פורום פסיכולוגיה קלינית

סליחה אם הרגשתם ששמתי אתכם במלכוד... אני פשוט רוצה שיהיו איתי בהחלטה, כל חיי החליטו בשבילי, נכון שאני כבר אדם מבוגר ומחליטה בשביל עצמי אבל אני מאוד נוטה להקשיב לאחרים ולא ללכת עם הלב שלי., זה השתנה בתקופת הטיפול, פתאום בטיפול לא מחליטים עבורי, אני מחליטה. קשה לי להשאר באוויר הרבה זמן, קשה לי להתלבט, אני לא כל כך רגילה לכל זה...ובטיפול אני העליתי הרבה פעמים את המילה פרידה ושנצטרך להפרד...גם כשהיה לי קשה ורציתי לחתוך את הטיפול, הגעתי! לא ברחתי מהטיפול, פעם אחת נפרדתי ממנה אחרי שנתיים ראשונות וזה היה בלית ברירה...אחר כך הרגשתי שאי אפשר וחזרתי, פעם אחרת ממש התלבטתי וכמעט נפרדנו היא כבר חשבה שבפגישה מסוימת נפרדות ובסוף ביקשתי להשאר..כך שהאמביוולנטיות בנושא הזה ממש מלווה אותי. הפעם מנסה להחליט איך לבצע פרידה, כי החלטתי שאין צורך לחפור יותר לעומק כרגע, זה לא מפריע לי בחיי היום יום ולכן לא רוצה להכנס לרגרסיה, לא מתאים לי, להישאר בשביל תחזוקה זה קצת מאולץ וחבל על הכסף והמאמץ. אז בשורה התחתונה החלטתי שנפרד, איך ומה יקרה? אין לי מושג...לא בורחת ולא אומרת להתראות מיד כמו שרציתי, גם פה תדרש עבודה ואפילו קשה לדעתי (מבחינתי להפרד בפגישה הקרובה יותר קל לי) החלטתי שכן אלך על תהליך ונבדוק הכל, אולי אציע פגישת "איך הולך לבד" אחרי כמה חודשים? אולי אציע פגישת תחזוקה? לא יודעת אולי נפרד לגמריי...לא יודעת פרידה סופית מלחיצה אותי...אפילו שהיא אומרת שדלתה פתוחה תמיד. אודי, מה קורה בד"כ? אנשים נפרדים ואינך שומע מהם יותר לעולם? פתאום נורא חשוב לי קשר....קרה לי עם חברה שחידשתי קשרים ישנים ועוד חברה אחרת קרובה מאוד שספרתי לה מה עברתי ואז התנתקתי ממנה כלומר דחיתי ודחיתי פגישות איתה (בושה, פחד וכו') עד שהחלטתי לחדש קשר ואני שמחה שאנחנו בקשר. פתאום יש לי קשרים עם חברות כמעט כמו שיחלתי לעצמי....לכן קשרים פתאום חשובים לי (פעם הייתי מתנתקת ויותר אין לי קשר עם אנשים מהעבר) ועכשיו בטיפול זה לא כמו בחיים, נפרדים כאילו היא נוסעת למקום רחוק בלי מחשב או נייד :( או להבדיל אלף אלפי הבדלות: מוות.... אז מה קורה בטיפול כשנפרדים? אפשר להחליט על פגישה עתידית? אפשר לשמור על קשר ולומר חג שמח? שנה טובה? כל כך מבלבל וקשה אבל רוצה להחליט, עצם ההחלטה שהיא שלי זה כבר נותן משהו...

וואוו.. לא פשוט מה שאת עוברת עם עצמך .. ההתלבטות הזו... האמביוולנטיות... רוצה לשתף אותך ולומר לך שקראתי את ההודעות השונות שכתבת בתקופה האחרונה.. את השאלות והחרדה הגדולה לגבי רגרסיה והצורך בכך, לגבי המטפלת שלך ,האם קיבלה הכשרה לכך ועוד... האם אפשר להתאושש מהרגרסיה ולהמשיך ולתפקד במציאות החיצונית ועוד... כל כך מבינה אותך... אולי אפילו אין לך מושג עד כמה... אני יודעת מה זה כניסה לרגרסיה... זה מרגיש כזה שאתה ממש ממש לא רוצה להיכנס למקום ההוא ויחד עם זה משהו שאתה אפילו לא יודע מה זה מושך אותך פנימה ומושך עוד ועוד פנימה... איתך בכל החלטה שתחליטי, במבי.

תודה במבי יקרה! מרגישה שאת ממש יכולה להבין...(ולא מאלה שאומרים "מבינה אותך" בלי כוונה אמיתית.) בהחלט זה נובע מכל מה שכתבת..אך ההבדל הפעם הוא די גדול, הפעם המניע אחר, לא מבריחה של פחד, אלא ממקום יותר שקול, אני קוראת לו "אמיתי" יותר. והפעם בשונה מתמיד היא מאמינה שיש לי כוחות גם בלעדיי הפגישות, אני פועלת מחוץ לפגישות הרבה...עשיתי שינויים רבים, גם בתחום העבודה לקחתי על עצמי משהו (לא אפרט) גם בתחום החברתי, זוכרת שאמרתי שאין לי חברות? כלומר אמיתיות שאפשר להתקרב..אז מצאתי חברה קרובה שתמיד הייתה והתרחקתי ממנה וחזרנו שוב, שרק היא יודעת מה עברתי....גם בעלי כבר יודע הרבה יותר, גם חידשתי קשר ישן עם מישהיא ממש מקסימה...הרעיון בטיפול היה שיהיו לי עוד מקומות חוץ ממנה..ופתאום יש לי!!! זה עצום בשבילי, לקשור קשר בלי לפחד לאבדו!!!! אז איתה קצת יותר פוחדת לאבד :) אבל זה שונה... והלא נודע..יישאר שם בינתיים כי הוא לא מפריע לי יותר בחלומות וביום יום. אין צורך ממשי ברגרסיה לשפר את איכות חיי, איכות חיי משופרת :) יותר ממה שחשבתי. אבל שוב, מלחיץ, מפחיד, מה יהיה ואיך....אדבר איתה על הכל כמובן. וכמובן שיהיו עוד סבבים כמו שאודי כתב :) אבל אתגבר, וארצה להשאר פה לפחות לעבור את הכל, הדבר היחיד שממש קשה הוא שאיש לא יודע על הטיפול (גם לא החברות הללו) ואז גם לא יודעים על פרידה ממנו...לכן ארצה שלפחות כאן אוכל לכתוב. תודה יקירתי ששתפת.

הי כולם, ... אז לא כל כך ישנתי בלילה, קצת בגלל הקרבה, אולי טיפה מוגזמת, למען אחרים, אבל המטרה טובה, אני מקווה. בכל אופן, היום חל התאריך העברי של יום ההולדת שלי, ואני מחליפה קידומת. באיזה מקום, מזל שאני כבר פה. שלכם, סוריקטה

וואו!!!!!!!!! סוריקטה יקרה!!! מזל טוב!, החלפת קידומת זה לא פשוט...אותי זה מלווה תמיד במחשבות. התאריך העברי הוא החשוב :) שמחה שאת אומרת שמזל שאת כבר פה!! איזה כייף לשמוע! מה את מאחלת לעצמך? אני מאחלת לך הרבה בריאות קודם כל! שתראי ותרגישי אהובה ורצויה!!! ושיש לך מקום, מכובד מאוד אפילו !!! שתראי את כל התכונות הטובות והמדהימות שיש לך! וכל הכבוד על הדאגה לאחר! ראיית האחר! זה לא מובן מאליו! (רק אל תבטלי את עצמך על חשבון האחר, טוב? שמרי על עצמך, זה חשוב! גם לאדם האחר אגב כשאת שומרת על עצמך) הרבה מזל טוב :) אוהבת אותך וקוראת כל מילה שלך בשקיקה! סוריקטה החכמה! איזו עבודה נהדרת את עושה :) ממש!! איזו דרך! עכשיו תורי לומר לך זאת ;) מיכל

סוריקיטה יקרה יום הולדת שמח מאחלת לך שנה מלאה בכל טוב שנה של צמיחה שנה של אהבה עצמי שנה של בריאות הנפש ובריאות הגוף שנה של קבלת עצמי תודה על נוכחות שלך כאן שהוא מאוד משמעותית עבורי

מזל טוב ליום הולדתך.. ועוד עם שינוי קידומת... ...כן...החיים לא פשוטים... ימי הולדת הם ימים לא פשוטים... ובטח ובטח כשמשנים קידומת... אולי גם בגלל זה השתרשה הנורמה החברתית לחגוג לבעל יום ההולדת...?? אולי גם בכדי לעמעם את הכאב.. חשבון הנפש.. כל הרגשות המורכבים שעולים לקראת ובימי הולדת... ? סוריקטה.. ? את נולדת בגבול של מאזניים /עקרב ? אני ממש ממש עקרבית... גם יום הולדתי מתקרב.. מעדיפה לא לחשוב על זה עכשיו.... אז מה את מאחלת לך ביום הולדתך סוריקטה ? אולי השנה תעשי את רשימת איחולים פה ,מה שנכון ומתאים לך ואנחנו נענה אמן.. ? מאחלת לך טוב ועוד טוב ועוד טוב בכל המישורים ומעגלי חייך... שלך, במבי.

שבוע טוב ומזל טוב לא יודעת מה לאחל לך הרבה טוב מהסוג הנכון כזה שמועיל ולא מזיק . שמה שאת מאחלת לעצמך יתגשם לטובה ... בא לי להכין לך מסיבה כזו עם מוזיקה וזר על הראש ומלא מלא קישוטים שמחים ..ומתנות הרי מתנות כי כל כך מגיע לך 🎈🎂🎁🎁🎁🍨🍰🍭🐶🐰🐹🐤🐥🐭🎈 וכולנו נבוא וגם החיות שאת כל כך אוהבת .. אוהבת אותך המון המון 💟💜💛💞 בבקשה תעשי משהו שיהיה לך נחמד היום ....וכן אני יודעת כמה היום הזה לא פשוט אבל הוא יום הנצחון שלך , גיבורה ....

יום הולדת שמח סוריקטה אהובה 🎊🎁🎈💝 שהעשור החדש יהיה טוב אלייך ושתהיי טובה לעצמך כי את כל כך ראויה. מאחלת לך בריאות טובה והרבה רגעים של אור ואהבה. שלך שירה

הי אנשים טובים ויקרים, אני נוהגת לציין לי את התאריך העברי, כי בתאריך הזה אני יותר איתי, בשקט שלי. את האיחולים הרשמיים ה'רועשים' אני מקבלת בלועזי. פיצול שכזה, אולי. ובמבי - עקרבית אסלי. שמחתי שהייתם איתי. אנצור ואשמור את מילותיכם המקסימות. נשיקות, סוריקטה

לעבור את הזקנה בכבוד. בינתיים, לפחות הגוף שלי, חזק וגמיש ובריא ובכושר. סוריקטה

סוריקטה מקסימה ! אמן ואמן !!! שלך, במבי.

מזל טוב יקרה! מאחלת לך שהשנה הקרובה והשנים הבאות יהיו טובות, שמחות ובריאות. אוהבת חנה❤ ואגב, גם אני מציינת וחוגגת בתאריך העברי(:

תודה שאני כותבת תודות כאן למרות הקולות שאומרים לנדוד מכאן תודה שאני מזהה את קולות ההרס תודה שאני מצליחה להקיש תודה על בוקר חדש ליום חדש לשבוע חדש וגם די חודש חדש תודה על דברים נפלאים שמתוכננים לי היום תודה שאני מאמינה ו יודעת שהטוב היום ינצח תודה שעדיןמאמינה בגלגלי הצדק תודה על ספה נוחה תודה על יצירתיות תודה על לימודים ועבודה תודה על תהליך תודה על כל מי שאיתי תודה על מי ומה שאני תודה על יכולת נתינה תודה על ניתוקים ושאר ירקות תודה על מים בברז תודה על תרגול בוקר תודה על המקום הזה שמאפשר

תודה שאני עובדת למרות החרדות ומצוקה בפנים תודה שיש פסיכיאטור שמבין ואכפט תודה שאני לא מוותרת תודה שמרגישים בטוחים בבית תודה שלפעמים יש שקט בפנים תודה שאני הולכת לטיפול למרות ההתנגדות תודה שיש לי ספקות לגבי האם זה הסיוטים אמיתיים כי זה שומר עליי כאשר זה קשה מדי לקבל תודה על המקום הזה שאפשר לשתף ולהרגיש פחות לבד

תודה שיש לי אותך ואיך אומרים אצליינו תמשיכי לבוא 💜💛💚

תודה שקמתי למרות שהייתי שמחה להמשיך לישון תודה על יום שמחכה לי נשתדל להוציא ממנו את הטוב תודה על בעלי החיים תודה על הטבע תודה על הזכות לראות את הלילה הולך והולדתו של יום חדש תודה על קפה של בוקר תודה על נתינה וקבלה תודה על יום אתמול גם עם הייתה ירידה היא לצורך עלייה תודה שאני מרגישה את היקום מחייך אלי תודה על קשיים תודה על געגועים תודה על מי שמלווה אותי תודה על הגוף שלי זסוחב את הקושי תודה על כאב שמעיר אותי ומזכיר לי שאני עוד לא מתה תודה על הבנה של מי אני תודה שאני לומדת להכיר את עצמי תודה על שמחה בלב תודה על חיוכים וצחוק תודה על בכי וכאב תודה על מי שאני תודה על מורכבות תודה על הזכות להכיר את הפנימיות שלי תודה על כל מה שיש לי מבחינה גשמית שעוזר לי לחיות תודה על המקום הזה שמאפשר תודה על כולכם שנותנים לי כאן מקום להיות תהיו טובים לעצמכם ולאחרים ושיהיה לכם בעיקר טוב 💜💛💚

... בשבוע הבא השעה בה כתבת את הודעתך המוקדמת הבוקר - תהיה ארבע וחצי... אלליי... כתבת תודות למקום שאנחנו מאפשרים. הייתי מחזירה את התודה ממך לעצמך. תודה על כך שנלחמת על המקום המשמעותי שלך פה, לאו דווקא בהקשר למי שאנחנו. תודה *לך*. ואוסיף תודה קטנה משלי - תודה לעמותה שמסייעת לי להציל בעלי חיים במצוקה. חיבוק, סוריקטה

הדבר היחידי שיבאס אותי בשינוי השעון זה שאני פחות יהיה שם ברגעים, שהלילה נפרד ומפציע יום חדש .... אבל בכנות אתחיל את היום באור ולא בחושך. יש תקופות שהיום שלי מסתיים אחרי חצות ומתחיל בחמש בבוקר . יש לזה ייתרון אחד השינה חזקה וטובה ואי אפשר להאשים את החלומות במעט שעות שינה 😀 בקשר לתודה אז תודה לך על התוספת . מאוד מאמינה בשילוב של הדברים . בקשר יש שילוב כלים שמעשיר אחד את השני ומאפשר לכל אחד את מקומו .... אבל בהחלט צמחתי ואני לוקחת היום מקום יותר בביטחון ולא ממקום חלש .דבר שנראה גם במרחב האמיתי אני הרבה פחות "ליצן החצר " ובאותו הקשר חשבתי עלייך הבוקר על המקום שאת מרבה לדבר עליו .ואני מתחילה להיות מודעת אליו וזה המקום המתגונן שמרגיש אשם כשדברים קורים . צמיחה התפתחות ....טיפול חיבוק... איך העבודה ??

... העבודה מאד קשה. הכדורים בעיקר הפיגו לי את גלי החום שסבלתי מהם בתדירות גבוהה מאד, והנמיכו את רמת הזעם, וגם החזירו את התיאבון, כך שאני מקבלת את הדברים פחות בסבל, אולי. תודה, וחיבוק, סוריקטה

גלי החום האלה אימת הגיל...זה מתקרב בצעדי ענק . לא פלא שיש תחושת זעם .. שמחה שהכדורים עוזרים חיבוק

כל כך מתוקה בהצלת בעלי החיים ...

מחר שבוע חדש ועבודה חדשה, לא פשוטה פיזית. רחוקה שנות אור מכל מה שעשיתי עד היום, אבל לפחות עבודה/ תעסוקה גם פחות שעות לבד עם עצמי וגם משתכרים ממנה. לא יודעת כמה זמן אחזיק שם מעמד אבל לפחות יש למה לקום בבוקר... ולא להיות חברה בחברת עצמי.

וואו, בהצלחה רבה!!!! בהחלט טוב להיות עם אנשים! ושיש למה לקום בבוקר!

הי, בהצלחה בעבודה החדשה! פתיחת שנה מבורכת, שלך, סוריקטה

עבודה היא מתנה כי קשה לנו לבד עם עצמינו עבודה עוזרת לי להתקרקע ולהיות נוכחת מאחלת לך שתחזקקי מעמד ושלא תוותרי למרות הקשיים כי זה מועיל לבריאות הנפש

הי ת ' שיהיה קל וטוב והעיקר באמת בהצלחה ..

איפה את ? את חסרה.. במבי.

אתמול שאלתי עלייך ממקום קצת מצוקתי.. הרגשתי שאני דואגת לך... כשקראתי עכשיו את הודעתי אלייך היא הרגישה לי קרה ואולי אפילו מנותקת רגשית.. מרגישה אלייך חום וקירבה וגם דואגת.. איתך, במבי.

הי. תודה!! שמחתי מאוד מההודעות שלך. אני בסדר בסך הכל. לאט לאט.

שלום בן שלי ובת זוגו בסביבות 30 נפרדו לא מזמן אחרי מעל 7 שנים יש להם שני ילדים בן שלי הוא בחור משכיל עם תארים , מאוד מנומס מדבר יפה לא מרים יד לפעמים שמתצעצבן רק מרים קול. בת זוגו מטופלת הרבה שנים אצל פיסכולוגית לפני פרידה היא היתה אצלה והפיסכולוגית אמרה לה כדי שתוציאי את הבן זוג שלך מהבית ותפרקי את הזוגיות ומיד אחרי זה קרה. רציתי לדעת האם הפיסכולוגית רשאית לעשות דבר כזה בלי להכיר ולשמוע את הצד השני? האם אנחנו יכולים לתבוע אותה? היא פשוט הרסה בטיפול אחד משפחה עם ילדים בני שנתיים אחרי כמה שנים של אושר ונחת במקום להרגיע. אשמח מאוד לתשובה. תודה רבה ושבוע נהדר.

הי, אין אני יודעת מה קרה שם, ובכל אופן, ייתכן שהושמעה דיעה או המלצה, ייתכן שכך התפרשו הדברים, זו אינה הוראת הפעלה, או כוח-על. תמיד אפשר לבחור גם לא להסכים (וגם כן). אפשר גם לשנות דיעה. אפשר ליישם חלקית ולאו דווקא מייד. ההחלטה בידי המבצע, בעיניי. אז יש לי קצת נטייה לשים סייג למשפט 'הפסיכולוגית גרמה'. סוריקטה

בואי ... את חסרה כאן.

תודה אביב!! לאט לאט. ההודעה שלך שימחה אותי

שלום רב, האם מותר לפסיכולוג/ית להקליט את הטיפול עם/בלי ידיעת המטופל? זה מעוגן איפשהו?

הי חברים שלי, עכשיו, אני כן מרגישה אהבה גדולה וגעגועים. אם כי, לא ברור לי תמיד ספציפית למי או למה. באמת מעניין שאת ההודעה שפתחתי ביום חמישי כתבתי במעין מצב אדיש לכאורה, והרגש היה חסר לי מאד. ואז ראיתי את עצמי יוצאת דופן. אבל, אודי, וכולם, זה היה רגע מסוים, ויש גם מצבים אחרים. אודי יקר מאד - אני כן מרגישה 'בפנים' בפורום, ואני יודעת שיש לי כאן חלק, עטופה על ידי הבנות, והקבוצה חשובה לי מאד, ונראה לי גם, שאני גם דמות דומיננטית למדי פה. אבל יש רגעים אחרים. מנותקים אולי. ואולי גם 'סתם' עייפות. בחיים בחוץ, אני ככל הנראה אדם מאד עוזר ומעניק. בדרך כלל לא נכנסת למצבי מריבה עם אנשים ולא צועקת או מתנפלת או מקללת. מדברת בגובה העיניים עם אנשים בשכבות שונות של האוכלוסייה ובקבוצות גיל שונות. בדרך כלל, אני לא ממש מגלה שאני מתבוננת בשכבות העמוקות של אנשים (פה אתם יודעים), וההתבוננות הזאת לא מתרחשת כל הזמן, אני מניחה. תודה בנות יפות שלי – קראתי כל מילה, ויש גם תיעוד כאן, ואוכל לחזור ולקרוא. חיבוק למי שאני רואה בינתיים את תגובה בעץ – אביבונת, במבוש, מיכלי, שירה שירונת, חנה הלבבית, מיקה מיקוש, ודוקטור אודי גם. 💗 לכותבות במחשב, אזכיר שאפשר להעתיק רגשונים מכאן: https://emojipedia.org/ סוריקטה

💜💛💓💔💕💖❤💙💗💘💝💞💗💚💛💜

אם רצית שאודי יכתוב לך משו ואני הגבתי לך..

לא כל כך הבנתי על מה את מבקשת סליחה ... ? גם את הגבת וגם אודי הגיב.. והכל בסדר גמור.. :)) מברכת אותך ביום רך ונעים.. :) במבי.

בא לי להרוס הכל ..לשחרר לשיגעון המאבק הזה הפנימי כל כך מעייף https://www.youtube.com/watch?v=0JUmRIHSk7Q אודי מבקשת מילים שייתנו לי כוח אולי ? יש לך כאלה ???? אני עייפה כל כך מלהחזיק את כל השיגעון הזה שנקרא אני .....

החלטתי שנפרד....קרה משהו שספרתי למישהי על עצמי שהבת שלה עברה דבר דומה. חברה שהייתה קרובה אליי מאוד התרחקה ויזמתי קשר ודברנו וחידשנו קשרים. משהו טלטל והצלחתי להתגבר...אכן יש לי כלים. כתבתי לה בהתחלה שאני רוצה עוד פגישה כי הרגשתי טלטלה בסוף ויתרתי...נפגש כרגיל. כתבתי לה " תעזרי לי בבקשה להפרד ממך. תודה" למרות שאיני רוצה תהליך אני מאמינה לה שאולי זה יזיק ועל כן יהיה תהליך. יש לי בקשה מכם: תמיד כשמישהו רוצה לעזוב מנסים לעזור לו שלא לעזוב בגלל כל מיני סיבות...הפעם מבקשת בכל לשון של בקשה. תכבדו את בקשתי, עזרו לי להפרד ממנה. יהיה קשה..בטוח. ארצה לשתף אתכם ולכן מבקשת, אנא גם אם יהיה קשה זה לא אומר שאני חייבת להמשיך בטיפול...היא מאמינה בי! לראשונה היא מאמינה שזה בסדר להפרד. אז שוב, מקווה שזה צעד נבון. אני רוצה נפרדות. רוצה לנסות. הדלת תמיד תשאר פתוחה. אני יודעת...בבקשה עזרו גם אתם. בבקשה אודי אמור לי דעתך ובבקשה עזור גם אתה....חברותיי לפורום, כל אחת נמצאת במקום אחר. אתן לא באמת יכולות לדעת מה מניע אדם לעזוב. אז שוב עזרו לי בפרידה שתהיה קשה בוודאי אך אולי מחזקת בעתיד. תודה.

מיכ... אני בעדך. אם את רוצה להפרד על מנת להוכיח לעצמך שזה אפשרי, שאת יכולה שיש לך את הכלים, שהדלת תשאר פתוחה, אני בהחלט בעד. רק רציתי לשתף בתהיות שעולות אצלי כשאני חושבת על סיום הטיפול (ולא בגלל שאני כועסת עליה...). לפעמים אני חושבת על כך שנוח לי שיש לי ברקע מישהו נייטראלי שאפשר לשתף אותו בהרבה דברים, ולשמוע עוד דעה מבן אדם מוכר. ואיפה שהוא נראה לי שאם לא מתייחסים לטיפול כאל קביים אלא כאל מקום של הקשבה ושיתוף ועוד דעה יותר קל להמשיך. אבל אני כאמור בעדך ומוכנה לתת לך יד או לתמוך בגבך אם מתאים לך. בהצלחה... ואשמח כמובן לשיתופים.

תודה יקירתי, כל אחד מוצא משהו אחר בטיפול, אבל הקשבה ומקום כמה שזה חשוב מאוד, למזלי כרגע חשוב לי למצוא תמיכה מבחוץ, והיא ממש מעודדת ועודדה לזה שיהיו לי אנשים מחוץ לטיפול, וזה די הצליח!!! קראי את הודעתי הבאה :) והחשוב הוא באמת למצוא מקום מכיל ואוהב..ופתאום אני מגלה שיש בחוץ רק שאני לא אפשרתי, הלוואי שגם אתן תוכלו למצוא אנשים ולא רק מטפל...היא הייתה כל עולמי כשלא יכולתי לשתף איש, היום אני משתפת אחרים יותר...בעלי הוא האדם שהכי קרוב וגם חברה טובה שחידשתי קשר איתה והיא יודעת עליי...זו התקדמות עצומה עבורי! הבעיה כרגע שאיש אינו יודע שאני בטיפול ועכשיו לא ידעו שנפרדנו...אתגבר.

לא חשבתי על כך ששמתי אתכם במלכוד.... הכוונה הייתה שאם אני מחליטה אז שכנועים רק יבלבלו יותר. אולי העברתי לכם את הבלבול שלי והמלכוד של עצמי... ותודה על התמיכה שכל כך חשובה עבורי.

כאב וסבל שאני סוחבת איתי הרבה זמן, כנראה שכל החיים שלי, וכולו קשור למשפחה שלי... כ"כ רחוקה מהם ביומיום ובשגרה שלי וכ"כ מושפעת מהמחשבות ומהרגשות אל כל מה שקשור אליהם. ובכלל בתקופה האחרונה מרגישה שיש לי מקום טוב בטיפול. מקום ומטפלת שמכילה אותי ומקבלת אותי. נותנת לי שקט וזמן עד שאפתח את הפה או עד שהדמעות זולגות. מרגישה שרק מאז היא באמת מצליחה להבין אותי. וחמוד מצידה כי בכל הפגישות האחרונות היא פשוט לוקחת טישו אחד וקמה ומניחה לידי. ותודה אודי! על המקום המיוחד והיחידי הזה בעולם.. ואם פעם חשבתי ש'אצליח' לא להיות כאן, אז יודעת שעכשיו אני שייכת ורוצה להיות כאן.

חנה יקרה! רציתי לומר לך שאני מכירה את המקום הזה הקשה...ואיזה מזל שיש מישהיא כזו מכילה ומקבלת אותך כפי שאת! זה יתמתן בסופו של דבר, טוב שאת פורקת. שמחה שאת רוצה להיות כאן ולא נלחמת לנסות שלא להיות כאן. חיבוק מכיל...מיכל :)

הי חנה מתוקה .. כאב שצף מתנקה ונותן מקום לתחושות אחרות שמחה שמצאתן את הנתיב בתוך השתיקה הכואבת ובטח שאת שייכת לכאן .. אתך

הי כולם, בהמשך למה שנכתב כאן, גם אליי, איכשהו אני מרגישה ברגעים אלו קצת אאוטסידרית. נדמה לי, שאיני נוטה להרעיף המון מילות אהבה ותודות תדיר כלפי אודי, למשל, גם לא כלפי המטפל שלי. שני המקומות הללו הם אולי היחידים בהם אני מרגישה, שיש לי אפשרות ביטוי חופשית למדי (ולפעמים אני מרגישה שאני מגזימה). אני תוהה אם לכן אני יוצרת ריחוק ונאהבת פחות, או בכלל לא. האם אני נחוות כנצלנית, דורשנית וכפויית טובה. אבל זו גם הגנה מוכרת לי. אם לא יאהבו, 'אמא' לא תקנא ותתקוף אותי. המרכאות מדברות קול פנימי או השלכה. ואשתף גם, שאתמול הלכתי לבקר את השכן הקשיש שלי אחרי ניתוח בבית חולים. הוא איש בודד ודל מאד. אם כי יש לו אחים ואחיינים. הוא היה שם לבד, לא ממש מתפקד. האכלתי אותו - הוא לא יכול היה בעצמו. אלמלא הייתי שם הוא שוב לא היה ניזון וזוכה לתשומת לה, ומתפרע כי הוא תלוש ולא יכול. כמה עצוב. סוריקטה

אישה יקרה ההודעה שלך נוגעת ומתוך הבילבול שאני נמצאת בו תפש אותי חזק . אאוטסיידרית ופיות נאהבת. . תגידי את רצינית !!!!!!!!!!!!!! אני יודעת שכן אני יודעת ששם הקושי שלך ...וזה מה שהתכוונתי במה שכתבתי לך . הקושי שלך להאמין שאוהבים אותך ... יקרה אין כאן אחד או אחת שלא אוהבים אותך ..שאת לא יקרה לו ... בנתיים אנחנו מחזיקים בידיעה הזו עבורך .. עד שתרגישי באמת נאהבת, שווה ,אחת מ... וכל כך מבינה את המקום הזה והכי חשוב זה שאת מרשה לעצמך לבדוק את המקום הזה . אז שום אומר לך הייתי שמחה עם הייתי מכירה אותך בחיים האמיתיים ולא וירטואלי את בהחלט אישה מדהימה ואני בטוחה שגם חברה מדהימה .. אוהבת אותך באמת מכל הלב 😍😍😍😍😍

לא רוצה להגיב לך ממקום קרבני שלי .... אני יודעת שבימים אלה אני מבולבלת מאוד ומניחה שזה ניכר גם בכתיבה .. אז רק רוצה שתדעי שכל מה שכתבתי לך הוא ממקום טוב עבורך שרואה אותך גדלה צומחת מאפשרת עוד ועוד קרבה...זה כתגובה למה שכתבת לבמבי על הקנאה.. אז זה משהו שאני רואה בך ואת כנראה עוד לא מרגישה שקורה לך ....אבל זה משהו טוב . אוףףף סוריקטה מרגישה ששוב אני מסתבכת עם עצמי ובכל זאת משאירה את מה שכתבתי ... שורה תחתונה ..את בסדר אפילו בסדר גמור וממש לא אוטסיידרית הייתי אומרת עמוד תווך מרכזי .

הי סוריקטה לדעתי את דווקא הרבה פעמים מודה לאודי ומתעניינת בו יש בך משהו מאוד מתבונן לדעתי, מאוד חכם ומנתח ולפעמים תכונות כאלה אולי יוצרות סוג של ריחוק . אולי גם כי אי אפשר באמת להתבונן אלא אם קצת מתרחקים ואז באות התובנות. בכל אופן, לדעתי זה אופי, וזו מתנה ויכולת נהדרת. ואני גם רוצה להוסיף, שיש אנשים שיש להם נטייה להתבונן אבל הם מאוד "קרים" ואנליטיים (אולי כמוני לפעמים?), אבל בהתבוננות שלך ובניתוחים שלך יש משהו מאוד מכיל , מקבל ורגיש. לשם , אגב, הייתי, אני, רוצה לשאוף.

את יודעת כנראה שאני הרבה יותר מעורבבת מימה שאני רוצה לראות ...תודה לך שדרכך הצלחתי לראות את זה ולהיות מאוד זהירה היום. אז סליחה על שתי הודעות שבאו ממקום קרבני מרוכז באני ובאגו.. ואם פשוט תרשי לי להיות לידייך לשבת אתך ברגשות הקשים האלה שעלו בך ... בבור הכואב הזה של -אמא - שאיך שהוא תמיד אנחנו חוזרים אליו..ראשוני כל כך וחסר כל כך .. וסוריקטה יודעת כמה להיות ליד אדם קשיש ערירי שמאבד את היכולות הכי פשוטות וטבעיות הורג משהו בנפש ... אוהבת אותך ומחבקת ברכות שולחת לך ברכות של טוב לסופש קל יותר....

אביב יקרה, מדוע התנצלות, אין לדעתי סיבה (ולא אתווכח עם תחושתך). אך בעיניי לא עשית כל רע. אעדכן, שעזרתי לאותו אדם בבית החולים, ולמחרת הוא השתפר פלאים. זאת חכמה של בדיעבד, אבל כנראה יצר החיים, בשותפות עם השני, גם משחק תפקיד. עד גבול מסוים. שבו אנחנו לא יכולים. כאן, אצלי, יש כאב גדול. שלך, סוריקטה

המקום שהייתי בו היה קורבני במידה מסויימת ולא ידעתי עד כמה זה היה בכתיבה את כתבת על מה שכתבו לך כמובן שלקחתי את זה למקום שאומר "אביב כתבת לי משהו שפגע בי " נו ידעתי שלא אבל שם זה ישב ... וכתבתי לך את שתי ההודעות מהמקום הזה המסביר התנצל ...וזה די קרבני .ולכן ההתנצלות . אתך

סוריקטה יקרה... עצוב לי לשמוע שכך את מרגישה כלפי עצמך כי אני רואה בבירור אותך אחרת. אותך שדואגת לאחר, מילה טובה ויחס. ולא רק כאן בפורום אלא גם בעולם שבחוץ. אני ממש לא רואה אותך מרוחקת או נחווית כנצלנית. אני רואה לנגד עיניי אישה מקסימה ואכפתית לסביבה ולאנשים. חיבוק חם אם מתאים.. ושיהיה סופש נעים ומשמח (והפעם אני מהמחשב אז תדמייני סמיילי של לב)

לא לא סוריקטה, את נאהבת יותר! זה בסדר שאינך מכבירה מילות תודה, הן שם בין שאר המילים והרכות שאת משאירה כאן תמיד. את כולך אומרת טוב. שלך שירה

אישה אהובה שכמותך.... ממש כאב לי לקרוא את הודעתך.... בעיני את נחווית כל כך ,כל כך אחרת.. בעיני אני רואה אותך סוריקטה, אישה כל כך חכמה, רגישה, עמוקה, בעלת יכולת התבוננות על הפרטים ויכולת ליצור אינטגרציה בין הפרטים ולחבר באופן מעניין ,מקורי ויצירתי.. רואה אותך אישה חמה מאוד ומלאת חמלה שבא לידי ביטוי ברצון לעזור ובעזרה לחלשים.. אם זה לצומח,לבעלי חיים, לתינוקות ,לקשישים, לגלמודים ולכל "השקופים" שבחברה.. בעיני סוריקטה את קסם של אדם !!!! אמרתי לך כבר יותר מפעם אחת... אלייך ממש ממש הייתי רוצה ובוחרת להתקרב במציאות החיצונית.. הייתי רוצה ממש ממש להיות ידידתך הקרובה... אני גם חושבת שלמרות שאין לך דיפלומות וניירות למיניהם במכון הפסיכואנליטי היו יכולים ולהסתייע בך רבות בתור מדריכה לפסיכואנליטיקאים... את באמת אחת ויחידה !!! אוהבת אותך, מאוד. מאוד. במבי.

מסכימה עם כל מילה שנאמרה. התודה שלך היא בין השורות והמילים! את מאוד חכמה ומיוחדת. אוהבים אותך ואת רצויה כאן עד מאוד!!!!!

לא רציתי להכנס בהודעה המתוקה שלך לאודי .. אבל רוצה לספר לך שכמוך דאגתי מאוד ..וכמוך לקחתי לטיפול . היא כבר מכירה את הפורום כי מההתחלה אמרתי לה שזה חלק מהרצפה שלי ... הייתי צריכה להסביר לה למה כל כך דאגתי כי זה לא ברור מאליו המחוייבות הזאת של אודי . .. להכנס בערב חג לעלות הודעות ובמוצאי החג להשאיר הודעה מרגיעה ...לא כזאת מחוייבות כזאת נדיבות הלב ומחשבה עליינו פשוט אין ... אז כן גם אצלה ראיתי את המבט הזה המעריך עד מאוד את הרגישות והנתינה ... והאמת במבי וירטואלי או לא בהחלט יש כאן דאגה האחד לשני .... ושמחתי לראות אותך היום במיטבך...

כן אביב.. יודעת שדאגת מאוד לאודי.. אביב... דאגתי לך מאוד בעקבות ההודעה שכתבת בעניין הבריאות שלך, היות וכל מיני סרטים התחילו לעבור לי בראש על כל מיני מחלות שמקפיאות לי את הנשמה... מקווה מאוד שאת בסדר... חיבוק גדול, במבי.

אודי, אני קצת נבוכה מהילדותיות שיצאה בהודעה הקודמת שלי

מיקה יקרה . את יודעת שזאת לא תהייה ההודעה הראשונה שבא הילדותיות הופיעה וגם כנראה לא האשונה .. ולהגיד לך משהו כשלומדים לווסת את הילדותיות למקומות המתאימים אז זה תואם וחמוד. זה בסדר, את בסדר וזה נפלא שאת מודעת לקיום ההתנהגות הזו שלך ...כשיש מודעות ניתן להבין מאיפה זה בא ומתי .. ואז לחבק את ההתנהגות הזו ולגדול.. את צומחת זה חבלי צמיחה

... ומלאת דמיון ויצירתיות. הי מיקה, אהבתי. איחוליי שתמיד יישארו עמנו חלקים צעירים. סוריקטה

מיקה הי, מעניין שההודעה עם דורותי והנעליים הבורדו שכתבת, זו הודעה שמביכה אותך...? גם אני ממש ממש אהבתי את ההודעה הזו שלך.. ממש יכולתי לראות בעיני רוחי באופן חי.. במבי.

חווינו ועדיין חווים תחושת נטישה אני יודעת שאף אחד לא נטש אבל קשה היה בסוכות לבד קשה .. ואז אני חושבת לעצמי שאולי עדיף לבד.. ואז התנתקתי.. בודקים שוב את השטח.. הכי הכי הכי רוצים להרגיש בטוחים בעולם

ינשופי אהובה את יודעת אני הכי הכי מבינה זוכרת את כל הפעמים שפחדתי לחזור לכאן שההרגשה הייתה שהכי בטוח זה לברוח מכאן אודי תמיד אומר לאט לאט בקצב שלך וזה כל כך נכון לאט לאט יקרה אנחנו כאן מחכים לך ...אוהבת אותך חיבוק ענק

חיבוק יקרה! לאט לאט, השגרה תחזור ותוכלי להרגיש בטוחה ושייכת. גם אני הרגשתי חופש ארך מדי...

ינשוף יקרה, שמחה שהגעת.. למרות ועם הפחד... איתך, במבי.

אז נפגשנו סוף סוף.... היא אומרת שאני מעמידה אותה במלכוד....אם היא תגיד לי ללכת אני ארגיש שהיא לא רוצה אותי יותר, אם היא תגיד לי להשאר אני אחשוב שאני לא בסדר ולא יכולה לבד. והיא צודקת. היא אמרה שהיא רואה שאני יכולה לעזוב ויש לי יותר כלים ואני כן יכולה לבד ואני גם יכולה להשאר ולעבוד עוד על דברים....... מה שאני מרגישה הפעם זה לא שאני אומרת שאעזוב והיא משכנעת שלא. אלא משהו אחר, הפעם זאת דילמה אמיתית יותר, ממקום יותר מושכל אולי? ועדיין אני מחליטה שלא להחליט....יותר קל להחליט ולחיות עם ההחלטה מאשר דילמה..מוזר וחדש עבורי...שתדעו כלכם שהפעם זאת לא בריחה ולא ניסיון לבדוק נטישה או אם היא התייאשה ממני ונמאס לה..מאמינה שלא כך הדבר (סוריקטה: אני מאמינה שהיא רוצה בטובתי, עדיין לא בטוחה לגבי ממש אהבה) ממש לא משם. הפעם זה יותר מעמדה של כח ויכולות שלי...מחשבות. האם באמת אני עושה/ עשיתי יופי של עבודה? אודי, האם גם אתה שם לב לשינויים? חיוביים? אחרים?

היי, אני חדשה כאן. חזרתי לטיפול פסיכולוגי אחרי הפסקה של כמה שנים. חזרתי לאותו מטפל. הפגישה הייתה כל כך קשה ומלחיצה, כאילו מעולם לא הייתי שם. הוא הישתנה וגם אני הישתנתי. פעם הוא היה כל כך נחמד ולבבי והפעם הוא היה אחר. כמו אדם אחר לחלוטין. הוא היה קשוח, הרבה פחות נחמד, הוא מאוד הלחיץ אותי. הייתי כל כך לחוצה שלא הצלחתי להגיד בדיוק למה אני שם. אמרתי חלקי דברים. הטיפול בעבר הופסק ביוזמתי, כי הגענו לנושאים מכאיבים וזה היה קשה לי, אז כהרגלי ברחתי והפסקתי לבוא. אני אמורה לפגוש אותו בשבוע הבא. אשמח לתובנות. תודה...

היי ברוכה הבאה....כל הכבוד שהצלחת לחזור. אולי ציפית למשהו אחר בפגישה וזה לא קרה אז התאכזבת...אולי זכרת את הדברים שרצית לזכור בטיפול וציפית לכך. כל הכבוד שהצלחת לחזור! זה לא פשוט ולא מובן מאליו אם את זו שעזבת כך פתאום...וואו!! תלכי שוב ותדברי על הכל. בשביל זה את שם עכשיו לא כדי לשחזר שוב בריחה ;). בהצלחה

אודי... רוצה לומר לך תודה גדולה על היותך פה בעולם המטורלל הזה ובפורום הזה שמרגיש לי מצע רך ומגן.. הייתי היום אצל אמא צביה והיא הקשיבה להודעות שכתבתי לך ולתגובות שלך ושל סוריקטה .. בגדול היא לא אמרה כלום אבל הסתכלתי טוב טוב לתוך העיניים שלה וראיתי ניצוץ כזה מיוחד במבט שלה... ונראה לי שהיא מאוד מאוד מעריכה אותך ואולי גם היא אוהבת אותך... ? שלך-במבי.

במבי את כזו מתוקה! קראתי את כל ההודעות וככ מבינה ומתחברת לדברייך כשאודי לא היה.. שמחה על התגובה של אודי אלייך. ושיהיה ערב טוב🌹

רוצה לומר לך שקראתי את מילותייך.. לא יכולתי להגיב.. האצבעות לא הצליחו להגיב לא לך ולא לאחרות . מנצלת את הרגעים הללו שיש בי כוח ורוצה לומר לך שאת נוגעת לי בלב עמוק.. רוצה לשבת על ידך בשקט ולאחוז בידך.. זה בסדר, נכון שירה ? איתך, במבי.

כל כך תודה במבי. תראי, שוב סתיו וכל העלים והצבעים והשמים הצלולים והשקיעות הכי יפות ושוב אני כאן. תודה על היד המושטת.

וואוו שירה... את יודעת ? מאז שאבא שלי נפטר נראה לי שהעיניים שלי עדיין לא ראו את השמיים,את השקיעה, לא שמעו עדיין את אוושת העלים ולא הצליחו להריח את ריח האדמה שספגה את היורה שירד בכל עוזו... וואוו שירה... כל כך ,כל כך רוצה לחזור ולראות,לשמוע ולהריח את העולם...הטבע.. תודה שירה שהזכרת לי שכל זה קיים.. רק צריך להתעורר... תודה ! במבי.

וואו!!! כמה כעס, כמה דם וכמה מוגלה הקזתי.עכשו יותר טוב. לא נפרדנו. עכשו יותר רגוע. יותר קל. תודה לכן שהגבתן. מעריכה.

אודי, היא גם אמרה לי שאני שמה אותה בפינה. בהתחלה לא הבנתי את המשמעות ועכשיו אני מבינה שאולי היא התכוונה שאני מענישה אותה. אני מרגישה כמו דורותי עם נעלי הבורדו שמעמידה בפינה את מלכת הלבבות עורפת הראשים מארץ עוץ או מאיפה שהיא לא תהיה אני רוצה שהיא לא תהיה מלכה יותר ויישאר ממנה רק לב. אבל אם עוד פעם היא תסתער עליי כך עם הכידון שלה בפני כולם, אז אני באמת אצטרך להיות טוטו ולנבוח עלייה עד שהיא תהיה דחליל.

גם את זכות הבחירה על גופי לקחו ממני ... ואולי כבר לקחו את זה ממני לפני שנים כשנולדתי .. קודם אמא ואבא ..ואח ואחרים ..אחר כך כל מי שחשב שנכון. להיות נתונה בידיים של רופאים שבטוחים שהם יודעים יותר טוב ממך מה קורה לגופך ..כשזכות הבחירה וההחלטה נלקחת ממך בגסות בהרגשה שמפקירים אותך .. מנסיון עבר רפואי שהוכיח שצדקתי והותיר בי צלקות וחיתוכים כמעט מאוחרים מידי ומאוחרים מספיק כדי לגרום נזק לצמיתות .. מרגישה חסרת אונים ,מובסת ,מוכה ..שקופה . כשרולטת מוות מעל הראש שלך וכל האפשרויות גרועות ...זה מעיר את יצר החיים ואת ההרס העצמי גם יחד ...ככל שהפחד גובר והרצון וההבנה שחייבת לעשות הכל כדי לחיות , ההרס מרים עוד ראש ועוד אחד ...מאבק אין סופי ... וחייבת לראות גם חיובי ולאחוז תקווה אולי זה השלב בספירלה של צמיחה בדיוק במקומות הקשים ....ואולי יצר החיים יגבר .. מנסה לנשום לתוך הרגשות הכל כך קשים שמציפים ....

אביב יקרה ! קראתי את הודעתך ואני מוצאת את עצמי דואגת לך... מחשבות עוברות בראשי... פתאום אני נזכרת שלפני שנים השתתפתי גם בפורום פסיכותרפיה כשהנחתה אותו ענבל ..? לא זוכרת את שם משפחתה.. היתה בפורום ההוא משתתפת אחת בניק דורותי ... כל כך אהבתי אותה... ממש ממש אהבתי אותה.. היא היתה שנונה,חכמה ,בעלת ידע נרחב בנושאי פסיכולוגיה, והיה לה חוש הומור שכשקראתי את הודעותיה מצאתי את עצמי שואגת מצחוק .. היתה לה גם הסתכלות חיובית על בני האדם.. היתה בה אהבה לאנשים,לטבע ובכלל היא היתה אדם של אהבה.. היא היתה מאוד פתוחה ושיתפה אותנו המון.. היא גם שיתפה אותנו לגבי מ ..טוב לא משנה ... ההודעה שלך הזכירה לי אותה פתאום... מוצאת את עצמי ממש ממש דואגת לך... איתך, במבי. רוצה לתת לך יד ואם את צריכה כוחות..אז כל זמן שכרגע יש לי אני רוצה להזרים לך..

הכל בסדר יקרה .אני בסדר ואת בסדר .. אני לא יודעת על מי את כותבת אבל אני בסדר קצת מתוסכלת קצת מוטרדת ...הגוף קצת מראה שהוא קיים וקצת הטראומה התעוררה מטריגרים אבל עברתי כבר תקופות כאלה בחיי אני אשרוד גם את זו . תודה יקרה על הדאגה אני מאמינה שזאת ירידה לצורך עלייה ולשם אני מכוונת את עצמי .. ויד אני תמיד שמחה לקבל יחד זה עוזר לקום מהר יותר

גוררת את עצמי בכוח לכתוב תודות . כל כך רוצה להתחפר באיכס בשחור לשכוח שיש גם טוב בעולם הזה . כרגע מסך ערפל סמיך מעיב על מה שיפה ובכל זאת הידיעה שהטוב שם והיש מקיף אותי .....אז מנסה לראות בשחור גם קוים אחרים . תודה שאני כותבת תודות תודה שאני אוחזת תקווה לטוב תודה שישנתי הלילה תודה שהחורף מתקרב ובא תודה על תהליכים שאני עושה תודה על ספה נוחה תודה על יכולת להניע את איברי הגוף עצמאית תודה על ציוץ הציפורים תודה שאני שומעת תודה לפרחי הקקטוס שפורחים תודה שאני זוכה לראות את זה תודה שיש לי עיניים רואות תודה על בגדים חמים מצינת הבוקר תודה על משפחה תודה על מי שסובב אותי תודה על מי שאני חיה נדירה תודה על מורכבות. תודה שיש מי שמכיל אותה תודה על רופאים ורפואה תודה על בית תודה על חשמל תודה על מים תודה על קפה תודה שהוא בא בלי מאפה תודה על ארוחת בוקר שפוייה ומדויקת תודה על מחשב תודה על פלאפון שאפשר לכתוב בו תודה שאני עדין יכולה להקיש על המקשים תודה על יצירתיות תודה על כאב זה סימן שיש לי לב תודה לגוף שמזכיר את קיומו תודה על אוטובוסים תודה על מחשבות תודה על המקום הזה שמאפשר איזון תודה לך אודי

תודה שקמתי תודה שאני נאחזת בתקווה ואמונה שהכל לטובה תודה שיש לי כוחות לעבורנאת הימים האלה תודה שיש אנשים מקסימים שהם איתי תודה שאני לא לבד תודה שגם בהרגשה אני לא לבד תודה שאני מקשיבה לקולות ההרס אבל עדין בשליטה לשמור על עצמי תודה על שנים של תהליך שהביאו אותי למצב הזה תודה שאני מרגישה שהיום עם כל הקושי אני מגיבה ממקומות פחות שורדים תודה שאני לא קרבן מצוי תודה שאני מניעה את אברי עצמאי תודה על עזרים שעוזרים לייות תודה שאניקמה והולכת לעבוד תודה דאנימאוהבת את העבודה שלי על אף קשייה תודה על ההרגשה שהיקום בעדי תודה על חיוך תודה על בית תודה על יש גשמי תודה שיש לי כל מה שאני צריכה תודה על פשטות תודה שגם מי שסובב אותי מאמין בפשטות תודה על מי שאני תודה על מורכבות והתחברות תודה על המקום הזה שעוזר לאחוז תקווה ואמונה בדרך בעשייה תודה אודי על היותך שבת שלום -שבת שקטה נעימה עוטפת בשלוותה ... כי מגיע לנו https://www.youtube.com/watch?v=XtQMdVyNlx8

אודי, מתה מבושה על ההודעה המטורפת ששלחתי לך הערב. מצטערת אודי. במבי :(((

הי במבי אהובה, את יודעת, קראתי את מה שכתבת ומה שראיתי בהודעה ההיא, זו בעיקר אהבה לאודי. בעיניי, רק מי שאוהב יכול לומר מיני דברים שכאלה. ואת, באומץ, מגלה, תוך שמירה על הכינוי שזה הכי נפלא. אני חושבת שבפשטות כך ביקשת חיבוק מאגד מאודי. ושמחת, בדמעות מתפרצות, כל כך שהוא כאן ושלם ובסדר. ואת יודעת, אני באיזה מקום מקנאה במי שמביע את כאבו וזוכה למענה חם. וזוכרת (אולי לומר באופן מדקלם) שגם מי שמסתדר ועצמאי נעזר, נזקק ותלוי. שלך, סוריקטה

במבי יקרה מדוייקות מילותיה של סוריקטה ואני מצטרפת אליהן באהבה .. וסוריקטה יקרה את יודעת כולנו דאגנו לאודי כל אחת בדרכה ..ואת יקרה הבעת את אותם תחושות בדרכך . וגם אצלך אהובה ראיתי התקדמות זעירה ומתקרבת . הרגשתי אותך קצת יותר מאפשרת לעצמך להיות בתחושותייך ..עם מילים של געגוע ושמחה וקירבה של עד כמה אודי חשוב . עדין ברבים עדין מהסס אבל מאפשר קרבה .. אוהבת אותך את בצעדים הנכונים קדימה ...

וואללה... פתאום עכשיו ראיתי את תגובתך... ו...כן.... באמת שרציתי ממש להרביץ לאודי מרוב שדאגתי לו... אבל כשעדיין לא ידעתי מה קורה איתו הייתי כל כך מבולבלת וגם מפוחדת כל כך. בלב אמרתי לעצמי : אם אני יכולה, אעשה הכל ,כל מה שצריך ויכול לעזור בכדי שאודי יהיה בסדר.. אני עדיין קצת מבולבלת.. אקח את ההודעות שלי והתגובות של אודי ושלך לאמא צביה שתסביר לי קצת על הבלגן שלי... חיבוק גדול אחותי שלי, במבי.

אין על מה...את מתוקה! וזה בסדר גמור! לדאוג זה טבעי (גם לי היה קצת מערער..אבל פחות מתמיד, האמנתי שיחזור ושלא קרה שום דבר דרמטי.)

מתנצלת על מה שכתבתי בהודעה הקודמת ששלחתי לך.. לא יודעת מה עובר עלי. במבי.

אודי... וואאאווווו !!!!!! אתה יודע ? הייתי בהלם שאתה בכלל זוכר את הקטע ההוא של העלים בתיבה של אמא צביה... איך אתה זוכר ? וואאווו... אפילו אני כבר שכחתי את הקטע ההוא... וואוו.. אבל אתה יודע אודי ? קראתי את התגובה שלך (ובכלל את שלושת התגובות ) ההמון פעמים והרגשתי גל חזק של אהבה אליך.. גם עכשיו אני מרגישה את זה... רוצה לחבק אותך.. אפשר ? והחגורה השחורה שלך הצחיקה אותי :)) שלך-במבי.

.... .. .. אודי... ???? הי.. אממ... אין לי כל כך מה לומר לך... אמממ... נגמרו לי כל המילים בפה... .... האמת היא אודי שיש לי איתך קצת בלגן בלב.. דאגתי לך בצורה מטורפת !!!!! כתבת שנחזור ביום ראשון ולא חזרת.. נכנסתי בשני מליון פעמים ולא הבנתי ... אמרתי לעצמי שאולי לא התכוונת ליום ראשון ??? והקטע הוא שלא הבנתי מה קורה בגלל שאתה כל כך ,כל כך אחראי.. ואמרתי לעצמי :"קרה משהו לאודי" הקשבתי לחדשות וקראתי מבזקים באינטרנט... פחדתי.. מאוד.. מאוד.. פחדתי שפתאום בבת אחת קרה לך משהו... אין לי כבר כוח לחיים האלו אודי... כל פעם קורה איזה אסון בבת אחת . בפתאומיות כזו שאתה אפילו לא מספיק לשים עליך אפוד מגן... גם אמרתי לעצמי :" את רואה במבי ,זה מה שקורה כשמתקרבים לבני אדם" לא יודעת אודי מה להגיד לך.. האמת היא אודי שבא לי להרוג אותך מרוב שדאגתי לך.. ממש ממש להרביץ לך ולעשות לך סימנים כחולים על הידיים איך יכולת להדאיג אותי כך... ???????????????????????????? אודי.... ???????????????????????????????

הי אודי, אתה חושב שזה העניין אצלי? רצון ש"מלכת הכיתה" תאהב אותי הממ, האמת שאף פעם לא דיבר אליי נושא ההערצה והמקובלות. טוב לי בשקט ובצד , אבל אני לא רוצה להיות לבד או שלא יחבבו אותי פעם בעבודה לא זכרו שיש לי יום הולדת וזה היה קצת מעליב ופוגע, כי תמיד זוכרים את ימי ההולדת של כולם. והקולגה הזאת, הרגשתי ממנה אכפתיות פעם. אני חושבת שזה מה שמדבר אליי בה ולא נושא המקובלות שלה. מאוד אכפת לי ממנה גם.

אז תיכף תהיה פגישה. ורוצה להגיד לה שלום ותודה. לא יכולה יותר איתה. מרגישה שיכולה לפול ולקום לבד, זה מחשל!

הי ת', עדיין בעמדתי שחייבים להיות תלויים בזולת. זה קצת בולשיט שאנחנו באמת יכולים לבד לבד. אני בעיקר מרגישה את הקול שאת דווקא מאד רוצה להיות מטופלת. לפחות הייתי רוצה להאמין. נחזיק תקווה? סוריקטה

יקרה יודעת כמה דאגת לאודי מכירה אותך ....אל תברחי עכשיו תני סימן ..דואגת לך

הי במבי יקרה מאד, מצטרפת ופורשת ידיים רחבות ומרגיעות. בשבילך, סוריקטה

גם אני מצטרפת...את באה? חיבוק שמתאים.

... כן... לא יודעת כל כך מה לומר... נגמרו לי המילים...

שלום, אני בתקופת מעבר, סיימתי את הלימודים באוניברסיטה ואני מחפשת עבודה, משמעות הדבר שיש לי הרבה זמן פנוי. הזמן הזה נותן לי זמן לחשוב יותר לעומק על עצמי, לנתח לעומק את האופן שבו אני מתנהגת ומעלה הרבה דברים שהייתי רוצה לתקן. אלא דברים שמופיעים מגיל קטן, לא משהו חדש רק שעכשיו יש לי את הזמן לטפל בהם. ואני מאמינה שזה מאוד חיוני שאתקן לפחות חלק מהדברים. אז עשיתי רשימה של כמה דברים שמפריעים לי: ביטחון עצמי נמוך , ריחוף (חולמת בהקיץ הרבה, לא מרוכזת ) ואחד הקשיים המרכזיים הוא החוסר יכולת שלי להתמיד עם הדברים שאני עושה. כמו שאנשים מדברים על דיאטה רק שאצלי זה פוגע בבריאות. ולכאן מתקשר חלק חשוב, יש לי שיתוק מוחין קל. המשמעות של השיתוק היא שהשרירים שלי חלשים. והגוף משתנה ומתנוון אם אני לא מתחזקת אותו, זה דברים קטנים: לשבת ישר, לכופף את הברך, לנשום מהאף ולא מהפה. שאני צריכה להתמיד בהם כל הזמן. דבר מרכזי שמפריע לי הוא בעיה של דחיפת לשון שעד שאני לא אלמד לשנות את מנח הלשון בפה ולנשום דרך האף באופן קבוע הלשון תמשיך לדחוף את השיניים והלסת התחתונה תמשיך להתקדם. יש לי קושי לסתכל במראה ולראות את הפנים שלי משתנות מיום ליום. ומנגד קשה לי להיות מרוכזת 24/7 באיפה הלשון שלי מונחת. שונאת את עצמי בעיקר ומפחדת מאיך שאראה בעתיד. השאלה שלי היא מה תהיה מסגרת מתאימה לעזרה בדברים שציינתי. ניסיתי בעבר טיפול קליני והפריע לי, מצאתי את עצמי מדברת ומדברת ולא מקבלת תגובה, הכוונה, עצה. אני מבינה שיתכן שניתקלתי במטפלת פחות מוצלחת. קראתי על CBT ואני תוהה אם זה יעזור בדברים שמושרשים בי מגיל קטן, והתמדה דורשת זמן. מפחדת שטיפול קצר מידי יגרום לי לחזור חזרה במהירות. בנוסף קראתי שיש פסיכולוגיים קליניים רפואיים, שאולי טיפלו במקרה דומה? מה אתה מציע לי לעשות? אני הלכתי לאיבוד בין כל סוגי הטיפולים והקוצ'ינג, טיפול במגע, טיפול בשיטת סיטה, NLP? תודה רבה!

שלום , הבן שלמ מגיל חצי שנה דופק את הראש בלול ,בריצפה בקיר ובכל חפץ שיש לידו.ההתנהגות הקיצונית ביותר היא כשהוא הולך לישון הוא דופק את הראש בלול עד כדי כחולין במצח ודם מהאף....אני כבר חסרת אונים ולא יודעת מה לעשות ,אני לא נכנעת לדרישות שלו מנסה להרגיע מחזירה למיטה ,נשארת לידו אך כלום לא עוזר!!! הדפיקות ראש בלול מפחידות אותי שמה יקרה לו חבלה חמורה בראש אני לא יודעת מה לעשות איתו ואיתי .בבקשה עזרתכם.תודה

נועה ,אמא יקרה .. קודם כל קבלי חיבוק וכוחות לדרך .זה בסדר שתאפשרי לעצמך מקום לנוח במשך היום ... לא יודעת לאבחן אני לא רופא ובכל זאת הלב שלי משך להגיב לך .. לאמר לך עד כמה ליבי איתך אבל גם עם הילד .הקושי של שניכם הוא ענקי ומתיש חושבת כאמא שברגע שהילד מרגיש כל כך מתוסכל ודופק את הראש חבקי אותו תהיי איתו עד כמה שאת יכולה תראי לו שזה בסדר שאת אוהבת אותו ומכילה את הקושי שלו ..ויחד עם זה לא מוותרת על דברים חשובים . בבקשה אל תתעלמי ממנו התעלמות מביאה אותנו אחר כך לפורומים האלה מתוסכלים וכואבים שנים רבות ... ושוב המון המון כוחות והבנה לקושי ...אנחנו כאן אם נכון לך לקבל כתף ואוזן קשבת . מקווה שלא פגעתי או אמרתי דברים לא מתאימים .. קחי ממה שכתבתי רק מה שנכון לך .

הי, אני רק משתתפת בפורום, אבל מכירה כמה וכמה תינוקות במסגרת עבודתי. חושבת שכדאי לפנות לאבחון התפתחותי וכיו"ב. ייתכן שהקטן, למשל, היפוסנסיטיבי למגע. אנשי מקצוע ייטיבו לומר ממני. כדאי לפנות לעזרה מקצועית. סוריקטה

אי אפשר לבוא ולומר להתראות ותודה..בלי להתעמק בפרידה? אולי זו עוד התמודדות מיותרת? האם יש מטופלים שפשוט באו לפגישה אחרונה ואמרו להתראות? לא מבינה את השאלה של ת. סופית..מה פתאום חודש על כל שנה? ממש לא הגיוני. לי היא אמרה פרידה חייבת תהליך והיא דברה על חודש של פרידה..ואני הרי המון המון זמן.. האם יתכן שאדם יזדקק כך כל החיים? לעולם אצטרך קביים כדי ללכת? למה אי אפשר פשוט לומר להתראות וזהו? למה אי אפשר בלי "תהליך"? זה רק נשמע לי מכאיב ויגרום לי לרצות להשאר עוד....בחיי מבולבלת, והיא משאירה לי את התשובות שאין לי. עוד יומיים..........

הי מיכל, ... יש מטופלים שפשוט בורחים ומפסיקים להגיע וגם לא משלמים. והרבה פעמים הם אנשים מאד חולים. אני חושבת שרוב הטיפול שלי התמקד בנושא של פרידה, הפרדות, נפרדות ועוד מילים מהשורש. המטפל שלי אמר שכאשר אני אאמין שהוא אוהב אותי, אפשר יהיה לסיים את הטיפול. אזכיר שכן הייתה הפסקה, מדוברת והכל, ומיושמת, אנ'לא בטחה שהייתי מוכנה לזה. בינתיים אני רואה את עצמי כנכה שלעולם אזדקק לסיוע מסוג זה. כן. סוריקטה

יקירתי...השאלה איך את עם זה? להזדקק לתמיד. אותי זה מבהיל ומרתיע. היא משאירה הכל בידיי..זה תלוי בי...ולא מבינה לשם מה תהליך שאותי ילחיץ יותר? בכך היא לא מוותרת ,היא לא ממש רוצה שאחליט לעזוב כך מבחינתה רצוי תהליך.

סוריקטה את יודעת אני יודעת שהמטפלת אוהבת אותי אני יודעת גם שהקודמת מאוד אהבה אותי .. והאמת שאני יודעת שאני צריכה את הקביים האלה ...היום אולי כבר רק מקל אחד ..אבל כן זה מאפשר לי לצמוח למקומות שלא חלמתי שאהייה בהם .. את יודעת שהתחלתי טיפול הייתי חסרת הכרה אחרי פיגוע קשה קטועת רגליים היום אני מהלכת בעזרת מקל לפעמים קביים ... הטיפול שווה כל דקה כל שקל והוא גם עבודה קשה מאוד מאוד....

מיכל שלום. מרגישה את הפחד והכאב שעולה מדבריך. מרגישה שאת רוצה להפרד על מנת שלא לגעת בפצעים עמוקים וכואבים, ליבי איתך. לא נראה לי שכדאי לך לוותר. וגם אין מה להבהל לדעתי אם כרגע מרגיש לך שתצטרכי קביים לכל החיים. את חזקה ומצליחה על אף הכאב הבלתי נגמר ולפעמים הבלתי נסבל לראות גם את הטוב. יהיה טוב, אל תוותרי!!! שולחת לך כוחות, וחיבוק אם מתאים.

היי...את מקסימה! תודה על תגובתך. הייתי מחזירה גם אלייך את המילים "אל תוותרי" לא עלייך ולא על הטיפול. מקווה שהיום התבהרו לגבייך העיניינים...אני עוד מתלבטת..

כל כך הרבה זמן אחרי הטיפול ההוא. ניסיתי קשרים. ניסיתי יחסים. ניסיתי לעבוד. כלום לא הולך לי התודעה שלי עמוסה זכרונות מן העבר. הטיפול הטראומטי ואחריו חוויות חברתיות טראומטיות גם במסגרת לימודים של בנות ביקורתיות שלעגו לי ואחת נטפלה אליי ועשתה הכל לגרום לי להרגיש לא רצויה . טענה שאני נדחפת ... לא יודעת . כלום לא הלך לי . עכשיו אני בת 37 תכף גרה אצל ההורים. מובטלת ובלי זוגיות. בעבודות שניסיתי לאחרונה מאחת שחררו אותי כי היא הייתה זמנית ומאחרת התפטרתי כי לא התחברתי לאופי הנוקשה של המעסיקה.. אני מתקשה לתכנן תוכניות לעתיד ולפעול. מרגישה כובד. כאילו קשה לי לקחת אחריות על עצמי. לא מבינה למה אבל ככה אני מרגישה. אז מעבירה את הזמן סתם... אני די תקועה. הייתי רוצה להיות כבר בזוגיות , להקים משפחה אולי, להכיר מישהו יכול להציע בטחון כלכלי.. להיות חלק מהאנושות הזאת ולא סתם בין 4 קירות לבד עם עצמי. אני מתביישת בעובדה שיש לי קצבה מביטוח לאומי . בכלל אני מתביישת. בי. לא יודעת איך לתת לאנשים להתקרב. איך לתת להם להכיר אותי כשיש ככ הרבה משקעים של חולשות וכשלונות. לא בניתי כלום משמעותי. מפחדים שישאלו אותי מה עושה ולאן שואפת. כבר לא מאמינה בי. מרגישה עייפה. אני לא בטוחה שזה היה נכון לשחזר לי את הטראומה האיומה של החוסר אונים בטיפול. לא היה שם תיקון. היא השאירה אותי לבד וזעקתי לאלוהים. גם הוא לא היה שם.. הפסיכולוגית סתם עשתה להכרה שלי רהטראומה. קראתי בספר של יואב יגאל הסבר מרתק למה הוא חושב המקור לכל התסמונות הנפשיות והנוירוזות. והוא מבין זאת כהטלת אחריות טרם זמנה לפני שהתינוק בכלל מסוגל להתמודד. זאת חוויית חוסר ישע טוטאלית. הוא גם דיבר על תחושת הכובד. זה בול... אני רוצה לעשות דברים בחיים. אבל תמיד מרגישה שאני צריכה שזה יבוא מבחוץ - הרצון. הסיוע. התמיכה. הכוונה. אנשים שיתמכו יעודדו.. בתחום שלי (עיצוב) יש המון תחרות ומרפקנות. אין פרגון. כולם שומרים שלא יעתיקו מהם ולא מגלים סודות על משאבי מקצוע. מי שמקושר הרוויח. יהיה לו חבר צלם/גרפיקאי/מנהל שיווק וכיוב.. לי אין את כל המשאבים האלה. אני לבד. צריכה לעשות הכל לבד ואין לי כח באמת. אין לי כח לחשוב. הנפש שלי ככ רצתה לקבל תמיכה מתאימה ומעולם לא זכתה. ופסיכולוגים רק רוצים שאלך לעבוד עבור מישהו אחר בשכר מינימום וקוראים לזה 'תפקוד. הסתגלות' לשלם שכד במעט כסף שארויח ולשרוד מיום ליום... זה לא מה שאני רוצה. אני רוצה שתהיה בי יצירה. דימיון. מעוף. הנאה. ביטוי. סיפוק. חופש. חוויות... אני רוצה להרגיש שייכת שמחה חיה מסוגלת ומסופקת עם זהות עצמית שאני גאה בה. אין לי זהות עצמית שאני גאה בה וזאת הבעיה. אני גם לא יודעת איך ליצור לי כזאת.. כבר בת 37 אוטוטו. האם אפשר להתחיל מחדש ב 37? ואיך נפטרים מכל הזכרונות השלילים שמכבידים על המח? תקוע בי. הקלטות שליליות נתקעות בי. גם מהטיפול הטראומטי שהיה וגם מהחיים. דווקא מה שפגע בי נתקע בזכרון.. מי אני? חשבתי להצטרף למישהי שהכרתי בפיסבוק לטוס יחד לתאילנד איתה. אנחנו לא מכירות ממש וחשבתי אם באמת ניסע יחד אז... איך אציג את עצמי? מי אני? אין לי מושג. היא עובדת ובזוגיות. אני לא.. אם היא תתקרב היא תגלה שאני ריקה. זה החשש שלי. זה קורה לי עם כל אדם.

הי מימה, חשבנו עלייך, אני מאמינה שאפשר גם מאוחר. אני הצלחתי להתחיל רק מאוחר, קרוב לגילך, מאד מאד פגועה, ועבודה מתמדת ורציפה של שנים עשתה משהו. בכל זאת, יש המון אובדן, את יודעת. ומה שמקבלים חלקי. סוריקטה

הי מימה יקרה אני זוכרת אותך :-) טוב לשמוע ממך!

בודאי שזוכרת היית חסרה כאן ... מסכימה עם סוריקטה בכל מילה ומילה .... מקווה שתצליחי לקבל שהחיים יש בהם חלקיות גדולה ורוב האנשים שכירים שעובדים קשה בשביל הבסיסי ...והם חיים ומאושרים .

ברור שזוכרים :) תמיד אפשר לתקן/לשנות וכו' מאמינה שבכל גיל ועם הכוונה מתאימה. אני מאמינה שתוכלי. השארי כאן לספר...טוב לשמוע ממך!

מדובר בילד כיום בן 5 בגיל 3 בערך היה בוכה כל יום כשמגיע לגן ,בגיל 4 לקח כ 3 חודשים עד שהתרגל לגננת ואז כמה חודשים של שקט יחסי בכניסה לגן . וחזר שוב שהגננת יצאה לחופשת לידה , ואז נירגע שהיא חזרה . בשנה שאחרי קשיי פרידה בבוקר בחודשים הריאשונים ונירגע בהדרגה , מתחילת השנה הילד מסרב ללכת כי הוא לא אוהב .את הצהרון , את האוכל , משעמם לו . משיחות עם הגננות לכל השנים התשובה היתה הוא בסדר , משחק משתתף , לא רואים משהו חריג ,בסרטון שקיבלנו על שנה שעברה שבו צילמו את הילדים ניקרעתי מבפנים , ראיתי אותו בסך הכל עומד ליד שולחן עם עוד ילדים כולם משחקים והוא רק מתבונן ולא משתתף , בבית עם אחים שלו הוא דיי פעיל , מה עושים ? כיצד ניתן לאבחן את הילד ? שאנו חוקרים אותו אז הכל לא בסדר אך לא מתלונן שמטרידים או מרביצים . בבקשה עזרתכם .

תודה שקמתי תודה שישנתי מה שישנתי תודה על כאבים שמזכירים לי את נוכחות הגוף תודה על יכולת להניע את הגוף עצמאית תודה על מה שמתפקד תודה על מים וקפה תודה על בעלי החיים שסובבים איתי תודה על געגועים למי שכבר לא איתי תודה על אנשים טובים שסובבים אותי תודה על היום שמחכה לי ושאני לא לבד תודה על מי שאני ועל היותי בחיי... תודה על מה שאני מביאה לעולם ועל מה שהעולם נותן לי תודה שאני מבינה שאני בהדחקות מהיום ובכלל תודה שאני משוכנעת בהליך שבחרתי .מקווה שגם אחרים יסכימו איתי תודה שאני מאמינה שהכל לטובה ושהיקום אוהב אותי ומגן עלי תודה שאני מצליחה להקיש בטלפון למרות הכאב האין סופי תודה על אמבטיה תודה על תירגול בוקר שמזכיר לגוף שלי שאפשר אחרת תודה על זיכרונות וגעגועים לאישה נפלאה תודה על רגרסיות הם מקפצה נהדרת להצלחות נוספות תודה שאני רואה את הדרך שעשיתי תודה על מטפלת וטיפול תודה על חגים שניגמרו תודה שהייתה הפעם תקופת חגים מצויינת נסבלת ולא מעיקה תודה על משפחה ומי שסובב אותי. תודה על אביזרים שעוזרים לחיות תודה על החלקים שלי זה הופך את האני שלי לגדול ומלא צדדים מקסימים תודה שאני מאפשרת לעצמי להכיר את החלקים הפנימיים תודה על הפיצול שעזר לי לחיות מנגנון מופלא תודה על השלם שאני הולכת להיות תודה שאני לא מוותרת לגמרי עלי ולעצמי ..(רק עוד קצת 😊) תודה על מודעות ורצון לשפר תודה על עבודה שמאתגרת את המוח והלב תודה על ההבנה של מה שקשה תודה על המקום הזה תודה אודי על מחוייבות שאין מולה מילים...זה מרגש מלמד ולא ניתן להבנה .. תודה שלמדתי שאנשים יכולים להיות באמת טובים ולא עוד רגע מתהפכים .זה הרגשה טובה לא לחכות להתהפכות הזו תודה על שנים של לימוד ומורים מדהימים תודה על היותך אודי.. תודה על היותכם כולכם כאן...

הי אביב, קוראת אותך ומצטרפת - תודה לטיפול שלי, שהודות לו, פסקו בעיות בריאותיות משמעותיות שנשאתי עמי כארבעים שנה. תודה שוב לתרופות שכיבו את הזעף והחזירו לי מנוחה בלילה. תודה לטיפול שהביאני ממקום אוטיסטי והמון הפרעות למצב מתפקד, מתקשר ועצמאי יותר יחסית. תודה על חיוך של אנשים, תודה על תה ירוק ושוקולד מריר ותבואה ודגנים וקטניות, סוריקטה

שמחה שהצטרפת אלי ...קראתיך חיבוק ליום חדש

תודה על יום חדש תודה על בוקר מלא וגדוש תודה על קפה של בוקר תודה שישנתי מה שישנתי תודה על מחשבות תודה שאני חושבת על שינוי תודה שאני מנסה לכתוב תודות הבוקר כשכל כך דאון ועצוב ומורכב תודה על תהליך שאני עושה שהמילים הקשות והמפחידות שנאמרו לי אתמול כדי להפחיד ולהיות כסתח רציני לרופא חילחלו רק קצת ואני לא מאפשרת להם להתפשט כמו מגפה . תודה שהרופא הפרטי שלי לא הפחיד אותי ככה שזה ברור לי שמה שנאמר אתמול זה היה כדי להפחיד תודה על כל הקולות שעולים בי למרות הקושי מולם תודה על משפחה תודה על אוכל ומים תודה על חשמל ויכולת לשלם את החשבון תודה על בית תודה על מיטה תודה על המקום הזה תודה על היש בחיי תודה אודי על היותך

אביב, ראיתי אותך נאחזת על ענף קלוש אי שם בקשייך הצורבים. לומר שאני איתך ושולחת חיבוק, ואצלי עבר אתמול בסדר - וגם על כך תודה. סוריקטה

כן יקרה אכן שם ...מאוד לא קל בימים אלה זקוקה כל כך לשתף ולקבל רעיונות אני אובדת עצות ולא יודעת איך ומה להחליט נתונה בידיים של רופאים שדי מתנהלים בצורה לא מקצועית ציבורית אז הם זקוקים לכסתחים ...מבינה אותם ובכל זאת ...קשה וכן שם כי די היצפתי כאן גם ככה ואודי עמוס עד מאוד בהודעות לא רציתי לפתוח עוד אחת .זה הרגיש פשוט לא הוגן . אז שוב תודה יקרה שאת רואה כל כך ..חיבוק, שמחה שהיה קל אתמול הלוואי וגם היום .

האם יש איזה שהן המלצות על סיום טיפול, המטפלת אמרה שאמור להיות חודש לסיום על כל שנת טיפול, האם זה אמיתי? בנוסף לכך פעם כבר סגרתי איתה על סיום ולמעשה רק כחודש לפני מועד הסיום התחלנו לדבר תכלס על סיום? אז שאלתי, מדוע צריך לסיום חודש על כל שנת טיפול כשלמעשה רק בחודש שממש לפני הסוף מתחילים רק לגעת בנושא הפרידה והסיום, למה למשוך כל כך הרבה זמן? תודה מראש על התשובה.

יקרה, אני כותבת לך ורוצה שתדעי אני בעדך.. את תקופה מסתובבת סביב כעס על הטיפול ובעצם הפרידה הזאת היא לא מתוך מחשבה (ככה זה מרגיש מכאן)זה סביב כשלים שלה לפי הרגשתך . השאלה לא כמה זמן פרידה צריך השאלה שלי היא למה להפרד ? מה באמת הקושי ... מה הפחד או ההתנגדות שעולה בך .. תהליך פרידה הוא תהליך משמעותי מאוד ..חשוב בכל מקרה לעשות אותו נכון ככה שתישאר לך חוויה טובה . אישית נפרדתי ממטפלת אחרי שש שנים היא סיימה טיפול כי לא היה בה היכולת לטפל בי יותר (זה לא הסיפור שלך .)..ובכל זאת עדינו תהליך פרידה ואחרי עיבוד של שנה בטיפול חדש חזרתי אלייה לסגור את הטיפול לגמרי .. מה שזה נתן יכולת להמשיך עם מטפלת חדשה ואף להשאר בקשר טוב ומיטיב איתה ... לדעתי חיזרי אלייה עם השאלה לפני שתבררי כמה זמן תהליך פרידה תבררי למה את רוצה להפרד והאם נכון לך להיות לבד ...אבל תעשי את הברור בצורה אמיצה לראות פנימה את ההתנגדויות והכעסים ... האמת שהטיפול חשוב לץ וגם המטפלת אחרת פשוט היית הולכת .. מהצד זה נראה כמו רגרסיה לצורך צמיחה בתהליך ...בהצלחה אתך

הי, אני חושבת שכדאי להקשיב, ובפרט ובעיקר, אולי, למטפלת, שכל כך מכירה אותך. גם כשפחות מבינים. סוריקטה

היי..לא נשמע הגיוני. אבל לכל מטופל מתאים סיום שונה נראה לי..יש כאלה שזקוקים ליותר זמן ויש כאלה לפחות זמן. שלי המליצה חודש..נשמע לא הגיוני חודש לכל שנה. כי יש כאלה גם 10 שנים אז יקח 10 חודשים??? לא יודעת כמה זמן את בטיפול ומה מניע אותך לעזוב. נשמע שכעס וחבל שכך. נסי לברר איתה לפני שתחליטי סופית על עזיבה. בהצלחה.

תודה לכן יקרות. ... אכן כעס... המון, המון!!! ולא יודעת אם יכולה יותר!!!

סוריקטה יקרה :-) את יודעת, אני מרגישה קצת חופרת על העניין הזה. אבל כבר מכירים אותי כאן נכון? ואני לא מניחה לנושאים בקלות :-( עדיין לא סיפרתי למטפלת שלי על כך שניסיתי להשלים (היה חג ולא נפגשנו) ברגע שאספר, אז זה בטח יהיה נושא הטיפול שלנו לשנה הקרובה. אבל אפשר לכתוב על עוד משהו (אבל ממש קטן)? אבל הוא קצת מוציא אותי רעה המממ, בסיום השיחה שהייתה לנו , היא ניגשה מאחוריי לחבק אותי ואני פשוט הזזתי לה את היד. אני חושבת שהיא ממש נפגעה ואני מאוכזבת מעצמי עד מאוד כדאי שאדבר איתה על זה? מה להגיד? האמת היא שפחדתי שאם היא תחבק אותי אז היא תרתע ממני.

הי מיקה חמודה, מניחה שתדברו על הנושא באמת בשיחות, ובראייה של תמונה נרחבת. מוכר גם לי מאד הקונפליקט בין רצון לקירבה לבין הדיפה וריחוק. מניחה, שכל כך היית חרדה שעמיתתך תרתע, כך שיצרת בעצמך מצב כזה של הרחקה, עוד לפני שבדקת אם המציאות תואמת. דומה להתנהגות בהינתן חרדת נטישה. ואולי את ממשיכה ובודקת. בטיפול - אפשר בדרך כלל לתקן. מול העולם בחוץ, כנראה, שלפעמים מסובך יותר. מעניין שכל זה קרה בזמן חופש מהטיפול. אולי במקום להתרחש וליישם בחדר המוגן של השיחות. אלה רעיונותיי. כולן מוזמנות להוסיף. זוויות הראייה שלנו יכולות להשלים (מילה נחמדה בהקשר המדובר) עוד. שלך, סוריקטה

עשית מעקפים כדי להרגיענו. ריגשת. תודה. סוריקטה

אין מאושר ממני עכשיו באמת .. דאגתי מאוד.... כמובן שלמדתי מהתהליך שעברתי בימים האלה המון .. לכאן יכולה לאמר שאני פחות קרבנית . שהחוסר אונים עדין מפצל אותי לרסיסים אבל יש יותר חיבור בפיצול .. ככה שזה לא הופך לחרדתי...הייתה דאגה נקייה. שמחתי לראות על עצמי שהחלקים הנרקסיסטים לא התעוררו לא ברצון של כעס ולא ברצון של לברוח ... אין ספק שדברים יתבררו בטיפול לגבי חוסר אונים ותגובות נורמליות /אבנורמליות ודרכי התמודדות .... אני יודעת דבר אחד אודי יקר אתה חשוב ומשמעותי עבורי כל כך מופנם בטוב שזה מרגש. אם מדברים על חוויות מתקנות לבניית אמון אתה אודי זה פשוט למידה ממושכת על אנשים טובים בעולם . אתה וכל הקבוצה שכאן ..בית אמיתי .. תודה אודי , תודה על היותך ..

הי אודי, התגעגענו. ראה איזה תפקיד יש לך בחיים שלנו :-) חג שמח! סוריקטה

היי אודי, אני בת 28, גובה 1.72 ומשקל 53-54. תמיד הייתי רזה. אני לא עולה במשקל והדבר מפריע לי מאוד. מה יכולה להיות הסיבה לזה שאני רזה כ''כ. ? הדבר הזה מעסיק אותי יום יום. אני מפתחת קנאה כלפי בחורות צעירות ממני בהרבה שהן רזות 'בטעם', חטובות...אין לי שקט נפשי. כל הזמן בוחנת אחרות ונכנסת לתסכול... בנוסף, אני בחורה בת 28 אבל מרגישה מאוד ילדותית, לא בוגרת ותלויה באמי. זה דבר שמפריע לי מאוד. האם זה קשור לאינטליגנציה? איך אני יכולה לפתח עצמאות/בגרות? תודה מראש

הי אודי, כנראה שכמה מאיתנו לא הצליחו להבין מתי הפורום יחזור לפעילות. אניח שכנראה לא יעזור לי/לנו למלא את הראש במחשבות חרדתיות (והידד לתרופות), או בכלל להעמיס מחשבות, בהקשר זה או אחר במצבי אי ידיעה, ואולי כדאי להשקיע משאבים בכל מיני מקומות ולא להיצמד דווקא לאחד בלבד. אם כי, לא תמיד קל (וגם לא תמיד חייבים) להסיח את הדעת. בקיצור, אנשים חושבים עליך, ואני, אני ממתינה בסבלנות ומנסה להתאים ולהגמיש את עצמי למצב, גם אם לעתים תגובת הבטן הראשוניות מותאמות פחות. תיקונים, סוריקטה (החל מהשבוע הבא, בו, כנראה, נתחזל"ש, אעבוד ממש קשה, כנראה לאורך השנה כולה, ואולי אצליח להגיע לכאן פחות. אולי כך נכון גם עבור אחרים כאן)

את יודעת באיזה שהוא שלב שדאגתי באמת וזה הרגיש כבר משתלט ...החלטתי לעשות כמה פעולות בנהם היה לא להכנס לפורום יותר לבדוק עד יום ראשון. ולקבל שאין ביכולתי לעשות דבר מלבד לבקש מהיקום לשלוח הרבה טוב לכולם ... מה שנקרא לשחרר זה עבד ..תהליך לאט לאט .... ובקשר אלייך אהובה תשמרי עלייך לעבוד וקשה זה בסדר אבל לא לוותר על המקום שלך לא לוותר עלייך ... ואנחנו כאן מתי שתבואי נשמח המקום שלך שמור בכל גודלו . ובקשר ללהיות כאן פחות אישית אני נעזרת בהמון מקומות ואנשים טובים באמצע הדרך . יש מקומות יותר יש פחות ...זה עוזר לי להיות במקום יותר חי ופחות שורד ...ולתפקד בכל החזיתות בו זמנית . אבל אין ספק שכדאי מידי פעם לבדוק כמה ולמה ואיך....ולא להשאר מתוך הרגל אוהבת אותך ואתגעגע מאוד ...תודה שכתבת שלא אדאג ... קופסת חיבוקים אוהבים וכוחות לדרך....💟💜💛💟💛💚

הי אביב, חמודה שכתבת לי :-) מעניין שאני לא הגעתי לדאגה הזאת בהקשר לפורום. איכשהו ההסבר שבחרתי לתת לעצמי שהוא שמשהו לא הלך, אבל לא אסון. חלמתי על הפורום הלילה. לא היה ברור בחלום אם תהיה הפתעה בבוקר (ובמציאות יש, אודי כתב הסבר. אודי - ממש תודה, איש יקר). בכל אופן הייתה משאלה לכזו. אני בודקת כאן כשיש לי זמן. בדרך כלל כשאני בודדה מאד, ומול מחשב. ואז לפעמים יוצא שאני כותבת יותר. בצמידות לחלום הזה, על הפורום, היה חלום בו אני מתעמתת עם אמא ואומרת לה בפרצוף שאני יודעת מה היא עשתה לי. יוצאות מילים. זה לא היה קודם גם בחלום. אמרת דבר נפלא - לשמור על המקום שלך. באמת לאחרונה הרגשתי שלא נשאר לי מקום להיות אני במקום העבודה שלי. שכמעט לא נותר לי מרחב אישי. התפיסה ההורית שלהם לא תמיד מתאימה לשלי (בשיתוף עם השיחות בטיפול, כמובן), לפעמים אני ממש מאד לא מסכימה, אבל פועלת על פי ההנחיות. לפני החג הרשיתי לעצמי לנהוג בדרכי, שגם תאמה את המצב והדרישות שלהם. יצא שהצלחתי וזה הסב לי אושר וגאווה. יפה כתבת - לבדוק כמה ולמה ואיך ולא להישאר מתוך הרגל. מפחיד לבדוק. והיי, אני עוד כאן, כנראה. וכן, כוחות - צריך... שלך, סוריקטה

את יודעת קראתי אותך שמחה על ההתקדמות אפילו בחלום מול אמא זה המון שיש את הרצון הזה.. ואולי כן תיישמי למרות ואולי דווקא בגלל מצבה הקשה . בקשר לעבודה קבלי חיבוק וחיזוק קשה עד מאוד המצב שנקלעתאליו אבל אני בטוחה ביכולתייך להתמודד . והמקום הזה שהגעתי אליו הדאגה לאודי לא לעתיד הפורום הדאגה שלי הייתה נטו לאודי ...כן היו שם קולות הגיון שאמרו תקלות וכאלה . אבל הידיעה שאודי כל כך מחוייב ומילה שלו זאת מילה . ועצם זה שראיתי שמקומות אחרים פעילים בדוקטורס + מצבי הנפשי המאוד מעורער יצרו דאגה מהסוג החזק והלא מווסת .. מניחה שאצלך זה לא הגיע לשם גם בגלל התרופות ואז הדאגה הטבעית הייתה מתונה יותר . אבל כמו בסיפור על הזאב .. כרגע התחושה שצעקתי זאב זאב סתם ולכן כנראה זה למידה ותהליך ... בכל מקרה דאגה זה חלק מהרגשות שישנם בקשר וכן כמו שכתבתי לאודי הוא מאוד משמעותי עבורי גם אם וירטואלי . שיהיו לך ימים קלים ופחות בודדים גם אם אני אפסיד אותך כאן .. אוהבת חיבוק

שלום לך. להלן תאור של מה שקרה מאז שפיטרו עמיתה לעבודה,שעבדתי לצידה(חדר לידה)במשך שנה וחצי מבצמבר 2015 עד יוני האחרון. מתנצל מראש על אורך הפנייה. שלום רב. אני עובד במקום עבודה במחלקה קטנה-היינו 4 עובדים(מנהל מחלקה, 2 עובדות ואני-בסה"כ 2 גברים ו-2 נשים). לאחרונה פיטרו את אחת העובדות.אומנם מנהל המחלקה פיטר אותה אך לחצו עליו מלמעלה לעשות זאת. המפוטרת בת 48.אני צעיר מימנה בשנתיים וחצי.שנינו נשואים ובעלי משפחות.כשהייתי מגיע לעבודה בבוקר והייתי רואה את הרכב שלה בחניה-הייתי עולה למשרד בכיף ובהרגשה טובה ואחרי פיטוריה-אני מגיע לעבודה רק כי "צריך לעבוד"ללא כל הרגשה טובה.ראיתי את אותה מפוטרת בתור דמות של"אחות בוגרת"במובן הזה שאפשר לשוחח איתה כמעט על כל דבר-כולל על דברים אישיים,ולקבל תמיד מענה ואוזן קשבת.כמוכן-אולי חיבבתי אותה גם על רקע זה שמסתבר שהייתה לנו הסטוריה משותפת-למדנו באותו בית ספר תיכון.כשהייתי בכיתה י',היא היתה ב-יב'.הפיטורים האלה גרמו לי לקחת את זה מאוד קשה ובמשך שבועיים להיות עצוב מאוד ואף לפגוע לי(בעיקר בימים הראשונים)בתפקוד בעבודה.אני כמובן מאוד אהבתי אותה ומאוד חיבבתי אותה.למרות שברור שלא יכול להיות בינינו משהו רומנטי או מיני(כי אנחנו כאמור בעלי משפחות)-איך יתכן שכך הרגשתי והגבתי?האם יש לכך הסבר? אחרי שבועיים מהפיטורין הצלחתי לקבוע איתה פגישה בקפיטריה של מועדון ספורט שם לשנינו יש מנוי-ונירגעתי במובן הזה שהתברר שאוכל לשמור איתה על קשר ידידותי. בסביבות ה20ליולי אחרי שהמשכתי"להימרח"עליה בעיקר בהודעות טקסט טלפוניות וגם להזכיר לה דברים ממקום העבודה שהיה שלי(והוא עדיין שלי)היא שלחה לי הודעה שהיא מבינה שיש לי כוונות טובות אך התנהלותי מעיקה עליה וביקשה שאפסיק.התנצלתי על זה שאני מזכיר לה דברים ממקום העבודה הקודם שהיא כבר רוצה לשכוח והיא לכאורה קיבלה את התנצלותי. ואז במקום העבודה האשמתי את אחת העובדות שיש לה חלק בפיטורי הבחורה שאני"מת"עליה(ושהצטערתי כאמור מאוד על עזיבתה)וזה גרר תגובה מצד המקורבים של זאצ שהאשמתי אותה-התקשרו אל זאת שאני"מת"עליה והאשימו אותה בכך שהיא מתסיסה אותי.ואז המפוטרת שאני אוהב אמרה לי-"אני צריכה לקבל טלפונים כאלה?!אני כל הזמן דאגדי לך וזה מה שאני מקבלת מימך בתמורה?-הסברתי שהכל קרה כתוצאה מכך שלקחתי קשה את פיטוריה וזה הכל כתוצאה מתגובה רגשית אך הפעם היא לא קיבלה את ההסבר ונוצר בינינו במקום שבו אני פוגש אותה(במועדון הספורט)מעין נתק ש"משגע"אותי-איך עד לא מזמן הייתי כה קרוב אליה ועכשיו כמו 2 זרים.הנתק הזה נוצר באוגוסט.שלחתי לה בטלפון לא מזמן,בסוף ספטמבר"התנצלות"על רקע יום כיפור אך לא ניראה לי שזה עזר במיוחד.ואותי בעצמי קצת מרתיע לברך אותה בשלום-כשאני רואה אותה ליידי במתקנים השונים של מועדון הספורט.האם להתגבר על המבוכה וכן לברך אותה?ודבר נוסף-יש לנו שם גם חוג משותף.האם כדאי לי לנסות ולהתחבב על החברות שלה שם בחוג וזה אולי יעזור לי בעתיד לחדש את התיקשורת המילולית איתה?

מקווה שזה סתם יום ארוך בגלל השבוע המקוצר שניכפה עליינו ... מוצאת את עצמי ניכנסת יוצאת ניכנסת יוצאת ... ועכשיו כבר קצת דואגת ... שולחת ברכות מהלב לדברים טובים . שיהיה חג שמח לכולם תהיו טובים לעצמכם ולאחרים .

https://www.youtube.com/watch?v=9dwp2_WRubg כל כך .... ..אם היא תשתוק ותנסה להסתיר את הכאב שבחזה היא תמות לה מפנים כשהדמעות עולות עולות הראש שלה צועק קולות קולות תמונות מן העבר והלב שלה נשבר.. .היא מתה לבכות היא מתה לבכות היא מתה לבכות היא מתה לבכות היא מתה לבכות היא מתה לבכות... כבר יותר משנתיים שהזיכרונות צפים ודמעה לא יורדת ...כואב כל כך

הי אביב יקרה, אני יכולה להבין את הדמעות החנוקות. שנים ארוכות. מניחה שיש שם פחד שהדמעות תמלאנה אוקיינוס רחב ידיים, ומי יכול לו בכלל... עצוב :-( 'את רוצה להרגיש' אמר רופא הנפש שלי. וזה, כשנאמר, נגע. שלך, סוריקטה

תודה יקרה ..תודה שראית ונגעת

יום קשה ביותר בתוך תקופה מטורפת ... לא יודעת מה לעשות ומה להחליט ... מרגישה פשוט מובסת .. ואפילו לא יכולה באמת לשתף ולפרוק ....כי זה קשור להיום ועלול לזהות אותי ... הכי רוצה להעלם ולא להיות ..

חג שמח, לא ידעתי לאיזה ראשון התכוונת האם להיום? אולי ראשון אחרי שמחת תורה בכלל? כי איני רואה שהעלת הודעות... בכל אופן כרגע איני רואה את המטפלת רק עוד שבוע וחצי. אני רוצה לספר שבפעם האחרונה שנפגשנו מצאתי במסדרון חשבונית של מטופלת אחרת בדרכי אליה, רק ראיתי שזה ממנה. ישר הרמתי והבאתי לה איך שנכנסתי לחדר, היא אמרה תודה...וזהו התחלנו רגיל. אחרי שחזרתי הבייתה שלחתי לה הודעה שבבקשה שלא תחכה למטופל שלה עד הפגישה ושתתקשר לומר שמצאתי את הקבלה שאבדה. חשבתי שזה יטריד את המטופל..וכתבתי שאם זה היה קורה לי הייתי רוצה לדעת שזה אצלה ולא בידיים אחרות. היא לא נוהגת ליצור קשר בכלל מיוזמתה תמיד זה נשאר לפגישות... היא לא הגיבה בכלל למה שכתבתי לה. היא לא אוהבת שמתערבים לה או שמטופל מדבר על מישהו אחר...הנתק הוא מוחלט לגמריי. זה טוב אבל לפחות חשבתי שתגיב שתגיד שזה יטופל..לא יודעת משהו אחר: שוקלת ברצינות הפעם לעזוב, זו פעם ראשונה שהיא לא אמרה לי שהיא לא חושבת שזה צעד נבון..אלא מנסה לעזור להחליט? לא בטוחה..האם הייתה רוצה שאעזוב? לא יודעת............אצלנו זה לא שהמטופל והמטפל מחליטים יחד אלא זה רק אני, המטופל מחליט חבל שכך. נראה בנתיים אין לי קשר איתה עד הפגישה שתבוא אחריי כל החגים והבלאגן..

הי מיכל, אני מנסה להציע לחשוב על קשר בין הנושא הראשון שרשמת - ההתערבות בענייניה, לבין הנושא השני - המחשבה ש'היא' רוצה שתעזבי. וגם הבלבול בשגרה שנוצר בגלל החגים. נראה לי, שאם עדיין חולפת מחשבה כזאת במוחך (שהייתה רוצה שתעזבי) - יש מה להמשיך את הטיפול. יכול להיות שלפעמים אנחנו עושים/מתנהגים והמטפלים שלנו לא סובלים את זה. אבל זה לא השלם. ועל פי רוב, לא משמעו שנעוף לכל הרוחות לעד. בשביל זה יש גם תחום של 50 דקות פגישה, ומרווח בין הפגישות. יפה בעיניי התפיסה שהאחריות על הטיפול היא של המטופל. אודי כתב לך באופן ממש נוגע ללב, שאת עושה עבודה מאד יפה. הייתי שמה במסגרת, שומרת וזוכרת. לשמור על הטוב, שלך, סוריקטה

מיכלי קראתי אותך מספר פעמים ואני מנסה לחשוב למה מיכל זקוקה כרגע ... מה את מנסה לאמר בין השורות ...ומה שאני מרגישה לא בהכרח נכון זה בילבול זה צורך שהיא תיראה אותך . צורך להרגיש שפעלת נכון שהבאת לה את החשבונית קושי רב מול זה שלא ניפגשות שבוע וחצי .. קושי רב מול הנתק המוחלט ... ואז, שוב עולה הרצון ללכת .. ברור שזאת החלטה שלך ,טיפול הוא אחריות שלך . את היא זאת שצריכה לחשוב מה נכון לך .ואני עדין חושבת שהפחד הטבעי מהרגרסיה ומימה שמסתתר שם מאחור . אישית לא הייתי חושבת על לעזוב הייתי חושבת איך אני צולחת את קיר הפחד ומה הרגרסיה הזו רוצה להגיד... אני מאמינה בספירלה הירידה היא לצורך עלייה ותשימי לב שהירידה תמיד יותר גבוהה מהירידה הקודמת ... אצליינו בכפר אומרים קדימה לפעולה....בהצלחה אהובה שנה חדשה אחרי החגים ...חיבוק

תודה סוריקטה ואביב יקרות..הכל כל כך מסובך לי. יש עוד יומיים עד הפגישה..עדיין במחשבות מה לעשות..ההרגשה היא שהפעם זה לא בריחה מצד אחד כי כבר יש כלים וכו' מצד שני לא בטוחה בהמשך.יש הרגשה שהחלטתי שלא להחליט ואז זה כאילו להמשיך אבל בלי להכנס לעומק. לא יודעת. היא ממש נותנת הרגשה שלהמשיך או לעזוב תלוי רק בי. ואני חושבת שזה צריך להיות של שתינו דווקא. וסיום לוקח חודש בערך לדעתה...ואני מעדיפה פגישה אחת אחרונה להפרד בלי סיום דרמטי. יהיה לי ממש קשה ההדרגתיות..האם היא הכרחית? זה רק יהיה לי קשה יותר. ואז באות המחשבות שאולי זה לא הזמן.... דילמה.

מה שלומך ?? קראתי אותך מתוך מסך הערפל .אוהבת אותך והכי יודעת כמה זה קשה ונורא בבקשה תני להם מקום רק שנותנים מקום לקולות הפנימיים נעשה שקט . זה לאמאומר לתת להם כל מה שהם רוצים כן לשים גבולות לשמור עלייך אבל תני להם מקום ... אוהבת מחבקת ברכות

הי שירה יקרה, נשמעת מדאיג לאחרונה. מקווה שאת שמורה. הכי שווה לשמור עליך. שלך, סוריקטה

תודה סוריקטה יקרה על המילים הטובות. שלך שיהר

תודה אביב יקרה, אני יודעת שאת מבינה. כואבת גם איתך.

תודה שעוד חג עבר ונשאר רק עוד אחד ושיגרה ... תודה שאני כותבת תודות למרות ואולי על אף שאני רוצה להיכנס מתחת לשמיכה ולא לצאת משם תודה שאני מרגישה שמשהו לא תקין עם הגוף נפש שלי למרות שלא ממש יודעת מה ועל מה ודי מנחשת . תודה שאני ממשיכה ללכת לטיפול למרות הקולות שהכי רוצים לברוח, (בדיחה פרטית אין להם ברירה הם תקועים איתי :) ) תודה שאני פחות מגיעה ממקום המושיע והרבה פחות קרבן - העבודה שלי זה אחלה תרגול תודה שאני מבינה שלא הכל שחור לבן ומנסה לראות ולהרגיש צבעים אחרים תודה שאני פחות נבהלת מהדיכדוך הזה ונותנת לו להיות הוא יחלוף כמו שבא תודה על עוד יום חדש ומלא בהפתעות תודה על גשם שבפתח שיגרום להתחדשות תודה על מי שאני תודה על עבודה כזו שגורמת לי לחשוב על אמפתיה והכלה ונתינה ואני ואתה תודה שיש לי כוחות להמשיך לעבוד עם מי שאני עובדת ושאני לא נשברת למרות שממש קשה לי כבר פיזית ונפשית תודה שאני מחפשת את דרכי בכנות מבררת מה נכון לי להמשיך ומה אני רוצה תודה שאני בכלל מנסה להבין מה זה רצון והאם מה שאני חושבת שהוא הרצון שלי הוא באמת שלי או של אחרים תודה על תבניות חיים כל כך דפוקות שלא משעמם לי בחיים תודה שבסה"כ מצבי טוב והוא יכל להיות הרבה יותר גרוע תודה שאני לא נזקקת לזולת בפעולות של יום יום תודה שאני יודעת להעזר בשני כשאני צריכה תודה על שנה חדשה נקייה אופטימית תודה על שנה שנגמרה שהייתה מאתגרת דייה כדי שהעמוד באתגרים תודה על למידה תודה על תהליך וצמיחה תודה על בריאות גם עם לא משהו תודה על היש , אני יודעת איך זה נראה כשאין בכלל תודה על מכשירים שעוזרים לחיות תודה על תרגול של הבנת האחר גם בלי מילים וההבנה עד כמה לא ניתן להיות ולהבין לגמרי את האחר תודה על יכולת וירבאלית תודה על מחשבות תודה על היש בתחום הגשמי , תודה שיש לי מה שצריך כדי לחיות תודה שהאהבה שלי לעולם לא נהרסה תודה שאני רואה את הטוב באנשים בעולם תודה על הטוב שהיקום נותן לי תודה שאני מאמינה שהכל לטובה , זה נותן כוח תודה שאני משתדלת לא להאחז בסבל תודה על כל הרגשות שעולים בי גם אלו שקשה לי איתם תודה שלפחות במחשבה אני נמצאת במקום שחושב מה לעשות עם הגוף הזה ואיך לזוז ממשבצת הנוחות שלא נוחה בכלל ... תודה על היותכם כאן תודה על המקום הזה תודה אודי על היותך כל כך מושרש בי שמוצאת את עצמי חושבת מה אודי היה אומר או מחפשת תשובות בעצים ישנים .יודעת שאתה שם ...תודה על היכולת שלך להיות כל כך משמעותי כל כך מקצועי גם דרך הוירטואל ... שיהיה שבוע טוב ,

תודה, אודי, על ההפתעה הנעימה (העלאת ההודעות היום). שימחתני מאד. מאד מאד. ובכלל, אני הרבה יותר טוב. קסם הטיפול התרופתי (המשולב בשנות טיפול עקבי בשיחות). ואת יודעת אביב, כתבת תודה על יכולת ורבלית ותודה שהאהבה לא נהרסה ותודה על מחשבות. אהבתי. אאגד וארשום - תודה על מגע וקירבה גם ללא מילים. שלכם, סוריקטה