פורום פסיכולוגיה קלינית

האם נכון שנימצא קשר בין חידק סטרפטוקוקוס שלא טופל כראוי לאו סי די?

לא!

שלום רב, הנני בחור בן 21 מעוניין בידע , האם קיימת איזושהי גלולה/כדור שבבליעה וללא שום כאבים תביא למוות?

היי ג מה קרה? לא חבל?ספר ספר אנחנו נעזור לך, בסוף עוד תחייך אצליינו:-)))) מהמוות אתה לא פוחד, אבל מהכאב כן???? מה אני אעשה בלעדך? תחשוב שוב... כוכבית

זה לא המוות אבל גם לא החיים! זה לא הכאב והצער אבל גם לא השמחה והאושר! פשוט אפטי להכל, לא אכפת וכן אכפת, רוצה את הבניים לא את המוות אבל גם לא את החיים! אז אם יש איזה גלולה - אנא תגידו לי, כי אני מפחד אם אני אנסה ולבסוף אכשל ואשאר פה!

אתה שואל שאלה כזאת בימים מטורפים אלה, שאנשים מתפוצצים בבתי קפה, באוטובוסים, בקניונים וחוטפים צרור יריות באמצע הרחוב, אתה באמת חושב שאין כאן מספיק מוות והרג שצריך עוד להמציא כדור?

הייייייי מה את רוצה ממנו!!! במקום לנסות ולעודד אותו, את מנסה לגרום לו לרגשי אשמה?

היי אני כבר מתקשרת..

מסים איתך יש כאן יותר מדי מוות והרג של אנשים חפים מפשע ואנשים שחייהם יקרים להם, לא אצלי , ההבדל בני לבניך שאת אומרת מזל שלא היית בפיגוע ואני מקלל על שלא הייתי שם!

מצטערת לא אתן לך שם של גלולה אבל כן אתן לך שם של אתר שעוזר יתן לך אוזן קשבת ותמיכה www.sahar.org.il גם אני מרגישה חרא תאמין לי . המראות שאני ראיתי לא מאכלת לאף אחד

לפני שאתה עושה צעד שאין ממנו חזרה!!!!!!!!!!!1 אני הייתי במצבים דומים בגיל שלך ויצאתי מזה והיום אני מאושרת על כך שאני חיה. תחשוב על כך שאתה רק באמצע הסרט של ךך עכשיו, מה ככה לעזוב באמצע? הרי יש עוד הרבה דברים שמחכים בסרט הזה: הצלחות, אושר וגם... אהבה שאולי מחכה ממש מסביב לפינה. ככה זה היה אצלי. היום אני בת שלושים ושמחה כל כך על כך שבחרתי להמשיך. המוות אין מנוס ממנו וכולנו נגיע אליו מתישהו אז למה להקדים את המאוחר? אני יודעת שקשה להקשיב במצבים כאלה לאחרים (גם לי כשהייתי במצבים כאלה היה קשה להקשיב לעצות של אחרים שהתעצבנתי מהם), אבל תזכור כל הזמן שהסרט שלך רק מתחיל עכשיו. לגבי תחושת האפטיה, גם לזה וגם לדיכאון יש פתרונות מופלאים היום בתחום הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה, שווה לנסות לא? להזיק זה לא יכול. נקודה למחשבה. מאחלת לך מכל הלב שתרגיש טוב ושתחווה עוד הרבה מאוד ימים, חודשים ושנים של חיים מאושרים, אהבות גדולות ומיצוי עצמי.

שלום נ, לא ידוע לי על כדור כזה, אך אני מעוניין לדעת יותר מה עורר את השאלה. אנא, כתוב יותר על עצמך ועל מה שמציק לך. אני מצפה לשמוע ממך. בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין

אין לי כח למשחקי איכפת לי, תודה על הרצון הטוב אך החלטתי בעינה עומדת, הכל עניין של זמן הבעיה היא הדרך, לכן אם אין ברצונך לתת לי שם של כדור כזה, אז שיהיו לך חיים יפים ומאושרים ואני אמצה דרכי. תודה ג

אני בת 27 וסובלת מחרדה כשנתיים. עד היום לא עשיתי כלום בנידון ועכשיו רופא המשפחה שלי הפנה אותי לחוות דעת פסיכיאטרית. הציעו לי מכרים במקביל ללכת להומופט ולקבל טיפול טבעי כגון פרחי באך שאלתי היא האם זה עוזר? ( טיפול טבעי?) , האם זה עדיף על פסיכיאטר? כי רק המחשבה להתחיל בטיפול פסיכיאטרי מכניסה אותי לחרדה שאני לא אצא מהמעגל הזה ושאולי לא כדאי להתחיל בו. אשמח לעצות

היי דנה, פרחי באך יכולים להקל נקודתית כאשר מופיעה התחלת התקף חרדה, או פאניקה, אפשר לקחת רסקיו רמדי שהיא תמצית פרחי באך. אני ניסיתי את כל סוגי הטיפולים האלטרנטיביים לפני שפניתי לטיפול פסיכיאטרי. יש רגיעה מסוימת לאחר טיפול כמו הילינג או שיאצו, אבל ההקלה זמנית בלבד. לחרדה יש כיום טיפול תרופתי מהדור החדש . חבל שתסבלי תקופה כל כך ארוכה, גם לי היו התקפי חרדה משך שנה עד שהעזתי לפנות לפסיכיאטר. חששתי מהסטיגמה וכמובן מהתרופות, ואני לא נוטלת אפילו אקאמול. התרופה בשילוב טיפול פסיכולוגי שיפרה את חיי ללא הכר. אחרי הסבל הנורא חזרתי לשמחת חיים ולאיכות חיים, את לא צריכה לפחד, גשי לפסיכיאטר טוב ואנושי ותתחילי לחזור לחיים מלאי שמחה.

נטע, תודה רבה רבה רבה. את כל כך מעודדת אותי שאין לך מושג סוף סוף מישהו אומר שאפשר לחזור להיות מאושרים כי אני כמעט כבר לא מאמינה שזה יקרה

ורפואה שלמה.

שלום לכולם, אני נמצא בין שיעור לשיעור, אז כפתרון ביניים, במקום להטריד את יוסי רוזמן בשאלות חוזרות ונשנות - פתחתי עבורכם חדר צ'אט בתפוז. שם החדר "סיוע הדדי", ובו תוכלו לדבר ביניכם לבין עצמכם על ענייני דיומא ולהשאיר למתייעצים מקום לשאול שאלות את אנשי המקצוע במסגרת פורום הטיפול הנפשי של דוקטורס. הכניסה לחדר הצ'אט: http://www.tapuz.co.il/chat בחרו בכינוי, רצוי אותו כינוי בו אתם משתמשים כאן, חפשו את החדר סיוע הדדי ברשימת החדרים ושוחחו ביניכם להנאתכם. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

שלום ד"ר הכוונה שלך הייתה טובה, אבל אני זקוקה לתמיכה ולא לכל מיני הצעות מגונות שקיבלתי שם.. אני רוצה להישאר כאן, כאן נחמד ובטוח! תודה כוכבית

כוכבית, זהו פתרון ביניים. את לא חייבת לענות למי שפונה אלייך ואז יעזבו אותך מהר מאוד. בחדר הצ'אט תוכלו לדבר באופן פרטי זה עם זה בפרטי ע"י צביעת המשתתף עימו אתם רוצים לדבר, או בכללי ע"י כתיבת הודעה ללא צביעה. כדי למנוע הטרדות ממשתתפי יתר החדרים, אפעל למען פתיחת חדר שתהייה רק לכם גישה אליו, אך כרגע אני צריך להיכנס ללמד. בינתיים תסתפקו בכך, בסדר? יום טוב ושקט, ד"ר גידי רובינשטיין

ד"ר רובינשטייין, שלום רב! חיכיתי לתגובה זו הרבה זמן - ויותר טוב מאוחר מאשר אף פעם. סוף סוף הסקתם מסקנה נבונה וחכמה מצדכם, זוהי "מכה" לכל העונות בפורום , לא תהיה להם הזדמנות לפגוע בי ובכל החדשים בפורום, הן השתלטו על הפורום בצורה מלוכלכלת, מבקרות ללא הרף ולא נותנות זכות לאחרות ולי שמצאו בי שעיר לעזעזעל שאני כביכול "מתחזה" בפורום. האם אין לימה לעשות בחיים, מה זה יתן לי? אני פונה לפורום ויש לי את מלוא הזכות כמו לכל אחת ואחד לשאול לפי השכלתי, לפי נסיוני העני בחיים המיניים, הפרטיים והן כל הזמן מחפשות אותי ומנסות לפצוע - אך תאמין לי שהן לא מזיזות לי, אתה נתת לי תשובות בעבר ועזרת לי מאד ויישר כל לך ולכל הרופאים כולם. נתת פיתרון הולם, עכשיו יהיה לך את הזמן, את החישק והרצון לענות לכל הפונים בפורום, ואת הדו-שיח שלהם הן יכולות לפרוק דרך מכתבים באופן פרטי, אימייל או השיטה שבחרת - יישר כח לך ואני מודה לך מאד מאד על שעזרת לי בעברו אתה עושה עבודה לתפארת. אם תצוץ לי בעייה, אני שמחה שיש תמיד לאן לפנות ולא לחובבנים ויש הכאלה המתוסכלים המוציאים את הפורקן עלי - לא עשיתי להם שום רק בחיים ולא חייבת להם מאומה. מהיום והלאה, אני מצפה ואצפה רק אם תהיה לי באמת בעייה - מתגובתכם של בעלי המקצוע בלבד. כנראה זו הבעייה שלא הרבה פונים לפורום בגלל נטע שנהב ועוד הגוזלים והמוציאים את החישק לאחרים. תודה לך שוב וחג שמח וכשר לך לכל הרופאים ולמנהל הפורום שעושים עבודת קודש.

אתמול הייתי קרובה מאוד לאזור הפיגוע בכ"ס. מכיוון שהייתי באמצע קורס כלשהו לא שמעתי חדשות , וגם הסלולרי שלי היה סגור. בתי בת ה-25 נכנסה ללחץ וחרדה כאשר לא עניתי לסלולרי וגם מאוחר יותר כאשר התבהר שאני בריאה ושלמה לא הצליחה להירגע. גם היום היא נשארה עדיין בבית. מה עושים כדי להירגע??????.

גם אני באותה סירה - אין לי תשובה

היי, צריך לתת לזה לעבור, ולדבר על החרדה. והרבה!!!! עדי

אלמונית שלום המצב הבטחוני יוצר מצוקה ולחץ נפשי אצל אנשים רבים. אין פתרון של ממש למה שאת מתארת למעט תמיכה והכלה הדדית. חשוב לתת לה לדבר ולפרוק את אשר על ליבה. גם היא מעדיפה לא לחלק את רגשותיה חשוב להבהיר לה שאתם עומדים לרשותה ומחבקים אותה. בד"כ תוך יומיים שלושה מגיעה רגיעה. ניתן לפנות לרופא המשפחה ולבקש כדור הרגעה למצב הזמני שנוצר. במידה ולא חל שיפור ביומיים הקרובים כדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

לפעמים להתעלם זו הדרך הטובה ביותר

למשתתפי הפורום שלום, אנו נותנים משקל רב לפן של התמיכה ההדדית בין חברי הפורום, ואולם במצב שנוצר בשבוע שעבר היו 3 דפים לפחות בהם התכתבתם ביניכם לבין עצמכם (חלק גדול הוקדש גם למריבה עם מישהי) ואכן תהיתי מה הרושם שנוצר אצל אדם חדש המבקש להתייעץ עם אחד המומחים בפורום. השערתי היא שהדבר היה מרתיע אותו ואכן באותם ימים לא היו פניות של גולשים חדשים. שלושה עמודים שלמים, ללא כל פנייה אל אנשי המקצוע ובמילא גם ללא כל תגובה של אנשי המקצוע יוצרים רושם של פורום בלתי-מקצועי ואדם הנכנס לפורום ומבקש להתייעץ לא יבין להיכן נקלע. סימוכין להרגשה זו מובאים בהודעתה של תוהה שהדבקתי והעתקתי בסוף הודעתי זו. נא התחשבותכם. יום טוב, ד"ר גידי רובינשטיין מחבר: תוהה תאריך: 17-03-2002 20:32 ובכל זאת אם יורשה לי להעיר בעדינות, לחדשים קצת קשה ואולי גם לא נעים להצטרף לפורום בו יש מתכתבים קבועים בעצים קבועים (אני לא מדברת על כל אותם אנשים נפלאים העוזרים בקביעות אחד לשני ולכולם), התחושה היא של ללכת לאיבוד בתוך סבך היער. - גם קשה להשתלב וגם אם כבר העזת וניסית להשתלב, הרי לא פעם השאלות שלך הולכות לאיבוד ונעלמות בתוך ובין העצים ואין עונה. כשכל עץ תופס איזה חצי עמוד-עמוד, לא מפתיע ששאלות קטנטנות מתחבאות להן בין הענפים ואף אחד לא יידע עליהם. ואם מישהו חדש מנסה להעזר בפורום והוא לא נענה, לא בטוח שיהיה לו אומץ לשאול שוב והוא ינסה, אם בכלל, במקום אחר. גם אם העצים האלו עוזרים, הרי עץ שלם הנכתב באמצע הלילה ובכל ענף הודעה קטנה של "מה נשמע?", לדעתי ראוי שייכתב באי-מיילים, ולא בפורום עצמו, הרי העזרה תהיה זהה, לא? כשאני נכנסת לאתר, אני בפירוש נבהלת מהעצים העצומים ומרגישה מאד לא שייכת. מקווה שלא פגעתי באף אחד.

נכון, ישנם חדשים שרוצים להשתמש בפורום ונכון, ישנן הודעות שלא ממש ראויות להכתב פה אבל רוב רובן של ההודעות - ואני אומרת את זה כאחת שמשתתפת בכתיבת העצים הענפים כאן בפורום - מיועדות (אם כי במסווה - כי הרי אנחנו אנשים חושבים) לכולם, לכותב לזה שנכתבה אליו ההודעה ולכל מי שיוכל להפיק ממנה תועלת אנשים עוזרים אחד לשני מפני שהם חוו את אותם הדברים מי שלא רוצה להסתכל על עץ גדול שיעבור הלאה... אנשי מקצוע...(כמה באמת עונים כל יום להודעות?)..מתבלבלים מעץ?? תחושת אי שייכות היא תחושה שצריך לעבוד עליה. אבל גם שאלות הכי קטנות, מאנשים חדשים בפורום נענות. ד"ר רובינשטיין - קשה לך לזהות הודעות ולענות עליהן? לי לא. ולא בגלל שהעץ כביכול נעשה על ידי. כבר אמרתי אז, וכתבתי ליוסי רוסמן...לא תמיד כולם יבינו על מה ולמה צריך עץ שלם..לפעמים צריך "פינג פונג" של דברים כדי שמוסר ההשכל ייכנס טוב טוב לראש. ואני יכולה להגיד לך שחלק ממשתתפי הפורום בהלם על מה שנעשה. כי צדקתם, זה לא פורום רגיל, זה לא פורום של שאלות ותשובות...

ד"ר גידי שלום רב, רעיון הפורומים הנ"ל הוא נפלא בעיניי. מזה זמן לא רב, אני משתמשת במספר פורומים שלכם לשאלות והתייעצות וזו מכיוון שאני מאד מתעניינת בנושא בריאות עקב מחלות שונות במשפחתי, נפשיות ובריאותיות. בכל שאר הפורומים קיבלתי תשובות מהירות הן מרופאים והן מעוברים ושבים שסיפקו אינפורמציה. הפורום הזה הוא היחידי שנמצא במצב כל כך מזעזע. לצערי הרב גם "תוהה" אשר את מכתבה צרפת (אם תציץ בהמשך העץ הרלוונטי) - הצטרפה והשתכנה ע"י החבר'ה המקומיים להצטרף לחבר'ה. אני חייבת להודות שציפיתי לדברים כאלה גם בפורומים אחרים אך להפתעתי הם פועלים נהדר (כמובן שלפעמים עולה איזה מפריע אבל אחרי שלא עונים לו זה נגמר). אני לא יודעת מה ביכולתכם לעשות על מנת למגר את התופעה אך אני יכולה רק לומר שחבל ושרציתי להיעזר בכם אך לצערי זה כנראה לא אפשרי כרגע. אני אציץ מדי פעם לראות אם יש שיפור ואשמח לחזור. בהצלחה.

אני עם חושבת . גם אני נכנסת כל יום ,כמה פעמים ביום אפילו, אבל לאחרונה די מבלבל פה. רציתי גם אני להתיעץ אבל נראה לי שאני אחכה קצת לראות לאן ילכו כאן הדברים. מקווה לטוב אורחת

רק רציתי שתדעי שהמשך הדיון עם "תוהה" היה עם "תוהה" אחרת שגנבה לי את השם. איזו תחושה מוזרה שמשתמשים בשם שבחרת. ראי את ההודעה ששלחתי לנטע.

את צודקת במאה אחוזים - אני איתך. אם רוצים שהפורום יצליח ובגדול - חייבים לתת אפשרות רק לרופאים בלבד לענות ולא לתת אפשרות כניסה לשאר האנשים לענות- שהם יפתחו לעצמם אתר בנפרד ויפטפטו כל היום 24 שעות אחת עם השנייה. כשאנו הולכים לרופא כשכואב לנו - אנו רוצים את התייחסות של הרופא המקצועי בלבד ואנו לא נעזרים בכל מיני פציינטים היושבים והממתינים בקליניקה - הבעייה שהם זורים פצעים להרבה נשים בפורום, ולא נותנים את החישק לחדשים לפנות לרופאי הפורום כללף הם סתם מחבלים - וחבל. טוב שהרופאים ומנהל הפורום קיבלו שכל ויודעים היטב איך להגיב ולנהוג עם כל אחת ואחד, צריכים למגר לאלתר את ה"עץ" השפל והמשועמם המחפש לדרוס אנשים חלשים המתייעצים בפורום. כולם סובלים מהם, מעניין!.

יש לי שאלה : יש לי אח שעובר משבר , אשר בעקבותיו הוא מאוד עצבני. אני מאוד מודאגת היות ובזמן האחרון יש לו כאבים בכל הגוף, קרחת קטנה בזקן , לפעמים כאבים בחזה.... שאלתי היא- האם בגלל העצבים יכול להיגרם לו נזק כלשהו ? האם יכול להגרם לו נזק בילתי הפיך? איזה תופעות לוואי יש לעצבים ? האם יש תרופות לא ממכרות שיכולות לעזור לתקופה זו בלבד. אודה לכם מאוד אם תענו לי בדחיפות , היות ואני מאוד חרדה לבריאותו.

לאחות המודאגת שלומות. בצדק רב את מודאגת. הגוף והנפש שלנו קשורים זה בזה בקשר חזק מאד. שילוב של תזונה נכונה, פעילות גופנית ושמחת חיים היא הדרך הטובה ביותר לחיות חיים ארוכים ובריאים. עובדה היא שאנשים שהגיעו לסוף דרכם הצליחו להבריא ע"י רצון חזק לחיות ולהיפך, מחלות מגיעות אלינו דווקא כשאנחנו עצובים, עצבניים. אני עצמי עברתי כבת דרך ארוכה להגיע למקום שאני נמצאת בו היום. וזאת עשיתי אחרי שלמדתי להרגע, להיות פחות במתח, פחות עצבנית ולקחת את החיים יותר בקלות. אם את זקוקה לעיצות אשמח לעזור, בהצלחה!

לאחות המודאגת שלומות. בצדק רב את מודאגת. הגוף והנפש שלנו קשורים זה בזה בקשר חזק מאד. שילוב של תזונה נכונה, פעילות גופנית ושמחת חיים היא הדרך הטובה ביותר לחיות חיים ארוכים ובריאים. עובדה היא שאנשים שהגיעו לסוף דרכם הצליחו להבריא ע"י רצון חזק לחיות ולהיפך, מחלות מגיעות אלינו דווקא כשאנחנו עצובים, עצבניים. אני עצמי עברתי כבת דרך ארוכה להגיע למקום שאני נמצאת בו היום. וזאת עשיתי אחרי שלמדתי להרגע, להיות פחות במתח, פחות עצבנית ולקחת את החיים יותר בקלות. אם את זקוקה לעיצות אשמח לעזור, בהצלחה!

לאחות שלום במידה ואחיך אינו נמצא בטיפול כדאי להפנותו בהקדם. כל הסימפטומים שאת מתארת מאפיינים מצב של לחץ, ובלי לנסות ולאבחן את מקור בעייתו, מומלץ מאוד שהוא יקבל ייעוץ וטיפול מקצועי. יש מגוון טיפולים אפשרי, אולם רק איש מקצוע יוכל להמליץ על דרך הטיפול המתאימה. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי בוקר טוב עליי עבר יום מאוד קשה אתמול מכל הבחינות , אני ינסה לקצר ויאמר ש קמתי הפוכה בבוקר והחלטתי שאני עושה סוף להמון דברים שמטרידים אותי , שניראים לי באויר , לקחתי נשימה עמוקה ואמרתי לעצמי שאני מספיק בוגרת ועברתי מספיק בחיים כדי סוף סוף לקחת גם החלטות קשות , וההחלטה היתה לסיים איכשהו לגמרי את הקשר עם ה"יפני" שלי כי זה באיזה מקום הפריע לי כל הטלפונים כל מילות האהבה והגעגועים , זה היה סתם מטריף אותי , חשבתי לעצמי דבר אחד , שאם הוא באמת כל כך אוהב הוא צריך להיות איתי כאן ועכשיו ואני לא רוצה להבין ולשמוע שום תירוצים הייתי מספיק מבינה כל התקופה שלי איתו , וגם גיליתי שהוא שקרן , והוא משחק ברגשות שלי בזה שהוא משחק אותה מסכן כי הוא יודע שאני מאוד רגישה , אבל זה ניגמר , כי אתמול הייתי כל כך אחרת ממה שאני רגילה להיות איתו הוא היה בשוק הוא קפץ לשמיים מעצבים ,אמרתי לו דברים כמו , לא רוצה לשמוע אותך יותר ,אני משאיר ה את העבר שלי מאחורי קוברת אותו , ואם מדי פעם יצוצו לי ניצוצים של רגש אני ישכנע את עצמי שזה מת מזמן שהשארתי את זה באוסרליה לפני שנתיים, עוד אמרתי לו שהוא אנוכי ואגואיסטי, ושהוא חשב רק על עצמו כשהוא נסע , ואני כמו מטומטמת עוד הבנתי אותו, אמרתי לו שאני לעולם לא יסלח לו , על כל דימעה ועל כל כאב שעברתי אני לא יסלח לו , כל זה והוא צועק לי שהוא לא רוצה לשמוע אותי יותר שזה הספיק לו ושהוא מנתק ואני אמרתי לו שיזהר לעשות את זה והוא ישמע אותי עד הסוף , ואז הוספתי ואמרתי לו שאני מתפללת לאלוהים שישלח לי מישהו שיראה לי ויעשה לי רק טוב ויגרום לי רק לצחוק אחרי שנתיים של סבל איתך( זה לא בדיוק נכון אפילו בכלל לא נכון אבל הייתי כל כך עצבנית שרציתי לפגוע בו ) טוב , הוא היה בשוק לא ידע מה לעשות עם עצמו ואז הוא אמר לי את לא מתביישת . ואמרתי שלא שזה בדיוק כחה ושאני שונאת אותו שהוא גרם לי לשנוא אותו, בקיצור נאמרו הרבה מילים לא יפות וקשות וגם הוא לא טלית שכולה תכלת אבל הרגשתי שאני חייבת אחת ולתמיד לומר לו בדיוק מה שאני מרגישה , אני לא פריארית שלו והוא לא יכול לשים אותי על אש קטנה עד שהוא ידע מה קורה איתו , פשוט חוצפן גיליתי שהוא שקרן כמו כולם וזה ניפץ אצלי את כל המוסכמות שהיו לי לגביו , שהחזיקו אותי דבקה אליו עד עכשיו הוא הזין אותי שהוא כל כך אמיתי שגם דברים רעים הוא אומר , אבל זה שקר ותפסתי אותו על שקר שהוא יותר גרוע מכולם בישבילי ואני שונאת אותו ולא רוצה לשמוע עליו , כן נכון כואב לי , כואב לי שהייתי צריכה לדבר אליו בצורה כזו אבל די , מספיק זה מספיק ,, לפחות עכשיו אני יהיה בטוחה שאין שום קצה של חוט ולא יחיה ביזו אשליה , מה אתם חושבים שהגזמתי? שלא הייתי צריכה לדבר כך? הייתי שמחה לשמוע דעה בריאה , תודה ויום טוב , אני ממש באפיסת כוחות , אני יחדש אותם לאט לאט לילי

לילי חביבתי בוקר טוב:-))) בחריפות או לא בחריפות,עצם אםבאמת את חושבת כך? אם כן, אז בחריפות או שלא בחריפות, עצם העובדה שאמרת לו מה שאת חושבת!!! אני מעריצה אותך:-)))) באפיסת כוחות??? אני מוכנה לבוא לעזור לך, מאיפה את? יום של כוח וחיוך כוכבית

שלום! אני צורך כדורים,וכרגע אני לא בשיא אוני. האם רופא פסיכיאטר נותן מרשמים לכדורים אלו?או כל רופא יכול? תודה

שלום ליאו, כן, כל רופא יכול לתת מרשם לוויאגרה. אין התוויות נגד בין טיפול פסיכיאטרי תרופתי ובין ויאגרה. התוויית הנגד הרלוונטית היא תרופות מסויימות להורדת לחץ דם שהשילוב ביניהן ובין ויאגרה עלול להיות מסוכן מאוד. כמו כן, אם אתה מעל גיל 40, נניח, מומלץ לעבור בדיקת אק"ג במאמץ כדי לשלול הפרעות בקצב הלב לפני תחילת הטיפול בוויאגרה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

אבקש לדעת : 1. מהן הסיבות הגורמות לפרסברציה מילולית? 2. מהן דרכי הטיפול בבעיה זו? אילו תרופות יכולות לעזור? האם ניתן להעלים לחלוטין את התופעה? האם יש דרך לרפא? 3. מהו המינוח הלטיני לתופעה זו?

השם הלועזי הוא אקולאליה, מלשון ECHO - הד. אני סבורה שלא ניתן להעלים לחלוטין את התופעה אך ניתן להשתמש בה לצרכי תקשורת, כאשר יש בעיות בתקשורת (למשל באוטיזם).

אנו בשנות השלושים. נשואים. אינני בטוחה בסיבה: כשאני נפגשת עם ידידנו המשותפים כשהוא נמצא עם אשתו- הוא מדבר איתי מעט בקרירות ויחסו אינו חם, ומתי שהוא נפגש איתי ביחידות(בלעדי אשתו) - הוא יותר לבבי, אוהב לפלרטט איתי, לחייך מפה לאוזן ולהביט בי כמו איזה חרמן מכף רגל ועד הראש - הדבר מפריע לי, כי זה נראה לי צביעות. מדוע בנוכחות אשתו הוא מקרין מעט קשיחות אלי וקרירות, וכשהוא לידי - הוא מתנהג כאילו מתלהב ממני - האם אני צריכה להתעלם, כי זה פוגע בי אישית, אני מרגישה כאילו הוא משחק בשתי דמויות, האם לדעתכם זוהי לא צביעות? - דליה.

מי שרלוונטי לגביך זה בעלך ולא הוא לשם מה את נפגשת איתו ביחידות לשיחות על שקספיר ?

לא הבנת אותי. אני איני יוזמת פגישות, כשאני נפגשת איתו במקרה ברחוב, קשה להבין?, עכשיו תוכלו לתת תשובה יותר הגיונית...

שאול - לא שמת לב שזו שוב המטרידה הסידרתית? תראה איך היא שואלת ועונה לעצמה!!!

לא זו לא צביעות,זו פשוט חרמנות.

זה קרה בסתיו של השנה שעברה,הוא יורד כמו מ-כ-ה א-פ-ו-ר-ה על העיר ,אני זוכרת שהיא אמרה: " ערב טוב אני יערה ואני אהיה המלצרית שלך להערב",מאז ומתמיד אהבתי שמות בע' ובמיוחד את השם הזה ,רציתי להזמין אבל כאשר הסתכלתי עלייה איבדתי את ריכוזי לחלוטין מרוב יופיה, דיפדפתי בתפריט אבל לא יכלתי להתרכז,היא עמדה שם מחייכת לעברי ואמרה שתחזור בעוד מספר רגעיים כדי שאני אבחר מה להזמין,אבל לא יכלתי,הסתכלתי עליה,היא הייתה כל כך יפה,היא הייתה גבוהה רזה בעלת שיער שחור עד הכתפיים ,עיניים כחולות,משקפי ראייה לעינייה,היה לה חזה מושלם,עגול ויפייפה. ניסיתי להתרכז בתפריט אבל מחשבתי נדדה..לעברה, מצאתי את עצמי במצב לא נעים שאני פשוט לא מסוגלת להוריד ממנה את העיניים,כשהיא נעמדה מאחורי הדלפק ונשענה על מרפקייה היא קלטה אותי מתבוננת בה ,היא חייכה אלי ולא ממש הפריע לה שאני מסתכלת עלייה. אחרי מספר דקות החלטתי מה אני רוצה להזמין וקראתי לה,היא ניגשה אלי אם הפינקסון שלה והחלה לרשום" מיד אחזור אם ההזמנה" אמרה לי ואני חייכתי ואמרתי תודה,כעבור מספר דקות היא חזרה אם ההזמנה והגישה לי, לקחתי מספר ביסים וסתם שיחקתי אם האוכל וכמובן שהסתכלתי עליה ולהפתעתי היא הסתכלה עלי וחייכה חיוך מקסים שממש שבה אותי בו הרגע... החלטתי שאני אנסה את מזלי ושאלתי אותה אם היא תצטרף עלי לקינוח מתוק ולכוס קפה,"אני מצטערת אבל אסור לי באמצע העבודה" היא אמרה לי ונורא התאכזבתי. אבל הייתה לי הרגשה שאותה אני לא אשכח כל כך מהר,כשביקשתי את החשבון הוצאתי את ארנקי כדי לשלם ,השארתי לה טיפ ממש גדול שהיא אפילו הייתה בשוק כשראתה מה שהשארתי ,לאחר מספר שניות היא חזרה אם הקבלה ולהפתעתי היה רשום שם משהו מאחורי הדף,"תתקשרי אלי היום אחרי תשע וחצי" ומספר הפלאפון שלה...עלה לי חיוך על הפנים,באותו הערב הרמתי אלייה טלפון ודיברנו ,היא התגלתה בתור מישהי מאוד נחמדה ונהנתי לדבר איתה,דיברנו וכל כך שקענו בשיחה שלא שמנו לב שהשעה כבר 3 בבוקר,למחרת בבוקר כמו תמיד קמתי לבדמהמיטה הכנתי כוס קפה התקלחתי וזזתי לעבודה, ראשי היה שקוע באתמול בערב ולא הייתי מרוכזת כלל בעבודה,ואז החלטתי להתקשר אלייה, "צהריים טובים" היא ענתה לי ולמזלי היא הייתה בהפסקה ויצא לנו לדבר מספר דקות,"ההפסקה שלי נגמרה "היא אמרה לי,אבל הרגשתי שאני חייבת לעשות משהו אז שאלתי אותה אם היא פנוייה היום בערב,היא ענתה שכן אז שאלתי אותה אם יש אפשרות שנצא לאנשהו בערב, לשימחתי היא ענתה בתלהבות כן ושהיא נורא תשמח,סיכמנו שאני אבוא לאסוף אותה ליד המסעדה שהיא עבדה בה ובעצם איפה שלראשונה נפגשנו,חזרתי עייפה מהעבודה ,נכנסתי למיטה לתנומה קצרה של שעה ואחרי זה התעוררתי והלכתי להתקלח,התאפרתי אבל ממש קצת כדי שתוכל לראות אותי כמו שאני והתלבשתי ליציאה,לקחתי את המפתחות של האוטו ולרגע קט כשניכנסתי לאוטו ישבתי מספר דקות מחזיקה את ההגה מאושרת כולי ,היו לי פרפרים בבטן,מזמן לא יצאתי לפגישות ומזמן לא הייתי בקשר,אבל לא ידעתי שכל זה הולך להשתנות באותו הערב,כל הבדידות שהפכה כבר לשיגרה תעזוב אותי להרבה זמן... התנעתי את האוטו וייאלה לדרך, הגעתי בזמן לפגישה שלנו ,היא עמדה שם כל כך יפה, כל כך מושכת ובאותו הרגע ממש הרגשתי רטובה, היא ראתה אותי ונכנסה לאוטו ובשלום קצר ובנשיקה ידידותית על הלכי יצאנו לדרך,במשך כל הנסיעה רק דיברנו ונהנתי מכל רגע והרגשתי שגם היא נהנת כמוני,עצרנו ליד מסעדה שהייתה על חוף הים והחלטנו שניכנס,התיישבנו הזמנו קפה ומשהו מתוק ושקענו פעם נוספת בשיחה,היה זה יום שישי ולמחרת היה חופש אז חשבתי לעצמי שאין צורך להזדרז ולקחנו הכל באיזי,דיברנו כל כך הרבה ולא יכלנו להפסיק להסתכל אחת על השניה בעיניים,זה היה ממש רגע קסום ולא הייתי מוכנה להחליפו בעד דבר,אחרי כמה כוסות של קפה נמאס לנו והחלטנו לצאת, שילמתי את החשבון ויצאנו,השעה הייתה כבר 12וחצי בלילה ולא היה איש מלבדנו באיזור,החלטנו לטייל קצת לאורך החוף,חלצנו נעליים והלכנו לנו בשקט על החול הנעים שמזמן כבר שכחתי את ההרגשה שלו ברגלי, עצרנו לנו במקום מרוחק שהיה חשוך חוץ מאור הלבנה שהאירה עלינו,שרר שקט לרגע, הבטנו ביחד בירח ואז הסתכלנו אחת לשנייה בעיניים וחייכנו ,הבטתי בעינייה שהיו כל כך מהממות ולחשתי באוזנה שאני נורא שמחה שנפגשנו,לאט לאט כשהחזרתי את ראשי אחורה עצרתי ליד שפתייה החושניות והתקרבתי אלייה לנשיקה שכל כך רציתי לחוות עימה,שפתי נגעו בשלה,נשקתי לה קלות על השפתיים והיא שיתפה פעולה ונישקה אותי בחזרה,הכנסתי את לשוני לאט,בתנועות עדינות שיחקתי אם לשונה והיא עשתה את אותו הדבר,הרגשתי שאני ממש רטובה ומגורה , משחק הלשונות הפך ליותר מהיר וחושני,חיבקתי אותה וקירבתי אותה כמה שיותר אלי,היא ליטפה את שיערי ביד אחת והיד השניה הייתה על לכיי,היא הייתה כל כך חמה ונעימה שלא רציתי להפסיק אם זה לעולם,לאט לאט הורדתי את קצב הנשיקה והתחלתי לנשק קלות את שפתייה וללקק אותן,זה ממש שיגע אותה,נישקתי אותה לארוך עורפה הרך והעדין למגע,העברתי את לשוני על צווארה הענוג וירדתי מאט לכיוון השקע שבין הצוואר והכתפים ונישקתי אותה שמה ובחזרה עליתי אם לשוני על צווארה ונישקתי אותה ארוכות,הרגשתי את ידייה מתחת לחולצתי עוברות לאט לאט ומלטפות את גופי,לפתע היא תפסה את החולצה והרימה אותה בפרעות מעלי והורידה אותה ממני,תפסתי אותה חזק חזק כשגופה נוגע בשלי ומחמם אותי,לאט לאט הרפתי את אחיזתי אבל לא את נשיקתי,פתחתי לאט לאט כפתור אחר כפתור ופתחתי את חולצתה,הורדתי בעדינות ממנה את החולצה ופשוט עמדנו שם מחובקות ומתנשקות ללא הפסקה,פתאום היא דחפה אותי ממנה וחייכה אלי חיוך שובב שידעתי מה הוא אומר לגבי,נשכתי קלות את שפתיי רק מהמחשבה של מה שהולך להתרחש כאן הלילה בחוף הים השלוו... היא הסתכלה עלי בעיניים טורפות והחלה להוריד ממנה את הבגדים וכשנשארה ערומה לגמרי היא הסתכלה עלי במבטה השובב והמזמין ורצה למים,היא השתעשעה במים ונעמדה לרגע והסתכלה עלי במעין מבט של הזמנה,"אז אני מבינה שאת צריכה הזמנה כדי להכנס למים" היא אמרה לי בחיוך,התחלתי להתפשט לאט לאט ונכנסתי למים,להפתעתי, המים היו חמימים מאוד וכל כך נעימים,התקרבתי אלייה, היא התקרבה עלי וחיבקה אותי חזק אלייה ,היא החלה מלקקת את צווארי בתנועות כל כך נעימות, היא ירדה לאט לאט אם לשונה לעבר החזה והחלה מלקקת בקצה הלשון את פיטמותי שנעמדו מרוב ההנאה שהיא גרמה לי,היא ליקקה אותן קלות ומצצה אותן בכזאת הנאה ,אני ממש השתגעתי, תפסתי אותה והיא התיישבה על ברכי וחיבקה אותי,ראשי היה בתוך החזה המושלם שלה שכל כך רציתי לטעום, הרגשתי שהיא אוחזת בי חזק אם רגליה ויכלתי להרגיש את איברה החם משתכך ברגלי,היא אחזה בשיערי אם ידיה ואני נישקתי כל מ"מ בחזה שלה שכל כך גירה אותי,היא גנחה מספר פעמים מרוב הנאה כאשר שפתי עוברות על שדייה ולא מפספסות אף חלק,מדי פעם הייתה נועצת את ציפורניה בגבי ושורטת פה ושם ,אבל זה לא הפריע לי כלל, ידי החלו לטייל בגופה ולחקור אותו, ליטפתי את גבה וירדתי לאט לאט לכיוון ישבנה החטוב שכל כך רציתי לטעום ממנו,עיסתי אותו אם ידי והוא היה כל כך חטוב ומושלם,ירדתי לאט לאט אם ידי לכיוון איברה שהיה כל כך חם ומגורה , ליטפתי את דגדגנה והיא גנחה,שיחקתי קלות מסביב לחור וגירתי אותה קשות,שיחקתי אם אצבעותי בשפתייה החושניות והכנסתי שתי אצבעות לתוכה,היא נאנחה קלות ושרטה את גבי בשנית, לאט ובעדינות הכנסתי אותן כמה שיותר עמוק לתוכה והוצאתי אותן המשכתי כך והגברתי את הקצב, עצרתי לרגע והוספתי אצבע שלישית,היא גנחה בעוצמה ולמזלנו אף אחד לא היה באזור החוף בשעה מאוחרת זו,הגברתי את קצב החדרת האצבעות והיא גילגלה את עינייה מרוב הנאה,היא נעה בקצב של ההחדרה, הרגשתי שהיא עומדת לגמור והגברתי עוד יותר את הקצב,לפתע היא גמרה ונאנחה ,היא חיבקה את ראשי וישבנו מחובקות ככה מספר דקות,הרמתי את סנטרה בעדינות ונישקתי אותה ארוכות,לאט לאט התחלנו לצאת מהמים ונשכבנו על חול הלח בדיוק איפה שהגלים נעצרים,נשכבנו על החול הנעים,התחבקנו והתנשקנו ללא הרף,התחלנו להתגלגל לנו בחול וכל כך נהננו שלא יכלנו לעצור,היא שכבה על הגב ואני מעלייה, ליטפתי את גופה אם ידי ונישקתי אותה בלהט שרק התגבר והתגבר,נישקתי את צווארה וליקקתי אותו בהנאה רבה,ירדתי לאט לאט לכיוון שדייה המשגעים וליקקתי אותם ושיחקתי אם פיטמותייה שכל כך אהבתי,נשכתי אותן קלות והיא נאנחה ,המשכתי ללקק את בטנה ולנשק ,כל שיפוע ושיפוע נישקתי, היא כל כך נהנתה,המשכתי למטה לעבר איברה הרטוב וליקקתי את שפתייה התחתונות ושיחקתי בעדינות בקצה הלשון בדגדגנה ונשכתי אותו קלות,ליקקתי אותה וזה כל כך היה נעים שחשבתי לעצמי מה גרם לי כל הזמן הזה שהייתי לבד לא לעשות דבר בעניין,ירדתי אם לשוני תוך כדי ליקוק מתמיד לעבר החור שהיה כל כך רטוב ומזמין שפשוט חיכה לי שאני אבוא,הכנסתי את לשוני בהדרגה לתוכה, היא הייתה כל כך חמה ורטובה ,החדרתי את לשוני בקצב ,הגברתי כל פעם יותר ויותר והיא נעה אם כל גופה בקצב שלי,הוצאתי את לשוני, ותוכך כדי מלקקת את דגדגנה ומחדירה לתוכה שלוש אצבעות ,היא נאנחה מהנאה,החדרתי את אצבעותי בקצב מהיר והיא זזה איתי באותו הקצב כדי לחזק את ההחדרה,היא גמרה בשנית והרגשתי שהיא צריכה לפצות אותי ... עוד לפני שהפסקתי לחשוב על זה היא הפכה אותי על הגב ונשכבת מעלי מעסה את שדי ומלקקת את פטמותיי ואני כל כך נהנת שעיניי נעצמות מההנאה,אוץ' קטן נפלט מפי כאשר היא נשכה את אחת הפטמות אבל הכאב העביר לי זרם של הנאה בכל הגוף,היא המשיכה ללקק אותן בפרעות והחלה לרדת אם פיה לאורך בטני יורדת ומלקקת את כולי ומנשקת ולא מפספסת דבר בדרך, אני מרוב הנאה נאנחת ,היא יורדת לכיוון דגדגני ומלקקת אותו אם לשונה בפרעות מטריפת חושים, היא יורדת לעבר החור הלח שלי שמעוד מגורה ומחכה לה ,היא מחדירה את לשונה ומלקקת אותי מבפנים אני נמסה מאותה הרגשה ,היא מטריפה את חושי,אבל היא לא רוצה שאני אגמור לה עכשיו, לפני שאני קולטת מה היא רוצה היא הופכת אותי ל69 והיא מעלי ויורדת לי ואני לה והיא מתפתלת למגע לשוני שבתוכה,המשכנו ככה עד שיכרון חושים ואז נפלו באפיסת כוחות... בבוקר התעוררנו אם שחר כאשר אנחנו שוכבות ערומות ומחובקות ,קידמנו אחת את השניה אם נשיקת בוקר נפלאה,חייכנו אחת לשנייה וידענו שלא נשכח את הלילה ההוא כל כך מהר... התלבשנו ונסענו אלי לסיבוב שני... עדן.

היי זה חידוש מרענן!!!! מאיפה זה בא? (מאיפה זה מועתק??) אגב- סביר להניח שהיצירה וודאי תימחק- כי זה לא רלבנטי למי שמציץ במקרה- לפי הנוהלים החדשים. אני מאד מקווה שאנשים יספיקו לקרוא.... אבל תיסלם- יש עודדדדד?? ש נ ה ב

זאת באמת צביעות.תשאלי אותו מה בדיוק הבעיה שלו.

הרה ליבי נטע שלום האם קרציה שמוציאה אדם מדעתו לא יכולה לגרום להרגשה סובייקטיבית מבלבלת ? תודה שאול

הסבר....

לא. תנסה להסירה עם פינצטה. [ או שתנסה לשפוך עליה ליזול. איתן

מהן ולמה משמשות התרופות קסאנגיס ומודאל ? תודה

http://www.infomed.co.il/medIndex.asp

שירית שלום. ראשית אני לא רופא, אבל קצת יודע אז קסנגיס או בשמו ביותר מוכר "קסנאקס" מיועד להרגעה מיידית במצבי חרדה קשים, ובין היתר משרה שינה. לא מומלץ להשתמש בכדור זה לתקופות ממושכות משום שגורם לפיתוח תלות פיזית . מודאל הוא כדור " רב גוני" המשמש לטיפול במספר הפרעות כגון - דיכאון, מניה דפרסיה, וכיב עצבני. נראה כי מתן של שילוב שתי התרופות נועד לטיפול כנגד הפרעה משולבת חרדה-דיכאונית, כשהמרכיב החרדתי דומיננטי.

תודה

היי לכולם איך חלף לו הזמן במהירות, לא שמתי לב מה השעה, לצערי אני חייבת לזוז,(הבוס בדרך) אני מקווה שהכל יסתדר ולא ימחקו את מה שאנחנו כותבים. יום טוב לכולם כבר מתגעגעת כוכבית

ביי סולמית. איתן@

שלום אני פשוט לא מבינה מה קורה לי ...לפני כתשע שנים שילדתי את בתי הבכורה היו לה בעיות לאחר הלידה... אני הייתי מפוחדת עד מוות ומתוך מצוקה נדרתי נדר אני יותר לא מאוננת(זה אולי נשמע מצחיק אבל זה פשוט ככה). ניתן לומר שאכן (פרט לשתי "נפילות") עמדתי בנדר. לא מזמן היתה לי איזה בעיה ונשבעתי שאני משתדלת לשמור שבת מאוד (ברור שבעלי או כל אחד אחר לא יודעים אני באה ממשפחה סופר חילונית וזה יראה להם כמו טירוף הדעת). כיוון שאני לא ממש מצליחה כל השבת עוברת עליי בייסורים בפחדים ממחלות.. מאסונות... מה לכל הרוחות קורה לי ?? מה אני חוזרת בתשובה בלי לדעת אני משתגעת אולי תוכלו לתת לי כיוון?

שלום הייתי אומרת שאת עושה שימוש בנדרים מאוד קשים לביצוע.... במיוחד הראשון. אוףף..יש לי המון מה לכתוב, מעדיפה לקצר... במילא הנושא הזה עלול להימחק. ש נ ה ב

שלום לך, יש אנשים חילוניים המוצאים פתרון בחזרה בתשובה. זה עונה על הרבה בעיות קיומיות שכולנו מתמודדים איתן יום יום, כגון מסגרת העונה על צורך בהשתייכות, תשובות לפחדי המוות שלנו בדמות האמונה על העולם הבא, מענה חלקי אך ברור יותר מהמענה החילוני לחרדה המתמדת בדבר אי-הוודאות וכדומה. מה שאת מתארת הוא מנגנון דומה, אם כי שונה במקצת, הידוע בשפה הפסיכואנליטית כ"ביטול פעולה" (undoing) - כלומר, ע"י קיום מצוות או הימנעות מאוננות את מקווה למנוע אסונות. אני מבין שזה לא עוזר לך, אלא מחמיר את המצב, שכן את לא מצליחה לקיים את המצוות שייעדת לעצמך ואז החרדות מתגברות עוד יותר. לכן אני ממליץ לך לטיפול פסיכולוגי כדי ללבן את המשמעות שיש למחשבות האובססיביות שלך ואת ההתייחסות שלך אל מיניותך (הימנעות מאוננות כדי למנוע אסונות וכדומה). ייתכן שהמטפל ימצא צורך להפנותך גם לטיפול תרופתי. חלק מהתרופות האנטי-דיכאוניות מהדור החדש (ממשפחה של SSRI כמו פאבוקסיל, סרוקסאט) במינונים גבוהים מהמקובל לטיפול בדיכאון יעילים נגד מחשבות אובססיביות מן הסוג שאת מתארת, אך הייתי מנסה קודם את האופציה של טיפול פסיכותראפויטי בלבד (שיחות). בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

מאד מוזרה שלום, במקום לנדור נדרים משונים בכל פעם שקורה לך משהו לא טוב, משבר וכו', אולי תנסי לברר עם עצמך האם את באמת מעונינת לקבל עליך את עול המצוות (לא רק לשמור על השבת אלא את כל עסקת החבילה נגד אסונות ומשברים). אם תגיעי למסקנה שזה מתאים לך ועושה לך טוב ומביא לך שלווה, שקט ואושר פנימי, וזה מה שאת באמת רוצה וצריכה - על הכיפאק, לכי על זה. ומה תעשי במשבר/ים הבאים, חשבת על איזה נדר חדש לנדור? ומה יקרה לכשיגמרו הנדרים הקלים? (תהפכי לדוסית "שחורה"?) ככה, או ככה, באמונה שתהיי ברכה בעמלך.

מוזרה, מה שאת מתארת אלה פשוט אמונות תפלות את מאמינה שאם לא תאונני תמנעי אסונות עולמיים? תמנעי אסונות אישיים? ...אני אנחש ששמעת הרצאה דתית כזו או אחרת בזמן האחרון. קחי את זה ממני (ואני דתיה מלידה) - אוננות אינה בעיה לנשים מבחינה הלכתית. ההלכה אוסרת זאת רק לגברים. מה שאת צריכה זה פשוט להוציא לך את האמונות האלה (שנטעת את) מהראש.

היי נזבורה אולי תתקשרי אליי?

היי! אשתדל ליצור איתך קשר מחר. מקווה שהכל בסדר אצלך ושאת מרגישה טוב. ביי - ותחזיקי מעמד! נזבורה

לרופא שלום ! אודה לך אם תסביר לי מהם סימני ההלם למראה ארוע קשה - פיגוע. בתי בת ה-23 היתה עדה לפיגוע מחבל שהתאבד בצדו השני של הכביש. האם תיתכן תגובת הלם מאוחרת ? מיד לאחר הארוע התקשרה אלי וסיפרה לי מה שקרה לפרטיו. איך אדע אם היא זקוקה לעזרה ? בתודה שרה.

שרה שלום ניתן לחלק את תגובת ההלם לשני שלבים. השלב האקוטי מייד לאחר האירוע ותגובה פוסט טראומתית שעלולה להתפתח כעבור זמן (ימים, שבועות ואפילו שנים). בשלב המיידי חשוב לספק לבתך תמיכה ועידוד. חשוב שהיא תוכל לספר שוב ושוב את מה שקרה. באופן זה היא מעבדת את החוויה הטראומתית שלא עברה עיבוד מלא בעת התרחשותה בשל מנגנוני החרום של הגוף שפועלים במצב כזה ויוצרים מעין ניתוק מהחוויה. אין ספק שהיא תזכור לעד את מה שאירע, אולם אין הכרח שהדבר ישאר כצלקת הפוגעת באיכות החיים. הסטטיסטיקה מורה שכשליש מנפגעי טראומה עלולים לפתח תסמונת דחק פוסט טראומתית בעוצמה כזו או אחרת. הטיפול הפסיכולוגי עשוי להיות רלוונטי לכל אדם שעבר חוויה טראומתית. הטיפול המוקדם עשוי בהחלט להיות גורם מונע להתפתחות תסמונת פוסט טראומתית. זו לפחות השערה שעולה ממחקרים אחרונים בתחום. יש להדגיש שהטיפול צריך להיות ממוקד וקצר ומטרתו עיבוד של מה שקרה וניסיון ליצור רצף והמשכיות בין מה שהיה לפני האירוע למה שקורה אחריו. המודל נלקח מהמודל הצבאי לטיפול בנפגעי הלם קרב. השאלה האם להפנות את בתך לטיפול תלויה פשוט בנכונותה ורצונה לפנות לטיפול. אם היא מעוניינת בכך, הדבר מומלץ. אם היא אינה רוצה, אין צורך ללחוץ עליה. ספקו לה תמיכה וכתף ותנו לזמן לעשות את שלו. במידה והיא מעוניינת הייתי ממליץ על פניה לטיפול בטכניקה של EMDR שיעילה במיוחד לטיפול בפוסט טראומה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שכל פעם שהפסכולוג חברתי הלא הוא ד"ד בן אברהם עונה על פניותנו . הרפטואר קבוע :בתחילה "התיחסות" לבעיה לאחר מכן המלצה מחייבת לפנות ליעוץ או לסדנא ולבסוף הוראה להקליק על שמו המוכחל לשלוח לו אימל ........ובא לציון גואל. האם הד"ר הנכבד לא מנצל את מצוקתנו ומשתמש לרעה בפורם כדי לעשות נפשות ליעוציו לסדנאותיו ו.........לכיסו הפרטי שתופח מבעיה לבעיה. או שמא הנני טועה וחושד בכשרים???????

למה אתה מתחיל איתו???? אתה לא רואה שגם ככה אנחנו בבלאגן???

ממש לא. אני אורח די מזדמן שפעם בכמה זמן מגיח לפה . וקורא את הפניות את האמת מאוד אמפטי לחברה פה ומידי פעם גם מנסה לתרום "וליעץ"

שלום שמתי לב, ריטואל קבוע..... גם זו דרך. אבל- מן הראוי לא להדליק את הקוצים, כי ממילא החורשות כבר קרחות, והקוצים- רק חסר להם ניצוץ של אש ...... ואופססס.... אני - הייתי מתעלמת, וממשיכה בשלי. ש נ ה ב

צריך קונה...גאגוזי... נו מי משלם??? אשה צועקת רוצה גאגוזי ביזו....

אמי בת 53 סובלת מזה כשנתיים וחצי לסרוגין(כל חודש חודשיים בערך) מכאבים בחזה ודפיקות לב מואצות . כשזה קרה וקורה היא מיד הולכת למיון או לרופא המטפל . היא עשתה את כל הבדיקות הנדרשות מאקגה ועד אקו לב ובדיקת לב במאמץ , בדיקות דם ועוד ולא נמצא דבר. האם הכאבים יכולים לנבוע ממצב נפשי כלשהוא ? ולא מסיבה פיזיולוגית ? אם כן ממה ? ואיך אפשר להסביר לה את זה מפני שהיא ממש בטוחה שהיא חולת לב . תודה

שלום רזיה, אם אמך נבדקה ונשללה כל סיבה אורגנית (מה שסביר מאוד להניח משום שהיא סובלת מהתקפים אלה שנתיים וחצי), יש להתייחס אל העניין כהתקף פאניקה ולפנות לטיפול פסיכולוגי, אשר ייתכן שהוא יהיה משולב עם טיפול תרופתי אנטי-חרדתי. אני מבין שאמך מתקשה לקבל את העובדה שמדובר בתופעה פסיכולוגית ולכן הצעתי היא שאם יש לה קשר טוב עם רופא המשפחה שלה, תפני אליו כדי שיסביר לה את הדבר. ההיצמדות לסימפטום הפיזי היא הדרך הקלה יותר, אם כי היא ללא ספק לא נעימה, משום שהסימפטום הפיזי הוא ספציפי ויחיד, בעוד המצב הנפשי העומד מאחוריו הוא הרבה יותר מורכב. ייתכן מאוד שאמך "מרוויחה" מתשומת הלב הניתנת לה בחדרי מיון וכדומה ובטיפול הפסיכולוגי יש אולי מקום ללבן זאת ולחשוב יחד על דרכים נורמטיביות יותר להשגת אותה תשומת לב. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

היי שלומי איזה כייף לראות אותך כאן:-)))) המון בריאות כוכבית

הי כוכביתוש, שאלתי עלייך כמה פעמים. חשבתי שכבר השארת אותנו מאחור. נסעת לך עם הרובר שלך , כמו השיר: ואת בתוך הג'יפ שלך, מקשיבה לסטריאו , ואת אנשי הפורום הקטנים והבעייתיים, השארת אחורה אחורה ... והנה את כאן , מתוקה כרגיל, אז הרבה אושר לך בריאות ואני מקוה שתספיקי לקרוא את מה שאני כותב לפני שאיש אחד חמור סבר ימחק לי את ההודעה שנראית לו נורא לא חשובה אבל לי היא מאד מאד מאד חשובה . ביי (ומה שלום הבעל הצייתן שלנו ? )

היי שלומי:-)) מה שלומך? איך אתה מרגיש? קח כוס תה עם לימון/_\ לבריאות. אני לא עוזבת, איך אני יכולה בלעדיכם?? אתם החברים היחידים שאני מכירה, וגם כשאני אני אכיר עוד אנשים, תהייה לכם פינה מיוחדת אצלי בלב, עם בעלי יש התקדמות(תודה על התעניינות), אני מטפטפת לו דברים, ואני די אופטימית למרות הכל. למה מוחקים?אנחנו כבר לא חשובים? שיהיה לך אחלה יום שבעולם כוכבית

ברצוני לדעת מה ההבדל בן מחלת נפש לבן בעיה ריגשית? תודה

תוהה שלום בעיקרון אין "מחלת נפש". אין אפילו הסכמה רחבה מהי הנפש. איש לא איתר את מיקומה או ראה אותה בצילום רנטגן. מחלה מיוחסת בד"כ לאיבר בגוף. אין ספק שיש בעיות נפשיות שלהם ביטוי פיזיולוגי, בעיקר במוח. עם זאת, הביטוי מחלת נפש הינו רק ביטוי פופולרי ועממי למצבים נפשיים מסויימים, בד"כ חריפים. מן הסתם גם "בעיה רגשית" היא ביטוי עממי המיוחס גם לבעיות פחות חריפות. בכל מקרה, שני הביטויים אינם רפואיים או מדעיים. ומדוע את תוהה? בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן תודה על התשובה. אני תוהה עם אני חולת נפש.

