פורום פסיכולוגיה קלינית

אף פעם לא היה לי אח גדול ותמיד רציתי... ויכול להיות שאני מקרינה את זה - כולם פתאום ששים לאמץ האופה אומר עכשיו שהעוגה בעצם לא בשבילי...ושאני צריכה לחזור לצמחונות... הוא לא יודע איך לדאוג לי לדיאטה צמחונית כי זה מצב לא מוכר אצלו מה שכן הוא טוען שאני רק אפגע על ידי אכילת עוגות אני מוצאת את עצמי בהקלה על זה שאני לא צריכה לדאוג מהשמנה או מהרעלה על ידי רכיבים רעילים אבל גם בכעס....מי לעזאזל קבע שאני סובלת מצליאק שאני לא יכולה לגעת בהן? וגם בייאוש...הבטחת לי אגס ואני רוצה שתישאר כאן לתת לי אחד!!! ככה זה.. קודם אוכלים עוגה יחד ואחרי זה הם מקבלים נקיפות מצפון...מה פתאום..איך אני יכול לעולל דבר כזה...אני דואג... ומה קרה לפני דקה???? לטנגו צריך שניים.. קודם אכלנו עוגה ביחד,לא? מה זו הדאגה הזו פתאום? כל מיני אחים גדולים צצים פתאום... ואז ...מה עם אגס?? אני רוצה ל***, אני סוטה, אני אוהב - והכל בכפיפה אחת איך למה כמה כיצד היכן .......?????????????

ליבי יקירה, למה אני חושש שאת לא כל כך קיבלת את העצה שלי ?? את ממשיכה עם הפיפטי פלוס ? אולי תקחי קצת חופש לגמרי מהגברים ? הם כאלה בוגדניים שזה גועל נפש. מה קורה אתך עם המבחנים ? למה השעות שלך כאלה משוגעות ? את זוכרת את הקפיצות בחבל כשהיינו ילדים ? היה שיר אחד כזה: תפוח ענבים אגס, תפוח ענבים אגס", זכור לך ? תצאי כבר מהאגס שלך, זה קיים רק באגדות. היי בריאה, המשיכי להיות אמיצה וחכמה, YOU ARE WONDEFULL יום נעים ביי

שלומי היקר אתה צודק.....לא הפסקתי ואם תקרא מה שכתבתי ביום שני בלילה (התלבטויות והלם) תראה גם מה הרגשתי אחר כך שלומי, הוא דיבר איתי אתמול ואמר לי בעצמו ועל עצמו - שהוא סוטה ולא טוב בשבילי ...ואני ממשיכה...אולי כדי לקבל את האגס שמחכה בסוף כי אחרי "אני סוטה" היה "אני אוהב אותך" ואין לי מילים לתאר מה זה עושה בפנים והוא לא הראשון ולא האחרון שילבש פתאום את "גלימת האח הגדול" אבל אני נמשכת לדפוס הזה כמו נמלים לסוכר....או לעוגה

היי, קצת קשה לי להבין אותך, בת כמה את ? את מקבלת איזשהוא טיפול??? הייתי מאוד רוצה לעזור לך... ים

ים בת 21 מקבלת הרבה טיפולים ואם תרצי לדעת עלי עוד...תראי בהודעות כמו בעמ 612 שאני כתבתי

איזה תרופה עדיפה יש לי חרדה חברתית וקצת ocd במה עדיף להשתמש מה יתרונות ומה החסרונות של כל אחד מבקש תשובה מרופא וכמו כן מה הסיכוי של טיפולים cbt אודה לכם מאוד על תשובה מרופא

דני שלום, הפסיכיאטר עזב את הפורום...

שלום רב, תרופות אמורות לסייע במצב פאניקה או קושי נקודתי בחרדת קהל (לפני הגשת סמינריון, נניח) - בהנחה כי מדובר במשהו ממש חד פעמי. אם נסיבות החיים והעבודה (הוראה, מכירות) דורשות חשיפה לקהל, טוב להסתייע כשלב התחלתי בתרופות, אבל ראוי לנקוט בתהליכי הסתגלות התנהגותיים, מהר ככל האפשר. ממש חבל להצמד לתרופות לפני נסיון רציני של עבודה אישיותית והתנהגותנית. פנה למייל האישי שלי עם יותר פרטים עליך, על הנסיבות והפרושים בפועל של החרדה החברתית שלך, ומיקומך בארץ, ואשתדל לסייע בהכוונה. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

תודה לך ד"ר יוסי אברהם, מה המייל האישי שלך?

אני מעוניין לדעת באיזו שעה כדאי לקחת את הכדור?

היי, חשבתי על זה ויש לי שאלה - למה דווקא להשתמש בדימוי של תפוח? הרי תפוח זה משהו בלי עתיד... או שאוכלים אותו, או שיש בו תולעים או שהוא נרקב... אז למה דווקא תפוח כדימוי למשהו שאמור להיות מתמשך ויציב?

זה היה אגס ולא יודעת למה - לכי תביני פסיכולוגים אולי כי אגס זה עסיסי זה מתוק זה הרבה יותר מקמח שהוא בעצם בלי טעם.... קמח לכשלעצמו הוא כלום אגס כן עומד בזכות עצמו ומה בעולם הזה חוץ מרגשות הוא בן אלמוות?

ליבי, אני כותבת לך על האגס הזה כבר יומיים, ומשום מה שואלת על תפוח... לכי תביני... למרות שהעקרון הוא אותו עקרון... מה שקורה לתפוח קורה גם לאגס... אף-פעם, לעולם, בחיים לא - אל תשלחי אותי להבין פסיכולוגים!!!! :-) מה, אני בעונש???? אל תשכחי, שקמח - כחומר גלם - אכן תפל לחלוטין... אבל הוא הבסיס להמון דברים... כנראה שהפסיכולוג שהשתמש בדימויים האלה לא חשב עד הסוף. אני הייתי הופכת ביניהם. מה עוד בן אלמוות? הזמן!!!

היי הרה או שמכינים עוגת תפוחים ואז נהנים מ-2 העולמות...... תחשבי על זה.... כוכבית

זה האידיאל אבל כמה פעמים זה קיים?

כוכבית שלום, השארתי לך הודעה בעמוד 614 , לתשומת ליבך.

היי אדי, קראתי והגבתי...... יום טוב כוכבית

כוכבית כתב/ה: > > היי אדי, > קראתי והגבתי...... > יום טוב > כוכבית

בוקר טוב כוכבית, קראתי את תשובתך לאדי ולא הבנתי לאיזה מצב את גרמת? למצב שבעלך לא מרשה לך לצאת לעבוד? איך גרמת לזה? מיכל.

שלום לכולם, האם יש פה מישהו/י, אני לבד ובודדה מצבי הנפשי לא טוב, אני לא יודעת כבר איך להתמודד, אני מרגישה שקשה לי עם החיים האלה, 10 שנים אני בטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי ואין שום שיפור, אני בטוחה וגם יודעת שאני לא לבד במצב הזה, אבל האם יש למישהו/י מה להציע כי אני מרגישה שאני על סף התמוטטות ולא מעוניינת לחזור לאשפוז הייתי מאושפזת ארבעה חודשים בתל השומר במחלקה להפרעות אכילה. האם אתם יודעים או מכירים קבוצות תמיכה בהפרעות אכילה לא קבוצות טיפוליות נמאס לי ממטפלים. היום הקאתי כבר 4 פעמים, במקום לרדת במשקל העלתי 4 קילו בשבועיים האחרונים אני לא מצליחה להפסיק לאכול ולא מצליחה להקיא מיואשת כועסת פוחדת מבולבלת רוצה לצרוח רוצה שיעזרו ל, לא רוצה שיעזרו לי אין לי סבלנות, טוב אני לא ימשיך להעמיס לכם את היאוש שלי , מצטערת על הבילבול ועל הנוסח המשונה. מאחלת לכם רק טוב.

לימור ערב טוב, יש בפורום בחורה בשם יונת שיש לה נסיון רב כמי שסבלה מהפרעות אכילה, היא תדע למי להפנות אותך ותשמח לעזור לך. אני מציעה לך לפתוח עץ חדש ולהפנות את השאלה אליה. אני יודעת שקיים פורום להפרעות אכילה נסי לפנות גם לשם. בת כמה את? איזה תרופות נטלת? אשמח לעזור לך כמיטב יכולתי

לימור יקרה, אין לי ניסיון אישי בבעייתך אבל , קודם תצטרכי להתמודד בכל נפשך ומאודך בהפרעת האכילה שאני מבין שהיא בולמיה. רך אחרי שתפסיקי את ההקאות ותתחילי לאכול רגיל תוכלי להצטרף לקב' תמיכה. בינתיים נשמח פה בפורום לעודד ולשמח אותך ככל יכולתינו. אדי.

היי לימור, כל השנים הללו את בטיפול בגלל הפרעת האכילה? אני יכולב להבין את זה... צדקה נטע כשכתבה לך לפנות ליונת... אני "סוחבת" הפרעת אכילה כבר 9 שנים בערך... ככה שלא ממני תבוא הישועה בתחום הזה... :-( היה לך כל-כך נורא בתל-השומר? אני שואלת כי כתבת שאת לא רוצה לחזור... לא יכולה עם ולא יכולה בלי... תמיד להיות תקועה באמצע... אבל בסוף צריך להחליט מה בעצם רוצים... לחיות או למות? תמשיכי לכתוב לנו מה ואיך שאת רוצה... כי תמיד יש פה סבלנות, גם אם לך כרגע היא חסרה... אל תתנצלי על הבלבול, משום שאת מבולבלת כרגע - וזה בסדר להיות מבולבלת... הרה.

שלום לימור, צר לי לשמוע על הרגשת הייאוש המתמשכת. יש קבוצות תמיכה לא טיפוליות וללא תשלום במרכז הישראלי לעזרה עצמית טל 036299389 036200259 הפועל בימים א'-ה' בשעות 8-16. אינני יודע אם כעת פועלת שם, או בסניפים אחרים שלהם בארץ, קבוצת תמיכה של סובלים מהפרעות אכילה, אך יתן לברר זאת בטלפונים אלה וגם אם לא להירשם לקבוצה כזו - אם יהיו מסםפיק נרשמים ייעשה ניסיון לפתוח קבוצה. קבוצות התמיכה פועלות לפעמים ללא הנחיה מקצועית ולפעמים עם הנחיה. לפעמים קבוצות אלו עלולות לאכזב כי הן מתפרקות מהר בגלל חוסר התמדה של המשתתפים והעובדה שמדובר בקבוצות פתוחות, שניתן להצטרף ולפרוש מהן בכל שלב, יש לה יתרונות, אך גם היא תורמת להתפרקות הקבוצה. עם זאת, ישנן קבוצות הפועלות זמן ממושך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

שלום, ברצוני להתייעץ בקשר לבעיה מאוד רצינית בעניין בני בן ה-10 עקב בעיות בין בני ובין בעלי (בעיות שנובעות בעיקר בגלל חוסר היכולת וההבנה של בעלי להתמודד עם התנהגות שובבה של ילד בן 10) , בעלי כבר כמה שנים מתנהג עם הבן בצורה מאוד תוקפנית בכל דבר כמעט, יש הרבה מריבות בין שניהם, הילד בזמן האחרון התחיל להתנהג בצורה אגרסיבית כלפי האבא (מכיוון שכך האבא מתנהג אל הילד) . בני ילד מאוד חכם ונבון, ילד רגיש ואינטלגנט , מקובל בחברת הילדים וילד נעים וחברותי מחוץ לבית. בני פיתח התנהגות זו עקב התנהגותו של אביו כלפיו. שאלתי היא מה עליי לעשות, האם בני צריך עזרה מקצועית כדי לעזור לו להתמודד עם אביו ? או ש.....? אודה מאוד על תשובתכם

כל השנים בתי היתה בת התפנוקים של אביה ( בעלי ). כשהגיעה לגיל 15 שנה , התהפכו היוצרות . היא התחילה להתחצף והוא התחיל להיות תוקפני ופעם אחת החטיף לה מכה רצינית אחרי שהוציאה אותו מדעתו. תגובתה היתה כעסים , צרחות ואף התלוננה שהיא ילדה מוכה. בעלי לא ויתר והיא המשיכה להתחצף ולהרגיז אותו. ניסיתי לדבר עם בעלי שיעזוב אותה לנפשה אך ללא הועיל. המצב הגיע לידי כך שהצעתי לה שהיא ואני נעזוב את הבית ונלך לגור ביחד בדירה שכורה, אך היא סרבה . המשיכה לעצבן אותו וגם הוא לא שתק והיו כעסים קשים. בקיצור, פנינו לעזרה מקצועית של עובדת סוציאלית שקודם דיברה עם הילדה ואח"כ אספה את כל המשפחה כולל הילדים שלנו. אחרי 4 -5 פגישות העו"ס הצליחה לגשר על הפערים והמצב התחיל לאט לאט להשתפר כשכולם משתפים פעולה. אולי עזרה מקצועית תוכל לעזור גם לכם??????

מיכל, ההורים שלי לא הסתדרו איתי (הייתי ילדה מפונקת והתחצפתי) וגם עזרה מקצועית לא עזרה (בתקופת בית הספר) אח"כ שיתפתי פעולה עם העזרה המקצועית ועם אימא שלי (אבא שלי נפטר(. עדי

מיכל שלום מנוסח ההודעה ניכר שאין מדיניות משותפת בינך לבעלך בנושא בנך. המסרים הכפולים שבנך עלול לקבל מכם אינם תורמים לשיפור המצב. אני מציע לכם לפנות לייעוץ משותף לך ולבעלך (ללא השתתפות הילד בשלב הראשון לפחות) אצל מטפל משפחתי. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני משתמש בסרוקסאט כ -4 חודשים עקב בעיב של ראיה תחושות בידיים תחושה של נתק מהמציאות ועוד כל מיני תופעות מוזרות האמת היא שמאז שאני נוטל את הכדור הזה התופעות ברובן נעלמו אך עד כמה שידוע לי אני לא בדיכאון (או לפחות אני לא מרגיש בדיכאון באופן מודע) אני מנהל אורח חיים רגיל מכל הבחינות שאלותיי הם: 1. האם הכדור פוגע בפוריות והאם הוא יכול לגרום נזק כלשהו לעובר 2. האם הכדור גורם להשנה או לחילופין גורם לאכילה מוגברת והיא זו שגורמת להשמנה ברצוני לציין ש ב 4 חודשים שאני נוטל עליתי ב - 8 ק"ג תודה רבה

שלום אבי, בהיעדר פסיכיאטר בפורום באופן זמני, אנסה לענות לך בקווים כלליים תוך הדגשת העובדה שאינני רופא ושעליך להפנות את השאלות לפסיכיאטר שנתן לך את התרופה. מידת הביטחון של תרופות ממשפחת ה-SSRI ובתוכן הסרוקסט לא נבדקה מספיק לגבי נשים הנמצאות בהיריון ויש לשקול את הנזק האפשרי מול התועלת האפשרית בכל מקרה לגופו. התרופה אינה פוגעת בפוריות, אם כי היא פוגעת בחשק המיני ומעכבת שפיכה אצל גברים. השמנה כתוצאה מהתרופה היא תופעת לוואי נדירה ביותר וברוב המקרים, חלק מהתרופות השייכות למשפחה זו אף מדכאות את התיאבון, לפחות בתחילת הטיפול וגורמות לירידה במשקל. ושוב, הסמכות המתאימה להפניית השאלות הללו היא פסיכיאטר המכיר אותך אישית שיסביר לך את ההשלכות של תופעות הלוואי במקרה הספציפי שלך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

אני מרגישה שהפנים שלי נירדמות ושגם הגרון שלי נרדם ושאני נחנקת האם זו חרדה? (אני סובלת מחרדות אבל זה עוד לא קרה לי) האם זה יכול להיות בגלל אנטיביוטיקה שאני לוקחת בגלל חיידק בגרון? הצילו אני בלחץ...

שירלי, מכיוון שאת לוקחת אנטיביוטיקה, מדוע שלא תתיעצי עם הרופא המטפל... יש כל מיני תגובות לאנטיביוטיקה... ורצוי לשלול אפשרות כזו. HERA.

שירלי שלום פני לרופא ותבדקי מה קורה. אם כל הבדיקות הרפואיות תקינות, יש מקום לפנות לפסיכולוג כדי לטפל בבעיה. אין ניגוד בין החיידק בגרון לחרדה. יתכן שכאב גרון מגביר את התקף החרדה ולהיפך. בברכה ד"ר אורן קפלן

רק 1/4 מהסובלים מהפרעות אישיות מגיעים לטיפול. מדוע אנשים שזקוקים לטיפול לא פונים? איך אפשר לשפר את המצב? איך אפשר להפוך את הטיפול ליותר נגיש להם? האם יתכן שמשהו באורינטציה הטיפולית אינו מתאים להם? אם כן מה ניתן לשנות? האם זה משהו ברמה המערכתית? איך ניתן לשנות??? תודה לכל משיב...

סטודנטית שלום, העלית נקודה שחביבה עליי :-))) הרבה אנשים לא מודעים בכלל לנושא של הפרעות אישיות. מכיוון שיש גם הרבה מטפלים שמסתייגים מהנושא, הרי שמי שסובל מהפרעת אישיות בעצם לא ממש יודע מה יש לו... מה גם, שבשביל להגביר מודעות בנושא, צריך הסכמה מקצועית בנושא... לגבי האורינטציה הטיפולית... גם זה נוגע להסתייגות של מטפלים... ובכל מקרה, מכיוון שלכל הפרעת אישיות יש את ה"שטיקים" שלה, ולא ניתן לטפל בכולן באותה צורה. בכל מקרה, צריך להפריד את המרכיבים של ההפרעה ולטפל בכל אחד בנפרד, אבל ללא התעלמות מהמכלול - וזה די מסובך. איך אפשר לשנות? אי-אפשר! למה? בגלל שהנושא של הפרעות אישיות כל-כך שנוי במחלוקת בקרב חוג המטפלים. HERA.

שלום לסטודנטית, בהפרעות נפשיות בכלל ובהפרעות אישיות בפרט יש להבחין בין שני מצבים: מצב שבו ההפרעה היא אגו-דיסטונית, כלומר זרה לאני, האדם אכן סובל ממנה בעצמו, יש לו תובנה חלקית לחלקו במצב, והוא מבין בעצמו שעליו לפנות לטיפול, כי משהו בו "לא בסדר" ובין מצב שבו ההפרעה היא אגו-סינטונית, שהוא מצב שבו ההפרעה הולמת את האני, כלומר, האדם חושב שהוא עצמו אינו סובל מכל הפרעה, גם אם הוא במצוקה, והוא יסביר לעצמו את מצוקתו כל הזמן ע"י גורמים נסיבתיים-סביבתיים חיצוניים, יאשים אחרים במצבו, או את נסיבות החיים. במצב השני גם הסביבה של אותו אדם תסבול ממנו הרבה יותר, אך מכיוון שהוא משוכנע שהוא "בסדר" הוא לא יילך לטיפול. הדוגמא המובהקת למצב השני היא הפרעות אישיות אנטי-סוציאלית (מה שנקרא בעבר פסיכופתיה) המופיעה בעיקר אך לא רק אצל עבריינים, שתמיד יאשימו את הסביבה במצבם, הסביבה כמובן תסבול מהם מאוד, אך אין לאדם מוטיבציה פנימית ללכת לטיפול. בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין

אני רוצה ללכת לטיפול ישנם אלפי שיטות ומטפלים איך אדע מה מתאים לי? דינאמי, קוגניטיבי-בהביוריסטי, גשטאלט, אדלר, ... אילו תכונות אופי מתאימות לאיזה טיפול?

שלום ש', אחד הגורמים בהתאמת שיטת הטיפול, המטפל והגישה הטיפולית הוא סוג הבעיה (למשל, בפוביה ספציפית טיפול התנהגותי יעיל יותר מטיפול פסיכודינאמי ובהפרעת החוזרת ומופיעה בתחומי חיים שונים טיפול המתייחס לכלל האישיות עשוי להתאים יותר). גורם חשוב נוסף בפסיכתרפיה, אולי אף יותר מהגורם הקודם, הוא איכות הקשר בין המטפל למטופל והתאמה כזו יכולה להיבדק רק ע"י ניסוי וטעייה. ציינת כמה סוגי טיפול, כך שאני מניח שיש לך איזו התמצאות בסיסית ואת או אתה יכול/ה לבחון גם מה מדבר אל ליבך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

מדוע מטפלים בוחרים בדרך טיפול מסויימת? ע"פ נטיות? אופי? כשרונות? תחביבים? בעיות נפשיות? פתלוגיות? חסכים? האם יש לכם תאוריות בקשר לחיבור בין הדברים? אשמח לשמוע בפרוט... תודה:)

לפי הניסיון

פילוסופית... אני מניחה שמה שמנחה מטפלים לבחור דרך מסויימת מורכב מכל מה שציינת באמה כזו או אחרת... אני רק מקווה, שתחביבים הם לא משהו שמשפיע על בחירת המסלול... בכל זאת מטופל הוא לא תחביב אלא עבודה.

פילוסופית שלום הסגנון האישי הוא מאפיין של כל תפקיד ועבודה, ומן הסתם גם פסיכולוגים מפתחים סגנון אישי. חלקו נובע ממסלול ההכשרה אותו עברו, השתלמויות ספציפיות בשיטות טיפול אותן בחרו ומעבר לכל, אישיותם ונטיות ליבם. הדבר המעניין הוא שגם מטפלים שלכאורה נוקטים באותה שיטת טיפול עשויים להיות שונים זה מזה בפועל מקצה לקצה. מאחר וזהו מקצוע של "אחד לאחד" הרי שאין הרבה אפשרויות להשוות בין סגנונות, אלא ע"פ דיווח. אולי בגלל זה מחקרים מראים שיעילות הטיפול אינה תלויה דווקא בשיטה אלא בכימיה האישית בין המטפל למטופל. סביר בהחלט להניח שמטפלים בוחרים בשיטות טיפול בהן הם מרגישים יותר יעילים ומצליחים ומתרחקים משיטות בהן לא חוו הישגים. כאן בהחלט משתלב האספקט האישי כיוון שאנשים שונים תופסים יעילות טיפולית בצורה שונה. למשל, האחד עשוי לראות בהורדת סמפטום מטריד בטיפול קצר מועד הצלחה, ואחר יראה בזה כישלון ע"ח הטווח הארוך כי שורש העניין לא עלה ונפתר. פורסמו לא מעט מחקרים בנושא עליו את שואלת ותוכלי למצוא אותם בכל ספריה אוניברסיטאית. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני נער שעומד בפני גיוס, ואני חושב שיש לי סוג של חרדה, המתאפיין בבחילות קלות. בעיקר כשאני רוצה לעלות לאוטובוסים או ללכת לאירוע חשוב או מקום שעלול לגרום לי למתח. 1. האם זו חרדה ? 2. האם זה ישפיע על הפרופיל הצבאי שלי ? 3. האם זה ימנע ממני דברים כלשהם אם אצתרך לקחת תרופות, כגון אי-גיוס ליחידות טובות (לדוג' - מודיעין), או במקום עבודה. בתודה ד'.

ד. בשביל לקבוע בודאות אם מדובר בחרדה, כדאי לפנות לאיש מקצוע... זה נשמע כמו חרדה, אבל אי-אפשר לעשות אבחנה מדוייקת דרך הפורום. מתי אתה מתגייס? אם תתחיל טיפול עכשיו, סיכוי סביר שהמצב ישתפר עד הגיוס... בכל מקרה, יכול להיות שתצטרך תמיכה גם בשלב הראשוני של הגיוס - כי זה מצב מלחיץ בפני עצמו. HERA.

ד. שלום נשמע שאתה חווה משהו מטריד ולא משנה הגדרתו המקצועית. במידה והוא מפריע לך במידה שמעוררת מספיק מוטיבציה ליצור שינוי, פנה לייעוץ פסיכולוגי. אופי הטיפול יכול להיקבע רק על סמך היכרות אישית, וקשה על סמך המידע שמסרת לתת לך תשובה מדוייקת יותר. לגבי הצבא, השאלה החשובה היא האם התופעות הללו יפריעו לך בתפקוד בצבא ולא האם הצבא יאתר את הבעיה. בעיקרון, מה שמסתירים, לא מגלים. השאלה האם כדאי להסתיר ולהשאיר את הבעיה בצד, או דווקא לטפל בה. אני מצרף להלן סיכום קצר שפורסם בפורום על ידי מספר פעמים בנושא הטיפול בחרדה. חרדה הינה תגובת חרום טבעית של הגוף כדי להתגונן מפני סכנה. במצבים מסויימים החרדה הופכת לתופעה מעיקה וקיצונית שפוגעת באיכות החיים. כדי לטפל בחרדה צריך להבין את ההקשרים בה היא מופיעה, ללמוד להתמודד עם תגובות החרדה, ולבסוף, גם להתיידד עם החרדה, כלומר, לקבל שבמצבים מסויימים החרדה מופיעה כחלק טבעי של מהלך החיים. כל אלו יכולים להיעשות בטיפול פסיכולוגי. להלן השיטות הנפוצות ביותר לטיפול בחרדות. ישנן גישות שונות להבנה וטיפול בחרדה. באופן כללי ישנן שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. נוקטי עמדה זו סבורים שיש צורך בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח ומעמיק כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים לא מודעים שיש לעבדם בטיפול. גישה פסיכולוגית אחרת טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי ממוקד וקצר מועד ולשפר על ידי כך את איכות החיים. במידה וישנה בעיה פסיכולוגית רחבה יותר ברקע רצוי לטפל בה, אבל ניתן במקביל או באופן בלתי תלוי לטפל בחרדה. גישה זו טוענת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. הגישה הרפואית-תרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי חרדה חריפים יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. בברכה ד"ר אורן קפלן

!

שלום רב, אני בת 31. לפני כחצי שנה התחלתי ללמוד לנהוג (הגיע הזמן, בגילי המופלג). הבעייה היא שמאז שאני זוכרת את עצמי, היה לי פחד מהכביש וממכוניות, ללא כל סיבה שאני יכולה לחשוב עליה. כתוצאה מהפחד הזה, אני כבר נמצאת היום אחרי כ- 70 שיעורים בערך, וטרם ניגשתי לטסט ראשון. במהלך הנהיגה אני עדיין, לאחר חצי שנה, מתוחה מאוד וקשה לי לקלוט בבת אחת את כל המידע שעל הכביש (תמרורים, הולכי רגל, שלטים וכו'). הנהיגה שלי הססנית מאוד וחסרת ביטחון. מאז שהתחלתי ללמוד החלפתי כבר מורה אחד, ולמרות שאני מרגישה היום הרבה יותר טוב עם המורה השני, וגם השתפרתי מאוד, עדיין אני מרגישה שלמורי נהיגה אין ממש כישורים להתמודד עם בעיות פסיכולוגיות מסוג זה. אני ממש רוצה כבר לגשת לטסט ולהוציא רשיון, אבל לא נראה שאני אצליח לעבור אותו בשל חוסר הביטחון שלי בנהיגה. אשמח לקבל עצות. (האם יש טיפול התנהגותי לפחד מהכביש?)

טלי, יש טיפול, ואפילו התנהגותי... תנסי למצוא מטפל התנהגותי... בד"כ מדובר בטיפול לא ארוך במיוחד ועם אחוזי הצלחה גבוהים יחסית... למרות שאני יכולה להבין את הפחד שלך מהכביש... HERA.

טלי שלום את סובלת כנראה מסוג של חרדת ביצוע, בדומה לחרדת בחינות, פחד לדבר בפני קהל, וכדומה. הזמן הארוך בו את מתמודדת עם לימוד הנהיגה לא פועל לטובתך כיוון שאת מגבירה את החששות ומשכנעת את עצמך בכישלון הצפוי. כך נוצרת נבואה שמגשימה את עצמה. טיפול פסיכולוגי קצר מועד בגישה קוגינטיבית-התנהגותית פותר ברוב המקרים את הבעיה תוך מספר בודד של פגישות. מצאי פסיכולוג מתאים, קבעי תור לטיפול והזמיני מועד לטסט. חבל על הזמן. בברכה ד"ר אורן קפלן

הנני בת 34 ,נשואה +2 ,בחיי עברתי הרבה מקומות עבודה ותמיד שחשבתי שהגעתי למקומי הרצוי איכזבה אותי המציאות הקשה וקיפחה אותי , אני נותנת מעצמי יותר מידי והנני נאמנה ואמינה מעל ומעבר , המעסיקים שאתה בא לריאון נותנים לך הרגשה שאת רצויה ומיוחדת ונותנים לך קומפלמנטים אם את טובה בעבודה ,ואת חושבת שאת בעננים ויש לך המון מוטביציה להראות עוד ,אך לאחר תקופה הסמרטוט כבר איבד מהערך שלו וזה לאחר ניצול ושיעבוד העובד על הצד הטוב ביותר ,ואז מזמנים אותו לחדר מודיעים לו על הפיטורין הקרובים וכי מה קרה רק לפני מס' ימים הוא כ"כ העריך אותי ומה עכשיו נשכחו המילים ולא היו דברים מעולם וכי מה הייתי צריכה להקליט אותו , כל מקומות עבודתי ניצלו אותי עד תום ולאחר תקופה כבר לא היה להם צורך בי יותר וכי יש לי אות קין על המצח , היום שאני עובדת כבר אין לי חשק ויכולת ללמוד ולעבוד המוטביציה פרחה מהחלון וכי למה לי להתאמץ ממילא יזרקו אותי לאחר תקופה קצרה . בברכה

מאיה שלום זו באמת חוויה מתסכלת מאוד. השאלה היא האם את יכולה לזהות משהו שאת יכולה לעשות לגבי זה. האם יש אותות הזהרה שלפחות בדיעבד את יכולה לזהות, האם את לומדת מהנסיון ואולי סוג העבודה שאת בוחרת אינו מתאים לך וכדאי לחפש משהו אחר. כל עוד השליטה נמצאת במלואה אצל המעביד ואת מפוטרת בלי כל סיבה הגיונית, את נשארת חסרת אונים. אולי יש אפשרות לנתח את ההסטוריה התעסוקתית שלך ולהבין איך את יכולה לשנות את המאזן הקבוע הזה. זה יכול להיעשות עם בני משפחה או חברים קרובים, או עם גורם מקצועי. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

איך בוחרים פסיכולוג? אני רוצה להתחיל בטיפול פסיכולוגי איך אדע לבחור את המטפל המתאים לי, בסביבתי הקרובה אין מישהו שמטופל ע"י פסיכולוג. האם תוכל לסייע לי ?

שלום חפ, השאלה היא מאוד כללית כי אינני יודע לא את מקום מגורייך ולא את הבעיה בגלל את מעוניינת בטיפול. אם קשה לך להיחשף בפורום, שלחי לי בדואר אלקטורני את תיאור הבעיה, מעט פרטים על עצמך, וכן את אזור מגורייך ואת שם קופה"ח בה את מבוטחת ואנסה לכוון אותך. בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין

ברצוני לשאול מה עושים עם הצירות שגורמות התרופות לדיכאון. זה בלתי נסבל. בתודה רונית

מנסיון שלי זה עובר לאחר מס' שבועות עד אז זה או משלשלים או חוקן

לפני שאת פונה למשלשלים ( חוקן ממש לא רצוי במקרה זה.) כדאי לך להיכנס לחנות טבע ולקנות מוצר טיבעי שיפעיל את המעיים. שם גם תקבלי הדרכה לתזונה עתירת סיבים שתוכל לעזור. בהצלחה.

רונית שלום פני לפסיכיאטר המטפל, הוא אמור לספק את התשובות. בברכה ד"ר אורן קפלן

למדתי עכשיו משהו חשוב שהסתכנתי המון!!! אתמול לא רק שהסתכנתי בזריקת עוגה לפרצוף - דבר שדי חששתי ממנו אבל גם איכשהו הייתי 50% בטוחה שזה יקרה... הסתכנתי במשהו קצת הרבה יותר עמוק מזה כשאוכלים עוגה יש את הסיכון להשמין...ויש השמנה שמובילה למוות ....אכזרי

ליבי יקרה:) אני יודעת עד כמה את אוהבת להשתמש בדימויים. נכון, הם עוזרים להרחיק את המצב וכאילו לחשוף וגם להסתיר בו זמנית. אבל בכל זאת, אם את באמת רוצה את עזרתנו, ספרי לנו מה בדיוק קרה ומה את מרגישה בקשר לזה, וכך העזרה שאת מצפה לה תהיה הרבה יותר מלאה ואפקטיבית עבורך. אם את עדיין לא מוכנה לחשיפה, אבין זאת אבל מצד שני העזרה תהיה פחותת ערך. ואם דברייך מכוונים להרה בלבד, ומהאימיילים היא כבר יודעת על מה מדובר, אז ראי את דבריי כבטלים ומבוטלים. מאחלת לך רק טוב, מיכל.

מיכל יקרה אם תסתכלי על הודעות קודמות (מעמ' 609 ואילך או אפילו קצת קודם...) תביני במה מדובר הודעות כמו "הגיגים בלילה" או סתם הודעות שלי שמיועדות לאנשים אחרים.... סיפרתי את הסיפור באופן די מובן והדמוי של אגסים וחיטה נוצר משיחה עם חבר קרוב שהוא גם פסיכולוג...וזה לא בא במטרה להסתיר...אהבתי את הדימוי והמשכתי הלאה תקראי את ההודעות הישנות יותר ותראי מה את מבינה מהן יום טוב

ליבי... כשאוכלים עוגה במינונים מוגזמים אז משמינים... כשאוכלים גם עוגה, אבל לא רק - אז זה בסדר... ופה משתלב האגס... כי אגס זה בריא, אבל רק כשלא נעשים אובססיביים לגביו... אם מחפשים תמיד אגסים, בלי לחשוב על ההשלכות שבדרך - אז אומנם בסוף מוצאים אחד יפה ומזין - אבל כמה אבד בדרך? את לא חושבת, שאיכשהו את מחפשת את הסכנה והריגוש? כהענשה עצמית, אולי? תאכלי הרבה עוגה ובאמת תכאב לך הבטן, תקבלי אותה בפרצוף - וזה שוב יהיה עלבון צורב ופגיעה אנושה...

הרה יקירתי השאלה היא - מה אם הצד השני שאוכל יחד איתי את העוגה בקיא באכילת עוגות? אז גם הוא רגיל וזה פחות "מזיז" לו מאשר לי. השאלה היא אם זו לא בעיה גדולה בשבילי...כי מי ערב לי אילו רכיבים מועברים אלי דרך העוגה? והענשה עצמית? על מה? על זה שאני מסכנה כי אני בדיאטה צמחונית? על זה שבהיוולדי הוגדרתי כצמחונית בלי ידיעה של מה יקרה עוד כמה שנים? על זה שגם אגס מזין לא ייצא לי בשדות שבהם אני מחפשת אותם?

שלומי, אל תלך. על זה אומרים "הציץ ונפגע"... גם בעולם החילוני יש אנשים שהענין הזה מוקצה אצלם מחמת מיאוס. אבל - הרבה נשים שהולכות לראות הן תמות וכשרות ורק נהנות מהפנטזיה. תשאר איתנו.

הוא לא הלך וגם לא ברח. פשוט הבוס שלו די מציק לו היום. הוא מת להיות איתנו פה אבל פשוט לא יכול.

היי נטע האמנם בשביל לטעום פרי צריך לעבור בשדה החיטה? ומה על אנשים שאומרים מראש שכל מה שהם מוכנים לכבד אותך זה עוגה ולא מעניין אותם כמה חשוב לך להיות צמחונית? והכמיהה לאגס הורסת....אבל האם בגלל זה אני צריכה לבלוע את העוגה קודם? ותחושות הבטן - אומרות שפעם עוגה בפרצוף תמיד עוגה בפרצוף...ואני יודעת שזה לא צודק ושיש עוגות טעימות מאד - ועוגת פירות היא דבר אדיר אבל.....כזה הוא הניסיון שלי ואין דרך אחרת (שאני מודעת לה) לנתב את הרגשות לכיוון אחר.

ליבי, אני צריכה לצאת לעבודת הקודש. את קוראת את הספר "התקדשות" ולפיו את בהחלט יכולה להבין שאם תרצי בכל ליבך ועצמתו, באמת, ומבפנים לאכול אגס., את תגיעי אליו. לא תצטרכי לעבור בשדה חיטה ולא תקבלי שוב עוגה בפרצוף. האגסים והפירות הטרופיים נמצאים לידך, את צריכה רק לרצות אותם ולטעום מהם. אחזור ב 9 בערב, נוכל להמשיך.... יום נעים חמודה.

בוקר טוב לכולם, אני מבקשת אם אפשר לשוחח באימייל עם חברים מהפורום אשר סובלים מחרדות, מטפלים בעצמם והגיעו להשגים כלשהם. אשמח לדבר בנושא בתקווה שיוקל לי. יום נפלא לכם, נטע

תמיד אשמח לעזור ולשוחח... כמה זמן את כבר בטיפול תרופתי? ים

ים, אני נוטלת 1 סרוקסאט ליום משך 7 חדשים. הבוקר היה לי התקף חרדה, אחרי למעלה משבועיים. הפסיכיאטר שלי טוען שיתכן ופיתחתי סבילות לתרופה וממליץ על כדור וחצי. כאשר הייתי אצלו בשבוע שעבר החלטתי לא להעלות את המינון ולהתגבר בכוחות עצמי. אני חוששת להוסיף אפילו עוד חצי כי היו לי בהתחלה תופעות לואי של התאבנות שרירים בידיים וזרמים בגפיים. הוא אומר שזה לא מהכדור. כבר למדתי לקבל את דבריו בערבון מוגבל. מצאתי באינטרנט שתופעות כאלה קימות והתיעצתי עם ידיד של אחותי שהוא פסיכיאטר ,הוא הציע לי בזמנו להפחית ולקחת שלושת רבעי כדור. את יודעת איזה סבל זה. קמתי בבוקר והרגשתי עקצוצים בידיים, חום וקור והדופק התחיל לפעום בטירוף. שמתי לב שיש לזה קשר עם המחזור. כמה לקחת ולמשך איזו תקופה? איך יצאת מזה? הבנתי שיש לך בעל תומך, מזלך הטוב. לי אין את זה..... יש לי חברות טובות אבל אני טיפוס שלא נעים לי להטריד.

שלום נטע, אני מטופלת אצל פסיכולוגית וכן נוטלת כדורי "קסנקס" - 0.5 מ"ג ליום. לי זה מאוד עוזר! מובן, שלכל מטופל צריך להתאים באופן אינדיבדואלי את הטיפול המתאים לו - אם זו עזרה נפשית ואם זו תרופה. אבל בשורה האחרונה - בהחלט יש תקווה, ואין צורך לסבול מהחרדות המזוויעות האלה! אם את רוצה פרטים נוספים - אשמח אם תכתבי לי למייל או אפילו כאן בפורום. כל טוב! נזבורה

הי נזבורה, תודה על התיחסותך. יש לך אולי אייסיקיו או אודיגו? אם לא אשמח לכתוב לך לאימייל.

בוקר טוב לכולם! חברות הזמינו אותי למסיבת בנות היום בערב - מסיבת צ'יפינדלס. אם אני אלך ואני יודעת שלבעלי אין בעיה עם זה אז לדעתי אני פותחת פתח לכך שאם בעלי ירצה גם ללכת למסיבה דומה אז לא אוכל לסרב זה לא הוגן . אני סומכת על בעלי אך יש לי בעיה באופן כללי אני יודעת שאני שולטת בעצמי ואין סיכוי שאני יתפתה לכל מיני פיתויים ואצל גברים המצב שונה להם קל כל כך להתפתות ... י ש עצה ??? האם אני מגזימה ??? (אני יודעת אם הוא ירצה לעשות משהו הוא לא צריך מסיבה בשביל זה...) ים

הי ים, את מכירה את בעלך ויודעת אם לסמוך עליו או לא. אם היה רוצה לבגוד בך היה יכול לעשות זאת כבר מזמן... את צודקת הוא לא צריך מסיבה בשביל זה. זה לא נכון שגברים מתפתים יותר בקלות. בכלל, לא סתם מתפתים. יש לזה רקע. כמו בעיות זוגיות שונות. יש לכם בעיות בזוגיות? יש לך סיבה ממשית לחשוש? אם יש לכם בעיה מסויימת היא יכולה להסביר את חששותייך. מקווה שקצת עזרתי, מיכל.

ברור שתלכי למסיבה. למה לא להנות קצת? וכמו שאמרתי בקשר לבעלך, הוא לא צריך מסיבה כדי להתפתות...

יקירתי לכולנו מגיע קצת השתוללות .. פורקן ואיבוד שליטה...גם לבעלך.... זה לא אומר שמיד צריך ללכת עד הסוף... קצת אמון לא יזיק האם לבעלך יש בעיה שתלכי מסיבה כזאת?! כנראה שלא . חוץ מזה תחשבי שבמסיבות האלה של הבנים נמצאים כל הח'ברה לא נראה לי שהוא יחשוב שזה מקום מתאים לפלרטט...

נו טוב, עשיתם לי חשק ללכת. ים

סליחה על ההתפרצות לשיח הבנות, אבל מישהי מוכנה להסביר לי על מה אתן מדברות ?? מה זה ציפנדייל ???? אני מתחיל לפחד מהתשובה , מה לעזאזל עושים שם ??

אוי שלומי , זה חטא שלא יתואר ואסור שאשתך תדע מזה כי גם היא תרצה... סתאאאאם:) זה הופעה של רקדנים שתוך כדי הריקוד ובלהט המוזיקה מורידים אט אט את מחלצותיהם... הם נורא חתיכים, נורא יפים ועושים תנועות מגונות. אותי הם לא מושכים אבל יש כאלה שכן ואז......חבל על הזמן מה שהולך שם בהופעות...

שלומי היקר אל תבהל מהבנות.... צ'יפנדייל זו סתם הופעת חשפנות, בחילופי תפקידים. הנשים יושבות בקהל, והגברים הצעירים על הבמה, מורידים ז'קט, מורידים עניבה, מורידים חולצה, מורידים מכנסיים, נשארים בלבוש תחתון, ורוקדים. גם אני עדיין לא הייתי במופע כזה....כל ההשכלה שלי בנושא באה מהטלויזיה. זה מסקרן, אבל כולנו בנות טובות. אל תברח ש נ ה ב

שלום , היום אני בת 30 נשואה באושר +2 . כשהייתי בת 5 שכנה בת גילי הזמינה אותי לביתה אחיה שהיה בן 8 והיא שכנעו אותי להתפשט בפניו גם היא התפשטה וזהו לאחר כ-10 בערך הבנתי כנראה מה אני עושה התלבשתי והלכתי הביתה. במשך שנים אחר כך הם סחטו אותי בכל מיני דרכים כל פעם שלא עשיתי מה שהיא רצתה או כשהייתי רבה איתה היא הייתה מאיימת שתספר לכל הילדים בשכונה. אני זוכרת שרציתי לספר להוריי, אבל פשוט פחדתי מהתגובה (בתור ילדה הייתי בטוחה שאני הפושעת) כל הזמן הייתי במתח וחרדה שמא זה יתגלה למשפחתי ועד היום זה לא התגלה. כשהייתי בת שמונה דוד שלי היה אצלנו אמא ישנה בצהריים בחדרה עם דלת סגורה ואני בחדרי, דודי נשכב לידי אני זוכרת שפתאום התעוררתי והרגשתי איך הוא לוקח את ידי לאיבר מינו. גם את זה לא סיפרתי לאף אחד. מגיל 21 אני סובלת מחרדות ואף טופלתי בכדורים האם יתכן שכתוצאה מהתתעללות התפתחה אצלי חרדה , אנא תשובה

שלום לך פשוט לא יכולתי שלא להשיב לך ההזדהות גם אני בת 30 + 2 כשהייתי בת 10 נוצלתי מינית ע"י חבר של אחותי הבכורה זה היתחיל בבקשה שלו שאעשה לן מסאז' ואז היה דוחף לי ידיים למכנסיים לילה אחד היתעוררתי והוא היה ליידי שם את ידי על אברו ואף ניסה לקרב אותו לפי. גם לי לא היה למי לפנות , הפכתי לילדה חזקה ומכה כל מי שעמד בדרכי דרסתי למזלי מעמדי החברתי היה מעולה הייתי מלכת הכיתה גדלתי להיות נערה מחוזרת פיתחתי לעצמי ביטחון עצמי מופרז (הייתי חייבת) כל חיי הייתי שקרנית להפליא(היה לי סוד ענק להסתיר) למזלי ( עכשיו אמי יכולה להגיד למזלי) בגיל 25 כמה חודשים אחרי שנישאתי החלו התקפי חרדה . למזלי לא הסתפקתי בטיפול תרופתי וטופלתי ע"י פסיכולוגית מדהימה שדרשה שאספר את הסיפור לפירטי פרטים כולל מה הרגשתי האם נהנתי ( גורם לרגשות אשם גדולים יותר) נאלצתי לספר ולחוות את הפחד הגדול. בקיצור רק אחרי עיבוד של המצבים עם הפסיכולוגית הסיפור הפך להיות ברקע חיי ולא משהו ממנו אני פוחדת ,פועלת ,הוא כבר לא מפריע לחיי. יקירה אל תסתפקי בתרופות זה עוזר רק לסימפטומים ולא משקיט את מה שחייבים להוציא. מנסיון מוצלח חיי השתנו ללא היכר. הלוואי שתשמעי לעצתי ותעזרי לעצמך ולכל משפחתך בהצלחה חמודה דרך אגב אחרי הטיפול סיפרתי הכל לאימי שגילתה שגם היא עברה היתעללות ואחותי שגילתה התעללות. זה ער גם להם

א. שלום אני חושב שאי אפשר להוסיף הרבה מעבר להודעתה של הילה. הזיכרון הברור של ההתעללות המינית בוודאי יצר תגובה רגשית כלשהי שלא קיבלה עיבוד והתייחסות. עצם העובדה שלא סיפרת על כך עד היום מראה שהנושא רגיש ומשפיע. לא ניתן לענות במסגרת הפורום האם החרדות מהן את סובלת קשורות או לא למה שקרה בילדותך, אני ממליץ שתפני לייעוץ פסיכולוגי, הן כדי להתגבר על החרדות, והן כדי לעבד את ההתעללות המינית שעברת. תוך כדי המפגש בבודאי תוכלי להבין האם השניים קשורים זה לזה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום , אחי נמצא במח' פתוחה בבי"ח וזאת עקב התפרצויות של אלימות ושבירת חפצים בבית . הצוות הרפואי במקום קבע כי הוא סובל מחרדה מאוד גבוהה , שכן יכולה להתבטא בהתפרצויות של אלימות כשרמתה עולה . תחושת החרדה שלו מופיעה בעיקר ליד אימי . אין לנו מושג למה זה קורה וגם הוא לא יכול להסביר את זה . לאחר שהוא מרחיק אותה מהפחד ומדבר אליה לא יפה ( בכוונה כדי שתלך ) הוא מתקשר אליי ואומר לי שהוא לא התכוון לפגוע בה פשוט הוא מרגיש את התחושות הללו . גם כשהוא היה בבית ההתפרצויות הללו היו כמנגנוני ההגנה שלו . הוא אמר לי שהוא בפירוש לא יגרום לסכנת חיים למישהו ( הוא יודע מה פוגע ומה לא ) אבל זאת הדרך שבה רק מקשיבים לו ומבינים את הפחד שלו . הוא מקבל זיפרקסה במינון של 10 מ"ג ליום ( קיבל בעבר סרוקסט אך הפחיתו לו את זה כי טענו שזה בין היתר גרם לו לתופעת האלימות ) . כשאימי הייתה אתמול בפגישה עם הרופאה המטפלת , ההיא אמרה לה כי לאחי יש גם הפרעות בחשיבה , כששאלה למה הכוונה נענתה כי הוא מציג את אימי כאמא אלימה או שסיפר כי היה מקרה במחלקה בו ראה כי שני בנים נמצאים יחדיו ובבדיקה שלהם לא היה ולא נברא . אני לא רואה את זה כהפרעה במחשבה אלא כניסיונות שלו להציג את המקום כלא מתאים לו וכחושף אותו לדברים לא טובים ( בכדי שאמי תרחם עליו ותוציא אותו משם ) או בכדי להציג לרופאים כי הוא לא אשם בדבר ובבית בעצם הייתה אלימות - לפי דעתי הוא פשוט מחפש כל מיני דרכים בכדי שיאמינו לו ויוציאו אותו מהמחלקה הזו ולא כמו שהרופאה אומרת "הפרעות בחשיבה" - האם אני צודקת ? הוא גם כל הזמן מתלונן בפניי מדוע הוא לא יכול לצאת לכמה שעות ( הם רוב הזמן נמצאים במבנה סגור כיוון שברחבי המקום מסתובבים אנשים מבוגרים חולים והם מגינים כך על הילדים ) . אחי הוא נער מאוד חכם ויכול להיות מניפולטיבי מאוד - נתנו לו שבוע שעבר לצאת הביתה לסופ"ש , ופשוט הוא הוציא את הכעס שלו והנקם שבו ( הוא חושב שאנו גרמנו לו לאשפוז וללקיחה באמבולנס ) ואמי נאלצה להזמין שוב אמבולנס שיקח אותו בחזרה . במח' לא האמינו כי הוא במשך שבועיים וחצי לפני כן התנהג למופת ןשיתף פעולה . לאור התנודות האלו עקב החרדה שלו ( יש ימים שאנו מבקרים ונעים להיות ולמשל אתמול הוא אמר לאמי כי הוא מרגיש פחד ממנה ושתלך ) , אמי כבר חשה מותשת וחסרת תקווה . אני יודעת שגם הוא צריך לקבל שיחות והדרכה לגבי הבעיה שלו ולזהות את המקור שלה בעצם ( לא מספיק הטיפול התרופתי ) אבל זה נעשה שם בתדירות מאוד נמוכה ... אני רושמת לך כדי לשמוע את דעתך בכל העניין הזה ואולי לקבל קצת יותר בהירות בנושא . אודה לך על התייחסות מהירה . תודה .

שלום קרן, לא ברור לי אם פנית אליי. בעבר הגבתי לשאלותייך. אני מבין שבינתיים אחיך עבר למחלקה פתוחה ויש לראות זאת כהתקדמות. לפי תיאורייך, קשה לקבוע אם אחיך סובל מהפרעות בחשיבה. רצונו לצאת מביה"ח מובן וטבעי. יחסיו עם אמו קשים מאוד, ללא ספק. שיחות בחלק מבתיה"ח הפסיכיאטריים אכן ניתנות בתדירות נמוכה בגלל מחסור בכוח אדם. העובדה היא שאחיך אינו שולט בעצמו. שיחות יכולות לעזור לו, אם כי אולי יותר כטיפול תמיכתי ולא כטיפול מעמיק שיגרום שינוי בסיסי. לדעתי, כפי שכבר היבעתי אותה בעבר, אם ברצונכם לחשוב לטווח קצת יותר ארוך, כדאי מאוד ליזום שיחות עם הפסיכולוג והעובדת הסוציאלית במחלקה ובמקביל ליצור קשר עם סניף אנו"ש. ברור שהקשר שלו עם אמו כל כך בעייתי שכאשר ישתחרר מהאשפוז הביתה, רוב הסיכויים הם שהסיפור יחזור על עצמו. מחקרים גם מראים שכאשר חולה חוזר למשפחת המוצא שלו, סיכוייו להתאשפז שוב גבוהים הרבה יותר מאשר אם הוא משוחרר למגורים חלופיים כמו הוסטל, למשל. לצורך כך, יש אכן להתייעץ בסניף אנו"ש וגם להיעזר באמצעי התמיכה האחרים המוצעים שם (כמו קבוצות תמיכה להורים ובני משפחה). אחיך אינו סובל רק מחרדה - יש הרבה אנשים שסובלים מחרדות קשות, אך אינם מאבדים שליטה על עצמם. לטווח הארוך מומלץ, כאמור, לתכנן שחרור מביה"ח למסגרת אחרת, כדי להרחיקו מאמו. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

שלום לפניכשנתיים בגדתי בבעלי..זה היה מין סטוץ של לילה ולא יותר ....מאז חיי הפכו לסיוט.. אני חולמת על זה בלילה... דשה והופכת בזה אם אני נזכרת בזה ,פיזית יש לי בחילה. אם מדברים בטלוויזיה על בגידות אני מיד נלחצת ורוצה להעביר לנושא אחר...לערוץ אחר... אם אני יספר לבעלי אולי יוקל לי אני חושבת שבעלי יוכל להכיל את הבגידה ... האם זה יביא לי קצת שקט או אולי להמשיך להחריש והסיוטים יעברו לבד.. אשמח אם תוכל לחוות דעתך. ואם מגיבים כאן חברי הפורום אשמח אם יספרו מחוויותיהם בנושא

גילגל בוקר טוב, לפי דעתי היית צריכה לספר לבעלך, והייתם צריכים לנסות ולהבין מה גרם לך לבגוד, את גם צריכה לקחת בחשבון שבעלך יפגע עד עימקי נישמתו,ושיקח זמן עד שתזכי שוב באימונו, אם בכלל,אך אך מאחר וחלפו שנתיים מאז הבגידה, זה יוצר איזו שהיא בעיה..(למה שתקת?)

לא יודעת למה שתקתי..... אף פעם לא נראה זמן מתאים לספר פחדתי מהתגובה ...מזה שהוא יעזוב אותי.... פ ח ד ג ד ול שלא נותן מנוח

גיל גל יקרה חויתי חוויה של בגידה אני זו שבגדתי... וסיפרתי ...כמעט מיד אחרי המעשה... עברתי תקופה קשה וכנ"ל גם בעלי... כמעט שנה של עליות ומורדות.... ומאז יש בינינו קשר נפלא ומין משובח שלא חווינו קודם... קשה להמליץ ...ובכל מקרה בהצלחה

שלום, אם זה ממש יושב על מצפונך ואת פשוט לא מצליחה להוציא זאת מראשך ומליבך תספרי אבל קחי בחשבון שהתוצאה כנראה לא תהיה פשוטה. את כנראה רוצה לנקות את מצפונך ועדיף, לדעתי את יכולה לפתח חרדות מהאי שקט הנפשי שבו את מצויה וכך לבסוף גם את תפגעי. בהצלחה, ים

גילגל שלום, לדעתי לפניך שתי אפשרויות: 1. לספר לבעלך, ולהקל על מצפונך ולקחת בחשבון שיתכן וממהלך זה מערכת הנישואים שלכם תיקלע למשבר שאין ממנו חזרה. הוא יכול לאבד את אימונו בך, לחוש נבגד ודחוי. אולי הוא יוכל להכיל את הבגידה, אך אינך יכולה לצפות את התנהגותו מראש. 2. לא לספר - לטפח את המערכת הזוגית ובו בזמן לבדוק את עצמך באמצעות יועץ. להבין מדוע את מסויטת מודאגת ולא שקטה, לאחר זמן כה רב מאז המקרה. בני אדם מעצם היותם שונים וגדלים במשפחות כאלה או אחרות, מקבלים בצורה שונה בגידה של בן זוג. יש כאלה שזו מכה לדימוי העצמי שלהם, מפתחים חרדת נטישה, כועסים ועוד. אחרים יתיחסו אחרת. האם יש לך חברה טובה שתוכלי להתיעץ עמה, אשת סוד? לשוחח על הנושא יכול מאוד להקל עליך.

שלום גילגל, א. לפעמים בשם הכנות אנשים פוגעים בזולתם, ב. בעלך אינו הכתובת המתאימה לקתרזיס (הקלה ע"י פורקן) שאת מבקשת להשיג, כי הוא צד מעורב בדבר. ג. אינך יודעת שהוא יוכל להכיל את המידע הזה ולעבור לסדר היום. זו הערכה, ואולי משאלה, שלך. ד. תפגעי בו. ה. אם זה היה סטוצ של לילה ולא יותר, ותגובותייך נמשכות בעוצמה כזו במשך שנתיים, אני ממליץ שתבדקי את תגובותייך בעזרת איש מקצוע. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

דר' רובינשטיין או אולי גידי.... מדוע אתה חושב או מציע לי לפנות לגורם מקצועי ? מה יוכל גורם מקצועי להקל עלי? בהסתרה או בהבנת המצב וההשלמה איתו? מה בתגובות שלי מעורר אצלך את ההמלצה ?

תודה על ההסבר לפני האשפוז שלי זה היה קורה לי כמעט כל יום שהכל היה מתעוות המוזיקה היתה נשמעת אחרת כאילו כולם מפחדים ממשהו. במהלך האשפוז זה הפסיק וחודש אחרי שהשתחררתי זה שוב התחיל. משך ההתנתקות הוא משהו כמו 20 דקות שאני לא מסוגלת לעשות כלום ממש כלום. הכל נראה כל כך מפחיד ושאני צריכה לברוח לאנשהו

בל שלום אני לא יודע אם מה שאת מתארת הוא דיסוציאציה, אבל בכל מקרה, אני מקווה שאת נמצאת במסגרת כלשהי של טיפול בשיחות כך שאת יכולה לעבד את מה שקורה ולנסות להפחית את העוצמה של הניתוק והאימה. במידה ולא מומלץ שתבקשי מסגרת קבועה של שיחות. בברכה ד"ר אורן קפלן

מדובר באשה מבוגרת חולת פרקינסון אשר לאחרונה התפתחה אצלה גם תופעה של פרסברציה מילולית. אבקש לדעת : 1. מהן הסיבות הגורמות לפרסברציה מילולית? 2. מהן דרכי הטיפול בבעיה זו? אילו תרופות יכולות לעזור? האם ניתן להעלים לחלוטין את התופעה? האם יש דרך לרפא? 3. מהו המינוח הלטיני לתופעה זו?

נדמה לי שאתה מתכוון לאקולאליה, מלשון, ECHO - הד.

לא . ממש לא אני מתכוון לפרסברציה מילולית

היי, מותר לשאול למה בחרת לציין בסוגריים את היותך סטודנטית לפסיכולוגיה? יום טוב, הרה.

הרה בוקר טוב, האמת שלא ממש חשבתי על זה פשוט כתבתי ........ ליאת

הדברים הכי אמיתיים יוצאים החוצה כשאנחנו לא חושבים....:-)

חזרתי.... עוד יותר מבולבלת מקודם. בהלם אם אפשר לומר, לא יודעת מה להגיד. אמר לי ידיד טוב הלילה...."את מחפשת אגסים בשדה חיטה...חפשי את המטבע היכן שהיא נמצאת ולא מתחת לפנס..." . הצורך שלי באגס הוא כל כך נואש שלא משנה איפה מחפשים אותו...אבל האדם שנותן לי את שדה החיטים - האם עלי להאשים אותו בזה שאין לו אגסים? או בזה שהוא מבטיח להביא מהמלאי...מתי שהוא.... צריך רק טריגר כדי להזכיר נשכחות... הסצנה שונה....הרגשות די דומים

עניתי לך על המייל... מותר גם לא לדעת מה להגיד... אם היינו יודעים תמיד מה להגיד, לא היה רגע אחד של שקט בעולם... את לא יכולה להאשים את בעליו של שדה החיטים... את כן יכולה לבדוק למה דווקא אגס, והאם רק אגס? אל תחבי סתם... יש אנשים שמבטיחים בשביל לכלוא אותנו... הם קולטים את הצורך הנואש ומשתמשים בו מתוך ידיעה, שלא נוכל לעמוד בפיתוי... כמעט כמו החטא הקדמון... ועל שני המשפטים האחרונים עניתי לך במייל.

לילה טוב הרה עניתי לך על המייל בעל החיטים יודע שאני מחפשת אגסים ועל אגסים אכן דיברתי איתו בראש ובראשונה...המנגינה קצת השתנתה מאז...אבל הכמיהה לאגס היא הדבר שמונע ממני "לחתוך" ולהמשיך...כי אולי באמת יש פוטנציאל... למה רק אגס? כי פעם אחרונה שניסיתי את החיטה ודומיה...נזרקה לי עוגה בפרצוף. אז בעוד אני מסתכלת לאלף צדדים למקרה ש"תנחת" עוד אחת, אני אעדיף להיות "צמחונית".

לכל הגולשים שלום עד שלא פקד אותי האבל לא ראיתי באינטרנט כלי להעברת זמן משקמתי מהשבעה ראיתי שהאינטרנט הוא כלי מצוין להתמודדות עם אבל אני מבקש מהגולשים המנוסים רשימה של אתרים מעניינים גם רשימת אתרים שלא ניתן לרשום בפומבי אפשר להעביר ל [email protected] תודה שאול

שאול שלום, בכלל לא משנה לך מה תוכנם של האתרים? הרי לכל אחד יש תחומי התעניינות שונים... הרה.

בכל מקרה יש אתר נחמד מאוד שמרכז בתוכו הפניות להרבה אתרים ומאמרים בתחום בריאות הנפש ועוד כל מיני דברים הכתובת שלו היא זאת http://www22.brinkster.com/zarut מקווה שיעזור הרבה כוח

שלום לכולם לחלק גדול מאיתנו ניסיון במחשבות טורדניות כוונתי היא לאתרים לאו דווקא בתחום בריאות הנפש שיכולים להסיט את המוח מהצרות היום יומיות תודה שאול

שאול, אתה אוהב לפתור תשבצים? זה משהו שלפעמים מצליח להסיח את דעתי...

בכל פעם שאימי מרימה אליי טלפון אני מתמלאת זעם וכעס... לא משנה מה. רק מעצם השיחה. אני אוהבת את אימי ואני קרובה אלייה. יש בי איזהשהוא טינה כלפיה ואיני מצליחה להשתחרר. אני לא יודעת איך להסביר את זה היא האדם היחידי שיכול לגרום לי להתעצבן ולהיות מתוחה כל כך. מה לא בסדר איתי? איך אני יכולה לשלוט ברגשות המגוכחים כל כך ולמה אני מגיבה כך? להצעות והסברים אשמח.

שלום קרן כעסת פעם בעבר שהיית ילדה או נערה על אמא שלך על משהו רציני??? יש איזו סיבה בבית או בעבודה שבגללה את עצבנית באופן כללי???? יש משהו שהיא אומרת שגורם לך לכעוס???? @----)--- איתן

קרן שלום דווקא האנשים הקרובים אלינו ביותר יכולים גם להכעיס ביותר. אהבה וקשר הדדי כרוך לעיתים קרובות גם בתסכולים וחסכים ולא תמיד הקרבה והקשר החזק מונעים את התסכול. לא הייתי מתייחס לזה כרגשות מגוחכים. חשוב להבין מדוע את מגיבה כך שכן גם אם תדחיקי ותעלימי את הכעס כלפי אמא הוא עלול לצוץ במקומות אחרים בלתי צפויים. במידה ויש לך מוטיבציה לחקור ולטפל בעניין תוכלי לפנות לייעוץ פסיכולוגי. כמו כן את יכולה לנסות ולהעלות את הבעיה ישירות עם אמך ולראות מה יעלה בעקבות השיחה. לפעמים בני משפחה קרובים שמכירים את שתיכן שנים רבות יוכלו לספק לך קצה חוט, ואולי, לך עצמך יש כבר קצה חוט... בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לכולם, האם זהו פורום טיפול-נפשי - פסיכולוג... או ציאט פרטי ?

ליאת, האם טיפול פסיכולוגי תמיד מעמיק לחפור בנבכי הנפש, או שמא לפעמים מדברים על דברים פחות "פסיכולוגיים"? לגבי הפסיכיאטרי... טוב, אין כרגע פסיכיאטר.

אבקש מידע על התרופה קלונידין הניתנת להפחתת טיקים ובמקרים של סינדרום טוראט tourette אני יודעת שבמקור זו בכלל תרופה להורדת לחץ דם??? האם יש התמכרות? תופעות לוואי? סתירות עם תרופות אחרות או עם העובדה שהלוקח הוא גם G6PD ?

http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=269

שנהב, לא התכוונתי להציק, בכל אופן כוכבית ציינה שלא מפריעה לה. תמשיכי לעזור לכולם ולהיות נחמדה, (תפסיקי לדאוג יותר מדי...) ים

היי ים:-) לא הבנתי...מה שנהב אשמה שאני לא יודעת אנגלית???

שנהב לא אשמה, עזבי צאי מזה ! ים

ים תודה, אפרופו ים- אני עובדת במגדל יחסית גבוה בתל אביב- ואני רואה כעת את הים הגועש.ששש... מראה מ-ר-ה-י-ב!!!! את באמת חושבת שאני טיפוס שדואג יותר מידי? תגידי ת'אמת.... ביי ש נ ה ב

גם אני רואה את הים אבל לא בתל אביב. מה את עובדת במגדלי עזריאלי? אם כן אני מקנאה בך, חוץ מהחשש לפיגוע טרור (בלי להפחיד). לדעתי את מגוננת יותר מדי על הבן שלך, אולי בגלל שהוא בן יחיד? לא יודעת, לדעתי אם יש לכם יחסים פתוחים וכייפים כמו שציינת את יכולה להיות רגועה, אבל אמא זו אמא... חוץ מזה את על הכיפק !!! דרך אגב, מחר יום המשפחה... עבודה נעימה, ים

שלום. אני בת 25 ולאחרונה אני ממש מרגישה מפוחדת מהמצב. אני גרה באזור הקרוב לטולכרם ובכל לילה אני נכנסת למעין פחד שעוד רגע יבוא מישהו לתקוף אותי בתוך הבית או שיירו על הבית. כל רעש הכי קטן מקפיץ אותי וכל תמונה או צליל בטלויזיה בה יש אזעקה גורמת לי לדפיקות לב מוגברות. מה עושים? כיצד להתמודד? אי אפשר להמשיך לחיות ככה. לי.

היי לי, יש כאן באתר פורום הלם-קרב. את מוזמנת להצטרף. הנה הכתובת: http://doctors.msn.co.il/forums/list.php?f=66 עדי

לי שלום אני יודע שצרת רבים אינה מנחמת אבל בתקופה הנוכחית יש רבים שמצויים במצוקה עקב המצב הבטחוני. מצד אחד זו מציאות שקשה להתעלם ממנה כמעט בכל מקום בארץ. מצד שני צריך להמשיך ולשרוד איכשהו. אחת השיטות היא ללמוד שיטות להרגעה עצמית. זה בהחלט אפשרי. בסופו של דבר הלחץ הוא תוצאה של ניתוח אובייקטיבי של המצב אך עם מרכיבים סובייקטיביים שאותם ניתן לנצל לצורך הרגעה. טיפול פסיכולוגי קוגניטיבי עשוי לעזור בצורה ממוקדת וקצרה. ניתן להיעזר גם בהיפנוזה. לטווח קצר ניתן לפנות לרופא המשפחה ולבקש תרופה להרגעה לרגעים קשים במיוחד. שיהיה טוב ורגוע לכולנו ד"ר אורן קפלן

שלום, אשמח אם תוכלו לענות לי על השאלה הבאה או להפנות אותי למקורות מתאימים. שאלתי כזאת: מה הרלוונטיות של מטה קוגניציה לאבחון וטיפול באנשים בעלי ליקויי למידה? תודה מראש

שלום רב, מטה קוגניציה היא היכולת של הפרט לחשוב על אופן החשיבה שלו, ולסגל דרכי חשיבה אלטרנטיביות (בחירה חלופית בין: פתרון בעיות לוגי; הסקה הסתברותית; ניסוי ותעייה; חשיבה יצירתית) - כשצריך. זוהי אחת מהיכולות שמרכיבות את האינטליגנציה. לקות למידה אינה בהכרח העדר יכולת שכזו. אצל רבים, היכולת האינטליגנטית (ידע להתמודד עם הסביבה) והמטה-קוגניטיבית - מצויינת, אבל הלקות היא ביכולת להיות מרוכז לדרישות, או ביכולת לארגן כראוי את התגובה, או במשהו אחר. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

שלום, בעלי בן 49, ועובר בזמן האחרון כנראה סוג של משבר. הוא הודיע לי שהוא רוצה לצאת לפנסיה מוקדמת ואני מוכרחה להגיד שזה מדאיג אותי (ולא רק כלכלית אבל גם), הוא עובד מדינה במקום יציב ומסודר דבר שהוא יקר ערך בימינו. הוא לא שקל אפילו לנסות לעשות שינוי במקום הנוכחי, אולי תפקיד אחר ו/או משרד אחר בעיר אחרת, היום לעזוב מקום עבודה מסודר זה סיפור רציני ולדעתי אפילו מעשה חסר אחריות. לדבריו, הוא עייף ושחוק ועצבני ואכן אני חשה בזאת ומשתדלת מאוד לעודד ולתמוך אבל הפעם זה קשה "לעיכול", המחשבה שאיש בגילו ישב בבית ולא יעשה כלום משגעת אותי ומכיוון שאני גם נשואה לו מזה למעלה מ 20 שנה אני יודעת גם שהוא לא יטרח יותר מדי לחפש עבודה אחרת ו/או ללמוד משהו אחר/חדש. שלא יובן אחרת אני מאוד בעד שינויים בחיים בגיל מסויים, אבל כאשר הוא מחושב ולא פוגע באנשים אחרים וגם אני עשיתי זאת לפני מספר שנים אך לא עזבתי מקום עבודה אחד לפני שמצאתי מקום עבודה שני ובוודאי שלא עשיתי זאת בצורה של הנחתת פצצה על בני משפחתי אלא כולם היו שותפים לאורך כל הדרך. אנא עצתכם

אולי תדברי איתו שיחה רצינית ותבררי למה לא טוב לו במקום העבודה שלו ואיך אפשר לפתור את הבעיה...מה שלא תהיה...אנשים בעבודה, העבודה עצמה, השיעמום של השגרה. אפשר להחליף מקצוע בכלל למשהו שאוהבים - לשבת ולחשוב יחד מה עושה לו טוב. בטוח שבגילו ומעמדו - כאב משפחה - הוא מודע לעובדה שהוא לא יכול סתם כך לעזוב הכל...אבל מצד שני זה מה שכל כך חסר לו...היכולת לקום וללכת...

שלום ליבי, כמה שיחות שהיו לנו כבר אי אפשר לספור. הוא לא רוצה לעשות את המאמץ שכרוך בשינוי, הוא חושב שאם הוא ישב בבית כולם ירוצו אחריו והצעות העבודה תזרומנה מכאן ועד להודעה חדשה. אני חושבת (וגם כתבתי בהודעתי הראשונה) שהוא לא עושה שום מאמץ לשפר את המקום הנוכחי שלו ויש שם אפשרויות. הכי קל זה לוותר, לצאת לפנסיה מוקדמת לשבת בבית בטן-גב ולהאשים את כל העולם שסביבך במקום לקחת אחריות למצבך. רותי

שלום רב, אני מצטרף לכיוון שהציע ד"ר קפלן. ובהמשך לכך: חלק מההתלבטות יכול להיות נעזר ע"י נתונים והערכות לאחר יעוץ והכוון תעסוקתי. פנו למייל האישי שלי עם ציון אזור המגורים, במידה תרצו הכוונה. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

שלום רותי, אני מבין את דאגתך, אך האופן בו אתה מתארת את בעלך מצביע על קושי כללי יותר במערכת היחסים ביניכם ולא הייתי מוציא מכלל אפשרות שהמתח הגדול בו הוא נמצא אינו אך ורק תוצאה של לחץ בעבודה. את קובעת כמעט בוודאות שבעלך יישב בבית ולא יעשה כלום לאחר פרישתו לאור הכרותך איתו ולעומת זאת, את מעידה על עצמך כעל טיפוס דינאמי שעשה שינויים מתוכננים בחייו. בדאגתך מתבטא גם קושי להפריד בין צרכיו של בעלך כאדם העומד בפניו עצמו ובין צרכייך שלך שבעלך ממלא אותם ע"י עבודתו במקום העבודה הנוכחי. מהתיאור הנ"ל לא משתקפת הערכה גדולה מדיי שלך לבעלך. ייתכן שהוא מרגיש זאת אך חושש לבטא את הרגשתו ורצון הפרישה שלו הוא מעין "מחאה" כלפייך. לכן אני מצטרף להצעתו של ד"ר קפלן לפנות לטיפול זוגי שבו ניתן יהיה ללבן מה רגשותיכם זה אל זו, ולפעול למען הפרדה טובה יותר בין הצרכים שלך והצרכים שלו. יתר על כן, גם אם נניח שמצבו של בעלך בעבודה הוא הגורם היחיד למתח (מה שלא נראה לי סביר), לדבר עלולות להיות השלכות משמעותיות מאוד על בריאותו הפיזית והנפשית. דווקא בגיל זה הוא מועד לסיכונים בריאותיים גדולים יותר כתוצאה מלחץ מתמיד הנובע משחיקה, וזו נקודה למחשבה גם אם את מתייחסת לבעלך כמפרנס בלבד. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

יש לי בעיה איומה, ואני מתפללת שהיא תחלוףת אולי מישהו כאן יוכל לתת עצה טובה מה לעשות. אני בחורה בשנות העשרים, נשואה טרייה יחסית. גם אחותי נשואה וארבעתנו (אני, אחותי והבעלים) באותו טווח גיל ומאוד קרובים זה לזה. אתמול בטלפון לזעזועי הענק, סיפר לי בעלה של אחותי שכבר כמה זמן הוא מאוהב בי. הוא שרוי בכאב ומצוקה רבה מאוד. הוא הסביר שהוא אוהב גם את אחותי וגם את בעלי, וכבר לא יכול לחיות עם מה שאמר לי, בגלל שלא היה לא בכלל עם מי לדבר על זה, מו הסתם. באותו רגע שסיפר לי, אחרי התגובה הראשונה של "בבקשה שזה לא נכון", ניסיתי להרגיע אותו (ואותי) שזה טבעי, וזה יתפוגג מהר עכשיו כשהוא הוציא את זה לאור.אמרתי לו שלא ירגיש רע, שזה יעבור מהר. אח"כ, בבית, נשברתי לגמרי בזרועות בעלי (שכמובן לא יודע ולא יידע לעולם, כמו שאר העולם, מהסיפור הזה). הוא חשב שזה בגלל משהו אחר כקרה לי, וניחם אותי. כל הלילה לא ישנתי, אני מרגישה זוועה ולא יודעת מה לעשות ולמי לפנות. אני פשוט המומה. אסור שזה ייצא החוצה או יימשך בכלל, כי כולם כל-כך כל-כך יפגעו. אלוהים, אני לא מסוגלת לחשוב על זה אפילו. הצילו, מה עושים ? מיכל.

מיכל, נקלעת למצב מביך וקשה שלא באשמתך. את צריכה לשוחח עם הבחור ב- 4 עיניים ולהסביר לו שאין סיכוי לקשר כזה. נסי לשכנעו לגשת לטיפול פסיכולוגי בו יוכל לשוחח עם איש מקצוע שיתן לו כלים כיצד יתאפשר לו לצאת מהמצוקה אליה נקלע. אין לנו שליטה על אהבה. פעמים רבות מתאהבים ב"אדם הלא נכון", יתכן והוא חש תשוקה חולפת שנובעת מבקיעים בקשר הזוגי שלו עם אחותך. את כל הדברים הללו עליו לברר בטיפול. מבחינת הנורמות החברתיות קשר ביניכם יוביל לפירוק של משפחה שלמה. דרך אגב - אני מכירה אישית סיפור כזה. בעלה של חברתי הטובה התאהב באשתו של אחיה, שני הזוגות התגרשו, ושני המאוהבים חיים ביחד אך לא באושר.

תודה על התגובה, אני קודם כל רוצה לחזור ולהדגיש שאני לא מאוהבת בו כלל וכן מאוהבת מאוד בבעלי. האם את מכירה פסיכולוג או איש מקצוע אחר שיתאים ? הוא כבר הסכים ללכת. תודה שוב.

אני פשוט לא מקנאת בך !!! זה פשוט סיוט כהגדרתך מקווה שתקבלי דחוף סיוע מאנשי מקצוע, בינתיים, תנסי לצמצם איתו מגע עד כמה שאפשר מבלי שאחותך תרגיש שמשהו חשוד ... בהצלחה!

היי מיכל קשר בין גיס לגיסה דומה לקשר בין אח לאחות...הכל נשאר במשפחה נסי להסביר לו שקשר משפחתי הוא לא קשר בריא מתחת לפני השטח ישנם זרמים שהוא אפילו לא מודע אליהם - ומגע ביניכם לא רק שאסור מבחינה מוסרית אלא גם לא כדאי..לא יביא טוב לא לך ולא לו

שלום מיכל, אכן את מתארת מצב קשה, שלא פשוט להתמודד איתו לבד. האנשים הסובבים אותך אינם האנשים המתאימים להתחלק איתם בגלל סיבות שאת מציינת בעצמך. גיסך פרק מעליו את רגשותיו בזה שחלק אותם איתך, בלי לקחת בחשבון את יתר הצדדים. יכול מאוד שהוא אוהב או ליתר דיוק מאוהב בך בגלל מה שאת. יכול גם להיות שהוא מאוהב בך, משום שאת בחזקת "פרי אסור" במערכת המשפחתית המורחבת. לפעמים מה שהכי בלתי אפשרי הוא גם הכי מושך. השאלה שעלייך לשאול את עצמך - ואני בהחלט ממליץ לעשות זאת במסגרת מטפל, שהוא גורם ניטראלי וחיצוני למערכת זו - היא האם הרגשות שהביע גיסך אלייך הם חד-סיטריים. אם מדובר רק ברגשותיו אלייך, יש להציב לו גבולות. אך העובדה שהדבר עורר בך סערה ריגשית כה עזה דורש בדיקה יותר מעמיקה, במסגרת טיפול, של רגשותייך אליו. על איזה נימים הוא פרט שגרמו להתרגשותך העזה? האם ייתכן שהרגש הוא הדדי? מפני מי את צועקת "הצילו"? האמנם רק מפניו או מפני עצמך? אני רק מעלה שאלות שיש לדון בהן ברגישות רבה במסגרת איש מקצוע, שגם יתמוך בך במערבולת ריגשית עזה זו, אדם שיוכל לעמת אותך עם רגשותייך שלך ובו בזמן לתמוך בך ולהיות חיצוני לגמרי למערכת. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

תודה על תשובתך. רציתי להבהיר ולהדגיש מעל כל צל של ספק שאין לי אלא רגשות של אחות כלפיו. הזעקה הצילו נובעת מהחרדה שלי מפני מה שיקרה אם זה חס וחלילה ידלוף. אחותי, בעלי, אני והוא, וכמובן כל שאר המשפחה יהרסו מזה. הייתה לארבעתנו הרמוניה יפה של חברות. הוא לא סתם אמר שהוא אוהב גם את אחותי, גם את בעלי וגם אותי. את כולם אני אוהבת והמחשבה על עוצמת הפגיעה והכאב ששטות כזו יכולה להביא מחרידה. אין לי ולא שמץ של ספק לגבי רגשותיי - איני מרגישה כלפיו אלא אהבת אחות. מה שכן, היתה בי תחושת אשם, למרות שלא התנהגתי אף פעם שונה מהרגיל, שאולי יכולתי לראות את זה מתפתח ולמנוע את זה. אבל האמת היא שמעולם לא עלה בראשי כזה תסריט. מ-ע-ו-ל-ם !!! מאז, עליי לציין, דיברתי עם צד שלישי שמכיר אותי (לא את האחרים) והוציא אותי מתחושת האחריות שקיננה בי קצת. כתבתי גם לו מכתב שמבהיר חד משמעית את רגשותיי כלפיו - כאחות כאמור, ושמסביר לו את הסכנה האיומה. ביקשתי שישכח מזה ואמרתי שגם אני שוכחת מזה - כאילו זה לא היה מעולם. ביקשתי שיראה פסיכולוג - אני מרווה שיעשה כן, ואמרתי שאתרחק בזמן הקרוב. הוא התנצל והסכים לזאת. אני לא יודעת מה יתפתח מזה הלאה. מקווה ששום כלום. זהו. אם יש לך תגובה שתעזור למצב - אשמח לשמוע. מיכל.

שלום אני נוטלת סרוקסט כבר הרבה זמן , בעבר הייתי נוטלת פבוקסיל....... אני אף פעם לא אהבתי לקחת תרופות אבל אין ברירה כי אני סובלת מחרדות ופאניקה שאלתי היא האם התרופות האלה מזיקות באיזשהו שלב? כי בכל זאת אלה תרופות כימיות במיוחד כל התרופות האלה ממשפחת הבנזודיאזפינים שמעתי שהן תרופות ממש נוראיות , מזיקות וממכרות . הייתי רוצה לדעת מה התהליך שהן עושות בגוף? שמעתי שהן הורסות תאים בגוף ושהן נשארות בגוף ולא הכל יוצא בשתן הייתי רוצה את דעתך בנושא? תודה רבה יעל!

שלום יעל, הפסיכיאטר פרש. אענה לך מנסיוני. אני שאלתי את אותן שאלות מאחר וגם אני נוטלת סרוקסט, הפסיכיאטר ענה לי שהתרופות לא מזיקות. צריך לקחת תשובה זו בערבון מוגבל מאחר וסרוקסט תרופה חדשה יחסית ועדין לא ידועות ההשפעות של נטילתה לטווח ארוך. בכל זאת - אני נוטלת סרוקסט מאחר וכמוך סובלת מחרדות. השיקול של תועלת לעומת סיכון עומד לנגד עיני, ואני משתדלת לא לחשוב יותר מידי, מה אם... ומה יקרה... התרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים מזיקות מאחר והוכח שהן פוגעות בכבד, אם משתמשים בהן בכמויות ולאורך זמן. הן גורמות להתמכרות והגמילה מהן מלווה בתופעות גופניות קשות. לדעתי, רצוי לטפל בחרדות גם באמצעות שיחות וטיפול פסיכולוגי ולקוות להפסיק עם התרופות בהקדם האפשרי.

מה ז"א הפסיכיאטר פרש? לאן ? מה הוא לא יחזור יותר? ולאיזה תופעות גופניות קשות התרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים גורמות אם מפסיקים את הטיפול? תודה לך נטע

אבקש את עצתכם בבעיה שיש לי עם בני בן ה-21. החדר שלו מלוכלך בצורה לא רגילה, הוא מכבה בדלי סיגריות על מסילות התריסים. בכל החדר שלו מפוזר אפר, בדלים, שקיות ריקות של חטיפים, צלחות אוכל מזוהמות ועוד ועוד. הלכלוך בלתי נסבל. אני לא נוהגת להכנס לחדרי ילדי. שני ילדי האחרים אינם שומרים על סדר ונקיון, אך חדריהם סבירים, הם אחראים להם, ובהחלט שאינני נוהגת להתערב ולקחת אחריות על סידור החדרים שלהם. מידי פעם הם עושים נקיון יסודי והכל בסדר. בני הבכור אינו מרשה שאכנס לחדרו ואנקה אותו. כאשר ניקיתי אחרי 5 חדשים שהוא לא נגע בו,האבק הצטבר עד התקרה והזהמה חגגה, הוא ראה בחזרו מהעבודה חדר נקי והתנפל עלי איך העזתי להכנס לשם. המצב מאוד קשה, כי אני מריחה את האבק בכל הבית, עצם הידיעה שהאפר והבדלים מתגוללים שם והוא נושם את זה, מפריעה לי. אל תיעצו לי לא לנקות ולא להכנס לחדרו פעם ב-3 חדשים כדי לאסוף זבל... הוא גם מאוד אימפולסיבי ועצבני. האם יתכן וזו בעיה רגשית? אין לו ענין בטיפול פסיכולוגי.

בוקר טוב אני מתארת לעצמי כמה זה מעצבן......במיוחד שמדובר "בילד גדול". מעבר לכך אני רוצה להאמין שבחדר הזה לא מוסתר משהו אחר.....שאסור שתדעי על קיומו.....(לפי דעת בנך) סליחה שאני מכניסה רעיונות לראשך, באמת שלא זו כוונתי. מאוד ייתכן שהפרטיות של בנך חשובה לו בצורה קיצונית, וכל ניסיון שלך לנקות את חדרו "מעלה עשן סמיך בנחיריו"... גם אני בתור נערה לא אהבתי את התחושה שאמא שלי , תדע דברים שבזמנו חשבתי שהם באמת רק "העסק הפרטי שלי".... האם ניסית לקיים שיחה סחבקית עם בנך, ולאמר לו שמעבר לאפר,לריח, לטינופת ולשאריות, את פשוט חושבת שבגלל שאת החיים בבית חולקים כמה וכמה אנשים, יש להתחשב בהם ולא לצפצף על הכל? נסי לתפוס אותו במצב רוח מרומם, בין סיגריה לסיגריה, ולהבהיר לו כי בבית שלכם בני המשפחה מעדיפים להינות מאוויר נקי, חדדי את העובדה שהוא זה שנושם את כל הזוהמה והנילווים לה, ואם הוא יאמר לך שזה באמת לא מפריע לו בחיים, אני חושבת שיש לך בעייה....ואלי אנשי המקצוע יתרמו מנסיונם. מקווה לטוב ש נ ה ב

הי, לפי דעתי, כל עוד הוא גר בבית שלך, את רשאית לדרוש ממנו דרישות מינימליות ולא חשוב שהוא בן עשרים ואחת. לא רוצה לנקות, אז שילך ויחפש לו מקום מגורים אחר. פשוט מאד. למה מה הפינוק הזה ? מה ההליכה הזו עם כפפות של משי ? תגידי לי, בצבא היו מרשים לו לטנף את האוהל ? אז למה בבית מותר לו ? יש גבול לכל תעלול ! להיפך, בגלל שהוא מבוגר, הוא צריך להבין יותר ולהתנהג כמו בן אדם. וחוצמיזה, אם נגיד מגיעים בני דודים מחוץ לארץ ואת רוצה לתת להם את חדרו, את רשאית ? זה לא בדיוק החדר שלו לעולם ועד, זה החדר שלו כי את נותנת לו אותו. זו דעתי, בהצלחה ביי

אני מסכימה עם שלומי, כל עוד חיים בבית של ההורים צריך לכבד את דעתם דל ההורים ואני באמת לא חושבת שאת דורשת יותר מדי, לא רוצה לא צריך שיגיד שלום יפה הוא בטח כבר ילד גדול שילך לשכור דירה ושיחיו הוא והלכלוך שלו בכיף... את בשום פנים ואופן לא צריכה להסכים לזה מקווה שעזרתי, בהצלחה ! ים

אפרת שלום קיבלת עצות מצויינות. שילוב של נסיון לדבר איתו בצורה כנה וידידותית, עם הצבת גבולות סמכותית, היא בהחלט הכיוון המומלץ. האם זו התמודדות שלך לבדך או שיש בני משפחה נוספים שניתן לגייס או להתייעץ? בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, ברצוני לשאול האם ידוע מה הגורמים לשמיעת קולות בהתקף פסיכוטי ? האם זה צורך פסיכולוגי של החולה ? האם זה תופעה המוסברת באופן פיזיולוגי ? משתוקק לתשובה.

משה שאלה מצויינת ואין עליה תשובה חד משמעית. אחד ההסברים היא שבמצב פסיכוטי מנגנונים קוגניטיביים לסינון גירויים לא רלוונטיים אינו פועל. לכך יש הוכחות מחקריות. לדוגמא, מנגנון קשב שנקרא "עכבה סמויה" שמנטרל גירויים שנלמדו בעבר כלא רלוונטיים, אינו פועל בצורה יעילה במצבים פסיכוטיים וחוזר לפעולה תקינה לאחר קבלת תרופות אנטי פסיכוטיות. מאחר והאדם במצב הפסיכוטי מוצף ומותקף בגירויים רבים ובלתי מסוברים, ומאחר ונפש האדם מחפשת הסברים לכל דבר, חלק מהגירויים מתורגמים לקולות וחוויות שלמעשה אינם קיימים במציאות. אלו יוצרים את מה שמכונה דלוזיות והלוצינציות פסיכוטיות. זה לפחות ההסבר הכי משכנע שאני מכיר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלומי...בעמ' 609 החזרתילך תשובה וב611 כתבתי משהו קשור

הי, כבר אתמול עניתי לך שם בעמוד 609 . אני תמיד חוזר אחורה. אז נא לעיין שם. יום נפלא ביי

היי שלומי אחרי המקרה ידיד שוטר סיפר לי מה עושים לאנסים בכלא ואתה יודע מה...מכה שזה קשה אני לא יכולה לתאר לעצמי דבר כזה...פעם בזינזאנה היתה סצנה כזו ומאז אני לא ראיתי את הסדרה הזו יותר. הבעיה אצלי זה שהוא לא היה מישהו זר. הוא היה מישהו שברמה מסוימת היה לי קשר רגשי אליו. וזה די מבלבל כי מצד אחד הוא עשה כזה דבר נורא ומצד שני עד אותו יום סמכתי עליו. בקשר לטיפול אז כן...ובעמ' 611 כתבתי משהו בהקשר "הגיגים של לילה" תסתכל אני פה עוד רבע שעה

תנו אות חיים !! מישהו נתן לכם פטור מלהכנס לפורום ??? גם אם אין חשק להיות ממש אקטיביים, לפחות איזה תגובה קטנה שנדע שהכל בסדר אצלכן ! אתן חסרות כאן בפורום !!!!!!!!!!!!!!!!!! אז אנא, השמיעו את קולכן הבהיר, המיוחד, המרענן, השובה, המקסים, והנהדר . בסדר ?

הי שלומי נשמתי, כפרתי, זוכר את הוירוס של הילד? אז הוא עבר אלי. שכבתי במיטה עם 40 חום 3 ימים ולא זזתי ממנה. היום קצת יותר טוב, אז יצאתי לשוטט ולראות מה התחדש בזמן שלא הייתי. תמשיך בתגובותיך המקסימות לעשות לי ולכולנו את הבוקר והיום כולו!!! מיכל.

מיכל, כמה נפלא לראות אותך שוב כאן. מקוני שגם לבן עבר הוירוס. כבר חששתי שנמאס לך מהפורום. דרך אגב: השארת תכתובת בלתי גמורה אי שם אחורה, אם יש לך כח וחשק אז זה בערך בעמוד 607 או משהו כזה. נקווה שלא נשמע על שום פיגוע היום. אתמול היה זוועה, יש לי בת שמשרתת בבאר שבע. התחלתי לטלפן כמו משוגע לסלולרי שלה ולא היתה תשובה. לא רציתי להתקשר הביתה בכדי שלא להדאיג את אשתי. ככה אני בוהה בידיעה שיש הרוגה אחת ! והמחשבות מתחילות להתרוצץ קדימה. למה אנחנו כאלה דאגנים ?? לא יודע. רק אחרי שלוש שעות שלא הצלחתי לתפוס אותה, התקשרתי הביתה ושמעתי שהיא התקשרה להודיע שהכל בסדר אתה. ההרג הזה פשוט איום ונורא. איך חיי אדם יכולים להיות כל כך זולים ?? מתי כל זה יגמר כבר ? חבל שאין לאף אחד תשובות. יום נעים לך, ביי

שלומי החמוד והמתוק ! בוקר טוב מזמן לא דיברנו ... אני מתארת לי מה עבר בראשך אתמול, אחי ליווה את חברתו להתגייס והפלאפון שלו ושלה לא היה זמין בקיצור זוועה אבל ברוך השם הכל בסדר אני שמחה שגם בתך החיילת. תשמע אני קוראת מה שכוכבית כותבת ואני פשוט לא מבינה אותה היא משוכנעת שבעלה נוהג בסדר לכן כל כך קשה לכם לשכנע אותה ללכת לטיפול, הייתי רוצה לומר לה כמה דברים אבל אני כל כך פוחדת לפגוע בה ... יום טוב , ים

ים, כה נחמד לראות אותך שוב, בתי לא חיילת רגילה, היא בשנת שירות. זה מקביל לשירות הצבאי עבור בנות דתיות. היא עוזרת לילדים בבית הספר, מתעסקת עם המופרעים שבהם ואחר כך עוזרת להם בשיעורי בית. לגבי כוכבית זה די מתסכל לראות שישנן נשים עם מנטליות פרהיסטורית. אבל אם היא לא רוצה ללכת חזיתית נגד בעלה, זו זכותה. יכול להיות שכך אמנם טוב לה יותר. מי אנו שנשפוט ? מה שלום הקטנטנים ? יום נפלא לך תגידי, את יכולה לראות את הים מהבית שלך ??? אני כבר מקנא !! ביי

-

הי בל , מה שלומך מותק ? מאיפה לקחת את השם הזה שאת שואלת עליו ? האם את בסדר ? היה לך התקף כלשהוא ? אני מקווה שתחזיקי מעמד ושאת במצב רוח טוב. כולנו מתפללים שיהיה לך רק טוב. יום נעים, ביי

זה מה שהרופא אמר קורה לי יש לי את זה הרבה שנים רק לא הייתי מודעת שזה משהו שצריך להתייחס אליו זה משהו כמו התקף חרדה. אבל אמרו לי שזה מסובך להסביר אז רציתי לדעת אם משהו מפה יכול להסביר לי ממני בל

i know u didn"t see me here too often but i realy hope u"ll fine some good words for me............... in a few days i am comming back to israel after not being there 8 months... for the new people here - i tried to kill my slef about 2 years ago , left the army after 1 year of service ( or should i say - they made ma leave...) and than - being lost , confused , and desperate - i have decided to save money and go somewhere else - maybe this will help me to find some answers or a meening for me to live and also - i htought for my self - well , if i don"t like what i see here - i should go and see if it is diffrent in other places - and i am not talking onlly about the situation in israel - even though it sure adds for the bad feeling , i am talking just a bout the difrent ways of lifes that our world offering us - and unfortunatly - i still didn"t find hte right one for me.... well , any way - this is the backround , now - i am suppose to go back after being here was the best thing i could do for my self - i am afraid that being back home will drag me down again , i feel like " parachti" here and afraid i"ll lose it...... it is going to be hard to give up on the freedom after u tasted it - and comming back to israel - iam afraid it will be like waking up in to the reality after dreaming a sweet dream........... well....this is too long now , hope u"ll find patiant to read it.......... hope i have made myself clear - i have such a mess in my head... thanks anat

היי ענת, ענת את לא יודעת לכתוב בעיברית?? אני לא מבינה אנגלית-חבל. אולי מישהו יכול לתרגם לי בבקשה... יום טוב כוכבית

הי ענת, זה כל כך מובן שיש לך חששות בקשר לשיבה הביתה. במיוחד לאור העובדה, שכשהיית בארץ, דברים לא כל כך הסתדרו לך. למה באמת את רוצה לחזור בדיוק עכשיו ? האם את חייבת לחזור או עושה זאת מרצון ? בכל מקרה, אאחל לך שתשובי לשלום, שתמצאי כאן מישהו נורא נורא נחמד, ותחיו יחד באושר ובעושר, ויהיו לכם ילדים נחמדים, ומה עוד ? בהצלחה, נסיעה טובה ביי

hi shlomi......................... first thing - i wanted to say thank u for writing me back - and if u can do me a favore pleas - say thanx in my name for cochavit for her good intetntions..... i guess the other people here didn"t find the right words for me......and also the doctors choose to avoid this message................. why am i comming back - ? basicly - because it is my younger's sister "bat - mizva" in 3 weeks and also - my viza is about to end.............. more generaly - i have no idea why am i comming back and what teh ehll i am going to do next in my life................... i wish things were easier and more simple//////////////////////////////

היי כוכבית! איפה את? הבטחת שתיכנסי לכאן היום ותספרי לי משהו משמח... ((-: אני מקווה שהכל בסדר אצלך, וכבר מתה מסקרנות... ((-: ביי! נזבורה

בוקר טוב חביבתי.. אני מבקשת ממך אלף סליחות..... הלכתי עם החיילת לקנות גופיות,וניצלתי את ההזדמנות וטיילתי קצת. בעלי קנה לי......ר-כ-ב.....והוא מרשה לי לנסוע לילדים מתי שאני רוצה!!!! עכשיו נותר לי רק לחכות שיהיה להם זמן....... אח איזה כייף... נכון משמח?? ביי ויום טוב כוכבית

הוא מרשה לי לנסוע לילדים מתי שאני רוצה ???????????????????? מה זה הוא מרשה לי ??? תגידי, את חיה באירן ? או באפגניסטן ? ועוד שאלה: את מרשה לו לנסוע לילדים ??? כוכבית, התעוררי, אנחנו בשנת 2002 , ידוע לך ?? מה זה מרשה לי ? מה את ילדה שלו ? מותר לשאול בת כמה את ? מותר לשאול מאיזה ארץ בעלך ? ומתי עלה ארצה ? את יודעת שאני לא מתכוון חלילה לתקוף או ללגלג, אני רק רוצה שתביני שאת אשה משוחררת ועצמאית ואין לבעלך זכויות יתר עלייך. הבנת אותי ? כל טוב לך

היי! זה בסדר, את לא חייבת לי שום התנצלות... ((-: ואני שמחה בשמחתך ושנשמע עוד הרבה-הרבה חדשות טובות - ממך ובכלל... ((-: ביי! נזבורה.

שלום, יש לי שאלה שאולי קצת תמימה או פתטית, אבל יכול להיות מצב של מטפל ומטופל שמתאהבים או שנוצר בניהם קשר רומנטי...... תחשבו שהיחסים בין המטפל למטופל מאד אינטימים מאד אישיים ואנחנו בסה"כ בני אדם..... אז השאלה שלי , האם יכול להתפתח קשר בריא מסוג כזה של קשר? תודה מראש ליאת

קשר כזה נוצר בד"כ ע"י אידיאליזציה איך קשר יכול להיות בריא? רק אם יבוא מהסיבות הנכונות. ואידיאליזציה היא לא מה שנקרא "סיבה נכונה"

ליאת, בטיפול, רוב הסיכויים שבשלב מסויים מטופל "יתאהב" במטפל - זה מצב סביר, כל זמן שלא מתפתחת אובססיה בנושא, וכל זמן שה"התאהבות" הזו עולה על-פני השטח ומדברים עליה. כשההתאהבות באה מצד המטפל, רצוי שהוא יפנה להדרכה או אפילו יסיים את הטיפול, ויפנה את המטופל למישהו אחר. יש להבדיל בין התאהבות לבין קשר רומנטי... אסור שיהיה קשר "לא טיפולי" במסגרת הטיפול, מכיוון שאז הטיפול מאבד הרבה מהאפקטיביות שלו, שנבנית - בין היתר - על היותו של המטפל דמות "לא ידועה". נכון שאנחנו בסה"כ בני-אדם, אבל מטפל מיומן ורציני לא ייתן למצב כזה להתרחש (גם מהחשש של תביעה משפטית בגין ניצול)... רק לפני 3 שבועות בערך דיברו על הצעת החוק החדשה, שבה כל מגע מיני בין מטפל למטופל אסור. הרה.

שלום ליאת, תודה על השאלה החשובה. אנסה להגיב בשתי רמות: (א) הרמה האתית הפורמאלית ו-(ב) הרמה המהותית-טיפולית. (א) ברמת האתיקה המקצועית, ברור שכל קשר רומנטי, ואף מסחרי או אחר, אסור לא רק על מטפל פסיכולוגי אלא גם על רופאים (לא רק פסיכיאטרים). בתוך הסיטואציה הטיפולית, המטפל נמצא בעמדת כוח וייתרון על המטופל וכל קשר שחורג מדיבור על בעיותיו של המטופל עלול להיות ניצול לרעה של מעמדו של המטופל. לפי תקנוני אתיקה שונים של האיגודים השונים של המטפלים, קיימות אף תקופות זמן מוגדרות שונות לאחר תום הטיפול שבמהלכן אסור למטפל לקיים כל קשר רומנטי, מסחרי או אחר עם המטופל לשעבר. לאיסורים חמורים אלה יש התייחס בקפדנות לא בשל היותם פורמאליים אלא משום שהם באים להגן על המטופל ויש להם השלכה על מהות הטיפול כפי שיפורט ברמה המהותית-טיפולית. (ב) ברמה המהותית-טיפולית הקשר הטיפולי הוא האמצעי המרכזי דרכו עובדת הפסיכותרפיה. קשר זה הוא קשר מיוחד מאוד, משום שבו אמור המטופל להשתחרר מהגנות בהן הוא משתמש בחיי היום-יום. הוא מספר למטפל דברים שאינו יכול, ובמקרים רבים גם לא רצוי, שיספר לאנשים אחרים. המטפל, לעומת זאת, אינו אמור לספר למטופל על בעיותיו האישיות שלו. מצב זה הופך את המעמד הטיפולי לבלתי-שיוויוני ועל כן יש להקפיד על מה שמחייבת האתיקה המקצועית בעניין זה. יתר על כן, במהלך הטיפול יש חשיבות לשני תהליכים: העברה (נטייתו של המטופל להשליך על המטפל דמויות משמעותיות מעברו) והעברה נגדית (נטייתו של המטפל להשליך על המטופל דמויות משמעותיות מחייו שלו). לתהליך ההעברה חשיבות ראשונה במעלה, לפחות מנקודת מבט פסיכואנאליטית, כי זוהי ההזדמנות של המטופל לחוות באמצעות הקשר הטיפולי את הצלקת ההתפתחותית בה הוא פגוע ביותר, לחזור אל "זירת הפשע", לטפל באלמנטים טראמוטיים מודחקים ולהבדיל בין המטפל כדמות הקיימת בזכות עצמה ובין הדמות שהוא משליך אותה על המטפל. לשם כך, הקשר הטיפולי צריך להיות מנוטרל מכל אלמנטים זרים, שרומנטיקה היא הזרה ביותר לו. תהליך ההעברה הנגדית אכן מתייחס בין היתר לאפשרות שהמטפל יתאהב במטופלת ע"י השלכת דמויות משמעותיות מחייו עליה. כל עוד הוא מודע לכך ויכול לעשות את ההבדל, אין בכך פגם. במקרים בהם הוא אינו יכול לשים לעצמו גבולות בעניין זה, שומה עליו לסיים את הטיפול. תהליך ההעברה אמור להיות מעובד ומובהר בטיפול, בעוד תהליך ההעברה הנגדית אמור להיות מעובד בין המטפל לבין עצמו או בין המטפל ובין מדריכו המקצועי או עמיתיו למקצוע. כשאת משתמשת במונח "התאהבות" בפנייתך את רומזת לקשר רומנטי הדדי, כאילו גם המטפל מעוניין בו. זה מצב חמור שהדעת איננה סובלת ולהערכתי, פוסל את המטפל מלהמשיך את הטיפול. אם מדובר בהתאהבות של המטופל במטפל, בהחלט אפשר לראות זאת כמקרה פרטי של העברה ולנצל זאת לטובת הטיפול מבחינות שונות - למשל, האם יש למטופלת נטייה כללית יותר לבקש לעצמה את הבלתי-מושג או הבלתי-אפשרי בבחירת בני-זוג (שכן מעצם הגדרת הקשר הטיפולי מימוש ההתאהבות הזו אינו אפשרי), איזה אלמנטים במטפל גרמו לה להתאהב, מה גורם לה להתאהב בגברים בד"כ והאם יש בגורמים אלה אלמנטים בעייתיים. את מעלה סוגייה חשובה על הגבול הדק בין קשר קרוב מאוד שמיועד לשירותו הבלעדי של המטופל לבין קשר רומנטי שהוא קשר ממנו אמורים ליהנות בד"כ שני הצדדים. הקשר הקרוב הראשון הוא הקשר הטיפולי ועיבוד אותה התאהבות בטיפול חשוב הן כדי לשמור על הגבולות והן כדי ללבן קשיים ביצירת קשר ובשמירה עליו של המטופל. בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין

שלום ! האם ידוע לך על אינטרקציה (התנגשות) בין התרופות "לפונקס" ו "אפקסור" . תודה.

... ולכן כרגע אין פסיכיאטר בפורום.

שלום זה מהלב רואים שאתה לא בודק את הפורום השארתי לך עוד הודעה, צר לי שאני לא יכולה לענות לך.

שלום זה מהלב רואים שאתה לא בודק את הפורום השארתי לך עוד הודעה, צר לי שאני לא יכולה לענות לך. ריקי

שלום זה מהלב רואים שאתה לא בודק את הפורום השארתי לך עוד הודעה, צר לי שאני לא יכולה לענות לך. ריקי

שלום !!!!!!!!!!! בהרבה כתבות שמעתי שהכדורים שפסיכיאטרים נותנים הם מזיקים סרוקסט , פבוקסיל ובמיוחד אלא ממשפחת הבנזודיאזפינים שהן הורסות תאים בגוף , ממכרות ,וסתם כימיות כימוטרפיה למשל זה גם כימי זה כמו הכדורים האלה וזה לא בריא בכלל מה דעתכם ? איך אפשר להתמודד בלי כדורים? תודה

ישי, על ההרכבים של התרופות אני לא יכולה לענות לך... אבל בדיוק כמו שכימותרפיה הכרחית במקרים מסויימים, כך גם התרופות הפסיכיאטריות. לפעמים אפשר להתמודד בלי תרופות ולפעמים אין מוצא אחר.

שלום אני בת 18 וחצי אני שנים סובלת מחרדות , אני כבר לא מטופלת על ידי פסיכיאטרים כי זה לא עזר אבל אני כבר 3 שנים בערך עם סרוקסט הייתי לוקחת שניים ביום אחר כך ירדתי לאחד ביום , אחר כך לאחד ביומיים ועכשיו לאחד בשלושה ימים. בימים האחרונים חלה הדרדרות במצב רוח ואני שרויה במתח הפחד שלי הוא שמע יקרה לי משהו , אני מפחדת מוות אני מפחדת שיהיה לי אירוע לבבי כמה שעשו לי בדיקות מכולן יצאו תקינות זה לא מוציא אותי מהפחד בגלל שאני סובלת מפעימות מוקדמות , זאת הרגשה כל כך לא נעימה כאילו הלב שלי מתחיל להשתגע לפרפר. אני כבר לא יודעת מה לעשות , כולם מיואשים ממני ,אף אחד כבר לא מתייחס אליי מתי שאני מרגישה רע , אני רוצה לעשות שוב בדיקות לב וההורים שלי לא מסכימים אני כבר לא יודעת מה לעשות אנא עיזרו לי תודה מקרב לב!!!!!!!!!!!

לירון היקרה, אני יכולה להבין את ההרגשה שלך ואת התחושה הזאת שהפחד משתלט עליך,אני יודעת, זה פשוט נורא. הבנתי ממה שכתבת שאת כבר לא מטופלת על ידי פסיכיאטרים כי זה לא עוזר אבל את כבר 3 שנים בערך עם סרוקסט. לדעתי את צריכה להתייעץ עם פסיכאטר ולבדוק איתו אולי את לא צריכה את התרופה הזאת?, אולי היא כבר לא משפיעה כמו שצריך?, אולי המינון נמוך/גבוה?, אולי שיחות עם פסיכולוג יכולות לעזור לך ? (לי הם מאד עוזרות..אני פשוט מפחדת ליטול כדורים, אני מפחדת מההשפעה שלהם). סה"כ את בחורה צעירה ואינטלגנטית ( לפי הרושם שהשארת במכתבך) תנסי להעסיק את עצמך בדברים שמחים יותר, מהנים יותר(בנים....) תחשבי אולי המתח שאת חשה הוא כתוצאה של לחץ מכל מיני דברים חשובים לך (לי זה קורה הרבה פעמים ...) ובקשר להורים שלך,את צריכה לדבר איתם ולומר להם שוב איך את מרגישה ולומר להם שאת זקוקה להם עכשיו יותר מכל. מקווה שקצת עזרתי שלך ליאת

לי גם יש פעימות מוקדמות, לפעמים זה באמת כואב אבל רוב הפעמים זה לא כואב, ותמיד זה מפחיד. אני חושב שאת בת 18 ואת לא צריכה לשאול את ההורים שלך אם לעשות בדיקות לב - פשוט תעשי אותם מתי שבא לך ואצל רופא שונה. זה עוזר להיות שלווים שהכל בסדר- וזה די דומה למישהו שצריך כל הזמן חיזוקים שאוהבים אותו- וזה כמובן לגיטימי אך מיותר. אצלי הפעימות המוקדמות נובעות מזה שאני לא נושם טוב מה שנגרם ממצב של פחד. תיהיי חזקה חמודה. והנה אתר בנושא: http://www.panicdisorder.co.il

שלום לירון, חלק מההחמרה שאת מתארת במצבך עלול להיות תופעה של גמילה מהסרוקסט.גם אם לא, המצב מחייב פנייה מיידית אל הפסיכיאטר, רצוי זה שנתן לך את הסרוקסט ושליווה אותך בתהליך הפחתת המינון. החרדה שאת מתארת אינה דבר מדאיג, ויש כיום אמצעים יעילים לטפל בה. כפי שציינתי מספר פעמים, וגם עמיתי ד"ר קפלן עשה כן, השילוב בין טיפול תרופתי מתאים ובין פסיכותרפיה (שיחות) נמצא במחקרים כיעיל יותר מכל אחד משני הטיפולים בנפרד. בכל מקרה עלייך לחזור אל הפסיכיאטר כדי לעשות הערכה מחדש של הטיפול התרופתי, מינונו או שינויו. את משתמשת בביטוי "פחד מוות" ואני אשנה אותו קצת ל"פחד מההמוות". לעיתים קרובות, פחדים ממחלות גופניות קשות וקטלניות דוגמת אלה שתיארת, מבטאים פחד מהמוות. העובדה שכולנו נמות בסופו של דבר ושהחיים הם זמניים, או בניסוח מוקצן, שכולנו חיים על זמן שאול, אינה נסבלת. אחת הדרכים להפוך אותה נסבלת קצת יותר היא לפחד ממחלה ספציפית כזו או אחרת ולהתמקד בה. כך אנו הופכים את החרדה הכללית מהמוות למשהו ממוקד יותר הניתן להתמודדות, אם כי לא מוצלחת. הטיפול התרופתי עשוי בהחלט להקל משמעותית על הפחד, ואילו הטיפול הפסיכותראפויטי-שיחתי אמור לעזור לך ללבן מה בסיפור החיים האישי שלך גורם לך לפחד בצורה כוו מהמוות. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

תודה רבה קודם כל על כל התשובות עכשיו ליאת מה שרציתי לשאול אותך , את כתבת שאת לא נוטלת תרופות כי את מפחדת מההשפעה שלהם.? למה את מתכוונת? התרופות האלה עללות להזיק ? מה הן יכולות לעשות? תודה לך !

לד"ר אורן שלום, ברצוני לדעת מהו חוזה טיפולי? תודה

הילה שלום בד"כ מדובר על סיכום בין המטפל למטופל לגבי כללי הטיפול, הן ברמה הנפשית והן ברמה הטכנית. למשל, מהי מטרת הטיפול, מה קורה במסגרת הפגישה, מה קורה מחוץ לפגישות, זמני הפגישות, כיצד מבטלים פגישה, וכדומה. לא מדובר בחוזה פורמלי אלא בשיחה פתוחה הנעשית בד"כ בתחילת המפגשים. חוזה טיפולי יכול להיות שונה מאוד ממטופל למטופל. למשל עם ילדים קובעים לפעמים שבחדר מותר להשתולל אבל אסור לשבור דברים או להכות. עם מבוגרים בד"כ המסגרת ברורה יותר. יש מטפלים שמקפידים להעלות את החוזה הטיפולי בצורה פורמלית ויש כאלה שקובעים חוזה טיפולי בצורה לא פורמלית והחוזה נובע באופן טבעי מצורת השיחה בחדר. בין אם מדברים על כך, ובין אם לא, חוזה לא פורמלי למערכת יחסים יש בכל סוג מפגש בינאישי, ולכן בוודאי שיש כזה בתוך המסגרת הטיפולית. מאחר ובטיפול הפסיכולוגי הדינמי יש התייחסות לאופי מערכת היחסים הפורמלית והבלתי פורמלית, המודעת, והבלתי מודעת, סביר שהחוזה הטיפולי ישמש גם כנושא משמעותי לשיחה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בת 40, נשואה + 3 זה זמן רב שאני סובלת מתחושה מעיקה של כניסה לגיל המסוכן, תחושה של זיקנה וחוסר טעם בחיים כי אינני צעירה עוד, אני מסתכלת על צעירים בני 20 ומקנאה בהם בעוד אני נזכרת בעצמי בגיל זה. אני מרגישה שחיי טמוני סכנות ממחלות, פיגועים, תאונות וכו' ואין לי חשק להנות מהם. ובהתאם לכך גם מצבי הגופני, תחושת כבדות וחוסר יכולת וכח לעשות דברים. אני בריאה בדרך כלל . האם אני בדכאון ? תודה

אלינה שלום לא הייתי מנסה לאבחן דיכאון דרך האינטרנט, אבל נשמע שאת מוטרדת ושקיימת פגיעה משמעותית באיכות החיים שלך. אינני יודע מה ההסטוריה האישית שלך וכיצד התפתחה התחושה השלילית עליה את מספרת, אבל אין סיבה להמשיך ולחיות בתחושה כזו. אני מציע לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי. אמצע החיים הוא עבור הרבה אנשים שיא ההשגים והדימוי העצמי, אין סיבה שלא יהיה כך גם עבורך. בברכה ד"ר אורן קפלן