פורום פסיכולוגיה קלינית

ראוי להתחיל הודעה בשבוע טוב.... אבל אני יותר מדי בהלם חזרתי מממלון בנתניה..חצי שעה לפני שהתחיל מחבל לירות שם ידיד שלי נמצא בדרך כלל ב"מומנט" הוא לא עונה באף טלפון. מה יהיה?

ליבי, נורא, אין מילים.....

נטע הכי גרוע... שמחר אני צריכה להיות בירושלים...

לחברי הפורום שלום. ביום שלישי הקרוב בתאריך ה 12/3 בשעה 21:30 נערוך צאט בהנחיית ד"ר גידי רובינשטיין, יועץ הפורום. ניתן להגיע לצאט דרך הלינק הבא: http://www.doctors.co.il/chat מצפה לראותכם בצאט. גלישה נעימה יוסי רוסמן מנהל הפורומים.

פסיכולוגיה באופן כללי?

אמור להתפרסם מאמר שכתבתי כהכנה לצ'אט (עקבו היום בשער האתר) אם כי תוכלו להעלות שאלות גם בנושאים אחרים. הכתבה עוסקת בנהייה אחר הבלתי-אפשרי ובאופן ספציפי יותר בנטייתם של אנשים להימשך אחר מועמדים לזוגיות שדוחים אותם ולדחות כאלה שמעוניינים בהם. נשמע מוכר? מן הסתם לא כל כך חביב. הכתבה עוסקת בהשתמעויות של התופעה לגבי הדימוי העצמי של אנשים מסוג זה.

בוקר טוב נשמע מאודדדדדדד מעניייייייין...... אשתדל להיות שם.... ש נ ה ב

שלום לכולם, בני יליד אוק' 96 ולפי השנתון אמור לעלות לכיתה א' בשנת הלימודים הקרובה. הוא ילד מפותח מאוד המעוניין ללמוד, מבחינה קוגניטיבית - דידקטית הוא מתאים . ההתלבטות היא לגבי הפאן הרגשי - הוא מפגין התנהגות בוגרת לחלוטין כשהוא נדרש להתמודד עם דברים חשובים (ללכת לגן חדש , הצטרפות של אח חדש למשפ' וכו') , והתנהגות ילדותית המתבאטת בהעלבות מדברים קטנים (כשמעירים לו, כשחבר לא מדבר איתו וכו') . בנוסף , אנו עוברים לעיר אחרת בקיץ . הנסיבות הללו גורמות לי להתלבטויות רבות , כיצד עליי לנהוג? האם לעלותו לכיתה א' או להשאירו שנה נוספת בגן חובה? אודה על תשובתכם המהירה

רוית שלום קשה לענות תשובה חד משמעית ללא היכרות עם הילד. כדאי אולי לפנות לשירות הפסיכולוגי החינוכי במקום מגוריך ולהתייעץ עם פסיכולוג/ית הגן. כל גן מגובה בפסיכולוג כזה והשירות הינו ללא תשלום. דעתי האישית הינה שאם יש ספק עדיף להישאר עוד שנה בגן, בעיקר אם חווית הגן היא טובה. זה יכול לחזק את הדימוי העצמי. מצד שני צריך לבדוק האם באמת יהיה לו טוב בגן בשנה הזו כשחבריו נשלחים לביה"ס. אפשר לבדוק זאת גם עם הילד עצמו ע"י שיחה, ובהחלט כדאי להיעזר באיש מקצוע לצורך זאת. בברכה ד"ר אורן קפלן

בתור ילידת דצמבר, שתמיד היתה "הכי קטנה בכיתה" אני יכולה לכתוב לך, שכדאי להישאר עוד שנה בגן. גם הגננת שלי אמרה שמבחינה קוגניטיבית אני מתאימה לכיתה א'... אבל זה לא קל להיות הכי קטנה... וזה מתבטא דווקא בדברים ה"שוליים" - ימי הולדת שנחגגים מאוחר, יש גיל מסויים שבו ילדים מאוד אוהבים להיטפל לאחרים - גם לאלה שהכי קטניםוזה נמשך כמעט לאורך כל הדרך... אפילו בי"א, כשכולם מקבלים צו ראשון... עדיף להיות יותר גדול מאשר קטן... מניסיון....

רוית כמו מה שאמרה hera אני ילידת נובמבר ולי יש תאומה. גם אנחנו עלינו מקודם מדיי לכיתה א' ולא התאמנו,מבחינה שכלית היינו מתאימות לכיתה א' אך מבחינת בגרות,לא התאמנו, בסוף כיתה א' החליטו שעדיף שאחותי התאומה תשאר כיתה ולכן לא היתה ברירה אלא להשאיר אותי גם כיתה א',כדי לא להפריד ולגרום לפחדים מצידה! דבר זה מאוד פגע בי,במהלך השנים עדיין הזכירו לי שנשארתי כיתה,למרות שאני מחוננת והייתי בין המתקדמים בכיתה במהלך כל שנות הלימודים. עם אחי הקטן שהוא יליד דצמבר אמא שלי למדה שלא לשחק,ועדיף להשאיר שנה בגן. היום הוא מאוד חזק מבחינה לימודית ובין מצטייני הכיתה. לכן,רוית אין מה להיות פזיזה,ילדך לא יפסיד כלום באם ימשיך שנה נוספת בגן,להיפך,הוא יתבגר ויבוא יותר מוכן לכיתה א'.

נורא עצוב לי. המצב במדינה על הפנים אבל המצב האישי שלי לא מוסיף איזשהי שימחה או אופטימיות או תקווה. ההיפך. רק נחס ועוד נחס. אני נמצאת בטיפול מאד ממושך אצל פסיכולוגית מדהימה. הקשר הטיפולי מצויין, אני מרגישה בטוחה בטיפול ונותנת בה אמון מלא. בהרבה מובנים התקדמתי בהבנת העצמי ובהרבה אני עוד תקועה (כמו כולם?). עכשיו אני מתמודדת עם שני נושאים מאד מאד מאד גדולים ומכאיבים ורע לי. הבעיה היא שרע לי לא רק בגלל הנושאים עצמם והתוכן שלהם, אלא שבעצם אני מוסיפה לעצמי issue חדש ולא פחות מכאיב והוא חוסר יכולת להביא את הכאב לטיפול. אני יכולה "לדבר על" הכאב אבל לא להרגיש אותו בנוכחותה. ואם אני מרגישה שהכאב עדיין כאן, שהוא טרי מדי - אני פשוט נאלמת. לא מוציאה הגה כל הפגישה, ממש לא מסוגלת. הפחד הוא לא רק מאיבוד שליטה (כל שנות הטיפול אצלה לא בכיתי אף פעם מולה, רק לפני או אחרי הפגישה) אלא גם מתחושת ייאוש שמתלווה - שבכל מקרה אין פתרון לצרות שלי ואף אחד, גם לא היא יכולים לעזור. אז גם לאבד שליטה וגם להפגש "ובגדול" בחוסר התקווה, בעובדה שגם היא לא יכולה להושיע? אז עכשיו, במקום להתמודד עם שני נושאים ענקיים, אני מתייסרת עם נושא שלישי. מה עושים?

מ. שלום מאחר ואת נמצאת בטיפול טוב ואת נותנת אמון בפסיכולוגית שלך, כדאי לעשות את תהליך החשיבה כולו בתוך המפגש הטיפולי. אולי למשתתפי הפורום יהיו רעיונות והצעות, אבל בסה"כ חשוב שההתלבטות והעצב יעברו עיבוד בתוך המפגש הטיפולי, שכן זה חלק מהתהליך. טיפול פסיכולוגי לוקח לעיתים זמן רב ועם הזמן יגיעו פתרונות והקלה למצב. בשורה התחתונה, הדפיסי את הטקסט שכתבת ותני אותו לפסיכולוגית שלך לקרוא. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

היי מישהי, טיפול זה כמו הימור... את יכולה "ללכת על זה" ולגלות, שבעצם היא כן יכולה להושיע כהגדרתך... ותמיד יש סיכון, שהיא לא תוכל... אז מה עושים? מכיוון שהטיפול הוא עולם פרטי שלך בתוך המציאות הכללית, את יכולה לערוך את כל ה"נסיונות" המפחידים בתוך המסגרת הטיפולית... יש לך שם תמיכה ממישהי שאת בוטחת בה, אלא אם, בתוך תוכך, קיים שביב קטן של חוסר אמון במטפלת... כתבת, שבמקום להתמודד עם 2 נושאים גדולים, "הוספת" לעצמך נושא 3... זה נראה כאילו אותם 2 נושאים גדולים ומכאיבים מדי, ולכן "המצאת" לעצמך נושא 3, שיזיז הצידה את מה שכואב מדי, שיתפוס את מרכז הבמה, כי הוא קשה אבל נסבל יותר.

וואלא, לא חשבתי על האפשרות האחרונה שכתבת והיא בהחלט מדברת אליי. היה הגיוני מאד שבפגישות הבאות נדבר על חוסר היכולת שלי להרגיש "און ליין", וכמה שזה בהחלט נושא חשוב ומרכזי הוא היה מסיט אותנו מהכאב העיקרי של עכשיו. תודה לך, אני אקח את זה לתשומת ליבי

נטע שלום לנטע וכולם שלום היה קשה בשבוע האחרון לפתוח רדיו ולהישאר שאנן לגבי ספורט - אני עושה שעה הליכה כל יום זה במסגרת הדיאטה כשהייתי פנוי כל היום עשיתי שעתייים וחצי מידי יום ואחר הייתי שומע את ספר הפסנתר המושווה וזה היה חבל על הזמן אם אני יליד ספטמבר 1954 את יודעת שג'וגינג יכול להרוג אותנו ולא לעזור לנו לגבי ביקורים באתרים - היות שמדובר בפורום טיפול נפשי אז בכנות חיפוש תמונות עם פירסינג בדגדגן עדיף על עישון ועדיף על שימוש בבנזודיאפינים לא מצאתי השבוע בעיתון הארץ משהו מעניין האם קראת על גריגור סמסא מהגילגול של קפקא תודה שאול

היי שאול, לכולנו קשה בתקופה הנוראה הזו. גם אני אוהבת ספורט ורצוי בחברה, אחרת משעמם לי. קראתי את הגלגול של קפקא וזה היה מזעזע..... הזחל העצוב הזה... גריגור.

אמנם זה עתה חזרתי וכבר שומע על פיגוע נוסף כחלק מהשגרה הכואבת, ובכל זאת שיהיה נינוח ורגוע לכולם.

נירוש היי, מה נשמע? איך בילית בשבת? ה-ת-ג-ע-ג-ע-נ-ו.....

שאלה למומחים: כיצד ניתן לענות לאדם שאובחן כחולה בהפרעה דוקוטביות(מאניה דפרסיה) האומר: "נכשלתי בחיים" והוא מתחיל להתפרץ ולהתרגז בגלל בטחון עצמי נמוך ,סה"כ אנחנו שוגים לפעמים ונכשלים...וקמים שוב איך ניתן לעזור לאדם זה לצאת מהדיכאון מה לענות לו?

גד, דכאון, מעצם טבעו, לא מאפשר לאדם לראות את הנקודות החיוביות בחיים. יש נטייה להפוך כל כשלון קטן לסוף העולם. אפשר לנסות ולומר לאותו אדם, שקורה שטועים, כי כולנו בני-אדם... אבל במצב הדכאוני של המחלה זה לא יעזור. האם אותו אדם לא מקבל טיפול תרופתי? תרופות בשילוב עם שיחות הן הפתרון המתאים למאניה-דיפרסיה. הרה.

היי הצלחתי לבכות אחרי כל כך הרבה זמן ,לפחות כמה שנים עברו (זה התחיל מסרט אבל , אחר כך יצא מהלב). זה היה נורא כואב בהתחלה, אבל בסוף זאת הייתה תחושה של שלווה ורגיעה . אני לא יודעת למה אבל עצרתי את עצמי כאילו שלא רציתי להמשיך לבכות למרות שחיכיתי לזה כל כך, למה? אני מתחילה לקחת סרוקסט 20 מל' ורציתי לדעת אם אפשר לקחת עם זה כדורי ברזל טיבעיים (למציצה) של solgar , וויטמינים צנטרום?

היי עדי, הבכי - משחרר. גם אני לוקחת סרוקסאט ומבדיקה שערכתי עם הפסיכיאטר ניתן לקחת ויטמינים, אינני יודעת מה לגבי כדורי ברזל. רצוי לא לקחת את הכדורים בבת אחת אלא בהפרש של למעלה משעה. שבוע טוב.

עדי שלום אני התחלתי מסרוקסט 20 ועכשיו אני ב 5 מג לגבי צנטרום אין שום בעיה זה מה שאמר לי הרופא בזמנו לגבי כדורי ברזל - תשאלי את רופאת המשפחה לגבי תופעות הלואי של הסרוקסט - הם גרמו לי קצת קשיים בהתחלה אבל נעלמו מאליהם אחר כך הערה : בגלל שאת סובלת מתת פעילות של בלוטות התריס את חייבת להתייעץ עם רופא המשפחה על כל מוצר שהוא לא תרופה כי על האריזות של המוצרים בבתי הטבע כתוב שנשים מיניקות נשים בהריון ילדים ומי שנוטל תרופות מרשם חיייב לההתייעץ עם רופא כדאי שתיידעי גם אותנו על תופעות הלואי של הסרוקסט תודה שאול

ברגע שהתחלת להיות מודעת לעצב ולבכי עצרת כנראה שמשהו שכלי עוצר אותך תעצרי לחשוב מה אותו עניין שלא נותן לך לבטא רגשות

בזמן האחרון יש לי מחשבות אובדניות.. אולי ואולי עדיף ... אני מפחדת מזה.. יותר מכול,כן,רע לי בצבא אבל מה אני יעשה בלי בגרות 12 שנות למוד וצבא??? מ פ ח י ד . האם 21 זה פוגע או לא ממש? איתן זה לא הפגע ביי בעבודות וכאלה???

את חייבת ללכת לקב"ן או לפחות לפנות באופן פרטי לפסיכולוג. 21 לא ממש יפגע לך בחיים וחוץ מזה, להתאבד יפגע הרבה יותר. שלא תעשי שטויות. למות תמיד אפשר אחר כך. אל תעשי משהו לא הפיך ברגע של משבר שיעבור לך בטוח. לכי לקבל עזרה דחוף.

אם קיבלו אותך לצבא, את כבר משהוא. אין בעיה למצוא עבודות בשוק האזרחי. בצבא ישנם פסיכלוגים/קבן - ישנם כדורים מצויינים שעוזרים. אל תתבישי לפנות אליהם הם רק יעזרו לך. תהי חזקה החיים הם מתנה יקרה שימרי עליהם - בקצה כל מנהרה חשוכה מופיע האור. בברכה.

הרה הייי, רציתי לשאול אותך ממש דחוף האם 21 נפשי זה פוגע בעבודות לך זה פגע? האם יצאת על בריאותי אי התאמה או נפשי? הרה רע לי ובכלל, כרגע בימים האחרונים יש לי מחשבות אובדניות אני מפחדת מזה שעוד קצת מצב לחץ אני לא יחשוב פעמיים.... אנה מה עושים למי פונים, אם אני יספר זאת לקבן אז מייד הוא יוציא אותי על 21 אנה אנה עזריי לי. סיפרתי לה על הקשיים שעוברים אליי היא תענה שאולי לא מתאים לי מסגרת צבאית.

מכיוון שמקומות העבודה שבהם עבדתי לא התעניינו בכלל בשרות הצבאי שלי, ובכלל - עבדתי לבמקום ךשרת, אז קשה לי לענות לך. אבל אני יודעת מבנות אחרות, שהתקבלו למקומות עבודה, שלא עשו להן בעיות. השאלה היא, כמובן, מה טיב העבודה. תזכרי, שלא יצאתי מהצבא, כי בכלל לא התגייסתי... לא רצו לגייס אותי, כי לא הייתי מספיק "יציבה נפשית" בשבילם... אם קב"ן יחליט שלא מתאימה לך מסגרת צבאית, אז תצאי. אבל אם הוא יאמר, שיש מה לעשות, תנסי. סביר להניח שאם תאמרי לו, שיש לך מחשבות אובדניות הוא ישחרר אותך - אבל זה יהיה בצדק! אין שום סיבה להתאבד בגלל הלחץ שיש בצבא, ואולי עדיף באמת לא לסיים את השירות.

היי שבת שלום ושבוע טוב לכולם!!!!!!!! האם לאחר שהפסיכולוגית עוזרת לי לשנות דפוסי התנהגות ודפוסי חשיבה....... האם זה חוזר אי פעם לקדמותו? ולמה בהרבה מקרים אנשים שהולכים לפסיכולוג ביחד עם תרופות נזקקים לכך בעתיד? תודה רבה על עזרה. בברכה, ליאוניד

ליאוניד, אני לא חושבת, שיש איש מקצוע, שיכול להבטיח ב - 100% ששום דבר לא יחזור לקדמותו, אבל במידה ודברים חוזרים לקדמותם, יש לך את הכלים להתמודד איתם בצורה טובה יותר. לא הבנתי את השאלה השניה? למה האנשים נזקקים בעתיד - לתרופות או לשיחות?

עדיין קשה. למי שזוכר , הידיד שלי לפני כמה זמן עבר תאונה עם האופנוע שלו והחברה שלו נהרגה. זה קרה לפני כמה שנים והוא מאשים את עצמו בכל זה. כתבתם לי לדבר איתו וניסיתי אבל הוא לא מקשיב לי ולא לאף אחד הוא פוחד להיות בקשר עם בחורות מאז . מה אפשר לעשות?? ויש לו גם סיוטים בלילות . בבקשה תענו לי.

לילה טוב, אני זוכרת שכתבת פה... אם אני מבינה נכון, הידיד שלך גם לא מוכן ללכת לטיפול, נכון? הוא מוצא "נחמה" כלשהי בהאשמה העצמית... כי אחרת הוא היה מנסה לעשות משהו בשביל לטפל בעצמו... איך הוא מתמודד עם הסיוטים? הוא מוכן להודות בזה שהם מפריעים לו? אם כן, אפשר "לתפוס על זה טרמפ" ולנסות לשכנע אותו ללכת לטיפול, כדי להיפטר מהסיוטים...

יש לי ילד בן שנה ותשעה חודשים. בפורים האחרון היינו במסיבת תחפושות, ואחד האורחים שהתחפש לשטן עם מסיכת גומי על הפנים הבהיל את הבן שלי. בני נכנס לפניקה ולרעדה, ומאותו יום הוא בוכה בלילות, ומפחד אפילו מקלטות וידאו שראה קודם שבהם הדמויות מחופשות. הוא אפילו נכנס עכשיו להיסטריה כאשר אחד הבני דודים שלו שם מסננת על הראש. יש לציין כי הילד היה ישן לפני כן לילות שלמים, וראה את אותן קלטות ללא כל בעיה. אודה אם תוכלו ליעץ לי בנדון.

לאלונה שלום. בגיל בו נמצא בנך עדין לא התבסס ההבדל בין מציאות לדמיון. חג פורים לכן- בו דמויות משנות את צורתן הינו חג מבהיל ואף מעורר פלצות. חשוב לכן להרגיע- להגיד שזה לא באמת מפלצת, שאין מפלצות וזה רק תחפושת. "כאילו" מפלצת, או "כאילו" כל דבר בקלטת. ונסו להפחית עד כמה שניתן "הפחדות" כאלה מצד הקרובים אליו. כשיגדל עוד קצת הוא כבר יבחין בהבדלים ואף יהנה מהם. וכמו תמיד- הרבה חום, אהבה ואמפתיה לחרדותיו. בברכה. רוית.

ד"ר גידי רובינשטיין, ראשית תודה על העידוד , נחמד לשמוע את זה מאיש מקצוע, אבל חשוב לי לדעת האם ניתן להתגבר על החרדה לתמיד? באופן שזה לא ישוב.

אין ערובה לכך שהמצב לא ישוב לגמרי, אבל יש בהחלט סיכויים טובים מאוד ששילוב של טיפול פסיכותרפויטי (ע"י שיחות) עם טיפול תרופתי (שאולי את מינונו ניתן יהיה להפחית במשך הטיפול) - תוכלי לפתח חוסן נפשי חזק יותר ושליטה עצמית, כך שלא תפחדי מהפחד, משום שזה האפקט הבולט מתיאורך, כלומר, כשתופיע חרדה יהיו לך כלים להתמודד איתה וכך גם לא תפחדי ממנה כל כך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

שלום שמי בן אני בן 19 וחצי יש לי חברה כבר 3 חודשים כמעט וכבר מהחודש הראשון ראיתי שהיא מכורה לצ'אט הצ'אט שהיא נמצאת בו הוא צ'אט של ילדים בני 14-17 והיא בת 19 כל היום היא יושבת שם ומדברת איתם בלי הפסקה ומכיוון שפעם הייתי בצ'אט הזה אז היא כל הזמן מזכירה שם את שמי ומדברת עלי שם בפורום כללי היא גם הולכת לכל מיני מפגשים שקשורים לצ'אט וכל פעם מתקשרת אלי משם ושואלת אותי או נותנת לי לדבר עם אנשים מהצ'אט והגעתי למצב שאני ממש לא סובל את הצאט וזה משגע אותי כי היא לא מפסיקה לעשות את זה והיא גם מנצלת את זה שאני מכיר את הצ'אט הכוונה היא שהיא כל הזמן משחקת מעין משחקי מילים עם הילדים שם אומרת להם... "אני אוהבת אותך" "אני שלך" וכ'ו ואני בגלל שאני מכיר את הדברים האלה ואני יודע שהיא לא מתכוונת לזה אז אני שותק ולא אומר כלום אבל זה מציק כי אם היה לה חבר שלא מכיר את כל זה הוא כבר היה אומר לה מזמן להתראות חוץ מזה שהיא לא אוהבת מוזיקה לא רואה סרטים ולא אוהבת מועדונים ככה שאני לא יודע ממש מה לעשות איתה היא כל היום וכל הלילה מול הצ'אט מדברת עם הילדים שם ניסיתי לדבר איתה על זה אין ספור פעמים אך היא מתחמקת ולא רואה איפה הבעיה אצלה זה לא נחשב בעיה <כמו אצל כל מכור לכל דבר> שאני מדבר איתה על זה היא פשוט תוך שניה מעבירה נושא כאילו זה נכנס דרך האוזן הראשונה ויצא מהשניה ואני באמת לא יודע מה לעשות מצד אחד איכפת לי ממנה ואני לא אחד שיש לו לב להגיד לה ... "תשמעי זה נגמר" אבל מצד שאני זה הורס אותי מבפנים אני לא מסוגל יותר ואני לא יודע מה לעשות עם זה אני חייב איזושהי עצה תודה מראש בן

בן, אתה צודק כשאתה מנסה לדבר איתה על זה... אבל אם היא מעבירה נושא ולא מקשיבה, אולי אתה מתאמץ לשווא... אני יכולה להבין את מה שכתבת, שאין לך לב לסיים את הקשר... אבל אני לא יכולה להבין את המניע שלך להמשיך בו... אתה אוהב אותה? אתה נשאר איתה בקשר מתוך רחמים? אל תזרוק אותה, אבל תגיד לה, שאתה לא יכול להמשיך ככה... תסביר לה, שאתה לא רוצה שהיא תוותר על הצ'אט לחלוטין, אבל שיש עוד דברים בעולם... ואם זה לא יעזור אולי כן כדאי לשקול את הפסקת החברות... כי משתמע מדבריך - ואל תעלב - שאתה משני בעולם שלה... אז למה שתסבול? HERA.

אני בת 27 נשואה 3 שנים אמא לילדה בת שנה. לפני כשנתיים החלו אצלי תופעות פיזיות של חרדה (דפיקות לב מהירות, חוסר איפוס טוטלי, פחדים וכו), לא ידעתי שזה חרדה וניגשתי לרופא לאחר בדיקות מקיפות נאמר לי שהכל תקין וזה חרדה. לא לקחתי טיפול תרופתי והתגברתי על כך לבד( המון עבודה עצמית). בנתיים נכנסתי להריון והכל היה נפלא , ההריון ממש עבר מצוין ללא זכר לתופעות החרדה ,אולם כחודשיים לאחר הלידה החלו לי מחשבות נוראיות כל מה שחשבתי עליו היה שלילי, פחדתי מה אם יקרה משהו לילדה שלי? או לי? או לבעלי? זה ממש השתלט עליי במשך כל היום וחשבתי שאני משתגעת. ניגשתי שוב לרופא המשפחה והוא נתן לי סרוקסט, זה עשה לי תופעות לוואי והחלפנו את זה לפריזמה גם זה גרם לאותן תופעות והפסקתי עם הכדורים . שוב החלה העבודה העצמית וממש השתדלתי והרגשתי טוב 5 חודשים, ועכשיו זה שוב חזר , לקחתי קלונקס במשך שבועיים , הרגשתי יותר טוב וקבעתי תור לפסיכיאטר, אולם התור הוא בעוד 4 חודשים. אני חייבת לציין שאני אמנם יכולה לחיות עם זה אבל זה ממרר לי את החיים. אני לא שמחה כמו פעם, בעלי סובל בגללי וכל דבר שכואב לי גם אם זה סתם משהו מיד אני חושבת שיש לי את הדבר הכי גרוע, אם אני מתעוררת בליילה בעקבות התינוקת אני מיד מקשרת את זה לכך שמשהו לא בסדר אצלי, כאילו מפרשת כל דבר הכי קטן שאני עושה. אני כל היום עסוקה וטרודה במחשבות כמובן שליליות על הכל ולא נהנית מהחיים. כולם אומרים לי שזה בגלל שאני בבית בלי עבודה כבר יותר משנה ואני באמת לא עושה כלום בשביל עצמי חוץ מלגדל את הילדה שלי. אני פשוט חסרת מעש וסיפוק וכל הזמן מתנחמת בעובדה שכשאחזור לעבוד לא יהיה לי זמן לחשוב על "שטויות". מה עלי לעשות עד התור אצל הפסיכיאטר? אני פוחדת להשתגע , והאם חרדה זה דבר שיכול להעלם לתמיד???

שלום דנה, ראשית, לא משתגעים כל כך מהר. בוודאי שלא אם את עובדת על עצמך וגם נעזרת בטיפול תרופתי. אנשים שפוחדים להשתגע אינם משתגעים ברוב המקרים. הפחד משיגעון הוא אחד הסימפטומים של החרדה. מה שהוכח יעיל ביותר בטיפול בחרדה הוא שילוב של טיפול תרופתי וטיפול ע"י שיחות. את כותבת שאת נעזרת בטיפול תרופתי ומדברת על עבודה עצמית שאת עושה. זה דבר מבורך ומראה שאת בעלת אישיות חזקה. אלא שעזרה עצמית אינה תמיד יעילה, שכן עד כמה שלא נהייה מודעים לעצמנו, לא נוכל להסתכל על עצמנו מבחוץ. לשם כך דרושה עזרה של איש מקצוע. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

שלום. אני בת 45. גרושה וחיה עם חבר. אין לי ילדים עקב בעית פוריות. אני עובדת במשרה בכירה . אין לי סיפוק מהחיים ואני נמצאת בד"כ בתחושת עצבות ודיכאון. זה מביא אותי לבכי פעמים רבות וגורם לי לחוסר רצון ומוטיבציה בכל תחומי החיים כולל פגישות עם חברים. אני חושבת שבגלל שלא הצלחתי להביא ילדים אני חשה תחושה של חוסר טעם בחיים. אני חשה בדידות עמוקה כאילו שנשארתי לבד בעולם. מה עושים? איך יוצאים מזה? תודה עבור יעוץ טוב.

רינה שלום מה שאת מתארת שייך לסדר יום של פסיכולוג או פסיכיאטר תגשי לרופא המשפחה בקופת החולים תבקשי לפנות לשירותי בריאות הנפש של הקופה אם את חברה במכבי יפנו אותך לבדיקה פסיכיאטרית שבמהלכה יומלץ בפנחחך המתווה של הטיפול אם את חברה בקופה אחרת הנוהלים הם אחרים ההמלצה היחידה שאני כאדם לא מקצועי רשאי לתת לך היא להתעלם מהדיעות הקדומות שקיימות בנושא בריאות הנפש אל תהססי לפנות לפסיכיאטר ואל תהססי לקחת תרופות (לא ימכרו לך תרופות אם אין לך מרשם רק רופא יכול לתת מרשם) בחלק גדול מהמקרים של בעיות דחק וסבל נפשי תרופות הוכיחו את עצמן כמועילות בהצלחה שאול

שלום רינה, אתה שואלת שאלה כמעט פילוסופית. ייתכן שבמקרה שלך הדיכאון מבטא אבל על העובדה שאינך יכולה ללדת, אך את מצליחה לשמור על קשר משמעותי עם גבר ונמצאת בעמדה בכירה. חוסר המשמעות שאת מרגישה יכול להיות גם סיבה לדיכאון וגם תוצאה שלו. אבל נדמה לי שבכך את כבר עונה לעצמך. והעיצה הכל כך ברורה מאליה היא לנסות למצוא משמעויות חדשות לחייך. ייתכן שתוכלי לעשות זאת בעצמך וייתכן שתרצי להיעזר בטיפול. מהמעט שאת כותבת, יש לך כוחות לחפש משמעות. חוסר המוטיבציה אינו פוגע, ככל הנראה, בעבודתך אם את נמצאת בעמדה בכירה. עם כל העצב, דווקא מהתיאור שלך נשמע שיש מקום לאופטימיות. ברור שכדי להתייחס למה שעובר עלייך בצורה מעמיקה יש צורך להכיר אותך, כי לאותה תופעה יש משמעויות שונות אצל אנשים שונים לאור ההיסטוריה השונה שלהם. את מציינת בשורה הראשונה של פנייתך את חוסר היכולת להיכנס להיריון. יש לבדוק מה עובדה זו עושה לך בהתחשב בנסיבות חייך ועברך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

???

שאול שבת שלום, ע-כ-ש-י-ו אני בהאזנה. מה חדש????

נטע בוקר טוב המתח גורם לי למתח ולכן אני מנסה להפיג אותו בגלישה בכל מיני אתרים זה כמו להעביר את הזמן במשחקי קלפים הייתי מעדיף להאזין לוריאציות גולדברג אבל מותר לעסוק בצילומים אומנותיים שאול

היי, שלחתי לך מייל.

תודה. שלחתי חזרה... ראית שמחקו לנו אתמול עץ???

היום ראיתי חדשות, ליבי נמחץ למראה החיילים שנמצאים בשעות אלה בטול כרם מבצעים פשיטות בבתים. כ"כ הרבה הרוגים, כ"כ הרבה כאב. אני פה יושבת בבית, בזמן שחלק כבר לא יהיו מול מסך מחשב, כי חייהם נלקחו מהם. רק רציתי להגיד שכל שעה מהיום אני זוכרת מי הם אותם ילדים (חיילים) שמעניקים לנו חיים פה, שמגנים עלינו שיום יום מקריבים את החיים שלהם בשבילנו. לחשוב מה עובר עליהם.. מה עובר להם בלב.... קטע קצר, הצנחנים בוכים/ חיים חפר. הכתל הזה שמע הרבה תפילות, הכתל הזה ראה הרבה חומות נופלות הכתל הזה חש ידי נשים מקוננות ופתקאות הנחבאות בים אבניו הכתל הזה ראה את רבי יהודה הלוי נרמס לפניו. הכתל הזה ראה קיסרים קמים ונמחים- אך הכתל, טרם ראה צנחנים בוכים. הכתל הזה ראה אותם עייפים וסחוטים, רצים אליו במהלומות לב, בשאגות ובשתיקה, ומזנקים כמטורפים בסמטאות העיר העתיקה- והם שטופי אבק וצרובי שפתיים, והם לוחשים אם אשכחך, ירושליים- והם קלים כנשרים, ועזים כלביאים, והטנקים שלהם- מרכבת האש של אליהו הנביא, והם עוברים כרעם והם עוברים בזעם והם זוכרים את אלפי השנים הנוראות, שבהן לא היה לנו אפילו כתל כדי לשפוך לפניו דמעות והנה הם כאן מביטים עליו בכאב המתוק, והדמעות יורדות והם מביטים זה בזה נבוכים- איך זה קורה שצנחנים בוכים? איך זה קורה שהם נוגעים נרגשים בקיר- איך זה קורה שמן הבכי הם עוברים לשיר? אולי זה מפני שבחורים בני י"ט שנולדו עם קום המדינה נושאים על גבם אלפיים שנה. גם אני בתור חיילת, מקווה שיבואו עלינו ימים טובים יותר. ימים של שקט.

כאמא לחייל ביחידה מובחרת שכבר השתחרר משירות סדיר לפני ארבע שנים, אני חייבת לציין שהשרות שם משנה את האופי ועושה דברים לא כ"כ טובים לחיילים גם אחרי השחרור.

שלום רב! הבת שלי בת 4 ו- 10 חודשים מזה שנה בערך היא מאוננת לפני השינה במיטתה. יש לציין שהיא מבקשת שלא נבוא לראות אותה וגם כשאנו עוברים ליד חדרה היא מבקשת שלא נסתכל עליה. חשוב לי לציין שאנו מכבדים את בקשתה. אני יודעת שחלק זה הוא תהליך בהתפתחותה. שאלתי היא האם זה תקין ומה עלינו כהורים לעשות?

אביגיל, התהליך תקין מבחינה התפתחותית, ועושה רושם שהיא לא "אובססיבית" בעניין. תמשיכו לכבד את הבקשות שלה, יותר מזה אין לכם מה לעשות, אלא אם היא תבוא עם שאלות בעניין האוננות או בענייני מין בכלל, ואז תענו לה בהתאם לגילה.

הרה, מסכימה!!!! עדי

כן זה תקין וכבר שוחחנו על כך. ביי רוית ה

האם פינוק יתר עלול לגרום במקרים מסויימים לנטייה למצבים פסיכוטיים?

לא !!! מצבים פסיכוטיים הם תולדה של מערכת מורכבת, נפשית ופיזיולוגית. ניתן לקשר אולי חוויות נפשיות בעייתיות למצבים פסיכוטיים בהמשך אבל פינוק לא נכנס בקטגוריה הזאת. אבל השאלה, דקלה, ממה בדיוק את מוטרדת ולמה השאלה הזו עולה. בברכה ד"ר אורן קפלן

לבקש מהמתעייצים להפנות שאלות אישיות - ולא כלליות. ראשית,זהו פורום טיפול נפשי ולא קורס תיאורטי. שנית, פרטי רקע והסיפור האישי של כל אחד מכם (בקיצור) יעזרו לנו להבין את ההקשר של השאלה ולתת תשובות מועילות יותר. תודה, ד"ר גידי רובינשטיין

שאלתי על הקשר בין פינוק לתופעות פסיכוטיות כי פונקתי מאד וחשבתי שאולי הגנת היתר גרמה לרמת החרדה שלי מהחיים לעלות עד למימדים פסיכוטיים, דבר הגורם לי לחיות בתוך עצמי ולהגיע לחשיבה דלוזיונית בגלל הקושי לתקשר עם אחרים (דבר המקשה על בקורת המציאות).

שלום דקלה, כמו שד"ר קפלן כתב לך, אין לפינוק כשלעצמו כל קשר למצבך העכשווי. קיימים הסברים סביבתיים להתפתחות פסיכוזה, אם כי כיום ההסברים הביולוגיים תפסו את מקומם, אך הסברים סביבתיים אלה הם הרבה יותר מורכבים מאשר פינוק כשלעצמו. אם אכן אובחנת כפסיכוטית, אני מניח שהדבר נעשה במסגרת טיפולית, וזה המקום ללבן את השאלות המציקות לך. הרבה יותר חשוב מלדון בספקולציות על סיבתיות הוא כיצד ניתן לעזור לך כרגע ומה גרם לך להעלות את השאלה כעת. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

אני מקבלת ציפראמיל מזה כשנה ולפני כן סרוקסאט כשנה .המינון הוא 1כדור ליום.מזה כמה חודשים אני מרגישה מצוין .לאור זאת החלטתי לנסות להוריד את מינון הכדור בצורה איטית כך שאוכל לבחון השפעת כל שינוי.הורדתי רבע כדור לפני כחודש . כתוצאה מכך, יש בי אי שקט וכן אני רעבה יותר מהרגיל. האם למישהו היו תופעות דומות? האם הם יחלפו עם הזמן או המשמעות היא שאני מאלה שיזדקקו לתרופה כל חייהם? חשוב לי להוריד את מינון הכדור עקב השפעתו על האורגזמה

שלום חיה, האי-שקט שאת מציינת מצביע על הצורך להתייעץ עם הפסיכיאטר ולא להוריד את המינון על דעת עצמך. מינון של רבע כדור אינו מקובל ואינו אפקטיבי בד"כ לאדם בוגר. אני מבין את בעיית האורגזמה, אך הטיפול התרופתי האנטי דיכאוני מחייב להעמיד על כפות המאזניים את ההנאה המינית מול הדיכאון. אני מציע לך לחזור אל הפסיכיאטר ולהעלות את הבעייה של תופעות הלוואי. יש כיום מספר תרופות נוגדות דיכאון שהשפעתן על התפקוד המיני פחותה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

היי מה נשמעעע .. נורא קשה לי להתכתב איתכם כי כולי אם דמעות הסטרייה ודכאון.. אתם זוכרים התגייסתי לפני כ 3 חודשיים ומאז רע קשה לי מדוכא לי בחיים ובבסיס. רע לי גם מהמפקדת והאנשים ממש מגעילים. אני רוצה לצאת מהצבא על 21 ואני נורא חווששת מפחדת שזה יפגע ביי בחיים האזרחיים.. האם זה יפגע ביי.. לא יהיו לי עבודות. באמת מדוכא לי.. בקשתי לעבור בסיס זה בלתיי אפשרי אין לי כבר למי לפנות האופצייה היחידה זה לצאת.. דיי לא מסוגלת להיות בבסיס הזה אנה ממכם בבקשה מכולכם עזרו לי אני מפחדת נוראא. ביי המקלידים רטובים ממש ןקשה לי לרשום לכם אז אחכה לתשובה ממכם תודה וביי

גלית היקרה:( אם את לא מצליחה להשתלב תפני לקב"נית בבסיס. ותיראי מה אפשר לעשות. בקשר לפגיע בך בגלל פרופיל 21. בבנות כמה שידוע לי אין כמעט פגיעה בכלל בגלל הפרופיל. בגלל שבנות לא עושות מילואים. את יכולה אולי להפגע בתפקידים מסוימים שתנסי להתמודד עליהם. אבל יש מספיק תפקידים אחרים ככה שאין לך סיבה לדאוג. אבל תפני לקב"נית ותראי מה אפשר לעשות @-----)----- איתן

עד גיל 31 (נדמה לי) או עד ילד ראשון. אחותי עשתה מילואים בשבוע שעבר.

ם לי קשה לכתוב לך תשובה גם הידיים שלי רועדות

חמודה, לא כדאי לשלם את המחיר והסבל שאת מרגישה כרגע. לפי דעתי כדאי לך לפנות לקב"ן לשטוח בפניו את החרדות והסבל שלך ולומר לו שידאג לך להעברה מיידית . ואם זה לא אפשרי תשתחררי. חבל על הסבל והמצוקה שלך.

גלית, קבעת לך תור אצל הקב"ן... למה לא הלכת? זה נראה כאילו שאת ויתרת מראש... ואם זה ככה, אז באמת אין לך למה להישאר בצבא, כי את סתם מתענה. מראש לא רצית להתגייס - זוכרת? - ולמרות כל הרעיונות שקיבלת פה מכולם, עשית מה שמצאת לנכון, בלי לטפל בעצמך... צבא זו מסגרת מלחיצה, וכשנכנסים לצבא עם ים של צרות, אז יש גאות נוראית... לי יש פרופיל 21, אבל לא התגייסתי בכלל... זה שונה. בתעודת שחרור לא מצויינת סיבת הפטור. בכל מקרה, בשביל לצאת על 21 את צריכה להגיע לקב"ן... לא חבל? אם את מגיעה אליו בכל מקרה, תנסי לבדוק קודם איך הוא יכול לעזור לך להישאר במסגרת הצבאית. ועוד משהו - מתי תפסיקי לברוח? הרי את יודעת, שתצטרכי להיפגש עם אנשים ולהיות עם אנשים - גם מעצבנים - כל החיים שלך... תמיד תברחי? לא... זה בלתי אפשרי... יש לך עכשיו את ההזדמנות (בהא הידיעה) לראות איך מסתדרים עם אנשים, שלא בדיוק מתאימים למה שאת רוצה או צריכה...

היי! גליתי, למרות כל מה שאת כותבת, אני עדיין חוששת שזו תהיה שגיאה להשתחרר על פרופיל 21. גם אם זה לא יפגע בך באופן מעשי, בטווח הארוך זה עלול לפגוע לך בדימוי העצמי - יעני: "כולם הצליחו לעשות את ורק אני לא" - ונראה לי שתחושה כזאת היא הדבר האחרון שאת צריכה. בעצמך כתבת שבכל זאת, עם כל הקשיים, יש בבסיס שלך גם כמה אנשים נחמדים. אז מדוע לא להתמקד בהם, להעמיק את הקשרים איתם? את לא צריכה וגם לא יכולה להיות ביחסי חברות עמוקים עם כל העולם. אין חיה כזאת בכלל, אין אף אדם שכולם אוהבים אותו וכולם בלי יוצא מהכלל חברים שלו! את צריכה שניים או שלושה אנשים קרובים, ודרך העמקת הקשרים איתם יעלה הבטחון העצמי שלך ואולי גם תוכלי באמצעותם להכיר עוד אנשים שיתאימו לך - מהבסיס וגם מחוצה לו. ואגב המפקדת שלך - מה היא בדיוק עושה לך? ואיך את מתמודדת עם היחס הרע שלה? אני חושבת שהטוב ביותר יהיה ליזום איתה שיחה, אם זה אפשרי, ולהסביר לה בצורה דיפלומטית מה בדיוק מפריע לך אצלה. למשל אם היא צועקת עלייך בגלל טעות בעבודה - את צריכה לומר לה שאת לא עושה את הטעות בכוונה, שאת מעוניינת בדיוק כמוה שהעבודה תתבצע על הצד הטוב ביותר. ואת תהיי אסירת תודה אם היא תגלה יותר סבלנות וסובלנות, וכל המערכת עשויה רק להרוויח מזה... אבל מעל לכל - את חייבת, פשוט חייבת - להיפגש עם הקב"ן! אל תדחי יותר את הפגישות איתו - את חייבת את זה למען השקט הנפשי שלך! בהצלחה - ומחכה לשמוע ממך הלאה! נזבורה

מחבר: מיכל תאריך: 20-01-2002 23:49 עברה חצי שנה מאז שכתבתי את השורות הבאות וכלום לא השתנה מה לעשות משהו לא תקין. נדמה לי שאני צריכה להוסיף מס' נתונים שאולי יעזרו לכם לעזור לי "אני בחורה בת 33 עצמאית כבר מגיל צעיר. בעלת דירה בקיצור בהחלט לא תלויה, משכילה יכולה להגיד על עצמי שאני מענינת. בגיל 30 החלטתי שזהו הגיע העת להקים משפחה בישראל בא לי להביא ילד לעולם לחיות בשתיים לאהוב ולהיות נאהבת. נושא אהבה והמיניות היה רחוק ממני עד גיל 28 ברחתי מזה כמו מאש והמשכתי לבנות את עצמי עלמנת להגיע לעצמאות המיוחלת מתוך מחשבה שלי זה לא יקרה לא אחווה את חווית האהבה אבל זה קרה נהנתי וזה נגמר ועכשיו מאז האהבה שהייתה כבר חלפו שנתיים וכלום וכשאני אומרת כלום אני מתכוונת בכל מובן המילה כי יש לי ראש פרימטיבי משהו ואם אני לא רואה שיש סיכוי מבחנתי אני לא מתחילה קשר ולא חווה לא מנסה אולי מפחדת לבזבז זמן אולי מפחדת שזה יגמר,אולי מפחדת ש"ינצלו" וילכו לא יודעת. ולשאלה מה עושים כדי לשבור את מעגל הרווקות . משהו בעיני לא תקין אני לא מלכת היופי אבל ניראת לא רע ולא מצליחה להבין האם האשמה היא בי בפחדים שלי שצינתי קודם או שבאמת משהו דפוק עם הגברים הנורמלים לכאורה שמסתתרים בבית. מה לעשות איך למצוא את אהבה, האם עלי להרפות ובכל זאת לנסות להפגש עם גברים שמלתחילה לא נראים לי. ואם עד עכשיו זה לא קרה האם יש סיכוי שכן יקרה כי במקרה של זוגיות נראה לי שזה לא תלוי רק בי שהרי מדובר בשניים. יש בי צורך פתאומי גדול מאוד להקים משפחה להביא ילד לעולם האם עלי להתפשר האם עלי לוותר על המעט שאני רוצה מבן זוגי לעתיד שיהיה אדם שמסוגל לתמוך שיש על מי לסמוך שיש על מה לדבר איתו שיודע להעניק ושנראה סביר זה כל מה שאני מבקשת ואני לא מצליחה להבין למה אני לא מצליחה להשיג האם בי הפגם " ועתה לנתונים הנוספים: אין לי מספיק נסיון בקשרים חיי לרוב היו לבד, הנסיון שלי שהזכרתי כבר היה קצר וכל פעם שאני נמצאת בתחילת קשר אני מפחדת מהמין אני לא ממש נהנת כי אני מפחדת אני לא בטוחה בעצמי . אנשים רוצים להכיר חברים שלהם ואני מוותרת מתוך הפחד שחוסר הנסיון שלי יתגלה ברבים וחוץ מזה בחורה בגילי שלא מספיק חוותה ולא היה לה קשר ארוך תווך נשמע כמשהו לא תקין כך שתמיד אני נמנעת מלשאול ולספר על קשרים שהיו שהרי לא ממש היו אז מה עושים איך יוצאים מהפלונטר הזה.

מיכל:) קודם כל הגעת להחלטה שהיא החלטה בזמן שלך. את מרגישה מוכנה להקים משפחה, וזה מצוין. את נישמעת כמי שחושבת שאת מוכנה וכל הגברים צריכים לחכות בתור:)) זה דיי משעשע:)) הלואי וזה היה קורה לי עם בחורות:))))) אבל דווקא שמחפשים יותר מידי לא מוצאים. כי הבעיה בעצם שאת צריכה מישהו אחד מתוך כל כך הרבה. ופה בעצם קבור הכלב. שזה כמו לחפש מחט בערמת שחט:)) מה שאת צריכה לעשות כדי למצוא, זה משהו בסגנון של להשאיר פיתיון לטורף:))) זה ליצור הזדמנויות: כדי להכיר את צריכה לצאת יותר או ללכת לכל מיני מקומות שיש בהן חברה, אבל לא חברה של פאבים או דיסקוטקים. חברה שממש מכירים אנשים, כמו קורסים כאלו ואחרים כמו תאטרון או משהו יותר לימודי. או אפילו עבודה למרות שבעבודה אם קשר לא מצליח זה ממש לא נעים לראות אחד את השניה בלי להתחמק. דבר הכי חשוב שמאוד הציק לי בפניה שלך. זה ההתפשרות. יש דברים שמתפשרים עליהם ויש דברים שלא. אם מישהו לא מוצא חן בעניך ואין לך את הקליק אפילו הקטן הראשוני אל תנסי למשוך את זה כאילו זה מה יש, ואל תיהי אם מישהו שאת לא מרגישה שלמה אם הייותך איתו, כי הנישואים שלך לא יחזיקו מעמד הרבה זמן. מה שכן אם זאת פגישה עיוורת לדוגמה כדאי לתת עוד צ'אנס אם הבחור קצת ניראה לך. כי הפגישה הראשונה מביכה וצריך לתת צ'אנס. וחוץ מזה תזרמי אל תסתכלי על הבחור ישר בתור חתן תסתכלי עליו קודם בתור חבר בתור מישהו שיכול להייוצר משהו מעניין. תראי אם יש לך על מה לדבר איתו אם הוא רומנטי מספיק. אם הוא עושה לך טוב ואת מרגישה טוב איתו. אלו דברים שאסור להתפשר עליהם בשום פנים ואופן. בקשר להתפשרות. יש דברים שהם ניתנים לשינוי בלא הסתבכויות מיותרות (השתלות וניתוחים). כמו בחור שמן שיכול לעשות דיאטה. כמו הרגלים מסוימים בלבוש שאפשר אם לבחור יש ראש פתוח לשמוע וללמוד להשתנות. את יכולה להתפשר על איזה שהוא הרגל כמו לראות כדור-רגל או משהו בסגנון. הכל תלוי בך, במה שאת רואה ומחפשת תחפשי מישהו שהכי קרוב למה שהיית רוצה שלא תצטרכי לקחת על עצמך פרויקט לשנות אותו לפי מה שאת רוצה. כי פרויקטים מהסוג הזה נועדו לכישלון מהתחלה. בקשר לזה שאת מפחדת מכשלון. אז כולנו מפחדים מכשלון ברמה זאת או אחרת. אבל חלק מהחיים זה לזרום לקחת סיכונים מחושבים או להחליט החלטות. לא הכל מצליח. אבל החלק שמצליח הוא בד"כ גם מתוק:)) וחוץ מזה הסיכון שאת רוצה לקחת זה סיכון טוב. למרות שיתכן מצב של גירושים. אז גם עם מתגרשים זה לא סוף העולם. יש עוד גברים חוץ מהבחור. אז פותחים דף חדש. הכי חשוב מיכל היקרה. שתיהי מאושרת:)) אז בהצלחה @-----)---- איתן

חבל שאני לא בחורה.... הייתי מתחתן איתך!!!

התשובה...בשאילה מהמין אני לא ממש נהנת כי אני מפחדת אני לא בטוחה בעצמי !!!! וזו שורש הבעיה כנראה את מצליחה לטשטש את העובדה הזו..והצד השני מפרש זאת אחרת... אולי יבוא משהו שיקלוט..ויהיה לו את הסבלנות!!! אבל בקשר לילד???? קודם תלמדי להכנס למיטה ...ואחר כך נדבר...סתאאאם ודרך אגב זו לא בושה!!! אם גברים היו יודעים מה את מסתירה הם היו מיזמן קופצים על המציאה כי היום כולם כבר שרלילות...וקשה למצוא משהי טהורה וזכה כמוך... ואם תבקשי אני מוכן לעשות לך ילד...אפילו עכשו !!!!

מיכל שלום אני לא יכול לתת לך עצות מעשיות כיצד ליצור קשרים. ההרגשה שנותרה לי מקריאת הודעתך שיש משהו שלא קשור לצד השני, אלא לדיון הפנימי בינך לעצמך. כל עוד הדברים מסובכים בפנים לגבי קשר אולי קשה ליצור את הקשר הנכון והטוב בחוץ. הייתי ממליץ לך לפנות לטיפול פסיכולוגי כדי לעבוד על החלקים הללו. את נמצאת בשלב מתאים לעשות את העיבוד של הדברים, מצד אחר את כבר לא ילדה, חווית כמה דברים בחייך ואת מכירה את החלקים בעצמך שעוצרים אותך. מצד שני, את עדיין לא נחנקת מהעדר קשר כך ש"מדד הלחץ" בעניין יאפשר עבודה פוריה. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

ומה עושה מישהי במצב דומה, רק צעירה יותר, שכבר נחנקת מהעדר הקשר וכבר שנתיים בטיפול ו...כלום? האם זה מבוי סתום? שבגלל הלחץ לא אצליח לעולם? ואיך להוריד לחץ כשיצאתי כבר עם כל כך הרבה בחורים וכלום לא עבד? והטיפול לא עוזר לזה אלא יותר בסגנון הבדיחה על זה שהלך לטיפול פסיכולוגי בגלל הרטבות לילה ואחרי שנה שאל אותו חבר איך הטיפול והוא ענה "מצויין, אני עדיין מרטיב בלילה אבל לפחות יודע למה..."

שלום מיכל, ראשית - עלייך להשתחרר מהמחשבה שאת דפוקה או פרימיטיבית, כי לפחות לפי התוכן והסגנון של דברייך - את רחוקה מלהיות כזו! ובכלל, להיות רווקה זה לא פגם או מום! יותר ויותר נשים מתחתנות היום בגיל מאוחר יחסית - שלושים ומעלה, והן רק מרוויחות מזה: יותר בשלות וניסיון חיים, קריירה יותר מבוססת... את חוששת - וזה טבעי - וכאן אולי אפשר להעלות כמה נקודות שעשויות לתת חומר למחשבה ולהקל: 1) אם יש לך הזדמנות להכיר אנשים חדשים - אל תדחי אותה על הסף, ואל תמהרי להחליט ש"זה לא זה". לא פעם אדם שנראה בינוני מינוס בפגישה הראשונה, עשוי להתגלות כבעל אישיות מרתקת בהמשך ההכרות. 2) תמיד קיימת אפשרות שהצד השני ידחה אותנו, אבל זה עדיין לא מהווה הוכחה שאנחנו פסולים, וגם לא הופך אותו לפסול. זה עניין של "כימיה", שלא תמיד אפילו אפשר להסביר אותו במדוייק! 3) החשוב ביותר - לא רק את חוששת בפגישה הראשונה. גם הצד השני חושש!!!! גם הוא חושב: "האם אני נראה מספיק טוב, האם אני מספיק מרתק בשיחה" - וכולי וכולי. הידיעה שאת לא לבד בקטע של החשש ואי-הוודאות - אמורה להקל עלייך! בתקוה שעזרתי ובהצלחה! נזבורה

תודה על התשובות אך נדמה שלא ממש ירדתם לסןף דעתי לא אין בעיה עם המפגש הראשוני בכלל בד"כ הוא די חיובי ועד כה לשמחתי אף אחד לא דחה אותי אלא להיפך. הדחיה שלי נבעה או מזה שהבחור לא התאים,או מזה שפחדתי מההמשך. הרושם הראשוני הוא לא הבעיה אלא ההמשך המין המגע הרבה זמן לא חוויתי וגם כשחוויתי זה היה קצר ולא הספקתי להפנים להפוך את המגע, המין למשהו ממני להפחית את החרדה. אז כשמגיע השלב הזה אני נעלמת. או שהופכת את הגברים הנחמדים לידידים חדשים. יש בי רצון חזק להקים משפחה אבל אני תקועה בשלבים מוקדמים של ילדה בגיל 16 כמו שכתבתי הנסיון המיני הראשון שלי היה בגיל 28 וגם אז היה רק כדי לחוות את החוויה לא להישאר בתולה לנצח. בהמשך היו חוויות שהכרחתי את העצמי לחוות כדי להיות שם. חוץ מאהבה קצרה שהייתה לי שהייתה מלווה במין חיובי עבורי כל היתר היה נזק היה מלווה בתחושת אשם, על כך שעשיתי זאת, זה לא היה מלווה באהבה ולכן לא נהנתי.ובגלל התחושות של אחרי החלטתי שוב להתנזר וזה משתק ומבודד. ומהמעגל הזה אני לא מצליחה לצאת.

http://www.haderech.co.il/s-image.html

בטח שעודף משקל מזיק לבריאות!!! אולי גם לסטרס שמופעל מצד הסביבה יש השפעה, אבל לא רק. סטרס מצד הסביבה לא גורם להצטברות שומנים בעורקים חיוניים... גם לא לבעיות גב ו/ או ברכיים שנוצרות כתוצאה ממשקל רב... ובכלל - איפה המאמר הזה מציב את הגברים השמנים? ולמה אין הגדרה של עודף משקל "תקין", לבין עודף משקל, שמפריע לאיכות החיים? ומי קובע מה מתאים לכל אחד ואחת?

היי הרה, גם לא נעים לשמוע באמצע האוכל שאת/ה צריך דיאטה. עדי

are you still here? how are you?is your messenger working/ Lisa

שבת שלום, רק עכשיו הדלקתי את המחשב... התעוררתי רק ב - 13:30, והיו לי המוווון דברים לעשות. אני משתדלת להיות בסדר, למרות שזה לא תמיד מצליח, אבל - c'e la vie... המסנג'ר שלי תקין, פשוט לא התחברתי בלילות האחרונים... ומה שלומך?

שאלה טובה, לא? זה גם שייך לפורום... אז לא יכרתו לנו את העץ הזה... :-)))))

מי חוץ מאיתנו ער בשעות כאלה?

מנהל הפורום כנראה... זו הלשנה - אני יודעת... יש שטינקרים בפורום...

אף אחד אינו יודע...........!!!!!!!!

נכון... גם לא ממש רציתי לדעת... פשוט כשהכותרת "רצינית" לא מוחקים את העצים... וזו כותרת די רצינית, לא?

.

גם לך.

לא היה אמור להיות לך דייט היום ?? איזה רופא מחר?? שאול

היה בסדר, רק שעכשיו אני גמורה... לא נורא, יעבור מתישהו. לא, מחר אין שום רופא... בשבוע הבא יש לי תור לפיזיוטרפיה... אבל מחר אני מתכוונת לישון...

לא יפה לצחוק עלייך אבל לאנשים דיכאוניים להיות גמור זה סבבה כי זה משכיח אותך מהחרא שאתה נמצא בו

אני פ ו ח ד ת!

ותתקשרי אליהם...

הם ירו באנשים שבמכינה שם, אני איתם על הקו.......

כשחליתי והייתי אצל הפסיכולוג לפני כמעט שנתיים הוא ביקש מהפסיכיאטר שירשום לי ריטאלין בגלל ADHD זז הפסיכיאטר אמר לי בעדינות לשכוח מזה וכשהתעקשתי הוא עשה ממני מרגרינה ונתן לי להבין דרך הרגליים שסמים לא אצלו הוא טען בזמנו שריטאלין למבוגרים דורש את אישור אגף רוקחות של משרד הבריאות על זה שהפסיכיאטר נכנס בי ולא הוסיף לי את זה אני מודה לו הרופא שלי גם לא רשם לי בנזודיאזיפינים שעשו שמות בנטע שאלתי - את מקבלת מרשמים לרוטאלין מרופא משפחה ?? אין לך יציאות אימפולסיביות את לא חולמת בהקיץ אולי תישארי עם הוודקה ותרדי מהריטאלין?? הריטאלין לא מרים לפעמים לHIGH גבוה שאול

כשאובחנתי לפני כשנתיים רשמו באבחון "בדיקות התאמה לטיפול תרופתי" עברתי 10 מדורי גהינום (לא רק 7) כדי לקבל את התרופה רופאת המשפחה טענה שאם עברתי בגרות סימן שאין שום דבר. ואז הגעתי ל"נוירולוגיה ילדים" של שערי צדק וקיבלתי מרשם בביקורת כבר לא הייתי הכדורים לא הועילו במיוחד יום אחד התערבתי עם ידיד שגם הוא אובחן כADHD מי יקח יותר אחרי 4 ריטלין (+ הסנפה של אחד) היה HIGH ועוד איך... היום נשארו הרבה השאלה היא מה ייעשה בהם

ליבי ADHD זה לא מחלה אפשר לחיות איתו כמו שאני מתרשם ממך יש לך אישיות חזקה במיוחד את אף פעם לא מתבכיינת ואם את נופלת לקרשים את קמה מהר מאוד האבחון לפני שנתיים קשור לאירוע הקשה שעברת על רקע מיני ?? שאול

מצורף קובץ JPG !!!!!!!!!!!!!!!

הי שאול, התמונה שלך לא כל כך ברורה אצלי, אבל ממה שהצלחתי לראות אתה נראה צעיר לגילך...

אצלי ברור ביותר חתיך :-) דומה קצת למישהו שאני מכירה...

כתבתי לך תגובה על התמונה בעץ שלמטה...

הייתי שמח למוע אם למישהו יש נסיון בכך ויכול לספר נסיונואו בכלל ממי שמתמצא בכך.

זה יהיה מאוד חינוכי, לא??? למה לברוח?

יש לי שאלה... מה יכול ליקרות עם אני שותה כל יום בערך 15 בקבוקי בירה פלוס כדורי אסיוול וואבן?????? תודה.

תצטרך שטיפת קיבה..

שלום מיקי, למרות שאינני פסיכיאטר, יהיה רע מאוד אם תעשי זאת. אלכוהול אינו נוגד את השפעת התרופות הבנזודיאזפיניות שהזכרת, אלא קיים אפקט בלתי מבוקר של אינטראקציה, כלומר, האלכוהול מחזק את השפעת התרופות הללו ולהפך ואין לחזות את התוצאה. גם התרופות הבנזודיזפיניות וגם האלכוהול יוצרים תלות פסיכולוגית וסבילות פיזיולוגית (כלומר, יש צורך להעלות את המינון כדי להשיג את אותו אפקט) ואם יש לך מחשבות בכיוון, חשוב להתחיל בגמילה ויפה שעה אחת קודם ולהתחיל בטיפול פסיכולוגי כדי לעקור את הרע מהשורש. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

מיקי כתב/ה: > > יש לי שאלה... מה יכול ליקרות עם אני שותה כל יום בערך 15 בקבוקי > בירה פלוס כדורי אסיוול וואבן?????? > תודה. תשובה תתכונן להחזיר ציוד. . . לא פחות ! חוץ מנזק מוחי , ונזק לכבד , ירידה בתפקודים שונים ישנה גם סכנה ממשית של מוות במינונים גבוהים יותר. בחירה שלך.

לליבי עכשיו את כבר לא גוררת את הנייד למטבח את גולשת משני מחשבים עד אתמול ב 0152 שם המחבר הופיע בכחול לאחר מכן הוא הופיע בשחור וב 0317 הוא חזר להיות כחול איזה וודקה ובאיזה קומבינה את שותה אותה אשכוליות תפוזים בירה את אוהבת ?? בקרוב אני יכול לחזור לתדלק תודה שאול

וואו שאול לא ידעתי שאתה כל כך שם לב נכון...במחשב שלי השם שלי כחול ובמחשב של אמא - תוך כדי ארוחת ערב - השם שחור ואחרי 3 הלכתי חזרה לחדר אז השם חזר להיות כחול שותה וודקה לימון לוקחת כדורים שאיתם אסור לשתות בירה מה ז"א לתדלק?

בגלל שאני מפסיק תרופות אני חולם על לדפוק 3 ליטר בירה בערב שאול

היי, אני אוהבת וודקה במינונים סבירים, עם אשכוליות, ואסור לי... ממש מבאס. אז מסתפקת בקצת יין..

אתן יודעות לפתוח קבצים שמגיעים במייל ? אני רוצה לשלוח לכן תמונה ?

לילה טוב לכם... שאול - למה לחזור לתדלק? חשבתי שהשארת את זה מאחוריך... ליבי - מה יוצא לך מלעשות "קוקטייל" תרופות+וודקה? נטע - אולי תלמדי את 2 השתיינים האלה איך נכון להתנהג עם אלכוהול?

שאול צריך להתרחק מהוודקה , אפילו לא לשתות טיפונת וליבי...... כמה את שותה? בתור מנחה לגמילה מאלכוהול אני מבקשת ממכם להתנזר. מותר רק חצי כוס יין פטישים בערב שבת...

תרופות וודקה שילוב די יפה ניסית...? את שותה בכלל? היום דוד נחמד רצה שאני אבוא איתו להביא דגים לשבת סירבתי בתוקף כשהוא יצא איחלתי לו גם לא לחזור

האם מישהו יודע משהו על "מחלת הסופרים"???? היכן ניתן לקבל פרטים

היי גו'י, אם מישהו היה יודע, היית מקבלת תשובה. אולי יש לזה שם אחר ,לועזי, נסי לפרט ונשמח לעזור.

ילד בן 12 שנבדק פיסית וללא כל תוצאות המראות על בעיות פיסיולוגיות סובל מ: 1. במהלך השיעור מסחרחורות. 2. בשהיה במקומות הומי אדם (קניון , חדרי-אוכל..) מקבל סחרחורות. 3. ככששוהה במעלית מקבל לפעמים ,לא תמיד,סחרחורות (למרות שאורך חייו מלוווה בעליה/ירידה במעלית). 4. השגיו בלימודים אינם טובים ,חוסר ריכוז,חוסר רצון להכין שיעורים. 5. פעיל חברתית מאד ,פעילות ספורטיבית רבה (כדור-סל),אוהב מוסיקה,שחיה. לאן לפנות על מנת לזהות ולפתור את הבעיה. תודה אלה

אלה שלום כדאי לפנות לייעוץ מקצועי. מרפאה טובה לטיפול בילדים ונוער בשירות הציבורי בת"א נמצאת בבי"ח איכילוב, טל. 6973373 באופן פרטי ניתן לפנות לפסיכולוג ילדים. התופעות מתאימות להתקפי חרדה אבל יכולות להתאים גם למצבים אחרים. כדאי לבדוק את העניין באופן יסודי. בברכה ד"ר אורן קפלן

ומה בין אלקטרו מוטיזם לאוטיזם? תודה מראש חגית

שלום חגית, מוטיזם אלקטיבי היא הפרעה הקשורה לחרדה חברתית ויש הבדל גדול בינה לבין אוטיזם. לפניך מאמר מענין בנושא:http://wwwl.education.gov.il/preschool/yeutz4_l.htm

אוטיזם זוהי לקות ולמעשה תסמונת הפוגעת ביכולת לקלוט מסרים מהזולת ולפתח קשרים תקינים. הגורם לה הוא ליקוי בפעילות המוחית. בדרך כלל מאובחן בגיל צעיר ונמשך לאורך כל החיים.

http://wwwl.education.gov.il/preschool/yeutz4_l.htm

שלום ברצוני לשאול אם משהו מחברי הפורום עבר היפנוזה? היכן? וכיצד הדבר השפיע על חייו? תודה מראש, מיכל

מיכל שלום לאיזו מטרה היית רוצה לעבור טיפול בהיפנוזה? אוכל לנסות ולהסביר בהקשר למטרת הטיפול בעיניך בברכה ד"ר אורן קפלן

.

היי, מכורת אינטרנט שכמותך..... עם מי הדייט היום?

אין דייט היום היה אמור להיות אתמול...ביטלתי

הי ליבי, נכון שיש מחסור חמור בגברים נורמליים ? למה הבורא לא היה יכול ליצור אותם קצת יותר מוצלחים ? למה לכל אחד יש איזה דפקט ? משהו נדפק בפס יצור הזה . יום נפלא לך, התעודדי, לפעמים העתיד צופן לנו הפתעות , אולי זה יקרה לך ? אולי ביי

למה? זו באמת שאלה טובה השאלה היא למה כשהוא ברא גברים עם אופי כזה, הוא לא ברא את הנשים כיצורים חזקים יותר... אם יש? מהמקום שבו אני נמצאת כרגע קשה לי להאמין כל קרבה נראית לא טבעית לכן כתבתי לנטע שאני לוקחת הפסקה כי אני ב-0 כוחות

שלום רב, לפני כשבעה חודשים חוויתי חוויית פריצה לביתי בו גרה אני לבד בניו יורק. הפורץ שוטט בבית מספר דקות בעודי ערה מפוחדת במיטתי. מאז התחילו סיוטי לילה, נדודי שינה והתקפי חרדה קשים. טופלתי במשך ארבעה חודשים בקסנקס וסלקסה. חל שיפור משמעותי במצבי אך לא הצלחתי לרדת במינון הקסנקס. ואף חוויתי התקף חרדה נוסף לאחרונה. בביקורי האחרון אצל המטפל, לאחר שסיפרתי לו על ההתקף האחרון. החליט הוא להתחיל טיפול בכדור חלופי לקסנקס, בקלונוסין. המינון שנקבע הוא של אחד מלגרם פעמיים ביום ומנה נוספת של שני מיליגרם לפני השינה. קראתי את התשובות הקודמות בפורום זה אודות הכדור ובכל זאת ברצוני לשאול: 1. מה ההבדל בין קלונוסין לקסנקס? 2. האם קלונוסין היא תרופה לטיפולים ארוכי טווח? 3. מה עוצמת התלות בתרופה זו? 4. האם ישנה ירידה בעירנות ועייפות משמעותיים באופן יחסי לקסנקס? בתודה מראש, נורית מניו יורק.

נורית, אין פסיכיאטר בפורום. http://www.infomed.co.il/medIndex.asp

היי... יש לי שאלה?? יש לי תינוק בן 4 חודשים.... הוא רב עם כל השכנים... אפילו הוא נתן מכות לאחד השכנים... התינוק החמוד שלי מאוד אגרסבי.... במעון הוא מקלל את כל הילדים מה לעשות??? סליחה. תודה.

להכניס אותו ל"אוז"!!!!!!

אני לא מבין מה הבעיה ? הוא צריך כמה שיחות נפש עם פסיכולוגים !! שיחה אחת או שתיים , הוא יוציא החוצה את כל העבר שלו , את הילדות העשוקה שלו , והכל יבוא על מקומו בשלום !!! דינה דינה ברזילי 76531 , משהו כזה , מישהו זוכר ?

דינה דינה ברזילי גובה 160 ס"מ משקל 58 ק"ג דינה דינה ברזילי.... יו, אנחנו תרחים....

צריכה 10 שעות שינה?

סליחה מכולם על ההתבטאות שבכותרת... :-) ליבי, היה אוז... אני לא מפסידה!!! אבל הלילה אני לא אשאר פה עד 3:30 כי מחר יש עוד "דייט"...

מבינה אותך אני ישנתי משמונה עד אחת עשרה אבל גם אני לא אהיה פה עד 3 יש דברים שאנשים עושים בלי מחשבה ולא מבינים איך הם משפיעים על השני

לליבי אני מתכונן להשתמש בכדור שינה כי הרה לא עונה

כדור שינה? הרה לא עונה אז קשה לישון?

דאגתי לה

אני כל-כך משעממת, שאני באה במקום כדורי שינה...? :-)))

.

היי שאול

איפה הרה ??

שלום רב ברצוני לדעת איך לטפל בבעיה שיש לי עם בתי בת 5.5 שנים (שנה הבאה כתה א'). בתי ילדה חכמה מאד אך יש לה בעיה חברתית בגן בלבד. כאשר באים אליה חברות הביתה או לסרוגין שהיא הולכת אליהן אין שום בעיה. בגן המצב שונה היא נכנסת בבקור בבישנות רבה מאד, בריכוז אינה משתתפת למרות שהיא יודעת לענות על שאלות. לאחר מכן בחצר הגן הילדים לא משתפים אותה לדבריה והיא נשארת לבד, גם בגן עצמו לעיתים הילדים לא רוצים לשתף אותה. היא מאד נעלבת ועצובה ולמחרת בבוקר אינה רוצה ללכת לגן. כאשר דיברתי עם הגננת היא אמרה שהיא רק בת 5.5. ואין מה לעשות עד שתתבגר. לדעתי הבעיה היא בזה שהיא יותר מדי טובה, היא מוותרת המון, והשפה שלה איך שהיא מדברת לעיתים כמו תינוקת. שאלתי היא: א. איך להנחות אותה על מנת שיהיה לה קל ונעים בגן מבחינה חברתית. ב. האם היא תוכל להשתלב שנה הבאה בבית ספר. כאשר שם בבקור אין מי שיקבל אותה ויאמר לה מה לעשות. הערה: יש לציין שכאשר יש מסיבות בגן היא משתתפת והכל בסדר. אודה לך על תשובתך. אורלי.

אורלי, תשאלי את הגננת!!!! עדי

ל HERA שלום. קיבלתי ת תשובתך למכתבי. שלא: עם תרופות כמו פריזמה או דומות מרדימות, העם בכלל יש תרופות אנתי דיקאוניות שלא מרדימות. תרופות מהסוגים האלא ,לא מתאימות לי. עבודתי דורשת ערנות. אני נותל כ2/3 וליומים ליום, אשר נותנים לי רוגה לזמן קצר. האם יש לך עצות מלבד ביקור צל פסיכיאטר(אשר עשיתי)

שלום רב, מומלץ שאיש/ת מקצוע (פני לפסיכולג/ית באזורך) יערוך תצפית על המתרחש בגן, כי עיניים יותר אוביקטיביות ומנוסות רואות יותר טוב את מה שקורה, ואת מה שלא קורה, דהיינו את האינטראקציות שישנן בין ילדים אחרים, ואינן עם הבת שלך. זה המפתח הכי טוב למענה. יתכן והילדה שלך מתנשאת, או אפילו תוקפנית כלפי האחרים, ויש ללמד אותה באמצעות ההורים או אחים/קרובים/וכו' - להיות יותר סובלנית ומשתפת. ובנתיים: לפעמים אפשר לעודד התחברות - ע"י הכנה מוקדמת של הכרות ומשחק בדברים דומים למה שקורה בגן, עם חברים מהבית שאינם בגן. ההכנה הזו מאפשרת לילד/ה את תחושת ההכרות והנינוחות. לפעמים טוב לגייס את הגננת, או הסייעת, כדי שתיתן תשומת לב חיובית לילדה שלך, והקינאה שתיווצר מכך אצל הילדים האחרים יכולה להיות מעין דבק שיקרב את האחדים לילדה שלך. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

סמדר היי שמחתי לשמוע שקצת עזרתי, ואני תמיד יחזיק לך אצבעות קחי הכל בפרופורציה מתאימה, וצאי לדרך יהיה טוב , מבטיחה לך, דרך אגב אתמול דיברתי עם ה X שלי מיפן ואפשר לומר שעם כל הכאב, (והיה הרבה כאב) אני לא מחכה לו, זו החלטה שלי ורק כי אני אוהבת , כשאוהבים צריך גם לדעת לשחרר לפעמים, ואת יודעת מה הגבר החזק שלי ממש בכה, תאמיני לי כאב לי עליו, שהו כזה מתוסבך, אבל מה שיהיה יהיה , הוא יקר לי ואני שומרת את זה לעצמי, אני בקשר עם מישהוא שנראה מקסים ואני אכן מקווה שהוא כזה, אני הולכת בקצב שלי כי אני עדיין לא סגורה על עצמי,(רק שהוא לא יתיאש בהקצב, כי הוא מאוד איטי)אבל אני עושה מה שאני מרגישה,וכך גגם את צריכה לעשות, תבני לעצמך חומה שאף אחד לא יוכל לפרוץ אותה שוב , חוץ ממך ותתחילי לשים גבולות לעצמך אם כל דבר שאת עושה כדי שלא תיפגעי יותר ממה שכבר ניפגעת, אני סומכת עלייך את בקרוב מאוד תספרי לי חדש , ותראי שזה יקרה רק שיהיה לך רצון חזק לעשות את זה , עם כל הקושי שבעניין תתגברי על הקושי , ברגע שיהיה לך הכי קשה תאמרי לעצמך עכשיו זה הזמן להתמודדות , עכשיו אני מוציאה הכל מהראש בכוח בלי לחשוב, עכשיו אני קמה ועושה איקס דברים , תמיד תעשי משהו שגורם לך לטוב, כמו חברים או חברות או להתלבש ולצאת , או סתם לנהוג עם מוסיקה טובה בכביש מהיר , כל דבר שרק יעשה לך טוב , אני מחזיקה לך אצבעות ויודעת שאת תעברי את זה כמו גדולה, דרך אגב את בת גילי , אז כחה ש............תעשי את זה אני פה מחכה לשמוע ממך , לטוב או לרע , מקווה מאוד שרק טוב ביי ויום נפלא לילי

מכל הלב תודה על ההזדהות. בטח שהדרך ארוכה ויש נפילות של מצב רוח לעיתים קרובות , והכי קשה לי זה עם הפחד וההרגשה שאולי פיספסתי אותו ולא יהיה אחד שיכיר אותי כמוהו, אני משתדלת לפחות ללמוד כי זה פגע באופו רציני בלימודים. איזה יופי שאת חזקה מולו - אותי אישית הטלפונים האלו, לראות שהוא קצת חלש מולי - מאד מפתה אותי ומכניס אותי לקטע כזה של אשליית שליטה, יש ביננו קשר מסויים שעשוי לגווע אבל כל עוד הוא קיים - ואני רואה שהמצב רוח שלי משתפר בעקבות שיחה, בתוכי אני מבינה שעדיף שלא, שאם באמת זה לא מוביל - עדיף שלא לדבר וזהו. אני יעדכן אותך, ואזכור הכל. סמדר

היי, שמחתי לשמוע , ואני מצפה לשמוע עוד טוב ואם תשאלי את דעתי, אז בלי טלפונים חוק, אל תעני את עצמך ואם צריך אפילו תגידי לו את זה, וזה יעשה רק טוב את תראי, אם תאמרי לו , ובצורה יפה שהטלפונים האלו לא מובילים לשום מקום לדעתך, ואת מעדיפה ורוצה שהם יפסקו, גם אם הוא לא יראה לך הוא ימות, ויגיד מה קרה לה זו? טוב מחזיקה לך אצבעות ומחכה לחדשות , ביי ויום טוב לילי

אנשים איפה אתם היום? קרה משהו שאני לא יודעת עליו? קשקשתם עד מאוחר בלילה? ש נ ה ב

שנהבוש מתוקה היי אני פה, מה שלומך? אני מקווה שהכל טוסט לילי

היי הכל טוסט גבינה...... נראה לי שהרבה אנשים שוחחו עד השעות הקטנות של הלילה, שאצלי הן שעות המיועדות ל......נגיד, שינה. מה שלומך? מה מתרוצץ לך בראש???? ש נ ה ב

היי, מה שלומך ? יודע לגעת הבחור אה? יופי כמו שצריך... יום טוב, ים

שלום, קיבלתי תרופה בשם מרוניל לטיפול בחרדות - לאחר עיון בדף עלון - כתוב שיש להמנע מחשיפה לשמש - שאלתי מה הנזק??? האם המרוניל הוא יותר חזק מהפורזק (המינוך שקיבלתי הוא 50מ"ג ליום בערב האם חייבים לקחת בערב, או שניתן גם בבקר. תודה רבה

רותי שלום, אין פסיכיאטר בפורום. כדאי שתעלי את השאלות שלך בפני הפסיכיאטר המטפל...

שלום רותי, מרוניל ופרוזאק - שתיהן תרופות ממשפחות שונות המיועדות בעיקר לטיפול בדיכאון (האפקט שלהן על חרדה הוא מישני). מסיבה זו אין אפשרות להשוות את המינונים. אי היחשפות לשמש מומלצת לגבי רוב התרופות הפסיכיאטריות. אל הנאמר לעיל יש להתייחס בעירבון מוגבל משום שאינני פסיכיאטר ואכן אין פסיכיאטר בפורום. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין