פורום פסיכולוגיה קלינית

היי מתוקה, אם תוכלי תתקשרי אלי, אני בבית.

היי אוכל לשוחח איתך בערב, אני ברצף של פגישות במשרד... מה שלומך יקירתי?? נדבר ש נ ה ב

מרגישה מצוין. נדבר בערב.

היי רציתי לשאול, אם הזעה בכפות הידים זה תוצאה של מצב נפשי? תודה.

עדי, הזעה בכפות הידיים יכולה לנבוע כתוצאה מלחץ או אי-נוחות...

שלום לכולם. מחר בשעה 21:30 נערוך צאט בחדרי הצאט של תפוז בהנחיתו של ד"ר גידי רובינשטיין. בצאט נדבר על התמודדות עם קשיים וחרדות, כיצד אנו בוחרים בני זוג ומדוע זה כלכך קשה לפעמים ועל כל מה שבלבכם. לכתבה מקדימה לצאט, בנושא כיצד אנו בוחרים את בני זוגינו תוכלו להגיע דרך הלינק הבא: http://www.doctors.co.il/article/431/ לצאט ניתן להגיע דרך הלינק הבא: http://doctors.co.il/chat/ גלישה נעימה יוסי רוסמן מנהל הפורומים.

שלום ד"ר ניכבד. אני מוחה!! מה עם נשים כמוני שלא יכולות להשתתף בצ'אט בשעות הערב??? מהמרגישה מקופחת כוכבית

שלום אבקש צורת טיפול טובה לטורט לילד בגיל 7 שקיבל זאת בעקבות הריטלין תודה

http://www.infomed.co.il/questions/q_111801_6.htm

ריטלין יכול לגרום לטורט, זה אחת מתופעות הלוואי של התרופה. לכן כצעד ראשון יש להפסיק את הטיפול התרופתי בריטלין. כדאי להתייעץ עם נוירולוג לילדים ואולי בנוסף גם עם פסיכיאטר לילדים.

קרה לי משהו כל כך טוב עכשיו... אבא אמר לי שהוא מרוצה ממני, פעם ראשונה מזה 5 שנים בערך שאני שומעת את זה ממנו ולא שומעת שאני איזו אכזבה גדולה.... הוא מרוצה מדבר קטן אבל בכל זאת מרוצה וזה כל כך משמח אותי שסוף סוף מישהו בבית הזה מרוצה ממשהו שאני עשיתי...!!

:-) נהדר הרגשה טובה שנותנים מחמאות גרמת לי לחיוך

היי, כמה טוב לקרוא את זה, כשזה בא ממך! לא משנה מה גודל הדבר שממנו אביך מרוצה ממך, אלא ההרגשה הטובה שנלווית לדבריו! מאחלת לך עוד הרבה דברים טובים שכאלה.

היי לכם. יש לי בעיה רצינית, אני מאוד מקווה שתוכלו לעזור לי, אני עובדת במשרד פרטי, כבר כ 10 שנים, יום עבודה שלי מתחיל בשעה 9 בבוקר, ונימשך עד השעה 5 !!! יש לי בוס ממש חוצפן!! הוא מבקש ממני להתפיס עבורו מיכתבים, לענות על טלפונים, להביא אליו תיקיות, ולהכין לו ולאורחי המשרד קפה!!! הוא לא מבין שאני מגיעה לעבודה כדי לנוח!!! אני מאוד עייפה מעבודותי בבית!! בבקשה הצילו! מה עליי לעשות?? אין באפשרותי להיתפטר מאחר ואני משתכרת שכורת מכובדת ביותר, אנא השיעו!!! תודה.

מגיעה לעבודה כדי לנוח?? ומשלמים לך כדי שתנוחי?? :-) חוצפן הבוס מצפה שתעבדי!

מתוסכלת:)) תסלחי לי שאני צוחק:)) אם אני הייתי הבוס שלך והיית אומרת לי שאת באה לעבודה כדי לנוח. היית יוצאת מפתח הדלת יותר מהר ממה שאת מדמינת לעצמך. סתאם לידיעה כללית. הרבה כסף לא מקבלים על עבודות קלות. בשביל הרבה כסף במשכורת צריך לעבוד בהתאם. וזה מה שאת עושה. אם את רוצה לעבוד פחות ולא קשה תמצאי עבודה אחרת. אם יהיה מישהו שישלם לך הרבה כסף כדי לנוח תודיעי לי:))) בהצלחה איתן

יש לי שאלה שלא ממש קשורה אבל אשמח אם אקבל עליה תשובה. האם ישנו הבדל מהותי במבנה (או ארגון) של מוח האדם לעומת זה של בע"ח?

שלום, זה תלוי באיזה בע"ח מדובר... אין ספק, שמוח של יונקים הרבה יותר קרוב למוח האנושי מאשר מוח של ציפורים/זוחלים/דגים. באופן כללי, המרכזים ששולטים על כל הפעילויות די דומים. HERA.

המוח האנושי נבדל מהמוח של בעלי חיים אחרים (גם של יונקים אחרים) במורכבות שלו, במבנה ההיררכי שלו, במרכזים שלא קיימים אצל בעלי חיים אחרים (למשל, מרכזי שפה) וכו'

מרכזי השפה של בע"ח מורכבים לא פחות משל האדם.... אף-אחד עדיין לא הצליח לפענח לחלויטן שפה של בע"ח כזה או אחר... העובדה שאת יכולה להבין אדם אחר אבל לא חיה, לא מורידה מערך ההתפתחות המוחית של החיה, זו פשוט תקשורת שונה.

כדי לכסות גם נושאים פרמקולוגים? תודה, מוטי.

מוטי שלום, מדוע שלא תשלח מייל למנהל הפורום בעניין?

רעיון טוב. אבל צריך מסה קריטית על מנת להשפיע. מוטי.

חברתי הינה טיפוס "לחוץ וחרד" רוב הזמן. לאחרונה פנתה לרופאת המשפחה וזו המליצה לחברתי לקחת 2 כדורי אלטרולט ביום. הרופאה הסבירה לה כי כדורים אלה ירגיעו אותה בדומה לתרופות שנרשמות על ידי פסיכיאטר כמו סרוקסט (שזו תרופה שאסור לרופא משפחה לרשום). שאלתי היא האם האלטרולט ממכרת? האם הינה דומה בפעולתה לסרוקסט? האם רצוי במקרה כזה לפנות לפסיכיאטר לקבלת תרופה שונה? תודה

טלי שלום, אלטרולט היא תרופה נגד דיכאון מהדור הישן, היא נחשבת יעילה אך עם ריבוי תופעות לוואי. כיום יש תרופות חדשות רבות וטובות נגד דיכאון אך עקב הנטייה של קופות החולים לחסוך כסף, הן מגבילות את רופא המשפחה לרישום תרופות נוגדות דיכאון זולות יותר - מהדור הישן ואילו רק הפסיכיאטר יכול לרשום את התרופות החדשות. אני הייתי מנסה תרופות אחרות לפני שהייתי לוקחת אלטרולט - גם אם הדבר היה כרוך בפנייה לפסיכיאטר.

תודה. האם 2 כדורים ביום הם אכן הרבה מידי?

אלטרולט איננה ממכרת אך היא יכולה לגרום לנזקים קשים אחרים אם לוקחים אותה ללא בדיקה ומעקב של פסיכיאטר וזה מסוכן להסתמך בתרופה כזאת רק על רופא כללי/משפחה. רופא כללי/משפחה אמור לתת סיוע תרופתי למצוקה נפשית עד לרמה של בנזודיאזפינים (קלונקס, קסנקס, ווליום, וואבן וכו'), מעבר לכך זה כבר עניין לטיפול פסיכיאטרי. בנזודיאזפינים ממכרים אחרי תקופת שימוש של 4 שבועות ומעלה וזוהי כנראה הסיבה שחברתך קיבלה טיפול באמצעות תרופה אחרת.

אני בת שלושים, נשואה ארבע שנים (יחד עם בעלי כבר שבע שנים). עדיין בלי ילדים (למרות שכבר מדברים על זה) אני מאד אוהבת אותו והוא מאד אוהב אותי. בחצי שנה האחרונה צצה בעיה שקשורה ליחסי מין (ואולי בעצם לא). באופן כללי יש לנו חיי מין טובים מאד, בתדירות סבירה (שלוש ארבע פעמים בשבוע) ומלאי התחשבות אהבה וגיוון. הבעיה היא שתמיד אני יוזמת. וזה נורא מפריע לי. בעלי בדרך כלל משתכנע בקלות ומיד משתף פעולה, אבל אני לא מצליחה להשתחרר מהתחושה שהוא שוכב איתי כדי לרצות אותי. אני לא מצליחה להגיע למצב של שביעות רצון. אם הוא עייף ולא מעוניין אני נעלבת עד עמקי נשמתי או לחילופין משקיעה מאמצים ופעולות כדי לשכנע אותו שכדאי לו, הוא כמובן משתכנע אבל אני נשארת עם ההרגשה שהוא פועל רק מתוך התחשבות ברגשותי והעלבון נשאר. אם הוא מסכים מייד אני כבר חושדת בו שהוא חושש מתגובתי (שכן כבר ניהלנו שיחות אינסופיות על כך שאני נעלבת שכמובן לא השיגו שום מטרה) אחרי, אני ממהרת לשאול אם הוא נהנה והאם הוא מרוצה (למרות שזה מאד טפשי, באמת היה כיף וקל לראות שהוא מרוצה והוא תמיד צוחק עלי אבל אני נשארת בתחושה שהוא היה מעדיף לראות טלויזיה, אבל בגלל שאני רציתי...) אני מניחה שהתחושה הזאת קשורה לחרדה אחרת (אני מאד חרדתית) אבל אני לא מצליחה למקם אותה. האם זה קשור אלי? אני לא חושבת שזו בעית אגו, דוקא בזמן האחרון רזיתי ואני מרגישה טוב עם עצמי. גם בעבודה אני מצליחה. האם זה קשור אלינו? אבל אני די בטוחה שהוא אוהב אותי. (לפני כמה ימים בעלי אמר לי שכל היום הוא חושב עלי, מה אני עושה ואיך אני מסתדרת. נורא התרגשתי) האם זה קשור לחרדת הנטישה שלי? בגיל שמונה אבא שלי לקח אותי לשיחה ואמר לי שהוא ואמא שלי מתגרשים. רק אחרי עשר שנים הבנתי שזה כבר לא יקרה, עד היום הם נשואים. תמיד חששתי שבני הזוג שלי יפרדו ממני, ותמיד זה גם קרה. עד שהכרתי את בעלי, למרות שגם הוא נפרד ממני כמה פעמים בהתחלת מערכת היחסים. (היום הוא מתכחש לזה) מידי חודש אני חולמת שהוא נפרד ממני ותמיד בחלום אני שוכחת שכבר התחתנו. אני במצוקה נוראית. אני רודפת אחרי משהו בלתי ניתן להשגה. ניסיתי פתרונות מעשיים. דיברתי עם בעלי, שטוען שלו מספיק לקיים יחסי מין פעמים בשבוע (ואני יודעת את זה, זה היה ככה מהתחלה). ביקשתי ממנו שיתאמץ ליזום בכל אופן, אבל זה לא יוצא כמעט (אני יוזמת נורא מהר שוב). ביקשתי שלא יסרב, אז הוא לא מסרב, אבל אז אני בטוחה שזה בגללי וההרגשה שלי נשארת רעה. בעלי טוען שאני אובססיבית מידי בקשר לסקס, וזה גורם לי הרגשה עוד יותר רעה. אני חרדה שהוא לא חושק בי יותר. וזה מגוחך (אני רואה איך הוא בוחן אותי כשאני יוצאת מהמקלחת או מתלבשת, מספיקה התפנקות קלה והוא מיד מוכן לפעולה. אך כל השכנועים הרציונלים האילו לא עוזרים בכלום.) מה לעשות? אל תשלחו אותי לפסיכולוג. אני מתה ללכת אבל אין לי כסף לזה.

את אוהבת את בעלך??? אם כן תשבו ותדברו באופן גלוי על כל מה שמפריע לכם! תגיעו לפשרה... בקשר צריכם להתפשר ולא רק לרצות האחד את השניה את לא צריכה פסיכולוג! את צריכה להקשיב לעצמך ולרצונות שלך ולו (בעלך) את נשואה ועוד מעט מקווה בישבילכם יבוא תינוק-אל תתנו לדברים כאלו להרוס את קישריכם תגיעו לפשרה יום טוב ובהצלחה מירב

מאיה יקרה, אם היית מתארת את יחסי האהבה והמין שלך עם בעלך, מבלי לפרש אותם, הייתי חושב שיש לך חיי נישואין מאושרים. כלומר, המציאות, כפי שהיא מתוארת בהודעתך, מציגה קשר מצוין, שהרבה זוגות אחרים היו יכולים להתקנא בו. ולמרות זאת, קשה לך ואת חרדה. לכן אני מציע להפריד בין המציאות האובייקטיבית, לבין התחושות שלך והחששות שלך. הצורך המיני שונה מאדם לאדם. את מרוצה מיחסי מין שלוש פעמים בשבוע, ואילו בעלך מסתפק בפעמיים. נראה לי שהוא מוותר ונענה לצרכיך, ואת יכולה להעריך אותו על כך. אם כך, למה אינך מרוצה? משום שאת רוצה שהדבר יעשה ביוזמתו. קשה לשנות את הזולת, ועוד יותר קשה לבקש מבן הזוג להיענות לצרכייך וגם להעמיד פנים שאלו צרכיו שלו. במשחקי החיזור יש כללים ברורים: כאשר את רודפת, השני נמלט, וכאשר את נמלטת, הוא בורח. זהו משחק עדין, והוא נעשה ללא מלים. כאשר את דורשת מבעלך לממש את צרכייך, את למעשה מוותרת על משחקי החיזור, ואינך מאפשרת לו להיות היוזם. עליך לבחור בין שתי האפשרויות. תיארת גם את הסיבות לחרדות שלך. נראה לי שאם למרות הקשיים שאת מערימה על הקשר בעלך בחר לחיות אתך ולהיענות לצרכייך, הרי שהוא אוהב אותך וחושק בך. אין זה דבר של מה בכך. החרדות, אם כך, אינן קשורות למציאות היומיומית בינך לבין בעלך, וזו אולי הסיבה שהדברים אינם משתנים כאשר אתם מדברים על כך. החרדות מתקיימות בדמיון, ועליך להחליט כיצד להתמודד איתן. את יכולה לפנות לייעוץ מקצועי, או לשוחח על כך עם בעלך. בכל מקרה כדאי להפריד ביניהן לבין מצב יחסי הנישואין והאהבה שלך. אני מבין שאין לך כסף לפסיכולוג, אבל ישנם שירותים של שירותי הבריאות שיכולים לסייע לך, וכדאי להיעזר בהם. בברכה, דרור גרין

לדרור גרין היקר. אני דוקא יודעת שהחרדות שלי אינן רציונליות, אבל דוקא בשל כך אין לי כילים להלחם בהן. שיטות מעשיות אינן עוזרות. ניהלנו אני ובעלי עשרות שיחות בנושא. הן מכניסות המון לחץ מיותר, אז הפסקתי עם זה. ניסיתי לא לרדוף אחריו ולחכות שהוא יזום, (המון זמן התאפקתי, חודשיים, והאמירה של פעמיים בשבוע כנראה קשורה לפנטזיות שלו. מעשית אנחנו מאד עסוקים, ואם לא דואגים לפנות לכך זמן זה לא סתם יוצא, והוא לא דואג) והחרדות האמיתיות שלי התממשו. אני לא מצפה שיזום שלוש פעמים בשבוע כי זה מה שמתאים לי. אבל שירצה מדי פעם בעצמו. (אפילו אם היה יוזם פעם אחת בשבוע הייתי יותר מרוצה מעכשיו ומוותרת על השאר) אני בכלל לא חושבת שהבעיה האמיתית קשורה למין, רק ששם היא באה לידי ביטוי. יש לי חיי נישואים מושלמים, (כמעט) אבל רק בגלל שאני דואגת שהם יהיו כאילו. אם אני לא אזום, לא נקיים יחסי מין כמעט, אם אני לא אנהל שיחות אז כל אחד ישב בחדר אחר ויתעסק בדבריו. הוא נורא מתחשב, אפילו יותר מידי. מה אין לו רצונות משלו? כאילו כל ההתיחסות שלו אלי היא תמיד תגובה ולעולם לא יזומה לפעמים כשאנשים שקועים בחרדות שלהם הם לא מסוגלים לראות מה מקורן, ולפעמים לאנשים מבחוץ קל יותר לראות, ביחוד לאנשי מקצוע מנוסים. קיויתי למצוא רמז למקור הבעיה שאותו אני כל כך מתקשה לגלות אבל אולי זה יותר מורכב משנדמה לי. ניסיתי לתאר את החויה הרגשית שלי, אני דוקא יודעת יפה מאד שהיא לא תואמת את המציאות. אני לא יכולה להרשות לעצמי טיפול פסיכותרפי ממושך (כבר בדקתי את כל המקורות הכספיים הבאים בחשבון) מי בדיוק במערכת הציבורית יכול לעזור לי? האם יתיחסו אלי ברצינות כשאגיד שלמרות שבעלי שוכב איתי שלוש פעמים בשבוע אני לא מאמינה לו שהוא נמשך אלי? היו לי המון חששות אפילו לכתוב את זה כאן. נורא פחדתי שילעגו לי.

שלום מאיה, אין ספק שחלק מהבעיה נעוץ בך ובדימוי העצמי הנמוך שלך. הצורך המתמיד לקבל אישור מבעלך על כך שאת רצויה פועל ללא ספק לרעתך ולרעת מערכת היחסים ביניכם, כי את בעצם מעמידה את בעלך באופן אקטיבי מאוד מעלייך. קשה לדעת מה היה קורה אלמלא היית עושה זאת, אך את מגדירה את מערכת היחסים ביניכם באופן שיפעל נגדך. במישור המיידי - אני מציע לך להרפות to let things go ולתת לבעלת את ההזדמנות ליזום ולהתגעגע אלייך. במישור המהותי יותר, אני ממליץ לך בכל זאת לפנות לטיפול, גם אם אינך יכולה לממן טיפול פרטי. לפחות בקופות החולים הקטנות (מכבי, לאומית, מאוחדת) ניתן לבחור מטפל מתוך רשימה ומדובר במטפלים מוסמכים לכל דבר. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

לגידי שלום. אני שמחה שאין לך ספק. את המישור המידי כבר ניסיתי. הפסקתי ללחוץ ולדבר על זה בכלל. הפסקתי גם ליזום וכמו שאמרתי חודשיים כלום לא קרה. (כלומר גם בעלי לא יזם). לא דיברנו על זה יותר. אני לא חושבת שהבעיה שלי היא בעיה של דימוי עצמי במובן הפשוט. אין לי בעיה כללית של דימוי עצמי וגם לא בתחום המיני. אני לא מסיקה שאי אפשר לחשוק בי בכלל. אני די בטוחה ביכולתי לפתות גברים אחרים אם רק ארצה, הבעיה היא שבעלי לא רוצה אותי יותר (או כך אני חווה את זה), הבעיה שלי היא מולו ומולו בלבד. הדינמיקה של מערכת היחסים שלנו היא שלי כשולטת ומובילה. לאן נלך, על מה נדבר, מתי נקיים יחסי מין. אני לא בטוחה שאני יודעת איך זה התגלגל להיות כך. כנראה שפעם זה היה מאד חשוב לי, אבל אני לא יכולה עם זה יותר. אין רצונות משותפים חוץ מהרצונות שלי (הרצונות שלו מתמקדים בחיים הפרטיים שלו ובזמן החפשי שלו). אני מרגישה שאני נושאת על כתפי את כל עולה של מערכת היחסים. לתת לו להתגעגע אלי? אני מזמן כבר לא לוחצת. האם אתה מציע שאני אתרחק בכונה? אסתיר את הגעגועים שלי כדי שהוא ימצא את שלו? אולי לסוע לחו"ל לחודשיים ולתת לו להתבשל? לשחק משחקים? לגרום לו לקנא? ומה יהיה אם אני אגלה שמה שאני חוששת ממנו באמת נכון והוא בכלל לא צריך אותי?

היי זו אני ,מה שלומך? אני מקווה שהכל טוב אצלך ביקשת שאפרט אז..............סתם לא יודעת , ראשית לגבי הבחור שהכרתי מסתבר שזה בדיוק מה שחשדתי ויש לו פציעה רצינית בראש, הוא חולה מין או משהו כזה בקיצור , נתן לי לחזור במונית כי לא רציתי להישאר איתו ,ניסה לקחת בכוח דברשלא הייתי מעוניינת לתת לו (את יודעת מה הכוונה), לא שהרגשתי מאוימת שלטתי בהכל, אבל הוא יצא סתם לגמרי לא רוצה לשמוע ממנו יותר . ואז מה שקרה הוא שהתחלתי להיות פתוחה עם ה"יפני" שלי שוב , הפסקתי עם המשחק של החזקה, וזרמנו בשיחה ואז שהגיע הרגע של החזרה הוא אמר שהוא לא חושב שהוא רוצה לחזור לארץ , ושהוא אוהב מאוד ושאני יבוא אליו לתקופה(דבר שאני לא מסכימה אליו) שאני יבוא לתקופה ואז יחזור כי הוא לא רוצה לקלקל לי את התוכניות , הדיבור הזה לא מצא חן בעניי בכלל ואמרתי לו , אמרתי לו שכל הזמן בדרך שלו הוא מצליח לאכזב אותי מחדש.ואז הוא אמר שהוא מצטער ואמרתי לו שאין לו על מה , אבל שיקח בחשבון שאותי הוא מפספס, וזה נורא פגע בי , כי פתאום שהתחלתי להיות פתוחה אליו שוב , ולומר לו עד כמה אני אוהבת אותו וכנ"ל גם הוא , אבל פתאום נכנס בו שוב הכוח לדבר בצורה של "לא יודע" פשוט התאכזבי שוב ואפשר לומר שירדו לי כל התקוות לגביו, מפני שגם אם יש בו אלף דברים חיובים יחד עם זה יש בו את החסרון הכי גדול וזה חוסר יציבות כליל , וזה בטח לא מה שאני צריכה בחיי, וזה נורא איכזב אותי מאוד , אין לך מושג עד כמה , או שהוא אמר לי " כשאני יבוא לארץ אז נראה אם נוכל לחזור להיות איך שהיינו " ,או כל מני דברים פתאום שהוא הרשה לעצמו לומר כי ניסיתי כל כך להבין אותו וריחמתי עליו כשהוא בכה לי , ואז נישברתי וזו הטעות שלי, בכל אופן אני מאוד רוצה ומקווה,שאני יוכל לפתוח בקשר חדש אפילו שזה קשה כרגע למצוא מישהו רציני , ואוהב שאני יוכל לסמוך עליו, כולם אומרים לי את יכולה להשיג את מי שאת רוצה , אבל למעשה זה לא כך והם לא מבינים שזה לא כך, כי זה קשה אני אישית מוכנה לכל דבר כדי ללכת הלאה ואני גם יודעת שנטו רק אני יוכל לעזור לעצמי, לא אף אחד אחר , אבל אחרי שהרגשתי מן הקלה פתאום הכל חוזר אליי , וכל כך קשה לי, אני פשוט רוצה שזה יגמר להיות אחרי זה , די נמאס לי כבר באמת די ודי,אני רק צריכה להיות חזק ה ולא לתת לרגש לשלוט לי על ההגיון, ברגעים שזה יקרה , אני באמת מקווה שזה יגמר , כי כרגע נראה שהזמן הזה לא ניגמר , לא רואה את קצה החוט , וזה מייאש , שנהב אני יודעת שהלכה למעשה את ולא אף אחד יכול לשנות את המצב שלי כרגע רק אני , אבל מה אני יעשה שקשה לי מאוד לילי

לילי, לילי, לילי ליבי ליבי.... איזה אידיוט פגשת, איזה חמור אמיתי.....גבר ששולח אשה במונית הביתה כי לא "קיבל את מבוקשו"..... כמה נמוך הוא!! אל תקחי ללב....מאוד ייתכן שהוא מסוג הבחורים שהיו שולחים אשה הביתה גם אחרי ליל אהבים, מרוב עצלות ו-א-נ-ו-כ-י-ו-ת.(אגב- זה לא גבר זה, זה XXX) ואת ,מאמאל'ה צריכה להיות מה זה שמחה שהתגלה פרצופו האמיתי... קודם כל- קחי פסק זמן קל מהכרויות חדשות. את צריכה להרגע מכל המאורעות האחרונים. תאמיני לי שחוק ידוע הוא ,שככול שאנחנו רודפים אחרי משהו, המשהו הזה נמלט...... ממש כמו הזנב של החתול! אל תהיי באובססיה להכיר מישהוא ויהי מה. הניחי לזה לזמן מה. צאי לבלות עם חברה, לכו להצגות יומיות עם פופקורן גדול ביד. תאמיני לי יקירתי, שאני (ילדה גדולה), ובתקופה שאני בוחרת להיות לבד- גם אני הולכת לסרט של 1700, מצפצפת על כל העולם, וטוב לי. ייתכן שזה יישמע לך מוזר, אבל היכולת להיות קצת לבד מאוד חשובה לבן האדם...ושלרגע לא תרחמי על עצמך. בואי אספר לך משהו אישי: אני גרושה הרבה מאוד שנים. ופגשתי סוגים שונים של גברים לפגישות חד פעמיות שלא הוליכו לשום מקום... ללא ספק סיטואציה מביכה ומבאסת במצטבר..... מעולם לא התפשרתי להיות עם גבר רק כדי לא להרגיש לבד, העדפתי להמתין בסבלנות, גם אם לוקח זמן, עד שארגיש כלפי בחור זה או אחר שיש משהו שמעניין /מושך באישיותו ובמראהו. והנה לאחרונה התמזל מזלי, ופגשתי בגבר שעושה לי את זה.... הסבלנות ה-ש-ת-ל-מ--ה לי! אני מאמינה לך שמאוד קשה למצוא את הקליק.....אותו בחור ששלח אותך הביתה במונית ,זכור לי שהחמיא והתלקק בהגזמה יתרה(כפי שסיפרת...), ההגזמות האלה מלכתחילה צריכות לעורר חשד....לפחות היה לך שיעור קטן... באשר לחברך היפני- לצערי אין לי יותר מה להוסיף על דברים שכבר כתבתי לך בעבר... אגב האם את עובדת? לומדת? יש לך עיסוקים שממלאים את זמנך? תרגישי טוב העולם לא נחרב , אני פה ש נ ה ב

היי, אין מה להוסיף על מה ששנהב כתבה. מסכימה עם ה-כ-ל. שנהבוש, את מאירה ומעירה אותי..... מה יהיה? הגבר היחיד שאפגוש הבוקר הוא החנוני, יעני, בעל המכולת, החנוני, המתחנף.... הולכת להתנחם בגלידה.....

מה נשמע? כן בוודאי שאני עובדת , אני מנהל ת משרד של חברה אמריקאית שתפקידה לבנות נמל, היא אכן בונה נמל, לפני מספר שנים סיימתי תואר במינהל עסקים תחום שלא כל כך עניין אותי אך סיימתי אותו בהצלחה, ונכון שלא חרב העולם אבל , את יודעת את יותר מנוסת ממני בהרבה, ופשוט כואבלי שאני מנסה להבין את האידיוט הזה שנמצא ביפן כל פעם שהוא מתחיל להתבכיין לי ולהרגיש חלש הוא יודע איך לעבוד לי על הרגש, והוא מצליח כי הוא יודע שאני רגישה כלפיו אבל לא יותר די החלטתי שדי , גם אם הוא שוב יתקשר אני פשוט לא עונה או לא חוזרת אליו אם זה בכלל יקרה די מספיק , נמאס לי להבין אותו , מי יבין אותי? יהיה לי קשה אבל מספיק , אני מקווה שאני יצליח , לגבי הזיבלון שפגשתי אז מההתחלה רשמתי לך שמשהו במחמאות המרובות שלו לא נראה לי וכנראה שצדקתי, הבן אדם שיחק לי אותה נרדם כדי שאני ישאר לישון לידו ממש דפקט, כאילו מה הוא חשב שזה הולך בכוח , אוי כל כך טיפש לא התבעסתי מזה בכלל להפך אני וחברות שלי נפלנו מצחוק ממנו כז ה טמבל זה ברור שיש לו בעיה בראש לא? אבל זה רק נתן לי להעריך יותר את העדינות והאינטילגנטיות של חברי , את הביישנות שלו וזה אפקט לא במקום בשבילי , לא הייתי צריכה להרגיש את זה אבל יכול להיות שזה טיבעי ושזה עוד יקרה לי , אני רק מקווה שכל הסרט הזה יגמר מהר , כי כבר אין לי כוחות לכל מלחמת האהבים הזו , בסך הכל אני חיה את חיי , יש לי המון חברות סביבי, לא משנה שחלקן צבועות , אבל נניח " יד לוחצת יד" אם הבנת אותי , בסך הכל סבבה באמצע השבוע אני מעדיפה לא לצאת הרבה מהבית אחרי עבודה אני די עייפה , אולי להליכה משהו כזה או לאכול משהו בחוץ , וסוף שבוע חמישי ומוצ"ש אני יוצאת עם חברות שלי , כך שבאמת לא חסר לי כלום אבל תביני שנהב שחסר לי מאוד , מישהו שיחבק אותי וישמע אותי , למרות שכרגע זה בלתי אפשרי , אבל אני מרגישה שזה הדבר שימלא את החלל הריק שנמצא כרגע בי , שמחתי מאוד לשמוע שאת מצאת את החלק השני שלך אני מאחלת לך המון המון הצלחה איתו , ובכלל בכל אשר תפני , שה יאיר את דרכך, אמן, וזהו צפי לגרוע ביותר וקווי לטוב , זה מה שאני אומרת לעצמי , ואני יודעת בתוך תוכי שהטוב הזה יגיע , בע"ה אני יודעת , רק מתי? שנהבוש תודה ויום טוב ביי לילי

אני בת 25 מאחוריי קשר שהתחיל בגיל 21, הכירו ביני ובין בחור נחמד, שניתן היה לומר עליו רק מילים טובות, הוא אדם מאוד מתחשב עדין ואכפתי, מאוד רגיש, חייכן, אופטימי ובאמת אדם מקסים ומיוחד ובכל זאת היו לי מספר דברים שמאוד הפריעו לי, הפריע לי שהוא לא אדם חזק שייתן לי את ההרגשה שתמיד יש על מי לסמוך ועל מי להישען כשקשה, הוא גם לא ידע לומר את הדברים הנכונים וגם לא ממש אהבתי את המראה החיצוני שלו ולכן לא יכולתי לפתח רגש עמוק, לא הרגשתי שמצאתי את האדם שחיפשתי ומצד שני היה לי מאוד קשה לעזוב אותו כבר אחרי ארבעה חודשים של קשר, סיימתי את הקשר ונשברתי ושוב חידשתי אותו והוא שאהב אותי היה מקבל אותי חזרה שוב ושוב ושוב. וזה היה כמו מעגל קסמים חזרנו לקשר בכל פעם מחדש, קשר שמצד אחד חסם את שנינו מלהמשיך ומצד שני לא הוגדר כקשר זוגי נורמלי ובריא. ככה זה נמשך שלוש שנים, הפעם האחרונה היתה מאוד לא נעימה שנינו מאוד נפגענו אחד מהשני והתנתקנו בפעם הראשונה לתקופה ארוכה, כמעט שנה ואני מודה שאחרי שעבר לי הכעס שוב חשבתי לעצמי שקשה לי נורא הידיעה שאולי הוא נמצא עם אחרת ומפתח אליה רגש, היו חסרות לי השיחות ביננו,פחדתי שאני בעצם מפספסת אדם מקסים מלא בתכונות נהדרות ואולי זו אני שהיתה לא בסדר בצורה בה ניהלתי את הקשר אולי הייתי צריכה להיות רצינית יותר לקבל חסרונות, טבעתי במחשבות האלו, בכיתי כששמעתי שהוא עם אחרת ועדיין לא הייתי מסוגלת לומר לעצמי שהפעם אם אחדש את הקשר זה יהיה נכון עבורי,זה יהיה לתמיד. הכרתי בחור חדש מאוד נחמד לפני חודש וחצי, אנחנו מנסים, שוב נוצר מצב שהוא מאוד מעוניין ואני הרבה הרבה מאחורה לא מצליחה להקשר,להתחבר, חושבת על היתרונות שהיו עם הבחור עליו סיפרתי ומה היה קורה אם היינו מנסים שוב, סופרת יתרונות וחסרונות, אבל לא מצליחה להרגיש כלום. אני מפחדת שהבעיה בעצם נמצאת אצלי, לא יודעת מה אני לא עושה נכון או שפשוט לא פגשתי את הבחור הנכון עבורי?

שלום מירי, אני נוטה להסכים איתך שהבעיה היא שלך, אם כי הבחור ללא ספק משתף פעולה איתך בגלל בעיותיו שלו. אינני יודע אם היו לך קשרים משמעותיים קודמים עם גברים וכיצד הם נראו, אך מה שבולט בקשר הזה הוא בדיוק מה שכתבתי עליו בכתבה המופיעה בשער של האתר כהקדמה לצ'אט של יום שלישי. המושג "הבחור הנכון" הוא מושג מטעה, שכן הוא מתייחס לעתיד ואת העתיד איננו יודעים: יכול להיות שתמצאי מישהו יותר מתאים ויכול להיות שלא. מה שחשוב הוא מה שאת יכולה ללמוד על עצמך מהקשר הנוכחי. כשהבחור רצה אותך, ראית את הקשר כבלתי מספק ואותו כלא מתאים. עד כאן זה בהחלט לגיטימי ולא אומר שיש לך בעיה כלשהי בקשר. אבל אם כך, מדוע מטרידה אותך העובדה שיש לו מישהי אחרת לאחר שנפרדתם? כלומר, מרגע שהוא הפך להיות בלתי-מושג הוא הפך להיות מושך בעינייך. בד"כ כשמופיע דפוס כזה של דחיית מי שרוצה אותנו ומשיכה למי שאינו רוצה אותנו, הדבר צריך להדליק נורה אדומה בקשר לעצמנו, בייחוד לגבי הדימוי העצמי שלנו. כל זה בצורה הכללית ביותר: ייתכן שמטפל שיכיר אותך באופן אישי ויראה את התמונה הרחבה יגיע למסקנות אחרות. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

שלום לך מירי אם תשאלי אותי אז , אני חושבת שראשית בגלל שהיה לך כל כך טוב איתו , את לא ידעת להעריך זאת, ברגע שהיית חובה קשר עם גבר שעשה לך כל כך רע , אז היית מחפסת את הגבר שכרגע פיספסת( או עדיין לא ), בכל אופן השאלה שלי היא כזו, האם את נמשכת אליו מאוד? יש לך כימיה טובה איתו ? אם כן אז לדעתי אל תוותרי עליו אז מה אם את לא מרגישה "בטוחה" איתו יש להתפשר היום לא בהכל , ותלוי במה כמובן אך בדבר כמו זה חופשי אפשר להתפשר כי את כנראה לא יודעת מה הולך היום בשוק הגברים , איום ונורא, יתרה מזה חשוב מאוד שתעני על השאלות ששאלתי אותך מפני שמצד שני גם לא בכוח אם את לא נמשכת אליו או אין ל כמיה איתו אז אין לך באמת מה לעשות איתו. לגבי זה שאת אומרת שכבר תקופה את חשבת שהוא לא בישבילך וכל העניין הזה אז אני רוצה לומר לך דבר בדוק , לפעמים עד שלא מאבדים את מה שיש לנו לא יודעים להעריך אותו כראוי, אולי עכשיו שהוא כבר לא איתך תיבחני טוב את עצמך ואת מה שאת מרגישה, ואז תדעי אם באמת את יכולה בלעדיו או לא, אם באמת את מרגישה שאת רוצה רק אותו , או שאת עדיין רוצה קשר אחר , תיבחני את עצמך זה הזמן ואך ורק את תוכלי לתת לעצמך תשובה כנה , חבל כי אם זה זה אל תפספסי , אין הרבה גברים טובים היום תישמעי לי , לי יש ניסיון רק עם הגברים הלא רעים בכלל אבל בואי לצורך העניין נקרא להם " מנייקים" אלה שמראים לך מאיפה משתין הדג , הם אוהבים והכל אבל הצורך לפגוע ולהיות קשה באופי שלהם חזק, תתרחקי מאלה, לסיכום מתוקה יש לי לומר לך שלא בכוח אם לא נראה לך יש עוד הרבה דגים בים , אך אם זה כן נראה לך ז"א אם את בדילמה עם עצמך תיבחני שוב את כל מה שאת מרגישה ולדעתי אל תוותרי כל כך מהר על קשר כל כךארוך וטוב עם אדם שהיה כל כך טוב אלייך וזה בתנאי ששוב את נמשכת ושיש כמיה כי אלו הדברים הראשונים שאני מאמינה בהם לבניית קשר טוב , השאר תלוי רק בך פשוט תיבחני את עצמך בהצלחה לילי

מירי בוקר טוב... כמו שד"ר רובינשטיין טען: אני מכירה את הענין מקרוב. יש לנו נטייה להתאהב במי שעושה לנו רע!!! לכן עכשיו שהוא לא בהישג ידך קשה לך עם העניין ואת רוצה אותו בחזרה! תעשי חושבים עם עצמך מה באמת את רוצה מקשר ,את רוצה מישהו שיעשה לך רע,או מישהו שיעשה לך טו ויהיה לך כיף להיות איתו. יכול להיות שהמראה החיצוני מפריע לך אבל זה לא הכל,אני יודעת שזה גורם מאוד חשוב להתאהב אבל זה לא הכל. תסתכלי הלאה על עתידך... מקווה לעשוב ואם יש לך עוד שאלות תשאלי יום טוב ליאור

את פה?

אני פה... המים תיכף ירתחו ואז גם הקפה שלי יהיה פה....

טוב מאד ותביאי תפוח

קרה לכם שהייתם אופטימים למצבכם, תמיד אמרתם זה יעבור מתישהו, בטוח יעבור לא הגיוני שזה ככה המצב עכשיו וככה ש\זה ישאר ואז כשאתה מרגיש יום אחד כל כך טוב, יום שכייף לך בו אתה מאושר ואז לאט לאט לקראת ערב זה מתחיל לדעוך לדעוך ואז באה ההתפרצות הזאת.... התפרצות של כעס עם בכי ודיכאון כזה והכל מעורבב כזה לא יודעים מה לחשוב וכל זה אחרי שמהבוקר זה התחיל כיום נפלא...

מישהי, אני מוכרחה לציין, שעדיין לא הגעתי לשלב האופטימיות... אני בכלל לא מעיזה לדמיין שהכל יעבור מתישהו... אבל כן, היו לי ימים פחות גרועים ש"נהרסו" לקראת הערב או הלילה... למה במרכאות? כי לא קרה שום דבר שיהרוס אותם, פשוט מצב הרוח התחלף...

זהו... אז למה המצב רוח הזה מתחלף אחרי שהיום עבר כמעט ללא רגע של מצב רוח רע...ואז בערב הכל נהרס, זה מעצבן! והאופטימיות, האופטימיות זאת נוסחה כזאת כדי להשאר בחיים

שלום לכולם אני סובל מיספר שנים מחרדה וככל שעבר הזמן החרדה גברה ניסיתי טיפולים אצל פסיכיאטר וגם פסיכולוגים כולל תרופות אך כלום לא עזר אני מיואש היש מישהו עם בעיה דומה שהצליח להיתגבר עליה . אשמח לקבל תשובה

ממה בעצם אתה מפחד כשאתה רחוק מהבית? סביבה לא מוכרת? שלא תמצא את עצמך? שיקרה משהו בבית כשלא תהיה? - שתתחרט שלא היית שם?

שלום רב, מה שהיה הוא לא מה שבהכרח יהיה, כי אתה מתבגר, צובר התנסויות, וכו' וכו'. אוכל להציע כיוון, אם תפנה למייל האישי מידע על אופי החרדות, על גילך ומצבך הכללי, האם ניסית לפנות דרך קופ"ח (איזה), ומיקומך בארץ. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

עם מישהי אומרים לה תמיד שהיא משדרת מיניות כלפי חוץ... היא אמורה לשים לב לזה או שזה בא טבעי כזה בטעות?

שפת הגוף היא הדרך שבה הגוף מקרין החוצה מה שהולך בפנים. אם מישהי מרגישה מינית מאד - שפת הגוף תקרין מיניות

לא תמיד אנו מודעים למה אנו משדרים - בדרך להיפך, יש לנו דימוי מוטעה לגבי עצמנו. אם מישהי מקרינה מיניות זה יכול לנבוע ממספר סיבות, לדוגמא: היא עושה את זה באופן מודע/לא מודע - כך היא מרגישה שליטה במהלך העניין - נותן לה תחושה של כח או כי היא חושבת שזה הדבר היחיד שיש לה למכור. אין בכך כל דבר רע - בתנאי כמובן שקיימת מודעות פנימית לאיך אנו נראים מה אנחנו משדרים כלפי בחוץ. כי אחרת לפעמים אנו חושבים שאנו נראים ומשדרים א' ובעצם אנו משדרים ב'. ואז הטעות היא לא רק אצלנו - אלא גם אצל המתבונן. בקיצור- התבוננות

זה תלוי. יש בנות שמודעות לזה ויש שלא. יש בנות שמשתמשות בזה ויש כאלו שלא.

שלום רב, כדאי מאד לשים לב לזה. שפת גוף, שכוללת לבוש, הנה רבת עוצמה - לטוב ולרע. בשבועות הללו (הקודם, כעת , וגם בשבוע הקרוב), תוכלי לקרוא דברים בהקשר לכך במדור שלי (מדור פסיכולוגיה) באתר www.kolyom.co.il כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

סיפור קטן ובעל משמעות רבה: מיכאל הוא אדם שאוהב לאהוב. אחד שתמיד יש לו משהו חיובי להגיד: כשמישהו שואל אותו מה שלומו הוא עונה: "אם מצבי היה טוב יותר, הייתי שני אנשים". פשוט טיפוס חיובי ואופטימי. כשעל אחד העובדים היה עובר יום רע, מיכאל היה שם בשביל לומר לו להביט על הצד החיובי במצבו. סגנונו המיוחד, עורר בי סקרנות ולכן יום אחד ניגשתי אליו ושאלתי אותו: "אני פשוט לא מבין. אי אפשר להיות חיובי כל הזמן. אז איך בכל זאת אתה מצליח?". מיכאל ענה לי ברוגע: "כל בוקר אני מתעורר ואומר לעצמי כי עומדות בפניי שתי אפשרויות. אחת - להיות במצב רוח טוב והשנייה - להיות במצב רוח רע; אני בוחר להיות במצב רוח טוב. בכל פעם שדבר רע קורה, אני יכול לבחור להיות קורבן או לבחור ללמוד מהניסיון; אני בוחר ללמוד מהניסיון. כאשר מישהו מגיע אליי בתלונה, אני יכול לקבל את תלונתו או להצביע על נקודת האור בבעייתו; אני בוחר בנקודת האור". "כן בטח, זה לא ממש קל", מחיתי בתסכול. "זה קל מאוד" אמר מיכאל. "החיים הם למעשה מקבץ של בחירות. כשאתה מוציא מהם את כל השאר הטפל והשולי, כל מצב ומקרה הוא בחירה. אתה בוחר איך להגיב במצבים שונים ומגוונים. אתה בוחר איך אנשים ישפיעו על מצב-רוחך. אתה בוחר אם להיות במצב רוח טוב או רע. ובשורה התחתונה: זו הבחירה שלך איך לחיות את חייך". כשיצאתי ממשרדו של מיכאל הרהרתי על מה שאמר. למרות שלא המשכנו להיות בקשר, חשבתי רבות עליו כאשר בחרתי בחירות בחיי במקום להגיב אליהם. שנים אחדות מאוחר יותר, שמעתי כי מיכאל היה מעורב בתאונת עבודה קשה, בה נפל מגובה 30 מטר בעת שעבד על מגדל תקשורת. לאחר 18 שעות ניתוח וטיפול נמרץ, שוחרר מיכאל מביה"ח כשלגבו הוכנס מוט ברזל . ראיתי אותו שישה חודשים לאחר התאונה. כששאלתי אותו מה שלומו,הוא השיב: " אם מצבי היה טוב יותר, הייתי שני אנשים. רוצה לראות את הצלקות מהניתוח?". החלטתי לראות אותן אך שאלתי אותו, מה עבר בראשו בזמן התאונה. "הדבר הראשון עליו חשבתי, היה שלומה של ילדתי-לעתיד שעדיין לא נולדה". ענה מיכאל. "לאחר מכן, כששכבתי על הקרקע, אני זוכר שעמדו בפניי שתי אפשרויות. יכולתי לבחור בחיים ויכולתי לבחור במוות; בחרתי בחיים". "לא פחדת? לא איבדת את ההכרה?" שאלתי אותו נפעם. מיכאל המשיך, "...החובשים היו נפלאים. הם המשיכו לומר כל הזמן שהכל יהיה בסדר. אך שהם הכניסו אותי לחדר מיון, ראיתי את הבעות הפנים של הרופאים והאחיות וממש פחדתי. בעיניהם ראיתי את מה שחשבו - "הוא גמור". ידעתי שאני חייב לעשות משהו. "ומה עשית?" שאלתי. "הייתה שם אחות גדולה ששאלה אותי שאלות", אמר מיכאל. "היא שאלה אם אני אלרגי למשהו; "כן" עניתי לה. הרופאים והאחיות הפסיקו את עבודתם וחיכו לתשובתי. לקחת נשימה עמוקה וצעקתי "לכוח-המשיכה". בזמן צחוקם, המשכתי ואמרתי להם: "אני בוחר לחיות. נתחו אותי כמו אדם שעתיד לחיות ולא כאדם מת". מיכאל חי תודות לכישוריי רופאיו, אך גם בגלל גישתו המדהימה לחיים. למדתי ממנו כי כל יום אנו בוחרים לחיות בצורה מלאה. גישה, היא בסופו של דבר, הכל. "לכן, אל תדאגו למחר. מחר כבר ידאג לעצמו לבדו. לכל יום יש מספיק צרות לעצמו". אחרי הכל, היום הוא המחר בו תדאג לאתמול...

זה סיפור ממש ממש ממש ממש יפה...! גישה יפה לחיים... הלוואי וכל בני האדם היו כאלו

שלום אני בחור בן 26. טיפוס די נורמלי עם אושר שמוקרן כלפי חוץ אבל מבפנים אני הרוס. למה ? כי אני בודד. זה לא שאין לי חברים, אבל הם חברים לעבודה, הווה אומר בעבודה אני משוחח איתם יוצאים להפסקות ביחד וכו'... אך כשחוזרים הביתה אני חוזר לכלא הפרטי שלי. אני חי יחד עם הורי ולאמר את האמת אין לי עדיין נסיון חיים כמו להרבה חבר'ה צעירים בגילי. אני מאוד רוצה שתהיה לי חברה, והבושה זה היצור שאני נלחם איתו יום יום בקטע הזה. על חיי מין? אני יכול רק לפנטז... אף פעם לא התנסיתי בזה, וזה כואב לי כשאני עובר ברחוב רואה זוגות מחובקים ומצחקקים מרוב אושר. הורי כל פעם שואלים אותי בצחוק, נו מה יהיה איתך מה יהיה ? ואני מרוב כעס ותסכול צריך לפעמים גם לענות להם בחוצפה. אבי מידי פעם יושב איתי ומרביץ לי הרצאות בנושא זה ואומר לי שהוא בגיל כזה כבר היה מה שנקרא "מלך העולם" כבש את האוורסט. אבל מצד שני הוא גם נותן לי להבין שאני צריך רק פעם אחת לנסות ולעשות צעד בכיוון זה ואז המחסום ישתחרר ממני. אבל מה לעשות שהבושה פשוט לא רוצה ללכת ממני ? אני גבוה ודי נאה יחסית, והמון בנות מסתכלות עליי גם בעבודה ואני נאלץ להשפיל את מבטי ולהסמיק כמו איזה טמבל בלי לעשות אפילו צעד אחד בכיוון זה. הבעייה היא שאני מתחיל לחשוב מה לעשות לאחר שאני אזום פגישה? הרי אני לא כל כך יודע לאן לקחת בחורה למקום בילוי ואני מתחיל פשוט לחשוב ומה אעשה אז ? ומה אעשה אח"כ וכו'... הבטחון העצמי שלי בקטע הזה פשוט על הפנים. אבל חוץ מזה אני טיפוס מאוד חברותי פתוח לכל ומדבר אפילו עם הידידות בעבודה. אבל הן רק ידידות, כמו אחיות וזה לא אותו דבר כמו לגשת למישהי שמוצאת חן בעיניי. היום אני בן 26 מחר בן 27 וככל שהזמן רץ מתחיל לחלחל בי הפחד שאגמור את החיים שלי כמו איזה רווק זקן. האם ישנה דרך אחרת ? יכול להיות שיש עוד המון אחרים כמוני והתשובה שלך יכולה מאוד לעזור. תודה.

המצב שלי הוא בול אבל בוללללללללל איך שאתה מתאר ההבדל היחידי הוא שאני בן 30 חוץ מזה זה ממש אותו דבר לא יאומן...

יקירי אתם לא מתארים לעצמכם כמה בחורות בודדות יש, ממש כמוכם. כל אדם כמהה לקשר. נשים לא כל כך שונות מכם ולא נושכות. גם ביננו יש ביישניות, חסרות בטחון, רומנטיקניות וכו וכו. וגם כאלו שלא. יש מכל הסוגים. אתם צריכים להבין שקשר זוגי זה קודם כל להיות חברים טובים. בדיוק כמו הידידות שלך, אלמוני, רק שהרגשות הם גם רומנטיים והיחסים הפיסיים נוספים (אפשר בהדרגה). דבר עם נשים כמו שאתה מדבר עם ידידות טובות. נשים חולמות על בחור שידע להיות "החברה הכי טובה"... ואם אתם נבוכים ולא יודעים מה לעשות, זה יכול להיות אפילו מקסים להודות בזה. לשאול את הבחורה מה היא רוצה. לאן היא רוצה לצאת וכו. ואם כל זה לא עוזר אז שווה לנסות טיפול במקום להשאר בודד. אתם לא יודעים כמה אני מבינה אתכם. אני בת 24. ובטיפול כי אני לא מצליחה למצוא קשר רציני. והרבה זה גם עניין של מזל למצוא את האדם הנכון בזמן הנכון. לא רק עניין של קישורים חברתיים. אבל לגבי החלק של בושה ולא לדעת איך לצאת עם מישהי - חשוב שתדעו שזו מיומנות נרכשת. פשוט תעיזו ותצאו. גם אם לא ילך, בפעם הבאה כבר תדעו יותר טוב מה לעשות.

קודם כל, מזל טוב:)) אני מכיר וכפי שבוודאי קראת כאן את המצב של עוד כמה אנשים כמוך. וגם אני בעסק אבל לא במצב שלך. אני מתכוון שאני לא בישן. אבל הייתי בישן מאוד. לדבר עם בחורה בשבילי היה כמעט כמו לדבר עם אלוהים:)) וזה באמת היה ככה. אני חושב שאתה צריך לשמוע ל"בודדה גם". יש הרבה בחורות שנמצאות במצבנו. ואתה צריך לנסות גם עם זה לא יצליח. כי ככל שתנסה יותר תצבור יותר בטחון. וזה יועיל לך לא פחות. ככה אני עשיתי. וזה באמת עובד. חוץ מזה אתה צריך למצוא מישהי אחת ויחידה וזאת משימה לא קלה בכלל. בנוסף כדאי שתדע, אין ידידות אפלטונית!!! ידידות אפלטונית זה סוג של פיתוח של כמה בחורות משועממות:))) תמיד ולעולם יהיה קיים מתח מיני בין בחור ובחורה. בצורה כזאת או אחרת. בד"כ מה שקורה בקשר כזה, זה שצד אחד מאוהב בצד השני והצד השני לא אוהב באותה מידה. ואז נישארים שני צדדים מתוסכלים:( קודם כל תדבר עם הבחורה. אם זאת פגישה עיוורת אז בטלפון קודם. תרשום לך אפילו על פתק דברים ראשוניים שחשובים לך אצל הבחורה שהיית רוצה לדעת עליה לפני שאתה בכלל יוצא איתה. לדוגמה אני לא אוהב בחורות שמעשנות אז אני שואל עם היא מעשנת. אבל בו רגע נתחיל מהתחלה. קודם כל תציג את עצמך יותר נוח לדבר שיש לך שם ולה שם. ופשוט תחפש משהו סיטואציה שממנה אתה יכול לצאת לשיחה. לדוגמה אם פגשת אותה בקפיטריה. ואתה רואה שהיא לוקחת עוגה או משהו. אז סתם תתחיל להגיד לה שזאת בחירה טובה:)) ושאתה אוהב את אותה עוגה גם. ותזמין את עצמך להצטרף אליה. ואז תתחיל בשאלות הנדושות:)) מאיפה היא? או אם זה בעבודה אז מאיזו מחלקה. ופשוט תזרום לפי התשובות שלה. אל תשכח לבקש מספר טלפון או להשאיר את שלך. והכי חשוב אל תשכח לשאול עם היא נשואה או שהיא עומדת להתחתן:)) אחרת זה יגמר בפדיחה גדולה:))) אל תתביש. היא בן אדם כמוך ומקסימום היא יכולה להגיד לך שאתה מפריע לה או שהיא לא מעוניינת. היא לא תירה לך כדור לראש:)) תנסה ותנסה עד שכבר בראש יהיה לך מה טוב ומה לא טוב לשאול או לדבר עליו. אתה תמיד יכול להזמין ידידה שאתה מעוניין בה לכוס קפה. אני בטוח שהן יודעות בעצמן שמידידות יכולה להתפתח אהבה אמיתית. ואם לא אז תשלח אותן לפסיכולוג:) בקיצור תיהיה עם ראש פתוח. אל תקפוץ על כל מה שרשמתי בבת אחת. תעשה צעד צעד. אני יודע שזה לא קל. במיוחד עכשיו אחרי כל הבישנות שלי. אבל רק מניסיונות רבים יבואו ההצלחות הגדולות. אם תרצה לשאול עוד [email protected] איתן

אי, הדרך לפתרון היא להנמיך ציפיות. מה זאת אומרת? לקחת את שלושת החודשים הבאים כתקופת נסיון ולא כ"חיים באמת". בוא נניח שיש לך תקופה של 3 חודשים לבזבז על לימודים- על התמחות. ולצאת מנקודת ההנחה שבתקופת הלימוד אנחנו אמורים לעשות המון טעויות. ככה זה. ועכשיו אתה יכול ללמוד. רק חשוב להקפיד להקדיש את תקופת הלימוד ללימוד של ממש ולא להסתפק בפחות מ- 2 נסיונות ליום. צריך לזכור שכמו כל דבר מומחיות היא דבר נרכש. ועכשיו לעבודה: שבועיים לבזבז על למידת פלרטוט. ואם זה לא יוצא בפעם הראשונה - אז מה כבר אמרנו שאנחנו בתקופת לימוד. תתחיל בקטן: לפלרטט עם מישהו בסופר, לדוגמא: לשאול לעצתה בקשר למוצר מסויים... שבועיים נוספים - על נסיונות לבקש טלפונים מבחורות. שבועיים נוספים - על באמת להתקשר לבחורות שקיבלת מהן טלפונים- ורק לשוחח עמן- לא יותר. ואחרי שתגמור את כל הסבב - ניפגש שוב. נ.ב. - ספרות חובה לדעתי - זה ספרות נשים: משהו כמו "גברים ממאדים ונשים מנוגה" או ספרים עם עצות על איך להשיג בעל- ככה תבין בדיוק מה נשים מחפשות- ואז יהיה לך יותר קל. נ.ב.2: הם מחפשות בחור חמוד שיאהב אותן, יאמר להן שהוא אוהב אותן, יקשיב להן כשהן מדברות - בעצם בדיוק מה שאתה מחפש. שבועיים נוספים- להתחיל לצאת לפגישות- משהו לא מחייב, אולי פגישה ביום ששי אחה"צ וכן הלאה. רק צריך

אי, הדרך לפתרון היא להנמיך ציפיות. מה זאת אומרת? לקחת את שלושת החודשים הבאים כתקופת נסיון ולא כ"חיים באמת". בוא נניח שיש לך תקופה של 3 חודשים לבזבז על לימודים- על התמחות. ולצאת מנקודת ההנחה שבתקופת הלימוד אנחנו אמורים לעשות המון טעויות. ככה זה. ועכשיו אתה יכול ללמוד. רק חשוב להקפיד להקדיש את תקופת הלימוד ללימוד של ממש ולא להסתפק בפחות מ- 2 נסיונות ליום. צריך לזכור שכמו כל דבר מומחיות היא דבר נרכש. ועכשיו לעבודה: שבועיים לבזבז על למידת פלרטוט. ואם זה לא יוצא בפעם הראשונה - אז מה כבר אמרנו שאנחנו בתקופת לימוד. תתחיל בקטן: לפלרטט עם מישהו בסופר, לדוגמא: לשאול לעצתה בקשר למוצר מסויים... שבועיים נוספים - על נסיונות לבקש טלפונים מבחורות. שבועיים נוספים - על באמת להתקשר לבחורות שקיבלת מהן טלפונים- ורק לשוחח עמן- לא יותר. ואחרי שתגמור את כל הסבב - ניפגש שוב. נ.ב. - ספרות חובה לדעתי - זה ספרות נשים: משהו כמו "גברים ממאדים ונשים מנוגה" או ספרים עם עצות על איך להשיג בעל- ככה תבין בדיוק מה נשים מחפשות- ואז יהיה לך יותר קל. נ.ב.2: הם מחפשות בחור חמוד שיאהב אותן, יאמר להן שהוא אוהב אותן, יקשיב להן כשהן מדברות - בעצם בדיוק מה שאתה מחפש. שבועיים נוספים- להתחיל לצאת לפגישות- משהו לא מחייב, אולי פגישה ביום ששי אחה"צ וכן הלאה.

שלום רב, קשרים חברתיים משמעותיים, וקשרים זוגיים - הנם תוצר של מירקם עדין שכרוכים בו דפוסי אישיות (בטחון עצמי - - ביישנות, למשל), אינטליגנציה (לדעת להתיחס למצבים חדשים), וכמובן דפוסי חישה ותפיסה (ענייני המשיכה משני הצדדים). נכון שזה מורכב, וזה הדבר הבעייתי, אבל נכון גם שלרובנו יש הרבה מהמרכיבים הללו באופן טבעי, כך שאם זה לא הסתדר עד כה, אפשר לצפות בסבירות גבוהה כי תוכל להעזר בסיוע מקצועי. יש גם סדנאות בתחום הזה. אם תרצה הפנייה, פנה למייל האישי עם ציון מיקומך בארץ. תוכל לקרוא משהו על ענייני ההתחברות במדור שלי (מדור פסיכולוגיה) באתר www.kolyom.co.il (כנס גם לשבוע שעבר, וגם בשבוע הבא יהיה משהו נוסף על התחום הזה). כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

היי כשאת גולשת, והסלולרי שלך לא עונה- אי אפשר לשוחח איתך... אני יוצאת מהמשרד ב1730..... ואח"כ אהיה מה-זה ע-ס-ו-ק-ה...... ש נ ה ב

אני אתקשר אליך מהקו השני.

תני סימן כשיש לך זמן...

היי הרה לצערי אני עדיין בעבודה לא רואים עדיין סוף... בודקת מכרזים אני פה לפעמים כותבת כשיש זמן

משקיענית... היית היום גם בירושלים וגם בעבודה???

הילד שלי בן ארבע וחצי, יש לו בעיות בדיבור ולפיכך העברתי אותו לגן של החינוך המיוחד, הכל טוב ויפה והילד מתקדם מאוד בשטף הדיבור, אבל יחד עם זאת ללא כל סיבה נראת לעין חלה התדרדרות בהתנהגותו, מילד טוב הוא נהיה שתלטן וחסר כל גבול, הוא מכה ילדים ומבוגרים שנמצאים בקרבתו גם בחוץ ובמקומות ציבוריים , אנשים חביבים שלא עשו לו דבר, קובע לכולם בבית מה לעשות וכשלא שומעים לו הוא הופך את כל הבית (בין היתר מוציא את תכולת הארונות וזורק על הריצפה) , הוא חוזר ואומר לי שבגן הגננת קובעת ובבית הוא הקובע כמו כן הוא מתלונן שבגן הילדים מרבים להרביץ לו. סיפרתי לגננת והיא אמרה לי שהיא בהלם מאחר ובגן התנהגותו מופתית. אני אובדת עצות מאחר ובבית יש לילדי גבולות ברורים וגם הילד מקבל ממני תשומת לב רבה, האפשרות היחידה שאני חושבת עליה היא שאת תיסכוליו מהתנהגות הילדים בגן כלפיו הוא מוציא עלינו, או שאולי הוא מחכה את התנהגותם של ילדי הגן. האם זה יכול להיות, והאם גן רגיל יכול לעזור בלהשיבו להתנהגות רגילה. (בשלב זה הגננת מסרה לי שהוא יכול להתאים גם לגן רגיל וגם לגן מיוחד) אנא תשובה בהקדם אני כבר נופלת מהרגלים.

רונית שלום, האם התייעצת עם איש מקצוע - מלבד גננות - לפני שהעברת את בנך לגן מיוחד? בגן קשה לו להיות ה"קובע" כי יש את הגננת - והוא אמר את זה בעצמו. מה גם, שהילדים האחרים מציקים לו.... לכן האפשרות היחידה שנשארה לו לפריקת התסכולים זה הבית. לפני שאת מחליטה להעביר אותו - שוב - גן (לכל העברה שכזו יש השפעה על הילד) כדאי שתקחי אותו לאבחון מקצועי. HERA.

תודה על תגובתך, אומנם לא פירטתי אבל זה ברור שלא סתם מעבירים ילד לחינוך מיוחד, הוא עבר את כל האבחונים והבדיקות, לילד אין כלל בעיות מלבד הדיבור.

הי רונית. אני מרפאה בעיסוק שעובדת עם ילדים מיוחדים בגן משלב. לרבים מהילדים איתם אני עובדת יש קשיי שפה ותקשורת, בהם מטפלות קלינאיות תקשרות אך לרבים מהם יש קשיים אחרים הדומים מאד לקשיים שאת מתארת אצל ילדך. על פניו נראה כי הבעיה היא בעיה התנהגותית רגשית ויכול באמת להיות שכך הם פני הדברים. אך בתור מרפאה בעיסוק הייתי לוקחת בחשבון פן נוסף והוא קשיים בעיבוד מידע מהגוף או מהסביבה, קשיים בויסות חושי, קשיי קשב וריכוז וכו'. אצלנו בגן, ילד שנחשב לילד המרביץ, הפך לילד חביב ונעים לחבריו ולצוות, לאחר התערבות הקשורה בויסות החושי הלקוי אצלו. האם יש מרפאים בעיסוק במסגרת הגן בו הוא נמצא? אם יש, אולי כדאי להתייעץ גם איתם. אני רוצה להוסיף נקודה נוספת, עליה עמדה הפסיכולוגית במקום העבודה שלי והיא שאולי חשוב שהילד ידע שבמסגרת החינוכית בו הוא שוהה מספר רב של שעות במשך היום יש גבולות וסדר יום שצריך לעמוד בהם ובבית, לא שצריך לפרוק כל עול אך בהחלט יש יותר לגיטימציה לשחרור, תוך תחושה ברורה שההורים והמשפחה עדיין יאהבו אותו כפי שהוא, ללא תנאי. בהצלחה

לציף, תודה על תשובתך , אבל כפי שהשבתי למשיבה הקודמת הילד עבר את כל האבחונים, גם בריפוי בעיסוק ולא היתה לו כל בעיה, כמו כן כפי שציינתי עד לא מזמן הוא התנהג מצויין וחלה התדרדרות בהתנהגותו.

שלום לכולם. ביום שלישי נערוך בשעה 21:30 צאט בהנחיתו של יועץ הפורום, ד"ר גידי רובינשטיין. בצאט נדבר על זהות אישית וזוגית, קשיים במציאת בני זוג או יצירת קשר, חרות ולבטים וכל מה שבנושא. תוכלו לקרוא בכתבה מקדימה לצאט על הקשיים במציאת בני זוג ומדוע הם מתרחשים. ניתן להגיע לכתבה דרך הלינק הבא: http://www.doctors.co.il/article/431/ לצאט אפשר להגיע דרך הלינק הבא: http://doctors.co.il/chat/ גלישה נעימה יוסי רוסמן מנהל הפוורמים.

אני בחורה בת 23 נשואה 5 שנים בזמן האחרון יש לי רצון מאוד גדול לצרף למשפחה שלנו עוד בחורה אחד כאישה נוספת, זה מגרה אותי מאוד מינית וגם פרקטי זה נראה לי מאוד נח ויעיל. בטח שבעלי תומך בי בעניין הזה, אבל בכל זאת יש לי פחדים האם זה לא יפגע ביחסים שלי עם בעלי, ו האם זה בכלל נורמלי שרעיון מסוג זה נולד דפקה אצל האישה ולא הבעל.

שלום, לאחיין שלי, ילד בן 7 יש התנהגותיות "מוזרות". הוא משקר וממציא סיפורים, הוא סוחב לאחותו ואחיו דברים למרות שהוא גם מקבל כמוהם הכל, הוא מפריע בכיתה ומקניט אחרים. לחפש למה הוא את כל זה מאוד יועיל אך אני גם מחפשת לא רק תשובות ל"למה" אלא גם עזרה ל"איך" משפרים את המצב היות וההפרעות המרובות שלו בכיתה גורמות לאי-סדרים קשים כמו רצון להעיף אותו מהכיתה. הוא לא יושב על הכסא בשקט. הוא קם ללא רשות ומביט בחלון או הולך לשירותים. האם יש עיצה ? מה עושים כדי להבין ו"איך" עוזרים. הייתי שמחה לקבל תשובות שאינן כוללות רק את העיצה ש"צריך לבדוק איך ההורים אשמים כי הכל בא מהבית" אלא גם עצות מה עושים הלאה, תודה לכל מי שתתרום / יתרום עיצה, המלצה או מידע שיקדם את המשפחה שלנו, מאת דודה של ילד בן 7 שאוהבת אותו המון ורוצה לעזור, לוריקה

שלום לוריקה, יכול להיות שהאחיין שלך היפראקטיבי... בכל מקרה, המצב שאת מתארת מצריך הערכה של איש מקצוע, מכיוון שאחיינך נכנס למעגל מאוד לא נעים: התנהגות לא נעימה, שגוררת תגובות קשות שמחריפות את ההתנהגות. אל תדאגי, לרגע לא חשבתי לכתוב ש"ההורים אשמים"... התכוונתי לכתוב, שכדאי לקחת אותו לאיבחון אצל איש מקצוע. HERA.

היי מה עניינים ? אז כחה כמו שקמתי מהר כך נפלתי שוב דיכאון , שוב נימאס לי מהכל מה יהיה הסוף מתי זה יהיה טוב לתמיד

מה קרה יקירתנו? מה התהפך? אשמח לעזור אם תפרטי.... קשור בך? קשור בבבחור? קשורא בפיגועים הנוראיים? או קשור בכל ביחד?. דברי ש נ ה ב

המצב הקשה שהולך ומחמיר בשנה וחצי האחרונות מאד משפיעה עלי כמו על אחרים. אולם בשבועות האחרונים אני מרגישה שמצבי הנפשי הולך ונהיה יותר ויותר קשה והעצבנות והחרדה מתגברות. בעוד שבועיים אמור בעלי לצאת למילואים בשטחים ואני ממש מסתובבת בתחושה שלא אצליח להתמודד עם העניין הזה. אני ממש מסתובבת עם מועקה כבדה כל הזמן, בוכה, חולמת חלומות נוראיים ומתקשה מאד לעבוד ולתפקד. מעוניינת לדעת מה ניתן ורצוי לעשות.

הי. יש כל מיני דרכי התמודדות (חוץ מהכחשה וסגירת הטלביזיה והרדיו - גם זו דרך...): 1. הומאופטיה - אפשר ללכת להומאופת יש להם כל מיני פורמולות שעוזרות לחרדה; 2. פסיכולוג - שיחות יכולות לעזור. - בטח לחרדה יש שורשים מן העבר שצריך לטפל בהם; 3. תרפיה - להשקיע קצת זמן באמנות- זה תמיד עוזר - גם ניתוק + דרך להוציא רגשות החוצה "על הדף". 4. הרפיה - מדיטציה / דמיון מודרך וכיוב' - ניתן לרכוש קלטות של הרפיה באמצעות דמיון מודרך - גם זה מאוד עוזר. ועוד הרבה דרכים נוספות. לכל שאלה נוספת...

שלום רב, כולנו בסיפור הזה, ונשים כמוך - עוד יותר. קחי בחשבון כי חייל מילואים רגוע, הוא גם עירני ומרוכז יותר. לכן, עצתי לך כי עד לצאתו לשירות המילואים, תהיו (יותר מתמיד) מדברים ומתחלקים ברגשות, חוויות, וכמובן גם דאגות. לכשיצא לשירות - תעשו הסכם, שהחלק שלו במיתון הלחץ, יהיה בכך שיעשה הכל כדי להיות עירני, צלול, ממוגן - ובמובן מתקשר הביתה בצורה (לא כל רגע...). החלק שלך יהיה באימוץ שיגרת חיים - והצמדות אליה! טוב יהיה אם תרבי בפעילויות ספורט, תרגילי יוגה ומדיטציה, והרפייה נשימתית. נסי לארגן מפגשים חברתיים. סיוע תרופתי אפשרי, אבל תנסי לבדוק את המנטרה שלי: יותר דיבורים (חברתיים) - פחות כדורים (של ארגעה) . כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

תודה על התגובה והרעיונות. אני באמת עושה ספורט וזה עוזר, אני אחשוב על הרעיונות האחרים.

היי בוקר טוב לכולם!!!!!!! האם לאחר שפסיכולוגית משנה דפוסי התנהגות ודפוסי חשיבה, האם זה חוזר אי פעם בעתיד? ולמה קורה לפעמים שאנשים לאחר שהם הולכים לפסיכולוג חוזרים אליו שוב בעתיד? כלומר הבעיות חוזרות שוב, למרות שהם שילבו ביחד עם שיחות תרופות. אודה לכם על הסבר. בברכת שבוע נפלא ליאוניד.

ליאוניד יקר, טיפול נפשי איננו תרופת פלא, והוא שונה מאוד מטיפול רפואי. למעשה, הפסיכולוגית אינה משנה דפוסי התנהגות ודפוסי חשיבה, והציפיה לשינוי כזה עשויה לאכזב. את השינוי עושה המטופל עצמו, בזמן הטיפול וגם לאחריו, והאחריות לשינוי מוטלת על המטופל. המטפל יכול לסייע למטופל לגלות את כוחותיו, ולתמוך בו בזמן שהוא מתמודד עם הקשיים. אבל איש לא יוכל להסיר ממך את האחריות לשינוי. זו עבודה קשה, שבה למטפל יש תפקיד חשוב, אבל משני. אני משער שהבלבול נובע מהשילוב של פסיכותרפיה ותרופות. השימוש בתרופות הוא טיפול רפואי, שבו השינוי בא מבחוץ, ולמעשה נכפה עליך. שינוי נפשי אינו ניתן לביצוע אלא על-ידי שטיפת מוח, ואני בטוח שאינך מעוניין בסוג כזה של טיפול. שינוי תרופתי מסייע להתמודד עם בניות הנובעות מבעיה גופנית, או כפתרון זמני לטיפול נפשי ארוך טווח. את השינוי הפנימי עליך לעשות בעצמך. זהו תהליך ארוך, הדורש התמדה וסבלנות. בהצלחה, דרור גרין

היי ד"ר ותודה על התשובה: כל זאת ידוע לי ותודה שחידדת את ההסבר שלך. השאלה העיקרית היא האם לאחר כל ההתמדה והסבלנות שלי, ויש לי את הרצון לכך...... האם זה חוזר בעתיד? כלומר האם החשיבה וההתנהגות חוזרים חזרה לאחור? תודה רבה. לאוניד.

יש לי פחד מוגזם ממקומות סגורים הייתי רוצה לדעת עם יש טיפול שעוזר בנושא...

בני בן 23,סובל מדכאון בפעם השלישית מגיל 18 . מזה 8 שבועות לוקח סרוקסט בתחילה כדור 1 ומזה 16 יום לוקח 2 כדורים. לפני 5 ימים הוסיפו לו DEPALEPT 2 ביום (200מג 1 בבוקר 1 בערב). עדיין הוא יושן עד מחצית היום ואילו בערב יש לו מצב רוח טוב.בעבר טופל בפרוזק וחל שיפור תוך 5 שבועות אך בהמשך סבל מעודף מצב רוח- הי. האם הטיפול שבני מקבל מתאים? האם כדאי להחליף את התרופות בכדי לזרז את ההחלמה? תוך כמה זמן בני יצא מזה?

גבריאלה שלום, אין כרגע פסיכיאטר בפורום - וזה בעניין התרופות. קשה לתת הערכה תוך כמה זמן בנך "ייצא מזה" כהגדרתך, מכיוון שמדובר בעניין אינדבידואלי, כולל התגובה לתרופות. HERA.

שלום גבריאלה, אכן אין פסיכיאטר בצ'אט, אך גם לו היה, השאלה ספציפית כל כך, שהיא צריכה להיות מופנית לפסיכיאטר המטפל. כפי שנכתב, הן המצבים הללו והן התגובות לתרופות מאוד אינדבידואליות ועל כן יש צורך להתאזר בסבלנות עד להשפעתן וכן להיות מוכנים להחלפת התרופות במידה שהשפעתן אינה משביעת רצון. את נשמעת אם דואגת ואני בטוח שבכל מקרה את מפנה את השאלות אל הפסיכיאטר המטפל. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

ראוי להתחיל הודעה בשבוע טוב.... אבל אני יותר מדי בהלם חזרתי מממלון בנתניה..חצי שעה לפני שהתחיל מחבל לירות שם ידיד שלי נמצא בדרך כלל ב"מומנט" הוא לא עונה באף טלפון. מה יהיה?

ליבי, נורא, אין מילים.....

נטע הכי גרוע... שמחר אני צריכה להיות בירושלים...

לחברי הפורום שלום. ביום שלישי הקרוב בתאריך ה 12/3 בשעה 21:30 נערוך צאט בהנחיית ד"ר גידי רובינשטיין, יועץ הפורום. ניתן להגיע לצאט דרך הלינק הבא: http://www.doctors.co.il/chat מצפה לראותכם בצאט. גלישה נעימה יוסי רוסמן מנהל הפורומים.

פסיכולוגיה באופן כללי?

אמור להתפרסם מאמר שכתבתי כהכנה לצ'אט (עקבו היום בשער האתר) אם כי תוכלו להעלות שאלות גם בנושאים אחרים. הכתבה עוסקת בנהייה אחר הבלתי-אפשרי ובאופן ספציפי יותר בנטייתם של אנשים להימשך אחר מועמדים לזוגיות שדוחים אותם ולדחות כאלה שמעוניינים בהם. נשמע מוכר? מן הסתם לא כל כך חביב. הכתבה עוסקת בהשתמעויות של התופעה לגבי הדימוי העצמי של אנשים מסוג זה.

בוקר טוב נשמע מאודדדדדדד מעניייייייין...... אשתדל להיות שם.... ש נ ה ב

שלום לכולם, בני יליד אוק' 96 ולפי השנתון אמור לעלות לכיתה א' בשנת הלימודים הקרובה. הוא ילד מפותח מאוד המעוניין ללמוד, מבחינה קוגניטיבית - דידקטית הוא מתאים . ההתלבטות היא לגבי הפאן הרגשי - הוא מפגין התנהגות בוגרת לחלוטין כשהוא נדרש להתמודד עם דברים חשובים (ללכת לגן חדש , הצטרפות של אח חדש למשפ' וכו') , והתנהגות ילדותית המתבאטת בהעלבות מדברים קטנים (כשמעירים לו, כשחבר לא מדבר איתו וכו') . בנוסף , אנו עוברים לעיר אחרת בקיץ . הנסיבות הללו גורמות לי להתלבטויות רבות , כיצד עליי לנהוג? האם לעלותו לכיתה א' או להשאירו שנה נוספת בגן חובה? אודה על תשובתכם המהירה

רוית שלום קשה לענות תשובה חד משמעית ללא היכרות עם הילד. כדאי אולי לפנות לשירות הפסיכולוגי החינוכי במקום מגוריך ולהתייעץ עם פסיכולוג/ית הגן. כל גן מגובה בפסיכולוג כזה והשירות הינו ללא תשלום. דעתי האישית הינה שאם יש ספק עדיף להישאר עוד שנה בגן, בעיקר אם חווית הגן היא טובה. זה יכול לחזק את הדימוי העצמי. מצד שני צריך לבדוק האם באמת יהיה לו טוב בגן בשנה הזו כשחבריו נשלחים לביה"ס. אפשר לבדוק זאת גם עם הילד עצמו ע"י שיחה, ובהחלט כדאי להיעזר באיש מקצוע לצורך זאת. בברכה ד"ר אורן קפלן

בתור ילידת דצמבר, שתמיד היתה "הכי קטנה בכיתה" אני יכולה לכתוב לך, שכדאי להישאר עוד שנה בגן. גם הגננת שלי אמרה שמבחינה קוגניטיבית אני מתאימה לכיתה א'... אבל זה לא קל להיות הכי קטנה... וזה מתבטא דווקא בדברים ה"שוליים" - ימי הולדת שנחגגים מאוחר, יש גיל מסויים שבו ילדים מאוד אוהבים להיטפל לאחרים - גם לאלה שהכי קטניםוזה נמשך כמעט לאורך כל הדרך... אפילו בי"א, כשכולם מקבלים צו ראשון... עדיף להיות יותר גדול מאשר קטן... מניסיון....

רוית כמו מה שאמרה hera אני ילידת נובמבר ולי יש תאומה. גם אנחנו עלינו מקודם מדיי לכיתה א' ולא התאמנו,מבחינה שכלית היינו מתאימות לכיתה א' אך מבחינת בגרות,לא התאמנו, בסוף כיתה א' החליטו שעדיף שאחותי התאומה תשאר כיתה ולכן לא היתה ברירה אלא להשאיר אותי גם כיתה א',כדי לא להפריד ולגרום לפחדים מצידה! דבר זה מאוד פגע בי,במהלך השנים עדיין הזכירו לי שנשארתי כיתה,למרות שאני מחוננת והייתי בין המתקדמים בכיתה במהלך כל שנות הלימודים. עם אחי הקטן שהוא יליד דצמבר אמא שלי למדה שלא לשחק,ועדיף להשאיר שנה בגן. היום הוא מאוד חזק מבחינה לימודית ובין מצטייני הכיתה. לכן,רוית אין מה להיות פזיזה,ילדך לא יפסיד כלום באם ימשיך שנה נוספת בגן,להיפך,הוא יתבגר ויבוא יותר מוכן לכיתה א'.

נורא עצוב לי. המצב במדינה על הפנים אבל המצב האישי שלי לא מוסיף איזשהי שימחה או אופטימיות או תקווה. ההיפך. רק נחס ועוד נחס. אני נמצאת בטיפול מאד ממושך אצל פסיכולוגית מדהימה. הקשר הטיפולי מצויין, אני מרגישה בטוחה בטיפול ונותנת בה אמון מלא. בהרבה מובנים התקדמתי בהבנת העצמי ובהרבה אני עוד תקועה (כמו כולם?). עכשיו אני מתמודדת עם שני נושאים מאד מאד מאד גדולים ומכאיבים ורע לי. הבעיה היא שרע לי לא רק בגלל הנושאים עצמם והתוכן שלהם, אלא שבעצם אני מוסיפה לעצמי issue חדש ולא פחות מכאיב והוא חוסר יכולת להביא את הכאב לטיפול. אני יכולה "לדבר על" הכאב אבל לא להרגיש אותו בנוכחותה. ואם אני מרגישה שהכאב עדיין כאן, שהוא טרי מדי - אני פשוט נאלמת. לא מוציאה הגה כל הפגישה, ממש לא מסוגלת. הפחד הוא לא רק מאיבוד שליטה (כל שנות הטיפול אצלה לא בכיתי אף פעם מולה, רק לפני או אחרי הפגישה) אלא גם מתחושת ייאוש שמתלווה - שבכל מקרה אין פתרון לצרות שלי ואף אחד, גם לא היא יכולים לעזור. אז גם לאבד שליטה וגם להפגש "ובגדול" בחוסר התקווה, בעובדה שגם היא לא יכולה להושיע? אז עכשיו, במקום להתמודד עם שני נושאים ענקיים, אני מתייסרת עם נושא שלישי. מה עושים?

מ. שלום מאחר ואת נמצאת בטיפול טוב ואת נותנת אמון בפסיכולוגית שלך, כדאי לעשות את תהליך החשיבה כולו בתוך המפגש הטיפולי. אולי למשתתפי הפורום יהיו רעיונות והצעות, אבל בסה"כ חשוב שההתלבטות והעצב יעברו עיבוד בתוך המפגש הטיפולי, שכן זה חלק מהתהליך. טיפול פסיכולוגי לוקח לעיתים זמן רב ועם הזמן יגיעו פתרונות והקלה למצב. בשורה התחתונה, הדפיסי את הטקסט שכתבת ותני אותו לפסיכולוגית שלך לקרוא. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

היי מישהי, טיפול זה כמו הימור... את יכולה "ללכת על זה" ולגלות, שבעצם היא כן יכולה להושיע כהגדרתך... ותמיד יש סיכון, שהיא לא תוכל... אז מה עושים? מכיוון שהטיפול הוא עולם פרטי שלך בתוך המציאות הכללית, את יכולה לערוך את כל ה"נסיונות" המפחידים בתוך המסגרת הטיפולית... יש לך שם תמיכה ממישהי שאת בוטחת בה, אלא אם, בתוך תוכך, קיים שביב קטן של חוסר אמון במטפלת... כתבת, שבמקום להתמודד עם 2 נושאים גדולים, "הוספת" לעצמך נושא 3... זה נראה כאילו אותם 2 נושאים גדולים ומכאיבים מדי, ולכן "המצאת" לעצמך נושא 3, שיזיז הצידה את מה שכואב מדי, שיתפוס את מרכז הבמה, כי הוא קשה אבל נסבל יותר.

וואלא, לא חשבתי על האפשרות האחרונה שכתבת והיא בהחלט מדברת אליי. היה הגיוני מאד שבפגישות הבאות נדבר על חוסר היכולת שלי להרגיש "און ליין", וכמה שזה בהחלט נושא חשוב ומרכזי הוא היה מסיט אותנו מהכאב העיקרי של עכשיו. תודה לך, אני אקח את זה לתשומת ליבי

נטע שלום לנטע וכולם שלום היה קשה בשבוע האחרון לפתוח רדיו ולהישאר שאנן לגבי ספורט - אני עושה שעה הליכה כל יום זה במסגרת הדיאטה כשהייתי פנוי כל היום עשיתי שעתייים וחצי מידי יום ואחר הייתי שומע את ספר הפסנתר המושווה וזה היה חבל על הזמן אם אני יליד ספטמבר 1954 את יודעת שג'וגינג יכול להרוג אותנו ולא לעזור לנו לגבי ביקורים באתרים - היות שמדובר בפורום טיפול נפשי אז בכנות חיפוש תמונות עם פירסינג בדגדגן עדיף על עישון ועדיף על שימוש בבנזודיאפינים לא מצאתי השבוע בעיתון הארץ משהו מעניין האם קראת על גריגור סמסא מהגילגול של קפקא תודה שאול

היי שאול, לכולנו קשה בתקופה הנוראה הזו. גם אני אוהבת ספורט ורצוי בחברה, אחרת משעמם לי. קראתי את הגלגול של קפקא וזה היה מזעזע..... הזחל העצוב הזה... גריגור.

אמנם זה עתה חזרתי וכבר שומע על פיגוע נוסף כחלק מהשגרה הכואבת, ובכל זאת שיהיה נינוח ורגוע לכולם.

נירוש היי, מה נשמע? איך בילית בשבת? ה-ת-ג-ע-ג-ע-נ-ו.....

שאלה למומחים: כיצד ניתן לענות לאדם שאובחן כחולה בהפרעה דוקוטביות(מאניה דפרסיה) האומר: "נכשלתי בחיים" והוא מתחיל להתפרץ ולהתרגז בגלל בטחון עצמי נמוך ,סה"כ אנחנו שוגים לפעמים ונכשלים...וקמים שוב איך ניתן לעזור לאדם זה לצאת מהדיכאון מה לענות לו?

גד, דכאון, מעצם טבעו, לא מאפשר לאדם לראות את הנקודות החיוביות בחיים. יש נטייה להפוך כל כשלון קטן לסוף העולם. אפשר לנסות ולומר לאותו אדם, שקורה שטועים, כי כולנו בני-אדם... אבל במצב הדכאוני של המחלה זה לא יעזור. האם אותו אדם לא מקבל טיפול תרופתי? תרופות בשילוב עם שיחות הן הפתרון המתאים למאניה-דיפרסיה. הרה.

היי הצלחתי לבכות אחרי כל כך הרבה זמן ,לפחות כמה שנים עברו (זה התחיל מסרט אבל , אחר כך יצא מהלב). זה היה נורא כואב בהתחלה, אבל בסוף זאת הייתה תחושה של שלווה ורגיעה . אני לא יודעת למה אבל עצרתי את עצמי כאילו שלא רציתי להמשיך לבכות למרות שחיכיתי לזה כל כך, למה? אני מתחילה לקחת סרוקסט 20 מל' ורציתי לדעת אם אפשר לקחת עם זה כדורי ברזל טיבעיים (למציצה) של solgar , וויטמינים צנטרום?

היי עדי, הבכי - משחרר. גם אני לוקחת סרוקסאט ומבדיקה שערכתי עם הפסיכיאטר ניתן לקחת ויטמינים, אינני יודעת מה לגבי כדורי ברזל. רצוי לא לקחת את הכדורים בבת אחת אלא בהפרש של למעלה משעה. שבוע טוב.

עדי שלום אני התחלתי מסרוקסט 20 ועכשיו אני ב 5 מג לגבי צנטרום אין שום בעיה זה מה שאמר לי הרופא בזמנו לגבי כדורי ברזל - תשאלי את רופאת המשפחה לגבי תופעות הלואי של הסרוקסט - הם גרמו לי קצת קשיים בהתחלה אבל נעלמו מאליהם אחר כך הערה : בגלל שאת סובלת מתת פעילות של בלוטות התריס את חייבת להתייעץ עם רופא המשפחה על כל מוצר שהוא לא תרופה כי על האריזות של המוצרים בבתי הטבע כתוב שנשים מיניקות נשים בהריון ילדים ומי שנוטל תרופות מרשם חיייב לההתייעץ עם רופא כדאי שתיידעי גם אותנו על תופעות הלואי של הסרוקסט תודה שאול

ברגע שהתחלת להיות מודעת לעצב ולבכי עצרת כנראה שמשהו שכלי עוצר אותך תעצרי לחשוב מה אותו עניין שלא נותן לך לבטא רגשות

בזמן האחרון יש לי מחשבות אובדניות.. אולי ואולי עדיף ... אני מפחדת מזה.. יותר מכול,כן,רע לי בצבא אבל מה אני יעשה בלי בגרות 12 שנות למוד וצבא??? מ פ ח י ד . האם 21 זה פוגע או לא ממש? איתן זה לא הפגע ביי בעבודות וכאלה???

את חייבת ללכת לקב"ן או לפחות לפנות באופן פרטי לפסיכולוג. 21 לא ממש יפגע לך בחיים וחוץ מזה, להתאבד יפגע הרבה יותר. שלא תעשי שטויות. למות תמיד אפשר אחר כך. אל תעשי משהו לא הפיך ברגע של משבר שיעבור לך בטוח. לכי לקבל עזרה דחוף.

אם קיבלו אותך לצבא, את כבר משהוא. אין בעיה למצוא עבודות בשוק האזרחי. בצבא ישנם פסיכלוגים/קבן - ישנם כדורים מצויינים שעוזרים. אל תתבישי לפנות אליהם הם רק יעזרו לך. תהי חזקה החיים הם מתנה יקרה שימרי עליהם - בקצה כל מנהרה חשוכה מופיע האור. בברכה.

הרה הייי, רציתי לשאול אותך ממש דחוף האם 21 נפשי זה פוגע בעבודות לך זה פגע? האם יצאת על בריאותי אי התאמה או נפשי? הרה רע לי ובכלל, כרגע בימים האחרונים יש לי מחשבות אובדניות אני מפחדת מזה שעוד קצת מצב לחץ אני לא יחשוב פעמיים.... אנה מה עושים למי פונים, אם אני יספר זאת לקבן אז מייד הוא יוציא אותי על 21 אנה אנה עזריי לי. סיפרתי לה על הקשיים שעוברים אליי היא תענה שאולי לא מתאים לי מסגרת צבאית.

מכיוון שמקומות העבודה שבהם עבדתי לא התעניינו בכלל בשרות הצבאי שלי, ובכלל - עבדתי לבמקום ךשרת, אז קשה לי לענות לך. אבל אני יודעת מבנות אחרות, שהתקבלו למקומות עבודה, שלא עשו להן בעיות. השאלה היא, כמובן, מה טיב העבודה. תזכרי, שלא יצאתי מהצבא, כי בכלל לא התגייסתי... לא רצו לגייס אותי, כי לא הייתי מספיק "יציבה נפשית" בשבילם... אם קב"ן יחליט שלא מתאימה לך מסגרת צבאית, אז תצאי. אבל אם הוא יאמר, שיש מה לעשות, תנסי. סביר להניח שאם תאמרי לו, שיש לך מחשבות אובדניות הוא ישחרר אותך - אבל זה יהיה בצדק! אין שום סיבה להתאבד בגלל הלחץ שיש בצבא, ואולי עדיף באמת לא לסיים את השירות.

היי שבת שלום ושבוע טוב לכולם!!!!!!!! האם לאחר שהפסיכולוגית עוזרת לי לשנות דפוסי התנהגות ודפוסי חשיבה....... האם זה חוזר אי פעם לקדמותו? ולמה בהרבה מקרים אנשים שהולכים לפסיכולוג ביחד עם תרופות נזקקים לכך בעתיד? תודה רבה על עזרה. בברכה, ליאוניד

ליאוניד, אני לא חושבת, שיש איש מקצוע, שיכול להבטיח ב - 100% ששום דבר לא יחזור לקדמותו, אבל במידה ודברים חוזרים לקדמותם, יש לך את הכלים להתמודד איתם בצורה טובה יותר. לא הבנתי את השאלה השניה? למה האנשים נזקקים בעתיד - לתרופות או לשיחות?

עדיין קשה. למי שזוכר , הידיד שלי לפני כמה זמן עבר תאונה עם האופנוע שלו והחברה שלו נהרגה. זה קרה לפני כמה שנים והוא מאשים את עצמו בכל זה. כתבתם לי לדבר איתו וניסיתי אבל הוא לא מקשיב לי ולא לאף אחד הוא פוחד להיות בקשר עם בחורות מאז . מה אפשר לעשות?? ויש לו גם סיוטים בלילות . בבקשה תענו לי.

לילה טוב, אני זוכרת שכתבת פה... אם אני מבינה נכון, הידיד שלך גם לא מוכן ללכת לטיפול, נכון? הוא מוצא "נחמה" כלשהי בהאשמה העצמית... כי אחרת הוא היה מנסה לעשות משהו בשביל לטפל בעצמו... איך הוא מתמודד עם הסיוטים? הוא מוכן להודות בזה שהם מפריעים לו? אם כן, אפשר "לתפוס על זה טרמפ" ולנסות לשכנע אותו ללכת לטיפול, כדי להיפטר מהסיוטים...

יש לי ילד בן שנה ותשעה חודשים. בפורים האחרון היינו במסיבת תחפושות, ואחד האורחים שהתחפש לשטן עם מסיכת גומי על הפנים הבהיל את הבן שלי. בני נכנס לפניקה ולרעדה, ומאותו יום הוא בוכה בלילות, ומפחד אפילו מקלטות וידאו שראה קודם שבהם הדמויות מחופשות. הוא אפילו נכנס עכשיו להיסטריה כאשר אחד הבני דודים שלו שם מסננת על הראש. יש לציין כי הילד היה ישן לפני כן לילות שלמים, וראה את אותן קלטות ללא כל בעיה. אודה אם תוכלו ליעץ לי בנדון.

לאלונה שלום. בגיל בו נמצא בנך עדין לא התבסס ההבדל בין מציאות לדמיון. חג פורים לכן- בו דמויות משנות את צורתן הינו חג מבהיל ואף מעורר פלצות. חשוב לכן להרגיע- להגיד שזה לא באמת מפלצת, שאין מפלצות וזה רק תחפושת. "כאילו" מפלצת, או "כאילו" כל דבר בקלטת. ונסו להפחית עד כמה שניתן "הפחדות" כאלה מצד הקרובים אליו. כשיגדל עוד קצת הוא כבר יבחין בהבדלים ואף יהנה מהם. וכמו תמיד- הרבה חום, אהבה ואמפתיה לחרדותיו. בברכה. רוית.

ד"ר גידי רובינשטיין, ראשית תודה על העידוד , נחמד לשמוע את זה מאיש מקצוע, אבל חשוב לי לדעת האם ניתן להתגבר על החרדה לתמיד? באופן שזה לא ישוב.

אין ערובה לכך שהמצב לא ישוב לגמרי, אבל יש בהחלט סיכויים טובים מאוד ששילוב של טיפול פסיכותרפויטי (ע"י שיחות) עם טיפול תרופתי (שאולי את מינונו ניתן יהיה להפחית במשך הטיפול) - תוכלי לפתח חוסן נפשי חזק יותר ושליטה עצמית, כך שלא תפחדי מהפחד, משום שזה האפקט הבולט מתיאורך, כלומר, כשתופיע חרדה יהיו לך כלים להתמודד איתה וכך גם לא תפחדי ממנה כל כך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

שלום שמי בן אני בן 19 וחצי יש לי חברה כבר 3 חודשים כמעט וכבר מהחודש הראשון ראיתי שהיא מכורה לצ'אט הצ'אט שהיא נמצאת בו הוא צ'אט של ילדים בני 14-17 והיא בת 19 כל היום היא יושבת שם ומדברת איתם בלי הפסקה ומכיוון שפעם הייתי בצ'אט הזה אז היא כל הזמן מזכירה שם את שמי ומדברת עלי שם בפורום כללי היא גם הולכת לכל מיני מפגשים שקשורים לצ'אט וכל פעם מתקשרת אלי משם ושואלת אותי או נותנת לי לדבר עם אנשים מהצ'אט והגעתי למצב שאני ממש לא סובל את הצאט וזה משגע אותי כי היא לא מפסיקה לעשות את זה והיא גם מנצלת את זה שאני מכיר את הצ'אט הכוונה היא שהיא כל הזמן משחקת מעין משחקי מילים עם הילדים שם אומרת להם... "אני אוהבת אותך" "אני שלך" וכ'ו ואני בגלל שאני מכיר את הדברים האלה ואני יודע שהיא לא מתכוונת לזה אז אני שותק ולא אומר כלום אבל זה מציק כי אם היה לה חבר שלא מכיר את כל זה הוא כבר היה אומר לה מזמן להתראות חוץ מזה שהיא לא אוהבת מוזיקה לא רואה סרטים ולא אוהבת מועדונים ככה שאני לא יודע ממש מה לעשות איתה היא כל היום וכל הלילה מול הצ'אט מדברת עם הילדים שם ניסיתי לדבר איתה על זה אין ספור פעמים אך היא מתחמקת ולא רואה איפה הבעיה אצלה זה לא נחשב בעיה <כמו אצל כל מכור לכל דבר> שאני מדבר איתה על זה היא פשוט תוך שניה מעבירה נושא כאילו זה נכנס דרך האוזן הראשונה ויצא מהשניה ואני באמת לא יודע מה לעשות מצד אחד איכפת לי ממנה ואני לא אחד שיש לו לב להגיד לה ... "תשמעי זה נגמר" אבל מצד שאני זה הורס אותי מבפנים אני לא מסוגל יותר ואני לא יודע מה לעשות עם זה אני חייב איזושהי עצה תודה מראש בן

בן, אתה צודק כשאתה מנסה לדבר איתה על זה... אבל אם היא מעבירה נושא ולא מקשיבה, אולי אתה מתאמץ לשווא... אני יכולה להבין את מה שכתבת, שאין לך לב לסיים את הקשר... אבל אני לא יכולה להבין את המניע שלך להמשיך בו... אתה אוהב אותה? אתה נשאר איתה בקשר מתוך רחמים? אל תזרוק אותה, אבל תגיד לה, שאתה לא יכול להמשיך ככה... תסביר לה, שאתה לא רוצה שהיא תוותר על הצ'אט לחלוטין, אבל שיש עוד דברים בעולם... ואם זה לא יעזור אולי כן כדאי לשקול את הפסקת החברות... כי משתמע מדבריך - ואל תעלב - שאתה משני בעולם שלה... אז למה שתסבול? HERA.

אני בת 27 נשואה 3 שנים אמא לילדה בת שנה. לפני כשנתיים החלו אצלי תופעות פיזיות של חרדה (דפיקות לב מהירות, חוסר איפוס טוטלי, פחדים וכו), לא ידעתי שזה חרדה וניגשתי לרופא לאחר בדיקות מקיפות נאמר לי שהכל תקין וזה חרדה. לא לקחתי טיפול תרופתי והתגברתי על כך לבד( המון עבודה עצמית). בנתיים נכנסתי להריון והכל היה נפלא , ההריון ממש עבר מצוין ללא זכר לתופעות החרדה ,אולם כחודשיים לאחר הלידה החלו לי מחשבות נוראיות כל מה שחשבתי עליו היה שלילי, פחדתי מה אם יקרה משהו לילדה שלי? או לי? או לבעלי? זה ממש השתלט עליי במשך כל היום וחשבתי שאני משתגעת. ניגשתי שוב לרופא המשפחה והוא נתן לי סרוקסט, זה עשה לי תופעות לוואי והחלפנו את זה לפריזמה גם זה גרם לאותן תופעות והפסקתי עם הכדורים . שוב החלה העבודה העצמית וממש השתדלתי והרגשתי טוב 5 חודשים, ועכשיו זה שוב חזר , לקחתי קלונקס במשך שבועיים , הרגשתי יותר טוב וקבעתי תור לפסיכיאטר, אולם התור הוא בעוד 4 חודשים. אני חייבת לציין שאני אמנם יכולה לחיות עם זה אבל זה ממרר לי את החיים. אני לא שמחה כמו פעם, בעלי סובל בגללי וכל דבר שכואב לי גם אם זה סתם משהו מיד אני חושבת שיש לי את הדבר הכי גרוע, אם אני מתעוררת בליילה בעקבות התינוקת אני מיד מקשרת את זה לכך שמשהו לא בסדר אצלי, כאילו מפרשת כל דבר הכי קטן שאני עושה. אני כל היום עסוקה וטרודה במחשבות כמובן שליליות על הכל ולא נהנית מהחיים. כולם אומרים לי שזה בגלל שאני בבית בלי עבודה כבר יותר משנה ואני באמת לא עושה כלום בשביל עצמי חוץ מלגדל את הילדה שלי. אני פשוט חסרת מעש וסיפוק וכל הזמן מתנחמת בעובדה שכשאחזור לעבוד לא יהיה לי זמן לחשוב על "שטויות". מה עלי לעשות עד התור אצל הפסיכיאטר? אני פוחדת להשתגע , והאם חרדה זה דבר שיכול להעלם לתמיד???

שלום דנה, ראשית, לא משתגעים כל כך מהר. בוודאי שלא אם את עובדת על עצמך וגם נעזרת בטיפול תרופתי. אנשים שפוחדים להשתגע אינם משתגעים ברוב המקרים. הפחד משיגעון הוא אחד הסימפטומים של החרדה. מה שהוכח יעיל ביותר בטיפול בחרדה הוא שילוב של טיפול תרופתי וטיפול ע"י שיחות. את כותבת שאת נעזרת בטיפול תרופתי ומדברת על עבודה עצמית שאת עושה. זה דבר מבורך ומראה שאת בעלת אישיות חזקה. אלא שעזרה עצמית אינה תמיד יעילה, שכן עד כמה שלא נהייה מודעים לעצמנו, לא נוכל להסתכל על עצמנו מבחוץ. לשם כך דרושה עזרה של איש מקצוע. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

שלום. אני בת 45. גרושה וחיה עם חבר. אין לי ילדים עקב בעית פוריות. אני עובדת במשרה בכירה . אין לי סיפוק מהחיים ואני נמצאת בד"כ בתחושת עצבות ודיכאון. זה מביא אותי לבכי פעמים רבות וגורם לי לחוסר רצון ומוטיבציה בכל תחומי החיים כולל פגישות עם חברים. אני חושבת שבגלל שלא הצלחתי להביא ילדים אני חשה תחושה של חוסר טעם בחיים. אני חשה בדידות עמוקה כאילו שנשארתי לבד בעולם. מה עושים? איך יוצאים מזה? תודה עבור יעוץ טוב.

רינה שלום מה שאת מתארת שייך לסדר יום של פסיכולוג או פסיכיאטר תגשי לרופא המשפחה בקופת החולים תבקשי לפנות לשירותי בריאות הנפש של הקופה אם את חברה במכבי יפנו אותך לבדיקה פסיכיאטרית שבמהלכה יומלץ בפנחחך המתווה של הטיפול אם את חברה בקופה אחרת הנוהלים הם אחרים ההמלצה היחידה שאני כאדם לא מקצועי רשאי לתת לך היא להתעלם מהדיעות הקדומות שקיימות בנושא בריאות הנפש אל תהססי לפנות לפסיכיאטר ואל תהססי לקחת תרופות (לא ימכרו לך תרופות אם אין לך מרשם רק רופא יכול לתת מרשם) בחלק גדול מהמקרים של בעיות דחק וסבל נפשי תרופות הוכיחו את עצמן כמועילות בהצלחה שאול

שלום רינה, אתה שואלת שאלה כמעט פילוסופית. ייתכן שבמקרה שלך הדיכאון מבטא אבל על העובדה שאינך יכולה ללדת, אך את מצליחה לשמור על קשר משמעותי עם גבר ונמצאת בעמדה בכירה. חוסר המשמעות שאת מרגישה יכול להיות גם סיבה לדיכאון וגם תוצאה שלו. אבל נדמה לי שבכך את כבר עונה לעצמך. והעיצה הכל כך ברורה מאליה היא לנסות למצוא משמעויות חדשות לחייך. ייתכן שתוכלי לעשות זאת בעצמך וייתכן שתרצי להיעזר בטיפול. מהמעט שאת כותבת, יש לך כוחות לחפש משמעות. חוסר המוטיבציה אינו פוגע, ככל הנראה, בעבודתך אם את נמצאת בעמדה בכירה. עם כל העצב, דווקא מהתיאור שלך נשמע שיש מקום לאופטימיות. ברור שכדי להתייחס למה שעובר עלייך בצורה מעמיקה יש צורך להכיר אותך, כי לאותה תופעה יש משמעויות שונות אצל אנשים שונים לאור ההיסטוריה השונה שלהם. את מציינת בשורה הראשונה של פנייתך את חוסר היכולת להיכנס להיריון. יש לבדוק מה עובדה זו עושה לך בהתחשב בנסיבות חייך ועברך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

???

שאול שבת שלום, ע-כ-ש-י-ו אני בהאזנה. מה חדש????

נטע בוקר טוב המתח גורם לי למתח ולכן אני מנסה להפיג אותו בגלישה בכל מיני אתרים זה כמו להעביר את הזמן במשחקי קלפים הייתי מעדיף להאזין לוריאציות גולדברג אבל מותר לעסוק בצילומים אומנותיים שאול

היי, שלחתי לך מייל.

תודה. שלחתי חזרה... ראית שמחקו לנו אתמול עץ???

היום ראיתי חדשות, ליבי נמחץ למראה החיילים שנמצאים בשעות אלה בטול כרם מבצעים פשיטות בבתים. כ"כ הרבה הרוגים, כ"כ הרבה כאב. אני פה יושבת בבית, בזמן שחלק כבר לא יהיו מול מסך מחשב, כי חייהם נלקחו מהם. רק רציתי להגיד שכל שעה מהיום אני זוכרת מי הם אותם ילדים (חיילים) שמעניקים לנו חיים פה, שמגנים עלינו שיום יום מקריבים את החיים שלהם בשבילנו. לחשוב מה עובר עליהם.. מה עובר להם בלב.... קטע קצר, הצנחנים בוכים/ חיים חפר. הכתל הזה שמע הרבה תפילות, הכתל הזה ראה הרבה חומות נופלות הכתל הזה חש ידי נשים מקוננות ופתקאות הנחבאות בים אבניו הכתל הזה ראה את רבי יהודה הלוי נרמס לפניו. הכתל הזה ראה קיסרים קמים ונמחים- אך הכתל, טרם ראה צנחנים בוכים. הכתל הזה ראה אותם עייפים וסחוטים, רצים אליו במהלומות לב, בשאגות ובשתיקה, ומזנקים כמטורפים בסמטאות העיר העתיקה- והם שטופי אבק וצרובי שפתיים, והם לוחשים אם אשכחך, ירושליים- והם קלים כנשרים, ועזים כלביאים, והטנקים שלהם- מרכבת האש של אליהו הנביא, והם עוברים כרעם והם עוברים בזעם והם זוכרים את אלפי השנים הנוראות, שבהן לא היה לנו אפילו כתל כדי לשפוך לפניו דמעות והנה הם כאן מביטים עליו בכאב המתוק, והדמעות יורדות והם מביטים זה בזה נבוכים- איך זה קורה שצנחנים בוכים? איך זה קורה שהם נוגעים נרגשים בקיר- איך זה קורה שמן הבכי הם עוברים לשיר? אולי זה מפני שבחורים בני י"ט שנולדו עם קום המדינה נושאים על גבם אלפיים שנה. גם אני בתור חיילת, מקווה שיבואו עלינו ימים טובים יותר. ימים של שקט.

כאמא לחייל ביחידה מובחרת שכבר השתחרר משירות סדיר לפני ארבע שנים, אני חייבת לציין שהשרות שם משנה את האופי ועושה דברים לא כ"כ טובים לחיילים גם אחרי השחרור.

שלום רב! הבת שלי בת 4 ו- 10 חודשים מזה שנה בערך היא מאוננת לפני השינה במיטתה. יש לציין שהיא מבקשת שלא נבוא לראות אותה וגם כשאנו עוברים ליד חדרה היא מבקשת שלא נסתכל עליה. חשוב לי לציין שאנו מכבדים את בקשתה. אני יודעת שחלק זה הוא תהליך בהתפתחותה. שאלתי היא האם זה תקין ומה עלינו כהורים לעשות?

אביגיל, התהליך תקין מבחינה התפתחותית, ועושה רושם שהיא לא "אובססיבית" בעניין. תמשיכו לכבד את הבקשות שלה, יותר מזה אין לכם מה לעשות, אלא אם היא תבוא עם שאלות בעניין האוננות או בענייני מין בכלל, ואז תענו לה בהתאם לגילה.

הרה, מסכימה!!!! עדי

כן זה תקין וכבר שוחחנו על כך. ביי רוית ה

האם פינוק יתר עלול לגרום במקרים מסויימים לנטייה למצבים פסיכוטיים?

לא !!! מצבים פסיכוטיים הם תולדה של מערכת מורכבת, נפשית ופיזיולוגית. ניתן לקשר אולי חוויות נפשיות בעייתיות למצבים פסיכוטיים בהמשך אבל פינוק לא נכנס בקטגוריה הזאת. אבל השאלה, דקלה, ממה בדיוק את מוטרדת ולמה השאלה הזו עולה. בברכה ד"ר אורן קפלן

לבקש מהמתעייצים להפנות שאלות אישיות - ולא כלליות. ראשית,זהו פורום טיפול נפשי ולא קורס תיאורטי. שנית, פרטי רקע והסיפור האישי של כל אחד מכם (בקיצור) יעזרו לנו להבין את ההקשר של השאלה ולתת תשובות מועילות יותר. תודה, ד"ר גידי רובינשטיין

שאלתי על הקשר בין פינוק לתופעות פסיכוטיות כי פונקתי מאד וחשבתי שאולי הגנת היתר גרמה לרמת החרדה שלי מהחיים לעלות עד למימדים פסיכוטיים, דבר הגורם לי לחיות בתוך עצמי ולהגיע לחשיבה דלוזיונית בגלל הקושי לתקשר עם אחרים (דבר המקשה על בקורת המציאות).

שלום דקלה, כמו שד"ר קפלן כתב לך, אין לפינוק כשלעצמו כל קשר למצבך העכשווי. קיימים הסברים סביבתיים להתפתחות פסיכוזה, אם כי כיום ההסברים הביולוגיים תפסו את מקומם, אך הסברים סביבתיים אלה הם הרבה יותר מורכבים מאשר פינוק כשלעצמו. אם אכן אובחנת כפסיכוטית, אני מניח שהדבר נעשה במסגרת טיפולית, וזה המקום ללבן את השאלות המציקות לך. הרבה יותר חשוב מלדון בספקולציות על סיבתיות הוא כיצד ניתן לעזור לך כרגע ומה גרם לך להעלות את השאלה כעת. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

אני מקבלת ציפראמיל מזה כשנה ולפני כן סרוקסאט כשנה .המינון הוא 1כדור ליום.מזה כמה חודשים אני מרגישה מצוין .לאור זאת החלטתי לנסות להוריד את מינון הכדור בצורה איטית כך שאוכל לבחון השפעת כל שינוי.הורדתי רבע כדור לפני כחודש . כתוצאה מכך, יש בי אי שקט וכן אני רעבה יותר מהרגיל. האם למישהו היו תופעות דומות? האם הם יחלפו עם הזמן או המשמעות היא שאני מאלה שיזדקקו לתרופה כל חייהם? חשוב לי להוריד את מינון הכדור עקב השפעתו על האורגזמה

שלום חיה, האי-שקט שאת מציינת מצביע על הצורך להתייעץ עם הפסיכיאטר ולא להוריד את המינון על דעת עצמך. מינון של רבע כדור אינו מקובל ואינו אפקטיבי בד"כ לאדם בוגר. אני מבין את בעיית האורגזמה, אך הטיפול התרופתי האנטי דיכאוני מחייב להעמיד על כפות המאזניים את ההנאה המינית מול הדיכאון. אני מציע לך לחזור אל הפסיכיאטר ולהעלות את הבעייה של תופעות הלוואי. יש כיום מספר תרופות נוגדות דיכאון שהשפעתן על התפקוד המיני פחותה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין