פורום פסיכולוגיה קלינית

כתבתי בעמ' 600 את רשימת כל הפוביות והפחדים הידועים כיום, תחת הכותרת "בבקשה עזרה...." אלה כמובן לא הפוביות שלי. ואכן, שלומי צדק לחלוטין. בסך הכל רציתי להראות את מאות האפשרויות שיש לפחד. מאות אפשרויות שכולנו משוחררים מרובן. מה שאומר שחבל על הזמן גם עם אלה שבכל זאת קרובות אלינו. הרבה בריאות לכולכם. גם לרופאים כמובן. לילה טוב.

היי, אכן, אנחנו יכולים רק לברך על כך, שאנו משוחררים מרוב הפוביות שציינת... מספיק שסובלים מפוביה אחת (אני לא פובית בכלל), כדי שהחיים ישתנו...

של מה מותר ומה אסור... אין ספק שזה יפתור את הסוגיה המעמיקה אליה נקלע הפורום... מי שלא יכול לעמוד ברשימה שלכם, יתחפף למקום אחר, וכך השקט יחזור לפורום... מה דעתכם? קחו בחשבון רק, שלפעמים לשקט יש השפעות שליליות... אבל אני לא אדון פה בשקט, כי אולי זה לא לעניינו של הפורום...

להרה ולכל החברה, נראה לי שאני כאן בין האשמים המרכזיים בפרשה. אמנם לפי דעתי זה לא צריך להפריע לאף אחד אבל תכלעס בשטח, אני רואה שזה מפריע לכמה אנשים, אז אשמח לפרוש לזמן מסויים. כי להתחיל כל פעם לשאול את עצמי: האם מותר לי עכשיו להגיב או לא ? זאת אינני מסוגל. וגם כאשר מישהו שואל אותי שאלה, איני מסוגל להשאיר אותו ללא תשובה. זה גם מעליב ופוגע , וגם לא יפה. אז מה קורה? עונים ואז צצה עוד שאלה וכך מתגלגלים הדברים. לפי דעתי, כך הפורום יותר דינמי ועשיר וקצבי ומעניין. אבל כמובן, איני כופה את דעתי על אחרים. אני רואה שאנשים מתרגזים (שזה תמיד, בכל מקרה, לא כדאי ולא רצוי), ואני האחרון שרוצה להרגיז אנשים, אז , תודה רבה לכל מי שעזר לי בזמנים עצובים כאלו ואחרים, במצבי רוח ירודים, בעתות של נאכס, אתם הייתם נפלאים, נחמדים, רגישים, מאיפה לקחתם את כל עודף טוב הלב והרצון לעזור לאנשים זרים ????? אני מאחל לכולכם, הרבה אושר, שמחת חיים, שלוות הנפש, שכל אחד ימצא את עצמו, ימצה את עצמו, יפיק את המירב בחייו, בדרכו שלו, להתראות מיכל, הרה, שנהב, ים, נטע, ניקולט, כוכבית, לילי, איתן, ליבי, נזבורה, וסליחה אם שכחתי מישהו או מישהי מת עליכם, ביי

שלומי בוקר טוב, נו, באמת, איזו אשמה נטלת על עצמך? האם אתה מואשם ונשפטת בבית דין וגזר הדין הוא פרישה? בסך הכל שניים או שלושה מהמשתתפים הפאסיביים בפורום הביעו את דעתם, ואתה....... צי'ק צ'אק מתקפל ועוזב...... לא מתאים לך שלומי!! אתה אחד האנשים הפעילים, התומכים והאהובים כאן בפורום, בלעדיך המקום יהיה שונה, חסרונך יורגש, ואני לא מתחנפת!!!!!!!! בפעם הראשונה כשנכנסתי לפורום, הייתי במצוקה ושאלתי על תרופה, ראיתי את העצים הסבוכים ו...אודה על האמת...... חשבתי לעצמי: כמה קשקשת.... אז ברכו את הרה ביום הולדת שמח ונוצר "יער" עבות..... קבלתי תשובות מהירות ומספקות בעיקר מחברי הפורום, עדין לא הכרתי אף אחד מהם. משך הזמן ההיכרות העמיקה,שמתי לב שעוברי אורח מקבלים תשובות לשאלותיהם, מי שמחכה לתשובה יודע לדפדף עמוד אחד או שניים אחורה...... מה ההתרגשות הזו מבקורת? שלומי, במדינה דמוקרטית הרוב קובע, הפורום תוסס, חי ותומך, והרבה בזכותך. אני מתנגדת לפרישתך, חכה לגיל 65!!!!!! נטע

שלומי, אני גם כמו נטע מופתעת מאוד, אולי כדאי קצת לצמצם את אורך העצים, אבל לפרוש??? זהו פורום תמיכה נ פ ש י ת וממך קיבלנו הרבה ואנו רוצים להמשיך לקבל. אתה אדם מקסים עם המון טוב לב וחוכמת חיים, אתה תורם יותר מאשר מזיק, אז אל תשים לב לכל הנודניקים למינהם. בברכת יום טוב!!!

הופה הופה הופה! לא כל כך מהר. החיפזון מן השטן. איתן פורש, אתה פורש, ד"ר אבני פרש וכן הלאה. אז מה ישאר בסופו של דבר? כלום משמים אחד וגדול. ולא אתה ולא אני ולא שאר "החבורה" רוצים בזה. לכל אחד זכות לכתוב מה שירצה ולכל אחד זכות לא לקרוא זאת. אני עושה את הבחירה שלי ואתה? כל עוד לא הצמידו לך אקדח לרקה עשה מה שליבך אומר לך. את ההגיון השאר לשאר שבוודאי יבינו בסופו של דבר, שבאמת לא חייבים לקרוא ה כ ל! מקווה להמשיך לראות את שמך מתנוסס בחוצות הפורום, ומצפה, כרגיל, לחידוש שיחותינו המרתקות. מיכל.

שלומי היי אל תעשה את זה , אתה בין היחידים שממש מתייחס לכולם ונותן עצות במקום , לא מאיזה ספר אלה מחוכמת החיים , והנסיון העצמי שלך שז הכי חשוב וכיף לשמוע, בכל אופן אל תיתיחס ואל תעשה זאת בבקשה לילי

היי ולסיום הפרשיה, אני מציעה שתכתוב לנו בגדול, באותיות בולטות בשורת הנושא את הדבר הבא: ש-ל-ו-מ-י---ל-א---פ-ו-ר-ש-----ח-ר-ט-ה---- וכך יירגעו להן הרוחות. מברכת אותך ש נ ה ב

תגיד לי, שלומי'לה.... השתגעת?????? צריך לקבל את העובדה, שאין לך אינטרנט בבית.... קיבלתי את זה. אולי אפשר לקצץ בשאלות על הילדים, הבעל, האישה וכו'.... אבל אין שום סיבה להפוך את הפורום לבית קברות!!!!! רוב השאלות גוררות שאלות נוספות... זה טבעי, מה שענה על הצורך של אחד, מעורר את הצורך של השני - בעוד מידע, בעוד נחמה.... אז מה אתה אומר.... אחרי מי אני ארדוף לעמודים אחוריים, אי שם בנבכי הפורום?

חוקר מס הכנסה צעיר ונלהב מגיע לבית הכנסת לחקור את הרב המקומי על הכנסותיו. "מה אתם עושים עם שאריות השעווה מנורות השבת, ההבדלה וחנוכה?", הוא שואל. " שולחים לבית חרושת לנרות והם שולחים לנו בחזרה נרות חדשים", עונה הרבי. " ומה עם הפרורים הרבים של המצות בפסח?", ממשיך החוקר. שולחים לבית חרושת למצות, ומקבלים מהם מצות חדשות, עונה הרבי. " ומה אתם עושים עם שאריות העורלה מהבריתות שאתם מקיימים?" מציק החוקר. "מה השאלה" עונה הרבי - אנחנו שולחים אותן לממשלה והם שולחים לנו בחזרה שמוקים קטנים כמוך.

אדי

אתה שכל-כך נעול על תחומי הפורום... לא מפריע לך שיש פה בדיחה? היא לא "פסיכולוגית" בכלל... לפני שאתה מעיר לאחרים - תבדוק את עצמך... תצא מזה נשכר...

שלום רב. רציתי עזרה,עזרה דחופה מצבי מוגדר כקשה. ממש כך אני בת 19 ויש לי מיאז ומתמיד בעיות חברתיות שמפריעות לי. כרגע אני בצבא הגעתי למקום שבו אני מרגישה שממש לא מסמפטים אותי וזה פוגע וקשה אני מרגישה לא איתם לא קשורה וגם אם יש כאלה שאני מדברת איתם לפעמים כשאני מדברת איתם שוב הגישה שלהם שלילית כלפיי הכוונה בקושי מתיחסים? וכאן תמיד החשש שלי מה האופי שלי לא בסדר? לצערי אני אחת שנראת טוב אבל משום מה אני מצטערת הלוואי והייתי מכוערת אולי בגלל זה לא מתקרבים אליי כי חושבים שאני מין סנובית בגלל שאני נראת רצינית אבל אני לא לא סנובית כלל פשוט מפחדת לדבר להפגע מהחברה כמו תמיד אנה אנמה בדמעות רבות עזרו ליי [גלית

גם אני באותה הסירה ומה שאת מתארת דומה מאוד למה שאני עוברת אני רק יכולה להמליץ על אתר שיש בו הרבה מידע בנושא הזה http://www22.brinkster.com/zarut/apd.asp מקווה שהמצב ישתפר רונית

לגלית שלום נראה לי שיש לך בעיה קלה של בטחון עצמי נמוך. תנסי להרים את בטחון העצמי שלך כל יום קצת ותראי שאיך שאת מתיחסת לעצמך כך יתיחסו אליך אחרים אז קדימה הראי לכולם שאת שווה לא פחות מהם ותצליחי להתמודד ולהיות כמו כל האחרים. בברכה , צפיה

היי שלומי קודם כל השארתי לך בעמוד 594 תשובה עוד ביום חמישי בלילה... חוץ מזה...לא יכולתי להתעלם ממה שכתבת על הבן שלך (והפליקים) אני רוצה שתתאר לעצמך משהו... אתה מבוגר, ומטבע הדברים הולך לישון כשאתה עייף. הבן שלך לעומת זאת חייב ללכת לישון בשעה שנקבעת על ידך בלי קשר לעייפות שלו...מה שקורה זה ככה...הוא שוכב במיטה, ברוב המקרים ער (כי הוא לא עייף וקטן מדי להבין שאם לא יישן מספיק שעות הוא לא יוכל לקום לגן/בי"ס) ושומע קולות מבחוץ...אבא, אמא, אחים/אחיות, טלויזיה, חברים של ההורים, בייביסיטר (שאיזה כיף אפשר לצאת ולעבוד עליה). כל אותם הקולות מפריעים לו להרדם בשעה שהוא בכלל לא רוצה לישון, ואז הוא - כילד קטן ובריא - קם ורוצה להשתתף בחגיגה. אי אפשר לשכנע ילד ללכת לישון כי "הוא צריך" מבחינתו כל עוד הוא לא עייף וכל עוד יש "אקשן" בחוץ הוא לא אמור לישון. אז מה בכל זאת עושים כדי שאתה (וגם הוא) לא תגרר לדברים קיצוניים? תקנה לו שמינית בריסטול צבעונית וחלק אותה למשבצות של ימי השבוע. כל לילה שהוא הולך לישון "כמו גדול שמבין שהוא צריך ללכת לגן ואבא ואמא צריכים לצאת הלילה" - הוא מקבל מדבקה במשבצת -תקרא לזה שקלים, מדליות...מה שהולך יותר. תקבע איתו דד ליין למספר מדבקות שיודבקו לו ותרגם את זה לצ'ופר שתקנה לו כשישלים את מספר המדבקות שקבעתם. מניסיון אישי - של אחות קטנה - אין כמו צו'פר קטן עם כמה מילים מעודדות כדי לגרום לקטנים האלה להחשב בעיני עצמם לגדולים ולגרום לכל שאר המשפחה קורת רוח (וגם שקט!). לאט לאט הבן שלך ייגמל מהצורך במתנה כדי ללכת לישון - אין חשש להתמכרות... למה צריך ללכת ברע כשאפשר ללכת בטוב? לילה טוב ובהצלחה 3>

ליבי, את מתוקה !! אמרו לך את זה פעם ?? תאמיני לי שניסיתי את כל הבריסטולים והמתנות והמקל והגזר ומה שאת לא רוצה. אז לפעמים זה באמת עובד יפה , ולפעמים לא !! ומה עושים כשילד מתעקש להיות נודניק וחצוף ורע ?? כן רע! ילד יכול לעשות דברים אולי בכדי לזכות בתשומת לב שלילית ואולי בגלל שמישהו בגן הרביץ לו והוא מוציא את זה בבית . לא יודע למה. אבל לפעמים, הילד הכי נחמד וטוב, מתעקש להתנהג גרוע. קורה. וכשזה קורה, אין ברירה וחייבים להעניש כי אם לא תענישי, יצא לך ילד מפונק ודפוק בראש. תאמיני לי. עכשיו רק השאלה אם עונש פיזי מתון הוא טוב או לא. אני מאחל לך שתקימי בית בישראל, בזמן שיהיה הכי נכון עבורך, ושיהיו לך ילדים נחמדים, כמה שתרצי, כי אני בטוח במאת האחוזים, שאת תהיי אמא נהדרת , אני כבר מקנא בילדים שלך שיהיה להם אותך, אז שאי ברכות, נראה לי שאת היחידה שהצלחת איכשהוא לחדור יותר עמוק מכולנו מעבר לקשיים של הרה יקירתינו. אנא המשיכי לדסקס אתה , זה מרענן ומעניין ואל תקשיבי לאף טמבל שלא מבין איזה דבר גדול אתן עושות יחד. ביי

אני מקבל כיום אלפראליד(אלפראזולם)שלוש פעמים ביום 0.5 מ"ג לכדור.כשלושה חודשים. הומלץ לי במקרה של החמרה פתאומית/התקף לקחת ואבן (מתחת ללשון) להקלה. האם קיימת חשיבות עם לקיחת הואבן להפרש הזמן בו לקחתי אלפראליד, ולפעם הבאה שאני לוקח? רופא אחר המליץ לי לקחת במקום ואבן מתחת ללשון, אסיוול 10 מ"ג בבליעה עם קצת מים האם יש הבדל בין הואבן לאסיוול במקרה זה? או זה תלוי בהשפעתם היחודית עלי? תודה על תשובתכם.

שלום בן, ראשית, אציין שאינני רופא פסיכיאטר ומנהל הפורומים עושה כמיטב יכולתו למצוא פסיכיאטר מחליף. בינתיים: שלוש התרופות שהזכרת שייכות לאותה קבוצה, המכונה בנזודיאזפינים. אלו תרופות נוגדות-חרדה שבשימוש סדיר, ממושך וקבוע עלולות לגרום לתלות ולהתמכרות. מהאופן שבו אתה משתמש בתרופות ונעזר ברופאים שונים, אני מציע לך לפנות לטיפול אצל פסיכיאטר אחד שיתאים לך טיפול תרופתי סדיר. חלק מהתרופות נוגדות הדיכאון מהדור החדש יעיל מאוד גם להפחתת חרדה. כמו כן, במקרים של חרדה יעיל מאוד לשלב טיפול תרופתי עם פסיכותרפיה (שיחות). בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

ד"ר גידי ר. ראשית תודה על תשובתך, קיימים "חילוקי דעות מקצועיים" בין הרופאים המטפלים,(לכל אחד נשלחתי /חזרתי). כרגע חשובה לי מאד התשובה בהקשר התרופות, מרווחי הזמנים בינהם, והשפעתם. אחכה עד שימצא מנהל פורום, ומקווה שימצא זמן לענות גם לי. בכל אופן תודה. 99

ויוי היקרה מצטערת שלא כתבתי לך אתמול בלילה...הייתי סחוטה מעייפות ויוי...מה שקורה עם אסירים, אסירים הם אנשים שפרצו גבולות ועל כך הם משלמים בכליאה פיזית - כמו כלוב. המסוכן הוא זה שמעניין, שמסקרן, שמביא לזה שאת רוצה להיות איתו-חלק ממנו-בעצם שהוא יהיה את. הסורגים שבכלא, הם לא אטומים ב100%. יש עוד מרווח "לנשום את האוירה" אבל יחד עם זה גם להנשך...את בטוחה שאת רוצה לקחת את הסיכון? ברגע שאת מציירת חיה כזו או אחרת את בעצם יוצרת אותה. אבל אז היא מתחילה לחיות חיים משלה ואת נשארת שם עם המכחול ביד ועוד חשק בלב. גם אם תצרי חיות כאלה, עדיין תתקשי לשלוט בהן. כי גם אם החיה כלואה שם בכלוב או בנייר שבו ציירת אותה, הרוח חיה ונושבת לכיוונך במלוא העוצמה. את בעצם רוצה "ליצור" מן יצור כלאיים שהוא גם "מדליק" אבל נשאר עדיין על הנייר. כלוא האקס שלך לא היה כלוא. אבל אולי את מקווה שהאסירים שהם כלואים יגלמו בשבילך את אותם יצורי כלאיים?

היי ליבי יקרה,,,, מה שלומך ,,,,, היה אחלה באותו ערב כהיתכתבנו,,, אני הירגשתי מצוין,,, ומה לך זה תורם בדרך כלל ? אתמול לא כל כך הרגשתי טוב מבחינה גופנית ,ולכן לא עניתי לך (אני מאד מיתנצלת) על מיכתבך המיוחד שכלל הרבה דברים נכונים ,הקשורים בתת ההכרה שאנו מתעצלים לפעמים לחשוב עליהם , ולדמות אותם למציאות הקימת. אני עדיין זוכרת את עצתיך בדבר "הציפיה" ואני נעזרת בה ,בקשר לבני. האם את מטופלת ?ליבי , היום אהיה אני מקווה רק בלילה ,,, תודה ,,,,ביי שלך. ויוי

ראיתי את מה שכתבת...והאמת שאני די חדשה פה ולא יודעת מי אתה ובודאי שקטונתי מלהעריך את תפקידך בפורום...אבל... החיים הם לא שחור ולבן... כי הגבולות די מיטשטשים ובין השחור והלבן ישנו אפור שחשוב באותה מידה ואפילו יותר הפורום הוא פורום על מנת לעזור לאנשים זה נכון...אבל העזרה לא תמיד באה ממקום קונבנציונלי - כלומר, איתן יש לי בעיה א' ב' וג' - ואתה עוזר. יש לפעמים התנגדות פסיכולוגית די חזקה לשיחות מהסוג הזה.. אפשר לנהל שיחות על כל מיני דברים ואז להגיע לפתרונות (או לכיוונים של פתרונות) תוך כדי אני לא יודעת על מה אתה מדבר שאנשים שואלים שאלות שלא במקום אבל אם תסתכל על ההתכתבות שלי ושל הרה על החיות והאלים, תראה שיש שם הרבה דברים לחשוב עליהם בקשר לחיים בכלל. בין השורות ישנם דברים שעוזרים לשתינו וזו המטרה של הפורום מלכתחילה... בין אם תפנה ל X שפנה אליך לעזרה כ"לדעתי אתה כך וך וצריך לעשות א' ב' או ג'" ובין שתשוחח איתו ותעזור לו בדרך עקיפה - בשני המקרים עזרת ובזה מילאת את תפקידך. אבל לשלול דרך אך ורק כי היא לא קונבנציונלית ו/או לא לטעמך....לא נראה לי שהוגן אמנם הדרך הארוכה מעייפת יותר, אבל היא טראומתית פחות

אני מצטער מראש שאני לא אפרט שוב אבל כתבתי להרה והמשכתי לענות למטה תשובות נוספות. ואני די בטוח שתביני למה אני מתכוון @-----)---- איתן

איתן קראתי, הבנתי ולכן כתבתי לך מה שכתבתי ומה שכתבתי בתמצות הוא...שכשמישהו צועק "הצילו" - ולא יודע אם הוא רוצה להינצל...יש לנו שתי ברירות..א. לפקוד עליו לעשות משהו לישועה...ב.לתת לו בדרך עקיפה הרגשה טובה. נכון, עצים הם בלגן גדול ולכן אני אישית אוהבת להתחיל הודעות ולקבל עליהן תשובות. וכשהעץ בן 4 ענפים מתחילים עץ חדש. ההתכתבות שלי עם הרה נוגעת לי, לה ולכל מי שחושב שהוא יכול לקבל מזה משהו טוב. אבל להחליט שתוכן הודעה מסוימת "בוגד" במטרת הפורום זה...איך להגיד...לא ממש צודק. כי העיקר פה, מבחינתי, שמישהו מבין את המסר ששלחתי לו וזה עוזר לו כאילו שאמרתי לו: אם אתה רוצה להיות מאושר..א' ב' ג'. לפעמים צריך גם לקרוא בין השורות. ואם כל האנשים שכתבתי להם והצעתי להם מנסיוני, קראו בין השורות והבינו את הרמז..ויהיה הנושא חיות אלים או המאדים....דייני.. תודה על הפרח :-)

היי הרה. אני לא פוחדת מפרידות, רק קבעתי עובדה, בסוף כולם עוזבים,הנה גם איתן כבר התחיל לדבר על עזיבה, אז בשביל מה טוב להיחשף? בסוף סתם ניפגעים...חבל

את לא צריכה לקחת את העזיבות או הפרידות באופן אישי. הפסיכיאטר שנתן מזמנו ומהידע שלו הגיע למסקנה שצריך להמשיך הלאה וזה בהחלט טבעי ונורמלי.הוא מיצה את עצמו ובמקום להשתעמם הוא ממשיך הלאה. לחבר אחר משעמם או מרגיז לקרוא את כל הפטפוטים כאן וזכותו לעשות הפסקה או לעזוב ולעשות משהו יותר מעניין. גם אנחנו - יגיע הזמן שנפסיק להתעניין בפורום הזה ונעשה משהו אחר. זה טבעי וזה נורמלי. שלך אדי.

אז בשביל מה לנו להתאמץ,ולבלבל לאחרים את המוח,עם בסופו של דבר חוזרים שוב לאותה מיסגרת, כי כולם עוזבים? אז חבל על כאב הלב, עדיף להישאר באותו מקום, אתה יכול לתאר לעצמך איך בעלי יתמוגג לעצמו ויגיד לי.."את רואה? אמרתי לך"... מקווה שהבנת ממני כוכבית

אני שמחה שהבהרת לנו את הסיבות לפרישתו של ד"ר אבני.... יש לך כושר המצאה מדהים!!! חשבת להיות סופר מד"ב?

כוכבית.... Better to have loved and lost then never to have loved at all אז מה אם הפרידות כואבות? תחשבי על מה שאותו אדם תרם לך ולא על מה שהיה אמור לקרות כי כבר כתבתי כאן קודם בלי מר אין מתוק כי אם לא היה את המר - לא היינו מודעים למתוק

בכל גיל יש לך את החבר'ה שלך. אתה עושה איתם כברת דרך וממשיך הלאה. רק מעט מאוד חברים נשארים לך מהעבר הרחוק. זה הטבע וככה זה צריך להיות. אני ממש לא מצפה שכולנו נמשיך להתכתב בפורום הזה לעולמים. לכל אחד מאיתנו יקרה משהו שיגרום לעזיבתו וזה בסדר גמור.

היי, באמת בסוף כולם עוזבים? אולי... אבל האם לצורת העזיבה אין משמעות? יש הבדל בין הפרישה של ד"ר אבני מהפורום, לבין נטישה... המשמעות של איך העזיבה נעשית היא החשובה... כולם נחשפים פה, אבל אף-אחד לא מכיר את השני... זו חשיפה שלא פוגעת.

אני לא מתכוונת להפנות את זה למישהו ספציפי - אלא לכולם... אין פה כמעט אף צדיק שלא גלש לעצים ארוכים מדי פעם... וכל אחד בתורו ספג נזיפות, ו"יצא" מזה בתואנה ש"זה גורם לי/לאחרים להרגיש יותר טוב"... שכל אחד יבדוק את עצמו טוב-טוב לפני שהוא מעיר לאחרים... כי יכול להיות שההערות צודקות - תלוי ממי הן מגיעות... ואתם יודעים מה? ההתכתבות הזו עם ליבי אכן תרמה לי, ואני חושבת שרואים את זה... המייל שלי תמיד זמין, אבל אני לא יכולה להכריח אף-אחד להשתמש בו... וגם אתם לא!!!!! אז אם לדעתכם תגובה נכונה היא התעלמות... תנסו ותראו לאן זה יוביל אתכם... אני לא מתעלמת מאף-אחד... מפריע לכם לקרוא על חיות ואלים? חבל... אפשר ללמוד מזה הרבה על האדם... ולמי שקרא לזה "זיוני מוח"... צר לי על החבר שלך - אני מאחלת לו רק טוב... אבל לקרוא לדברים "זיוני מוח" לא ירפא את החבר שלך... כי יש פה אנשים שעוד לא למדו, שיש דרך לומר כל דבר.... ומי שלא יודע להשתמש בשפה מכובדת (כי הפורום מקום מכובד, לא???) שישתוק... שיקרא דברים, ילמד ופשוט ישתוק... נכון, אני שותפה לעיתים בעצים ארוכים, אבל מעולם לא כתבתי פה דברים כאלה "בוגרים" על אף-אחד או לאף-אחד... כי לא משנה מה אני עושה... אני נותנת את הכבוד הראוי לכל אחד... ואם אנשים פה לא יודעים לעשות את זה... אז שלא יצפו ליותר מדי התחשבות מצידי. כי אני יודעת להתנצל כשצריך, ויודעת להתחשב כשצריך - אבל מבחינתי, אנשים שכותבים בשפה כזו נמוכה לא שווים שום דבר!!!! ותחשבו על זה קצת... זה לא יזיק לאף-אחד...

צודקת אלף אחוז ואני לא מבינה את צדיקנו הנכבד איתן שבאמת אני מאוד מעריכה ומוקירה וחבל לי שיעזוב .

היי הרה ויונת, מסכימה עם שתיכן. כל ה"צדיקים" בפורום נסחפו מידי פעם בשיחות מסועפות.... כפי שציינת יונת כך אנו מכירים יותר אחד את השני ותורמים ותומכים כמידת יכולתינו. צריך להתעלם מכל מי שמשתמש בניבולי פה בפורום, ויש דרכים תרבותיות יותר להציג נקודות מבט שונות. הרה, אני נהנית מ כ ל מה שאת כותבת.......גם על אלים וגם על בעלי חיים..... אחלה פורום!!

היי הרה קודם כל....אני שמחה לשמוע שתרמתי לך ואת תרמת לי לא מעט... קראתי את ההודעה שלך בעמודים קודמים..יש לי הרבה סבלנות אבל אם תרצי נוכל להתכתב במייל תדעי לך כלל....ישנם אנשים שכשח... להם הם מרגישים שהם צריכים לשתף בהרגשה הזו את שאר העולם....הם לא מבינים שאם יבקשו עזרה זה יקרה יותר מהר ובהרבה יותר אהבה...אבל הרי אי אפשר להוכיח אדם שלא רוצה לשמוע אם מוחם של כמה אנשים כאן לא יכול לקלוט את ההתכתבות הזו...זבש"ם...מי אנחנו שנבכה בשבילהם על הטיפשות שלהם?

היי, את יודעת במה תרמת לי? בזה שאילצת אותי לחשוב! הצלחת לגרום למחשבות שלי לחרוג מהמסלול שבו הן היו תקועות... וזה היה זוועתי... אני לא בוכה בשביל אף-אחד... על עצמי אני לא יכולה לבכות...

את צודקת בקשר לניבולי פה. אבל אם השאר אני לא מסכים איתך. את ותיקה לפחות כמוני. ואת יודעת כמוני למה העצים גורמים. את בעצמך רצית הרבה פעמים להתכתב במייל כדי שלא יהיה בלאגן. ואת יודעת גם שאם לא כותבים כלום אז משעמם. אני אומר שוב הבעיה שמגזימים ובצורה לא סבירה. תקראי את ההתכתבות למטה איפה שכתבתי ופרטתי. יש בין השאר אנשים חדשים שמבינים שהם בצ'אט ולא בפורם רפואי ואם זה ימשיך ככה זה יאבד מהמטרות שלו. וזה מה שמפריע לי. איתן

כנראה שאתה היחיד שעומד מאחורי הדברים שלו... תראה את אדי, שנורא סובל מהעצים הארוכים ומחוסר הקשר בין התכתובת לבין הפורום... כל מה שהוא כותב כל-כך "פסיכולוגי"? זה רק מוכיח, שיש צבועים שצועקים "לא!" וממשיכים בשלהם... זה רק מוכיח, שלמרות הרצון, אי-אפשר למסגר את הפורום, כי פסיכולוגיה היא תחום נרחב... מה אתה חושב? שפגישות טיפוליות מדברים רק "פסיכולוגית"? להיפך - ניתן להסיק וללמוד הרבה דווקא מדברים פחות "פסיכולוגיים"... כי פסיכולוגיה עוסקת בנפש האדם... כולם פה ניסו ללמד אותי, שלנפש יש גוונים רבים - כמה מכל ה"מורים" האלה כתבו סתם?

אני בן 28 בריא בסה"כ. אני סובל מזה 5 שנים מבעיות עור של סבוראה בראש, גבות ומאחורי האזניים. במהלך השנה האחרונה צצו לי כתמים אדומים על הרגליים בלבד מתחת לברכיים. לאחר ביקור אצל 2 רופאי עור נאמר לי שזה פסוריאסיס ושבגדול אין מה לעשות למעט משחות להקלה [שלא עוזרות לי]. האמת שבשנה האחרונה אני לחוץ הרבה הרבה יותר מבעבר ממליון סיבות שלא מפריעות לי משום בחינה מעשית בחיים למעט אולי התוצאה של המחלה. האם כדאי ללכת לפסיכולוג.פסיכיאטר ולקבל מינון של תרופה מרגיעה? תודה

לדעתי האישית והלא מקצועית אין צורך בפסיכולוג או פסיכיאטר. אתה צריך למצוא מסגרת שתעזור לך להרגע ולא להיות לחוץ. לדוגמא: יוגה, מדיטציה, קורס בדמיון מודרך. בהצלחה.

בן שלום מחלות עור רבות קשורות לתופעות נפשיות ולפיכך טיפול פסיכולוגי עשוי לעזור לשיפור המצב. באופן יותר ספציפי, טיפול בהיפנוזה יעיל במקרים רבים של מחלות עור ויתכן שכדאי לך לפנות ולנסות. זה לא בהכרח מעלים את התופעות לעד, אבל מפחית בצורה משמעותית את ההתקפים ואת עוצמתם. בברכה ד"ר אורן קפלן

בן שלום מחלות עור רבות קשורות לתופעות נפשיות ולפיכך טיפול פסיכולוגי עשוי לעזור לשיפור המצב. באופן יותר ספציפי, טיפול בהיפנוזה יעיל במקרים רבים של מחלות עור ויתכן שכדאי לך לפנות ולנסות. זה לא בהכרח מעלים את התופעות לעד, אבל מפחית בצורה משמעותית את ההתקפים ואת עוצמתם. בברכה ד"ר אורן קפלן

ברצוני לדעת איזה מאכלים אסורים לחולי פסוריאסיס . בברכה ותודה מראש, מעין

האם מישהו בפורום עבר חוויה של " יציאה מהארון " ? האם אחד המומחים יכול לתת יעוץ בעניין ? איני זקוק לטיפול פסיכולוגי או משהו כזה רק עצה ועזרה באיך להתמודד עם הנושא.

שלום אנונימוס, אינך נותן פרטים מינימאליים על עצמך כדי שיאפשרו התייחסות קצת יותר ספציפית. השיקולים שאדם צריך לעשות, לדעתי, בינו לבין עצמו בעניין יציאה מהארון ובפני מי קשורים למצב החיים בו הוא נמצא. מאיזו בחינה חשוב לך לצאת מהארון? האם אתה רוצה לקבל אישור מהסביבה על היותך הומוסקסואל? באיזו סביבה מדובר? האם זו סביבה שיכולה להכיל מבחינה פסיכולוגית מידע כזה? לדעתי, שווה לשקול יציאה מהארון כאשר מדובר במשהו שאתה מסתיר. למשל, אם יש לך בן-זוג שאיתו אתה חולק את חייך ואתה נאלץ להמציא כל מיני סיפורים כשאתה מסתיר אותו ממשפחתך או מפגיש אותו איתם, בהחלט כדאי לשקול יציאה מהארון בפניהם, כי מדובר בהסתרת חלק משמעותי מאוד בחייך. אני מדגיש לשקול כי אינני יודע אם הוריך מסוגלים לשאת מידע כזה. אתה מכיר אותם יותר טוב ממני. אם מדובר על יציאה מהארון לצורך קבלת עצמך כהומוסקסואל, הייתי ממליץ לך להצטרף תחילה לאחת מקבוצות התמיכה הפועלות בסניפי אגודת ההומוסקסואלים לפני שאתה נוקט בצעדים בלתי-הפיכים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

סלח לי ד"ר יש לי כבעל ניסיון כמה השגות: 1. מה זה סיבה מוצדקת לצאת מהארון - החופש, השקט, הפניית האנרגיות לקומות בונים - בן זוג היא סיבה שולית לצאת מהארון, כי אם ההורים ליברליים עד כדי כך שיוכלו להכיל ולחלוק את האושר שבקיומו של חבר אזי הם ודאי יקבלו את בנם גם ללא חבר, ואם החשש השחור ביותר נניח עומד להתגשם ממילא הוא ימצא את התמיכה בבן הזוג ולא בהורים. בן זוג איננה סיבה לצאת מהארון - הדריש הליגטימית לא לחיות חיים כפולים ומתישים היא הסיבה הראשונית הליגיטימית והמחייבת יציאה מהארון ברגע שהאדם חש בטוח וטוב עם עצמו ומיניותו. הורים אינם רק מפרנסים ומאכילים, הם מהות סימבולית לכל אדם לאורך כל חיו, כדאי לו לאדם לעמוד מול המציאות ולהיתמודד איתה למרות הכאב האפשרי - מצב של הליכה על הסף , של הסתרה הופכת את היחסים עם ההורים לפלקטיים, וזה כואב יותר. כן צריך לבחון באיזה "מצב חיים" להחליט לצאת וזו כבר שאלה של עיתוי. מה זה "להכיל את המידע"? אתה יכול לדמיין מה עושה לאדם להכיל סוד שכזה! "מאיזו ביחנה .....?" דר' אני מקווה שלא התכוונת ל"למה?" למה אתה רוצה שהאנשים הקרובים אלך ידעו מי אתה? מיניותו של אדם היא דבר מרכזי באישיותו של אדם וא התשובה היא פשוט ככה!!! ולגבי הדברים "הבלתי הפיכים" דר' הדבר היחיד שהינו בלתי הפיך הוא שאם אדם הוא הומו אז הוא הומו!!! כן הוא יכול להכחיש, יכול לצאת, לשכב ולהתחתן עם נשים, יכול להסתיר, לברוח עד הודו וחזרה, לשכנע את עצמו מצידי ע"י מכות חשמל והיפנוזה - אבל לעולם יהיו חיו חסרים..... לכן יציאה מהארון, דר", איננה דבר בלתי הפיך - יתכן שהיא לא בעתוי נכון, יתכן שהמחיר יהיה גבוהה ובל אדם לא יכול להיות מנוכר מעצמו לאורך זמן. !!!! בכל מה שאמרתי לא התכוונתי שתמיד בכל מצב חיבים לצאת, זכותו של אדם לעשות את חישובי הרווח וההפסד שלו - זה ליגיטימי בעייני , כל עוד שהדבר לא נובע מפחד, אלא מתכלית עניינית.

אני לא מומחה או משהו אבל יכול לספר לך על הניסיון שלי. אני יצאתי בגיל 25לפני ההורים. ראשית עלך להיות מוכן לזה שההורים לא יחיו עם זה בשלום לגמרי , זה מאכזב אבל ניתן להבנה, שכן כהורים היו להם חלומות אחרים לגבי בניהם - אמא שלי לדוגמה ביכתה זמן רב את אובדן החתונה הגרנדיאוזית שתכננה עבור בנה בכורה. וכן יש לקחת בחשבון שיאמרו דברים כואבים בלהט הכאב של הרגע, תהיה מוכן, תמחל על כבודך, תן להם זמן - אל תשכח שאתה מתכונן לזה זמן רב ועליהם זה נופל פתאום. 1. אני מאמין שהתסריט יהיה בדיוק כפי שאתה מאמין - הם הורך אתה מכיר אותם הכי טוב, אני יצאתי קודם בפני אחי, הוא סבר שאבי ממש לא יוכל לעמוד בזה , הוא כלכך שכנע אותי מתוך הפחדים שלו עד שכמעט רציתי לותר על זה, אך הופתעתי לטובה אבי הגיב טוב משציפיתי. בתוך תוכי ידעתי שהוא לעולם לא יוותר עלי, למרות שיחסנו היו קשים מאז ומתמיד. 2. לא במכה - כחצי שנה לפני זה חזרתי במקרה לגור בבית, נתתי רמזים כדי שיהיה להם זמן לעכל את זה, שיחות טלפון הגיעו, עיתונים בנושא הסתובבו בחדרי, חולצות עם כתובות שלא משתמעות לשתי פנים וכו'. 3. תן להם לעשות את הצעד הראשון - אחרי הרמזים אימי התחילה לשאול שאלות עקיפות כמו עבור מי אתה מתלבש בצורה כ"כ חתיכית? דייט עם בחורה? השבתי שלא, שאני פוגש חבר! - והמבין יבין. בוקר אחד ליד הקפה והסיגריות במטבח היא בקשה לשאול שאלה, ידעתי שהיגיע הרגע!!:) התרגשתי, לרגע קיבלתי רגליים קרות. אבל התאמנתי, דמיינתי את הרגע הזה מליון פעמים - ידעתי שאם היא תשאל אני פשוט אגיד כן, היא שאלה "אם אני משתמש בסמים או שמא שייך להומואים האלו?" הייתי על טייס אוטומטי - אמרתי לה בקול רועד אך בטוח בעצמו - "כן אני הומו" זכור חלק ניכר מהיכולת שלהם לקבל את זה תלוי באופן בו אתה מציג את זה, הייה בטוח שאתה שלם ומרגיש טוב עם היותך הומו - הכנתי לה כמה סרטי וידאו שמסבירים את הנושא ובקשתי שתצפה, זו הייתה טעות כי עולמה חרב עליה באותו רגע , היא ממש לא הייתה מסוגלת ללמוד ולהיפתח - היא הייתה עסוקה באבל. 4. למרות שזה מפתה על תעשה את זה בטלפון, אתה מצפה שהם יתאמצו - תתאמץ גם אתה. אני לא יודע אם אתה מתגורר איתם או לבד , אני לדוגמה הכנתי לי מקום אלטרנטיבי ללילה לכל מקרה - אליו פרשתי כשהתלהטו הרוחות והכאב היה קשה מנשוא - אך לאחר כמה שעות התקשרתי לשמועה מה קורה. אבי ביקש שאחזור הביתה לדבר, הבטיח שישתדל להיות מנומס ולא אלים. התוצאות היו לא מושלמות אך סבירות: אבי ממש התאמץ וניסה להסביר לי שאני לא ממש הומו ושזו טעות וכו' - שמעתי בנימוס והבטחתי לחשוב על העצות האופרטיביות שלו כיצד להוציא אותי ממצב זה - למרות שביני לביני כבר מזמן ידעתי מי אני ושאין לזה הרבה סיכוי חבר שלי ,לדוגמה, ההורים שלו דרשו שילך לטיפול פסיכולוגי על חשבונם, לאחר שלוש פגישות הפסיכולג זימן את ההורים והציע להם לבוא לטיפול כדי שירגישו יותר טוב עם העובדה שבנם הוא הומו. אבי, בכל אופן, אמר שכמובן בכל מקרה תמיד אשאר בנו , רק הציב כמה דרישות שלמרות העלבון המגולם בהן אני מוכן לקבל למען שלום בית:) הוא ביקש "שהדבר הזה" לא יגיע אליו הביתה - ליגטימי הוא לא רוצה לפגוש את חברי ההומואים ישמור השם. וכן שלא אספר לאחותי הקטנה (בת ה13) שלא אבלבל אותה בגיל רגיש זה - עם זה היו לי יותר בעיות כי זה פגע בקשר שלי איתה, אך היא בתו וקטינה אז החלטתי לקבל גם את זה. אמי איכזבה אותי יותר, למרות שתמיד חשתי שהיא קרובה אלי יותר, נכנסה למיטה לאיזה שבועיים ממש - אלק היא התמוטטה . הסכמנו שלא נדבר יותר על הנושא אפשר לחיות עם זה וואוו איזו הקלה , איזה חופש ושקט .... בהצלחה לך , זה חייב לקרות מתי שהוא, אז התחל היום חבל על האנרגיות המבוזבזות.

היי שמי יניב ואני עדיין בארון . יש לי הרגשה שההורים יודעים גם אם לא סיפרתי ממש להם. סיפרתי רק לאימי ברגע של משבר , לפני 4 שנים , ואני בטוח שהיא לא שכחה את זה . אתה מבולבל כרגע ואפשר להבין את זה, אחד יתן לך נימוקים לבעד והשני ייתן לך נגד . כל אחד בהתאם למחשבותיו כרגע . העניין הוא שלא משנה מה אף אחד אומר . אתה חייב לשבת עם עצמך ולחשוב אם אתה באמת מוכן או לא . מה שאני הייתי מציע הוא שתיקח דף נייר ותחצה אותו לשניים . בצד אחד תרשום בעד ובני נגד ותתחיל לתת נימוקים , אולי זה מה שבעצם יעזור לך לראות את הדברים בצורה טובה יותר . לי זה עזר . אני יודע שאני עוד לא מוכן להתמודד עם ההשלכות של היציאה מהארון זה עוד עדיין מוקדם מדי. מקווה שתמצא את החוזק מתוכך . יניב

שלום לך, קראתי בעניין רב את סיפור היציאה מהארון שלך. הרושם הוא שכבר יצאת מהארון ואתה רוצה יותר לשתף אותנו מאשר לבקש עזרה. אני מעריך את העוז שהיה לך לנקוט בצעד הזה. עם זאת, יש לי כאיש מקצוע רתיעה מסוימת מ"מרשמים" ו"כללים" בנושא זה ובנושאים אחרים וסבור שיש לבדוק כל מקרה לגופו. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

שלום , אחי נמצא במחלקה פתוחה לנוער בבי"ח ( זאת לאחר התפרצויות של אלימות ושל שבירת חפצים בבית שכנראה ומקורה בחרדה גבוהה - סיפור ארוך ומאוד כואב של שנה וחצי של סבל שהלך והחריף ) . שחררו אותו ליום אחד לבית וכאשר הגענו הביתה הוא כאילו והתנקם על כך ששמנו אותו במקום כזה ( הגיע לשם בכפיה ) והיה פשוט נורא . אמי הזמינה אמבולנס שלקח אותו בכוח חזרה למחלקה ושם כיוון שהוא הפר כללים של יציאה לבית הוא הוכנס למח' הסגורה ולא באנו לבקרו . העלו לו את המינון התרופתי ( זיפרקסה : 10 מ"ג וסרוקסט : 1 כדור אשר הוא לוקח אותם בלילה ) והוא גם כל פעם חושב שאולי זה יפגע בו מוחית . קיבלתי ממנו שיחת טלפון בו הוא ממש בכה ואמר כי הוא מבקש סליחה וכי הוא הרגיש פחד ובגלל זה הוא עשה את מה שעשה בבית . הוא שאל אותי אלף פעם אם התרופות האלו לא יכולות להזיק לו או לפגוע בו , הוא גם מסתכל על הלימודים שהוא מפסיד ושואל אם זה לא יפגע בחיים שלו .חזרתי שוב ושוב שלא והמטרה שהוא נמצא במקום כזה היא אך ורק לעזור לו שכן לנו בבית אין את הכלים להתמודד עם החרדה שלו . הוא אומר לי כי הוא מרגיש שאמי שונאת אותו וכי הוא בודד שם . אמרתי לו שכולם אוהבים אותו אך כועסים מאוד על ההתנהגות האחרונה שהייתה לו ורוצים לעזור לו לחזור לשגרת החיים הנורמלית . שאלתי היא האם אני צריכה להיענות לו ולבוא לבקרו . הוא נער מאוד חכם ומניפולטיבי ( עובדה כי 3 שבועות הוא הצליח להערים על הרופאים במח' שהכל איתו בסדר ) . האם כל מה שהוא אומר לי עכשיו זה גם סוג של מניפולציה ? האם אחרי התנהגות נוראית כמו שהייתה לו ביציאה האחרונה לבית אנו אמורים לבוא ולבקרו ? עזור לי - מקווה שכמה ויותר דחוף .... תודה .

שלום קרן, אני מצטער לשמוע על מצבו הקשה של אחיך ועל ההשלכות הקשות שיש לכך על המשפחה כולה. נראה לי שמן הראוי להתייחס לשני דברים: (א) מה שאת מכנה חרדה ו-(ב) האם לבקר את אחיך. לגבי הנושא הראשון, אחיך התנהג באלימות ובכך היווה סכנה לסביבתו. זו גם הסיבה שהוא אושפז בכפייה. פסיכיאטרים די חוששים בשנים האחרונות מאשפוז בכפייה ואם הם עשו כן - ואת גם מתארת התפרצויות אלימות של אחיך - כנראה שהיה מקום לכך. מדובר, אם כן, באלימות שיש בצידה סכנה. העובדה שהיא כן או לא נגרמה ע"י חרדה אינה רלוונטית לצורך הדיון. לגבי הנושא השני, בהחלט הייתי ממליץ לבקרו. להבדיל אלף אלפי הבדלות, גם בכלא אסירים זכאים לביקורים. האשפוז הפסיכיאטרי הוא חוויה קשה מאוד ואחיך זקוק לכל תמיכה אפשרית מצד הקרובים אליו. נכון שהוא עלול להיות מניפולטיבי כדי להיחלץ משם, אך זה רק אנושי. הוא מתנהג כמו חיה שכלאו אותה והיא רוצה לצאת, אלא שכעת באמת ככל הנראה קשה לו לשלוט בעצמו ולשם כך הוא מקבל טיפול. מבחינה פסיכולוגית, חשוב להסביר לו שהאשפוז אינו עונש ואני מציע להיעזר בפסיכולוג ו/או בעובדת הסוציאלית שאמורים לטפל בו במסגרת המחלקה. לסיכום, המסר הוא קבלה מלווה בהגבלה. אחיך מתפרץ, יש לו התקפי אלימות, הדבר מבטא התרפפות בגבולותיו הפנימיים, ביכולת שלו לשלוט על עצמו ועל כן הוא זקוק להצבת גבולות מבחוץ, גם בהתייחסותכם אליו וגם ע"י האשפוז. אין זה אומר שחדלתם לאהוב אותו ולכן עליכם להמשיך לבקרו תוך שיתוף הצוות המטפל בקשייכם. הייתי ממליץ גם ליצור קשר עם סניף אנו"ש במקום מגורייך כדי להיעזר במשאבים שהם מציעים, כולל הכרות עם משפחות שיש להם פגוע נפש וסלילת הדרך חזרה הביתה לאחר האשפוז. לגבי התרופות שהוא מקבל - יש להבהיר לאחיך שאין להן כל נזק ולא נעשה כל דבר בלתי-הפיך. ברור שיש להן תופעות לוואי, אך כשמצבו יוטב והמינון יופחת או יופסק, הן תיפסקנה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

שלומי וכל השאר אני חושב שהפעם אדי צודק. אני קורא כאן הרבה למרות שאני לא משתתף בזמן האחרון. ובאמת מפורם רפואי זה הפך לפורם פרטי שמתחיל לאבד מהמטרות שלו. בגלל זה אני מעדיף להתכתב ולא ממש להכנס לפורם. מבחינתי יתכנו שני מיקרים או שהפורם יהרס לחלוטין או שיחזור ליהיות יותר ממה שהיה. את האמת לי ניראה שהפורם מתחיל ליהיות אפשרות א' ואז מבחינתי ולצערי אני לא אכנס כמו פעם. ומה שישאר לי לעשות זה לאחל לכולם ליהיות בריאים ובזה אני אסיים את תפקידי כאן. אני יודע שלחלק השורה האחרונה לא כל כך מזיזה. אבל אני חושב שבעתיד תיראו לאן הפורם הזה יגיע וחבל איתן

אני בעצם ממחזר ומסכם את מה שחלק מאיתנו חושב שקרה לפורום הזה. זה לגיטימי להתווכח ולהחליף דעות בקשר לחינוך ילדים, למכות ושאר בעיות . אבל כשזה גולש ל- " כמה ילדים יש לך " " בעלי עוזר לי והוריד אשפה" זה כבר מוגזם וסוטה מהרעיון. ושוב, אין כאן כוונה לתת ביקורת או להתנשא. אני מציע לחזור למטרה הראשונית והיא:תמיכה ועזרה בעת מצוקה. וזאת כמובן בנוסף לעזרה המקצועית של המומחים.

אדי אני מסכים איתך זה חרג מעבר לכל פרופורציה המטרה היא בין השאר תמיכה פסיכולוגית. ואני חושב שזה עוזר לשוחח על דברים. גם על סתם דברים כי זה עוזר לחלק מהאנשים לתפוס ביטחון ולהפתח. אבל פשוט בזמן האחרון ההגזמה היא פשוט בילתי ניסבלת. אם פתאום מתחילים לכתוב על חיות ואלים לדוגמה זה פשוט חורג לחלוטין. וזה הורס את מה שכולם וגם הותיקים ממני כאן ניסו לבנות. ובגלל זה אני מתחיל להרגיש כאן מיותר. ולאט לאט הפורם הזה יתחיל להתפרק. ולי באופן אישי זה חבל איתן

היי אל תעזוב את הפורום. ש נ ה ב

מיכל תודה:) אבל את האמת שאני רואה את הבלאגן שהולך ומתגבר כאן. אני באמת שוקל את זה @-----)--- איתן

שלומי אני יודעת שאתה אדם דתי. אני אשה חילונית. סבתי ז"ל נפטרה הבוקר, בגיל 96, בשיבה טובה. תאריך פטירתה זהה לתאריך פטירתו של סבא שלי= בעלה, שנפטר בדיוק היום לפני 15 שנה. מעבר לעצב שלי ושל משפחתי, ומעבר לנחמה בידיעה שלא סבלה במותה כי נפטרה בשנתה, אני רוצה לשאול אותך- מה אומרת ההלכה על העובדה שאשה הולכת לעולמה בדיוק באותו תאריך שנפטר בעלה? האם זה משמיים? האם היא "חיכתה" גם אם לא היתה מודעת לכך? האם זה מקרה? (אגב, במשפחתי יש איזון- שני האחיינים שלי נולדו באותו תאריך, בהפרש של 3 שנים.) לתגובתך תודה ש נ ה ב

איני חושב שיש משהו מוצק לגבי זה בהלכה. אבל מובא במקורות שיש פעמים שאדם גדול מבחינה רוחנית מחכה ליום הולדתו ונפטר ביום זה. זה מה שקרה עם משה רבנו. הוא נולד בז' אדר וגם נפטר ביום זה. כאשר אדם נפטר ביום הפטירה של רעייתו או להיפך, זה מעניין, אבל לא שמעתי על התייחסות דתית לדבר. מעבר לכך שלפי הדת, אין שום מקריות, הכל מכוון, ולכל דבר ודבר יש משמעות כלשהיא. מה המשמעות , זאת כבר שאלה שגדולה עלי. בכל מקרה, תנחומי. אובדן זה אובדן ולא חשוב הגיל. ביי

שלומי תודה ש נ ה ב

שלום שנהב, קבלי את תנחומי. כואב לאבד אדם קרוב, בכל גיל. אני איתך חמודה.

היי תודה ש נ ה ב

-

בל מה נשמע ?. שמתי לב שטלי נמצאת רק בסופי שבוע תכתבי לה מייל .

כן כתבתי לה והיא לא עונה אני די בסדר המחנכת שלי עוזרת לי נורא ואני שואבת ממנה כוחות ומצליחה להתגבר על המחלה והדכאון

בל יקרה, דווקא כתבתי לך מייל, אך ככל הנראה הוא לא הגיע. תשלחי לי שוב מייל, כי אין לי את הכתובת שלך... אני מבטיחה לענות, אבל לא מבטיחה שאוכל לענות באופן מיידי. אל תדאגי...אני לא נעלמת... והעיקר, שתרגישי טוב... טלי פרידמן

טלי, גם אני שלחתי לך מייל במוצ"ש....(שושואיסטית:)) ענית גם לי ולא הגיע אולי?

שלום לכל חברי הפורום, אני רוצה לשתף אתכם בבעיה שלי ולשמוע מה דעתכם. אז ככה, אני בת 30 נשואה+3 ילדים. הכל התחיל בסביבות גיל 14 ,15 . היה לי הנסיון המיני הראשון עם בחור צעיר. לא נהניתי מהמין עצמו כמו מההתלהבות של הבחור ומהתשוקה שלו אליי. ונראה שזה מה שדירבן אותי ודחף אותי להרבה חוויות מיניות עם הרבה גברים. אם תראו אותי,לא תאמינו שאני אחת "כזו".אני נראית שקטה,ביישנית.אבל היצר הזה להיות נחשקת לא עוזב אותי. העניין הוא שעם ההרגשה הטובה,אני מרגישה מנוצלת(מה שנכון)ויש לי כעס מסויים על אותם גברים או יותר נכון על כל הגברים.ובמיוחד על בעלי.למרות שהוא לא עשה לי רע.אניכאילו דוחה אותו ולא מוכנה לספק אותו. למרות שאני מאד רוצה לשכב איתו. משהו בראש כל הזמן מנקר לי,שהוא כמו כולם. וזה מציק לי נורא. וגם נורא מטריד ומרגיז אותי שהוא גולש באתרי סקס במקום להיות איתי. ואז כשהוא בא למיטה ומתחיל להתעסק איתי,אני לא מסוגלת לשכב איתו. או אפילו שהוא ייגע בי. אנא,התייחסו ברצינות לדבריי. ותגידו לי מה אתם חושבים על מצבי.

הי מאיה, אפשר להבין אותך. הרגשת הניצול נשארה אצלך עוד מצעירותך ומהווה עבורך עכבה. ברגע שאת דוחה את בעלך הוא פונה לאפשרות אחרת, וזה הרע במיעוטו. טוב שהוא לא בוגד בך. או לפחות עד כמה שאת יודעת... אני חושבת שטיפול משולב של פסיכולוג -סקסולוג יכול מאוד לעזור לך להשתחרר מעכבות נעורייך ולהוביל אותך לדרך חדשה. מאוד ייתכן שרצוי, לאחר הטיפול האישי שלך, ללכת לטיפול זוגי עם בעלך. במקביל אני חושבת גם שכדאי לך לדבר איתו על הקושי והמחשבות שלך. להסביר לו שהבעיה היא לא בו אלא בך ועד כמה את רוצה להשתחרר ממנה. אם הוא חשוב לך וחשוב לך הקשר ביניכם, עשי זאת במהרה לפני שילך לרעות בשדות זרים... בהצלחה ושיהיה לך רק טוב, מיכל.

אני מסכים עם דבריה של מיכל וממליץ שתפני לייעוץ. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי לכולם יש למשהו כאן אומץ לתת לי??? יש לי מספר טלפון (כדי ללקבוע תור לייעוץ) ואין לי אמץ... מה שיש לי זה דפיקות לב.... מכוכבית הפחדנית

כוכבית, אולי אם תאמרי לעצמך שזה כולה קביעת תור בטלפון, את לא צריכה ללכת. אולי זה יעזור להתגבר בשלב הזה. אחר כך תצטרכי לגייס את האומץ ללכת. בינתיים, תעשי תור , ומותר לך גם לשאול כמה שאלות בטלפון בכדי לקבל קצת פידבק מהמטפל או מטפלת. אם הם לא מוכנים להקדיש לך כמה דקות , פני למטפל הבא. בהצלחה.

היי שלומי, אני צריכה אומץ כדי להתקשר, כשכבר יהיה לי תור,אז בטוח שאני אלך, כי לא יהיה לי נעים לבטל. תודה כוכבית

Hey there,here take some COURAGE from me and make the call,because if you know that you are doing the right thing by helping yourself then call,because the person on the other end of the line can give you so much back for yourself,go ahead do it and feel good about it...good luck!!!!!!Lisa

ליסה חמודה... אני לא מבינה אנגלית, קוראת ולא מבינה מה.... (בסוף עוד אתם תדעו על כל ה"דפקטים" שלי) תודה בכל אופן כוכבית

שלום שלומי, ושלום למי שקורא את הודעתי עכשיו זה יותר קשה מתמיד, על הבוקר הוא התקשר והשאיר הודעה ושם ציין שזה חרום ושאני יתקשר אליו ורשם את המספר החדש שלו, מצד אחד אני לא רוצה להתקשר, כי ראשית הוא לא ישמע ממני בכזו קלות אחרי מה שעברתי ומה שאני עוברת , ושנית אני פשוט לא רוצה לדבר איתו אבל מה לעשות זה גרם לי לדאוג, לא יודעת מה לעשות ומה לחשוב בבקשה תאמרו לי מה לעשות? תודה לילי

מכירה את כל ה"חירומים" האלה, רוצה להחזיק אותך על אש קטנה, אל תתקשרי!!!! אפשר לחשוב שאת יכולה לעזור לו במשהו מהארץ. אולי ההורמונים שלו משתוללים.....

הי לילי, אכן דילמה לא קלה. אני הייתי מציע לך להמתין ולא להתקשר כל כך מהר. הרי הוא נסע לחו"ל אם הבנתי נכון, אז מה כבר יכול להיות חרום ? מה את יכולה לעשות עבורו מהארץ ? מסכימה אתי ? נראה לי שהוא משחק ברגשותייך ואולי הוא שמע שאת בסדר וזה לא מוצא חן בעיניו. היתה לו את ההזדמנות. התחננת אליו שלא יברח. אז עכשיו שיחפש את החברים שלו. אם את בכל זאת מודאגת, את יכולה לבקש ממישהו להתקשר ולשמוע מה קורה. זו דעתי. בכל מקרה, אל תכנסי ללחץ, ולא לפאניקה, ולא ליפול בבור. היי חזקה, ביי

שלומי היי תודה על העצות זה בדיוק מה שחשבתי לעשות ועכשיו רק חיזקתה אותי יותר תודה, ואני גם לא מתכוונת לתת למישהו להתקשר אליו, פשוט אמרתי לעצמי , למה לו לישלוח הודעה כתובה ולא להתקשר ישירות, אני יודעת שיפן יקרה אבל מה אין לו כסף גם לשיחה, זה מה שתיעתע בי שיכול להיות שקרה משהו , אבל כמו שאמרתה יש לו הורים "ניפלאים" שידאגו לו אם באמת הוא צריך משהו אני לא הכתובת , לפחות לא כרגע, בכל אופן תודה על העצות לילי

אחייניתי בת ה - 3.5 "סובלת" מביישנות ומבוכה לאורך זמן רב גם בחברת משפחה מוכרת וסביבה ידועה. ראיתי תכנית טלויזיה שמסבירה שיכול להיגרם נזק כתוצאה מהפרשה של הורמון (או של משהו אחר) בזמן הזה של הביישנות, עוד נאמר שברמה מסוימת זה בסדר אבל לאורך זמן רב יותר הוא עלול להזיק. האם מישהו יכול להסביר איזה נזק יכול להגרם והאם יש צורך לקחת את הילדה לטיפול. אשמח להסביר יותר את התופעה ע"מ לפתור את הבעיה. תודה רבה, הדודה המודאגת צופית

שלום לך, אם מותקן לך תוכנת וורד במחשב אני ממליץ לך ללחוץ על הלינק הזה http://www.edu-negev.gov.il/orianit/docs/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/bdidut.doc שמכיל מאמר מצויין על בדידות/בישנות אצל ילדים עוד מאמר שיכול לתת לך הרבה מידע הוא זה: (לא צריך וורד) http://207.232.9.131/preschool/yeutz4_l.htm בנוסף את מוזמנת לקרא עוד מאמרים בנושא זה באתר שלי http://www22.brinkster.com/zarut/apd.asp זרות

לדודה המודאגת שלום. ההאם התופעה בולטת רק לך- או גם להורי הילדה? בכל מקרה כדאי במקרים של חשש לפנות לאיש מקצוע להתייעצות שאינה וירטואלית. כך על ידי מפגש עם הילדה ועם הוריה ניתן יהיה להשיב באופן יותר מקצועי. בברכה. רוית.

הפורום הוקם בכדי לסייע לאלה מאיתנו הזקוקים לעזרה. באמצעות דיאלוג וירטואלי זה יש באפשרות הקהל לשאול אנשי מקצוע שאלות באופן בלתי אמצעי וללא חשיפה. שימוש באתר לשם כתיבת הגיגים, סתם צ'ט עם חברים וכו' פשוט חוטא למטרה ומפריע להענקת העזרה הנדרשת לזקוקים לה. יש אופציות אחרות כגון צ'ט ואלה, נענע, אי סיק יו, אי מייל ועוד למטרות אלה. בבקשה אל תמנעו/תעכבו עזרה מאחרים.

תמיד יש את הנודניק התורן ! אם לא תזדהה בשם, אף אחד לא יקח אותך ברצינות. (וגם אם תזדהה, אז זה בספק רב אבל לפחות נרכוש לך קצת כבוד)

שלום לך , קשה לי להבין את אי הנוחות שמסבים לך עצים ארוכים והגיגים שאינם פסיכולוגיים מיקצועיים. האם שאלת שאלה את אחד המומחים ולא נענית? דע לך, שגם אם אינך רואה את שאלתך בדף הראשון היא עדיין נמצאת לה בדף אחורי כלשהו ומומחי הפורום יגיעו גם אליה. תאמין לי, הם עושים את עבודתם נאמנה וזה כולל מעבר לתשובות מעמיקות גם דפדוף מעמיק. אנחנו, המלהגים, המנסים להעביר את חוויות היום בשותף, רואים בעצים הארוכים סוג של תמיכה מסויימת. אני אישית, רואה דעה של בעל נסיון כחשובה לא פחות מדעה של בעל מקצוע. אז מדי פעם מספרים סיפור, בדיחה, שיר. מחווים דעה על נושא אחר. מה רע? קצת שימחה בלב. מקווה שבכל זאת תצליח להעזר בשירותי הפורום ולהנות מעצים ארוכים כקצרים. שיהיה לך יום טוב, מיכל.

רבותי, כל מה שאתם כותבים הוא נכון אבל התחלתם קצת להגזים. בחברה דמוקרטית אמיתית מתחשבים גם במיעוט. אין בעיה עם קצת פטפוט ושטויות אבל הגענו פה להגזמה פראית!!

לא משנה חביב, חבל שנעלבת, אף אחד לא היתכוון להעליב אותך, בשמי ובשם עצמי אני מתנצלת עם פגעתי בך..... ממני כוכבית(מרכינה ראש)

לא משנה, אתה יודע שאתה כן משנה ? אז אולי תבחר לך שם נורמלי , כזה שנוכל להתייחס אליו יותר ברצינות ? אפילו שהכל בדוי (אף שחלקנו ואתם עבדך הנאמן משתמשים באמיתי) אבל בכל זאת זה קצת קשה להתייחס ל"לא משנה". ותגיד לי: אתה גם כתבת את ההודעה הראשונה "לכל חברי הפורום" ?

שלומי בוקר טוב!!! לי נראה שכולם איבדו פרופורציות בקטע של הפליק או שמא אנחנו כל כך לא בסדר ??? (אולי כדאי שנתחבא ?) יום טוב ורגוע! ים

הי ים, את צודקת בעיקרון. אבל גם מה שכולם כתבו , יש בזה משהו. גם אני המפליקן הגדול נשמר מעונש שכזה . באמת שאינני זוכר מתי זה קרה לאחרונה. אולי לפני שנה או שנתיים. אבל הילדים האלו באמת יכולים להוציא אותנו משיווי המשקל. וכשזה קורה, זה באמת נורא. לכן אמרתי שאם אתה באמת בקור רוח, לא בעצבים ואתה בשקט מדבר אל הילד בחומרה ובנחרצות, יש סיכוי גדול שהמסר יעבור והילד יבין את הרצינות שבך , ויעשה את מה שאתה רוצה שיעשה. אבל לפעמים, יש והילד מפגין עקשנות מדהימה יחד עם חוצפה רבה (וגם אומץ) ואתה פשוט מרגיש חסר אונים מולו. מה עושים אז ? זה מה שאני שאלתי את אשתי , אבל היא בשלה: אין אף פעם הצדקה להרים יד. אז נראה לי שהרבה מהמשתתפים חושבים כמוה. השאלה שלי היא כמה מהם אכן גידלו ילדים ?? ואם אכן הם מגדלים ילדים ובאמת באמת בכנות עם יד על הלב, אף פעם לא הרימו יד, אז כל הכבוד להם. בל נשכח שחכמינו אמרו: חוסך שבטו שונא בנו. יום נעים לך, דרך אגב: בני כמה צוציקייך ? ביי

הי שלומי, ומי אמר שחכמינו צדקו בכל? כולנו בני אדם, כולנו טועים. גם חכמינו. יום נעים ונפלא, מיכל. אה, ובני כמה שלך?

מכל אלה אני פוחדת. מה לעשות ד"ר???? אולי אתה יכול לתת לי תרופה??? Ablutophobia- Fear of washing or bathing. Acarophobia- Fear of itching or of the insects that cause itching. Acerophobia- Fear of sourness. Achluophobia- Fear of darkness. Acousticophobia- Fear of noise. Acrophobia- Fear of heights. Aerophobia- Fear of drafts, air swallowing, or airbourne noxioussubstances. Aeroacrophobia- Fear of open high places. Aeronausiphobia- Fear of vomiting secondary to airsickness. Agliophobia- Fear of pain. Agoraphobia- Fear of open spaces or of being in crowded, public placeslike markets. Fear of leaving asafe place. Agraphobia- Fear of sexual abuse.* Agrizoophobia- Fear of wild animals. Agyrophobia- Fear of streets or crossing the street. Aichmophobia- Fear of needles or pointed objects. Ailurophobia- Fear of cats. Albuminurophobia- Fear of kidney disease. Alektorophobia- Fear of chickens. Algophobia- Fear of pain. Alliumphobia- Fear of garlic. Allodoxaphobia- Fear of opinions.* Altophobia- Fear of heights. Amathophobia- Fear of dust. Amaxophobia- Fear of riding in a car. Ambulophobia- Fear of walking. Amnesiphobia- Fear of amnesia. Amychophobia- Fear of scratches or being scratched. Anablephobia- Fear of looking up. Ancraophobia or Anemophobia- Fear of wind. Androphobia- Fear of men. Anemophobia- Fear of air drafts or wind. Anginophobia- Fear of angina, choking or narrowness. Anglophobia- Fear of England, English culture, etc. Angrophobia - Fear of becoming angry. Ankylophobia- Fear of immobility of a joint. Anthrophobia or Anthophobia- Fear of flowers. Anthropophobia- Fear of people or society. Antlophobia- Fear of floods. Anuptaphobia- Fear of staying single. Apeirophobia- Fear of infinity. Aphenphosmphobia- Fear of being touched.(Haphephobia) Apiphobia- Fear of bees. Apotemnophobia- Fear of persons with amputations. Arachibutyrophobia- Fear of peanut butter sticking to the roof of the mouth. Arachnephobia or Arachnophobia- Fear of spiders. Arithmophobia- Fear of numbers. Arrhenphobia- Fear of men. Arsonphobia- Fear of fire. Asthenophobia- Fear of fainting or weakness. Astraphobia or Astrapophobia- Fear of thunder and lightning. Astrophobia- Fear of stars and celestial space. Asymmetriphobia- Fear of asymmetrical things. Ataxiophobia- Fear of ataxia (muscular incoordination) Ataxophobia- Fear of disorder or untidiness. Atelophobia- Fear of imperfection. Atephobia- Fear of ruin or ruins. Athazagoraphobia- Fear of being forgotton or ignored or forgetting. Atomosophobia - Fear of atomic explosions. Atychiphobia- Fear of failure. Aulophobia- Fear of flutes. Aurophobia- Fear of gold. Auroraphobia- Fear of Northern lights. Autodysomophobia- Fear of one that has a vile odor. Automatonophobia- Fear of ventriloquist's dummies, animatroniccreatures, wax statues - anything thatfalsly represents a sentient being. Automysophobia- Fear of being dirty. Autophobia- Fear of being alone or of oneself. Aviophobia or Aviatophobia- Fear of flying. B- Bacillophobia- Fear of microbes. Bacteriophobia- Fear of bacteria. Ballistophobia- Fear of missles or bullets. Bolshephobia- Fear of Bolsheviks. Barophobia- Fear of gravity. Basophobia or Basiphobia- Inability to stand. Fear of walking or falling. Bathophobia- Fear of depth. Batonophobia- Fear of plants. Batophobia- Fear of heights or being close to high buildings. Batrachophobia- Fear of amphibians, such as frogs, newts, salamanders,etc. Belonephobia- Fear of pins and needles. (Aichmophobia) Bibliophobia- Fear of books. Blennophobia- Fear of slime. Bogyphobia- Fear of bogies or the bogeyman. Bromidrosiphobia or Bromidrophobia- Fear of body smells. Brontophobia- Fear of thunder and lightning. Bufonophobia- Fear of toads. C- Cacophobia- Fear of ugliness. Cainophobia or Cainotophobia- Fear of newness, novelty. Caligynephobia- Fear of beautiful women. Cancerophobia or Carcinophobia- Fear of cancer. Cardiophobia- Fear of the heart. Carnophobia- Fear of meat. Catagelophobia- Fear of being ridiculed. Catapedaphobia- Fear of jumping from high and low places. Cathisophobia- Fear of sitting. Catoptrophobia- Fear of mirrors. Cenophobia or Centophobia- Fear of new things or ideas. Ceraunophobia- Fear of thunder. Chaetophobia- Fear of hair. Cheimaphobia or Cheimatophobia- Fear of cold. Chemophobia- Fear of chemicals or working with chemicals. Cherophobia- Fear of gaiety. Chionophobia- Fear of snow. Chiraptophobia- Fear of being touched. Cholerophobia- Fear of anger or the fear of cholera. Chorophobia- Fear of dancing. Chrometophobia or Chrematophobia- Fear of money. Chromophobia or Chromatophobia- Fear of colors. Chronophobia- Fear of time. Chronomentrophobia- Fear of clocks. Cibophobia or Sitophobia or Sitiophobia- Fear of food. Claustrophobia- Fear of confined spaces. Cleithrophobia or Cleisiophobia- Fear of being locked in an enclosed place. Cleptophobia- Fear of stealing. Climacophobia- Fear of stairs, climbing or of falling downstairs. Clinophobia- Fear of going to bed. Clithrophobia or Cleithrophobia- Fear of being enclosed. Cnidophobia- Fear of strings. Cometophobia- Fear of comets. Coimetrophobia- Fear of cemeteries. Coitophobia- Fear of coitus. Contreltophobia- Fear of sexual abuse. Coprastasophobia- Fear of constipation. Coprophobia- Fear of feces Coulrophobia- Fear of clowns. Counterphobia- The preference by a phobic for fearful situations. Cremnophobia- Fear of precipices. Cryophobia- Fear of extreme cold, ice or frost. Crystallophobia- Fear of crystals or glass. Cyberphobia- Fear of computers or working on a computer. Cyclophobia- Fear of bicycles. Cymophobia- Fear of waves or wave like motions. Cynophobia- Fear of dogs or rabies. Cypridophobia, Cypriphobia, Cyprianophobia, or Cyprinophobia - Fear ofprostitutes or venereal disease. D- Decidophobia- Fear of making decisions. Defecaloesiophobia- Fear of painful bowels movements. Deipnophobia- Fear of dining and dinner conversations. Dementophobia- Fear of insanity. Demonophobia or Daemonophobia- Fear of demons. Demophobia- Fear of crowds. (Agoraphobia) Dendrophobia- Fear of trees. Dentophobia- Fear of dentists. Dermatophobia- Fear of skin lesions. Dermatosiophobia or Dermatophobia or Dermatopathophobia- Fear of skindisease. Dextrophobia- Fear of objects at the right side of the body. Diabetophobia- Fear of diabetes. Didaskaleinophobia- Fear of going to school. Dikephobia- Fear of justice. Dinophobia- Fear of dizziness or whirlpools. Diplophobia- Fear of double vision. Dipsophobia- Fear of drinking. Dishabiliophobia- Fear of undressing in front of someone. Domatophobia or Oikophobia- Fear of houses or being in a house. Doraphobia- Fear of fur or skins of animals. Dromophobia- Fear of crossing streets. Dutchphobia- Fear of the Dutch. Dysmorphophobia- Fear of deformity. Dystychiphobia- Fear of accidents. E- Ecclesiophobia- Fear of church. Ecophobia- Fear of home. Eicophobia or Oikophobia- Fear of home surroundings. Eisoptrophobia- Fear of mirrors or of seeing oneself in a mirror. Electrophobia- Fear of electricity. Eleutherophobia- Fear of freedom. Elurophobia- Fear of cats. (Ailurophobia) Emetophobia- Fear of vomiting. Enetophobia- Fear of pins. Enochlophobia- Fear of crowds. Enosiophobia or Enissophobia- Fear of having committed an unpardonablesin or of criticism. Entomophobia- Fear of insects. Eosophobia- Fear of dawn or daylight. Epistaxiophobia- Fear of nosebleeds. Epistemophobia- Fear of knowledge. Equinophobia- Fear of horses. Eremophobia- Fear of being oneself or of lonliness. Ereuthrophobia- Fear of blushing. Ergasiophobia- 1) Fear of work or functioning. 2) Surgeon's fear ofoperating. Ergophobia- Fear of work. Erotophobia- Fear of sexual love or sexual questions. Euphobia- Fear of hearing good news. Eurotophobia- Fear of female genitalia. Erythrophobia, Erytophobia or Ereuthophobia- 1) Fear of redlights. 2)Blushing. 3) Red. F- Febriphobia, Fibriphobia or Fibriophobia- Fear of fever. Felinophobia- Fear of cats. (Ailurophobia, Elurophobia, Galeophobia,Gatophobia) Francophobia- Fear of France, French culture.(Gallophobia,Galiophobia) Frigophobia- Fear of cold, cold things. G- Galeophobia or Gatophobia- Fear of cats. Gallophobia or Galiophobia- Fear France, French culture. (Francophobia) Gamophobia- Fear of marriage. Geliophobia- Fear of laughter.Geniophobia- Fear of chins. Genophobia- Fear of sex. Genuphobia- Fear of knees. Gephyrophobia, Gephydrophobia, or Gephysrophobia- Fear of crossingbridges. Germanophobia- Fear of Germany, German culture, etc. Gerascophobia- Fear of growing old. Gerontophobia- Fear of old people or of growing old. Geumaphobia or Geumophobia- Fear of taste. Glossophobia- Fear of speaking in public or of trying to speak. Gnosiophobia- Fear of knowledge. Graphophobia- Fear of writing or handwriting. Gymnophobia- Fear of nudity. Gynephobia or Gynophobia- Fear of women. H- Hadephobia- Fear of hell. Hagiophobia- Fear of saints or holy things. Hamartophobia- Fear of sinning. Haphephobia or Haptephobia- Fear of being touched. Harpaxophobia- Fear of being robbed. Hedonophobia- Fear of feeling pleasure. Heliophobia- Fear of the sun. Hellenologophobia- Fear of Greek terms or complex scientificterminology. Helminthophobia- Fear of being infested with worms. Hemophobia or Hemaphobia or Hematophobia- Fear of blood. Heresyphobia or Hereiophobia- Fear of challenges to official doctrineor of radical deviation. Herpetophobia- Fear of reptiles or creepy, crawly things. Heterophobia- Fear of the opposite sex. (Sexophobia) Hierophobia- Fear of priests or sacred things. Hippophobia- Fear of horses. Hippopotomonstrosesquippedaliophobia- Fear of long words. Hobophobia- Fear of bums or beggars. Hodophobia- Fear of road travel. Hormephobia- Fear of shock. Homichlophobia- Fear of fog. Homilophobia- Fear of sermons. Hominophobia- Fear of men. Homophobia- Fear of sameness, monotony or of homosexuality or of becoming homosexual. Hoplophobia- Fear of firearms. Hydrargyophobia- Fear of mercurial medicines. Hydrophobia- Fear of water or of rabies. Hydrophobophobia- Fear of rabies. Hyelophobia or Hyalophobia- Fear of glass. Hygrophobia- Fear of liquids, dampness, or moisture. Hylephobia- Fear of materialism OR the fear of epilepsy. Hylophobia- Fear of forests. Hypengyophobia or Hypegiaphobia- Fear of responsibility. Hypnophobia- Fear of sleep or of being hypnotized. Hypsiphobia- Fear of height. I- Iatrophobia- Fear of going to the doctor or of doctors. Ichthyophobia- Fear of fish. Ideophobia- Fear of ideas. Illyngophobia- Fear of veritgo or feeling dizzy when looking down. Iophobia- Fear of poison. Insectophobia - Fear of insects. Isolophobia- Fear of solitude, being alone. Isopterophobia- Fear of termites, insects that eat wood. Ithyphallophobia- Fear of seeing, thinking about or having an erect penis. J- Japanophobia- Fear of Japanese. Judeophobia- Fear of Jews. K- Kainolophobia- Fear of novelty. Kainophobia- Fear of anything new, novelty. Kakorrhaphiophobia- Fear of failure or defeat. Katagelophobia- Fear of ridicule. Kathisophobia- Fear of sitting down. Kenophobia- Fear of voids or empty spaces. Keraunophobia- Fear of thunder and lightning. Kinetophobia or Kinesophobia- Fear of movement or motion. Kleptophobia- Fear of stealing. Koinoniphobia- Fear of rooms. Kol>Transfer interruptederly female. Kopophobia- Fear of fatigue. Koniophobia- Fear of dust. (Amathophobia) Kosmikophobia- Fear of cosmic phenomenon. Kymophobia- Fear of waves. Kynophobia- Fear of rabies. Kyphophobia- Fear of stooping. L- Lachanophobia- Fear of vegetables. Laliophobia or Lalophobia- Fear of speaking. Leprophobia or Lepraphobia- Fear of leprosy. Leukophobia- Fear of the color white. Levophobia- Fear of things to the left side of the body. Ligyrophobia- Fear of loud noises. Lilapsophobia- Fear of tornadoes and hurricanes. Limnophobia- Fear of lakes. Linonophobia- Fear of string. Liticaphobia- Fear of lawsuits. Lockiophobia- Fear of childbirth. Logizomechanophobia- Fear of computers. Logophobia- Fear of words. Luiphobia- Fear of lues, syphillis. Lutraphobia- Fear of otters. Lygophobia- Fear of darkness. Lyssophobia- Fear of rabies or of becoming mad. M- Macrophobia- Fear of long waits. Mageirocophobia- Fear of cooking. Maieusiophobia- Fear of childbirth. Malaxophobia- Fear of love play. (Sarmassophobia) Maniaphobia- Fear of insanity. Mastigophobia- Fear of punishment. Mechanophobia- Fear of machines. Medomalacuphobia- Fear of losing an erection. Medorthophobia- Fear of an erect penis. Megalophobia- Fear of large things. Melissophobia- Fear of bees. Melanophobia- Fear of the color black. Melophobia- Fear or hatred of music. Meningitophobia- Fear of brain disease. Menophobia- Fear of menstruation. Merinthophobia- Fear of being bound or tied up. Metallophobia- Fear of metal. Metathesiophobia- Fear of changes. Meteorophobia- Fear of meteors. Methyphobia- Fear of alcohol. Metrophobia- Fear or hatred of poetry. Microbiophobia- Fear of microbes. (Bacillophobia) Microphobia- Fear of small things. Misophobia- Fear of being contaminated with dirt of germs. Mnemophobia- Fear of memories. Molysmophobia or Molysomophobia- Fear of dirt or contamination. Monophobia- Fear of solitude or being alone. Monopathophobia- Fear of definite disease. Motorphobia- Fear of automobiles. Mottephobia- Fear of moths. Musophobia or Murophobia- Fear of mice. Mycophobia- Fear or aversion to mushrooms. Mycrophobia- Fear of small things. Myctophobia- Fear of darkness. Myrmecophobia- Fear of ants. Mysophobia- Fear of germs or contamination or dirt. Mythophobia- Fear of myths or stories or false statements. Myxophobia- Fear of slime. (Blennophobia) N- Nebulaphobia- Fear of fog. (Homichlophobia) Necrophobia- Fear of death or dead things. Nelophobia- Fear of glass. Neopharmaphobia- Fear of new drugs. Neophobia- Fear of anything new. Nephophobia- Fear of clouds. Noctiphobia- Fear of the night. Nomatophobia- Fear of names. Nosocomephobia- Fear of hospitals. Nosophobia or Nosemaphobia- Fear of becoming ill. Nostophobia- Fear of returning home. Novercaphobia- Fear of your step-mother. Nucleomituphobia- Fear of nuclear weapons. Nudophobia- Fear of nudity. Numerophobia- Fear of numbers. Nyctohylophobia- Fear of dark wooded areas, of forests at night Nyctophobia- Fear of the dark or of night. O- Obesophobia- Fear of gaining weight.(Pocrescophobia) Ochlophobia- Fear of crowds or mobs. Ochophobia- Fear of vehicles. Octophobia - Fear of the figure 8. Odontophobia- Fear of teeth or dental surgery. Odynophobia or Odynephobia- Fear of pain. (Algophobia) Oenophobia- Fear of wines. Oikophobia- Fear of home surroundings, house. Olfactophobia- Fear of smells. Ombrophobia- Fear of rain or of being rained on. Ommetaphobia or Ommatophobia- Fear of eyes. Oneirophobia- Fear of dreams. Oneirogmophobia- Fear of wet dreams. Onomatophobia- Fear of hearing a certain word or of names. Ophidiophobia- Fear of snakes. (Snakephobia) Ophthalmophobia- Fear of being stared at. Optophobia- Fear of opening one's eyes. Ornithophobia- Fear of birds. Orthophobia- Fear of property. Osmophobia or Osphresiophobia- Fear of smells or odors. Ostraconophobia- Fear of shellfish. Ouranophobia- Fear of heaven P- Pagophobia- Fear of ice or frost. Panthophobia- Fear of suffering and disease. Panophobia or Pantophobia- Fear of everything. Papaphobia- Fear of the Pope. Papyrophobia- Fear of paper. Paralipophobia- Fear of neglecting duty or responsibility. Paraphobia- Fear of sexual perversion. Parasitophobia- Fear of parasites. Paraskavedekatriaphobia- Fear of Friday the 13th. Parthenophobia- Fear of virgins or young girls. Pathophobia- Fear of disease. Patroiophobia- Fear of heredity. Parturiphobia- Fear of childbirth. Peccatophobia- Fear of sinning. (imaginary crime) Pediculophobia- Fear of lice. Pediophobia- Fear of dolls. Pedophobia- Fear of children. Peladophobia- Fear of bald people Pellagrophobia- Fear of pellagra. Peniaphobia- Fear of poverty. Pentheraphobia- Fear of mother-in-law. (Novercaphobia) Phagophobia- Fear of swallowing or of eating or of being eaten. Phalacrophobia- Fear of becoming bald. Phallophobia- Fear of a penis, esp erect. Pharmacophobia- Fear of taking medicine. Phasmophobia- Fear of ghosts. Phengophobia- Fear of daylight or sunshine. Philemaphobia or Philematophobia- Fear of kissing. Philophobia- Fear of falling in love or being in love. Philosophobia- Fear of philosophy. Phobophobia- Fear of phobias. Photoaugliaphobia- Fear of glaring lights. Photophobia- Fear of light. Phonophobia- Fear of noises or voices or one's own voice; oftelephones. Phronemophobia- Fear of thinking. Phthiriophobia- Fear of lice. (Pediculophobia) Phthisiophobia- Fear of tuberculosis. Placophobia- Fear of tombstones. Plutophobia- Fear of wealth. Pluviophobia- Fear of rain or of being rained on. Pneumatiphobia- Fear of spirits. Pnigophobia or Pnigerophobia- Fear of choking of being smothered. Pocrescophobia- Fear of gaining weight. (Obesophobia) Pogonophobia- Fear of beards. Poliosophobia- Fear of contracting poliomyelitis. Politicophobia- Fear or abnormal dislike of politicians. Polyphobia- Fear of many things. Poinephobia- Fear of punishment. Ponophobia- Fear of overworking or of pain. Porphyrophobia- Fear of the color purple. Potamophobia- Fear of rivers or running water. Potophobia- Fear of alcohol. Pharmacophobia- Fear of drugs. Proctophobia- Fear of rectum. Prosophobia- Fear of progress. Psellismophobia- Fear of stuttering. Psychophobia- Fear of mind. Psychrophobia- Fear of cold. Pteromerhanophobia- Fear of flying. Pteronophobia- Fear of being tickled by feathers. Pupaphobia - fear of puppets Pyrexiophobia- Fear of Fever. Pyrophobia- Fear of fire. Q- R- Radiophobia- Fear of radiation, x-rays. Ranidaphobia- Fear of frogs. Rectophobia- Fear of rectum or rectal diseases. Rhabdophobia- Fear of being severely punished or beaten by a rod, or ofbeing severely criticized.Also fear of magic.(wand) Rhypophobia- Fear of defecation. Rhytiphobia- Fear of getting wrinkles. Rupophobia- Fear of dirt. Russophobia- Fear of Russians. S- Samhainophobia: Fear of Halloween. Sarmassophobia- Fear of love play. (Malaxophobia) Satanophobia- Fear of Satan. Scabiophobia- Fear of scabies. Scatophobia- Fear of fecal matter. Scelerophibia- Fear of bad men, burglars. Sciophobia Sciaphobia- Fear of shadows. Scoleciphobia- Fear of worms. Scolionophobia- Fear of school. Scopophobia or Scoptophobia- Fear of being seen or stared at Scotomaphobia- Fear of blindness in visual field. Scotophobia- Fear of darkness. (Achluophobia) Scriptophobia- Fear of writing in public. Selaphobia- Fear of light flashes. Selenophobia- Fear of the moon. Seplophobia- Fear of decaying matter. Sesquipedalophobia- Fear of long words. Sexophobia- Fear of the opposite sex. (Heterophobia) Siderodromophobia- Fear of trains, railroads or train travel. Siderophobia- Fear of stars. Sinistrophobia- Fear of things to the left, left-handed. Sinophobia- Fear of Chinese, Chinese culture. Sitophobia or Sitiophobia- Fear of food or eating. (Cibophobia) Snakephobia- Fear of snakes. (Ophidiophobia) Soceraphobia- Fear of parents-in-law. Social Phobia- Fear of being evaluated negatively in social situations. Sociophobia- Fear of society or people in general. Somniphobia- Fear of sleep. Sophophobia- Fear of learning. Soteriophobia - Fear of dependence on others. Spacephobia- Fear of outer space. Spectrophobia- Fear of specters or ghosts .Spermatophobia or Spermophobia- Fear of germs. Spheksophobia- Fear of wasps. Stasibasiphobia or Stasiphobia- Fear of standing or walking.(Ambulophobia) Staurophobia- Fear of crosses or the crucifix. Stenophobia- Fear of narrow things or places. Stygiophobia or Stigiophobia- Fear of hell. Suriphobia- Fear of mice. Symbolophobia- Fear of symbolism. Symmetrophobia- Fear of symmetry. Syngenesophobia- Fear of relatives. T- Tachophobia- Fear of speed. Taeniophobia or Teniophobia- Fear of tapeworms. Taphephobia Taphophobia- Fear of being buried alive or * = Jessica & Keli have this A- Ablutophobia- Fear of washing or bathing. Acarophobia- Fear of itching or of the insects that cause itching. Acerophobia- Fear of sourness. Achluophobia- Fear of darkness. Acousticophobia- Fear of noise. Acrophobia- Fear of heights. Aerophobia- Fear of drafts, air swallowing, or airbourne noxioussubstances. Aeroacrophobia- Fear of open high places. Aeronausiphobia- Fear of vomiting secondary to airsickness. Agliophobia- Fear of pain. Agoraphobia- Fear of open spaces or of being in crowded, public placeslike markets. Fear of leaving asafe place. Agraphobia- Fear of sexual abuse.* Agrizoophobia- Fear of wild animals. Agyrophobia- Fear of streets or crossing the street. Aichmophobia- Fear of needles or pointed objects. Ailurophobia- Fear of cats. Albuminurophobia- Fear of kidney disease. Alektorophobia- Fear of chickens. Algophobia- Fear of pain. Alliumphobia- Fear of garlic. Allodoxaphobia- Fear of opinions.* Altophobia- Fear of heights. Amathophobia- Fear of dust. Amaxophobia- Fear of riding in a car. Ambulophobia- Fear of walking. Amnesiphobia- Fear of amnesia. Amychophobia- Fear of scratches or being scratched. Anablephobia- Fear of looking up. Ancraophobia or Anemophobia- Fear of wind. Androphobia- Fear of men. Anemophobia- Fear of air drafts or wind. Anginophobia- Fear of angina, choking or narrowness. Anglophobia- Fear of England, English culture, etc. Angrophobia - Fear of becoming angry. Ankylophobia- Fear of immobility of a joint. Anthrophobia or Anthophobia- Fear of flowers. Anthropophobia- Fear of people or society. Antlophobia- Fear of floods. Anuptaphobia- Fear of staying single. Apeirophobia- Fear of infinity. Aphenphosmphobia- Fear of being touched.(Haphephobia) Apiphobia- Fear of bees. Apotemnophobia- Fear of persons with amputations. Arachibutyrophobia- Fear of peanut butter sticking to the roof of the mouth. Arachnephobia or Arachnophobia- Fear of spiders. Arithmophobia- Fear of numbers. Arrhenphobia- Fear of men. Arsonphobia- Fear of fire. Asthenophobia- Fear of fainting or weakness. Astraphobia or Astrapophobia- Fear of thunder and lightning. Astrophobia- Fear of stars and celestial space. Asymmetriphobia- Fear of asymmetrical things. Ataxiophobia- Fear of ataxia (muscular incoordination) Ataxophobia- Fear of disorder or untidiness. Atelophobia- Fear of imperfection. Atephobia- Fear of ruin or ruins. Athazagoraphobia- Fear of being forgotton or ignored or forgetting. Atomosophobia - Fear of atomic explosions. Atychiphobia- Fear of failure. Aulophobia- Fear of flutes. Aurophobia- Fear of gold. Auroraphobia- Fear of Northern lights. Autodysomophobia- Fear of one that has a vile odor. Automatonophobia- Fear of ventriloquist's dummies, animatroniccreatures, wax statues - anything thatfalsly represents a sentient being. Automysophobia- Fear of being dirty. Autophobia- Fear of being alone or of oneself. Aviophobia or Aviatophobia- Fear of flying. B- Bacillophobia- Fear of microbes. Bacteriophobia- Fear of bacteria. Ballistophobia- Fear of missles or bullets. Bolshephobia- Fear of Bolsheviks. Barophobia- Fear of gravity. Basophobia or Basiphobia- Inability to stand. Fear of walking or falling. Bathophobia- Fear of depth. Batonophobia- Fear of plants. Batophobia- Fear of heights or being close to high buildings. Batrachophobia- Fear of amphibians, such as frogs, newts, salamanders,etc. Belonephobia- Fear of pins and needles. (Aichmophobia) Bibliophobia- Fear of books. Blennophobia- Fear of slime. Bogyphobia- Fear of bogies or the bogeyman. Bromidrosiphobia or Bromidrophobia- Fear of body smells. Brontophobia- Fear of thunder and lightning. Bufonophobia- Fear of toads. C- Cacophobia- Fear of ugliness. Cainophobia or Cainotophobia- Fear of newness, novelty. Caligynephobia- Fear of beautiful women. Cancerophobia or Carcinophobia- Fear of cancer. Cardiophobia- Fear of the heart. Carnophobia- Fear of meat. Catagelophobia- Fear of being ridiculed. Catapedaphobia- Fear of jumping from high and low places. Cathisophobia- Fear of sitting. Catoptrophobia- Fear of mirrors. Cenophobia or Centophobia- Fear of new things or ideas. Ceraunophobia- Fear of thunder. Chaetophobia- Fear of hair. Cheimaphobia or Cheimatophobia- Fear of cold. Chemophobia- Fear of chemicals or working with chemicals. Cherophobia- Fear of gaiety. Chionophobia- Fear of snow. Chiraptophobia- Fear of being touched. Cholerophobia- Fear of anger or the fear of cholera. Chorophobia- Fear of dancing. Chrometophobia or Chrematophobia- Fear of money. Chromophobia or Chromatophobia- Fear of colors. Chronophobia- Fear of time. Chronomentrophobia- Fear of clocks. Cibophobia or Sitophobia or Sitiophobia- Fear of food. Claustrophobia- Fear of confined spaces. Cleithrophobia or Cleisiophobia- Fear of being locked in an enclosed place. Cleptophobia- Fear of stealing. Climacophobia- Fear of stairs, climbing or of falling downstairs. Clinophobia- Fear of going to bed. Clithrophobia or Cleithrophobia- Fear of being enclosed. Cnidophobia- Fear of strings. Cometophobia- Fear of comets. Coimetrophobia- Fear of cemeteries. Coitophobia- Fear of coitus. Contreltophobia- Fear of sexual abuse. Coprastasophobia- Fear of constipation. Coprophobia- Fear of feces Coulrophobia- Fear of clowns. Counterphobia- The preference by a phobic for fearful situations. Cremnophobia- Fear of precipices. Cryophobia- Fear of extreme cold, ice or frost. Crystallophobia- Fear of crystals or glass. Cyberphobia- Fear of computers or working on a computer. Cyclophobia- Fear of bicycles. Cymophobia- Fear of waves or wave like motions. Cynophobia- Fear of dogs or rabies. Cypridophobia, Cypriphobia, Cyprianophobia, or Cyprinophobia - Fear ofprostitutes or venereal disease. D- Decidophobia- Fear of making decisions. Defecaloesiophobia- Fear of painful bowels movements. Deipnophobia- Fear of dining and dinner conversations. Dementophobia- Fear of insanity. Demonophobia or Daemonophobia- Fear of demons. Demophobia- Fear of crowds. (Agoraphobia) Dendrophobia- Fear of trees. Dentophobia- Fear of dentists. Dermatophobia- Fear of skin lesions. Dermatosiophobia or Dermatophobia or Dermatopathophobia- Fear of skindisease. Dextrophobia- Fear of objects at the right side of the body. Diabetophobia- Fear of diabetes. Didaskaleinophobia- Fear of going to school. Dikephobia- Fear of justice. Dinophobia- Fear of dizziness or whirlpools. Diplophobia- Fear of double vision. Dipsophobia- Fear of drinking. Dishabiliophobia- Fear of undressing in front of someone. Domatophobia or Oikophobia- Fear of houses or being in a house. Doraphobia- Fear of fur or skins of animals. Dromophobia- Fear of crossing streets. Dutchphobia- Fear of the Dutch. Dysmorphophobia- Fear of deformity. Dystychiphobia- Fear of accidents. E- Ecclesiophobia- Fear of church. Ecophobia- Fear of home. Eicophobia or Oikophobia- Fear of home surroundings. Eisoptrophobia- Fear of mirrors or of seeing oneself in a mirror. Electrophobia- Fear of electricity. Eleutherophobia- Fear of freedom. Elurophobia- Fear of cats. (Ailurophobia) Emetophobia- Fear of vomiting. Enetophobia- Fear of pins. Enochlophobia- Fear of crowds. Enosiophobia or Enissophobia- Fear of having committed an unpardonablesin or of criticism. Entomophobia- Fear of insects. Eosophobia- Fear of dawn or daylight. Epistaxiophobia- Fear of nosebleeds. Epistemophobia- Fear of knowledge. Equinophobia- Fear of horses. Eremophobia- Fear of being oneself or of lonliness. Ereuthrophobia- Fear of blushing. Ergasiophobia- 1) Fear of work or functioning. 2) Surgeon's fear ofoperating. Ergophobia- Fear of work. Erotophobia- Fear of sexual love or sexual questions. Euphobia- Fear of hearing good news. Eurotophobia- Fear of female genitalia. Erythrophobia, Erytophobia or Ereuthophobia- 1) Fear of redlights. 2)Blushing. 3) Red. F- Febriphobia, Fibriphobia or Fibriophobia- Fear of fever. Felinophobia- Fear of cats. (Ailurophobia, Elurophobia, Galeophobia,Gatophobia) Francophobia- Fear of France, French culture.(Gallophobia,Galiophobia) Frigophobia- Fear of cold, cold things. G- Galeophobia or Gatophobia- Fear of cats. Gallophobia or Galiophobia- Fear France, French culture. (Francophobia) Gamophobia- Fear of marriage. Geliophobia- Fear of laughter.Geniophobia- Fear of chins. Genophobia- Fear of sex. Genuphobia- Fear of knees. Gephyrophobia, Gephydrophobia, or Gephysrophobia- Fear of crossingbridges. Germanophobia- Fear of Germany, German culture, etc. Gerascophobia- Fear of growing old. Gerontophobia- Fear of old people or of growing old. Geumaphobia or Geumophobia- Fear of taste. Glossophobia- Fear of speaking in public or of trying to speak. Gnosiophobia- Fear of knowledge. Graphophobia- Fear of writing or handwriting. Gymnophobia- Fear of nudity. Gynephobia or Gynophobia- Fear of women. H- Hadephobia- Fear of hell. Hagiophobia- Fear of saints or holy things. Hamartophobia- Fear of sinning. Haphephobia or Haptephobia- Fear of being touched. Harpaxophobia- Fear of being robbed. Hedonophobia- Fear of feeling pleasure. Heliophobia- Fear of the sun. Hellenologophobia- Fear of Greek terms or complex scientificterminology. Helminthophobia- Fear of being infested with worms. Hemophobia or Hemaphobia or Hematophobia- Fear of blood. Heresyphobia or Hereiophobia- Fear of challenges to official doctrineor of radical deviation. Herpetophobia- Fear of reptiles or creepy, crawly things. Heterophobia- Fear of the opposite sex. (Sexophobia) Hierophobia- Fear of priests or sacred things. Hippophobia- Fear of horses. Hippopotomonstrosesquippedaliophobia- Fear of long words. Hobophobia- Fear of bums or beggars. Hodophobia- Fear of road travel. Hormephobia- Fear of shock. Homichlophobia- Fear of fog. Homilophobia- Fear of sermons. Hominophobia- Fear of men. Homophobia- Fear of sameness, monotony or of homosexuality or of becoming homosexual. Hoplophobia- Fear of firearms. Hydrargyophobia- Fear of mercurial medicines. Hydrophobia- Fear of water or of rabies. Hydrophobophobia- Fear of rabies. Hyelophobia or Hyalophobia- Fear of glass. Hygrophobia- Fear of liquids, dampness, or moisture. Hylephobia- Fear of materialism OR the fear of epilepsy. Hylophobia- Fear of forests. Hypengyophobia or Hypegiaphobia- Fear of responsibility. Hypnophobia- Fear of sleep or of being hypnotized. Hypsiphobia- Fear of height. I- Iatrophobia- Fear of going to the doctor or of doctors. Ichthyophobia- Fear of fish. Ideophobia- Fear of ideas. Illyngophobia- Fear of veritgo or feeling dizzy when looking down. Iophobia- Fear of poison. Insectophobia - Fear of insects. Isolophobia- Fear of solitude, being alone. Isopterophobia- Fear of termites, insects that eat wood. Ithyphallophobia- Fear of seeing, thinking about or having an erect penis. J- Japanophobia- Fear of Japanese. Judeophobia- Fear of Jews. K- Kainolophobia- Fear of novelty. Kainophobia- Fear of anything new, novelty. Kakorrhaphiophobia- Fear of failure or defeat. Katagelophobia- Fear of ridicule. Kathisophobia- Fear of sitting down. Kenophobia- Fear of voids or empty spaces. Keraunophobia- Fear of thunder and lightning. Kinetophobia or Kinesophobia- Fear of movement or motion. Kleptophobia- Fear of stealing. Koinoniphobia- Fear of rooms. Kol>Transfer interruptederly female. Kopophobia- Fear of fatigue. Koniophobia- Fear of dust. (Amathophobia) Kosmikophobia- Fear of cosmic phenomenon. Kymophobia- Fear of waves. Kynophobia- Fear of rabies. Kyphophobia- Fear of stooping. L- Lachanophobia- Fear of vegetables. Laliophobia or Lalophobia- Fear of speaking. Leprophobia or Lepraphobia- Fear of leprosy. Leukophobia- Fear of the color white. Levophobia- Fear of things to the left side of the body. Ligyrophobia- Fear of loud noises. Lilapsophobia- Fear of tornadoes and hurricanes. Limnophobia- Fear of lakes. Linonophobia- Fear of string. Liticaphobia- Fear of lawsuits. Lockiophobia- Fear of childbirth. Logizomechanophobia- Fear of computers. Logophobia- Fear of words. Luiphobia- Fear of lues, syphillis. Lutraphobia- Fear of otters. Lygophobia- Fear of darkness. Lyssophobia- Fear of rabies or of becoming mad. M- Macrophobia- Fear of long waits. Mageirocophobia- Fear of cooking. Maieusiophobia- Fear of childbirth. Malaxophobia- Fear of love play. (Sarmassophobia) Maniaphobia- Fear of insanity. Mastigophobia- Fear of punishment. Mechanophobia- Fear of machines. Medomalacuphobia- Fear of losing an erection. Medorthophobia- Fear of an erect penis. Megalophobia- Fear of large things. Melissophobia- Fear of bees. Melanophobia- Fear of the color black. Melophobia- Fear or hatred of music. Meningitophobia- Fear of brain disease. Menophobia- Fear of menstruation. Merinthophobia- Fear of being bound or tied up. Metallophobia- Fear of metal. Metathesiophobia- Fear of changes. Meteorophobia- Fear of meteors. Methyphobia- Fear of alcohol. Metrophobia- Fear or hatred of poetry. Microbiophobia- Fear of microbes. (Bacillophobia) Microphobia- Fear of small things. Misophobia- Fear of being contaminated with dirt of germs. Mnemophobia- Fear of memories. Molysmophobia or Molysomophobia- Fear of dirt or contamination. Monophobia- Fear of solitude or being alone. Monopathophobia- Fear of definite disease. Motorphobia- Fear of automobiles. Mottephobia- Fear of moths. Musophobia or Murophobia- Fear of mice. Mycophobia- Fear or aversion to mushrooms. Mycrophobia- Fear of small things. Myctophobia- Fear of darkness. Myrmecophobia- Fear of ants. Mysophobia- Fear of germs or contamination or dirt. Mythophobia- Fear of myths or stories or false statements. Myxophobia- Fear of slime. (Blennophobia) N- Nebulaphobia- Fear of fog. (Homichlophobia) Necrophobia- Fear of death or dead things. Nelophobia- Fear of glass. Neopharmaphobia- Fear of new drugs. Neophobia- Fear of anything new. Nephophobia- Fear of clouds. Noctiphobia- Fear of the night. Nomatophobia- Fear of names. Nosocomephobia- Fear of hospitals. Nosophobia or Nosemaphobia- Fear of becoming ill. Nostophobia- Fear of returning home. Novercaphobia- Fear of your step-mother. Nucleomituphobia- Fear of nuclear weapons. Nudophobia- Fear of nudity. Numerophobia- Fear of numbers. Nyctohylophobia- Fear of dark wooded areas, of forests at night Nyctophobia- Fear of the dark or of night. O- Obesophobia- Fear of gaining weight.(Pocrescophobia) Ochlophobia- Fear of crowds or mobs. Ochophobia- Fear of vehicles. Octophobia - Fear of the figure 8. Odontophobia- Fear of teeth or dental surgery. Odynophobia or Odynephobia- Fear of pain. (Algophobia) Oenophobia- Fear of wines. Oikophobia- Fear of home surroundings, house. Olfactophobia- Fear of smells. Ombrophobia- Fear of rain or of being rained on. Ommetaphobia or Ommatophobia- Fear of eyes. Oneirophobia- Fear of dreams. Oneirogmophobia- Fear of wet dreams. Onomatophobia- Fear of hearing a certain word or of names. Ophidiophobia- Fear of snakes. (Snakephobia) Ophthalmophobia- Fear of being stared at. Optophobia- Fear of opening one's eyes. Ornithophobia- Fear of birds. Orthophobia- Fear of property. Osmophobia or Osphresiophobia- Fear of smells or odors. Ostraconophobia- Fear of shellfish. Ouranophobia- Fear of heaven P- Pagophobia- Fear of ice or frost. Panthophobia- Fear of suffering and disease. Panophobia or Pantophobia- Fear of everything. Papaphobia- Fear of the Pope. Papyrophobia- Fear of paper. Paralipophobia- Fear of neglecting duty or responsibility. Paraphobia- Fear of sexual perversion. Parasitophobia- Fear of parasites. Paraskavedekatriaphobia- Fear of Friday the 13th. Parthenophobia- Fear of virgins or young girls. Pathophobia- Fear of disease. Patroiophobia- Fear of heredity. Parturiphobia- Fear of childbirth. Peccatophobia- Fear of sinning. (imaginary crime) Pediculophobia- Fear of lice. Pediophobia- Fear of dolls. Pedophobia- Fear of children. Peladophobia- Fear of bald people Pellagrophobia- Fear of pellagra. Peniaphobia- Fear of poverty. Pentheraphobia- Fear of mother-in-law. (Novercaphobia) Phagophobia- Fear of swallowing or of eating or of being eaten. Phalacrophobia- Fear of becoming bald. Phallophobia- Fear of a penis, esp erect. Pharmacophobia- Fear of taking medicine. Phasmophobia- Fear of ghosts. Phengophobia- Fear of daylight or sunshine. Philemaphobia or Philematophobia- Fear of kissing. Philophobia- Fear of falling in love or being in love. Philosophobia- Fear of philosophy. Phobophobia- Fear of phobias. Photoaugliaphobia- Fear of glaring lights. Photophobia- Fear of light. Phonophobia- Fear of noises or voices or one's own voice; oftelephones. Phronemophobia- Fear of thinking. Phthiriophobia- Fear of lice. (Pediculophobia) Phthisiophobia- Fear of tuberculosis. Placophobia- Fear of tombstones. Plutophobia- Fear of wealth. Pluviophobia- Fear of rain or of being rained on. Pneumatiphobia- Fear of spirits. Pnigophobia or Pnigerophobia- Fear of choking of being smothered. Pocrescophobia- Fear of gaining weight. (Obesophobia) Pogonophobia- Fear of beards. Poliosophobia- Fear of contracting poliomyelitis. Politicophobia- Fear or abnormal dislike of politicians. Polyphobia- Fear of many things. Poinephobia- Fear of punishment. Ponophobia- Fear of overworking or of pain. Porphyrophobia- Fear of the color purple. Potamophobia- Fear of rivers or running water. Potophobia- Fear of alcohol. Pharmacophobia- Fear of drugs. Proctophobia- Fear of rectum. Prosophobia- Fear of progress. Psellismophobia- Fear of stuttering. Psychophobia- Fear of mind. Psychrophobia- Fear of cold. Pteromerhanophobia- Fear of flying. Pteronophobia- Fear of being tickled by feathers. Pupaphobia - fear of puppets Pyrexiophobia- Fear of Fever. Pyrophobia- Fear of fire. Q- R- Radiophobia- Fear of radiation, x-rays. Ranidaphobia- Fear of frogs. Rectophobia- Fear of rectum or rectal diseases. Rhabdophobia- Fear of being severely punished or beaten by a rod, or ofbeing severely criticized.Also fear of magic.(wand) Rhypophobia- Fear of defecation. Rhytiphobia- Fear of getting wrinkles. Rupophobia- Fear of dirt. Russophobia- Fear of Russians. S- Samhainophobia: Fear of Halloween. Sarmassophobia- Fear of love play. (Malaxophobia) Satanophobia- Fear of Satan. Scabiophobia- Fear of scabies. Scatophobia- Fear of fecal matter. Scelerophibia- Fear of bad men, burglars. Sciophobia Sciaphobia- Fear of shadows. Scoleciphobia- Fear of worms. Scolionophobia- Fear of school. Scopophobia or Scoptophobia- Fear of being seen or stared at Scotomaphobia- Fear of blindness in visual field. Scotophobia- Fear of darkness. (Achluophobia) Scriptophobia- Fear of writing in public. Selaphobia- Fear of light flashes. Selenophobia- Fear of the moon. Seplophobia- Fear of decaying matter. Sesquipedalophobia- Fear of long words. Sexophobia- Fear of the opposite sex. (Heterophobia) Siderodromophobia- Fear of trains, railroads or train travel. Siderophobia- Fear of stars. Sinistrophobia- Fear of things to the left, left-handed. Sinophobia- Fear of Chinese, Chinese culture. Sitophobia or Sitiophobia- Fear of food or eating. (Cibophobia) Snakephobia- Fear of snakes. (Ophidiophobia) Soceraphobia- Fear of parents-in-law. Social Phobia- Fear of being evaluated negatively in social situations. Sociophobia- Fear of society or people in general. Somniphobia- Fear of sleep. Sophophobia- Fear of learning. Soteriophobia - Fear of dependence on others. Spacephobia- Fear of outer space. Spectrophobia- Fear of specters or ghosts .Spermatophobia or Spermophobia- Fear of germs. Spheksophobia- Fear of wasps. Stasibasiphobia or Stasiphobia- Fear of standing or walking.(Ambulophobia) Staurophobia- Fear of crosses or the crucifix. Stenophobia- Fear of narrow things or places. Stygiophobia or Stigiophobia- Fear of hell. Suriphobia- Fear of mice. Symbolophobia- Fear of symbolism. Symmetrophobia- Fear of symmetry. Syngenesophobia- Fear of relatives. T- Tachophobia- Fear of speed. Taeniophobia or Teniophobia- Fear of tapeworms. Taphephobia Taphophobia- Fear of being buried alive or

יש לך ממש בעיה נפשית

לא צריך להיות ממש חולים כדי לקבל עזרה בפורום הזה מה הבעיה שלך באמת? ואל תעתיקי שוב איזה אנציקלופדיה אני רוצה לעזור אבל את קודם צריכה להתמודד עם הבעיה האמיתית

את נשמעת בצרה צרורה, בואי נקצר את הדרך יש משהו שאת לא פוחדת ממנו???

ירדת מהפסים או מה??????? אולי תצייני ממה את לא פוחדת או שיש לך גם פחד לספר ממש שאת לא פוחדת. אנחנו לא חכמים גדולים אבל גם לא סתומים שנאמין לך!!!!!!!!!

שלום לכולם לאחרונה מזדמן לי פחות להגיע לפורום לאור זאת החלטתי על עזיבה מיום ששי זה. אני מודה לכולם משתתפים ויועצים על ההזדמנות שניתנה לי להכיר אותם אני רוצה לאחל לכלם ולפורום הצלחה אם פגעתי במישהו אני מבקש שוב סליחה ומחילה ומקווה שאולי גם הועלתי פה ושם בברכה עמי עמי

בבקשה.

אליאן,, את כאן ,,,מזמן לא פגשתיך, מה שלומך חמודה,,, ? ושלום בנך,,, ממה את פוחדת כשכתבת למעלה במכתב הארוך כל אחד והמחלה שלו,,, את יודעת משהו על אביב ,,,,, אני מקווה שהיא בסדר,,,היא חסרה , היתן קרובות. ויוי.

בוקר טוב.. ידוע מראש...בסוף כולם עוזבים...

חבל.....אבל זו החלטתך ואני מכבד זאת לדעתי אתה רופא נהדר ....ותאמין לי שעברתי הרבה אתה ישיר אמיתי....ומקצועי והכי חשוב אדם שאומר את האמת הרבה איכזבו אותי....אבל אתה יחד ומיוחד אשמח אם תשאיר כאן פרטים כולל טלפון על מנת שנוכל ליהיות איתך בקשר וגם לשלוח לך לקוחות מאחל לך הצלחה איש יקר!!!

שלום לכולם, לכל המודאגים - אני מבין את הדאגה. אינני יודע כמה זמן ד"ר אבני השתתף בפורום, כי אני חדש בו יחסית, אך תמיד פרידה היא דבר לא נעים. יחד עם זאת, הנושא בטיפול, ואני מסייע למנהל הפורומים למצוא פסיכיאטר אחר. העליתי כמה רעיונות והם נמצאים בבדיקה. סבלנות, ד"ר גידי רובינשטיין

לד"ר גידי רובינשטיין היקר. בוקר טוב. מתבבר שבעלי צודק בגדול, בסופו של דבר כולם עוזבים,ואני אשר איתו לבד!!! ואני עוד חשבתי ללכת לטיפול!!! מה חשבתי לעצמי??? אני הייתי צריכה להקשיב לו וזהו, בכבוד רב כוכבית

שלום דר'. נעזרתי בתשובותיך כמה פעמים, ועל כך התודה . הית טוב בהענות המהירה בתשובה המכובדת והמיקצועית כניזקקנו לה ביאושנו. אולי תחליט בכל זאת .לחזור פעם. בברכה ובהצלחה בדרכך ויוי.

ד"ר עמי אבני אני רוצה להודות לך באופן אישי על כל העזרה שלך במשך תקופה ארוכה לכל אנשי הפורם. ואני מאחל לך הצלחה רבה. ואני בטוח שכולם ישמחו עם תיכנס מידי פעם לבקר בהצלחה @-----)---- איתן

לד"ר עמי אבני - הרבה תודות גם אני נעזרתי בך ולשאלותי קיבלתי תשובות מכובדות גם נעזרתי בתשובותיך לאחרים . מאחלת לך יישר כוח בהמשך דרכך ובהצלחה .

דר' אבני, תודה על כל התשובות שנתת פה לכולם.... על הזמן שתרמת עבורינו... ולכולכם.... כמה אפשר ללמוד על האדם מתגובותיו על פרידה מסוג כזה או אחר... תנסו לקרוא מה כולם כתבו... כוכבית - מדוע את כל-כל חוששת מפרידות? האם זה לא משהו בלתי-נפרד מהחיים?

לדר. אבני לא הספקתי להגיד לך תודה עבור העזרה הרבה, חשבתי שאני אחזור אליך עם פרטים . בכל מקרא אני רוצה להודות לך היות ובזבזתי לך הרבה זמן , וגם כן אני מקווה שבמדה ונצתרך אותך נמצא אותך לפחות לפי שם או דואר אלקטרוני שוב תודה ובהצלחה. ריקי.

לחיות יש את ה"אני חושב" בקטע שונה לגמרי מבני האדם יש להן נשמה...זה ברור מעל לכל ספק, אבל את "כוח החושב" אין להם כמונו זה אותו דבר שתגידי שלחיות יש את כוח הדיבור...יש להן שפת תקשורת השאלה מה יותר מתקדם...אם חושבים על זה שהם משתמשים באותם סימבולים כבר עשרות אלפי שנים. נדמה לך שהכלבה שלך "מתחרטת"....היא באמת יכולה לקבל פתאום פרץ של "רגשות אשם"? לא בהכרח...אלא שהיא רואה איזו תנועה שעשית ובאינסטינקט היא הורידה את הראש...אולי כדי לא לחטוף... בקשר לאלים....לאלים לא היו בדיוק תכונות על מנת שבני האדם יראו בהם אנשים לכל דבר... בעיני היוונים הפגאנים הם עצמם היו התכונות: האהבה, הגבריות, הפוריות, הנשיות, הזעם, הברק, הרעם, הים, הרפואה, הצאן ורועיו... כל "אל" כזה ייצג משהו שאליו הדביקו היוונים את התכונות ויצרו מן עולם של "תכונות מואנשות" - ככה קל היה להם יותר להסתכל על התכונות האלה כעל דבר שיכול להתקיים. בקשר לאלה הרה - היא באמת היתה אומללה מזאוס אבל אדם או אל במקרה שלה...צריך להיות שפל ממש על מנת שיאמלל חיי אחרים אך ורק מפני שרע לו עצמו... הפינוק לא חייב לנבוע דווקא משינה...הפינוק הוא POISE - צורת עמידה ועל הטבע ויחסם של האינדיאנים אליו...השבטים האינדיאניים סגדו לטבע כי הם האמינו שהוא יוצר האדם וממנו ואליו באות הנשמות. הם האמינו ברוחות השמיים כנשמות קדושים, ולקחו את האמונה הפגאנית צעד אחד קדימה כשהם האנישו את האלים שלהם עד כדי הקרבת קרבנות אדם על מנת "לפייס" אותם...הם גם נתנו להם אוכל... בקשר ליחסים עם בני האדם אין אכזבה בלי ציפיה ואת נשמעת אחת שהתאכזבה לא פעם...

אני לא מרביצה לכלבה שלי!!!!! היא קיבלה מכה חזקה פעם אחת, וזה היה כשהיא החליטה "לטעום" שקע חשמלי... מכיוון שהיא חירשת, לא יכולתי לצעוק עליה... אני לא מרביצה לה, כי זה לא הוגן, וכי היא עברה התעללות לפני שהיא הגיעה אליי. צריך לזכור, שלא חשוב אם את מאמינה בסיפור הבריאה התנכ"י או באבולוציה - החיות היו כאן קודם!!! כלבי נחיה, לדוגמא, חייבים לדעת לחשוב... אומנם הם מאולפים לדבר מסויים, אבל לפעמים המציאות ממציאה להם דברים, שהם לא למדו... וזה מוכח שהם מתאימים את עצמם למציאות, למרות האילוף הארוך שהם עברו. ובכל זאת העמים הקדומים "הדביקו" תכונות לאלים שלהם... נכון שהיה אל לכל מטרה, ועובדה שמהסיפורים המיתולוגיים ניתן להסיק, שכל אל היה הרבה יותר מורכב ממה שהוא ייצג. כשאת מתארת חתולים כמפונקים, את מתכוונת לחתולים בכלל או רק לחתולי בית? האינדיאנים מאמינים, שאדם שמת חוזר לעולם בצורת חיה. מבחינת "האכלת" האלים... המנהג של הקרבת קורבנות נפוץ מאוד... בתנ"ך נהגו להקריב קורבנות. המצרים נהגו לקבור את המלכים שלהם עם אוכל, שיהיה להם מה לאכול בעולם הבא. הנוצרים "מאכיךים" את כל הקדושים שלהם, וניזונים מגופו ודמו של ישו... כנראה שהקשר בין אוכל ואמונה חזק ממה שנהוג לחשוב. צודקת, אכלתי הרבה חר.. בגלל אנשים.

לא תיארתי לעצמי שאת מרביצה לכלבה שלך....נראה לי שגם את ספגת כמה "מכות" יותר מדי בשביל שתוכלי להתעלל בחיה.... כמו שאמרתי - לחיה יש אנסטינקטים ולכן נראה לך שהיא "מרגישה" - כשבעצם האינסטינקט ההישרדותי שלה אומר לה לעוף ממך אם היא נשכה אותך...מה שמראה לך שהיא לא חושבת כי אם כן היא לא היתה מפחדת ממך...או שאולי אותה פעם שכן "צ'יפחת" אותה עדיין שמורה אצלה ב - LONG TERM MEMORY כי את יודעת מה אומרים...חתול שנכווה ברותחין נזהר בפושרים....ומי יודע אולי זה נכון גם על כלב... ואם בכלבים עסקינן - אז כלבי הנחיה שהזכרת אומנו לא לחשוב - אלא להעזר באינסטינקט ההישרדותי האישי שלהם לטובת אותו אדם שהם מובילים. הם אולפו להנחות את העיוור למקום מבטחים ולא לרוץ אחרי איזה פרפר שהם ראו בדרך. יש סוגים של כלבים שמיוחדים ומוכשרים בשביל נחייה אבל בכל מקרה הם לא אולפו לחשוב אלא אולפו לאחריות...אז לא צריך להיות כל כך חכם כדי להיות אחראי... העמים הקדומים היו חייבים את התכונות האלה על מנת "לסבר את האוזן" בנוגע לתכונות אנוש. ייתכן שאל אחד יהיה בעל תכונות כל כך רבות? צריכים ליצור מאזן של כוחות באולימפוס על מנת שהאדם על הארץ יוכל להיות מאוזן...זאת אומרת שאדם אחד לבדו לא יוכל להתקיים בשלמות - גם אלים היו צריכים "סביבה תומכת" שתתן פורקן לשגעונות ולכעסים ולרגשות שלהם. הרבה כעס יש במיתולוגיה, הרבה נקמה והרבה חיפוש עצמי...מה זה בא ללמד אותנו כאן ועכשיו?.... בהקשר לחתולים - החיה הזו..מזכירה לי קצת את ה"אמא הפולניה" שמנגבת נזלת מהאף של הבן שלה כי "מה יגידו השכנים...הבן של בלומה מסתובב ככה מלוכלך....אוי ויי..." תראי, אפילו חתולי רחוב הם כאלה...תמיד נקיים תמיד מסודרים... אוכל זה מה שמקיים אותנו...אוכל פיזי ואוכל רוחני...(חכמה). אני אוכל אז אני ממשיך להתקיים ואני חושב וקורא ולומד ולכן ממשיך את קיומי הרוחני. אוכל ודת - הדת היהודית משתמשת המון באוכל - כל חג והאוכל שלו. אין חג בלי אוכל ואפילו יום העצמאות שהוא לא "חג" ממש - גם הוא עם אוכל. מצד שני - גם הנצרות משתמשת הרכה באוכל. גן עדן - אוכל. החטא הקדמון קשור איך לא - לאוכל. החטא הפרטי שלי - שוקולד...שוב אוכל.... ועוד בעניין אוכל...לא טעים לאכול ח... תתחילי להתנקות מרעלים ולדרוש רק מתוק!! מגיע לך! אני מתחילה להאט כי העינים נעצמות אז לילה טוב והמלצה חמה: תקראי את "התקדשות" ספר מדהים ועם הרבה מה לחשוב...

אני הולכת לסיים איזשהו ספר (לא על חיות ו/או אלים...). לילה טוב.

.

אולי תחליפו מספר טלפון ותדברו על זה כמה אפשר לזיין את המוח ? ולמבינה בחיות כדאי שתילמדי משהו על אילוף כלבים לפני שאת מדברת !!!

מה קרה ? שכחת לקחת את הכדורים הבוקר ?

בזמן האחרון הגעתי למסקנה שההורים שלי יאשימו אותי הכל דבר גם כשהם שולחים אותי למקום מסוים ואחים שלי כועסים כי לא הייתי בבית "הם צודקים" חוץ מזה יש לי נטיה לנשוך מן צורך לביס לפעמים מישהו יכול לעזור? מה זה אומר?

דליה ,,, את יכולה לפרט יותר,,

דליה שלום, בת כמה את? זה פרט חשוב...

היי האם הצלחתם להכנס?? אפשר להתחיל מפה להשתמע ש נ ה ב

אנחנו כאן שנהב ,תודה על היוזמה.

הי שנהב וניר, שלומי התחיל עץ לותיקים בדף 600 . נתראה שם. ביי, מיכל.

בקשר לגלית.... ה"ראבק למה היא לא מסתכלת" לא היה מכוון לגלית... אלא אלייך

ליבי היי,, מה שלומך .. אני רואה שיש לך ידע עצום על חיות והקשר שלהם לבני אדם. הנה עוד אחד ,,,אני נימעת מקירבתם של אנשים לאחרונה ,,ומחיות תמיד מפחדת. אז האימרה "אוהבת בני אדם = ואוהבת חיות .וההפיך . נכונה. אוהבת לצייר חיות חזקות וטורפות , ברדלס ,נמר סיבירי,לביאה.ולהיתבונן בהם בכלובים ובנשונא'ל ג/אוגרפיק. זה בטח לא נהפך לפורום על חיות ,,,,,, רק חשבתי ,,,,,,על הרגשות שמעבירות בנו היצורים שהם לא כמונו,,,,,,,, והאם יש דימיון ברגשות האלה אליהם לרגשותינו לבני אדם הסובבים אותנו. אני מדי פעם בשיחות הטיפול כדי להבהיר את דברי או לחדדם נותנת דוגמאות מעולם החי. כמו שהעולם הוא ,,,גו'נגל, והאנשים הם חיות אחד לשני. ו"הפטיש והסדן מעולם החי ,הוא הקושי לצאת מהנישואין לאחר 20 שנים לבית הורי -הוא "מלהיות בכלוב אריות " או לכלוב נמרים". או תכונות נחשיות וארסיות ,ערמומיות ,וכו במה את עסוקה בחיי היום יום ,,ליבי. שלך ויוי.

זה מעניין מה שכתבת... כתבת על חתולים גדולים, פראיים וחזקים... בד"כ אנחנו נמשכים לחיות ש"מדברות" אל האני הפנימי שלנו... או לחיות שמהוות את ההיפך הגמור שלנו. אולי את מציירת הרבה טורפים גדולים, כי יש לך שאיפה "לקבל" משהו מהעוצמה שלהם... מה שעוד מעניין הוא, שציינת חיות ממשפחת החתוליים... מלבד האריות, כולן חיות סוליטריות... ולאחרונה גם את לא יוצאת הרבה... נכון? מאידך, אמא חתולה יכולה להיות מאוד אכזרית כשחיי הגור/ים בסכנה... גם את עושה הכל בשביל הבן שלך... אז לא הכל מקרי בכל מה שקשור לבעלי-חיים... מה דעתך?

ויוי היקרה.... לא שמעתי אמנם את האמרה הזו אבל היא באמת נשמעת לי לא נכונה - גם בגלל האמרה ההפוכה לה...לא כל מי שאוהב חיות אוהב חברה של בני אדם.... מאיזו סיבה את לא מתקרבת לאנשים? פחד? בושה? בגלל הבן שלך (ד"א כתבתי לך תשובה שיום שישי אחה"צ - על מה שכתבת לי אז...) בקשר לחיות - כמו שכתבתי להרה על ההאנשה - ישנן הרבה תכונות שנראות משותפות בין בעלי חיים ובני אדם מה שקצת מבלבל לפעמים...מי זה מי ומה זה מה... את נמשכת לחזק נכון ויוי? החיות שאת מתארת שאת אוהבת לצייר, החיות טורפות...את אוהבת לראות אותן מאחורי כלוב או מסך...לידך אבל רחוק. כל זמן שהן נוגעות בנפש אבל לא נוגעות פיזית...מה עם חיות אדם? בעלך היה סוג של חיה טורפת גם, נכון? לחיות ישנה נשמה גם כן, מה שקצת קצת מבלבל כי בעצם הן לא כמונו אבל קצת כן...הנמר למשל...החיה שאני מאד אוהבת...כשהוא מסתכל עלייך הוא מעביר בך כמו צמרמורת של "הוא קורא אותי ואני שקופה לפניו." הוא מסתכל....בוחן....מתבונן ומחשב את הזינוק שמי יודע מתי יבוא... זה מעורר וזה מרטיט...אבל לא בהכרח בטוח... זה יצור שמצד אחד יש לו זיק של נשמה ומצד שני הוא יכול לקרוע מישהו לגזרים בשביב של שניה... ישנם גם אנשים כאלה...ואני בטוחה שבחייך נתקלת בהם לא פעם אני צודקת?

מממ... טוב. אבל יש משהו במה שכתבתי, לא? כנראה שגלית ואני צריכות להסתכל ביחד... אם כי כל אחת למקום אחר...

דברים יכולים להתפרש במיליון כיוונים שונים כמו שלים יש מאות אלפי גוונים של כחול... ותמיד יש משהו בדברים שאת כותבת או שלא הייתי יכולה לענות לך :-)

דברים יכולים להתפרש במיליון כיוונים שונים כמו שלים יש מאות אלפי גוונים של כחול... ותמיד יש משהו בדברים שאת כותבת או שלא הייתי יכולה לענות לך :-)

הרה היי ! כתבתי לך בטעות למייל הישן שלך ואחרכך לחדש שנתת לי תגיבי אלי במייל איזה מהם קיבלת . את הקובץ של המכתב לא הצלחתי לקרוא פשוט לא נתן לי .

בשני המיילים... שלחתי לך שוב את הקובץ... אני מקווה שהפעם יהיה בסדר...

שלום לכולם אז ככה אני בן 24 ועד לפני 8 חודשים היו לי חיים רגילים עד "ההתקף לב" הראשון מאותו יום ארור חיי השתנו לרעה (בלשון המעטה) מיחושים גופניים נימולים קוצר נשימה סחרחורות חולשה חוסר שימחת חיים בקיצור "שישו ושימחו" את כל התופעות הללו חוויתי לאורך כל היום לקח זמן וארסנל שלם של רופאים כדי להבין שזה "הכל בראש" כיום אני יודע שזו חרדה עד היום היו לי רק מעט ממש התקפים (חמישה) אך הסטרס המטורף שהייתי נימצא בו גרם לכל התופעות הנ"ל (לפחות ככה אני רוצה לחשוב) כיום אני במצב הרבה יותר טוב ללא תרופות או פסיכולוג בעזרת אימי המדהימה שלצערי לימדה אותי "כל מה שהיא יודעת" מנסיון (סובלת מחרדה כבר 30 שנה התקף פעם בשנה נוטלת קסנקס 1 ליום) הסיבה שאני כותב פה היא שאני מעוניין להגיע ל 100% שיפור ולא רק ל80% כמו שאני היום ללא תרופות או פסיכולוגים אני יודע שזה נשמע מופרח אך יש לי כח רצון של "סוס" ומהנפילה שלי הפקתי הרבה לקחים לטובה (לכל נפילה יש גם עליה) התחלתי עבודה חדשה במקום העבודה הישנה שלי שיניתי את כל השקפת חיי היום שלא כמו פעם הכל יותר ב"איזי" הכל רגוע יותר אשמח לקבל גם מהצוות וגם מהגולשים עיצות בכדי להגיע ל 100% הכל כך חשובים האלה אשמח גם לתת עיצות תודה רבה

ס. שלום הכותרת שבחרת היא עזרה בבקשה, אבל התוכן אומר, בלי עזרה בבקשה. החרדות הן סימון כלשהו של הגוף ו/או הנפש שמשהו לא בסדר. זה דורש התייחסות וטיפול מתאים. כוח הרצון הוא כלי חשוב ביותר להצלחה. אני מתאר לעצמי שהתקפי החרדה פגעו בך לא רק בסימפטומים שאתה מתאר אלא בדימוי העצמי, כאילו שאתה לא חזק מספיק להתמודד ועכשיו אתה רוצה להתגבר על הכל בעצמך כחלק מהפתרון. בסך הכל זו יכולה להיות גישה בריאה אבל אינני רואה סיבה מדוע צריך לעשות את כל הדרך לבד. אני מצרף להלן סיכום של הטיפול המקצועי בחרדה, נושא שעולה לעיתים קרובות בפורום. קרא ושמור בצד למקרה שתחליט בכל זאת גם להיעזר בטיפול. חרדה הינה תגובת חרום טבעית של הגוף כדי להתגונן מפני סכנה. במצבים מסויימים החרדה הופכת לתופעה מעיקה וקיצונית שפוגעת באיכות החיים. כדי לטפל בחרדה צריך להבין את ההקשרים בה היא מופיעה, ללמוד להתמודד עם תגובות החרדה, ולבסוף, גם להתיידד עם החרדה, כלומר, לקבל שבמצבים מסויימים החרדה מופיעה כחלק טבעי של מהלך החיים. כל אלו יכולים להיעשות בטיפול פסיכולוגי. להלן השיטות הנפוצות ביותר לטיפול בחרדות. ישנן גישות שונות להבנה וטיפול בחרדה. באופן כללי ישנן שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. נוקטי עמדה זו סבורים שיש צורך בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח ומעמיק כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים לא מודעים שיש לעבדם בטיפול. גישה פסיכולוגית אחרת טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי ממוקד וקצר מועד ולשפר על ידי כך את איכות החיים. במידה וישנה בעיה פסיכולוגית רחבה יותר ברקע רצוי לטפל בה, אבל ניתן במקביל או באופן בלתי תלוי לטפל בחרדה. גישה זו טוענת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. הגישה הרפואית-תרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי חרדה חריפים יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. בברכה ד"ר אורן קפלן

בנוסף לדבריו המאלפים של ד"ר קפלן, ובמיוחד להבחנה הקצרה והקולעת בין הכותרת שנתת לדבריך "עזרה בבקשה" לעומת התוכן "בלי עזרה", אוסיף רק שאותה שאיפה למאה אחוז שאתה עומד עליה היא בפני עצמה מתכון בדוק להגברת החרדה. פרפקציוניזם, הערך עליו גדלנו כולנו, נמצא במחקרים מהשנים האחרונות כתופעה שקשורה ליותר ויותר הפרעות נפשיות,ובתוכן חרדה. כל קייץ, כשאני מרצה בכנס השנתי של האיגוד הפסיכולוגי האמריקאי, אני מגלה מחקר נוסף שמצא קשר בין פרפקציוניזם ובין הפרעה נפשית נוספת. כך שאם כל כך חשוב לך לא ללכת לטיפול (אולי פן זה יפגע בתדמיתך ובשאיפתך לשלמות), לפחות הנח לעצמך ועשה לעצמך הנחה והסתפק בשמונים אחוז שהישגת, כי אם גם בקטע הזה תהייה שאפתן, אתה עלול לפגוע בהישגיך המרשימים עד כה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

קודם כל תודה רבה לך ולד"ר גידי על התשובה המהירה כנראה שלא פירשתם נכון את דברי אך יש מעט אמת בדברים שאמרתם באמת חלק גדול בבעיה שלי היה הפרפקציוניזם המטופש שלי אך כמו שכתבתי הכל הרבה יותר רגוע בשבילי כיום. אין יותר לחפש רק את השלמות בכל דבר אם כי אני עדיין שואף להרגיש 100% ולא מבחינה נפשית אלא מבחינה פיזית משמע להעיף את כל התופעות המוזרות כמו הכאבים והסחרחורות ..... אני עובד על זה אך כנראה שז כבר פחות בשליטתי והזמן יעשה את שלו למעשה אני יכול להגיד שאני שמח עם מה שקרה לי מפני שהייתי צריך את החשבון נפש הזה עם עצמי ואני מרגיש בר מזל שזה בא עכשיו ולא עוד 10 שנים שאני יהיה עם משפחה וילדים הצלחתי בעזרת אימי הנפלאה להפוך את החוויה המפחידה הזו לאחד הדברים הטובים ביותר שקרו לי בחיי ולכן כמו שאמרתי הבעייה היחידה שמפריעה לי היום היא התופעות "הפיזיות" אך כנראה שתידרש עוד עבודה בכדי להתגבר גם על זה לכן אשמח לקבל טיפים על דרכים להתגבר על התופעות הנ"ל תודה רבה רבה לכם ולילה טוב

אם תצליח לפתרון 100% אז תודיע לי.... חבוב...."נגעת-נסעת....

רק תשאל ידידי ואני אשמח לענות לך איך אני אגיע ל 100% האלה אם יש רק דבר אחד וחשוב שלמדתי מכל התקופה הזו זה שאם הנפש חזקה מספיק בכדי למוטט בן אדם אז היא גם חזקה מספיק כדי להרים אותו בחזרה על הרגליים !!! לילה טוב

העצים שאתם מגדלים כאן בפורום הפכו ליער עבות , סבוך ומסובך. אפשר לתעות וללכת לאיבוד בתוך כל העצים. נא להתחשב גם באחרים. בתודה מראש : אחד המשתתפים בפורום.

אז תקנה פעמון של עיזים ככה לא תלך לאיבוד

"אור היי,,,,,,,, מה יהיה גם אני כתבתי במיקרה משהו ,,דימוי לחיות ,,,, הפורום הולך ומדרדר לכוון? הרה וליבי והחתולים ההוא על ה'גונגל אתה על עיזים ואני נמרים ואריות,,, עוד מישהו?... ס,,,,ת,,ם ויוי

יער עבות מעניק הרבה יותר מחורשה דלילה... יותר ירוק, יותר חיות, יותר מקומות מסתור... בקיצור, המטרה היא לא לפגוע באף-אחד, אלא לתת את מלוא המרחב למי שצריך אותו...

לא מזמן היה ט"ו בשבט אז נטענו הרבה עצים... ((-: נזבורה

השנה לא נטעתי כלום... אפילו שתיל קטן אחד... אלא אם לשתול בחזרה את מה שהכלבה שלי עקרה נחשב...

העליתי בעיה אמיתית שקיימת בפורום בצורה תרבותית ועדינה. המשתתפים עושים צחוק במקום להתיחס ולהיות רציניים. חבל מאוד, נעלבתי.............

אין צורך להיעלב!!!!!

עשנתי גארס [כנאה יותר מדי..] וקיבלתי סוטול מאוד רע המלווה בפחדים,חרדה פאניקה,בלבוז עז,מחשבות אשר חולפות בצורה איטית...אחרי יום עדין אני מרגיש מין הרגשות חרדה כאלו לפעמים....למה זאת,ומה אפשר לעשות בקשר לזה..???

http://doctors.co.il/magazine/article-view/282. / ליואב , רצית להנות ותראה מה יצא קיבלת חרדות, מקווה שתבין משהו מהמאמר שצירפתי.

כלב חושב: "בכל פעם שאני רעב, הבעלים שלי נותן לי אוכל... הוא אלוהים!" חתול חושב: "בכל פעם שאני רעב, הבעלים שלי נותן לי אוכל... אני אלוהים!" וזה מסכם, בצורה הומוריסטית, את ההדל הבסיסי שבין כלבים וחתולים...

איזה יופי אהבתי ואימצתי....

מה שלומך ביום ראשון שמשי זה?

משפט חמוד בקשר להודעה הקודמת...(אני צריכה לעמוד יותר בקצב...) זה שרוב המשפחה שלך אסטמטיים לא מעלה או מוריד ממה שכתבתי (תבדקי את התאוריה פעם...) ההבדל בין בני האדם לחיות הוא מה שקרוי "האני החושב" ברור שאדם יכול להתנהג כמו חיה או אפילו גרוע יותר, הגרוע מתייחס לעובדה שהחיה לא מסוגלת לחשוב בעד עצמה מה שעושה אותה לא אשמה. יכול מאד להיות אדם שיגרר לצורת התנהגות אינסטינקטיבית - אבל זה לא בגלל שהוא פועל כך מראש אלא בגלל שהוא לא חשב על זה קודם. אני יכולה להעיף בעיטה למישהו עכשיו...זה אומר שאני אינסטינקטיבית? כרגע כן...כי לא חשבתי...אבל בעיקרון ההבדל הוא שלנו יש כוחות גדולים...אנחנו רק מזניחים את חלקם... מייחסים לחיות תכונות על טבעיות לפעמים...חוש שישי...מייחסים לחיות רגשות...מייחסים תכונות אנושיות...כמעט כמו שייחסו לאלים בתקופה הפגאנית הרה למשל...מלכת האלים ואשתו של זאוס, היתה קנאית שאין כדוגמתה.. "הרה היתה זו שבא לעזרת בני האדם במיוחד לקריאת הנשים, אבל היא עצמה לא היתה מאושרת מאד..:" (אינציקלופדיית מכלל) היא היתה אלה? איך יכול להיות שלאלים תכונות של בני תמותה -כמו קנאה המובילה לחוסר אושר למשל...? החיות יכולות לקבל תכונות אנושיות, כמו ב"חוות החיות"-אבל זו עדיין העתקה של התכונה עצמה שמתאימה את עצמה להתנהגות של אותו בעל חיים. החתול הוא חיה מאד מפונקת...אבל לחתול כמו לכל חיה יש את האינסטינקטים להגן על עצמו (הציפורניים) תקחי לו את זה (כמו כמה אנשים שאכן עושים עקירת ציפורניים לחתולים) ותהרסי אותו - בגלל שזה האינסטינקט שלו כשהוא בא להגן על עצמו...השאלה היא מתי חתולים שורטים שלא לצורך הגנתי ולמה זה קורה דוקא הכלב נאמן יותר...גם על פי מה שאת עצמך אמרת...אז איך את מצפה דוקא ממנו לנשוך? כשהחתול...שכל המהות שלו זה להאדיר את עצמו (כמו שאומר המסר למעלה) שורט, את דווקא מתפלאה ו"נעלבת" למה הטבע צריך להפוך את עצמו? בקשר למה שאת מצפה מבני אדם.... איך את מצפה מאחרים להתייחס אלייך? ואיך התבדית? איך את מתייחסת לעצמך?

לילה טוב... (או בוקר?) אני לא יודעת למה אנשים עדיין לא מוכנים לקבל את, שגם לחיות יש "אני חושב"... למה חיה לא יכולה לחשוב בעד עצמה...? ודאי שכן... אני לא אכתוב שכל חיה מסוגלת לכך, אבל יש המון בע"ח שעושים את זה... קחי, לדוגמא, את הכלבה שלי (או כל כלב מבויית שפוי אחר)... אם היא נושכת אותי בטעות (כשאני מכבדת אותה במשהו מעניין, והיא לא מעריכה נכון את הגודל), גם אם לא נשיכה היסטרית, היא מתביישת בעצמה... רואים עליה שהיא מתחרטת... לא לחינם סגדו - ועדיין סוגדים - לבע"ח לאורך ההיסטוריה... החתול במצרים העתיקה היה קדוש. עד היום שבטי אנדיאנים מסויימים סוגדים לטבע בכלל ולחיות בפרט. אם זה מוצדק להאליל (מלשון אלים) בע"ח? זה תלוי בתרבות... לדעתי אי-אפשר לזלזל בתכונות שמייחדות את החיות על-פני האדם... יכול להיות ש"חוש שישי" זו הגדרה לא מתאימה, אבל בהחלט חיות ניחנו ברגישות גבוהה יותר מהאדם לדברים מסויימים (כולל היכולת "לחזות רעידת אדמה, שמאפיינת חתולים)... יש לזה הסברים ביולוגיים... אבל בעוד שהאדם משתמש במכשירים, לחיות יש את זה באופן טבעי... ל"הרה" המיתולוגית לא היו סיבות רבות להיות מאושרת... זאוס לא היה בדיוק בעל נאמן... מה שהוביל למריבות ביניהם. פה צריכה להישאל שאלה - האם האלים התקיימו? לא חושבת... האלים הם דמויות פרי דימיונה של האנושות... למעשה בני-האדם האנישו את האלים בכך שהם שייכו להם גם תכונות אנושיות... כי ברגע שהאלים בהם מאמינים סובלים מאותן צרות שהאנושות סובלת, הרי שיותר קל להאמין בהם.... איך אפשר להאמין במישהו או במשהו שמעולם לא ידע סבל? שלא ידע שמחה? אני חושבת שהבנת הפוך... כתבתי, שאם כלב שלי יינשך אותי, זה יהיה מבחינתי אסון... לעומת זאת, כשחתול שלי שורט ו/או נושך אותי, אני לא מפריע לי.... למה מגדירים את החתול כמפונק? מבחינה ביולוגית חתול ישן 18 שעות ביממה (וזה כולל גם את החתוליים הגדולים שבטבע)... אז כשרואים חיה, שרוב הזמן ישנה, זה מעלה מחשבות על פינוק... בודאי שלחתולים יש גם רגעים של פינוק, אבל זה לא הופך אותם למפונקים. הטבע לא צריך להפוך את עצמו לכלום... חבל לי שרוב האנושות התרחקה כל-כך מהטבע... כי אחראי להרס הטבע? בודאי שלא בע"ח. לגבי השאלות האחרונות על ציפיה מבני-אדם... עוד לי תשובות על זה... אני בעצמי תוהה למה בעצם אני מצפה וממי.

לילה טוב... (או בוקר?) אני לא יודעת למה אנשים עדיין לא מוכנים לקבל את, שגם לחיות יש "אני חושב"... למה חיה לא יכולה לחשוב בעד עצמה...? ודאי שכן... אני לא אכתוב שכל חיה מסוגלת לכך, אבל יש המון בע"ח שעושים את זה... קחי, לדוגמא, את הכלבה שלי (או כל כלב מבויית שפוי אחר)... אם היא נושכת אותי בטעות (כשאני מכבדת אותה במשהו מעניין, והיא לא מעריכה נכון את הגודל), גם אם לא נשיכה היסטרית, היא מתביישת בעצמה... רואים עליה שהיא מתחרטת... לא לחינם סגדו - ועדיין סוגדים - לבע"ח לאורך ההיסטוריה... החתול במצרים העתיקה היה קדוש. עד היום שבטי אנדיאנים מסויימים סוגדים לטבע בכלל ולחיות בפרט. אם זה מוצדק להאליל (מלשון אלים) בע"ח? זה תלוי בתרבות... לדעתי אי-אפשר לזלזל בתכונות שמייחדות את החיות על-פני האדם... יכול להיות ש"חוש שישי" זו הגדרה לא מתאימה, אבל בהחלט חיות ניחנו ברגישות גבוהה יותר מהאדם לדברים מסויימים (כולל היכולת "לחזות רעידת אדמה, שמאפיינת חתולים)... יש לזה הסברים ביולוגיים... אבל בעוד שהאדם משתמש במכשירים, לחיות יש את זה באופן טבעי... ל"הרה" המיתולוגית לא היו סיבות רבות להיות מאושרת... זאוס לא היה בדיוק בעל נאמן... מה שהוביל למריבות ביניהם. פה צריכה להישאל שאלה - האם האלים התקיימו? לא חושבת... האלים הם דמויות פרי דימיונה של האנושות... למעשה בני-האדם האנישו את האלים בכך שהם שייכו להם גם תכונות אנושיות... כי ברגע שהאלים בהם מאמינים סובלים מאותן צרות שהאנושות סובלת, הרי שיותר קל להאמין בהם.... איך אפשר להאמין במישהו או במשהו שמעולם לא ידע סבל? שלא ידע שמחה? אני חושבת שהבנת הפוך... כתבתי, שאם כלב שלי יינשך אותי, זה יהיה מבחינתי אסון... לעומת זאת, כשחתול שלי שורט ו/או נושך אותי, זה לא מפריע לי.... למה מגדירים את החתול כמפונק? מבחינה ביולוגית חתול ישן 18 שעות ביממה (וזה כולל גם את החתוליים הגדולים שבטבע)... אז כשרואים חיה, שרוב הזמן ישנה, זה מעלה מחשבות על פינוק... בודאי שלחתולים יש גם רגעים של פינוק, אבל זה לא הופך אותם למפונקים. הטבע לא צריך להפוך את עצמו לכלום... חבל לי שרוב האנושות התרחקה כל-כך מהטבע... כי אחראי להרס הטבע? בודאי שלא בע"ח. לגבי השאלות האחרונות על ציפיה מבני-אדם... עוד לי תשובות על זה... אני בעצמי תוהה למה בעצם אני מצפה וממי.

אני לא מזניחה אתכם... :-) יש לי - שוב!!!!!!! - תקלה במייל... חלק מגיע וחלק לא... חלק נשלח וחלק לא... אז אם לא קיבלתם תשובה... אני מתנצלת... איתן - לא, בזק לא אשמה... :-))))

עכשיו הבנתי למה לא קיבלתי תגובה ממך במייל

שלחת לי מייל? טוב, מכיוון שיש לי בעיה במייל, אני רק אשאל אותך מה דעתך על המכתב?

הנני בת 34 נשואה , מה שעובר עלי אני לא מאחלת אף לאויבים שלי עברתי המון מקומות עבודה ודווקא שחשבתי שמצאתי את עצמי כמועמדת מתאימה לתפקיד אכזבו אותי המעסיקים ונאלצתי לעזוב אחרי מפלה גדולה למרות בקשותי החוזרות ונישנות שהנני מעונינת בעבודה קבועה כי הנני קניתי בית חדש ומשכנתא על הראש דוקא אז נאלצתי להתפטר בעל כורחי ותמיד זה קורה שאני כבר מחויבת לכ למיני תשלומים על הדירה החדשה ועוד... אני מאוד מיואשת שגם כיום שיש לי עבודה אני חושבת פעמיים אם הנני ראויה או מתאימה לתפקיד שלי וכן מעסיקיי מרוצים ממני . אין לי חשק ללמוד או לעבור שינויים כי התאכזבתי מאוד מכל מקומות עבודתי ואני לא מוצאת את עצמי לומדת כי אני אומרת ממילא יפטרו אותי אז מה הטעם אני חשה שקללה רובצת עלי בכל מקום אליו אפנה לא אמצא את עצמי וזה מה שגם מגלה עתידות אמרה לי אות קין חרוט על מצחך נעה ונדה כמו קין , מה עלי לעשות כדי לשנות את עצמי ולאן עלי לפנות כדי לשנות את אורח חיי שאהיה מרוצה מעצמי וממקום עבודתי ואמצא תוכן ללמוד וללמד עם המון מוטבציה תודה!!!

מאיה שלום נשמע שהדרך קצת הלכה לאיבוד. אולי בעבר היא נראתה ברורה יותר, אבל עכשיו נותרת חסרת ביטחון וחוששת שכל צעד שתבחרי יהיה שוב תחילתה של נפילה נוספת. את ממקדת את הקושי בעבודה, ויתכן שבאמת שם המוקד. בכל מקרה, במצב כזה הייתי מנסה להיות עם ראש פתוח ולראות מה קורה בכל תחומי חייך כשהעבודה הוא חלק מזה. קשה לתת עצה ממוקדת מאחר והבעיה אינה ממוקדת. זהו מצב שמתאים לפנות לייעוץ מקצועי כדי לקבל הכוונה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני אשמח לקבל המלצה על פסיכולוג וזה כתוב בזכר כי זאת כוונתי באזור ראשל"צ- נס- ציונה -רחובות. תודה

מאיר פרס טל. 08-9463071 משדרות חן ברחובות.

יש בתל השומר פסיכיאטר ממש טוב קוראים לו ד"ר דניאל שטיין

שלום, האם את חברת קופת-חולים מסויימת?

היי,, יש בראשל'צ מירפאה פרטית של כמה פסיכולוגים ופסיכולוגית בשם " מירקם"...לפי מיטב ידיעתי זה עדיין קיים , והם טובים.תחפשי 144. בהצלחה.

לכל ההורים שבינינו, הי, יש לי ויכוח עם אשתי. היא טוענת, שבשום פנים ואופן, אין אף פעם צורך להרים יד חינוכית על ילד. אבל לפעמים, הילדים שלנו , כן אלו המתוקים לעתים, יכולים לשגע פילים ולנצל את אורך רוחנו. השכבתי ילד לישון חצי שעה לאחר זמנו. הילד לא רוצה לישון (מה הם כל כך שונאים בשינה ???) ועושה רעש. הוא עוד יעיר את אחותו הקטנה שבעמל רב הצלחתי זה עתה להשכיב אותה. וזה מה זה מלחיץ, כי אני צריך עוד מעט לעזוב את הבית לפגישה חשובה. אז בהתחלה עוד יש סבלנות, חמודי, לך כבר לישון . לאט לאט עוזבת הסבלנות והרוגז מתחיל לחלחל. בסוף זה פורץ החוצה. אז לא עדיף כבר על ההתחלה, לתת לקטנצ'יק איזה פליק קטן מתוך מעטה של רוגז אבל כאשר עדיין אנו שולטים במצב, ונגמר הסיפור. (בתקוה). זאת הדילמה. מה אתם אומרים , ידידי המלומדים ??

שלומי אני המומה......בשום פנים ואופן לא!!!!! חד משמעי!!!!!! שלא תעיז להרים יד!!!!!!! אל תוציא את התסכולים שלך על הילד!!!!!!!

בוא נראה מה רע האם את המנצל את הכוח הפיזי הרב שיש לך על פניו של הילד ? כן האם אתה מלמד אותו לתקשר בדרך חיובית מילולית ? לא האם הילד לומד מזה שכדי לקבוע הוא צריך רק להכות מישהו פליק קטן ? כן תוצאה פעם הבאה שהקטנה כן כן זאת שאתה מפחד שתתעורר תתנגד לבצע את מה שהוא חושב שהיא צריכה לעשות הוא פשוט ישתמש בשיטה המופלאה שהוא למד מאבא פליק אחד קטן ואז אתה תבוא זועם ותפליק לו ואולי הוא י הפוך ליותר מתוסכל וירביץ לילדים בבית הספר ואז המורה תקרא לך לשיחה ועוד ועוד וזה כמובן רק תסריט אופציונאלי אבל אני מקוה שהבנת פחות או יותר למה מאוד לא מומלץ להרביץ אז מה כן ? להושיב את הילד ולומר לו : אני מאוד מבואס מתוסכל מעוצבן שאתה לא הולך לישון כעת שזה הדבר שאני מבקש ממך לעשות ולכן פעם הבאה שאתה תבקש ממני דבר גם אני לא אעשה אותו. כמו כן יש לבדוק האם הילד לא מוכן לישון מסיבה מסויימת נגיד פחד או משהו כזה אבל זה כבר נושא לסרט אחר בהצלחה ביי

שלומי היי גם אני מרגישה שלהפליק מהר מידי זה לא מומלץ. ולהרביץ - בכלל נראה לי לא טוב. היום, כשאני אמא לבן גדול, שגבוה ממני כמעט בראש, אני נזכרת שהייתי תמיד,ועדיין, מאוד מאופקת, העדפתי "לשחרר צעקה", במקום "לשחרר מכה". גם את הצעקה לא שחררתי מיידית, ובוודאי שלא על כל צעד ושעל, למרות שהיו מקרים שהרגשתי שאני ממש עומדת בפני " התפוצצות מערכתית"... יש לי בן דוד- גבר בן 50- שסבל בילדותו "מאבא רגזן ", שהפליא מכותיו בילד,בחגורה. בן דודי- אב לשתי בנות, נשבע שהוא לעולם לא ירים מכה קטנה עליהן , כי כילד זוכר הוא בגופו ובמוחו את ההשפלה, את הכאב. אתה מבין שלומי? אנחנו האנשים הגדולים (בגיל ובגוף), מול הילד ,שגובהו בקושי מטר.....נראה לך הוגן? זה חלשים על חלשים יותר. כי לדעתי אנשים מרביצים לילדיהם מתוך חולשה, לא מתוך כוח..... הנפת יד נתפסת בעיניי כאקט של חוסר אונים, חוסר סבלנות. לכן- השתדל להמנע מהרמת יד, הרווח יהיה כולו שלך. שתצליח. ש נ ה ב

שלום שלומי, אם הייתי רוצה להיות ציני, הייתי אומר לך שפליק קטן או פליק גדול הוא דווקא דרך להעיר ילדים ומבוגרים כאחד ולא לגרום להם לישון. אחת מסגולותיה של הורות טובה (לעניות דעתי והרגשתי) היא היכולת להבדיל בין הצרכים שלנו כהורים ובין הצרכים של ילדינו. עוד לא נגרם שום נזק פסיכולוגי לילד שלא הלך לישון בזמן, אך לעומת זאת, נגרמו גם נגרמו נזקים פסיכולוגיים לילדים שהוכו. מדוע? משום שבהכאת ילדים אתה מפגין את כוחך הפיזי כמבוגר על חלשים והילד מפנים את המסר שעולם המבוגרים הוא עולם מאיים. מה יקרה אם ילדיך לא ישנו כשאתה תלך לפגישה החשובה? בהתייחסות שלך ניכר צורך ניכר לשלוט ולהשליט סדר. זה עניין שלך, שאינו קשור לילדיך. דמות הורית צריכה להיות, ללא ספק, דמות שמפגינה גם סמכות ויכולת להציב גבולות. אבל נדמה לי שעל ידי הכאה אתה משדר לילד בדיוק את ההפך: שאתה מאבד שליטה על עצמך, וזה מעיד בהחלט על חולשה ולא על חוזק. וכאמור, אם להיצמד לדוגמא שהבאת, פליק מעולם לא הרדים אף אחד. הנח להם והם יירדמו. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

או. קיי. אני רואה שאני צריך להדוף מתקפה רבתי ! חברה, להירגע כולם. אני לא ממש זוכר מתי לאחרונה הרמתי יד על הילדים. אבל לצורך הענין, אני רוצה בכל זאת להביא את הטיעון שכנגד. כאשר ילד עושה מעשה לא טוב, למשל עושה רעש אשר עלול להעיר מישהו, והוא הוזהר כמה פעמים שמעשהו הנו רע, יש צורך בענישה. הרי הילד צריך ללמוד שכשעושים משהו לא טוב, סופגים. אי אפשר לתת לילדים לעשות ככל העולה על רוחם , נכון ? אני רוצה להבדיל בין מכה רצינית כואבת מתוך כעס אמיתי, לבין מכה חלשה יחסית שלא פוגעת פיזית, אבל יש לה את האלמנט של העברת מסר חריף של אי שביעות רצון מהילד , ובהקפדה שהדבר יעשה בלי רוגז פנימי. מתוך קור רוח. אני יודע שהדבר מסוכן כי לא תמיד אנו שולטים בעצבינו, אבל מה שאני אומר זה שעדיף אם כבר בסופו של דבר אנו אומדים את עצמנו בלי להתייפייף ורואים שבסוף נתרגז כהלכה ואז עלולה המכה גם להיות כואבת וקשה, אולי עדיף על ההתחלה כשאנו עדיין רגועים יחסית, להעניש בצורה כזו. אני מקוה שהסברתי את עצמי. ואל תרוצו כולכם להלשין עלי במועצה לשלום הילד או משהו כזה . או קי ???

לשלומי לא נישאר לי מה לומר.... אני מבקשת ממך ואפילו מתחננת על תרים עליו יד, בבקשה......

שלומי דיבר על פליק קטן,אתם עשיתם מזה מכות רצח ועוד עם חגורה. אני אנסה לתפוס את ראשו של שלומי.... שלומי אני יודע שאתה מת על הילדים אך קורה לעיתים שהם מוציאים אותנו ההורים מהכלים,ופליק קטן ואפילו שלא כואב אם ניתן אותו ברגע לא של כעס יכאב כעת לילד ולמה?כי הכל פסיכולוגי,והילד מודע שאכן הוא לא מתנהג כיאות ועל זה הוא קיבל פליק ואז הוא בוכה ולנו בתור הורים כואב הלב. לכן להימנע מכל מגע עם ילדך בתור מכה כי הפגיעה בך בתור אב יותר קשה,כי לך יכאב יותר. ואתה זה שמתייסר למרות שלעיתים זה בא הפליק הקטן שלא בשליטתך.אבל הפחד הגדול שמא הפליק הקטן לא יספיק ואז זה ייהפך לפליק יותר גדול בגלל זה רצויי להימנע מכל פליק ואפילו הקטן.

שלומי, אני לא מאמינה לכל יפי הנפש כאן שאף פעם לא הפליקו פליק קטן לילדיהם. הרי את הפליק הקטנטנן אנו מפליקים לאחר דיבורים רבים ואזהרות רבות, כמובן שבתוך תוכנו אנו לא רוצים להפליק, אבל איך תסבירו שבסוף זה עובד (נכון?), כמובן שאני כמו כולם לא בעד ואחרי הפליק אני יושבת ואומרת לילד שכואב לי בלב הפליק יותר מאשר בטוסיק של הילד . אז שלומי, עדיין בוא נשאיר את זה כאופציה אחרונה אם בכלל ונשמור כל כבוד ילדינו. יום טוב!!!

ים, את כמו משב רוח רענן ביום חם ושרבי ! סוף סוף מישהו שמדבר בשפתי. תהיי בריאה, ושהילדודס שלנו לא יעמידו אותנו בנסיון אף פעם. שנגדל אותם בכיף, בהמון סבלנות, עם המון תשומת לב, וים של אהבה !!! ביי

שלום ים, אני מודיעה לך שלי לא הפליקו אף פעם! - תקראי גם את התשובה שלי לשלומי בסוף העץ הזה. ואני מתארת לעצמי שהורי לא היו היחידים. ותאמיני לי, אני הייתי שובבה לא קטנה, והורי היו בשר ודם כמו כל האנשים. לא צריך להיות יפה נפש וגם לא מלאך כדי לא להפליק לילד, צריך להיות פשוט... בן אדם! כל טוב! נזבורה

הפליק לא יגרום לילד לרצות לישון אלא יזכה אותו בתשומת הלב לה הוא זקוק ממך. אם אנחנו מחנכים ללא לאלימות עלינו להוות דוגמא אישית. וכן, גם פליק קטן נחשב אלים ולא משיג שום תוצאה חיובית. עדיף לתאר לילד את תחושתו ואת תחושתך כלפי התנהגותו אך מבלי להאשים אותו, משום שהאשמה היא אלימות מילולית. למשל, אני מבין שאתה לא רוצה ללכת לישון עכשיו אבל הרעש שאתה עושה מאוד לא נעים לי. אני מאוד לא רוצה שמיכל תתעורר. היה לי מאוד קשה להשכיב אותה לישון ואני מאוד אכעס אם היא תתעורר שוב. ברגע שתדבר לילד בגובה העיניים הוא יזהה את רגשותיו ורגשותיך וירגיש שותף למשימה. זה על קצה המזלג מתוך הספר, "הורים משוחררים ילדים משוחררים". אצלי זה מניב תוצאות חיוביות, מקווה שגם אצלך. בהצלחה, מיכל.

שלום שלומי, אמנם אין לי ילדים, ולכן אולי אין לי בכלל זכות דיבור. אבל בכל זאת אהיה חוצפנית ואביע ישר מן הלב את מה שאני מרגישה לגבי "פליק קטן וגמרנו": N O W A Y!!!!!!!!!!! אחזור שנית: N O W A Y!!!!!!!!!!! אם נותר בי איזה ניצוץ של שפיות מהילדות הדפוקה שלי, הרי זה רק בזכות העובדה שהורי אף פעם לא הרביצו לי!!!!! אם היה משהו שהחזיק אותי ברגעים שחשבתי שאני רוצה למות, ומה שיותר מהר, הרי זה היה העובדה שידעתי שלפחות בבית מכבדים אותי כאדם, לא מרביצים לי ולא מתעללים בי כמו בבית הספר. וגם כשהורי כעסו עלי ובעידנא דריתחא, כמו שאומרים, פלטו כמה מילים לא הכי מתאימות, הרי שבזכות העובדה שאף פעם לא הרימו עלי יד, ידעתי שלמרות הכל הם אוהבים אותי. ועוד משהו: מהמילים שלהם אני היום עושה צחוק. אני בטוחה שממכות לעולם, אבל לעולם, לא הייתי יכולה לצחוק, גם לא אחרי שלושים וארבעים שנה.... אז תעניש את הילדים בכל צורה, תצעק, תקלל, אבל בבקשה, אל תרביץ! בהצלחה! נזבורה

לשלומי ולכל הכותבים האחרים בוקר טוב. חשוב להתחיל את התייחסותי מכך שהחוק במדינת ישראל אוסר על הכאת ילדים. אנשים שעושים זאת עשויים לתת את הדין לכך. ההגנה על קטינים וחסרי ישע הינה אחת מהמטרות אותם הציבה לעצמה המדינה- וקיימת חובת דיווח על כך מצד כל אדם באשר הוא. פליק קטן- הינו פתרון אלים של אדם גדול, המבטא נייצול של יתרון הכוח והגודל הפיסי. הוא גם מגלם אובדן שליטה- כפי שכבר כתבו פה לפני, דווקא במצבים בהם נידרשת שליטה והוכחה של אחריות. הסמכות ההורית הינה הכרחית וחשובה, אך אל תבלבלו בינה לבין אלימות. אלו שני מושגים שונים. ההורה הסמכותי אינו ניזקק לפתרון תוקפני, היות ויחסיו עם ילדיו מושתתים על כבוד הדדי והערכה הדדית של זכויותיו של כל צד. מתוך עמדה כזו מוצבים הגבולות ומתאפשרים דיונים לגבי מהותם, בהתאם לגיל הילד ולשלבי התפתחותו. נדרשת גמישות ופתיחות של ההורה ורצון לשמוע את דעתו של הילד. הדרך להציב גבולות, כפי שכבר נכתב פה בעבר הינה בעקביות ובנחישות. גידול ילדים, כפי שיודע כל מי שעושה זאת, הינה משימת חיים מורכבת, מאתגרת ומרגשת. היא מפגישה אותנו עם הילד שהיינו ומאפשרת תיקון ועיבוד. לפעמים אנו גם עשויים למצוא את עצמנו משחזרים במדוייק דפוסים לא טובים, באופן לא מודע. דפוסים שפגעו בנו כילדים. ניתן ורצוי לקבל עזרה והדרכה כאשר חשים זאת. הרי ילדינו הם הדבר החשוב לנו ביותר. נפשם הרכה והעדינה תלויה רבות בנו וביכולתנו היצירתית להגן עליהם, להדריכם ולחנכם. אסור לנצל זכות זו לרעתם. גם אם צרכינו באותה שנייה שונים- הילד נמצא לפנינו בסדרי העדיפויות. אתר זה מכבד את חוקי מדינת ישראל. לכן רבותי- אלימות לא תוצדק פה- להיפך. בוקר טוב לכולכם. רוית.

הי נזבורה, אני מסכימה איתך שאין להרביץ בשום דרך ואופן לילדים אך גם לא לקלל. קללה זוהי השפלה מילולית ובוודאי שלא חינוכית. וכבר אמרו חכמנו חיים ומוות ביד הלשון... ניתן לשלוט ברגשי הכעס ולא להגיע לאיבוד שליטה של אלימות או קללות. פשוט לשוחח עם הילד כמו שהיינו רוצים שישוחחו איתנו בשעת משבר. מיכל.

היי רוית! הנה אני שוב... רציתי קודם כל לעדכן אותך שה"טקס" עובד לא רע. כל ערב הבת שלי יודעת כבר מה הולך לקרות, ובמידה ולא עושים הכל בדיוק לפי הסדר אז היא מסבירה מה צריך לעשות... היא גם ישנה כבר לילה רצוף מבלי להתעורר באמצע, וזה בהחלט מהווה הקלה עצומה בשבילי ובשביל בעלי. עכשיו יש לי בעיה אחרת... הבת שלי מאז ומתמיד מצצה אצבע (במקום מוצץ). בהתחלה זה היה רק כשהיא עייפה וזקוקה למשהו שירגיע אותה, וגם אז האצבע היתה סתם מונחת בפה והיא לא הייתה מוצצת אותה חזק. לאחרונה היא התחילה למצוץ אותה בצורה מאד נחרצת (...) וכמעט בכל הזדמנות. נהייתה לה באצבע יבלת, וכל העור של האצבע נראה סדוק ופצוע. מה אני יכולה לעשות? כשאני אומרת לה להוציא את האצבע - היא בד"כ נעתרת ומוציאה, אבל מייד מכניסה אותה שוב. שקלנו למרוח לה משהו מר על הציפורן (כמו "מרה") מה דעתך?! תודה, מיקי.

מיקי שלום. שוב אני שמחה "לפגוש" אותך כאן. אני שמחה שעזרה התיכתובת שלנו. לגבי האצבע- זהו הרגל מאוד עקשן וקשה למיגור. בגלל זה עדיף להרגיל תינוקות למוצץ- כי ממנו הפרידה קלה יותר. אולי כדאי לנסות לשים תחבושת על הפצעים. היא לא תירצה למצוץ תחבושת או פלסטר. נסי זאת לפני המרה- ותסבירי לה שבגלל מציצת האצבע יש לה פצע, ולכן התחבושת. ושוב- חיזרי לספר איך הלך. בברכה. רוית.

היי רוית. הבעייה העיקרית היא בלילה - כי אז זה הופך להיות לא רצוני. במשך היום, אם אני אומרת לה להוציא את האצבע - אז היא מוציאה. אבל ברגע שהיא מתעייפת - אין לה שליטה על זה. הלילה שמנו לה מרה, והיא הקיאה בגלל זה. במשך היום זה מנע ממנה להכניס את האצבע, אבל בלילה, כשאין לה שליטה על זה - היא מצצה את האצבע עם המרה וזה גרם לה להקיא. אני בטוחה שגם תחבושת היא תמצוץ, ואם זה יפריע לה - היא פשוט תאבק בה עד שהיא תצליח להוריד אותה... מה דעתך?! מיקי.

שלום לכולכם, זוכרים את סיפור האהבה הנכזב שלי, ואיך שהתגברתי עליו, פחות או יותר, טוב יש לי דבר שקצת מציק לי, והוא שבמשך כל התקופה הקצרה הזו שאני עובדת על עצמי ובצורה די טובה , וכמה שמעניין אותי בתוך תוכי מה איתו, או כל מני דברים אנושיים כאלה שפשוט יכפט, ואני מצידי עבדתי קשה על עצמי שכבר לא יכפט לי וזה לא מעניני ואז בנ המשפחה שלו מתקשרים אליי ושואלי שאלות , כל עוד שהוא בעצמו לא מתקשר ואני גם לא מצפה שהוא יתקשר, וחברים שלו שואלים את חברות שלי אם אני בסדר וכל מני שאלות מעצבנות כאילו אני אמורה להיות לא בסדר, וזה מעיק עליי זה פשוט מוציא אותי מההרגשה הטובה שאני הכנסתי את עצמי אליה וזה קורה כל פעם מחדש מה לעשות עם זה ? אני לא יכולה לומר להם לא לשאול כי הם לא שואלים אותי ישירות ולגבי משפחתו אני לא יכולה להיות חצופה ולומר להם שלא התקשרו, די בכך שאני לא מתקשרת בכלל ושאני לא בקשר איתם כדי שהם יבינו את עצמם מה לעשות? לא רוצה ליפול לסערת רגשות הזו, ולבלבול בתוך הראש לגביו די מספיק ואני מקווה להמשיך לשלוט בעצמי, ולא לתת לדברים מסוימים כאלה להוציא אותי ההמצב הנתון שלי עכשיו, זה סתם מעיק עליי לא עושה שום דבר לטובה מה לעשות? מה לחשוב? תודה

לילי הי, למה את לא יכולה לומר לבני משפחתו , בצורה נימוסית , שאת כבר לא בקשר אתו ??? לגבי החברים שלו ששואלים את החברות שלך, תגידי לחברות שיגידו להם שאת התגברת בצורה מאד יפה , וכבר מזמן שכחת ממנו , ושאת כבר יוצאת עם אחרים , שהם הרבה יותר מעניינים, ונגמר הסיפור . מה דעתך ? יום טוב והמשך חיים עצמאיים מאושרים ללא תלות באף אחד !! ביי

הלו,,, איפה כולם?..

הי כוכבית, רק נכנסתי, כנראה שכולם עסוקים היום. מה שלום הסבתא הצעירה שלנו ? איך הולך עם הבעל המגביל שלך ? התחלת כבר לשים אותו קצת במקום ? המשך יום עליז ביי

היי שלומי, שלומי מצויין תודה לך :-) עם בעלי......הסתבכתי...חבל שהתחלתי. לא נורא, נמשיך לשרוד אין ברירה אחרת. אחלה יום, ממני כוכבית

בני בן שלוש וחצי ואני מעונינת לברר האם הוא היפר אקטיבי, אילו בדיקות רפואיות אני צריכה לבקש מהרופא? תודה מראש.

איזה סימנים את רואה אצלו ?

איזה שאלה מיתממת. הילד היפר אקטיבי ,אלו הם הסימנים.

א. שלום היפראקטיביות לא מאובחנת בבדיקות רפואיות אלא בחוות דעת של הרופא הבודק. פנו לנוירולוג או פסיכיאטר ילדים. בכל מקרה, הילד צעיר מאוד לאבחנות וכדאי להיכנס לתהליך בדיקה רציני בשיחות עם איש מקצוע שמתמחה בילדים וטיפול משפחתי כדי לבדוק מה קורה והאם זה משתלב במסגרת המשפחתית. לעיתים מספר שיחות כאלה יוכלו לתת לכם ההורים כלים לפתור את הבעיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

הי, קראתי את התשובות לאסתר ולהרה, ואני דוקא שמעתי שהעניין הפוך כלומר, בשלם ה"רם" אנחנו דוקא איננו חולמים דבר ואף מאבדים קשר עם תת המודע (חוויה המזכירה במקצת חוויה של מוות). אני מניחה שהמידע שלי מוטעה או שלא הבנתי אותו נכון או שלא היה נהיר דיו לפני 5-6 שנים שנאמר לי (התעניינתי מסיבות פרטיות שלי בשינה וההפרעות בה). ועוד דבר, אני זוכרת המון מהחלומות שלי בצורה חזותית, קולית ואף תחושתית (פחד, עצב, בלבול... וכיו"ב), אך בכל זאת אני משתמשת בהדחקות כמנגנון הגנה . מה גם שלצערי איני מסוגלת להדחיק דוקא את הדברים שציינת: הסטטיסטיקה של תאונות הדרכים והסכנה הנובעת מהמצב הבטחוני! עכשיו, אני לא מנסה לומר שאתה לא צודק. סתם מנסה לחפש ביני לבין עצמי את הקשר בין חוסר היכולת להדחיק את הדברים האילו לבין העובדה שלשניהם לצערי יש לי קשר מר.

אני מצטרף לרז בשאלה: מאיפה לקחת (ד"ר רובינשטיין) את ההנחה הזו שמי שזוכר את חלומותיו, הוא עשיר מבחינה פסיכולוגית. זו תזה שלך או של מישהו אחר ? נדמה לי שזו היא קביעה קצת יומרנית ולכן אני מתעניין על מה היא מבוססת . יום טוב חלומות פז ביי

במקום להסתמך על מה ששמענו פה ושם, עדיף לקרוא חומר של מומחים בתחום. ספרון קטנטן בעברית של מומחה מהשורה הראשונה בארץ יבהיר את העניין: "שיחות על שינה וחלימה" של פרץ לביא בהוצאת האוניברסיטה המשודרת. אי-זכירת חלומות הוא מקרה פרטי של הדחקה - התפיסה בדבר מנגנוני הגנה בכלל היא תפיסה פסיכואנליטית שלא ניתן להפריכה או לאוששה באופן מדעי. ייתכן שאדם מדחיק בתחום אחד ולא ידחיק בתחום אחר. פרויד כינה את החלום "דרך המלך אל התת-מודע" ועל כן את הטענות בדבר עושר פסיכולוגי יש להפנות אליו. שאלה לא פחות מעניינת היא על מה המהומה, או במילים אחרות, מה תשובתי, שבסה"כ החמיאה לאסתר, הפונה המקורית, עוררה אצל מי שהיא עוררה. בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין

עברתי תקופה קשה בחיי .אחרי שהתאוששתי אני מרגישה צורך למשהו אחר שעוד לא התנסיתי בו . כלומר, מתעניינת ברוחניות ובדברים " שמאחורי ". אין לי חשק ללכת לסדנאות ודברים כאלה . האם מישהו ממשתתפי הפורום יכול להמליץ לי על ספרים בנידון ? ואיפה אפשר להשיג אותם.אני גרה באזור השרון.

שלום יסמין, אני מכירה ספרים מעולים שכתבה רונית גלפו: 1. סוד הפשוט 2. כוחה של אהבה. אפשר להשיגם בחנות "העידן החדש" מול הבימה בת"א. כמו כן היא מקיימת הרצאות אחת לחודש ברמת אביב, בנושאים רוחניים, ברמה גבוהה. טל. 03-6480965 בהצלחה

אני רואה שאת ממש חסידה של רונית הלזו. תוכלי אולי בכמה משפטים להאיר את עינינו במשנתה ?

"התקדשות" - אליזבת הייך ספר מדהים להתחלה בנושא

לרופאי הפורום שלום, אני מבקשת לדעת אם יש קבוות תמיכה לאנשים מהמרים. תודה

אורנית שלום רב, ישנה קבוצה טיפולית למהמרים כפייתיים (הראשונה בארץ במסגרת ציבורית) בראשון לציון. הקבוצה מתקיימת בחסות עריית ראשל"צ, ואם אני לא טועה, תוכלי לברר פרטים אודותיה דרך לשכת הרווחה המקומית. בברכה, טלי פרידמן

אורנית שלום פנייתך אמנם מחודש פברואר, אולם ברצוני לציין כי קיים מרכז טיפולי לגמילה מהימורים כפייתיים, שבין היתר מתקיימות בו גם קבוצות תמיכה. המרכז נמצא בתל-אביב - מרכז אלדר טל. 6478022-03 בתקווה שבינתיים העיניינים הסתדרו ומצאת מסגרת בברכה נעה - ב/פנינה אלדר

שלום לך, אני סטודנטית שמחפשת חומר מהספרות על בדידות. אודה לך אם אקבל ממך הפניות לאתרים באינטרנט או לספרים בנושא, כולל הגדרות וגורמים. תודה מראש מירי

מירי שלום רב, הנושא רחב מדיי. עליך להגדיר באיזה היבט של הבדידות את מעוניינת. בברכה, טלי פרידמן

טלי שלום, העבודה שאני עושה היא התמודדות של חולים אונקולוגיים עם הבידוד. אחד מהרגשות הדומיננטיים של חולים אלה בזמן בידוד היא הבדידות. זה הקשר שלי לנושא.. מקווה שתוכלי לעזור לי. בתודה, מירי

דר' רובינשטיין שלום לאחרונה המלץ לי ע"י גורם מקצועי פסיכולוגית חינובית להתחיל טיפול פסיכולוגי עבורי. ההמלצה הזאת די העליבה אותי ובניסיוני לחלץ תשובה למה ,עדיין לא קיבלתי תשובה שהיא אמירה חד משמעית. נאמר לי כי עברתי מספר טראומות בחיים , וחוויות ייחודיות שהן לא פשוטות ולטבת ילדיי וכמובן לטובתי כדאי להתחיל בטיפול. אילו ניתן לי שם של מטפלת האם אפשר להגיע לפסיכולוג כי "אמרו לי" (יעקב שלח אותי) כשלמעשה אין לי תשובה מיתית למה באתי? אשמח לתגובתך או להוסיף פרטים במידת הצורך....

שלום חופית, קודם כל, תודה על השאלה החשובה. את נשמעת אישה אינטליגנטית ובכל זאת, מסתבר שדעות קדומות על טיפול פסיכולוגי חוצות מעמדים חברתיים ורמות השכלה גם בימינו. ייתכן מאוד שהדרך בה נאמרו הדברים לא שידרה תמיכה ואהדה, אך באופן עקרוני אני מסכים שבעיות של ילדים נוצרות - לפחות עד כמה שמדובר בהיבט הסביבתי - בגלל בעיות של הורים. אין בכך חלילה לרמוז על כוונה רעה, אך ברור שהורים אמורים לספק ביטחון לילדיהם ובמידה והם חרדים, דאגנים, שאפתנים בעצמם, יש לכך השלכות על עיצוב התפתחות אישיותו של הילד. את נוגעת בשאלה חשובה: מה לומר לפסיכולוג? באופן כללי, אני מאמין שטיפול פסיכולוגי יכול לעזור רק אם האדם פונה בעצמו ומיוזמתו. אינני מאמין גדול ב"הפניות" של גורמים שונים, יהיו צודקים ככל שיהיו. אבל, אולי נקודת מוצא טובה להתחיל ממנה את הטיפול, תהייה לתאר את ההפנייה, את סיבותיה ובעיקר את מה שהיא גרמה לך להרגיש, כלומר, להתחיל את הטיפול בליבון הקושי הרגשי שלך לפנות וההתנגדות שיצרה בך ההצעה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

הוגדרתי בסובל מהפעות אישיות קשה גמרתי 3 שנים צבא עברתי קרןב ל40 ECT ניסית את כל התרופות (פנותיאזינים טריצקלים בנזודיאזפנים) בנזודיאזפנים וליום לוריוון לא משפיעים עלי אני ב STRESS נוראי 3 שבועות רצוף-עם הקלהות של שעה שעתיים האם להפסיק את 8 MG פרפנן-הרעלת תרופות?

שלום ראובן, יש באתר פורום שנקרא: הלם קרב. אין שם רופא, אבל החברים יוכלו בוודאי לסייע. http://doctors.msn.co.il/forums/list.php?f=66 עדי

שלום עדי יש 2 סוגים של POST TRAOMATIC STRESS DUSORDER הסוג השכיח הוא הלם קרב שמאופיין כמחלת נפש - עם כל הסמפטומים של איבוד שפיות וסכיזופרניה הסוג הנדיר שיש לי הוא טראומה כמו תאונת דרכים שממנה יוצאים שפויים כמוני וכמוך אך לא נרפאים מהצלקות של הדחק העצום והSTRESS הוא קשה מאוד לא היתי במלחה ולא חויתי SHELL SHCK אז אני לא מוגדר כחולה PTSD מצוי אלא כהפרעות נפשית קשה שהיתה קודם והתפתחה בצבא

שלום עדי יש 2 סוגים של POSR TRAUMATIC STRESS DUSORDER הסוג השכיח הוא הלם קרב שמאופיין כמחלת נפש - עם כל הסמפטומים של איבוד שפיות וסכיזופרניה הסוג הנדיר שיש לי הוא טראומה כמו תאונת דרכים שממנה יוצאים שפויים כמוני וכמוך אך לא נרפאים מהצלקות של הדחק העצום והSTRESS הוא קשה מאוד לא היתי במלחה ולא חויתי SHELL SHCK אז אני לא מוגדר כחולה PTSD מצוי אלא כהפרעות נפשית קשה שהיתה קודם והתפתחה בצבאadi כתב/ה: > > שלום ראובן, > > > יש באתר פורום שנקרא: הלם קרב. אין שם רופא, אבל החברים יוכלו > בוודאי לסייע. > PTSD זאת מן ההפרעות נפש הקשות ביותר > > http://doctors.msn.co.il/forums/list.php?f=66 > > עדי

אחי אובחן ע"י פסיכיאטר פרטי כסכיזופרן גבולי הוא אינו מזיק לסביבה אולם הוא נטל כבד על הוריי,כבן 25 אינו עובד/לומד ,חסר מסגרת לחלוטין ללא חברים/חברה. את כל דחפיו המיניים הוא משליך כלפי אמי,מקנא לה ועוקב אחר יציאותיה מן הבית. הוא אינו מוכן ליטול כדורים אינו מוכן ללכת לטיפול פרטני האם אשפוז בכפייה הוא הפתרון? האם זה יהיה מוסרי לתת לו כדורים בארוחתו בסתר? אודה לתשובתך יעל

יעל שלום אישית אני לא מכיר אבחנה של סכיזופרן גבולי הקריטריון לאשפוז כפוי הוא מחלת נפש הגורמת לאדם לפגוע בעצמו או באחרים או שיש סכון קרוב לפגיעה כזו השאלה לכן היא לכן שאלה של הערכה - כמו האם אחיך מסוכן או פוגע באמך בהתנהגותו אם כן ניתן לנסות ליזום אשפוז בכפיה אם אינו עומד בקריטריונים הללו והמטרד משמעותי - הייתי שוקל פניה למשטרה לעתים זה מועיל מאד לגבי טפול בסתר אני בספק אם זה מוסרי יתרה מזה , אני אמנם מכיר מעט מקרים בהם אנשים טופלי שנים בסתר או כביכול בסתר מנסיוני ברוב הפעמים זה מתפוצץ ולא מוכיח את עצמו בסופו של חשבון הדרך הטובה היא נלעזור ליצור נכונות של האדם לטפל בעצמו בברכה עמי

אני סובלת מחרדה חברתית כבר 6 שנים ולא טיפלתי בעצמי עד היום. הפתרון שלי היה בריחה באמצעות הימנעות וכל מיני תרגילים ובנוסף אמא שלי שאיתה שוחחתי על הבעיה (אחות מוסמכת שעוסקת בפסיכיאטריה) נתנה לי כדורים שהיא משתמשת בהם לפני שהיא צריכה להרצות בפני קהל שנקראים דרלין / פרולול 10 מ"ג. לאורך השנים לקחתי 10 מ"ג בכל פעם שצפיתי מצב מעורר חרדה (חצי שעה לפני) וזה עזר כמו מטה קסמים. אבל יש מצבים שאי אפשר לצפות וגם לא רציתי לקחת יותר מפעם אחת ביום, יש לציין שההשפעה עוברת אחרי 6 שעות ומלווה בסופה בעייפות. ככה הצלחתי לצוף את החיים, ללמוד במכללה, להכיר את בעלי, להתחתן ו.... אני בהריון. כיום אני באמצע חודש 6 ולקחתי את הכדור רק פעמיים בכל ההריון (כל פעם 10 מ"ג בלבד) כי קראתי שזה מסוכן פשוט התחבאתי מהעולם. לא העזתי לשאול את הרופא נשים שלי כי אני מתביישת. כיום הגעתי למסקנה נחרצת שאני רוצה טיפול אמיתי ללא כדורים במטרה להיטיב את מצבי - אולי אפילו להחלים לגמרי כי חיי אינם חיים, נמאס לי להתחבא ולפחד כל הזמן! שאלותי בנושא הן: 1. האם מותר לקחת את הכדור בהריון וכמה? (אני אדם בריא לחלוטין, הריון תקין). 2. האם מישהו יכול להפנות אותי לרופא שמתמחה בטיפול בחרדה חברתית באזור השרון (חדרה, נתניה אפילו עד חיפה)? 3. אני מחפשת "בנרות" קבוצת טיפול בחרדה חברתית אך לשוא - מישהו יכול לעזור? 4. האם עצם כך שאני סובלת מחרדה חברתית יכול להעלות את סיכויי לדכאון אחרי לידה? בתודה מראש, רוני.

רוני בוקר טוב, לפניך קישור של אתר מעולה בעברית ובו התשובות לכל שאלותיך:http://www22.brinkster.com/zarut/misc/pills.asp לגבי פסיכיאטר המתמחה בחרדה חברתית, אני מכירה איש מקצוע מצוין מהוד השרון, אעביר לך מאוחר יותר את הפרטים. יום טוב, נטע

לרוני שלום. מזל טוב לגבי ההריון. לגבי תרופות בהריון, בכל מינון שהוא- חשוב והכרחי להתייעץ עם פסיכיאטר. לא הייתי לוקחת אף תרופה (גם בלי הריון) ללא ההתייעצות. לגבי החרדה החברתית- ישנן שיטות טיפול שונות. הייתי ממליצה על פסיכיאטר שיכול לשלב בין כמה שיטות (תרופתית ופסיכוטרפיה). שלחי לי אימייל ואשלח לך בחזרה המלצה. חשוב שבזמן ההריון תהיי בטיפול- כך תוכלי גם להתחזק נפשית לקראת הלידה והשינוי העומד בפנייך. בברכה. רוית.

אם תשאירי לי את האי-מייל שלך אני אוכל להמליץ לך על טיפול באזור השרון. אני נמצאת בקבוצת טיפול בנתניה (שדרך אגב, מאוד עוזרת לי) אז אם תרצי... ביי בינתיים

שלום, אנחנו משפחה חילונית. לביתי בת ה-18 יש מזה מספר חדשים חבר דתי בן 22. הם נפגשו באקראי והבחור נהג להתקשר אליה פעמים רבות עד שנעתרה לו. הם אוהבים מאוד, יש ביניהם קשר עמוק, נמצאים יחד שעות רבות ביום, והוא אף ישן אצלנו בחדרה. הבחור מקסים, בעל ערכים, מכבד אותה ואת שאר בני המשפחה. מידי פעם עולה ביניהם נושא החיים המשותפים, נישואים וגידול הילדים. ביתי רחוקה מהדת והוא כמובן רוצה משפחה דתית. הוא רוצה להנשא בעתיד וביתי הצעירה עומדת לפני גיוס בקיץ. הם כמעט ונפרדו בשל נושא הדת אך חזרו כי הם אוהבים. אני הצעתי פשרה מסוימת, שביתי תתקרב מעט לדת, תכיר יותר, תנסה להבין משמעות של מצוות מסוימות כמו שמירת שבת לדוגמא, ממילא הוא מתקרב אלינו, אוכל אצלנו מאכלים קלים וכו'. יש לציין שהוריו לא מתלהבים מהקשר, בלשון המעטה, אך לא פועלים לניתוקו. האם יש עתיד לקשר כזה? אשמח לשמוע דעות שונות, ואולי אתם מכירים זוגות כאלה שחיים בהרמוניה. תודה

שלום סמדר, עצתי היא להניח לעניינים להתנהל מעצמם, אלא אם כן ביתך פונה אלייך בבקשת ייעוץ. נראה שאת כה את מצליחה לעשות זאת במידה רבה. אם יש הרמוניה בין בני הזוג, וגם הוריו אינם פועלים לניתוקו, אינני רואה כל סיבה לדאגה מיוחדת. לא תמיד הדברים מתנהלים עפ"י איזו סכימה או תסריט שיש לנו בראש, בייחוד בחיי הרגש. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

בוקר טוב לכולם..... נעלמתם? או שמה אתם עסוקים בעבודה?? מכוכבית המתגעגעת...

כוכבית בוקר אור, אשמח לשוחח איתך מאוחר יותר, יש לי מספר עיסוקים הבוקר. שיהיה גם לך שבוע טוב, רגוע ומלא אהבה...

לנטע :-))))))))))))) מכוכבית