פורום פסיכולוגיה קלינית

תנסו רגע לחזור אחורה במחשבות... לדמיין את ימי הילדות... מה היתה התחפושת הכי מוצלחת שלכם? למה הכי רציתם להתחפש וזה לא יצא אל הפועל?

היי בגיל 10 התחפשתי לקופסת סיגריות... חברה שלא קיימת- "אסקוט"... פרס ראשון!! אבל אני אנטי עישון- כך שזה ממש מפליא אותי. מעולם לא התחפשתי לנסיכה/מלכה/ וכו'....לא דיבר אליי. הייתי רוצה להתחפש ל----- חתולה.....עיניים כבר יש לי... ביי הולכת הביתה ש נ ה ב

שיהיה לך ערב טוב... אגב, אני מכירה "אסקוט" - לא ניסיתי, אבל אני מכירה... קופסא צהובה, לא?

הילדה שלי בת שנתיים וחמישה חודשים. הרגלנו אותה בטעות להירדם יחד איתנו במיטה. היא נרדמת רק כאשר יושנים לידה כשהיא מלטפת את האוזן שלי או של בעלי. אנחנו רוצים להרגיל אותה להירדם במיטה שלה - אנו מתכוונים לעבור דירה ושם אנו נשים אותה ישר לישון בחדר משלה. מבקשת עצות כדי לדעת איך לעשות זאת.

שלום שושנה, קודם כל, את לא צריכה להצטדק על ה"טעות". הלוואי שזה היה סדר הגודל של הטעויות שהורים עושים. הרעיון שבתך תישן בחדר משלה הוא מבורך. הייתי מתחיל זאת עוד בדירה הנוכחית, בסביבה מוכרת, כדי שהיא לא תצטרך להתמודד עם יותר מדיי שינויים בבת אחת. כדי להרגילה, הייתי מציע שתשכיבו אותה לישון בחדר שלה, בתורנות, פעם את ופעם בעלך, לסירוגין, ותבטיחו לה, וגם תעמדו בהבטחה זו, שתשארו לידה עד שהיא תירדם, כשלב ביניים בלבד כמובן. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

הנני נשואה באושר, מעט מלאה, מקרינה סקסיות ולא חסרת יופי. ישנו שכן שמעולם לא יצא לו לבוא לביתי, אתמול היה צריך להתייעץ איתי דבר מה. הוא ישב על הספה בסלון ואני מעט מרוחקת ממנו, לבושה מכנסיים צמודות. תפסתי אותו "על חם" כשהביט בי במבט חטוף על ירכי ועד העכוז בזמן שדברתי איתו וכשהסתכלתי עליו מייד הפסיק- אך נתפס על חם. קרה לו פעם כשהתהלכתי ברחוב והוא נהג במכונית סמוך אלי מתוך סקרנות העפתי מבט מהיר כלפיו וראיתי שהוא נתן בי מבט חטוף בחזה והמשיך לנסוע הלאה. האדם נשוי כמוני. סליחה על הבורות, האם זה מראה שאדם מתנהג כך כי אני מושכת אותו, כי הוא מעוניין בי? לציין שאני דווקא מלאה מעט אז מדוע הוא ממהר לתת מבט חטוף במקומות אינטימיים, האם מסקרנות, האם זה מראה שהיה מעוניין לנהל איתי סטוץ? - אל דאגה אני לא בוגדנית, רק סתם מסקרנות.ברצוני עוד להוסיף, שיש לאדם טבע מתי שהוא רוצה להבהיר לי משהו הוא חייב לאחוז בשני ידיו את שני קצות אצבעות ידי - מה זה צריך להיות? אף גבר לא מדבר אלי כשהוא אוחז בקצות אצבעות ידי, מעולם לא נתקלתי במקרה זה. באם יש לכם ידע יותר עשיר ממני והבנה מה זאת אומרת שפת גופו שפרטתי לעיל - אנא אני סקרנית לאינפורמציה מכם. תודה לכל חכמי הפורום - שלי.

שלי, לא ברור לי, אם הוא כל כך קרוב אליך עד כדי כך שהוא מחזיק לך את הידיים כשהוא מדבר אתך, נכנס הביתה לשאול דברים, מדוע שלא תשאלי אותו פתוח ? תגידי לו למשל: בונא , ראובן, את האמת חמודי'לה, אתה היית רוצה איזה סטוץ' אתי ? ואז תדעי את האמת. אולי. ואז את יכולה גם להבהיר לו שאת לא מעוניינת. אם אכן את לא מעוניינת. ואם הוא רוצה סטוץ' זה : מפריע לך מחמיא לך משאיר אותך אדישה אחר נא לבחור את הנכון בכל מקרה, בהצלחה לך , ושתדעי לך שאנחנו הגברים המסכנים , מהר מאד מסתכלים , איפה שרק אפשר, וזה לא אומר הרבה. וכל הגברים בתיאוריה היו רוצים לשכב עם כל פרצוף יפה. ככה נבראנו , חרמנים. אין מה לעשות. בריאות ביי

אוקיי. הגזמת. אין לי האומץ לשאול. אך לא קיבלתי תשובות ישירות לשאלותי. מדוע גבר חייב לדבר כשמחזיק בשתי ידיו אל קצות אצבעותי בשתי הידים. מי שמבין בשפת גוף שיעזור לי. כי מעולם לא נתקלתי בגבר המדבר המחזיק את קצות עצבעותי! מה צריך להביע התנהגות זו? ומדוע המבטים, האם הוא מעוניין כאילו לקיים יחסים ? קשה לי להבין ראשו של גבר, אם הייתי אשה מכוערת היה גם מביט בשוק רגלי, בחזה תוך כדי נסיעה?, אולי אני נראית לכם מטומטמת או נאיבית, אך לא, פשוט לא נתקלתי במקרה כזה. ובאמת אני לא צוחקת הייתי רוצה תשובה אמיתית לבעלי הניסיון- תודה, שלומי ממתינה לתגובות.

אוקיי. הגזמת. אין לי האומץ לשאול. אך לא קיבלתי תשובות ישירות לשאלותי. מדוע גבר חייב לדבר כשמחזיק בשתי ידיו אל קצות אצבעותי בשתי הידים. מי שמבין בשפת גוף שיעזור לי. כי מעולם לא נתקלתי בגבר המדבר המחזיק את קצות עצבעותי! מה צריך להביע התנהגות זו? ומדוע המבטים, האם הוא מעוניין כאילו לקיים יחסים ? קשה לי להבין ראשו של גבר, אם הייתי אשה מכוערת היה גם מביט בשוק רגלי, בחזה תוך כדי נסיעה?, אולי אני נראית לכם מטומטמת או נאיבית, אך לא, פשוט לא נתקלתי במקרה כזה. ובאמת אני לא צוחקת הייתי רוצה תשובה אמיתית לבעלי הניסיון- תודה, שלומי ממתינה לתגובות.

....=......=.....=.......=.......אישה יפהפיה וסקסית עם שכן.........הצי....הצי.....הצילו!!!!!!!!!

רונית יקירתי כן כן כן איך עלינו על זה??גששיות בלשיות!!!

שלי=יעל נעלמה.... כנראה בגלל שזהותה נחשפה... ומה יהיה על השכן המחבק? ומה בסופם של 100 השקלים?? האם תלווה לו שוב כסף?? האם ימשיך לנעוץ בה מבט רעב?? האם? האם? ממש אופרת סבון!!!

יעל זה אבוד לך. זה עניין של זמן עד שזה יקרה. או כמו הבדיחה הידועה על המהירות של יחסי מין בין ארנבים. יקרה קורה קרה. וחוץ מזה כמו כל גבר ממוצע כבר לי בא לראות אותך, אז שהוא לא יסתכל...

שלום רב, לפי התאור שלך נראה כי אכן כן, משיכתו קיימת וגלוייה, וכי את נענית לכך, באמצעות אצבעותייך. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

אני מצטערת על הבורות מאחר ולא היה לי בעבר ניסיון עם גברים. בכדי שארד לסוף דעתך, ברגע שגבר אוחז בשתי ידיו את קצות אצבעותי אגב, לא התנגדתי כי עמדתי מאובנת משוק, האמת שהייתי בהלם כי מעולם גבר שדיבר איתי לא השתמש באחיזת ידיו את קצה אצבעותי, ואשקר באם אומר שלא הרגשתי התרגשות והנאה כלשהי, כי זה משהו חדש עבורי, יחד עם זה הוא גבר נאה ויפה תואר, בעל כוח דיבור לא נורמלי. אך יתכן ,מי יודע אולי כך הוא מדבר עם שאר הנשים, א ו נשים נאות?, להבין אותך זה מראה שהוא מעוניין בלקיים איתי יחסים? כי הוא חוץ מזה לא יזם ולא יוזם מאומה, מאחיזת ידים כמשדברים ומסתכלים בתוך העינים כי אני מקשיבה לו, הוא חייב לאחוז את קצות אצבעותי, זה מוזר, זה מוכיח שהוא מעוניין בי? כי הרי בעלי מעולם ששוחח איתי לא אוחז בידיו את קצות אצבעותי, אשמח אם תכתוב לי בכנות ולא משפטים שכאילו ירגיעו או ישלו אותי. אני מאד מאד מודה לך וסליחה על הבורות המינית שיש לי. בתודה לך מראש - שלי.

היי איזה באסה...הסתיים המשחק???? טוב שיהייה לכולנו חג פורים שמח ושתמיד יהייה לנו טוב... (והלוואי שיגמרו כל אוזני המן שיש לי בבית)( ושלא יגמרו אצלי בבטן) ******** כוכבית ********

היי כוכבית, חג שמח, והמון חירות (פסח מתקרב).

היי ניר תודה, גם לך.... שיהייה אחלה חג, שתהייה תמיד שמח ומאושר... אני כבר מתחילה לחגוג...(את החירות)

שלום יש לי 3 ילדים שיהיו בריאים הבכורה בת 25 לא נשואה עם תואר ראשון בחורה מקסימה אבל היא לא יוצאת לבלות הרבה ומעולם לא היה לה חבר,אני קצת לחוצה עם זה מפני שכל אמא פולניה כמוני רוצות שהבת תתחתן לפעמים הייתי לוחצת עליה לצאת להכיר אבל אין לה התלהבות היא טוענת לפעמים שבגלל המצב הבטחוני היא לא רוצה לצאת לבילויים ,וגם יש לה עבודה ולהשלים את התואר, היא פרפקציוניסטית ותמיד יש לה טענות להורים שלה היא גרה איתנו יש פרטיות ולדעתי היא מרוצה גם מבחינה כלכלית השאלה כיצד לעודד אותה לבלות לצאת ולהכיר אם בכלל תודה

אסתר שלום, בתך כבר ילדה גדולה. היא תמיד תישאר "בת של אמא", אבל היום היא עצמאית ובוגרת. לדעתי (ומנסיוני) - אל תלחצו עליה לעשות דברים שהיא לא רוצה... לכל דבר יש את הזמן והמועד שלו. בילויים זה חשוב, אבל רק כשזה נעשה מרצון. יש עוד דברים בהתנהגות שלה שמדאיגים אותך, או שמדובר בעיקר בעניין הזה?

hera שלום !תודה על תשובתך, אבל לא הבנתי מה הכוונה הבת של אמא ,נכון שהיא ביתי ואני דואגת לה מאוד אבל אני מסבירה פה עובדות,האם זה זה בסדר שהיא לא יוצאת או לא מנסה להכיר בן זוג?אולי היא מנסה פה ושם אבל לא מעבר לזה,היא פרפקציוניסטית,היא בחורה מקסימה ,אוהבת לעזור,מקובלת בעבודתה ובחברה, היא מספרת לי על חברה זו או אחרת שאיזה מזל יש לה שיתחתנה עם בחור מקסים ומוצלח,ואני תמיד מאחלת לה שבקרוב אצלה וכו" אולי אני לחוצה מפני שאני רוצה לראות אותה מסודרת,זה הבעיה העיקרית היתר הכול בסדר אשמח לקבל שוב תשובה

איך יודעים מתי סתם מצב רוח הופך להיות דיכאון שדורש תרופות. האם העדות של האדם עצמו או יש גם סממנים חיצוניים (ואני מדברת על מקרה קל) אני לא יודעת אם בעלי סובל כעת מדיכאון או בעל מצב רוח רע שיעבור לו. אשמח לפרט אםיהיה בכך צורך. תודה, אני

תודה

שלום לך, יש הבדל בעוצמה ובמשך הזמן בין מצב רוח רע ובין דיכאון קל. הדיכאון הוא מתמשך יותר ועקבי יותר והוא מלווה בסימפטומים כמו חוסר או עודף תיאבון ושינה ועוד. בכל מקרה, אם מדובר בבעלך, כל עוד הוא לא מתלונן, לא הייתי מציע לך להציע לו טיפול, בוודאי שלא טיפול תרופתי נגד מצב רוח רע, שכן לטיפול התרופתי תופעות לוואי שאינן מצדיקות את השימוש בהן סתם נגד מצב רוח. אני מציע שתדברי עם בעלך על מה שמציק לו בדרך לא לוחצת, תכבדי את הגבולות שלו, תשמרי מרחק בעת הצורך ותעבירי לו ברגישות ובצורה לא לוחצת את המסר שאת שם בשבילו אם הוא זקוק לך. כמו כן אם קיים סיכוי לבעייתיות בקשר ביניכם הייתי מברר זאת איתו בעדינות. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

שמתם לב שרוב המשתתפים בפורום הן נשים והמיעוט- גברים??? מה הסיבה לדעתכם??

הגברים הם מצ'ואיסטים, לא נפתחים , לא מביעים רגשות, אז פורום כזה, לא כל כך מתאים להם.

בדיוק! מזל שיש לנו את אדי ושלומי ואיתן ואור וניר ושאול סלה כדי להחזיר למין הגברי את הרגש שאיבד אי שם במדבר. כל הכבוד, בנים! המשיכו כך וכן ירבו כמוכם! מיכל.

לא יפה- אמרתי לאדי בלבד. אדי האמת שאני כבר חשבתי על זה ולא כ"כ ידעתי איך להתמודד עם העיניין, אבל סה"כ אני חושב שזה סבבה.-חג שמח לכולנו.

כנראה שיש בנו איזו שהיא מבוכה מכל העניין הרגשי ולכן אנחנו פה במיעוט. מצד שני לבעלי המקצוע כאן - רוב גברי. פורים שמח.

שהנשים יותר אמוציונליות מהגברים, שמעדיפים לבכות רק בלילה... חג שמח ומלא משלוחי מנות...

הי, דילמה: עליתי על קובץ של הפיצויים של העובדים. מתברר לי שבמחלקה שלנו, כמה עובדים מקבלים הרבה יותר ממני ואפילו שהותק שלהם נמוך משלי. אמנם יש כמה שמקבלים פחות ממני. הלכתי לממונה, שאלתי מה קורה, הובטח לי שהענין יעלה לבירור. עברו כמה חדשים וקיבלתי תשובה (לאחר כמה נדנודים) שככה זה וזהו. אז התרגזתי על חוסר הצדק המשוע. אז מה הדילמה ? פשוט חשבתי לעצמי , אולי היה עדיף לי לא לדעת יותר מדי. לפני שעליתי על הקובץ, הייתי שמח בחלקי, עכשיו שאני יודע שכמה מהחברה לידי , שלפי דעתי לא מגיעים אלי בתפוקה ובידע ובחריצות, מקבלים הטבות יותר ממני ללא כל סיבה נראית לעין , אז אני מאוכזב. מה אתם אומרים ?

אכלת מפרי עץ הדעת. זה היה טעים בהתחלה אבל לאחר מכן גילית שעצם הידיעה הוציאה אותך מגן עדן... ועצתי היא, פשוט תנסה להחליף את נקודת הייחוס: תסתכל על הטובים והמוצלחים שמרוויחים פחות ממך (כמה טוב להם שהם לא יודעים זאת) והיה מאושר בחלקך!

הי שלומי. לא ברור לי אם אתה מתכוון לפיצויי פיטורין או למשכורת. אם כוונתך למשכורת, עליך להיות אסרטיבי ולדרוש העלאה או שיפור במשכורת. יכול להיות שאתה " מקופח " כי אתה יושב בשקט ולא יודע לדרוש. בהצלחה.

הי שלומי, אני לא הייתי מסתפקת בתשובה של ככה זה וזהו. בטח יש לבוס שלך תשובה קצת יותר מעמיקה מזה. זה נכון שלפעמים עדיף לא לדעת, הרי הסקרנות הרגה את החתול, אבל במקרה הזה כדאי גם כדאי לדעת לפני שהחתול יהרוג אותך. שווה לברר את העניין עוד פעם, הרי מדובר פה בפרנסה ובחיים שלך. חוץ מזה איפה שיש אי צדק צריך להיאבק למען הצדק, גם ככה החברה שלנו מלאה בעוולות. יכול להיות שזוהי בסך הכל טעות טכנית קטנה שאף אחד לא טורח לבדוק ויכול להיות שעומד מאחורי זה הסבר רב משמעות. שווה בירור נוסף. בהצלחה, מיכל.

תודה, אפרופו עדיף כבר לא לדעת שמעתי סיפור: אצל כפרי אחד , גר מלומד. הכפרי ראה שהמלומד הולך ליער ומדבר אל עצמו. שאל אותו : למה אתה מדבר אל עצמך ? ענה לו המלומד: אני מדבר אל החיות והעופות. התפלא הכפרי ושאל: החיות והעופות יודעים לדבר ? ענה המלומד: אם אתה יודע בשיח עופות וחיות, אתה יכול ללמוד מהם המון. התחנן הכפרי שהמלומד ילמד אותו שיח חיות ועופות. המלומד לא רצה. לאחר המון המון הפצרות , הסכים המלומד ולימד את הכפרי. יצא הכפרי ליער והתחיל לשמוע כל מיני דברים מעניינים. בעונה הבאה , סחה לו ציפור אחת , לא יצליחו היבולים של החיטה. רק של השעורים. שמח הכפרי על האינפורמציה, כולם זרעו חטים , והוא זרע שעורים. צחקו כולם על הכפרי השוטה אבל לאחר זמן, כל שדותיהם השתדפו והעלו חרס ואילו השדה שלו הצמיחה שעורים יפים. בשנה הבאה הוא פגש שועל שסיפר לו כי השנה יבוא הגשם חודשיים לפני הזמן. הזדרז הכפרי וזרע את שדהו מוקדם. צחקו כל בני הכפר. אבל אחר כך התברר שהכפרי צדק. הגשם הקדים ויבוליו הבשילו יפה. כך השתמש הכפרי בשיח העופות והחיות ומנע מעצמו הרבה נזקים והלך והתעשר. יום אחד הגיע ליער ושמע איך את החיות מדברות. אמרה אחת לחברתה, שמעתם שהכפרי ימות מחר ? כן ענו לה החיות האחרות, נגזר עליו למות המסכן !! נבהל הכפרי , ונעצב אל לבו. הוא רץ אל המלומד וסיפר לו מה ששמע. אמר לו המלומד: לא רציתי ללמד אותך שיח חיות ועופות. מה שקורה הוא שלפעמים נגזר על האדם מיתה והקדוש ברוך הוא מחליף לו את המיתה בכל מיני פגעים רעים. היבול משתדף , הגג נשבר , כל מיני נזקים קורים לו לאדם , וזה עולה לו במקום המיתה ומוסיף לו שנות חיים. אתה השתמשת בידע של החיות וניצלת מכל הפגעים הרעים. לכן הגיעה יום מותך מהר מהצפוי. האם לא היה עדיף לך שלא תדע כל כך הרבה ?

שלומי היי היית שמח בחלקך לפני שעלית על המידע החדש. אבל נעשית עצוב וכועס כשנודע לך כי אחרים, ותיקים פחות, מרוויחים יותר... ואז כבר לא היית יותר שמח בחלקך. נשאלת השאלה:האם הפסקת לשמוח בחלקך כי האחרים מרויחים יותר? או שהפסקת לשמוח בחלקך כי שכרך לא מספיק לך? זו נקודה שצריכה לעניין אותך כרגע. בימים טרופים אלה, כשהמשק שרוי במצב בכי רע, כשמעבידים מפטרים עובדים על ימין ועל שמאל אנחנו צריכים להיות שמחים שיש לנו מקום עבודה טוב ומסודר. אני מכירה אנשים בני 40 פלוס, שמחפשים עבודה בנרות, ומוכנים להתפשר.. שלומי, נראה לי "שיצא לך קצף " בעיקר כי צעירים ממך משתכרים יותר. זה אכן מקומם. מאוד ייתכן שבזמן שאחד כזה התקבל לעבודה, היה מקום עבודתך שרוי בלחץ , ונכנע לתכתיב שכר גבוה של אותו מועמד, מחוסר ברירה. (זה לעיתים רק עניין של היצע וביקוש.) ואילו את העובדים "הותיקים"(בני גילי וגילך ) שממילא נמצאים במערכת מסויימת, לא צריך "לפתות" יותר, כי הם כבר בפנים. לגבי הסיפור שלך: הוא עמוס במוסר השכל. ולסיום שאלה: האם כשנתקלת בקובץ המסויים , היית מורשה לפתוח אותו?? האם הסקרנות היתה "עבירה"? או מתוקף תפקידך היתה לך גישה לקובץ? אני מאחלת לך שתהיה תמיד שמח. ש נ ה ב

את צודקת במאת האחוזים. וזה עדיין מרגיז. ואת הקובץ הייתי רשאי לפתוח בגלל שיכולתי. אם אתה יכול לראות קובץ מסויים, אז זכותך לפתוח אותו. בעקרון, לא הייתי אמור לראות אותו וזו היתה פשלה של מישהו. למה זה חשוב ?

שלומי היקר:)) קודם כל חג פורים שמח לך:))) דבר שני החוזים הם חוזים אישיים בהיי טק. וכדי לקבל משכורת טובה צריך להתמקח מהתחלה. צריך להכניס סעיף בחוזה על עדכוני שכר. דבר שני במצב של היום לצערי תצטרך להסתפק במה שיש לך. אתה לא נימצא במצב של מיקוח. יש מאות אנשים שיסכימו להחליף אותך בשכר הנוכחי שלך ותאמין לי אני יודע על מה אני מדבר. הדבר היחידי שאתה יכול לעשות כדי להעלות את הערך שלך, זה למצוא מקום עבודה אחר. אבל גם בזה אתה תצטרך לקחת סיכון שאני לא יודע אם הוא כדאי לך במיוחד לא במצב של היום. בקיצור שלומי בנתיים תצטרך להסתפק במה שיש לך. זה לא משנה עם ראית או לאו. אתה לא במצב שאתה יכול לעשות משהו. @-------)---- בהצלחה איתן

הי איתן, פורים שמח גם לך, לא מדובר כאן בשכר עצמו. מדובר בהפרשת החברה לטובת קרן הפיצויים כאשר אתה עוזב את החברה. בדרך כלל ברוב החברות לוקחים אחוז קבוע מהשכר לטובת הענין. בדרך כלל זה 70 אחוז. אז מה שגיליתי הוא שכמה מהחברה שעובדים די צמוד אלי , באותה המערכת , באותה הדרגה , הכל אותו הדבר , חוץ מהמרכיב הזה. אצלם זה 75 אחוז ואצלי זה 60 אחוז. אף על פי שאני התחלתי שנתיים לפניהם, הצטברו אצלם בקופה יותר מכפול ממה שהצטבר אצלי. כלומר, אם אחד מהם יעזוב היום, יקח אתו (פיצויים) כפול ממה שאני אקח. הבנת את האבסורד ואי הצדק ? מה שנאמר לי שזה לא נעשה במודע אלא פקיד יחידת שכר שמרכיב את המשכורת, מרכיב אותה קצת אחרת לכל אחד באופן שרירותי ואין כאן כוונה מסוימת להיטיב עם מישהו או להרע למישהו. אז זה לגמרי לא נורמלי. אתה צודק לגבי המצב הדפוק שבשוק כעת , על כל מישרה נלחמים מאה מתכנתים , אבל אני בהחלט לא מתכוון להרים ידיים בנושא. אי הצדק פשוט לא נותן לי מנוחה. וביחוד שאי הצדק הזה פוגע בי , במקרה זה. אז נקווה לטוב, בריאות ביי

בוקר טוב הופיעה בע"מ 634 שאלה שהופנתה אליך ע"י שלומית שנקרה "טיפול פסיכואנליטי ורווחים משניים" השואלת מעלה שם סוגיה מאוד מענינת האם תוכל לתת את התיחסותך לכך. תודה, סנונית

http://doctors.co.il/forums/read.php?f=6&i=320052&t=318501

אני מקוה שגם הכותבת תבחין בזה ,

היי זה הגיע עוד פעם אתמול לא עשיתי כלום רק רציתי לישון כל הזמן. שכבתי במיטה ועצמתי את העינים. לא יודעת איך להמשיך איך להפטר מזה

שלום עדי, האם תוכלי למסור לנו פרטים נוספים. על פניו, זה נשמע סימפטום של דיכאון שעשוי להגיב טוב לתרופות אנטי-דיכאוניות ממשפחת SSRI. האם ניסית? האם את בטיפול פסיכותראפויטי (שיחות)? בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

אני הייתי אצל פסיכיאטר פעם אחת והוא באמת אמר לי שאני בדיכאון קל ורצה לתת לי כדורים אבל לא רציתי .פחדתי מזה. הוא שלח אותי לעובד סוציאלי חברתי שעוסק בפסיכוטרפיה.שאצלו הייתי רק פעם אחת בינתיים. ואני יודעת אם כדאי להמשיך אצלו או ללכת לפסיכולוג שיותר יעזור לי

שאול, מאחלת לך חג שמח ,אהבה ושקט נפשי.

המון תודה

לשנהב,הרה,איתן,שלומי,נזבורה,כוכבית,ליבי,ענת, ניר,יונת שנעלמה וחסרה.. פורים שמח ותהנו מכל רגע, שתהיה לכולכם המשך שנה מלאה באהבה.

תודה נטושקה, פורים שמח ומבדח, הרבה אושר , צחוקים, שמחה ושלוה. ביי

תודה נטע חמודה פורים שמח ומבדח לכוווווולם תאכלו המון ממתקים מהמשלוחי מנות (אני כבר התחלתי :-) ) רק שמחה

היי תודה, אדמונית שלנו..... אני הולכת לטרוף אוזן המן ענקית....(חולה על פרג) את יודעת ש-ניר כתב לי שאני "תעלומה"??( כלומר המראה שלי..) נו מה את אומרת על זה?? אפרופו הפח הלוהט- החתלתול הבין עניין כנראה. יום טוב, אני פה בהאזנה מתמדת. ש נ ה ב

לנטע תודה:) קצת שמחה לא תזיק לאף אחד בימים טרופים אלה. מקווה שלא יצליחו להשבית לנו את החג ויהיה זה רק הגשם שירטיב אותו מעט... מאחלת לכולנו רק טוב והכי טוב, אושר ועושר (אף פעם לא מזיק), והבה נרעישה רש! רש! רש! באהבה:) מיכל.

נטע שיהיה לך ולכולנו חג שמח.

כבר מזמן לא בוקר, אבל איחולים מתקבלים בכל שעות היממה (ניתן להשאיר הודעה לאחר הצפצוף... - התחפשתי למזכירה אלקטרונית). שיהיה לכולם חג שמח ומבדח... עם רעשנים ואוזני המן טעימות...

היי, מה נשמע? איך הבטן? האם ההליקופטר עוד מפטרל, או נגמר לו הדלק?

הרה, למה את חלמת להתחפש?

לילה טוב

החזרתי לילה טוב

מהו סכיזואיד?

שלום, סכיזואיד הוא אדם שמפגין ריחוק חברתי, אדישות, מכונס בתוך העולם הפרטי שלו, ממעט להתעניין ביחסים עם אנשים - כולל בני המין השני. בעבר חשבו שיש קשר בין הפרעת אישיות אישיות סכיזואידית לבין סכיזופרניה, אך מחקרים שללו את הנושא, מכיוון שפחות מ - 50% מהסכיזופרנים אובחנו (לפני התפרצות המחלה) כסכיזואידים. HERA.

מה שלומך?

שלום לך חזרתי לאתר ואני מעונינת לשמוע ממך עוד עצות, כמובן שאם את מעונינת.

הפסיכיאטר שלי המליץ לי להחליף 20 מ"ג סרוקסט ב 100 מ"ג איקסל ixel . מישהו מכיר את התרופה הזו ? יש כאן אנשים שמשתמשים בה ויוכלו לספר עליה - מעלותיה ושליליותה ? אשמח לקבל כל מידע . העניין דיי מטריד אותי . תודה יונתן

יונתן שלום, ניסיתי למצוא עבורך מידע על התרופה ולא מצאתי, נסה באתר הבא: http://www.infomed.co.il/medIndex.asp

אני לקחתי את התרופה בערבוהקאתי את כל ארחת הערב. בל הכל ישי. שיהיה לך בהצלחה. רונית

שלום יונתן אני שוב באתר אם אתה מעונין לתת לי עוד עצות אשמח.

היי ניר, כתבתי לך בעמוד הקודם. אוכל לשלוח לך מייל בנושא?

היי נטע , ראשית תודה על התגובה ועל הרצון לעזור, הלוואי שיש לך איזה "שפן" שיוכל לחדש ולעזור לי בנושא. וכמובן שאת יכולה לכתוב לי במייל בכייף, ולא רק בעינין , ספרי גם מה קורה אצלך איך מסתדר עם הסרוקסט? העלית את המינון? ממשיכה עם היוגה? ובכלל איך הולך...? אני ירדתי מההיפרקום כבר לאחר זמן קצר.אספר לך בהמשך למה.

היי, יש לי בעיה עם המייל. אני בסדר עכשיו ,העליתי את המינון של הסרוקסאט לכדור וחצי והיום ירדתי בחזרה לאחד בלבד. מתה להפטר מהכימיה הזאת..... אבל עדין זקוקה לזה. עושה מדיטציה ועוד לא התחלתי עם יוגה. מחפשת מורה טוב באיזור שלי, ומסתבר שכל הטובים תפושים...... למה הפסקת עם ההיפריקום? ניסית כבר להגמל בדרך מסוימת מהבנזודיאזפינים? איזה סוג אתה לוקח? אני נטלתי לוריואן ועדין יש לי אותם, ברגעים קשים אני לוקחת חצי בלבד, אולי פעם בשבועיים...

היי נזבורה טוק- טוק-טוק.... מישהו בבית? לאן נעלמת?? השארתי לך משהו באימייל,(בשביל הנשמה) מתגעגעת כוכבית

היי חמודה! אני כעת בעבודה עם הקהל הנודניק... ((-: סתאאאאאאאאם... אני אוהבת ת'עבודה. אבל בבית אהיה חפשיה יותר ואז אקרא את המייל שלך וכמובן אענה. ביי וערב נפלא! נזבורה

הייתי מעוניין לקבל מידע אודות תרופה אנטי פסיכוטית העונה לשם "אטומין" ETUMIN, בעיקר הייתי רוצה לדעת באילו מקרים נותנים ותה ומ תופעות הלוואי הפיזיולוגיות והנפשיות שיש לתרופה זו

שלום, אין כרגע פסיכיאטר בפורום.

http://infomed.msn.co.il/drug1.asp?dID=264

מה דעתכם? כל אחד יתאר את מראהו של השני ככל העולה על דמיונו ונראה מי קרוב ביותר למציאות? בא לכם?

היי נטע אופסססס אני מעדיפה שיתארו אותי... אני כרגע רואה רק מלאכים מול עיניי :-)))) כוכבית

אז אני אתחיל..... כוכבית - בלונדינית קצת עגלגלה עיניים חומות, בית מבריק וריח בישול טוב בכל הבית, נכון? אופס... שכחתי....ידיים מאוד מטופחות, צפורניים ארוכות ...

כתבתי לך, במייל, כמה דברים על עצמי... אז אל תכתבי כאן את מה שאת כבר יודעת... :-) אחרת אני אתאמץ מאוד ואגיע גם לעץ גבוה ... :-)))

איך תפשת אותי על חם..איך... בא לי לנצח, ורציתי לתאר אותך.....אז איך אני נראית חוץ מהגובה כמובן? נראה אותך!

היי! הולך! מי מתנדב לתאר אותי? אני עכשיו בעבודה, אבל כשאחזור הביתה אעשה מכולכם פוקימונים...((-: ואני נותנת לכם יפוי כח לעשות גם ממני פוקימון... ((-: ביי! נזבורה

הכל... רק לא פוקימון... מה רוצים מהדברים המוזרים האלה? אולי בגובה אני פוקימון, לא יותר :-)

אני בחורה בת 26 ומעולם קודם לכם לא היה לי חבר רציני. עכשיו יש לי חבר כבר חצי שנה. אנחנו יום יום יחד, הוא כמעט גר אצלי והחלטנו על מגורים משותפים. החלטנו על קניית דירה (משום שזה משתלם יותר כלכלית משכירת דירה). לאחרונה אני סובלת ממתחים עצומים ובלתי פוסקים, מפחד ובלבול לגבי הצעד הזה ולגבי מערכת היחסים. אני חברת סבלנות אליו, מבוהלת וכל זה רק מהפחד מהשינוי. אני אוהבת אותו אבל עדיין לא בטוחה במיליון אחוזים בו אם כי אני חושבת שהספקות התעוררו לאחרונה רק מהפחד הזה. אני כל כך מבוהלת שסובלת ממתחים נפשיים עצומים שמקשים עלי מאד את התתמודדות ואת החיים. אני לוקחת 2 כדורי סרוקסט ביום (40 מ"ג) וזה לא עוזר למתחים. רק קלונקס עוזר אבל אמרו לי שכדאי לקחת כמה שפחות ואני לא יודעת מה לעשות. שום שיטת הרפיה שניסית לא מצליחה להרגיע אותי ואני מרגישה כמו מישהי שמסתובבת אחוזת אימה. אני לא יודעת מה לעשות. מישהו יכול לעזור לי?

יש לך סיבה לא לסמוך עליו??? קרה משהו שגורם לך לזה???? את יודעת,זוגיות מבוססת על אמון בין בני זוג. זה שהייתם ביחד אחד אצל השניה ולהיפך לא הפריע לך???? מה השתנה כל כך??? את לא בורחת מהבית שהכרת. בכל רגע שתירצי את יכולה לחזור לשם. הגודל של הארוע גורם לך לפחדים ולמתחים. תנסי לפשט את הבעיה, תשאלי את עצמך שאלות. לדוגמה: למה את בעצם לחוצה? מה כבר יכול ליהיות? תכניסי לעצמך לראש שאת בסה"כ משנה מקום. קודם היית בבית ועכשיו את כאן בדירה חדשה. פשוט תפעילי על עצמך פסיכולוגיה. תכנסי לדירה שאתם רוצים לקנות. ופשוט תשבי שם קצת. תסתכלי מסביב תדמיני לך איך זה יראה. את לא עוברת מדינה. את עדיין בארץ. תמיד תזכרי שבכל רגע נתון את יכולה לחזור לבית שלך. אני לא יודע מה המצב האמיתי שלך ואני לא בעל מקצוע לכן בקשר לתרופה שאת לוקחת אני לא הגיד לך אם זה טוב או לא טוב. בכל מיקרה כדאי שתנסי טיפול פסיכולוגי אולי שם תמצאי פתרון. אולי את צריכה כלים להתמודד ולא תרופות. אז תבדקי עוד אופציה. אולי בכלל תצליחי להתמודד לבד עם הרעיונות שנתתי לך. בקיצור ולעניין תבדקי אופציות נוספות:) בהצלחה @-----)---- איתן

ערב טוב אנסטסיה אינני מבינה בתרופות, לכן אנסה לעזור לך מתוך תחושת בטן שלי. אני חושבת שהגוף שלך לא שלם עם ההחלטות שלך, כי ייתכן שהוא חושב שחצי שנה של היכרות עם בן זוגך אינן מספיקות בכדי לעשות החלטות הרות גורל. אינני מכירה אותך, אבל אני הייתי מציעה לך מתוך ניסיון: ל - א ל - מ- ה- ר!! בתחילת דברייך ציינת את העובדה שזה למעשה בן הזוג הראשון והרציני שלך, וניתן להבין בין השורות כי התופעות הקשורות בחרדה ובבלבול בעצם התחילו בד בבד עם ההחלטה של להתמסד ולרכוש בית. אני חושבת שגם אני היום, "ממרומי גילי", ולאחר מסקנות שהצלחתי להסיק לאחר כשלון נישואיי, הייתי מקבלת כאב בטן לא קטן, אם הייתי צריכה לעשות החלטה כל כך רצינית , שבעצם נותנת גושפנקה לזוגיות, כי רכישת נכס ביחד= מ-ח-ו-יי-ב-ו-ת. את באמת צריכה לבדוק עם עצמך בשקט, האם זה העיתוי הנכון לך? האם זה האיש הנכון? הגוף שלך ימשיך לשדר את כל אותן חרדות וחוסר בטחון כל עוד לא תתני לעצמך דין וחשבון על מה שאת באמת מרגישה וחושבת. לדעתי עלייך לשתף בכך את חברך, ואפילו לשקול קבלת ייעוץ איתו ביחד. אל תחששי. מאוד ייתכן שהעיתוי המאוחר והנכון יותר של המבצע הזה, לאחר הבדיקות הנכונות, וההגעה להשלמה, יעלימו ממך את תחושות החרדה, ולא תזדקקי יותר לתרופות. להערכתי- כל זה יהיה נכון כשתגלי לגוף ולנפש שלך שאכן ללא ספק זהו האיש שלך. אין טעם שתתיסרי בחרדה ובמהפכה. המון בהצלחה ממני ש נ ה ב

שלום רב, הרבה מצבים חד פעמיים הנם מתמשכים, רוויי דילמות, ובעלי יכולת הרסנית להוציא אותנו מאיזון. כנראה טוב ונחוץ שתפני להוועצות שתיקח בחשבון את ההתאמה שלך לשותפות בכלל, ולזוגיות איתו, וכן את עניין המחוייבות הכספית . הקניית טכניקות הרפייה צריכה להשתלב בזה. אם תרצי הפנייה, פני למייל האישי שלי עם ציון אזור מגורייך - ואנסה לכוון הלאה. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

מה דעתכם? http://doctors.msn.co.il/news/826/

היי הרה. מה שלומך? איך המרגש? אני מסכימה עם כל מילה......מי כמוני יודעת.. יום טוב כוכבית

כוכבית, אני עדיין בחיים :-))) מרגישה גרוע, אבל אין מה לעשות... אולי זה בגלל כל הכעסים והדחקת הקריזות... הרה.

לפני תקופה, הייתי במשבר קשה, מלווה בהתקפי חרדה ואומללות, הטריגר למשבר היה מצב בריאותי. היום בהסתכלות לאחור, הסיבות היו יותר כלליות ומגוונות. מצב מקצועי, מערכת יחסים עם בעלי וכו'. באופן כללי, הייתי מאד לא שבעת רצון מהחיים שלי ובמן תחושה של מסכנות נוראית כי אין לי איך להחלץ מהמצב. היום אני חושבת שהבעיה הבריאותית אפשרה לי להתמקד במשהו אחר שיאפשר לי להרגיש מסכנה בלי שאהיה אשמה בכך או אף אוכל לעשות משהו בנדון. זה גם אפשר לי להאשים את הסביבה הקרובה (משפחה) באי הבנה של מצבי. (חוסר אמפתיה) בעקבות המשבר פניתי לטיפול פסיכואנליטי והתמדתי בו כמיטב המסורת, פעמיים בשבוע במשך שנה. בינתיים הבעיה הבריאותית נפתרה, אך המצב הנפשי שלי רק החמיר. כעת דיברנו על הילדות ועל כמה רעים היו ההורים שלי ויכולתי להאשים מישהו אחר. במהלך אותה תקופה חשתי כעס נוראי על הורי וזמן רב לא הסכמתי לדבר איתם. כל פגישה אצל הפסיכולוג נגמרה בסערת רגשות ואומללות רבה יותר, אך אני התמדתי (גם בלחץ של בעלי שפחד שאני אתפרק אם אפסיק ללכת לשיחות), קיוויתי שבסוף זה יביא לפתרון. לאחר שנה, נאלצתי להפסיק את הטיפול מסיבות כלכליות. (פוטרתי מעבודתי, זה לא היה מפתיע כלל כי לא תפקדתי בעבודה באותה תקופה). העובדה שנאלצתי להפסיק את הטיפול ולחפש עבודה חדשה, היתה נקודת מפנה. הפיטורים עצמם היו חוייה מאד קשה אך פתאום נאלצתי להתמודד עם החיים שלי ו"לקחת את עצמי בידים" חיפוש עבודה, אילץ אותי לבחון את האלטרנטיבות העומדות בפני במקום לבכות על מר גורלי. היחסים עם בעלי השתפרו פלאים, פתאום גיליתי כמה הוא תומך בהתמודדות עם הפיטורים. במבט לאחור הוא תמך לאורך כל הדרך אך משום מה היה לי נוח לכעוס עליו קודם. (אולי במקום לכעוס על עצמי?) בכל מקרה המשבר עבר, עשיתי שינוי כוון מקצועי, מצאתי עבודה מצויינת, היחסים עם ההורים שלי חזרו לתקנם והפסקתי לכעוס. ובעלי, נזכרתי כמה אני אוהבת אותו. ומה בעצם רציתי להגיד בכל הסיפור הארוך הזה? כעת כשעבר הרבה זמן אני יכולה לבחון את מה שעבר עלי בפחות מעורבות רגשית. לפי דעתי אני עברתי משבר של חרדה מהתמודדות עם החיים שלי (בעיקר מקצועית, אך זה חלק משמעותי מאד מהדימוי העצמי שלי) בעקבות החרדה, בחרתי למקד את המסכנות שלי בבעיות אחרות ובאנשים אחרים. בהתחלה זה היה בעלי, ובהמשך בעקבות הטיפול הפסיכואנליטי אילו היו ההורים שלי. ומכאן הקשר לכותרת "רווחים משניים". כתבת פה למטה למישהי שחווה אגורפוביה במהלך הריון שהיא משיגה רוחים משניים מהתקפי החרדה מכך שתשומת הלב מופנית כלפיה ולכן יתכן שהשילוב אף מגביר את החרדה. אך מה לגבי הרוחים המשניים מטיפול פסיכואנליטי? אני יושבת אצל מטפל, זוכה לתוית שיש לי בעיה, מקבלת את כל האמפתיה בעולם ואף מתאפשר לי להאשים אחרים (הורים בדרך כלל במקרה של פסיכואנליזה) במסכנות שלי, וכל זה מונע ממני להאלץ להתמודד עם האחריות על החיים שלי. ברור לי שזו לא הכוונה בטיפול ועלי להגיע לשרשי הבעיה. אבל מציאת שורשי הבעיה הרבה פעמים (מנסיוני ומסיפורי אחרים) מערב מציאת אפשרות להאשים מישהו בבעיה. (אמא שלי לא אהבה אותי מספיק ולכן יש לי פחד מדחיה וכו') ומי שלא רוצה מספיק לקחת אחריות על החיים שלו, יכול בקלות למצא מפלט בטיפול להמשך השלכה של אותה אחריות. לפני כמה ימים דברנו עם זוג חברים שסיפרו לנו שהם הולכים לטיפול פסיכולוגי (כל אחד בנפרד) כבר הרבה שנים (למעלה מחמש) ושזה עושה להם מאד טוב והם אינם רואים סיבה להפסיק, למרות שהמטרות של הטיפול כבר הרבה פחות ממוקדות משהיו בהתחלה, והרבה בעיות נפתרו, אך תמיד יש עוד. היתה לי תחושה קשה של טיפולים שיוצרים תלות נוראית. אנשים בוגרים מצליחים ויציבים שמרגישים צורך שיחזיקו להם את היד לאורך כל הדרך. (למרות המחיר הכלכלי הכבד). ואולי משיגים "רווחים משניים" (תמיד מישהו יעזור לי להתמודד). כל אחד צריך תמיכה, אך לא נראה לי שהמקום לקבל אותה באופן קבוע הוא בחדר הפסיכולוג. בסופו של דבר, המקרה שלי גרם לי לחשוב שיש סיכון בגרימת נזק על ידי טיפול פסיכואנליטי. אולי זה תלוי באישיות של המטופל, אך הרצון להיות הילד הקטן והמסכן טמון ברובינו, והיכולת להתגבר על הצורך, או לווסת אותו היא תנאי הכרחי בעיני לתפקוד טוב כאדם בוגר. הטיפול הפסיכואנליטי יכול לאפשר לנו להמנע מההתמודדות. אפילו מקריאת סיפורים אישיים אחרים פה באתר נתן לראות רצון גדול של אנשים בכך שהפסיכולוגים (שלהם או פה באתר) יצדיקו את המסכנות שלהם. אני מניחה שהשאיפה של הפסיכולוג, לעזור למטופל לפתור את מקור האומללות שלו, אך אם המטופל מעדיף להשאר אומלל כי אין לו כח להתמודד, האם אין הפסיכואנליזה רק מחזקת את היכולת שלו לעשות זאת, כלומר מאפשרת למצא הצדקות להשאר אומלל מבלי צורך להתמודד? האם זוהי בכלל בעיה ידועה בפסיכואנליזה? האם פסיכואנליטיקאי לעיתים מבין שהתהליך גורם נזק למטופל וממליץ להפסיק? איך זה שאנשים מבלים שנים על גבי שנים בפסיכואנליזה? מה עוד נותר לגלות אחרי חמש שנים? כיצד זה שפסיכואנליטיקאים לעולם לא אומרים למטופל, נגמר, עליך להתמודד לבד מעכשיו? נקודה אחרונה על המקרה שלי: כששקלתי להפסיק את הטיפול, התיעצתי עם המטפל שלי (שאותו אני מאד מחבבת עד היום). והוא טען שאנו נמצאים באמצע ומאד לא מומלץ להפסיק. בעלי התנגד אף הוא שכן הייתי במצב רגשי מאד קשה עדיין. (כאמור בהתחלה הפיטורים אף החמירו את המצב). גם כל ההבחנות שלי לגבי מה שהיה והעובדה שלדעתי פשוט פחדתי מלהתמודד, (אולי מלהכשל) מעולם לא נאמרו בטיפול. אילו מסקנות שהגעתי אליהן רק אחרי שהרבה זמן עבר. אני אומרת את זה כי זה מאד מחזק את ההרגשה שלי שהטיפול כלל לא עזר, אלא להפיך, אולי אף עיכב את הנכונות שלי להתמודד. לגידי רובינשטיין אני מניחה שמה שכתבתי פה כתוב מבולבל, ובכל זאת אני מאד אשמח להתיחסותך.

שלום לך למרות ואולי בזכות אורכה של פנייתך, לי את נשמעת כל כך מפוקחת, כל כך עניינית, כל כך מודעת... בברכה ש נ ה ב

תודה

שלומית, העלית נקודה מאד מעניינת. נקודה למחשבה להרבה אנשים. גם אני יחד עם אחרים אצפה לתשובתו של גידי. אל תשכחי אבל, שאין ללמוד מהמקרה הספציפי שלך ולעשות מזה כלל ברזל. יתכן מאד שהיית מתפרקת , לא מצליחה למצוא עבודה ולא יודע מה עוד. האם אז היית מגיעה למסקנה הפוכה ? ועוד נקודה לגבי זה שמטפלים לא ממליצים לסיים טיפול, תרשי לי לחלוק עלייך, יש מטפלים שבהחלט ממליצים למטופלים להפסיק לבא. ושהטיפול נגמר ואין בו כבר תועלת. בדוק ומנוסה. אולי זה פשוט תלוי בהגינות של המטפל. הרי הכסף משחית. בהצלחה לך, ביי

אם התפוח לא היה נופל על הראש של ניוטון אלא עף לשמיים, האם היה מגיע למסקנה הפוכה ומסיק שאין כח משיכה? אם יש כח משיכה האם יתכן שהתפוח יעוף לשמיים? אם דברים היו קורים אחרת אולי הייתי מסיקה מסקנות אחרות, אבל הם קרו כפי שקרו. אולי אי ההבנה נובעת מכך שהשינוי מתבטא ב"מציאת עבודה". אך לא המזל של מציאת עבודה טובה הוא שהביא לשינוי במצב הרוח שלי אלא העובדה שהחלטתי לקחת את עצמי בידים, היא שאפשרה לי להתגבר על הפחד, לעשות שינוי כוון ולמצא את מקומי. אם הייתי מעזה קודם זה היה קורה קודם. אני לא מאשימה את המטפל שלי בכך שהביא אותי לפחד מפני התמודדות, אבל עצם תהליך הפסיכותרפיה אפשר לי להנציח את הפחד ואת הרחמים העצמיים במשך שנה שלמה. ואלמלא הייתי נאלצת להפסיק, אולי אף יותר מכך. (בהתחלה הפרידה מהמטפל היתה זמנית, עד שאתחיל להשתכר שוב, אך ככל שעבר הזמן היה ברור לי יותר שלא אחזור, ולמעשה היה ברור לי לגמרי עוד לפני שמצאתי עבודה ולפני שידעתי שהחיים שלי יסתדרו כמו שאני רוצה, פשוט כבר הפסקתי לפחד מזה) אני חושבת שנפלתי על פרצה בפסיכותראפיה הקלאסית, דוקא בגלל הנטיה לשים דגש רב על מאורעות מהילדות. באופן כללי הזכרתי הרבה פעמים בעיות יותר עכשויות במהלך הטיפול, אך משום מה הן לא נראו מענינות מספיק בעיני המטפל שלי, ותמיד שימשו רקע להתיחסות להורים (ואני בטוחה שכל מי שהיה בטיפול פסיכותראפי יודע איך נושא, לא קשור ככל שיהיה, מוביל לשאלות על ילדות\הורים) כך שהמיקוד תמיד עבר לילדות האומללה שלי, והבעיות האמיתיות נדחקו הצידה. מאחר וגם אני פחדתי להתמודד איתן, שיתפתי פעולה בשמחה עם התבנית הזו וכך הענין נגרר שנה שלמה. אני לא מסיקה שזה תמיד קורה בתהליך של פסיכותראפיה, אני רק מעלה את ההשערה שזה עלול לקרות. (ואולי אף לעיתים יותר קרובות משנדמה). כל דבר שמועיל עלול גם להזיק לא? אז האם פסיכוטרפיסטים מודעים לסקנות? אני שמחה מאד לשמוע שיש מטפלים שמייעצים לסיים טיפול. אני חייבת לציין שאני אף פעם לא שמעתי על מקרה כזה, גם כשטיפול נמשך הרבה שנים. כמובן שיתכן שסיפורי שלושת החברות שלי ורכילויות על סיפורי שלושת החברות שלהן, הם לא בדיוק מדגם מייצג. שוב יצא לי ארוך. אז אני אסיים כאן. שלומית

שלום שלומית, מכתבך כלל לא מבולבל. העלית שאלה מאוד חשובה שיש לה גם התייחסות נכבדת בספרות הפסיכואנליטית והפסיכותרפויטית באופן כללי. למעשה, עניתי לשאלותייך במסגרת תשובות לשאלות אחרות, אך אנסה לענות לשאלות הספציפיות. כל טיפול, לאו דווקא פסיכואנליטי, הוא סוג מסוים של תשומת-לב הניתנת למטופל ואין בכך שום פסול. תשומת-לב זו, כשהיא באה במנות גדושות, וללא הבחנה בין מצבים בהם היא מקדמת את המטופל ובין מצבים בהם היא גורמת לו לסגת, עלולה להפוך להיות רווח מישני. כדי להבחין בין שני המצבים על המטפל להיות מיומן מספיק וישר מספיק. קיים אמנם מושג של "רגרסיה בשירות האני" שמשמעותו נסיגה זמנית במצבו של המטופל לצורך התקדמות. במצבי דיכאון, למשל, אנו נמנעים מפרשנות ומחיטוט בעברו של המטופל, כי הדיכאון עצמו הוא מצב רגרסיבי. לא הייתי נכנס להכללה גורפת לפיה פסיכואנאליזה באשר היא משמשת הצדקה להישאר אומלל ולא להתמודד. בהחלט ניתן לשלב התייחסות פסיכואנליטית בכל טיפול ויש לכך ערך רב. הסכנה היא, וזו גם פונקציה של משך הטיפול, מתיי הטיפול מחליף את החיים עצמם. אם מטפל באשר הוא מרגיש שהוא גורם נזק למטופל, מן הראוי להפסיק את הטיפול בכל מקרה, בלי קשר לאוריינטאציה התיאורטית לפיה הוא עובד וזה דבר ששייך כבר לאתיקה מקצועית. חשוב מכך: מטרת הטיפול, לדעתי, היא שכלול היכולת של המטופל לסמוך על עצמו ולבטוח באינטואיציות שלו, כך שהפסקת הטיפול ע"י המטופל היא לגיטימית בעיניי בהחלט, אם כי הכל תלוי בהקשר. ישנם מטופלים לא מעטים שכאשר אינם מקבלים עיצות, או גרוע מכך, כאשר אינם מקבלים את העיצות שהם רוצים לשמוע, מפסיקים את הטיפול. ישנם מטופלים שהפסקת הטיפול על ידיהם משקפת בעיה כללית יותר בקשרים מחוץ לטיפול, כאילו הם מבקשים להציג בפני המטפל: כך אני נוהג תמיד. וישנם מטופלים מלאי תובנה (שעשויה להיות בהחלט תוצאה של הטיפול שקיבלו) שיודעים לומר: "עד כאן - ומכאן אעזור לעצמי בעצמי ולבד". בהחלט יש עניין של מיצוי מה שניתן להפיק ממטפל אחד. והערה אחרונה לסיום: את מתארת משבר שקידם אותך. מכל משבר אפשר לצאת במצב פחות טוב ממנו נכנסנו אליו, במצב זהה לזה שנכנסנו אליו, או במצב טוב יותר. למשבר יש פוטנציאל לחזק אותנו. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

הי גידי קראתי בעיון את תשובתך. ניסיתי מאד לא להכליל לגבי הפסיכואנליזה באשר היא, אלא לציין בעיה אפשרית שמאד נוגעת לי. החיים קשים לי. וזה לא מובן לי כלל. אין שום סיבה אוביקטיבית, להפיך הכל הולך מצויין ועדיין. כל פעם מחדש אני שוקלת ללכת לטיפול, והבעיה היא שלדעתי אני מפנטזת שהטיפול ימצא לי סיבות להרגשה הרעה ובכך לפחות יוריד ממני את רגשי האשם שמתלווים לכך בנוסף לכל. (כן כן, ברור שאני אומרת לעצמי שאני הולכת לטיפול כדי להבין מה המקור לבעיות ובכך אולי לפתור אותן, אבל עמוק בפנים אני לא באמת מאמינה שזה יכול להפתר) אני מניחה שמה שרציתי לשאול זה האם יתכן שלי פשוט טיפול פסיכואנליטי לא מתאים. (כי בסופו של דבר, מציאת ההצדקות שאותן אני מחפשת כל כך לא מביאה להקלה, אלא להפיך גורמת לרגרסיה, והורסת את חומות אי ההתמודדות שבדרך כלל מחזיקות מעמד) אני מניחה שמה שרציתי לשמוע זה שאני טועה, ויש עוד תקווה. וטיפול באמת יכול למצא את המקור לקושי, ויותר מזה, למגר אותו. אין לי בעיה של תפקוד רוב הזמן, אני שומרת על זוגיות טובה, מצליחה בקרירה (רוב הזמן) ובאופן כללי מתקדמת בכל החזיתות (וזה לא עוזר) חוץ מזה המטפל הקודם שלי היה גם פסיכיאטר, והוא חשב שגם תרופות לא יעזרו. כך שפסיכוטראפיה היתה המוצא האחרון. וגם זה נכשל. ורק הערה אחרונה. אמרת שנתן לצאת ממשברים בכל מיני אופנים. אני תמיד יוצאת יותר טוב. לפעמים אני תוהה אם אני לא יוצרת את המשברים בכוונה, לפעמים עצם המשבר מביא הקלה. ובניהול משברים אני מעולה. שלומית.

הי גידי קראתי בעיון את תשובתך. ניסיתי מאד לא להכליל לגבי הפסיכואנליזה באשר היא, אלא לציין בעיה אפשרית שמאד נוגעת לי. החיים קשים לי. וזה לא מובן לי כלל. אין שום סיבה אוביקטיבית, להפיך הכל הולך מצויין ועדיין. כל פעם מחדש אני שוקלת ללכת לטיפול, והבעיה היא שלדעתי אני מפנטזת שהטיפול ימצא לי סיבות להרגשה הרעה ובכך לפחות יוריד ממני את רגשי האשם שמתלווים לכך בנוסף לכל. (כן כן, ברור שאני אומרת לעצמי שאני הולכת לטיפול כדי להבין מה המקור לבעיות ובכך אולי לפתור אותן, אבל עמוק בפנים אני לא באמת מאמינה שזה יכול להפתר) אני מניחה שמה שרציתי לשאול זה האם יתכן שלי פשוט טיפול פסיכואנליטי לא מתאים. (כי בסופו של דבר, מציאת ההצדקות שאותן אני מחפשת כל כך לא מביאה להקלה, אלא להפיך גורמת לרגרסיה, והורסת את חומות אי ההתמודדות שבדרך כלל מחזיקות מעמד) אני מניחה שמה שרציתי לשמוע זה שאני טועה, ויש עוד תקווה. וטיפול באמת יכול למצא את המקור לקושי, ויותר מזה, למגר אותו. אין לי בעיה של תפקוד רוב הזמן, אני שומרת על זוגיות טובה, מצליחה בקרירה (רוב הזמן) ובאופן כללי מתקדמת בכל החזיתות (וזה לא עוזר) חוץ מזה המטפל הקודם שלי היה גם פסיכיאטר, והוא חשב שגם תרופות לא יעזרו. כך שפסיכוטראפיה היתה המוצא האחרון. וגם זה נכשל. ורק הערה אחרונה. אמרת שנתן לצאת ממשברים בכל מיני אופנים. אני תמיד יוצאת יותר טוב. לפעמים אני תוהה אם אני לא יוצרת את המשברים בכוונה, לפעמים עצם המשבר מביא הקלה. ובניהול משברים אני מעולה. שלומית.

בוקר טוב איך עבר הסופ"ש? יש לי תשובות עבורך בעניין המשפטי.. צלצלי לי ביי ש נ ה ב

בוקר טוב, עוד מעט אתקשר אליך......

אוקיי ש נ ה ב

שלחתי ביום שישי

קראתי אותו אתמול בלילה ועניתי עליו :-) מחכה לתשובה ממך

חג שמח, אני מבקשת לדעת האם לדעתכם יש אפשרות שנישואים בין דתי וחילונית יצליחו למרות פערי האמונה? האם למישהו מכם יש נסיון בתחום או מכיר מקרים דומים? תודה

על כל פשעים תכסה אהבה , כך נאמר בשיר השירים. אז , זה אפשרי , אבל יהיו הרבה בעיות , זה לא יהיה קל , והסיכויים ? לפי דעתי , קלושים. בהצלחה ,ביי

ענבר מנסיון רב (לא של נישואים אמנם אבל אני מכירה כמה זוגות ובעצמי מנהלת מערכות יחסים עם חילוניים..) צד אחד תמיד ימשוך אליו את השני בין אם החילוני ובין אם הדתי - אחד מכם יצטרך לעשות שינוי מהותי האם את מוכנה לזה? האם הוא?

לי יש זוג חברים, הוא דתי והיא חילונית, הם היו ביחד עשר שנים והתלבטו, להתחתן או להפרד והיום הם נשואים + ילדה, ונורא מאושרים. הם שומרים על בית כשר ושומר שבת, אך הוא לא מציק לה לגבי מה שהיא בוחרת לעשות (אוכלת לא כשר, נוסעת בשבת עונה לטלפונים) אם כי זה יוצא לה פחות ופחות, הרי היא רוב הזמן איתו. אם כבר חיים ביחד אז יודעים אם אפשר להסתדר או לא, הבעיה העיקרית היא , ולדעתי מומלץ להחליט עליה מראש היא איך לגדל את הילדים. (בית ספר דתי או חילוני, אם יחויבו לקיים מצוות ואילו וכן הלאה) יש לי גם חבר, שהוריו התחתנו דתי וחילונית ונשארו כך, אך הילדים גדלו כדתיים. (אמא שלהם היתה פותחת טלויזיה בשבת והם לא, אך היו מסתכלים איתה). בעיקרון הוא מספר שזה נראה לו די טבעי, אבל כל השנים הוא מטלבט אם להשאיר את הכיפה או לא. (מצד שני אני מכירה גם הרבה דתיים ממש שמתלבטים כך) לסיכום, לדעתי זה בהחלט אפשרי, כל זמן ששני בני הזוג מכבדים כל אחד את אורח חיי השני. ומסכימים על הילדים. בהצלחה

תודה לכולכם על ההתיחסות ועל תגובותיכם. עזרתם לי.

שלום רב, יש המון מקרים כאלו, כשמדובר בדתיות במינון "קל". מקרה אחד שכזה הוא השכנים שלי. שיקסה ורב הם זיווג שאינני מכיר. אם מדובר רק בזה, ואם אין היסוסים אחרים, ואם מדובר בזוג נאור ושוויוני - לא נראית סיבה רצינית להפרת הזוגיות. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

שיקסה היא גויה (לא יהודיה) אני לא חושבת שלזה התכוונת כי אז המצב הרבה יותר מסובך (הילדים אינם יהודים, ובכלל זה אסור לפי ההלכה) אני מקווה שאתה יודע פסיכולוגיה יותר מיידיש

דוקטור יוסי, האם אני צריך להבין מדבריך שדתי במינון כבד הוא לא "נאור" ?????

היה לי התקף מוזר של מעין שיתוק ברגליים וטשטוש בעיניים זו פעם ראשונה שזה קרה לי זה קרה לפני 8 חודשים בערך. הייתי במצב לא טוב ולכן קראו לאמבולנס . הראייה נשארה מטושטשת במשך הרבה זמן. לחץ דם כמובן עלה , מסקנות רפואיות לא היו מלבד שני דברים. א. גיליתי שאני בהריון. ב. הרופא משפחה שלי אחר שזה נשמע כמו חרדה. שאלתי היא: מאז אותו יום ארור בבית החולים אני סובלת מאגורופוביה. אני לא יכולה לשבת באולם אירועים זה נראה לי הכי גרוע שיכול להיות. בקניות אני לא יכולה לעמוד הרבה זמן בחנות.( אני בהריון מתקדם , אבל עוד לפני זה היה הרבה יותר גרוע ). בשטח פתוח אני לא מרגישה טוב, שותקת עוברת ( אפילו בכביש ) ושמחה להגיע למקום מבטחים, אפילו בקיץ בחוף הים הרגשתי ממש לא טוב. ושוב שתקתי . כיום אני מחכה ללידה בטוחה, אבל לא יודעת מה לעשות עם האגורופוביה. אני ובעלי לא יוצאים כי אני גם עייפה כל הזמן, רוצה לשמור על עצמי לא להיכנס לחרדה כדי לא להתעלף כי לפעמים זה מה שאני מרגישה.בבית אני תמיד שמחה שבאים אנשים ואפילו הרבה וגם ללכת לאחרים. מה עושים היש תקווה? אני לא רוצה להיות אמא מוגבלת , אציין שלפני הפעם הראשונה של ההתקף הזה מעולם לא קרה לי דבר כזה. ( סליחה על השאלה הארוכה ).

שלום לך, בהחלט יש תקווה: שילוב של טיפול התנהגותי ע"י חשיפה הדרגתית תוך כדי תרגול טכניקות הרפיה יחד עם טיפול תרופתי מתאים בהחלט יכול לעזור. מה שחשוב הוא להתחיל בטיפול כמה שיותר מהר, מפני שככל שמחכים המצב הופך להיות כרוני וקשה יותר לטיפול. אם הדבר נמשך שמונה חודשים ואת לקראת סוף ההיריון, ניתן אולי לחכות עם הפנייה לטיפול עד אחרי ההיריון לגבי החלק של הטיפול התרופתי, אך זאת בהתייעצות אישית עם פסיכיאטר. מה שחשוב מאוד להבין בקשר לאגורפוביה הוא שהיא עלולה להפוך להיות דרך חיים ככל שמשהים את הטיפול בה. בהצלחה רבה, ד"ר גידי רובינשטיין

האם בנוסף הסמפטומים ההבאים מוכרים לך? http://www.panicdisorder.up.co.il

שלום דנה, אגורפוביה היא סיבוך שכיח של הפרעת פאניקה, אך היא יכולה להופיע גם בהיעדר התקפה פאניקה מלאים קודמים.במקרה זה, הדפוס הנפוץ הוא פחדנות המתפשטת והולכת בהדרגה, ובה יותר ויותר היבטים של הסביבה שמחוץ לבית קונים להם תכונות מאיימות. עם זאת, שתי התופעות יכולות להיות קיימות בנפרד: קיימת הפרעת פאניקה עם ובלי אגורפוביה. אני משיב על השאלה בהסתייגות מסויימת, משום שרצוי מאוד לפנות לטיפול מקצועי ומייד - ראיתי את האתר, הוא מרשים מאוד ובוודאי עשוי להביא תועלת מסויימת, אך לא זו בלבד שאינו תחליף לטיפול מקצועי, אלא עצם הנבירה בו במקרה כזה (במידה ואין פנייה לטיפול מקצועי במקביל) עלולה להנציח את ההפרעה. בהצלחה בטיפול, ד"ר גידי רובינשטיין

http://images.maariv.co.il/cache/ART252002.html

שלום לין, קראתי את הכתבה וקראתי גם את ספרו של הפסיכיאטר הנודע דיוויד הילי על עידן התרופות האנטי-דיכאוניות, שריאיון עימו פורסם גם הוא בזמנו ב"מעריב". קראתי גם את השתלשלות העניינים בבית המשפט בארה"ב. חשוב מאוד להבין שלכל תרופה יש תופעות לוואי ותמיד יש לשקול לגופו של עניין את הנזק לעומת התועלת. מה שהופך נושא מסוים לסנסציה עיתונאית הוא דווקא החריגות שלו. עיתונאים עטים על סנסציות וגם אם הם מראיינים פה ושם לצורך הכתבה אנשי מקצוע, אני יכול להעיד מנסיוני שכל פעם שרואיינתי לעיתונות לא רק שהדברים הוצאו מהקשרם, כפי שמקובל לטעון, אלא שברוב המקרים לא היה כל קשר בין מה שאמרתי ובין מה שנכתב בשמי. עיתונאים יעשו הכול כדי למצוא סנסציות וכשמדובר בתחרות בין שני עיתונים, הדבר גרוע עוד יותר. אינני אומר שאנשי מקצוע אינם טועים, אך את התשובה לכך לא נדע מכתבות מסוג זה. אם את רוצה למצוא סטטיסטיקה מדוייקת ועדכנית על תופעות הלוואי והתוויות הנגד של תרופה מסויימת, עדיף שתחפשי אותה באתר מקצועי לפי השם הגנרי שלה, כמו למשל ב- www.goldenhour.co.il בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

הנני נשואה.+. לפני מספר ימים ציינתי את בעייתי בפורום (לגבי הגבר המסורתי בבית-הכנסת) ואגב,ותודה לכל אלה שענו לי ועזרו לי בכך. אציין בקצרה שתדעו על מה מדובר כי ישנה עוד בעייה ואשמח באם אקבל תשובה על כך. ישנו גבר המראה חום בצורה קיצונית לילדי, הנני נמשכת אליו , האדם מודע לכך, ויתכן אולי הוא מראה להם חום בכדי לרצות אותי, יתכן וגם לו יש משיכה אלי, קיבלתיתגובות מעניינות שפתחו לי את העיינים. צצה בעייה חדשה. לפני כ- שלוש שבועות בעלי לווה לו מאה שקל, הוא הבטיח שיבוא אלינו ויחזיר (וזה אדם במקרה עשיר ועד עתה הוא לא החזיר. לציין, שהיום, בבית-הכנסת בני הקטן כבן 6 רמז לו שעדיין הוא לא בא אלינו כפי שהבטיח (ולא הזכיר את חובו.) - הגבר טען שבני צודק והבטיח לבוא אלינו היום ולהחזיר חוב. אני לא אמות מרעב באם לא יחזיר את הכסף, אך דין פרוטה כדין מאה, ואצלי זה עיקרון" כשאני חייבת שקל אני לא אעצום עין כל הלילה ואני יחזיר אפילו באמצע הלילה. אני שונאת חובות וביחוד כשמשקרים. כמו שהוא זוכר לשלם ביטוח לאוטו מיסים לבית ועוד, מדוע הוא מתחמק מלהחזיר לנו את החוב עוד אחרי תזכורת. לציין שזה אדם חכם ומשכיל ואני פשוט עמומה. בעלי אמר שבהזדמנות יזכיר לו, הוא לא מוכן לומר לו כי זה לא מכבודו. איך להתייחס, ומה לדעתכם הבן-אדם לא מגיע לביתנו לשלם את החוב, האם יש סיבה אחרת? - יעל.

לפעמים, 100 שקלים זה מחיר זול כשכר לימוד לא לעשות טעויות בעתיד.

שוב שלום רב, נראה שעניין הקשר הנפתל והמתפתל עם הגבר ההוא מעסיק אותך מאד. על פניו, מתוך כתיבתך, ניכר כי זהו עיסוק יתר, אובססיבי למדי, שיתכן ונובע מאי- שקט נפשי כללי, וקרוב לוודאי שגם מוסיף לאי השקט הזה. מומלץ לך להסתייע באיש מקצוע כדי לבחון את מערכת קשרייך הזוגים: הקיימים, הרצויים, והאפשריים. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

מה עניין שמיטה להר סיני, מדוע לדעתך אדם שהוא דווקא משכיל ,חכם, עשיר מתחמק מלהחזיר את חובו לבעלי?, (בלי שום שייכות אלי!), להזכיר: זה לא מכבודנו להזכיר לו,פשוט איך לנהוג? ומקרה זה יצא לטובה עבורי: חדלתי להימשך אליו, כי אצלי היושר הוא במקום הראשון, ואולי זה נגזר משמים, לא סתם נאמר על שלושה דברים ניכר אדם: בכוסו, בכיסו ובכעסו. טבעי, שכל אדם נורמלי הנמשך למישהו או למישהי וזה קורה בטוח לכל אדם מאיתנו, זה טבעי, זה לגיטימי אז יותר חושב עליו בזמן שרואה אותו. אל דאגה, האמת היא, שאני לא בדרגה גבוהה של אובססיביות כי עובדה: במשך היום אני לא חושבת עליו, כי אני עסוקה ומעסיקה את עצמי בהמון דברים, אין לי מה לעשות בחיים רק לחשוב עליו 24 שעות?. עכשיו, אחרי שהתברר לי שהוא שיקר , כי אני טיפוס מאד מאד ישרה וישירה ודייקנית ביותר כך אני מצפה שאחרים יהיו ומעולם לא נכוויתי מאנשים. בשבילי זה היה בית-ספר והסקתי מסקנה שבן-אדם לא ניכר באיכותו על-פי : יופי, כוח דיבור והמרעיף חום על בני בייתי - אולי זוהי הכל צביעות ואולי ליישם מטרה אגואיסטית מצידו, יתכן, ואולי הוא בכלל בוגדני באשתו, אך בנוסף על-כך לרמות?, אצלי מי שמבטיח חייב לקיים ולא - הוא מחוק בעיני על כל מעלותיו... איך הייתם נוהגים כמוני, האם מזכירים לו, או בולעים את זה בשקט ומסיקים מסקנה שיש גם סליחה על הביטוי "חראים ונצלנים" בחיים? - בתודה, יעל.

הייתי שמחה לקבל עוד תגובות , באם היה קורה לכם איך הייתם מתנהגים, האם אתם מקבלים את מה שכתבתי לד"ר אברהם, האם הנכם מצדיקים אותי לגבי תגובתי?

יעל שלום תשבי טוב.... אני רוצה לאמר לך משהו יש מהלב: את מעייפת!!! את מחטטת, את כנראה משועממת. עזבי אותך מהשטויות, ענה לך אדי אחלה של תשובה. גם ד"ר אברהם סיכם את הנושא במקצועיות ראויה לשמה. מדוע את מחפשת תגובות נוספות? האם את כל כך אוהבת שמתעסקים בך ודשים בנושא הזה? מה זה נותן לך? אנא- עזבי אותנו הרי שיגעת כבר את הפורום של 103, גם שם עייפת והתשת... שמעי בקולי- חיי לך את חייך , פתרי את הבעיה הקשורה בגבר הזה, ובמאה שקל שלו ובתחושות שלך כלפיו אחת ולתמיד- בדרך של ייעוץ. את לא תורמת פה למצב רוח הכללי, כי החטטנות והנבירה שלך הגיעו עד קצה הגבול. אני מבקש ממך שלא תגיבי , כי לא יהיה לי יותר מה להוסיף! שלום איש עם הרבה סבלנות בדרך כלל..

שלום יעל, אני מקוה שאינך מתייחסת יותר מידי למי שקרא לעצמו "איש". ככלל, מי שמסתתר ולא קורא לעצמו שם, סימן שיש לו מה להסתיר, במקרה הזה , רשעות. זכותך המליאה לצפות לתגובות ואין בזה שום פסול. גם אם תכנסי כל יום לספר על תחושותיך , בשביל זה הפורום נועד. אל תתיחסי אליו. המשיכי לשאול עוד ועוד רק בכדי להרגיז אותו. בסדר ? ועכשיו לעצם שאלתך, אולי את קוראת אותו לא נכון ? כי היום , מאה שקל , זה כסף קטן ויתכן שהוא באמת שכח. הוא מבין שהכסף לא ממש ישנה לכם את המאזן ולא מייחס להחזרה שלו חשיבות כה רבה. יכול להיות שזה פשוט נשמט מזכרונו ? הרי אנו מצווים על: "הוי דן את כל האדם לכף זכות" , נכון ? אני מקווה שתצליחי להביא את בעלך ליותר שימת לב לילדים. ושנישואייך , יתחילו להתקדם לכיוון יותר חיובי. בהצלחה ביי

היי לכולם.. תודה שנתתם לי חומר למחשבה, תודה שנתתם לי הרגשה שאני לא לבד...תודה.. תודה מיוחדת לנזבורה, נזבורה- תודה לך שלמרות שאיכזבתי את כולם וגם את עצמי, ולפעמים הייתה הרגשה שכאילו כולם טוחנים מים..... את לא עזבת..הלכת איתי יד ביד לאט לאט,עזרת במילה ביעוץ ותמיכה. ועל כך תודה לך מעומק הלב, והלוואי שאוכל לגמול לך כגמולך, ואחרי התודות הגיע זמן העידכון: אני ובעלי ניהלו שיחה..שבה העברתי לו מה אני מרגישה.. השורה התחתונה היא, שהוא קיבל את הצורך שלי לחברת בני אדם..(עדיין מסרב לייעוץ) אבל גם זה יגיע... ושוב תודה לכולם מכוכבית- אשת העולם הגדול!!!

כוכבית:)) אני ממש שמח בשבילך:))) כל הכבוד:))) אני מקווה שהוא יסכים גם לטיפול:))) זה יכול לעזור יותר:)) @----)----- איתן

היי איתן גם אני מאוד מקווה, עכשיו אני כבר יותר אופטימית, אני מאמינה שעוד יגיע היום... ביי כוכבית

היי חמודה! תמיד בשבילך - גם כאן וגם בשאר אמצעי התקשורת העומדים לרשותנו...((-: ואין לך מושג איך אני שמחה לשמוע שהעניינים מתחילים להסתדר לך! וכמובן שמאחלת מכל הלב שימשיך ככה! באהבה! נזבורה

כוכביתוש, זה לא אומר שאת צריכה להפסיק להכנס לפורום. אנחנו צריכים לדעת מה קורה אתך, איזה חברות חדשות התווספו לך איך אתן מבלות ? בבית קפה ? אני לא מאמין !! פשוט הפכת לאשה משוחררת, איך המכונית החדשה ? רובר זה אחלה אוטו. בהצלחה לך ביי

היי שלומי. ברור שאני נישארת א) אתם חברי, ב)אני רק בתחילת הדרך, אישה משוחררת??? לא, אני אשת איש בכל מה שמתמע מזה.. אין לי רצון וצורך לפרוק כל עול.. אלא לקחת קצת מרחב נשימה..לאגור כוחות ולהפסיק את המעגל שבו אני נמצאת... המכונית נוסעת....מעבר לזה אין לי מושג במכוניות.. אבל אני טובה בבישול ובגידול ילדים :-))))) אחלה יום שבעולם כוכבית

מבחינה פסיכולוגית,אם למישהו יש כתב יד קטן ותמיד מתרחק מכולם כך שהוא נמנע מלצאת למסיבות,טיולים וכו' ורוב הזמן מסתגר בחדרו. מה זה מעיד על האיש? מופנם? ביישן?

והרגשה שהאינגבידואל "קטן" ביחס לעולם. חלק מהאנשים הכי גאונים שאני מכיר יש להם כתב שכזה . מה שמעיד על כך שכמה שאתה יודע יותר כך אתה יודע פחות.

/ תודה על האבחנה אך הדבר נשמע לחיוביאמנם הבעיה אינה טמונה בכתב בלבד אלא בהתנהגות שצוינה לעיל.

שלום תומר, למרות שהאסוציאציות בין שלוש התופעות שהזכרת ברורות, יש בכל זאת להפריד ביניהן. מעמדה של הגרפולוגיה ככלי אבחוני מוטל בספק מבחינה מדעית, אך בוודאי שגם גרפולוג מקצועי לא היה מסיק דבר מכתב יד קטן כשלעצמו מבלי לנתחו ביסודיות על סמך פרמטרים אחרים. אם מישהו מסתגר בחדרו המצב חמור הרבה יותר מביישנות ובוודאי שיותר חמור ממופנמות. מופנמות היא תכונה אישיותית שאינה קשורה בהכרח, או אינה סימפטום, של הפרעה נפשית. יש אנשים מופנמים שהגיעו להישגים מרשימים וגם חיי החברה שלהם מספקים, אם כי היא מתנהלים בצורה שונה מאשר אלה של אנשים מוחצנים. בין זה ובין הסתגרות בחדר המרחק גדול - והכותרת שנתת להודעתך בהחלט מבטאת את חומרת המצב של מישהו שמסתגר בחדר ואשר יכול להפיק תועלת מטיפול מקצועי. מומלץ מאוד לפנות. הרבה הצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

היי דוק, אני שמח שענית לי ואני מודה לך על כך, לגבי ההסגרות ושאר הדברים אני לא הייתי כך תמיד,זה התחיל לפני כשנה ומשהו אמנם ניסיתי לשנות את "השגרה" אך ללא הצלחה. האם אני חייב לקבל טיפול פסיכולוגי על מנת שזה ישתנה??

היי נזבורה. מה שלומך? איך את מרגישה? אני יודעת שעדיין לא עניתי לך על האימייל :-( אני נימצאת במרתון שיחות עם בעלי, יש תוצאות!!!!!!! אני כבר אספר לך במייל... אהבתי נתונה לך כוכבית

ערב טוב :-)))) פולניה אהובה שלי :-)))) למרות ידי הרועדות (מהתרגשות) הצלחתי לכתוב לך אימייל..... ביי כוכבית

היי! קראתי את המייל ועניתי לך - דווקא בעברית ולא בפולנית... ((-: אגב פולנית, אני יודעת קצת לגמגם בשפה הזאת אבל לקרוא ולכתוב כמעט ולא, חוץ אולי מקללה אחת או שתיים... ((-: לילה טוב! נזבורה

Hera.i`m glad to hear about your "date",i hope you won`t be dissapointed try to think of exactly what YOU want from this tipol and if you want it at all i hope for you that the long wait won`t be for nothing..take care Lisa

ליסה, אני לא חושבת שאני אצא מאוכזבת מה"דייט"... אני לא באה עם ציפיות, אלא לוקחת בחשבון את 2 האפשרויות שיש. אני כבר יודעת מה אני רוצה מהטיפול, ואם לא מהטיפול הזה, אז מזה שיבוא אחריו. אני יודעת שכתבו לי פה, שכדאי לקחת חופשה מכל הטיפולים... אבל אני חייבת לפתור עניין מעיק. הרה.

שלום יש לי בת ,בת 16 שנים בערך והיא מאוד לחוצה.(היא מאוד שאפתנית מבחינת השגי לימודים דואגת תמיד שיהיה לה ציון 100 . אבל היא מאוד לחוצה.היא לא יוצאת הרבה עם חברים אבל יש לה קשר טלפוני. אין לה גם הרבה זמן ליציאות. מה עושים? כשהיא לחוצה הרבה פעמים צועקת עלינו.וובוכה.ובמיחוד כשהיא לא מבינה משהוא או שחלילה קיבלה ציון נמוך.מה עושים? והאם זו הפרעה פסיכולוגית שחיבים לטפל בה? כיצד מורידים ממנה את הלחץ? וכיצד ניתן למנוע את הצעקות? בברכה ותודה מראש סימה

שלום רב, גיל ההתבגרות עובר על שני הצדדים: דהיינו גם על ההורים, שצריכים ללמוד לוותר על סמכויות, להאציל אותן למתבגר/ת, לתקשר מתוך שותפות. וכו'. נסו לסייע. אולי בתחום הלימודי (להוריד ציפיות; לספר על קשיים וכשלים שלכם; להכניס לפרופורציות), אולי בעניין לחצי ההתחברות (לסייע בלמצוא ביגוד הולם). לא להיות מעיקים, אלא להציע מעורבות של האזנה, ועיצה משותפת - אם תרצה. בעניין הצעקות: הציבו גבולות, של: "לא בבית ספרנו", עם סנקציות של התעלמות ונטישת החדר. בעניין הבכי: תהיו בהירים לה שאתם לא לוחצים, ושתהיה בעיצה איתכם. הורים רבים מסתייעים בתקופה הזו בהדרכה. אם תרצו הכוונה לאזור שלכם, פנו למייל האישי עם ציון מיקומכם, ואנסה לכוון הלאה. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

שלום סימה, גיל ההתבגרות אכן מהווה תקופה סוערת, אך הפרפקציוניזם של ביתך ראוי להתייחסות מיוחדת. פרפקציוניזם נמצא במחקרים רבים קשור ליותר ויותר הפרעות נפשיות. זו אינה הפרעה נפשית בפני עצמה. נהפוך הוא: כולנו מחונכים לפרפקציוניזם, אך כאשר על פי ציון 100 יישק דבר וזה גם מלווה בהתפרצויות, הייתי מתייחס לעניין במשנה זהירות. בתוך הבית, בצד הצבת הגבולות, הייתי ממליץ להעביר לביתך את המסר שהיא מקובלת ורצויה בבית בלי שום קשר לציוניה ולהעביר אף מסר מתירני שלא נורא אם נכשלים. אם בכל זאת היא הפנימה את הפרפקציוניזם עד כדי כך, אני מציע לבדוק עם יועצת ביה"ס מה קורה איתה מבחינה חברתית ולפחות להציע לביתך לפנות לטיפול. חשוב מאוד שתביעי עניין בחייה, לא בצורה מלחיצה וחונקת, אלא בצורה המשאירה לה "דלת פתוחה" לפנות אלייך ומעל לכל, להעביר מסר ברור שאתם מקבלים אותה בכל תנאי, ללא קשר לציוניה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

היי רציתי לדעת מה ההבדל בין סוציולוג חברתי שמטפל בפסיכוטרפיה לבין פסיכולוג חברתי איך אני יכולה לדעת למי כדאי לפנות למרות שהייתי פגישה אחת עם סוציולוג .? ומה הוא טיפול פסיכוטרפיה?

היי עדי, אני חושבת שלא ענו לך כי בקשת עצה מפסיכולוג. סוציולוג למד תיאוריות במדעי החברה ואינו מטפל לפי מיטב ידיעתי. עובד סוציאלי יכול לתת טיפול. טיפול פסיכוטרפיה הוא טיפול פסיכולוגי באמצעות שיחות. למי פנית בדיוק?

שלום עדי, אצל סוציולוג לא היית אני מקווה. פסיכיאטרים, פסיכולוגים קליניים ועובדים סוציאלים (בד"כ בעלי תואר שני שסיימו מגמה קלינית או התמחות בבריאות הנפש) עוסקים בפסיכותרפיה = טיפול ע"י שיחות. הפסיכיאטר מוסמך, בנוסף, להתאים טיפול תרופתי והפסיכולוג הקליני לאבחן בעזרת מבחנים. בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין

התבלבלתי הייתי אצל עובד סוציאלי, כנראה מהתרגשות. תודה על התשובה. אבל איך אני אדע למי לפנות? מי יוכל לעזור לי הכי טוב?

אם את זקוקה לשיחות בלבד, אין משמעות להבדלים בין המקצועות ומי שיוכל לעזור לך בצורה הטובה ביותר הוא מי שתיצרי עימו קשר אישי טוב. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

הרה שלום אני לא מבטיח להישאר איתך עד 0400 במקום ליבי מאז המפגש האחרון שלך עם הפסיכולוגית את היית בתוך טייפונים והוריקנים את חושבת ש50 דקות יספיקו האם יש לך גם בעלי כנף ?? תודה שאול

לילה טוב, מי שיכול להישאר ער עד השעות הקטנות - בשמחה. אני לא רוצה להןשיב בכוח אף-אחד מול המחשב... לא כולם עטלפים וינשופים... אני בטוחה ש - 50 דקות לא יספיקו, אבל בזמן הזה אני אספיק להבין לאן נושבת הרוח - האם לכיוון של הוריקן, או שמה לכיוון של בריזה זמנית... השאלה, בעצם, היא למה צריכות להספיק ה - 50 דקות האלה? יש לי גם בעלי כנף. הרה.

הרה ההוריקן מתפרץ מעצמו והוא כפייתי ולא קשור ל 50 הדקות האלה בריזה היא תמיד זמנית ועד כמה שאני יודע לא היו סערות ב 4 השבועות האחרונים כשאני רואה את המילים בעלי הכנף אני נזכר בנח והמבול שהוא הסערות שאת חווה מידי פעם מתאימים למבול אני רוצה שכשתשלחי את היונה היא תחזור עם עלי זית להתראות בחירבוש הבא

נושא: לפרוץ את המעגל ?! הם נשואים שנתיים. הוא מכה ומקלל כמעט כל יום הוא מתחרט על זה - אך לא תמיד הוא נרגע - היא שותקת הוא מפתיע אותה בטיול לתאילנד כ"אות סליחה" ל - 4 שבועות. הוא מודיע לה יום לפני, שלא תהיה לה אפשרות בחירה. היא פוחדת ממנו. היא פוחדת להגיד לו "לא רוצה לטוס איתך". היא לא אמרה. היא תטוס איתו ותסבול. כי פחדה להגיד לו "לא". היא יודעת שזה יקרה שוב. הוא יכה ויקלל הוא יתחרט הוא יבקש סליחה עם מתנה. אחרי יומיים שוב ושוב וחוזר חלילה. מעגל האלימות - האם ניתן לפרוץ אותו ?

נושא: לא רוצה עוד לשמוע ..... שרשרת גדולה ארועים כה רבים עולם שנפגע ילדים שסובלים כולם על כולם אלמנות, יתומים הטבע נפלא האדם הרסני הדשא ירוק הלב מנוקר ביום שיש חום מרגישים שעוד קר האצבע על הדק קלה מתמיד אדם לבדו את עצמו הוא משמיד לאף בן אנוש אין זכות מיוחדת לקחת חיים לנפש אחרת מטרת בני אדם בזה העולם זה לחיות להנות ועדיף שכולם לא רוצה דת וגזע לא עוד שנאה פשוט להנות מיופיה של פריחה להנות גם מנוף מקשת יפה להנות מעצמי להנות גם ממך להנות גם ממך אשה כה יפה לעזוב את הנשק לעשות ...אהבה

זה קשה זה מורכב אבל זה אפשרי ו מ ה ר ולא , זה ילך ויחריף, ילך ויתעצם. אנא , צייני אזור מגורים או שלחי לי מייל ואכוון אותך לכתובת מקצועית באזור מגורייך !!!!!!!!!!

מדוע לא השבת לי במייל?

אני מטופלת בתרופה בשם סרוקטס (נגד חרדה), כחודשיים. לדעתי אני כבר לא זקוקה לטיפול יותר, הפסיכאטר שרשם לי את המרשם לא התנגד להפסקת הטיפול אך הוא טוען שהתרופה מיועדת לטיפול של חצי שנה לפחות והפסקת הטיפול עלולה לגרום להתפרצות מחודשת של חרדות. אשמח לקבל חוות דעת נוספת - האם עלי להפסיק את השימוש בסרוקסט או לא, האם עלי להוריד את המינון לחצי כדור ליום?

הרופא צודק!! תני לזה עוד קצת אז מה אם את ....לא גומרת

היי מסתבר שהפסיכיאטר שהייתי אצלו שלך אותי לעובד סוציאלי חברתי שהיום הייתי אצלו היה בסדר אבל אני לא יודעת אם אני צריכה פסיכולוג או עובד סוציאלי ולפי מה אני יכולה לדעת ? אני כבר משתגעת. זקוקה לעזרה. תודה

את תשכחי שכשתצאי מזה את לא תביני איך היית כל כך מדוכאת על כלום.

לא הבנתי...זו עדי מהלם קרב??? זאת אם האמבולנס??

עדי שלום קיבלתי את המייל שלך אני מציע לך בשלב ראשון להיכנס לטיפול תרופתי מסודר ( אני לא יכול לתת מרשמים...) בשבוע שעבר אמרת שהרופא הציע לך טיפול תרופתי לקיחת תרופות יכולה לעזור להצלחת הפסיכותרפיה את הטיפול התרופתי את יכולה לקבל ללא תשלום דרך קופת חולים ( אני מבין שהלכת לפסיכיאטר באופן פרטי) תודה ובהצלחה שאול

היי אני מבקשת עצע ממומחה אם אפשר תודה .

היי, אני לא כותבת לך כאן שום הצעה, כבקשתך... סתם מתעניינת בשלומך, שנראה לא משהו מהכיסא שלי... את יודעת מה "הביא" את הדכאון הזה? הרה.

http://atraf.msn.co.il/magazin/press.asp?categoryCode=2&id=1011 לכל המתענינים באהבה בזמן האחרון בהצלחה לכולנו:)) שבת שלום @-----)---- איתן

איתן... הקישור נחמד מאוד... הנושא, ככלל, לא מדבר אליי כרגע. אבל זה טוב לכל ה"מאוהבים" המתלבטים...

מי מאוהב?? מה אתה מיסתלבט חחחחחחח

לזה התכוון המשורר Dance Me to the End of Love http://www.serve.com/cpage/LCohen/lyrics/VariousPositions.html

חברה חבקיני כאם מלטפת כסופה מרחפת חמה ועוטפת לטפיני כמו רוח נושבת רכה ואוהבת איחזיני חזק שלא נפרד לטפיני בימים של מכאוב כשבא לעזוב, עשי לי רק טוב השקיני כשאפול בצמא בלילות האימה, איחזי בידי שלא אתמוטט וכשפחד עובר במוחי ומטיש את כוחי, סביבי הכרחי כשרוע מאיים על נפשי, חפי בגופך התייצבי נא מנגד עם כוח זרועך שמריני כאחות מרחמת כסערה הנושמת בכבדות ונוהמת לויני כסהר הלילה, כלבנה שלא די לה האירי דרכי בלילות חשיכה בערי בי כשהקור בי קודר ברגעים של משבר עודדי כחבר ובלילה כשאני כה נפחד איחזיני ביד והובילי אותי את פתח דלתך יש דבר אחד שלא תביני לעולם יש בי רגש אחד, והוא מאוד קיים והוא בא לעברי וגובר - ועוזב ומותיר אחריו געגועים וכאב איך אספר זאת לאנשים שאני לעולם לא אמשך לנשים? חברה יקרה, אוהב אותך יותר מכל אנא ממך, הבנה.

אור הכל בסדר אצלך???:)))) אני רואה שנידבקת פה מכמה אנשים בנושא השירה:))))) בכל מיקרה שיר יפה @----)---- איתן

הרה, כמו שהבטחתי, נכנסתי בצהריים... מאחר שאני נוסעת מחוץ לעיר, ומאחר שאני שומרת שבת...אני לא אהיה כאן עד מחר בלילה... אז שבת שלום לכולם...סוף שבוע נעים ומקסים...בילויים הנאות וכל מה שאפשר לעשות טוב על ה- 3> :-)

בצהריים (בשעה שהשארת את ההודעה הזו) התייבשתי בתור לרופא... התור היה ב - 12:00, אבל נכנסתי רק בסביבות 13:00... אבל זה תמיד ככה אצלו... היכן בילית את השבת?

שלום לכולם, אני מעוניינת בהמלצה למטפל זוגי באיזור חיפה, מי שיכול לעזור לי אשמח מאוד. אני יודעת שיש אפשרות ללכת לייעוץ גם דרך קופת חולים אך הבנתי שפרטי עדיף. האם זה נכון? תודה, מיכל.

שלום רב, פני למייל האישי שלי (הקליקי על השם המוכחל) עם מעט פרטים עליכם, ועל מה שקורה בזמן האחרון - ואנסה לכוון הלאה. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

מיכל שלום מכיר מטפלת זוגית מקצועית בעלת ניסיון עשיר ומאוד אנושית . מעונינת ????

בטח. תודה:) אתה יכול להשאיר את השם שלה פה?

שלום שמי אלמוג ואני בן 17 וחצי תחילה אתן קצת רקע ואחר כך אשאל את שאלתי: נולדתי פג בחודש שביעי כתוצאה מכך אני צולע כיום אני מטופל אצל פסיכיאטרית ולוקח כדורים נגד דיכאון וחרדה יש לי שני אחים אחד קטן ממני ב 9 חודשים ואחד בן 10 וחצי,ואחות אחת בת 4 היחסים שלי עם אבא שלי מאוד לא טובים למרות שאני מנסה כמה שיותר להתרחק ממנו,את רוב זמני אני מבלה במחשב אבל זה לא עוזר... זו מערכת יחסים סבוכה לגמרי,הוא אף פעם לא קיבל אותי כמו שאני ולא השלים עם המצב אני חושב שאפילו עד היום זה לא קרה. מה שקורה הוא ש... אנחנו ממש לא מסתדים,כל הזמן רבים,הוא מנבל את הפה בצורה מאוד מזוויעה,ואני מטבעי אדם מאוד רגיש,אני נפגע מהר... הייתי אומר שהוא אחראי לחלק לא מבוטל מהעצבנות והעצבות שלי הגעתי למצב שאני ממש לא מסוגל להמשיך ולחיות איתו,אבל מצד שני לא אוכל ללכת לשום מקום אחר כי אני תלוי בו מבחינה כלכלית וכ"ו.. אמא שלי מצידה מאוד תומכת בי,והם מתווכחים הרבה בגללי,היא מנסה להסביר לו שאני הבן שלו והיא כל הזמן מנסה לדבר איתו ולהכניס בו קצת תובנה הוא אטום כלום לא עוזר.. זה כל הזמן חוזר על עצמו והוא לא אדם חכם שאפשר לדבר איתו או משהו.. כלום! הוא פשוט אדם טיפש (אין לי מילה אחרת להגדיר את זה) זה בנאדם שמה שמעניין אותו זה רק כסף ו"זיונים" סליחה על הביטוי כל הזמן הוא מדבר רק על זה... זה המקום לתת דוגמה לאחת מהתבטעויותיו המזעזעות :"זה קללה בשבילי שבאת לעולם הזה" כך הוא אמר לי לפני ימים אחדים.. ככה אבא מדבר אל הילד שלו!? בושה ממש... אני מתבייש שהוא אבא שלי... אני בתגובה אמרתי לו "אני שונא אותך" (זה כנראה באמת מה שאני מרגיש כלפיו) יכולתי להמשיך ולתאר את המערכת יחיסים ה "נפלאה" הזו אבל אין טעם בכל אופן כל פעם שפורץ איזשהו עימות ביננו אני תמיד עונה לו בתגובות מהסוג הזה משום שאני חושב שאני צודק.. שאלתי היא: האם לשתוק ולהפנים למרות שזה קשה וגורם לי לעצבות מרובה או לא להשאר חייב כמו שאני עושה? בתודה מראש...

אמנם אני לא פסיכולוגית אבל אני אגיד לך דבר אחד... אל תשמור בבטן. לא חובה ללכת ולצעוק על אבא שלך שהוא מטומטם (תסלח לי אבל לא שמעתי דברים כאלה נאמרים מאבא לבן שלו). אתה כן יכול לדבר עם הפסיכיאטר ולספר לו שאתה לא יכול יותר ותחשבו ביחד על פיתרון גם אני נעלבתי לא פעם ולקחתי ללב דברים שנאמרו בלהט הרגע ושלא בצדק. עמדתי על שלי שנפגעתי וקיבלתי התנצלות. דברים שתשמור בבטן יחזרו לרדוף אותך בגיל מבוגר יותר וחבל שתיקח אותם איתך לאורך החיים. כשתהיה מבוגר יותר ותקים בית משלך, תצטרך את כל הרגישות והתבונה לגדל את הילדים שלך באהבה ענקית ובלי "תיקים" מהעבר. תרגיש חופשי לעמוד על שלך - כי אתה בן אדם כאן בעולם הזה ואך ורק בגלל העובדה הזו כבר מגיעים לך אהבה וכבוד. אם אבא שלך לא מבין את זה - בעייתו. עוד מעט מגיעה חופשה. נצל אותה כדי לעבוד, אין כמו עצמאות כלכלית (אפילו אם היא מינימלית) כדי להרגיש טוב עם עצמך. בהצלחה

שלום רב, אני משוכנע שטוב תעשה אם תפנה ליועצת בבית הספר שלך. מעבודתי במשרד החינוך, עם תלמידים שלהם ליקוי מסוג שונה, אני בקי מאד במערכת הסיוע שאפשרית עבורך. עליך לפנות! כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

לאלמוג... אני כל כך מזדהה. זה לא כל כך ברור למה הורים מתנהגים כך לילדיהם, כנראה שזה מתוך טיפשות. אני אוהבת אותך. ותזכור שיהיו אנשים בחייך שיאהבו אותך איך שאתה ובגלל מי ומה שאתה אתה צריך להיות בטיפול פסיכולוגי כדי שכל הטיפות רעל האלו לא יחדרו אלייך ותדע להעריך את עצמך כפי שאתה. שלך מיטל

מזה כמה חודשים אני משתמשת בתרופה שעוזרת לי מאוד ליקראת המחזור וביכלל להפגת מתחים חרדות ולחצים אבל אני מאוד עייפה ממש נירדמת ויובש בפה אני לוקחת רק כדור אחד ביום האם ניתן לישתות את הכדור חצי בבוקר וחצי בלילה אודה לכם מאוד אם יש לכם תשובה או פיתרון מפני שאני לא מוכנה להחליף תרופה ביי ציפי

היי ציפי, הפסיכיאטר פרש מהפורום. מנסיוני עם הכדור הוא אכן גורם ליובש בפה. אין מה לעשות נגד התופעה מלבד מציצת סוכריות מנטה או לימון, רצוי ללא סוכר...... לא מומלץ לקחת את הכדור בשתי פעמים...... אני שותה המון מים, גם זה עוזר, ולא משמין.

נטע תודה

היום הפסיכו' התקשרה, וסוף-סוף קבעה לי מועד... היא הדגישה שזו לא "חזרה" לטיפול, אלא שזו תהיה פגישה של "לבדוק אם ואיפה אנחנו עומדת כרגע..." אני לא סקרנית - זה מוזר, לא?

היי! רוצה לשמוע משהו עוד יותר מוזר? אני נורא שמחה שהיא התקשרה וקבעה "דייט"... בחיי! למה? - לא יודעת. אולי בגלל שזה נותן איזושהי תקווה שלפעמים דברים מסתדרים... ((-: ובקשר לחוסר הסקרנות שלך - אולי זה דווקא סימן טוב, שאת לא תלויה בה יותר מדי? אולי פיתחת גישה של "מה שיהיה - יהיה, וזהו"? כך או כך - מחזיקה חזק ומאחלת שהפגישה תהיה מוצלחת, ושתהיי שלמה עם כל החלטה שתעשי. לילה טוב! נזבורה

לילה טוב, יש עוד כמה ימים עד הפגישה (אני בכוונה לא מציינת מתי היא תהיה)... ופשוט נותרתי אדישה לחלוטין כשהיא התקשרה... אני חייבת לציין, שתקווה היא הדבר האחרון שיתלווה אליי ל"דייט" הזה... זה מה שכתבת אח"כ - העיקרון של "מה שיהיה - יהיה"... העיקר שיהיה משהו.

לילה טוב הרה את כבר יודעת מה את רוצה מהפגישה הזו?

ליבי... אני יודעת שאני רוצה להגיד לה כמה דברים, שהיא בטח לא תאהב לשמוע... אבל זה לא אכפת לי.

HERA שלום ראית את המשחק מול פארמה ??? בצהריים היית עיפה איך את מרגישה עכשיו ?? בקשר להשתייכויות : דיכאון היא המחלה הפסיכיאטרית הנפוצה ביותר והיא לא משתייכת להפרעות אישיות ולא לפסיכוזות ??? לאן היא משתייכת ??? היא לא נוירוזה היא לא הפרעת אישיות היא לא פסיכוזות אם לקבוצה השלישית משתייכים בעיקר אלה שלוקים בסכיזואפקטיביות , סכיזופרניה, מאניה דיפרסיה הרי בקבוצה הזאת יש אנשים רבים שמתפקדים טוב בהרבה מאנשים נויאורוטים תודה שאול

לילה טוב, אני לא רואה כדורגל... זה משעמם אותי... אבל אני יודעת שנגמר תיקו, ושזה לא כל-כך טוב לפועל... אני בכלל לא מבינה שום-דבר בכדורגל... עדיין עייפה. דוחה את השינה, כדי שאשן טוב. אבל גם מחר אני צריכה לקום - תור לרופא. ובשבת סוף-סוף לישון!!!! לא כל הבעיות/מחלות הפסיכיאטריות משתייכות לקבוצה מסויימת. לא כל הפרעות האכילה, לדוגמא, נחשבות למחלה... אבל הן גם לא הפרעות אישיות. גם חרדות ניתן "לפצל" בין הפרעה לבין נוירוזה... תלוי ברמת החרדה ובצורת ההשפעה שלה על היום-יום.

הפרעות במצב הרוח mood disorders

שלום, כל המיון הזה של מחלות/הפרעות נראה לי קצת "עקום" הרי כמעט כל הדברים הנ"ל משפיעים על מצב הרוח. בכלל, דכאון נחשב למחלה, לא?

יש לנו בעייה במשפחה אני בת 18 ויש לי אחות בת תשע שכמובן בתור הקטנה במשפחה תמיד הייתה מפונקת ולא כל כך ממושמאת אך בערבעה החודשים האחרונים כבר אי אפשר להשתלט עליה היא מתחצפת לא מקשיבה לאף אחד לא רוצה להכין שיעורי בית וכל העונשים לא עוזרים ניסינו לאיים עלייה שלא נחגוג לה יום הולדת שלא נקנה לה תחפושת לפורים אבל במקום להתנהג יפה היא עוד יותר מתעצבנת והופכת לבלתי נסבלת.ההשערה שלנו לסיבת התנהגותה היא שנולדה במישפחה בת דודה שלנו הבת של האחות של אימא וכיוון שדודה שלנו עובדת הילדה בת השנה וארבע חודשים נמצת אצלנו וסבתנו המשותפת משגיחה עליה,הננו משערים שאחותי מקנאת בבת דודתנו בגלל צומת הלב שכל המשפחה מראיפה עליה ,כי לפני שהילדה נולדה אחותי קיבלה את מלוא צומת לב הדודה וגם הדוד(לא שהם לא מאניקים לה אותו גם עכשיו) אבל פשוט היא הפכה לבלתי נסבלת מכדי להמצא בקרבתה.שאלותי הם: 1) האם אחותי מתנהגת כך בגלל קנאה? 2) איך ניתן לטפל בזה ולגרום לה להתנהג יפה וללמדה לא להיות אגואיסטית?

גלי, נשמע שאכן אחותך מקנאת בתינוקת... ניסיתם פשוט לדבר איתה? בלי איומים... לשמוע מה יש לה להגיד על כל המצב? היא אולי "רק" בת 9 אבל היא כבר יכולה לספר מה מפריע לה. לאיומים אין משמעות אם לא מקיימים אותם, כנראה שהיא רגילה שמאיימים עליה, ולא "מקיימים"... באמת לא הייתם חוגגים לה יומולדת? או לא קונים לה תחפושת? אפשר לחלק את הדברים... לגבי שיעורי הבית - אפשר לדבר עם המחנך/ת שלה שינקטו בסנקציות המתאימות. ולגבי מה שקורה בבית, ושלא קשור ללימודים, צריך להסביר לה שהיא עדיין הבת הכי צעירה, אבל היא כבר לא תינוקת, ועכשיו אתם בסה"כ עוזרים לדודה. אגב, איך היחסים בין אחותך לבין הסבתא ה"בייבי-סיטר"?

אפשר להבין את אחותך. תמיד היא היתה הקטנה ופתאום באה תינוקת שתופסת את מקומה והיא אפילו לא אחותה... נראה שההתנהגות שלה באה כדי לקבל תשומת לב , עובדה שכעת אתם מתייחסים אליה יותר. כדאי לתת לה יותר תשומת לב, לתת לה להרגיש " גדולה" ולהטיל עליה אחריות וכד'. יש המון ספרים שמטפלים בקנאה הזאת ואולי כדאי לקנות לה מתנה ספר כזה.

שלום רב, נראה כי את אוחזת את התשובה אצלך: תני לה מקום, חום, תפקיד, תשומת לב, וכו' - ללא קשר למה שנותנים לאחרים. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

פניה זו מופנית לאנשים המתמודדים עם בעיות בעלות מאפיינים נפשיים, אך למרות כך הם מרגישים שייכים לחלוטין לחברה הרגילה. (ולא לקבוצות של נפגעי נפש) חשוב לקרוא פניה זו כולה. במובן מסויים אפשר לחלק את בני האדם המתמודדים עם בעיות הנובעות מהנפש והדורשות התערבות טיפולית, לשלושה קבוצות: קבוצה ראשונה: הם אנשים הנחשבים "בריאים" אך יש להם קושי בהתמודדות עם בעיות החיים היומיומיות הרגילות והבנליות, יש להם בעיות תקשורת בין אישית, בעיות היומיום "כבדות" עליהם, בעיות היומיום סוחטות אותם רגשית ונפשית ובשל כך הם נזקקים לתמיכה ולסעד של אנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש, כגון: פסיכולוג או פסיכיאטר. אנשים אלה אינם סובלים ממחלה או הפרעה נפשית מוגדרת, אלא מתקשים בבעיות תקשורת והתמודדות של החיים "הרגילים". קבוצה שניה: הם אנשים המתמודדים עם הפרעה "הנמצאת" אי שם בנבכי הרובד המנטלי שלהם, ההפרעה היא הפרעה מוגדרת מבחינה מקצועית, היא בעלת שם מוכר, היא מקשה עליהם את החיים, גורמת להם סבל לא קטן, ומצריכה אותם בד"כ לטיפול נפשי שלפעמים כולל גם טיפול תרופתי. אנשים מקבוצה זו, מסתירים בד"כ את הפרעתם מעיני הסביבה, והרגשת השתייכותם האישית-חברתית היא לחברה הבריאה, (או: "הבריאה"). למרות שהם סובלים מהפרעה "עם שם" ברור, בכ"ז הם אינם רואים או מחשיבים את עצמם שהם חולי נפש או נפגעי נפש בשום פנים ואופן. בד"כ, אנשים אלה משולבים כמעט לחלוטין בחברה הרגילה מבחינת קשריהם החברתיים, מבחינת היחס אליהם, מבחינת העבודה, הלימודים, מילוי תפקידים וכו'. אנשים מקבוצה זו, אינם משתמשים לרוב במונחים המקובלים בעולמם של חולי הנפש, הם אינם חושבים במונחים כמו למשל: "הם"-הבריאים, ו-"אנחנו"-החולים, וכדו' משום שלמרות שהם מתמודדים עם הפרעה הנחשבת כהפרעה נפשית, למרות התמודדותם הקשה עם ההפרעה, בכל זאת אנשי קבוצה זו רואים עצמם כחלק בלתי נפרד מהחברה הרגילה, וזה מתבטא בכל הווייתם. בקבוצה זו ניתן למנות: את המתמודדים עם: חרדות, פוביות, חרדה חברתית, אגורפוביה, התמכרויות, הפרעות אכילה, הפרעות קשב, OCD, טורט, טריכוטלומניה, ועוד. הקבוצה השלישית: הם אנשים המתמודדים עם הפרעות/מחלות נפשיות "קשות" יחסית. אנשי קבוצה זו מנותקים ברבים מהמקרים מהחברה הרגילה, יש להם הרבה מסגרות חברתיות נפרדות וייחודיות להם, יש עבורם מסגרות דיור המיועדות אך ורק להם, הם רואים עצמם כחולי נפש, (בין שיאמרו זאת בגלוי ובין שלא יצהירו על כך בגלוי) הם משתמשים כלפי עצמם במונחים כמו: נפגע נפש", "חולה נפש", וכדו' הם רואים את החברה הרגילה, "הבריאה" כ-"הם" ואת האנשים החולים במחלות נפשיות כ-"אנחנו החולים" וכו'. אז מה באתי להגיד כאן? אני רוצה להגיד בפניה זו שאנשי הקבוצה השניה נמצאים למעשה לא פה ולא שם. מצד אחד הם קשורים חברתית בכל הווייתם עם החברה הרגילה, אבל, מהצד השני הם מתמודדים עם הפרעה שבהרבה פעמים היא לגמרי לא קלה, גורמת להם סבל רב והם מתאמצים מאוד להסתירה מעיני סביבתם, כך שהקושי שלהם בהתמודדות רק עולה. מצד שני הם אינם רואים עצמם מזוהים או משתייכים מבחינה אישית וחברתית, לחברתם של חולי הנפש מהקבוצה השלישית. לחלק מהמתמודדים עם ההפרעות השייכות לקבוצה השניה, אין ארגונים הדואגים לאינטרסים שלהם. לאנשים מקבוצה זו יש צרכים רבים השונים גם מצרכיו של אדם שאינו מתמודד עם הפרעות נפשיות כלשהן, אך מצד שני הצרכים שונים לחלוטין מהצרכים של אנשים מהקבוצה השלישית. כמי שמתמודד בעצמי עם הפרעה השייכת לקבוצה השניה, אני חש מאוד את הקושי והבדידות הנובעים מכך שאין ארגון גג שיכלול תחת חסותו את מת מודדי כל ההפרעות מהקבוצה השניה, ידאג לצורכיהם הייחודיים, ידאג לשנות קונספציות חשיבה ותפיסה, יפעל לשינוי יחס הציבור לבעלי סוג זה של הפרעות ויפעל בעוד מישורים רבים הנצרכים להם. אז אני פונה לכם, מי שמרגישים הזדהות עם מה שכתבתי כאן: האם יש מישהו שמה שאמרתי כאן מדבר אליו? האם יש מי שמרגיש את הפרובלמה שהבעתי כאן? האם יש מי שמוכן להיות שותף בהקמתו של ארגון גג כזה? כדי להקים ארגון רציני שיפעל ברמת ההסברה, הדאגה לאינטרסים והתמיכה צריך לפחות עשרה אנשים רציניים המוכנים לפעול למען מטרה זו. מי שרואה עצמו מתאים ומוכן להיות שותף במשימה זו, מוזמן לכתוב לי לכתובת: [email protected] אם יש לכם שאלות, תמיהות, תהיות, הזדהויות וכו' הציגו אותם כאן ואשמח לענות. בברכה

שלום, אתה שואף להקמת ארגון גג שיפעל ברמת ההסברה בעיקר? לאילו אינטרסים אתה מתכוון? האם אתה מתכוון להקים ארגון בעל אופי התנדבותי?

organ10 שלום החלוקה שלך מאוד לא מקובלת עלי הקבוצה השניה כמו שאתה קורא לה מתחלקת להרבה מאוד תת קבוצות יש בה אנשים שעברו אירוע חד פעמי של דיכאון ובאמצעות טיפול תרופתי מצבם השתפר באופן דראמטי. בהרבה מקרים איכות חייהם טובה בהרבה מאנשים שלפי השקפתך משתייכים לקבוצה הראשונה הנמצאים בסכסוך מתמיד עם סביבתם או שוכבים על ספת הפסיכולוג אחת לשבוע. יש אנשים ושוב לפי השקפתך ששייכים לקבוצה השניה ובאמצעות טיפול קוגנטיבי או טיפול משולב מתגברים על פוביות חרדות ו ליקויים אובססיביים כפייתיים (OCD) האנשים שטיפול עוזר להם ואיכות חייהם משתפרת לא זקוקים לארגון ופורום כמו הפורום הנוכחי עוזר להם חלק גדול מאלה שלפי השקפתך משתייכים לקבוצה השנייה נמצאים מבחינה נפשית בזבל כי הם לא רוצים לשמוע על טיפולים פסיכותרפיים בטח שלא על תרופות הם יגידו לך שהם לא ילכו לפסיכיאטר כי הם לא משוגעים והם בטח לא גולשים בפורום כי בעיני עצמם הם נורמליים. האנשים הלא מטופלים בטח לא זקוקים לארגון הערה : לא כדאי להשתייך לקבוצה השלישית שמקבלת דיור בהוסטלים וזכאית לקיצבת נכות כשפרצה מחלתי לא הסתרתי את קיומה מהסביבה הקרובה וכשהחלמתי לא היה צורך להזכיר אותה לאחר שזיבלתי בפורום אני מסכים אתך בנקודה אחת: טיפולים פסיכותרפיים צריכים להינתן חינם לכל מי שזקוק להם והמצב שטיפולים פסיכותרפיים לא נכלל בסל בריאות הוא בלתי נסבל תודה שאול

על סמך מה חילקת את 3 הקבוצות הנ"ל? זה נראה כמו 3 הקבוצות המרכזיות בפסיכולוגיה: נוירוזות. הפרעות אישיות. פסיכוזות. לרוב קל להבדיל בין הקבוצות... אבל לא תמיד. האם אתה מציג את הנושא מנקודת המבט של הסובייקט נטו, או שמה נקודת מבט מעורבת? כי ההרגשה של הסובייקט אינה קבועה, בעיקר בקבוצה 2 (הפרעות אישיות)... לפעמים ה"השתייכות המנטלית" היא אל החברה ה"נורמלית" ולפעמים אל החברה ה"חולה"... ואז מה קובע?

הדף הזה נכתב ע"י בחור ששמו שלומי בפורום של וואלה. אני לא משוכנע שהוא ממש מתמצא בפסיכולוגיה אבל כוונותיו טובות ודי מובן שמרגיז אותו להכלל בקטגוריה של "חולה נפש" כאשר הוא סובל "מהפרעה בלבד" למרות שלא יעזור כלום הפרעות הנפש הללו הם מחלות נפש לכל דבר! אבל הוא צודק במאה אחוזים שזוהי קבוצה ייחודית שנופלת "בין הכסאות" אנשים נורמלים לחלוטין מכל הבחינות שיש להם בעיה נפשית , צריכים להתאגד ממש כמו הנכים. היחס אל קבוצות שכאלו הוא יחס שנגזר מהיחס לחולי נפש פסיכוטיים. שימו לב שבמאבק הנכים ,הנכים -הם שמייצגים גם את חולי הנפש שנדחקו לפינה. רק דבר אחד קטן לא נלקח בחשבון , שכולם אנשים רגילים מכל שאר הבחינות ויש להם הרבה יותר מה להפסיד מאשר להרוויח ע"י חשיפה. בכל מקרה, הוא עוד לא טיפס ממש גבוה אז לא צריך סולם.

שלום לך, הרעיון של הקמת קבוצת תמיכה הוא רעיון מבורך כשלעצמו. גם כאן בפורום אנשים (מכל הקבוצות שציינת) עוזרים זה לזה, או לפחות מנסים לעזור. יחד עם זה, אני חש מאוד לא בנוח עם הצעתך, משום שהיא רוויה דעות קדומות ואני חושש שאם וכאשר תצליח לאגד ארגון כלבבך, תמצא את עצמך יותר מנדה אנשים מאשר מרכיב קבוצה. באשר לקבוצה הראשונה שאתה מזכיר: ברגע שאדם פונה לאיש מקצוע אפשר (לא הכרחי) לתת לו אבחנה כלשהי, שמהר מאוד תעביר אותו לקבוצה השנייה לפחות עפ"י המיון שלך. בד"כ לא מקובל לעשות זאת, אך לאנשי מקצוע יש יכולת למצוא אבחנה מתאימה גם עבור אנשים מקבוצת "האנשים הבריאים", הראשונה על פי סיווגך. באשר לקבוצה השנייה, עפ"י סיווגך, אינני מכיר אותך - אולי אתה מסתיר את בעיותיך ואולי לא - אך חלק גדול מהסובלים מהפרעות נפשיות "קלות" יחסית, שאתה מונה בקבוצה השנייה, אינם מסתירים זאת ויש להם חברים מכל הקבוצות. אני מבין את הקושי שלך להיות עם אנשים "בריאים" מדיי מצד אחד ו"חולים" מדיי מצד שני, אך החלוקה ל"חולה" ו"בריא" היא חלוקה שיצרה בסיס לסטיגמה חברתית ולתפיסה סטראוטיפית ומאוד לא סובלנית כלפי אנשים מכל הקבוצות שאתה מתאר. לדעתי, טוב תעשה אם בטרם תקים ארגון כזה, תקרא קצת על דעות קדומות ועל הדינמיקה של היווצרותן. להלן לינק לאתר נחמד בעברית בנושא זה: http://web.macam.ac.il/~avinoam/prejudice/open%20page.htm אני מקווה שהוא יעזור לך וליתר הגולשים להגדיר מחדש את הבעיה ולחשוב בצורה אחרת על דרכי התמודדות עימה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

אתם לא יודעים כמה אנשים השייכים לקבוצה השניה נמצאים באויר, הארגונים הכלליים לנפגעי נפש לא דואגים לאינטרסים שלהם, מבחינה חברתית הם בבדידות גדולה מאוד, הם לא מרגישים שייכים לא לארגוני הנכים הכלליים ולא לארגונים לנפגעי הנפש. בסה"כ מה שתואר בהודעה הראשית שנכתבה זה תיאור המצב מהשטח, ללא שום אידיאולוגיה מקורית. אז אם המצב בשטח הינו מצב של דעות קדומות וסטיגמתיות, אז הרעון רק מנסה לתקן מה שאפשר בתוך המצב הטעון תיקון ממילא! הרעיון בהמוצע לא בא לקלקל כלום ולא לפגוע באיש. הוא בא רק לתקן! מי שלוקה באחת ההפרעות שע"פ ההודעה, הוא משתייך לקבוצה השניה, מבין טוב מאוד על מה מדובר, מי שלא לוקה בהפרעות אלה, לא יבין על מה מדברים בכלל! וכן איני בטוח שמטפלים יבינו זאת לאשורו. זה היה הסבר קל על מה נמצא מאחורי הרעיון.

אני בעד.הבנתי מה כוונתך . הבעיה היא שרוב האנשים במצב הזה , קשה להם להצטרף לקבוצה כלשהי.

ליבי כתב/ה: > > > > קודם חששת מזה שהטיפול התרופתי יהיה לצמיתות...עכשיו נראה שאתה > דווקא שואף לזה. > > ברור שקל ונעים כשאחרים מחליטים החלטות הרות גורל עבורנו, אבל גם > כך זה נראה - החלטות לטובתם של ה"אחרים" > > אם הגהינום עובר דרך התחמקות מהכרעות למה אתה מתעקש ללכת לשם? > > המצב שבו אתה נמצא הוא תירוץ לשילוב קטלני? > יש אלף מצבים שעוד לא חווית שיכולים להוריד אותך ביגון > שאולה...ואז מה יהיה? לאן תברח? > > ליבי שלום השיפור הדראמטי במצבי לא חל כשהתחלתי ליטול תרופות אלא ביום שהיה לי תיקול עם מישהי והתחלתי לבכות לפסיכיאטר שאני רוצה להתאבד כי החייים שלי בזבל. הפסיכיאטר ענה לי בדיוק באותו סיגנון שמצוטט למעלה והדברים שלו היו בערך כך "אתה לא תתאבד אתה סתם מפונק שמבלבל את המוח" מאותו יום הראש שלי התיישר ועליתי על מסלול נכון שום דבר לא שכנע אותי לקבל את המלצת הפסיכיאטר להפסיק את הטיפול התרופתי כמו הדברים הנוקבים והקולעים שאת אמרת לי בציטוט מלמעלה עלי לציין שאת בת עשרים פלוס ואני בן 47 ולמרות זאת את יודעת בצורה מדהימה לדבר עם פאציינטים בשפה של רופא שהוא סגן מנהל מחלקה האם הכישרון שלך לדבר עם חולים או חולים לשעבר ולאבחן דרך האינטרנט נובע מנסיון אישי??? תודה שאול

תודה על המחמאה... יש לי הרבה ניסיון בהמון נושאים שעברתי ושחוויתי אבל בתכל'ס - כמו שכתבתי בעבר בפורום...התאבדות היא בריחה ומי אמר שבמימד אחר יהיה לנו יותר טוב? (מכיר את הנאום של המלט?) אלכוהול ותרופות הן גם בריחה...כמו אקמול. אקמול נועד לשכך כאבים אבל הוא לא פותר את הבעיה...זה נעים וזה קל ומאד נוח אבל לפעמים הבעיה עמוקה הרבה יותר מהכאב ה"סתמי". התרופות שאתה לוקח הן על מנת לשכך את הכאב הנפשי ולברוח ממציאות קשה...וכתבת את זה בפירוש בהודעה...אבל המציאות רודפת אחרינו, וזו עובדה כי היא פשוט תחכה לך עד שתתפכח מהאלכוהול או עד שתפוג ההשפעה של התרופות. אז חבל אפילו להתחיל עם זה... צריך רק לדבר להיעזר ולהיתמך על ידי חברים שאכפת להם ממך, שחוו חוויות דומות וכאלה שפשוט רוצים להיות שם בשבילך...ועל ידי עזרה מקצועית זה פותר את הבעיות בצורה המהירה והבריאה ביותר בכל מצב... כתובת האי מייל שלי כאן אם תצטרך :-)

שלום, לי יש בעיה ביצירת תקשורת עם אנשים , לדוגמא כשיש חבורה של אנשים מהעבודה למשל , שעומדים ומדברים או צוחקים - אין לי מה לומר כדי להיכנס לשיחה . וכך גם בהרבה נסיבות חברתיות פשוט לא "חברמן" עלי לציין שאמי שהיא ניצולת שואה סובלת מאותה תופעה וגם אחיה. שמעתי שיש "מחלה" כזאת - קרובה לאוטיזם . תודה קובי

שלום קובי, במקרה הגרוע אפשר לראות בבעיה שאתה מתאר משהו שמזכיר פוביה חברתית או מופנמות. זו תכונת אישיות ולא הפרעה נפשית. אינטרוברטיות היא תכונה בעלת בסיס גנטי, אם כי ייתכן שלמדת אותה מאמך. אין לזה שום קשר לעובדה שאמך ניצולת שואה ובוודאי שלא לאוטיזם. זו תכונה במסגרת התכונות שאדם צריך ללמוד לקבל אצל עצמו. אם היא מאוד מפריעה לך ואם זה כל מה שמפריע לך, כדאי לך אולי לנסות סדנא ליחסי אנוש. כתוב לנו איך היא השפיעה עליך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

שלום ! ברצוני לשאול דעה ביחס לטיפול בשירות האוניברסיטאי. מפרטים שקיבלתי אצלם הבנתי שהמטפלים אינם פסיכולוגים מוסמכים אלא מתלמדים בפיקוח פסיכולוגים מוסמכים. שאלתי היא האם יש ואם יש - מהו ההבדל בין לשלם 100 ש"ח לפגישה שם, או לשלם 300+ ש"ח אצל פסיכולוג פרטי. בתודה, יהלי

שלום יהלי, בשירותי הייעוץ לסטודנט אכן פועל צוות גרעיני של אנשי מקצוע מוסמכים ואפילו בכירים, מעטים מהם מטפלים ישירות בפונים ורוב המטפלים הם מתמחים בדרגות שונות. גם במרפאות הציבוריות לבריאות הנפש של קופ"ח הכללית ושל משרד הבריאות המצב דומה. הואיל ולקשר מטפל-מטופל חשיבות גדולה בהצלחת הטיפול, זה לא בהכרח חייב להיות פחות טוב מטיפול פרטי, וכמו כן, יש לזכור שהם מקבלים הדרכה. עם זאת, ברור שלניסיון המקצועי ולידע של מטפל מוסמך יש תרומה לרמת הטיפול. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין