פורום פסיכולוגיה קלינית
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
יונת היקירה כאשר אדם שוחה בים סוער מלא כרישים וגלים והוא עושה זאת במשך תקופה ארוכה ומגיע לחוף ושורד הוא גיבור גדול. אני יודעת שאת אמיצה משום שאני מכירה את הסערה בים הרבה פחות טוב ממך אבל מכירה מספיק את הסערה בשביל להעריך אותך ולהעריץ אותך. מי שמותח עליייך ביקורת ומי שזרה מלח על פצעיי לא שוחה בים האכזר הזה וראוי שנפסיק להתייחס לקיומם שלך בהערצה
הזכרת לי שיר של רמי קליינשטיין: " כמה זמן ייקח עד שתביני, לא רק דם מושך את הכרישים. אין יותר מידי דולפינים, יש רק ים של ימים קשים"
נו, אז למה מתפלאים שאני טובעת???
שלום לכולם אשמח לקבל חומר בנושא הנרקסיזם או קישורים לאתרים בעיברית בנושא כמו כן גם על "הפרעת אישיות גבולית" תודה לכל מי שיכול לעזור אלי
כחומר קריאה נסה את "פרקים נבחרים בפסיכיאטריה" של פרופ' אליצור וכן את ICD-10 - ספר האבחון של הפרעות אישיות.
אלי שלום, אני חייבת לציין, שמאגר הקישורים בעברית די מצומצם ולא מקיף את כל התחומים. לא נתקלתי עד עכשיו באתר מקצועי שמכיל חומר על בורדר-ליין או על נרקסיזם. אני יכולה לכתוב לך פה המון דברים על שתי ההפרעות, אבל לפני שאני עושה את תהיתי אם תוכל להיות ספציפי, כדי לחסוך לשנינו מידע מיותר...?
ל hera אשמח לקבל כל חומר על נרקסיזם על בורדר-ליין את הסימפטומים תודה
היייייייייייייייייי, תודה...באמת תודה לכולם. כן דייי רע משעמם כואב מדכא עצוב לי בצבא בשירות אני מסיימת ב 5 וכבר סוף היום ושוב אותו גלגל.. רע לי במקום אנ נמצאת יחד איתי במשרד 4 אנשים 9 שעות שזה ממש קשה. יש שם אחת שנוראאאאאאאא מעצבנת אותי ,מה עושים איתה היא הצומי של המקום כולן אבל אצלי זה אחרת לא אוהבת אותה ממש מגעילה וקיבלה אותי לבסיס מגעיל . היא איתי מה עושים איתה שהיא אחת מהעינינים שם?????.. כול כך קשה...... וכו אאני רוצה קצת פרטיות שזה לא ניתן שם.. תמיד עולה לי המחשבות מה חושבים אליי, האם הם פוסלים אותי אולי אני לא נחמדה מעצבנת.. מחשבות בסגנון בללו וזה מדכא כול הזמן לחיות בין מחשבות כאלה. למשל יש איתי במשרד המעצבנת ועוד אחד שהוא ממש מתיחס אלייה יפה ואליי כאל אויר דבר שנורא פוגע. כולל הזמן אני מחוץ לתמונתם ,אם זה בשיחות,משימות הפסקות... וזה לא כף לבוא למקום כזה.. ואז המחשבות בטח הוא שונא או חושב אליי שלילי... אחרת למה אני לא מקבלת יחס מהם??????. אאוףףףףף חייים כואבים שכאלה.ץ..... מחכהההההההההההההה ביייי ):
גלית, אני חושבת שיש לך חצי מהתשובה... את כתבת פה כמה פעמים, שאת משדרת קרירות וריחוק... יתכן וזה המסר שקיבלו שותפייך למשרד. קשה להיות חדשה במקום מגובש, והרבה מהכיוון שאליו מתפתחים היחסים בין הצוות נקבע בימים הראשונים, לפי המסרים שהקבוצה מקבלת ממי שחדש - את במקרה הזה. אל תשכחי, שגם אם תעברי בסיס התנאים הבסיסיים הם אותם תנאים, שעות העבודה זהות בכל מקום, כי זה הצבא. אז יש במשרד מישהי מפונקת, אז מה? את יכולה פשוט להתעלם ממנה ולא לתת לה את התשומת לב שהיא דורשת, אלא להתייחס אליה כמו אל כל חיילת אחרת. תמיד, בכל מקום שבו תהיי, יהיה מישהו שהוא פחות נחמד ושפחות תאהבי אותו, העניין הוא ללמוד לחיות עם זה. הלוואי וכל האנשים שסביבנו היו מתאימים בדיוק למה שאנחנו מבקשים. בנוגע לפרטיות - אני מניחה שיש לך הפסקה או שתיים במשך היום, לא? תנצלי אותה בשביל לשבת קצת עם עצמך ולנקות את הראש. מצד שני, זה בהחלט ישאיר אותך מחוץ לתמונה, ככה שיש לך החלטות מאוד חשובות לקבל, כי זה מה שישפיע על כל השירות שלך.
גלית יקרה - כמו שהרה כתבה לך גם אני חושבת כך שכל מקום חדש לכל אדם זה מכניס את החדש למצב מביך בהתחלה לא מכירים לא שותפים והכל כל כך זר ומנוכר ובעיקר לאדם הביישן חסר הביטחון ושכל כך איכפת לו מה חושבים עליו ובעיקר שזיהית שיש שם מישהיא שהיא מאוד לא נחמדה איתך אבל יש כאלה בכל מקום שאליו תגיעי - פשוט תתעלמי ממנה ותתעסקי בתפקידך ותיהיי בקשרים עם הבנות האחרות גם בהפסקות אין צורך להיות עם מי שלא נעים לך . תנסי לחשוב מחשבות חיוביות על מה כן נעים ועושה הרגשה טובה על איך התקדמת עד עכשיו בכל מעשייך והתנהגותך , תחשבי שהשעה 5 תגיע ואת נוסעת הביתה ויכולה להרגיש כיף בבית ולמחרת שוב לחשוב שיהיה יום חדש ולא לחשוב כמה הוא יהיה רע לקחת את הכל יותר בקלות גם שקשה , גם שאין פרטיות רק עד השעה 5 . יש עוד אפשרות שתבקשי מרופא היחידה שיתן לך הפניה לקב"ן ותתיעצי איתו מה לעשות עם כל הבעיות שאת מרגישה שלא יכולה יותר להמשיך כך , ויתכן שהוא מאוד יעזור לך . מקווה שיכולתי לעזור לך . והעיקר לחשוב על חיובי ועל מה שטוב לך לא רק מה רע כי זה עושה לך רע יותר. ---------------------------------------------
שלום רב! אני בת 26 רווקה , אני מאוד מעונינת לקחת כדורים להרגעה,אפילו טבעיים.(אבל הכי חזקים). אני אחרי פרידה מחבר ומאוד מאוד מאוד מאוד קשה לי, ויחסית עבד דיי הרבה זמן כמעט שנה ועדיין קשה לי , אנא עזרו לי מה עלי לעשות? ומה אתן יכולים להמליץ לי על כדורים להרגעה , אני רוצה להיות רגועה להרגיש טוב, ולא כמו עכשיו שיש לי דפיקות ודופק מהיר,כאבים בקיבה, בחילות,וכאבי ראש המון. למה???אנא אני צריכה את עזרתכם בדחיפות... בתודה מראש שרון.
שרון שלום, קודם כל גשי לרופא המשפחה שלך. לא מומלץ לקחת כדורים שמישהו אחר משתמש בהם, ובטח לא דרך האינטרנט. הרופא יבדוק אותך ויודא ממה נובעות התופעות הפיזיולוגיות שלך ואז יפנה אותך אם צריך להמשך טיפול. תהי בריאה!!
יש לי פיתרון הרבה יותר טבעי כדי להתגבר על ההרגשה המגעילה שאת מתארת: ספורט (הליכה נמרצת עם ווקמן ומוזיקה להוציא את כל העצבים בהליכה) או כל פעילות מאזנת אחרת כמו יוגה, טאי צ'י וכו'. מניסיון.
שלום רב, עניין ההרגעה יכול להעשות גם לא באמצעות כדורים, וזה בתרגילי נשימות, ספורט, מדיטציה. אבל, לעצם הבעיה שעוררה את המתח, ההרגעה החד פעמית לא תסייע. מומלץ שתעזרי בהוועצות מקצועית בנושא הכללי של דרכי קשר בינאישי וזוגי. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם
שלום אודה לכם אם תוכלו לומר לי , מהו ציון I.Q כלומר מהו ציון נמוך, ממוצע , גבוה ואיך מחשבים אותו בתודה מראש דנה
I.Q=Intelligence Quentient. הנוסחה היא - גיל שכלי:גיל כרונולוגי*100 (שכלי לחלק לכרונולוגי כפול מאה). הממוצע הוא 100, כשרוב האוכלוסיה נמצאת בטווח 90-110. מעל 130 אדם נחשב מחונן ופחות מ-70 אדם נחשב מפגר. יש הרבה ביקורת על מבחני ה-I.Q. טוענים שהם לא מהימנים, כלומר לא בודקים את מה שהם אמורים לבדוק. ככל הידוע לי רק פסיכולוגים רשאים להעביר מבחני אינטליגנציה. אבל למה את שואלת בכלל?
מה הסימנים ?
יש המון. האם את מדברת על דכאון קליני? כי לכולנו הרי יש ימים או תקופות קצת יותר דכאוניות. דכאון הופך קליני כשהוא מתמשך לאורך זמן רב, האדם סובל ממנו משך רב היום והסמפטומים פוגעים בתפקוד. סימפטומים: מצב רוח דכאוני; אבדן משמעות, עניין והנאה; שינו של 5% ממשקל הגוף; נדודי שינה; עייפות או אבדן אנרגיה; תחושת חוסר ערך או אשמה מופרזת; ירידה בריכוז; כמובן שלא ניתן לאבחן באופן עצמאי רק על פי הרשימה הזאת, אלא יש לפנות לפסיכיאטר מומחה במרפאה לבריאות הנפש הקרובה. כיום יש המון אנשים שהתגברו על התופעה בעזרת כדורים וכיום מנהלים אורח חיים אופטימלי.
פנינה, האם את מתכוונת לדכאוןאצל ילד, נער או אדם מבוגר? משום שהסימנים משתנים. מתוך הנחה שאת מתעניינת לגבי אדם בוגר, הרי שמכלול הסימנים רחב מאוד, ולא תמיד כולם מופיעים: שעמום מהחיים שמופיע פתאום, כבר אי-אפשר לעשות את הדברים שפעם גרמו לך סיפוק, כי הם פתאום משעממים. אין כוח לעשות שום דבר - לצאת מהמיטה בבוקר נראה כמו פרוייקט חוצה ישראל. הפרעות שינה - קשיים בהרדמות,התעוררות בשעות מוקדמות מאוד בלי יכולת לחזור לישון. שינויים בתאבון - בד"כ מאבדים את התאבון, אבל לפעמים דווקא אוכלים יותר. ההרגשה הכללית היא שאין טעם בשום דבר. משפט נפוץ אצל מדוכאים הוא "אני לא שווה כלום". יש עוד סימנים, אבל בשביל שהאבחנה תהיה מדוייקת, רצוי קודם לעשות בדיקות כלליות, משום שלפעמים חלק מסימנים מופיעים כשיש בעיה עם בלוטת התריס (עודף/תת פעילות), או כחלק מבעיה רפואית אחרת.
לד"ר שלום , האם נטילת פרמנן ( באבקה ) יכולה לגרום לעוויתות ולתנועות גוף לא קלות ? ( לפני כן נלקחה זיפרקסה במינון של כדור אחד ליום למשך כשבוע וחצי ). אנא התייחסותך אף לרמות המינון השונות ( מהנמוך ביותר ) . אודה לך על תשובה מהירה . קרן .
קרן שלום אני מניח שאת מתכוונת לפרפנן אם כן - כן ככל שהמנון עולה הסכון עולה בכל מקרה אם הדבר מטריד מאד פני לרופא ניתן לתת תרוהפ שתסייע או להחליף תכשיר בברכה עמי
שלומי יקירי, הכל בסדר?
איך יכול הכל להיות בסדר ? תאמיני לי שאני אסתפק אם יהיה 50 אחוז בסדר. לא הכל !! ואיך אצלך ?
מה הפסימיות השורה עלינו בשעה זו של הבוקר?
שלחתי סוף סוף. מקווה שהגיע, כי גם יכולת השחזור שלי מוגבלת:)
מיכל לא תאמיני:))) אבל עכשיו יש בעיה במייל של נטוייז'ן בכל הארץ:))) וזה דווקא רציני. אני מקווה שלא נמחק שום דבר ממה ששלחת. כל כך הרבה חיכיתי חסר להם להם שקרה משהוא. לכל חברה יש את החסרונות שלה. בנזקבינלאומי הגלישה איטית שחבל על הזמן. בנטויז'ן בעיות אם האימיילים. והתמיכה לא משהו. 100 דרגות ועדיין לא יודעים מי יודע כמה:))) בקיצור אני מקווה שהבעיה תפתר בקרוב. ולכשתיפתר אני אגיד לך מה עלה בגורל האי מייל שלך:))) כנראה שהמיכתב שלך גרם לכל הבעיות בשרתים של הוטמייל ונטויז'ן:))) את כנראה צריכה שיקרו לך ולכתוב רק דברים טובים:))) איתן
נו, מה קורה עכשיו? הייתי בטוחה שכבר קראת ויש תגובה מוכנה ופתרונות ופרשנויות... שלחתי לך באאוט לוק ולא בהוטמייל. אם זה קשור לנטוויז'ן, אז לפי מה שאתה אומר זה בכלל לא נשלח. אח! עבדתי עליו כ"כ הרבה... בכל אופן זה שמור אז תמיד אפשר לשלוח עוד פעם. כמו בכל דבר בחיים, גם בשביל מיילים צריך סבלנות:) מיכל.
האם למישהו יש ניסיון בטיפול עם היפריקום? ואם כן, איך בהשוואה לתרופות הרגילות?.
שלום בנסיון המצומצם שלי לא מרשים פחות טוב בברכה עמי
ניר, הנטורפתית שהייתי אצלה אמרה שזה עוזר לחרדות, אבל במצבים מסוימים עלול לגרום ללחץ דם גבוה ודופק מהיר.
ניסיתי לתקופה מסויימת ולאחר כמה זמן היו לי תופעות לוואי מהסוג שנגרמות על ידי תרופות מקבוצת ה MAOI. שמעתי גם שתתכן פגיעה בכבד.
מכיר
לפני כחודש התעוררה בתי בת ה-6 באמצע הלילה כשהיא כולה מבועתת, בוכה בהיסטריה, עם מבט של פחד אמיתי בעיניים והיא טוענת שהיא פוחדת מגנב. ניסינו, בעלי ואני להרגיעה אבל היא אמרה שבכל פעם שהיא מנסה להירדם היא חושבת רק על הגנב. גמרנו אומר לעשות לה סיבוב בבית ולהראות לה שהכל סגור וכולם בבית ישנים בשקט. היא חזרה למיטה, שכנענו אותה לחבק בובה גדולה שלה ולאט-לאט היא נרדמה. מאז מדי כמה ימים, בעת לכתה לישן היא מתקשה להירדם בשל מחשבה על גנב שנכנס הביתה. היא הולכת לישן ב-21:00 בערב כשכל הבית עדיין ער. הלילה חזרה על עצמה התופעה כאשר רק לאחר שעתיים של שידולים היא הצליחה להירדם. ראוי לציין כי מדובר בילדה שעד היום לא נתקלנו איתה בשום בעייה פיזיולוגית או נפשית-חברתית משמעותית. באמת רק מחמאות. השינוי היחיד המשמעותי בחייה השנה הוא עלייתה לכיתה א'. לדברי המורה היא ילדה מאוד חיובית, אינטליגנטית ושאר מחמאות. הבעייה היחידה שהמורה מצאה לנכון לציין היא רצונה לכפות את דעותיה על חברותיה שלא תמיד מוכנות לקבל ממנה את המרות. בבית יש לה אחות בת 11 וחצי, הן ביחסים נפלאים. מריבות, לכשצצות, נובעות מהמרדף הקבוע שלה אחר הצדק. גם אותנו כהורים היא שופטת תמיד : "לא פרי", "לא הוגני". כיצד נוכל לעזור לה לצאת מהסיוט הזה ולהחזיר לה את שינתה השלוה כבעבר ?
ע. שלום. האם היה ארוע של גניבה או מעורר פחד אחר? האם ניכר שינוי נוסף בהתנהגותה בזמן האחרון? תודה. רוית.
רוית בוקר-טוב ותודה על התגובה המהירה. לפני כשנה וחצי פרצו לאמי את הבית. בתי הייתה עדה לחוסר הסדר שהיה בבית לאחר הפריצה. אך מאז ועד לתקופה שציינתי בשאלה הנושא לא היה חלק מסדר היום. אותה את שוחחנו על כך ומאז הנושא לא עלה. אגב, פחד. אני לא יודעת אם יש לזה קשר. אבל בשבת האחרונה, שעה ששיחקה עם חברתה ב"אמא ולילדה" עם בובות ולגו, שמעתי את בתי צועקת כחלק מהמשחק : "פיגוע". חברתה, שגם היא בכיתה א', ענתה לה : "זה לא אצלנו אז לא בעייה שלנו". בתי המשיכה לנסות להלחיצה : "תברחי, פיגוע פיגוע ". לא שמעתי את המשך המשחק כי הייתי בחדר רחוק ולא רציתי להתערב. האמת שהייתי בשוק מהרעיון ואף שוחחתי על כך בערב עם בעלי לנוכח התדהמה. זה היה מצמרר לשמוע זאת. לאחרונה, היא בעלת סף סבלנות נמוך. כלומר : אם מעירים לה על משהו, היא מיד נעלבת. היא מתחילה לצרוח תוך כדי בכי אמיתי עד כדי התאדמות פניה ולעיתים רצה לחדר כאות מחאה אך לבסוף מתרצה אחרי שיחה שלי או של בעלי איתה. לאחרונה אני אף מוצאת את עצמי אומרת לאחותה הגדולה לנהוג איתה ביתר רגישות כי היא רגישה יותר מאימתי. עוד הערה, אם היא חשובה, לאחרונה היא עסוקה ב-:"אני רוצה להיות מפורסמת כדי שיעריצו אותי וידברו עליי". רוית, אני שוב מודה על התייחסותך וכבר מחכה להתייחסותך הבאה. הרבה תודה, ע.
אני נמצאת חודשיים בטיפול. הטיפול מתקיים במסגרת שירות ציבורי, מה שאומר שלא אני בחרתי את המטפלת. היא מאוד מקצועית, אבל איכשהו משהו לא מסתדר לי בהרגשה. אני מרגישה שהטיפול לא תורם לי. לא עושה כלום - לא מזיק אבל גם לא מועיל. העניין הוא שמבחינת התנאים (ההזדמנות, המקום, העלות) קצת חבל לי לפספס, אבל האם כדאי להישאר רק בגלל שזה מתאפשר, למרות שאני מרגישה שמשהו חסר? כי אם לא שם אז לא תהיה לי עוד הזדמנות בזמן הקרוב.
שלום לך אומרים שהסבלנות משתלמת. אין לי ניסיון בלקבל טיפול, וייתכן שחברי הפורום האחרים שחוו טיפול והרגישו תקועים,יאמרו לך שחבל"ז. אני אישית מאמינה גדולה בלתת צ'אנס, ובלהזדיין בסבלנות. אפשרות נוספת היא פשוט לשתף את המטפלת שלך בתחושתך- את לא הראשונה ובוודאי לא האחרונה שתאזור אומץ ותשים קלפיה על השולחן. מטפלת מנוסה ומקצועית , וודאי תעריך אותך על כנותך, וייתכן שתחשוב על נתיב טיפול חדש ואחר מהקודם, ותצאי נשכרת. אל תרימי ידיים, אם היית מספרת כי אין לך כימיה, או כי את חשה שהטיפול מזיק לך- הייתי מייעצת לך לעצור. (למרות הנוחות והעלות.... שהם בעלי משקל , ללא ספק). כאמור- שוחחי על כך עם המטפלת, יאן לך מה להפסיד! בברכה מיכל +40
הי. העצה שלך מאוד חכמה, אבל כבר ניסיתי אותה. פתחתי את העניין עם המטפלת, היא אכן העריכה אותי על כנותי, כפי שאמרת, והיה בזה משהו מאוד לא נעים, כי זה היה כאילו לבקר את מי שהיא. וזה בדיוק העניין - שאני מרגישה שאין כימיה! אני לא מצפה לאיזה שינוי מסעיר בחיי, אבל כאילו אין שם כלום. אני לא מרגישה שאני מתחברת אליה, ואני תוהה אם כדאי להתפשר רק כי התנאים מתאימים.
מטופלת יקרה, חודשיים נראים כמו נצח, אבל זה לא מספיק בשביל להתרשם מהתוצאות של הטיפול... לפעמים ההתקדמות הראשונית מורגשת רק לאחר תקופה של חצי שנה או שנה... השאלה היא, מה בתחושה שלך "לא בסדר"? אם זה רק בתועלת שהטיפול מביא, תתאזרי בסבלנות, כי זה שורש העניין בטיפול פסיכולוגי.
מטופלת שלום אם את מרגישה שמדובר במטפלת מקצועית כפי שאת כותבת, כדאי בהחלט להישאר ולתת לזה סיכוי נוסף. הייתי מנסה לבחון האם הנושא הזה של העדר הכימיה ועד כמה הכימיה חשובה לך בחיים, הוא נושא שעולה לא רק במקרה הנוכחי אלא במקומות אחרים בחיים שלך. לפעמים דווקא מתוך המקומות שלא מסתדר אפשר להבין דברים חשובים ושם מגיע השינוי. אם תהיה לך סיבה שאת מבינה אותה לעומק לעזוב אז כמובן יש להיענות לתחושת הלב. מההודעה שלך נשמע שאת בעצמך לא יודעת בדיוק מה לא בסדר והייתי ממליץ שלא תעזבי לפחות עד שתדעי למה בדיוק את עוזבת. בברכה ד"ר אורן קפלן
חודשיים זה ממש מעט כדי לעשות החלטה כזאת. אצלי זה לקח בערך משהו כמו חצי שנה עד שהרגשתי שדברים מתחילים לזוז.. לכל אחד יש את הקצב שלו. גם נראה לי מדברייך, שאת מחכה שמשהו יקרה "שם", כאילו מצפה שהיא פתאום "תפגיז" אותך בתובנות ותעזור לך. אבל העניין הוא שאם את לא עוברת את הנקודה הזאת, הנקודה שבה את מבינה שאת היא זאת שצריכה לעזור לעצמך ולא אף אחד אחר יציל אותך - עד שלא עוברים את הנקודה הזאת.. הכל תקוע ושום טיפול עם שום פסיכולוג או פסיכולוגית, ציבורית או פרטית לא יילך. אני מטופלת במסגרת קהילתית, לא משלמת אגורה על הטיפולים, נמצאת בטיפול כבר קרוב לשנה ומרוצה עד לב השמיים . העובדה שהטיפולים ממומנים על ידי הקופה היא אחד הדברים שאני זוקפת לזכות הקופה שאלייה אני משתייכת (כללית) . מכיוון שאני סטודנטית (טוב כבר לא. סיימתי לפני חודש..:-)....) לא הייתי יכולה להרשות לעצמי (גם לא בחלומות)לממן לעצמי טיפולים במסגרת פרטית ועצוב לחשוב שבגלל כסף הייתי נשארת בדיכאון האיום שהייתי בו לפני שנה. עצוב שאין מימון בכל הקופות לדבר חשוב ומכריע שכזה. בקיצור.. אם את באמת רוצה לעזור לעצמך קחי נשימה והרבה סבלנות ולאט לאט זה יגיע... בהתחלה רובנו מגיעים לטיפול ומרגישים שרק "מקיאים" כל מיני שטויות שקרו לך באותו יום וכדומה ואחרי זה הולכים, ככה סתמי לגמרי. לא משהו ממש עמוק. כן.. כולם עוברים את זה... ואת יודעת מה.. הכי חשוב זה להגיד לה - לפסיכולוגית איך את מרגישה, כל מה שכתבת פה- תגידי לה. לא להסתיר ממנה כלום. כי זה העניין, לרכוש אמון. רק כשנבנה האמון ונרקמת איזושהיא צורה של קשר או מערכת יחסים ויש הרגשת ביטחון- אז אפשר להתחיל לצלול עמוק יותר, אל הדברים הכואבים באמת וכמובן שאז כבר הכל נראה אחרת...
היי מיכל יש לי המון מה לאמר לך. בשלב זה, אינני מעוניינת להגיב בפורום, כדי לשמור על פרטיותי. אני גרושה ואם לבן -חייל, למודת נסיון, ואשמח לענות למייל הפרטי שלך- אם את מעוניינת. להשתמע מיכל+40 (נ.ב. -את זוכרת שאת הארבעים פלוס הזה אני מוסיפה "בגללך"......כן?)
היי שוב נכנסה לפורום מיכל חדשה. מה לעשות שהשם שלנו כל כך נפוץ... אז אני זו לא היא. אני נשואה ויש לי ילד ואני גם יותר צעירה. שוב תודה על תוספת ה - 40+ ובהצלחה למיכל החדשה.
היי אני לא מאמינה....... אולי כדאי לבקש ממנה -ממיכל השלישית-לתת איזו "הבדלה"... הייתי בטוחה שזו את..... בכל מקרה- שיהיו לך חיי נישואין מאושרים!! מיכל 40+
מיכל בת הארבעים פלוס, נראה לי שאת מתבלבלת עם מיכל אחרת, זו כבר מיכל שלישית רווקה, המיכל ההיא נשואה עם ילד. מה כולם נדבקו לשם מיכל ?
היי שלומי אכן- הצלחתי להתבלבל... וזה רק בגלל שאני "חדשה" יחסית בעצמי. אבל מיכל שלנו (הותיקה)הבהירה לי את העניין מספר דקות לפניך. אכן -שם מקסים מיכל, חייבת להודות בגילוי לב- שזהו רק הכינויי שלי... להשתמע מיכל+40
היי יש לי חשש לפרסם בפורום במלואו את המייל ששלחתי לך לא משום שאני מתבייש אלא משום שמעט מאוד מהגולשים יבינו את תוכנו מה דעתך ?? תודה
נשמע מתנשא קצת לא? אפשר להתחבט בנושא בצורה יותר אישית, ולא לתהות בקול על יכולתם של המשתתפים בפורום להבין..נק' למחשבה. ספירוש
ורוניקה... אני חושבת, שאפשרי לפרסם את המייל בפורום... מי שיבין - יבין. אבל צריך לקחת בחשבון, שבטח ישאלו שאלות... מה דעתך על זה? האם יש באפשרותך להתמודד עם בקשות להבהרה, או שאלות על חייך האישיים?
ורוניקה, לא יפה לסקרן אותנו ככה. עכשיו כולנו מתים לדעת מה כתבת במייל להרה. אז ילה, שלחי לפורום. מה כבר יכול לקרות ? מי שיבין, יבין. מי שלא יבין, לא יבין. בהצלחה, ביי
אז אולי הגיע הזמן סוף סוף שתחשוף טפח ואולי טפחיים מסודותיך האפלים? הרי גם למטרה זו נועד הפורום. כולנו תומכים ונתמכים. ועוד שאלה של ראש סגור עם קרניים - אתה ממש חרדי חרדי מאה שערים כזה? נו, תחשוף משהו, הרבי לא יידע...:):):) וגם אני הייתי בשריון...
מיכל שלחתי לך מייל ואני עדיין מחכה איתן
מתוק, אני קוראת עכשיו.
כל כך מוקדם בבוקר? סקרן שכמוך! קצת סבלנות... אני לא יעמוד בזה אם כל המגילה תמחק עוד פעם... ולסיום - קיוי עסיסי עם ויטמין C.
במקרה אני מכירה דתיים וחרדים מקרוב, קרוב.. תאמיני לי אין הבדל גדול בנשמה. השוני הוא בערכים ובמסגרת הנוקשה, החיים לפי כללים ודינים, הקהילה הסגורה והשמרנית. למעשה הרגשות, התחושות והנפש היהודית נמצאים בכולנו. שלומי נשמע אחלה בנאדם וזה העיקר, נכון?
שלומי מקסים אין מה לומר. רק יש לי סתירות בין הכללים והדינים שהזכרת לבין שלומי...
גם את נשמעת אחלה בנאדם !! מחפשים אצלכם שחקנים ?? תמיד רציתי לנסות !
אהלן וסהלן, סוף סוף אפשר לדבר עם מישהו בשפתינו. לפעמים אני מספר למישהו ואומר : אז אתה שומע ? בצמ"פ היה לי כזה קטע ... ואני רואה בלנק כזה. מה זה צמ"פ ? מאיפה לו לדעת ?? ואת השמות של הכלים בתאי הזיווד ? בכלל ! חבל על הזמן. אין כמו צה"ל ממציא השמות. אז בואי נחזור לעניננו, את יודעת שאנחנו כאן בפורום שקשור לפסיכולוגיה אז בואי ננסה לנתח את הדבר מבחינה פסיכולוגית. למה זה חשוב לך לדעת אם אני ממאה שערים כזה ?? מה זה משנה ?? למה זה חשוב אם מהכיפות הסרוגות או בעל תשובה או כל קטיגוריה אחרת ?? זה ממש לא חשוב. אני יודע שבקהילה שלי, יש את הנושא הזה של לקרב את הרחוקים מהדת. אלי זה ממש לא מדבר, וזה מפריע לי. כל דת או ארגון שעוסק במיסיונריות, מרגיז אותי. חיה ותן לחיות. זה מה שמדבר אלי. טוב לי בדתיות שלי וממש ממש לא מפריע לי ולא חסר לי שכווווולם יהיו כמוני. ממש לא מעניין אותי. אז יכול להיות שחסר לי באהבת ישראל כפי שאומרים חברי , אבל מי שרוצה לנסוע לים בשבת ולעשות מנגל , שיהיה בריא ויעשה חיים. אני שמח בשבילו אם הוא מבסוט בחייו. מה זה העסק שלי ? להיפך, מי ששלם עם הדרך שלו, לא זקוק לתגבורת של אחרים. ככה אני חושב. ביי
מילים כדורבנות. תמיד טענתי - אין כמוך!!! ותקרא את התכתובת עם נטע. ונחזור לצה"לית - עם כבר צמ"פ, למה לא מט"ק?
רוב העץ הארוך הוא עליך ..... סתם. התגעגענו.תיכף אני אלך לישון ותוכל לשוחח עם מיכל בניחותא.....
אני צריך עזרה אני מרגיש שאני הומו אני נמשך רק לבחורים ולא לבנות אני רוצה טיפול תרופתי בשביל זה מה אני יכול לקבל אנא עזרו לי
אבי שלום, קודם כל אתה צריך לברר לעצמך אם נוח לך עם משיכתך לבנים או לא. כלומר למי אתה חושב שהמשיכה שלך לבנים מפריעה, לך או לסביבה (הורים, חברים)? אני מניחה, ותקן אותי אם אני טועה, שאם פנית לעזרה אז לך לא כל כך נוח עם זה. בכל אופן, אין לזה טיפול תרופתי. הומוסקסואליות אינה מחלה. זוהי תכונה מולדת אך ישנם כאלה שנמשכים גם לשני המינים. נסה לברר לעצמך בדיוק אם אתה נמשך לשניהם או רק לבנים. מה שכן אפשר ורצוי לעשות הוא לשוחח עם אדם קרוב על הקושי ואם אין כרגע אדם כזה שאתה מסוגל לספר לו על עצמך אז מוטב לדבר עם פסיכולוג שיעזור לך להבין את מה שעובר עליך בצורה יותר ברורה. בכל מקרה חכה לעוד תשובות בפורום הזה, הפסיכולוגים עונים בדרך כלל יותר מאוחר אז כדאי לעקוב מדי פעם. שיהיה לך רק טוב, מיכל.
תודה לך מיכל מה אני יגיד לך זה לא קל בכלל אני מרגיש מאד לא נוח עם זה אני נמשך לבנים בעיקר וזה קשה לי אני רוצה להיות כמו כולם אני מודה לך על התייחסותך אל שאלתי
אבי בקר טוב , אני חושבת שטיפול תרופתי זה לא שיפתור לך את הבעיה. אני גם לא חושבת שישנה תרופה שיכולה לעזור לך לימשך לבנות במקום לבנים,אולי אתה כן יכול לשוחח על כך עם פסיכולוג שיעזור לך לגבש החלטה ויעזור לך לקבל את מי שאתה באמת. אבי, אולי תנסה לצאת יותר עם בנות להכיר אותן יותר טוב או שתכנע לייצר שלך, שהוא להיות עם בחור.(שאין בזה כל רע , כל עוד אתה מרגיש עצמך). ישנם פרטים שלא כתבת :גיל , האם היו לך כבר מערכות יחסים עם בנים/בנות או שזה רק בגדר תחושה והרגשה. מקווה שקצת עזרתי, ליאת
שלום לך ליאת אני בן 22 יצאתי גם עם בחורים וגם בחורות אבל הענין שאני לא נהנה מבחורות רק כשיש לי בחור יפה ומושך ואני לא רוצה להמשיך ככה אני רוצה להיות כדרך כל העולם לכן אני מחפש טיפול תרופתי שלדעתי זה יותר טוב ויותר מהר מטיפול פסיכולוגי תודה רבה לך ליאת על תשובתך
יונת היקרה אמרת לי שכתבת מייל ארוך והיתה תקלה בשליחתו והתקלה גרמה לך קריזה וייאוש א. ורוניקה לא שווה את זה שמישהי תיכנס בגללה לקריזה וייאוש ב. כאב לי שנגרמה ליונת עוגמת נפש ג. ורוניקה לא תפסיק להיות בקשר עם יונת כי משמעות הדברים שמנסים לעשות ליונת "הנחות" ומרחמים עליה . ד. יונת לא זקוקה לרחמים משום שהיא בחורה נפלאה ואמיצה שמתמודדת בצורה מעוררת הערצה עם מציאות מאוד קשה שאנשים לא מבינים אותה ולא מסוגלים להבין אותה ה. התרגשתי שהדברים שכתבתי לך באו לידי ביטוי בתשובה ארוכה. כאשר כותבים מכתבים ארוכים אפשר לשמור אותם במהלך הכתיבה בקובץ. אם יש לך WORD את יכולה לערוך את תוכן המכתב בתמלילן בסוף לסמן את כולו ב CTRL-A לבצע CTRL-C (העתקה) ואז להדביקו למקום הנכון תודה ורוניקה
וורוניקה שלום ! בעינייני המחשב אני אהבלה גמורה . ונתת לי הרבה מחמאות שאולי אני לא ראויה להם כי אני לא מרגישה את עצמי אמיצה אלא מאוד חלשה שמנסה להתמודד במסגרת החיים בה אני חייה { קיבוץ } שהיא מאוד קשה ולא מבינה . אני בעיניהם מתוסבכת או חולת נפש . אבל יש לי את המשפחה שנותנת חוזק ורצון בשביל מי לחיות .
יום נפלא לכולכם, כתבה מענינת במוסף נשים במעריב בנושא חרדות:[email protected]
היי לא מצאתי כתבה כזו. תני רמז נוסף- האם קשור למאמר על איריס ברנע? תודה ריקי
שלומי, נכון זאת הכתבה. ריקי תפתחי את הלינק של שלומי...
את בטח מתכוונת לכתבה הבאה: http://images.maariv.co.il/cache/ART238199.html נכון ?
שלום. התחלתי לקחת סרוקסאט ביגלל חרדות קשות שכוללות פחד מהתקף לב וסחרחורות ועוד כל מיני מיחושים שונים....... השאלה שלי היא..... אני שותה הרבה אלכוהול האם אפשר לשלב בין האלכוהול והסרוקסאט???
לא לא ועוד פעם לא!!!!!!!!
יוסי שלום אין מנוס מלהוועץ ברופא שלך כללית השלוב אינו מומלץ אם אתה שותה הרבה לאורך זמן מומלץ לרדת בהדרגה אלכוהול עשוי להיותצורה להתמודד עם חרדות בצורה שלרוב אינה מועילה מעבר למיידי בברכה עמי
יוסי בוקר טוב, מומלץ להגביל את כמות השתייה, אלכוהול עלול להגביר את תופעות הלוואי של תרופה זו. אני ממליצה לך לשוחח על כך עם הרופא המטפל . יום טוב, ליאת
קראתי את המאמר שציינת למטה. מה שעניין אותי היא תפישתן של נשים עובדות לגבי עצמן. אמנם שם מדובר על הסקטור הקיבוצי שהוא שונה מן העירוני. הגעתי למסקנה שגם המשפחה הקרובה של האשה ( בעל. ילדים. אחים ואחיות) מעריכים את האישה לפי המעמד שלה בעבודה . מה דעתך??
יש בזה משהו... אבל אין חוקיות. יש הרבה נשים עם תפקידים בכירים, שגם בבית הן "הבוס". ויש כאלו שמשאירות את הסמכותיות בעבודה, ובבית מתפקדות כ"נשים צנועות"... למרות שלדעתי מה שמשפיע על ההערכה של הסביבה הקרובה הוא בעיקר האופי של האישה. בד"כ נשים עובדות עם אופי "חיובי" (אין לי כרגע מילה אחרת), הן אלו שמגיעות לתפקידים בכירים, ויש להן יותר סמכויות, וגם מוערכות יותר ע"י הסביבה בשל האופי שלהן, ככה שלמעשה שני הדברים קשורים זה בזה.
אני פורשת בשלב זה... השארתי לי המון בלאגן בחדר, ועכשיו צריך "לסדר הכל"... פשוט לשים הכל בערימה... לילה טוב.
אני בחורה בת 33 עצמאית כבר מגיל צעיר. בעלת דירה בקיצור בהחלט לא תלויה, משכילה יכולה להגיד על עצמי שאני מענינת. בגיל 30 החלטתי שזהו הגיע העת להקים משפחה בישראל בא לי להביא ילד לעולם לחיות בשתיים לאהוב ולהיות נאהבת. נושא אהבה והמיניות היה רחוק ממני עד גיל 28 ברחתי מזה כמו מאש והמשכתי לבנות את עצמי עלמנת להגיע לעצמאות המיוחלת מתוך מחשבה שלי זה לא יקרה לא אחווה את חווית האהבה אבל זה קרה נהנתי וזה נגמר ועכשיו מאז האהבה שהייתה כבר חלפו שנתיים וכלום וכשאני אומרת כלום אני מתכוונת בכל מובן המילה כי יש לי ראש פרימטיבי משהו ואם אני לא רואה שיש סיכוי מבחנתי אני לא מתחילה קשר ולא חווה לא מנסה אולי מפחדת לבזבז זמן אולי מפחדת שזה יגמר,אולי מפחדת ש"ינצלו" וילכו לא יודעת. ולשאלה מה עושים כדי לשבור את מעגל הרווקות . משהו בעיני לא תקין אני לא מלכת היופי אבל ניראת לא רע ולא מצליחה להבין האם האשמה היא בי בפחדים שלי שצינתי קודם או שבאמת משהו דפוק עם הגברים הנורמלים לכאורה שמסתתרים בבית. מה לעשות איך למצוא את אהבה, האם עלי להרפות ובכל זאת לנסות להפגש עם גברים שמלתחילה לא נראים לי. ואם עד עכשיו זה לא קרה האם יש סיכוי שכן יקרה כי במקרה של זוגיות נראה לי שזה לא תלוי רק בי שהרי מדובר בשניים. יש בי צורך פתאומי גדול מאוד להקים משפחה להביא ילד לעולם האם עלי להתפשר האם עלי לוותר על המעט שאני רוצה מבן זוגי לעתיד שיהיה אדם שמסוגל לתמוך שיש על מי לסמוך שיש על מה לדבר איתו שיודע להעניק ושנראה סביר זה כל מה שאני מבקשת ואני לא מצליחה להבין למה אני לא מצליחה להשיג האם בי הפגם נ.ב יש לי לא מעט חברות שנמצאות במצב דומה השאלה האם כולנו דפוקות ומה הדרך לשנות את המצב.
נשמע כמו "סקס והעיר הגדולה".... לא נראה לי שאת והחברות שלך דפוקות, ממש לא. זה משהו שהשתנה במנטליות התרבותית בשני העשורים האחרונים. פעם אנשים היו מתחתנים בתוך שנה מהשחרור או במהלך השירות, ונעשים הורים בגילאי 21-24. היום שום דבר לא בוער... יכול להיות, שבאופן לא מודע את עדיין חוששת מלקיים קשר זוגי - למרות שאת מאוד רוצה - ולכן את מוצאת "פגמים" בבחורים שאת נפגשת איתם... מכיוון שאכן מדובר בקשר זוגי, צריך ללמוד להתפשר, אבל לא בבחירת בן-זוג לחיים. כמובן שהציפיות מה"גבר האידאלי" שלך צריכות להיות מציאותיות... השאלה היא, מה את בעצם מחפשת בגבר?
הי מיכל, לפי מה שתארת את נשמעת לי קצת חשדנית, אולי גם חוששת מדחיה. תקני אותי אם אני טועה. מה קורה אחרי פגישה ראשונה? האם את דוחה "אותו" על הסף? האם את לא מנסה להכיר את האדם מעבר לפגישה אחת או שתיים? מנסיון גם מי שנראה צפרדע בפגישה ראשונה יכול להתגלות כנסיך אחרי פגישות נוספות. גם לגברים יש חששות וחוסר בטחון ולא תמיד משדרים נכון בהתחלה. היתה לך אהבה. האם הסתימה בתחושה לא טובה? האם נדחית? אפשר להתאהב וליצור זוגיות טובה בכל גיל, רק צריך רצון, נחישות ו.......מזל. נטע
למיכל, רציתי לציין שאשה עצמאית , בעלת קריירה מספקת ומכניסה יכולה לחיות חיים מאושרים ומלאי סיפוק גם ללא בן זוג. היום אפשר ללדת ילדים ללא בן זוג ולדעתי האישית לא כדאי להתפשר בבחירת בעל רק כדי להקים משפחה. זו מסקנתי כאשה נשואה באושר כבר שנים רבות...
ניקולט, כעיקרון זה נכון מאוד. אבל עושה רושם שלמיכל יש צורך למצוא בן זוג. אגב, מצאת בסוף את המאמר (בידיעות) שחיפשת?
אפשר אמנם ללדת ללא בן זוג ולהיות אם חד הורית, אבל צריך גם לחשוב מהכיוון של הילד. ילד ללא הורה , זה לא פשוט. אז אם הורה מת או שמתגרשים, זה כבר בלית ברירה, כאן את ממליצה מלכתחילה להכנס למצב כזה כאשר מיכל כולה בת שלושים ?? נראה לי שעדיף לה להמשיך ולמצוא בן זוג וכן להתפשר על כמה דברים. כמובן לא על עקרונות נעלים (יש כאלו ? ) אבל פה ושם להתפשר !! מה רע בלהתפשר ? כולנו מתפשרים !! אלה הם חיינו, ביי
שלום מיכל, אני אמנם לא אשת מקצוע, אבל בעלת ותק די גדול ברווקות (ו-כן, אני יותר מבוגרת ממך - כמעט בת 49...). ואני לא מלכת היופי וגם לא מלכת החכמה, ובכל זאת יכולה להגיד חד וחלק: אני לא דפוקה!!!! גם אני, ממש כמוך, עצמאית לחלוטין ולא תלויה באיש מבחינה כלכלית ולא משום בחינה אחרת. נוסף לכך אני בעלת השכלה אקדמית, מתמידה בעבודתי כבר שנים רבות, וגם מצליחה בה. וגם יש לי חוג קבוע של חברים שהולכים איתי לאורך כל הדרך כבר שנים. אז זה אומר משהו, לא? - וכמוני יש עוד רבות וטובות. אז קודם כל - צריך להשתחרר מהגישה שרווקות זה מום או פגם שצריך להתבייש בו. להתבייש צריך רק כשגונבים!!!!!!!!!!!! רווקות זהו בסך הכל אחד מתוך המצבים המשפחתיים האפשריים, ולא צריך להתנצל עליו, בפני אף אחד!!!!!!!!!!! ומה בכל זאת עושים כדי לשנות את המצב הזה? נו, טוב, אז בטח לא אגלה שום אמריקה כשאספר שצריך לנסות את מגוון האפשרויות המוצעות: חוגי פנויים פנויות למיניהם, טיולים, הרצאות, מסיבות, ומדי פעם גם פגישה עיוורת, אם כי אולי לא יותר מדי כדי לא "להישחק" מפגישות לא מוצלחות... ואם נדמה לך שאת בררנית מדי - אז אני יכולה להרגיע אותך ולומר לך, שזה מצב בלתי נמנע: עם הזמן, הבררנות דווקא עולה במקום ההיפך כמו שהיינו אולי מצפים. והסיבה פשוטה: מתוך הניסיון את כבר יודעת שיש סוגי קשרים שלא מתאימים לך, אז למה לבזבז עליהם זמן ואנרגיה מיותרים? אל תתיאשי, והמשיכי לנסות - מתוך רצון אמיתי אבל לא לחץ - ואני יודעת שזה לא קל - אבל לא בלתי אפשרי! בהצלחה! נזבורה
את נשמעת עשר !!! את כל כך צודקת עם הסטיגמות המטופשות של בני האדם. היתה לי ידידה, שנפטרה מסרטן הריאה, רווקה , בנאדם מאד מאד מיוחד !! היא היתה חכמה וחדת לשון ודוגרית ואהבתי אותה נורא. והאמת, לא היה קל למצוא גבר ברמה שלה (ושגם יהיה פנוי ! ) . אז, כל הכבוד לך, אין למצב המשפחתי של האדם שום קשר לשום דבר !! היי בריאה וחזקה והרבה אושר לך בחיי הרווקות ההוללים שלך !!! ומי יודע ? אולי גם את תפלי בפח בסוף ! ביי
שלום רב, ענייני זיווג הנם מורכבים, ואין תאורייה פסיכולוגית, כמו למשל בנושאי התאמה תעסוקתית, שלפיה כדאי לנתב את דרכנו. אבל, העדר תאורייה מוצקת אינה אומרת שאין כללי שכל ישר ושאין מציאות עם כללי התנהגות, שיש להתחשב בהם. ממאות רבות של פנויים/ות שראיתי בסדנאות, מצאתי מאד בודדים/ות שפתוחים ליצור מצבי מפגש שנוחים לא רק להם, אלא גם לבני המין השני. את אישה, אז אומר לך שמרבית בנות מינך אינן לוקחות בחשבון את פחד הכישלון של הגבר, ובכל זאת מצפות לכך שהגבר יתחיל, ובכל מקרה, ושזה יהיה בנוסח הנסיך שדופק בדלת ומחפש את סינדרלה. על לתפוש יוזמה ולהרים טלפון למישהו שנראה להן - אין מה לדבר עם רבות. עניין אחר הוא ההצמדות לכללים, כמו ענייני איפה נפגשים, ערב ראשון, שבוע ראשון, וכו' וכו'. ברור לכולם שמדובר בתהליך מורכב, שיש שם, בו-זמנית, מנגנונים מורכבים, בכל זאת חלק גדול ממי שראיתי הולך לתהליך עם כללי ברזל וסרגל. ולעניינך האישי: כדאי לבחון את תהליך הברירה והבחירה שלך, וזה נעשה בסיוע אנשי מקצוע, באופן אישי או בסדנאות. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם
שלום רב, ענייני זיווג הנם מורכבים, ואין תאורייה פסיכולוגית, כמו למשל בנושאי התאמה תעסוקתית, שלפיה כדאי לנתב את דרכנו. אבל, העדר תאורייה מוצקת אינה אומרת שאין כללי שכל ישר ושאין מציאות עם כללי התנהגות, שיש להתחשב בהם. ממאות רבות של פנויים/ות שראיתי בסדנאות, מצאתי מאד בודדים/ות שפתוחים ליצור מצבי מפגש שנוחים לא רק להם, אלא גם לבני המין השני. את אישה, אז אומר לך שמרבית בנות מינך אינן לוקחות בחשבון את פחד הכישלון של הגבר, ובכל זאת מצפות לכך שהגבר יתחיל, ובכל מקרה, ושזה יהיה בנוסח הנסיך שדופק בדלת ומחפש את סינדרלה. על לתפוש יוזמה ולהרים טלפון למישהו שנראה להן - אין מה לדבר עם רבות. עניין אחר הוא ההצמדות לכללים, כמו ענייני איפה נפגשים, ערב ראשון, שבוע ראשון, וכו' וכו'. ברור לכולם שמדובר בתהליך מורכב, שיש שם, בו-זמנית, מנגנונים מורכבים, בכל זאת חלק גדול ממי שראיתי הולך לתהליך עם כללי ברזל וסרגל. ולעניינך האישי: כדאי לבחון את תהליך הברירה והבחירה שלך, וזה נעשה בסיוע אנשי מקצוע, באופן אישי או בסדנאות. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם
מאז שאני זוכרת את עצמי אני בדיכאון. אני נשואה מזה שנתיים+, בעלי הוא מקסים, ואני לומדת באוניברסיטה מקצוע שאני אוהבת. יש לי משפחה טובה ואוהבת, וחברים נחמדים. לכאורה הכל טוב, אבל ממש לא. אני כל הזמן בלחץ, חסרת ביטחון לגבי הכל- לגבי בעלי, לגבי הצלחתי בלימודים, לגבי יכולותיי, לגבי חבריי, לגבי משפחתי. ובכלל, אני אדם מאד פסימי. לאחרונה התחלתי לחשוב ברצינות על טיפול פסיכיאטרי, לאחר שטיפול פסיכולוגי לא עזר לי (לא נעשיתי פתאום אדם מאושר, מה שציפיתי..). אציין שכבר קבעתי תור לעוד כחודש אצל פסיכיאטר, לאחר שרופא משפחה השתכנע שאכן יש לכך מקום.. אולי יש לי ציפיות גדולות מדיי מהחיים? ואולי אף פעם אני לא אוכל להיות בן אדם מאושר? עוד אציין שפעם חשבתי שאם אני אתחתן, אני אהיה מאושרת, כמובן שזה לא קרה.. עכשיו אני חושבת, אולי כשיהיה לי ילד אני אהיה מאושרת.. מן הסתם זה לא יהיה המצב.. HELP!! הצילו!! מה לעשות?? אני כל-כך רוצה פעם להרגיש מה שמרגיש בן-אדם אופטימי, לראות ורוד בתוך כל האפור, להרגיש שיש עתיד טוב יותר.. מה לא מגיע לי?
דלית, אומנם אני לא הד"ר, אבל אני מקווה שלא אכפת לך, שגם אני אכתוב משהו.... מכיוון שטיפול פסיכולוגי לא הועיל אכן יש מקום לפנות לטיפול פסיכיאטרי או לטיפול משולב. אני לא מכירה הרבה אנשים, שרמת הציפיות שלהם אכן תואמת למציאות... הרבה מצפים ליותר מדי והרבה לפחות מדי... אבל! אני חושבת שלכל אדם מגיע להיות מאושר... זה משהו שאפילו לא מוגדר כציפיה, אלא כזכות. אני, אישית, לא מאמינה שהאושר מצוי רק בנישואים או בלידה... האושר צריך לבוא קודם כל מבפנים, ורק אח"כ לגדול בהתאם לאירועים חיצוניים. אדם שלא חווה אושר פנימי, לא יוכל להיות מאושר לזמן רב. אבל זו דעתי האישית בלבד...
דלית שלום ראשית, הפניה לפסיכיאטר לטיפול תרופתי עשויה בהחלט לעזור. לעיתים השילוב בין השיחות לטיפול התרופתי הם הפתרון האופטימלי ויש על כך מחקר רב. הייתי ממליץ לך להמשיך בטיפול הפסיכולוגי במקביל. קשה באמת לדעת מה גורם לדיכאון המתמשך שלך רק על סמך ההודעה בפורום. אני מתאר לעצמי שכדי להבין ולשנות את זה דרוש באמת תהליך. אם כותבת שמאז שאת זוכרת את עצמך את בדיכאון, וממשהו כל כך עמוק ואישי לא נפתרים כל כך מהר. את צריכה סבלנות וכוחות ולהמשיך את הטיפול בו התחלת. בטווח הארוך זו הדרך היחידה שבאמת עשויה לעזור, שכן ברמה של תפקוד יומיומי ומצב החיים שלך נשמע שבאמת התנאים החיצוניים יאפשרו לך להיות מאושרת לאחר שהתנאים הפנימיים יאפשרו זאת. בברכה ד"ר אורן קפלן
יש אנשים שהם מאושרים עד הגג מכל דבר פעוט שקורה להם ויש אחרים שגם כאשר הכל כביכול בסדר אצלם הם מדוכאים או בלתי מרוצים. כמו שהרה אמרה גם אני מאמינה שגם לך מגיע להיות מאושרת או לפחות שמחה ומסופקת מהחיים שלך. ולכן, אל תתיאשי ותמשיכי להיעזר בכל מקצוען שיכול להוציאך מהדיכאון. זה בהחלט אפשרי.
דלית שלום טפול תרופתי עשוי בהחלט לעזור לוקח זמן בהצלחה עמי
רעיתי ואני נשואים כ-38 שנים. מראשית נישואינו וכהבטחה להוריה המנוחים אני מתיחס אילה כאל נסיכה על כל המשתמע מכך. כל דבר שאינו נראה לי בהתנהגותה או מעשיה אני מגמד על מנת לא ליצור מתח בחיי הנישואין. בעקבות כך כנראה לאשתי שכל דבר היוצא מפיה הינו תורה מסיני. לאחרונה, כאשר נמאס לי להבליג ולהפנים התחלתי להגיב על מעשיה -והשיטה שונתה. מה שאני לובש "לא טוב מה שאני עושה "לא טוב" אבל ל"מה כן טוב" אין לה תשובה. ואני מרגיש כי משהו בתוכי עומד להתפוצץ. מה לעשות אנא עיזרו לי. תודתי נתונה לכם מראש.
היי צאק, אתה נשמע בעל אידיאלי.... גדלת לך נסיכה בבית שהתרגלה לטוב. מכיר את הפתגם: "משביעו - רעב, מרעיבו - שבע"? אשתך התרגלה לבעל ציתן ומפרגן, ואין גדול יותר מכח ההרגל. ועכשיו כשהתחלת "לזייף", לטעמה, היא תחזיר לך כפלים. חשוב שתשוחחו ביניכם בנועם ובשלוה על הנושא, לא כדאי לך להתחיל בהאשמות, אלא לתאר לה את תחושותיך בזמן האחרון. אם שיחה בשניים לא תעזור רצוי לפנות ליעוץ זוגי. שאלה לסיום: האם הבלגת גם כאשר חשבת שהיא לא צודקת במעשיה או בדבריה? האם הפנמת תחושות וסבלת? מה גרם לך להשתנות? בעצם אלה שלש שאלות שכדאי שתשאל את עצמך. בברכה, נטע
צ'אק שלום אני חושש שהפירוש שלך להענקה קיבל תפנית בלתי אפשרית. לא ניתן ולא רצוי לצבור כעס לאורך זמן. זה מרשם בדוק לתסכול ויצירת כעסים נוספים. השאלה מה גרם לשינוי כזה לאחר כל כך הרבה שנות נישואין והאם התגובות של אשתך הן רק בגלל שינוי ההתנהגות הזה או שיש ביניכם משהו שכעת יוצא ומשנה את כלל המשחק עבור שניכם. כדאי לנסות ולפתח שיחה כנה וישירה בנושא, ואם מתקשים, ניתן לפנות לייעוץ זוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן
חבריי הטובים.): ):....... כול כך עצוב לי אני כפקידה יושבת בחדר אם עוד 4 אנשים קצינה+... ומאוד קשה לי לא לא לא....רוצה עוד שם.... בבקשה מה לעשות רע לי נפשי בצבא ועד שיעבירו אותי אם בכלל לוכח פול זמן מה עושים? האם 21 יפגע ביי ממש קשה? האם לא יוכל להוציא רשיון? כול כך עצוב לי..... רוצה בסיס אחר קצת יותר פרטיות לא 9 שעות אותו אנשים איתך ..... מה עושים?
גלית יקירתי! אני קצין בכיר במיל' וגם לי היו פקידות, מזכירות וכו'. חלילה לך לחשוב על פרופ' 21. זה דבר שילווה אותך כל חייך-למה לך.לדעתי את חייבת לשוחח עם מי שאחראי עליך ולהסביר לו את מצביך, ולהסביר לו שבמצביך אין לך אפשרות לתת את מה שאת היית רוצה לתת. למען הצבא והשירות נראה לך כי במקום אחר יוכלו לנצל את כישוריך ביתר יעילות. אם מפקדייך אינם "סתומים" הם יבינו. הרשי לי לאחל לך הרבה טוב בשירות המלא...
גלית, ממש לאאאאאא!!!!!!!!!!!! עדי
מכיוון שאת כבר חיילת, אל תשתחררי על 21. תבקשי לראות קב"ן ותסבירי לו את הקשיים שלך. אבל את צריכה לזכור, שהצבא זה לא פיקניק... אין הרבה תפקידים שבהם אין נוכחות יומיומית של הרבה אנשים סביבך. ואם את כבר מבקשת העברה, את צריכה להצטייד בהמון המון סבלנות, כי דברים זזים לאט בצבא.
גלית שלום עוד לא עבר מספיק זמן. תני לעצמך קצת שהות להתרגל למצב החדש. יתכן שהזמן יעשה את שלו. עם תוך חודש נוסף לא יהיה שינוי בהרגשתך נסי לדבר עם המפקד שלך ובדקי אפשרויות למעבר. בברכה ד"ר אורן קפלן
גלית חכיייייייייייייייייייייייייייייייייייי אל תמהרי אם ה 21 שלך אין 21 דרך אגב יש 99 במקום:))) לאט לאט. תנסי אל תרוצי אל תברחי. תנשמי עמוק. ותחשבי מה יכול לקרות אם תשני את היחס שלך. אם תתני לעצמך הזדמנות. את זוכרת מה כתבת לנו שמפריע לך????? אז יאלה יש לך הזדמנות. כאילו דה:))) תנצלי אותה. כל מה שדיברנו וניסינו לעזור לך יש לך מלא עצות תדפדפי אחורה. ויאלה תתחילי לישם אותן. תחשבי שזאת ההזדמנות של החיים שלך. זה מה שיכול לקבוע אם תצליחי בחיים או שתיבכי בחיים אז יאלה. תנסי בשבי עצמך לא בשביל אף אחד אחר. ואם מסתכלים עליך שימותו הקנאים:))) בהמון הצלחה איתן
גלי שלום איני יודע מדוע כל כך קשה לך בצבא מכל מקום את יכולה לפנות לקב"ן הבסיס ולהוועץ בו בברכה עמי
היי גליתי! כולם כבר כתבו לך כאן כל מה שיכלתי להגיד ואין לי הרבה מה להוסיף. ובכל זאת - כמה מילים: תנסי להיזכר בטירונות - שם היית מספר הרבה יותר רב של שעות עם אותם אנשים, ועם הרבה יותר אנשים. וגם שם היה קשה בהתחלה, אבל - שרדת!!!!!!!!!!!!!! זוכרת? זוכרת איך כתבת שכבר מתחיל להיות יותר קל ויותר טוב???? אז אין סיבה שגם עכשיו לא יהיה אותו הדבר. אם אין משהו ספציפי בבסיס שלך שמפריע לך - כמו התעללות או השפלה וכולי - אז גם לא הייתי הולכת כל-כך מהר על מעבר למקום אחר. כי הבעיה שלך, גליתי, היא לאו דווקא מקום או אנשים ספציפיים. הבעיה שלך קשורה יותר בעצם ההסתגלות למקומות/אנשים/מצבים חדשים. אז מה כבר תשיגי במעבר לבסיס חדש? שוב אותה תחושה של בדידות וניכור, ותחמיצי הזדמנות חשובה שיש לך עכשיו - להתרגל למה שיש כאן ועכשיו ולהפיק ממנו את מקסימום ההנאה והתועלת. ועוד משהו חשוב: אני חושבת בשבילך כבר צעד אחד קדימה - על החיים באזרחות: נניח שאת מגיעה למקום עבודה חדש ובהתחלה יש לך קצת "חבלי קליטה". אז אם תברחי מכל מקום עבודה עם כל קושי - מתי תגיעי לעבודה מסודרת, איך וממה תתפרנסי? - וסליחה אם אני נשמעת כמו זקנה פולניה ונודניקית, אבל אני באמת מאמינה שבריחה מיד עם הקושי הראשון היא לא פיתרון... אז בקיצור, גליתוש, כמו שכבר אמרו לך כאן - תני לזה עוד צ'אנס לפחות חודש, ורק אם המצב יהיה חלילה באמת בלתי נסבל - תשקלי העברה. ובקשר לעזרה מקב"ן - למה לא? אבל שחרור על פרופיל 21 ? לא, לא, לא!!!!!!!!!!!!!!!!!!! מחזקת אותך יחד עם כולם! שלך תמיד!! נזבורה
כשהייתי במצוקה בצבא כולם אמורו לי לא לא לא!!!!!!!! הצבא דפק לי את הראש ואת החיים. יצאתי משם עם חרדות, דיכאון ומנות גדושות של הרס עצמי...21 לא מזיק לכלום, מקסימום במשרד הרישוי את עובדת אבחונים מסוימים ושיחה עם פסיכולוג אם מתרשמים שאת שפויה אין לך בעיה, אין סיבה לא לעבור את זה בשל היציאה מהצבא.. לימודים אין בעיה ומקומות עבודה, כמעט בשום מקום לא מבקשים צילום של תעודת שחרור...חוץ מאולי משרד הבטחון והכנסת..וגם זה בתק' שאחרי השחרור...אני יודעת!! אני לומדת, עובדת בעבודה מצוינת ומנסה לשקם את חיי ואני יצאתי מהצבא אמנם מאוחר... אם השירות פוגע בנפשך כשתצאי מהצבא תצטרכי לדאוג לעצמך ורק תחשבי איך שמעת לאותם הדים של אנשים שאמרו לך כיצד לחיות את חייך..לכי אחר רצונותייך ותחושותייך ותחשבי על החיים שלך ולא על לרצות את הסביבה, כי כשהיה לך רע אם יהיה תצטרכי להתמודד עם זה לבד!!!!!!!!!!!!
האם יש סיבה ידועה לתופעת חרדות? תודה רבה מראש
רציתי להוסיף שאלה , האם ידוע סוג טיפול אשר הרחיק חרדות לתמיד ? כלומר, אם אקח תרופות או מה שזה לא יהיה, וארגיש טוב ... יש מצב לחזור למצב שבו הייתי לפני החרדות? :(
שלום, הטיפול המומלץ, כטיפול נקודתי, בחרדות הוא טיפול התנהגותי-קוגניטיבי. בד"כ, אם הטיפול מצליח, אז החרדות לא חוזרות, אלא אם קורה בעתיד איזשהו ארוע טראומתי במיוחד... אבל לרוב הבעיה נפתרת אחת ולתמיד. יש אפשרות לקבל טיפול תרופתי, אבל ללא תמיכה נפשית סביר להניח שהחרדות יחזרו.
אלי חרדה הינה תגובת חרום טבעית של הגוף כדי להתגונן מפני סכנה. במצבים מסויימים החרדה הופכת לתופעה מעיקה וקיצונית שפוגעת באיכות החיים. כדי לטפל בחרדה צריך להבין את ההקשרים בה היא מופיעה, ללמוד להתמודד עם תגובות החרדה, ולבסוף, גם להתיידד עם החרדה, כלומר, לקבל שבמצבים מסויימים החרדה מופיעה כחלק טבעי של מהלך החיים. כל אלו יכולים להיעשות בטיפול פסיכולוגי. להלן השיטות הנפוצות ביותר לטיפול בחרדות. ישנן גישות שונות להבנה וטיפול בחרדה. באופן כללי ישנן שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. נוקטי עמדה זו סבורים שיש צורך בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח ומעמיק כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים לא מודעים שיש לעבדם בטיפול. גישה פסיכולוגית אחרת טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי ממוקד וקצר מועד ולשפר על ידי כך את איכות החיים. במידה וישנה בעיה פסיכולוגית רחבה יותר ברקע רצוי לטפל בה, אבל ניתן במקביל או באופן בלתי תלוי לטפל בחרדה. גישה זו טוענת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. הגישה הרפואית-תרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי חרדה חריפים יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. בברכה ד"ר אורן קפלן
היי גילי אנא שימי לב לתגובתי בהמשך ל"עץ" התגובות שלך מהצהריים. בברכה מיכל+40
מיכל בת הארבעים פלוס, נראה לי שנתפסת ברשת הא ?
היי מה שלומך שלומי? אכן. קצת- האם אתה לפחות אוהב את הראש שלי????? (אני מאוד "חובבנית"....אבל נהנית לנסות להאיר פן כזה או אחר- אולי יירדו אסימונים.) נ.ב. נהנית גם לקרוא אותך... גם אם לא מגיבה . יום טוב מיכל 40+
שלחתי לך מייל בפעם השלישית אחרי שהמחשב מחק את השניים הראשונים. מקווה שיגיע. תהיה בריא, מיכל
מיכלוש, התחלת גם את עם המיילים ? סליחה שאני מטפס לך על העץ שלך ושל איתן אבל במקום להתחיל עץ חדש אז רק אגיב בקצרה על שאלה שהשארת לי כמה דפים אגו. שאלת אם תמיד אני מציית לרבנים . מה דעתך ? האם כדאי לי ? אין לך מושג כמה זה מפשט את החיים. לסמוך על מישהו בעיניים עצומות ולהפיל את הכל עליו. אז לידיעתך, מה שאני אישית עושה או לא עושה זה לא בדיוק מודל לחיקוי. הרבה הצלחה לך וצביטה קטנה לקטנצ'יק ביי
כמובן שלא כדאי לך, בכלל לציית זה לא ממש טוב... דווקא הייתי שמחה להכיר את המודל שלך ולהחליט בעצמי אם הוא ראוי לחיקוי או לא:) ביי, מיכל.
קיבלתי את המייל:)) האחרון אם התקציר:)) מחכה למייל הארוך:)) חוץ מזה אני ממש לא סומך ולא אוהב את ההוט מייל. אני לא רוצה לפרט ולנמק למה אבל יש לי סיבות לא רק לעץ שלם אלא ל 20 דפים ואני לא מגזים:))) נו טוב אולי קצת:)) אני עדיין מקורר אבל עד החתונה זה יעבור:))) איתן
אתה בטוח שתבריא עד אפריל???? :-)
http://gender.mofet.macam98.ac.il/psychology.htm
HERA צהרים טובים, תודה על המידע, מאד מעניין ליאת
הרוש, אני שמח שאת שוב אקטיבית. את רוצה להעביר אותנו קורס לפסיכולוגיה ?? כבר אמר אלברט איינשטיין: הדמיון חשוב יותר מהידע !!!! דרך אגב: מי עוד דיבר על דייטים חוץ ממני ?
הי שלומי, חשבתי שכתוב לנשים בלבד הסקרנות הורגת...... שלך ליאת נ. ב - מה רע בכמה קורסים בפסיכולוגיה
שלומי'לה... בטח תקרא את זה רק מחר... אני משתדלת להיות אקטיבית, כי אחרת אני אשקע לחלוטין ב"ערפל השגעון".... :-) ומה רע בקורס פסיכולוגיה? כל המרבה הרי זה משובח. מה אכפת לך לרכוש ידע בחינם? ויש דברים, שלא עולה בכלל על הדעת לדמיין.... לגבי הדייטים - אני נמצאת בפורום כבר 4 חודשים (בערך)... והנושא הזה עלה כמה וכמה פעמים.... ההבדל הוא, שאתה נידבת לי אחרים בעוד האחרים נידבו את עצמם.
אני ממש אבודה, אני שמנה ולא מצליחה לרזות, יש לי בולמוסי אכילה בלתי נשלטים ואני יכולה לאכול את כל מה שיש מסוכר פשוט דרך ממתקים ועד דברים חמוצים וחריפים, בעיקר פחמימות וסוכרים. אני הולכת לדיאטנית אך היא נותנת לי דיאטה ואומרת לי לשמור, נראה לי שהבעיה שלי פסיכולוגית ולא בעיה לדיאטנית. הדבר גורם לי לדכאונות קשים והתקפי בכי בלתי נשלטים. בבקשה תעזרו לי
חיה, יש היום מרפאות ו/או מחלקות לטיפול בהפרעות אכילה... עושה רושם, שטיפול אצל דיאטנית נחוץ, אבל לא מספיק. אני לא יודעת מהיכן את בארץ, אבל יש מחלקה טובה בתל-השומר. מעבר לכך יש היום עמותות, כגון שחף (עמותה פרטית), שעוסקות רק בתחום של הפרעות אכילה. אני לא זוכרת את המספר, אבל אני מניחה שמאוחר יותר, היום, תהיה פה מישהי שמטופלת בשחף והיא תוכל לתת לך יותר פרטים.
חיה צהרים טובים, לפי מכתבך הבנתי שאת מבקרת אצל דיאטנית והטיפול לא ממש עוזר . אולי את צריכה לשוחח עם פסיכולוג/פסיכ' . הרבה פעמים בעיות אכילה נובעות מבעיות נפשיות ניתן למצוא קשר ישיר בניהן. אני יכולה לומר לך ממה שאני יודעת שישנם אנשים שכאשר הם מוטרדים הם אינם אוכלים וההפך .חיה, אם זה מפריע לך ואת מודעת לכך , כדיי לך לנסות לדבר עם פסיכולוג מוסמך או כמו שרשמתי לעיל פסיכ' . מקווה שקצת עזרתי ליאת
חיה שלום מאחר ואת מודעת לקשר שנוצר אצלך בין האכילה למצב הנפשי, ולהיפך, לתוצאות השליליות של ההשמנה על מצבך הנפשי. כל שנותר כעת הוא לפנות לטיפול. אגב, האם ברור שהאוכל וההשמנה גורמים לדיכאון, או להיפך, שהמצב הנפשי מביא לאכילת היתר כעת? כמובן שלעיתים זה מעגל שקשה למצוא בקלות את קצה החוט שבו. בכל מקרה, פני לייעוץ פסיכולוגי כדי לבדוק מה קורה. התהליך לא יהיה קצר ומהיר, נושא האוכל לוקח בד"כ זמן בכל שיטת טיפול לטווח ארוך, פסיכולוגית או דיאטנית. השילוב ביניהם כמובן רצוי. בהצלחה ד"ר אורן קפלן
שלום לכם, בני שהשתחרר מהצבא מזה מספר חדשים יושב כל היום בבית מול המחשב. לא מחפש עבודה ולא מנסה להשלים בגרויות שעדין חסרות לו. הוא אינו שותף במטלות הבית, רק לוקח ואינו נותן דבר. הוא עצבני וכועס כאשר מעירים לו בעדינות ואינו מעונין לגשת לטיפול. יש לציין שהוא נבון ויש לו חברים, כאשר מתחשק לו הוא יוצא לבלות, אך לא נראה לנו שרוצה לעשות דברים אחרים. בבית האוירה קשה, הוא מרים את קולו וצועק כשבא לו, או כשמבקשים ממנו משהו. האם יש דרך לשנות את המצב? נאמר לי שעלי לתת לו אולטימטום ולומר לו שיצא מהבית אם לאיתחיל להראות סימנים של שינוי. עד עכשיו לא רציתי לשלוח אותו מהבית, אבל אני כבר מיואשת מהמצב ולא רואה פתרון אחר באופק. אודה להתיחסותכם.
לא כתבת כלום לגבי נסיון לשוחח אתו על כך בנחת . צריך למצוא את הזמן המתאים והמצב רוח המתאים, ללכת לאיזה בית קפה שקט ולדבר אתו פתוח על הנושא. אם הוא נבון כפי שאת אומרת, הוא לבד מבין שהוא לא יכול לחיות עם עוד אנשים ולהיות על תקן של מקבל מבלי לתת חזרה מאומה. הוא לבטח גם לא מרגיש טוב עם זה בעצמו. תני לו להתבטא . בהצלחה
שוחחתי איתו בנחת, גם עוד אנשים הקרובים אליו שוחחו איתו בנחת הכי גדולה האפשרית.... ואין תגובה....
יעלה שלום מרקם היחסים העדין דורש התייחסות עדינה. כדאי לערוך איתו שיחה רצינית מלב אל לב, אם זה אפשרי. אולי אתם זקוקים לייעוץ אצל יועץ לטיפול משפחתי, אפילו רק את ובעלך ללא הילד. האולטימטום בהחלט יכול להגיע מתישהו אבל זה נשק לשעת חרום. בברכה ד"ר אורן קפלן
ד"ר אורן שלום כתבתי לך תגובה בעמוד 567 ואם תוכל להתייחס ולהשיב לי , אודה לך מאוד בתודה המאוכזבת
מאוכזבת שלום אם מדובר באותה הודעה, עניתי לך עליה. להלן הקישור http://www.doctors.co.il/forums/read.php?f=6&i=283041&t=282637 בברכה ד"ר אורן קפלן
המאוכזבת. אני לא יודע מה הקטע שלו. וגם את לא. אבל עדיין יש גבול לכל תעלול כמו שאומרים. את יכולה להפנות אותו לטיפול פסיכולוגי את יכולה להתיעץ אם מכרים שלו בקשר למה שגרם לו לשינוי. את יכולה לנסות לשכנע שאחד מהם ידבר איתו ויעזור לו אולי שיפנה אותו לטיפול. או שהחבר ילך ויתיעץ אם מישהו מומחה איך לעזור לו. אבל בנתיים את נרמסת. את נהרסת. יש דברים שאין לנו שליטה עליהם. ולא בכוחנו לשנות. אז לא צריך להרוס את החיים של עצמנו אם כל הטוב לב שיש לך. אם לך יקרה משהו אז במה את עוזרת????? את צריכה ליהיות חזקה מבפנים כדי לעזור למישהו אחר וכרגע לפחות את לא כל כך חזקה נפשית. ואת מקבל "סטירות" והשפלות מכל צד. את צריכה קצת לתפוס מרחק. אולי הנסיעה תעזור לו להתגבר??? אולי אחרי שהוא יתרחק את תתחזקי ואז תוכלי באמת להתיעץ אם החברים ולעשות ברורים. אל תהרגי את עצמך לשוא לפעמים בחיים הדברים מתגלגלים גם בצורה טובה. אולי בד"כ לא אבל זה גם יכול לקרות. תני לעצמך ולו זמן. ותיראי מה קורה. אל תכבידי על עצמך יותר מידי. מהדואג איתן
איתן שלום תודה רבה לך על דאגתך, ועל ההתיחסות, נכון אתה צודק בכל מה שאמרתה. בכל אופן הוא נסע אתמול והפרידה היתה קשה גם בשבילו אך משום מה נראה לי שכרגע רווח לו ואני פה נישארתי עם הכאב האין סופי , ולכן הגעתי למסקנה שהוא פשוט לא שווה את כל מה שעברתי, שינסע, שיהנה ושירגע, אני פה ממשיכה הלאה, ואתה יודע שהגלגל תמיד מתהפך , ואם ההוא יתהפך כשכבר יהיה מאוחר מבחינתי אז זו תהיה בעיה שלו, ועוד דבר שגורם לי להרגע הוא שהכל אבל הכל כתוב שם למעלה והכל קורה לטובה זה מה שאני מאמינה מאוד, אז כך שיש שופט למעלה , ולא אני זו שצריכה לפענח דברים מסוג זה, אז אמנם זה קשה , אני לא ישקר אבל זה יעבור, יש לי הרבה מה להציע, ולא דאני מזלזלת בו, ממש לא, אבל אם הייתה מכיר ורואה אותי ואותו הייתה מבין למה אני מתכוונת, למרות שאף פעם לא הקשבתי לדעות של אחרים ועשיתי מה טוב לי, גם לגביו, לא היה יכפט לי איך הוא נראה או אם יש לו מה להציע לי , פשוט הסתפקתי באהבה שלו, ובטוב ליבו וכנראה שעשיו גם את זה הוא לא יכול לתת לי אז מה נשאר? הכאב והרבה געגועים? לא חשוב זה יעבור עוד שיעור בחיים שגם כשאוהבים לא צריך לחנוק ולא צריך לתת את הנשמה, מספיק לתת קצת, זה השיעור שלי, אולי אני טועה אבל יש בי הרגשה חזקה לגבי הקשר הזה , ואם תהיה עוד הזדמנות אני אדע איך להתנהג, ואם לא תינתן עוד הזדמנות וזה באמת הסוף , אם כל הכאב שיש בי לומר דבר כזה, אז השיעור שלי יהיה בקשר הבא, בכל אופן איתן , תודה רבה לך על היחס החם, ואם בא לך אתה יכול להשיב על מכתב זה, אני יעבור את זה בכל מקרה, כנראה בחיים שלנו הטוב הוא הרע, והרע הוא הטוב. אז תודה רבה מקרב לב, אני כבר לא מאוכזבת, פשוט יותר מבינה תודה
הרה יקירתי עדיין לא קיבלתי תשובה למייל האם את סבורה שחשוב ואפשרי שתוכן המייל בהשמטת השם האמיתי יתפרסם בפורום?? אם יש קשיים במשלוח והתשובה קצרה אשמח לקבל את דעתך שמאוד חשובה לי גם בפורום בידידות ובהערצה ורוניקה
היי, טוב, היום אני עירנית יותר... אם לך אין אם בעיה, אני יכולה לנסות ולשחזר את המייל שלי פה בפורום. אני זוכרת שהתעניינתי באיזו שנה שומאן חיבר את הסימפוניה השניה... עד כמה זה היה קרוב להתמוטטות שלו? בניגוד אלייך, שכל מה שרצית היה שמישהו יעצור את הסבל, גם במחיר אישפוז (לא לאכול...), כנראה שאני עשיתי את זה בכוחות עצמי... פעם, אולי, הסבל היה כל-כך גדול, שכל מה שנותר לי לעשות היה "לכבות את הכל"... לא להרגיש כלום... אבל זה יותר מזה - בהדרגה נותרתי רק עם הרדשות השליליים, לא יודעת לאן ברחו כל היתר... זה בצירוף עם אותו סבל נוראי היווה עילה מוצדקת, מבחינתי, למוות נפשי. לא נאלצתי לחוות השפלה במקום עבודתי... זה היה מקום קטן עם צוות עובדים מיזערי... מי שהיה צריך לדעת עליי ידע, אבל לא יותר מזה. ולא, זה לא מבושה. כמו שכתבת בעצמך... אין במה להתבייש - כמוני כמוך, לא ביקשתי את הדכאון ולא את כל יתר הבעיות... הדכאון שלי התחיל, כנראה, בילדות... אבל אז הוא לא התבטא בסימנים של דכאון אלא בבעיות התנהגות קשות. והיום? הדכאון הוא רק "נספח" לכל היתר... אם היה מדובר רק בדכאון נטו, היה לי יותר קל להתמודד... אני חושבת על הבריחה לאלכוהול... למזלי הטוב אני ממש לא אוהבת אלכוהול (מכל סוג)... אבל אני מעשנת (ולא סמים!) כבר יותר מ - 9 שנים... זה אולי לא חמור כמו על אלכוהול, כי הנזק הוא לטווח הארוך ולא מיידי... אבל אני לא מסתכלת בכלל על הטווח הארוך... לא מכירה את המונח הזה. אבל העובדה שיכולת לצאת מזה לבד מראה, שלמרות הדכאון עוד היו לך כוחות נפש, וניצלת אותם היטב. יש הרבה סימליות בעובדה שניפגשת עם אותו ד"ר (אני מתנצלת, שכחתי את שמו) דווקא ביום העצמאות... זה מצא חן בעיניי. אולי גם אני אחכה עד יום העצמאות...? לא, זה עוד המון זמן. ורוניקה, אני בטוחה שכתבתי עוד דברים במייל, אבל אני לא מצליחה להיזכר עכשיו, ולא שמרתי לי העתק... אם לדעתך פיספסתי משהו או התעלמתי ממשהו - פשוט תזכירי לי, כי זה לא בכוונה. שלך, הרה.
מה בנוגע ליציאה לפורום ???
חברתי בת 28 נשואה. לפני שנה בערך נכנסה לדיכאון נפשי מאד קשה היא מטופלת אצל פסיכיאטר על כדורים אך כנראה זה לא עוזר לה לפעמים היא נכנסת לאטרף ומאיימת שהיא תתאבד ... אף אחד לא מצליח להשתלט עליה אבל ברגע שהיא מגיעה לבית החולים או לפסיכיאטר היא אומרת להם שהכל בסדר והיא לא רוצה להיתאבד... כולם כבר מיואשים ולא יודעים מה לעשות אנחנו נורא דואגים..תייעץ לי בבקשה.
שלום לך תוכלי אולי לתת קצת יותר פרטים לגורמים. מתי זה התחיל? אולי אם את יודעת בעקבות מה זה קרה? תודה איתן
קודם כל זה משהו שהצטבר... היא בחורה ששואפת לשלמות בכל דבר אם זה בלימודים ואם זה בחיים.. לפני שנה בערך התחיל לה המצב הזה אחרי שנה שהיא ניסתה להיכנס להריון ולא הצליחה אבל זה לא רק בגלל זה יש לציין שאבא שלה התאבד לפני 3 שנים והיא לקחה את זה די קשה הוא גם סבל מהתמוטטות עצבים [כנראה זה תורשתי] מאז שהתחיל לה כל הסיפור היא לא ישנה בכלל [אלא בעזרת כדורים]...היא כל הזמן אומרת שהיא מרגישה שהיא לא חיה שהיא לא נושמת טוב יש לה התקפי קריזה נורא חזקים שבהם היא שוברת הכל צועקת ומאיימת להתאבד ואף אחד לא מצליח להשתלט עליה... היא בעצמה אומרת שהיא מרגישה שמשהו השתבש לה בראש... מה עושים במצב כזה? אם לוקחים אותה לבית חולים היא אומרת שהכל בסדר ושהיא לא רוצה להתאבד כאילו משנה פרצוף כדי שלא יאשפזו אותה וכולנו חושבים שזה מה שהיא צריכה מה אתה מייעץ?
שלום, לפני תשעה חודשים נפרדתי מבן זוגי שהיה בשנתיים האחרונות. נפרדתי ממנו לאחר שהקשר בנינו לא הוביל למגורים משותפים ואף להתמסדות, למרות שמבחינתו רצה זאת ( כך לפחות הוא אמר לי ) שלושה חודשים לאחר פרדתנו הוא החל לצאת עם משהי ואתמול התברר לי שהם גרים יחד בדירתו. אני מוכרחה לציין שאני כבר לא אוהבת אותו ומבינה שלא נועדנו זה לזו אבל יחד עם זאת אהבתי אליו הייתה עזה ובזמנו שהיינו יחד.אהבתי אותו ללא תנאי, הוא ידע שיש לו על מי לסמוך.לא גרנו בדירתו כיוון שהוא למד והעדיף להשכיר אותה ע"מ לכסות את המשכנתא ( הוא בן 34 ).אני לא יודעת מדוע כאב לי אתמול לשמוע שהם גרים יחד, הרי אני לא מתגעגעת אליו ולא אוהבת אותן. מדוע כאב לי? מדוע לא נרדמתי כל הלילה? מדוע לא הפסקתי לבכות? מדוע בה לי למות? מדוע....
קודם כל אם תוכלי להגיד בת כמה את זה יעזור במתן תשובה יותר ברורה. חוץ מזה בכלליות בסה"כ הייתם תקופת זמן ביחד. ותמיד יש צביטה בלב אחרי שנפרדים ורואים את בן הזוג אם מישהו או מישהי אחרת. אין לך סיבה למות. תאמיני לי יש אנשים במצבים הרבה יותר גרועים משלך שרוצים דווקא לחיות. אז תשללי את הדבר הזה. חוץ מזה מה המצב אצלך??? את מחפשת מישהו אחר??? או שעדיין כואב לך הקשר הקודם??? מה שהיה היה. את צריכה למצוא מישהו ששווה את ההשקעה שלך. אל תתעקבי במחשבות וטחינת המחשבות על מישהו שהוא כבר לא חלק מחייך. זה כואב וצובט בלב אבל ממשיכים. תאמיני לי שיש גברים שיעריכו את מה שאת עושה ומשקיעה איתן
גילי, את הקשר שהיה ביניכם השארת לכאורה מאחור. נכון שאת מבינה שלא היה סיכוי, ושאולי לא נועדתם זה לזו. אבל בין ההיגיון לרגש יש פער עצום! כנראה שפשוט נתת להיגיון "לקבור" את הרגש במקרה הזה... אבל זה לא תהליך שיכול להימשך לנצח... נוכחת בזה בעצמך. כל זמן שהחבר לא מצא מישהי אחרת, העמדת הפנים שלך החזיקה מעמד, אבל כשמישהי אחרת נכנסה לחייו הכל התפרץ. חוץ מלכאוב אין לך הרבה מה לעשות... אבל זה טבעי לכאוב על דברים כאלה... תני לרגשות שלך לחיות, אבל אל תשקעי בצער יותר מדי, כי רק הזמן יגיד אם ועד כמה את מסוגלת להמשיך הלאה.
שלום גילי
שלום גילי אני חושבת שמה שאת מרגישה הוא רגש קל של רכושנות. גם אני חוויתי רגש כזה לפני מספר שנים, וזה קצת מתסכל.... אבל עובר. את יודעת מה? ייתכן והקשר הזוגי של שניכם הכשיר אותו ראשון לקפוץ מדרגה אחת גבוהה קדימה, ועם בת הזוג החדשה יותר קל לו. זה מרגיז אותך, ומקומם כי את תרמת לקשר הזה יותר משנתיים, והנה אשה אחרת קטפה את הפירות, ומתגוררת עם אהובך לשעבר בדירתו. אני רוצה לנסות להקל עליך:-- מאוד אפשרי כי החברה החדשה מזרימה כספים למערכת הזוגית שלה, דבר המאפשר לחברך לשעבר את המגורים המשותפים עימה. נכון שלא חשבת על זה???........ ואני רוצה לנסות להפיח רוח חדשה בליבך, כי מאוד ייתכן שגם את- במערכת הזוגית הבאה שלך, תהני מפירות שאותם נטעה איזו "אקסית" קודמת של בן זוגך החדש..... איך זה? העולם הוא כדור מסתובב יקירתי, חייכי, שנסי מותן, אמרי "שיהיה לשניהם בהצלחה", חפשי פרטנר חדש, ומי יודע? אולי נכונה לך הפתעה חיובית?? כל טוב לך, באמת. מיכל+40
שאלתי היא- האם לקלונקס אותן ההשפעות כמו לקסנקס? האם הקלונקס פחות ממכר? מהן תופעות הלוואי? ובכלל- מה הן המלצותיכם מנסיון לגבי תרופות לטיפול בחרדה (חברתית המקרה שלי)?
גם קלונקס וגם קסאנאקס מאוד ממכרים וקשה מאוד להגמל מהם .קלונקס גם מאוד משמין .
שניהם אותו חרא יש תרופות אחרות
שלום . הייתי שמחה אם יכולת לפרט יותר על הבעיה שלך , אבל אני אגיד לך מה אני חושבת על התרופות האלו באופן כללי... אני השתמשתי בקלונקס שנה ולאחרונה שמתי לב שהקלונקס אינו עוזר כ"כ במצבים של חרדה אימתנית , הגעתי למצב של שני קלונקס והם גם לא עזרו , אז עזרתי עם וליום . לאחרונה רשמו לי קסנאקס. ככה שזה חדש לי, אבל אני אגיד לך משהו, אני מרגישה יותר בחרדה מאז ..למרות שהכדור יותר חזק ויותר משפיע באמת . אבל תופעת הלוואי העיקרית שלו , אצלי לפחות, היא שהוא מכפיל את החרדה הרגילה... ועוד דבר זה שהוא מחייב אותי להשתמש בו לפחות פעם ביום , מה שאני לא רוצה ... אני בכלל שונאת כדורים וכל התרופות ובא לי למות.
ניצן שלום, אם את סובלת מחרדות קשות למה את לא נוטלת כדורים אחרים? קלונקס וקסנקס קשים וממכרים, יש כדורים הרבה יותר טובים שיכולים לעזור לך. גם אני שונאת כדורים אבל השיקול של לקחת כדור לעומת הסבל הנורא בהתקף חרדה....... מה עדיף?? אל תחשבי בכלל על מוות, את נשמעת לי צעירה ויהיו לך עוד הרבה שנים יפות. שיהיה לך רק טוב בלב, נטע
שלום לחרדה חברתית יש תרופות ובות יורת שאינן ממכרות יש גם שיטות טפול ספצפיות בשיחה אם צריך (טפול קוגניטיבי) בקצור - פנה בבקשה ליעוץ בברכה עמי
ע"פ מיעוט ההודעות, נראה כי רובינו יצא להינות מיום יפה במיוחד. שיהיה שבוע טוב ורגוע.
ויש כאלו שלא ראו בכלל את אור שמש רק את אור המנורה והספרים.....:-)))) מה שלומך, יקירי..?
ליהי היי:))) שלחתי לך אי מייל יא חרשנית:))) @-----)---- איתן
ליהי????????. אשכרה ליהי (הרומניה???...) אני בסדר איך את ? לא רואים .. לא שומעים.. והעיקר השארת את המייל שלי בתול.
שמעתי שהצמחת שורשים:))))) תיזהרי לא לצאת אם כסא מהבית ביום שני:)))) אני מאחל לך ציון 100. או אם זה לא בכאלו ציונים אז את הציון הגבוה ביותר:))) גם אני עכשיו בתהליכי חרישה:)) יש מיבחן עוד חודש ועוד חודשיים מיבחן גדול ויש לי המוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן חומר ללמוד. לכן אני גם אהיה פה רק בערב. אבל אולי גם פעם אחת בבוקר לפני שאני אתחיל לחרוש:))) מה לעשות אני מכור:)))) איתן
היי... איזה יום יפה??? עבדתי היום... סיוט מתמשך...
שלום, אני מחפש מידע על ילדים של הורים הסובלים מ- PTSD וכן מידע על PTSD שנגרם מתאונה (לא תאונת דרכים) אודה לכם מאד אם תכוונו אותי למידע הרלוונטי בWEB, אני לא מצאתי עדיין. תודה ארז
היי ארז, תנסה: http://doctors.msn.co.il/forums/list.php?f=66 עדי
ארז שלום, מקווה שאתה מסתדר עם אנגלית: http://www.ncptsd.org/ http://www.mhsanctuary.com/ptsd/
הי, מקווה שהגעתי למקום הנכון, אם הבעיות שלי... אני בת 14.5 בכיתה ט', ויש לי חבר בכיתה יא' הוא וחבריו נוהגיםלעשן גראס מדי יום. אני מאוד מתנגדת, אך אני לא יודעת איך להציג את לפניו בדרך הנכונה ללא ריבים... בעבר ניסיתי כבר לרמוז לו על כך אך הוא התעקש שאסביר לו מה רע בזה, משום שהוא טוען שהוא לא מכור לזה, יכול להיגמל מזה בכל רגע ושחוץ מתועלת (הוא טוען שזה משחרר אותו מכל הלחץ) זה לא עושה לו כלום. אז אני מתלבטת - להאמין לו ולבטוח בו? / לעמוד על עמדתי ולהוכיח לו בדרך כלשהי שהוא בכל זאת לא צודק?(הודה אם תכווני אותי על הדרך הנכונה...) תודה (אם בכל זאת הגעתי למקום הנכון) x-girl!!!!!!
היי לך, אני חושבת שכדאי לך להתרחק ממנו כי הוא מסתבך עם החוק ועלול לסבך אותך. הוא בתהליך של התמכרות לסמים (בהתחלה כולם מכחישים(. עדי
תחפשי לך חבר אחר ובכלל חבר בגיל 14???? לא יפה ! ! מה יגידו השכנים??
שלום רב, נכון שטוב שיש חבר, אבל גם נכון וטוב לאמץ עמדות ותפיסת עולם. אני מכיר כאלו שיש להם צורך עז בחבר/ה, אבל תפיסת העולם שלהם שאומרת: "לא מעשן/ת" - עושה להם את המיון הראשוני. מדובר על "בלי עישון" מכל סוג שהוא. אם נראה לך שלא יהיה לך סיכוי למצוא חבר שכזה, כי כאילו וכולם מעשנים, אז קחי מבט אופטימי אל עצמך: בחורה שנתפשת דעתנית, ייחודית - וגם "לעניין", אמורה להיות מאד מבוקשת. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם
יונת האם קיבלת את המייל???
קיבלתי את המייל והמחשב שלי עשה לי בעיות וגם לא הייתי כל השבת בבית כך שלא יצא לי לענות לך .אבל הים כתבתי לך מייל ארוך ובשליחה הוא נמחק לי , ייתכן שהכתובת שכתבתי שגויה ואז כשהכל נמחק לי חטפתי את הקריזה ואת הייאוש .
גבירה היתה,בת אצילים,יפה מכל נשות העיר היתה, ואצילים רבים באו אל ארמונה,ברצונם לשאתה לאישה ולנחול את נחלותיה. בזה אחר זה באו,ובזה אחר זה עזבו, ראשם מורכן ומשרתיהם מגחכים. כי אחת אמרה הגבירה: לאישה אהיה רק לגבר אשר ישביעני אהבה עד בלי דיי, וימצה את אהבתי עד תומה. כשאין אהבה שופעת אין טעם למעין היין. זמן עבר ופניה של הגבירה נפלו. "האם זה יהיה גורלי, לחפש את אהובי עד עולם? האם לא ימצא הגבר המתאים לי, מבין כל בני האצולה? המשרתת אשר עמה כפריה ,לחשה לגבירה באוזנה מילים. כעבור שבעה ימים, יצאה הגבירה,לבדה,לכפר קטן ונידח, שם השתכנה בבקתה קטנה,ושירתה את עצמה לבדה. גבר היה שם בכפר,חוטב עצים,הוא ראה את האישה שבאה לבדה, כעבור יום הביא על גבו ערמת זרדים לתנור,והניחם על סף הביקתה. מה הם זרדים לגבירה שבדי משי ואבני יקר הם תשורות לה? אבל אותה גבירה שמחה בזרדי העץ כאילו היו אבנים יקרות, כיוון שרק בעזרתם יכלה לבשל את מזונה. וכך הביא לה האיש חוטב העצים,יום אחר יום,את תשורותיו- דג ששלה ממי הים, קערת אורז או ביצי ציפור. והגבירה מדי בוקר, פתחה את דלת הבקתה בצפותה לראות מה הביא עימו השחר העולה. כעבור ימים, פתחה את דלת הבקתה...ואין דבר! רק פרחקטן היה מונח על סף העץ של הבקתה! הרימה הגבירה את הפרח, וריחו היה ענוג מכל ריח שהכירה. ואז ידעה כי נגע הגבר בנפשה פנימה. ובאותו ערב לא עלתה על משכבה, אלא שמרה על אור העששית,וחיכתה לבואו של האיש . וכאשר שמעה את פסיעותיו,פתחה את הדלת והזמינה אותו להיכנס אל הבקתה הדלה, ובאותו לילה, הרוותה הגבירה דודים,עד כי באה על סיפוקה ללא גבול.והאיש חוטב העצים, שחלק עימה את תשורותיו, הפך לבעלה וחזר עמה לארמונה. והפתגם אומר...איש פשוט השט על גלי האהבה,יקר הוא לנשים מכל אביר על סוס...כל זמן שפרחבידו ואהבה בליבו
מוכר מאוד, אבל עדיין מקסים!!!
ראיתי אותך בפורום קרדיולוגיה האם זאת את??????
כן... זו אני והשאלה היא על אבא שלי... יש לי תחושה, שהרופא בתל-השומר אומר "חצי אמת" ואת החצי השני שומר לעצמו... מצטערת שאני מגיבה כל-כך מאוחר... עבדתי היום.
שלחתי לך מייל, שבת שלום ולילה טוב, מיכל.
עניתי לך לילה טוב איתן
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=118835&contrassID=2&subContrassID=4&sbSubContrassID=0
שלום הרה, אנחנו כבר בשנת 2002 והגיע הזמן שהממסד המטפל שכולל רופאים, פרופסורים, פסיכולוגים ,פסיכיאטרים ירד מן האולימפוס ויתחיל לדבר ולטפל ב"גובה העיניים". גם רופאים שעדיין רואים את עצמם " סגנים של אלוהים" התחילו להתנהג כמו בני תמותה ואפילו מוכנים לשמוע את המטופלים חולקים על דעתם. אני בעד הגישה המוזכרת במאמר המעניין הזה, אבל על המטפל להיזהר לא להיגרר ולהתחיל לספר למטופל על צרותיו האישיות. אני סבורה שאפשר להיות הרבה יותר נינוח והטיפול יכול להיות יותר אפקטיבי כשיש מטפל מהסוג המוזכר במאמר.
היי ניקולט, גם אני חושבת, שצריכה להימצא דרך ביניים... הדיסטנס נחוץ, אבל עד גבול מסויים. מצד שני, בהחלט אין צורך להגיע למצב של "היפוך תפקידים"... מה זה משנה אם המטופל יודע דברים מסויימים על המטפל? שוב, אין צורך שתהיה למטופל ביוגרפיה שלמה של המטפל. אגב, אם שמת לב, המאמר מתייחס בעיקר לפסיכואנליזה...
האם אפשר להגיע דרך האינטרנט למאמר שהופיע בעיתון ידיעות לפני כשנה ? לא ידוע לי שם המאמר רק הנושא שכתבו עליו. בתודה נ.
שלחתי לך מייל על המאמר אשיב מאוחר יותר תודה ורוניקה
קיבלתי אותו הרגע... אני קוראת ואשלח תשובה.
הרה מאמר יפה אני חייבת לציין....נראה טוב אפילו בשעה כזו האידיאליזציה שבין מטופל למטפל היא לא נושא חדש בכלל... מה שמעניין אותי מהמאמר הוא א. איך יצליח מטפל - שבטח יש לו מספר לא מבוטל של מטופלים - "להחזיק ראש" עם כולם? מה הוא יספר לכל אחד? ואם הוא יזדהה עם כל אחד לא יוקרנו עליו בעיות של אחרים? הרי כל מטפל לומד איך להרחיק את הרגשות שלו עצמו בשעת טיפו ב. לא יכולתי שלא להזכר בסרט "בואו נדבר על זה" (עם רוברט דה נירו ובילי קריסטל) מצב מאוד משעשע כשהמטופל והמטפל "מחליפים תפקידים" וכבר אמרו חכמים "מכל מלמדיי השכלתי ומתלמידי יותר מכולם". אבל לא נראה לי שהמטופל מעוניין לקבל יותר בעיות ממה שיש לו ממילא - זה לא יהפוך את נקודת המבט שלו על המטפל להיות יותר אנושי, לדעתי זה רק יגרום לו יותר חוסר ביטחון.
היי, אני לא חושבת שמטפל צריך לפתוח את כל החיים שלו בפני מטופל... אבל יש מצבים מסויימים בטיפול, שבהם אמירה קצת יותר אישית לא יכולה להזיק. כל זמן שמטפל לא כופה את דעותיו על המטופל, ולא מכריח אותו לקבל פרשנות מסויימת, אז אין בעיה. ברור שאני לא מצפה ממטפל, שבוא למטופל מבולבל או נסער ויגיד לו "אני במקומך הייתי עושה כך או אחרת". אבל קצת הכוונה מבוקרת יכולה להועיל לפעמים. בצורה כזו, למרות העבודה מול מס' רב של מטופלים, נשמר הקשר המיוחד לכל טיפול ומטופל באופן אינדיבדואלי, ובלי לפגוע במטופל. נכון שבמקרה של שבירת דיסטנס שכזה, המטפל צריך להיות עירני יותר לתהליכים שעוברים על המטופל. ופה צריך לעשות הפרדה - לא צריך להיות מצב, שבו מטפל "מעמיס" את הבעיות שלו על המטופל; בשביל זה כל פסיכולוג יכול לפנות היום לקבלת הדרכה. אבל אם, תוך כדי פגישה טיפולית, המטפל יאמר למטופל ש: "אני מעדיף לראות תכנית X על פני תכנית Y בטלוויזיה" אז לא ייגרם נזק, ומצד שני המטופל מבין, שהמטפל אנושי - אפילו הוא צופה בטלוויזיה... וזו היתה סתם דוגמא קטנה.
אני מכיר מישהי זמן קצר ביותר והיא לא נותנת לי מנוח- מתקשרת אליי פעמים רבות ביום וסיפרה לי סיפור חיים מזעזע על עצמה(אונס מצד קרוב משפחה-התעללות נפשית וגופנית)-דבר שלא נפתר לחלוטין כי האדם חי איתה בביתו. כמו כן נראה שהיא אובססיבית לגבי ואומרת שתתאבד אם לא אהיה איתה. היא אומרת שניסתה להתאבד בעבר. ניסיתי לנתק את הקשר עמה אך היא מתקשרת בלי סוף ומאיימת שבלעדי לא תוכל לחיות. אני מיואש וסחוט----- מה אתם מציעים לי לעשות??
שלום חן, יש להפריד בין שני דברים: א. הטראומה שהבחורה עברה - חוץ מלתמוך בה ולתת כתף, אתה לא יכול לעשות הרבה. ב. חן - אתה לא יכול לקחת על עצמך אחריות לחיים של מישהו אחר. והיה והיא תנסה ליישם את האיום שלה - אתה לא אשם! יש לה כמה בעיות ואף-אחת מהן לא באשמתך. כל זמן שאתה מרגיש "חופשי" בקשר ויכול לתת כמה שיש לך זה בסדר. אבל ברגע שאתה נעשה חנוק, והיא מנסה "לשמור" אותך ע"י איומים, זה ממלכד את שניכם. האם אתה מכיר מישהו/י מהמשפחה או מהסביבה שלה? אדם כלשהו שאתה יכול לשתף, ושיכול לפקוח עין על הבחורה? תנסה לתפוס אותה לשיחה רצינית ורגועה, ולשים לזה סוף. בהצלחה, HERA.
חן שלום, נקלעת לסיטואציה מאוד בעייתית שלא באשמתך. לדעתי אתה צריך לנתק את הקשר איתה מה שיותר מהר, לא לפני שתשב איתה ותסביר לה בתקיפות שאתה לא יכול לקחת את המצב שלה על האחריות שלך. אתה צריך להיות מאוד אסרטיבי ותקיף ולא לשהות לשום תחנונים. המצב שלה לא התחיל בגללך ולא יסתיים באשמתך, אבל אם לא תנתק את הקשר אתה עלול להיגרר לתוכו ולהפוך לחלק בלתי נפרד ממנו. יעל נ.ב. - כל מה שכתבתי כאן משקף את דעתי האישית בלבד.
הייתי כבר בסרט הזה
אור, איך יצאת מזה?
תודה לכולכם! עזרתם לי.
ואם תרצה טוריה או מעדר אז......
חרדה מאירועי טראומה מביאה לשינויים גנטיים - כך עולה ממחקר ישראלי חדש; בניסוי על עכברים הביא הלחץ לשינוי בחלבונים המיוצרים על ידי הגנים, ולהגברת הפעילות החשמלית במוח; המחקר עשוי לסייע לפיתוח תרופות הרגעה חדשות עוד בכתבה: המטופלים בתרופות יצאו נשכרים אירוע טראומתי עלול לגרום לתופעות ארוכות טווח של רגישות יתר ועצבנות. כך עולה ממחקר ישראלי בהנחיית פרופ' חרמונה שורק מהמכון למדעי החיים באוניברסיטה העברית. ממצאי המחקר, המשותף למדענים מהאוניברסיטה העברית בירושלים ומאוניברסיטת בן גוריון, פורסמו היום בכתב העת American Weekly Science. במחקר נמצאו הוכחות לכך שלחץ ומתח גורמים לשינויים של בתוצרי הגנים המובילים לשינויים בחלבונים המיוצרים בתא. עם זאת, לא ברור כיצד אירועים טראומתיים מתורגמים לשינויים עצביים המתמשכים גם זמן רב לאחר הטראומה. חלקו הפעיל של המוח מורכב מרשת תאי עצב הקרויים נוירונים. תאי העצב חוברים האחד לשני על ידי הסתעפויות. לחץ ומתח גורמים לשינויים בתוצרי גנים ואלו גורמים לשינויים בחלבונים הנוצרים בתא. תוצר הגן ACHE, שנבדק במחקר, מסייע בבקרת האותות המועברים מתא עצב אחד לשני. בעקבות הטראומה נמצא כי תוצר הגן משתנה. המטופלים בתרופות יצאו נשכרים החוקרים ביקשו לבדוק האם התוצר החדש מאפשר העברת אותות בנקודת המפגש בין תאי העצב. לשם כך, מדדו חוקרים בראשותו של ד"ר אלון פרידמן מאוניברסיטת בן גוריון את הפעילות החשמלית במוחם של עכברים מספר שבועות לאחר שאלה נחשפו למצבי לחץ. נמצא כי הפעילות החשמלית במוחם בתגובה לחשיפה לתרופות היתה מוגברת בהשוואה לעכברים שלא נחשפו למצבי לחץ. פרופ' שורק סיפרה: "המחקר שלנו הראה כי לחץ גורם לסדרה של אירועים הכוללים שינויים בתוצרי גנים, ובעקבות כך נוצר שינוי בחלבון חשוב, הגורם לרגישות יתר חשמלית במוח". חולים המטופלים בתרופות המשפיעות על מערכת העצבים עשויים לצאת נשכרים מתוצאות המחקר, שגילה גם כי לחץ ומתח עשויים להוביל לתופעות של רגישות יתר לתרופות. לדברי החוקרים, המחקר יוביל לפיתוח תרופות חדשות שיקחו בחשבון את השינויים הנוצרים בתוצרי הגנים בעקבות הלחץ והמתח. יום שישי, 18 בינואר 2002, 14:49
תודה אור, כתבה מענינת...
הרפואה האלטרנטיבית הגיעה למסקנה הזאת כבר מזמן. שיטת הטיפול של ד"ר באך מראשית המאה מדברת על נזק לטווח הארוך כשאדם עובר טראומה כלשהי.
עוד מעט יגיע למסקנה שאנשים הם עכברים... זה נשמע כמו מחקר שמטרתו להביא עוד כסף לחברות התרופות.
.
מירי שלום. קודם כל גם אם את לא מרוצה מאיך שאת ניראת. זה עדיין לא פיתרון להרוג את עצמך. התאבדות לא פותרת בעיות. התאבדות היא אנוכית וטיפשית. ומה שאת עושה את הורגת את עצמך את בעצם מתאבדת אבל לאט. לכל בעיה יש פתרון כזה או אחר לפעמים קל ולפעמים קשה ואולי אפילו קשה מאוד. לפעמים לפתור בעיות זה לא מהיום למחר זה תהליך ארוך שיכול גם לקחת שנים אבל עדיין זה פתרון. אין תרופות קסם. לא כדורים ולא אבקות. אם את רוצה לעבור שינוי את צריכה להתיעץ. אם זה עניין של דימוי את יכולה להתיעץ אם פסיכולוגית. אם זה לבוש אז יש אנשים שמבינים באופנה. ואם זה משקל יש קבוצות תמיכה. שזה עדיף על דיאטנית כך מספרים פה. יש הרבה דברים לעשות. חוץ מלהרוג את עצמך. אם את רוצה להשתנות אז תעשי מעשים אמיתיים לא טיפשיים. תתענייני ותבדקי מה לא בסדר אצלך מה לא אוהבים אצלך. ואז לפי זה תבחרי מתוך מגוון רחב של אפשרויות. אני חושב שמה שיונת המליצה לך בתור התחלה זה דבר מעולה. תתחילי אם זה ותיראי לאן זה יוביל. אל תהרסי לעצמך את החיים. הסיבה שלך בכלל לא מתקרבת ואפילו לא ברשימה של מספיקה לזה. בברכה והצלחה איתן
היי איתן, היא אומרת שהיא מקיאה אחרי כל ארוחה כי יש לה סחרחורת ובחילה. היא עצמה הציעה כי תלך לרופא המשפחה. יכול להיות שהמניע הוא פסיכולוגי אבל גם יכול להיות ביולוגי. לחשוב על זה???? עדי
עדי שלום אני דווקא שמח שאת כאן. את יכולה אולי להמליץ לה על קבוצת תמיכה. יתכן והבעיה ביולוגית???? את שואלת. אני לא חושב אם קראת את כל ההתכתבות למטה אולי היית מבינה משהו אחר. במיוחד תיקראי את הסוף. כי אולי אם קראת רק את ההתחלה הבנת לא נכון את כל העניין תיקראי מה היא כתבה ליונת בסוף. ואז אולי אני אוכל לשאול אותך:))) לחשוב על זה????:))) בברכה איתן
שלןם בהשך לתשובתך אשמח אם תוכל בכמה מיליםלפרט על מטרות התרופות האלוclonex/ trazodil/teril/ . בתודה מראש סאמא
סאמא שלום תרופות אילו ניתנות במגוון סבות אנא התייחסי לשאלה מי קיבל ואוכל לענות בפרוט רב יורת בברכה עמי
אמי בת 76 מזה כ-10 שנים היא משוכנעת שמדברים עליה ברחוב. שמישהו מהעבר הרחוק שהיתה נערה משמיץ אותה ומספר עליה עלילות למרות שאין למעשה מה לספר. אמי היא יתומת שואה כל משפחתה נשחטה והיא היחידה ששרדה. סבלה שנים של השפלה ומצוקה על ידי בני משפחתה שאצלם גרה. הסיפור אינו נותן לה מנוחה . היא בטוחה שכולנו קשרנו קשר ולא מגלים לה מה אנחנו יודעים. היא פנתה אפילו למשטרה. ולבלש פרטי אבל הם כמובן טענו שהם לא יכולים לעזור לה. היא אינה מאמינה להו שאין שחר לדברים. אינה מוכנה לפנות לייעוץ. כעת מוכנה ללכת לפנות לייעוץ של פסיכולוג אך רופא המשפחוה שלנ מקופ"ח כללית טוען שאין טפול פסיכולוגי בסל הבריאות . או בכללית מושלם. האם ידועים לכם מקרים כאלה? האם זה עניין של גיל או בעיה נפשית? לאן אפשר לפנות לקבל עזרה שאינה כרוכה בהוצאות גדולות? מודה מראש רונית
יש זמנים שהיא לא מתנהגת ככה, או פעילויות שהיא אוהבת לעשות ? אולי חסר לה מה לעשות ולכן היא מחפש בעיות. תנסו לתת לה איזה עיסוק (סתם לדוגמא: גידול צמחים, או אולי אפילו כלב או חתול שתטפל בו) מה את אומרת? עזרי.
שלום רונית, אימך סובלת וכך כל בני המשפחה. היא יכולה לקבל טיפול חינם במרפאה לבריאות הנפש באיזור מגוריה. שם תקבל יעוץ פסיכולוגי ופסיכיאטרי במידת הצורך. נטע
לרונית שלום. כל העצות שקיבלת כאן טובות בעיני, אבל את גם כותבת לגבי היותה ניצולת שואה ורדופת הזוועות מאז. יש אירגון המתמחה בטיפול בניצולים וגם בדור השני. קוראים לא עמך ויש לו סניפים שונים ברחבי הארץ. הטיפול שם יחסית זול ועובדים שם אנשי מקצוע מאוד טובים. התקשרי לעמך ר"ג שזהו הסניף הראשי והתייעצי עימם מה לעשות. שם גם היא תוכל לפגוש אנשים עם מכנה משותף. ניתן להבין את מצוקתה. בברכה. רוית.
איך מתבצעת הפנייה לתחנה לבריאות הנפש? האם לא צריך הפניה של רופא? האם הם מטופלים גם בקשישים?
רונית, שלחתי לך מייל.
שלום רב, התופעה של "סגירת מעגל" (unfinished business) ידועה אצל רבים וטובים, ודווקא תחת התדמית החיובית, דהיינו כתכונה המזוהה עם התמדה, נחרצות, אסרטיביות, וכו'. אבל, כשהיא מופיעה אצל קשישים, היא נחשבת פעמים רבות כמשהו טורדני במיוחד. אז בואו וניקח פרופורציות: נכון שיש סניליות בעולם, ונכון קיימת הנטיה בגיל הזה להתעסקות בקטנות, ומכאן ההקבלה במקורות היהודיים בין גיל הינקות לגיל הזיקנה. אבל, וכאן צריך לשים את האוזן והעיין המקצועית: יש בגיל הזה צורך עז לתשומת לב, וגם לתחושת הערך והטוהר שהוא רוצה להיות משוייך איתו. יעוץ פסיכולוגי הוא דבר שגרתי לדור המבוגר. אם תרצו הפנייה, כתבו למייל האיש, עם ציון מיקומכם בארץ. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם
אני מודה לכל המשיבים. רונית
היי לכולם, אני צריכה להתחיל ללכת לטיפול בהפרעת האכילה שלי, ההורים לוחצים נורא והחברים, שלא נדבר על החבר למרות שאני חושבת שאני יכולה להסתדר לבד. רציתי לקבל קצת שמות של מקומות ופרטים, שמעתי על תל השומר מחלקה למבוגרים ש הם טובים אבל אני לא יודעת על סוגי הטיפול שם, ועוד מרכז בשם נופית ושחף אשמח אם תוכלו קצת לתת לי רקע.... האם יש אשפוז יום בתל השומר? או טיפול אחר.. תודה, מירי
מירי - לגבי תל השומר אני לא יכולה לענות לך אבל אני מטופלת בשחף וזה מקום מאוד מקצועי עם המון ידע וניסיון של המטפלים לכל הגילאים מנהלת המקום היא שהקימה גם את נופית וגם את שחף בעלת תואר ד",ר לתזונה והפרעות אכילה . ממליצה לך לנסות ולהיתעניין הטלפון הוא 089357035 או 089351244 .
היי מירי, בתל השומר יש אכן מחלקה מצויינת... לגבי אישפוז יום - למה שלא תרימי אליהם טלפון ותבררי? אין לי את המספר, אבל אפשר להתקשר לכל מספר בתל-השומר ולבקש... בהצלחה, HERA.
מירי שלום, קראתי את השאלה שלך ואת כל התגובות שכתבו לך ובתור אחת שסובלת מהפרעות אכילה בעצמי אני רוצה להגיד לך כמה דברים. מכל מה שכתבת כאן אני חושבת שאכן יש לך הפרעות אכילה, מי שאוכל ואחר-כך מקיא את מה שאכל ולא משנה למה ומי שרוצה לרזות עוד ועוד כמו שכתבת, כל הסימנים מראים שיש לו הפרעת אכילה. העניין הוא שאת חושבת שזה משהו כזה קטן, שתוכלי להסתדר איתו לבד, שזה רק עניין של הרגל. אז תאמיני לי, מנסיון שלי (אני גדולה ממך בעשר שנים בערך ומשכתי את הפרעת האכילה הזאת הרבה זמן עד שהתחלתי לטפל בה), זה לא עובר לבד, את לא תצליחי להתמודד עם זה לבד, זה לא רק עניין של הרגל, אלא משהו הרבה יותר גדול, יש לזה השלכות על כל החיים שלך, על הבטחון העצמי שלך, על דרך ההתנהלות שלך בחיים אפילו על בחירת מקצוע. אל תגידי לכולנו כאן שאת חושבת שאין לך שום בעיה, אני בטוחה שאם תקחי לעצמך רגע אחד ותהיי רק עם עצמך, תבדקי בתוכו פנימה באמת, את תודי בינך לבין עצמך שאכן יש לך בעיה, וזה לא סתם שכל מי שמכיר אותך מעיר לך. אני רוצה להגיד לך משהו על טיפול, אצל פסיכולוג או במרפאה להפרעות אכילה כמו שהתעניינת כאן - זה משהו שכל-כך מפחדים ממנו בהתחלה אבל אחר-כך אומרים, איזה מפגרת הייתי שלא הלכתי לזה קודם. למה לך למשוך את הבעיות האלה עוד שנים עד שתתעוררי יום אחד ותגלי שאת שונאת את החיים שלך ושונאת את עצמך ושאולי יכולת לפתור את מקור הבעיה כשעוד היית הרבה יותר צעירה ופתוחה לשינויים. תאמיני לי, שטיפול זה דבר שכל אחד צריך, גם אם יש לו הפרעת אכילה וגם אם לא, כי טיפול זה משהו שמשנה לך את כל ההסתכלות על עצמך ועל החיים ונותן לך תקווה לחיים טובים יותר בכל התחומים. אני מקווה שהמכתב הזה שלי שינה אצלך משהו בגישה, ואם לא, זה משהו שיבוא עם הזמן. רק רוצה לחסוך לך ממבט של שנים מעלייך, את כל הרע שבא בעקבות זה. ותאמיני לי שאם אני לא הייתי בסופו של דבר הולכת לטיפול, גם אני לא הייתי כאן. שיהיה לך רק טוב בכל מה שתבחרי. יעל
ושוב מתחילים לספור מתים, להעריך את מצבם של הפצועים... חבר'ה - עם כל הכבוד לסיינטולוגיה, יש דברים קצת יותר חשובים בחיים.
גם עם כל הכבוד לפסיכיאטריה, יש דברים יותר חשובים (יותר חשודים?) בחיים. ושמעתי שסיינטולוגים נמצאים לעתים קרובות בזירת הפיגוע ומגישים עזרה לפצועים ולמחלציהם, ממש כמו שעשו במאותיהם בזמן האסון במרכז הסחר העולמי. הם כנראה פשוט יודעים להיות איפה שצריך ומתי שצריך. הידעת?
גיל... זה לא העניין!!!! תקרא את ההודעות למטה בעמ' הזה - לאנשים נמאס לקרוא פה על סיינטולוגיה!!!! נכון, הכל מתגמד לעומת פיגועי רצח שכאלה... אבל מי שמטפל לאורך זמן בנפגעי הטראומה הם הפסיכולוגים והפסיכיאטרים. רק סיינטולוגים נמצאים בשטח? ראבאק - עוד מעט יכתבו לי שאלוהים סיינטולוג, או שהסיינטולוגים הם אלוהים... תאמין לי, שכל מי שנמצא בזירה של ארוע רצחני ייתן יד...
אני פוחדת. הילדים שלי בתל אביב עכשיו במקומות הומי אדם, וזה מפחיד..... אי אפשר כבר להנות מבלי לחשוש. אני משתדלת לא לדאוג, להרפות ולחשוב חיובי, אך לא קל לי. בפרט כשזה מדובר בילדים שלי שהם בוגרים ועצמאיים, אך בכל זאת.... עד שיחזרו לא אעצום עין.
נטע, העלית פה דילמה... מצד אחד כאמא, החששות שלך כל-כך אמיתיים ונכונים, ומצד שני כאזרחית מדינת ישראל מה אפשר לעשות? וזה לא משנה מה הגיל של הילדים שלך במקרה הזה... הפחד הזה קולקטיבי לכל האנשים בכל הגילאים. אני מקווה שהילדים שלך יחזרו הביתה במהרה... כדי שתוכלי לישון קצת :-)
ויש ילדה בת 12, שצריכה להתמודד עם מראות כאלה.... עדי
חשבתי על זה... בסה"כ זה אירוע משפחתי... האובדן כל-כך גדול בשביל משפחה אחת...
