פורום פסיכולוגיה קלינית

מסתבר שכן...........

היי ענת בוקר טוב חמודה אני שמחה שאת כותבת בעיברית(עכשיו אני יכולה לתקשר איתך) למה את מרגישה כמו אוויר? מה קרה? ביי כוכבית

איך האוטו החדש ? אוטומטי ? איזה סוג ? תני לי לנחש, מרצדס !! לא , רגע, אני יודע: בי אם דבליו BMW נכון ? אז , זהירות בכבישים, יש הרבה נהגים פסיכים במדינה הקטנה שלנו, סעי לשלום והרבה הצלחה ביי

הי ענת, מה את עושה ערה בשעה ארבע בבוקר ? את לא מצפה שמישהו יענה לך בשעה כזו ? מה קורה אתך ? ,האם את מחפשת מסגרת . איך קיבלה אותך המשפחה ? מי יש לך כאן ? ספרי לנו הכל. מתים לשמוע עלייך. יום טוב ושמח שיהיה לך ביי

היי ענת ברוכה הבאה. את עדיין בג'ט- לג?? ש נ ה ב

שלומי:)) אני כאן!!! פשוט אני ניכנס פחות. ובד"כ גם עייף ולא מרוכז מספיק לענות:)) אני בד"כ עונה למיילים ניכנס ורואה מה חדש. וזהו:)) זה רק לתקופה קצרה:) שיהיה לך שבוע טוב:)) @-----)---- איתן

היי יקירתי... מזמן לא דיברנו... כמה שאני עייפה היום... ואל תשאלי איזה סיפור צמח לי בעין, בגלל אותה שערה מטופשת! את מרגישה כמו אוויר? אבל את לא!!!! זוכרת משהו שקשור למישהו אדיש...? ראית שלפעמים הדברים לא כפי שהם נראים... בקיצור... אני לא אמשיך עם השטויות שלי, כי העייפות מדברת מגרוני... והיא לא ממש חכמה...

הרה היי! סליחה שאני דוחפת ת'אף, אבל בתור פולניה אמיתית אני לא יכולה לעצור את הסקרנות: למה התכוון המשורר במילים "ענת פולניה"? אגב, אם גם את פולניה - את בחברה טובה... ((-: מותר לשאול אם את אכן פולניה? - כמובן שאת לא חייבת לענות... ביי ויום טוב! נזבורה נ.ב. אני בכלל-בכלל לא גזענית, וגם לא צוחקת על עדות, חוץ מאשר על העדה שלי שכרגע גיליתי מהי... ((-:

נטע והרה שלום ההתלבטות שיש לי לגבי המשך הטיפול התרופתי לא נובעת מהרגשה שהטיפול התרופתי עדיין חיוני אלא מהדרך שבה חונכנו לעשות לעצמנו חיים קלים דהיינו להתחמק ולא להתמודד זה נכון שנושא בריאות הנפש הוא נושא מאוד חמקמק ואין בדיקות דם שיכולות לתת תוצאות אובייקטיביות. תמיד אדם יכול להוליך את עצמו שולל ולפרש צל של משבר כסוף העולם וכאן אני לא מתכוון לאירוע דיכאוני . זה מאוד נוח שפעם בחדשיים אפשר ללכת לפסיכיאטר ולהיות בראש שקט שאתה לא צריך לעשות דיאגנוזה לעצמך ולכן אני נאלץ להרים את הכפפה כי לא תמיד אפשר להתחמק ממבחנים . אם אני אוריד מסדר היום את הפסקת הטיפול התרופתי אז במבחנים קשים יותר אני עלול לשלב אלכוהול עם סרוקסט אם לנשים הסרוקסט מוריד את החשק הרי לגברים הוא מאריך את זמן הזיקפה וזאת עוד סיבה לא לרדת ממנו תודה שאול

שאול, אתה אדם חושב. נכון שלפעמים צל של משבר יכול להתפרש אצלנו כסוף העולם, אבל מה זה משנה אוביקטיבית, הרי חשובות הפרופורציות שאנו לומדים בחיינו, ויכולתינו לחשוב ולהבין שהנה זה לא נורא וגם על זה נוכל להתגבר.. אני לא מדברת על דכאון. הרמת את הכפפה? נראה לי שאתה משנס את מתניך ומתחיל במשימה. אני מאחלת לך הצלחה, יש לך כוחות פנימיים!

קודם חששת מזה שהטיפול התרופתי יהיה לצמיתות...עכשיו נראה שאתה דווקא שואף לזה. ברור שקל ונעים כשאחרים מחליטים החלטות הרות גורל עבורנו, אבל גם כך זה נראה - החלטות לטובתם של ה"אחרים" אם הגהינום עובר דרך התחמקות מהכרעות למה אתה מתעקש ללכת לשם? המצב שבו אתה נמצא הוא תירוץ לשילוב קטלני? יש אלף מצבים שעוד לא חווית שיכולים להוריד אותך ביגון שאולה...ואז מה יהיה? לאן תברח?

לילה טוב, חינוך זה עניין אישי... יש שמקבלים אותו ויש שמתמרדים. אדם יציב בנפשו, לא יבלבל בקלות בין צל משבר לבין ארוע דכאוני... מה גם, שיש הבדל בין ארוע דכאוני לבין דכאון כרוני. לפי מה שקראתי ליבי ונטע הבינו את דבריך בצורה הפוכה... ויש עירפול מסויים במה שכתבת. אבל, אם הרמת הכפפה פירושה להתחיל ולהוריד במינון - אני חושבת שזו החלטה לא קלה אבל נכונה, ומאחלת לך המון הצלחה בחיים "ללא תרופות".

מה יש בה שגורמת לשברון לב ???

"האהבה, בעצם מהותה, היא אש רוחנית".... וזה בהחלט יכול לגרום לשברון לב... הדבר היחיד שיכול לגרום לשברון לב!!!

האדרנלין, הסערה הגדולה, עליה בלחץ הדם, דופק מהיר - סימפטומים גופניים לשברון לב. אבל אם הלב חזק והנשמה חפשיה נשארים מצולקים עד........הפעם הבאה.

כשהיא לא נכונה

האמת אין בה כלום - היא סתם השתוללות של כימיכלים במוח שמיועדת להתרבות מקביל לחלוטין לתקופת הייחום אצל חיות . כשאנחנו נכשלים במימוש יעודנו ... אאוצ' זה כואב! עד כדי כך שאין לנו הצדקה קיומית ("בעיניי הגוף שלנו") מקרים של נשים שחיכו "עד כלות" לאהובם , התאבדויות בעקבות אהבות נכזבות או פרידות. כל הנסיונות להעלות את האהבה לדרגות "רוחניות" בעלות "עומק" ו"מעבר" לרגיל זה סתם קישקוש אחד גדול. כמובן שהמשפטים האובייקטביים הללו יעוררו זעם אצל הרומנטיקנים. והאמת שגם אני לא אוהב את העובדות הללו אבל אני ריאלי. l love you hera

אני לא יודעת איך להתייחס למשפט האחרון, לאור כל העובדות שהבאת... :-))) אבל אני מקבלת את זה שאהבה היא המצאה מילולית אנושית לתאור יצרים חייתיים. כי אחרת לא היו שונים מהחיות בכלל... כן, כן - כל מי שיש לו בעיה עם זה מוזמן ללמד אותי... למה קשה לאנשים להבין, שהמין האנושי הוא גם סוג של חיה? אנחנו אולי נאורים יותר - ולאן זה מוביל? להרס העולם!!!!!

אהבה זה דבר מדהים וכמו כן אנושי. כשכל אחת מכן תמצא את האהבה האמיתית שלה,תבינו את כוונותי. זו הרגשה שפורחת בגוף , בלב שאין שני לה. היא משנה לך את כל זווית הראות לגבי העולם ובכלל לגבי החיים שלנו בפרט. העניין הכואב הוא: כשמתאכזבים מאהבה ונפגעים הכאב הוא כל כך חזק שזה נראה נצחי, נראה שלעולם זה לא יעבור ובאיזה שהו שלב כשבחורה כל כך פגועה מתחיל שלב הנקמה , השנאה הקו בין שנאה חזקה לאהבה חזקה מאוד דק אבל צריך להבין שאכן זה עובר זה עובר כשפוגשים את החלק השני שלך ואכן זה קשה, לא כל אחת מוצאת אותו כל כך מהר אבל בסוף מוצאת, אין ספק זו עובדה כך נוצרנו לכל סיר המכסה שלו. ולא יעזור צריך לדעת לא לוותר, לא להתיאש ייאוש מוביל להרס עצמי, חזק ביותר הרי מה , שגם אחת שאין לה אהבה וכביכול לא פגועה גם היא מיואשת מכוון שהיא מחפשת אהבה כל אחד ואחת זקוק לרגש המיוחד הזה, בלי זה אין המשכיות וכל אחת תמצא בסוף את החלק המתאים שלה ואז אתם תראו איך כל עולמכם משתנה לגמרי כולל הגישה אל תמהרו להסיק מסקנות מתוך ייאוש, לא היו חזקים עם תקווה גדולה בלב וכל מה שתיחלו לו יבוא ויהיה, אבל רק אם תיחלו לו, מחשבות שליליות מובילות אותך אל הדבר השלילי וזו עובדה תחשוב חיובי ותראה שיהיה חיובי , קצת סבלנות , קצת זמן אפילו שנראה כאילו הזמן נגמר ברגע שהכי לא תצפו לזה זה יופיע לכם פתאום בחיים זה הדבר הכי יפה וטוב שיש לנו, אל תוותרו עליו "ישועתו כהרף עין" לילי

למה אף אחד לא מגיב מה אתם לא אוהבים אותי? סתם תתיחסו אליי, מישהו לילי

אל תשכחי שכתבת "לכל אחת מכן" , אז חשבתי שאת כותבת רק לבנות. האם זה אומר שאת כבר מצאת את הנוכחי ? אני מקוה שהוא יהיה יותר רציני ! אבל אל תשאירי אותנו במתח ! ספרי עליו, ישראלי ? גבוה ? חתיך ? וכתבת יפה מאד וחכם ומהלב . וגם נכון. הרי כבר נאמר: אין חכם כבעל הנסיון ולך היה נסיון של אהבה נכזבת. יום נעים לך בהצלחה ביי

מה יש באהבה שגורם לשברון לב, את שואלת???? ובכן אהבה אמיתית. כוללת בתוכה את כל הרגשות והתכונות הנפשיות שקימות באדם. עצב,שמחה,שנאה,קנאה,חמלה,אושר ואת כל שאר הרשימה הארוכה מאוד:)) כשאהבה מתפרקת אחרי סערת רגשות גדולה. יש רגשות מסוימות שמקצינות לפעמים. כמו שנאה, כמו אכזבה. ושהרגשות לא נמצאות בפרופורציה המתאימה. אז ניגרם שברון לב. או תופעות אחרות שיכולות להגיע לידי התאבדות. הבעיה באהבה שהיא כמו אש, והיא דולקת כל הזמן. ושניכנסים בה בסערה היא מתפזרת ועלולה לגרום לשרפה. אי אפשר להגיד למישהו למתן רגשות. אבל אפשר לגרום לאדם ללמוד לשלוט מחדש במה שנפגע. להכניס דברים לפרופורציות המתאימות. @-----)---- שאלה יפה:) איתן

היי איתן, בחור כתב את זה שמו יוסי.

יש לך שני מיילים ממני

... אני אענה עליהם רק מאוחר יותר, כי עוד מעט אני מתקפלת מפה והולכת לראות "אוז"... אומנם זה רק ב - 00:05, אבל אני לא רוצה להלחיץ את עצמי כשאני עונה לך... אחרי "אוז" אחזור ואענה לך עליהם.

הרה - מקווה שאת עדיין כאן , אני הולכת לישון כי במצבי זה הפיתרון הכי טוב לעשות מחר ב - 11.00 בערך אקרא מה שכתבת לי . ( כשאת עוד תישני את שנתך שתיהיה ערבה לך )

היי משהו חשובבבבבב ש נ ה ב

שנהבוש, האם נוצר קשר בין הדב לחתלתולה על גג פח לוהט? נא עדכונך....

הדב זה סטנלי קובלסקי?? איך קראו לחתלתולה ??

שלום יש לי בן שעתיד לעלות לכיתהא' בשנת הלימודים הקרובה. בני מטופל מגיל צעיר במכון להתפתחות הילד ואובחן כadhd (היפר אקטיבי) כיוון שהיה לו איחור שפתי משמעותי מסתמן שהוא אף לקוי למידה. כל השנים עשינו הכל ונאחזנו בציפורניים בכדי להשאיר אותו במסגרת רגילה לא חסכנו כסף וזמן בכדי לאפשר לו לקבל את הטיפולים הטובים ביותר. עכשיו עם ההרשמה לב"יס ביקשו מאיתנו לשקול לרשום אותו לכיתה משלבת או לכיתה קטנה כלומר חינוך מיוחד.... ואני פשוט "נקרעת" מצד אחד זו יכולה להיות מסגרת מאוד מגוננת ותומכת עבורו ומאידך זו מסגרת מיוחדת עם כל הסטיגמות ולי (כנצר למשפחה פולניה ענפה) מאוד קשה עם זה.... מה גם שבמסגרות המיוחדות הילדים באים משכבות סוציואקונומיות נמוכות..ילדים עם בעיות התנהגות קשות...ואלו דברים שלא מאפיינים את הבן שלי. אני יודעת שכל החלטה שלי לא תהיה נקיה כי הסטיגמה מפריעה לי . האם אני צריכה להתגבר על התחושות שלי ולשים אותן בצד או שיש משהו בדברי?

שלום רב, כיתה משלבת היא כיתה רגילה, בבי"ס רגיל, עם מחנכת "רגילה" שיש לה הרבה הדרכה ותמיכה, באמצעות מערכת החינוך המיוחד. המערך הזה מטשטש או מונע את עניין הסטיגמות של בי"ס לחינ וך מיוחד. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

מישהוא שמע על כזה יצור?

אולי לאקאן?

שלום לכולם, האם מישהו/י מכיר/ה פסיכולוג/ית דתי/ה, אבקש המלצה בדחיפות. תודה

מכירה בירושלים זה באיזור שלך?

שילה, אני מכירה מישהי, באיזה אזור את מחפשת?

היי נזבורה, איפה את? הכל בסדר? שלחתי לך אימייל, אני מאוד רצינית בקשר למה שכתבתי לך, תמיד זמינה עבורך באהבה כוכבית

היי חמודה! קראתי את המייל שלך היום בצהריים ועניתי בפירוט. אפילו התנצלתי על העיכוב בתשובה... ((-: פשוט הייתי אתמול במצב ממש על הפנים... בכל אופן מקווה שאת מרגישה טוב! אני כעת בעבודה (אכתוב לך במייל במפורט במה אני עובדת - כאן פשוט אני עלולה להיחשף...) - והקהל כל רגע בא ומפריע לי... נכון שהם חצופים, האנשים האלה, וצריך לגרש אותם? ((-: בכל אופן בערב, בעזרת השם, אכתוב לך שוב במייל. אני בדרך כלל נוהגת לענות מיד - גם בפורום וגם במייל. אם לפעמים תשובתי מתעכבת - אל ייאוש! אני חוזרת לכל המאוחר למחרת... כי בלי האינטרנט בכלל והפורום הזה (שפשוט מציל אותי, ואני רצינית!) - אני לא יכולה... ביי - ותרגישי טוב! שלך תמיד! נזבורה

היי יקירתי, אני קראתי את המייל ששלחת לי....עניתי לך עליו וכתבתי לך משהו חשוב..... מה שלומך? דאגתי לך מאוד לאחר שקראתי את המייל שלך..... יש לי המון סבלנות.....אני פשוט מאוד דאגתי לך...כשתיקראי את המייל שלי, אז תביני, שיהייה לך ערב נעים ביי כוכבית

מהו ההבדל בין פסיכולוג קליני לפסיכותרפיסט ? מבחינת הכישורים / השכלה, סוגי טיפולים המורשים לתת.

שלום בילי, השאלה נשאלה, ועניתי עליה, מספר פעמים: פסיכותרפיה היא טיפול ע"י שיחות. מוסמכים לעסוק בה רופאים פסיכיאטרים, פסיכולוגים קליניים ועובדים סוציאליים מתחום בריאות הנפש. הפסיכיאטרים הם בראש ובראשונה רופאים בהכשרתם הבסיסית ולכן מומסכים להתאים טיפול תרופתי והפסיכולוגים הקליניים מומחים באבחון בעזרת מבחנים פסיכולוגיים (אם כי כשמדובר בפסיכותרפיה מסתמנת מגמה להשתמש בריאיון יותר מאשר במבחנים גם בקרב פסיכולוגים קליניים). בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין

ד"ר קפלן שלום , האם תוכל להמליץ על מטפל / ת בשיטת ה- EMDR ? בתודה , אורנמי

שלום ד"ר קפלן הודיע אתמול על יציאה לחופשה בת שבוע. ידוע לי שהוא עצמו מטפל בשיטה זו. אולי כדאי שתפני אליו למייל הפרטי, ותשאירי נתונים. ביי ש נ ה ב

תודה.

יש לי בן כבן 25. סטודנט, חכם, משכיל ותקיף באופיו. כל חיי נתתי לו את נשמתי דאגתו לו מכל הבחינות ועד היום. מזה כשנה, הוא כל הזמן עונה לי בצורה עויינת, מתחכם, לא עונה לי שירות לשאלותי . אני מתה להיות כמו חברה שלו והוא גורם לו בגלל דיבורו האנטיפט להיות מרוחקת ממנו מבחינה נפשית. הוא כרגע יוצא עם בת והשאלה שלי היחידה במה עוסקים הוריה, או כל דבר הכי קטן- הוא מתקיף ואומר אל תתערבי זה לא עניינך. אני כלל וכלל לא נכנסת לו בנשמה, להיפך אני מדברת איתו ביממה משפט אחד - , אני מתה שיהיה פתוח אלי, אני מאד טיפוס נינוח, פתוח לא כופה מאומה עליו, אשת שיחה כמו שאומרים, עובדה עם שאר יילדי הם לא עונים לי בקריריות ובעצבנות וכיף לי להיות בחברתם., מה גם שהם גורמים לי להראות להם אהבה בשפה שלי. הבן הגדול מאד השתנה: כל הזמן תקיף, מריר, שחצן באופיו, היום הבהרתי לו חד וחלק: שאני מוכנה להיות חברה למי שמתנהג כמו חבר, ומי שלא מתנהג כמו חבר - אני תופשת ממנו מרחק וזה עלול להשפיע על הייחסים שלי איתו בעתיד: אם היה צריך עזרה, ביי סיטר, אעדיף להשקיע את כל כולי למי שנותן לי כבוד והם שאר יילדי. אני לא מפלה בייניהם- אך לצערי הוא מתנהג איתי כמו אוייב. בעלי מצדיק אותי ואומר שבגלל שאני רגישה וטיפוס מאד חם - כמה שפחות אדבר איתו הכי בריא בשבילי. הוא מרגיש שאני לא אוהבת אותו, כי אי אפשר לאהוב טיפוס קשוח, ועונה בצורה עויינת ואנטיפטית כלפי. לצערי, כואב לי מאד - אך אני מרגישה עקב כך - ניתוק רגשי מוחלט כלפיו. אני בגלל שהוא עונה לי כל הזמן בגסות, בלי חיוך, עם עצבים - אני מדברת איתו רק מה שצריך - בקושי בקושי משפט ביום. כולם מדברים איתי יפה, יילדי, בעלי , חברותי, משפחתי - ורק הוא עויין. האם למען בריאותי טוב אני נוהגת שאני תפשתי מרחק ממנו - אך אני לא מסוגלת לאהוב אותו כלל וזה עלול להתנקם בו בעתיד. אז מה עם אני אמא, צריכים לדבר אלי תמיד בהתנשאות,קרירות ובעצבים?אני טיפוס עדין מאד ורגיש - הבהרתי לו חד וחלק שזה התנקם בו בעתיד. הוא היה רציני ועצוב. מעניין, שלימי הולדת הוא דואג לקנות לי ולכל בני הבית מתנות יפות ויקרות. איך לנהוג, האם אני אמא רעה בזה שאני תופשת מרחק בגלל שהוא גס אלי, אני אני נוהגת טוב, מנ יהיה בעתיד, הוא גר אצלינו בבית בגלל נוחיות כלכלית, אין לו את האפשרות לעבוד ולהשכיר דירה, זה גם לא מקובל אצלינו עד אחרי החתונה. בניתיים אני גורמת לו שתיקה עזה, כי כואב לי וגם כדי להכאיב לו, הוא מביא את זה עליו.מה עושים האם מקרה זה נפוץ?

הי שרית, אכן מעציב ומתסכל. הוא מתנהג ככפוי טובה. את אומרת שזה התחיל רק לפני כשנה. זאת אומרת שעד אז כן היו לכם יחסים טובים ? האם קרה לפני שנה משהו שאת יכולה לחשוב עליו ? והכי חשוב: האם דיברת אתו בצורה נינוחה, לא עם טענות ומרירות אלא בצורה סקרנית ועניינית, בזמן שהוא נינוח, להבין ממנו האם הוא גם מרגיש שיש לו איזו שהיא טענה כלפייך, איזו מרירות ובעקבות מה היא הגיעה. אם יפתח אלייך, תוכלו לשפר את היחסים. אולי פינקת אותו יותר מידי ? בהצלחה לך ביי

שלום לך, אולי בנך מרגיש מתוסכל מהעובדה שהוא בן 25 ונאלץ לגור בבית עם הוריו? או שמא הוא מרגיש שאת חודרת לפרטיות שלו כשאת שואלת אותו שאלות על הורי חברתו, מה זה רלבנטי לגבייך? למה לא תתעניני איך היה היום שלו? תדברי איתו על המצב הבטחוני הקשה בארץ, תזהירי אותו שלא ילך לקניונים, שיראה שאת דואגת, אוהבת ושאיכפת לך ממנו. את יכולה גם להכין את האוכל שהוא אוהב, ולהגיד לו, תראה שחשבתי עליך ושאני אוהבת אותך. ילדים זקוקים כל הזמן לאהבה, וזה שהוא עצבני ועצוב מראה לך שיש לו לחצים ולבטים שהוא מתמודד איתם לבד, כי מסיבות שלו אינו מוכן לשתף אותך בהן. זה שאת שותקת ומענישה אותו בפרצופים חמוצים, ולא מראה לו חיבה, והגרוע מכל מאיימת עליו שזה יתנקם בו בעתיד, מראה על יחס תובעני וקשה ביותר מצידך כלפי בנך. בגיל 25 כשהוא לחוץ ואין לו כסף לבזבוזים, עובדה שהוא גר בבית, את עוד מעמידה בפניו איומים וכל מיני לחצים מיותרים. תצאי מזה. תלכי לקראתו. אל תשאלי אותו שאלות שהוא מרגיש שאינו רוצה לענות לך עליהן. תזרמי עם בנך ותגידי לו שאם הוא מדבר איתך או לא, את עדיין אמא שלו ואוהבת אותו. אני לא רואה את בנך ככפוי טובה, כי לדברייך היחס שאת נותנת לו הוא נוקשה וקר, ואת מחקה בדיוק את התנהגותו.

כשאנח חושבת לאחור \ הוא התחיל כבר בגיל ההתבגרות ועד היום וכל פעם זה נעשה יותר גרוע, הוא עונה בצורה אנטיפטית. לא פינקתי יתר על המידה, שתנהגתי רגיל, הוא עם ביטחון עצמי, תלמיד מצטיין-השקעתי בו הרבה, סטודנט מצטיין, קצין בעבר ביחידה קרבית בחי"ר ולא נעים לי להיות בקרבתו-נטו. דיברתי איתו והוכחתי אותו - והתגובה שלו היא את צודקת ושתיקה, הוא מאילו מצדיק אותי, מצטער והוא ממשיך להיות אנטיפטי אלי. גם אם הוא התנהג איתי בצורה חברית - אינני מסוגלת היום וגם בעתיד לאהוב אותו מכל המשמעות של המילה, שאר האחים שלו מכבדים אותי, אני מתה עליהם כי מגיע להם. מה לא מזיז לו שאני גם מראה לו עקב התנהגותו הקשוחה ריחוק? אמרתי לו (כי כבר לא יכולתי יותר והכי טוב לומר בפנים את הרגשות שלי מבפנים) שזה יתנקם בו גם אחרי שיתחתן. אמרתי לו: מי שיכבד אותי לפני שהוא מתחתן - כך אני יכבד אותו כפל כפליים אחרי שיתחתן (הרמז ברור?) - משרית.

הי שרית, אני רוצה לומר לך מנקודת מבט של בחורה בגיל הבן שלך וכן גם כסטודנטית שאני יכולה להבין אותו , אני לא חושבת שהוא לא אוהב אותך או שלא אכפת לו ממך , יכול להיות שהוא נמצא בלחצים (ויש הרבה לחצים בגיל הזה ) מנסיון .. . תנסי להבין הוא בניגוד לשאר ילדיך לא חושב שהוא צריך לשתף אותך ולספר לך וזה לגיטמי , בכל זאת את אמא שלו ולא חברה שלו , יכול להיות שהוא לא מרגיש נוח לספר לך או לשתף אותך במה שעובר עליו . אני חושבת שאת צריכה לתת לו זמן לעצמו ופשוט לא לשאול שאלות גם אם הם ניראות לך שיטחיות ואינופורמטיביות, פשוט על תשאלי ... אני חושבת שאת יכולה לומר לו שתמיד הוא יכול לפנות אליך עם כל בעיה ובזה תסגרי את הנושא . שלך ליאת

קשה לי מאד מאד לקבל אופי שונה משלי למרות שהוא בני ומבשרי מה עוד שאני יודעת שזה לא מגיע לי. אני דורשת ואצלי זה אופי בדם: יחס גורר יחס. בקיצור החלטתי למען הבריאות שלי ואולי גם להכאיב לו (שיראה עד כמה שהוא לא בסדר ועקב זה אולי הוא ישתנה..) אני בקושי אומרת לו שלום ולא מתעניינת בו כלל וכלל. אינני מסוגלת להיות שחקנית אולי משום שאני גם מאד פגיעה ממנו ולהיות פתאום נחמדה אליו למרות שאני א מ א. נתתי לו את כל נשמתי שהיה קטן - היום, עייפתי כי אני לא מקבלת פידבק. אני בטוחה ומבלי שליטתי מתי שאזכה שהוא יתחתן - הוא ירגיש זאת היטב . פה עזרה, פה ביי סיטר, תמיד תהיה לי העדפה לעזור לשאר בני אלו שכיבדו אותי לפני שנישאו - זה טבעי. מידה כנגד מידה. אני מאד מודה לך על תגובתך. אגב, מדוע אסור לשתף את האמא, מי הכי קרובה לילד אם לא אמו?, תענוג לשמוע איך שהוא מדבר עם חבריו, גם מרבה בשיחה וגם בקול נמוך, האם אני שווה פחות מהם, האם הם יותר חשובים ממני? אין דבר, אין דרך חזרה הוא יחטוף זאת בעתיד. אני יתן את נשמתי מי שעדין אלי, מי שעונה לי יפה. הוא כל הזמן מתחקם... - שלך, שרית

שרית האם את מזל סרטן? יש בדברייך הרבה סממנים לתכונות מזל זה. הרגישות, הפגיעות, הרצון במענה לרגשותייך, הנטירה, והסובייקטיביות. אני מבין את מועקתך הגדולה, לאורך כל הפורום. את מאוד רוצה בקרבתו כפי שאת רואה זאת, אך הוא מתנגד. הייתי קורא לזה "תאונה רגשית" שנוצרה מאי-הבנה הדדית. הלחץ משגע אותו, או שאולי יש לו איזו מרירות קודמת עלייך שלא היית מודעת לה. זה ממש משגע ואני אומר לך זאת כאדם שמבין זאת על בשרו (למרות שאני טלה עם מאפיינים סרטניים). זהו המילכוד. הכל בא מכל הלב, אך חוסר התאום ההדדי משבש את התקשורת וגורם את התאונות. יהיה צורך לעשות את המאמץ ולבוא לידי הבנה אובייקטיבית ביניכם. התבצרות בסובייקטיביות עלולה לגרום להמון זעם ומריבות קשות אפילו, שלא היתה כל כוונה להגיע אליהם. ממש כמו נהיגה ללא הסתכלות. חבל. מכל לב, עשי את המאמץ עליו המלצתי. ויבוא מרפא למתיחות האומללה והמיותרת הזו.

קלעת בול, אני במזל סרטן, אתה פשוט גאון, ואשתדל ליישם את מה שהצעת לי, ותודה רבה.

הבוקר קראתי במוסף סגנון במעריב שד"ר יוסי אברהם בכלל עשה את הדוקטורט שלו במנהל עסקים, והרקע הפסיכולוגי שלו הוא מפסיכולוגיה חברתית (תואר שני). ולא טיפולית-קלינית זה אכן כתוב בחלון שנפתח בהקלקה על השם, אך זה הפתיע אותי שכן לא בדקתי זאת קודם. למען הסר ספק מליבי, ובתור קוראת ותיקה כאן המתענינת מאד בתשובותיכם המקצועיות, ד"ר גידי רובינשטיין וד"ר אורן קפלן, האם אתם אכן פסיכולוגים קלינים מוסמכים ובתחום זה גם עשיתם את הדוקטורט? והערה לד"ר יוסי אברהם. לטעמי האישי יש בזה מן ההטעיה להציג את עצמך כאיש מקצוע בפורום מקצועי יחד אם תואר אקדמי שאינו רלונטי למקצוע (מכובד ככל שיהיה). למרות שלא הסתרת את האנפורמציה הרלונטית, קל מאד לטעות בהבנת קישוריך המקצועיים שבשמם אתה עונה בפורום. אני אינני נוהגת להציג את עצמי בתור ד"ר במקומות שאין לתואר משמעות רלוונטית, וגם אינני רואה את עצמי מוסמכת (או אף רשאית) לתת יעוץ פסיכולוגי, למרות שעשיתי דוקטורט בפסיכולוגיה קוגניטיבית (לא טיפולית). אולי זה ענין של טעם אישי.

האינפורמציה הרלונטית מופיעה לעיני כל. את זוכרת את המשפט המפורסם של דן בן-אמוץ מ"שלושה בסירה אחת"? "ירצו - יאכלו, לא ירצו - לא יאכלו". כל תשובה המתקבלת ממכובדי הפורום אינה תורה מסיני ולכל אחד מהקוראים יש אפשרות לישם אותה או לא. תסכימי איתי שיש כאן השקעה: המכובדים קוראים וטורחים לענות כמיטב יכולתם המקצועית. מגדיל לעשות ד"ר גידי רובינשטיין שעונה בפירוט ובתשומת לב. למה לא להגיד תודה ולהפסיק לבקר?

שלום אני אינני מתחבאה מאחורי כינוי שונה... לדעתי, דקדוקי עניות לא שייכים לכאן .אנשי המקצוע עונים לנו כמעט מיידית, על כל בעייה, כמעט בכל שעות היממה, לעומת פורומים אחרים, בהם אתה יכול "להתייבש" להגעת התשובה יותר משבועיים. מיותר לציין שהדבר נעשה בהתנדבות. השאלה שלי אלייך, הקוראה הותיקה בפורום-- מה הרווח המשני שלך מהערה זו? אנחנו- אנשי הפורום שאיננו דוקטורים, נהנים פה מכל רגע, זוכים לתגובות עניינות ולעיתים רחבות היריעה, הנכתבות עם הרבה אכפתיות ורצון טוב, ואנחנו נפתחים אחד כלפי השני וכלפי בעיותינו קטנות כגדולות. בשמי ואולי בשם חבריי, מאוד נשמח אם גם את, תהיה התמחותך אשר תהיה - אכן תמצאי זמן לעזור ולתת כתף, למי ששואב עידוד וירטואלי,בפורום זה. ומזה נדמה לי שהרווח העיקרי שלך יהיה כי תרגישי הנאה שאת תורמת ועוזרת מהידע והנסיון המקצועי שלך, גם אם אינך שייכת באופן פורמאלי לצוות המקצועי של הפורום. בברכה ש נ ה ב.

תודה לד"ר יוסי אברהם על תשובותיו והתיחסותו!!!!! תודה לד"ר אורן קפלן!!!!!! תודה לד"ר גידי רובינשטיין!!!!!

שלום שיחררת מיטען. אנשים הגיבו, וענו לך מילים כדורבנות. ואז נעלמת!! לא זו הדרך. אינך עונה להם, וזה שווה ערך בעיניי להתנשאות. חדוה (גם אני דוקטור, אבל זה לא רלבנטי....)

שלום, אמנם יש לי רק תואר ראשון בפסיכולוגיה, אבל אני לא מתחבאה כמוך....... או שאת קוראת ולומדת מתשובותיהם של הדוקטורים באתר שלנו, לשימושך האישי בלבד? את חוששת להזדהות? למה? תפסו אותך בחולשתך?

במקום לומר לד"ר אברהם תודה על הזמן שהוא תורם - זה מה שיש לך לומר? זכותך לכתוב מה שאת רוצה, אבל גם לחשוב לפני כן! לא נראות לך התשובות שלו? אל תקראי!!! את חושבת שהוא מטעה אותנו? תשלחי לו מייל... אני מאמינה, שאנשים פה יודעים לסנן את התשובות, ומי שתשובתו של ד"ר אברהם לא מקובלת עליו, לא יעשה עם זה כלום! וזה לא שייך לתואר או לסוגריים!!!

שלום ברצוני לברר האם היפנוזה יכולה לתת פתרון ל"תלישת שיער"-ואם כן כיצד. תודה

אחד הדברים שקל יחסית לטפל בהפנוזה היא גרימה להימנעות מפעולות. בזמן שתיהיי במצב של השאה , יוחדר לתת ההכרה שלך שהפעולה הזו אסורה, או לא רצויה. אחוזי ההצלחה מאוד גבוהים העניין הוא בלהשיג מהפנט טוב. אבל : אסור לשכוח שתלישת השערות היא סימפטום לבעיה אחרת וזהו רק איתות של הגוף שמשהוא לא בסדר איתך, ההמנעות מהתלישה יכולה להיות "אליה וקוץ בה" ואת יכולה לפתח מחלה אחרת חביבה פחות... אז קחי בחשבון וטפלי בשורש הבעיה.

עברתי בחיי כ8 שנים של טיפול פסיכולוגי (שיחות) במרכז בריאותי של משרד הבריאות בעיקבותו השתפרו חיי מאוד מאוד, היו לי כ 5 שנים טובות טובות. בשנה האחרונה ישנה נסיגה . במרכז בו טופלתי, בשל הקיצוצים, ולאור השימוש הממושך שכבר עשיתי במשאבי המדינה מוכנים כיום להציע לי רק טיפול מוגדר של 12 פגישות . מצד אחד מצבי הולך ומידרדר ואני מוכן להושיט יד לכל עזרה מוצעת. מצד שני ,לאור ניסיוני, אני מתקשה לדמיין את עצמי נפתח ועובר תהליך במסגרת זמן כה קצרה. אשמח לשמוע דעה מקצועית לגבי הטיפולים הקצרים.

שלום ששק, טיפולים קצרי-טווח נמצאו יעילים במגוון רחב של בעיות ועשוי בהחלט לעצור את ההתדרדרות שאתה חש. אחד המצבים בהם טיפולים קצרי-טווח נמצאו מועילים הוא בדיוק במצב אותו אתה מתאר, דהינו, לאחר טיפול ארוך מאוד, דוגמת זה שעברת. טיפולים קצרי-טווח אינם בהכרח טיפולים התנהגותיים-קוגניטיביים, המכוונים אל בעיות מוגדרות היטב, כמו למשל פוביות, אלא בתכנון מראש קיימת גם פסיכותרפיה קצרת-מועד בעלת אוריינטאציה פסיכואנליטית. אסופת מאמרים מעניינת בנושא זה בעריכת חיים דסברג ואחרים, "פסיכותרפיה קצרת-טווח", ראתה אור בהוצאת מאגנס והיא כוללת, בין היתר, תיאורי מקרים של פסיכותרפיה כזו שניתנה במסגרת תחנה ציבורית לבריאות הנפש בירושלים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

בוקר טוב, יש לי שאלה אליך בנושא חוק ומשפט, אני יכולה לפרט לך אותה במייל עוד היום?

היי יקירתי מעדיפה שתתקשרי ואחזור אליך, ולי יש להתייעץ איתך על משהו אחר... ביי (פתחתי מחשב רק כעת!) ש נ ה ב

שנהב מתוקה בוקר טוב מה שלומך היום אני קצת בדאון בגלל מה שקרה אתמול פתאום זה השפיע עליי , מה לעשות זה כבר חלק מהחיים שלנו יום טוב עם הרבה בשורות טובות לילי

היי מתוקה, אם את יכולה, את מוזמנת להתקשר, אני זמינה עכשיו.

ליבי שלום היוזמה להפסקת הטיפול התרופתי היא של הרופא ולא שלי תודה שאול

הבנתי את זה. השאלה היא מה אתה חושב

שלום לצוות הרופאים מדובר באמי בת 60 אשר סובלת מזה שנים רבות מעצבים, דיכאון, חרדה תמיד נדמה לה שרוצים להזיק לה היתה מטופלת בעבר בבריאות הנפש ביפו לאחרונה ביקרה ביפו וקיבלה פרוזק אחרי הרבה שיכנועים רבים מצד המשפחה אך אינה לוקחת את הכדורים בטענה שלא עוזר לה (לקחה 3-4 פעמים) המצב בבית אינו נסבל ובמיוחד שאבי סובל מלוקמיה והיא לא מניחה לו ,תמיד בבית יש צעקות קללות וריבים ואינה מודעת לעצמה אנחנו אובדי עצות!!!!!! מה ניתן לעשות? כיצד ניתן לגרום לה לקבל טיפול תרופתי? לעזרתכם אודה אבי

שלום אבי, אתה מתאר מצב קשה של חוסר שיתוף פעולה מצד המטופל, שבעצם אינו חושב שהוא צריך להיות מטופל וגורם בכך סבל לא רק לעצמו אלא גם לסביבתו. החוק לטיפול בחולי נפש בישראל מגן מאוד על חופש הפרט של החולה, לאחר שבעבר הרבו להשתמש באשפוז כפוי. אי-אפשר לכפות על אדם טיפול תרופתי במסגרת אמבולטורית (כלומר, שלא במסגרת אשפוז פסיכיאטרי). ניתן רק לכפות אשפוז פסיכיאטרי בתהליך מאוד לא נעים עבור החולה ובמידה רבה גם עבור בני משפחתו וזאת כאשר הוא גורם לא רק סבל לסביבתו, אלא קיים חשש לסכנה לעצמו (התאבדות) או לסביבו ומדובר במקרים הרבה יותר קיצוניים ממה שאתה מתאר. מצבה של אמך אכן קשה ואכן אתה צודק כשאתה קובע שאין לה תובנה למצבה, אם היא מצפה לתועלת מהפרוזאק לאחר 3-4 כדורים. יתר על כן, היא מגיבה בצורה פאראנואידית כלפי ניסיונותיכם לגרום לה ללכת לטיפול. מה שנותר הוא להעביר לה לפחות אינפורמציה עובדתית, למשל, בעניין הפרוזאק שאמור להשפיע לאחר 4-6 שבועות, לפנות אל מצפונה בעניין הסבל שהיא גורמת לאביך החולה ולנסות בכל זאת להתייעץ במרפאה לבריאות הנפש, שמא יימצא מישהו מאנשי הצוות שיצליח להגיע אל ליבה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

all by myself..........................................!

נשמתי... דעתי היא שאת צודקת!!! אני בכוונה לא מפרטת, כי מי שיבין - יבין... אני יודעת שמה שכתבתי ירגיז כמה אנשים... וחוץ מזה - אני חושבת ששכחת אותי :-)

איך אפשר לשכוח אותך יקירה????????????? thanx

קבלתי מרשם לשימוש בפרוזאק. לפני שאני בכלל מחליט אם כדאי, האם יש הגבלות כל שהן, במיוחד על שתיית אלכוהול. אם כן האם יש תרופה שהשפעת דומה ואין לה הגבלות עם אלכוהול?

מומלץ להגביל את כמות השתייה, אלכוהול עלול להגביר את תופעות הלוואי של תרופה זו מסקנה : לא רצוי לשלב שימחה בשימחה לעוד פרטים ומאמרים רציניים בנושא תוכל למצוא בין היתר כאן: http://www22.brinkster.com/zarut/misc/pills.asp

יעקב, נכון לעכשיו אין פסיכיאטר בפורום. מדוע שלא תברר את זה אם הרופא שרשם לך את הפרוזאק?

שלום יעקב, לגבי כל התרופות האנטי-דיכאוניות והאנטי-חרדתיות יש הוראה לא להשתמש באלכוהול בזמן לקיחת התרופה. ברוב המקרים מדובר לאו דווקא על נזק אלא על אינטראקציה, כלומר, התרופה מחזקת את השפעת האלכוהול ולהפך. זה איננו מצב מומלץ כי הוא פוגם ביעילות התרופה, ובנוסף לכך עלול לגרום טשטוש בלתי-מבוקר, כך שקשה לדעת האם מדובר בחוסר יעילות של התרופה, או בתופעת לוואי שלה. גם כאן חשוב המינון ואם מדובר על כוסית אלכוהול מדי פעם, זה לא נורא. אם אתה שתיין כבד, זה אכן מסוכן ואף עלול להגביר את הנזק לכבד הנגרם בלאו הכי ע"י שתיית אלכוהול. אין אף תרופה פסיכיאטרית שלגביה הוראת-הנגד של שימוש באלכוהול אינה קיימת. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

לאחרונה התחלתי(שוב) טיפול פסכולוגי הבעיה היא ששוב בתום שעת הטיפולי ובמשך כל השבוע עד הפגישה הבאה ראשי מלא מחשבות לא כל שליטה על הנושאים שדנתי עם המטפל אני נמצא במצב רוח ירוד לא מרוכז ומרגיש משותק מה גם שהתפקוד יורדפלאים ואין לי רצון לעשות מאום .אני שואל את עצמי וגם אתכם האם הפסכתורפיה בגדול מועילה לי או שלהפך היא רק גורמת לי נזק אולייי יש אנשים שהחיטוט העצמי רק מסב להם נזק ומוטב שימצאו פתרון אחר לפתרון בעייתם מצפה לשמוע את עציתכם ואולי יש כאלו שחוו את מה שאני מתאר

תום, תשמע, המחשבות שאתה מתאר בהחלט יכולות לעצבן, אבל הן חשובות!!! תעלה אותן על הכתב ותביא את זה איתך לפגישה שאחרי... מכיוון שאתה כבר בטיפול, מדוע שלא תעלה את הנושא בפגישה הבאה? נשמע שאתה מוטרד, וחבל להפסיק טיפול בגלל זה.

יצא לי קצת ארוך אבל הנה זה לפנכיכם: פסיכותרפיה-יישום שיטתי של טכניקות פסיכולוגיות מוגדרות כדי להחזיר את האיזון האפקטיבי של אדם. תחום הפסיכותררפיה נרחב מאוד,החל מהפרעות אופי ונירוזות וכלה בהיפעלויות פסיכוסומטיות ואפילו פסיכוזות. כל השיטות הפסיכותרפיות -תמיכה נפשית, סוגסטיה, חינוך מחדש,פסיכואנליזה,וכו'- שמתבססות על תקשורת שנתכוננה בין המטפל למטופל, חותרות למטרות זהות,כלומר-פיתוח האישיות ואינטגרציה חברתית משופרת למטופל. מבחינים בשלוש קטגוריות מרכזיות של פסיכותרפיה,על פי השיטות הנקוטות: אלה שמתבססות על סוגסטיה;אלה שמסתמכות על הקתרזיס;אלה שמאפשרות למטופל לשנות את אישיותו תוך ניתוח הניגודים העמוקים, על-ידי כילול היפעלויות לא- מודעות בתודעה שלו ושינוי במנגנוני ההגנה. סוג זה של פסיכותרפיית מעמקים הוא פסיכואנליזה,השמורה למקרים מיוחדים מסוימים. הפסיכותרפיה מתבססת על אמונו של המטופל בטיפול ובאישיותו של המטפל, בקשר של ההבנה ההדדית שנתגבש ביניהם והודות לו המטופל מסוגל להביע את בעיותיו בחופשיות בלא חשש שמא יידון לחומרה, לתת ביטוי מילולי לדחפיו ולהעמיד בסימן שאלה את האופן שבו הוא נהג לראות את עצמו. .במצב הבינאישי שנוצר בצורה זו, לומד המטופל כיצד לשנות את גישותיו כלפי עצמו וכלפי העולם החיצון, כיצד לשפר את הסתגלותו למציאות. השיטות המופעלות בפסיכותרפיה חייבות להיסתגל למקרים הפרטיים: יש מי שזקוקים לעידוד אחרים צריכים חינוך-מחדש או פסיכואנליזה. לכן,יש להכיר היטב כל מטופל,קודם שמתחילים בטיפול מהסוג הזה. התוצאות הטובות ביותר מושגות כאשר המטופלים שמעונינים להירפא, משתתפים ברצון בטיפול, כשהם ברמת אינטלגנציה שמאפשרת להם להבין את המנגנונים הפסיכולגיים המנותחים, ואינם מפיקים ממחלתם רווח גדול מידי. נשמע מסובך? מקווה שאיש מקצוע ישיב ביתר פשטות ובהירות בהצלחה בטיפול זיגמונד.

שלום תום, אני מבין את שאלתך היטב (ראה תשובתי ל"אלמוני" מלפני שבוע). אתה מבטא דעה רווחת לפיה פסיכותרפיה מזוהה עם חיטוט עצמי. חיטוט עצמי בלבד אכן עלול לגרום לנסיגה במצב, אם בזה מסתכם הטיפול ואז מדובר בטיפול לא טוב. בד"כ חקירת ההיטוריה האישית של המטופל וחקירת מניעים העומדים בקונפליקט זה לזה אינם חייבים להיות אך ורק חיטוט עצמי, אלא מטפל טוב אמור לחדש למטופל משהו או להראות לא נקודת מבט חדשה גם אם המטופל מביא שוב ושוב את אותו חומר עצמו. זה כאשר מדובר בטיפול פסיכודינאמי (בעל אוריינטאציה פסיכואנאליטית). מעבר לכך, ייתכן שאם כל טיפוליך היו עפ"י גישה זו, תרצה לשקול טיפול בעל אוריינטאציה אחרת כמו טיפול התנהגותי-קוגניטיבי ולראות איזו השפעה יש לטיפול מסוג זה עליך. טיפול כזה הוא הרבה יותר ממוקד במטרה וקצר טווח. בכל מקרה, אם אתה נשאר בטיפול הנוכחי כדאי מאוד שתעלה את תחושותיך במסגרת הטיפול עצמו, מה שאני מקווה שאתה עושה. קיימות כמה התוויות-נגד לפרשנות בטיפול כמו למשל כשאדם נמצא במצב דיכאוני אקוטי. אם זה המצב עדיף להתמקד בעשייה ולא בהבנת המצב, כי מה שאתה מכנה "חיטוט עצמי" עלול לתרום להסתגרות. עשייה במסגרת טיפול אפשרית יותר ע"י טיפול התנהגותי-קוגניטיבי. שאלה נוספת שכדאי לך לשאול את עצמך היא מה מחזיק אותך בטיפול, אם אתה מרגיש שהוא עושה לך רע. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

אני נשואה + ובאושר. לאחרונה, יש לי משיכה (וזה לא ניתן לשליטתי) בגבר המסורתי המתפלל עם בעלי בבית-הכנסת. גבר זה, מודע באהבתי אליו (אני מנועה מלפרט), אך איננו עושים בנידון מאומה היות ואנו נשואים ואיננו רוצים להרוס את הקן הנפלא שבנינו. בקיצור, לאחרונה הוא נותן תשומת לב ליילדי ומתעניין בהם ללא הרף, מקרקר סביבם, משחק עם בני הבן ה-6 כאילו הם היו ילדיו, ויש עוד עשרות ילדים בבית-הכנסת וחמודים, שאלתי היא: האם הוא מנסה לחזר אחרי דרך יילדי? מה יוצא לו מיזה שהוא כה נחמד אליהם ורק אליהם מכל ה-200 המתפללים. האם הוא מנסה לרצות אותי, שהם יספרו לי עד כמה הוא נחמד? אני לא מבינה מדוע הוא כל הזמן מרעיף חום ואהבה בעיקר לבני הבן ה-6, מישהו מהצד שלא מכיר אותו עלול לטעות ולחשוב שאלו יילדיו. לציין שיש לו ילדים. לציין, שהוא ידוע שאוהב להביט בנשים יפות ונאות, אך מה הקשר ליילדי? אולי הוא מתנהג אליהם בחמימות מתוך רחמים, כי הוא שם לב שבעלי קריר מעט אליהם? - אשמח לקבל תגובות ממקרה מסקרן זה. אגב, אני לא מנסה לרמוז שהייתי מעוניינת לבגוד חלילה וחס בבעלי, לא אסלח לעצמי על זה, אך רציתי לדעת מדוע לדעתכם אדם שהוא לא אביהם מרעיף על יילדי חום בלתי רגיל ובעיקר על ילדי הקטן, מה מסתתר מאחורי זה? - בתודה לכולכם - יעל.

יעל, לדעתי ענית על זה בעצמך... הכי פשוט להגיע לליבה של אישה זה דרך ילדיה. האם אותו גבר נשוי? אני מבינה מדברייך שלא... כל זמן שהוא לא פוגע בבנך, ולך לא אכפת מתשומת הלב שהוא מרעיף עליו, אז זה בסדר. אבל אם נדמה לך שיש דברים מעבר, תתפסי אותו לשיחה ותסבירי לו, שאת נשואה באושר ואין לו שום סיכוי להשיג אותך דרך הבן.

יעל . את יודעת בדיוק על מה המשחק הזה כולו . הוא לא באמת אוהב את הילדים שלך , יש לו ילדים משלו אישה משלו. מה שהוא רוצה זה אותך -ומאוד!!! את מכניסה את עצמך למערבולת שאת לא יכולה לדעת איפוא היא תיגמר . אם תשדרי קרירות זה יפסק (אולי...) - או שתקטעי את זה באופן מילולי. אין ספק שזה מחמיא ונעים לאישה נשואה(נשואה- שם נרדף למחסור בחיי אהבה... ) מצד שני את יכולה להנות מהתחושה שאת מחוזרת - סוף סוף בוודאי המחשבות שלך נודדות אליו רוב הזמן , תחליטי לפני שיהיה מאוחר רומן או לא.

דוד שלח אותך:)) ושאלהים יקח אותך:)))

תקרא מה שכתבתי לד"ר יוסי-תמונה מלאה והייתי שמחה לקבל תגובה ממך. ותודה רבה לך.

שלום רב, בהחלט יתכן שזו דרכו לביע את התעניינותו בך. מעניין לעניין באותו עניין (ול תיבהלי מההשוואה הבאה): יש לא מעט כאלו שמצויים בתקופת "החיפוש" שמספרים כי ההתחלות הנוחות להם/ן היו דרך ההתעניינות של הצד השני בכלב שלהם, בשעת הטיול היומי סביב לשכונה. מה שקובע, לכן, היא לא הדרך בה הוא מגלה בך עניין (מבטים בך, או דיבורים בילדייך) , אלא תגובתך שלך: ככל שתחסמי את העניין - כך יבין שהתעניינותו אינה אהודה עליך. ככל שהעניין יתמשך, כך יראה בזה אישור להמשך רצונך ב"מיזמוז" הוירטואלי ביניכם. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

תחילה, רב תודות על התייחסותך למכתבי.יש לי עדיין שאלות לסיכום והן: האם יתכן כי הוא מתנהג כך בגלל שלו יש רק בנות ולי יש בנים? ויתכן והוא מתנהג כך בגלל מתוך רחמים נטו כלפי, כי הוא קלט שבעלי טיפוס קר לילדי? (רציתי מענה על 2 השאלות הללו הן חשובות לי מהמבט שלך, אולי הן תמימות וטפשות בעיניך - אך חשובות מאד עבורי, לפעמים דבר פשוט וטפשי - עבור בעיניכם יש משמעות רבה...). אם הוא רואה שאני מתלהבת ממנו כל-כך מדוע הוא לא יוזם ישירות אלא צריך "למזמז" כל הזמן את בני הקטן,אולי הוא רק אוהב אותם ולא אותי?. או מסקנך לפי כל הנתונים שנתתי לך שהוא מעוניין אך ורק בי ומשתמש ביילדי?, לכשיחזרו מבית_הכנסת ייספרו כמה הוא הראה להם אהבה - והם באמת מספרים. האמת, זה מחמיא לי ועושה לי טוב איזה אמא לא אוהבת לשמוע שמראים לילדים שלה חום בשעה שהבעל קר כקרח.מה יוצא לו מיזה הרי הוא ממילא לא יוזם איתי מאומה?-זה מעניין אותי מאד, איך נראה לך שה"עסק " הזה יתקדם? - אני מודה לך מאד מאד על תגובתך. - יעל.

ד"ר אברהם, אשמח מאד באם תקרא את כל תגובותי מה שכתבתי לאחרים, ואז תהיה לך תמונה יותר כללית ובהירה לגבי ואשמח באם תגיב על-כך ותכתוב לי לאיזה מסקנה הגעת בסופו של דבר ואיך עלי לנהוג, והאם תגובתי נורמלית ושכיחה, איך היית נוהג במקומי (במילים אחרות), חשובה לי תגובתך הכינה ולקבלת חיזוק כמו שצריך. - בתודה מראש - יעל.

שלום יעל, כפי שאת מתארת את המצב, טווח הספקולציות הוא רחב מאוד. מפנייתך עולים כמה דברים, והדבר הראשון שהייתי ממליץ לך לבדוק הוא את משיכתך אל הגבר הזה ולא את משיכתו אלייך. בכך פתחת את פנייתך וזה נראה לי המפתח. ניכר שאת נמצאת בקונפליקט עם עצמך, כי מצד אחד את נמשכת אליו ומצד שני מימוש המשיכה הוא דבר אסור עפ"י ערכייך. כשתצליחי להתגבר על משיכתך אל הגבר הזה, יהיו לך מספיק כוחות להרחיקו (בצורה נעימה אך אסרטיבית) מעלייך ומעל לילדייך. אין בכוונתי להבהיל אותך, אך עדיף לנקוט משנה זהירות ולהרחיק פיזית את בנך בן ה-6 מאותו גבר, שהתעניינותו בו נראית מוגזמת על סמך תיאורייך, לפחות יש לדאוג שהם לא יימצאו יחד בלי אדם נוסף. משיכה עדיין איננה בגידה, כל עוד לא מממשים אותה, אך כדי לא לממש אותה וכדי לנטרל את המשיכה כך שתוכלי להתרחק באופן חד-משמעי עלייך לפתור את הקונפליקט הרגשי שבין המשיכה ובין האיסור לבגוד. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

תחילה, אני מודה לך מאד על תגובתך. קשה לי מאד מאד לנטרל את המשיכה הרגשית וגם הפיזית שיש לי עבור האדם. עבורי: אני נמצאת בקונפליקט לא נורמלי ביני ובין עצמי, ואני תאמין לי גיבורה ביותר שאינני יוזמת בגידה, כי ככל שאני מנסה להדחיק אותו ממוחי וברגע שאני במקרה רואה אותו (לעיתים רחוקות-למזלי) אני מרגישה (באין שליטה) משיכה עזה ביותר שלא קרה לי בכל חיי ורצון עז למכסימום חיבוק ממנו - ואז אני חושבת שאני אירגע.ואני לא עושה מאומה בנידון בגלל הערכים , החינוך, הבושה , הכבוד העצמי ולא מעוניינת להרוס חלילה משפחות. אך אני עם עצמי נמצאת בבעייה קשה ביותר, עדיף שכאב פיזי מאשר הכאב הנפשי בו אני ורק אני נמצאת בו. איך אפשר להמשיך כך בחיים? לגבי הבן הרגעת אותו, הוא מראה לו אהבה עזה וחיבה בנוכחות בעלי ושאר יילדי. אז לא ענית לי האם דרך יילדי האדם מנסה לחזר אחרי בעיקפין? - תודה - יעל.

אחרי כל התגובות היפות והמעניינות שקיבלתי בפורום , הייתי מעוניינת מאד שתקרא את כל תגובותי לאנשים הנחמדים שענו לי וברצוני לדעת לאיזה מסקנה הגעת לאחר שקיבלת תמונה יותר כללית וכמובן כפי שראית הרחבתי בגדול את הנתונים בפרוטרוט - אז, אנא בטובך מה יש לך לומר בכנות על המקרה שלי כמסקנה: לאן הגבר חותר ואיך עלי להמשיך לנהוג? - בתודה רבה רבה - יעל.

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

בימים הקרובים לא אוכל להשתתף בפורום אני מקווה לחזור ולענות תוך שבוע להתראות אורן

אנחנו נוראיים עד כדי כך!??!?!

מה את מתחילה כמו כוכבית ? לקחת את זה אישית ?

חופשה נעימה ד"ר אורן:))) @----)---- איתן

איתן, אתה עוד כאן ? לא יכול להתנתק הא ? קורא בשקט בשקט שאף אחד לא ירגיש. אז אם כבר, תגיב קצת. קשה להיות הנציג הזכרי הבודד בחזית. כל טוב ביי

מה החוסן הנפשי של אמא של הרה ? האם היא מתייעצת גם עם פסיכולוג?? תודה שאול

למה הכוונה אמא של הרה? לכל אחד יש תיק משלו בחיים, ויכולת התמודדות כזו או אחרת. הקב"ה מעמיד אותנו בנסיונות כל חיינו ונותן לנו יכולות אינסופיות.

לאמה של HERA יש תיקים כבדים במיוחד

יש אנשים שסוחבים תיקים של אחרים... ואם הקב"ה אכן מעמיד אותנו בנסיונות, מה אמור לצאת מזה בסופו של דבר?

איך מודדים חוסן נפשי? אמא של הרה לא התמוטטה... היא מסתדרת, כי הרה "ילדה טובה"... לא מחצינה את הבעיות שלה... הרה למדה כבר, ששום דבר טוב לא צומח מהחצנה שכזו... לא, אמא לא מתייעצת עם פסיכולוג... היא מתייעצת עם ...הרה! אבל לא על הכל... לפחות ככה אני חושבת...

וזה מתסכל אותך שיש דברים שנראה לך שהיא מתמודדת איתם לבד?

שלום לרופא, האם אתה מכיר מטפלים מומסכים ומומלצים בהיפזוזה באיזור חיפה?? מה דעתך על טיפול בהיפנוזה לחרדות? תודה רבה.

בכתובת הזו: http://www.panicdisorder.up.co.il בהצלחה.

אנני שלום אינני מכיר מטפלים מסומכים להיפנוזה בחיפה אבל תוכלי לשאול באיגוד הישראלי להיפנוזה, שלחי מייל אל [email protected] בעיקרון היפנוזה עשויה בהחלט להיות יעילה בטיפול בחרדה. התאמת טיפול נעשית ע"י היכרות אישית עם המטופל. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, גם אני אינני מכיר כאלו שעוסקים בהפנוזה באזור חיפה. אבל להבהרה: הפנוזה יכולה לסייע כאשר יש ארועי עבר עמומים, שיתכן וקשורים ומסבירים את החרדה, ולכן כדאי לבררם בבהירות. טראומות שקרו, ונדחקו, ועדיין משפיעות, הן דוגמה לכך. חרדה מוגזמת לשלום ילדייך, כשיש ברקע תהליכים משפחתיים בדמות אמא דאגנית, או חשש מקשר בינאישי זוגי כשאת רוויה בארועי חיים של בגידות, או חשש מאין-אונות כאשר היה ארוע כזה בעבר עם פרטנרית חדשה לאחר שתייה או אוכל כבד - הנם גורמי חרדות שצריכים ברור וטפול, אבל סביר להניח שלא באמצעות הפנוזה. אם תרצי לבר את הכדאיות של טיפול הפנוטי בעניינך, פני למייל האישי שלי עם פרטים מספיקים על התופעות שקורות לך. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

האם יש ל- seroxat תופעות לוואי, או יותר נכון - השפעה מצטברת ?

שלום בילי, בהיעדר פסיכיאטר בפורום, אנסה לענות לך על סמך הספרות וניסיון עם מטופלים שלי המקבלים גם טיפול תרופתי בסרוסקט. תופעות לוואי והשפעה מצטברת הן דברים שונים. יש לסרוקסט תופעות לוואי כמו לכל תרופה אנטי דיכאונית אחרת ממשפחת ה-SSRI ותמיד יש לשקול את הרווח מהתרופה מול תופעות הלוואי, כאשר יש לזכור שהתהליך הוא הפיך, ניתן להפסיק את התרופה ותופעות הלוואי פוסקות מיידית וכמו כן שאנשים נבדלים זה מזה מאוד הן ביעילותה של התרופה והן בתופעות הלוואי שלה. באשר להשפעה מצטברת, אם הכוונה לפיתוח סבילות, הרי שתרופות SSRI בניגוד לבנזודיאזפינים (תרופות נוגדות חרדה קצרות טווח) אינן מאופיינות ע"י פיתוח תלות וסבילות ולא תיאלצי להגדיל את המינון כתוצאה מסבילות לתרופה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

1. למה נכנס לי בראש שאצטרך תרופות לצמיתות ?? כאשר פרץ הדיכאון לפני כמעט שנתיים הייתי אצל ל 6 פגישות אצל פסיכולוג ואצל רופאה ממיינת במכבי טבעי. הפסיכולוג טען בזמנו שיש חי ADHD קראתי את הספרות שנוגעת בנושא והתרשמתי שהפתרון ל ADHD הוא תרופות לצמיתות. עם האבחון של הפסיכולוג ניגשתי למרפאה לרפואה משלימה של מכבי למפגש מיון שהיה הראשון וגם האחרון. הרופאה המליצה בפני על צמחי מרפא וביו פידבק. שאלתי את הרופאה מתי להתחיל בטיפול ותשובתה היתה "אתה רוצה לקחת סרוקסט כל החיים?? ?" הבנתי מדבריה שהערכתי שאזדקק לטיפול תרופתי לכל החיים היתה נכונה 2. מה קרה מאז??? הדיכאון היה ה CLIMEX הרגשתי רע בחודשיים הראשונים של הטיפול התרופתי והתסמינים החולנים התאדו במשך שנה לפני כחודשיים הרופא אמר לי שכאשר אמצא תעסוקה אחרי הלימודים נתחיל להפחית מינון ולהפסיק תרופות. בדיעבד אני מבין שהפרונוגזה של הרופאה במכבי טבעי נבעה גם משיקולים כלכליים של המוסד בו היא עובדת שכן טיפולים ברפואה משלימה לא כלולים בסל הבריאות. גם הפסיכולוג העריך שיש סבירות שהטיפול התרופתי יהיה לצמיתות. 3. מה קרה בחודש האחרון אבי הלך לעולמו ונכנסתי להליך של אבל ועצב. 5 ימים לאחר שקמתי מהשבעה ונושא האבל נדון החליט הרופא להמליץ בפני למרות האבל לנסות לרדת מהתרופות. עכשיו אני בבלבול כי מבחינת אנרגיות לעשות דברים עצב ודיכאון קרובים יש דברים שקיימים בדיכאון ולא קיימים בעצב כמו "סוף העולם מתקרב" באבל אין מצב רוח להסתובב בשינקין תודה שאול

שלום, אם אחזור רגע לאיזושהי נקודה התחלתית, הרי שהמושג שלי בתרופות (גם טבעיות) קלוש למדי.... לגבי האינטרסנטיות של "מכבי טבעי"... קשה לומר, אבל אני לא אופתע אם זה נכון... כולם דואגים רק לעצמם... אני עדיין חושבת, שאתה צריך לסמוך על הד"ר... בסה"כ עד היום הוא היה בסדר, ואני יודעת שאתה מרוצה ממנו מאוד. אולי הבחירה שלו דווקא בתקופה הזו מכוונת? כי איך תדע אם אתה יכול להסתדר בלי תרופות? דווקא במצב של עצב ואבל זו הזדמנות טובה לבחון, כיצד אתה מתמודד בלי ההגנה של התרופה. לא צריך שינקין... אפשר לטייל בפארק הירקון (רק לא להיכנס למים...). הרה.

שלום שאול, אין זה המקרה הראשון שרופאים "אלטרנטיביים" או רופאים "קונבנציונאליים" המצדדים ברפואה אלטרנטיבית נוקטים עמדה כזו. תגובותיך נשמעות נורמטיביות לחלוטין לאחר האירועים שאתה מתאר ואני נשמע גם מספיק נבון בדבר ההבחנה בין עצב ודיכאון. הניסיון להבהיל אותך ע"י הרופאה במכבי טבעי אינו נראה לי הוגן. יש מצבים, ואינני מתייחס כרגע למצבך שלך, שבהם אין מנוס מהשימוש בטיפול תרופתי מתחום הרפואה הקונבנציונאלי. נכון שיש לו יותר תופעות לוואי אך גם יעילותו נבדקה, בעוד יעילותן של התרופות ה"טבעית" לא נבדקה בצורה מדעית ברוב המכריע של המקרים. אם להרגשתך העצב הנוכחי חורג מגבולות ה"עצב" כפי שאתה מגדיר אותו, אני מציע לך להיוועץ ברופא פסיכיאטר. שום דבר אינו לכל החיים ואם אתה מרגיש רע אינני רואה כל פסול בהיעזרות בתרופה שעזרה לך בעבר. זה לא לכל החיים - זה טיפול להקלה זמנית בדיכאון תגובתי לאירוע טראומאטי משמעותי ומציאותי לחלוטין, שיכול לעזור לך לעבור ביתר קלות את התקופה הקלה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

שלום שאול, גם אני נוטלת סרוקסאט וחוששת שאצטרך לקחת משך תקופה ארוכה. מפתחים תלות נפשית בתרופה. היא סוג של קביים,אתה חושש שבלעדיה תחזור לתקופה השחורה בחייך. אני חושבת ששיקוליה של הרופאה במכבי אינם טהורים לגמרי. הם מנסים לשכנע אנשים לפנות לטיפולים אלטרנטיביים והרופאה נקטה בשיטת ההפחדה שבדרך כלל עובדת -"סרוקסאט כל החיים". הבנתי שאתה סומך על הפסיכיאטר שלך, האם אתה יכול לגשת אליו לשיחה נוספת ולפרוש בפניו את התלבטויותיך, או שמא כבר עשית זאת? משך כמה זמן נטלת סרוקסאט? אותי הכדור הזה מציל! תרגיש טוב ותתחזק!

נטע שלום עד כמה שאני זוכר את סובלת מחרדות ולא מדיכאון לכן ביני לבינך יש הבדל אני נוטל את הכדור במינון 10 מיליגרם כמעט שנתיים ההתלבטויות הן ברורות ותיארתי אותן בתשובה לליבי תודה שאול

גם במקרה של אבחון של ADHD לא תמיד טיפול תרופתי הוא התשובה ADHD ודיכאון באים לפעמים ביחד (השאלה היא מה גורם למה...בהתאם לשאלת הביצה והתרנגולת הקלאסית) אתה חושש מהאבל? מהעצב ומהתמודדות איתו?

ליבי שלום אני לא חושש מהאבל כי הוא כבר קיים מעצב אני לא חושש כי עצב לא מהווה איום לעומת דיכאון שכן מהווה איום החשש שלי הוא מפני אימוץ נורמה של פתרונות קלים אם היום אני אעשה לעצמי חיים קלים ואחליט להוריד את הפסקת הטיפול התרופתי מסדר היום הרי שכדי להתחמק ממבחנים עתידיים אני עלול בגלל אימוץ נורמה של פתרונות קלים לשלב גם אלכוהול הדרך לגהינום עוברת דרך ניסיון להתחמק מהכרעות תודה שאול

היי , מה קורה ? לא אומרים שלום ? מי זאת דליה? למה שאלת ? אתמול עניתי לך ולא השבת חזרה ... זהו נמאסתי עלייך ? ים

השתגעת ? איך את יכולה להמאס על מישהו ? עם שם כמו שלך ? (שלא לדבר על כל יכל יתר המעלות), פשוט יש לי קצת בעיה של פרטיות עכשיו, אני מקוה שמחר יהיה כבר יום חדש . דליה, היה נדמה לי שבפעם הראשונה שנכנסת לפורום חתמת בשם דליה. אז שאלתי מי זו . זה הכל.

שלומי איש יקר! בפעם ה-1 שנכנסתי לפורום חתמתי בשם מיכל ואתה דרשת שאשנה את שמי (עקב ריבוי מיכליות) אז שיניתי לים... מי מפריע לפרטיותך ? שוב הבוס שלך הקרציה ? יום טוב ומענין, ים

בוקר טוב, איך מתמודדים עם המצב הנורא? מה דעתכם על הממשלה שלנו ואריק שרון "גבור ישראל" ?

נטע, בוקר טוב, אפילו שהוא די רע, המצב על הפנים. כל הזמן שומעים את אותם משפטים לעוסים ומגעילים. עליית מדרגה. אין פתרונות קסם. אין פתרון צבאי. אין משא ומתן תחת אש די די די !!!!!!!!!!!!!!!! נמאס לנו לשמוע את השטויות שלכם !!! לפי דעתי, צריך לבא לציבור ולומר את האמת המרה: לא שאין פתרון צבאי ולא שאין פתרון קסם, אין פתרון !!!!!!!!!!!! נקודה . !!!!!!!!! אולי עוד מאה שנה, יהיה עם מי לדבר. היום , חבל על הזמן. אנחנו מול תת אנוש, פאנטיות מטורפת שאין לנו את הכלים להתמודד אתה. לא שרון הגיבור יעזור לנו, לא לנדאו חמור הסבר, לא יוסי שריד הנאור, לא ביילין הפודל הפלגמט . לא ימין ולא שמאל ולא מרכז ולא בטיח. תתחילו להפנים !! ביי

וואלה שלומי, איזה נאום. אז מה הפתרון לברוח לדודתי בלונדון ????? לשלוח את הילדים לאוסטרליה ???? בלי תקווה לפתרון אנה אנו באים ?? לפי מה שכתוב בעיתונים יש אלפים שהם בחרדה נוראית ממה שיקרה. אלפים אחרים הם נפגעי הלם, יכול להיות שגם חלק מהמנהיגים שלנו שרויים בשיתוק ולא מסוגלים לפעול בתבונה. לפי עניות דעתי הצנועה צריך למצוא פתרון שונה לחלוטין. אולי אם ניתן לאנשי הרוח משני הצדדים מנדט למשא ומתן הם ימצאו פתרון יצירתי כלשהו ??

