פורום פסיכולוגיה קלינית

טוב, ראשית אני מצטערת שאני פותחת פה כל הזמן הודעות לאותה הבעיה, אך אנסה להסביר... טוב- אני סובלת מחרדה חברתית, נמצאת בטיפול קבוצתי (דרך אגב, הוא מאוד עוזר) אך בד בבד קיים הצורך לטיפול מהיר בסימפטומים (הפיזיים) שמונעים ממני יציאה מן המצב המאוד בעייתי שלי- בשל החרדה אני לא מסוגלת לעבוד, לצאת לבלות וכדומה (עד לפני כ- 4 חודשים תפקדתי כרגיל, הווה אומר: עבודה, יציאות לבילויים, מפגשים עם חברים וכו'). לכן פניתי אל הפסיכיאטרית במקום בו אני מטופלת והיא רשמה לי "קסנקס" במינון של 0.25 מ"ג ליום. כשהגעתי הביתה ביררתי קצת על הכדור ומה שנתברר לי הוא- כי הכדור מאוד ממכר וכי יש לו תופעות לוואי חמורות, לכן לא התחלתי להשתמש בו. פניתי לפורומים שונים וכל אחד אומר משהו אחר: "אל תתקרבי לקסנקס, הוא ממכר, מסוכן וכו'", "תבררי בקשר לקלונקס" וכל אחד המליץ על משהו אחר. עכשיו, איך אני אדע מה לעשות?! היום התקשרתי לפיסכיאטרית ואמרתי לה מה הבעיה שלי, היא נשמעה לא מרוצה (למעשה אני חלקתי על דעתה בכך שביררתי על הכדור) ואני חוששת שהיא תשאר בשלה. מה לדעתכם כדאי לעשות? בבקשה תענו לי מהר, אני לא רואה מוצא מהמצב שאני נמצאת בו כרגע, אני רוצה בשנוי... תודה מראש

לין היי, קסנקס מאוד ממכר, יש כדורים הרבה יותר טובים שאינם ממכרים ותופעות הלואי שלהם מעטות יחסית. גם קלונקס - גרוע כנ"ל. תפתחי חיפוש באתר וואלה ובMSN בנושא:אגרופוביה ותמצאי מידע רב בנושא. בכלל פסיכיאטרית שאינה מוכנה להקשיב, זאת מכה... אולי תחליפי אותה? יש טובים ואנושיים ממנה.

פסיכיאטר שנעלב כאשר חולקים על דעתו ?? שאחרים ילכו אליו ולא את!!

אני שמח שהרבה אמרו לך לא להתקרב לקסנקס ולקלונקס זה אומר שחדלנו ליהיות שפני ניסיונות ואני שמח על כך!! ובכן שוב אל תתחילי אם קסנקס או כל כדור ממשפ הבנזאופינים ההתמכרות קלה ...הגמילה קשה החרדות יגברו..והמינון יגדל!! לצערי יש עדיין פסיכיאטרים שמחפש חיים קלים..ושקט תעשייתי!!! אל תתרגשי מהפסיכיאטרית...שתלך לעזאזל..את בשבילה סתם עוד שם ועוד כרטיסיה!! תחזרי אליה אם ביטחון ןתראי לה שאת לא פריארית ותדרשי ממנה "סרוקסאט" או אפקסור" אני אישית מעדיף "אפקסור" כי אחרי מבול התרופות שלקחתי כולל התמכרות וגמילה קשה..הגעתי למסקנה ותאמיני לי שהפכתי כל אבן... והמסקנה היא ש"אפקסור הכי מתאים לבעיה... ואני לא יתחיל להסביר לך איך זה עובד אבל זה הכי מתאים ואם הכי פחות תופעות לוואי... אבל מה צריך לתת לו זמן להתחיל ברבע כדור ליום למשך שבוע ואז 2 רבעים לעוד שבוע וכך עד שמגיעים באופן הדרגתי למינון של 2 כדורים בהצלחה

אני אמורה לקבוע תור מחר,אז לפגישה הבאה שלי אני אבוא מוכנה. שוב תודה ומקווה שיהיו לי חדשות טובות.

לין שלום השמוש בכדורים דוגמת קסנקס וליום ודומיהם אכן שנוי במחלוקת יתרונם שמספקים פתרון מהיר החסרון שלטווח ארוך אין תועלת ויתכן שאולי החמרה בנוסף הם ממכרים תרופות אחרות מועילות יותר אולם לוקח להם זמן ארוך להשפעה (בדרך כלל כשלושה חודשים) בקצור אין פתרון מהיר וטוב בברכה עמי

שלום אני בן 24, עובד, וגר עם ההורים. יש לי שאלה או בעיה שהייתי רוצה להתייעץ עליה ולקבל את תגובותיכם. יש לי בעיה של חוסר ביטחון עצמי. אני מעדיף להסתגר בעצמי וכמעט לא נפגש עם אנשים למטרות חברתיות. אם אני כבר מגיע למפגש חברתי, אני עומד בצד ולא מדבר או יוצר קשר. חשבתי על כך שבצורה כזו אני מוגן ולא פגיע. בכל זאת, אומרים לי שאני צריך לצאת ולהכיר אנשים ולא להישאר סגור עם עצמי. חשוב לציין שאני לקוי ראיה ושמיעה מלידה. אני יכול לראות ולשמוע, אבל עם הפרעות. לכן יש לי גם ליקוי קל בדיבור. זה בוודאי לא מוסיף לדימוי העצמי שלי. הייתי בכל מיני מסגרות חברתיות בעבר אבל לא הצלחתי להתחבר. יותר קל לי במסגרת של "אחד על אחד". עד היום לא היה לי קשר רציני עם בחורה. הייתי שמח לשמוע את תגובותיכם, האם וכיצד אפשר לשנות את המצב. בתודה דן.

שים זיין על כולם ותעשה מה בראש שלך ואל תראה איש ....ממטר ואל תכניס לעצמיך שטויות

שים זיין על כולם ותעשה מה בראש שלך ואל תראה איש ....ממטר ואל תכניס לעצמיך שטויות

שים זיין על כולם ותעשה מה בראש שלך ואל תראה איש ....ממטר ואל תכניס לעצמיך שטויות

דן, תארת מצב מסויים, אבל לא כתבת אם אתה בעצם רוצה לשנות אותו... אני יוצאת מתוך נקודת הנחה, שאם כבר כתבת פה, אז כנראה מאוד מפריע לך - למרות שלא ציינת את זה. אפשר לשנות את המצב, אבל שיפור של דימוי עצמי לקוי זה משהו שמצריך, לרוב, עזרה מקצועית. מדוע שלא תפנה לפסיכולוג? וזה בתנאי שאתה באמת רוצה לשנות את המצב.

שלום לכולם, אשמח על כל תגובה שתתקבל להודעה הזו. אני בת 26, בחורה רגילה לכאורה. עובדת במשרה מלאה וסטודנטית בזמן הפנוי שנשאר. נראית לא רע, חייכנית, אינטליגנטית, חברותית, נראית די מרוצה מהחיים. ומאחורי המסיכה מסתתרת האמת המרה. כבר שש שנים שאני בתוך מערבולת. כל מה שמעניין אותי נע סביב האוכל והרזון. קוראים לזה בולימיה. בגדול - כמעט כל מה שאני אוכלת, אני מקיאה. אני עולה ויורדת במשקל כל הזמן. יש לציין שאני לא רזה מאד, כמו שאולי זה נשמע; המשקל שלי תקין לגמרי, אני דיי רזה אבל לא רזה מידי. הסיפור התחיל בצבא, ונמשך ונמשך, ואני לא מצליחה לצאת מזה. ניסיתי עשרות פעמים להפסיק. פעם אחת אפילו הצלחתי להפסיק וחודשיים שלמים חייתי נפלא, ואפילו לא התאמצתי (כנראה שהייתי אז במצב נפשי יציב וזה פשוט קרה לבד). אבל אז צץ איזשהו טריגר שהפיל אותי שוב. אני מצליחה להסתיר את זה נפלא. המשפחה שלי לא יודעת, למרות שכמעט שנה חייתי בבית אמי והייתי מקיאה לה בשירותים לפחות פעם ביום. חייתי עם חבר שלי שנתיים, ולא היה לו שמץ של מושג. גם היום אני חיה עם חבר, והוא לא יודע מזה. הורג אותי - איך לעזאזל הם לא שמים לב?? אני כל כך טובה בלהסתיר? לדעתי, הכל טמון בעבר שלי, בילדות שלי, ביחס של אמא שלי אלי, ובחיים הקשים מאד שעברו עלי. לא אפרט אבל חוויתי דברים לא קלים, כבר מגיל קטן. שורה תחתונה - נמאס לי מזה. נמאס לי ואני לא יודעת מה לעשות. אין לי כסף לפנות לטיפול (אם היה, מזמן הייתי עושה את זה, מתגברת על הבושה והולכת על זה). מעבר לבעייה הנפשית, יש גם את הבעיה הגופנית שנוצרה: הקיבה שלי פשוט הרוסה - כל מערכת העיכול שלי פגועה. אני לא מסוגלת לאכול כמו בן-אדם, מהסיבה הפשוטה שהמזון לא מתעכל כמו שצריך; הוא מתעכל מאד לאט, ובינתיים האוכל פשוט מתקלקל בקיבה (אני מרגישה את זה בגלל תופעות לוואי למיניהן). ניסיתי לקחת כדורים שאמורים להקל על העיכול, אבל לא עזרו לי. אנא, תגובות. תמיכה. מכאלה שיכולים לעזור, מכאלה שאולי חוו את זה, שמכירים מישהו/מישהי שעברו/עוברים את זה, מסתם אנשים שיש להם מה להגיד, אנא. אף אחד מהאנשים סביבי לא יודע, כך שלמעשה אין לי איש לדבר איתו. תודה.

למור היקרה, אחרי כ"כ הרבה זמן עם הבעיה קשה ביותר וכמעט בלתי אפשרי להתגבר ללא עזרה על בולימיה. אפשר לפנות דרך הקופה למרפאה לבעיות אכילה שליד בי"ח באזור מגוריך. את יכולה לפנות לרופא המשפחה ואם את לא רוצה שידעו- תבקשי הפניה לדיאטנית והיא תפנה אותך. אל תזניחי תתחילי לבקש עזרה, ותהיי מוכנה לקבלה. בהצלחה.

היי מור את בהחלט טובה בלהסתיר , מה גם שהפחד מה יחשבו עליי "תורם" לעניין.ואני מניח שגם אם לא ציינת זאת את גם טובה בלהקשיב לחברים ליעץ ולנסות לפתור להם את הבעיות. יש לי תחושה שאת בעלת אישיות חזקה עם המון כוחות והמוצא היחיד שנשאר לך להתמודד עם עוולות שאנשים אחרים גרמו לך הוא לפגוע ולהרוס את עצמיך. לדעתי את נמצאת בדרך הנכונה במסעיך הארוך והמייגע. עצם העובדה שאת לראשונה משתפת אחרים בבעיתך מצביע על המודעות שלך לבעיה ועל הרצון להפנות את האנרגיה ללסיע לעצמיך.אני סבור שאת צריכה לראות את הבעיה ולהשתחרר מרגשות האשם. אין ספק שאת זכאית לקבל יעוץ וטיפול מקצועי אמין ונכון שיתאים לאישיותך ורצונך. עולה בדעתי כמה אפשריות : שלא יעלו לך ממון רב. 1) כסטודנטית את רשאית לפנות ליעוץ הפסכולוגי של האונברסיטה 2. לרופא /ה המשפחה 3. לפסכולוג שעובד עם הקופה (אם את במכבי למשל) אני סמוך ובטוח שכל אחד מהגורמים שציינתי ישמור על כבודך ת פרטיותך . בהצלחה נ.ב אוליי כדאי שתנסי לחשוב על חברה או מישהו המשפחה שאת יכולה לסמוך על עליה או עליו שילוו אותך בחוויה החדשה. לפחות בהתחלה וגם אם אין אחד כזה אז עשי זאת בעצמיך. ומוטב שעה אחת קודם המון הצלחה תומך ומחזק צל

נטע, תודה רבה, את נשמעת בחורה על הכיפאק ! הממ ... מה אני מרגישה? אוקיי הרבה זמן לא היה לי התקף חרדה אלא חרדה כללית . אני בדרך כלל מרגישה חנקים ומפחדת שאני אחנק למוות. עוד דברים שאני מפחדת מהם הם (קשה, יש כ"כ הרבה) : המוות . כמובן. האמת היא שאני מפחדת ללכת למקום ציבורי, לאבד שליטה ולהתעלף (להתעלף זה מה שיכול לקרות אומרים לי, אבל אני חושבת שאני אמות אם זה יקרה לי ולא רק אתעלף) אני מפחדת שאני אהיה לבד ואשתגע ולא יהיה אף אחד שיעזור לי . לא יודעת אם יש לי חרדה חברתית : איך היא מתבטאת ? היה לי פסיכיאטר אבל הוא עצבן אותי , הוא רשם כל מה שאמרתי , ואת כל ההרגשות שלי וזה היה כמו לדבר אל רשמקול ולא הרגשתי שהוא מבין אותי בכלל ... גם התרופות שלו לא השפיעו עלי אז הפסקתי. כלומר הפרוזק כן השפיע אבל הרגשתי כמו איזה רובוט ... הפחד הכי גדול שלי הוא ללכת למקום רחוק ולא לחזור הביתה, התפתחה אצלי קלסטרופוביה ואלגרופוביה. שלוש שנים לא עליתי במעליות אבל התחזקתי ואזרתי אומץ לעלות במעליות. הדבר שאני הכי אוהבת זה לטייל -וחבל שבעיות החרדה מונעות ממני את זה. למשל אם אני רואה מדבר, אני מפחדת ללכת בו למקום שלא רואים את האוטו ממנו ,כי אני מפחדת שלא אוכל לחזור הביתה...ודברים כאלה, נשמע מוכר?

הי ניצן, חרדה חברתית נקראת אגרופוביה והיא מתבטאת בפחד ממקומות ציבוריים ומרחבים פתוחים, וזה כנראה מה שאת מרגישה. אני מכירה פסיכיאטר טוב, אנושי וחם, לדעתי כדאי לך לפנות אליו. יש לפעמים אנשי מקצוע שאין לנו כימיה איתם כמו הפסיכיאטר שטיפל בך. כדאי לפנות למישהו אחר. לדעתי אסור לך לוותר, שוב, אין סיבה שבחורה צעירה ומוכשרת כמוך תסבול ותתיסר . אפשר לשלב טיפול תרופתי יחד עם טיפול פסיכולוגי התנהגותי. אם תרצי אתן לך פרטים נוספים. נטע

למיטב ידיעתי חרדה חברתית נקראת "SOCIAL ANXIATY" וכשמה כן היא... משמעותה- פחד ברמה גבוהה ממצבים חברתיים (יציאה לרחוב-כי שם יש אנשים, עבודה, ובכלל הפחד מתגובות האנשים). אגרופוביה משמעה- פחד מ"החוץ" בלי קשר להימצאות אנשים/ חברה. לדעתי יש להעמיד דברים על דיוקם, דרך אגב גם אני אובחנתי כסובלת מ"חרדה חברתית"- אני נמצאת בקבוצה טיפולית (לדעתי יותר טוב, מכיוון שזה מעמיד אותך מול קבוצת אנשים ולא טיפול פרטני שאמנם עוזר, אך לא מעמיד אותך מול החברה שבגללה את סובלת.)

היי נטע! הממ ובכן, כנראה שאני סובלת אז מחרדה חברתית בנוסף ... יש שם לחרדה "רחוק מהבית" ? :) סתם. הממ לא שיערתי שיכולות להיות כמה חרדות ביחד... מעניין אותי הם אותם פסיכיאטרים\פסיכולוגים יכולים להגיע לשורש הבעיה ללא ניחושים פרועים או תבניות פרוידיאניות שלימדוהם מוריהם (כמו אותו פסיכולוג\ פסיכיאטר שסיפרתי לך שהלביש עלי התעללות מינית \ הטרדה מינית או מה שזה לא יהיה...) למרות שכרגע הני מעוניינת בפתירת הבעיה ולא אכפת לי מהשורש , אלא שאני בנאדם סקרן ...אם הדבר אפשרי: ידיעה של מה גרם לחרדות הללו לפרוץ בפתאומיות רבה ובחוזקה רבה... חבל שגופנו לא יודע לרפות עצמו לבד , כגון התמודדות עם כל חרדה בזמנה ופתירת הגוף ללא עזרה מבחוץ. כלומר , ברור שגופי הצליח איכשהו להתמודד עם החרדות האלו ללא פסיכיאטרים ופסיכולוגים ותרופות, אבל הוא הגיע עד גבול מסויים שבו נתקעתי... הייתי מעוניינת בפרטי הפסיכיאטר אשר מתעסק עם אגרופוביה. אלי הוא יכול לעזור לחרדות במכלול או רק בבעיה ספציפית,כגון אגרופוביה? אשמח לדעת עוד. אני גרה באיזור אשקלון . כך שבוודאי אם הוא גר בחיפה אין לי "שימוש" בו מפני בעיית המרחק. בתודה,ניצן

האמת היא שאני צריך פתרון לאגרופוביה מבחינת הגישות הפסיכואנליטית,ריפואית,קוגניטיבית בבקשה!!!!!

שלום , מהו מצב פסיכוטי ? האם הוא יכול להתפתח מחרדה שגברה ? האם זוהי מחלת נפש ? תודה על התייחסות מהירה ...

יעל מצב פסיכוטי הוא מצב נפשי בו אדם מאבד את בוחן המציאות ורואה בדמיונותיו מציאות. המצב הפסיכוטי יכול לאפיין מצבים נפשיים שונים, גם מחלות מסויימות. הוא לא נובע מחרדה אם כי מצבי חרדה עלולים להאיץ תהליכים פסיכוטיים שהיו נטועים כבר קודם. ועכשיו, מעבר לדיון התיאורטי שעלול רק להגביר את החרדה כל עוד הוא נותר תיאורטי, מה באמת מטריד אותך? בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב , אני פונה אליך בקשר לאחי . בקצרה , הוא נמצא במסגרת טיפולית שבה קיבל סרוקסט כדור אחד וכדור אחד של זיפרקסה (20 מ"ג ) . אחי הוא נער נבון מאוד ולעיתים מניפולטיבי היות והוא מעוניין לצאת מהמסגרת הזמנית בה הוא נמצא ולחזור הביתה . הצוות הרפואי גם מתייחס אליו ככזה( אציין כי פסיכיאטרית שמכירה אותו מהבית אמרה לו כי הוא צריך להיות בבית ולא באף מקום אחר ועל זנ הוא גם מתבסס ) . בסופ"ש האחרון החליטו להחליף לו את הזיפרקסה לפרפנן היות וזה באבקה ( הוא רימה ולא לקח כדור אחד של זיפרקסה ) ולמחרת היו לו עוויתות קשות ותנועות גוף מוזרות . כשראינו זאת נבהלנו מאוד והוזמן רופא תורן אשר טען כי הוא חושב שאין זה מהתרופה אך ייתכן והוא טועה . למחרת הם לא נתנו לו את התרופה הזו והעוויתות נעלמו והצוות הרפואי טען כי אחי עשה הצגות . שאלתי אותם איך אפשר להציג אוויתו שכאלו במשך 4-5 שעות ? זה פשוט לא הגיוני . אז הם ענו כי אחי כל כך מניפולטיבי ושהוא מסוגל לכל . אני מאוד בספק אם זה נכון אחרת איך זה שהעוויתות נעלמו ביום שבו הופסקה התרופה ? האם אני צודקת ? תשובתך המהירה מאוד מאוד חשובה .... תודה .

קרן שלום אין תשובה חדמשמעית חשוב גם לראות את העוויתות יתכן שנגרמו מהכדורים מה שאני שומע שאינך סומכת על הצוות בשאלות שונות ואת זה כדאי אולי לברר ם במקום לעסוק בפרט ספציפי מדוע אינך סומכת עליהם ? האם אחיך גם הוא אינו סומך עליהם ? מדוע הם אינם סומכים עליו ? בברכה עמי

ד"ר שלום , אין כאן עניין של האם אני סומכת על הצוות המקורי או לא ? אני פשוט מודעת לכך שקשה מאוד להגיע לאבחנה מדוייקת היות ואין זה מדע מדוייק וזה גם מאוד מורכב . הרושם שהתקבל בקרב הצוות הרפואי הוא כי אחי הוא נער מאוד מאוד אינטיליגנט וכי הוא מסוגל לבצע מניפולציות רבות בכדי לצאת מהמקום בו הוא נמצא . מהיום הראשון בו הוא שהה במקום הוא תפס כל אחד וניסה לשכנעו שיוציא אותו משם ( בחלקו הוא לא אשם שכן פסיכיאטרית מהבית אשר מכירה אותו אמרה לו אינספור פעמים כי הוא לא צריך להיות בשום מקום ובשום מח' פתוחה ועל זה הוא מסתמך כל פעם ). וכשקרה המקרה ההוא עם הפרפנן הם עדיין חשבו כי מדובר בהצגות שלו למרות שהעוויתות האלו נמשכו מס' שעות . יש לי פשוט הרגשה כי ייתכן שהם טועים או מרחיקים לכת בכל המושג שהם קיבלו עליו ... תודה על התייחסותך לעניין ...

שלום לכולכם, אגוזים. תמרים ותאנים - אני מאוד אוהבת. אני...צמחונית. יש בהם המון ברזל ו -B12 .... יש גברים מתוקים כאלה, ללא ספק. אך "מי שנכוה ברותחין - נזהר בצוננים", מיכל +40 - את יודעת למה אני מתכוונת. גבר שלא התאים לי במסגרת הנישואים, יכול להיות חבר ובעל טוב לאישה אחרת, אני לא שוללת את מסגרת הנישואים, אך ישנם מצבים בהם אין ברירה וצריך להתגרש. יעוץ לא פותר תמיד את כל הבעיות. כשמפסיקים לאהוב, לכבד ולהעריך האחד את השני - צריך להפרד, רצוי בלי "הפצצות" וכיסוחים. היום - אני ובעלי לשעבר חברים טובים, יותר משהיינו במסגרת הנישואים. אנחנו משוחחים, נפגשים ונהנים האחד מחברתו של השני. הדבר נפלא לילדים, הם מרגישים שאחרי מספר שנים של שתיקה רועמת ההורים שלהם איתם ובשבילם, ב י ח ד. עברנו תהליך שהחל בטינה, כעסים וגירושים מהירים וכואבים. שנינו צמחנו עם השנים, ניקינו את הכעסים והכאב, ועכשיו - מתקשרים בכבוד ובפתיחות.

יונת המתוקה, מה שכתבתי למעלה מופנה גם אליך, אני נהנית לקרוא את תגובותיך ומעריכה אותך כאדם מיוחד במינו.

נטע אני שמח בשבילך:))) מה שאני רוצה להגיד לך שהלואי וזה היה אצל כולם. אני לא יודע בת כמה את. יש הרבה גורמים שמשפיעים על המצב הפסיכולוגי בכללותו הבנות קשות בגלל שיש גברים זבלים כמו שרשומים כאן בדף הזה קצת יותר למטה. וגברים שרצו ליהיות טובים נעשו רעים בגלל בחורות כלבות. אני לא אומר שכולן או כולם כאלו אבל זה הרוב וזה מה שגם יוצא לי לפגוש הרבה פעמים ואני לא גר באזור עוני או מקום ניכשל. בגלל המצב הנוכחי במדינה יש הרבה לחץ ותיסכול וכל אחד זורק את זה על השני וככה זה גם ניראה......רע את יכולה להגיד תודה לאלוהים שאצלך זה לא ככה. עם אנשים היו יושבים ומדברים ביניהם תאמיני לי שלא היה צריך יעוץ בכלל אבל אנשים לא עושים את זה וזה חבל. חוץ מזה שיש אנשים שלא יודעים מה הם עושים וצריך לכוון אותם. וזה יכול לעזור. נכון לפעמים הפתרון הוא להתגרש. אבל גם פה אפשר לעשות את זה בצורה יפה או מכוערת. ועם יושבים ומדברים. ועושים את כל הפרוצדורה. ושומרים על יחסים טובים גם אחרי זה טוב. אבל זה גם תלוי בשני הצדדים יש כאלו שיעשו לך דווקא וינסו להתנקם בך ולא לתת לך גט הכל תלוי באנשים ובמצב העניינים ביניהם. בכל מקרה את יודעת, בד"כ את צריכה רק בן זוג אחד לחיות איתו לידך לא עשרים. ולא תמיד מוצאים ישר, לפעמים זה לוקח זמן. גם בשוק לא כל הפירות והירקות טריים או ניראים טוב:)) תקחי את הזמן שאת זקוקה לו ותמצאי לך את מה שאת מחפשת. עכשיו את תבחני בצורה אחרת את הרצונות שלך לגבי זה שאת תכירי. וזה טוב. רק אל תתני לזה למנוע ממך אהבה אמיתית @------)---- איתן

איתן, אני מכירה מקרוב הרבה מערכות זוגיות כי חייתי בקהילה סגורה. הרבה בגידות, סכסוכים ובלאגנים... אתה צודק הפתרון הוא לדבר, לתקשר, אבל לא תמיד זה קל. חשוב לא להשאר מרירים ונוטרים כי אז נעשים מכוערים. תרתי משמע.... אני לא צריכה בן זוג בכל מחיר, רק בנאדם מלא נשמה ושמחת חיים ... אפשר גם לחיות ללא בן זוג אך קשה לחיות בלי א ה ב ה. לא בודדה ולא מיואשת, וגם לא מחפשת, כבר מצאתי חבר אמיתי.

נטע אני התיחסתי רק למשהו שרונית כתבה בהתכתבות שלכן בקשר ליעוץ. אם על זה רצית להעיר לי. רק עכשיו התיחסתי למה שהלה כתבה. ואני דווקא מסכים איתך. תראי מה כתבתי שם ערב טוב איתן

נטע לילה טוב כרגע רק נכנסתי לפורום ואולי את כבר יצאת אבל לא נורא יש גם את מחר . תודה לך על המחמאות זה עושה לי כל כך טוב , מרגש ומחזק את הביטחון העצמי שלי .

שחכתי לשנות את הכותרת אבל את כבר תביני שזה מיועד לך מה שכתבתי

יונת הי, אולי סתם נלחצתי אבל המאמר הזה ----- מפחיד! http://www.infomed.co.il/news/n_122000_2.htm

שלומי אין לך אינטרנט בבית... מקובל. אבל למה אתם שניכם תופסים פה כל-כך הרבה מקום? תחליפו מספרי טלפון ותדברו... מה הקשר בין מה שאתם כותבים לבין הפורום????

לא משנה יקר, מה אכפת לנו, משתתפי הפורום ששני חברים מתכתבים. אנחנו יכולים לקרוא את ההתכתבות ואם בא לנו אפילו להתערב ןלהביע את דעתנו. אם זה מעצבן- אפשר להתעלם. נשגבה מבינתי התופעה של חוסר פירגון . מה אכפת לנו שהם נהנים ? שיהיה יהם בכיף!!!!!!!! והכי חשוב: "משנה מקום משנה מזל" .כלומר, תחליף כינוי ותהיה יותר סבלני וסובלני.

טטיאנה, ברוכה הבאה לפורום, ראיתי כמה תגובות שלך ונהנתי לקרוא. תודה על הפירגון אבל אולי אולי יש משהו בדבריו של לא משנה. לכן אני מנסה להתכתב בעמודים אחוריים שפחות נכנסים אליהם. מה הקשר שלך עם עולם הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה , איף איי מיי ??

לפני בערך שנה, בתוך טיפול פסיכולוגי, התחילו להופיע אצלי בזכרון תמונות מטושטשות מאוד שבהן אני כילדה קטנה קורבן לאלימות פיזית. מתוך שיחות רבות בקשר לזה התחילו להתחבר לי כל מיני דברים - כאבים פיזיים, סיוטים שהייתי מתעוררת מהם מדי פעם במשך שנים (אני בת 30 עכשיו), ובעיקר תחושות חזקות. הפסיכולוגית שמטפלת בי אמרה לי שזוהי תופעה מוכרת בפסיכולוגיה של הדחקה של טראומה שהנפש לא יכולה להתמודד איתה ולכן היא נשכחת מהזכרון ולעתים עולה במועד מאוחר יותר, אפילו שנים אחרי הטראומה. מה שמדאיג אותי הוא, שחשבתי שבמשך הזמן, הזכרון בקשר לזה יתחדד, שיתווספו לו פרטים חדשים שלא זכרתי בהתחלה, אבל כבר שנה אחרי, זה לא קורה. התמונות המעומעמות שהופיעו כזכרון ראשוני הן כל מה שיש לי בנוגע לזה. מאחר ששום מידע חדש בזכרון הזה שלי לא נוסף אני מתחילה לחשוב שאולי זאת המצאה, אולי כל זה בכלל לא קרה וזה סתם כמו חלום בהקיץ שחלמתי. יש לציין שכל זכרונות הילדות שלי הם חזותיים כמו תמונות או סרט וידאו שעובר לי בראש ולכן כל שאר ההרגשות, הסיוטים והכאבים הם בבחינת תוספות שאני לא בטוחה שאני יכולה לסמוך עליהם. אני רוצה לשאול - עד כמה התופעה הזאת מוכרת ונפוצה, האם ניתקלתם במקרים כאלה והאם יש מקרים שבהם אכן מדובר בחלום בהקיץ ולא במקרה אמיתי. האם יש איזושהי דרך בדוקה ואמינה לגרום לזכרונות להיות מדויקים, למשל היפנוזה? מה הסיכונים בכך ומה הסיכויים? האם יש מידע על הנושא הזה באינטרנט? אם כן, באיזה מונח להשתמש בחיפוש. התשובה שלכם מאוד חשובה לי כי אני מרגישה שאני חיה במן תעתוע כזה, באשר לארוע שהוא כנראה מאוד משמעותי בחיים שלי. ואני לא בטוחה שאני יכולה לסמוך על הזכרון שלי לא בקשר לזה ולא בשום הקשר אחר עד שאני לא אברר את זה לעומק. תודה ירדן

ירדן שלום מאחר ואת בטיפול אני מציע שתבדקי את העניין בעיקר מול המטפלת שלך. זהו עניין רגיש והבנתו אינה רק טכנית, יש בה כמובן הרבה מרכיבים רגשיים. הדחקת טראומה היא תופעה מוכרת. ככל שהטראומה מוקדמת יותר טבעי שיוותרו ממנה רק זכרונות מטושטשים. יתכן שתאלצי להתמודד עם הטשטוש ושהעובדות לא יהיו ידועות לך, אלא אם יש מישהו מסויים שיוכל לספר לך מה באמת קרה. בהיפנוזה יש אפשרות לחזור לזכרונות ישנים, אבל הבעיה שבתהליך ההיפנוטי את עלולה להשלים פרטים מהדמיון מבלי שהם היו באמת. מחקרים לא מצאו עדיפות בידע האובייטיבי שהוצע מתהליך היפנוטי את מול הזכרות בטיפול פסיכולוגי רגיל, אם כי האנשים שעברו היפנוזה נשארו עם הרגשה שהם זוכרים יותר. כאמור, חלק מכך זו אשליה שנוצרה בשל השלמת פרטים אסוציאטיבית, חלקה נכונה וחלקה שגויה. יתכן שהידיעה מה בדיוק קרה תוכל להיות פחות חשובה עם הזמן ותוכלי להשתמש בידע שיש לך על עברך כדי להבין יותר טוב את עצמך וכיצד את יכולה להתפתח ולקדם את עצמך כלפי העתיד. ואת מה שהיה להשאיר מאחור, חלקו מטושטש, חלקו ברור. בברכה ד"ר אורן קפלן

אחר צהריים טובים לך, ראיתי שלא קיבלת תשובה בעניין המידע באינטרנט: www.gasou.edu/psychweb/psychweb.htm זה אתר עם חומר מקצועי באנגלית בכל מיני נושאים בתחומי בריאות הנפש. יש שם מנוע חיפוש טוב. תנסי לחפש תחת המונחים הדחקה או היפנוזה (אם ספציפית זה מה שאת מחפשת). ועוד דבר: אני עברתי תהליך מסויים של הדחקת טראומה. דווקא המידע החזותי והזיכרון המר היו ברורים ובטוחים (זה לא קרה בילדות המוקדמת, אולי זו הסיבה...), אבל במשך כמה שנים הרגשות בקשר לאותה טראומה היו צרורים בחבילה שלא הייתה לי אליה כל גישה. ככל שעבר הזמן, זה נהיה יותר ויותר טעון וכבד והתפרץ לעיתים גם כסיוטים (אצלי זה מצא גם ביטויים אחרים כמו הפרעות בשינה או באכילה). אם לתהליך כזה התכוונת, אז לי נאמר שזה נקרא "הכחשה" שזה אומר שלא יכלת להתמודד עם הטראומה וניסית בכל הכוח להמשיך הלאה בחייך מבלי לעבד אותה או להתייחס אליה ואל הדברים שהיא משנה בך. יש גם תהליך הדחקה (גם אני מאוד רציתי אז ללמוד את ההבדל), שאת שומרת את הרגשות ואת התחושות איתך, אבל מנתקת קשר עם האירוע. זה בטח ממש לא מדוייק (זו תשובה ממידע שקיבלתי ומנסיון אישי בלבד), אבל למיטב הבנתי זה אומר שהתמודדת עם האירוע לפני שהצלחת להדחיק אותו לגמרי...בתור מנגנון הגנה זה טוב יותר, אבל לכן גם קשה להיזכר, במידה וזה באמת נכון, כי יש לכך גם התנגדות פנימית. מקווה שהקישורים אולי יעזרו לך...

מיכל ואיתן תודה על ההתייחסות. מיכל -אני והמאוכזבת לא אותה אחת...... אני רוצה לשאול שאלה אותכם - עשיתי יותר גרוע שהתקשרתי לחבר שלו ואמרתי לו שיעביר לו שלא התכוונתי שיצא ככה????? כי חבר שלו אמר לי שהתנהגתי אובססיבית וחבל שאני מתנהגת ככה.. חבר שלו לא הצדיק אותו אבל דיבר איתי בצורה אובייקטיבית למרות שהוא לא יודע הרבה דברים כמו איך חבר שלי מתנהג אליי כשהוא עצמו מתקשר..... אני לא מבינה כלום אני מרגישה שהשמיים נופלים עליי..קשה לי להתמודד עם רגשות האשמה וכל הבלגאן אני לא רציתי לה יות שנואה והאדם שהיה חשוב לי לא ירצה להתקרב אליי יותר למרות שהוא פגע בי וזה לא פייר אני כועסת ומתוסכלת כי אין בכוחי לעשות דבר...קשה לי עם התחושה הזאת..... אני מרגישה שאני יורדת מהפסים........ בבקשה תענו ללי על זה

כמו שאמרת החבר הזה לא מעורב בתוך הקשר שלכם וטוב שכך. אין לך למה להתקשר לחברים שלו לידידות שלו למשפחה שלו. כפי שאמרתי. הוא וכל הסובבים אותו מחוץ לתחום בשבילך. שוב זה לא קל ואין פה קסמים. אם תרגישי צורך פשוט תכנסי ותיכתבי. ואל תעני לטלפונים מכל הסובבים אותו. ושההורים שלך לא יתנו לו בכלל להכנס לבית גם אם זה להזמין משטרה. אם זה היה תלוי בי אנשים כמוהו היו יושבים בכלא אל התעללות. תיהי חזקה. זה יחלש אחרי תקופה ואז תפקחי את העניים ולא תצליחי להבין מה עשית איתו. וברגע שתגיעי ליום הזה את תיהי בן אדם מאושר. תני לזמן לעשות את שלו. ותאמיני לי הוא עושה. ואם תירצי [email protected] @------)---- איתן

אל מה אתם מדברים???

איתן שוב שלום אני לא יודעת איפה נעלמים המכתבים שאני כותבת לך אני בעצמי לא מוצאת אותם, ושלחתי כמו שצריך מה דעתך על היעלמותם?

לא נעלם כלום הכל מופיע מה שכבר נמחק זה דברים שלא רלוונטים לפורם אני מצאתי מה שכתבת. ואני דווקא שמח שהוא עזב וחבל לי על כל כאב הלב שהוא גרם לך. תסתכלי על מה ש"אני" בדיוק כתבה כאן. עכשיו את יכולה לנסות לראות מהצד את מה שעברת אם יותר ואם פחות. לאף אחד זה לא מגיע. הבעיה שקשה לשפוט לפעמים שאתה בתוך זה אתה פשוט עיוור. ואני מבין אותך תאמיני לי. מאוד מפריע לי שלפעמים עיוורים יותר מידי ונותנים לדברים להדרדר עד למטה. את עכשיו נמצאת במצב טוב שהוא נסע עכשיו לאט לאט תשקמי את עצמך ותמשיכי הלאה. יש לך מזל שהוא לא פה כי אז לא היית יוצאת כל כך מהר מהבוץ. תעבדי על עצמך תפני אולי ליעוץ ותתחילי לחיות וממש לחיות אני מאחל לך בהצלחה. ואם תרצי תכנסי לכאן או שתיכתבי מה קורה לך אני אשמח לשמוע. @------)---- איתן [email protected]

ברצוני לקבל הסבר מפורט עד כמה שניתן על ההבדל באופן פעולתן על הגוף של התרופות הבאות: סרוקסאט ו אפקסור עבור מצבים של דיכאון וחרדות ואם הן פועלות לאותה מטרה , אזי מה הוא הקריטריון להעדפה של אחת על פני השניה (לפני תחילת הטיפול והופעתן של תופעות לוואי). תודה

אפקסור עדיף...למה? ככה!!

שלום, האתר: http://www.infomed.co.il/default.htm

שלום הסבר מלא על ההבדלים הוא נרחב כללית עד כמה שאנו יודעים אפקסור פעול על מערכת נוספת במוח ובדרך מעט שונה עם זאת יש לציין שספק אם הפעולה הזו מסבירה את האפקט נוגד הדכאון לאור העובדה שאנחנו יודעים למעשה כל כך מעט הבחירה מסתמכת על ידע מעשי איך מתנהלת ההשפעה של כל תרופה ומה תופעות הלואי הצפויות כללית היעילות דומה יש טענות שאולי אפקסור מהיר יותר כך שהבחירה היא לרוב לפי אילו תופעות לואי צפויות ובחירה לפיהן (לעתים שמוש בהם לתועלת למשל למי שסובל מחסר שינה לנסות להעזר באפקט של תרופה מרדימה יחסית) יש לזכור שההבדלים בין התרופות הם הממוצעים יתכן בהחלט שבאדם ספציפי התגובות תהיינה שונות מהצפוי לכן לדעתי מומלץ על שמוש בתרופות תחת פקוח ויעוץ של רופא בברכה עמי

לפני כשלושה חודשים התחלתי שימוש באפקסור עקב דיכאון שהפך להיות קשה ביותר מבחינת חוסר התיפקוד ולווה בהתקפי חרדות (דפיקות לב, חשש מופרז ממחלות, קשיינשימה לא אסמטיים, ובעיקר עייפות קשה ביותר). החרדות נעלמו כבר מהשבוע הראשון וכך בעית העיפות - אני ישן נהדר:) (סוף סוף אחרי איזה שנתיים). אולם תחושת הדיכאון, חוסר היוזמה וחוסר הויטליות טרם עזבו אותי. כיום אני לוקח 150ליום מזה 3 שבועות. אציין שהתיפקוד המיני נפגע. וכעת בשל הדיכאון גם החשק לא משהו. אני שוקל מעבר לסרוקסט אותו טרם ניסיתי , אולם הרופא המטפל טוען שיש עוד לתת זמן לאפקסור. 1. מה דעתך? 2. כמה זמן עוד כדאי להמתין? בתודה אדם סובל!

אני מטופלת בפריזמה זו השנה השביעית, עקב חרדות. בתחילה הטיפול הרפואי לווה בטיפול פסיכיאטרי ולאחר מכן טופלתי ע"י כדור אחדשל 20 מ"ג ליום. עקב שינויים של קופת החולים באישור תרופות נאלצתי מדי פעם להחליף את התרופה , יותר נכון את היצרן. בתחילה זה היה פרוזאק לאחר מכן אפקטן ומכיוון שבליעת האפקטן גרמה לי אי נוחות החליפו לי לפריזמה שזו גלולה הרבה יותר קטנה ונוחה לבליעה. לאחרונה שוב פריזמה לא מאושרת ע"י קופ"ח, לאט לאט חדלתי ליטול את התרופה למרות שיש ברשותי חצי חפיסה אבל חשבתי לעצמי שאולי אוכל להפסיק את התרופה. עלי לציין שמזה שנתיים אני לא בקשר עם הפסיכיאטר שלי, הוא אמר לי שכאשר אחפוץ להפסיק לקחת את התרופה עלי לנסות ע"י הפחתה של נטילת התרופה, דהיינו יום כן יום לא עד להפסקה מוחלטת. מזה שבועיים שאני ללא התרופה ואני מרגישה עצבנות יתר, חוסר סבלנות ורגשנות מעל הנורמה שלי. הייתי מבקשת לקבל עצה, האם יש אפשרות להתמודד עם התחושות הללו מבלי לחזור ליטול את התרופה? האם ידועה לך חברת תרופות שמייצרת את התרופה בצורה של גלולה קטנה? למקרה שלא תהיה לי ברירה ואהיה חייבת לחזור לטיפול התרופתי. תודה , רוית

רוית שלום שאלתך בנושא תרופות ולכן מתאימה יותר לייעוץ פסיכיאטרי. עקרונית, כדאי שתפני שוב לפסיכיאטר המטפל ואל תנסי להחליט בעצמך על הטיפול המתאים. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי עברי לדף אחד אחורה. ביי

היי מיכל, קראתי והגבתי בעמוד הקודם ביי

כל מי שייעץ לי לפני שבועיים בקשר לחבר שלי לשעבר ועזר לי כל כך אז-תודה אבל הרסתי את הכל. בזכותכם די התגברתי על העניין והפסקתי להאשים את עצמי בכך שהוא מתנהג אליי כמו זבל אבל נפגשתי איתו בטעות ללפני כמה ימים במקום בילוי הוא התייחס אלי ואמר שלום אני קפאתי במקום והיתי מבולבלת..הוא אמר לי לבוא לדבר איתו כשארצה ואני לא ידעתי מה להגיד. אחרי שעה בערך התגבר היצר שלי שהכל יהיה בסדר לידיעה שהוא יכול להרוס אותי והלכתי אליו לדבר..וכמובן שכלום לא יצא כמו שרציתי הוא לא התיחס אלי כצו שציפיתי שוב שאל אם יש לי חבר התנהג מגעיל והלך לי באמצע...ואז הרגשתי כל כך מושפלת ששוב הוא עושה מה שבא לו בלי להתחשב שמשכתי אותו בחולצה שלא ילך ,הוא התעצבן יותר ונלחם איתי ללכת-ממש נלחם איתי!!!!!!! ולא יכולתי לתת לו להשאיר אותי כך שוב מושפלת..הוא התחיל לצרוח עליי שהוא לא יכול להתמודד איתי והוא מקנא בי שהמשכתי בחיי והוא בחרא ושאני אתן לו ללכת ואני מסתכלת עליו ומתבלבלת לגמרי....אם כל כך קשה לו איך הוא יכול להתנהג ככה??? ואז הוא ברח ממני פשוט רץ משם ואני הלכתי אחריו ידידה שלו משכה אותו והם רקדו לפני תוך כדי שהוא מתחנן שאלך. אמרתי לו שלא ידבר איתי יותר הוא אמר שזה לא מה שהוא רוצה אבל שאני אעשה מה שבא לי..הלכתי משם ואז הרגשתי חרא שככה זה נגמר חזרתי אליו אמרתי לו שישמור על עצמו הוא אמר טוב והיה נראה מת שאני אלך ואז הידידה שלו שוב משכה אותו צוחקת עד מוות שפשוט לא יכולתי לזוז....מהעלבון וההשפלה... חברות שלי אמרו לי לבוא ולא יכולתי לזוז עד שהוא הלך לחברות שלי ואמר להם שיקחו אותי שאני משפילה אותו שהוא יודע שהוא יצא חרא אבל הוא לא מסוגל...ואז אמרתי לו שלא ידבר אתי יותר והלכתי.. אני יודעת שמי שקורא את זה מהצד חושב שאני האדם הכי דפוק גם אני מרגישה כך דפוקה מושפלת ניסיתי שזה יהיה טוב וזה יצא הכי חרא בנוסף יש לי רגשות אשם שהתנהגתי באובססיביות נוראית ורציתי להגיד לו שאני מתנצלת על זה שמשכתי אותו כך אבל אני באמת לא מסוגלת לדבר איתו יש לי בחילה כשאני נזכרת בו.הרסתי הכל!!!!!! לא יכולתי לחיות עם עצמי אז טלפנתי לחבר שלו כדי להסביר שאני לא מפגרת שהוא שיגע אותי ולא התכוונתי שזה יצא כך לא יודעת למה עשיתי את זה ....הרגשתי נורא עפ עצמי למרות שאני שונאת אותו כלכ כך והוא הרס אותי עד העצם מעולם לא הייתי ככה .אני פוחדת מה זה אומר עליי עכשיו פוחדת להפוך לאישה מרירה אני בת 20 וזו אהבה ראשונה אני ממש לא יודעת איך להתנהג תעזרו לי!!!!!!!!!!!!!! אני פןחדת כל כך ממנו ולא רציתי להפגע כך מאף אחד ולהשפיל את עצמי כל כך ולהרוס לו ערב. נבהגתי נכון שדיברתי עם חבר שלו?.? למה יש לי תמיד נטייה להאשים את עצמי???.. בבקשה תעזרו לי כי אני כבר לא יודעת מה לעשות. ומה לעשות הלאה. איך אחיה עם עצמי אחרי שהושפלתי כל כך ???..

קודם כל אין על מה לכעוס. עשית טעות. אולי עכשיו את יכולה ליהיות חזקה יותר ולהבין שחבל לך על הזמן איתו. ותפסיקי לתת לו למשוך אותך מהאף. את פגועה מאוד. אז למה את הולכת אם הראש בקיר???? תעזבי את החברים שלו את המשפחה שלו אותו שכולם ילכו להזדיין(סליחה על הביטוי) כל מי שמהמעגל שלו והוא עצמו פשוט תנתקי את השיחה אל תעני תיהי סנובית הכי סנובית שבעולם כל מי שקשור אליו בדרך כזו או אחרת לא קיים מבחינתך. תחליפי מספר פלאפון.ותגידי שאף אחד מהמשפחה או מהחברות הקרובות לא תעיז לתת לו את המספר טלפון מי שתעיז היא לא חברה. תעיפי גם אותה. תיהי קשוחה קצת. תעלימי אותו "תקברי" אותו הוא לא קיים מבחינתך. אם תיריאי אותו תתיחסי אליו כמו רוח רפאים פשוט תפחדי ותברחי מהמקום. או שתארגני לעצמך טיול לחו"ל לאיזה שלושה חודשים. פשוט להתרחק כמו מאש. את תיהי בסדר. אבל רק אם תתני לו לצאת לך מהנשמה. ושוב זה תהליך. אבל את צריכה לפעול לפי אחת מהעצות שנתתי או אולי יהיו עצות יותר טובות. את צריכה להעיף אותו מהחיים שלך. זאת אומנם אהבה ראשונה. אבל זאת גם התעללות קשה. ועדיף לך לצאת מזה עכשיו ומיד וליהיות חזקה. כדי שזבלים כמוהו לא ידבקו אליך. וזה קורה תאמיני לי. תעשי מאמץ. אנחנו כאן נתמוך בך כמה שאפשר. אבל יאלה תעיפי אותו לכל הרוחות ומכל המחשבות. זה בשבילך את לא עושה את זה בשבילנו. תמיד תזכרי את זה. זה בשבילך איתן

איתן, גם היא וגם החבר שלה לא ממש יודעים מה הם רוצים מעצמם ואחד מהשני. וקודם כל הם צריכים לשאול את השאלות האלה. מה אני באמת רוצה? כל מה שכתבת נכון וצודק מאוד. אבל המשפט "שיילך להזדיין" נאמר בקלות מדי. אתה שכחת פרט אחד, חשוב מאוד, כשאמרת לה את תהיי בסדר רק אם תתני לו לצאת מהנשמה. שכחת שהיא אוהבת אותו. ואהבה קשה מאוד לכבות. היא ממשיכה לבעור מעבר לטלפונים, לפלפונים, ולים. גם אם זה למנייאק הכי גדול בעולם.

אני לא רוצה לפגוע באף אחד, אתם נשמעים אנשים נפלאים, אבל קצת הגזמתם, אי אפשר לשאול פה יותר שאלות את הפסיכולוגים וגם לא למצוא את התשובות וללמוד מהם משהו, אני כל הזמן נכנסת לכל מיני הודעות ששואלות אנשים אם הם קיבלו את המייל שלהםוחבל על הפורום, קצת רחמנות!

רוניתי, בואי לא נגלוש ולא נגזים, השיחות בין האנשים הנפלאים כאן, זהו סוג מסויים של תמיכה. אחד מרגיש בודד, עצוב , אז הוא מקשקש עם מישהו ומתחיל להרגיש טוב יותר. הבנת ? אם יש לך שאלה ספציפית לשאול את המומחים, עצתי לך שתתני כותרת מתאימה כמו: לד"ר קפלן, שאלה ! ככה זה יבלוט והם בסופו של דבר עונים. לפעמים זה לוקח יום אבל הם עונים ומי שמאד מעוניין בתשובה , מוצא אותה בלי שום בעיה. אז שיהיה לך יום נעים, הרבה הצלחה, הרבה סבלנות, והרבה הרבה אושר בחיים. ביי

רונית... בגדול את צודקת... אבל לאחרונה כל שרתי המייל מזייפים, ודברי דואר לא מתקבלים/נשלחים... זו הצורה היחידה שנשארה כדי לבדוק אם הכל בסדר... אני מקווה שאת יכולה להבין את זה, כי המטרה שלי, לפחות, היא לא לפגוע בפורום... יותר מזה - את רוב העניינים שלי העברתי למייל, כדי לא לתפוס פה עצים מיותרים, אבל כשהמייל לא עובד, אז אין ברירה אחרת...

זה לא ההודעות על השארת המיילים שמפריעות, זו ההתכתבות היומית בין כמה אנשים פה

זה רק מוסיף לפורום אפשרות קירבה בין אחד לשני וזה בכלל לא הורס , זה רק מחזק קשרים בין חברי הפורום בצורה ידידותית ובונה אמון בין כולם וגם היכרות יותר טובה מה כל כך רע בכך מה זה כל כך מפריע לך ? את|ה מעדיף פורום לקוני ויבש בלי שום רגש ויחס אחד כלפי השני ?

דווקא נורא נחמד להיכנס לפורום בשעות הקטנות ( לא יכולה לצערי להרדם) ולצותת לכל מיני מתכתבים ומתכתבות למיניהם . לפעמים אני מחייכת ולפעמים משתעממת . אבל זה פשוט מקסים- נא להמשיך.

אש לך לפורום של ערוץ 6

אני לוקחת עפ"י הוראת פסיכיאטר 5 כדורי סרוקסט ליום. אני מרגישה מעולה לאחר שנים של חרדות ומועקות. האם הכמות מוגזמת.? בנוסף ל-5 כדורים הנ"ל אני לוקחת בהוראת הרופא גם 2 כדורי ליתיום ליום. בנוסף אני מטופלת באלטרוקסין 200 ליום. האם כל זה ביחד בעייתי ומסוכן או מזיק?

זיוה שלום, איך הפסיכיאטר נתן לך 5 כדורים? גם אני נוטלת סרוקסאט - כדור ליום וזה פתר לי את החרדות הקשות. לפי מיטב ידיעתי אסור לקחת יותר מ - 3 סרוקסאט. איך את מתפקדת עם כמות כזו של כדורים?? בברכה, נטע

מאיפה שמעת שאסור יותר מ-3 ליום? אני מתפקדת נהדר נטולת פחדים וחרדות.

למה את צריכה את הליתיום והאלטרוקסין? אינך חייבת לענות במידה וזו חדירה לפרטיותך...

אלטרוקסין זה בגלל בלוטת התריס. ליתיום - כי הרופא אמר

הי צולח פקקים מדופלם, ההתכתבות שלנו עברה דף אז אני ממשיכה אותה פה וחוזרת ושואלת מהי רוח הפסימיות השורה עליך הבוקר?

אני דוקא מעדיף בדף הקודם שלא להפריע לאלו שרוצים לשלוח הודעות דחופות למקצוענים. אני עונה לך שם.

קיבלתי ושלחתי. יום טוב, מיכל.

יפה יפה, אני מנהל לי אתך רומן קטן ושקט, פתאום בא איתן, לפני שמספיקים לומר מוצ'ניו קוצ'יניו, מתחילים ביניכם מיילים, ואני הקטן והמסכן, נשכח לגמרי לגמרי בפינה !! יפה מאד !! מה המצב מיכלוש ?? מה כל המיילים האלו בינך לבין איתן ?? תספרי לשאר העמך שבפורום קצת .

מה פתאום שכחתי אותך, נשמתי. איך אפשר:):):) ומה אתה עולה על עצים של אחרים? לכל אחד יש את העץ שלו. אני עונה לך בעץ שלך.

גם אני שלחתי לך בחזרה:))) בוקר טוב איתן

קראתי. תודה. מה אתה אומר על שלומי הקנאי:) הוי, כמה מחמיא... אני חושבת שכמו שאתה תתחתן עם ענת והרה אני אתחתן עם שניכם...

שלום. אני נמצאת בבעייה שאני לא יודעת מה לעשות איתה, ואולי אתה תוכל לעזור לי לפחות בכיוון. אני נשואה כ-7 שנים, ויש לנו ילדה קטנה. הנישואים אינם מאושרים מבחינתי, ולפני כ-3 שנים פיתחתי קשר רומנטי מהצד, קשר שהוא מאד ריגשי ומאד מס]ק מכל הבחינות, אבל מחוץ לנישואים הוא לא אפשרי (הגבר מבוגר ממני ב-30 שנה, נשוי - לא באושר, ומכר של המשפחה שלי, ושנינו הסכמנו שאם הקשר שלנו יוודע ברבים זה הסוף שלנו...) אל בעלי אני לא נמשכתי מלכתחילה. המין איתו מאד לא מספק עבורי, וגם מבחינה רגשית - אני לא מקבלת ממנו את מה שאני צריכה. הצלחתי לשכנע אותו ללכת לייעוץ זוגי, היות ובאמת היה לי חשוב לשמור על מסגרת משפחתית מאושרת (עד כמה שאפשר). הענקתי יותר למשפחה ופחות למאהב שלי, וזה היה מקובל עליו לחלוטין, הוא אפילו תמך בזה כי חשוב לו שקודם כל אני אהיה מאושרת בבית, והוא אף הציע שניקח פסק זמן כדי שאוכל לתת צ'אנס הוגן לנישואיי. בעקבות הייעוץ אני ביצעתי בעצמי כמה שינויים, היות והבנתי את המשמעות של הדברים מבחינת בעלי. אבל הוא אגוז מאד קשה לפיצוח, והוא לא משתף פעולה עם היועץ. הוא מחכה שהדברים יקרו מעצמם, ולא מוכן לקבל את מה שהיועץ אומר לו (ודוקא זה יועץ מעולה, שמצליח כל פעם להדהים אותי באיך שהוא מבין את הדברים ומסביר אותם לבעלי). אני מרגישה שאני מתאמצת לשוא, ושבעלי לא עושה שום מאמץ כדי לשפר את הדברים. אני חייבת לציין שהוא לא אדם רע, והוא לא עושה שום דבר בכוונה רעה. להיפך - כל מי שמכיר אותו מתאהב בו מייד, אבל כמו שאני אמרתי לו פעם כשהוא טען שרק לי יש טענות כלפיו - רק אני נשואה לו... אם זה לא היה בעלי, גם לי לא היו טענות. אבל אני מרגישה שאנחנו רק שותפים לדירה ותו לא. לא חברים, ובטח שלא בעל ואישה. אני לא יודעת מה לעשות? להתגרש? המחשבה על זה מפחידה אותי נורא! אבל אני גם לא רוצה להמשיך ככה! אני עומדת על סף ייאוש מהמערכת יחיסים הזאת, וזה משפיע עליי בחיי היומיום. מה אני יכולה לעשות?! אני יודעת שזו שאלה קשה, אבל אולי מנסיונך עם מטופלים אחרים אתה יכול להגיד לי אם כדאי להמשיך ולנסות, או שעדיף לשחרר את הרסן ולקבל את זה שככה הוא. או שאני נשארת עם גבר שאני לא נמשכת אליו, לא מסופקת ממנו - לא רגשית ולא מינית, או שמתגברים על הפחד ומפרקים את החבילה עכשיו, במקום להמשיך ולסחוב את הנטל הזה... תודה.

הילה בוקר טוב, אמנם אינני יכולה לתת לך עצה מקצועית וטובה כמו ד"ר קפלן אך אוכל ליעץ לך מנסיוני. קשה מאוד לחיות עם בעל שהוא אגוז קשה לפיצוח, יש אגוזים שאי אפשר לפצח.... למרות היעוץ ונסיונתיך לשפר את המערכת הזוגית את נתקלת בקיר אטום. לפניך שתי אפשרויות: 1. להמשיך בנישואים לסבול ולמצוא מאהב שיספק את הצרכים הרגשיים והפיזיים שלך. כך אפשר להתבגר ולהזדקן ולהשאר בסופו של דבר לבד במערכת הנישואין, לנבול לאט. גם היופי ורעננות הנעורים חולפים, מאהבים מחפשים נשים צעירות ויפות. הילדים גדלים, ו.......נשארים לבד, אפילו אם עדין נשואים לפי הרבנות. 2. להתגרש - מפחיד לכל הדיעות, תהליך קשה שגוזל הרבה אנרגיות נפשיות. אם יש הסכמה בין שני בני הזוג אפשרי שיהיה קל יותר. את צריכה לבחון את מצבך הכלכלי, האם תשארי "בלי כלום" ותצטרכי להתחיל מאפס, או תוכלי לחיות ברוחה יחסית כאישה גרושה. תקופת הגירושין אינה קלה ודורשת כוחות רבים, אך לבסוף - אין מחיר לחופש. אני מניחה שאת עדין צעירה ותוכלי לבנות את חייך עם בן זוג באהבה ובהרמוניה. אפשר לפנות למגשר בתהליך הגירושים כדי לעשות את זה יפה וכדי לדעת איך לא לפגוע בקטנטונת שלכם. לדעתי בלבד, עדיף להתגרש בגיל צעיר מאשר לסחוב מערכת יחסים גרועה שנים רבות. כמובן קודם לכן לטפל באמצעות יעוץ זוגי, אבל אם האהבה איננה - להפרד. תהיי חזקה

נטע שלום. (אני מאמינה שגם מיכל+40 תקרא את זה, אבל אני בכל זאת אגיב גם לה...) אני מאד מעריכה את תשובותיכן, רק שלא הספקתי עד עכשיו לבדוק אותן. בכל זאת-זה נושא רגיש, ובמשרד אין לי את הפרטיות לגלוש ולקרוא תכנים כאלו כשכל רגע מישהו אחר עובר לידי. עכשיו סוף סוף התפניתי לקרוא, ואכן עברתי על כל התגובות. בקשר לשתי האופציות שמנית בפניי: להמשיך לחיות ככה אני לא רוצה. אבל כילדה של הורים גרושים, אני חוששת מאד מהמשקעים שישארו לביתי במידה ואעשה את הצעד הזה. מצד שני, להישאר במערכת כושלת רק בגללה - גם זה לא חכם. אני חושבת שבפגישת היעוץ הבאה שתהיה לי עם היועץ ועם בעלי אני אגיד את כל מה שיש לי על הלב. את זה שאני לא מוכנה להמשיך ככה, שלא טוב לי בחיים האלו איתו, ושאני מצפה לראות קצת מאמץ מצידו לשנות את פני הדברים, כי אחרת, עד כמה שאני לא רוצה להגיע למצב הזה - אנחנו נמצא את עצמנו על מדרגות הרבנות. אני יודעת שלבצע שינוי זה דבר קשה, אבל בעלי אוהב אותי - זה אני יודעת, הוא רק צריך להבין שבשביל לחיות באושר צריך להשקיע במשפחה. אני מבטיחה לעדכן בפרטים ברגע שיהיו לי חדשות / זמן לכתוב. ושוב - המון תודה על תגובתך. הילה.

שלו ם הילה הרשי לי לגשת ישר לעניין, גם אם לא קוראים לי ד"ר קפלן. לפני למעלה מ- 10שנים, עמדתי בפני דילמה, האם להתגרש מבעל שלא היה חבר שלי? או למשוך את עגלת הנישואין?? בני היחיד (היום חייל) היה פשוש קטן, והאמיני לי שרעד לי הפופיק.... אך הייתי נחושה בהחלטתי, כי ידעתי שבעלי לשעבר ואני לא נועדנו זה לזו, נקודה. הגרושים היו קשים וארוכים, אבל כשהכל הסתיים, ונהיה לי שקט- חזרתי להיות אשה שמחה. אני מספרת לך זאת, כדי לחזק אותך. אמנם לי לא היה סיפור אהבה מחוץ למסגרת הנישואין, אבל מצד שני להמשיך ולחיות בזוגיות לא מאושרת- נראה לי עונש לכל החיים. הילה, אם יש לך סביבה תומכת, העזרי בה. נטע- שהגיבה לפני, פרסה בפניך את שתי האפשרויות... האמיני לי שאני, למרות צניחה כלכלית לא קטנה בחיי, בחרתי בחופש, בשקט, ומצפוני נקי לחלוטין. החשוב יותר מכל הוא למעשה ששני בני הזוג הגרושים ישכילו לדעת לחנך את גוזלם ללא הסתה,ללא ארס, וזה יקירתי- כבר נושא בפני עצמו. הייתי גם מייעצת לך, כי אכפת לי, לנסות להפסיק את הקשר עם הגבר הקשיש, גם אם היום זה נשמע לך קשה,ואכזרי. אין עתיד לדעתי לקשר שהפרש הגילאים הוא כה משמעותי... 30 שנה- זו חתיכת חיים!! וחוץ מזה, הגרוע ביותר מכל יהיה חלילה- אם יוודע דבר הקשר,בנוסף לאי הנעימות- הכעס מצד הבעל הנבגד-=====הבעיות ברבנות("אשה מורדת" וכאלה..) האם זה שווה את כל הבלגן???? הילה, אל תחששי לעשות צעד מהפכני בקשר לזוגיות שלך עם בעלך- על זה אומרים החכמים: THE SOONER THE BETTER ואין חכם כבעל ניסיון.(אני) בהצלחה, ואם תרצי לשוחח איתי- את WELLCOME מיכל +40 נ.ב אני עדיין מאמינה, למרות היותי גרושה, כי קיים לכל אחת מאיתנו החיבור הנכון, בעיתוי הנכון.

מיכל החכמה, אוהבת את הראש שלך. התהליך שעברת כמעט זהה לשלי. אשמח לשמוע עוד ממך נטע

מיכל+40 שלום! הנה אני עונה.... תקראי את מה שעניתי לנטע (בטעות כתבתי בשם "גל", אבל זו אני.......) אני מאד מודה גם לך על תשובתך. הילה.

שלום. אני נמצאת בבעייה שאני לא יודעת מה לעשות איתה, ואולי אתה תוכל לעזור לי לפחות בכיוון. אני נשואה כ-7 שנים, ויש לנו ילדה קטנה. הנישואים אינם מאושרים מבחינתי, ולפני כ-3 שנים פיתחתי קשר רומנטי מהצד, קשר שהוא מאד ריגשי ומאד מס]ק מכל הבחינות, אבל מחוץ לנישואים הוא לא אפשרי (הגבר מבוגר ממני ב-30 שנה, נשוי - לא באושר, ומכר של המשפחה שלי, ושנינו הסכמנו שאם הקשר שלנו יוודע ברבים זה הסוף שלנו...) אל בעלי אני לא נמשכתי מלכתחילה. המין איתו מאד לא מספק עבורי, וגם מבחינה רגשית - אני לא מקבלת ממנו את מה שאני צריכה. הצלחתי לשכנע אותו ללכת לייעוץ זוגי, היות ובאמת היה לי חשוב לשמור על מסגרת משפחתית מאושרת (עד כמה שאפשר). הענקתי יותר למשפחה ופחות למאהב שלי, וזה היה מקובל עליו לחלוטין, הוא אפילו תמך בזה כי חשוב לו שקודם כל אני אהיה מאושרת בבית, והוא אף הציע שניקח פסק זמן כדי שאוכל לתת צ'אנס הוגן לנישואיי. בעקבות הייעוץ אני ביצעתי בעצמי כמה שינויים, היות והבנתי את המשמעות של הדברים מבחינת בעלי. אבל הוא אגוז מאד קשה לפיצוח, והוא לא משתף פעולה עם היועץ. הוא מחכה שהדברים יקרו מעצמם, ולא מוכן לקבל את מה שהיועץ אומר לו (ודוקא זה יועץ מעולה, שמצליח כל פעם להדהים אותי באיך שהוא מבין את הדברים ומסביר אותם לבעלי). אני מרגישה שאני מתאמצת לשוא, ושבעלי לא עושה שום מאמץ כדי לשפר את הדברים. אני חייבת לציין שהוא לא אדם רע, והוא לא עושה שום דבר בכוונה רעה. להיפך - כל מי שמכיר אותו מתאהב בו מייד, אבל כמו שאני אמרתי לו פעם כשהוא טען שרק לי יש טענות כלפיו - רק אני נשואה לו... אם זה לא היה בעלי, גם לי לא היו טענות. אבל אני מרגישה שאנחנו רק שותפים לדירה ותו לא. לא חברים, ובטח שלא בעל ואישה. אני לא יודעת מה לעשות? להתגרש? המחשבה על זה מפחידה אותי נורא! אבל אני גם לא רוצה להמשיך ככה! אני עומדת על סף ייאוש מהמערכת יחיסים הזאת, וזה משפיע עליי בחיי היומיום. מה אני יכולה לעשות?! אני יודעת שזו שאלה קשה, אבל אולי מנסיונך עם מטופלים אחרים אתה יכול להגיד לי אם כדאי להמשיך ולנסות, או שעדיף לשחרר את הרסן ולקבל את זה שככה הוא. או שאני נשארת עם גבר שאני לא נמשכת אליו, לא מסופקת ממנו - לא רגשית ולא מינית, או שמתגברים על הפחד ומפרקים את החבילה עכשיו, במקום להמשיך ולסחוב את הנטל הזה... תודה.

ומי שנהנה "בינתיים" זה המאהב הזקן..... החמור עובד כמו חמור בשביל האשה והילדה ואת מחפשת באלאגנים תיהי בריאה תאמיני לי שאם בעלך יגלה הוא כבר לא יהיה ....אדיש

הרוש... תודה נשמה על המייל, על הזמן שהקדשת כדי לענות.. זה היה ממש מאלף. אני כולי המומה.. באמת שאת מתבזבזת... ואני אקרא אותו עוד כמה וכמה פעמים, כי יש בו הרבה חומר למחשבה.. איתן.. לא יודעת לאן נעלמת .. מקווה שתרגיש יותר טוב ושתתחזק. זה לא קל כשקורה דבר כזה. ניר..... כנראה שנצטרך סבלנות גם אנחנו כי למיילים שאנחנו שולחים אחד לשני יש כנראה רצונות משל עצמם.... לילה טוב לכולם... נתראה מחר... (אני בחופש השבוע...)

נשמתי... שיהיה לך לילה מצויין... בלי הלחץ של המבחן על הראש... על תחלמי על שיניים או על קלסרים... צאי מההלם... גם אני מופתעת מעצמי לפעמים... :-)

את יודעת מה.. זה באמת ככה... לא מאמינה ולא קולטת עדיין שזה מאחוריי (מקווה). אני מאמינה שמחר כבר יהיו תוצאות. תחזיקי לי אצבעות (בטח הן כבר נשברו לך מאז שהכרת אותי...). שלחתי לך עוד מייל. נדבר מחר, ביי מתוקה:-)

תני סימן... קיבלתי את המייל שלך. אני עוד מעט עונה.

אני פה. מחכה לתשובה.

במייל כמובן...

מה חשבת? שאני אענה על המייל שלך פה??? הגזמת לחלוטין!!! :-))

ליהי נוווווווווווווווווווווווווווווווווווו איך היה???:))) מה שלומך??? מה המצב???? הכל בסדר???? רוצה לשתות משהו????:))) @----)---- איתן

תודה לכל המגיבים אבל נדמה שלא ממש ירדתם לסוף דעתי אנ י מרגישה שעתה אחרי תקופה ארוכה בחיי אני בשלה למערכת יחסים שתוביל לנשואים וכמובן לילד משאת נפשי אך לא מצליחה למצוא. השאלה האם עשיתי מספיק והאם אני אכן בשלה. דר' אורן השאלה הוצגה בדף הקודם מיכל תודה מראש

מיכל שלום הרווקות היא בחירה אישית. הזוגיות היא גם בחירה אישית אבל היא גם אינטראקציה עם האחר, וכאן מידה מסויימת של מזל בהחלט יכולה לעזור. אינני יודע אם עשית מספיק או לא והאם פשוט זה לא הסתדר עד היום. תיאורך שעד לפני מספר שנים ברחת מזוגיות מעלה אצלי שאלות מסויימות לגבי התחושות הללו ומקומם המודע והלא מודע כיום לאחר כמה שנים. אין ספק לפי דבריך שאת רוצה זוגיות ומשפחה כיום. עם זאת, את מציבה לכך תנאים רבים ורוצה את זה מ ה ר ! קצת קשה לארגן את כל זה במיוחד שלא הכל נשלט על ידיך אלא גם ע"י הפרטנרים בצד השני. המאפיין העיקרי של המצב שאת נמצאת בו הוא הלחץ. מצד אחד מתחיל להיות חשש שהקשר לא יגיע בזמן, יש לחץ חברתי ואימת השעון הביולוגי... זה טבעי להיות לחוץ, אבל זה הדבר הגרוע ביותר שאפשר לעשות לקשר חדש שבד"כ דורש את הזמן והקצב שלו, גם כדי שאת תהיי בטוחה שזה מתאים. אני לא חושב שכדאי להתפשר על קשרים שאינם מתאימים מראש. עם זאת בהחלט כדאי לבדוק אם אינך פוסלת מראש קשרים שכן היו יכולים להתאים. יש נשים וגברים שמחליטים במצב הזה לפנות לטיפול פסיכולוגי כדי להתעמת בצורה יותר ישירה עם השאלה הישירה או העקיפה שאת שואלת: האם אני גורמת לזה או פשוט הגברים המתאימים אינם מופיעים. אני מתאר לעצמי שאין תשובה חד משמעית לשאלה, אבל יתכן שזה זמן מתאים להתחבטות מעמיקה יותר בהתלבטויות הללו. בברכה ד"ר אורן קפלן

יונת היקירה כאשר אדם שוחה בים סוער מלא כרישים וגלים והוא עושה זאת במשך תקופה ארוכה ומגיע לחוף ושורד הוא גיבור גדול. אני יודעת שאת אמיצה משום שאני מכירה את הסערה בים הרבה פחות טוב ממך אבל מכירה מספיק את הסערה בשביל להעריך אותך ולהעריץ אותך. מי שמותח עליייך ביקורת ומי שזרה מלח על פצעיי לא שוחה בים האכזר הזה וראוי שנפסיק להתייחס לקיומם שלך בהערצה

הזכרת לי שיר של רמי קליינשטיין: " כמה זמן ייקח עד שתביני, לא רק דם מושך את הכרישים. אין יותר מידי דולפינים, יש רק ים של ימים קשים"

נו, אז למה מתפלאים שאני טובעת???

שלום לכולם אשמח לקבל חומר בנושא הנרקסיזם או קישורים לאתרים בעיברית בנושא כמו כן גם על "הפרעת אישיות גבולית" תודה לכל מי שיכול לעזור אלי

כחומר קריאה נסה את "פרקים נבחרים בפסיכיאטריה" של פרופ' אליצור וכן את ICD-10 - ספר האבחון של הפרעות אישיות.

אלי שלום, אני חייבת לציין, שמאגר הקישורים בעברית די מצומצם ולא מקיף את כל התחומים. לא נתקלתי עד עכשיו באתר מקצועי שמכיל חומר על בורדר-ליין או על נרקסיזם. אני יכולה לכתוב לך פה המון דברים על שתי ההפרעות, אבל לפני שאני עושה את תהיתי אם תוכל להיות ספציפי, כדי לחסוך לשנינו מידע מיותר...?

ל hera אשמח לקבל כל חומר על נרקסיזם על בורדר-ליין את הסימפטומים תודה

היייייייייייייייייי, תודה...באמת תודה לכולם. כן דייי רע משעמם כואב מדכא עצוב לי בצבא בשירות אני מסיימת ב 5 וכבר סוף היום ושוב אותו גלגל.. רע לי במקום אנ נמצאת יחד איתי במשרד 4 אנשים 9 שעות שזה ממש קשה. יש שם אחת שנוראאאאאאאא מעצבנת אותי ,מה עושים איתה היא הצומי של המקום כולן אבל אצלי זה אחרת לא אוהבת אותה ממש מגעילה וקיבלה אותי לבסיס מגעיל . היא איתי מה עושים איתה שהיא אחת מהעינינים שם?????.. כול כך קשה...... וכו אאני רוצה קצת פרטיות שזה לא ניתן שם.. תמיד עולה לי המחשבות מה חושבים אליי, האם הם פוסלים אותי אולי אני לא נחמדה מעצבנת.. מחשבות בסגנון בללו וזה מדכא כול הזמן לחיות בין מחשבות כאלה. למשל יש איתי במשרד המעצבנת ועוד אחד שהוא ממש מתיחס אלייה יפה ואליי כאל אויר דבר שנורא פוגע. כולל הזמן אני מחוץ לתמונתם ,אם זה בשיחות,משימות הפסקות... וזה לא כף לבוא למקום כזה.. ואז המחשבות בטח הוא שונא או חושב אליי שלילי... אחרת למה אני לא מקבלת יחס מהם??????. אאוףףףףף חייים כואבים שכאלה.ץ..... מחכהההההההההההההה ביייי ):

גלית, אני חושבת שיש לך חצי מהתשובה... את כתבת פה כמה פעמים, שאת משדרת קרירות וריחוק... יתכן וזה המסר שקיבלו שותפייך למשרד. קשה להיות חדשה במקום מגובש, והרבה מהכיוון שאליו מתפתחים היחסים בין הצוות נקבע בימים הראשונים, לפי המסרים שהקבוצה מקבלת ממי שחדש - את במקרה הזה. אל תשכחי, שגם אם תעברי בסיס התנאים הבסיסיים הם אותם תנאים, שעות העבודה זהות בכל מקום, כי זה הצבא. אז יש במשרד מישהי מפונקת, אז מה? את יכולה פשוט להתעלם ממנה ולא לתת לה את התשומת לב שהיא דורשת, אלא להתייחס אליה כמו אל כל חיילת אחרת. תמיד, בכל מקום שבו תהיי, יהיה מישהו שהוא פחות נחמד ושפחות תאהבי אותו, העניין הוא ללמוד לחיות עם זה. הלוואי וכל האנשים שסביבנו היו מתאימים בדיוק למה שאנחנו מבקשים. בנוגע לפרטיות - אני מניחה שיש לך הפסקה או שתיים במשך היום, לא? תנצלי אותה בשביל לשבת קצת עם עצמך ולנקות את הראש. מצד שני, זה בהחלט ישאיר אותך מחוץ לתמונה, ככה שיש לך החלטות מאוד חשובות לקבל, כי זה מה שישפיע על כל השירות שלך.

גלית יקרה - כמו שהרה כתבה לך גם אני חושבת כך שכל מקום חדש לכל אדם זה מכניס את החדש למצב מביך בהתחלה לא מכירים לא שותפים והכל כל כך זר ומנוכר ובעיקר לאדם הביישן חסר הביטחון ושכל כך איכפת לו מה חושבים עליו ובעיקר שזיהית שיש שם מישהיא שהיא מאוד לא נחמדה איתך אבל יש כאלה בכל מקום שאליו תגיעי - פשוט תתעלמי ממנה ותתעסקי בתפקידך ותיהיי בקשרים עם הבנות האחרות גם בהפסקות אין צורך להיות עם מי שלא נעים לך . תנסי לחשוב מחשבות חיוביות על מה כן נעים ועושה הרגשה טובה על איך התקדמת עד עכשיו בכל מעשייך והתנהגותך , תחשבי שהשעה 5 תגיע ואת נוסעת הביתה ויכולה להרגיש כיף בבית ולמחרת שוב לחשוב שיהיה יום חדש ולא לחשוב כמה הוא יהיה רע לקחת את הכל יותר בקלות גם שקשה , גם שאין פרטיות רק עד השעה 5 . יש עוד אפשרות שתבקשי מרופא היחידה שיתן לך הפניה לקב"ן ותתיעצי איתו מה לעשות עם כל הבעיות שאת מרגישה שלא יכולה יותר להמשיך כך , ויתכן שהוא מאוד יעזור לך . מקווה שיכולתי לעזור לך . והעיקר לחשוב על חיובי ועל מה שטוב לך לא רק מה רע כי זה עושה לך רע יותר. ---------------------------------------------

שלום רב! אני בת 26 רווקה , אני מאוד מעונינת לקחת כדורים להרגעה,אפילו טבעיים.(אבל הכי חזקים). אני אחרי פרידה מחבר ומאוד מאוד מאוד מאוד קשה לי, ויחסית עבד דיי הרבה זמן כמעט שנה ועדיין קשה לי , אנא עזרו לי מה עלי לעשות? ומה אתן יכולים להמליץ לי על כדורים להרגעה , אני רוצה להיות רגועה להרגיש טוב, ולא כמו עכשיו שיש לי דפיקות ודופק מהיר,כאבים בקיבה, בחילות,וכאבי ראש המון. למה???אנא אני צריכה את עזרתכם בדחיפות... בתודה מראש שרון.

שרון שלום, קודם כל גשי לרופא המשפחה שלך. לא מומלץ לקחת כדורים שמישהו אחר משתמש בהם, ובטח לא דרך האינטרנט. הרופא יבדוק אותך ויודא ממה נובעות התופעות הפיזיולוגיות שלך ואז יפנה אותך אם צריך להמשך טיפול. תהי בריאה!!

יש לי פיתרון הרבה יותר טבעי כדי להתגבר על ההרגשה המגעילה שאת מתארת: ספורט (הליכה נמרצת עם ווקמן ומוזיקה להוציא את כל העצבים בהליכה) או כל פעילות מאזנת אחרת כמו יוגה, טאי צ'י וכו'. מניסיון.

שלום רב, עניין ההרגעה יכול להעשות גם לא באמצעות כדורים, וזה בתרגילי נשימות, ספורט, מדיטציה. אבל, לעצם הבעיה שעוררה את המתח, ההרגעה החד פעמית לא תסייע. מומלץ שתעזרי בהוועצות מקצועית בנושא הכללי של דרכי קשר בינאישי וזוגי. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

שלום אודה לכם אם תוכלו לומר לי , מהו ציון I.Q כלומר מהו ציון נמוך, ממוצע , גבוה ואיך מחשבים אותו בתודה מראש דנה

I.Q=Intelligence Quentient. הנוסחה היא - גיל שכלי:גיל כרונולוגי*100 (שכלי לחלק לכרונולוגי כפול מאה). הממוצע הוא 100, כשרוב האוכלוסיה נמצאת בטווח 90-110. מעל 130 אדם נחשב מחונן ופחות מ-70 אדם נחשב מפגר. יש הרבה ביקורת על מבחני ה-I.Q. טוענים שהם לא מהימנים, כלומר לא בודקים את מה שהם אמורים לבדוק. ככל הידוע לי רק פסיכולוגים רשאים להעביר מבחני אינטליגנציה. אבל למה את שואלת בכלל?

מה הסימנים ?

יש המון. האם את מדברת על דכאון קליני? כי לכולנו הרי יש ימים או תקופות קצת יותר דכאוניות. דכאון הופך קליני כשהוא מתמשך לאורך זמן רב, האדם סובל ממנו משך רב היום והסמפטומים פוגעים בתפקוד. סימפטומים: מצב רוח דכאוני; אבדן משמעות, עניין והנאה; שינו של 5% ממשקל הגוף; נדודי שינה; עייפות או אבדן אנרגיה; תחושת חוסר ערך או אשמה מופרזת; ירידה בריכוז; כמובן שלא ניתן לאבחן באופן עצמאי רק על פי הרשימה הזאת, אלא יש לפנות לפסיכיאטר מומחה במרפאה לבריאות הנפש הקרובה. כיום יש המון אנשים שהתגברו על התופעה בעזרת כדורים וכיום מנהלים אורח חיים אופטימלי.

פנינה, האם את מתכוונת לדכאוןאצל ילד, נער או אדם מבוגר? משום שהסימנים משתנים. מתוך הנחה שאת מתעניינת לגבי אדם בוגר, הרי שמכלול הסימנים רחב מאוד, ולא תמיד כולם מופיעים: שעמום מהחיים שמופיע פתאום, כבר אי-אפשר לעשות את הדברים שפעם גרמו לך סיפוק, כי הם פתאום משעממים. אין כוח לעשות שום דבר - לצאת מהמיטה בבוקר נראה כמו פרוייקט חוצה ישראל. הפרעות שינה - קשיים בהרדמות,התעוררות בשעות מוקדמות מאוד בלי יכולת לחזור לישון. שינויים בתאבון - בד"כ מאבדים את התאבון, אבל לפעמים דווקא אוכלים יותר. ההרגשה הכללית היא שאין טעם בשום דבר. משפט נפוץ אצל מדוכאים הוא "אני לא שווה כלום". יש עוד סימנים, אבל בשביל שהאבחנה תהיה מדוייקת, רצוי קודם לעשות בדיקות כלליות, משום שלפעמים חלק מסימנים מופיעים כשיש בעיה עם בלוטת התריס (עודף/תת פעילות), או כחלק מבעיה רפואית אחרת.

לד"ר שלום , האם נטילת פרמנן ( באבקה ) יכולה לגרום לעוויתות ולתנועות גוף לא קלות ? ( לפני כן נלקחה זיפרקסה במינון של כדור אחד ליום למשך כשבוע וחצי ). אנא התייחסותך אף לרמות המינון השונות ( מהנמוך ביותר ) . אודה לך על תשובה מהירה . קרן .

קרן שלום אני מניח שאת מתכוונת לפרפנן אם כן - כן ככל שהמנון עולה הסכון עולה בכל מקרה אם הדבר מטריד מאד פני לרופא ניתן לתת תרוהפ שתסייע או להחליף תכשיר בברכה עמי

שלומי יקירי, הכל בסדר?

איך יכול הכל להיות בסדר ? תאמיני לי שאני אסתפק אם יהיה 50 אחוז בסדר. לא הכל !! ואיך אצלך ?

מה הפסימיות השורה עלינו בשעה זו של הבוקר?

שלחתי סוף סוף. מקווה שהגיע, כי גם יכולת השחזור שלי מוגבלת:)

מיכל לא תאמיני:))) אבל עכשיו יש בעיה במייל של נטוייז'ן בכל הארץ:))) וזה דווקא רציני. אני מקווה שלא נמחק שום דבר ממה ששלחת. כל כך הרבה חיכיתי חסר להם להם שקרה משהוא. לכל חברה יש את החסרונות שלה. בנזקבינלאומי הגלישה איטית שחבל על הזמן. בנטויז'ן בעיות אם האימיילים. והתמיכה לא משהו. 100 דרגות ועדיין לא יודעים מי יודע כמה:))) בקיצור אני מקווה שהבעיה תפתר בקרוב. ולכשתיפתר אני אגיד לך מה עלה בגורל האי מייל שלך:))) כנראה שהמיכתב שלך גרם לכל הבעיות בשרתים של הוטמייל ונטויז'ן:))) את כנראה צריכה שיקרו לך ולכתוב רק דברים טובים:))) איתן

נו, מה קורה עכשיו? הייתי בטוחה שכבר קראת ויש תגובה מוכנה ופתרונות ופרשנויות... שלחתי לך באאוט לוק ולא בהוטמייל. אם זה קשור לנטוויז'ן, אז לפי מה שאתה אומר זה בכלל לא נשלח. אח! עבדתי עליו כ"כ הרבה... בכל אופן זה שמור אז תמיד אפשר לשלוח עוד פעם. כמו בכל דבר בחיים, גם בשביל מיילים צריך סבלנות:) מיכל.

האם למישהו יש ניסיון בטיפול עם היפריקום? ואם כן, איך בהשוואה לתרופות הרגילות?.

שלום בנסיון המצומצם שלי לא מרשים פחות טוב בברכה עמי

ניר, הנטורפתית שהייתי אצלה אמרה שזה עוזר לחרדות, אבל במצבים מסוימים עלול לגרום ללחץ דם גבוה ודופק מהיר.

ניסיתי לתקופה מסויימת ולאחר כמה זמן היו לי תופעות לוואי מהסוג שנגרמות על ידי תרופות מקבוצת ה MAOI. שמעתי גם שתתכן פגיעה בכבד.

מכיר

לפני כחודש התעוררה בתי בת ה-6 באמצע הלילה כשהיא כולה מבועתת, בוכה בהיסטריה, עם מבט של פחד אמיתי בעיניים והיא טוענת שהיא פוחדת מגנב. ניסינו, בעלי ואני להרגיעה אבל היא אמרה שבכל פעם שהיא מנסה להירדם היא חושבת רק על הגנב. גמרנו אומר לעשות לה סיבוב בבית ולהראות לה שהכל סגור וכולם בבית ישנים בשקט. היא חזרה למיטה, שכנענו אותה לחבק בובה גדולה שלה ולאט-לאט היא נרדמה. מאז מדי כמה ימים, בעת לכתה לישן היא מתקשה להירדם בשל מחשבה על גנב שנכנס הביתה. היא הולכת לישן ב-21:00 בערב כשכל הבית עדיין ער. הלילה חזרה על עצמה התופעה כאשר רק לאחר שעתיים של שידולים היא הצליחה להירדם. ראוי לציין כי מדובר בילדה שעד היום לא נתקלנו איתה בשום בעייה פיזיולוגית או נפשית-חברתית משמעותית. באמת רק מחמאות. השינוי היחיד המשמעותי בחייה השנה הוא עלייתה לכיתה א'. לדברי המורה היא ילדה מאוד חיובית, אינטליגנטית ושאר מחמאות. הבעייה היחידה שהמורה מצאה לנכון לציין היא רצונה לכפות את דעותיה על חברותיה שלא תמיד מוכנות לקבל ממנה את המרות. בבית יש לה אחות בת 11 וחצי, הן ביחסים נפלאים. מריבות, לכשצצות, נובעות מהמרדף הקבוע שלה אחר הצדק. גם אותנו כהורים היא שופטת תמיד : "לא פרי", "לא הוגני". כיצד נוכל לעזור לה לצאת מהסיוט הזה ולהחזיר לה את שינתה השלוה כבעבר ?

ע. שלום. האם היה ארוע של גניבה או מעורר פחד אחר? האם ניכר שינוי נוסף בהתנהגותה בזמן האחרון? תודה. רוית.

רוית בוקר-טוב ותודה על התגובה המהירה. לפני כשנה וחצי פרצו לאמי את הבית. בתי הייתה עדה לחוסר הסדר שהיה בבית לאחר הפריצה. אך מאז ועד לתקופה שציינתי בשאלה הנושא לא היה חלק מסדר היום. אותה את שוחחנו על כך ומאז הנושא לא עלה. אגב, פחד. אני לא יודעת אם יש לזה קשר. אבל בשבת האחרונה, שעה ששיחקה עם חברתה ב"אמא ולילדה" עם בובות ולגו, שמעתי את בתי צועקת כחלק מהמשחק : "פיגוע". חברתה, שגם היא בכיתה א', ענתה לה : "זה לא אצלנו אז לא בעייה שלנו". בתי המשיכה לנסות להלחיצה : "תברחי, פיגוע פיגוע ". לא שמעתי את המשך המשחק כי הייתי בחדר רחוק ולא רציתי להתערב. האמת שהייתי בשוק מהרעיון ואף שוחחתי על כך בערב עם בעלי לנוכח התדהמה. זה היה מצמרר לשמוע זאת. לאחרונה, היא בעלת סף סבלנות נמוך. כלומר : אם מעירים לה על משהו, היא מיד נעלבת. היא מתחילה לצרוח תוך כדי בכי אמיתי עד כדי התאדמות פניה ולעיתים רצה לחדר כאות מחאה אך לבסוף מתרצה אחרי שיחה שלי או של בעלי איתה. לאחרונה אני אף מוצאת את עצמי אומרת לאחותה הגדולה לנהוג איתה ביתר רגישות כי היא רגישה יותר מאימתי. עוד הערה, אם היא חשובה, לאחרונה היא עסוקה ב-:"אני רוצה להיות מפורסמת כדי שיעריצו אותי וידברו עליי". רוית, אני שוב מודה על התייחסותך וכבר מחכה להתייחסותך הבאה. הרבה תודה, ע.

אני נמצאת חודשיים בטיפול. הטיפול מתקיים במסגרת שירות ציבורי, מה שאומר שלא אני בחרתי את המטפלת. היא מאוד מקצועית, אבל איכשהו משהו לא מסתדר לי בהרגשה. אני מרגישה שהטיפול לא תורם לי. לא עושה כלום - לא מזיק אבל גם לא מועיל. העניין הוא שמבחינת התנאים (ההזדמנות, המקום, העלות) קצת חבל לי לפספס, אבל האם כדאי להישאר רק בגלל שזה מתאפשר, למרות שאני מרגישה שמשהו חסר? כי אם לא שם אז לא תהיה לי עוד הזדמנות בזמן הקרוב.

שלום לך אומרים שהסבלנות משתלמת. אין לי ניסיון בלקבל טיפול, וייתכן שחברי הפורום האחרים שחוו טיפול והרגישו תקועים,יאמרו לך שחבל"ז. אני אישית מאמינה גדולה בלתת צ'אנס, ובלהזדיין בסבלנות. אפשרות נוספת היא פשוט לשתף את המטפלת שלך בתחושתך- את לא הראשונה ובוודאי לא האחרונה שתאזור אומץ ותשים קלפיה על השולחן. מטפלת מנוסה ומקצועית , וודאי תעריך אותך על כנותך, וייתכן שתחשוב על נתיב טיפול חדש ואחר מהקודם, ותצאי נשכרת. אל תרימי ידיים, אם היית מספרת כי אין לך כימיה, או כי את חשה שהטיפול מזיק לך- הייתי מייעצת לך לעצור. (למרות הנוחות והעלות.... שהם בעלי משקל , ללא ספק). כאמור- שוחחי על כך עם המטפלת, יאן לך מה להפסיד! בברכה מיכל +40

הי. העצה שלך מאוד חכמה, אבל כבר ניסיתי אותה. פתחתי את העניין עם המטפלת, היא אכן העריכה אותי על כנותי, כפי שאמרת, והיה בזה משהו מאוד לא נעים, כי זה היה כאילו לבקר את מי שהיא. וזה בדיוק העניין - שאני מרגישה שאין כימיה! אני לא מצפה לאיזה שינוי מסעיר בחיי, אבל כאילו אין שם כלום. אני לא מרגישה שאני מתחברת אליה, ואני תוהה אם כדאי להתפשר רק כי התנאים מתאימים.

מטופלת יקרה, חודשיים נראים כמו נצח, אבל זה לא מספיק בשביל להתרשם מהתוצאות של הטיפול... לפעמים ההתקדמות הראשונית מורגשת רק לאחר תקופה של חצי שנה או שנה... השאלה היא, מה בתחושה שלך "לא בסדר"? אם זה רק בתועלת שהטיפול מביא, תתאזרי בסבלנות, כי זה שורש העניין בטיפול פסיכולוגי.

מטופלת שלום אם את מרגישה שמדובר במטפלת מקצועית כפי שאת כותבת, כדאי בהחלט להישאר ולתת לזה סיכוי נוסף. הייתי מנסה לבחון האם הנושא הזה של העדר הכימיה ועד כמה הכימיה חשובה לך בחיים, הוא נושא שעולה לא רק במקרה הנוכחי אלא במקומות אחרים בחיים שלך. לפעמים דווקא מתוך המקומות שלא מסתדר אפשר להבין דברים חשובים ושם מגיע השינוי. אם תהיה לך סיבה שאת מבינה אותה לעומק לעזוב אז כמובן יש להיענות לתחושת הלב. מההודעה שלך נשמע שאת בעצמך לא יודעת בדיוק מה לא בסדר והייתי ממליץ שלא תעזבי לפחות עד שתדעי למה בדיוק את עוזבת. בברכה ד"ר אורן קפלן

חודשיים זה ממש מעט כדי לעשות החלטה כזאת. אצלי זה לקח בערך משהו כמו חצי שנה עד שהרגשתי שדברים מתחילים לזוז.. לכל אחד יש את הקצב שלו. גם נראה לי מדברייך, שאת מחכה שמשהו יקרה "שם", כאילו מצפה שהיא פתאום "תפגיז" אותך בתובנות ותעזור לך. אבל העניין הוא שאם את לא עוברת את הנקודה הזאת, הנקודה שבה את מבינה שאת היא זאת שצריכה לעזור לעצמך ולא אף אחד אחר יציל אותך - עד שלא עוברים את הנקודה הזאת.. הכל תקוע ושום טיפול עם שום פסיכולוג או פסיכולוגית, ציבורית או פרטית לא יילך. אני מטופלת במסגרת קהילתית, לא משלמת אגורה על הטיפולים, נמצאת בטיפול כבר קרוב לשנה ומרוצה עד לב השמיים . העובדה שהטיפולים ממומנים על ידי הקופה היא אחד הדברים שאני זוקפת לזכות הקופה שאלייה אני משתייכת (כללית) . מכיוון שאני סטודנטית (טוב כבר לא. סיימתי לפני חודש..:-)....) לא הייתי יכולה להרשות לעצמי (גם לא בחלומות)לממן לעצמי טיפולים במסגרת פרטית ועצוב לחשוב שבגלל כסף הייתי נשארת בדיכאון האיום שהייתי בו לפני שנה. עצוב שאין מימון בכל הקופות לדבר חשוב ומכריע שכזה. בקיצור.. אם את באמת רוצה לעזור לעצמך קחי נשימה והרבה סבלנות ולאט לאט זה יגיע... בהתחלה רובנו מגיעים לטיפול ומרגישים שרק "מקיאים" כל מיני שטויות שקרו לך באותו יום וכדומה ואחרי זה הולכים, ככה סתמי לגמרי. לא משהו ממש עמוק. כן.. כולם עוברים את זה... ואת יודעת מה.. הכי חשוב זה להגיד לה - לפסיכולוגית איך את מרגישה, כל מה שכתבת פה- תגידי לה. לא להסתיר ממנה כלום. כי זה העניין, לרכוש אמון. רק כשנבנה האמון ונרקמת איזושהיא צורה של קשר או מערכת יחסים ויש הרגשת ביטחון- אז אפשר להתחיל לצלול עמוק יותר, אל הדברים הכואבים באמת וכמובן שאז כבר הכל נראה אחרת...

היי מיכל יש לי המון מה לאמר לך. בשלב זה, אינני מעוניינת להגיב בפורום, כדי לשמור על פרטיותי. אני גרושה ואם לבן -חייל, למודת נסיון, ואשמח לענות למייל הפרטי שלך- אם את מעוניינת. להשתמע מיכל+40 (נ.ב. -את זוכרת שאת הארבעים פלוס הזה אני מוסיפה "בגללך"......כן?)

היי שוב נכנסה לפורום מיכל חדשה. מה לעשות שהשם שלנו כל כך נפוץ... אז אני זו לא היא. אני נשואה ויש לי ילד ואני גם יותר צעירה. שוב תודה על תוספת ה - 40+ ובהצלחה למיכל החדשה.

היי אני לא מאמינה....... אולי כדאי לבקש ממנה -ממיכל השלישית-לתת איזו "הבדלה"... הייתי בטוחה שזו את..... בכל מקרה- שיהיו לך חיי נישואין מאושרים!! מיכל 40+

מיכל בת הארבעים פלוס, נראה לי שאת מתבלבלת עם מיכל אחרת, זו כבר מיכל שלישית רווקה, המיכל ההיא נשואה עם ילד. מה כולם נדבקו לשם מיכל ?

היי שלומי אכן- הצלחתי להתבלבל... וזה רק בגלל שאני "חדשה" יחסית בעצמי. אבל מיכל שלנו (הותיקה)הבהירה לי את העניין מספר דקות לפניך. אכן -שם מקסים מיכל, חייבת להודות בגילוי לב- שזהו רק הכינויי שלי... להשתמע מיכל+40

היי יש לי חשש לפרסם בפורום במלואו את המייל ששלחתי לך לא משום שאני מתבייש אלא משום שמעט מאוד מהגולשים יבינו את תוכנו מה דעתך ?? תודה

נשמע מתנשא קצת לא? אפשר להתחבט בנושא בצורה יותר אישית, ולא לתהות בקול על יכולתם של המשתתפים בפורום להבין..נק' למחשבה. ספירוש

ורוניקה... אני חושבת, שאפשרי לפרסם את המייל בפורום... מי שיבין - יבין. אבל צריך לקחת בחשבון, שבטח ישאלו שאלות... מה דעתך על זה? האם יש באפשרותך להתמודד עם בקשות להבהרה, או שאלות על חייך האישיים?

ורוניקה, לא יפה לסקרן אותנו ככה. עכשיו כולנו מתים לדעת מה כתבת במייל להרה. אז ילה, שלחי לפורום. מה כבר יכול לקרות ? מי שיבין, יבין. מי שלא יבין, לא יבין. בהצלחה, ביי

אז אולי הגיע הזמן סוף סוף שתחשוף טפח ואולי טפחיים מסודותיך האפלים? הרי גם למטרה זו נועד הפורום. כולנו תומכים ונתמכים. ועוד שאלה של ראש סגור עם קרניים - אתה ממש חרדי חרדי מאה שערים כזה? נו, תחשוף משהו, הרבי לא יידע...:):):) וגם אני הייתי בשריון...

מיכל שלחתי לך מייל ואני עדיין מחכה איתן

מתוק, אני קוראת עכשיו.

כל כך מוקדם בבוקר? סקרן שכמוך! קצת סבלנות... אני לא יעמוד בזה אם כל המגילה תמחק עוד פעם... ולסיום - קיוי עסיסי עם ויטמין C.

במקרה אני מכירה דתיים וחרדים מקרוב, קרוב.. תאמיני לי אין הבדל גדול בנשמה. השוני הוא בערכים ובמסגרת הנוקשה, החיים לפי כללים ודינים, הקהילה הסגורה והשמרנית. למעשה הרגשות, התחושות והנפש היהודית נמצאים בכולנו. שלומי נשמע אחלה בנאדם וזה העיקר, נכון?

שלומי מקסים אין מה לומר. רק יש לי סתירות בין הכללים והדינים שהזכרת לבין שלומי...

גם את נשמעת אחלה בנאדם !! מחפשים אצלכם שחקנים ?? תמיד רציתי לנסות !

אהלן וסהלן, סוף סוף אפשר לדבר עם מישהו בשפתינו. לפעמים אני מספר למישהו ואומר : אז אתה שומע ? בצמ"פ היה לי כזה קטע ... ואני רואה בלנק כזה. מה זה צמ"פ ? מאיפה לו לדעת ?? ואת השמות של הכלים בתאי הזיווד ? בכלל ! חבל על הזמן. אין כמו צה"ל ממציא השמות. אז בואי נחזור לעניננו, את יודעת שאנחנו כאן בפורום שקשור לפסיכולוגיה אז בואי ננסה לנתח את הדבר מבחינה פסיכולוגית. למה זה חשוב לך לדעת אם אני ממאה שערים כזה ?? מה זה משנה ?? למה זה חשוב אם מהכיפות הסרוגות או בעל תשובה או כל קטיגוריה אחרת ?? זה ממש לא חשוב. אני יודע שבקהילה שלי, יש את הנושא הזה של לקרב את הרחוקים מהדת. אלי זה ממש לא מדבר, וזה מפריע לי. כל דת או ארגון שעוסק במיסיונריות, מרגיז אותי. חיה ותן לחיות. זה מה שמדבר אלי. טוב לי בדתיות שלי וממש ממש לא מפריע לי ולא חסר לי שכווווולם יהיו כמוני. ממש לא מעניין אותי. אז יכול להיות שחסר לי באהבת ישראל כפי שאומרים חברי , אבל מי שרוצה לנסוע לים בשבת ולעשות מנגל , שיהיה בריא ויעשה חיים. אני שמח בשבילו אם הוא מבסוט בחייו. מה זה העסק שלי ? להיפך, מי ששלם עם הדרך שלו, לא זקוק לתגבורת של אחרים. ככה אני חושב. ביי

מילים כדורבנות. תמיד טענתי - אין כמוך!!! ותקרא את התכתובת עם נטע. ונחזור לצה"לית - עם כבר צמ"פ, למה לא מט"ק?

רוב העץ הארוך הוא עליך ..... סתם. התגעגענו.תיכף אני אלך לישון ותוכל לשוחח עם מיכל בניחותא.....

אני צריך עזרה אני מרגיש שאני הומו אני נמשך רק לבחורים ולא לבנות אני רוצה טיפול תרופתי בשביל זה מה אני יכול לקבל אנא עזרו לי

אבי שלום, קודם כל אתה צריך לברר לעצמך אם נוח לך עם משיכתך לבנים או לא. כלומר למי אתה חושב שהמשיכה שלך לבנים מפריעה, לך או לסביבה (הורים, חברים)? אני מניחה, ותקן אותי אם אני טועה, שאם פנית לעזרה אז לך לא כל כך נוח עם זה. בכל אופן, אין לזה טיפול תרופתי. הומוסקסואליות אינה מחלה. זוהי תכונה מולדת אך ישנם כאלה שנמשכים גם לשני המינים. נסה לברר לעצמך בדיוק אם אתה נמשך לשניהם או רק לבנים. מה שכן אפשר ורצוי לעשות הוא לשוחח עם אדם קרוב על הקושי ואם אין כרגע אדם כזה שאתה מסוגל לספר לו על עצמך אז מוטב לדבר עם פסיכולוג שיעזור לך להבין את מה שעובר עליך בצורה יותר ברורה. בכל מקרה חכה לעוד תשובות בפורום הזה, הפסיכולוגים עונים בדרך כלל יותר מאוחר אז כדאי לעקוב מדי פעם. שיהיה לך רק טוב, מיכל.

תודה לך מיכל מה אני יגיד לך זה לא קל בכלל אני מרגיש מאד לא נוח עם זה אני נמשך לבנים בעיקר וזה קשה לי אני רוצה להיות כמו כולם אני מודה לך על התייחסותך אל שאלתי

אבי בקר טוב , אני חושבת שטיפול תרופתי זה לא שיפתור לך את הבעיה. אני גם לא חושבת שישנה תרופה שיכולה לעזור לך לימשך לבנות במקום לבנים,אולי אתה כן יכול לשוחח על כך עם פסיכולוג שיעזור לך לגבש החלטה ויעזור לך לקבל את מי שאתה באמת. אבי, אולי תנסה לצאת יותר עם בנות להכיר אותן יותר טוב או שתכנע לייצר שלך, שהוא להיות עם בחור.(שאין בזה כל רע , כל עוד אתה מרגיש עצמך). ישנם פרטים שלא כתבת :גיל , האם היו לך כבר מערכות יחסים עם בנים/בנות או שזה רק בגדר תחושה והרגשה. מקווה שקצת עזרתי, ליאת

שלום לך ליאת אני בן 22 יצאתי גם עם בחורים וגם בחורות אבל הענין שאני לא נהנה מבחורות רק כשיש לי בחור יפה ומושך ואני לא רוצה להמשיך ככה אני רוצה להיות כדרך כל העולם לכן אני מחפש טיפול תרופתי שלדעתי זה יותר טוב ויותר מהר מטיפול פסיכולוגי תודה רבה לך ליאת על תשובתך

יונת היקרה אמרת לי שכתבת מייל ארוך והיתה תקלה בשליחתו והתקלה גרמה לך קריזה וייאוש א. ורוניקה לא שווה את זה שמישהי תיכנס בגללה לקריזה וייאוש ב. כאב לי שנגרמה ליונת עוגמת נפש ג. ורוניקה לא תפסיק להיות בקשר עם יונת כי משמעות הדברים שמנסים לעשות ליונת "הנחות" ומרחמים עליה . ד. יונת לא זקוקה לרחמים משום שהיא בחורה נפלאה ואמיצה שמתמודדת בצורה מעוררת הערצה עם מציאות מאוד קשה שאנשים לא מבינים אותה ולא מסוגלים להבין אותה ה. התרגשתי שהדברים שכתבתי לך באו לידי ביטוי בתשובה ארוכה. כאשר כותבים מכתבים ארוכים אפשר לשמור אותם במהלך הכתיבה בקובץ. אם יש לך WORD את יכולה לערוך את תוכן המכתב בתמלילן בסוף לסמן את כולו ב CTRL-A לבצע CTRL-C (העתקה) ואז להדביקו למקום הנכון תודה ורוניקה

וורוניקה שלום ! בעינייני המחשב אני אהבלה גמורה . ונתת לי הרבה מחמאות שאולי אני לא ראויה להם כי אני לא מרגישה את עצמי אמיצה אלא מאוד חלשה שמנסה להתמודד במסגרת החיים בה אני חייה { קיבוץ } שהיא מאוד קשה ולא מבינה . אני בעיניהם מתוסבכת או חולת נפש . אבל יש לי את המשפחה שנותנת חוזק ורצון בשביל מי לחיות .

יום נפלא לכולכם, כתבה מענינת במוסף נשים במעריב בנושא חרדות:[email protected]

היי לא מצאתי כתבה כזו. תני רמז נוסף- האם קשור למאמר על איריס ברנע? תודה ריקי

שלומי, נכון זאת הכתבה. ריקי תפתחי את הלינק של שלומי...

את בטח מתכוונת לכתבה הבאה: http://images.maariv.co.il/cache/ART238199.html נכון ?

שלום. התחלתי לקחת סרוקסאט ביגלל חרדות קשות שכוללות פחד מהתקף לב וסחרחורות ועוד כל מיני מיחושים שונים....... השאלה שלי היא..... אני שותה הרבה אלכוהול האם אפשר לשלב בין האלכוהול והסרוקסאט???

לא לא ועוד פעם לא!!!!!!!!

יוסי שלום אין מנוס מלהוועץ ברופא שלך כללית השלוב אינו מומלץ אם אתה שותה הרבה לאורך זמן מומלץ לרדת בהדרגה אלכוהול עשוי להיותצורה להתמודד עם חרדות בצורה שלרוב אינה מועילה מעבר למיידי בברכה עמי

יוסי בוקר טוב, מומלץ להגביל את כמות השתייה, אלכוהול עלול להגביר את תופעות הלוואי של תרופה זו. אני ממליצה לך לשוחח על כך עם הרופא המטפל . יום טוב, ליאת

קראתי את המאמר שציינת למטה. מה שעניין אותי היא תפישתן של נשים עובדות לגבי עצמן. אמנם שם מדובר על הסקטור הקיבוצי שהוא שונה מן העירוני. הגעתי למסקנה שגם המשפחה הקרובה של האשה ( בעל. ילדים. אחים ואחיות) מעריכים את האישה לפי המעמד שלה בעבודה . מה דעתך??

יש בזה משהו... אבל אין חוקיות. יש הרבה נשים עם תפקידים בכירים, שגם בבית הן "הבוס". ויש כאלו שמשאירות את הסמכותיות בעבודה, ובבית מתפקדות כ"נשים צנועות"... למרות שלדעתי מה שמשפיע על ההערכה של הסביבה הקרובה הוא בעיקר האופי של האישה. בד"כ נשים עובדות עם אופי "חיובי" (אין לי כרגע מילה אחרת), הן אלו שמגיעות לתפקידים בכירים, ויש להן יותר סמכויות, וגם מוערכות יותר ע"י הסביבה בשל האופי שלהן, ככה שלמעשה שני הדברים קשורים זה בזה.

אני פורשת בשלב זה... השארתי לי המון בלאגן בחדר, ועכשיו צריך "לסדר הכל"... פשוט לשים הכל בערימה... לילה טוב.

אני בחורה בת 33 עצמאית כבר מגיל צעיר. בעלת דירה בקיצור בהחלט לא תלויה, משכילה יכולה להגיד על עצמי שאני מענינת. בגיל 30 החלטתי שזהו הגיע העת להקים משפחה בישראל בא לי להביא ילד לעולם לחיות בשתיים לאהוב ולהיות נאהבת. נושא אהבה והמיניות היה רחוק ממני עד גיל 28 ברחתי מזה כמו מאש והמשכתי לבנות את עצמי עלמנת להגיע לעצמאות המיוחלת מתוך מחשבה שלי זה לא יקרה לא אחווה את חווית האהבה אבל זה קרה נהנתי וזה נגמר ועכשיו מאז האהבה שהייתה כבר חלפו שנתיים וכלום וכשאני אומרת כלום אני מתכוונת בכל מובן המילה כי יש לי ראש פרימטיבי משהו ואם אני לא רואה שיש סיכוי מבחנתי אני לא מתחילה קשר ולא חווה לא מנסה אולי מפחדת לבזבז זמן אולי מפחדת שזה יגמר,אולי מפחדת ש"ינצלו" וילכו לא יודעת. ולשאלה מה עושים כדי לשבור את מעגל הרווקות . משהו בעיני לא תקין אני לא מלכת היופי אבל ניראת לא רע ולא מצליחה להבין האם האשמה היא בי בפחדים שלי שצינתי קודם או שבאמת משהו דפוק עם הגברים הנורמלים לכאורה שמסתתרים בבית. מה לעשות איך למצוא את אהבה, האם עלי להרפות ובכל זאת לנסות להפגש עם גברים שמלתחילה לא נראים לי. ואם עד עכשיו זה לא קרה האם יש סיכוי שכן יקרה כי במקרה של זוגיות נראה לי שזה לא תלוי רק בי שהרי מדובר בשניים. יש בי צורך פתאומי גדול מאוד להקים משפחה להביא ילד לעולם האם עלי להתפשר האם עלי לוותר על המעט שאני רוצה מבן זוגי לעתיד שיהיה אדם שמסוגל לתמוך שיש על מי לסמוך שיש על מה לדבר איתו שיודע להעניק ושנראה סביר זה כל מה שאני מבקשת ואני לא מצליחה להבין למה אני לא מצליחה להשיג האם בי הפגם נ.ב יש לי לא מעט חברות שנמצאות במצב דומה השאלה האם כולנו דפוקות ומה הדרך לשנות את המצב.

נשמע כמו "סקס והעיר הגדולה".... לא נראה לי שאת והחברות שלך דפוקות, ממש לא. זה משהו שהשתנה במנטליות התרבותית בשני העשורים האחרונים. פעם אנשים היו מתחתנים בתוך שנה מהשחרור או במהלך השירות, ונעשים הורים בגילאי 21-24. היום שום דבר לא בוער... יכול להיות, שבאופן לא מודע את עדיין חוששת מלקיים קשר זוגי - למרות שאת מאוד רוצה - ולכן את מוצאת "פגמים" בבחורים שאת נפגשת איתם... מכיוון שאכן מדובר בקשר זוגי, צריך ללמוד להתפשר, אבל לא בבחירת בן-זוג לחיים. כמובן שהציפיות מה"גבר האידאלי" שלך צריכות להיות מציאותיות... השאלה היא, מה את בעצם מחפשת בגבר?

הי מיכל, לפי מה שתארת את נשמעת לי קצת חשדנית, אולי גם חוששת מדחיה. תקני אותי אם אני טועה. מה קורה אחרי פגישה ראשונה? האם את דוחה "אותו" על הסף? האם את לא מנסה להכיר את האדם מעבר לפגישה אחת או שתיים? מנסיון גם מי שנראה צפרדע בפגישה ראשונה יכול להתגלות כנסיך אחרי פגישות נוספות. גם לגברים יש חששות וחוסר בטחון ולא תמיד משדרים נכון בהתחלה. היתה לך אהבה. האם הסתימה בתחושה לא טובה? האם נדחית? אפשר להתאהב וליצור זוגיות טובה בכל גיל, רק צריך רצון, נחישות ו.......מזל. נטע

למיכל, רציתי לציין שאשה עצמאית , בעלת קריירה מספקת ומכניסה יכולה לחיות חיים מאושרים ומלאי סיפוק גם ללא בן זוג. היום אפשר ללדת ילדים ללא בן זוג ולדעתי האישית לא כדאי להתפשר בבחירת בעל רק כדי להקים משפחה. זו מסקנתי כאשה נשואה באושר כבר שנים רבות...

ניקולט, כעיקרון זה נכון מאוד. אבל עושה רושם שלמיכל יש צורך למצוא בן זוג. אגב, מצאת בסוף את המאמר (בידיעות) שחיפשת?

אפשר אמנם ללדת ללא בן זוג ולהיות אם חד הורית, אבל צריך גם לחשוב מהכיוון של הילד. ילד ללא הורה , זה לא פשוט. אז אם הורה מת או שמתגרשים, זה כבר בלית ברירה, כאן את ממליצה מלכתחילה להכנס למצב כזה כאשר מיכל כולה בת שלושים ?? נראה לי שעדיף לה להמשיך ולמצוא בן זוג וכן להתפשר על כמה דברים. כמובן לא על עקרונות נעלים (יש כאלו ? ) אבל פה ושם להתפשר !! מה רע בלהתפשר ? כולנו מתפשרים !! אלה הם חיינו, ביי

שלום מיכל, אני אמנם לא אשת מקצוע, אבל בעלת ותק די גדול ברווקות (ו-כן, אני יותר מבוגרת ממך - כמעט בת 49...). ואני לא מלכת היופי וגם לא מלכת החכמה, ובכל זאת יכולה להגיד חד וחלק: אני לא דפוקה!!!! גם אני, ממש כמוך, עצמאית לחלוטין ולא תלויה באיש מבחינה כלכלית ולא משום בחינה אחרת. נוסף לכך אני בעלת השכלה אקדמית, מתמידה בעבודתי כבר שנים רבות, וגם מצליחה בה. וגם יש לי חוג קבוע של חברים שהולכים איתי לאורך כל הדרך כבר שנים. אז זה אומר משהו, לא? - וכמוני יש עוד רבות וטובות. אז קודם כל - צריך להשתחרר מהגישה שרווקות זה מום או פגם שצריך להתבייש בו. להתבייש צריך רק כשגונבים!!!!!!!!!!!! רווקות זהו בסך הכל אחד מתוך המצבים המשפחתיים האפשריים, ולא צריך להתנצל עליו, בפני אף אחד!!!!!!!!!!! ומה בכל זאת עושים כדי לשנות את המצב הזה? נו, טוב, אז בטח לא אגלה שום אמריקה כשאספר שצריך לנסות את מגוון האפשרויות המוצעות: חוגי פנויים פנויות למיניהם, טיולים, הרצאות, מסיבות, ומדי פעם גם פגישה עיוורת, אם כי אולי לא יותר מדי כדי לא "להישחק" מפגישות לא מוצלחות... ואם נדמה לך שאת בררנית מדי - אז אני יכולה להרגיע אותך ולומר לך, שזה מצב בלתי נמנע: עם הזמן, הבררנות דווקא עולה במקום ההיפך כמו שהיינו אולי מצפים. והסיבה פשוטה: מתוך הניסיון את כבר יודעת שיש סוגי קשרים שלא מתאימים לך, אז למה לבזבז עליהם זמן ואנרגיה מיותרים? אל תתיאשי, והמשיכי לנסות - מתוך רצון אמיתי אבל לא לחץ - ואני יודעת שזה לא קל - אבל לא בלתי אפשרי! בהצלחה! נזבורה

את נשמעת עשר !!! את כל כך צודקת עם הסטיגמות המטופשות של בני האדם. היתה לי ידידה, שנפטרה מסרטן הריאה, רווקה , בנאדם מאד מאד מיוחד !! היא היתה חכמה וחדת לשון ודוגרית ואהבתי אותה נורא. והאמת, לא היה קל למצוא גבר ברמה שלה (ושגם יהיה פנוי ! ) . אז, כל הכבוד לך, אין למצב המשפחתי של האדם שום קשר לשום דבר !! היי בריאה וחזקה והרבה אושר לך בחיי הרווקות ההוללים שלך !!! ומי יודע ? אולי גם את תפלי בפח בסוף ! ביי

שלום רב, ענייני זיווג הנם מורכבים, ואין תאורייה פסיכולוגית, כמו למשל בנושאי התאמה תעסוקתית, שלפיה כדאי לנתב את דרכנו. אבל, העדר תאורייה מוצקת אינה אומרת שאין כללי שכל ישר ושאין מציאות עם כללי התנהגות, שיש להתחשב בהם. ממאות רבות של פנויים/ות שראיתי בסדנאות, מצאתי מאד בודדים/ות שפתוחים ליצור מצבי מפגש שנוחים לא רק להם, אלא גם לבני המין השני. את אישה, אז אומר לך שמרבית בנות מינך אינן לוקחות בחשבון את פחד הכישלון של הגבר, ובכל זאת מצפות לכך שהגבר יתחיל, ובכל מקרה, ושזה יהיה בנוסח הנסיך שדופק בדלת ומחפש את סינדרלה. על לתפוש יוזמה ולהרים טלפון למישהו שנראה להן - אין מה לדבר עם רבות. עניין אחר הוא ההצמדות לכללים, כמו ענייני איפה נפגשים, ערב ראשון, שבוע ראשון, וכו' וכו'. ברור לכולם שמדובר בתהליך מורכב, שיש שם, בו-זמנית, מנגנונים מורכבים, בכל זאת חלק גדול ממי שראיתי הולך לתהליך עם כללי ברזל וסרגל. ולעניינך האישי: כדאי לבחון את תהליך הברירה והבחירה שלך, וזה נעשה בסיוע אנשי מקצוע, באופן אישי או בסדנאות. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

שלום רב, ענייני זיווג הנם מורכבים, ואין תאורייה פסיכולוגית, כמו למשל בנושאי התאמה תעסוקתית, שלפיה כדאי לנתב את דרכנו. אבל, העדר תאורייה מוצקת אינה אומרת שאין כללי שכל ישר ושאין מציאות עם כללי התנהגות, שיש להתחשב בהם. ממאות רבות של פנויים/ות שראיתי בסדנאות, מצאתי מאד בודדים/ות שפתוחים ליצור מצבי מפגש שנוחים לא רק להם, אלא גם לבני המין השני. את אישה, אז אומר לך שמרבית בנות מינך אינן לוקחות בחשבון את פחד הכישלון של הגבר, ובכל זאת מצפות לכך שהגבר יתחיל, ובכל מקרה, ושזה יהיה בנוסח הנסיך שדופק בדלת ומחפש את סינדרלה. על לתפוש יוזמה ולהרים טלפון למישהו שנראה להן - אין מה לדבר עם רבות. עניין אחר הוא ההצמדות לכללים, כמו ענייני איפה נפגשים, ערב ראשון, שבוע ראשון, וכו' וכו'. ברור לכולם שמדובר בתהליך מורכב, שיש שם, בו-זמנית, מנגנונים מורכבים, בכל זאת חלק גדול ממי שראיתי הולך לתהליך עם כללי ברזל וסרגל. ולעניינך האישי: כדאי לבחון את תהליך הברירה והבחירה שלך, וזה נעשה בסיוע אנשי מקצוע, באופן אישי או בסדנאות. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

מאז שאני זוכרת את עצמי אני בדיכאון. אני נשואה מזה שנתיים+, בעלי הוא מקסים, ואני לומדת באוניברסיטה מקצוע שאני אוהבת. יש לי משפחה טובה ואוהבת, וחברים נחמדים. לכאורה הכל טוב, אבל ממש לא. אני כל הזמן בלחץ, חסרת ביטחון לגבי הכל- לגבי בעלי, לגבי הצלחתי בלימודים, לגבי יכולותיי, לגבי חבריי, לגבי משפחתי. ובכלל, אני אדם מאד פסימי. לאחרונה התחלתי לחשוב ברצינות על טיפול פסיכיאטרי, לאחר שטיפול פסיכולוגי לא עזר לי (לא נעשיתי פתאום אדם מאושר, מה שציפיתי..). אציין שכבר קבעתי תור לעוד כחודש אצל פסיכיאטר, לאחר שרופא משפחה השתכנע שאכן יש לכך מקום.. אולי יש לי ציפיות גדולות מדיי מהחיים? ואולי אף פעם אני לא אוכל להיות בן אדם מאושר? עוד אציין שפעם חשבתי שאם אני אתחתן, אני אהיה מאושרת, כמובן שזה לא קרה.. עכשיו אני חושבת, אולי כשיהיה לי ילד אני אהיה מאושרת.. מן הסתם זה לא יהיה המצב.. HELP!! הצילו!! מה לעשות?? אני כל-כך רוצה פעם להרגיש מה שמרגיש בן-אדם אופטימי, לראות ורוד בתוך כל האפור, להרגיש שיש עתיד טוב יותר.. מה לא מגיע לי?

דלית, אומנם אני לא הד"ר, אבל אני מקווה שלא אכפת לך, שגם אני אכתוב משהו.... מכיוון שטיפול פסיכולוגי לא הועיל אכן יש מקום לפנות לטיפול פסיכיאטרי או לטיפול משולב. אני לא מכירה הרבה אנשים, שרמת הציפיות שלהם אכן תואמת למציאות... הרבה מצפים ליותר מדי והרבה לפחות מדי... אבל! אני חושבת שלכל אדם מגיע להיות מאושר... זה משהו שאפילו לא מוגדר כציפיה, אלא כזכות. אני, אישית, לא מאמינה שהאושר מצוי רק בנישואים או בלידה... האושר צריך לבוא קודם כל מבפנים, ורק אח"כ לגדול בהתאם לאירועים חיצוניים. אדם שלא חווה אושר פנימי, לא יוכל להיות מאושר לזמן רב. אבל זו דעתי האישית בלבד...

דלית שלום ראשית, הפניה לפסיכיאטר לטיפול תרופתי עשויה בהחלט לעזור. לעיתים השילוב בין השיחות לטיפול התרופתי הם הפתרון האופטימלי ויש על כך מחקר רב. הייתי ממליץ לך להמשיך בטיפול הפסיכולוגי במקביל. קשה באמת לדעת מה גורם לדיכאון המתמשך שלך רק על סמך ההודעה בפורום. אני מתאר לעצמי שכדי להבין ולשנות את זה דרוש באמת תהליך. אם כותבת שמאז שאת זוכרת את עצמך את בדיכאון, וממשהו כל כך עמוק ואישי לא נפתרים כל כך מהר. את צריכה סבלנות וכוחות ולהמשיך את הטיפול בו התחלת. בטווח הארוך זו הדרך היחידה שבאמת עשויה לעזור, שכן ברמה של תפקוד יומיומי ומצב החיים שלך נשמע שבאמת התנאים החיצוניים יאפשרו לך להיות מאושרת לאחר שהתנאים הפנימיים יאפשרו זאת. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש אנשים שהם מאושרים עד הגג מכל דבר פעוט שקורה להם ויש אחרים שגם כאשר הכל כביכול בסדר אצלם הם מדוכאים או בלתי מרוצים. כמו שהרה אמרה גם אני מאמינה שגם לך מגיע להיות מאושרת או לפחות שמחה ומסופקת מהחיים שלך. ולכן, אל תתיאשי ותמשיכי להיעזר בכל מקצוען שיכול להוציאך מהדיכאון. זה בהחלט אפשרי.

דלית שלום טפול תרופתי עשוי בהחלט לעזור לוקח זמן בהצלחה עמי

רעיתי ואני נשואים כ-38 שנים. מראשית נישואינו וכהבטחה להוריה המנוחים אני מתיחס אילה כאל נסיכה על כל המשתמע מכך. כל דבר שאינו נראה לי בהתנהגותה או מעשיה אני מגמד על מנת לא ליצור מתח בחיי הנישואין. בעקבות כך כנראה לאשתי שכל דבר היוצא מפיה הינו תורה מסיני. לאחרונה, כאשר נמאס לי להבליג ולהפנים התחלתי להגיב על מעשיה -והשיטה שונתה. מה שאני לובש "לא טוב מה שאני עושה "לא טוב" אבל ל"מה כן טוב" אין לה תשובה. ואני מרגיש כי משהו בתוכי עומד להתפוצץ. מה לעשות אנא עיזרו לי. תודתי נתונה לכם מראש.

היי צאק, אתה נשמע בעל אידיאלי.... גדלת לך נסיכה בבית שהתרגלה לטוב. מכיר את הפתגם: "משביעו - רעב, מרעיבו - שבע"? אשתך התרגלה לבעל ציתן ומפרגן, ואין גדול יותר מכח ההרגל. ועכשיו כשהתחלת "לזייף", לטעמה, היא תחזיר לך כפלים. חשוב שתשוחחו ביניכם בנועם ובשלוה על הנושא, לא כדאי לך להתחיל בהאשמות, אלא לתאר לה את תחושותיך בזמן האחרון. אם שיחה בשניים לא תעזור רצוי לפנות ליעוץ זוגי. שאלה לסיום: האם הבלגת גם כאשר חשבת שהיא לא צודקת במעשיה או בדבריה? האם הפנמת תחושות וסבלת? מה גרם לך להשתנות? בעצם אלה שלש שאלות שכדאי שתשאל את עצמך. בברכה, נטע

צ'אק שלום אני חושש שהפירוש שלך להענקה קיבל תפנית בלתי אפשרית. לא ניתן ולא רצוי לצבור כעס לאורך זמן. זה מרשם בדוק לתסכול ויצירת כעסים נוספים. השאלה מה גרם לשינוי כזה לאחר כל כך הרבה שנות נישואין והאם התגובות של אשתך הן רק בגלל שינוי ההתנהגות הזה או שיש ביניכם משהו שכעת יוצא ומשנה את כלל המשחק עבור שניכם. כדאי לנסות ולפתח שיחה כנה וישירה בנושא, ואם מתקשים, ניתן לפנות לייעוץ זוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

חבריי הטובים.): ):....... כול כך עצוב לי אני כפקידה יושבת בחדר אם עוד 4 אנשים קצינה+... ומאוד קשה לי לא לא לא....רוצה עוד שם.... בבקשה מה לעשות רע לי נפשי בצבא ועד שיעבירו אותי אם בכלל לוכח פול זמן מה עושים? האם 21 יפגע ביי ממש קשה? האם לא יוכל להוציא רשיון? כול כך עצוב לי..... רוצה בסיס אחר קצת יותר פרטיות לא 9 שעות אותו אנשים איתך ..... מה עושים?

גלית יקירתי! אני קצין בכיר במיל' וגם לי היו פקידות, מזכירות וכו'. חלילה לך לחשוב על פרופ' 21. זה דבר שילווה אותך כל חייך-למה לך.לדעתי את חייבת לשוחח עם מי שאחראי עליך ולהסביר לו את מצביך, ולהסביר לו שבמצביך אין לך אפשרות לתת את מה שאת היית רוצה לתת. למען הצבא והשירות נראה לך כי במקום אחר יוכלו לנצל את כישוריך ביתר יעילות. אם מפקדייך אינם "סתומים" הם יבינו. הרשי לי לאחל לך הרבה טוב בשירות המלא...

גלית, ממש לאאאאאא!!!!!!!!!!!! עדי

מכיוון שאת כבר חיילת, אל תשתחררי על 21. תבקשי לראות קב"ן ותסבירי לו את הקשיים שלך. אבל את צריכה לזכור, שהצבא זה לא פיקניק... אין הרבה תפקידים שבהם אין נוכחות יומיומית של הרבה אנשים סביבך. ואם את כבר מבקשת העברה, את צריכה להצטייד בהמון המון סבלנות, כי דברים זזים לאט בצבא.

גלית שלום עוד לא עבר מספיק זמן. תני לעצמך קצת שהות להתרגל למצב החדש. יתכן שהזמן יעשה את שלו. עם תוך חודש נוסף לא יהיה שינוי בהרגשתך נסי לדבר עם המפקד שלך ובדקי אפשרויות למעבר. בברכה ד"ר אורן קפלן

גלית חכיייייייייייייייייייייייייייייייייייי אל תמהרי אם ה 21 שלך אין 21 דרך אגב יש 99 במקום:))) לאט לאט. תנסי אל תרוצי אל תברחי. תנשמי עמוק. ותחשבי מה יכול לקרות אם תשני את היחס שלך. אם תתני לעצמך הזדמנות. את זוכרת מה כתבת לנו שמפריע לך????? אז יאלה יש לך הזדמנות. כאילו דה:))) תנצלי אותה. כל מה שדיברנו וניסינו לעזור לך יש לך מלא עצות תדפדפי אחורה. ויאלה תתחילי לישם אותן. תחשבי שזאת ההזדמנות של החיים שלך. זה מה שיכול לקבוע אם תצליחי בחיים או שתיבכי בחיים אז יאלה. תנסי בשבי עצמך לא בשביל אף אחד אחר. ואם מסתכלים עליך שימותו הקנאים:))) בהמון הצלחה איתן

גלי שלום איני יודע מדוע כל כך קשה לך בצבא מכל מקום את יכולה לפנות לקב"ן הבסיס ולהוועץ בו בברכה עמי

היי גליתי! כולם כבר כתבו לך כאן כל מה שיכלתי להגיד ואין לי הרבה מה להוסיף. ובכל זאת - כמה מילים: תנסי להיזכר בטירונות - שם היית מספר הרבה יותר רב של שעות עם אותם אנשים, ועם הרבה יותר אנשים. וגם שם היה קשה בהתחלה, אבל - שרדת!!!!!!!!!!!!!! זוכרת? זוכרת איך כתבת שכבר מתחיל להיות יותר קל ויותר טוב???? אז אין סיבה שגם עכשיו לא יהיה אותו הדבר. אם אין משהו ספציפי בבסיס שלך שמפריע לך - כמו התעללות או השפלה וכולי - אז גם לא הייתי הולכת כל-כך מהר על מעבר למקום אחר. כי הבעיה שלך, גליתי, היא לאו דווקא מקום או אנשים ספציפיים. הבעיה שלך קשורה יותר בעצם ההסתגלות למקומות/אנשים/מצבים חדשים. אז מה כבר תשיגי במעבר לבסיס חדש? שוב אותה תחושה של בדידות וניכור, ותחמיצי הזדמנות חשובה שיש לך עכשיו - להתרגל למה שיש כאן ועכשיו ולהפיק ממנו את מקסימום ההנאה והתועלת. ועוד משהו חשוב: אני חושבת בשבילך כבר צעד אחד קדימה - על החיים באזרחות: נניח שאת מגיעה למקום עבודה חדש ובהתחלה יש לך קצת "חבלי קליטה". אז אם תברחי מכל מקום עבודה עם כל קושי - מתי תגיעי לעבודה מסודרת, איך וממה תתפרנסי? - וסליחה אם אני נשמעת כמו זקנה פולניה ונודניקית, אבל אני באמת מאמינה שבריחה מיד עם הקושי הראשון היא לא פיתרון... אז בקיצור, גליתוש, כמו שכבר אמרו לך כאן - תני לזה עוד צ'אנס לפחות חודש, ורק אם המצב יהיה חלילה באמת בלתי נסבל - תשקלי העברה. ובקשר לעזרה מקב"ן - למה לא? אבל שחרור על פרופיל 21 ? לא, לא, לא!!!!!!!!!!!!!!!!!!! מחזקת אותך יחד עם כולם! שלך תמיד!! נזבורה

כשהייתי במצוקה בצבא כולם אמורו לי לא לא לא!!!!!!!! הצבא דפק לי את הראש ואת החיים. יצאתי משם עם חרדות, דיכאון ומנות גדושות של הרס עצמי...21 לא מזיק לכלום, מקסימום במשרד הרישוי את עובדת אבחונים מסוימים ושיחה עם פסיכולוג אם מתרשמים שאת שפויה אין לך בעיה, אין סיבה לא לעבור את זה בשל היציאה מהצבא.. לימודים אין בעיה ומקומות עבודה, כמעט בשום מקום לא מבקשים צילום של תעודת שחרור...חוץ מאולי משרד הבטחון והכנסת..וגם זה בתק' שאחרי השחרור...אני יודעת!! אני לומדת, עובדת בעבודה מצוינת ומנסה לשקם את חיי ואני יצאתי מהצבא אמנם מאוחר... אם השירות פוגע בנפשך כשתצאי מהצבא תצטרכי לדאוג לעצמך ורק תחשבי איך שמעת לאותם הדים של אנשים שאמרו לך כיצד לחיות את חייך..לכי אחר רצונותייך ותחושותייך ותחשבי על החיים שלך ולא על לרצות את הסביבה, כי כשהיה לך רע אם יהיה תצטרכי להתמודד עם זה לבד!!!!!!!!!!!!

האם יש סיבה ידועה לתופעת חרדות? תודה רבה מראש

רציתי להוסיף שאלה , האם ידוע סוג טיפול אשר הרחיק חרדות לתמיד ? כלומר, אם אקח תרופות או מה שזה לא יהיה, וארגיש טוב ... יש מצב לחזור למצב שבו הייתי לפני החרדות? :(

שלום, הטיפול המומלץ, כטיפול נקודתי, בחרדות הוא טיפול התנהגותי-קוגניטיבי. בד"כ, אם הטיפול מצליח, אז החרדות לא חוזרות, אלא אם קורה בעתיד איזשהו ארוע טראומתי במיוחד... אבל לרוב הבעיה נפתרת אחת ולתמיד. יש אפשרות לקבל טיפול תרופתי, אבל ללא תמיכה נפשית סביר להניח שהחרדות יחזרו.

אלי חרדה הינה תגובת חרום טבעית של הגוף כדי להתגונן מפני סכנה. במצבים מסויימים החרדה הופכת לתופעה מעיקה וקיצונית שפוגעת באיכות החיים. כדי לטפל בחרדה צריך להבין את ההקשרים בה היא מופיעה, ללמוד להתמודד עם תגובות החרדה, ולבסוף, גם להתיידד עם החרדה, כלומר, לקבל שבמצבים מסויימים החרדה מופיעה כחלק טבעי של מהלך החיים. כל אלו יכולים להיעשות בטיפול פסיכולוגי. להלן השיטות הנפוצות ביותר לטיפול בחרדות. ישנן גישות שונות להבנה וטיפול בחרדה. באופן כללי ישנן שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. נוקטי עמדה זו סבורים שיש צורך בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח ומעמיק כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים לא מודעים שיש לעבדם בטיפול. גישה פסיכולוגית אחרת טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי ממוקד וקצר מועד ולשפר על ידי כך את איכות החיים. במידה וישנה בעיה פסיכולוגית רחבה יותר ברקע רצוי לטפל בה, אבל ניתן במקביל או באופן בלתי תלוי לטפל בחרדה. גישה זו טוענת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. הגישה הרפואית-תרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי חרדה חריפים יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי גילי אנא שימי לב לתגובתי בהמשך ל"עץ" התגובות שלך מהצהריים. בברכה מיכל+40

מיכל בת הארבעים פלוס, נראה לי שנתפסת ברשת הא ?

היי מה שלומך שלומי? אכן. קצת- האם אתה לפחות אוהב את הראש שלי????? (אני מאוד "חובבנית"....אבל נהנית לנסות להאיר פן כזה או אחר- אולי יירדו אסימונים.) נ.ב. נהנית גם לקרוא אותך... גם אם לא מגיבה . יום טוב מיכל 40+