פורום פסיכולוגיה קלינית

בני בן 3.10 (שלוש שנים ו-10 חודשים) כ הזמן נהנה לנבל את הפה. אם משהו לא נראה לו או אם לא מרשים לו משהו הוא מייד משתמש במילים לא יפות כגון: מנייקית, מטומטמת, את זבל , וכדומה. יש לציין כי בהתחלה כששמענו אותו מנבל את הפה מאוד כעסנו ואף שטפנו לו פעם אחת את הפה כדי להראות לו שכשהפה משתמש במילים מלוכלכות צריך לשטוף אותו, אבל כל זה לא עוזר הוא פשוט ממשיך בשלו. כמו כן ברצוני לציין כי יש לו עוד אחות בת 12 ואח בן 8.5 שכנראה הוא שמע זאת ממנו כיצד להגיב???

היי סביר להניח שהבן הצעיר שלך "מעשיר" את אוצר המילים שלו בגן. ילדים כל כך צעירים לא מבינים את משמעותן של המילים הלא יפות, אבל הם קולטים בחושים שלהם שהמילים האלה מרגיזות את ההורים, אז הנה סיבה טובה לעשות בהם שימוש, ולמשוך את תשומת ליבם של ההורים המודאגים. אני זוכרת שזה קרה גם לבן שלי(היום חייל), והתופעה הזו נעלמה, בלי שנכנסתי ללחץ... שווה לשקול שיחה עם הגננת, ולברר איתה האם זו תופעה כלל-גנית. ככלל, ככל שההתעסקות סביב התופעה תפחת- ייפחת במקביל השימוש במילים הגסות. בברכה ש נ ה ב

הטקטיקה הכי טובה היא להתעלם ולא להתרגש מכך שהוא מקלל. הטעות הראשונית היא שהראתם לו שאתם מתרגשים מהקללות וזה מה שהמריץ אותו להמשיך - כך הוא משיג את התגובה העזה ביותר. ברגע שהוא ירגיש שהקללות לא עושות רושם על אף אחד -הוא יפסיק.

לאחרונה גיליתי כי ביתי, תולשת את שיערות ראשה !!! קראתי באיזה ספר שהסיבה היא כנראה קנאה בין אחים ! האם אפשר לקבל מידע בנושא או עזרה כלשהיא???

קרן שלום בת כמה בתך? התופעה מוכרת ועלולה להיות עקשנית, כדאי לטפל מוקדם ככל הניתן שכן היא יכולה להימשך שנים ארוכות. הסיבות מגוונות ולא בהכרח קנאה בין אחים, אם כי אם זו הסיבה לדעתך חשוב לבדוק את זה. כדאי לפנות לייעוץ מקצועי. הכיוון הוא או פסיכולוגי-התנהגותי (פסיכולוג קליני) או/ו תרופתי (פסיכיאטר ילדים). בברכה ד"ר אורן קפלן

היי רציתי לדעת, להבין ,למה קשה לי לדבר עם המטפל על בעיות שיש לי? לעומת כאן בפורום שאני כותבת את חלקן, לרוב בלי בעיות. (בינתים היו לי שתי שיחות עם המטפל ,אם זה קשור )

היי עדי, את עדין בראשית המהלך הטיפולי, יתכן ובגלל זה קשה לך. יש משהו במסגרת ה 50 דקות טיפול שמקשה על השיחה. גם לי לא פשוט לספר דברים לפסיכולוג. יש קושי להגיע לדברים הכואבים במילים.... זה דומה להתפשטות בפני אדם זר. עם הזמן תפתחי יותר. מאחלת לך הצלחה

היי עדי אני חושבת שבשיחה פרונטלית, כשאת משוחחת עם המטפל, את נפגשת עם פניו, עיניו. וזה מביך, קצת..... פה בפורום- את נפגשת עם המילים נ-ט-ו.. המילה הכתובה נקיה למשל מהבעות פנים,נקיה למשל מטון שיפוטי או אמפטי , (של המטפל), וכו'. אך המילה הכתובה היא לא פחות רגישה וחודרת מהמילה הנאמרת, כי את-עדי- היא זו שמוסיפה לה את המנגינה. (הטונציה)- כראות עינייך. לכן -היא יותר משחררת, ולכן גם יותר מושכת אותך לענות ולהגיב בחופשיות, וכמעט ללא עכבות.. כך אני מרגישה. אבל, קחי לך את הזמן, ייתכן ותגלי כי מתפתחת לך כימיה טובה עם המטפל שלך. בברכה ש נ ה ב

היי רציתי לדעת אם יש קשר בין מחזור לדיכאון? ואם אני כבר בדיכאון אז המחזור רק מגביר את התחושות הנוראות האלה? תודה.

עדי, יש קשר בין מחזור לדיכאון (או לתופעות נפשיות אחרות כגון עצבנות, מתח וכו'...). התופעה נקראת תסמונת קדם וסתית (PMS). היא נגרמת כתוצאה משינויים הורמונליים, ומומלץ לפנות לגניקולוג, מכיוון שיש היום גלולות שמאזנות את ההורמונים. אם את כבר בדכאון, אז יכול להיות שלקראת קבלת הוסת תחושת הדכאון גוברת. אם אני לא טועה, עךצה האפשרות שתקבלי טיפול תרופתי - לא? ואם כן, אז גם זה משפיע. הרה.

עדי בגלל שינויים הורמונלים, האשה נהיית רגישה יותר בסביבות זמן המחזור אם את סובלת מבעיה של דיכאון עוד קודם, יכול להיות שהבעיה מחמירה...

שלום לכם שנהב מתוקה מה שלמוך? שלומי טוב קראתי את מה שרשמת לי ואולי את צודקת, אני חושבת שנשאיר את זה כחה ומה שצריך לקרות יקרה אבל מה שרציתי לספר לכם זה שביום חמישי הכרתי בפאב, בחור שלא החשבתי לו משמעות מיוחדת הוא נראה טוב מאוד ובגלל זה,חשבתי שזה סתם מה הוא צריך אותי אולי רק לערב מהנה ואני לא בקטע בכלל, בכל אופן הוא התקשר אליי ביום שישי והתחנן לראות אותי ולא הפסיק להחמיא לי ואני אמרתי לו שאני לא יכולה, במוצ"ש הוא התקשר אליי שוב ונפגשנו , בקיצור הוא מדהים ,הוא יפה הוא מצחיק , הוא כיפי, הוא פשוט גבר הוא גם מסודר .................סתם זה לא כזה חשוב, אבל בכל אופן הוא מקסים פעם ראשונה אחרי החבר שלי שמישהו באמת עושה לי את זה, אבל הדבר הלא טוב הוא שהוא ניסה לנשק אותי והרגשתי שאני לא יכולה אפילו שמאוד רציתי, ואח"כ הוא חן נישק אותי ואני בהלם מעצמי, והרגשתי לא טוב עם עצמי כלפי החבר שלי , מה לעשות?

בוקר טוב לילי, השבוע שלך מתחיל יפה. ריגושים, גבר חדש ומלהיב.... תראי זאת ההתחלה ואת עוד מחוברת רגשית לחבר הקודם. תתנסי, תלכי על זה ותראי מה קורה בהמשך. את רוצה לראות אותו שוב? נמשכת אליו? אני "הפסדתי" גבר מתוק ומקסים כאשר הייתי מחוברת רגשית לחבר הקודם שלי. למרות שעדין "היפני - אוסטרלי" בראש שלך, תתחילי בקשר החדש. רק דבר חשוב - אל תספרי לו על ההוא שלא יוצא לך מהראש, זה לא בריא!!!

נטע מתוקה בוקר טוב ושבוע טוב אני כן נמשכת אליו, אני גם מופתעת מעצמי, ועכשיו הוא התקשר אליי אבל הוא דיבר איתי על עסקים, וקצת התבעסתי מזה , לא נורא, בכל אופן לא סיפרתי לו שאני מאוהבת אבל בגלל שלא רציתי להיפתח אליו גופנית, את יודעת אז הוא התחיל לשאול אותי אם היה לי חבר , נראה לי הוא חשב שאני בתולה או משהו כזה, ואז סיפרתי לו אבל אמרתי גם שהכל ניגמר, וזהו לא הרחבתי יותר מדי , את צודקת זה לא טוב לספר ברור, אני מקווה שיהיה רק טוב, אבל פתאום כואב לי על "היפני" שלי לא יודעת למה אני יודעת שהוא מאוד אוהב אותי וחושב ויודע שאני רק שלו וקשה לי להשלים עם זה שאני כביכול " עושה לו את זה" אבל חפיף נקווה שגם זה יעבור לי תודה ויום טוב מתוקה לילי

רק לנשק ? בחיאת לילי , מה זה נשיקה בין חברים ? מה רגשי האשמה האלו ? תפסיקי !! תני לקשר להתפתח. (ביננו, את חושבת שביפן החבר שלנו נהיה נזיר ???) אם ההרגשה שלך כלפי החדש , היא הרגשה שאת שמחה להיות אתו ולהרגיש קירבה אליו ולהתנשק, אז לכי על זה ! ושיהיה לך בהצלחה, אבל לילי, לאט לאט , בסדר ? שלא תתאכזבי , קודם שהחדש הזה יוכיח את עצמו. אולי הוא רק רוצה להוציא ממך את המירב והמיטב וללכת הלאה !! ביי יום טוב לך

בוקר טוב נמרה שלנו.... איזה צעד יפה צעדת קדימה.... אני גאה בך. תני לזה סיכוי אבל לאטטטט לאאטטט ובטוחחח..... זה מתחיל מנשיקה, ואל לך לייסר את עצמך, כי לחברך לשעבר אין בעלות עלייך. חממי את הקשר החדש בשכל, כשהמצפון נקי נקי!! ואל תמהרי מהר מידי ....צ'מעי בקולי... בהצלחה. נ.ב: זה סוף שבוע מאוד מאוד מעניין עם התאהבויות.......ממממממ......לא אמרתי כלום...... ביי ש נ ה ב

שנהבוש, ניסית לרמוז לנו משהו.... את יודעת האביב בפתח, הריחות, הצבעים... זמן מצויין לאהבה חדשה. בהצלחה:-) מיכל.

למה שנהב ? למה ? למה לא אמרתי כלום ? אנחנו דורשים בתוקף פרטים מלאים !!! איך נפגשתם ? מה הוא עושה ? איך הוא נראה ? איך תדעי אם מומלץ לך להמשיך אתו אם לא תתייעצי אתנו ? הא ? מה הסודיות הזו ?? רבק, סך הכל גבר , בואי לא נעשה מזה מי יודע מה . איך את יכולה להחזיק אותנו במתח ?? ילה שנהב, את יודעת שתהני לפרוק את מעטה הסודיות. אז שתפי אותנו בחוויות. או . קיי ?? מבטיחים שלא נגלה לאף אחד !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! בהצלחה רבה ביי

הי לילי, לכי על זה! אבל מה, לכי עם הלב כרגע ולא עם המצפון ועזבי בצד מחשבות כמו מה הוא ידע אם . כשהוא נסע, הרי לא קבעתם ביניכם שממשיכים לשמור על המחוייבות, נכון??? אז מה זה נקיפות המצפון האלה עכשיו? זה הזמן להתנסות בחוויות חדשות ולבחור את מה שמתאים לך ביניהן. וכל זה, כדי שאם אי פעם תחליטי שאת חוזרת אליו ורק אותו את אוהבת ורוצה, אז לא תחיי בתחושת החמצה שלא היכרת מספיק אחרים. הגבר החדש נראה לי מתוק ומשקיען וזה מה שאת צריכה עכשיו. שמישהו ישקיע בך ויאהב אותך. רק תזכרי לאט לאט, ולא לחזור על טעויות העבר... חניקות למשל:-) נקודה נוספת למחשבה, כתבת שלא אמרת לגבר החדש שאת מאוהבת... אם את עדיין מאוהבת חזק בחבר הקודם, אז כל קשר חדש יתקל בבעיה. את חייבת להחליט מה את רוצה לפני שאת נכנסת לקשרים עם אחרים. אל תשחקי ברגשותיהם וגם לא ברגשותייך שלך. בהצלחה רבה, מיכל.

שלום לכולכם תודה רבה על העצות ועל ההתעניינות שנהב יש משהו חדש שאני צריכה לדעת עליו או מה? ואם לא אז מה הסקרנות של כולם אולי תשתפי גם אותי קצת אני משתפת אותך ולעניין הגבר החדש, טוב הכל טוב ויפה אבל את יודעת יש את הפחד הזה שגבר שנראה כל כךטוב ויש לו כסף והכל , למה הוא ירצה דווקה אותי עם כל הכוסיות שיש לו בתל אביב, זו גם שאלה שעולה וכן אני לאט לאט זה האופי שלי , אני רק צריכה להיות קצת קשה שלא יחשוב שאני מתלהבת ממנו כל כך , כי זה לא טוב , ונראה אם הכוונות שלו מאוד רציניות או שהוא חשב שיצא לו משהו אותו ערב , ובעצם התבעס כי לא יצא , הוא נסע נסיעה ארוכה להגיע אליי בלילה, אז כך ש............................ אולי הוא התאכזב אני לא יודעת הזמן יעשה את שלו ויגיד , עוד דבר שמפריע לי זה שכל הזמן הוא מחמיא לי, " יפה שלי" מתוקה שלי" " איזה עדינה ותמימה את משהו" וזה נראה לי מוקדם לכל המילים הללו אתם לא חושבים כך? החבר שלי לכך לו הרבה להגיד את כל זה , וזה מראה עד כמה הוא אמיתי הבחור החדש לא שומר מה שיש לו לומר או שאולי הוא סתם אומר את זה שאני התלהב או משהו כזה כי הרי מי לא אוהב שמחמיאים לו? אה ? אמרתי לו שהוא קצת חרטטן והוא אמר שזה לא נכון שהוא באמת חושב שאני כזו מקסימה ועדינה ותמימה וכל כך יפה , זה מוגזם לדעתי אני אולי נראת טוב, אבל לא להגזים יש יותר יפות אני לא איזה דוגמנית שער, לא יודעת זה היה נראה לי מוקדם מדי לומר את כל מה שהוא אמר, למה אני לא אמרתי לו עד כמה הוא מקסים? פשוט כי לא הרגשתי פתוחה מספיק, והוא אמור להרגיש אותו דבר לא? טוב אני לא יודעת תגידו לי מה דעתכם? ושנהב תספרי לי חדש אה? אני אשמח תודה לילי

שלום , בני בן שנתיים וחצי מגיל שנה ו-10 חודשים נגמל מטיטולים (חוץ מהלילה). בשבוע וחצי האחרונים בורח לו המון יותר נכון נדיר שלא בורח לו. בגן לא בורח לו פיפי, מה לעשות ואיך להגיב האם לחזור לטיטולים ? אודה על תשובה, תודה , ים

ים, לפני כמה זמן הוא נכנס לגן? עדי

היי, הוא כבר מגיל 9 חודשים באותה מסגרת, משפחתון למה? ים

לים, הי, מה איכפת לך לחזור לטיטולים ? אין שום בעיה עם זה. אנחנו עשינו זאת כמה פעמים. זה יכול להיות לתקופה מאד קצרה. בהצלחה ביי

מה שלומך, הכל בסדר ? חוץ מהלא בסדר, לדעתי, חבל לחזור לטיטולים אחרי תקופה כה ארוכה לא ? במיוחד שבגן לא בורח לו ... רק טוב ! ים

שלום. בני בן 5 וחצי, ילד שמח וחכם, אך מאוד רגיש וכל דבר שלא נעשה כמו שהוא רוצה או מנסה הוא ישר מזיל דמעות וכועס. הוא עדין מתעורר בלילה ורוצה לישון איתנו או שאני אשן איתו, גם לפני שינה לא נרדם אלא אם אני שוכבת איתו ( בטענה שמפחד מהחושך). הוא תמיד צריך לראות אותי בשדה הראיה שלו, נראה לי כמאוד חסר ביטחון גם בביתו שלו. לאחר שיחה עם הגננת הסתבר שבגן הוא מנהיג, ולא בוכה מכל דבר ומסתדר יפה עם כולם... מה עושים כדי לשפר את איכות החיים שלו ושלנו, אולי לחזק ביטחון עצמי אבל איך? תודה...

מזה 10 שנים אני סובלת מחרדות . לפני כשלוש שנים טופלתי בטיפול תרופתי +שיחות עם פסיכולוגית . הרגשתי יותר טוב, לאחר כשנה וחצי הפסקתי בהמלצת הפסיכיאטרית עם הטיפול התרופתי ושיחות עם הפסיכולוגית. למעט מקרים נדירים בהם אני נוטלת כדור הרגעה איני מקבלת שום טיפול תרופתי. אני לא מרגישה 100% כמו קודם ואף לא מתקרב לכך האם אני צריכה להסתפק במצבי הנוכחי או שיש מקום לשיפור איכות חיי שנפגעה קשה עקב החרדות (פחות עצמאית יותר תלותית). יש לציין שאני עובדת אמא לשניים על פני השטח הכל נראה בסדר אבל אני מרגישה שאני נמצאת במלחמה מתמדת יום יומית עם התקפי חרדה לא רצויים ככה צריך להיות ??? תודה

שלום אחת, בהחלט זה לא צריך להיות ככה. את מציינת שהפקת תועלת מהטיפול המשולב לפני שלוש שנים. אינני רואה מדוע לא תפיקי תועלת מטיפול כזה כעת. ההחלטה נתונה בידייך האם לפנות אל אותו מטפל או לא, אך לדעתי ההפסקה בת שלוש השנים נתנה לך איזו שהיא פרספקטיבה לבחון את הדברים אחרת וכעת תגיעי לטיפול הרבה יותר בשלה, מצויידת בתוצאות הטיפול הקודם ובמה שלמדת על עצמך בהפסקה הממושכת. העובדה שנעזרת בטיפול פעם אחת בהחלט מבשרת טובות לגבי יכולתך להיעזר מטיפול פעם נוספת. אולי החרדות לא ייעלמו לחלוטין, אך הן תתמתנה ומה שחשוב לא פחות, איכות חייך תשתפר, כפי שהיצבת כה יפה את המטרה נכון לשלב זה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

שלום מישהי, אני חושב שזכית לתשומת לב ולעיצות נבונות מכל חברי הפורום. לצערי, בחרת לפנות אליי עם קטעי אינפורמציה מהן היה קשה להרכיב תמונה שלמה. כעת, לאחר שקראתי את כל העץ, השורה התחתונה שלי היא שאם היועצת נהדרת, אז תבקשי אותה שתקבל אותך לשיחות קבועות. לא חשוב לאיזה מקצוע שייך המטפל, אם נוצר קשר טוב בין מטפל ומטופל, קשר שכל כך היה קשה לך ליצור עם יועצים אחרים, היצמדי אל היועצת הנהדרת, יש לה גם ייתרון בכך שהיא תוכל לערב גורמים נוספים לצורך התאמת תכנית הלימודים שלך לבגרות, כי היא מתוך המערכת. מה שמאוד חשוב שתתמידי בשיחות איתה פעם בשבוע. אם את רוצה, את יכולה להדפיס את תשובתי זו ולהראות ליועצת. אני יודע שלא תמיד הן מוכנות להתחייבות מעין זו, אך היועצת יכולה גם להרגיש חופשייה לפנות אליי ואסביר לה את נסיבות המקרה המיוחד שלך, שלדעתי מצדיקות זאת. (לחיצה על שמי תוביל אותך לפרטיי ואת מוזמנת למסור אותם ליועצת) בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

זאת התלבטות דיי קשה בין אם להתמודד לבד או לפנות ליועצת שעצם הפנייה אליה זה קשה. כאילו מה להגיד בשיחה, איך להתחיל ואולי באמת להדפיס את התשובה יהיה הכי פשוט ואז ככה היא תשאל את השאלות המתאימות ויהיה יותר פשוט! תודה רבה!!!

בגלל שיש לך מעל 10 קעקועים ועוד ענק בדרך זה אומר שיש לך ראש פתוח יש עוד נושא שאני רוצהלגלגל . רמז - הנושא מעניין מאוד את הגברים. לא מדובר באקסטזי בסמים או באלכוהול כי פה למח יכול להיגרם נזק הפיך את בוודאי יודעת למה אני מתכוון מבקש את אישורך תודה שאול

הנושא הנרמז מעניין את שני המינים, לא? אחרת הגברים היו נשארים מתוסכלים...

הנושא מלהיב חלק נכבד מאוד מהמין הגברי יש אומדן שיש הרבה יותר בנות שחוו אותו מבנות שמוכנות להודות בכך

לאן נעלמת ?

פה... הלכתי להביא את החוט לטעינה של המחשב אחרת המחשב היה נכבה לי ופה ושם רצה לטלוויזיה מכיר שילד קטן שם את היד על העיניים ורוצה ולא רוצה לראות מה הולך?...ככה אני כשיש "האחרים" או משהו מהסוג הזה מטורפת על סיפורי רוחות וערפדים אבל אחר כך בלילה...

מה התפריט ללילה ??

ליבי שלום אני מרגיש עצוב ומותר לי בינתיים אני גולש גם באתרים אחרים לגבי שקיעה - אני חייב לכבד את מורשתו של אבא ולכן המושג שקיעה נמצא אצלי מחוץ ללקסיקון כשהזכרת פעם מוות ביחד עם יחסים הרסניים וחויה טראומטית אחרת את מי איבדת ?? אם לא היית בחורה דתיה היית עושה גם פירסינג וקעקועים ? תודה שאול

שאול, עכשיו אני מתפרצת לעץ שאינו מיועד אליי... אבל לא כתבת מה דעתך על פירסינג וקעקועים...

הרה כשזה נמצא על גוף של בחור זה לא מעניין כשזה נמצא על גוף של בחורה זה מגניב זה עוד יותר מגניב על בחורה כשזה גדול וענק שאול

מה זאת אומרת "שקיעה"? איבדתי הרבה אנשים יקרים לי שהוקרתי והערכתי. כשכתבת על בית הקברות..אז חשבתי על עצמי בפעם הראשונה שראיתי את סבא שלי בוידאו ...10 שנים אחרי שהוא נפטר..כילדה בת 17 פתאום הרגשתי בת 7 שוב..התגעגעתי בטירוף. (בקבר שלו לא ביקרתי מעולם) ואת מה שסיפרת על בית הקברות גם עברתי עם חברה שלי כל פעם שהיא היתה הולכת לקבר של אבא שלה...כל פעם כזו זו רגרסיה וכן. הייתי עושה הרבה דברים לולא הדת

הרה שלום העליה לקבר אתמול עשתה לי רע איך היה אצל המאנפפת ?? האם הקריטריון לדיכאון קל או עמוק הוא רמת המסוכנות ?? מה דעתך על פירסינג וקעקועים ?? תודה שאול

היי שאול אמנם אני מתפרצת להודעה לא שלי אבל... מבינה שאתה עובר זמנים לא קלים כי כשחוזרים ליום יום הכל נראה קל יותר אבל בבית הקברות כשאתה עומד מול האבן ומתמודד עם מה שמתחתיה והרגשות שלך זה אחרת... שאלה...עם כל הדיבורים על דיכאון...אתה מרגיש שאתה שוקע שוב? מה שלומך בכללי?

וזה בטח עונה לך על דעתי בעניין... לילה טוב, היו לי פירסינגים, אבל הורדתי אותם בחלוף הזמן. אילו תחושות עוררה בך העלייה לקבר? עצב? צער? אצל המאנפפת היה בסדר (באופן מפתיע...), אבל אין עדיין שום סיכום. לדעתי גם לרמת המסוכנות יש השפעה על ההשוואה שבין דכאון "קל" ל"עמוק". הרבה אנשים מדוכאים חושבים על התאבדות, אבל רק מעטים עוברים לשלב המעשי... תאר לך כמה התאבדויות היו כל שנה, אם כל המדוכאים היו מנסים להתאבד ומצליחים בכך.

אבל עוד לא החלטתי בין פיקאצ'ו לפרפר כחול

כמה קעקועים איזהצורות ואיפה ?? הלב נקרע בעליה לקבר כשאמא התחילה לדבר עם אבא ונשקה את המצבה ההרגשה התה רעה כשהעירו על כך שאחת האבנים נמצאת בשיפוע ואמרתי בציניות שאבא לא יקפוץ משם שאול

ניפגעתי בתאונת דרכים מאז שנה ומטופל באלטרול וסרוקסט ירידה רצינית בזיכרון ובריכוז האם קשור לתאונה והאם הטיפול מספק אין הטבה כמו כן כדורים לכאבים אוקסיקונטין וכו... חזרתי לעבודה לכמה שעות ואיני מוצא את עצמי זקוק לעזרה תודה.

ל. שלום יש כמה סיבות אפשריות למה שאתה מתאר וחשוב שתעבור איבחון מתאים. כדאי לעשות אבחון נוירופסיכולוגי בעיקר אם היתה חבלה באזור הראש. מצב נפשי משפיע באופן משמעותי על תפקודים קוגניטיביים כמו זיכרון וריכוז ויתכן שזה המקור או אחד המקורות לבעיה. דבר נוסף, התאונה היא סוג של טראומה, ולכן בהחלט סביר שאתה סובל מתסמונת פוסט טראומתית ושוב, הליקויים הקוגינטיביים יכולים לנבוע מכך. אני מציע שתתייעץ בנושא עם הגורמים המטפלים. כדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי מתאים אם אינך מצוי עדיין במסגרת טיפולית כזו. בברכה ד"ר אורן קפלן

מיכל, ערב טוב. עזרת לי בשאלתי הקודמת לגבי משמעות אחיזת ידו של הגבר אלי.... (באם את זוכרת, אם לא דפדפי אחורה), עתה, "אנצל" את נסיונך העשיר בזוגיות ויש לי שאלה נוספת אליו, ואשמח באם תעזרי לי. לפני כשנה בערך, הזמני את אשתו אלי הביתה, לא באופן רשמי אלא ברחוב... היא הבטיחה לי שתפתיע אותי ותבוא - ומאז, היא לא באה. לציין, שהיא עובדת בחוץ ובבית ומאד עסוקה. כשאני נפגשת איתה ברחוב אנו אוהבות לפטפט ועושה רושם שיש בינינו כימיה אדירה. היא מחבבת אותי ואני אותה. לפי דעתי, אדם שכל-כך רוצה לכבד מישהו ואוהב אותו עושה מאמץ ובא, אנו לא גרים כל-כך רחוק. בעלה, כשהיה בביתי אמר לי איזה יום בשבוע שהיא פנויה ושאני יתקשר אליה ואזמינה לכוס קפה ואני יראה שהיא תרוץ אלי כמו טיל והדגיש זאת פעמיים. אך, לדעתי אם לקח שנה ועדיין כף רגלה לא דרכה בביתי סימן שהיא לא מעוניינת לבוא אלי כי אחרת היתה באה ואני לא מקבלת שום תירוץ. שאלתי, האם הוא אמר לי פעמיים (כשהיה אצלי) שאם אזמין אותה בבוקר טלפונית היא תרוץ אלי בשמחה האם אני צריכה ליישם את דבריו? הרי זה מאד משפיל שצריכים להתחנן לאדם שיבוא, לוא היתה רוצה היתה באה, הבהרתי לו על-כך. הוא טען שדווקא היא אמרה לו שהיא מחבבת אותי אך היא מאד עסוקה, והוא הבהיר לי שאם אצלצל אליה ביום מסויים לכוס קפה היא תרוץ אלי. אני מאד מתלבטת לגבי זה. אולי הוא אומר כי מעוניין שאני יהיה איתה בקשר? ושאני אהיה היוזמת? אולי הוא סתם אומר לי מתוך נימוס, ואין לכם כוונה להיות איתנו בקשר? יש לי הרגשה שזה תירוץ. מדוע ברחוב לפעמים שהיא נפגשת איתי היא מראה חמימות ןמגלה התעניינות, ולבוא אלי הביתה - היא לא באה האם זוהי צביעות? שאדם רוצה קשר מוצא דרכים ובא, זה הכל עניין של רצון. אולי האשה לא מעוניינת כל-כך בקשר עמוק היות ואולי היא חוששת שאני מהווה איום לגביה (אולי בעלה אמר לה מחמאות עלי והיא לא רוצה להסתכן לגבי?) לא בא לי להזמינה למרות שיש בינינו כימיה לא נורמלית מכיון שאני מרגישה מעט פגועה שהיא לא באה מיוזמתה אלי, אני לא רוצה שהיא תבוא אלימתוך כפייה או מתוך נימוס אני רוצה שתבוא מיוזמתה, אני צריכה להסכים לדברי בעלה ולהזמינה באופן רשמי בטלפון אלי הביתה, איך לנהוג, אני פשוט מתלבטת, לא כל-כך בא לי להזמינה כי בכל זאת יש לי קצת כבוד עצמי, מה, אני צריכה להתחנן לאדם שיבוא? - איך לדעתך אני צריכה לנהוג ומדוע את חושבת שהיא לא באה אלי, כולם עסוקים ואם רוצים לבוא מוצאים את הזמן. ממתינה לתשובה מפורטת ממך - שלי, ותודה רבה.

אשמח גם לשמוע את חוות דעתכם, הייתם מקבלים תמונה כללית יותר באם קראתם את מכתבי הקודם לגבי משמעות אחיזת הידיים של הגבר ומכתב זה מתייחס לגבי אשתו. בתודה - שלי.

הי שלי, האם את מאוד רוצה להיות בקשר איתה? נראה לך שאתן יכולות להיות חברות טובות? אם כן, אז יש מקרים בהם כדאי לוותר קצת על האגו, וליזום, למרות הכל. כבודך העצמי לא יפגע אם תזמיני אותה בטלפון באופן רשמי אלייך הביתה. תקבעי יום ושעה שיהיה ברור וכך גם תוכלי לדעת בבירור אם היא מתחמקת או לא. אם הקשר הזה חשוב לך אז שווה להתאמץ בשבילו. את יודעת, כשעסוקים בענייני היומיום לא תמיד מוצאים את הזמן לביקורים שהם לא הכרחיים אלא בגדר של פנאי. תמיד יש משהו יותר חשוב ואז דוחים את הביקור לאחר כך . אבל כשקובעים מראש וההזמנה היא פורמלית אז זה הופך חשוב ואי אפשר לדחות את זה לאחר כך. אם הקשר ביניכן באמת יתגלה כחברות טובה, יבוא היום שהיא תקפוץ אלייך גם ללא הזמנה רשמית, אך דעי שגם את יכולה לקפוץ אליה לביקור. קשר הוא דו סיטרי. אי אפשר לצפות שרק אחד יעשה את העבודה לבד. דבר זה כבר מעלה לנו את הנושא הראשון שלך, והוא בעלה. אם תהיו חברות כל כך טובות איך תוכלי להיות בחברתה כשאת רוצה את בעלה? או אצלה בבית כשבעלה שם? קצת מסובך כל העניין הזה אז את חייבת להחליט מה את רוצה. האם את רוצה את הקשר איתה כדי להיות קרובה אליה או כדי להיות קרובה אל בעלה... ועוד משהו, את עובדת? יש לך חברות אחרות? יש לך ילדים קטנים? לאן את משייכת את עצמך בחברה הישראלית? מקווה שלא ניכנסתי לך יותר מדי לפרטיות, ובכל אופן שיהיה בהצלחה עם החברה החדשה, מיכל.

צהריים טובים לך! אין לך מושג איך אני מאושרת שמצאתי אחת כלבבי - וזאת את. תגידי! מה הייתי עושה בלעדייך??????. העיקר לעניין.כרגע, אני לא עובדת, ילדי גדולים. בעתיד, בתקווה שאעבוד - אני בררנית, לא הייתי כל-כך מעוניינת לפרט עוד עלי בכדי שאולי מישהי מכירה אותי ולא רציתי להסגיר... . עכשיו לעצם העניין. שמתי לב שיש לי כימיה אדירה עם האשה, אני מרגישה שזאת אחותי התאומה ממה כפיל. היא לטעמי מכל הבחינות. יש לנו אותו אופי, היא גם ציינה לביתה בנוכחותי ואמרה, אצטט את דבריה: "אני מתה על האשה הזאת, יש לנו הרבה דברים משותפים". ובכל זאת אינני יודעת מדוע היא לא עושה מאמץ לבוא אלי, אנו גרים קרוב. היא יודעת שזה עולה לי על הבריאות. לציין, שהיא טיפוס בייתי ולא מתה לרוץ לבתים. גם אני כזאת , אך לפעמים צריכים חברת נפש, ושמתי לב שיש לה את הנתונים שיש לי.יש לי חברות (לא הרבה, גם לא מעוניינת הרבה) אך חברת נפש - מעולם לא היתה לי. חברות צריך שיהיה דו-כווני ולא צד אחד בלבד. אני מעט מהססת להזמינה דרך הטלפון: א. אני לא רוצה שאהיה ללעג כלפיה. ב. שאני יראה בעיניה נודניקית. ג. יש לי הרגשה שאולי היא בכלל לא מעוניינת ואם היא תבוא שזה לא יהיה מתוך כפייה או מתוך נימוס, רציתי שאם היא תרים אלי טלפון זה יהיה מיוזמתה - ירד לי אבן מהלב ואבין שהיא מעוניינת, ברור? ד. מה דעתך, אולי היא חוששת שאני מהווה איום לגביה, היות והיא מכירה את בעלה שאוהב נשים יפות, יתכן והוא מחמיא לה עלי, לכי תדאי, ואז היא אולי מקנאה ולא רוצה שפתאום ינהל רומן וזה יהיה הרס לנישואין, מה את חושבת? ה. אני מעוניינת להיות איתה בקשר גם מהסיבה שאני רוצה מאד מאד מאד להיות קרובה אליה וגם קרובה לבעלה, אך יותר לה.אם נהיה בקשר, אדע להתגבר על הייצר הרע - אני חזקה מטבעי, אל דאגה. הבוקר, במקרה שאלתי את בעלי אם כדאי להזמינה - הוא סרב ואמר: "אל תשפילי אותך, היא לא מעוניינת בקשר"- אז כבר אני לא בטוחה מי צודק, בעלי או את ומעניין מי בסוף ינצח ואני איישם את הדעת של מי. אולי אם אשבר - אזמין אותה - על החיים ועל המוות, אך מפחדת מדחייה ואז ארגיש מושפלת כי אני טיפוס מאד מאד רגיש וחם כמובן. מדוע לדעתך בעלה אמר לי פעמיים: תזמיני אותה טלפונית ביום זה וזה והיא תרוץ אליך כמו טיל ותראי זאת- האם הוא מעוניין שאני אהיה בחברתה, האם הוא רומז שאהיה בקשר איתה והוא ירוויח מזה? או הוא סתם אמר מתוך נימוס. אשמח, באם תעני לי על כל שאלותי, וסליחה על האריכות, זה חשוב לי. - אין מילים בפי להודות לך על התייחסותך למכתבי - שלך, - שלי.

מהם המאפינים המיוחדים של ADHD בגיל ההתבגרות

לא חושבת שיש שינוי בין המתבגר למבוגר אבל בכללי: 1. חוסר שקט פיזי - היפראקטיביות 2. ריכוז נמוך - כשכל דבר קטן מסיח את הדעת 3. חוסר יכולת לסיים משימה מסוימת, וקפיצה בין משימות. 4. אימפולסיביות

היי האם חום נמוך (35.4 -34.9 בערך) יכול להיות תוצאה של משהו נפשי. בדקתי אפשרות פיזית והיה חסר לי b12 מעט מאוד כדי להגיע למקסימום לקחתי כדורים טבעים (עדין לוקחת ) ואני עדין נורא עיפה ובלי כח. יכול להיות שאולי הכדורים האלו מכניסים אותי ליותר דיכאון ממה שאני?

עדי, חום נמוך, כפי שציינת, בד"כ אינו מצביע על בעיה (גם לי יש חום נמוך...). השאלה היא, איך החום שלך בד"כ? כמה זמן את כבר לוקחת את הכדורים הטבעיים? איזה כדור זה? לבי-12 לוקח זמן להשפיע. בד"כ לקוחים אותם תקופה של 3 חודשים, ולאחר מכן עושים בדיקת דם חוזרת. אני לקחתי בי-12, וזה עובד מצויין... על איזה רקע חסר לך בי-12? ובכל מקרה, הכדורים האלה לא תורמים להרגשת הדכדוך.

שלום עדי, תנסי לקחת יחד עם B12 גם קומפלקס B. זה מגביר את היעילות. אני מקווה שאת נוטלת את כדורי ה- B12 , במציצה. בוודאי ידוע לך שמחסור בויטמיני B גורם לדכדוך.

יש לי שאלה בקשר לדיכאון החד קוטבי קראתי עכשיו את הכתבה שמדברת על זה ולא הבנתי כמה דברים בעצם. דיכאון חד קוטבי זה דבר שהרבה אנשים יכולים סתם לחלות בו (אם אפשר לומר לחלות בו)? ואם נאמר וחליתי בו אז אני לא אוכל לצאת מזה לבד בלי כל התרופות והטיפולים הפסיכולוגיים? ועוד שאלה.. אם מישהו חולה בדיכאון החד קוטבי אז זה אומר שהדיכאון וכל העולם השחור הזה שהוא רואה זה דבר שבא והולך? ז"א בנאדם יכול להיות שבוע שלם דיכאוני והכל ואז שבוע אחרי פיתאום להרגיש טוב והכל ואז בבום כזה ליפול שוב לעולם השחור שלו? ויש גם את הקטע של המשחק מבפנים הכל שחור ומבחוץ הבנאדם מראה שבעצם הכל טוב אצלו... ככה זה עובד?

שבת שלום, הגורמים לדכאון חד-קוטבי אינם חד משמעיים; קודם כל הדכאון תורשתי, אבל זה לא אומר שתמיד הוא יתפרץ. דבר שני, בד"כ לדכאון יש גורמים חיצוניים או פנימיים. דכאון חד-קוטבי מתאפיין בד"כ בשינויים כימיים במוח (גורם פנימי). ולכן קשה מאוד, אם לא בלתי אפשרי, לטפל בו ללא תרופות. כן, הדכאון הוא מחלה... יש מי שינסה לייפות את המינוח, ולומר שזו לא מחלה... זה יהיה עיוות של המציאות. העולם נצבע בשחור בגלל הדכאון... בד"כ, ככל שהמצב משתפר, ככה העולם מקבל בחזרה את הגוונים שלו. פתאום מתחילים להנות שוב מהנאות החיים... דכאון לא מתאפיין ב"שבוע-שבוע" זה בד"כ מצב מתמשך. יכולים להיות ימים פחות אפורים וקשים, אבל לא כשגרה של שבוע טוב או שבוע רע. היכולת "לשחק" כאילו הכל טוב לא תמיד אפשרית, זה תלוי בחומרת הדכאון. בד"כ, בדכאון חד-קוטבי קשה, אין אפשרות להעמיד פנים. HERA.

ומה אם הדיכאון הוא לא קשה, הוא קל? ואיך בנאדם יכול לדעת אם הוא חולה בדיכאון הזה?

ומה אם הדיכאון הוא לא קשה, הוא קל, במה מתבטא דיכאון קל? ואיך בנאדם יכול לדעת אם הוא חולה בדיכאון הזה?

שבת שלום, את שואלת הרבה שאלות חשובות.אכן מבין ההפרעות הנפשיות דיכאון הוא ההפרעה השכיחה ביותר. היא פחות גלויה כי אנשים הסובלים מדיכאון לא מכריזים על כך ברבים, קיימת נטייה להסתיר את הדיכאון וכמו שאת אומרת בעצמך, אצל רבים מהסובלים מדיכאון אין לכך ביטוי התנהגותי חיצוני, בין היתר בגלל הבושה והרצון להסתיר זאת. קיימת גם מודעות אצל הסובלים מדיכאון שהדיכאון עצמו מרחיק אנשים שאינם סובלים מדיכאון, התופעה כאובה וידועה, שכן אנשים דיכאוניים זקוקים יותר מכל לחברת הזולת, אך מכיוון שהתופעה כה נפוצה ולעיתים הגבול בין מצב רוח רע ודיכאון קל הוא כה דק, ישנם אנשים רבים המתרחקים מאנשים הסובלים מדיכאון. תופעת ההחלמה הספוטאנטית (ללא התערבות מקצועית כלשהי) מוכרת, אך היא לא מוחלטת, אי-אפשר לבנות על כך שהדיכאון יחלוף מעצמו, בעיקר אם הוא קשה ונמשך זמן רב ובהחלט מומלץ לפנות לטיפול. לא הייתי אומר שזה קורה ממש בצורה שאת מתארת: שבוע דיכאון קשה ושבוע שבו הדיכאון נעלם לחלוטין, אלא מדובר יותר בשינויים ברמת החומרה של הדיכאון, כמו שיש שינויים במצבי רוח אצל אנשים שאינם סובלים מדיכאון. בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין

היי לפני כמה שנים 10 בערך גם הייתי בתקופה נוראה שהיום אני חושבת שאולי זה היה בעצם דיכאון וזה עבר בלי שום טיפול. עכשיו אני בדיכאון מוכח וזה באמת הולך ומחמיר עם הימים שחולפים וכשאני חושבת על זה, יכול להיות שבעצם הדיכאון עצמו נשאר בי עד היום. רק שהיום חמור יותר מאי פעם.

אני מבינה שזה לא שבוע ככה ושבוע ככה זאת היתה סתם דוגמא והשאלה אם בנאדם שהוא דיכאוני ויש לו נטייה להרס עצמי יכול לצאת מזה לבד בלי טיפולים אצל פסיכולוג ותרופות. והבנאדם מרגיש שזה משתפר, הוא הפסיק עם עניין ההרס העצמי אבל עדיין קשה לו להסתדר וכלפי חוץ הוא מראה שהכל בסדר אבל כן הוא נפגע כאשר הוא בדיכאון קל, מצב רוח לא טוב והסביבה לא מבינה. ולחצים של בי"ס ובגרויות מקשים בהחלט. מה אפשר לעשות בנידון?