היי ים, איך את מרגישה ואיך עבר עליך יום אתמול? תשובה לשאלתך בנושא הרסקיו: לי הוא מאוד עוזר, מרגיע ומפיג מתחים. גם אני ניסיתי קלמנרבין וזה רק עשה לי דפיקות לב חזקות........ כמובן שכל אחד מגיב אחרת לכל תרופה ואפילו למוצרים טבעיים כמו פסיפלורה ורמדי. יש לי חברה שנוטלת פסיפלורה מידי יום ומרגישה מצוין. לפני כן היתה מאוד עצבנית ורגזנית... זה לא הסיפור שלי. אני לא עצבנית, אלא מתוחה והרמדי עובד עלי מצוין. מה עם ה-B12 שלך?

נטע היקרה, אתמול במשך היום כבר התחלתי להרגיש טוב יותר, בלי כדור אין לך מושג איך זה משפר את בטחוני שאני מנצחת את החרדה (מלחמה דבילית?) אתמול בערב גם היו לי אורחים והיה כיף בקיצור המצב רוח השתפר פלאים ... היום יש לי ביקורת בעבודה ולכן רק עכשיו נכנסתי לפורום. לא ענית לי איפה אני קונה את הרסקיו בבית טבע ? והאם אין סכנה של התמכרות ? את ה-B12 עדיין לא בדקתי אני כל כל שונאת רופאים ובדיקות אם אני מגיעה אליהם כנראה שבאמת אין ברירה... חוץ מזה איזה יום עצוב אחד מהרוגי הפיגוע אתמול (חייל) בן דוד של חברה, ממש נמאס מכל זה לאן עוד נגיע ... מה עם שנהב היא לא נכנסה אתמול וגם היום את בקשר איתה ? ים

היי, חזרתי עכשיו מהעבודה. כל הכבוד שהתגברת על החרדה, זאת לא מלחמה דבילית, זאת מלחמה קשה.... את הרסקיו קונים בסופרפארם וזה בכלל לא ממכר. אני בקשר עם שנהב, ראיתי שנכנסה היום, תיכף אקרא את כל החומר שהצטבר.....

בנות אני פה, חיה נושמת, מציצה, משרבטת פה ושם מילה...(לא תמיד יש לי מה להגיד.) ים -אהבתי את המשפט שלך "מנצחת את החרדה"....דעי לך שכשמנצחים אותה פעם אחת, והיא חוזרת, היא (החרדה) יודעת שמתכוונים להמשיך ולנצח אותה גם בעתיד. קראתי את מה שכתבת , ונטע שהיא ברת סמכא בנושא ענתה לך את הדבר הנכון. אני מאוד מקווה שאת מרגישה טוב. ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ אגב, מישהיא מכן יודעת איפה זה מושב משגב דב?? ביי ש נ ה ב

היי! סליחה מראש אם זה הולך להיות ארוך... ((-: - וכעת לעניין: מאתמול או שלשום אני מרגישה ממש ירידה דרסטית בהרגשה שלי: בעוד שבועיים בדיוק תמלא שנה לפטירתו של אבי ז"ל. ההתמודדות היא לא קלה, בהתחשב בעובדה שאני בת יחידה, ללא אחים ואחיות, ואני גם לא נשואה ואין לי ילדים. (כן, וגם אימי כבר לא בחיים מז שנים אחדות). ובכל זאת, עד כה התמודדתי עם זה לא רע, ואפילו עודדתי אנשים בפורום חוויות דומות. לפני ימים אחדים פקדתי את הקבר של הורי, והחזקתי מעמד מצוין, בניגוד לתחזיות השחורות שלי... וחשוב לציין: לא שיחקתי "משחקי גבורה". אני מתנגדת בכל תוקף למשחקים האלה, שהם הרסניים!!! הייתי באמת-באמת חזקה!!! אבל ביומיים האחרונים, אני מרגישה פשוט... חרא!!!! אני ממש קרובה להתקפי חרדה, (אי שקט גופני ונפשי, דפיקות לב, חוסר תיאבון וכולי), חוששת מפני מה שיהיה בימים הבאים, חוששת מן ה...פחד בעצמו... זה כאילו עד כה חייתי במין אשליה שאולי אבא עוד יחזור, וכעת עיכלתי סופית שזהו, אין יותר דרך חזרה מהמצב הזה, עם זה אצטרך להתמודד עד סוף ימי, והשאלה הגדולה - האם אוכל לעמוד בזה? חג הפסח המתקרב (למרות שיש עוד למעלה מחודש זה נראה לי כאילו מחר) לא בדיוק מוסיף לי שלוות נפש. אני מוזמנת לאנשים שלא ממש בא לי להיות איתם, למרות שהם לא עשו לי בעצם שום דבר רע. משהו שם באווירה לא מתאים לי, אבל מכל מיני סיבות אני גם לא ממש יכולה לסרב... זה פלוס ההכרה הפתאומית שזהו זה, אין יותר חגים עם ההורים - עושים לי אי שקט נורא!!!!!! ואני מרגישה שאני בנסיגה דרסטית! אתמול שוחחתי עם הפסיכולוגית שלי על זה והיא דווקא בדעה שזו לא נסיגה אלא תגובה טבעית. בדרך כלל אני מאמינה לה, אבל במקרה הספציפי הזה נראה לי שזה היה קצת "שקר לבן".. אשמח לקבל תגובה מכל מי שיכול לעזור! תודה רבה! נזבורה

נזבורה לא שחוויתי דבר כזה..כי לא אבל התגובה שאת מתארת היא תגובה רגילה לגמרי. גם כשאת לא חושבת עליו ואת חזקה (באמת!), התאריך עדיין שם..ישנו שריר וקיים. התת מודע שלך מודע לחשיבות התאריך הספציפי הזה גם אם את עצמך מנסה להדחיק אותו אצלי ה"תאריך" הוא יום האהבה (14.2) משהו בלב מתחיל לרעוד..מתחילים להרגיש את "חשיבות היום", התחושה חוזרת, העבר נחווה מחדש בקשר לפסח, פסח הוא חג משפחתי ובגלל זה את מרגישה שאין לך גם את הכוחות לחגוג את החג הזה...לגיטימי זה קורה להרבה אנשים בתקופת החגים...אנשים שאיבדו את יקיריהם הפסיכולוגית שלך צודקת בהחלט..זו תגובה טבעית ונורמלית לחלוטין ואת לא ברגרסיה..להיפך..אם תיהי מודעת לתאריך ומה שזה מעורר בך, תתקדמי המון

היי! תודה מקרב לב על העידוד! זה כבר משפר את ההרגשה.... כעת אלך לישון ואני מקווה שמחר יהיה יום טוב יותר... לילה טוב! נזבורה

היי, קודם כל, קיבלתי את המייל שלך, אבל עוד לא קראתי... אני אשלח לך תשובה מחר, כי עכשיו אני "מפוזרת" בכמה מקומות... בניגוד אלייך, אני לא חושבת שהפסיכו' אמרה לך "שקר לבן"... להכחשה יש הרבה כוח... ועכשיו פתאום הגיעה ההבנה. פתאום המציאות תפסה את המימדים הנכונים... וזה לא קל בכלל... זו לא כל-כך שאלה של יכולת לעמוד בזה... זה יותר חוסר ברירה... כי את מי שמת אי-אפשר להשיב, ולא נותר אלא להמשיך הלאה. למרות החוסר והקושי. כי זה סידרו של העולם... זה לא מנחם, אני יודעת... חג הפסח לא תורם לשלווה האישית של אף-אחד... אבל נכון שזה חג משפחתי, שמורגש בו מאוד החיסרון של משפחה קרובה... טוב, בשביל לא לכתוב סתם דברים, אני חושבת שכדאי שאקרא את המייל שלך ואענה לך במייל... תחזיקי מעמד, הרה.

היי מצטערת לשמוע שקשה לך לא יצא לי להתמודד עם מצב כמו שלך רק עם דומה ונראה לי שאכן זה טבעי מאוד. לקלוט אבל לקלוט באמת זה קשה מאוד ולעיתים קרובות לוקח הרבה זמן. אני יודעת שהיום אחד הפחדים שלי הוא שיקרה משהו חס וחלילה לאבא שלי. אני מבינה ממה שכתבת שהיית קשורה לאביך אז כמובן שהוא חסר לך מאוד והגיוני שאת חשה בזה עכשיו - אחרי שהלכת לקבר ולפני חגים - שבד"כ חוגגים בחיק המשפחה אל תראי את המצב שלך שנסיגה אלא כהתקדמות כל עוד לא השלמת לגמרי עם המצב ועיקלת אותו ת לא תוכלי להמשיך הלאה היית צריכה משהו שינער אותך מהבועה שהקפת עמך ולראות שלא באמת התאוששת. זה יכאב תמיד , והגעגעים יהיו אבל ת עם הזמן הכאב יכהה והעגועים יהפכו לזכרונות..... אל תחמירי עם עצמך התגובה שלך לגיטימית , תקבלי אותה ומקווה שתצליחי גם להתמודד איתה

שלום רב, ריק חברתי הנו דבר שמדהים בעוצמתו השלילית עלינו. לכאורה, לא קרה כלום, דהיינו - לא היה נזק, או איום מוחשי. למעשה - הריקנות והעדר כיוון, מאד מקשים. לכן גם אירוח לבבי של "אחרים" - לא יחליף את תחושת ההסתופפות החמימה אצל "קרובים". וכמו בהתחלה של הרבה התחלות, צריך להתחיל את תהליכי ההתרועעות עם "חדשים" ממש לאט, ובאופן שהוא אולי במשהו מלאכותי, דהיינו יזום על ידך. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

היי נזבורה, כמובן שזה נורמלי. זוהי תגובה טבעית, הידיעה שהחגים מתקרבים, ואת לבד, "תסמונת טרום חגים", המוכרת לכל הפנויים והפנויות, הרווקים והרווקות. דוקא עכשיו החסך במשפחה קרובה, אמא ואבא, מורגש וכואב. בואי ואספר לך קצת עלי - כשממש לא בא לי ללכת לחגים ולשהות במחיצת אנשים שאני "לא מתה" עליהם, אני לא חייבת!! לא מרגישה צורך להיות במקום שממש לא נוח לי להיות בו. מה רע להיות בבית? חוץ מזה את מוזמנת אלי - לחגיגה של אנשים שאינם סובלים מהיותם יחידים ויחידות. יש יין:))) ומצב רוח.....

... על התמיכה, ההבנה והעידוד. כמובן ששום דבר בעולם לא ישווה להורים, אבל הידיעה שיש עוד אנשים טובים באמצע הדרך, כמו שאומרים - עוזרת המון! שיהיה ללכולנו רק טוב! נזבורה

יקרה שלום, גם אני מצטרפת לאחרים ואומרת שהמצב נורמלי לחלוטין. אתן לך דוגמא מחיי האישיים. אני נשואה + 2 ילדים ומכיוון שקראתי עליך כאן בפורום אז אני בערך בגילך. אימי נפטרה ממחלת הסרטן כשהייתי בת 17 שנה בלבד. היא היתה חולה במשך מס' שנים קשות מאוד שהותירו בי את רישומן. אבי נפטר כשהייתי בתחילת שנות העשרים שלי, ורק נולד לי תינוק. עברו מאז המון שנים אבל, יש תקופות שהצער והאבל על שניהם חזקים מנשוא. אני מתכוננת לתקופות הקשות הללו , מודעת אליהן ו-- מתגברת. מכיוון שהבנתי שאת אישה מיוחדת ביותר שמסוגלת "להרים " את עצמה ויש לך למזלך חברים מסביבך בטוח שתתגברי על הקושי ותמשיכי הלאה מחוזקת. לגבי ליל הסדר - עזבי שטויות. אל תחגגי עם מי שלא בא לך את כבר ילדה גדולה ויכולה לעשות מה שבא לך...... כולנו לצידך, יסמין.

מה זה נורמלי ? מה הנורמל ומי ייקבע אותו ? האם להיות נורמלי זה טוב ? אני במצב זהה כמעט לגמרי, חשה רע מאד, אבל משתדלת לראות את חצי הכוס הריקה בכל יום - אני חיה (ובמדינתנו זה משהו) מתפרנסת (אותו דבר) ומגדלת בעלי-חיים - שזהו משהו מאד מאד רציני לחיות עבורו ולהיות מאושרת בגינו. אז, אולי, תנסי לגדל משהו שיכניס לחייך תוכן ומשהו לחיות עבורו ולחזק את האגו. מקווה שעזרתי במשהו.

בילי, נורמלי, כנראה, זה מה שמתאים לנורמות חברתיות.... ומי קבע נורמות חברתיות? אנשים! ומי אמר שהם היו נורמלים? אין כמו לגדל בע"ח!!! יש לי הרבה ותמיד יהיו לי.

היי אנשים נו אז מה אני אמורה לעשות עכשיו???????? לא רוצה לראות אף אחד ת לדבר עם אף אחד מרגישה כאילו כל מה שהיה לי שם אבד ץ נעלם ולא רק זה כאילו איבדתי גם את מה שהיה לי פה לפני שעזבתי לא רעבה לא עייפה נעה בין אדישות לבכי כואב מאמינה פחות ופחות שאני יום אחד את המקום בשבילי - אם יש כזה דבר??? כן חלק מזה זה ג'ט לג ברור אבל חלק גדול הרבה יותר זאת אני - נסעתי כדי לברוח ת חשבתי שאוכל לחזור ולעשות הכל טוב יותר אני ראוה שאין פה טוב הכל כואב לי - מרגישה כמו אריה בכלוב מסתובבת סביב עצמי

מכיוון שלא דיברנו הרבה זמן, אני אכתוב לך תשובה... יקירתי, אל תראי אף-אחד... תאמיני לי שלפעמים חופש מכולם רק מוסיף בריאות. שום דבר לא אבד לך מהטיול? למה יש לך זכרון? כדי להחיות את הרגעים הטובים... לכל אחד יש את המקום שלו... יש כאלה שמוצאים אותו באיזה ג'ונגל נידח... מראש נסעת בשביל לברוח? חבל שלא דיברנו לפני שנסעת, הייתי מספרת לך שזה לא עובד... :-( את הטוב צריך לברוא יש מאין... כי מה שטוב לאחד רע לאחר...

הלכתם לישון מוקדם היום?

כאן כאן כאן!!! שלחתי לך מייל

אני עונה לך עליו עכשיו...

הרה שלום אני יודע שאסור לערבב בין עצב לדיכאון ואני יודע שכרגע אין תסמינים דיכאונים למרות הפחתת המינון . יש חלל שנפער בתוכי בעקבות האבל ובשל כך אני עצוב אני חושב שהרופא שגה בהחלטתו להתחיל את הפחתת המינון פחות משבוע לאחר שקמתי מהשבעה . הרופא הפיל עלי תיק כבד שבגינו אני חייב להרים את הכפפה כי אין לי בררה הרופא אמר לי שאם אני ארגיש צורך אני יכול ביוזמתי לחזור למינון הקודם ואם אני ארים ידיים אזי הפסקת הטיפול התרופתי לא תתבצע לעולם כי תמיד יהיו צרות ותמיד יש מיכשולים בחיים אם אני אפנה לחוות דעת נוספת אני מזמין לעצמי כאב ראש מה דעתך ? תודה שאול

לילה טוב, לפעמים יש בלבול רב בין עצב לדכאון... אבל אתה מכיר את שניהם מקרוב, ויודע להפריד. שאלת את הרופא מדוע הוא החליט על הפחתת המינון דווקא בתקופה של אבל? אולי יש לו מטרה... לדעתי, אין צורך בחוות דעת נוספת - אתה מכיר אותו תקופה די ארוכה, הוא הרים אותך מהקרשים... לפני שפונים למישהו אחר, צריך לתת לו קצת קרדיט... חוות דעת נוספת אפשר לקבל תמיד... יש משהו במה שהרופא אמר... אנשים מפתחים תלות פסיכולוגית בתרופות... יש חשש להפסיק... שאלות בסגנון: "אם טוב לי עם התרופה, אז למה להפסיק?" או "ואם זה יחזור?" ולכן דעתי היא - ואתה כבר מכיר את הדעה הזו - שיש לשלב בין טיפול פסיכולוגי לטיפול תרופתי... כי הטיפול הפסיכולוגי מקנה גם את הכלים להתמודדות בלי התרופות... אבל אני מקבלת את מה שכתבת לי לא פעם - שלא לכל אדם מתאים טיפול פסיכולוגי (סליחה אם אני לא מדייקת... הזכרון שלי לא משהו)... אני מוכנה לטוס עכשיו לאוסטרליה, אם שם יבטיחו חיים בלי צרות ומכשולים... אבל אין כזה דבר... מה שמשנה בעצם זה החוסן הפנימי ויכולת ההתמודדות. יש אנשים שמתפרקים בכל פעם שצל של משבר חולף לידם, ויש כאלה שמצליחים להתמודד עם דברים קשים... אבל לכל אדם יש סף-שבירה מסויים... הרה.

