיע רגע כזה אלא אם כן תהיי מוכנה לעבור תהליך טיפולי שבאמצעותו תוכלי לקבל את עצמך ולהציע את עצמך, עקב כך, בצורה שיוויונית יותר במסגרת קשר זוגי. אני יודע שהעיצה לפנות לטיפול שכיחה בתשובות של כל היועצים כאן ולכאורה מתעוררת השאלה מה ערכו של הפורום אם בסופו של דבר קיימת מין המלצה גורפת שכזו ללכת לטיפול. אני מקווה שלגבי חלק מהאנשים שלא היו בטיפול עד פנייתם לפורום, ההבהרות שניתנו היוו דרבון ללכת לטיפול. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין
היי תודה על תשובתך בהזדמנות אחרת שפניתי אליך ציינתי שאני בטיפול. אני בטיפול מזה שנה ואכן עוברת תהליך של קבלה והערכה עצמית עדיין לא מספיק אבל זזתי כמה צעדים קדימה. ובכל זאת אני שואלת האם עלי להיות בהמתנה. המטפלת אמרה שאני לא בשלה לא במצב פנוי (לא המילים המדויקות) ובכל זאת נראה לי לא נכון לחכות ושעלי ליזום מצד שני הכמיהה, הלחץ לא עושים טוב אז מה אתה מציע?
היי היום עברתי חויה מאוד נוראה. הייתי בלימודים במכללה, הרגשתי סחרחורות, ופתאום הרגשתי שאני כאילו הולכת להתעלף (התעלפתי בעבר) ועטפו אותי גלי חום. ישר נשכבתי והרמתי רגלים הרגשתי מן רעד קל ופתאום הרגשתי כאילו אני נשרפת, ממש שרפה זאת היתה חויה נורא מפחידה וכל היום אני במן חולשה כזאת שלא עוזבת זה אף פעם לא קרה לי ואני מפחדת שזה יחזור שוב. השאלה שלי היא: מה זה? תודה.
עדי, באופן כללי, זה יכול להיות כמה דברים... החל מבעיה אורגנית וכלה בהתקף חרדה. מכיוון שזה היה חד-פעמי (נכון לעכשיו), אל תמהרי לרוץ לבדיקות, אבל כן תזכירי את זה בפני המטפל שלך...
שלום לך ובוקר טוב אני חושבת שראשית תלכי להיבדק אצל רופא, ודבר שני אל תלחצי מזה ותהפכי את זה למן בעיה או חולשה שבאה מהראש כי זה לא זה קורה וגם לי, יכול להיות שיש לך לחץ דם נמוך , או רמת סוכר נמוכה או סתם חולשה ועייפות מהחיים , או מאורך החיים שלך, אבל יהיה בסדר תתעודדי, ותלכי לרופה להיבדק , יום טוב ותרגישי טוב לילי
שלום עדי, אי מצטער לשמוע על החוויה הלא נעימה. בראש ובראשונה את חייבת לפנות אל רופא המשפחה שלך כדי לעבור בדיקות גופניות המתחייבות ממצבך. רק לאחר שלילת סיבה אורגנית אפשר לדון בטיפול נפשי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין
שאלה: הנני רווקה בת 30. תמיד כשאני עוברת ''בהצלחה'' פגישה ראשונה (בד''כ בליינד דייט) וקיים סיכוי טוב לפגישה שניה ואולי עתיד , אנני יודעת כיצד לנהוג. האם להפגין רגשות ולהראות התענינות או לשחק את משחקי ה''בלתי מושגת'' - המעייפים ולא נעימים תודה יעל
שלום רב, כללים נוקשים או הכתבה מוקדמת - אינם תורמים לענייני דייטים, כי הכל תלוי בנסיבות, ולכן עלייך לחזק את בטחונך העצמי ויכולת השיפוט שלך. את זה אפשר לעשות בסיוע של יעוץ, אישי או סדנאי. תוכלי לקרוא משהו משלי על הדברים הללו, באתר www.woman.co.il ותסתכלי על האינדקס בצד שמאל, ותכנסי ל"חדר מיון", ותקליקי על שמי (שמופיע ראשון), ויש שם שלוש כתבות, כשהשתיים האחרונות הן לענייננו. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם
יעל בוקר טוב אז כחה , אם את שואלת דבר כזה סימן שאין לך מספיק ביטחון או נסיון, וזה די בסדר אבל מנסיוני הרב בפגישה שניה את ממש לא צריכה להפגין רגש כלשהו, ממש לא , את פשוט צריכה לנסות להיות את, לא להתרגש מדיי(תעבדי על עצמך אם את אכן לא שולטת בזה , כי אפשר לעבוד על דבר כזה) פשוט תהיה את , עדינה ביישנית , לא לדבר שעות תשאירי עניין לעוד פגישה , בכל אופן הניין הוא לסקרן אותו עוד ועוד, לא לפתוח הכל בפגישות הראשונות , להראות מעניינת, אבל יחד עם זאת גם מסתורית , תראי תזרמי בכיף בלי לחץ ותראי שזה ילך חלק , אבל בשום פנים לא להרגיש כאילו הוא עוד איזה ידיד שלך ולספר לו את קורות חייך או משהו כזה , תמיד להיות חיובית גם אם את לא מרגישה כך , תחייכי הרבה , תפגיני חוזק וביטחון (הם נמשכים לזה כמו לדבש) ובהצלחה לילי
שלום יעל, ראשית, קחי בחשבון שאחוז ההצלחה של פגישות עיוורות הוא אפסי. ברוב המכריע של המקרים מדובר מלכתחילה באנשים הסובלים מבעיות ביצירת קשר, ובוודאי שבשמירה על קשר, והם נודדים ממדור הכרויות אחד למשנהו, מפורום הכרויות אחד למשנהו במשך שנים. כך שבעצם את מסיקה על עצמך מסקנות שליליות הנובעות מבעיותיהם של אנשים אחרים. עדיף להרפות, to let things go, לא להתייחס למציאת קשר כאל פרוייקט ולנסות ליצור קשרים בסביבה הטבעית, או דרך הצטרפות לחוגים שמעניינים אותך מבחינת תוכנם ואז הסיכוי שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה גדול יותר מאשר כשהולכים לפגישות עיוורות באופן כפייתי. רוב הקשרים המוצלחים שאני מכיר נוצרו באופן אגבי לחלוטין ולא כשני הזוג קבעו לעצמם כיעד לחפש את קשר מראש. שנית, בעיית "הקשה להשגה" מוכרת ולא חביבה. את מוזמנת לעיין במאמרי בדף השער:http://doctors.co.il/article/431/ המתייחסת בין היתר לנושא זה. אם תהיי "קשה להשגה" כל הזמן, תגבירי אולי את סיכוייך למצוא הרבה מחזרים, אך לא תזכי לקשר אותנטי. אני חושב שמושג המפתח כאן הוא היכולת להיות קשוב לצרכי הצד השני, לקרוא אותו נכון - לא כדי לרצות אותו בכל מחיר ולא כדי לשחק את "הקשה להשגה" איתו אלא כדי להבחין מהו מרחב המחיה האינדיבידואלי שהוא זקוק לו והאם מרחב מחיה זה מתאים לך. שלישית, וחשוב מכל: בירור עצמי לגבי יחסייך עם עצמך לפני שאת מציעה את עצמך כשותפה לקשר זוגי וזאת כדי להציע את עצמך כשותפה ממקום שיוויוני יותר. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין
מה עומד מאחורי ה "פגישה אחת לשבוע"? בטיפולים פסיכולוגיים? מה עושים כשרוצים יותר..? כשמרגישים שרוצים להגביר את תדירות הפגישות? האם מבחינה מדעית האידאל הוא פגישה שבועית בלבד או שיש מקום לשתי פגישות למשל?
שלום ליהי, זה בהחלט לא אידיאל. זה ממוצע שמבטיח רצף מצד אחד וסביר מבחינה כלכלית מצד שני. הטיפול הפסיכואנאליטי הקלאסי עמד על 5 פגישות בשבוע. בהחלט ניתן להוסיף שיחה בשבוע הן בעת משבר והן "בימים כתיקונם" כאשר קיימת החלטה משותפת לעבוד יותר לעומק באחד משלבי הטיפול. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין
שלום לך. אני נמצאת בראשיתו של קשר עם גבר שמאוד מוצא חן בעיניי. (לאחר תקופה ארוכה מאוד ללא בן זוג).שנינו גרושים, הורים לילדים בוגרים, הקשר צעיר ומתפתח בחמימות עם הרבה התחשבות ונתינה מצד שניינו. חשוב לי לציין כי אנו מצויים בתהליך החיזור, יש ביננו הבנה ותחושה של "מכירים זמן רב", למרות גילו הצעיר של הקשר.. קשה לי מאוד להרדם כשהוא ישן אצלי, אני מניחה וחשה כי רמת הריגוש שלי בשיאה, וזאת בנוסף לעובדה כי נסיבות חיי הרגילו אותי לישון באלכסון(= לבד). חברי החדש מודע לקושי שלי להרדם בנוכחותו, ואנו נוהגים לישון ביחד יום כן יום לא, זאת על מנת לתת לי צ'אנס להתאושש ולישון היטב את הלילה שאחריי. שאלתי- האם התופעה תחלוף "כשאתרגל"? האם בכלל יש דרך להרגיע את רמת הריגוש בגוף ? הייתכן ויש בי עמוק בפנים חשש מפני "פלישה "לטריטוריה הפרטית?? אני קצת מוטרדת, כי לילה לבן משבש את שגרת יום העבודה של יום המחר, ולי חשוב להיות במיטבי. לתשובתך, תודה אשה
שלום אישה, הרגשתי היא שאם הפרעות השינה מופיעות אך ורק בנוכחות החבר, הן משקפות פחד מאיבוד שליטה ואולי עוד יותר פחד לאבד אותו, כאילו אם "תשגיחי" עליו כשאת ערה, תוכלי לשלוט בעניינים. על כל פנים, ההסדר שהיגעתם אליו נראה לי מצוין וגם הוא מוכיח על איכות הקשר ביניכם, שיש בו גם התחשבות, פשרה וגמישות. להערכתי, קיים סיכוי טוב שכאשר הקשר יתבסס יותר, יגבר האמון שלך בבן זוגך ובעיות השינה המופיעות אך ורק בנוכחותו עשויות לחלוף. כמובן, הדבר תלוי בהיסטוריית הקשרים שלך עד כה שאינה ידועה לי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין
שלום לך.. תודה על ההסבר, למען האמת קשה לי לחשוב במונחים של "משגיחה עליו שלא ייברח...." או משהו כזה, אבל אני בהחלט מקבלת את הסברך שכשיתבסס הקשר וייגדל האמון שלי בו- אהיה שקטה מבפנים, ורגועה לישון את הלילה בייחד. מבחינת ההיסטוריה שלי- כשאני נקשרת (מינית ונפשית), הריגוש שולט בי, בייחוד לפני "כיבוי אורות"... היות ומזמן לא נקשרתי אינטימית, ומזמן לא הייתי "מרוצה "/"מעוניינת" שכחתי כי ייתכן ואאלץ לוותר על שינה נורמאלית בשלבי הפריחה של החיזור. אבל ,מאוד ייתכן "שהמחיר" הזה יישתלם לי הפעם.... שוב תודה.
ד"ר שלום , זה זמן מה שאני מתחבטת בעניין : אחי , נער בן 15.5 לוקח כל ערב 1 כדור סרוקסט ו- 10 מ"ג זיפרקסה . באבחון פסיכולוגי נקבע כי הנו סובל מרמת חרדה גבוהה ביותר . ( היו מס' פעמים בהם נלקח בכוח לאשפוז ולכן כנראה היה במצב פסיכוטי ) האם נטילת כדורים אלו מרמזת על קיום מחלה נפשית כלשהי ? במידע התרופתי של הזיפרקסה רשום כי היא מטפלת בסכיזופרניה . האם אחי קשור לכך ? זה לא נאמר כלל ע"י הרופאים המטפלים ... לתשובתך אודה .
שלום קרן, מוזר קצת להסיק מהטיפול התרופתי על המחלה, אך ברמת סבירות גבוהה מאוד אם היה גם אשפוז בכפייה וגם הוחלט על תרופה אנטי-פסיכוטית, הוא סובל מסכיזופרניה. לעיתים רחוקות מאוד מקובל לתת מינונים נמוכים של תרופות אנטי-פסיכוטיות במצבים לא פסיכוטיים כתרופה נגד חרדה, אך זה אינו נראה לי המקרה. לאור שאלות קודמות ששאלת כאן, אחיך אכן סובל מסכיזופרניה. אני מקווה שיישמת את המלצתי להיעזר יותר בצוות המטפל בביה"ח לצורך עזרה למשפחה להתמודד עם המצב וגם פנית לסניף אנוש הקרוב לאותה מטרה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין
לקחתי הרבה פעמים כדורי LSD, ועכשיו אני מצטער על זה אני מפחד שיהיה לי מסע חוזר, מה אני יכול לעשות כדי למנוע מסע חוזר ? האם אני יכול לרפא את הנזק שנגרם במוח ?? הרי זה משהו שבתוך המוח נשאר, זה לא בדם , או כמו סיגריות שספורט עוזר נגד הנזק של זה שבספורט חלק מהרעלים יכולים לצאת
שלום לך, אם תשאל את דעתי , אז נכון שמה שהיה כבר היה , ועכשיו אתה רוצה ל"הבריא" מזה וזה מה שחשוב, אבל אני חייבת לומר לך שבאמת ובתמים הייתה צריך לחשוב הלאה ולא להסחף לזה אחרי כולם, מילא אם הייתה אומר שניסיתה אקסתזי אז מילא , פעם פעמיים , זה לא דופק תראש , בכל אופן לא כמו LSD תראה אני לא רוצה להפחיד אותך או משהו כזה אבל זה דבר שלא נוגעים בו והייתה צריך לדעת ואני בטוחה שידעתה ובכל זאת ניסיתה (הסוכריה האסורה היא המתוקה ביותר) יש עוד ריגושים אחרים בחיים וסטלות אחרות שיכולתה לעשות למה דווקא בזה? טוב אתה צריך רופא אני אומרת לך, כי זה באמת חוזר כל הקטע של הפלשים ובכלל כל מה שקשור לסם הזה , אתה בעצם חייב רופא , כמובן ממוחה יותר ממני שידע לכוון אותך , אני לא רוצה לתת לך דוגמאות של חברים קרובים ומה איתם , כי זה לא פיתרון ואני גם לא יודעת מה חומרת המצב שלך, אבל רק שתדע שיהיה בסדר , ואתה תעבור את זה עם כל מה שזה יצריך אבל תמיד תזכור ותקבל את העובדה שעל טעויות משלמים, ושוב תעשה לי טובה תיגע במה שאתה רוצה רק לא במוות הזה , זה ידוע שבשפיצים לא נוגעים ,שוב לא מתערבת לך בחיים בסך הכל כל הסמים לא טובים אבל אם רציתה סטלה באיזה מסיבה או באיזה סיטואציה הייתה צריך לחשוב שיש עוד הרבה דברים אחרים שגורמים לך להיות ב ON אבל רק לא זה ,רק לא טריפים , אל אל תגע יותר ול ך לרופא , הוא יעזור לך , לאט לאט עם המון סבלנות , אתה תעבור את זה , אז בהצלחה מכל הלב , ותחשוב לפני כל צעד המון המון הצלחה , לילי
את מנסה יאנו רק להגיד לי שלא הייתי צריך לעשות את זה זה רק מפחיד אותי עוד יותר ויש לי מלא חברים שלוקחים טריפים כל הזמן, ועדיין לא קרה להם מסע חוזר את רוצה להגיד לי שאקסטזי לא יכול לגרום נזק מפעם אחת ? לקחתי משהו כמו 6 פעמים טריפ
יצא בשוויץ ציפרמיל חדש escitalopram שנקרא cipralex. אומרים שהוא פחות פוגע במיניות ופחות גורם לישנוניות. ואפשר לקחת 10 מ"ג ממנו וזה כמו 40 מ"ג של ציפרמיל הישן. האם מישהו יודע איך אפשר להשיג אותו מהארץ ? הפסיכיאטר שאני בד"כ הולכת אליו, לא מוכן לרשום את זה (כדי שאעשה יבוא אישי דרך טופס 29 ג').
שמעתי שהציפרמיל החדש כבר בארץ. באמת קוראים לזה ציפרלקס. תשאלי את הפסיכיאטר שלך
עד מתי את עובדת???
לילה טוב. הרגזתי את עצמי, ואין לי כוח... צריכה "זמן התאוששות"... אני לא מאמינה, שאכנס שוב לפורום הלילה, אז... חלומות פז.
עכשיו חזרתי מהעבודה...וראיתי את ההודעה חלומות פז מקווה שתתאוששי עד מחר
עד שנגמרת העבודה זה זמן של פסח מבצעים, קבוצות, רשימות, מכרזים ביום עונים לטלפונים ובלילה סוגרים ענינים ותוך כדי הכנתי הזמנות ליום הולדת של אחי
לילה טוב, למה שלחת אליי את ההודעה של נטע?
את כמו אחותי זה לא מביך לך הסרוקסאט לא יכול לעשות טוב במקרה הזה שאול
התחלתי טיפול בסרוקסט... לא עשה לי שום דבר - לטוב ולרע... כמו לשתות מים...
מה בעצם זה עושה?
נטע שלום ! אם בביוגרפיה שלך אין דיכאון ויש חרדות איך נגררת לבנזודיאזיפינים ? בגלל שהיית נערה כשצצו ילדי הפרחים אני מנחש שאז נטית להיפים לביטניקים ואולי בטיולים בסיני עישנתם מה שקראנו אז "כייף" האם אני טועה ? תודה שאול
מה זה בנזודיאזיפינים? ואלו תרופות שייכות לקבוצה הזו? (עושה חשק לפרמקולוגיה)
היי, התחלתי לקחת בנזודיאזפינים כשהחלו התקפי החרדה. לקחתי מחברה כדור אחד שהרגיע אותי והתחלתי להשתמש ..... לא חשבתי אפילו לפנות לפסיכיאטר, שערתי שההתקפים יעברו, והגעתי ל- 3 ביום... אחרי מספר חדשים התחלתי להגמל מהם, הרגשתי שהם שולטים בי. אכן "גרתי" בסיני, מספר חדשים במערה בשארם, ליד ריף מקסים, גם בדהב ובנואיבה. מתה על סיני. נסיוני בעישון הסתכם בעישון סיגריות.........
ליבי שלום מה מצב הדייטים ? בנזודיאזיפינים הם תרופות שהרופא שלי לא נותן כי יש להם אפקט של אלכוהול וסמים הם ממכרות גורמות לתלות והמינון שלהם הולך וגדל נמנים עליהם ואליום, לוריואן, ואבן ,קלונקס שתודה לאל אין לי ניסיון איתם תודה שאול
תגידו לי, אין לכם נושאים יותר "טובים" לשיחה? אגב, למי מכם שכתב על הפרוזאק... זה הרג אותי... הפיל אותי לדכאון הרבה יותר עמוק... מצד שני, לא ניסיתי לקחת 4 בבת-אחת...
אנחנו צריכים להצדיק את השם שלנו, הרי כולנו בדרך לאשפוז במחלקה הסגורה, כפי שכתבה האנונימית. שמעת על מה שקרה באזורנו היום?
שלום לכולם, קראתי שתיים-שלוש הודעות של המשתתפים במריבה. אני חושב שבפורום קיימת תמיכה ועזרה הדדית בין חברי הפורום לבין עצמם שאינה נופלת בערכה מהעיצות של אנשי המקצוע. אם יורשה לי להציע: גם המשתתפים במריבה - נסו לכתוב את כל מה שיש לכם אך ורק בגוף ראשון. ערב שקט לכולנו, ד"ר גידי רובינשטיין
מממ... איזו מריבה? בד"כ מוחקים לנו את "עצי המריבה" ככה שאין טעם להשקיע בהם יותר מדי...
הרה אלה סתם אנשים לא רציניים שחסר להם ויטמין מסוים אז במקום לתת להם אותו - הם יראו שהם צריכים ללכת למקום אחר
נטע שלום הבן שלך מכיר אתרים שאפשר להוריד יצירות של באך,בטהובן ,מוצארט ?? תודה שאול
http://www.kazaa.com/en/index.htm דרך האתר הנ"ל, ניתן להוריד תוכנה אשר בעזרתה אפשר לסחור בקבצים עם משתמשים אחרים. בין היתר, ניתן למצוא שם גם קבצי MP3 של באך, בטהובן, מוצארט ועוד יוצרים מתחום המוסיקה הקלאסית. לידיעתך, המסחר במוזיקה בצורה זו מוגדר כ א-לגלי ע"פ חוק הגנת זכויות היוצרים. בברכה, הבן של :)
אני בת 26 ויש לי חבר (לראשונה בחיי מערכת יחסים רצינית) שאני מאד אוהבת והוא מאד אוהב אותי. הוא פשוט אדם מיוחד וכולו התחשבות, רגישות ואהבה. הוא משקיע בי המון משאבי זמן ומאמצים, אנחנו חברי נפש אמיתיים ומדברים בפתיחות על ה-כ-ל. הוא אדם רגיש, חכם ואיש שיחה מעניין ותמיד מוכן לדבר על הדברים. למרות זאת ולמרות ההרגשה שאני ברת מזל שמצאתי אדם כמוהו ולמרות האהבה ההדדית, אני מרגישה פעמים רבות מתחים בחיי, חלק מהן קשורים לזוגיות וחלק מהם אינם קשורים. אני מוצאת שמצבי הרוח שלי מתחלפים במהירות רבה מידי ולקיצוניות - משמחה ותחושה של בטחון באהבה ורוגע לעצבנות, קוצר רוח, עצבות ומתח נפשי. אני מרגישה מתוחה רוב הזמן, לפעמים יותר ולפעמים פחות. לפעמים אני הכי רגועה בזרועותיו ולפעמים פתאום יחסי המין מכניסים לי תחושה של פחד. אני בעיקר מפחדת מהחדירה (למרות שבהתחלת היחסים לא היתה לי בעיה עם זה). אני מרגישה לפעמים מנוצלת למרות שהיחס שאני מקבלת הוא סבלני, אוהב ורך, עם המון קשב ורגישות. אין לי שום ביסה אובייקטיבית להיות חסרת סבלנות, מתוחה, מבולבלת, וחרדה מפני יחסי מין ובכל זאת, ולמרות שאני מודעת לכך, אני מרגישה כך לפעמים. עולות בי שאלות - מהי אהבה אמיתית והאם היא בכלל קיימת? כמה הוא באמת אוהב אותי? אני מעמידה אותו במבחנים קטנים ולעיתים דוחקת אותו לפינה או מאשימה אותו בחוסר תשומת לב למרות שזה בהחלט לא מגיע לו ולא הייתי מוצאת מישהו משקיען יותר ממנו. אתמול דיברנו על זה ואמרתי לו שאני מודעת לטעויות שאני עושה ומעריכה את כל המאמצים שלו והאהבה בלי התנאים שלו ושאנסה להשתנות. אני רוצה להשתנות ולא יודעת ממה אני בדיוק מפחדת. אני רוצה ילדים ומבוהלת מהלידה ומהרעיון שאהיה אמא, אני רוצה לאהוב ולהיות נאהבת וזה מפחיד אותי עד כדי שיתוק. אני כל הזמן מתוחה למרות שאני מטופלת בסרוקסט (2 כדורים ליום) ואצל פסיכולוג ולא יודעת מה לעשות. איך לשנות חשיבה לחיובית יותר ואופטימית יותר? איך להנות ממה שיש במקום לראות את מה שאין ולפחד ממה שעלול לקרות וממה שאולי נמצא מאחורי השטח?
שלום אנסטסיה, עצוב לקרוא על בחור שמשקיע כל כך בקשר איתך וככל הנראה אוהב אותך, ואת אינך אוהבת מספיק את עצמך כדי לקבל את אהבתו. תוך כדי קריאת מכתבך חשבתי כמובן להמליץ לך על טיפול, אך הסתבר לי שאת מטופלת תרופתית ושיחתית כאחת. אינני יודע בדיוק כמה זמן נמשך הקשר עם הפסיכולוג ומה את מפיקה מהטיפול, אך אין ספק שהוא הכתובת המתאימה ביותר להעלות בפניו את השאלות הללו. ייתכן שעשית זאת ואינך מוצאת מענה למצוקתך, גם בכך אני ממליץ לך לדון איתו. מה בעצם ציפית מאיתנו, שאינך יכולה לצפות מהפסיכולוג שלך? את גם מפנה את הפנייה לאנשי המקצוע. האם אפשר להבין מכך שאינך מרוצה מהטיפול? אני מתאר לעצמי שהחרדה בפני עצמה מספיק קשה לך, אך מה שמדאיג יותר הוא שהיא משתלטת על חייך בצורה שמחבלת בקשר המאוד חיובי שאת מתארת. אם בעיותייך המיניות ולבטייך סביב הנושא הופיעו תוך כדי הקשר ולא בתחילתו, זה אכן נשמע כחבלה עצמית, בייחוד לאור יחסו של הבחור, כפי שעולה מתיאורייך. אני מקווה שתוכלי להיעזר בפסיכולוג שלך ובמידה שאת נמצאת אצלו בטיפול תקופה ארוכה ואינך נעזרת, אולי קיים מקום לחשוב על פנייה למטפל אחר. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין
תודה רבה על התשובה. אני דווקא מאד מרוצה מהמטפל ואכן אשוחח איתו על כך. אני חוששת שאלה תהליכים שאורכים זמן ואני עלולה להרוס מערכת יחסים טובה. אני אוהבת את חבר שלי יותר מכל אדם אחר בעולם, מעריכה אותו, מכבדת אותו ומוכנה לעשות בשבילו הכל. הוא האדם הכי מקסים, רגיש וחכם שפגשתי. אני מקווה שאוכל לשנות את חשיבתי על החיים לאופטימית יותר כדי שלא יהיה אומלל איתי.
האם יתכן כי כתוצאה ממתח ולחץ יש כאבים בבית החזה? כאילו הכל תפוס שם.
היי דנה, זה יכול להיות. רצוי שתפני לרופא המשפחה.
שלום דנה, זה בהחלט ייתכן, בייחוד אם זה נמשך זמן רב ולא חלה כל החמרה במצבך הרפואי-פיזיולוגי, אך על מנת לקבוע שהכאבים והלחץ בבית החזה הם תוצאה של מתח וחרדה, יש לשלול קודם כל סיבה אורגנית ע"י בדיקות גופניות מתאימות. פני לרופא המשפחה שלך לצורך כך ולאחר הבדיקות ניתן יהיה לכוונך לטיפול מתאים בחרדה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין
הפורום הולך ומתדרדר פשוט תת-רמה של אנשים, שלא נדע מצרות. במקום לעזור, מנבלים פה, עוקצים , פוגעים, פלא שיש מלחמות, אם בתוך העם יש שונאים, ואנשים המוכנים לאכול אחד את השני - פשוט מגעילים, צריכים לפתוח מחלקה פסיכיאטרית ולאשפז את כולם, פשוט אנשים מתוסבכים, גועלים ומשועממים, תתי-רמה. אנשים חכמים ועסוקים לא כותבים ולא פונים לפורום - רק המתוסבכים שבאנשים, לכו לאשפוז כולם., צריכים לשים אותכם במחלקה סגורה, חולי נפש ומתוסבכים שכמוכם.
שלום לך, את כולך נסערת, תרגעי...... זה פורום מעולה ואנחנו החברים בו לא נוותר עליו. מדוע פנית לפורום? יש אפשרויות אחרות לקבלת יעוץ ואני ממליצה לך לפנות דחוף לטיפול. את לוקחת תרופות? כדאי לך, הן מ-ר-ג-י-ע-ו-ת!!!
שלום לך, אני מבין שאם נכנסת לפורום חיפשת בו משהו והתאכזבת. אנחנו יכולים להיות רק מה שאנחנו. אם תרצה להצטרף לפורום במקום לפסול אותו, אתה תמיד מוזמן. כל טוב, ד"ר גידי רובינשטיין
איפה נתקלת פה בקללות וניבולי פה (חוץ משלך...)... ומהם אנשים על רמה עבורך? חברי הכנסת שלנו? מי עקץ אותך? והאם זה קרה ככה סתם בלי סיבה? פשוט שאלת שאה או ביקשת עזרה והעליבו אותך? מאיפה לך מי צריך מחלקה פסיכיאטרית? היית שם בעצמך? זה בסדר, זה לא נורא... נטע כתבה לך כבר, אין רע בתרופות הרגעה... לפעמים זה יכול לעשות רק טוב. למרות שבמקרה שלך נחוצות תרופות נוגדות הזיות... את אנשים חכמים ועסוקים לא כותבים פה, למה כתבת פה, מתוך טיפשות ושעמום???
אחר צהריים טובים... עם השרב אני מתמודדת אבל מהצד השני... קר לי בדרך כלל ואני נלחמת שהמזגן לא יקרר מדי עודף לא טוב כמו שחוסר לא טוב עודף של... מתוק למשל... נהיה מגעיל... ברור שאי אפשר להתמודד בהזמנה אז ממשיכים לסבול עד שאי אפשר יותר ובסוף מגיעים לאיזשהו פיתרון מה שהוא לא יהיה...
זאת אומרת, שיותר מדי זה רע? לא תמיד... תלוי מה וכמה.... "עד שאי-אפשר יותר"... כנראה שהגעתי פעם, מזמן, לשלב הזה... אז כיביתי את האורות...
ניסית...לכבות את האורות.. כנראה שלא רצית מספיק רצית עדיין לראות איפה את ואם יש לאן ללכת..
ליבי עניתי לך:) @----)---- לילה טוב איתן
