פורום פסיכולוגיה קלינית

כבר נכתב 2 או 3 הודעות ואף אחד מהם לא עלה.. לא מאשימה אף אחד תחושה ששוב נוטשים ולא רוצים אותנו.. אבל אני עושה הפוך על הפוך ומבקשת מקום ושיראו אותנו..

אהובה ינשופי ....גאה בך וואוו ...את נפלאה ואת נראת ואת קיימת ואני כל כך אבל כל כך אוהבת אותך ... 💟💜💛💚

יודעת שאין שום דבר כאן מתכוון וכך כתבתי שאני לא מאשימה אף אחד. לפעמים כל מה שצריכים זה הכרה של רגשי נטישה שעלו בעקבות זה שההודעות לא עלו כי זה מה שמרגיע..

במבי יקרה מאד, לקראת יום הולדת מחר, וכאן הפוגת אמצע שבוע, אפתח עבורך עץ אהבה, יצירה, חמימות והילה של אור ורוך. איחוליי לחופש יצירה ודימיון, ימים רבים של נינוחות ושלווה, חיבור לבסיס איתן, והמשכים ענפים ופורחים. חיבוקים רבים, סוריקטה

מצטרפת לברכות! הרבה רגעים של אושר, שיתגשמו משאלות ליבך לטובה! מזל טוב!!!!!! שיעבור היום בכייף ובטוב. את בהחלט מיוחדת מאוד! רגישה ומקסימה! חיבוק נעים, עוטף ומכיל, מיכל :)

מצטרפת. באהבה ....ומתאימה לי הכותרת אז נשארת בכוונה.. במבי רוצה לאחל לך טוב ועוד טוב ועטיפה רכה רכה של רוך וחום ואהבה שהיצירתיות שבך תפרח שיהיה לך אושר ושמחה מבפנים שתדעי שקט ושלווה מזל טוב אשה יקרה מזל טוב ענק חיבוקים מהלב 💛💜💗💚

אמממ... תודה גדולה.... לא כל כך יודעת מה להגיד לכם.... מרגיש לי כזה ??????? .... לא כל כך יודעת מה אני מרגישה ....... ???? אולי זו הצפה ...???? אולי זה ניתוק....???? .. לא יודעת.... תודה גדולה לכם יקרים !!!! במבי.

2 הודעות שכתבתי לא עלו.. יש סיבה?

מזל טוב לך ילדת יום הולדת מקסימה!!! מאחלת לך טוב ועוד טוב ועוד טוב בכל המישורים במעגלי חייך... חיבוק לך אהובה.. במבי.

תודה במבי, בסוף יצא שהיום היה יום רגיל ככל יום. אבל הייתי ילדת יומולדת. לראשונה, כמו שכתבתי. ואיך את? חיבוק גדול בחזרה, סוריקטה

יום חופשי פתאום נחת עליי....רציתי שיהיה נחמד, לנסות לפגוש אנשים, לנסות אולי למישהו יש זמן. כלם עסוקים. נשארתי לבד עם מחשבות...עדיף לעבוד ( לא מאמינה שאומרת את זה)השבוע אמורות להפגש אחרי שבועיים, אבל היום הזה נורא עמוס לי וחשבתי שבכל זאת אולי יש לה זמן היום. אז אין לה ולי עמוס ביום המפגש..כנראה שנפגש בכל זאת בזמן הקבוע שלנו. אתאמץ...חשבתי רבות על המילים שאמרת לי, זוכר? החזקה, תלות..סתם לבוא...נו טוב, השבועיים האלו לא שינו הרבה..וחשבתי שלהפרד תמיד אפשר ועכשיו זמן טוב לבחון הכל..אז חשוב לי שנפגש השבוע למרות הלחץ ונדבר על הדברים ואתן זמן...לא לחוץ לי לעזוב ואולי זה לטובה, פשוט להקשיב, להרגע, לא למהר..באופי אני מאוד נמרצת ורוצה הכל מהר ודי אימפולסיבית..אז זה שיעור חשוב וטוב עבורי. שיהיה שבוע רגוע לכלנו.

הי מיכל, מכירה, ומניחה שכולנו מכירים, את המצב בו אין סנכרון בין הזמן הפנוי שלך, החשק שלך, לזה של אחרים. ויש תחושת פספוס, אולי, בין השאר. אבל יש הזדמנויות חוזרות. וכשזה כן קורה ויש התאמה יחסית (שאת מאפשרת לה להיות כזו, כי איכשהו תמיד היא חלקית), התחושה יכולה להיות נהדרת. 'רק' צריך לזכור. שלך, סוריקטה

תודה שקמתי ואלוהים לא הקשיב לתפילותיי הפנימיות תודה שכותבת תודות שכל רצוני לברוח מכאן הכי רחוק בעולם תודה שאני מבינה שלא מכאן אני רוצה לברוח כי אם מעצמי תודה שכאן אני מאפשרת לחלקי העצמי שלי להגיע גם אם נפרדים ממני הם עדין אני תודה שיש את המקום הזה שמחזיק לי כבר שנים בזכרונות וכאב כל כך קשים שאני לא רוצה להאמין שהם שלי תודה שדברים מתחברים לי ואני יודעת שהזיכרונות נכונים גם אם אני לא מוכנה עדין לקבל אותם תודה שאני מבינה שכל המשפטים האלה " זה לא משקף את מי שאת וכאלה" הם אולי נכונים אבל הם לא עוזרים בשיט עם אני לא מאמינה ומקבלת את זה תודה שאני יודעת שאני חייבת לקבל את הזיכרונות האלה כשלי מודה שלא יודעת איך ?.אבל המודעות זה חלק אחד ענק קדימה תודה שאני מאפשרת לחלקים דיכאוניים וכועסים להגיע גם אם כהקאה גם עם לרגע או שניים ולא יותר עדין זה יותר ממה שיכולתי לפני שנה תודה על עבודה שמצמיחה אותי כל הזמן קדימה ועושה אותי אדם יותר רגיש אמפתי וקשוב לאחר תודה שזה בה ביחד עם להיות קשובה ואמפתית יותר לעצמי תודה על למידה ותהליך תודה על הבנה שיש לי עוד הרבה מה ללמוד תודה על מטפלות אמיצות שמלוות אותי בתהליך שלי תודה שאני לא שוכחת את הליווי הקודם והוא שם מובנה כמו אמא טובה תודה שאני מבינה שצריך לעשות משהו עם הגוף הזה אם אני רוצה שישאר ממנו משהו לגיל זקנה תודה שעדין אני מצליחה ללכת ולעמוד עצמאי תודה על הדחקה שעוזרת לי לא לחשוב וככה מאפשרת לי לחיות עם המעקב האין סופי תודה על כל הגשמי שיש בחיי שעוזר לי להתקיים בכבוד תודה שחושבת על ימים אחרים תודה על המקום הזה שמאפשר

תודה שכל המערכות פועלות וקמתי על שתי רגליי תודה על יום עמוס שמחכה לי תודה שבחלקו אני יודעת כמה הוא יטרגר אותי תודה על מי שאני ועל מנגנונים נפלאים שעובדים תודה על מורכבות תודה שאני מבינה שהסבל הוא לא חלק מההתפתחותזה רק האחזות שלי תודה על תהליך וצמיחה תודה על מים בברזים תודה על מים חמים בברז תודה על קפה תודה שהוא בא בלי מאפה 😊 תודה על ארוחת בוקר תודה על אוכל בריא שהכנתי לי אתמול תודה על עבודה ופרנסה שמצמיחה עוד ועוד תודה על אוטובוס שלוקח אותי לאן שאני צריכה מוקדם בבוקר תודה על ניצוץ אהבה ושמחה שיש לי בלב גם שמרגיש נורא תודה שאתם כאן תודה על המקום הזה שמאפשר תודה שלמדתי להיות במקומות שמאפשרים תודה לך אודי על היותך עד לחיי אוהבת אותכם המוני המונים ...

הי מיכל, כן, אני סיפרתי לה והתעלמתי ממנה אחר כך (התביישתי ממנה) והיא מאוד נפגעה (ובצדק) יום אחד היא פשוט צעקה שנפגעתי ושיש לי בעיות ושאני צריכה טיפול . היא אמרה שאני אדם לא נחמד, ושיש לי בעיות באינטימיות ושאני קיר אטום , היא אמרה שיש לי חרדות , שהיא לא חברה שלי ושאין לנו על מה לדבר. התביישתי מאוד כי גם היו בנים מסביב . אחרי שזה קרה ניגשה אליי מישהי אחרת במשרד ואז ניגשה עוד אחת והתחילו לשאול אותי שאלות. פשוט רציתי להתחבא מתחת לשולחן ולא לצאת. הלכתי לבכות בשירותים. אני יודעת שאותה בחורה לא עשתה את זה מרוע. היא באמת התפוצצה עליי מכעס שלה בגלל ההתעלמות שלי ולא מכוונה לפגוע. אבל הצורה הפומבית שבה היא דיברה על דבר אישי שלי והטון שלה ערערו אותי לגמרי. אני מרגישה מעורערת בכל פעם שאני רואה אותה ואני רואה אותה כל יום. לא יודעת, אני מרגישה חשופה. כאילו שיש לה יכולת להסתכל עליי ולראות את כל הפגמים שבי. ואני לא מצליחה להסתתר מהמבט שלה. אני מפחדת ממנה מאוד. מיכל, אני יודעת שהיא אמרה עליי דברים נכונים. באמת יש לי בעיות וקשיים. אבל הדרך שבה זה נאמר , הרגשתי מותקפת. היא גם אמרה לי אחר כך שהיא יודעת שהיא מאוד ישירה ויש אנשים שחשים בכך איום. גם נפגעתי שהיא אמרה שאנחנו לא חברות. הרגשתי דחויה ולא רצויה. היא מצידה פגועה וכועסת עליי . מרגישה שאני מענישה אותה עם היחס המתעלם שלי. וככה זה נמשך וכרגע אנחנו לא מצליחות להתגבר על זה. וחבל כי אני באמת מחבבת אותה, ולא סתם רציתי לספר דווקא לה. הרגשתי קרבה אליה.

