פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום רב, החבר שלי סובל מחרדה כבר המון שנים בעקבות תאונת דרכים שעבר. הוא מטופל בכדורים (אינני יודעת את שמם) ובפסיכולוגיה במקביל. וכנראה שזה עוזר. הבעיה היא שלדבריו, לכדורים יש תופעת לוואי- בעיות במין, חוסר חשק. אני, בתור מאמינה גדולה בפסיכולוגיה וקטנת אמונה לגמרי בכל מה שקשור להתערבות כימיקלית, ייעצתי לו להחליף את הטיפול. אך הוא מתנגד בתוקף. ברור לי שזה נובע מהפחד שהתקפי החרדה יחזרו ומן הסתם זה ניתן לו ע"י רופא ולכן הוא מאמין בשיטה במלואה. אני מבינה שיש השפעה חיובית לכדורים, אבל קשה לי מאד לקבל את זה שאין טיפול אחר. הייתי רוצה לשמוע האם יש דרכים אחרות לטפל בחרדה כזו- חרדה מאד נקודתית, שלדעתי יכולה להיפתר ע"י טיפול פסיכולוגי עמוק ומקיף. האם יש דרכים אלטרנטיביות? צמחים, מדיטציה? משהו מוכח (כי הוא לא יסכים לנסות שום דבר ערטילאי מדי). האם הטיפול בכדורים הוא לתמיד? כלומר, מה יקרה אם הוא יפסיק? האם אין שיפור כלשהו שיוביל להפסקת הצריכה הזאת בשלב מסוים? איך אפשר לחיות על כדורים כל החיים? תודה

הנושא הזה של כדורים נידון כאן בפורום בהרחבה רבה ובתדירות מאד גבוהה. כנראה שזה באמת משהו שכיח ומטריד הרבה אנשים. אם תשוטטי בפורום או תערכי חיפוש על חרדה תמצאי את כל ההתייחסויות. בהצלחה ויום טוב לך.

שלום רב, רתיעה ממשהו נקודתי היא פחד, ותופעות כאלו ניתנות פעמים רבות להסרה/הכחדה מושלמת. ישנן כמה גישות עקרוניות בפסיכולוגיה (טיפול התנהגותני, שמתמקד רק בתופעה הבעייתית; טיפול קוגניטיבי, שמסייע להבנות מחדש את העמדות של הפרט בייחס לגורמים שמעכבים אותו, וטיפול דינמי-קליני, שמשחרר את האישיות מעכבות וקונפליקטים מהותיים, אשר מתבטאים בסימפטומים הספציפיים). יחד עם זאת, הטיפולים הפסיכולוגיים למיניהם מותנים במצב התחלתי של רוגע מסויים, ולפעמים העניין מושג רק ע"י תרופות. כללית, לפי משך הזמן שמדובר במקרה שתארת, נראה לי שראוי לסמוך על הפסיכולוגיה, דהיינו לעבוד במשולב עם הרופא על תהליך הדרגתי של התנתקות מהתרופות. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

קראתי בעיון רב את פתח הדבר.היות ואני סובל מחרדה להיות ללא מלווה בציבור וכן להיות לבדי במרחק מהביית.רציתי מאוד לדעת אם טיפול היפנוטי או קצר מועד יוכל לעזור לי.בנוגע לטיפול פםיכולוגי קיבלתי דעת מומחה שזה לא מתאים כיון שזה יכול לתת לחרדה לפרוץ יותר.כמו"כ רציתי להבהיר שאני סובל מהחרדה שנה ו4חודשים לאחר 14שנים של ליקוי נפשי.אני מטופל בזיפרקסה וליטיום.תודה יובל

יובל שלום אם המליצו לך לא לקבל טיפול בהיפנוזה עדיף אכן שתנסה טיפולים אחרים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר. ההמלצה היתה על טיפול פסיכולוגי וכאן שאלתי 1האם ט' קצר מועד כן מתאים? 2האם היפנוזה מתאימה לסוג החרדות שהזכרתי? בתודה וברכה יובל

למי שלא ראה "חלומות בהקיציס" - חבר'ה המשיח כאן (למרות שהוא לא מטלפן, הוא בא).... ואני אומרת - לא צריך לאשפז את כולם... אפשר לתת להם פריים-טיים בטלוויזיה :-)

על מה את מדברת ? תכנית טלוויזיה ? למה לא תספרי לנו על כך יותר לטובת כל אלו שלא ראו ?

היה אתמול, ב"חלומות בהקיציס" איש נחמד שמכנה את עצמו דניאל (אולי זה באמת השם שלו) שטוען שהוא המשיח... חביב ביותר ולא מזיק.

HERA כתב/ה: > > למי שלא ראה "חלומות בהקיציס" - חבר'ה המשיח כאן (למרות שהוא לא > מטלפן, הוא בא).... > ואני אומרת - לא צריך לאשפז את כולם... אפשר לתת להם פריים-טיים > בטלוויזיה :-)

לכבוד פורום פסיכיאטריה היתי רוצה לדעת מה הן התרופות והטיפולים המתקדמים במחלת הסכיזופרניה או יותר מדויק סינדרום מניאקו דפרסיב היות ויש לי מכיר שסובל ממחלה זו וטופל בעבר עם חלידול . כיום מצבו יציב עד כמה שידוע לי אבל היננו יכול לתמודד עם לחץ וצפיפות ועם אנשים ובכלל בחברה , איננו עובד וכמו כן איננו מכיר בעובדה שהוא חולה , הוא חושב שהוא בריא ומסיבות לא מציותיות לחלוטין לא מצליח להשתלב בחברה . היתי מאוד רוצה לדעת האם יש התקדמות בעניין זה מאז החלידול . בתודה ריקי

ריקי, המכר שלך טופל בעבר בליתיום? בד"כ יש לתרופה הזו תוצאות יפות. הוא נמצא כרגע בטיפול? אם כן, כדאי לברר על ליתיום (או תרופה אחרת), אם לא - אז מומלץ מאוד שהוא יפגש עם פסיכיאטר.

hera תודה על תשובתך המהירה המכר שלי לא טופל בליטיום אלא רק בחלידול ובעוד תרופה ששמה מתחיל בM אבל אינני זוכרת אותה . אני לא חושבת שיש סיכוי להגיע אתו לפסיכיאטר להן אני פניתי לפורום זה היות והוא מסרב להכיר בעובדה שהוא חולה . אמא שלו שנים סמה לו חלידול בתה כדי שהיא תוכל לטפל בו.

hera תודה על תשובתך המהירה המכר שלי לא טופל בליטיום אלא רק בחלידול ובעוד תרופה ששמה מתחיל בM אבל אינני זוכרת אותה . אני לא חושבת שיש סיכוי להגיע אתו לפסיכיאטר להן אני פניתי לפורום זה היות והוא מסרב להכיר בעובדה שהוא חולה . אמא שלו שנים סמה לו חלידול בתה כדי שהיא תוכל לטפל בו.HERA כתב/ה: > > ריקי, > > המכר שלך טופל בעבר בליתיום? בד"כ יש לתרופה הזו תוצאות יפות. > הוא נמצא כרגע בטיפול? אם כן, כדאי לברר על ליתיום (או תרופה > אחרת), אם לא - אז מומלץ מאוד שהוא יפגש עם פסיכיאטר.

לריקי ברכה ושלום! גם אני טופלתי בהלידול ותרופות דומות.אני מבין טוב מאוד את מכרך נוסף לסטיגמה שהחולה לוקח על עצמו בהסכמה על לקיחת התרופה.תרופות אלוגורמות תופעות לואי חמורות מאוד כמו תפיסת הלשון ונטילת כח הדיבור עקב כך ותפיסת הגוף באופן שרואים על האדם שהוא חולה בנוסף להרגשות פנימיות קשות.מכל זה מובן היטב -גם למי שלא התנסה ולא יתנסה בעזרת ה'-למה ההתנגדות של החולה לקחת תרופה כל כך חזקה.אמנם בשנים הכי אחרונות יצאה תרופת נפלאה בשם זיפרקסה שהיא גם ללא שום תופעות לואי (וכאילו לא לקחת כלום)וגם מרפאה ומיצבת להפליא עד כדי שהאדם חוזר לעצמו ולהנאותיו.יובל

זיפרקסה אכן תרופה טובה, אך .. משמינה !!! התרופה הטובה ביותר לטיפול בסכיזופרניה היא לפונקס .- יש הקוראים לה -"תרופת פלא" . ***(תופעת לוואי אפשרית - עודף רוק) - לעיתים גורמת לירידה בכדוריות הדם הלבנות ועל כך יש צורך בבדיקות ספירת דם תקופתיות (בהתחלה פעם בשבוע ולאחר מכן פעם בחודש). עוד תרופה טובה לטיפול בסכיזופרניה - ריספרידל. התרופה החדשה ביותר לטיפול בסכיזופרניה - סרוקוואל. (עדיין לא ממומנת ע"י קופות חולים).

יובל שלום תודה על תגובתך זה מה שאני מחפשת תרופה או טיפולים ללא תופעות לואי שמעתי שיש חדשות בעניין אבל לא ידעתי את שמם. כמו כן שמעתי שיש תופעות לואי מסוג אחר השמנה( שהיא לא באותה דרגת חומרה )לתרופות מסוימים . האם ידוע לך האם יש התקדות כל שהוא בעניין ' בתחום הגנתי. ריקי יובל כתב/ה: > > לריקי ברכה ושלום! > גם אני טופלתי בהלידול ותרופות דומות.אני מבין טוב מאוד את מכרך > נוסף לסטיגמה שהחולה לוקח על עצמו בהסכמה על לקיחת התרופה.תרופות > אלוגורמות תופעות לואי חמורות מאוד כמו תפיסת הלשון ונטילת כח > הדיבור עקב כך ותפיסת הגוף באופן שרואים על האדם שהוא חולה בנוסף > להרגשות פנימיות קשות.מכל זה מובן היטב -גם למי שלא התנסה ולא > יתנסה בעזרת ה'-למה ההתנגדות של החולה לקחת תרופה כל כך חזקה.אמנם > בשנים הכי אחרונות יצאה תרופת נפלאה בשם זיפרקסה שהיא גם ללא שום > תופעות לואי (וכאילו לא לקחת כלום)וגם מרפאה ומיצבת להפליא עד כדי > שהאדם חוזר לעצמו ולהנאותיו.יובל

שלום הערה : אני אמנם שוחר זיפרקסה אולם אין תרופה ללא תופעות לואי גם זיפרקסה בברכה עמי

לכבוד פורום פסיכיאטריה היתי רוצה לדעת מה הן התרופות והטיפולים המתקדמים במחלת הסכיזופרניה או יותר מדויק סינדרום מניאקו דפרסיב היות ויש לי מכיר שסובל ממחלה זו וטופל בעבר עם חלידול . כיום מצבו יציב עד כמה שידוע לי אבל היננו יכול לתמודד עם לחץ וצפיפות ועם אנשים ובכלל בחברה , איננו עובד וכמו כן איננו מכיר בעובדה שהוא חולה , הוא חושב שהוא בריא ומסיבות לא מציותיות לחלוטין לא מצליח להשתלב בחברה . היתי מאוד רוצה לדעת האם יש התקדמות בעניין זה מאז החלידול . בתודה ריקי

ריקי שלום יש התקדמות מסויימת עם תרופות עם פחות תופועת לואי בהצלחה עמי

הי, אני לא צרפתיה. נולדתי בארץ. מכיוון שרובנו סבור שהכי טוב זה לשמור על אלמוניות, הצעתי שנספר מאיזה מקום אנחנו. זה נותן איזו שהיא אינפור' אבל עדיין נשארים אלמונים. בי, ניקולט.

ניקולט, יש עם זה בעיה... נניח ואני אכתוב שאני גרה בתל-אביב (מה שלא נכון, אני דרומית יותר) ויש עוד מישהו מתל-אביב, ישר הדימיון מתחיל לעבוד - כן מכירים? לא מכירים? אולי יש לנו אותו/ה מטפל/ת? אגב, לאנשים שאני שומרת איתם על קשר דרך המייל יש יותר פרטים עליי - זה נראה לי פחות "ציבורי". וגם דרך המייל גיליתי הפתעה... אבל לא ארחיב פה, כי זה לא נוגע רק אליי, אלא גם לעוד מישהו/י מהפורום. אז את מבינה? עדיף לגלות הפתעות שכאלה בפרטיות של המייל... ככה אני חושבת. שלומי'לה (לא שכחתי...) - מה דעתך?

הרה'לה, אני חושב שזה נחמד לתת לדמיון לפרוח ולהמציא כל מיני רעיונות. זה באמת נותן מימד חדש. בדרך כלל קשה מאד להיות לגמרי אובייקטיביים. כאן מתייחסים לדעת הכותב נטו. לא לשום דבר אחר. מה שלום החתולים והכלב ? האם ישנם עוד חיות שלא שמענו עליהם ?

הפתעה ? עכשיו סיקרנת אותי נורא. אז איך אוכל להיות שותף להפתעה ??

או. קיי. אז מאיפה את בארץ ? אני מירושלים. ושוב, אני לא כל כך מבין מה זה נותן לך.

הי ירושלמי, יש שלג? קר? פקקים? אויש עכשיו גם אני נורא מסוקרנת מההפתעה של הרה... הרה, תתייעצי עם שותפי ההפתעה ותגלו גם לנו...

What does a diagnosis of 301.8 (ICD-9) mean? Please advise asap!!Tx in advance.

שלום, 301.8 מכיל הגדרות של כמה הפרעות אישיות: אישיות נרקסיסטית (301.81). אישיות נמנעת (301.02). אישיות גבולית (301.83). passive-aggressive (301.84

WOW !!!! איזו בקיאות מדהימה , וואלק, עשית על זה דוקטרט ? הכל בולשיט. אי אפשר להכניס את זה לקודים. מה זה מתימטיקה ? נפש האדם , אוח אוח אוח , מי יבין ? מי יפענח ? סבוך העסק , מפותל ומורכב ומתוסבך . ביי

שלום, מאד מטרידה אותי תופעה של התנתקויות,רגעיות ולפעמים ארוכות יותר, שהחלה לפני כמה שבועות. ולדעתי הולכת ומחמירה. אין לי מחלות רקע, ומעולם לא סבלתי מבעיה של התכוצויות או תגובות מוחיות כלשהן. עד כמה שידוע לי אני גם לא סובלת מהפרעה נפשית הגורמת לזה. עד עכשיו תפקדתי מצוין וברמה גבוהה. התפקוד שלי תקין גם היום אלא שמידי פעם אני "נעלמת" לאיש השיחה שלי, או פתאום מוצאת את עצמי "מתעוררת" למצב שאני לרגע לא מבינה איפה אני. זה מפחיד אותי. כאילו אני מאבדת את היכולת שלי לשלוט במה שקורה. כאילו הדבר היחיד שעוד היה לי - השליטה הסבירה בדברים שאני עושה... נעלם. אשמח לקבל תשובה, איך מתמודדים עם זה. וטוב יותר איך נפתרים מזה. תודה.

Why שלום במידה ואין לך כל רקע קודם של תופעות כאלו, או תופעות נפשיות אחרות, כדאי קודם כל לבדוק מה קרה לך בתקופה האחרונה מבחינה רגשית. האם היה לחץ מיוחד בסביבה, האם היו אירועים יוצאי דופן? נשמע שאת מוטרדת מאוד מהעניין ושהוא מנוגד לכל מה שאת מכירה או רוצה לחשוב על עצמך. קשה לומר לך איך מתמודדים עם זה לפני שברור לחלוטין במה מדובר. בד"כ מצב כזה אינו מתאים לייעוץ וירטואלי בפורום או בצאט. אני מציע לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי ולהבין בצורה ממוקדת יותר מה קורה. לאחר הבנת הבעיה, ניתן יהיה להתאים לה טיפול מתאים. בברכה ד"ר אורן קפלן

ולא צריך לעבור גם בירור נוירולוגי?

מה עושים כשלא מצליחים להירדם בכלל בלי תרופות אנטי דיכאוניות אבל אי אפשר לקחת תרופות כאלו בגלל תופעות לוואי קשות? האם יתכן מצב כזה של "חוסר בסרוטונין" עד כדי כך שלא ניתן בכלל לישון ? תודה מראש.

דלית שלום אין די מידע בשאלה כדי לנסות לענות בברכה עמי (לפניה נוספת אם תרצי אנא פתחי שאלה שוב)

אני נאלצת להפסיק ליטול ציפרמיל בגלל תופעות לוואי. כעת אני לוקחת 30 מ"ג ואמורה להתחיל טיפול אצל פסיכיאטר חדש בעוד שבוע. לא נראה לי שרצוי להמשיך עם התרופה עד אז. האם קיימת סכנה בהפסקה שאינה הדרגתית ? תודה.

איילת שלום ירידה בהדרגה אחרת עלולות להיות תופעות לואי איני יודע את מצבך הוועצי בפסיכיאטר הישן או בחדש לגבי התחלת הירידה כבר בברכה עמי

היי - שמי ר ואני ממפוטרי ה הייטק . מבעל הכנסה גבוהה וכל התוספות איבדתי תוך שנה את מקום עבודתי - אני לא מצליח להשתלב שוב בתחום המיקצועי , אני מתחיל לאבד תקווה ורצון . קשה לי לחשוב על יום המחר .

שלום ר, אין ספק שהשינוי שחווית מהווה פגיעה קשה, גם בכיס וגם באגו. למה אתה מתכוון שאתה לא מצליח להשתלב בתחום המקצועי? האם ניסית למצוא עבודה שאיננה מתחום ההיי-טק?

כן .אני בהשכלתי כלכלן ובעל ניסיון רב מאוד בהוראה בכל הרמות - עד האוניברסיטה . ניסיתי גם להתקבל מקצועות אילו - אבל פשוט אין גיוסים כרגע וגם לאחר -לעיתים- ארבעה ריאיונות רצופים אתה מקבל בסוף תשובה שלילית .פשוט התעללות !!!

כן ,ניסיתי . אני בהשכלתי כלכלן ובעל ניסיון רב מאוד בהדרכה לכל הרמות - עד האוניברסיטאית . התשובה - אם בכלל עונים - שכרגע לא צריך או הזמנה לריאיונות חוזרים עד שבריאיון הרביעי או החמישי אתה נופל . פשוט התעללות !!!

ר שלום אין ספק שהמצב במשק כיום בעייתי מאוד ולצערי אנשים רבים נמצאים במצבך. השאלה לאן אתה לוקח את הדברים ואילו מקורות תמיכה יש לך בסביבה הקרובה. כמובן שאין לי עצות קונקרטיות כי הדבר המוצלח ביותר הוא שפתאום תופיע העבודה המתאימה לך ביותר. אנשים שונים מנסים לנצל את התקופה הזו לדברים שלא הספיקו או אינם יכולים לעשות במצבים השגרתיים של עבודה. כאיש הי טק אני מתאר לעצמי שלא היה לך הרבה זמן פנוי. אולי היית יכול לנצל את הזמן העומד לרשותך כעת ללימודים כלשהם או חוויות אליהם לא התפנת ואולי גם לא תתפנה כשתמצא עבודה. במידה ואת מרגיש שהדיכאון משתלט עליך כדאי לפנות לייעוץ מקצועי כדי למנוע התדרדרות במצב. חשוב מאוד במקרים הללו להשתמש בתמיכתם של האנשים הקרובים סביבך, לדבר על מה שקורה לך ולהבין שאלו תחושות טבעיות ותואמות למצב. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

לצערי אני מבין אותך. אני כבר בבית 9 חודשים. ואני מתחום האלקטרוניקה. הספקתי לעבוד בתחום פחות משנה. ולמי שרגיל לעבוד או ללמוד וליהיות עסוק כל הזמן זה מאוד קשה. ואני מחפש עבודה ואני מחפש אפילו בתחומים שלא מקבלים הרבה כסף ופשוט אין. גם אצלי קרו כבר כמה מקרים שעברתי מיבחנים והכל ובסום אין כלום. זה מתסכל. אבל אסור להיכנע. תעזוב את הכישורים כרגע תמצא עבודה זמנית אם תצליח לפחות לכלכל את עצמך. במקביל תמצא משהו במקצוע. יש לפעמים בעיה אם הגאווה. גם אצלי זה קורה. אבל במצב של היום. אין הרבה ברירות. אל תתיאש. יש בחיים תקופות קשות וקשות מאוד אבל יש גם תקופות טובות. ולתקופות הטובות לפעמים צריך להגיע דרך תקופות קשות. תקח את הדברים ברוח טובה גם אם אתה לא מסכים איתם. תעריך את מה שיש לך היום. ותמשיך הלאה. וחוץ מזה אתה מוזמן לכאן לפעמים אם בא לך לפרוק את מה שיש לך על הלב. איתן

תודה איתן . למזלי אני - כרגע - לא סובל מבעייה כלכלית אבל עדיין המצב לא נעים - בעיקר נפשית , חוסר תחושה של ערך וכד' .

ד"ר קפלן, שלום רב. קראתי את כתבתך על היפנוזה ועל פסיכו' התנהגותית ורציתי לדעת אם לדעתך טיפולים מסוג זה יתאימו לבעייתי - אני בת 28 ולא מצליחה ליצור קשר אינטימי עם גברים בגלל שברגע שמישהו מתקרב קצת יותר מדי, אני נכנסת לחרדה עמוקה עד היסטרית, בהתנהגותי זה מתבטא בקשיחות כלפי חוץ והסתגרות שדוחה אנשים. אין לי מושג אם המצב נובע מטראומה כלשהי בעברי אבל זה איתי כבר שנים רבות. ניסיתי שנתיים טיפול פסיכולוגי קבוצתי, ולא נוצרה התקדמות. מה לדעתך יהיה יעיל? (ואיפה משיגים את זה?...) תודה על עזרתך.

ח. שלום קשה להגיד מראש האם הטיפולים האמורים מתאימים למצבך. דרושה היכרות יותר מעמיקה איתך כדי להתאים את הטיפול לבעיה. קושי בהתקרבות זוגית ניתן לטיפול גם בהיפנוזה, אם כי זהו לא בהכרח הטיפול הראשון לבחירה במצב כזה. לעיתים קשיים כאלו משתלבים עם דפוסים אישיים שכבר השתרשו לעומק ואז יתכן שטיפול פסיכולוגי איטי וממושך מתאים יותר ממשהו קצר וממוקד. במידה והטיפול הקבוצתי לא היה יעיל בהחלט כדאי לנסות טיפול אינדיבידואלי. בברכה ד"ר אורן קפלן

ילדה בת 5 שאביה נסע לשליחות בחו"ל חזרה להרטיב כשלושה שבועות לאחר עזיבת האב. האב חזר לאחר חמישה חודשים ונסע שוב לאחר שבועיים אבל שום דבר לא השתנה למרות שהילסה כל השמן אומרת שמחר היא תקום יבשה. כיום כל המשפחה בחו"ל ביחד והילדה עדיין מרטיבה למרות שבכל לילה היא אומרת שוב ושוב שמחר יהיה טוב יותר. איך מטפלים בבעיה כיום אנו בביקור בארץ וצריכים בעוד כשבוע לחזור לחו"ל המקרה מעיק עלינו כי אנו לא יודעים איך לתת מענה לילדה המסכנה.

אוסי, מבינים שהילדה סובלת ממשבר עקב נסיעות האב. אם אפשר לברר איך היא חוץ מעניין ההרטבה, זה טוב. עדי

הילדה מקסימה מדברת שוטף וברמה מאוד גבוהה לגילה, היא ילדה רגילה לכל דבר ומבינה שמה שקורה אינו בסדר מבקשת לתקנו אך ללא הועיל.

אוסי שלום, הרטבה לילית לאחר גמילה מצביעה בד"כ על בעיה רגשית. חשוב לא להסתובב סביב הנושא הזה ולגרום לילדה להבטיח הבטחות, שאין לה שליטה עליהן. מבחינת הילדה, יש פתאום הרבה משברים: אביה עזב אותה לתקופה מסויימת, חזר ועזב שוב. כעת עברתם כולכם לחו"ל, וזה גם לא משהו "קבוע" מבחינתה - אתם באים לביקורים בארץ. נראה, שהכי נכון יהיה לקחת את הילדה לטיפול, למרות שאם אתם בחו"ל יכולה להיות בעיה עם השפה - אלא אם מוצאים פסיכולוג ילדים ישראלי.

אוסי יש לבעיה פתרון פיזי בצמוד לפסיכולוגי. יש מכשיר שהוא כמו סדין שמצפצף. אני מכיר את זה מלפני הרבה שנים אולי זה עדיין קיים אני לא יודע. מי שפיתח את המכשיר היה רופא שגר בקרית חיים פעם. את הסדין מניחים מתחת לסדין הרגיל. וכשהילד מרטיב הסדין(המכשיר) מצפצף ומאיר את הילד. הדבר נועד לעזור, בצמוד לטיפול פסיכולוגי, לגרום למן מנגנון במוח שהוא "אחראי" להאיר אותנו כאשר יש לחץ על שריר שלפוחית השתן לעבוד בצורה נכונה. ע"י כך שהמכשיר שמצפצף מאיר את הילדה ולאורך זמן הדבר נעשה באופן טיבעי אני לא יודע אם זה קיים היום או איפה זה קיים אולי אחד הד"רים כאן ואולי מישהו אחר מכיר את זה. אני פשוט מדבר מניסיון שגם לי היתה בעיה כזאת שהייתי קטן. ולי זה עזר. איתן

אני רוצה להוסיף ולציין שדברייך מצביעים על בעיה נפשית ברורה. וכדאי לנסות קודם את הטיפול הפסיכולוגי. בילדה. ואולי גם אצלכם ההורים. כי חלק מבעיות ההרטבה ניגרמות מפחד. ואולי הילדה פוחדת מנטישה. אולי אתם צרכים לחזק את הביטחון העצמי שלה. כדאי שתקחו טיפול משותף שאתם תלמדו איך להתמודד איתה והיא איתכם. ואולי זה יפתור את הבעיה. כי ילדים בחושך שהם רוצים פיפי הם קוראים לאבא. כי בד"כ האבא הוא זה שמגרש את השדים והמפלצות. ושאבא לא שם אז אולי הילדה כבר עושה פיפי כי אין מי שיתן לה את הביטחון. אז קיבלת שתי עצות. שתיהן טובות לטעמי. בברכה איתן

שלום רב, ההרטבה יכולה לנבוע מבעיות של אי שליטה שריררת, אך בנוסף, היא סמפטום ידוע למצב של חסך רגשי, ובמקרה שלכם כדאי לקחת את הכיוון הזה. מומלץ ששהורים יפגשו עם פסיכולוג/ית, ויבנו תכנית שמשלבת את חיזוק התמיכה הרגשית של הילדה יחד עם בניית מסגרת תפקודית-חברתית במיקום שלכם בחו"ל. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

לאוסי שלום. את מתארת באופן מאוד ברור את ההרטבה כתגובתית לשינויים התכופים הקורים בביתכם. מצד אחד נסיעתו של אביה, מצד שני נסיעתכם, ומן הצד השלישי שובכם לביקור מולדת. נראה כי העדר הקביעות והיציבות בחייכם הפר גם את הקביעות והיציבות בתחושתה של ביתך. ילדים נוטים לעיתים קורבות לבטא מצוקה רגשית באופן התנהגותי. בדרך זו ביתך אולי אומרת לכם: קשה לי. אני מרגישה חוסר שליטה. אינני יודעת כיצד להתמודד עם השינויים הללו שקורים בחיי ואני בחרדה מכך. אני מבינה שעדין לא ממש התייצבתם בסביבה חדשה. אולי עד שתעשו זאת רצוי להסביר לילדה מה עומד לקרות. שתפו אותה עד כמה שניתן בתהליכים שקורים. תהיו אמפתיים לחרדה שלה, ותנסו לייצר בעבורה סביבה בטוחה וקבועה עד כמה שניתן. ברגע שתתייצבו במקום קבוע- אם הבעיה לא תיפתר כדאי באמת לפנות לטיפול. השינויים הללו בוודאי קשים גם לכם- ההורים. אני מקווה בשבילכם שבקרוב יכנסו החיים לשיגרה טובה ומרגיעה. בברכה. רוית.

אני בת 33, נשואה בלי. יש לי בעיה פסיכולוגית שהולכת ומסבכת לי את החיים, בכל התחומים. העניין הוא שלפני מס' שנים התחלתי לשחק בפחדים שלי. הנושא המפחיד אותי ביותר הוא-מה יחשבו עלי אנשים אחרים. מרוב הפחד-קורה לי הפוך-על-הפוך, ואני מתנהגת בצורה הכי מזיקה לי, כלומר מייצרת אוירה שגורמת לאנשים לדחות אותי. וככל שזה "מצליח", אני חוששת מזה יותר, ואז אני ממשיכה להתנהג כך, ועם השנים מעגל האנשים שאיתם זה קרה לי הלך וגדל בצורה מפחידה. וכמה שאני רוצה להפסיק-אני פשוט לא מסוגלת. לפני כחודשיים איבדתי מקום עבודה שבו עבדתי למעלה מ-4 שנים. כרגע אני עובדת כחודש וחצי במקום אחר, אולם בגלל הבעיה שלי אני לא מצליחה לתקשר ולשדר מה שאני באמת, מתחת למסכה של המשחק. אני על סף פיטורין, ולא יודעת מה לעשות כבר. מפחדת לאבד את בעלי, שעד כה גילה המון הבנה וסבלנות, אולם אנו נפגעים מבחינה כלכלית כי אני גם מחסירה מהעבודה עקב המצב. אני יודעת שאני צריכה טיפול פסיכולוגי, אולם תקציבי, כאמור, דל. הייתי מבקשת עזרתך בהפנייתי לטיפול ספציפי שנראה לך שהוא המתאים לי ביותר, ע"מ שלא אבזבז כספים שאין לי על טיפול שאיננו מתאים. בתודה רבה מראש.

יסמין שלום, מבחינת הטיפול - יש היום כמעט בכל עיר מרפאה ציבורית - הם נותנים מענה כמעט לכל הבעיות, וללא תשלום. תנסי לברר באיזור מגורייך לגבי מרפאה כזו.

יסמין שלום את מתארת הרגשה שאת למעשה הורסת לעצמך כל מיני דברים. כלומר, דווקא הדברים שאת מפחדת מהם נוצרים כתוצאה מעיסוק בלתי פוסק בהם... מסקנתך שאולי כדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי נשמעת לי הגיונית. אני לא חושב שבשלב הזה ניתן לדבר על גישה שיותר מתאימה כי צריך קודם כל להבין את הבעיה. במידה ויש בעיה כלכלית תוכלי לנסות לפנות לשירות הציבורי דרך קופת החולים או מרפאות אחרות. בשלב הראשון את צריכה לעבור ייעוץ ראשוני שבו תהיה גם לך הזדמנות להכיר את המטפל ולהחליט אם זה מתאים או לא עבורך. מכאן שאין סכנה לבזבוז כספים. לכל היותר, לאחר מספר מפגשים תוכל להחליט האם הטיפול מתאים לך או לא. בברכה ד"ר אורן קפלן

לי הי, לאחרונה עברת תקופה קשה, איך התמודדת? מה סוכם עם הפסיכולוגית? איך את מרגישה? נטע

הי נטע, תודה שאת תמיד דואגת ותומכת, אצלי המצב אותו דבר אומנם אני מחוברת לפורום רק שאין לי כח נפשי להגיב, בשלב הזה לא סוכם כלום אני ממשיכה בטיפול וכנראה שאצטרך לחזור לתל השומר לבדיקות. אני יעשה זאת כי אין לי הרבה אפשרויות. תודה על התמיכה לי

היי נשמתי חמדתי כפרתי... שלחתי לך מייל (ניסיון ראשון היום אחרי שאיתן הסביר לי כמה דברים שיכול להיות ששיבשו את התהליך), האם קיבלתיהו??? טופ.. אני הולכת להיפגש בעוד דקה או שתיים עם הקלסר הנחמד שלי.... LET ME KNOW.... O . K ?

יקירתי - לא קיבלתי ממך שום מייל :-( אני בודקת לעתים קרובות ומקבלת רק מיילים מאיתן!!! השתלט לי על המייל הבן-אדם :-)

ודווקא עכשיו יש לך בעיות במייל, איזה בעסה. טוב כשתרימי תראש מהקלסר אז תוכלי לראות מה חדש אצלי.

הבעיתיות היא אך ורק עם הרה.. או יותר נכון עם קבלת מיילים ממנה.. חוץ מזה הכל עשר... ו.. דרך אגב.... יש לך הודעה:-))) נ.ב. WELCOME TO THE CLUB :-)))

אני לא כל כך יודעת כיצד להגדיר את הבעיה. אני אישה בת 40, נשואה+3 עובדת בתחום ההי-טק. בשנה האחרונה התחלתי לעבוד בחברה שאני מאד אוהבת אולם חלו בחברה קיצוצים במשך השנה ואני מאד חוששת למעמדי. החשש הזה גורם לשיתוק אצלי. אני כמעט ולא מתפקדת. כמו כן אני מאד מאד לחוצה. למרות שעם הילדים הייתי בשנים קודמות הרבה יותר כעסנית בגלל ריבוי מטלות, היום אני מרגישה יותר נינוחות אולם "קצרה בסבלנות". ידיד אמר לי שאגש לטיפול אצל פסיכיאטר בגלל שלדעתו אני סובלת מדיכאון מתמשך. לצערי, אני שמרנית וקשה לי לחשוב על חיפוש פסיכיאטר שכזה. אנא עצתכם: איך לחפש? מה לומר? והאם באמת יתכן שאנ זקוקה לתרופות הרגעה?

שלום, קשה לענות לך בצורב כזו על טיב הבעיה, אבל עושה רושם שלא מדובר בדכאון, אלא בלחץ מצטבר. אבל שוב, אבחנה נכונה ניתן לעשות רק בפגישה עם איש מקצוע. פסיכיאטר אפשר למצוא דרך קופ"ח או דרך המלצות של מכרים. מה לומר זה החלק הפחות נורא - פשוט לתאר לו מה שתארת כאן, והוא כבר ישאל אותך לגבי פרטים שנראים לו רלוונטיים במיוחד. הוא כבר יקבע אם את צריכה טיפול תרופתי, או שימליץ לך לפנות לפסיכולוג. בהצלחה, HERA.

א. שלום מצבור הלחץ שבפניו את עובד מזמין תגובה נפשית כזו או אחרת. הייתי נזהר ממתן אבחנות כמו דיכאון קליני על גבי הפורום, אבל גם בלי אבחנה, ברור שאת סובלת מתגובות נפשיות של לחץ. ניתן לטפל בתופעות כאלה הן בשיטות פסיכולוגיות והן ע"י תרופות, הכל תלוי במצב ולאור ההיכרות לא וירטואלית איתך. במידה ואת נרתעת מהכיוון התרופתי כפתרון ראשון כדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי. במהלך ההיכרות איתך יוכל הפסיכולוג להציג בפניך את אפשרויות הטיפול השונות, ובמידת הצורך יפנה אותך לפסיכיאטר להתאמת תרופות מתאימות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, עקב בעיות בתפיקוד המיני הומלץ לי לבצע בדיקת דם לפרולקטין. נמצא לי פרולקטין גבוהה לגילי. הומלץ לי לעבור C.T ראש. מכיוון שאני נוטל ריספרדל 2 מ"ג ביום, תהיתי אם הפרולקטין הגבוהה נגרם כתוצאה מנטילת התרופה. לא קיבלתי מהאורולוג (שביקש לבצע את בדיקת הדם) תשובה ברורה לכך אם הריספרדל גורם לכך. ברצוני לשאול האם יש קשר בין פרולקטין גבוהה לריספרדל, והאם נחוץ לידע את הפסיכיאטרית שלי על כך שהוא מתכוון לרשום לי תרופה נוספת להפחתת פרולקטין. לא נעשה ניסיון להחליף לי את הריספרדל בתרופה אחרת, עד כה. יש לציין שהבעייה בתיפקוד המיני החל קודם נטילת תרופה כלשהי בעבר. בתודה מראש.

שלום בהחלט יתכן רמת פרוקלטין גבוהה עקב ריספרדל בהחלט מומלץ לידע ת הפסיכאטרית שלך על התחלת טפול נוגד פרוקלטין כולל שקילת החלפת התכשיר (הסכון להחמרה עקב הוספת התרופה לא גבוה אבל גם הוא צריך להלקח בחשבון) כמו כן האם אתה סובל מסמני דכאון ? שכן פרוקלטין גבוה עלול לגרום זאת בברכה עמי

הי ניקולט, איפה למדת את הטיפול בתזונה? תני לי קצת פרטים אם תוכלי. ואיך עבר עלייך היום הקפוא אתמול? נדבר בהמשך, נעמי.

נעמי'לה, רק להרה מגיע הרה'לה ? למה לא ניקולט'לה ? הא ? אלרגית לחתולים ומגדלת אותם ? איך ? בשלט רחוק ? כיף חיים לך ביי

שלומי'לה (איך אני?) גם אני אלרגית לכל מיני דברים... בכל פעם שאני צריכה לנקות את הכלובים של המכרסמים הקטנים, אני לוקחת חתי שעה לפני כדור נגד אלרגיה. אחותי אלרגית לקרדית אבק הבית = להכל!!! ובכל זאת יש חיות בבית, ובשפע.

הי, למדתי תזונה בבי"ס לרפואה אלטרנטיבית. לגבי מזג האויר, אני או בבית או בעבודה עם חימום. משתדלת לא להסתובב בגשם . אני כמעל לא הולכת ברגל בימים אלו ( פרט לירידה עם הכלבה.) משתדלת להגיע ממקום למקום רק עם המכונית. מה איתך אוהבת את החורף?????. בי, ניקולט.

כבר יש לך נקודת בונוס אצלי... יש לך כלבה. היא מכונה לצאת החוצה במזג אויר שכזה?

הרה'לה, לא הספקתי לחזור אתמול לפורום אבל הבנתי שגם את הרגשת אתמוחל בקור המקפיא (קשה היה שלא להרגיש בו.). לפי מה שאני מבינה את חיה לך במקום שליו ורגוע ויש לך אהבה גדולה לחיות. גם לי יש חתול מדהים בבית שאני מתה עליו, הוא לא ישן איתי במיטה כי אני אלרגית לחתולים אבל קשה שלא לאהוב אותו ואני מדי פעם סובלת בגלל זה. בכל אופן יקירתי אני מניחה ששרדת את היום המקפיא. זה לא שהיום כבר חם ונעים, אבל פחות קר מאתמול. מה מעשייך היום? מקווה שעובר עלייך יום נעים. תהיי בקשר, נעמי.

נעמי'לה איך אפשר היה לפספס את הקור? אלינו הגיע הברד רק בשעות הערב המאוחרות... וגם אז זה היה סמלי ביותר... לא משהו שהצטבר. אני חושבת שכן, שאפשר לכנות את השכונה שלנו מקום רגוע (לפחות בעבר), מה לעשות שהפשיעה מגיעה לכל מקום? אומנם אצלנו מדובר באחוזים נמוכים יחסית, אבל כל הגרפיטי - לדוגמא - לא מוסיף... ויש גם פריצות וסמים... לא נורא. ככה זה בחיים. אבל למה להתעסק בדברים עוכרי שלווה? זה לא שחסרות לי בעיות משלי... בחורף, אין מצב שלא יהיה לי לפחות חתול אחד במיטה... הם לא מוכנים לזוז משם (חוץ מהפסקות אוכל ושרותים...) ברגע זה ישנים שם 3 חתולים. לפעמים זה מגיע ל - 6 וקורה גם שהכלבה מצטרפת... ורק לי בקושי נשאר מקום :-)

בעלי עובד בהייטק , הוא חוזר מהעבודה כל יום בשעות מאוחרות ופשוט נמאס לי!!! יש לי שני ילדים קטנים שאני בקושי זוכה לעזרה ממנו (ד"כ גם אני עובדת במשרה מלאה) הבעיה היא כשאני מבקשת ממנו לצאת מוקדם כל הזמן יש לו פגישות וישיבות, אבל כשהוא רוצה לצאת מוקדם למטרותיו האישיות: משחק כדורגל בטלויזה או שההורים שלו באים לביקור תמיד הוא יכול להגיע מוקדם ??? אני על סף יאוש, אני ממש מרגישה שאני חיה לבד מה לעשות אנא עזרו לי.

האם דיברת אתו על הנושא ? זה צריך להיות השלב הראשון. אם תביעי בפניו עד כמה המצב בלתי נסבל ושיבין שזה עלול לעלות לו בחיי הנישואין, אולי זה יזיז לו. בהצלחה

הי ענת, מה זה נקרא שעות מאוחרות? הוא לא רואה את הילדים בכלל? רק בסופי שבוע או שמגיע לארוחת ערב? תנסי לחשוב אם המצב הוא זמני, כלומר רק בגלל ההייטק הוא לא בבית או שבעצם תמיד היה כך. האם לפני שהוא עבד בהייטק הוא כן עזר לך? למשל, איך היה כשנולד הילד הראשון? ניסית לדבר איתו על הדברים? על סדרי העדיפויות שלו?

היי ענת, את יכולה לשוחח איתו ולהציע לו לקבוע יום בשבוע בו תבלו יחד רק אתם או רק שניכם יחד עם הילדים . אפשרי גם חצי יום באמצע השבוע רק שהזמן יהיה קבוע ומוקדש להעשרת הזוגיות שלכם. בהצלחה, נטע

ענת שלום העניין דורש בירור רציני בינכם. השאלה מה קורה בשעות שאתם כן ביחד. האם הקרבה בינכם נשמרה, האם הזוגיות נשחקת בגלל העבודה. עבודה בהי טק גובה שעות ארוכות בעיקר בתקופת המשבר הנוכחית. עם זאת, לעיתים עבודה מאומצת היא תירוץ כדי לא להיות ביחד. חשוב לברר בצורה רצינית וכנה היכן הדברים עומדים ומה הקווים האדומים של כל אחד מכם. אח"כ השנים עוברות ופתאום בני זוג מוצאים עצמם בודדים מאוד, גם כשהם ביחד. במידה ואינכם מגיעים להסכמה אולי יש מקום לפנות למספר פגישות ייעוץ זוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לכם בתי בת 4.5 מפותחת ובריאה בד"כ. מטופלת מגיל שנה וחצי לסירוגין בסולפור למניעת נוזלים באוזניים. מזה כמה חודשים הילדה צועקת מתוך שינה, לעיתים מתעוררת בבהלה, מתהפכת במיטה לסירוגין. ניסיתי להעיר אותה, דבר שגורם לה לבהלה ואף לעיתים מחמיר את המצב, מצד שני במידה ואני לא מעיר אותה הצעקות מתגברות ואז היא מצליחה להעיר את אחיה הקטן שישן איתה באותו חדר ומתחילה חגיגת צעקות ובכי. לעיתים יש לילות שעוברים בשקט אך בתקופה האחרונה מספרם קטן. שמתי לב שבמידה שכעסתי עליה במהלך היום סבירות גבוהה לבעיות בלילה, למרות שיש ימים שעוברים עליה בשקט נפשי אבל הלילה שונה לחלוטין. אופי ילדתי - עקשנית למדי עומדת על שלה בתוקף ועצמאית . איך עלי להתמודד ע"מ להקל על מצוקתה, כיצד לנהוג בקרות אירוע. לעזרתכם אודה.

ג שלום. ביעותי לילה שכיחים אצל ילדים בגיל של ביתך. מומלץ להעיר רק במקרים קיצוניים- ואתה כותב בעצמך שלרוב הערתה רק מחמירה את הלחץ. כשאתם שומעים אותה צועקת נסו לגשת אליה ומבלי להעירה ללטפה ולומר לה שהכל בסדר, שזה רק חלום ושאבא ואמא שומרים עליה גם כשהיא חולמת חלומות רעים. אימרו זאת בקול שקט ואמפטי, ואני מקווה שזה יעזור. אם זה קשור לריבים איתך- נסה להרגיע אותה בכך שאתה כבר לא כועס ושאתה תמיד אוהב אותה. אמור לה זאת גם כשהיא ערה, כי מאוד יתכן שהכעס שלך עליה מעורר בה חרדות רציניות. חשוב שהיא תדע שהכעס עובר. אמור לה זאת אחרי שאתה נרגע- שנכון שכעסת, אבל עכשיו כבר לא, וכעסת על מעשה שעשתה, אבל עכשיו כבר נרגעת ואפשר להמשיך כרגיל כי אתה מאוד מאוד אוהב אותה, אפילו כשאתה כועס... בברכה. רוית.

תודה על ההסבר לגבי "נזעי חשמל". מקודם לא הבנתי למה עושים את הטיפול תחת הרדמה ואחרי ההסבר שלך- הבנתי. אני סבורה שאם המטופלים יבינו שהם "לא אשמים" במצבם ויש איזו בעיה במוח, הם יוכלו להרגיש עם עצמם ועם הטיפולים השונים יותר טוב.

שמחתי לעזור. אני באמת סבורה שיש להסביר לאנשים מדוע בוחרים עבורם בטיפול מסוים, למה הוא טוב, איך פועלות התרופות שהם מקבלים וכו' במקום להנחית עליהם הוראות מגבוה. לצערי הרבה פעמים לצוות אין סבלנות או זמן להקדיש לכך. האם זה נושא שמעסיק אותך?

שלום רב, הנושא לא מעסיק אותי באופן אישי. ראיתי את קן הקוקיה וגם סרטים אחרים שבו הקטעים של השוק החשמלי ממש זעזעו אותי. תמיד חשבתי שזה מין עונש שנותנים למטופל כדי שיכנס לתלם. חשבתי שיש כאן כוונה של רצון להכאיב. כאשר קראתי כאן בפורום על הנושא ראיתי שכל מה שחשבתי לא היה נכון. והבנתי מההסבר שלך ושל יונת שזה בכלל לא מה שחשבתי. ושוב- תודה על ההסבר. ניקולט.

לאיתן שלום. קודם כל תודה על תשובתך. אבל- אני לא רוצה להיות מוגבלת בשעות. כלומר, שעות הגלישה לא רבות אבל אני רוצה לגלוש בכל שעות היום ולא להגביל עצמי לערבים ולשישי- שבת. איזה "חבילה" הכי כדאית לדעתך?? בתודה מראש- ניקולט.

ניקולט אם את רוצה לגלוש בלי הגבלה. כרגע יש את חודשי חופשי שבנתיים עולה 99 שקלים לחודש למי שגולש כמוני בערך 8 שעות ביום ולפעמים הרבה יותר. זה שווה, אבל למי שגולש 5 שעות ביום ולפעמים קצת יותר זה לא משתלם. כי זה יקר. תעשי טוב את החישוב שלך כי יצא לך לשלם 198 שקלים לחודשיים+87 שקלים אחזקת קו. וכל זה לפני שהתחלת לדבר בכלל. לי יצא לשלם על אינטרנט בלבד בחודשים שקדמו 300 שקלים בערך. לכן לי זה משתלם לשלם 100 שקלים פחות. תעשי טוב את החישוב שלך לפני שאת ממנת את בזק:))) חצי אגורה לשעה לפי שש פלוס אומרת שלשעה את משלמת 3 שקלים בשעות שצינתי לך קודם כאשר חודשי חופשי אומרת שאת משלמת 3.30 שקלים ליום (חודש של שלושים יום) איתן:) היום תקשיבי ברדיו ברשת ב בשעה 19:00 ידברו על תעריפי השיחות בדיוק שכתבתי לך שמעתי את הפרומו. אני מקווה שתיקראי את זה קודם וכך כל מי שמעוניין

אחח איתן היקר והנהדר שלנו... ! :-)))

"אמא, מתי תוכלי לחזור הביתה?" אתמול עבר יומה ה-22 של הפגנת הנכים בירושלים. הנכים, החשים מופקרים על ידי הממשלה, נאלצים להתמודד גם עם הקור המקפיא. ynet ילווה מדי יום את מאבקם, עם טור אישי של אחת מהמפגינות, עילית שמואלי. והפעם: מלחמת ההישרדות מול קריית הממשלה עילית שמואלי הפגנת הנכים שלנו עברה אתמול (ב') את יומה ה-22. מאתמול בלילה התחלנו להרגיש את הקור. בילינו את הלילה באוהל, מתחממים בעזרת תנורי החימום, השמיכות, המזרנים, ובעיקר החום שבלב, תחושת הביחד. מוקדם בבוקר קמנו ויצאנו לסגור את קריית הממשלה על כל פתחיה. למרות השלג והקור ישבנו בעגלותינו וחסמנו את כל הפתחים. לאחר מכן, בשעות הצהריים, כשרבים מחברינו החלו להתלונן על קור וחולשה, עלינו על רכבנו וחזרנו לאוהל, שם חיכתה לנו הארוחה החמה שעובדי הסתדרות ירושלים מספקים לנו מיומנו הראשון בשביתה. ושוב התמלא לבנו חום ואהבה, בגלל האזרחים הטובים שהגיעו לאוהל, כל אחד עם הסיר מהבית, שהביאו עמם מרק חם תוצרת בית, ועוד מטעמים חמים שהחזירו לנו את הצבע ללחיים. אחת מחברותינו נזקקה לרופא כי חשה ברע, אך לאחר טיפול מסור של הרופא השתפרה הרגשתה. אריה צודקביץ', יו"ר מטה המאבק, נפל ונחבל ברגלו, ולרגע כולנו החסרנו פעימה, אך במהרה הגיע רופא הכנסת, חבש את רגלו, בדק את מצבו הרפואי, ונתן לנו את האוקיי לחזור למאבקנו עם חיוך. ואני, שוב, עוד יום נוסף ללא בנותיי - שמחה הקטנה, שסובלת משיתוק מוחין, ונטלי הגדולה, ששואלת אותי יום יום: "אמא, מתי יתנו כבר את הכסף לנכים ותהיי אתי בבית יום יום?", ואני אין בפי מלים, מפני שלצערי מה שמבינה ילדה בת שבע, לא הבינו עדיין שר האוצר וראש הממשלה. ועכשיו כבר 21:00 בלילה, ועוד מעט נגמר היום ה-22, ואחרינו עוד יום בלי משא ומתן, ובלי שום נציג מהממשלה שיירד אלינו, כאילו שאנחנו לא כאן בכלל. אנחנו שואבים כוחות איש מרעהו, עוד חיבוק לחיזוק ועוד נשיקה לעידוד, וכל אחד שוקע למנוחה לפני עוד יום של מלחמה. כי בשבילנו זוהי מלחמה אמיתית, מלחמת הישרדות יומיומית. בשביל ראש הממשלה ושר האוצר אנחנו עוד גוף שמפריע לשלום הקואליציה שלהם, ולביטחון הכסא שלהם. טוב, אז זהו, כבר קר לי נורא, ואני עייפה. רק רוצה להניח את הראש איפשהו ולחשוב על הילדות שלי, שאני מתגעגעת אליהן נורא. רוצה לחבק אותן ולומר להן שאני עושה זאת בשבילן, ומי ייתן שזה ייגמר מהר, והן תקבלנה אותי בחזרה, וכל אחד מאתנו יחזור עם עוד קצת כסף בבנק והרבה גאווה בלב, ועם ההרגשה שהמדינה לא הפקירה אותנו. אבל זה נראה עדיין רחוק מאוד מאתנו. הכותבת היא בת 36, תושבת מושב גדיש שליד עפולה

אבא שלי הוא בין המפגינים. וזה כואב.

למה מור ולג'קי- ליבי אתכן במאבק הצודק ועם כל הנכים. ואני שולחת לחיבוק חם בימים קרים אלו ומקווה מאוד להצלחתכם במאבק. בברכה. רוית.

גם אני מביע תמיכה מלאה במאבקם היותר מצודק של הנכים. בושה וחרפה למדינת ישראל שגיבורה על חלשים. הנהג של אורי שני ישן במלון בתל אביב בעלות של 2400 דולר בחודש !!! הבנתם את זה ? לזה יש כסף . פויה !!!!!

שלום רב! אני בת 33 ועד לפני כחצי שנה ממש הייתי חרדה כשהייתי שומעת את המילה נישואים ולא קינאתי באף אחת מחברותיי שנישאו וילדו ילדים.נהנתי מאוד מהחו"ל והטיולים ומהלבד.עליי לציין שהיו לי מערכות יחסים אבל לא כאלה שהובילו לחתונה. היום כבר כמה חודשים שאני עושה מאמצים להיראות מאוד טוב ובעקבות טיפול פסיכולוגי הבנתי שבעצם העודף משקל שלי זה המגננה שבחורים לא יתחילו איתי ושלא תהיה לי סיבה לצאת איתם אני די נאה בפנים וכשאני מרזה אני ממש מושכת מבטים. אני מאוד בודדה למרות שמקיפים אותי משפחה אוהבת וחברות-חברים טובים.אני כמהה לאהבה כמו שלא רציתי בחיים ואני לא יודעת באיזה כיוונים לפעול. אנא עזור לי אני מאוד עצובה בעקבות מצבי ואני חרדה להישאר לבד. תודה רבה חני

הי חני. עצם זה שאת מודעת לסיבות לעליה במשקל וללמה את מתנהגת בצורות מסוימות, זה כבר חצי פתרון. ברגע שאת מודעת ורוצה לשנות, את גם תשדרי את זה החוצה, ואז יש יותר סיכויים שאנשים יגיבו לכך וגם יתחילו איתך ויהיו מעוניינים להכיר אותך. נסי לכתוב קצת יותר על אורח חייך - באיזו עבודה את עובדת? האם ניתן ליצור שם קשרים עם המין השני? האם יש לך תחביבים? זמן פנוי שאת יכולה להקדיש לפיתוח קשרים חדשים? מה מעניין אותך? היום ישנן המון מסגרות שדרכן ניתן להכיר - החל מחוגים וקורסים, דרך מועדוני פו"פ וכלה בדרך הוירטואלית.

היי בוקר טוב! המון תודה על ההתיחסות המהירה. אני עובדת בתחום המחשבים.בעבודה קצת קשה להכיר אני די יוצאת ומבחינת חיי חברה אני לגמרי בסדר ואם רואים אותי קשה להמון אנשים להבין "איך זה שעד היום לא התחתנת בחורה כמוך?" הקלישאה הידועה אבל בתוך תוכי אני יודעת את האמת שאין לי עניין להסביר אותה לאנשים כי קשה מאוד להבין. אני שוחה כמה פעמים בשבוע ומתאמנת בסטודיו C.יש לי זמן פנוי אבל אני לפעמים מרגישה עצלנות מסוימת בקשר לליזום מצברים של הכרויות ואולי זה הפחד מכך שגם אם הפעל בכיוון אצטרך להתמודד עם חוסר הצלחה וזה מאוד מפחיד אותי. בחודש האחרון יצאתי עם בחור מושבניק מהדרום (קיבוצניק במקור) אבל די מהתחלה ידעתי שאנחנו עולמות שונים ושאין סיכוי אבל בניגוד לפעמים אחרות נתתי צ'אנס חודש - הוא בחור מקסים אבל כזה שלא יוכל אף פעם למלא אחר הקריטריונים שלי שבעצם הם לא כל כך גבוהים אבל ניסיתי וזה לא הלך. להשתמע חני

שלום רב, ענייני חיזור תלויים הרבה בפעילויות שיווק עצמי שלך - את עצמך. האביר לא מגיע. נקודה. את צריכה ליצור לו סיבה שיבוא. מומלץ לקחת יעוץ בתחום. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

בוקר טוב! האם אתה יכול להמליץ לי על פסיכולוג בתחום שאוכל ליצור איתו קשר ולהתחיל טפול? אודה לך מאוד אם תעזור לי בכך. תודה חני

מתוקה שלי, ראשית התאוריה הפרטית והחביבה עליי: גיל 25-35 - אישה בהתהוות 36-45 - גיל הפריחה 46-60 - גיל התבונה 61-89 - גיל השעשועים כי צופים בכל השלבים הקודמים על אחרות ומתים מצחוק אני בת 36 בפברואר כך שזה סיימתי השנה הראשונה של גיל הפריחה :-)))))) ועתה ברצינות, מתוקה : קודם הבשורות הטובות: אם את מוקפת חברים טובים אז זה אומר שכבר יש לך קישורים חברתיים מפותחים אם את עובדת במחשבים אז יש בינה בקודקודך אם את גדולת גוף אז תוכלי לקבל עצמך כמו שאת או להפחית מעט במשקל זכרי דבר אחד נכון: תמיד , תמיד , איך שלא תהיי בפנימיותך ובחיצוניותך: תמיד יהיה יותר מבחור אחד שירצה אותך בדיוק איך שאת ובמיוחד איך שאת. חשוב לא להכנס לדיכאון כי מה זה עוזר ? חשוב ליצור הרבה פעילויות חברתיות ולא לסרב לכל מיני הזמנות, לשוב שתשבי עם עצמך ותביני אם את באמת רוצה משהו או שזה לחץ חברתי כי נראה לי שעד עכשיו נהנת מאוד מחייך, הלא כן ? ונגיד שיש לך קשיים עם גברים אז קודם למי אין? גם לגברים יש איתנו ......יש מספיק טיפולים וסדנאות כדי לשבור דפוסי חשיבה ואם תרצי עזרה כתבי לי בפרטיות ואני אתן לך פרטים נוספים נעה

היי נועה! ראשית תודה על העידוד.מדהים עד כמה לפעמים מילים שוות זהב.בכמה משפטים עשית לי המון טוב על הלב ולמען האמת שזה בדר"כ התפקיד שלי בחיים עם האנשים איתם אני מנהלת קשרים (בנות או בנים).בקשר לממדים הם לא עד כדי כך גדולים כי לדעת הרבה אנשים אני די נראית טוב. על סדנאות אין לי בעיה לשמוע להיפך האם היית ממליצה על קופידון כאתר הכרויות או על סדנת הפורום? אשמח לשמוע ממך עוד פרטים. תודה וערב טוב חני.

שלום לכולם ידוע שבמקרי דיכאון על כל שתי נשים שחולות יש גבר אחד במקרים של סכיזופרניה ומאניה דיספרסיה החלוקה בין גברים לנשים היא שווה באוכלוסיה הכללית הרוב המכריע שמעורב במעשי אלימות הם גברים (הרבה פעמים כלפי נשים) בתי הסוהר מאכלסים בדרך כלל גברים ולא נשים האם ניתן להסיק מעובדות אלה שמחלות פסיכיאטריות אינם גורם לאלימות ??

קלאודיה , לא הבנתי את הפלפול המסובך הזה. במקרים מאד מסויימים, ישנם חולי נפש שלדאבונינו הם גם אלימים. נשים בטבען פחות אלימות. לכן הן נקראות המין החלש. אבל כמובן שיש יוצאות מן הכלל. (כולל אלו שחותכות לבן זוגן !) אז ודאי שאי אפשר לומר שמחלות נפש גורמות לאלימות בצורה כוללנית . רוב חולי הנפש אינם אלימים. ועוד, רוב האלימים אינם חולי נפש!! יום נעים ושקט וללא אלימות, לך ולכל עם ישראל.

אני לא בטוחה שאתה צודק. אני עבדתי תקופה מסויימת במחלקה הסגורה של אחד מבתי החולים לחולי נפש בארץ. במסגרת יום עיון, קיבלנו הרצאה ממנהל של בית חולים גדול בצפון הארץ (עם מחלקה שמורה במיוחד) אשר הראה לנו מחקר מעניין, חשוב ומדאיג משהו על אחוז חולי הנפש הכלואים בבתי סוהר בארץ ובעולם. מסתבר על פי המחקר, שאחוז מזעזע, של כ - 80% מהאסירים הם למעשה חולים אשר לא אובחנו כחולים ולכן גם לא מטופלים בערוצים הנכונים. תחשבו רק מה הנתון הזה אומר...

שאלה: האם היית חשופה לאלימות?

שלום לכם , עברתי תאונה עבודה לפני כשלוש שנים כאשר 50 קילו נפלו על גבי וראשי חטף חבלה קשה מצאו דימום במוח השמאלי ובצוואר קשיון , ומאז אני סובל מסחרחורות חזקות ואי שיווי משקל - בעקבות הדימום , טיניטוס באוזניים ובעיות פה ולסת - סוגר חזק את השיניים בלילה וכאבים חזקים בלסתות . הבעיה הנפשית הכי קשה היא המתח והלחץ שאני נמצא בו , עברתי כבר מספר טיפולים פסיכולוגיים , הרפיה להורדת המתח - אחלה קלטות של ד"ר אליצור טיפולים אלטרנטיביים ועוד ועוד - הכל היה נפלא ומעודד - אבל המציאות מכה אותי בכל לילה אני לא מצליח להירדם גם שעכשיו אני עובד ועוסק בספורט - , יש לי המון סיוטים ופחדים גם על התאונה אבל יותר מסרטים וכל מיני מחשבות מוזרות לחלוטין שאין לי מושג מדוע הן מתגנבות אלי הגעתי למצב שאני ממש לא סובל לישון ומעדיף כמה שפחות לישון , אני כל הזמן חושב שכך אני אשאר עד סוף חיי - למרות שאני בהחלט מתכוון להמשיך בטיפולים אני ממש מיואש שאני לא מצליח לשנות את המצב . ( לגבי השינה קראתי בעיתון שישנה תרופה בניסוי שמונעת שינה במשך 4 ימים אך ניתן להמשיך בפעילות כרגיל - אולי זה יהיה הפיתרון המתאים בעתיד ?? מודה לכם על תשומת ליבכם .

מה ייעצו לך לגבי כדורי שינה ?

אני לא מימרת להיות מטפלת אני ממלצה לך לעסק בעבודה שתעייף אותך פיזית בעיקראולי זה יעזור לך להרדם

hhhhhhhhh what r u now? - "gasjash balash?" but u r right honey............ yes i am tale - an aries............................. and u dear?

בטח שאני גשש בלש... לא, אפילו יותר מוצלחת ממנו... אני קשתית... גאווה גדולה לאסטרולוגים, ואסון פרטי בשבילי :-)

hello my dear rain bow..................................:-)

יונת שלום לפי תשובתך היית מאושפזת במשך כחדשיים האם היית במחלקה פתוחה ?? מה רמתו המקצועית והאנושית של הצוות ?? איך מעבירים את היום ?? האם באותה מחלקה שוהים יחד גברים ונשים ?? האם באותה מחלקה שוהים חולים במאניה דיפרסיה וחולות הסובלות מהפרעות אכילה ?? מה הפער בין התדמית של המחלקה בבית חולים למה שקורה שם באמת ?? תודה ורוניקה

ורוניקה היי כרגע הגעתי הביתה ומצאתי את שאלותיך אלי . * אז ככה : הייתי מאושפזת חודשיים אבל לא במחלקות של החולי נפש כי אני לא כזו . זאת מחלקה מיוחדת שנקראת מחלקת השהייה בבית חולים אברבנאל שהפסיכיאטרית שלי רופאת המחלקה . היו שם אנשים עם כל מיני בעיות נפשיות למיניהם : כמו חרדות במצב קיצוני שאין להם אפשרות לתפקד לבד בבית בלי עזרה או שזקוקים למעקב והשגחה או שהיתה איתי בחדר בחורה שניסתה מספר פעמים להתאבד היא שוחררה מהצבא עם פרופיל 21 והיו לה בעיות עם משפחתה אז היא היתה שם להשגחה ומעקב ומקום להיות בו . והייתי אני שהייתי עם הטיפולי חשמל וגם קצת לפני הטיפולים כי מצבי היה קשה ולקחתי כמויות כדורים בלי שליטה על כמויות וזמנים ורצון למות ובבית לא יכלו להתמודד איתי , בנוסף הייתי במצב קשה עם ההפרעת אכילה - הקאות בלי סוף .בקיצור כולם שם היו עם בעיות קשות בתיפקוד בבעיתם אבל לא חולי נפש . במחלקה הולכים עם בגדים ולא בפיז'מות , גם האחיות והאחים בבגדים רגילים ולא בלבוש לבן של בית חולים . האווירה במחלקה נהדרת יחס חם ואוהב , קיבלתי המון תשומת לב תמיכה עידוד , והשגחה . כל יום יש מפגש עם הפסיכיאטרית שהיא כזאת מקסימה ונהדרת יש לה המון חוש הומור ומקרינה יחס של כבוד לכל מטופליה .כך גם האחות הראשית וגם השאר כל כך מבינים אותנו בסיבלנו , שכשהייתי צריכה להשתחרר לא רציתי ביקשתי שהיא תשאיר אותי רק עוד קצת כי כל כך טוב הרגשנו שם .כמובן שהיא שיחררה אותי הביתה ואני נפגשת איתה פעמים בחודש לחצי שעה להמשך מעקב על הטיפולים שאני עוברת במרכז "שחף" להפרעות אכילה .ועל מצבי הכללי בכלל . אתמול בערב פגשתי אותה והיא הרעיפה עלי ים של אהבה ושבחים . את השעות במחלקה העברנו בטיולים בבית החולים ,קריאת עיתונים , היה שם בחור ששיחקנו המון שח , וששבש, יש חצר עם גינה פנימית שם ישבנו הרבה לקשקש ולשתות קפה , וגם אני ישנתי הרבה . יצא לי לכתוב המון מקוה שהיתה לך סבלנות לקרוא את הכל ועניתי לך על שאלותיך .

ורוניקה שלום, השאלות שהעלית ודאי מעסיקות המון אנשים. התשובות שיונת נתנה עונות על סוג המחלקה שהיא שהתה בה. לכל מחלקה בביה"ח יש את האפיונים שלה אבל ישנם קוים מקבילים בין המחלקות השונות. בכל המחלקות ישנו צוות מקצועי רחב - פסיכיאטרים, אחיות, פסיכולוגים, עוס"ים, מרפאות בעיסוק וכו'. סדר היום הוא כזה שיש זמנים קבועים לחלוקת תרופות, ארוחות ופעילויות. ישנו שימוש רב בריפוי בעיסוק, רפוי באמנות ובדרמה. כמו כן המטופלים משתתפים בטיפול קבוצתי ובטיפול פרטני. ישנן מחלקות שהן נפרדות מבחינת המינים - בעיקר המחלקות הממושכות, אך לא כולן. החדרים הם כמובן נפרדים ובדר"כ החוקים אוסרים קיום יחסי מין בין מטופלים. אופי הצוות משתנה, שכן מדובר בבני אדם. אך בעיני חייבים להיות בעלי סבלנות ורגישות כדי לעבוד במקומות עדינים כל כך.

שלום לכולם. הבעיה שלי היא שיש לי לחצים וכאבים בחזה ...כל הבדיקות הקרדיולוגיות תקינות.. ןהוסבר לי על ידי 2 קרדיולוגים שאני בריא.... אבל כאן מתחילה הבעיה----אני בכל זאת בטוח שאני חולה לב ואני סובל מזה יום יום כבר שנה מה עלי לעשות בבקשה עיזרו לי..... תודה מקרב לב...

מיקי נכבדי אם אתה רוצה עזרה אין ברירה גש ליעוץ פסיכולוגי / פסיכיאטרי אם הרופאים אינם רואים בעיה לאורך זמן רוב הסיכויים שתוכל להעזר בשיחות ו/או תרופות תאמין או לא בהצלחה עמי

מההנחה שלך כי הבעיה בלב או שישנה בעיה כלשהי והיא הבעיה [ונעזוב בינתיים את האיבחון של מקורה כי אולי... אין היא בלב!]

בעלי ואני נשואים כבר 8 שנים +2. אני אמורה להיות מאושרת....אך המצב לא כל כך פשוט..... יש לי מישהו מהצד..ידיד שאני נפגשת איתו פעם ב...... ואני אוהבת את בעלי ... אבל כבר אין את ההתלהבות שהיתה פעם... מה אפשר לעשות כדי להדליק מחדש את מערכת ההיחסים....? דרך אגב גם הסקס עם בעלי רגיל אבל עם הידיד פיצןץ...... מחכה לתגובה טל

טל, אם את אוהבת את בעלך, האם זה לא נורא מפריע לך שאת לא כנה אתו לגבי החבר ? איני מאמין שיש אפשרות לאהוב מישהו באמת ובו זמנית להסתיר ממנו מידע כל כך חשוב. אני חושב שעליך להתנתק מהחבר לפני שאת עובדת על היחסים עם בעלך. זה לא ילך ביחד. תחליטי , בעל או חבר ? ואם עם החבר זה כל כך מעולה , למה שלא תעזבי את בעלך לטובת החבר ?

הי שלומי בוקר טוב! כשיש ילדים המצב הזה לא כ"כ פשוט...אי אפשר כך סתם לקום ולעזוב את הבעל כי יש אחריות נוספת. טל, לדעתי את צריכה לעשות חושבים עם עצמך עם מי את רוצה לבלות את שארית חייך ומי תורם לך יותר(בכל המובנים). שלומי צודק, אם את באמת רוצה לעבוד על היחסים עם בעלך ולשפר אותם את צריכה קודם כל להתנתק מהידיד עם כל הקושי הכרוך בדבר. לאחר שיהיה לך ברור שאת מתנתקת ממנו והוא ממך כדאי לך ולבעלך לפנות לייעוץ זוגי. יש גם דרך קופות החולים. אבל אבל אבל דבר ראשון את חייבת!!! לדבר עם בעלך על מערכת היחסים שלכם. אולי גם לו לא כ"כ נעים? לדעתי את יכולה לספר לו על רגשותייך מבלי לערב כרגע את עניין הידיד ולשמור את הפרט הקשה הזה לייעוץ. ונקודה אחרונה למחשבה - אם מה שמושך בידיד הוא רק הסקס האם זה שווה את פירוק המשפחה? (ואם מה שאתם עושים ביחד הוא רק סקס האם לא מוטב לקרוא לו יזיז...)

זה לא כל כך פשוט לפרק נישואים....ילדים אהבה ומחויבות..וכו'...

הי טל, מים גנובים ימתקו....... באהבה אמיתית הסקס רק משתבח עם הזמן, אך אין תחליף לריגושים של פעם ב....., עליך להחליט מה את מעדיפה, ריגושים מדליקים עם סיכון שבעלך יגלה והמערכת תתפרק, או סקס סביר עם הבעל {גם בתחום הזה ניתן לגוון} ואז תישארי עם בן זוגך וילדיך ללא טלטלות מיותרות. בהצלחה, נטע

זה לא בדיוק כך... אני נזהררת לגבי פגישות... עם בעלי גיונו את הסקס בככל דרך אפשרית..ועדיין זה לא זה... ואני לא יכולה להחליט לבחור אובידיד או בבעל טל

טל יקרה. המצב שאת מתארת אופייני, לצערנו, להרבה זוגות נשואים. הרבה מדי. בשנים הראשונות ישנה התאהבות והתלהבות. הכל חדש, נוצץ ומסעיר. אבל אז מגיעים הילדים ויש עבודה ומחויבויות וצריך לשלם חשבונות ומשכנתא ואין זמן ואנרגיות להשקיע בזוגיות. לדעתי אנשים אינם משכילים להבין שכשיש זוגיות טובה ומושקעת, הרבה יותר קל בשטחים אחרים. אבל אם כל המסביב מושקע ורק הנישואין נובלים, אז חבל על כל האנרגיות שמושקעות בתחומים אחרים. בכל מקרה, רומן מהצד הוא ממש לא פתרון. זה רק סמפטום לכמה שאת לא מסופקת מהיחסים שלך עם בעלך. ואם את מרגישה כך, סביר להניח שגם בעלך שותף לתחושותיך. יש לזכור גם שהקשר עם הידיד בסופו של דבר ימצה את עצמו ואז או שתצטרכי לחפש ריגושים חדשים, או שתפסידי הכל. כדי שזה לא יקרה, עצתי לך לפנות כבר אתמול (!) לטיפול זוגי, כמובן בשיתוף והסכמה של בעלך. שם תוכלו להעלות את כל הציפיות שלא מומשו, התקוות שהוחמצו, הכעסים והתסכולים. התהליך יכול להיות ארוך, אך שווה להשקיע בכך עכשיו כשאתם עדין צעירים, הילדים עדיין קטנים ועוד לא מאוחר. הרבה הצלחה וכח!

תודה על התשובה.... אכן לשבתי כבר על זה...ואני מקווה שזה יצא לפועל... טל

שלום רב, ענייני בגידות נתפסים אצלי כמצב של חוסר, שמחפש את המענה שלו. על אף הסטיגמה, מבחינתי אין כאן משהו שלילי/בעייתי, אלא נהפוך-הוא: זו התחלה של תהליך ריפוי. ההתנסות עם אדם אחר מייצרת ומבהירה סטנדרטים שנחוצים לך. החוכמה היא להעביר את זה לבן/ת הזוג, באופן בונה, ומבלי לשרוף גשרים. מומלץ לסתיעע באיש מקצוע לכך. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

האם ניתן לקבל טיפול שכזה גם בפריז ע"י מישהו שדובר עברית? איפה?

מן הסתם כן

הכוונה הייתה שתשלחו כתובת מדויקת אליה אני יכולה לפנות.... תודה.ד"ר אבני כתב/ה: > > מן הסתם כן > >

1. לב רחב ואוהב יכול לשאת אפילו את כעסנו. 2. הסיבה לכך שברק* אינו פוגע באותו מקום פעמיים היא, שהמקום חוסל בפעם הראשונה. * לא התכוונתי לאהוד, אלא לברק של חורף :-).

ובנימה מדהימה זו.....(ואו.. את המצאת את זה חכמה שלי...?) אני אפרד ממך בלילה טוב, :-)))

הגזמת!!! אני לא ממציאה כאלה דברים, למרות שאני מחבבת מאוד את מס' 2. ויש לי ספקות לגבי מס' 1... אבל כשהמייל שלך (או שלי) יהיה תקין, ארחיב בנושא.

הי, לגבי 1: - לב רחב יכול לשאת את כעסנו. האם הכוונה שהלב שלנו ישא את הכעס שלנו על אחרים או שלבנו יוכל לשאת את כעסם של אחרים עלינו מבלי שנכנס לברוגז ונוכל להמשיך את מערכת היחסים עם הזולת למרות שהוא כעס עלינו ? לגבי 2: מאד מצא חן בעיני אבל מה הנמשל ? איפה צריך ליישם את זה ?

הבהרות... 1. הכוונה ללב של מישהו אחר. ז"א, אם למישהו באמת איכפת ממך (לדוגמא) ובאמת אוהב אותך, אז גם אם תכעס עליו מאוד, הוא יסלח. טוב, זה מה שאני חושבת, אבל מכיוון שלא אני המצאתי את זה, אז זה נתון לפרשנויות אין סוף. 2. לא כל אמת על החיים צריך ליישם. אני מחבבת את המשפט הזה, מכיוון שאני ממשילה אותו לחיים שלי.

לאן נעלמת לי?.... (בודקת מייל...?) :-)

i'm here.... השארתי לך הודעה למטה. נננוווו - אז איך עברו הימים האחרונים, כשלא צריך לרדוף אחרי קורבנות?

ואו!... עולם אחר....! אני ממש בעננים, כל יום אני מאושרת יותר..:-) אפילו השפעת שתפסתי ביום שבת לא הצליחה להכניע אותי (סילקתי את החום תוך פחות מ24 שעות)... הרוש... אני עדיין לא מאמינה, כל הזמן אומרת לעצמי.. זה לא יכול להיות, משהו חייב להתפקשש כאן, לא יכול להיות שאין יותר לחפש פציינטים, לחיות בחרדה אם הם יבואו או לא, מה המדריכה תגיד לי וכו וכו.... לא תופסת...! מה שכן... אני ישנה כמו תינוקת בלילה..:-) אחרי שנתיים של חריקות שיניים וסיוטים... אני שינה רגוע, בכיף! דרך אגב.. שלחתי לך מייל לפני רבע שעה בערך.. קיבלת אותו?

אני הגעתי לאתר הזה בתקווה שאוכל למצוא פיתרון לבעיה שלי. יש לי אמא זכיזופרנית היא אובחנה ע"י 2 רופאים . אך היא לא מוכנה לקבל עזרה ולא מוכנה להודות בכך. היא טוענת שאני לא בסדר שאבא שלי לא בסדר שהשכן , העבודה , אחותה , אמא שלה בקיצור כולם לא בסדר. כולם מתנקלים לה . לאחרונה היא שוב פוטרה מהעבודה "לאחר שמשהי שם התנקלה לה". (מה שקורה כל פעם לאחר כמה חודשים בכל עבודה). עכשיו היא בבית .אני אגב אישה נשואה .היא מתקשרת אלי כמה פעמים ביום וטוענת שאני רוצה להרוג אותה. אני יודעת שאישפוז בכפייה הוא לא בארצנו. אני לא יודעת אם אני רוצה שאמא שלי תהיה במקום כזה נורא. מה שסיפרתי לכם הוא על קצה המזלג אתם יודעים מה זה שאדם חולה במחלת הרדיפה (כך הרופאים כינו את זה).ובדכאונות. תייעצו לי כי אני אובדת עצות ... תודה

רונית שלום אינך יכולה להתמודד לבד עם המצב. שכנוע במקרה הנוכחי עלול לא לעזור מאחר ובוחן המציאות עלול להיות לקוי במצבים שאת מתארת. עליכם לפנות לייעוץ פסיכיאטרי עם אימך או בלעדיה. הפסיכיאטר ינחה אתכם מה כדאי לעשות, גם אם היא לא תגיע עימכם. במקרים שאדם מסכן את עצמו או את הסביבה יש גם בישראל אשפוז כפוי. כמובן שלא כדאי להגיע למצבים כאלו, אבל במקרי חרום גם זה קורה. פנו לייעוץ מקצועי וקבלו עזרה. מסגרת הפורום לא תוכל לתת לך מענה מספיק, אם כי משתתפים מסויימים יוכלו אולי להמליץ מנסיונם האישי. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה על התשובות. אני ממש לא יודעת היכן להתחיל. אם תוכל לתת לי מידע בבקשה, למי אני נגשת. למרות שחייתי את הסיצנות האלו כל חיי, אף פעם לא עלה בדעתי לממש אופציה שכזו. אז אם תוכל להפנות אותי לכתובת או טלפון של מישהו, או מימסד כלשהו, שמשם אוכל להתחיל. תודה מראש

שם המחלה הוא פרנויה ולא סכיזופרניה, בכל מקרה קשה מאוד מתוך ניסיו לטפל במקרים כאלו , אבל יש צורך לערב גורם חיצוני לא תמיד המשפחה היא הפתרון.

שלום לך, יש לסכיזופרניה כמה מופעים, כשאחד מהם נקרא סכיזופרניה פרנואידית, ככה שרונית יודעת על מה היא מדברת, גם אם היא לא השתמשה במינוח המדוייק. ולך, רונית - מצד אחד, המחשבה על אישפוז כפוי אכן מעוררת חרדות, ובצדק. זו שלילה של כל הזכויות. מצד שני, אם שום דבר אחר לא עוזר, ועלולה להיווצר סכנת חיים לאימך או לסביבה, יש טעם לשקול אישפוז כפוי. אבל רק כאופציה אחרונה. אגב בי"ח פסיכיאטרי הוא לא גן-עדן, אבל תחשבי על איכות החיים של אימך כרגע... המחשבה שמתנכלים לה ושרוצים להרוג אותה... אלו לא חיים, זה גהינום מתמשך.

הנני מכינה עבודה בנושא -סכיזופרניה- אזדקק למידע על המחלה בפן הגנטי, ברמה הגבוהה ביותר. אודה לכם מאוד אם תוכלו לעזור לי. קיימת עדיפות לאינפורמציה בעברית. תודה מראש.

היי, זה לא הרבה, אבל מקווה שיתרום לך משהו... http://www.iwomen.co.il/nnewalter3.asp?Artcl=364

קודם כול הייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי התגעגעתי לכולכם... מה נשמע?.??? סיימתי טירונות לפני כשבוע,היה קשה יותר נפשי... ומי כמוכם יודע מה....! אבל נגמר הסתיים כרגע אני לא שובצתי לבסיס הקבוע אני בתהליכיים,אני לא מוכנה בסיס סגור... אז פתוח... וכן יש הבדלים,אבל גם הרבה פעמים התחושות מהעבר.... נורא קשה לי להתנתק מיהם. תמיד אני בציצנה שיודעים מי אני..לא יודעת למה עד שאני נזכרת שבעצם לא מכירים אןתי. אבל הרבהההההה מאוד תחושות של ואייי מה עכשיו....ואפילו התגברו מהעבר... אני לא יודעת אייך לצאת מהם. הרבה מתחילים איתי דבר שעד שהתגייסתי לא הכרתי בו. כי לא ממש יצא לי לצאת (לרחובות) אבל זה לא אכפת לי ולא עושה לי תחושה טובה.לא משפיע אליי כן אני עדין מפחדת להיות כמו אז... כמה שאחריי הטירונות צלצלו אליי 2 חברות משם אבל לא החזרתי צלצול וזה הפסיק. כי גם כאן הפחד והחשש אם יחשבו אליי שלילי,כי המראה שלי כנראה מטעה מהאופי.. ככה נראה לי שיש לי אופי ממממש לא תואם לחיצוניות. הרבה פעמים מרוב לחץ או חשש אני מדברתת שונה משהו כזה,שאני לא אוהבת תסגנון האם זה מקובל וטבעי, לא מבינה למה זה שפתאום אני מדברת שונה ..... עד מתאי כול זה ימשךךךךךךךךך ביי גלית

היי, תראי - אני מניחה שתקבלי עוד תגובות, ואולי את שלי לא ממש תאהבי, אבל הרי זה לא משנה באמת מה חושבים או לא חושבים עלייך... את מחליטה או ממציאה לעצמך את המחשבות של הסביבה ופועלת לפי זה. עובדה - 2 בנות התקשרו אלייך... למה להן להתקשר אלייך אם הן חושבות שאת כ"כ שלילית? אם הן בחרו להתקשר, כנראה שמצאת חן בעיניהן כמו שאת!!! וזו הבעיה - הסביבה מוכנה לקבל אותך - את זו שלא יכולה או רוצה לקבל את עצמך. בעצם, כל מה שתכתבי על אחרים לא ממש רלוונטי, כי המקור של המצוקה נמצא בתוכך. וזה חבל, כי את יודעת שיש בעיה מסויימת, אבל לא עושה עם זה כלום... את ממשיכה לדממין מה אחרים חושבים, וסביר להניח שאת "שותלת" להם בראש מחשבות לא נעימות עלייך. גלית, אני משתדלת לא לפגוע בך, כי זו לא המטרה שלי... ממש לא! לפעמים האמת יכולה להיות אכזרית, אבל זו עדיין האמת. בקיצור, את יכולה לסמן V ליד שלב אחד של הצבא... שלב שאותו עברת למרות הקשיים. זה כבר הישג כלשהו ואת צריכה לצ'פר את עצמך על זה, ולא להתחיל לחשוש ממה שעוד אולי עלול לקרות. אותו דבר לגבי זה שמתחילים איתך - כנראה שהטירונות כן שינתה בך משהו, כזה שאת לא מודעת אליו. את צריכה להתגאות בזה שמתחילים איתך - את לא חייבת להיענות לכל "התחלה" אבל זה בהחלט אמור לתרום להרגשה שלך. שאלת בסוף עד מתי כל זה יימשך... התשובה פשוטה ומסובכת כאחד - זה ייפסק כשאת תחליטי שזה ייפסק. נכון, זה לא יקרה מהיום למחר, אבל כשהצורך והרצון להפסיק את המצב הנוכחי קיימים ומספיק חזקים, רק אז יכולים להשתנות דברים.

גליתי:))) ברוכה המסימת:))) למה את לא החזרת להן צלצול?????? אל תהרסי לעצמך הזדמנויות. תזרמי תרפי את המעצורים שלך. תראי מה קורה. אל תסגרי דלתות. אם את עדין יכולה ואם הן לא היו רעות אליך. תתקשרי!!! סוף סוף היתה לך הזדמנות. אל תזרקי את מה שגם ככה קשה לך להסיג. גלית תרפי את המחשבות שלך שנועלות אותך. תתני הזדמנות לשנות. אני וכולנו כאן רוצים שתצליחי. אבל אנחנו לא יכולים להאכיל אותך אם כפית. את צריכה להתאמץ אם את רוצה להצליח להשתלב. תנסי בלהתחיל להתקשר לבנות מהטירונות. תני לדברים לקרות. אל תמנעי אותם. את לא יכולה להתעלם מכל העולם. העולם מקיף אותך. את נמצאת אם אנשים שאת לא מכירה. אז לפחות תנסי. אם קשה לך בלהמשיך את הקשר תבקשי מאחת החברות שתעזור לך. תספרי לה מה שאת מספרת לנו. ותיראי איך הדברים מתגלגלים. גליתי:) אני מאחל לך המון הצלחה בהמשך השירות. ויאלה:) אף אחד לא מכיר אותך. אז תזרמי. תעשי מה שלא היית עושה בכיתה. בבית. אל תהרסי את ההזדמנות ההכי גדולה שלך. באמת בשביל עצמך. תזיזי את התחת. @------)----- איתן

לגלית ולכולנו בעצם, אני רוצה לצטט לכם כמה דברים חשובים שקראתי בספר "איזורי המשגה שלך" מאת ווין וו דייר בפרק שעוסק בשחרור מהעבר: "רק רוח רפאים מתבוססת בעברה, ומסבירה את עצמה בעזרת מתארים עצמיים המבוססים על החיים שעברו עליה. אתה האדם שאתה בוחר היום, לא האדם שאותו בחרת פעם להיות." וגם שיר נוסף שכתוב בספר מאת ד.ה. לורנס, ומדבר על האיוולת שבתהליך הדבקת תוויות. השיר נקרא "מיהו?" "מיהו? - אדם כמובן. כן, אבל מה הוא עושה? - הוא חי והוא אדם. מובן מאליו! אך הוא בוודאי עובד. חייבת להיות לו משרה כלשהי. - מדוע? כיוון שברור שאינו שייך לשיכבה החברתית שעיתותיה פנויות. - אינני יודע. יש לו הרבה זמן. והוא עושה כיסאות יפים. הרי לך! הוא נגר. -לא, לא! בכל אופן, נגר וחרש עצים. - כלל וכלל לא. אבל כך אמרת. - מה אמרתי? שהוא עושה כיסאות, ושהוא חרש עצים ונגר. - אמרתי שהוא עושה כיסאות, אך לא אמרתי שהוא נגר. בסדר, אם כך הוא סתם חובב? - יתכן! התאמר שהקיכלי הוא חלילן מקצועי, או סתם חובב? הייתי אומר שהוא פשוט ציפור. - ואני אומר שהוא פשוט אדם. בסדר! תמיד אהבת להתפלפל." לגלית, בהצלחה, התהליך לא פשוט אך שווה את המאמץ! הספר מומלץ בחום לכולכם .

הי, דפדפתי בפורום אחר שנקרא: הלם קרב. מסתבר שאנשים שם נקשרו והתגבשו ולבסוף החליטו לערוך ערב במשותף בכדי לפגוש את האנשים האמתיים שעומדים מאחרי השמות הבדויים שבפורום. מה דעתכם ? הייתם רוצים לארגן מפגש כזה בפורום הזה ?

אני אישית לא זה שאני לא מכירה ולא מכירים אותי מאפשר לי להרגיש חופשיה ומשוחררת להתבטא .

יונת, את צודקת, כמוני כמוך.

רעיון נחמד, אבל לא נראה לי שאפשר ליישם אותו. למה? כי אני חושבת, שבגלל שאנחנו לא מכירים אחד את השני, אלא רק בצורה שבה אנו בוחרים לשתף ולהתבטא פה, מפגש כזה יכול לאכזב בצורה מסויימת. אני לא טוענת, שיש פה אנשים גרועים או משעממים, אלא שלפעמים עדיף לשמור על הרושם שנוצר "וירטואלית" ולא לערב מפגשים אמיתיים. אנשים העלו פה נקודות אישיות וכואבות מעולמם הפרטי בגלל האלמוניות שהפורום מספק. הידיעה, שמישהו אחר, אי-שם, יכול לכתוב תשובה נקודתית שלא מבוססת על היכרות, נותנת המון. אישית - אולי יום אחד אהיה מוכנה למפגש כזה. היום אני לא רואה את עצמי מקיימת אותו או מגיעה אליו.

לכולם שלום, כל עוד הפורום מעניין ותוסס ובעל משמעות לכולנו כדאי , לפי דעתי, להישאר אלמונים. דווקא בגלל שאנחנו ממקומות שונים בארץ , בעלי דעות פוליטיות שונות, במעמד מקצועי וחברתי שונה, בעלי ניסיון וגיל שונה - האלמוניות יכולה לתרום לדיונים יותר פוריים והמון נכונות לעזור. מה דעתכם שאנחנו נספר רק מאיזה מקום אנחנו בארץ??? לא חייבים לציין שם עיר/ ישוב אלה לפחות מאיזה אזור אנחנו. ניקולט.

אם כבר ערום אז לפחות בתוך חדר חמים ומוסק היטב. חיברתי את הסורק למדפסת ואני מחכה............

טוב אז תישלחי תמונה...הסורק של ניקולט מוכן....

ואני (כרגיל בדיעת מיעוט..) דווקא חושבת שזה רעיון מקסים ומדהים! תהיתי מתי מישהו יעלה את זה (שלומי אתה עשר!..)... אני הייתי מאד שמחה לפגוש את האנשים שמאחוריי השמות. מי שלא נבהל מהסיפורים שסיפרתי, מהתקופה הרעה שעברתי, מהדברים הרעים שחשבתי לפני כמה חודשים טובים- מי שנשאר חבר למרות הכל, שתמך, שהקשיב, שקיבל- בלי לשפוט ובלי לבקר- מי שהיה שם כשהתחננתי לעזרה, למישהו שרק יקשיב לי, שיקרא את הכאב שלי ואולי ייקל עליו קצת..- אני מאמינה שהוא חבר אמיתי. זה שאני אראה אותו פנים מול פנים רק ישמח אותי יותר, כי אז אני גם אוכל להעמיק את הקשר מעבר לעולם הווירטואלי( שיש לו יתרונות משלו), אבל מצד שני- יש כמה אנשים בפורום הזה שאני מספיק בוטחת בהם כדי להיפגש איתם, שהזמן עשה את שלו איתם, בגדול,שנקשרתי אליהם ושאני שמחה להיות בקשר יומיומי (כמעט) איתם דרך מיילים ושאני מאד מעריכה ואוהבת. בימים אלו, אני כבר בקושי מוצאת זמן להיכנס לפורום,( וזה משום שזכיתי לסיים את הלימודים שלי ואני לומדת למבחן הממשלתי שיקנה לי תעודה ורישיון, למי שמכיר אותי ויודע על מה אני מדברת) וכבר לא כל כך מרגישה "פה" בבית, כי בזמן שלא הייתי נוספו לבית החם הזה אנשים חדשים עם סיפורים חדשים, שאני לא מכירה. בכל אופן, מה שאני רוצה להגיד, זה שאני מבינה שרובכם (אולי כולכם, חוץ ממני ומ"אור) לא מעוניינים להיחשף וזה לגיטימי ומצד שני רציתי להציג גם את הגישה שלי שהיא קצת אחרת, ואולי קצת יותר.... אופטימית. אבל שוב : - היום , תודה לאל, אני אדם אחר, מאושר, עם הרבה שמחת חיים וחוזק נפשי . מה שלא היה לי לפני חצי שנה ,למשל. ואולי "אז" גם הייתי בוחרת שלא להחשף, אז.... אני יכולה להבין :-)

יקירתי... סוף-סוף שומעים ממך :-) את רוצה לפגוש אותי? זו לא נסיעה כזו גדולה... :-) אני לא שולחת מיילים ,כי חשבתי שאת חורשת למבחן, ולא רציתי להסיח את דעתך ממה שהכי חשוב כרגע...

shlomi................... first thing i want to say - nice idea.........it shows u really care about the people here but........................... i am with all the others ( and u if i am not wrong....) there something so easy in sharing someone u don"t know........ after all hte difrences bettween us all r big - age, stage in life and more..... so... for now it is good to see u all here......... love u all have a beautiful day anat

פעם שאלתי אותך אבל לא קיבלתי תשובה. איך זה עובד ? את רואה עברית ולא יכולה לכתוב בעברית ? את נמצאת מעבר לים ?

הרה;לה, אז מה ענינים? מה את אומרת על מזג האווי רהחורפי שתקף את מדינתנו? כמה שאני לא אוהבת חורף, אני נהנית מכל רגע. יש לדעתי חשיבות למצב הזה שמזג האוויר לא נעים כדי להיות בחוץ, ואז אתה מנצל את הזמן להספיק דברים שלא הספקת קודם. חוץ מזה הכי כייף ביום כזה זה לשבת בבית עם כוס שוקו חם ואיזו עוגה או כל דבר מתוק אחר ופשוט להסתכל החוצה. אצלנו ירד המון ברד שהספיק להיערם על הקרקע ומהחלון שלי נראה שגם אחרי שעה עדיין יש ממונ ערימה קטנה. (כנראה שבאמת קרררררררר בחוץ). ומה איתך חברה יקרה? איך עברת את השעות האחרונות של הסופה? מקווה שנדבר בהמשך היום. ביי , נעמי.

נעמי'לה, אני יודעת שאזור גוש-דן שופע גשמים וברד. אבל דרומה משם (באזור שלנו) בעיקר קקקררר! יש פה מדי פעם גשם, אבל לא רצוף ומאסיבי. טוב, לי מספיק הקור. הייתי בחוץ היום וקפאתי לגמרי. יש לי בחצר כלובים עם חיות - צריך להאכיל אותם, לבדוק שלא נכנס גשם, שיש להם מספיק אפשרויות להתחמם... בקיצור, לא משהו קשה, אבל בקור הזה זה היה אסון. אני בעד החורף, אבל מעדיפה את הסתיו. לא היה לי חשק לצאת מהמיטה... שם חמים ונעים, בעיקר כשכמה חתולים ישנו איתי... הם מחממים מאוד. אבל, כאמור, יש עוד חיות שצריכות יחס... :-). אז אני בטח אהיה פה מאוחר יותר... תזהרי לא לקפוא...

עברו יומיים מאז הייתי בפורום, אבל כמו שנאמר: עדיף מאוחר מאשר אף פעם. אני מקנאה בך על השלווה הנפשית שלך, ועל כל שאת אדם רגוע ושליו. האמת שאצלי זה בתקופות ולפעמים הלחץ מוציא אצלי כל מיני תחושות גופניות שמפריעות לשלווה שלי. חוץ מזה, אם תוכלי לפרט אשמח לשמוע באיזה חלק של הרפואה האלטרנטיבית את עוסקת בעיקר משום שזהו תחום שקרוב אל ליבי ואני בטוחה שבשלבה מסויים בחיי אפנה אליו. אז מקווה שנדבר בהמשך, יום נעים, נעמי.

החלק שאני עוסקת בו הוא: ריפוי בתזונה. כלומר, התאמת דיאטה למחלות שונות. חוץ מזה, טיפול בפרחי באך ובעיות של הפרעות אכילה. אבל, לא עזבתי עדיין את העבודה שלי שהיא בתחום שונה לחלוטין מפני שאני מתפרנסת ממנה יפה והיא מאוד מעניינת . אין לי עדיין אומץ לעזוב את העבודה ולעבור לתחום החדש. לגבי מזג האויר, אני ממש שונאת את הסתיו אבל החורף לא מפריע לי בכלל. את האביב אני ממש אוהבת ומרגישה פורחת בעצמי. להתראות: ניקולט.

ניקולט, האם אפשר לטפל בהפרעות אכילה באמצעות פרחי באך?

הי איתן, לאן נעלמת? אתה חסר פה...

איתן היי את האמת גם אני מרגישה בחסרונך בזמן האחרון ממעט מאוד להיכנס ולהיות שותף מה קורה ? אתה מבואס או מרוגז על משהו ? שתף גם אותנו אנחנו יודעים שאתה בקשר באימייל עם הרה , אז מה ?

חברות יקרות... איתן הגאון שוב קלקל לעצמו את המחשב... !!!! אנחנו בקשר במייל, אבל לאחרונה איתן מרגיש, שאין לו כל-כך מה לתרום לפורום. או כהגדרתו - "דברים שאני לא כל-כך מתמצא בהם". אז לא לדאוג. ברגע שהוא יסדר את המחשב, אני אבקש ממנו להיכנס לפה.

אני מודה לכן בנות על התענינות:) זה מחמיא לי:) את האמת טיפלתי בשלושה מחשבים בעת ובעונה אחת. ובשלי רק היום סימתי לטפל. הבעיה במחשב שלי התחילה מיום שישי. ובעצם מאז לא נכנסתי לפורם רק עניתי לאי מיילים או שהורדתי תוכנות שחיפשתי. חוץ מזה כמו שהרה כתבה עד יום שישי לא ראיתי דברים שהיה לי את הידע או הניסיון לעזור לכן פשוט לא עניתי. אני משתדל לענות איפה שבאמת חשוב לי לענות או שיש לי ידע וניסיון. או אם צריך להקשיב. אז שתדעו שאני עדיין פה:))) ושוב תודה על ההתענינות:)) @-----)---- איתן אם תירצו להתכתב לאי מייל אז [email protected] את האי מייל אני בודק כל יום או מקסימום יומיים.

גל שלום, את יודעת היכן יש קבוצות תמיכה או טיפוליות לאנשים עם בעיות רגשיות? תודה

מי זאת גל ?

שלומי - איזו שאלה מוזרה...

שלום, לאחרונה התגרשתי לאחר 15 שנה (מעולם לא בגדתי) והתחלתי לצאת עם נשים. אני מרגיש חזק נפשית אך קיימת בעיה בקשרים החדשים עם נשים שהיא נסיגה בזיקפה במהלך סקס. מבחינה גופנית הכל תקין (ערכתי בדיקות כלליות והורמונליות) ולכן ייתכן שהבעיה היא פסיכולוגית וקשורה בשינוי הסטטוס. מצד אחד אני מרגיש שאני צריך פסק זמן עם נשים ומצד שני אני אוהב נשים ומרגיש שאני רוצה להכיר. קונפליקט זה מבלבל אותי. אשמח לשמוע חוות דעת מומחים. ברצוני לציין שאני מרגיש חזק נפשית ולא עובר כל משבר כתוצאה משינוי הסטטוס וגם מרגיש מאוד נוח עם נשים אחרות. הבעיה היחידה היא הנסיגה בזיקפה. תודה

תנסה פורום אין אונות .

שלומי, רד מהקו. אתה מפריע.

יששכר שלום, לא חשובה הכמות אלא האיכות....... אם תיצור קשר רגשי עמוק עם אישה אחת ללא ספק יעלמו בעיותיך המיניות. המין ישתבח. מין אקראי עם נשים רבות - ישאיר אותך לא מסופק.

המצב אינו כזה קיצוני ואני לא משתולל. אולם את צודקת בפיתרון וברשותך אאמץ זאת. תודה.

יששכר, גם אני לאחר פרידה וכאילו לא בא לי........אז לקחתי פסק-זמן ואני עושה לי חיים מגניבים ללא סקס כרגע, אני מיישמת את כל מה שרציתי אי-פעם והחשק שלך והחשק שלי יחזרו כי הם כבר היו כאן. אם אתה לחוץ פנה לפורום מקצועי אבל אם לא......קח פסק זמן, צור לך זמן איכותי, פנק עצמך, תחליט שבמשך חודשיים -שלושה אתה מקדיש רק לעצמך ויוצר את המערכת הכי חשובה עלי אדמות, זו שאתה מקיים עם עצמך ואז ...........צא לדרך: חדש, אנרגטי, ותכיר ותמצא לך אהבה חדשה כי היא קיימת שם רק אם תאמין

תודה לך. אני מבין כל מה שכתבת כי זה בדיוק מה שאני מרגיש. בהצלחה גם לך.

יששכר, הבעיה שלך ידועה ומוכרת היטב. קוראים לה הסתגלות. כמו בכל שטח אחר, לאחר מספר רב של שנים עם בת זוג אחת (ההרגל עושה את שלו) מתקשים להשתחרר מיד ולהרגיש מספיק קרובים, פתוחים ונינוחים ליצירת קשרים חדשים עם בת זוג לא מוכרת. זה אגב קורה גם לגברים נשואים שבוגדים מהצד. העניין הוא שזה נכון גם בקטע הרגשי ולא רק בקטע הגופני. תן לעצמך זמן להסתגל ולהתרגל לרעיון שאתה חופשי ממחויבויות ובכלל תשנה את הסוייטץ' במוח לניוטרל - יהיה לך מספיק זמן לכיבושים... שיהיה לך בכייף וכל טוב,

תודה אדווה. קלעת בול.

יששכר שלום הבעיה שאתה מתארת נפוצה מאוד בקרב גברים ובמצבים שונים. בד"כ זה קשור לרמת הריגוש לשני קצוותיו. אנשים שחווים פחות מידי ריגוש בגלל שחיקה ושיגרה עלולים לפתח אין אונות. באותו אופן, אנשים שחווים לחץ מוגבר בעת קיום יחסי המין עלולים להגיב בצורה דומה. לא בהכרח שאתה חווה את הלחץ באופן ממשי, אבל השינוי בסטטוס, כפי שאתה מכנה אותו, יוצר מצב חדש ובלתי מוכר. ראשית, יתכן שהזמן יעשה את שלו ותחזור להרגליך הקודמים באופן טבעי. במידה ולא, תוכל לפנות לייעוץ פסיכולוגי משלושה כיוונים שונים. האחד הוא יעוץ סקסולוגי. השני, טיפול באורינטציה קוגניטיבית ואולי בעזרת היפנוזה כדי להביא לרוגע רב יותר בהקשר של היחסים, והשלישי הוא משהו יותר דינמי, כדי להתייחס לשינוי המשמעותי בחייך (מכל בחינה שהיא) שבוודאי משפיע גם על יחסי המין. מודעות רגשית רבה יותר בהחלט עשויה לעזור. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה לך. השינוי בסטטוס הוא באמת הגורם ואני לא במשבר נפשי כך שאני מאמין שהזמן יעשה את שלו. כפי שאתה יכול לראות קיבלתי טיפים מ - 3 נשים מקסימות בפורום ויחד עם הניתוח המדויק שלך אני משוכנע שאחזור לעצמי.

http://community.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=f/m/print_object&id=6230528

ג'קי, הכתבה הזו כבר הובאה כאן לא מזמן. תודה לך.

הי, אתמול קראתי בשקיקה את הספר "שמונה בעקבות אחד" של ימימה צ'רנוביץ. בפעם האחרונה שקראתי את הספר הייתי ילד בן 9. אז כבר עברו כמה שנים טובות מאז. מה דעתכם על מבוגר שנהנה לקרוא ספרי ילדים ? במיוחד כאלו שהשפיעו עליו רבות בתור ילד. לא מזמן קראתי את "ללא משפחה" של הקטור מלו. זה משהו מיוחד , כמו לחזור לילדות. בכל אופן, הסופרת בשמונה בעקבות אחד מספרת על קבוצת "אילה" ועל הילדים בקיבוץ ואומרת שכאשר מזג האויר גשום וסוער (כמו היום) אז כל הילדים במצב רוח סוער ועצבני. בבוקר הילד קם וראה שכולם מחייכים ונחמדים ומיד הבין שמזג האויר הסוער חלף, השמש זורחת והכנרת שקטה, ואכן כך היה. האם מישהו מוכן לחוות דעה על ההנחה הזו שמזג האויר משפיע על מזגנו אנו ?

אני אתן לך דוגמה, עכשיו יש מזג אוויר גשום ביותר אצלנו, ממש אפרורי בחוץ, אני מאמינה שאם מזג האוויר היה קצת יותר מאיר וחמים, אז אולי היו בי יותר כוחות לצאת החוצה ולחייך. בימים של גשם, יותר נוח לי לשקוע, עם כל האבסורד שגשם זהו גורם חיצוני שלא אמור להשפיע עליו, זוהי עובדה, הוא מצליח:-) שכחתי לומר בוקר טוב, מה נשמע הבוקר? גשום אני מניחה.........

ומה עם קריאת ספרי ילדים ?

הי שלומי אז קודם כל טוב לדעת שאנשים עוד קוראים ספרים... תמיד יש בחזרה לילדות משהו מתקתק... לחזור למקומות בהם שיחקנו כילדים, להיזכר בריחות, בצבעים.. זאת נוסטלגיה נעימה. אצלי הריחות מעלים זכרונות. ומעניין שבדר"כ זוכרים את הטוב ופחות את הרע... זה שאתה קורא ספרים שקראת כשהיית ילד זה מרתק כי אפשר למצוא עוד נקודות מבט שלא ראית בתור ילד. למשל הספר הנסיך הקטן, עליסה בארץ הפלאות או הספרים של ריצ'ארד באך(ג'ונתן לוינגסטון השחף, אין מקום שהוא רחוק מדי...) לא סתם אומרים על הספרים האלה שהם גם לגדולים וגם לקטנים. ובקשר להשפעות מזג האוויר, כן, זה נכון. המזג אוויר אכן משפיע ביותר על המצב רוח. נכתבו אין ספור סיפורים ושירים על כך. הסתיו מצטייר כאפרורי, עצוב ומדכא, עלים נושרים, קר ורטוב, בעצם מקביל למוות. אך יש כאלה שאוהבים את הקדרות. החורף מצטייר כגשום וסוער ומקביל לסערות הנפש אם כי גם חמים ונעים כשמתכרבלים ובחדר תנור דולק או אח בוערת... כל אחד מפרש אותו לפי מצב רוחו הנתון. האביב פורח ומלבלב מסמן התחלה חדשה וכוחות מחודשים, חיים חדשים, הילודה בטבע גבוהה, הפרחים חוזרים לפרוח. הקיץ מסמל פעילות רבה אך גם מתיש ומעיק. כדברי שלמה ארצי:"חום יולי אוגוסט אז היה כבד מאוד..." שלומי, בקשר לשמונה בעקבות אחד - האם אהבת אותו כי הזכיר לך את הילדות באופן כללי או משהו ספציפי יותר?

לא יודע, איני חושב שהיה בו משהו ספציפי. אם כי, מאז ומתמיד, מרגש אותי מחדש תיאורים של חברות אמיצה וכנה. גם כאן בסוף הסיפור, חגי המספר, כאשר הוא פוקח עיניים, הוא מבקש לראות את עמוס. הראש לו ברגע הראשון עדיין מלא בדאגה לחברו הטוב. זה מרגש ויפה. נעים לקרוא על חברויות חזקות שכאלו כי בחיים ישנם הרבה הרבה אכזבות מאנשים קרובים שבסופו של דבר לא מספקים את הסחורה. לגבי מזג האויר, אצלי זה לא עובד כך. איני חש ביום חורפי כמו היום יותר רע או טוב מיום אחר. בכל מקרה, מיכל, (מה עם הבטחון העצמי?) שיהיה לך יום נעים חמים טעים פורה מוצלח וכך גם בהמשך חייך ! ביי

HERA שלום במקרה שלי האלכוהוליזם לא היה הגורם לדיכאון אלא התוצאה של קיום מצבי דחק. אם מדברים על סיבות לדיכאון אני יכולה להתייחס רק למקרה האישי שלי. לפי מה שראיתי בטלויזיה הסיבות לדיכאון הן ביולוגית פסיכולוגית וסוציולוגית. במקרה שלי אני חושבת שמדובר בסיבה ביולוגית כשעניינים סוציולוגים או פסיכולוגים רק זרזו את תהליך ההתפרצות. האם גהינום עלי אדמות יכול להיות מוגדר כדיכאון קל ?? תודה ורוניקה

ורוניקה, איך התמודדת עם האלכוהליזם והאם כבר נגמלת ?

הפסקתי ביום אחד לפני שנתיים

ורוניקה, זה תלוי. האבחנה בין סוגי הדכאון המוכרים נעשית לפי הספר. אבל להרגשה האישית אין שום מדד, שספר יכול לענות עליו. זה נראה אפילו אבסורדי, שתחושת "גהינום עלי אדמות" מתוארת כדכאון קל. אני מאמינה לך, שהרגשת הגהינום מציאותית לחלוטין. רק אדם שסבל/סובל מדכאון - בכל דרגה שהיא - יכול לדעת בודאות מהו אותו גהינום. מטפלים, חברים או משפחה יכולים להפגין אמפטיה טוטאלית - אבל זה לא מציב אותם במקומו של המדוכא. אם נניח בצד את הגורמים החיצוניים לדכאון (אובדן, כשלון וכו'), הרי שגם לדעתי הדכאון נובע מ"תקלה" כימית במוח. הטיפול התרופתי אכן מסייע לאיזון. מטרת השיחות, בדכאון מתמשך - לדעתי, היא התמודדות עם ההשלכות של הדכאון.

בזק מבקשת לייקר את תוכנית הגלישה החופשית תמורת תשלום בסיסי קבוע, ולהציע חבילה מוזלת של תשלום קבוע תמורת מספר גדול של שעות גלישה. מחיר חבילת הגלישה החופשית הוא 99 שקל לחודש, והיא צפויה להתייקר לכ-120 שקל לחודש. הבקשה נועדה בעיקר לצמצם בזבוז של שעות גלישה על ידי מנויי התעריף הקבוע, שנמנעים מלנתק את המחשב מהרשת בשעות שבהן אינם גולשים. מקורות בבזק אמרו כי למרות ייקור חבילת הגלישה החופשית, עשויים גולשים כבדים להרוויח משינוי התעריפים שכן תוצע להם חבילה של שעות גלישה רבות במחיר נמוך ממחיר חבילת הגלישה החופשית. ב-2001 חדל הגידול בהכנסות בזק משירותי גלישה באינטרנט להדביק את הירידה בהכנסותיה מתקשורת קולית על גבי הקווים. מספר הדקות שבזק מספקת לגלישה באינטרנט דומה למספר דקות הקול העוברות בקווים, אך ההכנסה מכל דקת שיחה באינטרנט היא כ-10%. בבזק מעריכים כי אם לא יועלו מחירי הגלישה, תימשך המגמה בשנה הבאה. http://dailynews.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=item&path=4&id=165148

האם לדעתך התעריף הקבוע של 99 ש"ח שעומד להתייקר בקרוב כדאית לגולש חמש שעות ביום, גם בבוקר וגם בלילה ?? בתודה על האינפורמציה, ניקולט.

ניקולט שלום החבילה הכי טובה למי שגולש כל כך מעט. היא "שש פלוס". כיום. (פשוט הבנתי שהולכים לשנות את החבילות של הגלישה). שש פלוס זה גלישה מהשעה 18:00 ועד 8:00 בבוקר ומשעה 13:00 יום שישי עד ליום ראשון ב 8:00 במחיר של 0.5 אגורות לדקה כאשר יש מחיר מינימום של 23.1 אגורות(אולי קצת יותר) במשך היום מ 8:00 עד 18:00 גולשים במחיר שיחה רגילה. ויש תשלום קבועה של 9.90ש"ח לחודש. איתן

http://images.maariv.co.il/cache/ART231920.html

שמעתי ברדיו שהרב לאו התנגד לניתוק המכשירים וגרימת המוות. זו סוגיא לא פשוטה בכלל. כאינסטינקט ראשון ודאי שהלב אומר שצריך לאפשר זאת. למה שבן אדם יסבול ? אבל במחשבה שקולה ומדודה מהראש ולא מהלב, זה לא פשוט בכלל. מה יהיה במקרה ולא מדובר במכונות. מדובר באדם פצוע במדבר. הוא מבקש מחבירו שיירה בו ויסיים את חייו ויציל אותו ממכאוביו. האם גם אז נזדרז לומר לו ללחוץ על ההדק ?

דעתי בנושא נחרצת, אם כי לא כל-כך מקובלת... למה להכריח אדם סובל לחיות? נתוך נקודת הנחה, שמדובר במחלה שאין לה מרפא, ושהסבל רק יילך ויתגבר.

שלומי, אם הייתי במקום החבר, לא הייתי עושה את זה. אבל זה לא אותו הדבר! כאן קבעו רופאים שהמחלה היא סופנית, בעוד שאדם תמיד יכול להתאושש מהפציעה שלו!!!! עדי

בוקר טוב, לא מצליחה לרשום דבר. מיטל

מיטל, איך את מרגישה? אפשר לעזור? נטע

הי מיטל, אנחו פה בשבילך - גם שאת לא יכולה לכתוב. נסי לספר קצת אני פה. לי

חביבה - אל תלחיצי את עצמך... לא הצלחת לכתוב, זה בסדר. שאלת אותי לפני כמה ימים, אם את יכולה לכתוב לי למייל. התשובה היתה חיובית. אם את רוצה "לנצל" את האפשרות עכשיו - את מוזמנת.