פורום פסיכולוגיה קלינית

אני בחורה בת 33 עצמאית כבר מגיל צעיר. בעלת דירה בקיצור בהחלט לא תלויה, משכילה יכולה להגיד על עצמי שאני מענינת. בגיל 30 החלטתי שזהו הגיע העת להקים משפחה בישראל בא לי להביא ילד לעולם לחיות בשתיים לאהוב ולהיות נאהבת. נושא אהבה והמיניות היה רחוק ממני עד גיל 28 ברחתי מזה כמו מאש והמשכתי לבנות את עצמי עלמנת להגיע לעצמאות המיוחלת מתוך מחשבה שלי זה לא יקרה לא אחווה את חווית האהבה אבל זה קרה נהנתי וזה נגמר ועכשיו מאז האהבה שהייתה כבר חלפו שנתיים וכלום וכשאני אומרת כלום אני מתכוונת בכל מובן המילה כי יש לי ראש פרימטיבי משהו ואם אני לא רואה שיש סיכוי מבחנתי אני לא מתחילה קשר ולא חווה לא מנסה אולי מפחדת לבזבז זמן אולי מפחדת שזה יגמר,אולי מפחדת ש"ינצלו" וילכו לא יודעת. ולשאלה מה עושים כדי לשבור את מעגל הרווקות . משהו בעיני לא תקין אני לא מלכת היופי אבל ניראת לא רע ולא מצליחה להבין האם האשמה היא בי בפחדים שלי שצינתי קודם או שבאמת משהו דפוק עם הגברים הנורמלים לכאורה שמסתתרים בבית. מה לעשות איך למצוא את אהבה, האם עלי להרפות ובכל זאת לנסות להפגש עם גברים שמלתחילה לא נראים לי. ואם עד עכשיו זה לא קרה האם יש סיכוי שכן יקרה כי במקרה של זוגיות נראה לי שזה לא תלוי רק בי שהרי מדובר בשניים. יש בי צורך פתאומי גדול מאוד להקים משפחה להביא ילד לעולם האם עלי להתפשר האם עלי לוותר על המעט שאני רוצה מבן זוגי לעתיד שיהיה אדם שמסוגל לתמוך שיש על מי לסמוך שיש על מה לדבר איתו שיודע להעניק ושנראה סביר זה כל מה שאני מבקשת ואני לא מצליחה להבין למה אני לא מצליחה להשיג האם בי הפגם נ.ב יש לי לא מעט חברות שנמצאות במצב דומה השאלה האם כולנו דפוקות ומה הדרך לשנות את המצב.

נשמע כמו "סקס והעיר הגדולה".... לא נראה לי שאת והחברות שלך דפוקות, ממש לא. זה משהו שהשתנה במנטליות התרבותית בשני העשורים האחרונים. פעם אנשים היו מתחתנים בתוך שנה מהשחרור או במהלך השירות, ונעשים הורים בגילאי 21-24. היום שום דבר לא בוער... יכול להיות, שבאופן לא מודע את עדיין חוששת מלקיים קשר זוגי - למרות שאת מאוד רוצה - ולכן את מוצאת "פגמים" בבחורים שאת נפגשת איתם... מכיוון שאכן מדובר בקשר זוגי, צריך ללמוד להתפשר, אבל לא בבחירת בן-זוג לחיים. כמובן שהציפיות מה"גבר האידאלי" שלך צריכות להיות מציאותיות... השאלה היא, מה את בעצם מחפשת בגבר?

הי מיכל, לפי מה שתארת את נשמעת לי קצת חשדנית, אולי גם חוששת מדחיה. תקני אותי אם אני טועה. מה קורה אחרי פגישה ראשונה? האם את דוחה "אותו" על הסף? האם את לא מנסה להכיר את האדם מעבר לפגישה אחת או שתיים? מנסיון גם מי שנראה צפרדע בפגישה ראשונה יכול להתגלות כנסיך אחרי פגישות נוספות. גם לגברים יש חששות וחוסר בטחון ולא תמיד משדרים נכון בהתחלה. היתה לך אהבה. האם הסתימה בתחושה לא טובה? האם נדחית? אפשר להתאהב וליצור זוגיות טובה בכל גיל, רק צריך רצון, נחישות ו.......מזל. נטע

למיכל, רציתי לציין שאשה עצמאית , בעלת קריירה מספקת ומכניסה יכולה לחיות חיים מאושרים ומלאי סיפוק גם ללא בן זוג. היום אפשר ללדת ילדים ללא בן זוג ולדעתי האישית לא כדאי להתפשר בבחירת בעל רק כדי להקים משפחה. זו מסקנתי כאשה נשואה באושר כבר שנים רבות...

ניקולט, כעיקרון זה נכון מאוד. אבל עושה רושם שלמיכל יש צורך למצוא בן זוג. אגב, מצאת בסוף את המאמר (בידיעות) שחיפשת?

אפשר אמנם ללדת ללא בן זוג ולהיות אם חד הורית, אבל צריך גם לחשוב מהכיוון של הילד. ילד ללא הורה , זה לא פשוט. אז אם הורה מת או שמתגרשים, זה כבר בלית ברירה, כאן את ממליצה מלכתחילה להכנס למצב כזה כאשר מיכל כולה בת שלושים ?? נראה לי שעדיף לה להמשיך ולמצוא בן זוג וכן להתפשר על כמה דברים. כמובן לא על עקרונות נעלים (יש כאלו ? ) אבל פה ושם להתפשר !! מה רע בלהתפשר ? כולנו מתפשרים !! אלה הם חיינו, ביי

שלום מיכל, אני אמנם לא אשת מקצוע, אבל בעלת ותק די גדול ברווקות (ו-כן, אני יותר מבוגרת ממך - כמעט בת 49...). ואני לא מלכת היופי וגם לא מלכת החכמה, ובכל זאת יכולה להגיד חד וחלק: אני לא דפוקה!!!! גם אני, ממש כמוך, עצמאית לחלוטין ולא תלויה באיש מבחינה כלכלית ולא משום בחינה אחרת. נוסף לכך אני בעלת השכלה אקדמית, מתמידה בעבודתי כבר שנים רבות, וגם מצליחה בה. וגם יש לי חוג קבוע של חברים שהולכים איתי לאורך כל הדרך כבר שנים. אז זה אומר משהו, לא? - וכמוני יש עוד רבות וטובות. אז קודם כל - צריך להשתחרר מהגישה שרווקות זה מום או פגם שצריך להתבייש בו. להתבייש צריך רק כשגונבים!!!!!!!!!!!! רווקות זהו בסך הכל אחד מתוך המצבים המשפחתיים האפשריים, ולא צריך להתנצל עליו, בפני אף אחד!!!!!!!!!!! ומה בכל זאת עושים כדי לשנות את המצב הזה? נו, טוב, אז בטח לא אגלה שום אמריקה כשאספר שצריך לנסות את מגוון האפשרויות המוצעות: חוגי פנויים פנויות למיניהם, טיולים, הרצאות, מסיבות, ומדי פעם גם פגישה עיוורת, אם כי אולי לא יותר מדי כדי לא "להישחק" מפגישות לא מוצלחות... ואם נדמה לך שאת בררנית מדי - אז אני יכולה להרגיע אותך ולומר לך, שזה מצב בלתי נמנע: עם הזמן, הבררנות דווקא עולה במקום ההיפך כמו שהיינו אולי מצפים. והסיבה פשוטה: מתוך הניסיון את כבר יודעת שיש סוגי קשרים שלא מתאימים לך, אז למה לבזבז עליהם זמן ואנרגיה מיותרים? אל תתיאשי, והמשיכי לנסות - מתוך רצון אמיתי אבל לא לחץ - ואני יודעת שזה לא קל - אבל לא בלתי אפשרי! בהצלחה! נזבורה

את נשמעת עשר !!! את כל כך צודקת עם הסטיגמות המטופשות של בני האדם. היתה לי ידידה, שנפטרה מסרטן הריאה, רווקה , בנאדם מאד מאד מיוחד !! היא היתה חכמה וחדת לשון ודוגרית ואהבתי אותה נורא. והאמת, לא היה קל למצוא גבר ברמה שלה (ושגם יהיה פנוי ! ) . אז, כל הכבוד לך, אין למצב המשפחתי של האדם שום קשר לשום דבר !! היי בריאה וחזקה והרבה אושר לך בחיי הרווקות ההוללים שלך !!! ומי יודע ? אולי גם את תפלי בפח בסוף ! ביי

שלום רב, ענייני זיווג הנם מורכבים, ואין תאורייה פסיכולוגית, כמו למשל בנושאי התאמה תעסוקתית, שלפיה כדאי לנתב את דרכנו. אבל, העדר תאורייה מוצקת אינה אומרת שאין כללי שכל ישר ושאין מציאות עם כללי התנהגות, שיש להתחשב בהם. ממאות רבות של פנויים/ות שראיתי בסדנאות, מצאתי מאד בודדים/ות שפתוחים ליצור מצבי מפגש שנוחים לא רק להם, אלא גם לבני המין השני. את אישה, אז אומר לך שמרבית בנות מינך אינן לוקחות בחשבון את פחד הכישלון של הגבר, ובכל זאת מצפות לכך שהגבר יתחיל, ובכל מקרה, ושזה יהיה בנוסח הנסיך שדופק בדלת ומחפש את סינדרלה. על לתפוש יוזמה ולהרים טלפון למישהו שנראה להן - אין מה לדבר עם רבות. עניין אחר הוא ההצמדות לכללים, כמו ענייני איפה נפגשים, ערב ראשון, שבוע ראשון, וכו' וכו'. ברור לכולם שמדובר בתהליך מורכב, שיש שם, בו-זמנית, מנגנונים מורכבים, בכל זאת חלק גדול ממי שראיתי הולך לתהליך עם כללי ברזל וסרגל. ולעניינך האישי: כדאי לבחון את תהליך הברירה והבחירה שלך, וזה נעשה בסיוע אנשי מקצוע, באופן אישי או בסדנאות. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

שלום רב, ענייני זיווג הנם מורכבים, ואין תאורייה פסיכולוגית, כמו למשל בנושאי התאמה תעסוקתית, שלפיה כדאי לנתב את דרכנו. אבל, העדר תאורייה מוצקת אינה אומרת שאין כללי שכל ישר ושאין מציאות עם כללי התנהגות, שיש להתחשב בהם. ממאות רבות של פנויים/ות שראיתי בסדנאות, מצאתי מאד בודדים/ות שפתוחים ליצור מצבי מפגש שנוחים לא רק להם, אלא גם לבני המין השני. את אישה, אז אומר לך שמרבית בנות מינך אינן לוקחות בחשבון את פחד הכישלון של הגבר, ובכל זאת מצפות לכך שהגבר יתחיל, ובכל מקרה, ושזה יהיה בנוסח הנסיך שדופק בדלת ומחפש את סינדרלה. על לתפוש יוזמה ולהרים טלפון למישהו שנראה להן - אין מה לדבר עם רבות. עניין אחר הוא ההצמדות לכללים, כמו ענייני איפה נפגשים, ערב ראשון, שבוע ראשון, וכו' וכו'. ברור לכולם שמדובר בתהליך מורכב, שיש שם, בו-זמנית, מנגנונים מורכבים, בכל זאת חלק גדול ממי שראיתי הולך לתהליך עם כללי ברזל וסרגל. ולעניינך האישי: כדאי לבחון את תהליך הברירה והבחירה שלך, וזה נעשה בסיוע אנשי מקצוע, באופן אישי או בסדנאות. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

מאז שאני זוכרת את עצמי אני בדיכאון. אני נשואה מזה שנתיים+, בעלי הוא מקסים, ואני לומדת באוניברסיטה מקצוע שאני אוהבת. יש לי משפחה טובה ואוהבת, וחברים נחמדים. לכאורה הכל טוב, אבל ממש לא. אני כל הזמן בלחץ, חסרת ביטחון לגבי הכל- לגבי בעלי, לגבי הצלחתי בלימודים, לגבי יכולותיי, לגבי חבריי, לגבי משפחתי. ובכלל, אני אדם מאד פסימי. לאחרונה התחלתי לחשוב ברצינות על טיפול פסיכיאטרי, לאחר שטיפול פסיכולוגי לא עזר לי (לא נעשיתי פתאום אדם מאושר, מה שציפיתי..). אציין שכבר קבעתי תור לעוד כחודש אצל פסיכיאטר, לאחר שרופא משפחה השתכנע שאכן יש לכך מקום.. אולי יש לי ציפיות גדולות מדיי מהחיים? ואולי אף פעם אני לא אוכל להיות בן אדם מאושר? עוד אציין שפעם חשבתי שאם אני אתחתן, אני אהיה מאושרת, כמובן שזה לא קרה.. עכשיו אני חושבת, אולי כשיהיה לי ילד אני אהיה מאושרת.. מן הסתם זה לא יהיה המצב.. HELP!! הצילו!! מה לעשות?? אני כל-כך רוצה פעם להרגיש מה שמרגיש בן-אדם אופטימי, לראות ורוד בתוך כל האפור, להרגיש שיש עתיד טוב יותר.. מה לא מגיע לי?

דלית, אומנם אני לא הד"ר, אבל אני מקווה שלא אכפת לך, שגם אני אכתוב משהו.... מכיוון שטיפול פסיכולוגי לא הועיל אכן יש מקום לפנות לטיפול פסיכיאטרי או לטיפול משולב. אני לא מכירה הרבה אנשים, שרמת הציפיות שלהם אכן תואמת למציאות... הרבה מצפים ליותר מדי והרבה לפחות מדי... אבל! אני חושבת שלכל אדם מגיע להיות מאושר... זה משהו שאפילו לא מוגדר כציפיה, אלא כזכות. אני, אישית, לא מאמינה שהאושר מצוי רק בנישואים או בלידה... האושר צריך לבוא קודם כל מבפנים, ורק אח"כ לגדול בהתאם לאירועים חיצוניים. אדם שלא חווה אושר פנימי, לא יוכל להיות מאושר לזמן רב. אבל זו דעתי האישית בלבד...

דלית שלום ראשית, הפניה לפסיכיאטר לטיפול תרופתי עשויה בהחלט לעזור. לעיתים השילוב בין השיחות לטיפול התרופתי הם הפתרון האופטימלי ויש על כך מחקר רב. הייתי ממליץ לך להמשיך בטיפול הפסיכולוגי במקביל. קשה באמת לדעת מה גורם לדיכאון המתמשך שלך רק על סמך ההודעה בפורום. אני מתאר לעצמי שכדי להבין ולשנות את זה דרוש באמת תהליך. אם כותבת שמאז שאת זוכרת את עצמך את בדיכאון, וממשהו כל כך עמוק ואישי לא נפתרים כל כך מהר. את צריכה סבלנות וכוחות ולהמשיך את הטיפול בו התחלת. בטווח הארוך זו הדרך היחידה שבאמת עשויה לעזור, שכן ברמה של תפקוד יומיומי ומצב החיים שלך נשמע שבאמת התנאים החיצוניים יאפשרו לך להיות מאושרת לאחר שהתנאים הפנימיים יאפשרו זאת. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש אנשים שהם מאושרים עד הגג מכל דבר פעוט שקורה להם ויש אחרים שגם כאשר הכל כביכול בסדר אצלם הם מדוכאים או בלתי מרוצים. כמו שהרה אמרה גם אני מאמינה שגם לך מגיע להיות מאושרת או לפחות שמחה ומסופקת מהחיים שלך. ולכן, אל תתיאשי ותמשיכי להיעזר בכל מקצוען שיכול להוציאך מהדיכאון. זה בהחלט אפשרי.

דלית שלום טפול תרופתי עשוי בהחלט לעזור לוקח זמן בהצלחה עמי

רעיתי ואני נשואים כ-38 שנים. מראשית נישואינו וכהבטחה להוריה המנוחים אני מתיחס אילה כאל נסיכה על כל המשתמע מכך. כל דבר שאינו נראה לי בהתנהגותה או מעשיה אני מגמד על מנת לא ליצור מתח בחיי הנישואין. בעקבות כך כנראה לאשתי שכל דבר היוצא מפיה הינו תורה מסיני. לאחרונה, כאשר נמאס לי להבליג ולהפנים התחלתי להגיב על מעשיה -והשיטה שונתה. מה שאני לובש "לא טוב מה שאני עושה "לא טוב" אבל ל"מה כן טוב" אין לה תשובה. ואני מרגיש כי משהו בתוכי עומד להתפוצץ. מה לעשות אנא עיזרו לי. תודתי נתונה לכם מראש.

היי צאק, אתה נשמע בעל אידיאלי.... גדלת לך נסיכה בבית שהתרגלה לטוב. מכיר את הפתגם: "משביעו - רעב, מרעיבו - שבע"? אשתך התרגלה לבעל ציתן ומפרגן, ואין גדול יותר מכח ההרגל. ועכשיו כשהתחלת "לזייף", לטעמה, היא תחזיר לך כפלים. חשוב שתשוחחו ביניכם בנועם ובשלוה על הנושא, לא כדאי לך להתחיל בהאשמות, אלא לתאר לה את תחושותיך בזמן האחרון. אם שיחה בשניים לא תעזור רצוי לפנות ליעוץ זוגי. שאלה לסיום: האם הבלגת גם כאשר חשבת שהיא לא צודקת במעשיה או בדבריה? האם הפנמת תחושות וסבלת? מה גרם לך להשתנות? בעצם אלה שלש שאלות שכדאי שתשאל את עצמך. בברכה, נטע

צ'אק שלום אני חושש שהפירוש שלך להענקה קיבל תפנית בלתי אפשרית. לא ניתן ולא רצוי לצבור כעס לאורך זמן. זה מרשם בדוק לתסכול ויצירת כעסים נוספים. השאלה מה גרם לשינוי כזה לאחר כל כך הרבה שנות נישואין והאם התגובות של אשתך הן רק בגלל שינוי ההתנהגות הזה או שיש ביניכם משהו שכעת יוצא ומשנה את כלל המשחק עבור שניכם. כדאי לנסות ולפתח שיחה כנה וישירה בנושא, ואם מתקשים, ניתן לפנות לייעוץ זוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

חבריי הטובים.): ):....... כול כך עצוב לי אני כפקידה יושבת בחדר אם עוד 4 אנשים קצינה+... ומאוד קשה לי לא לא לא....רוצה עוד שם.... בבקשה מה לעשות רע לי נפשי בצבא ועד שיעבירו אותי אם בכלל לוכח פול זמן מה עושים? האם 21 יפגע ביי ממש קשה? האם לא יוכל להוציא רשיון? כול כך עצוב לי..... רוצה בסיס אחר קצת יותר פרטיות לא 9 שעות אותו אנשים איתך ..... מה עושים?

גלית יקירתי! אני קצין בכיר במיל' וגם לי היו פקידות, מזכירות וכו'. חלילה לך לחשוב על פרופ' 21. זה דבר שילווה אותך כל חייך-למה לך.לדעתי את חייבת לשוחח עם מי שאחראי עליך ולהסביר לו את מצביך, ולהסביר לו שבמצביך אין לך אפשרות לתת את מה שאת היית רוצה לתת. למען הצבא והשירות נראה לך כי במקום אחר יוכלו לנצל את כישוריך ביתר יעילות. אם מפקדייך אינם "סתומים" הם יבינו. הרשי לי לאחל לך הרבה טוב בשירות המלא...

גלית, ממש לאאאאאא!!!!!!!!!!!! עדי

מכיוון שאת כבר חיילת, אל תשתחררי על 21. תבקשי לראות קב"ן ותסבירי לו את הקשיים שלך. אבל את צריכה לזכור, שהצבא זה לא פיקניק... אין הרבה תפקידים שבהם אין נוכחות יומיומית של הרבה אנשים סביבך. ואם את כבר מבקשת העברה, את צריכה להצטייד בהמון המון סבלנות, כי דברים זזים לאט בצבא.

גלית שלום עוד לא עבר מספיק זמן. תני לעצמך קצת שהות להתרגל למצב החדש. יתכן שהזמן יעשה את שלו. עם תוך חודש נוסף לא יהיה שינוי בהרגשתך נסי לדבר עם המפקד שלך ובדקי אפשרויות למעבר. בברכה ד"ר אורן קפלן

גלית חכיייייייייייייייייייייייייייייייייייי אל תמהרי אם ה 21 שלך אין 21 דרך אגב יש 99 במקום:))) לאט לאט. תנסי אל תרוצי אל תברחי. תנשמי עמוק. ותחשבי מה יכול לקרות אם תשני את היחס שלך. אם תתני לעצמך הזדמנות. את זוכרת מה כתבת לנו שמפריע לך????? אז יאלה יש לך הזדמנות. כאילו דה:))) תנצלי אותה. כל מה שדיברנו וניסינו לעזור לך יש לך מלא עצות תדפדפי אחורה. ויאלה תתחילי לישם אותן. תחשבי שזאת ההזדמנות של החיים שלך. זה מה שיכול לקבוע אם תצליחי בחיים או שתיבכי בחיים אז יאלה. תנסי בשבי עצמך לא בשביל אף אחד אחר. ואם מסתכלים עליך שימותו הקנאים:))) בהמון הצלחה איתן

גלי שלום איני יודע מדוע כל כך קשה לך בצבא מכל מקום את יכולה לפנות לקב"ן הבסיס ולהוועץ בו בברכה עמי

היי גליתי! כולם כבר כתבו לך כאן כל מה שיכלתי להגיד ואין לי הרבה מה להוסיף. ובכל זאת - כמה מילים: תנסי להיזכר בטירונות - שם היית מספר הרבה יותר רב של שעות עם אותם אנשים, ועם הרבה יותר אנשים. וגם שם היה קשה בהתחלה, אבל - שרדת!!!!!!!!!!!!!! זוכרת? זוכרת איך כתבת שכבר מתחיל להיות יותר קל ויותר טוב???? אז אין סיבה שגם עכשיו לא יהיה אותו הדבר. אם אין משהו ספציפי בבסיס שלך שמפריע לך - כמו התעללות או השפלה וכולי - אז גם לא הייתי הולכת כל-כך מהר על מעבר למקום אחר. כי הבעיה שלך, גליתי, היא לאו דווקא מקום או אנשים ספציפיים. הבעיה שלך קשורה יותר בעצם ההסתגלות למקומות/אנשים/מצבים חדשים. אז מה כבר תשיגי במעבר לבסיס חדש? שוב אותה תחושה של בדידות וניכור, ותחמיצי הזדמנות חשובה שיש לך עכשיו - להתרגל למה שיש כאן ועכשיו ולהפיק ממנו את מקסימום ההנאה והתועלת. ועוד משהו חשוב: אני חושבת בשבילך כבר צעד אחד קדימה - על החיים באזרחות: נניח שאת מגיעה למקום עבודה חדש ובהתחלה יש לך קצת "חבלי קליטה". אז אם תברחי מכל מקום עבודה עם כל קושי - מתי תגיעי לעבודה מסודרת, איך וממה תתפרנסי? - וסליחה אם אני נשמעת כמו זקנה פולניה ונודניקית, אבל אני באמת מאמינה שבריחה מיד עם הקושי הראשון היא לא פיתרון... אז בקיצור, גליתוש, כמו שכבר אמרו לך כאן - תני לזה עוד צ'אנס לפחות חודש, ורק אם המצב יהיה חלילה באמת בלתי נסבל - תשקלי העברה. ובקשר לעזרה מקב"ן - למה לא? אבל שחרור על פרופיל 21 ? לא, לא, לא!!!!!!!!!!!!!!!!!!! מחזקת אותך יחד עם כולם! שלך תמיד!! נזבורה

כשהייתי במצוקה בצבא כולם אמורו לי לא לא לא!!!!!!!! הצבא דפק לי את הראש ואת החיים. יצאתי משם עם חרדות, דיכאון ומנות גדושות של הרס עצמי...21 לא מזיק לכלום, מקסימום במשרד הרישוי את עובדת אבחונים מסוימים ושיחה עם פסיכולוג אם מתרשמים שאת שפויה אין לך בעיה, אין סיבה לא לעבור את זה בשל היציאה מהצבא.. לימודים אין בעיה ומקומות עבודה, כמעט בשום מקום לא מבקשים צילום של תעודת שחרור...חוץ מאולי משרד הבטחון והכנסת..וגם זה בתק' שאחרי השחרור...אני יודעת!! אני לומדת, עובדת בעבודה מצוינת ומנסה לשקם את חיי ואני יצאתי מהצבא אמנם מאוחר... אם השירות פוגע בנפשך כשתצאי מהצבא תצטרכי לדאוג לעצמך ורק תחשבי איך שמעת לאותם הדים של אנשים שאמרו לך כיצד לחיות את חייך..לכי אחר רצונותייך ותחושותייך ותחשבי על החיים שלך ולא על לרצות את הסביבה, כי כשהיה לך רע אם יהיה תצטרכי להתמודד עם זה לבד!!!!!!!!!!!!

האם יש סיבה ידועה לתופעת חרדות? תודה רבה מראש

רציתי להוסיף שאלה , האם ידוע סוג טיפול אשר הרחיק חרדות לתמיד ? כלומר, אם אקח תרופות או מה שזה לא יהיה, וארגיש טוב ... יש מצב לחזור למצב שבו הייתי לפני החרדות? :(

שלום, הטיפול המומלץ, כטיפול נקודתי, בחרדות הוא טיפול התנהגותי-קוגניטיבי. בד"כ, אם הטיפול מצליח, אז החרדות לא חוזרות, אלא אם קורה בעתיד איזשהו ארוע טראומתי במיוחד... אבל לרוב הבעיה נפתרת אחת ולתמיד. יש אפשרות לקבל טיפול תרופתי, אבל ללא תמיכה נפשית סביר להניח שהחרדות יחזרו.

אלי חרדה הינה תגובת חרום טבעית של הגוף כדי להתגונן מפני סכנה. במצבים מסויימים החרדה הופכת לתופעה מעיקה וקיצונית שפוגעת באיכות החיים. כדי לטפל בחרדה צריך להבין את ההקשרים בה היא מופיעה, ללמוד להתמודד עם תגובות החרדה, ולבסוף, גם להתיידד עם החרדה, כלומר, לקבל שבמצבים מסויימים החרדה מופיעה כחלק טבעי של מהלך החיים. כל אלו יכולים להיעשות בטיפול פסיכולוגי. להלן השיטות הנפוצות ביותר לטיפול בחרדות. ישנן גישות שונות להבנה וטיפול בחרדה. באופן כללי ישנן שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. נוקטי עמדה זו סבורים שיש צורך בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח ומעמיק כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים לא מודעים שיש לעבדם בטיפול. גישה פסיכולוגית אחרת טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי ממוקד וקצר מועד ולשפר על ידי כך את איכות החיים. במידה וישנה בעיה פסיכולוגית רחבה יותר ברקע רצוי לטפל בה, אבל ניתן במקביל או באופן בלתי תלוי לטפל בחרדה. גישה זו טוענת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. הגישה הרפואית-תרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי חרדה חריפים יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי גילי אנא שימי לב לתגובתי בהמשך ל"עץ" התגובות שלך מהצהריים. בברכה מיכל+40

מיכל בת הארבעים פלוס, נראה לי שנתפסת ברשת הא ?

היי מה שלומך שלומי? אכן. קצת- האם אתה לפחות אוהב את הראש שלי????? (אני מאוד "חובבנית"....אבל נהנית לנסות להאיר פן כזה או אחר- אולי יירדו אסימונים.) נ.ב. נהנית גם לקרוא אותך... גם אם לא מגיבה . יום טוב מיכל 40+

שלחתי לך מייל בפעם השלישית אחרי שהמחשב מחק את השניים הראשונים. מקווה שיגיע. תהיה בריא, מיכל

מיכלוש, התחלת גם את עם המיילים ? סליחה שאני מטפס לך על העץ שלך ושל איתן אבל במקום להתחיל עץ חדש אז רק אגיב בקצרה על שאלה שהשארת לי כמה דפים אגו. שאלת אם תמיד אני מציית לרבנים . מה דעתך ? האם כדאי לי ? אין לך מושג כמה זה מפשט את החיים. לסמוך על מישהו בעיניים עצומות ולהפיל את הכל עליו. אז לידיעתך, מה שאני אישית עושה או לא עושה זה לא בדיוק מודל לחיקוי. הרבה הצלחה לך וצביטה קטנה לקטנצ'יק ביי

כמובן שלא כדאי לך, בכלל לציית זה לא ממש טוב... דווקא הייתי שמחה להכיר את המודל שלך ולהחליט בעצמי אם הוא ראוי לחיקוי או לא:) ביי, מיכל.

קיבלתי את המייל:)) האחרון אם התקציר:)) מחכה למייל הארוך:)) חוץ מזה אני ממש לא סומך ולא אוהב את ההוט מייל. אני לא רוצה לפרט ולנמק למה אבל יש לי סיבות לא רק לעץ שלם אלא ל 20 דפים ואני לא מגזים:))) נו טוב אולי קצת:)) אני עדיין מקורר אבל עד החתונה זה יעבור:))) איתן

אתה בטוח שתבריא עד אפריל???? :-)

http://gender.mofet.macam98.ac.il/psychology.htm

HERA צהרים טובים, תודה על המידע, מאד מעניין ליאת

הרוש, אני שמח שאת שוב אקטיבית. את רוצה להעביר אותנו קורס לפסיכולוגיה ?? כבר אמר אלברט איינשטיין: הדמיון חשוב יותר מהידע !!!! דרך אגב: מי עוד דיבר על דייטים חוץ ממני ?

הי שלומי, חשבתי שכתוב לנשים בלבד הסקרנות הורגת...... שלך ליאת נ. ב - מה רע בכמה קורסים בפסיכולוגיה

שלומי'לה... בטח תקרא את זה רק מחר... אני משתדלת להיות אקטיבית, כי אחרת אני אשקע לחלוטין ב"ערפל השגעון".... :-) ומה רע בקורס פסיכולוגיה? כל המרבה הרי זה משובח. מה אכפת לך לרכוש ידע בחינם? ויש דברים, שלא עולה בכלל על הדעת לדמיין.... לגבי הדייטים - אני נמצאת בפורום כבר 4 חודשים (בערך)... והנושא הזה עלה כמה וכמה פעמים.... ההבדל הוא, שאתה נידבת לי אחרים בעוד האחרים נידבו את עצמם.

אני ממש אבודה, אני שמנה ולא מצליחה לרזות, יש לי בולמוסי אכילה בלתי נשלטים ואני יכולה לאכול את כל מה שיש מסוכר פשוט דרך ממתקים ועד דברים חמוצים וחריפים, בעיקר פחמימות וסוכרים. אני הולכת לדיאטנית אך היא נותנת לי דיאטה ואומרת לי לשמור, נראה לי שהבעיה שלי פסיכולוגית ולא בעיה לדיאטנית. הדבר גורם לי לדכאונות קשים והתקפי בכי בלתי נשלטים. בבקשה תעזרו לי

חיה, יש היום מרפאות ו/או מחלקות לטיפול בהפרעות אכילה... עושה רושם, שטיפול אצל דיאטנית נחוץ, אבל לא מספיק. אני לא יודעת מהיכן את בארץ, אבל יש מחלקה טובה בתל-השומר. מעבר לכך יש היום עמותות, כגון שחף (עמותה פרטית), שעוסקות רק בתחום של הפרעות אכילה. אני לא זוכרת את המספר, אבל אני מניחה שמאוחר יותר, היום, תהיה פה מישהי שמטופלת בשחף והיא תוכל לתת לך יותר פרטים.

חיה צהרים טובים, לפי מכתבך הבנתי שאת מבקרת אצל דיאטנית והטיפול לא ממש עוזר . אולי את צריכה לשוחח עם פסיכולוג/פסיכ' . הרבה פעמים בעיות אכילה נובעות מבעיות נפשיות ניתן למצוא קשר ישיר בניהן. אני יכולה לומר לך ממה שאני יודעת שישנם אנשים שכאשר הם מוטרדים הם אינם אוכלים וההפך .חיה, אם זה מפריע לך ואת מודעת לכך , כדיי לך לנסות לדבר עם פסיכולוג מוסמך או כמו שרשמתי לעיל פסיכ' . מקווה שקצת עזרתי ליאת

חיה שלום מאחר ואת מודעת לקשר שנוצר אצלך בין האכילה למצב הנפשי, ולהיפך, לתוצאות השליליות של ההשמנה על מצבך הנפשי. כל שנותר כעת הוא לפנות לטיפול. אגב, האם ברור שהאוכל וההשמנה גורמים לדיכאון, או להיפך, שהמצב הנפשי מביא לאכילת היתר כעת? כמובן שלעיתים זה מעגל שקשה למצוא בקלות את קצה החוט שבו. בכל מקרה, פני לייעוץ פסיכולוגי כדי לבדוק מה קורה. התהליך לא יהיה קצר ומהיר, נושא האוכל לוקח בד"כ זמן בכל שיטת טיפול לטווח ארוך, פסיכולוגית או דיאטנית. השילוב ביניהם כמובן רצוי. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

שלום לכם, בני שהשתחרר מהצבא מזה מספר חדשים יושב כל היום בבית מול המחשב. לא מחפש עבודה ולא מנסה להשלים בגרויות שעדין חסרות לו. הוא אינו שותף במטלות הבית, רק לוקח ואינו נותן דבר. הוא עצבני וכועס כאשר מעירים לו בעדינות ואינו מעונין לגשת לטיפול. יש לציין שהוא נבון ויש לו חברים, כאשר מתחשק לו הוא יוצא לבלות, אך לא נראה לנו שרוצה לעשות דברים אחרים. בבית האוירה קשה, הוא מרים את קולו וצועק כשבא לו, או כשמבקשים ממנו משהו. האם יש דרך לשנות את המצב? נאמר לי שעלי לתת לו אולטימטום ולומר לו שיצא מהבית אם לאיתחיל להראות סימנים של שינוי. עד עכשיו לא רציתי לשלוח אותו מהבית, אבל אני כבר מיואשת מהמצב ולא רואה פתרון אחר באופק. אודה להתיחסותכם.

לא כתבת כלום לגבי נסיון לשוחח אתו על כך בנחת . צריך למצוא את הזמן המתאים והמצב רוח המתאים, ללכת לאיזה בית קפה שקט ולדבר אתו פתוח על הנושא. אם הוא נבון כפי שאת אומרת, הוא לבד מבין שהוא לא יכול לחיות עם עוד אנשים ולהיות על תקן של מקבל מבלי לתת חזרה מאומה. הוא לבטח גם לא מרגיש טוב עם זה בעצמו. תני לו להתבטא . בהצלחה

שוחחתי איתו בנחת, גם עוד אנשים הקרובים אליו שוחחו איתו בנחת הכי גדולה האפשרית.... ואין תגובה....

יעלה שלום מרקם היחסים העדין דורש התייחסות עדינה. כדאי לערוך איתו שיחה רצינית מלב אל לב, אם זה אפשרי. אולי אתם זקוקים לייעוץ אצל יועץ לטיפול משפחתי, אפילו רק את ובעלך ללא הילד. האולטימטום בהחלט יכול להגיע מתישהו אבל זה נשק לשעת חרום. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן שלום כתבתי לך תגובה בעמוד 567 ואם תוכל להתייחס ולהשיב לי , אודה לך מאוד בתודה המאוכזבת

מאוכזבת שלום אם מדובר באותה הודעה, עניתי לך עליה. להלן הקישור http://www.doctors.co.il/forums/read.php?f=6&i=283041&t=282637 בברכה ד"ר אורן קפלן

המאוכזבת. אני לא יודע מה הקטע שלו. וגם את לא. אבל עדיין יש גבול לכל תעלול כמו שאומרים. את יכולה להפנות אותו לטיפול פסיכולוגי את יכולה להתיעץ אם מכרים שלו בקשר למה שגרם לו לשינוי. את יכולה לנסות לשכנע שאחד מהם ידבר איתו ויעזור לו אולי שיפנה אותו לטיפול. או שהחבר ילך ויתיעץ אם מישהו מומחה איך לעזור לו. אבל בנתיים את נרמסת. את נהרסת. יש דברים שאין לנו שליטה עליהם. ולא בכוחנו לשנות. אז לא צריך להרוס את החיים של עצמנו אם כל הטוב לב שיש לך. אם לך יקרה משהו אז במה את עוזרת????? את צריכה ליהיות חזקה מבפנים כדי לעזור למישהו אחר וכרגע לפחות את לא כל כך חזקה נפשית. ואת מקבל "סטירות" והשפלות מכל צד. את צריכה קצת לתפוס מרחק. אולי הנסיעה תעזור לו להתגבר??? אולי אחרי שהוא יתרחק את תתחזקי ואז תוכלי באמת להתיעץ אם החברים ולעשות ברורים. אל תהרגי את עצמך לשוא לפעמים בחיים הדברים מתגלגלים גם בצורה טובה. אולי בד"כ לא אבל זה גם יכול לקרות. תני לעצמך ולו זמן. ותיראי מה קורה. אל תכבידי על עצמך יותר מידי. מהדואג איתן

איתן שלום תודה רבה לך על דאגתך, ועל ההתיחסות, נכון אתה צודק בכל מה שאמרתה. בכל אופן הוא נסע אתמול והפרידה היתה קשה גם בשבילו אך משום מה נראה לי שכרגע רווח לו ואני פה נישארתי עם הכאב האין סופי , ולכן הגעתי למסקנה שהוא פשוט לא שווה את כל מה שעברתי, שינסע, שיהנה ושירגע, אני פה ממשיכה הלאה, ואתה יודע שהגלגל תמיד מתהפך , ואם ההוא יתהפך כשכבר יהיה מאוחר מבחינתי אז זו תהיה בעיה שלו, ועוד דבר שגורם לי להרגע הוא שהכל אבל הכל כתוב שם למעלה והכל קורה לטובה זה מה שאני מאמינה מאוד, אז כך שיש שופט למעלה , ולא אני זו שצריכה לפענח דברים מסוג זה, אז אמנם זה קשה , אני לא ישקר אבל זה יעבור, יש לי הרבה מה להציע, ולא דאני מזלזלת בו, ממש לא, אבל אם הייתה מכיר ורואה אותי ואותו הייתה מבין למה אני מתכוונת, למרות שאף פעם לא הקשבתי לדעות של אחרים ועשיתי מה טוב לי, גם לגביו, לא היה יכפט לי איך הוא נראה או אם יש לו מה להציע לי , פשוט הסתפקתי באהבה שלו, ובטוב ליבו וכנראה שעשיו גם את זה הוא לא יכול לתת לי אז מה נשאר? הכאב והרבה געגועים? לא חשוב זה יעבור עוד שיעור בחיים שגם כשאוהבים לא צריך לחנוק ולא צריך לתת את הנשמה, מספיק לתת קצת, זה השיעור שלי, אולי אני טועה אבל יש בי הרגשה חזקה לגבי הקשר הזה , ואם תהיה עוד הזדמנות אני אדע איך להתנהג, ואם לא תינתן עוד הזדמנות וזה באמת הסוף , אם כל הכאב שיש בי לומר דבר כזה, אז השיעור שלי יהיה בקשר הבא, בכל אופן איתן , תודה רבה לך על היחס החם, ואם בא לך אתה יכול להשיב על מכתב זה, אני יעבור את זה בכל מקרה, כנראה בחיים שלנו הטוב הוא הרע, והרע הוא הטוב. אז תודה רבה מקרב לב, אני כבר לא מאוכזבת, פשוט יותר מבינה תודה

הרה יקירתי עדיין לא קיבלתי תשובה למייל האם את סבורה שחשוב ואפשרי שתוכן המייל בהשמטת השם האמיתי יתפרסם בפורום?? אם יש קשיים במשלוח והתשובה קצרה אשמח לקבל את דעתך שמאוד חשובה לי גם בפורום בידידות ובהערצה ורוניקה

היי, טוב, היום אני עירנית יותר... אם לך אין אם בעיה, אני יכולה לנסות ולשחזר את המייל שלי פה בפורום. אני זוכרת שהתעניינתי באיזו שנה שומאן חיבר את הסימפוניה השניה... עד כמה זה היה קרוב להתמוטטות שלו? בניגוד אלייך, שכל מה שרצית היה שמישהו יעצור את הסבל, גם במחיר אישפוז (לא לאכול...), כנראה שאני עשיתי את זה בכוחות עצמי... פעם, אולי, הסבל היה כל-כך גדול, שכל מה שנותר לי לעשות היה "לכבות את הכל"... לא להרגיש כלום... אבל זה יותר מזה - בהדרגה נותרתי רק עם הרדשות השליליים, לא יודעת לאן ברחו כל היתר... זה בצירוף עם אותו סבל נוראי היווה עילה מוצדקת, מבחינתי, למוות נפשי. לא נאלצתי לחוות השפלה במקום עבודתי... זה היה מקום קטן עם צוות עובדים מיזערי... מי שהיה צריך לדעת עליי ידע, אבל לא יותר מזה. ולא, זה לא מבושה. כמו שכתבת בעצמך... אין במה להתבייש - כמוני כמוך, לא ביקשתי את הדכאון ולא את כל יתר הבעיות... הדכאון שלי התחיל, כנראה, בילדות... אבל אז הוא לא התבטא בסימנים של דכאון אלא בבעיות התנהגות קשות. והיום? הדכאון הוא רק "נספח" לכל היתר... אם היה מדובר רק בדכאון נטו, היה לי יותר קל להתמודד... אני חושבת על הבריחה לאלכוהול... למזלי הטוב אני ממש לא אוהבת אלכוהול (מכל סוג)... אבל אני מעשנת (ולא סמים!) כבר יותר מ - 9 שנים... זה אולי לא חמור כמו על אלכוהול, כי הנזק הוא לטווח הארוך ולא מיידי... אבל אני לא מסתכלת בכלל על הטווח הארוך... לא מכירה את המונח הזה. אבל העובדה שיכולת לצאת מזה לבד מראה, שלמרות הדכאון עוד היו לך כוחות נפש, וניצלת אותם היטב. יש הרבה סימליות בעובדה שניפגשת עם אותו ד"ר (אני מתנצלת, שכחתי את שמו) דווקא ביום העצמאות... זה מצא חן בעיניי. אולי גם אני אחכה עד יום העצמאות...? לא, זה עוד המון זמן. ורוניקה, אני בטוחה שכתבתי עוד דברים במייל, אבל אני לא מצליחה להיזכר עכשיו, ולא שמרתי לי העתק... אם לדעתך פיספסתי משהו או התעלמתי ממשהו - פשוט תזכירי לי, כי זה לא בכוונה. שלך, הרה.

מה בנוגע ליציאה לפורום ???

חברתי בת 28 נשואה. לפני שנה בערך נכנסה לדיכאון נפשי מאד קשה היא מטופלת אצל פסיכיאטר על כדורים אך כנראה זה לא עוזר לה לפעמים היא נכנסת לאטרף ומאיימת שהיא תתאבד ... אף אחד לא מצליח להשתלט עליה אבל ברגע שהיא מגיעה לבית החולים או לפסיכיאטר היא אומרת להם שהכל בסדר והיא לא רוצה להיתאבד... כולם כבר מיואשים ולא יודעים מה לעשות אנחנו נורא דואגים..תייעץ לי בבקשה.

שלום לך תוכלי אולי לתת קצת יותר פרטים לגורמים. מתי זה התחיל? אולי אם את יודעת בעקבות מה זה קרה? תודה איתן

קודם כל זה משהו שהצטבר... היא בחורה ששואפת לשלמות בכל דבר אם זה בלימודים ואם זה בחיים.. לפני שנה בערך התחיל לה המצב הזה אחרי שנה שהיא ניסתה להיכנס להריון ולא הצליחה אבל זה לא רק בגלל זה יש לציין שאבא שלה התאבד לפני 3 שנים והיא לקחה את זה די קשה הוא גם סבל מהתמוטטות עצבים [כנראה זה תורשתי] מאז שהתחיל לה כל הסיפור היא לא ישנה בכלל [אלא בעזרת כדורים]...היא כל הזמן אומרת שהיא מרגישה שהיא לא חיה שהיא לא נושמת טוב יש לה התקפי קריזה נורא חזקים שבהם היא שוברת הכל צועקת ומאיימת להתאבד ואף אחד לא מצליח להשתלט עליה... היא בעצמה אומרת שהיא מרגישה שמשהו השתבש לה בראש... מה עושים במצב כזה? אם לוקחים אותה לבית חולים היא אומרת שהכל בסדר ושהיא לא רוצה להתאבד כאילו משנה פרצוף כדי שלא יאשפזו אותה וכולנו חושבים שזה מה שהיא צריכה מה אתה מייעץ?

שלום, לפני תשעה חודשים נפרדתי מבן זוגי שהיה בשנתיים האחרונות. נפרדתי ממנו לאחר שהקשר בנינו לא הוביל למגורים משותפים ואף להתמסדות, למרות שמבחינתו רצה זאת ( כך לפחות הוא אמר לי ) שלושה חודשים לאחר פרדתנו הוא החל לצאת עם משהי ואתמול התברר לי שהם גרים יחד בדירתו. אני מוכרחה לציין שאני כבר לא אוהבת אותו ומבינה שלא נועדנו זה לזו אבל יחד עם זאת אהבתי אליו הייתה עזה ובזמנו שהיינו יחד.אהבתי אותו ללא תנאי, הוא ידע שיש לו על מי לסמוך.לא גרנו בדירתו כיוון שהוא למד והעדיף להשכיר אותה ע"מ לכסות את המשכנתא ( הוא בן 34 ).אני לא יודעת מדוע כאב לי אתמול לשמוע שהם גרים יחד, הרי אני לא מתגעגעת אליו ולא אוהבת אותן. מדוע כאב לי? מדוע לא נרדמתי כל הלילה? מדוע לא הפסקתי לבכות? מדוע בה לי למות? מדוע....

קודם כל אם תוכלי להגיד בת כמה את זה יעזור במתן תשובה יותר ברורה. חוץ מזה בכלליות בסה"כ הייתם תקופת זמן ביחד. ותמיד יש צביטה בלב אחרי שנפרדים ורואים את בן הזוג אם מישהו או מישהי אחרת. אין לך סיבה למות. תאמיני לי יש אנשים במצבים הרבה יותר גרועים משלך שרוצים דווקא לחיות. אז תשללי את הדבר הזה. חוץ מזה מה המצב אצלך??? את מחפשת מישהו אחר??? או שעדיין כואב לך הקשר הקודם??? מה שהיה היה. את צריכה למצוא מישהו ששווה את ההשקעה שלך. אל תתעקבי במחשבות וטחינת המחשבות על מישהו שהוא כבר לא חלק מחייך. זה כואב וצובט בלב אבל ממשיכים. תאמיני לי שיש גברים שיעריכו את מה שאת עושה ומשקיעה איתן

גילי, את הקשר שהיה ביניכם השארת לכאורה מאחור. נכון שאת מבינה שלא היה סיכוי, ושאולי לא נועדתם זה לזו. אבל בין ההיגיון לרגש יש פער עצום! כנראה שפשוט נתת להיגיון "לקבור" את הרגש במקרה הזה... אבל זה לא תהליך שיכול להימשך לנצח... נוכחת בזה בעצמך. כל זמן שהחבר לא מצא מישהי אחרת, העמדת הפנים שלך החזיקה מעמד, אבל כשמישהי אחרת נכנסה לחייו הכל התפרץ. חוץ מלכאוב אין לך הרבה מה לעשות... אבל זה טבעי לכאוב על דברים כאלה... תני לרגשות שלך לחיות, אבל אל תשקעי בצער יותר מדי, כי רק הזמן יגיד אם ועד כמה את מסוגלת להמשיך הלאה.

שלום גילי

שלום גילי אני חושבת שמה שאת מרגישה הוא רגש קל של רכושנות. גם אני חוויתי רגש כזה לפני מספר שנים, וזה קצת מתסכל.... אבל עובר. את יודעת מה? ייתכן והקשר הזוגי של שניכם הכשיר אותו ראשון לקפוץ מדרגה אחת גבוהה קדימה, ועם בת הזוג החדשה יותר קל לו. זה מרגיז אותך, ומקומם כי את תרמת לקשר הזה יותר משנתיים, והנה אשה אחרת קטפה את הפירות, ומתגוררת עם אהובך לשעבר בדירתו. אני רוצה לנסות להקל עליך:-- מאוד אפשרי כי החברה החדשה מזרימה כספים למערכת הזוגית שלה, דבר המאפשר לחברך לשעבר את המגורים המשותפים עימה. נכון שלא חשבת על זה???........ ואני רוצה לנסות להפיח רוח חדשה בליבך, כי מאוד ייתכן שגם את- במערכת הזוגית הבאה שלך, תהני מפירות שאותם נטעה איזו "אקסית" קודמת של בן זוגך החדש..... איך זה? העולם הוא כדור מסתובב יקירתי, חייכי, שנסי מותן, אמרי "שיהיה לשניהם בהצלחה", חפשי פרטנר חדש, ומי יודע? אולי נכונה לך הפתעה חיובית?? כל טוב לך, באמת. מיכל+40

שאלתי היא- האם לקלונקס אותן ההשפעות כמו לקסנקס? האם הקלונקס פחות ממכר? מהן תופעות הלוואי? ובכלל- מה הן המלצותיכם מנסיון לגבי תרופות לטיפול בחרדה (חברתית המקרה שלי)?

גם קלונקס וגם קסאנאקס מאוד ממכרים וקשה מאוד להגמל מהם .קלונקס גם מאוד משמין .

שניהם אותו חרא יש תרופות אחרות

שלום . הייתי שמחה אם יכולת לפרט יותר על הבעיה שלך , אבל אני אגיד לך מה אני חושבת על התרופות האלו באופן כללי... אני השתמשתי בקלונקס שנה ולאחרונה שמתי לב שהקלונקס אינו עוזר כ"כ במצבים של חרדה אימתנית , הגעתי למצב של שני קלונקס והם גם לא עזרו , אז עזרתי עם וליום . לאחרונה רשמו לי קסנאקס. ככה שזה חדש לי, אבל אני אגיד לך משהו, אני מרגישה יותר בחרדה מאז ..למרות שהכדור יותר חזק ויותר משפיע באמת . אבל תופעת הלוואי העיקרית שלו , אצלי לפחות, היא שהוא מכפיל את החרדה הרגילה... ועוד דבר זה שהוא מחייב אותי להשתמש בו לפחות פעם ביום , מה שאני לא רוצה ... אני בכלל שונאת כדורים וכל התרופות ובא לי למות.

ניצן שלום, אם את סובלת מחרדות קשות למה את לא נוטלת כדורים אחרים? קלונקס וקסנקס קשים וממכרים, יש כדורים הרבה יותר טובים שיכולים לעזור לך. גם אני שונאת כדורים אבל השיקול של לקחת כדור לעומת הסבל הנורא בהתקף חרדה....... מה עדיף?? אל תחשבי בכלל על מוות, את נשמעת לי צעירה ויהיו לך עוד הרבה שנים יפות. שיהיה לך רק טוב בלב, נטע

שלום לחרדה חברתית יש תרופות ובות יורת שאינן ממכרות יש גם שיטות טפול ספצפיות בשיחה אם צריך (טפול קוגניטיבי) בקצור - פנה בבקשה ליעוץ בברכה עמי

ע"פ מיעוט ההודעות, נראה כי רובינו יצא להינות מיום יפה במיוחד. שיהיה שבוע טוב ורגוע.

ויש כאלו שלא ראו בכלל את אור שמש רק את אור המנורה והספרים.....:-)))) מה שלומך, יקירי..?

ליהי היי:))) שלחתי לך אי מייל יא חרשנית:))) @-----)---- איתן

ליהי????????. אשכרה ליהי (הרומניה???...) אני בסדר איך את ? לא רואים .. לא שומעים.. והעיקר השארת את המייל שלי בתול.

שמעתי שהצמחת שורשים:))))) תיזהרי לא לצאת אם כסא מהבית ביום שני:)))) אני מאחל לך ציון 100. או אם זה לא בכאלו ציונים אז את הציון הגבוה ביותר:))) גם אני עכשיו בתהליכי חרישה:)) יש מיבחן עוד חודש ועוד חודשיים מיבחן גדול ויש לי המוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן חומר ללמוד. לכן אני גם אהיה פה רק בערב. אבל אולי גם פעם אחת בבוקר לפני שאני אתחיל לחרוש:))) מה לעשות אני מכור:)))) איתן

היי... איזה יום יפה??? עבדתי היום... סיוט מתמשך...

שלום, אני מחפש מידע על ילדים של הורים הסובלים מ- PTSD וכן מידע על PTSD שנגרם מתאונה (לא תאונת דרכים) אודה לכם מאד אם תכוונו אותי למידע הרלוונטי בWEB, אני לא מצאתי עדיין. תודה ארז

היי ארז, תנסה: http://doctors.msn.co.il/forums/list.php?f=66 עדי

ארז שלום, מקווה שאתה מסתדר עם אנגלית: http://www.ncptsd.org/ http://www.mhsanctuary.com/ptsd/

הי, מקווה שהגעתי למקום הנכון, אם הבעיות שלי... אני בת 14.5 בכיתה ט', ויש לי חבר בכיתה יא' הוא וחבריו נוהגיםלעשן גראס מדי יום. אני מאוד מתנגדת, אך אני לא יודעת איך להציג את לפניו בדרך הנכונה ללא ריבים... בעבר ניסיתי כבר לרמוז לו על כך אך הוא התעקש שאסביר לו מה רע בזה, משום שהוא טוען שהוא לא מכור לזה, יכול להיגמל מזה בכל רגע ושחוץ מתועלת (הוא טוען שזה משחרר אותו מכל הלחץ) זה לא עושה לו כלום. אז אני מתלבטת - להאמין לו ולבטוח בו? / לעמוד על עמדתי ולהוכיח לו בדרך כלשהי שהוא בכל זאת לא צודק?(הודה אם תכווני אותי על הדרך הנכונה...) תודה (אם בכל זאת הגעתי למקום הנכון) x-girl!!!!!!

היי לך, אני חושבת שכדאי לך להתרחק ממנו כי הוא מסתבך עם החוק ועלול לסבך אותך. הוא בתהליך של התמכרות לסמים (בהתחלה כולם מכחישים(. עדי

תחפשי לך חבר אחר ובכלל חבר בגיל 14???? לא יפה ! ! מה יגידו השכנים??

שלום רב, נכון שטוב שיש חבר, אבל גם נכון וטוב לאמץ עמדות ותפיסת עולם. אני מכיר כאלו שיש להם צורך עז בחבר/ה, אבל תפיסת העולם שלהם שאומרת: "לא מעשן/ת" - עושה להם את המיון הראשוני. מדובר על "בלי עישון" מכל סוג שהוא. אם נראה לך שלא יהיה לך סיכוי למצוא חבר שכזה, כי כאילו וכולם מעשנים, אז קחי מבט אופטימי אל עצמך: בחורה שנתפשת דעתנית, ייחודית - וגם "לעניין", אמורה להיות מאד מבוקשת. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

יונת האם קיבלת את המייל???

קיבלתי את המייל והמחשב שלי עשה לי בעיות וגם לא הייתי כל השבת בבית כך שלא יצא לי לענות לך .אבל הים כתבתי לך מייל ארוך ובשליחה הוא נמחק לי , ייתכן שהכתובת שכתבתי שגויה ואז כשהכל נמחק לי חטפתי את הקריזה ואת הייאוש .

גבירה היתה,בת אצילים,יפה מכל נשות העיר היתה, ואצילים רבים באו אל ארמונה,ברצונם לשאתה לאישה ולנחול את נחלותיה. בזה אחר זה באו,ובזה אחר זה עזבו, ראשם מורכן ומשרתיהם מגחכים. כי אחת אמרה הגבירה: לאישה אהיה רק לגבר אשר ישביעני אהבה עד בלי דיי, וימצה את אהבתי עד תומה. כשאין אהבה שופעת אין טעם למעין היין. זמן עבר ופניה של הגבירה נפלו. "האם זה יהיה גורלי, לחפש את אהובי עד עולם? האם לא ימצא הגבר המתאים לי, מבין כל בני האצולה? המשרתת אשר עמה כפריה ,לחשה לגבירה באוזנה מילים. כעבור שבעה ימים, יצאה הגבירה,לבדה,לכפר קטן ונידח, שם השתכנה בבקתה קטנה,ושירתה את עצמה לבדה. גבר היה שם בכפר,חוטב עצים,הוא ראה את האישה שבאה לבדה, כעבור יום הביא על גבו ערמת זרדים לתנור,והניחם על סף הביקתה. מה הם זרדים לגבירה שבדי משי ואבני יקר הם תשורות לה? אבל אותה גבירה שמחה בזרדי העץ כאילו היו אבנים יקרות, כיוון שרק בעזרתם יכלה לבשל את מזונה. וכך הביא לה האיש חוטב העצים,יום אחר יום,את תשורותיו- דג ששלה ממי הים, קערת אורז או ביצי ציפור. והגבירה מדי בוקר, פתחה את דלת הבקתה בצפותה לראות מה הביא עימו השחר העולה. כעבור ימים, פתחה את דלת הבקתה...ואין דבר! רק פרחקטן היה מונח על סף העץ של הבקתה! הרימה הגבירה את הפרח, וריחו היה ענוג מכל ריח שהכירה. ואז ידעה כי נגע הגבר בנפשה פנימה. ובאותו ערב לא עלתה על משכבה, אלא שמרה על אור העששית,וחיכתה לבואו של האיש . וכאשר שמעה את פסיעותיו,פתחה את הדלת והזמינה אותו להיכנס אל הבקתה הדלה, ובאותו לילה, הרוותה הגבירה דודים,עד כי באה על סיפוקה ללא גבול.והאיש חוטב העצים, שחלק עימה את תשורותיו, הפך לבעלה וחזר עמה לארמונה. והפתגם אומר...איש פשוט השט על גלי האהבה,יקר הוא לנשים מכל אביר על סוס...כל זמן שפרחבידו ואהבה בליבו

מוכר מאוד, אבל עדיין מקסים!!!

ראיתי אותך בפורום קרדיולוגיה האם זאת את??????

כן... זו אני והשאלה היא על אבא שלי... יש לי תחושה, שהרופא בתל-השומר אומר "חצי אמת" ואת החצי השני שומר לעצמו... מצטערת שאני מגיבה כל-כך מאוחר... עבדתי היום.

שלחתי לך מייל, שבת שלום ולילה טוב, מיכל.

עניתי לך לילה טוב איתן

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=118835&contrassID=2&subContrassID=4&sbSubContrassID=0

שלום הרה, אנחנו כבר בשנת 2002 והגיע הזמן שהממסד המטפל שכולל רופאים, פרופסורים, פסיכולוגים ,פסיכיאטרים ירד מן האולימפוס ויתחיל לדבר ולטפל ב"גובה העיניים". גם רופאים שעדיין רואים את עצמם " סגנים של אלוהים" התחילו להתנהג כמו בני תמותה ואפילו מוכנים לשמוע את המטופלים חולקים על דעתם. אני בעד הגישה המוזכרת במאמר המעניין הזה, אבל על המטפל להיזהר לא להיגרר ולהתחיל לספר למטופל על צרותיו האישיות. אני סבורה שאפשר להיות הרבה יותר נינוח והטיפול יכול להיות יותר אפקטיבי כשיש מטפל מהסוג המוזכר במאמר.

היי ניקולט, גם אני חושבת, שצריכה להימצא דרך ביניים... הדיסטנס נחוץ, אבל עד גבול מסויים. מצד שני, בהחלט אין צורך להגיע למצב של "היפוך תפקידים"... מה זה משנה אם המטופל יודע דברים מסויימים על המטפל? שוב, אין צורך שתהיה למטופל ביוגרפיה שלמה של המטפל. אגב, אם שמת לב, המאמר מתייחס בעיקר לפסיכואנליזה...

האם אפשר להגיע דרך האינטרנט למאמר שהופיע בעיתון ידיעות לפני כשנה ? לא ידוע לי שם המאמר רק הנושא שכתבו עליו. בתודה נ.

שלחתי לך מייל על המאמר אשיב מאוחר יותר תודה ורוניקה

קיבלתי אותו הרגע... אני קוראת ואשלח תשובה.

הרה מאמר יפה אני חייבת לציין....נראה טוב אפילו בשעה כזו האידיאליזציה שבין מטופל למטפל היא לא נושא חדש בכלל... מה שמעניין אותי מהמאמר הוא א. איך יצליח מטפל - שבטח יש לו מספר לא מבוטל של מטופלים - "להחזיק ראש" עם כולם? מה הוא יספר לכל אחד? ואם הוא יזדהה עם כל אחד לא יוקרנו עליו בעיות של אחרים? הרי כל מטפל לומד איך להרחיק את הרגשות שלו עצמו בשעת טיפו ב. לא יכולתי שלא להזכר בסרט "בואו נדבר על זה" (עם רוברט דה נירו ובילי קריסטל) מצב מאוד משעשע כשהמטופל והמטפל "מחליפים תפקידים" וכבר אמרו חכמים "מכל מלמדיי השכלתי ומתלמידי יותר מכולם". אבל לא נראה לי שהמטופל מעוניין לקבל יותר בעיות ממה שיש לו ממילא - זה לא יהפוך את נקודת המבט שלו על המטפל להיות יותר אנושי, לדעתי זה רק יגרום לו יותר חוסר ביטחון.

היי, אני לא חושבת שמטפל צריך לפתוח את כל החיים שלו בפני מטופל... אבל יש מצבים מסויימים בטיפול, שבהם אמירה קצת יותר אישית לא יכולה להזיק. כל זמן שמטפל לא כופה את דעותיו על המטופל, ולא מכריח אותו לקבל פרשנות מסויימת, אז אין בעיה. ברור שאני לא מצפה ממטפל, שבוא למטופל מבולבל או נסער ויגיד לו "אני במקומך הייתי עושה כך או אחרת". אבל קצת הכוונה מבוקרת יכולה להועיל לפעמים. בצורה כזו, למרות העבודה מול מס' רב של מטופלים, נשמר הקשר המיוחד לכל טיפול ומטופל באופן אינדיבדואלי, ובלי לפגוע במטופל. נכון שבמקרה של שבירת דיסטנס שכזה, המטפל צריך להיות עירני יותר לתהליכים שעוברים על המטופל. ופה צריך לעשות הפרדה - לא צריך להיות מצב, שבו מטפל "מעמיס" את הבעיות שלו על המטופל; בשביל זה כל פסיכולוג יכול לפנות היום לקבלת הדרכה. אבל אם, תוך כדי פגישה טיפולית, המטפל יאמר למטופל ש: "אני מעדיף לראות תכנית X על פני תכנית Y בטלוויזיה" אז לא ייגרם נזק, ומצד שני המטופל מבין, שהמטפל אנושי - אפילו הוא צופה בטלוויזיה... וזו היתה סתם דוגמא קטנה.

אני מכיר מישהי זמן קצר ביותר והיא לא נותנת לי מנוח- מתקשרת אליי פעמים רבות ביום וסיפרה לי סיפור חיים מזעזע על עצמה(אונס מצד קרוב משפחה-התעללות נפשית וגופנית)-דבר שלא נפתר לחלוטין כי האדם חי איתה בביתו. כמו כן נראה שהיא אובססיבית לגבי ואומרת שתתאבד אם לא אהיה איתה. היא אומרת שניסתה להתאבד בעבר. ניסיתי לנתק את הקשר עמה אך היא מתקשרת בלי סוף ומאיימת שבלעדי לא תוכל לחיות. אני מיואש וסחוט----- מה אתם מציעים לי לעשות??

שלום חן, יש להפריד בין שני דברים: א. הטראומה שהבחורה עברה - חוץ מלתמוך בה ולתת כתף, אתה לא יכול לעשות הרבה. ב. חן - אתה לא יכול לקחת על עצמך אחריות לחיים של מישהו אחר. והיה והיא תנסה ליישם את האיום שלה - אתה לא אשם! יש לה כמה בעיות ואף-אחת מהן לא באשמתך. כל זמן שאתה מרגיש "חופשי" בקשר ויכול לתת כמה שיש לך זה בסדר. אבל ברגע שאתה נעשה חנוק, והיא מנסה "לשמור" אותך ע"י איומים, זה ממלכד את שניכם. האם אתה מכיר מישהו/י מהמשפחה או מהסביבה שלה? אדם כלשהו שאתה יכול לשתף, ושיכול לפקוח עין על הבחורה? תנסה לתפוס אותה לשיחה רצינית ורגועה, ולשים לזה סוף. בהצלחה, HERA.

חן שלום, נקלעת לסיטואציה מאוד בעייתית שלא באשמתך. לדעתי אתה צריך לנתק את הקשר איתה מה שיותר מהר, לא לפני שתשב איתה ותסביר לה בתקיפות שאתה לא יכול לקחת את המצב שלה על האחריות שלך. אתה צריך להיות מאוד אסרטיבי ותקיף ולא לשהות לשום תחנונים. המצב שלה לא התחיל בגללך ולא יסתיים באשמתך, אבל אם לא תנתק את הקשר אתה עלול להיגרר לתוכו ולהפוך לחלק בלתי נפרד ממנו. יעל נ.ב. - כל מה שכתבתי כאן משקף את דעתי האישית בלבד.

הייתי כבר בסרט הזה

אור, איך יצאת מזה?

תודה לכולכם! עזרתם לי.

ואם תרצה טוריה או מעדר אז......

חרדה מאירועי טראומה מביאה לשינויים גנטיים - כך עולה ממחקר ישראלי חדש; בניסוי על עכברים הביא הלחץ לשינוי בחלבונים המיוצרים על ידי הגנים, ולהגברת הפעילות החשמלית במוח; המחקר עשוי לסייע לפיתוח תרופות הרגעה חדשות עוד בכתבה: המטופלים בתרופות יצאו נשכרים אירוע טראומתי עלול לגרום לתופעות ארוכות טווח של רגישות יתר ועצבנות. כך עולה ממחקר ישראלי בהנחיית פרופ' חרמונה שורק מהמכון למדעי החיים באוניברסיטה העברית. ממצאי המחקר, המשותף למדענים מהאוניברסיטה העברית בירושלים ומאוניברסיטת בן גוריון, פורסמו היום בכתב העת American Weekly Science. במחקר נמצאו הוכחות לכך שלחץ ומתח גורמים לשינויים של בתוצרי הגנים המובילים לשינויים בחלבונים המיוצרים בתא. עם זאת, לא ברור כיצד אירועים טראומתיים מתורגמים לשינויים עצביים המתמשכים גם זמן רב לאחר הטראומה. חלקו הפעיל של המוח מורכב מרשת תאי עצב הקרויים נוירונים. תאי העצב חוברים האחד לשני על ידי הסתעפויות. לחץ ומתח גורמים לשינויים בתוצרי גנים ואלו גורמים לשינויים בחלבונים הנוצרים בתא. תוצר הגן ACHE, שנבדק במחקר, מסייע בבקרת האותות המועברים מתא עצב אחד לשני. בעקבות הטראומה נמצא כי תוצר הגן משתנה. המטופלים בתרופות יצאו נשכרים החוקרים ביקשו לבדוק האם התוצר החדש מאפשר העברת אותות בנקודת המפגש בין תאי העצב. לשם כך, מדדו חוקרים בראשותו של ד"ר אלון פרידמן מאוניברסיטת בן גוריון את הפעילות החשמלית במוחם של עכברים מספר שבועות לאחר שאלה נחשפו למצבי לחץ. נמצא כי הפעילות החשמלית במוחם בתגובה לחשיפה לתרופות היתה מוגברת בהשוואה לעכברים שלא נחשפו למצבי לחץ. פרופ' שורק סיפרה: "המחקר שלנו הראה כי לחץ גורם לסדרה של אירועים הכוללים שינויים בתוצרי גנים, ובעקבות כך נוצר שינוי בחלבון חשוב, הגורם לרגישות יתר חשמלית במוח". חולים המטופלים בתרופות המשפיעות על מערכת העצבים עשויים לצאת נשכרים מתוצאות המחקר, שגילה גם כי לחץ ומתח עשויים להוביל לתופעות של רגישות יתר לתרופות. לדברי החוקרים, המחקר יוביל לפיתוח תרופות חדשות שיקחו בחשבון את השינויים הנוצרים בתוצרי הגנים בעקבות הלחץ והמתח. יום שישי, 18 בינואר 2002, 14:49

תודה אור, כתבה מענינת...

הרפואה האלטרנטיבית הגיעה למסקנה הזאת כבר מזמן. שיטת הטיפול של ד"ר באך מראשית המאה מדברת על נזק לטווח הארוך כשאדם עובר טראומה כלשהי.

עוד מעט יגיע למסקנה שאנשים הם עכברים... זה נשמע כמו מחקר שמטרתו להביא עוד כסף לחברות התרופות.

.

מירי שלום. קודם כל גם אם את לא מרוצה מאיך שאת ניראת. זה עדיין לא פיתרון להרוג את עצמך. התאבדות לא פותרת בעיות. התאבדות היא אנוכית וטיפשית. ומה שאת עושה את הורגת את עצמך את בעצם מתאבדת אבל לאט. לכל בעיה יש פתרון כזה או אחר לפעמים קל ולפעמים קשה ואולי אפילו קשה מאוד. לפעמים לפתור בעיות זה לא מהיום למחר זה תהליך ארוך שיכול גם לקחת שנים אבל עדיין זה פתרון. אין תרופות קסם. לא כדורים ולא אבקות. אם את רוצה לעבור שינוי את צריכה להתיעץ. אם זה עניין של דימוי את יכולה להתיעץ אם פסיכולוגית. אם זה לבוש אז יש אנשים שמבינים באופנה. ואם זה משקל יש קבוצות תמיכה. שזה עדיף על דיאטנית כך מספרים פה. יש הרבה דברים לעשות. חוץ מלהרוג את עצמך. אם את רוצה להשתנות אז תעשי מעשים אמיתיים לא טיפשיים. תתענייני ותבדקי מה לא בסדר אצלך מה לא אוהבים אצלך. ואז לפי זה תבחרי מתוך מגוון רחב של אפשרויות. אני חושב שמה שיונת המליצה לך בתור התחלה זה דבר מעולה. תתחילי אם זה ותיראי לאן זה יוביל. אל תהרסי לעצמך את החיים. הסיבה שלך בכלל לא מתקרבת ואפילו לא ברשימה של מספיקה לזה. בברכה והצלחה איתן

היי איתן, היא אומרת שהיא מקיאה אחרי כל ארוחה כי יש לה סחרחורת ובחילה. היא עצמה הציעה כי תלך לרופא המשפחה. יכול להיות שהמניע הוא פסיכולוגי אבל גם יכול להיות ביולוגי. לחשוב על זה???? עדי

עדי שלום אני דווקא שמח שאת כאן. את יכולה אולי להמליץ לה על קבוצת תמיכה. יתכן והבעיה ביולוגית???? את שואלת. אני לא חושב אם קראת את כל ההתכתבות למטה אולי היית מבינה משהו אחר. במיוחד תיקראי את הסוף. כי אולי אם קראת רק את ההתחלה הבנת לא נכון את כל העניין תיקראי מה היא כתבה ליונת בסוף. ואז אולי אני אוכל לשאול אותך:))) לחשוב על זה????:))) בברכה איתן

שלןם בהשך לתשובתך אשמח אם תוכל בכמה מיליםלפרט על מטרות התרופות האלוclonex/ trazodil/teril/ . בתודה מראש סאמא

סאמא שלום תרופות אילו ניתנות במגוון סבות אנא התייחסי לשאלה מי קיבל ואוכל לענות בפרוט רב יורת בברכה עמי

אמי בת 76 מזה כ-10 שנים היא משוכנעת שמדברים עליה ברחוב. שמישהו מהעבר הרחוק שהיתה נערה משמיץ אותה ומספר עליה עלילות למרות שאין למעשה מה לספר. אמי היא יתומת שואה כל משפחתה נשחטה והיא היחידה ששרדה. סבלה שנים של השפלה ומצוקה על ידי בני משפחתה שאצלם גרה. הסיפור אינו נותן לה מנוחה . היא בטוחה שכולנו קשרנו קשר ולא מגלים לה מה אנחנו יודעים. היא פנתה אפילו למשטרה. ולבלש פרטי אבל הם כמובן טענו שהם לא יכולים לעזור לה. היא אינה מאמינה להו שאין שחר לדברים. אינה מוכנה לפנות לייעוץ. כעת מוכנה ללכת לפנות לייעוץ של פסיכולוג אך רופא המשפחוה שלנ מקופ"ח כללית טוען שאין טפול פסיכולוגי בסל הבריאות . או בכללית מושלם. האם ידועים לכם מקרים כאלה? האם זה עניין של גיל או בעיה נפשית? לאן אפשר לפנות לקבל עזרה שאינה כרוכה בהוצאות גדולות? מודה מראש רונית

יש זמנים שהיא לא מתנהגת ככה, או פעילויות שהיא אוהבת לעשות ? אולי חסר לה מה לעשות ולכן היא מחפש בעיות. תנסו לתת לה איזה עיסוק (סתם לדוגמא: גידול צמחים, או אולי אפילו כלב או חתול שתטפל בו) מה את אומרת? עזרי.

שלום רונית, אימך סובלת וכך כל בני המשפחה. היא יכולה לקבל טיפול חינם במרפאה לבריאות הנפש באיזור מגוריה. שם תקבל יעוץ פסיכולוגי ופסיכיאטרי במידת הצורך. נטע

לרונית שלום. כל העצות שקיבלת כאן טובות בעיני, אבל את גם כותבת לגבי היותה ניצולת שואה ורדופת הזוועות מאז. יש אירגון המתמחה בטיפול בניצולים וגם בדור השני. קוראים לא עמך ויש לו סניפים שונים ברחבי הארץ. הטיפול שם יחסית זול ועובדים שם אנשי מקצוע מאוד טובים. התקשרי לעמך ר"ג שזהו הסניף הראשי והתייעצי עימם מה לעשות. שם גם היא תוכל לפגוש אנשים עם מכנה משותף. ניתן להבין את מצוקתה. בברכה. רוית.

איך מתבצעת הפנייה לתחנה לבריאות הנפש? האם לא צריך הפניה של רופא? האם הם מטופלים גם בקשישים?

רונית, שלחתי לך מייל.

שלום רב, התופעה של "סגירת מעגל" (unfinished business) ידועה אצל רבים וטובים, ודווקא תחת התדמית החיובית, דהיינו כתכונה המזוהה עם התמדה, נחרצות, אסרטיביות, וכו'. אבל, כשהיא מופיעה אצל קשישים, היא נחשבת פעמים רבות כמשהו טורדני במיוחד. אז בואו וניקח פרופורציות: נכון שיש סניליות בעולם, ונכון קיימת הנטיה בגיל הזה להתעסקות בקטנות, ומכאן ההקבלה במקורות היהודיים בין גיל הינקות לגיל הזיקנה. אבל, וכאן צריך לשים את האוזן והעיין המקצועית: יש בגיל הזה צורך עז לתשומת לב, וגם לתחושת הערך והטוהר שהוא רוצה להיות משוייך איתו. יעוץ פסיכולוגי הוא דבר שגרתי לדור המבוגר. אם תרצו הפנייה, כתבו למייל האיש, עם ציון מיקומכם בארץ. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

אני מודה לכל המשיבים. רונית

היי לכולם, אני צריכה להתחיל ללכת לטיפול בהפרעת האכילה שלי, ההורים לוחצים נורא והחברים, שלא נדבר על החבר למרות שאני חושבת שאני יכולה להסתדר לבד. רציתי לקבל קצת שמות של מקומות ופרטים, שמעתי על תל השומר מחלקה למבוגרים ש הם טובים אבל אני לא יודעת על סוגי הטיפול שם, ועוד מרכז בשם נופית ושחף אשמח אם תוכלו קצת לתת לי רקע.... האם יש אשפוז יום בתל השומר? או טיפול אחר.. תודה, מירי

מירי - לגבי תל השומר אני לא יכולה לענות לך אבל אני מטופלת בשחף וזה מקום מאוד מקצועי עם המון ידע וניסיון של המטפלים לכל הגילאים מנהלת המקום היא שהקימה גם את נופית וגם את שחף בעלת תואר ד",ר לתזונה והפרעות אכילה . ממליצה לך לנסות ולהיתעניין הטלפון הוא 089357035 או 089351244 .

היי מירי, בתל השומר יש אכן מחלקה מצויינת... לגבי אישפוז יום - למה שלא תרימי אליהם טלפון ותבררי? אין לי את המספר, אבל אפשר להתקשר לכל מספר בתל-השומר ולבקש... בהצלחה, HERA.

מירי שלום, קראתי את השאלה שלך ואת כל התגובות שכתבו לך ובתור אחת שסובלת מהפרעות אכילה בעצמי אני רוצה להגיד לך כמה דברים. מכל מה שכתבת כאן אני חושבת שאכן יש לך הפרעות אכילה, מי שאוכל ואחר-כך מקיא את מה שאכל ולא משנה למה ומי שרוצה לרזות עוד ועוד כמו שכתבת, כל הסימנים מראים שיש לו הפרעת אכילה. העניין הוא שאת חושבת שזה משהו כזה קטן, שתוכלי להסתדר איתו לבד, שזה רק עניין של הרגל. אז תאמיני לי, מנסיון שלי (אני גדולה ממך בעשר שנים בערך ומשכתי את הפרעת האכילה הזאת הרבה זמן עד שהתחלתי לטפל בה), זה לא עובר לבד, את לא תצליחי להתמודד עם זה לבד, זה לא רק עניין של הרגל, אלא משהו הרבה יותר גדול, יש לזה השלכות על כל החיים שלך, על הבטחון העצמי שלך, על דרך ההתנהלות שלך בחיים אפילו על בחירת מקצוע. אל תגידי לכולנו כאן שאת חושבת שאין לך שום בעיה, אני בטוחה שאם תקחי לעצמך רגע אחד ותהיי רק עם עצמך, תבדקי בתוכו פנימה באמת, את תודי בינך לבין עצמך שאכן יש לך בעיה, וזה לא סתם שכל מי שמכיר אותך מעיר לך. אני רוצה להגיד לך משהו על טיפול, אצל פסיכולוג או במרפאה להפרעות אכילה כמו שהתעניינת כאן - זה משהו שכל-כך מפחדים ממנו בהתחלה אבל אחר-כך אומרים, איזה מפגרת הייתי שלא הלכתי לזה קודם. למה לך למשוך את הבעיות האלה עוד שנים עד שתתעוררי יום אחד ותגלי שאת שונאת את החיים שלך ושונאת את עצמך ושאולי יכולת לפתור את מקור הבעיה כשעוד היית הרבה יותר צעירה ופתוחה לשינויים. תאמיני לי, שטיפול זה דבר שכל אחד צריך, גם אם יש לו הפרעת אכילה וגם אם לא, כי טיפול זה משהו שמשנה לך את כל ההסתכלות על עצמך ועל החיים ונותן לך תקווה לחיים טובים יותר בכל התחומים. אני מקווה שהמכתב הזה שלי שינה אצלך משהו בגישה, ואם לא, זה משהו שיבוא עם הזמן. רק רוצה לחסוך לך ממבט של שנים מעלייך, את כל הרע שבא בעקבות זה. ותאמיני לי שאם אני לא הייתי בסופו של דבר הולכת לטיפול, גם אני לא הייתי כאן. שיהיה לך רק טוב בכל מה שתבחרי. יעל

ושוב מתחילים לספור מתים, להעריך את מצבם של הפצועים... חבר'ה - עם כל הכבוד לסיינטולוגיה, יש דברים קצת יותר חשובים בחיים.

גם עם כל הכבוד לפסיכיאטריה, יש דברים יותר חשובים (יותר חשודים?) בחיים. ושמעתי שסיינטולוגים נמצאים לעתים קרובות בזירת הפיגוע ומגישים עזרה לפצועים ולמחלציהם, ממש כמו שעשו במאותיהם בזמן האסון במרכז הסחר העולמי. הם כנראה פשוט יודעים להיות איפה שצריך ומתי שצריך. הידעת?

גיל... זה לא העניין!!!! תקרא את ההודעות למטה בעמ' הזה - לאנשים נמאס לקרוא פה על סיינטולוגיה!!!! נכון, הכל מתגמד לעומת פיגועי רצח שכאלה... אבל מי שמטפל לאורך זמן בנפגעי הטראומה הם הפסיכולוגים והפסיכיאטרים. רק סיינטולוגים נמצאים בשטח? ראבאק - עוד מעט יכתבו לי שאלוהים סיינטולוג, או שהסיינטולוגים הם אלוהים... תאמין לי, שכל מי שנמצא בזירה של ארוע רצחני ייתן יד...

אני פוחדת. הילדים שלי בתל אביב עכשיו במקומות הומי אדם, וזה מפחיד..... אי אפשר כבר להנות מבלי לחשוש. אני משתדלת לא לדאוג, להרפות ולחשוב חיובי, אך לא קל לי. בפרט כשזה מדובר בילדים שלי שהם בוגרים ועצמאיים, אך בכל זאת.... עד שיחזרו לא אעצום עין.

נטע, העלית פה דילמה... מצד אחד כאמא, החששות שלך כל-כך אמיתיים ונכונים, ומצד שני כאזרחית מדינת ישראל מה אפשר לעשות? וזה לא משנה מה הגיל של הילדים שלך במקרה הזה... הפחד הזה קולקטיבי לכל האנשים בכל הגילאים. אני מקווה שהילדים שלך יחזרו הביתה במהרה... כדי שתוכלי לישון קצת :-)

ויש ילדה בת 12, שצריכה להתמודד עם מראות כאלה.... עדי

חשבתי על זה... בסה"כ זה אירוע משפחתי... האובדן כל-כך גדול בשביל משפחה אחת...

המחשב שלי מתנגד לי ואני לא יכולה לשלוח לך מייל . מחר או בשבת יבואו לראות מה קרה גם יש לי בעיה להכנס כאן לפורום . ברגע שיהיה בסדר אשלח לך מייל עם הפרטים שלה . חזרתי משחף קצת יותר מעודדת אבל עדיין מאוד מאוכזבת מעצמי .מחר אני שוב הולכת לשם לשעתיים . אז עד שהמחשב יהיה בסדר להתראות ושבת שלום .

כן, גם לי היו היום בעיות עם המחשב אחה"צ... יש לי סבלנות (מה עוד נשאר לי חוץ מזה?)... אז כשהכל יהיה בסדר עם המחשב שלך, אשמח לקבל את הפרטים. תודה ולילה טוב...

?????????????????

are you talking to me??? :-)

hi how r u? i havn`t been here for a long time

שלום ידידה שלי מטופלת במרפאת בריאות הנפש של משרד הבריאות<הטיפול התרופתי שלה הוא clonex 2 mg trazodil 100 mg recital10 mg teril 400 mg .היא מתלוננת על קשיים בשינה <כמות גדןלה של מלחים בדם<אינני מצפה ממך לתת חוות דעת מבלי להכיר את ידידתי.אך אשמח לשמוע את דעתך על הרכב תרופתי זה והאם לדעתךכמי שחולה בדיכאוןיש מקוםלבדוק טיפול תרופתי שונה. עליי לצייו שהרופא המטפל שלה מחלף בתדירות גבוהה והיא קצת חסרת אונים . בתודה מראש sama

סאמא שלום הטפול אפשרי הוא לא בסטייל שלי אבל אם את בספק שתפנה לחות דעת נוספת או תבקש לשמוע את חוות דעת מנהל המפראה או רופא נוסף שם בהצלחה עמי

שלום, ממה נובעת קלפטומניה? מתי מגדירים אדם ככזה? מה הטיפול? איך המשפחה והסביבה יכולה להתמודד? תודה

אסף שלום, קלפטומניה היא הפרעה של שליטה בדחפים - האדם לא יכול להנגד לדחף לגנוב. מה שמאפיין קלפטומנים הוא, שלא בהכרח יש להם מה לעשות עם הדברים שהם גונבים. כמו-כן, לרוב הגניבה לא מתוכננת מראש... פתאום מתעורר הדחף לקחת והם לוקחים. מצד שני, מכיוון שאין פגיעה בכושר השיפוט, הקלפטומן מודע לכך שעשה משהו לא מוסרי ו/או חוקי, דבר שמפריע לו. ניתן לפנות לפסיכולוג, שבמידת הצורך יפנה לפסיכיאטר (יש כאלה שיגידו להיפך, זה פחות משנה). המשפחה והסביבה צריכה לתמוך בקלפטומן, משום שלו עצמו אין שליטה. ניתן לפנות לטיפול משפחתי במקביל לטיפול פרטני, כדי להתמודד טוב יותר עם כל ההשלכות. בהצלחה, HERA.

שלום רב, בדרך כלל מדובר באישיות שמחפשת ריגושים, עקב חסך, קונפליקטים, או אי יכולת להנות מארועים "רגילים". או לחילופין, מדובר באישיות סוציו-פטית (ערכי החברה ממנה והלאה). אם האדם שבו מדובר "מלקט" חפצים בחנות, במשרד/מקום עבודה, במכוניות חונות, וכו' - מדובר בכזה שלוקה בבעייה. הטיפול משלב גישות דינמיות, קוגניטיביות, והתנהגותניות. כדאי למשפחה ולסביבה להתייחס לעניין כאל חולי, ולדרוש הפנייה לטיפול, או, במקרה סרוב - להגיש תלונה למשטרה, להרתעה ולהמעת קול מוחה ברור. מומלץ להגיע לטיפול פסיכולוגי בהקדם. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

אני התחלתי לקחת פרוזק. הפסיכיאטר העלה לי את המינון ל- 2 כדורים ליום. שאלתי היא: האם אני יכולה לקחת את שני הכדורים בבת אחת???

שלום בדרך כלל כן למה לא תשאלי את הרופא המטפל בך ? הוא המוסמך בברכה עמי

לפני כשנה הגיע למקום עבודתי בחור חדש. הוא לא הפסיק ללטוש בי מבטים והמתח המיני ביננו היה חזק מאוד. עם הזמן התפתח קשר של ידידות לכאורה אך אני ידעתי שהוא רוצה יותר... שנינו נשואים . בהתחלה חשבתי שאני מדמיינת והוא סתם נחמד אך כל מיני בחורות בעבודה זרקו לי שהוא דלוק עליי, כשהרגשתי שאני מתחילה לאבד שליטה (זה הגיע למצב כשהייתי שוכבת עם בעלי הייתי חושבת עליו, בקיצור הרגשתי כבחורה מאוהבת, לא יכולתי לדבר איתו או לעמוד לידו הוא הרגיש שאני מתרגשת וגם הוא כנ"ל) החלטתי שאני תופסת מרחק שלום שלום ולא יותר, נראה לי שהוא נפגע מאוד, הוא בקושי מדבר וגם מנסה לפגוע בי בכל מיני עקיצות שונות שהוא זורק בעקיפין אני רוצה שנחזור להיות ידידים כבעבר מה לעשות ?אני לא רוצה לבגוד בבעלי אך מאוד רוצה שהוא ידבר איתי רגיל

שלום עלעל אינני יודעת מה גילך, את נשמעת בחורה צעירה. מתח מיני בין גבר ואשה, הוא דבר שנעים לחוות אותו, בכל גיל, התחושה הראשונית היא שנוסף מין "תבלין" חדש לחיים....ואין בכך כל רע. אבל צריך להשתדל להיות בשליטה ולדעת -שיש סכנה כי התבלין הזה עלול בבוא הזמן להפוך ל "מנה העיקרית". אני מבינה שאת אכן הצלחת להיות בשליטה אך אותו בחור, טיפס לכיתה גבוהה יותר ממך, ובהחלט התאכזב כשלא טיפסת איתו קדימה. נכון עשית שעברת לשיטה של "שלום שלום", אבל מן הראוי הוא שתאזרי אומץ, ותסבירי בעדינות נשית אופיינית לאותו בחור, כי את חושבת שהוא נחמד מאוד, והיית שמחה שהידידות ביניכם תהיה "בין משרדית". אני בטוחה כי כך תפחיתי את תחושת העוינות העקיפה הנושבת ממנו בצורת הערות עוקצניות וכו', ואולי גם תרויחי ידיד במקום העבודה. בכל מקרה, זכרי כי המינימום הוא שתרגישי אחלה עם עצמך , שכן יזמת שיחה כזו מתוך חוזק נשי, ונראה לי שאם הבחור הזה הוא גבר שמבין עניין- הוא יעריך אותך יותר. נראה לי שכך אני הייתי "מרגיש" אם הייתי גבר.....(אבל אני אשה). כל טוב מיכל + 40

עלעל, הכל תלוי באיך את חושבת שתתמודדי עם ידידות שכזו... לא פשוט לשלוט במתח מיני, ועובדה שזה כבר התחיל לחלחל ליחסים שלך ושל בעלך. תהיי כנה עם עצמך - את מאמינה שתוכלי לעשות הפרדה בין ידידות לבין כל היתר? אולי את מנסה ליצור ידידות ביניכם בשביל להימנע מהעקיצות שלו? משהו בסגנון if you can't beat them join them...? מכיוון ששניכם עובדים באותו מקום, כדאי למצוא פשרה כלשהי, אבל לא במחיר של פגיעה בך או בנישואים שלך.

הרה אינך מכירה אותי נאי קוראה את תגובותיך, נהנית מנוכחותך. שמחה שחזרת לפורום אחרי העדרות קלה. ברכתי מיכל+40

לעלעל! אני שואלת את עצמי אם הבחור הזה אכן כל-כך שווה שתשקיעי בו מאמצים. הקטע של העקיצות בהחלט לא מוצא חן בעיני, אלא אם כן גם את עוקצת אותו - אולי מבלי להיות מודעת לכך... אבל בהנחה שלא, אז התגובה שלו מאוד לא בוגרת: את מגיבה בבגרות ובהגינות, מנסה לשמור על שלמות המשפחה שלך, מבהירה לו את זה בצורה ברורה, והוא - מה? משחק פה ב"ברוגז" ו"שברו את הכלים"! ומה עם חיי הנישואין שלו? הוא לא מעוניין לשמור עליהם? בכל מקרה, מכיוון שאתם עדיין עובדים ביחד, קצת קשה להתעלם אחד מקיומו של השני. אז מה אני מציעה? - שתתפסי אותו לשיחה, תסבירי לו שלא היתה לך שום כוונה לפגוע בו, אבל לטובת כל הצדדים - עדיף שתישארו ידידים בלבד. ומי שלא מאמין בידידות אפלטונית, אז אני יכולה לומר מניסיון אישי - יש ויש חיה כזאת!!!!!! בהצלחה! נזבורה

ד"ר אורן שלום לפני שנה וחצי הכרתי את החבר שלי באוסטרליה ומאז אנחנו יחד, אני בת 25וחצי והואבן23וחצי , הכל היה טוב והסיבה שהתאהבתי בו היתה טוב ליבו , אני חייבת לציין שהוא לא יפה, לפחות לא כמוני, הכל היה טוב היו לנו מריבות כמו לכל זוג , בשבוע התהפך עליי עולמי , בגלל מריבה טיפשית שהתחילה ממני הוא החליט שהוא לא רוצה יותר את הקשר הזה, וקשה לי לקבל את זה שאהובי שהיה כמו בעלי אומר לי דבר כזה, והוא פעם ראשונה היה עקשן על זה. הוא נתן לי לבכות ולרדת מאוד נמוך, וזה לא הזיז לו, קשה לי לקבל את העובדה שהוא התהפך עליי פתאום בצורה כזו, ואז אחרי כמה ימים של כאב ושכנועים לתת עוד סיכוי לקשר הוא החליט לבד שהוא נוסע ליפן לזמן לא מוגדר ושזה ניגמר. איך הוא יכול להיות כל כך רע פתאום לכל דבר יש דרך וגם להיפרד יש דרך אבל למה בדרך הזו? אני לא רוצה לומר עליו שהוא אדם רע כי זה לא היה אפילו קרוב לזה עד עכשיו שהוא התנהג אליי בצורה כזו אכזרית , עוד כמה ימים הוא נוסע ואני לא מקבלת את זה , הכל קרה כל כך מהר, בשבוע אחד. הייתי צריכה לשכנע אותו כדי לבוא להיפרד ממנו מרוב יאוש, אני לא יודעת מה לעשות? ואיך אהובי שכל כך אהב ,ועשה כל מה שרציתי התהפך עליי בצורה כזו קיצונית. ההתנהגות שלו פשוט לא אנושית בבקשה תעזור לי מה עליי לעשות הוא נוסע עוד 3ימים, מה אני יעשה.

למאוכזבת שלום, אקוה שד"ר אורן יענה בקרוב, בינתיים רק אשלח לך השתתפות בצערך. גם אני חויתי (אמנם זה היה מזמן) משהו דומה וזכור לי שזה היה נורא. נורא נורא קשה לקבל כזאת סטירה מצלצת ופוגעת ממישהו קרוב ששמת בו מבטחך. האם יכול להיות שהוא נורא נורא נפגע ממשהו והכאב שהוא מכאיב לך רק מראה את גודל הפגיעה שאת פגעת בו ? תנסי לשאול אותו על כך . אל תשכחי שאמנם עכשיו הכאב טרי וקשה לך לראות את התמונה הגדולה, לראות קדימה, אבל את עדיין צעירה, ויהיו לך עוד המון הזדמנויות לפגוש בחורים. אם הוא החליט שאת לא בשבילו, אז עדיף לך שהוא עוזב. אינך רוצה אחד כזה שלא מוכן להיות תמיד תמיד לצידך בטוב וברע. התעודדי ! מחר יבוא יום חדש ! בהצלחה לך ביי

שלומי שלום אני בדיוק בדרכי לסגור את המשרד, ואני ישיב לך בהרחבה על תשובתך, בחל אופן תודה רבה על הבנתך, ועל עידודוך, תודה תודה

שלומי שלום כתבתי לד"ר אורן תגובה והייתי שמחה אם תקרא אותה ותיתייחס היא כתובה בעמוד 567 תודה

שלומי שלום כתבתי לד"ר אורן תגובה והייתי שמחה אם תקרא אותה ותיתייחס היא כתובה בעמוד 567 תודה

שלום לך אכן פרק של שנה וחצי קשה למחוק בין יום. תחושתי היא שאם חבר מחליט לפרק חברות בגלל ריב טפשי, ואינו מראה נכונות להתגבר ולהמשיך את הקשר למרות הריב, אלא נוהג כפי שנקרא "שוברים כלים ולא משחקים"---- איננו מבוגר מספיק. חבר כזה, שמפרק קשר, כך פתאום, עלול יהיה בעתיד (נגיד שאתם זוג נשוי) - לרצות ולברוח ,בלי להתמודד, כי התינוק הקטן שלכם בוכה בלילה.... וזו רק דוגמא, יקירתי. לכן- אני חושבת- שלא שווה להשקיע זמן ורגש במי שמרים ידיים,ופורש מהמערכה הזוגית כל כך מהר ומיידי, את יודעת למה???. כי החיים מורכבים מהמון המון מבוכים,,שגורמים לויכוחים- לריבים- לאי הסכמות ולא ייתכן שבן או בת הזוג ייעלמו כשמשהו לא מסתדר בפאזל שלהם. אני עצמי יודעת מנסיון, שאולי עדיף לוותר על קשר שמתגלה בעייתי בגיל צעיר, גם אם באותו רגע נראה שהעולם מתהפך לך מצער, וזאת למען קשר עתידי הולם יותר, בו לא שוברים כלים כל כך מהר ונעלמים לאוסטרליה ,לארץ הקנגורו, עם המטוס הראשון. זה חומר למחשבה... איספי את עצמך, התגברי, וגם אם ייקח זמן ואת מרגישה על הקרשים כרגע, זכרי שאת שווה הרבה יותר. כל טוב מיכל+40

מאוכזבת שלום אני מבין שהכאב נובע גם מעצם הפרידה אבל גם מההפתעה הלא נעימה לגלות משהו שלא ידעת קודם לכן. אכן ישנם מצבים בזוגיות שפתאום מתגלה משהו שלא ידעת קודם על בן הזוג, ולפעמים, על עצמך. החלק של התגובה הפתאומית של החבר שלך הוא בוודאי עלום כל עוד הוא לא ישתף אותך בתהליך. האם הוא חשב על זה קודם אבל רק כעת אמר? האם מה שקרה בינכם בריב האחרון היה משהו שנגע בנקודה רגישה במיוחד? שווה לנסות ולברר איתו את הדברים הללו גם אם הוא איתן בדעתו לעזוב וליסוע. עם זאת, שאלה יותר משמעותית בעיני היא האם את יכולה להבין בעצמך מה התרחש והאם היו דברים שבדיעבד את יכולה פתאום להבין עליו, על עצמך או על הקשר בינכם. קשה להאמין שביום בהיר אחד הכל התרסק ללא כל סימן קודם. לדעתי כדאי לנצל את המשבר הנוכחי, כואב ככל שיהיה, כדי לחשוב בצורה מעמיקה על העתיד ודפוסי הקשר שהיית רוצה ליצור (איתו או עם אחרים). יתכן שזה מזל גרוע, שהכרת אדם הפכפך ולא זיהית זאת קודם. במידה וזה המצב טוב שהקשר נגמר כעת. אבל ברוב המקרים מדובר באינטראקציה בין שני אנשים וחשוב להבין איך מערכת היחסים התפתחה וכיצד הגיעה לסיום הבלתי צפוי. זה בהחלט זמן למחשבות ושיחות, שלך עם עצמך, אולי איתו, ועם אנשים קרובים לך. כשהעצבים חשופים יוצאים גם הרבה דברים אמיתיים ומשמעותיים. במידה והדברים מסתבכים עבורך יתכן שתרצי לפנות גם לייעוץ מקצועי. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן שלום תודה לך על תשובתך, אך חלו כמה שינויים בשבת שהייתי רוצה לספר לך עליהם, ואז אולי תוכל לייעץ לי בצורה יותר מעמיקה, ביום שישי הייתי אמורה לנסוע אליו כדי להיפרד ממנו, אך ביום חמישי קרה משהו לא צפוי, בערב התקשרתי אליו ובכיתי ואמרתי לו שאני כל כך אוהבת אותו ושרציתי לומר לו זאת בפעם האחרונה , הוא היה אדיש ואמר לי בסדר, יותר מאוחר דיברתי עם ידיד בטלפון ופתאום אני רואה על הצג ממתינה של החבר שלי , החלטתי מכעס לא לענות ולחזור אליו אחר כך, מכשסיימתי לדבר חזרתי אליו ואז הוא אמר לי בנימה נעימה שהוא התקשר לומר לי לילה טוב, היה לי מאוד מוזר לשמוע זאת , אחרי כל הכעס שלו וכל האי רגישות שהוא הפגין בשבועיים האחרונים , פשוט לא להאמין, טוב, החזרתי לו לילה טוב, וניתקתי. לאחר שתי דקות בידיוק הוא מתקשר אליי שוב ואומר לי שבפעם השניה הוא רוצה לומר לי לילה טוב, איחלתי לו בצורה של "מתוקי" לילה טוב בחזרה ואז הוא שאל אותי מתי אני מגיעה מחר וזאת אחרי שהוא לא רצה בכלל שאני יבוא זו היתה הצעה שלי, ואמרתי לו שאני יתארגן ויבוא מחר , עד פה בסדר , יותר מאוחר הלכתי עם ידיד טוב שלי לקנות סיגריות ודיברנו קצת כמובן על מה שקרה לי ופתאום בפעם השלישית ברציפות הוא מתקשר אליי , מרוב שנלחצתי הידיד שלי ענה לפאלפון ואז החבר שלי ניתק , רציתי כל כך לחזור אליו אך הידיד שלי עמד על כך שאני יחזיק את עצמי ולא התקשר אליו, הוא אמר "תני לו פעם אחת להתבשל" ולא רציתי אבל הוא פשוט שכנע אותי שכך צריך להיות ושגם כחה מחר אני אצלו, אז די להיות כל כך "מסורה" , וכך היה נכנסתי הביתה ולא התקשרתי בחזרה למרות שהיה לי מאוד קשה, בבוקר כשקמתי ראיתי שיחה שלא נענתה ממנו בשעה 1לפנות בוקר והייתי יותר בהלם, התארגנתי ונסעתי אליו, כשהיגעתי הוא היה עדיין ישן ובאתי אליו נתתי לו נשיקה ואמרתי לו בוקר טוב מתוק, ואז הוא לקח לי את היד ובא לחבק אותי חזק ואז הוא אמר לי "מה התחלת ללעוג לי" אמרתי לו שממש לא ואז הוא אמר" מי זה שענה לי לטלפון אתמול?" ואני אמרתי לו שאני לא יודעת על מה הוא מדבר ושיכול להיות שזה הידיד שלי ענה לו כשירדתי לקנות סיגריות ושהוא לא הודיע לי שהיה טלפון, ואז הוא חיבק אותי ואמר לי" אני יודע שאת כועסת עליי אבל בבקשה אל תשנאי אותי" ואז אמרתי לו אני לא. מפה לשם התחיל לחבק אותי ולנשק אותי ולא הבנתי מה קרה לו פתאום ולא יכולתי לזרום איתו , ולכן קמתי ואמרתי לו שאני רוצה להראות לו מה קניתי לו, סתם איזה סוודר ושטיות ואז הוא אמר לי תודה והמשיך לחבק אותי עד שקמתי ואילצתי אותו לקום , הוא הכין לנו לשתות ואז התחיל לדבר איתי על הכל בצורה כל כך ברורה שלא מתאימה לו לתקופה הזאת, והלבין את הכל, ובנוסף אמר לי שהוא רוצה לומר לי עד כמה הוא אוהב אותי ושמעולם הוא לא אהב , לא בצורה כזו, ובקיצור מאותו רגע היתה לנו שבת נפלאה מכל המובנים הוא לא הפסיק לחבק ולנשק אותי ,ובל נשכח שהעובדה שהוא טס קיימת. בכל אופן, שעתיים לפני צאת השבת הוא היה מקליט ואני יושבת במיטה ולא יודעת איך הגענו לזה, לא זוכרת מה אמרתי לו ואז הוא אמר לי "שלא תחשבי שום דבר לא השתנה" וזה כל כך פגע בי שלא יכולתי לא להגיב ואז אמרתי לו שלא היגיע לו שאני באתי לכאן בכלל ושאני לא יכולה להיות פה יותר, ואז הוא הסתכל עליי וכל כך כעס ואמר "עכשיו את מחוקה אצלי" ביקשתי סליחה ואמרתי שלא התכוותי לפגוע בו פשוט הוא פגע בי ועם כל ההבנה שיש בי יש בי גם כעסים, וזה יצא לי מתוך רגע של כעס, הוא לא רצה לשמוע והחלטתי להיות חזקה ושאין צדק להתנהגות שלו , לא רק לו מותר לכעוס, לא רק הוא בן-אדם אלה גם אני ובפעם הראשונה חיכיתי שיצא שבת עישנתי סיגריה ופשוט הלכתי הוא היה שבור , הייתה צריך לראות אותו , גם אני הייתי פגועה , בכל אופן נסעתי הביתה ,עצובה ומאוכזבת שוב ואחרי שהיגעתי הביתה התחלתי לבכות בלי סוף הרגשתי אהבה עזה שרצה לי בפנים ושאני לא יכולה לשלוט בה. התקשרתי אליו והיו איתו כמה חברים אבל אמרתי לו כמה אני אוהבת אותו , והוא אמר לי שהוא יחזור אליי בעוד חצי שעה וכך היה , והסברתי לו שלא התכוותי לפגוע בו, ואז הוא אמר שחבל שאחרי שבת כל כך יפה הרסתי את זה כשאמרתי לו כביכול שלא הייתי צריכה לבוא, הוא הבין שבאתי בכוח ובלי חשק ונפגע מאוד ואז הוא הוסיף ואמר שאני לא יודעת כלום ושהוא לא אוכל ולא שותה ולא מסדר את התיק שלא , ולא יכול לעשות כלום אפילו שכך הוא תכנן למוצ"ש. ואז הסברתי לו שפשוט הוא מתחיל לעקל מה הוא עשה , והוא מתחיל להבין שהוא נוסע רחוק וכל הנושא הכרוך לזה ועוד אמרתי לו שלא יעשה לשנינו רע, ושיזרום עם הלב שלו ולא יעצור אותו, ולגבי הנסיעה כנראה שהוא צריך את זה ושיעשה את זה בכיף, ואז הוא שתק ואמר לי שנדבר כי יש לו סחרחורת, אמרתי לו שאם בא לו שיתקשר לומר לי לילה טוב, והוא לא יתקשר ,מחר הוא אמור לנסוע, ואני רוצה לנסוע אליו היום לתת לו את הסוודר שקניתי לו ומקווה שהוא יחזור לעצמו , אני לא יודעת מה עובר עליו הייתי רוצה מאוד להבין אותו יותר ולעזור לו אבל איך? האם אתה חושב שברגע שהוא יסע הכל יחזור לו בחזרה ואז הוא יבין? אני לא יודעת מה לעשות או מה לחשוב בבקשה תייעץ לי מה אתה חושב? תודה , המאוכזבת.

שלחתי לשניכם מייל

קיבלתי, תודה. שלחתי בחזרה!

מצטער להגיד לך אבל שום דבר לא הגיע אלי תבדקי שוב אם רשמת נכון את האי מייל שלי איתן

היי אני שוקל להתחיל לקחת סרוקסט הבנתי שיש לו השפעות על התפקוד המיני הייתי מעוניין לדעת מבחורים שהשתמשו בסרוקסט על ההשפעות על התפקוד המיני והאם תופעות אלו נשארות למשך כל זמן לקיחת הכדור? בתודה מראש

אני בתור בחורה לקחתי כדור זה והוא אכן משפיע על התיפקוד המיני . ועוד תופעת לוואי שלו שהוא מאוד משמין . אבל יש רבים שלוקחים אותו והוא כל כך עוזר להם ואז תופעות הלוואי מתגמדות בהשוואה לתרומתו לחיים טובים יותר , ואתה צריך להבין שכל אחד משפיע עליו אחרת או לפעמים לא משפיע בכלל . אבל עד שלא מנסים איך אפשר לדעת ?.

אני גם לקחתי סרוקסט במשך שנתיים ומסכימה עם יונת חוץ מההשמנה. לגבי התפקוד המיני , 3 שנים לאחר גמר נטילת התרופה ואני עדיין מרגישה את ההשפעות. אבל כשאדם נמצא במצב של דיכאון ממילא אין לו חשק מיני.

לא! אל תיקח! סליחה אם אני מפחיד אותך. תרופות פסיכיאטריות, ובמיוחד סרוקסט, רטלין ושאר "תרופות פסיכיאטריות קלות" - הן תופעה המראה לאן הגענו כחברה. גלולה לא תפתור את המצב הנפשי שלך. גלולה כן תשנה את ההרכבים הכימיים במוח שלך, תפגע בזכרון שלך, תפגע בשיפוטיות שלך, במערכת העצבים (זהו בעצם עיקרון התרופה - שליטה על כמות המסרים החשמליים שמועברים מהמוח לגוף), מישהו כבר הזכיר באחת התגובות למכתב שלך את הפגיעה בתפקוד המיני ומה עוד. אתה בוודאי רוצה נואש את התרופה הזאת. כאן יש אלמנט פסיכולוגי. כשתיקח, בוודאי שתרגיש טוב. אני הייתי ממליץ לגשת לפסיכולוג תוך סירוב לקבל תרופה וכמו כן להתייעץ עם הומאופט לדוגמה. יש עוד פתרונות. אם מעניין אותך, שלח עוד מכתב לפורום.

arad ben - שלום לך ניר כתב לך בכזאת נחרצות והפחדה , אז אני רוצה להגיד לך שזה לא מדויק ובטח שלא מאדם שהוא לא רופא ולא פסיכיאטר שיקבע לאיזה נזקים הכדורים הפסיכיאטרים גורמים.ואין חד צדדיות בשום דבר וצריך לראות את היתרון מול החיסרון וזה יכול לקבוע עבורך רק הפסיכיאטר שמכיר אותך ורשם לך את סוג הכדור . זה לא כל כך שחור כמו שהוא כתב לך . אולי הוא גם משתייך לעדת הסיינטולוגים פה בפורום .

ניר שלום, וברוך המצטרף לפורום. ראשית - כפי שהנך רואה גם אני מכונה ניר,אך מאוד וותיק כאן, אז הייתי מודה אם תוסיף משהו ליד שמך ע"מ למנוע בלבול. באשר לתגובתך לסרוקסט ובכלל לאנטי דכאוניים , באופן די מפתיע גם כאן קיימת חשיבה מקבילה באשר להסתייגות, והמנעות כל עוד זה ניתן. אך אל לנו לקבוע נחרצות עבור מישהו שאנו לא מכירים את מצבו, ובעיקר שלא הוסמכנו לכך. ציינתי כאן בעבר כי ההשפעות הן אינדיבידואליות, ואני עדיין חושב כך.

מה אתה מזיין...תמוח זה בטוח לא ניר אינעל ראבקום

אני בחורה שנמצאת הרבה מאד לבד וזה משהו שנמשך שנים ואני מרגישה שכאילו התרגלתי לזה , בזמן האחרון זה התחיל להפריע לי מאד ואני לא יודעת איך לצאת מזה, זה מתבטא בזה שאין לי חברים/ת קרובים בנפש שאיתם אני יכולה לדבר , אם המשפחה אני בקשר אבל לא עמוק כל כך ובנוסף לכל זה אני גרה לבד מתעוררת בבוקר לבד והולכת לישון בלילה לבד ואני מתחילה לפחד מהבדידות המעיקה. אני בת 33 רווקה שנראת די טוב אבל כנראה יש לי בעיה של תקשורת אם אנשים ובמיוחד כשזה צריך להיות קשר קרוב. לא יודעת איך לטפל בבעיה שלי ואיך לצאת מהבועה שבניתי לעצמי . מוכנה לשמוע אנשים במצב דומה וכן המלצות לטיפול בבעיה.

גל שלום, קשה לחיות בבדידות, אל אם כן זו בחירה מרצון. יש אפשרויות רבות ליצור קשר עם אנשים אם דרך סדנאות ליחסי אנוש, חוגים לדרמה,סדנאות רוחניות ועוד. חשוב שתחליטי שאת רוצה לצאת מהבועה. לשנות את מצבך. החלטתך צריכה לבוא מבפנים, ממקום אמיתי של שאיפה לשינוי. בהצלחה

נטע שלום ותודה על ההתיחסות אני יודעת שיש הרבה אפשרויות ליצור קשר ואני גם מנסה, לדוגמא: בתקופה האחרונה נרשמתי לחוג יוגה אז הייתי בשמונה שיעורים אבל לא הצלחתי ליצור קשר אם אף אחד וכמובן שלא לדבר על שמירת קשר ואותו דבר קורה לי גם בפעילויות אחרות שאני עושה נראה לי שהבעיה שלי היא בגישה , אני יודעת שאני צריכה לשנות אבל זה מאד קשה לשנות הרגלים בגילי ובמצבי תודה על תשובתך

שלום לך גל! קראתי את מה שכתבת על עצמך ואני חושבת שאם את מרגישה בודדה זה כבר סימן טוב ,שאת באמת רוצה לשנות את מצבך אני ממליצה לך מנסיוני "החיובי" לפנות לטיפול פסיכולוגי בטיפול תוכלי לברר לעצמך יחד עם המטפל למה את "לבד" יכול להיות שישנה בעיה ב"קשרים".הטיפול ייתן לך כלים להתמודד אם ה"לבד" בהצלחה. מירב.

גל היי, התכוונתי בהחלט לחוגים ומקומות בהם קימת דינמיקה קבוצתית, כפי שכתבה מיכל. כבר תיארתי בעבר עד כמה סדנאות לדרמה, מכל סוג, עשויות ליצור קשר בין אנשים, לשפר דימוי עצמי, חויה נהדרת. את צריכה "רק" להתמיד, וזה לא קל, לפעמים בהתחלה מרגישים מבוישים או מגוחכים, אבל התוצאה שווה... תכירי אנשים חדשים, למדי את עצמך לחייך לבני אדם, עד כמה שתרגישי מלאכותית בהתחלה,למדי לומר מילה טובה לזולת, כי הרי בכל אחד מאיתנו קיים טוב. והדרך פתוחה בפניך. התהליך לא פשוט, אבל אפשרי. נטע

גל, הבדידות יכולה להיות ברכה לפעמים, אבל לא במחיר של הפרעה לחיים... כתבת שאת בתוך בועה... את יודעת מה היתרון של בועות? אפשר לפוצץ אותן... אבל! רצוי שתהיה לך תמיכה של איש מקצוע מכיוון שאין פיצוץ קל... ברגע שהבועה ה"שומרת" נעלמת, את יכולה להיוותר חשופה מאוד... וזה לא פשוט. אני מבינה שהחלטת כבר, שנמאס לך מהמצב ושאת רוצה להזיז דברים. תחפשי לך פסיכולוג, ותראי למה בעצם היית צריכה את הבועה הזו מלכתחילה, ומה לעשות בשביל לצאת ממנהץ בהצלחה.

גל שלום, אני קוראת לבועה שלי "קיר הזכוכית" וככה אני גם מרגישה. זה נורא נורא קשה לשבור אותה, אני מניחה שאת יודעת את זה. אולי תתחילי בדברים קטנים, כמו להזמין מישהי מהעבודה אלייך הביתה לכוס קפה, או אפילו בחוג שאליו את כבר הולכת, תנסי ליצור קשר עין עם מישהי שנראית לך נחמדה, תחייכי אליה ואולי תתחילי ליצור איזו שיחה קלילה, על החוג או על המורה, זה יכול להתפתח להזמנה לכוס קפה או שלא ואז פשוט תבחרי לך מישהי/מישהו אחר ליצור איתו קשר. תתחילי באמת ממשהו קטנצ'יק ותחליטי שכל יום את מנסה משהו קטן אחר, תרימי טלפון לאיזו חברה ישנה שלא ראית אותה המון זמן, תנסי לחדש קשר עם מישהו, ואני בטוחה שדברים יתחילו לזוז בשבילך. בכל מקרה, גם אני מצטרפת לתגובות האחרות בהמלצה על טיפול פסיכולוגי לבירור מעמיק של העניין, אבל זה לא מחליף את הנסיונות המעשיים לצאת מהמצב הזה. בהצלחה שיהיה, יעל

הי, בוקר טוב אני רואה שצלחת את הפקקים בהצלחה מרובה! בקשר לסיגריות בדקתי את המונטנה של אמא שלי ויש שם 13 מ"ג עיטרן ו- 0.9 ניקוטין. הסברתי לה שעשיתי מחקר קטן באינטרנט ושהמדדים האלה נורא גבוהים. הצעתי לה בעדינות (כך אני מקווה, קשה לי להיות איתה ממש עדינה...) לנסות את הסיגריות מסוגי הלייט השונים בהם המדדים האלה נמוכים יותר. והנה התשובה הצפויה: היא:"ניסיתי כבר את כולם, אני לא אוהבת אותם, לא טעים לי". אני:"מה ניסית?" היא:"טיים ואירופה, לא אהבתי את הטעם שלהם ואני אוהבת שמונטנה ארוך". אני:" עזבי, אלה סיגריות ישנות. יש היום סוגים חדשים. כל הלייטים. יש גם ארוך. למשל בקנט 1 ערך הניקוטין הוא רק 0.4..." (אני לא באמת יודעת אם יש ארוך אבל רציתי להשמע משכנעת). היא:"אני לא אוהבת אותם". אני:"אבל לא ניסית, איך את יודעת?" היא:"אין את זה אצלנו פה." (מתכוונת למכולת). אני:" אז תקני בסופר". היא:"זה יקר". אני:"והחיים שלך לא יקרים?" היא:שתיקה. הסברתי לה את ההסבר שלך על זה שלא בטוח שהלייט פחות מזיק אבל כנראה שפחות ממכר ואז אפשר להתחיל להוריד בכמות. עכשיו אני נותנת לה קצת זמן לחשוב על זה, להתבשל עם זה ונראה מה יהיה. אגב, ראית מה כתב/ה לנו "אורח לרגע רואה כל פגע" על ההתכתבות שלנו מאתמול בנושא עישון? הוא /היא קורא לזה "שיחות אישיות" ולדעתו אין לזה מקום בפורום. לרגע הרגשתי שוב בבית ספר. טוב שלא העמידו אותי בפינה. אני הבאתי בעיה, אתה עזרת לי למצוא לה פתרון וזה כל הסיפור. אז מתבדחים קצת בדרך, מה יש? "אורח", אתה יכול להצטרף . אבל מה, גם עכשיו זו שיחה אישית? כל הפורום הזה שיחות אישיות. אז לא נכתוב, לא נתייעץ, לא נעודד זה את זה? הלווווווו... יום טוב ומרובה שיחות אישיות לכולנו, מיכל.

הי מיכל, את מאד צודקת לגבי אורח לרגע. בכלל כל הצדקנות הזאת שהמומחים המסכנים צריכים לקרוא המון הודעות זה שטויות במיץ עגבניות. כי ברגע שהם רואים עץ רציני בין 2 חברה, הם מיד יודעים שאין צורך להכנס. אני לא מתכוון לפרוש ולא לכתוב ולהתחיל לחשוב כל מילה אם היא חשובה או לא . מה שבא לי אני כותב. מי שלא מעוניין, שידלג עלי. אני לא איעלב. לגבי הסיגריות, אמא שלך נשמעת ממש אגוז קשה. בת כמה היא ? יש המון לייטים שהם ארוכים. אם יש לה בעיה כספית אז אולי המשפחה יכולה לעזור לה לממן את ההפרש. זה שווה ניסוי. המשך יום נעים לך ביי דרך אגב: הרה כתבה שמישהו התחזה בשמה וכתב הודעה. נכון שיש אנשים נורא מוזרים ? למה שמישהו ירצה לעשות דבר כזה ? מה זה נותן לו בדיוק ?

אמא שלי אכן אגוז קשה לפיצוח. אבל לא רק בעישון. היא בת 65 ואין לה שום בעיות כספיות. יש לה בעיות אחרות. באמת נורא מוזר העניין הזה עם הרה. אולי זה ה@ שכל הזמן מצטט אותה. היא נשמעה מאוד כועסת ובצדק. כנראה שיש כאלה שחושבים שהכעס של האחד הוא סיבה לצחוק של האחר.. יום נעים, ביי, מיכל.

הי הרה, ברוכה השבה. משום שכתבת שלא תדפדפי אחורה, החלטתי להעתיק לך משהו שכתבתי לך על משבר הזהות, זה נראה לי חשוב אבל תחליטי בעצמך אם את יכולה לקחת מזה משהו לעצמך - הי הרה אני יודעת שזה אולי לא מנחם, אבל רוב האנשים עוטים על עצמם מסכות. לא סתם שיקספיר אמר "כל העולם במה וכל בני האדם הם שחקנים". אנו יצורים חברתיים ויש לנו הרבה תפקידים בחברה : "חברה של", "בת של", "אמא של", "אשתו של", "מנהלת", "תלמידה" ועוד ועוד. בכל קבוצת אנשים אנו עוטים על עצמנו מסכת תפקיד אחרת. לעיתים ריבוי המסכות מבלבל אותנו ואנו שואלים את עצמנו "אז מי אני בכלל?" כנראה שאנחנו הכל ביחד. את גם ה"הרה" שאנחנו מכירים וגם ה"הרה" שאת מכירה . את סך כל תפקידי ה"הרות" שלך. את "חברה של" ואת "הבת של" ואת "המטופלת של" ואת בעלת הכלב הזה" ועוד ועוד. בנוסף לתפקידים שתורמים לזהותך, חלק גדול ממה שאת יודעת על עצמך הוא ממה שהחברה משדרת אליך, שזו כמובן אינטראקציה בין שתיכן. את משדרת משהו, החברה מקבלת ומשדרת לך חזרה וכך את בונה לעצמך את הזהות שלך.את יכולה לאהוב אותה ואת יכולה גם לא. אם לא, אז כנראה שמשהו בשדר לחברה מעורר חוסר שביעות רצון. ובמקרה שלך, משום שהשדר כ"כ חיובי נראה לי שהבעיה היא חוסר אמונה ביכולותייך. משום שאנו כבני אדם מתפתחים עם השנים, גם הזהות שלנו מתפתחת. לכן כדאי להתבונן בה מקרוב מדי פעם, על כל חלקיה ולנסות להכיר בה כשלם. גופמן כתב על זה ספר "האני במראה", מעניין מאוד. שיהיה לך יום טוב יותר ומבולבל פחות, מקווה שעשיתי לך קצת סדר במחשבות, מיכל.

הי הרה, אין לי הרבה מה להוסיף על הדברים החכמים של מיכל. רציתי רק לומר לך שאנו באמת ובתמים מתעניינים מה כוונתך כשאת כותבת שיש לך משבר זהות. וגם לומר לך שאנו מחזיקים לך אצבעות ומתפללים שתהיי שמחה ומאושרת . אני מאד מקוה לחזור ביום ראשון ולראות שוב את הטור הרב של HERA מתנוסס בכל דף ודף. סופשבוע טוב לך דרך אגב: אפשר לשדך לך מישהו ? את יוצאת עם בנים לפעמים ? ביי

שלומי'לה... כמו שכתבתי למיכל, יש דברים שרצוי לא לפרט בפורום... אולי לא הייתי צריכה בכלל לכתוב את ההודעה על משבר הזהות... אני לא יודעת, ועכשיו זה בכל מקרה כבר מאוחר מדי. ומה פשר 2 השאלות האחרונות? לפעמים אני לא בטוחה אם הפורום לא הפך להיות משרד שידוכים... :-) אם הייתי נענית לכל אחד פה לא היה לי מקום לכולם... :-)

היי, מיכל, אני מסכימה עם מה שכתבת, לכל אדם יש אינספור תפקידים למלא בחיים, ומתוך כך הוא נבנה... לא סתם אומרים: "חייך אל העולם, והוא יחייך בחזרה". אבל, כשמישהי שאמורה להיות אמפטית מפגינה חוסר אכפתיות מתמשך... טוב, זו מהלומה הגונה לאגו, שלא יציב מלכתחילה. בכוונה נעדרתי מהפורום, משום שידעתי שאני יכולה רק להזיק... יש דברים, שמומלץ לשמור מחוץ לפורום, למרות הכותרת שלו. בשביל שיהיה לי סדר במחשבות, אני צריכה להפסיק לחשוב!!! אבל לא יודעת איך עושים את זה... תודה, HERA.

חשבת על מדיטציה?

רוית שלום. בעבר פניתי אליך בקשר לביתי בת השנתיים שלא ישנה טוב בלילה (וחטפתי התקפה מצד מישהי בשם יעל...) הנהגתי "טקס" שינה לבת שלי, וכל ערב אני עושה איתה את אותו הטקס, כך שלפחות היא הולכת לישון במיטה שלה, ולא על הידיים של בעלי. זו כבר התקדמות... אבל כל לילה, בדיוק בעשרה לארבע לפנות בוקר (אבל הדיוק הזה מדהים! כמו שעון!) היא מתעוררת בבכי. לפעמים היא נרגעת מעצמה וחוזרת לישון, לפעמים אני עונה לה מהחדר וזה מספיק לה, ולפעמים היא ממש לא מוותרת עד שאני מגיעה, מניחה עליה את היד שלי ואז היא מייד נרגעת. הבעייה היא שאח"כ אני ובעלי מהלכים כמו שני זומביטים כל היום, כי השינה נהרסה לנו ברגעים הכי עמוקים שלה. מה יכולה להיות הסיבה להתעוררות הזאת? אנחנו כבר ממש חסרי אונים! יש לך הצעות מה אפשר לעשות? תודה, מיקי.

מיקי שלום. נחמד לפגוש אותך שוב ולראות את השינוי הניכר בזמן קצר יחסית. באותו האופן שהנהגתם את השינוי יש לפעול גם לגבי ההתעוררות. כנראה מדובר בשלב מעבר בשינה, הקורה לכולנו. אנו מתעוררים אבל נרדמים שוב מבלי אפילו לזכור זאת. לשינה ישנם כמה שלבים המבשילים בגיל צעיר יחסית. נראה לי שבמקרה של ביתך מדובר בהתניה (הרגל) שנוצר בו היא מתעוררת וזוכה לתגובה כלשהי. כדאי לגמול אותה מכך גם בכדי שהיא תישן רצוף וטוב וגם כדי שאתם תוכלו לתפקד. דברו איתה לפני השינה על כך שבלילה ישנים, שאתם שומרים עליה גם כאשר היא ישנה וגם כאשר אתם ישנים. בלילה כשהיא מתעוררת השתדלו לא להיכנס לפעילות. הלילה נועד לשינה. אימרו לה ממיטתכם לשוב לישון ושהכל בסדר. עשו זאת באותה העיקביות שעשיתם את השינוי הקודם- ותראו שזה יעבוד. לילה טוב ורגוע, ובהצלחה. רוית.

שלום רוית, מה לעשות במידה והיא ממש היסטרית בלילה? את בעצם מציעה לי ישר כשהיא מתחילה לבכות שאני אענה לה מהחדר? כרגע מה שאני עושה זה פשוט מחכה. אם היא מתחילה ממש לבכות - אני עונה לה. אבל אז זה כבר אחרי כמה דקות של "קיטורים" מצידה. השאלה היא אם אני לא מגבירה את ה"נזק" בזה שאני לא עונה לה מייד, כי אז היא חוששת שהיא באמת לבד. אז את מציעה לענות לה מייד כשהיא מעירה אותי? אני מקוה מאד שזה יעזור, כי אני כבר משתגעת מהלילות האלו! ושוב אני חוזרת לשאלת המיטה: גיסתי סיפרה לי על מישהי שיש לה ילדה בערך באותו הגיל, ושהיו לה בעיות שינה כאלה, וברגע שהעבירו אותה למיטת נוער - היא נרגעה וכל בעיות השינה הפסיקו. מצד שני - גם שמעתי על סיפור אחר שזה לא פתר שום בעייה. את חושבת שיש טעם להעביר אותה מיטה או שזה לא מה שיפתור את הבעייה? מיקי.

לאחרונה עקב מחשבות 'אופרטיביות' הומלץ לי בחום לפנות לפסיכיאטר. השאלה שלי היא האם לאחר הטיפול \פגישה, החיים שלי יוכלו להמשיך כקדם או שיהיה עלי כתם כלשהו בקבלה לעבודה \ ביטוח \ רישיון נהיגה וכו' ? האם כשאני נדרש לותר על חסיון רפואי אני מותר גם על חסיון זה?

אף-אחד לא צריך לדעת עם איזה איש מקצוע אתה נפגש ולמה. כל זמן שאתה לא מהווה סכנה לציבור או לעצמך, החיסיון נשמר (אלא אם אתה הולך לעבוד בשב"כ...). HERA.

מה זה מחשבות "אופרטיביות" אם יורשה לי לשאול

הכונה היא לסיום החיים מתוך תחושת אחריות או במילים פשוטות התאבדות מתוכננת היטב

DEMIT שלום הניסיון שלי עם הפסיכיאטר הוא מוצלח שכן הטיפול הוציא אותי מהגהינום לחיים חופשיים ומאושרים כך שמפגש עם פסיכיאטר מאוד יכול לשפר את איכות החיים בקשר לנהיגה אפשר ליטול תרופות ולהיות נהג זהיר יותר ונינוח יותר. אם אתה זקוק לטיפול תרופתי ולא מטופל אתה יכול בצורה דראמטית את הסיכוי להיות מעורב בתאונה ואז רשיונך ישלל משום שלא היית מטופל בקשר לעבודה: אם אתה זקוק לטיפול ולא מטופל אזי אתה תהווה נטל קשה על האנשים שעובדים אתך ,אתה לא תוכל להפיק מעצמך את המירב ואז יפטרו אותך מהר מאוד . אם אתה מטופל והטיפול יהיה אפקטיבי אזי אתה תשתלב באופן ודאי בעבודה ותוכל לנהוג אני מכיר באופן אישי אנשים שיש להם ברקע גם סכיזופרניה וגם מאניה דיפרסיה והם עובדים נוהגים ובעלי משפחות תודה :חואן מנואל סנטה מריה

שלום ותור על חסיון רפואי כעקרון כולל גם על טפול נפשי מצד שני אין בהכרח חובה עליך למסור היכן ואצל מי טופלת אני הייתי ממליץ לך אם יש צורך לפנות לפסיכאטר שיתחייב לדסקרטיות, יתכן וטפול פרטי פחות נגיש בעתיד לאנישם לא תרצה שידעו עליך מאשר טפול דרך קופה המחיר הוא כמובן כסף. בברכה עמי

שלום, אני בת 21 ולוקחת מזה חודשיים וחצי, חצי סרוקסט כל בוקר. אני מעוניינת להפסיק את הסרוקסט ורציתי לשאול כיצד כדאי לי לעשות זאת. אודה מאוד על תשובתך.

אנני, הפסקה של טיפול תרופתי צריכה להיות הדרגתית. בכל מקרה, פני לפסיכיאטר שלך ותבקשי ממנו שייתן לך הדרכה.

אחד מתחיל השני מפסיק

אנני שלום אם הסרוקסט הועיל לך זה לרוב מוקדם מדי להפסיק שכן הסכנה לזחרת התופועת גבוהה לרוב בשלב זה. אם יש תופעות לואי יש לשקול האם לשנות ההמלצה - פני לרופא המטפל והוועצי בו בברכה עמי

טוב בעיתי היא שאני כבר שנתיים סובל מתסמינים גופניים שמתארים חרדה אני מנסה ונלחם לתפקד אבל מתאכזב כל פעם מחדש אני חסר ביטחון ובקושי מתרחק מהבית וכתוצאה מהמצב בא דכאון אני עובד ועוסק בספורט תמיד אבל אין לי ספונטניות אין לי חשק ליזום ולעשות כמו פעם אני בן אדם חרד ועברתי דברים שלא מוסיפים לביטחון שלי אני נואש ממש ולא מאמין שאני אהיה אמיץ כמו פעם בתודה מראש

יעקב ערב טוב, אני מפנה אותך לתשובתו של דר" אורן קפלן לשאלתי מהיום, אני מניח שזה פחות או יותר הכיוון גם עבורך. מה שיש לי להוסיף זה: אל תניח הנחות כמו שלא תחזור להיות לעולם כפי שהיית בעבר, תמיד יש תקווה, ובטוחני שישנן אופציות שונות שעדייין לא ניסית על מנת לשפר את התיפקוד שלך. דברים שאני רואה כחשובים ביותר במצבים קשים הינם: 1. לא לאבד לעולם את התקווה !!! אם יש תקווה אפשר לשרוד את הכל. 2. סביבה תומכת !!! חשוב להיעזר במשפחה, חברים, ואם אין ברירה גם בעזרה מקצועית שאינה חייבת להיות ארוכת טווח, לעיתים ניתן לפתור בעיות במספר פגישות מועט יחסית עם איש מקצוע. 3. לא להתבייש ולא להילחץ ממצבך !!! לכל אדם יש תקופות שבהן הוא לא בשיאו, אתה צריך לקחת את הזמן שלך, בן אדם לא חייב תמיד להיות בשיא שלו, החיים כוללים באופן מובנה עליות וירידות, ואף אחד אינו חסין מזה. אל תתייחס לאמירות מהסוג: "קח את עצמך בידיים", "תפסיק להתפנק", "אתה עושה הצגות", "אתה פוגע באחרים בגיו אי התיפקוד שלך" וכיוצא באלו שטויות. שוב, קח את הזמן שלך, נסה לברר עם עצמך או בעזרת שוחרי טובתך מה גורם למצב הנוכחי שלך, ומה נחוץ לך על מנת לחזור לעצמך. ואם זה ייקח מספר חודשים אז !!! SO BE IT , אל תנסה לעשות קיצורי דרך, אל תעשה חשבון לאף אחד, ואל תקדיש אפילו רבע מחשבה מה אחרים חושבים עלייך. מחזיק לך ידיים שחף

הי שחף! אני מוכרח לומר שאני מזדהה איתך. הסיפור שלך כל כך מוכר . . . אני רגיל לטייל בין בתי חולים . ואפילו רשום במד"א במחשב הערה לפי תעודת הזהות שלי שבמקרה שאני מזמין או שמזמינים לי אמבולנס אז זה לא התקף לב! פשוט לא היתה לי ברירה , וטיפלתי בחרדה עצמה הבנתי שאין לי בעיה בלב. וכשהפנמתי את זה אז פשוט הפסקתי ללכת לבתי חולים , החרדה ירדה ואני עכשיו גם בלי כדורים . כדאי לך לצאת מהמעגל אתה פשוט לא מטופל נכון! כשתגמור את הנושא של החרדה , תמשיך לעשות בדיקות בצורה סדירה ללב ואז אין שום סיבה שיקרה לך מצב של זאב זאב. בהצלחה!

יעקב שלום, האם עברת בדיקה גופנית, שמאשרת את מה שכתבת על התסמינים? אתה מתאר מעגל שלילי של כשלון רודף כשלון, ואתה לכוד בפנים. ציינת גם, שעברת דברים מסויימים - האם נפגשת עם פסיכולוג בעקבות אותם דברים? בשביל להיות אנושיים לא חייבים להיות אמיצים. לאומץ יש הרבה צורות התבטאות... להחליט לפנות לייעוץ, בשביל לצאת ממעגל הקסמים הזה, לדוגמא, זה מעשה אמיץ... כי כשמצטברים דברים לאורך זמן, לא פלא שמגיע היאוש... יעקב, אל תחשוב על איך תהיה בעתיד... תחשוב על מה שקורה לך עכשיו... תפנה לפסיכולוג ותפרוץ ממעגל החרדות והיאוש. בהצלחה, HERA.

שלום יעקוב..... אני סובל כבר שנה שלמה מלחצים בחזה כולל כאבים בחזה.... בדיקות קרדיולוגיות שללו כל מחלה של לב..... כמו כן יש לי כאבים מוזרים גם בגב וליפעמים בבטן כולל סחרחורות עברתי את כל הבדיקות הרפואיות האפשריות הכל נימצא תקיו....... ובכל יום אני בטוח שיש לי התקף לב.... אני בשנה האחרונה הייתי לפחות 15 פעמים בחדר מיון... כבר צוחקים עלי שם.... אני פשוט עובר סבל יום יומי כמוך... אין מה לעשות.. תהיה בריא וחזק...

יעקב שלום יש טפול ויש סכוי שתעזר בו בין אם מדובר בשיחות או בתרופות אנא נפה לאיש מקצוע והוועץ בו בברכה עמי

בתי בת השנה ושמונה חודשים ילדה מאוד מפונקת היא לא מקשיבה כלל גם כשצועקים אליה ולפעמים נדירות נותנים לה מכה (עדינה) על היד היא פשוט לא מתעלמת מאתנו. ברצוני לציין שבגן היא ילדה מקסימה אבל כשהיא מגיעה הבייתה היא פשוט מוציאה "הכל" החוצה. כמו כן ברצוני להוסיף שבתי לא מוכנה ללכת לישון בשבילה ללכת לישון זה עונש , בתי רוצה לישון רק במיטה שלי ולא בלול שלה. אז לצערי, אני נותנת לה לישון במיטתי ובשעה מאוחרת אני מעבירה אותה למיטתה אבל בלילה היא מתעוררת ופשוט אין לי שליטה עליה והיא ישנה איתי. שאלתי, ממה לדעתכם נובעת התנהגותה ושאלתי העיקרית היא איך אני אמורה להתנהג איתה האם להיות נוקשה יותר אנא עזרתכם הדחופה

רעות היי, זה יהיה קשה מאוד. כל פעם שהיא מתעוררת ובאה לחדר שלכם, תחזירו אותה למיטה שלה!!!! זה ייקח מכם כמה לילות, אבל היא תלמד!!!! כשהיא בחדר, אל תציעו לה כלום!!! כל פעם שהיא מנסה לעמוד על רגליה, השכיבו אותה והסבירו לה שלכל אחד המיטה שלו!!! עדי

לרעות שלום. שאלתך רחבת יריעה ואינה ממוקדת רק בבעיות השינה של ביתך. תינוקות לקראת גיל שנתיים מתחילים לעמוד על שלהם ורוצים לתרגל עצמאות לצד גבולות. זהו גיל בו נדרש מן ההורים מצד אחד לאפשר את העצמאות, כל עוד אינה מסוכנת או מוגזמת ומן הצד השני לבסס את הגבולות וללמד את הילד מה מותר ומה אסור. נוקשות יתר עשויה לפגוע הן בקשר ביניכם והן בבטחונה של הילדה בכך שבטוח להתנסות ולהיות עצמאית. חשוב במקרים אלו להבין ממה נובע הכעס שלכם עליה, כי לפעמים הוא עשוי לבוא ממקורות מוקדמים שלכם ולהיות מושלך על ביתכם הקטנה. להכות אותה ביד, גם מכות קטנות ככל שיהיו אינו פתרון. ההתמודדות שלכם צריכה להיות יצירתית ומאפשרת. ניתן להציב גבולות גם מבלי להזדקק לכעס. הרי וודאי אינך רוצה שהכעס ישתלט על היחסים. זה לא שאסור לכעוס, אבל חשוב להבין שכעס רב מידי הנובע מאובדן שליטה אינו טוב לאף אחד- לא לכועס ולא ל"נכעס". גיל שנתיים אינו פשוט להתמודדות. נדרשת סבלנות רבה, אך הפירות שתקטפו לטווח הארוך מצדיקים את ההשקעה. ניתן גם לקבל יעוץ מאנשי מקצוע בתחום בכדי להתמודד טוב יותר, כך שאיכות החיים שלכם תהיה נעימה וכייפית. בברכה. רוית.

רעות שלום הרבה כתבות בנושאי שינה, הצבת גבולות וכל מה שקשור בגידול ילדים תוכלי למצוא באתר של הורים וילדים www.horim.com ואם אין לך מנוי לירחון אז אני מאוד ממליצה לך לעשות. זה נותן המון!

לד"ר אורן שלום כתבתי בע"מ 564 על בעייתי ביצירת קשרי ידידות עם גברים וביקשתי התייחסותך. אם תוכל לענות לי אשמח מאוד, תודה.

מתאהבת שלום לכולנו יש צורך ורצון בריגוש. מטבע הדברים החיים מובילים לשגרה שיכולה להיות מהנה ומספקת מאוד. עם זאת, כאשר מתעורר לפעמים משהו "שונה" יכולים להתעורר פרפרי בטן כאלה כמו שאת מתארת. כל עוד אינך מממשת את הקשרים הללו זה היה יכול להיות מהנה מבלי שהקשר עם בעלך יפגע. הבעיה שאת סובלת מכך ומספרת שגם הקשר עם בעלך נפגע מכך. לכן אני לא בטוח שהבעיה היא רק בחסך האישי שיש לך מגיל ההתבגרות. יש כאן משהו שמתייחס באופן ישיר לקשר שלך עם בעלך. שחיקה כעבור שנים של נישואין אינה תופעה נדירה. אבל אם מזניחים אותה עלולים לשלם מחיר יקר עם הזמן. את מה שהגברים בעבודה מעוררים בך, תוכלי אולי לקבל מבעלך, אבל זה דורש עבודה. יתכן שכדאי שתתייעצי קודם באופן אישי עם פסיכולוג כדי להבין יותר לעומק מה קורה לך. בשלב הבא כדאי אולי ליזום שיחה עם בעלך. אולי תוכלי להתייעץ עם הפסיכולוג כיצד לנסח את הדברים כדי שהם יובילו לדרך חיובית ושלא ישמעו כביקורת או עלבון. מה דעתך? בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה מקרב לב. האם אתה חושב שזה נכון שהחסך מגיל ההתבגרות משפיע? האם זהו באמת חסך? אקח לתשומת ליבי את כל מה שכתבת, ושוב תודה.

למומחים שלום ! האם תלישת שיער מראש הקרקפת, זו הפרעה מסויימת או סתם הרגל מגונה ? כיצד גורמים לנערה להפסיק זאת ? אמא עידית. תודה לכם.

עידית שלום מדובר בבעיה הנמצאת במשפחה של הפרעות החרדה, מכונה טריכוטילומניה. תוכלי לקרוא על הבעיה באתר הבא: http://www.geocities.com/naamaled/index.htm זו בהחלט בעיה שדורשת טיפול וככל שהזמן עובר יותר קשה לטפל בה. היא עלולה להיות עקשנית. הטיפול האפשרי הן ע"י פסיכולוגיה קוגניטיבית-התנהגותית והיפנוזה ולעיתים בשילוב טיפול תרופתי. הטיפול דורש שיתוף פעולה ומוטיבציה של הנערה להיפתר מהבעיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

לצוות הרפואי ולכל השאר שלום וברכה, אני חדש בפורום והתרשמתי לחיוב מהעצות הניתנות כאן ע"י הצוות הרפואי. אל תתייחסו להשמצות שמועלות כאן מעת לעת, קיימים אנשים שניכוו מרופא מסויים ( אולי בצדק ), אבל מכאן ועד להשמצות גורפות נגד כל הרופאים בכלל ובתחום בריאות הנפש בפרט, הדרך עוד ארוכה, וזה ממש לא הוגן ולא נכון. ולבעיה שלי: ----------------- אני בסביבות גיל 40. אני מאובחן כסובל מפאניקה וחרדה, יחד עם זאת, יש לי גם לא מעט גורמי סיכון ללקות במחלת לב ( ערכי כולסטרול ושומנים גבוהים מאוד, עישון, מתח מתמשך, העדר פעילות גופנית וכו' ). כדורי ההרגעה למיניהם שנהגתי לקחת עד היום כבר כמעט שלא משפיעים לטובה. מה שקורה בפועל זה שלעיתים קרובות אני "רץ" לחדר מיון, מעשה שכמובן גוזל ממני הרבה כסף, זמן ואנרגיה, ובכלל, חדר מיון זה לא המקום הכי מומלץ לשהות בו ... הצוות במיון כבר מכיר אותי, ולאחרונה כאשר אני מגיע הם מניחים כמובן מאליו שיש לי שוב התקף חרדה, לא עושים לי שום בדיקות הכי אלמנטריות, ומסתפקים בשליחה של פסיכיאטר שידבר איתי ו / או במתן של איזו תרופת הרגעה. שאלותיי הנן כדלקמן: ------------------------------ 1. אני מאוד חושש שיחול לגביי הסיפור עם הזאב והכבשים, בפרט לאור העובדה שיש לי כנאמר גם גורמי סיכון למחלת לב, ואם חס וחלילה יהיה לי באמת אירוע לבבי, לא תתבצע אבחנה לגביו בזמן אמת. מה עלי לעשות ???, למשל, האם עלי להתעקש על ביצוע של בדיקות מסויימות ? 2. האם ישנה דרך שבאמצעותה אני יכול לזהות בעצמי שמדובר "רק" בהתקף של פאניקה או חרדה, ובכך לחסוך לעצמי את הריצה בכל פעם למיון ??? אודה מאוד להתייחסותכם בהקדם. בתודה מראש, שחף

שחף שלום בעייתך מוכרת שכן הסימפטומים הגופניים להתקף חרדה דומים לעיתים לבעיות גופניות שונות. במקום להתמקד בבדיקות הלב (שאפשר לעשותם בצורה מסודרת בעת שאין התקף חרדה ובהפניית רופא המשפחה) כדי להתמקד בטיפול נוגד חרדה, הן פסיכולוגי ואם יש צורך תרופתי. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מאוד לחוצה לקראת בגרות במתמטיקה איך אפשר להקל על לחץ ואם לחץ יכול לגרום למחלות

נוגה שלום לחץ במידה מוגזמת אינו חיובי. אינך צריכה לדאוג כעת ממחלות שכן הקשר אינו כה ישיר ובוודאי לא בגילך. אני מתאר לעצמי שפשוט לא נעים לחוות לחץ לאורך זמן. צריך ללמוד להירגע, וזה דבר בהחלט אפשרי. אם הלחץ רב יתכן שכדאי לפנות לייעוץ מקצועי כדי ללמוד להירגע. תוכלי לנסות להתאמן בעצמך, יש בחנויות הספרים קלטות שניתן להאזין להן וללמוד הרפיה גופנית ורגיעה. בברכה ד"ר אורן קפלן