ראשית אומר תודה על תשובה לשאלה ששאלתי לפני יומיים שנית ברצוני להציג בפניך מס' שאלות שכן ראוי שהפנה אותם למטפלת אך בכל זאת... 1. אני מוצאת כי יש בי דפוסים המפרעים לחיי בתחומים שונים במהלך הטיפול אני מרגישה שאני מצליחה לזהות את הדפוס ולשנות התנהגות בתחומים מסומים אך בתחומים אחרים לא והתחום המרכזי שאני לא מצליחה אפילו לדבר עליו הוא זוגיות מיניות תמיד שמגיע השלב של שיחה בנושא משהו דחוף אחר עולה על הפרק ואז הדיון על הזגיות יורד מהפרק. 2. אני נמצאת בטיפול משהו כמו שנה לא ברור לי מתי יגיע הסוף יצא לי לקרוא בפורום על אנשים שנמצאים בטיפול שנים זה מאיים עלי ונותן תחושה שאין לזה סוף האם כך הוא? 3. בעבר יצא לי לא פעם להיות בטיפול אבל אחרי 3 פגישות פרשתי ולפני 3 שנים הייתי בטיפול התנהגותי קוגנטיבי במשך שנה טיפול שאוכל להגדיר אותו כמוצלח בתוצאות מיידיות חומריות אך לא נפשיות רגשיות. שם נשארתי תקועה. בראייה שלי בדיעבד כל נפילה שהייתה והייתה משולבת או לא משולבת בשיחות מול מטפל הייתה נפילה שהובלתי את עצמי אליה מתוך מטרה לצאת מהפאסיביות לצאת מהמקום בו אני נמצאת למקום טוב יותר בד"כ זה עבד תמיד הצלחתי לקדם את עצמי בעוד כמה צעדים אבל זה היה מלווה בקשיים נפשים בדכאון קל. בפעם האחרונה זה היה היה מלווה בדיכאון נפשי עמוק שלא חוויתי כמותו בעבר מה שאילץ אותי לפנות לפסיכאטר שהמליץ על כדורים ואני אחרי שבועים החלטתי לוותר על הכדורים ולהסתפק בשיחות. האם יתכן שאצא מהרגל ומהתפיסה שכדי שיהיה טוב עלי לסבול כלכך ורק אח"כ להגיע למשהו טוב יותר איך מוחקים דפוסים כל כך מושרשים איך בכלל מגיעים לדפוסים כלכך מעוותים. אני שואלת את עצמי מאיפה זה בא לי ולא מצאת תשובות וכמובן את אותה שאלה מפנה אלי גם המטפלת אבל אין בידי תשובות האם מצד שני חשובה בכלל התשובה מאיפה זה בא לי. אני מניחה שלא הצלחתי לשים את השאלות בצורה ברורה ובהירה אך בטוח שתצליח בין השורות. עוד שאלה אחת ודי, למה בטיפול אני מוצאת את עצמי מבזבזת זמן על תיאור עובדות ופרטים קטנים כאלו שבליעדיהם לא יבינו את הסיפור כל פעם חדש שאני יוצאת משיחה אני שואלת את עצמי למה אני מבזבת זמן על שטויות ולא מצליחה להפסיק עם זה למה? תודה מראש

שבת שלום, את צודקת: אלו שאלות שלא זו בלבד שהכתובת המתאימה להן היא המטפלת שלך, אלא שהיא אף תיטיב לענות ממני בהכירה אותך אישית ולכן גם כל תשובה שאענה עלולה להזיק למהלך הטיפול. אני רק שמח שלאחר ניסיונות טיפוליים רבים, מהם פרשת מהר, את מחזיקה מעמד שנה בטיפול ואינני חושב שהפסקת הטיפול היא מטרה בפני עצמה. טוב תעשי אם תדפיסי את פנייתך זו ותגיעי איתה למטפלת שלך. אשר לסבל - יש אנשים פחות מורכבים שמסוגלים ליהנות מדברים שאינם גורמים הנאה לאנשים פחות מורכבים והנאה זו אינה כרוכה בסבל. כמה וכמה הוגים צרפתיים, פסיכואנליטיים פחות או יותר, ובתוכם ז'אן ז'אק לאקאן, פיתחו תפיסת הנאה שלמה שבבסיסה נמצאת חוויה של חסר, תסכול והיעדר. הם קראו לכך jouissance. פרופ' אורי הדר תירגם את המונחה ל"הענאה" שילוב של "הנאה", "הנעה" (=מוטיבציה) ו"עינוי". זו אינה בדיוק הנאה צרופה. נהוג לחשוב על הכתיבה של קפקא, למשל, שהיא מגלמת סבל ואומללות בלבד, אך קשה שלא לצחוק נוכח הקריאה בקפקא, וא אם את רוצה משהו יותר קליל, חנוך לווין. קשה להפוך את הסבל להנאה, אבל בהחלט אפשר להפוך את התסכול שבו להענאה, שהיא גם כוח מניע לשינוי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

תודה, בכל זאת ישנם שאלות שאני מאמינה שגם בלי הכרות איתי יכלת לענות לי עליהם ובכל זאת בחרת שלא, אני מרשה לעצמי לנסות שוב ואולי הפעם להתמקד. 1. למה אני מוצאת את עצמי בשיחות נכנסת לפרטים שולייים האם זה אומר משהו עלי כמו חוסר ביטחון שאם לא אתן את כל הפרטייים משהו יתפספס.? 2. מה הזמן הרצוי לטיפול? 3. האם כדאי לעיתים לקחת פסקי זמן גם בגלל העלויות וגם בגלל הצורך לחיות החיים בלבד מבלי לחקור לשאול לנתח? 4. איך אדע עם המטפלת אכן טובה עבורי, אומנם עברנו יחד כברת דרך דברים בחיי השתנו אך כל הזמן יש תחושה שזה לא לתמיד ושעוד מעט תבוא הנפילה הבאה החרדה הבאה. תודה מראש, גם אם תבחר לענות לי שוב להפנות את השאלה למטפלת. דא"כ המטפלת בתחילת הדרך היתה דרך קופת חולים סטודנטית ובהמשך אחרי כ20 פגישות התחלתי להגיע אליה בתשלום והאמת שנראה לי שעצם היותה מטפלת חדשה בהתחלה הפריעה אח"כ כבר לא ועתה שוב מפריעה לי יש לי פחד שאולי אין לה מספיק נסיון. למרות שאני מאוד מעריכה אותה ומרגישה שהיא תרמה לי המון משהו לאחרונה תקוע לי.

תודה, בכל זאת ישנם שאלות שאני מאמינה שגם בלי הכרות איתי יכלת לענות לי עליהם ובכל זאת בחרת שלא, אני מרשה לעצמי לנסות שוב ואולי הפעם להתמקד. 1. למה אני מוצאת את עצמי בשיחות נכנסת לפרטים שולייים האם זה אומר משהו עלי כמו חוסר ביטחון שאם לא אתן את כל הפרטייים משהו יתפספס.? 2. מה הזמן הרצוי לטיפול? 3. האם כדאי לעיתים לקחת פסקי זמן גם בגלל העלויות וגם בגלל הצורך לחיות החיים בלבד מבלי לחקור לשאול לנתח? 4. איך אדע עם המטפלת אכן טובה עבורי, אומנם עברנו יחד כברת דרך דברים בחיי השתנו אך כל הזמן יש תחושה שזה לא לתמיד ושעוד מעט תבוא הנפילה הבאה החרדה הבאה. תודה מראש, גם אם תבחר לענות לי שוב להפנות את השאלה למטפלת. דא"כ המטפלת בתחילת הדרך היתה דרך קופת חולים סטודנטית ובהמשך אחרי כ20 פגישות התחלתי להגיע אליה בתשלום והאמת שנראה לי שעצם היותה מטפלת חדשה בהתחלה הפריעה אח"כ כבר לא ועתה שוב מפריעה לי יש לי פחד שאולי אין לה מספיק נסיון. למרות שאני מאוד מעריכה אותה ומרגישה שהיא תרמה לי המון משהו לאחרונה תקוע לי.

היי אני בחורת בת 33 שמנה מאוד שוקלת 117 ק"ג וסובלת מהפרעות אכילה כפייתית. אני מטופלת אצל פסיכיאטר בכדורי פריזמה ואנדרונקס. הייתי בתל השומר חודש ימים אבל לא עשה לי טוב המקום אלא להיפך הכניס אותי יותר ויותר לתוך הדיכאון. אני רוצה לברר איפה יש עוד מקום או עוד מישהו/מישהי שיכולים לעזור לי לטפל בבעיה שלי כי אני סובלת מדיכאון עמוק חוץ מלהיות במיטה אני לא רוצה לעשות כלום אני מאוד עצובה מרגישה נחותה והכדורים הללו לא הכי עוזרים שבעולם. אני רוצה מטפל/ת שיוכלו לעזור לי גם לצאת מהדיכאון הנורא וגם לדעת לאכול בכמויות סבירות ולא כמויות גדולות של ממתקים. ישל י בעיה קשה עם ממתקים וכל מה שקשור במתוק. אני שייכת לקופת חולים מכבי ואשמח אם תוכלו לעזור לי ולכוון אותי למקום הנכון עבורי. ממתינה לתשובתכם בהקדם העצובה והשמנה

שבת שלום, יש בהחלט קשר בין אכילה מופרזת ובין דיכאון. באכילה יש פיצוי מיידי על תחושת הכאב הפנימי המאפיינת דיכאון, אך היא גורמת להשמנה, שבתורה מחמירה את הדיכאון. נראה לי שאכן הטיפול התרופתי, שנראה לכאורה מתאים, אינו מספיק ועלייך לפנות לטיפול ע"י שיחות. אם את חברת קופ"ח מכבי, מגיעות לך כמדומני סדרה בת 36 שיחות בתעריף מסובסד מאוד אצל אנשי מקצוע מומסכים העובדים עם הקופה. פני לפסיכיאטר ממנו קיבלת את הטיפול התרופתי (בהנחה שזה פסיכיאטר העובד עם מכבי) ובקשי ממנו הפניה לטיפול פסיכותרפויטי ע"י שיחות. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

לעצובה תעשי חושבים טוב טוב מה הסיבה שאת ניגשת לממתקים מלכתחילה כל פעם שבא לך לאכול משהו טעים (שוקולד למשל) - שימי לב למצב רוח שלך באותו זמן.. למה את אוכלת "כפייתית"? מרגישה שיחסר לך אחר כך? שאת חייבת לטעום את זה בו במקום? מניסיון (של ירידה יפה שעשיתי לאחרונה) - צריך המון שינוי במחשבות ואפילו אז זה לא קל להמשיך כל יום הוא התמודדות אבל כשיורדים אפילו את ה-10 ק"ג זה משנה ועוד איך!!! כבר לא מרגישים מסכנים..תנסי... 117 ק"ג זה אמנם הרבה אבל הכרתי אנשים ששקלו הרבה יותר (140 ק"ג למשל) והצליחו להוריד יפה...דווקא במשקל כזה הירידה תהיה מהירה. שימי לעצמך מטרה וקדימה לדרך! ועוד פעם...מניסיון...ימים של ירקות שווים כל רגע במראה מבטיחה לך!!!

מה עושים? כשכל מה שבא לעשות זה להסתגר בעצמך ולבכות? להילחם בהרגשה או לתת לעצמך לשקוע?

תלוי כמה זמן זה נמשך??

rainbow, מותר גם להסתגר בעצמך ולבכות... לפעמים זה חיוני יותר מכל דבר אחר... השאלה היא כמה זמן זה נמשך. ואם הבנתי נכון, מדובר באהבה נכזבת? יש פתגם שאומר: "ככל שפצעיה של האהבה פתאומיים יותר, יותר איטית היא תרופתם".

למה להלחם ולמה לשקוע אם אפשר פשוט לבכות?

ואיך מוצאים אותה?

ומה עושים כשמוצאים והוא לא רוצה אותך?

יש ישגידו שכן, ויש שיגידו שלא!!! ואולי צריך להבין לפני כן מה זו אהבה...

אני חוויתי אהבה גדולה שנגמרה.......... לדעתי, אדם יכול להיות מאושר ומסופק גם ללא אהבה גדולה.

ישנה תרופה בשם orap? למה בדיוק היא עוזרת ובאיזה מצבים לוקחים אותה? האם היא ממכרת? האם היא מזיקה לטווח ארוך ואם כן כיצד? שאלה נוספת:האם יש תופעה נאורולוגית שקשורה לטורדנות כפייתית? ואם כן האם זה קשור לתיסמונת טורט? האם יש טיפול תרופתי? ומה היא התרופה? שאלה נוספת:אני יודע שחוקרים כבר גילו מיהו הקולטן במוח שאחראי על תנועות האדם אך האם ידוע מיהו הקולטן שאחראי לקולות האדם? ברגע שאדע מי במוח אחראי לקולות ,אחפש תרופה שמשפיע על הקולטן הזה במוח במקרה שיש טיקים ווקאליים לא רצוניים כמו במקרה של הבן שלי ואולי סוף סוף הוא יפסיק לצהול,לנבוח,לילל,ליבבכמו כלב,להשמיע קולות של קוף,אוי זה בטח נשמע מצחיק... אבל זה כל כך כל כך עצוב....,יש מה לעשות?

תשובות לכל השאלות תמצא כאן (באנגלית): http://www.gatepharma.com/ORAP/orap.html

ילד בן 8 ,זוחל על ארבע כמו כלב,לפעמים נובח, מזיז את האגן כאילו יש לו זנב והוא מקשקש בזנב,משמיע קולות מעצבנים כמעט ללא הרף, מציק באופן קבוע ומעצבן לאחיו הקטן,כמעט כל מה שמבקשים ממנו לעשות הוא לא רוצה,אין לא תאבון, בקושי מסתדר להתלבש לבד, אחרי שיושבים איתו המון זמן על שעורי בית בסופו של דבר מבינים שהילד בעל אינטליגנציה מעל הממוצע לפי דעתי לעיתים מראה באופן צורת החשיבה שלו על מחוננות אך הבעיה היא שקשה לו מאד להביע את החוכמה שלו בגלל כל הבעיות שלו ,לפעמים מדבר בקול של תינוק ולא מצליח להפסיק,הולך לחוג כדור סל אבל לא כל כך מצליח להשתלב... כל מה שקשור לספורט קשה לו,הוא טוען שהוא לא מסוגל להפסיק את ההתנהגות האובססבית שלעיתים תוקפת אותו,אני כבר פקעת עצבים,לא ישנה בכלל,יש לי סיוטים וחרדות שהילד שלי לא פשוט מטורף מה אני עושה?

שלום. חשוב מאוד לפנות לקבל אבחנה פסיכיאטרית ולאחריה טיפול. האם עשיתם זאת? האם בבית הספר הוא מתפקד היטב? נשמע כי חשוב לכולכם על מנת לצאת מן היאוש לפנות ולברר מה בדיוק הבעיה. ניתן לעשות זאת דרך קופ"ח או באופן פרטי. בברכה. רוית.

אם זה מעצבן אותך אתה מתאר לעצמך מה עובר על הילד המסכן ?????????. בשום אופן אל תעיר לו ואל תנסה להפסיק את התנהגותו הוא סובל ולא מסוגל לעזור לעצמו. ילד כזה צריך לעטוף בהמון אהבה ולתת לו עידוד ותשומת לב מיוחדת. יחד עם זה לפנות מיד לרופא המשפחה שיפנה אותך לנאורולוג או לרופא מומחה להתנהגות כזאת. ושוב, לא להעיר לילד רק לאהוב אותו ולתת לו עזרה רפואית מיידית. שיהיה בהצלחה. בטוח שמהילד הזה יצא בסוף אדם מוצלח מעל הממוצע, ויביא לכם כבוד .

קודם כל הרבה כוח המלצתי החמה לעשות עיבחון כולל פסיכולוגי ודידקטי (לקויות למידה) יכול להיות שילדך סובל מתסמונת טוראט היכנסי לאתר של האמותה לפי השם טוראט בקצרה התסמונת מאופיינת מבעיות בהבנה של התנהגויות חברתיות, לקויות למידה, בעיות התנהגות, בעיות קשב והיפראקטיביות, בעיה של רגישות יתר לרעשים נגיעות וכ"ו, אובססיביות לגבי התנהגויות וסר בדברים וכן בתיקים ( תנועות לא רצוניות ) גופניים וקוליים. כדי לאבחן יש ללכת לנוירולוג או פסיכולוג המבין בדבר. בבי"ח שנידר בפתח תקווה וביה"ח מאיר בכפר סבא יש מרפאות המתמחות בעניין. אסור להזניח כיוון שהמצב יחמיר. בהצלחה שרון

אני התעוררתי לפני שעה מה אתך??

התעוררתי בערך ב - 14:40... אבל היו לי דברים לעשות. לפני שאני בכלל ניגשת למחשב, אני מאכילה חלק מהחיות (היתר אוכלות בלילה).

הנני סטודנט להנדסה והנני סובל מבעיית ריכוז. זה מתבטא גם בשעת הלימוד השוטף בכיתה, וגם בשעת ההתכוננות לבחינות, אך הכי גרוע זה בבחינה עצמה, כך שמתוך שלוש שעות של בחינה אני שומר על ריכוז במשך 7 דקות או משו כזה, וכמובן התוצאות באות בציונים. שאלתי היא האם יש טיפול, או תרופה או כל דבר שיכול לעזור לי בבעיה זו. האם השימוש בריטלין יכול לעזור, ואם כן איך ומה ההשפעות, ואיך ניתן להשיג את זה. עוד דבר, לא מכבר אובחן אצלי דיכאון, לא חמור וקיבלתי פרוזאק במשך מספר חודשים, אך לא הרגשתי שינוי כלשהו ולכן הפסקתי על דעת עצמי, וכאמור איני חש בכל החמרה או שיפור. בתודה מראש עידו

שלום רב, ראשית, יש לבחון שוב את תחום הלימודים שלך, ולהעריך האם, אכן, זהו התחום שמתאים לך מבחינת הנטיה, הסיכוי להצליח, וכו'. לאחר מכן, תוכל להעזר במרכזי התמיכה לתלמידים עם לקות למידה, שישנם בכל מוסד אקדמי. תוכל גם להסתייע באבחון פסיכולוגי אצל מומחה לתחום החינוכי, והתפוקה מכך היא גם ההמלצות (שמתקבלות כהנחייה) לצורת הבחינה (עוד זמן, הפסקות, שיכתוב, וכו') וגם לאופן הלמידה שלך (התארגנות, תיקצור, סיכום ולמידה לבחינה). גם עניין הרטלין יכנס להמלצת הפסיכולוג המומחה. יתכן והדיכאון הוא חלק מהתסכול שנובע מקושי הלמידה, ואם זה כך, הרי שכדאי להגביר את המאמץ בכיוון שציינתי למעלה. אם תרצה הפנייה, פנה למייל האישי שלי עם ציון מיקומך בארץ. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

היי תודה על היחס אני כרגע בטיפול היו לי שתי פגישות עם עובד סוציאלי ואני לא יודעת אם זה עוזר לי, או שאולי זה עוזר בתת מודע לא יודעת. השיחות מאוד קשות לי , קשה לי לדבר, ובכלל על עצמי. אני כבר לא יודעת מה לעשות . פשןט קשה לי אני רוצה שהתקופה הזו תעלם. אני חושבת גם לנסות את הכדורים שהפסיכיאטר הציע לי רק שזה נורא מפחיד אותי אני לא יודעת לאיזה מצב זה יביא אותי ואיך אני אדע להתמודד עם זה.אני פוחדת שאני לא יכיר את עצמי ככה.

זו מילת המפתח!!! שתי פגישות אינן מהוות מדד לשום דבר! אל תלחיצי את עצמך... הקושי לדבר על עצמך מובן והגיוני, לא תמיד אנחנו מקבלים "במה" ששייכת בעיקר לנו. תזרמי בקצב שלך. ולגבי התרופות - תנסי... תני להן את הזמן הדרוש כדי להשפיע, ואם אחרי זה תרגישי ש"זה לא זה" אז תפסיקי לקחת אותן. אין לך מה להפסיד; כתבת שאת רוצה שהתקופה הזו תעלם... אז את מבחינתך צריכה לעשות כל מה שאת יכולה, בשביל לעזור לה להיעלם.

עדי , את בדרך הנכונה. בהתחלה נורא קשה, אח"כ קשה ובסוף מתחיל להשתפר. אנחנו איתך.

בזמן האחרון היתי ממדוכא ולחוץ והזנחתי את עצמי מבחינה מינית בשבועיים האחרונים " מקפיד " להיות פעיל מינית לענג את עצמי ואת בת זוגתי . שמתי לב שמצב רוחי השתפר. האם יש לתופעה הסבר ביולוגי \ פסיכולוגי ??.

שלום רב, פעילות מינית יוצרת פעילות הורמונלית שמהווה מעין טיפול תרופתי טבעי לדיכאון. אצל אלו שאין להם בעייה בתחום, החומר המופרש מייצר תחושת אושר. אגב, גם פעילות ספורטיבית מביאה לפעילות הורמונלית דומה. בקיצור: יש "תרופות" שהן באמת טבעיות. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

שלום סטיב, במצבים של דיכאון קל - או אפילו, ליתר דיוק, "מצב רוח רע" - פעילות מינית או כל פעילות גופנית אחרת - עשויה לעזור מבחינה פיזיולוגית בשחררה אנדורפינים. מבחינה פסיכולוגית, כל עשייה יכולה לעזור להתגבר על מצבים אלה. ואולם, בדיכאון קל, בינוני ולמעלה מזה, קיימים קשרים הרבה יותר סבוכים בין דיכאון ופעילות מינית. הדיכאון עצמו עלול לפגוע בחשק המיני ובתפקוד המיני ורוב התרופות לטיפול בדיכאון פוגעות, במידה זו או אחרת, הן בחשק המיני והן ביכולת להגיע לאורגזמה (אצל גברים עיכוב בשפיכה או במקרים מסוימים מניעתה לחלוטין). אם הדיכאון עצמו פוגע בתפקוד המיני, ברור שהתועלת שעשויה לצמוח מהטיפול התרופתי עולה על הנזק, שכן בלאו הכי התפקוד המיני פגוע והטיפול התרופתי עשוי להפחית את הדיכאון, ולמרות פגיעתו האפשרית בתפקוד המיני, התוצאה הסופית עשויה להיות שיפור בתפקוד המיני הנובע מהדיכאון עצמו. בהתייחס לשאלה הספציפית שלך, אם אתה משתמש בביטוי "מקפיד לקיים יחסי מין", אני משער שעל אף השיפור במצב הרוח כתוצאה מיחסי המין, אתה סובל ממידה מסוימת של דיכאון קל, שכן ההתבטאות שלך מעידה על כך שיחסי המין אינם תוצאה של חשק מיני אלא של מילוי "חובה" (משהו שצריך להקפיד כדי לבצעו) ואם מצב זה ממשיך כדאי להיוועץ באיש מקצוע. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

לד"ר רובינשטיין לד"ר אברהם: תודה על התיחסותכם המקצועית והעניינית. אכן, ככל הנראה אני סובל מדכאון קל. כלפי חוץ, כך על פי הסביבה אני מתפקד היטב בכל הרמות ולא ניכר עלי המתח והדכאון בו אני נתון (כך שככל הנראה מדובר בדכאון קל). האם יתכן לעובדה שנכחתי בזירת פיגוע חבלני במקום בו אני נוהג לבלות מידי יום ,העובדה שבני עומד להתגייס, עיכוב קידומי בעבודה וסכנת פיטורי משפיע עלי מנטאלית ועומדת בבסיס שינוים במצב הרוח ??

שלום לכולם ולמטפלים בשבועות האחרונים עלה בפורום המונח "דיכאון קל" המונח הזה הוא מונח מאוד מבלבל משום שניתן להסיק שאם מתרפא מאובחן כלוקה ב"דיכאון קל" אז איכות החיים שלו נפגעת בצורה קלה והוא יכול להמשיך לתפקד. גם אצלי וגם אצל משתתפת אחרת היה/קיים אבחון של "דיכאון קל" אני חשתי בהתפרצות המחלה ב "גהינום עלי אדמות" ובשהיה ב "כור המצרף". המשתתפת שסיפרה שאיבחנו אצלה "דיכאון קל" מדווחת על ייסורים קשים אולם היא דוחה את ההמלצה להשתמש בתרופות בגלל שלדעתי היא מפרשת את האבחון של "דיכאון קל" כאירוע שמספיק לטפל בו בפסיכותרפיה. מניסיוני פסיכותרפיה לא יכולה להצליח לבדה במקרים שהמתרפא חש ייסורים אני יודע משמועות ומשברי אינפורמציה שדיכאון עמוק הוא תופעה שמלווה גם בתדמינים פסיכוטיים. אני שמעתי שבדיכאון עמוק מטפלים בתרופות חוסמות MAO או בחשמל אני שמעתי שבדיכאון עמוק עלול להיות מצב של סכנה לחולה אני משער שבדיכאון קל אפשר לקום בבוקר ולישון בלילה עם איכות חיים ירודה במיוחד אבל לחולה לא נשקפת סכנה אלא רק סבל איום אני מבקש מהצוות המקצועי ומבעלי ניסיון להאיר את עינינו בנושא הטרמינולוגיה תודה שאול

שאול ערב טוב, אני חושבת "שדיכאון קשה" או "דיכאון עמוק " המצב הנפשי לא רק מאופיין בעצב, חוסר תקווה, פסימיות, יאוש ואיבוד עניין אלא ההבדל העקרי הוא שאדם שסובל מדכאון עמוק אינו יכול לתפקד בעצמו הוא חייב להיות מאושפז במחלקה סגורה מהסיבה שהוא יכול להיות מסוכן לעצמו וגם לסביבתו , לכן במקרים קשים מטפלים עם נזעי חשמל. מקווה שקצת עזרתי, שלך ליאת

שאול שלום אין ספק שאדם הנמצא במצב מצוקה מרגיש היטב שאיכות חייו נפגעה. המונחים דיכאון קל או דיכאון עמוק אינם בהכרח הגדרות פורמליות. דיכאון "עמוק" מתייחס למה שמכונה בספרות דיכאון מג'ורי והוא עלול להביא לחוסר תפקוד מוחלט. עם זאת, זה לא בהכרח המצב תמיד ולעיתים יש אנשים שמצויים בדיכאון עמוק מאוד ובכל זאת מתפקדים ביום יום. דיכאון לכשעצמו אינו מלווה בתופעות פסיכוטיות אם כי יש כמובן גם מצבים כאלה. הטיפול מותאם למטופל ואינו בהכרח הטיפולים שציינת. למעשה שאול, אני לא בטוח שמשנה ההגדרה המדוייקת. חוויתך האישית היא זו המשמעותית, וכן הטיפול האישי המתאים לך. מובן שיש עוצמות שונות של דיכאון וישנם בוודאי אנשים בדיכאון חריף מזה שאתה חווה, וישנם שפחות. אפשר אולי להסתפק בעובדה שזו נקודת משבר ברצף החיים, ושניתן וצריך להתמודד איתה בטיפול, בין אם בשיחות ובין אם (ועם) תרופות. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מחפשת טיפול בהיפנוזה כעזרה לגמילה מאוכל. האם האחד הרופאים בפורום הזה מוכן לעזור לי?

http://www.panicdisorder.up.co.il לגל (שם לפי מייל) בכתובת הזו ישנו קישור לרשימת מהפנטים בארץ וקישור לאתרם בהצלחה.

דנה שלום ניתן לנסות ולעזור לך באמצעות היפנוזה ובכלים פסיכולוגים נוספים, אולם כמו בכל סוג אחר של טיפול בהרזיה, המוטיבציה שלך היא גורם המפתח להצליח בטיפול. היפנוזה אינה טיפול קסם ואם יש לך אשליה שטיפול אחד בהיפנוזה יפסיק את רצונך לאכול, הטיפול יהיה נדון לכשלון. זהו תהליך מתמשך שחלקו שינויים בהרגלי האכילה ונסיון להתחקות אחר הווצרות הרגלים אלו. בברכה ד"ר אורן קפלן

שישמיע קול

אני ינשוף?

או אולי ערפד? :-) מה שלומך בלילה ספורטיבי זה?

איזה תוכניות טלויזיה מעניינות יש הלילה ?? לליבי מלכת הלילה - כשאת פורחת מה זה הסבבה חוץ מהמטבח שאול

אין שום תכנית מעניינת, אולי משהו שמעניין את ליבי! אני מיציתי את הטלוויזיה להיום, אחרי שראיתי את מכבי מנצחת את צסקא בהפרש של נקודה... לזה אני קוראת מתח בריא!!!!

מה עם הפועל ופארמה ??

היי שאול מה זאת אומרת? מה אני עושה חוץ מלשבת במטבח?...אני כותבת גם בחדר שלי ומעבירה את המחשב ממקום למקום...(הוא נייד) בקשר לשומנים מכל האוכל והממתקים...אז אני לא רזה..יש לי עודף בתקווה להוריד אותו למרות שהרבה חברים שלי אומרים שגוף נשי ומלא הוא גוף משגע. חובבת בעיקר שוקולד אבל עוד דברים מתוקים ויודעת להעריך אוכל טוב...אז יש מחיר...לדעתי שווה ברוב הפעמים

הרה הצלחנו בחירוק שיניים להגיע למינין באזכרה אני לא מבין למה לא עשו את זה בבית כנסת אמרתי קדיש יתום אני הולך לאמא שלי לישון כי צריך לקחת אותה לבית העלמין אין שם אינטרנט אבל יש בכבלים סרט אירוטי לפני יומיים התכוונתי לשאול את ליבי אם העוגות והממתקים לא הופכים לשומן את חשבת שהשאלה מופנית אלייך אם ליבי מצליחה לא להשמין אני רוצה ממנה מרשם שאול

שאול, אני על הקו. אז איפה עשו את האזכרה? בבית הקברות?

היום היתה תפילה בבית מחר עולים לקבר אני יודע שאני הולך להסתכל על אבן

היי במה בדיוק יכול לעזור טיפול? איך אני ארגיש יותר טוב ע"י שיחות. אני פשוט לא מבינה.

עדי, עצם העובדה שתוכלי לדבר עם מישהו על דברים, שמעולם לא דיברת עליהם, כבר תעזור לך. מטפל יוכל להראות לך, מהן הטעויות שעליהן את חוזרת שוב ושוב, בלי להיות מודעת לכך. אם נצא מתוך נקודת הנחה, שאכן רוב הבעיות מקורן בילדות, הרי שבטיפול תוכלי לגלות ולהבין מה היה לא בסדר אצלך (אם בכלל). והכי חשוב - האפשרות לדבר עם אדם נייטרלי, שאינו שופט אותך גם על דברים, שבעינייך נחשבים "נוראיים", פותחת המון דלתות למקומות חבויים, ולמקומות שבחרת להדחיק במקום להתמודד.

עדי שלום למה הטיפול נועד אצלך, במה הוא אמור לעזור? נסי להסביר ואנו ננסה לענות בצורה יותר ממוקדת לבעיה שלך. בברכה ד"ר אורן קפלן פסיכולוג קליני

שלום עדי, עיינתי מחדש בשאלותייך מהעת האחרונה, לחלקן השבתי כשד"ר קפלן היה בחופשה, ונראה לי שהשאלה היא לא איך טיפול יכול לעזור (זו שאלה שאת כבר שואלת הרבה זמן בצורות שונות), אלא מה הקושי שלך לפנות לטיפול? מה מפחיד אותך בזה? את מתארת מצוקה קשה מאוד, אם כי יכול להיות שהיא מרוכזת יותר כשאת כותבת עליהן מאשר בחייך המציאותיים (שכן הפסיכיאטר הגדיר את הדיכאון שלך כקל), ואת איך שהוא תקועה בשאלה במה טיפול יכול לעזור, בלי לנסות לפנות לטיפול. אני חושב שבנוסף לכל הקשיים האחרים שלך, הקושי שלך לפנות לטיפול הוא אחד הנושאים הראשונים ששווה להעלות בטיפול, אם וכאשר תפני. את מתארת מצב מצוקתי המלווה בתחושה של אובדן הדרך, של בלבול, וטיפול בעזרת שיחות מיועד לעשות קצת סדר בדברים ולהחזיר לך קצת שליטה על חייך, לעזור לך להבדיל מה ניתן לשנות בחייך ומה לא ניתן לשנות וכיצד להתמודד עם מה שלא ניתן לשנות. זו תשובה מאוד כללית, אני יודע, אך את התשובות הספציפיות יותר, המתייחסות אל חייך שלך, יוכל לתת רק איש מקצוע שיכיר אותך אישית. שאלותייך נוגעות כמעט בכל תחומי החיים, וגם כאן, בפורום שבו את נשארת אנונימית, אז מפזרת פירורים מתקרית כזו או מתחושה כואבת כללית יותר אחרת ובכך את מקשה להושיט לך יד. אולי זו גם הסיבה שקשה לך לפנות לטיפול, כי שם לא יהיה מנוס מלהתייחס לדברים יותר לעומק. אני מקווה שבכל זאת תשתמשי בשורות אלה כמנוף לפנות סוף-סוף לטיפול. הרבה הצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

האם יש קשר בין אנמיה (על רקע מחסור בברזל) ודיכאון? אם יש, איזה בדיקות צריך לבצע על מנת לאשר זאת, ואיזה טיפול קיים?

שלום טלי, אנמיה נגרמת מחוסר ברזל, מחוסר B12 ומחוסר בחומצה פולית. הסימפטומים הם:עיפות, דכאון, סחרחורת ועוד. על ידי בדיקת דם מודאים אם האנמיה נובעת ממחסור בברזל או מ- B12 או משניהם. את צריכה לגשת לרופא המשפחה והוא יציע לך את הבדיקות והטיפול הנכון.

אני סובלת ממחסור בברזל, הויטמין B12 שלי נמוך אך בתחום. אני מטופלת בכדורי ברזל כבר מספר שנים. בספירת דם האחרונה שלי חוץ מהמטוקריט הכל היה בתחום, אך כל מה שקשור להמוגלובין וכדוריות דם אדומות ממש על הגבול התחתון. האם זה יכולל להסביר מצב נפשי ירוד?

לטלי גם אני סובלת מחוסר ברזל ו B12 שעדין בתחום הנורמה אך נמוך. וכן בזמן האחרון סובלת מעייפות תמידית וכן מצב רוח ירוד. מחסור ב - B12 יכול לגרום לדיכאון. אני התחלתי לקחת ויטמינים . מקווה שזה יעזור.

טלי גם אני סובלת מחוסר B12 ואני לוקחת כדורים טבעים. אומנם הם מפתחים תיאבון אבל כדאי לנסות. בקשר לדיכאון אני גם בדיכאון אבל לא ידוע לי אם זה מחוסר B12 או שזה ממשהו אחר.

הרה שלום מה זה מאנפפת ולמה את קוראת כך למטפלת שלך ?? תודה שאול

לילה טוב, היא לא באמת מאנפפת... אבל ליבי השתמשה במילה הזו כדי לשאול משהו על הפסיכו', והכינוי הזה מצא חן בעיניי. ולכן אנחנו משתמשות בו. מאנפפים הם אנשים ש"מדברים מהאף". בעצם, כל הצרפתים נחשבים למאנפפים.

חרא של עם.

הרה שלום במלאות שלושים עולים מחר לקבר וזה עושה לי רע תודה שאול

צהריים טובים, הייתי מופתעת אם זה לא היה עושה לך רע... כי בכל מה שקשור למוות של אדם אהוב, קשה למצוא נחמה. ההרגשה הרעה לא תחלוף, אלא רק תתמתן בחלוף הימים, השבועות והשנים. גם ביום השנה היא תצוץ במלואה, אבל לא תגרום לשיבוש החיים, אלא רק תהיה שם כמו צל. כמו ענן שמלווה לכל מקום - מורגש, אבל לא מכסה את השמש... וגם כשיורד גשם צריך לזכור שיש קשת בענן.

שני הנכדים שלי, בני 11 ו 7 עברו בחג פורים תאונת דרכים שנגמרה, תודה לאל, במכות יבשות. הם לא מפסיקים לדבר על זה, בעיקר הקטנה. בלילות היא קצת בוכה. איך עלינו להתנהג? מה להגיד? תודה, סבתא פלורה

שלום פלורה, קודם כל, אני שמחה לקרוא, שהתאונה גרמה רק לכמה מכות יבשות ולא לגרוע מזה. הכי חשוב זה, לתת להם לדבר על זה כמה שיותר... אבל שזה יבוא בעיקר מהם. אין טעם לשאול אותם יותר מדי שאלות בנושא. אתם צריכים לענות על השאלות שלהם בהתאם לגיל... ילדה בת 7 כבר מבינה משמעויות של כאלה דברים... מה היא שואלת? מה הכי מטריד אותה בכל העניין? יצא לכם לשמוע אם הם מדברים על זה ביניהם? מדיאלוג שכזה תוכלו ללמוד הרבה על המקום שבו כל אחד מהם נמצא ביחס לתאונה. והעיקר - שיהיו בריאים.

פלורה, אני מסכימה עם הרה. עדי

להרה ולרוית,שלום! תודה על התשובות והעיצות. אנחנו מאפשרים לילדים לדבר ולשאול כמה ומה שהם רוצים. לא עוצרים ועונים להם על הכול. לגבי שאלות של הילדה: מה יעשו לנהג שהיה ללא רשיון נהיגה? למה נתנו לו רכב גדול? (זה היה סמיטרלר עמוס סחורה, הנהג איבד את הבלמים ונכנס בהם כשהם עמדו בצומת וחיכו לאור ירוק ) מה יקרה לנו אם הנהג הכועס ימצא אותנו? אלה הן השאלות, וזה קשה. עוד פעם תודה, תודה! פלורה

פלורה שלום. ילדים- כמו מבוגרים מגיבים בחרדה לנוכח סיכונים וסכנות שונות. אכן- כפי שכתבה לך הרה- העיקר שהכל בסדר. מעבר לכך- חשוב להגיב באמפטיה לחרדה. לא למחוק את מה שהיה בנוסח:"לא קרה כלום", כי אם- קרה, וזה מפחיד נורא, אבל איזה מזל יש לנו שלא נפצעתם. לצערי תאונות קורות, ולכן יש להבטיח זהירות מקסימאלית בנסיעות ושיהיו קשורים ומוגנים. בהצלחה. רוית.

לרוית, שלום ותודה רבה! אני כתבתי להרה ולך. תודה לך ונקווה לטוב. פלורה

שאול סלה כתב/ה: > > שלום לנטע > > היתה לי בימים האחרונים תכתובת מעניינת שבה נשאלתי את השאלה הבאה: > > איך התחיל אצלך הדיכאון ?? > > > > אני חוויתי את החוויה ואני לא יכול לתת תשובה > > הדברים שאני יודע הם כדלהלן : > הדיכאון בחריפותו התבטא אצלי בשבועיים של ייסורי תופת זוועתים > שבעקבותיהם הגעתי מוכה וחבול לפסיכיאטר כמו כלב מילל שנדרס > בכביש > > בשנתיים וחצי שקדמו לאירוע הייתי משותק מבחינה אנרגטית > > ב שמונה השנים שקדמו לאירוע שתיתי כל יום כ 150 מיליליטר של 40% > אלכוהול > מה שמקביל ל 4 פחיות בירה ביום היה לי ארוע חצי שנה לפני הביקור הראשון אצל הרופא שבו ישנתי מיום חמישי בבוקר עד יום שבת בבוקר תוך לגימה של בקבוק וחצי וודקה בעקבות הארוע הזה הפסקתי את השתיה > > בארבעת החודשים לפני האירוע הפחתתי ממשקלי בפיקוח דיאטנית > 15 קילוגרם ממשקלי מה שיכול להצביע על שיבושים בסרוטונין > > בחצי שנה שקדמה לאירוע היו לי הרבה ימים של מצב רוח קודר > > היו לי מספר ימים שבהם חשתי ייסורי תופת למשך מספר שעות > > התחלתי בטיפול תרופתי היו לי שש פגישות עם פסיכולוג לפסיכותרפיה > קיצרת מועד ובמשך שנה התפוגגו התסמינים החולנים באופן הדרגתי > > בשבועיים האחרונים אני במינון מזערי של 5 מג סרוקסט ו 200 מג > טגרטול ליום ואני מרגיש שהרופא צדק > במקרה שלי התרופות סיימו את תפקידם > > אני תיארתי את עלייתו ונפילתו של הדיכאון > > אני חוויתי את החוויה ואין לי את התשובה מאיפה זה התחיל > למה זה התחיל ואיך זה התפוגג > > אני מקווה שמבחינתי הדיכאון יהיה כמו ישו > > הוא ישוב רק ביום הדין כשיפתח החותם השביעי > > תודה שאול > > לנטע - את לצערי בעלת ניסיון יותר ממני האם את תומכת בהשערתי > שהדיכאון החל כשיבוש הורמונלי טהור אבל במקביל היווה חויה > מתקנת להתמודד עם תופעות ניאורוטיות ??

היי שאול, אתה מתאר את מה שקדם להתפרצות הקשה של הדכאון. כפי שאתה יודע אני לא חויתי לאורך זמן דכאון קליני. יומיים בלבד בחיי הרגשתי נורא ואיום, כמו נלקחה ממני רוח החיים, תחושת אפסות וריק. זה היה מפחיד, ולשמחתי חד-פעמי. אני יודעת שאצל נשים שיבושים הורמונליים אכן גורמים לדכאון ולחרדות. אין לי מושג מה קורה למין הגברי. כנראה שזה אכן חוויה מתקנת שכן נאלצת להתמודד עם תופעות נוירוטיות שהיו מנת חלקך זמן רב. אני יודעת שאלמלא התרופות לא היית יכול להתחזק ולעבור בשלום ממצב כמעט ללא מוצא למה שאתה עכשיו. הנסיון שלי בתרופות הוא 7 חדשים בלבד ואני לוקחת סוג אחד - סרוקסאט. כמוך אני מקווה שאגיע לשלב בו אתחיל לרדת במינון ולא אצטרך את "הקביים" האלה.

האם פניה לטיפול צריכה לבוא מתוך מצוקה ? איזשהו "בום" גדול או שמא אפשר ללכת לטיפול רק כדי לבדוק התנהגות מסוימת או לנסות לשנות התנהגות ? אם אני אבוא לפסיכולוג ואומר לו אני לא יודעת מה אני עושה פה אבל בוא נבדוק את זה. זאת תהיה מוטיבציה מספיק חזקה בכדי להישאר בטיפול.

שלום חפ, בהחלט לא צריך להגיע לטיפול בגלל "בום" גדול. אני משער שעצם המחשבה על פנייה לטיפול נובעת אצלך מתוך מצוקה ברמה כזו או אחרת ובד"כ כגודל המצוקה, כן גודל המוטיבציה ללכת לטיפול. אף על פי כן, אני בהחלט ממליץ לך לנסות וזה מאוד לגיטימי שהמטפל יעזור לך להגדיר את מטרות הטיפול ואת ציפיותייך מהטיפול. השאלה חשובה מאוד, כי לא צריכים להיות "מופרעים" קשות כדי להתחיל בטיפול, גם לא צריכים לסבול בצורה קיצונית לשם כך. עם התגברות הניכור בחברה אדם צריך לעיתים קרובות מישהו קרוב אך מקצועי וניטראלי, נטול אינטרסים משלו, לחלוק עימו את קשייו. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

שלום לכם רשמתי תגובה חדשה בעמוד הקודם רשמתי אותה ממש הבוקר והיא פחות או יותר מסכמת את פני הדברים הייתי מאוד רוצה שתקראו אותה ואז תאמרו לי מה דעתכם הכנה זה באמת חשוב לי, הרגשתי שזה לא פר לשמוע רק את דעתי , יש פה עוד צד , שלו והייתי שמחה אם לאחר קריאתכם תתנו לי דעה, עצה תודה לכם ויום הכי טוב בעולם שיהיה לכל אחד מכם אוהבת לילי

לילי יקרה. קראתי בעיון את מגילת ההסברים הארוכה שלך, בה הארת דברים שלא ידענו, למשל עלייך, שאת "נודניקית", "וחונקת", (כהגדרתך...) ועוד. עברתי על מכתבך לפחות פעמיים, כדי לא לפספס אף פרט. כדי להיות בטוחה שמה שאני הולכת לכתוב לך, באמת לוקח בחשבון את התמונה בכללותה. ראשית אני חושבת שאת צריכה לבדוק את עצמך מדוע את חונקת ונודניקית בקשר עם בחור. תכונות כאלה נובעות מחוסר ביטחון שלך במערכת, ואולי מ"תחושת העצבנות " שהיתה קיימת לאורכו של הקשר הספציפי הזה. אגב, חנק וניג'וזים- תכונות מעצבנות מאוד!! * * * * * * * * וכעת- לעצם העניין: אני מרגישה ויודעת שאת מתה-מתה-מתה לשמוע ממני ,שאומר לך: "לכי על זה", או במילים אחרות שאברך אותך ....אחזק ואומר- תני לזה סיכוי. אבל אני מצטערת- - - - - - לא יכולה. זה ממש לא בגלל שאני אשה עקשנית, אני פשוט יותר ויותר משוכנעת שיש פה קשר בעייתי לאללה.....וזאת דווקא לאחר שקראתי יותר ויותר על שניכם. סורי אם איכזבתי אותך, כי רצית לקרוא משהו אחר. הלוואי ואתבדה. הרי רק את מכירה טוב את שניכם. אני- אנחנו-מהאו"ם, ואפילו לא שמענו את גירסתו. נ.ב-- הערה קטנה: השנים לימדו אותי להיות מעשית, ריאלית.(ופחות חולמת....) גם אני עושה טעויות..... אבל משתדלת למזער .... כל טוב ש נ ה ב

הי לילי קראתי את כל ההתכתבות האחרונה בה הסברת גם את הצד שלו. אבל מה, כשאת מסבירה את הצד שלו את מסתכלת על זה מנקודת הראות שלך. את לא יכולה להיות אובייקטיבית לגמרי ולדעת בדיוק מה הוא חושב ומרגיש עד שהוא לא יגיד לך את זה בעצמו. בינתיים, כל עוד הוא אומר דברים מבולבלים והוא גם לא יכול לתאר לנו את המצב, אז מה שנשאר זה, כרגיל, להתייחס לדברים שכתבת , אבל תזכרי שזה רק בעירבון מוגבל כי אין לנו את הצד שלו האמיתי. הוא נראה לי בחור טוב ובאמת מאוהב בך ויעשה הכל בשבילך. את גם מאוהבת בו ועובדה שאין לך בכלל חשק להסתכל על אחרים ואת כל הזמן ממשיכה להתעסק בו. יכול להיות שאת צודקת כשתיארת את האהבה שלך אליו כחונקת. מצד אחד הוא מאוד רוצה אותך אבל מצד שני את לא נותנת לו מרחב נשימה ואז הוא מרחיק אותך ממנו. החוכמה היא לחיות זה עם זה וזה לצד זה. אם יש לך אמון מלא בו ואת סומכת עליו, אז תני לו את המרחב שלו. מכאן, אולי, אפשר להבין את התגובות המבולבלות שלו. מצד אחד רוצה אותך מאוד ומצד שני לא יכול עם החנק שאת יוצרת סביבו. לכן גם התשובות שלו מבולבלות. אם כל זה נכון אז תוכנית הגיבוי שלך לא במקום. מדובר פה ברגשות לא במתימטיקה. אין פה שחור ולבן. אם הוא יגיד ככה אני יעשה ככה ואם אחרת אז אחרת. אם את רוצה שהקשר ביניכם יצליח תחשבי איך את משנה את היחס החונק כלפיו וכשהוא יחזור תנסי. אם לאחר שנתת לו את המרחב לו הוא זקוק הוא עדיין ממשיך להתנהג בצורה מבלבלת ופוגעת אז תדעי שהבעיה היא בו ולא בך. אז תדעי שעשית כל מה שיכולת כדי להציל את הקשר. אני חושבת שהסוד פה הוא לדעת את המינונים הנכונים מתי להתקרב ומתי להתרחק, כמו בתרופות. העניין הוא שכדי לדעת צריך לעבור תהליך של ניסוי וטעייה ולזה דרושה הרבה סבלנות. יש לך? בהצלחה, מיכל.

לילי את צודקת בזה שהתשובה שלי אתמול היתה "שליפה מהירה" . ואכן גם לא קראתי את כל הסיפור שלך לפני וידעתי רק בערך. ועכשיו לאחר שהבאת גם את הצד שלו, והכעסים שלך כלפיו התפוגגו, קיבלנו כולנו תתמונה. שמעי אנלא ממש חושב שמישהו יכול לענות לך בכן או לא. אבל יחד עם זה כמאמין בכח האהבה לדלג על מכשולים אולי כדאי שתבחנו את המצב ביחד אצל מישהו ניטרלי- כלומר אם אתם המון זמן ביחד והכיוון שלכם הוא רציני, אז לבדוק אם האהבה ביניכם היא אמיתית+ האם קיימת אפשרות לחיבור מתמשך ביניכם לאור ההבדלים . זה אולי נשמע קצת מוקדם מידי, אבל זאת מתוך היכרות של זוגות שהיתה בניהם אהבה גדולה אך נאלצו להפרד בגלל שבחיי משפחה משותפים הקיטוב היה חזק מידי. ועוד דבר קטן- אם הייתי ביפן מרגיש מוטרף מאהבה למישהי בארץ פשוט הייתי עולה על המטוס הראשון חזרה. מקווה שעזרתי. (ותפסיקי לחנוק אותו).!!!

בוקר טוב לכולם , לאחר העדרות (משהו הרגיש ???) אני מקווה ששלומכם פחות או יותר טוב, התגעגעתי אל כולכם... ועכשיו הייתי רוצה לקבל עזרה, בני בן השנתיים וחצי נגמל מטיטולים כבר מגיל שנה ו-10 חודשים רק במשך היום, בשבוע האחרון בורח לו בתחתונים הרבה מאוד אבל בגן לא ! הוא מבקש לגשת לשרותים, מה לעשות איך להגיב האם לחזור לטיטולים ? אודה על תשובה, יום טוב ונפלא לכולכם ! באהבה, ים

ים בוקר אור, בטח שחסרת לנו, שלומי אפילו "פתח עץ חדש" לכבודך... אבל הוא נעלם ביער הסבוך... כדאי שתפתחי עץ חדש ותפני את השאלה לצוות המקצועי כי תיכף כולנו "נתלבש" על העץ הזה . לגבי הקטנצ'יק שלך - אני אישית לא יודעת מה כדאי לעשות, חבל.

נטוש מה שלומך? התגעגעתי אלייך ... מה את מהמשכימי קום ? יום טוב ורגוע , ים

אז מה את אומרת....הנקמה מתוקה?

הנקמה מתוקה כמו שוקולד למריחה!!!!!!

מבינה ללבך אבל לא צודק שבכך אנחנו מראים חולשה? שהאדם אכן השפיע על חיינו יותר ממה שהיינו מסוגלים לסבול?

לילה טוב

שלחתי תשובה...

לכבוד רופא מומחה לפני מספר חודשים כאשר חזרתי מטיול ברודוס , בעודי במטוס נמנמתי ולפתע התעוררתי מחנק והרגשה נוראית של חוסר שליטה בעצמי הרגשתי שאני לא יכולה לנשום וראיתי הכל מטושטש כל הגוף שלי רעד עד שלא לכולתי לעמוד על הרגליים לאחר בדיקות גופניות שעשו לי ונמצא כ י הכל תקין אצלי פניתי בהמלצת רופאת המשפחה שלי לפסיכיאטרית יש לציין שמאז שחוויתי פעם ראשונה במטוס התקפת חרדה היו לי עוד המון התקפות וחייתי בפחד תקופה של 6 חודשים היום אני לוקחת כדורים שנקראים סרוקסט (כבר שלושה חודשים אני לוקחת כדורים), המצב שלי השתפר בהרבה אפשר לאמר מהקצה אל הקצה , אך עם זאת אני עדיין מרגישה שלא חזרתי להיות אותו אדם. יש לי מידי פעם התקפות קטנות של חרדה, הנשימות הכבדות שליוו אותי במשך6 חודשים השתפרו בהרבה מצב הרוח שלי השתפר אך ישנם ימים, רגעים , שעות שיש לי מחשבות כמו , אני כבר לא אותו בן אדם , אני לא אצא מזה, לא בא לי לעשות כלום , החיים משעממים , אין למה לצפות אין למה לשאוף וזה ממש גורם גורם לי להרגיש רע. בנוסף לכל זה כל היום מלווה אותי תחושה של סתימות באוזניים חוסר ריכוז וזה מטריד אותי מאוד רציתי לדעת אם יש משהו שיכול לעזור לי להתגבר על התחושות האלו תודה רבה עדי

עדי בוקר טוב, את עדין סובלת למרות הסרוקסאט. האם את בטיפול פסיכולוגי? רצוי לשלב את הטיפול התרופתי עם טיפול בעזרת פסיכולוג כדי להגיע לשורשי החרדה ולנסות להתמודד איתה ולהפטר ממנה לנצח... מדיטציה ויוגה יכולים לעזור לך, להרגיע מתחים, להעלות את רמת המודעות העצמית, ולתת תחושה טובה. להפטר מחרדות וממחשבות קשות - תהליך שאורך זמן. רק בטיפול עקבי ומסודר תוכלי להתגבר. אני לוקחת סרוקסאט 7 חדשים ועדין נאבקת בחרדות, מידי פעם יש לי התקפים קטנים רק שלמדתי לזהות אותם, להתגבר עליהם ושלא יגדלו וישתלטו על חיי. עדין קשה לי, לכן כל כך מבינה מה את מרגישה. יש גם ספרים מצוינים על מודעות עצמית וסדנאות שיכולים להועיל לך.

שלום רב, חרדה על רקע נסיבתי ברור, וענייני טיסה מביאים שפע של סיבות ברורות לחרדה - היא עניין אחד, שאכן סביר להתמודד איתו בסיוע תרופתי, לפרק זמן מוגבל. התפרצויות נוספות של חרדה, שאולי דומות וכנראה שבעיין מומחית זה ימצא לא ממש דומה וזהה - הן תופעה "אחרת" שכדאי להתייחס אליה מחדש, דהיינו לעבור אבחון. כללית, אם לא מדובר במשהו "גדול וטוטלי", כנראה שמדובר בסוגי חרדות שראוי לטפל בהן בשיטות פסיכולוגיות: שיחות, הרפייה, הקהייה. אם תרצי הפנייה, פני למייל האישי עם מעט פרטים עלייך, ומיקומך בארץ, ואנסה לכוון הלאה. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

שלום עדי, נראה לי שהתקף החרדה הראשון שתיארת היה רק תגובה ל"טריגר" שפתח איזו תיבת פנדורה. אם הסרוקסאט הקל עלייך, מה טוב. אלא שאת עדיין מציינת תופעות שמהוות סיבות טובות מאוד ללכת לטיפול פסיכותרפויטי (כלומר, שיחות ולא רק טיפול תרופתי) כדי לברר את חוסר המשמעותיות שאת מתארת, את השיעמום ובהקשר זה איזה תפקיד ממלאת החרדה בחייך. הטיפול התרופתי אכן נועד להקל על המצוקה, אך לא לבלום אותה במובן של לטאטא דברים מתחת לשטיח. את רואה שאחרי החרדה ובנוסף אליה השתנו תחושות בסיסיות ביותר בקשר לעצמך ועל כך לא ניתן, ולא צריך, להתגבר בעזרת טיפול תרופתי, אלא ללבן זאת במסגרת טיפול שיחתי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

היי קראתי את ההתכתבויות שלכן בעיניין הבחור של לילי, ולפי דעתי ההתנהגויות שלו נובעות מחוסר ביטחון. פעם אוסטרליה אח"כ נעלם ל יפן, ומה שם ? מתוך מיליוני יפיפיות שמסתובבות הוא לא מצליח לנחות על "המציאה האמיתית"???????. ואז בא הפחד לאבד את מה שכבר קיים ובטוח בארץ הקודש, יענו געגועים אבל לא !כאן מתגלה אותה רכושנות עליה אתן מדברות. ולך לילי חבל על הזמן הוא קטן עלייך. לכי עם ההיכרויות החדשות ותצילי עצמך מילד מגודל. נ.ב. את יכולה ללמוד "מאחיותייך הבוגרות" איזו המצאה נהדרת זו השיחה המזוהה. בהצלחה.

לילי היי, לפניך תגובתו של גבר בנושא. מה דעתך?

היי כתבתי עכשיו תגובה לך ולשנהב בעמוד הקודם התגובה נמצאת שם אשמח מאוד אם תיקראי אותה ואז תגיבי , ותתני לי את דעתך, תודה לילי

ניר חמוד שלום לך לפני שאתה מפענח את פני הדברים הייתי רוצה שתדע קצת יותר לעומק את כל הסיפור, לפחות בערך ואז תאמר לי מה אתה חושב בתור גבר דרך אגב בן כמה אתה? זה די חשוב לי לדעת, אם לא יכפט לך, רשמתי תגובה חדשה לשנהב ולנטע בעמוד הקודם , הייתי שמחה אם תתן לי את דעתך לאחר קריאת התשובה החדשה שלי ששם מפורט פחות או יותר מה העניינים , ודרך אגב יש רק יפן אין אוסטרליה , באוסטרליה הוא היה איתי לא ? חזרנו משם יחד , אם אתה יודע את כל הסיפור אתה אמור לדעת את זה טוב ניר אשמח לשמוע את דעתך לאחר קריאת תשובתי בעמוד הקודם , (תשובתי האחרונה)

לילה טוב, ו..בוקר טוב (את בטח בחלום). קיבלתי את המייל וגם שלחתי . היום חזרתי לאחר קצת פורים, ואני חייב לומר שאצלי משחק הדמויות (הנחמד) שלך נקטע מהר מאוד הודות לך ולשנהב, בגלל שדיי מהר נגנבתי אחרי הסיסמאות שהחלפתן אי שם מאחור- " החתול על הגג" " ההוא חזר ללקק תדבש" ומה עוד היה שם? לא זוכר. זה נשמע בערך כמו הסיסמאות של אהוד יערי.

ניר בוקר טוב, אני מקווה שנהנת והתבדחת בפורים... קבלתי את המייל שלך ושלחתי תשובה. ביני לבין שנהב זורמת כימיה וחברות שנבנתה מההיכרות בפורום, אוהבות לשוחח ולהחליף חויות. שיהיה לך יום נפלא.

ניר, היי עדיין לא לחצנו יד..... אז הנה, אני לוחצת..... כמו שנטע כתבה, הרווח העיקרי מהפורום (ולא המשני...) הוא שמצליחה לצמוח לה חברות בין 2אנשים/נשים, מקצוות הארץ השונים...וכן- יש כימיה , ומסתבר גם המון כיווני חשיבה דומים, ניסיון חיים, וכו. אני שמחה שההתכתבות המיוחדת שלנו בעניין ההוא מצאה חן בעיניך....היא היתה קצת מרומזת, ומאוד ברורה.... אז תאר לעצמך איזה שיחות טלפון מעניינות יש לשתינו.... ובנושא של לילי: אני מייד אכתוב לה. באמת חבל על הזמן, גם אם מנסים להיות סנגור של האוסטרלי/יפני, וגם אחרי שהיא מספרת על עצמה שהיא לא טיפוס קל....אני עדיין בשלי שאין פה מה לעשות. כל ניסיון של שניהם להיות יחד זו "עבודה בעיניים" על הלב. אגב- נטע ואני ילדות גדולות, בנות אותו גיל. ואתה?? אשמח לשוחח לעיתים, וחוץ מזה שנקודת ראייה גברית נוספת חסרה פה מאוד בפורום.. להשתמע. נ- ט- ע - דרלינג- בוקר טוב!!! נדבר בהמשך.... ש נ ה ב

איך אפשר לאבחן פחד נטישה? פחד נטישה במערכות יחסים עם בן זוג, איך מתמודדים? עפ"י יעוץ רוחני יותר ולא פסיכולוגי שקיבלתי, נפתח לעיני כיוון מחשבה שמעולם לא חשבתי עליו - פחד הנטישה. אני מעורבת מזה 5 שנים לערך באופן רצוף ויומיומי למערכת יחסים. שנתיים של מערכת יחסים רצופה ולאחר הפרידה עוד שלוש שנים בערך של מערכת יחסים מרוחקת (מרחק) אך קרובה (רוחנית, נפשית). מערכת יחסים מאוד מיוחדת, מלב אל לב. מאוד כנה והדדית. אך יש בה מעורבות רגשית מאוד חזקה לפחות מצדי. יתכן שהצורך להתנתק אך אי היכולת לעשות זאת היא איפה שהוא יכולה להיקרא פחד נטישה מאדם מאוד יקר וקרוב ללבי ולנשמתי?!

ש. שלום פחד מנטישה בבסיסו הינו תכונה טבעית ואולי אף חיונית ליצירת קשר חברתי וזוגי. זאת כל עוד הוא אינו הורס את הקשר או את איכות החיים, אלא משמר את ההתלהבות והאנרגיה שבקשר, כלומר, בעוצמה סבירה. קושי להינתק מאדם יקר נשמע טבעי מאוד, וחשש ממעורבות רגשית "חזקה מדי" מבטאת אולי את הקושי שלך ולא בעייתיות בקשר. כדאי אולי לטפל בקושי הזה ולא לגרום להפסקת קשר שאולי טוב וחיובי עבורך. אולי בעצם הבעיה היא דווקא תמונת הראי של חרדת הנטישה, כלומר, חרדת התקרבות? בכל מקרה, אין צורך לאבחן פחדים. אם הם קיימים את בוודאי יודעת על כך. השאלה היא כנראה איך מתמודדים עם הפחד מהזוגיות המתהווה, ואולי לך יש את התשובה לכך. במידה ולא, תוכלי לפנות לייעוץ מקצועי. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי רציתי לדעת למה כל כך קשה לבכות, אני רוצה לבכות ולא יכולה .לפעמים אני פשוט מנסה אבל זהלא הולך, למה??? אני חושבת שלא בכיתי יותר מכמה שנים.

עדי יכולות להיות כמה סיבות : בושה, המחשבה שמי שבוכה הוא אדם חלש, מחשבה שבמצבך אין לך סיבה לבכות (לא ראויה), אי רצון להראות לסביבה מה שאת באמת מרגישה... כל הסיבות האלה יכולות ללכת במעגל כסיבות ותוצאות אחת של השניה

עדי שלום הבכי הוא תגובה רגשית ספונטנית. האם את מרגישה שאת עצורה מבחינה רגשית ובגלל זה היית רוצה לבכות, או שהבכי הוא "מטרה" ? מה זה בשבילך היכולת לבכות, ומה זה אומר עליך שאת לא בוכה? יותר שאלות מתשובות, אבל אולי הם יוכלו לפתוח את השאלה שלך. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי אני רוצה לבכות כי אני לא יכולה יותר לשמור את הכל בבטן אני מרגישה שאני הולכת להתפוצץ ולפי מה שזכור לי בכי יכול להיות די טוב הרגשה טובה בסוף .נראה לי שהכל יוצא ככה. אני לא יודעת עם זה קשור אבל ידוע לי שאני בדיכאון קל ע"י איבחון.אולי זו עוד תופעה שקשורה.

שלום, אני בת 34, נשואה עם 3 ילדים. קורה לי לפעמים שאני יושבת עם עצמי וחושבת מחשבות על המוות (לא שלי). אני יכולה לדמיין שאני בעבודה, ופתאום מתקשרים אלי ומבשרים לי שאחד ממשפחתי מת (קשה לי אפילו לכתוב את זה), ואני מדמיינת מה אומרים לי, ואיך אני בוכה, ואני מתחילה לבכות באמת. קורים לי עוד מקרים כאלו, כל פעם עם מישהו אחר מהמשפחה. אני , למרות גילי, מבינה שזהו סופו של כל אחד, אך אני מאד מפחדת מכך שפתאום אתה לא תראה יותר מישהו, שאתה רואה כל הזמן. זה מאד מטריד אותי, ורציתי גם להתיעץ - האם בגלל מחשבות כאלו, יש צורך ללכת לשיחות עם פסיכולוג? עלי לציין גם, שאני נחשבת אשה מאד סבלנית ורגועה, אך לפעמים, אני יכולה פתאום להתפרץ בצעקות על ילדי. (רק צעקות, ולא מעבר לכך), אני רוצה גם לומר שאני נמצאת רוב הזמן לבד בבית, כי בעלי חוזר מאוחר הביתה מהעבודה, ואין אפשרות שיבוא קודם. האם בגלל זה עלי ללכת לשיחות? אודה לכם על תשןבתכם. ריקי

שלום ריקי, השאלה אינה אם עלייך ללכת לשיחות, אלא אם הדבר מעורר מספיק מצוקה שיש עימה מוטיבציה ללכת לשיחות. המחשבות שאת מתארת מופיעות אצל אנשים שהם אכן מאופקים מאוד, קשה להם להביע כעסים וצוברים תוקפנות רבה בתוכם, ואז התוקפנות מופיעה או בפנטזיה או מתבטאת בהתפרצויות. אני כותב זאת ברמה הכללית ביותר, בלי להכירך כמובן. ויסות התוקפנות, שיש בכולנו, ומציאת דרכים להבעתה הוא נושא חשוב לטיפול, אך האם תלכי לטיפול או לא זה דבר שתלוי ברמת המצוקה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

פניתי כבר, והייתי מאד זקוקה לעוד תגובות מהפורום הנפלא. אם גבר נשוי (נאה ויפה תואר) המדבר עם אשה נשואה גם יפה ונאה כמובן, אינו יכול לדבר איתה מבלי לאחוז בשתי ידיו את אצבעות ידיה בו בזמן כפות ידיה ישרות ואינה מהדקת את כפות ידיו. האם זה מראה תגובה של חמימות בלבד, או הרצון של הגבר למשהו יותר משמעותי -הרצון לקיים יחסים? כי התנהגות זו מאד מוזרה כלפי כי מעולם לא דיבר איתי גבר ובאותו זמן אוחז בקצות אצבעותי! ונגיד, יש לו רצון משיכה אלי אז היום, מי שחברהמן יוזם הלאה, לכן אני חושבת אולי זה לא מיני, מי יודע? בקיצור: מה המשמעות אחיזת קצה אצבעות האם יש עוד משמעויות או זה רק רצון לקיים יחסים בלבד? לציין, שאני לא אחזתי בידיו חזרה, אלא עמדתי כפסל וידי היו ישירות (באם ירדתם לסוף דעתי...). ממתינה לתשובה אמיתית ולא מלגלגת, כי אני אמנם מבוגרת אך לצערי, חסרת ניסיון מיני עשיר, ואתם רק תעזרו לי בכך, כי אני טיפוס ביישני וסקרן, אחרת לא הייתי פונה לפורום הנפלא. - בתודה, וממתינה בכליון עינים לתגובות.

שלום שלי אשמח לענות לך אם תשאירי את כתובת המייל שלך. תודה, אילנה

מדוע את מסרבת לכתוב בפורום, גם כך לא מזהים אותך, יש סיבה מוצדקת לכך? - תודה, שלי.

את אמיתית או ...... נשואה וחסרת ניסיון??? מה המשמעות???של אחיזת ידיים??? זה ברור הוא רוצה להתפלל איתך.

תגובה מטומטמת, חסרת משמעות, קשה לך לענות לה לעניין? את או אתה אכזר[ית כלפיה, מה הלגלוג הזה, היא חסרת ניסיון קשה לך להגיב לענין?!. היית רוצה שגם לך יתייחסו כך? מיונית.

שלי אל תתפתי. מי שרוצה לכתוב לך שיתן את המייל שלו קודם. וגם אז תיזהרי ממתחזים. ולענייניו. אם הבחור אוחז בשתיי ידיך ז"א שהוא רוצה משהו אחרת למה הוא צריך להחזיק לך ידיים???? הוא יכול לדבר ממרחק סביר. זה מה שעושה כל בן אדם סביר. עצם זה שאת לא דוחה אותו אומר לו שאת כנראה מעוניינת. אז את יכולה בלי שום בושה למשוך את האצבעות בחזרה ולהגיד שאת לא מעוניינת שהוא יעשה את זה שוב. אלא עם את מעוניינת:) @----)----- בהצלחה איתן

איתן, ערב טוב!. תחילה, תודה רבה לך על תגובתך. לעצם העניין, אין לי אימייל וגם אם היה לי הייתי חוששת לתת כי יש כל מיני מתחזים, ולה שאסתכן סך הכל רציתי תשובה לשאלתי. אם הבנתי נכון מדבריך האדם רוצה כאילו לקיים יחסים איתי? באם הוא יעשה שוב, אני מתכוננת לשאול אותו חד וחלק מדוע הוא אוחז בידי וגם אשתחרר מאחיזתו. פשוט הייתי מופתעת, בהלם ולא הגבתי כי מעולם לא הייתי בסיטואציה כזאת, מה גם שזה לקח עשר שניות וחוץ מזה הוא לא עשה מאומה, אז אני קצת בספק אם משכתי אותו מינית כי אחד שמעוניין ממשיך הלאה, יוזם ועוד., לא-כן? - מה דעתך? - שלי.