בוקר טוב קראתי את הודעתך בדבר מחיקת נושאים לא רלבנטיים... מסכימה שיש מקרים בפורום זה, כשעצים סבוכים גדלים להם ותופסים דפים שלמים. אני משתתפת פעילה בפורום מאז חצי שנה, וחייבת להודות כי נהנית לקרוא ,להביע עמדה, לסייע, ללמוד מבעיות של אחרים, ולהעשיר את עצמי תוך כדי הפינג-פונג הזה של שאלות ותשובות בינינו חברי הפורום, ותגובותיהם של היועצים המקצועיים. ייתכן שעל פניו, למי שמציץ ומבקר מבחוץ, יכול להתקבל הרושם כי האנשים פה קצת "מתקשקשים"..... אבל יוסי, אין זה כך. בשבועיים האחרונים אותרה אשה שחיבלה במבנה הטוב והתומך של הפורום, אותה אשה התחפשה בתחפושות שונות ומשונות, ניבלה פה, ועירערה את האווירה הטובה והתומכת. ברצוני להעיר באופן אישי, כי בעיקר בגלל שבעצם איש מהנהלת הפורומים לא "עלה " על העובדה שהיא גורם "עוכר שלווה", אני לקחתי על עצמי את המטלה הלא נעימה הזו, ודאגתי לחשוף את פרצופה ברבים... היתה זו שערוריה וירטואלית לא נעימה, שהכניסה את הפורום לאנדרלמוסיה קטנה, לשמחתנו- נעלמה הגברת לא לפני שירקה אש ותמרות עשן.... אבל מעבר לזה, גם אם יש התכתבות אישית בין חבר כזה או אחר, מעל דפי הפורום, הרי כל כך פשוט להתעלם ולעבור לדף הבא..... לא כך?? דוקטור רוסמן, יש פה כל כך הרבה משתתפים שנעזרים אחד בשני, אם היית לוקח קצת זמן ומדפדף אחורה,(לא בזעם)..היית נוכח כמה אנחנו משתדלים האחד כלפי השני....מבוגרים לצעירים, גברים לנשים, בכל שעות היממה.... כל אחד מנסה לתרום מעצמו ולעזור לזולת. הרי זו גדולתו של הפורום הספציפי הזה ... כשבא מכתב ממך,מנהל הפורומים ,האומר שכל מה שלא ייראה רלבנטי יימחק- זה כמו, כמו לסתום פיות, בחלק מהמקרים, והרשה לי להסביר את עצמי:-. גם אם למשל תהיה לאלמוני בעיה, שאיננה קשורה לתרופות או לייעוץ פרופר פסיכולוגי, הכותב יחשוב פעמיים אם להתחיל להחשף...כי ייתכן מאוד שמילותיו יימחקו שרירותית, ....ואז- הלכו לאיבוד מאמצי הנפש שלו להחשף.הלוך יילך לאיבוד גם הרצון הטוב של מי שאכפת לו להתערב ולסייע- כי עלולה להיות אפשרות שדבריו יימחקו תוך זמן קצר- - - - - - אז למה להתאמץ מלכתחילה לענות ולסייע??? ד"ר יוסי רוסמן הנכבד- גרעין המשתתפים הקבועים קצת המום...אני פונה אליך, עזור לנו לפזר אי בהירויות עתידיות....בבקשה נסה להגדיר לנו אולי באופן יותר ברור, מה "יעבור" מה יימחק? תשובתך חשובה לנו. תודה ש נ ה ב

בוקר טוב רציתי שוב להודות לך על תגובתך. לשמחתי אותם הספקתי לקרוא לפני שהם נמחקו. בכל אופן מנסה לצבור כוחות ולהמשיך. ושוב תודה ר

היי ר לצערי, בגלל שהכל נמחק, קצת קשה לשחזר על מה כתבנו אחד לשני.... זה החסרון הגדול של מחיקת דברים באופן כל כך שרירותי....ולא הוגן. אני מאוד מקווה שהספקת לקרוא , לי קשה כרגע לשחזר מכיוון שעברו מספר ימים מאז, (וזה מרגיז לאללה.....). אשמח לשמוע ממך... ביי ש נ ה ב

היי שנהב, צהריים טובים מה שלומך? מה קרה? מי רב עם מי? למה את כועסת על ד"ר רוסמן? חוץ מהבלאגן מה קורה איתך? יום טוב כוכבית

היי כוכבית אני לא כועסת, אני רק מבקשת הבהרות מדוקטור רוסמן, שכתב לנו בעמוד הקודם, כי יימחקו מכתבים שאינם רלבנטיים, או עצים סבוכים. קראי את דבריו, ותביני אותי. אני לא רבה. אני אשת שלומות, נשבעת לך! וגם שלומי טוב מאוד. ושלך?? ביי ש נ ה ב

יפה כתבת, ובעיקר נכון וצודק.

כבר כתבתי כאן בעבר, הפורום הזה שונה משאר הפורומים בזה שהוא לא עובד על סימפטומים מסוימים שיכולים לעבור תוך טיול תרופתי ומוגדר. כלומר,יש בעיה, ומציעים פיתרון ע"י צעדים א' ב' וג'. בשיחות - שלפעמים נראות לא רלוונטיות - אפשר להשיג הרבה. הכותב ומי שכתבו לו מבינים את המסר ומתקשרים תוך כדי השיחה ה"סתמית" גם אם לא כולם מבינים את המסר. כבר כתבתי כאן קודם, כשאנשים אחרים התרעמו על הנטיעות שנעשו פה, שגם אם שיחה סתמית ועץ ענף של מסרים קצרים ו"לא חשובים" הועילה שלמישהו/י ולו רק במעט...דייני.

ובכל זאת אם יורשה לי להעיר בעדינות, לחדשים קצת קשה ואולי גם לא נעים להצטרף לפורום בו יש מתכתבים קבועים בעצים קבועים (אני לא מדברת על כל אותם אנשים נפלאים העוזרים בקביעות אחד לשני ולכולם), התחושה היא של ללכת לאיבוד בתוך סבך היער. - גם קשה להשתלב וגם אם כבר העזת וניסית להשתלב, הרי לא פעם השאלות שלך הולכות לאיבוד ונעלמות בתוך ובין העצים ואין עונה. כשכל עץ תופס איזה חצי עמוד-עמוד, לא מפתיע ששאלות קטנטנות מתחבאות להן בין הענפים ואף אחד לא יידע עליהם. ואם מישהו חדש מנסה להעזר בפורום והוא לא נענה, לא בטוח שיהיה לו אומץ לשאול שוב והוא ינסה, אם בכלל, במקום אחר. גם אם העצים האלו עוזרים, הרי עץ שלם הנכתב באמצע הלילה ובכל ענף הודעה קטנה של "מה נשמע?", לדעתי ראוי שייכתב באי-מיילים, ולא בפורום עצמו, הרי העזרה תהיה זהה, לא? כשאני נכנסת לאתר, אני בפירוש נבהלת מהעצים העצומים ומרגישה מאד לא שייכת. מקווה שלא פגעתי באף אחד.

רציתי להביע את תודתי על תגובתך שחיזקה אותי מאוד. לצערי שחיפשתי את ההתכתבות ראיתי שהיא נמחקה. מה שכן ציער אותי שד"ר גידי רובינשטין ענה לי ולא הספקתי לקרוא את תגובתו. בכל אופןאני עדיין מבולבלת ומפחדת. תודה ר

היי בוקר טוב אני מאוד מצטערת לגבי הבאלגן שקורה פה , הייתי שמחה אם הייתה מזכיר לי מה היתה הבעיה , ז"א לגבי מה מדובר , כי עם כל הבלאגן הזה אני כבר לא זוכרת במה מדובר אשמח לעזור או לפחות להקשיב , מחכה לתשובה לילי

היי חברים, הכותרת סתם, כדי שלא ימחקו אותי מידית:-)))) מה שלומכם חברי היקרים? עכשיו הגעתי ואני מבינה שבוצעו מחיקות ללא רחם..... יוסי, הצצת - נפגעת, אפשר למחוק... שנהב, שלומי, ים מיכל כוכבית לילי וכל בליני הבוקר ה-י-י !!!!!!

הי נטע, קחי כמה כדורי ABCDEFG להתקף (זה במקרה ורוסמן נכנס לקרוא, אולי הוא יעצר בשורה הראשונה) מה שלומך ? שמח לשמוע ממך, אקוה שתספיקי לקרוא את זה עד המחיקה !!!!!!!!!!!!!!!!!! יום נעים

מהר, מהר, הכל בסדר... מצב רוח טוב , ואחלה. חשבתי שפרשת מבלי לומר שלום, וגם קצת דאגתי כמו כל אמא רומניה גאה.... היו לכם שיחות מרתקות הבוקר? שנהב באזור?

היי אני פה כותבת מהר מהר שלא יימחקקקקק..... ניסחתי מכתב חשוב לד"ר רוסמן... בראישת העמוד... טרי טרי.....אנא קראו והגיבו. אני מקווה שמילותיי יחדרו למקום הנכון.... שלכן ש נ ה ב

הי שנהב, כתבת לו יפה. אני מקוה שהוא ירגע. דרך אגב, איך עלית על המטורפת ההיא ואיך את יודעת שהיא לא תחזור ?? האם כוכבית חזרה ? להשתמע ביי

ש-נ-ה-ב-ו-ש..... ממש עורכת דין, מפולפלת, בהירה, מתנסחת מצוין.... מה עם קרירה שניה??? אהבתי את מה שכתבת ואם זה לא ישכנע אותו להשאיר מספר עצים לדוגמא, הרי ששום דבר אחר לא יעזור. אני שומרת לך מקום בסנגוריה הצבורית... מה שלום הדביבון? ואת יקירתי?

היי נטושקה מה שלומך חמודה? למה שימחקו אותך? יום טוב כוכבית

האם אני הוזה ? האם רק נדמה לי ששלחתי לכאן הבוקר הודעה ? האם מישהו השתגע ?

שלומי היי קודם מה שלומך ? התגעגענו אלייך, ברוך שובך אבל מה שיותר מטריד אותי הוא , שגם אני שלחתי הודעות הבוקר והם פשוט נעלמו , אתה קולט מה הולך פה, נראה לי שמשהו מסריח פה אה? אם תדע בדיוק מה קורה תעדכן אותי ואני מקווה שההודעה הזו לפחות תגיע אלייך לילי

צהריים טובים לילי יקירתי לאן נעלם העץ? כתבנו בו דברים "תרבותיים" אפשר להתחיל מחדש? יום נעים כוכבית

מנהל הפורומים הנכבד יוסי רוסמן, אמנם הודעת פה שתמחק כל מה שלא רלוונטי אבל יש גבול!!! לא העלבנו, לא השמצנו, לא ביקרנו וגם לא גידלנו עצים ארוכים. בסך הכל התעניינו בשלומם של חברינו. יוסי, קצת אבחנה בין מטרידים ועצים ארוכים להודעות אחרות, טוב?! תודה, מיכל.

16 שנה אני נשואה ולהגיד שאני מאושרת קצת קשה לי אכן יש לי 2 ילדות מקסימות....... אבל, שיתוף פעולה והבנה מלאה אף פעם לא היה לי עם בעלי גם לא חיי מין טובים לדעתי חיי המין לא היו טובים כי הקשר הנפשי היה רעוע ולדעתו זה בדיוק ההפך לא משנה, זה כאילו מה נולד קודם הביצה או התרנגולת בתקופה האחרונה הגיעו מים עד נפש כבר לא ניתן לסבול את הריחוק הנפשי והפיזי לי אין אפשרות כזו אני גם רואה שאמא שלו זה הדבר הכי מעניין שקרה לו בחייו וכל הזמן הוא מתעסק רק בלטפל בה ולרצות אותה עד כי שוכח שאנו קיימים. מעבר לזה הוא רק דואג לאושר האישי שלו כבר לא אכפת לו ממני בכלל !!!!!! אני בת 39 כעת ויש לי עוד מספר שנים לחיות הייתי רוצה מאוד לחיות אותם לצד בעל אוהב ותומך הייתי מאוד רוצה לאהוב בעל שידע לקבל את האהבה הזו... אני חושבת שאני צריכה להתגרש ממנו אבל אין לי מספיק אומץ מה עושים??????????????????????????. הוא כבר לא משתף פעולה בכלום הוא מאמין במוטו שכל אחד צריך לדאוג לעצמו אני לא מצליחה להשלים עם אמירה זו עצוב לי אחרי כברת דרך כזו שעברנו פתאום להגיע למסקנה שחיי בוזבזו ולא מיציתי אותם כפי שרציתי ותכננתי מה יהיה אני לא מצליחה לישון בוכה רע לי והוא בשיא האדישות מתגאה בעובדה שהוא מצליח להתעלם ממני ישן שנת תינוקים ונוחר בשקט....

בנות כמה הילדות? מה אם תקחי "חופשה קצרה" ממנו? גם אז הוא יתגאה?

שלום רב, טוב יהיה אם תשתפי את בעלך ברגשותייך אודות תחושת הכשל המתמשכת. במידה וישאר אדיש, נסי מעורבות וסיוע של איש/ת מקצוע. במידה ויסרב, התחילי לבדך. זו ההתחלה, לדעתי, להחלצות שלך ממצבך. אבל: צפי להארות והתבהרויות שאינן רק לגבי בעלך והתנהגותו. את גם בעסק. והנה ההסבר: סביר כי מקור ההתנהגות המתעלמת שלו אינו רק בו ובאימו, כי הרי את בסביבה ומשפיעה גם כן (ולא רק מושפעת ממנו). דוגמה: יתכן ותחושת התסכול של הבעל מהמיניות איתך, לאורך השנים, היא זו שמייצרת את ההתנהגות המרוחקת הנוכחית שלו, שכל כך מפריעה לך. בקיצור: ישנם הרבה מעגלים של סיבה ותוצאה. פרט ליעוץ זוגי, יש גם סדנאות שמאפשרות לחלוק ברגשות עם אחרים/ות, ובכך לברר את המתרחש באור יותר רב-צדדי. אם תרצי הפנייה - העבירי למייל האישי (הקלקה על שמי המוכחל) את מיקומך בארץ. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

שלום אבישג, נדמה לי שכבר הבהרת את רגשותייך לבעלך שוב ושוב, אך אין עם מי לדבר. את מתארת מצב הרסני הן כלפייך והן כלפי ילדייך הקולטים את העוינות ההדדית ששוררת בינך ובין בעלך. ממה שאת כותבת (ייתכן שהרושם היה משתנה אילו הייתי מכיר אותך אישית) לא נראה לי שיש מנוס מגירושין. את כותבת שקשה לך לעשות את הצעד, ואכן לפעמים המוכר, והמאוד לא חביב, הוא נוח יותר מהחדש ובלתי מוכר. אינני יודע אם במצב כזה טיפול זוגי הוא הסביבה המתאימה לשינוי ואולי מה שיותר מתבקש הוא טיפול אינדבידואלי עבור עצמך כדי לגייס מתוך עצמך כוחות לפרידה או ללבן את האמביוולנציה שלך כלפיו שאינה מאפשרת לך לעזבו. ייתכן שעצם ההחלטה על גירושין היא זו שתשנה משהו ביחסו של בעלך כי הוא יפסיק להתייחס אלייך כמובנת מאלייך, אך לא הייתי בונה על כך. אם בכלל טיפול זוגי, הייתי מציע לך לפנות לטיפול זוגי עם אוריינטאציה של גישור בגירושין. שמות ופרטים של מטפלים שהוסמכו לכך תוכלי למצוא באגודה הישראלית לטיפול משפחתי בת"א. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

אבישג שלום, הרשי נא לי להצטרף להמלצתו של ד"ר רובינשטיין באשר לאפשרות של טיפול משפחתי "בצרוף" האפשרות לגישור בגירושין. לידיעתך, טל האגודה הישראלית לטיפול במשפחה - 036480833. ועוד - ישנו אתר בשם "סולחה" , גלשי לשם וכנסי בבקשה לסולחה משפחתית - הפורום לגישור במשפחה {ולגילוי הנאות יש לי הכבוד להיות אחד ממנהליו} ניתן ללמוד רבות על ההליך של גישור בגירושין בהצלחה יוסי

שלום רב, אני בת 54 ולאחרונה אני נתקפת בחרדה כאשר אני נכנסת למעלית, אצל רופא שיניים ובכל מיני מצבים שונים ומשונים. שמעתי לאחרונה על טיפול שנקרא -PALM THERAPY האם השיטה מוכרת והאם אכן יכלה לעזור? ובכלל כיצד ניתן לטפל בבעיה?

שלום רב, לא שמאתי את השם שציינת. חרדות מהסוג שציינת עולות לפעמים על רקע כללי של מצוקות או חוסר בהירות לגבי דברים "גדולים", שאופייניים לגילך, כמו בעיות בריאות, פרנסה, משפחה, וכו'. לפעמים החרדות הללו "מקומיות", וניתן לטפל בהם, בקלות ובמהירות יחסית, בשיטות התנהגותניות וקוגניטיביות. אם תרצי הפנייה, פני למייל האישי (הקלקה על שמי המוכחל) עם ציון מיקומך בארץ. בענייני רופאי שיניים - התנסיתי פעמים רבות בצורך לשתף פעולה עם הרופא הספציפי. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

שלום רב, אני חושד, חושש, שכתוצאה מסכסוך עם הקיבוץ בו אני גר עשה הקיבוץ מעשה נורא, ובאמצעות רופא הקיבוץ הפכו אותי ל - חולה נפש. הקיבוץ מתחמק מלהעסיק אותי בעבודה, וכאשר אני משיג עבודה מחוץ לקיבוץ מפטרים אותי לאחר זמן קצר, ולפעמים זורקים בפני "חולה נפש". בתחילה לא יחסתי לכך חשיבות אולם לאחר שהדברים חזרו על עצמם, ולאחר שנוכחתי פעם אחר פעם שיש לי פטור מתשלום לרופא מקצועי התחלתי לחשוד ברצינות שיש דברים בגו. היות והנושא מטריד אותי מאוד, ורק מעצם המחשבה ניתן לחלות במחלת נפש... הייתי רוצה לדעת פעם אחת ולתמיד בצורה הברורה ביותר האם יש משהוא בכך, כיצד אני בודק את העניין באורח יסודי וחד משמעי? תודה גיורא

גיורא יקר, איש אינו יכול להפוך אותך לחולה נפש. על פי החוק זכותך לראות את התיק הרפואי שלך, ואתה יכול לדרוש זאת במרפאת הקיבוץ. אני בטוח שבכך יוסרו החשדות הכבדים שמכבידים עליך כל-כך. אם תגלה בתיק הרפואי רישום כוזב כלשהו, אתה יכול להתלונן על כך בקופת-החולים שבה אתה חבר, במשרד הבריאות ובמשטרה. בהצלחה, דרור גרין

תודה על תשובתך הזריזה. אכן נעשו שינויים ונעלמו מסמכים מתיקי הרפואי, יותר מכך, אשתי חולה במחלה כרונית ומקבלת קיצבת נכות מביטוח לאומי. בבירור שערכתי בביטוח לאומי מסתבר שהיא מקבלת תוספת מכיוון שאני תלוי בה. גם הפטור מרופא מקצועי נראה תמוה לא כן?! שוב, מה אתה מציע? תודה גיורא

לאגודה לזכויות החולה , נראה שלהם יהיה המענה ויש להם גם אתר בהצלחה

שלום רב, בעבר טופלתי ע"י סרוקסט והתוצאות היו נפלאות. כבר שנתיים שלא נטלתי אותם וכעת אני מעוניינת להתחיל וליטול אותם שוב. בפנייה לרופא משפחה (שהמליץ לי בעבר ובחום על סרוקסט) הוא טען שסרוקסט לא נמצא כעת בקופה ורשם לי מרשם של פאקסט. האם יש הבדל ביניהם (תופעות לוואי, כל תופעה אחרת) ? תודה, אור

שלום אור, סרוקסאט ופאקסט הן תרופות דומות, אבל הפאקסט מיוצר בארץ ועלותו נמוכה יותר. הרופא סירב לתת לך סרוקסאט מטעמי חסכון של הקופה..... את יכולה להתעקש וזכותך להתעקש לקבל סרוקסאט בלבד!!!! הכדור נמצא וקיים!!! לפאקסט יש תופעות לואי שונות במקצת מהסרוקסאט ואין סיבה שתצטרכי להסתגל כעת לכדור הזה. אני עמדתי על דעתי וראי איזה פלא....... קבלתי סרוקסאט:-))))), רצו לשנות לי אותו עוד באמצע הטיפול.... חסכנים...

תודה לך נטע על שהארת את עיני . יום נעים לך, אור

הרשו לי להמליץ בפניכם על דרך למציאת איש מקצוע בטיפול זוגי {ובמידת הצורך גישור לגירושין} : האגודה הישראלית לטיפול במשפחה ובנישואין קהילת ומציה 17 ת"א . טל 036480833 האגודה הוקמה ב 1977 במטרה לקדם ולפתח את הטיפול בבעיות משפחה ונישואין בישראל . האגודה מהווה פורום בין מקצועי בארץ לנושא הטיפול המשפחתי. יו"ר האגודה הנה ד"ר אוה עינת ועל חבריה נמנים פסיכיאטרים ,פסיכולוגים ועובדים סוציאליים. . האגודה מסמיכה חבריה – המחויבים לקוד האתי - כמטפלים משפחתיים וכמגשרי משפחה לגירושין. רשימת החברים המעודכנת מתפרסמת אחת לשנה ובזמן הקרוב עתידה להתפרסם באינטרנט באתר האגודה.

איפה נמצא אתר האינטרנט של האגודה?

שילה שלום האתר ב"שיפוץ" לכשיחזור ויעלה לאויר האינטרנט אעדכן בשמחה יוסי

הי אם אתה הוא Y.F שהמלצת לי על שולי פלמור, אני רוצה להודות לך מאוד. התחלנו את הטיפול אצלה וכמו שאמרת היא מאוד סימפטית ואנושית. שוב תודה, מיכל.

מיכל שלום, מודה בהכנעה ומאחל לשניכם , לך ולאשך - הצלחה יוסי

שלום ד"ר רובינשטיין אני בחורה בת 25 וכמו רבים אחרים אני מחפשת בן זוג לקשר ולא מוצאת - הסיבות רבות ולא תמיד מובנות גם לי. בסוף הכתבה ציינת שהשינוי הוא בעצם קבלת עצמנו כמו שאנחנו. השאלה שלי היא איך עושים את זה? תמיד אומרים לי וגם אני מנסה לומר לעצמי שברגע שאני אהיה שלמה עם עצמי החיים שלי ייראו לי טובים יותר, גם בתחום האהבה (שהוא בעצם הדבר העיקרי שלא טוב לי בו וכמובן שזה משפיע על המצב רוח הכללי שלי) אשמח אם תוכל להשיב לי על השאלה . תודה מראש

שלום לי, הכתבה שלי אינה מרשם שטוב לכולם. אצל אדם שמתקשה לקבל את הזולת, לקבל את מי שמקבל אותו ונמשך אל מי שדוחה אותו צריכה להידלק נורה אדומה שתאותת לו שמא הוא אינו מקבל את עצמו. אם את מרגישה שמצב זה נכון לגבייך, דהינו, שמי שמקבל אותך אינך מוצאת בו עניין ואת נמשכת אל מי שמעוניין בך באופן שיטתי וחוזר על עצמו, אכן קיים מקום לחשוד שאינך מקבלת את עצמך ומשליכה את חוסר הקבלה העצמית הזו על הזולת. מה עושים? לצערי אני נאלץ לחזור על ההמלצה המקובלת במקרים כאלה והיא לפנות לטיפול כדי לגעת בשורשי חוסר הקבלה העצמית, ודרך חוויה מתקנת באמצעות קשר טוב עם המטפל, להגביר את הקבלה העצמית שלך כדי שתוכלי לקבל חלק מהאנשים שמקבלים אותך ותנסי לבנות עימם קשר. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

שלום, יש לי שאלה לאחרונה אני נמצאת בחרדות קשות, במצב נפשי בלתי נסבל. אני מלאת חששות ומרגישה מאויימת בבית. ביומיים האחרונים אני מרגישה עקצוצים על העור ורצון לגרד את העור באופן ממש ממש טורדני הייתכן שזה נובע מהחרדה? מצפה לתשובתכם בהקדם. תודה

דלית שבת שלום, יתכן שהעקצוצים והגרד נובעים כתוצאה מחרדה. רצוי שתפני לרופא כדי לשלול בעיה גופנית. את יכולה למרוח אלואוורה או שמן עץ התה אשר יכולים להקל על הגרד. לגבי החרדות כדאי לפנות ליעוץ פסיכולוגי כדי לקבל איבחון. ניתן להעזר בשיחות ובטיפול תרופתי כדי להתמודד עם הקשיים. להרגעה ולהקלה מידית את יכולה להשתמש ברסקיו רמדי. מוצר טבעי שאינו מזיק וניתן לרכוש אותו בסופרפארם.

אבי חולה סרטן ריאות , גילינו זאת לפני כחודש ימים. הוא שואל אותי כל הזמן את השאלה הנשאלת : למה בעצם זה קרה לו ולמה זה מגיע לו ? הריי עשיתי רק טוב לאנשים הוא אומר.. אני מתקשה בלענות לו . אשמח לקבל ייעוץ. תודה סתו האמת היא שבתוך תוכי אני עדין לא מצליחה להבין למה זה בכלל קרה דווקא לנו?

סתו היקרה, שאלת שאלה קשה ולה מספר תשובות שאף הן אינן מספקות ומנחמות את האדם שחלה ואת בני משפחתו. קימים מדריכים רוחניים הסוברים שסרטן זו מחלה הנגרמת על ידי טינה עמוקה, המצטברת זמן רב עד שהיא "מעכלת" את הגוף, חולי סרטן הם בקורתיים מאוד כלפי עצמם ובעצם כל מה שהתרחש בילדות ובעבר הביא את האדם לתחושת אכזבה וחוסר אימון בעצמו. אותם מדריכים מאמינים שהדרך להקלה ולעצירת הסרטן היא דרך הריפוי הנפשי, שינוי הדפוס הנפשי ולקיחת אחריות מלאה לריפוי עצמי. אפשר להעזר בשיטות אלטרנטיביות כמו הילינג,שיאצו ותזונה שתטהר את הגוף מכל הרעלים שנאגרו בו. בעלי אמונה דתית יתנו לך תשובות אחרות , הם מאמינים שלכל דבר יש סיבה והכל בידי שמים. אמונה מחזקת ותומכת . אמי היתה חולה אף היא בסרטן ריאות שהיווה למעשה גרורה של סרטן אחר. אחרי שהתגלה הסרטן בריאות היא חיתה 10 שנים. היא היתה אשה שכולה נתינה אחת ענקית!!!! היא אף פעם לא שאלה "למה זה קרה דוקא לי", את השאלה הזו אני שאלתי. מכיוון שבמשפחה הקרובה יש מישהי שלמדה שנים רבות לימודים רוחניים, היו לה שיחות רבות איתה. היא אהבה מאוד את שיטת הריפוי של לואיז היי, "אתה יכול לרפא את גופך" והשתמשה בה. סתו, אני יודעת מה עובר עליכם, חששות פחד וכאב. ח.ס.ן - חולי סרטן נלחמים, זו אגודה נפלאה שאת הפרטים עליה במקום מגוריך, תוכלו לקבל בבית החולים, פועלת לעידוד ותמיכה בחולים ובבני משפחותיהם. מאחלת לאבא ולכולכם הרבה כח, תקוה ואהבה.

סתו, http://www.hosen.co.il/assists.html לפניך קישור לח.ס.ן, שם גם תוכלי למצוא פרטים על סדנאות של לואיז היי.

שלום רב, לאנשים יש נטייה לייחס תופעות למשהו "מוצק". חלקנו מאמין בכישורים ובעבודה קשה, חלקנו בקשרים, רובנו במזל, וכו' וכו'. כשיש חולי קשה, כדאי להפנות את המבט אל מגוון האפשרויות: לגינטיקה, לאפשרות של תופעה אקרעית-סטטיסטית שמתפזרת באוכלוסיה, וגם לנושאים שקשורים להתנהגות אישית, כמו עישון, אכילה שגורמת להשמנה, וכו'. עניין "צדיק ורע לו" מאד מקשה על ריפוי, כי אז יש ייחוס של החולי לאיזהשהו חטא, או פגם או כשל - אפוף תעלומה, שהאדם מתמקד בו, במקום בתקווה. לכן, כדאי "לטהר" את האפשרות הזו, ע"י סריקה מהירה בהסטוריה האישית, שכמובן תגלה כי שום מעשה אינו כל כך בעייתי עד כדי כך שיביא על האדם את גזר הדין המלא סבל כל כך. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

תודה סתו

הרה שלום בגלל החרדות על רקע לאומני חזרתי בימים האחרונים למינון רגיל האירועים הקשים הזכירו לי את הצבעים של לפני פרוף הדיכאון היום אני רגוע יותר אני חושב שאני אחזור בקרוב למינון המופחת תודה שאול

שאול, האם אתה לא משתמש בסרוקסט כאמצעי בריחה? חזרת למינון רגיל על דעת הפסיכיאטר או על דעת עצמך?

הרה שלום 1. במצבים כל כך נוראים שהיו השבוע וכאן מדובר באירועים קשים באמת ולא בראיית צל הרים כהרים בריחה היא לא מילת גנאי 2. החזרה למינון היתה לפי הנחיית הפסיכיאטר שאמר לי שאם ארגיש רע אוכל לחזור למינון הקודם 3. גם אם יש לי את המספר של הפסיכיאטר בבית זה לא ראוי להתקשר אליו הביתה SOS בשביל להעלות סרוקסט מ 5 מג ל עשרה 4. להזכירך הפסיכיאטר נמצא במרפאה פעם בשבוע תודה שאול

הרה שלום יש עניין לציבור לדעת על הפגישה שהיתה לך עם המטפלת השבוע בנושאים שאין בהם עניין לציבור כדבאי מנהלי הפורומים באיזה צ'אט אני יכול לשוחח אתך תודה שאול

לילה טוב, אתה יודע שסוגרים תיקים במשטרה בתואנה של "חוסר עניין לציבור"... לי זה תמיד נראה עניין אינדבידואלי... אבל לא משנה. הפגישה עם הפסיכו' היתה בסדר, רק שהיא לא יודעת מה היא רוצה... מרוב לדבר על הטיפול, אפשר לשכוח מה אני רוצה... בפגישה הבאה, אם היא לא תגיד לי מה היא החליטה, אני אומר לה מה דעתי על ההססנות הזו... איך מתקדמת ה"גמילה" מהסרוקסט?

אני סובל מדיכאון מתמשך וחרדות שלא נותנות לי מנוח יום וליל... פניתי לפסיכולוג שהמליץ לי ליטול תרופת "פאקסט", אני לוקח את זה קרוב לחודש ובינתיים ללא כל השפעה. מה זמן ממוצע בהן תרופות כאלה אמורות להתחיל להשפיע? בברכה, אילן

אילן שלום, הזמן שלוקח לתרופות להשפיע נע בין 6 שבועות לבין 3 חודשים. לגבי ה"פאקסט" ספציפית אני לא יודעת להגיד לך... כרגע אין פסיכיאטר בפורום, אז אולי כדאי שתפנה את השאלה שלך לפסיכיאטר שרשם לך את התרופה. HERA.

אילן שלום פאקסט וסרוקסאט זה אותו דבר אתה יכול לחפש פרטים על התרופה ב infomed.co.il שאול

אני סובלת מדכאון וחרדות כבר הרבה זמן. אני חיה בחול ונמצאת ברשימת המתנה להתייעצות עם פסיכולוג. הייתי לוקחת כדורים טבעיים (לבנתיים, כי ניסיתי להכנס להריון) לרגיעה ושינה. לפני שבועיים גיליתי שאני בהריון ומיד הפסקתי מחשש לפגיעה בעובר. הדכאון והחרדות בתגברו ואני לא מסוגלת לעמוד בזה, אני חוששת לעובר בייחוד. האם יש תרופה שיכולה לעזור לי לבנתיים עד הפגישה עם המומחה? בבקשה עיזרו לי בהקדם, אני מותשת פיזית ונפשית. בתודה מראש

אני מכירה היטב את בעייתך מאחר וגם אני נכנסתי להריון והפסקתי את הטיפול התרופתי בפרוזאק מה שהפך את חיי לגיהנום. במקרה שלי פשוט פניתי למכון בירושלים לייעוץ לנשים הרות והם המליצו לי להמשיך לקחת את הפרוזאק, למרות ההריון. האם יש במקום מגורייך מכון כזה הנותן שירות בדיקת תרופות לנשים הרות? את יכולה להתקשר גם למכון בירושלים ממקום מגורייך בחו"ל, ופשוט להתייעץ טלפונית, הייעוץ לא עולה כסף והם בהחלט מומחים לנושא. המספר הוא: 02-6243669 בנוסף יש גם מרכז מידע בבית חולים רבין: 03-9377474 ומרכז מידע ארצי למידע על תרופות לנשים בהריון 08-9779309 מאחלת לך שתרגישי טוב ושתצליחי להינות מההריון כי זאת תקופה מופלאה.

לירן יקרה, ראשית, מזל טוב. אני מאחל לך הריון קל ונעים. שנית, אינני מציע לך ליטול תרופה כלשהי על דעת עצמך או לקבל עצה באינטרנט, אלא להמתין בסבלנות לפגישה עם הפסיכולוג. לפעילות פיסית (הליכה, ריצה, שחייה) יש השפעה חיובית ביותר במצבי דיכאון, ופעילות כזו היא תחליף מצוין לתרופות. אני מציע לך לנסות זאת לפני הפגישה, ואם התוצאה תהיה חיובית, אולי גם לחסוך את השימוש העתידי בתרופות. בברכה, דרור גרין

שלום לכולם. לצערי המצב בפורום הפך לאחרונה לבלתי אפשרי. לאחר תקופה ארוכה בה נמנעתי מלהתערב בנעשה בפורום, מתוך מחשבה שאנשים שהפורום חשוב להם ישכילו להבין מתי הודעות שלהם בפורום חשובות ומתי הם פשוט מציפות את הפורום ולא מאפשרות גישה לאנשים חדשים. אני מודה כי טעיתי. חשבתי שהפורום הזה באמת צריך להיות שונה משאר הפורומים באתר, שהוא לא צריך להיות רק במבנה של שאלה - תשובה, ושהתמיכה בו היא פן חשוב מאוד, אבל לא ככה. מעתה הודעות שמקומם לא בפורום ימחקו לאלתר. שבת שלום לכולם יוסי רוסמן מנהל הפורומים.

גם ד"ר עצבנים??? אולי באמת עברנו את הגבול סליחה אפשר לפתוח דף חדש? או שמא מאוחר מידיי?

הי. אפשר ורצוי לפתוח דף חדש. שבת שלום יוסי.

מי הד"ר העצבני/ת?

שלום יוסי! תגובתה של שנהב להודעתך זו משקפת, למעשה, כל מה שאפשר לומר בנושא. ובכל זאת, אני חשה צורך להוסיף מילה או שתיים כי דבריך אלה גורמים לי אי נוחות רבה: מה בעצם רלוונטי ומה לא רלוונטי? אין חולק על כך, שקללות וניבולי פה וגם הערות "טובות לב" בנוסח "מה אתם מתבכיינים" - מקומן לא יכירן כאן, ועליהן להימחק ובמהירות האפשרית. אבל גם חריגה קלה מה"מקובל", כביכול, היא בלתי נמנעת כאן. מיותר לומר שאין זה פורום שעוסק בבעיות גופניות מוגדרות. הנפש היא לא משהו מוחשי ומוגדר, ולכן באופן הטבעי ביותר גם מסביב לעיסוק בה אי אפשר לשים גדר. וכדי שהדברים יהיו יותר ברורים אתן דוגמה אחת: לאחרונה הופיעו כאן כמה הודעות הומוריסטיות, שאתה בוודאי תדביק עליהן את התווית של "לא רלוונטיות" (וכן, גם לי היה חלק נכבד בהן, ובפירוש לא כדי להפריע אלא ההיפך!) אבל מה יותר טוב ובריא ומשחרר מקצת הומור כשיש מועקות כל כך גדולות גם במישור האישי וגם במישור החברתי? והעובדה שאנשים בחרו את הפורום הזה כבמה להתבטאות הומוריסטית וחפשית רק מוכיחה שהם מרגישים כאן נוח, דבר שצריך להוות מחמאה לפורום ולמנהליו. גם אני, ממש כמו שנהב, רואה בשינוי מתכונת זו סתימת פיות וגורם מרתיע מלהיעזר ולעזור. אז אנא, הקדש מחשבה נוספת לנושא! תודה מראש, נזבורה

שלום ד"ר לא זאת הייתה כוונתי,התכוונתי לבחורה שניסתה להרוס את הפורום,למה כל השאר אשמים? אתה מעניש עונש קולקטיבי? בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה בכל הבקשות שאני יכולה לבקש,אולי תישקול שוב את המחיקות? תודה בכל אופן כוכבית

שלום לך כתבתי לך מכתב , אנא דפדף עמוד אחד קדימה. ליום 17 למרץ. תודה ש נ ה ב

כתב היד - כתב אישיות הבריאות הנפשית היא היכולת להיות מודע לעצמך ולסביבתך ולבחור את ההתנהגות באופן רציונלי. אפשר לאפיין דרגות שונות של אוטונומיה, שהינן דרגות שונות של בריאות נפשית, בהקבלה לזהויות שונות של האישיות. גרפולוגיה היא כלי אבחוני של אישיות האדם, המתבססת על כתב ידו של האדם, מעין ראי של הנפש המשתקפת בכתב היד יגאל ורדי, גרפולוג ופסיכולוג כתב היד - כתב אישיות כידוע, קל יותר לתאר מחלה מאשר לאפיין מצב של בריאות. גם כשאנו מתקשים להגדיר ולכמת במדויק את המצב האופטימלי של שיווי המשקל הגופני-נפשי ובהקבלה מצב של בריאות, אנו כן מסוגלים להבחין בסטייה ממנו, כלומר במחלה. אינני מומחה ברפואה, ולכן אקפיד לבסס את טיעוני בתחום ההתמחות שלי - נפש האדם או האישיות. השאלה הנשאלת היא מה מתחם בין בריאות לחולי נפשי. בתקופת המהפכה הצרפתית היה זה הפסיכיאטר פינל שגרס, כי חולי הנפש אינם נבדלים מיתר בני האדם, למעט בדבר אחד: "הם מנוכרים לטבע האדם". ומהו טבעו של האדם, על פי תפיסתו של פינל (בתקופת המהפכה הצרפתית)? - חרותו. כלומר, חולי הנפש פגומים בחרותם. מאות שנים לאחר מכן היה זה הפסיכיאטר הצרפתי בן-זמננו, הנריאיי, שטען כי מחלות הנפש הן מחלות החרות. חרות משמע היכולת לבחור. אך יותר מכך, חרותו של האדם באה לידי ביטוי ביכולתו להיות אוטונומי (אוטו - עצמי, נומוס - חוק), כלומר לחוקק את חייו. האוטונומיה של האדם מתאפיינת ביכולת "להכניס סדר" הן באשר לזיכרונות העבר, הן לגבי תכניות העתיד, המשפיעות על האדם בהווה, והן בעיבוד המידע העכשווי-נסיבתי. האישיות הינה "אורגנון תפקודי", שאמור להרגיש, לרצות, לחשוב, לחלום, לנוע ולתפקד. כדי לתפקד, כל אורגנון זקוק לתיאום תפקודי - מה שמכונה קואורדינציה. שלל המידע בו "מופצץ" המוח האנושי - הן מזיכרונות העבר, הן מן המידע הנסיבתי שהאדם נחשף אליו ביומיום, והן בחשיבה הרפלקסיבית לעבר העתיד - מצריך תיאום. שלל המידע המגוון וההטרוגני שבא ממקורות שונים וזרים אמור להתכנס באמצעות מערכת של ויסות עצמו (רגולציה). הוויסות העצמי דואג לנפות, לשנות ולהתאים את מקורות המידע הללו, כדי שיתפקדו בהתאמה - בקואורדינציה. מחלת הנפש מתאפיינת בפגיעה ביכולתו של האדם להיות אוטונומי. פגיעה באוטונומיה גוררת פגיעה בתיאום הפנימי, כלומר בקואורדינציה הנפשית, המשבשת את חרותו של האדם. חרות משמעה מודעות עצמית ומודעות לעולם החיצוני והרצון החופשי לבחור. החרות נבנית מתוך תפקודי האישיות השונים: ויטאליות, מזג, דחפים, רגשות, רצונות ומחשבות. תיאום ביניהם מאפשר את בניית המודעות; שיבוש התיאום יפרק את צלילות הדעת וחופש הרצון. ההנחה היא שבני אדם שונים אחד מן השני בדרגות של אוטונומיה. הבריאות הנפשית היא היכולת של האדם להיות מודע לעצמו ולסביבתו ולבחור את התנהגותו על פי רצייתו. הסתגלותו של האדם מבוססת גם על צרכיו החיצוניים והפנימיים כאחד. מחד - עליו להתאים את עצמו לדרישות החוץ, ומאידך עליו לשמור על זהותו. עליו להיות גמיש וסתגלני לעולם החיצוני המשתנה, אך הוא אינו יכול לנהוג כ"זיקית", אלא תמיד מאולץ להסתגל בהתאם לגבולות שהזהות שלו מאפשרת לו. אפשר לאפיין דרגות שונות של אוטונומיה (שהינן דרגות שונות של בריאות נפשית) בהקבלה לזהויות שונות של האישיות. כל זהות מייצגת מכלול שלם של רפרטואר התנהגותי. כל זהות מייצגת "סגנון אישיותי", מה שמכונה "אשכול של תכונות" במשמעות של "טיפוס". האדם נולד עם מטען גנטי ופוטנציאל ביולוגי המתממש ביחסי גומלין עם ההשפעה הסביבתית מיום היוולדו, כאשר הוא עובר תקופות קריטיות יותר של השפעות, לעומת תקופות יציבות יותר. ההשפעות הגנטיות והסביבתיות עשויות להיות שונות בעוצמה ובתוכן. יש שאדם נחשף לתקופה קשה, ותקופה מאוחרת יותר מפנקת ותומכת. האישיות הולכת ומתגבשת עם הזמן, בהתייחס למקורות המידע הפנימיים ו/או החיצוניים, שהם בדרך-כלל הטרוגניים - כלומר, מגוונים ושונים באיכותם. אותו מאמץ של האישיות כמערכת אוטונומית להכניס סדר ותיאום (קואורדינציה) - לא תמיד מצליח ליצור אישיות הומוגנית אחת (ממקור משותף). האישיות של כל אחד מאתנו נאלצת לתפקד במסגרת סבך של קונפליקטים, כלומר במגמות שונות, עד כדי מצב של שסע פנימי בתחומי החשיבה, הרגש, הרצון והדחף. הווה אומר, כיום אנו מנסים לתאר את האדם לא כבעל זהות אחת אחידה, אלא כרב-זהותי. במסגרת הזהות המרובה, האישיות נדרשת מכוח האוטונומיה והוויסות העצמי "לנפות" מה עיקר ומה טפל; מה הכרחי ומה פחות - לפי נסיבות חיים משתנות. לכן האדם משתנה בארגון הרב-זהותי שלו למצב דיכוטומי המכונה "דמות ורקע" (עיקר וטפל). בנסיבות חיים מסוימת זהות אחת היא הדומיננטית (הדמות), וכל היתר משניות (הרקע) ולהפך. אפשר להרחיב את הגדרת הבריאות הנפשית קודם כל בגמישות. ביכולתו של האדם להשתנות בהתאם לצרכים חיצוניים או פנימיים או רצוניים. מחלת-נפש מתאפיינת בקיבעון (פיקסציה), בלי יכולתו של האדם החולה לחזור למצב הקודם כלומר לרוורסיביליות ממצב זהותי אחד לשני. הגרפולוגיה היא כלי אבחוני של אישיות האדם בהתבסס על כתב ידו. הקשר (קורלציה) בין סימני כתב היד לבין תכונות פסיכולוגיות הוא מושא המחקר של מדע הגרפולוגיה. בספרי "כתב יש כראי הנפש - גרפולוגיה ומדעי ההתנהגות" (הוצאת ידיעות אחרונות, ספרי חמד, 2000) אני מציג בפני הקורא את יסודות הגרפולוגיה, הן במניית הסימנים והן בפרשנותם האנאליטית סימן-סימן. אך בהמשך מוצגת הגישה ההוליסטית המשלימה לגישה האנאליטית, בה מוצגים הקשרים בין טיפוסי אישיות לתסמונות כתיבתיות (קבוצות סימנים). בעזרת הגרפולוגיה אפשר להציג סגנונות אישיות שונים - טיפוסי אישיות, ולאפיין את האדם בתרכובת הייחודית שלו בהיותו רב-זהותי. להלן נכיר "על קצה המזלג" את טיפוסי האישיות המייצגים מצבים שונים של אוטונומיה, כלומר מצבים של ארגון תפקודי האישיות. למדנו להכיר שהסתגלותו של האדם מותנית ביכולתו להתאים את עצמו לאילוצי החוץ (המונח המוכר משדה הביולוגיה כ"אקומודציה") ולהטמיע את החוץ על פי סכמת הזהות שלו ("אסימילציה"). הסגנון ההסתגלותי המאפיין את מגמת ההתאמה מכונה הטיפוס "מופנה-החוץ - האקסטרוורטי". מנגד ישנו הטיפוס "מופנה-הפנים - האינטרווטי", המנסה להטמיע את החוץ על פיו. כתב היד מתאפיין בשלושה מרכיבים: התנועה, הצורה והארגון. שלושת מרכיבים אלה מתאפיינים בכ-30 סימני כתב יד (לחץ, מהירות, זווית כתיבה, גודל, רוחב, מרחק בין שורות, כיוון שורות וכו'). אישיות אקסטרוורטית מתאפיינת בתנועה דומיננטית חזקה. התנועה הדומיננטית מעוותת את עיצוב הצורה ומשבשת את הארגון. לעומת זאת, האישיות האינטרוורטית מתאפיינת בארגון דומיננטי, כאשר שליטת הארגון מעכבת את התנועה וממזערת את גודל הצורה. מצב ביניים בין שני הקטבים ההסתגלותיים, המופנה-חוץ לעומת המופנה-פנים, מתאפיין בהשתלטותה של הצורה ביחס לתנועה ולארגון. ההליכה עם הצורה - צורה באנגלית מכונה Form - משמע קונפורמי. מגמה זאת מתאפיינת בסגנון אישיות כפייתי. הכפייתיות באה לידי ביטוי ברצון ללכת במדויק בהתאם לעיצוב הצורה, דבר שמעכב את התנועה ומשבש את הארגון. ככל שמתחוללת התאמה - קואורדינציה גמישה יותר בין תנועה, צורה וארגון, כלומר בין סגנונות האישיות האינטרוורטי, הכפייתי והאקסטרוורטי, אנו עולים ברמת הגמישות שלנו, דהיינו ברמת האוטונומיה. אנו פחות מקובעים ויותר גמישים להשתנות בהתאם לאילוצי החוץ או לצרכים הפנימיים. האבחון הגרפולוגי מספק תמונה מדויקת של אישיותנו, המתאפיינת בריבוי מגמות וסגנונות, כלומר בריבוי זהויות, ומקנה לנו את התרכובת הספציפית של כל אדם ואדם. ההסתגלות שלנו, הן בחיי היומיום בתחום המקצועי, ביחסי האנוש, והן בעולמנו הנפשי - מתבססת ומושפעת על בסיס אותה תרכובת רב-זהותית, הניתנת להימדד ולהתפרש על בסיס האבחון הגרפולוגי.

http://starmed.msn.co.il/Articles/Briut/83/Graphology

של "טיקים" או ריפלקסים של ילד בן 5? פנינו לנוירולוג שביצע EEG הבדיקה היתה מצוינת לא התגלו שום בעיות. אז מה עכשיו? האם עלינו להפנות את ילדינו לטיפול פסיכולוגי או רצוי להשאיר אותו עם הריפלקסים ובתקוה שבשלב מסוים זה יעבור?

שלום, סביר להניח שהילד ממש לא מאושר (בלשון המעטה) מה"טיקים". כדאי לפנות לפסיכולוג שהתמחה בעבודה עם ילדים, כדי לשמוע חוות דעת, האם ה"טיקים" נובעים מתוך לחץ/מתח נפשי.

מכיוון שהילד היה כבר באיבחון נוירולוגי אז את השאלה הזאת צריך היה לברר עם הנוירולוג שבדק אותו וכמובן עם הילד עצמו. האם הנוירולוג אמר לכם שהגורם לטיקים הוא נפשי ולא אורגני??? ככל הידוע טיפול פסיכולוגי לא מרפא טיקים, לכל היותר עוזר להתמודד עם הקשיים שהטיקים יוצרים, במידה ויש כאלה, ובתנאי שהילד מעוניין בכלל בטיפול .

תודה לכם וכמה חבל שאחד הפסיכולוגים לא טרח לענות לי על השאלה

הכתבה שלך ב -msn מהממת, קלעה בול לבעיה של בני שאני מנסה לעזור לו להתמודד אתה. לבני יש חברה, הוא אוהב אותה מאוד אבל כנראה שהוא נתן יותר מדי מעצמו והיא למדה לקחת הכל כך שלא נותר מה לתת. הבעיה המרכזית שהיא לא מוותרת על הידידים שלה (גברים) היא רוצה להפגש אתם אפילו בביתם לבד. וכן גם ללכת לבלות בדיסקו. היא טוענת שהוא מיושן ולא פתוח. בני מתנגד לקשרים כאלו בטענה שידידים לא ממלאים את חלל החיים. אפילו כשהם ביחד היא נוהגת לשוחח עמם שעות ארוכות בנוכחותו. בני אומר אם יש חברות ואהבה, והמטרה לבנות חיים ביחד, זה לא הולך עם ידידים, ובכך החל לאבד את האמון בה. (לא אמרה את האמת על הבלוי). אי לכך החליט לנתק את הקשר (למרות האהבה)עד שהיא תחליט מה היא בוחרת- בו או בחברים. הוא לא מעונין שיהיה לה קשר מסיבי אתם.(טוענת שהוא מיושן ולא פתוח) זה נוגד את הנורמה החברתית שבה כשיש אהבה , עיקר הנתינה הוא בין בני הזוג.ולהשאיר מעט לידידים, כי לאחר נשואין לא יתכן שהיא תבלה אותנהל שיחות ארוכות עם ידידים. השאלה שלי היא - האם עליו לחכות שהיא תשיב אם היא רוצה אותו או את הידידים, או שבהתנהגות שלה היא דיברה בעד עצמה וזה נועד לכישלון (ז,א שנצא מתוך הנחה שהיא תתקפל ותסכים לתנאים, אבל אח"כ יהיו לה משקעים על כך וזה ישוב אליו כבומרנג) לתשובתך האם הדואגת.

שלום הלנה, "ידיד" זו מילה מקובלת להגדיר קשר אפלטוני. עפ"י תיאורייך, שהם כבר תיאורים "מיד שלישית", שעברו מהבחורה אל בנך ומבנך אלייך, הבחורה מפלרטטת יותר מאשר מתיידדת. השאלה שבנך צריך לשאול את עצמו (ולא את צריכה לשאול בשמו) היא מה גורם לו להתאהב עם מישהי שאינה בטוחה ברגשותיה אליו ובעצם אומרת לו שהוא אינו מתאים לה ומיושן מדיי בשבילה. המשיכה אל מי שדוחה אותו היא של בנך ולא של הבחורה (לפחות אני מבין שבנך מעניין אותך ולא הבחורה). אם בנך רוצה לעבד את הדברים, מן הראוי שיפנה לייעוץ מקצועי, בייחוד אם זה דפוס החוזר על עצמו. ייתכן שהוא אינו מעריך את עצמו מספיק. אני לא חושב שהמתנה תעזור כאן. הוא עשה את הצעד הראשון בכיוון הנכון בכך שעזב אותה. הבחורה לא תשתנה. השאלה אם בנך רוצה להשתנות כדי להציע את עצמו כשותף שווה-ערך בקשריו הבאים. ידידויות של שני בני הזוג עם אנשים אחרים, אגב, הן מבורכות בתנאי שהן אכן ידידויות (=קשרים אפלטוניים). בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

א.ג.נ, שלום, שמנו לביאה וליאור,ואנחנו כותבות עבודה על המחזה: בעלת הארמון\לאה גולדברג.. במחזה בעלת הארמון מסופר על איש בודד(מר זאברודסקי הגרמני) שהוא שומר הארמון. במהלך מלה"ע השנייה מגיעה לארמון, מבוהלת ומפוחדת נערה צעירה בשם לנה, ומר. זאברודסקי שומר עליה מכל משמר. יש לציין, כי היא נמצאת במקום מסתור חשוך ובודד. כשנתיים לאחר שהמלחמה הסתיימה, באים לביקור בארמון זאנד (סופר יהודי מארץ ישראל, שבא לראות את הספרים בארמון) ודורה ידידתו (שתפקידה לדאוג לילדים שעברו את השואה , ולנסות להביאם לא"י.) במהלך הביקור של זאנד ודורה בארמון,הם מגלים בטעות את לנה ונחרדים מהעובדה שהיא אינה יודעת שהמלחמה הסתיימה וחושדת בהם שהם נאצים. מטרת העבודה שלנו היא למצוא טענות בעד\נגד מר.זאברודסקי (מהפן הפסיכולוגי) לקראת המשפט שאנחנו עורכים עליו. (נגד ניצל אותה בכך שלא סיפר לה שהמלחמה נסתיימה בעד: הציל אותה ממוות ודאג לה) אנו מעוניינות לשמוע את חוות דעתכם בנושא, ונשמח ונודה לכם מ א ו ד על כך. בתודה מראש, לביאה וליאור.

שלום, זאברודסקי מיצג את האינטלקטואלים והאריסטוקרטים. יש לו מחויבות מוסרית כלפי המקופחים והנדכאים וכן נאמנות לערכים הישנים. בעיניו הנאציזם הוא חלאת המין האנושי. ההסתגרות שלו בארמון עם לנה מהווה נסיון להתעלם ממה שקורה בחוץ, מהגיל ומהזמן הכרונולוגי. הוא גם משכנע אותה שיש חיים לאחר המוות וגם מעניק משמעות לחייה. במחזה הזה רואים את הקשר המורכב בין מציל וניצול. בהתחלה כשהיא מגלה שהמלחמה הסתימה היא מרגישה מחויבות גדולה וקשר רגשי חזק לזאברודסקי.

עוד חומר כאן:http://www.amalnet.k12.il/meida/sifrut/sifshoa/maamarim/ssi00035.htm

שלום לכולכם אנא ראו תגובתי למיכל, בעמוד זה, הצגתי שם נושא , ואשמח אם נוכל לדון בו יחד. תודה ש נ ה ב

היי שנהבי, בוקר טוב אני "קטנה" מידיי לנושא רציני כזה, אבל אני אשמח לקרא את התגובות ואת הדיון. יום טוב כוכבית

היי סטארית.. את לא כל כך קטנה.... את בת 42, לא?? וחוץ מזה אני כן מבקשת ממך שתשתתפי, אחרי שתקראי ותביני מה אנשים חושבים מרגישים וחווים- כי ייפלו לך כל מיני אסימונים תקועים- הקשורים בזוגיות הלא מרנינה שלך עם בעלך- כפי ששיתפת אותנו בה לא פעם. אני מסכימה שהמקרה שלך מיוחד, אבל.... בואי נחכה עד אחר הצהריים, תראי איזה עץ סבוך ומעניין יצוץ ...... נ"ב- את חושבת שאני לא לומדת כל הזמן מדברים שמתרחשים פה?- ה-מ-ו-ן למדתי. ביי ש נ ה ב

היי, אכן חומר למחשבה. כשהכרתי את בעלי הוא איך נאמר היה בכיס שלי ואני לא כל כך. כל שבוע מחדש הייתי מגיעה להחלטה שזהו הוא לא בשבילי ואני עוזבת אותו ואכן ניסיתי לעזוב אותו ופעמיים הוא ממש בכה דמעות ואני מרחמים וקצת מאהבה חזרתי בי. יום אחד התעורר הבחור והחליט שהוא רוצה להפרד מכל מיני סיבות (חלק מהן היו המשחקים ששיחקתי איתו) ולי כל כך כאב איך הוא מסוגל לעולל לי את זה פתאום התחלתי להעריך מה היה לי בידיים ומאז אני תופסת חזק חזק. נכון לא אשקר לאחר כמעט 12 שנים יחד ו- 7.5 שנות נישואים היו עליות וירידות אבל כשאני רק מנסה לחשוב עליו עם מישהי אחרת אני מתחלחלת מה פתאום שיקחו לי אותו הוא שלי למרות שכבר אין את הריגושים שהיו בהתחלה גם המין כבר לא זה אבל יש אהבה אי אפשר להגיד שלא... אז מידי פעם מנסים להצית את האש אני מקווה שזה עובד והוא לא בוגד בי... (בראשי עוברות מדי פעם מחשבות זימה על בגידה (מצידי) אבל הן חולפות להן הלאה אני פשוט לא מסוגלת). יום נעים, ים

היי ,ים השאלה מה גובר על מה.. האם הרכושנות שלנו כלפי בן הזוג חזקה מאיתנו? האם לא נוותר עליו כדי שיהיה שייך לאחרת- למרות שלא הכי טוב לנו בעולם? או האם נחשוב שייתכן ויכול להיות לנו הרבה יותר טוב עם מישהו אחר- לכן אולי כדאי להיות "אמיצים" ולפרק את החבילה הקיימת?(גם אם קיים הסיכון שנישאר תקופה מסויימת ואולי ארוכה- ל-ב-ד???) אלה שאלות מעניינות, אני מניחה שהן מתקבלות אחרת אצל כל אחד, תלוי אם הוא טיפוס שיודע לחיות לבד, או מפחד להשאר לבד, שמחשבן "מה יגידו", ועוד... בעיות סבוכות... אהה?? ש נ ה ב

אני נשואה שלוש וחצי שנים ומכירה את בעלי שמונה שנים. היכרנו בפגישה עיוורת כך שאני האחוז הבודד בסטטיסטיקה שכנראה מצליח לו... כשחיפשתי בן זוג חיפשתי בראש ובראשונה יציבות ונאמנות והייתי מוכנה להתפשר על תכונות אחרות כמו תחומי עניין משותפים, ריגושים, הפתעות, שיחות נפש ועוד. כיום, אני מרגישה שהגעתי למצב בו אני לא יכולה יותר לעמוד בפשרה שלקחתי על עצמי . הוא בעל טוב ואבא מצויין וממלא את כל צרכינו החומריים והנפשיים (הנפשיים של הילד אך לא את שלי וזאת הבעיה). אני מרגישה שאני זקוקה ליותר ונמצאת כל הזמן, כבר יותר משלוש שנים, בחיפוש אחר הגבר "המושלם" עבורי. אני מודעת לזה שאין מושלם ובחיי נישואין אין הרבה ריגושים, בטח לא אלה של ההתחלה. עם זאת, ככל שאני מנסה לשחזר את מערכת היחסים שלנו בהתחלה, אני מוצאת שגם אז לא התרגשתי במיוחד. אהבתי אבל לא הייתי מאוהבת ולא נסחפתי בשיכרון חושים. הצבתי לי מטרה, למצוא חבר יציב ונאמן, לאחר שקשרים אחרים אכזבו בתחומים האלה, ולאחר שמצאתי, הייתי עיוורת לכל השאר, אם כי לאחר שהחלטנו על חתונה כבר הייתי יותר מודעת. וכך היום, יש לי בעל יציב, נאמן, אוהב, תומך, אך לי זה לא מספיק. אני מרגישה שאין לי עם מי לדבר וכשאני מוצאת לי פרטנרים אחרים לשיחה ומשתעשעת במחשבה שאולי מצאתי את האיש של חיי ומתחילה קצהה של התאהבות אני מתרחקת מבעלי פיזית ונפשית, הוא שואל שאלות, אני עונה, יש קנאה ואוירה לא טובה. וכך קורה כל כמה שנים בערך. לאחר שהמצב נעשה בלתי נסבל, לי נפשית ולו פיזית, כי אני קרה כלפיו, החלטנו לפנות לטיפול זוגי. הטיפול הוא רק בתחילתו ואני עדיין לא יודעת להגדיר לעצמי בוודאות אם אני רוצה לשמור על הקשר הזה או לא. לפעמים אני חושבת שאני מפחדת מפרידה רק בגלל שיקולים חומריים ואחר כך מגלה שגם משיקולים נפשיים, כי למרות הכל עדיין יש פה אהבה וילד, אותו אני מדי פעם מעמידה בראש סדר העדיפויות במקום את עצמי. המטפלת שאלה אותו אם אני החלום שלו והוא ענה שכן וכשהיא שאלה אותי לא ידעתי מה לענות...גמגמתי בשקט "לא"...אני כל הזמן מוטרדת בשאלה האם קיים אי שם מישהו שיותר מתאים לי. והוא כל כך נפגע ואני מבינה אותו. אם אני הייתי במצבו לא חושבת שהיו לי כוחות הנפש לעמוד בזה. לאחר שקראתי את המאמר שפרסמת על קבלה ואי קבלה של בני זוג, חשבתי לעצמי מה היה קורה אילו היינו נפרדים. איך הייתי מתנהגת אליו אז. ופתאום חשבתי לעצמי שבטח הייתי מחבקת אותו יותר או מנסה למשוך אותו אלי יותר... ואז הגעתי להארה, שאולי גם אני לא מקבלת את מי שרוצה אותי ורוצה את מי שלא מקבל אותי... מצד שני הייתי במצבים שהייתי מאוהבת במי שהיה מאוהב בי ללא שום בעיה, כך שהתאוריה הזו לא ממש תקפה לגבי... האם זה רק משבר קטן וזה חולף??? אבל אני יודעת שזה תהליך שמתרחש אצלי כבר כמה שנים, ולמעשה מהתחלה היו לי ספקות לגבי ההתאמה ביננו, ומצד שני גם אני זנחתי חברה איתה היו לי תוכניות לטיול במזרח לטובת חבר יציב ונאמן שידעתי שיהיה בעלי... מה קורה לי??? תודה, מיכל.

מיכל, היי אמנם הפנת את השאלה לד"ר רובינשטיין, אך הרשי לי לאמר לך ,בקצרה, שאת כל כך נורמאלית בעיניי.... יוצא לי לשוחח עם אנשים הנשואים פרקי זמן ארוכים ממך, לכולם יש את התלונה הידועה בדבר שיגרה וחוסר ריגושים....כולם אוהבים את בני-בנות הזוג, אבל כבר חסר אותו משהו קסום.... והכל כזה רגיל...ולא כל כך מעניין. הנושא הזה יוצר חומר למחשבה....האם בן הזוג הנבחר על ידינו בגילאי העשרים/שלושים אמור לספק את צרכינו המשתנים(בהתאם לגיל,לרמה האישית,להתפתחות,לקידום,לקידמה) עד גיל שיבה? איך אפשר בכלל לצפות שבבחירתנו בבן אדם אחד יתגלמו כל חלומותינו בדבר היותו מעניין-מושך-מקסים-נאמן-אמין-אבא טוב- מאהב לאורך זמן-בקיא- ידען-חכם-וכו' וכו'??הרי זה ממש בלתי אפשרי..(הערה: בדבריי אני מתכוונת כמובן לשני המינים...) קראתי פעם ,במקום לא רציני, כתבה המדברת על הצורך בהחלפת בני זוג באופן רשמי אחת ל5-10 שנים, כדי שאנשים יעשירו את חייהם ויחוו ריגושים חידושים וחוויות, כל פעם עם פרטנר חדש-כך יימנעו מעצמם שחיקה+שיעמום+כעסים מיותרים הנובעים מחוסר עניין , ועוד. האם זה באמת הפתרון?? הייתי שמחה לדון בנושא זה עם חברי הפורום, ועם הד"ר הנכבדים. זה נושא שמעסיק כל גיל, כל בן אדם נשוי/גרוש, רווק, ובהחלט מעסיק גם אותי אישית....למרות שלא חוויתי נישואים מאוד ארוכים עם בעלי לשעבר, אך אני ערה לנושא. תודה לך מיכל שפתחת בנושא ,מתוך מצוקה אישית. אני מקווה שתמצאי את שביל הזהב, כי בסה"כ ניתן להבין מדברייך שיש לך פרטנר מוצלח. יום נעים ש נ ה ב

בוקר טוב שנהבוש קראתי את מה שרשמת ותשמעי..................מעניין מאוד, אך האמת היא שאני כנראה לא יוכל להשתתף , אלה רק להחכים וללמוד מפני שאני "עדיין" לא חוויתי , מצב של "מאס או הרגל מוגזם עם מישהו שאני אוהבת, יכול להיות שזה מצב שבא רק עם השנים ואני מתכוונת הרבה שנים, מכיוון שאמנם גרתי עם החבר שנתיים , ראיתי אותו בכל המצבים, לפעמים לא היה מה לעשות כל כך , מן תחושה של קצת שעמום , אבל לא יודעת למה תמיד הרגשתי את שיא האהבה ולא פיקפקתי בכך שניה אחת מכל התקופה שהיינו יחד, לא יודעת מה לענות , אבל באמת שההרגשה שלנו היתה שיא מבחינת הרגשות שאף פעם לא נמאס, כל יום וכל היום יחד, עושים דברים יחד ובכיף , גם אם זה לשבת ולצפות טלויזיה יחד, פשוט לא נמאס, ואם הייתי הולכת לקניון עם חברה , אחרי חצי שעה או שעה גג , הייתי רצה הביתה אליו , כאילו לא ראיתי אותו שנה , טוב זה מה שהיה לי בכל אופן ולכן אני לא יוכל להביע דעה על דבר שאני כלל לא שוללת , אבל לא משלימה איתו מלכתחילה (אולי אני טועה , אין לי נסיון של מאס) ושוב יכול להיות שההרגשה הזו והמצב הזה מגיע רק אחרי שנים , אני שומעת סיפורים אחרי הכל טוב תחזרי אליי ביי לילי

הי שנהב, תחילת המכתב שלך כל כך הזכירה לי את תגובתה של המטפלת הזוגית שלנו לאחר ששמעה את הסיפור: " אתם זוג מאוד נורמאלי. אי אפשר להגיד שהיפלתם אותי מהכיסא מרוב תדהמה. יש מקרים קשים יותר". הוא באמת פרטנר מוצלח, תמיד היה נחשב למוצלח בכל התחומים, אבל מה לעשות, בשבילי זה לא מספיק. מוכנה לוותר על כמה מה"מוצלחויות" שלו לטובת שיחת נפש טובה ומשיכת גוף ונפש אמיתיים. ובעניין הפתרון מהכתבה, אני לא חושבת שלהחליף בני זוג כל כמה שנים זה פתרון נכון. הפתרון הוא לדעת לעשות בחירה נכונה של בן הזוג ואפילו להתייעץ לפני זה עם איש מקצוע. אני יודעת שאין מושלם ושצריך להתפשר אבל השאלה היא על מה מתפשרים. על מראה חיצוני אולי כן אבל על דברים מהותיים באופי, כנראה שלא. הי לילי, זה לא שנמאס לי ממנו. פשוט דברים שהייתי מוכנה להתפשר עליהם בהתחלה, לא מתקבלים כעת. זה לא שאין אהבה. יש, אבל מצידי היא יותר חברית ופחות רומנטית ואילו הוא רוצה ממני יותר ובצדק. תודה לשתיכן, מיכל.

היי, אני שמחה בשבילך שהסכמת ללכת לטיפול זוגי, אני מאוד מקווה שהמשבר יחלוף ותשמרי על הזוגיות עם בעלך שנשמע כאדם נפלא. יש לי בשבילך הצעה תנסי לחשוב על בעלך עם מישהי אחרת האם תקנאי, אם תביני פתאום שהוא כבר לא כל כך אוהב אותך והוא כבר לא כל כך מובן מאליו האם יכאב עלייך מן מבחן קטן שאצלי תמיד הוא עובד ... הרבה הצלחה , ים

הי ים, דבר ראשון הוא באמת אדם נפלא ובגלל זה בעיקר אני כל כך מתלבטת ולא חד משמעית. כל הזמן חושבת שמצד אחד אין בו את זה אבל מצד שני יש בו המון מזה... ודבר שני כבר עשיתי את הניסוי הזה... המחשבות המעיקות הגיעו אחרי שהבנתי שלא בטוח שאני בכלל אקנא... שאולי זה מה שיביא לפתרון קל... אבל אין פתרונות קלים. כדי להגיע לדרך החלקה צריך, כנראה, לעבור בשדה קוצים. ביי ותודה, מיכל.

שלום מיכל, נדמה לי שאת יודעת היטב מה קורה לך. מאחר שאתם נמצאים בטיפול זוגי, ארשה לעצמי להתייחס לנושא פחות מבחינה פסיכולוגית ויותר מבחינה מציאותית. השאלות והתהיות שאת מעלה לגבי אם מישהו מחכה לך מציבו משוואה עם הרבה יותר מדיי נעלמים. אף אחד לא יוכל לומר לך אם מישהו מחכה לך ואם יש אדם יותר מתאים לך. מה שברור הוא שבפירוש יש לך מה להפסיד. העובדה שפה ושם היו לך תקופות קצרות בהן הייתה התאהבות הדדית עדיין אין בה כדי לשלול שאינך מקבלת את עצמך ומשליכה זאת על הצד השני, במקרה זה בעלך. ברור שהקשר אינו טוב, כי את גם תלויה בבעלך תלות כלכלית ובמקביל גם עויינת (ואולי אפילו "מסרסת") אותו על ההחמצות שאת מרגישה. זה בהחלט לא מצב בריא. אינני יודע עד כמה טיפול זוגי יכול לעזור כאן, ואולי קיים מקום לפנות אל המטפלת הזוגית ולבקש לדבר איתה באופן אינדיבידואלי כדי לבדוק יותר דברים לעומק בינך לבין עצמך. המציאות היא שבכל תהליך קבלת החלטות יש ויתור על אלטרנטיבות אחרות ולעולם לא נדע האם הוויתור היה שווה או לא שווה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

גידי תודה רבה! אנחנו נמצאים ממש בתחילתו של הטיפול. היתה פגישה משותפת, ואז המטפלת ביקשה לראות אותנו בנפרד. בעלי כבר היה בפגישה אחת ואני אמורה להפגש איתה ביום ראשון. יש לי הרגשה, שמכיוון שהיא איתרה שאני היא זו המבולבלת והוא פחות, היא מתכוונת לעשות איתי יותר פגישות בנפרד מאשר איתו. בכל זאת הייתי רוצה לשמוע ממך גם את הצד הפסיכולוגי. מה גרם לי לבחור בחירה שכזו והאם היא נעשתה מהמניעים הלא נכונים או שדווקא כן... תודה, מיכל.

היי סיפרתי לפסיכיאטר מה קרה לי ( החויה הנוראה). והוא אמר שזה התקף חרדה. הוא אמר לי להפסיק עם הכדורים (סרוקסט 20 מל') ליומיים ואז לחזור אליו לראות איך אני מרגישה ואז להתחיל לקחת חצי כדור.(התחלתי לקחת את הכדורים רק לפני כמה ימים). אני לא יודעת ממה זה קרה לי, ההתקף, אני חושבת שמאז שהתחלתי ללכת לטיפול אצל עו"ס הכל מתחיל להשפיע עלי בצורה שונה, יכול להיות? נראה לי שאני יותר לחוצה ממה שהייתי, ואני כבר מתחילה לחשוב לעזוב את הטיפול. השאלה אם כדאי לעשות זאת? כי אני מרגישה שבכל זאת איכשהו זה כן טוב לי לדבר (למרות שאף פעם לא דיברתי , בכלל, ועלי בפרט) זה נורא קשה לי, ואני לא יודעת מה לעשות נראה לי שזה רק הולך ומסתבך, ולא נהיה יותר קל. כל פעם שאני חושבת על מה שקרה או על החיים בכלל אני מרגישה סחרחורת וחום חזק מאוד בלב ומסביבו, ואני מפחדת שהתקף החדה יחזור, ואז אני פשוט מנסה להנתק מאותם המחשבות כדי שהתחושה הנוראה לא תחזור יותר. אני כבר לא יודעת מה לעשות, זקוקה לעזרה!!!!!!!!!!!!! אני לא רוצה לברוח מזה יותר, אני חושבת שעד היום פשוט הכחשתי את המצב לא חשבתי על זה כל הזמן ,למרות שאותם המחשבות היו לי כל הזמן בראש. במשך שנים. היו לי גם מחשבות התאבדתויות בעבר,למרות שגם היום אני מעדיפה לא להיות, כי אני פשוט מתה בחיים. רציתי גם לדעת אם התקף חרדה, נגרם מאותה חוויה של הרגע או משהו שמתמשך ופתאום הוא מתפרץ. מצטערת אם זה ארוך מדי. תודה .

אם את חכמה אז: 1)לכי מחר לחוו"ד אצל עוד פסיכיאטר - באופן פרטי-לא משנה העלות. 2)תשתדלי לא לדבר על ההתקפים והחרדות עם פסיכולוגים כל עוד העניין אצלך טרי, השיחות רק יכולות לעורר עוד התקפים -למרות שהם עוזרים במידה מסוימת. 3)אם אכן אלו התקפי חרדה , יתכן שלא תהיה לך ברירה אלא לקחת בנזודיזיאינים קסאנקס קלונקס וכו' - הם הפיתרון המהיר והטוב שיפסיקו באחת את ההתקפים.

עדי, ה"בעיה" עם התקפי חרדה היא, שהפחד מהתקפים נוספים מביא אותם... ייתכן ובמהלך השיחות עם העו"ס עולים תכנים שמפחידים אותך, כאלה שאת לא מודעת אליהם, ואפילו לא מדברת עליהם... יכול להיות שאת נתונה בחרדה ממה שתגלי על עצמך במהלך השיחות... עדי - אל תעזבי את הטיפול... בין אם הוא הגורם להתקף החרדה ובין אם לא... כי אם ההתקף הגיע בעקבות תחילת הטיפול, זה אומר שיש דברים ש"מתים" לצאת החוצה, וכדאי לאפשר להם לצאת. ואם אין קשר בין תחילת הטיפול לבין ההתקף - אז זה בכל מקרה לא ישנה כלום.

עדי בוקר טוב, גם אני נמצאת באותה סירה, סובלת מחרדה. אבל בדרך להחלמה, כמעט ואין לי "התקפי פאניקה". אם תרצי - את יכולה לכתוב לי לאימייל, אשמח לעזור לך כדי שתוכלי לצאת מהתקופה הקשה הזו. שיהיה לך יום יפה ורגוע

לד"ר גדי רובנשטין שלום רב לפני כשנתיים נפלו קטיושות על ביתי מאז קיבלתי טיפול ע"י פסיכיאטר ושיחות ע"י פסיכיוטראפיסט וכדורי פרוזק במשק כשנה ולעט לעט חזרתי לעצמי והיום אני אותה בן אדם כמו שהייתי לפני המקרה .אך יש בעיה אך שיש מתיחות באזור או אני שומעת בומים או יש מטוסים או כל אירוע שיכול להשמע שיש חשש לקטיושות אני מקבלת לחץ בראש ואני חושבת שאני הולכת או השתגע או למות לכן אבקש את התייחסותך בתודה ש.ב.

למקורות הצבאיים של תיקדבקה את התקפת הטרור על הגליל,ח ביצעו אנשי אל קעידה וחיזבאללה.ח את ההתקפה הצבאית, ביום ג' 12.3, בגליל המערבי, בכביש מצובה-כברי, בה חנרצחו 6 ישראליםחח ח ו-7 נפצעו, ביצעה ח חולייה המורכבת מאנשי אל-קעידה,ח הנמצאים עתה בלבנון, ביחד עם אנשי חיזבאללה, כנראה אנשי חיזבאללה הקשורים עם עימד מורנייה. כך מוסרים בידיעה בלעדית המקורות הצבאיים והמודיעיניים של תיקדבקה, כך מתברר מהתנהגותם המבצעית של התוקפים בשטח, ומחלקי לבוש וציוד שהם השאירו מאחוריהם.ח המילה "השאירו" אינה מקרית, מאחר וכוחות הביטחון,ח במקרה זה גם הצבא וגם המשטרה, סבורים, אבל אינם אומרים, כי הערכה היא שבשטח מסתובבות חוליות נוספות, דוגמת זו שפעלה ביום ג'.ח כבר בערב יום ג', כמה שעות לאחר ההתקפה השתמשו גורמי ביטחון במושג כי התוקפים השאירו אחריהם "טביעת אצבעות של חיזבאללה", אולם הם לא פירטו.ח המקורות הצבאיים של תיקדבקה מוסרים כי בדברים אלה התכוונו גורמי הביטחון לחמש נקודות עיקריות.ח א. בחירת מיקום ההתקפה- ההתקפה והירי בוצעו חכקילומטר אחד דרומית לשלומי, ממערב לכביש 70,ח שהוא הכביש מכברי לשלומי, מעל גבעה החולשת על הכביש.ח גבעה זו מצויה בדיוק מול שכונת שלומית, שהיא שכונה צפונית של שלומי והיא נמצאת מצדו השני הצפוני יותר של הכביש. בדיוק מעל שכונת שלומית, מתנשא רכס ראש הנקרה, הנמצא צפונית מערבית לישובים כברי וחניתה.ח על הרכס הנמצא בתחום לבנון נמצא אחד המוצבים המרכזיים של חיזבאללה, הפזורים לכל אורך גבול לבנון ישראל.ח במוצב הזה מוצבים כבר חודשים רבים צופי מודיעין של חיזבאללה ואנשי מודיעין של משמרות המהפכה האירניים, העוקבים 24 שעות ביממה אחר הסידורים והתנהגות הישובים הישראלים בשטח בעת אירועי ביטחון. מהיכן יוצאים ומגיעים הכוחות הישראלים המצויים בשטח וכמה זמן לוקח להם להגיע מנקודה אחת לשניה. אנשי החיזבאללה ברכס ראש הנקרה יודעים בדיוק את דרך ושיטות עבודת הצבא והמשטרה, את מיקום החפ"ק באזור ואת הדרך בה פועלים המסוקים של חיל האוויר.ח בחודש שעבר הביאו אנשי משמרות המהפכה האירניים לרכס ראש הנקרה ציוד מעקב אלקטרוני חדש ומצלמות אלקטרוניות מסתובבות אשר קלטו את כל המתרחש באזור שמתחתם גם בשעות הלילה. למרות כל זאת המשיכו כוחות הביטחון הישראלים באזור לנוע בחופשיות כאילו הם אינם יודעים שאנשי חיזבאללה והאירניים עוקבים אחר כל תנועה וזיע שלהם.ח אחת הדוגמאות לכך, היא שרשתות הקשר הישראליות באזור פעלו עד ההתקפה ביום ג', בגלוי ללא בטחון קשר וכל הרכבים הביטחוניים נעו בלילה באורות מלאים.ח ב. ההכנות למתקפה- מצורת המארב שהתוקפים הניחו מול הכביש ומדרך הפעולה שלהם תוך כדי הקרב, עולה כי הם הכירו היטב כל פרט ופרט המצוי בשטח, כמו המטעים, תעלות, שיחים, או קפלי קרקע, והשתמשו בהם לשם השגת מטרתם הצבאית. אין ספק כי התוקפים שהו תקופה ארוכה במוצב חיזבאללה ברכס ראש הנקרה ולמדו היטב את כל הפרטים האלה. יתרה מזאת.ח החקירה הראשונית, מהציוד שנשאר בשטח מראה כי התוקפים שהו בשטח לפחות 36 שעות ואולי יותר לפני ההתקפה. ישנם סימנים כי, לאחר חדירתם לשטח ישראל, הם עמדו בקשר עם מפקדים ששהו במוצב, באמצעות סימנים שונים שהם הציבו בשטח, כמו חלק של בגד שהם שמו על אחד העצים, או איתות במראות שמבהיקות מול אור השמש ובפנסים שהם הפעילו בשעות הלילה.ח גם צורת ההליכה ללא היסוס וההתנהגות הבוטחת של שניים מהתוקפים, שאחד מחברי מושב בצת פגש אותם בבוקר ההתקפה, מצביעה כי התוקפים חשו בשטח ישראל, כאילו הם נעים בשטח המצוי בשליטתם.ח ג. חציית הגבול- המקורות הצבאיים של תיקדבקה מוסרים כי נראה שגם חיזבאללה וגם הפלסטינים פיתחו שיטה בעזרתה הם יכולים לעבור את הגדרות האלקטרוניות הישראליות מבלי לפרוץ אותן ומבלי שהמערב יתגלה. למרות שהשיטה היא פשוטה ביותר, תיקדבקה, אינו יכול למסור פרטים עליה. אולם הפלסטינים כבר השתמשו בגרסה פרימיטיבית של שיטה זו, כאשר הם עברו לפני כמה ימים את הגדר האלקטרונית הישראלית ליד מחסום כיסופים ברצועה.ח ג. צורת ההתקפה- התוקפים התנהגו בצורה צבאית מקצועית. הם לא הסתפקו בשכיבה פסיבית וצליפה מהמארב. לאחר שפתחו באש על המכוניות הנעות בכביש פגעו בהן והן נעצרו, הסתערו חלק מהתוקפים לכיוון הכביש כשהם זורקים לעברו ולעבר המכוניות הפגועות רימונים.ח על הגבעה מאחוריהם, נשארו מחבל אחד או אולי אפילו שניים או שלושה שחיפו עליהם באש ארוכת טווח, שמנעה מכלי רכב אחרים להתקרב לאזור ההסתערות. מכאן ההנחה, שמלבד שני המחבלים שחוסלו, היו בחולייה לפחות עוד שני מחבלים נוספים. לאחר שהמחבלים התוקפים הגיעו לכביש הם השתלטו עליו למשך כמה דקות ארוכות, וכשהם עוברים ממכונית למכונית מקורבן לקורבן וביצעו ווידוא הריגה באקדחים שהיו מורכבים עליהם משתיקי קול.ח יתכן מאוד כי כמה מששת הרוגי הפיגוע, נפצעו בגל הראשון של הפיגוע, ונרצחו לאחר מכן בדם קר, כאשר התוקפים המרצחים הגיעו לכביש.ח השימוש באקדחים עם משתיקי קול מעיד כי המחבלים התכוונו לחלץ את עצמם לאחר הפיגוע מהאזור ולבצע פיגועים נוספים במקומות אחרים, מבלי להשאיר אחריהם עקבות.ח מאחר והתוקפים ידעו מראש כמה זמן ייקח לכוחות הביטחון להגיע למקום הם נסוגו בדיוק כאשר כוחות הביטחון הישראלים הגיעו למרחק כמה מאות מטרים מהמקום.ח בשלב זה, המחבלים התוקפים ירדו מהכביש ועדיין עוד לא חזרו לגבעה ממנה הם יצאו. הם המתינו לכוחות הישראלים הבאים כשהם מסתתרים בתעלה.ח כאשר הכוחות הישראלים הגיעו הם נתקלו מאש שנורתה מעליהם מעל הגבעה ואילו המחבלים שהסתתרו בתעלה,ח תחת חיפוי האש, זרקו עליהם רימונים.ח המקורות של תיקדבקה מוסרים כי זה כבר שלושה שבועות שבידי גורמי מודיעין הלוחמים בטרור אמריקנים וישראלים יש ידיעות המדברות על מתקפת טרור משולבת שעומדת להיות מונחתת על ישראל בימים האחרונים של חודש מרס. מתקפה זו כבר זכתה לכינויו,חח אופנסיבת הפסח.חח בסוף החודש ישנו צירוף של שלושה תאריכים. ערב פסח וליל הסדר ב-27 למרס. פתיחת כינוס וועידת הפסגה הערבית באותו ערב. יום האדמה של ערביי ישראל, ח חח ביום ראשון, 31 למרס.ח ההערכה המודיעינית מדברת על תקיפות משולבות, של חוליות טרור משותפות לאל קעידה, חיזבאללה וגורמים פלסטינים בתנועות הפת"ח והג'יהאד האיסלמי הפועלים בדרום לבנון, שכבר מוחדרות בימים האחרונים לישראל,ח דוגמת החוליה שפעלה בכביש שלומי-כברי. חוליות אלה מגיעות למקומות מחבוא הממתינים להם מראש בגדה המערבית ואצל ערביי ישראל. חוליות טרור פלסטיניות,ח המורכבות מאנשי גדודי אל אקצא והתנזים. אחת הסיבות לאופנסיבה הישראלית האחרונה בגדה נגד מטרות אלה,ח היא המידע המצוי על אופנסיבת הפסח. הגורם השלישי הן חוליות טרור שיבואו מערביי ישראל. הכוונה של מתכנני ומארגני אופנסיבת טרור זו היא להביא להתעצמות ולהעלאת היקף וחומרת ההתקפות, בכל גל מחודש. השיא של המתקפה צריך להתקיים ביום האדמה.ח ההערכה הישראלית היא כי האופנסיבה החלה למעשה כבר בהתקפות על שורה של מחסומים בערי הגדה, בייחוד שתי המתקפות הגדולות, האחת ליד הכפר עין עריק, דרום- מערבית לרמאללה, ב-19 לפברואר, ח והשניה ליד וואדי חראמייה צפונית לירושלים, שתי התקפות בהן נהרגו 16 חיילים ישראלים. שירותי המודיעין הישראליים הגיעו למסקנה כי בהתקפות אלה לקחו חלק אנשי טרור שאינן פלסטינים, אלה לוחמים מקצועיים בעלי מיומנות קרבית גבוהה ביותר.ח ההערכה בצמרת הצבא היא עתה כי המטרה העירקית של שתי התקפות אלה לא הייתה הרג של חיילים בלבד,ח כי אם פעולות שתרגלו את פתיחתה של אופנסיבת פסח.ח הפעולה על עמדות ומחסום הצבא בעין עריק באמצע פברואר, שאחריה באו שורה של ניסיונות לפרוץ את מחסום מכבים, באו לבדוק את האפשרות של פריצת חוליות טרור מאזור רמאללה לעבר העיר מודיעין ושדה התעופה הבינלאומי היחיד של ישראל לוד.ח אפשרות אחרת, שמדאיגה ביותר את צמרת צה"ל היא כי ההערכות אלה מצטלבות עם מידע מודיעיני אחר המגיע לידיהם והמדבר על התקפת טרור גדולה שתונחת על ידי ארגון אל קעידה על ישראל בממדים דומים להתקפת ח 9.11 בניו יורק ובוושינגטון. הישראלים חוששים ח כי הניסיונות להנחתת מכות הטרור הן מתואמות והן תתרחשנה סימולטנית.ח ח ( יום רביעי, 13 למרס 2002, 16:00)ח _______________________________

היה לי התקף חרדה בשנת 97 מאז 1988 אני מטופל בכדור סרוקסט ליום יש לציין שאני מתפקד טוב והכל בסדר אך לפעמים באים כמין הרגשה של לפני התקף ואני לוקח כדור לוריוון והכל עובר. האם זה יעבור לי אי פעם?

נאור שלום, האם ניסית גם להיעזר בטיפול פסיכולוגי? זה יכול להועיל מאוד ו-כן, בהחלט יש סיכוי שההתקפים יעברו - מניסיון! תרגיש טוב! נזבורה

שלום נאור, מתיאורך נשמע שאתה מוכן לקראת ההתקף ונוקט בצעדים הנכונים. אם אינך נמצא בטיפול פסיכותרפויטי (שיחות) הייתי ממליץ לך להוסיף זאת על הטיפול התרופתי. השילוב שבין השניים הוכח במחקרים כיעיל מאוד למצב שאתה מתאר. בממוצע, אין ערבויות לכך, אך הטיפול המשולב יכין אותך להתמודד טוב יותר עם הפחד מפני ההתקף ולא תחיה כל הזמן עם הפחד מפני הפחד. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

איך מגיעים לפסיכולוגים שמתמחים בנושאי חרדה?

אני סובלת מזה זמן מה מדיכאון חרדות ועצבנות לקחתי במשך שבועיים לוסטראל ולא הגבתי טוב לתרופה וכעת קיבלתי מירשם חדש המשלב שתי תרופות חדשות האם השילוב בין CIPRAMIL ו EDRONAX יעיל ביחד או שעלי לנסות כל אחת מהן בנפרד במשך תקופה של שבועיים כדי לבדוק איזו מהן מתאימה לי יותר?

אקמול הכי טוב

הדס, א. אין כרגע פסיכיאטר בפורום. ב. האם את לא סומכת על הפסיכיאטר שרשם לך את את התרופות? אני מניחה, שהוא יודע מה הוא עושה, ואם יש לך ספקות, את יכולה לשאול אותו.

שלום, אמי, ניצולת שואה בת 79 , סובלת שנים רבות מדיכאון קל, שתסמיניו מצב רוח רע, בכי בקלות, דיבורים על התאבדות ולאחרונה גם עייפות כללית ואי חשק לעשות דברים. עם זאת, היא כן מכריחה עצמה "לצאת" ממצב הרוח המדכא ולעשות דברים חיוביים כמו לשחק ברידג'. ניסיתי להציע לה שתיקח פרוזאק (כמובן לאחר שתתייעץ עם רופא), אבל היא לא מוכנה לשמוע על כך. בנוסף, היא מקפידה לשמור כלפי חוץ על תדמית חיובית ונמרצת ולמיטב הבנתי, מעולם לא דיברה על מצבה הנפשי עם רופא כל שהוא, כך שרופא המשפחה כלל אינו מודע למצב. על פסיכולוג/פסיכיאטר אין בכלל מה לדבר. חבל לי שאת שנותיה האחרונות תעבור בתחושות כל כך לא טובות כשכיום יש פתרונות קלים יחסית למצב. 1. האם אכן פרוזאק הוא הפתרון? וכיצד אפשר להשפיע עליה לקחת את התרופה? האם יש לכדור תופעות לוואי כמו אפטיה, חוסר מרץ או תופעות אחרות? 2. אם אינה מסכימה לטיפול כזה, היש משהו אחר שניתן לעשות שיעזור לה? 3. האם כדאי שאדבר בלי ידיעתה עם רופא המשפחה שלה ואתאר בפניו את מצבה כפי שאני רואה אותו? בתודה ויוי

היי ויוי לדעתי אמך היא בגיל שאי אפשר כל כך להשפיע עליה, היא רוצה להיות השולטת במצבה ולא להיות תלויה בכדורים ,היא עברה דברים קשים ,ואין ספק שבאיזשהו שלב הם נותנים את אותותהם עליה . כל האימהות הן בעצם סופר וו'מניות כאלה ,לשלי , אני לא יכולה להוציא מילה מפי מבלי לקבל הרצאה שוטפת . מניסיון אוכל ליעץ לך ,שפרוזק לא הכי מתאימה ,,יש תרופה אחרת שיכולה מאד להתאים ולהביא את החיוך והאופטימיות שוב אל חיי אימך ,,והיא "אפקסור. אבי שהוא באותו גיל לוקח זאת ,,וכן אנשים בסביבתי הקרובה שהם גם מבוגרים ולמודי שואה נהנים מחיים שקטים מהתרופה. את כמובן צריכה להיות בקירבתה בימים הקרובים,,ו"לתפוס אותה ברגעים כאלה "מביכים ולא להתבייש וליעיץ לה לקחת כדור שיעזור לה להרגיש מצוין.אז...לא תהיה לה ברירה והיא תבין, שאת שותפה למצבה , לא מוכנה להמשיך ולראותה סובלת כך. את התרופה נותן פסיכאטר ,,מקופת חולים. עוד משהו ,,אם תוכלי לשנות את כינוייך או להוסיף לו אות ,כיוון ששמי הוא גם ויוי. תודה לך ובהצלחה ויוי

שלום ויוי, אני מעריך את דאגתך לאימך, אך בגילים מבוגרים דפוסים שהיו קיימים לאורך כל החיים מתחזקים וקשה להאמין שאמך תרצה להתייעץ ולהיעזר בטיפול תרופתי דווקא עכשיו. את יכולה לנסות לדבר עם רופא המשפחה והוא אולי יוכל להציע לה עזרה בצורה טאקטית - תלוי מה טיב הקשר ביניהם. בגילים מבוגרים קיימת יותר רגישות לתופעות לוואי של תרופות אנטי דיכאוניות בכלל ובלית ברירה נותנים אותם במינונים נמוכים יותר. במצב שאת מתארת נראה לי שזה רעיון לא רע להציג את הבעיה בפני רופא המשפחה והוא יכול לשאול אותה איך היא מרגישה. אך כאמור אמך חיה כך כל חייה ויש לכבד את ניסיונותיה לעזור לעצמה בדרכה שלה כפי שעשתה עד כה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

אני מטופל בערך חודש בטריפטל וקסנגס ועובד סוציאלי הפנה אותי לתחנה לבריאות נפש עם מכתב שלו אבל אני מפחד ללכת לשם כי אני פוחד שזה יגרום לי נזק לאחרונה אני מרגיש רע יותר אבל עדיין חושש למי אני יכול לפנות באופן דסקרטי? תודה

מודאג שלום, איזה נזק יכול להיגרם לך מפניה לתחנה לבריאות הנפש? טופלתי בתחנה לבריאות הנפש בעיר מגוריי, לפני 8 שנים בערך; אף-אחד לא יודע מזה... בכלל עם הבלאגן שיש להם, התיקים גם ככה אובדים להם...

הרה את מצחיקה.... ((-: ואגב, את מזכירה לי בית-חולים מסויים, ידוע וגדול, שלא אנקוב בשמו... בכל אופן כל תיק/תוצאות בדיקה/צילום שלא הולך שם לאיבוד - זה פשוט נס, נס רפואי... ((-: ביי! נזבורה

שלום מודאג, אם אתה חבר באחת מקופות החולים הקטנות (מכבי, מאוחדת ולאומית), תוכל לבחור מטפל מתוך רשימה ומובטח לך טיפול ברמה נאותה ותוך שמירה על דיסקרטיות. במרפאות ציבוריות לבריאות הנפש ייתכן שתופנה למתמחה ואם התחנה היא תחנה של משרד הבריאות ותרצה להתקבל לעבודה בשירות הציבורי בעתיד, הדבר עלול לפעול נגדך. אמנם החוק שונה ואינו מאפשר זאת, אך ייתכן שתיאלץ לחתום על טופס ויתור סודיות רפואית ואז הגישה לתיקך במרפאה ציבורית תתאפשר. אם אינך חבר באחת מקופות החולים הקטנות ואתה יכול להרשות זאת לעצמך, עדיף לפנות לטיפול פרטי מבחינה זו. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

גם אצל הפסכולוגים שעובדים עם הקופות ( לפחות במכבי ) אתה תצטרך לחתום על וויתור סודיות כדי שהפסכולוג יעביר את המידע הרפואי לקופה ) בקווים כללים) בעצם מה כ"כ מפחיד אותך ? ואיזה נזק יותר ממה שאתה שרוי בו עכשיו יכול להגרם לך אם תלך למרפאת הראות הנפש.???!!! לאף אחד איןזכות לפגוע בך. גם לא בשירות הציבורי