פורום פסיכולוגיה קלינית

אני מקבל זריקה קלופיקסול 100 מ"ג לשבועיים . וגם בוקר וערב זיפרקסה 10 מ"ג אני מרגיש איפוטנציה חוסר יכולת להוציא זרע , בזמן הפליטה יש לי רעידות . העם זה בגלל שאני נוטל את התרופות הללו . ואיך ניתן לטפל בבעיה .

יויס שלום יתכן ואתה סובל מפליטה לאחור - לכיס השתן במקום החוצה יתכן להיות תוצאה של התרופות אם זה מפריע לך ניתן לשקול את החלפתן אחת אחת כדי לבדוק מי מהן גורמת ואיזו תרופה אולי עדיפה יחד עם זאת שנוי כזה יש לעשות בתאום הפסיכאטר המטפל אנא פנה אליו בברכה עמי

הייי.. יש לי שאלה.. חבר שלי נער בן 18 נתקל לפי דבריו באיפוטנציה...דבר הקרה לא כמה פעמיים...לפניי כ4 חודשים הוא היה בסדר גמור ועכשיו הוא אינו מרגיש דבר הפין אינו עומד וכאשר הוא עומד אין לו תחושבה ולא הנאה... האם הדבר הוא פסיכלוגי..(נתקל בבעיות ריגשיות לאחרונה) או בעיה רפואית הניתנת לטיפול?!

הייייי איתן,דבר ראשון קראתי תהודעה,ואת של כולם אני קוראת. לא מפספסת אף פעם שום הודעה. כרגע לא יצלחתי להרגע מרוב לחץ של מחר של שבוע שלם.. אני נורא בבאסה מזה. אני לא מסוגלת לזה ,קשה לי........ אני רוצה לעבור בסיס ,מעבירים אחד ל....... יש לי עוד שנה ושמונה שזה מלאאאאאאאא אייך עוברים את זה? ביננתים אני לא יודעת מה לעשות אם הזמן הקיים מה עושים כשבאמת רע לי ואינני מסוגלת להיות שם??? \מימני העצובה מתמיד.... רציתי להודות לכולכם באמת...... אוהבת אותכן המון.....

גלית אם את טוענת שאת קוראת את מה שכותבים לך תקראי ובאמת תתיחסי למה שכתבתי לך בעמוד 577 אני חושב שזה רעיון מצוין לא סתם אני מפנה אותך לשם איתן

היי! גליתי, לא כתבת לנו אם את בבסיס סגור או פתוח? האם את משרתת קרוב לבית או רחוק? אלה הם פרטים כלליים שאת יכולה למסור ללא חשש, וזה יקל עלינו מאוד לעזור לך! ובינתיים - אם החלטת שאת רוצה לעבור בסיס, אם את בטוחה שזה הדבר שמתאים לך - מי אני שאגיד לך לא? ובכל זאת, מתוך ההתרשמות שלי (שהיא כמובן מוגבלת), אני לא בטוחה שזה באמת הדבר הנכון בשבילך. נניח שאת כבר עוברת בסיס, ואז - מה? את שוב על תקן ה"חדשה" שבאה לחברה המגובשת, ושוב תרגישי "אאוטסיידרית", לא שייכת... תחשבי על זה! ועד שתגיעי להחלטה הסופית - חזקי ואמצי, את יותר חזקה ממה שאת חושבת! לכל אחד יש עליות וירידות...... הנה קחי אותי, אם קראת את ההודעות האחרונות שלי בטח שמת לב באיזה באסה הייתי רק לפני שעות ספורות.... ובגלל דברים פעוטים יחסית... אבל עכשיו, ברוך השם, אני שוב על הסוס... ((-: אני מאמינה שלכולנו, בסופו של דבר, יש את הכוחות ליפול תמיד על הרגליים... שלך באהבה! נזבורה

יש לי רעיון - למה שלא תכתבי פה מה היה עוזר לך להרגיש טוב?

תינוק בן 11 חודש אינו חש צורך לאכול גם אחרי 10 שעות ללא מזון, ואם כבר מאכילים אותו המזון ניתן נגד רצונו, היום מחובר לזונדה דרכה מקבל מזון. עד החדרת הזונדה הילד פיגר כמובן במשקלו ובהתפתחותו, כיום העלה במשקל אך עדיין לא רוצה לאכול בצורה רגילה.

יפה שלום. האם מצאו סיבה רפואית לסירובו למזון? האם המשפחה בטיפול פסיכולוגי כלשהו? האם הוא ילד יחיד? תודה. רוית.

שלום, מה יכולות להיות הסיבות להזעה בלילה? בעלי מזיע באופן כבד למדי במהלך של כחצי שעה בלילה בחלק הגוף העליון (חזה, צוואר, ראש) סמוך ללכתו לישון. הדבר מגיע בתקופות, כלומר לא הצלחנו למצוא תבניתיות כלשהי לגבי הקשר לעונה, הרגלי שינה, הרגלי אכילה בערב, מתח נפשי או כל דבר אחר. אשמח לחוות דעת.

שירה, אם הבעיה מטרידה מאוד, כדאי לפנות לרופא המשפחה. הוא יפנה אתכם לבדיקות הדרושות (לדעתו).

אוקיי, את השאלה הצגתי בפורום תזונה, אבל אני אשמח לקבל עיצות ממכם. במיוחד לאור העובדה , שחלק מכם מכירים כבר את הסיפור פחות או יותר..:-))) אז.. מחכה לתגובות..:-)))http://www.doctors.co.il/forums/read.php?f=284&i=1566&t=1566

http://www.doctors.co.il/forums/read.php?f=284&i=1566&t=1566

שלום ליהי כדאי לך לחכות. לפעמים השומן העודף הזה הוא תוצר לוואי של תיסכול של גבר או אשה שלא מצליחים למצוא נפש קרובה. מאוד ייתכן, שכאשר תתני לחברך החדש את התחושה שהוא הגבר שלך, והוא ימצא בך עניין, ויתאהב באישיותך ובגופך, יימצא טעם בך במקום בזלילות . כוונתי- שאת תהווי בשבילו את התחליף של "סיפוק מהיר בפה-"-אותו משיגים בזלילה....ומאד ייתכן שהקילוגרמים המיותרים שלו יתחילו בהדרגה ולאט להעלם. היי סבלנית. הרעיון של לרדת 4 קילו ביחד הוא נהדר, והוא קונסטרוקטיבי, אבל חכי עוד קצת נניח עוד חודשיים. בשלב ראשון הייתי מציעה לך (מנסיוני) לצעוד איתו כל ערב שעה ברגל- זה מחולל פלאים לגוף, ועושה כייף לנשמה ולאהבה שלכם. בהצלחה ש נ ה ב

וואלה?? לא ידעתי.... שמינה זה יפה שמן? לא יודע אני רק יודע שאם הגיל רק משמינים יותר אבל....אני רזה ופעם הייתי יותר רזה משמין בערך 1 קג כל שנה כשהתחתנתי שקלתי 46 קג אז תעשו חשבון כמה אני שוקל היום

שלחתי לך מייל אבל אני לא בטוחה שהוא עבר. האם קיבלת..?

קיבלתי את המייל ושלחתי תשובה...

הילד שלי (בן ארבע ו-3 חודשים) הוא הילד הכי פחות מרוכז בגן. בכל אירוע שבו יש צורך צורך בהקשבה ו/או בהאזנה(סיפור,אסיפה..וכו), לבן שלי כמעט אין חלק, והוא פשוט מעדיף להסתובב בכיתה או להמשיך לשבת אך ללא ריכוז. הילד שלי (גם לדעת הגננות שלו) הוא ילד שמח, חברותי , אנטלגנטי אך רגיש ביותר ואינו מרוכז. חשבתי ואכן רשמתי אותו לקורס בג'ודו בכוונה לחזק את נושא הריכוז וגם נושא המשמעת, אך ללא הועיל.. אני מאוד מודאג בגלל שהריכוז היא תכונה קריטית ו חשובה ביותר לשלבי הלימוד העתידיים.. אנא עזרו לי.. מ ה א נ י י כ ו ל ל ע ש ו ת ..!!? אגב, היחסים המשפחתיים בבית טובים וסבירים ביותר.

שלום רב, עניין ההיפראקטיביות זכה להרבה תשומת לב מחקרית ופרקטית, ופסיכולוגים חינוכיים אמורים לאבחן האם מדובר בתסכול עקב קשיי למידה או ביצוע מסויימים (שמכונה בפי העם דיסלקציה), בעיות ריכוז, מתח נפשי, מחוננות, ושיעמום עקב כך מהתכניות הרגילות...), או סתם תזונה רווית סוכרים. אם הבן בגן חובה, נסה להסתייע בשירות הציבורי, או פנה למומחה בתחום. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

היי לכל מי שיכול לענות ולעזור! כמו שאתם רואים, עכשיו "ארבע בבוקר - לא נרדמת" - ממש כמו בשיר המפורסם. ולמה אני לא נרדמת? כי אני מוטרדת ממשהו שלחלק מהאנשים אולי ייראה טפשי, אבל אותי פשוט מייאש: הבעיה היא התדמית שמדביקים לי: אומרים עלי שאני "ילדה טובה", וזה פשוט משגע אותי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אני יודעת שכל אחד מפרש את הביטוי הזה בצורה קצת אחרת, אבל בסופו של דבר כולכם בוודאי תסכימו איתי שמחמאה גדולה - זה לא. כשאני שומעת את הביטוי הזה, אני מרגישה שכאילו מחקו לי את האישיות, שכאילו אני נראית פודל מאולף, בלי שום הבנה ומחשבה עצמאית, מין יצור שאין לו בכלל רצונות ודעות משלו, חי רק למען האחרים ולא למען עצמו, עושה כל מה שאומרים לו... ובעברית יותר פשוטה: ס-מ-ר-ט-ו-ט!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ס-מ-ר-ט-ו-ט!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ס-מ-ר-ט-ו-ט!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ועוד משהו: אם הייתי ילדה או נערה צעירה - ניחא, אם כי לעניות דעתי באף גיל זה לא כבוד גדול. אבל אלהים, אני כמעט בת 49! וכשאני שומעת את זה - אני מרגישה כאילו נשארתי בת שלוש מבחינה מנטלית... הפסיכולוגית שלי, שהיא עשר, אומרת שאין לה שום מושג למה זה קורה לי, שהיא לא רואה בהתנהגות שלי שום דבר שיכול לגרום להדבקת ה"כתם" הזה עלי. חברה טובה, ששוחחתי איתה היום על זה, אמרה שזה משהו שמשדרים, משהו לא מילולי ואפילו לא מעשי, אבל בשורה האחרונה - גם היא לא יכולה לשים את האצבע על משהו ספציפי. אז נכון, אני אדם טוב ובעל מצפון שמוכן לעזור, ואני גם אדם שומר חוק וסדר. אבל זה עוד לא הופך אותי לחסרת אישיות!!!!!!!!!!!!! ונכון שבצעירותי לא תמיד הייתי אסרטיבית, אבל דחילק, יש לכם מושג כמה מים זרמו בירדן מאז? או שאולי הכל אשליה, ובעצם לא למדתי כלום............ המון תודה לכל מי שיזרוק איזה רעיון כי אני פשוט בייאוש טוטאלי! נזבורה

אמנם אני לא הרבה זמן פה (21 שנה), אבל אני רוצה לנסות לעזור.... תראי, גם אותי מכנים ילד טוב לפעמים. ואת יודעת מה ? אני באמת ילד טוב. לא מעשן, לא שותה, נוהג כמו בן אדם, עוזר לאחרים ובעל ערכי מוסר גבוהים. להגיד לך שזה מפריע לי שאני כזה ? כלל וכלל לא, להיפך, זה רק גורם לי להעריך את עצמי יותר ולעיתים אף, וזה קצת לא טוב, להתנשא. כי אני מרגיש שאני יותר טוב קצת, במובן הפשוט של המילה טוב. את צריכה לחשוה עם עצמך, האם את חושבת שאת לא אסרטיבית מספיק? האם את חושבת שישנם דברים שאתה רוצה להשיג או רצית בעבר ולא השגת עקב כך או חשבת שאין לך מספיק בטחון עצמי בשביל זה ? אם את אינך חושבת שנפגעת מזה, אזי הכל בסדר ואין שום בעיה והכינוי הוא אינו כינוי רע בכלל. אם את חושבת שזה כן חוסם או חסם אותך במקום כלשהו בחיים, חישבי על זה עוד קצת, האם הדרך בה רצית לפעול ולא פעלת בה תואמת אותך בכלל? היא מתאימה לאישיותך? זו את ? בכל מקרה לטעמי, תביני, כי הרבה פעמים אנחנו חושבים שאנחנו צריכים לעשות דברים אחרת, אנחנו שוכחים שהדרך האחרת היא לא שלנו, אלא דרכם של אחרים. אם בסופו של דבר את חושבת שכן נפגעת מזה ואת חושבת על עצמך שאת חסרת ביטחון ואת חושבת על עצמך שאת צריכה לעשות דברים אחרת, רק אם כל זה מתקיים ולא מה שאחרים חושבים, תקראי מה שכתוב למטה למטה..... מתוך סרט חמוד: חלק מהאנשים מבינים מאוחר מידי "שהחיים הם בעצם חזרה גנרלית להצגה שלא תתקיים לעולם" ...... אז קדימה, להתחיל לחיות.

היי "אני"! בעבר אכן לא הייתי אסרטיבית מספיק, ובאמת היו לי קטעים שרציתי דברים ולא השגתי, (ואגב, גילית פה דקות-אבחנה נהדרת, וזה מראה שחוץ מ"ילד טוב" יש לך גם אינטליגנציה!). אבל במשך הזמן הבעיה נפתרה, וכיום אולי אני עדיין קצת ביישנית, אבל יחד עם זה אין לי בעיה לעמוד על שלי ולהשיג את מה שאני חושבת שמגיע לי. וכל זה לא עומד בסתירה למוסריות - גם אני ממש כמוך אדם מוסרי ומצפוני ואין לי שום בעיה עם זה, אלא להיפך. ואם דיברנו על עישון, שתיה ונהיגה - אז מעישון אני מתרחקת פשוט מטעמי בריאות. העובדה שזה הרג לי כמה אנשים במשפחה מספיקה בהחלט להרתיע אותי מזה. בקשר לשתיה - אז דווקא לפעמים כן, בכל מיני אירועים - למה לא? בקשר לנהיגה - אני לא נוהגת, כך שכל הקטע הזה לא רלוונטי לגבי. אני רק אגלה לך שלפעמים בזמן הליכה ברגל אני קצת "גונבת" באור אדום.... בכל מקרה, כיום אני בהחלט שלמה עם עצמי ועם דרך החיים שלי! ובכל זאת - ה"כתם" לא מרפה ממני. הכינוי הזה נדבק אלי במקומות הכי לא צפויים שרק אפשר, ובנסיבות שלאף אדם אחר זה לא היה קורה. וכדי להמחיש יותר את העניין - אתן דוגמה אחת (וסליחה על ה"מגילה"): רק לפני שבועות ספורים במסעדה ידיד אמר לי שאני "ילדה טובה" כי אני גומרת את כל המנה שבצלחת.... היית מאמין??????? ומה עם העובדה הפשוטה ששילמתי על המנה הזאת? ומה עם העובדה העוד יותר פשוטה שהאוכל היה פשוט טעים? אבל לא. כשמדובר בי - כל הנימוקים הכי פשוטים, הכי הגיוניים, הכי שגרתיים - פשוט נמחקים. לוחצים "delete" וגמרנו...((-: מה שלא אעשה/אומר - תמיד אצא פראיירית, טיפשה, אחת שגם לאישיות שלה עשו delete... כן, מה לעשות שאני רואה בכינוי הזה "כתם".... אגב, "אני", בן כמה אתה? כי אם אתה צעיר - אולי יש תקווה שביום מן הימים אצלך הבעיה תיפתר... על כל פנים, עלי עשית רושם של הרבה יותר מ"ילד טוב": נוסף לנכונות לעזור - שהיא בהחלט חיובית, כמו שבטח הבנת - ראיתי בתשובה שלך תבונה וגם יכולת ניסוח מעולה. ובקיצור - עודדת אותי המון ועל כך תודה! נזבורה

הי נזבורה יקירתי:)) אני לא מבין למה מפריע לך המושג ילדה טובה גם לי אומרים שאני ילד טוב:)) מצטער על הצניעות:) זאת לפעמים מחמאה ולפעמים לא. תלוי מה הנסיבות שזה נאמר. קודם כל שבן אדם טוב רואים את זה בעניים שלו. ואם מכירים אז גם במעשים. וזאת מחמאה ואין בה פסול. מה שמפריע לי. שזה לדוגמה נאמר ע"י בנות. אני לא יכולה ליהיות איתך כי אתה בחור טוב או ילד טוב זה ממש מקומם אותי. אז אני מאחל להן שימצאו איזה ארס שיסדר אותן ככה טוב טוב (בלב כמובן):)))ץ אבל זאת גם הפגישה האחרונה שלי איתן. אני לא מבין למה את מרגישה סמרטוט. יש לי משהו להגיד לך בסגנון של מה שכתבת לגלית:))) מים שקטים חודרים עמוק אז שיגידו מה שהם רוצים:)) אני יודע שאם אני רואה מישהי שקטה יש לה הרבה מה להציע סיג לחוכמה שתיקה:) ככה שאל תיחסי חשיבות למילים. היחס הכי חשוב זה למעשים. חוץ מזה אנשים אומרים אז שיגידו. אנשים כל הזמן אומרים דברים טובים רעים. בלה בלה בלה אז אל תתרשמי או תפגעי מכל מילה:)) שבת שלום איתן

נזבורה שבת שלום קראתי את דברייך יותר מפעם אחת. האמיני לי שלא הבנתי מה בדיוק הבעיה......ואני מאוד קרובה לך בגיל. בכלל- מי מגדיר מה זה "ילדה טובה"? האם זו מישהוא שהיא לא "ילדה רעה"?? ומה זה בכלל "ילדה רעה"? אנחנו (הנשים הבשלות, נגיד...) שבדרך כלל כבר מוגדרות, מעוצבות,יודעות מה רוצות, לא צריכות בכלל להיות מושפעות מהגדרה זו או אחרת. גם אני "ילדה טובה"- - - - -.לא מעשנת ולעולם לא עישנתי, (אגב- יש המון "ילדים טובים" שמעשנים, ואינם נתפסים כ"ילדים רעים"....) לא "מתעסקת" עם גברים נשואים (אני גרושה...), נוהגת כחוק בכביש ובחיים, משלמת מיסי עיריה בזמן, מתפרנסת בהגינות , מבקרת את הורי מידי שבת, מגדלת בן חייל, משתדלת לא להסתבך בדברים שיכולים לסכן אותי, בקיצור "ילדה טובה גדולה אמיתית"!!!!.(פעם קראו לזה "יורמית"- אבל אינני מרגישה נראית או משדרת "יורמיות".) ולאמר לך משהו?? אין לי שום בעיה עם זה. מצפוני נקי ושלם. מדוע את בכלל משתמשת במילה "סמרטוט"?? היא בכלל לא רלבנטית. לדעתי, "סמרטוט" פרושו: תלוי ותלותי, מחוק,חסר עמוד שדרה, ועוד. את לא רוצה לאמר לי שזה מה שאת מרגישה....נכון???. כמו שאת מתבטאת בפורום ונקראת על ידי,גם בין השורות - את אחללללה!! שמעת? את אחללללללה. כל טוב לך ש נ ה ב

היי שנהב, אני אישה בשלה ו"מעוצבת" אבל........קצת ילדה רעה. תפסו אותי פעמיים נוהגת במהירות מופרזת. רק על 115 קמ"ש, בערך...... אני מעשנת [פוי, מסריח] שותה לפעמים משלמת מיסי עיריה תמיד באיחור.... כנ"ל חשבון חשמל.... אבל מה - גם קצת טובה כי: 1. לא נמשכת לנשואים, לא אוהבת להיות כינור שני...... 2.מתפרנסת בהגינות, לא מגלגלת כספים בבורסה ואין לי חשבון בשוויץ. 3. לצערי הורי נפטרו כשהייתי ילדה, כך שאין לי הורים לבקר. אז אני "טובה" או "רעה"?

שלום רב, סטראוטיפים ודעות קדומות על מישהו הם משהו שנוצר, ולא סתם נותר, אלא על סמך פרורי דברים, שאמנם היו רק חלק זעיר מהכלל, אבל הם שנשארו דבוקים לבןאדם. תנסי לזהות את המקורות, ואז לאותת לעולם בהתנהגויות שונות (נניח ביתר אגרסיביות, או בפחות נדיבות, או באסרטיביות, או בתעוזה, וכו' וכו'). בקיצור: תעמתי את הסביבה עם תדמית חדשה. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

תודה! נזבורה

שלום וברכה, מה שאת בעצם אומרת זה שאת מאוד תלויה במה שאומרים וחושבים עלייך. הנקודה היא לא ילדה טובה או ילדה רעה. אם היה פחות איכפת לך מה חושבים עלייך ויותר איכפת לך מה את חושבת על עצמך, זה היה משנה את התמונה ואף מאפשר דיאלוג יותר אותנטי עם הפסיכולוגית שלך. תוכן הדיעות של סביבתך עלייך אינו רלוונטי. אני בהחלט יכול לתאר לעצמי שהיה מטריד אותך באותה מידה אם היו אומרים שאת ילדה רעה. אדם הנמצא בטיפול אצל פסיכולוגית "עשר" יכול, לדעתי, להעלות את הדימוי העצמי שלו לרמה שדעת הסביבה לא תיחשב כל כך בעיניו, ואז אוטומאטית דעת הסביבה גם תשתנה לטובה. הרגשת הסמרטוטיות נובעת מהצורך באישור מהסביבה ולא במה שהסביבה אומרת. הייתי מציע לך לעבוד עם הפסיכולוגית על קבלת עצמך כמות שאת. באופן פארדוקסאלי, הקבלה היא-היא השינוי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין פסיכותראפיסט

לד"ר רובינשטיין, ראשית - תודה על התשובה. כעיקרון אני מסכימה עם דבריך, חוץ מנקודה אחת: אם היו אומרים לי "ילדה רעה" - זה לא היה פוגע בי בצורה כזאת. אמרו עלי במהלך חיי עוד הרבה דברים לא בדיוק נחמדים, ותאמין לי - שום דבר לא גרם לי הרגשה זיפתית כזאת......... אבל בביטוי "ילדה טובה" - לפחות לפי התפיסה שלי - יש משהו כל-כך משפיל, מבטל, מוחק, הופך את האדם לאפס... כל טוב! נזבורה

הייי ושבת מתתוקה לכן..... כן,מאז שהתגיייסתי נורא עצוב לי ,הרבה פעמים באנשים בהם אני נפגשת יום יום אני מרגישה ממש לא שייכת, הם בשלהם כאילו מכירים שנים... אני מרגישה שונה מהם... מה עושים? נורא מדכא אותי לחזור יום ראשון.....לא רוצה!!!!!!!!!!!1 1. אני מרגישה במקום הזה כבידות. 2.אני מרגישה בודדה לא שייכת איתם. 3.אין לי מה לדבר איתם..ממש כך.... גם כשאני רוצה תמיד ממתווצר מצב שהם מדברים הרבבבבההההה יותר מימני... מה עושים,זה הרבה שנה ותישע להעביר........ככה בהרגשה כזו... תודה לכם....

תגידי גלית את בכלל קוראת את התשובות שענינו לך????? עניתי לך כבר 3 פעמים ואת רק כותבת וכותבת וכותבת אבל להתיחס את לא מתיחסת אז ברגע שתחזרי אחורה ותיקראי את התגובות ותיתיחסי להם אני אתיחס אליך!!! איתן

היי גליתוש! מי אמר שאת צריכה לדבר הרבה? מי אמר שכל המרבה בדיבורים - הוא החכם יותר? כבר אמרו גדולים וחכמים ממני ש"סייג לחכמה - שתיקה" - כלומר: לפעמים החכמה היא דווקא לשתוק ולא לקשקש על כל דבר מבלי לחשוב. תקשיבי לשיחות של האנשים סביבך, תראי להם שמה שהם אומרים מעניין אותך - ואת בוודאי מבינה שהכוונה היא לא להסכים באופן עיוור לכל מה שהם אומרים. הכוונה היא ליכולת להקשיב - ותאמיני לי, זה חשוב לא פחות מאשר לדבר. וכשתרגישי שיש לך משהו לומר או לשאול - ובוודאי ישנם גם רגעים כאלה - אז תאמרי מה שיש לך לומר. תנסי את זה, ואז מבלי שתרגישי תהפכי לחלק בלתי נפרד מהחבר'ה בבסיס שלך. ממשיכה להחזיק לך! נזבורה

גלית, סתם בשביל הסקרנות - את קוראת את התשובות שמשאירים לך פה??? 1. לגבי יום ראשון (מחר) - אין לך הרבה ברירה, נכון? להסתבך בגלל "הברזה" עם הצבא זה לא נעים. אומנם זו עדיין לא עריקות, אבל לצבא זה לא ממש משנה. 2. איפה, לדעתך, לא תרגישי כבדות? 3. לגבי השייכות... את לא נותנת לעצמך ולהם זמן... את פוסלת הכל לפני שיש הזדמנות כלשהי להתפתחות חיובית.

אני בת 20. לפני חצי שנה התחלתי לשכב עם בחורה ולפני זה היה לי חבר שנתיים ולא חשבתי כלל בכיוון של בנות. עכשיו אני שמחה, ולא רוצה גברים בכלל. האם אני לסבית? יש לי פחדים שאני לא אוהב אף גבר ולא אמשך, או שאם אוהב אותו אני לא אוכל לשכב איתו. כיום קשה לי מאוד למצוא גבר שאני נמשכת אליו.

נינה שלום את שואלת אם את לסבית. ברור שאת מאוד נהנית מקיום יחסי מין עם בחורות ולכן את או לסבית או דו מינית. ברור שאם את דו מינית ותרצי למסד קשר עם בחור תצטרכי לספר לו על כך. ברור שלא תוכלי לחיות בו זמנית גם עם בחיר ליבך וגם עם בחירת ליבך. אם תגיעי עם עצמך למסקנה שנשים זה מספיק אז גם תוכלי לנהל זוגיות עם חברה וגם ללדת ילדים בהפריית זרע. אם התחלת לשכב עם בחורה כנראה שזה מה שחיפשת ואם טוב לך ואת מאושרת אז תצפצפי על מה שהסביבה אומרת ותבחרי בבת זוג. עבור סטרייטים קיום יחסים בין שתי בחורות הוא דבר שמעורר את האנדרנלין וכנראה שיש הרבה יותר פתיחות והבנה ללסביות מאשר להומוסקסואלים בהצלחה והרבה סקס תודה סטרייט

היי נינה גילי כפול מגילך. למרות שאין לי ולא היתה לי משיכה לנשים, לאחרונה חולף לי לא פעם בראש הרצון להתנסות ולחבק וללטף אשה, ובוודאי שגם לקיים איתה יחסי מין. אינני רואה ברחוב אשה ו"נדלקת עליה", אינני מפנטזת על אשה בלילה, אבל בהחלט מרגישה שייתכן ומאוד היה לי מתאים, להתעלס באהבים עם אשה עדינה, מפנקת, שאיננה אגרסיבית. (גם אני כזו). חייבת לציין שאני נהנית מאוד ביחסי מין עם גבר, ומאוד ייתכן שגילי, עליו אומרים שהוא הגיל של הנשיות בשיאה, ופתיחותי לנושא, הם אלה שגורמים לי לרצות ולהתעלס עם אשה. לשאלתך- האם את לסבית? אינני מומחית גדולה. אבל מישהיא פעם אמרה , שכשאשה מתאהבת באשה, והיא מסופקת מבחינה נפשית ומינית מהקשר איתה, קשה לה לחזור לעולם הגברי. אינני יודעת עם זה נכון. אשמח לשמוע תגובתו של מומחה. שבת שלום רונית

שלום רב, זהות מינית היא עניין שמושפע מנטייה גינטית, מתהליך עיצוב חברתי-חינוכי, וממידת התגמול בעקבות התנסות מעשית. החלקים היותר "שבריריים" ומתחלפים הם השני והשלישי. לכן, ענייני ההתנסות שלך נתפסים מבחינה מקצועית כסבירים. תחושתך הנוכחית לגבי הזיקה הטבעית לבנים יכולה להשאר, או להתחלף. תקופת הצמיחה והלמידה האישית אינה מזיקה! כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

שלום נינה, אני מצטרף לדבריו של ד"ר אברהם. אוסיף רק שאחת השאלות המרכזיות שאת צריכה לשאול את עצמך היא האם בתקופה שהיה לך חבר אכן נמשכת לגברים, או שעשית זאת משום שכך מקובל וכך מצפה ממך החברה/סביבה. אם לא הרגשת כל משיכה אל גברים, וקיימת את הקשר איתו על מנת לרצות את סביבתך, ייתכן מאוד שהחלק ההטרוסקסואלי שבך, הנמשך אל גברים מודחק במידה כזו שמה שאת מרגישה הוא רק את המשיכה לנשים. במקרה כזה, עלייך לקבל את עצמך כלסבית, אם בעזרת עצמך, קבוצת תמיכה או בעזרת איש מקצוע פתוח לנושא. אם, לעומת זאת, הייתה לך משיכה לגברים כשהיה לך חבר, ייתכן מאוד שהיא תופיעה שוב, אך כאן, שוב, אני מצטרף לדבריו של ד"ר אברהם: את צוברת כרגע לפחות התנסות חיובית עם אישה וככל שתצברי התנסויות כאלו, בהנחה שהן תהיינה חיוביות, המשיכה לגברים תישאר אפסית. שאלת המפתח היא מה מפריע לך בהיותך לסבית: הסטיגמה החברתית המתלווה לכך בלבד? אם התשובה לכך היא חיובית, אני ממליץ לך לפנות לקבלת עזרה בקבלת עצמך, משום שאם המוטיבציה היחידה היא רק "להיות כמו כולם" הסיכויים לחזק את המשיכה לגברים, אפסית והצורך לרצות את הסביבה הוא, אגב, מניע לא בריא בהרבה תחומים אחרים.בכל מקרה, על אף התנסותך עם שני המינים את עדיין צעירה ובתקופה פלאסטית מבחינה התפתחותית וההתנסות הממשית שלך בחיים תוביל אותך, אם תאפשרי זאת. נדמה לי שאת עושה זאת כבר. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין פסיכותראפיסט

יש לי בת בגיל 15. היא מתלוננת באופן קבוע על כאבי ראש, בטן וכו. עשיתי לה בדיקות דם ושתן והכל יצא תקין. איך אני יכולה לדעת אם הכאבים נובעים ממצוקות נפשיות או שבכל זאת יש לה משהו.? הילדה מאוד מופנמת ולא מספרת כלום ממה שהיא חווה ומרגישה. היא נמצאת שעות בחדרה לבד. יש לה חברות בבי"ס והיא אהודה ומקובלת. אני לא יודעת מה לעשות וצריכה עיצה.

נועה שלום, אם בבדיקות רפואיות נשללו כל האפשרויות, כדאי לפנות לפסיכולוג. כאבי ראש ו/או בטן ממושכים יכולים להעיד גם על חרדה. HERA.

מי את?

נועה שלום כדי להגיע לסיכום עם רופא המחלה לשלילת בעיה רפואית. במידה ויש צורך כדאי לפנות לחוות דעת נוספת. אם הגעתם או תגיעו למסקנה שהבסיס הוא נפשי כדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי מתאים. אחת הדרכים המאפשרות כיסוי כל האפשרויות היא פניה למחלקה פסיכולוגית בתוך בית חולים כללי. למשל מרפאת הילדים והנוער בבי"ח איכילוב (אם אתם גרים במרכז) או בית חולים דומה. במסגרת כזו יותר קל לבדוק הן את הנושא הרפואי והן את הפסיכולוגי תחת אותה קורת גג. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני לוקחת כבר שנתיים 5 סרוקסט ליום + 2 ליתיום. אני מרגישה נהדר וכל החרדות והפחדים נעלמו. עליתי במשקל 15 קילו שזה רע. למה הסרוקסט גורם לעליה במשקל? רציתי לדעת עם הכמות מוגזמת. ?את התרופות נותן לי פסיכיאטר.

שמן זה יפה!! אז מה הבעיה??

זיוה שלום 5 סרוקסט ליום זה בהחלט הרבה יתכן ויש הרגשה שפחות אינו מספיק לך לגבי משקל - ניתן לשקול החלפת התרופה בתקוה למצוא תרופה אחרת שתגרום פחות לך לעלות במשקל (גם ליתיום וגם סרוקסט עלולים לגרום במגוון מנגנונים כולל צבירת נוזלים) אין לשנות תרופות אילו לבד שכן לולה להגרם החרפה במצבך ! בקצור אנא פני לפסיכיאטר המטפל בך בברכה עמי

בוקר טוב, מה שלומך היום? אני מבינה ששוב יש בעיות במייל............ או שטעות בידי:)) שלחתי מגילה וחצי. מיכל.

המייל בסדר פשוט למדתי בבוקר ואני עכשיו כאן. איתן

שלום, הצגתי שאלה לפסיכיאטר ומשום מה ענו לי אנשים מהפורום, ועדין לא קבלתי תשובה מהמומחה: 1.מהן התרופות החדישות ביותר לטיפול בדכאון וחרדה? 2.אפשר לקבל אותן גם בגיל מבוגר {50}? 3.סרוקסט יכול לגרום להתאבנות בידיים ותחושת זרמים ואי נוחות בגוף? ואם כן, צריך להפסיק עם הכדור? 4.יש מחקרים חדשים על התרופות האלה, האם גורמות לפגיעה במוח או בלב, אחרי יותר משנה? תודה

טוני שלום התרופות החדישות יחסית בארץ - אפקסור, איקסל , סרזוניל 2. כן 3. בדרך כלל בהתחלת טפול כלשעצמו לא סבה להפסקה 4. לא ידוע על נזק מצטבר בברכה עמי

אני סטודנט. אכתוב בקצרה. יש מצבים בהם אני רוצה ללמוד אך אני לא יכול להתרכז ,יש לי דחפים מסוימים שגורמים לי לקום ולבדוק אם הדלת או האש סגורים (למשל), לפעמים יותר מפעם אחת , בעוד אני יודע שהכל תקין,דבר זה מפריע לי. זאת דוגמא קטנה אך זה מתבטא בעוד הרבה מצבים. אני רוצה בכנות לדעת אם יש לזה פתרון ומהו. בתודה מראש.

רפאל, אם אכן מדובר ב - OCD, יש לזה פתרון. בד"כ הטיפול משולב: פגישות עם פסיכולוג ומקביל טיפול פסיכיאטרי... בשביל להיות בטוח לחלוטין באבחנה, מומלץ לפנות בכל מקרה לפסיכולוג... HERA.

יש לך חרדה ספציפית מאש?

שלום רפאל, בהחלט יש מקום לאופטימיות. הדור החדש של התרופות האנטי-דיכאוניות מסוג SSRI (פרוזאק, פאבוקסיל, סרוקסאט וכו') הוכחו כיעילות בטיפול בהפרעות כפייתיות מהסוג שאתה מתאר. אני ממליץ לך לפנות לפסיכיאטר לצורך טיפול תרופתי מתאים. ייתכן שעם הקלת הסימפטומים הכפייתיים כדאי יהיה לשקול גם טיפול פסיכותראפויטי ע"י שיחות בשילוב עם הטיפול התרופתי. התייחסות תיאורטית יותר לתופעה תוכל למצוא בצורה עממית בדף הבית שלי שכתובתו www.yofi.co.il/health אך הצעד הראשון שיש לנקוט בו הוא פנייה לרופא פסיכיאטר לצורך התאמת טיפול תרופתי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין פסיכותראפיסט

אני לא יודעת מה לעשות. יש לי אח שלא מזמן הייתה לו התמוטטות עצבים ואמרו שהוא סכיזופרן. הוא לוקח כדורים וחוץ מזה הולך לטיפול אצל פסיכולוג רק פעם בשבוע. אבא שלי בשלב של הכחשה ואומר שהכל עניין של קליק אחד והוא יחזור להיות נורמלי - זאת בעזרת חום ואהבה שנקרין לו. המצב במשפחה שלנו על הפנים. כאשר אחי נמצא בבית ישנה אוירה קודרת ואף הוריי מסתכסכים יותר מבעבר. הפסיכולוג אומר שלא יהיה טוב לו לשלוח אותו למוסד כי אז הוא יתדרדר ואף יישן יותר מאשר הוא יישן בבית. רציתי לשאול אם יתכן שעדיף שישאר בבית למרות ההשפעה וההרס למשפחה? וכן האם יתכן שמספיקה רק פגישה אחת בחודש עם פסיכולוג?

שלום מעין, אני מבין שהמצב בבית קשה. אשפוז פסיכיאטרי יכול לעזור במידה רבה כשהוא קצר. צודק הפסיכולוג שטוען שחזרה לאשפוז עלולה להחמיר את מצבו של אחיך. גם ממחקרים וגם כמי שעבד כ-10 שנים בבי"ח פסיכיאטרי, אני יכול להעיד שאשפוזים חוזרים ונשנים הם בעלי השפעה מנוונת, יוצרים פאסיביות אצל החולה ומקצרים את תקופות ההחלמה היחסיות בין אשפוז לאשפוז. אינני יודע בן כמה אחיך וכמה זמן הוא חולה. במקום אחד בפנייתך את כותבת שהוא נפגש עם הפסיכולוג פעם בשבוע ובמקום אחר, פעם בחודש. באופן כללי, ידוע גם שחזרה של החולה למשפחתו אינה מיטיבה עמו ומגבירה את סיכוייו לאשפוזים חוזרים. עובדה זו, בנוסף לכך שנוצר מתח משפחתי רב, מעוררת אולי את הצורך בטיפול משפחתי, שבו כל בני המשפחה נפגשים עם המטפל, יחד עם החולה, כמובן ונעשה ניסיון להגיע לשינוי במערכת כולה. מעבר לכך, בינך לבין עצמך - ברור שמצבו של אחיך אינו מרנין, אך כדאי לך לברר איך מצבו של אחיך משפיע עלייך, מה עושה לך האווירה הקודרת, מה הדברים האלה מעוררים בך אישית. בנוסף, אני מציע לך ולמשפחתך לפנות לאחד מסניפי אנו"ש הקרוב למקום מגורייך, בעזרתו תוכלו להתמודד עם המחלה של אחיך ולהיעזר באנשי מקצוע ובבני משפחה אחרים שעוברים אותה חוויה כואבת. אם אביך נמצא בהכחשה, נסי את לפנות ראשונה. לעיתים קרובות, שינוי של רכיב אחד בתוך המערכת המשפחתית - במקרה זה את - מחולל שינוי במערכת כולה ופותח פתח לשאר בני המשפחה להיעזר. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין פסיכותראפיסט

מה שלומך היום ??

אם אני בהאזנה... פעם היתה לי חלוקת קשב... היום כבר לא. אבל אני כרגע בהאזנה... מה שלומי היום, אני חושבת שכתבתי על זה תחת הכותרת "עוד גזור ושמור"...

אני לא יודעת מה לעשות. יש לי אח שלא מזמן הייתה לו התמוטטות עצבים ואמרו שהוא סכיזופרן. הוא לוקח כדורים וחוץ מזה הולך לטיפול אצל פסיכולוג רק פעם בשבוע. אבא שלי בשלב של הכחשה ואומר שהכל עניין של קליק אחד והוא יחזור להיות נורמלי - זאת בעזרת חום ואהבה שנקרין לו. המצב במשפחה שלנו על הפנים. כאשר אחי נמצא בבית ישנה אוירה קודרת ואף הוריי מסתכסכים יותר מבעבר. הפסיכולוג אומר שלא יהיה טוב לו לשלוח אותו למוסד כי אז הוא יתדרדר ואף יישן יותר מאשר הוא יישן בבית. רציתי לשאול אם יתכן שעדיף שישאר בבית למרות ההשפעה וההרס למשפחה? וכן האם יתכן שמספיקה רק פגישה אחת בחודש עם פסיכולוג?

שלום רב, משפחה תומכת, ותקווה אישית - מאד מייצבת ומשפיעה על חזרה למצב נורמלי לגמרי, כי הרי מדובר במחלה עם התפרצויות, שיכולות גם להעלם. השהות בבית, אם כן, עדיפה. מפגשים פסיכולוגיים מותנים ביציבות יחסית של הנועץ, ויתכן גם כי קצב מהיר מדי יעורר ריגוש יתר. הכל תולי בסיטואציה. תוכלי להוועץ עם הפסיכולוג. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

מעין שלום לא ברור לי מה מסגרת הטפול בה הוא נמצא ומה מצבו בהנחה שהאבחנה ברורה - אם הוא עדין פסיכוטי פעיל (חשדן מחשבות שווא הזיות וכו) קרוב לודאי הוא זקוק למעקב פסיכאטרי צמוד עד שהתועפות יחלפו מעקב של פסיכולוג מדי חודש לא נשמע לי לענין לאור תאור הקשיים בבית אנא פני ליעוץ לפסיכאטר לגבי מה כדאי מה לעשות בברכה עמי

כבר אין לי כוח לכלום, אין לי כוח לקום מהמיטה או סתם לדבר עם מישהו כאילו החיים שלי נעצרו. יש לי בעיה עם אוכל, אני יודעת שאני לא אוכלת מספיק, אבל באמת שלי זה לא מפריע ובכל זאת זה חלק נורא קטן בחיים, ודווקא אותו אני לא רוצה לשנות ודווקא אותו אחרים כן רוצים. איך אני אמשיך ככה? אין לי כוח לכלום, מן ריקנות כזאת שהייתי נותנת הכל בשביל שתעלם. דווקא כשאני רוצה שיניחו לי, שאוכל להיות קצת לבד, אז נזכרים כולם להתיחס וכשאני רוצה איזשהו יחס, תשומת לב, אז היא תמיד שלילית וזה תמיד נגרר למריבות בעיקר על אוכל. יש למישהו עיצה מה אני יכולה לעשות כדי להרגיש קצת יותר טוב? עדי

עדי, לכתוב על האוכל שזה חלק נורא קטן בחיים זו ה-כ-ח-ש-ה! למה? כי אם לא אוכלים כמו שצריך לאורך זמן, בסוף אין חיים... ואולי לזה את חותרת באופן לא מודע? מאוד הגיוני שאת נושא האכילה את לא תרצי לשנות, אבל הסביבה כן... כתבת בעצמך - לך זה לא מפריע... אבל הסביבה רואה שמשהו לא בסדר. ביו אם הם מבינים שהאוכל הוא הבעיה, ובין אם לדעתם האוכל הוא סימפטום למשהו אחר. תנסי לעשות אם האנשים שסביבך דברים שלא קשורים לאוכל... באותן פעמים שבהן את מרגישה שאת זקוקה למעט יחס ותשומת לב, תהיי איתם תשוחחי איתם אבל בלי להזכיר את נושא האוכל... למרות שזו גם הכחשה מסוג מסויים. עדי מה יגרום לך להרגיש יותר טוב? הקשר שלך עם עצמך או הקשר שלך עם הסביבה? ברור ששניהם צריכים להיות בריאים... אבל עכשיו, כששניהם לא משהו, מה יותר חשוב לך?

הרה, יש בזה משהו... עדי

הרה שלום, ברור שהקשר שלי עם עצמי חשוב לי יותר, אבל שני הקשרים גם עם הסביבה חייבים להיות ביחד, מקבילים, אי אפשר גם לחיות חיים נטולי קשרים עם אנשים מבחוץ כרגע, גם הדברים שעושים לי טוב אני לא מסוגלת לעשות, כי אין לי כוח ואין לי חשק לכלום. עדי

שלום רב, תכנית גמילה יכולה לסייע, כשבתוכה הרבה דברים של עשייה שחיוביים לך, אבל גם סנקציות שאת מקבלת מראש לכבד. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

האם מישהו יכול להמליץ לי על פסיכולוג שמומחה בחרדות? (לא פסיכיאטר) תודה

שלום רב, שלח למייל האישי שלי כמה פרטים על התופעות שאתה חווה, וכן את מיקומך בארץ, ואנסה לתת הכוון. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

היי, המייל שלך תקין? אפשר לשלוח לך?

כן בבקשה:) המייל שלי תקין בנתיים:) עד שעוד פעם יהיו בעיות אבל שיהיו אני ארשום איתן

איתן, אבל אין לי את המייל שלך. לא מאתרת אותו...

הרה שלחתי לך מייל האם קיבלת אותו ? גם אתמול ניסיתי ולא הצלחתי

היי יונת, כן, קיבלתי אותו ושלחתי תשובה... אני מקווה שהיא תגיע אלייך.

קראתי את מה שכתבת לי למטה. אין לי מושג על מה את מדברת. ולמה משתמע מדברייך, שבגלל שאני לא סובלת משום מחלה (טפו טפו), אין לי זכות לכתוב מה שאני מרגישה או להגיד דברים שאני חושבת? האם זה פורום ל"חולים" בלבד..?

ליהי רק נכנסתי כרגע לפורום ואני לא יודעת מה כתבו לך וגם לא איכפת לי את מאוד רצויה כאן בפורום וטוב שאת לא חולה או סובלת רק שותפה לנו ומתייעצת שאת צריכה . את מוותיקות הפורום אל תשכחי ומכניסה הרבה רוח נעימה וטובה המשיכי כך .

תודה רבה על הדברים המקסימים:-))) לא התכוונתי להיעלם כל כך מהר... בכל זאת.. נקשרתי כאן לאנשים...:-))) ומה שלומך את יקירה? איך את מרגישה.. הבנתי שעוברים עלייך ימים לא קלים (מבחינת האוכל)...

היי... תרגעי! אני יודעת איפה את גרה... :-) יש לך אישור ממני!!! לכתוב פה מה שאת רוצה... :-))) וכמובן שהמייל שלי תמיד זמין לכבודך... ואני מקווה בשבילך שלעולם לא תהיי חולה, כי זה איכס!

בת זוגתי (לא נשואים) נכנסה להריון לא מתוכנן ולאחר לבטים קשים הוחלט לבצע הפלה. מאז שהחלטנו לעשות זאת והעסק הפך למוחשי התחלתי לקבל ממנה יחס עויין. ברצוני לציין שתחילה החלטנו לא לעבור את התהליך הנ"ל ואף חשבנו למסד את הקשר שהנו בן מספר חודשים. הקשר התחיל באהבה גדולה מאוד שנינו הרגשנו שמצאנו את אהבת חיינו אולם עתה משאנו עוברים את התהליך הדברים נראים קצת אחרת ,אני מרגיש כל הזמן כאילו היא כועסת עליי באיזשהו אופן אם כי לא באופן מובלט ולא מתנערת מלקיחת אחריות גם כן על המעשה. הבעיה הגדולה שלי היא להבין האם יש לקשר הזה סיכוי להימשך גם לאחר שההפלה תתבצע ,האם היא "תשנא" אותי ? מה לעשות במצב כזה ? אני חייב עזרה דחופה בנושא כי אני על סף יאוש ואבדון

הייתה לי פעם חברה, שהחבר שלה התלבט לגבי מיסוד הקשר בסיטואציה כזאת ולאחר מכן החליט שהוא לא רוצה שהתינוק תהיה הסיבה לכך, מה עמדתה של חברתך בנושא? אגב אותה בחורה לא סלחה לאותו בחור על כך והאשימה אותו באיבוד תינוקה, גם אם היו מתחתנים זה תמיד היה ברקע...הם נפרדו באוירה צורמת ואיבה הדדית. המעשה הוביל מצידה לשנאה ותחושת נקם. זו דוגמא למקרה שאני מכירה אבל זה בטח קשור לאותם אנשים המעורבים. אולי תתיעצו עם איש מקצוע כך שתהיו שלמים עם ההחלטה ותהיו מודעים לצדדיה היבטיה ולרצונכם השקול והאמיתי ולא כתוצאה מבהלה. מירב

אני מבין את מצוקתך ואת מצוקתה של בת זוגך הטרייה, אך ייאוש ואשמה הם שתי מוטיבציות גורועת ביותר לקבל בהם החלטה, בייחוד בסדר גודל כזה. ולמרות רגשי האשמה שאתה מעביר, בולט בך גם צד רציונאלי המודע לאחריותה של בת הזוג בהריונה. הקשר צעיר מכדי לדעת האם יש לו עתיד וכשהוא נבחן במצב המשברי הראשון, הדברים כבר נראים לך קצת אחרת. אתה גם מתאר תנודתיות גדולה מאוד בתוך זמן קצר מאהבה גדולה מאוד לפני כמה חודשים ועד לספקות שנוצרו באשר למיסוד הקשר עם המחשבה על ההפלה. ייתכן שבת זוגך אכן משדרת עוינות, ואז כדאי ללבן איתה את הדברים ולהבהיר לה שתעמוד לצידה ולא תעזוב אותה, אך לא כדאי למסד את הקשר מתוך אילוץ. קיימת גם אפשרות שאתה מפרש את התנהגותה כעויינת בגלל רגשי האשמה השזורים לכל אורך פנייתך. אחד הדברים שיכולים לעזור לך "לנבא" אם הקשר יצליח הוא העבר שלך והעבר של בת זוגך בקשרים קודמים, עד כמה הם היו יציבים, כמה זמן הם נמשכו, האם אפיינה אותה גם אותה תנודתיות שאתה מתאר? בכל מקרה, הייתי ממליץ לא לקבל החלטה על מיסוד הקשר מתוך אילוץ או רגשי אשמה. קיימת גם אפשרות לפנות לייעוץ זוגי באחת התחנות לטיפול זוגי של האגודה לטיפול משפחתי במסגרת מה שקרוי הכנה לחיי נישואין וקיימת גם אפשרות שתלבן את הדברים בתהליך קצר של שיחות עם איש מקצוע כדי לקבל החלטות בצורה מאוזנת יותר. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין פסיכותראפיסט

הייתי רוצה לחדד קצת את המצב : אני דווקא מעוניין במיסוד הקשר והמשתמע על כך לגבי ההפלה. היא בהתחלה גם כן רצתה מאוד אבל גורם כלשהו (חיצוני וקרוב מאוד ללבה) גרם לה לשנות את ההחלטה ולהבין שזה לא ריאלי במצבנו. המכשול העיקרי כאן הוא כסף לפחות בהתחלה זה היה כך ,כרגע משנפלה ההחלטה נראה שמניעים נוספים נכנסו לתמונה כתוצאה ישירה מההחלטה , נראה לי שנכנסו למבוי סתום מצד אחד ומצד שני אני לא מוכן לוותר עליה בשום אופן כלומר אם אני נאלץ להתמודד עם ההפסד אני מעדיף למות ,פשוט כך. זו האהבה השניה הכי חשובה לי בחיים ולקח לי המון זמן למצוא את החצי השני שלי ,האהבה הראשונה שלי מתה והיא לא אהבה רומנטית אלא משפחתית, אז אולי כדאי לי למות וזהו ,כמה אפשר לסבול את תחושת האבדן של אנשים שאתה הכי אוהב ? מה עוד יניע אותי להמשיך לחיות ? כסף ?! מה ?

קודם כל בחור לא ציינת את גילכם שזה דבר חשוב. אבל באופן עקרוני. החברה עוברת דבר לא קל בכלל. יש לי שאלה. ההסכמה היתה של שניכם או שהיה מן אילוץ???? אם זה לא מתוך אילוץ או לא מתוך אילוץ. אז אתה צריך ליהיות לצידה כל הזמן. לשאול מה היא צריכה. לתת לה יד שצריך. שהיא לא תרגיש שהיא עוברת את התהליך לבד. כי אם היא תעבור לבד את התהליך. אז כבר אני אומר לך שחבל לך על הזמן. ואתה צריך לדבר איתה ולא לתת לה לשמור דברים בבטן. כי שמירת דברים בבטן זה מתכון להתפוצצות רגשית. ואפילו להריסת קשר, וזה נכון לא רק במקרה הזה. אני יודע שגם אתה אתה במצוקה כי לא ציפתה שזה יכול לקרות. אבל זה בכל זאת קרה. אתה צריך להגיד לעצמך שטעית ועל טעויות משלמים. אתה צריך להשתדל. זה עדיין לא מבטיח שהקשר ימשיך אבל זה הוגן כלפיה. בקשר למה שיקרה אח"כ זה תלוי בה איך היא תרגיש אם זה. הדברים שיכולים לבוא לטובתך זה היחס שלך כלפיה. לכן תשתדל ותראה מה קורה אח"כ ותמיד תזכור את זה בתור לקח. אין לך מה לחשוב מחשבות אובדניות. אם זה לא ילך יהיו אחרות. ובפעם הבאה תזכור סוף מעשה במחשבה תחילה איתן

שלום. לא מזמן כתבתי כאן שאלה, והיום המליצו לי להפנות אותה אליך. אז אני "מדביקה" כאן את נוסח השאלה, ואשמח לשמוע את דעתך. שלום אני נמצאת בבעייה שאני לא יודעת מה לעשות איתה, ואולי אתה תוכל לעזור לי לפחות בכיוון. אני נשואה כ-7 שנים, ויש לנו ילדה קטנה. הנישואים אינם מאושרים מבחינתי, ולפני כ-3 שנים פיתחתי קשר רומנטי מהצד, קשר שהוא מאד ריגשי ומאד מספק מכל הבחינות, אבל מחוץ לנישואים הוא לא אפשרי (הגבר מבוגר ממני ב-30 שנה, נשוי - לא באושר, ומכר של המשפחה שלי, ושנינו הסכמנו שאם הקשר שלנו יוודע ברבים זה הסוף שלנו...) אל בעלי אני לא נמשכתי מלכתחילה. המין איתו מאד לא מספקעבורי, וגם מבחינה ריגשית - אני לא מקבלת ממנו את מה שאני צריכה. הצלחתי לשכנע אותו ללכת לייעוץ זוגי, היות ובאמת היה לי חשוב לשמור על מסגרת משפחתית מאושרת (עד כמה שאפשר). הענקתי יותר למשפחה ופחות למאהב שלי, וזה היה מקובל עליו לחלוטין, הוא אפילו תמך בזה כי חשוב לו שקודם כל אני אהיה מאושרת בבית, והוא אף הציע שניקח פסק זמן כדי שאוכל לתת צ'אנס הוגן לנישואיי. בעקבות הייעוץ אני ביצעתי בעצמי כמה שינויים, היות והבנתי את המשמעות של הדברים מבחינת בעלי. אבל הוא אגוז מאד קשה לפיצוח, והוא לא משתף פעולה עם היועץ. הו מחכה שהדברים יקרו מעצמם, ולא מוכן לקבל את מה שהיועץ אומר לו (ודוקא זה יועץ מעולה, שמצליח כל פעם להדהים אותי באיך שהוא מבין את הדברים ומסביר אותם לבעלי). אני מרגישה שאני מתאמצת לשוא, ושבעלי לא עושה שום מאמץכדי לשפר את הדברים. אני חייבת לציין שהוא לא אדם רע, והוא לא עושה שום דבר בכוונה רעה. להיפך - כל מי שמכיר אותו מתאהב בו מייד, אבל כמו שאני אמרתי לו פעם כשהוא טען שרק לי יש טענות כלפיו - רק אני נשואה לו... אם זה לא היה בעלי, גם לי לא היו טענות. אבל אני מרגישה שאנחנו רק שותפים לדירה ותו לא. לא חברים ובטח שלא בעל ואישה. אני לא יודעת מה לעשות? להתגרש? המחשבה על זה מפחידה אותי נורא! אבל אני גם לא רוצה להמשיך ככה! אני עומדת על סף ייאוש מהמערכת יחסים הזאת, וזה משפיע עליי בחיי היומיום. מה אני יכולה לעשות?! אני יודעת שזו שאלה קשה, אבל אולי מנסיונך עם מטופלים אחרים אתה יכול להגיד לי אם כדאי להמשיך ולנסותאו שעדיף לשחרר את הרסן ולקבל את זה שככה הוא. או שאני נשארת עם גבר שאני לא נמשכת אליו, לא מסופקת ממנו - לא רגשית ולא מינית, או שמתגברים על הפחד ומפרקים את החבילה עכשיו, במקום להמשיך ולסחוב את הנטל הזה... תודה.

שלום הילה, צריך להיות קשה מאוד להיות תלויה כל כך באדם שאת כל כך לא אוהבת, ושמעולם אולי לא אהבת, לפחות לא נמשכת פיזית וריגשית, כפי שעולה מפנייתך. קראתי בעיון את פנייתך ותהיתי מדוע פנית לטיפול זוגי אם את טוענת שלא זו בלבד שבעלך אינו עונה על צרכייך, אלא שהמצב היה כך מלכתחילה. לפי תיאורייך, נשארה רק המסגרת, והמחשבה על פירוקה גורמת לך חרדה רבה. לדעתי, מטפל זוגי (או כל מטפל אחר) אינו יכול לצקת תכנים אל תוך המסגרת ולהפכה משמעותית, בייחוד אם את טוענת שלא הייתה משיכה מלכתחילה, לא מינית ולא ריגשית. מה כן היה? מדוע נישאת לו? אני חושב שחלק גדול מהתסכול שלך הוא מהציפייה שבעלך ישתנה. הוא לא ישתנה. אנשים לא משתנים למען אנשים אחרים, גם לא בטיפול זוגי. לדעתי, עלייך להתחיל בטיפול אינדיבידואלי - אולי אפילו אצל אותו מטפל זוגי שאת מתפעלת ממנו - שיקנה לך תובנה כלשהי אל מה שגרם לך להינשא לאדם שלא נמשכת אליו מהתחלה ובמקביל, לעזור לך למצוא מתוך עצמך את הכוחות לפרק את החבילה. חלק גדול מעבודתם של מטפלים זוגיים הוא מה שידוע כיום בשם גישור בגירושין. על סמך המעט שאת כותבת זו יכולה להיות בהחלט אחת ממטרות הטיפול. מעבר לכך, יש לבחון יחד איתך את היסטוריית הקשרים שלך ואת יחסייך במשפחת המוצא שלך, שהביא אותך למלכוד בו את נמצאת. אני מאמין שיש לך כוחות לעבור את התהליך הלא פשוט הזה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין פסיכותראפיסט

הילה הילה אני חייב לציין שד"ר גידי כתב דיברי טעם וקלע בול למטרה אני חושב שאת צריכה לאמץ את דבריו. איתן ד"ר גידי ברוך הבא:) עיקר הדברים ניכתבו בדפים אחוריים וחשבנו שיש לך דברים לחדש ואני שמח שחידשת

מה שלומכם? אצלי אותו דבר מאז שהתגיייסתי אני בשוק בתוכי לא מהכלת שאני כבר חיילת. נורא קשה לי להממשיך בדרך הזו בקשתי העברה אבל עד העברה אלוהים גדול..... לוכך פול זמן...וזה מבאס אותי כי באמת קשה לי שם. וגם אותה סיבה לא השקר ויגיד שהכול כמו בעבר יש שיפור בהרגשה שלי כלפי עצמי,ואז אני מרגישה יותר טוב. ועדיין לפעמים שאני מרגישה ורואה שלא מתייחסים אליי כאל אויר ותמיד מוצאם מה לשוחח אם אחרים ואני לא מעליב. יש גם הרבה פעמים כשאני מאזינה לשיחות ואומרת דבר מנסה כן להשתתף זה אותו דבר עונים לי לשנייה והכול שוב חוזר כאילו אני לא רצוויה בשיחה וזה קשה. נור.........אאאאאאאאאאא.................... מה עושים ממש רע לי אני לא מצליחה להמשיך בהרגשה הזו... כולם כבר ממממממששששששש מגובשים ואני לבדי נורא מדוכא לי אני מנסה להשתלב אבל זה לא זה.......

כמה זמן את כבר חיילת? אני מסכימה איתך שלדברים בצבא לוקח זמן לזוז... אבל תחשבי על כמות החיילים... זה לא שיש למישהו שם משהו אישי נגדך. כשאת מרגישה רע, פשוט תדמייני את ההרגשה הטובה שכתבת עליה... תנסי לחשוב מה גורם לך להרגיש טוב, ותעשי את זה. אל תשכחי את מה שכתבתי לך אתמול (או שלשום?) את חדשה, והם כבר צוות מגובש... לכן את לא "חלק מהעניין" כל הזמן. יש להם בדיחות משותפות, וזמן משותף שהם עברו ביחד, ואת לא היית בו. תמשיכי להצטרף לשיחות... אם אחרי כמה נסיונות תתקפלי, אז לא יהיה לך סיכוי להיות אחת מהם... עובדה שהם מקדישים לך אפילו את אותן כמה שניות. אם לא היה להם אכפת, הם היו מתעלמים לחלוטין. בקיצור... אני שונאת את המשפט "הזמן מרפא את הפצעים" אבל אני כן יכולה לכתוב לך, שהזמן עושה את שלו... תחשבי על זה שבעוד כמה חודשים שוב יגיע מישהו חדש, ואז את תהיי בין הותיקים...

גלית בפעם המיליון:)) כתבתי לך תשובה שצריכה ליהיות בעמוד 577 באמצע "לגלית החיילת החמודה" תבדקי ושתיקראי תתיחסי לזה. תגידי לי אם קראת איתן

.

שלום, יש לי אח אחד גדול ממני בשנתיים שנינו בשנות העשרים לחיינו. איננו מדברים כלל, בילדותינו רבנו הרבה, תמיד הרגשתי שאחי מקנא בי ותפסתי אותו כאיום וגם במשך שנים רבות נהג כלפיי באלימות לא לעיתים קרובות אבל ההתפרצויות היו חסרות רחמים. כאילו שתמיד רצה ברעתי תמיד השוויץ בהישגיו ועשה השוואות ביני ובינו. היום שמעתי אותו שואל את אימי שדיברה על כך שהיינו ילדים נורא יפים מי היה יותר יפה אני או הוא. אימי ענתה ששנינו והוא התעקש לדעת מי יותר יפה, הוא חזר על השאלה עד אשר אימצי שלי אמרה שהיה לו שיער מדהים.למה הוא שואל את זה?ועל מה זה מעיד? החרדה שלי מפניו ותפיסתי אותו כגורם מאיים ואורב לרעתי אכן מוצדקת??? תודה

שלום לי, אני מקווה שאני לא טועה ואת בת ולא בן, מה שלא עקרוני לגבי התשובה. נדמה לי שמילת המפתח בשאלה שלך היא "תפיסה" - ולא השאלה האם אחיך הוא אכן גורם מאיים שרוצה ברעתך. את אכן מדברת על תפיסתך אותו ועם תפיסה זו עלייך להתמודד בין בינך ובין עצמך ובין בעזרת טיפול. ברור, שיחסו של אחיך אליך נחמד ומה שקובע הוא האופן בו הדברים נתפסים אצלך, אך בהחלט ייתכן שהפחד ממנו גורם להסלמה בתוקפנותו אליך. למתבונן מן הצד נדמה שאחיך הוא חלש וילדותי. בחור בשנות העשרים שמנדנד לאמו "מי היה יותר יפה?" זקוק לחיזוקים של ילד חסר ביטחון. אם תוכלי להסתכל עליו בתור שכזה, אולי הדבר יפחית מתחושת האיום. מעשית, מה שדרוש הוא שמירת מרחק ופיתוח חוסן פנימי שיקנה לך אדישות כלפי תגובותיו, אשר פחדך מפניהן מחזקן. לטווח ארוך יותר, בהחלט מומלץ ללבן בעזרת איש מקצוע את מערכת היחסים שלך עם אחיך ועם שאר בני המשפחה, שללא ספק ממלאים תפקיד במערכת. טיפול זה אינו חייב להיות טיפול משפחתי, אלא בהחלט טיפול אינדיבידואלי בך, משום שהרבה יותר חשוב איך את תופסת את הדברים ואיך תפיסתך משפיעה על יחסו אלייך וכן האם פחדים מסוג זה מופיעים בתחומים אחרים בחייך ועם אנשים אחרים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין פסיכותראפיסט

הנה לכם עוד משפט יפה, וכרגיל אני לא זוכרת מי אמר/ה אותו... "אף-אחד מחוץ לעצמנו לא יכול לשלוט בפנימיותנו. כאשר אנו יודעים זאת, אנו יוצאים לחופשי." והמסקנה? כל אחד אדון לעצמו, כל זמן שהוא מסוגל לחשוב בהיגיון... הפנמה של המשפט? רצויה כשיש יציבות נפשית... זה ייגמר ברצח או בהתאבדות... אז אני נותנת לכם לבחור מה לעשות עם המשפט הזה - אני לא מפנימה אותו.

גזרתי ושמרתי....

הרה מה שהמשפט הזה בעצם אומר...לפחות לי, כי לכל אחד ואחת יש פרשנות שונה...זה ש: , כל עוד נדע שאנחנו חופשיים במחשבותינו, וכל עוד נבין שהאדם השולט בנו הוא אך ורק אנו עצמנו, אז לא רק שנהיה חופשיים יותר - גם ניקח יותר אחריות. במקום להגיד :"לא טוב לי כי הם לא אוהבים אותי, לא מתייחסים אליי יפה, פוגעים בי..." ניקח אחריות על חיינו שלנו ונבין כי אך ורק אנחנו אחראים לעצמנו ועל הרגשות שלנו.

וזו הסיבה למה שכתבתי בהמשך למשפט הזה... כי נמאס לי מהשבועות האחרונים, שבהם המחשבות שלי יצאו משליטה... ואני יוכלה לספר לך על שעות הזריחה, כי אני לא נרדמת...

מישהו יודע כמה זמן זה אישפוז בתה"ש? ואם יש אישפוז יום? מה הסדר יום, מה זה כולל? תודה, ליעד

ליעד, הכי פשוט זה להרים טלפון לתה"ש ולבדוק... הטיפול אינדיבדואלי... אני חושבת שיש אשפוז יום ומשך האשפוז נמדד לפי המצב האישי של כל מטופל/ת.

שלום, אני על סף התמוטטות עצבים, החיים שלי מתפרקים, אני חוזרת על אותו הרס עצמי על אותן טעויות, אני לא יכולה לסלוח לעצמי יותר, הלוואי ויכולתי למות ברגע זה ממש. יש לי פסיכולוגית אבל היא נסעה לשלושה שבועות. בשבועות האחרונים אני שוקעת אז לא הגעתי לפגישה האחרונה, כי נתקפתי תחושת חידלון ואפאטיות והיא כועסת עליי ובכלל לא רוצה לדבר איתי בזמן הקרוב. לחברה שלי נמאס ממני לשמוע שוב ושוב כמה אני מתייסרת וכועסת על עצמי על פגיעה שלי בעצמי. להורים שלי לא אכפת. אני לא יכולה לסבול את עצמי למה אני עושה את זה לעזעזאל?????!!!!!למה אני מאבדת ברגעים מסוימים שליטה לא חושבת על התוצאות לא חושבת על ההשלכות כאילו הרגע הבא לא יגיע כאילו שאני לא אתחרט ו"אוכל את עצמי" על זה נמאס לי מהחיים!!!!! אני לא מצליחה לשנות את הדפוס הזה, אני תמיד מבטיחה לעצמי שאני לא אגיע למצב הזה, לכאב והחרטה שאחרי שאני עושה את זה, זה מתרפא זמן עובר ואני שבה לעשות את זה, עברו חודשים הפכתי את חיי , שיניתי את חיי והכל חזר לקדמותו, המלכוד הזה!!!למה אני חוזרת אליו, הייאוש הנצחי, השגעון הטירוף החולי התסכול הונדליזם אני שונאת את עצמי אני שונאת את העולם ואת החיים. שאני אמות כבר. אין לי לאן לברוח ואין מי ומה שיציל אותי. עצוב.

דלית, אכן עצוב... אני מעדיפה שלא להגיב בנושא הפסיכו'... ומי שמכיר - יודע. חשבת על האפשרות, במקביל לטיפול פסיכולוגי לפנות לפסיכיאטר? כמה זמן את בטיפול אצל הפסיכו'? למה את פוגעת בעצמך? אני חושבת שאת הסיבות את יודעת... בשביל הכאב? בשביל להרוס את עצמך? למה את חושבת שלהורים שלך לא אכפת? (בת כמה את?) את לא צריכה לברוח... כי הבעיות ירוצו אחרייך... הן עקשניות. את צריכה - עם תמיכה של הפסיכו', לעמוד פנים אל מול הפנים מול הכאב האמיתי, שאותו כנראה מסתירה ע"י הפגיעה העצמית... כי רק ככה תוכלי לשנות באמת את מה שדורש שינוי.

שלום דלית, כאבך נוגע ללב ובולטים בו האשמה עצמית על כך שאת מרגישה רע, תלות עצומה בסביבה - כרגע באופן ספציפי בפסיכולוגית שעזבה לשלושה שבועות - וחוסר יכולת להיות חברה של עצמך. את לא כותבת דבר חוץ מזה. אינני יודע אם את נעזרת כעת בטיפול תרופתי, בנוסף לשיחות אצל הפסיכולוגית. אם לא, למרות שאינני חושב שיש להקל על הסבל המיידי בעזרת טיפול תרופתי בכל מצב ויש מצבים בהם הסבל יכול לשמש מנוף, מוטיבציה, לשינוי - נשמע מדברייך שקודם כל, את זקוקה לטיפול בסימפטומים הדיכאוניים. עצתי לך היא לפנות לפסיכיאטר לקבלת טיפול תרופתי אנטי-דיכאוני. אם את מקבלת טיפול כזה, אולי יש מקום לפנות לפסיכיאטר על מנת לערוך שינוי בטיפול התרופתי או להיוועץ בפסיכיאטר אחר. מסר אחד קטן שאולי יעזור לכולנו: את בטח כתבת את הדברים כשהרגשת הכי רע. ההרגשה הרעה אינה נשארת כל הזמן באותה רמה ולפעמים הנסיונות להילחם בה מגבירים אותה. משל למה הדבר דומה? לאדם המתקשה להירדם והוא מתאמץ לעשות כן - אין ספק שהוא מפחית אם לא מאפס את סיכוייו להירדם. הידיעה שיוקל, ולו במעט, תוך כמה שעות עוזרת באופן זמני וחלקי. אני בהחלט חושב שטיפול תרופתי אנטי-דיכאוני מתאים יוכל לסייע לך, אך לשם כך דרושה סבלנות הן משום שעד שהוא משפיע חולפים כמה שבועות והן משום שהתאמת התרופה היא דבר אינדיבידואלי מאוד ויש לפעמים צורך לעבור את התהליך מספר פעמים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין פסיכותראפיסט

אנו בהליכי גירושין ולמעשה אני מחוץ לדירה כחודשיים וגר במרחק של 15 דקות נסיעה מילדיי (בת 6 ובן 3). הילדים נשארו עם האם בדירתנו ולא לקחתי כלום מהדירה. הליכי הגירושין סבירים ללא עורכי דין וההסכם עומד להיסגר בקרוב. אין ביני לבין אם ילדיי עוינות גלויה אלא יש שיתוף פעולה בכל הקשור לילדים. הילדים מתארחים אצלי פעמיים בשבוע וחוזרים לישון בבית אימם (עפ"י המלצת בעלי מקצוע). בשבועיים האחרונים הפרידה ממני, האב די קשה. הם אומנם לא בוכים אך קשה להם להיפרד ממני והם לא מפסיקים לחבק. בתי מבקשת שאישאר לישון בבית ובני נצמד אליי. כל סוף שבוע שני הם ישנים אצלי ואני מחזיר אותם לבית אימם במוצא"ש. פסיכולוגים יעצו לי להיפרד מהם ליד הרכב ולא לעלות לדירה אך זה לא עוזר ולדעתי זה קשה יותר כי נפרדים בחוץ לעומת בתוך הבית. ברצוני לדעת מבעלי מקצוע באתר זה ומאנשים עם נסיון דומה לגבי דרכים אפשריות לפרידה אחרי הביקורים שיקל על הילדים. סה"כ הילדים מאושרים ופתוחים לסביבה והשפעת הפרידה לא ניכרת במיוחד אך אני מרגיש שהאסימון נפל והם מתחילים לעכל ומעונין להקל עליהם כמה שיותר. תודה דודו

שלום דודו אני עצמי גרושה, אם לבן בוגר מאוד. מעולם לא חוויתי קשיי התנתקות של ילדי מאביו, ולעולם לא אדע אם אכן היו כאלה. ייתכן מאוד שהבן שלנו כלל לא עבר חוייה קשה בהתנתקות, למרות שכשהתגרשנו הוא היה בן 4-5. אני נוטה להאמין כי באינפורמציה כזו של חויית ניתוק ,בעלי לשעבר לא שיתף אותי- , ומייחסת זאת לעובדה כי התקשורת היתה גרועה מאוד בינינו. את ההקדמה הזו אני עושה בכוונה, כדי שאתה, עם תיקשורת טובה בינך לבין אם ילדיך, אולי תוכל לשפר את המצב. ככלל, אם האמא מודעת לבעייה , זה כבר טוב. הייתי מציעה לך ולאשתך- לנסות, שהפרידה הפיזית של הילדים ממך תהיה לשם שינוי ליד הבית בו אתה מתגורר. הרעיון הוא שהאמא =אשתך היא זו שאוספת אותם ממך, עם הרבה שמחת חיים, ועליזות- גם אם זה "משחק". כשילדים רואים פנים שמחות של הורים- גם הם פחות עצובים. (זה קשה...המשחק הזה....אבל ) אני מאמינה כי אם לאשתך ולך יש "דיבור", היא וודאי תהיה מוכנה להתאמץ ולסוע רבע שעה לקחת את ילדיכם המשותפים לטובת העניין ולו רק לשם הנסיון. ואם זה יצליח, אפשר יהיה להפחית בהדרגה ולעשות זאת אחת לשבועיים, עד שהילדים יתרגלו למצב החדש שלאבא יש בית, שהוא אחר מהבית של אמא. אני מקווה שיחול שיפור. נ.ב. קח בחשבון שעוד צפויות הפתעות, וקשיים.... אני מאחלת שאפשר יהיה להתגבר על הכל. כל טוב ש נ ה ב

שלום דודו, הילדים שלך מתחילים עכשיו לעכל את הפרידה. קשה להם כאשר אתה הולך, הם מבינים כי לא תשאר איתם. ילדי היו כמעט בגילאי ילדיך כאשר התגרשתי ואחרי למעלה מ- 10 שנים, ולאור "גילם המתקדם", אני יודעת איך צריך היה לנהוג וגם בעלי לשעבר מנסה לתקן את שגיאות העבר. אתה נוהג לדעתי נהדר, קודם כל אתה מתיעץ עם בעלי מקצוע ואתה מקפיד לקחת אותם אליך באופן סדיר. הקביעות, הבטחון שתיקח אותם באופן סדיר, חשובים מאוד. לעמוד בהבטחות, לא להבריז, אפילו בתקופות של תחילת רומנים מסעירים, או עם כניסת אשה חדשה לחייך. מאחר ואתה גר קרוב אליהם תוכל ללכת לפגישות ולמסיבות בגן ובבית הספר יחד עם אשתך בנפרד, כדי שהילדים ידעו שאתם תמיד יחד בשבילם, למרות שנפרדתם. יש ספרים מצוינים בנושא הגרושים, תוכל להקריא לילדיך. אם יש בסביבתך עוד ילדים להורים גרושים, תפגיש אותם עם ילדיך, תראה להם שיש עוד משפחות דומות לשלכם. סבא, סבתא, דודים ובני דודים תומכים וחמים יכולים להעניק להם תחושת בטחון ויציבות. טוב שיש שתוף פעולה בינך לבין פרודתך, אתם מתחילים ברגל ימין, טובת הילדים חשובה לכם. עדיף להפרד בתוך הבית, הרבה יותר נעים מאשר בחוץ..... לא קל להיות ילדים להורים גרושים, ילדי יעידו על כך, אך עדיף מאשר לחיות בבית בו ההורים עוינים האחד את השני והאוירה קרה ומתוחה. אתה תשכיל לעשות ותמשיך להיות אבא קרוב, חם תומך ואיכפתי ועם הזמן אולי יוכלו להיות אצלך יותר מאשר קבעתם בהסכם, אתה ואשתך תוכלו להגיע לגמישות רבה יותר בנושא הטיפול בילדים. הילדים מאושרים ופתוחים לחברה והם ימשיכו להיות כאלה עם הורים חכמים ותומכים. למרות זאת כל ילד להורים גרושים נושא איתו פצע שאינו מגליד, אבל - כאלה החיים, לכל אחד מאיתנו משא משלו וכל אחד צריך לעבור מסע בחיים, עם התחלה זו או אחרת. לא יודעת אם עניתי על שאלתך, אך מקוה שעזרתי ולו במעט, נטע

שלום נטע הייתי אומרת שיש לנו ראש דומה. טוב- כשהנסיבות דומות, המסקנות דומות...... כשאני הייתי בהליכי גרושין, לא היה לנו אינטרנט ופורום....הלכנו לפי האינטואיציות.... סוף שבוע נעים לך ש נ ה ב

שלום רב, ההמלצה לא להפרד בביתם אלא לפני, בחוץ, בדירתך (כשאמא מחכה בחוץ) ועוד ואריאציות - היא הנכונה, בגיל הזה. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

זה יהיה קצר כדי לא להרוס את הפורום: הודעה בע"מ 575.

מיכל לא תאמיני שוב בעיות במייל ממש מעצבן איתן

דווקא עכשיו. לא יודעת מה קיבלת ומה לא אבל שלחתי איזה שלושה בעקבות המייל המרעיש שלך. הקיצור של הקיצור הוא: הללללללללווווווווווווווווו???????????!!!!!!!!!!!!! אני אקח את זה ברוח טובה. והבנתי למה התכוונת כשאמרת מסוכן:)) מיכל.

ליהי שלום היו פעמים שדברים שכתבה ורוניקה מוריליו אודות הדרך לפנות לטיפולים לא ניראו לך ואת אמרת לורוניקה שהיא נודניקית היו פעמים שאמרת שורוניקה סתם מקנטרת את הרה כל הביקורת שהפנית כלפי ורוניקה נבעה מכך שלשמחת כולנו את בחורה בריאה לחלוטין ולא הבנת את הנקרא בפעם מסויימת אמרת שהרה תומכת בך ועוזרת לך כאשר כתבת את המשפט הנ"ל נוצר הרושם שאת באמת זקוקה לעזרה אמיתית ובדיעבד הסתבר לשמחתי שמדובר רק באיך לחיות את החיים. להרה הכינויים לקוחים מדמויות בטלנובלות ונעשה מאמץ מקסימלי לטשטש את זהות הכותב/ת את קורות החיים שלי קיבלו במייל רק יונת והרה תודה ורוניקה

טוב, אני לא רואה טלנובלות, ומפה הגיעה השאלה הבורה שלי...

שלום, יש לי כמה שאלות בקשר לתרופות: 1. מהן התרופות החדישות ביותר לטיפול בדכאון וחרדה? אפשר לקבל אותם בגיל מבוגר [50]? 2. סרוקסט יכול לגרום לתחושת איבון באצבעות הידיים וזרמים בגוף ובשרירים? 3. יש מחקרים לגבי תרופות כאלה. מה קורה אחרי כמה שנים, יש פגיעה במוח? או בלב? תודה

http://www.psychtruth.com/Pages/Doctors_Are_Overprescribing_Drugs_For_Children.htm Doctors Are Overprescribing Drugs For Children, Warns Psychiatrist The Age - November 18, 2001 - Doctors were "dumbing down'' medical practice by overprescribing stimulants and anti-depressants for children exhibiting behavioral problems, a prominent child psychiatrist said yesterday. Behavior-altering drugs, such as Ritalin, were being prescribed too readily for children exhibiting symptoms collectively labelled Attention Deficit Hyperactivity Disorder, when it was unknown how Ritalin affected cells in the brain, George Halasz told an audience gathered at the Royal Children's Hospital yesterday. ADHD was a ``manufactured epidemic'', he said. It had neither been proved to exist as an illness, nor established as an inherited genetic disease, as some doctors claimed. In 1992-3, 1590 prescriptions for the stimulant dexamphetamine were written in Victoria. Last year, 35,761 prescriptions were written for the stimulant in this state. Within Australia, it was being prescribed twice as much in Western Australia as in Victoria. Some children's behavioral problems could begin before birth, Dr Halasz said. While in the womb, babies' brains could be adversely affected by mothers who smoked, drank alcohol or used addictive drugs. Problems could also develop at the breast-feeding stage if mothers were stressed and suckling babies were deprived of visual, aural and tactile signals of reassurance, he said. This could lead to a condition known as ``attachment deficit''. Infants' emotional stresses affected their brains' architecture, effectively shutting down the right frontal lobe, used for regulating mood, he said. Early intervention at post-natal classes to tackle these stresses, even within a baby's first year, could put the baby back on course for mental health, he said. These classes are being pioneered at the Royal Children's Hospital. Infants' brains were malleable, he said, and steps taken to increase the child's bond to the carer could restore healthy brain functioning. Dr Halasz blamed the ``managerialist'' public policy approach to mental health for ``pressures on the medical profession giving rise to misdiagnosis, overprescribing and non-rational prescribing habits''. It took more than a 40-minute consultation to diagnose ADHD in a child, if it existed at all, he said. - -------------------------------------------------------------------------------- PsycPORT® is a product of the American Psychological Association created to provide quick access to mass-media information related to psychology. ®2001 American Psychological Association Last updated: 11/20/2001 - 11:51 AM All Rights Reserved © PsychTRUTH.com 2001

מישהו יכול לתרגם??

שלום, הכתבה בנושא תרופות הניתנות לילדים וכן השפעת תרופות שאמהות לוקחות בהריון או בהנקה, על העוברים, או הילדים. מצטער, תודה על הכתבה, אך לא שיכת בכלל לשאלה שלי.

התרופות החדשות הם טובות והם "אפקסור...סרוקסאט..רמרון...לןוסטראל.. ויש עוד הרבה ברוך השם רק אל תתקרב לבנזופינים למינהים כמו...קסנקס..ואליום...וואבן..קלונקס..וכו אני אישית מרוצה מאפקסור.... לאחר התמכרות וגמילה קשה מהבנזאופינים חבל שלא היה לי "אז" את השכל של היום !!!!!

שלום יונת ואור, קודם כל - ת ו ד ה לוסטראל לא משפיעה על הלב? איזה בעיות לב? אני עברתי צנתור. יש לה השפעות על שומנים בדם? צריך לעבור בדיקות תקופתיות? שאלתי הרבה, אני מקווה שזה לא איכפת לך. אור, אני לא מתקרב לתרופות המפחידות שהזכרת, שמעתי שההתמכרות אליהן נוראית. תודה לכם

ראה תשובה עמי

נשלח לך מייל

.

שלום אני ובעלי הכרנו לפני כ- 10 שנים ואנו נשואים כמה שנים . יש לנו ילד קטן. יש לי בעיה שאני לא כל כך יודעת איך להגדיר. אני סומכת על בעלי בכל, הוא נאמן לי ונותן לי תחושת יציבות. הוא מאורגן, מסודר, תומך בי בבעיות שונות שעולות ומטפל מעולה בילד בנכונות מלאה. לכאורה הכל טוב ויפה אבל זה כבר כמה שנים שאני מרגישה שאני לא ממש נמשכת אליו... זה כמובן מתבטא בתדירות יחסי המין שפחתה עד שהוא התחיל להעיר לי על כך ואני עונה לו בתרוצים של "אני עיפה". בתוך תוכי אני יודעת שהסיבה אחרת. למרות שהוא מאוד מתחשב במיטה ובכלל, אני מעדיפה לדחות את המין כמה שיותר. כשכבר עושים אני נהנית והוא לא מבין אם אני כל כך נהנית אז למה אני לא רוצה יותר... קראתי את מאמרך "במי אנו מתאהבים" ובאמת בעבר התאהבתי בכאלה שלא רצו אהבה רומנטית אלא סקס בלבד או שלא היו מספיק יציבים וידעו מה הם רוצים מעצמם וממני. אני חוששת שהחלטתי להתחתן עם בעלי כי רציתי יציבות אבל המחיר כבד מדי... טוב לנו כמשפחה אבל עניין המין מביא אותנו מדי פעם לויכוחים גורליים... אני תמיד מבטיחה שאשתדל יותר, זה לוקח כמה זמן ואז אני חוזרת לסורי. האם הבעיה היא אצלי או שככה הם כל הזוגות הנשואים? האם טיפול זוגי יכול לפתור את הבעיה? תודה, יפעת.

שלום יפעת, בלי להכירך, כמובן - אם קיים קשר טוב עם בעלך, כפי שעולה מתיאורייך, ואם את נהנית כשיש יחסי מין ובעלך רוצה אותך - לדעתי, את צריכה לשאול את עצמך האם מישהו שמקבל אותך, כמו בעלך, יוצר אצלך שיעמום? מתחושת הבטן, אם כוונתך לפנות לטיפול, הייתי ממליץ יותר על טיפול אינדיבידואלי בך ולא על טיפול זוגי, בעיקר כדי לבדוק בעזרת המטפל האם אין כאן דפוס החוזר על עצמו, שבו את חשה חוסר עניין במי שמתעניין בך? מי כן מעניין בך עניין? האם את מקבלת את עצמך? אם המטפל יחשוב שיש צורך בטיפול זוגי, הוא יציע זאת ועל סמך תיאורייך את בעלך, הוא ישתף פעולה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין פסיכותראפיסט

תודה. מה שקורה זה שהגעתי למצב כל כך משועמם שכמעט כל מי שמגלה בי עניין אני מתעניינת בו בחזרה וכמו מיני מתאהבת בו - כמובן נפשית ולא במימוש פיזי... הגעתי למצב שאני לא רוצה למשל בכלל להתנשק עם בעלי אפילו בקיום יחסים... אני יודעת שאני רוצה להשאר נשואה לו אבל אני גם מחפשת ריגושים שהמצפון שלי לא נותן לי לממש... הגברים שהייתי מתאהבת בהם בעבר סיפקו ריגושים אבל לא יציבות ורומנטיקה כמו בעלי. אני לא חושבת שאני לא מקבלת את מי שמקבל אותי כי אנחנו מכירים כבר 10 שנים (אהבה רומנטית) והשינוי הזה הוא משהו שקרה רק בשלוש שנים האחרונות. אני כל הזמן מתנצלת בפניו ואומרת שאי אפשר לשמר את הזיקוקים של השנים הראשונות אבל גם אני כבר לא מאמינה לעצמי...

הייי מה קורה מה נשמע? אצלי טוב ולא טוב. לפעמים נורא מרגישה בודדה אולי פחות אבל כן. למשלל נורא מדאיג אותי מה יחשבו או יגידו אליי? לפעמים בחדר יושבים איתי 3 אנשים והם מדברים צוחקים וכו... ואני מרגישה לא קשורה אלייהם. זה מדכא, אני מנסה להכנס אלייהם ולהיות איתם אבל זה לא מצליחה לי והרבה פעמים המחשבות הלללו

לגלית, למה להיות עצובה ??? כשאת מרגישה לא מחוברת אז רק תקשיבי תהנהני בראשך או תצחקי כשיש משהו מצחיק. זה יעזור לך להיות חלק מהחברה.

את יודעת מה? שמחתי לקרוא שאצלך גם טוב, ולא רק לא טוב... כי לפעמים צריך קצת טוב בשביל שהוא יגדל ויהיה ליותר טוב! אף-פעם לא קיים מצב של "הכל טוב, יפה ומושלם", אבל ככל שאת מפנה בתוכך יותר מקום לטוב, ככה הוא יכול לצמוח, ולדחוף קצת את הרע. אותו דבר עם הבדידות... את זוכרת שבהתחלה כתבת על בדידות מוחלטת? ותראי עכשיו - כתבת בעצמך ש"אולי פחות". את זוכרת מה כתבתי לך על מה שחושבים עלייך? בעצם את לא יכולה לדעת מה אחרים חושבים... אבל, כהרגל, את "מכניסה" לאחרים מחשבות שליליות על עצמך (אני מקווה שזה מספיק ברור, כי זה נראה לי קצת מבולבל)... על מה מדברים אותם אנשים שאיתך, שאת לא מצליחה להשתלב (זהירות לא לגלות לנו סודות...)? ולמה את לא מצליחה - כי את מנסה והם מתעלמים, או כי את פוחדת לנסות?

הי הרה, מה שלומך ואיך המצב- רוח היום. ?

גלית יקירתי כתבתי לך משהו בעמוד 576 למעלה תיקראי איתן

היי! אני חושבת שהדברים מסתדרים בדיוק כמו שחשבתי: לאט - אבל בטוח! זוכרת איך שבפעם הקודמת דיברת על רצון להשתחרר? ועכשיו כבר אין זכר לזה, ואת אפילו כותבת שלפעמים טוב. אני חושבת שזה צריך לומר לך הרבה, הרבה מאוד!!!!!!!!!! ובקשר לאנשים בחדר שלך - תמשיכי לנסות להשתלב בשיחה, תגידי מה שבראש שלך, מבלי לדפוק יותר מדי חשבונות, ואני אומרת לך באחריות - זה יעבוד!!!!!!!!!! ואגב המחשבות על "מה יגידו" וכל זה - האם את יושבת כל היום ומנתחת לאורך ולרוחב ולעומק את מה שהם אומרים? - יש להניח שלא, אז אין סיבה שהם יתנהגו אחרת בקשר למה שאת אומרת. ונניח שאת כבר כן מנתחת את מה שהם אומרים, אז כל מה שיוצא להם מהפה זה תמיד דברי חכמה מדהימים? - קרוב לוודאי שגם לא, ובכל זאת, אני מניחה, אף אחד לא עושה מזה עניין... אז אין סיבה שלגבייך זה יהיה שונה. תזכרי את הדברים האלה ותלכי איתם, ואז יהיה לך הרבה יותר קל! הרבה-הרבה הצלחה - וכמובן נא לא לשכוח לעדכן אותנו במה שקורה...... ((-: ביי! נזבורה

האם נתקלת במהלך עבודתך במטופלים שעם הזמן גם העדפתם לבני זוג מסויימים השתנתה? ז"א, האם עם השינויים וההבנות והמודעות חלים גם שינויים בצרכים הספציפיים שמחפשים אצל בני זוג פוטנציאלים?

דרך אגב, קראתי את דברייך בעמוד 578 ועניתי עליהם כשהיה משהו ספציפי בדברייך שלא כל כך הבנתי. האם תוכל לקרוא ולענות? תודה.

ליהי יקרה, את נמצאת בטיפול פסיכולוגי, שלפי תיאורייך מועיל לך, ואילו את השאלות שלך את מנסחת כאילו את עורכת סקר סטטיסטי על מה שבד"כ קורה. זה לא כ"כ משנה אם נתקלתי במטופלים כאלה או לא (התשובה, אגב, היא כן!!!) - מה שמשנה הוא מה את הולכת לעשות עם המודעות שרכשת בטיפול? ההנחה היא שאם יש לי מודעות שכדי להגיע למקום X אני צריך לפנות ימינה ומשהו גורר אותי תמיד שמאלה - מן הראוי שאפקפק במוטיבציה שלי להגיע לאותו מקום. פסיכותרפיה אינה חוג העשרה תיאורטי, אלא לימוד עצמי בעזרת המטפל. אולי תוכלי להפיק משהו מקריאת טור שכתבתי לפני כחודש בדף הבית שלי "במי אנחנו מתאהבים?" www.yofi.co.il/health

ליהי חמודה מה שנשאר להגיד לך זה רק: ב ה צ ל ח ה!!!! הלוואי ותביאי השראה של אהבה לכל המאוכזבים/ות שכאן 3>

תודה..! איזה מקסימה את..:-))) אני באמת מאחלת גם לעצמי שיהיה לי בהצלחה.. מחר הוא מגיע וכולי התרגשות ותהיות... :-)))

שלום לכולם. אני שמח לבשר כי ד"ר גידי רובינשטיין, פסיכוטרפיסט, הועיל להצטרף לצוות יועצי הפורום. ברצוני לאחל לו בהצלחה בפורום ואני סמוך ובטוח כי משתתפי הפורום יפיקו רבות מניסיונו וידיעותיו. ערב נעים לכולם יוסי.

יופי!!! שיהיה במזל-טוב לכולנו ולגידי...

גידי שלום WELCOME להתראות אורן

wellcome gidi..........................:-)

אנו פונים אליכם משגרירות ישראל בצרפת בעקבות פנייתו של רופא צרפתי המעוניין ליצור קשר עם רופאים פסיכיאטרים ישראלים כמו גם עם פסיכולוגים העובדים עם פוסט טראומה אצל ילדים במטרה לארגן בארץ תערוכה של ארגונו"medcins du monde"- (בתרגום חפשי :"רופאים מן/של העולם" ). האם תוכלו לתת לנו מספר שמות ומספרי טלפון בעבודה או כתובות של אנשים מתאימים? בתודה מראש, מחלקת ההסברה (INFORMATION) של שגרירות ישראל בפאריס.

יונתן שלום בישראל יש גורמים רבים המטפלים בפוסט טראומה וזאת לצערנו בשל המצב הביטחוני. כמובן שיש טיפול בפוסט טראומה גם בהקשר של התעללות מינית, אלימות וכדומה. אני מתאר לעצמי שבצרפת הסוג השני נפוץ יותר. בכל מקרה, אתה מוזמן לשלוח אלי מייל ואשמח להפנות אותך למספר גורמים מתאימים. [email protected] במידה ויש לך פרטים נוספים על מה בדיוק הוא רוצה להתמקד, ניתן יהיה למסור מידע מדוייק יותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

צהריים טובים יש ליאחות הקטנה ממני בכמה שנים בשנה האחרונה היא מצויה במערכת יחסים עם גבר שעושה לה רק רע וסוחט אותה רגשית.... וזו לא רק דעתי היא מאוד מודעת לזה . הוא למשל נמצא בו זמנית איתה ועם עוד כמה אחרי כל ריב שלהם הוא מתנחם בזרעות מישהי אחרת....טיפוס שלילי היא כל פעם נשבעת שזהו הפעם היא לא מוותרת אבל נשברת אחרי כמה ימים. הבעיה היא שהיא רואה ומודעת לכל החסרונות ומעדיפה להיות איתו מאשר להיות לבד.... איך לתת לה בומבה בראש שתבין כבר.... בנוסף כל פעם שקשה לה אנחנו, המשפחה, עומדים לצידה ומנסים לחזק אותה... לשפר את מצב רוחה להיות איתה .בכל פעם שהיא חוזרת אליו היא מתעלמת מאיתנו.. לא מספרת כלום לא מצלצלת לא באה... ואני קרועה בין ההיעלבות שלי לבין הצורך להיות איתה .... פשוט נמאס לי להעביר אליה אנרגיות חיוביות ולקבל שק של חרא בתמורה.... אשמח לתגובתכם...

שלום גאיה את מצוייה בסיטואציה מאוד קשה ומעצבנת, ובאמת אוכלת שק של קקה. אגב, האם לדעתך היתה אחותך מתייצבת לעזרתך במידה ואת היית במצבה? מפליא ומקומם לדעת שאחותך יודעת כמה שלילי הטיפוס בו היא תלוייה,ובכל זאת לא מצליחה להתנתק ממנו. כשאני קוראה את שורותיך המספרות עליו כמי שמתרועע עם נשים נוספות- אני רוצה לשאול אותך האם מדובר באיזה בדואי? או שמא הוא איש שבט המסאי? אצלם -מקובל להיות קשור למלא נשים בו זמנית, וזוהי נורמה. לא ברור לי מה גילה של אחותך, ואיזו התנסות ,אם בכלל,יש לה עם חבר, אבל מה שברור מעבר לכל צל של ספק הוא שאחותך זקוקה לייעוץ מקצועי. נסי לדבר אל ליבה, ואף להציע לה כי את תצטרפי אליה לשיחות עם גורם אובייקטיבי. זאת כמובן, אם את מרגישה שיש לך את הכוחות הנפשיים לעבור איתה "סידרה".. אחותך מפחדת להיות "לבד"- האם היא בכלל בחורה עצמאית? האם היא מתפרנסת בכוחות עצמה? האם היא טיפוס תלותי? חורה לי מכל העובדה שכאשר היא איתו- היא מתעלמת מכם.,ומשאירה אתכם דואגים לה. לזה אני קוראה חזירית ומנצלת = ניצול של המשאבים הנפשיים שלך ושל משפחתך. אני מקווה שאת מבינה את כוונתי, ומתנצלת על השימוש במילה הקשה "חזירות". אני עונה מהלב, בלי טיוטות, בלי מחיקות, וזה מה שאני מרגישה. ספרי לאחותך, שגם אם היא תישאר קצת "לבד", שום רע לא יאונה לה. לכל חבר יש תחליף, גם אם לוקח זמן להתחבר לאחד חדש. ואני בטוחה, שקיימים אלף תחליפים מוצלחים יותר לחבר אחד אומלל שמתעלל בה נפשית. אני משוכנעת שעד הלילה יגיב לבעייתך המומחה המקצועי. בהצלחה ש נ ה ב

שנהב (אח'לה של שם) אחותי באופן כללי די תלותית זה מלווה אותה מגיל קטן קשיים להיפרד בגן (היא היום בשנות העשרים למעשה נושקת לשלושים), קשיים להיפרד בכלל... . היה לה חבר כחמש שנים מזמן... ומאז שום דבר רציני פה חבר שם . שום דבר שעולה על כמה חודשים היא נאחזת בבחור הזה כסיכוי אחרון לאהבה.. לחתונה (כן כן יש בנות שזה עדיין החלום שלהן). הצעתי לה לנסות ולדבר עם פסיכולוג כמה שיחות כיוון...אבל היא אמרה שאין לה כסף לזה ולצערי אין לי יכולת לעזור לה. אפילו שלחתי חברה שלי שהיא עו"ס לדבר איתה סתם כאילו שיחת חברות והיא אמרה לי שהיא די תקועה באופן כללי וכדאי שתיפגש עם פסיכולוג.... אני מודאגת ממנה ומרחמת על עצמי בימים אלו הם בתקופת פיוס אבל זה כרוניקה של מוות ידוע מראש והאמת אין לי כח .. האם אני יכולה לומר לה בפעם הבאה שזה קורה.. אני חושבת שמכאן תצטרכי לאכול את החרא הזה לבד....? מה דעתך?

היי קשה לי לייעץ לך שמנקודה זו או אחרת תאמרי לאחותך- זהו. ומצד שני , אפשר לשמוע אותך צועקת "די, נמאס לי, עופי ממני"... זו חייבת להיות החלטה שלך. את מכירה את הנפשות הפועלות (אותך ואותה) הכי טוב. אני מציעה לך להפנות את שאלתך שוב לפורום- והפעם בכותרת- ייעדי את הנושא לד"ר קפלן או ד"ר אבני. הם יגיבו באופן מקצועי וימליצו לך איך לנהוג. רק טוב ש נ ה ב

גאיה האהבה היא עיוורת ואת יודעת מה גיליתי? אם תמשיכי להלחם, תצרי התנגדות...מהצד של אחותך. וזה הדבר האחרון שהיית רוצה! אני הולכת להגיד לך משהו רדיקלי... אל תעשי כלום! שבי בשקט ותני לו להרוס את עצמו. ותגידי לאחותך שאת את שלך עשית. חלק מהכיף של ההתנגדות ילך לה. ואם היא ממש לא מאושרת ממנו - היא תזרוק אותו כל כך מהר שתתפלאי בעצמך איך זה הלך חלק. והכי חשוב: אל תקחי ללב. אל תהפכי את זה לבעיה שלך - את לא יכולה לדאוג לחיים של כל העולם

אחי ,גבר כבן 25, מתגורר עם הוריי, אבי[ שהוא אדם פאסיבי מאוד] ואנוכי ערים לעובדה שאחי מאוהב באמי ותלוי בה תלות מוחלטת,אף אמי כואבת וסובלת מקשר זה, נשיקותיו וחיבוקיו נושאים גוון מיני כלפיה אציין כי אחי מעולם לא עבד יום בחייו ושאמי תמיד ציירה את אבי כאדם שלילי האם מדובר במחלה נפשית\הפרעה נדירה? תודה מקרב לב יעל

אינני יודעת לאבחן באם מדובר בהפרעה . נראה לי שיש פה משהו בינו לבין אימך ורק שניהם יוכלו לפתור את הבעיה. ההתערבות שלך ממש לא תעזור.

יעל, מכיוון שהתנהגותו של אחיך גורמת אי-נעימות ליתר בני המשפחה, כדאי לשקול טיפול. האם אחיך מודע להתנהגות שלו ולתוצאות שלה? יש סיכוי שהוא יסכים לפנות לטיפול?

יעל שלום ברור משאלתך שאת מוטרדת ממה שקורה עם אחיך. אני חושש שלא ניתן להשיב את השאלה באופן גורף ללא היכרות משמעותית עם המשפחה. אני מתאר לעצמי שיש סיפור מאחורי הדברים ואולי כל בן משפחה היה מספר אותו בצורה שונה. השאלה העיקרית היכן זה פוגש אותך. אני לא בטוח שתוכלי לשנות את דפוסי היחסים של כל המשפחה. עם זאת בוודאי יש לך שליטה על חייך שלך והבחירה מה את עושה עם הסיפור המשפחתי בו את מתבוננת. בברכה ד"ר אורן קפלן

ליהי שלום ממה שמשתמע מדברייך את לא חווית וכנראה לשמחת כולנו לא תחווי מחלה פסיכיאטרית אליזאבט שוורץ

מעניין אותי לדעת למה החלטת לכתוב לי את זה...?

ליהי שלום כדי לעודד אותך ולהסביר לך שהחיים שלך לא בזבל העובדה שאת בריאה היא לא נכונה ?? תודה ליזי

וקשה לי להתמודד עם זה שזה משהו מהעבר שלי. אני פוצעת את עצמי שאני עצבנית ולא רגועה או שאני מקיאה אני צריכה עזרה בל

בל תחזרי קצת אחורה. מה גרם לכל זה???? את סובלת מהפרעות אכילה???? תפרטי קצת יותר שנוכל לעזור לך איתן

אני סובלת מהפרעת אכילה מסוג בולמיה כבר 7 שנים השתחררתי לפני חודשיים מאישפוז של שמונה חודשים בתל השומר וקשה לי לחזור למציאות ולהתמודד עם ההקאות והאוכל והבדידות והדיכאון

הי בל, קודם כל שתדעי לך שאפשר להתגבר על זה. אנשים קיבלו עזרה וטיפול ויצאו מזה. אז תתעודדי. את כותבת שהיית באישפוז, האם את מתכוונת אישפוז בגלל נסיון ההתאבדות שפצעת את עצמך או אישפוז פסיכיאטרי ? האם את בטיפול פסיכולוגי ? החזיקי מעמד, יגיעו ימים טובים יותר. בהצלחה ! ביי

לא אני מתכוובת לאשפוז בגלל ההפרעת האכילה

בל, welcome to the club.... כשיש בעבר ניסיון התאבדות, זה אכן מעיק... לי יש 4... אבל היום זה בכלל לא מפריע לי, לומדים לחיות עם המעשה, וזה לא משהו שיושב לי בראש כל הזמן... פציעה עצמית... אי-אפשר לספור את כל הצלקות שלי,חלקן ברורת יותר ואת חלקן לא ממש רואים, רק אני מודעת אליהן... זה, בניגוד לניסיונות ההתאבדות, משהו אם הרבה יותר "נוכחות" ביום-יום. מכיוון שאת בולימית, מוזר לי שאחרי האישפוז "שלחו אותך לדרכך" בלי המשך טיפול אמבולטורי... היפנו אותך להמשך טיפול?

הרה גם אני שאלתי אבל היא כנראה יצאה מהפורום

בוקר טוב אני נאלצת להפרד מהשם מיכל +40 יש המון מיכליות, ונוצרים בילבולים. ובכן- שמי ש נ ה ב, אני בטוחה שתתרגלו!! יום טוב ורגוע ש נ ה ב

בוקר יפה לך ש נ ה ב ! מזל טוב. אני שמחה להיות הראשונה שקוראת לך בשמך החדש. שם חמוד לכל הדיעות צריכה לצאת, אז שיהיה לך רק טוב, נטע

שם יפה שנהב:)) מזל טוב על השם החדש:)) @-----)---- איתן

י ו פ י !

הי שנהב , שם נחמד, איך הגעת אליו ? את יודעת איפה זה חוף השנהב ?

היי שלומי תגובתך היתה חסרה לי.....והנה היא באה. אני יודעת היכן זה חוף השנהב.....(אלופה בגאוגרפיה) אגב, ש נ ה ב- זה שם שלא נבחר סתם.... לא יכולה לאמר יותר, אבל הוא חלק משמי האמיתי. מה שלומך? הבנתי שאתה ירושלמי. זה לא פר ....ריכוז הפיגועים הזה.... אבל אני לא רוצה לדבר על פיגועים, לא רוצה לדבר על המכון לרפואה משפטית...לא רוצה לדבר על דברים כואבים...בקיצור אני מין כזו שנהב בת יענה היום. ככלל- אני מנסה למזער עצמי לחשיפת נשמתי לפיגועים ולאכזריות, יש לי חייל טרי בבית, אתה מבין? עסוקה במשרד, אך זמינה. ביי ש נ ה ב

שלום אני סובלת מזה כ-10 שנים ממתחים וחרדות לפעמים יותר ולפעמים פחות. רק לפני כ-3 שנים הסכמתי לטיפול תרופתי +פסיכולוגי שעזר לי (סרוקסט+לניטין). הטיפול נמשך כשנה ולאחר מכן נכנסתי להריון וילדתי והכל בסדר רק שלפעמים אני נתקלת במצבים לחוצים במיוחד ובמתחים (זה האופי שלי אין מה לעשות). רק כנראה שמתח מתמשך שובר אותי ואז אני לוקחת כדור הרגעה (לניטין 3 מ"ג) לפעמים אחד עוזר לפעמים אני נאלצת לקחת כמה ימים ברציפות ואז המצב מתאזן. האם זה בסדר או שאני מכורה לכדורים. יש לציין שאני ממש נלחמת בכדורים ואם אני לוקחת את הכדור סימן שהמצב באמת זוועה! האם זה פתרון טוב ??? תודה וסליחה על האריכות

ריבוי המיכליות הזה מתחיל להדאיג. בסוף אני אשנה את השם שנתנו לי הוריי, מולידיי, יקיריי.

מיכל יקרה אני חושבת שהחלטתי להשתמש בשם אחר. ריבוי המיכליות מקשה ומסבך, ומבלבל את המשתתפים. אכתוב על כך בפורום. להתראות מיכל +40

מיכל שלום על המרכיב התרופתי בשאלה כדאי להתייעץ עם פסיכיאטר. בכל מקרה, לגבי ההיבט הפסיכולוגי, נשמע שהצלחת להתגבר על החרדות בעבר וטבען של חרדות שהן עלולות להופיע שוב אחת לכמה זמן. השאלה היא האם המצב כיום דורש טיפול, אולי אפילו לתקופה קצרה כדי לחזק את יכולתך להתמודד עם החרדות כמו בעבר. יתכן שכדאי לפנות למספר פגישות שכן אינני רואה סיבה לסבול, ובעיקר להרגיש שאת מאבדת שליטה במצב. אני מצרף הסבר על הטיפול בחרדה. את בוודאי יודעת את הדברים, אבל אולי כדאי לחשוב עליהם בשנית. חרדה הינה תגובת חרום טבעית של הגוף כדי להתגונן מפני סכנה. במצבים מסויימים החרדה הופכת לתופעה מעיקה וקיצונית שפוגעת באיכות החיים. כדי לטפל בחרדה צריך להבין את ההקשרים בה היא מופיעה, ללמוד להתמודד עם תגובות החרדה, ולבסוף, גם להתיידד עם החרדה, כלומר, לקבל שבמצבים מסויימים החרדה מופיעה כחלק טבעי של מהלך החיים. כל אלו יכולים להיעשות בטיפול פסיכולוגי. להלן השיטות הנפוצות ביותר לטיפול בחרדות. ישנן גישות שונות להבנה וטיפול בחרדה. באופן כללי ישנן שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. נוקטי עמדה זו סבורים שיש צורך בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח ומעמיק כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים לא מודעים שיש לעבדם בטיפול. גישה פסיכולוגית אחרת טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי ממוקד וקצר מועד ולשפר על ידי כך את איכות החיים. במידה וישנה בעיה פסיכולוגית רחבה יותר ברקע רצוי לטפל בה, אבל ניתן במקביל או באופן בלתי תלוי לטפל בחרדה. גישה זו טוענת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. הגישה הרפואית-תרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי חרדה חריפים יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. בברכה ד"ר אורן קפלן

הי אני שמחה שאתה פה. נעלמת אתמול בלי הודעה מוקדמת... וגם בגלל הפיגוע נורא דאגתי. באמת. מקווה שהכל בסדר עם המשפחה והחברים. אני חוזרת להתחבא בדפים האחוריים, מיכל

שלומי אני מקווה שגם אצלך הכל בסדר. היה הרבה בלאגן שם אתמול. יש לי ידידה שעושה סטא'ז במישפטים במשרד לעורכי דין שם בסביבה המאוד קרובה. היא אמרה לי אתמול שהיא מקווה לסיים את הסטאז' בחיים. היה שם גם את הפיגוע בסבארו. ממש נורא והיום איתן

שלומי תענה, אתה מדאיג אותי. אתה רואה כמה זה נורא כשאין מייל ולא יודעים מה קורה עם הבן אדם... ואם היה קורה לך משהו, איך היינו יודעים?! האמת שגם אם היה המייל שלך, לא היינו יודעים שום דבר, כי מי היה שם לענות... אוי העולם הוירטואלי הזה מייגע... נו, תענה כבר!

הי מיכל ואיתן, כבר נכנסתי הבוקר אבל אחר כך הגיע מישהו כאן במשרד וישב עלי חזק ורק עכשיו קיבלתי איזה שהיא הפסקה קטנה. זה פשוט נורא ואיום שיש ימים שצריך לעבוד נון סטופ. תודה על דאגתכם הכנה. אני לא גר קרוב לעיר אבל הבת שלי היתה בסביבה. למזלי כלל לא פתחתי רדיו אתמול. כשהיא הגיעה היא שאלה: נו מה דאגתם לי ? אמרתי לה: למה שאדאג ? ואז היא סיפרה לי. זה פשוט מדכא. אינעל אבי אבי אבי אבי אבי אבי אביהם של כל המחבלים האיומים והנוראים והתת אנושיים האלו !! לאן יכול המין האנושי להגיע ???? לאן יכולה השנאה להוביל ?? והעיקר : איך גומרים עם זה ?? זה נראה כאילו כלו כל הקיצין. אין לאף אחד פתרון, לא ימין ולא שמאל ולא מרכז . לא אמריקה לא אירופה שום כלום. או קיי, מה אני מתבכיין ? זה המצב במזרח התיכון. אז חברה, תיכף אני צריך לחזור לניג'ס שלי, טורים ומספרים, לא עליכם, תעשו חיים, תשכחו מהצרות, תודה שחשבתם עלי. מת עליכם ביי

איזה פחד! ראיתי לפני כמה דקות את התוכנית בערוץ שתים על המכון המשפטי באבו כביר, עם תמונות מזעזעות ורופאים שעובדים עם מתים (לפחות שניים מהם הייתי שולח מייד לאיבחון פסיכיאטרי - ומנהל המכון (היס) הודה שיש לו כישורי יחסי אנוש - בעייתיים משהו.). חוץ מזה אני לא אשתחרר מהתמונות האלו הרבה זמן. אני בחרדת מוות א ד י ר ה מה עושים? עכשיו אני בטח יפסיק לאכול דגים , אחרי שחזרתי לאכול אחרי חמש שנים. חשבתי שאני מספיק חזק ושאני חייב להתמודד עם תמונות כאלו. החיתוך של הגבר היה ממש מחריד וצילמו אותו מנקודת מבט של הראש ממש כאילו אתה מסתכל על הגוף שלך עצמך , זה כאילו אני מת וחותכים אותי. אוף

זה באמת היה סרט קשה לצפייה. בשבילי זאת הייתה הפעם השנייה שראיתי אותו (כי זה היה שידור חוזר), ועדיין זה קשה בכל פעם מחדש להסתכל ככה בלי בושה למוות בתוך העיניים. לא סתם הם מצהירים בתחילת הסרט שהסרט מכיל קטעים קשים לצפייה ... אולי עכשיו אתה יודע שיש דברים שאין באפשרותך להתמודד איתם, ורק להימנע מלצפות בתמונות כאלו שוב, על אף הסקרנות (שכן זה מה שמושך את כל מי שצפה בסרט הזה). ומהצד הלוגי אני אגיד לך, ש.. אלו החיים. זה גוף האדם. בסך הכל בובת סמרטוטים. אין מה לשפוט את הרופאים הפתולוגים שעובדים שם. זה שהם עובדים עם גופות באמת יכול להיות קשור ליכולת הסוציאליזציה הלקוייה שלהם אבל מי אמר שלאיש מחשבים אין בעייה דומה..? ...:-))) חוץ מהצד המזעזע של חיתוך הגופות יש בסרט הזה גם הרבה מציאות כואבת, ילדים שסבלו מהזנחה והתעלמות מצד הוריהם ולא יכלו לשאת יותר את המצב , הורים אלימים שהורגים במו ידיהם את ילדיהם (תינוקותיהם, השם ישמור..), אנשים חסרי בית , הרוגי פיגועים ועוד היד נטוייה. יש בסרט התעמתות עם הצד המסריח האיום והכל כך כואב של החיים ועם זה למשל היה ל י יותר קשה להתמודד. אין ספק שייקח לך זמן לעכל את מה שעינייך ראו. אבל צריך להסתכל על הצד החיובי שבדבר- לפחות הסרט הזה ממחיש לך כמה החיים יכולים להיות הפכפכים ושצריך לנצל כל רגע ולהנות מהם כי מי יודע מתי נלך גם אנחנו...?

את יודעת.. כשראיתי את הסרט הזה, תהיתי ביני לבין עצמי אם גם את רואה אותו. אולי היה כדאי שתיראי את זה כדי שתפסיקי להתייחס בכזה זילזול לחיים ולראות במוות כזה פיתרון נהדר. תאמיני לי.. אחרי שאת רואה את הגופות האלו מפוזרות להן שם כמו שקי תפוחי אדמה ומחכות שיד זרה תבתר אותן ותחטט באיברהן הפנימיים- היית אולי מקבלת קצת יותר פרופורציות למושג המוות וכמה בודד יכול להיות בן אדם - גם במותו.

שלום לרועד מפחד, בעיניי לפחות אנשים שמסוגלים להודות בכך שהם פוחדים הם הרבה פחות פחדנים מאנשים שאינם מסוגלים להודות בכך או אינם מסוגלים לחוש את הפחד. לדעתי, זה לא היה נורמאלי אלמלא היית פוחד. מנהל המכון לרפואה משפטית, שנאלץ לראות גופות מדי יום, אנשי החברה קדישא, רופאים כירורגיים ובעלי מקצועות דומים חייבים לפתח מנגנוני הגנה כדי לתפקד במצבים הללו. מנגנון ההגנה השכיח ביותר בנושא זה הוא בידוד (isolation) ובעזרתו המתבונן במחזות המפחידים הללו שם חייץ בין עולמו הריגשי ובין מה שהוא רואה, שכן אחרת לא יכול היה לתפקד באותם מצבים. אתה נשמע בחור רגיש שאינו נאלץ לראות מחזות כאלה השכם והערב לפרנסתך ולכן, ספציפית לגבי פחד זה בלבד, אני מציע לך לקחת את הזמן שלך, תגובתך נורמאלית לחלוטין ואולי הדבר היחיד שמטריד הוא שאתה מוטרד מדיי מפחד טבעי זה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין, פסיכותראפיסט פ

שלום רב! ברצוני להתייעץ, יש לי בעיה של נשירת שיער,הלכתי לרופא עור והביא לי כדורים"טריבמין"(שזה קופלקס B )והבנתי שויטמינים מקבוצות ה - B גם מרגיעים את מערכת העצבים בגוף),עכשיו לי קורה דבר דיי מוזר שכבר פעם שניה שאני לוקחת ויטמינים מקבוצת ה -B עושים לי לא טוב לנפש,כמו אי שקט בגוף,עצבים,דיכאון,בקיצור ממש ההפך ממה שאמור לעשות, ואמרתי לרופא עור שבעבר לקחתי את זה וזה נראה לי שלא עושה לי טוב וכמובן אמרתי לו את כל התופעות לוואי שעשה לי, הרופא אמא שלא יכול להיות שזה מהקופלקס B כי זה מרגיע את מערכת העצבים וממש לא יכול להיות מזה. האם כן יכול להיות מזה,??? כי אני ממש חושבת שזה כן עושה לי תופעות לוואי. אבל איך יכול להיות שזה אמור להרגיע את מערכת העצבים בגוף,ולי זה עושה ההפך??? חייבת לציין שאני לוקחת "קומדין". בתודה מראש לכל הצוות הנהדר.

שרון נסי להרגיע את הראש להרפות את הקרקפת שימי לב איך כל הראש נרגע כשאת לחוצה מאד, הקרקפת סוגרת (בלי רצונך) את שורשי השיער. ברגע שתרפי, יהיה להם מקום לגדול, כי הרי איזה עלה מלבלב כשחונקים אותו? עזבי תרופות... התרופה הכי טובה למתח זה (כמה פשוט) ...להרגע