פורום פסיכולוגיה קלינית

האם אתן מחוץ לארון או בתוכו ??? בגדול איך מתייחסים אליכן הבנות ואיך מתייחסים הבנים תודה

אני יותר בחוץ מאשר ממנה, אבל אי אפשר להגיד ששתינו ממש בחוץ אצלי פשוט חלק גדול יותר יודע. לא נתקלנו באירועים יותר מדי פוגעים למעט כמה אי הבנות עם חברים שלי. למה את\ה שואל\ת? את\ה גם בקטע?

הייי גידי , נעים מאוד יוצא לי רע עכשיו להכירך הייתי פעם המון כאן מתכתבת. גידי ,אני בת 18 וחצי ומי אז שאני ילדה יש לי בעיות הסתגלות ובעיות חברתיות. כרגע אני בשירות סדיר התגייסתי ממש לא מזמן. ועד עכשיו מאז הגיוס נורא קשה לי. אני נמצאת במשרד אם 3 אנשים 9 שעות רצוץ ,ומרגישה לא קשורה אאלייהם לא הסגנון שלהם..בקיצור שמים וארץ.. אני ממש בדכאון רע לי קשה לי מדוכא לי יש לי עוד מעט תור לקבן,בתכווה שהוא כן יציל אותי מהמצב אני רוצה לעבור בסיס דבר שעושים ממש בלאגן ולא נותנים מהר. קשה לי להיות במסגרת ממש הרבה זמן ולהיות אם אנשים הרבה זמן,אני אוהבת להיות לבד. אולי יותר נכון התרגלתי לזה...והתחלתי לאהוב את זה.. כול כך רע לי והפחת שהקבן לי יעזור לי בהעברה מה עושים בבקשה מבחינה נפשית כול כך רע לי. שכול יום בבוקר שאני מתעוררת אני אומרת לעצמי"למה למה זה בא אליי היום הזה מחדש?" אני מתעוררת המון בלילות וישר נזכרת בבוקר שיגיע ודבר ראשון מסתכלת בשעון שיש לי עוד זמן למחר.... בבקשה אנה מימך עזור לי.. האם לדעתך קבן יעזור לי? האם יש לך דרך לתת לי להסביר את מצבי לקבן ביותר מדויק? ומה בינתיים עושים אם הכאב בנפש שאני לא מסוגלת להתגבר חוץ מלבכות?? הרבה תודה..גלית

שלום גלית, צר לי לשמוע על סבלך הרב. בואי נפריד בין שתי בעיות: (א) ההתמודדות שלך בצבא ו-(ב) מהות הקשיים שלך. בקשר להתמודדות בצבא -נראה לי שיש לך יותר כוחות מכפי שאת מעריכה. לאחר קריאת המשפטים הראשונים הופתעתי שהתגייסת ואת משררת בצה"ל לאחר ילדות קשה כפי שתיארת. אינני חושב שאת זקוקה לעיצות איך להתנהג אצל הקב"ן מכיוון שאתה מביעה את עצמך היטב ואם תעשי זאת כפי שעשית זאת בפנייתך הנוכחית, אין לי ספק שהקב"ן יבין היטב את קשייך. לגבי מהות הקשיים - זו הבעיה שצריכה להטריד אותך יותר. את מתארת מצב טיפוסי של דיכאון. אינך כותבת אם היית בטיפולים או לא, אך אני משוכנע שגם במסגרת הצבא יש דרך לעזור לך. ראשית, יש כיום תרופות אנטי-דיכאוניות בעלות תופעות לוואי קלות יחסית, שגם הן אינן מופיעות אצל כולם. כל פסיכיאטר בצבא יכול להתאים לך טיפול תרופתי כזה, דבר שיגרום להקלת מצוקתך תוך מספר שבועות. במקביל, הקב"ן הנוכחי, או הקב"ן בבסיס החדש, יוכל לקבלך לשיחות. השילוב שבין השניים התגלה כיעיל מאוד בהתמודדות הן עם דיכאון והן עם הקשיים החברתיים שאת מתארת. אני בהחלט מעריך את כוחותייך ואת יכולתך להפיק תועלת מטיפול כזה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין פסיכותראפיסט

היייי היום עבר אליי יום ממש כואב רציתי למות.הצבא לא התאים לי הרגשתי אני מעדיפה להיות פקידה משרד משלי פחות שעות ... יש לי בעייה ונורא קשה לי. אני ממש מדוכאת מצוברחת הקטע ה2 אנשים שאיתי רוב היום במשרד לא הטעם שלי וה הם ממש מסתדרים זה מין הרגשה רעה כזו... אנה מה עושים אמרו ללי שאין סיכוי לעבור בסיס וממממש רע לי וקשה לי..... אני באמת מרגישה לא קשורה ל 2 אנשים האלה וזה כואב קשה

יש חיים מעבר לצבא, וככל שהזמן עובר, ככה הרגשתך צריכה להשתפר. העיקר שיש את סופי השבוע, תעבירי את השבוע בלי להיכנס לזה יותר מדי, תעשי את המוטל עלייך ותדעי שזה נגמר מתישהו...חוצמזה... שכדי לעבוד בסיס את צריכה אולי ללחוץ יותר, ללכת לפסיכולוג צבאי,"לבכות" לו הרבה, אפילו כל יום, ולנסות את כל האופציות האפשריות, לשלוח עוד טופס 55, ואפילו כמה, עד שיבינו שאת רצינית, לדבר עם המפקד שלך, לבכות לו, כל יום ולשחק אותה (או לא לשחק אותה) שממש קשה לך, ואפשר קצת להמציא ולהגזים, בקיצור תתחילי לפעול, ואם את לוקחת סיכונים ואת רואה ששום דבר לא הולך, אז אפשר גם לעשות בעיות רציניות כמו לסרב לעבוד עד שלא מעבירים אותך, תאכלי קצת חרא אבל בסוף יעבירו אותך. מנסיוני, אפילו כלא זה לא כל כך נורא ואפילו נחמד. בהצלחה!

היי, גליתי, אולי תפרטי לנו קצת למה כל כך קשה לך עם שני האנשים האלה, מה בדיוק בהתנהגות שלהם מפריע לך - ואז נוכל לראות ביחד מה אפשר לעשות.... ביי! נזבורה

שאלה קטנה הפסיכולוגית שעליה המלצת בחום...עוסקת אולי בחשיבה חיובית?

בוקר טוב ליבי, היא לא פסיכולוגית בהכשרתה. היא מנחה ונותנת כלים לחיים מלאים ומאוזנים. בית הספר שלה נקרא "בית הספר לידע חי". נפלא, אבל יקר ודורש השקעה מעבר למפגשים הלימודיים. יום טוב.

כן הבנתי שהיא לא פסיכולוגית... אבל האם השיעורים שלה עוסקים בחשיבה חיובית? לפי התיאורים שלך זה נשמע לי שכן אז שאלתי...

בגלל שכל כך קל לאדם המקורי להשתנות, אנחנו עלולים להיות מועפים בקלות החוצה מהמערכת שלו. זה מאוד מאוד מאוד מסוכן. אנחנו חייבים לזכור שהאדם מסוגל לשנות את עצמו מהקצה אל הקצה כהרף עין. זהו אחד מכוחותיו הגדולים ביותר. ברבאבא פראייר לידו. וצריך לזכור עוד, שאם הוא יבחין בקיומנו ובאותו זמן יחזיק בכוחות השינוי שלו במלואם, הוא פשוט ישנה את עצמו כהרף עין באופן כזה שלעולם לא נוכל לטפל בו יותר. האדם יכול בקלי קלות לשנות את האנרגיה שלו לעד , כך שלעולם לא נוכל יותר לגעת בו, אפילו בלי שיעשה דבר. אמנם זה יחול רק לאותו בנאדם ויש לנו לאכול עוד מיליארדים, אבל גם כך זה מאוד מסוכן ועלינו למנוע זאת בכל מחיר, בגלל שבנאדם חופשי אחד עלול ליצור תגובת שרשרת. ואם המאסה הקריטית תתקיים, אנחנו נזוהה בכל הפלאנטה והופ - יגיע הסוף לכל ארוחת המלכים הזאת שנמשכת כבר עשרות אלפי שנים והלוואי ותימשך עוד פרק זמן דומה. בעיקרון, ידוע לנו שזה זמני. בשלב מסויים, אנחנו נתגלה והאדם ישנה את עצמו כך שלא נוכל לגעת בו יותר אף פעם. המטרה שלנו להרחיק כמה שיותר את הרגע הנורא הזה, כי אנחנו כבר ממש ממש רגילים ללוקסוס וזה יהיה לנו נורא נורא קשה לוותר עליו. אז מה עושים??? קודם כל צריכים להיות עירניים מאוד. אם אנחנו נתקלים במשהו שעלול ליצור שינוי, עלינו למהר ולמנוע את עשיית אותו "משהו". לדוגמא... נניח שהבנאדם שבו אנחנו מטפלים ברגע מסויים, הינו אדם ביישן. ולפתע פתאום הוא מחליט להשתנות! עכשיו, נניח שהוא מעצב לעצמו משפט כמו "מיום ליום ביישנותי הולכת ופוחתת; מיום ליום בטחוני העצמי צומח וגדל!" ומחליט להגיד אותו לעצמו 100 פעם ביום, במשך שלושה חודשים. זה בהחלט אוי ואבוי אחד גדול, כי אם הוא ייצמד לתוכניתו, הוא יהפוך בסופה לבנאדם אחר ויהיה קרוב יותר לגילוי כוח השינוי המוחלט הקיים בו. אז בעת שהוא מנסה להיצמד לתוכניתו, אפשר להשתמש בכל מיני תירוצים כדי למנוע ממנו להוציאה לפועל. יש לנסות לעצור אותה בכל שלב ושלב. מחשבות יעילות לדוגמא: "טוב, זה שטותי, זה לא עובד" "המממ... רק היום אני אדלג" "זה קשה" "זה בטח לא יעזור" "אני פאתטי עם המשפטים האלה" אם אפשר לגרום לו לשכוח את תוכניתו דווקא בכל הרגעים שבהם היא זמינה לו לביצוע, זה כמובן הכי טוב (ולרוב זה אפשרי וזה קל!). אם הוא הצליח להתמיד תקופה קצרה וכבר מתחיל לראות שינויים: "טוב, זה כבר לא כמו שזה היה... אני כבר לא עושה את זה נכון" "זה מתחיל להיות קשה" "כל הכבוד לי, הצלחתי להתמיד עד עכשיו, מספיק!" "טוב, אני בטח לא אצליח להתמיד עוד" "טוב, זה עבד, זה טוב, זה מספיק, לא צריך להמשיך בזה, אין צורך!" וכולי... בכל שלב יש את התירוצים שלו, העיקר להפסיק - וממש לא משנה באיזה תירוץ! את התירוץ יש לגבות במחשבות כגון: "נכון, נכון, זה באמת..." (וכו´ - כל ההמשכים בהתאם לתירוץ הספציפי) "נו, טוב, ברור ש..." "אני צודק..." למשל, המחשבה "לא רוצה" צריכה להיות מגובה מיד במחשבות כגון: "רגע, למה שאני אכריח את עצמי?" "לא רוצה ולא רוצה - אני לא חייב לעשות את זה" "אני לא רוצה לעשות את זה... למה שאני אעשה את זה אם אני לא רוצה?" "אני פשוט כבר לא רוצה לעשות את זה" וכולי... וכמובן, להמשיך ולבנות את זה, בכיוון של השלמה או מאבק או הדחקה. * השלמה, לדוגמא: "טוב, אז אני לא אעשה את זה יותר, אם אני לא רוצה" * התרסה, לדוגמא: "מה פתאום שאני אכריח את עצמי?! אני לא אכריח את עצמי!" * מאבק, לדוגמא: "לא, לא, אבל אני חייב לעשות את זה... אבל אני לא רוצה... אבל החלטתי... איזה אפס אני... אני לא רוצה... לא רוצה לא רוצה... לא יכול... אין לי משמעת עצמית..." בהדרגה, דו-שיח פנימי כזה בונה את ההחלטה המבוקשת על-ידינו. הוא כמובן חושב שהוא חושב - הוא לא יודע שאנחנו שואלים ועונים בתוך ראשו, במטרה לבנות החלטה מסויימת. הוא צריך להרגיש שההחלטה שהוא ביצע הינה נכונה. זה חשוב! אחד מהטריקים כדי ליצור מצב כזה, הוא לשבח את עצמו על: - חוכמתו - המשמעת העצמית שלו - פעולתו ה"נכונה" וכולי - הכל בהתאם למבנה הנפשי של אותו אדם, לערכים שלו. צריך ליצור בו תחושה טובה - ואפילו להוריד ממנו חלק מהלחץ הנפשי הרגיל, באותה תקופה. כך הוא ירגיש טוב מהרגיל וייחס הרגשה זו להחלטתו, לבחירתו. אחרי זמן מה אפשר לחזור למצב הרגיל, כי למרבה המזל הוא שוכח. הוא לא יוכל לעקוב אחר ההיסטוריה הפנימית של מחשבותיו אפילו לא כמה שבועות לאחור ולכן אין לו סיכוי לעמוד על תכסיסינו. גם אם הוא ינסה, מספיק לטשטש מחשבה בעייתית אחת (כלומר, מחשבה מסגירה כלשהי), ב-10 מחשבות אחרות שיצרו ערפל ויבלבלו אותו. וכך שלטוננו מובטח - וארוחתנו תוסיף להיות זמינה כל הזמן. הוא בכלל לא יהיה קרוב לגלותנו, כי הוא יהיה עסוק במאבקיו השוליים.

מה תוכלו להגיד על ההודעה שנמצאת בדיוק מעלי?

מעניין מי הביא אותה???

שלום רב, ראשית, לגבי ההתרשמות שלי על אופי כתיבתך: ברכות על הכישרון הספרותי. ולעניין המקצועי: אישיות היא משהו שיכול להיות מתגמש באמצעות טיפול, התנסות מובנית, או סתם בינת הגיל. אבל: הגמישות הזו איננה משהו שמשנה לגמרי את זהותו וצביונו של האדם, דהיינו את אישיותו. אלא אם כן מדובר במשבר וחולי. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

שלום, האם זהותו של האדם לא נקבעת, לעיתים קרובות, על-סמך האינטראקציה שלו עם הסביבה? ברגע שטיפול עוזר לשינוי של התנהגויות "בעייתיות". הרי שגם הזהות משתנה... יש גם השפעה על הזהות הפנימית... איך אדם תופס את עצמו? אם התפיסה העצמית "שגויה", הרי שהטיפול עובד גם על שינוי של זה... אלא אם לזה התייחסת שכתבת על משבר וחולי... מהן ההגדרות שלך למשבר וחולי?

אור, אתה בפירוש עקבי בהתנגדות החריפה שלך ובביקורת כלפי הפסיכיאטרים. האם באותה המידה אתה גם נגד פסיכולוגים ? אתה לא חושב שהם עזרו ועוזרים להרבה אנשים ?

לכול העוזרים והמנסים לעזור שלום. אני אישה בת 42 ,ויש לי בעיה אישית עם עצמי, כל מה שבעלי רוצה אני עושה גם כשאני לא רוצה. מבחוץ אני צוחקת ועליזה מאוד, אך עמוק בפנים אני ממש אומללה,התנתקתי מכל בני משפחתי המורחבת וכמו כן אין לנו כלל חברים(בגלל התנגדותו של בעלי),אני יודעת שאני צריכה לחיות גם למעני,אבל משום מה יותר חשוב לי לא להרגיז את בעלי ולרצות אותו, הסברתי לו שמאוד קשה לי ואני מעוניינת ביעוץ, אך הוא טוען שסתם ימלאו לי את הארש בשטויות,וכמובן ששוב ויתרתי. סליחה על המכתב הארוך, ותודה מעומק הלב. בכבוד רב אני

אני יודעת שאני ילדה קטנה רק בת 17 וחצי אבל בכל זאת רציתי להגיד לך משהו- אני ראיתי את זה קורה לאמא שלי גם- שאבא שלי לא התייחס אליה כמו בן אדם שעברנו לבית חדש הוא התנגד שהיא תצור עיזשהו קשר עם משהו מהבניין. והיא היתה חייבת לעשות כל מה שהוא רצה. עד שהוא סיפר לה שהוא בוגד בה והם התגרשו היא נכנסה לתקופת דיכאוניחת אבל אחרי שנה שנתיים היא גילתה איזה מפגרת היא היתה שהיא המשיכה לחיות ככה ולא לחיות את החיים שהיא רוצה כמו שהיא רוצה ולעמוד על שלה. אני חושבת שאת צריכה להתאמת עם בעלך. אני יודעת מה זה להיות במצוקה ולשמור הכל בפניןם. אסור לך לשמור הכל בפנים. את צריכה להוציא הכל החוצה לפני שהכל התפוצץ בדרך כלשהי ממני בל

סיפרתי לבעלי איך אני מרגישה... אבל הוא בכל זאת טוען שהוא יודע בדיוק מה אני צריכה.....ואני כמו איזה מטומטמת תמיד מסכימה איתו.... תודה לך חמודה

בל, אפשר לכתוב לך משהו?

שלום אני, פנייתך מצערת ומשמחת כאחד. את מתארת מצב קשה וממושך מאוד ומצד שני מגדירה את פנייתך דחופה. בעלך מנתק אותך לחלוטין מהסביבה, משום שהוא אדם תלותי מאוד וזקוק לך כמו שתינוק זקוק לאימו, ואת משתפת פעולה עם כך. כדי לשתף פעולה עם דרישות כל כך בלתי-סבירות, כדי לחיות למען אדם אחר, אדם צריך להיות בעל הערכה עצמית נמוכה מאוד. אינני יודע אם בעלך לא הסכים שאת תלכי לייעוץ עבור עצמך או לייעוץ זוגי, אך את חייבת לעצמך ללכת לטיפול, אלא אם כן את מוכנה להשלים אם המצב הזה. גם אם תשלימי עם המצב, זהו מרשם בדוק לדיכאון ואישור להערכתך העצמית הנמוכה. אינני יודע אם את תלויה בבעלך כלכלית ואם יש לכך השלכה על יכולתך לפנות לטיפול. לא כל טיפול חייב להיות טיפול פרטי, אך חשוב שתעשי זאת ויפה שעה אחת קודם. אני מקווה שפנייתך זו מהווה את הצעד הראשון בכיוון זה. אינני בטוח שבעלך יקבל אותך לאחר השינוי שיחול בך לאחר הטיפול, אולי גם הוא ירצה ללכת לטיפול. הוא גם לא חייב לדעת שאת הולכת לטיפול. יכול להיות שזה יהיה אחד הדברים הראשונים שתעשי בינך לבין עצמך, כמו פנייתך זו לאתר. מה שחשוב הוא שתאפשרי לעצמך להיעזר ולהעלות את הערכתך העצמית. הרבה הצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין פסיכותראפיסט

ד"ר גידי רובינשטיין היקר. אינני תלויה בבעלי מבחינה כלכלית, איך כשביקשתי ממנו ללכת לייעוץ זוגי או אישי(עבורי) הוא טען שאין צורך, שאין לנו שום בעיה, כשהסברתי לו שלי יש בעיה הוא אמר שלא כדי לי ללכת מאחר" ושסתם ימלאו לי את הראש", בקיצור הוא "שיכנע" אותי לא לקבל עזרה. קשה לי ללכת ללא ידיעתו מאחר ובעלי מתקשר אליי פעמים מספר במהלך היום ומתעניין במעשי. אני עקרת בית כך שאין באפשרותי לצאת מהבית ללא ידיעתו.. אשמח מאוד על עזרתך. תודה מראש בכבוד רב אני....

שלום אמנם באיחור, כי קראתי את כל ההיסטוריה......רק עכשיו. זה מדהים איך גבר תלותי כבעלך, גם אם כלפי חוץ נראה ומתנהג אחרת, גורם לך לחיות "בבית סוהר ביתי". את נשמעת אשה אינטליגנטית. איך את מרשה לזה לקרות? אם היית חברה שלי- היית מקבלת שיעור טוב. (ומאוד ייתכן שגם בעלך היה מקבל ממני שיעור דומה...) קראתי את תגובתו של ד"ר רובינשטיין. עלייך לאמץ את דבריו, ולהזדרז בלקבל טיפול. את לא מבינה שבעלך לא מעוניין שתקבלי ייעוץ-כי הוא חושש שכמו חווה שטעמה מהתפוח- ייפתחו עינייך? בעלך מניפולטיבי, ואפילו "בולש, אחרייך בעקיפין, בשיחות טלפון מספר פעמים ביום. אם אני טועה- תתקני אותי. בעל שמגביל את צעדיי אשתו, שאוסר עליה להתיידד, שחייב להיות מדווח על כל שעל, ושלא מאפשר לה לעשות צעד אחד בלעדיו- האמיני לי שהוא לא ראוי. ייתכן שאת שרוטה- כי רמזת שהיית ילדה מוכה- וכאן לדעתי חייב להתערב מטפל מקצועי. ויפה דקה אחת קודם התעוררי יקירתי, את רק בת 42, במלוא הפריחה.....ואנחנו רוצים רק את טובתך. כלכלי צעדייך בחוכמה נשית, בלי סנקציו,ת אבל עם הגיון בריא... אשמח לשוחח. כל טוב ש נ ה ב

לשנהב היקר. אני מקבלת את כל מה שאתם אומרים, אני יודעת שאני חייבת טיפול, אבל אין לי את האומץ ללכת נגד בעלי, גם כשאני מדברת איתו על הנושא ועל הרצונות שלי, הוא יודע בדיוק איך "לשכנע" אותי לעשות כרצונו. הלוואי שיהיה לי הכוח ללכת לייעוץ. תודה מעומק הלב אני......

פושע אחד פורץ לבית שבו שהו באותו זמן אישה ובעלה. בעזרת איומי סכין הוא מצווה על הבעל לעמוד במרכז הסלון, מצייר סביבו עיגול ופוקד עליו לא לצאת מהעיגול. לאחר מכן הוא אונס את אשתו של הבעל, אוסף את כל דברי הערך שלהם ונמלט מהמקום. "איך שהוא סידר אותנו, אה?" אומרת האישה. "איזה סידר, מה סידר", מתרברב הבעל, "יצאתי מהעיגול לפחות 3 פעמים והוא אפילו לא הרגיש..." בדיחה זו, כמו הרבה בדיחות אחרות, מתמצתת עיקרון חשוב של צורת הפעולה, שתאפשר לך בקלות רבה מאוד לשמור את האדם שאת מודעותו אתה טורף, תחת בקרה. במשפט אחד, העקרון המעשי הינו: גרום לו להרגיש שמעשיו ומחשבותיו הינם רבי-ערך - ושהוא מתקדם נהדר!!! זה קל מאוד. על כל דבר אשר חורג ולו במעט מנתיבי השגרה שלו, אתה יכול ליצור מעין הדגשה ולהציג זאת כ"התקדמות גדולה" או "נצחון" או "הישג". באופן כזה, אפשר להוליך כל אחד שולל במשך חיים שלמים. הוא ירגיש שהוא משתנה, מתקדם, מצליח, מנצח - ובעצם הוא יישאר תקוע מבחינתנו בדיוק באותו מקום, חסר צלילות, איננו מסוגל לראות את עצמו במיל. גרום לו להרגיש שמה שהוא עשה או נמנע מלעשותו, הינו רב-ערך! אתה יכול לקחת את הדבר הפעוט ביותר ולהפוך אותו לרב-ערך, פשוט על ידי כך שתיצור מאבק סביב אותו דבר, שתתנגד לו, שתנסה למנוע זאת. ואז, ברגע שהוא יצליח להתגבר בכל זאת על ההתנגדות הפנימית שלו, או על הצורך הפנימי שלו, הוא ייצא מנצח במאבק - והוא ירגיש מצויין. "כן, כן", חשוב בתוך ראשו, "הצלחתי! אני גדול! אני כביר! איזו התקדמות רבת-ערך!" כמובן, אלה הן רק דוגמאות; השתמש רק במחשבות העולות בקנה אחד עם המבנה הנפשי השטחי הספציפי של אותו אדם (מעבר למבנה השטחי, אין שם דבר, אבל אסור שהוא יגלה זאת - אך על זה בפרק אחר). קל מאוד מאוד לגרום לכל אדם להרגיש נצחון גדול, כאשר הוא מצליח להימנע מדברים מסויימים בעקביות. יש אפילו אנשים שמקדישים לכך את חייהם. הם קרויים "נזירים" והם מאוד מאוד מרוצים מעצמם. דרך זו על כל נספחיה ונגזרותיה, הנה יעילה מאוד לצורך השארת אותו אדם תחת בקרה. אין כל סיכוי שבעולם שהוא יבחין בגיחוך שבמצבו, מכיוון שהוא נוטה לראות בעובדה שהוא לא עושה סדרה מסויימת של מעשים, הישג כביר. הסיבה לכך היא שהוא מייחס חשיבות רבה לעשייתם או לאי-עשייתם של דברים. לפיכך, מתן חשיבות לעשיה או לאי-עשיה של דברים הינה קוד-המפתח של רוב שיטותינו (אך גם על כך בפרק נפרד). לסיכום, קבע גבולות, הודע שהם חשובים, צור מאבקים רבים סביב הצורך לשמור על גבולות אלה, תגמל את האובייקט על כל נסיונותיו לחרוג מגבולות אלה ו/או להיאבק בהם, תגמל באופן חריג ומיוחד את האובייקט על כל הצלחה בנושא החריגה מגבולות אלה. באופן כזה ינהל האובייקט את כל חייו סביב הצורך לעשות או לא לעשות דברים מסויימים - והמזון שלנו יישאר זמין.

nice............................ u r bringing up goo points........do u write this or u took it out of a book?

I L O V E U U U

אני כבת 35 נשואה +. מזה מספר שנים (ואין לי שליטה על כך) חושבת ללא הרף על הגבר הנשוי כבן גילי הגר באותו עיר שאני גרה.לציין, שחיי עם בעלי טובים מאד אך שיגרתיים,נדושים, ואין כלל וכלל ריגושים מאז ומתמיד. שיחות אינן עוזרות כלל-נואשתי......הוא טוב,עוזר ,מפרנס ותו לא-כך אופיו. אני דתית ציונית מתפללת מידי שבת בבית-הכנסת. הגבר ההוא (נאה,שרמנטי ועוד) מידי פעם מרים את ראשו ונואץ מבטים חדים אלי. כמובן, זה מחמיא לי. לאחרונה הוא שמע מבעלי שאנו מבלים לפעמים בסופי שבוע כשיש תוכניות יפות בכל מיני מקומות בארץ המדברים גם על הגבר ההוא. הוא שאל את בעלי באם הוא לא יתנגד להצטרף אלינו עם אשתו - בעלי ענה בחיוב. שאלתי: האם לדעתכם, הגבר מעוניין להצטרף לבילויים היפים המוצאים חן גם בעיניו היכן שאנו הולכים או זה תירוץ כי יש לו הזדמנות להיות במחיצתי או רק להנות מהתוכניות נטו, כי אם לא הייתי מוצאת חן בעיניו כלל הוא לא היה מעוניין להצטרף אלינו, לא כן? (אני אובסיסיבית עליו 24 שעות ולמרות שאני אשה עסוקה מאד קשה לי לנתק אותו מראשי- אולי זאת אהבה, מי יודע?) יש לו שפה משותפת עם בעלי , אך כשאני עוברת ברחוב הוא חייב לסובב את ראשו ולהביט בי-אולי אם הוא רוצה להצטרף אלינו זה תירוץ כדי להיות במחיצתי, האם זוהי צורת חיזור?-אשמח לקבל תשובה - חיה, ותודה לכם מראש.לציין, שאני אשה חמה ונאה מאד ובעלי קר ביותר.

שלום חיה, אני לא יודע אם זו צורת חיזור או לא - ברור שהיית רוצה שזו תהייה צורת חיזור. כרגיל במקרים כאלה, הגבר החדש אינו הסיבה ליחסך לחיי הנישואין שלך, אלא מה שקרה בהם עד כה. ניכר שאת מכחישה את השחיקה שבחיי הנישואין שלך: את כותבת שהם טובים ומייד מוסיפה שהם נדושים ושבעלך קר. אכן דיבורים אינם עוזרים במקרים כאלה. קשר הנישואין עונה על הצורך שלך ביציבות והפרשייה עם הגבר החדש עונה על הצורך בריגושים - אלה שני צרכים הסותרים זה את זה. אני חושב שאת צריכה לשאול את עצמך שתי שאלות עיקריות ועדיף שתעשי זאת במסגרת ייעוץ מקצועי: (א) האם את מסוגלת לקבל את בעלך כמות שהוא ולהמשיך בנישואין? ו-(ב) האם קיים בך צורך בריגושים/שינויים שהוא חזק מהצורך ביציבות? במילים אחרות: נניח שתינשאי לגבר החדש, לצורך הדיון, האם אין זו אך שאלה של זמן עד שגם הוא ישעמם אותך, ברגע שהמסגרת תתמסד ותהפוך לשיגרה? שתי השאלות קשות, וקשה מאוד לאדם להסתכל על עצמו מבחוץ ולענות עליהן. לכן אני מציע לך ללבנן בשיתוף איש מקצוע. שאלה נוספת שניתן להעלות במסגרת ייעוץ כזה היא האם אותה אובססיביות שאת מתארת בקשר לגבר הזה מאפיינת אותך בתחומי חיים אחרים ואז יש לטפל בה כתופעה בפני עצמה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין פסיכותראפיסט

תודה על התייחסותך. האם זה פלא שאני מרגישה כך? - יש לי משפחה נהדרת-ילדים מחונכים ומחוננים ואנו משפחה חמה וקשורים מאד אחד לשני. בטוח שלא הייתי רוצה להתגרש ולהרוס את הקן שבנינו, מה גם אני תלוייה בבעלי מבחינה כלכלית ובכל זאת אנו גם קשורים אחד לשני, אך יש לו "מום" שאינו מסוגל מעולם: לפרגן, להחמיא להיות רומנטיקאי- ואני ההיפך הגמור, פשוט אין לי פידבק . הוא טוען שהוא מאד אוהב אותי ושאני ישלים עם אופיו-ואינו מוכן ללכת לייעוץ, הוא מאד יבש., קר, קודר אך יש לו לב טוב. יתכן, וזהו גנים מהבית שספג- אך התחתנתי צעירה וחשבתי לתומי שהוא ישתנה - והכל לשווא. בתוך תוכי אני צמאה לחום ומשתוקקת אפילו ומפנתזת על האדם ההוא- אני מתארת לעצמי באם היה יוזם יתכן והייתי נענית לו בלית ברירה כי אני צמאה לחום וריגושים מצידו. אין לי שום משיכה לשום גבר רק עליו בלבד. מספיק שאני במקרה נפגשת בו ברחוב- מייד אני מקבלת מצב רוח נהדר לכל היום.אני חושבת עליו יומם וליל- עושה רושם שהוא נשוי באושר, אך בכל זאת שמתי לב שהוא אוהב לפזול לצדדים. יש לי מעט אובססיה לנקיון ואני אוהבת ומקפידה שהכל יהיה אצלי בבית כמו סרגל ( הבגדים בארון מסודרים כמו פלס מים ועוד...) שמעתי שיש טיפול תרופתי לאובססיה-אינני מוכנה לקחת. האובססיביות שלי לגבר נובעת מחוסך חום שאני מקבלת- מה גם שהוא מושך ומידי פעם לוטש בי עיניים - ומובן שזה עושה לי משהו. - מחיה

חשוב לי התייחסותך לתגובתי השנייה אליך. אני מודה לך מאד על-כך - חיה.

הייתי שמחה באם קרה למישהי מקרה הזהה לשלי ואיך התגברה על-כך ומה חוות דעתה על המקרה שכתבתי מהתחלה- אשמח לקבל תגובות מאנשים. - בתודה, מחיה.

שלום לך אנא ראה תגובתי - בעץ הקשור לבעייה שהעלתי לפני מספר שעות. תודה רחלי

שלום רחלי, קראתי בעיון אך לא מצאתי שם שאלה נוספת. נראה לי שהבנת נכון את המסר העיקרי שבתשובתי ושאם תחליטי לוותר על חלק מהשליטה שלך לטובת זוגיות, את יכולה להפיק תועלת מטיפול פסיכולוגי, שכן יש לך יכולת טובה לתובנה. יתר הפרטים הם רק ספיחים של בעיה זו, להתרשמותי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין פסיכותראפיסט

שלום לכולם מכוון שאני כבר לא מאוכזבת אז לפי בקשתכם, שיניתי את שמי ל- לילי מקווה לשמוע מכם בייביי ובהצלחה

דאאאאאאאאאאי מאיזה גנזך הבאת לנו תשם הזה?

לא יפה ניר ! מה רע בלילי ??? אולי אתה רוצה להציע שם ? בא נראה מה הטעם שלך !! לילי, אל תשימי על ניר, הוא סתם רוצה למשוך אותך אליו. הוא חושב שזו הדרך ! המשיכי להעניק לכל האנשים אשר נפגעו כמוך מאהבה נכזבת , והם רבים , מהנסיון שלך, ומאיך שהתגברת בכזו גבורה על כך. ולילי, הגבר הבא שירצה להכנס לחייך, תעשי לו קצת חיים קשים לפני כן , בסדר ? ביי המון הצלחה

לילי כפי שכבר הזכרתי נחה עליי רוח שטות, וזה קורה כאן מעת לעת. אך מאחר ואת חדשה יחסית יתכן והייתי חסר טאקט, מקווה שלא עירערתי את בטחונך, וכפי ששלומי ציין את מוזמנת לסייע כאן מתוך ניסיונך- ברוכה הבאה.

שלום, אני מטופל בסרוקסט. ניגשתי לבית מרקחת לקנות סרוקסט עם מרשם של קופ"ח ונאמר לי שיש תחליף שהוא PAXXET. האם זהו תחליף זהה או נחות בדרך כלשהיא? האם אני יכול ליטול אותו ללא כל חשש? תודה

שגיא שלום זה אותו תכשיר תוצרת ישראל אמור להיות זהה אם (נדיר) תרגיש שנוי פנה לספיכאטר שלך בברכה עמי

אני מטופלת אצל פסיכיאטר מספר חודשים. אובחנתי כדיכאונית, חרדתית, חסרת ביטחון וכו'. טופלתי ע"י תרופות כמו פרוזאק וציפראמיל. תרופות אלו גרמו לתופעות לוואי, והפסקתי אותן על דעת עצמי. בייעוץ של רפלקסולוג התחלתי לקחת טינקטורה בצורת טיפות - היפריקום. הצמח אינו גורם לי לתופעות לוואי ואף עוזר לי בתפקוד היומימי.שאלותיי הן: 1. האם צמח המרפא הזה יכול להזיק לי בשלב מסויים? (הפסיכיאטר ייעץ לי לקחת את הטיפות בנוסף לכדורים - אולם הרפלקסולוג אמר שאסור בתכלית האיסור - לכן הפסקתי את הטיפול התרופתי). 2. ברצוני להתחיל ללמוד עבודה סוציאלית באוניברסיטה. האם העובדה שאני נוטלת תרופות ובטיפול תשפיע על לימודיי לרעה? תודה רבה מראש

שלום אני, 1. היפריקום כטיפול בדיכאון מתון הוכר כתרופה לכל דבר באירופה, למרות היותו צמח מרפא. תופעות הלוואי שלו אכן פחותות מאלה של התרופות שקיבלת, שהן מקבוצת SSRI. לרפלקסולוגים וליתר המרפאים ה"אלטרנטיביים" יש בהחלט נטייה להמליץ על דברים טבעיים ולהתנגד לטיפול התרופתי הקונבנציונאלי. פסיכיאטרים באים מתחום הרפואה בו נהוג לבדוק את יעילות התרופה לעומת נזקיה האפשריים באמצעות שיטות מחקר סטטיסטיות ומבוקרות. התרופות ה"טבעיות" אינן עוברות תהליך בדיקה כזה ולכן אינן מקובלות על פסיכיאטרים בד"כ, בוודאי שלא כתחליף. ספציפית לעניין ההיפריקום, יעילותו נבדקה. בכל אופן, דומה שאת ההחלטה קיבלת בעצמך בהעדיפך את דעתו של הרפלקסולוג על דעתו של הפסיכיאטר. 2. אין כל מניעה ללמוד עבודה סוציאלית בצד היותך בטיפול. הנאורים שבאנשים שיחליטו אם לקבלך או לא יקבלו בהבנה עובדה זו, אך לא חסרים גם אנשים פחות ליבראליים שעשויים להיות שותפים להחלטה אם לקבלך או לא ולכן עצתי היא לא לשתף אותם, גם לא את מרצייך ואת מדרכייך בעבודה המעשית לעתיד, אם תתקבלי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין פסיכותראפיסט (לשעבר עובד סוציאלי)

באותו הקשר של התרופות על בסיס צמחים שאין עליהם מחקרים על תופעות לוואי והשפעתם לעתיד היה בכלבוטק השבוע על התרופה שמומלצת ונימכרת מאוד והיא " הקווה קווה " ---------------------- שמקורה מהצמח שכך הוא גם ניקרא וזה ניתן להרגעה ממתחים וחרדות ודיכאונות ונמצא שהוא מאוד מסוכן ועלול לגרום לחוסר תיפקוד הכבד והוא נאסר למכירה ולשווק אבל בארצנו עדיין ממשיכים למוכרה בבתי המרקחת והסופר-פארמים למרות הנחיות משרד הבריאות להוריד את הקווה קווה מהמדפים מידית . זה בא להגיד לך על התרופות שנחשבות כתוספי מזון כי הם עשויות מצמחים , אני לא באה להגיד כך לגבי ההיפיריקום רק להראות שגם הן עלולות להזיק ובגדול .

שלום יש לי 4 ילדים 2 בנות בנות 27 והשנייה 25 , ושני בנים האחד בן 12 והשני בן 10 שבכורתי הייתה הגיל 10 בערך התחילו אצלה כל מיני פחדים שאף פסיכולוג לא ידע להסביר לי עליהם,כגון:היא חשבה שהיא מאומצת,או שרוצים להרעיל אותה,והייתה אומרת עשרות פעמיים לפני השינה לילה טוב לכל בני הבית,עם הזמן זה עבר לה והייתה לה ילדות ללא פחדים וחששות,ובגיל 23 התחילו לה חרדות קשות שלא נפרט כרגע והיא הייתה מטופלת בסרוסקט,עכשיו ביתי השנייה בת ה 25 מתחילה עם החרדות יש לה פחד ממחלות,ויש לציין ששתי הבנות נשואות ויש להם חיים יפים ושון בן ה 12 התחיל גם עם הפחדים כגון אומר לילה טוב עשרות פעמיים וכו וכו ויש לו גם דימוי עצמי נמוך למרות שכולם ממש כולם מחמיאים לו ללא סוף על המראה שלו(הוא ילד של פרסומות ממש)יש לציין שהוא לא נולד עדיין כאשר לגדולה שלי היו את החרדות בילדות,ומה שהבנות עוברות ועברו בתקופה האחרונה,הוא לא היה מעורב בזה,האם זה יכול להיות גנים או מה..תעזור לי לעזור להם

שלום מיכאלה, אני מבין את דאגתך. הנושא סביבה או תורשה מלווה את הפסיכולוגיה מראשית ימיה. בעשרים השנים האחרונות קיימת מגמה ברורה לראות את כל ההפרעות הנפשיות כנובעות מסיבות פיזילוגיות. שני דברים צריכים להיות ברורים בהקשר זה: (א) קיימת הסכמה על כך שברוב הגורמים מדובר בהשפעה משולבת של גורמים פיזיולוגיים וגורמים פסיכולוגיים סביבתיים ו-(ב) הטיפול היעיל ביותר ברוב ההפרעות הוא שילוב של טיפול תרופתי עם פסיכותרפיה (שיחות). גם אם הסיבה גנטית לחלוטין, אין ספק שהאווירה בבית עירבה לחצים טבעיים ביותר, כאשר עוד ילד ועוד ילד גילה הפרעה כלשהי. לכן, עצתי לך היא לא לראות בהפרעות אלו סוגייה תיאורטית של סביבה או תורשה אלא לדאוג לטיפול נאות לכל אחד מילדייך ואם יש צורך לעצמך, לגופו של עניין. אני מבין שהשאלה: "האם זה תורשתי?" משקפת דאגה שמא זה יקרה גם בעתיד. אינני יכול לנבא מה יהיה בעתיד - אני רק יכול להבטיחך שאם ילדייך יזכו לקבל טיפול נאות בזמן, הם יעבירו פחות חרדה לילדיהם, האווירה תהייה נינוחה יותר והסיכויים שהחלק הסביבתי לפחות לא יעבור הלאה יהיו נמוכים יותר וגם אם כן, ילדייך כבר יתייחסו לתופעה ביתר נינוחות. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין פסיכותראפיסט

הרה, הי, אנחנו תמיד בהפרש של יום. אני נכנס בבוקר כשאצלך זה הלילה שלך. וכשאת ערה ואקטיבית בפורום בשעות הקטנות , אני נוחר לי בנחת, אני מראש מבקש את סליחתך אם השאלות לא במקום, את כמובן יכולה לדלג על זה ולא לענות לי. אבל אם לא איכפת לך אז זה מסקרן אותי. את כותבת על כך שאין לך רגשות כמו אהבה וכדומה לבני אדם. בגדול כמובן. רציתי לשאול, כאשר אנשים נחמדים כמו איתן ומיכל ונטע וניקולט וניר ושנהב וליהי ויונת וליבי וסליחה אם שכחתי מישהו, כותבים לך מילות עידוד וכאלו, זה לא עושה לך כלום ? כאילו, זה לא מזיז בכלל ?? או שטיפ טיפה זה כן נותן איזו שהיא הרגשה טובה שהנה כן יש מישהו שמתעניין ואיכפת לו. זאת שאלתי . מאחל לך שתצאי מכל הדכאונות שהמחשבות שלך לא יטרידו אותך שיהיה לך אושר ושלווה ושקט בחיים. ושתמשיכי לענות בתבונה וברגישות לכולם כאן בפורום. ביי

... קצת מבולבלת ומורכבת... אני אשתדל לקצר... העיקר שאתה נוחר לך בנחת... אני לא נוחרת, ואין לי נחת... למילים שאנשים כותבים פה יש משמעות משתנה בשבילי... יש דברים שאני מקבלת יותר ויש שפחות... מה זאת אומרת לא עושה לי כלום? עובדה שאני מגיבה לתגובות... אבל צבחינה רגשית - אפס! זה לא משמח אותי, לא פוגע בי, לא מעציב אותי - כלום! אני לא עונה או כותבת פה על בסיס רגשי, אלא לפי הראש בלבד. אתה יכול לכנות את זה כ"חושבת רגשות", למרות הסתירה שבצירוף הזה. אני יודעת איזו תגובה (רגשית) נחוצה לכל מצב, ואני מגיבה בהתאם, אבל לא כי אני מרגישה את ה"רגש הנכון" אלא כי אני יודעת אותו... כמו תוכי שלומד לחקות קולות ככה אני יודעת לחקות רגשות... אז זה לא שאני מסתכלת על כל האנשים שציינת (וגם אלה שלא) כ"דמויות מאחורי מילים", כמשהו לא אמיתי, אבל אני לא יכולה להרגיש כלפיהם כלום... לא מתוך התנשאות או רצון לפגוע, אלא כי אני פשוט לא יכולה.

רגע אחד , רגע אחד, בואי ונחדד את זה: נאמר שמישהו לא נחמד יכתוב לך: להרה, את סתם מפונקת (נדמה לי שמישהו באמת כתב את זה פעם) ותפסיקי לענות לאנשים ! נגיד משהו כזה מגעיל, אז אני לא אומר שאת צריכה להכנס לדיפרסיה בגלל איזה טמבל שמגיב כך, אבל זה בהחלט לא נותן הרגשה נעימה . לעומת זאת אחד כותב לך: הרה'לה, מתוקה, את כל כך חכמה. תודה לך על תגובותייך בפורום !! (אני חושב שגם כאלה תגובות קיבלת בעבר). אז זה בדיוק בדיוק אותו הדבר בשבילך ????????????? בהרגשה , אני מתכוון . לא בראש . הרי את בן אדם, לא מכונה !! הבנת אותי ?

אני בת 27 ויש לי בעיה: מתרגזת מאוד בקלות ומגיעה למצבים של חוסר אונים ותיסכול לעיתים קרובות. הלכתי לפסיכולוג במשך שנה אבל הכלים שניתנו לי לא עוזרים. זה קצת מוזר כי דברים פשוטים שהם חלק מהחיים גורמים להתעצבן, לבכות ולוקח לי זמן רב לצאת מיזה. א. האם התופעה מוכרת? ב. האם טיפול תרופתי קל יכול לעזור? אם כן, למי לפנות? האם רופא משפחה מספיק? תודה מראש, שירן

שלום שירן, הבעיה שאת מתארת שכיחה מאוד ומוכרת היטב. לא ברור מה לא עזר בטיפול הפסיכולוגי שקיבלת. את משתמשת במילה "כלים" ואני מניח שהטיפול היה בעיקר התנהגותי. טיפול תרופתי יכול לסייע להקלת הסימפטומים, אך לא לפתרון הבעיה באופן מהותי. לצורך הטיפול התרופתי עדיף תמיד להיוועץ בפסיכיאטר ולא ברופא המשפחה כדי לבדוק האם מדובר בתגובות אפייניות יותר לחרדה, לדיכאון או לשילוב של השניים - סוג התרופות הניתן לכל אחד מהנ"ל שונה. חלק מהדור החדש של התרופות האנטי-דיכאוניות מתאים להעלאת סף הגירוי הנמוך שאת מתארת. יחד עם זה, מומלץ בהחלט לפנות במקביל לפסיכותרפיה, אשר לא רק תקנה לך "כלים" התנהגותיים, אלא תתמקד יותר לעומק בחשיבות הרבה שאת מייחסת לגירויים שאת מקבלת מהסביבה. השילוב בין טיפול תרופתי ופסיכותרפיה משיג את התוצאות היעילות ביותר בבעיות מסוג זה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין פסיכותראפיסט

היי שנהב, אני מבקשת להוועץ איתך בקשר לבני. שלחתי לך אימייל. תודה, נטע

היי עניתי לך. ביי ש נ ה ב

נטע האם קיבלת? יש בעייה במייל? ש נ ה ב

לכולם שלום לנטע תודה על ההזדהות למ, אני מנוע מלענות לך בפורום אם תשלחי לי כתובת הדואר אלקטרוני שלך ל [email protected] אוכל להציג את גרסתי לכל השאר תודה לכם אם יש לי לומר משהו בתחום העקרוני אני מתכוון להתבטא בכל המקרים אני הצגתי דברים שנובעים מחוויות שאני חוויתי לא התכוונתי להעליב ועד כמה שאני זוכר לא העלבתי אף אחד תודה ש

לש. מה דעתך להרחיב את השי"ן שלך למשהו יותר אמיתי ? אמנם לא פגעת באף אחד ואתה עשר. אני מחזק אותך ושמח שהצלחת להתמודד עם בעיה כל כך קשה. אנשים פשוט חשו שאתה מבטל את נסיונותיהם לתמוך בהרה. יכול להיות שזה לא עוזר לה, אבל עדיין צריך להעריך שיש מישהו שאיכפת לו ושמנסה לעזור ולתת מילת עידוד. גם כתבת שפסיכולוגיה בגרוש יכולה להזיק. אז זה קצת מעליב , הלא כן ? אף אחד לא מתיימר לספק עצות פסיכולוגיות מעצמו לאנשים אחרים. ההערה הזו לא היתה במקום. בכל מקרה, אני מקוה שתשאר בפורום ותתרום מנסיונך בכל שטח. והעיקר: בכיף, בנחת, ברוגע, בלי לפגוע ובלי להפגע. כולנו פחות או יותר באותה הסירה, סירת החיים !! תהיה בריא הרבה אושר ויום נעים ביי

הפוגה קצרה.............. ש': כמה פסיכולוגים דרושים כדי להחליף נורה? ת': רק אחד - אבל זה יקח הרבה זמן, יעלה הרבה כסף והנורה באמת צריכה לרצות את השינוי.

ל.ח.

תודה דנדי, אנחנו צריכים הפוגה מפעם לפעם של הומור.

Very Nice

שני פסיכולוגים נפגשים בעבודה, אומר הראשון לשני - בוקר טוב אולי תגיד לי מה שלומי? כי את שלומך אני כבר יודע.

:-) good mood ha people?................................ keep smiling...........................

אני תמיד בעד הומור... ((-: אז הנה עוד קצת: איש אחד בא לפסיכיאטר ואומר: דוקטור, יש לי רגשי נחיתות! הדוקטור: אין לך רגשי נחיתות, אתה באמת נחות....... נזבורה

מצויין. : - )

שלום אני כבן 50 ,לאחרונה הייתי שרוי במתחים שונים בבית ובעבודה . משך הזמן התפתחה אצלי תופעה שהולכת ומתחזקת ומאוד מפריעה . בעיקר במצב לחץ אני מרגיש כמו התכווצות בצד שמאל ומאחור של הראש . בד"כ מלווה באיבוד שווי משקל רגעי ולעיתים גם לחץ או חצי תחושה בידיים . זה מאוד מלחיץ ואני בעצם נכנס ללופ . זה קורה יותר כאשר אני בפעילות מאשר בזמן ישיבה . השאלה שלי האם לפנות לנוירולוג או לפסיכיאטר ? האם יש לכם הסבר מה זה יכול להיות ? תודה ברוך

הייתי בהחלט ממליץ ללכת לרופא. תנסה קודם כל את רופא המשפחה ותראה מה הוא ממליץ. אסור להזניח שום סימפטום. תהיה בריא בהצלחה

שלום ברוך, גם אם הסיבות לתופעה שאתה מתאר היא לחץ נפשי, עליך לפנות מיידית לנוירולוג. אתה מתאר התכווצות של כלי דם ובכך עוסקים נוירולוגים. בתופעה יש לטפל קודם כל במישור הפיזיולוגי. אם יתברר בהמשך שהיא אכן תוצאה של לחצים נפשיים ושהיא מופיעה בסמיכות למצבי לחץ, בהחלט אפשר להיעזר גם בטיפול תרופתי נוגד חרדה הניתן ע"י פסיכיאטר שמומלץ לשלבו בשיחות. נכון לעכשיו: חד-משמעית, נוירולוג. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין פסיכותראפיסט.

בוקר טוב אני אשה גרושה מזה שנים רבות, בת 47,אמא לבן 18. חוויתי נישואים קצרים בני 4 שנים בלבד, ויזמתי את הגרושין מבעלי לשעבר בגלל שהוא לא היה חבר שלי.(לא בגידות,או משהו כזה..) במהלך למעלה מ10 שנות גרושיי,היו לי 3 מערכות יחסים משמעותיות , שנסתיימו להן. על אף אחת מהן אינני מצרה שהתחילה, ובוודאי לא שנגמרה. בשנתיים האחרונות, אני יוזמת נסיונות להיכרות, לחלוטין לא אינטנסיביים ואובססיביים, הכל בהתאם לאפשרויותיי, ולחשק הכללי. מוכרחה לציין, כי אחת לחודש בערך, יש "פגישה עיוורת", בד"כ עם גברים פנויים בגילאי 50 פלוס מינוס, , אך למעט פגישה בת שעה- שעתיים לא קורה כלום. אין עניין לפגישה שנייה, אין סקרנות,לא לי ,בכל אופן, וכנראה גם לא לצד השני. אני אשה מאוד נאה, צעירת מראה, זורמת עם החיים, מקרינה עצמאות, יודעת מה רוצה, בעלת כושר ביטוי וניסוח טובים מאוד, תקשורתית, וחסרת פוזה. באופיי אני נוחה נינוחה, ואוהבת לחיות, יכולה להיות סוערת, אך לרוב רגועה. כמוכן, -חשוב לי לציין כי אני טיפוס שאיננו אוהבת שמארגנים לה את החיים יותר מידי , אבל ......לא כותבת על כך בראש חוצות... אינני "נערת שער"- אבל בהחלט שומרת על חזות מאוד מתוחכמת ומטופחת, וזוכה למחמאות במקום עבודתי.(שרובו מורכב מאנשים צעירים). אני מספרת את כל העובדות הללו, כדי שלך- המומחה- יהיה רקע נרחב יותר עלי ועל אופיי, למרות שאני מודעת לעובדה, שנפש וירטואלית, איננה יכולה להצטייר במדוייק כמו נפש שהעין והאוזן המקצועית קולטים פנים אל פנים. ולשאלותי- האם הקושי להתחבר לבן בת זוג בוגרים- נעשה יותר ויותר בעייתי ומורכב ככל שהנוגעים בדבר "מתבגרים בגיל"? האם איבוד הסקרנות והעניין שלי בנשוא הפגישה העיוורת, הוא בגלל שאני מחכה לאיזה "קליק" כמו בגיל הטיפש עשרה?(קליק פיזי ונפשי גם יחד) האם אני משדרת משהו לא טוב באותה פגישה, שגורם לגבר שלא לנסות ולא להתעקש על קיומה של פגישה שניה? (ברצוני לציין כי קרו מיקרים ,בודדים, שלמחרת היה טלפון מהגבר "המועמד", ורמיזה על עניין מצידו- אך אני- בגלל היותי אשה מעשית בהגדרה לא נתתי לזה "אור ירוק"- כי הרגשתי שבאמת חבל על הזמן וזה לא מתאים). לשאלות אלה מצטרפת תהייה: האם ייתכן שבתוך תוכי השלמתי עם האפשרות הלא רצוייה, כי אשאר לבד- כי בעצם לא כל כך רע לי לבד?ובגלל זה אני כביכול לא "מתאמצת מספיק"?? עמוק בבטן- אני מאוד רוצה להתחבר לבן זוג הולם, ולא ויתרתי על "פרק ב" בחיי, אך עלי להודות כי תחושת הבטן שלי היא שלא אהיה מוכנה "להתאבד על זה". אשמח לשמוע חוות דעתך בברכה רחלי

רחלי שלום. אשמח לכתוב לך אם תעבירי אלי את כתובתך במייל. הסיטואציה שלך מדברת אלי. כל טוב ש נ ה ב

צהרים טובים, הקליקי פעמיים על השם שלה וקבלי את האימייל . מזדהה עם הסיפור שלה?

שלום רחלי, במגבלות של ייעוץ דרך כלי התקשורת, תיארת יפה את בעייתך תוך מודעות חלקית לסיבותיה. מתיאורייך עולה צורך עצום בשליטה, דבר שללא ספק עזר לך להתקדם בתחומים אחרים בחיים. צורך זה אינו עולה בקנה אחד עם חיי זוגיות, ברוב המקרים, בהם נדרשת מידה מסויימת של "הפקרת" עצמך בידי הצד השני, מתן אמון בו ואפילו הישענות עליו. בכל קשר זוגי קיים, מעצם הגדרתו, מרכיב של תלות ונראה שהצורך החזק שלך בשליטה אינו מאפשר לך להרגיש תלויה. מסיבות שונות, הנעוצות בהיסטוריה האישית שלך במשפחת המוצא שלך, הצורך שלך בעצמאות עולה לאין שיעור מהצורך שלך בקשר. את גם מדברת הרבה יותר על כך שאת אטרקטיבית בעיני גברים, וכמעט אינך מציינת תחושת בדידות, צורך בקרבה ובהתחלקות עם מישהו. לגיטימי לחלוטין לחוש כך, וייתכן שלא רצית לשתף אותנו באותם חלקים מצוקתיים יותר של חוסר וחסך, אך השאלה היא האם את מוכנה בשלב זה של חייך לוותר על דפוס זה לטובת זוגיות. אם כן, מומלץ לפנות לטיפול פסיכולוגי בו תוכלי לברר לעצמך את הצורך החזק בשליטה, מה מקורותיו ועד כמה את מוכנה לוותר על חלק ממנו. שני דברים נוספים: שיעור ההצלחה בפגישות עיוורות עומד על אחוז אחד, כך שלא זו הדרך ועדיף לפגוש בני זוג פוטנציאליים בחיחי היום יום, לא בצורה אקטיבית, אלא פשוט לתת לדברים לקרות (מה שמן הסתם, מאוד קשה לך בגלל הצורך בשליטה). דבר נוסף: נתקלתי לאחרונה בספר פחות פסיכולוגי המנתח את תופעות הזוגיות/רווקות בישראל בצורה מובנת לכל ועם זאת מבוססת מבחינה מחקרית, ספרן של מינה צמח וורדה מילבאואר "זוג או פרט". בכל דרך שתבחרי, בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין פסיכותראפיסט

שלום גידי מסירה את הכובע., על הניתוח, ועל הקליעה בול... אכן, הצורך שלי להיות בשליטה , והסלידה שלי מהתלות- בהחלט מאפיינים את חיי, בעיקר מאז גרושיי, ובשנים האחרונות-אף מרקיעים ל שחקים. (חשוב לי להדגיש:-שליטה -לא שתלטנות). תשובתך מעוררת חומר למחשבה, קצת קשה לי לחבר את העובדה שהצורך שלי להיות בשליטה, מקלקל לי את יכולתי להתחבר לבן זוג. אבל הבעיה המנקרת לי יותר היא העובדה שאחרי פגישה "עיוורת" אחת, בד"כ אין לי עניין יותר...... כאילו, לא מצאתי נקודות מעוררות עניין ו/או משיכה בבן שיחי, כדי שאאותת לו שיש לי רצון לפגישה נוספת. אגב- אינני שבוייה בדמותו של מי שעתיד להיות "פרק ב" שלי.....כלומר אין לי איזו דמות מיתולוגית שצריכה להראות ולהשמע כך או אחרת, תכונה שתמיד מפריעה להיווצרות קשר חדש.. אודה כי קשה לי להכיר אנשים בדרך אחרת, אני לא "מהמתהוללים", ואינני צועדת ברחוב עם שלט קטן על המצח "אני פנוייה". אגב, אני מבקשת לתקן או להבהיר , כי לא היתה לי כוונה להדגיש(כפי שאתה הבנת בטעות) על היותי או לא היותי אטרקטיבית. ציינתי את חזותי הנאה, רק על מנת להבהיר שלא מדובר באשה שיש לה בעייה של מראה חיצוני....זה הכל. ובכלל, למדתי שנשים וגברים בעלי מראה חיצוני רגיל או פחות מזה מצליחים נהדר להתחבר... תודה על תשובתך, אם יש משהו נוסף- אשמח לדעת עליו. רחלי

הי , בוקר טוב, לא נראה לי שאת כאן הבוקר אז כשתכנסי, שאלה קטנטנה, אם אפשר, כתבת לנטע על מישהי שמתעסקת בפסיכולוגיה בצורה מיוחדת ובלתי קונבנציונאלית. המלצת עליה בחום. מהי בדיוק השיטה שלה ? מה הקשר שלך לענין ? ומדוע את בעצמך הולכת לפסיכולוג ולא אליה ? אשמח אם תואילי להרחיב ולשתף אותנו בנושא. יום שקט, נעים ושליו לך ביי

צהרים טובים לך שלומי, רונית מלמדת מודעות עצמית בשיטה אחרת וברמה מאוד גבוהה. כיום הקבוצה אותה היא מנחה נמצאת בעיצומו של תהליך כך שלא ניתן להצטרף. הדרך שלה היא להגיע למודעות ולשינוי בסיסי בתפישות הישנות והדיעות הקדומות שלנו על עצמנו ועל אחרים. הלימודים פרונטליים והלומד חייב לתרגל ולבצע מטלות שונות מידי שבוע. אני מכירה אנשים נבונים מאוד שלומדים אצלה ועוברים שינויים באורח חייהם, לומדים לכוון את חייהם להעצמה נפשית ולשמחת חיים. אבל........ הלימודים יקרים מאוד, לכן החלטתי לוותר עליהם בשלב זה. אני מקבלת חומר "יד שניה", ומתכוונת ללכת להרצאות המתקיימאחת לחודש ברמת אביב. יום נפלא לך

אחותי משתמשת בתרופה זו כבר כ-6 שנים לצורך טיפול בבעית שינה שלה. היא לוקחת בין 1מ"ג ל-2 לפני שינה, בהתאם למצב השינה באותה תקופה. למרות הטיפול זה עדיין יש לה "נפילות" - לילות בהם היא לא מצליחה להירדם. לאחרונה היציע לה רופא להתחיל טיפול עם תרופה BONSERIN, אבל היא חוששת מהיתמכרות. כמן כן הוא המליץ לקחת את הCLONEX גם במהלך היום. שאלות: האם השפעה של CLONEX יותר טובה בלילה, אם לוקחים אותו במהלך היום? האם כדאי לנסות את התרופה החדשה, כאשר אחותי לא בדיכאון, רק יש בעיה של השינה? בתודה מראש, לאה

שלום לך, קלונקס הינו כדור נגד חרדה, והשפעתו על הטבת השינה מהווה חלק מתופעות הלוואי שלו,דהיינו הוא מרדים, אולם ידועה התופעה של סבילות והתמכרות לתרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים .התרופה החדשה שהוצעה לאחותך (בונסרין) הינה תרופה נוגדת דיכאון ואיננה גורמת להתמכרות.ייתכן שהדיכאון הוא הגורם לחוסר השינה ולכן עוד ועוד קלונקס לא יהווה הגורם הטיפולי כי תתפתח שוב סבילות למינון החדש

דוקטור, תודה על תשובותיך. אפשר להתעניין איזה דוקטור אתה ? תודה

תודה על התשובה. אבל הייתי רותה לקבל גם תשובה מרופאי הפורום. האם מישהו יכול לענות????

זה היה טוב

האם יתכן מצב שאחרי נטילת סרוקסט משך 7 חדשים בכמות של כדור ליום, תתפתח סבילות בגוף ויהיה צורך בהעלאת המינון? אני מתחילה להרגיש , למרות הכדור והשיחות, שוב מתח וחרדה. עד היום הרגשתי מאוזנת והחרדות נעלמו מחיי.

שלום יתכן שרמת הלחצים היא כזו שהמנון הקודם אינו מספק ואז שוה לשקול העלאת מנון / החלפת תכשיר פחות שכיח התפתחות סבילות בברכה עמי

או שתעשי הפסקה קצת מה..."פורום" גם זה לפעמים משפיע

איתן כתב/ה: > >> אבל לדעתי מי שגורם את הנזק זה אתה ולא אני. > כי אתה לא נותן עצות אלא מטיף מוסר. > אתה לא מנסה לעזור. אלא אתה אומר אני מבין. תשובה העזרה היחידה שאני יכול לתת היא לתת את הכתובת הנכונה והיעילה של הגורמים המטפלים ואת זה עשיתי לשמחתי חלק הארי של השואלים לא זקוקים לעזרתי איתן אמר > > אני לא רוצה לקבל. > אני רוצה לעזור. אם היו לי כוחות הייתי עוזר להרה בכל כוחי וגם > לאנשים אחרים. > אבל לצערי הרב אין לי ואני לא יכול. תשובה מניסיוני פסיכולוגיה בגרוש על ידי מי שאנינו איש מקצוע ולא חווה חוויה דומה יכולה רק להזיק שום אמפתיה או מילים יפות לא יכולות לעזור לחולה איתן אמר > אתה בתור אחד שסבל או סובל מאותה בעיה וניכנסת לכאן. > צריך לתמוך ולעזור להרה לא להגיד לה אני מבין תעשי מה שאת רוצה > וזהו. תשובה בשבוע האחרון התכתבתי הרבה עם HERA במיילים בקשר לנושא הזה איתן כתב > > אני ממש לא מקבל את הגישה הזאת. > ושוב אין לי שום דבר אישי נגדך כי אני גם לא מכיר אותך. > אבל תרסן קצת את התבטאויות שלך. תשובה אף איש מקצוע ואף גולש/ת שחוו מחלה פסיכיאטרית לא העיר לי על ההתבטאויות.

בוקר טוב סליחה על התערבותי. הרי אין סוף פה למיקוח.... נראה שכל צד מכם צודק, אז הרשו לי להיות מהאו"ם , רק לרגע קט, ולהכריז על הפסקת אש. מציעה שאת האנרגיות המושלכות על המיקוח תנווטו ,כרגיל, לתמיכה. הרי אנחנו כולנו בשביל זה פה, לא?. יום טוב לשניכם, ולכולנו. ש נ ה ב

הי שנהב, לקחת לי את המלים מהאצבעות. ממש חבל על הויכוח כי ברור לחלוטין שגם איתן וגם ש. רוצים לעזור. ואני רוצה להאמין ששניהם באמת עוזרים היכן שהוא. אבל הכי חשוב זה לשמוע את דעתה של הרה בנושא, האם הכיוון של ש. שעד כמה שהבנתי, מדבר על כיוון תרופתי, אכן התשובה הנכונה במקרה שלה. אני חושב שהרה כבר כתבה כמה וכמה פעמים שהיא לא רוצה ללכת לכיוון הזה וזו זכותה המליאה. שיהיה לכולכם יום טוב, נטול דאגות, ולהשתמע ביי

הפסיכולוגיה שלי אולי רוצה לשכנע אותה לקבל טיפול שהיא לא רוצה???? ותתפלא אבל כאן בפורם יש הרבה אנשים שהפסיכולוגיה בגרוש (שאתה קורא לה) עזרה להם. יתכן והמיקרה הזה הוא שונה בגלל שיש כאן גם פיזיולוגיה שמעורבת בסיפור. אבל עדיין המטרה היא לפחות הטיפול. ותתפלא אולי, אבל במקרה הזה יכולה לעזור גם הפסיכולוגיה בגרוש. בקשר להתבטאויות אני מתכוון להתנשאות שמשתמעת במכתביך. חוץ מזה אני מקבל את הדברים של שנהב. ואין לי כוונה ולא היתה לי כוונה שכזאת. להתנצח איתך כאן. אז בזאת לפחות אני אסיים. כמובן ששמורה לך הזכות להגיב איתן

הרה, אני חושב שכדאי לך במיידי לבדוק כל אפשרות שתקטע את רצף השינה הלא סדירה , לדעתי הבסיס החשוב ביותר להתקדמות טמון בשינה בריאה.

כדורי שינה? לא. זה לא בדיוק מה שמספק שינה בריאה... אז מה עוד יש?

את צודקת אכן זה לא תורם לשינה בריאה, אך אולי כדאי שתפני שוב לאותה פסיכיאטרית , עליה דיברת לטובה בעבר, ע"מ לקבל איזו עזרה בנושא השינה (לא הדיכאוני) , גם אם השינה היא לא תהיה מושלמת עדיין עדיף על אין שינה מוחלט משך כ"כ הרבה לילות. ומי כמוני יודע .

סדר יום מוקפד וכניסה למיטה לפני חצות יכול לעזור. נראה לי ( בלי להעליב ) שאינך מעונינת להשקיע ואינך עקשנית מספיק כדי לפתור את בעיית השינה.

אולי נמאס להיכנס למיטה, בכל שעה שהיא, ולהתהפך אח"כ שעתיים... זה נהיה מעין קרב יומיומי... אני יודעת שלהסתכל על השינה בצורה כזו זה אסון, אבל רק המחשבה על נדודי השינה גורמת לי לדחות את השעה שבה אני הוכלת לישון...

ערב טוב אנילא בטוחה שיעדתי את השאלה לפורום הנכון, במידה ולא אשמח אם תפנו אותו. להלן תיאור מקרה: יש לי אחיין בן 16 שמשתמש בחצי כדור ריטאלין אחת ליום. באמצעות הכדור הוא הופך למרוכז יותר במהלך היום בבית הספר. עפ"י המלצת הנוירולוגית, יש לעשות הפסקה בסופי שבוע - שישי שבת. במהלך הסופ"ש אנועדים לאחרונה לתופעה המתרחשת אצלו שהוא נכנס לחרדות ( במיוחד כאשר הוא מנסה ללמוד לבחינה, לא מצליח כראוי , לא מסוגל להתמודד היטב עם תסכולים ) עד כדי הגעה לבכי היסטרי והסתגרות בחדרו . יש לציין כי הוא מטופל אצל פסיכולוג האם יש קשר בין ההפסקה בנטילת הכדור בסופ"ש? והאם קיימתתופעה בשם ריבאונד ומהי? אשמח אם תוכלו להפנות אותי לחומר נוסף בנושא תודה רבה

רקפת אחיין שלך לוקח את הריטלין על בסיס קבוע, ומודע לזה שהכדור עוזר לו. כשהוא לא לוקח את הכדור, הוא בטוח שלא יוכל לעמוד באותם הדברים שבהם הכדור עוזר לו. הטיפול בריטלין בכלל הוא לתקופה מוגבלת...מה יהיה כשהטיפול יפסיק (אחרי 3 שנים אני חושבת.), גם אז הוא ייכנס לחרדות? לדעתי צריך ליידע את הפסיכולוג בנוגע לחרדות האלה. ידוע ששימוש ממושך בריטלין גורם לתלות. מן הסתם הכוונה היא לתלות פיזית אבל תלות מנטלית גרועה לא פחות ואולי אפילו יותר...

את שואלת האם יש תופעה שנקראת רבאונד מעצם השאלה קרוב לוודאי שהרופא אמר לכם את המונח הזה שבהחלט קיים, ומשמעותו שלאחר הפסקה יש "קפיצה" והרעה זמנית במצב. כך למשל אם מפסיקים את הריטאלין היום זה כמו לעזוב כדור שניסית להטביע במים ופתאום עזבת אותו, הוא קופץ אל מעל פני המים .בכל זאת נוהגים לעשות הפסקות של שבתות ולהתחיל את הטיפול מחדש

אם רכשתי בעל כרחי את ההשכלה מה זה דיכאון ואומרים לי שבגלל שלמדתי בפקולטה הזאת אני מתנשא ורואה את עצמי חצי פרופסור אסור לי להגיב ???? אתה או את מייצגים בדיוק את הבעיה שלנו בהתמודדות מול האוכלוסיה הבריאה תודה אני לא נעלב כי אני רגיל לזה

שלום לך, אני שומעת המון סבל בכתיבה שלך. אכן לא התמודדתי עם דכאון, מלבד יום יומיים שהרגשתי חור אדיר בנשמה, רצון להעלם וכאילו אני נקודה קטנה חסרת ערך. למזלי, זה נמשך יום, יומיים. אבל לדעתי אפשר לדבר על זה, כלומר לכתוב, לשפוך ולתקתק על המקלדת, כבר בזה יש הקלה מינימלית אמנם, אבל תחושת שחרור מסוימת. ממילא אף אחד לא מכיר את השני, אין פרטים מזהים, וכאן בפורום כולנו חברים ובאים ממצוקה זו או אחרת. אתה יכול לעשות כרצונך ולפי תחושתך, רק תדע שלאנשים איכפת ממך ומי שיכול אפילו לעזור בטיפונת, ישמח לעזור.

גם אני התמודדתי ומתמודדת עם דיכאונות קשים, ישנם אנשים אטומים וחסרי רגישות לסבל וכאב של אחרים, איתן אינו כזה וגם כן הרבה אחרים כאן שמסוגלים להבין אבל עדיין לא לגמרי להזדהות, אך אין לפסול אותם ולפקפק ביכולתם לחלוק איתנו את תחושותינו ואף לעזור. מ' נ.ב. ואולי די עם ההכללות , "את משקפת את ההתמודדות שלנו מול האוכלוסיה הבריאה" אינך מכיר אותי, אז אולי נשמור על רמת הגיון, סבלנות ונימוס בסיסית. ניב. נוסף קראתי את מכתבה של הרה, כאבה של הרה וגודל התסכול היה עצום, על אף או בגלל ההזדהות נשארתי ללא מילים.

מה עושים עם נער בן 16 שלא נמצא במסגרת,מסתבך,לא משתף פעולה עם שום גורם מקצועי וטיפולי,למרות שהיה בשיחות אצל פסיכולוגים וגם פעם אחת אצל פסיכיאטר(יותר לא רצה).המערכת איטית ,המשפחה חסרת אונים,ורוצה להציל אותו!!

עידית, כמי שהייתה שם, צר לי להגיד, אבל זו האמת: אם הוא לא רוצה, קשה מאוד לעזור לו. עדי

עידית, אני מתפלאת איך אני שרדתי את הגיל הזה... אבל אני עדיין כאן... אני מאמינה שניסיתם (ויותר מפעם אחת) לדבר איתו, וזה לא עזר... גיל ההתבגרות מהווה שלב לא פשוט בחייו של כל אדם, השאלה היא מהם הגבולות שניצבים בפניו... במה בנך מסתבך? עם החוק? אם כן, כמה שזה קשה לך לקרוא בתור אמא, תשאירי את הטיפול בידי החוק... לא כי זה אידיאלי, אלא כי אין ברירה... האם יש עובד/ת סוציאלי/ת שמעורה בעניינכם? ואם זה מנחם אותך, אני מכירה המון מורדים של גיל ההתבגרות, שיישרו קו עם עצמם ועם הסביבה לאחר שהם התבגרו קצת....

תנסו לברר מה מלהיב אותו ? מה הוא אוהב ? מה מעניין אותו ? מה הוא כן רוצה לעשות ? וכל עוד זה חוקי, לכו בכיוון הזה, גם אם זה נראה לכם מנותק מהמציאות ולא על הקרקע.

מה לגבי מציאת מקום עבודה? (לפחות שיהיה במסגרת וישא באחריות בחייו)

שלום רב, מה ששלחתם נשמע סוער, אבל מלא וגדוש מדי, ומתומצת מדי, כדי לתת מענה. כללית, צריך למצוא מה שיניע את הבחור ליצור קשר טיפולי. כתבו למייל האישי שלי (הקליקו על שמי המוכחל בצד השמאלי) עוד פרטים, שמאפשרים להבין את אופי ההסתבכות ואת צורת הטיפול שנעשתה עד כה ללא הצלחה, וגם את מיקומכם בארץ, ואנסה לתת הכוון. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

האם תשובה לאיתן לא בוטה ????

בתחילה תקפת וקראת תיגר על הרה, כעת אתה מעריץ מס' 1 שלה ומהלל ומשבח את הדמיון בינכם וההתמודדות המשותפת שלכם. בסדר ענינך. אבל אולי תשאיר את שאר המשתתפים כאן מחוץ לסיפור. לכל אחד עולם פנימי משל עצמו. מ'

אני מודה - לא ממש עקבתי אחרי ההתכתבות בינך ובין איתן - לא כי זה לא מעניין אותי, אלא כי אני לא מצליחה להתרכז בכל הדברים...

הרה יקירתי כשאת מתמודדת עם המחשבות שלך ומגיעה למסקנה שקיומך חסר משמעות אצל אחרים - זה נובע מחוסר ביטחון עצמי אם את חושבת שחוסר התמודדות עם המחשבות יביא לחוסר קיום בעיני עצמך - את חיה בהכחשה כשאת כאן בפורום, את בשביל כולם ולמען כולם. וכן, יש לך הרבה משמעות כאן לחבר'ה אז מה? בחיים האמיתיים זה לא ככה? ממה את מפחדת? מלחפש פנימה ולמצוא מי את באמת? מלהתמודד עם המציאות כפי שהיא? ממחשבות אי אפשר לברוח...רק כמו שאומרים - "דרך הקבר". ולדעתי גם את יודעת שזה רק אמצעי נואש לבריחה. נכון - מהבריחה הזו לא תהיה חזרה, אבל אני לא חושבת שזה מה שאת מחפשת כל אדם ביסודו מחפש את האושר, מחפש שיהיה לו טוב ואת בן אדם חכם ואני בטוחה שבתוך תוכך את יודעת שזו לא הדרך... יכול להיות שבצדק את טוענת שפסיכולוג/ית בלבל/ה לך את הענינים שם בפנים מלכתחילה, אבל מכאן יש שתי דרכים: א. להגיד "אני מסכנה כי עשו לי/גרמו לי/קלקלו לי..." ולהמשיך לתהות בחושך איפה הקיר לדפוק עליו את הראש. ב. לקום מההריסות כמו אותו עוף חול מדהים ולחפש את האור בקצה המנהרה וזה לא קל, וייתכן שזה לא יבוא לבד, ויכול מאד להיות שבדרך הזאת יהיו ייסורים נוראים. ואני יודעת שזה מאד פלצני להטיף. אבל אני לא פסיכולוגית או מתיימרת להיות כזו אלא רק אחת שחוותה דברים. וגם אצלי יש דברים מאד לא ברורים...נו אז מה? אבל יש לי אמונה שמה שאני צריכה יתגלה בפניי בדיוק בזמן המתאים. ותמיד אבל תמיד...וזה מנסיון של 21 שנים...בדיוק כשהגעתי לתחתית - כאילו "הוקפצתי" למעלה...לא תמיד לשמיים אבל תמיד תמיד מספיק בשביל לשרוד... כי יאוש זה משהו שאנחנו עושים לעצמנו...אם אנחנו עדיין כאן - זה סימן שככה אמור להיות.

המחשבות שלי... כמו רכבת שדים, רק כזו ששוכחת לעצור כדי להחליף נוסעים... העלית פה את סוגיית הביצה והתרנגולת - מה קדם למה? האם העובדה שבמשך 9 שנים אני מטופלת ע"י פסיכולוגים ופסיכיאטרים מעידה על הכחשה, או שמה ההכחשה "נולדה" בעקבות כל השנים הללו, שבהן שום דבר בעצם לא השתנה... היו שינויים, אבל כאלה שנבעו מהגיל - אם בגיל ההתבגרות הייתי מאוד סוערת ועם בעיות התנהגות, הרי שהיום, בגיל 23, אני מתנהגת "כמו שצריך"... זה לא אומר שמשהו בפנימיות השתנה... אולי רק התהפך יותר נגד עצמי מאשר כלפי הסביבה... כי מה כבר הסביבה אשמה? מה את מגדירה כחיים אמיתיים? היום-יום לעומת הפורום? לא, כתבתי כבר שאני לא מפחדת לגלות את האמת, כי כבר נעשה... מה עוד יש לי לגלות... אני יודעת שאני ריקה לחלוטין. אני יודעת שאני לא מחפשת שום קירבה אנושית... כמה שיותר לבד, יותר טוב. את כל הדברים הקשים (?) אני יודעת... אז מה אני מחפשת? כנראה את השקט. את היכולת להעביר יום אחד, רק יום אחד, בלי מחשבות עקומות; לקבל את עצמי כמו שאני - מבפנים ומבחוץ; לדעת שפסיכו' אחד/אחת לא שווה את כל זה. פשוט לחיות יום אחד באמת... כי אני לא. אם מזה אני פוחדת? לא. אני לא יכולה לפחד ממשהו שאני לא מכירה, אבל נשמע כל-כך נחמד... אני לא יכולה לפחד בכלל... אין לי שום ערך לשימור עצמי, ולכן אני לא פוחדת... לא רציתי לברוח מהמחשבות... נתתי להן מספיק מרחב, אבל זה לא הספיק... זה אף-פעם לא מספיק... אבל יש גבול גם ליכולת ההכלה שלהן, וכשהוא נפרץ הכל מתפזר. אני מתפזרת. גם שאלת האושר נחשבת לפילוסופית בחלקה... כי מהו האושר? האם ניתן למדוד אושר? יש לי רגעים פחות נוראיים... כמה דקות של משחק עם הכלבה שלי, לדוגמא (היא מתעייפת מהר...) גורמות לי לצחוק, אבל זה לא האושר (בהא הידיעה). זה נחמד כשלעצמו, אבל לא מספק סיבה לחיות. אני יודעת שיש אנשים במצב הרבה יותר גרוע, ובכל זאת הם לא מאבדים תקווה... אולי כי יש להם במה לתלות אותה... אני לא אגיד "קילקלו" לי, כי רק אני מקלקלת לעצמי! כי כנראה רק את זה אני יודעת לעשות... לעוף החול היו כנפיים, לא? לא רק שהוא צומח מההריסות, הוא גם מצליח לעוף מעליהן... יתרון שיש לו... כתבת משפט, קצת לפני הסוף: "...אבל תמיד מספיק בשביל לשרוד..." אני לא רוצה לשרוד יותר... את כל שארית האנרגיה שלי אני מנצלת בשביל לשרוד... אבל לשרוד בשביל לחיות בשביל לשרוד זה מעגל שאין לו סוף... כבר לא יודעת מה זה לחיות בשביל לחיות.

הרה את יכולה להיות מטופלת אצל 1000 פסיכולוגים במשך כל החיים אבל לא לגלות על עצמך שום דבר...ישנם דברים שאם אדם לא מתמודד איתם בעצמו, אין לו שום סיכוי שמישהו אחר (במקרה זה פסיכולוג) יגלה אותם עבורו. הפסיכולוג לא יוכל לעזור לך בנתינת פיתרון, כי גם אצל הפסיכולוג את מונחית ומכוונת...ביד מקצועית אמנם...למצוא את התשובה בתוך עצמך - מה שיוביל למסקנה הבלתי נמנעת שהאושר קיים אך ורק בתוכך בעצם...את עצמך (הרה או מי שלא תהי) יקום שלם. יש סדר ביקום? מי אמר? כולם מתנהגים "כמו שצריך"? מה זה ה"צריך"? לדעתי אין "צריך" יש "יכול". יש נורמה כדי לצאת מהנורמה. מי קובע בכלל? למה אדם שחושב קצת אחרת מוגדר כ"לא נורמלי"? אולי הם הנורמלים ואנחנו לא? בחיים היומיומיים - יש מישהו שצריך אותך? שאומר לך יום יום כמה את חשובה? כמה את נאהבת? בפורום אנשים צריכים את הרה...אוהבים את התמיכה...מי נותן לך תמיכה? - לא בפורום - במציאות. גם אם תנסי להימלט מהמחשבות הן ירדפו אותך....ונכון שזה נשמע מייאש אבל זו האמת אז במקום להלחם בהן, תקבלי אותן, תתידידי איתן. השקט בא אחרי סופה אדירה...השקט נקנה בזכות ולא בחסד אין שקט מוחלט בלי לעבור כמה משברים בדרך..מי שאומר שכן - בפה מלא אני קוראת לו שקרן! זה שקט מעוות ולא מוערך. שקט שלפני סערה גדולה. אז את מחפשת את עצמך...נו אז מה? מי לא? גם אני...וזה קשה מאד. תכתבי על דפי יומן כל מה שאת שופכת כאן בפורום...שלא יעברו עמודים והערות של אנשים והצעות לעזרה...נטו מחשבות! שיהיה לך לאן לחזור... היקום הוא ענק והמרחב אינסופי. אז תני למחשבות לרוץ...בלי ביקורת... ותתחילי לעשות מעשה עוד היום תראי מה קורה לך, קודם היית הרה התומכת. אח"כ התחלת לזרוק הערות פה ושם...אח"כ התחלת להיקטע...ועכשיו הפיצוץ קרוב. תתפסי את עצמך לפני שתגיעי לקרקעית. האושר שלך נמדד אך ורק על פי בן אדם אחד - את! מה שעושה אותך מאושרת זה האושר. מה שאת חושבת - זה את. הסטנדרטים שלך - זה הנורמה. ולשרוד? זו רק ההתחלה. לא רצים לפני שלומדים ללכת

ליבי, את כותבת מקסים !! את רוצה להגיד לי שאת רק בת עשרים ואחת ????????? את נשמעת הרבה הרבה יותר בוגרת וחכמה. (לא שעשרים ואחת זה לא בוגרת, אבל אנחנו הזקנים מסתכלים על גיל כזה כסופר צעיר !) המשיכי לעודד , כל הכבוד לך. בהצלחה ביי

שלומי תודה רבה על המחמאה זקנה זה דבר יחסי... (בני כמה כל המשתתפים? תמיד נראה לי שהם בגילי)

רציתי לשאול: האם תופעה של עירות בלילה ושינה ביום אופיינית למחלות נפש מסוימות? הלם קרב או חרדה למשל? תודה.

לילית שלום היה כדאי להבין מהיכן מגיעה השאלה שלך. זה היה מקל על הכוונתך בעניין. בעיקרון הפרעות בשינה יכולות לעמוד בזכות עצמן ללא כל בעיה נפשית ואז יש לטפל בבעית השינה. להפרעות שינה יש גם השפעה על מצב נפשי. כמובן שהכיוון ההפוך נפוץ ביותר, כלומר, מצבים נפשיים שונים משפיעים גם על השינה, כולל המצבים שתיארת ועוד רבים אחרים. בכל מקרה, כיוון הבדיקה צריך להיות הפוך משאלתך. אם יש בעיה נפשית אפשר לבחון במה היא באה לביטוי ואז הפרעות בשינה יכולות להיות חלק מהתמונה. לא הייתי מסתמך רק על הפרעה בשינה כבסיס לאבחון. בברכה ד"ר אורן קפלן

רציתי לשאול: האם תופעה של עירות בלילה ושינה ביום אופיינית למחלות נפש מסוימות? הלם קרב או חרדה למשל? תודה.

כן למספר הפרעות עמי

האם תסמונת קדם וסתית היא תופעה פסיכיאטרית? האם ניתן לטפל בזה? איך מאבחנים? מה הטיפול?

הורמונלית לגמרי. לאחרונה נטען, שדווקא פרוזאק יעילה.

טליה שלום תסמונת קדם וסתית היא ככל הנראה תסמונת הורמונלית המשפיעה בין היתר על ההרגשה הנפשית יש מספר טפולים עבורה (מה שאומר שאין טפול אחד טוב) כולל שמוש בגלולות ובתרופות נוגדות דכאון וחרדה הדבר תלוי בתופעות ולעתים גם בנסיון בתרופות השונות בברכה עמי

טליה בוקר טוב, אין צורך בתרופות פסיכיאטריות לטיפול בתסמונת קדם וסתית. יש תוספות מזון מועילות מאוד. רצוי של חברת KAL או SOLGAR , ליעוץ רצוי לגשת לנטורופת אפשר דרך קופת חולים. יש בGNC פורמולה יחודית לתופעה זו: PMS FORMULA יש בה ויטמינים, מינרלים וצמחי מרפא מרגיעים כמו ולריאן ואוכמניות שחורות.

ניתן לטפל בתופעה בצורה יעילה ביותר באמצעות דיקור סיני ונטילת פורמולות המטפלות בתופעות הספציפיות לך. תבדקי קליניקות אפילו של מתמחים למשל במכללת ג'נסיס בת"א או מדיסין וכו'

אור, מתי לאחרונה היתה לך את התופעה המדוברת ?

ממש לא פסיכיאטרי. פני לרופא האישי, או לרופא נשים. אבל: התופעה, שהיא שכיחה מאד, משמשת מעורר/קטליזטור לתופעות פסיכיאטריות, במקרים רבים. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

האם התגובות למסמך של הכאוס לא מעידות שכל המגיבים לא חוו את מה ששנינו מכירים

ש. אתה נשמע מתנשא. תאמין לי שאין לך סיבה. שום דבר לא עושה אותי ובטח לא אותך מעל מישהו אחר. כנראה שאתה חושב שאתה חצי פרופסור. תאמין לי הדרך ארוכה לפרופסורה!!! לתשומת לבך איתן

איתן כתב/ה: > שום דבר לא עושה אותי ובטח לא אותך מעל מישהו אחר. > כנראה שאתה חושב שאתה חצי פרופסור. איתן שלום אני לא נמצא מעל מישהו אחר אלא אני נמצא מתחת להרבה אנשים אני לא בחרתי להיוולד עם בעיות פיזיולוגיות שגרמו לי צרות צרורות בחיים אני שמח בשבילך שהידע שלך על דיכאון הוא ענין שאתה יודע עליו מגלישה בפורום ומקריאה אני יודע מה זה דיכאון קליני בגלל מבנה המח שלי תאמין לי מדובר בסבל נוראי וגהינום דברי העידוד והעצות שאתה נותן להרה מובנים אבל לחולה דיכאוני הם במקרה הטוב לא מפריעים בהרבה מקרים הם מזיקים איתן כתב/ה: > ש. אתה נשמע מתנשא. > תאמין לי שאין לך סיבה. זה נכון שאין לי סיבה להתנשא ואני גם לא עושה את זה איתן כתב > תאמין לי הדרך ארוכה לפרופסורה!!! תשובה הפרופסורה בכלל לא מעניינת אותי איתן כתב/ה: > > לתשומת לבך > איתן לקחתי את הדברים לתשומת ליבי והגבתי עכשיו לדברים הטובים אני לא כועס עליך לא העלבת אותי ותאמין לי שאני שמח בשבילך ובשביל הרבה גולשים שהדברים שכתבת לא מסוגלים לצמרר אותם הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות זה לרחם עלי כי אני נלחמתי בשינייים ובציפורניים והתמודדתי בצורה מוצלחת כנגד סביבה עויינת ובלתי מבינה

מקווה שהרה עוד תופיע ,בידיעה שאנו כאן כולנו איתה דואגים ומוכנים להושיט יד. מעניין אם קראת ש. או קראת הרה את מה שכתבתי בתשומת לב מיוחדת ובמטרה לעזור .(בעמוד הקודם )ומה דעתכם על כך ?בהיתיחס לבעיה ספציפית מסוימת ,שחשבתי שהיא איך שהוא נוגעת , "לתאבי הידע והאמת". כל טוב ו,

קראתי את עיקרי המאמר שהבאת... כשלעצמו הוא נכון... לי הוא לא נוגע מבחינת התוכן... לא עברתי התעללות משום סוג שהוא בילדותי (המוקדמת והמאוחרת).... זה רק מבלבל עוד יותר, לא? כאמור, אני לא פוחדת מהאמת, אבל גם לא צריכה להמציא אחת כזו שתצדיק את ההווה... אני כן מקווה, שאנשים שעברו התעללות בילדות קראו את המאמר הנ"ל, מכיוון שהוא יכול לשפוך מעט אור על החיים שלהם... שלי נותרים לוטים באפילה...

שלומי היי מה שלומך, נעלמתי קצת, רשמתי להרה מכתב ואני הייתי רוצה שתקרא אותו , אפילו היא עדיין לא קראה אותו תודה מחכה לתגובה ביי

היכן רשמת את המכתב ?..

שלום לך תסתכלי למטה כתוב, להרה מהמאוכזבת, חדש

הי מאוכזבת לשעבר, אני רואה שלא קיבלת את ההצעה להחליף שם, אני חושב שכדאי לך. שם גם מורה על פנימיות. לגבי הצעתך להרה, זה נשמע נורא מעניין. לנסוע לאוסטרליה ולכייף. אבל את יודעת, זה גם עולה הרבה כסף, גם צריך שתהיה לך את האפשרות לעזוב את הכל כאן וגם נראה לי שכדאי למצוא מישהו קרוב לנסוע אתו. זה נשמע לי קצת מדכא לנסוע לבד. בכל מקרה, אני מקוה שהרה תקרא את דברייך ותשקול אותם. אולי תספרי לנו איך לאוסטרליה ומה ראית שם ? איפה טיילת ? בהצלחה לך המון אושר ושמחה ביי

היי זוכר שלשנינו משהו משותף? זוכר ששנינו מבקרים פה תוך כדי עבודתנו? האם אתה מצליח לשמור על "שפיות"? האם אתה מצליח לשמור על ארשת פנים "עובדת" למרות שאתה תומך ונוכח פה? לי קצת קשה היום. קשה לי להגיב לאנשים שהחרדה לא נותנת להם לישון, קשה לי להשתלב, אני כאילו לא בעסק. (למרות שאני יודעת מה זה, בזעיר אנפין..) זה יום מלא מאורעות, ולפעמים מה שאנשים כותבים, קצת מחלחל פנימה. לא?? אני לא חסינה....אבל בגלל שהשמיים היום בוכים, זה נראה אחרת. יום טוב ש נ ה ב

הי שנהב, חסרת לי היום, אז הנה הגעת. כיף לשמוע ממך. את רגישה ונבונה. איך האקס היה כזה טמבל לוותר עלייך ??? נשגב מבינתי. היום דוקא יום מאד שקט במשרד. חלק מהאנשים שבאים דרך קבע לבלבל את המוח , הלכו לאיזה קורס. אז אני לא צריך להראות עסוק בעבודה. שיהיה לך יום טוב ושקט ורגוע, סוף לפיגועים, והרבה אושר. ביי

היי תודה על המחמאה. האקס- - - - - - - - זו אופרה אחרת. אני היא זו שהלכה, לא היה שם עם מי לחלוק את התבונה והאושר האישי, השמחה והאופטימיות, וכו כו.... וזה היה כל כך מזמן, ואני כל כך גדלתי מאז..... הסיפור עם המחבל מול "מכון מור" הבוקר---- זה כל כך קרוב למקום מגורי, בטווח של איזה קילומטר..... כן אני רמת -גנית. חייבת להודות שנהגתי למשרד עם צואר גמיש (שהסתובב שמאלה וימינה ללא הרף..) למרות שאלוהים- אין לדעת מאיפה זה עלול לבוא... גם במשרד שקט, וכשאני מסתכלת מהקומה העליונה שלנו פה בתל אביב, על הכביש - נראה לי שהטרוף של המכוניות נראה היום יותר שפוי. אולי נדמה לי... ולעניין HERA: אינני מכירה אותה, הרי אני חדשה בפורום, והיא תמיד פה, והיא תמיד בשביל כולם. אני באמת דואגת לה, האם מישהוא מכם -הותיקים- מכיר אותה אישית? מעניין שאף מומחה מהצוות לא מתערב בכל התכתובות העצובות שלה!! מה אתה אומר ? מה יכולים אנו -האכפתיים- עוד לעשות?? ש נ ה ב

שלום להרה, מתגובותייך עולה בבירור שהפסיכולוגים אליהם הגעת, לא בדיוק עזרו לך ואולי יש לך גם את ההרגשה שהם הזיקו לך. אולי פתחו פצעים ישנים, אולי עוררו אצלך פחדים סמויים. עם כמה פסיכולוגים עבדת ? אסור לך להרים ידיים. לא כל הפסיכולוגים מצליחים. המשיכי לנסות, מישהו אחר. מי הפסיק את הקשר עם המטפל ? את או הם ? מה הביא אותך לחשוב שהטיפול לא עוזר ? סליחה על החטטנות אבל בכדי להבין מה קורה אתך, צריכים קצת אינפורמציה.. ודרך אגב: לא ענית לי על התגלית ועל אותו מישהו מסתורי שצריך להסכים. מה קורה ? וד"ש לכל הגן חיות.

הי שלומי יש לי הרגשה איומה ש הרה חומקת לנו מבין האצבעות ואנחנו לא מצליחים להגיע אליה או שהיא לא יכולה לקלוט מה שאנחנו מנסים להעביר אליה. גם כשאני סוגרת את המחשב אני ממשיכה להרהר בה אבל מרגישה שידי קצרה מלהושיע. מה דעתך בנידון? נדמה לי שבנוסף להרה , יונת , איתן, ואחרים רבים וטובים אתה אחד מעמודי התווך פה בפורום. מה אתה מציע שאפשר לעשות ןלהוציא את הרה מהכאוס שבו היא נמצאת ? לפי דעתי אנחנו חייבים להמשיך ולנסות לתמוך בה ולתת לה להוציא מה שבתוכה . וגם לפנות למומחים שהם ממש מקצוענים פה בפורום שיעזרו לה. ניקולט

הי ניקולט, נחמד לראות אותך שוב לאחר הפסקה קטנה, כן את צודקת. אם שמת לב, הרה מספרת לנו על אובדן של תחושות. כמו אהבה או שנאה , מין ריקנות שכזו. היא גם אומרת שהמין האנושי מאכזב מאד ולכן המשיכה לבעלי החיים. עצם העובדה שהיא נכנסת בקביעות לפורום, מראה שכן יש לה את הרצון להתחכך גם בנו בני האדם השפלים. אז אני מקווה שבסופו של דבר היא תמצא את עצמה ואת שלוותה ותשלים עם כל הדברים הלא נעימים שישנם בעולמינו הזיפת. איני חושב שיש בידינו מה לעשות מעבר למה שאנו עושים. מגיבים ומעודדים אחד את השני. אני מאד מקוה שהיא תכנס היום לפורום ומצב רוחה יהיה טוב משל אתמול. ביי, יום נעים לך ניקולטוש.

להרה שלום, אני מקווה שאת לא כועסת שאני כותבת עליך " כאילו " שאת לא נמצאת פה. אני בעצם מנסה ל"גייס" את כל החברים כאן וגם את המומחים ולנסות ביחד לשחרר אותך ממה שאת מכנה הכאוס הפרטי שלך. שלך, ניקולט.

אני מרגישה ככה כבר כמה שבועות. למרות שאני כבר בקושי נמצאת בפורום, אני לא מפסיקה לחשוב עליה וכמה שזה מתסכל שרוצים לעזור אבל לא יודעים איך לעשות את זה. וכל יום שעובר אני דואגת יותר. לא יודעת מה לשאול, איך לשאול ומה לעשות כדי לשפר לה את המצב רוח...

הרבה שאלות... אני לא מוטרדת מזה, שכתבתם עליי בגוף שלישי... זה בסדר... שלומי... הפסיכו' האחרונה לא פתחה פצעים ישנים - היא יצרה חדשים לידם. אני יכולה להבטיח לך, שגם מי שמעורה קצת יותר ויש בידיו יותר אינפורמציה (ענת, איתן, יונת וליהי) נותר מבולבל... כי לאינפורמציה אין הרבה משמעות... עם כמה פסיכולוגים נפגשתי עד היום? מספיק והותר! 9 השנים האחרונות היו די אינטנסיביות מבחינה נפשית, וזה כולל מפגשים עם מס' פסיכולוגים ופסיכיאטרים... מי הפסיק את הקשר? פעם ככה ופעם ככה. מה גרם לי לחשוב שטיפול כזה או אחר לא עוזר? טוב, עם טיפולים תרופתיים זה קל... פשוט שום דבר לא משתנה לאורך זמן. עם טיפול פסיכולוגי זה שונה... אבל אחרי תקופה מסויימת (ואני לא מתכוונת לפחות משנה) שמים לב שזה לא תורם לשום דבר.

הרה, אז את חושבת שפשוט לא תנסי לפנות יותר לעזרה מקצועית ??? דרך אגב: אולי לא שמת לב, אבל הזכרת במגילה ההיא על הכאוס (שיצר כזה כאוס בפורום) משהו על לסביות. מה התכוונת ?

מצטערת שבחרתי בשם מיכל (שם בדוי) אין לי כוונה לבלבל אף אחד. אצלי החרדות התחילו כשהייתי סטודנטית כמובן שבהתחלה לא הבנתי מה קורה לי וגם היה לי קשה להסביר, חשבתי אסטמה (בגלל קוצר נשימה) וכל מיני מחלות ושום רופא לא העלה בדעתו שאולי אני סובלת מחרדות או התמוטטות לבסוף אני גיליתי זאת לבד עברתי שנה של סיוט ללא תרופות ללא ידיעה מה בעצם יש לי .מבחורה בריאה הפכתי לשבר כלי וכמובן הדבר גרם לי לעוד יותר חרדות קשות שלדעתי ניתן היה למנוע אותם. עם הזמן הבנתי שאין לי כלום והכל בראש כיוון שאם באמת היה לי משהו קטלני כבר הייתי צריכה(כמובן שעברתי בדיקות לב הגעתי למיון כמה וכמה פעמים) למות וכך התגברתי על החרדה בפעם ה-1 . מאז הספקתי לסיים את התואר להתחתן וללדת . שנה אחרי הלידה בשילוב של כל מיני גורמים שוב התמוטטתי אך הפעם הייתי חייבת לקחת את עצמי בידיים כבר הייתי אמא והייתי חייבת לטפל בילדה והחלטתי ללכת לטיפול תרופתי +פסיכולוגי שנתיים ועברתי את המשבר. מאז שוב ילדתי ויש לי בן מקסים וכמו שציינתי פעם ב... כשהמצב ממש גרוע הפסיכאטרית רשמה לי כדורי הרגעה על כל מקרה, כמובן שאני נלחמת ולא רצה לכדור כפתרון מיידי. לומר לכם שאני אותה בחורה מלפני עשר שנים אני לא יכולה כי אני לא... יש הרבה דברים שאני פשוט נמנעת מלעשות כי הם גורמים לי לחרדות אז אני נמנעת אבל אני מתפקדת טוב באופן שוטף עובדת וכו'... על פני השטח אני נראית בחורה חזקה עם המון בטחון עצמי אבל רק אני יודעת מה מתחולל אצלי בפנים. יום טוב לכם והרבה בריאות ! "מיכל "

הי מיכל החדשה, מיכל אחת כבר החליפה שם לשנהב כדי שלא נתבלבל. אני מציע לך גם לבחור משהו. הסיפור שלך מעניין. האם גילית דרך הטיפול הפסיכולוגי , איזה שהוא מקרה טראומטי בילדות ? או שזה לא כל כך פשוט . אנא השארי עמנו בפורום, את נשמעת מעניינת ! להתראות ביי יום נעים

טוב אשנה את שמי לים (לא נפוץ). בוא נאמר שתמיד הייתי קצת לחוצה מהרגיל כבר בתור ילדה אבל זה מכיוון שאני טיפוס ששואף למצוינות (מין מלכת הכיתה..., תלמידה מצטיינת מקובלת ותחרותית מאוד) גם הרגשתי שמצפים ממני בבית למצוינות כי באמת היה לי את זה . כמובן שמאז ההתמוטטות הורדתי הילוך והבנתי שבריא לרצות הכל אבל עוד יותר בריא לדעת גם מתי לוותר... "ים" דרך אגב שלומי גם אתה סובל מחרדות ?

הי מיכל, את חוית סבל קשה והצלחת להתגבר, דרושים לזה הרבה כוחות, התמודדות יומיומית וסיוע עקבי מפסיכיאטר ופסיכולוג. אצלי התחילו החרדות כשמישהו שאהבתי במיוחד מת ממחלה קשה ואני לויתי אותו כל הדרך עד המוות. לראות אותו מת גרם לי לזעזוע עמוק, מלווה בתחושת הקלה שסבלו נגמר. שנתיים אח"כ התחלתי לחשוב כל הזמן על המוות והמחלות, מבלי יכולת לעצור את מחשבותי. ו....פתאום הגיעו התקפי החרדה האיומים. עכשיו גם למרות הטיפול התרופתי ותחילת טיפול פסיכולוגי, עם אבדן של חבר קרוב, נחלשתי. אין ספק שהמאבק הוא תמידי, וכמוני כמוך, החיצוניות שלי אינה מגלה דבר. אני מודה לך שספרת את מה שאירע לך, זה נותן לי כוח ותקוה להאמין שאפשר לצאת מזה. הרבה שמחה ובריאות

עכשיו את ים..... שם מקסים.. מעורר בי תחושות נעימות... ברוך בואך לפורום!

להיות ישראלי זה להתחיל שבוע חדש, לקום בשעה 08:00 בבוקר ולראות עמ' שער שלם יחד עם עוד שני עמ' ראשונים ושני עמודי אמצא מוקדשים לכדורגלן שהתמוטט במשחק כדורגל כשבעמ' 8 מתחבאת איזו כתבה על איזה פיגוע שהיה ביום שישי (כבר עברו כמעט יומיים) כשבאותיות עוד יותר קטנות מוזכר שכנראה ערפאת גורם ישיר לשליחת המחבל להיות ישראלי זה לא לקבל משכורת בזמן(ב- 10) כאשר מבטיחים לך שב 20 לחודש הכסף בבנק ובינתיים כבר ה-25 אתה יושב בבית קפה משלם בויזה ופתאום מודיעים לך שאין אישור אתה מגלה שאתה במינוס 3,000 ש"ח (בגלל תשלומים לפלאפון הורדות לפק"מים וכאלה)וביום ראשון בשעה 09:00 אתה מגלה שהיום יפקידו לך משכורת אחרי ניכוי של 30% מס הכנסה! (למרות שאתה חייל משוחרר….) להיות ישראלי זה שבשעה 10:00 בדרך לחדר כושר איזה פרחה מטומטמת עם סוברו שורטת לחבר שלך את האוטו החדש שרק שבוע וחצי על הכביש ועוד אומרת שזאת אשמתו שהיא לקחה סיבוב רחב מדי להיות ישראלי זה שבשעה 13:00 אתה מגלה שהיה (עוד) פיגוע ברח' יפו בירושליים שיש איזה 140 פצועים ואתה מתחיל לחשוב מי מהאנשים שאתה מכיר נמצא במקרה באזור הזה yes................ it is sad.....it is hte truth and this is the reality i am comming back to.........................

ענת, האם זה אומר שאת כבר בארץ ???? לא אמרו כלום על זה בחדשות !! אולי בגלל הביקור של קלינטון , שכחו לדווח עלייך. איזה טמבלים הם שם בתקשורת, הם חושבים שקלינטון מעניין אותנו וענת לא. אידיוטים ! , ענת מעניינת אותנו פי אלף מקלינטון !!!! בהצלחה לך לכל אשר תפני. ואל תשכחי, "אין לי ארץ אחרת " ביי

ענתוש, ברוך שובך למולדת!! שתהיה לך הסתגלות מהירה, ונשמח אם תשתפי אותנו בכל אשר קורה לך, גם בארץ.

הי, נטשת אותי, הא?! דפדף ל- 584 . אם לא קשה.

הי ענת, מה עשית בחו"ל מלכתחילה? ומה את מתכוונת לעשות פה? אתמול כשאמרתי לבעלי יאללה תמצא עבודה בארה"ב, נמאס כבר מהפיגועים האלה, הוא אמר לי, ושם יותר טוב? מפוצצים בניינים ושולחים אנתרקס. נרגעתי. אז נגיד תודה שאצלנו (בינתיים) שולחים רק דואר. רגיל. בלי חיות בפנים. מיכל.

ניכתב שאנחנו עם סגולה. כנראה בגלל המכות שאנחנו נותנים לעצמנו:))) אנחנו עם ניבחר....לדכא את עצמו. קיבלנו יותר רגש וחמלה כדי לסבול יותר. כנראה שזה מגיע לעם מתנשא שחושב שכל העולם שלו. שהוא יכול לעשות מה שבא לו בלי לדפוק חשבון לאחרים. אנחנו מביאים על עצמנו אסונות. אנחנו גונבים, מרמים, אלימים, אדישים והרשימה עוד ארוכה מאוד. כל תקופה שאנחנו בורחים מהמוסר אנחנו נענשים עד שאנחנו מתגבשים שוב. זה כמו צמח מטפס ומטפס עד שבא מישהו וחותך אותו לגובה הטיבעי שלו ונותן לו לגדול מחדש. אלוהים בתקופת מעמד הר סיני ראה אם מי יש לו עסק והוא לא פרייאר את יודעת:))) לכן הוא אמר את מה שאמר. ולכן אנחנו נענשים כל הזמן ואם את שואלת אותי אז בצדק. נכון שנפגעים גם אנשים טובים. אבל שגונבים מרמים ואדישים נפגעים גם אנשים טובים. את יודעת אני לא מטיף:)) מה שאני אומר שכל אחד יבדוק את עצמו אם הוא בסדר איך הוא מתנהג כלפי האחר שלא יגנוב ולא ירצח וכו, ואז דברים יבואו על כנם. אני יודע שאני כותב לשב. לכן גם מה שקורה יהיה יותר חמור אבל פה במדינה עד שאנשים לא חוטפים הם לא לומדים. אז אני מאחל לנו בהצלחה איתן

השארת אותי ללא מילים...

שלום רב, ברצוני לשאול על על השפעותיהן של התרופות : REMERON, STILNOX, FRISIUM. עבור אילו תסמינים הן ניתנות, מה השפעות הלוואי שלהן והאם יש בכוחן באמת לעזור...... אשמח מאוד לקבל תשובה. בתודה מראש דני.

בוקר טוב, ראה תשובתי לקרן, בדף, למטה.

דני שלום מדובר בתרופות שונות הניתנות מסבות שונות אתה יכול לפנות לאתרים העוסקים בתרופות דוגמת http://www.infomed.co.il/default.htm לשאלה ספציפית אנא פנה שוב ופרט מה הבעיה בברכה עמי

שלום ותודה. רק רציתי להבין קצת יותר על התרופות המופיעות בשאלתי הראשונה . מה ההשפעה למה הן ניתנות? STILNOX, FRISIUM ,REMERON אבי מקבל אותם ורציתי קצת יותר אינפורמציה האם תוכל לעזור לי??? תודה דני

הרה... זה בשבילך... To be, or not to be, - that is the question Wether 'tis nobler in the mind to suffer The slings and arrows of outrageous fortune Or to take arms against a sea of troubles And by opposing end them? - to die, to sleep .... For in the sleep of death what dreams may come .... But what dread of something after death The undiscover'd country,from whose bourn No traveller returns - puzzles the will and makes us rather bear those ills we have Than fly to others that we know not of קחי את זה ממישהי שאכן חשבה על "סיומים" זה יועיל לך? את בטוחה שאחרי שהכל יסתיים את לא תחשבי בכלל? מודעה עם מסגרת שחורה....דרמטי... אבל מה - אחרי הכל... את נשארת מי שאת (שזה לא הרה) עם המחשבות שלך (מה שהם לא יהיו) והם ישארו שם!!! עד שתתמודדי איתן וזה לא יהיה דרך מוות כי המוות לא פותר כלום וגם לא להעלם כי העלמות רק דוחה את הבעיה... כי חייבים לחזור. ואחרי שנעלמת, החזרה קשה שבעתיים...

אם אני מאמינה בחיים אחרי המוות? לא! אולי כי אני לא רוצה להאמין שיש עוד אפשרות "לחיות"... אולי כי אף-אחד לא הוכיח שום-דבר... אי-לכך, ברור לי שאני לא אצטרך (ולא אוכל) לחשוב יותר על שום-דבר... "הבל הבלים, הכל הבל" (קהלת) מבחינתי אפשר גם לוותר על הדרמטיות של המסגרת השחורה... אפשר לוותר על הכל. המשמעות של להתמודד עם המחשבות היא, ההכרה בקיומי כחסר משמעות מבחינת אחרים... אי-התמודדות עם המחשבות משמעו חוסר קיום בעיני עצמי... אבל ההתמודדות וההכרה עם ה"השתקפות" שלי כחסרת משמעות תוביל אותה נקודה של חוסר משמעות עצמית... שוב הדברים יוצאים מבולבלים... פשוט לא מצליחה לעשות סדר. את צודקת המוות הוא לא פתרון, הוא כן מוחק באופן מוחלט את הכל... מתוך ידיעה ברורה שאחרי מעשה שכזה לא תהיה אפשרות לשיקום והחלמה.

היי, יש פה מישהו? קמתי עכשיו עם דופק מטורף, כאב ראש וידיים ופחד שאני הולכת למות מהתקף לב או שבץ מוחי..... אנטי מקווה שזה רק התקף חרדה, "רק....", עוד לא קרה לי באמצע הלילה מתוך שינה לקום ולהרגיש מוותתת. יש פה מישהו?? למזלי הבן שלי מרגיע אותי ויושב איתי, אבל אני רועדדדת

בוקר טוב, אוף, איזה לילה נורא עבר עלי, אני עדין עם מה שקרה, הגוף שלי עוד קצת חלש, לקחתי לוריואן כעזרה ראשונה. הדופק שלי השתולל ונרגע, נרגע והשתולל, ולמרות שאני זוכרת את ההתקפים הנוראיים והסיוטיים האלה, לא היה ברור לי אם אני גוססת או "רק" התקף פאניקה. תארו לכם, היום יש לי פגישה עם הפסיכיאטר ורציתי להתחיל להוריד מינון מהסרוקסט כדי שבקרוב אוכל להפטר ממנו לגמרי. צחוק הגורל. אפילו הכדור לא מנע את החרדה. אתמול חשתי מתח נוראי עם כל הפיגועים המזעזעים, ההתמוטטות של מני לוי, המחלות מסביב וכרגיל קשה היה לי להפריד, כי כל מחלה או אסון שקורה למישהו אחר, נראה לי שיקרה גם לי,או לילדי, חס וחלילה. הבן המתוק שלי הרגיע אותי כל הלילה ושם לי את הסרט "שרק", סרט מדהים, ראינו גם סיינפלד עם בקבוק מים ונשימות עמוקות. שני התקפי חרדה היו לי מאז 7 חדשים, יחד עם נטילת הסרוקסאט, ולהזכר שלפני כן משך כמעט שנה עברתי את ה"חויה המרטיטה" הזו מספר פעמים בשבוע......... זה הסיפור שלי. נמאס לי.

בוקר טוב, נטע , איזה סיוט ! אני יודע שזה לא רציונלי, אבל אם את חושבת על זה בזמן החרדה, ואומרת לעצמך, בא נגיד שזה יקרה לי, ואני אמות , אז מה ? הרי כולנו נמות יום אחד . נכון ? אבל זה בטח לא עוזר כי זה לא בדיוק פחד מהמוות. מה שמדהים זה שאת מסוגלת לפתוח מחשב ולהקליד את התחושות שלך. הלואי והיתה לי תשובה איך יוצאים מזה, או איך מתגברים על זה. היי חזקה, כמה נהדר שיש לך בן שכזה, מבין ותומך. בהצלחה ובתקוה שהחרדות יפחתו ויעלמו. ביי

ביום שישי פנתה לפורום גולשת בשם נינה שאמרה שיש לה חברה חצי שנה ובשנתיים שקדמו לכך היה לה חבר אם את פנית לפורום ביום שישי ושאלת אם את לסבית התשובה היא כן ?? אם את פנית ביום שישי למה שתי ההודעות מנוסחות שונה תודה

לא, זו היתה חברתי שכתבה את ההודעה הזו

הרה שלום למה המחשבות שולטות למרות ההחלטה להימנע מהן? כנראה בגלל חוסר איזון של הנוירוטרנסמיטורים. את התסריט הזה אני מכיר מצויין ואפשר ואפשר גם לא לחיות אותו באהבה

תרופות? מודה ומתוודה שחשבתי על האפשרות... אבל גם המחשבה הזו ניסחפה בזרם...

האם את מזהה אותי ש ??? (שאלה רטורית) קראתי עכשיו את התשובות אני נדהם ושמח שכל המשיבים שהם גולשים קבועים לא מבינים בכלל על מה מדבר הכתוב. אני מאחל לכולם שגם לא יבינו. אני שמח שאני ואת ועוד גולשת שאני מוקיר ומעריץ מהווים מיעוט בפורום תודה

אני מתנצל שאני מתפרץ לדלת פתוחה:)) אבל אני לא מסכים איתך. לפחות במה שקשור להרה. הרה לפי מה שהספקתי להכיר, היא בחורה מאוד חכמה והיא יודעת מה שהיא אומרת. הבעיה היא שהיא מסתכלת מזוית שונה על החיים מאנשים אחרים או לפחות מרוב האנשים. אני דווקא חושב שהיא צריכה מישהו פסיכולוג או פילוסופ אם המון סבלנות (ואני לא צוחק בכלל). כדי לדון איתו בהשקפת העולם שלה. יתכנו אז שני דברים או שהיא תשכנע אותו או שהוא ישכנע אותה. או שיהיה תיקו. אני חושב בכל הרצינות שיש לה הרבה מה להגיד. וצריך להקשיב לה למרות שזה צורם לאוזן רגילה. ולא צריך להחליט או לקטול אותה למרות הדברים האלו אני גם לא מסכים אם דעתה ולא מקבל את ההשקפה שלה. אבל אני מבין את נקודת המבט שלה על החיים. ואני מעריך שיש מישהו שחושב אחרת ויש לו או במקרה הזה לה את האומץ להגיד את זה איתן

איתן, אתה הבנת את ההודעה שכתב מי שכתב בשם: "אני" שהוא גם מי שכתב את ההודעה בשם: "ש". ?? אולי תסביר לי על מה הוא מדבר ???????

שלומי בלי שום בעיה אני מסביר לך בלי לעבור את הסיפור בעצמי:))) ש. אומר שיש בעיה נירולוגית בעצם שגורמת להרגשה של הרה. לכן הוא שאל עם היא ניסתה תרופות הרה אמרה שזה לא מועיל לה והיא לא משתמשת בזה כבר ממזמן אני דווקא חושב שאולי יש דברים חדשים שכדאי לנסות. אבל את האמת אני לא יודע. כי לפי השיחות שלי אם הרה ניראה לי שהיא יודעת על מה היא מדברת למרות שאני לא מסכים עם הדברים. כנראה שבאמת היא צריכה לשבת עם מישהו ולנתח את הדברים ברמה גבוה מאוד. כי היא פיקחית והיא צריכה מישהו פיקח שיבין ויענה לה ברמה אחת מעל חג ט"ו בשבת שמח איתן

שלומי זאת תשובה בשבילך:)

על העידוד... העצות... והרעיונות... :-)

התשמעי קולי אלמונית שלי???

אני שומעת... תמיד.

קראתי את האבדן וחרדתי כעת רווח לי

אני מנהלת קשר רומנטי ומיני עם בחורה מזה חצי שנה. לפני שהכרתי אותה הייתי נמשכת אל נשים אחרות. כשהכרתי אותה ורגשותיי התפתחו אליה משיכתי לנשים אחרות פחתה, אך לא נפסקה. מפריע לי שאני נמשכת, אני רוצה רק להימשך אליה ולהיות מסורה לה, ומפריע לי שאני מסתכלת על אחרות, מרגישה קצת בגידה נפשית למרות שזה לא כך ויש לי רגשות אליה ולאחרות לא. הנה לדוגמא, אני לא רוצה למלצר במסעדה אחת מכיוון שיש שם מישהי שהכרתי בבי"ס ושאני נורא נמשכת אליה ומרגישה לא נח ליידה, אמרתי זאת לחברתי, כי אני כנה איתה, והיא אמרה לי שזה לא בסדר שאני נמשכת לאחרות, ואמרתי לה שאין לזה משמעות ושזו סתם משיכה ושאני לא חושבת עליה שנייה במהלך היום והיא טענה שאם זה עד כדי כך זה אומר שזה עם משמעות, והסברתי לה שאני יכולה להימשך, לצערי גם בלי להכיר או להרגיש, ולמרות שרגשות מגבירים משיכה, ושזה טבעי. לא הייתי רוצה להימשך אל אחרות אני לא מרגישה בנח עם זה ולא רוצה להרגיש נח עם זה. מה ניתן לעשות? בבקשה תפרט את כל ההיבטים בפירוט המלא האפשרי. תודה.

שלום נינה, נדמה לי שעניתי לאחת משאלותייך לפני ימים אחדים. מונוגמיה, או נאמנות מינית, היא ערך חברתי-תרבותי מנוגד לדחף המיני הפיזיולוגי שאינו מבדיל בין אובייקט לאובייקט. העובדה שאת נמשכת לבחורות אחרות אינה צריכה להפריע לא לך ולא לחברתך, כל עוד אין לך כוונות לממש את המשיכה הזו הלכה למעשה. אני לא בטוח שבשם הכנות כדאי לך לספר על המשיכה הזו לחברתך, משום שזה עלול לעורר בה חרדת נטישה ובהקשר הזוגי זה גם עלול להתפרש כאילו את אומרת לה שהיא כבר לא מושכת אותה. לטעמי האישי, זה דבר שאדם צריך להכיל בתוכו. אינני מכיר שום דרך להתגבר על עצם המשיכה לאחרים ואינני חושב שהיא פסולה. הסכנה היחידה לקשר הזוגי היא כאשר מתחילים לממש אותה, משום שאז, מטבע הדברים, עלולים להיכנס מרכיבים רגשיים. זוגיות עונה על הצורך שלנו ביציבות ומשיכה לאנשים שאינם בני זוגנו עונה על הצורך בריגושים. נראה לי שהשאלה שכדאי לך לשאול את עצמך היא איזה צורך מבין השניים חזק יותר. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין פסיכותראפיסט

הקטע שחברתי לא נמשכת לאף אדם כל כך עד שהיא מכירה את האופי שלו ואוהבת את האופי שלו. זו תכונה נדירה מאוד, והייתי רוצה אותה. וזה מה שגם היא רוצה, שאני אהיה כמוה, היא טוענת שזה לא סתם משיכה שיש לזה משמעות אם זה מפריע לי לעבוד עם אותה בחורה. והסברתי לה שתכונה זו משויכת לרוב האנשים, והיא פסלה טענה זו בטענה שמה שהרוב זה לא אומר שזה נורמלי או בסדר. ושאני אל צריכה להימשך לאחרים.

שלום, ברצוני לדעת עבור אילו תסמינים ניתנות התרופות : FRISIUM, STILNOX, REMEROM. האם יש להן תופעות לוואי והאם יש בכוחן באמת לעזור..... ? אשמח לקבל תשובה, בתודה מראש קרן

כל התשובות באתר: http://www.infomed.co.il/default.htm

שלום התינוקת אמורה בספטמבר להיות בת שנה וארבע חודשים ושאלתי היא האם כדי להמשיך עם מטפלת או להכניס לפעוטון של 10 ילדים עם 2 מטפלות מה הנכון מבחינה פסיכולוגית עבורה ? היכן ניתן לרכוש ידע ,ספרים בנושא ההתפתחות הנפשית של התינוקות תודה רבה

שלום נועם, מנסיוני ומהכרותי מעונות לגיל הרך, ןלאור גילה הצעיר עדיף שתשאר לפחות עד גיל שנתיים עם מטפלת צמודה וחמה. בגילה עדין אין צרכים חברתיים. העברתי לך קישור של הפורום לגיל הרך, שם תקבל המלצות מפורטות יותר ומידע לגבי ספרים בנושא. http://msn.tapuz.co.il/forums/main/forumpage.asp?id=192 בברכה, נטע

נועם, מסכימה עם נטע. עדי

נועם שלום אין תשובה מקצועית לשאלתך. שתי האפשרויות יוכלו להתאים. זה תלוי מחד בקצב התפתחותה של הילדה למשל, האם היא תיצור קשר עם ילדים בני גילה, עד כמה טוב והאם היא תלך, האם כבר תאמר כמה מילים וכדומה. למעשה גם כאן זה לא סוף פסוק שכן יש גנים שמתאימים גם לילדים קטנים מאוד. החלק השני הוא כמובן הצרכים המשפחתיים, כלומר, מה יותר נוח לכם. אני מציע לך להתייעץ אם אשתך ולעזוב את שאר העצות בצד, הם רק יבלבלו אותך וכאמור, אין כאן תשובה נכונה או שגויה. הכי חשוב שהמטפלת או הגן יהיו טובים ואז זה הפתרון הנכון. במידה ואחד מהם נראה יותר אטרקטיבי כרגע, בחרו באפשרות הזו. חוץ מזה, ספטמבר זה קצת רחוק. מדוע לא להמתין עם ההחלטה עוד כמה חודשים? ספר טוב ופופולרי הוא התינוק והילד של פנלופה ליץ'. יש כמובן עוד רבים נוספים. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני נשוי 38 שנים, אפילו ב"אושר" וזאת מתוך הסיבה שאני מחליט ששום דבר אינו מספיק חזק על מנת לעורר וויכוח ו/או מריבות. לאור זה נפסקה מעין סכימה בבית שהכל בסדר-לבאורה.בזמן האחרון פשוט נמאס לי להיות ה"אידיוט" לכאורה והתחלתי לענות ולהגיב על מצבים שלדעתי אינם סבירים, לדעתי. מתוך זה כמובן מתעורריות מריבות שאיני עומד בהן. מה שאני עושה לא טוב, אני הולך צריך לדווח לאן. שותה מים אז למה לא מיץ-שותה מיץ אז למה לא מים וכן הלאה. אני בלחץ אטומי ומרגיש שלפעמים אני מאבד את השליטה על עצמי ואיני יודע כמה זמן אוכל עוד מה שנקרא to hold myself back . אשמח לכל תשובה שתחזיר אותי לתלם הסביר במצבים כאלו ועל כך אני מודה מראש.

שלום לך, שאלת שאלה זהה, וקבלת תשובות מגוונות, נא דפדף בעמודים הקודמים, וראה את אשר ענו לך.

שלום לכולם! תודה, נטע על הסבת תשומת ליבי לתשובות. אני מתנצל על בורותי, לא ידעתי שיש עמודים קודמים. בכל מקרה אני מודה לכל מי שטרח לענות לי, עזרתם לי בכל מה שחשבתי,ואמתתם את הגיגי. כבר נקבעה לי פגישה עם פסיכולוג, למרות שאשתי חושבת שהיא אינה זקוקה לשיחות האלה. שוב המון תודה שזכיתי.

שלום צ'אק, מפנייתך מסתמנת ציפייה לכללים ברורים בקשר למה שמותר ואסור, מקובל או לא מקובל ושהכללים הללו יגיעו מבחוץ. לכן גם אתה פונה אלינו, כשברקע חרדה לאבד שליטה על עצמך. גם את המילה אושר שמת במרכאות, כך שאני מבין שמדובר יותר על איזו שהיא תחושת יציבות שמסגרת הנישואין נתנה לך עד כה ועבור היציבות הזו היית מוכן לשלם מחיר יקר. לצערי, לא אוכל לספק לך את הכללים הברורים שאתה מחפש, גם לא את ה"תלם". לדעתי, היית מפיק תועלת משיחות עם איש מקצוע שהיה עוזר לך למצוא את התשובות לשאלותיך מתוך עצמך, לקבוע לעצמך כללים משל עצמך ומה שחשוב יותר, כתוצאה מכך, לסמוך יותר על עצמך. לעניין האושר בנישואין, כדאי אולי שאתה ורעייתך תפנו לטיפול זוגי. אתה מתאר מצב של כניעה או ניצחון, ממש כמו במלחמה. ייתכן שבטיפול זוגי תוכלו להשיג שלום. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין פסיכותראפיסט

אני בת 25 וטופלתי כחצי שנה בכדורי סרוקסאט לאחר התקפי חרדה שהיו לי והגעתי למצב ממש קשה מבחינה נפשית. היום לאחר כחודש מהפסקת הכדורים אפשר לומר שמצבי יותר טוב אך חל שינוי לרעה בהרגשתי כאשר לקחתי את הכדורים אני יכולה לומר שהרגשתי כמעט 100% היום אני יכולה לומר שאני מרגישה 80% רציתי לדעת האם יתכן שאי צריכה להמשיך עם הכדורים(ואני יודעת שרק אחרי 3 חודשים אוכל לדעת בוודאות שאני בסדר גמור) ? או שיתכן שאצטרך שיחה עם פסיכולוג? אשמח אם תוכלו לעזור לי דפנה

היי דפנה, גם אני סבלתי קשות מהתקפי חרדה ומטופלת מזה 7 חדשים ע"י סרוקסאט. אני גמצאת בטיפול אצל פסיכולוג. האם שלבת את התרופות יחד עם יעוץ נפשי? מתארת לעצמי שאת חוששת מחזרתם של התקפי החרדה, פחד מוות..... מדוע הפסקת עם הטיפול התרופתי?

גם אני סבלתי מהתקפי חרדה. למזלי טופלתי ע"י פסיכולוגית מדהימה,בשילוב עם טיפול תרופתי בכדורי אורוריקס כיום אני כבר4 וחצי שנים אחרי נשואה +2 ,ללא פחד ממקומות הומי אדם ,ללא פחד מטיסה, וכשקשה נעזרת בקלמנרבין או בטיפות רסקיו רמדי. יש חיים אחרי התקפי החרדה ןאפילו שקשה להאמיו אחרי טיפול פסיכולוגי טוב הם טובים עשרות מונים יותר מקודם.

דפנה שלום אני מבין מדבריך שטיפלת בנושא החרדה באמצעות תרופות בלבד. רוב המחקרים מראים שהטיפול היעיל ביותר הוא בשילוב טיפול פסיכולוגי ותרופותי. לחרדות יש מרכיב רגשי כלשהו והתרופות אינן מטפלות בו. כמו כן, עצם קיומם של התקפי החרדה משפיע על הדימוי העצמי ויוצר פעמים רבות חרדה מפני החרדה הבאה. הטיפול בשיחות עשוי להביא לשימור ההישגים שהגעת אליהם עד כה. אני מצרף להלן הסבר על הטיפולים המקובלים בחרדה. חרדה הינה תגובת חרום טבעית של הגוף כדי להתגונן מפני סכנה. במצבים מסויימים החרדה הופכת לתופעה מעיקה וקיצונית שפוגעת באיכות החיים. כדי לטפל בחרדה צריך להבין את ההקשרים בה היא מופיעה, ללמוד להתמודד עם תגובות החרדה, ולבסוף, גם להתיידד עם החרדה, כלומר, לקבל שבמצבים מסויימים החרדה מופיעה כחלק טבעי של מהלך החיים. כל אלו יכולים להיעשות בטיפול פסיכולוגי. להלן השיטות הנפוצות ביותר לטיפול בחרדות. ישנן גישות שונות להבנה וטיפול בחרדה. באופן כללי ישנן שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. נוקטי עמדה זו סבורים שיש צורך בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח ומעמיק כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים לא מודעים שיש לעבדם בטיפול. גישה פסיכולוגית אחרת טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי ממוקד וקצר מועד ולשפר על ידי כך את איכות החיים. במידה וישנה בעיה פסיכולוגית רחבה יותר ברקע רצוי לטפל בה, אבל ניתן במקביל או באופן בלתי תלוי לטפל בחרדה. גישה זו טוענת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. הגישה הרפואית-תרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי חרדה חריפים יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום קראתי את מכתבך ובראשית אניי רוצה להודות לך על ההתענינות הרבה בשנית היתי מעונינת שתמליץ לי על המשך טיפול אני כבר 3 וחצי חודשים בלי התרופות ואני אומנם מרגישה הרבה יותר טוב מאשר בתקופה הקשה שלי אך אי אפשר לומר שאני 100% זה מין דבר כזה שבא והולך זה יכול לא לבוא שבוע פתאם יומיים רצוף אני גרה בחיפה והיתי מאוד מעונינת שתמליץ לי על שיטת טיפול וגם על רופא אם אפשר תודה רבה דפנה

שלום דפנה, אני בהחלט מצטרף להסבר המקיף והממצה של ד"ר קפלן. גם אני מייצג אותה גישה. להרגשתי, קיימת היסחפות מסויימת בעשור האחרון בשימוש בלעדי בטיפול תרופתי. התרופה שקיבלת, סרוקסט, מיועדת בראש ובראשונה לטיפול בדיכאון, אם כי בסוג של דיכאון, שנלווית אליו חרדה. אינני אומר בזה שאת צריכה לחזור לטיפול התרופתי או לא, אך חבל שבחורה בגילך, שיכולה עדיין להתפתח, לצמוח ולגדול תיעזר אך ורק בטיפול תרופתי, המעביר את המסר כאילו הדברים אינם תלויים בך. בניגוד לדעות קדומות הרווחות בקשר לחרדה ולטיפול פסיכולוגי, מהכרות עם מטופלים רבים הסובלים מחרדה, מדובר באנשים חזקים מספיק כדי להרשות לעצמם להודות בחולשות שיש לכולנו. במקרים רבים, פסיכותרפיה (טיפול ע"י שיחות בלבד) עשויה להחליף את הצורך בתרופות לאחר תקופה של שילוב יעיל בין השניים, כפי שד"ר קפלן הסביר. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין פסיכותראפיסט

בוקר טוב דפנה, אין לי הרבה מה להוסיף לתשובות שקיבלת לעיל מאחר והן אומרות את הכל... עכשיו לאחר שאת האיזון ל"בעיה" קיבלת כבר בתרופות נשארו רק השיחות..... התרופות הן הדרך ה"קלה" - הרגעה וטשטוש הרגשות. הדרך ה"קשה" היא ההתמודדות מול ה"שד" שגורם לזה פנים מול פנים.....ולהביס אותו אחת ולתמיד!!!!!!!!!!!!! בהצלחה בשיחות אוהבת, לימור

דפנה שלום לא ממש הבנתי מה השאלה אנא פני לפסכיאטר שלך והוועצי בו להפסקת כדור יש לנסות לרדת בהדרגה לאחר שלפחות 3 חודשים את בסדר אין די פרטים לגבי שקילת התערבות פסיכולוגית בברכה עמי