פורום פסיכולוגיה קלינית

מישהו יודע כמה זמן זה אישפוז בתה"ש? ואם יש אישפוז יום? מה הסדר יום, מה זה כולל? תודה, ליעד

ליעד, הכי פשוט זה להרים טלפון לתה"ש ולבדוק... הטיפול אינדיבדואלי... אני חושבת שיש אשפוז יום ומשך האשפוז נמדד לפי המצב האישי של כל מטופל/ת.

שלום, אני על סף התמוטטות עצבים, החיים שלי מתפרקים, אני חוזרת על אותו הרס עצמי על אותן טעויות, אני לא יכולה לסלוח לעצמי יותר, הלוואי ויכולתי למות ברגע זה ממש. יש לי פסיכולוגית אבל היא נסעה לשלושה שבועות. בשבועות האחרונים אני שוקעת אז לא הגעתי לפגישה האחרונה, כי נתקפתי תחושת חידלון ואפאטיות והיא כועסת עליי ובכלל לא רוצה לדבר איתי בזמן הקרוב. לחברה שלי נמאס ממני לשמוע שוב ושוב כמה אני מתייסרת וכועסת על עצמי על פגיעה שלי בעצמי. להורים שלי לא אכפת. אני לא יכולה לסבול את עצמי למה אני עושה את זה לעזעזאל?????!!!!!למה אני מאבדת ברגעים מסוימים שליטה לא חושבת על התוצאות לא חושבת על ההשלכות כאילו הרגע הבא לא יגיע כאילו שאני לא אתחרט ו"אוכל את עצמי" על זה נמאס לי מהחיים!!!!! אני לא מצליחה לשנות את הדפוס הזה, אני תמיד מבטיחה לעצמי שאני לא אגיע למצב הזה, לכאב והחרטה שאחרי שאני עושה את זה, זה מתרפא זמן עובר ואני שבה לעשות את זה, עברו חודשים הפכתי את חיי , שיניתי את חיי והכל חזר לקדמותו, המלכוד הזה!!!למה אני חוזרת אליו, הייאוש הנצחי, השגעון הטירוף החולי התסכול הונדליזם אני שונאת את עצמי אני שונאת את העולם ואת החיים. שאני אמות כבר. אין לי לאן לברוח ואין מי ומה שיציל אותי. עצוב.

דלית, אכן עצוב... אני מעדיפה שלא להגיב בנושא הפסיכו'... ומי שמכיר - יודע. חשבת על האפשרות, במקביל לטיפול פסיכולוגי לפנות לפסיכיאטר? כמה זמן את בטיפול אצל הפסיכו'? למה את פוגעת בעצמך? אני חושבת שאת הסיבות את יודעת... בשביל הכאב? בשביל להרוס את עצמך? למה את חושבת שלהורים שלך לא אכפת? (בת כמה את?) את לא צריכה לברוח... כי הבעיות ירוצו אחרייך... הן עקשניות. את צריכה - עם תמיכה של הפסיכו', לעמוד פנים אל מול הפנים מול הכאב האמיתי, שאותו כנראה מסתירה ע"י הפגיעה העצמית... כי רק ככה תוכלי לשנות באמת את מה שדורש שינוי.

שלום דלית, כאבך נוגע ללב ובולטים בו האשמה עצמית על כך שאת מרגישה רע, תלות עצומה בסביבה - כרגע באופן ספציפי בפסיכולוגית שעזבה לשלושה שבועות - וחוסר יכולת להיות חברה של עצמך. את לא כותבת דבר חוץ מזה. אינני יודע אם את נעזרת כעת בטיפול תרופתי, בנוסף לשיחות אצל הפסיכולוגית. אם לא, למרות שאינני חושב שיש להקל על הסבל המיידי בעזרת טיפול תרופתי בכל מצב ויש מצבים בהם הסבל יכול לשמש מנוף, מוטיבציה, לשינוי - נשמע מדברייך שקודם כל, את זקוקה לטיפול בסימפטומים הדיכאוניים. עצתי לך היא לפנות לפסיכיאטר לקבלת טיפול תרופתי אנטי-דיכאוני. אם את מקבלת טיפול כזה, אולי יש מקום לפנות לפסיכיאטר על מנת לערוך שינוי בטיפול התרופתי או להיוועץ בפסיכיאטר אחר. מסר אחד קטן שאולי יעזור לכולנו: את בטח כתבת את הדברים כשהרגשת הכי רע. ההרגשה הרעה אינה נשארת כל הזמן באותה רמה ולפעמים הנסיונות להילחם בה מגבירים אותה. משל למה הדבר דומה? לאדם המתקשה להירדם והוא מתאמץ לעשות כן - אין ספק שהוא מפחית אם לא מאפס את סיכוייו להירדם. הידיעה שיוקל, ולו במעט, תוך כמה שעות עוזרת באופן זמני וחלקי. אני בהחלט חושב שטיפול תרופתי אנטי-דיכאוני מתאים יוכל לסייע לך, אך לשם כך דרושה סבלנות הן משום שעד שהוא משפיע חולפים כמה שבועות והן משום שהתאמת התרופה היא דבר אינדיבידואלי מאוד ויש לפעמים צורך לעבור את התהליך מספר פעמים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין פסיכותראפיסט

אנו בהליכי גירושין ולמעשה אני מחוץ לדירה כחודשיים וגר במרחק של 15 דקות נסיעה מילדיי (בת 6 ובן 3). הילדים נשארו עם האם בדירתנו ולא לקחתי כלום מהדירה. הליכי הגירושין סבירים ללא עורכי דין וההסכם עומד להיסגר בקרוב. אין ביני לבין אם ילדיי עוינות גלויה אלא יש שיתוף פעולה בכל הקשור לילדים. הילדים מתארחים אצלי פעמיים בשבוע וחוזרים לישון בבית אימם (עפ"י המלצת בעלי מקצוע). בשבועיים האחרונים הפרידה ממני, האב די קשה. הם אומנם לא בוכים אך קשה להם להיפרד ממני והם לא מפסיקים לחבק. בתי מבקשת שאישאר לישון בבית ובני נצמד אליי. כל סוף שבוע שני הם ישנים אצלי ואני מחזיר אותם לבית אימם במוצא"ש. פסיכולוגים יעצו לי להיפרד מהם ליד הרכב ולא לעלות לדירה אך זה לא עוזר ולדעתי זה קשה יותר כי נפרדים בחוץ לעומת בתוך הבית. ברצוני לדעת מבעלי מקצוע באתר זה ומאנשים עם נסיון דומה לגבי דרכים אפשריות לפרידה אחרי הביקורים שיקל על הילדים. סה"כ הילדים מאושרים ופתוחים לסביבה והשפעת הפרידה לא ניכרת במיוחד אך אני מרגיש שהאסימון נפל והם מתחילים לעכל ומעונין להקל עליהם כמה שיותר. תודה דודו

שלום דודו אני עצמי גרושה, אם לבן בוגר מאוד. מעולם לא חוויתי קשיי התנתקות של ילדי מאביו, ולעולם לא אדע אם אכן היו כאלה. ייתכן מאוד שהבן שלנו כלל לא עבר חוייה קשה בהתנתקות, למרות שכשהתגרשנו הוא היה בן 4-5. אני נוטה להאמין כי באינפורמציה כזו של חויית ניתוק ,בעלי לשעבר לא שיתף אותי- , ומייחסת זאת לעובדה כי התקשורת היתה גרועה מאוד בינינו. את ההקדמה הזו אני עושה בכוונה, כדי שאתה, עם תיקשורת טובה בינך לבין אם ילדיך, אולי תוכל לשפר את המצב. ככלל, אם האמא מודעת לבעייה , זה כבר טוב. הייתי מציעה לך ולאשתך- לנסות, שהפרידה הפיזית של הילדים ממך תהיה לשם שינוי ליד הבית בו אתה מתגורר. הרעיון הוא שהאמא =אשתך היא זו שאוספת אותם ממך, עם הרבה שמחת חיים, ועליזות- גם אם זה "משחק". כשילדים רואים פנים שמחות של הורים- גם הם פחות עצובים. (זה קשה...המשחק הזה....אבל ) אני מאמינה כי אם לאשתך ולך יש "דיבור", היא וודאי תהיה מוכנה להתאמץ ולסוע רבע שעה לקחת את ילדיכם המשותפים לטובת העניין ולו רק לשם הנסיון. ואם זה יצליח, אפשר יהיה להפחית בהדרגה ולעשות זאת אחת לשבועיים, עד שהילדים יתרגלו למצב החדש שלאבא יש בית, שהוא אחר מהבית של אמא. אני מקווה שיחול שיפור. נ.ב. קח בחשבון שעוד צפויות הפתעות, וקשיים.... אני מאחלת שאפשר יהיה להתגבר על הכל. כל טוב ש נ ה ב

שלום דודו, הילדים שלך מתחילים עכשיו לעכל את הפרידה. קשה להם כאשר אתה הולך, הם מבינים כי לא תשאר איתם. ילדי היו כמעט בגילאי ילדיך כאשר התגרשתי ואחרי למעלה מ- 10 שנים, ולאור "גילם המתקדם", אני יודעת איך צריך היה לנהוג וגם בעלי לשעבר מנסה לתקן את שגיאות העבר. אתה נוהג לדעתי נהדר, קודם כל אתה מתיעץ עם בעלי מקצוע ואתה מקפיד לקחת אותם אליך באופן סדיר. הקביעות, הבטחון שתיקח אותם באופן סדיר, חשובים מאוד. לעמוד בהבטחות, לא להבריז, אפילו בתקופות של תחילת רומנים מסעירים, או עם כניסת אשה חדשה לחייך. מאחר ואתה גר קרוב אליהם תוכל ללכת לפגישות ולמסיבות בגן ובבית הספר יחד עם אשתך בנפרד, כדי שהילדים ידעו שאתם תמיד יחד בשבילם, למרות שנפרדתם. יש ספרים מצוינים בנושא הגרושים, תוכל להקריא לילדיך. אם יש בסביבתך עוד ילדים להורים גרושים, תפגיש אותם עם ילדיך, תראה להם שיש עוד משפחות דומות לשלכם. סבא, סבתא, דודים ובני דודים תומכים וחמים יכולים להעניק להם תחושת בטחון ויציבות. טוב שיש שתוף פעולה בינך לבין פרודתך, אתם מתחילים ברגל ימין, טובת הילדים חשובה לכם. עדיף להפרד בתוך הבית, הרבה יותר נעים מאשר בחוץ..... לא קל להיות ילדים להורים גרושים, ילדי יעידו על כך, אך עדיף מאשר לחיות בבית בו ההורים עוינים האחד את השני והאוירה קרה ומתוחה. אתה תשכיל לעשות ותמשיך להיות אבא קרוב, חם תומך ואיכפתי ועם הזמן אולי יוכלו להיות אצלך יותר מאשר קבעתם בהסכם, אתה ואשתך תוכלו להגיע לגמישות רבה יותר בנושא הטיפול בילדים. הילדים מאושרים ופתוחים לחברה והם ימשיכו להיות כאלה עם הורים חכמים ותומכים. למרות זאת כל ילד להורים גרושים נושא איתו פצע שאינו מגליד, אבל - כאלה החיים, לכל אחד מאיתנו משא משלו וכל אחד צריך לעבור מסע בחיים, עם התחלה זו או אחרת. לא יודעת אם עניתי על שאלתך, אך מקוה שעזרתי ולו במעט, נטע

שלום נטע הייתי אומרת שיש לנו ראש דומה. טוב- כשהנסיבות דומות, המסקנות דומות...... כשאני הייתי בהליכי גרושין, לא היה לנו אינטרנט ופורום....הלכנו לפי האינטואיציות.... סוף שבוע נעים לך ש נ ה ב

שלום רב, ההמלצה לא להפרד בביתם אלא לפני, בחוץ, בדירתך (כשאמא מחכה בחוץ) ועוד ואריאציות - היא הנכונה, בגיל הזה. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

זה יהיה קצר כדי לא להרוס את הפורום: הודעה בע"מ 575.

מיכל לא תאמיני שוב בעיות במייל ממש מעצבן איתן

דווקא עכשיו. לא יודעת מה קיבלת ומה לא אבל שלחתי איזה שלושה בעקבות המייל המרעיש שלך. הקיצור של הקיצור הוא: הללללללללווווווווווווווווו???????????!!!!!!!!!!!!! אני אקח את זה ברוח טובה. והבנתי למה התכוונת כשאמרת מסוכן:)) מיכל.

ליהי שלום היו פעמים שדברים שכתבה ורוניקה מוריליו אודות הדרך לפנות לטיפולים לא ניראו לך ואת אמרת לורוניקה שהיא נודניקית היו פעמים שאמרת שורוניקה סתם מקנטרת את הרה כל הביקורת שהפנית כלפי ורוניקה נבעה מכך שלשמחת כולנו את בחורה בריאה לחלוטין ולא הבנת את הנקרא בפעם מסויימת אמרת שהרה תומכת בך ועוזרת לך כאשר כתבת את המשפט הנ"ל נוצר הרושם שאת באמת זקוקה לעזרה אמיתית ובדיעבד הסתבר לשמחתי שמדובר רק באיך לחיות את החיים. להרה הכינויים לקוחים מדמויות בטלנובלות ונעשה מאמץ מקסימלי לטשטש את זהות הכותב/ת את קורות החיים שלי קיבלו במייל רק יונת והרה תודה ורוניקה

טוב, אני לא רואה טלנובלות, ומפה הגיעה השאלה הבורה שלי...

שלום, יש לי כמה שאלות בקשר לתרופות: 1. מהן התרופות החדישות ביותר לטיפול בדכאון וחרדה? אפשר לקבל אותם בגיל מבוגר [50]? 2. סרוקסט יכול לגרום לתחושת איבון באצבעות הידיים וזרמים בגוף ובשרירים? 3. יש מחקרים לגבי תרופות כאלה. מה קורה אחרי כמה שנים, יש פגיעה במוח? או בלב? תודה

http://www.psychtruth.com/Pages/Doctors_Are_Overprescribing_Drugs_For_Children.htm Doctors Are Overprescribing Drugs For Children, Warns Psychiatrist The Age - November 18, 2001 - Doctors were "dumbing down'' medical practice by overprescribing stimulants and anti-depressants for children exhibiting behavioral problems, a prominent child psychiatrist said yesterday. Behavior-altering drugs, such as Ritalin, were being prescribed too readily for children exhibiting symptoms collectively labelled Attention Deficit Hyperactivity Disorder, when it was unknown how Ritalin affected cells in the brain, George Halasz told an audience gathered at the Royal Children's Hospital yesterday. ADHD was a ``manufactured epidemic'', he said. It had neither been proved to exist as an illness, nor established as an inherited genetic disease, as some doctors claimed. In 1992-3, 1590 prescriptions for the stimulant dexamphetamine were written in Victoria. Last year, 35,761 prescriptions were written for the stimulant in this state. Within Australia, it was being prescribed twice as much in Western Australia as in Victoria. Some children's behavioral problems could begin before birth, Dr Halasz said. While in the womb, babies' brains could be adversely affected by mothers who smoked, drank alcohol or used addictive drugs. Problems could also develop at the breast-feeding stage if mothers were stressed and suckling babies were deprived of visual, aural and tactile signals of reassurance, he said. This could lead to a condition known as ``attachment deficit''. Infants' emotional stresses affected their brains' architecture, effectively shutting down the right frontal lobe, used for regulating mood, he said. Early intervention at post-natal classes to tackle these stresses, even within a baby's first year, could put the baby back on course for mental health, he said. These classes are being pioneered at the Royal Children's Hospital. Infants' brains were malleable, he said, and steps taken to increase the child's bond to the carer could restore healthy brain functioning. Dr Halasz blamed the ``managerialist'' public policy approach to mental health for ``pressures on the medical profession giving rise to misdiagnosis, overprescribing and non-rational prescribing habits''. It took more than a 40-minute consultation to diagnose ADHD in a child, if it existed at all, he said. - -------------------------------------------------------------------------------- PsycPORT® is a product of the American Psychological Association created to provide quick access to mass-media information related to psychology. ®2001 American Psychological Association Last updated: 11/20/2001 - 11:51 AM All Rights Reserved © PsychTRUTH.com 2001

מישהו יכול לתרגם??

שלום, הכתבה בנושא תרופות הניתנות לילדים וכן השפעת תרופות שאמהות לוקחות בהריון או בהנקה, על העוברים, או הילדים. מצטער, תודה על הכתבה, אך לא שיכת בכלל לשאלה שלי.

התרופות החדשות הם טובות והם "אפקסור...סרוקסאט..רמרון...לןוסטראל.. ויש עוד הרבה ברוך השם רק אל תתקרב לבנזופינים למינהים כמו...קסנקס..ואליום...וואבן..קלונקס..וכו אני אישית מרוצה מאפקסור.... לאחר התמכרות וגמילה קשה מהבנזאופינים חבל שלא היה לי "אז" את השכל של היום !!!!!

שלום יונת ואור, קודם כל - ת ו ד ה לוסטראל לא משפיעה על הלב? איזה בעיות לב? אני עברתי צנתור. יש לה השפעות על שומנים בדם? צריך לעבור בדיקות תקופתיות? שאלתי הרבה, אני מקווה שזה לא איכפת לך. אור, אני לא מתקרב לתרופות המפחידות שהזכרת, שמעתי שההתמכרות אליהן נוראית. תודה לכם

ראה תשובה עמי

נשלח לך מייל

.

שלום אני ובעלי הכרנו לפני כ- 10 שנים ואנו נשואים כמה שנים . יש לנו ילד קטן. יש לי בעיה שאני לא כל כך יודעת איך להגדיר. אני סומכת על בעלי בכל, הוא נאמן לי ונותן לי תחושת יציבות. הוא מאורגן, מסודר, תומך בי בבעיות שונות שעולות ומטפל מעולה בילד בנכונות מלאה. לכאורה הכל טוב ויפה אבל זה כבר כמה שנים שאני מרגישה שאני לא ממש נמשכת אליו... זה כמובן מתבטא בתדירות יחסי המין שפחתה עד שהוא התחיל להעיר לי על כך ואני עונה לו בתרוצים של "אני עיפה". בתוך תוכי אני יודעת שהסיבה אחרת. למרות שהוא מאוד מתחשב במיטה ובכלל, אני מעדיפה לדחות את המין כמה שיותר. כשכבר עושים אני נהנית והוא לא מבין אם אני כל כך נהנית אז למה אני לא רוצה יותר... קראתי את מאמרך "במי אנו מתאהבים" ובאמת בעבר התאהבתי בכאלה שלא רצו אהבה רומנטית אלא סקס בלבד או שלא היו מספיק יציבים וידעו מה הם רוצים מעצמם וממני. אני חוששת שהחלטתי להתחתן עם בעלי כי רציתי יציבות אבל המחיר כבד מדי... טוב לנו כמשפחה אבל עניין המין מביא אותנו מדי פעם לויכוחים גורליים... אני תמיד מבטיחה שאשתדל יותר, זה לוקח כמה זמן ואז אני חוזרת לסורי. האם הבעיה היא אצלי או שככה הם כל הזוגות הנשואים? האם טיפול זוגי יכול לפתור את הבעיה? תודה, יפעת.

שלום יפעת, בלי להכירך, כמובן - אם קיים קשר טוב עם בעלך, כפי שעולה מתיאורייך, ואם את נהנית כשיש יחסי מין ובעלך רוצה אותך - לדעתי, את צריכה לשאול את עצמך האם מישהו שמקבל אותך, כמו בעלך, יוצר אצלך שיעמום? מתחושת הבטן, אם כוונתך לפנות לטיפול, הייתי ממליץ יותר על טיפול אינדיבידואלי בך ולא על טיפול זוגי, בעיקר כדי לבדוק בעזרת המטפל האם אין כאן דפוס החוזר על עצמו, שבו את חשה חוסר עניין במי שמתעניין בך? מי כן מעניין בך עניין? האם את מקבלת את עצמך? אם המטפל יחשוב שיש צורך בטיפול זוגי, הוא יציע זאת ועל סמך תיאורייך את בעלך, הוא ישתף פעולה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין פסיכותראפיסט

תודה. מה שקורה זה שהגעתי למצב כל כך משועמם שכמעט כל מי שמגלה בי עניין אני מתעניינת בו בחזרה וכמו מיני מתאהבת בו - כמובן נפשית ולא במימוש פיזי... הגעתי למצב שאני לא רוצה למשל בכלל להתנשק עם בעלי אפילו בקיום יחסים... אני יודעת שאני רוצה להשאר נשואה לו אבל אני גם מחפשת ריגושים שהמצפון שלי לא נותן לי לממש... הגברים שהייתי מתאהבת בהם בעבר סיפקו ריגושים אבל לא יציבות ורומנטיקה כמו בעלי. אני לא חושבת שאני לא מקבלת את מי שמקבל אותי כי אנחנו מכירים כבר 10 שנים (אהבה רומנטית) והשינוי הזה הוא משהו שקרה רק בשלוש שנים האחרונות. אני כל הזמן מתנצלת בפניו ואומרת שאי אפשר לשמר את הזיקוקים של השנים הראשונות אבל גם אני כבר לא מאמינה לעצמי...

הייי מה קורה מה נשמע? אצלי טוב ולא טוב. לפעמים נורא מרגישה בודדה אולי פחות אבל כן. למשלל נורא מדאיג אותי מה יחשבו או יגידו אליי? לפעמים בחדר יושבים איתי 3 אנשים והם מדברים צוחקים וכו... ואני מרגישה לא קשורה אלייהם. זה מדכא, אני מנסה להכנס אלייהם ולהיות איתם אבל זה לא מצליחה לי והרבה פעמים המחשבות הלללו

לגלית, למה להיות עצובה ??? כשאת מרגישה לא מחוברת אז רק תקשיבי תהנהני בראשך או תצחקי כשיש משהו מצחיק. זה יעזור לך להיות חלק מהחברה.

את יודעת מה? שמחתי לקרוא שאצלך גם טוב, ולא רק לא טוב... כי לפעמים צריך קצת טוב בשביל שהוא יגדל ויהיה ליותר טוב! אף-פעם לא קיים מצב של "הכל טוב, יפה ומושלם", אבל ככל שאת מפנה בתוכך יותר מקום לטוב, ככה הוא יכול לצמוח, ולדחוף קצת את הרע. אותו דבר עם הבדידות... את זוכרת שבהתחלה כתבת על בדידות מוחלטת? ותראי עכשיו - כתבת בעצמך ש"אולי פחות". את זוכרת מה כתבתי לך על מה שחושבים עלייך? בעצם את לא יכולה לדעת מה אחרים חושבים... אבל, כהרגל, את "מכניסה" לאחרים מחשבות שליליות על עצמך (אני מקווה שזה מספיק ברור, כי זה נראה לי קצת מבולבל)... על מה מדברים אותם אנשים שאיתך, שאת לא מצליחה להשתלב (זהירות לא לגלות לנו סודות...)? ולמה את לא מצליחה - כי את מנסה והם מתעלמים, או כי את פוחדת לנסות?

הי הרה, מה שלומך ואיך המצב- רוח היום. ?

גלית יקירתי כתבתי לך משהו בעמוד 576 למעלה תיקראי איתן

היי! אני חושבת שהדברים מסתדרים בדיוק כמו שחשבתי: לאט - אבל בטוח! זוכרת איך שבפעם הקודמת דיברת על רצון להשתחרר? ועכשיו כבר אין זכר לזה, ואת אפילו כותבת שלפעמים טוב. אני חושבת שזה צריך לומר לך הרבה, הרבה מאוד!!!!!!!!!! ובקשר לאנשים בחדר שלך - תמשיכי לנסות להשתלב בשיחה, תגידי מה שבראש שלך, מבלי לדפוק יותר מדי חשבונות, ואני אומרת לך באחריות - זה יעבוד!!!!!!!!!! ואגב המחשבות על "מה יגידו" וכל זה - האם את יושבת כל היום ומנתחת לאורך ולרוחב ולעומק את מה שהם אומרים? - יש להניח שלא, אז אין סיבה שהם יתנהגו אחרת בקשר למה שאת אומרת. ונניח שאת כבר כן מנתחת את מה שהם אומרים, אז כל מה שיוצא להם מהפה זה תמיד דברי חכמה מדהימים? - קרוב לוודאי שגם לא, ובכל זאת, אני מניחה, אף אחד לא עושה מזה עניין... אז אין סיבה שלגבייך זה יהיה שונה. תזכרי את הדברים האלה ותלכי איתם, ואז יהיה לך הרבה יותר קל! הרבה-הרבה הצלחה - וכמובן נא לא לשכוח לעדכן אותנו במה שקורה...... ((-: ביי! נזבורה

האם נתקלת במהלך עבודתך במטופלים שעם הזמן גם העדפתם לבני זוג מסויימים השתנתה? ז"א, האם עם השינויים וההבנות והמודעות חלים גם שינויים בצרכים הספציפיים שמחפשים אצל בני זוג פוטנציאלים?

דרך אגב, קראתי את דברייך בעמוד 578 ועניתי עליהם כשהיה משהו ספציפי בדברייך שלא כל כך הבנתי. האם תוכל לקרוא ולענות? תודה.

ליהי יקרה, את נמצאת בטיפול פסיכולוגי, שלפי תיאורייך מועיל לך, ואילו את השאלות שלך את מנסחת כאילו את עורכת סקר סטטיסטי על מה שבד"כ קורה. זה לא כ"כ משנה אם נתקלתי במטופלים כאלה או לא (התשובה, אגב, היא כן!!!) - מה שמשנה הוא מה את הולכת לעשות עם המודעות שרכשת בטיפול? ההנחה היא שאם יש לי מודעות שכדי להגיע למקום X אני צריך לפנות ימינה ומשהו גורר אותי תמיד שמאלה - מן הראוי שאפקפק במוטיבציה שלי להגיע לאותו מקום. פסיכותרפיה אינה חוג העשרה תיאורטי, אלא לימוד עצמי בעזרת המטפל. אולי תוכלי להפיק משהו מקריאת טור שכתבתי לפני כחודש בדף הבית שלי "במי אנחנו מתאהבים?" www.yofi.co.il/health

ליהי חמודה מה שנשאר להגיד לך זה רק: ב ה צ ל ח ה!!!! הלוואי ותביאי השראה של אהבה לכל המאוכזבים/ות שכאן 3>

תודה..! איזה מקסימה את..:-))) אני באמת מאחלת גם לעצמי שיהיה לי בהצלחה.. מחר הוא מגיע וכולי התרגשות ותהיות... :-)))

שלום לכולם. אני שמח לבשר כי ד"ר גידי רובינשטיין, פסיכוטרפיסט, הועיל להצטרף לצוות יועצי הפורום. ברצוני לאחל לו בהצלחה בפורום ואני סמוך ובטוח כי משתתפי הפורום יפיקו רבות מניסיונו וידיעותיו. ערב נעים לכולם יוסי.

יופי!!! שיהיה במזל-טוב לכולנו ולגידי...

גידי שלום WELCOME להתראות אורן

wellcome gidi..........................:-)

אנו פונים אליכם משגרירות ישראל בצרפת בעקבות פנייתו של רופא צרפתי המעוניין ליצור קשר עם רופאים פסיכיאטרים ישראלים כמו גם עם פסיכולוגים העובדים עם פוסט טראומה אצל ילדים במטרה לארגן בארץ תערוכה של ארגונו"medcins du monde"- (בתרגום חפשי :"רופאים מן/של העולם" ). האם תוכלו לתת לנו מספר שמות ומספרי טלפון בעבודה או כתובות של אנשים מתאימים? בתודה מראש, מחלקת ההסברה (INFORMATION) של שגרירות ישראל בפאריס.

יונתן שלום בישראל יש גורמים רבים המטפלים בפוסט טראומה וזאת לצערנו בשל המצב הביטחוני. כמובן שיש טיפול בפוסט טראומה גם בהקשר של התעללות מינית, אלימות וכדומה. אני מתאר לעצמי שבצרפת הסוג השני נפוץ יותר. בכל מקרה, אתה מוזמן לשלוח אלי מייל ואשמח להפנות אותך למספר גורמים מתאימים. [email protected] במידה ויש לך פרטים נוספים על מה בדיוק הוא רוצה להתמקד, ניתן יהיה למסור מידע מדוייק יותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

צהריים טובים יש ליאחות הקטנה ממני בכמה שנים בשנה האחרונה היא מצויה במערכת יחסים עם גבר שעושה לה רק רע וסוחט אותה רגשית.... וזו לא רק דעתי היא מאוד מודעת לזה . הוא למשל נמצא בו זמנית איתה ועם עוד כמה אחרי כל ריב שלהם הוא מתנחם בזרעות מישהי אחרת....טיפוס שלילי היא כל פעם נשבעת שזהו הפעם היא לא מוותרת אבל נשברת אחרי כמה ימים. הבעיה היא שהיא רואה ומודעת לכל החסרונות ומעדיפה להיות איתו מאשר להיות לבד.... איך לתת לה בומבה בראש שתבין כבר.... בנוסף כל פעם שקשה לה אנחנו, המשפחה, עומדים לצידה ומנסים לחזק אותה... לשפר את מצב רוחה להיות איתה .בכל פעם שהיא חוזרת אליו היא מתעלמת מאיתנו.. לא מספרת כלום לא מצלצלת לא באה... ואני קרועה בין ההיעלבות שלי לבין הצורך להיות איתה .... פשוט נמאס לי להעביר אליה אנרגיות חיוביות ולקבל שק של חרא בתמורה.... אשמח לתגובתכם...

שלום גאיה את מצוייה בסיטואציה מאוד קשה ומעצבנת, ובאמת אוכלת שק של קקה. אגב, האם לדעתך היתה אחותך מתייצבת לעזרתך במידה ואת היית במצבה? מפליא ומקומם לדעת שאחותך יודעת כמה שלילי הטיפוס בו היא תלוייה,ובכל זאת לא מצליחה להתנתק ממנו. כשאני קוראה את שורותיך המספרות עליו כמי שמתרועע עם נשים נוספות- אני רוצה לשאול אותך האם מדובר באיזה בדואי? או שמא הוא איש שבט המסאי? אצלם -מקובל להיות קשור למלא נשים בו זמנית, וזוהי נורמה. לא ברור לי מה גילה של אחותך, ואיזו התנסות ,אם בכלל,יש לה עם חבר, אבל מה שברור מעבר לכל צל של ספק הוא שאחותך זקוקה לייעוץ מקצועי. נסי לדבר אל ליבה, ואף להציע לה כי את תצטרפי אליה לשיחות עם גורם אובייקטיבי. זאת כמובן, אם את מרגישה שיש לך את הכוחות הנפשיים לעבור איתה "סידרה".. אחותך מפחדת להיות "לבד"- האם היא בכלל בחורה עצמאית? האם היא מתפרנסת בכוחות עצמה? האם היא טיפוס תלותי? חורה לי מכל העובדה שכאשר היא איתו- היא מתעלמת מכם.,ומשאירה אתכם דואגים לה. לזה אני קוראה חזירית ומנצלת = ניצול של המשאבים הנפשיים שלך ושל משפחתך. אני מקווה שאת מבינה את כוונתי, ומתנצלת על השימוש במילה הקשה "חזירות". אני עונה מהלב, בלי טיוטות, בלי מחיקות, וזה מה שאני מרגישה. ספרי לאחותך, שגם אם היא תישאר קצת "לבד", שום רע לא יאונה לה. לכל חבר יש תחליף, גם אם לוקח זמן להתחבר לאחד חדש. ואני בטוחה, שקיימים אלף תחליפים מוצלחים יותר לחבר אחד אומלל שמתעלל בה נפשית. אני משוכנעת שעד הלילה יגיב לבעייתך המומחה המקצועי. בהצלחה ש נ ה ב

שנהב (אח'לה של שם) אחותי באופן כללי די תלותית זה מלווה אותה מגיל קטן קשיים להיפרד בגן (היא היום בשנות העשרים למעשה נושקת לשלושים), קשיים להיפרד בכלל... . היה לה חבר כחמש שנים מזמן... ומאז שום דבר רציני פה חבר שם . שום דבר שעולה על כמה חודשים היא נאחזת בבחור הזה כסיכוי אחרון לאהבה.. לחתונה (כן כן יש בנות שזה עדיין החלום שלהן). הצעתי לה לנסות ולדבר עם פסיכולוג כמה שיחות כיוון...אבל היא אמרה שאין לה כסף לזה ולצערי אין לי יכולת לעזור לה. אפילו שלחתי חברה שלי שהיא עו"ס לדבר איתה סתם כאילו שיחת חברות והיא אמרה לי שהיא די תקועה באופן כללי וכדאי שתיפגש עם פסיכולוג.... אני מודאגת ממנה ומרחמת על עצמי בימים אלו הם בתקופת פיוס אבל זה כרוניקה של מוות ידוע מראש והאמת אין לי כח .. האם אני יכולה לומר לה בפעם הבאה שזה קורה.. אני חושבת שמכאן תצטרכי לאכול את החרא הזה לבד....? מה דעתך?

היי קשה לי לייעץ לך שמנקודה זו או אחרת תאמרי לאחותך- זהו. ומצד שני , אפשר לשמוע אותך צועקת "די, נמאס לי, עופי ממני"... זו חייבת להיות החלטה שלך. את מכירה את הנפשות הפועלות (אותך ואותה) הכי טוב. אני מציעה לך להפנות את שאלתך שוב לפורום- והפעם בכותרת- ייעדי את הנושא לד"ר קפלן או ד"ר אבני. הם יגיבו באופן מקצועי וימליצו לך איך לנהוג. רק טוב ש נ ה ב

גאיה האהבה היא עיוורת ואת יודעת מה גיליתי? אם תמשיכי להלחם, תצרי התנגדות...מהצד של אחותך. וזה הדבר האחרון שהיית רוצה! אני הולכת להגיד לך משהו רדיקלי... אל תעשי כלום! שבי בשקט ותני לו להרוס את עצמו. ותגידי לאחותך שאת את שלך עשית. חלק מהכיף של ההתנגדות ילך לה. ואם היא ממש לא מאושרת ממנו - היא תזרוק אותו כל כך מהר שתתפלאי בעצמך איך זה הלך חלק. והכי חשוב: אל תקחי ללב. אל תהפכי את זה לבעיה שלך - את לא יכולה לדאוג לחיים של כל העולם

אחי ,גבר כבן 25, מתגורר עם הוריי, אבי[ שהוא אדם פאסיבי מאוד] ואנוכי ערים לעובדה שאחי מאוהב באמי ותלוי בה תלות מוחלטת,אף אמי כואבת וסובלת מקשר זה, נשיקותיו וחיבוקיו נושאים גוון מיני כלפיה אציין כי אחי מעולם לא עבד יום בחייו ושאמי תמיד ציירה את אבי כאדם שלילי האם מדובר במחלה נפשית\הפרעה נדירה? תודה מקרב לב יעל

אינני יודעת לאבחן באם מדובר בהפרעה . נראה לי שיש פה משהו בינו לבין אימך ורק שניהם יוכלו לפתור את הבעיה. ההתערבות שלך ממש לא תעזור.

יעל, מכיוון שהתנהגותו של אחיך גורמת אי-נעימות ליתר בני המשפחה, כדאי לשקול טיפול. האם אחיך מודע להתנהגות שלו ולתוצאות שלה? יש סיכוי שהוא יסכים לפנות לטיפול?

יעל שלום ברור משאלתך שאת מוטרדת ממה שקורה עם אחיך. אני חושש שלא ניתן להשיב את השאלה באופן גורף ללא היכרות משמעותית עם המשפחה. אני מתאר לעצמי שיש סיפור מאחורי הדברים ואולי כל בן משפחה היה מספר אותו בצורה שונה. השאלה העיקרית היכן זה פוגש אותך. אני לא בטוח שתוכלי לשנות את דפוסי היחסים של כל המשפחה. עם זאת בוודאי יש לך שליטה על חייך שלך והבחירה מה את עושה עם הסיפור המשפחתי בו את מתבוננת. בברכה ד"ר אורן קפלן

ליהי שלום ממה שמשתמע מדברייך את לא חווית וכנראה לשמחת כולנו לא תחווי מחלה פסיכיאטרית אליזאבט שוורץ

מעניין אותי לדעת למה החלטת לכתוב לי את זה...?

ליהי שלום כדי לעודד אותך ולהסביר לך שהחיים שלך לא בזבל העובדה שאת בריאה היא לא נכונה ?? תודה ליזי

וקשה לי להתמודד עם זה שזה משהו מהעבר שלי. אני פוצעת את עצמי שאני עצבנית ולא רגועה או שאני מקיאה אני צריכה עזרה בל

בל תחזרי קצת אחורה. מה גרם לכל זה???? את סובלת מהפרעות אכילה???? תפרטי קצת יותר שנוכל לעזור לך איתן

אני סובלת מהפרעת אכילה מסוג בולמיה כבר 7 שנים השתחררתי לפני חודשיים מאישפוז של שמונה חודשים בתל השומר וקשה לי לחזור למציאות ולהתמודד עם ההקאות והאוכל והבדידות והדיכאון

הי בל, קודם כל שתדעי לך שאפשר להתגבר על זה. אנשים קיבלו עזרה וטיפול ויצאו מזה. אז תתעודדי. את כותבת שהיית באישפוז, האם את מתכוונת אישפוז בגלל נסיון ההתאבדות שפצעת את עצמך או אישפוז פסיכיאטרי ? האם את בטיפול פסיכולוגי ? החזיקי מעמד, יגיעו ימים טובים יותר. בהצלחה ! ביי

לא אני מתכוובת לאשפוז בגלל ההפרעת האכילה

בל, welcome to the club.... כשיש בעבר ניסיון התאבדות, זה אכן מעיק... לי יש 4... אבל היום זה בכלל לא מפריע לי, לומדים לחיות עם המעשה, וזה לא משהו שיושב לי בראש כל הזמן... פציעה עצמית... אי-אפשר לספור את כל הצלקות שלי,חלקן ברורת יותר ואת חלקן לא ממש רואים, רק אני מודעת אליהן... זה, בניגוד לניסיונות ההתאבדות, משהו אם הרבה יותר "נוכחות" ביום-יום. מכיוון שאת בולימית, מוזר לי שאחרי האישפוז "שלחו אותך לדרכך" בלי המשך טיפול אמבולטורי... היפנו אותך להמשך טיפול?

הרה גם אני שאלתי אבל היא כנראה יצאה מהפורום

בוקר טוב אני נאלצת להפרד מהשם מיכל +40 יש המון מיכליות, ונוצרים בילבולים. ובכן- שמי ש נ ה ב, אני בטוחה שתתרגלו!! יום טוב ורגוע ש נ ה ב

בוקר יפה לך ש נ ה ב ! מזל טוב. אני שמחה להיות הראשונה שקוראת לך בשמך החדש. שם חמוד לכל הדיעות צריכה לצאת, אז שיהיה לך רק טוב, נטע

שם יפה שנהב:)) מזל טוב על השם החדש:)) @-----)---- איתן

י ו פ י !

הי שנהב , שם נחמד, איך הגעת אליו ? את יודעת איפה זה חוף השנהב ?

היי שלומי תגובתך היתה חסרה לי.....והנה היא באה. אני יודעת היכן זה חוף השנהב.....(אלופה בגאוגרפיה) אגב, ש נ ה ב- זה שם שלא נבחר סתם.... לא יכולה לאמר יותר, אבל הוא חלק משמי האמיתי. מה שלומך? הבנתי שאתה ירושלמי. זה לא פר ....ריכוז הפיגועים הזה.... אבל אני לא רוצה לדבר על פיגועים, לא רוצה לדבר על המכון לרפואה משפטית...לא רוצה לדבר על דברים כואבים...בקיצור אני מין כזו שנהב בת יענה היום. ככלל- אני מנסה למזער עצמי לחשיפת נשמתי לפיגועים ולאכזריות, יש לי חייל טרי בבית, אתה מבין? עסוקה במשרד, אך זמינה. ביי ש נ ה ב

שלום אני סובלת מזה כ-10 שנים ממתחים וחרדות לפעמים יותר ולפעמים פחות. רק לפני כ-3 שנים הסכמתי לטיפול תרופתי +פסיכולוגי שעזר לי (סרוקסט+לניטין). הטיפול נמשך כשנה ולאחר מכן נכנסתי להריון וילדתי והכל בסדר רק שלפעמים אני נתקלת במצבים לחוצים במיוחד ובמתחים (זה האופי שלי אין מה לעשות). רק כנראה שמתח מתמשך שובר אותי ואז אני לוקחת כדור הרגעה (לניטין 3 מ"ג) לפעמים אחד עוזר לפעמים אני נאלצת לקחת כמה ימים ברציפות ואז המצב מתאזן. האם זה בסדר או שאני מכורה לכדורים. יש לציין שאני ממש נלחמת בכדורים ואם אני לוקחת את הכדור סימן שהמצב באמת זוועה! האם זה פתרון טוב ??? תודה וסליחה על האריכות

ריבוי המיכליות הזה מתחיל להדאיג. בסוף אני אשנה את השם שנתנו לי הוריי, מולידיי, יקיריי.

מיכל יקרה אני חושבת שהחלטתי להשתמש בשם אחר. ריבוי המיכליות מקשה ומסבך, ומבלבל את המשתתפים. אכתוב על כך בפורום. להתראות מיכל +40

מיכל שלום על המרכיב התרופתי בשאלה כדאי להתייעץ עם פסיכיאטר. בכל מקרה, לגבי ההיבט הפסיכולוגי, נשמע שהצלחת להתגבר על החרדות בעבר וטבען של חרדות שהן עלולות להופיע שוב אחת לכמה זמן. השאלה היא האם המצב כיום דורש טיפול, אולי אפילו לתקופה קצרה כדי לחזק את יכולתך להתמודד עם החרדות כמו בעבר. יתכן שכדאי לפנות למספר פגישות שכן אינני רואה סיבה לסבול, ובעיקר להרגיש שאת מאבדת שליטה במצב. אני מצרף הסבר על הטיפול בחרדה. את בוודאי יודעת את הדברים, אבל אולי כדאי לחשוב עליהם בשנית. חרדה הינה תגובת חרום טבעית של הגוף כדי להתגונן מפני סכנה. במצבים מסויימים החרדה הופכת לתופעה מעיקה וקיצונית שפוגעת באיכות החיים. כדי לטפל בחרדה צריך להבין את ההקשרים בה היא מופיעה, ללמוד להתמודד עם תגובות החרדה, ולבסוף, גם להתיידד עם החרדה, כלומר, לקבל שבמצבים מסויימים החרדה מופיעה כחלק טבעי של מהלך החיים. כל אלו יכולים להיעשות בטיפול פסיכולוגי. להלן השיטות הנפוצות ביותר לטיפול בחרדות. ישנן גישות שונות להבנה וטיפול בחרדה. באופן כללי ישנן שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. נוקטי עמדה זו סבורים שיש צורך בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח ומעמיק כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים לא מודעים שיש לעבדם בטיפול. גישה פסיכולוגית אחרת טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי ממוקד וקצר מועד ולשפר על ידי כך את איכות החיים. במידה וישנה בעיה פסיכולוגית רחבה יותר ברקע רצוי לטפל בה, אבל ניתן במקביל או באופן בלתי תלוי לטפל בחרדה. גישה זו טוענת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. הגישה הרפואית-תרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי חרדה חריפים יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. בברכה ד"ר אורן קפלן

הי אני שמחה שאתה פה. נעלמת אתמול בלי הודעה מוקדמת... וגם בגלל הפיגוע נורא דאגתי. באמת. מקווה שהכל בסדר עם המשפחה והחברים. אני חוזרת להתחבא בדפים האחוריים, מיכל

שלומי אני מקווה שגם אצלך הכל בסדר. היה הרבה בלאגן שם אתמול. יש לי ידידה שעושה סטא'ז במישפטים במשרד לעורכי דין שם בסביבה המאוד קרובה. היא אמרה לי אתמול שהיא מקווה לסיים את הסטאז' בחיים. היה שם גם את הפיגוע בסבארו. ממש נורא והיום איתן

שלומי תענה, אתה מדאיג אותי. אתה רואה כמה זה נורא כשאין מייל ולא יודעים מה קורה עם הבן אדם... ואם היה קורה לך משהו, איך היינו יודעים?! האמת שגם אם היה המייל שלך, לא היינו יודעים שום דבר, כי מי היה שם לענות... אוי העולם הוירטואלי הזה מייגע... נו, תענה כבר!

הי מיכל ואיתן, כבר נכנסתי הבוקר אבל אחר כך הגיע מישהו כאן במשרד וישב עלי חזק ורק עכשיו קיבלתי איזה שהיא הפסקה קטנה. זה פשוט נורא ואיום שיש ימים שצריך לעבוד נון סטופ. תודה על דאגתכם הכנה. אני לא גר קרוב לעיר אבל הבת שלי היתה בסביבה. למזלי כלל לא פתחתי רדיו אתמול. כשהיא הגיעה היא שאלה: נו מה דאגתם לי ? אמרתי לה: למה שאדאג ? ואז היא סיפרה לי. זה פשוט מדכא. אינעל אבי אבי אבי אבי אבי אבי אביהם של כל המחבלים האיומים והנוראים והתת אנושיים האלו !! לאן יכול המין האנושי להגיע ???? לאן יכולה השנאה להוביל ?? והעיקר : איך גומרים עם זה ?? זה נראה כאילו כלו כל הקיצין. אין לאף אחד פתרון, לא ימין ולא שמאל ולא מרכז . לא אמריקה לא אירופה שום כלום. או קיי, מה אני מתבכיין ? זה המצב במזרח התיכון. אז חברה, תיכף אני צריך לחזור לניג'ס שלי, טורים ומספרים, לא עליכם, תעשו חיים, תשכחו מהצרות, תודה שחשבתם עלי. מת עליכם ביי

איזה פחד! ראיתי לפני כמה דקות את התוכנית בערוץ שתים על המכון המשפטי באבו כביר, עם תמונות מזעזעות ורופאים שעובדים עם מתים (לפחות שניים מהם הייתי שולח מייד לאיבחון פסיכיאטרי - ומנהל המכון (היס) הודה שיש לו כישורי יחסי אנוש - בעייתיים משהו.). חוץ מזה אני לא אשתחרר מהתמונות האלו הרבה זמן. אני בחרדת מוות א ד י ר ה מה עושים? עכשיו אני בטח יפסיק לאכול דגים , אחרי שחזרתי לאכול אחרי חמש שנים. חשבתי שאני מספיק חזק ושאני חייב להתמודד עם תמונות כאלו. החיתוך של הגבר היה ממש מחריד וצילמו אותו מנקודת מבט של הראש ממש כאילו אתה מסתכל על הגוף שלך עצמך , זה כאילו אני מת וחותכים אותי. אוף

זה באמת היה סרט קשה לצפייה. בשבילי זאת הייתה הפעם השנייה שראיתי אותו (כי זה היה שידור חוזר), ועדיין זה קשה בכל פעם מחדש להסתכל ככה בלי בושה למוות בתוך העיניים. לא סתם הם מצהירים בתחילת הסרט שהסרט מכיל קטעים קשים לצפייה ... אולי עכשיו אתה יודע שיש דברים שאין באפשרותך להתמודד איתם, ורק להימנע מלצפות בתמונות כאלו שוב, על אף הסקרנות (שכן זה מה שמושך את כל מי שצפה בסרט הזה). ומהצד הלוגי אני אגיד לך, ש.. אלו החיים. זה גוף האדם. בסך הכל בובת סמרטוטים. אין מה לשפוט את הרופאים הפתולוגים שעובדים שם. זה שהם עובדים עם גופות באמת יכול להיות קשור ליכולת הסוציאליזציה הלקוייה שלהם אבל מי אמר שלאיש מחשבים אין בעייה דומה..? ...:-))) חוץ מהצד המזעזע של חיתוך הגופות יש בסרט הזה גם הרבה מציאות כואבת, ילדים שסבלו מהזנחה והתעלמות מצד הוריהם ולא יכלו לשאת יותר את המצב , הורים אלימים שהורגים במו ידיהם את ילדיהם (תינוקותיהם, השם ישמור..), אנשים חסרי בית , הרוגי פיגועים ועוד היד נטוייה. יש בסרט התעמתות עם הצד המסריח האיום והכל כך כואב של החיים ועם זה למשל היה ל י יותר קשה להתמודד. אין ספק שייקח לך זמן לעכל את מה שעינייך ראו. אבל צריך להסתכל על הצד החיובי שבדבר- לפחות הסרט הזה ממחיש לך כמה החיים יכולים להיות הפכפכים ושצריך לנצל כל רגע ולהנות מהם כי מי יודע מתי נלך גם אנחנו...?

את יודעת.. כשראיתי את הסרט הזה, תהיתי ביני לבין עצמי אם גם את רואה אותו. אולי היה כדאי שתיראי את זה כדי שתפסיקי להתייחס בכזה זילזול לחיים ולראות במוות כזה פיתרון נהדר. תאמיני לי.. אחרי שאת רואה את הגופות האלו מפוזרות להן שם כמו שקי תפוחי אדמה ומחכות שיד זרה תבתר אותן ותחטט באיברהן הפנימיים- היית אולי מקבלת קצת יותר פרופורציות למושג המוות וכמה בודד יכול להיות בן אדם - גם במותו.

שלום לרועד מפחד, בעיניי לפחות אנשים שמסוגלים להודות בכך שהם פוחדים הם הרבה פחות פחדנים מאנשים שאינם מסוגלים להודות בכך או אינם מסוגלים לחוש את הפחד. לדעתי, זה לא היה נורמאלי אלמלא היית פוחד. מנהל המכון לרפואה משפטית, שנאלץ לראות גופות מדי יום, אנשי החברה קדישא, רופאים כירורגיים ובעלי מקצועות דומים חייבים לפתח מנגנוני הגנה כדי לתפקד במצבים הללו. מנגנון ההגנה השכיח ביותר בנושא זה הוא בידוד (isolation) ובעזרתו המתבונן במחזות המפחידים הללו שם חייץ בין עולמו הריגשי ובין מה שהוא רואה, שכן אחרת לא יכול היה לתפקד באותם מצבים. אתה נשמע בחור רגיש שאינו נאלץ לראות מחזות כאלה השכם והערב לפרנסתך ולכן, ספציפית לגבי פחד זה בלבד, אני מציע לך לקחת את הזמן שלך, תגובתך נורמאלית לחלוטין ואולי הדבר היחיד שמטריד הוא שאתה מוטרד מדיי מפחד טבעי זה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין, פסיכותראפיסט פ

שלום רב! ברצוני להתייעץ, יש לי בעיה של נשירת שיער,הלכתי לרופא עור והביא לי כדורים"טריבמין"(שזה קופלקס B )והבנתי שויטמינים מקבוצות ה - B גם מרגיעים את מערכת העצבים בגוף),עכשיו לי קורה דבר דיי מוזר שכבר פעם שניה שאני לוקחת ויטמינים מקבוצת ה -B עושים לי לא טוב לנפש,כמו אי שקט בגוף,עצבים,דיכאון,בקיצור ממש ההפך ממה שאמור לעשות, ואמרתי לרופא עור שבעבר לקחתי את זה וזה נראה לי שלא עושה לי טוב וכמובן אמרתי לו את כל התופעות לוואי שעשה לי, הרופא אמא שלא יכול להיות שזה מהקופלקס B כי זה מרגיע את מערכת העצבים וממש לא יכול להיות מזה. האם כן יכול להיות מזה,??? כי אני ממש חושבת שזה כן עושה לי תופעות לוואי. אבל איך יכול להיות שזה אמור להרגיע את מערכת העצבים בגוף,ולי זה עושה ההפך??? חייבת לציין שאני לוקחת "קומדין". בתודה מראש לכל הצוות הנהדר.

שרון נסי להרגיע את הראש להרפות את הקרקפת שימי לב איך כל הראש נרגע כשאת לחוצה מאד, הקרקפת סוגרת (בלי רצונך) את שורשי השיער. ברגע שתרפי, יהיה להם מקום לגדול, כי הרי איזה עלה מלבלב כשחונקים אותו? עזבי תרופות... התרופה הכי טובה למתח זה (כמה פשוט) ...להרגע

האם ניתן, מניסיונכם כאנשי מקצוע, לשנות את דפוס המשיכה לבני זוג..? למה אני מתכוונת..- האם אני יכולה (אני מאד רוצה) להתאהב במישהו שאינו מייצג את כל מה שנמשכתי אליו עד היום, האם אני יכולה להשתחרר מדפוסי משיכה הרסניים? האם זה ניתן לשנוי (במודע או שלא במודע)??? אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי כבר שנה בערך. לאחרונה חלו מספר שינויים לטובה בחיי. התגברתי על רומן שהיה לי עם גבר נשוי, התנתקתי מאנשים שלא עשו לי טוב סיימתי את לימודיי וחזרתי לעבוד ואני משתדלת לעשות דברים שיגרמו לי אושר. אמנם התהליך לא כזה פשוט וקל, כמו שהוא אולי נשמע מדבריי,אבל הכוונה שלי היא להגיד.. שאני מרגישה שחלים בי שינויים לטובה. האם יכול להיות מצב שבו באמצעות הטיפול, אוכל גם ללמוד איך להתאהב באנשים "הנכונים"....? האם זה קרה לכם עם מטופלים? האם זה אפשרי? או שמא נגזר עלי (...) להימשך לאנשים שמחטטים בפצעיי וגורמים להם לדמם בדרך כזו או אחרת... האם אפשר להשתחרר מהצורך "ההוא" לשחזר טראומות מהעבר על ידי משיכה לבני זוג שאיתם אנחנו משחזרים את ההיסטוריה שלנו ואת החיטוט הכואב???

ליהי מתוקה הרגע ענית לשאלה שאת עצמך שאלת הרי ישנם שינויים חיוביים בחייך כעת, זאת אומרת שהתחלת לשחרר את הצורך באנשים שלא עשו לך טוב... ודאי שבאמצעות טיפול אפשר לשנות דפוסי משיכה. ברגע שתדעי מהיכן הם באים, תוכלי גם לטפל בהם. מה שחשוב מאד הוא, לטפוח לעצמך על השכם כי באמת עשית שינוי, להינות מהשינוי, וכמובן להמשיך ולדבוק רק במה שעושה לך טוב בהצלחה 3>

(איזה שם מקסים..) אני שואלת את זה כי אני נמצאת בקשר כבר שנה עם בחור מדהים שמאוהב בי עד עמקי נשמתו, רק שהוא לא ממש מייצג את סוג הגברים שנמשכתי אליהם עד כה. מכיוון שאני לא בטוחה במה שאני מרגישה אליו , היינו ידידים די טובים שפה ושם מדברים ולפעמים גם יוצאים לאנשהוא. רק שבזמן האחרון, הקשר די התהדק. אנחנו בקשר טלפוני כמעט יומיומי, ואני מתה עליו. כיף לי לקבל ממנו הודעות ולדבר איתו ואני מחכה לסופשבוע לפגוש אותו (כרגע הוא בחו"ל). בכל פעם שאני נפגשת איתו, אני לוקחת איתי לפגישה גם שני שדונים קטנים שיושבים לי על הכתפיים. אחד (השדון הרע) צוחק עליי ומייצג את ההרגשה שאין לי סיוכי להתאהב בו, שכן הוא "בחור טוב מידי" ואני רגילה למשחקים ומתח, ואילו השדון השני( הטוב כמובן) טופח לי על הכתף ואומר לי " הוא כל כך טוב בשבילך. תני לזה צ'אנס"... בקיצור.. אני לא יודעת מה לעשות. פוחדת לפספס ומצד שני פוחדת לקפוץ למיים כי אני מרגישה שאני עדיין לא בטוחה במה שאני מרגישה. אוקיי, אז אני בתהליך של שינוי, אבל שינוי מהותי כזה??!! זה ממש לשנות לעצמך את כל מה שעשה לך עד עכשיו קוקטיילים כימיים במוח..? ( הכימיה הגופנית הפיזיולוגית )... איך אפשר לשנות דבר בסיסי כזה..? אולי אם אני אדע שזה קרה למישהו. אם אני אדע שזה מוכח ,שזה אפשרי, אז אני אוכל להיות יותר אופטימית... ובגלל הסיבה הזאת ביקשתי גם את עצת הצוות.

ליהי שלום אני אנסח את שאלתך במונחים קצת שונים: כמעט מכל התמכרות בעולם ניתן להשתחרר, יש כאלו שדורשות כוחות נפש חזקים יותר, ויש כאלה שדורשות מאמץ קל. התמכרות בהגדרתה גורמת להנאה מסויימת עם מחיר כבד מדי. בהחלט תוכלי להיגמל מההרגל השלילי ממנו את מנסה להיפתר ונשמע שיש לך את הרצון והמוטיבציה לכך. הבעיה שבכך תצטרכי לוותר גם על ההנאה או התגמול שקיבלת עד היום מהקשרים ההרסניים (נשמע מוזר?). אם תביני יותר טוב מה הם משרתים עבורך תוכלי אולי למצוא תחליף שיגבה ממך פחות מחיר. תמיד קל יותר להשתחרר מהתמכרות כשיש תחליף. אני מקווה שהאנלוגיה ברורה. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

אני מבינה בדיוק על מה אתה מדבר..., ומדברייך משתמע, שאמנם קיימת אפשרות כזו אך השינוי אינו מהותי אלא מעט יותר "מעודן". האם הבנתי נכון? ואם הבנתי נכון, מה הסיכוי ( אם בכלל )להימשך למי שמייצג בדיוק את ה ה י פ ך ממה שרציתי עד היום (גם מבחינת מראה חיצוני וגם מבחינת אופי והתנהגות כמובן)? לא "מעט שונה", לא "בערך", אלא- מישהו ממש "אחר", מישהו שאני פשוט לא רגילה להתאהב בו ? מקווה שאני ברורה כי אני מתקשה למצוא את המילים המתאימות...

שלום ליהי קראתי את שאלתך החשובה ואני בהחלט מצטרף לדעתו של ד"ר קפלן. מה שד"ר קפלן מכנה "תגמול" או "הנאה" שיש לך מהקשרים הרומנטיים שאת מתארת ידוע כ"רווח מישני" (secondary gain). האינסטינקט המיידי של אנשים רבים כשהם רואים אדם במצוקה מסויימת הוא לחבקו, להתקרב אליו, ללטף אותו,בייחוד אם הוא נחמד לנו. עם הזמן,במידה ומדובר במצוקה כרונית, אותו אדם עלול ליצור, במודע או שלא במודע, אסוציאציה בין מצוקתו ובין היחס הטוב שהוא מקבל בגללה וכמעט בלי לשים לב, להיווכח שמצוקתו "משתלמת" לו. אני לא חושב שאת "נהנית" מקשרים אלה, במובן הפשטני של המילה, אך לפחות אחת הדוגמאות שציינת, קשר עם גבר נשוי, מבטאת תסריט ידוע מראש של כאב וסבל, שבידייך למנוע אותו. את כותב שאת נמצאת בטיפול ונראה שאת מפיקה ממנו והופכת יותר ויותר מודעת לעצמך ולקשייך. אלא שמודעות היא תנאי הכרחי אך לא מספיק. יש חלק שהוא באחריותך בלבד. העובדה שאת נמשכת כל הזמן לאובייקטים הגורמים לך סבל מעידה על כוונה ובכוונה זו יש לטפל, ולא בשינוי המשיכה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין פסיכותראפיסט

קודם כל ברוך הבא לפורום ובהצלחה.. רציתי לשאול אותך למה התכוונת כשכתבת שיש לטפל בכוונה. מהי אותה "כוונה" ? למה אתה מתכוון בדיוק?

היי ראו תגובתי בהמשך לעץ בעמוד הקודם. ליל מנוחה לכולנו מיכל +40

קראתי את תגובתך. מאחלת לך לילה טוב וחלומות מענגים..... נטע

תודה חמודה, גם לך.

הי כמו שהבטחתי לך בצהריים, חזרתי, אחרי שקראתי את כל ההתכתבויות הקודמות. דבר ראשון, כתבת לי היום שאת כבר לא כל כך מאוכזבת וזה נשמע לי הרבה יותר טוב מהמצב שלך לפני שלושה ארבעה ימים. האם הגעת למסקנה המוצדקת שבעצם אין ממה להתאכזב? לפי מה שאת מתארת הבעיה היא אצלו. אני מכירה רק את הצד שלך ולכן לא יכולה לומר כלום על התנהגותך אליו כי הוא לא פה לספר לי מה הוא מרגיש. אני יכולה רק לשער. דבר ידוע הוא שבמצבי לחץ האדם מתגלה במערומיו. כלומר, האדם כל כך פגיע שכל תכונותיו גם הטובות וגם הרעות באות לידי ביטוי. לא סתם מומלץ לגור ביחד לפני החתונה... נדמה לי שמיכל 40+ כתבה לך שטוב שהוא ברח עכשיו ולא בלילה כשבחדר השני צורח תינוק...כי אז היה הרבה הרבה יותר גרוע. אז תתנחמי בזה. כן, הוא הפכפך. הוא אוהב אותך אבל עדיין לא מוכן למחוייבות רצינית. הוא רוצה להיות איתך אבל גם לנסוע. את הרי לא ממש יודעת מתי הוא החליט לנסוע. יכול להיות שהוא חשב על זה הרבה זמן ורק עכשיו מצא הזדמנות להגיד לך. יכול להיות שהוא צריך לחפש את עצמו לבד. בלעדייך. וזו הדרך שלו להפרד. דרך בהחלט לא מקובלת על אף אחד, אבל זו הדרך שלו. ואת לא חייבת לסבול אותה. אז אם הסכמנו שהבעיה היא אצלו, וזו יכולה להיות בעית לחץ ממחוייבות וזו יכולה להיות גם בעיה נפשית מסויימת, את לא תשני אותו. הוא כזה. נקודה. עכשיו תחליטי אם את רוצה אותו ככה או לא. אם כן אז תשארי אבל את תשאי בתוצאות הכואבות. אם את לא רוצה אותו ככה אז תלכי כי כמו שאמרתי קודם את לא תשני אותו. ובקשר לאהבה שלך אליו, איתן כתב לך על הזמן שיעשה את שלו. זה אולי נשמע לך לא לעניין עכשיו אבל הזמן הוא הרופא הכי טוב במצבים כאלה. אז קחי לך את הזמן הזה שהוא לא פה ולא מפריע לך לחשוב ותעשי חשבון נפש. בחשבון הנפש הזה יהיו שתי רשימות עיקריות. את והחבר הבא שלך. ברשימת החבר הבא שלך יהיו כל היתרונות שאת רוצה שיהיו לו, כל החסרונות שאיתם את מוכנה להתמודד וכל החסרונות שאיתם את לא מוכנה להתמודד בשום פנים ואופן. (מנסיונך את כבר יודעת מהם בדיוק). בטבלה של עצמך יהיו גם יתרונות וחסרונות אבל הפעם תחשבי על אילו חסרונות את יכולה לעבוד לקראת הקשר הבא כך שיהפכו ליתרונות. אחרי שתעשי רשימה של כל היתרונות שלך וכל החסרונות שאת רוצה לשפר תראי איזה בן אדם מקסים תהיי בעיני עצמך. וכך תצאי אל העולם. חזקה ומחוזקת יותר. אל תתני לדברים שמחלישים אותך להיות חזקים ממך. תני להם לעבור לידך ולא עלייך. תחשבי על היתרונות החזקים שלך שבזכותם החבר ההוא יתאהב בך ובזכותם יתאהבו בך אחרים. בהצלחה בכל, מקווה שעזרתי במשהו, מיכל.

איזה יופי של התבטאות בהירה, קולעת ומעודדת. גם אני שנמצאתי במצב של מיכל לפני זמן לא רב הצלחתי להתעודד.

ערב טוב מיכל אהבתי את תגובתך. הקפת את הבעיה מכל צדדיה ואספקטיה....לא השארת לי כלום.....חמודה. אני חושבת שהמאוכזבת יכולה להפיק הרבה מאוד מתשובות מעמיקות כאלה, יש לי תחושה שהעובדה שזו אהבתה הראשונה, הבלבול שלה, וגילה הצעיר -מקשים עליה את החיים. מאוכזבת יקרה - תני לחברך ללכת. אנחנו אמנם קוראים את הגרסה שלך בלבד, ואיננו שופטי בית המשפט העליון. אבל אנחנו, מנסים להיות אובייקטיבים, והסיפור הזה נשמע לא טוב. אם קשה לך לתת לחברך ללכת--- קחי את את נעלייך, וצאי לדרך חדשה. לא כל אהבה ראשונה נגמרת בצורה כל כך בוטה ופוגעת, וחבל שהתנסית בפינאלה כל כך מעליב. יש אהבות שמחות יותר. פני להן מקום בליבך. לילה טוב מיכל+40

מיכל שלום ראשית אודה לכם על ההתיחסות למכתבי, אך ישנם דברים בסיסיים שנראה לי שפשוט לא ציינתי ולכן אתם הבנתם אותי אך לא לגמרי, אני לא איזו צעירונת שלא התנסתה בכלום בחייה וזו לא אהבתי הראשונה, אני בת 26 עוד מאט וחברי קטן ממני בשנה וחצי, או ליתר דיוק חברי לשעבר , ולגבי לקחת תרמיל ולצאת בא לי , אך לפעמים צריך לחשוב קצת על העתיד שלנו ולא לברוח, הרי ציינתי שאת החבר שלי הכרתי באוסטרליה, והייתי ביחד איתו שם חצי שנה , ואז הייתי חייבת לבוא לארץ מסיבות משפחתיות, ואז הוא בא אחרי אחרי חודש וחצי למרות שהתוכניות שלו עם החבר שיצא איתו לטייל היו שונות ומאוד מגוונות , אז מה שאני חושבת זה שאת מה שהוא לא הספיק לעשות "בגללי" הוא היה חייב להשלים, גם הסיבה שהוא קצת יותר צעיר ממני משפיעה פה, מפני שבחורה לפחות אני , מתבגרת יותר מהר מהגבר , ועל פי כמה וכמה אם הוא יותר קטן ממני אז זה ברור שהראש שלי חושב יותר גדולורציני ממנו, לא קשור לאהבה כי גם אני מודעת לכך שהוא מאוד אוהב אותי אחרי הכל אני זו שהייתי איתו, ולדעתי זו הבעיה שאני בשלה ומוכנה לחיים היותר רציניים והוא כנראה עדיין לא, יחד עם כל זאת אני לא יכולה לומר עליו שהוא בן-אדם לא טוב , בדיוק ההפך בגלל אופיו התאהבתי בו, אין לו כסף ואין לו יופי , אני לעומת זאת יכולה לומר שאני יודעת שוב שהוא אוהב אותי אבל ,הסיבה שהוא התאהב בי בהתחלה היתה בגלל מראי החיצוני שהוא טוב מאוד , כנראה שזה בסוף לא מה שעזר לי, כי זה חסר חשיבות לפחות כחה אני רואה את זה כרגע, אז נכון הדרך בה הוא בחר לברוח כואבת מאוד ואפילו לא מתחשבת אז מה אני יכולה לעשות? אני לא רוצה לחלק מחמאות לעצמי מיכל , אבל באמת כמוני הוא לא ימצא מכל הבחינות, נתתי לו הכל מהכל, וכל הלב , אולי גם זו חלק מהטעות כי למדתי שלא צריך לתת הכל אלה להשאיר קצת בישביל האתגר, אני רק מקווה שבזמן שהוא ישהה שם , שהוא יעשה חשבון נפש עם עצמו וידע להעריך אותי על מה שאני , זה יהיה מאוד חשוב לי, נכון זה כואב , אבל אני יתגבר יש לי הרבה מה להציע לעולם ובכלל לעצמי בראש ובראשונה, אני טועה אבל אני ישקר אם אני יאמר שאני לא מחכה לטלפון שלו, אני רוצה לא לחכות וכבר התחלתי לעבוד על עצמי, מיכל חלק גדול מהאכזבה זו הצפיה שהיתה לי ממנו, לגבי העתיד אבל שוב אני מאמינה שמה שצריך להיות יקרה , גם אם הוא ינסה להלחם בעצמו,אםזה זה לא יעזור לאף אחד בינתיים אני חיה את חיי, ומתחילה לפתוח הרבה דלתות לגבי עיסוקיי השונים בחיים , פעם זה היה רק הוא, כל זמן פנוי רק הוא, לא יותר, אני מקווה שהוא באמת יהנה שם וימצא את עצמו, ומברכת אותו שהאל תמיד יהיה איתו וישמור עליו, אני כבר לא כועסת על אף אחד , ואם יש מישהוא אותו אני מאשימה זה רק את עצמי ורק את ההתנהגות שלי שלא ידעתי איך להתנהג איתו, שוב בחיים לא צריך לתת מכל הנשמה זה השיעור שלי. את לא חושבת כחה? בכל אופן תודה , תודה ותודה אשמח לשמוע תגובתך ביי

מאוכזבת תקראי את מה שצוות הבנות המקסימות האלו כתבו. במיוחד מיכל. אני לא הייתי מעיז להתווכח איתן:))) או לחלוק עליהן:))) הן ממש טובות:)) תלמדי ושיהיה לך בהצלחה איתן

תודה. ושלחתי מייל. קצר.

תודה לך. ליל מנוחה מיכל +40 הערה= גם לך יש סגנון....הייתי אומרת שהוא יותר חד וחלק כזה... שבא מנקודת ראות גברית. וטוב שיש גם גברים רגישים לזולת. אני מחפשת אחד כזה גדול. ביי

שלום, רציתי לשאול לגביי גלולת ה"פלא" שנקראת פרוזאק. אני בקשר עם גבר בן 45 שמשתמש בערך כחצי שנה באופן לא כ"כ סדיר בגלולה שנקראת פרוזאק. האם תרופה מסוג זה משנה את הבנאדם? האם בגלל השימוש בתרופה פסיכיאטרית, הוא "אדם" אחר ממה שהוא היה לולא היה משתמש בתרופה? מה יקרה לו אם יפסיק את השימוש בתרופה? יש לציין שאני לא סומכת על הרופא שרשם לו את התרופה, שכן זהו רופא מושחת ובעייתי, מסיבות שונות אותן לא אפרט כאן. שאלה נוספת, בנוסף לתרופות, הוא גם מעשן סיגריות וסם מסוג גראס, כבר שנים ארוכות על בסיס יומיומי, האם יש "התנגשות" בין החומרים - פרוזאק וגראס? האם זה מסוכן לבריאות שלו. אני מאוד מודאגת, ואין לי למי לפנות, תודה רבה מראש סמדר

תגידי לי אין לך מה לעשות בחיים רק לצאת עם גבר שמעשן גראס באופן קבוע???????? לגבי נטילת הפרוזאק, הכרתי אנשים מקסימים, עדינים ומעניקים שבגלל טראומה או משבר או מצב נפשי נוטלים פרוזאק . לא רואה בעיה בלצאת עם גבר כזה.

אני יותר מודאג מהגראס יותר מאשר הפרוזאק ועוד יותר מודאג מזה שאת מיסתובבת אם "גראסיונר" מגיע לך קצת יותר טוב...את לא חושבת????

הי סמדר, למידע נוסף גשי לאתר:http://www.infomed.co.il/default.htm

http://www.infomed.co.il/default.htm סליחה, טעיתי בתגובה הקודמת....

סמדר שלום לא כתבת מה השנוי שאת רואה ? למה הוא לקוח את התרופה במה נעזר ובמה לא וכן הלאה כללית שמוש מרובה בגראס עשוי לרמז שהתרוהפ אינה מעוילה מספיק וכדאי אולי לשנות את התרופה או את המנון מכל מקום הפתרון פשוט - למצוא רופא שאתם סומכים עליו ולהיות בתוך מעקב ויעוץ מסודרים בברכה עמי

טוב, ראשית אני מצטערת שאני פותחת פה כל הזמן הודעות לאותה הבעיה, אך אנסה להסביר... טוב- אני סובלת מחרדה חברתית, נמצאת בטיפול קבוצתי (דרך אגב, הוא מאוד עוזר) אך בד בבד קיים הצורך לטיפול מהיר בסימפטומים (הפיזיים) שמונעים ממני יציאה מן המצב המאוד בעייתי שלי- בשל החרדה אני לא מסוגלת לעבוד, לצאת לבלות וכדומה (עד לפני כ- 4 חודשים תפקדתי כרגיל, הווה אומר: עבודה, יציאות לבילויים, מפגשים עם חברים וכו'). לכן פניתי אל הפסיכיאטרית במקום בו אני מטופלת והיא רשמה לי "קסנקס" במינון של 0.25 מ"ג ליום. כשהגעתי הביתה ביררתי קצת על הכדור ומה שנתברר לי הוא- כי הכדור מאוד ממכר וכי יש לו תופעות לוואי חמורות, לכן לא התחלתי להשתמש בו. פניתי לפורומים שונים וכל אחד אומר משהו אחר: "אל תתקרבי לקסנקס, הוא ממכר, מסוכן וכו'", "תבררי בקשר לקלונקס" וכל אחד המליץ על משהו אחר. עכשיו, איך אני אדע מה לעשות?! היום התקשרתי לפיסכיאטרית ואמרתי לה מה הבעיה שלי, היא נשמעה לא מרוצה (למעשה אני חלקתי על דעתה בכך שביררתי על הכדור) ואני חוששת שהיא תשאר בשלה. מה לדעתכם כדאי לעשות? בבקשה תענו לי מהר, אני לא רואה מוצא מהמצב שאני נמצאת בו כרגע, אני רוצה בשנוי... תודה מראש

לין היי, קסנקס מאוד ממכר, יש כדורים הרבה יותר טובים שאינם ממכרים ותופעות הלואי שלהם מעטות יחסית. גם קלונקס - גרוע כנ"ל. תפתחי חיפוש באתר וואלה ובMSN בנושא:אגרופוביה ותמצאי מידע רב בנושא. בכלל פסיכיאטרית שאינה מוכנה להקשיב, זאת מכה... אולי תחליפי אותה? יש טובים ואנושיים ממנה.

פסיכיאטר שנעלב כאשר חולקים על דעתו ?? שאחרים ילכו אליו ולא את!!

אני שמח שהרבה אמרו לך לא להתקרב לקסנקס ולקלונקס זה אומר שחדלנו ליהיות שפני ניסיונות ואני שמח על כך!! ובכן שוב אל תתחילי אם קסנקס או כל כדור ממשפ הבנזאופינים ההתמכרות קלה ...הגמילה קשה החרדות יגברו..והמינון יגדל!! לצערי יש עדיין פסיכיאטרים שמחפש חיים קלים..ושקט תעשייתי!!! אל תתרגשי מהפסיכיאטרית...שתלך לעזאזל..את בשבילה סתם עוד שם ועוד כרטיסיה!! תחזרי אליה אם ביטחון ןתראי לה שאת לא פריארית ותדרשי ממנה "סרוקסאט" או אפקסור" אני אישית מעדיף "אפקסור" כי אחרי מבול התרופות שלקחתי כולל התמכרות וגמילה קשה..הגעתי למסקנה ותאמיני לי שהפכתי כל אבן... והמסקנה היא ש"אפקסור הכי מתאים לבעיה... ואני לא יתחיל להסביר לך איך זה עובד אבל זה הכי מתאים ואם הכי פחות תופעות לוואי... אבל מה צריך לתת לו זמן להתחיל ברבע כדור ליום למשך שבוע ואז 2 רבעים לעוד שבוע וכך עד שמגיעים באופן הדרגתי למינון של 2 כדורים בהצלחה

אני אמורה לקבוע תור מחר,אז לפגישה הבאה שלי אני אבוא מוכנה. שוב תודה ומקווה שיהיו לי חדשות טובות.

לין שלום השמוש בכדורים דוגמת קסנקס וליום ודומיהם אכן שנוי במחלוקת יתרונם שמספקים פתרון מהיר החסרון שלטווח ארוך אין תועלת ויתכן שאולי החמרה בנוסף הם ממכרים תרופות אחרות מועילות יותר אולם לוקח להם זמן ארוך להשפעה (בדרך כלל כשלושה חודשים) בקצור אין פתרון מהיר וטוב בברכה עמי

שלום אני בן 24, עובד, וגר עם ההורים. יש לי שאלה או בעיה שהייתי רוצה להתייעץ עליה ולקבל את תגובותיכם. יש לי בעיה של חוסר ביטחון עצמי. אני מעדיף להסתגר בעצמי וכמעט לא נפגש עם אנשים למטרות חברתיות. אם אני כבר מגיע למפגש חברתי, אני עומד בצד ולא מדבר או יוצר קשר. חשבתי על כך שבצורה כזו אני מוגן ולא פגיע. בכל זאת, אומרים לי שאני צריך לצאת ולהכיר אנשים ולא להישאר סגור עם עצמי. חשוב לציין שאני לקוי ראיה ושמיעה מלידה. אני יכול לראות ולשמוע, אבל עם הפרעות. לכן יש לי גם ליקוי קל בדיבור. זה בוודאי לא מוסיף לדימוי העצמי שלי. הייתי בכל מיני מסגרות חברתיות בעבר אבל לא הצלחתי להתחבר. יותר קל לי במסגרת של "אחד על אחד". עד היום לא היה לי קשר רציני עם בחורה. הייתי שמח לשמוע את תגובותיכם, האם וכיצד אפשר לשנות את המצב. בתודה דן.

שים זיין על כולם ותעשה מה בראש שלך ואל תראה איש ....ממטר ואל תכניס לעצמיך שטויות

שים זיין על כולם ותעשה מה בראש שלך ואל תראה איש ....ממטר ואל תכניס לעצמיך שטויות

שים זיין על כולם ותעשה מה בראש שלך ואל תראה איש ....ממטר ואל תכניס לעצמיך שטויות

דן, תארת מצב מסויים, אבל לא כתבת אם אתה בעצם רוצה לשנות אותו... אני יוצאת מתוך נקודת הנחה, שאם כבר כתבת פה, אז כנראה מאוד מפריע לך - למרות שלא ציינת את זה. אפשר לשנות את המצב, אבל שיפור של דימוי עצמי לקוי זה משהו שמצריך, לרוב, עזרה מקצועית. מדוע שלא תפנה לפסיכולוג? וזה בתנאי שאתה באמת רוצה לשנות את המצב.

שלום לכולם, אשמח על כל תגובה שתתקבל להודעה הזו. אני בת 26, בחורה רגילה לכאורה. עובדת במשרה מלאה וסטודנטית בזמן הפנוי שנשאר. נראית לא רע, חייכנית, אינטליגנטית, חברותית, נראית די מרוצה מהחיים. ומאחורי המסיכה מסתתרת האמת המרה. כבר שש שנים שאני בתוך מערבולת. כל מה שמעניין אותי נע סביב האוכל והרזון. קוראים לזה בולימיה. בגדול - כמעט כל מה שאני אוכלת, אני מקיאה. אני עולה ויורדת במשקל כל הזמן. יש לציין שאני לא רזה מאד, כמו שאולי זה נשמע; המשקל שלי תקין לגמרי, אני דיי רזה אבל לא רזה מידי. הסיפור התחיל בצבא, ונמשך ונמשך, ואני לא מצליחה לצאת מזה. ניסיתי עשרות פעמים להפסיק. פעם אחת אפילו הצלחתי להפסיק וחודשיים שלמים חייתי נפלא, ואפילו לא התאמצתי (כנראה שהייתי אז במצב נפשי יציב וזה פשוט קרה לבד). אבל אז צץ איזשהו טריגר שהפיל אותי שוב. אני מצליחה להסתיר את זה נפלא. המשפחה שלי לא יודעת, למרות שכמעט שנה חייתי בבית אמי והייתי מקיאה לה בשירותים לפחות פעם ביום. חייתי עם חבר שלי שנתיים, ולא היה לו שמץ של מושג. גם היום אני חיה עם חבר, והוא לא יודע מזה. הורג אותי - איך לעזאזל הם לא שמים לב?? אני כל כך טובה בלהסתיר? לדעתי, הכל טמון בעבר שלי, בילדות שלי, ביחס של אמא שלי אלי, ובחיים הקשים מאד שעברו עלי. לא אפרט אבל חוויתי דברים לא קלים, כבר מגיל קטן. שורה תחתונה - נמאס לי מזה. נמאס לי ואני לא יודעת מה לעשות. אין לי כסף לפנות לטיפול (אם היה, מזמן הייתי עושה את זה, מתגברת על הבושה והולכת על זה). מעבר לבעייה הנפשית, יש גם את הבעיה הגופנית שנוצרה: הקיבה שלי פשוט הרוסה - כל מערכת העיכול שלי פגועה. אני לא מסוגלת לאכול כמו בן-אדם, מהסיבה הפשוטה שהמזון לא מתעכל כמו שצריך; הוא מתעכל מאד לאט, ובינתיים האוכל פשוט מתקלקל בקיבה (אני מרגישה את זה בגלל תופעות לוואי למיניהן). ניסיתי לקחת כדורים שאמורים להקל על העיכול, אבל לא עזרו לי. אנא, תגובות. תמיכה. מכאלה שיכולים לעזור, מכאלה שאולי חוו את זה, שמכירים מישהו/מישהי שעברו/עוברים את זה, מסתם אנשים שיש להם מה להגיד, אנא. אף אחד מהאנשים סביבי לא יודע, כך שלמעשה אין לי איש לדבר איתו. תודה.

למור היקרה, אחרי כ"כ הרבה זמן עם הבעיה קשה ביותר וכמעט בלתי אפשרי להתגבר ללא עזרה על בולימיה. אפשר לפנות דרך הקופה למרפאה לבעיות אכילה שליד בי"ח באזור מגוריך. את יכולה לפנות לרופא המשפחה ואם את לא רוצה שידעו- תבקשי הפניה לדיאטנית והיא תפנה אותך. אל תזניחי תתחילי לבקש עזרה, ותהיי מוכנה לקבלה. בהצלחה.

היי מור את בהחלט טובה בלהסתיר , מה גם שהפחד מה יחשבו עליי "תורם" לעניין.ואני מניח שגם אם לא ציינת זאת את גם טובה בלהקשיב לחברים ליעץ ולנסות לפתור להם את הבעיות. יש לי תחושה שאת בעלת אישיות חזקה עם המון כוחות והמוצא היחיד שנשאר לך להתמודד עם עוולות שאנשים אחרים גרמו לך הוא לפגוע ולהרוס את עצמיך. לדעתי את נמצאת בדרך הנכונה במסעיך הארוך והמייגע. עצם העובדה שאת לראשונה משתפת אחרים בבעיתך מצביע על המודעות שלך לבעיה ועל הרצון להפנות את האנרגיה ללסיע לעצמיך.אני סבור שאת צריכה לראות את הבעיה ולהשתחרר מרגשות האשם. אין ספק שאת זכאית לקבל יעוץ וטיפול מקצועי אמין ונכון שיתאים לאישיותך ורצונך. עולה בדעתי כמה אפשריות : שלא יעלו לך ממון רב. 1) כסטודנטית את רשאית לפנות ליעוץ הפסכולוגי של האונברסיטה 2. לרופא /ה המשפחה 3. לפסכולוג שעובד עם הקופה (אם את במכבי למשל) אני סמוך ובטוח שכל אחד מהגורמים שציינתי ישמור על כבודך ת פרטיותך . בהצלחה נ.ב אוליי כדאי שתנסי לחשוב על חברה או מישהו המשפחה שאת יכולה לסמוך על עליה או עליו שילוו אותך בחוויה החדשה. לפחות בהתחלה וגם אם אין אחד כזה אז עשי זאת בעצמיך. ומוטב שעה אחת קודם המון הצלחה תומך ומחזק צל

נטע, תודה רבה, את נשמעת בחורה על הכיפאק ! הממ ... מה אני מרגישה? אוקיי הרבה זמן לא היה לי התקף חרדה אלא חרדה כללית . אני בדרך כלל מרגישה חנקים ומפחדת שאני אחנק למוות. עוד דברים שאני מפחדת מהם הם (קשה, יש כ"כ הרבה) : המוות . כמובן. האמת היא שאני מפחדת ללכת למקום ציבורי, לאבד שליטה ולהתעלף (להתעלף זה מה שיכול לקרות אומרים לי, אבל אני חושבת שאני אמות אם זה יקרה לי ולא רק אתעלף) אני מפחדת שאני אהיה לבד ואשתגע ולא יהיה אף אחד שיעזור לי . לא יודעת אם יש לי חרדה חברתית : איך היא מתבטאת ? היה לי פסיכיאטר אבל הוא עצבן אותי , הוא רשם כל מה שאמרתי , ואת כל ההרגשות שלי וזה היה כמו לדבר אל רשמקול ולא הרגשתי שהוא מבין אותי בכלל ... גם התרופות שלו לא השפיעו עלי אז הפסקתי. כלומר הפרוזק כן השפיע אבל הרגשתי כמו איזה רובוט ... הפחד הכי גדול שלי הוא ללכת למקום רחוק ולא לחזור הביתה, התפתחה אצלי קלסטרופוביה ואלגרופוביה. שלוש שנים לא עליתי במעליות אבל התחזקתי ואזרתי אומץ לעלות במעליות. הדבר שאני הכי אוהבת זה לטייל -וחבל שבעיות החרדה מונעות ממני את זה. למשל אם אני רואה מדבר, אני מפחדת ללכת בו למקום שלא רואים את האוטו ממנו ,כי אני מפחדת שלא אוכל לחזור הביתה...ודברים כאלה, נשמע מוכר?

הי ניצן, חרדה חברתית נקראת אגרופוביה והיא מתבטאת בפחד ממקומות ציבוריים ומרחבים פתוחים, וזה כנראה מה שאת מרגישה. אני מכירה פסיכיאטר טוב, אנושי וחם, לדעתי כדאי לך לפנות אליו. יש לפעמים אנשי מקצוע שאין לנו כימיה איתם כמו הפסיכיאטר שטיפל בך. כדאי לפנות למישהו אחר. לדעתי אסור לך לוותר, שוב, אין סיבה שבחורה צעירה ומוכשרת כמוך תסבול ותתיסר . אפשר לשלב טיפול תרופתי יחד עם טיפול פסיכולוגי התנהגותי. אם תרצי אתן לך פרטים נוספים. נטע

למיטב ידיעתי חרדה חברתית נקראת "SOCIAL ANXIATY" וכשמה כן היא... משמעותה- פחד ברמה גבוהה ממצבים חברתיים (יציאה לרחוב-כי שם יש אנשים, עבודה, ובכלל הפחד מתגובות האנשים). אגרופוביה משמעה- פחד מ"החוץ" בלי קשר להימצאות אנשים/ חברה. לדעתי יש להעמיד דברים על דיוקם, דרך אגב גם אני אובחנתי כסובלת מ"חרדה חברתית"- אני נמצאת בקבוצה טיפולית (לדעתי יותר טוב, מכיוון שזה מעמיד אותך מול קבוצת אנשים ולא טיפול פרטני שאמנם עוזר, אך לא מעמיד אותך מול החברה שבגללה את סובלת.)

היי נטע! הממ ובכן, כנראה שאני סובלת אז מחרדה חברתית בנוסף ... יש שם לחרדה "רחוק מהבית" ? :) סתם. הממ לא שיערתי שיכולות להיות כמה חרדות ביחד... מעניין אותי הם אותם פסיכיאטרים\פסיכולוגים יכולים להגיע לשורש הבעיה ללא ניחושים פרועים או תבניות פרוידיאניות שלימדוהם מוריהם (כמו אותו פסיכולוג\ פסיכיאטר שסיפרתי לך שהלביש עלי התעללות מינית \ הטרדה מינית או מה שזה לא יהיה...) למרות שכרגע הני מעוניינת בפתירת הבעיה ולא אכפת לי מהשורש , אלא שאני בנאדם סקרן ...אם הדבר אפשרי: ידיעה של מה גרם לחרדות הללו לפרוץ בפתאומיות רבה ובחוזקה רבה... חבל שגופנו לא יודע לרפות עצמו לבד , כגון התמודדות עם כל חרדה בזמנה ופתירת הגוף ללא עזרה מבחוץ. כלומר , ברור שגופי הצליח איכשהו להתמודד עם החרדות האלו ללא פסיכיאטרים ופסיכולוגים ותרופות, אבל הוא הגיע עד גבול מסויים שבו נתקעתי... הייתי מעוניינת בפרטי הפסיכיאטר אשר מתעסק עם אגרופוביה. אלי הוא יכול לעזור לחרדות במכלול או רק בבעיה ספציפית,כגון אגרופוביה? אשמח לדעת עוד. אני גרה באיזור אשקלון . כך שבוודאי אם הוא גר בחיפה אין לי "שימוש" בו מפני בעיית המרחק. בתודה,ניצן

האמת היא שאני צריך פתרון לאגרופוביה מבחינת הגישות הפסיכואנליטית,ריפואית,קוגניטיבית בבקשה!!!!!

שלום , מהו מצב פסיכוטי ? האם הוא יכול להתפתח מחרדה שגברה ? האם זוהי מחלת נפש ? תודה על התייחסות מהירה ...

יעל מצב פסיכוטי הוא מצב נפשי בו אדם מאבד את בוחן המציאות ורואה בדמיונותיו מציאות. המצב הפסיכוטי יכול לאפיין מצבים נפשיים שונים, גם מחלות מסויימות. הוא לא נובע מחרדה אם כי מצבי חרדה עלולים להאיץ תהליכים פסיכוטיים שהיו נטועים כבר קודם. ועכשיו, מעבר לדיון התיאורטי שעלול רק להגביר את החרדה כל עוד הוא נותר תיאורטי, מה באמת מטריד אותך? בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב , אני פונה אליך בקשר לאחי . בקצרה , הוא נמצא במסגרת טיפולית שבה קיבל סרוקסט כדור אחד וכדור אחד של זיפרקסה (20 מ"ג ) . אחי הוא נער נבון מאוד ולעיתים מניפולטיבי היות והוא מעוניין לצאת מהמסגרת הזמנית בה הוא נמצא ולחזור הביתה . הצוות הרפואי גם מתייחס אליו ככזה( אציין כי פסיכיאטרית שמכירה אותו מהבית אמרה לו כי הוא צריך להיות בבית ולא באף מקום אחר ועל זנ הוא גם מתבסס ) . בסופ"ש האחרון החליטו להחליף לו את הזיפרקסה לפרפנן היות וזה באבקה ( הוא רימה ולא לקח כדור אחד של זיפרקסה ) ולמחרת היו לו עוויתות קשות ותנועות גוף מוזרות . כשראינו זאת נבהלנו מאוד והוזמן רופא תורן אשר טען כי הוא חושב שאין זה מהתרופה אך ייתכן והוא טועה . למחרת הם לא נתנו לו את התרופה הזו והעוויתות נעלמו והצוות הרפואי טען כי אחי עשה הצגות . שאלתי אותם איך אפשר להציג אוויתו שכאלו במשך 4-5 שעות ? זה פשוט לא הגיוני . אז הם ענו כי אחי כל כך מניפולטיבי ושהוא מסוגל לכל . אני מאוד בספק אם זה נכון אחרת איך זה שהעוויתות נעלמו ביום שבו הופסקה התרופה ? האם אני צודקת ? תשובתך המהירה מאוד מאוד חשובה .... תודה .

קרן שלום אין תשובה חדמשמעית חשוב גם לראות את העוויתות יתכן שנגרמו מהכדורים מה שאני שומע שאינך סומכת על הצוות בשאלות שונות ואת זה כדאי אולי לברר ם במקום לעסוק בפרט ספציפי מדוע אינך סומכת עליהם ? האם אחיך גם הוא אינו סומך עליהם ? מדוע הם אינם סומכים עליו ? בברכה עמי

ד"ר שלום , אין כאן עניין של האם אני סומכת על הצוות המקורי או לא ? אני פשוט מודעת לכך שקשה מאוד להגיע לאבחנה מדוייקת היות ואין זה מדע מדוייק וזה גם מאוד מורכב . הרושם שהתקבל בקרב הצוות הרפואי הוא כי אחי הוא נער מאוד מאוד אינטיליגנט וכי הוא מסוגל לבצע מניפולציות רבות בכדי לצאת מהמקום בו הוא נמצא . מהיום הראשון בו הוא שהה במקום הוא תפס כל אחד וניסה לשכנעו שיוציא אותו משם ( בחלקו הוא לא אשם שכן פסיכיאטרית מהבית אשר מכירה אותו אמרה לו אינספור פעמים כי הוא לא צריך להיות בשום מקום ובשום מח' פתוחה ועל זה הוא מסתמך כל פעם ). וכשקרה המקרה ההוא עם הפרפנן הם עדיין חשבו כי מדובר בהצגות שלו למרות שהעוויתות האלו נמשכו מס' שעות . יש לי פשוט הרגשה כי ייתכן שהם טועים או מרחיקים לכת בכל המושג שהם קיבלו עליו ... תודה על התייחסותך לעניין ...

שלום לכולכם, אגוזים. תמרים ותאנים - אני מאוד אוהבת. אני...צמחונית. יש בהם המון ברזל ו -B12 .... יש גברים מתוקים כאלה, ללא ספק. אך "מי שנכוה ברותחין - נזהר בצוננים", מיכל +40 - את יודעת למה אני מתכוונת. גבר שלא התאים לי במסגרת הנישואים, יכול להיות חבר ובעל טוב לאישה אחרת, אני לא שוללת את מסגרת הנישואים, אך ישנם מצבים בהם אין ברירה וצריך להתגרש. יעוץ לא פותר תמיד את כל הבעיות. כשמפסיקים לאהוב, לכבד ולהעריך האחד את השני - צריך להפרד, רצוי בלי "הפצצות" וכיסוחים. היום - אני ובעלי לשעבר חברים טובים, יותר משהיינו במסגרת הנישואים. אנחנו משוחחים, נפגשים ונהנים האחד מחברתו של השני. הדבר נפלא לילדים, הם מרגישים שאחרי מספר שנים של שתיקה רועמת ההורים שלהם איתם ובשבילם, ב י ח ד. עברנו תהליך שהחל בטינה, כעסים וגירושים מהירים וכואבים. שנינו צמחנו עם השנים, ניקינו את הכעסים והכאב, ועכשיו - מתקשרים בכבוד ובפתיחות.

יונת המתוקה, מה שכתבתי למעלה מופנה גם אליך, אני נהנית לקרוא את תגובותיך ומעריכה אותך כאדם מיוחד במינו.

נטע אני שמח בשבילך:))) מה שאני רוצה להגיד לך שהלואי וזה היה אצל כולם. אני לא יודע בת כמה את. יש הרבה גורמים שמשפיעים על המצב הפסיכולוגי בכללותו הבנות קשות בגלל שיש גברים זבלים כמו שרשומים כאן בדף הזה קצת יותר למטה. וגברים שרצו ליהיות טובים נעשו רעים בגלל בחורות כלבות. אני לא אומר שכולן או כולם כאלו אבל זה הרוב וזה מה שגם יוצא לי לפגוש הרבה פעמים ואני לא גר באזור עוני או מקום ניכשל. בגלל המצב הנוכחי במדינה יש הרבה לחץ ותיסכול וכל אחד זורק את זה על השני וככה זה גם ניראה......רע את יכולה להגיד תודה לאלוהים שאצלך זה לא ככה. עם אנשים היו יושבים ומדברים ביניהם תאמיני לי שלא היה צריך יעוץ בכלל אבל אנשים לא עושים את זה וזה חבל. חוץ מזה שיש אנשים שלא יודעים מה הם עושים וצריך לכוון אותם. וזה יכול לעזור. נכון לפעמים הפתרון הוא להתגרש. אבל גם פה אפשר לעשות את זה בצורה יפה או מכוערת. ועם יושבים ומדברים. ועושים את כל הפרוצדורה. ושומרים על יחסים טובים גם אחרי זה טוב. אבל זה גם תלוי בשני הצדדים יש כאלו שיעשו לך דווקא וינסו להתנקם בך ולא לתת לך גט הכל תלוי באנשים ובמצב העניינים ביניהם. בכל מקרה את יודעת, בד"כ את צריכה רק בן זוג אחד לחיות איתו לידך לא עשרים. ולא תמיד מוצאים ישר, לפעמים זה לוקח זמן. גם בשוק לא כל הפירות והירקות טריים או ניראים טוב:)) תקחי את הזמן שאת זקוקה לו ותמצאי לך את מה שאת מחפשת. עכשיו את תבחני בצורה אחרת את הרצונות שלך לגבי זה שאת תכירי. וזה טוב. רק אל תתני לזה למנוע ממך אהבה אמיתית @------)---- איתן

איתן, אני מכירה מקרוב הרבה מערכות זוגיות כי חייתי בקהילה סגורה. הרבה בגידות, סכסוכים ובלאגנים... אתה צודק הפתרון הוא לדבר, לתקשר, אבל לא תמיד זה קל. חשוב לא להשאר מרירים ונוטרים כי אז נעשים מכוערים. תרתי משמע.... אני לא צריכה בן זוג בכל מחיר, רק בנאדם מלא נשמה ושמחת חיים ... אפשר גם לחיות ללא בן זוג אך קשה לחיות בלי א ה ב ה. לא בודדה ולא מיואשת, וגם לא מחפשת, כבר מצאתי חבר אמיתי.

נטע אני התיחסתי רק למשהו שרונית כתבה בהתכתבות שלכן בקשר ליעוץ. אם על זה רצית להעיר לי. רק עכשיו התיחסתי למה שהלה כתבה. ואני דווקא מסכים איתך. תראי מה כתבתי שם ערב טוב איתן

נטע לילה טוב כרגע רק נכנסתי לפורום ואולי את כבר יצאת אבל לא נורא יש גם את מחר . תודה לך על המחמאות זה עושה לי כל כך טוב , מרגש ומחזק את הביטחון העצמי שלי .

שחכתי לשנות את הכותרת אבל את כבר תביני שזה מיועד לך מה שכתבתי

יונת הי, אולי סתם נלחצתי אבל המאמר הזה ----- מפחיד! http://www.infomed.co.il/news/n_122000_2.htm

שלומי אין לך אינטרנט בבית... מקובל. אבל למה אתם שניכם תופסים פה כל-כך הרבה מקום? תחליפו מספרי טלפון ותדברו... מה הקשר בין מה שאתם כותבים לבין הפורום????

לא משנה יקר, מה אכפת לנו, משתתפי הפורום ששני חברים מתכתבים. אנחנו יכולים לקרוא את ההתכתבות ואם בא לנו אפילו להתערב ןלהביע את דעתנו. אם זה מעצבן- אפשר להתעלם. נשגבה מבינתי התופעה של חוסר פירגון . מה אכפת לנו שהם נהנים ? שיהיה יהם בכיף!!!!!!!! והכי חשוב: "משנה מקום משנה מזל" .כלומר, תחליף כינוי ותהיה יותר סבלני וסובלני.

טטיאנה, ברוכה הבאה לפורום, ראיתי כמה תגובות שלך ונהנתי לקרוא. תודה על הפירגון אבל אולי אולי יש משהו בדבריו של לא משנה. לכן אני מנסה להתכתב בעמודים אחוריים שפחות נכנסים אליהם. מה הקשר שלך עם עולם הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה , איף איי מיי ??

לפני בערך שנה, בתוך טיפול פסיכולוגי, התחילו להופיע אצלי בזכרון תמונות מטושטשות מאוד שבהן אני כילדה קטנה קורבן לאלימות פיזית. מתוך שיחות רבות בקשר לזה התחילו להתחבר לי כל מיני דברים - כאבים פיזיים, סיוטים שהייתי מתעוררת מהם מדי פעם במשך שנים (אני בת 30 עכשיו), ובעיקר תחושות חזקות. הפסיכולוגית שמטפלת בי אמרה לי שזוהי תופעה מוכרת בפסיכולוגיה של הדחקה של טראומה שהנפש לא יכולה להתמודד איתה ולכן היא נשכחת מהזכרון ולעתים עולה במועד מאוחר יותר, אפילו שנים אחרי הטראומה. מה שמדאיג אותי הוא, שחשבתי שבמשך הזמן, הזכרון בקשר לזה יתחדד, שיתווספו לו פרטים חדשים שלא זכרתי בהתחלה, אבל כבר שנה אחרי, זה לא קורה. התמונות המעומעמות שהופיעו כזכרון ראשוני הן כל מה שיש לי בנוגע לזה. מאחר ששום מידע חדש בזכרון הזה שלי לא נוסף אני מתחילה לחשוב שאולי זאת המצאה, אולי כל זה בכלל לא קרה וזה סתם כמו חלום בהקיץ שחלמתי. יש לציין שכל זכרונות הילדות שלי הם חזותיים כמו תמונות או סרט וידאו שעובר לי בראש ולכן כל שאר ההרגשות, הסיוטים והכאבים הם בבחינת תוספות שאני לא בטוחה שאני יכולה לסמוך עליהם. אני רוצה לשאול - עד כמה התופעה הזאת מוכרת ונפוצה, האם ניתקלתם במקרים כאלה והאם יש מקרים שבהם אכן מדובר בחלום בהקיץ ולא במקרה אמיתי. האם יש איזושהי דרך בדוקה ואמינה לגרום לזכרונות להיות מדויקים, למשל היפנוזה? מה הסיכונים בכך ומה הסיכויים? האם יש מידע על הנושא הזה באינטרנט? אם כן, באיזה מונח להשתמש בחיפוש. התשובה שלכם מאוד חשובה לי כי אני מרגישה שאני חיה במן תעתוע כזה, באשר לארוע שהוא כנראה מאוד משמעותי בחיים שלי. ואני לא בטוחה שאני יכולה לסמוך על הזכרון שלי לא בקשר לזה ולא בשום הקשר אחר עד שאני לא אברר את זה לעומק. תודה ירדן

ירדן שלום מאחר ואת בטיפול אני מציע שתבדקי את העניין בעיקר מול המטפלת שלך. זהו עניין רגיש והבנתו אינה רק טכנית, יש בה כמובן הרבה מרכיבים רגשיים. הדחקת טראומה היא תופעה מוכרת. ככל שהטראומה מוקדמת יותר טבעי שיוותרו ממנה רק זכרונות מטושטשים. יתכן שתאלצי להתמודד עם הטשטוש ושהעובדות לא יהיו ידועות לך, אלא אם יש מישהו מסויים שיוכל לספר לך מה באמת קרה. בהיפנוזה יש אפשרות לחזור לזכרונות ישנים, אבל הבעיה שבתהליך ההיפנוטי את עלולה להשלים פרטים מהדמיון מבלי שהם היו באמת. מחקרים לא מצאו עדיפות בידע האובייטיבי שהוצע מתהליך היפנוטי את מול הזכרות בטיפול פסיכולוגי רגיל, אם כי האנשים שעברו היפנוזה נשארו עם הרגשה שהם זוכרים יותר. כאמור, חלק מכך זו אשליה שנוצרה בשל השלמת פרטים אסוציאטיבית, חלקה נכונה וחלקה שגויה. יתכן שהידיעה מה בדיוק קרה תוכל להיות פחות חשובה עם הזמן ותוכלי להשתמש בידע שיש לך על עברך כדי להבין יותר טוב את עצמך וכיצד את יכולה להתפתח ולקדם את עצמך כלפי העתיד. ואת מה שהיה להשאיר מאחור, חלקו מטושטש, חלקו ברור. בברכה ד"ר אורן קפלן

אחר צהריים טובים לך, ראיתי שלא קיבלת תשובה בעניין המידע באינטרנט: www.gasou.edu/psychweb/psychweb.htm זה אתר עם חומר מקצועי באנגלית בכל מיני נושאים בתחומי בריאות הנפש. יש שם מנוע חיפוש טוב. תנסי לחפש תחת המונחים הדחקה או היפנוזה (אם ספציפית זה מה שאת מחפשת). ועוד דבר: אני עברתי תהליך מסויים של הדחקת טראומה. דווקא המידע החזותי והזיכרון המר היו ברורים ובטוחים (זה לא קרה בילדות המוקדמת, אולי זו הסיבה...), אבל במשך כמה שנים הרגשות בקשר לאותה טראומה היו צרורים בחבילה שלא הייתה לי אליה כל גישה. ככל שעבר הזמן, זה נהיה יותר ויותר טעון וכבד והתפרץ לעיתים גם כסיוטים (אצלי זה מצא גם ביטויים אחרים כמו הפרעות בשינה או באכילה). אם לתהליך כזה התכוונת, אז לי נאמר שזה נקרא "הכחשה" שזה אומר שלא יכלת להתמודד עם הטראומה וניסית בכל הכוח להמשיך הלאה בחייך מבלי לעבד אותה או להתייחס אליה ואל הדברים שהיא משנה בך. יש גם תהליך הדחקה (גם אני מאוד רציתי אז ללמוד את ההבדל), שאת שומרת את הרגשות ואת התחושות איתך, אבל מנתקת קשר עם האירוע. זה בטח ממש לא מדוייק (זו תשובה ממידע שקיבלתי ומנסיון אישי בלבד), אבל למיטב הבנתי זה אומר שהתמודדת עם האירוע לפני שהצלחת להדחיק אותו לגמרי...בתור מנגנון הגנה זה טוב יותר, אבל לכן גם קשה להיזכר, במידה וזה באמת נכון, כי יש לכך גם התנגדות פנימית. מקווה שהקישורים אולי יעזרו לך...

מיכל ואיתן תודה על ההתייחסות. מיכל -אני והמאוכזבת לא אותה אחת...... אני רוצה לשאול שאלה אותכם - עשיתי יותר גרוע שהתקשרתי לחבר שלו ואמרתי לו שיעביר לו שלא התכוונתי שיצא ככה????? כי חבר שלו אמר לי שהתנהגתי אובססיבית וחבל שאני מתנהגת ככה.. חבר שלו לא הצדיק אותו אבל דיבר איתי בצורה אובייקטיבית למרות שהוא לא יודע הרבה דברים כמו איך חבר שלי מתנהג אליי כשהוא עצמו מתקשר..... אני לא מבינה כלום אני מרגישה שהשמיים נופלים עליי..קשה לי להתמודד עם רגשות האשמה וכל הבלגאן אני לא רציתי לה יות שנואה והאדם שהיה חשוב לי לא ירצה להתקרב אליי יותר למרות שהוא פגע בי וזה לא פייר אני כועסת ומתוסכלת כי אין בכוחי לעשות דבר...קשה לי עם התחושה הזאת..... אני מרגישה שאני יורדת מהפסים........ בבקשה תענו ללי על זה

כמו שאמרת החבר הזה לא מעורב בתוך הקשר שלכם וטוב שכך. אין לך למה להתקשר לחברים שלו לידידות שלו למשפחה שלו. כפי שאמרתי. הוא וכל הסובבים אותו מחוץ לתחום בשבילך. שוב זה לא קל ואין פה קסמים. אם תרגישי צורך פשוט תכנסי ותיכתבי. ואל תעני לטלפונים מכל הסובבים אותו. ושההורים שלך לא יתנו לו בכלל להכנס לבית גם אם זה להזמין משטרה. אם זה היה תלוי בי אנשים כמוהו היו יושבים בכלא אל התעללות. תיהי חזקה. זה יחלש אחרי תקופה ואז תפקחי את העניים ולא תצליחי להבין מה עשית איתו. וברגע שתגיעי ליום הזה את תיהי בן אדם מאושר. תני לזמן לעשות את שלו. ותאמיני לי הוא עושה. ואם תירצי [email protected] @------)---- איתן

אל מה אתם מדברים???

איתן שוב שלום אני לא יודעת איפה נעלמים המכתבים שאני כותבת לך אני בעצמי לא מוצאת אותם, ושלחתי כמו שצריך מה דעתך על היעלמותם?

לא נעלם כלום הכל מופיע מה שכבר נמחק זה דברים שלא רלוונטים לפורם אני מצאתי מה שכתבת. ואני דווקא שמח שהוא עזב וחבל לי על כל כאב הלב שהוא גרם לך. תסתכלי על מה ש"אני" בדיוק כתבה כאן. עכשיו את יכולה לנסות לראות מהצד את מה שעברת אם יותר ואם פחות. לאף אחד זה לא מגיע. הבעיה שקשה לשפוט לפעמים שאתה בתוך זה אתה פשוט עיוור. ואני מבין אותך תאמיני לי. מאוד מפריע לי שלפעמים עיוורים יותר מידי ונותנים לדברים להדרדר עד למטה. את עכשיו נמצאת במצב טוב שהוא נסע עכשיו לאט לאט תשקמי את עצמך ותמשיכי הלאה. יש לך מזל שהוא לא פה כי אז לא היית יוצאת כל כך מהר מהבוץ. תעבדי על עצמך תפני אולי ליעוץ ותתחילי לחיות וממש לחיות אני מאחל לך בהצלחה. ואם תרצי תכנסי לכאן או שתיכתבי מה קורה לך אני אשמח לשמוע. @------)---- איתן [email protected]

ברצוני לקבל הסבר מפורט עד כמה שניתן על ההבדל באופן פעולתן על הגוף של התרופות הבאות: סרוקסאט ו אפקסור עבור מצבים של דיכאון וחרדות ואם הן פועלות לאותה מטרה , אזי מה הוא הקריטריון להעדפה של אחת על פני השניה (לפני תחילת הטיפול והופעתן של תופעות לוואי). תודה

אפקסור עדיף...למה? ככה!!

שלום, האתר: http://www.infomed.co.il/default.htm

שלום הסבר מלא על ההבדלים הוא נרחב כללית עד כמה שאנו יודעים אפקסור פעול על מערכת נוספת במוח ובדרך מעט שונה עם זאת יש לציין שספק אם הפעולה הזו מסבירה את האפקט נוגד הדכאון לאור העובדה שאנחנו יודעים למעשה כל כך מעט הבחירה מסתמכת על ידע מעשי איך מתנהלת ההשפעה של כל תרופה ומה תופעות הלואי הצפויות כללית היעילות דומה יש טענות שאולי אפקסור מהיר יותר כך שהבחירה היא לרוב לפי אילו תופעות לואי צפויות ובחירה לפיהן (לעתים שמוש בהם לתועלת למשל למי שסובל מחסר שינה לנסות להעזר באפקט של תרופה מרדימה יחסית) יש לזכור שההבדלים בין התרופות הם הממוצעים יתכן בהחלט שבאדם ספציפי התגובות תהיינה שונות מהצפוי לכן לדעתי מומלץ על שמוש בתרופות תחת פקוח ויעוץ של רופא בברכה עמי

לפני כשלושה חודשים התחלתי שימוש באפקסור עקב דיכאון שהפך להיות קשה ביותר מבחינת חוסר התיפקוד ולווה בהתקפי חרדות (דפיקות לב, חשש מופרז ממחלות, קשיינשימה לא אסמטיים, ובעיקר עייפות קשה ביותר). החרדות נעלמו כבר מהשבוע הראשון וכך בעית העיפות - אני ישן נהדר:) (סוף סוף אחרי איזה שנתיים). אולם תחושת הדיכאון, חוסר היוזמה וחוסר הויטליות טרם עזבו אותי. כיום אני לוקח 150ליום מזה 3 שבועות. אציין שהתיפקוד המיני נפגע. וכעת בשל הדיכאון גם החשק לא משהו. אני שוקל מעבר לסרוקסט אותו טרם ניסיתי , אולם הרופא המטפל טוען שיש עוד לתת זמן לאפקסור. 1. מה דעתך? 2. כמה זמן עוד כדאי להמתין? בתודה אדם סובל!

אני מטופלת בפריזמה זו השנה השביעית, עקב חרדות. בתחילה הטיפול הרפואי לווה בטיפול פסיכיאטרי ולאחר מכן טופלתי ע"י כדור אחדשל 20 מ"ג ליום. עקב שינויים של קופת החולים באישור תרופות נאלצתי מדי פעם להחליף את התרופה , יותר נכון את היצרן. בתחילה זה היה פרוזאק לאחר מכן אפקטן ומכיוון שבליעת האפקטן גרמה לי אי נוחות החליפו לי לפריזמה שזו גלולה הרבה יותר קטנה ונוחה לבליעה. לאחרונה שוב פריזמה לא מאושרת ע"י קופ"ח, לאט לאט חדלתי ליטול את התרופה למרות שיש ברשותי חצי חפיסה אבל חשבתי לעצמי שאולי אוכל להפסיק את התרופה. עלי לציין שמזה שנתיים אני לא בקשר עם הפסיכיאטר שלי, הוא אמר לי שכאשר אחפוץ להפסיק לקחת את התרופה עלי לנסות ע"י הפחתה של נטילת התרופה, דהיינו יום כן יום לא עד להפסקה מוחלטת. מזה שבועיים שאני ללא התרופה ואני מרגישה עצבנות יתר, חוסר סבלנות ורגשנות מעל הנורמה שלי. הייתי מבקשת לקבל עצה, האם יש אפשרות להתמודד עם התחושות הללו מבלי לחזור ליטול את התרופה? האם ידועה לך חברת תרופות שמייצרת את התרופה בצורה של גלולה קטנה? למקרה שלא תהיה לי ברירה ואהיה חייבת לחזור לטיפול התרופתי. תודה , רוית

רוית שלום שאלתך בנושא תרופות ולכן מתאימה יותר לייעוץ פסיכיאטרי. עקרונית, כדאי שתפני שוב לפסיכיאטר המטפל ואל תנסי להחליט בעצמך על הטיפול המתאים. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי עברי לדף אחד אחורה. ביי

היי מיכל, קראתי והגבתי בעמוד הקודם ביי

כל מי שייעץ לי לפני שבועיים בקשר לחבר שלי לשעבר ועזר לי כל כך אז-תודה אבל הרסתי את הכל. בזכותכם די התגברתי על העניין והפסקתי להאשים את עצמי בכך שהוא מתנהג אליי כמו זבל אבל נפגשתי איתו בטעות ללפני כמה ימים במקום בילוי הוא התייחס אלי ואמר שלום אני קפאתי במקום והיתי מבולבלת..הוא אמר לי לבוא לדבר איתו כשארצה ואני לא ידעתי מה להגיד. אחרי שעה בערך התגבר היצר שלי שהכל יהיה בסדר לידיעה שהוא יכול להרוס אותי והלכתי אליו לדבר..וכמובן שכלום לא יצא כמו שרציתי הוא לא התיחס אלי כצו שציפיתי שוב שאל אם יש לי חבר התנהג מגעיל והלך לי באמצע...ואז הרגשתי כל כך מושפלת ששוב הוא עושה מה שבא לו בלי להתחשב שמשכתי אותו בחולצה שלא ילך ,הוא התעצבן יותר ונלחם איתי ללכת-ממש נלחם איתי!!!!!!! ולא יכולתי לתת לו להשאיר אותי כך שוב מושפלת..הוא התחיל לצרוח עליי שהוא לא יכול להתמודד איתי והוא מקנא בי שהמשכתי בחיי והוא בחרא ושאני אתן לו ללכת ואני מסתכלת עליו ומתבלבלת לגמרי....אם כל כך קשה לו איך הוא יכול להתנהג ככה??? ואז הוא ברח ממני פשוט רץ משם ואני הלכתי אחריו ידידה שלו משכה אותו והם רקדו לפני תוך כדי שהוא מתחנן שאלך. אמרתי לו שלא ידבר איתי יותר הוא אמר שזה לא מה שהוא רוצה אבל שאני אעשה מה שבא לי..הלכתי משם ואז הרגשתי חרא שככה זה נגמר חזרתי אליו אמרתי לו שישמור על עצמו הוא אמר טוב והיה נראה מת שאני אלך ואז הידידה שלו שוב משכה אותו צוחקת עד מוות שפשוט לא יכולתי לזוז....מהעלבון וההשפלה... חברות שלי אמרו לי לבוא ולא יכולתי לזוז עד שהוא הלך לחברות שלי ואמר להם שיקחו אותי שאני משפילה אותו שהוא יודע שהוא יצא חרא אבל הוא לא מסוגל...ואז אמרתי לו שלא ידבר אתי יותר והלכתי.. אני יודעת שמי שקורא את זה מהצד חושב שאני האדם הכי דפוק גם אני מרגישה כך דפוקה מושפלת ניסיתי שזה יהיה טוב וזה יצא הכי חרא בנוסף יש לי רגשות אשם שהתנהגתי באובססיביות נוראית ורציתי להגיד לו שאני מתנצלת על זה שמשכתי אותו כך אבל אני באמת לא מסוגלת לדבר איתו יש לי בחילה כשאני נזכרת בו.הרסתי הכל!!!!!! לא יכולתי לחיות עם עצמי אז טלפנתי לחבר שלו כדי להסביר שאני לא מפגרת שהוא שיגע אותי ולא התכוונתי שזה יצא כך לא יודעת למה עשיתי את זה ....הרגשתי נורא עפ עצמי למרות שאני שונאת אותו כלכ כך והוא הרס אותי עד העצם מעולם לא הייתי ככה .אני פוחדת מה זה אומר עליי עכשיו פוחדת להפוך לאישה מרירה אני בת 20 וזו אהבה ראשונה אני ממש לא יודעת איך להתנהג תעזרו לי!!!!!!!!!!!!!! אני פןחדת כל כך ממנו ולא רציתי להפגע כך מאף אחד ולהשפיל את עצמי כל כך ולהרוס לו ערב. נבהגתי נכון שדיברתי עם חבר שלו?.? למה יש לי תמיד נטייה להאשים את עצמי???.. בבקשה תעזרו לי כי אני כבר לא יודעת מה לעשות. ומה לעשות הלאה. איך אחיה עם עצמי אחרי שהושפלתי כל כך ???..

קודם כל אין על מה לכעוס. עשית טעות. אולי עכשיו את יכולה ליהיות חזקה יותר ולהבין שחבל לך על הזמן איתו. ותפסיקי לתת לו למשוך אותך מהאף. את פגועה מאוד. אז למה את הולכת אם הראש בקיר???? תעזבי את החברים שלו את המשפחה שלו אותו שכולם ילכו להזדיין(סליחה על הביטוי) כל מי שמהמעגל שלו והוא עצמו פשוט תנתקי את השיחה אל תעני תיהי סנובית הכי סנובית שבעולם כל מי שקשור אליו בדרך כזו או אחרת לא קיים מבחינתך. תחליפי מספר פלאפון.ותגידי שאף אחד מהמשפחה או מהחברות הקרובות לא תעיז לתת לו את המספר טלפון מי שתעיז היא לא חברה. תעיפי גם אותה. תיהי קשוחה קצת. תעלימי אותו "תקברי" אותו הוא לא קיים מבחינתך. אם תיריאי אותו תתיחסי אליו כמו רוח רפאים פשוט תפחדי ותברחי מהמקום. או שתארגני לעצמך טיול לחו"ל לאיזה שלושה חודשים. פשוט להתרחק כמו מאש. את תיהי בסדר. אבל רק אם תתני לו לצאת לך מהנשמה. ושוב זה תהליך. אבל את צריכה לפעול לפי אחת מהעצות שנתתי או אולי יהיו עצות יותר טובות. את צריכה להעיף אותו מהחיים שלך. זאת אומנם אהבה ראשונה. אבל זאת גם התעללות קשה. ועדיף לך לצאת מזה עכשיו ומיד וליהיות חזקה. כדי שזבלים כמוהו לא ידבקו אליך. וזה קורה תאמיני לי. תעשי מאמץ. אנחנו כאן נתמוך בך כמה שאפשר. אבל יאלה תעיפי אותו לכל הרוחות ומכל המחשבות. זה בשבילך את לא עושה את זה בשבילנו. תמיד תזכרי את זה. זה בשבילך איתן

איתן, גם היא וגם החבר שלה לא ממש יודעים מה הם רוצים מעצמם ואחד מהשני. וקודם כל הם צריכים לשאול את השאלות האלה. מה אני באמת רוצה? כל מה שכתבת נכון וצודק מאוד. אבל המשפט "שיילך להזדיין" נאמר בקלות מדי. אתה שכחת פרט אחד, חשוב מאוד, כשאמרת לה את תהיי בסדר רק אם תתני לו לצאת מהנשמה. שכחת שהיא אוהבת אותו. ואהבה קשה מאוד לכבות. היא ממשיכה לבעור מעבר לטלפונים, לפלפונים, ולים. גם אם זה למנייאק הכי גדול בעולם.

אני לא רוצה לפגוע באף אחד, אתם נשמעים אנשים נפלאים, אבל קצת הגזמתם, אי אפשר לשאול פה יותר שאלות את הפסיכולוגים וגם לא למצוא את התשובות וללמוד מהם משהו, אני כל הזמן נכנסת לכל מיני הודעות ששואלות אנשים אם הם קיבלו את המייל שלהםוחבל על הפורום, קצת רחמנות!

רוניתי, בואי לא נגלוש ולא נגזים, השיחות בין האנשים הנפלאים כאן, זהו סוג מסויים של תמיכה. אחד מרגיש בודד, עצוב , אז הוא מקשקש עם מישהו ומתחיל להרגיש טוב יותר. הבנת ? אם יש לך שאלה ספציפית לשאול את המומחים, עצתי לך שתתני כותרת מתאימה כמו: לד"ר קפלן, שאלה ! ככה זה יבלוט והם בסופו של דבר עונים. לפעמים זה לוקח יום אבל הם עונים ומי שמאד מעוניין בתשובה , מוצא אותה בלי שום בעיה. אז שיהיה לך יום נעים, הרבה הצלחה, הרבה סבלנות, והרבה הרבה אושר בחיים. ביי

רונית... בגדול את צודקת... אבל לאחרונה כל שרתי המייל מזייפים, ודברי דואר לא מתקבלים/נשלחים... זו הצורה היחידה שנשארה כדי לבדוק אם הכל בסדר... אני מקווה שאת יכולה להבין את זה, כי המטרה שלי, לפחות, היא לא לפגוע בפורום... יותר מזה - את רוב העניינים שלי העברתי למייל, כדי לא לתפוס פה עצים מיותרים, אבל כשהמייל לא עובד, אז אין ברירה אחרת...

זה לא ההודעות על השארת המיילים שמפריעות, זו ההתכתבות היומית בין כמה אנשים פה

זה רק מוסיף לפורום אפשרות קירבה בין אחד לשני וזה בכלל לא הורס , זה רק מחזק קשרים בין חברי הפורום בצורה ידידותית ובונה אמון בין כולם וגם היכרות יותר טובה מה כל כך רע בכך מה זה כל כך מפריע לך ? את|ה מעדיף פורום לקוני ויבש בלי שום רגש ויחס אחד כלפי השני ?

דווקא נורא נחמד להיכנס לפורום בשעות הקטנות ( לא יכולה לצערי להרדם) ולצותת לכל מיני מתכתבים ומתכתבות למיניהם . לפעמים אני מחייכת ולפעמים משתעממת . אבל זה פשוט מקסים- נא להמשיך.

אש לך לפורום של ערוץ 6

אני לוקחת עפ"י הוראת פסיכיאטר 5 כדורי סרוקסט ליום. אני מרגישה מעולה לאחר שנים של חרדות ומועקות. האם הכמות מוגזמת.? בנוסף ל-5 כדורים הנ"ל אני לוקחת בהוראת הרופא גם 2 כדורי ליתיום ליום. בנוסף אני מטופלת באלטרוקסין 200 ליום. האם כל זה ביחד בעייתי ומסוכן או מזיק?

זיוה שלום, איך הפסיכיאטר נתן לך 5 כדורים? גם אני נוטלת סרוקסאט - כדור ליום וזה פתר לי את החרדות הקשות. לפי מיטב ידיעתי אסור לקחת יותר מ - 3 סרוקסאט. איך את מתפקדת עם כמות כזו של כדורים?? בברכה, נטע

מאיפה שמעת שאסור יותר מ-3 ליום? אני מתפקדת נהדר נטולת פחדים וחרדות.

למה את צריכה את הליתיום והאלטרוקסין? אינך חייבת לענות במידה וזו חדירה לפרטיותך...

אלטרוקסין זה בגלל בלוטת התריס. ליתיום - כי הרופא אמר

הי צולח פקקים מדופלם, ההתכתבות שלנו עברה דף אז אני ממשיכה אותה פה וחוזרת ושואלת מהי רוח הפסימיות השורה עליך הבוקר?

אני דוקא מעדיף בדף הקודם שלא להפריע לאלו שרוצים לשלוח הודעות דחופות למקצוענים. אני עונה לך שם.

קיבלתי ושלחתי. יום טוב, מיכל.

יפה יפה, אני מנהל לי אתך רומן קטן ושקט, פתאום בא איתן, לפני שמספיקים לומר מוצ'ניו קוצ'יניו, מתחילים ביניכם מיילים, ואני הקטן והמסכן, נשכח לגמרי לגמרי בפינה !! יפה מאד !! מה המצב מיכלוש ?? מה כל המיילים האלו בינך לבין איתן ?? תספרי לשאר העמך שבפורום קצת .

מה פתאום שכחתי אותך, נשמתי. איך אפשר:):):) ומה אתה עולה על עצים של אחרים? לכל אחד יש את העץ שלו. אני עונה לך בעץ שלך.

גם אני שלחתי לך בחזרה:))) בוקר טוב איתן

קראתי. תודה. מה אתה אומר על שלומי הקנאי:) הוי, כמה מחמיא... אני חושבת שכמו שאתה תתחתן עם ענת והרה אני אתחתן עם שניכם...

שלום. אני נמצאת בבעייה שאני לא יודעת מה לעשות איתה, ואולי אתה תוכל לעזור לי לפחות בכיוון. אני נשואה כ-7 שנים, ויש לנו ילדה קטנה. הנישואים אינם מאושרים מבחינתי, ולפני כ-3 שנים פיתחתי קשר רומנטי מהצד, קשר שהוא מאד ריגשי ומאד מס]ק מכל הבחינות, אבל מחוץ לנישואים הוא לא אפשרי (הגבר מבוגר ממני ב-30 שנה, נשוי - לא באושר, ומכר של המשפחה שלי, ושנינו הסכמנו שאם הקשר שלנו יוודע ברבים זה הסוף שלנו...) אל בעלי אני לא נמשכתי מלכתחילה. המין איתו מאד לא מספק עבורי, וגם מבחינה רגשית - אני לא מקבלת ממנו את מה שאני צריכה. הצלחתי לשכנע אותו ללכת לייעוץ זוגי, היות ובאמת היה לי חשוב לשמור על מסגרת משפחתית מאושרת (עד כמה שאפשר). הענקתי יותר למשפחה ופחות למאהב שלי, וזה היה מקובל עליו לחלוטין, הוא אפילו תמך בזה כי חשוב לו שקודם כל אני אהיה מאושרת בבית, והוא אף הציע שניקח פסק זמן כדי שאוכל לתת צ'אנס הוגן לנישואיי. בעקבות הייעוץ אני ביצעתי בעצמי כמה שינויים, היות והבנתי את המשמעות של הדברים מבחינת בעלי. אבל הוא אגוז מאד קשה לפיצוח, והוא לא משתף פעולה עם היועץ. הוא מחכה שהדברים יקרו מעצמם, ולא מוכן לקבל את מה שהיועץ אומר לו (ודוקא זה יועץ מעולה, שמצליח כל פעם להדהים אותי באיך שהוא מבין את הדברים ומסביר אותם לבעלי). אני מרגישה שאני מתאמצת לשוא, ושבעלי לא עושה שום מאמץ כדי לשפר את הדברים. אני חייבת לציין שהוא לא אדם רע, והוא לא עושה שום דבר בכוונה רעה. להיפך - כל מי שמכיר אותו מתאהב בו מייד, אבל כמו שאני אמרתי לו פעם כשהוא טען שרק לי יש טענות כלפיו - רק אני נשואה לו... אם זה לא היה בעלי, גם לי לא היו טענות. אבל אני מרגישה שאנחנו רק שותפים לדירה ותו לא. לא חברים, ובטח שלא בעל ואישה. אני לא יודעת מה לעשות? להתגרש? המחשבה על זה מפחידה אותי נורא! אבל אני גם לא רוצה להמשיך ככה! אני עומדת על סף ייאוש מהמערכת יחיסים הזאת, וזה משפיע עליי בחיי היומיום. מה אני יכולה לעשות?! אני יודעת שזו שאלה קשה, אבל אולי מנסיונך עם מטופלים אחרים אתה יכול להגיד לי אם כדאי להמשיך ולנסות, או שעדיף לשחרר את הרסן ולקבל את זה שככה הוא. או שאני נשארת עם גבר שאני לא נמשכת אליו, לא מסופקת ממנו - לא רגשית ולא מינית, או שמתגברים על הפחד ומפרקים את החבילה עכשיו, במקום להמשיך ולסחוב את הנטל הזה... תודה.

הילה בוקר טוב, אמנם אינני יכולה לתת לך עצה מקצועית וטובה כמו ד"ר קפלן אך אוכל ליעץ לך מנסיוני. קשה מאוד לחיות עם בעל שהוא אגוז קשה לפיצוח, יש אגוזים שאי אפשר לפצח.... למרות היעוץ ונסיונתיך לשפר את המערכת הזוגית את נתקלת בקיר אטום. לפניך שתי אפשרויות: 1. להמשיך בנישואים לסבול ולמצוא מאהב שיספק את הצרכים הרגשיים והפיזיים שלך. כך אפשר להתבגר ולהזדקן ולהשאר בסופו של דבר לבד במערכת הנישואין, לנבול לאט. גם היופי ורעננות הנעורים חולפים, מאהבים מחפשים נשים צעירות ויפות. הילדים גדלים, ו.......נשארים לבד, אפילו אם עדין נשואים לפי הרבנות. 2. להתגרש - מפחיד לכל הדיעות, תהליך קשה שגוזל הרבה אנרגיות נפשיות. אם יש הסכמה בין שני בני הזוג אפשרי שיהיה קל יותר. את צריכה לבחון את מצבך הכלכלי, האם תשארי "בלי כלום" ותצטרכי להתחיל מאפס, או תוכלי לחיות ברוחה יחסית כאישה גרושה. תקופת הגירושין אינה קלה ודורשת כוחות רבים, אך לבסוף - אין מחיר לחופש. אני מניחה שאת עדין צעירה ותוכלי לבנות את חייך עם בן זוג באהבה ובהרמוניה. אפשר לפנות למגשר בתהליך הגירושים כדי לעשות את זה יפה וכדי לדעת איך לא לפגוע בקטנטונת שלכם. לדעתי בלבד, עדיף להתגרש בגיל צעיר מאשר לסחוב מערכת יחסים גרועה שנים רבות. כמובן קודם לכן לטפל באמצעות יעוץ זוגי, אבל אם האהבה איננה - להפרד. תהיי חזקה

נטע שלום. (אני מאמינה שגם מיכל+40 תקרא את זה, אבל אני בכל זאת אגיב גם לה...) אני מאד מעריכה את תשובותיכן, רק שלא הספקתי עד עכשיו לבדוק אותן. בכל זאת-זה נושא רגיש, ובמשרד אין לי את הפרטיות לגלוש ולקרוא תכנים כאלו כשכל רגע מישהו אחר עובר לידי. עכשיו סוף סוף התפניתי לקרוא, ואכן עברתי על כל התגובות. בקשר לשתי האופציות שמנית בפניי: להמשיך לחיות ככה אני לא רוצה. אבל כילדה של הורים גרושים, אני חוששת מאד מהמשקעים שישארו לביתי במידה ואעשה את הצעד הזה. מצד שני, להישאר במערכת כושלת רק בגללה - גם זה לא חכם. אני חושבת שבפגישת היעוץ הבאה שתהיה לי עם היועץ ועם בעלי אני אגיד את כל מה שיש לי על הלב. את זה שאני לא מוכנה להמשיך ככה, שלא טוב לי בחיים האלו איתו, ושאני מצפה לראות קצת מאמץ מצידו לשנות את פני הדברים, כי אחרת, עד כמה שאני לא רוצה להגיע למצב הזה - אנחנו נמצא את עצמנו על מדרגות הרבנות. אני יודעת שלבצע שינוי זה דבר קשה, אבל בעלי אוהב אותי - זה אני יודעת, הוא רק צריך להבין שבשביל לחיות באושר צריך להשקיע במשפחה. אני מבטיחה לעדכן בפרטים ברגע שיהיו לי חדשות / זמן לכתוב. ושוב - המון תודה על תגובתך. הילה.

שלו ם הילה הרשי לי לגשת ישר לעניין, גם אם לא קוראים לי ד"ר קפלן. לפני למעלה מ- 10שנים, עמדתי בפני דילמה, האם להתגרש מבעל שלא היה חבר שלי? או למשוך את עגלת הנישואין?? בני היחיד (היום חייל) היה פשוש קטן, והאמיני לי שרעד לי הפופיק.... אך הייתי נחושה בהחלטתי, כי ידעתי שבעלי לשעבר ואני לא נועדנו זה לזו, נקודה. הגרושים היו קשים וארוכים, אבל כשהכל הסתיים, ונהיה לי שקט- חזרתי להיות אשה שמחה. אני מספרת לך זאת, כדי לחזק אותך. אמנם לי לא היה סיפור אהבה מחוץ למסגרת הנישואין, אבל מצד שני להמשיך ולחיות בזוגיות לא מאושרת- נראה לי עונש לכל החיים. הילה, אם יש לך סביבה תומכת, העזרי בה. נטע- שהגיבה לפני, פרסה בפניך את שתי האפשרויות... האמיני לי שאני, למרות צניחה כלכלית לא קטנה בחיי, בחרתי בחופש, בשקט, ומצפוני נקי לחלוטין. החשוב יותר מכל הוא למעשה ששני בני הזוג הגרושים ישכילו לדעת לחנך את גוזלם ללא הסתה,ללא ארס, וזה יקירתי- כבר נושא בפני עצמו. הייתי גם מייעצת לך, כי אכפת לי, לנסות להפסיק את הקשר עם הגבר הקשיש, גם אם היום זה נשמע לך קשה,ואכזרי. אין עתיד לדעתי לקשר שהפרש הגילאים הוא כה משמעותי... 30 שנה- זו חתיכת חיים!! וחוץ מזה, הגרוע ביותר מכל יהיה חלילה- אם יוודע דבר הקשר,בנוסף לאי הנעימות- הכעס מצד הבעל הנבגד-=====הבעיות ברבנות("אשה מורדת" וכאלה..) האם זה שווה את כל הבלגן???? הילה, אל תחששי לעשות צעד מהפכני בקשר לזוגיות שלך עם בעלך- על זה אומרים החכמים: THE SOONER THE BETTER ואין חכם כבעל ניסיון.(אני) בהצלחה, ואם תרצי לשוחח איתי- את WELLCOME מיכל +40 נ.ב אני עדיין מאמינה, למרות היותי גרושה, כי קיים לכל אחת מאיתנו החיבור הנכון, בעיתוי הנכון.

מיכל החכמה, אוהבת את הראש שלך. התהליך שעברת כמעט זהה לשלי. אשמח לשמוע עוד ממך נטע

מיכל+40 שלום! הנה אני עונה.... תקראי את מה שעניתי לנטע (בטעות כתבתי בשם "גל", אבל זו אני.......) אני מאד מודה גם לך על תשובתך. הילה.

שלום. אני נמצאת בבעייה שאני לא יודעת מה לעשות איתה, ואולי אתה תוכל לעזור לי לפחות בכיוון. אני נשואה כ-7 שנים, ויש לנו ילדה קטנה. הנישואים אינם מאושרים מבחינתי, ולפני כ-3 שנים פיתחתי קשר רומנטי מהצד, קשר שהוא מאד ריגשי ומאד מס]ק מכל הבחינות, אבל מחוץ לנישואים הוא לא אפשרי (הגבר מבוגר ממני ב-30 שנה, נשוי - לא באושר, ומכר של המשפחה שלי, ושנינו הסכמנו שאם הקשר שלנו יוודע ברבים זה הסוף שלנו...) אל בעלי אני לא נמשכתי מלכתחילה. המין איתו מאד לא מספק עבורי, וגם מבחינה רגשית - אני לא מקבלת ממנו את מה שאני צריכה. הצלחתי לשכנע אותו ללכת לייעוץ זוגי, היות ובאמת היה לי חשוב לשמור על מסגרת משפחתית מאושרת (עד כמה שאפשר). הענקתי יותר למשפחה ופחות למאהב שלי, וזה היה מקובל עליו לחלוטין, הוא אפילו תמך בזה כי חשוב לו שקודם כל אני אהיה מאושרת בבית, והוא אף הציע שניקח פסק זמן כדי שאוכל לתת צ'אנס הוגן לנישואיי. בעקבות הייעוץ אני ביצעתי בעצמי כמה שינויים, היות והבנתי את המשמעות של הדברים מבחינת בעלי. אבל הוא אגוז מאד קשה לפיצוח, והוא לא משתף פעולה עם היועץ. הוא מחכה שהדברים יקרו מעצמם, ולא מוכן לקבל את מה שהיועץ אומר לו (ודוקא זה יועץ מעולה, שמצליח כל פעם להדהים אותי באיך שהוא מבין את הדברים ומסביר אותם לבעלי). אני מרגישה שאני מתאמצת לשוא, ושבעלי לא עושה שום מאמץ כדי לשפר את הדברים. אני חייבת לציין שהוא לא אדם רע, והוא לא עושה שום דבר בכוונה רעה. להיפך - כל מי שמכיר אותו מתאהב בו מייד, אבל כמו שאני אמרתי לו פעם כשהוא טען שרק לי יש טענות כלפיו - רק אני נשואה לו... אם זה לא היה בעלי, גם לי לא היו טענות. אבל אני מרגישה שאנחנו רק שותפים לדירה ותו לא. לא חברים, ובטח שלא בעל ואישה. אני לא יודעת מה לעשות? להתגרש? המחשבה על זה מפחידה אותי נורא! אבל אני גם לא רוצה להמשיך ככה! אני עומדת על סף ייאוש מהמערכת יחיסים הזאת, וזה משפיע עליי בחיי היומיום. מה אני יכולה לעשות?! אני יודעת שזו שאלה קשה, אבל אולי מנסיונך עם מטופלים אחרים אתה יכול להגיד לי אם כדאי להמשיך ולנסות, או שעדיף לשחרר את הרסן ולקבל את זה שככה הוא. או שאני נשארת עם גבר שאני לא נמשכת אליו, לא מסופקת ממנו - לא רגשית ולא מינית, או שמתגברים על הפחד ומפרקים את החבילה עכשיו, במקום להמשיך ולסחוב את הנטל הזה... תודה.

ומי שנהנה "בינתיים" זה המאהב הזקן..... החמור עובד כמו חמור בשביל האשה והילדה ואת מחפשת באלאגנים תיהי בריאה תאמיני לי שאם בעלך יגלה הוא כבר לא יהיה ....אדיש

הרוש... תודה נשמה על המייל, על הזמן שהקדשת כדי לענות.. זה היה ממש מאלף. אני כולי המומה.. באמת שאת מתבזבזת... ואני אקרא אותו עוד כמה וכמה פעמים, כי יש בו הרבה חומר למחשבה.. איתן.. לא יודעת לאן נעלמת .. מקווה שתרגיש יותר טוב ושתתחזק. זה לא קל כשקורה דבר כזה. ניר..... כנראה שנצטרך סבלנות גם אנחנו כי למיילים שאנחנו שולחים אחד לשני יש כנראה רצונות משל עצמם.... לילה טוב לכולם... נתראה מחר... (אני בחופש השבוע...)

נשמתי... שיהיה לך לילה מצויין... בלי הלחץ של המבחן על הראש... על תחלמי על שיניים או על קלסרים... צאי מההלם... גם אני מופתעת מעצמי לפעמים... :-)

את יודעת מה.. זה באמת ככה... לא מאמינה ולא קולטת עדיין שזה מאחוריי (מקווה). אני מאמינה שמחר כבר יהיו תוצאות. תחזיקי לי אצבעות (בטח הן כבר נשברו לך מאז שהכרת אותי...). שלחתי לך עוד מייל. נדבר מחר, ביי מתוקה:-)

תני סימן... קיבלתי את המייל שלך. אני עוד מעט עונה.

אני פה. מחכה לתשובה.

במייל כמובן...

מה חשבת? שאני אענה על המייל שלך פה??? הגזמת לחלוטין!!! :-))

ליהי נוווווווווווווווווווווווווווווווווווו איך היה???:))) מה שלומך??? מה המצב???? הכל בסדר???? רוצה לשתות משהו????:))) @----)---- איתן

תודה לכל המגיבים אבל נדמה שלא ממש ירדתם לסוף דעתי אנ י מרגישה שעתה אחרי תקופה ארוכה בחיי אני בשלה למערכת יחסים שתוביל לנשואים וכמובן לילד משאת נפשי אך לא מצליחה למצוא. השאלה האם עשיתי מספיק והאם אני אכן בשלה. דר' אורן השאלה הוצגה בדף הקודם מיכל תודה מראש

מיכל שלום הרווקות היא בחירה אישית. הזוגיות היא גם בחירה אישית אבל היא גם אינטראקציה עם האחר, וכאן מידה מסויימת של מזל בהחלט יכולה לעזור. אינני יודע אם עשית מספיק או לא והאם פשוט זה לא הסתדר עד היום. תיאורך שעד לפני מספר שנים ברחת מזוגיות מעלה אצלי שאלות מסויימות לגבי התחושות הללו ומקומם המודע והלא מודע כיום לאחר כמה שנים. אין ספק לפי דבריך שאת רוצה זוגיות ומשפחה כיום. עם זאת, את מציבה לכך תנאים רבים ורוצה את זה מ ה ר ! קצת קשה לארגן את כל זה במיוחד שלא הכל נשלט על ידיך אלא גם ע"י הפרטנרים בצד השני. המאפיין העיקרי של המצב שאת נמצאת בו הוא הלחץ. מצד אחד מתחיל להיות חשש שהקשר לא יגיע בזמן, יש לחץ חברתי ואימת השעון הביולוגי... זה טבעי להיות לחוץ, אבל זה הדבר הגרוע ביותר שאפשר לעשות לקשר חדש שבד"כ דורש את הזמן והקצב שלו, גם כדי שאת תהיי בטוחה שזה מתאים. אני לא חושב שכדאי להתפשר על קשרים שאינם מתאימים מראש. עם זאת בהחלט כדאי לבדוק אם אינך פוסלת מראש קשרים שכן היו יכולים להתאים. יש נשים וגברים שמחליטים במצב הזה לפנות לטיפול פסיכולוגי כדי להתעמת בצורה יותר ישירה עם השאלה הישירה או העקיפה שאת שואלת: האם אני גורמת לזה או פשוט הגברים המתאימים אינם מופיעים. אני מתאר לעצמי שאין תשובה חד משמעית לשאלה, אבל יתכן שזה זמן מתאים להתחבטות מעמיקה יותר בהתלבטויות הללו. בברכה ד"ר אורן קפלן