היי שאול מה שלומך? , תרשה לי להביע דעה ולומר לך שתחושותיי אומרות שאתה נמצא בטיפולו של רופא טוב ומסור, שכנראה מכיר אותך לא מהיום- (ע"פ תגובתה של הרה). אני חושב שגם אם הוא שוגה בהפחתת המינון אתה עדיין יכול לסמוך עליו משום שנתן לך את האופציה לחזור למינון קודם, סך הכל הוא רוצה שתתמודד עם המצב, ואם תסמוך גם ובעיקר על עצמך , אני מאמין שתצליח. לאור זאת חבל (לדעתי) להתחיל את כל "המגילה " אצל רופא אחר. לילה טוב.

םולש 0.50 וא 0.25 חקול ינא הסיט וא הבושח השיגפ לכ ינפל ,סקנסקה תואלפנ תא יתיליגש זאמ (םייעובשל תחא ) חותמ אלו אלפנ שיגרמו ג"מ ?רבטצמ קזנ ימצעל םרוג ינא םאה

במינונים הנמוכים שאתה לוקח את התרופה לא נגרם כל נזק. אבל מהיכן אתה מקבל מרשם??? אם רופא נתן לך אותו אז ברר אצלו איזה מינונים כדאי לך לקחת ומתי . כדי שלא תגיע למצב של התמכרות בטעות.

לאחר נתק ארוך שלחתי לך מייל

תודה... זה היה חשוב לי... אני כבר שולחת תשובה.

לפני כ-10 חודשים נפצעתי באורח אנוש, בפעולת איבה, מאבן שפגעה בראשי באיזור פרונטו-טמפוראלי. מאז אין לי שמחת חיים ומוטיבציה. רציתי להתעניין בטיפול ב"פרוזק" וכן לדעת אם ישנה מניעה להכנס להריון בזמן השימוש בפרוזק. תודה.

שלום לך, אני מצטער לשמוע על פציעתך הקשה ועל השלכותיה הנפשיות. בשלב זה אין פסיכיאטר בפורום, ונראה לי שגם אם היה, כל תשובה תהייה מאוד לא אחראית ועלייך לפנות להתייעצות עם פסיכיאטר לבחירת הטיפול התרופתי המתאים, משום שיש כאן צורך להעריך את מצבך במשנה זהירות בהתחשב בפגיעה המוחית שלך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

תודה. אעשה זאת בקרוב.

הי הירה, מה שלומך? תודה על התמיכה בשבוע שעבר, שתדעי שאני מאוד נהנית לקרוא את התגובות שלך. מאחלת לך רק טוב.

לילה טוב, תודה. איך את בימים אלו? מרגישה קצת יותר טוב?

שלום, אני סטודנטית לפסיכולוגיה וחשוב לי מאד לדעת אם טיפול במסגרת קופת חולים יכול לפגוע בעתיד בעיסוקי או הסמכתי אם ארצה לעסוק בפסיכולוגיה? האם הרישומים שיהיו אודותי יוכלו להגיע לידי ידיים זרות? או שאתבקש לחתום על ויתור סודיות ואז כאילו בהסכמתי התיק יחשף? הסוגיה הזו חשובה לי שכן אם אכן אפשרי מצב כזה של חיטוט בעברי אעדיף טיפול פרטי. תודה.

סמדר, החיסיון שחל על מטפל פרטי חל גם על מטפל שעובד עם קופת החולים. יכול להיות שיהיה רישום שנפגשת עם פסיכולוג, אך תוכן השיחות חסוי. חוץ מזה... אחוזים גבוהים מאוד מבין הפסיכולוגים היו בטיפול בעברם... אי-אפשר להתכחש לזה. אני חושבת, שפסיכולוג שעבר טיפול, יכול להיות הרבה יותר מוצלח מפסיכולוג שלא היה מטופל בעצמו!

אני הייתי בטפול פסיכולוגי בקופת חולים וזה בכלל לא נרשם בתיק האישי שלי כל האבחונים והכל היו בתיק חדש שלא קשור לתיק הרפואי שלך לפחות ככה זה הי האצלי. אני לוקה בבולמיה והייתי בטיפול פסיכולוגי בקופת חולים והרופא משפחה לא יודע מזה כלום

שלום סמדר, את מעלה שאלה חשובה ביותר. לצערי, לא אוכל לענות עליה באופן חד-משמעי. אני יכול רק לתת לך דוגמא והיא שהובטח, למשל, לפני כמה שנים שהפרופיל וסעיפי הליקוי בתעודת השחרור או הפטור של אדם שהשתחרר מהצבא, או אפילו של אדם המשרת במילואים, יישארו חסויים ושסעיפים אלה לא ייכללו בטפסי בקשת משרה בשירות הציבורי. זכור לי שאף נעשה שינוי המחייב זאת בחוק, אך מספר מטופלים שלי שמילאו טפסים בנציבות שירות המדינה לאחר מכן אמרו לי מפורשות שעדיין קיים טופס שיש בו סעיף של פרופיל רפואי וסעיפי ליקוי בצבא. אני מבין שהאנלוגיה היא לא מלאה וששירתת בצבא, אך אין כל ערבויות בנושא זה. ההסמכה לעיסוק בפסיכולוגיה קלינית ניתנת ע"י משרד הבריאות וטיפול במסגרת קופ"ח אמור אכן להיות חסוי, אך להרגשתי יש כאן סיכון. ברור, שעצם היותך בטיפול פסיכולוגי לא תפגע אוטומאטית בהסמכתך וגם לא בהעסקתך בשירות הציבורי כפסיכולוגית, אך הייתי נוקט כאן משנה זהירות, שכן המציאות עלולה לזמן מצב שבו תרצי לעבוד כפסיכולוגית בעתיד אצל אותו גורם בו היית מטופלת ועל כן הייתי בהחלט ממליץ על "הפרדת רשויות". בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

סמדר שלום, שמעתי מחבר שלמרות שהובטחה לו סודיות רפואית מלאה , החיסיון נפרץ כשהוא הגיש בקשה לעבוד בקופה הזאת. לידיעתך.

רציתי לשאול מה ידוע על התרופה ציפרמיל? לאחרונה קיבלתי טיפול באמצעות תרופה זו בעקבות הפרעה חרדתית. האם התרופה דומה לסרוקסט? מהן תופעות הלוואי שלה, וכיצד היא יכולה להשפיע על חיי היומיום שלי. מעולם לא נטלתי תרופות פסיכיאטריות, ולכן חששותי. הייתי שמחה לקבל תשובה מאיש מקצוע, וממשתתפי הפורום ששמעו ו/או התנסו בתרופה.

שלום שחר, בשלב זה אין רופא פסיכיאטר בפורום, והוא הגורם המוסמך לענות על שאלות בענייני טיפול תרופתי. אני אינני רופא ואל תשובותיי יש להתייחס בהתאם בנושא זה. ראשית, גם התועלת וגם תופעות הלוואי של תרופות אנטי-דיכאוניות הן עניין אינדיבידואלי מאוד ולעיתים דרוש תהליך ארוך למדיי של ניסוי וטעייה עד לבחירת התרופה הנכונה. ציפרמיל שייכת לקבוצת ה-SSRI עליה גם נמנים הפרוזאק, הפאבורקסיל וגם הסרוקסט אותו הזכרת. מבין כל אלה, לפי מחקרים מבוקרים שנערכו, לציפרמיל תופעות הלוואי החלשות ביותר, גם יחסית לסרוקסט. למשל, היא הרבה פחות פוגעת בחשק המיני בהשוואה לסרוקסט, אם כי עדיין עלולה לעכב אורגזמה. ואולם יש לזכור שמדובר במחקרים סטטיסטיים וייתכן מאוד שאת לא תסבלי כלל מתופעות הלוואי. לכן הדרך היחידה לבדוק את יעילותה של התרופה אל מול תופעות הלוואי שלה היא דרך ניסיון אישי ולהמתין כחודש עד שהיא תתחיל להשפיע. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

תגיד שלום לזיין..

שמעתי לאחרונה על רמי כץ, פסיכולוג התפתחותי, אשר מאבחן ומטפל בילדים בדרך שונה. האם מישהו מכיר את המטפל ואת שיטתו? בתודה, שרה

שלום שרה, אני מכירה את רמי כץ. היה מרצה שלי באוניברסיטה. מומלץ! אני מעבירה לך קישור להרצאה שלו:http://wwwl.education.gov.il/preschool/kenes/lecture.htm כמו כן את יכולה להכנס לפורטל: www.start.co.ilתעשי שם חיפוש באמצעות אחד ממנועי החיפוש כאשר את מקישה:"רמי כץ" וקבלי מידע נוסף על שיטותיו. בהצלחה

אוף, למה על הבוקר הדופק שלי כל כך מהיר וקשה לי לנשום, אני יודעת שאני לא חוטפת התקף לב וזוהי סתם חרדה ללא כל סיבה מוצדקת אבל אולי יום אחד הלב שלי יתעייף ? מעגל החדרה האין סופי... ים

ים מתוקה, אני כל כך יודעת על מה את מדברת.... תחשבי טוב, תנשמי עמוק ואט ותשימי מוסיקה שקטה, או תהיי בחברת אנשים שיודעים ועוזרים, אני לא יודעת אם את לבד כרגע, אני כאן בשבילך. את יודעת שזאת רק חרדה!! לאט תצאי מזה

נטע, איך אני שמחה שמשהו מבין מה אני מרגישה, שנים חשבתי שרק לי יש את דפיקות הלב המוזרות הללו... אני בעבודה כרגע ואין לי שום לחץ, מוזר .... תודה על האתר מדיטציה, אני לא יכולה בעבודה לשמוע אין לי רמקולים ובבית ניתקתי את האינטרנט מכל מיני סיבות אבל שוב תודה לך. איך את מרגישה ? יום טוב ים

ים, אני מעבירה לך קישור של אתר מרגיע עם מוסיקה וצלילים מרגיעים. את יכולה כל פעם ללחוץ על אחד הכדורים ולקבל צלילים שונים.... http://www.mezzowave.com/indexfl.htm

ים מתוקה, ממש לא הוגן שאת צריכה להתמודד עם חרדות כאלו מבלי להבין למה הם באים ואיך מתפטרים מהם. אנחנו אתך, מחזיקים לך אצבעות, מקוים שזה יעבור מהר ולא יחזור לעולם ועד. את חושבת שזה באמת יכול להשפיע פיזית על הלב ? מה אומרים הרופאים ? מצפים לשמוע ממך שזה עבר !! יום טוב לך בהמשך ביי

שלומי ממש תודה לך, אבל לא נראה לי שזה יעבור לי בחיים, אם לא הייתי חושבת זה ישפיע על הלב מתישהוא (אם כבר לא השפיע) אז לא הייתי נלחצת כל כך... הרופאים מנסים להרגיע, אף אחד לא אמר חד משמעית שכן או לא ... ביי

רוית וטלי, שלום רב אני מאמינה, שאתן הכתובת שלי אך איני בטוחה. אני פונה אליכן בקשר לאמי. בשנתיים האחרונות אמי ספגה מכות רבות: אחותה, אחיה ואביה נפטרו תוך שנה אחת(!) מספר חודשים אחר-כך התגלתה סוכרת נעורים אצל אחי (בן 25), והיא מאשימה בעיקר את עצמה במחלה הזו ומתקשה מאוד להתגבר. היא ממשיכה בעבודה כרגיל (היא עובדת קשה כעצמאית עם אבי) ומעמידה פנים של "חיים כרגיל" אך בשיחות ביננו היא מדברת על כאב ורגשות אשם גדולים. חשוב לציין כי אחיה מטופל אצל פסיכיאטר וצורך כדורים (אני לא ממש בקיאה לגבי הסיבה לכך). לפני מספר חודשים היא פנתה למרכז לטיפול נפשי באזור המרכז במטרה לפתור את המצב, שבו אחי שרוי, לטענתה (מצבו החברתי הירוד). כאשר המליצו לה לפנות לפסיכיאטר (בשבילה) היא שללה את כל הרעיון ומאז היא לא מטפלת כלל במצבה. אני מבקשת שתעזרו לי לעזור לאמא שלי. תודה רבה, מירה נ.ב. אני פונה אליכן במכתב אחר בהקשר לאחי.

תיקון: החלטתי בינתיים לא לכתוב על אחי. יש שינוי לטובה. אני אבדוק איך דברים יתפתחו ואז אני אחליט אם יש צורך לכתוב. תודה רבה מראש, מירה

נא התיחסותכם, תודה

שלום מירה, לפי תיאורך הקצר, אמך סובלת מדיכאון, תגובתי כנראה, לאירועים הקשים שעברו עליה, אשר כנראה השתלב בנטיות מוקדמות לכך המוסברות ע"י רגשי האשם. קשה מאוד לשכנע אדם שאינו מעוניין בטיפול ללכת לטיפול ואם הוא אינו פונה ביוזמתו, גם סיכויי הטיפול להצליח פחותים במידה ניכרת מאשר אם האדם פונה ביוזמתו ומרצונו. ייתכן שנוח לאמך להגדיר את אחיך כאדם ה"בעייתי" במשפחה ובהשוואה אליו את עצמה כ"נורמאלית", ייתכן שהיא שואבת כוחות מדומים מהשוואה זו ועל כן מסרבת להיעזר בטיפול בעצמה שמא הדבר יערער את מרקם היחסים העדין הזה המגדיר אותה כ"בריאה" ואת אחיך כ"חולה". עם זאת, כן הייתי מנסה לשכנע אותה לפנות לטיפול, אולי ניתן אפילו להשתמש בעובדה שאחיך נמצא בטיפול כדי להציג לאמך את הטיפול בעצמה כסוג של הדרכה שהיא צריכה לקבל עבור הטיפול באחיך ה"בעייתי" ובכך לכבד את הגדרת הבעיה כפי שנוח לה להגדיר אותה. קיימות כיום תרופות יעילות רבות נגד דיכאון וחבל שאמך לא תיהנה מהן - רצוי מאוד גם לשלב טיפול ע"י שיחות אצל איש מקצוע מתאים ואם הדבר נעשה באותה מרפאה תתאפשר גם הסתכלות משפחתית על הבעיה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

שלום רב, בשנה האחרונה בשל אירועים קשים שעברתי (בריאותיים) עלה בי הצורך לנסות ולקבל עזרה מפסיכולוג מוסמך. איך בוחרים פסיכולוג טוב ? אשמח לקבל עצה טובה בנושא ...

לא כל פסיכולוג מומלץ, מומלץ גם לך ולא אל כל אדם תוכלי להתחבר במובן הנפשי ולכן, הדרך המומלצת היא דרך ניסוי וטעייה... לא כל פסיכולוג שתמצאי יהיה לאורך ימים אבל אני מאחלת לך שתמצאי את האדם הנכון עבורך

ליבי, תודה על העיצה

שלום נאוה, ראשית הייתי מחליף את המילה "טוב" ל"מתאים". שנית, השאלה היא האם את יכולה להרשות לעצמך טיפול פרטי או טיפול הניתן במסגרת טיפול בקופ"ח. אם את יכולה להרשות לעצמך טיפול פרטי, טווח האפשרויות רחב הרבה יותר. אם את יכולה להרשות לעצמך טיפול בקופ"ח, אזי במידה ואת מבוטחת באחת מקופות החולים הקטנות כגון "מכבי", "מאוחדת" או "לאומית", את זכאית לסדרת שיחות במחיר מסובסד למשך תקופה מסויימת ואת יכולה לבחור מטפל מתוך רשימה שקופה"ח מציעה. אם את חברה בקופ"ח הכללית, תופני למרפאה לבריאות הנפש של קופ"ח או של משרד הבריאות ואז טווח הבחירה הוא המצומצם ביותר. שלישית, את כותבת שאת זקוקה לפסיכולוג בעקבות אירוע בריאותי פיזי שעברת. כאן נשאלת השאלה האם את רוצה להתמקד בהשפעת אותו אירוע על חייך ולרכוש כלים כדי לטפל בהשלכותיו הפסיכולוגיות או לנצל אירוע זה לטיפול כוללני ומעמיק יותר בבעיותייך. אם את בוחרת באפשרות הראשונה, קיימים פסיכולוגיים רפואיים ופסיכולוגים בריאותיים המתמחים בטיפול בהשלכות הפסיכולוגיות של מחלות פיזיולוגיות. ייתכן שתוכלי למצאם אפילו במסגרת בה טופלת בגלל בעיותייך הבריאותיות. זהו טיפול ממוקד יותר בבעיה. אם, לעומת זאת, ברצונך להשתמש בהשלכות של האירועים הבריאותיים לליבון בעיות כלליות יותר המציקות לך, הכתובת המתאימה היא כל מי שעוסק בפסיכותרפיה (פסיכיאטרים, פסיכולוגים קליניים ועובדים סוציאליים מתחום בריאות הנפש) וכאן, כפי שכתבה לך ליבי, הגורם המרכזי הוא ה"כימיה" בנך לבין המטפל והבחירה נעשית בצורת ניסוי וטעייה. הייתי משווה את תהליך ההתאמה ל"שידוך". יחד עם זאת, מומלץ לתת הזדמנות הוגנת לכל מטפל, לפחות כמה פגישות (למעט מקרים קיצוניים) ולא להיכנס ל"מסע קניות" ו"לבדוק" כמה מטפלים ולעבור מאחד לשני לאחר שיחה אחת. זה יהיה גם תהליך מאוד שוחק לגבייך, שכן מדובר בחשיפה אישית בפני אדם זר שוב ושוב ויתר על כן, תגיעי למצב שתתעייפי מעצמך ו"תדקלמי" את בעיותייך, דבר שעלול לגרום למטפל לראות זאת כבעיה בפני עצמה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטייןנאוה כתב/ה: > > שלום רב, > בשנה האחרונה בשל אירועים קשים שעברתי (בריאותיים) עלה בי הצורך > לנסות ולקבל עזרה מפסיכולוג מוסמך. איך בוחרים פסיכולוג טוב ? > אשמח לקבל עצה טובה בנושא ...

