פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום, האם מישהו כאן מרגיש צורך "להציג" את עצמו בטיפול כאדם אחר מרוב תחושות אשמה? אני מוצאת את עצמי נאלצת להסתיר את הקשיים העיקריים על מנת למנוע תגובה צינית ועוקצנית של המטפלת ולכן שוקלת לעזוב. זה הגיע למצב אבסורדי שבו אני חשה הקלה מכך שלא חשפתי תכנים אישיים שהיו משמשים "נשק" נגדי. זו לא הפעם הראשונה שנתקלתי בקושי כזה בטיפול. האם נראה לכם שאני פשוט רגישה מדי לבקורת? תודה, גלי.

גלי, ברגע שאת מעמידה פנים לפני המטפלת, זה אומר שאת לא נותנת בה אמון מלא. כתבת שאת חוששת מתגובותיה. במקרה כזה, לטיפול אין משמעות, אלא אם את מנסה לברר איתה מה עומד מאחורי הצורך להסתיר ממנה. הסתרת הרגשות העיקריים בטיפול פירושה הליכה מסביב לבעיות... בצורה כזו אולי קל לך להתמודד עם דברים שעלולים לעלות אל פני השטח, אך למעשה אין לדברים סיכוי להשתנות.

מצטערת מראש על הנחרצות: אם המטפלת שלך השמיעה או הגיבה בעבר בציניות ובעוקצנות שגרמו לך להתבייש ולהרגיש אשמה את צריכה להגיד לה את זה או להחליף אותה! את לא אמורה לפחד מהתגובות שלה! נהפוך הוא : זה אמור להיות המקום היחיד שבו את אומרת דברים ומקבלים אותך בלי לשפוט, בלי להעיר, בלי לבקר בטח שבלי להעליב. מטפל שלא נוהג כך ועוקץ (?!) את המטופל שלו גורם לו יותר נזק ולכן אני כועסת על הפסיכולוגית שלך שהיא גורמת לך להרגיש ככה!

אני מודה לכן בעד התגובות. נראה לי שאכן אחליף אותה. עד לאחרונה היה נראה לי שאולי הגישה שלה כלפיי מוצדקת ושאני אמורה לחוש בושה על מנת לרצות להשתנות. אבל מכיוון שאף אחד לא בוחר במיגרעותיו, נראה לי שהנסיון להגביר את רגשות האשם אצל המטופל וכך "לנער אותו" עלול להיות אפילו מסוכן.

גלי, אולי ההחלטה להחליף אותה היא נכונה... אבל שווה לנסות ולברר איתה את המקור למה שאת מרגישה. יכול להיות שנוצר ביניכן דו-דיח של חרשים... אם אחרי בירור יסודי עדיין תרגישי שלא בנוח איתה - תחליפי אותה.

לי נראה שהמטפלת שלך פשוט לא מסוגלת להקשיב לך ולהוביל אותך למצב בו תהיי מסוגלת להתבונן בבעיותיך ולמצוא להן פתרון. אין ספק שלמצוא את נקודות החולשה שלך ולמתוח עליהן ביקורת לא יקדם אותך לשום מקום, ולבטח לא יפתור אותן, ואם לא נוח לך לתקשר איתה, זה אך ורק משום שהיא לא יודעת את העבודה שלה ולא מסוגלת להתחיל בצעד הראשון שיוביל אותך לקראת פתרון. מטפל טוב באמת יוצר אצל המטופל שלו את ההרגשה הנינוחה הזאת, שאפשר באמת לסמוך עליו ולספר לו כל דבר. הרגשה כזאת יכול ליצור רק אדם שמכבד אותך ומקבל אותך בכל מצב שתבואי אליו. מטפל ש-"מחפש להשיג כלי נשק נגד" המטופל שלו אינו יכול להיות מטפל טוב. אפילו אם את חושבת שזה רק "נדמה לך", כנראה שבאמת נפלת על המטפלת הלא נכונה. האמת, שהמטפל האידיאלי לאדם הוא תמיד האדם עצמו, כאשר את מקבלת את עצמך ושלמה עם הדברים שאת עושה ושקורים לך, מנתחת מצבים לאחר שהם קורים ו-'מסמנת' לעצמך מתי היית יכולה (או צריכה) לנהוג אחרת, כדי להתפתח ולצמוח (אך לא מנקודת מבט של קטילה-עצמית). זה מצב אידיאלי, וכמובן שאינו קל להשגה. עם זאת, מטפל שיוסיף לך עוד ביקורת על הביקורת העצמית האישית שלך (שכבר ממנה את סובלת), לא יוביל אותך בדרך לשלמות אישית וקבלת עצמך. כדאי לך כאן להפנות את החוש הביקורתי שלך כלפי חוץ, ולבדוק לגבי שיטות טיפול ומטפלים שאת נתקלת בהם, עד כמה תמצאי שם אהדה, עידוד ומתן כיוון בונה, בניגוד ללגלוג, ניסיון להוכיח כי את לא בסדר, ו-"אני יודע יותר טוב ממך איך את צריכה לחיות". דבר נוסף שחשוב הוא להסתכל על המטפלת שלך. האם היא נראית כאדם מאושר, כאדם שטוב לו? זו גם אינדיקציה חשובה. מקווה שעזרתי, צעמיר ס.

לגלי שלום, גם אני בדיעה שאם הגעת למצב שאת מעמידה פנים בפני המטפל שלך כנראה שהיא פשוט לא מתאימה לך. את לא אשמה , יש דבר כזה שנקרא חוסר התאמה ובמקרה כזה, תחליפי למישהי או מישהו אחר. בהצלחה.

גלי שלום נראה לי מצב מצער ולא רצוי המלצתי דברי עמו על ההרגשה שהוא עוקצני מדי בשבילך ומקשה עלייך אם את חשה שאינך נענית מצאי משהו/י אחר והעלי את הנושא מהתחלה בהצלחה עמי

תודה

האם ההשמנה שגורם הליתיום היא תמידית (כלומר - כל הזמן עולים עוד ועוד במשקל)? האם כשמפסיקים עם הליתיום, המצב חוזר לקדמותו?

מינרווה, אני לא רופאה ולא יודעת דבר וחצי דבר על השמנה מליתיום. אבל שני דברים אני חייבת לומר לך: 1. אני בספק רב אם התרופה גורמת להשמנה בלתי פוסקת. פיסית, זה בלתי אפשרי ולכל תרופה וסם יש תופעת לואי מוגבלת. 2. אל נא תפסיקי את הליתיום בשום תירוץ ללא היוועצות מראש עם רופא. התופעות שתתלוונה להפסקה חמורות יותר בטווח ארוך.

לפי מה שידוע לי, להוריד משקל זה תהליך שמצריך קצת ידע בתזונה ופעילות ספורטיבית. מי שיש לו מספיק כוח רצון והתמדה יוכל להוריד את עודף המשקל דיי מהר. בעיית המשקל לדעתי לא צריכה להיות כלל שיקול במחשבה האם להשתמש בליתיום. הבעייה האמיתית עם ליתיום היא שזה סם קטלני, הוא הורס תאי מוח ויכול לגרום לבעיות לכל החיים, בעיות אשר לא ניתן לפתור כלל בשל ההרס הניגרם לתאי המוח אשר אינם משתקמים כידוע. המחשבה על עודף המשקל זה בערך כמו לומר, לא הייתי רוצה להדרס על ידיי משאית כי זה יכול להרוס לי את הלק על הציפורניים.

מינרווה שלום אין כללים יחד עם זאת אם ההשמנה קשה - לא קל לרדת עמי

כמי שכבר שלושה ימים עוקב אחרי הפורם המרתק בניהולך .אודה לך עד מאוד אם גם אתה בנוסף לד"ר יוסי אברהם תוכל להתייחס לבעייתי. כדי שלא תיהינה אי הבנות אין לי שום אמביציה לטפל לבדי בבעיה . אולם כדי לנסות להבטיח את הצלחת הטיפול והכחדת התופעה עלי לבחור בסופו של דבר בעצמי את גישת טיפול ואת מטפל/ת שתיתאימו לבעייתי ,למבנה האישיות שלי ולשיגרת היום יום שלי. ולצורך כך מבקש כמה שיותר אינפורמציה על הנושא ושמות של מטפלים וגישות. יש לציין שאני לא בקזינו אז יכולת השיפוט האבחנה ושלי מעולים. נ"ב אני נותן בזה את רשותי לדר אברהם למסור לך דברים נוספים שכתבתי לו באימל (במידה ותרצו בכך כמובן) תודה צל נ"ב

ראה תשובתי בעוד שני עמודים

מאז שאני בדיכאון אני לא מצליחה לבכות שאני עצובה וזה יוצר מין חסימה ריגשית אצלי שאני לא יכולה להביא שום רגש ואומרים לי שהמצב השתפר ואני לא מרגישה ככה אני עושה דברים כמו פרחות ופריקים העיקר כדי להפיג את הכאב שבלב! מה לעשות!?"

מישל, המצב לא ישתפר מעצמו... הלוואי וזה היה ככה. את נמצאת בטיפול כשלהו?

שלום וברכה! מצבך יכול להשתנות מן הקצה אל הקצה,באם 1תכניסי ליומך עיסוק בדבר מהנה ועיסוק בדברים מענינים וביחד עם זה 2תסיחי את הדעת 'פעולת הסחת הדעת'היא כלי ודרך מעולים שמועילים בחיים לכל אחד בריא או חולה ובלבד שיבצעו פעולה זו.בטח את שואלת אבל מה זה הסחת הדעת ואילו הדבר הראשון יותר קל להבנה.ובכן כהקדמה נביא הסבר המובא בהרבה ספרים ומקובל על הכל והוא שהמוח מוליד רגש כאשר אדם חושב ומתבונן בתצלום של מכונית חדשה בודק כמה היא יפה וקורא אינפורמציה על התכונות המתקדמות ביותר שיש בה ועושה חישוב שהיא תוכל לשרת אותו להפליא ואיך ערכו יעלה בזכותה אצל אנשים מסוימים. אחרי ההבנה המושלמת הזו יבוא תורו של הלב הלא הוא הרגש להתעורר ולהיוולד בהתאם להבנה המוחית זאת אומרת שמיד יבוא רגש של אהבה ותשוקה למכונית זאת ומיד כל מחשבותיו יהיו תפוסים בכיף האדיר שיהי-ה לו עם המכונית וביחד עם זה איך הוא יכול לגייס כסף לקניה אזה אנשים יסכימו להלוות לו ובאזה דרכים הוא יוכל להחזיר להם הוא לא ירגיש את טעם האוכל כאשר יאכל ולא יתלהב מהסרטים שמקרין מקלט הטלויזיה וכל זה מאחר שלבו "בוער באש"ההתלהבות מהמכונית כתוצאה מפעולת המחשבה שקדמה והולידה רגש אש זה.וכך הוא הדבר בכל סוג מחשבה שלפי מהות המחשבה כך יהיה מהות הרגש שיבוא ממנה אם זו תהיה מחשבה שמדברת כמה טוב דבר מסוים הרגש שיבוא יהיה אהבה ומשיכה אל הדבר ואם המחשבה תהיה מדברת כמה גרוע ומסוכן ומזיק דבר פלוני הרגש שיבוא יהיה רגש של פחד או שינאה וריחוק זאת אומרת רגש שלילי. אחרי הקדמה זו אני רוצה לגשת אל בעיתך ללא כל ספק שמחשבות לא טובות רצות במוחך הרבה מחש

זה לא כל-כך פשוט להכניס עיסוקים לסדר היום, כשאתה נמצא בדכאון... ואני לא מדברת פה על "דיכי חולף".

יובל כתב/ה:למישל המכתב הקודם נישלח בטעות באמצע וכאן הוא בשלמותו> > שלום וברכה! > מצבך יכול להשתנות מן הקצה אל הקצה,באם 1תכניסי ליומך עיסוק > בדבר מהנה ועיסוק בדברים מענינים וביחד עם זה 2תסיחי את הדעת > 'פעולת הסחת הדעת'היא כלי ודרך מעולים שמועילים בחיים לכל אחד > בריא או חולה ובלבד שיבצעו פעולה זו.בטח את שואלת אבל מה זה הסחת > הדעת ואילו הדבר הראשון יותר קל להבנה.ובכן כהקדמה נביא הסבר > המובא בהרבה ספרים ומקובל על הכל והוא שהמוח מוליד רגש כאשר אדם > חושב ומתבונן בתצלום של מכונית חדשה בודק כמה היא יפה וקורא > אינפורמציה על התכונות המתקדמות ביותר שיש בה ועושה חישוב שהיא > תוכל לשרת אותו להפליא ואיך ערכו יעלה בזכותה אצל אנשים מסוימים. > אחרי ההבנה המושלמת הזו יבוא תורו של הלב הלא הוא הרגש להתעורר > ולהיוולד בהתאם להבנה המוחית זאת אומרת שמיד יבוא רגש של אהבה > ותשוקה למכונית זאת ומיד כל מחשבותיו יהיו תפוסים בכיף האדיר > שיהי-ה לו עם המכונית וביחד עם זה איך הוא יכול לגייס כסף לקניה > אזה אנשים יסכימו להלוות לו ובאזה דרכים הוא יוכל להחזיר להם הוא > לא ירגיש את טעם האוכל כאשר יאכל ולא יתלהב מהסרטים שמקרין מקלט > הטלויזיה וכל זה מאחר שלבו "בוער באש"ההתלהבות מהמכונית כתוצאה > מפעולת המחשבה שקדמה והולידה רגש אש זה.וכך הוא הדבר בכל סוג > מחשבה שלפי מהות המחשבה כך יהיה מהות הרגש שיבוא ממנה אם זו תהיה > מחשבה שמדברת כמה טוב דבר מסוים הרגש שיבוא יהיה אהבה ומשיכה אל > הדבר ואם המחשבה תהיה מדברת כמה גרוע ומסוכן ומזיק דבר פלוני הרגש > שיבוא יהיה רגש של פחד או שינאה וריחוק זאת אומרת רגש שלילי. > אחרי הקדמה זו אני רוצה לגשת אל בעיתך ללא כל ספק שמחשבות לא > טובות רצות במוחך הרבה אלו יכולות להיות מחשבות שעוסקות בבעיות משפחתיות או באכזבה או באבדה אזו שתהיה שאיבדת והמוח מוליד מיד רגש המחשבות מולידות לבואזה לב ואזה רגש? כמו שאמרנו בהקדמה הרגש הוא המסקנה של המוח של המחשבה ולכן מובן שאצלך מחשבות אלו מביאות את הדיכאון רגש שלילי של עצב ושוב כיון שמוחך עוסק והוגה ועומל להבין עד כמה המצב גרוע ומחשבה כזו מולידה אצל כל בן אדם הכי בריא דיכאון וכדי לצאת ממכונה יצרנית זו את צריכה להישתמש בתוכן אחר ובתכנים אחרים זאת אומרת נושאים אחרים שיענינו אותך ומיד יהיו לך רגשות אחרות רגשות טובים ונעימים וזה הכלל כל פעם שתתפסי שאת באמצע לחשוב דברים עצובים תסיחי את דעתך לחשוב בנושאים מהנים וכדי להקל עלייך את מלאכת הריפוי הזאת כדאי שתמצאי לעצמך תחביבים ואפילו אם במצבך עתה אין לך עיסוקים מושכים -תחביבים תתעסקי במשהו אחר מעצמך והתענוג יבוא כך לאחר תקופה שלא תרשי לעצמך לחשוב על עצמך תיראי פתאום שאת מרגישה הרבה יותר טוב ואת יכולה כבר להצביע על שינוי במצב ואחרי תקופה נוספת שינוי נוסף לטובה. אם תירצי לדבר באימייל או בטלפון כרצונך בהצלחה.יובל

מישל שלום לא הבאת די נתונים יחד עם זאת טפוסי שהרגשה טובה מגיעה אחרונה וקודם משתפרים מדדים אחרים כמו שינה, אכילה רמת אנרגיה סבלנות ובהצלחה עמי

שלום, אני מטופל ב SEROXAT כשנה ולפני כיומיים שתיתי 5-6 כוסות יין ו"התמסתלתי". מאוחר יותר קראתי בהוראות התרופה שאין לשתות יינות ואלכוהול. אני מודאג: 1. האם גרמתי לעצמי נזק? 2. ואם כן מהו? 3. ומדוע קיים איסור זה של שתיית אלכוהול בעת שימוש בתרופה. תודה

הנזק הוא שאתה מתמלא ברעלים. כמו שלא מומלץ לערבב כל שני סוגי סמים שונים: גראס ואלכוהול, סוגי אלכוהול שונים יחדיו, וסמים אחרים. כך גם עם הסמים הפסיכיאטריים, כשמערבבים סמים ביחד יש לזה השפעה חזקה מאוד וזה בדרך כלל מפיל את המשתמש. זה גם גורם נזקים למערכת העצבים, נזק מוחי, וכל הרעלים יוצרים שיבושים והאטה של כל מערכות הגוף, ככל שהם מצטברים בגוף, הם מקדמים אותו לקראת המוות.

גם אתה מהסיינטולוגים?

להרה, לא אעלב אם תסרבי. אבל רציתי לדעת בת כמה את ומאיזה מקום בארץ.

עמיר שלום, התרשמתי שאתה יודע על התרופה, האם אתה יודע אם אפשר במקרה של מחשבות אובססביות ודיכאון קל לעבור לצמחי מרפא? אני מטופלת אצל רופא סיני על מנת לבצע מעבר ? האם אתה מכיר מחקר בנושא? כל מידע יעזור תודה מראש, נעה חן

טוב, הבנתי . את כנראה מתכוונת "לא" זכותך. אני פורש.

לילה טוב.

שלום ספק אם גרמת לעצמך נזק האפקט המדכא המוחי של אלכוהול מצטרף לזה של הסרוקסט ולכן לא מומלץ להתשמש יחד ודאי לא לנהוג או לעשות דברים בעלי סכון אחרים בברכה עמי

רק רציתי להביע את התפעלותי מהשתתפותך הערה בפורום. אני ,אינני נמצאת כאן המון, אבל כל פעם שמה לב שאתה משתדל לתת מענה גם לשאלות שנשאלו בדפים קודמים (אני מדברת גם מניסיון אישי שלי לשאלה שהפניתי אלייך ושנבלעה לה הרחק בדפים האחוריים). הרבה פעמים נראה כאילו אתה איש הצוות היחיד שפעיל, ובזמן האחרון זה בולט עוד יותר מתמיד. תודה!.

ליהי שלום תודה על המחמאות, בכל מקרה, יש מחזוריות מסויימת (לא מתוכננת) בעבודת יועצי הפורום, בכל פעם יועץ אחר פועל יותר ובתקופה אחרת פחות. היו שבועות בהם לא יכולתי לענות כלל וכעת אני משתדל לענות יותר, וכך זה גם עם היועצים האחרים. להשתמע אורן

אתמול ושלשום השתמשו בכינוי שאני נהגתי לכתוב בו כאן (הודעה על ריקנות ועוד הודעה בע"מ זה). ניסיתי להסביר שזו לא אני, ומישהו פה החליט לסבך את העסק כנראה... בכל אופן, לאותה משתתפת- אם את אמיתית, את מוזמנת להמשיך לכתוב בכינוי הזה אם אהבת אותו. אני פרשתי. אני הפכתי מכותבת פעילה לקוראת כבר די מזמן ואין לי בעלות על הכינוי. אז רק לידיעת מי שמכיר אותי, זו לא אני!!

את יכולה להירגע, לא גזלתי ממך את שמך. לא שמתי לב שמישהו משתמש בשם הזה, אני לא נמצאת כאן זמן רב ואין כאן רשימה של כינויים קיימים. את לא צריכה לא להשתתף בפניות לפורום בשל טעות ואי הבנה, ובטח לא לקחת את זה באופן אישי כל כך. לא אשתמש לעולם בשם - noname סליחה ענבל (מאוד מקוה שאין כאן מישהו בשם זה)

ענבל שלום:) את לא אשמה. את לא ידעת. אחרי שהשתמשת בשם אז המקורית:)) ראתה ורשמה שזאת לא היא. חוץ מזה אם את רואה שאנשים כועסים על זה, זה גם לא בגללך. פשוט ניכנסים לכאן אנשים שמתחזים בשמות של אנשים מהפורם. ופשוט מכפישים אותם. ואז נוצר בלאגן כי בעצם את לא רואה אם מי את מדברת. רק אם את נמצאת הרבה זמן אז את מכירה בערך תגובות של אנשים. אז גם בשמי שכתבתי לך לשנות את השם. אני מתנצל אם הייתי תקיף. כי לא התכונתי לזה. בכל מיקרה את מוזמנת להשתתף ולהגיב לכל נושא WELLCOME:))) איתן

רציתי לדעת אם יש טיפול לאיזון מערכת העצבים האותונומית? מה הסמפטומים לחוסר האיזון? ואם כן כיצד ניתן לאזן?

עופר אינני יודע מה כוונת ב"איזון" בכל מקרה, ביו פידבק והיפנוזה הינן שיטות בהן ניתן להביא לשליטה במערכות גופניות אוטונומיות שלכאורה אינן נשלטות. ניתן לשנות טמפרטורת גוף, לחץ דם, דופק ועוד. בד"כ עומדת מטרה טיפולית מאחורי השינויים הללו. בברכה ד"ר אורן קפלן

דרך מי אני מגיע לטיפולים של היפנוזה או ביו פידבק??? למי לפנות?ד"ר אורן קפלן כתב/ה: > > עופר > אינני יודע מה כוונת ב"איזון" > בכל מקרה, ביו פידבק והיפנוזה הינן שיטות בהן ניתן להביא לשליטה > במערכות גופניות אוטונומיות שלכאורה אינן נשלטות. ניתן לשנות > טמפרטורת גוף, לחץ דם, דופק ועוד. בד"כ עומדת מטרה טיפולית > מאחורי השינויים הללו. > בברכה > ד"ר אורן קפלן >

האהבה המשותפת לכל בני האדם? מוזיקה מוזיקה ו...עוד מוזיקה . לילה טוב.

hhhhhhhhhh i agree with u - i don"t strat driving my car without music............:-) and also at work - no music - anat is not working...........:-)

ניר, מוזיקה היא ללא ספק לעיתים אחד התחומים שגורמים לאיחוד לבבות, להשכנת אחווה ושלום בין פלגים שונים. הלוואי וזה יגיע לידי ביטוי אצלנו בארץ, הן מבחינה מוזיקלית, והן מבחינה מעשית! שבת שלום, טלי פרידמן

היי, זה נכון. אפשר לפתוח פורום מוזיקלי... :-)

שלום לכולם אשמח מאד לקבל חוות דעת מוסמכת : אני רוצה ללכת לטיפול פסיכולוגי . התקשרתי לקופת חולים ( פרטי קצת יקר מדי)ואמרו לי שאינ צריכה להגגיע קודם כל לרופא למשל רופא משפחה ממנו לקבל הפנייה לפסיכיאטר וממנו הפניה לפסיכולוג. נראה לי מעבר לבירוקרטיה המוגזמת שיש כאן גם חשיפה מוגזמת שלי למערכות שונות ( למה הרופא שלי למשל צריך לדעת שאני רוצה פסיכולוג?) וכן שאלה עקרונית: האם ב"דרך" לפסיכולוג יש לי " תיק" בפסיכיאטר מבחינת הרקורד שלי מאיזה שהיא בחחינה שכן הפסיכיאטר נותן את ההפנייה : האם זה נחשב ( אם ישאלו אותי) שהייתי אצל פסיכיאטר? האם יש אופצייה לערער על הבירוקרטיה הזאת ולהגיע ישר לפסיכולוג /ית? תודה .

היי שירלי, הדרך הקצרה יותר היא לפנות למרפאה לבריאות הנפש באיזור מגוריך. הטיפול ניתן בחינם, את ממלאה טפסים ומקבלת הפניה לפי הצורך לפסיכולוג או פסיכיאטר. הטיפול אמור להעשות בסודיות מלאה. בברכה, נטע

צר לי אך במאוחדת זה לא כך: פניתי לאיזור מגוריי ואלה הפנו אותי לרופא משפחה לצורך הפנייה לפסיכיאטר ורק ממנו אוכל לקבל הפנייה לפסיכולוג. האם בקופת חולים אחרת זה אחרת? אשמח לדעת . תודה לך

שירלי, אני לא יודעת באיזו קופה את חברה, אבל לרוב הקופות יש ספר טלפונים המכיל טלפונים של כל אנשי המקצוע המקושרים אליה. תנסי לחפש פסיכולוג שמתאים לך מבחינה גאוגרפית, תרימי אליו טלפון, ותקבלי ממנו את כל התשובות. אני חברה במכבי, והגעתי לפסיכולוגים עצמאית - לא דרך הפניה של רופא כזה או אחר. בכל הקופות - חוץ מכללית - יש השתתפות עצמית בטיפול, שעולה ככל שמס' הפגישות מתקדם. מה גם, שיש הגבלה על מס' פגישות.

שירלי שלום אני מנחש שאת שייכת לקופ"ח כללית כי בשאר הקופות הדבר לא נדרש. הסיבה היא בירוקרטית בלבד, כי כך הכללים קובעים. קופות החולים עובדות במודל רפואי שבו רופאים נותנים טיפול וקשה לשנות דפוסי חשיבה. אם חשוב לך לקבל טיפול במסגרת הזו אני ממליץ שלא תלחמי במערכת ותעברי את הפרוצדורה הבירוקרטית הזו. במידה וזה לא נראה לך תוכלי לפנות למרפאה ציבורית אחרת במרפאה לבריאות הנפש של משרד הבריאות או בבתי החולים. לצערי, בכל האפשרויות הללו את צפויה לתור המתנה ארוך ובירוקרטיה נוספת. חוק הבריאות מתייחס לפסיכולוגיה כמו לרפואת שיניים: טיפול חרום ניתן ובטווח קצר. למשהו יותר עמוק מטופלים נשלחים לטיפול פרטי או לטיפול ציבורי בתנאים של טיפול פרטי. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה אבל: קודם כל מדובר דוקא בקופת חולים מאוחדת ואינני יודעת מה קורה בשאר הקופות . מעבר לכך עדיין לא קיבלתי תשובה ושמח אם כן אקבל לגבי השאלה: האם עצם העובדה שאני מגיעה לפסיכולוג שרך פסיכיאטר כמוהו ( מבחינת הרשומות) כאילו ביקרתי פעם אצל פסיכיאטר כי טכנית כן אבל בפועל רק לשם הפנייה אודה מאד על ההתייחסות תודה

אומרים שליתיום גורם לעלייה במשקל. האם זה הליתיום עצמו, או שהוא פשוט מגביר את התיאבון?

http://gamnon.tripod.com/AG-NewHerbal/Glossary/Minerals/H-Mineral-Lithium.htm

שלום ליתיום גורם לעליה במשקל ככל הנראה במספר מנגנונים כולל השפעה על חלוף החומרים וצבירת נוזלים בברכה עמי

לפי מה שידוע לי, להוריד משקל זה תהליך שמצריך קצת ידע בתזונה ופעילות ספורטיבית. מי שיש לו מספיק כוח רצון והתמדה יוכל להוריד את עודף המשקל דיי מהר. בעיית המשקל לדעתי לא צריכה להיות כלל שיקול במחשבה האם להשתמש בליתיום. הבעייה האמיתית עם ליתיום היא שזה סם קטלני, הוא הורס תאי מוח ויכול לגרום לבעיות לכל החיים, בעיות אשר לא ניתן לפתור כלל בשל ההרס הניגרם לתאי המוח אשר אינם משתקמים כידוע. המחשבה על עודף המשקל זה בערך כמו לומר, לא הייתי רוצה להדרס על ידיי משאית כי זה יכול להרוס לי את הלק על הציפורניים.

בעבר שכבתי מס פעמיים עם נשים אבל עם קונדום אבל מאותו יום אני חושב שנדבקתי באיידס ואני מפחד להבדק

אלון, אפשר להיבדק אנונימית בכל בתי החולים הגדולים. עדיף להיבדק ולדעת שאין כלום, נכון? גם אם יש משהו, אז אפשר לחיות עם הקוקטייל. http://community.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=f/index&forum_id=1693&cat_id=306 עדי

זה כמו מילכוד, לא? החשש להיבדק שנובע מהחרדה מהתוצאה...

אריאל. אני מבין שאתה במלכוד. אבל אתה כנראה שצריך לעשות את זה בכל מיקרה. מכמה סיבות. קודם כל כי אתה יכול לסכן אנשים אחרים ואתה לא היית רוצה שיעשו את זה לך. דבר שני אתה צריך שקט נפשי. אתה בטח משתגע וזה בטח משפיע על כל תחומי החיים שלך. עדיף לך לעשות את זה לטוב ולרע. אם כל הקושי הענק שיש בזה. ככה תוכל ליצב את החיים שלך. אם זה כלום אז החיים שלך יהיו טובים יותר ואם לא אז תוכל להמשיך בחיים שלך אבל בצורה אחרת. בכל מיקרה החיים שלך הם לא חיים בגלל חוסר הידיעה. אז כדאי לעשות משהו בנידון אתה לא חושב???? איתן

אריאל שלום לשאלתך, ניתן לגשת לטיפול פסיכולוגי ממוקד גם בנושא הזה. בד"כ הטיפול מהיר מאוד. בסופו של דבר תצטרך לאסוף את האומץ ולעשות את הבדיקה. בכל זאת יהיה לך מעניין לבדוק עם עצמך האם הפחד מהבדיקה עומד לבד או שסביבו יש חרדות או בעיות אחרות/נוספות. בברכה ד"ר אורן קפלן

אריאל, גם אני הייתי באותו מצב. שכבתי באופן חד-פעמי ללא קונדום עם גבר מחו"ל, ופחדתי מאד שנדבקתי, למרות שהסיכוי להידבק ממגע מיני חד-פעמי אצל נשים הוא פחות מ-1% ואצל גברים אף נמוך מזה!!! הידעת?.. זמן רב הייתי בחרדה עמוקה מפני הבדיקה, עד שהעזתי, הלכתי למקום שבו התוצאות מתקבלות למחרת (מעבדת רוזנבלט הרח' גורדון בת"א), לקחתי כדורי הרגעה וישנתי עד למחרת בצהריים והלכתי לקבל את תוצאות הבדיקה... - שהיו כמובן תקינות. אם השתמשת תמיד בקונדום אין לך איידס, חד וחלק. מקור החרדה הוא אחר, אבל כך-או-כך, זו הקלה גדולה להיבדק ולדעת שאתה בריא. אז אזור אומץ ועשה זאת... תראה כמה טוב תרגיש אח"כ.

חברים יקרים תזכורת לשיפור איכות רצף הקריאה בפורום, במיוחד לטובת קוראים לא מנוסים בקהילה הוירטואלית: אנא, קצרו את העצים. נסו לשלוח הודעות אישיות במייל ולא על גבי הפורום. סוף שבוע נעים לכולם אורן

אורן שלום, סליחה על העצים הארוכים. הצעתי לאחרים לשלוח לי מייל - לא רצו... האם, לדעתך, לא הייתי צריכה לענות, אלא להציב את המייל כתנאי? תודה.

ד"ר קפלן בוקר טוב, העצים הארוכים חשובים, אבל יחד עם זאת אני חושבת שהם לא העיקר. אני חושבת שחלק מהאחריות דווקא בענין הזה צריכה להיות עליכם הצוות לחזור אחורה ולענות תשובות לאנשים ששואלים למרות שצריך לעבור דף או שניים או אפילו שלושה אחורה. מי שכותב את השאלה תאמין לי מחפש בנרות את התשובה, אני בעצמי השארתי שאלה תחת הכותרת "שאלה דחופה לצוות המקצועי" ואני עדיין חוזרת לראות אם במקרה מי מכם ענה לי, ולאכזבתי כל פעם אני מגלה שלא קיבלתי תשובה. אז לתשומת ליבכם, אני לא אחזור על השאלה שלי, שנכתבה בכלל בשם אחר, אבל לטובת אחרים, כתבתי את השאלה כי הייתי צריכה תשובה נואשות דווקא מהצוות המקצועי, בענין שמטריד אותי ומפחיד אותי, וציפיתי ממכם למרות הבלגן שהולך בפורום בזמן האחרון להיות מספיק אחראים ורגישים ולענות לי. ויחד עם זאת, אני כן חושבת שאתה צריך להזהיר את המשתתפים הקבועים, והיו תקופות שגם אני כתבתי כאן והרבה, אבל מדברים אחרים. אני עוקבת אחר הדברים ורואה את התגובות של המשתתפים הקבועים והם מרשים לעצמם הרבה מעבר למה שמשתתףף רגיל יכול להרשות לעצמו. לא תמיד אנשים שנקלעים לפורום באקראי, יודעים מה קורה פה ומי מקצועי ומי לא, ולפעמים גם מעצם היאוש אתה תולה תקותך בכל מי שעונה לך, ומזה צריך להזהיר. אנשים שמשתתפים פה מרשים לעצמם להפנות אנשים לפסיכיאטרים ולפסיכולוגים, מאיפה הזכות ? מאיפה הידע מי מתאים ומי לא ? יש כאן אנשים שנותנים עצות על ימין ועל שמאל בלי לחשוב פעמיים אם זה מתאים או לא, ובלי לנסות או לחוות את הדברים על עצמם קודם כל, וזה הרבה יותר מפריע לי מאשר העצים הארוכים, למרות שגם ההודעה ההיסטרית של התפספסה ולא זכתה למענה. יש כאן גם אנשים שמרשים לעצמם לאמר לאנשים חדשים ללכת, אם תבדוק התכתבות בין ליליאן לטלי אתמול, תראה שליליאן בצורה תוקפנית מאוד פקדה על טלי ללכת לחפש יעוץ במקום אחר, ללכת להתאשפז במחלקה להפרעות אכילה בתל השומר ועוד.. בצורה מאוד גסה.. מאיפה הזכות ?? טלי באה לכאן לבקש עצה מהצוות המקצועי, ולאף אחד מהמשתתפים הקבועים, לאף אחד, אין את הזכות לאמר לה ללכת לחפש אותה במקום אחר, או לאמר לה להתאשפז, בטח לא על סמך הפרטים שהיא נתנה, בטח לא אנשים לא מקצועיים. המשתתפים הקבועים יכולים לשתף מנסיונם, להשיא עצה כבני אדם, אבל לא להתנשא, וזאת האוירה שנוצרה כאן - כולם יודעים מה טוב לאחרים, ורובם לא מיישמים על עצמם, חכמים על חלשים - בשפת רחוב.. לדעתי - אתה או מי שמנהל את הפורום עכשיו צריכים להדגיש דווקא את הנקודות הללו - לאף אחד אין את הזכות לאמר למישהו ללכת, אף אחד פה לא מוסמך לאמר למישהו אחר ללכת לטיפול פסיכולוגי ובטח לא פסיכיאטרי פרט לצוות המקצועי, ורצוי שכל אחד ידבר אך ורק על החוויות הכואבות והטיפוליות שלו מנסיון ולא ינסה לחנך אחרים במקומות בהם הוא בעצמו נכשל, ואחר כך רק להתעסק בדברים הטכניים של אורך העצים, קודם כל חשוב התוכן והעיקר, זאת אמנם רק דעתי, אבל אני אשמח אם תחשוב עליה, ואני עוקבת מספיק זמן אחרי השתלשלות הפורום, וגם אני כתבתי פה בעבר. תודה ושתיהיה לך שבת שלום..

מור בוקר טוב, הפורום נועד לתמוך באנשים הזקוקים לתמיכה, גם באופן בלתי מקצועי. חלק ניכר מהשתתפים הקבועים משיאים עצה על סמך נסיונם האישי ומגישים אותה בצורה נעימה ומזדהה. ניתן להתעלם מהמיעוט שפונה בצורה גסה. לכל שאלה יש תמיד מספר תגובות. הצוות המקצועי ובפרט ד"ר אורן קפלן מתיחס לכל שאלה. יתכן ו"פספס" את שאלתך, אנא חזרי עליה. אי אפשר לסנן במסננת את כל המגיבים, כמו שבמציאות חיינו הלא וירטואלית אנחנו לא יכולים להעיף מעל פנינו אנשים לא נעימים. אשמח לשמוע את תגובתך, בברכה נטע

אני מתנצלת אם קיבלת רושם של התנשאות ממני או ממשתתף אחר - זו לא הכוונה. משתתף אקראי, שיודע לקרוא, רואה לצד הכינוי של המגיב, אם הוא בעל מקצוע או לא. ה"זכות" להמליץ לאנשים לפנות לטיפול נובעת בחלקה מניסיון אישי של משתתפים אחרים. ה"זכות" הזו אינה מחייבת אף-אחד. את באמת מאימנה, שהעצות ש"נזרקות" פה נשלפות מהשרוול? צר לי לאכזב אותך, אבל לפחות מבחינתי זה לא ככה. אני עדיין מגדירה את עצמי כאדם חושב... את בהחלט מוזמנת לחלוק על דברים שאני כותבת, אבל לא לייחס להם כוונות לא נכונות. אני יכולה להבטיח לך, שכל ה"חכמים והמייעצים" שממליצים לפנות לטיפול, נמצאים בטיפול בעצמם, או היו בעבר. זה ממש לא נכון לכתוב, שחברים קבועים בפורום ממציאים דברים. צר לי גם, אם נדמה לך שמישהו פה מנסה לחנך מישהו אחר - זה לא בי"ס. ובגדול - מה שכתבת בעצמך נראה כמו הרצאה חינוכית במסווה של הטפת מוסר. מור - לשפוט אחרים זה קל... יותר קל ממה שנדמה. מה שקשה יותר הוא, לזהות את זה בעצמנו. להבין, שלא הכל אנחנו יודעים, ושצריך לתת לכל עצה פה את המשקל הנכון.

שלום חמודה, כנראה שלא הבנת את הפואנטה........... קחי דברים בקלות. שיהיה לך שבוע נעים. ונשמח אם תשתתפי ותביעי את דעתך לעיתים יותר קרובות.

אנסה לענות לכולם הפורום מהווה קהילה וירטואלית שמשרתת צרכים מסוגים שונים, הן משתתפים קבועים היוצרים ביניהם גם קשרים של חברות ותמיכה, והן משתתפים חדשים הפונים באופן חד פעמי או מועט בבעיה ספציפית, ולפעמים מוצאים את עצמם מצטרפים להתכתבות השוטפת. אני רואה מקום לכל הצרכים ואין סיבה לפגוע במשתתפים כאלה או אחרים. עם זאת, אחת לכמה זמן אנו מנסים להדגיש את כללי השיח בפורום כדי להבטיח את איכותו. זה מתחיל כמובן במחיקה של הודעות גסות או אלימות. נושא העצים הארוכים גורם לבלבול בעיקר אצל משתתפים חדשים. כדי שנהיה מסבירי פנים לפונים הללו חשוב לא לפתוח עצים ארוכים של התכתבות אישית. לעיתים יש נושאים שרלוונטיים למשתתפים רבים ואז אין כל בעיה בעץ הארוך. אבל בדיקה האם מישהו נמצא בפורום ומה שלומו הערב, אפשר לעשות גם באמצעות מייל. אם רצונכם באנונימיות פתחו מייל אנונימי בהוטמייל לצורך השיח בפורום. הרה, אינני יודע מה לענות לך כיצד לנהוג. לא הייתי מציע להתעלם מידיד בכל מקרה. נסי למצוא את הדרך להפנות אותו למייל. זה כבר יהיה עניין של שיקול דעת אישי. לגבי ההודעות שנעלמות, זה בהחלט יכול לקרות. היועצים משתלבים בפורום בתדירויות שונות ובהתאם ללוחות הזמנים שלהם ויכול לקרות שהודעה תחמוק. כדאי לא להיעלב אלא פשוט אם עברו 24 שעות ללא תגובה לחזור על השאלה. לגבי העצות של המשתתפים. אני חושב ש"אין חכם כבעל נסיון". לפעמים עצות של משתתפי הפורום חשובות יותר או לא פחות מאלו של היועצים. הדרך הפשוטה להבחין בין עצה מקצועיות לעצה ידידותית של משתתף היא בצבע. היועצים מופיעים בכחול והמשתתפים האחרים בשחור. אני מאחל לכולם המשך שיח פורה ומפרה, והכי חשוב, אפשר לקחת את הדברים קצת יותר בקלות. במדינה לחוצה ומטורפת זה נחמד לתפוס לפעמים מרחק ולקחת את הדברים באופן נינוח. וכשצריך, בהחלט אפשר לכעוס. גם זה לא מזיק לפעמים. שבת שלום אורן

אני נמצאת כחמש שנים בטיפול פסיכולוגי. אף פעם לא יכולתי לבכות מול המטפלת שלי, אני פשוט מתביישת ומפחדת לאבד שליטה. כרגע הגענו לנקודה בה אין התקדמות ממשית ואני מרגישה מיואשת ומדוכאת (אם כי ממשיכה לתפקד). המטפלת שלי סבורה שאם ארשה לעצמי להרגיש את הדברים הכואבים בטיפול עצמו ולא רק אחריו/לפניו, ואם אוכל שלא רק "לדבר על" אלא ממש לחוש את הדברים, נוכל לעבור את המכשול. אני מסכימה איתה אבל חושבת שאין לי אומץ בכלל ומנסיון אני יודעת כמה אני חזקה בשעת הטיפול כך שגם אם אני מאד קרובה לבכי, לא אתן לו לצאת. אני גם חושבת שככל שאנחנו מדברות על זה יותר, נושא הבכי הופך להיות מביך עוד יותר ורק מרחיק מהרגע בו אולי הוא יתאפשר. למישהו יש עצה?

אין ספק שהבכי הוא רק הסימפטום ואינו הבעייה. מה הכוונה? שהעניין הוא לא אם לבכות או לא לבכות אלא למה את מתביישת\ פוחדת\שומרת על עצמך וכו' וכו'. טיפול פסיכולוגי מתחיל באמת רק כאשר נותנים אמון או יותר נכון- רק כשנרכש אמון בין המטופל אל המטפל. האם יש אמון כזה בינכן? האם את מרגישה שאת יכולה לספר לה ה כ ל מהכל ועדיין להרגיש אותו דבר? האם את מרגישה שזה מקום בטוח להיות בו? האם את מרגישה מוגנת בחדר הפגישה? האם את מרגישה ביטחון בחדר הפגישה\ בזמן הפגישה? למה את צריכה להיות חזקה בטיפול??? למה את צריכה בכלל להיות משהו? למה שפשוט לא תנסי רק "להיות", את , מי שאת, עצמך. אולי זה העניין, שאת פוחדת מחשיפה, חשיפת האני הפנימי שלך, חשיפת מי שאת באמת. אבל טיפול לא אמור להיות משהו שצריך לעשות, הולכים- שופכים- הולכים, אולי אופי הפגישה הפכה להיות קבועה מתוקף זה שאת כבר חמש שנים בטיפול. חמש שנים זה לא מעט. האם את רואה תוצאות? התקדמות בחיים שלך? האם יש שינוי בחייך מאז שהתחלת ועד היום? זה שאלות שאת צריכה לשאול את עצמך, יש הרבה שאלות לשאול, מכיוון שכנראה ויש מחסום כלשהוא שמונע מהטיפול להתקדם, ועד שלא תעברי אותו לא יקרה שום דבר מהותי. מצטערת אם אני מבעסת אותך עם כל הדברים שאני אומרת לך כאן, אבל אני גם בטיפול כמעט שנה, אז אני מדברת מניסיון, ואולי אלו דברים קשים אבל יש בהם הרבה מהאמת.

הי ליהי. קודם כל, תודה על התגובה. האמת, באמת קצת התבאסתי ואפילו התחרטתי על עצם העלאת השאלה בפורום. אבל מתוך התחושות האלו רק התחדדה אצלי השאלה והבנתי אותה יותר. בוודאי שאני מרגישה שיפור ושינוי בחיי. והטיפול הוא אחד המקומות הבטוחים ביותר הקיימים עבורי (כמעט וכתבתי "הבלעדי" אבל אני לא רוצה להשמע כל-כך נחרצת). המטפלת שלי מכירה אותי מעולה ולכן גם מבינה אותי ואת דפוסי ההתנהגות/מחשבה שלי, גם בלי שאומר אותם במילים. אני חושבת שהקשר הטיפולי שנבנה הוא קשר חיובי, אשר מאפשר לי לתת בה אמון. אני לא בוכה גם מול חברים קרובים שלי ולא מול המשפחה. כלפי כולם, לא רק כלפי המטפלת שלי, אני צריכה להיות החזקה, זו שלא עושה בושות (השלכה ברורה שלי). אז מה, האם ללא הבכי לא מתאפשר טיפול טוב? האם צריך לסגור את הבסטה וללכת? (בהחלט מחשבה שעוברת אצלי, והמטפלת כמובן ידעה זאת עוד לפני שהעליתי את המחשבה בפניה).

אני יכולה להעיד על עצמי שבטיפול שהתחלתי לפני חודשיים אני ממש לא מרגישה רצון או יכולת לבכות, אבל אני בקשר עם אשת מקצוע אחרת ושם הבכי דוקא כן יוצא, וזה אפילו די נעים. כי ברגע שיש לך מקום לבכות, זה נובע מתחושה שלך שיש מי שיוכל להכיל את הבכי, לאסוף אותך ושלא תתפרק או תישבר. קצת חבל שאת לא יכולה עדיין לתת לעצמך להיות את עד הסוף בטיפול, אבל מצד שני - זה שאת שם כבר 5 שנים כנראה אומר משהו, לא?

אבקש את עזרתך בהתמקדות על התגברות מפני פחד להבדק לאיידס המון המון תודה אריאל

אריאל שלום אנא הוסף פרטים על עצמך והבעיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם כתוצאה מהמחשבות על מחלה לא טובה (סופנית) הגוף נכנס למצב חרדה ויכול להגיב בתופעה כמו חולשה דיכאון קל וכדומה. למרות שאני מנסה לעשות את הדברים כמו שעשיתי לפני שנה הולך לעבוד בבוקר ועוסק בתחביבים שלי נראה שאני משקיע יותר מאמץ בלעשות את זה מבעבר וגם אני חושש פן מישהו ישים לב שאני לא מתנהג בצורה רגילה לכן אני חושב שיש עדיין בעיה שלא נפתרת עם כל בוקר שעולה מחדש ורק הדברים נעשים יותר כרונים. אני פשוט מרגיש שזה לא אריאל של לפני שנה האם חרדה או דיכאון יכולים לתקוף אדם ללא אזהרה מוקדמת והאם ניתן לשלוט בזה פשוט אדם קם יום אחד ומרגיש שמשהו לא בסדר איתו אודה לכם על עזרתכם אריאל

אריאל שלום בעיקרון מהלך הדברים שאתה מתאר בהחלט יכול לקרות. לעיתים כשמסתכלים לאחור מצליחים לזהות את המקור לבעיה אבל לפעמים זו נותרת חידה. אני מציע לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי כדי לשנות את המצב. במצבים מסויימים גם טיפול תרופתי עשוי לעזור. בברכה ד"ר אורן קפלן

אריאל שלום, כפי שד"ר קפלן כתב רצוי שתפנה ליעוץ פסיכולוגי, לדעתי בהקדם האפשרי. גם אני עברתי תהליך דומה למה שאתה עובר: שנה שלמה חשבתי מידי יום על מחלות סופניות ופתאום ביום "בהיר" אחד [יום חשוך...], קבלתי התקף חרדה. על מנת שתמנע מעצמך סבל כזה כדאי לך לפנות ליעוץ. בהצלחה ושבת שלום, נטע

אודות העמותה של מטה המאבק/הסתדרות הנכים בישראל לאחר שנים רבות בהן נכשלנו, אנו ציבור הנכים, בנסיונותינו לשנות את מעמדנו בישראל, הגענו למסקנה כי רק איחוד שורותינו יצליח לחולל את השינוי המהותי ביחס החברה ובעיקר ביחס הממסד כלפינו.על כן הקמנו את מטה מאבק הנכים - כגוף המייצג את כלל הנכים בישראל, נכויות פיזיות שכליות חושיות ונפשיות - ובפעם הראשונה בהסטוריה של המדינה החלטנו לקחת את גורלנו בידינו.במשך 35 יום ניהלנו הפגנה רבת משתתפים ועוצמה אל מול משרד האוצר אשר הביאה להישגים רבים.אנו הנכים, שיצאנו זו פעם ראשונה להפגין כאזרחים שווי זכויות, ראינו שביכולתנו לגרום לשינוי סדר העדיפויות החברתי ולשינוי עמדות ציבוריות, פוליטיות ותקשורתיות.מהפכה זו באופן המחשבה של הציבור בישראל ושל קברניטי המדינה חשובה לא רק לשש מאות אלף האנשים המתמודדים היום עם נכויות שונות אלא לכל אזרח ואזרחית מן השורה, כיוון שלצערנו, איש אינו יכול לדעת מה ילד לו יומו.זאת ועוד, כולנו מתבגרים ונחלשים בזקנתנו, אך איננו רוצים לצאת את החברה, שאליה אנו שייכים, לכן עובדה זו מגבירה את הצורך בהנגשת כל השירותים הציבוריים לכל סוגי המוגבלויות.חשוב לזכור בעניין זה, כי הנכות הינה מצב רפואי, המוגבלות הינה מצב חברתי שבידי החברה להקטינו ולהגבירו לפעמים רק על ידי מודעות וחשיבה ובכסף מועט.לנוכח הנחישות הבלתי מתפשרת שהפגנו מול אטימות הממסד עמד הציבור כולו לרבות אנשי התקשורת, אנשי רוח, אומנים, וחברי כנסת על צדקתנו, ובא לתמוך, להזדהות ולסייע לנו, ועל כך נתונה להם תודתנו.בזמן ההפגנה ולאחריה קבלנו יד מושטת לסיוע מההסתדרות הכללית החדשה בכלל ומיושב ראשה, מר עמיר פרץ בפרט, ובעזרתם הובלנו את המאבקים האחרונים מול ממשלת ישראל והבאנו להישגים משמעותיים לציבור הנכים בישראל.חה"כ עמיר פרץ לקח על עצמו לדאוג לכל צרכינו במהלך ההפגנה לרבות אספקת מזון סדירה לאורך כל ימי ההפגנה, שמיכות ומזרנים, ביגוד חם, כרזות ומדבקות ואפילו תרופות להן נזקקנו בדחיפות באישון לילה.ההסתדרות הכללית החדשה היתה לנו למשענת איתנה ונאמנה בימים קשים אלה.איננו שוכחים, כמובן את ידידנו ומיטיבנו, חה"כ חיים כץ, אשר תמך ותומך בנו במסירות ובנאמנות מתחילת המאבק ועד עצם ימים אלה.אחרי שנים של התנסות קשה בסבך הבירוקרטיה שינה מאבקנו עמדות נוקשות ומתנכרות בממסד הישראלי, ונסללה הדרך למקבלי ההחלטות - עובדה שעודדה רבים מאתנו להאמין שרק אנו יכולים לתרום לשינוי מעמדנו בחברה ולשוויון זכויות מלא עבורנו.בסיומה של ההפגנה לא זנח אותנו יו"ר ההסתדרות, וכיאה לאימרה "המתחיל במצווה אומרים לו גמור" הבין מר עמיר פרץ, כי כאן לא מדובר במצווה אלא בצו השעה, וברוח זו המשיך לדאוג לנו והעמיד לרשותנו משרדים ואמצעים בבית הוועד הפועל של ההסתדרות החדשה בתל אביב.משרדים אלה משמשים כמשרד ההנהלה הראשי של מטה מאבק הנכים בישראל ומכאן אנו מנהלים את כל מגעינו עם המוסדות הרלוונטיים על מנת להמשיך ולהיטיב עם ציבור הנכים על ידי הידברות ולא על ידי יציאה לרחובות.ההנהלה המורחבת שלנו מורכבת מנכים נציגי כל אזורי הארץ וכל סוגי הנכויות ומהורים לילדים נכים המשמשים כגשר בין הנהלת מטה המאבק לבין הנכים בכל הארץ.במשך הזמן שחלף מאז תום ההפגנה לא שקטנו על שמרינו פעלנו והננו פועלים כל הזמן במספר מישורים. אנו מנהלים ישיבות סדירות בשיתוף עם המוסד לביטוח לאומי ועם משרדי הממשלה השונים כדי להרחיב בכל דרך אפשרית את הסיוע הממלכתי לנכים.אנו עוסקים בייצוג הנכים מול הממסד - טיפול בפניות ציבור הנכים ונתינת מידע על זכויותיו.אנו פועלים בקרב נכים מתוכנו החיים במוסדות - למען שיפור תנאי חיינו וממוש זכויותינו.אנו מקדמים חקיקה בכנסת שתביא לשוויון הזדמנויות לציבור הנכים בישראל, וכמו כן אנו שומרים מכל משמר על החוקים הקיימים כדי שלא יגרע, חלילה, ולו גם סעיף אחד מהם.במסגרת מאבקינו להעלאת נושא הנכים לסדר היום הציבורי ולשילובנו בכל תחומי החיים במדינה כאזרחים שווי זכויות, חשוב לנו, כגוף המייצג את כלל הנכים בישראל, להמשיך את מאבקנו, עד אשר נוכל לזקוף את ראשינו בגאווה כאזרחים מן המניין.מעתה ואילך לא עוד ארגונים ופטרונים העושים למען נכים, אלא נכים העושים למען עצמם.הנושאים הבוערים ביותר על סדר יומנו הם: 1.העלאת קצבת הנכות והשוואתה לגובה שכר המינימום במשק עוד בשנת התקציב 2001. 2.נכים אשר יגיעו, בשעה טובה, לגיל פנסיה ימשיכו לקבל את קצבת הנכות וזאת בנוסף לקצבת הזקנה. 3.תמשך הזכאות לקצבת הניידות גם לאחר גיל הפנסיה. 4.השוואה מלאה בין כל סוגי הנכויות בכל הנושאים הבריאותיים כגון: מכשור רפואי, טיפולים רפואיים ופארא רפואיים, תרופות וכדומה. 5.נכים המתקיימים מקצבת נכות יהיו פטורים לחלוטין מתשלום אגרת הטלביזייה. אלה הם מקצת מנושאי הדגל עליהם נאבק בשנת 2001. חברהיקרה, חבר יקר, ================= על מנת שנוכל להאבק על הסעיפים הללו ועל זכויות נוספות נצטרך את עזרתכם ותמיכתכם על ידי הצטרפותכם להסתדרות הנכים במסגרת ההסתדרות הכללית החדשה, וכך נוכל ליהנות מהפריסה ומהעוצמה של ההסתדרות. זכרו ! ככל שייגדל מספר חברינו, כן יגדלו כוחנו ועוצמתנו, וכך נוכל לפעול במשנה תוקף למען שיפור מעמדנו בחברה הישראלית.

אני כמובן איתכם בליבי , בנשמתי וברוחי. אבל יש לי שאלה : למה התחלתם את המאבק בחורף ????? מישהו מכם עלול חס ושלום לחלות . או גרוע מכך!!!!!!!

שלום אתה משתמש בשם שכבר ישנו אנא תבחר שם אחר. איתן

האם ברזל נמוך בדם משפיע על לחץ נפשי?

סיגל שלום, למחסור של ברזל בדם יכולה להיות השפעה על המצב הנפשי, בעיקר מחסור ב - B12... בכל מקרה כדאי להתייעץ עם הרופא.

הרה צודקת. יש אנמיה שהיא חוסר ברזל ויש המראה על חוסר של B12 ו/או חומצה פולית. הרופא יאמר לך מה לקחת להשלמה. כל הסיכויים שמחסור בהם יגרום לבעיה במע' העצבים.

סיגל שלום יתכן קשר. קראי את הכתבה הבאה (חפשי בתוכה ברזל) http://images.maariv.co.il/cache/cachearchive/07032001/ART123882.html בברכה ד"ר אורן קפלן

סיגל שלום ברזל נמוך בדם עלול לתרום ללחץ נפשי צריך יחד עם זה לבחון אם אין סבות נוספות בברכה עמי

שלום רוצה להתכתב עם מישהו\י שחוו אשפוז במחלקה סגורה או שעובדים בכזו מחלקה תודה למי שיוכל לעזור

האם אתה מתעניין בגלל בעיה אישית או התלבטות אישית או שזו רק סקרנות וירטואלית????.

אולי כדאי שתעלה שאלות ספציפיות, ומי שיוכל יענה לך.

מעיין בוקר טוב, קראתי את ההתכתבות בינך ובין הרה(אני מקווה שזה בסדר) ורציתי להגיב על כמה דברים.. לגבי פסיכולוגים, אני החלפתי בערך 5 פסיכולוגים עד שיצרתי קשר יציב ורצוף עם המטפלת הנוכחית. פסיכולוגים הם גם בני אדם וכמו כל קשר אחר צריך לברר האם קיים חיבור. המטפל הקודם שלי הבהיר לי בראשית הטיפול כי הדבר הבסיסי ביותר להצלחת הטיפול טמון בקשר שנוצר בין המטפל למטופל. מעבר לזה בעניין מתן ייעוץ פסיכולוגי בתשלום, פעם אני הרגשתי רע מאוד עם הרעיון שאני צריכה לשלם למישהו כסף כדי שיקשיב לי וזה גרם לי להתרחק. לאחר טיפול של חצי שנה עם מטפלת הבנתי שבשבילה הפסיכולוגיה היא עבודה בלבד ולא מעבר לכך, ברגע שהבנתי את זה לא חזרתי אליה יותר.(נפגעתי ומאוד התאכזבתי ותק' ארוכה גיבשתי דעה שלילית על פסיכולוגים). אך לא כל הפסיכולוגים מתייחסים לפסיכולוגיה כעבודה בלבד אלא רואים מעבר לזה, את האחריות שלהם ואת היכולת שלהם לעזור לנו המטופלים.(בנוסף לאתגר) אין לי כל בעיה להגדיר את התחום הפסיכולוגי כעבודה כל עוד השקפת עולמו של המטפל שלי בנוגע לזה תהיה הרבה יותר רחבה. יש מטפלים מעולים, חכמים, אנושיים ורגישים והעיקר יש להם את היכולת לעזור לנו, אם נאפשר להם.(הדרך היחידה לברר התאמה עם המטפל היא בשיטה של ניסוי וטעיה וכמובן כדאי לקבל המלצות). אני

על מנת לא להטעות ולמנוע בלבול, מי שכתבה את ההודעה למעלה היא לא אני. עוד מישהי בחרה ככל הנראה להשתמש בכינוי הזה. שבת שלום וסופ"ש נעים...

אולי ממה שאני נשמע אני בימים הראשונים שלי בצבא , אבל ממש ממש לא ככה . אני כן משוחח עם חברים ליחידה ומנסה להבין מה עובר עליי , והאם מה שעובר עליי עובר גם עליהם . לא !!! לכל אחד קשה לצאת מהבית אבל לא עבור כל אחד זו כזאת טרגדיה , לא בשביל כל אחד זה באמת כל כך קשה ומעיק . אין לי בעיה לעמוד במחסום בחברון או לבצע פשיטות על בתים של מבוקשים , אין לי בעיה לסכן את החיים שלי למען המדינה . אבל משהו במערכת הזאת , הצבאית הוא כל כך קשה בשבילי שאני לא יודע מה זה בדיוק . אני רוצה או לפתור את זה או לצאת מהמערכת הצבאית הזאת אחת ולתמיד . (ותודה לכל המשיבים)

אלון שלום מאחר ואתה בתוך המערכת הצבאית תצטרך לקבל עזרה מתוכה. תוכל לפנות לקב"ן היחידתי ולשוחח איתו על תחושותיך. האפשרות האחרת היא להמשיך בדרך המאוד נכונה שהתחלת בה, לשוחח עם חברתך והסביבה התומכת הקרובה ולנסות לקבל מהם חיזוק ורעיונות לשינוי פנימי וחיצוני. בברכה ד"ר אורן קפלן

דר' יקר, שלום רב לבקשתך: בן 39 עיסוק טכני ,רווק לפנ שנתיים וחצי התחלתי להמר , כנראה בשל עומס נפשי,בקזינו בירחו ( Blacjack ) למשך כמה חודשים באופן רציף .לאחר שהחסכונות אזלו (מאה עשרים אלף שקל בערך)התנזרתי מההימורים לתקופה של שנה וחצי. ואז על רקע של אובדן אדם יקר ,לפני כשלושה חודשים בשהות של יומיים בארופה ולפני כשבוע בשהוות קצרה בחו"ל הפסדתי 50000 ש"ח. ברצוני לשם קץ לתופעה הרסנית זו ע"י לימוד עצמי של הנושא על מניעיו וגישות הטיפול השונים ומצאית שיטת טיפול ומטפל/ת בגובה העיניים שיתאימו לי ( הגישה הפטרנלסטית מפחידה אותי) מבקש לשמוע את חוות דעתך המון תודה צל

לצל שלום! זוהי התמכרות לשמה. אתה צריך להיכנס לטיפול מהשורש. אני מדברת מנסיון. בעלי מכור(אומנם למשהו אחר) אך לבסוף הוא הבין שהוא צריך טיפול מהיסוד, להבין בכלל מה זה התמכרות. יש כל מיני סוגי התמכרויות(כ-80 סוגים). אני יכולה להמליץ על מקום מדהים, שם מטפלים הכל ההתמכרויות, כי התמכרות זו התמכרות. שם המקום זה "גש ר הזיו" בקיבוץ גשר הזיו. בהצלחה אורלי

צל, מכיוון שההתמכרות שלך בולטת בחיוחד כתגובה ללחץ ומתח נפשיים, רצוי לפנות לטיפול, ולו רק כדי ללמוד איך לנווט את המתח למקומות הרסניים פחות. קיימת הגישה הפסיכודינמית, שבה לא מתמקדים בהתמכרות עצמה, אלא מתחילים חיפוש ארוך ועמוק בתוככי הנפש. מאידך, קיימת הגישה ההתנהגותית, שבה הדגש הוא על שינוי התנהגות מסויימת, תוך שימת דגש על הכאן ועכשיו. העבר לא מעניין, אין חיטוט אחרי השורשים.

אתה חייב חייב חייב כבר כעת לגשת לטיפול . רק עם טיפול + נכונות רצינית לשינוי תוכל להתמודד עם בעייתך.

שלום רב, אין טעם בלשלוח לך דיאגנוסטיקה ומתכון לטיפול עצמי. עניינך סבוך, ואני מניח כי גם אתה עצמך לא היית ממליץ לאף אחד מידידך לעשות בעצמו טיפול שורש, בתחלואה רצינית שהוא לקה בה. אם נקלעת לכל הצרות, ונסחפת לכל הנזקים - משמע שלא התגברת על תהליכים בסיסיים של עמידות נפשית במצבי קושי, ולכן אין טעם שתנסה להתמודד לבד, בלמידה עצמית, עם מצבים הרבה יותר מורכבים. הפרטים שסיפקת מספיקים לאבחנה הכללית, כי יש לך מספיק כוחות ומסוגלות, וגם אמצעים כספיים, כדי להתחיל בתהליך הגמילה. להתחיל עם סיוע. נקודה. אם תרצה הפנייה ספציפית פנה אלי (הקלק על שמי המוכחל וההדגשה באדום) או אל יועץ אחר בפורום. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

תודה מקרב לב על העיצות הנבונות והרצון לסייע .דעו לכם שאתם התחנה הראשונה במסעי הארוך .......ותמיד תמיד זוכרים את הדברים הראשונים אז המון תודה תמשיכו לסייע ולשתף. שלכם צל

שתהיה לך הרבה הצלחה.

מזאת הרה , היא פסיכולוגית ?

בחורה בפורום.

לא... סתם מישהי שמכירה גם את הצד הפחות שפוי של החיים...

אתן חושבות שבשביל להיות פסיכולוגיות טובות צריך גם להכיר את " הצד הפחות שפוי של החיים" ? - דרך ניסיון וטעיה אישית?

נעלמת... :(

התנתק...

קורה..

לאן נעלמת? עוד פעם הרסת את המחשב? תן איזשהו אות חיים...

ye eitan..........................................

תפסיקי משת"פית אחת:)))) נו תיראו.....הנשים שלי עושות יד אחת נגדי:))) זה מסוכן:))) וכל זה עוד לפני החתונה:))) חבל לכן על הזמן @-----)---- איתן

איפה אני?????? איפה את???? לא ענית לי על הודעות מדף 549 ועד לכאן:))) אני מרגיש מקופח:( איתן

כי המייל שלי התחרבן לגמרי! כמו כל החיים הדפוקים שלי!!!

?????

קבל חיובי.

סוף סוף תפסתי אותך , איזה מזל :) קודם כול , והכי חשוב - מה שלומך ? ואח"כ - אני צריך ממך עזרה !!!

שלומי סביר... תודה :-) אני אשתדל לעזור לך...

אל תשקרי לי, ואל תנסי להפחיד אותי. זה לא ילך, את כמו כולם. אני בת 16, לא כל כך קטנה, ואני יודעת מה אני עושה. טלי

לכולם שלום, לכולנו כוונות טובות . אבל טלי החמודה זקוקה ליעוץ מהמומחים של הפורום ולא מאתנו. כל העידוד שמנסים לתת לה או עצות רלוונטיות רק מעצבנות אותה.

אם את לא רוצה לשמוע, אל תכנסי לפורום ואל תבקשי עצות. אנחנו כאן פורום תרבותי ולא מעליבים ומקנטרים. לכי באופן דחוף לבי"ח תל השומר שם יש יחידה לטיפול בבעיות אכילה, ורדי מאיתנו. אם את כותבת אלינו בתוקפנות כזאת מסכנים ההורים והאחים שלך. לכי לטיפול !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אני מצטערת אם פגעתי במישהו, לא התכוונתי. נכנסתי לפה רק כדי לקבל עיצה מכם, איך להוריד את כולם ממני ובמקום זה אני מקבלת ירידות מצידכם, כאילו עשיתי משהו רע. הלוואי ומישהו היה מבין. כולם פשוט נגדי, ואני מנסה להבין למה, באמת שמנסה. בכל מקרה, אני אצא מהפורום הזה כי אני רק עושה נזקים, כמו תמיד. תודה בכל אופן טלי

נכון, את בת 16, כבר לא ילדה... אבל רובנו פה קצת יותר מבוגרים... ואף-אחד לא משקר לך! יכול להיות שאת לא מקבלת את הדברים שלנו, אבל זה לא הופך אותם לשקר. היום את יודעת מה את עושה... אבל את עדיין בגיל ההתבגרות - כ"כ הרבה דברים משתנים מיום ליום. אני יכולה להבין את התחושה של "כולם מציקים לי", ואז מתעוררת שאלה - באמת כולם דפוקים? רק את "בסדר"? סביר להניח שאת רואה את זה ככה, אבל זה לא מצביע על בגרות נפשית, אלא על ילדותיות. ילדים רואים את עצמם כמרכז העולם, כי הם עדיין צעירים ולא מגובשים נפשית, אדם בוגר מבין שלפעמים הוא אשם ולפעמים הסביבה.

אני מספיק בוגרת להבין שלפעמים גם אני טועה וכשאני טועה אני מודה בזה. אין פה מצב של אשמים ולא אשמים, אני רק רוצה שקט מכולם זה ההכל אני לא מבינה למה אף אחד לא מקשיב לי. אני לא עושה משהו לא בסדר. טלי

טלי שלום אין לי סיבה לשקר לך רק ניסיתי לעזור לך ממקום שגם אני הייתי בו או יותר נכון השכלתי להבין שכולם סביבי בהערות ובדרישות ממני רוצים רק את טובתי מתוך דאגה ואהבה . האמת אני הרבה יותר בוגרת ממך ועם הרבה יותר הבנה למה שמובילה המחלה ולא תוקפת כמוך את כל מי שמושיט יד לעזרה . חבל שאת לא פתוחה גם להקשיב לכל מי שמנסה לייעץ לך ולעזור ולא נותנת אמון באף אחד . חבל לי עליך אבל בסופו של דבר יקחו אותך לאישפוז כפוי ובכוח לא ישאלו אותך הרבה . * אם את רוצה הוכחות באתר תפוז יש פורומים תחת הכותרת תמיכה יש את פורום הפרעות אכילה תיכנסי ותיראי שם כמה הבנות נלחמות כנגד המחלה ויש שם סיפור של אמא שמספרת איך הבת שלה היתה כמוך התנגדה לכל מה שאמרו לה אבל היא גם נפטרה כי היא ברחה מהאמת ,ומהמציאות . אני לא יכולה לטפל בך רק רציתי לעזור לך להגיע לאנשי מקצוע שיטפלו בך ויעזרו לך . אני בעצמי מטופלת עם אותה הבעיה רק עם הבנה ניסיון והכי חשוב מודעות ורצון שיעזרו לי לצאת מהמחלה הארורה הזו . מאוד חבל לי עליך .

שלום!עצה לפעול להבראת חולה:למשוך אותו להנות מדברים מענינים ומהנים כמו אינטרנט כולל הכל וצריך קצת חכמה שלא ירגיש שרוצים כל כך שהוא יצא ממחלתו אלא סתם בוא תהנה קצת ואם נצליח -והוא יתחבר עם ההנאה הרי שקיבלנו את שכרנו.כל זה בנוסף על לקיחת תרופה טובה של מינימום תופעות לואי כמו זיפרקסה, רספרידל שזה ממש קרוב לאפס לוואי ובמאמץ קל של היתענינות בדברים מהנים ומענגים מורידים גם את הקצת הזה(של תופעות הלוואי)ושוכחים שאנחנו חולים ובעצם אנחנו כבר בריאים.אפשר ליצור קשר ולדבר עוד. יובל

יובל נוחכתי לדעת שכל מה שאתא עומר נכון. בשנה אחרונה כאשר לקחתי אותו אתנו לטיול של רק כמה ימים ואף אחד לא דרש שהוא יבצעה שום פעולה חובה של החיים הכל חיה בסדר , ורק כאשר חזרנו לשגרה המשפטים והטיונים חזרו להיות אנורמליים. מה גם שאשתו לא מכירה בעובדה שהוא חולה ומאשים אותו בהרס חייה וכל יום מזכירים לו שהוא האשם של האולם. ויתכן שרק העובדה שהוא חולה עוזרת לו עדיין לסבול את המצב ולא להתמוטט לחלוטין . כאשר הוא רחוק ממנה הוא קרוב יותר לנורמליות עבל זה לא פוטר את הבעיות . הוא רוצה חיים רגילים ואיננו מסוגל להיות אותם היות והחיים הם לפטור בעיות עם אנשים ולזה הוא לא יכול אפילו להסתכל מרחוק. בעניין התרופות זיפרקסה נאמר שגם מרפא ,האם זה נכון? האם זה נכון עבור כל התרופות החדשות? אשמך להמשיך לדבר אתך וכל מי שרוצה מה גם שזה עוזר לי סוף סוף לטפל בעניין הנ"ל היות ואני האדם היחיד שמכיר במחלתו ושיכול לעשות משהוא בעניין אפילו באיחור רב. ריקי יובל כתב/ה: > > שלום!עצה לפעול להבראת חולה:למשוך אותו להנות מדברים מענינים > ומהנים כמו אינטרנט כולל הכל וצריך קצת חכמה שלא ירגיש שרוצים כל > כך שהוא יצא ממחלתו אלא סתם בוא תהנה קצת ואם נצליח -והוא יתחבר > עם ההנאה הרי שקיבלנו את שכרנו.כל זה בנוסף על לקיחת תרופה טובה > של מינימום תופעות לואי כמו זיפרקסה, רספרידל שזה ממש קרוב לאפס > לוואי ובמאמץ קל של היתענינות בדברים מהנים ומענגים מורידים גם את > הקצת הזה(של תופעות הלוואי)ושוכחים שאנחנו חולים ובעצם אנחנו כבר > בריאים.אפשר ליצור קשר ולדבר עוד. יובל >

יובל נוחכתי לדעת שכל מה שאתא עומר נכון. בשנה אחרונה כאשר לקחתי אותו אתנו לטיול של רק כמה ימים ואף אחד לא דרש שהוא יבצעה שום פעולה חובה של החיים הכל חיה בסדר , ורק כאשר חזרנו לשגרה המשפטים והטיונים חזרו להיות אנורמליים. מה גם שאשתו לא מכירה בעובדה שהוא חולה ומאשים אותו בהרס חייה וכל יום מזכירים לו שהוא האשם של האולם. ויתכן שרק העובדה שהוא חולה עוזרת לו עדיין לסבול את המצב ולא להתמוטט לחלוטין . כאשר הוא רחוק ממנה הוא קרוב יותר לנורמליות עבל זה לא פוטר את הבעיות . הוא רוצה חיים רגילים ואיננו מסוגל להיות אותם היות והחיים הם לפטור בעיות עם אנשים ולזה הוא לא יכול אפילו להסתכל מרחוק. בעניין התרופות זיפרקסה נאמר שגם מרפא ,האם זה נכון? האם זה נכון עבור כל התרופות החדשות? אשמך להמשיך לדבר אתך וכל מי שרוצה מה גם שזה עוזר לי סוף סוף לטפל בעניין הנ"ל היות ואני האדם היחיד שמכיר במחלתו ושיכול לעשות משהוא בעניין אפילו באיחור רב. ריקי יובל כתב/ה: > > שלום!עצה לפעול להבראת חולה:למשוך אותו להנות מדברים מענינים > ומהנים כמו אינטרנט כולל הכל וצריך קצת חכמה שלא ירגיש שרוצים כל > כך שהוא יצא ממחלתו אלא סתם בוא תהנה קצת ואם נצליח -והוא יתחבר > עם ההנאה הרי שקיבלנו את שכרנו.כל זה בנוסף על לקיחת תרופה טובה > של מינימום תופעות לואי כמו זיפרקסה, רספרידל שזה ממש קרוב לאפס > לוואי ובמאמץ קל של היתענינות בדברים מהנים ומענגים מורידים גם את > הקצת הזה(של תופעות הלוואי)ושוכחים שאנחנו חולים ובעצם אנחנו כבר > בריאים.אפשר ליצור קשר ולדבר עוד. יובל >

אני גרה באזור חדרה, נשואה בת 35 ומעוניינת ללכת לסדנא להתפתחות אישית, או מודעות עצמית, או יעוץ, או עזרה בנושא נישואים וכו'. אשמח לקבל שמות או טלפונים של מכונים או קליניקות באזור. תודה מראש.

ניסית לחפש בספר טלפונים?

שלום רב, הקליקי www.dr-yosi.com לפרוט דברים שאני עושה באזור. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

וואו אני מרגישה ריקנות איומה.. כל כך שקט איך יוצאים מזה??!!!

noname, שלום. מז זה קרה לך פתאום? סתם יום שכזה? או הצטברות של דברים שגורמים לתחושה שהכל לא שוה? והשקט - האם זה כי כלום לא קורה? שקט שלפני הסערה? מה מרגישים שם? כתבי לנו קצת יותר, שנוכל להיות איתך שם...

ואני כותב לכם . קשה לי מאוד בצבא . רע לי . לא קושי פיזי , קושי נפשי עצום של הריחוק מהבית ההורים ומהחברה . אני לא משתף בזה את החברה מהפלוגה אבל כל לילה אני מתהפך בשק"ש באוהל ובראשי עולים רעיונות מטורפים שאני אפילו לא רוצה לכתוב כאן . מה עושים , איך יוצאים מזה ? עם מי אפשר לדבר . שוב - אני לא רוצה לחשוף את הדברים ביחידה שבה אני משרת !

אלון יקר, אם אתה מרגיש שאינך יכול לשאת בשירות הצבאי, למה לקחת החלטות פזיזות והרסניות שישנו את חייך. במקום זה תפנה לפסיכולוג או פסיכיאטר ושתף אותו בנושאים ובמחשבות שמטרידים אותך. אם אתה במצוקה קשה עדיף שתצא מהצבא מאשר שיגרם לך נזק נפשי שתצטרך להתמודד איתו כל חייך, עם המשקעים שיווצרו.(אגב יש אפשרות לשחרור זמני פרופיל 24). דלית אחת שיצאה מאוחר מדי

למי פונים , בדיוק ? לפסיכולוג רגיל , אזרחי - הוא יכול לעזור ?

חייל יקר, בתור אחת שמשרתת בקצה השני של מקום מגורי (ליד אילת ואני גרה בת"א) גם לי היה קשה בהתחלה. אני לא יודעת מה הפז"מ שלך, אם אתה בהתחלה, תן לזה עוד זמן, בסיסים רחוקים בניגוד מוחלט למה שבד"כ אומרים נותן לאנשים המון, הרבה יותר מבסיס פתוח. אני אישית למדתי קודם כל מהי חברות אמיתית, זה ממש משפחה. אז תן לזה קצת זמן אם אתה רק בהתחלה. ואם המצב באמת רע, ואתה מרגיש שאינך יכול יותר, עד כדי מחשבות מטורפות, תגיש טופס 55 לך לקב"ן שיוריד פרופיל, יש המון דרכים, ואם המפקד שלך לצידך, אז חשוב שתעזר בו, אפילו רק כדי לדבר איתו (לא תמיד שומרים על דיסטנס, וכולם בני אדם). בכל מקרה, אני מקווה שיהיה לך קל יותר. תזכור שאתה יכול להפוך את השירות הצבאי שלך לחוויה מדהימה, רק אם תרצה בכך, הבית והחבר'ה בבית יחכו לך גם בסופי שבוע, ולפעמים זה יותר כיף לחכות ולצפות לסופי שבוע... לראות את כולם. ( אם יש לך עוד שאלות, אני פה ) מקווה שעזרתי ולו בקצת מיכל

אלון שלום רב, נראה שאתה נמצא במצב קשה, של געגוע, ניתוק מהבית וחוסר רצון ו/או יכולת לחלוק את רגשותיך עם מי שעכשיו נמצא הכי הרבה זמן סביבך, חבריך ליחידה. אולם האם היית יכול לחשוב על מישהו נוסף, אחר שנמצא בבסיס שבו אתה נמצא ובכל זאת אתה היית יכול לשוחח עימו? ומה עם להרים טלפון לחבר טוב/ הורים/ אחים/יות ולספר על מה שאתה מרגיש? התחושות שלך, הגעגוע ותחושת הניתוק מאד לגיטימיים. הצבא הוא נקודת משבר עבור כל אחד, רק שיש כאלה שזה קל להם יותר, ויש אחרים שקשה להם יותר. אבל באופן כולל, תהליך הכניסה לצבא זה לא "קייטנה" לאף אחד. לכן אני משוכנעת שאם תתפוס שיחה טובה עם מי מחבריך ליחידה, תגלה סביר מאד להניח שאתה לא ממש לבד... וחוץ מזה, תמיד יש אותנו, יש לך מרכזי סיוע טלפוניים 24 שעות וכו'. אני מאחלת לך לעבור את התקופה הזו בקלות ככל האפשר. טלי פרידמן

שלום, בהמשך לשאלתי מקודם, בהאם ריספרדל גורם לפרולקטין גבוהה, ובהתאם לתשובת ד"ר אבני החיובית, ברצוני לשאול האם לא עדיף לבצע קודם החלפת תרופת הריספרדל בתרופה אחרת לפני שיבוצע C.T לראש או קודם שתינתן תרופה כלשהי להורדת פרולקטין ? בתודה מראש.

שלום שאלה טובה. עדיף להחליט עליה בהתייצעות בין הפסיכאטר המטפל בך לבין האנדוקרינולוג המטפל בך בברכה עמי

שלום,שמי רותם,אני בן 19וישנה בעיה שמטרידה אותי כבר הרבה שנים אבל עד עכשיו היא לא ממש הפריעה לי אני בחור שמתנסה לכמעט שתי מטר גובה, אבל בכל פעם שיש איזה חשש לעימות פיזי אני מתחיל לפחד ולרעוד, הידיים שלי רועדות, הלב פועם במהירות, אפילו קשיי נשימה ולא מדובר רק באנשים גדולי קומה כמוני, אנשים אפילו שנמוכים ממני בראש, אולי אפילו שתי ראשים. התופעה הזאת הרסה לי את החיים. אני לא מסוגל בשום פנים ואופן לגונן על עצמי וסבלתי מזה המון. כל שנותיי בתיכון ובחטיבה הייתי מסתגר בבית, אנשים פשוט התעללו בי והגעתי למצב שאני לא רוצה אף אחד וטוב לי להיות לבד,אבל לא כל החיים אפשר להיות לבד. הגעתי פשוט למצב שאני מפחד מכל העולם, כל דבר מלחיץ אותי. אני רואה בחורים בגילי עם חברה וכבר עם חברות ואני בצד ופשוט כואב לי. אף פעם לא הייתה לי לא חברה ולא ידידה. אנשים כל הזמן סוחטים אותי,מאיימים עלי ומתעללים בי רק בגלל התופעה הזאת. הביטחון העצמי שלי כל הזמן יורד אם פעם פחדתי להיכנס לבארים ולדיסקוטקים, היום אני כבר מפחד להיות בכל מקום חוץ מהבית שלי. הביטחון העצמי שלי גם ירוד עם בנות, אבדתי את הקשר שלי עם הסביבה, אני מרגיש חוסר ביטחון מוחלט,חוסר אנרגיה,עייפות ואדישות. האם מדובר בבעיה נפשית או בחרדה חברתית? האם אפשר בכלל לטפל בתופעה הזאת?

הי רותם, אתה ממש סובל, חבל שבחור בגילך יסתגר בבית וימעט לפגוש חברים. כנראה שיש לך בעיה של בטחון עצמי, דבר שבהחלט אפשר לעבוד עליו ולשפר אותו במסגרת יעוץ פסיכולוגי. ראשית- אני בטוחה שיש דברים שאתה אוהב ויכול לעשות כמו תחביב כלשהו אשר אפשר לפתח עם אנשים שאוהבים את אותו הדבר. שם תוכל לפגוש אנשים בעלי ענין דומה לשלך, דבר שעשוי לחזק את בטחונך העצמי. שנית - פנה לפסיכולוג, במסגרת קופת חולים או מרכז לבריאות הנפש, ואם אתה יכול לפסיכולוג פרטי, מומלץ וטוב. שיחות יעזרו לך. שלישית - אני מאמינה כי סדנה לדרמה עוזרת ומחזקת בטחון עצמי. אתה יכול להגיד לי:"אני מתביש להופיע בפני אנשים, אז איך אלך לסדנה לדרמה", לכן אענה לך מראש: אתה צריך לעשות את הצעד הראשון ותראה כמה נפלא לשחרר רגשות,במסגרת כזו. מנסיון אישי: הייתי ילדה חסרת בטחון עצמי ונערה בישנית וסגורה, הדרמה שינתה את חיי, ומילדה בישנית ועצורה גדלתי ליהיות אישה ושחקנית. עיקר העיקרים - בניתי את הבטחון העצמי שלי, ולא בקלות,ואני בטוחה שגם אתה אם תרצה תצליח. מאחלת לך ימים טובים ומאושרים.

רותם שלום לא כל כך משנה האבחנה האם מדובר בפוביה חברתית, בטחון עצמי נמוך או כל דבר דומה, הדבר המשמעותי הוא העובדה שאתה סובל מהמצב. כפי שנטע כתבה, אני סבור שמצבך ניתן לשינוי והייתי ממליץ לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי. השינוי המתבקש עשוי לקרות הן ברמה החיצונית והן ברמה הפנימית. רגישותך וחששך מעימות פיזי אינם בהכרח תכונה שלילית בחברה. אנשים רבים ידעו להעריך זאת, ואם גם אתה פחות תתייחס לנחיתות הכוח הפיזי ויותר למה שיש לך מבפנים סביר להניח שתרגיש יותר טוב. מצד שני, בהחלט אפשר ורצוי להיעזר גם בסוגים של קבוצות למשל, קבוצות של יחסי אנוש או פשוט קורס בהגנה עצמית וספורט. אין האחד מוציא את האחר, כדאי אולי לשלב בין הדברים. בכל מקרה, הנפש היא דבר מורכב, אינני מכיר את ההסטוריה האישית שלך, אבל בוודאי יש דברים שהביאו למצב הזה וחשוב להתייחס גם אליהם. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי נטע. אני עברתי הכשרה ל-מ.ט. אך אני לא מתרגל את השיטה. יש ברשותי ספר שנכתב בשנות ה-70 ע"י פסיכיאטר בשם הרולד בלומפילד העוסק בנושא ה-מ.ט. ובו בין היתר מובאים תקצירי סיפור של אנשים שסבלו ממגוון בעיות נפשיות ,אשר מעידים כי לאחר תרגול מתמיד של ה-מ.ט. חלו שינויים קיצוניים לטובה עד למצב בו לא ניזקקו יותר לתרופות. לפי מיטב הבנתי באותן שנים היה קיים זרם רפואי אשר העמיק בחקר המ.ט. כאופציה אלטרנטיבית למצבים שונים . למרות מחקרים רבים שנעשו, מדעית זה לא הוכח. אך כך גם לגבי התרופות. עכ"פ הספר מאוד מעניין, וזהו אחד מתוך ספריו של ד"ר בלומפילד. לדעתי אם את מוכנה להשקיע באימוץ דרך להירגע כדאי שתפני ליוגה, שם ממילא קיים חלק מדיטטיבי, זו השקעה שיכולה להיות מאוד מניבה לטווח הרחוק כאורח חיים בריא ומשמר, וזאת מעבר להקלה מיידית אשר ניתן לחוות.

היי ניר, תודה על ההצעה. בזמנו התחלתי יוגה כקורס בחירה באוניברסיטה , אך לא התמדתי. האם תרגלת יוגה? בקשר למ.ט. מדוע אתה לא מתרגל, אם אפשר לדעת? אני מתחילה לחפש מורה טוב ליוגה באיזור שלי. נטע

כן יצא לי לתרגל יוגה (תקופה קצרה) וזה מאוד עזר לי בבעיות שינה קשות שהיו לי נכון לאותה תקופה. למה אני לא מתרגל מ.ט. ?? שאילה מצויינת כנראה שזה שייך לחלק הדפוק שבי , שלא מוכן ללכת עם הדברים עד הסוף. לא פעם אני מחליט כי אני חייב לעשות צעד למען עצמי, אך במקום הולך להוציא ים של כסף במציאת פתרונות מהירים ולא יעילים.

רציתי לשאול אותך שאלה אישית, מקווה שזו לא חוצפה לשאול. אני קוראת את התשובות שאתה כותב פה לאנשים וכולי התפעלות על ההשקעה שאתה מקדיש בזמן ובמחשבה. רציתי לדעת מלבד השאלה היותר בסיסית של-למה לך בכלל? גם מה חושבים מטופלייך הפרטיים? אין להם תחושה של חלוקה שלך, דמות חשובה בחייהם, אולי אף דמות אבהית, עם יותר מדיי אנשים? האם לא עולה תחושה של קנאה או תחרות, מי יזכה לתשומת הלב המירבית מ"אבא"? בברכה, המתעניינת.

מ. שלום על החלק הראשון בהקשר ל"למה" התשובה פשוטה, אני נהנה מזה. חיי המקצועיים מחולקים בין תחומי התמחות שונים. הפעילות בפורום ייחודית ושונה מדברים אחרים שאני עושה. חוץ מזה הרבה שנים פעלתי בער"ן ואולי הפורום זה התחליף שלי לפעילות הזו, ברוח המודרנית של האינטרנט. לגבי השאלה השניה, היא שאלה מעניינת מאוד אבל אינני מרגיש שאוכל לענות עליה באמת במסגרת הזו. אני משתדל להפריד בין עבודתי הפרטית לפעילותי בפורום, וכמו בכל מקום בחיים ובמדינתו הקטנה (כולם מכירים את כולם) כשנוצרים חיבורים מחוץ לחדר הטיפולים ניתן להתייחס אליהם כמו לכל נושא אחר שעולה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, הרשה לי להוסיף שגם אני מתפעלת מתשובותיך בפורום. לא רק מקצוען אלא חם ואמפתי בצורה יוצאת דופן.

אם יורשה לי לתמצת- אתה פשוט אחלה בנאדם.

שלום אני במצב שכל דבר כמעט מכניס אותי ללחץ,ומתרגז בנקל. כמו כן הרגשה של דכדוך ,וחוסר אנרגיה. איזה טיפול תרופתי הוא יעיל ובעל מינימום של תופעות לוואי (שלא מרדימים)

לגל, האם לא כדאי קודם לנסות לפנות לייעוץ לפני התרופות ?

שלום שמי אריאל בן 38 בדרך כלל בריא רוצה לברר משהו שמזה שנה מטריד אותי לפני שנה במרץ יום שבת חורפי קמתי עם הרגשה מוזרה שממנה לא יצאתי עד היום הרגשה שאני ער אך כאילו ישן מרחף כזה אני עושה דברים אבל לא במקסימום אנרגיה יש לי גם חולשה כזאת יש לציין שקמתי לאחר מכן מספר לא קטן של פעמיים עם דופק מהיר שנגשתי לרופא המשפחה עברתי סדרת בדיקות כולל דם ונמצאתי בריא לפי ממצאים אלו , רציתי להוסיף שמאותו רגע נכנסו לי חרדות בראש שיכול להיות שזה איידס כי שמעתי שפוגע במערכת העיצבית וגם יש חולשה יש לציין ששום סיפטום אחר לא הופיע מאז קראתי המון על איידס(שכבתי מספר פעמיים עם בחורות שאני לא מכיר אבל בכול הפעמיים עם קונדום) מצד שני אני חרד ממש ללכת להבדק לאיידס והמחשבות האלו לא מרפות ממני בכל פעם שאני מרגיש שיש איזה סימן בעור או בלשון ישר מזנקות המחשבות על איידס או סרטן יש לציין שאני חייתי במשך שנים עברו בצל גירושין של הורי וכבן בכור לקחתי ללב ונלחצתי גם יש לי אך בעייתי שגר כרגע עם אמי וממרר לה את חייה מסרב לעבוד וכיוב) נכון לעכשיו עדיין ההרגשת חולי זו מלווה אותי יש לי פחות חשק לעשות דברים שבעבר במחי יד ביצעתי אותם אני נשוי עם ילדה בת 12 שמאוד קשה התנהגותית גם בביהס וגם בבית ומציקה לנו מאוד אני בטוח שדבר זה לא מוסיף טוב לכל העניין גם סבלתי מהחלפת מקומות עבודה רבים ויש לי תמיד חרדה שיפטרו אותי ואני לא יוכל לכלכל את משפחתי יש לי OVER ענקי כך שאני נכון להיום לא יודע אייך לצאת מהפלונטר הזה וביחוד נושא האיידס. האם מישהו רואה איזה הסבר להרגשתי אין לי את אותה אנרגיה שהייתה לי לפני שנה פשוט הרגשת מועקה וחולי. עזרתכם הדחופה אריאל ותודה

לאריאל, הי, תראה, אתה בא עם מגוון של בעיות ואולי כדאי לתקוף כל אחד לחוד ולעבוד רק על אחד מהם בו זמנית. ככה יש יותר סיכוי שזה לא יראה כמו הר גבוה ובלתי ניתן להכבש. אולי תנסה לעזוב לעת עתה את יתר הבעיות ולהתמקד בפחד מאיידס. מדוע שיהיה לך פחד מבדיקת דם פשוטה ? אתה פוחד שיתגלה שיש לך איידס ? אז עדיף לך לא לדעת ? אבל תחשוב אחרת. מירב הסיכויים שאין לך. ואז אם תהיה לך פיסת נייר שאומרת חד משמעית שאין לך איידס, אז תהיה הרבה יותר שקט ותוכל להתחיל ולהתמודד עם הבעיות האחרות. מה שנקרא: פרה פרה. מה אתה אומר ?

לשלומי מה תפקידך במערכת אתה מיקצועי או סתם אדם טוב שאוהב לעזור בכל מקרה המון המון תודה על ההתיחסות אריאל

אריאל שלום כנראה שיש מכלול של דברים שמטרידים אותך כיום ופוגעים באיכות החיים שלך. בצורה כלשהי נושא האיידס מופיע בראש, ולכאורה אותו הכי קל לפתור בבדיקת דם פשוטה. אם תרצה עזרה ממוקדת בהתגברות על החשש מהבדיקה זה אפשרי. אבל אני לא חושב שזה העניין. אם תפתור את בעיית הפחד מאיידס תצטרך אולי להתחיל להתמודד עם הדברים הרציניים באמת, ואולי החרדה מהאיידס דווקא מקלה על הבעיות האחרות. לגוף יש תכונה כזו שלא ניתן להרגיש כאב פיזי בשתי נקודות באותו זמן. כשכואב הראש ומקבלים מכה בברך כאב הראש עובר מייד. המחיר הוא שהרגל כואבת. אצלך האיידס הוא כאב הרגל. אולי כדאי להתחיל ולטפל גם בכאב הראש. הייתי ממליץ שתפנה לייעוץ מקצועי. בברכה ד"ר אורן קפלן

הי שלומי, מה שלומך הבוקר? קראתי ששאלת את נטע אם זו היא מהמחבת בפורום תזונה. טוב, אני, סקרנית שכמותי, אצתי רצתי לפורום תזונה לראות במה מדובר ונקלעתי לוויכוח סוער שלך עם אביטל ועם יעל החמודה. בעקבות כך, רציתי לנסות ולהסביר לך את הביקורת של אביטל בצורה קצת יותר סימפטית(המילה האהובה עלינו) . אז ככה, מה שקורה בפורומים "הנפשיים" לא קורה בדר"כ בפורומים אחרים מהסיבה שב"נפשיים" אנשים בנוסף לקבלת תשובות מצפים גם לתמיכה ארוכת טווח לעומת הפורומים האחרים שם מצפים לקבלת תשובה או הבעת דיעה ספציפית ותו לא. נכון שזה לא מצדיק את תשובתה של אביטל, שדווקא מאוד תורמת לפורום תזונה, אבל כמו שכתבה שם יעל, אנחנו לא מספיק גמישים... ועוד משהו... הסיפור על הבדואי נורא מתאים לפורום הזה אז אולי תספר אותו גם פה, בבקשה? ועוד משהו אחרון... יש פה בפורום עוד מיכל אחת שכותבת מה שמעמיד אותי די במבוכה כי לפעמים עונים לה ואני מרגישה שזה כאילו אלי. בסה"כ אנו מגבשים מס' פרטים על האנשים פה ויוצרים לעצמנו מן אנשים וירטואלים. אם היא מספרת פרטים נוספים על עצמה אז זה כאילו אני לא?(למשל שהיא בת 40+ ואני כידוע (מבעיית העבודות, מי שזוכר) כמעט בת 30. (אוייש... חשפתי פרט מביך). למרות שהכל וירטואלי ומבחינת הקוראים הכל יכול להיות ומה -זה -צריך- להיות -לי -אכפת- בעצם- שיחשבו -מה שהם -רוצים, זה די מציק לי. מה אתה אומר, אולי אני אשנה קצת את השם שלי. אגב זה השם האמיתי שלי. אולי מיכלי? (האם אני מחמיאה לעצמי כי אין אף אחד אחר שיעשה זאת במקומי? סתאאאאם:). ביי ויום מקסים, נעים וחמים, מיכלי.

מיכל בוקר טוב ראשית, אני מתנצלת אם שמי גורם לאי נעימויות/ אי הבנות, לא עלה בכלל בדעתי לבדוק שיש מיכל נוספת, שהבנתי שהיא =את משתתפת קבועה. אני בעצם רק "עוברת אורח"...ואינני מגיבה באופן קבוע. ככלל, כאשר אני בוחרת להגיב, או לנסות לתת עצה, אני כן נותנת פרט כזה או אחר על עצמי, (למשל העובדה שבחרתי לציין כי אני בת 40+) וזאת בעיקר בשל התחושה שרוב חברי הפורום הם אנשים צעירים.. ואני תמיד שמחתי לשמוע דעתו של מבוגר ממני, ובנוסף- אני משערת שמי ששרוי במצוקה ומקבל פידבק וירטואלי, שמח ,בין השורות, לדעת משהו קטן ופרטי על מי שטורח לנסות לעזור ולחמם את ליבו. אז שימי לב- שיניתי את הכינוי שלי ל- "מיכל +40 ", מקווה שזה יעזור להבחין בינינו. כוונותי -בכל מקרה- טובות. יום טוב לך ולכולכם. מיכל 40+

היי מיכל, לא תיארתי לעצמי שתיקראי זאת אבל הופתעתי לטובה. גם אני די עוברת אורח פה שנתקעה כאן קצת יותר מהמצופה...טוב, באמת מאוד מעניין פה. כן, את צודקת, תמיד משמח לשמוע גם דעתו של אדם מבוגר ובעל נסיון(אם כי את לא ממש מבוגרת...אך כנראה בעלת נסיון) . את צודקת, חשיפת פרטים אישיים פה ושם באמת משרה הרגשת בטחון וחום. זה נותן לך הרגשה שמולך עומד באמת אדם בשר ודם ולא דמות וירטואלית ערטילאית. בכל אופן שמחתי להצעתך לגבי השם ואני מודה לך על כך. המשיכי לבקר בפורום - עצותייך מועילות מאוד! ביי ויום טוב, מיכל.

הי, נתחיל מהסוף: מיכלי נראה לי על הכיפק. לגבי העבודות: מה קרה בסוף ? התחלת לעבוד עליהם ? זה נורא קשה לחזור למשהו שלא כל כך מעניין ודורש ריכוז ומאמץ. לגבי סיפור הבדואי, זו בדיחה . אני פוחד שיצעקו עלי שזה לא הפורום המתאים לבדיחות !! ולגבי הויכוח שלי שם עם אביטל, אני עדיין בדעה שגם בפורומים האחרים לא צריך להיות כאלו מחמירים. לא קורה כלום אם מישהו מפעם לפעם זורק כמה בדיחות או אומר כמה אמירות מעודדות ותומכות. כמובן ששם זה צריך להיות רק מפעם לפעם ולא באופן קבוע. מה עוד מיכלי ? אז את עוד מעט 30 ? בהחלט ילדה גדולה. שיהיה לך יום נעים ומוצלח ומהנה. חיים מאושרים שקטים ושלוים נטולי דאגות יתר והמון סיפוק ועשיה. ביי

הי אז כמו שקראת מיכל השניה כתבה לי, הגענו לעמק השווה (ישר, ימינה ושמאלה) והשם שלי נשאר מיכל. טבעי. בעניין העבודות קשה מאוד או כמו שאומרים אני לא מצליחה להזיז את התחת...אני יודעת שאני חייבת לגמור עם זה ולהמשיך הלאה אבל הביצוע קשה. קשה מאוד. וכמו משהו מלמעלה בזמן שעבדתי על המחשב היו כמה הפסקות חשמל ברצף שמחקו לי את כל מה שהתחלתי סוף סוף לכתוב(זה לא היה ממש הרבה אבל זה היה משהו). יום לפני זה אבא שלי אמר לי לעשות גיבויים , מה שלא עשיתי. עכשיו צריך להתחיל הכל מהתחלה ואני מתחילה לחשוב שאולי רומזים לי משהו מלמעלה... שלא לדבר על המרצה האטיפט שטרק לי את הטלפון בפרצוף כשהתקשרתי לשאול שאלה. בשביל מה השכר לימוד באונ' כזה גבוה אם לא בשביל שנוכל לשאול שאלות? ובמעבר חד לנושא אחר, ליעל החמודה יש 8 ילדים! אנחנו מכירות מאיזה בעיה שהיתה לי עם הילד. כמה יש לך? ובעניין הגיל - אומרים שהעיקר התרגיל, לא? יום מקסים! מיכל.

היי מיכל תודה על המחמאה. אני חייבת להודות , שהפורום הזה הוא אחד הדברים היותר מעניינים עבורי . נחתתי כאן כל כך במקרה בגלל בעיית מצוקה בנהיגה בכביש פתוח, תופעה חדשה ומפחידה שלא ידעתי כיצד להתמודד איתה לפני מספר חודשים...(אגב- בעייתי כמעט ונפתרה כליל בזכות עבודה עצמית שלי..... וללא תרופות כמובן..) לפחות פעם ביום אני נכנסת לפורום , בד"כ בשעות בוקר כשיש הפוגה מלחציי בעבודה....., חייבת להודות שמאוד נהנית להיות זו שקוראה, מפנימה, לומדת, ולעיתים גם מעיזה וכותבת... אני חושבת שתגובות של חברי פורום הם אחד הדברים המדהימים ביותר, משום שאני לפחות,בנוסף לחברי פורום אחרים ,כותבת מהלב ומהקרביים, ומערבת הרבה רגישות אישית, לעומת אנשי מקצוע כאלה או אחרים ,(שאני מעריכה מאוד את הידע המקצועי והאכפתיות שלהם), שעונים בדרך כלל בקצרה, מתוך שכלתנות , אומנם עם המון ידע וניסיון מיקצועיים כאמור,אבל בכל זאת חסר משהו.... (כך אני הרגשתי כאשר ניסיתי לקבל עזרה בבעייתי....), הערה: אינני באה חלילה להשתלח באנשי המקצוע, ברור לי כי הם מתמודדים עם עשרות פונים וירטואליים ביום, וזמנם קצוב.. אישית אני מאוד מעריכה את נכונותם לסייע ללא תמורה. בוקר נפלא לך מיכל, ולכולכם, המשיכו להיות רגישים. מיכל +40

בוקר טוב לחברים, אני מבקשת לדעת האם מישהו מכם התנסה במדיטציה טרנסטנדלית ודרך זה יצא מחרדות המלוות בהתקפי פאניקה? יום נפלא, נטע

נטע, האם היו לך חרדות ? דרך אגב: האם השארת שאלה לגבי מחבת בפורום תזונה ?

הי שלומי, כן, יש לי חרדות. עוד לא הגעתי לפורום תזונה....... איך אתה מרגיש?

נטע שלום למדיטציה יש הרבה במשותף עם היפנוזה ובמיוחד היפנוזה עצמית. למידה של שליטה בגוף ויכולת הרגעה יכולים לעזור להתמודדות עם התקפי פניקה. כל שיטה שמביאה לכך עשויה לעזור. בברכה ד"ר אורן קפלן

sorry dear.................u can"t fight it - u r a rain bow......... u bring color to this forum and to many people"s life.......:-) anat

הי ענת, מצטרף אלייך לגבי הרה. היא משהו משהו. למה כולנו רואים זאת והיא עצמה לא ? מנפלאות הבריאה.

תפסיקו-תמשיכו.... וברצינות... אין הנחתום מעיד על עיסתו. זה כמו הילדים שעושים עוגות מבוץ... לפעמים יוצאת להם עוגה שנראית ממש אמיתית וטובה, אבל צריך לזכור שזה בסה"כ בוץ.

טוב... אני לא אלחם בזה... לא כי אני מסכימה, אלא כי אי-אפשר להילחם בדעות של אחרים :-)))

" can"t fight the moon light......." :-) boz boz aval from " yam hamelach............"- yaanu eichuti............:-)

היי.... אני מקווה שאני בפורום הנכון... אני כרגע מדבר מחללית האם.... ויש לי מן רעשים בקיבה מה לעשות בתודה. שוב.... אי מקווה שאני בפורום הנכון.... ואם לא תפנו אותי לפורום המתאים תודה.... דרך אגב אני בן 4

העצה שלי: כנס למיטה, התכסה בשמיכת פוך. עצום עיניים. את ההמשך נראה לי , תדע לבד. בהצלחה !

צפרירי, קבלתי שדר מהכוכב שלך בזאת הלשון: ח ז ו ר ה ב י ת ה !!!!! המלכה האם מחכה לך עם סודה לשתיה ומוצץ!!!!! מאחלת לך שיפסקו הרעשים כאשר תחזור לאטמוספירה.... נטע

אז ככה - המחשב שלי מסרב לשתף פתאום פעולה... לא ברור לי מה עובר עליו... אני אשלח אותו לטיפול! דבר נוסף - העץ שלמטה גדל מאוד... אם יחליטו לכעוס עלינו זה כנראה יהיה בצדק. אז שיהיה לשניכם לילה טוב.

לילה טוב, ותישני הלילה!!!!!

האם אתה סבור שבחורה בגילי (25) צריכה לעזוב את בית ההורים? האם זה נכון שכל עוד אני גרה איתם אני לא יכולה להיות מוכנה נפשית לקשר זוגי? קראתי באיזהשהוא עיתון, שאם בחור\בחורה גרים עם ההורים אחרי שעברו את העשרים.. יש בכך רמז לחוסר בשלות נפשית לקשר זוגי משום שעדיין אין השתחררות מהתלות בהורים. אני שואלת את זה, כי אני מאד רוצה לעשות את חיי בריאים ומאושרים. עברתי כמה תהליכים פנימיים בשנה האחרונה, היום אני חזקה יותר מתמיד וגם מאושרת בחלקי. רק מה.. מציקה לי המחשבה שאולי זה מזיק לי שאני עדיין אצל הוריי???

שלחתי לך תשובה למייל... :-))

תודה נשמה:-)

אבל הרה, כולנו רוצים לדעת מה דעתך לגבי בת עשרים פלוס שנשארת לגור עם ההורים. מה כל כך סודי בזה ? ונכון שאת נורא נורא רוצה לדעת מה אני חושב על זה ? טוב, אם את מתעקשת ומבקשת כל כך יפה אז אני אענה: אני חושב שזה בולשיט. אין שום בעיה לגור עם ההורים וזה לא מראה על שום אי בגרות או אי בשלות . כמובן שהכל טוב ויפה אם בת או בן העשרים מסתדרים עם ההורים יפה. דוקא זה מראה על בשלות ובגרות, כשחיים עם הורים בהרמוניה ובכיף. ביי

ליהי היי ! אני חושבת שאם את גרה עם הוריך או כל אחד אחר מעל גיל 20 פלוס זה לא מעיד על חוסר בשלות או חוסר רצון להתבגר . טבעי לגמרי שעד שאין מערכת זוגית רצינית וחיי המשפחה מתנהלים בצורה טובה עם התחשבות אחד בשני אין סיבה לעזוב את הבית אני יודעת על בני 30 + בנים ובנות שגרים עם הוריהם . מה רע בכך ? גם המצב הכלכלי בדרך כלל לא כל כך מאפשר בגילאים האלה לחיות לבד עם כל המשתמע מלהחזיק דירה שזה מאוד יקר . ולימודים וקיום וזה גם עוד נטל כספי על ההורים שלא תמיד מצוי . אז לסיכום " יש רצוי ויש מצוי " וע"פ זה צריך לנהוג .

ליהי שלום אני לא מקבל את הטענה שנכתבה בעיתון. עזיבת הבית הוא תהליך שכל אחד עובר אותו בצורה שונה. הקצב הוא אישי ותלוי בגורמים רבים. כנראה שהיתה לך סיבה מספיק טובה להישאר בבית ההורים עד היום, ואם היית עוזבת סביר להניח (כמו כמעט כל דבר בחיים) שהיית מרוויחה ומפסידה דברים מסויימים בעת ובעונה אחת. מעבר לאקט הספציפי של העזיבה, בהחלט שווה להשקיע מחשבה במניעים והרגשות שעולים אצלך סביב ההשארות וסביב העזיבה. אלו כבר הרבה יותר אישיים ויוכלו להנחות אותך לגבי העתיד. לא כדאי להשתמש בנוסחאות המוכתבות מראש באף נושא, הן עלולות לא להתאים לך. בברכה ד"ר אורן קפלן

מהו הבסיס הנוירולוגי למחלה, התרופה הניתנת לכך זה ריטלין- מעכב ספידת דופמין, אז אני משערת שזה קשור לחוסר בדופמין, מה בדיוק קורה שם מבחינה עצבית, כימית? תודה

בת חן שלום למעשה לא ממש יודעים מה קורה. תיאורית הדופמין שציינת נשמעת מעניינת אבל לא באמת הוכחה עד היום, רק רואים שהטיפול התרופתי עוזר. צריך גם לזכור שמדובר בתופעה רחבת היקף עם שוני רב בין מקרה למקרה כך שלמעשה אין מדובר באותה בעיה זהה אצל כל הסובלים מהיפראקטיביות למרות השם האבחוני הזהה. יש מספר עצום של מחקרים בנושא. תוכלי לנסות לעשות חיפוש באחד ממאגרי המידע הרפואיים או הפסיכולוגיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה על תשובתך, מה שאני צריכה לעשות זה לציין שם של מחלה בה ניתן לטפל במתיל-פנידט(ריטלין) ובמקביל לומר מה הבסיס הנוירולוגי לאותה מחלה ואיך התרופה עוזרת, כנראה שבאמת אין שום דבר מוחלט בנושא, השאלה היא האם אני יכולה לומר שנכון להיום חושבים שבמוחם של אנשים בעלי ADHD לא מופק דופאמין במידה מספקת, באזורים העוזרים לנו לשלוט בהתנהגות ולהפעיל יכולת קשב?

שלום אני יוצא עם בחורה שעברה בילדותה מקרה אונס מתמשך, מגיל 3 בערך עד 12. כיום היא בת 24. רק בגיל 16 היא סיפרה זאת להורים שלה ואנס קיבל חצי שנה עבודות שירות (בושה למדינה) סימפטומים נראים כיום: ריחות המזכירים לה את מקום התעללות, כגון שום. פלשבקים מזמן מגע מיני מסויים, סרטים או שפשוט מזכירים אירועים כאלו בחדשות. ביישנות, לוקח זמן רב להפתח לסביבה חדשה. משתדלת להיות מנומסת יתר על המידה. אין לה סיוטים בלילה והיא ישנה טוב לאחר חודש של היכרות בנינו היא סיפרה לי על האירוע הזה, באותו הזמן רציתי פשוט לברוח אבל נתתי הזדמנות. כיום לאחר 5 חודשים, ראיתי שאני מסוגל להתמודד עם תופעות שציינתי, כיום אני עומד שוב בפני החלטה לאחר שיודע להורים שלי על עברה וקיים לחץ מצדם לעזוב אותה גדול. יש לציין שחברתי לא קיבלה טיפול מוסמך היות ומשפחתה קצת סגורה - אני לא הבנתי בדיוק למה לא קיבלה. שאלתי היא מה יכול לקרות לבחורות שעברו מקרה כזה במהלך החיים האם הן יכולות להקים משפחה ולגדל ילדים האם ישנן בחורות שכן התגברו וחיים את החיים ללא הפרעות. ומה עלי לעשות על מנת למנוע מצבים היכולים להפעיל טריגר והאם כדאי לי להמשיך עם הקשר בתודה מראש.

שלום התעללות מינית כפי שאתה מתאר בגיל צעיר ובאופן ממושך בוודאי משפיעים ואתה מתאר מספר תופעות שאינן מפריעות לך ביום יום. ישנם אנשים בעלי כוחות נפשיים שלמרות טראומות קשות שעברו הם מתפקדים בצורה תקינה. אתן לך דוגמא קיצונית ממקום אחר: אנו חיים בתקופה לא כל כך רחוקה מהשואה וניצולים רבים שעברו דברים מזעזעים מאוד חיים בקהילה בתפקוד מלא. לפיכך לא הייתי מזדרז להסיק מסקנות רק מעצם העובדה שחברתך עברה טראומה קשה בילדותה. כמובן שיש אחרים שתפקודם נפגע כתוצאה מהטראומה. בהחלט יש מקום לעודד אותה לפנות לטיפול נפשי כדי להתמודד בצורה טובה יתר עם החיים והקשר הזוגי. יש משהו עצוב וטראגי בכך שבחורה שעברה אונס בילדותה עלולה להפוך שוב לקורבן בעת בגרותה ולהיעזב רק בשל העובדה שבהיסטוריה האישית שלה חוותה טראומה. אם אתה אוהב אותה ולא רואה כיום קשיים בקשר אינני רואה כל סיבה להיפרד ממנה. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי, להתגבר על זה לגמרי, אי אפשר. אני מניחה יש בחורות שעברו את זה, קיבלו טיפול ולמדו לחיות עם זה, והן כן מגדלות ילדים. עדי

אתה אוהב אותה בכלל ???!!! מה זתומרת יודע להורים שלך ??? מה הם קראו את זה בעיתון ?או שאתה בעצמיך ללא רשות הלכת ובגדת באמון שניתן לך . הייתי מציעה לחברה שלך לחשוב טוב טוב עם מי היא יוצאת .כי בודאי היא תוכל למצוא בחור טוב ממך שבמקום לשאול שאלות אינפנטיליות יקשיב לה ,יתמוך בה ,ויהיה איתה ללא תנאי. תודה

הופ הופ הופ , תמי, את לא חושבת שאת קצת מחמירה עם הברנש ? אני מסכים אתך שאם הוא אוהב אותה אז אין חשבונות כאלו בכלל. אבל מצד שני אפשר להבין שיש לו בלב פרפורים ולבטים. הרי גם בלי בעיות מיוחדות בני זוג שחיים יחד וחושבים על חתונה , יש להם ספקות והתלבטויות. אני נורא מקוה שהם יתגברו על כל בעיותיהם ויהיו מאושרים. אכן מגיע לה צ'אנס שני לאחר הסבל שעברה. ביי

אני פשוט כבר לא יודעת מה לעשות, אני מרגישה שכולם מעצבנים אותי בכוונה כאילו עשיתי משהו רע, כאילו איכפת לי ממה שאנשים חושבים עלי, או אומרים לי מה לעשות נמאס לי לשמוע כל היום את המשפטים האלה, כמה אכלתי, מה אכלתי, למה לא אכלתי, איפה הזכות בחירה שלי בכל העניין???????? אז אם הם חושבים שאני דופקת לעצמי את החיים, בסדר. בחירה שלי, החלטות שלי, חיים שלי!!! למה הם לא מבינים את זה?? למה הם מקשים סתם? איך משתיקים את כולם? למישהו יש עיצה? תודה. טלי

טלי, לכל אדם יש זכות בחירה - זה נכון. אבל אם זכות הבחירה מתבטאת בפגיעה עצמית, הרי שחובתה של הסביבה להתערב. זה מציק, מעיק ומטריף את המוח - אבל אין מה לעשות. ואולי, רק אולי, אנשים מציקים לך כי אכפת להם ממך? כי את חשובה להם והם אוהבים אותך? חשבת על אפשרות שכזו? מה את היית עושה, אם אדם שיקר לך היה הורס את עצמו לנגד עינייך? מתעלמת? מניחה לו להמשיך? זה בטח לא מה שרצית לקרוא... אבל תנסי לחשוב על זה...

זה לא עניינם מה אני עושה. אני לא צריכה את האיכפתיות שלהם. וזה תירוץ עלוב כדי להתערב בחיים שלי. שלי ולא שלהם. אני לא מבינה מה קשה להבין..... אם אדם היה הורס את עצמו לנגד עיני לא הייתי מתעלמת, אבל אני לא כזאת ואני לא עושה שום דבר רע. אם כבר ההיפך. טלי

טלי שלום, ממכתבך נוצר הרושם שאת סובלת מהפרעת אכילה כלשהי. כמו"כ נראה שאת בקונפליקט מתמיד עם סביבתך הקרובה, שמתמקד סביב נושא האוכל. את מרגישה מצוקה ומתרגמת אותה לכעס כלפי הסביבה. השלב הראשון לקבל עזרה הוא להבין מהי הבעיה האמיתית שלך, שגורמת לך לא לאכול בצורה נורמלית. כי אוכל הוא חלק מהחיים, ולא משהו שעושים אותו רק הרזים מלידה או השמנים חסרי כח הרצון. אוכל זה דבר חיובי, זה מה שמאפשר לנו להתקיים. אם אינך אוכלת כמו שצריך, את גורמת לעצמך נזק עצום. מקור הבעיה שלך הוא אולי דימוי עצמי נמוך, ביקורתיות-יתר כלפי עצמך או צורך מתמיד בשליטה. בכל-אופן, הבעיה שלך היא לא שהקרובים לך דואגים לך ורוצים לעזור לך. אבל עד שלא תכירי בכך יהיה קשה מאד לסייע לך.

כולם נגדי, אפילו אנשים שלא מכירים אותי, כמוכם מבעד למסך. טלי

טוב.. אז ככה.. עשיתי ניסיון אחרון לשלוח לך מייל. אם זה לא יילך אני אתן לך כתובת אחרת. מעצבן אותי ומתסכל גם כל כך שאני לא יכולה לשלוח לך מיילים אחרי שכל כך התרגלתי לאינטימיות של שתינו:-) טוב אז זה לא סוד.. המבחן שלי הוא ב21 לחודש הזה, שזה אומר בעוד שבוע וחצי ואני מתכננת לטוס לרומניה עוד באותו היום.. כמה שעות אחרי המבחן, הלוואי אמן אמן, טפו טפו בלי עין הרע, חמסה חמסה.... טוב הרוש... בכלל רציתי לספר לך עוד כמה דברים אבל זה לא לכאן. אז נראה מה יהיה - אם קרה הבלתי יאומן וקיבלת את המייל ממני - תני סימן, כדי שאם לא- אני אנקוט באמצעים הדרושים (אלימות...?) טוב... בנתיים אני פה. היום אין לי ממש חשק לחרוש (וגם אתמול לא היה לי..:-)))

אם עדיין לא קיבלת את המייל שלי, אז אני מודיעה לך כאן שקיבלתי את שלך... מה שלא היה, זה כנראה הסתדר. למה? למה מאיימים עליי באלימות כל הזמן? לאיתן היו כמה רעיונות... אני ממש "מוכה וירטואלית".... אפשר לפתוח מקלט לנשים מוכות וירטואלית?

די די אנשים עוד יחשבו שאת רצינית...

קודם כל תודה רבה על ההתייחסות....והנסיון לעזור.. אבל מאוד קשה לי להתנהג אליו כך. כן מיכל הוא החבר הראשון ויתר מזה האדם הראשון שאהבתי.. אני מאוד מעריכה אותו על כך.. כאשר הוא מתנהג אלי כך הוא גורם לי להאשים את עצמי ולחשוב איזה אדם נורא אני ץץהוא לא טיפוס שרץ לספר לחבר'ה.. הוא בדרך כלל היה הבוגר מבין שנינו.. עובדה הוא הראשו שהעז לסיים קשר קשה כמו שהיה לנו.........אני לא העזתי והעדפתי לגרור ולהתעלם מן הבעיות....... אז חלק ממני פשוט חושב שמגיע לי..... הוא אומר שעשיתי לו סיוט והוא מרגיש טוב שלי רע...אבל אני לא מבינה למה.......מה עשיתי?אח"כ כשאני מזכירה לו שהוא אמר שאני על הזין שלו הוא אומר-אל תכניסי לי מילים לפה. מצד אחד הו מאוד הפכפך ותמיד היה מצד שני הוא לא כך עם חבריו.והוא תמיד היה אומר שאני מדמיינת דברים ולא רואה את המציאות כפי שהיא ואז אני מייסרת עצמי במחשבות אם לא הגזמתי ואיך אני תמיד הורסת הכל.. אני רק יודעת שאהבתי אותו אבל גם הייתי תלויה באהבה שלו אליי כי בלעדיה הרגשתי לא שווה.ועכשיו כשהוא מזלזל בי כך אני מרגישה כמו זבל . איך אוכל למחוק שנה וחצי מחיי?????? אני באמת אשמה????? אני רק רוצה לצאת מזה...לצאת כמו בן אדם..ןלא לפחד לנצח מקשרים...פוחדת להכניס את עצמי שוב לקשר כזה כי מעולם לא היה לי קשר נורמלי..רק הוא..מעולם לא אהבו אותי...אז אולי באמת הכל אשמתי????? אני מקווה שתגיבו למרות שתחשבו שאני נתלית באובססיביות בנושא הזה ולא מרפה. אני פשוט רוצה להרגיש טוב.......

יקרתי החמודה אני יודעת על מה את מדברת ,האמיני לי אצלך זה רק שנה וחצי של רווקות , אצלי זה המון שנים של נישואים , את רק רוצה להרגיש טוב, אז תאמרי לי יקירתי איך אפשר להרגיש טוב עם את עדיין מתעללת בעצמך ?. את רגילה לזה נכון?, תדמיתך על עצמך בקנטים,ואת נוטה להאשים את עצמך , על כל דבר שעשית או לא עשית מתוך הרגל ,או אי יכולת של בהירות מחשבה .(שהיסתתרה לה אי שם עד יעבור הזעם ).ואת עוד מחזקת זאת במשפט ש"זה מגיע לך בעצם". היתעללות זאת של לעצמך היא מן כדור שלג כזה , היא הביאה אותך להכיר את עצמך כקורבן , כאדם ירוד ודפוק שנח לו שעושים לו השחתת אישיות , וכן גם התלות בו ואי היכולת לצאת מהקשר .גורמים לך ,מן סיפוק שאכן מגיע לך כל זה. מדוע את מתפלאה על זה שהוא אמר שאת הסיוט שלו , ושלא עשית לו למעשה כלום? איך הוא יכול להעריכך כאדם עם את לא מעריכה עצמך כלל? לפי סיפוריך על האהבה שאהבת והערכה אליו , ניראה לי שאת נתלת בכח בצורך לבחון שוב את מניעיו וחיכת ,שאולי פעם יעריך אותך ויתן לך כבוד . ומשזה לא יגיע לעולם , שמחת שהוא עשה את הצעד וניתק את הקשר .כי את מצידך הית נישארת עוד כמוני המון שנים! הוא ,היתעלל בך בצורה מכוערת ביותר והוא לא שווה לבזבז עליו את המילים בכלל . ובמקום לאהוב אותו תתרכזי באנרגיה מחודשת על עצמך . תסתכלי על פנימיותך הנהדרת הרכה והאצילית על הילדה הקטנה שבך , ככה מגיע לה , למה? את חייבת לפנות לטיפול ואם יש לך מטפלת , אנא תבררי מה קורה עם ההערכה העצמית שלך , כי את עדיין צעירה ויפה אני בטוחה , ויש לך עוד המון אהבה ויחס חם להעניק לבחורים שמגיע להם להיות בחברתך. הכל מתחיל וניגמר בהערכה העצמית שלנו ,או שנולדים עם זה כלומר זה בגנים שלנו , או בחינוך שקיבלנו , או אם עוברים איזשהי טראומה . אנא קבלי את דברי כדברים מתוך דאגה לך ואך ורק לך ! תתחילי בתהליך ויהיה לך טוב. ו.

בחורה יקרה. אני רואה שגם לו לא חסר. הוא סובב אותך על האצבע הקטנה שלו. הוא גרם לך ליהיות תלותית בו. תקראי בעצמך מה שכתבת. תיקראי איך הוא התיחס אליך. אם היית כל כך רעה אליו אז למה הוא נשאר איתך כל כך הרבה זמן. את לא קשרת אותו בחבל???נכון???? אז מה זה כל התירוצים האלו להתנהגות שלו. כפי שכתבתי לך הוא לא היחיד בעולם. ושתירגעי מהנבלה הזה בעוד כמה זמן תמצאי לך מישהו שיתנהג אליך כמו מלכה:)) אף אחד לא מבטיח לך שיהיה לך קל להשתחרר ממנו. קשר ארוך ועוד קשר ראשון זה ממש לא קל. אבל את לא היחידה בעולם שהיתה צריכה לעבור את זה. אז אם תעשי מאמץ ותשמעי לחלק מהעצות המצוינות שבנות כתבו לך כאן. (תבחרי מה שמתאים לך) אם הזמן את תיראי שהשד לא כל כך נורא. ואולי אפילו תירצי לנשק אותנו:))) בכל מיקרה תפסיקי לגונן עליו ולהאשים את עצמך. בעיות נעשות ע"י שניים לפחות. בקשר הבא תלמדי שבעיות פותרים בו ברגע ולא מושכים אותם. כי שיש פיצוץ רסיסים עפים לכל עבר. אני מבין שאת מנסה לגונן עליו. ולסובב את הדברים. אבל שוב העובדות בשטח מדבריך מדברים בעד עצמם. @-----)---- תחיכי קצת:) ויאלה תתחילי חיים חדשים. תיגמלי ממנו:)) ותמשיכי בחיים שלך. ואם תרצי יעוץ ותמיכה תמיד תוכלי להכנס לכאן. איתן

היי "אני"! לא, לא נראה לי שאת אשמה. אם הבחור מדבר אלייך בשפה בוטה כזאת - זאת בעיה שלו ולא שלך. כי גם אם עשית/אמרת משהו שאולי פגע בו - אפשר לומר את זה בצורה תרבותית ובוגרת, בלי אלימות מילולית. אבל הבחור שלך כנראה לא מכיר צורת הידברות כזאת, אז באמת חבל לבזבז עליו זמן ועצבים. ו-לא, בוודאי שזה לא קל. אבל את עוד תיווכחי לדעת שיש גם אנשים מסוג אחר, אנשים שמערכת היחסים איתם מבוססת על כבוד הדדי ולא ניסיונות לפגוע ולהשפיל. בהצלחה! נזבורה

היי דוקטור קפלן אתמול התרשמתי מנושא ההיפנוזה שלך בשיחה ציבורית צ'ט תפוז. עברתי אונס לפני מספר שנים מאז אני מטופלת בכדורים כולל שיחות אצל פסיכולוגיים. אני לא מצליחה לחזור למצבי הקודם, יש לי עדין סיוטים בלילה , קשיי ריכוז, קשיי תפקוד, קשיי עיכול, הסתגרות רבה וצורך בבריחה ממושכת. הגועל שיש לי לגברים הוא עצום. על פי כך ומאחר ואני ראויה לבן זוג לבנות משפחה .איני יודעת כיצד ניתן להתמודד עם כך והטיפול לא הצליח במשך אותן שנים. אמרת משהו על ADMR או AMDR מה פרוש המושג ? מה הדוקטור מציע לי לעשות על מנת לצאת מהמצב הנוכחי שלי ? בברכה צליל.

צליל שלום הטיפול עליו דיברתי נקרא EMDR ותוכלי לקרוא עליו במאמר שכתבתי עבור הצאט הקודם של דוקטורס ותפוז בקישור הבא: http://www.psychologia.co.il/emdr.htm במצבים כאלה בעקבות אונס אני ממליץ בד"כ לעבור את הטיפול עם מטפלת אישה. זה עשוי להשרות יותר ביטחון. בכל מקרה, הטיפול עשוי לעזור לשפר את המצב והייתי ממליץ לך לנסות אותו. במידה ויהיו לך שאלות נוספות אשמח להמשיך ולענות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלומי שאל אותך שאלה בעמוד 549 נידמה לי .?

היי, ראיתי ועניתי. פשוט לא הייתי בבית אחה"צ. תודה.