עצוב..אולי תנסי דרך המייל לכוב לה? או מכתב כתוב? בכל זאת את מחבבת אותה..להבדיל ממך אני ספרתי לחברה שדווקא אנחנו בקושי מתראות פעם פעמיים בשנה...גם לי היה קשה ליצור איתה קשר אחרי וחשבתי שהיא לא תרצה בכלל להתחבר ואני שקופה מולה..אבל בסוף דברתי על הקשר איתה עם המטפלת ויצרתי קשר והבנתי שהיא בכלל לא כעסה עליי רק לא ידעה איך ומה לומר...חידשנו קשרים. מקווה שתוכלי לגשת אליה ולהסביר הכל...רוצה שתדעי שאין לך במה להתבייש שאת עם בעיות ושנפגעת!!! את לא אשמה בכך!! וכזו את. חבל שזה יצא בצעקות ועלבון..אני חושבת שאפשר לתקן. כל עוד הנר דולק...נסי דרך המייל יהיה קל יותר במכתב ולא פנים מול פנים. בהצלחה יקרה! אני כל כך מבינה את ההרגשה הזו של שקיפות...איתך.

שבוע טוב לכולם, אתמול, אתמול פעם ראשונה בחיים שחגגו לי יומולדת. חגגנו. מפגש. מסיבונת. שעשועים. עבר בשלום. הראיתי לכולם איזו עבודה טובה עשה רופא הנפש שלי (וגם אני). אפילו התגנדתי. במונחים שלי - שמלה ונעליים עם קצת עקבים וקישוט קטן. לא מעט תעצומות. המשכים בונים ומחזקים. והיום חל התאריך הלועזי, כמעט שכחתי. שלכם, סוריקטה

וואו..מרגש!!! איזה יופי! מזל טוב! לעוד הרבה ימי הולדת כאלה מעצימים!!

אוהבת אותך המון ריגשת ברמות כל כך שמחה לשמוע אני חושבת שזאת פעם ראשונה שאת שמחה על יום ההולדת זה נפלא .. ואת יקרה כל כך מגיע לך ..

הי סוריקטה היקרה והיום הולדתית מזל טוב!!! :-)))) והמון הצלחה ובריאות ושכל מה שתרצי ותאחלי לעצמך תצליחי להגשים בכזו עדינות ורגישות ואלגנטיות כפי שאת כאן...

הי כולם, זוכרת שכתבו לי גם בעצים אחרים וראה ראיתי - התיעוד נשאר כאן, כפי שכבר כתבתי, ואוכל לחזור ולקרוא. תודה אנשים טובים. מראשית השבוע אלו מעין ימים רגילים כאלה לי. שלכם, סוריקטה

בכוונה לא מזכירה שמות למידה שאינך רוצה שזה יופיע כאן.. רק רציתי שתדעי שחושבת עלייך וכותבת עכשיו שזה יופיע מחר בבוקר .לכבודך... מקווה שהיום הזה יעבור נעים וטוב .שדווקא תופתעי לטובה... אתך בלב ....💜💛💚👼

תודה על המחשבות. כבר הסקפתי לכתוב בינתיים, שעבר בשלום, והיה סבבה. עכשיו רק צריך לנוח קצת. לא הספקתי. ומחר צפוי טיפול רפואי פחות חביב. תודה שאת חושבת עליי. ותודה שרצית להפתיע לטובה. כיף. חיבוק, סוריקטה

הי יקרה ... איך את היום אחרי הטיפול מקווה שגם הוא הפתיע לטובה .. חיבוק

הי אביב, זה היה טיפול כירורגי עם הרדמה ותפרים והכל, והסיבות קצת מצערות, כי היינו אופטימיים יותר. מה שרואים בצילומים לא הבהיר את מה שקורה בשטח באופן ברור מספיק. אבל הכל בסדר. יש הקלה, כי סיכוי רב שה'מלחמה' מול הבעייה שנמשכה כמה שנים פסקה, והתהליך ההרסני נעצר. אז אני לא כל כך חייכנית, ואולי קצת מתאבלת, שזה בסדר. בשורה התחתונה - אשתדל להמעיט במאמצים. אתרפא, ישוקם. והלאה. אני דואגת לך, את מדווחת על כאבים נוראיים :-( שלך, סוריקטה

מזל טוב אישה יקרה. יום הולדת עגול. הרבה בריאות, אושר ושמחה. שתמשיכי לגדול ולצמוח ולהאיר את העולם בהארותיך שנותנות חומר למחשבה. מאחלת המון, המון טוב.

הי ת', המון תודה על ההקשבה. באמת. ובוודאי על האיחולים הלבביים. שלך, סוריקטה

שלום,אני בחור בין 45,רווק,שמלבד לקום בבוקר מוקדם לעבודה.לא עושה שום דבר פרודוקטיבי,כמו ספורט,יציאה לבילויים גם כדי להכיר בנות זוג.אוכל גנק פוד במקום לאכול בריא.ולמעשה רק יושן ועובד.פשוט בתקופה האחרונה נהייתי עצלן ופלגמת.ל פעמים אני מצליח ללכת פעם או פעמיים בשבוע לח.הכושר.היו תקופות שכן הייתי מצליח להוריד במשקל לצאת וכו...

שמטפל יורה מעמדת סמכות למטופל שלו לצאת לעבוד ויתעקש על זה ? בלי בכלל לטרוח לשמוע מה יש למטופל לומר בנושא?

עיינתי תגובה קודמת ואין שם התייחסות שקשורה לשאלתי הספציפית הזאת. בלט לי מאד בטיפול הפסיכולוגי שעברתי העמידה של המטפלת על הרעיון שאצא לעבוד . בלי לשאול לדעתי בנושא. להעדפותיי. לתקוותיי. למסוגלותיי. לנטיותיי. היא כל הזמן אמרה 'צאי לעבוד'. כיום אני לא עובדת ואני ממש מרוצה מן העובדה שאני עומלת להקמת עסק עצמאי. הרבה יותר מספק מלעבוד תחת בוסים מאוסים כמכונת ייצור בשכר פרוטות. הפסיכולוגית בכלל לא התייחסה לנושאים כאלה. אין בכלל אפשר???בדיעבד הרגשתי שהיא חיללה אותי עם החודרנות הפורנליסטית שלה. שהיא רק הרחיקה וניתקה אותי מרצונותיי האמיתיים והאותנטים ביותר. דיברת בתגובותך על לסמוך וצבירת חוויות טובות. על המטפלת שטיפלה בי לא הייתי סומכת שוב לעולם. עצם העובדה שבכלל אי פעם סמכתי והקשבתי לה התבררה כטעות . סתם אומרת. מעניין אם כל הפסיכולוגים לוחצים ככה על מטופלים בנושא התעסוקתי. ממך לא קיבלתי תשובה לזה.

נכון שעזבתי. התרחקתי. המשכתי ללמוד במקום. אחר. מגיעה לי סביבה נקיה וחיובית ומפרגנת. להתרחק משם אכן התגובה השפויה והמתבקשת. אבל עדיין בזכרון משהו נשאר לי מהחוויה הרגשית הרגשתי כל פעם שבאופן ערמומי היא עקצה וביקרה אותי וניסתה לערער לי את הבטחון שזה משאיר משקע. זה קרה יותר מפעם אחת והסיתה נגדי אנשים נוספים אז ממש חשתי תחת מסע הכפשה והתנכלות. אני מרגישה שנשאר לי מן משקע בזכרון בלא עוזב מהחוויות השליליות. כאילו הזכרון הרגשי גורם לכך שהעבר ממשיך ללוות אותי בהווה. ההרגשה הרעה לא נשכחת ואני בעיקר מזהה בי משקעי תוקפנות וכעס ולא קיבלו ביטוי בזמן אמת. לא מספיק התעמתתי, התנגדתי, הגנתי על עצמי מולה. אני מרגישה כאילו אני סוחבת איזה כעס על שהרשתי לה לדבר כמו שהיא דיברה, בפוגענות, במגעילות, בחוצפה.. לא העמדתי אותה מספיק במקום. יש בי איזה כעס גדול. עליה. על עצמי. על הכל. על העובדה שכאשר פוגעים בי תחושות הפגיעה ממשיכות גם אם בהווה הגורם הפוגע כבר לא נמצא בחיי בכלל. איך משנים את זה? אני מאד רוצה ליצור משקעים חיוביים בתוכי. ,שמחה טהורה ואמיתית ולבבית. רוצה שבתוך הנפש שלי יתבססו חוויות שאני רצויה אהובה בטוחה ראויה שווה מוערכת. ושאדם כמוה לעולם לא יצליח לגרום לי לחוש דחויה או מבוקרת ולא אשמה. אני רוצה להיות חסינה להשפעות שליליות מאנשים שליליים. אין באמת מצליחים לפתח חוסן שכזה עמוק מבפנים? אני ממש רוצה. להרגיש טוב עם עצמי. לשמוח. להיות בטוחה בי. למשוך אנשים חיוביים לחיי ולשמוח איתם במקום להרהר שוב ושוב במשקעים שליליים מאנשים שלילים אשמח לכל טיפ ועצה איך באמת אפשר לטהר את הנפש מזכרונות שמפריעים לחיות 100% בשמחה של ההווה. תודה :)

מברכת אותך בשבת טובה,רכה, נעימה ומלטפת.. אתה יודע אודי ? מרגיש לי עכשיו נעים בלב.. הייתי קודם אצל אמא צביה ונעים לי בלב.. מרגיש לי עטוף בלב.. אני אוהבת מאוד מאוד את אמא צביה, וגם אותך, וגם את המקום הזה, ומרגיש לי עכשיו אהבה ורוך לכל היקום.. שלך-במבי.

הי אודי, אני לא קראתי את הספר הזה, ובטח עכשיו אשבור לסוריקטה את כל ההילה סביבו. אבל אולי אני קצת קצת הענק הכי לא גנדרן בעולם. קודם כל, כי אני בכלל לא גנדרנית. ממש בושה למין הנשי. איזה מין אישה אני בכלל? אבל, יש בי באמת משהו ענקי. ענקי ומפחיד ומאיים. בא לי לצעוק עכשיו על כולם, במיוחד על הקולגה שצעקה שעברתי פגיעה ויש לי בעיות וביישה אותי מול כולם. בא לי להיות ענקית ממש ולצרוח עלייה עד שהיא תבכה כמו שאני בכיתי. אודי, אני רוצה שיכאב לה. בעצם, לא. אני רק רוצה שנחזיר את הזמן אחורה לפני שסיפרתי לה ולפני שרבנו ולפני שהתעלמתי ושיהיה הכל בסדר בנינו ונהיה בנות כאלה שמדברות רגיל ולא מכאיבות אחת לשנייה. ואני ימשיך להיות הכי לא ענק והכי לא גנדרן בעולם הזה כולו. והיא תמשיך להיות ענק גנדרן מאוד ומאיים מאוד אבל לא כלפיי ואנחנו נהיה בסדר וזהו. ועכשיו אנחנו לא בסדר, והיא יודעת שנפגעתי ושיש לי בעיות ואם היא תספר לבנות אחרות ואז הן כולן ידברו עליי וירכלו עליי אני אתבזה נורא ואתבייש . אני כל הזמן מתביישת ומפחדת.

אוי מיקה יקרה....כואב לי לקרוא שהיא צעקה וביישה אותך מול כלם. ממש נורא!!!! אבל בהמשך כתבת שאחרים ירכלו..אז לא ממש הבנתי אם רכלו או שזה פחד שלך?? בכל מקרה זה ממש מפחיד ומאיים מבינה אותך! אני בוכה יחד איתך. ספרת סוד ובתמורה קבלת גילוי בפומבי..בטחת בה והיא בגדה בך רק כי התעלמת ממנה?? לא מובן...

המצב כל כך רע!!! ואני צריכה לתת תשובה. מרגישה שיש לי בעיה רצינית עם המטפלת וכבר לא יודעת ואולי לא סומכת עליה שתוכל לעזור לי. כתבתן לי לא מזמן שיש גם אפוור ואולי עוד צבעים, אבל כשלי שחור הוא צובע את הכל חזק מאוד ולא רואה כלום חוץ משחור! עכשו מאוד קשה ולא רואה שום פתרון באופק. כל החיצים וכל הדרכים מובילים רק למקום אחד. לצערי, אודי עד שתגיד איזה משהו חכם ומשמעותי אצטרך להחליט לבד איך אני מתמודדת....

שוב היאוש הזה שעוטף אותי. שוב בבית ללא עבודה.(התפטרתי...) שוב כועסת על המטפלת שבמקום להיות איתי מטיפה לי מוסר! לאחרונה שמתי לב שאני "מחפשת" אותה. עשינו שיחה "יחסינו לאן" ואז היא "הטיפה". כבר לא יודעת אם כדאי לי להמשיך איתה. נוצר בי איזה אנטי. המון שנים איתה וכבר לא יודעת אם יכולה לעזור לי, להיות איתי . יאוש! יאוש! יאוש! מכרסם עמוק! נ מ א ס ל י!!!!

תודה על המקום הזה שמאפשר להתלבט, להבין ,לא להבין ,להיות ,לא להיות פשוט מאפשר תודה על עשייה תודה על בוקר ועל פעילות הבוקר תודה על יום עמוס תודה על מחשבה תודה על הקשבה תודה על למידה תודה על מטפלת וטיפול תודה על חברה שלא מרפה תודה על שמחה בלב תודה על היש תודה על ספרים תודה על המוזיקה תודה לאבע ובעלי החיים תודה לכל מה שמשאיר אותי שפוייה ועוזר לי לתפקד 0

תודה לך, אביב, על נחישות והתמדה. ברור שתודה לטבע ובעלי החיים - גם ממני. תודה לגשם. תודה על מנוחה. נחת ורוגע. תודה על תינוקות וילדים מאושרים ובריאים שמקיפים אותי. תודה שמצאתי ויצרתי סביבה חדשה, שמורכבת מאנשים שונים מהמקומות האפלים אליהם יש בי חלקים הרסניים שנמשכים. תודה על צמיחה. תודה על התחדשות. תודה על הפגת עכבות. סוריקטה

תודה על הניתוק שמאפשרת לי יחסית לתפקד תודה על הניתוק שהוא שומר עלי מלהרגיש את הכאב הבלתי נסבלת תודה על הניתוק שומרת עליי לזכור תודה אביב יקרה על עץ התודות

תודה שקמתי תודה שישנתי מה שישנתי תודה שאני מנסה לכתוב תודות תודה שאני יודעת שיש גם טוב בעולם תודה שאני לא נופלת למקום קרבני גם בתוך המלנכוליה שאני נמצאת בה תודה על מקלחת וקפה של בוקר תודה על יום עמוס נוסף שמחכה לי תודה שאני סוחבת את הימים האלה למרות הכאב תודה שאני ממשיכה לנסות תודה שאני לא מאבדת תקווה תודה על הטבע המוזיקה מטפלת ושאר גורמים שמלווים אותי תודה אודי על היותך תודה לכם שאתם כאן שתהייה שבת שקטה ושלווה

סליחה בנות שגררתי אותכן לשיח שבני ובן אודי...אין לי מילים באמת .. שנייה אחרי ששלחתי הבנתי מה עשיתי אז מקווה שתבינו אודי יקר באמת באמת סליחה . השיח הוא בניינו ואנחנו בהחלט לא צריכים מתווכים . לא יודעת מה להגיד ... חוץ מאשר אני יודעת שתבינו אותי ... בימים אלו אני יותר ויותר שם מכאן וזה משפיע על הכל . תודה לכם על היותכם בחיי גם אם וירטואלים למדי ..

מה קורה, אביב יקרה שלנו? איזה חרדות אדירות משכו אותך לתהום? לא גררת אף אחד, להרגשתי... כולנו כאן ואנחנו בוחרים בחופשיות אם להצטרף או לאו, להזמין עצמנו ולהשתתף, וגם אחרת. לפעמים מתאים, לפעמים מרגיש מדייק, ולפעמים אופס, כשל. זה בסדר, מחבקת המון, סוריקטה

איזה קטע ... ראיתי הרגע את ההודעה הזו.. כבר הגבתי להודעה שכתבת למטה.. אם לא מתאים לך ,את כמובן יכולה שלא לקרוא את מה שהגבתי... יום מבורך לך אביב :) במבי.

ברור שהמילים שלכן יקרות לי לכן ביקשתי את עזרתכן ...אפילו מאוד מאוד הם עוגן ענקי . זה שהרגשתי לא נוח זה רק כי ביקשתי מילים על המילים של אודי ... כאילו אודי יכול להסביר את עצמו .ואני כמו ילד קטן ביקשתי שתתערבו ... מקווה שיותר מובן מרגישה סלט ירקות בראש ...

בלימודים הקודמים שלי נפלה עליי שם איזה מישהי רעה שפשוט נטפלה אליי. כל הזמן ניסתה להוריד לי את הבטחון. תקפה בהערות עוקצניות את תחושת השייכות שלי. ייחסה לי מניעים שליליים וציירה את עצמה כטובה לעומתי. האשימה אותי שאני רוצה להעתיק ממנה עיצובים. ריכלה עלי מאחורי הגב וצחקה עליי בפנים. הייתה לה שפה כזאת ערמומית ומיניפולטיבית שהיא עושה משהו ומכחישה בו זמנית . למשל יכלה לומר 'לא שאני מאיימת אבל..." ואז להגיד משהו מאיים. או הייתה מדברת כאילו בעקיפין 'אני לא אוהבת אנשים שמחמיאים הרבה' והיה ברור לי שהיא מתכוונת אליי כי זה נאמר ישר אחרי שהחמאתי למישהי והיא שמעה. בהזדמנות אחרת שמעתי בנות מדברות על משהו בעיצוב ושאלתי אותן על זה מסקרנות אז היא פתאום קפצה ואמרה לי 'את לא חייבת לדעת הכל' וכאילו ניסתה להגביל אותי ולתקוף את תחושת השייכות שלי. זה הרגיש עויין ונוראי. היא גם עשתה את זה עם חיוך על הפנים כאילו היא נהנית לערער לי את הבטחון. הייתה יכולה לשקר בלי להנעיד עפעף וניכר שיש לה אישיות נרקיסיסטית מנופחת כזאת כי היא כל הזמן דיברה על עצמה במן סופרלטיביים עצמיים , שזה לכשעצמו היה גרוטסקי. בקיצור טיפוס ממש בלתי נסבל . פעם אחת היא שאלה ממני חפץ וביקשתי ממנה בלשון הבהרה 'רק תקפידי להחזיר לי אחכ' אז היא ענתה לי במן ארסיות מורדת 'אני לא צריכה שיגידו לי להחזיר. אני מחזירה תמיד' . והרגשתי מותקפת. כאילו מה הבעיה שלה? במקום להשיב 'בטח, תודה' . היא ערערה לי את הבטחון כל הזמן. וכשנכנסתי לכיתה נהגה שלא לברך אותי לשלום במן אופן מופגן... כאילו היה לה איזה משהו נגדי והיה לה חשוב גם שאחוש בזה. סיפרו לי עליה שבמחזור קודם היא נטפלה כך למישהו אחר גם.. לא מבינה בכלל מאיפה זה נובע ואיך מתמודדים עם אישיות נוראית ככ? אני אישית בחרתי להמשיך את לימודי ההמשך שלי במוסד אחר רק בשביל לא להתקל בה ובחברותיה שם שוב (בנות אחרות שהיא נהגה להסית נגדי). זה היה מכוער. אנשים יכולים להיות ככ חסרי רגישות ואיומים. בחיים שלי לא התנהגתי בצורה ככ דוחה כלפי מישהו אחר. מרגישה שממש היה לי חוסר מזל מבחינה חברתית שם. חוויתי הרבה דחיה ועויינות וזה לא היה הוגן ולא מגיע לי בכלל. אהבתי להסתכל מה אחרים עושים כדי לקבל השראה וחשק. הם פירשו את זה כחתירה להעתקה. וזה בכלל לא נכון. הכפישו אותי סתם. במקום לקבל יחס של אהבה ותמיכה אישור ושייכות נאלצתי לסבול את היחס הגועל נפש הזה. יש אנשים בעולם הזה שמאד לא רגישים לזולת מלבד עצמם והאינטרסים הצרים של עצמם. זה גועלי.

מימה, ההיא מהלימודים, עם האישיות המעפנה לדברייך, עכשיו לא בחייך. נסי לחשוב מה הוביל אותך להימשך ולהזמין אותה למחשבותייך ביתר שאת כעת? סוריקטה

לב פצוע שלא יודע שהוא פצוע ואז בטיפול הוא מגלה. חווה תלות ופורצת זעקת שבר . ננטש. נכנס לסרט. מגלה על עצמו שהוא פצוע.שמאז ומעולם היה פצוע. והוא לא ידע. אפילו שהקיא ופצע את עורו הוא עדיין לא הבין שיש בו רגש פצוע. הוא לא קישר ולא הבין מה המקור. ופתאום אחרי הזעקה שפרצה הוא קישר בין הדברים. הוא הבין שבעצם מאחורי הגוף שאת עצמו פוצע היה רגש פצוע. פצע רגשי שהרבה יותר כואב לחוות מכל שריטה או מכה.

הי אביב, מסכימה שמפצעים רגשיים כאלה קשה להתמודד, פעמים רבות יותר מפציעה פיזית, שגם גלויה לעין. עם זאת, לעתים פציעה פיזית קשורה גם לאירוע רגשי. מורכב. גמני גיליתי את ההיסטוריה רק אחרי שנים של טיפול. הייתי שם עמוק. מצב מדאיג. חמלתי שלוחה יקירתי. עוטפת, סוריקטה

וואלה, איכשהו היה נדמה לי שגם אביב כתבה משהו דומה על כאב נפשי. לכן גם עלה הרעיון של השיר המצורף בהמשך. ברור שהמילים גם עבורך, מימה. סוריקטה

שלי ולמימה יש הרבה מאוד במשותף ... מימה עצוב וכואב ...אתך

מימה יקרה מסכימה איתך שכאב רגשי הוא הכי קשה להתמודד איתו הלוואי שיהיה לנו האומץ ורצון להתחבר אליו... הלוואי נוכל לסכים להתחבר..הלוואי..

מקדישה לך, מימה, ולכולם את השיר הנוגע הזה: 'לא תמיד אפשר להראות סימן או פצע בתור הוכחה' (והייתי מוסיפה גם שבסדר גם כשבן בוכה ולא רק ילדה). https://youtu.be/OWzbclVgdWQ סוריקטה

... פתחתי את הפורום בבוקר, והוא מזכיר לי שבכלל היום יום שלישי... כמה טוב שכך מחלוקים ימי הפעילות כאן. אני כזאת מבולבלת... הי כולם ואודי אהוב, אתמול התחדשתי במשהו. לכבוד יומולדת. מצטרפת לזה חוויית הקנייה והכל. הייתי כל כך חברותית ומתקשרת ומעורבת ואכפתית. כשפרשתי משם, הייתי נרגשת והופיעו תופעות שאני קוראת להן חרדתיות. לא התמצאתי אפילו במקומות הכי מוכרים (אובדן אוריינטציה, אולי) אבד לי התיאבון לגמרי. לולא הייתי אומרת זאת למישהו, אף אחד לא היה יודע. הגעתי הביתה במקום להמשיך במשימותיי, גם לא התבוננתי כאן בפורום, והלכתי לנוח. אני מניחה שיש לי ציפייה גדולה מאנשים לקראת יום ההולדת, שיתגמלו אותי באיזה אופן על שנים רבות ועל השקעה. גם כלכלית. אני כבר רואה שמה שקורה בשטח אינו תואם את הפנטזיות שלי, ויש פה מקום לאכזבה ועלבון. ככה זה (גם) בימי הולדת. אנסה להתכייל. דרשית שלום לכם. מקווה להתפקס ולהתחיל עוד יום. נשתמע, סוריקטה

הי כולם, מעדכנת שנחתי והתפקסתי. הידד לטיפול שבזכותו אני מצליחה להתאושש אחרי פרק זמן קצר יחסית. בעבר החוויה הייתה נשארת איתי לשנה וחצי או לתמיד. תיקון - אודי. מאמצת, כמובן. נשיקות, יחי נובמבר, סוריקטה

סוריקטה יקרה סליחה שאני מתקשה להבין אותך מה שאולי הצלחתי להבין זה תחושה שהלכת לאיבוד? חוסר נוכחות? אנשים לא שמים לב? אלו תחושות קשות ונראה לי שלמדנו לחיות איתם.. לפעמים כתיבה מאפשרת נוכחות.. (אם בכלל לא הבנתי אותך תתעלמי ממה שכתבתי) רק שתדעי שאני שמחה שאת כאן

אם אשתמש במילותייך - תחושה שהלכתי לאיבוד. תודה יפה שלי, סוריקטה

ענית לי למטה ואני יודעת שבטוב אני כבר יודעת שכל מה שאתה כותב בא ממקום טוב , אכפתי דואג והכי חשוב מקצועי . אבל אני לא מצליחה להבין וזה יוצר בהלה מאוד גדולה ..לפני שזה הופך לחרדה אתה מוכן להסביר לי שוב מה הכוונה במילים האלה .. "תבדקי איך וכמה את יכולה להגיע לכאן שלמה יותר. המקום מאפשר את זה. ואנחנו מאוד נשמח לקראתך." הראש העקום שלי מתרגם את זה לכעס ,להנה כתבת אז אודי אומר לך את האמת תבואי שלמה כי ככה כמו שאת באה את לא ממש שייכת לכאן,לא ממש רצוייה .. אוףףף אודי החלק שמבין דברים לא מצליח לחשוב מעל הרעש העצום שיש לי בראש ובלב מאתמול ... סוריקטה ,במבי אם בא לכם אני אשמח אתם תמיד מצליחות לתרגם לי את אודי כשהראש שלי עיסה דביקה .. ואודי יקר אני זוכרת ,זוכרת מעבר לעיסה הזאת שבראש , שאתה כולך טוב .. יודעת שאתה כאן עבורי כל כך מעבר לכל הגיון בריא . אז סליחה שאני ככה אני באמת מעריכה את כל מה שאתה עושה כאן .

אביב יקרה, בהתחלה דווקא בלי תרגום (כתבת אותו בעצמך) - אני יכולה להבין לגמרי את הכיוון של התפיסה של המקום הכועס שדורש ממך להגיע רק שלמה, וכמפורקת את לא רצויה. קשה לשכנע כשהקול נשמע בפנים כל כל חד משמעי, אבל יופי שאת יודעת לשים סייג, ובמיוחד כאשר המחשבה לכאורה נורא ברורה וחד צירית. אני שמעתי גם המון חמלה ורוך והכוונה למצוא בעצמך בתוכך בדרכך, שכך, באחריות שאת מגלה שאת מצליחה לקחת, עשוי להיות הכי מרגיע ומספק עבורך. שלך, סוריקטה

קראתי את התכתובת שלכם, ומעניין... אני "שמעתי" משהו שונה לחלוטין... אני שמעתי את אודי אומר לך : "אביב מתוקה, אנחנו כבר מכירים את הפיצולים,את חלקי האישיות שאת מביאה לפה.. המקום פה בטוח ומוגן ,והיות ואני מכיר אותך כבר איכשהו, וגם מכיר קצת את הכוחות שבך ואת המוטיבציה שלך לגדילה ושינוי, אני מציע לך שימוש נוסף ומאתגר יותר במקום הזה.. אני מציע שתנסי להביא לפה גם אותך ,אביב, על השלם שבך , עד כמה שאת יכולה... ואני ,אודי ,מציע לך לנסות להביא אותך גם על השלם שבך ,לא ממקום הגנתי-מנותק, אלא ממקום של חוויית השלם שבך !!!! ואני-אודי, וגם הקבוצה פה תומכים בך ונותנים לך יד בניסיון הזה..." זה מה שאני שמעתי בהודעה של אודי אלייך... איתך, במבי.

קוראת אותכן מרגישה את העטיפה שעטפתן אותי . זה מרגש עד דמעות .. כן סוריקטה מרגישה שצמחתי מאוד והתגובה שלי הרבה יותר בוגרת ואחראית . אודי מאוד מאוד מובנה כדמות טובה וזה עוזר מאוד .. ובכל זאת לבוא שלמה מפחיד לא בטוח מרגיש לא אני בכלל . אני לא יודעת איך להיות שלמה.. ושוב מתנצלת שמגיבה לכן יחד ושלא ממש מוצאת מילים רק שתדעו המילים שלכן הוא עוגן נפלא לי שמחזק את הטוב של אודי והמקום כאן .

הי אודי, אני רוצה לשתף ולכתוב כאן שבתור ילדה הייתי מאוד מוזנחת. תמיד בנות היו צוחקת עליי על הבגדים והלבוש. לא הייתי מסתרקת יפה אף פעם. הייתי עלובה ומוזנחת. אני חושבת שגם היום יש בי צד מאוד מוזנח ומרושל. וגם היום בנות מהעבודה אומרות לי לפעמים שאולי כדאי שאני אתלבש אחרת , יותר אופנתי ויותר יפה. אני בכלל לא מרגישה קשורה לכל שיחות הבנות שלהם על לקים ובגדים ואיפור ובכלל לא מצליחה להשתלב. לפעמים אני תוהה אם הן צוחקות עליי? עד כמה הן מחבבות אותי באמת אפילו שאני ככה? כרגע אני ובעלי במעבר דירה, לדירה יותר חדישה ויפה והחלטתי לקנות ריהוט חדש ולהשקיע כדי שיהיה לי חדר יפה וארון יפה ואני אהיה מאין אישה שכזו עם מראה וחדר כזה של נשים. ואני גם אקנה לי ארון חדש ואמלא אותו בבגדים יפים :)) עד שהוקלגה ההיא שאמרה שאנחנו לא חברות ממש תרצה לדבר איתי על לקים , למרות שאני לא מבינה בזה כלום.

אהבתי אודי אדיר ממש הצלחת לגרום לי לצחוק לרגע

גם אני לא מבינה בלקים וכאלה ואת האמת אפילו לא אוהבת את השיחות הקטנות האלה את יודעת אישית שתי המטפלות שלי גם לא זקוקות ללקים ואיפור כדי להיות אשה . להיות אשה זה הרבה יותר מלקים איפור וכאלה .. ואת בסדר יקרה גם בלי לקים....

את יודעת מיקה, גם בי, אני מניחה, יש צדדים מוזנחים, כגלעד למה שהיה בעבר. היום איני מוזנחת ככל שאני תופסת. אבל גם לא גנדרנית ומקושטת. לא מאופרת ולא לקים ולא ציפורניים. בגדים חלקים בלי נצנצים ודוגמאות. גם אין לי פינת איפור עם נורות מסביב. זה לא הקטע שלי וזה לא אני. אבל התוך, פנים, מיקה. הפנים העשוי, במוח הקטן הזה ובלב, שעובד כל כך בטיפול שווה יותר מזהב ויהלומים וכל ההתפנפנות החיצונית. לא רק אני כזאת. אפשר להיות לגמרי אישה גם ככה. ואולי לא כדאי לנסות להיות בכוח מי שאת לא. אגב, עוד כמה חודשים פורים. אפשר להתחיל לחשוב. ואגב הספר הזה שרשמתי בכותרת - ספר מעצבן בעיניי. עלק נדיב הענק הזה, אבל הוא הקריב את כל מה שהיה לו ולא שמר על עצמו. אז בהחלט כן לשמור על עצמנו. היגיינה ותזונה וכושר ובריאות הגוף והפה והנפש. תתחדשו על הדירה. מעבר מרגש! שיהא זה מרחב עם אוויר מרענן. סוריקטה

כבר כתבתי לך לא פעם שגם אני לא מתחברת לכל ה"ענייני נשים" ובכל זאת יש לי חברות שאוהבות לקים ופנים והחלקות לשיער :) אז מה? כלם חייבות להיות אותו הדבר? אני לובשת מה שנח. ואת יודעת מה? גם היום אחרי הורדה רצינית במשקל אני לא מאלה שקונות ונהנות מקניות של בגדים...אני נהנת יותר מטיולים בטבע וארוחה טובה או סרט מאשר בגד לארון. ואין לי לק או צפורניים ארוכות;) הבל הבלים..העיקר שתהיי שלמה עם עצמך. היי מי שתהיי ויאהבו אותך בכל מקרה!!!! מניסיון ופחד דומה שממש השתנה לטובה! חיבוק מתאים. ואהבתי את התשובה של אודי...הצחיק אותי.

שלחתי פוסט ביקורתי עם האמת שלי מהבטן ולא מופיע...

תוהה עם זה בגלל הנימה או התוכן. אם הייתי כותבת בצורה יותר ניטרלית ונקיה את התוכן (למשל הביקורת שלי על איך פסיכולוגית לחצה עליי לצאת לעבוד תוך התעלמות מהקול האישי שלי שם) ולנסח בלי לתקוף ולהשמיץ ... היה מתקבל?

לקחתי קורסים שמטרגרים ברמה שאני שם יותר מכאן ... הכל מתעורר ריח ,זכרונות ,תחושות של הגוף ... ובעיקר עצב עמוק על חוסר נראות של המערכת ... מה שטוב בזה שאת מה שצף אפשר להביא לטיפול ולעבוד על זה .. אתגר ...אני אוהבת אתגרים .. 😊

יום פשוט נוראי אודי אפשר יד אולי יעזור להתקרקע אני כל כך אנחנו וכל כך שם ..

אביבוש, כמה עוצמה שיש בך!!!!! גם לי היה פעם קורס כזה..וואו כמה שזה הציף והיא הייתה שם עבורי, אז גם בטיפול וגם כאן, אנחנו פה עבורך ובשבילך.

היה בסדר ונחמד שבוע ימים בדיוק שבוע. והיום הכל התפוצץ לי בפנים. מרגישה שמלכוד מאוד גדול סוגר עלי. לא בטוחה שרוצה להמשיך בעבודה. האנשים שם בלתי נסבלים!!! מתייחסים בצורה מחפירה!!! לא מוכנה שיתייחסו אלי כך!!! כניראה שאפרוש בקרוב. המלכוד הוא עבודה אחרת. באיזה עבודה אחרת אוכל לעבוד. איזה עבודה אמצא?! אין לי כיוון. אין לי מושג. אין לי שום רעיון!!!! על הפנים!!!!

הי אוווף, גמני מזכירה שיש אמצע וצבעים אחרים זולת שחור ולבן; שיש שלל מצבים בין מחנק לנשיפה רבת תנופה. סוריקטה

היי, אני בתקופה שאחרי צבא לקראת לימודים גבוהים. אני מוצאת את עצמי מהרהרת הרבה בימים שאני פחות עסוקה מה המטרה שלי בחיים? למה אני עושה דברים? אותן מחשבות עולות לי גם כשאני צריכה לעשות דברים שקשה לי להתמיד בדברים שאני לא אוהבת וכו...וכלל שאני עסוקה פחות המחשבות מתגברות. יש לי תחושה לאחרונה שהאנרגיות שלי מתבזבזות על ״לשרוד״ את היום יום, על מצב רוח טוב ופעולות שגרתיות במקום להוציא אותם על דברים שיקדמו אותי. לאחרונה חברה טובה אמרה לי שהיא חושבת שהמחשבות שלי מראות על דכדוך וכדאי לי לקבל טיפול השאלה שלי אם אני במקום נורמאלי של חיפוש עצמי וכו או שבאמת עלי לגשת לטיפול

לאיזה סוג של איש מקצוע לדעתך אני צריכה לפנות?

אודי יקר וכלם... לא נפגשות השבוע..לא מפריע לי במיוחד, אין שום דבר על הפרק ובכל זאת עולות מחשבות. אולי אשאר כדי להנות מהטיפול סתם ככה???...בלי לנסות להבין לעומק, סתם כי טוב לי איתה? לתחזוקה :) הרעיון השבוע הזה ( שבמילא יצא לא להפגש )הוא קצת גם לבדוק אולי, מה קורה, האם היא חסרה לי השבוע?, כי היו תקופות שממש הייתה חסרה והייתי חייבת שיחה וכו'..עכשיו לא. אבל הנה עצם זה שאני חושבת וכותבת..נו, טוב. שבע וחצי שנים זה המון זמן ואצטרך להתרגל גם ללבד...חשוב לי שאתה ואתם כאן כי אף אחד אחר לא יודע שאני בטיפול וגם לא יודעים על הלבטים ולא ידעו כשנפרד...כך שלא יהיה גורם חיצוני להעזר בו בפרידה... היא בקשה שבתור התחלה ננסה לראות איך אני בלי לתקשר בין הפגישות, לפעמים אני כותבת לה דברים שטוב לי או שנזכרתי במשהו או שמשהו קורה..ואז מדברים בפגישה כמובן..זה נשאר לפגישה אבל אני עוד כותבת לעיתים...פעם זה היה רק בשביל לבכות לה ולתחזוקה, הכתיבה השתנתה וגם התדירות......הרעיון שלה הוא טוב כמובן. אז בלי לתקשר איתה מתקשרת פה :) חפרתי מספיק, שיהיה שבוע מבורך וטוב.

הי מיכל יקרה, אצטרף למילותיו של אודי ואומר גם אני, שגם בעיניי, את עושה עבודה נפלאה. סומכת עליך. סוריקטה

מיכל יקרה מאמינה שתגיעי להחלטה נכונה לגבי המשך טיפול יחד עם המטפלת..

תודה, מחמם את ליבי התמיכה שלכן :) התלבטות לגבי המשך זה ממש לא פשוט אחרי זמן ממש ארוך...ובכלל עוד היו פעמים של שתיים ושלוש פגישות בשבוע..ההתחלה איתה הייתה אינטנסיבית מאוד! מיילים, התכתבויות ארוכות ופגישות ארוכות ומרובות.. היום פגישה בשבוע וגם זה לפעמים נדחה..בנוסף כיום אין כמעט קשר בין הפגישות ואם יש זאת רק ידיעה על משהו שקשה לי לדחות..אבל זה מחכה לפגישה תמיד. כמו שהבנתן, לא מחליטה :(

וואו...תודה :) את מקסימה!!!

תודה שקמתי תודה לאמא אדמה תודה על הטבע הנפלא תודה על בעלי החיים תודה לציוץ הציפורים תודה על יום חדש תודה על עוד שעת שינה תודה על היש תודה על מי שאני על כל המורכבות תודה על לימודים שמשאירים אותי חיה תודה על מחשבות נכונות וטובות תודה על אוטובוסים תודה על היש הגשמי תודה על תקווה ואמונה בדרך תודה על מטפלת וטיפול תודה על המקום הזה ....

תודה על ציוץ הציפורים תודה על בעלי החיים תודה לגשם שבא בקטנה אמנם אבל בא תודה לאוטובוסים שלוקחים אותי לאן שצריך תודה על כל הצרכיים הקיומיים שלי שמתמלאים תודה שאני לא שמחה לאיד ובכל זאת שאני גם לא עצובה שרע למי שעושה לי רע. תודה שאני עושה כל מאמץ להרגיש באמת תודה שגם שאני לא מרגישה אני יודעת איך צריך להגיב ככה שחוץ ממני אף אחד לא סובל מזה תודה על יכולות מדהימות של תימרון ויצירתיות קיומית תודה על מנגנון ההכחשה וההדחקה אם כל הקושי הם מאפשרים לי לשרוד תודה שאני לא מתייאשת מכלום תודה שאני מחזיקה בתקווה תודה שיש ירידה יש בי חלקים שמעלים חזרה תודה על כל חלקיי בסהכ אני שלם לא רע בכלל תודה על הגוף שלי תודה שאני מכריחה את עצמי ללמוד לדאוג לו אמנם ממש עדין לא מספיק ובכל זאת התחלה תודה שאני מעיזה לכתוב את זה שאני מנסה לדאוג לגוף ולא מחביאה מהחלקים האחרים שלי תודה שאני מנסה לא להבהל מהחלקים שלי ומנסה לאפשר להם יותר מקום תודה על הפעמים שהחלק הקשה שבי יוצא אני מבינה שזאת השלכה -כמה עצוב תודה על מי שסביבי שעוזר לי לחיות תודה על לימודים תודה על פרנסה תודה על הזמן תודה על געגועים למי שכבר לא מלווה אותי אבל מלווה אותי כל הזמן מבפנים תודה על תהליך אמיץ שעשיתי ואני עדין עושה תודה על מחשבות של כמה ולאן ועד מתי תודה שאני חושבת על גיל זקנה ויודעת שיהיה בסדר היקום אוהב אותי וידאג לי תודה אבל שאני זוכרת שגם לי יש חלק בדאגה לעצמי תודה לכם שאתם כאן תודה על המקום הזה שמאפשר לי להיות אני על כל צבעיי . חיבוק ענק ליום נפלא ממליצה להצטרף זה עושה כל כך טוב בלב .. ת- יקרה את כותבת שאוףףף אז בואי תנסי לצבוע את העולם בצבעים אחרים גם ...

תודה שאני לא מוותרת תודה שיש לי חברה כמוך תודה שיכלתי להביע את תסכולי מול האחראית שלי באופן ברור וברוגע תודה שהלכתי להתאמן היום תודה שיש לי עבודה תודה שאני מרגישה בטוחים בבית תודה על שבת תודה

ינשופי אוהבת את רוח ההודייה . את הרוח שמביאה איתה בטחון ויש .... אוהבת אותך מאוד מאוד

היא הודיעה שלא תוכל להפגש איתי 3 פעמים בשבוע. צריכה ללמוד לדחות סיפוקים. תמיד איך שהוא במוצ"ש פתאום מתחשק לי להפגש ביום ראשון. אבל כשמגיע יום ראשון ואני עסוקה, אני מברכת על כך שלא נפגשות. לפעמים הפגישה תקועה לי ומפריעה לעשות דברים אחרים, נחוצים יותר. אז כניראה שזה איזה שהוא מלכוד של שבת שצריכה ללמוד להתמודד איתו.

אודי , אתה יודע אני מתגעגעת אלייך למקום הזה . ולא כי עכשיו חופש ממש לא !!!! זה כבר הרבה זמן ..לא מעכשיו מרגישה שאני כאן אבל האמת שאני לא . זה רק הצל שלי כאן !!! כאילו ,שלי למי שאני ..אין כאן באמת מקום , יודעת שזה שלי ורק שלי ... מרשה לעצמי בחזות הוירטואלי והלא מוכרת , להשליך כאן את כל מה שאני לא מסוגלת להכיל, את השגעון , את השונות , המוזרות ,הקולות בקיצור שופכת כאן את הטרוף את מה שנראה לי עצמי כמו מדע בדיוני . מביאה לכאן ,כאב שאני לא יכולה להכיל וזקוקה כל כך שמישהו אחר יכאב אותו במקומי. כי כאן לרגע או שניים יכולה להניח את מה שביום יום דוחקת כדי לתפקד .. מאוד לא הוגן עבורכם ומבינה עד מאוד כשלא יכולים להכיל את מה שאני מביאה. סליחה שאני כל כך אנוכית ,אבל זה מה שנותן לי כוח לשרוד . ואז , אז ברגעים כאלה שזה מרגיש ששפכתי כאן יותר מידי, אני רק רוצה לברוח מכאן להעלם , בטוחה שלא אחסר לאיש (יודעת שזה לא נכון אך זו ההרגשה איך אמרנו בורות וחסכים ) ונאבקת ונשארת וכך כבר תקופה מאוד ארוכה , שוב ושוב ... מלחמה אין סופית בן ההיגיון לרגש ...וככל, שאני רוצה לאפשר לרגש להיות המאבק הרבה יותר קשה ...וההרס העצמי כבר בגודל מפלצת ואני אוחזת בו בחזקה שלא יצא מפחדת מאיבוד שליטה , וכל סיבוב שאני מצליחה לאחוז הוא גדל עוד ועוד כמו הדרקון אף אחד ... ומנסה לאזן אותו בתודות , ביש ,שיש בעולם הזה שעוטף אותי ולרוב גם מצליחה .אבל, האמת שבפנים אני אדם עצוב , כואב דכאוני, שלא מבין מה הוא עושה כאן בחיים האלה. והכי הכי רוצה שזה כבר יגמר ... ואז שאני כותבת ככה , מתוך מצוקה ענקית מתגלים גם הצדדים שלא מוותרים שנאבקים עוד ועוד כי מי אנחנו שנוותר ..ודוחקת פנימה רגשות כואבים ומחייכת ובאה וכותבת לאחרים ומנסה להיות חלק , להרגיש חלק מכאן ושוב שופכת את מה שלא יכולה להכיל ושוב רוצה לברוח מכאן להעלם .... וכל כך צריכה אתכם להרגיש כאן ושייכת לא לדעת!!!!! להרגיש שלמישהו בעולם הזה אכפת ממני באמת ,עם כל הטרוף והשיגעון שהוא אני . כל כך צריכה להרגיש, שיש מקום בעולם הזה, שיכול להכיל את הכאב הזה שאני מביאה איתי ולא רק המטפלת שזה התפקיד שלקחה על עצמה . (יודעת שרובינו כאן במקום הזה ואני לא היחידה ) אני מתמודדת עם כל כך הרבה חזיתות בו זמנית בתקופה האחרונה ....ויחד עם זה מנסה לאפשר מקום לחלקים שמחזיקים ברגשות הקשים להיות .... מתגעגעת אליכם , למקום הזה ....לעצמי שמרגיש חלק מכאן.....

"בואי תני לי יד ונלך אל תשאלי אותי לאן אל תשאלי אותי על אושר אולי גם הוא יבוא, כשהוא יבוא ירד עלינו כמו גשם בואי נתחבק ונלך אל תשאלי אותי מתי אל תשאלי אותי על בית אל תבקשי ממני זמן זמן לא מחכה, לא עוצר, לא נשאר...נשאר" אביב ממי שלנו, הייתי רוצה להאמין שכן נכחו כאן חלקים מחלקים שלך. בואי נסמוך על אודי שמחשבותיו בריאות, בבחירות שלו לפרסם. לאזניי, אולי כן, את נשמעת מאופקת, ולא נותנת לעצמך התבטאות חופשית. אולי פוחדת מהחלקים התוקפניים (למי אין...). ומה שאת מספרת בכלל, מעורר גם אצלי הזדהות רבה. אפשר להחכים וללמוד מזה. רשמתי ממש לא מזמן את הערכתי העצומה למאבק שלך להיות כאן. לתפוס מקום ראוי. אביב יקרה, אין את נראית משוגעת בעיניי, ולא מוזרה, או מאד אחרת, או מטורפת. בכל אחד יש חלקים 'שונים'. מידתיות היא גם עניין. בשלם - את נראית לי אדם ממש ככולנו. ואיך אני אומרת לתינוקי אחרי שאני מרימה ומחבקת אותו כשהוא נכשל - הכל בסדר, אני כאן. לידך. איתך, סוריקטה

תודה יקרה ...באמת תודה על מילים נוגעות ...

אביב יקרה שוב לא מצליחה לעקוב אחרי כל מה שכתבת... קוראת ומייד שוכחת... סליחה.. אבל כן רוצה לאומר לך שאני מאוד רוצה להיות שם בשבילך... רוצה להקשיב ולעזור להכיל את הכאב.. את יקרה לי מאוד, ינשוף

אוהבת אותך 🙅🙅🙅❤💙💚

את הכי רצויה כאן שבעולם!!!!! בכלנו יש חלקים אך הם באים לידי ביטוי בצורות שונות. יש לך מקום פה ואת כלל לא שונה, מוזרה וכו' בעיניי. יש בי הרבה חמלה כלפייך, אהבה וחיבוק אוהב. עברת משהו קשה, איך לא יהיה לך קשה? את כל כך עובדת על להיות בסדר/נורמלית/שייכת..אל תתאמצי כל כך, את בסדר! מה שעברת זה לא בסדר! זה מה שפירק אותך לחלקים..פעם אמרתי למטפלת שאני מרגישה כמו המפתי דמפתי על החומה, לא לפה ולא לשם, לא ממש "משוגעת| בהגדרה אבל גם לא ממש נורמלית..ועוד אמרתי שאני לפעמים נופלת מהחומה וכל הממלכה צריכה לחבר אותי מחדש (מכירה את השיר באנגלית?) ככה הרגשתי. ולכן גם הכינוי שלי פה אינו שלם. אבל היום אני הרבה יותר שלמה והרבה חלקים הובהרו לי והתחברו להם יחדיו...מכירה את היפנים שמחברים חלקים מכל מה שנשבר ועושים מזה אומנות יפה? אז ככה...איתך, מיכל.

הבוקר נעשו לי כמה חיבורים דברים שאני מבינה שהם תגובה ברורה רק למי שנפגעה שוב מבינה בשכל שאבא פגע בי אבל לא מרגישה לזה כלום . אפילו על מישהו זר שנפגע מרגישה כאב . ואני על עצמי לא מרגישה כלום פשוט כלום . זה משפיע על דברים שעוברת היום אירועים שלי של הילדים ואני לא מרגישה כלום .. אודי זה כל כך כואב להבין שאני כמו רובוט בלי רגשות .... חלקים אחרים שלי מרגישים כאב עבורי ואני לא מסוגלת להתחבר .... מרגישה שעובדת כל כך קשה ובקושי מתקדמת ...מתסכל

אודי הי, החזאים אומרים שבשבת יירד גשם... גם אתה אוהב אודי להריח את האדמה הסדוקה מיובש שסופגת את הגשם ? את העננים האפורים ששטים בשמים ומשנים את צורתם וגונם ? להיכנס הביתה,להצמיד את האף לשמשת החלון ו"לצייר"עם האצבעות על השמשה.. גם אתה מחכה לגשם ? ... ואולי הגשם ישטוף גם את מה שהתרחש השנה ? ואולי כזה אבא שלי שוב יהיה כאילו לא קרה לו כלום..?? אמא שלי כל כך בוכה.. ואני כל כך ,כל כך קשורה לאמא שלי.. קשה לי לראות אותה ככה.. הלב שלי נקרע.. ממש נקרע... אני ממש יכולה לשמוע את קול הלב שלי כמו מנוע חורק, חורק ,חורק, מרגיש שאולי גם הלב שלי יידום כך בבת אחת.. כמו הלב של אבא שלי... ???? איך זה קורה שרגע אחד בן אדם פעיל,הולך ברחוב "ועושה סידורים" הולך לבנק,מטלפן לזה,פוגש את ההוא, אוכל, שותה, מדבר, ורגע אחרי זה נמצא עמוק בתוך האדמה ומצבת אבן מעליו.. ואתה אפילו לא מספיק להתכונן..לשים אפוד מגן על הלב.. כך, מהרגע להרגע.. איך זה קורה אודי ??? אתה חושב אודי שעמוק באדמה איפה שאבא שלי נמצא האדמה יבשה וסדוקה ? גשם מחלחל לשם ? אבא שלי גם מריח את ריח האדמה שסופגת את הגשם ? אבא שלי נרטב ? קר לו שם אודי ??? אודי... אני יודעת שאני מדברת וחושבת שטויות... אבל השטויות האלו שואלות אותי את כל השאלות האלו ואין לי תשובות ... אודי.... רוצה לברך אותך בשבת טובה,נעימה ורכה, האמת היא אודי,לא תאמין.. אבל מה שבאמת בא לי זה להיות בשבת אצלך בגילון, שנצא ונריח את האדמה שסופגת את הגשם, תראה לי את כל בעלי החיים ..כולל החשופיות וכל בעלי החיים שיש לך בגו'נגל שלך בגילון (כולל חזירי היער) ואני לא אפזר מלח על החשופיות... מברכת אותך בשבת טובה,רכה ומלטפת.. שלך-במבי.

במבי אהובה, גמני עובדת בגינון וממש מחכה לגשם. ביום בו נולדתי, אז, מזמן, כך מספרים, ירד היורה. אני חושבת שאת אוהבת את אבא, במבי. שלך, סוריקטה

קצת מיציתי את החיים שלי ככה... (לא במובן של לפגוע בעצמי) נעלבת, מסתגרת, בוכה והרבה בדידות. מעגל שכזה שקשה לי לצאת ממנו לפעמים. והיום כמה שעות אחרי הטיפול ראיתי את המטפלת יושבת באיזה מקום עם הבן שלה לאכול. בדיוק אחרי הפגישה שסיפרתי לה שמרגישה התעלמות וחוסר יחס מאמא שלי... ואז עולות המחשבות של רצון לאמא אחרת, משפ' אחרת. מישו שיאהב אותי וידאג לי(ולא מתכוונת רק לבן זוג)

מזל טוב ליום ההולדת הרבה ברכות ואיחולים מי ייתן ותדעי שלום עם עצמך ושלווה מאחלת לך הרבה הרבה דברים טובים מהסוג הטוב ביותר שאפשר 💜💛💙🎂🎁🎈💜💛💚

תודה איש יקר

תודה!

מצטרפת. מזל טוב! רק עכשיו שמתי לב. סליחה יקירתי.

מבקרת פה כשמצליחה...

הי אודי, בזמן האחרון, אני חושבת, אני עושה המון רעש בעבודה אני מדברת בטלפון בקול רם, ואני מדברת עם אנשים ויוזמת שיחות. אני פשוט מדברת המון , באופן שנון מתלהב שכזה ורועש. אני קצת עושה לעצמי כאב ראש מאוד גדול אני לא בטוחה שאני אוהבת את זה בכלל, את החלק הרועש שבי, שצועק לאנשים כל הזמן באוזן. יש לי בחילה ממני. אני לא יודעת מי אני בכלל.

הי כולם, בצרוף ברכת סופשבוע רגוע ומנוחה, כיף לי לספר שעל אף עייפות מעבודה, יש הקלה עצומה בגלי החום שלי, במצב הרוח, התיאבון והשינה. נשיקות וחיבוקים לכולם, סוריקטה

גלי החום האלה אימת הגיל...זה מתקרב בצעדי ענק . לא פלא שיש תחושת זעם .. שמחה שהכדורים עוזרים חיבוק העתקתי מלמטה למקרה שלא ראית ....

תודה

הי אביב, בדיעבד, ולגבי עצמי, זאת לא כזאת אימה. הכדור הראשון השבית את כל האש תוך שלוש שעות, ומאז שקט למדי. טוב שמצאנו משהו שעוזר. וטוב שאני מסכימה להיעזר ברמה העמוקה ומאפשרת זאת לתרופה. והזמן, כנראה שהוא צועד לו בקצב הקבוע שלו, ואלה אנחנו שתופסים אותו כך או אחרת. שלך, סוריקטה

הי אודי והי מימה, מימה יקרה (וכבר אמרתי - שאני נוטה, להבנתי, להזדהות המון עם מילותייך) הזכרת את חוויית ההישארות מאחור. אולי הייתי מכנה זאת, עכבה לגדול. אודי, רשמת למימה: "זו חוויית מפתח שלך, החוויה שאין איש מבחוץ שיכול לתת מענה למה שחסר. וזה מאוד קשה להרגיש שנשארת מאחור בעוד כל העולם ממשיך לנוע ולהתקדם. אני תוהה האם יש קשר בין הדברים?" אז, אודי, וגם מימה, אני מחפשת את הקשר בין הדברים אצלי. והייתי אומרת ש - כאילו יש איזה מקום (לא מודע, אך נראה לי שכבר מוכר לי) שבאופן עיקש רוצה להיות עוד את החודשיים האלה בבטן, בטן לא רעילה, ולא לצאת פג, להיוולד מחדש לאותה אמא, אבל בריאה, ושרק היא תמלא אותו חסר. וכאילו האחריות היא עליי ויש לי שליטה בזה. ואז, רק אז, אוכל לגדול ולהיות חופשיה. הסיכוי לזה הוא אפס מוחלט. ועכשיו צריך להתפשר על מה שיש. סוריקטה

הי אודי, אהבתי מאד שכתבת שזו משמעותו של תיקון. מדהים, בעיניי, שאתה מוצא מילה אחת מאגדת. תודה. סוריקטה

אודי תודה על התגובה למטה ומנסה להבין . מנסה לכתוב לך לא דיסוציאטיבי . גם ההודעות הקודמות ניסיתי ללא הצלחה יתרה . לא יודעת אם לא הגבת לי כי זה היה דיסוציאטיבי מידי או שהשארת את המקום לי ולשירה בכל מקרה מנסה לשאול שוב . מנסה כאן שוב ... בפגישה הצד הקשה התוקפני שלי הגיע ויצאו לי קולות אחרים מהפה. קולות שנשמעו כמו גבר אתה אומר שזאת תגובה של חרדה . היו רגעים שהיו צדדים מפוחדים דכאוניים שלי ואז היא אמרה לי שאני צריכה לגדול בחלקים האלה... איך מגדלים חלק ממך כשאתה כבר גדול ... אודי זה קשה לכתוב את זה ככה זה עושה סלט ירקות בראש ... אבל אני באמת מנסה להבין .ולא יודעת ואודי יודעת שאומרת לך את זה כל הזמן אבל האמת אתה לא מפסיק להדהים ולרגש ... אודי תודה על היותך אתה פשוט מתנה ,מה שאתה עושה כאן זאת שליחות שכולה טוב וחסד . שיהיה לך סופש מדהים מלא בטוב ושמחה .

הי אביב, ... אומר ש - כן, זה קורה שלומדים להכיר בחלקים התוקפניים, ולומדים לא להדוף אותם טוטאלית. ואכן דרך ארוכה ולאט לאט. אני, אישית, חושבת, לפחות בינתיים, וכבר נדמה לי שכתבתי כאן - שיש חלקים שיישארו מפותחים פחות, ויש כאלה שיותר. בכל אחד איזון שונה. החלקים התוקפניים יכולים עם הזמן לא לעשות כזאת רוח ולהשתלט על הכל. אולי כי הם יוגדרו טוב יותר כחלקים ונדע את מקומם היחסי. אני חושבת, כרגע, שהייתי מגדירה גדילה, כשינוי ביחסיות ובאיזון בין החלקים השונים שמרכיבים אותך. שלך, סוריקטה

נולדנו באותו יום :-)

הי חמודה, אותו תאריך עברי? ואת גם בגיל דומה (אם אפשר להבין כאן מתיאוריי...)? חביב שיש גם לך יומולדת. איזה יופי! הלועזי אצלי בנובמבר (יומיים לפני במבי, וכמו ילדה-אישה שכתבה כאן פעם). בכל אופן, לכבוד היום שכולו שלך - אני כל כך שמחה לראותך כאן. איחוליי לימים רבים של תחושת עטיפה ורוך. שלך באהבה, סוריקטה

❤❤❤

אוףףףף!!!!! קשה בעבודה החדשה, הבוסית מגעילה!!! כבר הודעתי שדי לי. הציעו לי להשאר שם בתפקיד אחר, הסכמתי לנסות. אז ביום ראשון אתחיל תפקיד חדש. בנתיים מחפשת בכל הכח משהו אחר, וכל הזמן איך שהוא חוזרת לתחום המוכר שממנו רציתי כל כך להתנתק. אוףףףף!!! נראה איך יהיה ביום ראשון וכמה אחזיק במעמד בתפקיד החדש. לא פשוטים החיים האלה!!!!

... ויש גם פינות בריאות. ואמצע. הי ת', כולי תקווה שייקל לך. סוריקטה

תודה שקמתי תודה על זריחה מדהימה תודה על מי שמלווה אותי תודה על מי שאני תודה על עוד שנה מאתגרת במידה מבחינה אקדמאית תודה שאני לא שמחה לאיד אבל גם בהחלט לא עצובה תודה שאני מצליחה לתפקד בתוך כל מה שעוברת המון המוני דברים תודה על מפגש שהיה הבוקר שהבנתי עוד משהו עלי על שיפוטיות תודה שאני בודקת את עצמי ויודעת לאמר תודה וסליחה תודה שאני מתחילה להבין את התבנית של "אני אשמה" שאני פועלת ממנו תודה שיש טיפול לקחת אליו את הדברים תודה על הרגלים אחרים שאני מאמצת תודה שלומדת לשמור על עצמי תודה על יום חדש שמחכה לי של למידה אין סופית תודה שגם אחרים סביבי רואים מה גורם לי להרגיש חיה תודה על שיחת טלפון אתמול שהחזירה למסלול תודה שיש לי היום כלים להעזר באחר תודה שיש במי להעזר תודה על אופטימיות הבוקר למרות ובעיקר בגלל הכאב האין סופי תודה שאני לומדת לחיות איתו תודה שאני מבינה שאני די נאחזת בו ולא מאפשרת לו כמו גל לחלוף וגורמת לו להיות אין סופי תודה שאני מבינה שהכאב הוא רק סיפטום לכל המוגלה שהנפש לא יכולה להכיל תודה על יכולת לכתוב תודה על מקום שמרחיב את הלב שאני נמצאת בו תודה על המקום הזה תודה עליכם כולכם

זה עוד אחד מהימים האלה שממש לא בא לי ....אבל יודעת כמה כוח זה נותן לי למשך היום ...כדאי לכן לנסות תודה שקמתי תודה שאני כותבת תודות תודה שהיום קצת פחות אקסטרים תודה על יום מיוחד היום תודה על הבנה תודה על כל מה שאני עוברת שמצמיח עוד קצת תודה על אוכל תודה על הגוף שלי תודה שמנסה להבין את הכאב לשהות בו ולתת לו ללכת תודה על דרכים אחרות לעשות זאת כמו דמיון ומדיטציה תודה ששמתי לב שקצת בכי משחרר כאב של הגוף .זה לא אומר שמאפשרת אבל זה רק להיום תודה על עבודה ופרנסה תודה שמצליחה להיות וללוות אחרים ולשמור על עצמי תודה שחושבת על המשך הדרך תודה שלא מוותרת על עצמי לגמרי למרות שזה ממש קשה תודה על כל הצרכים הגשמיים שישלי שעוזרים לחיות תודה שאני לא זקוקה להרבה ונעים לי ככה תודה על מי שאני אני לא גרועה כל כך תודה שאני יכולה לראות את הטוב שבי כמו את הרע שבי תודה על אנשים שמלווים אותי תודה על המקום הזה שמאפשר שבת שלום עם הרבה שלווה וטוב

כתבתי כתבתי כתבתי. מחקתי. לפחות יש מרחב שאפשר להתעצבן.. תודה על המקום אודי. למרות שחסכתי מכאן את במילים בסוף. לא בא לי לירוק לבאר שלך.

אז...מהבוקר של הפגישה אני חזרתי להתלבט :( וואו איך קשה...חשבתי שהחלטתי להפרד וזהו ואגיד את זה...אך לא פשוט הדבר!!! לא תארתי לעצמי שהתלבטות זה דבר כל כך קשה, מעולם לא הייתה לי התלבטות של ממש, כלומר תמיד ידעתי במה אני רוצה לעסוק, מה אני רוצה ללמוד, איפה לעבוד, להתחתן ידעתי כמעט מיד (אהבה ממבט ראשון) כשחושבים על זה, פשוט היה לי מזל :) וואו..ופתאום מחזיקה בהתלבטות, עוד דבר חדש שלומדים כנראה בטיפול. אז מבחינתה זה בסדר להחזיק בהתלבטות... יוצא שלא נפגש עכשיו שבועיים כי שבוע הבא אני לא יכולה, אז היא אמרה שזה תרגול טוב ואראה איך אני מרגישה בלי לצור איתה קשר..ובכלל היא אמרה שאנסה שלא לצור קשר בין הפגישות ונתחיל מזה, היא צודקת כי עדיין יש רגעים שיצרתי קשר, אפילו שהוא היה חיובי רק לידע אותה...כי אני כבר לא מיידעת ברע ממזמן. והקקראתי לה הכל מפה!! כל מה שכתבתי וענו לי (תודה לבמבי היקרה, שבזכותה למדתי להקריא מפה דברים :) ) אמשיך לדווח, בינתיים הפגישה רק עוד שבועיים...זמן ארוך להתלבטויות :) תודה לכלם ולך אודי שמכיר אותי כל כך טוב..חייכת :) וואחד סבבים..

אני זוכרת שבטיפול אצל הפסיכולוגית הבעתי משאלה שאלך ללמוד קורס באוניברסיטה והייתי רוצה שהיא תלווה אותי ותחזיק לי את היד לפני שאכנס לקמפוס. היא ישבה מולי ושתקה והיה לה מן מבט כזה שמשדר לי שהמשאלה/בקשה שלי ממש לא במקום. היא שתקה. ואני בתגובה לחוסר ההענות התכנסתי לתוך עצמי. הרגשתי כאילו משהו היה לא בסדר במה שאמרתי אבל לא הבנתי מה. רק הרגשתי שמשאירים אותי לבד. לגמרי לבד עם עצמי ועם הרגשה של אכזבה. שום דבר מזה לא היה מדובר בעצם. היא אשת מקצוע לא?? אז למה המטומטמת הזאת לא פתחת את הפה והתייחסה אליי??? למה לא השיבה משהו בסגנון 'את יודעת מה אני שומעת בכמיהה שתארת עכשיו? שאת קצת מייחלת לליווי תוך כמו של אמא לילדה קטנה שמחזיקה לה את היד ותתן לה בטחון לפני שהיא עושה את צעדיה העצמאיים בעולם. אולי זאת כמיהה שהנשארה כי בילדותך היה לך חסר דמות מבוגר שיהיה שם ויתן בטחון?' פשוט להסביר את זה. לא לשתוק! לא לגרום לי להתכנס. לא לשחזר לי שוב ושוב ושוב אינספור אכזבות בקשר. הפסיכולוגית הזאת הייתה פשוט מטומטמת וחסרת כשרון ברמות רשלניות. זאת רק דוגמא אחת. היו מיליון. נקודות שהיא פספסה אותי. הזדמנויות שהיה אפשר להציע התייחסות תומכת/מחזיקה/מבינה/מכילה/ מסבירה/... ולא קיבלתי כלום ממנה חוץ מחווית חוסר פשר אחד גדול ל'אכזריותה', לאינוסי התסכולים הכפויים, לכל מה שעבר עלי שם רגשית. היא השאירה אותי לבד לחלוטין .

אודי תודה .... כל כך מרגש כל פעם מחדש וממש אין על מה להתנצל ... אתה כל כך מחוייב לאנשים שאתה לא מכיר ולא חייב להם כלום ... אין אנשים כמוך אני כבר חושבת שאתה לא אמיתי ... 😊

מתקבלת :) תודה אודי על ההודעה הזו...בהחלט מחכה לך.

אוי אודי, ... עם זאת, העלית הודעות בקצב כל-כך גבוה (אפילו עד כדי מידי מרגש עבורי) שזה מפעים. ככה לא נעים לי, שכדי להתבטא, אני צריכה להטריח אותך כאן. אבל זה שומר ונותן המון הגנה. אז כל-כך תודה. (וכבר כתבתי הודעה כזאת, מניחה שהיא עוד תופיע כאן). שלך, סוריקטה

היא אמרה לנערה הדיכאונית שתקועה בעבר שהיא רוצה לעזור לה לגדול ואז היא לא תשאר בעבר .. גם המטפלת הקודמת דיברה איתי על לגדל אותם את הקטנים .. אודי מה זה אומר לגדול ... אני כבר גדולה איך אני יכולה לגדל את החלקים . זה כל כך לא מובן לי כלום .. מן הסתם אני אדבר איתה על זה ...אבל בבקשה תיתן לי קצת אור להבין את הנפש המוזרה שלי ... חופש נעים ..

אביב יקרה, נדמה כאילו המילים שלך הן אלה שלי והסיטואציה כל כך דומה. גם אני לא מבינה כשהוא אומר לי לנחם חלק כזה או אחר או לאפשר להם לגדול. נראה לי מלאכותי, לדבר לעצמך, להרגיע מישהו בך, את עצמך. התחושה היא שהם משדרים אלי אבל אני לא יכולה לשדר אליהם. תקשורת חד כיוונית. שלך שירה

שירה מתוקה . אני דווקא כן מצליחה להקשיב להם. להיות שם עבורם לא תמיד זה עוזר לרוב הם זקוקים למבוגר האחראי . אבל לא מצליחה להבין איך אני אמורה לגדל אותם

היום הרגשתי שחייזרים השתלטו לי על המוח ודיברו במקומי ..החלקים האלה הקשים שחוסמים כשהיא מתקרבת לאש.. מרגישה שביימתי פגישה של מדע בדיוני .. אודי זה מרגיש כמו הצגה אחת גדולה מבינה שלא וזה כל כך מפחיד ... אפשר שתהייה איתי בפחד הזה בחוסר הבנה מי ומה אני היום ... גם אם ברור לי שזאת התקדמות אני לא מצליחה להעביר את זה פנימה ..

... אני מאד נהנית מכך שהודעות עולות ויש שיח בין המשתתפים. תודה באמת מהלב, סוריקטה