גידי שלום רב, תודה על העצות שנתת לי. אני חושבת שהרצון שלי למצוא פסיכולוג מתאים נובע בעיקר מהעובדה שעקב הניתוח (השני בתקופה האחרונה) חלו בי שינויים רבים כל כך שאליהם אני צריכה להסתגל ועד כמה שאני חושבת שאני חזקנ ומתמודדת, אני מרגישה את עצמי מאבדת מכוחי מדי יום ביומו. אם אני רוצה לנסות ולסכם את הצורך בפסיכולוג (שמבחינתי יהיה איש שיתן לי כלים להתמודדות) זה הצורך בלהסתגל לשינויים שבי. לצערי לפחות בתקופה הנוכחית אני נאלצת להסתפק במה ששרותי קופ"ח מציעה לי (האם ניתן לממש זכות של טיפול פסיכולוגי בביטוחים רפואים שלא קשורים לקופ"ח) ומה שאני רוצה לדעת..האם לפסיכולוגים יש תחומים: נניח כמו פסיכולוג שיקומי או משהו דומה, או שמא כל פסיכולוג שיפנו אותי אליו ימצא כמתאים. אין לי מושג תודה בכל מקרה על העזרה

מישהו מכיר את המחלה הזו. ויכול לייעץ לי כיצד מתגברים אליה?

שרון, אגורפוביה = פחד ממקומות פתוחים וסואנים. ככל שהטיפול נדחה, ככה עולמו של האגורפוב מצטמצם, עד לכדי הסתגרות מוחלטת בבית. טיפול מומלץ - טיפול התנהגותי, שבד"כ מתמקד בפוביה עצמה ולא בגורמים לה.

שלום שרון, אגורפוביה היא פחד להיתקף בפאניקה במצבים שבהם בריחה עלולה להיות קשה או מביכה. במקרים של חומרה מתונה עלולים הסובלים מההפרעה להתקשות אפילו להעזר לצאת לבדם מן הבית, ופעולה כזו מלווה אצלם בחרדה גדולה. במקרים חמורים מאוד, האגורפוביה מגבילה ביותר, עד שהאדם הלוקה בה אינו מסוגל להרחיק אל מחוץ לגבולות הצרים של הבית, או אפילו לחלקים מסוימים בתוך הבית. בחלק מהמקרים תרופות אנטי-דיכאוניות ממשפחת SSRI (פרוזאק, פאבוקסיל, סרוקסאט ועוד) עשויות לעזור אף לטיפול באגורפוביה וידועים מקרים לא מעטים בהם טיפול כזה עזר לאנשים שהיו סגורים בביתם שנים רבות לצאת מהבית. הכתובת המתאימה להתאמת טיפול כזה הוא רופא פסיכיאטר. הטיפול ההתנהגותי-קוגניטיבי מציע מספר דרכים לטפל בבעיה, אחת מהן היא למידת טכניקות הרפיה ותרגולן תוך כדי חשיפה הדרגתית לשהייה במקומות פתוחים והומי-אדם וכן שינוי המחשבות המתלוות לתחושה של "מה יקרה לי?" במצבים אלה. הטיפול הפסיכודינאמי (טיפול בעל אוריינטאציה פסיכואנאליטית) קיימת נטיה לראות בהפרעה סימפטום לבעיה עמוקה יותר ששורשיה בעבר, והמגמה היא להתמקד במקורות הבעיה מתוך אמונה שטיפול בסימפטום אינו יעיל וגם אם הוא מוצלח, הרי שאם ההקלה בסימפטום אחד יופיע סימפטום אחר כל עוד לא מלבנים את הבעיה העמוקה יותר. בכל מקרה, בהפרעה זו, כמו ברבות אחרות, מומלץ לשלב טיפול תרופתי עם אחד מהטיפולים הפסיכותרפויטיים (ע"י שיחות) שהוזכרו לעיל, שכן הטיפול המשולב נותן תוצאות טובות יותר מכל אחד מסוגי הטיפולים בנפרד. ובכל מקרה, זו הפרעה הדורשת התערבות מקצועית. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

בוקר טוב הגדרת את האגורפוביה כפחד להיתקף בפאניקה במצב בו הבריחה קשה או מביכה . האם תחושת הפחד הזו היא סלקטיבית? או כוללנית? כוונתי- האם בן אדם היודע לדוגמא , שבאיצטדיון כדורגל הומה אדם הוא אגורפוב, הוא לא יילך גם לקונצרט בהיכל התרבות? ולא יעיז להיכנס לקניון? (אני עושה שימוש בדוגמאות של איזורים הומי אדם בהם נתיבי המילוט עלולים להיות בעייתיים... בעת סכנה אמיתית..) אני מתעניינת בנושא כי , כפי שכבר סיפרתי בעבר בפורום זה, לי יש בעייה בנהיגה באוטוסטרדות הומות ועל גשרים, אבל לעומת זאת אין לי כלל פחד מאצטדיונים/קניונים מסחריים/טיסות/ולהבדיל גם לא באתרי טבע יוצאי דופן בעולם...(בהם האדם מרגיש כמו חגב זעיר...). אני כמובן שמחה שתחושת החרדה שלי מצטמצמת רק בכך, ושאלתי האם ניתן לצפות שהיא תכבוש בעתיד טריטוריה נוספת? (כפי שסיפרתי , אני לא "מוותרת לה".. ונוהגת בנתיבים מוכרים ) זכור לי כי אינך נוהג, אבל וודאי תוכל להשיב לשאלתי. תודה ש נ ה ב

לפני שנתייםסבלתי מחרדות וטופלתי בסרוסקט,בזמנו הסבל שלי היה לחצים בראש איומים וכאבים פיזיים ביום חמישי החל אצלי כאב ראש שיגרתי נטלתי אופטלגין ונכנסתי לישון בבוקר הכאב חזר ואז התחלתי להיכנס ללחץ ומאז תפוס לי כל הצוואר יש לי תחושה לא נעימה בראש,יובש נוראי בפה וקר לי ברגליים זה חרדה שוב? לציין שהתחתנתי לפני חודשיים ופוטרתי לפני חודש ואני לא בן אדם של בית וזה מה שאני עושה כרגע יושבת בבית.

מרלן, ייתכן וכל השינויים שחווית לאחרונה גרמו לחרדה לחזור... מדובר במצבים שמעוררים חששות גם באנשים שמעולם לא חוו חרדה. בשביל לוודא שאכן מדובר שוב בחרדה, כדאי לך לפנות לרופא המשפחה לבדיקות כלליות. אם הכל בסדר, תחזרי שוב לפסיכיאטר. הרה.

שלום מרלן, ראשית, יש לשלול קיום מקור אורגני לכאבי הראש העזים אותם את מתארת (בירור כזה נעשה בד"כ אצל נוירולוג). אני מניח או מקווה שהדבר נעשה. אינך כותבת האם הסרוסקט עזר בזמנו, אך בהחלט קיים מקום לחזור ולהתייעץ בפסיכיאטר לצורך התאמת טיפול תרופתי. אם האבחנה היא הפרעת חרדה, תהייה תועלת רבה לשילוב טיפול פסיכותרפויטי בשיחות בנוסף לטיפול התרופתי, מה גם שאת צריכה להתמודד עם מצב חדש, ישיבה בבית, בהיותך אדם הנוהג לצאת מהבית. גם ההתמודדות עם פיטורייך ועם נישואייך הטריים צריכה להיעשות במסגרת טיפול שבו תיבדק האפשרות האם התופעות שאת מתארת אינן מהוות תגובה לשני המצבים החדשים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

תודה רבה על תגובתכם המהירה,אז ככה אכן הסרוסקט עזר לי בתקופה ההיא,היום יום ב' ועדין לא הלכתי לרופא יש לי פחד נואי מרופאים וכמו כל אדם שמכיר את גופו גילתי שזה כאב של פחד של חרדה ולא כאב אמיתי,כי עם חס וחלילה זה היה משהוא אורגני נורולוגי היו תופעות שונות ממה שאני חשה,הכאב חלף עכשיו זה הלחצים והאי נעימות בראש,סבלתי מי זה בעבר לתקופה של 5 חודשיים ואני מכירה כל תזוזה בראשי הדפוק(סליחה על הביטוי)ומרוב שראיתי נורולוגים בעבר הם הסבירו לי מה זה בדיוק כאב של משהוא אמיתי או משהוא כמו שיש לי. האם אני צודקת? שאני יוצאת אני בקושי חשה בזאת

האהרה מתוקה שלי קודם כל תודה אין סיכוי שבעולם שאני יקח כדורים אני מעדיפה לסבול כמה ימים,ולעבוד על הנפש שלי,מנוחה מדיטציות רייקי,לא רוצה להכניס כימיקלים לגוף שלי,הם אומנם עוזרים,אבל.....זה זמני,העזרה האמיתית זה לעבוד על הנפש תודה בכל זאת

לפני כשנתיים אחי קיבל התקף והחל לצרוח לבכות ולהזיע ולאחר שהוא נרגע הוא התיישב על כסא ולא הגיב בכלל כאשר הוא רעד בגוף והיה נראה בהלם מוחלט. זה קרה יום אחד לפני הגיוס שלו !!! עוד באותו היום לקחתי אותו למיון בבי"ח תל השומר - שם אשפזו אותו במחלקה הפיכיאטרית. כיום אחי מטופל בזיפרקסה וכבר עברו שנתיים מאז. לפני כשבוע וחצי החליט אחי להפסיק עם הכדורים ומצבו נהיה בכי רע - הוא מראה סימנים זהים לסימנים שקדמו להתקף מלפני שנתיים. אחי נהיה תוקפני מאד - הוא עושה מה שהוא רוצה - ואפילו אני מפחד שהוא יכה את ההורים שלי אם הם ידברו איתו. דיברתי איתו וניסיתי לשכנע אותו לקחת את הכדור והוא אמר לי שלעולם הוא לא יקח את הכדור כי הוא טען שהכדור "דופק לו את הראש". לאחי יש דרישות ופנטזיות ללא גבולות וההורים שלי מנסים לרצות אותו בכל מחיר . הם קנו לו רכב חדש ויקר וכל מה שהוא עושה זה להיסתובב ברכב כל היום. שאלתי את אחי ממה הוא סובל והוא אמר לי שהוא סובל מפראנויה !!! אני לא יודע ממה הוא סובל אך לפי מה שרשום על קופסת הזיפרקסה אני מניח שהוא סובל מסכיזופרניה. ביום רביעי הקרוב יש לו פגישה עם רופא ממשרד התחבורה שאמור להחליט האם לפסול לו את הרשיון. אחי כל הזמן מאשים את ההורים שלי על שאישפזו אותו ועל מצבו הרפואי. אחי כל הזמן בוהה וצוחק לפעמים לבד - הוא גם לפעמים מדבר לעצמו. שאלותיי הם: 1. האם העובדה שהוא מטופל בזיפרקסה מעידה באופן חד משמעי שהוא סובל מסכיזופרניה? 2.האם אימי נוהגת בחוכמה כאשר היא מחדירה לו את הזיפרקסה למזון מבלי שירגיש ? 3.האם העובדה שאחי מעל גיל 18 אומרת שאסור להם להתערב - ולדבר עם הרופאים שלו על מצבו הרפואי - כולל קבלת אינפורמציה ?? 4.מה יכול לקרות בעיקבות כך שהוא הפסיק עם הכדורים ?? 5.לבקשת אבי אני מעסיק את אחי במסעדה שלי - האם החשיפה שלו להרבה אנשים במסדה טובה לו - והאם זה טוב אם אני אתנה את המשך עבודתו בתנאי שיקח את הכדורים ?? 6.האם יש סיכוי שיש לו פראנויה באמת ??? ןהאם יש קשר לסכיזופרניה ?? 7.האם יש סיכוי שהוא יצא מזה או שכל חייו הוא יקח את הזיפרקסה ?? 8.האם שללית הרשיון ע"י הרופא יכולה להחמיר את מצבו הנפשי ??? 9.האם יכול להיות שהוא נהנה ממצבו הרפואי ומנצל את החולשה של הוריי בכדי להוצא מהם "תנאים טובים"??? מה לעשות הוריי לא ישנים בלילה והם חסרי אונים ??? אודה אם תענה על שאלותיי בהקדם בכבוד רב יפעת.

אשמח לראות תשובות פה בפורום על שאלות אלו ע"י רופא מומחה.

שלום רב. הצגת מספר רב של שאלות, שכנראה מעידות על המצב המבלבל בו אתם שרויים. אנסה לענות לך קצת, אך כיון שהמקום קטן כדאי לנסות לפנות באופן אישי לאיש מקצוע - רופא פסיכיאטר שיוכל לענות יותר בהרחבה. ולשאלותיך: 1. זיפרקסה (אולאנזאפין) היא תרופה אנטי-פסיכוטית. כדאי לשאול את הרופא שרשם אותה האם האבחנה של אחיך היא אכן סכיזופרניה. 2. סיפרת שאמך מכניסה לאחיך את הכדור לאוכל. יש לכך 2 השלכות: מצד אחד, אם אחיך מסרב לקחת את התרופה, אולי זו דרך יעילה לגרום לכך שהיא תיכנס לגופו. מצד שני, לא ניתן לעקוב אחר דרך נטילת התרופה. יכול להיות למשל שאחיך לא מסיים לאכול את כל מנת המזון ואז הוא לא מקבל את המינון של הכדור. המצב שאתה מתאר הוא שלאחיך אין תובנה למחלתו, וזה מסבך את העניינים, כי אז כאמור הוא גם לא מוכן ליטול את התרופה, מה שעלול להביא להחמרה במצבו. 3.כיון שאחיך כבר בגיר, מעל 18, הוא נחשב כעומד ברשות עצמו ועל כן דרושה הסכמתו לכל טיפול שעליו לקבל. יחד עם זאת אין שום מניעה שהוריכם יתעניינו במצבו, יתיעצו עם כל מי שאפשר ויתערבו במידת הצורך. במקרים חמורים יותר הורים יכולים להתמנות לאפוטרופסים של האדם החולה, ואז הם אחראים לכל ענייניו. 4. בנוגע להשלכות של הפסקת הטיפול התרופתי, המצב הוא בדיוק כפי שתיארת. ברגע שמפסיקים ליטול את הכדור עלולה להיות החמרה במצב שמתבטאת בהתקפים פסיכוטיים של מחשבות שווא, שמיעת קולות, דמיונות, מחשבות אובדניות, ירידה במצב הנפשי ובמצב הרוח. לא כל התסמינים מתרחשים ולא בבת אחת, אך בכל אופן מאוד לא מומלץ להפסיק את הטיפול ללא התייעצות עם רופא. 5. שאלת על חשיפה לאנשים. כל עוד אחיך בסדר עם זה, אין מניעה להמשיך. אענה לך כאן גם על השאלה הבאה שלך- פראנויה מתבטאת פעמים רבות גם בפחד מאנשים. אם אחיך לא מדווח על חרדה מאנשים, מחשבות שמסתכלים עליו, מדברים עליו, צוחקים, אני לא רואה סיבה להפסיק את עבודתו. 6. ולשאלתך הבאה - ישנו סוג של מחלת נפש שנקראת "סכיזופרניה פרנואידית", והסימפטומים הם קצת ממה שהזכרתי בסעיף הקודם- מחשבות רדיפה ויחס - רודפים אותי, רוצים להזיק לי וכו'. שאל את אחיך למה הוא מתכוון כשהוא אומר "פראנויה". 7.ישנן מחלות נפש שהן כרוניות, ואין הרבה הטבה במצב, אך יש מצבים שבהם בעזרת כדורים ניתן להגיע לאיזון והתייצבות ולתפקד באורח אופטימלי. לא נתת הרבה פרטים ולכן קצת קשה לענות לך באופן יותר מפורט. 8. השימוש באולנזאפין עלול לגרום לטשטוש, ולכן יש לבדוק את המצב ולהחליט האם לשלול את הרשיון, או שניתן להמשיך לנהוג. שלילת הרשיון עלולה לגרום להחמרה במובן הזה שאחיך עלול להרגיש שנעשה לו עוול, שמחליטים בשבילו ולוקחים ממנו משהו. כדאי לנסות להסביר לו את ההגיון שעומד מאחורי ההחלטה. כמו שאנשים שלוקחים תרופות אחרות לא יכולים לנהוג, כך יכול להיות מסוכן עבורו להמשיך לנהוג בעצמו. 9. קשה לי להאמין שאחיך עושה משהו במודע ו"נהנה" מהמצב. רוב האנשים הסובלים ממחלות נפש, אכן ס ו ב ל י ם. אם יש לאחיך רווחים משניים ממצבו, וכל עוד זה לא פוגע באיש, אולי לא כדאי לקחת אותם ממנו בינתיים. ניסיתי לענות לך פה, אך זה ממש על קצה המזלג. נסה לספר קצת יותר, לתת מעט יותר פרטים, וכולם כאן ישמחו לענות לך. מעבר לכך, כדאי מאוד לשוחח עם איש מקצוע(פסיכיאטר, פסיכולוג, עו"ס המתמחים בתחום בריאות הנפש). אתה יכול גם לחפש ספרות בנושא (למשל הספר "פרקים נבחרים בפסיכיאטרייה") או לעשות חיפוש באינטרנט (קישורים דרך "סכיזופרניה", לדוגמא אתרים כמו: עוצמה, בנפשנו, קולות, וכו'). הרבה כוחות להמשך!

היי יפעת אני אענה לך מתוך ניסיון על השאלות שאני יודעת בביטחון את התשובה שלהן מתוך ניסיון משפחתי רב. הוריך כן צריכים להיתערב ולשאול ולדעת את כל מה שצריך לדעת על מצבו. אולי הוא לא ירצה ,אך בעתיד את והורי תהיו בשבילו משענת רצינית מה שהוא לא תופס כרגע. להפסיק כדורים בפתאומיות זה אסור בתכלית האיסור. אפשר לקבל התקף פסיכוטי קשה מזה ,ולהיפטר מזה אחר כך ,זה סיוט מעולם אחר. לכן אם אפשר להמשיך את נטילת הכדור, ורק רופא יכול להחליט ,מה לגבי ההמשך, אז עדיף להמשיך, (אין לי מושג איך היא מחדירה את זה לאוכל ,אך זה ניראה סביר וחכם בעיני) יש היום כדורים ,מהעידן החדש ש"לא דופקים את הראש" אלא ההפיך מסדרים אותו יופי. זה הכי נהדר שיש שהוא יתחיל לעבוד ,ויהיה פעיל במעגל החיים ,זוהי מטרה ופעילות מבורכת שיש לו . הן מישהו קרוב שמשגיח . והן מגע עם אנשים .ירכוש הרגלים חיונים וחשובים ,ותהיה לו אחריות לחייו , שזה פשוט הצלה למי שיש. ההורים צריכים להיות חזקים, ולקבל תמיכה ויעוץ מתחנות בריאות הנפש י.ש קבוצות תמיכה ויש קבלת שיחות שבועיות בעניני הילד ועניני המישפחה.יש סלי שיקום ואפשר לדרוש להיות משובצים שם. ברגע שתדעו יותר ,,וידע זה כח ! תעזרו לו ולעצמכם יותר . אל תתבישו לשאול או לחשוב על סטיגמה .יתכן והוא ינצל את המצב לטובתו ,,אך צריך שיהיו גבולות וכללים כדי לתפקד נורמלי. אם הוא יכול לחיות בתנאים טובים וזה לא מפריע לאף אחד ,אז למה לא,?הוא מספיק סובל גם ככה.האם ידוע לכם שרב החולים בבתי החולים חיים מתחת לקו העוני וללא תנאי ם סוציאלים אנושיים בכלל?. אני היתי מורידה לו את ההגה ,על ידי שיחות הבנה ידידותיות עם המטפל האישי שלו במרפאת חוץ של בית החולים, או הפסיכולוג במרפאת בריאות הנפש.(או כל מי שאמור להיות אחראי עליו לאחר צאתו מבית החולים). הכי חשוב הוא --שתתמכו בו ללא לאות, כל הזמן ובלי תנאים! ,בסוף הוא יודה לכם. וכן עזרו לעצמכם ! ויש סיכוי שעם השילוב של עבודה ,תמיכה מישפחתית ותרופות נכונות המחלה תלך ותפחת. ההורים הם שניים ,ואתם כאחים וכמישפחה , זה כח טוב ,שבונה ועוזר , בהצלחה וכל טוב. ויוי.

היי ויוי השארתי לך מייל כתגובה לשלך לפני כמה ימים

שלום יפעת, אם מצאו צורך לתת לאחיך תרופה אנטי-פסיכוטית, יש להניח שהוא סובל מפסיכוזה (הפרעה נפשית חמורה המתבטאת בין היתר בליקוי בבוחן המציאות). גם התופעות שאת מתארת מאשרות את האבחנה שמדובר בפסיכוזה. אחד מסוגי הסכיזופרניה היא סכיזופרניה פאראנואידית, אוז יש לאדם נטייה לסבול ממחשבות יחס כאילו אנשים רודפים אחריו. יש לציין כי הואיל וחוויית האשפוז הפסיכיאטרי, בייחוד בכפייה, היא חוויה קשה מאוד, קיימת תמיד נטייה להאשים את הגורם המאשפז. הטיפול התרופתי האנטי-פסיכוטי אכן מפחית ברוב המקרים את עצמת המחשבות הללו ועשוי להחזיר את האדם לתפקוד תקין יחסית, אך יחד עם זאת, יש ללוות את הטיפול בפסיכותרפיה (שיחות) תמיכתית ולהכין לחולה תכנית שיקום בהתאם למצבו. המחקרים מלמדים שחזרת החולה למשפחת המוצא שלו לאחר אשפוז עלולה להביא לאשפוזים חוזרים הרבה יותר מאשר אם החולה משתחרר למסגרת שיקומית-טיפולית כמו הוסטל בקהילה. לצורך כך, יש להתייעץ עם הפסיכולוג והעובדת הסוציאלית בביה"ח וכן רצוי מאוד ליצור קשר עם אחד מסניפי אנו"ש במקום מגורייך הן לקבלת תמיכה עבור בני המשפחה והן להתייעצות בקשר לבניית התכנית השיקומית. במצב שבו את מתארת את אחיך אין הוא נראה לי כשיר לעבודה, גם לא במסעדה שלך, ואכן תגובותיו עלולות לגרום מבוכה הן לו עצמו והן ללקוחות ובייחוד אם הוא מגדיר את מצבו כ"פרנויה" זו עלולה להיות נבואה המגשימה את עצמו כי תגובותיו המוזרות תזכינה לתגובות של רתיעה ממנו, דבר שרק יחזק את מחשבותיו שאנשים רודפים אחריו ולועגים לו. הטיפול התרופתי האנטי-פסיכוטי במצבים אלה אמור להיות קבוע, אם כי יש צורך להחליף את התרופה מדי פעם ויש לציין שתרופות חדשות נמצאות כל הזמן בתהליך פיתוח. הבעיה היא שלא כול החולים, ובתוכם אחיך, משתפים פעולה עם טיפול זה הן בשל תופעות הלוואי הקשות לעיתים (ואז בהחלט יש מקום להתייחס לכך ולשקול החלפת התרופה בתרופה אנטי-פסיכוטית אחרת) והן בגלל חוסר הבנה של מצבם (אם אחיך מגדיר את עצמו כפראנואיד, סביר להניח שהוא מאשים אנשים אחרים במצבו, ולכן יתקשה להגדיר את עצמו כחולה, ואם אינו חולה, הוא גם לא זקוק לתרופות מן הסתם). הכנסת התרופה לאוכל בצורה מוסתרת עלולה לדעתי לחזק את מחשבות הרדיפה שלו, שכן מדובר בפעולה הנעשית מאחורי גבו. ההמלצה היא לשתף פעולה עם הגורמים המטפלים ולתת לאיש מקצוע לעשות את מלאכת השכנוע של לקיחת התרופה תוך גילוי רגישות לתופעות הלוואי וניסיון להתחשב בהן ע"י ניסיון להחליף את התרופה. לפי תיאורייך, אחיך אכן עלול לסכן את עצמו בנהיגה ורוב הסיכויים שרישיונו יישלל. הואיל והוא חושב שמתנכלים לו, אכן יש סיכוי סביר מאוד שהוא יכניס את הפסיכיאטר שישלול את הרישיון לרשימת אויביו והדבר עלול לגרום לתגובה חמורה, אך אין מנוס מכך מכיוון שבנהיגה במצבו הוא עלול לסכן את עצמו ואת סביבתו. לא הייתי אומר שהוא נהנה ממצבו, אך עליכם לגלות גישה מקבלת, תוך הבנת הסבל הרב שנגרם לאחיך כתוצאה מהמחלה, בצד הצבת כללים ברורים שיעזרו לכם לתפקד כמשפחה הן לטובתכם והן לטובתו. לשם השגת מטרה זו יש להיעזר באנשי מקצוע מתאימים במסגרת בה אחיך מטופל ולשתף את כל בני המשפחה בתהליך הטיפולי. אם אחיך אינו מאושפז, מומלץ מאוד כאמור לפנות בהקדם לאחד מסניפי אנו"ש במקום מגוריכם, שם פועלות קבוצות תמיכה לבני המשפחה בהן יש אפשרות ללמוד מניסיונם של אחרים בהתמודדות עם מצבים דומים, לקבל הדרכה ע"י אנשי מקצוע, לבנות עבורו תכנית שיקומית ובמקביל במסגרת בה הוא מטופל להיות בקשר מתמיד עם אנשי המקצוע השונים, החל בפסיכיאטר וכלה בעובדת הסוציאלית שתהיה בקשר עם הגורמים הקהילתיים העשויים לסייע. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

מה שלומך??? אני כועסת מאוד השארתי לך 3 הודעות בעץ שלנו שנותרו ללא מענה כמה זמן עוד אפשר לחכות לך????????????????????? שיהיה לך יום טוב מיכל

טוב, זאת היתה הודעה עצבנית במיוחד. אתה יודע שבדרך כלל אני די נחמדה:) אבל בכל זאת... עדיין מחכה לך בעץ שלנו:) מיכל.

שלומי, אפרופו אנשים רעים, יש איזה בחורה קנאית מהעבודה שלי שהתפלצה מקנאה כשראתה את הפרחים שקיבלתי מבעלי. היא מכירה את בעלי שהוא די נאה היא החליטה שיש לו מאהבת , כמובן שכל העקיצות שלה בנושא הן בצחוק לכאורה וזה לא פעם ראשונה שהיא עוקצת "בטח שישלח לך פרחים לך אין מאהב..." ליד כולם בעבודה זו העקיצה האחרונה ... בהתחלה כשסיפרתי לבעלי הוא צחק אך הפעם האחרונה הוא ממש כעס ורתח ... מה דעתך היא באמת קנאית או שאין עשן בלי אש... ים

היי ים חמודה... למרות שזה מיועד לשלומי,הייתי חייבת להתפרץ..... ים חמודה, אל תתחילי להכניס כל מיני שטויות לראש שלך, קבלי את אהבתו של בעלך, ואת תשומת ליבו אלייך בשימחה ובכייף, הקינאה של האנשים גורמת להם לנסות לקלקל על ידיי עקיצות...אל תיקחי ללב, תהני מהפרחים ומבעלך האוהב. כוכבית

הפנתי את השאלה לשלומי כי פשוט רציתי חוות דעת גברית כנה. תודה על תשובתך .את צודקת אבל עדיין הספקון הקטנטן מחלחל פנימה אולי היא ראתה משהו ומנסה לרמוז לי בעדינות ... ים

שלום רב, אני "מובטלת" מזה שנתיים . את מקום העבודה האחרון שלי ביקשתי לעזוב עקב צרכים מיוחדים שהתעוררו בבית וחייבו אותי לעזוב מקום עבודה שבו עבדתי כ ארבע שנים התרקדמתי והגעתי למשרת ניול בכירה. עם עזיבת מקום העבודה נוצרה מחלוקת (כספית בעיקר) ביני ובין הממונים עלי מחלוקת שהגיעה לבית המשפט ועדיין נידונה . בכוונתי לחזור בשנה הקרובה למעגל העבודה אך אני חשה מבוכה גדולה בכדי לדון בנושא אם כי אי אפשר להתחמק ממנו ברור שכל פניה של מקום העבודה החדש לישן לא תענה בחיוב. אני נמנעת כרגע מלקדם את הנושא רק כי אינני יודעת איך לגעת בו . אני חייבת לציין שגם בין חוג חברי לא כולם יודעים על המצב. שגם שם אני מתביישת לומר שכך נסתיים ה"רומן" ביני לבין מקום עבודה שתקופה ארוכה בחיי היווה את מקור גאוותי . אנא עזרו לי להתמודד

חדוה שלום אינני המכותבת לפנייתך, אבל בגלל שאני עובדת המון שנים במשרד עורכי דין גדול, וקצת "נושמת את החומר", אני מתערבת ברשותך, ורוצה לשאול ולחדד: 1. האם המחלוקת המשפטית שיש לך עם מקום העבודה הישן היא סביב דיני עבודה בלבד??(נגיד גובה פיצויים , פדיון חופשה,וכו') 2. אני מבינה לפי ההסבר שלך שנאלצת לעזוב את העבודה בגלל צרכים מיוחדים, האם עזבת את השטח אחריך כשהוא "נקי"??כלומר: האם מבחינה מקצועית טהורה- נשארת חייבת להם משהו?? האם חלילה מישהוא מהדרג הגבוה ביותר הטיל בך דופי כלשהוא?? 3. האם הצלחת לקבל מכתב המלצה על תקופת העבודה שלך, לפני שהחלה המחלוקת הכספית ביניכם? 4. האם בעקבות השינוי בצרכים המיוחדים, נאלצת לעבור מיקום מגורים מבחינה גאוגרפית?? .5 האם את מובטלת כי את לא מצליחה למצוא מקום עבודה? האם לא חיפשת כל השנתיים האלה עבודה אחרת כי פחדת שהמחלוקת הכספית תקלקל לך? ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ - כשתשלחי את הרזומה שלך לכל מקום עבודה רציני, וודאי תוזמני לראיון ראשוני. לדעתי, אם את אשה אמיצה, מאוד ייתכן שעדיף ,כי בראיון תספרי שעבדת איקס שנים במקום עבודה, שעזבת מרצונך לאחר שמילאת את התפקיד לשביעות רצון הדרג הבכיר יותר, ושאת מצוייה איתם במצב של אי הסכמה הנוגעת לעניין כ-ס-פ-י -ו-ל-א מ-ק-צ-ו-ע-י!!!. יותר עדיף שהמראיין ישמע זאת מפיך בצורה רכה, מאשר ישמע גירסה מורעלת ממקום העבודה הישן.כך אני הייתי נוהגת. אני משוכנעת שמראיין מנוסה יעריך אותך יותר על גילוי הלב . (אם היה מגלה זאת בדרך עקיפה, קרוב לוודאי שהיה "מסמן אותך באדום"..) קיימת גם אופציה לא נקיה , שאיננה מומלצת: להסתכן ולהתעלם מאותן 4 שנים , ולא לציינן ברזומה שלך.אגב, אני אישית לא הייתי לוקחת כזו אופציה, כי היא לא רצינית.טיבם של סודות להחשף במוקדם או במאוחר... (שיקול נוסף-- - 4 שנים זו תקופה ארוכה, ויש ענפים שאם לא עבדת בהם 4 שנים - כאילו לא היית "חיה".... ותמיד יעדיפו בן אדם שעובד ברצף...). לסיכום:אני חושבת שכדאי שתתחילי לקדם את נושא חיפוש העבודה, חבל על הזמן, שוק העבודה ממילא בעייתי. אל תחששי, יש לך וודאי הרבה מה להציע!!. אגב, טיבם של דיונים משפטיים להסתאב, האם תרצי לעצור את הקריירה שלך בגללם? אני מאחלת לך בהצלחה, לכי קדימה. ש נ ה ב

ראשית תודה על התיחסותך (וסליחה על שגיאות ההדפסה שלי) ... אני לא כ"כ רוצה להיכנס לפרטים כיוון(ותסלחי לי) אני לא ממש יודעת היכן את עובדת בתשובה לשאלתך הראשונה המחלוקת החלה סביב פיצויים...ועם הגשת הדרישה ואח"כ התביעה שלי כתב ההגנה שלהם כלל השמצות מקצועיות והביע חוסר שביעות רצון מתפקודי... כך שבכל מקרה זאת תהיה בעיה לומר שהמחלוקת היא רק סביב נושא כספי. אבל מבחינתי לפחות זה המצב. אי אפשר לתאר את המשבר שעברתי ...ואני עדיין חיה אותו עם כל ההתעסקות במשפט. אין לי שום מכתב המלצה...אם כי אני יכולה לקבל כזה מאחד מהמנהלים שעזב את החברה. "להעלים" את השנים קצת קשה לי ראשית זה עולם קטן ושנית יותר קשה לשקר ולשמור שקר מאשר להתמודד.... ובכל אופן איך מגיעים עם מטען כזה לראיון עבודה ?

שלום חדוה, הנושא שאת מעלה אינו בדיוק בתחום הטיפול הנפשי. אם אני מבין נכון, נקלעת למחלוקת עם המעביד הקודם ואת חוששת שחוות דעתו השלילית תהייה לך לרועץ בחיפוש מקום עבודה חדש. החשש נראה לי, על פניו, טבעי ונורמאלי לחלוטין. אינני יודע מה ההיסטוריה התעסוקתית שלך ומה מעמדך המקצועי, אך יש לקוות שאם הן משכנעות והנושא נמצא בבירור בערכאות, אזי המעביד החדש יתייחס בעירבון מאוד מוגבל לחוות דעתו של המעביד הקודם, שכן ברור שאם היגעתם לבירור משפטי לא ניתן להחשיב את המעביד הקודם כממליץ אובייקטיבי. ברור שאם על התפקיד החדש מתמודדים מועמדים רבים שנתוניהם דומים לנתונייך, אלא שהם אינם מעורבים בפרשייה כזו, יהיה להם ייתרון על פנייך. כפי שהדברים מוצגים בפנייתך, אם זהו המקרה הראשון מסוגו בהיסטוריה התעסוקתית שלך, ויש לך עבר משכנע בתחום המקצועי, אין מקום לחפש כאן נושאים לטיפול וייתכן שלזמן-מה תצטרכי להרחיב את טווח האפשרויות המקצועיות עליו חשבת ולהתרחק מעט מהתחום. אני משיב לך כי הפנית את פנייתך גם אליי, אך זהו תחום ההתמחות של ד"ר אברהם. במקרה שמדובר בהסתבכויות חוזרות ונשנות עם מעבידים, זה סיפור אחר שאכן שייך יותר לתחום התמחותי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין