פורום פסיכולוגיה קלינית

HERA שלום במקרה שלי האלכוהוליזם לא היה הגורם לדיכאון אלא התוצאה של קיום מצבי דחק. אם מדברים על סיבות לדיכאון אני יכולה להתייחס רק למקרה האישי שלי. לפי מה שראיתי בטלויזיה הסיבות לדיכאון הן ביולוגית פסיכולוגית וסוציולוגית. במקרה שלי אני חושבת שמדובר בסיבה ביולוגית כשעניינים סוציולוגים או פסיכולוגים רק זרזו את תהליך ההתפרצות. האם גהינום עלי אדמות יכול להיות מוגדר כדיכאון קל ?? תודה ורוניקה

ורוניקה, איך התמודדת עם האלכוהליזם והאם כבר נגמלת ?

הפסקתי ביום אחד לפני שנתיים

ורוניקה, זה תלוי. האבחנה בין סוגי הדכאון המוכרים נעשית לפי הספר. אבל להרגשה האישית אין שום מדד, שספר יכול לענות עליו. זה נראה אפילו אבסורדי, שתחושת "גהינום עלי אדמות" מתוארת כדכאון קל. אני מאמינה לך, שהרגשת הגהינום מציאותית לחלוטין. רק אדם שסבל/סובל מדכאון - בכל דרגה שהיא - יכול לדעת בודאות מהו אותו גהינום. מטפלים, חברים או משפחה יכולים להפגין אמפטיה טוטאלית - אבל זה לא מציב אותם במקומו של המדוכא. אם נניח בצד את הגורמים החיצוניים לדכאון (אובדן, כשלון וכו'), הרי שגם לדעתי הדכאון נובע מ"תקלה" כימית במוח. הטיפול התרופתי אכן מסייע לאיזון. מטרת השיחות, בדכאון מתמשך - לדעתי, היא התמודדות עם ההשלכות של הדכאון.

בזק מבקשת לייקר את תוכנית הגלישה החופשית תמורת תשלום בסיסי קבוע, ולהציע חבילה מוזלת של תשלום קבוע תמורת מספר גדול של שעות גלישה. מחיר חבילת הגלישה החופשית הוא 99 שקל לחודש, והיא צפויה להתייקר לכ-120 שקל לחודש. הבקשה נועדה בעיקר לצמצם בזבוז של שעות גלישה על ידי מנויי התעריף הקבוע, שנמנעים מלנתק את המחשב מהרשת בשעות שבהן אינם גולשים. מקורות בבזק אמרו כי למרות ייקור חבילת הגלישה החופשית, עשויים גולשים כבדים להרוויח משינוי התעריפים שכן תוצע להם חבילה של שעות גלישה רבות במחיר נמוך ממחיר חבילת הגלישה החופשית. ב-2001 חדל הגידול בהכנסות בזק משירותי גלישה באינטרנט להדביק את הירידה בהכנסותיה מתקשורת קולית על גבי הקווים. מספר הדקות שבזק מספקת לגלישה באינטרנט דומה למספר דקות הקול העוברות בקווים, אך ההכנסה מכל דקת שיחה באינטרנט היא כ-10%. בבזק מעריכים כי אם לא יועלו מחירי הגלישה, תימשך המגמה בשנה הבאה. http://dailynews.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=item&path=4&id=165148

האם לדעתך התעריף הקבוע של 99 ש"ח שעומד להתייקר בקרוב כדאית לגולש חמש שעות ביום, גם בבוקר וגם בלילה ?? בתודה על האינפורמציה, ניקולט.

ניקולט שלום החבילה הכי טובה למי שגולש כל כך מעט. היא "שש פלוס". כיום. (פשוט הבנתי שהולכים לשנות את החבילות של הגלישה). שש פלוס זה גלישה מהשעה 18:00 ועד 8:00 בבוקר ומשעה 13:00 יום שישי עד ליום ראשון ב 8:00 במחיר של 0.5 אגורות לדקה כאשר יש מחיר מינימום של 23.1 אגורות(אולי קצת יותר) במשך היום מ 8:00 עד 18:00 גולשים במחיר שיחה רגילה. ויש תשלום קבועה של 9.90ש"ח לחודש. איתן

http://images.maariv.co.il/cache/ART231920.html

שמעתי ברדיו שהרב לאו התנגד לניתוק המכשירים וגרימת המוות. זו סוגיא לא פשוטה בכלל. כאינסטינקט ראשון ודאי שהלב אומר שצריך לאפשר זאת. למה שבן אדם יסבול ? אבל במחשבה שקולה ומדודה מהראש ולא מהלב, זה לא פשוט בכלל. מה יהיה במקרה ולא מדובר במכונות. מדובר באדם פצוע במדבר. הוא מבקש מחבירו שיירה בו ויסיים את חייו ויציל אותו ממכאוביו. האם גם אז נזדרז לומר לו ללחוץ על ההדק ?

דעתי בנושא נחרצת, אם כי לא כל-כך מקובלת... למה להכריח אדם סובל לחיות? נתוך נקודת הנחה, שמדובר במחלה שאין לה מרפא, ושהסבל רק יילך ויתגבר.

שלומי, אם הייתי במקום החבר, לא הייתי עושה את זה. אבל זה לא אותו הדבר! כאן קבעו רופאים שהמחלה היא סופנית, בעוד שאדם תמיד יכול להתאושש מהפציעה שלו!!!! עדי

בוקר טוב, לא מצליחה לרשום דבר. מיטל

מיטל, איך את מרגישה? אפשר לעזור? נטע

הי מיטל, אנחו פה בשבילך - גם שאת לא יכולה לכתוב. נסי לספר קצת אני פה. לי

חביבה - אל תלחיצי את עצמך... לא הצלחת לכתוב, זה בסדר. שאלת אותי לפני כמה ימים, אם את יכולה לכתוב לי למייל. התשובה היתה חיובית. אם את רוצה "לנצל" את האפשרות עכשיו - את מוזמנת.

הי הרה, 1. לפני השינה, להתרחץ. לדמיין שעם המים הזורמים יורד הלכלוך מהגוף לתוך פתח הניקוז של האמבטיה. 2. להעביר בראש את הדברים הלא טובים שקרו במשך היום, ואת הדברים הטובים שקרו. לנסות "לשים " את הדברים בפרופורציה. 3. אם פגענו במישהו במשך היום או שהשארנו משהו "פתוח" לרשום אותו . במי שפגענו- לנסות למחרת לפתוח במע' יחסים חדשה.( אישית או טלפונית). הדברים שנשארו פתוחים יש לתכנן כיצד לסגור אותם למחרת ואכן, לבצע זאת. 4. להיכנס למיטה ולדמיין שנמצאים בטבע, בנוף שאהוב עלינו.( רוב האנשים אוהבים ונרגעים במקום שיש בו זרימת מים). זה כל הטכס. יש כאלה שזה עוזר להם. מה דעתך??? כבר סיפרתי לך שלי אין בעיה להרדם בכל מקום ובכל שעה כך שאינני יודעת אם זה עוזר ממקור ראשון. ניקולט.

אולי זה באמת עובד... אבל זה לא מסתדר לי עם סדר היום. מכיוון שאני מאכילה את החתולים מוקדם בערב, ולא תמיד יוצאת מזה נקיה, התרגלתי כבר להתקלח בערב. אבל אני בהחלט מדמיינת לי, שכל האיכס שצברתי במשך היום נשטף עם המים. הבעיה היא, שאין סיכוי שאלך לישון ב - 20:00. אבל אני יכולה לנסות את זה משלב 2, לא? בשלב 4 כתבת משהו על מים וטבע... לפני 2 לילות ניסיתי להירדם עם דיסק מהטבע - לחן יפה שמשולבים בו קולות של לוויתנים... הדיסק נגמר ו... הייתי ערה. איזה מרתון של מחשבות רץ לי בראש לפני השינה... אולי אני צריכה לבקש ממישהו שיתן לי מכה עם פטיש על הראש, וככה אירדם בצ'יק-צ'ק. הלילה הייתי כל-כך מתוסכלת שהתחלתי לדבר לעצמי, לחתולים, לקירות להכל... אני אפילו לא זוכרת את כל השטויות שאמרתי. הן כנראה לא ממש חשובות, אלא סתם דרך לפקור את התסכול מנדודי השינה. יצא שישנתי 4 שעות. והיום אני עייפה ועצבנית.

את יכולה בהחלט להתחיל משלב 2. כלומר, להתקלח בשעת ערב מוקדמת. למרות האמור לעיל, יתכן שאת כ"כ מוטרדת ואז את לא נותנת לעצמך את האפשרות לסלק את המחשבות ולהירדם. בכל אופן, לדעתי שווה לנסות. האם את אוהבת לקרוא ? יש סיכוי שתרדמי מקריאת ספר?? בי , ניקולט.

ניקולט כתב/ה: > > הי הרה, > 14. להיכנס למיטה ולדמיין שנמצאים בטבע, בנוף שאהוב עלינו.( רוב > האנשים אוהבים ונרגעים במקום שיש בו זרימת מים). תשובה זוהי צורה של היפנוזה עצמית שלמדתי בתחילת הטיפול הפסיכולוגי קצר המועד שעברתי. נעזרתי בשיטה זו בחדשיים הראשונים לפריצת הדיכאון תודה : בטי המכוערת

למה מכוערת ?

האם מצבי לחץ יכולים לגרום לטשטוש בראייה?

מינרווה, מצבי לחץ באים לידי ביטוי גופני באין-ספור וריאציות. כדאי לפסול ממצאים פיזיולוגיים לפני שקובעים שאכן מדובר בלחץ.

היי, האם בוצעו בדיקות עיניים וניאורולוגיות לזה??? עדי

כן יחד עם זה תלוי האם יש סימנים נוספים מומלץ ליתר בטחון קודם כל / במקביל להבדק ע"י רופא עינים בהצלחה עמי

שאלה למומחה. אני אמא לילדה בת 4. היא במסגרת יומית בגן דתי. היא לא אוהבת לעסוק בהדבקות בגן. בבית היא עושה את כל זה, גוזרת, מדביקה, מציירת. בגלל שהגגנת מכריחה אותה לעשות את העבודות האלה הילדה לא מוכנה ללכת לגן. בגן יש גננת מחליפה וכאשר היא נמצאת שם היא אוהבת ללכת לגן. האם כל כך חשוב הקטע של הדבקה? היא מאוד אוהבת סיפורים לצבוע בגואש לציר לעבוד בחמר האם יש צורך להתעקש על ההדבקה? הגננת טוענת שהחיים האמיתיים הם בחוץ כלומר בגן ולא בבית ועליה להכשיר אותה לחיים אלה ובכך מסבירה את התעקשותה. ישנה בעיה נוספת שהילדה לא אכלנית ואם שולחים אותה עם כריך היא חוזרת איתו הביתה ניסיתי כל מני דברים ורק מעדן חלב היא אוכלת עד הסוף האם זה בסדר לשלוח אותה עם מה שהיא אוהבת או שצריך להתעקש שתאכל כמו הילדים כריך.

הי, אמנם אני לא מומחה עם דיפלומה אבל התחושה שלי שהגננת שלך טועה בגדול. מה זאת אומרת להכריח ילדה בת 4 להדביק ? זה נשמע לי אבסורד. במקומך הייתי שוקל ברצינות גן אחר. לגבי האוכל, חשוב גם מה היא אוכלת בבית. אם בבית היא אוכלת בסדר, אז אין שום בעיה. שיהיה לך הרבה נחת מילדתך, ואגב, מדוע את מזכירה את עובדת היות הגן דתי ?

חבצלת ושלומי, אולי יש לה בעייה לשבת עם עוד ילדים? אולי הגננת מעירה לא נכון (בצורה לא בונה) לילדה על איך שהיא מדביקה? אולי ילדים אחרים לועגים לה? בענייין האוכל, לא הייתי מתעקשת. עדי

האם מכות החשמל כל כך נוראיות כפי שרואים בסרט במלתעות ??

פשוט כן.........

לורוניקה שבוע טוב ! כרגע נכנסתי רק לפורום ותשובתי לך : אני לא זוכרת את הסרט מלתעות ועוד הרבה דברים אחרים עקב טיפולי המכות חשמל אבל כן הטיפולים קשים למרות שזה נעשה בהרדמה כללית כשמתעוררים ההרגשה מאוד קשה כאבי ראש כאילו הכניסו לך פטיש בראש גם כל הגוף כואב הרגשת חולשה כאילו כל הגוף קשה כמו אבן אבל קיבלתי כדורים נגד כאבים וגם כדורי הרגעה פנרגאן וכדורי שינה כי בימים שאין טיפול קשה לישון באותו היום של הטיפול כל היום כמעט ישנתי . כמובן שאת הטיפולים עושים באישפוז .הייתי חודשיים מאושפזת אבל כל שישי שבת יוצאים הביתה . אבל למרות הקשיים בטיפולים ואיבוד הזיכרון הטוטלי לתקופה של 3 חודשים עד שהוא חוזר זה היה שווה כי המצב שלפני היה גרוע כל כך שאולי גם לא הייתי חייה היום כי חיפשתי את מותי ולא היה לי בשביל מה לחיות . והיום אני ההפך נלחמת ומתמודדת כדי שחיי יהיו טובים ו. . . בלי כדורים בכלל רק עם שיחות וטיפול בהפרעות אכילה שיש לי . האם זה לא שווה לקבל את החיים בחזרה ?

יונת שלום, אפשר לשאול מה הביא אותך למצב כל כך קשה של דכאון? כמובן שאינך חייבת לספר אם את לא מעונינת. איך הצלחת לצאת מזה? אני מעריכה מאוד את דרך ההתמודדות שלך אחרי כל מה שעבר עליך. בני אדם כמוך נותנים תקווה לאחרים. נטע

איזו השוואה - מלתעות??!?!?! אני מקווה בשביל יונת שהיא לא היתה כמו הכריש החביב הזה... :-)

מה הרעיון מאחורי הטיפול במכות חשמל ?? לאיזה בעיות זה עוזר??

שלום ד"ר , רציתי לדעת לאחר תקופה של לקיחת התרופה "לוסטרל" 50 מ"ג במהלך של 8 חודשים ולאחר מכן 100 מ"ג במהלך של חודשיים גורמות לתופעות לואי שכוללות , כאבי ראש, הרגשה שך לחץ בראש, שינת יתר, הירדמות של היד - חוסר תחושה ביד. מה עושים במצבים האלה. ההאם להפסיק את התרופה .

שלום התופעות עלולות להיות מדאיגות אנא פני להבדק ע"י הרופא שלך בהצלחה עמי

בשיחה ביני לחבריי דנו בסוגייה האם התנדבות של פעם בחודש עד פעם בשבוע יכולה לעזור למי שנמצא במצב רוח שפוף? אין הכוונה למי שמצבו מוגדר קשה אלא למצבים המוגדרים קלים עד בינוני. מצבים בהם "תמריצי דלק" כמו פעילות גופנית, תזונה נכונה והתנדבות מאוד עוזרים, לפחות לבצע את מה שאנו כן יכולים לבצע. להתנדב זה להעניק משהו מעצמך ועצם הנתינה מעצימה אותי מאוד . נתינה תמיד מעשירה את הנותן, אין כמעט נתינה "טהורה" לחלוטין ועל כל דוגמה אוכל להתווכח. לי התנדבות עושה טוב, מה אתם חושבים ? מישהו רוצה להתנדב גם?

להתנדב ולעשות מה ???

לעשות כל מיני דברים, לא חסר בארץ למי לעזור. אני מתנדבת בארגון "לתת" אבל זו רק דוגמה מיני רבות, השאלה היא על עצם ההתנדבות והנתינה

נעה... התנדבתי באחת העמותות למען בע"ח. את יודעת מה קרה לי? למדתי "להעריך" את המין האנושי עוד יותר!!! לא להאמין אילו אנשים יש... אחסוך ממך ומכולם פה את הדברים שבהם נתקלתי. רק אציין, שהיתה לי תחושה שאני עובדת עם כלבים אבל מתמודדת עם חיות על 2!!!

לנועה שלום, אני מתנדבת במוסד למפגרים. מדובר במוסד שנמצאים בו מפגרים מגיל 20 ועד 60+ . אני תמיד חוזרת מההתנדבות עם הרגשה עילאית ומודה לאלוהים על מה שיש לי. כשאני מגיעה למוסד אני מתקבלת ע"י החוסים בהתלהבות שאי אפשר לתאר, הם זקוקים ( גם המבוגרים ) לתשומת לב ולמילה טובה וזה מה שאנחנו המתנדבים עושים. בקיצור, מי שמתנדב מקבל יותר ממה שהוא נותן.

אני מתנדבת פעם-פעמיים בשבוע במעונות של אנשים נזקקים, זה מחמם ת'לב, ולי באופן אישי, נותן תחושת סיפוק. אני תמיד חוזרת עם נקודות מעניינות למחשבה, צריך לראות, כדי להאמין.

את יכולה לספר לי מעט יותר? אני מתחילה להתנדב בארגון "לתת" שודאי שמעת עליו באריזת חבילות מזון לנזקקים, יש הרבה עבודה לעשות, זה קורה בימים אילו. נוגע לליבי מה שספרת כי אתמול בערב בזמן הרוחות והגשם : חשבתי לעצמי מי יודע כמה אנשים קופאים שם בחוץ ומשקשקים מרוב קור אז איזה מין עבודה זו, מה את בדיוק עושה? האם זה באזור המרכז? איזה סוגי פעילויות הם צריכים שם?

מי מתנדב ולאיפה , מעניין לדעת איפה אפשר לתרום? אשמח לתשובות

הי, אמנם ראיתי את הסרט לפני כמה שנים אבל הוא די חד בזכרוני. עדיין אני מתעקש על כך שבגדול, אם הייתי צריך לתמצת את העלילה במשפט אחד, אז זה סיפור על אשה מוכה שנעזרת על ידי חברה טובה בכך שהיא "מטפלת" בבעל. מה היה הזכרון שלך לפני שקראת שוב, ומה המסקנה שלך עתה לאחר הקריאה ? .

לפני שקראתי, הזכרון שלי היה על צורת הסתרת הגופה... בישול צלי! ושוב זה משהו מנפלאות הזכרון... אני בכלל צמחונית :-) אתה זוכר שמדובר בעלילה שמתנהלת בשני מישורים? האחד הוא הסיפור העכשווי והשני הוא הסיפור על שנות ה - 20 עד ה- 50. מכיוון שאני לא זוכרת טוב את הסרט, יכול להיות ששם הם התמקדו יותר באלימות. אבל בספר העניין מוזכר, בסה"כ נטו, בפחות מדף. האמת היא, שיש שם מקבץ של ארועים, שאפילו לא שומר על סדר כרונולוגי. המסקנה שלי אחרי הקריאה היא - שחברויות לא נמדדות לפי כמות אלא לפי איכות.

נכון, גם בסרט לא מאריכים בסצינות ההכאה של הבעל. אני בסך הכל התכוונתי לתמצות העלילה ולא ללקח והמסר של הסרט/ספר שהוא אכן כפי שכתבת. בואי נעזוב את הויכוח הנורא נורא חשוב הזה. דרך אגב: מה המשמעות של הודעות עם שטרודל (@) אשר מעתיקים כל פעם את הודעותיך ? האם זה מישהו מוזר ומסכן שעושה זאת ? האם אין באפשרות מנהל הפורומים לעלות עליו ?

מנהל/ת הפורום שלום רב, בחודש האחרון אני נתונה תחת לחצים מאוד גדולים בחיי האישיים והמקצועיים. הלחצים התחילו להשפיע עלי במידה שיש לי קושי להרדם בלילה ואני עצבנית רוב היום - אני מגיבה בצעקות וריבים ותסכול עם כל הסובב אותי. בכמה ימים האחרונים התחילו להיות לי כאבים בחזה לאחר "התעצבנות" וכאבים אלו נמשכים למעלה משעה (אני בחורה צעירה - זה לא בעיות לב). אני מודעת לעובדה שמצבי הוא זמני ולא היו לי בעיות דומות בעבר. שאלתי היא: האם אני יכולה לקבל תרופות הרגעה ו/או כדורי שינה במרשם גם ללא יעוץ פסיכולוגי? האם אני יכולה ללכת לרופא משפחה? או אני צרכה לגשת לפסיכיאטר?

אורית, אם כבר שקלת את האפשרות של טיפול תרופתי, עדיף לפנות לפסיכיאטר. הוא גם יוכל להמליץ לך על פסיכולוג במידה והוא יתרשם שיש צורך גם בשיחות, במקביל לתרופות. תרגישי טוב, HERA.

לא יאומן - כך איבחנו אותי וזה נכון מאוד אבל.. אף אחד לא שולל אפשרות של פלאשבקים חוזרים במקום או בנוסף לחרדות, בטיפול עם פורפ' שאני מטופל עכשיו ושיחה עם פורפ' משולם מהמחלקה לבדיקת המוח בהדסה עין כרם הם מספרים על מקרים שנראים ע"י אלקטרודות שמזוהים בפירוש פלאשבקים שאינם דומים ברישומים על המצג כחרדה. הפלאשבק מסמים קלים כגון טריפים אקסטות ואל אס די הינן שכיחות ועלולות להופיע עד 18 שנה לאחר המקרה - לדיברהם כמו כן מהסיבה שצנטרוגנימים שהינם חומר כימי שמצויי בטריפ ובמוח במינון מסויים הוא שמסתובב במוח ומדליק מידיי את הפלאשבקים. החומר הזה נמצא בכדורים רפואיים במינון נמוך היות וזה חומר שמסוגל להסתנן דרך כמה וכמה מסננים שיש לנו במוח שלא נותנים לכל חומר לעבור אליו, לדבריהם ישנם כדורים שחשבו שהםאפקטיבים נגד חרדות או אלצהיימר ומסתבר שבכלל אינם עוברים דרך המסננים הללו שבמוח ואינם מטפלים בבעיה מלבד תופעות לוואי, ההוכחה לכך שעברו למוח ע"י עכברים במעבדה אינה מצביעה על נכונות במקרים של בני אדם היות והמוח האנושי והמסננים שונים ומורכבים מהסיבה שאנו בני אדם ולא חיות ואוכלים וחיים אחרת. יש גירסה שאומרת את האבחנה שלך וזוהי אבחנה שנתנו לי פסיכולוגים אך יש את האבחנה שנתנו לי פרופסורים במחקר המוח שהם רופאים פסיכיאטרים שמאמינים בפלאשבק, אני יכון להצביע שבקרב ידידיי שנכוו מסמים כאלו מלבד חרדה הם חשים "דלוקים" והוזים ממש כמו בטריפ מחודש שנדלק ללא הודעה, יש פסיכולוגים שאומרים שבגלל הפחד עאוברים את אותה תחושה,מה הנכון??? בדיקות האי אי ג'י שמוכיחות פלאשבק( במקרים מסויימים בלבד )

אורית שלום תוכלי כמובן לפנות לרופא המשפחה שלך ולבקש כדורי הרגעה/שינה כאלה או אחרים. בעיקרון, זה בהחלט לא מומלץ, בעיקר שאת לא מדברת על יום מסויים שבו יש בעיה אלא על תחושה ממושכת יותר. לכדורי שינה אפקט שלילי לטווח הארוך ושימוש ממושך עלול לגרום דווקא להגברת קשיי השינה. במידה ואת הולכת על כיוון הטיפול התרופתי מומלץ שתפני לייעוץ פסיכיאטרי. אם את סובלת מתקופה לחוצה שגורמת לתופעות גופניות ונפשיות כפי שאת מתארת, הייתי ממליץ לך לפנות קודם כל לייעוץ שיחתי לפני השימוש המיידי בכדורים. יתכן וניתן לעזור לך גם ללא השימוש בתרופות, או שדרוש שילוב בין השניים. בברכה ד"ר אורן קפלן

דר. קפלן שלום, אני מודעת לעובדה שהבעיות נובעות מהלחץ שאני נתונה בו ולא יותר עמוק מזה. אני גם יודעת שטיפול/יעוץ עובד לאחר תקופה ארוכה של שיחות ורמת פתיחות והבנה - ואני מחפשת "quick fix" - משהו שיעזור לי לעבור את הימים הקרובים בלי חשש לנזק של טווח ארוך. האם יש כדורי הרגעה שאפשר לקחת בצורה חד פעמית שלא מזיקים יותר מידי? אני קניתי כדור בבית מרקחת הומופטי בשם "Bio-Calm" וזה לא הזיז לי בגרוש! בבקשה תמליץ לי על משהו.. תודה.

דר. קפלן שלום, אני מודעת לעובדה שהבעיות נובעות מהלחץ שאני נתונה בו ולא יותר עמוק מזה. אני גם יודעת שטיפול/יעוץ עובד לאחר תקופה ארוכה של שיחות ורמת פתיחות והבנה - ואני מחפשת "quick fix" - משהו שיעזור לי לעבור את הימים הקרובים בלי חשש לנזק של טווח ארוך. האם יש כדורי הרגעה שאפשר לקחת בצורה חד פעמית שלא מזיקים יותר מידי? אני קניתי כדור בבית מרקחת הומופטי בשם "Bio-Calm" וזה לא הזיז לי בגרוש! בבקשה תמליץ לי על משהו.. תודה.

דלית שלום לשאלתך נשלח אלייך אימייל האם כתובתך [email protected] תודה ורוניקה

ורוניקה שלום, קיבלתי את האי-מייל שלך. תודה דלית

אור כתב: > ושוב....השאילה המיתבקשת > מה עושים כרגע חולים שנפלו כבר למלכודת?? > האם יש המשך לכתבה?? הי אור. אשמח האם זה קרה לך? אשמח אם תוסיף פרטים. האם הכל סבבה עם הסמים הפסיכיאטרים? עזרי. =========================== אהלן- אני מוכן לספר לך...אבל אחרי שתספר לי מי אתה מה הקשר שלך לנושא?? האם אתה שייך או קשור לסינטולוגייה?? כי ככה ה"חברה" מספרים.... "אור

אני סיינטולוג - נכון. זאת האמונה שלי. רק לידיעת ולתיקון חברי הפורום סיינטולוגיה היא דת שמוכרת ככזו ביותר ויותר מדינות (ארה"ב, דרא"פ,איטליה,שודיה ועוד). מישהו כאן העלה את זה אך זה לא רלוונטי לעניין. אני פעיל בעמותה הנקראת עמותת מגן לזכויות אנוש ששמה לה למטרה להגן על תחום בריאות הנפש מהפרות זכויות אדם. העמותה העולמית נוסדה במקור ע"י סיינטולוגיה אך אין היא מתעסקת עם נושא זה והיא בטבעה חילונית לגמרי. סיינטולוגיה הקימה עמותות רבות אחרות גם. העמותה שלנו פעילה מאוד בארץ. ביצענו בשיתוף עם עמותות אחרות גם, מספר הפגנות נגד אשפוז בכפייה. אנו משתתפים בישיבות בכנסת בכל הקשור לזכויות אדם בתחום בריאות הנפש. שיתפנו פעולה עם חברי כנסת בהרצת חוק שמטרתו להגביל את השימוש בסמים פסיכואקטיביים לילדים בבתי ספר ובכלל. מעבר לזה אנו מקבלים פניות על הפרת זכויות מאנשים פרטיים שרוצים להתלונן אך המערכת דוחה את טענותיהם. שלך, עזריאל.

מתוך סקרנות, מהם עיקרי הדת הזו ?

בוקר טוב, הימים שלי מתחילים השכם בבוקר ועוד מעט אני יוצאת לעבודה שאני כל כך אוהבת, התחביב שלי שהפך לעבודה שאני מתפרנסת ממנה בכבוד. רוצה לאחל לכולכם שבוע נפלא ורגוע, איזון ושקט לנפשותיכם. נטע

היי נטע, בוקר טוב, ושבוע מצויין. כמה שזה טוב להתפרנס מתחביב.

חמודה, תחלקי איתנו בשמחה. מה ההובי שהפך לפרנסה ?

תיאטרון, אהבה אמיתית.

תודה. גם לך. שמח שכיף לך. גם לי יש עבודה שאני נהנה ממנה שהיא גם התחביב שלי - תכנות מחשבים. כך שאני מכיר את ההרגשה. ביי.

שבוע מצויין גם לך. זה נפלא שיש מקום עבודה שאוהבים. גם אני התחלתי להתנדב (בעבר) במקום מסויים, וכשאחת העובדות עזבה החלפתי אותה. אלו היו ימים... :-))) למרות שקרענו את התח....

hi neta................ well u don"t know me but i know u......hhhhhhhhhhhhhh i am kidding i meen that i have read your maessages couple of times - u r a great supportive person................... about the theater - what exactly do u do - r u an acterss or do u help people thrue the acting? anat

היי ענת, אני מקבלת תמיכה כאן ושמחה שגם אני יכולה לתמוך באחרים. אני שחקנית במקצועי, אך לא עוסקת בתרפיה דרך משחק. אפשר ללמוד תרפיה כזו בלסלי קולג בארץ. יום טוב לך, נטע

http://benafshenu.jerusalem.muni.il/psycology/prevent_sueside.htm זה קצת יותר חשוב מכן/לא לקחת תרופות!!!!

מסתבר, שלמילים אין משמעות אבסולוטית. כמו לשמים, כמו לגשם, כמו לצליל. כמו לתמונה, כמו לנימת קול בתקליט שחוזרת על עצמה ונשמעת לך לגמרי אחרת בכל פעם… זו רק את, יפתי. רק את, ומה שאת מביאה איתך. בכל מקום, את יודעת, תמצאי רק את עצמך. את מה שאת, ואת איך שאת מרגישה כרגע. את יכולה לחפש עד קץ הימים ולא תמצאי אם זה לא מופיע אצלך בפנים ואת יכולה לנסות ולברוח אבל את כבר יודעת – זה לא יצליח. אלו כבר הבהובים אחרונים של גסיסה. את מתרחקת מהן, מהמילים. מהרגשות. את הופכת להיות מה שפחדת, מבוגרת צינית. קרב אליך הרגע, שבו הדבר הנכון לעשות יהיה לקחת הכל, את השנתיים האחרונות כפי שתועדו במילים, ולהפוך אותן לסילון עשן. הגיע הזמן להקיא את הכאב הזה הגיע הזמן להתחיל לחיות באמת, ילדה הגיע הזמן להפסיק לכתוב הגיע הזמן להתחיל לאהוב הגיע הזמן להיות יפה הגיע הזמן להיות לא תלושה הגיעהזמןהגיעהזמןהגיעהזמן הגיע הזמן להיות כמו כולם הבהובים אחרונים ניצוצות דועכים מילים אחרונות לא משנה מה תגידי במילא למילים אין משמעות אבסולוטית זו רק את, מתוקה, רק את ומה שאת מביאה.

עמית, אני נשבעת לך, שהתרשמתי מזה, כמו שלא התרשמתי כבר הרבה זמן!!! תודה!!!!

לדעת להגדיר במילים מדוייקות!מה קורה לך בהתקף ומסוגל לתאר בשלבים מה עובר על הגוף שלך קצת ארוך-אני מקווה שמישהו ייעזר בהודעה זו. איך יוצאים מזה? אני קצת מכיר את סיפורם האישי של האנשים בפורום, אך לא אתן עצות פרטניות אישיות. אני אוכל לומר מה קורה לי ולאחרים, ואייך אני יודע שהאנשים שיצאו מזה עשו זאת באותה הדרך. הדרך קשה, ואני מאמין שרבים לא ישמחו בה. קצת רקע: הסטטיסטיקה אומרת ואני מדבר על חרדות, שחמש אחוז מהנשים תעבורנה התקף אחד לפחות בחייהן. מה שהופך את המחלה "לנשית" או מזווית שונה אפשר לומר שמעל לשמונים אחוז מהחולים במחלה זו הנן נשים. אחת מן המפורסמות שחלתה במחלה בצורה קשה שכוללת אגורפוביה -והיא יצאה מהמחלה -היא השחקנית קיים בסינג'ר.ולמה התחלתי בסטטיסטיקה,כדי להנמיך ציפיות ושכל אחד יידע איפה הוא עומד.ישנם אנשים שחווים את ההתקף באופן חד -פעמי ויותר זה לא חוזר.ישנם אלו שנמצאים במצב של חולי עד שנה ואז הם יוצאים מזה,לפעמים בעזרת תרופות לתקופת ביניים. אבל בעיקר אפשר לומר שהמחלה עזבה אותם "באופן טבעי"למזלם אפילו מבלי להבין מה קרה להם!!! שאר הקטגוריות הנן עד חמש שנים שהסיכויים שלהם לצאת מהמחלה לחלוטין הינו נמוך,וכל גירוי שלילי יכול לגרום לרגסיה.וסביר להניח שבזקנתם המחלה תחזור לתמיד.וישנם אלו שלא יצאו מזה לעולם אבל זה לא סוף העולם כי אפשר לשלוט במחלה ולחיות איתה חיים רגילים לחלוטין. אסור כמובן לשכוח שישנם יוצאים מהכלל לטוב ולרע.אחרי ההקדמה הארוכה אני אנסה להסביר מהו "הקסם"שמוציא מהמחלה. אז כך: אין כזה! פשוט כך. אין שום קסם חד משמעי. מה כן יש:מדובר בתהליך נפשי שהבן-אדם צריך לעבור בעצמו ואף אחד לא יכול לעשות את זה במקומו. שלב א:מודעות עצמית גבוהה.לברר מהן מקורות המחלה האמיתיים:בעזרת פסיכולוג או "אוטו-פסיכואנליזה-בגרוש"(מונח מעניין).להיות מודע מה "פרץ"מהתת מודע שלך איזה רגש או רצון "אסור"שגרם ל"אני העליון "שלך להתנגד עד כדי כך,שהגוך שלך העדיף להוציא את האנרגיות הללו בצורה של מחלה.אם כל מה שקראת עד עכשיו נשמע למישהוא כמו קישקוש אז אני מציע לו דחוף ללכת לפסיכולוג ולהעמיק את הידיעות שלך בנושא-כי "אנחנו"אמורים לשלוט בו לא פחות טוב מבעל מקצוע. שלב-ב' אתה חייב מבחינה פזיולוגית וכמובן:למה כל מחשבה שאתה חושב תוך כדי ההתקף מובילה(החרפה,הקלה) שלב-ג' להבין מהם התהליכים הפיזיולוגים שאתה שולט בהם ומה לא.זה אומר לדעת מתי אתה חייב להעזר בתרופה במיוחד בתחילת הדרך ומתי זהו מצב שאתה אמור להשתלט עליו בעצמך. כאן יש חלוקה לשניים אלו שמרגישים שהם הולכים למות תוך כדי התקף או אלו שמרגישים שהם הולכים להשתגע. הטקטיקה חייבת להיות ברורה-אתה חייב להיות מודע לכך שהדבר שאתה חושש ממנו לא יקרה וכאן הנקודה החשובה ביותר:אתה חייב להפנים ולהאמין שאתה לא עומד למות או להשתגע.אם ההפנמה נעשתה בצורה טובה ואתה חשבת על זה לפני ההתקף מספיק פעמים(וזו לא עבודה קלה)אז הגעת לשלב טוב,שבו אתה יכול לעמוד בעיניים פקוחות אל מול ההתקף וכמעט בצורה "אובייקטיבית"לעמוד מך הצד ולהסביר לעצמך מה קורה לגוף שלך.ואפילו לצחוק עללל המחשבה שאתה עומד למות/להשתגע-וכאן הניצחון אמור להגיע –אחרי תקופה מסוימת של ניסיון,אתה תהייה מסוגל לדכא התקפכם קלים,לאחר מכן קשים יותרולאחר מכן להפחית בתרופות.הרגע שבו תהייה מודע לכך שהגוף שלך עובר "תהליך זמני" ושאתה יכול לשלוט בו אם תרצה-זוהי הנקודה הקריטית!!!אל תצפה לשום עזרה מבחוץ-כי היא לא תגיע!הכל מתחיל במוח וחייב להיגמר שם.מה שכתבתי למעלה נראה כמו "מתכון"לעוגה אבל זהו תהליך נפשי ארוך וקשה ולא בטוח שכולם מסוגלים לכך.כל שאר העצות שנותנים אנשי המקצוע בנושא נשימות,כיווץ שרירים וכ"ו-חשובות מאוד אבל רק מקילות על ההתקף באופן זמני-הן לא פתרון שעוזר לצאת מהמחלה-הן רק אקמול. לסיום שיבהיר את העיקרון ע"י גישה שונה שהיא אותו הדבר: בארה"ב בביקורי האחרון "פגשתי"בחור שעבר תהליך דומה רק "שהרצון" של התהליך שלו הייתה שונה:חזרה לאמונה עמוקה באלוקים וישו.לאחר ניתו התהליך שעבר עליו,הגענו למסקנה שבעצם מדובר באותו ה"טיפול",מעיין טיפול בעצמך,כאשר אבן הנגף המרכזית היא:להסיר את הפחד האולטימטיבי שעובר בראש האדם בזמן ההתקף.

עמית, זו הכניסה הראשונה שלי לפורום זה וההודעה הראשונה אותה פתחתי בפורום זה, אני עוד אציץ לראות מי נגד מה כאן, אך קודם כל אומר לך ו'אוו'. כתבת מילים כדורבנות, הלוואי שיעזרו ואם לאחד שצריך זאת. חזק ואמץ.

קבל את בירכותיי על מה שכתבת... :-) יש בזה אפילו קצת יותר ממשהו - יש בזה המון. אין ספק שהתקפי חרדה מהווים סיוט למי שסובל מהם (חוויתי על בשרי אחד כזה לפני כמה שנים). בעזרת הרבה רצון והכוונה מקצועית אפשר להסתדר... למרות שיש כאלה שבטח יכתבו, שזה רק נראה כל-כך פשוט... כי אם זה באמת היה פשוט, אז מזמן הם היו "נפטרים" מהחרדות...

http://images.maariv.co.il/cache/cachearchive/06122000/ART91784.html שימו לב למה שאומרת שם אחת מהמראיינות - פרוזאק לא גרם לה להתמכר... פשוט תקראו הכל עד הסוף, ואז תקטלו...

היי הרה, תודה על הכתבה, התעודדתי, נטע

נטע, יש לחבר'ה של הסינטולוגיה בעיה - כנראה שהם לא מספיק משכנעים ולכן הם עברו לשיטות של שטיפת מוח מאסיבית... בשביל הסקרנות, הסתכלתי היום בפורום אחר - ואיזה פלא, גם שם חוזר על עצמו אותו סיפור בדיוק... אני לא טוענת שצריך לקחת תרופות בעיוורון, אבל גם לא לבטל אותן לחלוטין... כל מקרה לגופו!

http://benafshenu.jerusalem.muni.il/psycology/unti_dip.htm

קמפיין שיווקי. שמתי לב שהכתבה היא משנת 2000. מאז עברו הרבה מים. היום יש יותר מודעות לנושא. הייתי מציע לקרוא את הכתבות הבאות: בנינו נרצח - אבל תרופת הפרוזאק אשימה: http://images.maariv.co.il/cache/cachearchive/12072001/ART164131.html וכן, הגלולות יודעות לרצוח - מנחם בן, מעריב: http://images.maariv.co.il/cache/cachearchive/28062001/ART159477.html וגם, http://images.maariv.co.il/cache/cachearchive/28062001/ART159477.html וזה חשוב: http://images.maariv.co.il/cache/cachearchive/30042001/ART139725.html לכן אני מצטט: סכנה: התמכרות לפרוזאק ארגון הבריאות העולמי מזהיר: פרוזאק, תרופת הפלא נגד דיכאון, עלולה להיות ממכרת. ראש היחידה האחראית על ניתור תופעות לוואי לתרופות באירגון, פרופסור ראלף אדוארדס, מתריע כי פרוזאק ותרופות פסיכיאטריות דומות "נצרכות במינונים גבוהים מדי. משתמשים מהן לבעיות פסיכיאטריות זוטרות, ואנשים רבים מפתחים בעיית התמכרות. לוס אנג'לס טיימס, מיוחד למעריב. שפתי חתומות.

לגבי הקישור הראשון - נניח ואכן הפרוזאק גרם להחמרה... ההורים היו מודעים לזה, אז למה הם לא עשו כלום? אני לא מאשימה אף-אחד, אבל עירנות מוגברת יכלה למנוע אסון!!! הקישור השני - האם מעולם לא התבצעו מעשי רצח, שלא תחת השפעת תרופות? הקישור השלישי - ראיתי התמכרויות גרועות יותר. לצורך העניין; סיגריות, אלכוהול, סמים קשים (לא חוקיים). אני לא טוענת שאף-אדם מעולם לא התמכר לפרוזאק ודומיו, אבל לא כל אדם מתמכר!!! אגב, יש הרבה אנשים עם נטייה להתמכרות... תן להם תרופות פלאצבו והם גם יתמכרו.

מזה 6 חודשים שאני מטופל בפאקסט. כדור המשתייך למשפחת ה:SSR1 . (כמן גם הפרוזק). התרופה ניתנה לי עקב חרדות בלתי מוסברות ודיכאון. מדובר בתרופת פלא. לאחר חודש ראשון של תופעות לואי, אני אדם חדש. תכונותי האישיות לא השתנו אולם אני בטוח בעצמי, הדיכאון לא משתלט על חיי ואני מאושר יותר. אציין כי במשך כל התקופה אני ממשיך בעבודתי כאשר עבודתי רק משתפרת בזכות בטחוני האישי. יתכן ויש השוללים התערבות תרופתית, אולם למה לסבול. החיים הטובים נמצאים כאן מדוע לחיות בתחושות דיכאוניות ולחוש חרדה. האם מצב זה עדיף?

לכולם שלום, אני בעד!!!!!!!! אנחנו חיים רק פעם אחת. אחרי שנסתלק מן העולם לא נקבל אפשרות נוספת לחיים חדשים . ולכן, אם יש כדור שיכול לפתור לנו בעיות של דיכאון וחוסר תפקוד אז--למה לא??????? אם רע לנו למה לא לקחת משהו שיעשה לנו טוב, ויעזור לנו לתפקד כראוי. לדוגמא: אחרי ניתוח מקבלים משככי כאבים שלפעמים מתמכרים אליהם. זו לא סיבה להשתגע מכאבים ולא לקחת משככים. כאשר מבריאים מטפלים בבעית ההתמכרות. אין ספק שלא צריך להגזים ולקחת את הכדור רק כאשר ממש צריכים. המון אנשים מציינים שהחיים ניתנו להם בחזרה כשהתחילו לקבל פרוזאק.

דור, בלי קשר לנושא - אני מאחלת לך חיים מאושרים ככל האפשר. ונחזור לנושא - יש בעייתיות מסויימת עם תרופות מסויימות, אך כשזה נעשה שלילה גורפת (מתוך התעלמות לדברים שאנשים כמוך כותבים - לחיוב), זה מתסכל אותי. לא חוכמה למיין רק את הרע. הלוואי ועוד רבים כמוך יעיזו לציין, שכן - יש גם טוב בתרופות.

עד מתי תיקח את התרופה? מתי יגמר ה"ריפוי" של זה?

ד"ר אבני שבת שלום ! ביתי בילדות אובחנה עם בעיית קשב וריכוז וכילדה מחוננת שאינה יכולה להגיע לידי מימוש . פסיכיאטרית שהיתה אז נתנה לה ריטלין + רידזין 10 מ,ג ואכן זה הקפיץ אותה למעלה והיא החלה להיות פשוט מבריקה בכל היא התגלתה כילדה מאוד מוכשרת בלימים ובמוסיקה ניגנה בפסנתר ו4 סוגי חליליות ורק שבחים קצרנו ממנה . מנגד הרגישות שלה יוצאת דופן מתרגשת ובוכה על כל דבר ונשברת מיד אם לא ניראה לה משהו הכי פעוט ערך . פרפקציוניסטית נורא . כיום היא חיילת בצבא בת 20 והיא קצינת חינוך והסברה ובמסגרת זו היא צריכה ללמוד הרבה חומר ומתקשה מאוד בריכוז וזה מפריע לה בתיפקוד . היא פנתה אלי בעזרה להשיג לה את הריטלין שלא דרך הצבא כי אינה רוצה ללכת לק"בן שלא ירשם לה בתיק הצבאי . האם רופא משפחה יכול לתת לי מרשם לריטלין ? או חשבתי לבקש מהפסיכיאטרית שלי ? מה דעתך בנושא ? אם תוכל להשיב לי עוד השבת אודה לך מאוד

בעיה בקשב ,ריכוז ושכחה המון תודה

שלום כל רופא יכול לתת מרשם לריטלין ודאי כל פסיכאטר איני בטוח שרצוי להסתיר את זה כעקרון זו לדעתי טעות בהצלחה עמי

לד"ר אבני - עזרת לי מאוד בתשובתך ותודה על התייחסותך המהירה למרות שאין ברצונה שירשם לה סעיף נפשי בתיק האישי .

שלום כל רופא יכול לתת מרשם לריטלין ודאי כל פסיכאטר איני בטוח שרצוי להסתיר את זה כעקרון זו לדעתי טעות בהצלחה עמי

זה טוב שזה שיפר את בתך אבל באיזה מחיר? ריטלין יוצר נזק בלתי הפיך במוח בטווח הארוך. אני לא מציע לך להכניס את בתך לתלות בסמים. הידעת שהריטלין מופיע במדינת ישראל בפקודות הסמים המסוכנים וכן בארה"ב הוא מוגדר ע"י היחידה למלחמה בסמים באותה צורה. משמעות המושג "סם מסוכן" הוא סם שיש בו סכנת התמכרות ונזק פיסי לגוף. "פקודת הסמים המסוכנים" זהו חוק שמכיל את רשימת החומרים הממכרים שצריכים להיות בפיקוח חריף. לא סתם שמים חומר בחוק שכזה. כיום בארה"ב יש מספר מדינות שהוציאו חוק שאוסר על המורים להמליץ או להפעיל לחץ על על ההורים לתת לילדים סמים פסיכואקטיביים (=המשפיעים על השכל) כדוגמת ריטלין. עקב קמפיין שיווקי של חברות התרופות נוצר רושם כאילו זו "תרופה" או סם "שאינו ממכר" (דבר שלא קיים). זה לא מופיע בעיתונים כפירסומות אלא השמועה על "תרופת פלא" מופצת באמצעות "אנשי המקצוע" אשר תפסו מונופול על תחום בריאות הנפש - הלא הם הפסיכיאטרים. לא קיימת עד היום שום עדות לבעיה גופנית שגורמת להיפראקטיביות. פשוט לא מצאו. אבל זה לא ימנע כמובן מחברות התרופות להציע פתרון קטלני. הטון המקצועי שבהם אנו מקבלים תשובות מהפסיכיאטרים יוצר רושם כאילו שיש עובדות בנושא. אך אילו הם מילים ריקות מתוכן. לא תמיד צריך לסמוך על ה"מומחים". לא חסרים לנו "מומחים" בארץ. בפועל הפסיכיאטרים קיבלו זיכיון להקטין את רמת פגועי הנפש. אך הסטטיסיטקה מראה שהם גודלים וגודלים. או שהם גודלים כי באמת אנשים משתגעים או שפשוט הפסיכיאטרים ממציאים יותר "מחלות" שמופיעות בקטלוג שלהם (DSM IV) כדי להשיג יותר לקוחות. תהא הסיבה אשר תהא עדיין אין הם מסוגלת ליצור אנשים בריאים יותר בנפשם אלא במירב הטוב למכר אותם לסמים הדומים מאוד לסמי רחוב אך פשוט נקראים "תרופות". בדיקה למשל של סם הריטלין מראה שהחומר הפעיל וכן החומר הממכר הוא אמפטמין. אמפטמינים הם אותו חומר שמרכיב את הקוקאין! הידעת? זוהי פשוט אותה גברת בשינוי אדרת. לקחת שטן ולשים עליו תויות "מלאך" זהו כל ההבדל עם כמה שינויים קלים כדי ליצור "תרופה חדשה". הדברים שאני אומר כאן אולי חדשים לכם. שנים רבות נאמר לכם מי הם המומחים לבריאות הנפש. כל ניסיון אלנטרטיבי לפתרונות נפשייים מדוכא ע"י מערכת זו. דבר זה יוצר את הרושם שאין פתרונות. אך לא כך הוא הדבר. אין אני המקור לפתרונות - כי איני רוצה למכור לכם דבר. אך אני אומר - יש דרכים אחרות - שאינם הורסות את הגוף לטיפול בבעיות נפשיות. אמר פעם מישהו "search and you shall find". ארגון או גוף נמדד בהצלחה שלו "לספק את המוצר". ה"מוצר" האמור של הפסיכיאטריים הוא אנשים בריאים יותר בנפש. המוצר המסופק - יותר חולי נפש. הפסיכיאטרים יטענו כי הם עדיין חוקרים ולא ידוע הרבה על המוח והשכל. וזה נכון לא ידוע להם הרבה על המוח והשכל. אך חברות התרופות יודעות ליצור תרכובות ולשחק עם סמים כדי ליצור "תרופות פלא". מאחר ולפסיכיאטרים אין שיטה נפשית לטיפול ומאחר וסמים כן יוצרים השפעה על השכל (לא חיובית אבל השפעה בכל זאת) בחרו הפסיכיאטרים בכלי קטלני זה כבמרכולתם. בפועל, מדובר על מיליוני דולרים ושיווק מתוחכם. איני מבקש כי תאמינו לדברי. כל שהייתי רוצה הוא להפעיל אצלכם את חוש הביקורת, ולא לקבל דברים וסמכויות מקצועיות כמובנות מאליהם. שאלו שאלות. שאלו את ד"ר אבני את השאלות הכי פשוטות על הנפש שאולי הנחתם שהוא יודע. בקשו תשובה לא מתחמקת. אל תאמרו "המומחים יודעים מה טוב בשבילנו" היחידים בסופו של דבר שיודעים מה טוב בשבילכם - זה אתם. לא אני ולא המומחים. אם משהו לא נראה לכם כשורה - הטילו ספק. אל תתעלמו ממה שאתם רואים. ציינו לעצמכם שראיתים זאת והטילו ספק אם צריך. שלכם, עזרי.

עזרי היקר עם הניסיון בחיים אין להתווכח בעבר הריטלין נתן לה חיים והוכיח את עצמו כתרופה יעילה ובגיל 15 שהיא החליטה להפסיק איתה לא ניגרם לה שום נזק היא המשיכה בלעדיה . כיום שהיא צריכה לימודים גבוהים היא מרגישה את חוסר הריכוז כמכשלה שמפריעה לה בלימודים וגם בבלגן הכללי שההיפראקטיביות גורמת לה . אין כמו הריטלין לצאת מהבלגן שמתחולל לכל הסובלים מהפרעות קשב וריכוז .

עזרי היקר עם הניסיון בחיים אין להתווכח בעבר הריטלין נתן לה חיים והוכיח את עצמו כתרופה יעילה ובגיל 15 שהיא החליטה להפסיק איתה לא ניגרם לה שום נזק היא המשיכה בלעדיה . כיום שהיא צריכה לימודים גבוהים היא מרגישה את חוסר הריכוז כמכשלה שמפריעה לה בלימודים וגם בבלגן הכללי שההיפראקטיביות גורמת לה . אין כמו הריטלין לצאת מהבלגן שמתחולל לכל הסובלים מהפרעות קשב וריכוז .

שלום. יש לי ילדה בת שנתיים. מגיל חודשיים, היא הייתה ישנה לילה שלם. אח"כ, במשך תקופה מסויימת (מגיל שנה בערך) היא הייתה מתעוררת בלילה ומחפשת את קרבתנו. מבחינתה היה מספיק לה שנעמוד ליד המיטה שלה ונחזיק לה את היד והיא היתה נרדמת חזרה. כמובן שזה לא עסק, ולכן הרגלתי אותה שאנחנו לא באים אליה בלילה. הייתי עונה לה מהחדר שלנו שתחזור לישון. אחרי כמה לילות של בכי - זה עבד. אח"כ החלטתי לא לענות לה יותר בלילה, וגם זה עבד לאחר כמה לילות של בכי. היא חזרה לישון לילה שלם. עכשיו התופעה שוב חזרה. היא לא מוכנה ללכת לישון במיטה שלה, בעלי צריך לשבת איתה על הכורסה בסלון ולהרדים אותה עליו, ורק אז אפשר לשים אותה במיטה, כשהיא כבר ישנה. ובסביבות 4:00 בבוקר הילדה מתעוררת בבכי ורוצה שנבוא להיות איתה. אני שוב מנסה את השיטה של לדבר אליה מהחדר, אבל זה כבר לא כ"כ עובד. אני חושבת שאסור להמשיך עם השיטה הזו של להרדים אותה בערב על הידיים, אבל איך משנים את ההרגל הזה שלה? היא בקושי רואה את אבא שלה, כי הוא מגיע הביתה מהעבודה רק בסביבות 20:00, ולכן הוא מרגיש צורך להיות איתה והיא נרדמת עליו. מה יכולה להיות הסיבה להתעוררות שלה בלילה? איך אפשר למנוע את התופעה, ואיך אפשר לגמול אותה מהרגלים שלדעתי אינם חיוביים?

למיקי שלום רב. התשובה טמונה כבר בגוף השאלה. התמודדתם כבר בעבר עם יקיצות לילה. הפתרון שמצאתם הצליח בזכות הנחישות והעיקביות בה פעלתם. כעת נוסף גורם רגשות האשם של בעלך על כך שאינו מבלה איתה מספיק זמן בגלל עבודתו. זוהי בעיה נפוצה בקרב מרבית ההורים העובדים. זה לא נפתר בזכות הרדמה על הידיים והפיכת תהליך זה לזמן איכות. אני מציעה לחזור בנחישות על הצלחתכם מן העבר ולפתור את בעיית זמן הבילוי עם האב באופן אחר. הזכירי לעצמך כיצד הצלחתם כבר פעם, וזיכרי כי בסכה"כ אתם פועלים לטוב כולכם: ביתך תישן טוב יותר מבלי להיות תלויה בכם לצורך הרדמותה, ואתם תהיו יותר רגועים ופחות כועסים. בהצלחה. רוית.

אז מה את מציעה לי לעשות בערב, כאשר אני רואה שהיא רוצה לישון, אבל היא לא מוכנה בשום אופן ללכת למיטה? לשים אותה שם ולתת לה לבכות בלי סוף? גם זה לא נשמע לי הגיוני. הציעו לי להעביר אותה למיטת נוער - את חושבת שזה יכול לעזור?! איזה עצות יש לך לתת לי כדי שאוכל להרגיל אותה לישון בעצמה ולא על הידיים? בעבר היא הייתה מבקשת בעצמה ללכת לישון במיטה שלה. היום היא מסרבת לכך בכל תוקף. מה אפשר לעשות?!

הילדה תישן היטב, אם היא תדע שיש לה הורים שנמצאים והיא יכולה לסמוך עליהם, לא כאלה שנעלמים לה, ולא צריכים להיות פסיכולוגים גדולים בשביל להבין את זה, מה שהם עשו זו התאכזרות פשוטה.

בטח, אם הרגלתם אותה שאפילו לא מדברים איתה בלילה? איזה מין הורים אתם? לא לתת לה את הבטחון המינימאלי? איך אתם רוצים שהיא לא תפתח חרדות? במשך כמה לילות היא שכבה שם במיטה פוחדת מי יודע מה קרה לכם? אפה נעלמתם לה? למה הייתם צריכים לעשות את זה? היה קשה לכם לדבר אליה בלילה? אז למה הולדתם אותה בכלל? אתם לא ראויים להיות הורים, ועכשיו כל הלילות שלא תשנו, מגיעים לכם ובצדק.

ליעל- קצת אכזרי מידי לטעמי ומאוד שיפוטי. מיקי שאלה שאלה לגיטימית. לא תאמיני כמה הורים מתלבטים באותה סוגייה או באחרות דומות. זה לא פשוט להיות הורה ובטח שזה לא מדע מדוייק. כולנו מביאים לתוך ההורות את הטראומות והנסיון שלנו כילדים. מנסים לתקן ולהיות הורים טובים יותר מהורינו. להגביר את רגשות האשם וודאי שאינו הפתרון. גם אם אינך מסכימה אם דרכה של מיקי- ישנן דרכים אחרות לבטא זאת. בברכה. רוית.

כדאי שתרגעי! את בכלל לא מכירה אותנו, ואני לא יודעת מי את בכלל שאת מרשה לעצמך לשפוט ככה אנשים מבלי להכיר אותם! הילדה שלנו מאושרת, ויש לה את כל הביטחון שבעולם, והלואי שהילדים שלך (אם בכלל יש לך) יזכו ליחס כמו זה שהבת שלנו מקבלת! אז לפני שאת קוטלת אנשים - תחשבי פעמיים! את לא יודעת מי אנחנו, את לא יודעת איזו ילדה מאושרת יש לנו! ואת בכלל לא מצדיקה התיחסות! אבל הגזמת לגמרי, אז עניתי לך!

סמים חוקיים - הסכנה האמיתית! למה עזבתי את מקצוע הרוקחות? לאחר רכישת תואר ורשיון ברוקחות, ועשור של עבודה כרוקח במקביל לניהול מוצלח של 3 בתי מרקחת גדולים, החלטתי, לאחר מחשבה מעמיקה ומתוך שלמות אישית, לנטוש את המקצוע והענף, כדי שאוכל להימצא בעמדה הנכונה כדי לחשוף אמת שלא היתה גלויה כל-כך מקודם. הנושא, כפי שהסברתי לאורך הדרך, היה העיוות הגדול שראיתי בכל הקשור לטיפול הנפוץ והמסוכן בסמים לבעיות הנפש של האזרח מן השורה, עיוות שיהיה זה עוול אם אשלים אתו. הידע שרכשתי מחייב אותי לנהוג באחריות כלפי אלה שנותנים אמון בי ובשותפי למקצועות הרפואה. הבעיה של רופאי משפחה רבים לרופאי משפחה רבים יש בעיה! מגיעים אליהם אנשים רבים שיש להם בעיה נפשית, ולא גופנית, כגון: מתח, חרדה, דאגות, דכדוך, לחץ, פחדים, קושי להירדם, לעתים בכי מר עקב אובדן של אדם קרוב. רופאי המשפחה מעוניינים לעזור לחולה, אולם הכלי היחיד שיש ברשותם הינו סמים! הם יודעים שהסמים מזיקים, אולם בהיעדר פתרונות אחרים וכן לאור לחץ של חולים רבים, הם רושמים אותם. נרשם לך סם חוקי? תתכונן לטיפול מ-מ-ו-ש-ך. סמים פסיכו-אקטיביים )סמים המשפיעים על הנפש( ניתן למצוא לא רק אצל סוחרי הסמים, אלא גם בבתי מרקחת. אלו הם סמים ברישיון. סמים שיוצרו במעבדות מאושרות של חברות התרופות. הנזק העיקרי של כל סם הנו החמרה הדרגתית במצבו האישי של החולה. זה לא נראה כך בזמן שטיפול, שנראה כעוזר מאד לבעיה, אולם חומרים אלה משנים את מערכת העצבים, ועקב כך הם גורמים להתרגלות, סבילות או תלות בהם. לכן, טיפולים בסמים אלה אינם מסתיימים בדרך כלל לאחר מספר ימים אלא הם ניתנים לתקופות ממושכות יותר: חודשים, שנים, ולעיתים קרובות- לכל החיים. משמעות הדבר חמורה: אדם, עקב משבר זמני, מקבל המלצה רפואית לצרוך סם כזה. בהמשך, לעיתים למשך שארית חייו, הוא נאלץ להמשיך לצרוך סמים אלו רק כדי לפצות על ההחמרה ההדרגתית שאותו "סם מרפא" גרם לו. לדוגמה: אישה בת 42, שקיבלה דיכאון בעקבות טראומת הלידה שעברה. היא טופלה בכדור כלשהו. לאחר כחצי שנה ניסתה להפסיק את הכדור, אולם אז גילתה שהדבר גורם לה לרעידות חזקות בידיים. היא המשיכה עוד חצי שנה, ואז ניסתה שוב להפסיק. לאחר חודש, כאשר השפעת התרופה פגה, היא חשה שחייה אינם טובים מספיק בלעדי התרופה, וכעת היא לוקחת אותה כבר חמש שנים מאז המקרה. דוגמה נוספת: בחור בריא, בן 81, שעבר השפלה על-ידי מפקדו בטירונות, הגיע לקצין בריאות הנפש בצבא. זה הפנה אותו לפסיכיאטר, אשר נתן לו כדור נגד דיכאון, ושיחרר אותו מן הצבא. היום, שלוש שנים לאחר המקרה, אותו בחור אינו מעוניין לרדת מתרופות, והסיבה איננה אותו אירוע חד-פעמי, אלא הנזק שגרמו התרופות למערכת העצבים שלו. דוגמה פשוטה: כדורי שינה. מספיק לקחת אותם במשך חודש, ויכולת ההירדמות של החולה מתדרדרת פלאים. לפתע הוא אינו יכול לישון כלל. אם קודם סבל רק לעיתים מנדודי שינה, הרי שכעת מצבו החמיר בגלל פעילות ה"תרופה". מה יקרה אם כן לאחר שנה תמימה? ומסוכן להפסיק חשוב לציין, שלאחר תקופה מסוימת של שימוש בתרופות אלה נוצר מצב שבו קיימת חובה לתת לאנשים אלו את הסמים הללו, כיון שמצבם בלעדיהם יהיה חמור ביותר, לעתים עד כדי אשפוז ממושך. הפסקה פתאומית של תרופות רבות עלולה לגרום אף להתכווצויות ואף להפרעות חשמליות בלב שמסכנות חיים. האם כולנו חולי נפש? הפסיכיאטריה מתגאה בהישגים המופלאים של התרופות לה. אולם אין היא מודה בכך שהיא זו שמייצרת חלק נכבד לצרכניה הקבועים באמצעות הסמים שהיא מחלקת להם. במילים אחרות, אילו היו מצליחים לפתור את אותן בעיות קלות יחסית, שמגיעות אל רופא המשפחה ללא סמים אלה, היו נחסכים מהם שנים ארוכות של טיפול תרופתי מיותר ומזיק. זה נשמע חמור מאד! וזה נכון! אגב, העליה בצריכת התרופות הפסיכיאטריות בעולם עשור האחרון הינה בזינוק מרקיע שחקים. מה שקרה הוא שאוכלוסיה של מאות מיליוני אנשים בעולם שלא היוו עד אז יעד של המערכת הפסיכיאטרית נכנסו לתוך הקטגוריה של חולים פסיכיאטריים מאז צאתם לשוק של ה"פרוזק" ויורשיו, שהבטיחו "לרפא" מצב רוח ירוד,והביאו המוני אנשים לביקורים חוזרים אצל רופא, יון שיכולתם להתמודד עם החיים, כמובן, ירדה עקב השימוש בתרופות אלה. לכן הם נאלצו ונאלצים להמשיך ולצרוך סמים אלה, לעיתים בהפסקות, עד עצם היום הזה ולשנים רבות. "פרוזק" יוצר תלות נפשית - עובדה בזכות הטענה המסוכנת שאין התרופות הללו ממכרות הצליח הציבור במדינות רבות ללכת שולל ולקבל בזרועות פתוחות את התכשירים הללו. הדבר דומה לטענה האווילית שתכשירים מרגיעים מצמחים אינם מזיקים כיוון שהם "טבעיים". הלא חומרי הגלם להכנת תרופות הרגעה רבות עדיין מופקים מצמחים. חשוב להבין את ההבדל שבין סבילות לבין תלות. סבילות היא התופעה שבעקבותיה יש צורך להגדיל את כמות התרופה כדי להשיג את אותה תוצאה לאחר שימוש חוזר. וייתכן שלגבי חלק מהתכשירים החדשים הסבילות אכן נמוכה. אולם לגבי תלות, יש להבחין בין תלות גופנית לתלות נפשית. תלות גופנית מתבטאת בתופעות גופניות כגון כאבים חזקים, רעידות והתכווצויות עם הפסקת השימוש. תלות נפשית, לעומת זאת, קיימת גם בסיגריות. היא קרובה יותר למושג הרגל, אולם ידוע לכל שאנשים רבים מעדיפים לעיתים לוותר אף על ארוחה, ובלבד שייתנו להם לעשן את הסיגריה שלהם. ישנן היום תרופות נגד דיכאון שניתנות, לכאורה, כדי להיגמל מעישון סיגריות. אולם, ברור שמדובר פה על החלפה של סם אחד בסם אחר. האמת היא שגם לחשיש ולמריחואנה ישנה התרגלות נפשית מובהקת, והנזק שלהם לתפקודו השכלי והנפשי של האדם בכל הקשור לתא המשפחתי, ללימודים או למקום העבודה ידועים. נזק זה מעמיד בסכנה כל חברה שתאפשר להם להיות מופצים בה בחופשיות. אגב, ברור שישנם אנשים מחליטים להפסיק את הטיפול בסמים אלה מרצונם, ושוברים את התלות הזו. אולם הם מודעים לכך שאיכות חייהם נפגעה כתוצאה מכך, והם מעדיפים לסבול את התוצאות מאשר להיות עבדים תמידיים לסמים אלה. הפרעות נפשיות "חדשות" - שווקים חדשים הפסיכיאטריה מגדירה הפרעות חדשות, ומגיעה לקהלי יעד נוספים. היא אינה מקטינה את כמות האנשים החולים, ורק מתפשטת עמוק יותר לתוך החברה. "גמילה" מעישון הוזכרה כבר. גם הפרעת קשב וריכוז היא דוגמה טובה לכך. הריטלין לדוגמה, הנו סם מסוכן לפי הגדרתו בחוק. היום כ-%21 מהתלמידים בארץ צורכים אותו. אם תיקחו בחשבון שאמהות רבות מסרבות לתת אותו לילדיהן, נשאלת השאלה לכמה תלמידים מציעים אותו. %52 זה אומר שאחד מכל ארבעה תלמידים הוא קורבן אפשרי של תעשיית התרופות בשם עוד תווית שהודבקה לתלמידים. אם יש מום ש-%52 מהילדים סובלים ממנו, אולי אין הוא מום כלל? ה"מלחמה" בסמים החברה שלנו נלחמת בסמים, ומשקיעה תקציבי ענק במניעה ובאכיפה של איסור השימוש בסמים דרך מערכת החינוך, המשטרה, בתי המשפט ובתי הכלא. אולם במקביל, פועלת באין מפריע "רפואת" הנפש שיש לה זכויות יתר בהפצת סמים בחברה, ועוד בתמיכה ממשלתית נדיבה. "שיטה" רווחת זו עושה שימוש קלוקל ולא זהיר מספיק בסמים חוקיים, תחת הרושם המוטעה שמקבל החולה, שמרפאים אותו. ידוע לכל, שסמים אינם מרפאים מחלות נפש. במקרה הטוב, הם מתחזקים אנשים באופן שיוכלו לתפקד, אולם הם מחמירים את מצבם. אין רופא שלא יסכים עם עובדה כאובה זו. תרמילאים שניזוקים מסמים שצרכו בטיוליהם, גם הם מטופלים בסמים חוקיים, וגם שם ניתן לגלות מקרים רבים, שבהם אותו צעיר נאלץ להיות מתוחזק על-ידי סמים תחליפיים אלה לשנים רבות. רופאים רבים השלימו עם הרעיון שאנשים יחיו כל החיים עם סמים חוקיים. ההשלמה הזו אינה לגיטימית יותר מן ההשלמה עם הרעיון שהנוער ייקח סמים. סמים פסיכו-אקטיביים לוקחים מן האדם את התחושות וההנאות שלו, שהן הסיבות היחידות שיש לו לחיות, וזו הסיבה שאנו נלחמים בהם מלחמת חרמה. הגוף אינו יודע להבדיל בין סם חוקי לסם רחוב. שניהם הורסים אותו. במשך השנים קיבלתי פניות רבות מאנשים רבים, שציפו לקבל פתרון לבעייתם ומצאו לאחר שנים: שהפסקת הטיפול הכרוני תהווה בעיה עבורם. סיכום והמלצות טובת החולים מחייבת שרופא המשפחה יקבל כלים אחרים, למעשה קיימים, אך מחוץ לתחום הרפואה, כדי לטפל תלונות הנפשיות של החולים שלו, ושיימנע לחלוטין מלהציע סמים כפתרון להם. מבחינה מחקרית, ראוי שמשרד הבריאות, או כל גוף שאינו נתמך על-ידי חברות תרופות או פסיכיאטריה יפתח את התיקים הרפואיים, ויראה בעצמו את התיעוד שמראה כיצד סם פסיכיאטרי - אחד הופך את החולה לצרכן כרוני של חברת תרופות זו או אחרת, ולמעמסה על מערכת הבריאות ועל תקציביה. מבחינת חקיקה, על קופות החולים ומשרד הבריאות להגביל רופאי משפחה כמעט לחלוטין מלרשום סמים פסיכואקטיביים. או, במקרה הגרוע, לאפשר להם לתת טיפול שלא יעלה על שבעה ימים בלבד, כלומר למצבים חריפים בלבד. המטרה היא למנוע מאנשים לפנות לסמים כפתרון זמין לבעיות נפשיות. גופים אלה חייבים לאפשר לכל שיטה קיימת שהוכחה כיעילה להיות זמינה הרבה יותר לציבור, ולחייב את רופאי המשפחה ללמוד אותה. אגב, רופאים רבים ינשמו לרווחה כיון שממילא הקפידו בעצמם על מדיניות זהירה זו. רופאי המשפחה צריכים להוות את המחסום שימנע מחולים גישה מהירה מדי אל הפסיכיאטר מאותן סיבות. מבחינת חינוך לציבור, יש להחמיר את נוסח האזהרה הקיימת על גבי האריזות של סמים אלה, שהיא: "עלול לגרום להתרגלות", לנוסח - "עלול להחמיר את מצבו של המטופל", וכן "עלול לגרום לתלות לכל החיים". כמו כן, יש צורך להבליט בהרבה את הכיתוב. חברות התרופות בטוח לא יאהבו את הרעיון, אבל חייהם של אנשים רבים יינצלו. על הכלים שיש לתת לרופאים במקום סמים - במאמר נפרד. _____________________ הכותב, אילן סלומון, רוקח, במקצועו, נולד ב-4691. בעל תואר ראשון ברוקחות מהאוניברסיטה העברית בירושלים בשנת 0991. בשנים האחרונות עסק בניהול 3 בתי מרקחת: בית מרקחת סופר פארם בקניון גילון באשקלון; סופר פארם בקניון רחובות, ובבילו - סופר סנטר, רחובות. עזב את הניהול לפני שנה. בשנה זו עבד כרוקח בלבד.

שלום אענה בקצור וכללית כי המאמר ארוך מי שרוצה לשאול עוד מזומן תרופות בכלל וגם פסיכיאטריות אינן בהכרח עסקה אידיאלית יש להן תופעות לואי שונות ולעתים (לא תמיד) יש להם תחליפים , אגב לעתים קרובות תחליפים אילו אינם זמינים דים לכן צריך לשקול כל שמוש בזהירות תוך שקילת היתרונות והחסרונות הכלי המקובל הוא מדידה של אוכלוסיה של אנשים הסובלים מבעיה מסויימת והערכה האם יתרונות תרופה עולים על יתרונות תרופה מקובלת או על אי טפול ומה המחיר שיש לשלם בתופעו לואי דיון שאינו מתייחס בצורה כזו הוא לדעתי סנסציוני ולא רציני - משהו מסוג אדם הוריש לכלב מליון דולר להגיד על כל דבר "סמים " אינו משפר לטעמי את איכות הוכוח בקצור , אם לאדון הנכבד יש טעון רציני אנא שיבסס אותו כמו שצריך בברכה עמי

שלום, מה עניין "איכות הויכוח" לבעיה המוצגת בכתבה?! מה אינו מבוסס בדבריו של הרוקח? שסמים ממכרים? שאנשים שקיבלו טיפול תרופתי זמני הפכו אותו לקבוע? האם צריך לתת דוגמאות סטטיסטיות כדי שהטענות תהיינה מבוססות וש"איכות הויכוח" תרשים את הרופא? ולכל מי שמשתמש בתרופות נגד דיכאון ולכל מי ששוקל האם לעשות זאת- לא הפסיכיאטר יאמר לך "לא" - עליו לשרת את תעשיית התרופות, ולתת לכמה שיותר אנשים את "הפתרון" התרופתי - הרופאים בעד התלות שהחולה יפתח בהם. כמו כל איש עסקים או חנווני שרוצה שמרכולתו תזכה לעדנה. השאלה היא - האם זה משפר את איכות החיים ומה המחיר... איכות הויכוח - באוניברסיטה.

שלום רב, תודתי למאיה על הכתבה המעניינת. אני מצטרף לקריאת ד"ר אבני להיות מדעי, ובלשון יותר פופולרית, להיות עם הרגלי ביקורת נאותה כלפי מוצרי צריכה בכלל, וחמרים שמופיעים בתקשורת הכתובה והאלקטרונית. אני האחרון שתומך בתעשיית תרופות ממכרות, ובמטבע הלשון שאני משתמש בה: יותר דיבורים (פסיכולוגיים) - פחות כדורים! אבל, בואו לא נשכח, כדברי ד"ר אבני, שצריך להתבונן על האלטרנטיבה. חלק מהאנשים לא היו מתפקדים איתנו כ"רגילים", ללא תרופות. ושוב, תודה על הכתבה מאירת העיניים. ד"ר יוסי אברהם

ושוב....השאילה המיתבקשת מה עושים כרגע חולים שנפלו כבר למלכודת?? האם יש המשך לכתבה??

אור כתב: > ושוב....השאילה המיתבקשת > מה עושים כרגע חולים שנפלו כבר למלכודת?? > האם יש המשך לכתבה?? הי אור. אשמח האם זה קרה לך? אשמח אם תוסיף פרטים. האם הכל סבבה עם הסמים הפסיכיאטרים? עזרי.

אכן כתבה מעניינת מאיה. בתור מישהי שאובחנה כסובלת מדיכאון בגיל 25 עליי לציין כי מעבר לעניין התלות הנוצרת בתרופות הפסיכאטריות שאולי אכן משפרים מאוד את איכות חייהם של הסובלים מדיכאון קליני קשה הרי ידו של הפסיכאטר עימו נפגשתי הייתה "קלה על ההדק". ידוע כי פסיכאטריים מעצם הגדרת מקצועם מאמינים כי הרוב המוחלט אם לא כל התופעות הנפשיות נובעות ומקושרות לכימיה של המוח. אולם במקרה המסוים שלי התפלאתי לגלות את החד מימדיות של ההצעה לטיפול בדיכאון, את חוסר הנסיון לבחון את מקורו ואף לא את היקפו. באותו מפגש הוא איבחן אותי מיידית כסובלת מדיכאון (עלי להודות שזה לא היה קשה...) אך הוסיף שאין זה משנה אם זהו דיכאון קל או קשה- ומייד רשם לי תרופה. כאשר הצעתי לשלב בטיפול גם טיפול נפשי הוא הביע חוסר שביעות רצון ואמר כי זה לא יעיל ולא רלוונטי לעניין הדיכאון. אני משערת שלכימיה של המוח חלק מאוד חשוב בדיכאון אולם ניתן להציע למטופל דרכים נוספות לשיפור איכות חייו, להפנות אותו להתייחס גם לצדדים הנפשיים שקשורים באבחנה אותו כדיכאוני ולא מייד לרשום תרופות. אני מעריכה שיכולתי להתמודד עם הדיכאון גם דרך טיפולים פחות דטרמניסטיים כתרופה פסיכיאטרית ואולי רצוי לבחון גם דברים מעין אלו לפני שמגיעים לתרופה בעלת תופעות הלוואי. לאור העובדה שיש רמות שונות של דיכאון ושאר מחלות נפשיות אולי כדאי לבחון כל אדם לפי חומרת מצבו ולא לתת דין זהה לכל איבחון . עלי לציין שלאחר התלבטויות קשות לגבי האם ברצוני להמשיך ליטול תרופות מעין אלו לאורך חצי שנה ויותר החלטתי להפסיקן לפני תוך התמודדות עצמית עם ההחמרה במצבי. אני מקווה שאצליח להתמיד בזאת בלי להזדקק לחומרים מעין אלו.

סמים חוקיים - הסכנה האמיתית! למה עזבתי את מקצוע הרוקחות? לאחר רכישת תואר ורשיון ברוקחות, ועשור של עבודה כרוקח במקביל לניהול מוצלח של 3 בתי מרקחת גדולים, החלטתי, לאחר מחשבה מעמיקה ומתוך שלמות אישית, לנטוש את המקצוע והענף, כדי שאוכל להימצא בעמדה הנכונה כדי לחשוף אמת שלא היתה גלויה כל-כך מקודם. הנושא, כפי שהסברתי לאורך הדרך, היה העיוות הגדול שראיתי בכל הקשור לטיפול הנפוץ והמסוכן בסמים לבעיות הנפש של האזרח מן השורה, עיוות שיהיה זה עוול אם אשלים אתו. הידע שרכשתי מחייב אותי לנהוג באחריות כלפי אלה שנותנים אמון בי ובשותפי למקצועות הרפואה. הבעיה של רופאי משפחה רבים לרופאי משפחה רבים יש בעיה! מגיעים אליהם אנשים רבים שיש להם בעיה נפשית, ולא גופנית, כגון: מתח, חרדה, דאגות, דכדוך, לחץ, פחדים, קושי להירדם, לעתים בכי מר עקב אובדן של אדם קרוב. רופאי המשפחה מעוניינים לעזור לחולה, אולם הכלי היחיד שיש ברשותם הינו סמים! הם יודעים שהסמים מזיקים, אולם בהיעדר פתרונות אחרים וכן לאור לחץ של חולים רבים, הם רושמים אותם. נרשם לך סם חוקי? תתכונן לטיפול מ-מ-ו-ש-ך. סמים פסיכו-אקטיביים )סמים המשפיעים על הנפש( ניתן למצוא לא רק אצל סוחרי הסמים, אלא גם בבתי מרקחת. אלו הם סמים ברישיון. סמים שיוצרו במעבדות מאושרות של חברות התרופות. הנזק העיקרי של כל סם הנו החמרה הדרגתית במצבו האישי של החולה. זה לא נראה כך בזמן שטיפול, שנראה כעוזר מאד לבעיה, אולם חומרים אלה משנים את מערכת העצבים, ועקב כך הם גורמים להתרגלות, סבילות או תלות בהם. לכן, טיפולים בסמים אלה אינם מסתיימים בדרך כלל לאחר מספר ימים אלא הם ניתנים לתקופות ממושכות יותר: חודשים, שנים, ולעיתים קרובות- לכל החיים. משמעות הדבר חמורה: אדם, עקב משבר זמני, מקבל המלצה רפואית לצרוך סם כזה. בהמשך, לעיתים למשך שארית חייו, הוא נאלץ להמשיך לצרוך סמים אלו רק כדי לפצות על ההחמרה ההדרגתית שאותו "סם מרפא" גרם לו. לדוגמה: אישה בת 42, שקיבלה דיכאון בעקבות טראומת הלידה שעברה. היא טופלה בכדור כלשהו. לאחר כחצי שנה ניסתה להפסיק את הכדור, אולם אז גילתה שהדבר גורם לה לרעידות חזקות בידיים. היא המשיכה עוד חצי שנה, ואז ניסתה שוב להפסיק. לאחר חודש, כאשר השפעת התרופה פגה, היא חשה שחייה אינם טובים מספיק בלעדי התרופה, וכעת היא לוקחת אותה כבר חמש שנים מאז המקרה. דוגמה נוספת: בחור בריא, בן 81, שעבר השפלה על-ידי מפקדו בטירונות, הגיע לקצין בריאות הנפש בצבא. זה הפנה אותו לפסיכיאטר, אשר נתן לו כדור נגד דיכאון, ושיחרר אותו מן הצבא. היום, שלוש שנים לאחר המקרה, אותו בחור אינו מעוניין לרדת מתרופות, והסיבה איננה אותו אירוע חד-פעמי, אלא הנזק שגרמו התרופות למערכת העצבים שלו. דוגמה פשוטה: כדורי שינה. מספיק לקחת אותם במשך חודש, ויכולת ההירדמות של החולה מתדרדרת פלאים. לפתע הוא אינו יכול לישון כלל. אם קודם סבל רק לעיתים מנדודי שינה, הרי שכעת מצבו החמיר בגלל פעילות ה"תרופה". מה יקרה אם כן לאחר שנה תמימה? ומסוכן להפסיק חשוב לציין, שלאחר תקופה מסוימת של שימוש בתרופות אלה נוצר מצב שבו קיימת חובה לתת לאנשים אלו את הסמים הללו, כיון שמצבם בלעדיהם יהיה חמור ביותר, לעתים עד כדי אשפוז ממושך. הפסקה פתאומית של תרופות רבות עלולה לגרום אף להתכווצויות ואף להפרעות חשמליות בלב שמסכנות חיים. האם כולנו חולי נפש? הפסיכיאטריה מתגאה בהישגים המופלאים של התרופות לה. אולם אין היא מודה בכך שהיא זו שמייצרת חלק נכבד לצרכניה הקבועים באמצעות הסמים שהיא מחלקת להם. במילים אחרות, אילו היו מצליחים לפתור את אותן בעיות קלות יחסית, שמגיעות אל רופא המשפחה ללא סמים אלה, היו נחסכים מהם שנים ארוכות של טיפול תרופתי מיותר ומזיק. זה נשמע חמור מאד! וזה נכון! אגב, העליה בצריכת התרופות הפסיכיאטריות בעולם עשור האחרון הינה בזינוק מרקיע שחקים. מה שקרה הוא שאוכלוסיה של מאות מיליוני אנשים בעולם שלא היוו עד אז יעד של המערכת הפסיכיאטרית נכנסו לתוך הקטגוריה של חולים פסיכיאטריים מאז צאתם לשוק של ה"פרוזק" ויורשיו, שהבטיחו "לרפא" מצב רוח ירוד,והביאו המוני אנשים לביקורים חוזרים אצל רופא, יון שיכולתם להתמודד עם החיים, כמובן, ירדה עקב השימוש בתרופות אלה. לכן הם נאלצו ונאלצים להמשיך ולצרוך סמים אלה, לעיתים בהפסקות, עד עצם היום הזה ולשנים רבות. "פרוזק" יוצר תלות נפשית - עובדה בזכות הטענה המסוכנת שאין התרופות הללו ממכרות הצליח הציבור במדינות רבות ללכת שולל ולקבל בזרועות פתוחות את התכשירים הללו. הדבר דומה לטענה האווילית שתכשירים מרגיעים מצמחים אינם מזיקים כיוון שהם "טבעיים". הלא חומרי הגלם להכנת תרופות הרגעה רבות עדיין מופקים מצמחים. חשוב להבין את ההבדל שבין סבילות לבין תלות. סבילות היא התופעה שבעקבותיה יש צורך להגדיל את כמות התרופה כדי להשיג את אותה תוצאה לאחר שימוש חוזר. וייתכן שלגבי חלק מהתכשירים החדשים הסבילות אכן נמוכה. אולם לגבי תלות, יש להבחין בין תלות גופנית לתלות נפשית. תלות גופנית מתבטאת בתופעות גופניות כגון כאבים חזקים, רעידות והתכווצויות עם הפסקת השימוש. תלות נפשית, לעומת זאת, קיימת גם בסיגריות. היא קרובה יותר למושג הרגל, אולם ידוע לכל שאנשים רבים מעדיפים לעיתים לוותר אף על ארוחה, ובלבד שייתנו להם לעשן את הסיגריה שלהם. ישנן היום תרופות נגד דיכאון שניתנות, לכאורה, כדי להיגמל מעישון סיגריות. אולם, ברור שמדובר פה על החלפה של סם אחד בסם אחר. האמת היא שגם לחשיש ולמריחואנה ישנה התרגלות נפשית מובהקת, והנזק שלהם לתפקודו השכלי והנפשי של האדם בכל הקשור לתא המשפחתי, ללימודים או למקום העבודה ידועים. נזק זה מעמיד בסכנה כל חברה שתאפשר להם להיות מופצים בה בחופשיות. אגב, ברור שישנם אנשים מחליטים להפסיק את הטיפול בסמים אלה מרצונם, ושוברים את התלות הזו. אולם הם מודעים לכך שאיכות חייהם נפגעה כתוצאה מכך, והם מעדיפים לסבול את התוצאות מאשר להיות עבדים תמידיים לסמים אלה. הפרעות נפשיות "חדשות" - שווקים חדשים הפסיכיאטריה מגדירה הפרעות חדשות, ומגיעה לקהלי יעד נוספים. היא אינה מקטינה את כמות האנשים החולים, ורק מתפשטת עמוק יותר לתוך החברה. "גמילה" מעישון הוזכרה כבר. גם הפרעת קשב וריכוז היא דוגמה טובה לכך. הריטלין לדוגמה, הנו סם מסוכן לפי הגדרתו בחוק. היום כ-%21 מהתלמידים בארץ צורכים אותו. אם תיקחו בחשבון שאמהות רבות מסרבות לתת אותו לילדיהן, נשאלת השאלה לכמה תלמידים מציעים אותו. %52 זה אומר שאחד מכל ארבעה תלמידים הוא קורבן אפשרי של תעשיית התרופות בשם עוד תווית שהודבקה לתלמידים. אם יש מום ש-%52 מהילדים סובלים ממנו, אולי אין הוא מום כלל? ה"מלחמה" בסמים החברה שלנו נלחמת בסמים, ומשקיעה תקציבי ענק במניעה ובאכיפה של איסור השימוש בסמים דרך מערכת החינוך, המשטרה, בתי המשפט ובתי הכלא. אולם במקביל, פועלת באין מפריע "רפואת" הנפש שיש לה זכויות יתר בהפצת סמים בחברה, ועוד בתמיכה ממשלתית נדיבה. "שיטה" רווחת זו עושה שימוש קלוקל ולא זהיר מספיק בסמים חוקיים, תחת הרושם המוטעה שמקבל החולה, שמרפאים אותו. ידוע לכל, שסמים אינם מרפאים מחלות נפש. במקרה הטוב, הם מתחזקים אנשים באופן שיוכלו לתפקד, אולם הם מחמירים את מצבם. אין רופא שלא יסכים עם עובדה כאובה זו. תרמילאים שניזוקים מסמים שצרכו בטיוליהם, גם הם מטופלים בסמים חוקיים, וגם שם ניתן לגלות מקרים רבים, שבהם אותו צעיר נאלץ להיות מתוחזק על-ידי סמים תחליפיים אלה לשנים רבות. רופאים רבים השלימו עם הרעיון שאנשים יחיו כל החיים עם סמים חוקיים. ההשלמה הזו אינה לגיטימית יותר מן ההשלמה עם הרעיון שהנוער ייקח סמים. סמים פסיכו-אקטיביים לוקחים מן האדם את התחושות וההנאות שלו, שהן הסיבות היחידות שיש לו לחיות, וזו הסיבה שאנו נלחמים בהם מלחמת חרמה. הגוף אינו יודע להבדיל בין סם חוקי לסם רחוב. שניהם הורסים אותו. במשך השנים קיבלתי פניות רבות מאנשים רבים, שציפו לקבל פתרון לבעייתם ומצאו לאחר שנים: שהפסקת הטיפול הכרוני תהווה בעיה עבורם. סיכום והמלצות טובת החולים מחייבת שרופא המשפחה יקבל כלים אחרים, למעשה קיימים, אך מחוץ לתחום הרפואה, כדי לטפל תלונות הנפשיות של החולים שלו, ושיימנע לחלוטין מלהציע סמים כפתרון להם. מבחינה מחקרית, ראוי שמשרד הבריאות, או כל גוף שאינו נתמך על-ידי חברות תרופות או פסיכיאטריה יפתח את התיקים הרפואיים, ויראה בעצמו את התיעוד שמראה כיצד סם פסיכיאטרי - אחד הופך את החולה לצרכן כרוני של חברת תרופות זו או אחרת, ולמעמסה על מערכת הבריאות ועל תקציביה. מבחינת חקיקה, על קופות החולים ומשרד הבריאות להגביל רופאי משפחה כמעט לחלוטין מלרשום סמים פסיכואקטיביים. או, במקרה הגרוע, לאפשר להם לתת טיפול שלא יעלה על שבעה ימים בלבד, כלומר למצבים חריפים בלבד. המטרה היא למנוע מאנשים לפנות לסמים כפתרון זמין לבעיות נפשיות. גופים אלה חייבים לאפשר לכל שיטה קיימת שהוכחה כיעילה להיות זמינה הרבה יותר לציבור, ולחייב את רופאי המשפחה ללמוד אותה. אגב, רופאים רבים ינשמו לרווחה כיון שממילא הקפידו בעצמם על מדיניות זהירה זו. רופאי המשפחה צריכים להוות את המחסום שימנע מחולים גישה מהירה מדי אל הפסיכיאטר מאותן סיבות. מבחינת חינוך לציבור, יש להחמיר את נוסח האזהרה הקיימת על גבי האריזות של סמים אלה, שהיא: "עלול לגרום להתרגלות", לנוסח - "עלול להחמיר את מצבו של המטופל", וכן "עלול לגרום לתלות לכל החיים". כמו כן, יש צורך להבליט בהרבה את הכיתוב. חברות התרופות בטוח לא יאהבו את הרעיון, אבל חייהם של אנשים רבים יינצלו. על הכלים שיש לתת לרופאים במקום סמים - במאמר נפרד. _____________________ הכותב, אילן סלומון, רוקח, במקצועו, נולד ב-4691. בעל תואר ראשון ברוקחות מהאוניברסיטה העברית בירושלים בשנת 0991. בשנים האחרונות עסק בניהול 3 בתי מרקחת: בית מרקחת סופר פארם בקניון גילון באשקלון; סופר פארם בקניון רחובות, ובבילו - סופר סנטר, רחובות. עזב את הניהול לפני שנה. בשנה זו עבד כרוקח בלבד.

מאיה שבת שלום, הכתבה גרמה לי לחרדה "קלה" , פחדדד.. אני נוטלת סרוקסט חצי שנה, רוצה להפסיק וחוששת. כתבה מענינת ללא ספק וכפי הנראה יש הרבה מין הצדק בדבריו של אילן. אני מכירה את האיש היכרות שטחית בלבד ולפי התרשמותי הקצרה הוא אדם אמין וישר. למעשה זה היה החשש שלי לפני שהתחלתי לקחת סרוקסט, תלות נפשית לכל החיים, הפסיכיאטר שלי טען שאין דבר כזה. נטע

ד"ר אבני שלום, אודה לך אם תביע דעתך על הכתבה שפרסם אילן סלומון.

לא!!! לא שוב!!! כבר קראנו את הכתבה - כולם הגיבו עליה... מיצינו! כמה אפשר ללעוס את אותו הדבר?

נוירולוג צבאי רשם לי אלטרולט כשהתלוננתי על כאבי ראש חוזרים ונשנים(נקרא לילד בשמו- מיגרנה), פיקטיביים כמובן.סתם, יצאתי מנקודת הנחה שיום בתור אצל הנוירולוג עדיף על יום בבסיס. הוא פטר אותי במרשם למיגרלב ולאלטרולט, כשהוא מציין ש"זו תרופה אנטי-דיכאונית, אבל תתעלמי מזה, זה בסדר". אגב, האם זו באמת תרופה מקובלת לסובלים ממיגרנות, או שהוא הניח שהכאבים פסיכוסומטיים? הנקודה היא שאני באמת נוטה לדיכאונות למיניהם( אם צריך, אפרט), ויש לי היסטוריה של מספר תראפיסטים כחול אשר על שפת הים, וחשבתי להתחיל באמת ליטול את זה. ישבתי וקראתי ברשת קצת על תרופות שמכילות אמיטריפטילין, אבל לא החלטתי. האם יש טעם בלקיחת התרופה? היא תעזור לי? האם היא ממכרת? מה ההשפעה שלה על חיי היום-יום שלי? כמה זמן יש ליטול אותה (ברשותי מינון לחודש, כשאני אמרוה ליטול כדור ביום לפני השינה). מה לעשות?

שלום כרגיל אנשים אינם מדברים עם רופאיהם 1. אלטרולט ותרופות אחרות נגד דכאון יעילות גם כנגד כאב, ככל הנראה כי המערכות במוח שמטפלות בשני הנושאים מקבילות או אולי הן אותה מערכת 2. מנון הניתן ע"י נוירולוגים אינו מספיק דיו לטפול בדכאון או בכאבים ממקור פסיכוסומטי 3. על פניו אם יש סבל מדכאון + תלונות סומטיות , במיוחד אם טפול בכאב / מקורו נכשל אני נוטה להמליץ על נסיון טפול תרופתי נוגד דכאון כמו שצריך , רצוי דרך פסיכאטר שלרוב מבין בזה יותר בהצלחה עמי

/

האם מקובל לברר בטיפול דברים הקשורים למיניות עם מטפל גבר? אני שואלת כיוון שנתקלתי בפסיכולוג שגישתו נראית לי מתאימה אבל אני מהססת אם עדיף אולי לפנות למטפלת שהיא אישה. מודה לכם מראש בעד תגובה.

ליז, אפשר לברר נושאים מיניים עם מטפלים משני המינים. אבל אם את לא מרגישה נוח לדון בנושאים כאלה עם המטפל, כדאי לבדוק למה. אגב, כמה זמן את כבר בטיפול אצלו? אם מדובר בתקופה ארוכה, ונוצר קשר טיפולי טוב, שווה להתגבר על אי-הנוחות.

ליז שלום 1. כן 2. אם את חשה אי נוחות הוועצי בו ועם עדין את חשה אי נוחות פני לאשה בהצלחה עמי

האם מישהו יכול להמליץ לי על פסיכולוג מקופת חולים מאוחדת באזור המרכז?

לגל שלום. אינני מכירה את הצוות העובד במאוחדת. אני בהחלט יכולה להמליץ לך על מטפל באופן פרטי- אם תרצי. בברכה. רוית.

שלום, האם התרופה הזו שייכת למשפחת הפרוזאק? האם כל התרופות נגד דיכאון משפיעות על רמת הסרוטנין? העניין הוא - שפרט לתופעות הלוואי והאפשרות להתמכר אליה (יש הרבה אינפו' באינטרנט) - האם מדובר במצב של HI תמידי, או.... מה בעצם התרופה הזו אמורה לעשות? תודה,

ציפי שלום 1. כן 2. למה זה משנה 3. נסיוני לא מאשר את הטענות על התמכרות 4. התרופה יכולה לגרום ל HI זמני לרוב אמורה להחזיר אותך למצב הרגיל לעתים מעט יותר בהצלחה עמי

השבוע התאבדה מכרה קרובה עקב דיכאון אחרי לידה. מאז אני בחרדות איומות, בוכה ללא הפסקה ומתפקדת רק כשאין ברירה. כל הזמן דמותה מציפה אותי וכן מודעת האבל שלה. אני לא מצליחה לישון בלילה וחושבת עליה כל הזמו- מה הרגישה, מה חשבה, כיצד מצאה אומץ, איך היה לה כל-כך רע ואף אחד לא הרגיש??? אני מרגישה כבר שזה לא נורמלי!! מה עושים?

היי דנה, קשה מאוד לחזור לחיים "נורמליים" אחרי שאדם קרוב אליך התאבד. אין ספק שאת זקוקה לעזרה. רצוי שתפני לרופא המשפחה שיפנה אותך לפסיכיאטר או פסיכולוג במסגרת הקופה, או שתפני למרפאה לבריאות הנפש באיזור מגוריך. יש אנשים שנעזרים בשיחות עם פסיכולוג ואם לא די בכך במצבך תוכלי לקחת תרופות שהפסיכיאטר ימליץ לך עליהן. טפלי בעצמך ואל תזניחי, פני לרופא כבר ביום ראשון. תרגישי טוב ורפואה שלמה, נטע

לדנה שלום. טבעי שתרגישי כך אחרי מוות כל כך דרמטי של אדם קרוב. דכאון אחרי לידה קורה לנשים רבות. במרבית המקרים ניתן לעזור לאותן נשים- אם מאתרים ומאבחנים. האנשים בקרבתן יכולים לפעמים לזהות את המצוקה ולהפנות לעזרה. במקרים נדירים קורה שלא יודעים על כך- ואז קורים מקרים טראגיים כפי שתארת. חשבתי שיקל עלייך לדעת, לצד העצב הגדול והפחד כי במצבים נפשיים רבים, גם קיצוניים ניתן לעזור, להקל ואף למנוע בתנאי שפונים לבקש את העזרה. בקשת העזרה הינה הדבר הנכון והאמיץ והראוי- לא צריך להתמודד לבד עם כאלה מצוקות. בברכת שבת שלום. רוית.

שלום, כיצד ניתן לשכנע אדם שלקה בדיכאון לגשת לרופא מתאים פסיכלוג.או פסיכאטר מה הבדל בינהם? האם ניתן לקבל טיפול באמצאות גורם שלישי שיקבל עזרה ויעביר למדוכא? היכן אוכל לברר על רופא שמגיע לביקורים בייתיים. תודה על העזרה.

שלום רב, אדם שלקה בדכאון צריך לרצות בטיפול ולשתף פעולה עם הרופא, פסיכיאטר או פסיכולוג. אפשר לשכנע אותו לקבל טיפול באמצעות חבר, או קרוב משפחה שקשור אליו ויודע איך לגעת בליבו. אפשר לברר בקופת חולים אשר הוא שיך אליה אם הרופא יכול להגיע לביקור בית. במידה ויש לו ביטוח "משלים" או "עדיף" אפשר להזמין רופא בתשלום סביר. דרך הקופה אפשר להגיע גם לטיפול אצל פסיכיאטר ופסיכולוג. הם יאבחנו אותו ויתנו עזרה בהתאם. חשוב מאוד לתמוך בו ולהקשיב לו, לא לשפוט אותו כי הסבל שלו גדול מנשוא. בהצלחה, אנחנו כאן ונשמח לעזור, נטע

שלום, ההבדל בין פסיכיאטר לפסיכולוג הוא, שפסיכיאטר הינו רופא שהתמחה בבריאות הנפש. מבין השניים, רק פסיכיאטר יכול לתת מרשמים לתרופות. בד"כ במקרים של דכאון מומלץ לקבל טיפול משולב - שיחות עם פסיכולוג ובמידת הצורך פניה לפסיכיאטר למתן תרופות. בלתי אפשרי לטפל בדכאון דרך גורם שלישי: בכדי לרשום תרופות על הפסיכיאטר להתרשם באופן אישי מהמטופל. ושיחות? טוב, את זה רק האדם שסובל בעצמו יכול לעשות.

אני שלום 1. לרוב לחץ משפחתי מועיל 2. לא 3. אם את רוצה התקשרי אלי במייל - אבל זה דבר יקר בדרך כלל 4. בהצלחה עמי

ניקולט, חשבתי שאני מזקני הפורום, אבל ממך הבנתי שכנראה שאת קצת יותר מבוגרת ממני. האמת, עניין הגיל אינו משמעותי בעיני משום שהאדם שעומד (או יושב) מאחורי הדברים זה החשוב ובעיקר כשמישהו לא במצב הרוח בכי מרומם. גם אני כמוך לא הייתי בטיפול פסיכולוגי, אבל לפני מספר חודשים חשבתי על האפשרות הזו משום שהייתי מאוד לחוצה. "שוטטתי" בפורום ומצא חן בעיני שיש מישהו שאינו שופט וזה נכון הן לגבי אנשי המקצוע והן לגבי המשתתפים האחרים, וקיבלתי תגובות לדברי וזה נתן לי המון כח. ומאז, כמעט בכל יום אני נכנסת לכאן "מקשקשת" עם חברים חדשים וזה מעודד בעיקר כשלפעמים נראה לי שרק לי לחוץ וקשה. אז מה התכנון לסופשבוע? המלצה אישית - ללכת לים ולהנות מהשקט והאוויר הנקי. אז שיהיה לך סופשבוע נעים, ונהיה בקשר. ביי נעמי.

נעמי שלום, זו שנה רביעית שאני לומדת רפואה אלטרנטיבית ומאז- חיי הפנימיים השתנו מאוד. תמיד הייתי אישה רגועה ושלווה אבל מאז לימודי נוסף לי עוד משהו בחיים. מן רוגע ושלווה פנימית , בדרך כלל מצב רוח טוב ויותר סבלנות וסובלנות למשפחה הקרובה וגם לחברים או לאנשים בעבודה. אני מסתכלת על החיים בצורה חיובית יותר ויש לי המון סבלנות לדברים שונים. זה לא קל כי כמו שכבר סיפרתי אני גם עובדת במשרה מלאה אבל כשאוהבים משהו אז זה לא נורא. את החלק במרבי של השבת הקדשתי ללימודים , אני צריכה להגיש עוד שתי עבודות. וסה"כ היתה שבת רגועה שתתן כוח לשבוע הקרוב. יש באמת דברים מאוד מעניינים בפורום הזה ואפשר ללמוד המון רק מקריאה של ההתכתבויות. להתראות- ניקולט.

שינו את ה"חיפוש" בפורום. בכל מקרה, מדובר בסיפור ארוך ומייגע. כמעט טלנובלה :-) הפסיכו' התהנגה בצורה לא נאותה (צעקה עליי בטלפון בלי סיבה הגיונית)... היתה בינינו חליפת מכתבים, שהובילה לעוד 2 שיחות טלפון. לבסוף נפגשנו - פגישה שלא עלתה יפה; בגלל גורמים חיצוניים... אי-לכך החלטתי לעשות הפסקה בטיפול, עד שהמצב בשטח יחזור לקדמותו. זה הסיפור בקצרה...

הי הרה, האם לקחת " קשה" את העובדה שלא הולך בינך לבין הפסיכו' ?? אינני סבורה שנמאס לה ממך כמו שאת חושבת. לפעמים יש מצב שהמטפל מרגיש שאינו יכול להועיל למטופל שלו. אינני יודעת מה הסיבה אבל, לעיתים השיחות עם מטופל מסוים נוגעים אצל הפסיכולוג בנימה רגשית כלשהי והוא לא יכול להועיל. לפעמים המטפל צועק ויוצא מגידרו בגלל בעיות שלו עצמו שעולות אצלו בעקבות השיחות עם המטופל. רציתי להציע לך "לא להתבשל במיץ של עצמך" בעניין הזה. בוא נניח שהיתה לך חברה שאיכזבה אותך ואת ניתקת איתה את החברות, והתחלת לחפש חברה אחרת. אפשר לנסות לחפש פסיכולוגית חדשה לפי המלצות שתקבלי. למרות שזה מייגע להתחיל מהתחלה לפעמים יכולה להיפתח אפשרות להתקדמות. להת. ניקולט.

הי, התרגזתי על הקטע שהיה, אין ספק. אם לקחתי את זה קשה, זו רק אשמתי! כנראה שנתתי לכמה ציפיות להתפתח... וזה אף פעם לא נגמר טוב. האכזבה היא לא מהפסיכו' אלא מעצמי, שנתתי לעצמי להגיע ל"מצב טיפולי" כזה. כן, הרבה הציעו לי לחפש פסיכו' אחרת. אבל אני חושבת שצריך לסיים את הטיפול הזה כמו שצריך... לא לברוח, כי הדברים יצאו מאיזון. מבחינתי, היא יכולה להגיד face to face, שאין לה מה להציע לי יותר. אני פשוט מחכה שיהיה מצב של פגישה...

הרה'לה, אני לא יודעת אם את שומרת שבת אבל החלטתי בכל זאת לכתוב לך. קראתי קצת את מה שכתבת ליונת וניקולט ונראה לי שהעניין עם הפסיכולוגית הזאת לא נותן לך מנוח. אני מקווה שתפגשי איתה בקרוב ואני בטוחה שהיא לא שכחה אותך. קשה לי להאמין שאפילו אדם לא הכי אמפטי כמוה (כפי שהבנתי ממך) יכול לוותר למטופל שלו שנמצא במצב רגיש כל כך. בכל אופן יכול להיות שהיא לא רוצה שתבואי כל עוד יש לה שיפוצים בבית כי היא הבינה שזה לא מתאים לך, ואולי היא לא רוצה להכנס איתך לוויכוחים מיותרים שיהרסו לחלוטין את הקשר שבניתן. בקשר למוזיקה המרגיעה: איזה דיסקים טובים יש לך שאת יכולה להמלץ לי עליהם? אני רואה בזה פיתרון נהדר למצב שלא נרדמים. פשוט תעצמי עיניים ותדמייני מקום שהיית נורא רוצה להיות בו. אבל תני לעצמך להיכנס לעניין עד הסוף. אני עושה את זה לפעמים באמצע היום כשאני מרגישה מאוד לחוצה ומשלבת גם נשימות עמוקות. בקשר לאומנות: יש לי חברה שבדיוק כמוך לא מתקרבת לתחום הזה. אבל לאחרונה החלה לפסל בחימר ופשוט הייתי מאושרת בשבילה. אני אישית מאוד אוהבת את זה, זה כמו תרפיה בשבילי. אבל שוב כל אחד והתרפיות שלו. אז יקירתי, בתקווה שתקראי את הדברים בהקדם ושתהני מהשבת ומהמנוחה ואם יש שמש בחוץ, את כבר יודעת שהיא תרופה טובה לשיפור מצב הרוח. אז, נדבר בהקדם ותחשבי על דברים טובים ולא על הפסיכולוגית (לפחות תנוחי ממנה בסופשבוע), ביי, נעמי.

חביבה, התכוונתי לענות לך עוד אחה"צ - אבל החתולים שלי (2 מהם) הוציאו אותי לגמרי מריכוז... אז כמו שאת רואה, אני לא שומרת שבת והשבת לא שומרת אותי. חשבתי על המצב הנוכחי, כל המתח וכו'... ואז עלה לי לראש משפט משיר של יזהר אשדות: "כמה עוד אפשר לחשוב על דבר שטרם קרה?" מסקנה - המתח הזה הרי לא ירפה ממני עד שמשהו יקרה... (או לא יקרה) אז נדמה לי שחבל לבזבז פה כל-כך הרבה שורות על "דבר שטרם קרה". מחר צופים שמזג האוויר יתקדר מתישהו בצהריים... אני מקווה לתפוס קצת שמש לפני שזה יקרה (אם אתעורר בזמן :-) ).

עכשיו נזכרתי, ששאלת על אותי על מוסיקה טובה ללילה. אז ככה, בחלק מהדיסקים המוסיקה מותאמת לגלי המוח (ככה טוען היצרן...) כשהוא במצב רגיעה. חלק אחר סתם מכניס לאווירה שונה במקצת. 1. Tranquility - אוסף שמכיל שישה דיסקים. מוסיקה מרגיעה (גלי מוח וכו'). 2. Sounds of relaxation - אוסף של 8 דיסקים. משולבים בכל דיסק קולות מהטבע (כל דיסק והנושא שלו), שהתאימו להם לחנים הרמוניים. אישית, הכי מוצא חן בעיניי זה של הזאבים... יש בו משהו פראי, כזה שיכול להיות רק ביללות של זאבים. אבל זה לא אחד מאלה שאפשר להרדם איתם... :-) 3. Serenity - אוסף של 10 דיסקים. אותו עיקרון כמו מס' 2... חוץ מזה שעדיין לא האזנתי לכולו, למרות שעכשיו זו תקופה טובה ל"השלמת פערים". אז זהו. אני מניחה שזה לא ממש קשור לפורום, אבל זה טיפ שהרבה יכולים להשתמש בו... חוץ מזה, מותר גם לסטות טיפה מהנושא המרכזי של הפורום, כל זמן שאף-אחד לא נפגע...

מהם הקריטריונים לדווח על בן אדם לפסיכיאטר המחוזי ? מה קורה אם מטפל מדווח על מטופל שלו ? האם בהכרח המטופל יגיע לאשפוז או הסתכלות ? מה הנוהל במקרה כזה ? איך אפשר לעשות דבר כזה למטופל שלך ??

שלום, מטפל מדווח על מטופל שלו לפסיכיאטר המחוזי כשיש סכנת חיים (למטופל או לסביבה). הפסיכיאטר המחוזי צריך לעבור על הדיווח ולבדוק את כל הפרטים לפני שהוא חותם על צו. בפועל - זה לא תמיד עובד ככה. לפעמים מתקבלות החלטות פזיזות, וחבל שכך. אין ספק, שדיווח כזה מעורר במטופל תחושת בגידה קשה. אומנם בד"כ יש סיבה או סיבות ענייניות לדיווח, אבל זה לא מקהה את עוקץ הבגידה. HERA.

בוקר טוב! האם אוכל לשלוח אלייך אי מייל? מיטל

איזו שאלה? ודאי שאת יכולה!!!

גלית שבת שלום ! אנחנו מאוד דואגים לך ומעונינים לדעת מה קורה איתך ? ? ? תראי לנו סימן חיים וספרי מה עובר עליך ואיך מקווים שאת מרגישה יותר טוב ? ? ?

גלית, אני מצטרפת לקריאתה של יונת... מה קורה?

וגם אני מצטרפת לקריאה! לא שמענו ממך כבר שבועיים ואנחנו קצת דואגות. מקוות שהכל בסדר אצלך! נשמח נורא אם תיצרי קשר! ביי! נזבורה

אני מאד סגורה כשאני באה במגע עם אנשים רק כשאני בסביבה הטבעית שלי עם אנשים אהובים ומוכרים, יכול מישהו להתאהב בי, אחרת אנשים חושבים שאני יבשה ושאין מה לדבר איתי. לפעמים אני פוגשת אנשים שאני מתאהבת בהם מאד רק שהם לא שמים לב אלי כי אני כזו. איך אתגבר על הפחד? איך אני אעביר מסר לבחור שיש בי משהו להציע? נ.ב פעם הייתי די שמנה והיום אני רזה - ועדיין חושבת את עצמי כשמנה... זה מוקרן לאנשים אחרים?

ליאת, מצד אחד, אנשים מסתכלים עלייך ורואים מישהי רזה. מצד שני, את מקרינה את חוסר הבטחון שנובע מתחושתך, שאת עדיין שמנה. ובעצם את משדרת מסרים הפוכים. זה בהחלט יכול לבלבל אנשים. מה "סוגר" אותך בפגישות עם אנשים לא מוכרים? חשש ממה שיחשבו על דברים שאת אומרת?

הרה שלום מה שסוגר אותי זה מה שאנשים חושבים כשהם רואים אותי איך הם מסתכלים עלי כשאני אומרת את הדברים אין לי בעיה דרך טלפון - למרות שאם לא אוהבים מי שאני אז כן יש לי בעיה עם זה אני אוהבת שאוהבים אותי ומפחדת שזה לא יקרה

יקירתי - את לא יודעת כמה אני שמחה בשבילך!!!! הגיע הזמן לצאת מעבדות לחירות... :-))) שיהיה לך רק בהצלחה, והרבה!!!

ועוד דבר... http://send.greetings.yahoo.com/greet/preview#personalize

ועוד דבר... הקישור המז... מסרב לשתף פעולה... sorry... אשלח לך את זה במייל.

?????? מחכה לתשובתך:)

טוב כנראה שלא, הייתי צריכה אותך , אבל בפעם אחרת:)

מעיין, אני מקווה שהכל בסדר... בכל מקרה, אני בד"כ נמצאת כאן אחרי 23:00 או אחה"צ...

יש לי בן בן 4 חודשים,זה ילד ראשון לכן יכול להיות ששאלה שלי טיפשית.בני בגיל כזה שהוא נבהל מרעש פתאומי .לא מזמן הגיע אלי אחי עם בת בת שנה. היא כל הזמן רצה בבית וצורחת ובני נבהל ופורץ בבכי. האם יהיה השפעה כלשהי עליו? תודה

לאם המודאגת שלום ילדים בגיל הזה עלולים להבהל מרעשים לא צפויים. רעש קבוע, למשל מוסיקה, איננה מפריעה כלל, אפילו אם היא חזקה. הם יכולים לישון בלי כל בעיה גם ברעש חזק. לעומת זאת, רעש פתאומי שאיננו צפוי עלול לגרום בהלה, גם בגילאים מבוגרים יותר. אל חשש, אין כאן בעיה לטווח ארוך. חבקי אותו ואמרי לו שהכל בסדר, שזה רק..., והוא בוודאי ירגע. בברכה ד"ר אורן קפלן

מישהו יודע מה הטלפון של המרכז להפרעות אכילה נופית? האם יש שם כונחות? בתודה מראש, רוני

את מספר הטלפון תבקשי מ - 144 ויתנו לך אני חושבת שיש שם חונכות .כי זה מרכז שעובד בצורה מאוד דומה לשחף ושם יש חונכות .

הייתי במחלקה בתל השומר להפרעות אכילה- מבוגרים, אובחנתי שם ואמרו לי שבתור התחלה אני צריכה להשתתף בקבוצה פסיכוחינוכית, איזו מן קבוצה זאת? מה היא כוללת? אמרו לי להיות לבינתיים בקבוצת המתנה, וגם מה יש שם לא ממש הבנתי, למרות ששאלתי שוב ....האם המחלקה לא אמורה לתת מעקב של דיאטנית ופסיכולוגית? אני מקווה שיהיה מי שיוכל להסביר לי קצת, מנסיון/ עבודה. מיכלי

מיכלי היי היתה כאן בפורום בחורה בשם אביב שהיתה עובדת שם אבל כבר הרבה זמן שהיא לא נכנסת . מה שאני יכולה להציע לך שתיכנסי לאתר "תפוז " תעשי קליק על פורומים תגלגלי את רשימת שמות הפורומים עד למטה שם תמצאי כותרת " תמיכה " ותחתיה יש הפרעות אכילה תעשי קליק עליו ושם בפורום הבנות יתנו לך את כל הפרטים שאת רוצה לדעת על תל השומר . כדי להיכנס לפורום את צריכה לפתוח פירטי משתמש ורק אז תוכלי גם את לכתוב שם זה לא כמו כאן שנכנסים חופשי , אבל זה לא בעיה , תנסי בהצלחה

שלום רב, אבי, בן 86, חולה דמנטישמצבו החמיר לאחרונה, אושפז לאחרונה בגלל שבר באגן ,דימום חזק משלפוחית השתן ועצירת השתן. בגלל אי שקט טופל ברספרידאל יחד עם דופיקר (נגד תופעות לואי). לאחר ריסוק האבן שהייתה הגורם לדימום (בהרדמה כללית קצרה) , בהמשך הטיפול הפך אבי לאלים מאוד בלתי נשלט לחלוטין, לא ישן ולא מגיב לבונדורמין, לוריבן וזריקות פנרגאן. קראתי על התרופות האנטי פסיכוטיות ונראה לי כי שתי התרופות: רספרידל ודופיקר נוגדות ואף מפריעות אחת לשניה, ואולי יש בכך קשר להתנהגותו של אבי. מה דעתכם על כך?מה ניתן לעשות, כי המצב בלתי נסבל. עובר לאישפוז טופל אבי(שמתגורר אצלי) בציפראמיל, דופיקר וממורית(Aricept). תודה מראש, פ.ש.

פ.ש. לא ממש הבנתי איזה טפול מקבל אביך בגילו ובמצב של מחלה כל הפרעה גופנית וכל טפול תרופתי עלול להוציא אותו מאזון שיכול להתבטא בין השאר באי שקט התקוה - כמעט תמיד עם חלוף ההפרעה הגופנית - המצב הפיך יש לשגיח עליו בזמן זה כדי שלא יזיק לעצמו הפתרון - הורדת תרופות למינימום , אתור הבעיה הגופנית בבסיס וטפול בה בהצלחה עמי

שלום ד"ר שמי דור אני סובל מעצב תמידי מהיותי ילד אבל אני מתפקד רגיל אבל העצב מלווה אותי כל החיים אבל לא מונע ממני לתפקד שאלתי היא האם ניתן לצאת מזה כי ניסיתי כבר תרופות נוגדות דיכאון והם רק הרדימו אותי ושום טיפול לא עזר.

דור שלום אישית אינני מאמין שיש מצב שהוא לחלוטין עמיד בפני טיפול. איכות חיים אינה שאלה של שחור או לבן, יש הרבה גווני ביניים, ולכן סביר להניח שניתן לעזור לך לשפר את מצבך בצורה כזו או אחרת. מאחר ואינני מכיר אותך אינני יכול לומר הרבה יותר מכך. מצב שנמשך שנים רבות דורש בד"כ סבלנות וזמן רב של טיפול. אני מציע שתמצא לעצמך מסגרת טיפולית מתאימה ותנסה לשנות את מצבך. בברכה ד"ר אורן קפלן

דור, אתה חי עם העצב... זה שהוא לא מונע ממך לתפקד, לא אומר שאתה לא יכול לשפר את החיים. לא במישור התיפקודי היום-יומי, אלא במישור הרגשי. אם אתה יודע מה מקור העצב וגם אם לא, למה שלא תפנה לפסיכולוג (אם תרופות לא תרמו לך)? לפעמים רק הדיבור על העצב יכול להזיז את הגלגלים, ולפנות יותר מקום לתחושות אחרות...

דור שלום גם אני סובל מאותה בעיה. יתכן וטיפול פסכילוגי ממושך יכול אולי לעזור. האם אתה מעונין ליצור קבוצה של מספר אנשים שסובלים מאותה בעיה וינחה אותה איש מיקצוע שיבחר על ידי הקבוצה? האם יש עוד גולשים באתר הסובלים מאותה בעיה ורוצים להצטרף לקבוצה שכזו?

האם מישהו יודע על אפשרות של פורום אישי למספר מסוים של אנשים שיכול להיות תחליף לטיפול קבוצתי כאשר ברקע יהיה איש מקצוע ?

הייתי מעוניין להצטרף לקבוצה כזו

דור שלום מצטרף אנא נסה שוב טפול אין לי פרטים אבל אני בספק אם מיצית את האפשרויות לטפול בהצלחה עמי

הרה'לה, מה קורה איתך? את לא ענית למה שכתבתי לך בדף 540. אני מקווה שהכל אצלך בסדר. תהיי בקשר, נעמי.

נעמי - בדקתי עכשיו, ולא ראיתי שם הודעה שלא עניתי עליה... תנסי לבדוק שוב, ואם את לא מוצאת אני אשתדל לענות כאן שוב... בגדול אני בסדר... מכיוון שהמועד ל"פגישה המחודשת" עם הפסיכולוגית מתקרב, אני נמצאת במתח שמתבטא בעיקר בלילות - אני לא מצליחה להרדם. איך אורזים את המחשבות המציקות האלה, ושמים במקום אחר? מה לא ניסיתי... קראתי, פתרתי תשבצים... אבל ברגע שאני שוכבת בחושך ומחכה לשינה, קופצות המחשבות מכל פינה...

הרה'לה, אכן צדקת, ענית לי על כל שאלותי. נו... כנראה שרציתי לקשקש איתך באותו רגע. מתי את אמורה להיפגש עם הפסיכולוגית שלך ? אני מאמינה לך שזה מורט עצבים ומותח כי לפני כן היה בלאגן שנתן לך טעם רע (ממה שזכור לי). מה אוכל להציע לך כדי לצאת קצת מהמחשבות המציקות? אולי להסתכל בטלוויזיה בתוכנית של טבע או משהו דומה? לפעמים יש גם תכניות על אוכל שמסיחות את הדעת. ואולי איזה ספר נחמד שכייף לקרוא? (לא משהו כבד). מה עם אומנות את אוהבת? חוצמיזה אני מקווה שעד שאת מגיעה ללילה את מצליחה להרחיק ממך את המחשבות המציקות האלה ולא נתקעת בהן כל היום. דרך אגב, גם לבשל משהו (או להכין את הלחם המפורסם שלך) יכול אולי להועיל. אז יקירתי אני מקווה שהצלחתי ולו במעט לעודד את רוחך. ותרגישי חופשי בכל רגע לבקש עוד רעיונות להרחקת המחשבות המציקות. נדבר יותר מאוחר, נעמי.

נעמי'לה... אני לא יודעת מתי אפגש עם הפסיכו'... יש לי תחושה מעצבנת שהיא "תשכח" אותי... מן מחשבה שנמאס לה ממני, ושהיא לא תודיע לי כלום... ניסיתי לחשוב ולברר עם עצמי - אולי זה מה שאני רוצה שיקרה? אבל זה לא ככה... גם אם אין שום עתיד לטיפול הזה, מן הראוי הוא לסיים אותו בצורה נכונה... בקיצור, זה מה שמציק לי. עדיין לא בדקתי, אבל צריך להיות לנו ערוץ חדש בטלוויזיה - animal planet - זה יכול להיות משהו טוב להסחת הדעת... אבל אני לא יכולה להרדם כשהטלוויזיה עובדת... אני חושבת, שאני פשוט אנסה לשים לי דיסק עם מוסיקה מרגיעה, שינגן ברקע... נהגתי לעשות את זה בעבר. את האומנות אשאיר לאחותי... כל אחד והתחום שלו. יש לי כישורים אומנותיים מזעזעים למדי. רצוי שאתרחק מהתחום הזה :-))

HERA שלום ברצוני להחמיא לך על היותך מופת ליחסים בין אישיים לעצם הויכוח על יעילות טיפולים פיתחי את סיפרו החדש של יורם יובל בעמוד 26 ותגלי שכתוב שם שיש אנשים שפיתרון ההפרעות הנפשיות היעיל ביותר עבורם הוא תרופתי יש אנשים שהטיפול היעיל עבורם הוא טיפול משולב (שיחתי + תרופתי) ויש אנשים שעבורם מתאים טיפול שיחתי בלבד ההסתייגות שלי לא נובעת מטיפולים פסיכולוגים אלא מהעובדה שמשום ש "יותר מכובד" לפנות לפסיכולוג ןלא לפסיכיאטר הרי אנשים שהטיפול המתאים להם הוא תרופתי עלולים להגיע לפסיכולוג שבתום לב (האמת שלו) או חוסר תום לב (ציניות וחמדנות) ישאיר אותם עם הבעיה ובלי הכסף. לכן דעתי שההכוונה הנכונה ביותר היא לפנות לפסיכיאטר של הקופה והוא יקבע את הצורך בכימותרפיה או פסיכותרפיה תודה ורוניקה

ורוניקה שלום. אני חושבת שכולם הבינו פה את העמדה שלך, אולי מספיק? אם את לא מקבלת את דבריה של הירה את לא חייבת לקרוא את התגובות שלה. קצת חומר למחשבה. יום טוב. ולך הירה אני שמחה לראות שאת פה, ועדיין שמחה לענות לכולם. תהיי כאן בשבילנו וגם בשבילך, אומנם לא תמיד אני מגיבה אני לא מספיק מוכשרת כמוך, אבל אני פה תמיד. שיהיה לך יום טוב לי

ורוניקה שלום, הדיאלוג שלך עם הרה - תיאורטי לחלוטין. אשמח אם תשתפי אותי בבעיה שהיתה לך ואילו כדורים התאימו לך. משך כמה זמן נטלת אותם? לא היו לך תופעות לואי? תודה, נטע

ורוניקה הנכבדה ! קראתי את כל התכתבויותיך עם הרה או נגדה והן לא היו מקובלות עלי , ראיתי בהם ניסיון להיכנס בה ולהוכיח אותה על כל יעוץ או תשובה שהיא כתבה . לא ברורה לי הסיבה כי הרה נתנה ונותנת עזרה ותמיכה והרבה מידיעותיה וניסיונה בתחום הטיפול הנפשי | ופסיכיאטרי והיא לא היתיימרה לתת כאדם מיקצועי אלא כאדם שיודע הרבה בנושא ומתוך רגישות ורצון לעזור אם היא רק יכולה .אם זה לא מוסכם על דעתך רק תיכנסי ותכתבי את דעתך או תיעצי על פי דעתך אבל למה צריך לצאת נגדה ולנסות להוכיח אותה שהיא לא צודקת ואת כן . * ובהקשר לכך אני חושבת ויודעת שבכל המיקרים לא הולכים ישר לפסיכיאטר אלא מופנים אליו אחרי שכל הניסיונות לעזור לא השפיעו ואז מפנים לפסיכיאטר שהוא הקצה של ניסיונות הטיפול , ובינינו עוד אף אדם שהגיע לפסיכיאטר לא יצא ממנו בלי תרופות אז למה לא לנסות טיפול שיכול לעזור גם בלי תרופות ואם הפסיכולוג או העו"ס המטפלים רואים שהטיפול ללא תרופות לא עוזר אז הם מפנים לכיוון הפסיכיאטריה שעומדת בקצה הסולם .

לי, אני לא מבינה - את יכולה להגיב למי שנראה לך גם בלי "להיות מוכשרת" כהגדרתך. זה בכלל לא עניין של כישרון. זה לקחת את את מה שאת מאמינה בו ולשתף אחרים...

היי ורוניקה, כמו שכתבתי לך - אני צריכה למצוא איפה שמתי את הספר, ואז בשמחה אקרא אותו... :-) אישית, אני לא רואה פניה לפסיכיאטר כ"פחות מכובדת" מפניה לפסיכולוג. גם את זה עשיתי. פניתי בעברי הרחוק לפסיכיאטרית של הקופה, והיא המליצה על טיפול משולב ונתנה לי שם של פסיכולוגית. ואכן הייתי בטיפול משולב. מצד שני, יש מקרים לא נעימים של פסיכיאטרים, שעובדים עם קופות החולים - יש לי שכנה שפנתה לפסיכולוג של קופ"ח והוא המליץ על טיפול משולב. הוא היפנה אותה לפסיכיאטרית (גם של הקופה). הכל דפק כמו שעון, עד שיום אחד הפסיכיאטרית אמרה לה כך: "אני יוצאת מההסדר של הקופה. תצטרכי למצוא מישהו אחר!" ולא דאגה בפועל לעזור לאותה בחורה. פשוט "אמרה והלכה". תסכימי איתי, שיש בזה חוסר מקצועיות מסויים... זו דוגמא שלילית אחת, אני יודעת שמנגד יש המון מקרים מוצלחים.

שלום ורוניקה, קבלתי את האימייל שלך. מאחלת לך הצלחה וחיים מאושרים, נטע

ורוניקה וכל היתר, הרבה מיעילות הטיפול תלויה במטופל עצמו - לדברים אליהם הוא מגיב בצורה חיובית, ליכולת הכלכלית שלו וכו'... נקודת הפתיחה צריכה להיות נכונות ופתיחות לכל טיפול שקיים, מבלי לפסול על הסף שום דבר. ואני לא מתייחסת כאן למאחזי עיניים למיניהם, שמציעים כל מיני פתרונות קסם...

טוב, אף אחד (חוץ משלומי...)לא התייחס לשאלתי בדף הקודם בקשר לחוסר בטחון עצמי, דבר שמוריד לי עוד יותר את הבטחון העצמי...

מיכל, את גם זו שמסמיקה ? אם כן, אז עניתי לך גם לגבי ההסמקה. מה את חושבת שגורם לך לחוסר בטחון עצמי ? הנה למשל אני מחשיב את עצמי לבעל בטחון עצמי נורמלי. אולי קצת מעל לנורמה. אבל למשל לעמוד מול קהל ולדבר, בכמה הזדמנויות שנקראתי לעשות זאת, לא יכולתי. חטפתי פיק ברכיים. ומה קרה לבטחון העצמי שלי ? לא יודע .

הי שלומי, לא זאת לא אני המסמיקה, יש הרבה מיכליות מסתבר... אין לי שום בעיה לעמוד מול קהל, אני עוסקת במקצועות עם קהל . הבעיה שלי היא בהיכרות יותר אישית. בחברת אנשים חדשים אני נאלמת דום וכל הזמן חושבת איך להגיד את הדבר הנכון כדי להתקרב אבל לרוב אני לא יודעת מה להגיד ושותקת. זה כנראה מתפרש כהתנשאות, סנוביות, תואר שדבק בי עוד בב"יס ללא יכולת להעיף אותו ממני. . אבל מה, לאחר שהצד השני הראה לי שאפשר לסמוך עליו אני נפתחת די בקלות ויוצרת חברות עמוקה. הבעיה היא שלוקח לי הרבה זמן עד שאני סומכת על הצד השני. כאילו שהוא צריך להוכיח את עצמו בפני עד שאני אהיה מוכנה להיפתח. (אני לא מתכוונת לחברויות רומנטיות, יש לי בנזוג, אלא לחברות ידידותית). כמו שכתבתי בדף הקודם ניסיתי את השיטה הטכנית, שאכן הצליחה אך רק כלפי חוץ. הצלחתי להגיע ליותר אנשים אך עדיין הרגשתי את חוסר הבטחון העצמי שולט בי. אני מקנאה באלה שהתהליך הזה מתרחש אצלם בצורה הרבה יותר חופשית.

מיכל שלום בואי נתחיל במה שקרה כאן. לא קיבלת תשובה שכנראה חיכית לה. כתוצאה מכך התאכזבת וכעת השארת הודעה נוספת כתזכורת. את הודעת התזכורת היה אפשר להציג בכל מיני צורות, אבל את בחרת לומר שאת מפרשת את חוסר התשובה כפגיעה אישית ושאנו (באשר אנחנו נמצאים) אחראים לתוצאה הזו. למה אני מקדיש כל כך הרבה מילים לכך? כי אני חושב שאולי זה יוכל לומר לך משהו על הבעיה שבגללה פנית. משהו בטון הדברים גורם לסגת רגע אחורה ולחשוב איך לענות לך. להיות מאוד רגיש ולהיזהר שלא לדבר ישיר ובוטה? (כדי לא לפגוע בך). אולי לכעוס עליך על רגשי האשמה שאת מנסה לטעת בנו? בכל מקרה, יש משהו בתגובה שלך שלא גרם להתקרב ולתקן את חוויתך הקודמת של הדחיה (מהעמוד הקודם) אלא לשמור מרחק. ואולי זה בדיוק מה ששאלת בשאלה המקורית. האם יתכן שאת מרגישה חוסר ביטחון עצמי, ואנשים אחרים מפרשים את תגובותיך כהתרחקות, התנשאות או תגובה בין אישית שלילית אחרת. אני רוצה לסייג כמובן שצריך לקחת את זה בפרופורציה, זו בסך הכל הודעה בפורום, ואני מודע לזה, אבל בכל זאת, מהדברים הקטנים הללו אפשר גם לחשוב מה קורה לך במצבים חברתיים מורכבים יותר. כשמאתרים את הבעיה "בקטן" אפשר אולי להתחיל לפתור אותה לגבי המצבים המורכבים יותר. אני מציע לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי. בטיפול אולי תוכלי לבדוק את הסוגיות שמטרידות אותך, אבל לא פחות חשוב, דרך האינטראקציה עם הפסיכולוג/ית שבסך הכל גם היא סוג של אינטראקציה חברתית, תוכלי להבין משהו באופן אותנטי על האופן שבו את מתקשרת עם הסביבה. בנוסף, יש סדנאות שונות של יחסי אנוש בהם ניתן לקבל פידבק מהקבוצה. יתכן שאת לא מודעת באופן מלא למה שאת משדרת והאופן שאת מגיבה לדברים. חשוב שתקבלי תמונת מראה על האופן שבו את נתפסת, אבל בסיטואציה מוגנת של קבוצה או טיפול שבה תהיי גם מוגנת, לא כמו שאת מרגישה כנראה בסביבה הטבעית שלך. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר אורן שלום, תודה על תשובתך המפורטת. כמובן שלא רציתי לטעת באף אחד רגשי אשמה על שלא ענו לי, פשוט התפלאתי, כי הנושא נראה לי חשוב וכמו שכתבה יונת נוגע לרבים מאיתנו. יכול להיות שהייתי צריכה לעשות זאת בדרך יותר עדינה... ולעצם העניין - איך אפשר לקבל מידע על קבוצות המקיימות סדנאות ביחסי אנוש ואיך בוחרים פסיכולוג/פסיכותרפיסט(מה ההבדל?)?

אני כל הזמן חושבת שאנשים מנתחים אותי : מנתחים את המראה שלי או מה אני אומרת מה אני עושה ואיך אני מתנהגת. אני כל הזמן חושבת אחורה ומנתחת את עצמי - מה אמרתי ומה לא היתי צרכה להגיד ודברים כאלו. המחשבות האלו מתרוצצות לי בראש המון פעמים. זה לפעמים מתסכל אותי כל כך ואין לי פתרון. אני עוד סובלת מדכאונות - קור - בעיות שינה. ד"א * האם מישהו מכיר צ'ט לתמיכה נפשית ? תודה.

לפי מה שאת מתארת, זה נשמע כמו חוסר בטחון עצמי עמוק. מדוע שלא תפני לטיפול, ושם תפעלי בשדני מישורים: גילוי השורשים לבעיה והתמודדות נכונה?

יש לציין לא תמיד נתקפת בחרדות האלה ויש לי הרבה חברים שאוהבים אותי.אבל שזה קורה לי זה מאוד מציק - זה מן התקפות שכאלו.

שלום רב, יש הרבה טב ויפה בצ'טים, אבל יתכן שאותן תופעות לא רצויות, דווקא יתחזקו ויתעצמו, ולא יכחדו. מוטב לחפש סיוע מקצועי. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

שלום דוקטור אני כבת 23 ומרגישה כי מידי יום אני פוגעת בעצמי יותר ויותר ללא שום דרך להפסיק. אני בולמית כבר שנתיים כאשר בזמן האחרון ההקאות הם 2-3 פעמיים ביום, אני משתמשת בלקסיקל פורטה מזה 3 שנים. בשבועיים האחרונים יש לי כאבים חזקים בבטן ודם בצואה. כשהייתי צעירה עברתי אונס וכתוצאה מכך הפלה, כך שאיני יכולה לפנות להורי לעזרה כי איני חושבת שהם יעמדו בעוד דבר כל כך קשה. אני מרגישה חסרת אונים, אני לומדת פסיכולוגיה, כך שאני מודעת למה שקורה לי ולמה מבחינה נפשית, אך איני מסוגלת לשלוט בזה, זה שולט בי. אני דועכת מידי יום, עד למחשבת התאבדות. בבקשה תפנה אותי לגורם שיוכל לעזור לי. ואם תוכל גם תמנה את הסכנות בתופעות שציינתי. אשמח להתכתב עם מישהי שנמצאת במצב דומה. תודה לי

היי לי, את כבר על דרך המלך. יופי!!!!! הדרך לא תהיה סוגה בשושנים. דעי לך כי מי שלומד פסיכולוגיה לתואר שני חייב (תואר ראשון, מומלץ) לעבור טיפול פסיכולוגי. קודם כל, ההורים שם כדי לעזור לנו!!!!! דבר שני, יש מרכז להפרעות אכילה בתל השומר. דעי לך משהו: ההורים חייבים להיות חלק מתהליך הטיפול. זה לא יהיה קל!!!!!! דבר שלישי, לבנות פה יש ניסיון, כך שהן תתרומנה לך. עדי

אני סובלת מבולמיה המלווה בדיכאון, יחסית לאט הרבה זמן, התחלתי טיפול פסיכולוגי כחודש, אבל היאוש גובר. הייתי רוצה לדעת מהם המקורות של הבולמיה ואם יש איזה שהיא שיטת טיפול יעילה.

ניקי, למרות הקושי, סבלנות היא מילת המפתח. לחודש בטיפול פסיכולוגי אין הרבה משמעות, מלבד היחסים שנוצרים בין המטפל למטופל, וגם זה רושם הדדי ראשוני.

נכון. עדי

http://processwork.co.il/

הרה יקירתי האי מייל שלי מפוצץ יקח לי בערך רבע שעה ואולי יותר לרוקן אותו @----)--- איתן

יופי!!! אני מקווה שהיום זה לא יקרה... :-))) כמעט נעלבתי... שלחתי לך מייל ולא ענית לי... :-))) האמת היא, שעכשיו גם לי יש בעיה במייל, אני צריכה להתקשר לתמיכה של החברה (אני לא עושה פרסומות חינם), ויפתרו לי את הבעיה... חסר להם שלא!!! :-)

אני סובלת מאוד מהסמקות ומחפשת נואשות פתרון לכך. אני מסמיקה במגוון מצבים ולא יכולה להצביע באופן מוחלט על הסיבה. מה עלי לעשות ?

שלום מיכל, רצוי שתפני לרופא המשפחה שלך. לפי מיטב ידיעתי יש ניתוח שאפשר לעשות כדי לשפר את המצב.

מיכל שלום יש אפשרות לטפל בהסמקה באמצעות היפנוזה. ההסמקה היא תגובה גופנית לכאורה לא רצונית. באמצעות ההיפנוזה ניתן לשפר את השליטה שלך בפעילות הגופנית הזו. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, האם אפשר לטפל בהסמקה בטכניקה של "ביו פידבק"??

הייתי רוצה לדעת מידע על הפנוזה - במה מה זה יכול לעזור להרגשה נפשית טובה יותר - מחירים - סיכונים - תהליך וכדומה. תודה.

לד"ר קפלן תודה על תשובתך. האם טיפול פסיכולוגי קליני, ללא היפנוזה, עשוי לעזור ? האם יש פסיכולוגים המתמחים בתחום זה ? האם קיים טיפול תרופתי כלשהוא אשר מפחית או מעלים את תופעת ההסמקה ?

מיכל היי, האם בדקת אם לא מדובר בבעיה רפואית? פנימית? (בעיית עור, בעייה אוטואימונית, הורמונלית). אם הדבר נובע מלחץ חרדה, אז כדאי למצוא דרך להירגע באמצעות מטפל וע"י שיטות תרפיה שונות. (זה מה שאני עשיתי...) מיטל

הי מיטל מה כוונתך ב"שיטות תרפיה שונות" ? טיפול פסיכולוגי קליני או משהו אלטרנטיבי ?

מיכל, איני מבין למה זה מפריע לך ? רק שתדעי, זה מאד חינני. גברים ימותו עלייך ! המשיכי להסמיק ולהקסים ! יום נעים.

שלומי זה כל כך מביך שזה קורה