פורום פסיכולוגיה קלינית

ערב טוב אנילא בטוחה שיעדתי את השאלה לפורום הנכון, במידה ולא אשמח אם תפנו אותו. להלן תיאור מקרה: יש לי אחיין בן 16 שמשתמש בחצי כדור ריטאלין אחת ליום. באמצעות הכדור הוא הופך למרוכז יותר במהלך היום בבית הספר. עפ"י המלצת הנוירולוגית, יש לעשות הפסקה בסופי שבוע - שישי שבת. במהלך הסופ"ש אנועדים לאחרונה לתופעה המתרחשת אצלו שהוא נכנס לחרדות ( במיוחד כאשר הוא מנסה ללמוד לבחינה, לא מצליח כראוי , לא מסוגל להתמודד היטב עם תסכולים ) עד כדי הגעה לבכי היסטרי והסתגרות בחדרו . יש לציין כי הוא מטופל אצל פסיכולוג האם יש קשר בין ההפסקה בנטילת הכדור בסופ"ש? והאם קיימתתופעה בשם ריבאונד ומהי? אשמח אם תוכלו להפנות אותי לחומר נוסף בנושא תודה רבה

רקפת אחיין שלך לוקח את הריטלין על בסיס קבוע, ומודע לזה שהכדור עוזר לו. כשהוא לא לוקח את הכדור, הוא בטוח שלא יוכל לעמוד באותם הדברים שבהם הכדור עוזר לו. הטיפול בריטלין בכלל הוא לתקופה מוגבלת...מה יהיה כשהטיפול יפסיק (אחרי 3 שנים אני חושבת.), גם אז הוא ייכנס לחרדות? לדעתי צריך ליידע את הפסיכולוג בנוגע לחרדות האלה. ידוע ששימוש ממושך בריטלין גורם לתלות. מן הסתם הכוונה היא לתלות פיזית אבל תלות מנטלית גרועה לא פחות ואולי אפילו יותר...

את שואלת האם יש תופעה שנקראת רבאונד מעצם השאלה קרוב לוודאי שהרופא אמר לכם את המונח הזה שבהחלט קיים, ומשמעותו שלאחר הפסקה יש "קפיצה" והרעה זמנית במצב. כך למשל אם מפסיקים את הריטאלין היום זה כמו לעזוב כדור שניסית להטביע במים ופתאום עזבת אותו, הוא קופץ אל מעל פני המים .בכל זאת נוהגים לעשות הפסקות של שבתות ולהתחיל את הטיפול מחדש

אם רכשתי בעל כרחי את ההשכלה מה זה דיכאון ואומרים לי שבגלל שלמדתי בפקולטה הזאת אני מתנשא ורואה את עצמי חצי פרופסור אסור לי להגיב ???? אתה או את מייצגים בדיוק את הבעיה שלנו בהתמודדות מול האוכלוסיה הבריאה תודה אני לא נעלב כי אני רגיל לזה

שלום לך, אני שומעת המון סבל בכתיבה שלך. אכן לא התמודדתי עם דכאון, מלבד יום יומיים שהרגשתי חור אדיר בנשמה, רצון להעלם וכאילו אני נקודה קטנה חסרת ערך. למזלי, זה נמשך יום, יומיים. אבל לדעתי אפשר לדבר על זה, כלומר לכתוב, לשפוך ולתקתק על המקלדת, כבר בזה יש הקלה מינימלית אמנם, אבל תחושת שחרור מסוימת. ממילא אף אחד לא מכיר את השני, אין פרטים מזהים, וכאן בפורום כולנו חברים ובאים ממצוקה זו או אחרת. אתה יכול לעשות כרצונך ולפי תחושתך, רק תדע שלאנשים איכפת ממך ומי שיכול אפילו לעזור בטיפונת, ישמח לעזור.

גם אני התמודדתי ומתמודדת עם דיכאונות קשים, ישנם אנשים אטומים וחסרי רגישות לסבל וכאב של אחרים, איתן אינו כזה וגם כן הרבה אחרים כאן שמסוגלים להבין אבל עדיין לא לגמרי להזדהות, אך אין לפסול אותם ולפקפק ביכולתם לחלוק איתנו את תחושותינו ואף לעזור. מ' נ.ב. ואולי די עם ההכללות , "את משקפת את ההתמודדות שלנו מול האוכלוסיה הבריאה" אינך מכיר אותי, אז אולי נשמור על רמת הגיון, סבלנות ונימוס בסיסית. ניב. נוסף קראתי את מכתבה של הרה, כאבה של הרה וגודל התסכול היה עצום, על אף או בגלל ההזדהות נשארתי ללא מילים.

מה עושים עם נער בן 16 שלא נמצא במסגרת,מסתבך,לא משתף פעולה עם שום גורם מקצועי וטיפולי,למרות שהיה בשיחות אצל פסיכולוגים וגם פעם אחת אצל פסיכיאטר(יותר לא רצה).המערכת איטית ,המשפחה חסרת אונים,ורוצה להציל אותו!!

עידית, כמי שהייתה שם, צר לי להגיד, אבל זו האמת: אם הוא לא רוצה, קשה מאוד לעזור לו. עדי

עידית, אני מתפלאת איך אני שרדתי את הגיל הזה... אבל אני עדיין כאן... אני מאמינה שניסיתם (ויותר מפעם אחת) לדבר איתו, וזה לא עזר... גיל ההתבגרות מהווה שלב לא פשוט בחייו של כל אדם, השאלה היא מהם הגבולות שניצבים בפניו... במה בנך מסתבך? עם החוק? אם כן, כמה שזה קשה לך לקרוא בתור אמא, תשאירי את הטיפול בידי החוק... לא כי זה אידיאלי, אלא כי אין ברירה... האם יש עובד/ת סוציאלי/ת שמעורה בעניינכם? ואם זה מנחם אותך, אני מכירה המון מורדים של גיל ההתבגרות, שיישרו קו עם עצמם ועם הסביבה לאחר שהם התבגרו קצת....

תנסו לברר מה מלהיב אותו ? מה הוא אוהב ? מה מעניין אותו ? מה הוא כן רוצה לעשות ? וכל עוד זה חוקי, לכו בכיוון הזה, גם אם זה נראה לכם מנותק מהמציאות ולא על הקרקע.

מה לגבי מציאת מקום עבודה? (לפחות שיהיה במסגרת וישא באחריות בחייו)

שלום רב, מה ששלחתם נשמע סוער, אבל מלא וגדוש מדי, ומתומצת מדי, כדי לתת מענה. כללית, צריך למצוא מה שיניע את הבחור ליצור קשר טיפולי. כתבו למייל האישי שלי (הקליקו על שמי המוכחל בצד השמאלי) עוד פרטים, שמאפשרים להבין את אופי ההסתבכות ואת צורת הטיפול שנעשתה עד כה ללא הצלחה, וגם את מיקומכם בארץ, ואנסה לתת הכוון. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

האם תשובה לאיתן לא בוטה ????

בתחילה תקפת וקראת תיגר על הרה, כעת אתה מעריץ מס' 1 שלה ומהלל ומשבח את הדמיון בינכם וההתמודדות המשותפת שלכם. בסדר ענינך. אבל אולי תשאיר את שאר המשתתפים כאן מחוץ לסיפור. לכל אחד עולם פנימי משל עצמו. מ'

אני מודה - לא ממש עקבתי אחרי ההתכתבות בינך ובין איתן - לא כי זה לא מעניין אותי, אלא כי אני לא מצליחה להתרכז בכל הדברים...

הרה יקירתי כשאת מתמודדת עם המחשבות שלך ומגיעה למסקנה שקיומך חסר משמעות אצל אחרים - זה נובע מחוסר ביטחון עצמי אם את חושבת שחוסר התמודדות עם המחשבות יביא לחוסר קיום בעיני עצמך - את חיה בהכחשה כשאת כאן בפורום, את בשביל כולם ולמען כולם. וכן, יש לך הרבה משמעות כאן לחבר'ה אז מה? בחיים האמיתיים זה לא ככה? ממה את מפחדת? מלחפש פנימה ולמצוא מי את באמת? מלהתמודד עם המציאות כפי שהיא? ממחשבות אי אפשר לברוח...רק כמו שאומרים - "דרך הקבר". ולדעתי גם את יודעת שזה רק אמצעי נואש לבריחה. נכון - מהבריחה הזו לא תהיה חזרה, אבל אני לא חושבת שזה מה שאת מחפשת כל אדם ביסודו מחפש את האושר, מחפש שיהיה לו טוב ואת בן אדם חכם ואני בטוחה שבתוך תוכך את יודעת שזו לא הדרך... יכול להיות שבצדק את טוענת שפסיכולוג/ית בלבל/ה לך את הענינים שם בפנים מלכתחילה, אבל מכאן יש שתי דרכים: א. להגיד "אני מסכנה כי עשו לי/גרמו לי/קלקלו לי..." ולהמשיך לתהות בחושך איפה הקיר לדפוק עליו את הראש. ב. לקום מההריסות כמו אותו עוף חול מדהים ולחפש את האור בקצה המנהרה וזה לא קל, וייתכן שזה לא יבוא לבד, ויכול מאד להיות שבדרך הזאת יהיו ייסורים נוראים. ואני יודעת שזה מאד פלצני להטיף. אבל אני לא פסיכולוגית או מתיימרת להיות כזו אלא רק אחת שחוותה דברים. וגם אצלי יש דברים מאד לא ברורים...נו אז מה? אבל יש לי אמונה שמה שאני צריכה יתגלה בפניי בדיוק בזמן המתאים. ותמיד אבל תמיד...וזה מנסיון של 21 שנים...בדיוק כשהגעתי לתחתית - כאילו "הוקפצתי" למעלה...לא תמיד לשמיים אבל תמיד תמיד מספיק בשביל לשרוד... כי יאוש זה משהו שאנחנו עושים לעצמנו...אם אנחנו עדיין כאן - זה סימן שככה אמור להיות.

המחשבות שלי... כמו רכבת שדים, רק כזו ששוכחת לעצור כדי להחליף נוסעים... העלית פה את סוגיית הביצה והתרנגולת - מה קדם למה? האם העובדה שבמשך 9 שנים אני מטופלת ע"י פסיכולוגים ופסיכיאטרים מעידה על הכחשה, או שמה ההכחשה "נולדה" בעקבות כל השנים הללו, שבהן שום דבר בעצם לא השתנה... היו שינויים, אבל כאלה שנבעו מהגיל - אם בגיל ההתבגרות הייתי מאוד סוערת ועם בעיות התנהגות, הרי שהיום, בגיל 23, אני מתנהגת "כמו שצריך"... זה לא אומר שמשהו בפנימיות השתנה... אולי רק התהפך יותר נגד עצמי מאשר כלפי הסביבה... כי מה כבר הסביבה אשמה? מה את מגדירה כחיים אמיתיים? היום-יום לעומת הפורום? לא, כתבתי כבר שאני לא מפחדת לגלות את האמת, כי כבר נעשה... מה עוד יש לי לגלות... אני יודעת שאני ריקה לחלוטין. אני יודעת שאני לא מחפשת שום קירבה אנושית... כמה שיותר לבד, יותר טוב. את כל הדברים הקשים (?) אני יודעת... אז מה אני מחפשת? כנראה את השקט. את היכולת להעביר יום אחד, רק יום אחד, בלי מחשבות עקומות; לקבל את עצמי כמו שאני - מבפנים ומבחוץ; לדעת שפסיכו' אחד/אחת לא שווה את כל זה. פשוט לחיות יום אחד באמת... כי אני לא. אם מזה אני פוחדת? לא. אני לא יכולה לפחד ממשהו שאני לא מכירה, אבל נשמע כל-כך נחמד... אני לא יכולה לפחד בכלל... אין לי שום ערך לשימור עצמי, ולכן אני לא פוחדת... לא רציתי לברוח מהמחשבות... נתתי להן מספיק מרחב, אבל זה לא הספיק... זה אף-פעם לא מספיק... אבל יש גבול גם ליכולת ההכלה שלהן, וכשהוא נפרץ הכל מתפזר. אני מתפזרת. גם שאלת האושר נחשבת לפילוסופית בחלקה... כי מהו האושר? האם ניתן למדוד אושר? יש לי רגעים פחות נוראיים... כמה דקות של משחק עם הכלבה שלי, לדוגמא (היא מתעייפת מהר...) גורמות לי לצחוק, אבל זה לא האושר (בהא הידיעה). זה נחמד כשלעצמו, אבל לא מספק סיבה לחיות. אני יודעת שיש אנשים במצב הרבה יותר גרוע, ובכל זאת הם לא מאבדים תקווה... אולי כי יש להם במה לתלות אותה... אני לא אגיד "קילקלו" לי, כי רק אני מקלקלת לעצמי! כי כנראה רק את זה אני יודעת לעשות... לעוף החול היו כנפיים, לא? לא רק שהוא צומח מההריסות, הוא גם מצליח לעוף מעליהן... יתרון שיש לו... כתבת משפט, קצת לפני הסוף: "...אבל תמיד מספיק בשביל לשרוד..." אני לא רוצה לשרוד יותר... את כל שארית האנרגיה שלי אני מנצלת בשביל לשרוד... אבל לשרוד בשביל לחיות בשביל לשרוד זה מעגל שאין לו סוף... כבר לא יודעת מה זה לחיות בשביל לחיות.

הרה את יכולה להיות מטופלת אצל 1000 פסיכולוגים במשך כל החיים אבל לא לגלות על עצמך שום דבר...ישנם דברים שאם אדם לא מתמודד איתם בעצמו, אין לו שום סיכוי שמישהו אחר (במקרה זה פסיכולוג) יגלה אותם עבורו. הפסיכולוג לא יוכל לעזור לך בנתינת פיתרון, כי גם אצל הפסיכולוג את מונחית ומכוונת...ביד מקצועית אמנם...למצוא את התשובה בתוך עצמך - מה שיוביל למסקנה הבלתי נמנעת שהאושר קיים אך ורק בתוכך בעצם...את עצמך (הרה או מי שלא תהי) יקום שלם. יש סדר ביקום? מי אמר? כולם מתנהגים "כמו שצריך"? מה זה ה"צריך"? לדעתי אין "צריך" יש "יכול". יש נורמה כדי לצאת מהנורמה. מי קובע בכלל? למה אדם שחושב קצת אחרת מוגדר כ"לא נורמלי"? אולי הם הנורמלים ואנחנו לא? בחיים היומיומיים - יש מישהו שצריך אותך? שאומר לך יום יום כמה את חשובה? כמה את נאהבת? בפורום אנשים צריכים את הרה...אוהבים את התמיכה...מי נותן לך תמיכה? - לא בפורום - במציאות. גם אם תנסי להימלט מהמחשבות הן ירדפו אותך....ונכון שזה נשמע מייאש אבל זו האמת אז במקום להלחם בהן, תקבלי אותן, תתידידי איתן. השקט בא אחרי סופה אדירה...השקט נקנה בזכות ולא בחסד אין שקט מוחלט בלי לעבור כמה משברים בדרך..מי שאומר שכן - בפה מלא אני קוראת לו שקרן! זה שקט מעוות ולא מוערך. שקט שלפני סערה גדולה. אז את מחפשת את עצמך...נו אז מה? מי לא? גם אני...וזה קשה מאד. תכתבי על דפי יומן כל מה שאת שופכת כאן בפורום...שלא יעברו עמודים והערות של אנשים והצעות לעזרה...נטו מחשבות! שיהיה לך לאן לחזור... היקום הוא ענק והמרחב אינסופי. אז תני למחשבות לרוץ...בלי ביקורת... ותתחילי לעשות מעשה עוד היום תראי מה קורה לך, קודם היית הרה התומכת. אח"כ התחלת לזרוק הערות פה ושם...אח"כ התחלת להיקטע...ועכשיו הפיצוץ קרוב. תתפסי את עצמך לפני שתגיעי לקרקעית. האושר שלך נמדד אך ורק על פי בן אדם אחד - את! מה שעושה אותך מאושרת זה האושר. מה שאת חושבת - זה את. הסטנדרטים שלך - זה הנורמה. ולשרוד? זו רק ההתחלה. לא רצים לפני שלומדים ללכת

ליבי, את כותבת מקסים !! את רוצה להגיד לי שאת רק בת עשרים ואחת ????????? את נשמעת הרבה הרבה יותר בוגרת וחכמה. (לא שעשרים ואחת זה לא בוגרת, אבל אנחנו הזקנים מסתכלים על גיל כזה כסופר צעיר !) המשיכי לעודד , כל הכבוד לך. בהצלחה ביי

שלומי תודה רבה על המחמאה זקנה זה דבר יחסי... (בני כמה כל המשתתפים? תמיד נראה לי שהם בגילי)

רציתי לשאול: האם תופעה של עירות בלילה ושינה ביום אופיינית למחלות נפש מסוימות? הלם קרב או חרדה למשל? תודה.

לילית שלום היה כדאי להבין מהיכן מגיעה השאלה שלך. זה היה מקל על הכוונתך בעניין. בעיקרון הפרעות בשינה יכולות לעמוד בזכות עצמן ללא כל בעיה נפשית ואז יש לטפל בבעית השינה. להפרעות שינה יש גם השפעה על מצב נפשי. כמובן שהכיוון ההפוך נפוץ ביותר, כלומר, מצבים נפשיים שונים משפיעים גם על השינה, כולל המצבים שתיארת ועוד רבים אחרים. בכל מקרה, כיוון הבדיקה צריך להיות הפוך משאלתך. אם יש בעיה נפשית אפשר לבחון במה היא באה לביטוי ואז הפרעות בשינה יכולות להיות חלק מהתמונה. לא הייתי מסתמך רק על הפרעה בשינה כבסיס לאבחון. בברכה ד"ר אורן קפלן

רציתי לשאול: האם תופעה של עירות בלילה ושינה ביום אופיינית למחלות נפש מסוימות? הלם קרב או חרדה למשל? תודה.

כן למספר הפרעות עמי

האם תסמונת קדם וסתית היא תופעה פסיכיאטרית? האם ניתן לטפל בזה? איך מאבחנים? מה הטיפול?

הורמונלית לגמרי. לאחרונה נטען, שדווקא פרוזאק יעילה.

טליה שלום תסמונת קדם וסתית היא ככל הנראה תסמונת הורמונלית המשפיעה בין היתר על ההרגשה הנפשית יש מספר טפולים עבורה (מה שאומר שאין טפול אחד טוב) כולל שמוש בגלולות ובתרופות נוגדות דכאון וחרדה הדבר תלוי בתופעות ולעתים גם בנסיון בתרופות השונות בברכה עמי

טליה בוקר טוב, אין צורך בתרופות פסיכיאטריות לטיפול בתסמונת קדם וסתית. יש תוספות מזון מועילות מאוד. רצוי של חברת KAL או SOLGAR , ליעוץ רצוי לגשת לנטורופת אפשר דרך קופת חולים. יש בGNC פורמולה יחודית לתופעה זו: PMS FORMULA יש בה ויטמינים, מינרלים וצמחי מרפא מרגיעים כמו ולריאן ואוכמניות שחורות.

ניתן לטפל בתופעה בצורה יעילה ביותר באמצעות דיקור סיני ונטילת פורמולות המטפלות בתופעות הספציפיות לך. תבדקי קליניקות אפילו של מתמחים למשל במכללת ג'נסיס בת"א או מדיסין וכו'

אור, מתי לאחרונה היתה לך את התופעה המדוברת ?

ממש לא פסיכיאטרי. פני לרופא האישי, או לרופא נשים. אבל: התופעה, שהיא שכיחה מאד, משמשת מעורר/קטליזטור לתופעות פסיכיאטריות, במקרים רבים. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

האם התגובות למסמך של הכאוס לא מעידות שכל המגיבים לא חוו את מה ששנינו מכירים

ש. אתה נשמע מתנשא. תאמין לי שאין לך סיבה. שום דבר לא עושה אותי ובטח לא אותך מעל מישהו אחר. כנראה שאתה חושב שאתה חצי פרופסור. תאמין לי הדרך ארוכה לפרופסורה!!! לתשומת לבך איתן

איתן כתב/ה: > שום דבר לא עושה אותי ובטח לא אותך מעל מישהו אחר. > כנראה שאתה חושב שאתה חצי פרופסור. איתן שלום אני לא נמצא מעל מישהו אחר אלא אני נמצא מתחת להרבה אנשים אני לא בחרתי להיוולד עם בעיות פיזיולוגיות שגרמו לי צרות צרורות בחיים אני שמח בשבילך שהידע שלך על דיכאון הוא ענין שאתה יודע עליו מגלישה בפורום ומקריאה אני יודע מה זה דיכאון קליני בגלל מבנה המח שלי תאמין לי מדובר בסבל נוראי וגהינום דברי העידוד והעצות שאתה נותן להרה מובנים אבל לחולה דיכאוני הם במקרה הטוב לא מפריעים בהרבה מקרים הם מזיקים איתן כתב/ה: > ש. אתה נשמע מתנשא. > תאמין לי שאין לך סיבה. זה נכון שאין לי סיבה להתנשא ואני גם לא עושה את זה איתן כתב > תאמין לי הדרך ארוכה לפרופסורה!!! תשובה הפרופסורה בכלל לא מעניינת אותי איתן כתב/ה: > > לתשומת לבך > איתן לקחתי את הדברים לתשומת ליבי והגבתי עכשיו לדברים הטובים אני לא כועס עליך לא העלבת אותי ותאמין לי שאני שמח בשבילך ובשביל הרבה גולשים שהדברים שכתבת לא מסוגלים לצמרר אותם הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות זה לרחם עלי כי אני נלחמתי בשינייים ובציפורניים והתמודדתי בצורה מוצלחת כנגד סביבה עויינת ובלתי מבינה

מקווה שהרה עוד תופיע ,בידיעה שאנו כאן כולנו איתה דואגים ומוכנים להושיט יד. מעניין אם קראת ש. או קראת הרה את מה שכתבתי בתשומת לב מיוחדת ובמטרה לעזור .(בעמוד הקודם )ומה דעתכם על כך ?בהיתיחס לבעיה ספציפית מסוימת ,שחשבתי שהיא איך שהוא נוגעת , "לתאבי הידע והאמת". כל טוב ו,

קראתי את עיקרי המאמר שהבאת... כשלעצמו הוא נכון... לי הוא לא נוגע מבחינת התוכן... לא עברתי התעללות משום סוג שהוא בילדותי (המוקדמת והמאוחרת).... זה רק מבלבל עוד יותר, לא? כאמור, אני לא פוחדת מהאמת, אבל גם לא צריכה להמציא אחת כזו שתצדיק את ההווה... אני כן מקווה, שאנשים שעברו התעללות בילדות קראו את המאמר הנ"ל, מכיוון שהוא יכול לשפוך מעט אור על החיים שלהם... שלי נותרים לוטים באפילה...

שלומי היי מה שלומך, נעלמתי קצת, רשמתי להרה מכתב ואני הייתי רוצה שתקרא אותו , אפילו היא עדיין לא קראה אותו תודה מחכה לתגובה ביי

היכן רשמת את המכתב ?..

שלום לך תסתכלי למטה כתוב, להרה מהמאוכזבת, חדש

הי מאוכזבת לשעבר, אני רואה שלא קיבלת את ההצעה להחליף שם, אני חושב שכדאי לך. שם גם מורה על פנימיות. לגבי הצעתך להרה, זה נשמע נורא מעניין. לנסוע לאוסטרליה ולכייף. אבל את יודעת, זה גם עולה הרבה כסף, גם צריך שתהיה לך את האפשרות לעזוב את הכל כאן וגם נראה לי שכדאי למצוא מישהו קרוב לנסוע אתו. זה נשמע לי קצת מדכא לנסוע לבד. בכל מקרה, אני מקוה שהרה תקרא את דברייך ותשקול אותם. אולי תספרי לנו איך לאוסטרליה ומה ראית שם ? איפה טיילת ? בהצלחה לך המון אושר ושמחה ביי

היי זוכר שלשנינו משהו משותף? זוכר ששנינו מבקרים פה תוך כדי עבודתנו? האם אתה מצליח לשמור על "שפיות"? האם אתה מצליח לשמור על ארשת פנים "עובדת" למרות שאתה תומך ונוכח פה? לי קצת קשה היום. קשה לי להגיב לאנשים שהחרדה לא נותנת להם לישון, קשה לי להשתלב, אני כאילו לא בעסק. (למרות שאני יודעת מה זה, בזעיר אנפין..) זה יום מלא מאורעות, ולפעמים מה שאנשים כותבים, קצת מחלחל פנימה. לא?? אני לא חסינה....אבל בגלל שהשמיים היום בוכים, זה נראה אחרת. יום טוב ש נ ה ב

הי שנהב, חסרת לי היום, אז הנה הגעת. כיף לשמוע ממך. את רגישה ונבונה. איך האקס היה כזה טמבל לוותר עלייך ??? נשגב מבינתי. היום דוקא יום מאד שקט במשרד. חלק מהאנשים שבאים דרך קבע לבלבל את המוח , הלכו לאיזה קורס. אז אני לא צריך להראות עסוק בעבודה. שיהיה לך יום טוב ושקט ורגוע, סוף לפיגועים, והרבה אושר. ביי

היי תודה על המחמאה. האקס- - - - - - - - זו אופרה אחרת. אני היא זו שהלכה, לא היה שם עם מי לחלוק את התבונה והאושר האישי, השמחה והאופטימיות, וכו כו.... וזה היה כל כך מזמן, ואני כל כך גדלתי מאז..... הסיפור עם המחבל מול "מכון מור" הבוקר---- זה כל כך קרוב למקום מגורי, בטווח של איזה קילומטר..... כן אני רמת -גנית. חייבת להודות שנהגתי למשרד עם צואר גמיש (שהסתובב שמאלה וימינה ללא הרף..) למרות שאלוהים- אין לדעת מאיפה זה עלול לבוא... גם במשרד שקט, וכשאני מסתכלת מהקומה העליונה שלנו פה בתל אביב, על הכביש - נראה לי שהטרוף של המכוניות נראה היום יותר שפוי. אולי נדמה לי... ולעניין HERA: אינני מכירה אותה, הרי אני חדשה בפורום, והיא תמיד פה, והיא תמיד בשביל כולם. אני באמת דואגת לה, האם מישהוא מכם -הותיקים- מכיר אותה אישית? מעניין שאף מומחה מהצוות לא מתערב בכל התכתובות העצובות שלה!! מה אתה אומר ? מה יכולים אנו -האכפתיים- עוד לעשות?? ש נ ה ב

שלום להרה, מתגובותייך עולה בבירור שהפסיכולוגים אליהם הגעת, לא בדיוק עזרו לך ואולי יש לך גם את ההרגשה שהם הזיקו לך. אולי פתחו פצעים ישנים, אולי עוררו אצלך פחדים סמויים. עם כמה פסיכולוגים עבדת ? אסור לך להרים ידיים. לא כל הפסיכולוגים מצליחים. המשיכי לנסות, מישהו אחר. מי הפסיק את הקשר עם המטפל ? את או הם ? מה הביא אותך לחשוב שהטיפול לא עוזר ? סליחה על החטטנות אבל בכדי להבין מה קורה אתך, צריכים קצת אינפורמציה.. ודרך אגב: לא ענית לי על התגלית ועל אותו מישהו מסתורי שצריך להסכים. מה קורה ? וד"ש לכל הגן חיות.

הי שלומי יש לי הרגשה איומה ש הרה חומקת לנו מבין האצבעות ואנחנו לא מצליחים להגיע אליה או שהיא לא יכולה לקלוט מה שאנחנו מנסים להעביר אליה. גם כשאני סוגרת את המחשב אני ממשיכה להרהר בה אבל מרגישה שידי קצרה מלהושיע. מה דעתך בנידון? נדמה לי שבנוסף להרה , יונת , איתן, ואחרים רבים וטובים אתה אחד מעמודי התווך פה בפורום. מה אתה מציע שאפשר לעשות ןלהוציא את הרה מהכאוס שבו היא נמצאת ? לפי דעתי אנחנו חייבים להמשיך ולנסות לתמוך בה ולתת לה להוציא מה שבתוכה . וגם לפנות למומחים שהם ממש מקצוענים פה בפורום שיעזרו לה. ניקולט

הי ניקולט, נחמד לראות אותך שוב לאחר הפסקה קטנה, כן את צודקת. אם שמת לב, הרה מספרת לנו על אובדן של תחושות. כמו אהבה או שנאה , מין ריקנות שכזו. היא גם אומרת שהמין האנושי מאכזב מאד ולכן המשיכה לבעלי החיים. עצם העובדה שהיא נכנסת בקביעות לפורום, מראה שכן יש לה את הרצון להתחכך גם בנו בני האדם השפלים. אז אני מקווה שבסופו של דבר היא תמצא את עצמה ואת שלוותה ותשלים עם כל הדברים הלא נעימים שישנם בעולמינו הזיפת. איני חושב שיש בידינו מה לעשות מעבר למה שאנו עושים. מגיבים ומעודדים אחד את השני. אני מאד מקוה שהיא תכנס היום לפורום ומצב רוחה יהיה טוב משל אתמול. ביי, יום נעים לך ניקולטוש.

להרה שלום, אני מקווה שאת לא כועסת שאני כותבת עליך " כאילו " שאת לא נמצאת פה. אני בעצם מנסה ל"גייס" את כל החברים כאן וגם את המומחים ולנסות ביחד לשחרר אותך ממה שאת מכנה הכאוס הפרטי שלך. שלך, ניקולט.

אני מרגישה ככה כבר כמה שבועות. למרות שאני כבר בקושי נמצאת בפורום, אני לא מפסיקה לחשוב עליה וכמה שזה מתסכל שרוצים לעזור אבל לא יודעים איך לעשות את זה. וכל יום שעובר אני דואגת יותר. לא יודעת מה לשאול, איך לשאול ומה לעשות כדי לשפר לה את המצב רוח...

הרבה שאלות... אני לא מוטרדת מזה, שכתבתם עליי בגוף שלישי... זה בסדר... שלומי... הפסיכו' האחרונה לא פתחה פצעים ישנים - היא יצרה חדשים לידם. אני יכולה להבטיח לך, שגם מי שמעורה קצת יותר ויש בידיו יותר אינפורמציה (ענת, איתן, יונת וליהי) נותר מבולבל... כי לאינפורמציה אין הרבה משמעות... עם כמה פסיכולוגים נפגשתי עד היום? מספיק והותר! 9 השנים האחרונות היו די אינטנסיביות מבחינה נפשית, וזה כולל מפגשים עם מס' פסיכולוגים ופסיכיאטרים... מי הפסיק את הקשר? פעם ככה ופעם ככה. מה גרם לי לחשוב שטיפול כזה או אחר לא עוזר? טוב, עם טיפולים תרופתיים זה קל... פשוט שום דבר לא משתנה לאורך זמן. עם טיפול פסיכולוגי זה שונה... אבל אחרי תקופה מסויימת (ואני לא מתכוונת לפחות משנה) שמים לב שזה לא תורם לשום דבר.

הרה, אז את חושבת שפשוט לא תנסי לפנות יותר לעזרה מקצועית ??? דרך אגב: אולי לא שמת לב, אבל הזכרת במגילה ההיא על הכאוס (שיצר כזה כאוס בפורום) משהו על לסביות. מה התכוונת ?

מצטערת שבחרתי בשם מיכל (שם בדוי) אין לי כוונה לבלבל אף אחד. אצלי החרדות התחילו כשהייתי סטודנטית כמובן שבהתחלה לא הבנתי מה קורה לי וגם היה לי קשה להסביר, חשבתי אסטמה (בגלל קוצר נשימה) וכל מיני מחלות ושום רופא לא העלה בדעתו שאולי אני סובלת מחרדות או התמוטטות לבסוף אני גיליתי זאת לבד עברתי שנה של סיוט ללא תרופות ללא ידיעה מה בעצם יש לי .מבחורה בריאה הפכתי לשבר כלי וכמובן הדבר גרם לי לעוד יותר חרדות קשות שלדעתי ניתן היה למנוע אותם. עם הזמן הבנתי שאין לי כלום והכל בראש כיוון שאם באמת היה לי משהו קטלני כבר הייתי צריכה(כמובן שעברתי בדיקות לב הגעתי למיון כמה וכמה פעמים) למות וכך התגברתי על החרדה בפעם ה-1 . מאז הספקתי לסיים את התואר להתחתן וללדת . שנה אחרי הלידה בשילוב של כל מיני גורמים שוב התמוטטתי אך הפעם הייתי חייבת לקחת את עצמי בידיים כבר הייתי אמא והייתי חייבת לטפל בילדה והחלטתי ללכת לטיפול תרופתי +פסיכולוגי שנתיים ועברתי את המשבר. מאז שוב ילדתי ויש לי בן מקסים וכמו שציינתי פעם ב... כשהמצב ממש גרוע הפסיכאטרית רשמה לי כדורי הרגעה על כל מקרה, כמובן שאני נלחמת ולא רצה לכדור כפתרון מיידי. לומר לכם שאני אותה בחורה מלפני עשר שנים אני לא יכולה כי אני לא... יש הרבה דברים שאני פשוט נמנעת מלעשות כי הם גורמים לי לחרדות אז אני נמנעת אבל אני מתפקדת טוב באופן שוטף עובדת וכו'... על פני השטח אני נראית בחורה חזקה עם המון בטחון עצמי אבל רק אני יודעת מה מתחולל אצלי בפנים. יום טוב לכם והרבה בריאות ! "מיכל "

הי מיכל החדשה, מיכל אחת כבר החליפה שם לשנהב כדי שלא נתבלבל. אני מציע לך גם לבחור משהו. הסיפור שלך מעניין. האם גילית דרך הטיפול הפסיכולוגי , איזה שהוא מקרה טראומטי בילדות ? או שזה לא כל כך פשוט . אנא השארי עמנו בפורום, את נשמעת מעניינת ! להתראות ביי יום נעים

טוב אשנה את שמי לים (לא נפוץ). בוא נאמר שתמיד הייתי קצת לחוצה מהרגיל כבר בתור ילדה אבל זה מכיוון שאני טיפוס ששואף למצוינות (מין מלכת הכיתה..., תלמידה מצטיינת מקובלת ותחרותית מאוד) גם הרגשתי שמצפים ממני בבית למצוינות כי באמת היה לי את זה . כמובן שמאז ההתמוטטות הורדתי הילוך והבנתי שבריא לרצות הכל אבל עוד יותר בריא לדעת גם מתי לוותר... "ים" דרך אגב שלומי גם אתה סובל מחרדות ?

הי מיכל, את חוית סבל קשה והצלחת להתגבר, דרושים לזה הרבה כוחות, התמודדות יומיומית וסיוע עקבי מפסיכיאטר ופסיכולוג. אצלי התחילו החרדות כשמישהו שאהבתי במיוחד מת ממחלה קשה ואני לויתי אותו כל הדרך עד המוות. לראות אותו מת גרם לי לזעזוע עמוק, מלווה בתחושת הקלה שסבלו נגמר. שנתיים אח"כ התחלתי לחשוב כל הזמן על המוות והמחלות, מבלי יכולת לעצור את מחשבותי. ו....פתאום הגיעו התקפי החרדה האיומים. עכשיו גם למרות הטיפול התרופתי ותחילת טיפול פסיכולוגי, עם אבדן של חבר קרוב, נחלשתי. אין ספק שהמאבק הוא תמידי, וכמוני כמוך, החיצוניות שלי אינה מגלה דבר. אני מודה לך שספרת את מה שאירע לך, זה נותן לי כוח ותקוה להאמין שאפשר לצאת מזה. הרבה שמחה ובריאות

עכשיו את ים..... שם מקסים.. מעורר בי תחושות נעימות... ברוך בואך לפורום!

להיות ישראלי זה להתחיל שבוע חדש, לקום בשעה 08:00 בבוקר ולראות עמ' שער שלם יחד עם עוד שני עמ' ראשונים ושני עמודי אמצא מוקדשים לכדורגלן שהתמוטט במשחק כדורגל כשבעמ' 8 מתחבאת איזו כתבה על איזה פיגוע שהיה ביום שישי (כבר עברו כמעט יומיים) כשבאותיות עוד יותר קטנות מוזכר שכנראה ערפאת גורם ישיר לשליחת המחבל להיות ישראלי זה לא לקבל משכורת בזמן(ב- 10) כאשר מבטיחים לך שב 20 לחודש הכסף בבנק ובינתיים כבר ה-25 אתה יושב בבית קפה משלם בויזה ופתאום מודיעים לך שאין אישור אתה מגלה שאתה במינוס 3,000 ש"ח (בגלל תשלומים לפלאפון הורדות לפק"מים וכאלה)וביום ראשון בשעה 09:00 אתה מגלה שהיום יפקידו לך משכורת אחרי ניכוי של 30% מס הכנסה! (למרות שאתה חייל משוחרר….) להיות ישראלי זה שבשעה 10:00 בדרך לחדר כושר איזה פרחה מטומטמת עם סוברו שורטת לחבר שלך את האוטו החדש שרק שבוע וחצי על הכביש ועוד אומרת שזאת אשמתו שהיא לקחה סיבוב רחב מדי להיות ישראלי זה שבשעה 13:00 אתה מגלה שהיה (עוד) פיגוע ברח' יפו בירושליים שיש איזה 140 פצועים ואתה מתחיל לחשוב מי מהאנשים שאתה מכיר נמצא במקרה באזור הזה yes................ it is sad.....it is hte truth and this is the reality i am comming back to.........................

ענת, האם זה אומר שאת כבר בארץ ???? לא אמרו כלום על זה בחדשות !! אולי בגלל הביקור של קלינטון , שכחו לדווח עלייך. איזה טמבלים הם שם בתקשורת, הם חושבים שקלינטון מעניין אותנו וענת לא. אידיוטים ! , ענת מעניינת אותנו פי אלף מקלינטון !!!! בהצלחה לך לכל אשר תפני. ואל תשכחי, "אין לי ארץ אחרת " ביי

ענתוש, ברוך שובך למולדת!! שתהיה לך הסתגלות מהירה, ונשמח אם תשתפי אותנו בכל אשר קורה לך, גם בארץ.

הי, נטשת אותי, הא?! דפדף ל- 584 . אם לא קשה.

הי ענת, מה עשית בחו"ל מלכתחילה? ומה את מתכוונת לעשות פה? אתמול כשאמרתי לבעלי יאללה תמצא עבודה בארה"ב, נמאס כבר מהפיגועים האלה, הוא אמר לי, ושם יותר טוב? מפוצצים בניינים ושולחים אנתרקס. נרגעתי. אז נגיד תודה שאצלנו (בינתיים) שולחים רק דואר. רגיל. בלי חיות בפנים. מיכל.

ניכתב שאנחנו עם סגולה. כנראה בגלל המכות שאנחנו נותנים לעצמנו:))) אנחנו עם ניבחר....לדכא את עצמו. קיבלנו יותר רגש וחמלה כדי לסבול יותר. כנראה שזה מגיע לעם מתנשא שחושב שכל העולם שלו. שהוא יכול לעשות מה שבא לו בלי לדפוק חשבון לאחרים. אנחנו מביאים על עצמנו אסונות. אנחנו גונבים, מרמים, אלימים, אדישים והרשימה עוד ארוכה מאוד. כל תקופה שאנחנו בורחים מהמוסר אנחנו נענשים עד שאנחנו מתגבשים שוב. זה כמו צמח מטפס ומטפס עד שבא מישהו וחותך אותו לגובה הטיבעי שלו ונותן לו לגדול מחדש. אלוהים בתקופת מעמד הר סיני ראה אם מי יש לו עסק והוא לא פרייאר את יודעת:))) לכן הוא אמר את מה שאמר. ולכן אנחנו נענשים כל הזמן ואם את שואלת אותי אז בצדק. נכון שנפגעים גם אנשים טובים. אבל שגונבים מרמים ואדישים נפגעים גם אנשים טובים. את יודעת אני לא מטיף:)) מה שאני אומר שכל אחד יבדוק את עצמו אם הוא בסדר איך הוא מתנהג כלפי האחר שלא יגנוב ולא ירצח וכו, ואז דברים יבואו על כנם. אני יודע שאני כותב לשב. לכן גם מה שקורה יהיה יותר חמור אבל פה במדינה עד שאנשים לא חוטפים הם לא לומדים. אז אני מאחל לנו בהצלחה איתן

השארת אותי ללא מילים...

שלום רב, ברצוני לשאול על על השפעותיהן של התרופות : REMERON, STILNOX, FRISIUM. עבור אילו תסמינים הן ניתנות, מה השפעות הלוואי שלהן והאם יש בכוחן באמת לעזור...... אשמח מאוד לקבל תשובה. בתודה מראש דני.

בוקר טוב, ראה תשובתי לקרן, בדף, למטה.

דני שלום מדובר בתרופות שונות הניתנות מסבות שונות אתה יכול לפנות לאתרים העוסקים בתרופות דוגמת http://www.infomed.co.il/default.htm לשאלה ספציפית אנא פנה שוב ופרט מה הבעיה בברכה עמי

שלום ותודה. רק רציתי להבין קצת יותר על התרופות המופיעות בשאלתי הראשונה . מה ההשפעה למה הן ניתנות? STILNOX, FRISIUM ,REMERON אבי מקבל אותם ורציתי קצת יותר אינפורמציה האם תוכל לעזור לי??? תודה דני

הרה... זה בשבילך... To be, or not to be, - that is the question Wether 'tis nobler in the mind to suffer The slings and arrows of outrageous fortune Or to take arms against a sea of troubles And by opposing end them? - to die, to sleep .... For in the sleep of death what dreams may come .... But what dread of something after death The undiscover'd country,from whose bourn No traveller returns - puzzles the will and makes us rather bear those ills we have Than fly to others that we know not of קחי את זה ממישהי שאכן חשבה על "סיומים" זה יועיל לך? את בטוחה שאחרי שהכל יסתיים את לא תחשבי בכלל? מודעה עם מסגרת שחורה....דרמטי... אבל מה - אחרי הכל... את נשארת מי שאת (שזה לא הרה) עם המחשבות שלך (מה שהם לא יהיו) והם ישארו שם!!! עד שתתמודדי איתן וזה לא יהיה דרך מוות כי המוות לא פותר כלום וגם לא להעלם כי העלמות רק דוחה את הבעיה... כי חייבים לחזור. ואחרי שנעלמת, החזרה קשה שבעתיים...

אם אני מאמינה בחיים אחרי המוות? לא! אולי כי אני לא רוצה להאמין שיש עוד אפשרות "לחיות"... אולי כי אף-אחד לא הוכיח שום-דבר... אי-לכך, ברור לי שאני לא אצטרך (ולא אוכל) לחשוב יותר על שום-דבר... "הבל הבלים, הכל הבל" (קהלת) מבחינתי אפשר גם לוותר על הדרמטיות של המסגרת השחורה... אפשר לוותר על הכל. המשמעות של להתמודד עם המחשבות היא, ההכרה בקיומי כחסר משמעות מבחינת אחרים... אי-התמודדות עם המחשבות משמעו חוסר קיום בעיני עצמי... אבל ההתמודדות וההכרה עם ה"השתקפות" שלי כחסרת משמעות תוביל אותה נקודה של חוסר משמעות עצמית... שוב הדברים יוצאים מבולבלים... פשוט לא מצליחה לעשות סדר. את צודקת המוות הוא לא פתרון, הוא כן מוחק באופן מוחלט את הכל... מתוך ידיעה ברורה שאחרי מעשה שכזה לא תהיה אפשרות לשיקום והחלמה.

היי, יש פה מישהו? קמתי עכשיו עם דופק מטורף, כאב ראש וידיים ופחד שאני הולכת למות מהתקף לב או שבץ מוחי..... אנטי מקווה שזה רק התקף חרדה, "רק....", עוד לא קרה לי באמצע הלילה מתוך שינה לקום ולהרגיש מוותתת. יש פה מישהו?? למזלי הבן שלי מרגיע אותי ויושב איתי, אבל אני רועדדדת

בוקר טוב, אוף, איזה לילה נורא עבר עלי, אני עדין עם מה שקרה, הגוף שלי עוד קצת חלש, לקחתי לוריואן כעזרה ראשונה. הדופק שלי השתולל ונרגע, נרגע והשתולל, ולמרות שאני זוכרת את ההתקפים הנוראיים והסיוטיים האלה, לא היה ברור לי אם אני גוססת או "רק" התקף פאניקה. תארו לכם, היום יש לי פגישה עם הפסיכיאטר ורציתי להתחיל להוריד מינון מהסרוקסט כדי שבקרוב אוכל להפטר ממנו לגמרי. צחוק הגורל. אפילו הכדור לא מנע את החרדה. אתמול חשתי מתח נוראי עם כל הפיגועים המזעזעים, ההתמוטטות של מני לוי, המחלות מסביב וכרגיל קשה היה לי להפריד, כי כל מחלה או אסון שקורה למישהו אחר, נראה לי שיקרה גם לי,או לילדי, חס וחלילה. הבן המתוק שלי הרגיע אותי כל הלילה ושם לי את הסרט "שרק", סרט מדהים, ראינו גם סיינפלד עם בקבוק מים ונשימות עמוקות. שני התקפי חרדה היו לי מאז 7 חדשים, יחד עם נטילת הסרוקסאט, ולהזכר שלפני כן משך כמעט שנה עברתי את ה"חויה המרטיטה" הזו מספר פעמים בשבוע......... זה הסיפור שלי. נמאס לי.

בוקר טוב, נטע , איזה סיוט ! אני יודע שזה לא רציונלי, אבל אם את חושבת על זה בזמן החרדה, ואומרת לעצמך, בא נגיד שזה יקרה לי, ואני אמות , אז מה ? הרי כולנו נמות יום אחד . נכון ? אבל זה בטח לא עוזר כי זה לא בדיוק פחד מהמוות. מה שמדהים זה שאת מסוגלת לפתוח מחשב ולהקליד את התחושות שלך. הלואי והיתה לי תשובה איך יוצאים מזה, או איך מתגברים על זה. היי חזקה, כמה נהדר שיש לך בן שכזה, מבין ותומך. בהצלחה ובתקוה שהחרדות יפחתו ויעלמו. ביי

ביום שישי פנתה לפורום גולשת בשם נינה שאמרה שיש לה חברה חצי שנה ובשנתיים שקדמו לכך היה לה חבר אם את פנית לפורום ביום שישי ושאלת אם את לסבית התשובה היא כן ?? אם את פנית ביום שישי למה שתי ההודעות מנוסחות שונה תודה

לא, זו היתה חברתי שכתבה את ההודעה הזו

הרה שלום למה המחשבות שולטות למרות ההחלטה להימנע מהן? כנראה בגלל חוסר איזון של הנוירוטרנסמיטורים. את התסריט הזה אני מכיר מצויין ואפשר ואפשר גם לא לחיות אותו באהבה

תרופות? מודה ומתוודה שחשבתי על האפשרות... אבל גם המחשבה הזו ניסחפה בזרם...

האם את מזהה אותי ש ??? (שאלה רטורית) קראתי עכשיו את התשובות אני נדהם ושמח שכל המשיבים שהם גולשים קבועים לא מבינים בכלל על מה מדבר הכתוב. אני מאחל לכולם שגם לא יבינו. אני שמח שאני ואת ועוד גולשת שאני מוקיר ומעריץ מהווים מיעוט בפורום תודה

אני מתנצל שאני מתפרץ לדלת פתוחה:)) אבל אני לא מסכים איתך. לפחות במה שקשור להרה. הרה לפי מה שהספקתי להכיר, היא בחורה מאוד חכמה והיא יודעת מה שהיא אומרת. הבעיה היא שהיא מסתכלת מזוית שונה על החיים מאנשים אחרים או לפחות מרוב האנשים. אני דווקא חושב שהיא צריכה מישהו פסיכולוג או פילוסופ אם המון סבלנות (ואני לא צוחק בכלל). כדי לדון איתו בהשקפת העולם שלה. יתכנו אז שני דברים או שהיא תשכנע אותו או שהוא ישכנע אותה. או שיהיה תיקו. אני חושב בכל הרצינות שיש לה הרבה מה להגיד. וצריך להקשיב לה למרות שזה צורם לאוזן רגילה. ולא צריך להחליט או לקטול אותה למרות הדברים האלו אני גם לא מסכים אם דעתה ולא מקבל את ההשקפה שלה. אבל אני מבין את נקודת המבט שלה על החיים. ואני מעריך שיש מישהו שחושב אחרת ויש לו או במקרה הזה לה את האומץ להגיד את זה איתן

איתן, אתה הבנת את ההודעה שכתב מי שכתב בשם: "אני" שהוא גם מי שכתב את ההודעה בשם: "ש". ?? אולי תסביר לי על מה הוא מדבר ???????

שלומי בלי שום בעיה אני מסביר לך בלי לעבור את הסיפור בעצמי:))) ש. אומר שיש בעיה נירולוגית בעצם שגורמת להרגשה של הרה. לכן הוא שאל עם היא ניסתה תרופות הרה אמרה שזה לא מועיל לה והיא לא משתמשת בזה כבר ממזמן אני דווקא חושב שאולי יש דברים חדשים שכדאי לנסות. אבל את האמת אני לא יודע. כי לפי השיחות שלי אם הרה ניראה לי שהיא יודעת על מה היא מדברת למרות שאני לא מסכים עם הדברים. כנראה שבאמת היא צריכה לשבת עם מישהו ולנתח את הדברים ברמה גבוה מאוד. כי היא פיקחית והיא צריכה מישהו פיקח שיבין ויענה לה ברמה אחת מעל חג ט"ו בשבת שמח איתן

שלומי זאת תשובה בשבילך:)

על העידוד... העצות... והרעיונות... :-)

התשמעי קולי אלמונית שלי???

אני שומעת... תמיד.

קראתי את האבדן וחרדתי כעת רווח לי

אני מנהלת קשר רומנטי ומיני עם בחורה מזה חצי שנה. לפני שהכרתי אותה הייתי נמשכת אל נשים אחרות. כשהכרתי אותה ורגשותיי התפתחו אליה משיכתי לנשים אחרות פחתה, אך לא נפסקה. מפריע לי שאני נמשכת, אני רוצה רק להימשך אליה ולהיות מסורה לה, ומפריע לי שאני מסתכלת על אחרות, מרגישה קצת בגידה נפשית למרות שזה לא כך ויש לי רגשות אליה ולאחרות לא. הנה לדוגמא, אני לא רוצה למלצר במסעדה אחת מכיוון שיש שם מישהי שהכרתי בבי"ס ושאני נורא נמשכת אליה ומרגישה לא נח ליידה, אמרתי זאת לחברתי, כי אני כנה איתה, והיא אמרה לי שזה לא בסדר שאני נמשכת לאחרות, ואמרתי לה שאין לזה משמעות ושזו סתם משיכה ושאני לא חושבת עליה שנייה במהלך היום והיא טענה שאם זה עד כדי כך זה אומר שזה עם משמעות, והסברתי לה שאני יכולה להימשך, לצערי גם בלי להכיר או להרגיש, ולמרות שרגשות מגבירים משיכה, ושזה טבעי. לא הייתי רוצה להימשך אל אחרות אני לא מרגישה בנח עם זה ולא רוצה להרגיש נח עם זה. מה ניתן לעשות? בבקשה תפרט את כל ההיבטים בפירוט המלא האפשרי. תודה.

שלום נינה, נדמה לי שעניתי לאחת משאלותייך לפני ימים אחדים. מונוגמיה, או נאמנות מינית, היא ערך חברתי-תרבותי מנוגד לדחף המיני הפיזיולוגי שאינו מבדיל בין אובייקט לאובייקט. העובדה שאת נמשכת לבחורות אחרות אינה צריכה להפריע לא לך ולא לחברתך, כל עוד אין לך כוונות לממש את המשיכה הזו הלכה למעשה. אני לא בטוח שבשם הכנות כדאי לך לספר על המשיכה הזו לחברתך, משום שזה עלול לעורר בה חרדת נטישה ובהקשר הזוגי זה גם עלול להתפרש כאילו את אומרת לה שהיא כבר לא מושכת אותה. לטעמי האישי, זה דבר שאדם צריך להכיל בתוכו. אינני מכיר שום דרך להתגבר על עצם המשיכה לאחרים ואינני חושב שהיא פסולה. הסכנה היחידה לקשר הזוגי היא כאשר מתחילים לממש אותה, משום שאז, מטבע הדברים, עלולים להיכנס מרכיבים רגשיים. זוגיות עונה על הצורך שלנו ביציבות ומשיכה לאנשים שאינם בני זוגנו עונה על הצורך בריגושים. נראה לי שהשאלה שכדאי לך לשאול את עצמך היא איזה צורך מבין השניים חזק יותר. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין פסיכותראפיסט

הקטע שחברתי לא נמשכת לאף אדם כל כך עד שהיא מכירה את האופי שלו ואוהבת את האופי שלו. זו תכונה נדירה מאוד, והייתי רוצה אותה. וזה מה שגם היא רוצה, שאני אהיה כמוה, היא טוענת שזה לא סתם משיכה שיש לזה משמעות אם זה מפריע לי לעבוד עם אותה בחורה. והסברתי לה שתכונה זו משויכת לרוב האנשים, והיא פסלה טענה זו בטענה שמה שהרוב זה לא אומר שזה נורמלי או בסדר. ושאני אל צריכה להימשך לאחרים.

שלום, ברצוני לדעת עבור אילו תסמינים ניתנות התרופות : FRISIUM, STILNOX, REMEROM. האם יש להן תופעות לוואי והאם יש בכוחן באמת לעזור..... ? אשמח לקבל תשובה, בתודה מראש קרן

כל התשובות באתר: http://www.infomed.co.il/default.htm

שלום התינוקת אמורה בספטמבר להיות בת שנה וארבע חודשים ושאלתי היא האם כדי להמשיך עם מטפלת או להכניס לפעוטון של 10 ילדים עם 2 מטפלות מה הנכון מבחינה פסיכולוגית עבורה ? היכן ניתן לרכוש ידע ,ספרים בנושא ההתפתחות הנפשית של התינוקות תודה רבה

שלום נועם, מנסיוני ומהכרותי מעונות לגיל הרך, ןלאור גילה הצעיר עדיף שתשאר לפחות עד גיל שנתיים עם מטפלת צמודה וחמה. בגילה עדין אין צרכים חברתיים. העברתי לך קישור של הפורום לגיל הרך, שם תקבל המלצות מפורטות יותר ומידע לגבי ספרים בנושא. http://msn.tapuz.co.il/forums/main/forumpage.asp?id=192 בברכה, נטע

נועם, מסכימה עם נטע. עדי

נועם שלום אין תשובה מקצועית לשאלתך. שתי האפשרויות יוכלו להתאים. זה תלוי מחד בקצב התפתחותה של הילדה למשל, האם היא תיצור קשר עם ילדים בני גילה, עד כמה טוב והאם היא תלך, האם כבר תאמר כמה מילים וכדומה. למעשה גם כאן זה לא סוף פסוק שכן יש גנים שמתאימים גם לילדים קטנים מאוד. החלק השני הוא כמובן הצרכים המשפחתיים, כלומר, מה יותר נוח לכם. אני מציע לך להתייעץ אם אשתך ולעזוב את שאר העצות בצד, הם רק יבלבלו אותך וכאמור, אין כאן תשובה נכונה או שגויה. הכי חשוב שהמטפלת או הגן יהיו טובים ואז זה הפתרון הנכון. במידה ואחד מהם נראה יותר אטרקטיבי כרגע, בחרו באפשרות הזו. חוץ מזה, ספטמבר זה קצת רחוק. מדוע לא להמתין עם ההחלטה עוד כמה חודשים? ספר טוב ופופולרי הוא התינוק והילד של פנלופה ליץ'. יש כמובן עוד רבים נוספים. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני נשוי 38 שנים, אפילו ב"אושר" וזאת מתוך הסיבה שאני מחליט ששום דבר אינו מספיק חזק על מנת לעורר וויכוח ו/או מריבות. לאור זה נפסקה מעין סכימה בבית שהכל בסדר-לבאורה.בזמן האחרון פשוט נמאס לי להיות ה"אידיוט" לכאורה והתחלתי לענות ולהגיב על מצבים שלדעתי אינם סבירים, לדעתי. מתוך זה כמובן מתעורריות מריבות שאיני עומד בהן. מה שאני עושה לא טוב, אני הולך צריך לדווח לאן. שותה מים אז למה לא מיץ-שותה מיץ אז למה לא מים וכן הלאה. אני בלחץ אטומי ומרגיש שלפעמים אני מאבד את השליטה על עצמי ואיני יודע כמה זמן אוכל עוד מה שנקרא to hold myself back . אשמח לכל תשובה שתחזיר אותי לתלם הסביר במצבים כאלו ועל כך אני מודה מראש.

שלום לך, שאלת שאלה זהה, וקבלת תשובות מגוונות, נא דפדף בעמודים הקודמים, וראה את אשר ענו לך.

שלום לכולם! תודה, נטע על הסבת תשומת ליבי לתשובות. אני מתנצל על בורותי, לא ידעתי שיש עמודים קודמים. בכל מקרה אני מודה לכל מי שטרח לענות לי, עזרתם לי בכל מה שחשבתי,ואמתתם את הגיגי. כבר נקבעה לי פגישה עם פסיכולוג, למרות שאשתי חושבת שהיא אינה זקוקה לשיחות האלה. שוב המון תודה שזכיתי.

שלום צ'אק, מפנייתך מסתמנת ציפייה לכללים ברורים בקשר למה שמותר ואסור, מקובל או לא מקובל ושהכללים הללו יגיעו מבחוץ. לכן גם אתה פונה אלינו, כשברקע חרדה לאבד שליטה על עצמך. גם את המילה אושר שמת במרכאות, כך שאני מבין שמדובר יותר על איזו שהיא תחושת יציבות שמסגרת הנישואין נתנה לך עד כה ועבור היציבות הזו היית מוכן לשלם מחיר יקר. לצערי, לא אוכל לספק לך את הכללים הברורים שאתה מחפש, גם לא את ה"תלם". לדעתי, היית מפיק תועלת משיחות עם איש מקצוע שהיה עוזר לך למצוא את התשובות לשאלותיך מתוך עצמך, לקבוע לעצמך כללים משל עצמך ומה שחשוב יותר, כתוצאה מכך, לסמוך יותר על עצמך. לעניין האושר בנישואין, כדאי אולי שאתה ורעייתך תפנו לטיפול זוגי. אתה מתאר מצב של כניעה או ניצחון, ממש כמו במלחמה. ייתכן שבטיפול זוגי תוכלו להשיג שלום. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין פסיכותראפיסט

אני בת 25 וטופלתי כחצי שנה בכדורי סרוקסאט לאחר התקפי חרדה שהיו לי והגעתי למצב ממש קשה מבחינה נפשית. היום לאחר כחודש מהפסקת הכדורים אפשר לומר שמצבי יותר טוב אך חל שינוי לרעה בהרגשתי כאשר לקחתי את הכדורים אני יכולה לומר שהרגשתי כמעט 100% היום אני יכולה לומר שאני מרגישה 80% רציתי לדעת האם יתכן שאי צריכה להמשיך עם הכדורים(ואני יודעת שרק אחרי 3 חודשים אוכל לדעת בוודאות שאני בסדר גמור) ? או שיתכן שאצטרך שיחה עם פסיכולוג? אשמח אם תוכלו לעזור לי דפנה

היי דפנה, גם אני סבלתי קשות מהתקפי חרדה ומטופלת מזה 7 חדשים ע"י סרוקסאט. אני גמצאת בטיפול אצל פסיכולוג. האם שלבת את התרופות יחד עם יעוץ נפשי? מתארת לעצמי שאת חוששת מחזרתם של התקפי החרדה, פחד מוות..... מדוע הפסקת עם הטיפול התרופתי?

גם אני סבלתי מהתקפי חרדה. למזלי טופלתי ע"י פסיכולוגית מדהימה,בשילוב עם טיפול תרופתי בכדורי אורוריקס כיום אני כבר4 וחצי שנים אחרי נשואה +2 ,ללא פחד ממקומות הומי אדם ,ללא פחד מטיסה, וכשקשה נעזרת בקלמנרבין או בטיפות רסקיו רמדי. יש חיים אחרי התקפי החרדה ןאפילו שקשה להאמיו אחרי טיפול פסיכולוגי טוב הם טובים עשרות מונים יותר מקודם.

דפנה שלום אני מבין מדבריך שטיפלת בנושא החרדה באמצעות תרופות בלבד. רוב המחקרים מראים שהטיפול היעיל ביותר הוא בשילוב טיפול פסיכולוגי ותרופותי. לחרדות יש מרכיב רגשי כלשהו והתרופות אינן מטפלות בו. כמו כן, עצם קיומם של התקפי החרדה משפיע על הדימוי העצמי ויוצר פעמים רבות חרדה מפני החרדה הבאה. הטיפול בשיחות עשוי להביא לשימור ההישגים שהגעת אליהם עד כה. אני מצרף להלן הסבר על הטיפולים המקובלים בחרדה. חרדה הינה תגובת חרום טבעית של הגוף כדי להתגונן מפני סכנה. במצבים מסויימים החרדה הופכת לתופעה מעיקה וקיצונית שפוגעת באיכות החיים. כדי לטפל בחרדה צריך להבין את ההקשרים בה היא מופיעה, ללמוד להתמודד עם תגובות החרדה, ולבסוף, גם להתיידד עם החרדה, כלומר, לקבל שבמצבים מסויימים החרדה מופיעה כחלק טבעי של מהלך החיים. כל אלו יכולים להיעשות בטיפול פסיכולוגי. להלן השיטות הנפוצות ביותר לטיפול בחרדות. ישנן גישות שונות להבנה וטיפול בחרדה. באופן כללי ישנן שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. נוקטי עמדה זו סבורים שיש צורך בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח ומעמיק כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים לא מודעים שיש לעבדם בטיפול. גישה פסיכולוגית אחרת טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי ממוקד וקצר מועד ולשפר על ידי כך את איכות החיים. במידה וישנה בעיה פסיכולוגית רחבה יותר ברקע רצוי לטפל בה, אבל ניתן במקביל או באופן בלתי תלוי לטפל בחרדה. גישה זו טוענת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. הגישה הרפואית-תרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי חרדה חריפים יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום קראתי את מכתבך ובראשית אניי רוצה להודות לך על ההתענינות הרבה בשנית היתי מעונינת שתמליץ לי על המשך טיפול אני כבר 3 וחצי חודשים בלי התרופות ואני אומנם מרגישה הרבה יותר טוב מאשר בתקופה הקשה שלי אך אי אפשר לומר שאני 100% זה מין דבר כזה שבא והולך זה יכול לא לבוא שבוע פתאם יומיים רצוף אני גרה בחיפה והיתי מאוד מעונינת שתמליץ לי על שיטת טיפול וגם על רופא אם אפשר תודה רבה דפנה

שלום דפנה, אני בהחלט מצטרף להסבר המקיף והממצה של ד"ר קפלן. גם אני מייצג אותה גישה. להרגשתי, קיימת היסחפות מסויימת בעשור האחרון בשימוש בלעדי בטיפול תרופתי. התרופה שקיבלת, סרוקסט, מיועדת בראש ובראשונה לטיפול בדיכאון, אם כי בסוג של דיכאון, שנלווית אליו חרדה. אינני אומר בזה שאת צריכה לחזור לטיפול התרופתי או לא, אך חבל שבחורה בגילך, שיכולה עדיין להתפתח, לצמוח ולגדול תיעזר אך ורק בטיפול תרופתי, המעביר את המסר כאילו הדברים אינם תלויים בך. בניגוד לדעות קדומות הרווחות בקשר לחרדה ולטיפול פסיכולוגי, מהכרות עם מטופלים רבים הסובלים מחרדה, מדובר באנשים חזקים מספיק כדי להרשות לעצמם להודות בחולשות שיש לכולנו. במקרים רבים, פסיכותרפיה (טיפול ע"י שיחות בלבד) עשויה להחליף את הצורך בתרופות לאחר תקופה של שילוב יעיל בין השניים, כפי שד"ר קפלן הסביר. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין פסיכותראפיסט

בוקר טוב דפנה, אין לי הרבה מה להוסיף לתשובות שקיבלת לעיל מאחר והן אומרות את הכל... עכשיו לאחר שאת האיזון ל"בעיה" קיבלת כבר בתרופות נשארו רק השיחות..... התרופות הן הדרך ה"קלה" - הרגעה וטשטוש הרגשות. הדרך ה"קשה" היא ההתמודדות מול ה"שד" שגורם לזה פנים מול פנים.....ולהביס אותו אחת ולתמיד!!!!!!!!!!!!! בהצלחה בשיחות אוהבת, לימור

דפנה שלום לא ממש הבנתי מה השאלה אנא פני לפסכיאטר שלך והוועצי בו להפסקת כדור יש לנסות לרדת בהדרגה לאחר שלפחות 3 חודשים את בסדר אין די פרטים לגבי שקילת התערבות פסיכולוגית בברכה עמי

בננו בן 6.5,חכם ונבון,סובל מזה כ-3 שנים מבעית אנקומפרזיס (אי שליטה בסוגרים-צואה). נשללה בעיה פיזיולוגית. הילד טופל על ידי פסיכולוג ילדים אך ללא הועיל. אודה לעצה טובה בנושא.

דניאל יש אכן לשלול בעיה רפואית ולאחר מכן נחוץ טיפול פסיכולוגי. יש מקרים שנעזרים בתרופות ולכך ניתן להתייעץ עם פסיכיאטר ילדים. אני מציע לפנות לטיפול בשנית שכן לבעיה יש גם השפעות משניות על הדימוי העצמי והיחסים בתוך המשפחה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אחרי כל-כך הרבה זמן...לא זוכרת את התחושה... לאן זה יוביל? לא פוחדת לדעת את האמת, זה כבר נעשה. ובכל זאת משהו לא נסגר כראוי... לא נסגר בכלל. איך אפשר לסגור משהו כזה בבידוד? החלטות מתקבלות כל יום, כל שעה. לכל החלטה בעולם יש את המניעים שלה; מי אמר שהמניעים צריכים להיות ברורים? זה לא נכון, גם אם המניעים ברורים צריכה להיות דרך נכונה לביצוע. הכל שטויות! מהי ההגדרה של "נכון לעשות"? לא מתכוונת להתפרש על-פני השוואות בין תרבויות, כי זו שגיאה. התרבות זהה, וגם המרחק לא גדול. ובכל זאת ההבדלים התגלו כרחוקים זה מזה; כמו המרחק שבין שקיעה מפוארת לזריחה עלובה. לא יכולה לשפוט את הבחירה, לפעמים אין צדק או שהוא פשוט עיוור. או שזה בכלל חוסר צדק עיוור. כמו צונמי ששוטף את הכל בדרכו ממקומו הטבעי שבים לעבר יבשה שוקקת חיים. ואולי אף-פעם לא היו חיים? המציאות עולה על כל דמיון... וככל שהחלומות מופרעים יותר, ככה המציאות מקבלת מימדים חדשים של חוסר היגיון. כי לא יכול להיות היגיון בכל ההחלטות שמתקבלות, למרות שלהיגיון יש דרכים משלו להתבטא, לצאת אל האור ולהפתיע. הכל מלא סתירות. החיים הם רק פארודיה על המוות. כל בחירה שלא תיבחר, לא תסיט את המסלול שנקבע מראש; היא רק תהווה סטיה קטנה לדרך צדדית. בסוף הכל מתנקז במה שלא התקיים ובמה שלא יתקיים. להחלטות יש את הכוח להרוג, בעיקר כשהן גדלות על מצע מזוייף, שלא מכיל כלום. הן ניזונות מהאוויר. לא יכולה לדעת, מהי החלטה טובה עד שלא נתקלת באחת רעה. כנראה שיש גם "החלטות ביניים", אבל הן מהוות השהייה זמנית בלבד. ניסיון להאחז בעובדות לא מבוססות. והכל בשביל לדחות את ההחלטות החשובות באמת, הרות הגורל: החייפ או המוות? ההחלטות על איך לחיות או איך למות נקבעות כברירת מחדל - או שחיים או שמתים (כשמן הראוי הוא, לעשות הפרדה בין הגשמי למנטלי). ההחלטות שמתקבלות על-ידי אחרים, ונוגעות לסיבה, הן המתעתעות ביותר. לא ברור איך אפשר לקבל אותן (או לדחות), משום שהן מגיעות כעובדות. כנראה ששליטה זה שם המשחק; כולם רוצים לשלוט, ברמה כזו או אחרת - חלקם על עצמם וחלקם על הסביבה. האם גם השליטה היא החלטה? למה שמישהו יבחר להיכנע לעצמו אבל לשלוט בסביבה? למה שמישהו יבחר בשליטה מרחוק על הסיבה, מבלי להקדיש ולו מחשבה אחת על ההשלכות? לא, לא פןחדת מתשובה אמיתית. גם לסביות כבר אין משמעות. אז למה המחשבות שולטות, למרות ההחלטה להימנע מהן? אולי צריך שמשהו יקרה לפני שנועלים את החיים בפעם האחרונה...

הרה, you lost me ! את מוכנה להסביר לפשוטי העם, על מה את מדברת ??? החלטת משהו ??

לשם שינוי - אין לי תשובה הפעם...

????????????????????????????????????????????????????????????????????????????????

sorry!!!!!!!!!!!!!!!!

הרה שלום, נורא עצוב. את נשמעת לי כמי שהחליטה לא לחיות יותר..... תקני אותי אם אני טועה, אשמח לטעות ובגדול!!! לכמה כאב יכול אדם להגיע ולכמה בדידות נפשית, הרה, יש לך עוד הרבה לתרום לעצמך ולעולם, לפרוח ולגדול, את עוד ניצן, מה יסיט אותך מהחלטתך?

נטע... אני יודעת, שמרגע ששלחתי הודעה לפורום אין לי שליטה על מה שהיא תעורר... אבל עצב לא היה אפשרות... אולי כי אני כבר לא יכולה להרגיש אותו... על זה כתבתי - בין היתר... איזה ערך יש לחיים (הגשמיים), שכמבחינה מנטלית הכל שומם ומת מזמן? אני יודעת שזה לא מובן בהכרח... אני לא מנסה לשכנע אף-אחד...

קראתי בעיון ובעניין רב את מה שכתבת ונכון החיים אומנם מתנקזים לאותו מקום כמו במשפט כל הנחלים זורמים לים אבל יש בדרך נחל איתן ונחל אכזב. ויש נחלים שיש מסביבם צומח מרהיב ויש כאלו שפחות ויש כאלו שאין בכלל הכל יבש במיוחד אחרי הבצורת של השנים האחרונות. ככה גם בני האדם כמו הנחלים. חיים את החיים מחליטים על כיוונים ופורצים דרכים להגיע בסוף לאותה נקודה. לפעמים גם יש סלעים בדרך שאנחנו נאלצים לפרוץ. זאת שאלה טובה ומופלאה דרך החיים. אל תשכחי שבמהלך החיים אנחנו יוצרים חיים חדשים. אבל כולם מגיעים לאותו מקום. זה נשמע הבסורד עם לא היה לזה מטרה. אז כנראה שיש כזאת אחרת מה הטעם לחיות ולמות. כל אחד רואה דברים בצורה שונה. יש כאלו שיגידו איזה כיף לחיות וינצלו כל רגע בחיים שלהם יש כאלו שיהיו להם חיים רגילים ויש כאלו שיהיו להם חיים אם הרבה בעיות. ויש כאלו שירצו להעלם מהעולם. כמו בכל דבר בחיים הכי טוב זה ליהיות באמצע עם חיים רגילים. קצת טוב וקצת רע כי אם לא יהיה גיוון יהיה משעמם:) הדרך לים יכולה ליהיות מעניינת וטובה. אבל כמו נהר צריך לפעמים לחצוב ולפעמים לעקוף לעשות את המקסימום שהזרימה תיהיה טובה מלמדת ומענינת @-----)----- איתן

כבר הרבה זמן שאני לא חלק מהזרם... צופה מהצד על החיים חולפים... ואם לעזוב לרגע את "עולם הנפש", הרי שהמטרה היחידה של החיים, מבחינה ביולוגית, היא הבאת דור המשך... שמירה על השושלת - אנחנו לא נבדלים בזה מבעלי-החיים... אני מניחה שזה מקומם, אבל זו עובדה. גם בטבע, כשבע"ח סובל מפגם כלשהו (פיזי או נשפי) הוא לא שורד, או לא מצליח להתרבות... הטבע שומר על מאזן של "הכי בריאים וחזקים" הם אלו שיתקיימו לאורך זמן, גם מבחינת הקמת שושלת גנטית... אין ספק, שהדרך לים יכולה להיות רצופה בחוויות חיוביות ושליליות... גם פה זה הכל עניין של מאזן. אבל כשהמאזן נוטה באופן קבוע לצד השלילי, וכשהמכשולים נעשים כבדים מדי, אז הנהר נעצר ונהפך לאגם... ולאגמים יש נטייה להתייבש אם אין משהו שימלא אותם, ומאידך שואבים מהם כל הזמן...

איתן, כמה יפה וכמה נכון! זו דרכו של אדם שהשלים עם כל צבעי החיים ולמד לדעת לחצוב לפעמים, לעשות את הדרך מענינת,לזרום, כי יש סיבה. לא תמיד הסיבות ידועות לנו, המאמינים בגלגולי נשמות יאמרו כי לא סתם הגענו לעולם, בחרנו את הורינו ואת חיינו ונשמתינו מתקנת את העוולות שעשתה בגלגול הקודם. צריך למצוא טעם בחיים, כי לכל אחד היעוד שלו וכל אדם נולד עם ה"מתנות" שלו. יצירת חיים חדשים היא הדבר הנפלא ביותר שקורה לנו ולראות אותם צומחים ופורחים מעשירה את חיינו. לפעמים גם לא צריך לחשוב יותר מיד רק לזרום ולנבוע, כי ממילא מגיעים כולם לאותו מקום,לים הגדול.

הי איתן, מה שכתבת להרה כל כך יפה:)) ומרגש. ונכון. אבל, כל הנחלים זורמים אל הים והים איננו מלא. כלומר, למי שחשובה רק התוצאה, ולא התהליך עצמו לא יכול להיות מלא. לא יכול להשלים עם מצבו הנוכחי בחיים ולראותו רק כשלב בתהליך אלא כתוצאה. ואם התוצאה כה עגומה אז מה כבר יכול להיות גרוע יותר? ואם לעולם לא נתמלא אז מה הטעם? אביב גפן כתב, זו לא חובה לחיות זו זכות להיות חיים. הרה, עד שלא תשלימי עם הזכות שנפלה בחלקך, כנראה שתמשיכי להתקע בסלעים במקום לחצוב בהם או לעקוף אותם. אני מקווה שזה רק משבר קטן וזה חולף. מיכל.

כאוס – עושים סדר בבלאגן מתוך: http://www.snunit.k12.il/vmuseum/chaos/makingSense.html "...כאוס חוקר תופעות שהעקרון השולט בהן הוא חסרונו של עקרון. הוא מנסה למצוא את הסדר בתופעות שנראות אקראיות וחסרות כל סדר. כאוס אינו עוסק במערכות אקראיות, אלא במערכות שלא ניתנות לניבוי, כמו מזג האויר, הדרדרות של אבן במדרון, שינויי מחירים בבורסה, או התאבכות עשן הסיגריה (ואולי על מעמקי הנפש? א.ק.) התהליך הכאוטי אינו אקראי בכך שכל שלב קובע את השלב שאחריו אך התהליך כולו אינו ניתן לניבוי. אם נסתכל על אבן המתדרדרת במדרון, בכל רגע היא מושפעת מן המשטח עליו היא מתגלגלת ומצורתה שלה, אך לעולם לא נוכל לדעת היכן בדיוק תעצר." הרה, מסתבר שגם בבלאגן יש סדר ובסופו של דבר גם עליו אנחנו מנסים... לשלוט. הטיפול הפסיכולוגי הוא במידה מסויימת חקר תופעות הכאוס. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני לא מנסה להשתלט על כל המהומה שנוצרה.... אני יודעת שאני לא אצליח, ושאני צריכה לתת לה להירגע לבד... גם אם הדברים לא יחזרו לאותה נקודה ממנה הם החלו... גם לסיזיפוס היתה שליטה, לכאורה, על הסלע... הוא ידע בדיוק מתי הוא יתגלגל בחזרה והיכן הוא ייעצר, ובכל זאת זה לא היקנה לו שליטה... בהתחשב בעובדה, שהטיפול הפסיכולוגי הוא מה שהחל את ההידרדרות במדרון, אני לא בונה על זה יותר מדי כבלם.

לא הייתי צריכה לכתוב את זה כאן מלכתחילה... יש דברים שמקומם רק על הנייר ולא יותר... זו חריגה מהנייר... סליחה!

herush...... don"t u dare apologize - u wanted to shre and u good u did............. people wrote here nice things - i don"t have anything to add.....i wish i had answeres to give u just wanted to say......................... i hope the sun will shine for u tomorro........................ anat

HERA שלום את שואלת שאלות פילוזופיות שכל אחד שאל אותם בשלבים מסוימים של החיים . לא נראה לי שאיזה שהוא פילוזוף נתן איפעם באיזה שהוא זמן תשובה מוחלתת לאיזה שהיא שאלה של הקיום . בזמננינו יש עוד פחות תשובות לשאלות ועוד פחות פילוזפים מוכרים עם ראיונות גדולים . ולכן מה שאת עושה זה רק מבורך מצב נורמלי של בן אדם בזמנינו . אני זוכרת שבזמן התיכון היתי יוצת בטרנס מהכיתה משיעורים של פילוזופיה היתי מרוצה רק בזה שלפחות עוד מישהו שאל את השאלה למרות שלא קיבלתי תשובה . היום חיפסתי לאחר הפסקה ארוכה של סיפרות פילוזופית משהו חדש ולא מצאתי ואז במקרה שמתי יד על סיפרון קטן של מודעות שגם הוא לא פוטר את הבעיות עבל אהבתי לקרוא אותו וכנרא שזה הפילוזופיה החדשה של זמננינו ואת שמה שאלות ונותנת תשובות קרוב מואד לגישה של הספר הזה. אני בטוחה שזה יכול לעזור לתהליך של מחשבות. ריקי

שלום רב: ברצוני להיתיעץ בקשר לבני בן 8, תמיד היה ילד חכם ומקסים, קצת ביישן אבל מאוד מפותח בדיבור, בהבנה, בציור, עם זכרון מדהים. מאז שנכנס לבית ספר יסודי, חל בו איזה "מהפך" וניהיה מאוד מפוזר, לא מרוכז, לא זוכר מה היה בבית ספר וכו'. היום הוא בכיתה ג' ועדיין ממשיך עם בעיית ה"חולמנות" שלו, אני רואה את זה בכל התחומים, גם בבית גם בחוגים, הוא כאילו בעלם אחר, מעופף, לא זוכר, חולם בהקיץ! לא מתאמץ להשתפר ולהצליח למרות שיש לו פוטנציאל, בתקופה האחרונה מזה כמה חודשים , הוא מתעניין כמעט לגמרי בקריאה, הוא "בולע" ספרים, אנציקלופדיות, מחליף ספרי סיפרייה בקצב, ונראה שזה התחום היחיד שבאמת מענין אותו. אני מודאגת מהחוסר רצון שלו לטייל, ללכת לחוגים (חוג מדע וחוג ג'ודו) אין לו גם הרבה חברים, ואפילו טלויזיה ומחשב כבר לא מושכים אותו מספיק. מה אפשר לעשות? מה יכולה להיות הסיבה להתנהגות שלו? לתשובותכם אודה סול

היי סול, הייתי מתעניינת אם העובדה שאין לו חברים זה מטריד אותו, או שלא. עדי

סול שלום אני ממליץ לך לשוחח עם המחנכת, יועצת ביה"ס ופסיכולוג/ית ביה"ס. להתנהגותו יש בוודאי סיבה או הגיון וחשוב קודם כל לקבל את כל המידע הדרוש, ואולי גם עצות. בסך הכל למה שאת מתארת יכולות להיות סיבות שונות וחשוב להתייחס באופן סובייקטיבי למה שקורה לבנך. בברכה ד"ר אורן קפלן

הרה בקשר למה שכתבת לי בעמוד 581... כל זריחה היא משהו שונה... תלוי מה היא אומרת לך ובאיזה מצב את נמצאת כשאת רואה אותה חשבת פעם לקחת מחברת ולרשום את המחשבות שלך? לא חייב להיות מסודר...מה שבא תכתבי תראי מה יקרה

אני מניחה שהתשובה מופיעה בדיוק מעל ההודעה שלך...

סלחו לי על ההדחפות, אבל איך אפשר להעביר את הימים בצורה כזו? לקוות לטוב ולהאמין, אבל עד מתי? פה עוד תאונה, עוד אונס, עוד פיגוע ועוד פיגוע ועוד פיגוע... כבר העיפו אותך מעבודה אחת, אולי עוד שעה יעיפו אותך מהשניה ואומרים לך לקוות לטוב ולהאמין... אז יש לי שאלה: להאמין במה? להאמין באלוהים? (אני כבר מאמינה...) להאמין בעצמנו? ומה זה יעזור פה שיד הגורל מכוונת את החיים בעוצמות של הרס ופחד? להאמין שהאנשים למעלה עושים את העבודה שלהם ? (ביטחון?כלכלה?) אז נניח שעניין האמונה לא ממש משפר את ההרגשה הפנימית הסוערת, את הכאב שאני חשה בכל פעם שנלקחים חיים לשווא, את העובדה שלא נשאר דבר העולם שלא גורם לי לדאוג- אז? יש דבר להפוך אדם רגיש מטבעו לפחות רגיש, ל"צפצפן"? יש אנשים כאילו? קל להם יותר לחיות? (ציניות, כן...)

נימחק לי הכל לא יודעת איך מה פירוש המילה קטטוני

נימחק לי הכל לא יודעת איך מה פירוש המילה קטטוני

סלחו לי על ההדחפות, אבל איך אפשר להעביר את הימים בצורה כזו? לקוות לטוב ולהאמין, אבל עד מתי? פה עוד תאונה, עוד אונס, עוד פיגוע ועוד פיגוע ועוד פיגוע... כבר העיפו אותך מעבודה אחת, אולי עוד שעה יעיפו אותך מהשניה ואומרים לך לקוות לטוב ולהאמין... אז יש לי שאלה: להאמין במה? להאמין באלוהים? (אני כבר מאמינה...) להאמין בעצמנו? ומה זה יעזור פה שיד הגורל מכוונת את החיים בעוצמות של הרס ופחד? להאמין שהאנשים למעלה עושים את העבודה שלהם ? (ביטחון?כלכלה?) אז נניח שעניין האמונה לא ממש משפר את ההרגשה הפנימית הסוערת, את הכאב שאני חשה בכל פעם שנלקחים חיים לשווא, את העובדה שלא נשאר דבר העולם שלא גורם לי לדאוג- אז? יש דבר להפוך אדם רגיש מטבעו לפחות רגיש, ל"צפצפן"? יש אנשים כאילו? קל להם יותר לחיות? (ציניות, כן...)

כוכבית, דבר ראשון, למה לא תבחרי לך איזה שם כלשהוא, קשה להתייחס לכוכבית, דבר שני: ההרגשה שלך כל כך מוכרת . היא גם מאד מובנת. זה נורא מתסכל שחיים נגדעים יום יום בלי שום סיבה. ואם ימותו כל יום יהודים זה מזיז למישהו ? זה משנה את המצב של הפלשתינאים ? לך תנסה להכנס לראש של המטורפים הפאנאטים התתי אנוש המפגעים למיניהם. והם עוד חושבים שהם עושים איזו שהיא מצוה ונהיים קדושים. אי אפשר לתפוס את זה ולעכל את זה אבל החיים חזקים מהכל והם ממשיכים. צריך איכשהוא להתמודד עם זה. שיהיה לך הרבה כח , הלואי ויגיעו בקרוב ימים טובים יותר. ביי

* שלום קשה לחיות ככה. לכולנו. פעמים רבות טיפול פסיכולוגי עוסק בהסרת ההדחקות, כלומר הדברים שאנחנו מתעלמים מהם ולא מודעים אליהם, וזאת במטרה לשפר את איכות החיים. כנראה שלפעמים חשוב לעשות תהליך הפוך. להוסיף בידוד והגנה ומידה מסויימת של הכחשה ממה שקורה בסביבה כדי לחיות יותר טוב. ברמה הקונקרטית, יש טיפולים פסיכולוגים העוסקים בכך, בעיקר הפועלים בעקרונות קוגניטיביים כולל גם טכניקות הרפיה והיפנוזה. מחוץ לחדר הטיפולים יכולים לעזור להתרחקות והרגעות ספורט, יוגה מדיטציה וכל דרך אחרת להחזיר את הגוף לשלוותו הפנימית. ושבאמת יהיה טוב. בברכה ד"ר אורן קפלן

מ...אולי פה טמונה חלק מהבעיה... קשה לחיות ככה, קשה מאוד. קשה לכולם, ועל אחת כמה וכמה לאנשים רגישים... אני בטיפול פסיכולוגי ובגלל הסיבות שהגעתי אליו, הוא מתמקד בעיקר בהעלאת מודעות (שהיתה גבוהה מאוד במילא) והסרת הדחקות... זו הסיבה אולי שהטיפול לא מסייע לי להתמודד עם החרדות והפחדים סביב כל המצב, הוא רק מחמיר אותם. אני מרגישה שאני הולכת אחורה, מתכנסת בתוך עצמי, במרחב הסגור והמוגן שלי... אני כל-כך רוצה שהכל יעבור כבר:((((((

אני בן 17 וחצי לפני כשבוע הפסכיאטרית שלי נתנה לי כדור בשם efexor לאחר שטיפול בסרוקסט ואדרונקס לא צלח אני התחלתי לקחת במקביל לזה על דעת עצמי רסקיו האם זה בסדר? האם כאשר אני לוקח גם את האפקסור וגם את הרסקיו זה לא מזיק? והאם זה לא מבטל את השפעתו של האפקסור בתודה מראש

לא יודע לגבי הרמדי אבל האפקסור עוזר

מנסיון אישי ,אין בעיה לשלב כל תרופה עם רסקיו רמדי ,אני השתמשתי בתרופה ובמצבי לחץ אקוטיים כמו : מבחן,טסט,טיסה,שיחה צפופה,או סתם מצב רוח רע השתמשתי ועדיין משתמשת וממליצה ברסקיו.אל תצפה שהרסקיו יעיף אותך לעננים הוא פשוט מונע התקפי חרדה וגורם להתמודדות טובה יותר עם מצבים מלחיצים.

אלמוג שלום לא רואה בעיה בכל מקרה הדרך המומלצת היא להוועץ בפסיכאטרית שלך בברכה עמי

הי ובוקר טוב, מה שלומך? אותי הרוח העיפה מהפורום:)) היה לפני כמה דקות שוב פיגוע ברח' יפו בירושלים. רציתי לדעת אם הכל בסדר עם החבר'ס. מקווה שכן, מיכל.

הי מיכל, כל היום בלבלו לי את המוח עם ישיבות. אין משהו יותר מעצבן מישיבות. כולם רוצים לדבר ולברבר ואני רק מנסה להתחמק. אין לי אף אחד שנמצא באזור מרכז העיר בירושלים. אנחנו כבר מקבלים את הפיגועים באדישות מסויימת. על איזה רוח את מדברת ? היי בריאה, את חייבת לי את השם. ביי

נרגעתי. האדישות הורגת. טורנדו. מתן.

קודם כל אני רוצה להגיד לך שאתה בחור עם ביצים ולא רואה אף אחד גם אם זה לרעתך ומסב לך נזק ואנשים אחר כך יורדים עלייך אתה אומר דוגרי מה שאתה חושב ואת זה אני אוהב אפילו אם אתה לפעמים אין לנו אותם הדעות אבל עצם המחשבה שלך ותפיבת העולם שלך גורמת לי להערצה כלפיך הייץתי מאוד רוצה להפגש עמך לדבר איתך פנים מול פנים על כל הבעיות שיש במדינה ולא רק במדינה בכלל שיחה אקטואלית יש ללך ידע רחב וצורת חשיבה מעניינת והייתי רוצה ללמוד ממך דברים אם הייתה הולך לכנסת אני איתך אבל אני יודע שאתה לא תלך בגלל שאתה לא תיכנס לביצה רקובה ולחנפנים ואנשים שפועלים מתוך אינטרסים פרטיים ודואגים כל אחד לעצמו ולא על המדינה וזה מה שהם אמורים לייצג אתה לא תלך כי אתה לא כזה אתה לא תצליח לדבר ככה לעשות ככה כי אתה לא כזה אתה אומר הכל בפנים הייתי יכול לרשום לזכותך עוד הרבה דברים אבל לא אני לא רוצה שתתלהב יותר מידי אבל אתה באמת בן אדם 10 ואשמח אם יהיה לי הזדמנות לשמוע ממך...

מה לי ולכנסת או פופוליטיקה בגיל שלי להתחיל לגנוב??

שלום ובוקר טוב, יש נושא מעניין שנדמה לי שלא עלה בפורום והוא: כמה אנחנו משלמים לתרפיסטים . אני יודע שהמחירים נעים בין 150 ש"ח (הכי נמוך שאני שמעתי) ל - 550 ש"ח . (הכי גבוה ששמעתי). השאלה עולה בעקבות תרפיסטית אחת שלקחה 180 ש"ח ועכשיו העלתה ל 240 ש"ח. היא שאלה אותי אם היא צריכה להודיע לקליינטים הישנים ולהעלות להם את המחיר או שמא בגלל שהתחילה אתם במאה ושמונים, זה לא כל כך הוגן לשנות באמצע למאתיים וארבעים. מה אתם חושבים ? כמה אתם משלמים ? כמה נראה לכם שווה שיחה של 45 דקות ? יום נעים ביי

חבל על הכסף

שלומי אם אתה שואל אותי:)) אני לא לוקח כסף מאנשים לשיחת....טלפון:))) אבל זה סטארט אפ מה שאתה אומר:))) אני יכול לחסות את חשבון הטלפון וגם להרויח מזה:))) רעיון טוב:))) נתת רעיון לרומני:))) שבוע טוב וחג ט"ו בשבט שמח איתן

עוד רומני??? וואי וואי מה אם איזה שפרריץ??

היי שלומי מה שלומך? שאלה קשה שאלת...אם אני הייתי צריכה היום טיפול פרטי, אני חושבת ש150-180 ש"ח היו נשמעים לי הוגנים, ומאוד ייתכן שאם היו דורשים ממני הרבה יותר- הייתי חושבת פעמיים, ומכלכלת צעדיי. היות ואינני בעניין טיפול, וטוב שכך, אנסה לענות לך באופן הכי אובייקטיבי שיש. הרי אנחנו משלמים לאיש מקצוע לא רק עבור הזמן שלו, אנחנו גם "מחזירים" לו עבור הרבה שנות לימוד, "עוזרים" לו בדמי השכירות החודשית של הקליניקה, מעל הכל -משלמים עבור הידע המוניטין , וכמובן עבור הסיכוי לתוצאות. זה כמו ללכת לספר צמרת, ולשלם עבור עיצוב שיער 300 ש"ח, או לגשת לספר השכונתי שמסתפק "רק" ב100 ש"ח. התוצאות יכולות להיות דומות ואפילו זהות!!. דוגמא נוספת- שכ"ט של עורכי דין, יכול לנוע במשרדי החל מ125 דולר לשעת יעוץ ועד 300 דולר. אתה קולט??(אגב, אינני עורכת דין) והאמן לי -יש מי שישלם. זה גם תלוי היכן ניתן השירות- לדוגמא :בתל אביב, הכל יותר יקר מאשר נניח באשקלון. ככל, זהו הכל עניין של היצע וביקוש. ואני חוזרת לנושא- לדעתי, קבלת ייעוץ הקשור בבריאות הנפש, צריך להיות לדעתי בעלות הוגנת, כי טיפול בנפש הוא לא בבחינת "לוקסוס". אם מדינה רוצה אזרחים בריאים בנפשם- עליה לדאוג שהתעריפים לא יהיו מופרזים, אבל- אני סה"כ אזרח קטן, ולהשפיע אינני יכולה. אני רוצה לאחל לכל מי שצריך לקבל ייעוץ - שימצא לו את המטפל הנכון המועיל והמקצועי ביותר- בלי לקרוע את הכיס. כל טוב ש נ ה ב

לדעתי - שנהב פירטה ובמדוייק למה עלות של פסיכולוג כל כך גבוהה , זה לא רק 50 דקות שיחה כך הפסיכולוגית שלי עובדת יש להם הוצאות לא קטנות והם גם צריכים להרוויח ועבודתם קשה , עכשיו העלות תלויה גם בתואר המקצועי ושנות ניסיון וותק . הפסיכולוגית שעבדה איתי גם כן סיפרה לי שהיא העלתה מחירים מ - 280 ל - 350 אבל לי היא לא העלתה כי אני הייתי ממטופליה הוותיקים לכן עד שסיימתי איתה היא לקחה את המחיר הישן .

ואם מורידים את "הידע והמוניטין" ???

שלומי שלום אכן התשלום איננו נושא פשוט והוא שייך לא רק למרכיב הטכני של הטיפול אלא עשוי/עלול להפוך לשאלה טיפולית לעיתים. התעריף הנוכחי של משרד הבריאות לטיפול פסיכולוגי בשירות הציבורי הוא 170 ש"ח. קופות החולים מחייבות את המחיר הזה, אבל מאפשרות השתתפות הקופה עד מספר מסויים של פגישות. זה נשמע נחמד אבל בפועל זה לא כל כך עובד. חוק הבריאות לא כלל את הטיפול הפסיכולוגי בסל השירותים וכך שני השירותים הכמעט יחידים שאינם כלולים בסל הוא הטיפול הנפשי וטיפולי השיניים. המצב בשירות הציבורי זהה בשניהם. אם יש כאב חזק ובלתי נסבל תקבל טיפול חרום לתקופה קצרה. לאחר מכן עליך לחפש פתרונות באופן פרטי. ואם אין לך אפשרות לשלם? המערכת אומרת (לא בצורה ישירה): תסתובב עם חורים בשיניים עד שהמצב יהיה כל כך גרוע שזה יהפוך למצב חרום, ואז תקבל טיפול (סתימה זמנית בד"כ). תסלח לי על הציניות, אבל כמי שמלווה את השירות הציבורי הרבה שנים (היום רק כמשקיף מהצד) קשה לא להיות ציני. מיעוט מקרים מצליח לקבל טיפול בשירות הציבורי. הרוב המכריע כלל לא מגיע לראיון הקבלה או ממתין חודשים ארוכים בתור. אין ספק שטיפול בשוק הפרטי הוא יקר. העלויות שציינת בגבולן התחתון צנועות מאוד. הטיפול נע ברוב המקרים בין 250 ל 400 ש"ח וזהו סכום גבוה ללא ספק, בעיקר כשלא מדובר על מפגש חד פעמי. זה כנראה מאזן את התשלומים המגוחכים שמקבלים פסיכולוגים בשירות הציבורי, הם נמצאים בתחתית סולם השכר של האקדמאים במדינה ומקבלים לרוב השלמה לשכר מינימום. כשעבדתי בבי"ח איכילוב קיבלתי את הסכום המרשים של 12 ש"ח לשעת עבודה (לפני קיזוז ביטוח לאומי ומס בריאות) ובסוף החודש נאלצו להוסיף לי השלמת סכום למשכורת המינימום (לא מרצון טוב, זה רק בגלל שהחוק קובע זאת). חשבתי לתומי שאחרי 13 שנות לימוד באוניברסיטה מגיע לי יותר משקל לשנת לימוד (-: ועזבתי את המערכת. מה הפתרון? למדינה בינתיים אין פתרונות. אוכלוסית הנזקקים לטיפול נפשי לא יפגינו בד"כ לקבלת זכויותיהם. הרשויות מודעות לכך ומנצלות את חולשתם. בנושא הזה אני באופן אישי הרמתי ידיים. אני פעיל בהתנדבות בגופים ציבוריים מסויימים כך שאינני מחוייב להם ואינני לוקח חלק במערכת הזו. את העבודה אני עושה רק באופן פרטי כך שלפחות על רמת התנאים והשירות שאני נותן אני גם יכול להיות אחראי, מה שלא קורה תמיד בשירות הציבורי. שביתת הנכים העלתה נושא כאוב ובלתי מטופל למודעות הציבור. אינני יודע כיצד יסתיימו שם הדברים, אבל אולי אם היתה התארגנות דומה בתחום הטיפול הנפשי משהו היה זז גם שם. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני מברכת על התשובה המפורטת, גם לי שאינני משתמשת בשרותי פסיכולוג ,מעניין היה לקרוא אותה. לפציינט הבודד המשלם סכום גבוה עבור מפגש, יש תחושה שכל הכסף עובר ישירות לכיסו של המומחה... לפעמים מדובר בפציינט שצריך לעבוד למעלה מחצי יום על מנת לממן פגישה או אף יום שלם, במידה ומדובר בתעריף מקסימלי. בברכה ש נ ה ב

לטעמי טפול טוב שווה (גם כסף) טפול רע לא שווה גם מחיר זול עמי

hi everybody....................... 1-"The greatest failure is the failure to learn from our failures!" 2 --"LOVE is such a wonderful thing. You never have to take it away from one person to give to another. There is always more than enough to go around!" 3 --"Do not go silent through the good night; rage...rage against the dying of the light! CARPE DIEM! have a great week......................................... anat

ענת יקירתי:) כתבת דברים יפים:)) שיהיה לך שבוע טוב וחג שמח @-------)------ איתן

ומה אם הזכרון בוגד?

יש פסיכיאטר בפורום הזה??? שאלותי לא נענות. מבקש תשובה......... תודה

תודה לך על תשובתך.

אבל אתה יכול לנסות אולי..... להזמין פיצה אבל הגבינה הצהובה אזלה.....

ד"ר שלום רב , אחי נוטל זיפרקסה במינון של 1 כדור ליום . ברצוני לשאול אותך האם תרופה כזאת ובמינון כזה עלולה לגרום לאיזה שהוא נזק מוחי ? האם היא גורמת לפגיעה במוח בצורה כלשהיא ? אודה לך על תשובתך בהקדם האפשרי ... תודה .

קרן י. שלום לא ידוע על נזק מוחי יש ראיות לכאורה אולי לשפור בתפקוד השכלי בזמן נטילת התרופה בברכה עמי

תופעת לוואי אפשרית- השמנה

שלום! יש לי בעיה , הביטחון העצמי שלי שואף לאפס. אני מתחמקת מלדבר עם אנשים שאני רואה ממרחק. גם חברי אומר לי שממש רואים עלי שאין לי ביטחון עצמי. אני חושבת שזה בגלל העובדה שאני לא אוהבת את מראי החיצוני בכלל, לא את הגוף לא את הפנים ובכלל אני נוהגת "להצהיר" לכל מי שמעוניין לשמוע ש"אם היה לי הרבה כסף הייתי משפצת את כל גופי". אני יודעת שאני צריכה לעבוד על עצמי כדי להעלות את בטחוני העצמי אבל אני לא יודעת איך. מה דעתך? בעיה שניה שיש לי: יש לי נטייה לכעוס על כל דבר שהוא, העניין גורם להרבה מריבות ביני לבין חברי ולכל הסובבים אותי. לפעמים באמת מכעיסים אותי אבל ברוב המקרים אני כועסת סתם ומתעצבנת מכל דבר קטן. עלי לציין שלא הייתי כך תמיד אבל זה לא קורה רק כשאני למשל במחזור או משהו כזה- זה קורה כל הזמן! ממה זה נובע? מה אפשר לעשות? האם אני צריכה טיפול פסיכולוגי?

שלום R ! שווה לנסות - למה לא? בהצלחה נורית

מי זה כבר השתמש אפילו בשם המאוד לא שיגרתי שלי? על כל פנים מי שזה לא יהיה -אני מסכימה איתו/ה שאם אדם מרגיש חוסר ביטחון ואי-שקט - כדאי לשקול פניה לעזרה. כל טוב! נזבורה

R שלום על השאלה רק את יודעת להשיב. אם היה לך כאב כלשהו אני מתאר לעצמי שהיית יודעת מתי לקחת אקמול ולקוות שזה יעבור ומתי להחליט שזהו וצריך ייעוץ מקצועי. הטיפול הפסיכולוגי די דומה מהבחינה הזו. כאשר הכאב הנפשי בלתי נסבל או כאשר לא מצליחים לבד לשפר את איכות החיים כדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי. הייתי ממליץ לך לפנות למספר פגישות לייעוץ ראשוני ואח"כ להחליט איך והאם להמשיך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני בחורה בת 24 ובזמן האחרון שמתי לב שבתקופת המחזור שלי אני נוטה לשינוי קיצוני במצבי הרוח שלי, יש לציין שהפסקתי לקחת גלולות לפני כשנה אך רק בחודשיים האחרונים אני שמה לב לעוצמת הרגשות בזמן המחזור. אני חייבת להודות שאני בחורה מאוד רגשנית בכלל, אך השבוע אני במחזור ואני לא מפסיקה להתעצבן ולבכות מכל שטות אפילו שאני מודעת להגזמה, אני פשוט לא מצליחה לשלוט על עצמי וזה נורא מקשה עלי ועל סביבתי. מה אפשר לעשות ?

שלום רב, התופעה הווסתית והטרום ווסתית ידועה, וניתנת למיתון ע"י שילוב של טיפול תרופתי (או תכשירי הרפואה האלטרנטיבית) ושינוי הרגלים: מניעת כניסה לתיפקודים מעוררי לחץ, שליטה בדחפים, תרגילי הרגעות. לעניין ההתנהגותי - כדאי להתייעץ עם פסיכולוג. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

מיכל שבוע טוב, יתכן שאת סובלת ממה שנקרא "תסמונת טרום וסתית" שנמשכת גם בזמו המחזור,PMS,זה המונח הרפואי. זוהי מחלה הנשנית אצל נשים והסימפטומים הם: מצבי רוח משתנים, עצבנות, חרדה, דכאון ועוד. תזונה המקלה על מצבים כאלה כוללת: דגנים וירקות מבושלים, הגבלת פחמימות וסוכר לבן, הקטנת צריכת מוצרי חלב, הפחתה באלכוהול וקופאין. יש תוספי מזון שיכולים לעזור לך ומכילים מינרלים וצמחי מרפא מרגיעים. אם התופעות מציקות לך מעבר לתקופת המחזור רצוי שתפני ליעוץ רפואי.

מיכל שלום ! לי הייתה מטופלת שסבלה מאותה התופעה . במשך שנים רבות טופלה ע"י תרופה אנטי דיכאונית עד שהגיעה אלי ואני בעקבות קריאת מאמר שדיבר על טיפול בקומפלקס של ויטמין B ( בעיקר ויטמין B6 ) כטיפול בתסמונת הויסטית . המטופלת הסכימה לנסות את הטיפול ועד היום מודה לי על כך שהצליחה להגמל מטיפול אנטי דיכאוני ביזכות ויטמינים בהצלחה

אני מצטערת אם אני מפריעה למישהו אני בד"כ לא כותבת בפורומים או צ'טים, זה נראה לי לא בריא ותחליף לקשר אמיתי, ממשי. פשוט אני מרגישה כל כך רע, בודדה, לבד. מחר אני נכנסת למחלקה להפרעות אכילה, ההורים שלי מאשפזים אותי מבלי לשאול אותי מה אני רוצה או איך אני מרגישה לגבי זה כאילו שאני אויר, ואולי באמת כדי שאעלם ואהפוך לאויר, ככה לפחות לא יטרידו אותי אני לא מבינה איך הורים יכולים לעשות כזה דבר לילדה שלהם אני כבר לא מדברת איתם שבועיים, אני לא אסלח להם על זה הם פשוט רוצים לנתק אותי מהסביבה לבודד אותי.... אני אהיה אומללה שם, אני לא צריכה להיות שם, אם הם היו טורחים לדבר איתי הייתי גורמת להם להבין, אבל כלום! אני מפחדת כל כך, אני לא רואה את הסוף לזה, איך אני אצא מהמקום ההוא? אני מקווה שעוד נותר מישהו פה שיוכל להעביר לי קצת את הזמן כי לישון הלילה אני כבר לא אצליח.. דניאל

דניאל אם היית יודעת כמה את מוכרת לי בלי שמעולם פגשתי בך! אני פשוט יודע מהם השלבים שעוברים עלייך , הדימוי העצמי הנמוך(אני בטוח שלא בצדק), ההרגשה של "סליחה שאני קיימת " , הדיכאון הרצון למות וכל הפרעת האכילה - שהיא רק התוצאה! אני מכיר אחת שיצאה מזה (אנורקסיה במקרה שלה)כנגד כל הסיכויים אחרי מעל 10 שנים! הבעיה שלצאת מזה זה תהליך, ישנן בנות עם מזל וישנן עם פחות מזל, נסי להיות בת- המזל! ההורים שלך עושים בשכל והם שולחים אותך מחר למקום הנכון. לא יהיה לך מפחיד שם אלא דווקא בסדר במיוחד אם תדעי להפיק את הטוב מכל מצב - ובמיוחד מהמצב הזה. תנסי לשכנע את הרופאים שלך לתת לך תרופות נגד דיכאון. למרות שזה לא נהוג בפרעות אכילה- ולצערי זה כך. כי את שרויה במעגל של הפרעת אכילה - דיכאון ואז טפלי בשורשים הנפשיים של המחלה. את תצליחי אם רק תרצי באמת! המון אהבה והצלחה. משה

משה, הדברים שכתבת נורא נוגעים, וזה עושה לי עצוב, באמת. אבל מה שמעציב יותר זה חוסר הבנה של ההורים ובכלל הסביבה הם לא מאמינים בי, שאני שולטת בזה, שאני יכולה להפסיק אני לא רוצה ללכת לשם, אני לא צריכה את זה. עכשיו אני לא בדיכאון, אני מתחילה להיות מרוצה מאיך שאני נראית ומה שיגרום לי להיות מדוכאת זה המקום הזה. דניאל

עצוב לי לקרוא על כךך שמאשפזים אותך נגד רצונך. הגעתי לכאן דרך הפורום של טרשת נפוצה,ׁ(כל אחד והצרות שלו), אני מכירה דניאל עם הפרעות אכילה שגרה בערד, אני מקווה שזו לא את. אתמול ראיתי ב-discovery תוכנית על פיצול אישיות,, שגורם להרגשת הפיצול אלו הפסיכאטרים המטפלים...! מכירה את הסרט על סיביל? צריך להזהר מהם! דורית

לילה טוב

.

.

המייל נשלח בבוקר

שלום, זאת שוב אני מעיין - עם אח סכיזופרן. קודם כל, תודה שעניתם לי. עד עכשיו לא דיברתי על המצב עם אף אחד - אפילו קרובי משפחה לא יודעים על כך. ד"ר רובינשטיין לשאלתך - אחי בעל הסכיזופרניה הוא בן 23. אין לנו שום קרוב משפחה ואפילו רחוק שהיה חולה נפש. רציתי לשאול מה זה אנו"ש עליו דיברת? איך אני מגיע אליהם? בקשר לעניין שאמרתם שעדיף שאחי יישאר בבית - רציתי לשאול מה קורה אם זה הורס את חיי המשפחה? ההורים שלי כל הזמן מתוחים. יש לי עוד 6 אחים קטנים שאין ספק שמושפעים מכך שרואים את אחיהם הגדול מתנהג בצורה מוזרה. לפני שלושה חודשים היה מקרה חריג פתאום הוא התחיל לשבור דברים ולזרוק חפצים - וזה עוד עם הכדורים שהוא לוקח. האם ייתכן שהוא מהווה סכנה? אמרתם שמוסד פסיאטרי יחמיר את המצב - האם אין איזה מקום - לא מוסד - שמארגן לאנשים כאלה פעילויות ותוכניות שונות? שוב תודה על עזרתכם

מעין, אני לא יודעת מהיכן את בארץ, אבל אני אכתוב לך את מס' הטלפון של סניף אנו"ש (העמותה הישראלית לבריאות הנפש) באשדוד, ושם, אני מניחה, יש להם את הטלפונים של יתר הסניפים: 8561311 - 08. כעקרון אנו"ש מפעילה מועדוניות לנפגעי נפש, שבהן מתקיימת פעילות חברתית ויצירתית. מעבר לכך הם מארגנים טיולים ועוד כל מיני פעילויות לנפגעי הנפש ולמשפחותיהם.

שלום רב, חלק מהטיפול הוא גם לסייע למשפחה לקבל את הבן, וגם לדעת כיצד להגיב במקרים של התנהגות בעייתית. את זה צריך לבקש מהמטפלים, ויש לכך את המסגרות התומכות. אנו"ש בהחלט מסייעת, במסגרת החברתית וגם השיקומית. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

נתת לי המון תקווה במכתב שלך אני מודה לך מאוד. אני עדיין בבעייה אבל אני לא רוצה להטריד אתכם עם הבעיה שלי תודה על התשובה המעודדת בל

בל... למה את חושבת שאת מטרידה פה מישהו?

בל שלום לך אני מכרה אותך מפורום הפרעות אכילה בתפוז שם אני גם נמצאת מידי יום שותפה בקריאה את כל הבנות שם לא כותבת כי אתן שם יותר מידי מלוכדות ומכירות אישית ומתקשרות בטלפון אחת לשניה ולחדשות קצת קשה להיכנס ולהדחף בעצם , אבל זה לא הנושא . מה שרציתי להגיד לך שאת לא מטרידה כאן אף אחד בבעיות שלך כל מי שנמצא כאן בפורום יש לו בעיות , ובניגוד לפורום בתפוז כאן יש לך אנשי מקצוע שיכולים לייעץ לך ולעזור לך וגם כאלה שיכולים לייעץ מניסיונם , גם אני סובלת מהפרעות אכילה .

שלום רב לרופאים בפורום, הייתי מאד רוצה לדעת כיצד מתבטאות כלפי חוץ שתי מחלות הנפש מאניה ומאניה דיפרסיה. האם שתי המחלות הן בעצם אותה מחלה או באמת שתי מחלות נפרדות? ובנוסף, האם, ואם כן, כיצד, יכול אדם נורמלי לדעת שבן משפחתו חולה באחת מן המחלות, למי צריך לפנות בשעת הצורך ומהו הטיפול הקונבנציונלי שניתן לחולים במחלות אלו. אודה לכם מאד על תשובתכם בהקדם ! עוד דבר קטן, היכן ניתן למצוא באתרכם או בכלל חומר כתוב בעברית על המחלות הנ"ל? שוב תודה.

אלמונית... אתחיל דווקא מהסוף - בכדי לאבחן אם אדם סובל ממאניה או ממאניה דיפרסיה, יש צורך במפגש עם פסיכולוג ו/או פסיכיאטר. מצב של מאניה מתבטא בהגזמה - אדם שסובל ממאניה לא ישן כמעט, קופץ מנושא לנושא, יש לו רעיונות "מקוריים" שלא מובנים לסביבה. נראה כי האדם המאני מאושר מהחיים, משום שהוא מרבה לצחוק ולהתבדח, גם מדברים שאינם נחשבים כמבדרים. ישנה הפרזה בכל - הוצאות כספים לא ריאליות למצב הכלכלי, היצר המיני גובר וכו'... מאניה דיפרסיה היא הפרעה נפשית ששייכת למשפחת הפסיכוזות ("שגעון" או "טירוף" בשפת היום-יום). יש תנודות בין מצב מאני לבין דכאון עמוק. כעקרון המאניה דיפרסיה היא "הרכבה" של 2 תופעות נפרדות.

אלמונית שלום מאניה דפרסיה היא מחלה אחת סמני דכאון כעקרון כוללים האטה פרעות שינה תאבון פעילות יאוש יריה בהעה הנאה מאינה לרוב פעילות ירת אי שקט מחשובת רצות, הוצאות כספים ועוד יש ספרון קטן בעברית על הנושא יש ספר מבוא לפסיכאטריה שניתן לקרוא אני מניח שיש גם אתרים שמפרטים ליעוץ אמיתי ספציפי מומלץ לפגוש פסיכאטר לפרוס בפניו את הסמפטומים עדיף שיבודק את האדם ואז קלבל אבחנה בהצלחה עמי

דוקטור, תעשה לי טובה, לפני שאתה לוחץ על: "שלח" , תעבור שוב על הטקסט. זה פשוט לא קריא !!! בהצלחה .

דוקטור שלום, אומנם מעט מאוחר..... אבל לצערי לא כ"כ הבנתי את מה שרצית להגיד!!! אשמח לקבל שוב את תשובתך. האלמונית.....

ראיתי את המשחק בין בית"ר י-ם ומכבי ת"א ואת הנפילה של מני לוי. כל כך עצוב, פתאום , באמצע משחק, ספורטאי צעיר צונח ומטופל במקום ע"י צוות טיפול נמרץ. כנראה שמצבו קשה. כמה נורא לבני משפחתו שרואים את מה שקורה לו בשידור חי בטלויזיה. האם אין גבולות לתקשורת????

נטע, גם אני שואלת את אותה השאלה.... עדי

מצד שני... המשחק שודר בשידור חי... התקשורת היתה שם בכל מקרה.... אבל זה לא מצדיק את החיטוט שלהם, את החיפוש אחרי "דרמות אנושיות בשידור חי".

למומחה שלום, ברצוני לברר האם אפשר לקחת "נוסידקס" נגד נזלת עם "ריספרדל" 1מ"ג? האם אפשר לקחת כדור נגד כאב-ראש עם ה"ריספרדל"? ואם כן, איזה כדור הכי טוב? בתודה מראש.

שלום כעקרון כן בכל מקרה הוועץ ברופאים שלך בבברכה עמי

אני מקבל זריקה קלופיקסול 100 מ"ג לשבועיים . וגם בוקר וערב זיפרקסה 10 מ"ג אני מרגיש איפוטנציה חוסר יכולת להוציא זרע , בזמן הפליטה יש לי רעידות . העם זה בגלל שאני נוטל את התרופות הללו . ואיך ניתן לטפל בבעיה .

יויס שלום יתכן ואתה סובל מפליטה לאחור - לכיס השתן במקום החוצה יתכן להיות תוצאה של התרופות אם זה מפריע לך ניתן לשקול את החלפתן אחת אחת כדי לבדוק מי מהן גורמת ואיזו תרופה אולי עדיפה יחד עם זאת שנוי כזה יש לעשות בתאום הפסיכאטר המטפל אנא פנה אליו בברכה עמי

הייי.. יש לי שאלה.. חבר שלי נער בן 18 נתקל לפי דבריו באיפוטנציה...דבר הקרה לא כמה פעמיים...לפניי כ4 חודשים הוא היה בסדר גמור ועכשיו הוא אינו מרגיש דבר הפין אינו עומד וכאשר הוא עומד אין לו תחושבה ולא הנאה... האם הדבר הוא פסיכלוגי..(נתקל בבעיות ריגשיות לאחרונה) או בעיה רפואית הניתנת לטיפול?!

הייייי איתן,דבר ראשון קראתי תהודעה,ואת של כולם אני קוראת. לא מפספסת אף פעם שום הודעה. כרגע לא יצלחתי להרגע מרוב לחץ של מחר של שבוע שלם.. אני נורא בבאסה מזה. אני לא מסוגלת לזה ,קשה לי........ אני רוצה לעבור בסיס ,מעבירים אחד ל....... יש לי עוד שנה ושמונה שזה מלאאאאאאאא אייך עוברים את זה? ביננתים אני לא יודעת מה לעשות אם הזמן הקיים מה עושים כשבאמת רע לי ואינני מסוגלת להיות שם??? \מימני העצובה מתמיד.... רציתי להודות לכולכם באמת...... אוהבת אותכן המון.....

גלית אם את טוענת שאת קוראת את מה שכותבים לך תקראי ובאמת תתיחסי למה שכתבתי לך בעמוד 577 אני חושב שזה רעיון מצוין לא סתם אני מפנה אותך לשם איתן

היי! גליתי, לא כתבת לנו אם את בבסיס סגור או פתוח? האם את משרתת קרוב לבית או רחוק? אלה הם פרטים כלליים שאת יכולה למסור ללא חשש, וזה יקל עלינו מאוד לעזור לך! ובינתיים - אם החלטת שאת רוצה לעבור בסיס, אם את בטוחה שזה הדבר שמתאים לך - מי אני שאגיד לך לא? ובכל זאת, מתוך ההתרשמות שלי (שהיא כמובן מוגבלת), אני לא בטוחה שזה באמת הדבר הנכון בשבילך. נניח שאת כבר עוברת בסיס, ואז - מה? את שוב על תקן ה"חדשה" שבאה לחברה המגובשת, ושוב תרגישי "אאוטסיידרית", לא שייכת... תחשבי על זה! ועד שתגיעי להחלטה הסופית - חזקי ואמצי, את יותר חזקה ממה שאת חושבת! לכל אחד יש עליות וירידות...... הנה קחי אותי, אם קראת את ההודעות האחרונות שלי בטח שמת לב באיזה באסה הייתי רק לפני שעות ספורות.... ובגלל דברים פעוטים יחסית... אבל עכשיו, ברוך השם, אני שוב על הסוס... ((-: אני מאמינה שלכולנו, בסופו של דבר, יש את הכוחות ליפול תמיד על הרגליים... שלך באהבה! נזבורה

יש לי רעיון - למה שלא תכתבי פה מה היה עוזר לך להרגיש טוב?

תינוק בן 11 חודש אינו חש צורך לאכול גם אחרי 10 שעות ללא מזון, ואם כבר מאכילים אותו המזון ניתן נגד רצונו, היום מחובר לזונדה דרכה מקבל מזון. עד החדרת הזונדה הילד פיגר כמובן במשקלו ובהתפתחותו, כיום העלה במשקל אך עדיין לא רוצה לאכול בצורה רגילה.

יפה שלום. האם מצאו סיבה רפואית לסירובו למזון? האם המשפחה בטיפול פסיכולוגי כלשהו? האם הוא ילד יחיד? תודה. רוית.